תולעים ב

אות א פרי שהתליע במחובר אסור משום שרץ השורץ על הארץ מאחר שמחובר עדיין לקרקע. אבל התליע בתלוש מותר כל זמן שלא פירש אבל אם פירש אסור משום שרץ השורץ וכו':

על פי המבואר למעלה בדיני סימני בהמה וחיה טהורה (הלכה ב') שמינים טהורים ומינים טאמים הם תלויים אם כבר התחיל להאיר באותךו המין בחינת הארת הצדיק שהוא בחינת שהוא בחינת התיקון של העולמות שהו אמחיה ומאיר בדרי מעלה ודרי מטה. והארה של דרי מטה הוא בחינת מלא כל הארץ כבודו בחינת הקיצו ורננו שוכני עפר היינו שהוא העורר ומחיה הניצוצות שירדדו למטה ונתלבשו בחיות ובהמות ושאר מינים לבל יתייאשו עצמן כי מכה"כ וכו' כנ"ל. ועל כן אלו המינים שכבר התחיל להאיר בהם בחינה זו הם מינים טהורים. אבל אלו המינים שלא האיר בהם הארה זו והם בחינת שוכני עפר ממש, ולא הגיע עליהם ההארה של הצדיק שהוא בחינת הקיצו ורננו שוכני עפר הם בחנית מינים טמאים כי אכילתךינו צריכה להיות מבחינת הארת בן ותלמיד שהוא בחינ הארה הנ"ל, שמשם מקבלת המלכות פרנסה (ועיין כל זה למעלה) :

אות ב וזהו בחינת איסור אכילת שקצים ורמשים שהם אסורים משום שרץ השורץ על הארץ. והשורץ על הארץ דייקא כי זהו עיקר איסורם. כי אלו השרצים השוריצים על הארץ הם בחינת זוהמת הנחש ממש ועל כן הם שורצים על הארץ בבחנית ונחש עפר לחצו כי האדמה נתקלל בזה מחטא אדם הראשון שהיה על ידי זוהמת הנחש שתוציאה מינים אלו כפי שפירש רש"י בפסוק ארורה האדמה בעבורך תעלה לך דברים ארורים. ועל כן האיסור של תולעים הוא דוקה כשהוא שורץ על הארץ או אם פירש שזה נקרא גם כן שורץ על הארץ, כי שם עיקר זוהמת הנחש בבחינת ונחש עפר לחמו כנ"ל. ומאחר שהם בחינת עיקר זוהמת הנחש על כן אין מגיע עליהם שום תיקון של בחינות הנ"ל. כי הרע הגמור אינו נתתקן, ונשאר למטה, על כן הם אסורים באכילה כי אי אפשר לנו לתקן רק אנו צריכין לפרוש ממנו מכל וכל מאחר שהוא רע גמור שאין מגיע הארת הצדיק שהוא בחינת התיקון כנ"ל:

אות ג כי באמת עיקר הארת הצדיק שהוא מעורר ומחיה דרי מטה דהיינו הניצוצותשנפלו למטה כנ"ל. העניקר הוא לתקנם ולהעלותם מבחינת עפר ששם עיקר נשיכת הנחש בבחינת ונחש עפר לחימו כנ"ל ועל כן הצדיק מאיר עליהם ומעוררם בבחינת הקיצו ורננו שוכני עפר, שוכני עפר דייקא היינו שאלו הניצוצות שנפלו וירדו למטה עד העפר היינו שנפלו למדור הקליפות ונאחז בהם זוהמת הנחש חס ושלום ועל כן הם נקראים שוכני עפר, שוכני עפר דייקא, מאחר שיש בהם אחיזת הנחש בחינת ונחש עפר לחמו כנ"ל. ועל כן הצדיק שוכני עפר, שוכני עפר דייקא. היינו שהוא מעורר אותם ומקיצם ומוצאי אותן מן העפר מזוהמת הנחש כי הוא מגלה להם כי מכה"כ ואפילו בארציות ובעפר אף על פי ששם אחית הסטא אחרא אף על פי כן גם שם יכולין למצוא את השם יתברך כי מכה"ה ומלכותו בכל משלה. ועל כן אלו המינים שיש בהם סימני טהרה שהם סימנים שהתחיל להיר בהם הארה זו הם טהורים וכמבואר לעיל עיין שם. כי הכל היה מן העפר ועל כן כולם צריכין תיקון זה בחינת הקיצו ורננו שוכני עפר. אבל אלו השקצים ורמשים שהם שרץ השורץ על הארץ שהם בחינת זוהמת הנחש ממש שנתקלל על גחונך תלך ועיקר גידולם בעפר בבחינת ונחש עפר לחמו והם בחינת שוכני עפר ממש שלא הגיע עליהם שום תיקון, כי הם בחינת רע גמור תוקף הזוהמא כנ"ל, על כן אסורים באכילה וכנ"ל. אבל תולעים שנתהוו בפירות בתלוש ואינים שורצים על הארץ כלל הם מותרים באכילה כל זמן שלא פירשו. כי מאחר שהם נתהוו בתוך הפרי ולא על הארץ כלל כבר יש בהם בחינת הארת התיקון של הצדיק שהוא בחינת הקיצו ורננו שוכני עפר. כי באמת כל הצמחים וכל הפירות עיקר גידולם וצמיחתם הוא על ידי בחינת התיקון הנ"ל דהיינו בחנית הקיצו ורננו שוכני עפר, כי זהו בחינת כח הגידול וכח הצומח. כי עיקר כח הגידול הוא על ידי הגשמים, והגשמים הם בחינת השפעת הצדיק בחינת גשמי ברכה ונדבה שהם בחנית השפעת הצדיק בחינת מימי הדעת שיורד מן השמים כל שכן כאשר ירד הגדם מן השמים, שמים הוא בחינת מקיפים בחינת גלגלים. היינו כאשר השם יתברך מרחם על הארץ היינו שהוא מרחם על הניצוצות השוכנים בארץ המונחים למטה בעפר ממש אזי הוא משפיע עליהם גשמי ברכה שהם השפעת הצדיק בחינת השפעת מימי הדעת והם יורדים משמים לארץ, היינו שמאיר עליהם הארת התיקון הנ"ל שהוא בחינת הקיצו ורננו שוכני עפר אשר זאת הבחינה באה הבחינת שמים שהם בחינת מקיפים, כי על ידי המקיפים באה מבחינת שמים שהם בחינת מקיפים, כי על ידי זה המקיפים באה בחינה זו גם כן (כמבואר שם במאמר הנ"ל עיין שם).

אות ד וזהובחינת גשמים היורדים משמים לארץ ומכים על הארץ ומוציאם צמחים שהם בחינת ניצוצות שהיו מונחים בארץ. כי הגשמים הם בחינת מימצי הדעת המאירים בהניצוצות המונחים בארץ, ומכה עליהם ומעוררם ומקיצם בחינם הקיצו ורננו שוכני עפר. וזה שדכתוב והיה ביום ההוא אענה את השמים והם יענו את הארץ וכו' שפירושו שם על הגשמים כמו שפירש רש"י שם. וזהו והם יענו דייקא, כי הם עונים וקוראים בקול גדול על הארץ שתוציאה את הצמחים, היינו כי הגשמים הם עונים בקול רם על הארץ הקיצו ורננו שוכני עפר דהיינו שיקיצו ויצמחו הניצוצות המונחים בעפר הארץ, ועל ידי זה הוא הגידול והצמיחה של כל הצמחים והפירות כי הם מתחילים לצמוח ולעלות מן הארץ על ידי שהאיר עליהם השפעת הצדיק שהוא בחינת הקיצו ורננו שוכני עפר, שזה בחינת גשמים כנ"ל. כי הגשמים הם בחינת תחית המתים (כמובה בדברי רבותינו ז"ל) ועל כן נקבעו בברכת מחיה המתים כי הם בחינת תחית המתים ממש. כי הם מחיין הניצוצות שנפלו למטה שהם בחינת מתים ממש כמובא, ועל כן אמרו רבותינו ז"לגדול יום הגשמים כיום קיבוץ גליות וכו' כי קיבוץ גליות הוא בחינת קיבוץ הניצוצות הנדחין והנפולין בחינת נדחי ישראל יכנס, וזהו בחינת גשמים כי על ידי גשמים הם גם כן קיבוץ ועליית הניצוטצות בבחינת הקיצו ורננו שוכני עפר ועל כן עיקר הנפרנסה והאכילה הוא על ידי גשמים. כי עיקר הפרנסה באה על ידי הארת בן ותלמיד (כמובא שם במארמ הנ"ל) ומשם באין גשמים כנ"ל בחינת כאשר ירד הגשם מן השמים בחינת מקיפים שמשם הארת בן ותלמיד (כמבואר שם) ועל כן על ידי הגשמים באה הפרנסה כנ"ל. ובזה מתורץ מה שקשה לכל המפרשים מפני מה תלתה התורה קבלת שכר של המצות בירידת גשמים, כמו שכתוב אם בחוקתי תלכו וכו' ונתתי גשמיכם בעתם וכן היה אם שמוע תשמעו כוכו' ונתתי מטר ארצכם בעתו וכו'. אבל באמת ירידת גשמים הם מרמזים לע שכר עולם הבא ממש כי ירידת גשמים הם הארת המקיפים אשר על ידם מאיר הצדיק בדרי מטה בחינת הקיצו ורננו שוכני עפר שזהו בחינת גשמים כנ"ל, וזהו מעין עולם הבא. כי עיקר עולם הבא הוא בחינת הארת המקיפים בחינת כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל שהוא בחינת מקיפים בחינת מה. וזהו ונתתי מטר ארצכם בעתו ונתתי גשמיכם בעתם, בעתו דייקא בחינת כעת יאמר ליעקב ולישראל מה וכו' בחינת מקיפים שמשם באין גשמים שזהו עיקר ההבטחה שיהיו גשמי ברכה שהם בחינת הארת המקיפים הנ"ל. וכמו שפךירש רבינו בפסוק ואתה נותן להם את אכלם בעתו עיין שם (בליקוט מהר"ן סימן ז'). כי האכילה באה על ידי הגשמים, וכל נמשך על ידי בחינת בעתו בחינת כעת הנ"ל בחינת מקיפים אשר על ידי בחינת המקיפים נמשך הארת הצדיק לדרי מעלה ודרי מטה. כי גם הארת דרי מטה בחנית הקיצו ורננו שוכני עפר נמשך גם כן על ידי המקיפים דייקא, כי על ידי שזוכה הצדק למקיפםים יש בו כח לעורר ולתקן דרי מטה בבחינת הקיצו וכו' (כמובן שם במאר הנ"ל למעיין שם) :

