# הכשר כלים ד
הכשר כלים ד
Source: https://ajew.org/reader/likutay-halachos/4/60
## Segment 2
אות ב הלכות הכשר כלים ובו ענין ספיר' ושבועות על פי התורה ויהי' נא פי שנים ברוחך אלי (בל"א) סי' ס"ו) ע"כ כל התורה:
Section 1
## Segment 3
כי קודם שמוציאין מכח אל הפועל אזי הכח והפועל אחד וכו'. וצריך כל אחד להשתדל והלוציא מכח אל הפועל לפתוח הידים שיהיה נמשך ונפתח הרוח דלתתא מן הרוח דלעילא וכו' וכו'. וכל המצות ועבירו תלויים בזה וכו' ע"ש. ולהוציא מכח אל הפועל הוא ע"י הדיבור וכו' וזה זוכין ע"י אמת וכו' וצרייכן לעשות נקודות להאותיות והם נעשין על ידי הכיסופין והחשק דקדושה שעל ידי זה משברין כל המניעות שבעולם אם מתגבר שיהיה לו חשק חזק כפי המניעה. כי המניעה לא באה אלא בשביל החשק וכו' וכו' ע"ש כ"ז היטב:
And this is the aspect of the prohibition of chailev that is forbidden for eating. And in the korbanos , the chailev specifically ascends as a pleasing aroma. For the essential korban is the chailev that ascends to the Most High. For chailev is an expression of "maitav" [the best/choicest] . And as it is written: "For the best of all the land of Mitzrayim is yours... and eat the fat [ chailev ] of the land" (Beraishis 45:18-20) . For the chailev suckles from the aspect of the above-mentioned good. For the essential chailev is upon the kesalim and kla'yos [kidneys] , and the kidneys are the organs of procreation, and there is the place of aitzah [counsel] . For kla'yos yo'atzos [the kidneys give counsel] (as our Sages of blessed memory said, Berachos 61a) . For the thought in the brain is drawn down to the kidneys, and there the counsels are formed, etc. (And see elsewhere regarding this.)
## Segment 4
כי כל אדם צריך לעסוק בתיקון הבריאה כי הכל צריך תיקון. כי אע"פ שהש"י כבר ברא את כל הבריאה אבל הכל נברא מחוסר תיקון כידוע. כי הכל נברא בשביל האדם שהוא איש הישראלי שהוא יעסוק בתיקון הבריאה ויהי' נחשב כאלו הוציא את הבריאה מכח אל הפועל כפי תיקון מעשיו ע"פ התורה הקדושה שבשביל זה נברא הכל. כי כל הבריאה בגין דישתמודעין לי' כדי שיכירו וידעו אותו ית' על כל דבר ודבר של הבריאה וכל זמן שאין אדם לעסוק בזה אזי נחשב כל הבריאה לתוהו ובוהו ועל זה נאמר לא תהו בראה לשבת יצרה שיהיה העולם מיושב מבני דיעה היודעים ומכירים את רבונם ע"י כל פרטי הבריאה. וזה בח'י כלל התורה והמצות שבשביל זה נברא הכל כי כפי המצוה שמקיים איש הישראלי כמו כן הוא מוציא חלק מהבריאה מכח אל הפועל. למשל כשמקיים מצות ציצית אזי לפי הקדושה והטהרה וידיעת אלקותו ית' שממשיך ע"י קדושת מצות ציצית כמו כן הוא מתקן חלק מהבריאה ונחשב כאלו עתה הוציא זה החלק מהבריאה מכח אל הפועל וכן בשארי כל המצות. ועל כן היה כל העולם תלוי עד ששה בסיון שקיבלו ישראל את התורה כמ"ש נמוגים ארץ וכל יושביה אנכי תכנתי עמודיה סלה. כשדרז"ל מקרא זה על מתן תורה שאז נתבסס ונתקיים העולם. כי קודם קבלת התורה נחשב כל העולם לתוהו ובוהו וכאלו עדיין לא נברא כלל. וזהו בחי' אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ודרז"ל באברהם. כי רק כשבא אברהם אבינו לעולם שממנו התחיל המשכת דרך התורה בעולםך, אז דייקא נאמר בהבראם כי מאז מתחיל הבריאה כאלו אז נברא העולם. וכן ארז"ל על פ' בוראך יעקב, עולמי עולמי מי בראך יעקב בראך שהם כלל ישראל שכל אחד מישראל כפי קדושתו כפי קיומו את התורה כמו כן נחשב כאלו הוא ברא את העולם ונחשב שהוא מוציא מכח אל הפועל את הבריאה כפי מדריגתו. כי עיקר תיקון הבריאה עיקר בחי' מוציא מכח אל הפועל הוא להוציא הדעת והשכל דקדושה מכח אל הפועל כמ"ש במקום אחר שיש שכל בכח ויש שכל בפועל. ועיקר השלימות להוציא השכל האמתי דקדושה מכח אל הפועל לגלות אלקותו בעולם שזה עיקר תיקון הבריאה וקיומו כי כולם בחכמה עשית. כי עיקר שלימות כל פעולה הוא שידע מי פעלו ועשאו שיתקיים וידע כל פעול כי אתה פעלתו וכו' וכמ"ש מי פעל ועשה קורא הדורות מראש וכו':
And the essential good is in the innermost depths of thought, and is drawn to the place of counsel — the aspect of kla'yos yo'atzos . For Yisrael arose in thought first, and in them He consulted and took counsel in the creation of His world. That is, first they arose in thought, and afterward they were drawn to the aspect of the place of counsel, as it were, and then He consulted and took counsel in them.
## Segment 5
כי עיקר השלימות שיתפתחו הידים ויהי' ניכר ונגלה הרוח דלתתא ויצא מכח אל הפועל מהרוח דלעילא כמ"ש שם. אבל העיקר שאחר התפתחות הידים שהם בחי' ב' הרוחות ב' היודין הנ"ל יהיו עדיין גם אח"כ קשורים ומיוחדים בתכלית היחוד שיהי' הרוח דלתת' מושך ומקבל חיות בכל רגע מהרוח דלעילא דהיינו שהרוח דלתתא בחי' פועל ידע ויכיר בכל פעם מי למעלה ממנו כמ"ש דע מה למעלה ממך שידע שכל חיותו וקיומו מהרוח דלעילא ועל ידי זה נמשך עלי ובכל פעם חיות מהרוח דלעילא ועל ידי זה הוא בחי' מוציא מכח אל הפועל בכל פעם שמוציא חיות וקיום הבריאה מלמעלה מחדש בכל עת וכל זה נעשה ע"י קיום התורה והמצות כנ"ל. כי להיפך כשח"ו עובר עבירה אזי נסתלק החיות דקדושה מהפועל וחוזר לעמל' ונעלם בהכח ונשאר כמת בלי חיות ואזי שורה עליו רוח הטומאה חס ושלום כפי פגמו ועליו נאמר ונרגן מפריד אלוף, כי כל עני ןהנ"ל כלול בתמונת אל"ף כמ"ש שם כי הרוח דלעילא בחי' יו"ד בראש הוא יו"ד שעל האל"ף והרוח דלתתא שהוא יו"ד בסוף הוא בחי' יו"ד שתחת האל"ף והקו שבאמצע הואבחי' וא"ו בחי' פתח וכו' כמ"ש שם. ועיקר השלימות כשהיו"ד בסוף מקבל מהיו"ד שבראש ע"י הוא"ו שבאמצע. אבל כשעובר עבירה חס ושלום פוגם בהתפתחות הידים כמ"ש שם ואזי נסתלק החיות מהפועל ואין היו"ד שלמטה יכולה לקבל חיות דקדושה מהיו"ד שמלעלה וע"כ הוא נרגן מ פריד אלוף שעושה פירוד בין האל"ף. כי עיקר היחוד והתיקון הוא בבחי' והחיות רצוא ושוב שיהי' נפתחין הידים שהם הב' יודי"ן ואעפ"כ יהי' מקושרים ומיוחדים בתכלית היחוד. אבל כשפוגמין חס ושלום שאזי נסתלק החיות מהפועל וחוזר ונתעלם בהכח אזי נשאר הפועל נפרד משורשו ושורה עליו רוח החיצוני ומקבל חיות דרך הסט"א. זהו עיקר הפירוד בחי' נרגן מפריד אלוף חס ושלום. ועיקר הפירוד והפגם הוא פגם האמונה כי ע"י כל עבירה נמשך פגם אמונה שנעלם ממנו שהפועל נמשך מהכח ואינו מכיר וזוכר מי בראש. וע"כ יש תקנה בתשובה ועיקר התשובה שישוב מיד לשורשו בבחי' אלכה ואשובה אל אישי הראשון שיזכיר א"ע אחר כל הפגמים שפגם בעוונותיו המרובים. אעפ"כ בכל מקומות ממשלתו יתברך ובכל מקום שנדחה ונפל לשם. גם שם מקבל חיות רק מהש"י ויקשר א"ע בכל מקום שהוא להשי"ת. וכ"ז א"ז לזכות כ"א ע"י צדיקי אמת ותלמידיהם שזכו לבחי' פי' שנים הנאמר בהתורההנ"ל. כי זה כלל כי כשאדם מקלקל ופוגם חס ושלום א"א לו לתקן ע"י אותה הבחי' בעצמה שפגם שם רק הוא מוכרח לקבל התיקון ממקום הגבוה ביותר מהמקום שפגם בו ועל ידי זה יתתקן, וזה עיקר בחי' תשובה שהיא גבוה מהתורה וכשרז"ל במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקי' גמורים יכולים לעמוד שם. כי א"א לו לשוב לשרשו כי אם ע"י שיקבל חיות ותיקון ממקום הגבוה יותר. וע"כ באמת א"א להתתקן כ"א ע"י הצדיק הגדול האמתי וכל מה שפגם וקלקל יותר הוא צריך רבי גדול יותר כמ"ש בהתורה מישרא וכו'. וע"כ עיקר תיקון התשובה הוא ע"י בחי' פי שנים הנ"ל דהייטנו כשזוכה לבא אל הצדיק בכל פעם, שעל ידי זה זוכה לבחי' פי' שנים כמ"ש שם שעל ידי זה נמשך עליו קדושה וחיות ממקום גבוה ועליון מאד בכל פעם יותר, ועל ידי זה יכול להתתקן בכל פעם אף אם עובר עליו מהשעובר. כי בעינין שנים הנ"ל יש דברים בגו כי אף ע"פ שהוא נמוך וקטן במעלה מאדג מאד ויודע בעצמו שאין בו נקודה כטיפה מן הים מקדושת ומעלת והשגת רבו אף עפ"כ דברי התורה הזאת אמת ויציב. כי אעפ"כ אם הוא רגיל לפני רבו בכל פעם מקבלו נפשו בהעלם ובאכסיא בחי' פי שנים שנמשך על רבו וכו' כ"ש שם שעל ידי זהדייקא יש לו כח להתקיים ולהתתקן כי הש"י גדול מאד ולגדולתו אין חקר והוא ית' חושב מחשבות לבל ידח ממנו נדח. וכל מה שהאדם חותר ומתייגע למצוא דרך לשוב להש"י אע"פ שאינו עולה בידו אין שום יגיעה נאבדת חס ושלום כי לית רעותא טבא דאתאביד והעיקר הוא התקרבות לצדיקי אמת ואנשיהם. כי עיקר שלימות הצדיק האמת הוא שאינו עומד על מדריגה אחת רק בכל פעם הוא עולה מדרגא לדרגא לדרגאשזה בחי' הסתלקות כ"ש שם. ומי שזוכה לעמוד לפני צדקי כזה בכל פעם נמשך עליו בכל פעם בחי' על ידי זה מקבל חיות בכל פעם ממקום גבוה יותר. כי בכל פעם נמשך עליו בחי' הארת פי שנים ממדריגה גבוה כפי המדריגה שזכה הצדיק לעלות ולהסתלק אלי עתה. ועל ידי זה אין שום קלקול ופגם שלא יוכל להתתקן רק העיקר שלא יתרחק מהצדיק לעולם חס ושלום בכל מה שיעבור עליו:
It follows that the essential good — which is the aspect of the neshamah of Yisrael — is drawn to the place of counsel, which is the aspect of kla'yos yo'atzos , which are the organs of procreation. And therefore sometimes, when the good is very suppressed among them and they do not allow it to emerge, then the good goes out in the seed of the born. For when the good is drawn in the aspect of procreation — which is in the aspect of kla'yos yo'atzos , which are the organs of procreation — then the evil cannot overpower it. For there, in the aspect of the place of counsel that is the organs of procreation, there is the aspect of the root of the good that arose in thought first, and in it He consulted and took counsel, etc. — the aspect of aitzah , etc., as mentioned above.
## Segment 7
אות ד וזה בחי' ל"ג בעומר בחי' הילולא דרשב"י בח'י גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם. כי הצדיק הגדול מתייגע כל ימיו ביגיעות עצומות מאד בשביל תקנות ישראל להשיבם כולם לאביהם שבשמים. אבל הבעל דבר מתגרה מאד מאד בנפשות ישראל בפרט בסוף הגלות הארוך המר הזה ומחטיא אותם בכל פעם יותר אבל הצדיק הזה אינו מניח את מקומו ועולה בכל פעם למדריגה גבוה ועצומה יותר ויותר. ומשיג וממשיך חסדים גדולים ורחמים רבים יותר ויותר בכל פעם עד שיכול תקן גם הפגמים והקלקולים האלו. כי כל מה שעולה למדריגה גבוה יותרומשיג גדולת הבורא יתברך יותר הוא משיג חסדו ורחמיו וטובו יותר. כי עיקר גדולתו ית' הוא רחמיו וחסדיו יתק כי חסד נקרא גדולה כ"ש לך ה' הגדולה זה חסד כידוע. אבל בעונותינו הרבים מתגבר הבעל דבר כ"כ כ"כ עד שצריך הצדיק לעלות למדריגה גבוה כזאת שא"א לעלות אליה בחיים חיותו בשום אופן. ע"כ ההכרח שיסתלק בשביל זה ואז עולה למקום שעולה עד אשר לא ישקוק כ"א כלה הדבר שיגמור מה שהתחיל שיתקן הכל יהיה איך שיהי'. וזה בחי' הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואנשי חסד נאספים באין מבין כי מפני הרע נאסף הצדיק. שעיקר הסתלקות הצדיק הי' מפני הרע שהדור קלקלו כ"כ עד שא"א לתקנם כ"א ע"י הסתלקותו כנ"ל אבל ע"י הסתלקותו כנ"ל אבל ע"י הסתלקותו יתקן הכל כל מי שירצה להתקרב לתורתו הקדושה שהשאיר ע"י ספריו הק' הק' ותלמידיו הכשרים שקיבלו ממנו בחי' פי שנים כנ"ל אע"פ שהם קטנים במעלה וכנ"ל אעפ"כ הארת בחי' פי שנים שהוא בחי' הארת הרוח דלעילא שנמשך בכל עת שעלה ונסתלק מדרגא לדרגא, בפרט בחי' הארת הרוח דלעילא שנמשך בעת הסתלקותו ממש, ז אינו נפסק לעולם כי גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם. וזהו תוקף השמחה של הילולא דרשב"י ביום הסתלקותו הקדוש. אע"פ שלכאורה היה ראוי לבכות מאד ביום הסתלקותו, אך אעפ"כ נוהגין לשמוח מאד ועיקר השמחה הואשאנו שמחים בהשארת תורתו הק' שהשאיר לנו ס' הזוהר הק' שעל ידי זה יפקון מגלותא. וע"כ עיקר קיום העולם הוא בזכות הצדקיים שוכני עפר כ"ש בזוה"ק אלמלא תפילת הצדיקים שמתו שמתפללים על החיים לא הוי מתקיימא עלמא. וע"כ אפי' משה רבינו ע"ה כשהתפלל על ישראל ביקש בזכות אבות כ"ש זכור לעבדיך לאברהם וכו'. וכן עיקר גאולת מצרים היה בכח עצמות יוסף כ"ש ויקח משה את עצמות יוסף עמו. כי בסוף כ"ש ויקח משה את עצמות יוסף עמו. כי בסוף הגלות מתגברת הס"א ומתפשטת לאורך ולרוחב כ"כ בבחי' ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו כוו' עד שא"א להכניעה ולהשפילה כ"א בכח הצדיקים שנסתלקו שהם גדולים במיתתן יותר מבחייהם שעולים עד אין סוף וגומרים ישועות ישראל בשלימות מה שלא היו יכולים בחייהם. בפרט עתה בסוף הגלות האחרון הארוך המר הזה שאין לנו על מי להשען כ"א על אבינו שבשמים ועל זכות וכח כל הצדיקי אמת שוכני עפר וכנ"ל. וכ"ש טובתי בל עליך לקדושים אשר בארץ המה ואדירי כל חפצי בם:
It follows that the essential aspect of the good is in the aspect of kla'yos yo'atzos , which are the organs of procreation. And there is the essential chailev that covers over the counseling kidneys. And therefore chailev is an expression of maitav [choicest], as mentioned above. For it suckles from the aspect of the above-mentioned good, which passes and goes through the organs of procreation, which are kla'yos yo'atzos , as mentioned above.
## Segment 9
אות ה אבל א"א לינק ולקבל מהשארת תורתם הקדושה של הצדיקי אמת כ"א ע"י שבירת מניעות. ע"י עוצם החשק והכיסופין להתקרב לנקודות האמת. וכ"ש שם ענין זה באריכות בהתורה הנ"ל ע"ש. וזה בחי' עומר שעורים וספירה קודם קבלת התורה כי על ידי הנפת העומר שעורים ממשיכין קדושה על ישראל שיהיה להם כח לשבר כל המניעות העצומות המשתטחים בכל פעם למנוע להתקרב לנקודת האמת. כי שעורים מאכל במהה שהיא העדר הדעת שהוא בחי' מניעות. כי עיקר כל המניעות הם מניעות המוח כמ"ש במ"א. כי מי שיש לו ישוב הדעת אמתי ואינו רוצה להטעות א"ע בודאי יבין היכן האמת ובודאי לא יהי נחשב לו שום דבר למניעה אף אם יעבור עליו מה וישבר הכל ע"י תוקף חשקו וכיסופיו ורצונו החזק אל האמת. כי המניעה הוא רק בשביל החשק כמ"ש שם. וע"י הנפת העומר שעורים זוכין לזה להמתיק הדינים לבטל המניעות להניף המניעות בחי' שעורים למעלה שיתהפכו כל המניעות לתתוקף החשק והרצון שעל ידי זה ישבר כל המניעות ויתקרב אל הקדושה שהוא בחי' קבלת התורה בשבועות. כי עיקר קבלת התורה היה ע"י בחי' ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלקים שהוא בחי' שבירת המניעות ע"י הדעת שיודעין שגם בהמניעה בעצמה נסתר הש"י כמ"ש בסי' קט"ו ע"פ זה ע"ש (בליקוטי ח"א) :
And therefore the essential korban is the chailev . For the essential korban is to extract and elevate the tov hakavush from among the nations and the Sitra Achara — to extract it and elevate it to its root. For the korban comes on account of sin. And through the sin, good and evil become mixed, and the good falls into exile among the nations and the Sitra Achara , according to the nature of the sin, G-d forbid. And for this one brings a korban — in order to refine and elevate the tov hakavush and elevate it to its root.
## Segment 11
אות ו וזה בחי' ספירה שסופרין הימים הם בחי' מוציא מכח אל הפועל כי שבעה שבועות של ימי הספירההם כנגד ז' ימי בראשית שכל יום כלול משבעה. ובכל יום היה בו בריאה מיוחדת שהוא בחי' מוציא מכח אל הפועל. וע"כ צריכין לכוין בכל יום לתקן הבריאה שהיה באותו היום כמובן בכוונות לכוין בכל יום מהשבוע כפי הבריאה שהיה באותו היום. ועל כן היו אנשי המעמד עוסקין בכל יום בפ' בראשית והיו קורין הבריאה של אותו היום כשרז"ל. כי עיקר הבריאה שבכל יום מז' ימי בראשית היה בשביל ישראל שיעסקו בתורה שעל ידי זה יהיה עיקר תיקון הבריאה שבכל יום שאז דייקא יהיה נחשב כאלו אז יצא מכח אל הפועל חלקי הבריאה שבאותו היום וכנ"ל. ועל כן קודם מתן תורה סופרין הימים לעומר להמשיך תיקון השבעה ימים שבהם היתה כל הבריאה לתקן ולזכך הימים שנוכל להוציא בהם קדושת כל הבריאה מכח אל הפועל שזה זוכין על ידי הנפת העומר כי א"א להוציא כל הדברים שבקדושה מכח אל הפועל שעל ידי זה עיקר יציאת כל הבריאה מכח אל הפועל כנ"ל כ"א על ידי שבירת מניעות כנ"ל שזה זוכין על ידי הנפת העומר שעורים כנ"ל. וע"כ סופרין כל הימים לעומר קודם מתן תורה כדי שנזכה להמשיך מחדש כל שבעת ימי הבריאה שבהם יצאה הכל מכח אל הפועל לקשר כולם לבחי' הנפת העומר שהוא בחי' שבירת מניעות שעל ידי זה נזכה לקבלת התורה שעל ידי זה עיקר יציאת כל הבריאה מכח אל הפועל כי כל העולם תלוי עד ששה בסיון וכו' וכנ"ל:
For the korban is in the aspect of "wealth adds many friends" (Mishlai 19:4) , as mentioned above — which is the aspect of tzedakah . For the korban is what one vows and gives as a sacrifice from the labor of one's hands — which is the aspect of tzedakah . And also from all the korbanos , a portion reached the Kohain . For even from the olos [burnt offerings] , the Kohain would receive the hides. And the Kohain is a man of chesed , a man of shalom , as it is written: "Behold, I give him My covenant of peace; and it shall be for him and for his seed after him a covenant of eternal kehunah " (Bamidbar 25:12-13) . And he is the aspect of the tzadik and the Rav of the generation, as it is written: "For the lips of the Kohain shall guard knowledge" (Malachi 2:7) . And our Sages of blessed memory expounded (Moed Katan 17a) : "If the Rav resembles," etc.
## Segment 13
אות ז וזה בחינת טבילת כלים. וזה בחי' עוצחם מעלת טבילת מקוה של ישראל שא"א לצאת מטומאה לטהרה כ"א ע"י טבילת מקוה. כי מבואר בהתורה הנ"ל שכל אדם יש לו חיות למטה וחיות למעלה שהם בחי' הרוח חיים דלתתא והרוח חיים דלעילא שזהו בחי' נח נח, נח לתתא נח לעילא. והם בחי' הב' יודין המבוארים שם אח"כ שהם בחי' יו"ד בראש ויו"ד בסוף שהם בחי' ב' הידים שבהם נבראו שמים וארץ וכל אשר בהם שהם בחי' כח ופועל. ועיקר חיות של כל אדם הוא על ידי שהרוח דלתתא מושך ומקבל חיות דרך הקדושה מהרוח דלעילא. וזה זוכין ע"י תורה ומצות שהם עיקר החיים כמ"ש כי הוא חייך ואורך ימיך. כי עיקר החיות שנקראים חים באמת הוא, לקבל ולהמשיך תוספות רוח חיים דקדושה מלמעלה בכל עת בבחי' כי אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך, יוסיפו לך דייקא כנ"ל. וזה אין זוכה בשלימות כי אם הצדיקים האמתיים שמקיימי' כל התורה בשלימות בתכלית המעהל שעל ידי זה יש להם כח לקבל תוספות רוח חיים דקדושה מלמעלה בכל עת, ועל ידי זה מתאחד ומתקשר הרוח דלתתא עם הרוח דלעילא בקשר אמיץ תמיד ונמשך עליו רוח חיים מהרוח דלעילא להרוח דלתתא בהדרגה ובמדה באופן שיוכל לקבל כל ימי חיותו ולא יסתלק חס ושלום על ידי זה ע"י ריבוי אור. כי עצם החיות של הרוח דלעילא א"א לקבל בזה העולם בזה הגוף כלל. כמבואר שם בתחלת התורה הנ"ל. רק ע"י תורה ומצות מתקנים בחי' כלים בקדושה ובטהרה באופן שיכול לקבל החיות מהרוח דלעילא כראוי במדה כנ"ל. וזה בחי' התפתחות הידים בקדושה בחי' פותח את ידיך יודי"ך המבוארשם שזהו בחי' מוציא מכח אל הפועל שמוציא החיות בכל פעם מהיו"ד בראש שהוא בחי' הרוח דלעילא להרוח דלתתא שהוא בחי' יו"ד בסוף. והצדיק הולך בכל פעם מדרגא לדרגא וממשיך בכל פעם חיות מבחי' גבוה יותר כי גם היו,ד בראש בחי' הרוח דלעילא שהיא בחי' כח נחשב בחי' יו"ד בסוף בחי' רוח דלתתא בחי' פועל נגד המדריגה שלמעלה ממנה. כי בענין כח ופועל יש כמה בחי' אפי' בגשמיות מכ"ש ברוחניות כי יש בחי' כח ופועל אצל השכל כי יש שכל בכח ויש שכל בפועל כנ"ל. וכן יש כח ופועל בגופים גשמיים. למשל חתיכת עץ קודם שעושין ממנה הכלים שיכולים לעשות ממנה אזי נחשבים אלו הכלים בכח ואח"כ כשעושין הכלים מהעץ נחשב שיוצא מכח אל הפועל. אבל בודאי כל העץ כולו הוא בחי' פועל נגד הכח שהיה בו בתחלה. וגם פנימיות הרוחני של העץ שהוא עיקר הכח של זה העץ גם הוא נחשב בחינת פועל נגד המדריגה שלמעלה ממנו. כי כל חיות הצומח נחשב בחי' גשמי בחי' פועל נגד חיות הבעל חי שגבוה ממנו שנחשב נגדו בחי' כח בחי' חיות דלעילא כי חיות הבעל חי הוא מבחי' בריאה וחיות הצומח מבחי' יצירה וחיות בריאה כנגד חיות דיצירה הוא בבחי' חיות דלעילא כנגד בחי' חית דללתא שהם בחי' כח ופועל כנ"ל וכן מדרגא לדרגא עד לעלה מעלה עד תכלית המעלה עד א"ס ב"ה. והצדיק עולה בכל פעם מדרגאלדרגא ומקבל חיות מבחי' גבוה יותר וכשעולה מדרגא לדרגא אז הוא בחינת הסתקלות. ואז יורד הרוח דלעילא ונתאחד בו הרוח דלתתא ועל ידי זה נסתלק ממנו וזוכה לקבל אח"כ חיות ממדריגה גבוה יותר ואז יכולים התלמדיים לקבל ממנו בחי' פי שנים כמ"ש שם ע"ש. אבל מחמת שאז עדיין לא הגיע זמנו להסתלק ולמות ממש רק להסתלק מדרגאלדרגאע"כאינו יורד הרוח דלעילא לגמרי כדי שלא יסתלק וימות חס ושלום. רק שיורד באופן שיסתלק חיותו מדרגא לדרגא וישאר בחיים. וכן בכל פעם שעולה ומסתלק מדרגא לדרגא עד מגיע זמנו להתסקל ממש אזי יורד הרוח דלעילא לגמרי ומתאחד עמו הרוח דלתתא ועל ידי זה הוא מת ומסתלק מן העולם. ואז עיקר המשכת פי שנים לתלמידיו למי שזוכה לראות אותו לוקח מאתם כמ"ש שם. אבל באמת הצדיק גם בעת מיתתו והסתלקותו ממש אינו מסתלק מן העולם לגמרי חס ושלום. כי עדיין נשאר בהעלם חיות נפלא בתוך גופו הקדוש והנורא שהוא בחי' הבלי דגרמי שנשאר אפי' אצל כל אדם שעל ידי זה מקבל עונשו ושכרו. אך אצל אדם פשוט מכ"ש כשמת עם עבירות חס ושלום בלא תשובה אזי זה החיות נעקר משרשו ואינו יכול לחבר הנפש עם הרוח וכו' שזהו בחי' כרת חס ושלום ועל ידי זה עיקר עונשו ואפילו מי שאינו חיב כרת רק שאינו מזוכך כראוי הוא צריך לסבול יגיעות ומרירות הרבה קודם שזוכה לחזור ולקשר זה החיות לשרשו. אבל הצדיק בפרט הצדיק הגדול במעלה שזיכך עצמו מכל וכל הוא אינו מת כלל כשרז"ל. כי צדיקים במיתתן קרויים חיים כי גם אחר הסתלקותו מקושר ומיוחד בחי' חיות גופו שהוא הבלא דגרמי בעצם חיות דקדושה ומקושר ומיחוד כל חיותו עד לעילא לעילא וכו' ואז הוא עוסק בתקון נפשות ישראל יותר מבחייו מחמת שאז עולה בכל פעם למדריגות גבוהות ונפלאות ונשגבות כ"כ עד שיכול לתקן הכל. וזה בחי' מעלת קברי הצדיקים אמתיים כי שם על קברו שורה השארת נפשו הקדושה כמבואא בכתבי האריז"ל ונפשו קשורה למעלה למעלה כי אחר הסתלקותו אז עירק התדבקות הרוח דלתתא בהרוח דלעילא כי בחיים היה בלתי אפשר שירד הרוח דלעילא לגמרי וכנ"ל. ואז הוא עיקר המשכת פי שנים כנ"ל ועל ידי זה הכל יכולין להתתקן. כי עיקר התיקון ע"י בחי' המשכת פי שנים כי מי שקלקל א"אל התתקן על ידי זה החיות בעצמו שפגם בו מאחר שלשם הגיע פגמו וההכרח להמשיך תקוונ ממקום הגבוה שזה עיקר בחי' תיקון התשובה שעיקר התיקון נמשך ממקום הגבוה ביותר. וכן כל מה שפגם יותר ויתר חס ושלום הוא צריך להמשיך התיקון ממקום הגובה עוד יותר. עד שיש שפגמו כל כך בפרט עתה בדורות הללו שא"א להם להתתקן כ"א ע"י כח הצדיקים שוכני עפר שע"י שבאים על קבריהם הק' יכולים להמשיך שהם בחי' הארת פי שנים שנמשך מבחי' גבוה ועצומה מאד שע"י זה גם הוא יכול להתתקן אפי' אם הוא כמו שהוא. כי הצדיק גם אחר הסתלקותו הוא גם כן עולה ומסתלק בכל פעם מדרגא לדרגא גבוה יותר בבחי' ילכו מחיל אל חיל כשרז"ל צדיקים אין להם מנוחה וכו' ובשעת הסתלקות יכולין לקבל פי שנים. ועל כן בכל פעם שבאים על קברו הקדוש יכולין לקבל בחי' הארת פי שנים ממקום גבוה מאד שעל ידי זה גם הוא יכול להתתקן. אבל העיקר שצריכין לשבר מניעות הרבה קודם שזוכין לזה לבא אליו כי המניעות רבים ועצומים מאד בלי שיעור ועיקר הוא מניעת המוח. וגם מה שיש שאינם מאמינים בעצמם שהם יוכלו לקבל תיקון לפי עוצם ריבוי קלקולם בכל פעם בלי שיעור אף על פי שתולין הקלקלה בעצמם גם ההוא בחי' מניעת המוח שאינם מאמינים בגדולת חסדי הש,י אשר לא תמנו ולא כלו לעולם ובגדולת הצדיקי אמת שיש להם כח לתקן הכל בכל פעם יהיה איך שיהיה בפרט אחר הסתלקותם שעולים בכל פעם למדריגות עצומות כ"כ וממשיכים חסדים נפלאים חדשים בכל פעם עד כל מי שחפץ לקבלם יכול לזכות על ידם ולהתתקן אף אם הוא כמו שהוא:
It follows that through a person vowing and giving a korban — which is the aspect of tzedakah — through this is made the aspect of avir hanach v'hazach (as is explained in the above-mentioned discourse) . For the korbanos make shalom , which is the aspect of "wealth adds many friends," through which is made avir hanach v'hazach , as mentioned above.
## Segment 15
אות ח וזה בחי' לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבוש שנים. ודרז"ל לשון שניים. היינו שעיקר התיקון ע"י בחי' פי שנים הנ"ל. וזה בחי' ממרחק תביא לחמה שעיקר התיקון צריכין לקבל ממרחק מבחי' הגבוה ורחוקה ממנו מאד וכל מה שקלקל יותר הוא צריך לקבל התיקון במחי' הגבוה ורחוקה יותר ויותר. וע"כ א"א להתתקן כ"א ע"י הצדיק הגדול במעלה יותר. וכל מה שהוא חולה ביותר הוא צריך רבי גדול ביותר כמ"ש בהתורה מישרא (סימן ל') כי צריכין לזה רבי גדולת שיהיה צדיק וחכם בחכמה אמתיית במעלה מופלגת ועצומה מאד מאד שידע איך להמשיך תקונו מבחינה גבוה ורחוקה מאד באופן שיוכל לתקן מקולקל כמותו. וזהו בחי' מרחוק ה' נראה לי מרחוק דייקא וכנ"ל. וזה בחי' אתה ידעת שבתי וקומי בנתה לרעי מרחוק. וזה בחי' אנכי ה' נראה לי מרחוק דייקא וכנ"ל. וזה בחי' אתה ידעת שבתי וקומי בנתה לרעי מרחוק. וזה בחי' אנכי לה' אנכי אשירה ופרש"י אנכי אנכי כפול שמעתי מדרש אגדה קפח הקב"ה שכר תבור וכרמל וכו' א"ל הקב"ה סוף שאני פורע לכם כפלים נאמר בסיני אנכי ה' אלקיך בתבור יאמר אנכי אנכי כו'ו ובכרמל יאמר כפול ה' הוא האלקים וכו'. כי דבורה הנביאה החזירהאת ישראל בתשובה שעל ידי זה היתה תשועתם אז כמ"ש שם תחלה בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם וכו' ופרש"י בהתנדב לבם לתשובה וכו'. וע"כ אמרה אחר"כ בשירתה אנכי אנכי כפול בחי' פי שנים הנ"ל כי עיקר תיקון התשובה הוא על ידי בחי' פי שנים כנ"ל. וכן אליהו שהיה צריך להחזיר את ישראל בתשובה לבטל הע"ז ולהודיעם כי ה' הוא האלקים ע"כ הי' עיקר התיקון ע"י שהמשיך בחי' פי שנים בחי' ה' הוא האלקים ה' הוא האלקים ב' פעמים. וזה כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב וכו' שנאמר על ימינו אלה על סוף הגלות האחרון המר הזה שהצרות מתחדשות מאד ר"ל ואין מי יעמדו בעדינו וכו' ואין לנו על מי להשען כ"א על אבינו שבשמים ועל כח וזכות הצדיקים שוכני עפר כנ"ל. וזהו שסיים שם ראו עתה כי אני אני הוא, אני אני דייקא ב"פ אני בחי' פי שנים הנ"ל. וזהו ג"כ בחי' אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך למעני וכו' ב"פ אנכי וכנ"ל. כי מחילת עונות שהוא עיקר ישועת ישראל הוא על ידי בחי' פי שנים וכנ"ל. וזה בחי' שתי הלחם של שבועות, וזה בחי' משנה לחם של שבת, וזה בחי' לכן בארצם משנה ירשו, וזהו בחי' כי כפלים לתושיה. כי הצדיק זוכה תמיד לבחינת פי שנים. כי אע"פ שזה המקרא ויהי נא פי שנים ברוחך אלי נאמר על התלמיד וכמו שפירש הענין אדמו"ר ז"ל בהתורה הנ"ל שעל ידי הסתלקות הצדיק באיזה בחינה מקבל התלמיד בחינת פי שנים וכנ"ל, אעפ"כ בודאי גם הצדיק בעצמו זוכה אז לבחי' פי שנים בבחינה גבוה ונשגבה מאד. כי הוא עולה ונסתלק למדריגה גבוה יותר ויותר שהוא בחי' פי שנים ממש נגד המדריגה שבתחלה. רק שגם התלמיד מקבל איזה הארת פי שנים ברוחו של רבו שנקרא פי שנים נגד רוח רבו שבתחלה כ"ש שם. אבל עיקר פי שנים זוכה רבו בשלימות בכל פעם ועל ידי זה ממשיך תיקונים נפלאים לכל המקורבים אליו על ידי שמאיר עליהם ג"כ בחי' הארת פי שנים שעל ידי זה עיקר תיקונם. כי א"א לתקנם על ידי השגות נמוכות כ"א ע"י הארות והשגות עצומות שהם בחי' פי שנים וכנ"ל:
And therefore the essential place of all the korbanos is only in Eretz Yisrael and Yerushalayim and the Bais HaMikdash . For Eretz Yisrael is the aspect of avira dakya [pure atmosphere] , the aspect of avir hanach v'hazach . For the air of Eretz Yisrael makes wise, and shalom and love are through the completeness of da'as (as Rabbainu of blessed memory wrote many times) — the aspect of: "And the wolf shall dwell with the lamb, and the leopard shall lie down with the kid," etc. (Yeshayahu 11:6) — "for the earth shall be full of knowledge," etc. (Yeshayahu 11:9) . And therefore the air of Eretz Yisrael , which makes wise — through this, there is the essential love and shalom , which depends on da'as and chochmah , as mentioned above. And this is the aspect of: "And I shall give peace in the land" (Vayikra 26:6) . For the essential shalom is in Eretz Yisrael , as mentioned above. And through the shalom and love that is in Eretz Yisrael specifically, through this the atmosphere there is tranquil and pure — the aspect of avira dakya .
## Segment 17
אות ט וזה בחי' קדושת שבתות וימים טובים ור"ח שיש בהם קרבן מוסף וכן כל הימים שיש בהם תוספות קדושה כי כל יום שיש בו תוספות קדושה זה בחי' פי שנים נגד יום חול שע"י זה עיקר התיקון. ועל כן עיקר שלימות אישר הישראלי להמשיך קדושת שבת בכל ימי החול כדי להמשיך בחי' הארת פי שנים גם בימי החול וכנ"ל. ועל כן צריכין להשלים פרשיותיו שנים מקרא ואחד תרגום כי דייקא ע"י שנים מקרא בחי' פי שנים יכולין לתקן ולברר בחי' התרגום שהוא בחי' עץ הדעת טו"ר ששם עיקר הבירור והתיקון כי משם כל יניקת הס"א שע"י זה באים כל הקלקולים חס ושלום ושם צריכין לברר ולתקן (כמו שכתו' בהתורה תפלה לחבקוק סי' י"ט). ועיקר התיקון ע"י בחי' פי שנים שהוא מתקן ומברר כל הפגמים שבאים ע"י עץ הדעת שהוא בחי' תרגום. וזה בחינת שנים מקרא ואחד תרגום וכנ"ל:
And Yerushalayim was chosen from all of Eretz Yisrael . For the essential name of Yerushalayim is on account of shalom . For it is called "Yerushalayim" on account of yirah shalaim [complete awe] , as our Sages of blessed memory expounded. For originally it was called "Shalaim," as it says: "And Malki Tzedek, king of Shalaim," etc. (Beraishis 14:18) . And likewise the Bais HaMikdash is called "Sukas Shalom" [the Shelter of Peace] . And therefore through there all the tefillos ascend to their established place heavenward. For there is avira dakya , avir hanach v'hazach , through which the tefillah ascends to its place and there is no one to confuse it.
## Segment 19
אות י וזה בחי' ה' פעלך בקרב שנים חייהו בקרב שנים תודיע ברוגז רחם תזכור. בקרב שנים דרז"ל א"ת שנים אלא שניים היינו בחי' פי שנים הנ"ל. וזהו בחי' פעלך היינו הפעולה של הש"י שהוא כלל הבריאה שהוציא מכח אל הפועל בשביל ישראל שיקיימו התורה וימשיכו חים וקיום מלמעלה לכל פרטי הבריאה שזה עיקר בחי' מוציא מכח אל הפועל המוטל עלינו בני אדם לעסוק בעולם המעשה הזה כנ"ל. ועל זה מבקש חבקוק ה' פעלך בקרב שנים חייהו שהש"י יעזרינו שימשיך חיות ע"י בחי' פי שנים לכל הפעולה של זה העולם. וזהו פעלך היינו הפעולה שהוא כלל הבריאה בקרב שנים א"ת שנים אלא שניים בחי' פי שנים הנ"ל חייהו שנזכה ע"י תפלותינו שהש"י ימשיך חיים ע"י בחי' פי שנים לכלל הפעולה שהוא כלל העולם שזהו עיקר בחי' מוציא מכח אל הפועל כנ"ל. ועיקר החיות הוא הדעת דקדושה להמשיך הארת השכל והדעת דקדושה מכח אל הפועל עד שנוכל להודיע לכל בני אדם גדלו וממשלתו ית' שהוא ית' פעל ועשה וברא הכל יש מאין המוחלט והוציא כל הבריאה בכלל ובפרט מכח אל הפועל שיקויים וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו וכו' שזה עיקר בחי' מוציא מכח אל הפועל כנ"ל. וזהו בקרב שנים תודיע שע"י בחי' פי' שנים הנ"ל תודיע לכל באי עולם כי אתה מושל בכל וכל הפעולה נמשך מאתך לבד שיקויים וידע כל פעול וכו' כנ"ל. וכל זה נמשך מהמתקת הרוגז והחרון אף שצריכין לבררו עד שיהיה נעשה ממנו רוח אוירי כוו' שהוא בחי' רוחו של משיח וכו' שעל ידי זה זוכין אח"כ להוציא מכח אל הפועל כמבואר שם היטב בהתורה הנ"ל ע"ש. וזהו שסיים ברוגז רחם תזכור היינו בחי' המתקת הרוגז והחרון אף לרחמנות שעל ידי זה נמשך כל הנ"ל עד שמוציאין מכח אל הפועל שזהו בחי' ה' פעלך וכו' וכנ"ל:
And this is the aspect of the korbanos that were offered in the Bais HaMikdash that stands in Yerushalayim and Eretz Yisrael , which are the aspect of shalom , which is the aspect of avir hanach v'hazach , as mentioned above. And through the korbanos — which are the aspect of tzedakah , as mentioned above — through this the atmosphere is purified even more, as mentioned above. And then the aspect of avir hanach v'hazach is made even more. And then the tov hakavush — that was suppressed among the nations and the Sitra Achara through one's sins — and now, through the atmosphere being purified even more through the korban , the above-mentioned tov hakavush can hear the holy words of Yisrael. And then it is aroused and remembers its greatness, and begins to have compassion on itself, and returns to its root, as mentioned above.
## Segment 21
אות יא וזהו בחי' י"ג מדות של רחמים שמתחילין ה' ה' שזהו בחי' פי שנים הנ" לשעל ידי זה עיקר המשכת רחמיו הגדולים והמרובים מאדמ אדמ שעל ידי זה עיקר מחילת עונות אפילו אם קלקל כמו שקלקל חס ושלום וכמובן בזוה"ק ע"פ זה ה' ה' שהזכיר שני פעמים ופסיק ביניהם ופירש, קדמאה שלים בתראה שלים יתיר ע"ש. היינו שקדושת השם השני הוא גבוה בשלימות יותר מהשם הא'. ועיקר השלימות בענין שמותיו הקדושים ית' הוא רק בענין הארת והמשכת חסדיו ורחמיו למטה כי ה' אחד ושמו אחד ואין בו שום שינוי חס ושלום כמ"ש אני ה' לא שניתי רק השינוים שבין שמותיו ית' שזה השם גבוה יותר מחבירו עד שכתב בזוהר הנ"ל שאפי' ב' שמות הוי"ה הנ"ל יש פסיק ביניהם להורות שהשני בשליות יותר מהא', עיקר המעלה והשלייות זה על זה הוא רק בענין ריבוי הרחמים וביטול והמתקת הדיינם שהם בחי' רוגז וחרון אף חס ושלום כמובן בכל כתבי האריז"ל שכל מה שהבחי' והמדריגה גבוה יותר שמאירין שם שמות גבוהים יותר שם הידינם מתמעטים והרחמים מתרבים שם יותר. וזה מעלת הצדיקים הרחמים והגבוהים מאד שעולין בכל פעם למדריגות גבוהות יותר עד מכירין גדולתו וגדולת שמותיו ית' יותר ויות עד שממשיכין רחמים גדולים וחדשים בכל פעם באופן שיוכלו לכפר עונות ישראל ולהשיבם בתשובה אף בעת שקלקלו מאד מאד כמו בעת העגל שאז קלקלו ישראל הרבה ומשה רבינו בעוצם כוחו התגבר בתפילתו ומסר נפשו עד שעלה למקום שעלה עד שגילה לו השי"ת מדת רחמיו וטובו מה שלא נתגלה לו מתחילה שהם בחי' י"ג מדות של רחמים וזהו עיקר בחי' פי שנים של הצדיק שמשיג עתה השגה גבוה ביותר ויותר מתחלה שהוא בחי' פי שנים וכנ"ל:
Section 2
## Segment 22
וזהו ביחי' ה' ה' אל רחום וחנון וכו' שעיקר ריבוי רחמיו ית' משיגין ע"י בחי' פי שנים וכנ"ל וזשארז"ל ה' קודם שיחטא האדם ה' לאחר שיחטא. היינו קודם שיחטא מספיק לו הרחמנות הנמשך משם הוי"ה הראשון כי שם הוי"ה ב"ה הוא בחי' רחמים גדולים כידוע. אבל אחר שיחטא האדם אז נמשך עלי ורחמים ע"י שם הוי"ה הב' שהוא שלים יתיר כמ"ש בזוהר הנ"ל. כי אחר החטא אין מספיק להאדם הרחמים הנמשכין מהשם הראשון רק הש"י מרחם עליו ברחמים רבי םוגדולים ביותר הנמשכין מהשם הב' שהוא שלים יתיר וכנ"ל. וכל זה בכח הצדיקים הגדולים שיכולין להמשיך בחי' פי שנים לכל המקורבים שע"י זה אין שום יאוש בעולם כלל כי כחם אינו נפסק לעולם ובכל פעם שבאים אליהם אף אם הואכמ ושהוא הם ממשיכין תקונים ורחמים רבים ממקום גבוה יותר ויותר כי חסדי ה' לא תמנו ולא כלו רחמיו לעולם:
And this is the aspect of: Kohanim at their service and Yisrael at their station [ ma'amad ]. For at the time that the Kohanim were engaged in the avodah [Temple service] — through which the atmosphere was purified and refined, as mentioned above — for the smoke of the mizbe'ach would rise and drive out all the bad atmospheres — the aspect of ruach ra'ah [evil spirit] . And it would purify the atmosphere in the aspect of avir hanach v'hazach , as mentioned above. And then Yisrael would stand at their station and would speak holy words — the aspect of dibur haYisraeli [the Israelite speech] that is mentioned in the above-mentioned discourse — so that this speech would go forth and be heard by the tov hakavush , so that it would remember its greatness and return to its root, as mentioned above.
## Segment 24
אות יב וזה בחי' טבילת מקוה שעל ידי זה כל הטמאים יוצאין מטומאה לטהרה כי כל הטומאו' שהם בחי' עבירות שעל ידם שורה רוח הטומאה חס ושלום כולם נמשכין ע"י פגם התפתחות הידים שהוא בחי' פגם מוציא מכח אל הפועל דקדושה פגם בחי' פי שנים הנ"ל כמובן ומבואר בהתורה הנ"ל. כי על ידי כל עבירה חס ושלום נסתלק הרוח חיים דלתתא ונתעלם למעלה וחוזר ונתעלם הפועל בהכח בבחי' הסתרה ואזי שורה עליו בחי' רוח הטומאה שהוא בחי' חיות שנפרד משרשו מבחי' רוח דלעילא בחי' נרגן מפריד אלוף שהוא בחי' חיות דס"א שנמשך דרך העלמה והסתר שזה החיות הוא בחי' מיתה בחי' רשעים בחייהם קרויים מתים. וע"כ התיקון ע"י טבילת מקוה מים. כי מאחר שנטמא ונסתלק החיות מהפועל ונסתר ונתעלם בהכח כנ"ל הוא צריך לחזור ולעלות לתחלת השורש לבחי' הכח לבחי' הרוח דלעילא לחזור ולפתוח שם הפתח דקדושה בחי' התפתחות הידים הנ"ל לחזור ולהוציא מחדש מכח אל הפועל שזהו בחי' תשובה שהוא בחי' פתח חרטה שצריך לחזור לשרשו לחזור ולהמשיך בחי' התפתחות הידים הנ"ל. וזהו בחי' מקוה מים כי שם רוח אלקים מרחפת על פני המים דא רוחו של משיח שהוא תכלית שורש כל הרוחות והנפשות והחיות של כל באי עולם שמשם עיקר המשכת החיות דקדושה מהכרח אל הפועל כמבואר שם בהתורה הנ"ל. וע"כ הוא מרחף על פני המים כי מי םהוא בבחי' כח נגד כלל הבריאה. כי גם בהבריאה בעצמה יש בחי' כח ופועל כנ"ל. ומים הם בבחי' כח נגד כלל הבריאה כי מתחלה היה העולםך מים במים כשרז"ל ואז היה כל העולם וכל אשר בו בכח בתוך המים ושם היה רוח אלקים שהוא רוח של משיח מרחפת שהוא כלל כל הרוחות והחיות דלעילא ולתתא של כל באי עולם ואח"כ יצא הכל מכח אל הפועל. וע"כ הטמא שנטמא שהוא ע"י שנסתלק ממנו החיות בחי' פועל ונתעלם בבחי' הכח הוא צריך לטבול במים כדי לחזור לשרשו לשורש הרוח דלעילא בחי' כח העליון כדי לחזור ולהתבטל שם כדי לחזור להוציא משם מחדש מכח אל הפועל שיהיה נמשך עליו רוח חים דקדושה מבחי' רוח דלעיאל שהוא בחי' רוח אלקים רוחו של משיח המרחף על פני המים שמשם כל הטהרות והקדושות כי עיקר הטהרה והקדושה נמשכת ע"י בחי' מוציא מכח אל הפועל דקדושה כנ"ל. וז"ש וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם וכו'. היינו בחי' מקוה מים של ישראל שהוא בחי' מים טהורים המטהרים מכל הטומאות ומכל הגילולים על ידי זה ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם והסירותי את לב האבן מבשרכם וכו' ואת רוחי אתן בקרבכם ועשיתי את אשר בחוקי תלכו וכו' כי ע"י מים טהורים בחינת טבילת מקוה של ישראל על ידי זה נמשך בחי' רוח חדשה שהוא בחי' פי שנים הנ"ל שממשיכין תוספות חיות דקדושה מהרוח דלעילא מבחינה גבוה מאד כנ"ל שעל ידי זה נטהרין מכל העונות ומכל הטומאו' כי זה עיקר תיקון התשוב' כנ"ל:
And therefore Yisrael at their station would engage in Parshas Beraishis and in Parshas Ha'azinu . For through this they would remind the tov hakavush of its great stature — that for its sake the entire world was created. This is the aspect of "Beraishis bara," etc. — that the entire creation during the six days of creation was all for the sake of Yisrael who arose in thought first, who are called "raishis," as mentioned above.
## Segment 26
אות יג וזהו בחי' טבילת כלים שנלמד מטבילת כלי מדין כי כלים של אכילה היוצאי' מרשות העכו"ם מרשות הס"א צריכין טבילה בקמוה מים כי אכילת ישראל קודש כי על ידי האכילה ממשיכין החיות. וע"כ צריכין לאכול בקדושה ע"פ התורה כמ"ש ותורתך בתוך מעי ופרש"י כל מאכלי על פי תורתך כדי להמשיך החיות הנמשך ע"י ע"י האכילה להמשיכו בקדושה ובטהרה להמשיך החיות מהרוח דלעילא להרוח לדתתא בבחי' מוציא מכח אל הפועל הנ"ל. וע"כ אסור לאכול מכלי העכו"ם שהם טמאים לאכילת ישראל כי החיות שמקבלין מלמעלה עיקר היגיעה להמשיך החיות בקדושה הוא בעני ןתיקון הכלים כי א"א לקבל ולהמשיך החיות מלמעלה למטה כי אם כפי תיקון הכלים שזהו בחי' כל עבודות התורה והמצות שעל ידי זה עושין כלים קדושים לקבל ולהמשיך החיות בהדרגה ובמדה כראוי. ועל כן אכילת ישראל שעל ידי זה ממשיכין החיות מלמעלה למטה צריכה להיות בכלים טהורים וע"כ כלי עכו"ם הם טמאים לאכילת ישראל כי כלי עכו"ם הם בבחי' בורות נשברים אשר לא יכילו מים (ירמי' ב') שאינם יכולין להמשיך מימי הדעת מרוח אלקים דלעילא לתתא. וע"כ אסור לישראל עם קדוש לאכול בהם עד שיטבלו אותם במימי המקוה הקדושה שעל ידי זה חוזרים ונכללים ברוח אלקים המרחפת על פני המים שעל ידי זה נמשך עליהם רוח חדשה רוח טהר' וקדושה שעל ידי זה יכולים לאכול בהם מאכל ישראל להמשיך חיות דקדושה על ידו מהרוח דלעילא להרוח דלתתא שזה עיקר החיות האמתי וכנ"ל:
And this is the aspect of Shiras Ha'azinu . For the essential Shiras Ha'azinu — Moshe Rabbainu said it for the sake of this tov hakavush that is among the nations and the Sitra Achara . And he reminded it in the place where it is, that it should return to its greatness and its root. For Moshe foresaw until the end of all the generations — when the good would be suppressed and hidden in an extreme concealment and obscuring, as it is now in ikvesa d'Meshicha [the footsteps of Mashiach] , as it is written there: "And I will surely hide [ hastair astir ] My face on that day," etc. (Devarim 31:18) . And then the good comes into an extremely great obscuring and concealment — in the aspect of hastarah shebesoch hastarah [concealment within concealment] — until it seems almost, G-d forbid, as if there is no hope, G-d forbid, to arouse this good.
## Segment 28
אות יד וע"כ מצות טבילת כלים אמר אלעזר הכהן בעת שבא משה לכלל כעס על ענין בנות מדין שנכשלו בהם ישראל בדבר בלעם כמ"ש שם בפרשה. כי טבילת כלים שהוא לחזור ולהמשיך החיות דקדושה מהרוח אלקים המרחפת על פני המים שהוא רוחו של משיח שזהו בחי' מוציא מכח אל הפועל כנ"ל, כל זה נמשך ע"י המתקת הכעס והחרון אף כנ"ל. ואז הי' ההמתקה ע"י אלעזר הכהן שהי' אז הכה"ג שכל עסק הכהנים בפרט עסק הכה"ג הוא לכפר על ישראל ולהמתיק החרון אף ולהעלות' מטומאה ביותר ובפרט הכהן הגדול שנאמר בו ועל כל נפשו' מת לא יבא. כי עיקר שורש כל הטומאות הוא טומאת מת שהוא אבי אבות הטומאה כי עיקר הטומאה הוא ע"י הסתלקות הרוח חים דקדושה שאז הוא בבחי' מיתה כנ"ל בחינת רשעים בחייהם קרויים מתים וכנ"ל. וע"כ הכהן מוזהר לנפש לא יטמא בעמיו. וביותר מוזהר הכהה"ג שאפי' לאביו ולאמו לא יטמא. כי הכהן בפרט הכה"ג כל עסקו לטהר את ישראל מעונות שהוא ע"י המשכת הרוח חיים מכת אל הפועל כנ"ל. וע"כ בכל מקום נסמך הכה"ג אצל מלך ישראל כמ"ש מלך וכהן (איכה א') כי כל מלכות ישראל דקדושה הוא בחי' מלכות דוד משיח, שלו ניתן כתר מלוכה על ישראל שהוא בחי' רוח אלקים הנ"ל שהוא רוחו של משיח והכה"ג סמוך אליו כי עבודת הכה"ג להוציא מכח אל הפועל הרוח חיים מרוח של משיח וכנ"ל. וזה בחי' משה ואהרן משה בחי' משיח כמ"ש עד יבא שיל"ה דא משה, ואהרן הוא הכהן הגדול הראשון שהוא עוסק להמשיך הרוח חיים מרוחו של משה משיח שהיה רבו כשרז"ל בסדר המשנה נכנס אהרן שנה לו משה פרקו. נמצא שאהרן היה תלמיד הראשון של משה רבינו. וע"כ זכה לכהונה לכפר על בני ישרא לשהוא ע"י המשכת הרוח חיםי מכח אל הפועל שעל ידי זה נטהרין מכל העונות וכנ"ל. וזה שנאמר בכהן ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה. ברך ה' חילו זה בחי' כח כי חיל לשון כח כמ"ש כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל. ופועל ידיו זה בחי' פועל. וזהו ופועל ידיו זה בחי' התפתחות הידים הנ"ל שע"י זה מוציאין מכח אל הפועל. וזהו ופועל ידיו תרצה. תרצה דייקא. בחי' רצון וחשק וכיסופין דקדושה שעל ידי זה דייקא מוציאין מכח אל הפועל כמבואר בהתורה הנ"ל שא"א להוציא מן הכח אל הפועל שום דבר שבקדושה כ"א ע"י רצון וחשק דקדשוה שעל ידי זה משברין כל המניעות שבעולם. וזהו שסיים מחץ מתנים קמיו ומשנאיו מן יקומון היינו שהשונאים וכל הקמים עלינו לרעה חס ושלום למנוע מעבודתו יתברך שמהם נמשכין כל המניעות שבעולם כולם יכרעו ויפולו נפילה בלי תקומה על ידי תוקף הרצון והחשק דקדושה שעל ידי זה משברין כל המניעות כנ"ל. נמצא שהכהן עוסק להמתיק החרון אף ולהמשיך רוו של משיח ולהוציא מכח אל הפועל שעל ידי זה עיקר טהרת ישראל מעונותיהם. ע"כ סיבב הש"י ברחמיו שאלעזר הכהן דייקא יגלה לישראל מצות טבילת כלים בעת שבא משה רבינו לכלל כעס. כי עיקר תיקון טבילת המקוה הקדושה של ישראל שהוא בחי' טבילת כלים שהוא בחי' מוציא מכח אל הפועל נמשך ע"י המתקת הכעס והחרון אף שזה נמשך ביותר ע"י הכהן כנ"ל:
But Moshe Rabbainu foresaw all of this and said this shirah , so that through this shirah the good would be aroused from the place where it is, even at the end of these generations — so that it would remember its greatness and return in teshuvah and go back to its root, as it is written there: "And this song shall answer before him as a witness, for it shall not be forgotten from the mouths of his seed" (Devarim 31:21) .
## Segment 30
אות טו וכל זה היה סמוך להסתלקות משה שאז היה מעשה בלעם הרשע ומלחמת מדין כמ"ש שם אחר תאסף אל עמך. ואז בא משה לכלל כעס על שהחיו את בנות מדין שהכשילו את ישראל בדבר בעלם. כי משה רבינו ראה גודל עוצם התגרות והתפשטו' הס"א עד אשר אחר כל היגיעות העצומות וריבוי המסירות נפשו שסבל בשביל תקנות נפשות ישראל עדיין הוא מרקד בינן עד אשר בסוף ימיו התגרה בלעם הרשע והכשלים בפגם הברית שזה עיקר התגרות היצה"ר בכל אדם ומשם באים כל המניעו' והבלבולי' והמלחמו' והמחלוקת וכו' המעכבים להוציא מכח אל הפועל חיות דקדושה לטהר ולתקן את ישראל בשלימות עד אשר ראה שהוא מוכרח להסתלק ולמות בשביל זה כי לפי עוצמם התפשטות הס"א א"א לגמור התיקון בחיים רק לאחר הסתלקותו וכנ"ל. וראה שגם אחר כך יעבור על ישראל מה שיעבור והיעקר ע"י תאוה זאת שהיא עיקרא דיצרא בישא. ע"כ מעוצםצערו על צרות ישראל בא לכלל כעס. וע"כ היתה ההמתקה ע"י אלעזר הכהן תלמידו שהמתיקו החרון אף והמשיך בחי' רוחו של משיח שמשם הוציא מכח אל הפועל שזהו בחי' טבילת מקוה מים בחי' טבילת כלי מדין. וע"כ הוא דייקא גילה אז דייקא מצות טבילת כלים וכנ"ל:
And this is what is said there in Shiras Ha'azinu : "He found him in a desert land, and in the waste howling wilderness," etc. (Devarim 32:10) . That is, the aspect of the good — which is the portion of the souls of Yisrael — that is found in a desert land and in a waste, etc. — that is, it is captive in the desert and in the waste among the nations and the Sitra Achara . And this is: "He encircled him, He gave him understanding," etc. — that the Sitra Achara surrounds it and builds upon it and encloses it with numerous partitions of iron. But Hashem, blessed is He, thinks thoughts so that none shall be banished from Him, and He devises stratagems to arouse that good, as mentioned above. And this is: "He guarded him as the pupil of His eye; like an eagle that stirs up its nest," etc. — that is, Hashem, blessed is He, in His mercy guards and watches over that good, etc., and devises stratagems to arouse it and remind it that it should return to its root.
