Segment 1
הלכות יום הכפורים
Oas 1
Segment 4
הלכה א אות א על פי מה שכתב רבינו ז"ל במאמר האימאן דבעי למנסיב (בסימן כ"ט עיין שם). שאי אפשר להלבין כתיבם והאדמימות של החטאים של כל השס"ה גידין אלא על ידי תיקון כלליות הגידין דהיינו תיקון הבריתועל ידו נתעלין המוחין בחינת כנשר יעיר קנו. נשרא דא רוחא דהיינו בחינת תיקון הברית ועל ידי זה נמשך לבנונית מן המוח להלבין האדמימות בבחינת לשון של צמר המלבין עוונות. וזה בחינת בגדים לבנים עיין שם:
For the essential holiness of Yisrael is the holiness of Shabbos Kodesh, which is the totality of the entire Torah, as our Sages of blessed memory said. For all the sanctities that Yisrael draw upon themselves through Torah and mitzvos are an aspect of the holiness of Shabbos, as is brought in the holy books. For the holiness of Shabbos one must draw upon oneself throughout all six weekdays, and this is the aspect of “Remember the Shabbos day to sanctify it” (Shemos 20:8) — “remember it from the first day of the week.” That is, through all the Torah and mitzvos that one does throughout the weekdays, through this one draws upon oneself the holiness of Shabbos, which is the totality of the holiness of Yisrael. Therefore one must be very careful with the honor of Shabbos Kodesh, and the main thing is to receive the Shabbos with simchah and with a glad heart, and to distance all types of sadness on Shabbos. Even sadness and worry over one’s many sins and transgressions one must push away on Shabbos with all one’s strength. For even during the weekdays one must greatly distance sadness, especially at the time when one is engaged in some holiness, in Torah or in a mitzvah — then one must exert oneself greatly to be in great simchah and not take to heart even worries over sins, but rather to gladden oneself with the little bit of good that one still has, as is explained at length among us regarding this. How much more so on Shabbos Kodesh, when it is forbidden to have any sadness or melancholy whatsoever, for this is the essential holiness of Shabbos — to rejoice in it with all one’s might, for it is a day of simchah and joy in all the worlds, as is written in the holy Zohar, “Then joy and delight are heard,” etc. For all the holy paths and counsels through which one can come to simchah and joy — they all awaken and shine on Shabbos with a great light. Only, even so, a person still needs to draw them upon himself, and then on Shabbos he can easily draw upon himself the paths of simchah. And through this he will merit to extend the simchah of Shabbos also into the weekdays, and this is the essential holiness that one extends from Shabbos onto the six weekdays — namely, the joy of the mitzvah, which is the main thing. For the essential completeness of the mitzvah and its ascent is through simchah, and the essential simchah is drawn from Shabbos onto the weekdays.
Segment 5
