Section 43
ביצים ה
Source: https://ajew.org/reader/likutay-halachos/4/43

Segment 2
HE:
אות א סימני ביצים ב' ראשיהם כדים או ב' ראשיהם חדים בודאי טמאים, ראשו אחד כד וראשו אחד חד יכול להיות שהוא טהור, ומהני כשאומר מעוף פלוני וכו':

EN:
It follows that the hands are the aspect of mah . And therefore, through the hands one inspects the chalif and fills it and completes it. This is the aspect of: "And Yehoshua bin Nun was full of the spirit of wisdom, for Moshe had laid his hands upon him" (Devarim 34:9) . Yehoshua — this is the aspect of talmid , the aspect of Malchus , the aspect of "a sword for Hashem." That is, the chalif is filled with the spirit of wisdom, to know that "the whole earth is full of His glory." And this is "full of the spirit of wisdom" — "full" specifically, the aspect of "the whole earth is full of His glory," as mentioned above. "For Moshe had laid his hands upon him" — for the talmid , the aspect of Yehoshua, receives this illumination from Moshe, who is the aspect of the Rebbi of the generation, who has the aspect of kol , and he illuminates in the talmid the aspect of "the whole earth is full of His glory."

Segment 3
HE:
כי איתא בלקוטי תנינא (בסימן פ"ה) המתחיל אגויזם הנקראים לוזים וכו'עיין שם כל הענין זה. מבואר שם שביצים הם בבחנית לוזים שנגמרים בכ"א יום שבין המצרים שמתאבלין בהם על חורבן בית המקדש שעל ידי זה זוכין לנחמה לבחינת נחמו נחמו בחינת שבת נחמו וכו'. כי עיקר הנחמה על ידי עצם לוז שממנו עיקר התחיה וכו'. וזהו גם כן בחינת ביצה שהיא נגמרת בכ"א יום כמו אילן לוז וכו' עיין שם, ובשביל זה אוכלין ביצה בסעודה המפסקת וכו' עיין שם. ולכאורה תמוה מאחר שהביצה בחינת לוז מרמזין על הנחמה מדוע הם דייקא נגמרין בכ"א יום שמרמז על האבלות שמתאבלין כ"א יום שבין המצרים וגםגאוכלין הביצה בעת האבילות בסעודה המפסקת. הלא אדרבא הביצה הוא בבחינת לוז שהם עיקר הנחמה בחינת תחית המתים וכו' (כמו שכתוב שם עיין שם). אך כל זה מורה ומרמז לאדם שאי אפשר לשום אדם בכלל ובפרט לבא אל התקוה טובה כי אם על ידי צער ויסורים ומרירות גדול שהיא בחינת אבילות שמתאבלין ומצטערים וממררין על חורבן בית המקדש. אבל גם כשמתאבלין וממרירין על הצער והחורבן והעיקר על שאנו רחוקים כל כך בגלותינו מאבינו שבשמים. גם אסור לישאר בזה חס ושלום רק לנחם את עצמו בכל פעם בגודל התקוה שאנו מקוים לאחרית טוב לצאת מהגלות מאפילה לאור גדול כי חסדי ה' לא תמנו וכו'. כמבואר באיכה במרירות הקינה שצועק בקול מר אני הגבר ראה עני וכו' שצועק שם במרירות גדול גאותי נהג וילך חזך וכו' השביעני במרורים וכו' וכו'. בתוך כך בתוך מרירות צעקתו מנחם את עצמו בעצמו כמו שכתוב שם ואומר אבד נצחי וכו' זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל, חסדי ה' כי לא תמנו וכו' חדשים לבקרים וכו' ופירש רש"י שהחסדים מתחדשים בכל בקר וכו'. טוב ויחיל ודומם לתשועת ה' וכו' וכו'. ומי שרוצה לפקח על חייו האמתיים צריך לקבל לעצמו עצות מה שבכל המרירות והצער והיסורין שעוברין עליו בפרט בעיקר היסורים האמתיים שהם יסורי הנפם וגלותא הגדול שהיא רחוקה כל כך מאביה שבשמים, וכל מה שמצפים לצאת מרע לטוב מתגבר הרע בכל פעם יותר ויותר עד אשר הבעל דבר מסיתו לומר אבד נצחו חס ושלום חס ושלום. אבל הוא צריך לנחם את עצמו בכל פעם ולהיות בכלל אסירי התקוה שנאמר עליהם שובי לבצרון אסירי התקוה,להשיב לעצמו בכל פעם לומר עדיין יש לי תקוה, כמו שאמר אדו"מ ורבינו ז"ל שאין שום ייאוש בעולם כלל, ולקיים זאת אשיב לא לבי על כן אוחיל, חסדי ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו לעולם וכו'. כי הצדיקם תחלתן יסורין וסופן שלוה, וכל אחד מישראל הוא בחינת צדיק כמו שכתוב ועמך כולם צדיקים וכו'. וכל מי שרוצה להתקרב אל קדושת ישראל באמת בהכרח שיעבור עליו מרירות הרבה מאד בלי שיעור. ואי אפשר לזכות לשום קדושה אמיתית כי אם על ידי מרירות גדול, ולא יהיה אפשר לסבול המרירות והיסורין רק השם יתברך נותן ליעף כח לסובלם על ידי התקוה שמקוים לאחרית טוב בכח הצדיקי אמת שכבר זכו לנצח לאחרית טוב כזה וכו' וכל זה מרומז בענין לוז וביצה הנ"ל, כי בכל דברים שבעולם יש בהם רמזים גדולים ונפלאים להתקרב אליו יתברך כי כל הדברים שבעולם לא נבראו כי אם בשביל זה ואין להם שום חיות וקיום כי אם על ידי זה, על ידי שיש בהם חיות מעצות התורה הקדושה שמשם חיות וקיום כל הדברים כידוע. ועל כן הלוז והביצה שמרמזין על עיקר הנחמה על כן הם דייקא נגמרים בכ"א יום שמרמז על האבילות של בין המצרים, להורות כל הנ"ל שאי אפשר לבא אל הנחמה כי אם על ידי אבילות וצער בבחינת שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה וכמו שנאמר לשום לאבילי ציון פאר תחת אפר וכו'. וכן הוא בכל אדם ובכל זמן בענין גלותו וצערו ויסורין שעוברים עליו כנ"ל