## Segment 32
אות טז וע"כ ביותר צריכין לטבול לטומאת קרי. כי אפילןו אחר החורבן שבטלה הטהרה מחמת שאין לנו אפר פרה אף עפ"כ צריכין לטבול לקריו כשרז"ל שכל הטמאיןם צריכין לטבול לקרי כי עיקר הפגם הגדול מכל הפגמים הוא פגם הברית כי על ידי זה הוא פוגם ביותר בבחי' פי שנים הנ"ל שהוא בחי' מוציא מכח אל הפועל. כי כל מעשה האדם לטוב או להיפך חס ושלום הוא ע"י המשכת החיים שממשיך בכל פעם וכשהוא עושה איזה מצוה עס חיותו אזי הוא ממשיך על עצמו איזה תוספות רוח חיםי מלעילא בבחי' פי שנים כנ"ל בבחינת יראת ה' תוסיף ימיםוכו' וכנ"ל. ולהיפך חס ושלום כשעושה איזה עבירה אזי מסלק חיותו ונמשך עליו חיות דס"א וכנ"ל והכל כפי המצו' והעבירה וכפי מה שעושה אותהכי כשעושה מצוה גדולה ועושה אותה בכח גדול ובמסירת נפש נמשך עליו הרוח חיים דלעילא בתוספות מרובה יותר ואם עושה עותה בקטנות נמשך עליו גם הרוח חיים כפי עשייתו כי הכל לפי החשבון וכן להיפך בענין עשיית העבירה חס ושלום וכל העבירות הם על ידי התגברו תהתאוה ועיקר התגברות התאוה היא בתאוה זאת של משגל ששם נתעוררין כל החיות והכחות של כל האברים וזה נמשך מחמת שבקדושה צריכיןעל ידי זה להמשיך קיום העולם מדור לדור להמשיך נשמות הנולדים על ידי זה והנשמה צריכין להמשיך ממקום גבוה מאד. כי נשמת הולד נמשך ע"י התעוררות זיווג ויחוד עליון שנתעורר ע"י זיווג תחתון שעל ידי זה מקבל כל בחינה מבחי' הגבוה ממנה והגבוה מהגבוה עוד וכו' עד שממשיכין החיות והנשמה הנמשך על הטיפה שמממנו ההולדה כמובן בכתבים. וע"כ הברי תקודש נקרא יוסף שהיה בכור שנוטל פי שנים כי צריך להמשיך החיות מגבוה מעל גבוה מבחי' הרוח חים דלעילא מתחלת השורש העליון שכל זה הוא בחי' פי שנים כנ"ל ואת זה לעומת זה עשה האלקים. וע]כ מתעוררין כנגד זה כל הסטרין אוחרנין שכנגד כל המדריגות דקדושה ומזה בא התגברות תאוה זאת וכשאינו מתגבר כראוי עד שבא חס ושלום לידי טומאת קרי אזי זאת הטומאה גדולה ביותר מחמת שעל ידי זה נפגם ביותר חיותו בכל המדריגות מחת שבתאוה זאת נמשך ביותר עצם החיות שבסכל האיברים עם כל הכחות שבנפשו ועל כן אפילו כשהוא בהיתר ואפי' אם הוא קדוש וטהור ג"כ הוא צריך טבילה אפי' כשמקיים המצוה בקדושה ובטהרה כי בהכרח שיומשך עליו איזה אחיזת הטומאה מחטא אדה"ר שנאחז ביותר בענין זה. ועל כן תיקן עזרא טבילה לבעלי קריין קודם שיעסקו בתורה ובתפלה. כי עיקר הסתלקו' הרוח חיים ביותר הוא ע"י טומאת קרי מחמת שעל ידי זה מוציא חיותו ביותר ועל כן הוא צריך טבילה ביותר. כי על ידי הטבילה חוזר וממשיך הרוח חיים מהכח אל הפועל וכנ"ל:
And therefore Moshe began the shirah : "Give ear, O heavens, and I will speak; and let the earth hear the words of my mouth" (Devarim 32:1) . That is, Moshe Rabbainu commanded and decreed that the heavens and the earth should give ear and listen well to his holy words — that is, that the atmosphere should be purified in the aspect of avir hanach v'hazach , so that his holy words would be heard well, and the ruach ra'ah , the stormy wind, would have no power to confuse and disturb the atmosphere. Rather, everything should be tranquil and give ear and listen to his words well — so that the tov hakavush would hear his holy words, so that it would remember its great stature and return to its root, from wherever it is, even at the end of these generations, even from within an extremely great obscuring and concealment as now — in the aspect of "and this song shall answer," etc. — "for it shall not be forgotten," etc.
## Segment 34
אות יז וע"כ כל המניעות להתקרב אל הקדושה הוא ע"י פגם טומאת קרי. וזה שפרש"י בפ' בחוקותי קרי לשון מניעה וכו' כי משם כל המניעות בפרט להתקרב להצדיק האמת שעל ידו עיקר התיקון. וזה שסיים בסוף התוכחה והתודו את עונם וכו' ואף אשר הלכו עמי בקרי וכו' או אז יכנע לבבם הערל וכו' וזכרתי את בריתי יעקב וכו' שהם זכות שוכני עפר. כי עיקר כל צרות ישראל ר"ל וכל הגליות הם ע"י פגם עון זה. ועיקר התיקון ע"י צדיקים שוכני עפר שגדולים במיתתן יותר מבחייהם שגומרים אחר הסתלקותם תיקון עון זה שזה עיקר התיקון של נפשות ישראל וכנ"ל. וזהו ואף אשר הלכו עמי בקרי אף אני אלך עמם בקרי היינו שמחמת פגם קרי ר"ל אף אני אלך עמם בקרי שאזמין להם מניעות עצומות שנקראים קרי כפרש"י הנ"ל. וזהו והבאתי אותם בארצות אויביהם היינו שיתגברו נגדם האויבים והשונאים שמהם כל המניעות. ועיקר התיקון לשבר המניעות והאויבים הוא ע"י הרצון והחשק כנ"ל וזהו והם ירצו את עונם שיהפכו העונות שמהם כל המניועת יהפכו אותם לרצון. ועל ידי זה וזכרתי את בריתי יעקב וכו' שיזכור ויעורר הש"י את הצדיקים הגדולים שוכני עפר כי עיקר התיקון על ידם וכנ"ל:
It follows that Shiras Ha'azinu is the above-mentioned aspect — to arouse the tov hakavush . And this is the aspect of Beraishis , etc., as mentioned above. For through Ma'aseh Beraishis [the account of creation], they would remind and show the good its greatness — that everything was created for its sake, as mentioned above. And therefore the men of the ma'amad would engage in Parshas Beraishis and Parshas Ha'azinu at the time of the offering of the korbanos — in order to arouse through this the tov hakavush that it should return to its root. For through the korban , the atmosphere is purified, as mentioned above. And then, when they speak the dibur haYisraeli — which is the aspect of the holy words of the men of the ma'amad , as mentioned above — through this, this holy speech was heard by the tov hakavush . And through this it would remember its greatness and would return to its root. This is the aspect of gairim , who are the completeness of the mizbe'ach , as mentioned above. And this itself is the aspect of the korbanos — which are the essential completeness of the mizbe'ach . For through the korbanos , the good returns to its greatness, etc., as mentioned above.
## Segment 36
אות יח וע"כ אין מי המקוה מטהרין כ"א ע"ג קרקע דייקא. כי עיקר טבילת המקוה היא כדי לחזור ולהכלל בשורש כל הרוחות שהוא בחי' רוחו של משיח שמרחף על פני המים כדי לחזור ולהמשיך משם בחי' הרוח חיים דקדושה שהוא בחי' מוציא מכח אל הפועל כנ"ל. וע"כ אין טובלין אלא במים שבתוך הארץ דוקא כי א"א להמשיך מכח אל הפועל כי אם ע"י שבירת מניעות ע"י עוצם החשק דקדושה כמבואר שם היטב. וזה עיקר ביאת האדם לזה העולם בשביל שיהי' לו נסיונות ומניעות כאלה מלהתקרב להשי"ת, והוא יתגבר בתוקף חשקו דקדושה וישבר כולם ועל ידי זהדייקא יזכה מה שיזכה מה שאין המלאכים וזכין לזה כי זה עיקר מעלת האדם על הכל מחמת שיש לו בחירה. ועיקר הבחיר' והנסיון הוא מחמת ריבוי המניעות מהקדושה שיש לכל אדם ועיקר כלל כל המניעות הוא מחמת גשמיות הארץ שמשם נלקח גופו המגושם. כי גשמיות הארץ שמשם כל התאוות עומדו בפני האדם ומסתיר ממנו אור האמת שמשם באים כל המניעות והבלבולים כמ"ש בדברי אדמו"ר על פסוק ואורח צדיקים כאור עוגה וכו' כמובא שם בשם הבעש"ט זצ"ל ע"ש. ולשבר כל המניועת כ"ש שם כי המניעה לא באה כ"א בשביל החשק וכו' כמ"ש שם. ועיקר התגברות החשק דקדושה הוא ע"י האמת. כי אם יסתכל על האמת ויראה פחיתותו וגריעותו והבל העולם שהוא צל עובר ועל מה אתי להאי עלמא מטפה סרוחה לילך למקום עפר רמה ותולעה, ולסבול כל מרירות העמל המר הזה שסובל האדם בזההעולם כמ"ש אדם לעמל יולד וכו' וכתיב גם כל ימיו כעס ומכאובות וחלי' הרבה וקצף ואחר כל אלה הוא צריך לתת דין וחשבון וכו'. הנה אם האדם לא יטעה את עצמו וישים אל לבו באמת כל זה בודאי יבין היכן נקודת האמת.ואם עם כל זה יתפשטו כנגדו המניעות עד שקשה לו לשברם עכ"פ יהי' חשקו ורצונו וכיסופיו חזקים מאד להתקרב אל האמת לאמתו. כי מאחר שיודע האמת אע"פ שאין מניחין אותו מריבוי המניעות העצומות המתפשטין כנגדו עכ"פ החשק והרצון חזק מאד כי החשק א"א למנוע כי אעפ"כ אני רוצה וחושק בתכלית האמתי וכמבואר אצלינו במ"א גודל מעלת החשק והרצון דקדושה וכו' ושצריכין להיות עקשן גדול בענין הרצון והחשק דקדושה ע"ש. וזה שהביא אדמו"ר ז" לשם המשנה הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לדיי עבירהוכוד' ע"ש. ידי עבירה הוא בחי' והמה מידך נגזרו בחי' פגם התפתחות הידים פגם מויא מכח אל הפועל הנ"ל, ניצולין מזה ע"י שמסתכל בשלשה דברים שחשב התנא עקביא שהם מאין באת מטפה סרוחה ולאן אתה הולך למקום עפר רמה ותולעה. ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני ממהקב"ה היינו כנ"ל שכשיסתכל על האמת בודאייהי' ניצולין מידי עבירה שהם ההיפך מבחי' מוציא מכח אל הפועל דקדושה. ויזכה להתקרב לצדיקי אמת שעל ידי זה יוציא מכח אל הפועל כל הדברים שבקדושה וכנ"ל. וע"כ מימי המקוה שהם בחי' מוציא מכח אל הפועל מחדש צריכין להיות ע"ג הארץ דייקא כי דייקא ע"י הארץ שהיא כלל כל המניעות זוכין להוציאמכח אל הפועל כי המניעה בשבי להחשק כמ"ש שם. ושבירת המניעות שכלולים בגשמיות הארץ הוא על ידי זה בעצמו ע"י שישפיל עצמו כעפר ממש בבחי' ונפשי כעפר לכל תהי' ויסתכל על האמת לאמתו. כי אדם יסודו מעפר וסופו לעפר ואין שום תכלית בעולם הזה כ"א להתקרב להש"י ולתורתו הק' ואם אעפ"כ הוא רחוק מאד עכ"פ יתגבר החשק והרצון ועל ידי זה יזכה לשבר המניעות כנ"ל. ואז יתהפכו המניעו תלו לטובה גדולה. כי ע"י שבירת המניעות נעשין אח"כ כלים לקבל האור הנערב בהדרגה ובמדה שא"א לקבלו כ"א ע"י כלים והם נעשין בזה העולם דייקא ע"י שבירת המניעות כמובן בדבריו ז"ל במ"א. כי הכלים הם בחי' צמצומים שהם מונעים ומעכברים האור שלא יתפשט יותר מדאי כדי שיוכל לקבלו. וזה זוכה כפי מה שזוכה לשבר מניעות בזה העולם שאז נעשין מהמניעות כלים זכים נפלאים לקבל האור בהדרגה ובמדה שזהו בחי' ט' היכלין וכו' שהם נעשין על ידי הרדיפה והמעכב וכו' (וע' מזה במ"א) נמצא שכל השגת האור והחיות דקדושה שהוא בחי' מוציא מכח אל הפועל אין זוכין כ"א על ידי הארץ דייקא שמשם כל המניעות ועל ידה דייקא שוברין כל המניעות וזה בחי' אמת מארץ תצמח כי עיקר שבירת המניעות ע"י אמת כי מי שמסתכל על האמת לאמתו בודאי ישבר כל המניעות וזה זוכה ע"י שמשים עצמו כעפר ויודע שפלותו כנ"ל בודאי יתגלה לו האמת וישבר כל המניועת ע"י חוזק חשקו ורצונו וכנ,ל. וע"כ אין מי המקוה מטהרין כ,א ע"ג הארץ דייקא כי א,א להוציא מכח אל הפועל שזהו בחי' טהרת מי המקוה כ"א ע"י עוצם החשק שבא ע"י ריבוי המניעות שכל זה כלול בארץ דייקא וכנ"ל. כי ארץ הוא לשון רצון כמ"ש רצית ה' ארצך וכמ"ש רז"ל למה נקרא שמה ארץ וכו' היינו ע"י המניעות הבאים מן האר ץעל ידי זה עיקר התגבורת הרצון והחשק וכנזכר לעיל:
Section 3
## Segment 38
אות יט וזה שביקש התנא אלקי נצור לשוני מרע ושפתי מדבר מרמה ולמקללי נפשי תדום ונפשי כעפר לכל תהיה, שביקש שכנגד כל השונאים העומדים עליו למונעו מן האמת ומקללים אותו ומבזים אותו הרבה לא יעמוד כנגדם לדבר כנגדם רק יקיים דום לה' וישתוק להם וישים עצמו כעפר. ועל ידי זה דייקא יראה האמת ויתגבר בחשק ורצון דקדושה וע"י החשק והרצון יזכה לעשות פתח הנ"ל להוציא מכח אל הפועל שזהו בחי' פתח בחי' פותח את ידיך וכו' וכנ"ל. וזהו פתח לבי בתורתך, פתח דייקא בחי' פתח הנ"ל שע"ז ביקש דוד פתחו לי שערי צדק וכו' וסיים זה השער לה' צדיקם, כי א"א לפתוח השע ר בחי' פותח את ידיך, יודי"ך הנ"ל כ"א ע"י התקרבות לצדיקים כנ"ל. וזהו ואחרי מצותיך תרדוף נפשי, תרדוף דייקא זהו בחינת רצון וחשך שרודף תמיד לעשות טוב ואפי' אם אינו זוכה לעשות הוא עאינו מניח חשקו ורצונו ורודף תמיד לעשות טוב בבחי' רודף צדקה וחסד וכו'. ועל ידי זה וכל הקמים עלי לרעה מהרה הפר עצתם וקלקל מחשבתם שכולם יכרעו ויפולו ותופר עצתם וכו' ולא יכולו למנוע עוד כי ע"י תוקף החשק והרצון משברין כל המניעות כנ"ל:
And therefore the essential thing that they would offer to the Most High is the chailev — which is an expression of "maitav" [the best/choicest] — the aspect of the above-mentioned tov hakavush . For it suckles from the good that is in the aspect of kla'yos yo'atzos . For in it He consulted and took counsel, etc., as mentioned above. And therefore they would offer from the korban the chailev specifically — in order to elevate the tov hakavush , which is the aspect of chailev , to the Most High, to Hashem, blessed is He — the aspect of "a fire-offering, a pleasing aroma to Hashem" — so that it should return to its greatness and its root. This is the essential aspect of the korban , as mentioned above.
## Segment 40
אות כ וזהו בחי' גודל המעלה והטהרה והקדושה של טבילת מקוה שזוכין ישראל. וזהו בחי' המקוה של שבועות שהוא הטהרה לקבלת התורה שמשם נמשכין כל טהרות המקוה של ישראל. וזוה בחי' מקוה ישראל ה' כל עוזביך יבושו וסורי בארץ יכתבו כי עזבו מקור מים חיים את ה'. כי ע"י טבילת מקוה ממשכיין בחי' פי שנים שזהו עיקר החיים בחי' מקור מים חיים הנמשכין מהש"י ע"י הצדיק האמת שהוא עיקר הצינור שעל ידו נמשך כל החיות דקדושה וכל הברכות וכל ההשפעות שבעולם כידוע בכל הספרים הקדושים. וע"כ א"א לקבל את התורה כ"א ע"י טבילת מקוה שזהו בחי' טבילת המקוה של שבועות שאז נמשך הטהרה ממקום גבוה מאד מבחי' שער החשמים כמ"ש בכוונות שבועות. כי שער החמשים זה בחינת שורש החיות העליון בקדושה העליונה מאד שהוא בחי' רוחו של משיח בחי' רוח אלקים המרחפת על פני המים שמשם עיקר המשכת בחי' פי שנים הנ"ל שהוא בחי' כלל קבלת התורה כי כלל התורה הוא בבחי' פי שנים בחי' כי כפלים לתושיה בחי' כי כל ביתה לבוש שנים לשון שניים כשדרז"ל וכנ"ל. וזה בחי' כלל התורה שמקבלים התלמידים מרבם האמתי דקדושה בכל דור ודור שהוא בחי' פי שנים כנ"ל. וע"כ על ידי טבילת מקוה מבטלין עצמן בבחי' ביטול ומסירת נפש שזהו בחי' עיקר שלימות רצון דקדושה שצריך שיהיה הרצון חזק במסירת נפש שזהו בחי' טבילת מקוה. כי זה ידוע שהאדם אינו יכול לחיות בתוך המים. ועל כן כשאדם נכנס כולו בתוך המים הרי הוא מוסר נפשו ומבטל עצמו לפי שעה. וזה בחי' תוקף החשק והרצון אל הקדושה כי עיקר כוונתו בטבילה כדי שיזכה להמשיך עליו רוח דקדושה. וע"י תוקף הרצון הזה הוא נכלל בשורש הרוח העליון דקדושה שהוא בחי' רוח אלקים המרחף על פני המים הנ"ל. ועל ידי זה הוא זוכה להוציא משם רוח חדש דקדושה מכח אל הפועל כנ"ל. ואזי ממילא נתבטלים ונופלים כל השונאים והחולקים שהם המונעים מלהוציא מכח אל הפועל. כי כשזה קם זה נופל. וז"ש בפסוק הנ"ל מקוה ישראל ה'. על ידי זה כל עוזביך שהם המונעים והחולקים. יבושו. וסורי בארץ יכתבו. וכמו שפרש"י שם שזה התפלל ירמיה הנביא על החולקים עליו ועומדים כנגדו. ואמר מקוה כוו' וסורי וכו' אותם שסרים מדברי שאינם שומעים שליחותי בקברות תחתיות ארץ יכתבו. כי ע"י מקוה מפילים השונאים שהם המונעים וכנ"ל. ועל כן מקוה מושעי בכל הצרות כמ"ש קמוה ישראל מושיע בעת צרה. כי עקיר כל הצרות הם המניעות שמונעים את האדם מעבודת השם ית' באמת שזה עיקר הצרה הגדולה מכל הצרות כמ"ש בהתורה כי מרחמם ינהגם ע"ש. והתיקון לזה מקוה כנ"ל. וזהו מקוה ישראל מושיע בעת צרה למה תהיה כגר בארץ וכו' למה תהיה כאיש נדהם כגבור לא יוכל להושיע ואתה בקרבינו ה' ושמך עלינו נקרא אל תניחנו, היינו שירמיה צועק להשם ית' שיושיענו בזכות טבילת מקוה ישראל שעל ידי זה יזכו להמשיך הרוח חיים ממקור מים חיים כנ"ל שזה עיקר הישועה מכל הצרות שהם המונעים מזה. וע"כ מקוה לשון תוחלת ותקוה. כי זה עיקר התוקה שעל ידי זה יש לנו כח לסבול היסורים לש המונעים ולהתגבר ברצון דקדושה עד שנזכה לשבר כולם בחי' לולא האמנתי לראות בטוב ה' בארץ חים קוה עאל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה' וכפרש"י שצריכן לקוות קיווי אחר קיווי שזה זוכין ע"י טבילת מקוה שנמשך אז על האדם הארה וקדושה מרוחו של משיח שעל ידי זה זוכה אח"כ להתפלל ולעסוק בתורה ברצון חזק וחשק חדש. וכמו שמרגישין ע"פ רוב בחוש שנמשך על האדם רוח חים וחשק דקדושה ע"י טבילת מקוה הקדושה וע"י גודל הרצון והחשק מתגברים לסבול הכל ולבלי לנטות מן האמת חס ושלום רק להתחזק ולהתגבר בהתוחלת והתקוה שהש"י לא יעזוב את החפצים בהאמת ויושיעם בודאי למען שמו ית' ועל ידי זה משברים כל המניעות וכנ"ל. וע"כ באמת הפליג ר' עקיבא מאד בשבח מעלת טהרת ישראל ע"י המקוה הקדושה כמ"ש במשנה סוף יומא אר"ע אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרין ומי מטהר אתכם איבכם שבשמים וכו' ואומר מקוה ישראל ה' וכו' כי מעלת טבילת מקוה עצומה וגדולה מאד אשריהם ישראל שזוכין לזה וכנ"ל:
Section 4
## Segment 41
וז"ש אדמו"ר ז"ל בס' הא"ב שטוב לישב במקוה חתחת המים עד שלא יוכל להנשים ועל ידי זה מבטלין דינים. כי צריכן לבטל עצמו ברצון חזק במסירת נפש כדי שיזכה לקבל ע"י המקוה רוח חדש דקדושה וכנ"ל. וע"כ על ידי זה מבטלין דינים שהם המניעות כי עיקר כל המניעות הם ע"י דינים. וע"כ מבטלין אותם ע"י טבילת מקוה בפרט כששוהה כנ"ל שזהו בחי' רצון חזק במסירת נפש שעל ידי זה משברין כל המניעות וזוכין להוציא מכח אל הפועל כנ"ל:
And therefore to a commoner [ hedyot ], the chailev is forbidden for eating. For the tov hakavush that is there in the aspect of chailev — it is impossible to refine it through eating. For it is in the aspect of the good that is deeply suppressed within the Sitra Achara — in the aspect of what is stated there in the above-mentioned discourse: that sometimes they overpower the good so greatly until it is impossible in any way to extract it, and then the good goes out in the seed of the born, etc. And this is the aspect of the chailev that suckles from this good that goes out in the seed of the born — which passes and goes through the kla'yos yo'atzos , which are the organs of procreation. And the chailev is upon them and suckles from them. And for this reason it is called chailev , an expression of maitav , as mentioned above.
## Segment 43
אות כא וע"כ על ידי הנפת עומר הוא מפלת החולקי' והשונאי' כמ"ש ובמלחמות תנופה נלחם בם וכן בימי הספירה מכניעים המוסרים שהם המונעים כמ"ש בס' הא"ב. כי ע"י עומר שעורים וספירה מכנייען ומשברים המניעות ועל ידי זה ממילא נופלים השונאים והמוסרים שמהם המניעו' וכנ"ל. וז"ש בזוה"ק עומר שעורים איהו בדיקו דאשת חיל שהם כנסת ישראל כי המניעות הם עיקר הבדיקה והנסיון והצירוף של כל אחד מישראל שבודקין ומנסין ומצרפין אותו על ידי זה אם יוכל לעמוד בנסיון לשבר המניעות. וכל מי שיש לו לב חזק ביותר ונוטה יותר אל האמת מנסין ומצרפין אותו במניעות גדולות וחזקות ביותר כ"ש ה' צדקי יבחן כ"ש במדרש הפשתני הזה כל מה שהואיודע שפשתנו יפה הוא מקיש עליו ביותר כי זה עיקר ביאת האדם לזההעולם בשביל הבחירה שיעמוד בניסון כנגד המניעות וכנ"ל. ועיקר קבלת התורה שהוא בחי' שבועות תלוי בזה. וע"כ קודם שבוועת מונין מ"ט ימי הספירה שעל ידי זה נזדכך כ"א בבחי' כסף צרוף בעליל לארץ מזוקק שבעתים, שבעתים הם בחי' מ"ט ימי הספירה וכנ"ל
And this chailev is the intensity of the richness of the body, which overpowers the good — in the aspect of: "For he covered his face with his fat" (Iyov 15:27) . "Face" — this is the intellect, which is the good, as mentioned above — the aspect of: "The wisdom of a man illuminates his face" (Koheles 8:1) . And the intellect is the good — the aspect of: Yisrael arose in thought — which is the aspect of the intellect — the aspect of: "Also, without da'as the soul is not good" (Mishlai 19:2) . And the chailev covers over this good — in the aspect of: "for he covered his face with his fat."
## Segment 45
אות כב וזהו (ירמיה ל"א) מרחוק ה' נראה לי ואהבת עולם אהבתיך עלכן משכתיך חסד וכו'. כי כל הנבואה שניבא ירמיה שם נאמר על סוף הגלות האחרון הזה שמנחם שם את ישראל בנחמות גדולות ונפלאות שאע"פ שירדו כמו שירדו אעפ"כ לא יעזבם ה' כמבואר שם. ויעקר הנחמה שאע"פ שבאחרית הימים האלה יהיה השי"ת נסתר ונעלם ונתרחק מאד מאד. אעפ"כ ע"י גודל האהבה וההשתוקקות והרצון הטוב של ישראל יזכו לשבר כל המניעות הבאים ע"י עוצם ההסתרות וימשיכו החיות דקדושה שהוא התגלות ידיעת אלקותו ממרחק היינו ממקום גבוה שהוא רחוק מאד מאתנו וזהו מרחוק ה' נראה לי מרחוק דייקא וכנ"ל. ואהבת עולם אהבתיך וכו' היינו אהבה והשתוקקות ורצון על ידי זה דייקא נזכה לקבל האמת שהוא בחינת התגלותך אלקותו ית' כי זה בחי' פ שנים הנ"ל שאע"פ שיורד האדם כמ ושיורד חס ושלום אם הוא חזק ברצונו והשתוקקות אל האמת לאמתו יכול לעלות ע"י הירידה דייקא למקום גבוה מד שזהו בחי' ירידה תלכית העליה כי חסדי ה' לא תמנו וכ'ו. והעיקר ע"י הרצון וההשתוקקות שעל ידי זה הצדקי האמת עולה למקום גבוה ורחוק יותר וממשיך חיות חדשה ורוח חדש משם שהוא בחינת פי שנים הנמשך ממקום עליון ורחוק מאד וכנ"ל:
And then, when the desires of the body — which are the aspect of the richness and chailev of the body — overpower the good, then, G-d forbid, the good does not hear at all the awakening to return to its greatness — in the aspect of: "This is their way, their folly [ kesel ]" (Tehillim 49:14) . And our Sages of blessed memory said: they have fat upon their flanks that covers them, through which they do not hear at all words of mussar . And they do not look at their ultimate end — what will be in their end. And lest you say there is forgetfulness in them — the verse teaches: "And afterward they take pleasure in their mouth, selah," etc. — that is, they mention with their mouths their end, and nevertheless they do not strengthen themselves to return to their root. And all of this is because of the chailev that is upon their flanks that covers them.