וזה בחנית יום כפור שנקבע למחילה ולסליחה על ידי תיקון הברית שנעשה בו. כי בעצם היום הזה נמול אברהם וכו'. והוא היה ראשון לתיקון הברית כי לאברהם נתנה בראשונה ברית מילה ומחמת שנעשה ביום זה (כמובא בספרים) על כן נקבע יום הזה לדורות ליום כיפור וסליחה כי על ידי תיקון הברית נתלבנין העונות כנ"ל וזה אמרו רז"ל עיצומו של יום מכפר בחינת בעצם היום הזה נימול אברםה וכו' כנ"ל וזה הוא בחינת בגדים לבנים שלובשים ביום כפור וכן כל עבודת היום בבגדי לבן כי על ידי תיקון הברית נעשין בחנית בגדים לבנים וכן אחר כך בימי משה רבינו עליו השלום נתרצה הקדוש ברוך הוא ביום הזה למשה בשמחה ואמר לו סלחתי וכו' שזה בחינת סליחות פגם הברית כי חטא העגל היה פגם הברית כמו שאמרו רז"לל לא עבדו ישראל עבודה זרה אלא כדי להתיר להם עריות בפרהסיא ומחמ שנסלח ונתקן אז פגם הברית על כן קבע למחילה לדורות כנ"ל וזה פירוש סלחתי כדבריך כדבריך דייקא כפי תיקון הדיבור כן הסליחה כי תיקון הדיבור הוא גם כן בחינת תיקון הברית בבחינת כנשר יעיר קנו הנ"ל (כמו שכתוב בפירוש במאמר הנ"ל) וכן שמעתי סגנון פירוש זה בענין אחר על פי סלחתי כדבריך הנ"ל כפי הדיבור כן הסליחה כנ"ל מפי רבינו ז"ל. ועל כן כל עבודות יום כפור בכהן גדול כי הכהנים הם בבחינת שמירת הברית כמו שכתוב יורו משפטיך ליעב ותורתך כו' כישמרו כו' ובריתך ינצורו. ועל כן מוזהרים על קדושת הברית ביורת כמו שכתוב קדושים יהיו כל מקום שאתה מוצא גדר ערוה וכו' (כמו שאמרו רז"ל ויקרא רבה ק"ד) כי הם מוזהרים באיסורי אישות יותר מישראל והכהן הגדול מאחיו הוא מוזהר באיסורים יתירים בתוספות קדושה כמו שכתוב כי קדוש הוא לאלהיו והוא הקדוש בקדושת הברית ומוזהר באיסורי אישות יותר מכל ישראל ומכל הכהנים. ועל כן עבודות יום כפור כדי לכפר עוונת אינה כשירה אלא בו. כי הוא יכול להרים הדעת על ידי קדושת הברית להמשיך לבנונית להלבין עוונות כנ"ל. וזה בחינת מה שכתוב בכהן גדול אשר יוצק על ראשו שמן המשחה שהוא בחינת דעת עליון שזוכה לזה על ידי קדושת הברית כנ"ל וכן סמוך מקרא זה על ענין קדושת הברית כמו שכתוב שם והכהן הגדול אשר יוצק כו' אלמנה וגרוה לא יקח כמו שכתוב כי קדוש הוא כו' כי זה תלוי בזה כנ"ל ועל כן היו שומרים אותו ביותר מטומאת קרי. מחמת שכל עבודת יום כפור וסליחתו תלו בזה ועל כן היו נעורים כל הלילה כי הוא תיקו הברית על ידי שמכניעין השינה שהוא בחינת תרגום (כמו שכתוב למעלה). ועל כן היה מוכרח שיהיה נשוי כי מי שאינו נשוי הוא בחינת פגם הברית וזה שנזכר אצל עבודות יום כפור מיתת בני אהרן ואנו קורין זאת ביום כפור כי חטאם היה דלא אינסבו. ועל כן לא היו ראוים ליכנוס למקום שנכנסו ועל כן נסתלקו כי אי אפשר ליכנוס לפני ולפנים להמשיך דעת עליון כי אם על ידי תיקון הברית בשלימות וזה שמובא שנכנסו שתויי יין זה בחינת נכנס יין יצא סוד (המוזכר שם בדברי רבינו ז"ל במאמר הנ"ל) והכל בחינה אחת וזה תלוי בזה עיין שם:
Oas 2
Segment 7
אות ב וזה שהוזהר אהרן מאחרי מות בניו לבל יבא בכל עת אל הקודש שלא יכנוס לפנים כי אם על ידי עבודות יום כפור שאז הוא תיקון הברית וכל העבודות של הקרבנות כולם בשביל זה, דהיינו להכניע רוח הבהמיות שהוא פגם הברית (כמו שכתוב בזוהר הקדוש אל תהיו כסוס כפרד אין הבין וכו' עין שם) וגם שיהיה נשוי כמו שכתוב שם וכפר בעדו ובעד ביתו אז הוא ראוי ליכנוס אל הקודש פנימה לזכות לדעת גדול להמשיך משם לבנונית מחילה וסליחה כנ"ל. וזה שכתוב בזאת יבא אהרן כנ"ל היינו בחינת תיקון הברית שהוא בחינת בריתי אשר תשמורו וכמובא ועל כן אנו קורין ביום כפור כל פרשת עריות כי אז הוא בחינת תיקון הברית:
For it is found in the words of our master, our teacher and our rebbe, the holy and awesome one, of blessed memory, many counsels and paths to strengthen oneself to gladden one’s soul always, through which one will remain standing and never fall, chas v’shalom. For this is the essence of everything, as is known. But the greatest source of chizuk is according to what is explained in two holy Toros, which are “Azamra l’Elokai b’odi” (Likutay Aleph, siman 282) and what he wrote on the pasuk “V’ayeh haseh l’olah” (Likutay Tinyana, siman 12) — see there well. For in the Torah “Azamra l’Elokai b’odi,” etc., it is explained that when a person sees that he is very, very far from Hashem Yisbarach and his deeds are very ugly, nevertheless he should look to search and seek and find within himself some good point, for how is it possible that he never did some mitzvah in all his days? And even though even the mitzvah has much p’soles (waste/impurity) in it, nevertheless, at least certainly there is in it some good point. And so he should seek and find in himself yet more good points, etc. And through this he will be able to pray, etc., and this is “Azamra,” etc. — see there. And in siman 12 in Likutay Tinyana on the pasuk “V’ayeh haseh l’olah,” wondrous things are explained regarding the concept that a descent is ultimately for the purpose of an ascent — see there very well. And the principle is that the places that are very far from Hashem Yisbarach, which are an aspect of filthy places — their essential existence is sustained specifically from the aspect of “Ayeh m’kom k’vodo” (“Where is the place of His glory?”), which is the aspect of B’raishis , the hidden utterance, from which all the Ten Utterances receive, for it encompasses them all. And from there specifically the very distant places mentioned above receive their vitality, for they receive from the greatness of the concealment and hiddenness of this utterance. And therefore when a person falls there, chas v’shalom, and falls into doubts and troubling thoughts and great confusions, and sees the immensity of his distance from Hashem Yisbarach — he should not fall on account of this, chas v’shalom. For on the contrary, through this very thing — that he sees the greatness of his distance, that he is very far from His glory Yisbarach, and he asks and seeks “Ayeh m’kom k’vodo?” etc. — through this very thing is his essential tikkun and ascent, in the aspect of “the descent is ultimately for the ascent.” For through the seeking and searching “Ayeh?” etc., through this he ascends to the aspect of Ayeh in holiness, which is a very exalted level — the aspect of B’raishis , etc. — from which is the essential existence and vitality of all the Ten Utterances, etc. See all of this there very, very well.
Segment 9
אות ג ועל כן ביום כפור הוריד משה התורה לישראל כי עיקר קבלת התורה על ידי תיקון הברית (כמו שכתב רבינו שם). ועל כן קורין ביום כפור ששה עולים לתורה. כי וא"ו הוא בחינת תיקון הברית (כמו שכתב רבינו זץל בסימן י"א) ועל כן אסור זיווג ביום כפור כי אז אנו צריכין לפרוש עצמינו כדי לזכות לקבלת התורה כמו משה רבינו שהוצרך לפרוש עצמו מכל וכל מחמת שהיה כלל קבלת התורה כמו שכתב רבינו במאמר בקרוב עלי מרעים (בסימן ל"ו) ועל ידי זה זוכין לכפרה על ידי קדושת הברית כנ"ל.
