Section 5

אות א ע"פ התורה דרשו ה' ועוזו בסי' ל"ז ע"ש שמדבר שם מענין שחיטה ע"ש באות וא"ו מ"ש שם. וזהו הזהרו בוורידין כר"ע כי הדם הוא הנפש שבא בגלגול וצריך השוחט לכוין להעלות הנפש שבדם גם עיקר חסרון הפרנסה וכו' (ע"ש כל התורה היטב). וכלל התורה שצריך האדם להכניע החומר לגבי הצורה להכניע החומר והגוף שהוא בחי' בהמה בחי' סכלות בחי' חשך בחי' מיתה בחי' שכחה בחי' חכמות חיצוניות ולהגביר ולהעלות הנפש והצורה שהיא בחי' חיים בחי' זכרות בחי' אדם בחי' חכמה בחי' אור בחי' חכמת התורה וכו'. וזה זוכין ע"י תענית שהוא בחי' צדקה ועיקר הוא צדקה של א"י שהוא בחי' הבל פה שאין בו חטא של תינוקות של בית רבן שעיקר המתקת הדין שהוא בחי' חשך ושכחה וסכלות וכו' הוא ע"י הבל פיהם שאין בו חטא וכו' וזה בחי' שחיטה שהוא בחי' התעלות הנפש להכניע רוח הבהמיות בחי' בהמה בחי' הגוף וכו' ולהעלות הנפש שבחי למדבר שהוא בחי' אדם בחי' תורה וכו' (וע"ש כל זה היטב) וע"ש בסוף מ"ש שם לענין בני ע"ה וכו' וכל התורה שהם מגלים הוא הכל גילוי להשוחט וכו' (ע"ש כל זה היטב) :

וזה בחי' ה' הלכות שחיטה כנגד ה' בחי' שיש לנפש שהם בחי' ה' דמים בחי' ה' אותיות מנצפ"ך כמובא שם בהתורה הנ"ל שכ"ז צריכין לתקן ע"י השחיטה וע"כ הם ה' הלכות שחיטה שהיא דרסה וכו' כנגד ה' בחי' שיש לנפש וכו' כנ"ל. וכשנזהרין מה' דברים הנ"ל המפסידין את השחיטה שהם שהייה דרסה וכו' על ידי זה זוכין להעלות הנפש שבחי למדבר שהיא כלולה מה' בחי' כנ"ל:

אות ב וזה בחי' מה שהשוחט צריך להראות סכינו לחכם כשרז"ל כי עיקר תיקון השחיטה שהוא להעלות הנפש הוא ע"י החכם בתורה דייקא כי הנפש דקדושה הוא בחי' חכמת התורה (כמבואר שם בהתורה הנ"ל כ"פ) ע"כ א"א לתקן התיקון של השחיטה כ"א ע"י החכם בחכמת התורה כי א"א להעלות הנפש כ"א ע"י חכמת התורה. וע"כ צריכין לקבל סכין השחיטה מהחכם דייקא כדי שיקבל כח ממנו לתקן התיקון של השחיטה כ"א ע"י החכם בחכמת התורה כי א"א להעלות הנפש כ"א ע"י חכמת התורה. וע"כ צריכין לקבל סכעו השחיטה מהחכם דייקא כדי שיקבל כח ממנו לתקן התיקון של השחיטה שהוא להעלות הנפש שזה א"א כ"א ע"י החכם בחכמת התורה כנ"ל. גם בזה שמראה סכינו לחכם בזה הוא חולק כבוד לחכם וכמבואר בדברי רז"ל שצריך להראות סכינו לחכם שמום כבודו של חכם ועיקר העלאת הנפש הוא ע"י כבוד דקדושה שהוא שורש הכל שורש התורה והנפש וכו' כמבואר שם). ע"כ צריך להראות סכינו לחכם משום כבודו של החכם. ואז יש להשוחט חלק בכבוד דקדושה בבחי' כי מכבדי אכבד. ועל ידי זה יכול לתקן ולהעלות הנפש שבחי. כי עיקר עליית הנפש הוא ע"י הכבוד דקדושה שהוא שורש כל הנפשות כנ"ל:

וע"כ שחיטת נכרי נבילה אפילו אינו עע"א. כי תןקון השחיטה הוא להעלות הנפש שהוא בחי' תורה. ע"כ א"א לעשות ליקון זה אלא ע"י בר ישראל שיש לו חלק בתורה. אבך לא ע"י עכו"ם וכן ישראל מומר וכו' מאחר שיצא כבר מן הדת שחיטתו נבילה כי תןקון השחיטה צריך שיהיה ע"י מי שיש לו חלק בתורה דייקא שהוא ישראל כשר שאזי יש לו כח להעלות הנפש שהיא בחי' תורה כנ"ל:

אות ג וזה בחי' אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד. כי באמת כל הנפשות שבבהמות וחיות ועופות הם נפשות אדם ממש שנתגלגלו בהם (כמובן בהתורה הנ"ל ובשאר מקומות) וזה עיקר תיקון השחיטה להעלות הנפש שבחי שנתגלגלה וירדה ממעלתה בעונותיה מבחי' אדם לבהמה לחזור לתקנה ולהחזירה למעלתה להעלותה מבהמה לאדם. ע"כ צריך השוחט שיהיה איש כשר וירא שמים מאד. ויזהר היטב בנפשו לברך ברכת השחיטה בכוונה גדולה ולהזהר מאד מאד בכל דיני השחיטה כדי שיזכה לתקן את הנפש ולהעלולה למעלתה מבהמה לאדם. וע"כ הם ה' הלכות שחיטה כנגד חמשה חומשי תורה שהם כלל כל התורה. כי זאת הבחי' של השחיטה הוא כלל כל התורה כולה כי עיקר כלל התורה הוא להעלות הנפש שהוא בחי' אדם וכו' שזהו בחי' שחיטה כנ"ל. ותיקון זה שהוא להעלות ולברר הנפשות מבהמה לאדם וכו' שהוא בחי' שחיטה בתיקון זה אנו עוסקים כל ימינו בכל יום ויום ובכל דור ודור עד שיבא משחי שאז יושלם הבירור כידוע. כי א"א לתקן ולברר הכל ביום אחד רק בכל יום ויום ובכל דור ודור מבררין בירורים מיוחדים עד שיושלם הבירור בימי משיח (כידוע בכתבי האריז"ל) והכלל כי אין יום דומה לחבירו והשי"ת מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית. ובכל יום ויום מתבררין בירורים מיוחדים מה וא"א לתקנם ביום אחר. וכן בכל דור ודור. ובשביל זה מתארך הגלו כ"כ עד שיושלם הבירור (כמבואר כ"ז בספר גילגולים ובשארי כתבי האר"י ז"ל) וע"כ חיוב על כל אדם להוליד בנים כי א"א להשלים הבירור כ"א מדור לדור שכל דור צריך לתקן ולברר בירורים מיוחדים כפי היום וכפי הדור כי כל יום ויום הוא בחי' דור מיוחד כמשרז"ל במדרש (קהלת א') על פסוק דור הולך ודור בא, אין לך יום שאין מתים בו ששים כבוא ונולדים בו ששים רבוא. נףמצא שבכל יום ויום מתחדש דור אחר שהוא ששים רבוא נפשות כי אין דור פחות מס' רבוא. וזה שנסמך בקהלת וזרח שהמש ובא השמש דור הולך ודור בא כי כמו שזורח השמש ובא השמש בכל יום ויום כמו כן מתחדש הדור בכל יום ויום שהוא בחי' דור הולך ודור בא בכל יום כנ"ל:

וז"ש בק"ש והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך ושננתם לבניך שנסמך ושננתם לבניך שנסמך ושננתם לבניך לאשר אנכי מצוך היום כי שניהם אחד, כי אשר אנכי מצוך היום, היום דייקא. זה אזהרה שצריכין להתגבר בכל יום ויום בהתגברות חדש לקיים התורה והמצות כי בכל יום ויום יצרו של אדם מתגבר עליו מחדש ממש מחמת שבכל יום ויום צריכין לברר בירורים חדשים ע"י התורה והעבודה וכנגד כל בירור יש קליפות וסטרין אחרנין הרבה המסבבין אותם כי הנצוצות לקדושה נפלו בעמקי עמקי הקליפו ומחמת שבכל יום ויום צריכין לברר בירורים חדשים מעמקי הקליפות. ע"כ מתגבר ומתגרה הבע"ד על האדם בכל יום מחדש. ועל כן התורה מזהרת אשר אנכי מצוך היום היום דייקא וכמו שדרשו רז"ל בכל יום יהיו בעיניך כחדשים. כי בוודאי דברי תורה הם חדשים ממש בכל יום ויום. כי דברי התורה שהם בחי' העלאת הנפשות כנ"ל מתחדשים בכל יום ויום כי בכל יום ויום צריכין לברר בירורים חדשים כנ"ל וע"כ נסמך לזה ושננתם לבניך. דהיינו שצריכין ללמד התורה לבניו כדי לגלות אלקותו יד' וקדושת תורתו מדור לדור כדי להשלים הבירור של הניצוצות והנפשות בכל דור ודור השייך להם עד שיבא משחי כנ"ל. וע"כ נסמך לאשר אנכי מצוך היום כי שניהם אחד ממש. כי בירור הניצוצות והנפשות צריכין בכל יום דייקא מחדש וכן בכל דור ודור מחדש כי כל יום הוא בחי' דור חדש בחי' וזרח השמש ובא השמש דור הולך ודור בא וכו' כנ"ל. כי עיקר בירור הניצוצות והנפשות הוא בשביל כבודו ית'. כי הכבוד שורש הכל. כי הכל נברא בשביל כבודו בגין דישתמודעין ליה כנ"ל וידיעת כבוד אלקותו וגדולתו ית' מתגלה בכל יום ויום בהתגלות חדש. בבחי' השמים מספרים כבוד אל וכו' יום ליום יביע אומר וכו'. וזה בחי' (איוב ל"ב) ימים ודברו כי כל יום ויום יביע ומדבר כבוד אלקותו ית' כפי בירור הניצוצות שבאותו היום שזהו בחי' חידוש מעשה בראשית שבכל יום כנ"ל:

אות ד וזהו בחי' איסור אותו ואת בנו שלא לשוחטם ביום אחד. כי כמו שבבני אדם צריכין לברר מיום ליום דייקא ומדור לדור קייקא כמו כן בבהמות וחיות וכו' צריכין בירורים חדשים בכל יום ובכל דור ודור כי הכל אחד כי גם הנפשות שבחי הם נפשות אדם שנתגלגלו בהם כנ"ל וע"כ גזר גם עליהם הש"י פור ורבו וכו'. כדי להשלים הבירור בכל יום ובכל דור כנ"ל ועיקר הבירור של נפשות הבהמות הוא ע"י השחיטה כ נ"ל. כי אז דייקא בשעת השחיטה מסתלקת הנפש שבחי ועולה למעלת מחי למדבר כנ"ל. ע"כ צוותה התורה שלא לשחוט אותו ואת בנו ביום אחד כי הבירור של הבהמה בעצמה ע"י השחיטה והבירור של בנה הם שני בירורים מיוחדים שהם בחי' ימים מויחדים כנ"ל ששינוי הדורות הם בחי' אחת וע"כ בוודאי אסור לשחטם שניהם ביום אחד כי א"א לברר הבירור של שני דורות ביום אחד. ואם חס ושלום ירצה לברר הבירור של שני דורות מיוחדים ביום אחד. תתגבר הסט"א ביותר מבתחילה מאחר שרוצה לברר שלא בזמנו ע"כ מאחר שעיקר התיקון והבירור של החי הוא ע"י השחיטה. ע"כ אסור לשחוט אותו ואת בנו ביום אחד. כי א"א לברר הבירור של שני דורות מיוחדים ביום אחד כי כל יום ויום הוא בחי' דור מויחד כנ"ל:

אות ה וע"כ עיקר התענית השלם אינו פחות מיום אחד. כמו תענית יוה"כ והתעניתים שגזרו רז"ל שכולם שיעורם יום א' וכן כל התעניתים שמקבלים על עצמן לתשובה כולם שיעורם לא פחות מיום א' כי עיקר תיקון ועליות הנפש הוא ע"י תענית (כמבואר בהתורה הנ"ל) וע"כ שיעור כל תענית הוא לפחות יום א'. כי עיקר התיקון הוא בבחי' הימים ששם עיקר הפגם והתיקון. כי הימים הם בחי' מדות בבחי' ומדת ימי מה הוא כ"ש רבינו ז"ל במ"א (בסי' ל"ג) ושם בבחי' המדות שהם בבחי' הימים שם עיקר כל הפגמים והתיקונים כידוע. וע"כ כ"א ואחד כפי פגמיו ע"י עוונותיו כמו כן הוא צריך להתענות לתשובה. (כמובא בספרים) כדי לתקן ולברר פגמי נפשו דבר יום ביומו. וע"כ שיעור התענית אין פחות מיום כי התיקון והבירור הוא בבחי' יום כנ"ל:

אות ו וזהו בחי' שקלים שנצטוו בשביל לכפר על עון העגל שכולל כל החטאים כי אז חזרה הזוהמא וכו'. ונצטוו אחר יוה"כ ליתן שקלים לכפרה כ"ש (שמות ל') לכפר על נפשותיכם זה בחי' אגרא דתעניתא צדקתא שעיקר התענית הוא הצדקה של א"י שעל ידי זה מעלין הנפש ומכניעין הגוף וכו' (כמבואר בהתור' הנ"ל) וע"כ אחר יוה"כ שהוא יום תענית הקדוש אח"כ נצטוו על שהקלים שהם נדבת לב בחי' צדקה בחי' אגרא דתעניתא צדקתא והכל כדי לתקן חטא העגל שכולל כל החטאים כדי להכניע החומר והגוף ולתקן ולהעלות את הנפש בחי' לכפר על נפשותיכם. על נפשותיכם דייקא כי השקלים הם בחי' צדקה של א"י שהוא בחי' הבל פה שאין בו חטא של תינוקות של בית רבן שעיקר התעלות הנפש הוא על ידי זה כנ"ל. כי השקלים היו בשביל נדבת המשכן וזה ידוע שהמשכן היה כדי להמשיך ולגלות קדושת א"י שעיקר קדושתה מביהמ"ק שהוא בחי' המשכן כי המשכן וביהמ"ק הם בחי' אחת כשרז"ל אשכחן מקדש דאיקרי משכן. ובכל מקום אשר היה חונה שם המשכן היה שם כל הדינים של קדושת הביהמ"ק לענין הרחקת זרים וטמאים וכו'. כי בהמשכן היה קדושת הביהמ"ק שהוא בחי' קדושת א"י שהוא בחי' הבל הקדוש של תינוקות של בית רבן שהם מקבלים הבל פיהם הקדוש מהמשכן מבית ק"ק ששם עמדו הכרובים שהם אנפי זוטרי בחי' תינוקות (כמובא בהתורה הנ"ל וכ"ש בהתור' אזמר' לאלקי בעודי בסימן רפ"ב) שהתינוקות מקבלין הבל פיהם מהמשכן של כל צדיק וצדיק וכו' ע"כ ע"י הצדקה של השקלים בשביל המשכן שהוא בחי' קדושת א"י בחי' הבל פיהם של תינוקות על ידי זה זוכין להכניע החומר והגוף ולהעלות הנפש כנ"ל שהוא תיקון כל החטאים כנ"ל כי כל החטאים נמשכין מזוהמת הגוף שחזרה ע"י עון העגל כידוע:

אות ז וע"כ עיקר הכנעת המן עמלק היה ע"י השקלים כשרז"ל רשע כבר קדמו שקליהם לשקליך. כי עמלק הוא הסט"א שמתגברת מאד בכל יום ויום מחדש. וכן בכל דור ודור מחדש. כפי הבירורים שצריכין לברר בכל יום ובכל דור מחדש כמו כן את זה לעומת זה מתגבר עמלק בכל יום ובכל דור מחדש. וע"כ מלחמה לה' בעמלק מדור דור (שמות י"ז) מדור דור דייקא. כי בכל דור ודור צריך הש"י ללחום עמו מחדש כנ"ל. וע"כ עיקר הכנעת המן עמלק הוא ע"י תענית שע"כ גזרה אסתר תענית כ"ש (אסתר ד') וצומו עלי וכתבה זכר התענית לדורות כ"ש (שם ט') ודברי מצומות וזעקתם לידע ולהודיע שעיקר הכנעת המן עמלק שהוא הסט"א בכל דור ודור הוא על ידי התענית וכן בימי משה היה הכנעתו ע"י תענית כשרז"ל ומשה אהרן וחור עלו וכו' בתענית היו שרויים וע"כ היה עיקר הכנעת המן עמלק ע"י השקלים כי עיקר התענית הוא הצדקה בחי' אגרא דתעניתא צדקתא וכנ"ל שזהוא בחי' שקלים כנ"ל:

אות ח וע"כ המן הרשע ימ"ש הפיל פור מיום ליום ומחדש לחדש וכו', (שם ג') עד שנפל לו הגורל על יום י"ג באדר. כי המן היה חכם להרע ומכשף גדול וידע שהבירורים נעשים בכל יום ויום כפי היום וכפי הדור. וע"כ בחכמתו הרעה הטיל גורלות. כדי לכוין החדש והיום שיוכל להתגבר על ישראל חס ושלום ובודאי גורלו לא היה דבר ריק ובוודאי כוון היטב בגורל היום המיוחד שהיה בלתי אפשר לעמוד כנגדו. אבל הד שי"ת גבור על הכל. ועשה עמנו נסים ונפלאות גדולות ונוראות ועזר והושיע למרדכי ואסתר בכח הצומות וזעקתם להכניע המן הרשע וכל זרע עמלק באותו היום דייקא. ונתהפך מהיפך אל היפך כ"ש (שם ט') ונהפוך הוא ובאמת היה נס נפלא שאין כמוהו שנתהפך הפור והגורל מהיפך אל היפך ממש שדייקא באותו היום נהרגו ונשמדו זרע עמלק וע"כ נקראו הימים האלה פורים ע"ש הפור (שם) כי זה עיקר תוקף הנס הנפלא והנורא הזה. שפורו וגורלו של המן שהיה מכשף מופלג וחכם גדול להרע כזה וכוון מאד מאד בגורלו על אותו היום דייקא אשר באמת היתה עת צרה מאד ולא היה אפשר לעמוד נגדו באותו היום. ע"כ הסכימו עליונים להגזירה חס ושלום. אבל איש בער לא ידע שמאד עמקו מחשבותיו ית'. ואין שום ייאוש בעולם. כי אעפ"י שבאמת זה היום מסוגל לו לרעתו חס ושלום. וקשה מאד מאד לעמוד נגדו עד שכמעט כמעט היו נאבדין חס ושלום כל שונאי ישראל אעפ"כ אתה מרום לעולם ה' ואפי' חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים כי ע"י הצום והתענית שגזרו כרדכי ואסתר נתהפך מהיפך אל היפך ונתהפך הגורל והפור להפיל אותו וזרעו ומשפחתו באותו היום דייקא כי זה ידוע שבכל מקום שיש כח להסט"א להתגבר ביותר ויותר בוודאי יש שם קדושה טמונה וצפונה ונסתרת קדושה גבוה מאד מאד. רק שהיא בהעלם ובהסתר גדול מאד צאד עד שנדמה שא"אץ בשום אופן להכניע הסט"א והקליפה הוא. אבל באמת אם תרצה תתגבר עליו. רק שצריכין יגיעה יותר בצום ותענית וצעקה ושועה ותפלה ותחנונים הרבה כמו בימי מרדכי ואסתר. ואז יכולין לזכות שיתהפך הדבר מהיפך אל היפך כמו שהיא אז. שדייקא באותו היום הפילו אותו ונתהפך הפור והגורל מהיפך אל היפך. ע"כ קראו לימים האלה פורים דייקא. וכמו כן הוא בכל דור ודור ובכל יום ויום כ"ש (שם ט') והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור וכו'. והבן מאד דברים אלו למעשה. כי חייך הנצחיים תלוים בזה שתאמין ותדע בכל יום ובכל עת ובכל מקום שיש לך כח עדיין איך שהוא להתגבר על מה שאתה צריך להתגבר באותו היום והמקום דייקא. והשי"ת יעזו ר ויושיע לך אמן:

אות ט וזה בחי' ח"י טרפות שאסור לאכול הטריפה שאינה חיה. כי הש"י ברא את האדם בגוף ונפש חומר וצורה שהם בחי' אדם ובהמה וכו' כדי שיהיה לו בחירה כדי ישתגבר להכניע ולשבר הגוף והחומר בחי' בהמה ולהעלות הנפש בחי' אדם וכו' שבשביל זה היה עיקר בריאת האדם כידוע ומשנברא האדם הכל נמסר ביד האדם שהוא דייקא צריך לברר הכל. על כן א"א להכניע רוח הבהמיות של הבהמה היורדת היא למטה לארץ. כ"א ע"י האדם שהוא דייקא יש לו כח לברר רוח הבהמה ולהעלותה מבהמה לאדם. ע"כ אם הבהמה מתה מאליה בידי שמים היא נבלה ואפי' אם היא טריפה שאינה חיה נחשבה כמתה ואסורה באכילה כי הש"י מסר הכל בידינו הבעלי בחירה שאנחנו בני האדם דייקא צריכין להוציא הנפש מהבהמה ע"י השחיטה ואז דייקא כשהשוחט מקיים מצות שחיטה כראוי אז דייקא מבררין הנפש מהבהמה ומעלין אותה מבהמה לאדם מחי למדבר כי רק האדם יש לו זה הכח. כי לכך נברא האדם שיהיה לו מלחמה זאת להכניע הגוף שהוא בחי' בהמה כנ"ל. וזה בחי' הסכין של שחיטה זה בחי' תענית. כי עיקר הכנעת הגוף בחי' בהמה הוא ע"י תענית כנ"ל שעל ידי זה עולין מבהמה לאדם ועיקר גדר האדם הוא הדיבור שהאדם יש לו דיבור ובהמה אין לה דיבור בחי' נמשל כבהמות נדמו וע"י התענית זוכין לצאת מבהמה לאדם כנ"ל. היינו שזוכין לבחי' דיבור שהוא גדר האדם. וזה בחי' הסכין של שחיטה. בחי' רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם. כי השכינה שהיא בחי' הדיבור בחי' אד' שפתי תפתח היא בחי' חרב לה' (כנ"ל בהתורה הנ"ל) שזהו בחי' הסכין של השחיטה (כ"ש שם). נמצא שהסכין של שחיטה שהוא בחי' חרב לה' זה בחי' הדיבור שזהו בחי' התענית שעל ידו זוכין לדיבור לצאת מבהמה לאדם שהוא הדיבור כנ"ל כי הגוף והחומר בחי' בהמה שם אחוזת היצה"ר והס"מ שהוא בחי' עמלק בחי' עשו שהוא זוהמת הנחש והוא ממונה על חרב בחי' ועל חרבך תחיה ועיקר הכנעתו ע"י תענית שהוא קשה מחרב כ"ש בס' הא"ב באות תשובה אות ג' התענית קשה מחרב. כי עיקר התענית הוא הצדקה דהיינו צדקה של א"י שהוא בחי' הבל שאין בו חטא בחי' הבל פיהם של תינוקות של בית רבן כי כל אדם צריך לזכות לזה שיתגבר לשבר החומר והגוף כ"כ ע"י התענית עד שיזכה שישי' לו הבל פה שאין בו חטא. כמו תינוקות של בית רבן:

אות י כי עיקר הכנעת שעו בחי' עמלק הוא ע"י קול תינוקות של בית רבן כשרז"ל ע"פ הקול קול יעקב והידים ידי עשו בזמן שהקול קול יעקב שהתינוקו' מצפצפין בקולם אין הידים ידי עשו ומשם מבחי' זאת צריך השוחט לקבל החרב של השיוטה כמבוא בהתורה הנ"ל שהשוחט צריך שיהיה לו הבל פה שאין בו חטא כמו תינוקות של בית רבן. כי ע"י התענית שעל ידי זה זוכין להבל פה של תינוקות שאין בו חטא משם מקבלין כח להתגבר על עמלק בחרב דייקא בבחי' ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב דייקא. כי מיניה וביה אבא ליזיל ביה נרגא. כי כל כחו הוא חרב כנ"ל ע"כ ע"י התענית שעל ידי זה מכניעין אותו על ידי זה לוקחין מידו החרב ומכניעין אותו בחרב דייקא. כי אז במלחמת עמלק היו שרויים בתענית כשרז"ל ע"פ ומשה אהרן וחור כוכ' בתענית היו שרויים כנ"ל וכן בימי מרדכי גזרו לענית כ"ש ודברי הצומות וכו' וכנ"ל כי התענית קשה מחרב כנ"ל כי ע"י התענית מתגברין על הגוף ששם אחיזת עמלק. ולוקחין ממנו החרב ומכניעין אותו בחרב דייקא כמו שהיה בימי מרדכי שנתהפך הדבר שהרגו המן וזע עמלק בחרב והכל בכח התענית בחי' וצומו עלי כנ"ל. וזה בחי' הסכין של שחיטה שנמשך בשרשו מבחי' זאת מבחי' הכנעת החומר והגוף בחי' בהמה ע"י התענית משם מקבלין הכח של הסכין של שחיטה להכניע על ידו בחי' בהמה ולהעלות הנפש מחי למדבר כנ"ל:

אות יא ובזה תראה נפלאות מה שמצינו שרז"ל למדו בדיקת הסכין מפסוק ושחטתם בזה. כי זה הפסוק נאמר בשאול אחר שהתענו באותו היום (כמבואר שם בענין בשמואל א' י"ד) כי עיקר תיקון השחיטה נמשך מבחי' תענית כנ"ל:

אות יב (שייך לעיל). לענין איסור נבילה וטריפה שאינה חיה שנחשבת גם כן כמתה. כי תיקון השחיטה הוא להכניע בחי' רוח הבהמיות שהוא בחי' סטרא דגופא בחית מיתה וכו' וע"כ בהמה שמתה מאליה אסורה. כי שלטה עליה סטרא דמותא שאז מתגבר רוח הבהמיות כי א"א לישראל לאכול מהבהמה כ"א ע"י השחיטה שהוא בחי' תענית שעל ידי זה מכניעין רוח הבהמיות בחי' מיתה בחי' גוף ומעלין הנפש מחי למדבר מבהמה לאדם וכו' כנ"ל. כי להכניע ולבטל ס רא דמותא מהבהמה זה א"א כ"א ע"י האדם הבעל בחירה דייקא כנ"ל כי האדם יש לו בחירה. וע"כ יש לו בכחו לבטל בחי' סטרא דמותא מעצמו ע"י שיקדש גופו ויכניע הגוף והחומר שהם בחי' מיתה לגבי הנפש שהוא בחי' חיים וכו' כנ"ל. וע"כ התורה והמצות קרויים חיים כמ"ש וחי בהם כי הוא חייך וכו'. ועל כן צדיקים אפי' במיתתן קרויים חיים כי בטלו מעצמן סטרא דמותא אבל בהמה אין לה בחירה ועיקר תיקונה לבטל ממנה סטרא דמותא שתהיה ראויה לאכילת ישראל הוא ע"י האדם הבעל בחירה דייקא כנ"ל:

אות יג וזה בחי' ד' פרשיות שקורין באדר סמוך לפורים ולפסמ כי פורים ופסח הם כלל כל הגאולות כי פסח הוא זכר ליציאת מצרים שכולל כל הגליות כי כל הגליות מכונים בשם מצרים (כמובא במ"א) ונס של פורים גדול עוד יותר כי הוא מפלת המן עמלק שהוא ראשית גוים וכו' כידוע. ועיקר הכנעת מצרים ועמלק שהם כלל הסט"א הוא להכניע ולבטם זוהמת הנחש הנאחז בהגוף בחי' בהמה שמשם אחיזת הסט"א והקליפות שהם בחי' עמלק ומסרים וע"כ הם ד' מלכיות שכלולים בעמלק שהוא ראשית גוים כמ"ש רבינו ז"ל במ"א (בסי' למ"ד) כי אחיזתם מהרע של הגוף היינו מהרע של הד' יסודות וע"כ קורין קודם פסח ופורים הד' פרשיות כדך להכניע ולבטל הד' מלכיות להכניע ולבטל הרע דבד' יסודות שבגוף ע"י קדושת התענית, וע"כ עיקר התחלת הד' פרשיות הוא פרשת שקלים שנתנו שקלים לנדבת המשכן שהם צדקה ונדבה שזהו בחי' תענית בחי' אגרא דתעניתא צדקתא. וע"כ בהמשכן היו מביאין כל הקרבנות שהם בחי' הכנעת הוח הבהמיות שעל ידי זה נתתקנין כל החטאים שנמשכין מבחי' בהמיות בחי' גוף בחי' חשך בחי' מיתה וכו' כנ"ל. כי הכל נכנע ונתבטל ע"י בחי' המשכן שבא מנדברות ישראל בחי' צדקה והתנדבו אחר התענית של יוה"כ כנ"ל בחי' אגרא דתעניתא צדקתא שעל ידי זה עיקר הכנעת הגוף בחי' בהמה בחית מיתה וכו' הנ"ל. וז"ש בשקלים ולא יהיה בהם נגף כי נתבטל סטרא דמותא שהוא בחי' גוף וכו' כנ"ל:

ואח"כ קורין פרשת זכור מחיית לעמלק. כי עמלק הוא זוהמת הנחש סטרא דמותא בחי' גוף בחי' בהמה כנ"ל וע"כ היו משנין עמצן לבהמה כמשרז"ל. וצריכין להכניעו ע"י השקלים שהם בחי' צדקה בחי' תענית כשרז"ל כבר קדמו שקליהם לשקליך וכנ"ל. וע"כ גזרו תענית בימי מרדכי ואסתר, וכן בימי משה היו שרויים בתענית במלחמת עמלק כי עיקר הכנעתו ע"י התענית כנ"ל. וזה זכור את אשר עשה לך עמלק, זכור דייקא להגביר הזכרון על השכחה כי זכרון ושכחה הם עחי' נפש וגוף חיים ומיתה אדם ובהמה אור וחושך וכו' כנ"ל בהתו' הנ"ל:

אח"כ קטרין פרשת פרה שמטהרת מטומאת מת להכניע סטרא דמותא שהוא בחי' גוף בחי' בהמה וכו' כנ"ל:

ואר"כ קורין פרשת החודש שהוא מצות קידוש החודש לעבר שנים ולקבוע חדשים להשוות שנות החמה עם הלבכה שהוא בחי' מילוי פגימת הלבנה. ואז יתבטל החשך כי עיקר החשך של לילה הוא מחמת פגימת הלבנה. אבל לעתיד כשיתמלא פגימת הלבנה ותבטל החשך כמ"ש לא יבא עוד שמשך וירחך לא יאסף וכו'. נמצא עשל ידי פ' החודש בחי' מצות קידוש החדש מכניעין ומבטלין החשך שהוא בחי' גוף עחי' בהמה וכו'. נמצא שכל הד' פרשיות הם להכניע הרע שבד' יסודות שהם בחי' מיתה וחשך בהמה גוף שכחה וכו' ולהגביר הנפש בחי' אדם בחי' אור בחי' חיים וכו'. וכל זה י"ע התענית שהוא בחי' צדקה שהוא בחי' השקלים של נדבת המשכן שנצטוו אחר יוה"כ שמשם עיקר הנס של פורים להכניע המן עמלק כנ"ל וע"כ מתחילין מפ' שקלים. וזה שמובא בזוה"ק שפורים הוא בחי' יום כפורים, כי הנס של פורים להכניע עמלק שהוא זוהמת ותאות הגוף הוא על ידי התענית כנ"ל שהוא בחי' יום צום הכפורים. כי קדושת כל התעניתים מקבלין מהתענית של יום הכפורים כי עיקר הכנעת הד' יסודות שבגוף להעלותם מבהמה לאדם הוא ע"י תענית כנ"ל:

אות יד וע"כ כל קדושת המשכן והבהמ"ק היה מבחי' התענית של יוה"כ. כי רק ביום התענית הקדוש הזה ביום צום הכפורים נכנס הכה"ג לפני ולפנים שהוא הקדושה העליונה מכל העשר קדושות, ומשם נמשכין כן הקדושות כי שם בין הבדים היה עיקר השראת השכינה שהוא שורש כל הקדושות כמ"ש כי אני ד' מקדשכם. כי עיקר כל הקדושות שהי' במשכן ובהמ"ק הי' להכניע ולבטל זוהמת הנחש שהוא בחי' בהמה בחי' גוף וכו' כנ"ל כי עיקר המשכן והבהמ"ק נבנה להביא שם כל הקרבנות שהם של בהמות ועופות להכניע רוח הבהמיות שהוא בחי' גוף וכו' שעל ידי זה נתכפרין כל החטאים שבאין משם. הן החטאים של כ"א ואחד, הן חטא אדה"ר ומעשה העגל שהמשכן והבהמ"ק מכפר עליהם כידוע שכולם נמשכין מזוהמת הנחש שנאחז בבחי' גוף בחי' בהמה בחי' מיתה וכו'. ועל כן כל חר המשכן והבהמ"ק לתקן ולכפר על כל זה היה נמשך מק"ק שלא נכנס לשם אדם כ"א כה"ג ביום צום הכפורים שהוא יום התענית. כי זאת הקדושה להכניע הגוף בחי' בהמה וכו' א"א להמשיך כ"א ע"י התענית שהוא בחי' הבל פה שאין בו חטא שהוא הבל פיהם של תינוקות וכו' כנ"ל. כי התינוקות מקבלין הבל פיהם מהמשכן ובהמ"ק (כמובא במ"א בהתו' אזמרה לאלקי בעודי בסי' רפ"ב). ועיקר מקבלין מבית קדשי קדשים מבין הכרובים, כי כרובים אנפי זוטרי בחי' תינוקות של בית רבן כי משם הם מקבלין הבל פיהם הקדוש, ולשם נכנס הכה"ג ביום צום הכפורים לכפר על כל ישראל להכניע בחי' גוֲ בחי' בהמה וכו' ולהעלות הנפש וכו' ע"י התענית של יום הכפורים שהוא שורש כל התעניתים כי משם מבין הכרובים ממשיכין הבל פיהם הקדוש של תינוקות שאין בו חטא ע"י התענית שעל ידי זה נכנע הגוף והחומר בחי' בהמה וכו' ונמתקין כל הדינים ונתכפרין כל העונות ונתעלה הנפש וכות שהוא בחי' תורה כנ"ל. אמן ואמן:

אות טו וזה בחי' מתנות כהונה שצריכין ליתן מהבהמה לכהן כי המתנות שנותנין לכהן מזובחי הזבח זהו בחי' צדקה של א"י שהוא בחי' תענית שעל ידו עיקר הכנעת החומר והגוף בחי' בהמה ועליית הנפש וכו' בחי' אדם כנ"ל. כי הכהן הוא בבחי' קדוקת א"י כי עבודת הכהן הוא בביהמ"ק בקרבנות שמשם עיקר קדושת א"י (כמובא כבר כ"פ). וע"כ המתנות שנותנין ישראל לכהן להחזיק אותו כדי שיוכל לעבוד עבודתו בבהמ"ק כמבואר בתורה בכמה פסוקים. זהו בחי' צדקה של ארץ ישראל שקדושתה נמשכת מבהמ"ק שהוא בחי' קדושת הכהן כנ"ל. וע"כ צריכין ליתן מבהמה מתנות כהונה שהוא בחי' צדקה של א"י. כי צדקה של א"י הוא בחי' תענית שעל ידי זה עיקר עליית הנפש וכו' מבהמה לאדם (כנ"ל בהתורה הנ"ל). וע"כ נותנין לכהן הזרוע והלחיים והקיבה. ואיתא בדרז"ל שהזרוע כנגד ויקח רומח וכו'. נמצאר שכל אלו המתנות לכהן הם בזכות פינחס שקינא על מעשה זמרי. כי פינחס קנא קנאת ה' צבאות כנגד בלעם הרשע. כי מעשה זמרי עם בנות מואב היה בדבר בלעם כמו שכתוב הן הנה היו בדבר בלעם וכו'. ובלעם הוא בחי' עמלק. כי הם משולבים באותיותיהם (כמובא בספרים). כי בלעם ועמלק הם הם עיקר זוהמת הנחש שהוא תאות הגוף והחומר תאוות היצר הרע שעיקר התגברותם הוא בתאוות ניאוף כמ"ש בזוה"ק ומובא בספרי רבינו ז"ל עיקרא דיצרא בישא לגלאה עריין והביא עיקרא דמסאבותא. ועיקר המלחמה שבין הנפש והגוף הוא בתאוה זאת כי הברית קודש הוא צנור שדרך שם יוצאין כל הנפשות כי עיקר ההולדה על ידו. ומי שזוכה להתקדש בזווגו כראוי, אזי מוליד הולדה קדושה באופן שתתגבר הנפש על הגוף וכן להיפך חס ושלום וע"כ שם עיקר המלחמה כידוע. וע"כ פינחס שקינא על מעשה זמרי והכניע תאוות ניאוף שהוא בחי' זוהמת בלעם עמלק וקינא קנאת הברית והכניע החומר והגוף בחי' בהמה והגביר והעלה הנפש בחי' אדם שעיקר עלייתא ע"י קדושת הברית כנ"ל. ע"כ זכה פינחס שאחיו ובניו הכהנים יזכו בזרוע ולחיים וקיבה מאת זובחי הזבח כנגד ויקח רומח וכו' וכנגד ויעמוד פינחס ויפלל וכו'. כי כל קנאת פינחס להכניע זוהמת בלעם עמלק הוא בחי' הכנעת החומר בחי' בהמה וכו'. וע"כ זובחי הזבח שצריכין להכניע בחי' בהמיות בחי' החומר וכו' ולהעלות הנפש מחי למדבר ע"כ צריכין ליתן מתנות לכהן זרוע ולחיים וקיבה כנגד מעשה פינחס כדי להמשיך קדושת פינחס שזכה להכניע זוהמת החומר שהוא זוהמת בלעם וכו' ולהעלות הנפק וכו' כנ"ל שזה עיקר התיקון של הבהמה כנ"ל שצריכין זובחי הזבח שהם השוחטים לתקן כנ"ל. וע"כ צריכים כיתן המתנות זרוע ולחיים וכו' כנגד מעשה פינחס דייקא כנ"ל:

אות טז גם זרוע ולחיים וקיבה שהם בחי' צדקה של א"י הם בבחי' תענית שעל ידו עולה הנפש מחי למדבר כנ"ל. כך זאת הנפש שבחי היא נפש מגולגלת של אדם ממש שהיה לו כלי הדיבור ובעוונותיו ירדה מבחי' מדבר לבחי' חי. וע"כ צריכין ליתן הזרוע והלחיים לכהן שהם בחי' כלי הדבור אצל האדם כי בהלחייט של אדם קבועים כל הה' מוצאות הפה. וזה שדקדקו רז"ל ואמרו שבריכין ליתן הלחיים עם הלשון שביניהם. עם הלשון דייקא כי עיקר הכוונה לתקן הלשון והדיבור להעלות הנפש שנפלה לבהמיות להעדר הדיבור להעלותה לבחי' אדם שהוא בחי' מדבר כנ"ל. וזרוע זה בחי' שורש הדיבור כי שורש הדיבכור נמשך מה' אצבעות שבזרוע שמאל ואעפ"י שבבהמה צריכין ליתן זרוע ימין לייקא אך זה ידוע שכלליות המדריגה התחתונה כנגד העליונה הוא בבחי' שמאל של המדריגה העליונה. מכל שכן בהמה כנגד אדם שכל בחי' בהמה אפילו הימין שלה הוא רחוק עדיין משמאל האדם. והלוואי שנוכל להעלות מזרוע ימין של בהמה לזרוע שמאל של האדם שהוא שורש הדיבור כנ"ל. והקיבה זה עיקר הכלי המבשל והמקבל את המאכלים שאוכלים. וע"כ ע"י שנותנין קיבה של בהמה להכהן, זהו בחי' תענית שהוא בחי' צדקה כי עיקר התענית הוא להכניע ולשבר תאוות אכילה שעל ידה חיות האדם כי חיות כל הנפשות הוא ע"י האכילה. כ"ש בברככה אחרונה על כל מה שבראות םהחיות בהט נפש כל חי וכו'. וע"כ שם עיקר הבירור מבהמ' לאדם. וע"כ כשרוצין להכניע הגוף ולהעלו' הנפש מבהמה לאדם צריכין לתענית לשבר תאוות אכילה שהוא חיות הנפש לשבר תאותו הגשמיו' כדי שיזכה על ידי זה להעלו' הנפש שהוא החיות מבהמה לאדם. וע"כ עיקר התענית היא הצדקה עחי' אגרא דתעניתא צדקתא (כנ"ל בהתו' הנ"ל). כי באמת מאל אדם יקר מאד, היינו כשאוכלין כמו אדם ולא כמו בהמה דהיינו שאוכלין בקדושת איש הישראלי שנקרא אדם אזי בוודאי אכילתו יקרה מאד. כי דייקא ע"י אכילתו נתעלה נפשו בבחי' לצדיק אוכל לשובע נפשו ואזי זוכה ע"י אכילתו דייקא להעלות הנפש בחי' אדם. ולהכניע הגוף בחי' בהמה וכו'. אבל מי שלא זכה עדיין לזה ואין אכילתו בבחי' מאכל אדם ואזי הגוף והחומר בתקפו חס ושלום אזי הוא צריך לתענית. ועיקר התענית הוא מצדקה דהיינו שצריך להתענות לשבר תאוות אכילה תואאת הגוף, וע"י הצדקה שנותן לעני הגון בפרט צדקה של א"י ומחיה נפשות עניים של א"י, על ידי זה נתעלה הנפש ע"י שנותן חלק אכילתו שהיה צריך לאכול ביום התענית הוא נותן זאת להעני להחיות נפש העני כמובא בספרים שכך צריכין לנהוג ביום התענות, נמצ א שעיקר התענית הוא לכהניע תאוות אכילה וליקח חלק אכילתו ליתן לעני הגון שעל ידי זה מכניע החומר ומעלה הנפש מחי למדבר מבהמה לאדם כנ"ל. וזה בחי' נתינת הקיבה לכהן שהוא עיקר הכלי של האכילה. וע"י שנותן הקיבה שהוא כלי המאכל של הבהמה לכהן שהוא בחי' צדקה של א"י בזה ממשיך קדושת התענית שהוא בחי' זו ממש שהוא מכניע מאכל בהמה שהוא תאוות אכילה. ומעלה האכילה לקדושה ע"י צדקה של א"י שהיא בחי' התעלות הנפש כנ"ל:

[שייך לעיל]

אות יז וע"כ עשה המן עץ גבוה חמשים אמה. כי חשב להתגבר כנגד קדושת יוה"כ שהוא יום התענית שהוא בסוד יובל הגדול שהוא שנת החמשים שעיקר קדושתו ביום כפורים. והוא סוד עוה"ב שאז יתקע בשופר גדול. שכל זה הוא בחי' תשובה בחי' תענית שעל ידי זה מכניעין החומר וכו'. והמן רצה להתגבר כנגד כ"ז וע"כ הפיל פור הוא הגורל להתגבר חס ושלום כנגד הגורל של יוכ"כ כ"ש ונתן אהרן על שני השעירים גורלות גורל א' לה' וכו'. אבל הש"י ברחמיו נתן כח לישראל שיתגברו עליו בכח קדושת התעניות שהתענו כ"ש ודברי הצומות וזעקתם וכו' כנ"ל. כי ע"י התענית מכניעין החומר וכו' שהוא בחי' זוהמת המן עמלק ומעלין הנפש וכו'. וע"כ נתלה דייקא על זה העץ הגבוה חמשים אמה כי מפלתו היתה משם דייקא ע"י שזכו להתענות עד שהמשיכו ע"י התעניתים קדושת יוה"כ בחי' יובל בחי' שנת החמשים שנה. ועל ידי זה נפל הוא וזרעו ותלו אותו ובניו על העץ הזה דייקא ופור המן נהפך לפורינו. וע"כ קראו לימים האלה פורים דייקא ע"ש הפור כי נתהפך הגורל עליו כי ע"י התעניתים המשיכו קדושת יוה"כ קדושת הגורל של יוה"כ כי עיקר הכנעתם היה ע"י התענית וכו' כנ"ל. וזה שמובא בזוה"ק שפורים הוא בבחי' יוה"כ כנ"ל: