תשעה באב ושאר תעניות ד
תשעה באב ושאר תעניות ד
Source: https://ajew.org/reader/likutay-halachos/3/46

Segment 3
HE:
הלכה ד אות א על פי התורה חדי ר' שמעוןעיין שם בסימן ס"א ושם מבוארשעל ידי פגם אמונת חכמים עוליםעשנים סרוחים וכו'. ועל ידי זהנחלקה עצתו וכו'.

EN:
And now, let us come with the kindness of Hashem and His wondrous salvation, to explain these matters according to what Hashem will graciously give us in His mercy and His great kindness, and we shall return to our subject.

Segment 4
HE:
וזה עיקר מרירת העצר של חורבן בית המקדש וגלות ישראל מארצם שהכל היה על ידי שגמו באמונת חכמים כמו שכתוב ויהיו מלעיבים במלאכי אלקים (וכמו שאמרו רז"ל במסכת שבת) ומאז אין לנו שום עצה. כמו שכתוב אבדה עצה מבנים וכו' וזהו אבדה עצה מבנים נסרחה חכמתם היינו עלידי עשנים סרוחים שמבלבלין החכמה שבמוח בחינת נסרחה חכמתים על ידי זה אבדה עצה מבנים וכנ"ל ועל זה צועק דוד המלך עליו השלום עד אנה אשית עצות בנפשי וכו' שזה נאמר על הד' גליות כמו שפירש רש"י שם שעיקר הצרה מה שאין יכולין לשית עצוןת בנפשו כל אחד על מה שצריך. כי האדם צריך עצות הרבה בזה העולם כל ימי חייו כדי שיוכל להציל עצמו ממה שצריך להנצל שלא יאבד שתי עולמות ח"ו. כי מי שיש לו מוח בקדקדו ראוי לשית לב על אודותיו מה נעשה עמו בזה העולם. ועל מה בא לזה העולם לעבור בדאגות וצרות ויגונות וכעס ומכאובות כאלה וסופו לעפר ישוב למקום עפר רימה ותולעה. ומי יודע איך יצא משפטו ודינו בים הדין הגדול והנורא כי גדול יום הוא ונורא מאד כמו שכתוב אום ונורא הוא ומי יכילנו בוודאי צריך כל אדם לפקח על עסקיו ולשית עצות בנפשו אולי יוכל למלט נפשו. והעיקר הוא עצות אמתיות. כי עיק תכלית כל החכמות הם העצות כי בוודאי אין זה חכמה לעשות קני שריפה נפלאה בחכמה גדולה. ואחר כך הוא בעצמו נהרג על ידה כשאר כבר אירעו הרהמעשות כאלה כמובא וכמו שאמרו רז"ל סדנא בסדניה יתוב. (ועיין מזה במקום אחר בהלוכת סוכה) ועל כן בוודאי עיקר החכמה הוא כשמצליח על ידי זאת החכמה דהיינו כשיוצא לו מהחכמה עצה שיצליח על ידה. אבל גם כשמצליח בזה העולם על ידי החכמה. עדיין אין זה עצה שלימה באמת כי העולם הזה צל עובר ועיקר העצה שלימה באמת הוא כשזוכה להצליח ל ידה בעולם הנצחי. ועצה כזאת אי אפשר להשיג כי אם על ידי אמונת חכמים ולהתקרב אליהם ולתלמידיהם ולספריהם הקדושים שהם מלאים עצות אמתיות עצות עמוקות. כי גם בעבודת ה' בעצמו יש כמה וכמה עצות שהבעל דבר מתערב בהם ומהפך אותם לרעה. כי התורה יש בה שני כחות זכה וכו' לא זכה וכו' כמו שכתוב צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם. ועל כן צריכין לשמש הרבה צדיקים וכשרים אמיתים כדי לזכות לעצות שלימות אמיתיות בכל יום ובכל עת:

EN:
Chof

Segment 6
HE:
אות ב כי עיקר הקלקול התחיל מעצות רעות שהם עצת הנחש הקדמוני בחינת הנחש השיאני וכו' ומאז נתקלקל העם ועיקר התיקון התחיל מאברהם אבינו שממנו התחיל המנשכת התורה בעולם שנקראת עצה כמו שכתב לי עצה ותושיה. בחינת תרי"ג עטין כי אברהם זכה שהיו כליותיו נובעות חכמה כמו שאמרו רז"ל. כליותיו דייקא כי הכליות יועצות ושם עיקר גמר שלימות החכמה. כשזוכין על ידי החכמה לעצות אמתיות שינצל על ידם מרוח סערה של זה העולם ולהצליח על ידים לנצח. ועל כן אברהם זכה שנקרא יועץ להקדוש ברוך הוא כביכול. כמו שכתוב את מי נועץ ויביניהו וכו' וכתיב ואיש עצתו יודיענו שנאמר עלאברהם כמו שפירש רש"י שם. וכן כל הצדיקים נקראים יועצים כמו שכתוב המה היוצרים יושבי נטעים עם המלך במלאכתו כי בהם נמלך ונתייעץ בבריאת עולמו:

EN:
And the general principle is that all the roads are the aspect of externality . For sitting at home is the aspect of inwardness , that one sits in one’s house inside, and traveling on the road is the aspect of externality, that one goes outside on the road. And this is the aspect of “b’shivt’cha b’vaisecha u’v’lecht’cha va’derech” [“when you sit in your house and when you walk on the way”], said in K’rias Sh’ma. For the drawing of emunah, which is the aspect of K’rias Sh’ma, needs to be through these two aspects: “b’shivt’cha b’vaisecha” and “u’v’lecht’cha va’derech,” which are the aspects of inwardness and externality — through both of them specifically, emunah is drawn in its completeness, as above.

Segment 8
HE:
אות ג ועיקר חורבן בית המקדש וגלות ישראל מארצם הוא בחינת פגם העצה שנחלקה לשנים שבא על ידי פגם אמונת חכמים כנ"ל. שעל ידי זה מגרשין ישראל מארצם כמו שכתוב שם. ועל ידי זה אין יכולין להמתיק הדין על ידי בחינת קדש קדשים ועל כן על ידי זה נחרב הבית המקדש. ועל כן תיקנו להתענות הד' תעניות על זה כדי לתקן על ידי התעניות פגם עשנים סרוחים שהם מותרות האכילה שעולה אל המוח שבא על ידי פגם אמונת חכמים:

EN:
And walking on the road is the aspect of drawing the light from the external unification, the aspect of drawing spiritual G-dliness into constrictions, as above. For it is specifically because of this that one needs to walk on the road — because one needs to draw spiritual G-dliness into new constrictions. Therefore one must walk and travel from the point of this place to the point of another place, in order to draw a new constriction according to that other place one has come to. For all the constrictions must receive from the ultimate physical constriction of all the constrictions, which is the earth and the physical dust upon which we walk — which includes all the constrictions. For it is the point of the center of all the worlds, the ultimate constriction of all the constrictions. And it includes all the constrictions. And at each point of this earth, a different constriction is drawn, according to the lines that extend from the point of the center upward to the surface of the globe of the earth. For even though below, at the point of the center where all the lines begin, everything is one — the further they extend upward, the more they separate from each other, until at the surface of the globe the lines are far apart from each other. And so too when one traces the lines in thought up to the spheres, they separate further; and the more they extend upward into the upper worlds, the more they separate. And therefore at every point on the earth, even though below at the point of the center they all emerge from one place, nevertheless there is a different constriction there, according to the spiritual G-dliness drawn there from Above, from a specific aspect corresponding to that point, according to the line extending from it upward — for Above, the lines are very, very far from each other, as above. And all this is understood by the intelligent person (and the diagram is like this, and it is already explained in another place).

Segment 10
HE:
אות ד וזה בחינת הג' צרות שאירעו בטבת שאז התחלת חורבן בית המקדש. כמו שכתוב כתב לך את עצם היום הזה והם נזכרים בסליחות של יו"ד בטבת. שנכתבה התורה יוונית. ומת עזרא הסופר ואז סמך מלך בבל וכו' שהוא התחלת החורבן. כי כל אלו הצרות תויים זה בזה. כי נכתבה התורה יוונית זה עיקר בחי פגם כתב ידינו ונותנים תוקף לכתב שלהם מאחר שהתורה הקדושה בעצמה נכתבה בכתב שלהם. וזה בחינת שמת עזרא הסופר שהוא הסופר הראשון שעסק ביותר לתק כיתבת התורה כראוי. ועל כן צרת מיתתו הוא שייכה לצרת כתיבת התורה בכתביהם שהוא ההיפך מהתיקון שעשה עזרע הסופר על ידי שהיה עוסק להיות סופר וכותב בכתבינו כדינו. והמשיך שלימות כתיבת ספרי התרוה בעולם ועל כן אז התחיל החורבן. כי עיקר החורבן על ידי זה על ידי פגם אמונת חכמים שעל ידי זה נפגם כתב ידינו ומגרשין מארץ ישראל ונחלקה העצה. ואז אין שלימות להתורה על ידי שפוגמין בספרים אמיתיים של תורתינו הקדושה שעל ידי זה ראין יכולין להמשיך המתקה מקדש קדשים עיין שם ותראה איך כל זה קשור זה בזה:

EN:
And therefore a person, in walking — with every step he takes, he comes upon a different point where there is a different constriction. For there, spiritual G-dliness is drawn from a different aspect, corresponding to the place in the upper worlds aligned with that point. And therefore a different constriction is needed there, as above. And for this reason, a person must sometimes walk on the roads, to come to other places where it is suited to make other, new constrictions according to that place, as above. And this is the aspect of the walking of Yisrael in the wilderness for forty years in order to receive the Torah. And the Mishkan went before them, and according to the word of Hashem they would camp and according to the word of Hashem they would journey. For they needed to draw emunah anew, to repair the sin of Adam HaRishon who blemished emunah, as above — which was the main essence of receiving the Torah, to reveal the aitzos from which emunah grows, as above. And for this, one first needs to draw the aspect of spiritual G-dliness into new constrictions, as above. Therefore they were compelled each time to walk and journey from place to place according to the word of Hashem, in order to draw each time spiritual G-dliness into new constrictions according to the place they came to each time, as above. Through this, they merited that holy livelihood was drawn there — the manna that descended for them in every place they came to, through which they polished their n’shamos, through which they merited digging and revealing the deep waters, which are the holy aitzos, which are the mitzvos they received in all those places. And therefore the Mishkan went before them , for the Mishkan is the aspect of drawing spiritual G-dliness into constrictions — which is the main purpose of the construction of the Mishkan and its vessels, as above. And therefore it is called “Mishkan,” a language of hamshachah [drawing], the aspect of “moshchaini acharecha narutzah,” as Rabbainu, of blessed memory, wrote in another place (in siman 70) — the aspect of drawing spiritual G-dliness into constrictions, drawn through all the details of the Mishkan and its vessels — its beams, its clasps, its pillars and its sockets, etc., the menorah and the table and the aron and the cover and the k’ruvim, etc. — all of which were forms and constrictions, in order to draw upon them spiritual G-dliness into them, in order to merit through this receiving the Torah, which is the aitzos, as above.

Segment 12
HE:
אות ה וזה בחינת מחלוקת השבטים עם יוסף. שגרם הגלות והחורבן. כי יוסף הוא בחינת הצדיק האמת. והשבטים אף על פי שהם כולם קדושים אף על פי כן קפץ השטן ביניהם והטעה אותם בעצות רעות כאלה למכור את יוסף הצדיק. כי גם צדיקים גדולים צריכים לשמור עצמם מאד ולבקש מהשם יתברך מאד להנצל מעצת נבערות. בפרט בענין מחלוקת ששם עיקר התגברות השטן שמכניס סברות בלב הצדיקים עד שנמדה להם שהם צריכים לרדוף את הצדיק האמת עד לחייו והכל נמשך מעצת הנחש הטעה את אדם הראשון והטעאה את קין היה בתחילבה גדול במעלה מאד (כמובן בכתבי האריזץל) והטעה אותו בעצות רעות להרג את הבל. וכן הוא בכל המחלוק. ובפרט המחלוקת שבין הצדיקים. וזהו וישלחהו מעמק ודרשו רז"ל מעצה עמוקה של הצדיק הקבור בחברון. כי אתה מרום לעולם ה'. וידו על העליונה תמיד. ואף על פי שמסר הבחירה לאדם. ועל כן ההכרח לעזור את האדם שיבחור לו עצה כרצונו. אף על פי כן מהשם יתברך גומר תמיד כרצונו. (ועיין מזה במקום אחר) כי עצת ה' לעולם תעמוד וכתיב כי ה' צבאות יעץ ומ יפר:

EN:
Chof Aleph

Segment 14
HE:
אות ו ועל כן כשנתוועדו השבטים עם יוסף לא היה אפשר ליוסף לחזור ולהתחבר עמהם עדשהיאו את בנימין. כי בנימין הוא עיקר בחינת תיקון העצה השלימה האמיתיית. כי רק הוא נולד בארץ ישראל ששם בית המקדש ששם עיקר העצה כנ"ל ועל כן נקרא בנימין בן ימין בחינת עצות אמיתיית שהם בחינת לב חכם לימינו היפך עצות נבערות הם בחינת לב כסיל לשמאלו. כי י"ב השבטים הם בחינת שלימות כלליות העצה הקדושה שהוא כלל התורה שנקרא עצה כנ"ל. כי הם המטה שלימה שהעמיד יעקב אבינו שמהם יצאו כל זרע ישראל שקיבלו את התורה בהר סיני שהוא עיקר העצה השלימה כנל. כי י"ב שבטים הם בחינת י"ב אבני יעקב שנכללו כולם באבן אחת (המובא שם בהתורה הנ"ל עיין שם). שזהו בחינת מה שנכללי באבן שתיה בבחינת קדש קדשים שזוכין על ידי אמונת חממים שעל ידי זה נתרבין הספרים האמיתיים של התורה הקדושה שכל זה הוא בחינת שלימות העצה האמיתיית (כמובן שם כל זה עיין שם) ועל כן הזדרז יעקב מאד תיכף כשנולד יוסף לברוח מלבן כדי שלא יהיה נשלם ח"ו מטתו הקדושה בחוץ לארץ כמו שכתוב בזוהר הקדוש היינו כנ"ל כי שלימות מטתו היא שלימות העצה הקדושה שנשלמה על ידי בנימין שההכרח שתהיה נשלמת בארץ ישראל ששם הבית המקדש וקדש קדשים ששם עיקר העצה השלימה כנ"ל:

EN:
And this is: “ki ner mitzvah v’Torah or, v’derech chayim tochas musar” [“For a mitzvah is a lamp and Torah is light, and the way of life is the rebuke of discipline”] (Mishlei 6:23) . Tochas musar [the rebuke of discipline] is only the aspect of derech chayim [the way of life] — a “way” specifically, drawn from the aspect of drawing spiritual G-dliness, etc. For drawing spiritual G-dliness, etc. — this is the aspect of the Torah that the tzaddikim draw, from which no aitzah emerges for the service of the Creator, yisbarach, but only arousal and rebuke and moral instruction that arouses one to the service of Hashem — but no aitzah yet emerges from there. And this is the distinction between the prophecy of all the prophets and the prophecy of Moshe, etc. And this is also the distinction now among the tzaddikim — that there are tzaddikim whose entire books and words are only arousal, etc. And even though this is very good, nevertheless, one still does not receive from there an aitzah. But the main thing is the tzaddikim from whose Torah and books one merits to receive aitzos , which is the aspect of the prophecy of Moshe, who gave us the Torah — which is entirely aitzos, drawn from the inner unification, etc.

Segment 16
HE:
אות ז ועל כן כשבאו אחי יוסף למצרים וראה שהם שבים בתשובה על מכירתו ואזי צריכים לחזור ולהתחבר עמהם ואז יהיה נגמר ונשלמת העצה. על כן לא רצה להתוודע להם עד שהביאו את בנימין. וגם אז הוסיף לצערם כדי שישובו בתשובה שלימה ביותר. והיה מצערם על ידי בנימין דייקא שצוה להטמין הגביע באמתחתו. זה רמז להם מה שפגמו על ידי מכירת יוסף הצדיק שהוא בחינת פגם אמונת חכמים שגרמו על ידי זה פגם העצה כנ"ל שעיקר הפגם מגיע לבנימין הצדיק שהוא עיקר שלימות העצה כי בית המקדש בחלקו וכנ"ל. כי בנימין היה נקי לגמרי מפגם העצות רעות שנמכין מעצת הנחש כנ"ל שגרם מתה לעולם כי בנימין היה נקי מכל זה. כי הוא מת בעטיו של נחש לבד אבל הוא בעצמו לא היה לו שום חלק בעטיו של נחש על ידי זה. ועל כן זכה באמת שנבנה בית המקדש וקדש קדשים בחלקו דייקא ששם עיקר תיקון העצה וכנ"ל. ועל כן רמז להם יוסף הפגם על ידי בנימין הצדיק שפגמו על ידי פגם אמונת חכמ ים הל שעיקר הפגם מגיע לבחינת בנימין שהוא בחינת הבית המקדש. שהוא עיקר בחינת שלימות העצה כנ"ל. גם הראה להם שעל ידי פגם אמונת חכמים גורמים שמעלילים על הצדיקי אמת שהם בעלי עצה באמת כמו שכתוב ונהנין מנו עצה. גורמין שבודין עליהם כזבים כאלו הם גנסים ורמאים ח"ו כאלו כל הנהגתם בשביל גניבה ורמאות ח"ו. ואז הכירו השבטים גודל פגמם עד היכן מגיעפגמם ואז שבו בתשובה בשלימות כמו שכתוב מה נאמר מה נדבר מה נצדק האלקים מצא את עון עבדיך וכו'. ואז זכו לתקן על ידי זה ואז התודע להם יוסף וחזרו ונכללו יחד שזה מרמז על סוף התיקון האחרון כשיבא משיח שאז יתתקן העצה בשלימות שאז יחזור ויתאחד מלכות בית דוד שנחלקה תחילה שהוא בחינת תיקון פגםה עצה הנ"ל בחינת ולא יחצו לשתי מלכות עוד. כי חלוקת מלכות בית דוד וחלוקת עצה הם בחינה אחת (כמו שכתוב במקום אחר) ועל כן קורין הפטרה זאת בפרשת ויגש שמדברת מהתחברות מלכות בית ישראל כמו שכתוב שם ולא יחצו לשתי ממלוכת עוד וכו'. ועל כן נקרא משיח פלא יועץ. וכתיב ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה. כי עיקר התיקון הוא תיקון העצה שהוא עיקר שלימות התורה כשזוכין על ידי צדיק אמת לקבל משם עצות אמתיות כל אחד ואחד לפי בחינתו באופן שיוכל להציל נפשו מני שחת ולזכות על ידם להצחלה הנצחיית.

EN:
Chof Bais

Segment 18
HE:
אות ח ועל זה צריכין להתפלל הרבה למהשם יתברך שיזכה לעצות אמיתיית כאלו וזה ויגש אליו יהודה. הם בחינת כלל ישראל שנקראים יהודים על שם יהודה. שהם נגשים אל יוסף בחינת הצדיק האמת ושבים בתשובה על מכירתו שהוא בחינת פגם אמונת חכמים בחינת חלוקת העצה כי מכירת יוסף הוא בחינת חלוקת מלכות בית דוד שהוא בחינ חלוקת העצה כמובן בהפטרה שלויגש שמדברת מזה. כמו שכתוב ולא יצו לשתי ממלכות עוד וכנ"ל. (ועיין במקום אחר מזה) כי פרשת ויגש מדברת מתיקון מכירת יוסף שהוא בחינת פגם העצה כנ"ל ששבים בתשובה ומפפייסים אותו ומבקשים ממנו שימחול להם ויחזור ויתקנם בעצה שלימה וטובה באמת. וזהו ויאמר אליו בי אדוני ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני ופירש רש"י יכנסו דברי באזניך. שמבקשים אותו שישמע היטב ויכנסו דברינו באזנו ובלבו היטב. כי שמעוה בלבא תליא היינו שירחם עלינו וישים לבו היטב היטב מה נעשה עמנו בזה העולם ויתן לנו עצה כראוי לכל אחד ואחד באופן שנוכל להציל עצמינו כל אחדד ממה שצריך הנ"ל שלא תאבד תקוותינו חלילה כי זה כלל שבדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו. וכמו ששואלים את הצדיק כן הוא משיב. ומזה באים כל העצות המקולקלות שנדמה לו שמאת ה' הם או שהצדיק יעץ לו כך ובאמת הכל ממנו בעצמו כמו שכתוב אולת אדם תסלף דרכו וכו' שדרשו רז"ל מקרא זה על השבטים שפגמו בעצה כנ"ל. על כן מי שרוצה לחוס על עצמו באמת צריך לבקש מאד בתחנונים רבים את השם יתברך ואת הצדיקי אמת שישימו לבם היטב על מה שנעשה עמו באופן שיתנו לו עצה אמיתיית ונצחיית שיצליח על ידה לנצח באמת וזהו ואל יחר אפך בעדך היינו שיתבטל כל מיני חרון אף ודינים כנ"ל שעל ידי התשובה על פגם אמונת חכמים נתבטלים כל מיני דינים שהם חרוף אף כי נכללין בבחינת קדש קדשים שמשם כל ההמתקות שבעולם כנ"ל. וכל מה שנתמתק הדין ביותר נשלמה העצה ביותר עד שזוכה בכל פעם לעצה שלימה הנמשכת מהצדיק האמת שיוכל לעמוד על ידה כנגד כל מיני עצות מקולקלות שהבעל דבר מסבב בלבו בכל יום ובכל עת וזהו כי כמוך כפרעה פרעה זה בחינ יטול וקילקול העצה הקדושה בבחינת ותפרעו כל עצתי שעל ידי זה היה כל גלות מצרים שכולל כל הגליות. כי פרעה עומד אצל העורף ורוצה לעכב המוחין שלא ירדו למטה שיתהוו מהם עצות טובות להכיר הבורא יתברך על ידם שזהו עיקר סוד גלות מצרים (ועיין בכוונות והבן היטב) ועיקר התיקון על ידי קבלת התורה שזכינו בעת יצירת מצרים שהוא תרי"ג עטין דאורייתא בחינת לי עצה ותושיה בחינת תיקון העצה כנ"ל. והעיקר הוא לקבל עצות מהצדיק המאת באופן שיוכל לעמוד על ידם בכל פעם כנגד קלקול ובלבול העצות של הסטרא אחרא שהם בחינת פרעה כנ"ל וזהו כי כמוך כפרעה היינו כפי מה שפרעה שהוא קלקול העצה מתגבר בנכליו וערמימיותיו. כמו כן אתה יודע לין עצות בכל פעם להנצח מערמימיותיו ולשוב ולהתחזק לישראל על עמדו להתחזק עצמו בהתורה הקדשה שהוא עיקר העצה השלימה וזהו כי כמוך כפרעה כי שני הכפרין מורין על הדמיון ממש כמו שפירש רש"י היינו כי זה עיקר נפלאות מעשה הצדיק כי נורא הוא. כי יודע ומחזק כל אדם כפי מה שהוא בכל מדריגה שהוא בכל יום ויום בעצות עמוקות אמתיות שהם מכוונים ממש כפי קלקול העצה שרוצה הבעל דבר להתגבר עליו בתחבולותיו. על כן העיקר הוא תיקון אמונת חכמים אמתיים שעצתם בחינת מים עמוקים עצה בלב איש שאי אפשר לקלקל אותם בשום אופן בעולם כי הם עומדים כנגד כל מיני קלקול העצה של הסטרא אחרא בבחינת כי כמוך כפרעה כנ"ל כי מאד עמקו מחשבותיהם. כי עצתם הוא עצת ה' אשר לעולם תעמד כי אתה מרום לעולם ה'.

EN:
But in truth, even now that He has given us the Torah, which is entirely aitzos, as above — nevertheless, one still needs aitzos for the aitzos themselves. Meaning, one still needs aitzos and strategies for how one will merit to overcome and fulfill the mitzvah of tzitzis and t’fillin completely, and to be saved from immorality and impure thoughts, etc. And these aitzos are without end. And in this are engaged all the tzaddikim of every generation. And this is the aspect of the Torah she’b’al peh [Oral Torah], the aspect of “a safeguard for the safeguard,” the aspect of “v’izen v’chiker … she’asah oznayim la’Torah,” etc. — as our Sages, of blessed memory, said. And nevertheless, one still needs aitzos each time, as we see in practice — that the entire Torah is already in our hands, and it is entirely aitzos, yet few are those who fulfill the mitzvos of the Torah completely and recognize properly the One who spoke and the world came into being. And even in the generation of Moshe, what happened happened — they tested [Hashem] with ten tests, etc.

Segment 20
HE:
אות ט וזה בחינת התעניתים שגוזרים על הגשמים כי עיקר עצירת גשמים בא על פגם האמונה כמו שכתוב וסרתם ועבדם וכו' ועצר את השמים וכו' היינו על פגם אמונת חכמים שהוא עיקר יסוד האמונה ועל כן גוזרין תעניות. כי על ידי התעניות מתקנין פגם המותרו של האכילה שלא יבלבלו את המוח וכנ"ל. לענין הד' תעניות. כי התעניות בחינת תשובה שעל ידי זה נמשך בחינת פגך אלקים מלא מים שמשם הגשמים (כמו שכתוב בהתורה הנ"ל עיין שם). ועל כן עיק תעניות הגשמים הוא בארץ ישראל ששם דיקיא גוזרין כל הי"ג תעניות. כי עיקר הפגם והתיקון של אמונת חכמים שהוא בחינת תיקון העצה הוא בארץ ישראל ששם הבית המקדש וקדש קדשים וכנל ועל כן גוזרין י"ג תעניות כנגד י"ג מכילין דרחמי שעל ידם המתקתכל הדינים שעיקר שרשם בשכל העליון בבחינת קדשי קדשים שהוא בחינת כתר עליון ששם כל הי"ג מכילין דרחמי כידוע ומשם נמשכין הי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן שעל ידם עיקר בירור כל הלכות התורה שהם בחינת בירור העצות הקדושות כי ההלכות של התורה הן הן העצות בחינת תרי"ג עטין דאורייתא שהם תרי"ג עצות שאי אפשר לברר כל דיניהם והלכותיהם כי אם על ידי י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן וכמו כן לענין עובדא וקיום התרוה צריכין לשות עצות בנפשו על ידי בחינת י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן (כמבואר במקום אחר) נמצא שעיקר תיקון העצה שבאה על ידי המתקת הדינם על ידיתשובה על פגם אמונת חכמים שעל ידי זה נשלמת התורה שעל ידי זה זוכין לשכל הכולל ששם המתקת כל הדינים בשרשם כל זה נמשך על ידי י"ג מכילין דרחמי שהם בחינת י"ג מדות התורה שהם הם בחינ תיקון העצה להלכה ולמעשה לקיום התורה כנ"ל. ועל כן גוזרין י"ג תעניות כנ"ל. כי תעניות של הגשמם הם בשביל תיקון העצה שנמשך על ידי בחינת פלג אלקים מלא מים שמשם הגשמים שהוא בחינת המים שמטהרין מהטינופת והעשנים סרוחים הנ"ל באים על ידי פגם אמונת חכמים. שעל ידי זה נפגמת ונחלקת העצה (כמבואר שם כל זה בהתורה הנ"ל עיין שם היטב).

EN:
And the general principle is that whenever a holy aitzah is revealed to recognize Hashem, yisbarach, immediately “this opposite this did G-d make” — the sitra achra strengthens itself against that aitzah to corrupt it, chas v’shalom. And therefore one truly needs a new battle each time. But nevertheless, “You are exalted forever, Hashem.” For certainly “the counsel of Hashem will stand forever,” and the counsel of the sitra achra will be nullified, in the aspect of “utzu aitzah v’sufar” [“Take counsel together and it shall come to naught”], in the aspect of “aitzah niv’arah” [“foolish counsel”].

Segment 22
HE:
אות י וזה בחינת סוד הגביע שנמצא באמתחת בנימין. כי בנימין הוא עיקר תיקון שלימות העצה. כי נולד בארץ ישראל ובית המקדש וקדש קדשים בחלקו וכנ"ל ושם סוד הגביע שהוא בחינת שלימות העצה שנמכשת על ידי שתשובה על פגם אמונת חכמים. שעל ידי זה נתרבין ספרי התורה ונשלמת התורה ונכללת בבחינת קדש קדשים ששם כל הי"ג מכילין דרחמי שעל ידי זה נתמקתין כל הדינים וכנ"ל כי איתא בילקוט הראובני בשם המג"ע שבגביע הוא בחינת יג"ג פרקים עץב שהם אותיות גביע שהם י"ג מכיליןדריחמי היינו כנ"ל. וזה ששמובא שם גי"ג ע"ב הנ"ל בגימטריא שלום במם סתומר וכו' עיין שם כי עיקר התיקון על ידי השלום שהוא תיקון המחלוקת שהוא בחינת תיקון פגם אמונת חכמים (כמו שכתוב שם בהתורה הנ"ל וכנ"ל):

EN:
But the main rectification will be through Mashiach , who will come speedily in our days. For then he will draw spiritual G-dliness into such wondrous new constrictions, until he will merit to draw very deep aitzos, drawn from the inner unification that is very, very exalted, drawn from the aspect of Atik — as is explained in the writings of the Ari, that there is no one who has the power to draw mochin now through the inner unification from the aspect of Atik except Mashiach. And then, when he draws the mochin from there, the aspect of “mayim amukim aitzah,” etc., will be revealed in its completeness. As is written: “v’nachah alav ru’ach Hashem … ru’ach aitzah,” etc. (Y’shayahu 11:2) . And as is written: “va’yikra sh’mo peleh yo’aitz,” etc. (Y’shayahu 9:5) — that such deep and wondrous aitzos will be revealed, endlessly, that it will be impossible for the sitra achra to overturn them in any way in the world. For the aitzos that Mashiach will draw, speedily in our days, will be without end and without limit. And then will be fulfilled: “atzas Hashem l’olam ta’amod” [“The counsel of Hashem will stand forever”], in the aspect of “ki Hashem Tz’va’os ya’atz, u’mi yafer” [“For Hashem of Hosts has counseled, and who shall annul it?”] (Y’shayahu 14:27) . For then, complete and deep aitzos will be revealed, through which Yisrael will fulfill the Torah all their days forever — aitzos such as have not yet been revealed in the world. And therefore certainly our holy Torah will not change at all in the days of Mashiach, not even a single point. And nevertheless, the Torah will be completely renewed then, as if it were given then — for then we will merit to receive such chiddushay d’Oraisa, through which each person according to his level will know complete and deep aitzos, in a manner that he will merit each time to overcome whatever he needs to overcome, and to merit fulfilling the Torah completely. And regarding this it is said: “v’charasi lahem ba’yom ha’hu b’ris chadashah … lo ka’b’ris ha’rishonah asher haimah haifairu es b’risi … va’hasirosi es lev ha’even … v’asisi es asher b’chukai tailaichu,” etc. (Yirmiyahu 31:30–32; Yechezkel 36:26–27) . And then will be the main rectification of the sin of Adam HaRishon. And therefore then the exile and displacement will truly cease — which was for the repair of emunah, as above. For then the feet will be repaired, in the aspect of “ad d’matu raglin b’raglin” [“until feet reach feet”], in the aspect of “v’amdu raglav ba’yom ha’hu al har ha’zaisim,” etc. (Z’chariah 14:4) . For then the aitzos will be revealed and will endure in the ultimate completeness — which are the main growth of emunah in its completeness, the main repair of the feet, as above.

Segment 24
HE:
אות יא כי הגביע הוא אשר ישתה בו והוא נחש ינחש בחינת עצות כי כל המנחשים והקוסמים הם בשביל עצו שמי שצריך לאיזה עצה לידע איך להתנהג היה הולך להמנחשים והקוסמים. רק שאנחנו בני ישראל מוזהרים מלקבל עצות מהמנחשים והקוסמים רק להיות תמים עם ה' ולקבל כל העצות מחכמים אמתיים. נמצא שנחש ינחש הוא בחינת עצות רק שהטעה אותם ודיבר עמהם כאלו יוסף הוא מאנשי מצרים שעצתם על ידי ניחושים. וזה שאמרו כי הגביע הוא אשר ישתה אדוני בו. כי שתיה בחינת שלימות העצה בחינ ואכלת ושבעת ודרשו רז"ל ששבעת זה שתיה. כי עיקר השביעה על ידי השתיה שהוא מעכלת המזון ומשביע את הגוף שזהו ההיפך מפגם וקלקול האכילה שעולים ח"ו עשנים סרוחים ומבלבלים את המוח שמשם חלוקת העצה כנ"ל שזהו מחמת שאין אמאכל מתעכל כראוי ואינו משביע את הגוף כראוי. אבל שתיה הוא בחינת עיכול המזון שלא יעלו העשנים סרוחים אל המוח. רק המאכל ישביע את הגוף כראוי בחינת ושבעת זו שתיה. וזהו בחינ כוס של ברכת המזון שהוא בחינת כוס ישועות כי ישועות בחינת עצות כידוע כי עיקרק הישועה הוא שלימות העצה כשמהשם יתברך מאיר עיני האדם ונותן לו עצה איך להנצ ממה שצריך להנצח בגוף ונש וממון וכמו שכתוב ותעושה ברוב יועץ. וכן בספרי קבלה נקראים העצות ישועות כידוע. כי ברכת המשזון הוא בשביל להמשיך תיקון האכילה שלא יעלו ח"ו על ידי האכילה עשנים סרוחים לבלבל את המוח שהוא בלבול העצה. רק שיזכה לעכל את המזון כראוי ועל כן עיקר ברכת המזון הוא על ארץ ישראל. כי שם עיקר תיקון העצה כנ"ל ועל כן ברכת המזון על הכוס בחינת כוס ישיעות אשא שזהו בחינת תיקון העצה כנל ועל כן כוס של ברכת המזון הוא בבחינת מלכות דוד כידוע כמו שאמרו רז"ל שדוש דייקא זכה לזה בחינת כוס ישועות אשא בחינת לי נאה לברך וכו' כי מלכו בית דוד זה בחינת תיקון העצה השלימה שזהו בחינת מלכות משיח בן דוד שנקרא פלא יוע. וכו' וכנ"ל כי עיקר תיקון העצה בשלימות שלא תתחלק לשתים ח"ו זהו בחינת התאחדות המלוכה של דוד משיח שלא תתחלק עוד מלכותו לשתים בחינת ולא יחצו לשתי ממלכות שקורין כל זה בהפטרת ויגש. וכלל הדבר שכל המחלוקת שהיה בין יוסף והשבטים הוא בחינת חלוקת מלכות בית דוד שנחלק על ידי ירבעם שבא על ידי עצות מקולקלות של רחבעם ששמע לעצת הילדים. ומכל שכן ירבעים שנפל לעצות רעות מאד כמו שכתוב ויועץ המלך וכו'. וכל זה נשתלשל מהמחלוקת של השבטים על יוסף ועל כן פרשת ויגש שמדברת מהתחברות הש בעטים עם יוסף מפטירין אז ואתה קח לך עץ אחד וכו' שמדבר התחברו תמלכו בית ישראל ורועה אחד יהיה לכולם. ועבדי דוד מל עליהם וכו' וכל זה הוא בחינת התאחדות העצה כנ"ל. בחינת ולא יצו לשתי ממלכות עוד וכנ"ל (וכמבואר במקום אחר מזה). ועל כן כל ענין התורה הנ"ל שמדברת מתיקון העצה מרומז בפרשה זאת וכנ"ל.

EN:
Chof Gimmel

Segment 26
HE:
אות יב וזה שמוציאין את התיבה לחוץ בתעניות שעל הגשמים כדי לעורר העם לתשובה כמו שאמרו רז"ל. היינו כדי לעורר העם שישובו על פגם אמונת חכמים שעל ידי זה נפגמת כל התורה (כמובן בהתורה הנ"ל) שעיקר שלימות התורה הוא על ידי תיקון אמונת חכמים שעל ידי זה נתרבין ספרי התורה עיין שם.

EN:
And this is the aspect of Shabbos . For the inner unification is impossible to make except through lower arousal, as above, done through the aforementioned processes, and all according to the level of the tzaddik who causes the inner unification, etc., as is explained in the holy writings, and as above. And therefore all beginnings are difficult, for at first it is very hard to draw spiritual G-dliness, etc., because one still has no vessel, etc., as above. And therefore all beginnings of rectification must begin from Shabbos . For Shabbos protected Adam HaRishon. For it is brought in the holy writings that the superiority of Shabbos is that then the worlds ascend in wondrous ascents through the holiness of the day itself, without any lower arousal at all. And this is explained and understood: that the ascent of the worlds is through K’rias Sh’ma and t’fillah during the weekdays, through which the inner unification is drawn through the aforementioned aspect. But on Shabbos the worlds ascend on their own. It emerges that on Shabbos the inner unification is made on its own, without lower arousal. And therefore then the chitzonim have no dominion, and “she unifies and separates from the sitra achra,” etc. And the feet ascend from the k’lipah. For on Shabbos, holiness is drawn on its own, from the aspect of the ultimate rectification that will be in the future — which is the aspect of the light drawn from Atik. For on Shabbos is the aspect of the revelation of Oraisa d’Atik Setimin [the Torah of the Hidden Ancient One], as is written in the words of Rabbainu, of blessed memory (in siman 49).

Segment 28
HE:
אות יג וזה ויקרא יעקב לבניו ויארמ האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים שביקש לגלות את הקץ וכו' כי עיקר הקץ תלוי בעצה שלימה הל שתתגלה על ידי משיח שנקרא פלא יועץ. כי עיקר קץ הגאולה תלוי בעצות עמוקות שהם עמוקים מאד מאד שאי אפשר לעמוד עליהם שום נביא וחוזר שעליהם נאמר כי ה' צבאות יעץ ומי יפר וכו'. ועל כן הוא קץ הפלאות. ועל כן אפילו יעקב אבינו כשרצה לגלות הקץ היינו שרצה לגלות העצות העמוקות מאד שעל ידם יבא הקץ. אזי נסתלק הימנו שכינה כי אי אפשר לגלותם בפרט אז. שהיה עדיין קודם התחלת הגלות הראשון וקודם קבלת התורה שמשם עיקר המשכת העצות עמוקות כנ"ל ועל כן אמר הקבצו ושמעו בני יעקב. הקבצו דייקא. שגילה להם שעיקר יסוד תיקון העצה הוא בחינת הקבצו. היינו שיהיה אחדות ואהבה ושלום בין ישראל שיתקבצו יחד לדבר זה עם זה מהתכלית האחרון. ועל ידי זה יזכו לשלימות העצה. כי ישראל ואורייתא כולא חד כפי השלום והאחדות שבין ישראל כמו כן נתאחד העצה יח שהוא בחינת התורה שנקראת עצה כנ"ל כי י"ב בני יעקב שהם כלל ישראל הם בחינת י"ב בני יעקב שנכללו יחד באבן שתיה שזהו בחינת שלימות העצה (כמו שכתוב שם בהתורה הנ"ל) שכל זה תלוי באהבה ושלום בחינת אנן בחביבותא תליא (כמו שכתוב שם עיין שם). וזהו בחינת י"ב אבני אפוד והחושך שהיו כתובים בהם שמות י"ב שבטים ששם היה שואלים כל העצות היינו כנ"ל.

EN:
But nevertheless, not every person merits receiving this illumination even on Shabbos, for “one who labored on erev Shabbos shall eat on Shabbos.” And the general principle is that even though on Shabbos a very great and wondrous light is drawn through the holiness of the day itself, without any lower arousal at all, nevertheless no one can receive it completely — rather, each person receives from the light according to how he prepared himself during the six weekdays. And then, according to the preparation — according to how much one sanctified and purified oneself during the six weekdays — one merits the tosefes Shabbos [addition of Shabbos]. Meaning, one receives from this holy light drawn on Shabbos from Above without lower arousal. But in any case, every person of Yisrael — anyone upon whom the name Yisrael is called, as long as he has some portion in the holiness of Yisrael — an illumination is drawn upon him from the holiness of Shabbos. Through this illumination, he has the power, wherever he is, to remember Hashem, yisbarach, and to return to Him, yisbarach, if he wishes to draw upon himself that illumination.

Segment 30
HE:
אות יד וזה הקבצו ושמעו בני יעקב ושמעו אל ישראל אביכם שהזכיר שם יעקב בתחילה ואחר כך שם ישראל. כי עיקר אחיזת חלוקת העצה הוא בבחינת יעקב שנקרא על שם העקב ששם עיקר העצה שנקראת רגלין כמו שכתוב העם אשר הרגליך ההולכים אחר עצתך (כמובא בדבריו זל) כי עיקר העצה צריכין בחינת רגלין דייקא היינו בזה העולם שהוא בחינת הארץ הדום רגלי. כי בעלמא ויקשוט אין צריכין עצה רק כל מה שהמדרגה נמוכה ותר.וכל מה שנופלים בגלות יותר שם צריכין עצות עמוקות יותר לצתא. משם. וזהו מעלת האדם על כל המלאכים מחמת שהאדם הוא בעולם השפל הז במקומות רחוקים כאלה שריך בכל פעם ליתן עצה לנפשו להציל עצמו משטף מים רבים של זה העולם וזה מעת בבעלי תשובה שגדולים מצדיקים גמורים מחמת שנתרחקו כל כך. על כן צריכין עצות עמוקות וגדולות ביותר. כדי שישובו ממקומות מגונים כאלה וכשזוכין לזה מעלתם יקרא ושגבה מאד אצלו יתברך. כי רק בשביל זה ירד האדם לזה העולם בשביל נסיון הזה לראות אם יהיה נמשך אחר עצות טובות אמתיות להציל עצמו ממה שצריך להנצל כי עיקר שלימות החכמה היא העצה כנ"ל. ועיקר הוא העצות האמתיות שילך על ידם לנצח. ועל כן לא נתן השם יתברך את התורה להמלאכים כי אםלנו בני ישראל. מחמת שאנו בזה העולם השפל הגשמי ששם צריכין עצות הרבה שזהו בחינת כלל התורה שנקראת עצה בחינת תרי"ג עטין דאורייתא כנל וזה שהשיב משה להמלאכים שאמרו שיתן להם התורה אשר תנה הודך על השמים. השיב להם למצרים ירדתם לפרעה נשתעבדתם תורה למה תהא כם שוב כתיב ה לא יהיה לך אלקים אחרים בין העמים אתם שרויים וכו' משא ומתן יש ביניכם קנאה יש ביניכם יצר הרע יש ביניכם וכו' מיד הודו לו להקדוש ברוך הוא וכו' כמו שאמרו רז"ל בפרשת "ע ולכאורה קשה מעיקרא מאי קסברו המלאכים מה ששאלו שיתן להם התורה וכי לא ידעו ששום מצוה אין שייכה ביניהם. אך עיקר טעות המלאכים סברו שעיקר התרוה היא החכמה והשכל הנפלא שיש בה. ועל כן שאלו שיתנו להם התורה. היינו שיגלה להם חכמות התורה. וזה בוודאי שייך גם במלאכים. כי חכמת התורה יכולים ללמוד אפלו מי שאינו ראוי לקיימם. כי בכל מצוה ומצוה ובכל תיבה ואות של התורה הקדושה יש בה חכמה קדושה עמוקה מאד שלימוד החכמה הקדושה הזאת היו יכולין גם המלאכים ללמוד. ועל כן שאלו שיתן להם התורה כי סברי שיכולים לקבל חכמות התורה אף על פי שאינם ראוים לקיימם. השיב להם משה למצרים ירדם לפרעה נשבעדתם. היינו שגילה להם שעיקר עמקות חכמות התורה הוא העצות שמקבלין מהם. והעיקר במדריגות התחתונות מאד מאד בעומק הגלות של בחינת פרעה ומצרים שכוללים כל הגליות. כי אין שום חכמה נחשבת כי אם כשבאים לעצה שלימה על ידה. ואפילו חכמות התורה הקדושה שרק היא היא החכמה האמתיית. היא גם היא אין חכמתה נחשבה כי אם כשזוכין לקבל עצה שלימה על ידה שיצליח על ידה לנצח כי לא המדרש הוא העיקר אלא המעה ועל כן נקראת התורה עצה. כי עיקר התורה שיזכה על ידה לעצות שלימות לצליח על ידם לנצח. וזה עיקר תכלית שלימות עמקות חכמות תורתינו הקדושה. ועל כן אמר להמלאכים. איך אתם יכולים לזכות לחכמות התורה מאחר שלא ירדתם לגלות מצרים לא נשתעבדתם פרעה. ואין ביניהם קנאה ולא יצר הרע ולא משא ומתן ואין אתם יודעים טעם מרירות הגלות בגשמיות ורוחנית שסובל האדם העלוב הנרדף הזה בזה העולם בפרט בתוקף מרירות הגלות. ורק זה האם צריך כל התרוה כולה עם כל עמקות העצות שהם תרי"ג מצות התורה כדי שיוכל על ידי זה לקבל עצות מצדיקי אמת להציל את עצמו בזה העולם הגשמי. ששם דייקא צריכין עצות עמוקות בכל פעם שהם כלל התורה כנ"ל. אבל אתם המלאכים שלא ירדתם בגלות ואין ביניכם יצר הרע וכו'. אין אתם צריכים עצות כלל. על כן אין שייך לכם חכמות התורה כלל. כי עיקר תכלית חכמות התורה הם העצות שצריכין במדריגות התחתונות דייקא דהיינו בזה העולם בבחינת רגלין וכנ"ל. וזהו בחינת יעקב שנקרא על שם העקב בחינ רגלין בבחינת וידו אוחזת בעקב עשו. כי שם בבחינת רגלין בבחינת העצות. שם עיקר המלחמה שבין יעקב ועשו שהם בחינת עצות היצר טוב ועצות היצר הרע. כי עשו הוא בחינת זוהמת הנחש בחינת עצות הנחש בחינת הנחש השיאני ועל כן אחז יעקב בעקבו. כי אינו מניחו לגמרו עצתו. כי עיקר תיקון העצה הוא כשגומרין עם העצה מה שצריכין. כי מה שבא על עצה במלחמה ומצליח על ידה לפי שעה. ואחר כך נתהפך הגלגל ונופל על ידי זה. בוודאי אין זה עצה טובה. ועיקר העצה הטובה הוא כשזוכה על ידה לאחרית טוב. ועל כן כל העצות העובדי כוכבים הם עצות נבערות כי אף על פי שמצליחין על ידה לפי שעה ומושלים על ישראל אבל אחריתם עדי אובד. ועל כן נאמר עליהם. כי גוי אובד עצות המה. וכתיב ה' הפיר עצת גוים וכו' בחינת עוצו עצה ותופר וכו' כי הם מתייעצין בכל פעם לכלות ישראל לגמרי ח"ו. כמו שכתוב כי נועצו לב יחדיו וכו. וכתיב על עמך יערימו סוב ויתעיצו על צפוניך אמרו לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר וכו'. אבל הקדוש ברוך הוא מצילינו מידם. ולא יניחם לגמור עצתם בחינת עוצו עצה ותופר כוו' כנ"ל.וזהו בחינת וידו אוחזת בעקב עשו. שפירש רש"י רמז שאינו מניחו לגמור מלכותו עד שבא ונוטלה ממנו. היינו שעצתו שעל ידי זה עיקר קיום מלכותו כי עיקר קיום המלכות הוא על ידי יועצים אבל יעקב לא יניח אותו לגמור עצתו שהוא בחינת מלכותו עד שיבא ויטלה ממנו. כי עצת ה' לעולם תעמוד. כי קודם שירצה עשו והסטרא אחרא לגמור עצתו בתוך כך יבא משיח שהוא פלא יועץ וימשיך עצות עמוקות כאלה שעל ידי זה יתבטלו כל עצות הסטרא אחרא שהם בחינת עשו. נמצא ששם יעקב נקרא בעת שיש לו עדיין מלחמה עם עשו דהיינו כשמתגברין עליו עדיין בספיקות ועצות הפוכות מן האמת שהם בחינת עצת גוים. וזה בחנית ותקע כף ירך יעקב שנגע בירכין ורגלין. היינו בהעצה שעל ידי זה אריכת הגלות שהוא בסוד ותקע וכו' כידוע כמו שכתוב בזוהר הקדוש על פסוק על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה כי נגע וכו' שהיא מרמז על תשעה באב שאז נחרב הבית המקדש וקדש קדשים שמשם כל העצות.וזה בחינת אוכל לחמי הגדיל עלי עקב. כי על ידי פגם אמונת חכמים נפגם האכילה ונעשה מותרות וכו'. שעל ידי זה נפגמת העצה שהיא בחינת עקב ורגלין וכנ"ל אבל אחר כך התגבר עליו יעקב ונצח את המלאך עד שלא הניחו לצאת ממנו עד שהודה לו על הברכות וקרא שמו ישראל כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל היינו שזכה לנצח המלחמה עד שזכה למוחין שלימים שהם בחינת ישראל. אותיות לי ראש כידוע. היינו שזכה לעצות שלמות שהם עיקר תצכלית החכמה והמוחין כנל. וזהו הקבצו ושמעו בני יעקב. כי בתחילה הם בבחינת יעקב בבחינת רגלין שם חלוקת העצה וצריכין מלחמה גדולה להתחזק בתפילה ותחנונים עד שזוכה לשלימות העצה על כן הזהירם הקבצו שיתקבצו ויתחברו יחד כי עיקר התקון של העצה היא על ידי התחברות והשלום והאהב שבין החברים כנ"ל. ועל ידי זה ושמעו אל ישראל אביכם. כי על ידי זה תזכו לעלות מבחינת יעקב לבחינת עישראל שהוא בחינת שלימות המוחין שהוא שלימות העצה וכנ"ל.

EN:
And the general principle is the distinction between weekdays and Shabbos : on weekdays the sitra achra is strengthened, and one needs many aitzos to stand against it — especially one who has corrupted, chas v’shalom, as have most of the world, rachmana litzlan. And the aitzos, which are the aspect of the deep waters, as above, are impossible to draw except through making the inner unification, etc. And a person, because of his weakness and the meagerness of his service — especially when he has blemished — certainly does not have the power to make the inner unification and draw from there aitzos as he needs. But when Shabbos arrives, then a great illumination from the inner unification is drawn upon him from the Upper Arousal. If he wishes to be drawn after it, in the aspect of “moshchaini acharecha narutzah,” he can receive wondrous aitzos from there. For on weekdays, nothing is drawn constantly from Above except from the external unification. But on Shabbos, what is drawn from Above is from the inner unification. But both on weekdays and on Shabbos, one still needs to draw the light upon oneself. Only on weekdays, even when one draws the light upon oneself, one still does not know from it an aitzah — for it is drawn only from the externality, etc. But on Shabbos, when one draws the light that comes from Above, one knows through it wondrous aitzos, etc. And because even this is difficult to receive, given the physicality of man, therefore one needs to come for Shabbos to the tzaddikim , in order to receive through them the holiness of tosefes Shabbos, etc.

Segment 32
HE:
אות טו וזה בחינת מה שקינטר הג' שבטים הראשונים על שנמשכו אחר עצות לא טובות. ואמר לראובן פחז כמים אל תותר וכו' כי לא היתה עצתו טובה מה שבלבל יצועי אביו שנדמה לו שהוא עצה טובתבוא עלבון אמו אם אחות אמי היתה צרה לאמי וכו'. אבל באמת לא היתה טובה. כי צריכין יישב עצמו הרבה עאם לעשות דבר כזה. כי זה צריכין לידע שהעצה האמתיות להציח על ידה לנצח צריכין ליישב עצמו הרבה ולבקש ולהתחנן הרבה הרבה לבית המקדש שיזכה לעצות שלימות שיזכה על ידם לאחרית טוב. ועל כן צעק דוד המלך עליו השלום עד אנה אשית עצות בנפשי וכו' שמובן מזה שהיה חושב כל ימיו עצות הרבב. והיה קשה לו לשות עצות לנפשו ועל כן צעק עד אנה אשית עצות וכו'. ועל כן קינטרו פחז כמים וכו'. כי לא היה לו למהר כל כך לעצה כזאת וכן קינטר שמעון ולוי בסודם היינו בעצם אל תבא נפשי כי גם הם לא היתה עצתם יפה וכו'. אבל יהודה אתה יודוך אחיך וכו'. כי יהודה הודה ולא בוש ש שעל זה נאמר אתה יודוך אחיך כמו שאמרו רז"ל היינו כי זה עיקר העצה האמתיית שיודה על חטאו ולא ייבוש. ויבקש תמיד מהשם יתברך רחמים ותחנונים שימיחול לו ויתקנהו בעצה שלימה איך לשוב אליו יתברך. שזה הדרך התחיל יהודה על ידי שעמד בנסיון בעת שאמרה הכר נא וכו'. וקבל עליו עלבון כזה כי ישבו שם שם ועבר ויצחק ויעקב כמו שאמרו רז"ל. והוא הודה ולא בוש בפניהם וגרם לראובן שיודה גם כן. ועל ידי זה זכה באמת שיצא ממנו כל מלכו בית דוד עד שיבא משיח מזרעו שעיק שלימות העצה על ידו כנל. כי הוא עימשיך עצות עמוקות כאלה בעולם עד שיחזור הכל בתשובה על ידי זה. וזה ישתחוו לך בני אביך שכל המלוכה תשוב לבית דוד שתאחד המלכות בחינת ולא יחצו לשתי ממלכות עדוד שזהו בחנית התאחדות העצה שדהיינו תיקון העצה. וזהו לא יסור שבט מיהודה. היינו בחינת שבטט סופר בחינת ריבוי הספרים של התרוה הקדושה שהוא בחינת תיקון העצה כ"ל.וזהו ומחוקק מבין רגליו. ומחוקג היינו התרוה שמשם כל העצות וזהו ומחוקק מבין רגליו שימשיך עצות התורה לבחנת רגלין לכל המדריכות התחתונות. היינו שבירכו יעקב שלא יסור שבט וכו' מזרעו היינו בט סופר היינו ריבוי הספרים של התרוה הקדשוה שיתבו הספרים על ידי זרעו שעל ידם יתגלו עצותעמוקות שיאירו לבחינת הרגלין לכל המרדיות התחתונות בחינת ומחוקג מבין רגליו כנל. עד כי יבא שילה דא משה משיח כי על ידי אלו העצות הקדושות שיהיו נמשכין עד הרגלין לכל המדריגותהתחתונות מאד. על ידי זה ישובו ישראל להסטרא אחרא ועל ידי זה יבא שילה שהוא משה משיח שהוא פלא יועץ שממנו נמשכין כל העצות האמתיות וכנ"ל.

EN:
And therefore a non-Jew who observes Shabbos is liable to death. For he has no power to receive the holiness of Shabbos at all. On the contrary, he would corrupt, chas v’shalom, even this illumination, and the false beliefs of theirs — which are the side of death — would be strengthened. And therefore “it was not given to the nations,” etc. — for “to Your people Yisrael … an eternal covenant.”

Segment 34
HE:
אות טז וןזה בחינת קימת חצות להתאבל על חורבן בית המקדש ולעסוק תורה כי אור יום מרמז על הגאולה וחשכת הלילה מרמז על הגלות כידוע. כמובא בפירוש רש"י כמה פעמים. ועיקר העצה צריכין בבחינת חשכת לילה דהיינו בעת הגלות וכנ"ל ועל כן מבקשים בתפילת ערבית דייקא ותקנינו בעצמה טובה מלפניך. כי אז דייקא צריכין תיקון העצה כנ"ל ועל כן צריכין לקום מהשינה בחצות לילה להתאבל על חורבן בית המקדש. ועל ידי זה ממשיכין בחינת קדושת הבית המקדש כי כל המתאבל וכו'. היינו שממשיכין תיקון העצה השלימה שעיקה מהבית המקדש מבחינת קדש קדשים כנ"ל. וכן עוסקים בתורה שהוא עיקר תיקון העצה. ועל ידי כל זה מתקנים חלוקת העצה בחינת ולא יחצו לשתי ממלכות עוד. כי חשכת לילה הוא בחינת שחכת העצה בחינת מי זה מחשיך עצה (כמובא בהתורה תקעו אמונה בסימן ה' בלקוטי תנינא). ואור יום זה בחינת מגלה עמוקות מיני חושך בחינת התגלות עמקות העמצה ועל כן בעת חשכת לילה מבקשים מהשם יתברך ותקנינו בעצה טובה מלפניך. כי עיקר העצה צריכין בעת החושך בעת שאין יודעין לתת עצה לנפשו. אז צריכין לבקש הרבה מהשם יתברך שיתקנהו בעצה טובה מלפניו. דהיינו שלא תהיה עצתו חלוקה לשתים אם לעשות כך או להיפך. רק יזכה לאמתיות העצה שיהיה נדחה צד העצה של שקר וידע הצד האמת של העצה איך יתנהג. וזה בחינת חצות ללה כי בחצות אז מתחיל להתנוצץ ולצמוח אור יום. ואז צריכין לקום מהשינה. ועל ידי זה דוחין חשכת לילה שהוא חשכת העצה שעיק שליטתה בבחינת חשכת חצי לילה הראשונה שאז עיקר חשכת לילה. דהיינו שיזכה לדחות חשכת העצה דהיינו חלוקת העצה. דהיינו החלק של העצה שאינו אמת שהוא מחשיך העצה ההאמתיות. ויתגלה ויאיר לו בחינת אור יום שהוא מתחיל בתחילת חצות לחילה האחרונה. ולא תחלק עוד עצתו בבחינתולא יחצו לשתי ממלכות עוד. וזה זוכה על ידי שמתאבל על חורבן בית המקדש ועל ידי עסק התורה אז כנ"ל. ועל כן עיקר חצות הוא בבחינת מלכות דוד שזכה לידע חצות אימת כמו שאמרו רז"ל. כי דוד הוא משיח שיזכה לשלימות העצה שנתתקן על ידי קימת חצות שעל ידי זה זוכין לבחינת ולא יחצו לשתי ממלכות עוד וכנ"ל.

EN:
Chof Daled

Segment 36
HE:
אות יז וזה בחינת פרשת שקלים שקורין סמוך לאדר. כי בא' באדר משמיעין על השקלים. כי משה רבינו נתקשה על ענין השקלים כמו שאמרו רז"ל. כי באמת קשה מאד למנות את ישראל כמו שאמרו רז"ל שאסור למנות ישראל כי אם על ידי השקלים. כי על ידי המנין יכול לשלוט בהם נגף ח"ו כמבואר בפרשת שקלים זה יתנו וכו' ולא יהיה בהם נגף. כי באמת עיקר שלימות ישראל הוא שיהיו נכללין יחד בתכלית האחדות בבחינת י"ב אבני יעקב שנכללו באבן אחד (כמבואר בסוף התורה הנ"ל) שהם בחינת כלליות נפשות ישראל שנקראים אבני קודש שכלולים בי"ב אבנים בחינת י"ב שבטים שכולם צריכין להכלל באבן אחת שהוא בחינת צדיק הדור האמיתי שעל ידי זה נכללין בשכל הכולל העליון. שעל ידי זה נכללין בתכלית האחדות שזה עיקר שלימות קדושת שיראל שכולם חשובים כאחד כמו שפירש רש"י על פסוק כל הנפש הבאה לבית יעקב. עשו שש נפשות היה לו וקראם נפשות לשון רבים. ובני ישראל היו שבעים וקוראם נפש בלשון יחיד. ועל כן באמת אסור לימנות את ישראל כי על יד המנין מעוררין בחינת ריבוי שם עיקר אחיזת הדינים שנאחזים במקום הריבוי דייקא בבחינת בקשו חשבונות רבים כידוע. ועל כן כשרוצין לימנות ישראל צריכין לידע איך להמתיק דינים בשרשם. דהיינו שיוכל לעורר השכל של כל אחד שהוא שורש הצמצום כדי להמתיק הדין בשרשו אבל אי אפשר להמתיק הדין בשרשו כי אם על ידי השכל הכולל העליון שהוא בחינת קדש קדשים (כמבואר שם בהתורה הנ"ל). וזהו כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם. כשתרצה לשאת ולהגביה בחינת ראש בני ישראל היינו בחינת הראש והחכמה של כל אחד מישראטל כדי להמתיק הצמצום. והדין של כל אחד בשורשו. אזי ונתנו איש כפר נפשו לה' וכו' שיתנו השקלים לצורף המשכן שעיקר קדושתו הוא נמשך מהארון ששם מונחים לוחות האבן שהוא קדש קדשים שהוא בחינת שכל הכולל העליון הנ"ל. ועל ידי שכל אחד נותן שקלים לצורך המשכן על ידי זה נכללין כולם בבחינת קדש קדשים בבחינת לוחות האבן ועל ידי זה ממתיקין כל הדינים שבעולם איך שנמצא איזה דין וצמצום הכל נמתק על ידי זה (כמו שכתוב שם בהתורה הנ"ל). ועל ידי זה ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם. כי דייקא על ידי המנין נמתק הדין בשרשו על ידי שנשאו ראש ושכל כל אחד ונכללו כולם בשכל הכולל בבחינת קדש קדשים שעל ידי זה נמתקין כל הדינים שבעולם ונתבטל סטרא דמותא. כי שם בשכל הכולל בבחינת קדש קדשים שם צוה ה' את הברכה חיים כידוע.

EN:
And therefore on Shabbos one does not need to walk on the roads. For on Shabbos one does not need to reveal emunah through drawing spiritual G-dliness, etc., which is the aspect of the totality of creation — constrictions, which is the aspect of the 39 labors of the Mishkan, etc. — which is the aspect of the revelation of the Torah of musar alone, which has no aitzos — which is the aspect of walking on the roads, the aspect of “derech chayim,” etc., as above. For on Shabbos, an illumination from the Oraisa d’Atik Setimin is revealed, which is entirely aitzos. And one does not need to displace oneself to draw spiritual G-dliness, etc., in order to repair the feet, in order to reveal the aitzos. And therefore on Shabbos the feet ascend, in the aspect of “im tashuv,” etc.

Segment 38
HE:
אות יח ועל כן בא' באדר דייקא משמיעין על השקלים. כי אדר הוא החודש הי"ב מהשנה שהוא סוף השנה. ואז צריכין להכלל בשכל הכולל הוא בחינת כלליות י"ב אבני יעקב באבן אחת שהוא בחינת שנים עשר שבטים כנ"ל שהם י"ב חדשי השנה. שהם בחינת לבנה. כי כל החדשים נמנין ללבנה שכולם צריכין להכלל כאחד בהשכל העלון שהוא בחינת חמה שהוא בחינת יעקב שהוא שכל הכולל שכמו שאמד אדמו"ר ז"ל כמה פעמים שיעקב בחינת שמש בחינת שכל היינו בחינת שכל העליון הנ"ל. וזהו בחינת סוד העיבור. שנזכר שם בהתורה הנ"ל עין שם. כי עיקר סוד העיבור הוא להשוות הלבנה עם החמה, ועל כן אין מעברין אלא אסר שהוא סוף החדשים חודש הי"ב שאז צריכין להכלל לבנה וחמה יחד. דהיינו שי"ב חדשי הלבנה שהם בחינת י"ב שבטים י"ב אבני יעקב שהם כלליות נפשות שיראל יהיו כולם כלולים יחד בתוך אבן אחד שהוא בחינת יעקב שהו שורש כל הי "ב שבטים שהוא בחינת חמה בחינת שכל הכולל העליון וכל זה זוכין על ידי אמונת חכמים על ידי שמאמינים בהצדיק האמת שהוא בחינת יוסף הצדיק שעיקר סוד העיבור על ידו. ועל כן נחלקה שבטו לשנים שעל ידי זה הם י"ג שבטים לפעמים זהו בחינת עיבור השנה שאז השנה י"ג חדשים.

EN:
Chof Hay

Segment 40
HE:
אות יט ועל כן סיבב השם יתברך ברחמיו שיהיו ימי הפורים באדר ועיקר הנס של פורים היה על ידי השקלים כמו שאמרו רז"ל רשע כבר קדמו שקליהם לשקליך כי המן היה זוהמת הנחש קליפות עמלק שהוא שונא ישראל מאד. ורצה להגביר כל הדינים על ישראל עד שנגזר להשמיד להרוג ולאבד. כי ראה גודל הפגמים של ישראל שגלו מארצם על ידי שפגמו באמונת חכמים כנ"ל ונהנו מסעודה של אותו רשע שעל ידי זה התגברו המותרות והעשנים סרוחים המבלבלים את המוח שזה עיקר פגם אמונת חכמים כמו שכתוב שם. כי על די אכילת איסור נתעורר ביותר המותרות הנ"ל ועיקר לידת המן הרשע היה על ידי הלימוד הבא ממותרות הנ"ל שהיא בחינת דואג שהיה נעצר לפני ה' (כמו שכתוב שם בהתורה הנ"ל). שלימודו היה מעצירות ומותרות. והוא הורה לשאול להחיות את אגג שממנו נולד המן. נמצא שעיקר הולדת המן היה מלימוד הבא ממותררת הנ"ל שהוא בחינת פגם אמונת חכמים. שעל ידי זה מתגברין ח"ו כל הדינים והוא רצה להתגבר כל כך עד להשמיד ולהרוג וכו' ח"ו כי סבר שאין מי שימתוק דינים קשים כל כך. כי אין מי שיוכל לעלות לשכל הכולל להמתיק הדינים משם. וזה שאמר ישנו עם אחד ודרשו רז"ל ישנו לשון שינה אלקיהם ישן הוא, ולכאורה תמוה איך שיך לומר על השם יתברך שהוא ישן. אך עיקר כוונתו שאמר שישראל רחוקים מאחדות מבחינת שכל הכולל ששם נכללין בתכלית האחדות שם עיקר המתקת הדינים כנ"ל ועל כן אמר ישנו עם אחד היינו הבחינה שנקראים עם אחד עיין שם שנכללים בתכלית האחדות. זאת הבחינה ישנו כי כבר נסתלקה מהם קדושה זאת בבחינת שינה שהוא הסתלקות המוחין. וזהו בעצמו בחינת אלקיהם ישן הוא. היינו אלקיהם קדושת האלהות שלהם שהשם יתברך שורה בקרבן תמיד. כי הם נכללים באחדות בשכל הכולל שהוא אחדותו יתברך. ועתה ישן הוא. כי בחינת השכל הכולל שהוא בחינת אחדות אלקותו יתברך נסתלק מהם בבחינת שינה כנ"ל. וזהו מפוזר ומפורד בין העמים. היינו שאמר שהם בתכלית ההיפך מכלליות האחדות כי אדרבא הם מפוזרים ומפורדים בין העמים שהוא היפך האחדות ודתיהם שונות מכל עם. כי כפר בדת ישראל הקדוש שהוא התורה הקדושה שעל ידי זה אנו נכללין בשכל הכולל בתכלית האחדות. כי אמר ודתיהם שונות וכו' שהוא דת משונה ח"ו שאינו נכלל במקור האחדות. ועל כן ועשרת אלפים ככר כסף אשקול וכו' לבטל ח"ו כח השקלים של ישראל. שעל ידי זה נכללין בבית המקדש בבחינת קדש קדשם בהשכל הכולל ששם המתקת כל הדינים והוא רצה לבטל זאת ולאבדם ח"ו:ועל כן נתייעץ לעשות עץ גבוה חמשים אמה לתלות את מרדכי שהוא כנגד שער החמשים כמובא שהוא בחינת שכל העליון הכולל שרצה להשליך את מרדכי משם שהוא בחינת התלויה. כי את זה לעומת זה עשה אלקים. ורצה המן להתגבר בתוקף הדינים לקבל כח משער החמשים של הטומאה. ולהשליך את מרדכי משער החמשים של הקדושה משכל הכולל ולתלותו שם דייקא (כי כשאינו יכולי להמשיך ההמתקה משם יכולין להתגבר הדינים ביותר ח"ו). ועל כן באמת היתה עת צרה גדולה. אבל השם יתברך ברחמיו היפר צתו. כי מרדכי היה לו כח לעלות לשםבתכלית העליה. כי מרדכי הוא מר דרור בשמים ראש הוא קדושת שמן המשחה שממנו נמשח המשכן והארון וכליו קודש קדשים. נמצא שקדושת קדש קדשים בעצמו וקדושת הארון. הכל נמשך משמן המשחה שהוא בחינת קדושת מרדכי מר דרור. וזהו בחינת גודל כח הצדיקי אמת שהם גבוהים יורת אפילו משכל הכולל הנ"ל שהוא בחינת קדש קדשים בבחית יקרה היא מפנינים מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים. וצדיק כזה בחינת מרדכי יכול להמשיך ההמתקה משם אפילו בתוקף הדינים מאד. כי הוא בבחינת קדושת שמן המשחה שגבוה יותר מקדושת קדש קדשים והארון כי כל קדושת קדשי קדשים והארון נמשך על ידו וכנ"ל. ועל כן על ידי מרדכי נמתקו כל הדינים על ידי בחינת שכל העליון הנ"ל עד שנתהפך מהיפך אל היפך והשבות לו גמולו בראשו וכו':וזה בחינת שמחת פורים כי כשנכללין יחד בשכל העליון הנ"ל על ידי זה עיקר השמחה בבחינת אור צדיקים ישמח כמו שכתוב שם בסוף התורה הנ"ל שזהו בחינת חדי ר' שמעון עיין שם:כי מרדכי זה הוא פתחיה שהיה פותח בדברים ודורשן כמו שאמרו רז"ל היינו שהוא היה בחינת שלימות התורה. על ידי דרשותיו הקדושים שזהו בחנית שלימות התורה על ידי ריבוי הספרים הקדושים של צדיקי אמת שעל ידי זה דייקא נכללין בשכל הכולל עיין שם שעל ידי זה נמתקין כל הדינים שבעולם וזה בחינת כתב זאת זכרון בספר שנאמר במלחמת עמלק וזהו בחינת ונכתב בספר. היינו שעיקר הכנעת המן עמלק הוא על ידי רבי הספרים הקדוישם של התרוה. שעל ידי זה נכללין בשכל העליון הכולל וכנ"ל:

EN:
And therefore upon the entry of Shabbos , one acquires the resting-place to walk up to 2,000 amos, which is the t’chum. This is the aspect of the two alefs of the two Names E-h-y-h , the aspect of “hacharaish va’a’alef’cha chochmah” [“Be silent and I will teach you wisdom”], etc. — the aspect of elef chochmah [a thousand of wisdom], elef binah [a thousand of understanding], the aspect of “alpayim ba’amah … saviv” [“2,000 amos … around”] of the 48 cities of refuge of the Levi’im, which are the aspect of K’rias Sh’ma — which is the emunah of the Unification. For the six cities of refuge correspond to the six words in the verse “Sh’ma Yisrael,” and the remaining 42 cities of the Levi’im correspond to the 42 words in the paragraph of “V’ahavta,” etc.

Segment 42
HE:
אות כ וזהו בחינת גודל המצוה של קראית המגילה. כמו שהפליגו רז"ל במעלתה שאמרו שמבטלין הכל בשביל קריאתה כהנים בעבודתם ולויים בדוכנם וישראל במעמדם הכל בטלין בשביל קריאת המגילה. ואין לך מצוה שאינה נדחית מפניה וכו'. כי זהו עיקר החדוש הנפלא של פורים שהוא גדול מכל המועדים בבחינה זאת כמו שאמרו רז"ל שכל המועדים בטלים וימי הפורים לא נבטלים כי זכינו אז על ידי תקפו וגבורתו וגדולתו של מרדכי הצדיק. שהכניס התעוררות בהתשובה כל כך בישראל שזעקו ישראל אל השם יתברך בכל לבם עד שזכו לנס נפלא ונורא כזה עד שזכו על ידי זה לחדש ספר קדוש ונורא כזה שהוא המגילה הקדושה שהוא פרסומי ניסא שמפרסמת ומגלית השגחתו יתברך עלינו בכל עת. אפילו בעת ההסתרה שבתוך ההסתרה שהוא בעת תוקף מרירת הגלות בעוונותינו הרבים שאפילו אז הוא יתברך אל מסתתר. והוא יתברך מסתיר עצמו משגיח עלינו לטובתינו אפילו בעת תוקף הצרה בדרכים נלאים ונוראים מאד מאד אשר אין כל בריה יכולה לעמוד על זה. ועל ידי זה הוא מצילינו מכף כל אויבינו ומפר עצת אויבינו בכל דור ודור כאשר ראינו אז בימי מרדכי ואסתר כמבואר בסיפור המגילה הקדושה שצריכים לשום לב בפשיטות לתוקף הנסים הנלאים האלה שעשה השם יתברך עמנו אז. וכמו כן הוא מתהג עמנו בחסדו בכל דור ודור. כי לכאורה קשה מה קול הראעשה הזה שהפליגו רז"ל בתוקף הנס של פורים שהוא גדול מכל הנסים כמבואר בדבריהם ז"ל הלא בנס של פורים לא היה שום שינוי הטבע כמו שהיה בנסים של יציאת מצרים וקריעת ים סוף שראו הכל שידוד המערכות ושנוי הטבע כזה על ידי העשר מכות שהביא על מצריים וקריעת ים סוף וכו' ואם כן מפני מה הנס של פורים גדול מכל הנסים אך באמת הנסים של יצירת מצרים וקריעת ים סוף ומתן תורה היו נסים גדולים ומופתים נוראים מאד שעל ידיהם נתגלה אלקותו יתברך בעולם. כמו שכתבו כי שאל נא לימים ראשונים וכו' הנהיה כדבר הגדול הזה וכו' אך נסים נגלים כאל שהם שינוי הטבע אינם יכולים להיות כי אם לפי שעה כגון באותו הלילה של קריעת ים סוף ראו התגלות אלקותו יתברך על ידי תוקף הנס של קריעת ים סוף. וכן בעת שבאו העשר מכות על מצרים וישראל ניצלו וכו'. וכן בעת מתן תורה שראו המופתים נוראים של הקולות וברקים וכו'. וכן בשארי הנסים והמופתים הנוראים שכולם לא היו כי אם באותו העת ששימש הנס. אבל אחר כך הקדוש ברוך הוא מנהיג עולמו בחסד ומסתיר את עצמו בתוך הטע. רק כל ימי משה רבינו עשה השם יתברך על ידו מופתים נוריאם אין מספר שהיו שינוי הטבע מאד כדי לפרסם ולגלות אלקותו יבתרך על ידו. וכן בימי הנביאיים והצדיקים שאחריו שעשו גם כן כמה וכמה נסים ומופתים נוראים. כמו יהושע שהעמיד החמה ודניאל בגוב אריו שניצל מהם וחנניה מישאל ועזריה שניצלו מ כבשן האש וכו'. אבל כל הנסים שהיו שינוי הטבע לגמרי. כולם לא היו כי אם באותו העת שימש הנס. אבל בנ של פורים לא היה שום שינוי הטבע ואף על פי כן ראינו על ידי זה עוצם נפלאות השגחתו יבתרך עלינו בכל עת אפילו בעת תוקף ההסתרה מאד שגם אז נפלאותיו ומחשבותיו יתברך עלינו בכל עת ורגע כמו שרואים בסיפור נס של פורים מי שמשים לבו היטב לזה מתחילת המגיהל עד סופה שסיבב השם יתברך שיעשה סעודה גדולה כזאת בעשירות עצום ומופלג כזה. והשטן רקד שם. כי הכשיל כולם כדרכו כי את אחשורוש הכשיל שהתגאה כל כך בעושרו עד שהשתמש בכלי בית המקדש. והכניס בדעתו להכשיל ת ישראל שנהנו מסעודתו והכשילם אז בזנות כמו שאמרו רז"ל. ואף על פי כן גם אז חמל השם יתברך על עמו והקדים אז רפואה למכה שסיבב שעל ידי תוקף תאוותם וגאוותם דייקא תהרג ושתי המרשעת ותקבל אסתר הגדולה. והריגתה היה על ידי המן הרשע בעצמו דייקא ושכיתוב אגרות הראשונות שיהיה כל איש שורר בביתו שעל ידי זה ראו שטותו שעל ידי זה נתקיימו שיראל כמו שאמרו רז"ל אלמלא אגרות הראשונות וכו' וכן ההשגחה הנפלאה של מעשי בגתן ותרש שביקשו לשלוח יד במלך וכו' שנתגלה דייקא על ידי מרדדכי ואסתר וכו' ושלא עשו דשום יקר וגדולה למרדכי על זה עד אחר שנתגדל המן כל כך. אז סיבב השם יתברך שנדדה שנת המלך בלילה הוהוא וכו'. ובכל זה אנו רואים איך נפלאותיו ומחשבותיו אלינו בכל עת אפילו בתוקף ההסתרה ועל כן זה הנס של פורים גדול מכל הנסים. כי על ידי זה רואים עוצם השגחתו יתברך תמיד ובוודאי כל מה שנעשה עמנו גם עתה בדורות הללו הכל לטובותינו. ואף על פי שאנו רואים צרות כאלה בכל עת אף על פי כן צריכין להאמין שבוודאי הכל לטובה וקצת רואים בעיניו מי שמשים לבו לעוצם הנפלאות שהשם יתברך עושה עמנו גם עתה בכל דור על ידי גדולי הצדיקים שמקיימים אותנו בתוקף ההסתרה הזאת. כי בצר הרחיב לנו שגם בעוצם הצרה יש כמה הרחבות (כמו שכתוב במקום אחר בסימן קצ"ה) וכמוו שאנו אומרים ג' פעמים בכל ים ועל נסיך שבכל יום עמנו ועל נפלאותיך וטובתיך שבכל עת וכו'. הטוב כי לא כלו רחמיך וכו':הכלל שעיקר החידוש של פורים הוא שראים על ידי תוקף הנס הזה עוצם השגחתו יתברך עלינו בכל עת אפילו בתוקף הסתרה שבתוך הסתרה אפילו בתוקף מרירות הגלות. אף על פי שאין רואים שום שינוי הטבע אף על פי כן השם יתברך מסתיר את עצמו בכל הצרות והמניעות והיסורים בדרכים נפלאים לטובותינו לחיותינו כיום הזה עד אשר תצמח קרן ישראל ויבא משיח צדקינו ואז נבין ונראה כל מה שסיבב השם יתברך עמנו בנפלאותיו לטובותינו אפילו בתוקף מרירות הגלות הגוף ונפש וממון. והכל בדרכים נפלאים ונוראים שאי אפשר להשיגם כלל באופן שיהיה נשאר הבחירה לכל אחד ואף על פי כן גדולי הצדיקים מכעיסים עצות נוראות והתעורורת התשובה לזעוק להשם יתברך ולתחנן אליו תמיד. עד שגומרים בכל עת מה שצריכים. עד אשר תצמח ישועת ישראל לעין כל ועל כן כל המועדים בטלים חוץ מפורים. כי כל מועדים הם זכר ליציאת מצרים שהיה אז נסים נגלים שהם משינוי הטבע שזה אי אפשר כי אם לפי שעה כנ"ל אבל לעתיד תתנהג העולם על ידי השגחה ונפלאות בכל עת ושעה ורגע ויראו בכל עת נפלאותיו העצומים ועל כן יהיו כל המועדים בטלים אבל ימי הפורים לא נבטלים כי גם בנס של פורים ראו נפלאות השגחתו בכל עת ורגע שזהו בחינת התגלות השגחתו של לעתיד ועל כן ימי הפורים לא יבטלו גם לעתיד. על כן מצוות קריאת המגילה יקרה וגדולה כל כך כי מפרסמין נס כזה שרואין השגחתו יתברך עלינו בכל עת אפילו בתוקף ההסתרה. אפילו בעת שיראל רחקים מארצם. ועל ידי זה יש לנו תקוה גם עתה בגלות המר הזה וכ"ל ועיק הנס הוא בבחינת מה שכתוב בתורה הנ"ל שעל ידי שעושין תשובה על ידי המריבה והמחלוקת על ידי זה נשה ספר חדש וכו' ונשלם התוה ועל ידי זה נכללת התורה בתוך אבן שתיה בבחינת קדש קדשים. ונמתקין כל הדינים שבעולם וכל מקום שיש דין הכל נמתק וכו' וזהו בחינת תוקף הנס של פורים שזכו על ידי גודל הנס שיתחדש ספר קדוש כזה שהיא המגילה הקדושה שקורין ברבים ומברכין עליה תחילה וסוף שמיום מתן תושה לא נתחדש ספר כזה שיקראו בו בציבור בברכה תחילה וסוף. ועל ידי שנתחדש ספר כזה שמגלה ומפרסם אלקותו יתברך בעולם. על ידי זה אנו ממשיכין עלינו בכל דור ודור קדושת הספרים אמיתיים של גדולי הצדיקים האמיתיים שמחדשים ספרים נפלאים בכל דור ודור. ועיקר המעלת הספרים הקדושים ההם הוא שהם בחינת קיום התורה שזוכין על ידם להתעוררות אמיתי ולעצות אמתיות נוראות לזכות על ידם כל אחד לקיים את התורה באמת בתמימות שעל ידי ספרים האלו עיקר שלימות התורה שעל ידי זה נכללת בבחינת קדש קדשים כנ"ל. שעל ידי זה נמתקין כל הדינים שבעולם כנ"ל. וזהו ובבואה לפני המלך אמר עם הספר ישוב מחשבתו הרעה אשר חשב על היהודים על ראשו. עם הספר דייקא שדייקא על ידי בחינת הספר הנ"ל. על ידי זה דייקא ישוב מחשבתו הרעה על ראשו. כי על ידי שנתוסף ספר על ידי זה נמתקין כל הדינים שבעולם כנ"ל. עד שזוכין לעצות שלימות עצות עמוקות מאד שהם בחינת קיום התורה בחינת קימו וקיבלו כמו שאמרו רז"ל הדר קבלוה בימי בימי אחשורוש. ועל ידי זה ממשיכין בחינת קיום התורה בכל דור ודור על ידי הספרים הקדושים שמחדשים הצדיקי אמת בכל דור שהם שלימות התורשה שתהיה נכללת בבחינת קדש קדשים שעל ידי זה עיקר קיום התרוה כי זוכין לעצה שלימה ולהנהגות ישרות על ידם וכנ"ל:

EN:
Chof Vav

Segment 44
HE:
אות כא וזה בחינת סוד העיבור הנ"ל (כמבואר שם בהתורה הנ"ל ענין סוד העיבור ששיך לכל הנ"ל). כי סוד העיבור זוכין על ידי תיקון אמונת חכמים עיין שם. והמן שהוא זוהמת הנחש עיקר פגם אמונת חכמים בחינת פגם עץ הדעת טוב ורע כמו שאמרו רז"ל המן מן התורה מנין שנאמר המן העץ וכו' ועץ הדעת טוב ורע זה עיקר בחינת פגם אמונת חכמים. כי החכמים מבררין הכשר מן הפסול הטהור מן הטמא וכו' שזהו עיקר בירור הטוב מן הרע שעל ידי זה מתקנין חטא אדם הראשון שאכל מעץ הדעת טוב ורע ועירב טוב ורע כמבואר במקום אחר. ומי שפוגם באמונת חכמים. כפי הפגם כן נאחז בו זוהמת הנחש שהוא בחינ תערובות טוב ורע שבעץ הדעת וזהו בחינת קליפת המן עמלק שהוא עיקר זוהמת הנחש בחינת פגם עץ הדעת טוב ורע שהוא פגם אמונת חכמים כנ"ל על כן מחמת שהמן היה בחינת פגם אמונת חכמים ועל כן היה שונא את מרדכי כל כך כי מרדכי הה אז החכם והצדיק האמת שבדור. על כן רצה המן לפגום בסוד העיבור ועל כן הפיל פור הוא הגורל מיום ליום ומחדש לחודש שנים עשר הוא חודש אדר. כי עיקר סוד העיבור הוא שצריכין להאמין ולידע כל סוד הנהגת העולם וכל השינויים שבעולם שכולם השם יתברך מנהיג בהשגחתו הנפלאה שמסתיר אותה בתוך הטבע שהוא הנהגות הכוכבים ומזלות. כי בממת הטבע בעצמה ההוא השגחה (כמו שכתוב במקום אחר) וזה עיקר סוד העיבור שנמסר לגדולי חכמי ישראל. והמן רצה לפגום בזה כאלו ח"ו כל ההנהגה על ידי מערכת המזלות בעצמן ועל כן רצה בחכמתו הרעה ובכשפיו העצומים להתגבר על מרדכי וישראל והפיל פור מיום ליום ומחדש לחדש וכו' כי סהר שכל הנהגת הימים והחדשים הכל על פי הטבע כל פי מערכת המזלות. והכל כפי המזל ויכולין להמשיך הגורל על ידי כשפים כרצונו. ועלכ ן נפל הגורל על אדם שבו סוד העבור כנ"ל. ובאמת היה אז עת צרה גדולה לישראל אשר כמוהו לא נהיתה כי מן השמים הסכימו כמו שאמרו רז"ל שכבר נחתם למעלה. כי השם יתברך מסתיר השגחתו בתוך הטבע והכל בשביל הבחירה. וכשישראל חוטאים ח"ו אז יש באמת כח להסטרא אחרא להתגבר בדרכי כחותיהם על ישראל. ועל כן היו אז ישראל בסכנה עצומה. אך מרדכי שהוא צדיק הדור המאתי ידע את כל אשר נעשה עד היכן הדבר מגיע. וקירע מרדכי את בגדיו ויצא בתוך העיר ויזעק וכו' ועורר והקיץ את כל ישראל לתשובה. כי הודיע להם שאין לך דבר שעומד בפני הצעקה והתשובה. כי יפה צעקה לאדם אפילו לאחר גזר דין כמו שאמרו רז"ל. ובגודל כחו היה מעורר רחמי השם יתברך עד שנתהפך מהיפך אל היפך ונתגלה לעין כל על ידי תוקף הנס איך השם יתברך מקדים רפואה למכה תמיד. ואף על פי כן הכל תלוי בישראל אם יתפללו ויתחנו אליו יתברך יתהפך הכל לטובה וגדוי החכמים הצדיקים יודעים זה הסוד שהוא בחינת סוד העעיבור והם מעורירם ולמדים את ישראל לזעוק ולהתחנן אליו יבתרך איך שהוא. ועל ידי זה השם יתברך מושיעם בכל פעם כאשר ראינו בתוקף הנסים הנפלאים של פורים שהיה דיקי בלי שינוי הטבע. רק שראו הכל בעיניהם השגחתו הנפלאה המלובשת בהטבע תמיד בל עת ובכל שעה ורגע וכנ"ל:

EN:
For Moshe first asked Hashem, yisbarach: “and they will say to me, ‘What is His Name?’” etc. And He answered him: “E-h-y-h asher E-h-y-h” [“I will be what I will be”] (Sh’mos 3:14) . This is the aspect of drawing spiritual G-dliness, etc., which is for the purpose of drawing through it the aitzos drawn from the inner unification. And this is the aspect of E-h-y-h asher E-h-y-h . For E-h-y-h is the aspect of the upper unification of Chochmah and Binah, where there are two instances of E-h-y-h — the aspect of the inner unification and the external unification. And this is E-h-y-h asher E-h-y-h : that the main drawing of the ultimate revelation — which is the aspect of drawing spiritual G-dliness, etc. — is for the sake of the second E-h-y-h , to make the inner unification, etc.

Segment 46
HE:
אות כב וזה שאמרור ז"ל שכשנפל הגורל באדר שמח. מחמת שבו מת משה כי משה רבינו נסתלק על ידי פגם אמונת חכמים שפגמו ישראל על ידי מי מריבה כמו שכתוב שם וירב העם עם משה וכו' כי העושק יהולל חכם זה משה עד שמשה בעצמו פגם גם כן איזה פגם דק בענין התיקון של אמונת חכמים שהי צרשיך להמשיך התיקון על ידי מי מריבה בבחינת המבואר בהתורה הנ"ל שעיק התיקון על ידי הספרים הקדושים של התורה שממשיכין על ידי התשובה שנתהוה על ידי מחלוקת שזהו בחינת מים טהורים בחינת מי מריבה וכ' עיין שם. ומשה היה צריך אז להמיך אלו המים טהורים בשביל התיקון הזה. אבל מחמת שהמשיכם על ידי הכאת הצור פגם בזה. ועל ידי זה לא נמשכו מימי התורה שהם בחינת ספרים הקדושים של ביאורי וחידושי התורה לא המשיכם בתכלית שלימות התיקון כראוי. (וכמבואר בהתורה ט' תיקונין וכנ"ל. שעיקר הפגם היה שלא המשיך ביאורי התורה כראוי עיין שם). ועל ידי זה לא תיקן פגם אמונת חכמים כראוי. וזה שאמרו רז"ל אלמלא לא הכה משה בצור לא הוו טרחי רבנן בשמעתתא. היינו שהיו יכולין לברר הפסק הלכה בנקל שזהו עיקר התיקון אמונת חכמים על ידי שמבררין הפסק הלכה. דהיינו הטהור והטמא. המותר והאסור. הכשר והפסול שזהו עיקר תיקון עץ הדעת טוב ורע וכנ"ל. ומחמת שמשה פגם בזה על כן צריכין יגיעות גדולות קודם שמבררין ההלכה. ועל ידי זה נתרבו מחלוקות רבות בין החכמים. ואף עלפי שהוא מחלות דקדושה. אבל משם נשתלשל כל המחלוקת שבעולם. וכל המחלקות שעל הצדיקי אמת (כמו שכתוב במקום אחר). נמצא שפגם אמונת חכמים נמשך מפגם מי מריבה הנ"ל. שעל ידם מת משה ולא נכנס לארץ ישראל. ששם עיקר תיקון אמונת חכמים (כמובן בהתורה הנ"ל) שקדושת ארץ ישראל תלויב באמונת חכמים עיין שעל כן כשנפל הגורל על אדם שבו מת משה שמח. אבל לא ידע שבז' באדר מת משה ובז' באדר נולד משה. היינו כי ביום שמת הצדיק האמת בחינת משה. בו ביום הוא נולד מחדש. כי גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם. ומה שאין יכולים לגמור בחייהם מחמת רויבוי עוונות ישראל רחמנא ליצלן. הם גורמין אחר מיתתם דייקא (כמו שכתוב במקום אחר). כי משה רבינו על ידי הסתלקותו תיקן הפגם שלו כמ שכתוב בהתורה ט' תיקנין הנ"ל. וזה שכתבו המה מי מריבה וכו' ויקדש בם. ויקדש דייקא. שמשה ואהרן נכללו בהסתלקותם בתכלית קודש העליון וגבוה מאד מאד שמשם ממשיכין תיקון והמתקה לכל הדינים שבעוללם שעל ידי זה עיקר תיקון העצה השלימה עיקר תיקון אמונת חכמם וכנ"ל. ואז המשיך תיקון נפלא שכל מה שנתרבין חילוקי דעות בין החכמים יותר יתרבו ספרים קדושים יותר על ידי צעקתם ותשובתם של ישראל. שעל ידי זה תהיה נשלמת התורה יותר ויותר. כי עכשיו אחר שהכה משה הצור וצריכים החכמים לטרוח בההלכה לבררה. על ידי זה נתרבו ספרים קדושים הרבה מאד בישראל שהם כל ספרי התלמוד הקדוש ומפרשיהם ומבאריהם הקדושים ועל ידי זה נשלמת התורה בכל פעם יותר ונכללת באבן שתיה בבחינת קודש העליון בבחינת ויקדש בם כנ"ל. וכמו כן מתנהג בכל דור. כי אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא. שבכל דור עומדים וחולקים על הצדיקי אמת עד שכמעט כמעט היה נחרב העולם שמתקיים רק על ידם אבל הצדיקים הגודל כחם מכניסם תשובה בישראל בכל הנלוים אליהם באמת. וכל מה שנתרבה המחלוקת ביותר הם צועקים וזועקים ומתחננים ושבים להשם יתברך ביותר. ונשלמת התורה ביותר עד שנכללין בקודש העליון שם ההמתקה של כל מיני דינים שבעולם וכנ"ל:

EN:
Chof Zayin

Segment 48
HE:
אות כג כי באמת בענין המתקת הדינים המבואר שם שצריכין להמתיק הכל על ידי השכל הכולל העליו יש בזה כמה בחינות. והכלל שיניקת הדינים הוא מהשכל. ושם המתקתם וביטולם. כי כולם במחשבה איתברירו. וכפי הדין כן צריכין להמשיך השכל להמתיקו. ועיקר כח השכל להמתיקו הוא על ידי שזה השכל מקבל כח מהשכל העליון הכולל כנ"ל ומי שאינו יכול לעלות לשם לשכל הכולל. יכול ח"ו להתגבר הדין יותר כשעוסק להמתיקו. כי כשאין כח לזה השכל להמתיקו. אזי הדינים יונקים ח"ו ביותר מזה השכל שרצה לעורר ולהמשיך בשביל המתקה. ואזי יכולים הדינים ח"ו להתגבר ביותר על ידי שעתה יונקים ביותר מזה השכל. ועל כן הצריך להיות איש חיל שיהיה לו כח לעלות לשכל העליון שהוא שכל הכולל. ששם אין כח להדינים לעלות לינק משם. ועל ידי זה ממתיק כל הדינים. אבל לפעמים יש שהדינים מתגברים בכח גדול כל כך עד שיש להם כח לעלות גם לשכל הגבוה שהוא בחינת שכל הכולל ולינק משם גם כן ח"ו. ואזי הוא עת צרה גדולה ח"ו. ואזי צריכין צדיק גדול ונורא מאד שיוכל לעלות לשכל הגבוה עוד יותר ויותר להמשיך ההמתקה משם. כי יש שכל וחכמה גבוה מעל גבוה גבוה מעל גבוה. כי אפילו שכל העליון הכולל הוא בחינת שכל הפרטי כנגד השכל הגבוה עוד יותר ויותר. וזה בחינת כל תוקף הנס של פורים כי המן עמלק ימח שמו יונק מתוקף כל הדינים ויש לו כח לעלות ולהתגבר אפילו כנגד השכל העליון בבחינת ראשית גוים עמלק שעולה עד הראש. כי הוא מזרע עשו שנקא ראשון כמו שכתוב ויצא הראשון אדמוני. שתוקף האדמימיות שלו שהוא בחינת סיגי הדינם יוניקם מבחינת ראש וראשון. ועל כן הפיל פור הוא הגורל. כי רצה לפגום בבחינת קדש קדשים שהוא השכל העליון שאי אפשר ליכנוס לשם כי אם על ידי הגורל של הבית המקדש שנתן על שני השעירים גורלות וכו'. כי הגורל דקדושה הוא בחינת תיקון העצה. כי לפעמים מתרבים העוונות כל כך. עד שאי אפשרבשום אופן לתת עצה בנפשו. כי עצתו חלוקה מאד. וכמו שצעק עד אנה אשית עצות בנפשי. אבל זהו בעצמו עיקר העצה לצעוק להשם יתברך עד אנה אשית עצות בנפשי וכו' ולהשליך יהבו על השם יתברך ולסמוך עליו יתברך לבד וזהו בחינת גורל שמשליך עצתו על השם יתברך כפי מה שיצא גורלו מהשם יתברך בבחינת אתה תומיך גורלי. וכמו שכתוב בחיק יוטל את הגורל. וזהו בחינת הגורל של יום הכפורים שמחמת ריבוי העוונת של כל ישראל של כל השנה שצריכין להתוודות ליהם על השעיר לעזאזל מחמת זה קשה לברר האמת איזה לה' ואיזה לעזאזל כי אם על ידי הגורל. ועל ידי זה דייקא נתברר העצה האמתיית. ועל ידי זה דייקא נכנס הכהן גדול לפני ולפנים לבחינת קדש קדשים להאבן שתיה ללוחות האבן שעמדו שם. ואז נכלל עם התורה בקודש העליו. ועל ידי זה המשיך המתקה לכל הדינים שבעולם שהוא בחינת סליחת כל העוונת שכל התגברות הדינים על ידם והמן ימח שמו הפיל פור הוא הגורל ורצה לפוגם בכל זה. כי סבר שיש לו כח להתגבר אפילו נגד השכל העליון שהוא בחינת קדש קדשים מחמת שראה שכבר התגבר הסטרא אחרא והחריבה את הבית המקדש אפילו את בית קדש קדשים. ובאמת היה עת צרה גדולה אז כי כמעט היה לו כח לינק גם משם. ועל כן נתייעץ לתלות את מרדכי על עץ גבוה חמשים דייקא. כי רצה להתגבר כנגד שער החמשים דיקיא שהוא השכל העליון הכולל (וכמבואר קצת לעיל מזה). אבל איש בער לא ידע גודל הכח של מרדכי שהוא בחינת הצדיק האמת שבכל דור שזכה על ידי צעקתו ותשובתו. ועל די הצעקות והתתחנונים שהכניס בישראל עד שזכה לשכל הגבוה עוד יותר ויותר לבחינת בשמים רש מר דרור שם היה אחיזת המרדכי כנ"ל שהם בחינת שמן המשחה שבו נמשך קדש קדשים בעצמו וכנ"ל כי לית מחשבה תפיסא כלל עד היכן עולה הצדיק האמת שלשכל גבוה ועליון ועלם מא ששם ממתיק כל דינים שבעולם עד שנתהפך הדבר ותלו את המן על זה העץ הגבוה חמשים דייקא כי משם דייקא הפילוהו. כי זה עיקר בחינת המתקת וביטול הדינים בשרשן. שהעלו את המן והסטרא אחרא עד השכל העליון שהוא בחינת שער החמשים. ושם ביררו ממנו שורש אחיזתו בקדושה עד שהפסיקו וכרתו חיותו משרשו. ואז תיכף נפל נפילה שאין לה תקומה כי כל חיותו הוא כשיונק מהקדושה. אבל כשהעלוהו לשם וביררו חיותו ממנו. אז נפל ממילא אל השאול תחתיות וחמת המלך שככה שנמתקו כל הדינים שבעולם ומרדכי הצדיק לקח כל גדולתו וממשלתו כנ"ל ותשם אסתר את מרדכי על בית המן. כי כל ניצוצות הטוב שהיה בגדולתו ועושרו שמשם התגבר ברשעתו ורצה להמשיכם אל הסטרא אחרא ולהתגבר על ישראל. הכל לקח מרדכי בקדושה גדולה. והמן וכו' שהם סיגי הדינים תכלית הזוהמא תלו על העץ אשר הכין למרדכי ונפלו באין תקומה. כן יאבדו כל אויביך ה':

EN:
And this is the aspect of the dispute of our Sages, of blessed memory: whether study is greater or practice is greater — and they did not resolve it, for both are true. For study is great because it leads to practice — for through the Torah from which one learns an aitzah, etc., to fulfill the Torah, etc. But there is Torah from which no aitzos emerge, only rebuke and moral instruction, etc. And even though this too is very good, nevertheless from such study, certainly practice is greater . For the main purpose of such study is musar — that one should fulfill the Torah. And when one actually fulfills the Torah, it is certainly better. But the study that is aitzos — that is better. For without it, one would not know how to fulfill at all. And also because this study is drawn from the inner unification, and it encompasses all the aitzos. For in the engagement with Torah, all the aitzos are included. Therefore it is certainly higher. But the aforementioned study that is the aspect of tochas musar, drawn from the external unification — certainly practice is greater, for it is drawn from the inner unification. And nevertheless, one very much needs that too. For how is it possible to make the inner unification without drawing, etc. — which is the aspect of the external unification, etc.? And therefore both together are good.

Segment 50
HE:
אות כד וזה בחינת אסתר בחינת ואנכי הסתר אסתיר שמשם אחיזת אסתר כמו שאמרו רז"ל. היינו בחנית השגחתו יבתרך המסתתר בתוך הטבע שכל מה שנסתרת ביותר מתגברין הסטרא אחרא והעובדי כוכבים שיונקים הטבע ביותר, ומגודל התגברותם נלקחה אסתר לבית המלך הוא בחינת שתופסים הקדושה שהוא ההשגחה תחת הטבע ח"ו. ועל כן אין אסתר מגדלת מולדתה ואת עמה וכו' שלא יתגברו ביותר על ידי זה ח"ו כי השגחה ביתה נסתרת אז כל כך בחינת הסתר אסתיר. הסתרה שבתוך הסתר.ה בבחינת כיאין לה אב ואם שהם בחינת השכליים הכליוניםש על ידם ממצתיקין הדינים ומבטלים כח הסטרא חרא. כי אאב בחכמה ואם לבינה. אבל אז היתה הקדושה המסתתרת בחינת אסתר בחינת כי אין לה אב ואם. ועל כן לא הגידה אסתר את עמה ומולדתה שלא רצתה לעורר יחוסר כח אבוותיהם הקדושים שהם כשכלים הכוללים. כדי שלא יתגברו על ידי זה ביותר וכנ"ל. שכל זמן שאין ממשיכין השכל הגבוה כל כך שיכולים להמתיק הדין על ידו. אזי אסור להתגברות בהם על ידי התעעוררות איזה שכל עליון להמתיקם שלא יתגברו על ידי זה דייקא. ביותר וכנ"ל עד שאשר חמל השם יתברך עליה על ידי ריבוי הצומות וזעקתם עד שהבינה שכבר התחילו רחמי השם יתברך להתעורר. ויש לה כח להמשיך שכל כזה להמתיק כל הדינים שבעולם ולהפיל את המן. אז אמרה ומחר אעשה כדבר המלך ולהגיד יחוס אבותיה הקדושים. כי כבר יש לה כח לעורר השכלים העליונים שהם בחינת אבות. מחמת שכבר יש לה כח להמתיק כל הדינים על ידם וכנ"ל:

EN:
Chof Ches

Segment 52
HE:
אות כה וזה שהזמינה את המן על הסעודה שעשהת כי על ידי אכילה דקדושה מבררין פגם אכילת עץ הדעת טוב ורע שהוא בחינת פגם אמונת חכמים כנ"ל כי הפגם היה על ידי אכילה. על כן התיקון על ידי אכילה דקדושה. ועל כן מי שפוגם באמונת חכמים הוא נידון במותרות האכילה. כי במה שפגם הוא נידון וכ"ל אבל מי שזוה לאמותנ חכמים הוא זוה לבירור האכילה כי עיקר בירור האכילה על ידי אמונה (כמו שכתוב במקום אחר). ועל כן הזמינה אסתר את המן על סעודתה. כי היא אכלה בקדושה גדולה. עד שביררה כל הטוב מהמן בשעת הסעודה. והמן שהוא פגם אכילת עץ הדעת טוב ורע שהוא פגם אמונת חכמים נידון במותרות האכילה. ועל ידי זה היתה מפלתו מאחר שביררו הטוב ממנו שוא חיותו על ידי האכילה דייקא וכנ"ל. ועל כן היתה מפלתו בשעת הסעודה דייקא וכנ"ל. ועל כן סמוך למפלתו נדחף נמן אל ביתו אבל וחפוי ראש. ודרשו רז"ל שהשליכה בתו פסולת האכילה על ראשו. כי נידון במותרות ראוי לו מאחר שהיה כופר בחכמים ושנאם כל כך וכנ"ל:

EN:
And this is the aspect of eating matzah on Pesach . For the main redemption of Pesach is from Shabbos — which is the aspect of Shabbos HaGadol, etc. For also on Pesach there is Upper Arousal, as is known. And this is drawn from the holiness of Shabbos, where there is only Upper Arousal. And nevertheless, they had certain mitzvos, for the redemption necessarily required that they be drawn after Him, etc.

Segment 54
HE:
אות כו ועל כן חייב אינש לבסומי בפוריא עד דדלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי כי השכרות אסור תמיד כי על ידי השכרות יוכל לקלקל הרבה כי היין הוא בחינת גבורות ודינים ומי שזוכה לשתות כראוי אז מעורר שכלו על ידי היין בבחינת חמרא וריחני פקחין בחינת זכה נעשה ראש ואזי ממתיקין הדינים על ידי שתייתו בבחינת כל המתפתה ביינו יש בו מדעת קונו (כמובא בדבריו ז"ל) אבל כששותה יותר מדאי נתעוררין ח"ו הגבורות כל כך עד שאין לו כח לעורר שכל כזה שימתיק דינים כאלהועל ידי זה נתבלבל מוחו ביותר ויכול לקלקל הרבה ח"ו כמו שאמרו רז"ל אבל בפורים מאיר הארה גדולה ונפלאה שהוא הארת מרדכי (כמובא בכתבים) ואז נתעורר ומאיר שכל עליון וגבוה כזה שמאיר עד תכלית העשיה שעל ידי זה נמתקין כל מיני דינים קשים שבעולם ועל כן חיוב אז לשתות ולהשתכר כדי שיעלה על ידי השתיה לשכל עליון וגבוה מאד כי אז יש כח להמתיק כל הדינים שבעולם על ידי השכל הגדול העליון מאד שנתעורר על ידי מצות השכרות של פורים

EN:
And therefore, because it is through Upper Arousal, through this chametz is forbidden and one must eat matzah. For matzah is the food of angels — for it is the aspect of manna, the aspect of the cake they brought out [of Mitzrayim], etc. And manna is the food of angels, as our Sages, of blessed memory, said. And when the life-force is drawn in the aspect of Upper Arousal, it is in the aspect of the life-force of angels. And below, it can become corrupted, chas v’shalom, and needs repair through lower arousal.