Oas 3
Segment 11
אות ד וזה בחינת התענית שמתענין ביום כפור כדי להכניע רוח הבהמיות שהוא בחינת פגם הברית כנ"ל. כי על ידי התענית מכניעין רוח הבהמיות כמו שכתב רבינו במאמר דרשו ה' (בסימן ל") ואז זוכין לבחינת אדם כמו שכתוב ויקח ת האדם מאן נטיל ליה מארבע יסודין דיליה דאפריש ליה מתאווה דילהון ועל כן אנו פורשין עצמינו ביום כפור מכל התאוות כדי להכנע רוח הבהמיות שהוא פגם הברית שהוא כלליו כל התאוות כדי לזכות לבחנית אדם הוא בחינת דעת כי שם אדם לא נקרא אלא הבר דעת כמובא. כי זה מותר האדם מן הבהמה ועל ידי הדעת בחינת תיקון הברית שזוכין על ידי התענית על ידי זה נמחלין העוונות כנ"ל. וזה בחינת מי יודע רוח בני האדם העולה הוא למעלה ורוח הבהמה היורדת הוא למטה היינו על ידי שמכניעין ומורידין רוח הבהמיות למטה דהיינו פגם הברית כנ"ל. שזה נעשה על ידי התענית כנ"ל. על ידי זה רוח בני האדם היינו בחינת תיקון מהברית הוא בחינת רוח בני האדם בחינת ולא קמה עוד רוח באיש וכו'. העולה הוא למעלה להעלות הדעת בבחינת כנשר יעיר קנו כנל. וזהו מי יודע כי על ידי זה זוכין לדעת כנ"ל כי תיקון הברית עולה למעלה ומרים את הדעת כנ"ל וזה בחינת ה' עינוים שאומרין ביום כפור כדי לזכות לה הדעת על ידי הכנעת כל התאוות כנ"ל. וזה בחינת איסור נעיל הסנדל בחינת של נעליך מעל רגליך דהיינו להפשיט עצמו מתאוות הגופניות דהיינו תאווה הכלליות כנ"ל כמו דאיתא של נעליך דא גופא. גם איתא שם של נעליך דא איתתא. כי זה כלל כל התאוות הגופניות כנל וזה בחינת ה' תפילות שמתפללין ביום כפור מה שלא נמצא כן שבשום יום שיתפללו בו ה' תפילו כי עיקר תיקון התפילה תלוי בקדושת הברית (כמו שכתב רבינו כמה מקומות) על כן מחמת שאז ביום כפור זוכין לזה על כן אז יש עליה גדולה לתפילה שמתפללין כל היום כולו ומתפללין ה' תפילות נגד ה' הדעת שזה הוא תכלית שלימות התפילה שהוא בחינת מלכות כשעולה לבחניתה ' כמבוא. וזה שמרבין בשבחים נוראים להשם יתברך ביום כפור כדי לתקן הדיבור עלידי שבח צדיקו של עולם (כמו שכתוב במאמר הנ"ל) כדי לזכות על ידי זה לדיבור המתקבל שתתקבל תפילותינו ביום כפור כדי לזכות לבגדים לבנים ביום כפור (כמו שכתוב שם עיין שם).
And all these holy paths of simchah and chizuk one must walk in very much, for upon this depends one’s essential Yiddishkeit, as is known and understood by anyone who wants to be a true Yisrael forever. However, a person does not merit to walk in them except through the power of the holiness of Shabbos Kodesh, which is the aspect of the power of the true Tzaddik, who is an aspect of Shabbos (as is found in the Zohar, “You are the Shabbos of all the days,” and as is brought in his words, of blessed memory). For the holy path of “Azamra l’Elokai b’odi” mentioned above — its essential illumination is on Shabbos. For during the weekdays, when the Sitra Achra and the klipos have a hold, as is known, therefore even the good and the mitzvos that one does during the weekdays — the Sitra Achra has a hold in them, which is the hold of sadness, as is brought in his words, of blessed memory, on the pasuk “Tzedek l’fanav y’halaich,” etc. (in siman 139 and in siman 277) — that the mitzvos done during the weekdays, the Sitra Achra has a hold on the aspect of the “feet” of the mitzvah, in the aspect of “Her feet go down to death,” etc. (Mishlei 5:5) . And through this the mitzvah cannot walk and glorify itself before Hashem Yisbarach. But when Shabbos arrives, then the “feet” ascend from the klipah and the Sitra Achra, for this is the essential holiness of Shabbos, in the aspect of “If you restrain your feet on Shabbos” (Yeshayahu 58:13) , and then the mitzvah begins to walk before Hashem Yisbarach, and Hashem Yisbarach delights in it and glorifies Himself with it greatly, even though it was done in great smallness. Nevertheless, from His great love for Yisrael, His close nation, He delights in it greatly and makes from it a paved path, etc. — see there.
