Segment 2
אות א ענין תולעים שאסרה תורה בכמה לאוין, ואף על פי כן תולעים שנתהוו בפירות בתלוש מותרים כל זמן שלא פירשו עיין שם. על פי המאמר המתחיל כשאדם הול אחר שכלו וחכמתו וכו' בלקוטי מהר"ן (סימן י"ב) עיין שם כל המאמר כולו היטב כי הוא דבר עמוק מאד מאד:
Hilchos Aiver Min HaChai, Halachah 1
Segment 3
והכלל שאפילו כשנופלין מאד חס ושלם שנופלין לספיקות והרהורים שמהרהר אחר השם יתברך חס ושלם וכו' אף על פי כן עדיין יכוליןלחזור להשם יתברך, כי הנפילה והירידה היא תכלית העליה כי שורש כל הבריאה הוא הכבוד כי מלא כל הארץ כבודו. כי בכל עשרה מאמרות שבהם נברא העולם מלובש בהם כבודו יתברך וכו', ויש גבול לכל בחינת כבוד וכבוד שמלובש בכל מאמר וכו' שלא יתפשט למקומות החיצונים בבחינת וכבודי לאחר לא אתן וכו'. אך מהיכן מקבלין חיות מקומות המטונפים וכו'. אך שיש מאמר סתום וכו' שמגודל ההסתרה וההעלמה הן מקבלין חיות מקומות המטונפים וכו'. אך שיש מאמר סתום וכו' שמגודל ההסתרה וההעלמה הן מקבלין חיות משם, והמאמר בתום הוא בחינת איה בחינת בראשית מאמר בתום וכו' שמגודל ההסתרה וההעלמה הן מקבלין חיות משם, והמאמר סתום הוא בחינת איה בחינת בראשית מאמר סתום וכו' וכו'. ועל כן כשהאדם נופל חס ושלום למקומות כאלו שהם בחינת מקומות המטונפים ורואה בעצמו שהו ארחוק מכבודו יתברך כי באלו המקומות בודאי אין שם כבודו יתברך כנ"ל, ואזי הוא מתחיל להצאער ולהתגעגע ולבקש ולחפש איה מקום כבודו יתברך כנ"ל, ואזי הוא מתחיל להצטער ולהתגעגע ולבקש ולחפש איה מקון כבודו מחמת שהוא רואה שהוא רחוק מכבודו יתברך. ואזי אף על פי כן שהוא באמת נפל למקום שנפל חס ושלום לבחינת מקומות המטונפים וכו' אף על פי כן מאחר שהו אמחפש ומבקש איה מקום כבודו על ידי זה הירידה היא תכלית העליה. כי איה מקום כבודו על ידי זה הירידה היאתכלית העליה. כי איה מקום כבודו זה בחינת הכבוד העליון וכו' בחינת מאמר סתום שהוא בחנת איה שמשם נמשך חיות למקומות החיצונים מחמת שהוא בתום ונעלם מאד וכו'. ועכשיו על ידי שמבקש ומחפש איה וכו'בחינת איה וכו' כנ"ל (עיין דם כל זה היטב). וזה בחינת ואיה השה לעולה, כי מקומות המטונפים הם בחינת עקמימיות והרהורי הגב סחר חר וכו'. ועל זה צריכין להביא עולה וכו' ועל ידי בחינת איה וכו' הנ"ל על ידי זה מתקן זאת. כי נעשה מהירידה תכלית העליה ונעשה מזה בחינת קרבן עולה שצריכין להביא על פגם הרהורי הלב וכו' הנ"ל. וזהו ואיה השה לעולה שעל ידי בחינת איה נעשה השה לעולה וכו' וכו' (עיין שם כל זה היטב היטב והבן מאד) :
Based on the Torah [discourse] "Dirshu Hashem V'Uzo," in Siman 37, which is referenced above in Hilchos Shechitah.
Segment 4
ונהנ כל התולעים ושקצים ורמשים הם בחינת מקומות המטונפים כי הם דברים מתועבים ומשוקצים ומלוכלכים ונתהוילם מלכלולך וקלקול של כל הדברים כאשר ראין אותם בחוש שכשמתקרקב ומתקלקל איזה דבר מאד אזי רוחשין בו תולעים. ועל כן אסרה התורה עלינו לאכול דברים כאלו מאחר שאלו הדברים הם רחוקים מכבודו יתברך. כי כל אכילתנו וכל עשייתנו צריכין להיות כולם רק בשביל כבודו יתברך (כנ"ל במאמר הנ"ל). וכל הדברים שרחוקים מכבודו יתברך צריכין אנו להתרחק מהם כנ"ל. אבל אף על פי כן התלעילם שבפירות שבתלוש מותרים כל זמן שלא פירשו ולמדו רבותינו ז"ל מפסוק כל השרץ השורץ על הארץ שהאיסור הוא רק כששורץ על הארץ דהיינו פירש. ובזה רמזה לנו התורה ענין הנ"ל שאפילו תולעים שהם משוקצים ומתועבים בחינת מקומות המטונפים דהיינו פירש. ובזה רמזה לנו התךורה ענין הנ"ל שאפילו תולעים שהם משוקיצלים ומתועבים בחינת מקומות המטנפים דהיינו שגבר הקלקול בהפרי כל כך עד שנתהוו בו תולעים אף על פי כן עדיין אנו יכולין לאוכלם כל זמן שלא פירשו כי כל זמן שהקלילקול הוא בתוך הפרי ואינו פורש לחוץ עדיין יש לו תיקון. כי באמת גם במקומות המטונפים כי אפילו בבחינת שקצים ורמשים יש בהם חיותו יתברך כי בלעדי חיות השם יתברך לא היה להם קיום כלל. אך הם מקבלים חיות מבחינת איה מבחינת מאמר סתום וכו' כנ"ל שהוא בחינת ואיה השה לעולה וכו' כנ"ל, ועל כן תול"ע הוא אותיות עול"ת (כמובא בכוונות של פרשת התמיד) , היינו שחיות התולעים שהם בחינת מקומות המטנפים, חיותם הוא מבחינת איה השה לעלה הנ"ל:
Section 1
Segment 5
וזה שרמזה לנו התורה בדיני התולעים ענין הנ"ל, שכשאדם נופל חס ושלום למקומות כאלו אזי כל זמן שהוא מחפש עדיין איזה מקום כבוד עדיין יש לו תקוה וכו' כנ"ל. ועל כן אפילו התולעים שבפירות שהם בחינת מקומות המטונפים עדיין מותרים באכילה כל זמן שלא פירשו לחוץ כי כשפורשים לחוץ אז אסורים משום שרץ השורץ על הארץ, כי אסור התולע הוא כשפורש מן הפרי לחוץ ושורץ על הארץ. כי באמת מלא כל הארץ כבודו, מלא כל הארץ דייקא, כי עיקר התגלות כבודו הוא מבחינת הארץ בבחינת והארץ האירה מכבודו, כי ארץ היא בחינת מלכות שהיא בחינת כבוד (כמבואר במקום אחר) ושם מתגלין כל העשרה מאמרות שבהם נברא העולם ששורש כולם הוד הכבוד, והעשרה מאמרות הם בחינת עשר קדושות שכלולים בהארץ כי עיקר הארץ הוא ארץ ישראל ששם כל העשר קדושות, וכן בכל מקום ששיש שם קדושה הוא מקדש מעט ויש שם בחינת העשר קדושות הנ"ל שהם בחינת עשרה מאמרות הנ"ל שמלובש בהם כבודו יתברך בחינת מלא כל הארץ כבודו. אבל במקומות המטונפים שם אין מתלבש כבודו יתברך כי כבודי לאחר לא אתן, רק חיותם הוא מבחינת מאמר בתום וכו' כנ"ל. וכשנופל האדם לשם חס ושלום, אזי כשזוכה לרחם על עצמו ורואה שמקומו רחוק מכבודו יתברך, ומאחר שהוא רחוק מכבודו יתברך אינו נקרא בשם מקום כלל, כי מקומות המטונפים אינם נקראים בשם מקום כלל כמו שכתוב כי כל שלחנות מלאו קיא צואה בלי מקום,וכמו שכתוב באפס מקום וכו'. כי עיקר במקום שיש השראת הקדושה, כי על שם זה נקרא מקום על שם קדושתו יתברך שהוא יתברך נקרא מקום בחינת מקומו של עולם וכו' ועל כן קוראים אותו יתברך בשם מקום כמו שכתוב המקום ירחם עליך וכו'.