Segment 3
הלכה ב אות א ביום טוב אסורין כל המלאכות חוץ אוכלנפש ואין בין יום טוב לשבת רק אוכלנפש בלבד. כמו שכתוב אך אשר יאכל לכלנפש הוא לבדו יעשה לכם. על פי המאמרמי האיש החפץ חיים בסימן ל"ג עיין שםהיטב כל המאמר.
Tes Vav
Segment 4
והנה יש שני מיני ימים ימי טוב. וימי רע. כמו שכתוב ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה וכו' היינו שצריך להסתכל היטב היטב בתוך הימי רע ואז ימצא שם גם כן את השם יתברך כי מלא כל הארץ כבודו ולית אתר פנוי מיניה. ואפילו בכל לשונות הגוים ובכל המדריגות התחתונות יכולין למצוא אלקותו יתברך שם כי כולם מקבלין חיות ממנו יתברך כמו שכתוב ואתה מחיה את כולם. ק שהחיות הוא בצמצום גדול כדי חיונו לבד והצדיק שכופה את יצרו הוא יכול למצוא אלקותו יתברך אפילו בלשונות הגוים וכו' ועיין שם היטב. ועל ידי זה זוכה לאור אהבה שבדעת. כי יש שני מיני אהבות אחת אהבה שהיא בימים. ויש אהבה שהוא למעלה מהזמן והמדות היינו אהבה שבדעת שהוא האהבה שהיה בין ישראל לאביהם שבשמים בעת שהיו עדיין בכח בדעתו כביכול שאי אפשר לנו להשיג אור האהבה שבדעת וכו' עיין שם. וכל אדם יכול לטעום אור האהבה הזאת אפילו עכשיו בזמן ובמדות כשמקשר לבו לדעתו וכו' (עיין שם כל זה היטב).
And this is the aspect of Parshas Parah , which is read after Purim. For Parshas Parah Adumah [the Red Heifer] is a great novelty that is impossible to comprehend, as is written: “amarti echk’mah v’hi r’chokah” [“I said I would be wise, but it is far from me”] (Koheles 7:23) , etc. And specifically through it one is purified from the impurity of the dead. For the main life is the aspect of nishma and na’aseh. For nishma, the aspect of the hidden, is the aspect of the n’shamah , which is impossible to perceive. And na’aseh is the aspect of the body . And when one merits to draw down the nishma and make from it na’aseh, through this the n’shamah connects with the body and illuminates the body — and this is the main life. For the main life is the da’as, the aspect of “v’ha’chochmah t’chayeh” [“And wisdom gives life”] (Koheles 7:12) , etc. — meaning, to know and to perceive what was hidden from him, which is the aspect of the nishma, as above.
Segment 6
אות ב והנה בימי החול יש שליטה לימי הרע. ועל כן צריכין אז לעשות כל המלאכות שהם בחינת בזעת אפיך תאכל לחם. וכל העבודות והמלאכות שישראל עושין בימי החול שאז שולטין הימי רע. כולם הם בחינת תיקונים וברורים כדי ללבן ולברר ולהוציא הטוב והקדושה המלובש שם כי גם בתוך הימי רע מלובש טוב וקדושה כנ"ל רק שהוא נסתר שם בכמה לבושים כנ"ל ל כן צריכין כמה יגיעות ועבודות ומלאכות קודם שמוציאין ומבררין ומגלין הטוב שבהם שזהו בחינת כל המלאכות שבני ישראל עושין בימי החול שבהם שולטין הימי רע. כי זה ידוע שכל המלאכות שישראל עושין בימי החול כולם הם בירורים ותיקונים לברר ולהוציא הטוב מן הרע וכנ"ל. ועל כן בשבת ויום טוב שהם בחינת ימי טוב ואין לימי רע שום שליטה בהם. על כן אז אסור לעשות שום מלאכה. כי אז נתגלה הטוב בעצמו ואין צריכין לברר. וכשעושין מלאכה כאלו נותנין שליטה עשיו ח"ו לימי רע ששם צריכין בירור כי עכשיו נתגלה הטוב בעצמו שאין שם בירור כלל. אבל אף על פי כן עדיין יש הפרש בין שבת ויום טוב. כי בשבת אין צריכין שום עשיה ועבודה כלל. על כן כל המלאכות אסורים בשבת. כי שבת היא בבחינת למעלה מהזמן למעלה מהימים והמדות. בבחינת וברכתו מכל הימים וקדשתו מכל הזמנים. ששבת הוא מבורך ומקודש ומרומם מכל הימים והזמנים כי שבת הוא למעלה מהזמן. ואזי בשבת נתגלה אור האהבה שבדעת שהוא אורייתא דאין סוף שהוא בחינת עונג שבת בחינת אז תתענג על ה' על ה' דייקא כמו שכתב רבינו נ"י במקום אחר. ועל כן בשבת אסורים כל המלאכות. כי שם הוא שביתה לגמרי מכל וכל. אבל יום טוב הוא יום טוב ממש בחינת ימי טוב הנ"ל ועל כן אף על פי שאין לימי רע שליטה אז כי הם ימי טוב. ועל כן אסורים המלאכת ביום טוב כי אין בירור אז כנ"ל. אף על פי כן עדיין צריכין איזה עשיות ועובדות ביום טוב דהיינו שצריכין לקשר הימים והמדות לבחינת אור האהבה שבדעת שהוא למעלה מהזמן כי ביום טבו אין נתגלה רק בחינת ימי טוב אבל עדין צריכין עובדות ועשיות כדי לקשר הימים והמדות לאור האהבה שבדעת כדי לטעום טעם אור האהבה שבדעת בתוך הימים והמדות כנ"ל. ועל כן יש מלאכות שצריכין לעשות ביום טוב והם מלאכת אוכל נפש שהתירה תורה ביום טוב. כי צדיק אוכל לשובע נפשו. ואכילת הצדיק היא יקרא מאד מאד ואכילתו שהוא אוכל לשובע נפשו היא בבחינת והשביע בצחצחות נפשך. כמו שכתב רבינו נ"י במקום אחר. נמצא שהצדיק מתענג באכילתו מאו האהבה שבדת שהיא בחינת אורות הצחצחת שהם למעלה מהימים והמדות כידוע. כי על הצדיק נאמר והתענג על ה' שהוא זוכה לבחינתעונג שבת הנ"ל כי הצדיק הוא מגלה ומוטצא אלקותו יתברך בכל הדברים גשמיים ואפילו בלשונות הגוים ווכ' כנ"ל.ועל ידי זה זוכה לאור האהבה שבדעת כנ"ל וכמבואר שם במאמר הנ"ל עיין שם. והנ הטבעם והתענוג של האכילה שרשו מהאהבה שבקדושה בבחינת אהבה בתענונים. שבכל התענוגים יש שם בחינת אהבה שהיא שרשם והצדיק האוכל לשובע נפשו דקדושה הוא מקשר עצמו לשורש התענוג שהוא אהבה שבקדושה. ולא זו אף זו. כי גם הוא עולה ומקש לשורש האהבה דהיינו לאור האהבה שבדעת שזהו בחינת והשביע בצחצחות נפש כנ"ל. וזהו בחינת אכילת שבת שהוא עונג שבת שעל זה נאמר אז תתענג על ה' היינו שעל ידי אכילת שבת מתענגין על ה' כביכול שעולין ומתענגין מאור האהבה שבדעת. ובשבת נעשה זה מחמת קדושת שבת בעצמו כי שבת הוא למעלה מהזמן וכו' כנ"ל אבל ביום טוב שהוא בזמן בחינת ימיטוב. על כן צריכין אז לעשות עובדות כדי להתקשר לאור האהבה שבדעת לבחינת עונגש בת. ועל כן צריכין לעשות ביום טוב מלאכת אוכל נפש. כדי לתקן המאכל שיהיה בבחינת אוכל נפש אוכל נפש דייקא בחינת צדיק אוכל לשובע נפשו.