EN:
And this is: "for Moshe laid his hands " — "his hands" specifically, which are the aspect of hints, the aspect of mah . For even the illumination of the talmid , which is the aspect of "the whole earth is full of His glory," must be received through the aspect of mah specifically. And therefore, the Rav must have the aspect of mah specifically, and then specifically he can illuminate the above-mentioned two illuminations of son and student, which are mah and "the whole earth is full of His glory."

Segment 5
HE:
אות ב וזהו בחינת סימני ביצים שמרומז בהם ענין זה. כי ב' ראשיהם כדים או שניהם חדים הוא בודאי סימן טומאה. כי זה דרך הרשעים וכל הרחוקם מן האמת שכשנופל עליהם אבילות וצער ויסורין אינם מנחמים את עצמם כלל ואין מקווים לצאת משם כמו שכתוב לא יאמין שוב מני שחך ונשארים שקועים בדאגה ומרה שחורה ואבילות עד שנפרדים על ידי זה מהשם יתברך ומהתורה והצדיקי אמת לגמרי. ולפעמים להיפך כשיש להם איזה טוב אכילה ושתיה וכו' הם ממלאים פיהם שחוק ועושים כל ימיהם כחגים כמו שכתבו והנה ששון ושמחה וכו' אכול ושתה וכו'. וזה בחינת ב' ראשיה כדים או שניהם חדים. כי כד מרמז על אבילות וצער בחינת גלגל הוא שחוזר בעולם שבשביל זה אוכלין ביצים ועדשים בשעת אבלות רחמנא ליצלן, וכמו שכתוב ונרוץ הגלגל אל הבור. וחד זה בחינת עזות ושמחה בחינת וישם פי כחרב חדה היפך האבל שאין לו פה. וזה מרמז על התחיה ועל ימי הגאולה שאז יהיו בני ישראל הכשרים קיימים וחדים וחזקים נגד ההיפך. אבל הרשעים משמחים עצמן בעולם הזה כאלו שמחתן בשלימות עתה ואינם משימים לבם אל האחרית. ועל כן שני ראשיהם חדים או כדים שכשהם שמחים הם ממלאים תאוותם בשחוק ושמחה כאלו כל השמחה בזה העולם חס ושלום, ולהיפך כשבא עליהם שבר וצרה הם מלאים עצבות ומרה שחורה בלי שום נחמה ותקוה כלל, וזה בחינת שני ראשיהם כדים שהאבילות והצער שלהם הוא משני ראשיהם מראש עד סוף, כי אינם מקווים לאחרית טוב כלל כמו שכתוב אדומו'ר ז"ל שמי שאין לו אמונה חיו אינם חיים כלל, כי תיכף כשבא לו איזה צרה אין לו במה לנחם את עצמו וכו'. ולהיפך כשהשעה משחקת להם הם מלאים שמחה וצחוק שזהו בחינת ב' ראשיהם חדים כנ"ל, שעל שמחה כזאת נאמר ולשמחה מה זו עושה. אבל הצדיקים והכשרים כשיש להם צער חס ושלום הם בבחינת אבירי התקוה ומחיין ומנחמין עצמן בגודל תקוותם לאחרית טוב. וזה בחינת ראשו אחד כד וראשו אחד חד, כח כד וחד הוא בחינת אבילות וצער ונחמה ותקוה טובה כנ"ל, כי אצלם מקושר האבילות והצער בהתקוה והנחמה, ועל ידי זה אינם מייאשין עצמן לעולם משם יתברך עד שזכין לאחרית טוב. ועל כן מרומז כל זה בביצה מחמת שהיא בבחינת לוז הנ"ל שהוא עיקר התקוה והנחמה שבשיל זה אוכלין אותה בסעודה המפסקת, כי על ידי זה עיקר הנחמה בחינת שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה שזהו בחינת ראשו אחד כד ואחד חד שהאבילות והצער מקושר בתקוה טובה שהיא הנחמה והשמחה כנ"ל:

EN:
For in truth, "the whole earth is full of His glory." But these kefiros [heresies] also need to receive life-force. And it is found in the words of Rabbeinu, may his light shine (in Likutay Tinyana, Siman 12) , that they receive their life-force from the aspect of ayeh [where? — "where is the place of His glory?"] specifically. That is, from the aspect of " ayeh — where is the place of His glory?" which is the aspect of mah . For because this aspect is sealed and hidden, therefore they receive life-force from there. That is, this perception of the aspect of mah — one whose heart is too small to contain this perception, when he enters this perception, he can fall into complete kefirah , G-d forbid. And therefore, those who dwell below must receive only the perception of the aspect of "the whole earth is full of His glory." And all the kefiros — that is, when one does not believe that "the whole earth is full of His glory" — they receive their life-force specifically from the aspect of ayeh , the aspect of mah , as mentioned above.

Segment 7
HE:
אות ג ועל כןגם הסימן אין סומכין עליו לבד (כמו שכתוב בשלחן ערוך). כי את זה לעומת זה כי גם בהרשעים והעכו"ם נמצא לפעמים בחינה זאת בתאוות עולם הזה בעצמו, שמצטער הרבה ביסורים בשביל להשיג איזה תאוה ממון או כיוצא בו ובשעת יסוריו מנחם את עצמו במה שאחר כך ישיג תאוותו בעלום הזה. וזהו בודאי לא טוב והוא מסטרא אחרא מאחר שכל יסריו וכל תקותו הכל בעולם הזה ועל כן יכול להיות שילך בדרך הזה שינחם את עצמו בשעת צערו על ידי התקוה שזהו בחינת ראשו אחד כד וראשו אחד חד, אבל הכל בתאוות עולם הזה, וזהו בודאי גם כן טמא. ועל כן אף על פי שראשו אחד כד ואחד חד צריך עד ראיה שהוא טהור שהוא מסטרא דטהרא שצערו ותקותו הכל רק בענין התכלית הנצחי ששם עיקר התקוה בבחינת וחוסה במותו צדיק. כי אלו שהם בבחינת ב' ראשיהם כדים או שניהם חדים הם בודאי טמאים כי זהו דרך הרשעים כנ"ל, אבל אם ראשו אחד כד ואחד חד צריך ראיה שהוא מסטרא דקדושה ולא מהסטרא אחרא שכל צערו ותקוותו הכל בעולם הזה רק הוא מסטרא דקדושה, שצערו ותקוותו הוא בענין עולם הנצחי ששם עיקר החיים עיקר התקוה האמיתית לנצח. ומי שמשים כל תקות לשם ובכל מיני צער אפילו בצער וגלות הנפש שרחוקה מהשם יתברך הוא מנחם את עצמו שסוף כל סוף יהיה לו תיקון ואחרית טוב בכח הצדיקי אמת, זהו מסטרה דטהרה וקדושה ובודאי יזכה לאחרית טוב כמבואר אצלינו בכמה תורות ושיחות נפלאות בענין זה וכמו שכתוב כי יש שכר לפעולתך וכו' ויש תיקוה לאחריתך נאום ה' וכו' אמן ואמן:

EN:
And therefore, it is impossible to remove this kefirah — when they deny and do not believe that "the whole earth is full of His glory" — and to reveal the truth that "the whole earth is full of His glory," except through the aspect of mah . That is, this chacham who merits the perception of mah in truth, and nevertheless he perceives and knows that "the whole earth is full of His glory." For this chacham has the aspect of kol — which is the above-mentioned two perceptions. For in truth it is all one, and "Hashem is G-d!" And even though "no thought can grasp Him at all" — the aspect of "what did you see? what did you know?" — nevertheless, "the whole earth is full of His glory." For in truth it is all one, and "Hashem is G-d!" "Hashem" — this is the aspect of mah , the aspect of the Havayah -Name in the milui [filling] of mah . "G-d" [ Elokim ] — this is the aspect of Malchus , the aspect of "the whole earth is full of His glory." And the two aspects are all one, for "Hashem is one and His Name is one" — for "Hashem is G-d!"

Segment 9
HE:
אות ד כי יש נפשות חלושות שהם בבחינת ביצים שעליהם נאמר והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים. (כמובן בתיקונים) שנאמר על הנפשות החלשות הרחוקים מאביהם שבשמים שעליהם כל מלחמת עמלק שהוא תוקף הסטרא אחרא בבחנית ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע וכו', שזהו סוד שלוח הקן שעיקר אריכות הגלות בשבילם כדי לתקן אותם. כי הקדוש ברוך הוא חושב מחשבות לבל ידח ממנו נדח שזהו בחינת שלח תשלח את האם שנאמר על הגלות כמו שכתוב בתיקונים שלח תשלח תרין תרוכין כי עיקר הגלות בשבילם כנ"ל:

EN:
And therefore this chacham , who has this perception of mah , which encompasses everything — for he has the aspect of kol , as mentioned above — therefore he can nullify all the kefiros , whose sustenance is from the aspect of mah — to nullify them and break them and reveal that "the whole earth is full of His glory." For he perceives the two perceptions together. For this is the ultimate purpose of emunah [faith]: to know that "no thought can grasp Him at all" — the aspect of "what did you see?" etc. — and nevertheless, "the whole earth is full of His glory" — the opposite of the heretics who fell into kefiros through the aspect of mah , as mentioned above. For on the contrary, he perceives the perception of mah and the perception of "the whole earth is full of His glory" together, for "Hashem is G-d," as mentioned above. And therefore this chacham specifically can reveal the perception of "the whole earth is full of His glory," as mentioned above.