ץ ועל כן רק במקומות שיש שם איזה השראת קדושה נקרא בשם מקום, אבל מקומות המטונפים הם בחינת בלי מקום כנ"ל כי לא היו כדאי להבראות כלל, כי גם השם יתברך כביכול מתחרט על שבראן. ועל כן כשהאדםן נופל לשם חס ושלם כשרואה בעצמו שאין לו שום מקום כלל, מאחר שבמקומות אלו אין שם כבודו יתברך אינים נקראין בשם מקום כלל כנ"ל. ושואל ומחפש ומבקש איה מקום כבודו, כי כל זמן שהאדם במקומות כאלו חס ושלום דהיינו במקומות החיצונים וכו' אזי באמת אין לו שום מקום כלל והגא נע ונד בארץ, כמו שאמר קין הן קרשת אותי היום מעל פני האדמה ומפניך אסתר והייתי נע ונד בארץ וכו'. כי על ידי שהאדם חוטא חס ושלום ומתרחק מכבוד השם יתברך כאלו מחזיר כל העולם לתהו ובהו וכאלו מחריב העולם לגמרי ועל כן אין לו שום מקום כלל. אבל כשזוכה על כל פנים לידע האמת ולראות פגמו וקילקולו הגדול שהחריב את כל העולם ומחמת זה אין לו שום מקום כלל. כי שם במקומות החיצונים יאן שום מקום כלל כי הם בלי מקום כנ"ל. וכשרואה ויודע ומאין בכל זאת ומתחיל להסתכל על עצמו ומרחם על עצמו ושואל ומבקש איה מקום כבודו, אזי הוא עולםה בתכלית העליה ועולה לקדושה העליונה מכל הקדושות לבחינת איה שזאת הבחינת היא באמת למעלה מן המקום, כי בחינת איה הוא למעלה מן המקום. נמצא שהירידה היאתכלית העליה, כי נתהפך הירידה שירד ונפל כל כך עד שלא היה לו שום מקום כלל. כי היה בבחינת תהו ובהו שהם למטה מן המקום ועכשיו נתהפך ועולה על ידי זה לבחינה עליונה לבחינת למעלה מ המקום שהוא בחינת איה וכו' כנ"ל:
And this is the aspect of the prohibition of aiver min hachai [a limb torn from a living animal — one of the seven Noachide commandments and forbidden to all mankind] . For shechitah can only be performed at the neck. For the shechitah is to subdue the power of animality and to elevate the nefesh [soul] from chai [the level of living creature] to medaber [the level of speaking being, i.e. human], as mentioned above. And therefore one must slaughter from the neck specifically — that is, the kaneh [windpipe/trachea] , the veshet [esophagus/gullet] , and the veridin [jugular veins] — which are adjacent to the instruments of speech. And therefore the rectification of shechitah is through them specifically. For it is through there that the souls exit, in the aspect of: "My soul went out when He spoke" (Shir HaShirim 5:6) .
Segment 6
ועל כן התולעים שבפירות כל זמן שלא פירשו לחוץ לשרוץ על הארץ הם מותרים באכילה. כי כל זמן שהקילקול הוא בתוך הפרי ואין פורש לחוץ רק הוא מונח במקומו עדיין יש לו תקוה על ידי בחינת איה שהוא החיות של מקומות אלו כנ"ל. אבל כשמתחיל לפרוש לחוץ לשרוץ על הארץ דהיינו כשרוצה לעשות לו מקום בארץ בטינופו וליכלוכו כמו שנמצאים חס ושלום כמה וכמה שיצאו לחוץ לגמרי על ידי נפילתם וירידתם שרצו לעשות להם מושב בארץ כמו שנמצא אלו שאמרו שילכו ויתהנו בזה העולם רחמא ליצלן, וזה בא להם מחמת נפילתם הגדולה שנפלו ונתררחקו מכבודו יתברך, ומאחר שראו שרחוקים מכבודו יתברך על כן יצאו לחוץ לגמרי ורצו לשרוץ על הארץ להתהנות בזה העולם אוי להם אוי לנפשם. ותיכף כשרוצים להתפשט בזה העולם אזי מתגבר בהם הזוהמא ביותר ויותר כי בזה העולם במקום שאין קדושה מתגבר ביותר זוהמת הנחש בבחינת ונחש עפר לחמו. וזה רמזה לו התורה שהתולע שהוא בחינת מקומות המטונפים כל זמן שהוא בתוך הפרי ואינו פורש לחוץ לשרוץ על הארץ, עדיין הוא מותר באכילה, כי עדיין יכולין להשיבו אל הקדושה להעלותו לשורשו לבחינת איה שהוא בחינת איה השה לעולה, שהוא בחינת עולת התמיד שהוא אותיות תול"ע ויכולין להפוך מבחינת תול"ע לבחינת עול"ת שהוא בחינת איה מאמר סתום וכו' כנ"ל. אבל כשפורש לחוץ לשרוץ על הארץ אזי הוא שרץ טמא ואסור באכילה כי על הארץ אי אפשר לאכול כי אם דברים שיש בהם קדושתו וכבודו יתברך. אבל בחינת מקומות המטונפים שם מתאחז בארץ ביותר זוהמת הנחש בבחנית ונחש עפר לחמו כנ"ל. ואי אפשר לתקנו כי אם על ידי שמעלין אותו מהארץ מבחינת מקום לגמרי דהיינו כשזוכה להבחינה בעצמו ויודע שאין לו שום מקום כלל וכו' כנ"ל, ושואל ומבקש איה מקום כבודו בבחינת ובקשת משם את ה' אלקיך, משם דייקא (כמובא בזם הבעל שם טוב ז"ל) דהיינו ממקום שהוא שם ואינו פורש לצאת לחוץ חס ושלום ואז נתהפך הירידה לעליה וכו' כנ"ל. ועל כן כל זה שלא פירשו מותר דהיינו כל זמן שאיו פורש לחוץ לשרוץ על הארץ לעשות לו מקום בארץ חס ושלום וכו' כנ"ל, רק הוא מבקש ממקומו את השם יתברך בחינת ובקשת משם את ה' אלקיך ומצאת, משם דייקא וכו' כי רואה שאין לו שום מקום בארץ וכו' כנ"ל אז זוכה לעלות בתכלית העליה כי זוכה לבחינת איה מאמר סתום וכו' בחינת ואיה השה לעולה וכו' כנ"ל:
And therefore all the blood gathers there at the time of shechitah . For there is the place for them to exit through, for the blood is the nefesh , and the exit and ascent of the souls is through there, as mentioned above. And therefore, because it is there that the essential nefesh is, and therefore there the life-force depends — and because of this, the kelipos [husks/shells of impurity] cling there the most. For the kaneh , veshet , and veridin are the aspect of the three officers of Pharaoh , who stand there to suckle from the speech and the nefesh that exits through there constantly, in the aspect of "my soul went out," etc., as mentioned above.
Segment 8
אות ב ועל כן אומרים פרשת התמיד קודם התפלה בעת שמתקנין עולם העשיה כידוע. כי על ידי עולת תמיד מעלין הניצוצות מעמקי הקליפות ומעלין אותן אל הקדושה וכל זה על ידי בחינת הנ"ל בחינת ואיה השא לעולה שעל ידי זה מעלין כל הניצוצות מעמקי הקליפות לקדושה העליונה לבחינת איה כנ"ל שזהו בחינת עולת תמיד שהוא אותיות תול"ע. דהיינו שמהפכין מתול"ע שהם מקומות המטופים של החיצונים לבחינת עול"ת כנ"ל. ועל כן סלוקא דקורבין עד א"ס כי מעלין הניצוצות מעמקי הקליפות ממקומות המטונפים בבחינת ירידה תכלית העליה, ועולין לבחינת איה שהוא מאמר סתום שהוא בחינת אין סוף שזהו בחינת ואיה השה לעולה וכו' כנ"ל, היינו השה של עולת תמיד כנ"ל
And especially in an animal — for the souls that are there are the aspect of nefashos ha'ashukim [oppressed/subjugated souls] that descended and fell from their level, from medaber to chai , and the power of speech was taken from them. For the animal has no power of speech. And therefore, in the animal, the three officers of Pharaoh — which are the above-mentioned three kelipos — are there with greater intensity and force. For the aspect of speech, the aspect of the souls, is subjugated by them. For there the spirit of animality intensifies — which is the aspect of the above-mentioned kelipos — and they subjugate the nefesh , which is the aspect of speech, toward themselves, until the nefesh descends from its level entirely, from medaber to chai , as mentioned above.
Segment 10
אות ג וזה שכתוב אם יהיו חטאיכם כשנים וכו' ואם יאדימו כתולה כצמר יהיו. כי על ידי תשובה הנ"ל דהיינו על ידי שאין מייאשין עצמן בשום נפילה שבעולם רק תמיד מבקשין ומחפשין אחר כבדו יתברך יהיה איך שיהיה, על ידי זה זוכין לעלות בתכלית העליה לבחנית איה שהוא מאמר סתום וכו' כנ"ל, ועל ידי זה נמחלין לו כל עווותיו כי מבחינת איה הוא עיקר הסליחה והמחילה לכל העווונת בבחינת כי עמך הסליחה עמך דייקא. כי איה מאמר סתום הוא בחינת כתר כידוע בחינת תליסר תיקוי דיקאר שהם בחינת י"ג מידות של רחמים אשר משם עיקר המחילה והסליחה בחינת ושא עון ופשע וכו'. ותיקוני דייקא הם בחינת צמ"ר כידוע שהוא אותיות מצ"ר בחינת מן המצר קראתי י"ק וכו' (כמבואר בכווות) , וזהו אם יאדימו כתול"ע כצמ"ר יהיו. כי אפילו אם נופלים לחטאים עצומים שהם בחינת תול"ע בחינת מקומות המטונפים כנ"ל אף על לפי כן על ידי הבקשה והחיפוש שמבקשין ומחפשין אי"ה המקום כבדו, ואין רוצה להניח את מקומו לפרוש ולצאת לחוץ חס ושלום, שזה הדבר קשה וחמור מכל העבירות הגדולים שבתורה כשמייאישן עצמן חס ושלם ופורשין עצמן לגמרי חס ושלום בבחינת שנה ופירש קשה מכולם. אבל כל זמן שאין מניחין את מקומו בבבחית אם רוח המושל תעלה עליך מקומך אל תנח יהיה איך שיהיה. ואף על פי כן שהוא רואה שהוא באמת פגום ומקולקל מאוד מאד ורחוק מאד מכבודו יתברך אף על פי כן הוא מרחם על עצמו ושואל ומחפש ומבקש תמיד איה מקום כבודו. כי באמת בודאי אין שום מקום לברוח מפניו יתברך כמו שכתוב אה מפיך אברח אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך. ומה יפעול בזה אם ילך חס ושלום אחר תאוותיו עוד הלא סוף כל סוף מרה תהיה באחרונה ובסוף בודאי יהיה לו למשיב נפש כל מה שיזכה להציל עצמו, מה שיחזק את עצמו בכל פעם. ואפילו אם לא יזכה להציל עצמו כי אם מעט דמעט אף על פי כן גם אותו המעט יהיה רב בעיניו מאד מאד בסוף כל סוף כמוצא שלל רב. כי בסוף לא יהיה נשאר לו כי אם זאת המעט שהציל את עצמו איזה פעם כשמציל מן הדליקה. וכל זה ברור מאד לכל מי שאינו רוצה להטעות את עצמו ומיישב את עצמו באמת ומסתכל על תכלית הנצחי באמת. ומחמת שמיישב עצמו כך ורואה ויודע שאין שום תכלית ותקוה וטוב בעלם הזה כי אם לעשות רצונו יתברך באמת ולהתקרב לכבודו יתברך ורואה שהוא רחוק מאד מכבדו יתברך ואזי שואל ומבקש ומחפש אי"ה מקום כבודו, ועל ידי זה בעצמו הוא עולה בתכלית העליה לבחינת אי"ה מאמר סתו וכו' כנ"ל שהוא בחינת ואיה השה לעולה שמבחינת החיפוש והבקשה איה מקום כבדו וכו', על ידי זה נעשה השה לעולה לכפר על כל הפגמים שלו על כל העקמימיות שבלבו וכו' וזה בחינת עול"ת תמיד כנ"ל. ונתהפך מבחינת מקומות המטונפים כנ"ל שהיא קליפה חזקה וקשה מאד שמגברת בכל יום חס ושלם לכלות את העולם חס ושלום (כמבואר בכוונות פרשת התמיד). וצריכין להפוך מתול"ע לעול"ת על ידי הקרבת התמיד. ובחינת הקרבת התמיד שהוא השה לעולה נעשה על ידי הבקשה והחיפוש בעצמו מה שמבקשין ומחפשין אפילו כשנופלין למקומות כנ"ל דהיינו למקומות המטונפים בחינת תול"ע,גם שם מבקשין ומחפשין