בחינת והשביע בצחצחות נפש. היינו שיהיה המאכל בבחינת עונג שבת לזכות על ידו לאור האהבה שבדעת כמו על ידי עונג שבת שהוא אכילת שבת וכמו שבימי החול צריכין לעשות כל המלאכות כדי לברר ולהוציא הטוב מן הרע. כמו כן ביום טוב אף על פי שנתגלה הטוב ואין צריך לברר ועל כן אסורין המלאכות. אף על פי כן עדיין צריכין לעשות מלאכת אוכל נפש כדי לתקנו ולקשרו לאור האהבה שבדעת שהוא בחינת עונג שבת שהוא למעלה מהזמן למעלה מהימים כנ"ל. ועל כן אפילו במלאכת אוכל נפש אין מותרים כל המלאכות כי קצירה וטחינה וסחיטה וכו' אסורים אף על פי שהם מלאכת אוכל נפש. כי בוודאי שאר מלאכות שהם בחינת בירורים בממש כגון קצירה וטחינה אסורים אפילו באוכל נפש כי בירורים דהיינו לברר הטוב מהרע זה אסור ביום טוב כנ"ל. ואין היתר רק אפיה ובישול וכיוצא בזה שהם באים קר לתקן האוכל ולגלות טעמו. כי כבר נגמר ונתברר המאכל לגמרי. רק שצריכין אפילו ובישול לתקנו ולגלות טעמו הטוב. שאינו נרגש קודם הבישול. והטעם הוא התענוג שהוא בא מבחינת אהבה בתענוגים כנ"ל. ועל כן עושין זאת ביום טוב שאופין ומבשלין לתקן המאכל ולגלות טעמו הטוב כדי לקשרו ולהעלותו לשרשו דהיינו לשורש האהבה שהוא בחינת אור האהבה שבדעת כנ"ל. וזה שקוראו הכתוב אוכל נפש כמו שכתוב אך אשר יאכל לכל נפש ולא כתב סתם אשר יאכל. ודקדק הכתוב לכל נפש דייקא בחינת אכילת הנפש שהוא בחינת צדיק אוכל לשובע נפשו בחינת והשביע בצחצחות נפשך שזהו בחינת עונג שבת וזה הותר ביום טוב לעשות כדי שיהיה נעשה אוכל נפש לקשרו ולהעלותו לבחינתעונג שבת וכו' כנ"ל וזה שאמרו ר"ל על פסור זה אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם ודרשו רז"ל לכם ולא לכלבים לכם ולא לעובדי כוכבים. היינו למעט ההיפך מאוכל נפש שהוא בחינת והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה היפך צדיק אוכל לשובע נפשו. וכל אכילת עובדי כוכבים הוא גם כן ממש בבחינת והכלבים עזי נפש כי אף הוא ככלב. כי הם משוקעים בכל התאוות ואכילתם בטומאה. ולא הותר ביום טוב רק אכילת ישראל כי אכילת ישראל בפרט בבת ויום טוב הוא קודש כי יש להם כמה קדושות ומצוות וברכות באכילתם. כי כל ישראל הם בחינת צדיקים. כמו שכתוב ועמך ישראל כולם צדיקים ואכילתם הוא בקדושה בחינת צדיק אוכל לשובע נפשו וכו' כנ"ל. ועל כן להם לבד הותר מלאכת אוכל נפש ביום טוב כדי לתקנו ולקשרו לשרשו לזכות לאור האהבה שבדעת וכו' כנ"ל.
And had Adam HaRishon not sinned, people could have lived forever — meaning, to merit perceiving the ultimate nishma and na’aseh, the highest, while still alive. For they would have gone from level to level until they would have been included in the Ein Sof, in the aspect of “Toras Hashem” and “t’filas Hashem” — which are the aspect of na’aseh and nishma that exist there — while still in the body, the aspect of “v’achal va’chai l’olam” [“And he shall eat and live forever”] (B’raishis 3:22) . But through the sin of Adam HaRishon , it is impossible to come to the ultimate — to the aforementioned na’aseh and nishma — except through death, when the soul departs from the body. And then one merits afterward the resurrection of the dead , and then one will merit the main ultimate — the nishma and na’aseh that one could not perceive in one’s lifetime, the aspect of “v’simchas olam al rosham,” about which our Sages, of blessed memory, expounded that HaKadosh Baruch Hu will return it to us in the future. For the na’aseh and nishma, which are the aspect of “simchas olam,” are the main delight of Olam Ha’ba . And each person must depart and return to the dust before meriting what he will merit. And death and departure — this is the aspect of the descent being the purpose of the ascent. For certainly there is no descent like death, when one returns to the dust literally, and the soul departs, and one remains with only a kista d’chayusa [tiny residue of life], which is the very least. But the main life-force departs, and one becomes free from all the mitzvos. It emerges that this is a very great descent. And then one truly becomes impure with all impurities, etc. But nevertheless, death is “very good,” as our Sages, of blessed memory, said. For it is in the aspect of the descent being the purpose of the ascent — for specifically through returning to the dust, which is the ultimate descent, through this one merits the ultimate ascent afterward — to return and rise for the resurrection of the dead, and to merit afterward the eternal joy, the aspect of the nishma and na’aseh that one could not merit before, as above.
Segment 8
אות ג וזה בחינת עירוב תבשילין. כי צרכי שבת נעשים ביום טוב מדאורייתא. אך העירוב תבשילין הוא כדי שלא ישכח את השבת. ויברור מנה יפה לשבת. כי צרכי שבת ראוים שיהיו נעשים ביום טוב. כי כל מלאכת אוכל נפש הותר ביום טוב כדי להעלותו לבחינת עונג שבת הנ"ל ועל ן בוודאי מותר צרכי שבת ביום טוב כי הם עונג שבת שמלאכה כזו מותר ביום טוב כנ"ל. אך חז"ל תקנו עירוב תבשילין כדי שלא ישכח את השבת. כי מחמת שטרוד בצרכי יום טוב יוכל לשכוח את השבת היינו מחמת שטרוד במלאכת אוכל נפש של יום טוב שהוא כדי להעלותו לבחינת אהבה שבדעת על כן יוכל לשכוח את השבת מאחר שזוכה גם עתה ביום טוב לעונג שבת כנ"ל.על כן תיקנו עירוב תבשילין כדי שיזכור ויברור מנה יפה לשבת כי באמת אף על פי כן שבת חשוב בוודאי יותר מיום טוב כי אז הוא שביתה לגמרי כי אז נתגלה מעצמו אור האהבה שבדעת כנ"ל:
And therefore it is impossible to purify from the impurity of the dead except through the aspect of the Parah Adumah, which is a statute of the Torah that is impossible to comprehend in any way. And it is the aspect of the highest nishma, the aspect of the most elevated hidden — which even Sh’lomoh HaMelech, alav ha’shalom, did not perceive, as is written: “amarti echk’mah,” etc. And specifically through this aspect, which is a very lofty Torah, the aspect of the highest nishma — specifically through this one can purify from the impurity of the dead, from the ultimate descent. For the greater the descent, the higher the nishma that must be drawn down — for through the greatness and height of the perception of nishma, one can illuminate further below. And therefore, specifically through the aspect of the Parah Adumah, which is something exceedingly hidden and concealed — specifically through this one can purify from the impurity of the dead, which is the ultimate descent, etc., as above. And therefore all the actions of the Parah are done outside the camp, and it renders impure all who are involved in it. For the Parah Adumah is such a wondrous novelty, drawn from such a high place, that it can illuminate to the very end of Asiyah , even outside the camp. And therefore it renders the pure impure and purifies the impure. For all who are involved with the Parah are impure until evening, because they lower themselves to such a descent, to the aspect of outside the camp, to extract and purify all those who fell and became impure with the impurity of the dead.