Segment 11
HE:
אות ה וזהו בחינת מה שכתוב שמשיח יושב בהיכל קן צפור. כי עיקר אריכת הגלות מה שמתאחר לבוא כל כך הוא בשביל זהו מחמת שאינו רוצה לבא עד שיתקן כל הנפשות החלושות הנ"ל שהם בבחנית אפרוחים או ביצים שזהו בחינת קן צפור. וגם על זה מרמז מה שאוכלים ביצה בסעודה המפסקת להורות שעיקר התקוה אל הגאולה על ידי שיתקן משיח הנפשות החלושות שהם בבחנית ביצים כנ"ל. ואלו הנפשות כשזוכים לבא לצדיקי אמת להתתתקן בוודאי צריכים שיעבור עליהם יגיעות ויסרים ומרירות הרבה מאד בגוף ונפש וממון בכמה וכמה בחינתו שונות, וכמבואר בדבריו ז"ל כמה פעמים כמו שכתבו על פסוק הנה לשלום מר לי וכו' בחינת שבת שהוא מעין עולם הבא במרה נצטוו וכו' עיין שם וכמו שכתבו על מאר רבב"ח פרס ופלגא (בסימן י"ד) בהתורה להמשיך שלום וכו'. ועל כן מרומז בבצים הסימן הנ"ל ראשו אחד כד ואחד חד כי זה עיקר טהרתם שיקוו תמיד לישועה כמו שכתוב אותך קויתי כל היום וכו' וכנ"ל

EN:
It follows that the illumination of the talmid — that is, the aspect of the revelation of the perception that "the whole earth is full of His glory" — this is revealed through the aspect of mah specifically. For the one who is in the aspect of the perception of mah can break and nullify the kefiros , whose sustenance is from the aspect of mah , the aspect of ayeh — and reveal that, on the contrary, "the whole earth is full of His glory," even though "no thought can grasp Him at all," the aspect of "what did you see? what did you know?" — nevertheless, "the whole earth is full of His glory," as mentioned above. And therefore the chalif — which is the aspect of Yehoshua, the aspect of talmid , the aspect of "the whole earth is full of His glory" — is filled and completed through the hands, which are the aspect of hints, the aspect of mah . For through the aspect of mah , one illuminates and completes and fills the illumination of the talmid — that is, the aspect of "the whole earth is full of His glory," as mentioned above. And understand these things well, for these things too were stated in hint, and the wise one understands from his own da'as .

Segment 13
HE:
אות ו ואולי זהו מה שכתוב במדרש שמשה רבינו ביקש שיהיה צפור רק שיחיה עוד והוא פליאה גדולה, אך מרמז על ענין הנ"ל כי הצדיקי אמת בחינת משה מתייגעים כל ימיהם לתקן נפשות ישראל ובפרט משה רבינו משסר נפשו על זה ביותר. ולפעימים מתקנים ומולידים נפשות שהם בבחינת אדם ולפעמים אינם יכולים לתקנם בבחינה הזאת ומורדים עצמם אליהם ומולידים אותם בבחינת בהמות וחיות טהורות. ולפעמים גם זה אינם יכולים מחמת עוצם הרע שנאחז בהנפשות ובהכרח שיורידו עצמם אליהם יותר ויולידו אותם בבחנית ביצים ואפרוחים כי מכל אלו הנפשות נעשית מרכבה אל הקדושה ובהמרכבה יש אדם וחיה ובהמה ועף בחינת אדם ראיה שור נשר. וכפי מה שזוכים הנפשות כן נעשין מרכבה או בבחינת אדם שהוא למעלה מהכל או בשארי בחינות הנ"ל על כן ביקש משה שיחיה בבחינת צפור, כי הבין שהסתלקותו הוא בשביל הנפשות שאינו יכול עדיין לתקנם ובשביל זה לא נכנס לארץ ישראל כמובא, על כן ביקש שיהיה עף וצפור על כל פנים שהוא להוריד את עצמו כל כך עד שיתקן הנפשות הרחוקות בבחינת עף וצפור, והשיב לו השם יתברך רב לך וכו'. כי כל זה אי אפשר לתקן עד שיבא משיח שהוא משה בעצמו בהמהרה בימינו אמן:

EN:
Section 5