Segment 13
אות ה וזה שאנו אומרים ביום כפור ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בקול רם מחמת אין אז אחיזה לחיצונים כמובא. וכל זה על ידי בחינת תיקון הברית שנעשה אז. כי כתב רבינו ז"ל במאמר בקרוב עלי מרעים סימן לץו. שני הפסוקים אלו שמע וברוך שם מסוגלין להכניע תאווה הכלליות ה"ל. כי על ידם נכללין במלכות דקדושה שעומדת על בחינת י"ב שבטי י"ה שהם בחינת י"ב תיבות שיש בשני פסוקים אלו הנ"ל עיין שם. וזה שמצינו שברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד תיקנו יעקב אבינו עליו השלום בעשת שחשש שמא יש ח"ו שמץ פסול בבניו וכיון שפתחו כולם ואמרו שמע ישראל וראה שכולם מקבלין עליהם עול מלכות שמים.שזה בחינתתיקון הברית. ומטתו שלימה משנים עשר שבטי י"ה שכולם צדיקים כנץל. והנה נמצא שבף פסוקים אלו הם כלי מלחמתינו להכניע תאווה הנל. ועל כן אנו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בלחש בכל השנה כדי שלא להתגרות בהחיצונים שיש להם אחזיה אז. ועל כן אנו מסתירין הדבר ואומרים בלחש ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. כי עיקר אחיזתם בבחינת המלכות אבל בבחינת אחדותו יתברך אין להם אחיזה כלל ועל כן אומרים שמע ישראל בקול רם. כי ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד שהוא בחינת מלכות הוא בחינת שלימות לשון הקדש על ידי לשון תרגום שעל ידה מכניעין תאווה הכליות (כמו שכתב רבינו וכמובא לעיל כמה פעמים) כי מלכות פה ותורה שבעל פה קרינין לה ותורה שבעל פה הוא בחינת שלימות לשו הקדש על ידי לשון תרגום (כמו שכתוב לעיל בהלכות חול המועד). ועל כן נתקן הלמוד בלשון תרגום כי התלמדו הוא עיקר תורה שבעל פה ועל כןלא כתבו משה בתורה כדי להסתיר הדבר מהם רק נמסר לישראל בעל פה שיאמרו בקריאת שמע ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בבחינת תורה של על פה כנ"ל ומחמת ששם עיקר אחיזתם דהיינו בבחית מלכות בבחינת התרגום כנ"ל על כן אנו מסתירין ואומרים בלחש הפסוק ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד כדי שלא יתגרו בנו. כי שם עיקר המלחמה בבחינת התרגום(כמובא לעיל). כי התרגום הוא בחינת נוגה בחינת עץ הדעת טוב ורע (כנ"ל עיין שם). וכנגד זה מצינו גם כן בשנים עשר שבטי י"ה שנתחלקו גם כן לשני חלקים כנגד ב' הפסוקים הנ"ל שמע וברוך שם. שהפסוק הראשון שמע כולו קודש. ואין שם שום אחיזה כלל. אבל בפסוק הב' שם המלחמה ושם אחיזתם כנ"ל וכמו כן נחלקו השבטים בשעת ברכות וקללות ששה עלו לברך וששה עלו לקלל. כי המברכים כנגד ששה תיבות שבפסוק שמע ישראל שהוא כולו ברוך וקדוש ואין שם אחיזה והכרת קללה כלל אבל ששה המקללים הם כנגד פסוק ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד ששם יש בחינת תרגם בחינת עץ הדעת כנ"ל ששם אחיזתם כנ"ל על כן יש שם הזכרת קללות שצריך לקללם ולהכניעם לבטל הרע שבתוכם ולהעלות הטוב להשלים לשון הקדש הוא חבינת שמירת הברית שעל ידי זה נשלם המטה שלימה של שנים עשר שבטי י"ק שהם בחינת שני הפסוקים הנ"ל כנ"ל כי ברכות וקללות תלוי בשמירת הברית כמו שכתבו ראה נתתי לפני היום ברכה וכו' לפניך דיקא (כמו שכתוב רבינו שם במאמר בקרוב הנ"ל עיין שם) ועל כן ביום כפור שאז הוא בחינת תיקון הברית בשלימות כנ"ל ועל כן אין להם אחיזה על כן אומרים אז ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בקול רם שזה בחנית שלימות תיקון הברית כנ"ל כי אין יראים מהם כנ"ל וגם הרמת הקול מורה על תקון הדעת תיקון הברית (כמו שמובא לעיל בהלכות נשיאת כפים) כי ביום כפור הוא בחינת שלימות לשון הקדש. כי אז הוא גמר נתינת התורה הוא בחינת שלימות לשון הקדש (כמובא לעיל).
And the matter is explained according to the above, for during the weekdays it is the aspect of a servant, where sadness has a hold (and as is explained in Likutay Tinyana, siman 2, in the Torah “The days of Chanukah are days of thanksgiving” ). Therefore even the mitzvos done then have the hold of sadness in them, and this itself is the aspect of the hold of the Sitra Achra mentioned above that grips the feet of the mitzvah in the aspect of “Her feet go down to death.” For the essential hold of the Sitra Achra is through sadness, which is the side of death, and this is the essential aspect of the exile of the Shechinah that intensifies during the weekdays (as is explained in the Torah “The midpoint of the world,” Likutay Aleph, siman 24). And then, from the great intensification of the darkness of sadness, one needs very great and mighty effort to clarify the good in the mitzvos — that is, to remind oneself of the good points within oneself, to gladden one’s soul, to remind oneself: “After all, even so, I am doing a mitzvah, and even if it is as it is, at least there are good points in it, for a single point of even a minor mitzvah of the most minor person — the entire world is not worthy of it,” etc. But from the great darkness of the weekdays, which is the intensification of sadness, which is anpin chashochin (dark countenance) — through this it is very hard to remind oneself of all this and to revive oneself and to gladden oneself. And because of this, sometimes they want to make him fall in his mind completely, reminding him of his many sins and transgressions, and how he is full of blemishes and corruptions at every moment, etc., until it seems to him that hope is lost, chas v’shalom. And all this is the work of the Evil One, for this is not the way of humility at all — rather, the Evil One schemes against him to make him fall completely, chas v’shalom. And from the great darkness, it is very hard for him to take to heart and to remind himself of the good points within him — were it not for Hashem Who helps us every day and at every moment, Who orchestrates through His mighty wonders that we are able to remind ourselves to walk with the holy path of “Azamra l’Elokai b’odi,” praise be to G-d — see there very, very well and you will be able to revive your soul always, all the days of your life.
Segment 15
אות ו ועל כן נחתמין ביום כפור. כי תיקו הברית הוא בחינת חותם. בבחנית וצאצאיו חתם באות ברית קודש ועל כן עיקר החתימה בנעילה כי אז נשלם תיקון הברית על ידי הה' עינויים שנתענו כל היום נ"ל ואז הוא גמר שלימות התפלה החמישית והאחרונה של כל הה' תפילות שהתפללו כל היום כול וכנ"ל. שכל זה הוא שלימות תיקון הברית כנ"ל. על כן אז היא החתימה כנ"ל כי חותם של יום כפור הוא בחינת חותם של תיקון הברית כפי המובן מדברי רבינו נ"י במאמר החותמות (בסימן כ"ב) עיין שם. כי צחותם של יום כפור הוא חותם הראשון הפנימי שהוא חותם הרגלין כמו שכתוב שם. וחותם הרגלין הוא בחינת חותם אות ברית קודש כידוע כי החותם נעשה על ידי תיקון הברית שעל ידו דם נעכר ונעשה חלב ונתתקן הדם נדות (כמו שכתבו בפירוש המאמר האי מאן הנ"ל) ועל ידי זה נעשה בחינת חותם שהוא היפך דם נדות (כמובא בכתבים. וכמובן במאמר החותמות הנ"ל). ועל כן מפייסין זה את זה בערב יום כפור כדי לתקן חותם הפנימי הנ"ל שהוא תלוי בשלום העולם (כמו שכתבו במאמר החותמות עיין שם) וזה שמרבין בצדקה ברב יום כפור כי צדקה הוא גם כן תתיקון הכללי (כמו שכתוב שם עיין שם). וזה בחינת תשובה ותפילה וצדקה שמעבירין וכו'. שהם צום קול ממון שמקיימין כולם ביום כפור. כי כולם הם בחינת תיקון הכללי כי צום הוא בחינת תקון הברית שהוא כלליות הגידין כנ"ל. והקול היינו בחינת תיקון כללי של הדיבור שנעשה ביום כפור על ידי השבחים להשם יתברך שמרבין מאד ביום כפור כנ"ל. וממון היינו צדקה הוא תקון הכללי של משא ומתן (כמובא כל זה במאמר האי מאן הנ"ל) והם מעבירין רועה גזירה. כי הם מלבנים העוונות בבחינת דם נעכר ונעה חלב כנ"ל. וזה שאומרים היתר נדרים וכל נדרי ביום כפור. כי זה תיקון הדעת כי הנדרים תלוים בדעת בבחינת כי יפליא לנדור נדר וכו' ועל ידי תיקון הנדרים דם נעכר וכו' בבחינת כי יפלא דבר וכו' בין דם לדם וכו' (כמובא במאמר התיקונים קם ר' שמעון שאומרם אז עיין שם). ועל כן על ידי פגם הנדרים בנים מתים ח"ו כמו שאמרו רז"ל (שבת ל"ב ע"ב) כי פגם נדרים הוא בחינת פגם הברית. ועל כן ביום כפור שאז הוא תיקון הברית כנ"ל. על כן מתירין ומתקנין הנדרים אז כדי לתקן הדעת כדי להלבין דמים בבחינת דם נעכר ונעשה חלב.(שיך לעיל) ועל כן אומרים אחר נעילה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בקול רם. כי אז הוא גמר שלימות תיקון הברית בחינת חותם כנ"ל. ועל כן אומרם ג' פעמים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד שהם ח"י תיבין כנגד ח"י ברכאן דצלותא כי אז הוא גמר שלימות תיקון התפילה שהוא תיקון הברית בחינת צדיק ח"י עלמין כנ"ל.
But all of this holy path is not drawn upon a person except through the power of the holiness of Shabbos. For one must extend the holiness and the simchah of Shabbos upon all the weekdays, and through this one draws upon oneself this holy path in order to revive and gladden one’s soul, so that one will remain standing and not leave the boundary and border of holiness entirely, chas v’shalom. For the essential illumination of this holy path of “Azamra,” etc. mentioned above shines in completeness on Shabbos Kodesh. For then the dominion of the Sitra Achra and the chitzonim is nullified, and all the sadness and melancholy are nullified — they being the aspect of the severity of judgment, in the aspect of “And all the masters of wrath and the lords of judgment — they all flee and are removed from it,” etc., “and all freedom is found.” For then, on Shabbos, great chasadim and boundless compassion are awakened, and then the ways of Hashem and His true kindnesses are revealed and shine in all the worlds — for His way, Yisbarach, is not to look at the evil of a person but to gaze and look at the good within him, as is written, “If I had seen iniquity in my heart, Hashem would not have listened — but indeed G-d has heard,” etc. (Tehillim 66:18-19) . And as is written, “He did not gaze at iniquity in Yaakov and did not see,” etc. (Bamidbar 23:21) . And as is explained in siman 17 in Likutay Tinyana, “The way of Hashem Yisbarach,” etc., which speaks there of the holiness of Shabbos — see there.