עבודת אלילים א
עבודת אלילים א
Source: https://ajew.org/reader/likutay-halachos/4/69

Segment 1
HE:
כל כל העבירות שבתורה יעבור ואל יהרג חוץ מע"א וג"ע וש"ד. ובפרהסיא בפני עשרה מישראל חייב ליהרג ולא לעבור אם העכו"ם מכוין להעבירו על דת ואפי' אערקתא דמסאני וכן בשעת הגזירה וכו' עיין בש"ע:

EN:
And this connects back to the counting of the Omer: "Hashem will count when He writes the peoples" — for the counting of Israel, the enumeration of their spiritual worth, can only be done by Hashem Himself, for their true worth is hidden in their dust-like humility and transcends all ordinary measurement. The Sefirah-counting is thus an attempt to honor and acknowledge this transcendent worth of each individual Jew, day by day, level by level.

Segment 3
HE:
אות א ע"פ המאמר תקעו ג' המדבר מתוכחה ליקוטי ח"ב המובא לעיל בה' מאכלי עכו"ם הלכה ב'. ע"ש מ"ש רבינו ז"ל שעיקר התפלה הוא רחמים ותחנונים ועיקר הרחמים תלוי בדעת וכו'. ולפעמים כשהס"א יונקת מן הרחמנות אזי נפגם הרחמנות והדעת ונעשה אכזריות וראזי מתגבר תאוות ניאוף חס ושלום ואזי התפלה בבחי' דין ואזי צרכין בעל כח גדול שיתפלל תפלה בבחי' דין כמו פינחס בעת שהי' מעשה זמרי כמ"ש ויעמוד פנחס ויפלל וכו'. ועל ידי התפלה של הבעל כח שהוא בבחי' דין על ידי זה הס"א מקיאה כל מה שבלעה מן הקדושה כי זאת התפלה היא עומדת לו בצוארו בבית הבליעה שלו וכו' ע"ש כל זה היטב. ועל ידי זה זוכין לבחינו המבוארים שם עד שזוכין לבחי' הקול קול יעקב שהוא מכינע עקב עשו בבחי' וידו אוחזת בעקב עשו וכו' ע"ש ודוק:

EN:
Section 27 (Kaf-Zayin — כז)

Segment 4
HE:
וזה ענין מסירת נפש על קידוש השם שאסור למסור נפשו להרגיה ממש כל כל העבירות שבתורה חוץ מג' הנ"ל. כי כל התורה כולה היא בחי' רחמים וחיים כמ"ש כי הוא חייך ואורך ימיך וכמ"ש עץ חיים היא למחזיקים בה וכו'. ועיקר התורה ניתנה בשביל לזכות לחיים ולהעביר סטרא דמותא' לקתן חטא אדה"ר שאכל מעת הדעת שעל ידי זה הביא מיתה לעולם כי התורה היא בחי' חיים כנ"ל. ועל כן כל התורהכולה נדחית בשביל החיים כי התורה ניתנה לחיים ולא למות כמ"ש וחי בהם ולא שימות בהם כי עיקר התורה ניתנה בשביל החים ולהעביר ולהכניע סטרא דמותעא כנ"ל. וזה בחי' תפלה בבח'י רחמים שהוא בחי' דעת כי עיקר הרחמים תלוי בדעת כנ"ל.כי התפלה הוא בחי' מסירת נפש כ"ש אליך ה' נפשי אשא כי צריכין להתפלל במס"נ כמובא בספרים. וכן כל המצות צריכין לעשות במסירת נפש. והמסירת נפש שלכל מוה ומצוה זה בחי' תפלה שהוא בחי' דביקות בחי' מסירת נפש בחינת אליך ה' נפשי אשא כנ"ל. אבל התפלה שהיא בחי' מסירת נפש וכן מס"נ של כל מצוה ומצוה צריך להיות בבחי' והחיות רצוא ושוב שהוא בחי' רחמים ודעת בחי' חיים וחסד כדי לישאר בחיים ולא למות חס ושלום שהוא בחי' דין. כי רצוא דאע נור"י ושוב דא מט"ט שר הפנים, נוריא"ל זה בח'י דין בחי' נור דליק. מט"ט שר הפנים ר"ת משה זה בחי' רחמים ודעת כמובא בדברי רבינו ז"ל במ"א סימן י"ג. נמצא שעיקר הרחמים הוא כשהוא בבחי' רצוא ושוב דהיינו שחוזר מדביקותו וממסירת נפשו לה' אל הגוף שזה בחי' ושוב שהוא בחי' רחמים כנ"ל. כי הרחמים והדעת הוא בחי' חים כמ"ש חיים וחסד וכוד' וכמ"ש החכמה תחי' ווכ'. כי עיקר הרחמים הוא כשנמשך הרחמנות לתוך בחי' הדין להמתיק כל הדינים זהו עיקר בחי' הרחמים והדעת. וזה בחי' חיים דהיינו חיבור הנשמה והגוף. כי הנשמה הוא הדעת והרחמים, והגוף הוא בחי' דין וכסילות וכשמתחבר הנשמה עם הגוף שזה בחי' חיים אזי הנשמה מחי' את הגוף. דהיינו שהנשמה שהוא הדעת והרחמים הוא ממתקת את הגוף שהוא בחי' דין. ואזי יש חיות להגוף ג"כ ע"י הרחמים שהוא הנשמה שמחוברת בו שהוא ממתקת את הגוף גם כן ומהפכת אותו לרחמים וזה עיקר החיים כנ"ל. אבל כשהנשמה מסתלקת חס ושלום אזי נשאר הגוף בבחי' דין שהוא בחינת מיתה. וזהו בחי' מ"ש בזוהר הנ"ל רצוא דא נור"י היינו דין ושוב דא מט"ט היינו רחמים כנ"ל. כי כשהוא בבחי' רצוא שמוסר נפשו לה' אזי הוא בחי' דין כי כשהנפש עולה לה' אזי נשאר הגוף בבחי' דין ומיתה כנ"ל. אבל כשהוא בבחי' ושוב זהו בחינת רחמים, כי כשחוזרת הנשמה עאל הגוף אזי נמשך רחמים וחיים להמתיק הדין שהוא סטרא דגופא. וזהו עיקר הרחמים כשנמשך הרחמים להמתיק הדין כנ"ל ועל כן אנו צריכין שיהי' כל עבודתינו ומסירת נפשינו לה' בבחי' והחיות רצוא ושוב, דהיינו להעלות הנפש לה' להמשיך משם רחמים וחיים ואח"כ לחזור אל הגוף כדי להחיות הגוף ולהמתיקו כנ"ל. כי זה עיקר הרחמים והחיים להמשיך החיים ממקור החיים אל העולמות התחתונים שהם בחי' גוף. כי הש"י רוצה בעבודתינו כ"ש ואבית תהלה מגושי עפר מקרוצי חומר וכו' ואינו חפץ בביטול העולם חס ושלום. וכשהתפלה והמסירת נפש של כל המצות הוא בבחינה זו בבחינת רצוא ושוב זה בחי' תפלה בבחי' רחמים ודעת שהוא בחי' חיים וכנ"ל. וע"כ אנו מצווין עלכל עבירו תשבתורה יעבור ואל יהרג כי התורה נדחית מפני החים כמ"ש וחי בהם ולא שימות בהם. כי עיקר התורה ניתנה בשביל החיים כדי שע"י התורה והמצות יהיה נמשך חים ודעת לתוך הגוף שהוא בחי' דין להמתיק כל הדינים וכו' כנ"ל. אבל על ג' עבירות שהם ג"ע וע"ז וש"ד, הוא צריך ליהרג ולא לעבור. כי כל אלו הג' עבירות הם בחי' תאוות ניאוף פגם התפלה וכמובא בתיקוני' שאלו הג' עבירות הם בחי' כבד מרה טחול, והם כולם כלולים בתאוות ניאוף כמו שמבאר אותם שם בתיקונים בפירוש עיין שם וכן מבואר בכמה מקומות. כי ע"ז וניואף הם בחי' אחת בבחי' וסוד אחר אל תגל, ומאן דגלי עריין הכי איהו מתגלי בין אינון עריין דאינון אלהים אחרים וכ"ש רבינו ז"ל סי' ל"ו. וכן ש"ד הוא ג"כ בחי' פגם ניאוף כי מי שפוגם בברית הוא כשופך דמים כשרז"ל כל המוציא זרע לבטלה הוא כשופך דמים. וכן מי שאינו עוסק בפ"ו שהוא גם כן בחי' פגם הברי תהוא גם כן שופך דמים כשרז"ל. נמצא שפגם הברית הוא בחי' ג' עבירות הנ"ל שהם בחי' כבד מרה טחול שהם בחי' קיטרוגין דג' תפילות שהם בחי' מוח לב ריאה כמוב' בתיקונים כי ג' תפילות הם בחי' ד' מוחין שלשה מניי רחמנות. וג' עבירות הנ"ל הם בחי' פגם ניאוף שהוא בחי' פגם הג' מוחין פגם השלשה מיני רחמנות שהוא פגם הג' תפלות כנ"ל. וע"כ כנגד אלו הג' עבירות חס ושלום צריכין למסור נפשו ממש למות על קידוש השם. כי כשיש תאות ניאוף חס ושלום ואזי התפילה בבחי' דין וכו' אזי צרייכן בעל כח שיתפלל תפלה בבחי' דין וכו' והתפילה הזאת עומדת לו בצווארו וכו' כנ"ל. וזה בחי' מסירת נפש למיתה ממש בשביל ג' עבירות הנ"ל. כי כשמתגברין אלו הג' עבירות חס ושלום שהם בחי' פגם ניאוף כנ"ל אזי צריכין להתפלל דייקא תפילה בבחיד דין וצריכין לזה בעל כח גדול כנ"ל. וזה בחי' מסירת נפש למיתה ממש שזה בחי' תפלה בבחי' דין שזה בחי' רצוא לבד בלי ושוב כי כשמוסר נפשו ממש למיתה בחי' רצוא לבד בלי ושוב כי כשמוסר נפשו ממש למיתה בחי' רצוא לבד אזי הוא בחינת דין. כי כשהנשמה עולה למעלה נשאר הגוף מת בבחיד דין ואזי הס"א רוצה לבלוע אותו הגוף מת כי אחיזתו הוא רק בבחי' מיתה כידוע. אבל זההגוף מת של זה הקדוש שמסר נפשו על ק"ה הוא עומד לו להס"א בצוארו בבית הבליעה שלו עד שהוא מוכרח ליתן הקאות להקיא כל הקדושות שבלע בבחי' חיל בלע ויקיאנו כמבואר שם במאמר הנ"ל לענין תפלה בבחיד דין של הבע"כ, כמו כן ממש זה הקדוש שמסר נפשו על קידוש השם בשביל ג' עבירות הנ"ל, גופו הנפטר בקדושה הוא עומד לו בצוארו בבי תהבליעה שלו עד שמוכרח להקיא כל מה שבלע. כי מסיר תנפש למיתה ממש על ק"ה הוא בחי' תפלה בבחיד דין בבחי' רצוא לבד כנ"ל. ועל ידי זה בעצמו שמוסר נפשו על ק"ה הוא בחי' בלע כח בחי' גבורי כח עושי דברו וכו'. וע"כ ע"י מסירת נפשו של זה הקדוש שהוא בחיח' תפלה בבחיד דין של הבעל כח על ידי זה הוא מוציא כל הקדושות שבלעה הס"א. וזה שמובא בכתבי האריז"ל שעיקר עליית ניצוצי הקדושה הוא ע"י עשרה הרוגי מלכות כי ע"י המסירת נפש על קידוש ה' של העשרה הרוגי מלכות שהוא בחינת תפלה בבחינת דין על ידי זה גופם הקדוש שנשאר בבחי' דין אחר הסתלקות הנפש על קידוש השם, עמדה להסט"א בצוארה בבית הבליעה שלה עד שהיא מוכרת להקיא כל הניצוצות שבלעה מן הקדושה. ועד היום בכל עת שאנו מזכירין כח העשר' הרוגי מלכות אני מוציאין הקדוש' מהס"א והכל ע"י בחי' הנ"ל. וזה בחי' מה שכתוב בזוה,ר שהגוף של העשרה הרוגי מלוכה נמסר להס"א למלכי האומו' והנשמה עלתה למעלה כ"ש בפרשת ויקרא בסוד הקרבן כולא סליק לאתרי' ע"ש והדבר תמוה לכאורה איך שייך גופם הקדושים של הצדיקים נוראים כאלו יהי' נמסר להס"א חס ושלום. אך ע"פ הנ"ל מבואר היטב על נכון שהגופים שלהם נמסר להס"א. היינו שהגופים שלהם נמסרו בכוונה להס"א שתבלע אותם בבחי' והשלך לפני פרעה יהי לתנין הנאמר שם בדברי רבינו ז"ל. כי על ידי זה שנמסרו גופיהם להס"א לבולעם על ידי זה עמדו להס"א בצוארו בבית הבליעה שלו. ועל ידי זה היא מקיאה כל הקדושות שבלעה כנ"ל ע"ש היטב במאמר הנ"ל וזהו בחי' של כל הקדושים כנ"ל. וע"כ דייקא על ג' עיברות אלו צריכין למות על קידוש השם כי הם בחי' תאות ניואף וכשיש תאו תניאוף אז צריכין תפלה בבחינת דין של הבעל כח שהוא בחי' מסירת נפש למיתה ממש על ק"ה כנ"ל:

EN:
And this corresponds to the dust of the Sotah [suspected unfaithful wife] which clarifies the truth of whether she was defiled or not. For specifically the holy dust from the floor of the Tabernacle could perform this clarification — because the dust embodies both aspects [of truth]: the beginning (purity) and the end (the ultimate judgment of truth). And thus the dust of the Tabernacle floor, which was saturated with the holiness of divine service and sacrifice over many years, could reveal the truth hidden within the most private human actions.

Segment 6
HE:
אות ג וכן כשהעכו"ם מכוין להעבירו על דת והוא בפרהסיא או בשעת הגזירה אזי יהרג ואל יעבור אפילו אערקתא דמסאני. כי כשהעכו"ם מכוין להעבירו על דת אזי הוא שעת מלחמה וצריכין ללחום עמהם לנצחם. ועיקר המלחמה הוא ע"י בחי' תפלה בבחינת דין שעל ידי זה מוציאין מהם כל הקדושות שבלעו ומכניעין אותם וע"כ צריכין למסור נפשו על ק"ה ליהרג שזהו בחי' תפלה בבחי' דין כנ"ל. ועל ידי זה מכניעין אותם כנ"ל כי עיקר חיותם והתגברותם הוא כשיונקים מן הקדושה שבלעו אבל כשמוציאין מהם הקדושה שבלעו אזי נכנעים, כי באמת אין להם שום ממשלה עלינו להעביר אותנו על דת חס ושלום. כי אפילו עכשיו בגלות שנתן להם הש"י ממשלה עלינו ומסר אותנו תחת ממשלתם אין להם שליטה עלינו כ"א בגופינו אבל לא בנשמותינו חס ושלום. כי יניקת הס"א והעכו"ם הוא רק מבחי' דין שהוא סטרא דגופא. וע"כ אין להם ממשלה כ"א על הגופים לבד ולא על הנשמות שהם בחי' רחמים וחים כי משם אין להם יניקה כלל וע"כ אין להם שום כח מצד עיקר ממשלתם למשול עלינו חס ושלום בדבר הנוגע כנגד דת תורתינו הקדושה שהוא סטרא דנשמתא כי עיקר חיות ומזון הנשמה הוא מצות התורה הקדושה. כי בבחינת הנשמה הוא שהוא בחי' התורה בחי' דעת בחינת רחמי' שם אין להם שום יניק' כי עיקר יניקתם בבחיד דין שהוא סטרא דגופא כנ"ל. כי זהכלל שאין להם שום כח להתגברעל הקדושה חס ושלום כ"א כשיונקים משם חס ושלום. ומאחר שאין להם יניקה מבחי' רחמם בחי' דעת בחי' התורה בחי' הנשמה ע"כ אין להם שום כח להתגבר כנגד הדת לבטל חס ושלום שםו דבר מהתורה הקדושה. וזה שאמרו חנניה מישאל ועזרי' לנבוכדנצר מלכא נבוכדנצר. וארז"ל אם מלכא וכו' אלא למסים וארוניות אנת מלך עלינו. אבל כנגד התורה אתה נבוכדנצר. אנת וכלבא שוין. כי באמצ אין לו שום ממשלה עלינו בזה כנ"ל. וכ"ש אני פי מלך שמור. ועל דברת שבועת אלקים וכשפרש"י שם ע"ש וע"כ כשהעכו"ם מתגברים עלינו חס ושלום ורוצים להעבירנו על דת חס ושלום. זה סימן שהתגברה הס"א וינקה מבחינת הרחמים והדעת שהוא בחי' התורה סטרא דנשמתא אשר על ידי זה התגברו עלינו בדת תורתנו ורוצים להעבירנו על דת חס ושלום. כי בלא זה הינו אם לא היה להם יניקה מבחי' הרחמים וכו'. לא היו מתגברים על זה להעביר על דת. כי עיקר התגברות על הקדושה הוא רק כשיש להם נייקה משם כנ"ל. נמצא כשהעכו"ם רוצים להעביר ישראל על דת חס ושלום אזי יש להם יניקה מן הרחמנות אזי צריכין להתפלל תפלה בבחי' דין כמבואר שם במאמר הנ"ל. ועל כן צריכין ליהרג ולא לעבור שזה ובחי' תפילה בבחיד דין כנ"ל שע"י זה מוציאין מהם כל הקדושות והניצוצות שבלעו אשר על ידי זה התגברו עלינו עד שרצו להעבירנו על דת כנ"ל וע"י מסירת נפש למיתה מש שהיא בחי' תפלה בבחי' דין על ידי זה מוציאין מהם כל החיות והקדושה שבלעו כנ"ל. כי מיניה וביה אבא ליזיל ביה נרגא כ"ש רז"ל אצל בלעם הוא תפס אומנתם. כי אין כח לישראל אלא בפה וכו'. ע"כ תפסו אומנתו והרגו אות ובחרב. כי ישראל אין להם כח אלא בפה דהיינו תפלה שהוא בחי' רחמים ותחנונים ועכו"ם עיקר כחם ע"י רחב שהוא בחיד דין ובלעם היה לו יניקה מן הדעת כמובא והיה רוצה לינק מן הרחמים בחי' תפלה ועל ידי זה היה רוצה להתגבר על ישראל בתאות ניאוף חס ושלום כ"ש הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם וכו' כי עיקר התגברות תאוה זו הוא ע"י שהם ינוקים מן הרחמנות חס ושלום כנ"ל. וע"כ באו ישראל עליו ע"י בחי' דין כי הכנעת בלעם דהיינו תאות ניאוף חס ושלום היה על ידי פנחס שהתפלל תפה בבחי' דין כנ"ל. וע"כ גם בגשמיות הרג פנחס את בלעם בחרב כ"ש ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב וארז"ל שפנחס הרגו. כי פנחס הכניע אותו תחילה ע"י התפילה בבחי' דין שהתפלל בחי' ויעמוד פנחס ויפלל שעל ידי זה הוציא כל הקדושה מהס"א שזהו בחי' הכנעתה ואזי נכנע בלעם בשרשו. ואח"כ הכניעו אותו לגמרי גם למטה והרגו בחרב ממש שהוא בחיד דין כי עיקר הכנעתו על ידי זה כנ"ל. כי עיקר התגברותו עלינו חס ושלום הוא שכשהם יונקים מן הרחמים שהוא סטרא דילן כנ"ל. על ידי זה אנו צריכים לבוא עליהם ע"י בחיד דין שהוא סטרא דידהו היינ ועל ידי תפלה בבחיד דין שהוא בחיד' חרב פיפיות שעל ידי זה מוציאין כל הקדושות מהם ומכניעים אותם כנ,ל. וזה בחיד רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם לעשות נקמה בגוים וכו'. כי ע"י תפלה בבחיד דין של הבעל כח שהוא בחי' חרב פיפיות על ידי זה מכניעין אותם ועושין בהם נקמה בגוים וכו'. כי ע"י תפלה בבחי' דין של הבעל כח שהוא בחי' חרב פיפיות על ידי זה מכניעין אותם ועושין בהם נקמה כי מוציאין כל הקדושה מהם כנ"ל. וע"כ בכל עת שהם מתגברים ורוצים להעביר על דת חס ושלום שזהו ע"י שהם יונקים מן הרחמים כנ"ל, ע"כ צריכים ליהרג ולא לעבור שזהו בחי' תפלה בבחי' דין ועל ידי זה מכניעין אותם כנ"ל:

EN:
For truth is not just an abstract principle — it has a living, active power when rooted in holiness and humility (dust). And this is why the Sotah -waters worked through the dust: for the dust embodied the ultimate truth that penetrates all concealment and reveals what is truly hidden. And similarly, the holy speech of the Tzaddik — rooted in humility and holiness like the Tabernacle dust — penetrates all barriers and reveals the hidden good in even the most fallen souls.

Segment 8
HE:
אות ד וזהו שדקדקו רז"ל ואמרו בשעת הגזירה אפילו אערקתא דמסאני יהרג ואל יעבור. ותפסו לדוגמא ערקתא דמסאני דייקא כי זה עיקר בחיד מסירת נפש בשביל לתקן בחיד ערקתא דמסאני היינו בחי' רגלין, היינו להכניע עקב עשו בבחי' וידו אוחזת בעקב עשו שזה נעשה ע"י מסירת נפש להריגה ממש על ק,ה שהוא בחי' תפלה בבחי' דין אשר על ידי זה זוכין לבחי' הקול הנ"ל בחי' הקול קול יעקב שהוא מכניע עקב עשו כנ"ל. כי עיקר אחיזת עקב עשו שהוא זוהמת הנחש הוא ע"י מזונא דגופא כמבואר שם היינו ע"י בחי' פגם אכילת אדה,ר מעץ הדעת שמשם יניקת עקב עשו בחי' ואתה תשופנו עקב כמובא. וע"י פגם עץ הדע תנעשהבחי' כתנות עור ואיתא בתיקונים תיקון נ"ח ע"ש בתיק' תמצא מבואר כל זה דאינון עריות תלת קליפין עלייהו אתמר ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וכו' ובג"ד תקינו תלת צלותין לאעברא תלת קליפין וכו'. דעלייהו אתמר מה יפו פעמיך בנעלים וכו'. ועל אילין ג' קליפין אתמר של נעליך מעל רגליך וכו'. וכד אתפשטת מהם אזי אמתר מה יפו פעמיך בנעלים שהם שלש רגלים וכו' ע"ש. היינו כשיש יניקה להג' קליפות שהם בחינת ג' עבירות הנ"ל שכלולים בתאות ניאוף אזי הוא בחי' של נעליך וכו'. כי עיק יניקתם הוא ע"י פגם עץ הדעת שעל ידי זה גרם להם יניקה מן הדעת והרחמנות שעל ידי זה מתגברים ג' קליפות הנ"ל שהם בחי' תאוות ניאוף כנ"ל שהוא בחי' פגם התפלה כנ"ל. ואזי הוא בחי' של נעליך היינו פגם כתנות העור שנעשה ע"י חטא העגל. אבל כשמתפשטת מהם ואזי נתקקנין ונזדככין כתנות עור. אזי הוא בחי' מה יפו פעמיך בנעלים שהוא בחי' שלש רגלים שהם כנגד ג' תפלות שהם בחי' אברהם יצחק יעקב בחי' שלש רגלים. וע"כ אנו צריכין להיות בדילים מן העכו"ם אפילו בלבישת המנעלים כי מנעלים שלהם הוא מבחי' פגם כתנות עור אשר על זה נאמר של נעליך וכו' ומנעלים שלנו של הקדושה הוא בבחי' תיקון והזדככות כתנות עור בבחי' מה יפו פעמיך בנעלים. וע"כ יש אצלינו כמה דינים בלבישת המנעלים כי אנו צריכין ללבוש המנעלים ע"פ התורה הקדושה כדי לתקן ולזכך בחי' כתנות עור. וזה בחינת משארז"ל כתפילין כך מנעלים כי עיקר תיקון המנעלים שהם בחי' רגלין בחי' עקב הוא ע"י המשכת המוחין. דהיינו כשהמוחין בשלימות ואז נמשך הארת המוחין גם להרגלין אז נתתקנין הרגלין ואז יעולין גם הרגלין מהקליפה ואזי נכנע עקב עשו ע"י שנתתקנו העקביים והרגלין דקדושה ע"י הארת המוחין שנמשך עליהם כי זה ידוע שעיקר התיקון הוא עלי ידי המשכת המוחין. וזה בחי' כתפילין כך מנעלים. כי אנו צריכין ללבוש המנעלים בבחי' תפילין מוחין לתקן ולהעלות הרגלין ע"י בחי' המוחין כנ"ל. וכשממשיכין המוחין להרגלין להעלותן ולתקנם אזי נכנע עקב עשו כנ"ל. וכל זה נעשה ע"י התפלה בבחי' דין שהוא בחי' מסירת נפש על ק"ה שעל ידי זה המוחין בשלימות וזוכין לבחי' קול הנ"ל בחי' יעקב שעל ידי זה נכנע עקב עשו כנ"ל. כי נעשה מעקב יעקב ע"י שמאירין המוחין שהם בחי' יו"ד להעקב ואזי נעשה מעקב יעקב שעל ידו עיקר הכנעת עקב עשו בבחיד וידו אוחזת בעקב עשו כנ"ל. וכ"ש בתיקונים וכל דא בגין דפרח יו"ד מן יעקב שהוא בחי' ותקע כף ירך יעקב וכו' ע"ש בתיקונים. היינו כד פרח יו"ד מן יעקב חס ושלום ונשאר עקב. אזי נפגם חס ושלום העקבים דקדושה בחי' ותקע כף ירך יעאקב ואזי יש יניקה חס ושלום לעקב עשו. אבל כשחוזרת היו"ד של יעקב היינו שנמשכין המוחין שהם בחי' יו"ד להרגלין ומאירין להם ומעלין אותם מהקליפות אזי נעשה מעקב יעקב. ואזי נכנע עקב עשו בבחי' וידו עאוחזת בעקב עשו כנ"ל. וכ לזה נעשה ע"י מסירת נפש על ק"ה וכו' כנ"ל וע"כ דקדקו רז"ל ואמרו אפילו אערקתא דמסאני יהרג ואל יעבור בשעת המד. ערקתא דמסאני דייקא כי עיקר בחי' מסירת נפש על ק"ה הוא בשביל לתקן ולזכך בחי' ערקתא דמסאני בחי' כתנות עור להכניע עקב עשו ע"י בחי' יעקב שנעשה ע"י מסירת נפש ממש כנ"ל. וזהו בחי' ק"ה בפני עשרה מישראל כדי לתקן ולהחזיר היו"ד של יעקב שפרחה על ידי חטא אדה,ר כ"ש שם בתיקונים וע"י מסירת נפש על ק"ה נתתקנין המוחין וחוזרת הי"ד כנ,ל. וע"כ עיקר ק"ה הוא בפני עשרה מישראל כנ"ל. וכן עיקר שלימות התפילה הוא בעשרה. ואז אומרים קדושה כל זה כדשי לתקן יו"ד הנ"ל. היינו היו"ד של יעקב וכו' כנ"ל:

EN:
Section 28 (Kaf-Ches — כח)

Segment 10
HE:
אות ה וע"כ נקרא מסירת נפש קידוש השם. כי אין השם מלא עד שימחה זכר עמלק. וע"י מסירת נפש ממש שהוא בחי' תפלה בבחי' דין נכנע ונמחה בחי' עמלק שהוא תאות ניאוף כמ"ש שם. ועל כן הוא קידוש השם כי נתגדל ונתקדש שמו ית' על ידי מחיית עמלק שנעשה ע"י בחי' מסירת נפש כנ"ל. כי עיקר קידוש השם הוא כשנמחה זכר עמלק כנ"ל:

EN:
And this is what Avraham said: "And I am but dust and ashes" ( וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר ). For Avraham wished to pray for S'dom to save them — by revealing the hidden good that was within them. And therefore he searched and looked for the good within the people of S'dom — for surely there must be some good there, for Hashem would not destroy even one innocent person, as Avraham understood. And Avraham was able to do this searching because of his quality of "dust and ashes" — his complete humility and nullification before truth — for only one who is truly humble can search for and find the hidden good in others, without the distortion of self-interest or judgment.

Segment 13
HE:
[שייך לעיל] אות ו על כל העבירות שבתורה יעבר ואל יהרג. כי הדביקות והמסירת נפש לה' צריך להיות בבחי' רצוא ושוב בבחי' חיים ורחמים כי הש"י רוצה בישוב העולם וכו' וזה בחי' פגם נדב ואביהוא דיצאו חוץ להגבול שמסרו נפשם לה' יותר מהראוי בבחי' רצוא לבד כ"ש בקרבתם לפני ה' וימותו כי באמת מסרו נפשם על ק"ה כ"ש בקרובי אקדש אבל אעפ"כ פגמו בזה בעצמו. כי אסור למסור נפשו למיתה ממש אפי' על קידוש השם שלא בשעת הצורך וכפי המבואר בשו"ע כנ"ל וזהו בעצמו הפגם שארז"ל ובגין דלא אתנסיבו כי לא עסקו בישוב העולם. וזהו ג"כ בחי' פגם הברית כמובא. ע"כ נכשלו ג"כ בזה שמסרו נפשם על ק"ה שלא בשעת הצורך שזהו ג"כ בחי' פגם הברית כמובא. ע"כ נכשלו ג"כ בזה שמסרו נפשם על ק"ה שלא בשעת הצורך שזהו בחי' תפלה בבחי' דין. וע"כ הי' התיקון על ידי פנחס. כי פנחס זכה לנשמת נדב ואביהו בעת שקינא על מעשה זמרי כמובא. כי פנחס התפלל תפלה בבחי' דין בעת הצורך שהוא בח' התפלה בבחינת דין של הבעל כח שוא תיקון הברית. ובזה תיקן פגם נו"א שהתפללו תפלה בבחי' דין שלא בעת הצורך. דהיינו שמסרו נפשם ממש בחנם שלא בעת הצורך שזה בחי' תפלה בבחי' דין כנ"ל. ופגמו בברית ע"י שלא הי' נשואים. וע"כ זכה אז פנחס לנשמתם כי הוא תיקן הפגם שלהם כנ"ל:

EN:
For the proud person sees only the faults of others and condemns them; but the truly humble person, who sees himself as dust, can see beyond the faults to the hidden spark of goodness within. This is the fundamental quality of the true Tzaddik — his "dust" quality that enables him to see and praise the hidden good in every Jew, no matter how fallen, and through this praise to awaken and liberate that captive goodness.

Segment 15
HE:
אות ז וע"כ אומרים קדושה אחר ברכת אתה גבור שחותמין בה מחית המתים. כי בכל תפלהאנו ממשיכין הכח של התפלה בבחינת דין של הבע"כ שזהו בחי' ברכת אתה גבור בחי' התפלה בבחי' דין של הבעל כח וע"כ מזיכרין בה גבורת גשמים שהם בחי' מימי הדעת שנתגלין ע"י התפלה בבחי' דין של הבע"כ בחי' ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים שזהו בחי' רעמים ענני דשפכי מיא וכו' וע"כ אז אחר ברכת אתה גבור אומרים קדושה ביו"ד כי ע"י התפלה בבחי' דין נמחה זכר עמלק שעל ידי זה נתקדש ה' כנ"ל שזהו בחי' מסירת נפש על ק"ה כנ"ל. כיכל הקדושות הם בבחינת מסירת נפש על ק"ה. וכמובא שבכל עת שואמרים קדושה צרכין למסור נפשו על קדוש השם וע"כ אין אומרים קדושה בפחות מיו"ד כי עיקר מסירת נפש על קידוש ה' הוא ביו"ד כמ"ש ונקדשתי בתוך בני ישראל שמשם למדו שקידוש ה' ביו"ד וגם מזה הפסוק בעצמו למדו שאין אומרים קדושה בפחות מי' כי הם בחי' אחת כנ"ל. וע"כ נסמכה הקדושה לברכת אתה גבור שאז מעוררין הכח של התפלה בבחי' דין של הבעל כח שהוא בחי' גבורות בחי' אתה גבור וע"כ מזכירין שם תחיית המתים כי ע"ח התפלה הנ"ל זוכין לתקן הדע תשהוא בחי' חיים כנ"ל ולהכניע סטרא דמותא כנ"ל. וע"כ זוכין ע"י התפלה הנ"ל להשיר שיתער לעתיד אחר התחיה בעת חידוש העולם כמבואר בסוף התורה הנ"ל ע"ש ואז אומרים קדושה כנ"ל:

EN:
Section 29 (Kaf-Tes — כט)