ענין ספירת העומר ב
ענין ספירת העומר ב
Source: https://ajew.org/reader/likutay-halachos/3/32

Segment 3
HE:
הלכה ב אות א ענין ספירת העומר וחג השבועותעל פי המאמר בחצוצרות וקול שופרבסימן ה' וכו' עיין שם כל המאמרמרישא לסיפא. ובקיצור כי חייב כל אדם לומר בשבילי נברא העולם. ועל כן צריך לראות ולעיין בתיקון העולם וכו' ולהתפלל בעבורם והפילה היא בשני פנים היינו קודם גזר דין ומתפללין כסדר התפילה וכו'. אבל לאחר גזר דין צריך להלביש התפלה בסיפורים וכו' ולידע בין קודם גזר דין אחר גזר דין הוא על ידי המצוות שאנו עושין ודווקא כשעושין המצוות בשמחה גדולה כל כך עד שאין רוצה בשום שכר עולם הבא אלא הוא רוצה שיזזמין לו השם יתברך מצוה אחרת בשכר צוה כמו שאמרו רז"ל ששכר מצוה מצוה וכו' וזה בחינת נבואת משה בחינת אספקלריא המאירה וכו' אבל מי שעושה המצוה בשביל שכר עולם הבא זה בחינת אספקלריא שאינה מאירה וכו' ומי שעושה המצוה בשמחה מהמצוה בעצמה הוא נכנס בשמחת הקדוש ברוך הוא וכו' ועל ידי זה יכול לידע בין קודם גזר דין לאחר גזר דין כי המצות הם מחייה כל הקומות עולם שנה נפש וכו' עיין שם. וזהו שאמרו רז"ל בשבת זכריהו מאחד בשבת היינו שמחת ותענוג עולם הבא שהוא בחינת שבת ירגיש בששת ימי המשה שהן בחינת מעשה המצוות שבהם נבראו עולם שנה נפש וכו' ולבא לשמחה הוא על ידי רעמים. ורעמים הוא בחינת הקול שאדם מוצא בכח גדול בתפילתו כמו שכתוב בזוהר הקדו כד נפיק האי קלא ואערא בעבי וכו' ועיקר הרעמים הם מגבורות וכו' והם פוגעים במוח וכו'. אבל צריך לפנות המוח מחכמות חיצוניות וממחשבות זרות מחמץ שלא יחמיץ את חכמתו בחכמות חיצוניות ובתאוות וכו'. גם ישמור יראתו שממנו תוצאות הקול שלא יהיה לו יראה חיצוניות ועיק לשמור מוחו שלא יחמץ שלא יהרהר בהרהורים רעים שהם בחינת חמץ סטרא דמותא. ואזי כששומר מוחו ויראתו כנ"ל על ידי זה זוכה לשמחה הנ"ל. וצריך לשתף הגבורות בחסדים וכן האהבה עם היראה כדי שיתעביד מים וזה מסטרא דימינא מוחא חוורא ככספא וזה וישב הים לפנות בוקר לאיתנו וכו' (עיין שם כל זה היטב היטב):

EN:
For this is the main avodah of every Jewish person in every generation, in every person and in every time — that one must serve Hashem in Torah and t’fillah until one merits the aspect of receiving the Torah at every moment . Meaning, that one should merit each time the aspect of na’aseh and nishma anew — that what was the nishma, the hidden, should become na’aseh, the revealed, and one should merit a higher nishma. And so each time, as is explained well in the aforementioned ma’amar. And this is the aspect of receiving the Torah each time, for we must always receive the Torah every day, as is written: “asher anochi m’tzav’cha ha’yom” [“Which I command you today”] — every day they should be in your eyes as new. And before one merits a higher level — meaning a higher na’aseh and nishma, as above — there must be a descent before the ascent . And the descent itself is the purpose of the ascent. It emerges that afterward, when one merits the ascent through the descent, the descent itself becomes Torah. And therefore the Torah is called a “stumbling,” as is written: “v’ha’michshaila ha’zos tachas yadecha” — “these are words of Torah, which a person does not stand upon unless he first stumbles in them,” etc., as is explained well in the aforementioned ma’amar — see there well.

