חלב ודם א
חלב ודם א
Source: https://ajew.org/reader/likutay-halachos/4/15

Segment 1
HE:
ע"פ התורה תפלה לחבקוק (בסי' י"ט) הנ"ל בהלכות שחיטה(גהלכה ב') וע"פ התורה ויהי הם מריקים (בסי' י"ז) הנ"ל בהלכות טריפות (הלכה א') :

EN:
For the essential subduing of Eisav, the aspect of Amalek, is through the voice of the schoolchildren, as our Sages of blessed memory expounded on the verse: "the voice is the voice of Yaakov and the hands are the hands of Eisav" (Bereishis 27:22) — when the voice is the voice of Yaakov, when the schoolchildren chirp with their voice, the hands are not the hands of Eisav. And from there — from this aspect — the shochet must receive the sword of shechitah , as is explained in the above-mentioned Torah [discourse]: that the shochet must have breath of the mouth that has no sin — like the schoolchildren. For through the ta'anis — through which one merits the breath of the schoolchildren that has no sin — from there one receives the power to overpower Amalek with the sword specifically, in the aspect of: "and Yehoshua weakened Amalek and his people by the edge of the sword " (Shemos 17:13) — "by the edge of the sword" specifically. For "minay u'vay abba laizil bay narga" [from itself and within itself, the axe goes against it] — for all his power is the sword, as mentioned above. Therefore, through the ta'anis , through which one subdues him, through this one takes from his hand the sword specifically and subdues him with the sword specifically.

Segment 3
HE:
אות א וזהו בחינת איסור חלב. כי עיקר החלב הוא כלב שעל הכסלים שהם הכליות. ע"פ מ"ש אדמו"ר נ"י שיש נצות דקדושה בחיי ברי"ג עיטין דאורייתא שנם בחינת שמירת הברית כי כליות יועצות והכליות הם כלי ההולדה שהם מקבלים הטיפה מן המוח ונתבשלה בתוך הכליות. דהיינו שהם מקבלים השכל מן המוח ומולידים וחושבים העצה בהכליות וע"כעצות דקדושה הם בבחינת שמירת הברית בחינת זרע אמת. וכנגדם יש עצת הנחש שהם ההיפך מזה בחינת פגם הברית ניאוף בחיטנת החש שבא על חוה והפיל בה זוהמא. ע"י שקבלה עצתו. (ע"ש היטב במאמר ואלה המשפטים המדבר מאמונה בסימן ז') :

EN:
For then, in the war against Amalek, they were immersed in a fast, as our Sages of blessed memory expounded on the verse: "and Moshe, Aharon, and Chur," etc. — they were immersed in a fast, as mentioned above. And likewise, in the days of Mordechai they decreed a fast, as it is stated: "and the matters of the fasts," etc. And as mentioned above — for the fast is harder than the sword, as mentioned above. For through the ta'anis one overpowers the body, where Amalek has his hold. And one takes from him the sword and subdues him with the sword specifically — as it was in the days of Mordechai, when the matter was reversed and they killed Haman and the seed of Amalek with the sword. And it was all through the power of the ta'anis , the aspect of "and fast for me," as mentioned above.

Segment 5
HE:
אות ב וזהו בחינת איסור חלב. שהוא ג"כבבחינת חפגלם הברית. כי החלב מכסה הכליות ומונע את הכליות וסותם אותם מלחשובעצותדקדושה. כ"ש רש"י ע"פ זה דרכם כסל למו שחלב יש להם עלכסליהם ומונע אותםן מלשוב להשי"ת. וע"כ הולכים הרשעים בדרכם הרע ואינם יועצים עצות דקדושה לשוב להשי"ת ע"י החלב שמכסה על כליותיהם. נמצא שהחלב הוא כנגד עצות דקדושה, ועל ידו נתערבבין עצות דקדושה. ועל ידי זה הולכין חס ושלוםבדרך לא טוב שהולכין בעצת הנחש הנ"ל שהם בהיפך מעצות דקדושה ואזי נעשה מהם כסילות שהם נצת הנחש כנ"ל שהם בחינת פגם הברית. וע"כהוא אסור סאכילה. וע"כ נקראין לפעמים הכליות כסלים. ע"ש כסילות שנעשה בהפ ע"י החלב נעשין בבחינת כסילות כנ"ל. בחינת זה דרכם כסל למו כנ"ל וזה בחינת כי כסה פניו בחלבו, פניו זה בחינת שמירת הברית שעל ידו עיקר הפנים בחינת אנפין נהירין (כמובא בדברי רבינו כ"פ) והפנים נתכסה ונפגם ע"י החלב כנ"ל:

EN:
And this is the aspect of the knife of shechitah , which is drawn in its root from this aspect — from the aspect of subduing the material and the body, the aspect of beheimah , through the ta'anis . From there one receives the power of the knife of shechitah — to subdue through it the aspect of beheimah and to elevate the soul from chai to medaber , as mentioned above.

Segment 7
HE:
אות ג וע"כ החלב מותר במו"מ יותר משאר דברים האסורים שאסור לעשות קביעות מו"מ מהם. ולמדו רז"ל מפרשת וחלב נבילה וכו' יעשה לכל מלאכה וכו'.כי החלב אף שהוא דבר טמא ואיסור חמור מאד אעפי"כ יש בו דבר חשיבות מאד. כי עצם החיות שמלובש בו הוא דבר גבוה מאד. כי מקבל מזכות החיות המגיע להמוח. כי המוח והשכל הם מקבלים מובחר החיות וזכות וצחות המאכלים. והחיות שהמוח מקבל מן המאכלים שבאים לבוך הגוף, הוא מקבל אותם ע"י השמנים שבגוף כ"ש רבינ ו נ"י (בלק"ת סי' ה') שהמוח הוא כמו נר הדולק משמנים שבגוף ע"ש. נמצא שהמאכלים הבאים לבוך הגוף נתבררים בבירור אחר בירור עד שנתברר הזכות והצחות שבעם, מיטב שמנונית שבנם ונעשה מהם שומן וחלב שנם נעשים מזכות ושמנונית המאכלים מה ששייך אל המוח. כי מהם מקבל המוח. כי הוא דולק משמנונית ששייך אל המור. אד החלבים הם בחינת עכירת ושמרי השמנים הזכים. וע"י השומן הכשר והזך על ידי זה השכל שבמוח נדלק ונתקיים. וע"י החלבים שהם השמרים הם מערבבין הדעת, דהיינו כשנתערבין החלבים שהם השמרים עד שעולין גם הם עם השמנים הזכים אל המור. אזי המוח נתבלבל ונעשה טרוף הדעת. ואזי נסתמין עצות דקדושש שבתוך הכליות כנ"ל. ונתערבבין ונעשין מהם חס ושלום עצות הנחש שהם טירוף הדעת כסילות הנ"ל. אבל עכ"פ אפילו מהחלב מלובש בו ג"כ חיות יקר וגבוה מאד. דהיינו החיות השייך אל המוח כנ"ל ששם הוא אחיזת הסט"א וע"כ אסור באכילה ואיסורו חמור מאד. כי מחמת שאחיזתו שם הוא במקולם גבוה מאד, בחיות השייך להמוח כנ"ל. ע"כ שם הוא בוקף התגברת הסט"א. כי זה כלל כי במקום שיש קשושה וחיות יותר, שם הוא אחיזת הסט"א ביותר. אבלא עפי"כ הוא מובר במשא ומתן. כי עצם החיות שבתוכו לא נפגם ואין שם אחיזה להם. כי במקום שהס"א נאחזת בקדושה גוה אף שהיא מתגברת שם בתוקף גדול לכסות ולהסתיר הקדושה מאד. וכל מה שהקדושה גבוה, אינה יכולה להתאחז ולפגום את עצם חיות דקדושה כי לגודל קדושתו אינה יכולה לפגמה ולקלקלה כדמשמע מדברי רבינו ע"י ע"פ ואנכי הסתר אסתיר ע"ש במאמר וביום הבכורים (בסי' נ"ו). וע"כ החלב מחמת שהוא בחינת אחיזת הסט"א במקום גבוה בבחינת המוח כנ"ל ע"כ אף שהיא נאחזת שם מאד. אעפי"כ עצם החיות דקדושה המלובש אינו נפגם. וע"כ הוא מותר במו"מ דהיינו שמובר לעשות ממנו קביעות סחורה למכרו וליקח בעדו מעות כי כשמקבל מעות בעד החלב נמצא שהוא מוציא החיות שבתוכו דהיינו המעות שמקבל בעדו שהוא חיות שמלובש בו כי המעות שמקבלין בעד כל הדברים שמוכרין זה הוא בחינת החיות שמוצעאין שמקבלין החיות מן אותו הדבר. כי המעות ששוה אותו הדבר שהו בחינת חיותו המלובש בו. כי המעות הוא שורש החיות כ"ש רבינו נ"י (הבי' ב"ח) שכל הנפשות שרשם בעשירות. נמצא כשמוציא המעות מן החלב דהיינו שמקבל בעדו מעות אזי הוא מוציא שורש חיותו משם שהוא המעות כנ"ל. אשר זה השורש של עצם החיות לא נפגם כלל כי לגודל קדושתו אין יכולים לאחוז בו כנ"ל. וע"כ מותר החלב במו"מ כי אין להם אחיזה במעות שלו. דהיינו בשורש חיותו כנ"ל:

EN:
Section 11

Segment 9
HE:
אות ד וע"כעיקר הקרבן הוא החלב שמקריבין על המזבח. כי שן מלובש כיות גבוה כנ"ל רק שאין לנו כח לבררו ע"י שחיטה ואכילה. כי הוא עצמו בחינת פגם לה"ק זוהמת הנחש שהטיל בחוה כנ"ל, וע"כ א"א לבררו באכילה. אבל ע"י אש שעל המזבח שם נשרף ונבער ונכלה הרע שבו לגמרי. ואזי עולה חיותו אל הקדושה ונעשה נחת רוח גדול לפניו בחינת אשה ריח ניחוח לד'. וזה בחינת כל חלב כי עולה ממנו קדושה גבוה לד' כי האש הוא עיקר ביקונו של החלב שהוא בחינת פגם הברית כנ"ל. בבחינת כל דבר אשר יבא באש בעביר באש וטהר כ"ש רבינובמ"א(בסי' ד'). כי החלב שהוא בחינת זוהמת הנחש חמימות היצה"ר, כי החלבים שבלוף מחממין את הגוף ומרתיחין את הדמים שעל ידי זה בא חמימות ואש של התאוות. ע"כ עיקר תיקונו ע"י ע"י אש בבחינת תעביר באש. וע"כ נטהר ונצטרף ע"י אש שעל המזבח כנ"ל וע"כ החלב נעשה לכל מלאכה. ואף שאסור באכילה יש בו צורך גדול אפילו לישראל. דהיינו שהוא משתמש להדלקה ולהאיר כי יש בו חיות גבוה כנ"ל רק שא"א לבררו ע"י אכילה כנ"ל. וע"כ רוב ביקוני החלב הוא ע"י האור. כי ע"י האו ר הוא נצטרף ויוצא החיות כנ"ל וע"כ עיקר תשמישו להדלקה. כי חוזר רנעשה ממנו הר הדולק שמשם נפל כיותו מבחינת המוח שהוא נר הדולק כנ"ל. וע"י האש של ההדלקה שהוא דולק אשי נתברר באש כנ"לואזי עולה חיותו ויוצא אור גדול ממנו. כי מלובש בו כיות גבוה כנ"ל:

EN:
And through this you will see wonders: that which we find that our Sages of blessed memory (Chullin 12a) derived the law of inspecting the knife from the verse: "and you shall slaughter with this" (Shmuel I 14:34) . For this verse was stated regarding Shaul after they had fasted on that day (as explained there in the context of Shmuel I, Chapter 14) . For the essential rectification of the shechitah is drawn from the aspect of ta'anis , as mentioned above.

Segment 11
HE:
אות ה וזה בחינת איבור דם. כי הדם הוא הנפש שהיא החיות ע"כ שם נאחז הסט"א ביותר. כי עיקר אחיזתה ביותר במקום שיש חיות וקדושה יותר כנ"ל. וע"כ כל הפגמים ךוהעבירות באים ע"י הדמים ע"י רתיחת הדמים של השס"א גידין שמשם באיםן שב"ה ל"ת בפרט פגם הברית שהוא כלליות הגידין כ"ש רבינו במ"א (בסי' כ"ט). שעיקר פדם הברית כלליות הגידין ע"י רתיחת הדמים הנ"ל. וע"כ אסור לאכול דם כנ"ל. אבל מחמת שאין שם חיות בחינת נפש.כי הדם נעשה ממותרות המאכלים. וע"כ לאחר שחיטת ומיתת הבהמה שיוצא הנפש והחיות משם. אזי אח"כ הדם נשפך כמים ואינו נצרך לרוב ואין משתמשין בו כי לא נשארבו חיות כ"א מועט מאד. כי כל החיות יוצא ממנו בשעת מיתת הבהמה בעת שחיטתה. וע"כ אסור מלעשות בו מו"מ כי החיות המועט המלובש נפגם שם מחמת מעטו וקטנטתו וגם מיחמת זהב אין בו צורך כ"כ ואין שוה ממון כלל כנ"ל.אבל החלב מחמת שמלובש שם חיות גבוה שנפל ממובחר החיות של המוח כנ"ל ע"כ אפילו אחר מיתת הבהמה עדיין נשאר בו כיות הרבה וחשוב. ולע"כ יש בו צורך גדול ושוה ממון הרבה ומחמת גדלו וחשיבותו אף שהסט"א נאחזת שם מאד, אעפי"כ אין עצם החיות נפגם כנ"ל. וע"כ מותר במו"מ כנ"ל כי החיות המלובש בחלב שהוא מבחינת מוחין היינומבחינת מדריגה אחרונה מבחינת רגלין של המוח. כי החלב הוא מותרי השמנים כנ"ל. ומקומו בחליות ששם העצה שהם בחינת רגלין של המוכ כי הכליות הם בחינת רגלין כמובא. וע"כ אותו החיות של החלב כנ"ל הוא בחינת שפע חיות של ממון שהוא בחינת מוחין ודעת של הנפש, שהוא בחינת נוק' כמו שמדוקדק בדברי רבינו נ"י (סי' ס"ט) שכתב שהממון הוא שורש הנפש והשורש הוא בחינת המוחין. כי המוחין הם השורש והחיות של כל דבר כ"ש החכמה תחיה, נמצא שהממון שהוא שורש הנפש היא בחינת חיות ומוחין של הנפש שהוא בחינת נוק'. והוא בא מבחינת רגלין של המדריגה שלמעלה ממנה שהוא בחינת דכורא. שהוא בחינת מוחין להמדרגה שתחתיו ששם בחינת הממון בבחינת ויברך ה' אותך לרגלי. כי בחינת רגלין של המדריג ה שלמעלה הוא שורש החיות בחינת מוחין של המדריגה שתחתיו. וע"כ הממון שהוא בחינת מוחין של המדריגה שתחתיו. וע"כהממון שהוא בחינת רגלי המוחין כנזכר לעיל, הוא בחינת שפע של ממון שהוא שורש הנפש כנזכר לעיל. והוא בחינת שפע של ממון שהוא שורש נהפש כנזכר לעיל. והא חיות גבוה מאד כנ"ל:

EN:
[Note: This pertains to what was said above.]

Segment 12
HE:
וע"כ מוציאין הממון מן ךהחלב ועושין בו מו"מ כנ"ל. וזה בחינת לבנונית החלב כי יניקבו מלבנוניטת המוחין כנ"ל כי חלב הוא בחינת קליפת לבן. והדם הוא בחינת עשו שיצא אדמוני שהוא בחינת כבד מלא דם כ"ש רבינו נ"י (בסי' נ"ז) וע"כ בלבן אף שהוא קליפה טמאה מאד עדיין נשאר בו חיות הרבה של הקדושה וגבוה מאד דהיינו בחינת נזשות נשי יעקוב עם שושם שהוא עשירות. לוע"כ טרח יעקב אצלו יד שהוציאן ממנו עם שרשם. וע"כ אפילו לאחר שנשאן יגע מאדעוד אצלו כדי להוציא ממנו שורש חיותם דהיינו העשירות שהוציא ממנו. וז"ש כי כל העושר אשר מהציל אלקים מאבינו לנו הוא. לנו דייקא כי שלנו הוא כי הוא שרשינו כנ"ל. וזהו שאמר יעקב ללבן ויברך ה' אותך לרגלי. לרגלי דייקה. היינו שיעקב שהוא בחינת המוחין שבקדושה טען ללבן שכל העשירות שבלע לבן הכל הוא מנפילת רגליו כנ"ל שמרגלי המוחין יונק לבן שהוא בחינת כלב וע"כ יגע יעקב לשבר קליפת לבן להוציא ממנו העשירות שהוא שורש נפשות נשיו כנ"ל. אבל עשו הוא זוהמא דדהבא ויניקתו מן מוברות הדמים הנשארין לאחר שיצא החיות שבקדושה מהם. וע"כ לא נשאר בו חיות שבקדושה כ"א מיעט מאד מאד. והוא נבלע ונפגם שם מאד. ע"כ לא יצא מן עשו אל הקדושה כמו שיצא מלבן שצא ממנו קדושה יפה וגבוה מאד. ברורה ומלובנת בלי פגם כנ"ל:

EN:
Section 12

Segment 14
HE:
אות ו והם בחינת שוגג ומזיד שהם בחינת לבן ועשו. בחינת עץ הדעת טוב ורע. ובחינת ע' עממין שהוא רע לגמרי. כי לבן הארמי הוא בחינת התגברות הרע שבתרגום שהוא עץ הדעת הנאמר למעלה (כמו שאמר רבינו נרו יאיר שם). שעל כן לבן הארמי קוא לו יגר שהדותא. ועל כן אף על פי שהוא קליפה קשה מאד כי קליפת עץ הדעת קשה מאד אף על פי כן עדיין יש בו טוב הרבה ועל כן לבן נמצא בו טוב הרבה כנאמר למעלה. וזהו בחינת שוגג כי שוגג הוא מעץ הדעת טוב ורע מבחיטנת ברגום כמו שכתב שם רבינו שם בפרשת תפילה לחבקוק על שגיונות שפירש רש"י כברגומו עיין שם. אבל עשו הוא זוהמא דדהבא בחינת מזיד. כי המזיד האדם עושה על ידי רתיחת הדמים בזדון בכעס ברציחה שזה בחינת עשו כנ"ל. ועל שם זה נקרא מזיד על שם רתירת הדמים בבחינתויזד יעקב נזיד שמשם יניקת עשו.כמו שכתוב שם הלעיטני הא מן האדום האדום הזה וכו'. אבל השוגג האדם מעושה על כבידות על ידי החלבים שהם בחינת לבן שהם מכבידים על הגןף וסותמין דעתו עד שנופל לבחינת שינה בחינת ברדמה שהוא בחינת שכחה. ועל ידי זה שוכח ועושה האיסור בשוגג. וזה שמצינו שבכל מסכת כריתות ובשאר מקומות הש"ס דרך התנא תמיד כשרוצה לדבר משוגג הוא מצייר אותו באכילת חלב. כמו שכתוב שם אמר לו אכלת חלב וכו'. וכן בכל המסכתות עיין שם. כי חלב הוא בחינת לבן בחינת שוגג כנ"ל וזה שכתוב בספרים שהתשובה קשה על השוגג יותר מעל המזיד. ובאמת בודאי המזיד אף על פי כן חמור מאד מן השוגג אך יש בזה אופנים. כי באופן אחר קליפת לבן קשה מאד הרבה יותר מקליפת עשו. כי לבן בא בערמה ובמרמה בתחבולות עד שמסתיר ומערבב דעתו ואין יכול לשמור ממנו כל כך. וזה בחינת השגגות שמכשילו בלא דעתו. ועל כן קשה מאדד לצאת ממנו כי אם בסיוע גדול מלעילא. אבל עשו שהוא בחינת מזיד שהוא בא ברציחה, אזי אפשר לחגור מתניו ולהתגבר ללחום עמו להרגו ולהכניעו אמן כן יהי רצון:

EN:
Regarding the prohibition of nevailah and treifah — that is not viable and is therefore considered as dead: for the rectification of the shechitah is to subdue the aspect of the spirit of animality, which is the aspect of the side of the body, the aspect of death, etc. And therefore, an animal that dies by itself is forbidden, for the Side of Death [ Sitra d'Mosa ] has dominated it, and then the spirit of animality overpowers. For it is impossible for Yisrael to eat from the animal except through the shechitah , which is the aspect of ta'anis , through which one subdues the spirit of animality, the aspect of death, the aspect of body, and elevates the soul from chai to medaber , from beheimah to adam , etc., as mentioned above.