## Segment 47
אות כג וזהו בחינ תגודל הרעש והקטיגוריא שנתעורר בכל פעם על המקורבים לצדיק האמ תובפרט עתה. כי מחמת שמעשה הדור אינם עולים יפה ואעפ"כ נמצא יםאנשי אמת שחפצים ומשתוקקים אל האמת לאמתו והש"י חפץ חסד ורוצה לקרבם אע"פ שהם כמו שםה אבל א"א לקרבם כ"א מרחוק מאד בבחי' ממרחק תביא לחמה בבחי' מרחוק ה' נראה לי בחי' בנתה לרעי מרחוק וכנ"ל. ולשם א"א לעלות כ"א ע"י השתוקקות ורצון חזק מאד ע"כ שולחים עליהם מניעות עצומות עד הנפש ממש שבאים ע"י תוקף רעש המחלוקת הגדולה מאד אשר רבים קמים על כאו"א עד שקשה לשבר המניעות. רק צריכים להתגבר ברצון והשתוקקות חזק מחדש בכל פעם וע"י הרצון זוכים איך שהוא לעבור על הכל ולשבר כל המניעות עד שיזכה על ידי זה דיקא להמשיך רוח חדש דקדושה ממקום רחוק וגובה מאד מאד שהוא בחי' פי שנים הנ"ל שעל ידי זה יזכה גם הוא להתקרב להש"י באמ. כי המניעות והמחלוקות משתטחים כ"כ עד שא"א לשברם כ"א ע"י רצון חזק במסירת נפש ממש כי בודאי צריכים מסירת נפש כדי שיסתלק ממנו החיות מכבר ויזכה להוציא מכח אל הפועל ע"י הרצון חיות חדש ורוח חדשה שהוא בחי' פי שנים כנ"ל. כי זה בחי' כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה וכו' כמ"ש שם בכל הקפיטיל מ"ד כל היםו כלימתי נגדי וכו' מקול מחרף ומגדף מפני אויב ומתנקם. אם שכחנו שם אלקינו וכו' הלא אלקים יחקר זאת כי הוא יודע תעליומות לב כי עליך הורגנו כל היום וכו'. שכנגד האובים המחרפים ומגדפים כ"כ ואינם מסתפקים בזה וגם עומדי םעלינו בכל עת להתנקם חס ושלום בחנם על לא דבר ואנו אין לנו על מי להשען כ"א על אבינו שבשמים כי הוא יודע תעלומות לב שאנו חפצים רק בהאמת לאמתו והאמת הוא אחד וא"א לשנותו לעולם ורצון החזק האמתי שלנו הוא עד הנפש בבחי' כי עליך הורגנו כל היום כוכו' היינו רצון במסירת נפש ממש כנ"ל. וזהו כי שחה לעפר נפשינו וכו' היינו בחי' ונפשי כעפר לכל תהי' הנ"ל ועל ידי זה קומה עזרתה לנו וכו' כי בודאי יעזרנו הש"י ויפדנו מהם למען חסדו הנמשך ע"י ההשתוקקות והרצון האמתי של הכשרים החפצים בהאמת כי חסד הוא בחי' אהבה והשתוקקות בחי' אהבת חסד וכנ"ל:
It follows that the chailev covers over the good and suckles from it. And therefore the chailev is forbidden for eating by Yisrael. For it is impossible for us to refine it in any way through eating. For the good is suppressed and compressed there very, very tightly, and it is impossible for it to come out, as mentioned above. Only through the fire upon the mizbe'ach — through this one can refine and extract even that good that is within the chailev . And therefore in the korbanos , the essential korban is the chailev specifically, as it is written: "All fat belongs to Hashem" (Vayikra 3:16) . For this is the essential korban — to refine and elevate the tov hakavush that is very suppressed. This is the aspect of chailev that suckles from the very suppressed tov hakavush . And through the fire upon the mizbe'ach , the evil is consumed and the good is refined. And through the fire upon the mizbe'ach , the evil is consumed and the good is refined. For "from the fire they came out, and the fire shall consume them" (Yechezkel 15:7) — and the evil is consumed, and then the good ascends to its root, and the flaw of the mizbe'ach is completed, as mentioned above.
## Segment 49
אות כד וז"ש רז"ל (ומובא בפרש"י איוב כ"ח) על פ' תהום אמר לא בי היא וים וכו' שבשעת מתן תורה בא השטן לפני הקב"ה ואמר לו היכן תורה א,ל אצל בן עמרם בא לו אצל משה א"ל היכן תורה. אצל ים. בא לו אצל ים א"ל היכן תורה. לא בי היא לך אצל בן עמרם. בא לו אצל בן עמרם. א"ל היכן תורה אצל תהום. בא לו אצל תהום א"ל היכן תורה א"ל אין עמדי לך אצל בן עמרם בא לו אצל בן עמר א"ל היכן תורה אמצל הקב"ה. וזהו שאמר תהום לא בי היא וים אמר אין עמדי. לא יתן סגור תחתיה וכו'. אבדון ומות אמרו ופרש"י המאבדין וממיתין עצמן עליה אמרו באזנינו שמענו שמעה שהיגע בה מתקיימת בו. והנה כל רואה ישתומם על דברי האגדה הזאת כי היא פליאה מאד מתחלה ועד סוף כי מתחלתה יקשה מה לו לשטן לשאול את הקב"ה על התורה וכי אוהב תורה הוא הלא הוא שונא את המקיימים התורה ומתגרה בהם מאד. וגם למה הי' צריך הקב"ה להשיבו למי מסר גנזי אוצרותיו הליועץ למלך נתנוהו. וביותר תמוה מאד הפלא ופלא מהראה משה להטעותו ולומר שהיא אצלהים ואח"כ שהיא אצל התהום ואיך הוציא שקר מפיו חלילה. וגם וכי לא ידע שאח"כ יחזור אליו. וגם אח"כ איך אמר שהיא אצל הקב"ה והלא באמת כבר מסרה הש"י אליו. אך באמת הכל ניחא. ועיקר הכלל היא שא"א לקבל את התורה בכל אדם ובכל זמן דהיינו שיזכה לקיים את התורה ולהבין דרכי התורה על מכונם שזה עיקר בחי' קבלת התורה בכלל ובפרטיות בכל אדם,כל זה א"א כ"א ע"י יגיעות גדולות שצריכין לשבר מניעות עצומות קודם שזוכה כל אחד לבחי' קבלת התורה כשרז"ל יגעתי ומצאתי תאמין מצאתי ולא יגעתי אל תאמין וכו'. והנה השטן שנתן לו הש"י כח להתגרות כנגד הרוצה לקבל ולקיים את התורה, כי עיקר קיום התורה תלוי בזה ע"י שיש שטן המונע ומסית אותו שעל ידי זה יש לו בחירה כי בלא הבחירה אין מקום לתורה כי בשביל זה לא מסר את התורה למלאכים כ"א לבני אדם מחמת שיש להם בחירה. ועיקר הבחירה ע"י השטן המסית והמונע וע"כ יש לו כח לקטרג תמיד כידוע בדברי חז"ל ומחמת זה הי' לו כח לבא לפני הש"י ולשואלו היכן תורה. כי הבין שהש"י עוסק ליתנה לישראל ורצה לקטרג על זה כי עדיין אינם כדאי לקבל התורה כי באמ תניתנה התורה לפני הזמן כשרז"ל ע"פ דבר צוה לאלף דור. וע"כ בודאי היה לו כח לשאול את הש"י על זהכי הוא ממונה על זה לשאול ולקטרג, השיב לו הש"י כבר הוא אצל בן עמרם. ואם יש לך לטעון עמו ולהתגרות בו למה קיבל, לך אליו. הלך אצל בן עמרם ושאל אותו היכן תורה כאומר היכן התורה שקבלת למוסרה לישראל הלא אינו ע"פ הדין כי עדיין אינם ראויים למסור להם התורה ומשה רבינו הבין תוכן דבריו עד היכן מגיעים והבין שקשה לו להשיבו. כי באמת יש לו כמה טענות וקטרוגים שישראל עדיין אינם כדאים לקבלה, השיב לו משה בחכמה אצל ים וכוונתו כי עדיין לא מסרתיה בשלימות לישראל רק התורה היא אצל הים היינו שאין לך עדיין לקטרג על ישראל על קבלתה כי התורה עדיין אצל הים. היינו שאין מי שישג את התורה ויקיימה כראוי כ"א כשהוא מרוצה לסבול יגיעות עצומות ולמסור נפשו לירד לתוך עמקי ים רק הוא זוכה לבחינת קבלת התורה בשלימות כי התורה עמקוה מני ים ואין מי שיזכה לקבלה כראוי כ"א אותן שהם בבחי' יורדי הים וכו'. כי רק המה ראו מעשי ה' ונפלאותיו וכו'. וע"כ אין לך לקטרג על קבלתה כי עדיין לאו כל אחד זוכה אלי' כ"א כשמוסר נפשו לירד לתוך הים בשבילה. ומי שהוא בבחי' הזאת בודאי מגיע לו לקבלה. וע"כ רץ השטן תיכף אצל הים ושאל לו היכן תורה כי טעה וסבר שהדבר כפשוטו שהתורה בתוך הים וצריכין לירד לתוך הים לקבלה משם. וע"כ שאל את הים היכן תורה כי אם היא באמת בתוך הים יעמוד הוא אצל הים לקטרג ולמנוע כל מי שירצה לירד לתוך הים לקבלה משם כי זה יש לו כח לעמוד למסית ולמונע ולמעכב בכל מקום שנמצאת התורה שם כדי שיהי' בחירה כנ"ל. והשיב לו הים האמ תלא בי היא כי באמת אינה בתוך הים. מיד חזר השטן למשה ושאל לו עוד הפעם היכן תורה מאחר שהים אומר לו בי היא. א"ל משה אצל התהום היינו שרצה להציל א"ע מקיטרוג השטן והשיב לו מה לך להתגרות בזה שהים אמר לא בי היא האמת היא כן שגם מי שמוסר נפשו בבחי' ירידה לתוך הים ג"כ אינו זוכה לתבונת התורה בשלימות כ"א כשיורד לתוך התהום כי שי דרכי התורה שא"א להשיגם כ"א מי שיכול לירד לתוך התוהם ממש. מיד רץ אצל התהום ושאל אותו היכן תורה כדי לקטרג נגד יורדי תהומות בשביל התורה. השיב לו התהום לא בי היא. חזר לו אצל משה א"ל אצל הקב"ה, היינו שמשה גילה להשטין פנימיות דעתו מה שאמר תחלה שהתורה אמלח הים והתהום שאין כוונתו כמו שטעה השטן וסבר שכוונת משה כפשוטו שהתורה בתוך הים ובתוך התהום כי לא זהו כוונתו כי עיקר כוונתו שאע"פ שקיבל את התורה עדיין גם עתה התורה אצל הקב"ה כי אין מי שידע פנימיות התורה בעולם כ"א הש"י לבד כמ"ש אלקים הבין דרכה. רק מה שאמר שהתורה אל הים והתוהם כונתו שא,א לבא לבחי' קבלת התורה באמ תבכל עת כ"א מי שסובל יגיעות עצומות ומשבר מניעות גדולות כמו יורדי הים ויורד לתוך התוהם ממש. וע"כ אין לך לקטרג על זהכי מי ששבר מניעות כאלה בודאי מגיע לו לקבל את התורה וזהו. לא יתן סגור תחתיו וכו' כי אין יכולין לקנותה בדמים רבים וכו' רק אבדון ומות אמרו באזנינו שמענו שמעה היינו שהמאבדין וממיתין עצמן עליה אמרו באזנינו שמענו שמעה שהיגע בה מתקיימת בו היינו שעיקר קבלת התורה וקיומה היא במי שממית ומאבד עצמו עליה לסבול יגיעות עצומות ולשבר כל המניעות ע"י תוקף הרצון והחשק. וזה היה כוונתו במה שאמר שהיא אצל הים והתוהום. כי אין הכוונה שירד האדם לתוך הים והתוהם ממש להוצאי אותה משם רק העיקר הוא הרצון והחשק שיהיה מרוצה באמת לסבול מסירת נפש אפילו לירד לתוך הים והתום ממש בשבילה. אבל תיכף כשהוא מרוצה לכך ברצון חזק באמת עוזר לו הש"י לקבלה מיד כי ע"י הרצון משברל כל המניעות וזוכה לקבלה כראוי כנ"ל:
Section 5
## Segment 50
וזהו לא בשמים היא ולא מעבר לים היא לאמר וכו' וכשפרש"י שאם היתה בשמים היית צריך לעלות אחריה. אך באמת קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו שהעיקר תלוי ברצון שבלב ובפיו ובלבבך לעשותו שהעיקר תלוי ברצון שבלב ובפיו כי צריכין לדבר הרצון והכיסופין בפיו כדי להוציא מכח אל הפועל ותיכף שהוא מרוצה על הכל באמת אפי' למסור נפשו לעלות לשמים ולירד לתוך הים בשביל התורה תיכף הוא זוכה אליה כי אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו ואין הקב"ה שולח להאדם מניעות שלא יוכל לשברם אם ירצה והעיקר הוא ע"י תוקף הרצון כנ"ל. נמצא שכל דברי משה רבינו להשטן אמת וצדק מה שהשיב לו תחלה שהיא אצל הקב"ה כי הכל אמת שעדיין עיקרה אצל הש"י וא"א להמשיכה כראוי בכל אדם ובכל דור ודור כ"א ע"י רצון חזק במסירת נפש עד שיתרצה לירד לתוך הים והתהום כנ"לל. ועל ידי זה הרצון יזכה לשבר כל המניעות המשתטחין לפניו כים ותהוםממש ויזכה לעבור על הכל בשלום וכנ"ל. וגם דחה בזה את השטן שאין לו לקטרג עוד על קבלת התורה כי עדיין היא אצל הקב,ה וצריכן יגיעות גדולות לשבר מניועת עצומות קודם שזוכין אליה כראוי וע"כמה לך לקטרג כי הלא אתה עושה את שלך בשלימות ואתה מזמין לכל אחד מניעות עצומות מכל הצדדים וברפט ע"י בני אדם גדולים שאתה מתלבש בהם להסית ולמנוע את כל אחד שאלו המניעות גדולים מ הכל ואם נמצאים איזה אנשים שחסים על נפשם ומסתכלים על האמת ומשברים המניעות ע"י תוקף חשקם ורצונם בודאי מגיע להם לקבל את התורה כי המניעות שמשברים ע"י תוקף רצונם וכנ"ל:
And this is the aspect of ta'anis [fasting] . For sometimes a person needs to fast for the sake of teshuvah for his sins. For sometimes the good is very, very suppressed through the sins, until it is impossible to refine and elevate it. And then it is impossible to eat in holiness. For the essential eating in holiness is through the rectification of the mizbe'ach — which is through elevating the tov hakavush to its root, as mentioned above — and then one can eat in holiness. For the essential eating in holiness is to refine the holy sparks [ nitzotzos ] that are in the thing one eats. And the holy sparks are the aspect of the sparks of portions of good from the souls of Yisrael, for whose sake everything was created.
## Segment 51
וזה שסיים שם במענה הנ, לאז ראה ויספרה וכו'. ופרש"י ספר אותיותיה כפולות ופשוטות ראשונה ואמצעית ואחרונית אמת הוא חותמו של הקב"ה כי עיקר הוא האמת שמי שמסתכל על האמת לאמתו ואינו חפץ להטעות א"ע בודאי יזכה לידע היכן האמת ובודאי יהיה לו רצון חזק באמת עד שישבר כל המניעות כנ"ל:
And therefore, when one merits to remind the good of its greatness, until ba'alai teshuvah and gairim are made — then the sparks of the portion of good that are in the thing one eats are also aroused. And then one can eat in holiness — that is, to refine and elevate the sparks that are in the thing one eats, as mentioned above.
## Segment 53
אות כה וזה שנעורין בליל שבועות ואומרים ההתחלה והסוף מכל ספר כי ההתחלה והסוף של כל ספר זה בחי' הכח והפועל כי התחלת הספר הוא בחי' כח כי עדיין כל הדברים הנאמרים בספר הזה הם עדיין בכח ואחר שגומרין הספר זהבחי' שכבר יצא מכח אל הפועל. למשל כשמתחילין התחלת התורה בראשית ברא וכו' זה בחי' כח כי עדיין בתחלת הבריאה ביום ראשון היה הכל בכח כמשרז"ל כמובא בפרש"י ואח"כ יצא הכל מכח אל הפועל עד שנגמרה הבריאה כולה. ואח"כ יצאה הבריאה מכח אל הפועל מדור לדור מאד םלשת וכו' עד שבא נח לעולם שהוא היה קיום הבריאה כמ"ש זה ינחמנו ממעשינו ומעצבון ידינו וכו' נמצא כשמתחילין בראשית ברא אלקים וכו' ומסיימין ונח מצא חן וכו' זה בחי' יוצא מכח אל הפועל. וכן בסדר נח שמתחיחל מנח ומסיים בלידת אברהם אבינו שהוא הראשון שהודיע אלקותו בעולם שאז נחשבה כל הבריאה שיצאה מכח אל הפועל בבחי' בהבראם באברהם וכנ"ל. וכן בכל סדר ובכל ספר שכל המעשיות והדינים והמצות המבוארים בכל ספר ובכל מסכת כולם הם בתחלת הספר בבחי' כח ואח"כ כשנגמר הספר הספר זה בחי' שיצא מכח אל הפועל כגון מסכת ברכות שמתחיל מאימתי קורין את שמע וכו' ועדיין כל דיני הברכות אינם מבוארים והם עדיין בבחי' כח. ואח"כ כשגומרין מסכת ברכות זה בחי' מוציא מכח אל הפועל שכבר נתבארו על נכון ויצאו מכח אל הפועל כל דיני הברכות וכן בכל ספר וספר. ועל כן בשבועות שאז צריכין לקבל את התורה שאז עיקר בחי' מוציא מכח אל הפועל כל הבריאה מראש ועד סוף כי הכל היה תלוי עד ששה בסיון וכו' כנ"ל ע"כ עוסקים אז לומר ההתחלה והסוף מכל ספר שהוא בחי' מוציא מכח אל הפועל כנ"ל:
And therefore sometimes, when the good is very suppressed, G-d forbid, until it is impossible to elevate it — then one needs to fast. For then it is impossible to eat in holiness, and one needs to fast. And through the fasting, one's chailev [fat] that was covering over the good is diminished, as mentioned above. And therefore fasting is in place of a korban , as is brought. And therefore through the fasting, one subdues the chailev that covers over the good, and then the good can remember its greatness and return to its root, as mentioned above.
## Segment 55
אות כו כי זה ידוע וכבר מבואר לעיל מזה שעיקר קבלת התורה בשבועותבכל שנה ושנה אע"פ שכבר ניתנה בסיני. העיקר לקבל התגלות פנימיות התורה והעיקר שנזכה עתה שיומשך עלינו הארת פני התורה הקדושה באופן שנזכה לקיימה שיזכה כל אחד להתעורר ולקום משנתו לפקח על עסקיו לחשבו על תכליתו באופן שיזכה לצאת מרע לטוב ומדרגא לדרגא וכו'. ולזה צריכין לשבר מניעות רבות ועיקר הוא הרצון כנ"ל. אבל לא הי' כח להתגבר ברצון ותוחלת ותקוה אל הטוב האמתי מאחר שכל א' רואה עוצם ריחוקו מהטוב וזה כמה שהוא נכסף אל הטוב ועדיין לא עלתה בידו ומחמת זה רבים מתרשלים אפילו מהרצון והחשק הטוב. אבל כשיזכור האדם א"ע כל החסד והטוב שכבר זכינו בזה העולם כי כבר זכינו לקבל את התורה מבראשית עד לעיני כל ישראל ואח"כ כל ששה סדר ימשנה הקדושים וכל הספרים הקדושים וכל הספרים הקדושים מהצדיקים שאחריהם עד שגם בדורותינו זכיטנו להתגלות חידושי תורה נפלאים כאלה מהצדיקי אמת שהי' לפנינו ובימיונ על ידי זה יש לנו כח לייחל ולקוות ולצפות לישועה ברצון חק שגם עד זקנה ושיבה אל יטשנו עד שנזכה ע"י הרצון החזק לשבר כל המניעות ולבא לתכלית אמתי למה שצריך האיש הישראלי לבא בזה העולם המעשה. וע"כ אומרים בליל שבועות ההתחלה והסוף מכל ספר מעיקרי התורה שהם תנ"ך וש"ס משניות שבהם כלול כל התורה כולה של כל הדורות כולךם כידוע כדי להזכיר לפני הש"י את כל החסד והטובה שכבר עשה עמנו שכבר זיכנו שיצא מכח אל הפועל תורה קדושה ומתוקה כזאת ועל ידי זה אנו מקווים ומצפים גם עתה ברצון חזק וכיסופים עצומים שנזכה ביום המחרת ביום השבועות הקדוש זמן מתן תורתנו לקבל מחדש את כל התורה הקדושה באופן שנזכה לקיימה מעתה ולעלות מדרגא לדרגא וכנ"ל:
And therefore it is found in the holy books: that one who engages in Torah does not need to fast. For the Torah is called "aish" [fire] , as it says: "Behold, are not My words like fire" (Yirmiyahu 23:29) . And through the fire of the Torah, one can subdue and burn the chailev that covers over the good — until the good hears the holy words of the Torah and returns to its greatness and its root. For one who engages in Torah is as if he offered all the korbanos — all of them — as our Sages of blessed memory expounded on the verse: "This is the Torah: for the olah , for the minchah , and for the chatas ," etc. (Vayikra 7:37) . And through the korbanos , the chailev is burned and the good ascends to its root, as mentioned above.
## Segment 57
אות כז וזה שביקש דוד יקום אלקים יפוצו אוביו וכו' שמבקש על מפלת האויבים והשונאים שהם המונעים, ומתפלל שם הרבה על זה ובתוך תפלתו מזכיר חסדי המקום ב"ה שזיכה אותנו בקבלת התורה כמו שמדבר שם כל המזמור מזה עלית למרום שבית שבי וכו'. וז"ש שם עוזה אלקים זו פעלת לנו. פעלת דייקא שכבר הוצאת מכח אל הפועל כל הבריאה ע"י קבלת התורה בדורו של משה כן גם עתה תרחם עלינו ותתן לנו עזות דקודשה שנזכה להתגבר על כל השונאים בעזות דקודשה וברצון חזק עד שנזכה לשבר ולבטל כל השונאים שהם המונעים וכנ"ל:
Section 6
## Segment 58
וזה שהזכיר תחלה גודל זכו תישראל ועוצם מסירת נפשם על הים שהאמינו בד' ובמשה עבדו וקפצו לתוך הים כמ"ש שם. שם בנימין צעיר רודם שרי יהודה רגמתם וכמו שפרש"י שם שבנימין ירד תחלה לתוך הים ושרי יהודה התקנאו בהם ועל ידי זה זכו למלוכה. וזהו צוה אלקיך עוזך, היינו שע"י גודל רצונם החזק במסירת נפש כזה זכו לשבר מניעות כאלה שנבקע הים לפניהם והשיגו מה שהשיגו אז עד שזכו לקבלת התורה ונתחזקו בעוז ותעצומות כזה בחי' ד' עוז לעמו יתן שזהו פי' צוה אלקיך עוזך כמובן בפרש"י שם. ע"כ אנו מבקשים שעתה גם עתה תרחם עלינו ותתן לנו כח להתגבר ברצון חזק עד שנזכה לשבר כל השונאים שהם המונעים המשתטחים כמו מימיט הים ממש. וזהו עוזה אלהים זו פעלת לנו וכנ"ל:
And therefore on the day that the Bais HaMikdash was built, it was said: "The Song of Songs, which is Shelomoh's" (Shir HaShirim 1:1) — to the King to Whom shalom belongs. For the essential building of the Bais HaMikdash is for the sake of shalom . That is, that the aspect of avir hanach v'hazach should be made — which is made through shalom and love, which is the aspect of isdabkus rucha b'rucha , as mentioned above. Through which the good hears and remembers its greatness, and gairim are made, who are the completeness of the mizbe'ach . This is the aspect of all the korbanos , as mentioned above, that were in the Bais HaMikdash .
## Segment 60
אות כח וזהו אלקים באזנינו שמענו וכו' פועל פעלת בימיהם וכו' אתה ידך גוים הורשת ותטעם וכו' היינו ג"כ כנ"ל. מאחר שכבר עזרת לנו לשבר מניעות עצומות כאלה שהם הגוים אשר הורשת מפניהם וכו' עד אשר פעל פעלת בימיהם כוו' שגלית לנו נפלאות התגלות התורה כאלה שהוא בחי' מוציא מכח אל הפועל וכנ"ל ע"כ אנו מבקשים גם עתה צוה ישועות יעקב שגם עתה יצוה ישועתו בזכות יעקב שהוא בחי' אמת בחי' תתן אמת ליעקב. היינו מאחר שאנו כולנו הם בני יעקב שהוא בחי' אמת שאנו מזרעו שהוא כולו זרע אמת. ע"כ תרחם עלינו לשבר כל המניעות ולגלות האמת בעולם כי עיקר התחזקות הרצון דקדושה שעל ידי זה משברים כל המניעות הוא ע"י אמת כנ"ל. וזהו בך צרינו ננגח וכו' וכן הולך שם כל המזמור שמתפלל על מפלת השונאים שהם המונעיםכי גם עתה רצונינו חזק מאד אל האמת לאמתו כמ"ש שם לא נסוג אחור לבנו ותט אשורינו מני ארחיך כי דכיתנו במקום תנים כוו' אם שכחנו שם אלקינו וכו' הלא אלקים יחקר זאת כי הוא יודע תעלותמות לב כי עליך הורגנו כל היום כוו' זהו בחי' רצון במסירת נפש של בני ישראל הכשרים שסובלים מה שסובלים בשביל האמת. וע"כ מתפלל עורה למה תישן הקיצה וכו' קומה עזרתה לנו ופדנו למען חסדך שגם עתה יעזור לנולמען חסדו שהוא בי' אהבת חסד בחי' השתוקקות ורצון דקדושה שנטע בלבינו בחסדו ועל ידי זה נזכה שיעזרנו ויפדנו מכל השונאים וכו' וכנ"ל:
And this is: "Let him kiss me with the kisses of his mouth," etc. (Shir HaShirim 1:2) . Kisses [ neshikin ] — this is the aspect of isdabkus rucha b'rucha , as is known. That is, the aspect of shalom and love — the aspect of avir hanach v'hazach , as mentioned above.
## Segment 62
אות כט וזהו שהתפלל תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק בגאוה ובוז שהתפלל שיאלם ויסכר ויסתם פיהם של החולקים המדברים שקרים וכזבים על הצדיק האמת בגאוה כזאת בבזיונות כאלה. וכמ"ש במדרש תאלמנה יתפרכון ישתתקון וכו'. וזהו מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת וכו' היינו שאנו צועקין להש"י שיאלם ויסתום פיהם של המתנגדים על האמת שמהם כל המניעות כדי שנזכה לינק מתורתו של הצדיק האמת שהוא בחי' מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. ואם ירצה הבעל דבר להחליש דעתינו חס ושלום לומר הלא אין אנו כדאי להשיג רב טוב צפון וגנוז כזה. ובשביל זה הוא מקים עלינו שונאים ומניועת כאלה. על זהאנו פורשים כפינו לפניו כבן לפני אביו. עהלא כבר פעלת לחוסים בך נגד בני אדם. שכבר הוצאת מכח אל הפועל התגלות חידושי תורה נפלאים כאלה להחוסים בך שהם החוסים בהש"י ומקווים לישועתו תמיד ברצון חזק וזהו נגד בני אדם. כי הלא התגלות נפלאות התורה הוא נגד בני אדם והכל יכולין לטעום ולראות נפלאות עמקותיה ואמתתה אם יחפץ באמת. ומאחר שכבר פעלת לנו כ"כ ע"כ גם עתה אנו מבקזים תסתירם בסתר פניך מרוכסי איש וכו' כדי שנוכל לזכות לרב טוב הצפון בהתורה שהוא בחי' מה רב טובם וכו' וכנ"ל וזהו שסיים שם חזקו ויאמץ לבבכם כל המיחלים לה', המיחלים דייקא שהוא בחי' רצון. שאע"פ שזה ימים רבים שאינו זוכה אל הטוב. אף עפ"כ הוא מייחל ומקוה ומצפה להש"י ברצון חזק עד ישקיף וירא ה' משמים. וזהו כל המיחלים כל דייקא יהיה מי שיהיה אפי' הגרוע שבגרועים. צריך להתחזק ולהתאמץ לייחל ולקוות להש"י לבלי לרפות ולרשל את הרצון הטוב לעולם ובודאי נפעול על ידי זה הרבה טובות אמתיות ונצחיות כאדר כבר פעלנו הרבה בחסדו. שכל בני אדם יכוים לראותם בחי' פעלת לחוסים בך נגד בני אדם וכנזכר לעיל:
And this is: "For the fragrance of your oils is good; poured-out oil is your name; therefore the maidens [ alamos ] love you" (Shir HaShirim 1:3) . And Rashi explained: Yisro came and converted, Rachav came and converted, etc. For through shalom — the aspect of neshikin , the aspect of isdabkus rucha b'rucha , which is the aspect of avir hanach v'hazach — through this, gairim are made, as mentioned above.
## Segment 64
אות ל וע"כ נעורין בליל שבועות. כי חשך קודם לאור בסדר הבריאה בכל יום ויום כ"ש ויהי ערב ויהי בקר וכו'. כי כל יום ויום הוא בחי' בריאה בי' מוציא מכח אל הפועל כפי הבריאה שבאותו היום וכנ"ל. אבל קודם שמוציאין מכח אל הפועל בהכרח שיהיה מניעות שזהו בחי' החשך שקודם לאור בכל יום. כי חושך הוא בחי' מניועת בחי' ולא חשכת (כ"ש אדמו"ר ז"ל במ"א). נמצא שלילה וחושך הוא בחי' מניעות. ואז צריכין להתגבר בחשק ורצון חזק דקדושה לשבר המניעות וכנ"ל. וע"כ באמת עיקר ההשתוקקות והרצון להש"י הוא בלילה. בבחי' אזכרה נגינתי בלילה עם לבבי אשיחה ויחפש רוחי. וזה בחי' זכרתי בלילה שמך ה'. וזה בחינת על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי וכו'. ועל ידי עוצם הרצון שיש להאדם בחשכת לילה זוכה לאור יום שהוא בחי' מוציא מכח אל הפועל כנ"ל. וזה בחי' השינה של לילה כי המניעות מתגברין בכל פעם יותר, וכשרואה הבעל דבר שהאדם שבר כבר כמה מניעות ווהוא סמוך מאד אל הקדוש' הוא מתפשט ומשתטח כנגדו במניעות עצומות וקשות כאלה עד שנדמה לו שאין בכחו לשברם. ועיקר העצה לזה הוא הרצון החזק ביותר שאעפ"כ יתחזק ברצון חזק לעולם וכנ"ל. אבל על פי רוב הבע"ד מתגבר ומשתטח כנגדו כ"כ עד שצריכין לבחי' שינה שהוא בחי' ביטול לגמרי ומשם נמשך השינה שהוא בחי' ביטול גמור בעת חשכת לילה שהוא בחי' השתטחות המניעות מאד. אבל חלילה שישתקע בשינה וצרכין להתעורר משינתו, שיתגבר ברצון והשתוקקות חזק כ"כ בבחי' ביטול לגמרי, עד שיזכה בתוך כך להתעורר משינתו ולחזק ידו בה' לבלי לייאש עצמו מהתקוה הטובה. וזהו ה' מה רבו צרי רבים קמים עלי שהם המונעים והשונאים עד אשר רבים אומרים לנפשי אין ישועתה וכו' שאומרים שח"ו אין לקוות לישועה עוד. אבל אני ודע ומאמין כי אתה ה' מגן בעדי וכו' וע"כ עדיין קולי אל ה' אקרא ויענני וכו' ועל ידי זה אני שכבתי ואישנה הקיצותי וכו'. כי המניעות והשונאים השתטחו כנגדי כ"כ עד אשר אני שכבתי ואישנה, שהוכרחתי לבחי' שינה שהוא בחי' ביטול, וע"י התקוה עדיין כי אתה ד' מגן בעדי על ידי זה הקיצותי כי ה' יסמכני לא אירא מרבבות עם וכו' כי ה' יושיעני בודאי כאשר עזרוני רחמיו עד הנה וכנ"ל. וע"כ אחר שספרנו ימי הספירה לעומר שעל ידי זה המתקנו בחי' עומר שעורים שהוא בחי' העדר הדעת שמשם כל המניעות כנ"ל, וזכינו להגביר הרצון דקדושה וזהו בחי' גודל הרצון דקדושה של כל ישראל הכשרים בשעת הספירה כנראה בחוש גודל ההתעוררות בתשוקה נפלאה בעת שישראל מקיימין מצות ספירת העומר כי העיקר מצות ספירת העומר הוא להגביר הרצון דקודשה להמתיק הדינים על ידי זה ולבטל ולשבר כל המניעות וכנ"ל. וע"כ נוערין בליל שבועות כל הלילה ומנדדין שינה מעיניהם ועוסקים בתורה. כי כבר בטלנו בחי' חשכת לילה שמשם השינה שבאה ע"י התגברות המניעות ביותר כי כבר זכינו לבטל המניעות ע"י תוקף הרצון שזכינו להגביר הרצון על המניעו' ע"י מצות ספירה כנ"ל. וע"כ אין צריכן עתה לשינה רק לעסוק בתורה להתחיל כל ספר ולסיימו כדי להוציא מכח אל הפועל וכנ"ל:
Section 7
## Segment 66
אות לא וזהו בחי' ברית מילה ובכל ברית נמצא אליהו. כי אליהו מלאך הברית כי אליהו ממשיך דרך הקודש המבואר לעיל שהוא בחינת ויהי נא פי שנים ברוחך אלי שזה המקרא נאמר בענין אליהו ואלישע קודם שעלה אליהו ונסתלק לשמים. כי אליהו הוא פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן שכל עבודת הכהן להמתיק החרון אף ולהמשיך בחי' רוחו של משיח מכח אל הפועל שזה בחי' רוחו של משיח מכח אל הפועל שזה עיקר בחי' פי שנים וכנ"ל. וע"כ עיקר הגאולה שתהיה ע"י משיח צדקנו היא תלויה באליהו שיבא ויבשר הגאולה ובכל פעםשאנו מבקשים על ביאת משיחנו אנו מבקשים על ביאת אליהו תחלה. כי עיקר ביאת משיח תהיה ע"י בחי' התגלות אליהו שהוא ממשיך בחי' פי שנים הנ"ל שהוא בחי' התגלות משיח כי כשיגמור להוציא מכח אל הפועל בחי' פי שנים הנ"ל בשלימות אז יבא משיח צדקנו ב"ב כי עיקר בחי' פי שנים הנ"ל נמשך מרוחו של משיח כנ"ל. וע"כ אליהו ממונה על מצות מילה כשארז"ל כי מצות מילה ופריעה לחתוך ולבטל קליפת הערלה והפריעה מהברית קודש זה בחי' שבירת וביטול כל המניעות וההסתרות החופין על האמת שהם בחי' ערלה דחפיא על ברית וצריכין לחתוך ולשבר ולבטל כל המניעות ביגיעו תגדולות ובמסירות נפש ובשפיכות דמים ולסבגול צער וכאב גדול כמו התינוק ממש בשעה שמלין אותו וחותכין הערלה וקורעין עור הפריעה שהם בחי' כלל כל המניעות שבעולם שנמשכין מקליפת ערלה ופריעה כי עיקר המניעות הוא שמונעים מלהתקרב לצדיק האמת שעל ידו עיקר תיקון הברית שזה עיקר כל התורה כולה שזה א"א לתקן כ"א ע"י הצדיק האמת דנטיר ברית בתכלית השלימות שאין שלימות אחריו. ומי שמתגבר לשבר המניעות במסירת נפש בבחי' זאת הוא זוכה להתקרב אליו ולראות האמת שהוא בחי' תיקון הברית בחי' כולה זרע אמת ואז זוכה לבחי' פי שנים שעל ידי זה עיקר התיקון שכל זה נמשך ע"י אליהו כנ"ל. וע"כ אליהו הוא מלאך הברית וכנ"ל:
And this is the aspect of hishtatchusa [prostration] at the graves of the true tzadikim — which is a very great thing. For one merits teshuvah through this. For when one prostrates at the grave of the true tzadik , this is the aspect of isdabkus rucha b'rucha (as is brought in the writings of the Arizal of blessed memory) — that this is the essential kavanos [intentions] of hishtatchusa at the graves of tzadikim : to cleave spirit to the spirit of the tzadik . And through this is made the aspect of avir hanach v'hazach , as mentioned above. For the place of the grave of the true tzadik is the aspect of Eretz Yisrael — in the aspect of: "The righteous shall inherit the land" (Tehillim 37:29) — that the tzadikim merit to inherit Eretz Yisrael at the place of their burial.
## Segment 67
וע"כ א"א לקבל את התורה כ"א ע"י מילה וטבילה וכן אין מקבליןאת הגר שיכנוס בקדושת ישראל כ"א ע"י מילה וטבילה. כי עיקר קבלת התורה שהוא בחי' פי שנים הנ"ל א"א כ"א ע"א שבירת מניעות במסירת נפש שעל ידי זה זוכין להוציא מכח אל הפועל בחי' פי שנים הנ"ל שהוא בחי' קבלת התורה שכל זה הוא בחי' מילה וטבילה כנ"ל:
And as the world tells over in the name of the Baal Shem Tov of blessed memory, who said that he achieved before Hashem, blessed is He, that the place of his burial would be the aspect of Eretz Yisrael . And Eretz Yisrael is the aspect of avir hanach v'hazach , as mentioned above. And therefore it is very propitious there — at the place of the grave of the true tzadik — to arouse one's heart, to remind oneself very well what one is doing in this world. And to remind the tov hakavush that is with oneself in a great exile — that it should remember its greatness, where it stands in the world. For it is from the seed of Yisrael, for whose sake all the worlds were created, etc. And now it has fallen to the place where it has fallen.
## Segment 69
אות לב כי כבר מבואר למעלה. שבחי' תיקון הברית הוא בחי' יוסף שהוא בכור שהוא בחי' פי שנים כנ"ל. כי עיקר תיקון העולם ע, יהולדות הדורות שעל ידי זה ממשיכין התגלות אלקותו מדור לדור. בח'י דור לדור ישבח מעשיך וכו'. בחי' חי חי הוא יודוך וכו' אב לבנים יודיע אל אמתך. שכל זה הוא בח'י פי שנים שממשיכין חיות אלקות שהוא ידיעת אמתתו שזה עיקר החיות מרוח דלעילא לרוח דלתתא מרב לתלמיד ומאב לבן. וע"כ קרא אלישע לאליהו אבי כ, ש אבי אבי רכב ישראל וכו' כי הכל אחד וכנ"ל. וכל זה זוכין ע"י תיקון הברית שמשם ההולדה דקדושה שעל ידי זה עיקר המשכת בחי' פי שנים הנ"ל שהוא בחי' נח נח. בחי' נח לעילא נח לתתא וכו' כנ"ל. כי נח איש צדיק שהוא מאן דנטיר ברית כי נח נולד מהול. וע"כ תיכף שנולד התינוק צריכין ביום השמיני לחתוך הערלה ולקרוע עור הפירעה לגלות העטרה כדי לבטל ולשבר הקליפות שמהם כל המניעות החופין על הברית קודש שמשם עיקר המשכת בחי' פי שנים כנ"ל עיקר בחי' מוציא מכח אל הפועל כי על ידי זה יוצאין כל הדוורת מכח אל הפועל שעל ידי זה עיקר התגלות אלקותו ית'. וע"כ חופין על הברית ב' מיני קליפות שהם קליפת הערלה והפירעה כנגד בחי' פי שנים הנ"ל כי אתה זה לעומת זה. וזהו בחי' חיתוך. בחי' חת"ך הנ"ל בתורה הנ"ל שהוא ס"ת פותח את ידך יודיך וכו' ע"ש שהוא בגימ' ב"פ רוח (כ"ש שם ע"ש). כי ע"י שמבטלין הערלה זוכין לתיקון הברית שעל ידי זה זוכין לבחי' פי שנים שהוא בחי' ב"פ רוח. בחי' רוח דלעילא ורוח דלתתא וכנזכר לעיל:
And sometimes it may be that a person will not hear all of this. And sometimes, even when one speaks to oneself such words, nevertheless it may be that one will not hear, G-d forbid — because the good is suppressed in a very great exile. But when one merits to come to the graves of the true tzadikim — where there is the aspect of avir hanach v'hazach , and there is no ruach ra'ah there to separate between the holy words and the tov hakavush — then one merits to hear the holy words of the true tzadikim , who were always speaking and engaging to remind the tov hakavush and to bring it back in teshuvah . And now the good can hear well their holy words. And then it remembers its greatness and can merit teshuvah and return to its root.
## Segment 70
וזה ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב וכו'. ואיתא בכוונות שמרומז בפ' זה שעיקר גאולת משיח הוא ע"י תיקון הברית וכו (כ"ש שם ע"ש). וזהו ואני זאת בריתי אותם אמר ה' רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם. שהנש"י הבטיח להנביא שהתורה לא תשתכח מישראל. כי הרוח אשר עליו היינו בחי' הרוח חיים הנ"ל יהיה נמשך מדור לדור עד עולם. שזהו בחי' המשכת פי שנים הנ"ל שבזה תלויה הגאולה כנ"ל:
And this is the aspect of: "I said to Hashem: You are my Master; my goodness is not beyond You" (Tehillim 16:2) . That is, sometimes, even though you say to Hashem, "You are my Master," and you want to return to Him, blessed is He — nevertheless, "my goodness is not beyond You" — that is, nevertheless the good within me still does not return and come back to You, because it has become tightly bound and fastened in a very great exile, may the Merciful One save us. The rectification for this is: "To the holy ones who are in the land, they are" (Tehillim 16:3) . That is, through the power of the holy tzadikim who are in the land — when one merits to come to their holy burial place — through this the good is aroused and returns to its root in complete teshuvah , as mentioned above. Amain v'Amain.
## Segment 72
אות לג וזהו בחי' מה שקורין ביוה"כ אחרי מות שני בני אהרן וכו' ששם מפורש כל עבודת יוה,כ שאז נכנס הכה"ג לפני ולפנים לכפר עוונות בני ישראל. כי עיקר התשובה וסליחת עוונות של יוה"כ הוא ע"י זכות שני בני אהרן שמתו. וכשרז"ל שכל הבוכה על מיתת בני אהרן מוחלין לו עונותיו. כי איתא בכתבי האריז" לבכמה דרושים. שפי שנים שהמשיך אליהו לאלישע כשבקשו ויהי נא פי שנים ברוחך אלי. הם סוד נפשות שני בני אהרן נדב ואביהו שנתעברו בפינחס שהוא אליהו כשקינא על מעשה זמרי וכו' (וכמבואר כל זה שם ע"ש ובפרט בס' מצח צדיק בדרוש הגדול על אליהו ואלישע ע"ש). וע"כ ביוה"כ שאז צריכין לעשות תשובה ולכפר עוונת שכל זה ע"י בחי' פי שנים הנ"ל כנ"ל, ע"כ מזכירין אז מיתת שני בני אהרן, כי על ידם עיקר המשכת בחי' פי שנים הנ"ל בחי' ויהי נא פי שנים ברוחך אלי כנ"ל. כי עיקר תיקון העוונות הוא ע"י שחוזרין ומוציאין כל תיקוני הבריאה מכח אל הפועל מחדש. ע"י גודל כח הצדיקים השלמים שחוזרים חוממשכים חיות חדש דקדושה לכלל הבריאה מרוח דלעילא לרוח דלתתא שמשם המשכת בחי' פי שנים הנ"ל. וכל זה נעשה בעשי"ת וההתחלה מר"ה והגמר ביוה"כ וע"כ צריכין לנסוע לצדקיי אמת על ר"ה. כי בר"ה נברא העולם דהיינו אדה"ר שנברא אז שהוא עיקר העולם. כי הכל נברא בשבילו. ואז נגמרה הבריאה ויצאה מכח אל הפועל ע"י הש"י בעצמו. אבל עדיין הי' צריכים שאדם הראשון יחזור ויתקן כל הבריאה ע"י עבודתו השלימה שבשביל זה נברא הכל. שעל ידי זה יחזור ויוציא כל תיקון הבריאה מכח אל הפועל מחדש וכמבואר לעיל. אבל אדה"ר קלקל מיד. והש"י חמל על עולמו וחתר לו פתח לתשובה ומחל לו עוונו וקבע יום זה לדורות שיהיה בו ר"ה כשרז"ל במדרש. וע"כ בר"ה צריך כ"א מישראל לחזור בתשובה ולתקן מעשיו כדי שעל ידי זה יחזור ויוציא כל תיקון הבריאה מכח אל הפועל וכנ"ל וזה א"א כ"א ע"י כח הצדיקים. ע"כ נוסעים לצדיקים על ר"ה. וזה שהולכין על קברי הצדיקים בער"ה. כי עיקר התיקון הוא ע"י צדיקים שוכני עפר שהם גדולים במיתתן יותר מבחייהן שעל ידם עיקר המשכת בחי' פי שנים כנ"ל. וזה התיקון בחי' מוציא מכח אל הפועל כל הבריאה, עירקה ביום ר"ה כי בו בים נברא האדם שהוא כלל העולם וכמו שאנו אומרים זה הים תחילת מעשיך וכנ"ל. אבל גמר התיקון הוא ביו"כ. וע"כ הם עשרת ימי תשובה כנגד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם שהם כנגד עשרת הדברות שהם כלל התורה שבשבילה נברא הכל. וכל זה הוא כנגד בחי' יו"ד הנ"ל בחי' פותח את ידך יודי"ך שמשם מוציאין מכח אל הפועל מיו"ד דלעילא ליו"ד דלתתא. וע"כ הם עשי"ת כנ"ל והגמר ביוה"כ שאז גמר עשי"ת ואז גומרין להוציא מכח אל הפועל תיקון הבריאה ע"י התשובה וסליחת עוונות שזוכין ע"י הכהן גדול וכנ"ל. וע"כ עוסקין אז להתיר נדרים ופותחין כל נדרי בתחילת יו"כ. כי עיקר תיקון התשובה הוא בבחי' התרת נדרים שהוא ע"י פתח חרטה. שעל ידי זה ממשיכין בחי' פתח הנזכר בתורה הנ"ל שהוא בחי' פותח את ידך (כ"ש שם). כי העיקר לעשות פתח באור העליון הסתום ונעלם מאתנו מאד לרוב גובהו. והצדיקים בעוצם כחם פותחים שם פתח שעל ידי זה הם ממשיכים לנו חיות דקדושה משם מבחי' יו"ד דלעילא ליו"ד דלתתא כנ"ל. שעל זה אנו מתפללים בתחילת ר"ה שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם שיפתח לנו ברחמיו פתחים ושערים. ועל ידי זה ויבוא מלך הכבוד שיתגלה אלקותו לעין כל. וזה בחי' יו"כ שאז נפתחין כל הפתחים העליונים מאד לצדיקי אמת עד שיש רשות לכהן גדול שהוא בחי' הצדיק האמת לכנוס לפני ולפנים להמשיך רוח חדשה משם שעל ידי זה עיקר סליחת עוונות כנ"ל. וזה בחי' תפילת נעילה שאזצועקין ומתפללין על פתיחת השער כ"ש פתח לנו שער וכו'. כי עיקר התיקון ע"י בחי' פתח הנ"ל שזוכין ע"י פתח חרטה שהוא עיקר התשובה שהוא בחי' התרת נדרים וכנ"ל:
The general principle, in brief, as it pertains to our matter: through the eating of Israel, a yichud [unification] of the Kudsha Brich Hu [the Holy One, Blessed be He] and His Shechintay [Divine Presence], apin b'apin [face to face], is effected — and so on. However, the eating must be from food that has been clarified [ nitbarar ], for from food that contains admixture, it is possible to sin through such eating. And the clarification of foods comes about through faith [ emunah ]. For there are difficulties [ kushyos ] that can be resolved, and so on; and there are difficulties that cannot be resolved or answered until the Future [the Messianic era ], and so on — regarding those, one must simply stand firm in faith. And even the difficulties that do have answers, sometimes the pathways of intellect become blocked and one does not know how to answer them, and so on. The remedy for this is the study of the Poskim [halachic decisors], and so on. But the difficulties for which there is no resolution, it is forbidden for a person to dwell on them — he must only strengthen himself in faith. And when one has faith in completeness, he can attain through his eating a yichud of the Kudsha Brich Hu and His Shechinta , and so on; and to complete the faith, and so on. One must first elevate the sparks [ nitzotzos ] of the letters of speech. And when the letters of speech are clarified, the speech itself turns and gathers the holy sparks from among the klippos [husks of impurity], and so on. And in order to elevate the sparks of the letters of speech, fasting is required, and so on, for through fasting one cleaves to the back of holiness, and so on, for fasting is of the aspect of returning backward — to the beginning of the fast, and so on. Moreover, the essence of all things is the beginning, for all beginnings are difficult , since one is going from one extreme to its opposite, and so on. It follows that the essence of the power of all the days of one's service [of G-d] is nothing other than the beginning — to which we must return, back to day one, when one began to understand, to fast, which was the start of teshuvah [repentance], which was difficult for him, that beginning, going as it did from one extreme to its opposite. And each day one returns backward to receive strength from that beginning, as above. The general principle is that through fasting one cleaves to the back of holiness, and then the Mayim d'Chasadim [Waters of Lovingkindness] are drawn forth to moisten the constriction of the throat, from the aspect of "my throat is parched" , and so on, for then the three ministers of Pharaoh are subdued: the chief cupbearer , the chief baker , and the chief butcher — who correspond to the trachea [ kaneh ], the esophagus [ veshet ], and the veins/arteries [ veridin ] — which are of the aspect of the lust for eating and drinking, and so on; their sustenance comes from Pharaoh , who [in his Hebrew letters] spells הָעֹרֶף [ ha-oref — the back of the neck], that is to say: from behind . And his primary nourishment comes from [corrupt] speech, and so on. And when the letters of speech are clarified through fasting, then the face of holiness is revealed, and so on, so as to extract the swallowed from their mouth — of the aspect of "[there is] a time when one man dominates another man to his own harm" , and so on. Then those distant from Hashem draw near to Him, and faith is completed in perfection, and is adorned with adornments that were never before, and so on. And then his eating is exceedingly precious, for through his eating the Kudsha Brich Hu and His Shechinta are unified, as above. (See there all this very carefully.)
## Segment 73
וזה בחי' הטבילות הקדושות של הכה"ג ביו"כ שהיה צריך טבילה בכל פעם שנכנס מחוץ לפנים ומפנים לחוץ. כי ע"י כל זה היה עוסק להוציא מכח אל הפועל. ע"י שעסק תחילה בעבודת הקרבנות בחוץ כמו בשאר ימות השנה שכל עבודתו היה לכפר על בני ישראל שעל ידי זה היה מתקן כל הבריאה שזהו בחי' מוציא מכח אל הפועל כנ"ל. ואח"כ נכנס למקום שנכנס לפני ולפנים. שמשם היה עיקר הכפרה של יו"כ. כי עיקר התיקון הוא ע"י שעולה הצדיק בחי' הכה"ג למקום גבוה ועליון ונשגב מאדמ אד שהוא בחי' לפני ולפנים. ומשם המשיך חיות עליון קדוש מאד מרוח דלעילא לרוח דלתתא שזה עיקר בחי' המשכת פי שנים שעל ידי זה עיקר התיקון כנ"ל. וע"כ היה צריך טבילה בכל פעם. כי כל זה הוא בחי' טבילה במימי המקוה ששם רוח אלקים בחי' רוחו של משיח מרחפת וכו' וכנ"ל:
All of this is of the aspect of Pesach and the Exodus from Egypt , for Mitzrayim [Egypt] is of the aspect of meitzar ha-garon [the constriction of the throat] — of the aspect of "my throat is parched" , as above. For this was the essence of the Egyptian exile: that speech was in exile, as is well known. And because of this the [festival] is called Pesach — for it was then that the Exodus from Egypt occurred, when speech went forth from the exile; and this is the aspect of Pesach — peh sach [ a mouth that speaks ], as is brought [in the holy writings]. For Pharaoh is the king of Egypt, whose name [in its Hebrew letters] spells הָעֹרֶף [ ha-oref — the nape of the neck]; and he had three ministers, as mentioned above — the chief cupbearer, and so on — who correspond to the trachea, the esophagus, and the veins, which are of the aspect of the lust for eating and drinking. For these three — trachea, esophagus, and so on — are adjacent to the organs of speech, namely to the five articulatory places of the mouth [ chameshes motzo'os ha-peh ]. Therefore when they overpower, they draw speech toward the nape of the neck, which is the aspect of Pharaoh; and then it is the aspect of the exile of Egypt: that speech is in exile in Egypt in the aspect of the constriction of the throat — of the aspect of "my throat is parched" — and one cannot utter any word before Hashem, as above. And this is the aspect of the exile of Egypt that [recurs] in every generation. And for this, fasting is needed, through which one cleaves to the back of holiness, and so on, as above. And this is the aspect of the prohibition of chametz [leavened bread] and the mitzva of eating matzah .
## Segment 75
אות לד וזה שהתפלל הכה"ג בבית ק"ק שלא תפיל אשה פרי בטנה ולא יצטרכו עמך ישראל זה לזה ולא יעדי עביד שולטן מדבית יהודה. ולכאורה תומה מדוע התפלל דייקא על דברים אלו ומה חיבור ושייכות יש להם. אך ע"פ הנ"ל הכל ניחא כי עיקר תפילתו שנזכה לגמור התיקון להוציא מכח אל הפועל. וזה שלא תפיל אשה וכו' כי עיקר כלל הבריאה הוא האדם שבשבילו נברא הכל. וע"כ כל מה שנתרבין בני ישראל מדור לדור. על ידי זה הוא בחי' תיקון הבריאה בחי' מוציא מכח אל הפועל. וע"כ העיקר הוא תיקון הברית שמשם ההולדה שעל ידי זה נקרא צדיק וכנ"ל. וע"כ התפלל שלא תפיל אשה וכו' רק יהיו נולדין בני ישראל בני קיימא שיעסקו בתורה ויעבדו את הש"י שעל ידי זה עיקר בחי' מוציא מכח אל הפועל כנ"ל. וזהו שלא יצטרכו עמך ישראל זה לזה וכו' היינו שלא יהיה בכלל נצרך לבריות שעל ידי זה נפגם האמת בבחי' כיון שנצרך האדם לבריות נשתנה פניו שהוא האמת לכמה גוונין. (כמבואר שם היטב בהתורההנ"ל). שעל ידי זה אין יכולין להוציא מכח אל הפועל (כ"ש שם ע"ש). וזה ולא יעדי עביד שולטן מדבית יהודה היינו בחי' מלכות משיח שיוצא מיהודה. כי עיקר כל התיקון הזה הוא ע"י בחי' רוחו של משיח כנ"ל:
For the eating of Israel must be in great holiness, such that their eating be of the aspect of food that is clarified — whereby through such eating they merit to unify the Kudsha Brich Hu and His Shechinta , apin b'apin [face to face], as above. But this is not merited except when faith is complete, as above. And in order to merit this, two rectifications are needed, as explained in the abovementioned Torah-teaching: namely, to study the Poskim , in order to open the mind [ da'as ] so that the pathways of intellect not be blocked, so as to merit understanding — to resolve the difficulties that can be resolved. And also one needs fasting , in order to bring forth speech from exile and elevate the holy sparks. And afterward, speech turns its face and elevates the remaining sparks of holiness, and so on. Then faith is completed in perfection and one is saved from the difficulties that cannot be resolved — for which one needs only to strengthen oneself in faith. (As explained there in the abovementioned Torah-teaching, well.) And then one merits the aforementioned eating of holiness, through which the Kudsha Brich Hu and His Shechinta are unified, in the aspect of apin b'apin as above. And these two aspects are of the aspect of the rectification of da'as [mind/knowledge] and emunah [faith]. For the rectification of the difficulties that can be resolved, through the study of the Poskim, is of the aspect of the rectification of da'as — whereby one merits complete da'as to understand what it is possible to understand, to answer the difficulties that can be resolved. And the rectification of the difficulties that cannot be resolved, through fasting, is of the aspect of the rectification of emunah , for from those difficulties one can be saved only through faith, as above. In truth, however, everything is one , and everything is included in emunah — (as explained in the aforementioned Torah-teaching) — for the essence of the rectification is emunah , as it is stated there in letter beis [the second section], which begins: "And the clarification of foods is through emunah…" For the truth is that Hashem has set a boundary for the intellect, and so on — see there. It might seem somewhat difficult, for he [Rabbainu] opened with one thing and concluded with two things: for he begins speaking only of emunah — that the clarification of foods is through emunah — and then goes on to elucidate two aspects: the rectification of da'as and emunah . For this explains that the difficulties that can be resolved, which one merits through the study of Poskim, are of the aspect of the rectification of da'as . However, in truth, everything is one — for the rectification of da'as and emunah are all one, and the two are interdependent. And the essence is emunah , which is the foundation of everything, as it is written, "All Your commandments are emunah" . Yet it is known that the vitality of emunah comes from da'as , for emunah is of the aspect of malchus [kingship/sovereignty], whose vitality comes from the ohr ha-panim [the illumination of the face], which is da'as , of the aspect of "in the light of the king's face there is life" . For in truth, even though emunah is precisely to believe with faith alone, without any intellect or reason — for that which the intellect grasps is not called emunah , as explained in the abovementioned Torah-teaching — nonetheless, the root and the vitality of emunah is da'as . For certainly we cannot say of an animal, which has no da'as at all, that it has faith; the essence of emunah exists only with the human being, who has da'as . Rather, Hashem graces us and draws upon our soul and our mind an illumination from a supernal intellect of such [elevated] degree, that through this, the power of emunah is drawn into us — for emunah flows in its root from a supernal and very, very elevated intellect, and from there the power is drawn into us to strengthen ourselves in complete faith. And even though a person can merit complete emunah even without great da'as — as we observe among common folk and women who have complete faith, and this is the essence of emunah : to believe simply, as they do — (as Rabbainu [Rebbe Nachman], of blessed memory, said elsewhere) — nonetheless, one who merits the completeness of sacred da'as , his faith is stronger and stronger. And the more a person merits to increase his da'as in holiness, in Torah and divine service, the more he merits to draw down a wondrous illumination into emunah . And through this, his faith is strengthened increasingly at every turn. For the more he knows, the more he understands that he does not yet know at all — and that he must strengthen himself only in complete faith. And also, because he now sees that many difficulties that once troubled his mind regarding Hashem and the tzadikim have now been resolved for him, through the opening of his mind — through this he learns the hidden from the explicit: that the difficulties which remain obscure to him certainly also have answers, only his mind has not yet opened sufficiently to resolve those difficulties as well, or else they are of the category of difficulties that cannot be resolved in this world in any manner whatsoever. And therefore he is strengthened through this in greater faith at every turn. It follows that through da'as , emunah is strengthened — and, all the more so, the reverse: that the more a person strengthens himself in greater faith, the more a great illumination is added to his mind. For the essence is emunah . As is explained in the Torah-teaching "And his hands were [steady as] faith until the setting of the sun" — that through emunah one merits da'as — see there. And therefore da'as and emunah are both one; they are both included under the name "emunah" , for the ultimate purpose of da'as is emunah — of the aspect of "the ultimate of knowledge is that we do not know" . And since the ultimate of da'as is "that we do not know," certainly one need only stand firm in emunah . And this is the ultimate of da'as that one attains: that one does not yet know anything at all — yet through all the da'as one has attained, one understands with wondrous contemplation how much one must strengthen oneself in emunah and rely solely on faith, which is the foundation of everything. And through this the difficulty we raised above is well resolved: Rabbainu, of blessed memory, opened with one thing and concluded with two things — for everything is one, as above.
## Segment 77
אות לה וע"כ נדב ואביהוא פגמו בגין דלא אינסיבו (כמ"ש בזוה"ק) שעל ידי זה פגמו בבחי' מוציא מכח אל הפועל ע"י שלא הולידו בנים וכנ"ל. והתיקון היה ע"י מיתתם בקדושה ע"י שנתעברו בפינחס שהוא אליהו בעת שקינא על פגם הברית שעל ידי זה עיקר המשכת בחי' פי שנים כנ"ל בחי' מוציא מכח אל הפועל. נמצא במה שפגמו נתתקנו וכנ"ל וע"כ תלתה התורה כל עבודת יוה"כ במיתתם. כי עיקר עבודת יוה"כ שהוא לכפר על בני ישראל ע"י בחי' המשכת פי שנים ממקום גבוה מאד. הוא ע"י מיתת שני בני אהרן וכנ"ל:
And when one merits to complete faith through the abovementioned rectifications — namely, the study of the Poskim and fasting — which are the rectification of da'as and emunah , as above, which are both included in the rectification of emunah as above — then precisely does one merit the eating of holiness, through which one merits to unify the Kudsha Brich Hu and His Shechinta , apin b'apin , as above. For the Kudsha Brich Hu and His Shechinta are the root of da'as and emunah , which are truly one, as is known. And therefore eating is called by the name of emunah , and also by the name of da'as , as it is stated: "Graze on faith [ re'ay emunah ]" , and it is written, "Eat, O beloved [ ichlu rei'im ]" [ ] — two beloved friends [ terein re'in ], and so on — who are chosam b'soch chosam [a seal within a seal], of the aspect of da'as . And as is explained elsewhere, eating is of the aspect of da'as — for sacred da'as and emunah are all one, as above.
## Segment 79
אות לו ועיין בהתורה הנ"ל מבואר שע"י מניעת הפרנסה אין יכולין להוציא מכח אל הפועל וזהו כל עמל האדם לפיהו שעיקר עמל האדם שהם המניעו' שמונעין אותו מעבודתו מלהתקרב לאנשי האמת שזהו העיקר, הכל הוא בשבי לפיהו דהיינו הפרנסה וכנ"ל. כי אדם לעמל יולד וארז"ל עמל זהו איני יודע מה הוא אם עמל הפרנסה אם עמל תורה וכו' הוי אומר זה עמל תורה. כי כפי מה שמשבר ומבטל מעצמו עמל הפרנסהשהם המניעות הבאים ע"י הפרנסה ומחזק לבו בבטחון חזק בהשי"ת שהשי"ת לא יעזבנו ולא יוכלו המונעים לקפח פרנסתו כמו שארז"ל אין אםד נוגע במה שמוכן חבירו בשמך יקראוך וכו'. כמו כן הוא זוכה לעמל תורה. כי א"א לזכות לתורה כ"א ע"י שבירת מניעת המונעים שיעקרם בענין הפרנסה כנ"ל:
And in the Egyptian exile, both were in exile — da'as and emunah . As is brought, in Egypt da'as was in exile. And likewise speech was in exile, of the aspect of heaviness of mouth [ keved peh ] — which is the aspect of the exile of emunah , for the essence of emunah is through speech. (As is explained elsewhere, and as is understood from the abovementioned Torah-teaching.) And therefore Israel could not exit the exile except through the two abovementioned rectifications — namely the study of Poskim and fasting, as above. But in Egypt it was still before the giving of the Torah, and they had not yet merited the abovementioned rectifications. And if they had waited until they repaired those rectifications, they would have remained submerged in the exile, for the klippos had seized hold of them so thoroughly that it would have been impossible to draw those rectifications there. Therefore Hashem did with us a great kindness and a wondrous miracle — He leaped over [ pasach v'dilaig ] the appointed end, and shone upon us a wondrous illumination that was not in the natural order of things . As is explained in the Kavanahnnos [mystical intentions for Pesach] — from the immensity of the illumination of the Pesach night, all the mochin [intellects/mindstates] shine, and mochin d'gadlus [expanded intellect] comes before mochin d'katnus [contracted intellect], and so on — see there — and through this was the essence of the Redemption, and so on — see there. That is to say: one must always first repair those abovementioned rectifications. And afterward speech turns its face to gather the remaining sparks, through which the sitra achra [the Other Side] is essentially subdued, and so on, as above. But now, at the Exodus from Egypt, Hashem performed a wonder for us and illuminated the face of holiness with a wondrous illumination before they had merited to repair those rectifications, for Hashem Himself was revealed in Egypt — of the aspect of "I will pass through the land of Egypt — I am Hashem; I and not an angel; I and not a seraph; I and…" . This was the aspect of the revelation of the face of holiness that shone then with a wondrous illumination. Through this came the downfall of Egypt, until many of them abandoned their faith and converted, as it is stated, "And also a great mixed multitude went up with them" . And through this came the Redemption. For the Redemption occurred on the first night of Pesach, when on that very night Sarah was taken to the house of Pharaoh — this is an allusion to the splendor and beauty of speech turning its face toward them, and so on, through which came their subjugation. (As all this is explained in the abovementioned Torah-teaching — see there.) And because of this, chametz was forbidden on Pesach — not to be seen, not to be found — and one must eat only matzah. For chametz is of the aspect of difficulties [ kushyos ] — of the aspect of "when my heart ferments [ yischametz ]" , which is stated there in connection with the difficulties that weighed on his heart regarding Hashem. And therefore throughout the year, eating is of the aspect of chametz and matzah.
## Segment 81
אות לז [שייך לעיל] וזהו פינחס בן אלעזר וכו' השיב את חמתי וכו'. כי פינחס זה אליהו זכה לבטל ולהמתיק החרון אף שע"י זה ממשיכין רוחו של משיח שמשם מוציאין מכח אל הפועל שזה ובחי' פי שנים וכנזכר לעיל:
This is hinted at in the Mah Nishtanah — "Why is this night different?" — with the statement: "On all other nights we eat chametz and matzah." Now, seemingly it would have been sufficient to mention only that on all other nights we eat chametz — as it says regarding other vegetables: "On all other nights we eat any vegetable." Why did it also mention matzah? Rather, this alludes to the rectification of Israel's eating throughout the year — for our eating is always, throughout the entire year, of the aspect of eating chametz and matzah, for eating comprises the two abovementioned rectifications, which are the rectification of da'as and emunah . That is: to resolve the difficulties that can be resolved — this is the aspect of chametz , of the aspect of leavening the brain [ chimmutz ha-moach ], of fermenting the brain and the da'as to resolve and answer what it is possible to resolve. And matzah is of the aspect of the rectification of emunah , which flows from a higher and higher supernal intellect as above — so as not to gaze upon the difficulties that cannot be resolved, as above. And therefore on Pesach — since we had not yet merited those rectifications, as above, but only a wondrous illumination was drawn upon us from above, which is the aspect of the shining of the face of holiness that shines then — the rectification of eating is drawn then only from there. And this is the aspect of eating matzah, which is of the aspect of man [manna], as above — as it is stated of it: "for they did not know what it was" — for it is a most supernal and elevated holy eating, beyond intellect, of the aspect of wondrous faith, as above. But chametz is forbidden on Pesach even in the smallest amount — not to be seen, not to be found — for it is forbidden to enter into any difficulty whatsoever, even those that can be resolved, as above. But throughout the year chametz is permitted, for when one merits those rectifications, then chametz is permitted — for then one merits to draw down the rectification of da'as , to resolve the difficulties that can be resolved — which is the aspect of the rectification of eating chametz throughout the year. And therefore eating of holiness is always of the aspect of chametz and matzah combined, for it comprises both abovementioned rectifications, which are the rectification of da'as and emunah . But now on Pesach it is forbidden to leaven the brain with any difficulty, even those that can be resolved — and therefore it is forbidden to eat even a trace of chametz; rather one eats matzah, which on Pesach is drawn from the supernal illumination as above. [Hebrew — Section 4] וּבְגָלוּת מִצְרַיִם הָיוּ שְׁנֵיהֶם בַּגָּלוּת, הַדַּעַת וְהָאֱמוּנָה... אֲבָל עַתָּה בְּפֶסַח אָסוּר לְהַחֲמִיץ הַמֹּחַ בְּשׁוּם קֻשְׁיָא... 5. And therefore, after the seventh day of Pesach — which is the Splitting of the Sea of Reeds [ Krias Yam Suf ] — chametz was permitted. For the Splitting of the Sea of Reeds was through the staff of Moshe, and the staff of Moshe is Tat [the Aramaic acronym מט"ט ] — Metatron — which comprises the shishah sidray Mishnah [six orders of the Mishnah], which are of the aspect of permitted and forbidden, and so on. This is the aspect of the study of the Poskim, through which the sea of wisdom is split and one merits the rectification of da'as — to resolve and answer the difficulties that can be resolved — and then emunah is strengthened within us, as above. And therefore afterward chametz was permitted — for the permitting of chametz throughout the year is through the aspect of the rectification of da'as , through the study of the Poskim, which is the aspect of the Splitting of the Sea of Reeds, as above. And therefore the Splitting of the Sea of Reeds occurred on the sixth day of the Counting of the Omer — corresponding to the six orders of the Mishnah, which are of the aspect of permitted and forbidden, and so on; these are the essence of the rectification drawn through the study of the Poskim, which is the aspect of the Splitting of the Sea of Reeds — through which chametz was permitted afterward, as above.
## Segment 83
אות לח והו בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ. זה בחי' בריאה בכח נגד גמר הבריאה כשרז"ל ומובא בפרש"י שביון ראשון נברא הכל. אך כל אחד ואחד נקבע ביום שנגזר עליו וכו'. נמצמא שגמר יציאת מכח אל הפועל של כל תולדות שמים וארץ היה לכל דבר ביומו. וביום הראשון שנברא הכל הוא בבחי' כח נגדו וכנ"ל. וקודם שיוצא מכח אל הפועל יש מניעות רבות וכנ"ל. וזה בחינת והארץ היתה תוהוה ובוהו וחשך על פני תהום שהם בחי' כלל כל המניעות שבעולם שאינם מניחים להוציא האמת מכח אל הפועל שהםבבחי' תוהוה ובוהו וחשך וכו'. וזשארז"ל שתהו ובוהו וכו' מרמזין על הד' מלכיות שהם כנגד ישראל ותופסין את ישראל בגלות שמהם כל המניעות ועיקר הוא הגלות האחרון הזה שהוא בחי' תהום שמתפשטין המניעות מן האמת עד התוהום. בבחי' תהום אל תהום קורא ופרשד"י צרה קוראת אל חברתה. ועיקר הצרןות הם המניעות מלהתקרב אל הש"י ולתורתו. ורוח אלקים דא רוחו של משיח מרחפת על פני המים זה עיקר התיקון והתוקה. כי משם מוציאין מכח אל הפועל ע"י גודל החשק והרצון וכנ"ל שזהו בחי' טבילה במקוה וכנ"ל, וזהו ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור, דא ימינא ושמאלא כמ"ש בזוה"ק. היינו שניכר בין ימין לשמאל שזהו עיקר בחי' מוציא מכל אל הפועל כמ"ש שם ע,ש. וירא אלקים את האור כי טוב ויבדל אלקים בין האור ובין החשך ופרש"י ראה שאין העולם כדאי להשתמש באור של ז' ימי בראשית וגנזו לצדיקים לע"ל. וזהו ויבדל אלקים בין האור ובין החשך, חשך הם בחי' מניעות כנ"ל. שהבדיל האור מן החשך וגנזו שאין מי שיזכה אליו כי אם כל אחד כפי מה שמשבר המניעות שהם בחי' החשך כמ וכן זוכה לינק ממנו עד שיזכה אליו כראוי לעתיד לבא. כי הדיקים והכשרים הנלוים אליהם זוכים גם עתה לינק מהאור הזה כל אחד כפי מדריגתו. וכמובן בזוה"ק ומובא במ"א כי כ"א כפי שמשבר המניעות כן זוכה לינק מהארו הזה ועל ידי זה יזכה אלי ולע"ל וכנ"ל:
One must also on Pesach subdue the three ministers of Pharaoh mentioned above — the chief cupbearer, the chief baker, and the chief butcher — who correspond to [those organs] as above. And this is merited through the Pesach mitzva [slaughtering the Paschal offering], eating matzah, and drinking the four cups [of wine] — which subdue the three ministers mentioned above. For the mitzva of slaughtering the Pesach-offering subdues the chief butcher ; the mitzva of matzah subdues the chief baker ; and the drinking of the cups subdues the chief cupbearer .
## Segment 85
אות לט וזהו שספר את הימים כ"ש ויהי ערב ויהי קבר יום אחד. וכן יום שני ושלישי וכו'. כי העיקר לעשות פתח וצנור להמשיך האור והחיות מיו"ד דלעילא ליו"ד דלתתא וכו' שזהו בחי' טובים השנים מהאחד כי כשהאור אחד כמו שהי' קודם הבריאה אין זה שלימות. כי עיקר כוונתו הוא שיצא האור מלמעלה למטה ויתרבה ויחי' ויקיים את כל הברואים והעיקר את האדם הישראלי שהוא תכלית הכל. כי עיקר השלימת שתצא הבריאה מכח אל הפועל שאז שייך מספר כי כל זמן שהי' הכל בכח אין שייך מספר. רק עיקר התיקון שאחר שיצא מכח אל הפועל ונעשה בחינת מספר שגם אח"כ לא יהי' המספר נפרד חס ושלום מהאחד. רק שיחזרו הפועל אל הכח ואעפ"כ לא יתבטל שם לגמרי שלא יחזור העולם לתוהו ובוהו חס ושלום. רק יחזור ויעלה למעלה בכל פעם וימשיך החיות למטה בבחי' והחיות רצוא ושוב שהעיקר ע"י האמונה שיודע אחר הבריאה שכל הבריאה מאתו ית' בבחי' וידע כל פעול וכו' כנ"ל. וע"כ ספר כל הימים כי זה עירק בחינת מוציא מכח אל הפועל שהוא בחי' מספר כנ"ל וע"כ כתיב ויהי ערב ויהי וכו' יום אחד ולא כתיב יום ראשון לומר שהקב"ה יחיד בעולמו וכו' כשארז"ל היינו כנ"ל. שעיקר התיקון לחזור כל המספר לאחד. לידע שאחר המספר שהוא אחר הבריאה אחר שיצא מכח אל הפועל עדיין הכל אחד. כי ה' אחד ברא הכל ומחי' הכל וכנ"ל. וזהו בחי' כוונת הספירה קודם השבועות שעיקר התיקון ע"י שסופרין הימים לעומר. שהיה מניפין אותו להש,י כשרז"ל שהי' מניפו למעלה ולמטה ולד' רוחות למי שהכל שלו. כי העומר ממתיק הדינים ומבטול המניעות עד שחוזרין לתחילת השורש שהוא בחי' רוח ושל משיח ומוציאין משם מכח אל הפועל וע"כ אח"כ סופרין כל הימים לעומר שהם שבעה שבועות כנגד ז' ימים בראשית לחזור ולקשר כל המספר שהם ז' ימי בראשית שזה עיקר בחי' מוציא מכח אל הפועל לקשר הכל לשרשו. כי עתה צריכן להכין עצמינו לקבלת התורה. שעל ידי זה חוזר ויוצא תיקון כל הבריאה מכח אל הפועל בשלימות התיקון בבחי' והחיות רצוא ושוב שיהיה אחר הבריאה כמו קודם הבריאה. ואעפ"כ יתקיים הבריאה שכל זה נעשה בכח הצדיקי אמת שממשיכין לנו הארת התורה בכל דור בדרכים נפלאים וכנ"ל:
And this is the aspect of the custom of the firstborn to fast on the eve of Pesach. For the essence of the Exodus from Egypt — which is to bring speech out from the constriction of the throat and to subdue Pharaoh and his three ministers, and so on — is merited through fasting, through which one cleaves to the back of holiness, and so on, as above. And therefore precisely the firstborn fast, for the essence of the virtue of fasting is because one returns each time to the beginning — to when one first began to understand and to fast. And because of this, precisely through fasting, one cleaves to the back of holiness — which is the aspect of returning each time backward, which is the aspect of all the beginnings of holiness, for the essence is the beginning, and so on. And each time one returns to receive strength from the beginning, and so on. (As all this is explained there in the abovementioned Torah-teaching — see there well.) And therefore precisely the firstborn fast on the eve of Pesach, for the firstborn is the beginning — it is the aspect of first and beginning . And therefore the firstborn were sanctified, for the essence is the beginning — and when the beginning is sanctified, through this the rest of the children and the subsequent offspring that follow him are easily sanctified as well. As is stated in the writings of the Ari [ HaArizal ], of blessed memory: that all the children who come after him receive from the soul-portion of the firstborn, and so on — see there. It follows that the firstborn is of the aspect of the beginning — which is the aspect of the sanctity of fasting. And therefore the essence of the Exodus from Egypt was through the sanctity of the firstborn. (As is explained there in the Parasha of Bo [Exodus 10–13].) For then Hashem slew the firstborn of Egypt and subdued the firstborn of the sitra achra , and saved the firstborn of Israel, the holy firstborn. And then the firstborn were sanctified, as it is stated there: "Sanctify to Me every firstborn…" . For the essence of the Exodus from Egypt is of the aspect of the sanctity of the beginning , which is the aspect of fasting — through which speech goes out from the exile of Egypt and Pharaoh and his ministers, as above, which is the essence of the Exodus from Egypt. And therefore Pesach — which is the Exodus from Egypt — is truly the essence of the beginning , for it is the start of Israel's drawing close to their Father in Heaven: they began to recognize Him and began to draw near to Him at the time of the Exodus from Egypt on Pesach. And then the firstborn were sanctified, for they too are of the aspect of beginning, as above. And therefore it is customarily the firstborn who fast on the eve of Pesach — for the sanctity of fasting is the aspect of the sanctity of the beginning, as above — through which the essence of the aspect of the Exodus from Egypt [is achieved]: to bring speech out from the constriction of the throat, and so on, as above. And therefore Esav , who despised the birthright, sold the birthright through the lust for eating — precisely, as it is stated: "Let me gulp [ hal'iteini na ]…" . For the sanctity of the birthright is of the aspect of the sanctity of the beginning, which is merited through the breaking of the lust for eating — precisely, which is the aspect of fasting, which is the aspect of the sanctity of the beginning. And therefore the reverse: Esav, who despised the birthright, sold and despised it through the lust for eating — precisely — as it is stated there: "And he ate and drank… and Esav despised the birthright" . For it was precisely through the lust for eating and drinking that he despised the birthright — which is the aspect of the beginning, whose sanctity comes through fasting, through the breaking of the lust for eating and drinking, as above. And Yaakov our forefather merited the birthright then, for each one merited his portion — for as soon as Yaakov saw the intensity of his [Esav's] lust for eating, and that he said to him: "Let me gulp…" , Yaakov immediately said to him: "Sell me today your birthright" — that is to say, as per the above: since you are so submerged in the lust for eating, the birthright does not belong to you — for the sanctity of the birthright is through the aspect of fasting, through breaking the lust for eating, as above. And Esav agreed immediately, and sold and despised the birthright for the sake of the lust for eating. And Yaakov gave him bread and a stew of lentils, and he ate, and so on, and he despised, and so on. For Yaakov gave him all the lust for eating — for Yaakov himself had broken the lust for eating, and gave the lust for eating to Esav, and for himself he took in exchange the birthright, which is merited through the breaking of the lust for eating, which is the aspect of fasting, as above.
## Segment 87
אות מ וזהו בחי' מספר בני ישראל שעוסקין בפרשה זאת קודם שבועות כי קורין מקודם פ' במדבר כשרז"ל מנו ועצרו כי הרוח דלעילא גבוה מאד. וע"כ צריכין הרב תלמידים שיוכל להשמיך הרוח חיים הנ"ל בחי' פי שנים מרבם. וכשרז"ל והעמידו תלמדיים הרבה. וזהו בחי' מעלת ריבוי בני ישרארל שהשם יתברך והצדיקים מברכים בזה כ"פ כ"ש ה' אלקי אבותיכם יוסף עליכם. יברך יראי ה' וכו'. וכתיב יוסף ה' עליכם ועל בניכם. כי כל מה שמתרבין בני ישראל הכשרים הנלוים אל הצדיק האמת מקבלין יותר הרוח חיים הנ"ל בחי' פי שנים הנ"ל כי יש להם כח יותר לקבלו ע"י ריבוי הכלים הקדושים של כ"א. אבל צריכין שיהיה ביניהם אהבה גדולה בחי' אהבת חברים שלא תתגבר הס"א הנאחזת בהריבוי והמספר. וכ"ש כי תשא את ראש בני ישראל וכו' ולא יהי בהם נפף כמ ושפרש"י שם. וע"כ כשמונין ישראל צריכין ליתן שקלים מחצית השקל עשרים גרה השקל. עשרים גרה בחי' ב' היודי"ן הנ"ל בחי' עשרה עשרה הכף כמובא. כי צדקה נדבת לב הוא בחי' המשכת הרוח חיים מעילא לתתא, כי צדיק עש"ש צדקה שעל ידי זה ממשיך הפתח הנ"ל מיעלא לתתא בבחי' פתחו לי שערי צדק, צדק דייקא. וכתיב פתחו שערים ויבוא גוי צדיק צדיק דייקא כנ"ל:
And this is the aspect of the Sefirah [Counting of the Omer] — through which we count the days and weeks and return each time to the beginning. For each time we return to the beginning of the offering of the Omer, which was the essential beginning of Israel's drawing close through is'arusa d'lsata [arousal from below]. For on the first night of Pesach, the start of the drawing close was through the abovementioned supernal illumination — which is the aspect of is'arusa d'le'eila [arousal from above]. But afterward — after the first day — that illumination departs. And then we begin to count the Sefirat Ha'omer, to begin to sanctify and purify ourselves in proper order, from day to day, of the aspect of is'arusa d'lsata (as is brought in the holy books) . And throughout all the days of the Counting, we return each time to receive strength from the start of the Counting — which is the offering of the Omer — as we say: "Today is two days of the Omer," "Today is three days of the Omer," and so on, for all of them [are counted in relation to the Omer offering]. It follows that each time we return to the beginning — which is the offering of the Omer — and this is the aspect of the sanctity of fasting: returning each time to the beginning. Through this we now merit to go out from the impurity of Egypt and to rectify speech and to merit complete faith, through the aspect of is'arusa d'lsata . For the essential rectification — to bring speech out from the Egyptian exile, and so on — is merited through returning to the beginning. And this is the aspect of fasting, and this is the aspect of the Sefirah , as above.
## Segment 88
וע"כ לפעמים נעשה מחלוקת בין ישראל בעצמן שאחד מונע לחבירו. ואל והמניעות גדולים מהכל כידוע. כי בהרבה בני ישראל יש שינוי דעות כשרז"ל שאין דעתם שוה זה לזה. אבל צריכים שבכל שינוי דעותיהם יוכללו יחד ברבם האמתי. ואטז נעשה תיקון גדול ע"י הריבוי בבחי' ברב עם הדרת מלך וכו' וכתיב ברבות צדיקם ישמח העם. כי דייקא ע"י שדעתם משונה זה מזה וכולם נכללים בדעה אחד להכלל בהצדיק המאת רבם, על ידי זה יש להם כלים נפלאים הרבה לקבל האור הגדול בחי' פי שנים. אבל כשעומדים אנשים מישראל וחולקים על הצדיק האמת שבאמת גם הם מקבלים חיותם בהעלם גדול ממנו בבחי' מלכות באתכיסא והם חולקים על מקור חיותם. ולא די שהם חולקים על עצמם ועוקרים עצמם משורש חיותם. אף גם הם עומדים למונעים ומשטינים על המתקרבים אליו באמת. וזאת המחלוקת והניעות מונע יותר מהמניעות של אשר לא מבני ישראל הנה. וזהבחי' וחזרון לא יוכל להמנות זה שנמנו חביריו לדגבר מצוה ולא נמנה עמהם היינו כנ"ל. והתקון ע"י אליהו שיבוא לעשות שלום בעולם כשרז"ל. כי ע"י אליהו עיקר המשכת פי שנים כנ"ל שעיקרו תלוי בשלום כנ,ל. וזה והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם. אב ובן זה בחי' רב ותלמיד בחי' רוח דלעילא רווח דלתתא בבחי' רצוא ושוב שזה עיקר התיקון של בחי' פי שנים שממשיך אליהו מרוחו של משיח וכנ"ל:
And this is the aspect of the prohibition of chailev and dam — in order to subdue and nullify the two kinds of difficulties mentioned above: the difficulties that can be resolved, but for which sometimes the pathways of intellect become blocked and it is impossible to resolve them — for which the study of Poskim is needed; and the difficulties that cannot be resolved, which require one to stand firm only in emunah , which is completed through fasting, through which speech goes forth from the exile of Egypt, and so on — through which faith is completed, as above. For the prohibition of chailev [suet/forbidden fat] is for the sake of the rectification of da'as — so that the pathways of intellect not be blocked, to resolve the difficulties that can be resolved. For chailev is the fatty substance of the body , through which the essence of the intellect is rectified. For the intellect burns like a lit candle through the fatty substance of the body. (As is brought in the words of Rabbainu, of blessed memory, elsewhere.) And therefore it is forbidden to eat the chailev of an animal [ beheimah ], so that the chailev of the animal not overpower and block the da'as entirely. For when the chalavin [suets] of the sitra achra overpower, the intellect is completely blocked and one can — G-d forbid — forget Hashem, as it is written: "This is their way: folly is theirs" . And our Sages, of blessed memory, expounded: "They have chailev upon their sides [ kislayhem ]" , and so on. And this is the aspect of "Their fat [ chelbamo ] has closed [them in]" — of the aspect of "for he covered his face in his fat" . Face [ panim ] is the intellect — of the aspect of "a man's wisdom illuminates his face" . And through the overpowering of the chalavin, the intellect is enclosed and covered, until one cannot resolve even the difficulties that can be resolved. And through this one forgets Hashem and distances oneself from Him, G-d forbid, for the essential cause of distancing and forgetting Hashem is through heresy [ kefirah ] and lack of faith, which flow from the difficulties and the concealment of the knowledge of His divinity that is within every heart — (as understood from the abovementioned Torah-teaching) . And therefore the Torah warned us against eating chailev — so that the intellect not be blocked and sealed, G-d forbid — so that we merit to understand, to resolve the difficulties that can be resolved. And the prohibition of dam [blood] is for the sake of the rectification of speech, which is the rectification of emunah , as above. For the rectification of speech is to bring speech forth from the exile of Egypt and Pharaoh and his ministers, and so on, as above. And it is known that in Egypt during the exile there was an overpowering of the bloods [ damim ], and this was the essence of the Egyptian exile — (as explained in the [kabbalistic] writings) — and this is the aspect of "I passed over you and saw you wallowing in your blood" , and so on. For speech comes from the blood [ dam ], for the blood is the life-force [ nefesh ], and the essence of speech comes from the nefesh , as it is written: "And the man became a living soul [ nefesh chayah ]" , and the Targum renders: "a spirit that speaks [ ruach memalela ]" (as Rabbainu, of blessed memory, brings in many places) . And when the bloods of the sitra achra overpower — G-d forbid — then one cannot speak at all, and one is then of the aspect of "I was dumbstruck in silence" — the word dumiyah being of the language of damim [bloods; cognate: ד-מ-מ / ד-מ ]. And therefore it is forbidden to eat blood — in order to subdue the evil bloods from which comes the essential exile of Egypt, the essential exile of speech. And through being careful about chailev and dam, one merits to rectify da'as and to bring speech forth from the Egyptian exile — which is the rectification of emunah , as above. And the essence is the rectification of emunah , as above. And the essential rectification is through fasting. And this too is of the aspect of the prohibition of chailev and dam, for through fasting the chailev and the dam are diminished — as we say after a fast: "May it be Your will that the diminishment of my fat and my blood be accepted before You as though I had offered a sacrifice…" . And therefore, by not eating chailev and dam, this is of the aspect of the sanctity of fasting — for "one limb sustains another limb" (as Rabbainu, of blessed memory, brings elsewhere) . And if one were to eat chailev and dam, the chailev and dam within the person would increase. But now, by not eating them, the chailev and dam are diminished — which is the aspect of fasting — through which comes the essential rectification of emunah , as above.
## Segment 89
וע"כ אכל בי עשרה שכינתא שריא ונקראים מנין. כי זה עיקר שלימות המנין דקדושה כשיש עשרה שמתקבצים לדבר שבקדושה. עשרה דייקא כנגד בחי' היו"ד הנ"ל שאז יכולין להמשיך מיו"ד דלעילא ליו"ד דלתתא כנ"ל. שזהו עיקר תיקון המספר והמנין וע"כ נקראים מנין כי הם תיקון המנין והמספר כי על ידם נכלל המנין באחד בבחי' רצוא ושוב כנ"ל שזה עיקר התיקון וכנ"ל:
And therefore the essence of the sacrifice is chailev and dam. And the chailev ascends upon the altar and is burned entirely as a pleasing aroma to Hashem, for chailev is the fatty substance — the essence of the intellect. But we do not have the power to clarify the holiness and the kedushah that is in the chailev of an animal — and therefore it is forbidden for us to eat it with a severe prohibition. For anyone who eats chailev will have his intellect completely blocked and the heresies and difficulties will intensify within him, G-d forbid, as above. But upon the altar, precisely the chailev ascends as a pleasing aroma, for the Bais HaMikdash [Holy Temple] is of the aspect of da'as and sechel [intellect] — (as Rabbainu, of blessed memory, said many times) . And there, supernal intellect and very elevated da'as shines. And therefore there, chailev ascends in the fire as a pleasing aroma — for precisely through it, the intellect shines with great light to reveal His divinity, may He be blessed. For the burning of chailev on the altar is of the aspect of the light of intellect — like a fire burning through the fatty substance of the body, as above — except that we do not have the power to clarify it; but upon the altar it is transformed entirely into holiness. And there, precisely through it, the light of sacred intellect shines, to resolve and nullify all the difficulties that can be resolved — and through this faith is strengthened, as above. And therefore the chailev atones, for the essence of the blemish of all sins consists of heresies, difficulties, and lack of faith, which sins cause — (as we have written many times) . And therefore through the sacrifice — through offering the chailev upon the fire on the altar, through which da'as is opened and emunah strengthened, as above — it atones. And similarly dam atones . For in the Bais HaMikdash , the rectification of emunah was drawn through the blood specifically. For blood is of the aspect of the ultimate tzimtzum [contraction] and din [judgment] — from which come the difficulties that cannot be resolved; and therefore blood is forbidden for eating by a common person [ hedyot ]. But in the Bais HaMikdash , at the altar, through the sprinkling [ zerikah ] of the blood of the sacrifice, the holiness concealed and hidden within the blood is also clarified and rises. And through this, precisely, the tzimtzum and din are sweetened, and emunah is revealed through this — precisely — for this is the essence of the rectification and atonement for sins, which are of the aspect of heresies, as above. And therefore chailev is eaten and burned entirely upon the altar; but blood is neither eaten nor burned on the altar — rather, it is sprinkled upon the altar, merely touching it. And similarly, the remnants of the blood are poured at the base [ yesod ] of the altar — they touch the altar and then go out, and are poured into the Kidron brook and sold for fertilizer, and so on — as our Sages, of blessed memory, stated. For chailev is of the aspect of da'as , from which come the difficulties that can be resolved — only that, because of the hold of the klippos and the sitra achra that cleave to the chailev of an animal, we do not have the power to clarify it through our eating, and on the contrary: the intellect and da'as would be completely blocked and sealed if it were eaten. But upon the altar it is burned in great holiness, and then, precisely through it, da'as shines, as above — through which comes the essential atonement, as above. But blood is neither eaten nor burned on the altar — rather, it is sprinkled upon the altar, touching it merely as a fleeting touch. For blood is of the aspect of the ultimate tzimtzum and din , from which come the difficulties that cannot be resolved. And it is explained in the words of Rabbainu, of blessed memory, in the Torah-teaching "Come to Pharaoh" : that these unanswerable difficulties flow from the aspect of the chalal ha-panui [the vacated space], from which He contracted and vacated His divinity, as it were, and so on — see there. And therefore those difficulties cannot be resolved in any manner until the World to Come. And therefore in the Bais HaMikdash , at the altar, a great rectification was made through the blood — for the blood atones, because in the Bais HaMikdash the intellect that will be revealed in the World to Come shines — which is called "holy" [ kodesh ]. And therefore there, the holiness concealed even in the ultimate tzimtzum — in the aspect of blood — is revealed and shines. And then emunah shines with great light through the sweetening of the tzimtzum and din of the chalal ha-panui — through knowing that even there, His divinity is concealed — through offering the blood upon the altar in the Bais HaMikdash , where the intellect that will be revealed in the Future shines, as above. And therefore blood is neither eaten nor burned upon the altar — for even though in truth the holiness of His divinity is present even in the vacated space, in great concealment, it is in the ultimate tzimtzum , in minimization, in great concealment and hiddenness. And therefore blood is not entirely eaten upon the altar — rather, it is sprinkled on the altar and touches it with merely a fleeting touch, then flows outside. For the holiness ascends from it through the sprinkling, which is a mere touching of the holy altar — since the holiness in the aspect of the vacated space, which is the ultimate tzimtzum of the aspect of blood, is in the ultimate minimization and great concealment — of the aspect of a mere touching, as above. But chailev is entirely transformed into holiness, as above. And therefore it is entirely eaten and burned upon the altar. But both atone — blood and chailev. And in fact, the atonement depends more on the blood than on the chailev — (as explained in the words of our Sages, of blessed memory) — for the essential rectification and atonement comes through the rectification of emunah , which is more fully rectified through the sprinkling of blood on the altar. For through this it is revealed that even in the vacated space, in the ultimate tzimtzum of the aspect of blood, His divinity is hidden and concealed — only in great contraction, of the aspect of a mere touching; but nonetheless, even there, His divinity is concealed. And through this faith is strengthened — and through this is the essence of atonement, as above. For the essence of the strengthening of emunah must be to strengthen oneself against the heresies that come through the difficulties that cannot be resolved — (as is understood from the words of Rabbainu, of blessed memory) — and this is rectified through the sprinkling of blood on the altar. And therefore the essence of atonement is through the blood of the sacrifice, as above.