Segment 4
HE:
וזה בחינת שבועות קבלת התורה. כי עיקר קבלת התורה היה לזכות לזה השלימות לעשות המצוות בשמחה גדולה כל כך עד שלא ירצה בשום שכר עולם הבא רק שירצה זכות למצוה אחרת בשכר צוה זאת. כי העולם הבא שלו הוא מהמצוה בעצמה כנ"ל. שזהו בחינת אספקלריא המאירה. וישראל במעמד הר סיני שזכו לקבל התורה על ידי משה זכו לזה השלימות שזהו בחינת אספקלריא המאירה כמו שכתוב פנים בפנים דבר ה' עמכם. פנים בפנים זה בחינת אספקלריא המאירה. ועל כן קבלו התורה על יי משה רבינו דייקא. כי הוא זכה לאספקלריא המאירה ועל ידו זכו כל ישראל גם כן בשעת קבלת התורה לבחינת אספקלריא המאירה כנ"ל שזהו בחנית שמחה של המצוה בעצמה כנ"ל וזהו בחינת השמחה של שבועות כמובא בדברי רז"ל גודל השמה של שבועות כמובא ברב יוסף וכיוצא. כי אז זוכין לשמחה אמיתית שמחה של הקדוש ברוך הוא כביכול היינו השמחה מהמצוה בעצמה בחינת אספקלריא המאירה כנ"ל. וזה בחינת מה שהקדימנו ישראל נעשה לנשמע שזהו בחינת משמחה כמו שאמרו רז"ל על פסוק ושמחת עולם על ראשם (כמובא בדברי רבינו ז"ל במקום אחר). כי לכאורה תמוה איך אפשר להקדים עשיה לשמיעה. ובפרט שמרא מלא דבר הכתוב כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע נמצא שמבואר בפסוק שהעשיה הוא אחר שידבר ה' ואם כן איך הקדימו עשיה לשמיעה. אך אפשר לפרש על פי הנ"ל שזכו אז לשמחה הנ"ל עד שלא רצו בשום שכר עולם הבא בשכר המצוה רק שיזמין להם השם יתברך מצוה אחרת בשכר מצוה זאת. וזהו נעשה ונשמע. היינו שיעשו כל אשר ידבר ה' ועיקר מגמתם וקיבול שכרם הוא ונשמע שיזכו לשמוע מצוה אחרת בשכר עשית מצוה זאת. ועל כן קראו רז"ל נעשה ונשמע בשם שמחת עולם כנ"ל כי זהו עיקר שלימות השמחה שיש לו שמחה מהמצוה בעצמה עד שאין רוצה בשום שכר עולם הבא רק לזכות לשמוע מצוה אחרת בשכר מצוה את שזהו בחינת שמחת הקדוש ברוך הוא כנ"ל ועל כן נקרא שמחת עולם כי השם יתברך כביכול חי לעד וקים לנצח ועל כן השמחה מהמצוה בעצמה שהוא שמחת השם יתברך כביכול הוא שמחת עולם. ולבא לשמחה זו הוא על ידי רעמים שהם בחינת קול שופר (כמבואר במאמר הנ"ל). וזהו בחנית הרעמים וקול השופר של מתן תורה. כמו שכתוב בקולות וברקים עליהם נגלית ובקול שופר עליהם הופעת. והשופר של מתן תורה היה שופר של איל של יצחק שהוא בחינת גבורות בחינת רעמים הנ"ל (כמבואר במאמר הנ"ל) כי על ידי רעמים וקול השופר של מתן תורה נפשט עקמימיות שבלב וזכו לשמחה הנ"ל. אבל צריך לפנות את המוח ממחשבות חיצונית מהרהורים. שזהו בחינת חמץ. גם צריך לשמור היראה וכו' כנ"ל:

EN:
And this is the main aspect of all the trials and refinements that a person undergoes in this world at all times. For a person must always make renewal in Torah and avodah — which is the aspect of receiving the Torah each time, the aspect of na’aseh and nishma anew, ever higher. For even one who does not merit to actually produce novel Torah insights and perceptions — which are the aspect of na’aseh and nishma, as above — nevertheless, the avodah itself of the Jewish person, when he is truly an upright person, when he merits each time to be aroused more in the service of Hashem, yisbarach, in truth with a new awakening — this too is the aspect of receiving the Torah anew, the aspect of na’aseh and nishma anew. For he accepts upon himself to fulfill the Torah anew — “All that Hashem spoke, we will do and we will hear.” And as is understood from the words of Rabbainu, of blessed memory, in another place. And through this itself he can merit actual perceptions, through his simplicity and his sincerity — that he conducts himself with such uprightness in truth, with a new awakening each time, until he merits the actual aspect of receiving the Torah, the aspect of na’aseh and nishma in truth — meaning, that he should merit to perceive and understand what was previously hidden from him. And so from level to level, endlessly — which is the aspect of na’aseh and nishma, etc., as above.

Segment 6
HE:
אות ב וזהו בחינת מ"ט ימי הספירה שבהם יוצאין מטומאה לטהרה כדי להיות ראויים לקבלת התורה. ועיקר הטהרה הוא לטהר עצמו מטומאת מצרים. ועיקר גלות מצרים היה שהיה הדעת בגלות כמובא. שזהו בחינת פגם הברית. ובמ"ט ימי הספירה עיקר כוונות הטהרה הוא לטהר עצמו מפגם הדעת שהוא פגם הברית שזהו טומאת מצרים בחינת חמץ ועל ידי זה שמטהרין הדעת בימי הספירה מטומאת מצרים שהוא בחינת פגם הדעת ואזי נעשה המוח נקי וזך מהרהורים וכו'. אזי נשמעין קול הרעמים של קבלת התורה וזוכין לשמחה הנ"ל כנ"ל. גם צריך לשמור היראה וכו' כנ"ל. וזהו בחינת עומר שעורים שמניפין ממחרת הפסח. כי איתא בכתבים ששערה בגימטריא תקע"ה והם ב' פעמים מנצפך ומנצפך הם גבורות בחינת יראה ועל ידי הנפת עומר שעורים על ידי זה מניפין כל היראות הנפולות לשרשם. וזהו בחינת תיקון היראה שהיא בחינת תקיעות שופר כנ"ל.וזהו ששערה עם הכולל בגימטריא תקע"ו בחודש שופר היינו בחנית תקיעת שופר שהוא בחינת יראה שמשם עיקר בחינת הרעמים (כמבואר שם במאמר הנ"ל עיין שם):

EN:
But a person does not merit a higher level except through a descent before the ascent, etc. And this applies to every person, at every time, at every level — even one who needs to merit some small level, even a new awakening, must first have some descent according to his level. And the descent is the aspect of the trials and refinements that he has before ascending from level to level. And behold, in truth, at the time of the descent that is before the ascent — which is the aspect of receiving the Torah anew, the aspect of na’aseh and nishma ever higher, as above — then at the time of the descent, the person is truly in great danger . For many have fallen through their descents, Rachmana litzlan. And one must then be like a mighty warrior who will not be moved. And one also needs Heavenly assistance to hold himself during the descent so as not to fall completely, chas v’shalom — but rather to hold himself with all his strength until he merits to break and nullify what he needs to, according to his descent, until he merits, through His mercy, yisbarach, the aspect of the ascent. And then one merits that the descent is transformed into an ascent, for the descent is the purpose of the ascent, as above.

Segment 8
HE:
אות ג ועל כן ביום הנפת העומר שעורים מתחילין לספור ספירת העומר כי עיקר הוא לשמור מוחו לטהר הדעת כנ"ל. אבל ההתחלה צריך להיות מיראה. כי יראה קודמת לעולם. כי עיקר הבירור הדעת הוא על ידי בחינת אהבה בחינת חסד כמו שכתוב מסטרא דימינא מוחא חוורא ככספר כנ"ל. ויראה קודמת לאהבה כמו שכתב שם רבינו ז"ל במאמר הנ"ל על מאמר רבא בר חנא וכי שדא פרשא גירא קדמא ליה איהי כי יראה קודמת כי בעל אבידה מחזיר על אבידתו. נמצא שצריך תמיד להתחל מיראה ועל ידי היראה ממילא נמשך אהבה ועל ידי זה יכולין לטהר המוח. כי באמת בתחילת ההתקרבות שרוצין ליכנוס בעבודת ה' לקדש ולטהר עצמו עיקר ההתחלה היא מיראה ועל ידי היראה זוכה לאהבה ולדעת לטהר מוחו ודעתו בשלימות. ועל כן כשרוצין לצאת מטומאת מצרים ולזכות לקבלת התורה מתחילין מהנפת העומר שעורים שהיא תיקון היראה שהיא קודמת. ואז סופרין הימים וכל יום ויום סופרין אל העומר כמו שכתוב יום אחד לעומר וכן כולם. ועל ידי זה ממשיכין על עצמן תיקון היראה בכל יום ויום על ידי שסופרין אל העומר שעורים ועל ידי היראה ממילא נמשך האהבה כי בעל אבידה מחזיר על אבידתו כנ"ל ועל ידי זה מטהרין המוחין בבחינת מסטרא דימינא מוחא חוורא ככספא. וזהו עיקר הטהרה שיוצאין מטומאת מצרים מפגם הדעת לטהרת וקדושת הדעת כנ"ל רק שההתחלה הוא מיראה כנ"ל. ואז כשמטהרין עצמן במ"ט ימי הספירה ומתקנין היראה והמוח. אזי נשמעין הרעמים ביום קבלת התורה ואז זוכין לשמה של שבועות בחינת שמחת עולם בחינת אספקלריא המאירה. דהיינו השמחה מהמצוה בעצמה כנ"ל שירגיש עונג שבת דהיינו העולם הבא בהמצוה בעצמה כנ"ל. ואז כשזוכה לשמחה זו ואז יכול להמתיק כל הדינים כי ידוע בין קודם גזר דין לאחר גזר דין כנ"ל. ואז יכול לומר בשבילי נברא העולם כנ"ל כי הוא יכל לתקן העולם כנ"ל. וזהו בחינת קבלת התורה בשבועות שהוא ששי בסיון שאז נתבסס העולם שהיה תלוי עד ששה בסיון וכו' נמצא שבששה בסיון שקיבלו ישראל את התורה אז יכלו כל ישראל לומר בשבילי נברא העולם. וזהו על ידי בחינת השמחה הנ"ל כנ"ל שעל ידי זה יכולין לומר בשבילי נברא העולם כנ"ל.

EN:
And this aspect applies to every person, at every time, in general and in particular — both to the collective of Yisrael and to every individual person of Yisrael, each time one needs to leave one level of na’aseh and nishma for a higher one, as above. And Amalaik has always been a rod of chastisement for Yisrael . And before the giving of the Torah, Amalaik came to wage war with Yisrael, as is written: “va’yavo Amalaik va’yilachem” [“And Amalaik came and fought”] (Sh’mos 17:8) , etc. For he is the great enemy who lies in ambush against Yisrael always, in general and in particular. And similarly, always, in every generation, at every time — every time Yisrael need to ascend from level to level, meaning from one na’aseh and nishma to a higher one, as above — when there must be a descent before the ascent — then, at the time of the descent, when the person is truly in danger, as above — he lies in ambush against Yisrael. And with the intensity of his wickedness and his fierce hatred of Yisrael, he comes specifically then to wage war with Yisrael, the aspect of “va’yavo Amalaik va’yilachem im Yisrael bi’R’fidim” — with weakness of the hands [ rifyon yadayim ], that their hands weakened from the Torah. For then it was before the receiving of the Torah, and before that there must be a descent, as above — and this is the aspect of the weakness of the hands from the Torah, the aspect of “v’atah ayaif v’yagaia v’lo yarai Elokim” [“And you were weary and exhausted and did not fear G-d”] (D’varim 25:18) . “Fear of G-d” — this is the aspect of “B’raishis — yarai boshes,” which is the complete utterance, the aspect of nishma, in which everything is included, as is explained in the aforementioned ma’amar. And before the person merits this — the aspect of yirah, the aspect of “B’raishis,” the aspect of na’aseh and nishma — before this, the person is weary and exhausted, the aspect of the descent before the ascent. Then specifically “va’yavo Amalaik,” as above. And this is why the Torah especially commanded to remember the deed of Amalaik, etc., and “milchamah la’Shem ba’Amalaik mi’dor dor” [“Hashem’s war against Amalaik from generation to generation”] (Sh’mos 17:16) — for this occurs in every generation, every time one needs to ascend from one na’aseh and nishma to a higher level. Then one must fight the war of Amalaik at the time of the descent before the ascent, etc., as above.

Segment 10
HE:
אות ד וזה בחינת שסופרין שבע שבתות. כי על ידי הספיר הזוכין לקבלת התורה ואז זוכין לשמחה ההנ"ל דהיינו להרגיש העולם הבא שהוא בחינת שבת בהמצוהבעצמה וזה בחינת זכריהו מאחגד בשבת כנ"ל. וזהו בחינת שסופרין שבע שבתות ממחרת השבת עד ממחרת השבת כדי להמשיך בחינ שבת על כל ימי הספירה כדי לזכות לשמחה הנ"ל שהוא בחינת זכריהו מאחד בשבת כי שבת שבתות הם כנגד שבעת ימי בראשית שבהם נברא העולם. ועיקר הבריאה על ידי המצוות כנ"ל. וצריך להרגיש בחינת שבת שהוא העולם הבא בכל יום ויום דהיינו בעשיית המצוות שהם קיום שבעת ימי בראשית. ועל כן צריכין לספור שבע שבתות כדי שכל יום ויום משבעת ימי בראשית יהיה נכל בשבת כי בשבעה שבועות יש ז' שבתים ואזי נכלל כל יום משבעת ימי בראשית בשבת. היינו להרגיש בחינת שבת שהוא עולם הבא במעש במצוות שהם בחינת שבעת ימי בראשית שנבראו על ידי המצוות כנ"ל. כי אפילו יום השביעי שהוא בעצמו שבת קודש צריכין קודם מתן תורה גם כן לספור כנגדו שבוע אחד כדי שיהיה נכלל ביום שכולו משבת כי באמת שבת הוא מעין עולם הבא אבל אף על פי כן יכול להיות שאפילו ביום השבת יהיה הכוונה בשביל שכר עולם הבא ממש ועל כן צריכין להזדכך בימי הספירה לזכך כל שבעת ימי בראשית ואפילו יום שבת קודש כדי להמשיך עליהם בחינת עולם הבא יום שכולו שבת כדי לזכות להרגיש בעולם הבא בכל שבעת ימי בראשית דהיינו בכל מעשה המצוות עד שלא ירצה שום עולם הבא כלל רק יהיה שמחתו מהמצוה בעצמה כנ"ל:

EN:
Ches

Segment 12
HE:
אות ה וזה בחינת תספרו חמשים יום ולא נאמר מ"ט יום. כי עיק הספירה בשביל יום החמשים שהוא בחינת יובל הגדול בחינת עולם הבא כמובא היינו להמשיך בחינת יום החמשים על כל מ"ט ימי הספירה דהיינו להרגיש העולם הבא שכולו שבת שהוא בחינת יום החמשים בכל השבעה שבועות שהם בחינת שבעת ימי בראשית שהם בחינת המצוות כנ"ל. כי זה עיקר התכלית והשלימות שזוכין על ידי הספירה ביום קבלת התורה כנ"ל. ועל ידי הספירה שכמו שאמרו רז"ל זוכין לקבלת התוה דהיינו לשמחה הנץל אז יכולין להלביש התפלה בסיפורי דברים. ועל שם זה נקרא ספירה כי על ידי זה יכולין להלביש התפילה בסיפורי דברים. כי באמת ספירה שהוא לשון מנין וסיפור דברים הם בחינה אחת. ועל כן נקראים בשם אחד. כי כל סיפורי דברים ששבעולם שהם כלל העולם עיקר יניקתם מבחינת ספירת המנין כי המנין הוא בחינת אחר הבריאה כי לפני אחד מה אתה סופר וזהו בחינת קודם הבריאה. נמצא שכל הבריאה כולה וכל הסיפורי דברים של זה העולם יניקתם מבחינת ספירת מנין שזהו בחינת אחר הבריאה. ועל כן על ידי הספירה על ידי זה זוכין להלביש התפילה בסיפורי דברים. כי על ידי הספירה זוכין לטה המוח וזוכין לשמחה הנ"ל שעל ידי זה יכולין להלביש התפילה בסיפורי דברים (כמבואר במאמר הנ"ל). כי דייקא כשזוכין לשמחה הנ"ל אז דייקא יכולין להלביש התפילה בסיפורי דברים. כי כשזוכה לשנמחה הנ"ל דהיינו שיש לו שמחה מהמצוה בעצמה שהוא שמחת הקדוש ברוך הוא נמצא שנכלל בהשם יתברך על ידי המצוה וכל העולם נכלל עמו בהשם יתברך כי המצוות הם מקיימי העולם כנ"ל וכשנכלל על ידי המצוה בהשם יתברך נמצא שנכלל גם כל העולם שקיומו על ידי המצוות בהשם יתברך ואזי כשכל העולם כולו נכלל בהשם יתברך אזי בוודאי יכולין לעשות מכל הסיפורי דברים תפילות ולהלביש התפילה בסיפורי דברים. מאחר שכל העולם נכלל בו יתברך. ועל כן אז דייקא יכולין לומר בשבילי נברא העולם. כי בוודאי נברא העולם בשבילו מאחר שעל ידו נכלל העולם בו יתברך.וזהו שדקדק רבינו ז"ל וכתב בסוף המאמר הנ"ל על פסוק יחד הרים ירננו שעל ידי השמחה יכולין הצדיקים להלביש תפלתם בסיפורים יחד כי על ידי השמחה דייקא שעל ידי זה נכללין עם כל העולם כולו בו יתברך יכולין להלביש תפלתם בסיפורים יחד כנ"ל והבן. ברוך השם לעולם אמן ואמן. שייך לעילבא שבת בא מנוחה. כמו שכתוב ויכל אלקים ביום השביעי. ועל כן שיך לומר גם על שבת שבו נברא העולם כי המנוחה הוא קיום העולם כנ"ל:

EN:
For it is explained in the aforementioned ma’amar that nishma and na’aseh, which are hidden and revealed, are the aspect of “B’raishis bara — an utterance and a half-utterance, father and son,” etc. And this is “mi’dor dor” [“from generation to generation”] — meaning, when the Torah goes from generation to generation, from father to son, from nishma to na’aseh, from hidden to revealed, the aspect of “v’hoda’tam l’vanecha v’livnay vanecha yom” [“And you shall make them known to your children and to your children’s children, the day”] (D’varim 4:9) , etc. For the Torah must be revealed from father to son, from generation to generation, etc., as above — the aspect of “dor l’dor y’shabach ma’asecha” [“Generation to generation shall praise Your deeds”] (T’hillim 145:4) — that one must reveal the deeds of Hashem, the aspect of na’aseh, from generation to generation, from father to son, from nishma to na’aseh, etc., as above. For the aspect of the na’aseh of the father is the aspect of nishma, the hidden, relative to the son, as is understood from the aforementioned teaching. Understand this.

Segment 14
HE:
אות ו על פי המאמר הנ"ל יתבאר ענין המצוה של דין שומר שכר שחייב בגניבה ואבידה ופטור באונסין. כי לכל דבר יש שורש בתורה. והנה ענין שומר חנם ושומר שכר. לפי הנראה הם בבחינת שני עבודות הנאמרים במאמר הנ"ל. דהיינו בחינת העובד בשמחה שאינו רוצה בשום שכר עולם הבא וכו' כנ"ל. וזה בחינת שומר חנם שאין רוצה בשום שכר ושומר שכר הוא בחינת העובד על מנת לקבל פרס. וזה בחינת שומר שכר שרוצה שכר. ועל כן חלוקים בדיניהם כי שומר חנם פטור בכל ושומר שכר חייב בגניבה ואבידה ופטור באונסין. כי לבא לבחינת שמחה הנ"ל דהינו שלא ירצה בשום שכר עולם הבא וכו כנ"ל הוא על ידי רעמים וכו' לזה צריכין לפנות המוחין מחמץ דהיינו ממחשבות זרות מהרהורים וכו' וגם צריכין לשמור היראה שלא יהיה לו יראות נפילות וכו' ואז יכולין לשמוע קול הרעמים ואז זוכין לשמחה הנ"ל דהיינו שלא ירצה שום שכר עולם הבא בשככר המצוה וכו' כנ"ל. והנה השומר חנם שבחינתו הוא בחינה זו דהיינו בחינת העובד שאינו רוצה בשום שכר וכו' ועל כן מאחר שהוא מבחינה זו על כן הוא פטור בכל. כי מאחר שהוא מבחינה זו. ולבחינה זו אי אפשר לזכות כי אם כשמתקנין ומטהרין המוח והיראה. וכשמוח דהיינו הדעת והיראה מתוקנין. אזי אין שום היזק ונזק. כי יש שני מיני הזיקיות והם גניבה ואבידה הוא על ידי פגם הדעת כי כל הגניבות ואבידות הם על ידי הסתלקות הדעת. כי עיקר הגניבה הוא בלי ידיעת האדם וכן האבידה. נמצא שגניבה ואבידה הם על ידי הסלקות הדעת על ידי בחינת פגם הדעת. אבל אונסין דהיינו לסטים מזוין או חיה רעה הם בידיעת האדם. רק שאינו יכול להתגבר עליהם. אך הם באים על ידי פגם היראות הנפולות. כי מי שאין מעלה כל היראות הנפולות לשרשן. דהיינו ליראה עליונה. אזי הוא מתירא מכל דבר כגון מלסטים או מחיה רעה וכיוצא והם יכולים להתגבר עליו. כי כל אלו האונסין מלסטים וכו' כולם הם מבחינת היראות הנפולות שנתלבשו בזה הדבר כידוע. ומי שזוכה לתקן היראה עליונה בשלימות ומעלה כל היראות הנפולות לשרשן. אזי אין מתירא משום דבר הן מגזלן או מחיה רעה וכיוצא מאחר שמעלה היראה לשרשה ואזי כשמלה היראה לשרשה אין להם שום כח להתגבר עליו ועיקר מה שמתירא מהם ומה שיכולים להתגבר עליו הוא רק מחמת שאין מעלה היראה לשרשה ומחמת זה מתיירא מהם ויכולים להתגבר עליו. נמצא שגניבה ואבידה בא מפגם דעת ואונסין באים מפגם היראה ומי ששומר הדעת והיראה בשלימות. הוא ניצול מכל היזק דהיינו מגניבה ואבידה ואונסין. ועל כן הש"ח ששרשו מבחינת הנ"ל דהיינו שאין רוצה בשום שכר וכו' כנ"ל ולבחינה זו אי אפשר לבא כי אם על ידי תיקון הדעת והיראה כנ"ל. ואזי כשהדעת והיראה מתוקנין. אזי ניצול מכל היזק ונזק מגניבה ואבידה ואונסין כנ"ל. ועל כן השומר חנם פטור בכל כי כל ההיזיקות הבאים הן גניבה ואבידה או אונסין. בוודאי לאו בגירא דיליה באו. כי מצדו אין שום היזק ונזק. מאחר שהוא בבחינת שלימות הדעת והיראה כנ"ל שעל ידי זה ניצולין מב' מיני היזיקות הנ"ל ועל כן אלו ההיזיקות אינם באחריותו רק באחריות המפקיד. כי מצידו אין היזק ונזק. ובוודאי מזל דמפקיד גרם. וכנ"ל. אבל השומר שכר. שזהו בחינת העובד על מנת לקבל פרס. והעובד על מנת לקבל פרס. זהו בחינת העובד מיראה. כי העובד מיראה נמצא עבודתו תלוי בדבר. כי אין מרגיש התענוג בהמצוה בעצמה רק עבודתו מחמת היראה שמתירא וזה בחינת העובד על מנת לקבל פרס שעבודתו תלוי בשכר עולם הבא שמתירא שלא יאבד השכר הטוב. נמצא שהעובד על מנת לקבל פרס זה בחינת העובד מיראה. כי העובד מאהבה שזהו בחינת שלימות הדעת כי דעת תלוי באהבה כי מסטרא דימינא מוחא חוורא ככספא ואזי כשעבודתו באהבה ודעת אזי אין רוצה בשום שכר. ואין עבודתו תלוי בשום דבר רק מחמת אהבה ודביקות ושמחה שמשמח בהמצוה בעצמה ומרגיש התענוג בהמצוה בעצמה ואין רוטצה שום שכר כנ"ל. ועל כן השומר שכר שהוא מבחינת העובד על מנת לקבל שכר. שזהו בחינת העובד מיראה ומאחר שלא תיקון כי אם את היראה והדעת לא תיקון עדיין כי אם היה מתקן גם את הדעת לא היה רוצה בשום שכר כנ"ל ומאחר שרוצה שכר שזה בחינת העובד על מנת לקל שכר שזהו בחנית עובד מיראה והדעת אינו בשלימות עדיין. על כן השומר שכר חייב בגניבה ואבידה ופטור באונסין כי גניבה ואבידה שהם באים מפגם הדעת הוא חייב בהם כי הם באים מצדו מאחר שלא תיקון את הדעת בשלימות שעל ידי זה באים גניבות ואבידות על ידי פגם הדעת כנ"ל. אבל באונסין הוא פטור כי אין האונסין מצידו. מאחר שזכה לבחינת יראה כי השומר שכר הוא מבחינת העובד מיראה כנ"ל וכשזוכין ליראה ניצולין מאונסין כנ"ל ועל כן אין האונסין מגירא דיליה. ועל כן פטור באונסין כנ"ל ברוך השם לעולם אמן ואמן:

EN:
And this is the aspect of Purim . For Haman was of the seed of Amalaik, who lies in ambush against Yisrael always at the time of the descent before the ascent, before they merit na’aseh and nishma anew — which is the aspect of receiving the Torah, as above. And at that time, in those days, Yisrael needed to merit returning to Eretz Yisrael, to Yerushalayim the holy city, and to build the second Bais HaMikdash anew. And Yerushalayim is the aspect of “yirah shaleim” [complete fear], which is “B’raishis” — the complete utterance, the aspect of nishma and na’aseh, as is explained in the aforementioned ma’amar. And there in Yerushalayim is the Bais HaMikdash, from which Torah goes forth, as is written: “al pi ha’Torah asher yorucha … min ha’makom ha’hu” [“According to the Torah that they shall teach you … from that place”] (D’varim 17:10–11) ; “ki mi’Tziyon taitzai Torah u’d’var Hashem mi’Yerushalayim” [“For from Tziyon shall go forth Torah, and the word of Hashem from Yerushalayim”] (Y’shayahu 2:3) .