אי"ה מקום כבודו ועל ידי זה בעצמו מהפכין תול"ע לעול"ת שהוא בחינת איה בחינת ואיה השה לעולה וכו' כנ"ל, ואז נתכפרין לו כל עוונותיו כי משם עיקר הסליחה כנ"ל, כי קרבן התמיד שהוא השה לעולה היה מכפר לע כל העוונות כי תמיד של שחר היה מכפר על עבירות של לילה וכו'. כי סילוקא דקורבנין עד אין סוף שהוא בחינת אי"ה שמשלם עיקר הסליחה שהוא בחינת י"ג מדות של רחמים כנ"ל. וזהו אם יאדימו כתול"ע כצמ"ר יהיו, כצמר דייקא שהם בחינת תקוני דיקנא שנמשכין מבחינת איה שזה זוכין על ידי שמהפכין מתולע לעולת על ידי הבקשה והחיפוש וכו' כנ"ל, שזה בחינתואיה שהיא בחינת צמר בחינת תיקוני דיקנא בחינת י"ג מדות של רחמים שעל ידם הקדוש ברוך הוא מוחל כל עוונות עמו ישראל ברחמים אמן ואמן:
And therefore one must slaughter from the above-mentioned neck — to slaughter the kaneh , veshet , and veridin — to subdue the three officers of Pharaoh. And then all the blood gathers there and exits — which is the souls — and they exit and ascend from chai to medaber , through the berachah [blessing] and the knife of shechitah , which is the aspect of the holy speech of the completeness of lashon hakodesh [the Holy Tongue] , as mentioned above.
Segment 12
אות ד ועל כן קין כשאמר הן גרשת אותי היום וכו' ומפניך אסתק וכו'. כי קין עשה תשובה כמו שכתוב בזוהר הקדוש וכד תב בתיובתא וכו' וכמו שאמרו רבותינו ז"ל. כי קין פגם מאד מאד כי התגר בו מאד זוהמת הנחש בחינת קינא דמסאבותא בחינת מקומות המטונפים, וראה בעצמו שהוא רחוק מאד מכבדו יתברך, ועל כן אמר שאין לו שום מקום בעלום וכו' כנ"ל. כי אלו המקומות הם בחינת בלי מקום כנ"ל ועל כן אמר הן גרשת וכו' כי אין לו שום מקום בעולם. וזהו ומפניך אסתר דהיינו שהוא רחוק ונסתר מפניו יתברך דהיינו מכבדו יתברך ועל ידי זה בעצמו שהסתכל בעמו וראה שהוא רחוק מכבוד יתברך וכו' כנ"ל על ידי זה שכה לבחינת אי"ה וכו' כנ"ל. וז"ש וישם ה' לקין אות ודרשו רבותינו ז"ל שזרח לו קרן, קרן זה בחינת קרן השופר שהוא בחינת שופר של אילו של יצחק שהוא בחינת ואיה השה לעולה היינו כנ"ל. וזהו שכתוב בתיקונים וכד תב תביובתא כדין וישם ה' לקין אות. כי בחינת הבקשה והחיפוש אי"ה מקום כבודו כנ"ל, זה עיקר התשובה (כמבואר במאמר הנ"ל). ועל ידי זה שכה לעות בתכלית העליה לבחנית אי"ה מאמר סתום כנ"ל, שהוא בחינת אות הנ"ל שהוא בחינת קרן השופר של אילו של יצחק שהו אבחינת ואי"ה השה לעולה כנ"ל:
And therefore, as long as the animal has not been slaughtered from the neck — even if one cuts a limb from it with a knife — the power of animality is not subdued, and the nefesh does not exit through there. For the exit of the nefesh is only through the above-mentioned three, in the aspect of "my soul went out," etc. And there is the subduing of the kelipos , for there is their grip, at the place of the essential life-force of the nefesh , as mentioned above.