כלי היין א
כלי היין א
Source: https://ajew.org/reader/likutay-halachos/4/68

Segment 1
HE:
ע"פ המאמר וביום הבכורים ואת העורבים צויתי לכלכלך וכו' (בלק"ת סימן ד') עיין שם כל המאמר כולו מראשו לסופו. והכלל שעיקר היראה נעשה על ידי הרצון. על ידי שיודעים שהכל מתנהג ברצונו ית' לבד ואין שום חיוב הטבע כלל וכו'. ועיקר הרצון נתגלה ע"י שלש רגלים. בבחי' מקרא קדש שיום טוב קודש קורא ומגלה את הרצון וכו'. והכנעתם ע"י חכמי הדור האמתיים שהם מקשרים כל הרצונות לשורש הרצון שהוא בחינת מצח הרצון בחינת רצון שברצונות שהוא בחי' הסתלקות משה בשבת במחנה וכו'. אך כנגד זה יש בחי' מצח הנחש וכו' שהוא שורש חכמת הטבע וכו'. אך עיקר יניקת מצח הנחש הוא מזקני הדור שאין בהם שלימות. כי כל מה שהאדם מזקין כל מה שנתוסף ובא לו יום מימי חייו הוא צריך להוסיף בו קדושה ודעת בחי' ויקרא ה' לאור יום. שכל יום ויום שבא אח"כ צריך שיאיר ביותר. וע"י זקני הדור שאין בהם שלימות מנפילת ימיהם משם יונק מצח הנחש וכו'. וע"י צדקה מכניעין מצח הנחש כי ע"י צדקה מעלין ומתקנין פגם נפילת הימים של זקנים הנ"ל שאין בהם שלימות בבחי' שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו וכו'. ואזי מכניעין מצח הנחש שורש חכמת הטבע ואזי נכנעין חכמי הטבע ואזי נתגלה ונשמע קול הקריאה של יו"ט שקורא ומגלה את הרצון. וע"י התגלות הרצון נעשה יראה כנ"ל בבחי' רצון יראיו יעשה וכו'. וע"י היראה נעשה חקיקה וצנור לקבל את החסד בבחי' ומחוקק מבין רגליו וכו'. וע"י השפעת החסד אזי אין צריכין לעשות שום עובדא ועסק בשביל פרנסה כי מתקיים העולם בחסדו, בבחי' ועמדו זרים ורעו צאנכם ובני נכר אכריכם וכרמיכם ואתם כהני ה' תקראו וכו'. ע"ש כ"ז היטב היטב:

EN:
Section 22 (Kaf-Beis — כב)

Segment 3
HE:
אות א וזה בחי' איסור יין נסך ואיסור כלי היין של עכו"ם. כי היין הוא בחי' גבורות כידוע שהוא בחי' יראה בבחי' אל תרא יין כי יתאדם שאחריתו דם. ודם הוא בח'י גבורות שהוא בחי' יראה וכמ"ש גבורים לשתות יין וע"כ היין כלול מב' בחי' כי יש בחי' יין המשמח בחי' ויין ישמח לבב וכו'. ויש בחי' יין המשכר ועיקר החילוק הוא לפי בחי' הכלי המקבל את היין כמו שנראה בחוש בגשמיות כי יש אחד שהוא יכול לשתות יין ואזי היין משמח אותו אבל יש אחד שאינ ויכול לשתות ואזי היין משכרו ומערבב דעתו. וכל זה מחמת שאין לו כלי לקבלו כמ וכן ברוחניות עיקר תיקון היין שיהיה בקדושה הוא לפי בחי' הכלי המקבלו. כי היין הוא בחי' יראה בחי' גבורות ודינים. ומי שלבו שלם עם ה' ואמונתו חזקה ומאמין שהכל ברצונו ית' אזי הוא בשמח תמיד ואין לו שום דאגה ופחד כלל משום דבר שבעולם בבחי' אל תירא מפחד פתאום וכו' כי מאחר שהכל רק ברצונו ית' א"כ אין לו להתיירא משום דבר כי מי יוכל לעשות לו דבר גדול או דבר קטן בלי רצונו ית' חס ושלום כמ"ש ה' לי לא אירא וכו'. וע"כ הוא שמח תמיד. ואפילו אם לפעמים באין עליו איזה יסורים חס ושלום אעפ"כ מאחר שיודע שהכל ברצונו ית' לבד הוא יכול לשמח עצמו תמיד כי כוונת הש"י שמביא עליו איזה יסורין חס ושלום הוא בודאי רק לטובה אם להזכירו שישוב אם למרק עונותיו. וא"כ כל היסורין חס ושלום הם טובות גדולת. וע"כ הוא יכול לשמח את עצמו תמיד כי יודע שה"י מלא רחמים וכוונתו ית' בודאי לטובה ולא לעולם יריב וכו' ובודאי ישיב ה' וירחמהו וייטיב אחריתו והיסורים יתהפכו לו לטובה גדולה לעולמי עד ולנצח נצחים. וע"כ הוא בשמחה תמיד אבל מי שנוטה חס ושלום מאמונה וטועה חס ושלום בכפירות של חכמי הטבע וסובר שיש טבע חס ושלום אזי אין לו שום חיים כלל כי כל ימיו כעס ומכאובות וכל ימי רשע הוא מתחולל וכו' בשלום שודד יביאנו. כי מתיירא פן יבא עליו שבר פתאום וכשבא עליו אזיה צרה או יסורין אין לו למי לפנות להוושע. וע"כ הוא מלא צער ויסורין ופחדים ועצבות תמיד ואין לו שום חיים כלל. וכמבואר כל זה בשיחותיו הקדושים של רבינו ז"ל וקצתם נדפסו בס' המעשיות ע"ש. נמצא מי שיש לו אמונה שלימה ברצון שיודע שהכל ברצונו ית' אזי זוכה לשמחה גדולה ע"י היראה הנעשה ע"י הרצון בבחינת וגילו ברעדהכי כל היראות והפחדים שיש לו מאיזה דבר שבעולם כולם נתהפכין לשמחה גדולה כי על ידי זה הוא חוזר להש"י ויודע שהכל לטובה כנ"ל וכמבואר שם במאמר הנ"ל שזה בחי' שמחת יו"ט ע"י התגלות הרצון בבחינת ישמח צדיק כי חזה נקם פעמיו וכו' וכמ"ש ויאמר אדם אך פרי לצדיק וכו'. אבל הרשע הנוטה לחכמת הטבע חס ושלום הוא בחי' קצר ימים שבע רוגז כמבוא שם כי הוא שבע רוגז ממש כי כל ימי כעס ומכאובות כי אין לו שום חיים ושמחה כלל כנ"ל:

EN:
"And you shall make the festival of Shavuos... according to the freewill-offering of your hand" ( מִסַּת נִדְבַת יָדְךָ ) — the aspect of tz'dakah through which the tranquil pure air is made, through which the voice travels afar etc. — for this is the culmination of the Shavuos celebration: the abundant giving of tz'dakah which enabled the entire process of the Sefirah to bear fruit in the complete Giving of the Torah. For the entire Sefirah was powered by tz'dakah — from the tz'dakah of Purim that set it all in motion, through the tz'dakah of Passover that accompanied the Omer-waving, through the daily tz'dakah throughout the forty-nine days — until the tz'dakah of Shavuos itself which completes and crowns the entire process.

Segment 5
HE:
אות ב וזה בחי' יין המשמח ויין המשכר והכל תלוי בשלימות אמונה דהיינו להאמין שהכל ברצונו ית' כנ"ל שאז היין שהוא בחי' גבורות בחי' יראה הוא בבבחי' יין המשמח כנ"ל. כי כשיש לו אמונה שלימה ומאמין שהכל ברצונו ית' אזי נתוסף לו שמחה גדולה ע"י היראה כי יודע שכוונת הש"י הוא בודאי לטובה. וזה בחי' יראת ה' תוסיף ימים, שהיראה מוסיפת לו חיים ואריכת ימים כי הא בהא תליא היינו כי ע"י התגלות הרצון שנמשך מזקנים שבקדושה כמבואר שם על ידי זה נעשה יראה כנ"ל. וכן להיפך התגלות הרצון נמשך על ידי היראה כי כשבא עליו יראה ע"י התגלות הרצון שאז יודע שהכל ברצונו ית'. ואז יש לו יראה ממנו ית' בבחי' ויירא ויצר כמ"ש שם. וע"י היראה שמתירא ממנו ית' על ידי זה הוא חוזר להש"י ושב בתשובה שלימה וכל מה שמתקרב יותר להש"י נתגלה לו ביותר התגלות הרצון שזהו בחי' יראת ה' תוסיף ימים דהיינו בחי' זקן שבקדושה שהיא בחי' אריכת ימים שמאריך ימיו בתוספות קדושה בכל פעם שעל ידי זה עיקר התגלות הרצון כמבואר שם ע"ש וע"כ על ידי זה זוכה לשמחה. כי על ידי התגלות הרצון נעשה שמחה שזהו בחי' שמחת יו"ט כנ"ל. נמצא שיראה דקדושה אפי' יראת העונש הוא בחי' שמחה כי אפי' יראת העונש הוא ג"כ טובה מאד כמבואר בדברי רבינו ז"ל במ"א כי מאחר שמאמין שהכל ברצונו יתברך ומתיירא מהש"י שלא יענישוהו חס ושלום ע"י מעשיו הרעים זאת היראה טובה מאד כי על ידי זה חוזר להש"י. ועכ"פ איך שהוא עכ"פ היסורין והעונשין חס ושלום ממרקין עונותיו וגם אפי' אם אינו זוכה להתגבר לשוב בתשובה שלימה באמת על ידי היסורין חס ושלום עכ"פ יש לו בודאי כמה וכמה הרהורי תשובה ע"י היראה מהיסורים חס ושלום ואיך שהוא עכ"פ מגיע לו בודאי טובות גדולות ע"י היסורים והיראה חס ושלום. וע"כ אפי' ע"י יראת העונש זוכין לשמחה גדולה מאחר שיודע שהכל ברצונו ית' כנ"ל. וזה בחי' יין המשמח כי יין הוא בחי' יראה וגבורות שזוכין על ידי זה לשמחה כשזוכה לאמונה שלימה וכו' כנ"ל. אבל כשנוגע עכו"ם בהיין אזי תיכף נעשה יין נסך ואסור לישראל. כי ין שנגע בו עכו"ם זה בחינת שהעכו"ם שהם בחי' כפירות וחכמי הטבע שהם נוגעים בהייין חס ושלום דהיינו בהיראות והפחדים אזי תיכף נפגם היין שהוא בחי' היראה כי מטילין פגם ע"י נגיעתם בו כי סתם מחשבתן לעכו"ם. ואפי' עכשיו שאינם עובדים ע"ז ממש אעפ"כ הם מלאים כפירות של חכמי הטבע שהם כרוכים אחריהם תמיד וכל הכפירות הם בחי' ע"ז כמ"ש רבינו ז"ל במ"א והם מטילין פגם חס ושלום בהיראה והפחדים שהוא בחי' יין כי אינם תלויין הכל ברצון רק בטבע חס ושלום. ואזי היין שהוא בחי' יראה הוא בבחי' יין המשכר כי זה הוא שכרות ממש שמרמז על כל הצרות והיסורים כמ"ש שכורת ולא מיין כי אז הוא עיקר התגברות הפחד והצער בבחי' כל ימי רשע הוא מתחולל כי כשאינו מאמין חס ושלום ברצון אזי הוא מלא יראה ופחד קשה תמיד וכל ימיו כעס ומכאובות כי אין לו שום חיים כלל כי כשבא עליו צרות אין לו למי לפנות להוושע ואין לו שום נחמה ושעשוע על הצער והפחדים שלו כמבואר בדברי רבינו ז"ל. וע"כ אין היין שהוא בחי'ירא' משמח אותו כלל אדרבא משכר ומערבב דעתו. וזה עיקר בחי' שכרות וטירוף הדעת דהיינו כשנתערבב דעתו ותולה בטבע חס ושלום. וע"כ נפגם היין שהוא בחי' יראה בנגיעת העכו"ם כי נעשה יי"נ שהוא בחי' ע"ז בחינת כפירות. כי סתם מחשבתן לעכו"ם דהיינו כפירות של חכמי הטבע ועל ידי זה נפגם היין שהוא בחינת יראה ונעשה בבחי' יין המשכר כנ"ל:

EN:
Section 23 (Kaf-Gimel — כג)

Segment 7
HE:
אות ג וע"כ ארז"ל (מגילה ט"ז ע"ב) שיוסף שלח ליעקב יין ישן שדעת זקנים נוחה הימנו. דעת זקנים דייקא. כי אין מי שיוכל לשתות יין בקדושה כ"א זקנים דקדושה שעל ידם עיקר התגלות הרצון כנ"ל שעל ידי זה נעשה היראה שהוא בחי' יין המשמח. ואז היין בקדושה כנ"ל:

EN:
And this corresponds to the distinction between the chayah (wild kosher animal) and the b'hemah (domesticated kosher animal): the chayah's fat is permitted while its blood requires covering [with earth after slaughter], whereas the b'hemah's fat is forbidden while its blood does not require covering. And the way to identify between the chayah and the b'hemah is through the structure of their horns — as will be explained below.

Segment 9
HE:
אות ד וע"כ בשבת ושלש רגלים שאז הוא עיקר התגלות הרצון כמבואר במאמר הנ,ל שעיקר התגלות הוא ביו"ט. והתגלות הרצון של יו"ט נמשך מבחי' מצח הרצון רעווא דרעווין ע"ש שזה מתגלה בשבת במנחה וכו'. כי יו"ט מקבל משבת כמבואר במ"א מזה. נמצא שעיקר התגלות הרצון הוא בשבת ויו"ט. ועל כן אז בשבת ויו"ט אז הוא עיקר הזמן שיכולין לשתות יין בקדושה בבחינת יין המשמח כי הם מי שמחה כי אז הוא התגלות הרצון שעל ידי זה עיקר התגלות היראה שהוא בחי' יין המשמח כנ"ל:

EN:
For these two categories represent two different levels of the suppressed good being elevated: the b'hemah represents the lower level, and the chayah represents the higher, wilder level — the goodness hidden at greater depths of impurity and wildness. And the different laws that apply to them — fat permitted vs. forbidden, blood covered vs. uncovered — hint at the different modes of elevation required for each level.

Segment 11
HE:
אות ה וזה בחי' כלי היין שצריכין לשמור את היין מכלים של עכו"ם כי עיקר קדושת היין ע"י שיתקבל בכלי טוב כנ"ל. וע"כ עיקר שתיית היין בקדושה הוא רק בכוס של ברכה. כוס של ברכה דייקא ולא אמרו יין של ברכה רק נתנו עיקר המעלה להכוס וקראו אותו כוס של ברכה. כי עקר קדושת היין תלוי בקדושת הכוס וע"כ קראוהו רז"ל כוס של ברכה, כוס דייקא כי הכל תלוי בהכלי המקבל את היין שהוא בחי' יראה כי בגימ' אלקים כידוע ואלקים בגימ' הטבע כידוע. וזה עיקר הקדושה כשיודעין שאין שום טבע בעולם כלל כי הטבע בעצמה הוא מהש"י אשר הוא מנהיג לפעמים העולם ביאזה טבע בשביל לנסות בני האדם כדי שיהי' בחירהע בעולם. וכדי להראות שהטבע בידו ע"כ הוא משנה הבטע כמה פעמים כאשר כבר ראינו אותותיו ומופתיו הונראים בכל הימים טובים שהם זכר ליצ"מ וכו' כנ"ל. אבל באמת גם הטבע בעצמה הוא השגחתו יתברך כי הכל ממנו ית' לבד כי הטבע בגימ' אלקים כי הטבע בעצמו מאת האלקים חיים ומלתך עולם. וזה בחי' כוס של ברכה ואז היין בקדושה בבחינת יין המשמח כנ"ל שזה תלוי כשהכלי המקבל את היין הוא בשלימות ועיקר שלימות הכלי הוא ע"י אמונה כנ"ל. כי כוס של ברכה בא תמיד במקום שיש התגלות הרצון דהיינו בשבת ויו"ט שאז מקדשין על היין ומגלין על הכוס יין דייקא קדושת שבת ויו"ט שהוא התגלות הרצון כנ"ל. כי עיקר קדושת שבת ויו"ט שהוא התגלות הרצון ממשיכן ע"י הקידוש על היין ואז מגלין הרצון בבחי' מקרא קודש זכר ליציאת מצרים שאומרים בקידשו על הכוס:

EN:
The fat ( חֵלֶב ) represents the inner richness and pleasure-aspect of the elevation of each level, and the blood represents the life-force and vitality. In the b'hemah -level, the inner richness must be entirely elevated to Hashem (fat forbidden for consumption) — for it belongs entirely to holiness — while its blood, once properly slaughtered and elevated, does not need the further elevation of covering (it is fully elevated through the slaughter alone). In the chayah -level, the fat is already in a realm where it can be consumed, while the blood requires the additional act of covering with earth — for its vitality-aspect requires further grounding and refinement.

Segment 13
HE:
אות ו וזה בחי' כוס של ברכת המזון בחי' ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך על הארץ הטובה וכו'. נמצא שעיקר בהמ"ז הוא לברך את ה' על ארץ ישראל שנתן לנו ועיקר קדושת ארץ ישראל הוא ע"י התגלו' הרצון כמבואר בדברי רבינו ז"ל כמה פעמים. וכשרז"ל שבשביל זה פתח את התורה בבראשית כי ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו. נמצא שעיקר קדושת א"י ע"י שנתגלה שהכל ברצונו ית'. וע"כ כל העשר קדושות הם בארץ ישראל כי זה עיקר הקדושה כשנתגלה שהכל ברצונו ית'. וביהמ"ק שקדוש ביותר שם התגלות הרצון ביותר וע"כ מביאין שם כל הקרבנות שנמאר בהם לרצון וכו'. וזה בחי' כי רצו עבדיך את אבניה וכו' כי הם בבחי' התגלות הרצון כנ"ל. ואבן שתיה הוא ק"ק זה בחי' שורש הרצון רצון שברצונות וע"כ שם אין מי שיוכל לכנוס כי אם הכה"ג ביוה"כ. כי הכהן הגדול זוכה לבחי' מצח הרצון בבחי' והי' על מצחו לרצון כמ"ש שם שזהו בחי' רצון שברצונות. וע"כ בכל השלש רגים מחוייבים להראות לפני ה' כמ"ש שלש פעמיםבשנה וכו' את פני ה'. פני ה' זה בחי' רצון שהואבחי' פנים כמ"ש שם. וזה צריכין ברגלים דוקא שאז הוא התגלות הרצון ועל כן צריכין להרעאות אז בבהמ"ק ששם התגלות הרצון כנ"ל:

EN:
Section 24 (Kaf-Daled — כד)

Segment 15
HE:
אות ז כי כוס של ברכה הוא בחי' צדקה שעל ידו עיקר התגלות הרצון כמ"ש שם בבחי' טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל שזה נאמר על כוס של ברכה. כי באמת בכל מקום שבא כוס של ברכה שם צריכין ביותר לחיות טוב עין ליתן מלחמו לדל דהיינו צדקה. כי בשבת ויו"ט מביאיןכוס של ברכה בשביל קידוש להמשיך קדושת שבת ויו"ט על ידי הכוס יין. ובשבת ויו"ט צריכין להרבות בצדקה כי בשבת עיקר הארת ושלימות של כל הצדקה בבחינת שמש שבשבת צדקה לעניים כמבואר בדברי רבינו ז"ל במ"א (סי' ל"א ליקוטי ח"א). וביו"ט צריכין בודאי להרבות בצדקה כי עיקר שמחת יו"ט כמבואר בתורה כמה פעמים בכל מקום שמזכיר שמחמת יו"ט מזכיר שם נדבת לבו לצדקה כמ"ש ושמחת לפני ה' אלקיך אתה ובניך כוו' והגר והיתום והאלמנה וכו', וארז"ל אם אתה משמח את שלי אני משמח את שלך. כי באמת עיקר שמחת יו"ט על ידי התגלות הרצון שזה נתגלה ע"י הצדקה דייקא כנ"ל וכמבואר היטב במאמר הנ"ל בבחי' שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו. וזה שנסמך לשם במקרא הסמוך תן חלק לשבעה וגם לשמונה ודרז"ל על ימי הרגלים וכו' היינו כנ"ל. כי עיקר קדושת הרגלים דהיינו שמחמת יו"ט הוא ע"י הצדקה בחי' שלח לחמך וכו' הנ"ל. נמצא שמביאין כוס של ברכה בשביל קידוש בשבת ויום טוב להמשיך קדושת ושמחת יו"ט כנ"ל. וכמ ושנוהגין כל ישראל ברגלים שמרבין בצדקה ושולחין לעניים נדבת לבם הטוב. כי א"א לקבל קדושת ושמחת יו"ט כי אם ע"י הצדקה שעל ידי זה זוכין שיתגלה הרצון שזה עיקר קדושת ושמחת יו"ט כנ"ל:

EN:
It follows that the essence of truth is its ultimate purpose — that is, one should look at every matter in light of its ultimate truth: that in everything one sees, one should immediately believe that Hashem Yisboraych created it with His will and wisdom, and that His providence extends over everything down to the most minute details. And one should seek in everything its ultimate truth and purpose — rather than judging things by their surface appearance.

Segment 16
HE:
וכן בברכת המזון שאז מביאין כוס של ברכה בסעודה ומכל סעודה צריכין ליתן חלק לעני כמבואר בספרים. וזה עיקר שלימות של הכוס של ברכה שאין נותנין אותו אלא לטוב עין בחי' טוב עין הוא יבורך כי נתן מללחמו לדל. כי עיקר הוא הצדקה שעל ידי זה נתגלה הרצון ואזי הכוס מלא ברכת ה' כי אז היין בקדושה כיע"י הרצןו נעשהיראה דקדושה שהוא בחי' שמחה בחי' יין המשמח כנ"ל. ועל כן צריכין לשמור את היין מכלי עכו"ם כי היין נפגם ע"י כלי הין של עכו"ם שהם תועים ונבוכים בחכמת הטבע שע"י זה היראה שלהם פגום וזה עיקר היראה רעה רצועה בישא. כי כל מיש שזוכה לאמונה שהכל ברצונו יתברך אזי אפילו העונש טוב ואדרבא צריכין דוקא יראת העונש וא"א להתקרב להש"י כי אם ע"י יראת העונש כמו שכתב רבינו ז"ל וכנ"ל. אבל כשטועה חס ושלום בחכמת הטבע כנ"ל אזי כל היראות שלוהם יראות רעות שהם דין גמור הקשה בחינת יין המשכר, כי אין לדין הזה שום המתקה כיאין לו שום נחמה על הצער והיראה והפחד שלו וכו' כנ"ל. וע"כ היין שהוא בחי' יראה וגבורות נפגם כשנכנס בכלי העכו"ם כי תיכף כשנכנס בכליהם שהם פגומים מחמת חכמת הטבע ע"כ נעשה היין בבחי' יין המשכר בבחי' דין קשה וגמור, וכששותין זההיין חס ושלום הנאסר ע"י כלי העכו"ם כאלו עובד ע"ז כי מתגברין בו הכפירות של חכמת הטבע ביותר כי היין שלהם נמשך משם, שזה עיקר טירוף וערבוב הדעת כשנפגם האמונה ע"י חכמ תהטבע חס ושלום שזהו בחי' יין המשכר כנ"ל. וע"כ כל פורענותם נקרא בשם יין תרעלה ופרש"י לשון אוטם שאוטם ומטמטם את לבם כי זה עיקר עונשם מחמת שתעו מאמונה הקדושה והלכו אחר חכמת הטבע ע"כ הש"י יביא עליהם עונשם הקשה. ועונשם הואבחי' יין תרעלה שאוטם את לבם כי נתבלבל דעתם ע"י העונש והפחדים ביותר כי אין להם למי לפנות ואין להם שום נחמה כנ"ל כמ"ש ונבט לארץ והנה חשך וכו'. וזה בחי' כי כוס ביד ה' וין חמר מלא מסך אך שמריה ימצו ישתו כל רשעי ארץ. כי עיקר העונש הוא בבחי' יין המשכר בחי' כוס התרעלה חס ושלום כנ"ל ועיקר ע"י פגם כחמת הטבע. כי כל זמן שיודע שהכל מהשי"ת אין שום צער ויסורים בעולם כלל רק כולו טוב כמבואר מזה בדברי רבינו ז"ל בכמה מקומות. וע"כ הקיבול שכר של צדיקים שהאמינו בה' תמיד נקרא בשם יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית כי זה עיקר הקיבול שכר כשיתגלה רצונו בעולם ויראו הכל שכל הצרות שסבלנו בגלות הי' הכל לטובתינו. ואלו הצדיקים שהאמינו גם בגלות וצער ויסורים שלהם שהכל לטובה ברצונו ית' ונתקרבו להש"י על ידי זה שזהו בחי' יין המשמח, שעל ידי זה כל היראות והדינים נתקרבו להש"י וזכו לשמחה, על ידי זה יזכו לעתיד מדה כנגד מדה ליום שכולו טוב ויזכו ליין המשומר וכו' כי אז יהי' עיקר שמחתינו ואז יהי' היין בבחי' יין המשחמ כי אז יתגלה שהכל לטובתינו בחי' כולו טוב וכלו אחד שזהו בחי' יין המשמח כנ"ל בחי' כוסי רויה. כי עיקר הקיבול שכר לעתיד הוא שנזכה להכלל ברצנוו ית' שזהו בחי' הסתלקות משה ברעוא דרעוין. וזה בחי' יין המשמח בחי' יין המשומר שנמשך ע"י הגתלו הרצון כנ,ל. ומי שהיה לו אמונה שלימה שעוה"ז והאמין שהכל ברצונו ית', יזכה לזה לעתיד לבחי' יין המשמח יין המשומר וכו' דהיינו להכלל ברצונו ית' בבחי' רעוא דרעוין אשרי הזוכה לזה. ועל כן נקרא יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית כי זה עיקר קדושת היין כשמאמינים שהכל ברא הש"י בששת ימי בראשית והכל מתנהג ברצונו ית' שזה עיקר קדושת היין בחי' יין המשמח שהוא בחי' יין המשומר וכו' כנ"ל:

EN:
For the surface of things often seems contradictory and confusing — the b'hemah and chayah appear almost identical yet have very different laws, the covering of the blood seems arbitrary, the distinction between permitted and forbidden fat is obscure. But the one who seeks the ultimate truth sees that all of these distinctions correspond to profound spiritual realities, and through this perspective everything becomes clear and integrated.

Segment 18
HE:
אות ח וזה בחינת חנוכה. כי מלכות יון הרשעה עמדה על ישראל להשכיחם תורתך וכו'. כי מלכות יון הם בח'י חכמי הטבע שהם כופרים בכל התורה כולה. כי עיקר חכמתם המוטעת של חכמי הטבע נקרא בדברי רז"ל חכמת יון כשרז"ל מהו שילמד אדם את בנו חכמת יוונית שהוא חכמת הטבע. וע"כ כשעמדהמלכות יון הרשעה על ישראל היתה עת צרה גדולה מאד לישראל כי זהו בח' התגברות חכמי הטבע שכופרים ברצון חס ושלום כנ"ל. וע"כ כשזכו בית חשמונאי ונצחום נעשה הנס על ידי השמן וקבעו לדורות להדליק נר של שמן בחנוכה. כי שמן הוא בחי' רצון כ"ש יהי רצוי אחיו וטובל בשמן רגלו וכשפרש"י על פ' וחובל עול מפני שמן. פרש" ימפני חזקיה' המלך שהי' נוח לדורו כשמן. כי שמן הוא לשון רצון ונחת רוח. כי עיקר הרצןו הוא ע, יבחי' מצח הרצון בחינת והיה על מצחו לרצון הנאמר בכה"ג וזה בחי' שמן בחי' כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן כוו'. כי התגלות הרצון בחי' מצח הרצון זה בחי' זקן דקדושה כמבואר במאמר הנ"ל בחי' זקן אהרן כי אהרן היה כה"ג שזכה למצח הרצון שהוא בחי' זקן בחי' רעוא דרעווין כנ"ל. (כי מצח הרצון וזקן הם בחי' אחת בחי' רעוא דרעווין כמובא בכתבים) ע"ש. ועל כן בחנוכה שאנו צריכין להכהניע חכמת הטבע חכמת יון אנו ממשיכין השמן הזה שהוא בחי' משח רבות קודשא בחי' התגלות הרצון כנ"ל. ועל ידי זה אנו מדליקין נרות חנוכה והדלקת הנר זה בחי' התגלות היראה שהוא בחי' אש אוכלה בבחי' כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא אל גדול ונורא כי היראה הוא בחי' אש היינו שע"י הרצון בחי' שמן על ידי זה מדליקין הנר שהוא בחי' יראה כי היראה נעשה ע"י הרצון כנ"ל. וע"י היראה זוכין לקבל את החסד שהוא כהן בחי' ואתם כהני ה' תקראו כמ"ש שם וזה בחינת שהיה עיקר הנס בכהנים:

EN:
And this is the aspect of the true Tzaddik who always seeks and sees the ultimate truth in everything — and through this his holy speech conveys the ultimate truth to the captive souls, enabling them to see themselves from the perspective of their true elevated stature rather than from their current lowly state. And it is precisely this vision of ultimate truth that awakens the captive souls and brings them to teshuvah.

Segment 19
HE:
וע"כ מרבין בצדקה בחנוכה. כי עיקר התגלות הרצון שהוא בחי' שמן להכניע חכמת הטבע בחי' מלכות יון הרשעה הוא ע"י הצדקה בחי' שלח לחמך וכו' כנ"ל וזה בחי' שמן למנחות ויין לנסכים שנסמכו זה אצל זה בפ' נסכים. כי עיקר קדושת היין שהוא בחי' יראה שיהיה בבחי' יין המשמח הוא ע"י השמן שהוא בחי' רצון כנ"ל. וזהו בחי' ויין ישמח לבב אנוש להצהיל פנים משמן. כי ע"י בחי' להצהיל פנים משמן שהוא בחי' רצון שהוא בחי' נשיאת פנים כנ"ל על ידי זה ויין ישמח וכו'. כי על ידי זה דייקא היין הוא בבחי' יין המשמח כנ"ל. וע' בהלכות חנוכה שם מבואר עוד הפעם ענין זה שרוב התורה הנ"ל מרומזת במצות חנוכה ע"ש. וע' בכוונת חנוכה בפע"ח שבח' ימי חנוכה ממשיכין הארת י"ג ת"ד שהוא בחי' זקן הנ"ל ע"ש:

EN:
Section 25 (Kaf-Hey — כה)

Segment 21
HE:
אות ט וזה בחי' מצות מילה. כי ערלה דחפיה על ברית זה בחי' עננין דמכסיין על עיינין שהם בחי' דעות זרות של חכמי הטבע שחופין על השכל ומערבבין ואוטמין את השכל והלב בדעות זרות שלהם. וע"כ צריכין לחתוך הערלה החופה על הברית כדי להכניע זוהמת הנחש בחי' ומצחת נחשת על רגליו. על רגליו דייקא שעיקר אחיזתו ע"י פגם הברית חס ושלום שהוא בחי' רגלין. וכשחותכין את הערלה אזי נתגלה העטרה שהוא בחי' אמונה בחי' התגלות הרצון שהוא בחי' זקן דקדושה כי עיקר בחי' זקן דקדושה הוא ע"י תיקון הברית בבחינת והדרת פני זקן כי סריס אין לו זקן כמובא במ"א. כי עיקר שלימות האמונה הוא על ידי תיקון הברית כמבואר במ"א. ואז ע"י התגלות הרצון נעשה יראה דקדושה שתלויה ג"כ בתיקון הברית כמובא במ"א בבחי' בראשית ברית אש ירא בשבת וע"כ נאמר ביוסף הצדיק ששמר את הברית את האלקים אני ירא. וע"כ מילה הוא מצוה שקיבלו ישראל עליהם בשמחה כשרז"ל. כי ע"י התגלות הרצון והיראה על ידי זה זוכין לשמחה גדולה כנ"ל. וע"כ נקרא תיקון הברית עוז וחדוה כמובא במ"א, עוז זה בחינת יראה דקדושה שהוא בחי' שמחה וחדוה כנ"ל:

EN:
And this corresponds to the aspect of dust ( עָפָר ), which is the beginning of all things and the end and ultimate purpose of all things — for everything originated from the dust and everything returns to it etc., as mentioned above. And from there is the root of [the concept of] truth — for dust is the most lowly and humble of all substances, and truth is also connected to humility and lowliness, for only the humble person can see and speak truth without any distortion of pride or self-interest.

Segment 22
HE:
וע"כ אע"פ שחותכין את הערלה עדיין כל זמן שלא פרע וגילה את העטרה כאלו לא מל. זה בחי' מה שנאמר שם במאמר הנ"ל שאע"פ שזוכין להכניע ולשבר ולבטל חכמת הטבע אעפ"כ כל זמן שאין התגלות הרצון חזק עדיין הם יכולים להתגבר חס ושלום וכו'. וזה בחי' הדר תליא ליה וכו' ע"ש היטב. וזה בחי' פריעה שאע"פ שחותכין הערלה שהוא זוהמת הנחש החופה על הברית בחי' חכמת הטבע החופה על הדעת אעפ"כ כל זמן שאין מגלין העטרה דקדושה שהוא בחי' תיקון הברית בחי' התגלות הרצון כנ"ל עדיין יש להם אחיזה חס ושלום ויכולין להתגבר עדיין אע"פ שכבר הכניע אותם וחתכו הערלה לגמרי כנ"ל ועל כן צריכין להתגבר אח"כ לפרוע ולגלות העטרה דהיינו לגלות הרצון שיתגלה הרצון בתוקף וחוזק גדול שידעו הכל שהעולם מתנהג רק ברצונו ית' לבד ואזהוא עיקר הכנעתם. וזה בחי' התגלות העטרה ע"י הפריעה כנ"ל:

EN:
And the Tzaddik who embodies the aspect of dust — completely nullified and humble, seeing himself as nothing — it is precisely he who can receive and transmit the ultimate truth, and his words of truth can travel to the farthest distances because they carry no impurity or distortion of ego. And this is also the connection to the Omer: "Omer" can also be related to "speech" ( אֲמִירָה ), and the Omer-offering is brought from barley — the humblest of grains, the food of animals, the aspect of dust. And it is precisely this most humble offering that initiates the entire process of elevation and counting.

Segment 24
HE:
אות י וזה בחי' כוס של יין שמביאין במילה. כי אז ע"י התגלות הרצון והיראה אז היין בבחי' יין המשמח כנ"ל כי מ"ל בגימ' שבעים ויי"ן בגימ' שבעים וזה בחי' רצון שנמשך ע"י זקן שבקדושה. ועיקר זקנה ושיבה הוא בחי' שבעים שנה שהם בחי' שבעים פנים לתורה כנגד ע' אומות שהם בחי' חכמי הטבע וע"כ ע"י מילה בחי' תיקון הברית על ידי זה זוכין לבחי' זקן בחי' רצון כנ"ל ואז היין בקדושה כי עיקר תיקון היין בקדושה על ידי שמירת הברית שעל ידי זה נתגלה הרצון כנ"ל. וע"כ ארז"ל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין. וע"כ אחר המילהשהוא תיקון הברית בחי' התגלות הרצון בחי' זקן דקדושה אז מביאין כוס יין כי אז היין בקדושה בבחי' יין המשמח כנ"ל:

EN:
Section 26 (Kaf-Vov — כו)

Segment 25
HE:
הלכות כלי היין הלכה ב' בהלכות יי"נ הלכהג'. והלכה ג' בהלכות יי"נ הלכה ד' אות י"א:

EN:
And this [explains what] Bilam said (Numbers 23:10): "Who can count the dust of Yaakov, and the number of a quarter of Israel?" — "the dust of Yaakov" precisely. For Yaakov corresponds to the aspect of truth — as it is said, "Give truth to Yaakov" ( תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב , Michah 7:20). And "the dust of Yaakov" means: who can count the truth-embodiments of Yaakov — the lowly and humble ones of Israel who are like dust — for their number is beyond counting, as their merit and influence extends to the most distant reaches. And Bilam, though an enemy of Israel, was forced to acknowledge this truth: that the ultimate power of Israel lies precisely in their humble dust-like quality, their ability to nullify themselves before Hashem's truth, and it is this quality that makes them uncountable and unlimited in their power of influence over the world.