אות ה נמצא שכל הצמחים וכל הפירות נתהווים ונעשים על ידי בחינת הארת התיקון הנ"ל שמשם היתר אכילה כנ"ל. ועל כן גם התולעים הנתהווים בפירות בתלוש כל זמן שלא פירשו הם מותרים באכילה כי נתהוו מגוף הפירות שהם בחינת התיקון הנ"ל, כי משם נתהוו גוף הפרות כנ"ל ועל כן גם התולעים הנתהוים בהם מותרים מאחר שיש בהם הארת התיקון, מאחר שנתהוו בתוך הפירות שהם נגדלו ונתהוו על ידי התיקון על ידי בחינת הקיצו ורננושוכני עפםר כנ"ל. אבל אם פירשו התולעים אז קרינן בו שרץ השורץ על הארץ ואזי הם אסורים כי עיקר האיסור הוא כשהם בבחינת השורץ על הארץ שם עיקר אחיזת זהמת הנחש בחינת והחש עפר לחמו כנ"ל. וכן כשהתליעו הפירות במחובר אסורים גם כן משון שרץ השורץ על הארץ מאחר שנשרצו בעוד הפרי מחובר לארץ על כן נקרא שרץ השורץ על הארץ. כי הוא יונק מן הארץ ששם שורש אחיזת השרצים שהם זוהמת הנחש כנ"ל, ועל כן אסוירם כנ"ל. אבל בשכבר נתלש הפךרי ונפסק מן הארץ לגמרי, אזי התולעים שורצים רק מגוף הפרי לבדה ועל כן מותרים באכילה. כי גוף הפרי טהור כי התהוות הפרי הוא מבחינת התיקון מבחינת הקיצו ורננו וכו' שזה בחינת ירידת גשמים כנ"ל. וכן תולעים הנתהווים בבעלי חיים לאחר שחיטה מותרים גם כן כי הבעל חי כבר נתתקן על ידי השחיטה, והשחיטה היא גם ן הארת התיקון הנ"ל (וכמובואר בהלכות שחיטה עיין שם). ועל כן גם התולעים הנתהוים בבשר קודם שחיטה אסוירם כי הבעל יי אפילו מין טהור צריך תיקן ועל כן צריך שחיטה כי בעל חי צריך תיקון יותר מאחר שיש בו חיות. ועל כן התולעים שאין מועיל להם שחיטה בבשר מותרים כי כבר האיר בחינת התיקון הנזכר לעיל על ידי השחיטה כנ"ל: