Section 25

הלכה ד אות א ענין יציאת מצרים. ואכילת מצה. ואיסור חמץ. ומצוות ארבעה כוסותושאר ענינים. על פי המאמר בלקוטיתנינא סימן ב' המתחיל ימי חנוכההם ימי הודאה בחינת שעשוע עולםהבא בבחינת כל הקרבנות בטלין חוץמקרבן תודה וכו' עיין שם היטב כלהמאמר כולו מראשו לסופו. וקיצור הדברים העולם מן המאמר הקדוש הנ"ל שבחינת תודה דהיינו להודות ולהלל להשם יתברך ולדעת אותו יתברך זה בחינת שעשועי עולם הבא. וזה בחינת הלכות בחינת כל השונה הלכות בכל יום וכו'. כי ההלכות הם שעשוע עולם הבא בחינת תודה הנ"ל. ועל שם זה נקראת התודה בש הלכה על שם תהלוכות הדמם שהולכין כסדר כשיוצאין מהצרה שאז מבמאין תודה. כי בתחלה בעת הצרה אזי הדמים שוטפין על הלב וכו'. ואחר כך הדמים הולכין כסדר. וזה בחנית הלכה וכו'. וזה בחינת הולדה. וזה בחינת מילוי הירח בחינת והיה אור הלבנה כאור החמה וכו' עיין שם. ועל ידי הלכות בחינת תודה שהם בחינת חסדי דוד על ידי זה נתגלה אור האמת ומאיר בהדיבור היינו בארבעה חלקי הדיבור על ידי שלשה שמות שהם בחנית ג' קוי האמת שהם אל אלקים ה' והם בחינת תפלה ותורה ושידוכים עין שם היטב ענין זה, והם מאירין בארבעה חלקי הדיבור כי יש דיבור של צדקה ודיבור של תשובה ודיבור של עשירים קרובים למלכות בחינת שלשת השריגים ודיבור של מלכות (עיין שם כל זה היטב+). ועל ידי שלימות הדיבור שהוא בחינת לשון הקודשה שמקושר לשבת על ידי זה ממשיכין הקדושה והשמחה של שבת לששת ימי החול. כי ימי החול הם בחינת עבדות בבחינת עצבות. ועל ועל ידי בחינת ה"ל נמשך הקדושה והשמחה של שבת שהוא בחינת בן לששת ימי החול ועל ידי זה נתגלה אחדות הפשוט מפעולות משתנות ויודעין שכל הפעולות משתנות נמשכין מאחד הפשוט יתברך וזאת הבחינה יקרה מאד אפילו אצלו יתברך. וזה בחינת דעו כי ה' הוא האלקים בחינת פעולות משתנות שנכללין באחד הפשוט וכו' (עיין שם כל זה היטב היטב):

וזה בחינת פסח. כי זה ידוע שעיקר גלות מצרים היה לתקן חטא אדם הראשון שפגם בעץ הדעת טוב ורע שבשביל זה היה עיקר הגלות ועיקר הגלות היה מחמת פגם הדמים שנפגמו על ידי חטאו ונתערבו הדמים שהם בחינת ה' מיני דמים טהורים וכו' ועל ידי חטא אדם הראשון נתערב טוב ורע ונתערבו הדמים ומפגם הדמים היו יונקים פרעה ומצרים וזה היה עיקר הגלות (כמובן בכתבים). ועיקר הגאולה היה על ידי שעשוע עולם הבא כי משם כל הגאולות ובפרט גאולת מצרים כמבואר בזוהר ובכתבים שמסטרא דעלמא דאתי נפקי. ועיר הגאולה היה על ידי בחינת הלכות שהם הם שעשוע עולם הבא. כי עיקר תיקון חטא אדם הראשון לברר הטוב מהרע שבזה תלוי גאולת מצרים הוא על ידי ההלכות. כי על ידי שמבררין הפסק הלכה על ידי זה נתברר הטוב מהרע (כמבואר בדברי רבינו ז"ל) ובזה היה תלוי עיקר גאולתם וזה הוא בעצמו תיקון ובירור הדמים הנ"ל כי ההלכות מבררין בין דם לדם בין דם טמא לדם טהור. ועל כן נקרא הפסק דין הלכה שוא בחינת תהלוכות המדים שהולכין כסדר כנ"ל. כי עיקר תיקון ובירור הדמים שילכו כסדר הוא על ידי פסקי דינים שהם נקראים הלכות כנ"ל. ועל כן עיקר גאולת מצרים היה תלוי בבחינת הלכות שהם שעשוע עולם הבא כנ"ל וזה תוקף הנס של יציאת מצרים כי מאחר שעיקר גאולתם היה תלוי בבחינת הלכות ומאחר שאז לא זכו עדין לקבלת התורה על כן בודאי לא היו יכולים לברר הפסק הלכה ועל כן היה נס גדול ונפלא מאד כי היה הדבר קשה וכבד אמד מאד מחמת שעדיין לא זכו לתורה בחינת הלכות שבזה היה תלוי עיקר גאולתם אך השם יתברך הפליא חסדו עמנו מאד ונתגלה לישראל במצרים דהיינו שהאיר עליהם הארה גדולה ונפלאה דהיינו ההארה של בחינת עלמא דאתי שמשם היתה גאולתם כנ"ל כי אז בשעת גאולת מצרים נתגלה עליהם השגת אלקותו יתברך שהיא בחינת שעשוע עולם הבא ואז זכו לדעת אותו יתברך ולהודות ולהלל לשמו הגדול יתברך שזהו עיקר שעשוע עולם הבא כי עיקר ההלל נתתקן בשעתיציאת מצרים כמו שכתוב השיר יהיה לכם כליל התקדש חג ואמרו רז"ל שבאותו הלילה אמרו שירה והלל ואז זכו להתגלות אלקותו יתברך זהו בחינת שעשוע עולם הבא. נמצא שזכו לבחינת שעשוע עולם הבא אז ועל ידי זה היתה עיקר גאולתם וזה היה עוצם הנס כי באמת לא היו עדיין כדאי לגאול כי עיקר הגאולה שהיא בעל ידי בחינת עלמא דאתי כנ"ל היה תלוי רק על ידי בחינת הלכות כנ"ל. כי ההלכות הם עיקר התיקון של חטא אדם הראשון כנ"ל הם ההלכות הם הם שעשוע עולם הבא שמשם היתה הגאולה והם לא זכו אז לבחינת הלכות כי עדיין לא זכו לתורה כנ"ל וזה שכתבו ואעבור עליך ואראך והנה עתך עת דודים וכו' ואת ערום ועריה. ערום ועריה זה בחינת ערום בלי לבוש שהיא בחינת הלכות שהם בחינת לבושין בחינת חלוקא דרבנן כמבוא והם היו אז ערומים מבחינת חלוקא דרבנן דהיינו הלכות:

אות ב ועיקר מרירת הגלות היה שלא היה אפשר להם לברר הפסקי הלכות בבחינת וימררו את חייהם בעבודה קשה בקושיא, בחומר ובלבנים בליבון הלכתא (כמו שכתוב בתיקונים) דהיינו שלא היה אפשר להם ללבן ההלכות מחמת הקשיות שהיו ממררים את חייהם ומחמת זה היה קשה מאד לצאת משם כי פרעה היה אוחז בהם בתוקף גדול כי פרעה הוא אחורי הדעת והיה יונק מהמוחין וחא הניח את המוחין לצאת ולהתגלות כמובא בכתבים היינו שהיה תופס את המוחין והדעת ולא הניח את הדעת להתפשט שיוכל לברר וללבן ההלכה הי היה מבלבל את הדעת בקשיות בבחינת וימררו את חייםה בקושיא כנ"ל עד שאל היה אפשר ללבן ולברר ההלכה. ומעוצם המרירות הנ"ל דהיינו הקשיות הנ"ל שהכביד עליהם מאד לא היה באפשר להם בשום אופן לברר ההלכות ובפרט שעדיין לא זכו לקבלת התורה. כנ"ל. ועל כן הפליא השם יתברך חסדו עמנו והאיר על ישראל בחינת ההארה של פסקי ההלכות דהיינו שעשוע עולם הבא כנ"ל אף על פי שהם בעצמם לא ביררו ההלכה כנ"ל ועל ידי זה הוציאם ממצרים. וזה בחינת החפזון של יציאת מצרים.

אות ג וזהו בחינת אכילת מצה ואיסור חמץ והכל מחמת החפזון כמו שכתוב כי בחפזון יצאת. וכמו שכתוב מצה זו שאנו אוכלים על שום שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא וגאלם שנאמר ויאפו את הבצק וכו' כי גורשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה וכו'. כי באמת אי אפשר לזכות לפסקי הלכות שהם עיקר תיקון חטא אדם הראשון והם כלל כל התיקונים של כל החטאים כמו שמעתי מרבינו זצץל וכמבואר במאמריו הקדושים כמה פעמים והם בחינת שעשוע עולם הבא כנ"ל. אבל בודאי אי אפשר לזכות להלכות כי אם על ידי יגיעה גדולה כי צריכים לטרוח הרבה לברר וללבן כל הקושיות לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא. וזה בחינת מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת. כי הטירחא והעבודה של ששת ימי החול הם בחינת בירורים כידוע ועיקר הבירור על ידי ההלכות וצריכים לטרוח כל ששת ימי החול לברר וללבן ההלכה שהם בחינת ששה סדרי משנה שהם כנגד ששת ימי החול שהם בחינת איסור והיתר טמא וטהור כשר ופסול וצריכים כל ששת ימי המעשה לטרוח בהלכה לברר ההיתר והאיסור וכו' ואז זוכין להלכה ברורה שהיא בחינת שבת כי שבת היא בחינת שלום והכרעה בחינת הלכה ברורה שהיא שביתה מן הבירור ואי אפשר לזכות לבחינת שבת שהיא בחינת הלכה פסוקה כי אם מי שטרח בערב שבת דהיינו שטרח בשת ימי החול בששה סדרי משנה באיסור והיתר וכו' ובירר וליבן ההיתר מהאיסור וכו' ואז דייקא זוכין לבחינת שבת שהוא בחינת שעשוע עולם הבא בחינת הלכות. אבל בלא טרחא אי אפשר לזכות להלכות כי מי שלא טרח בערב שבת מה יאכל בשבת נמצא שלא היה אפשר לישראל לזכות להלכות שבזה היה תלוי גאולתם כי אם על ידי טירוחות וגיעות לברר וללבן ההלכה. ואם היה ח"ו השם יתברך ממתין עד שיבררו בעצמם ההלכה לא היו יכולם להיגאל משם כלל ח"ו כי אז התגבר עליהם הסטרא אחרא דהיינו פרעה ומצרים כל כך עד שלא היה אפשר להם בשום אופן לזכות על ידי יגיעות לבחינת הלכות כי הם כבר סבלו שם מרירות גדול בשביל ההלכות כמו שכתוב ומררו את חייהם בקושיא כנ"ל אבל אף על פי כן לא היה אפשר להם לצאת מן המרירות והקשיות ולברר ההלכות מגודל תוקף הסטרא אחרא שהתגבר עליהם אז מאד שעל ידי זה בילבלו דעתם מאד ולא היו יכולים לצאת מן המרירות והקשיות לברר ההלכה. ועיקר מחמת שהיה עדיין קודם קבלת התורה ולא נתגלה התורה עדיין. אבל השם יתברך הפליא חסרו והאיר עליהם ההארה זו של שעשוע עולם הבא בחינת הלכות אף על פי שלא היו כדאי לזה אז כי לא יכלו לצאת בעצמם מן מרירות הקשיות לברר ההלכה אף על פי כן האיר להם השם יתברך בחסדו מאליו הארה זו ודעת זה של בחינת הלכה ברורה שהיא בחינת שעשוע עולם הבא ועל ידי זה נגאלו ויצאו ממצרים כי על ידי זה היתה גאולם כנ"ל.

אות ד וזהו בחינת המצות שנתן להם השם יתברך מיד שיתעסקו בהם דהיינו פסח ומילה זהו בחינת תורה והלכות שהאיר עליהם השם יתברך בחסדו כי בזה תלוי עיקר גאולתם כנ"ל. ועל כן היו המצות של מיני דם שהם דם פסח ודם מילה. כי העיקר היה לברר בין דם לדם וכו' (כנ"ל וכמובא).

אות ה וזה בחינת החפזון ואכילת מצה ואיסור חמץ. וזה בחינת מה שמובא שמוחין דגדלות נכנסו קודם מוחין דקטנות בליל פסח. כי האכילה היא בחינת בירורים כידוע. ובירור הנעשה על ידי האכילה זהו בעצמו בחינת הבירור של ההלכות כמובא בתיקונים שבירור ההלכה מן הקשיות היא בחינת בירור החטה מן מוץ ותבן. אבל יש בחינת אכילת חמץ ויש בחינת אכילת מצה. היינו כי חמץ ושאור הוא בחינת מוחין דקטנות דינים היינו בחינת חימוץ המוח מה שצריכים להחמיץ המוח הרבה בכמה יגיעות ומרירות קודם שמבררין הפסק הלכה. כי חמץ הוא בחינת מחלוקת. כי חמץ לשון כעס ושנאה כמו שכתוב מכף מעול וחומץ היינו בחנית כעס ומחלוקת זה בחינת המחלוקת שיש בהלכה מחמת הקשיות שיש בהם אשר בשביל זה צריכים לסבול מרירות ויגיעות קודם שמבררין הפסק הלכה. וזה בחינת חמץ כנ"ל כי צריכים להחמיץ המוח הרבה במרירות הקשיות קודם שמבררין ההלכה כנ"ל. ומצה זה בחנית הלכה פסוקה בחינת עונג שבת שהיא הלכה פסוקה שעשוע עולם הבא כנ"ל בבחינת למען תמצו והתענגתם וכו' בחינת ענג שבת בחינת שלום (וכמובן בדברי רבינו ז"ל במקום אחר במאמר שאלו את ר' יוסי בן קיסמא). כי מצר היינו שממהרין בחפזון ואין מניחין להחמיץ היינו שאין מניחין את המוח להחמיץ כלל בקשיות וספיקות כי אם זוכין להלכה פסוקה מיד שזה בחינת מצה כנ"ל וזאת הבחינה אי אפשר לזכות בשום פעם דהיינו לזכות להלכה פסוקה קודם חימוץ המוח בספיקות וקשיות כנ"ל. רק אז בשעת יציאת מצרים זכו לזה כנ"ל. כי השם יתברך דלג עליהם ומיהר קודם הקץ היינו אף על פי שעדיין לא סבלו המרירות של הקשיות הספיקות כל כך שיהיו ראויים לגאולה דהיינו להלכה פסוקה אף על פי כן דלג ומהר קודם הקץ. כי נגלה לפניו יתברך שאם היו מתעכבים עוד במצרים והיו סובלים עוד מרירות הגלות הנ"ל היו נשארים שם ח"ו כי לא היה להם כח לסבול המרירות מגודל עוצם הסטרא אחרא שהתגברה עליהם מאד היינו כי אם היה השם יתברך כביכול ממתין עד שיבררו הפסק הלכה על ידי מרירות הקשיות היו נשארים משוקעים שם. כי לא היה להם כח לצאת ממרירות הקשיות והספיקות מעוצם הסטרא אחרא שהתגברה עליהם ובלבלה דעתם בפרט פרעה ומצרים שיניקתם מהדעת ותופסין את המוחין ואינם מניחים אותם לצאת ולברר ההלכה כי תופסים אותם על ידי הספיקות הקשיות שמבלבלים דעתם בזה שזהו מרירות העבודה של פרעה ומצרים שהכביד עליהם מאד כנ"ל. ועל כן חמל השם יתברך עליהם ודלג קודם הקץ והאיר עליהם הארה זו של בחינת הלכות שעשוע עולם הבא קודם הקץ דהיינו שזכו להלכה פסוקה מיד קודם שזכו לברר וללבן ההלכה בעצמו על ידי קשיות וספיקות. וזהו נס גדול מאד כנ"ל.

אות ו וזהו בחינת החפזון ואיסור חמץ. כי מאחר שהם בעצמם לא היה אפשר להם לברר ההלכה על ידי ברור הקשיות והספיקות. על כן אסור להם לאכול חמץ. וחמץ אסור במשהו. כי אסור לנו בעת ההוא לכנוס כלל וכלל בבחינת ספיקות בלבולים וקשיות שיש בהלכה שזהו בחינת חמץ כי אין לנו עתה כח לברר ההלכה על ידי קשיות וספיקות ואם יכנסו בזה ח"ו יכולים לישאר שקוע שם. כי אי אפשר אז לצאת משם כנ"ל. ועל כן איסור חמץ במשהו כי אנו צריכים עתה רק לאכול מצה שהיא בחינת שלום בחינת הלכה פסוקה. אבל חמץ אסור במשהו. כי אנו זוכים להלכה פסוקה בלי שום בירור הספיקות והקשיות והמחלקות ואסור לנו ליכנס כלל בבחינת ספיקות וקשיות שהוא בחינת חמץ כי כשיו קודם מתן תורה בפרט בגלות מצרים אי אפשר לנו לברר ההלכה על ידי קשיות וספיקות. ואסור ליכנס לשם כלל כי ישתקע שם ח"ו כנ"ל.

אות ז ועל כל אסור חמץ במשהו בבל יראה ובל ימצא כי אין בין חמץ למצה אלא משהו. כי חימוץ המוח תלוי במשהו כי כשרוצים לברוח מן הספיקות והקשיות צריכים ליזהר ממשהו בעלמא. כי תיכף כשמתחילין להחמיץ המוח באיזה ספק כל שהוא תיכף נתבלבל המוח מספק לספק עד שנתבלבל דעתו בספיקות וקשיות גדולות כמו שמצינו שבתחלה לא היה אלא מחלוקת אחת בישראל לסמוך ושלא לסמוך ואחר כך נתרבה המחלוקת בישראל (כמובא בגמרא). ומאחר שעכשיו איןלנו כח לברר הספיקות והקשיות על כן חמץ אסור במשהו כי אסור ליכנס עכשיו בבחינת חימוץ המוח כלל כי מחמת תוקף הסטרא אחרא של פרעה ומצרים תיכף כשמתחילין להחמיץ את המוח באיזה ספק כל שהוא הם יכולים להתגבר ח"ו לבלבל את המוח מספק לספק עד שישאר שקוע שם ח"ו כנ"ל. ועל כן יצאנת בחפזון ממצרים כי לא יכלו להתמהמה כי תיכף כשהאיר עליהם השם יתברך הארת הגאולה שהיא בחינת שעשוע עולם הבא בחינת פסקי הלכות הוצרכו לצאת מיד בחפזון בלי שום עיכוב במצרים. כי צריכים לברוח מן הספיקות והקשיות שהיא בחינת גלות מצרים מאחר שאין להם כח לבררם ואם יתעכבו שם יכולים לישאר שם שקוע ח"ו כנ"ל. על כן צריכים לצאת משם מיד לברוח מן ההספיקות והקשיות לזכות תיכף לבחינת הלכות ברורות שעשוע עולם הבא שנתגלה עליהם ברחמיו הגדולים יתברך שזהו בחינת מצה כנ"ל.

אות ח וזהו בחינת מוחין דגדלות שקודמין למוחין דקטנות. כי מוחין דגדלות זה בחינת שהמוח גדול שמחמת גדלותו אין לו שום ספק וקשיא בחינת הלכה פסוקה. ומוחין דקטנות היינו מוח קטן שהוא בחינת ספיקות וקשיות כמו הקטן שקשה לו כמה ספיקות ואינו מבין הלכה על בוריה אבל תמיד צריכין מקודם לבחינת מוחין דקטנות ואחר כך למוחין דגדלות. כי צריכין מקודם להסתפק הרבה בהלכה ולבתקשות בה שזהו בחינת מויחין דקטנות ואחר כך מבררין הפסק הלכה על בוריה שזהו בחינת מוחין דגדלות אל עכשיו זוכין מיד לבחינת הלכה פסוקה שזהו בחינת מוחין דגדלות. קודם מוחין דקטנות. היינו קודם הספיקות והקשיות שיש בהלכה קודם שמבררין אותה. כי עכשיו זוכים להלכה פסוקה קודם שסובלין מרירות הספקות שהם מוחין דקטנות כנ"ל. ואחר כך כשזוכין לבחינת הלכה פסוקה שעשוע עולם הבא שהוא בחינת מוחין דגדלות. אזי יכולין אחר כך לקבל גם מוחין דקטנות כי כבר נתברר ההלכה על בוריה ועכשיו אפילו כשמקבלין המוחין דקטנות שוב אין שום ספק וקשיא כלל מ אחר שכבר זכו להלכה פסוקה. ועל כן החמץ אסור כל ימי הפסח כי בעת הזאת של הגאולה אין לנו שום ספק וקשיא כלל שהיא חינת חמץ ואור לנו ליכנס בזה כלל כנ"ל. ואפילו כשמקבלין אחר כך המוחין דקטנות גם כם כין לנו שום ספק וקשיא כלל בהלכה. מאחר שכבר יודעין ההלכה על בוריה על ידי חסדו יתברך על ידי בחינת מוחין דגדלות שהאיר עליהם השם יתברך בחסדו כנ"ל.וזהו בחית המרור שאוכלין אחר כך. שהוא זכר לוימררו את חייהם כמבואר בהגדה. כי עכשיו יש לנו כח להמתיק ולבטל מרירות השעבוד של פרעה ומרים שהוא מרירות הקשיות כנ"ל. כי עכשיו כבר נתבטלו כל הקשיות כי אנו זוכים עכשיו למצה. שהיא בחינת הלכה ברורה כנ"ל. ועל כן כורכין המצה ומרור ביחד כי על ידי המצה שהיא בחינת הלכה פסוקה נמתק ונתבטל המרור שהיא מרירות הקשיות שהיא בהלכה קודם שנתבררה כנ"ל. (גם יש בזה עוד דברים בגו על פי מה שכתוב בכוונת שהשליך פרעה למטה ונעשה ערפה ואז יש כח לבטלו עיין שם. גם איתא שחרוסת הוא בחינת חס רו"ת עיין שם: ואפשר שהמרור שהוא בגימטריא מות כמבואר שם הוא מרמז על אשת כסילות שהיא מר ממות שהיא בחינת ערפה שמשם עיקר התגברות הסטרא אחרא שמבלבלת הדעת בשיות וספיקות ומחלוקת. וההמתקה על ידי חרוסת חס רות בחינת אשה יראת ה' בחינת ראה חיים עם האשה וכו' כי מרות יצא דוד שזכה להלכה פסוקה כמו שכתוב וה' עמו שהלכה כמותו שהם בחינת חסדי דוד. ועכשיו כשנפל פרעה למטה ונשה בחינת ערפה עכשיו דייקא יש נו כח להמתיקו ולבטלו למטה. היינו על פי הנ"ל כי פרעה מבלבל הדעת בספיקות וקשיו ואינו מניח לברר ההלכה כנ"ל. ועל ידי זה תפס את ישראל בגלות מצרים וימררו את חייהם בקושיא וכו' כנ"ל. אבל עכשיו כשהאיר עליהם השם יתברך בחסדו וזכו להלכה פסוקה בחינת מצה. ונתבטל חימוץ המוח לגמרי דהיינו שנתבלטל כל הספיקות שבהלכה מאחר שיודעים ההלכה ברורה. ועל כן מאחר שנתבטלו הספיקות עכשיו יש לנו כח לבטל ולשבר מרירות הקשיות כי עשיו אנו יודעים בבירור שקשיא בטלה ואין כאן ספק כלל מאחר שיודעים ההלכה על בוריה. וזהו בחינת אכילת מרור כי מרירת הקשיות שבא על ידי בלבול המוח בחינת חמץ שהיא יניקת פרעה. זאת המרירות הקשה יש לנו כח לבטלו למטה דייקא. כי למעלה אצל המוחין ששם יניקת פרעה בחינת חמץ בחינת בלבול הדעת בספיקות שם אין לנו כח עכשיו לברר וללבן הספיקות כנ"ל. וזהו איסור חמץ ואפילו במשהו כנ"ל. אבל כשנתבטל החמץ הבלבול הדעת וזוכין למצה בחית הלכה פסוקה אזי תיכף המרירות הבא מבלבול הדעת נתבטל ונמתק ויש לנו כח לשברו ולבטלו כי אנו יודעים שהקשיא נטלה ומבוטלת מאחר שזכו להלכה פסוקה כנ"ל ושוב אין לנו שום ספק ובלבול הדעת שהיא בחינת חמץ וממילא נתבטל מרירת הקשיות כנ"ל).נמצא שעיקר גאולת מצרים היה על ידי בחינת הלכות פסוקות וברורות שזכו מן השמים בחסדו יתברך שהם בחינת שעשוע עולם הבא שמשם נגאלו. ועל ידי ההלכות שהם בחינת חסדי דוד על ידי זה מאיר האמת על ידי ג' קווין שהם בחינ אל אלקים ה' בחינת תורה ותפלה ושידוכים. כי מתחלה בעת שהיו הדמים שוטפין על הלב הוא פגם האמת בחינת אנשי דמים ישנאו תם וכו'. ועכשיו על ידי יקון הדים בחינת הלכות מאיר האמת על ידי ג' קווין כנ"ל ברבוע הדיבור בארבעה חלקי הדיבור שהם בחינת (עיין שם כל זה היטב היטב במאמר הנ"ל). וזה בחינת לא איש דברים אנכי גם מתמול גם וכו' כי במצרים היה הדיבור בגלות וכו' (עיין כל זה שם במאמר הנ"ל).

אות י וזה בחינת ג' מצוות וארבעה כוסות זה בחינת ג' קווי האמת בחינת ג' מצות כהן לוי ישראל בחי על אלקים ה' הם ממאירים בארבעה חלקי הדיבור שהם בחינת ארבעה כובסות. שהם מרמזים על עיקר הגאולה כי הם כנגד ארבעה שונות של גאולה. כי עיקר הגאולה הוא שיצא הדיבור מהגלות היינו ארבעה חלקי הדיבורהנ"ל שהם בחינת ארבעה כוסות של יין. כמו שכתוב וחכך כיין הטוב דובב שפתי ישנים. כי המצות שהם הם בחינת הלכות כנ"ל בחינת חסדי דוד כנ"ל ועל כן על ידם מאיר האמת בג' קווין שהם בחינת ג' מצות כנגד ג' קווי האמת שמאיר על ידי המצות שהם בחינת הלכות חסדי דוד כנ"ל.

אות יא כי מצה הראשונה היא הכהן שהיא בחינת אל כידוע. שהוא בחינת תפלה (כמבואר היטב בדברי רבינו הנ"ל).כי אל עיין שם הכח ועל ידי התפלה אנו לוקחין לעצמינו הכח וכו' (עיין שם היטב) וזהו בחינת מצה הראשונה שהיא הכהן שעליו מברכין המוחמיא (ועיקר הוא ברכת המוציא לחם מן הארץ שהיא ראשונה וקודמת לכל הברכות) כי הברכה היא בחינת תפלה כי עיקר התפלה היא ברכות והודאות כי על ידי הברכה אנו לוקחין לעצמינוט הכח ממנו יתברך כביכול כמו שדרשו רז"ל על פסוק לה' הארץ ומלואה וכתיב והארץ נתן לבני אדם כאן קודם ברכה כאן לאחר ברכה נמצא שעל ידי הברכה כל העולם ומלואו שלנו נמצא שאנו לוקחין כח מעשיו מהשם יתברך אלינו על ידי הברכה ועיקר ראש לכל הברכות היא ברכת המוציא שיש לה קדימה לכל הברכות. נמצא שמצה ראשונה שמברכין עליה המוציא מרמזת על בחיענת אל בחינת תפלה כנ"ל. גם ברכת המוציא מנרמזת על בחינת הלכות ה"ל שעל ידם מאיר האמת כנ"ל שעל ידי זה נגאלו ממצרים.כי עיקר ברכת המוציא לחם מן הארץ זה בחינת שנתברר ונזדכך הלחם שזהו בחינת ההלכות. כי בירור ההלכות הוא בירור הלחם מן הפסולת מבחינת מוץ ותבן שהם בחינה אחת כנ"ל ועל כן יש עשרה מצוות בתבואה ועשרה תיבות בהברכה ועשר מיני עבודות קודם שנתברר הלחם. חרישה וזריעה ושאר דברים של עשר עשר שיש בלחם (כמובא בטור אורח חיים בהלכות בציעת הפת). כי הלחם צריך להתברר בעשרה בחינת בירורים כנגד עשרה מיני דמים הנ"ל שנתערבו בעל ידי חטא אדם הראשון שעיקר התיקון על ידי בירור ההלכות שזהו בעצמו בחינת בירור הלחם והחטה ממוטץ ותבן כנ"ל. כי מחמת שעיקר החטא היה על ידי האכילה על ידי אכילת עץ הדעת על כן עיקר הבירור על ידי אכילה וכנ"ל. ועיקר גמר הבירור היא על ידי ברכה דהיינו ברכת המוציא שקודמת לכל הברכות כי הלחם היא עיקר האכילה. ועל כן סמכו רז"ל ברכת המוציא על פסוק המוציא אתכם מארץ מצרים ומר מפיק לה מפסוק אל מוציאם ממצרים כי המוציא לחם וכו' דהיינו בירור האכילה זהו בעצמו בחינת יציאת מצרים שעיקר הגאולה היה על ידי בירור ותיקון חטא אדם הראשון על ידי בחינת הלכות שהם בחינת אכילת מצה בחינת מאכל מבורר כי בירור האכילה ובירור ההלכות הם בחינת אחת כנ"ל.

אות יב ומצה ב' שהיא הלוי היא בחינת אלקים סטרא ללוי כידוע בחינת תורה שניתנה על ידי משה שהוא משבט לוי כמו שכתוב ומשה איש האלקים בניו יקראו על שבט הלוי ומצה זו היא עיקר המצה כי עליה מברכין על אכילת צה כי עיקר המצה היא בחינת הלכות שהיא בחינת תורה ועל כן שוברין אותה והיא נקראת לחם עוני שמזכיר את העוני שנתענו במצרים. כי מצה זו שהיא בחינת תורה והלכות מזכיר את העוני שהיה להם במצרים שהיו ממררין את חייהם בקושיות ולא היו יכולים לברר ההלכות כנ"ל. וזהו בחנית מה ששוברין אותה המצה זהו בחינת התירוץ על הקשיות. כי תירוץ לשון שבירה כי צריכים לשבר ולפרק ההלכה כדי לבררה ותמיד אנו צריכים יגיעה גדולה ומרירות גדול לזה קודם שמשברין ומתרצין ומבררין ההלכה. ועל שם זה נקרא לחם עוני שמזכיר את העוני וכו' כנ"ל. ועכשיו נו משברין אותה בקל כי עכשיו זוכין לשבר ולתרץ כל הקשיות שבהלכה בלי שום יגיעה בלי שום ספיקות ובלבולים כי עכשיו זוכים להלכה פסוקה בחינת מצה כנ"ל. וזהו שאמרו רז"ל לחם עוני שעונין עליו דברים הרבה כי עיקר יציאת מצרים היא שיצא הדיבור מהגלות כנ"ל ועל כן מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים ועיקר הארת הדיבור שנתגלה ויצא מגלות מצרים הוא על ידי ההלכות וכו' כנ"ל. ועל כן נלקאת המצה פרוסה שהיא עיקר המצה בחינת הלכות כנ"ל. שעליו מברכין על אכילת מצה נקראת לחם עוני שעונין עליו דברים הרבה. כי על ידה דייקא נתגלה הדיבור כנ"ל. כי ההלכות הם בחינת מצה פרוסה לחם עוני חסדי דוד כידוע.

אות יג ומצה ג' הוא הישראל הוא בחינת שם הויה ברוך הוא כידוע בחינת שידוכים כי עמה עושין כרך שכורכין מצה ומרור חו"ג שזה בחנית שידוכים וזווגים כידוע והם מאירים ברבוע הדיבור בארבעה חלקי הדיבור שהם בחינת ארבע כוסות כנ"ל כי יש דיבור של צדקה זה בחינת כוס ראשון שאומרים עליו הקידוש. כי צדקה רחמי בחינת אב הרחמן שהוא בחינת קודש כידוע. (וכן מרומז בדברי רבינו ז"ל במקום אחר). שצדקה מרמזת במקום גבוה מאד בבחינת זקן דקדושה שזה בחנית אב הרחמן סבא קדישא שיניקתו מבחינת זקן דקדושה כידוע.

אות יד ויש דיבור של תשוב זהו בחינת הכוס השני שאומרים עליו ההגדה דהיינו סיור הנס של גלות מצרים ועיקר הגאולה היתה על ידי בחינת עולם הבא כנ"ל שהיא בחינת תשובה כידוע.

אות טו ויש דיבור של עשירים קרובים למלכות בחינת שלשת השריגים וכו' זה בחינת כוס שלישי שאומרים עליו ברכת המזון שהוא שלשה ברכות בחינת שלשת השריגים הנ"ל. כי ברכת המזון היא בחינת דיבור של עשירות כי היא ברכה הנאמרת על השובע בחינת עשירות (כמובא בזוהר הקדוש) כי שיכור אסור להתפלל אבל מותר בברכת המזון כי זאת הברכה נאמרת על השובע עיין שם היינו בחינת שובע ועשירות בחינת דיבור על עשירות ושובע בחינת שלשת השריגים שזהו בחנית שלשת ברכות של ברכת המזון כנ"ל.

אות טז ויש דיבור של מלכות פה זה בחנית כוס רביעי שאומרים עליו ההלל שהוא בחינת מלכות (כמבואר בכתבים) שבחינת הלל הוא במלכות. ועל ידי שלימות הדיבור שהיא בחינת לשון הקודש על ידי זה ממשיכין הקדושה והשחה של שבת לששת ימי החול. ששת ימי החול הם בחינת עבד ושבת הוא בחינת בן נייחא וכו' (עיין שם במאמר הנ"ל). וזה בחינת עבדו את בשמחה וכו' עיין שם. וזהו בחינת החירות של גאולת מצרים. כי יצאנו מעבדות לחירות מיגון לשמחה כי השמחה היא החירות (כמבואר במקום אחר) כי עבדות הוא בחינת עצבות הנ"ל ושמה היא בחינת חירות ועל כן על ידי בחינת הנ"ל שעל ידי זה זוכין להמשיך השמהח של שבת לבחינת עבדות על ידי זה יוצאין מעבדות לחירות.

אות יז ועל ידי שממשיכין השמחה של שבת לששת ימי החול שזה בחינת שיוצאין מעבדות לחירות כנ"ל. על ידי זה נתגלה אחדות הפשוט יתברך שכל הפעולות משתנות נמשכין מאחד הפשוט יתברך וזה יקר מאד וכו' (עיין שם היטב במאמר הנ"ל). זה בחנית דעו כי ה' הוא האלקים וכו' עיין שם וזה עיקר גאולת מצרים שאז היה שידוד המערכות ונתגלה אחדותו יתברך שהוא יברך מושל בכל וכל הנהגות המרכות והטבע שהם פעולות משתנות כי זה הדבר מחייב קרירות וזה היפך וכיוצא ואז נתגלה בשעת יציאת מצרים שהכל נמשך ממנו יתברך על ידי הניסים והמפתים שעשה השם יתברך אז ושידד טבע המערכות שעל ידי זה נתגלה שכל הפעולות משתנות הבאים על ידי טבעי המערכות כולם נמשכין מאחד הפשטוט יתברך ובידו לשנותם כרצונו ואז נתגלה כי ה' הוא האלקים שזהו בחינת הנ"ל בחינת פעולות משתנות שנמשכין מאחד הפשוט יתברך (כמבואר שם במאמר הנ"ל). כי עיקר הגאולה היתה בבחינה זו שיתגלה כי ה' הוא האלקים. כי פרעה אמר מי ה' וכו' כי כפר בשם ה' כי אחיזתו היה בשם אלקים כמובא. ואלקים בגימטריא הטבע שהיא פעולות משתנות ופרעה כפר בעיקר ורצה להפריד ח"ו בין ה לאלקים כי לא היה מאמין שפעולות משתנות נמשכין מאחד הפשוט יתברך. אבל על ידי גאולת מצרים על די המופתים הנוראים שעשה השם יתברך ושידד המערכות על ידי זה נתגלה שכל הפעולות משתנות הבאים על ידי המערכות כולם נמשכין מאחד הפשוט יבתר ועל ידי זה נתגלה כי ה' הוא האלקים כמו שאמר יתרו עתה ידעתי כי ה' הוא האלקים וכמו שכתוב במתן תורה אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים וכו'. כי זה עיקר יציאת מצרים שנתגלה כי ה' הוא האלקים שזה בחנית התגלות אחדות הפשוט מפעולות משתנות שכל הפעולות משתנות נמשכין מאחד הפשוט יתברך כי ה' הוא האלקים ה' אחד ושמו אחד ברוך ה' לעולם אמן ואמן.