Segment 1
ענין שבת ויום טוב
Yud Gimmel
Segment 4
הלכה א אות א ומפני מה בשבת אסורין כל המלאכותאפילו צורך אוכל נפש וביום טובמותר אוכל נפש. על פי מה שאמר רבינו נ"י במאמראנכי ה' אלקיך בסימן ד' על ומלאומחד גלגלא דעינא תחת מאה גרבימשחאשעל ידי הביטול אל האין סוף ששם כול וטוב בחינת ה' הוא האלקים אחר כך כשחוזר אל הישות בבחינת רצוא ושוב אזי מהרשימה שנשאר נמשך הארה לדעת כי ה' וא האלקים וכולו טוב עיין שם היטב.
And this is the aspect of “biz’manaihem” [“in their times”] — many times, as our Sages, of blessed memory, learned from this verse that the Megillah is read on the 11th, the 12th, etc. For there are several times for the aspect of reading the Megillah — which is the aspect of making from the nishma a na’aseh. For each person has their own nishma and na’aseh according to their level, as above. And therefore, the villagers [ b’nay ha’k’farim ], who do not have the power to make from the nishma a na’aseh on their own and need another to read for them and illuminate within them this illumination — they need to come early to the day of gathering, to enter the city [ k’rach ] where there are ten batlanim [men dedicated to Torah study]. And they [the city dwellers] read for them the Megillah early. For even though the days of Purim themselves — which are the main perception of na’aseh and nishma, the aspect of “v’ha’yamim ha’aileh nizkarim v’na’asim” — have not yet arrived, nevertheless, the city dwellers where there are ten batlanim who are free and engaged in Torah and merit higher perception — they can illuminate in the villagers the aspect of reading the Megillah, the aspect of the perception of nishma and na’aseh, even some days before Purim. For the na’aseh that the city dwellers have before Purim is, relative to the villagers, the aspect of nishma, the aspect of the illumination of Purim. And therefore they hear the Megillah early from the city dwellers, so that they should be free on the days of Purim to provide food and drink for the city dwellers. For the Purim itself of the city dwellers — the villagers cannot attain that perception, for their perception of nishma is very high and great. The villagers can only be a vehicle for them on the days of Purim, to provide for them for the joy of Purim.
Segment 5
וזה בחינת שבת ויום טוב. כי שבת הוא בחינת התכלית שכולו טוב בחינת תכלית שמים וארץ שהוא בחינת התכלית המקיף את הבריאה בחינת יום שכולו שבת. שאז יהיה כולו טוב כמו שכתוב ביום ההוא וכו' כמו שכתב רבינו שם. על כן בבת הוא שביתה לגמרי מכל וכל. אבל יום טוב הוא בחינת המשכה שממשיכין הארה מהביטול מבחינת שבת מבחינת אין סוף אל הישות דהיינו העולם הזה דהיינו הימים והמדות למען דעת כל עמי הארץ אפילו בעולם הזה בתוך הימים והמדות כי ה' האלקים וכולו טוב בבחינת אתה הראת לדעת וכו' (כמו שכתוב במאמר הנ"ל). וזה שאנו קוראין אותו יום טוב יום טוב דייקא דהיינו שאנו ממשיכין הארה לתוך הימים שיש בהם ימי טוב וכו' אנו מאירין אותן על ידי בחינת הביטול הנ"ל שיהיו גם הימים כום טובים וזהו יום טוב בחינת כולו טוב שממשיכין לתוך הימים כנזכר לעיל. ועל כן הימים טובים תלוי עיקר קדושתם בישראל כמו שכתוב אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם וכ' ועל כן אנו אומרין מקדש ישראל והזמנים. אבל שבת קדוש מאליו כמו שאמרו רז"ל שבת קביעא וקיימא יום טוב ישראל הוא דמקדשי ליה כי שבת הוא הוא התכלית עצמו והוטא קדוש מאליו ואין צורך להמשיך אליו קדושה כי אדרבא כל הקדושות נמשכין משם אבל יום טוב הוא בחינת המשכת הקדושה שממשיכין מהביטול מבחינת שבת כנזכר לעיל. על כן הוא תלוי בישראל דמקדשי ליה דהיינו שממשיכין הקדושה מבחינת הביטול כנ"ל. וזהו שכתוב בשבת תחלה למקראי קודש כי שבת הוא בחינת תחלה וראשית של כל היום טוב כי כולם מקבלין קדושתם מבחינת שבת שהוא כולו טוב ומשם נמש הקדושה לתוך הימים בחינת יום טוב כנ"ל. וזהו שנקראו הימים טובים מקראי קודש. מקרא דייקא כי צריך לקרות דוקא הקדושה לשם כי הקדושה הוא בחינת כולו טוב כולו קודש (כמו שכתב רבינו במקום אחר) ועל כן יום טוב נמי איקראי שבת כי כל קדושתו מקבל משבת כנ"ל כי שבת הוא בחינת התכלית המקיף שהוא למעלה מכל הימים וזה שכתוב ימים יוצרו ולא אחד בהם ואמרו רז"ל זה יום השבת. וזהו ולא אחד וכו' ולא דייקא דהיינו שאינו נחשב כלל בכלל הימם כי הוא למעלה מהזמן כנ"ל כי שבת הוא בחינת סוף העולם בחינת יום שכולו שבת כנ"ל אבל יום טוב הוא מקבל האה משבת כנ"ל. כי כל הימים טובים הם לזכר הנסים והתשועות שעשה עמנו השם יתברך וכל הנסים והישועות נעשין על ידי שנמשך האה מהתכלית מבחינת סוף העולם שאז יהיה כולו טוב ויתבטל הטבע ועל ידי שנמשך הארה זו לעולם הזה על ידי זה נעשה בחינת ביטול הטבע ועל ידי זה בא הנס והישועה (כמו שכתב רבינו כל זה על אגדת ההוא אובי טמיא בסימן ר"נ על מה שכתוב שם וקולו נשמע מסוף עולם ועד סופו עיין שם היטב). נמצא שכל הימים טובים שהם לזכר הנסים מקבלין הארה מבחינת סוף העולם שהיא בחינת שבת כנ"ל. כי שבת אינו לזכר שום נס שנעשה בזה העולם רק הוא מרמז על סוף העולם יום שכולו שבת כנ"ל. וכן יום טוב של ראש השנה הוא גם כן זכרון ליום ראשון שהוא תחלת הבריאה ועל כן הוא גם כן יום טוב כי אז ביום ראשון בתחלת הבריאה שמשו האור והחשך ביחד בבחינת ביום עשות ה' אלקים וכו' כי אז היה בחינת ה' הוא האלקים בחינת כולו טוב שנמשך הארה הזאת מבחינת קודם הבריאה שהיא התכלית המקיף כנ"ל. ומחמת שהיה אז סמוך לקודם הבריאה לבחינת התכלית ולא היה עדיין התגברות הסטרא אחרא על כן נמשך אז לתוך העולם בחינת ה' הוא האלקים כנ"ל ועל כן שמשו אז האור והחשך ביחד ואחר כך כשצפה השם יתברך שיהיו רשעים אז ויבדל וכו' ועל זה מרמז ראש השנהכ שהוא זכרון ליום ראשון ועל כן הוא גם כן בכלל הימים טובים כנ"ל.
And this is what the Sages, of blessed memory, said: “What is a k’rach ? Any [city] that has ten batlanim .” “Batlanim” specifically — for they are called batlanim because their main perception is always from level to level, which one merits only through the aspect of “the nullification of the Torah is its fulfillment,” the aspect of “Ais la’asos la’Shem, haifairu Torasecha” — which is the aspect of Purim, as above. And therefore they are called batlanim. And they specifically know how to read the Megillah in its time, to attain the perception of Purim in its time. But relative to the villagers, who do not have ten batlanim and do not merit this perception of the city dwellers, as above — they [the city dwellers] can illuminate and read the Megillah for them even before Purim, as above. For each person has their own nishma and na’aseh according to their level, as above.
Segment 7
אות ב וזה שכתב רבינו בפרשת וישסף שמואל (בסימן קל"ה) שביום טוב הוא העלאת המלכות מבין הקליפות. כי זה בחינת עליות המלכות כשנתגלה בחינת ה' הוא האלקים בחינת אלקים מלכי מקדם בחינת ה' אחד ושמו אחד. שם זה בחינת מלכות כמו שכתוב שם (במאמר אנכי הנ"ל) וזהו ביטול הקליפות כי נתבטל כל הרע רק כולו טוב כולו אחד כנזכר לעיל. וזה שכתב רבינו שם בפרשת וישסף הנזכר לעיל שעל ידי יום טוב הוא ביטול הגדלות על ידי הצדיקים (כמו שכתוב שם בסימן קל"ה עיין שם) כי זהו בחינת יום טוב דהיינו ביטול אל האין סוף בבחינת רצוא ושוב כנ"ל. ומשם ממשיכין הצדיקים הקדושה כנ"ל שכל זה תלוי בתכלית העניוות בבחינת אין (כמו שכתב רבינו במאמר אנכי הנ"ל).
And this is the aspect of: “v’ha’yamim ha’aileh nizkarim v’na’asim b’chol dor va’dor, mishpachah u’mishpachah, m’dinah u’m’dinah, v’ir va’ir” — meaning, that every family and every province and every city — each one merits on this day to receive the illumination of Purim, each and every one according to his level. For each one has na’aseh and nishma — which is the aspect of “nizkarim v’na’asim” — according to his level, etc., as above.
Segment 9
אות ג ועל כן כתוב חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי ואלו שבת לא קאמר כמו שכתוב בזוהר הקדוש כי יום טוב שקדושתו תלוי בישראל על כן מאחר שישראל אינם הגונים ח"ו על כן גם היום בו שכל קדושתו מהם גם כן אינו נתקבל ח"ו. אבל שבת שהוא קדוש מאליו על כן אינו נפגם על ידי פגם של ישראל ח"ו. ועל כן ביום יום טוב מותר אוכל נפש כי מאחר שכל קדושתו תלוי בנפשות ישראל שממשיכין הקדושה לשם על כן מה שהוא צורך הנפש דהיינו אוכל נפש בוודאי אינו ראוי שיאסר כי הנפש הוא למעלה מהיום טוב כי משם מקבל הקדושה כנ"ל. אבל כל המלאכות בוודאי אסורין כי הוא יום טטוב דהינו ביטול הרע שהוא ביטול כל הל"ט מלאכות באים על ידי עץ הדעת טוב ורע. אבל שבת הוא למעלה ואינו תלוי בקדושת ישראל עלןל כן אסור בו אפילו מה שהוא צורך הנפש כנ"ל הי הוא שביתה לגמרי בחינתיום שכולו שבת שאז יתבטל הכל ואין בו שום עשייה רק מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת.
Yud Daled
Segment 11
אות ד ועל כן יש דעות שמוקצה אף על פי שמותר בשבת. אסור ביום טוב. דהיינו פירות המוקצים שבשבת אין צריך הזמנה אבל יום טוב צריך הזמנה שצריך לומר מכאן וכו' (עיין בשולחן ערוך). כי זה ידוע שבמקום שצריך לגרש הסטרא אחרא ולהזמין הקדושה שם צריכין הזמנה בפה (כמו שכתוב בזוהר ובכתבים) שעל כן צריכין לומר קודם ברכת המזון הב לן ונברך עיין שם). ועל כן ביום טבו שצריכין לקרות הקדושה לשם בחינת מקרא קודש ולהכניע הרע של שאר המלכיות של האומות שהם סטרא אחרא על כן אכילת ים טוב צריך הזמנה פה דווקא כדי לגרש הסטרא אחרא ולהזמין הקדושה שם. אבל שבת קדוש מאליו ואין שום אחיזה לסטרא אחרא כלל. כי הוא בחינת עלמא דאתי כנ"ל על כן אין צריך הזמנה כנ"ל. הלכות יום טוב
And this is the aspect of “m’vatlim talmud Torah lishmo’a mikra Megillah” [“One interrupts Torah study to hear the reading of the Megillah”]. Meaning, for the aspect of Purim is in the aspect of “the nullification of the Torah is its fulfillment” — that all the descents and nullifications are transformed into the aspect of ascent, etc., as above. And this is: “one interrupts Torah study to hear the reading of the Megillah” — for the reading of the Megillah, which is the illumination of Purim, is drawn from the aspect of “the nullification of the Torah,” etc., as above, the aspect of “one interrupts Torah study,” etc., as above.