## Segment 91
אות מא וזה בחי' נטילת ידים לאכילה. כי תקונו לטהר הידים דייקא ע"י מימי הנטילה כי המים נמשכים מבחי' מימי המקוה הנ, לשש םרוח אלקים שהוא רוחו של משיח מרחפת שמשם מוציאין מכח אל הפועל כנ"ל. שמשם עיקר הטהרה מכל הטומאות שנמשכין מהעבירות ר"ל כנ"ל. וע"כ עיקר הטהרה בידיטם דייקא. כי הידים הם בבחי' כח ופועל שהם בחי' ימין ושמאל בחי' אף ידי יסדה ארץ וכו'. וע"כ עיקר הטומאה והטהרה תלויה בידים יותר כשרז"ל ידים עסקניות הן וכו'. כי עיקר העסק שהם כלל כל העסקים והמלאכות והעשיות של זה העולם הכל נעשה ע"י הידים שהם כלי המעשה שעל ידם גומרין כל דבר ומוציאין אותו מכח אל הפועל. וע"כ בהם תלויים כל המצוות והעבירות שהם בחי' כל הטומאות והטהרות וכנ"ל. וע"כ קודם האכילה שהוא להחיות את האדם להמשיך הרוח חיים מהרוח דלעילא להרוח דלתתא כנ"ל צריכין ליטול במים הנ"ל את הידים דייקא. כי עיקר כל תיקון הנ"ל שהוא בחי' מוציא מכח אל הפועל תלוי בידים וכנ"ל:
And this is the aspect of melichah [salting the meat] — that one must salt the meat in order to draw out all the blood. For salt is of the aspect of fasting and sufferings [ tanis v'yisurin ], which purge a person's sins — as our Sages, of blessed memory, stated: (Talmud Berakhot 5a) "A covenant is mentioned regarding salt, and a covenant is mentioned regarding sufferings: just as salt sweetens meat, so too, sufferings purge a person's sins." And sufferings are the aspect of fasting, which is self-affliction and suffering. And as they brought there, in the adjacent passage, regarding the Land of Israel — which comes through suffering — and they cited the verse: "For as a man chastises his son…" . And there that passage speaks of the matter of fasting, as it is written in that context: "And He afflicted you and made you hungry and fed you the manna… and you shall know today, for as a man chastises his son…" . "He afflicted you and made you hungry" — this is the aspect of the affliction of fasting, wherein one makes oneself hungry. And similarly our Sages, of blessed memory, stated in the Midrash: "He afflicted you and made you hungry" — that they fasted before they ate the manna, to purge the food that was in their intestines. For the manna is of the aspect of the aforementioned eating of holiness, which one merits to unify the Kudsha Brich Hu and His Shechinta , apin b'apin — which one merits only through fasting. And therefore they fasted before eating the manna. And therefore our Sages, of blessed memory, stated: "The Torah was given only to those who eat the manna" — for the essence of the Torah is of the aspect of emunah , as it is written: "All Your commandments are emunah" — and this is merited only through breaking the lust for eating through fasting, until one merits the holy eating that is the aspect of manna , as above. For the one depends on the other: through the completeness of emunah one merits eating that is from clarified food, and so on — (as explained there in the abovementioned Torah-teaching) — namely, eating of holiness. And similarly, the more one breaks the lust for eating through fasting and sanctifies one's eating, the more one merits the completeness of emunah — (as explained there — see there) . Let us return to the matter. It follows: fasting is of the aspect of sufferings, which are a covenant of salt. And therefore one must salt the meat in order to expel all the blood — for this is the aspect of fasting and sufferings that purge and expel from a person all the evil bloods from which come all evil desires and all sins, G-d forbid, through which emunah is blemished. For through fasting one subdues the klippos and the desires that suckle from speech, and so on, which are the aspect of the exile of Egypt, and so on — which are the aspect of the overpowering of evil bloods, which was the essence of the Egyptian exile. It follows that fasting subdues and expels from a person the evil bloods — which are the klippos and desires — which are the aspect of a blemish of faith. And this is the aspect of salt, as above. And therefore one must salt the meat — for the subduing of the bloods is through salt, which is of the aspect of the sufferings of fasting, as above. And therefore one must salt in a perforated vessel [ kli menukav ] — precisely . This alludes to the rectification of fasting: that the essential rectification of fasting is to return to Hashem through it, and to examine one's deeds on the fast day, to open and perforate [ l'nakev ] the heart of stone. As it is written in Isaiah — and this is the Haftarah of Yom Kippur: "Is this the fast I choose?… Is this not the fast I choose: to loosen the bonds of wickedness…" . For the essence of fasting is to open and loosen the bonds of wickedness — to open and break one's heart and extract from it all the knots of wickedness. And so wrote Rabbainu, of blessed memory, in his rhymes [ charuzim ] printed in the Introduction: "Pierce the heart of stone and illuminate me from there…" (from the liturgical poem printed in the Introduction to Likutay Moharan) Thus he mentioned the rectification of the heart with the expression of piercing the heart . And upon this alludes the perforated vessel: that one must salt the meat to expel the bloods in a perforated vessel — precisely . But in an unperforated vessel, the salting is of no effect — on the contrary, the meat becomes forbidden. This is an allusion: that fasting and sufferings — which are the aspect of salt as above — avail only when one merits to open and pierce his heart of stone, with intention toward Hashem, in order to return from his wickedness; for then through the fasting one merits to drive out and expel the evil bloods — which are all the desires — and to merit complete faith, which is atonement and rectification for all, as above. Amen and Amen.
## Segment 93
אות מב וע"כ גם קודם התפילה צרייכן ליטול ידיו במים. והעיקר בבקר כשקמים מהשינה. כי השינה של לילה וחשך שהוא בחי' מניעות שצריכין לשברם ע"י גודל החשק וכו' כנ"ל ואח"כ כשקמים מהשינה צריכין לטהר עצמן מהזוהמא של הרוח רעה שמשם כל המניעות ששורה על הידים ביותר מחמת שעל ידם עיקר תיקון בחי' מוציא מכח אל הפועל. ע"כ צריכין לטהר הידים דייקא במים וכנ"ל ועל ידי זה יכולין להתפלל שעל ידי זה עיקר בחי' מוציא מכח אל הפועל שהוא ע"י הדיבור של התפלה (כמבואר בהתורה הנ"ל ובהתורה אית לן בירא וכו'). וזהו שארז"ל כל הנפנה ונוטל ידיו וקורא ק"ש ומתפלל וכו' ומסיק כאילו טבל. כי נטילת ידים הוא בחי' טבילה במקוה וכנ"ל. ועיין בהתורה הנ"ל מ"ש על פסוק והמה מידך נגזרו. וכן מ"ש שם על מארז"ל ואין אתה בא לידי עבירה לידי דייקא וכו'. כי עיקר בחי' מוציא מכח אל הפועל לטוב או להיפך חס ושלום תלוי בידים שעל ידם יצאה כל הבריאה מכח אל הפועל בבחי' אף ידי יסדה ארץ וכו' וע"כ עיקר הטהרה בידים וכנ"ל:
Key Teachings:
## Segment 95
אות מג וזה בחי' הכשר כלי עכו"ם מבליעת האיסור שצריך להיות ע"י אשר כמ"ש שם, אך את הזהב ואת הכסף וכעו' כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וכו'. כי מבואר בהתורה ויהי נא פי שנים הנ"ל שלהוחיא מכח אל הפועל הוא ע"י הדיבור וכו'. ושלימות הדיבור נמשך ע"י מפלת הרשעים בעוה"ז כמו שיהיה לעתיד וכו'. וזה נעשה ע"י אמת ע"י שמתפלין ועובדין את הש"י באמת לאמתו בלתי לה' לבדו לא בשביל שום פניה בשביל פרנסה וכבוד חס ושלום שעל זה נאמר כיון שנצרך אדם לבריות באיזה בחינה נשתנה פניו שהוא האמת לכמה גוונין וכו' ע"ש וכשנשלם הדיבור צריך להשמיך נקודות להאותיות וזה נעשה ע"י החשק הבא ע"י ריבוי המניעות שעל ידי זה משברין המניעות וכו' ואז זוכין להוציא מכח אל הפועל שהוא בחי' המשכת פי שנים הנ"ל דהיינו להמשיך הרוח חיים מחדש שעל ידי זה מטהרין מכל הטומאות וכו' כנ"ל. וע"כ כלי עכו"ם של סעודה שצריכין לאכות בהם מאכל ישראל שעל ידי זה ממשיכין הרוח חים צריכין הכשר תחלה ע"י האש דהיינו הגעלה ברותחין או ליבון באש להפליט האיסור מהם ואחר כך טבילה במים כי ע"י ההכשר ע"י האש על ידי זה ממשיכין בחי' מפלת הרשעים בעוה"ז שעל ידי זה נשלם הדיבור כנ"ל. כי פליטת האיסור לחוץ ע"י האש זהבחי' שפולטין וזורקין את הרשעים לחוץ כי הרשעים הם בבחי' האיסור שהוא הקליפה, ועיקר הכנעתם ומפלתם שהוא בחי' פליטת האיסור לחוץ הוא ע"י האשר. כי עיקר מפלת הרשעים לעתיד ביםו הדין הגדול והנורא יהיה ע"י האש כמ"ש כי באש ה' נשפט וכו' וכתיב כי הנה היום בא בוער כתנור וכו' כי מהאש יצאו והאש תאכלם כי הם חממו עצמן באש התאוות ולא די להם בזה אף גם הבעירו בהם אש הקנאה בצדיקי אמת ובכשרי ישרא לורדפו אותם בכל מיני הרדיפות ע"כ יהיה מפלתם ע"י האש כנ"ל. וזה בחי' הכשר כלים להפליט האיסור שבהם ע"י האש דהיינו שמפילין הרשעים שהם בחי' האיסור ע"י האש וכמ"ש כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וכדרך תשמישו כך הגעלתו כי כפי מה שנדבר האיסור שהוא בחי' הרשע ע"י האש כמו כן צריכין להפליטו ולהפילו ע"י האש וכנ"ל. נמצא שהשכר כלים ע"י האש זה בחי' מפלת הרשעים שעל ידי זה נשלם הדיבור. וזה בחי' אך את הזהב וא תהכסף וכו' ודרז"ל שצריכין להעביר החלודה מהמתכת וכו' וזה רמז שא"א להמשיך בחי' מפלת הרשעים שהוא בחי' פליטת האיסור לחוץ כ"א ע"י האמת (כמבואר לעיל). וזה בחי' העברת החלודה שצריכין להעביר תחלה מהזהב והכסף את החלודה ולא ישאר כ"א הזהב והכסף כמ ושהוא (כשפרש"י שם). וזהו לשון אך שלא יהא שם חלודה אך המתכת יהיה כמו שהוא עכ"ל. זה בחי' אמת שיהיהנשאר הדבר כמו שהוא ולא תחפה עליו החלודה שהיא מקלקלת הזהב והכסף ומחפה ומסתיר אותו עד שאין ניכר בין זהב לנחשת שזהו בחי' שקר החופה על האמת עד שאין ניכר האמ תדהיינו שע"י ריבוי המחשבות זרות והפניות שלו נחפה ונתכסה האמת עד שאין מכירין בין אמת לשקר. וע"כ פליטת האיסור שהוא בחי' מפלת הרשעים א"א כ"א ע"י שמעבירין החלודה תחלה שהוא בחי' השקר החופה על האמת ולא ישאר כ"א הדבר כמות שהוא שהוא בחי' אמת כי אמת הוא אחד (כמ"ש במ"א בהתורה אר"ע בסי' נ"א ע"ש) כי אמת א"א לומר כ"א אחד דהיינו על זהב זהב ועל כסף כסף וכו' אבל השקר הוא הרבה כי יכולין לומר שקר על זהב שהוא נחשת או בדיל וכו' ע"ש. וזהו בחי' אך את הזהב ואת הכסף את הנחשת וכו' שהם כל מיני מתכות שהם בחי' כלל הגוונין שבממון ששרשם בקדושה גבוה מאד כי הם בחי' גוונין עילאין (כמובן בדבריו ז"ל בכמה מקומות). אבל מי שנופל לתאוות ממון וכבוד והוא בכל לנצרך לבריות הנ"ל, שם הוא בחי' נפילת הגוונין הנ"ל שהוא בחי' כיון שנצרך אדם לבריות נשתנה פניו לכמה גוונין הנ"ל שהוא מה שמחפה השקר באיזה אמת שבזה יש כמה וכמה גוונין שנמשכו מנפילת הגוונין עילאין שבכסף וזהב הנ"ל. כי עיקר רוב הפניות של כל אחד הוא בענין הממון כידוע וע"כ מרומז בפסוק זה ביטול השקר שזהו בחי' אך את הזהב שישאר אך הזהב כמות שהוא כנ"ל דהיינו שישארו הגוונין עילאין שבזהב וכסף כמות שהם. ולא ישנה אותם חס ושלום בשביל הפניות ושקרים של תאוות ממון שעל ידי זה הוא פוגם ומשקר בגוונין עילאין וכנ"ל:
Practical Message: Every time we refrain from chailev and dam — and every fast, and every Pesach seder, and every day of Sefirah — we are engaged in a cosmic repair of intellect and faith, breaking the "Egypt" of our constricted, silenced speech, and working toward that holy eating in which G-d and His Presence are unified.
## Segment 96
וע"כ הכלים של עכו"ם שרוצים לאכול בהם מאכל ישראל שעל ידי זה ממשיכין הרוח חיים הנ"ל שהוא בחי' מוציא מכח אל הפועל. ע"כ צריכין הכשר ע"י האש והעברת החלודה תחלה שזהו בחי' מפלת הרשעים שעל ידי זה נשלם הדיבור כנ"ל ואח"כ טבילה במי מקוה שעל ידי זה נמשכין נקודות ומוציאין מכח אל הפועל הרוח חיים שהוא בחי' רוח טהרה וקדושה שנמשך מרוח אלקים המרחפת על פני המים שעל ידי זה עיקר הטהרה וכנ"ל:
The general principle: the kisufin v'hishtokakus d'kedushah [holy longing and yearning] are exceedingly, exceedingly precious. For through the kisufin with which one longs and yearns for something holy — to draw near to Hashem Yisborach in truth — through this, nefashos [souls] are made. And see also on the matter of kisufin the Torah-teaching beginning, "Zivugon v'hitstorfusan shel osiyos…" — see there. For there too it speaks of this same matter. But it is not sufficient for a person to have yearning alone — rather, he must bring forth with his lips the longing and yearning. And then the nefesh [soul] goes out from potential into actuality. And through this, vowel-points [ nekudos ] are made for the letters of the Torah, and they are formed for good. For letters without vowel-points are like a golem — like a body without a soul. And through the kisufin , nefashos are made, and they are the aspect of the nekudos [vowel-points]. And through this, the letters of the Torah are joined and paired and formed — to perform their work in proportion to the kisufin , and so on. And this is: "We will make for you circlets of gold with studs of silver" . And this is the aspect of gilgulei ha-nefashos [transmigrations of souls]. For the essence of speech is that the organs of speech strike the air, and that air encounters the air adjacent to it, and the adjacent strikes the one adjacent to it, until it reaches his fellow, and so on. And these holy longings and yearnings are of the aspect of ahavah v'chesed [love and lovingkindness], which one merits through shemiras ha-bris [guarding the covenant]. (As is explained there.) And through shemiras ha-bris — emunah [faith] is complete. And emunah is the completion of all things — the completion of tzedakah [righteousness], which governs all the celestial spheres, and so on. And through this comes the rectification of all roads [ tikun kol ha-derachim ]. For all the tribulations a person experiences on the roads come entirely from a flaw in the movement of the celestial spheres, which comes from a flaw in emunah and tzedakah — and all of this depends on the rectification of the bris , and so on. And this is the aspect of the sun on Shabbos — tzedakah for the poor — for Shabbos is the aspect of emunah , and so on. And one who is a baal nefesh [a master of soul] — that is, of the level of Avraham — who merited to this lovingkindness, to the aspect of love and longing and holy yearning, and through this made souls . And whoever is of this aspect, then all his eating and all his meals are of the aspect of Lechem ha-Panim [the Showbread]. And then all the stars and constellations and all the nations that are beneath them all labor for his sustenance — of the aspect of: "Sit at My right hand until I make your enemies your footstool" , and so on. (See there all of this very well, very well.)
## Segment 98
אות מד וזהו שביקש משה רבינו יפקוד ה' אלהי הרוחות איש על העדה וכו' כי הש,י הודיע לו שמוכרח להסתלק. ע"כ ביקש משה שישאר ממנו תלמיד שימשיך בחי' פי שנים שהוא בחי' כלליו תב' הרוחות הנ"ל שזהויפקוד ה' אלקי הרוחות, הרוחות דייקא תרתי משמע בחי' ב' הרוחות רוח דלעילא ורוח דלתתא שהוא בחי' פי שנים כנ"ל דהיינו ע"י שהצדיק בחי' משה משתדל בעוצם כחו בחייו שישאיר תלמידים, שאחר הסתלקותו ימשיכו ממנו בחי' פי שנים הנ"ל שעל ידי זה הכל יתתקנו לנצח כנ"ל:
And this is the aspect of Pesach , which is of the aspect of chesed [lovingkindness], the aspect of Avraham — as is known — that is to say, the aspect of love and longing and holy yearning. For Pesach is the beginning of Israel's drawing-near to their Father in Heaven, for at that time it is still before the giving of the Torah. And at the beginning of drawing-near, the essence is only the yearning and holy longing — for they do not yet know at all what to do, since they have not yet received the Torah. And so at that time the essence is only the yearning and holy longing. And through these holy yearnings and longings — which are the aspect of chesed , the aspect of Avraham, the aspect of Pesach — through this, the nekudos ha-kesef [silver vowel-points] are made, and through this the letters of the Torah are formed for good. And therefore through this one merits afterward receiving the Torah on Shavuos , for it is impossible to receive the Torah except when the letters of the Torah are first formed for good through holy longing. For previously the letters of the Torah are like a golem and have no form at all. Only through holy longing — through this the letters of the Torah are paired and formed and joined. And then one is able to receive the Torah. And it is for this reason that the Torah was not given for twenty-six generations until Moshe Rabbainu came with his generation and they received the Torah. For it was impossible to receive the Torah until the letters of the Torah were first formed and joined through holy longing. And all the ancient tzadikim who lived before the giving of the Torah were all engaged in this — they had longing and holy yearning for Hashem Yisborach, and this was the very essence of their divine service. And this is the aspect of the twenty-six [repetitions of] " Ki l'olam chasdo " ["For His kindness is eternal"] said regarding the twenty-six generations before the giving of the Torah — as our Sages of blessed memory have taught — for at that time the world was sustained only by His lovingkindness alone. That is to say: by the love and longing and holy yearning that the tzadikim of each generation had then. And therefore the essential beginning of the revelation of the Torah began from Avraham Avinu, peace be upon him — who was the head of all believers and the head of all those who are circumcised, and who began to reveal the Divinity [ Elokus ] in the world. And he fulfilled the entire Torah before it was given. For Avraham's attribute was chesed — that is to say, the aspect of love and longing and holy yearning. And therefore through him was the essential beginning of the revelation of the Torah, for the essential revelation of the Torah is through longing and holy yearning, through which the letters of the Torah are formed for good, and so on, as above. And through Avraham Avinu was the essential beginning — the letters of the Torah began to be formed for good. And likewise the rest of the Patriarchs and the Tribes were all forming and joining the letters of the Torah for good through their holy longings. Until Moshe Rabbainu came — who was wholly good — with his generation, who were all tzadikim . Through their longing and holy yearning the entire Torah was completed, for they merited to form and join all the letters of the Torah for good. And through this they merited to receive the Torah, for it is impossible to receive the Torah except through longing and holy yearning — through which one builds and joins and forms the letters of the Torah for good. And then the letters have vitality and one is able to receive it. And this is the aspect of Pesach, which precedes Shavuos — which is the giving of the Torah. For beforehand one needs the aspect of chesed , which is the aspect of Pesach — that is to say, love and longing and holy yearning, which is the aspect of " chesed l'Avraham " [lovingkindness to Avraham], as above — in order to form the letters of the Torah for good. And through this specifically one is able to receive the Torah, as above.
## Segment 100
אות מח וז"ש במחלוק' קרח כשהתגבר במחלוקותו מאד כנגד משה ואהרן ויפלו על פניהם ויאמרו אל אלקי הרוחות וכו' היינו מחמת שראו עוצם המניעות בלי שיעור המתפשטין על כל אחד ע"י מחלוקת קרח ועדתו כי הם מכניסים כפירות והתנגדות וקשיות הרבה במוח ולב של רוב בני ישרא לעד' שקשה מאד להתקרב מריבוי המניעות, ע"כ הזכיר בבקשתו אלקי הרוחות הרוחות דייקא בחי' ב' הרוחות הנ"ל. כי עיקר התיקון על זההוא ע"י בחי' פי שנים הנ"ל שממשיכין אותם המעט הכשרים האוחזים עם הצדיק האמת בחי' משה. כי טוב מעט לצדיק וכו'. כי ע"י הלימוד הקדוש של חידוישי תורה שממשיכין על ידי זה מכניעין הרשעים החולקים ומכניסין בלב החפצים באמת שיתגברו בחשק אמתי כפי המניעה עד שישברו כל המניעות ויתקרבו לנקודת האמת (כמ"ש שם בהתורה הנ"ל). וע"כ ביקש אל אלקי הרוחות האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף. ולכאורה קשה הלא הרבה מעדת בני ישראל נתערבבו במחלוקת הזה של קרח עד שכמעט כל ישראל נחלקו על משה כמובן בדברי רבותינו ז"ל ובפרש"י. אך משה ביקש מהש"י שיסתכל ברחמיו שעיקר המחלוקת נתהוה מאיש אחד שהוא קרח שנתקנא במשה ואהרן ע"י גיאותו וגסותו הרעה שרצה ליקח כל הממשלה על ישראל לעצמו ושאר כל העם נמשכו אחריו בטעות לפיט תומם. ע"כ ביקש אל אלקי הרוחות וכו' האיש אחד יחטא וכו' שראוי שירחם על ישראל ולא יקצוף עליהם כ"א על האיש האחד שהוא העיקר בהמחלוקת ושאר כל ישראל ינצלו ע"י הארת בחי' ב' הרוחות הנ"ל שהם בחי' פי שנים שמאיר ע"י התלמידים הכשרים שעל ידי זה סוף כל סוף הכל יתקרבו אל האמת לאמתו וכנ"ל:
And likewise for every person and at every time — every single individual before he merits some revelation in the Torah or some aspect of the divine service of Hashem Yisborach, each one according to what he is — this is the aspect of receiving the Torah for him. For every one of Israel, even the least of the least, must receive the Torah in every generation — as our Sages of blessed memory have expounded on the verse: "Which I command you today " — "each day they should be in your eyes as new." And as it is written: "This day you have become a people" . And Rashi explained: it should be in your eyes as if today you entered into covenant with Him. That is to say: each person of Israel, to the extent that he accepts upon himself the yoke of the Kingdom of Heaven — who accepts upon himself from this moment onward to renew, like the eagle, his days that have passed in darkness, and who wishes henceforth to enter into Torah and divine service in truth — this is the aspect of receiving the Torah for him. And it is impossible to merit this except through the lovingkindness described above — the aspect of Pesach — that is to say, through the longing and holy yearning. For he must accustom himself very greatly to have holy longing and yearning, to long and yearn and pine very greatly always for when he will merit to draw near to Hashem Yisborach in truth, to leave his low and lowly level and to enter into holiness in truth, to return to Him Yisborach. And one must bring forth with the mouth the above-described holy longings and yearnings and pining [ kisufin v'hishtokakus v'ga'agu'im d'kedushah ]. And then one merits to form the letters of the Torah for good. And then one merits the aspect of receiving the Torah — in proportion to the longing and holy yearning that he had. That is to say, he merits afterward in truth that his will be fulfilled, that he merit to receive the Torah — meaning, to fulfill all the words of the Torah in truth — for this is the essential aspect of receiving the Torah, as above.
## Segment 102
אות מו וע"כ דוד מת בעצרת כי עיקר בחינת המשכת קבלת התורה בשבועת דהיינו שנזכה לקיים את התורה כנ"ל הוא ע"י בחי' פי שנים הנ"ל שממשיכין הצדיקים מרוחו של משיח שהוא דוד כנ"ל. וע"כ דוד שהוא משיח מת בעצרת כי דוד מלך ישראל חי וקים. כי רוחו של דוד שהוא משיח חי וקים לנצח כי סוף כל סוף יבא ויגאלינו גאולה שלימה כי בא יבא לא יאחר. וע"כ מת דוד בשבועות דייקא כי ע"י הסתלקות דוד שהוא בחי' משיח בשבועות על ידי זה יכולין להמשיך בכל שנה בחי' קבלת התורה בשבועות ע"י בחי' פי שנים הנמשך אחר הסתלקות הצדיק ביותר כנ"ל. וע"כ באמת מחמת זה בעצמו דוד מלך ישראל חי וקים. כי זה עיקר חיות הצדיק לאחר הסתלקותו מה שממשיכין אמתת תורתו בכל פעם וע"כ הצדיקים במיתתן קרויים חיים כשרז"ל:
And therefore the essential aspect of Pesach is through the rectification of the bris [covenant], through which they were redeemed. For on the night of the Exodus from Egypt they all circumcised themselves, as it is written: "And no uncircumcised person may eat of it" . For through the rectification of the bris one merits those holy longings and yearnings — which are the aspect of chesed that is revealed at pum d'amma [the source-point of the covenant] — which is the aspect of Pesach, as above. And therefore Pesach is called the aspect of peh sach [a mouth that speaks], as is known. For one must bring forth the longings with the mouth specifically — to speak and to converse with the mouth specifically all the holy longings that are in his heart, as above. And through the rectification of the bris that they then merited, as above — through this they merited emunah [faith]. And this was the essence of the Exodus from Egypt: that they believed in Hashem and went out after Him into the wilderness. As our Sages of blessed memory expounded: "Worthy are they — and the faith with which they believed in Me and went out," and so on. And this is the aspect of: "I remember for you the lovingkindness of your youth, the love of your bridal days — your going after Me in the wilderness, in a land not sown" . This was said regarding the Exodus from Egypt — that they believed in Hashem and went after Him in the wilderness, and so on. And all of this one merits through the rectification of the bris that they then merited, as above. Through which one merits chesed and love — the aspect of holy longing, as above. And this is the above-mentioned lovingkindness and love — which is the aspect of longing and holy yearning — which is the aspect of Pesach, the aspect of " chesed l'Avraham " , as above. And this is: "your going after Me in the wilderness" , and so on. For through emunah , through this the roads are rectified. For through this the stars and constellations shine, and through this one is saved from the obstruction of the road, as above. And this is "your going after Me in the wilderness" — " lechtaych " [your going] specifically. For through this very thing itself — that they believed in Hashem and went after Him in the wilderness — through this they merited the rectification of the road, and Hashem Yisborach illuminated for them the road to go in the wilderness, as it is written: "I will also make a way in the wilderness" , and so on. And as it is written: "And Hashem was going before them by day to guide them on the way" , and so on. For the rectification of the roads is through emunah , as above.
## Segment 104
אות מז וזה על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו וכו' כמעט שעברתי מה םעד שמצאתי את שאהבה נפשי ופרש"י קרוב לפרישתם ממני וכו' עד שמצאתי שהי' עמי בימי יהושע. היינו שדייקא אחר הסתלקות משה עזרם הש,י לכבוש א"י כי גדולים צדקים בימתתן יותר מבחייהם. וכל זה ע"י בחי' פי שנים שממשיכין בשע תהסתלקותם ביותר שעל ידי זה יגמרו אחר הסתלקותם מה שהתחילו בחייהם וכנ"ל:
And this is what our Sages of blessed memory said: "In the merit of four things they were redeemed — that they did not change their names, and did not change their language, and were guarded from sexual immorality, and from idolatry." (Let the attentive reader not be surprised, for one finds in a number of places in the words of our Sages of blessed memory that it is explained that they were not guarded from idolatry — while here it is explained to the contrary. However, it is found in Midrash Rabbah, Bamidbar, Chapter 3, on the verse "Who brings forth the prisoners with harmonies" — that in the merit of the righteous among them who did not worship idolatry, they were redeemed; see there. It emerges, then, that both these and those are words of the living G-d — that they were also redeemed in the merit of those who were guarded from idolatry.) "That they did not change their names" — this is the aspect of longing and holy yearning, through which souls are made, as above. And the name is the soul [ nefesh ], as it is written: "A living soul — that is his name" . As Rabbainu of blessed memory explained in another place . And one must bring forth the longings with the mouth. And this is "they did not change their language" — that is to say, the Holy Tongue [ leshon ha-kodesh ], which is the aspect of the sanctity of language. That is to say: what one speaks with the mouth, the words of holiness — which are the longing and holy yearning — this is the aspect of the Holy Tongue, which is the language of Israel, the holy people. For the very essence of speech and language of Israel is only the holy longing and yearning — what Israel longs and pines for always toward Hashem Yisborach — which they must bring forth with the mouth. This is the very essence of the sanctity of language, the aspect of the Holy Tongue of Israel. And this is "they did not change their names" — which is the holy soul that is made through holy longing, as above. And "they did not change their language" — that is to say, that they always spoke in the Holy Tongue, which is the aspect of the sanctity of speech. That is to say, that they spoke with their mouths their holy longings, which is the aspect of the Holy Tongue, as above. And all of this one merits through shemiras ha-bris , through which one merits emunah , as above. And this is "and they were guarded from sexual immorality and from idolatry" — namely, rectification of the bris and rectification of emunah . Through which they merited to longing and holy yearning. And through this was the essential Redemption — the aspect of Pesach, which is the aspect of " chesed l'Avraham " , as above.
## Segment 106
אות מח וע"כ כלי שאינו בן יומו אינו אוסר כי הטעם נפגם אחר שעבר יומו כי עיקר התגברות הרשעי שהם החולקים המונעים הוארק ביומם ובשעתם בבחי' רשע שהשעה משחקת לו. כיכל הצלחתו והתגברותו הוא רק לפי שעה. וע"כ כשרואין הנרדפים החפצים בהאמת שהחולקים מתגברים עליהם ביותר צריכין רק להתפלל להש,י ולצפות לישועת ה' בבחי' דום לה' והתחולל לו כשרז"ל השכם והערב עליהם לביהמ"ד וכו'. וכ"ש אך לאלקים דומי נפשי וכו'. כי צריכין לבטוח בה'ובישועתו ואע"פ שרואים שהם מתגברים ביותר צריכין להמתין ולהמתין עד אשר יובא ומום כ"ש זומם רשע לצדיק וכו ה' ישחק לו כי ראה כי יבוא יומו כי בודאי יבוא יומו של החולק שיפול באין תקומה. כילא יטוש ה' ולא יעזוב את האמת עבור החולק כי אמת ה' לעולם. וז"ש במחלוקת קרח בקר ויודע ה' את אשר לו וכו' בוקר דייקא כי משה ראה שקרח מתגבר מאד במלוקת עד שכמעט כל ישראל ניסותו אחריו. עד שנדהמ להחלושי כח שבישרא לשנטו אחרי משה שא"א לעמוד נגדו. ע"כ אמר משה בקר ויודע ה' וכו' כי בכל יום ויוםמתגבר האמת על השקר. כי הש"י מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית. כי בכל יום הוא ית' פותח דלתות שערי מזרח ובוקע חלוני רקיע ומאיר לעולם כולו וכו'. ועיקר אור כל האורות הוא האמת שהוא הש"י בעצמו שהוא אור כל האורות כ"ש ה' אורי וישעי כו' (וכ"ש בהתורה צהר תעשה לתיבה וכו' בסי' קי"ב). וזה בחי' עיקר כל הבירורים שנעשים בכל יום ויום (כמובא בכתבי האריז"ל). כי עיקר כל הברורים דהיינדו שנתברר הטוב מהרע הוא מה שנתברר האמת מהשקר. כי האמת הוא עצם הטוב והשקר הוא הרע והטומאה (כ"ש בהתורה אר"ע וכו'). ו"כ קבעו ק,ש בברכת המאורות כי עיקר יסוד האמת הוא ק"ש שהוא אמונת היחוד וקבלת עול מלכות שמים ועול המצוות. וע"כ אומרים אח"כ אמת ואמונה אמת ויציב וכו' וכופלין האמת כ"פ. כי זה עיקר האמת ומשם עיקר האור של המאורות שיוצאין ומאירין בכל יום שזה נמשך מהבירורים שנעשים בכל יום ויום שעיקרם הוא ב ירור האמת מן השקר כנ"ל וע"כ בכל יום ויום. בבקר בעת זריחת האור נמשך מפלת הרשעים כי עיקר מפלת הרשעים הוא ע"י הארת האמת כנ"ל. וזה בחי' לבקרים אצמית כל רשעי ארץ וכו' וזה ה' בקר תשמע קולי בקר אערך לך ואצפה וכו' שזה נאמר לענין מפלת הרשעי םוכמו שפרש, ישם בבקר אני קורא לך עליהם שהוא עת משפט ברשעים כ"ש לבקרים אצמית כל רשעי ארץ וכו' היה זרועם לבקרים כי בבקר בבקר יעבור וכו'. ואע"פ שרואין שעוברים כמה ימים ועדיין אין להם מפלה שלימה. אף על פי כן אנו מאמינים שבכל יום נמשך עליהם ברוחניות מפלה מן השמים כפי בירור האמת שבכל יום. ובודאי יבוא יומם שיפלו באתגליא. וכאשר ראינו כמה נסים ונפלאות שעשה הש,י עם ישרא וכל הנסים היו רק שהש"י סיבב נפלאותיו לקיים את ישראל בעת תוקף הצרה. עד אשר עבר הזמן של הצלחתם והגיע יום מפלתם. כ"ש עוד היום בנוב לעמוד ינופך ידו הרב בת ציון וכו' כשארז"ל שאצטגנוניו אמרו לו שבאותו היום יכבוש ירושלים והוא בא לירושלים באותו היום והסתכל על העיר והניף ידו בליצנות וכו' ואמר שאין צריכין לטרוח לכבשה באותו היום דייקא וחשב שילין הלילה ובבקר כל אחד ישליך אבן כשרז"ל וכל זה מאת ה' היתה שקקל את מחשבתו כי באמת לא היה לו כח כ"א בואתו היום ותיכף שעבר אותו היום והגיע יום מחר חידש הש"י מעשה בראשית בטובו וגילה האמת בנס נפלא עד שהיה לו מפלה גדולה תיכף כשעבר אותו היום. כי תיכף כשהתחיל ליל ב' השייך ליםו מחר. התחיל להתנוצץ בירור האמת של אותו היום המחרת שעל ידי זה היתה מפלתו העצומה כן יאבדו כל אויביך ה'. כי עיקר מפלת הרשעים הוא ע"י התגלות האמת שזה עיקר הבירור שנעשה בכל יום וכנ"ל. וכן המן הרשע ימ"ש חשב שכבר כבש את מרדכי מאחר שראה גדולתו כ"כ. ונתייעץ עם אשתו ואוהביו הרשעים לעשות עץ גבוה וכו' ובבקר אמר למלך ויתלו את מרדכי עלי וכו' ואיש בער לא ידע שבבקר יהיה מפלתו כ"כ עד שבאותו יום המחרת תלו אותו על העץ אשר הכין למרדכי וכל זה ע"פ הנ"ל. כי בכל יום נתחדש העולם לגמרי בבחי' ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית. ועיקר חידוש מעשה בראשית בכל יום הוא בירור האמת מן השקר שמתברר בכל יום ויום אפי' בתוקף הגלות המר אפי' בעוצם מרירות הצרות והרדיפות שעוברים על הכשרים הנרדפים וכנ"ל. וכפי בירור האמת כן נמשך מפלת הרשעים עד אשר יבוא יומו כנ"ל שעל ידי זה היה מפלת המן וסנחריב וכל הרשעים וכנ"ל. וזהובחי' בקר ויודע ה' וכו' הנאמר במחלוקת קרח ועדתו בקר דייקא וכנ"ל. וזה בחי' כל יאיסור שעבר יומם אין להם עוד כח לאסור כי נפגם טעמם. כי האיסור שהוא בחי' הרשעת שבשביל זה צריכין הכלים הגעלה באש לבער הרע אין לו כח כ"א ביומו אבל כשעברמומו נפגם טעמו ואין לו עוד כח לאסור וקלקל את ההיתר. כיאין להאיסור והרע כח כ"א ביומו כנ"ל. וכשעבר יומו כבר נפגם ונתבטל וכנ"ל:
And through the longing and holy yearning — through which souls are made — through this the eating is of the aspect of Lechem ha-Panim [the Showbread]. And this is the aspect of matzos [unleavened bread] that one must eat on Pesach. And this is the aspect of the Lechem ha-Panim — which came [in the Temple] as matzah . For the Lechem ha-Panim is warm bread — lechem cham d'argeih d'Avraham [the warm bread of Avraham's level] — the aspect of " k'chom hayom " [like the heat of the day] (as is explained in the above-mentioned Torah-teaching) . For Avraham merited to this aspect — the aspect of "like the heat of the day" — through the rectification of the bris , through the commandment of milah [circumcision]. For at that time, after he was circumcised, it is said of him there: "like the heat of the day." For the Holy One Blessed be He removed the sun from its sheath at that time — as our Sages of blessed memory explained — just as it will be in the future when the sun will be revealed in its full strength. (As is explained in the above-mentioned Torah-teaching.) And then on that same day he baked matzos , as it is written there in the passage: "Quickly [knead] three seahs…knead and make cakes" . Rashi explained: It was Pesach, and so on. For matzos is of the aspect of Lechem ha-Panim — which one merits through shemiras ha-bris , as above — which is the aspect of warm bread of Avraham's level, the aspect of "like the heat of the day," when Avraham then baked matzos , as above.
## Segment 108
אות מט וזה ותפתח הארץ את פיה וכו' כי קרח חלק על משה ורצה למנוע את כל ישראל מהתורה והמצוות. ואם הי' מתקיים דעתו הרעה חס ושלום הי' מחזיר את כל העולם לתוהו ובוהו כי עיקר קיום העולם הוא ע"י התורה והמצוות שנתן לנו משה שעל ידי זה מוציאין כל הבריאה מכח אל הפועל כנ"ל ועיקר בחי' מוציא מכח אל הפועל הוא ע"י בחי' פתח המבואר שם בהתורה הנ"ל כי עיקר המשכת החיות מהרוח דלעילא להרוח דלתתא הוא ע"י בחי' פתח כי העיקר הוא לעשות ולתקן בחי' פתח כדי שיוכל ליכנוס לשם ולהמשיך האור משם בהדרגה ובמדה. כי אור העליון רוצה להשפיע תמיד רק א"א לקבל השפעת חיותו מחמת ריבוי אור. ע"כ צריכין לעשות כלים דהיינו צמצומים כדי שיומשך הארו בהדרגה ובמדה כדי שנוכל לקבלו. אבל כשנעשה צמצום צריכין לעשות בחכמה נפלאה. באופן שלא יתעלם האור לגמרי על ידי ריבוי הצמצומיםרק שיהיה נעשים על ידי הצמצומים בחינת בתים והיכלות וכלים וצנורות שיהיה האור נמשך על ידם בהדרגה דהיינו שיתצמצם הארו על ידם רק יהיה נשאר בחי' פתח שעל ידו יהי' נמשך האור והחיות בהדרגה ובמדה. וע"כ עיקר בי' מוציא מכח אל הפועל הוא ע"י בחי' פתח (כ"ש שם בהתורההנ,ל) כי א"א להמשיך החיות מהרוח דלעילא להרוח לדתתא כ"א ע"י בחי' פתח כדי לקבל החיות בהדרגה ובמדה בבחי' רצוא ושוב. וזה בכל דרגא ודרגא. כי אפי' כשעולה לאיזה דרגא דהיינו שזוכה לתקן איזה פתח להמשיך החית מהרוח דליעלא מאיזה דרגא, עדיין הוא צריך לתקן פתחים בהמדרגות הגבוהות יותר. כי כשצריך לעלות למדריגה הגובה עודיותר ולהמשיך החיות מהרוח דלעילא ממדריגה גבוה יותר. וכן בכל פעם שצריך לעלות מדרגא לדרגא עד לעילא לעילא וכו'. כי זה ידוע שהאדם צריך לעלות מדרגא לדרגא. דהיינו שיקבל אור וחיות מהרוח דלעילא מבחי' גבוה יותר בכל פעם. שזהו בחי' מוציא מכח אל הפועל הנ"ל ועיקר תלוי בתיקון הפתח כנ"ל. וזה שמבקשים פתחו לי שערי צדק וכו' כי העיקר לפתוח הפתח כנזזכר לעיל. והפסוק משיבו זה השער לה' צדיקים יבואו בו. כי עיקר תיקון השערים והפתחים הוא על ידי הצדיקים שכבר זכו למדריגות גבוהות בתכלית המעלה שהם ממשכים בחינת פי שנים שזהו בחינת מוציא מכח אל הפועל שעל ידם עיקר תיקון כל הפתחים והשערים וכנ"ל. וזה שביקש תחילה לא אמות כי אחיזה וכו'. כי לפעמים כשיורד הרוח דלעילא ואינו יכול לעשות פתח לקבל האור ממנו, הוא מוכרח למות ולהסתלק על ידי זה כי משם עיקר המיתה וההסתלקות וכנ"ל ע"כ ביקש לא אמות כי אחיה ואספר וכו' שלא ירד הרוח דלעילא בשביל הסתלקות ומיתה רק יזכה לחיים דהיינו שיזכה להמשיך תוספות האור מהרוח דליעלא שזהו ביי' מוציא מכח אל הפועל כנ"ל וזה א"א כ"א ע"י שבירת מניעות רבות כנ"ל. וזה יסור יסרני יה ולמות לא נתנני. דהיינו שהש"י עזרני שהיה לי יסורים ומניעות עצומות וברחמיו העצומים היה בעזרי לשברם ע"י החשק והכיסופין ועל ידי זה ולמות לא נתנני כי זכיתי להוציא מכח אל הפועל ע"י היסורים והמניעות שהם בשביל החשק וכנ"ל. וזהו פתחו לי שערי צדק שמבקש שגם עתה יפתחו לי השערים דקדושה שיזכה עוד להמשיך חיות חדגש מהרוח דלעילא ממדריגה גבוה יותר בכל פעם שכל זה עיקרו תלוי ע"י תיקון הפתחים והשערים וכנ"ל. וזה בחי' פתחו שערים ויבוא גוי צדיק וכו'. כי העיקר הוא תיקון הפתח והשער בכל דרגא וכנ"ל. וקרח שחלק על משה רצה למנוע את כל ישראל מלהתקרב למשה שהוא הצדיק האמת שעל ידו עיקר תיקון הפתחים של הקדושה שעל ידי זה מוציאין מכח אל הפועל כנ"ל. ע"כ היה עונשו על ידי זה בעצמו שגזר משה אם כמות כל האדם וכו' ואם בריאה יברא ה' ופצתה הארץ את פיה וכו' שבזה הראה משה עוצם גודל כחו שיש לו כח להוציא בריאה חדשה מכח אל הפועל שהיא ע"י עשיית פתחים ושערים להמשיך החיות דלעילא מרום כל דרגין עד סוף כ לדרגין עד שיהי' נעשה פתח בגשמיות בתחתיות גשמיות הארץ הזאת שהוא תכלית הגשמיות שמשם כל המניעות שבעולם. כי עיקר המניעות של האדם נמשך מחמת שהוא מלובש בגוף מגושם כזה בארץ גשמי כזה. וזה עיקר נסיון האד םוכמבואר לעיל מזה (שע"כ עיקר המקוה על הארץ דייקא ע"ש) ועיקר כח הצדיק הוא שיכול לעשות פתחים במדריגות העליונות עד שיכול להמשיך האור והחיות דהיינו התגלות אלקותו ית' גם בעולם הגשמי הזה בתכלית מדריגות התחתונות עד שיתקיים וידע כל פעול כי עתה פעלתו וכו' וכמבואר כבר כמה פעמים שעיקר גדולת הצדיק בחייו ואחר הסתלקותו שכל מה שעולה למדריגה גבוה יותר ימשיך ויאיר האור למדריגות התחתונות והמגושם יותר וזה הראה משה רבינו אז בעוצם גבורת כחו הנפלא. כי קרח ועדתו נפלו כ"כ עד שבאו לכפירות כשרז"ל קרח מין היה עד שאמרו שכל אפין שוין כ"ש כי כל העדה כולם קדושים וכו'. ולא האמינו בגדולת הצדיק שיכול להמשיך חיותו והתגלות אלקותו ממדריגה גבוה בכל פעם. עד שיכול להגביה כל הנופלים והמגושמים וכו'. וע"כ הראה משה שיש לו כח להראות לעין כל שהוא יכול להוציא מכח אל הפועל בריאה חדשה ממש עד שיהיה נעשה פתח בגשמיות הארץ ממש. וכן נתקיים מיד כ"ש ויהי ככלותו לדבר וכו' ותבקע הארץ וכו' ותפתח האראץ את פיה וכו' שנעשה פתח בהארץ הגשמי ממש. ועל ידי זה הרשעים והמונעים והחולקים קבלו עונשם ונבלעו מיד. וכל ישראל ראו על ידי זה בעצמו גודל כחו של משה שיש לו כח לעשות פתח מרום כל דרגין עד סוף כל דרגין שזהו בחי' מוציא מכח אל הפועל וכנ"ל:
And this is the aspect of Sefiras ha-Omer [the Counting of the Omer]. For the essence of the Counting is the aspect of longing and holy yearning — in that every individual longs and yearns and pines to merit receiving the Torah on Shavuos . And this is the aspect of counting, which is the aspect of longing and pining. Like one who counts the days because he pines and longs and yearns very greatly for something — because of this he counts the days, waiting for when he will merit to attain that thing. For on Pesach the essential Redemption was through longing and holy yearning, as above. But at that time everything came through the is'arusa d'le'eila [arousal from above] alone, as is known. But afterward we ourselves must be aroused — from ourselves — of the aspect of is'arusa d'lisata [arousal from below]. And this is the aspect of the Counting — that we ourselves must be aroused, to long and yearn and pine, to draw near to Him Yisborach. This is the aspect of the Counting, as above. And therefore at the time of the Counting there is a great awakening and an intensely sharp yearning for Hashem Yisborach. For the essence of the Counting is the aspect of longing and holy yearning, as above. And this is the aspect of what we count toward the Omer. For the waving of the Omer of barley [ se'orim ] is the aspect of clarifying and making souls from the air through holy longing — through bringing forth the holy longings with the mouth. (As is explained in the above-mentioned Torah-teaching — see there carefully on the matter of gilgulei ha-nefashos [the transmigration of souls], see there, and on p. 45.) For se'orim [barley] is the aspect of " kish'irim alei desha " [like mist upon the grass] — the aspect of ruach se'arah [stormy wind]. And from there one must clarify speech — from which souls go forth — of the aspect of: " ruach se'arah oseh devaro " [the stormy wind that does His word] . For the essence of speech is made from the air, as above. For the five places of articulation [ chameshes motza'os ha-peh ] strike the air and cut speech from it. And the air is the vitality of a person — for it is impossible to live without air — and it is the aspect of the breath of life [ ruach ha-chaim ], the aspect of souls. And through speaking holy words — of the aspect of holy longing and yearning — through this holy souls of holiness are made from it, which are of the aspect of holy speech, the aspect of the stormy wind that does His word. And this is the aspect of the Omer of barley, as above. For se'orim is the aspect of the five letters מַנְצְפַ"ךְ (as cited in the kabbalistic intentions) — from which is the root of souls. For from these five letters of מַנְצְפַ"ךְ come the five places of articulation of the mouth, from which souls go forth, as above. And all of this comes about through holy longing, as above. For barley is the feed of animals. For before one draws near to Hashem Yisborach, before one merits the aspect of receiving the Torah, one is of the aspect of beheimah [animal] — for: "This is the Torah: a man…" , "You [Israel] are called 'Adam' [human beings]" , and so on. And as it is in the Zohar. Therefore they then bring the Omer of barley. And then — before drawing-near, when one is of the aspect of animal — the essence at that time is only the longing and holy yearning, of the aspect of: "As a deer yearns for streams of water, so my soul yearns for You, O G-d" , and so on. And through this one merits to form and join the letters of the Torah for good, and merits receiving the Torah. And then one rises from the level of animal to the level of human. For the essential definition of the human being is speech. And through the words that one makes from the stormy wind — that is to say, clarifying and purifying the stormy wind and making holy words from it — through this one clarifies and elevates from animal to human, and merits receiving the Torah, as above.
## Segment 110
אות נ כי עיקר המיתה נמשך ע"י חטא אדה"ר כי אם לא היה חוטא האדם הי' יכול לעלות לרום המדריגות העליונות ולעשות פתחים שם עד שיקבלו חיות העליון משם בעודו בגופו והי' מגיע לשלימות בחייו. אבל מחמת חטאו נגזר מיתה כי אפי' אם הוא צדיק גדול א,א לו להגיע לתכלית העליון כ"א ע"י המיתה שבהכרח שיופרד הנפש מהגוף ואז ישוב אל העפר ויזדכך שם עד התחי' ואז כפי מעשיו וכפי זיכוכו יזכה שיהיה נפתחין לו פתחי ושערי הקדושה ועל ידי זה יהיה נמשך הארת הפתח עד מקום קברו עד שיהיה נפתח קברו ויקום בתחיה כי עיקר תחיית המתים הוא ע"י תיקון הפתח בבחי' בפתחי את קברותיכם וכו' ונתתי רוחי בכם וחייתם וכו'. וקרח שחלק על משה כפר ופגם בכל זה. ע"כ הראה לו משה שהואיכול לעשות הפתח בקרבהארץ מיד שעל ידי זה יפלו החולקים, והכשרי' יראו גדולת ה' וגדול' הצדיקים שיכולין לעשות פתח ולגלות האמת אפי' בגשמיות הארץ הזאת עד שיראו הכל את האמת וכנ"ל.
And this is the aspect of seven Sabbaths . For the essence of will and holy longing — from which souls are made — is on Shabbos. For Shabbos is will and holy longing [ ratzon v'kisufin d'kedushah ], as we pray: "with love and goodwill You gave us [Shabbos as an inheritance]." And then the ra'ava d're'avin [will-of-wills — will within wills] is revealed. And therefore on Shabbos one merits the nefesh yeseirah [extra soul], as it is written: "For on it He rested and was refreshed" . And the essential nefesh yeseirah one merits on Shabbos through longing and holy yearning — of the aspect of: when Shabbos departs, "Woe! A soul is lost!" — that one pines after the departed soul. And through this one merits the nefesh yeseirah . (As Rabbainu of blessed memory wrote — see there and on p. 45.) For Shabbos encompasses all the above-mentioned aspects. For Shabbos is of the aspect of the rectification of the bris , as it is written: "An eternal covenant between Me and the Children of Israel" . And then it is the aspect of emunah in its completeness. For Shabbos testifies to the renewal of the world. (As is explained in the above-mentioned Torah-teaching.) And then one merits to make souls through longing and holy yearning. And this is the aspect of the nefesh yeseirah that one merits on Shabbos through longing and yearning and holy will — the aspect of ra'ava d're'avin , will within wills, that is revealed on Shabbos. And through this one merits that eating will be of the aspect of Lechem ha-Panim , as above. And therefore the essential Lechem ha-Panim is on Shabbos — when it is arranged and set out. For on Shabbos all the above-mentioned aspects are accomplished, through which one merits the Lechem ha-Panim , as above. And therefore one must count seven complete Sabbaths [ sheva Shabbosos temimos ] — so that all seven days of Creation be included in Shabbos, so that each and every day be included in Shabbos — in order to receive from Shabbos the illumination of will [ he'aras ha-ratzon ], which is the aspect of holy longing, through which souls are made, through which is the essential receiving of the Torah, as above.
## Segment 112
אות נא וע"כ עיקר מחלוקת קרח התחיל מפ' ציית כשרז"ל. כי ציצית הוא בחי' המשכת הרוח חים מעילא לתתא בבחי' מארבע רוחות בואי הרוח. וזחו בחי' תכלת כי עיקר המשכת הרוח חיים מעילא לתתא בכל פעם עיקרו על ידי בחי' תכלת. כמ"ש אדמו"ר ז"ל במ"א(בהתורה לשמש שם אהל בהם סי' מ"ט) בשם הזוהר שתכלת הוא בחי' דאכלי כולא ושצי כולא ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים וכו'. היינו שאו"ה וכל הרחוקים מצדיקי אמת אינם יכולים לקבל האור של מעלה מהש,י. כי הוא שורף ומכלה הכל בבחי' כי א' אלקיך אש אוכלה הוא דאכלי כולא ושצי כולא. אבל ישראל הדביקים בצדיקי אמת נאמר עליהם ואתם הדבקים בה' אלקיכם חים כולכם היום. כי אדרב' הם מקבלים חיות משם כי הצדיקי ממשיכין החיות עליהם בהדרגה ובמדה דרך פתחים ושערים דקדושה. עד שאין אור העליון שהוא אש אוכלה אוכלת אותם. רק אדרבא הם מקבלים חיות חדש בכל פעם משם וכל זה הוא בחי' תכלת בחי' ציצית וכנ"ל. וע"כ קרח שלחק על כל זה כנ"ל ע"כ פגם בתכלת וכנ"ל וע"כ שאל אם חוט אחד של תכלת פוטר הטלית, טלית שכולה תכלת אינו דין שתפטור את עצמה. היינו שכפר ופגם בבחי' השערים והפתחים הנ"לשהם בחי' כלים וצנורות שא"א לקבל האור כ"א ע"י פתחים וצנורות. וע"כ דייקא ע"י חוטי ציצית ממשכין האור בהדרגה ובמדה. אבל טלית שכולה תכלת בודאי א"א להמשיך האור על ידהנ כי הוא בבחי' ריבוי האור. עד שמתקנין אותה ע"י חוטי הציצית דייקא שעל ידי זה עושין פתחים וצנורות דקים ונפלאים לקבל האור בהדרגה ובדמה וכנ"ל. וזהו בעצמו מה ששא לבית מלא ספרים חייב במזוזה וכו' כי אמר שבי תמלא ספרים פטור ממזוזה מכ"ש ממזוזה אחת שפוטרת כל הבית וגם בזה כפר בהנ"ל שכפר בהמשכת האור מעילא לתתא שבאמת א"א להמשיכו כ"א ע"י תיקון הפתחים דייקא שזה בחי' מזוזה שאצל הפתח דייקא כי העיקר הוא תיקון הפתח כנ"ל. אבל בית מלא ספרים עדיין לא נתתקן הפתח אדרבא ע"י ריבוי אור א"א לקבל כנ"ל. וכן בהרת כגריס וכו'. כי גם דיני הטומאה הם ג"כ ע"פ הנ"ל. כי גם בהטומאה יש פתחים כשרז"ל הבא לטמא פותחין לו יש לו פתחים הרבה. כי את זה לעומת זה עשה אלקים וכו' וע"כ בהרת כגריס טמא שאז נמשך רוח הטומאה דרך פתחי הטומאה אבל פרחה בכולו טהור מאחר שנתבטל הפתח אין לו כח לטמא כמו שאין לו כח לעכו"ם לטמא בנגעים. כי דיני הטומאה והטהרה הם נפלאות תמים דעים. ואין כח בנגעים לטמא כי אם את ישראל דייקא שאחוזים בהקדושה וכשפרחה בהן צרעת מטמאין. אבל העכו"ם שכולם טמאין אין מטמאין. וכן פרחה בכולו טהור כי עיקר הטהרה והטומאה נמשך על האדם כפי תיקון או פגם הפתחים והצנורות (כמובן בהתורה הנ"ל). במה שאמר וכל המצוות והעבירות תלויים בזה בבי' פתח הנ"ל שהוא בחי' פותח את ידך וכו' בקדושה. ולהיפך נאמר במתים וכו' כמו חללים וכו' והמה מידך נגזרו וכו'. שפגמו בבחי' פתח הנ"ל בבחי' התפתחות הידים וכו' ע"ש. וקרח כפר בכל זה כי זה הוא עיקר מחלוקתו שפכר במשה שהוא הצדיק האמת שיש לו כח להוציא מכח אל הפועל ע"י בחי' פתח הנ"ל. ע"כ היה עונשו ע"י ותפתח הארץ את פיה וכו' וכנ"ל. ועל ידי זה בעצמו נתגלה האמת וכנ"ל:
And this is the aspect of the forty-nine days. For through holy longing one merits the aspect of Lechem ha-Panim — which is warm bread — the aspect of the future: the Holy One Blessed be He is destined to bring the sun out from its sheath (as is explained in the above-mentioned Torah-teaching) . And then will be fulfilled: "And the light of the sun will be sevenfold" — which is seven times seven — which is the aspect of the seven weeks of the Counting of the Omer, during which one longs and yearns for Hashem Yisborach. Through this one merits the sevenfold light of the sun, and so on — the aspect of: "And a sun of righteousness will rise for you who revere My name, with healing in its wings" . For all of this one merits through holy longing, which is the aspect of the Counting of the Omer, as above.