Segment 2
אות א ע"פ המאמר צוית צדק וכו'. אימא לן מילי דכדיבי וכו' הוי לן כודניתתא וילדה וכודנייתא מי ילדה. כי אל אחר אסתרס ולא עביד פירין. הי ניהו מילי דכדיבי כי באמת הוא שקר גמור. כי נדמה להם שמרויחין ואינם מרויחין וכו' ע"ש כל המאמר (בסי' כ"ג). והכלל שאלו הנופלים בתאוות ממון הם נקשרים בפנים דס"א אנפין חשוכין ע"ז. כי כל ע"ז תחובים בממון בחי' בעצבון תאכלנה עצבות ומרה שחורה וכו' ולהיפך מי שעושה מו"מ באמונה הוא מקושר באנפין נהירין בחי'חים בחינת אמת וכו' ע"ש. ואיתא שם שהמשוקע בתאות ממון הוא תמיד בעל חוב. כי ע"י נקראת חובה שמכרעת הכל לכף חובה וכו' עייןם שם היטב:
Section 46 (Mem-Vov — מו)
Segment 3
וזה בחי' איסור רבית. כי זה הנצרך ללוות צריכןי לרחם עליו מאד להצילו שלא יהיה בחי' בעל חוב חס ושלום. כי חוב הוא בחינת ע"ז כנ"ל. וזה בחי' אם כסף תלוה את עמי את העני עמך לא תהיה לו כנושה. כי צריך לעשות חסד עם הלוה שלא להיות עליו כנושה כלל. שלא יהיה הלוה מכונה בשם בעל חוב כלל כי חוב בחי' ע"ז. וזהו ולא תשימון עליו נשך. שאסור ליקח ממנו רבית בשביל החוב שלא לילך עמו במדת הדין לקבל ממנו רבית בעד החוב רק במדת החסד לעשות עמו גמילות חסד. גמילות חסד ממש. כי צריך לגמול חסד עם זה שנצרך ללוות להשמיך עליו חסד להמתיק ממנו בחי' הדין שלא יהיה בבחי' בעל חוב. כדי שלא יהיה להס"א בחי' ע"ז יניקה מזה החוב כנ"ל. וזהו גדולה גמילות חסד יותר מן הצדקה (סוכה מ"ט) כי גמילות חסד הינו הלואת חן הוא בחי' צדקה ממש. כי עיקר מצות הצדקה הוא שממתיק הדין מן העני. כי העני הוא בבח'י דין בחי' צדקה כמובא. וע"י החסד שעושה עמו שמשפיע לו ממונו. על ידי זה נעשה מצדק צדקה. וממתיק בחי' העניות בחי' הדין ע"י החסד שמשפיע בו. וזהו בעצמו בחי' הלואת חן שנקרא גמילות חסד. כי זה שנצרך ללות הוא בבחי' דין בחי' חוב שמשם יניקת הע"ז חס ושלום שהוא בחי' חובה ע"כ צריך לגמול עמו חסד. ועל ידי זה החסד שעושה עמו על ידי זה ממתליק ממנו הדין שלא יהיה נקרא השם בע"ח. שלא יהיה להחוב והע"ז יניקה מנו. וע"כ גמילות חסד גדול יותר מן הצדקה. כי העני הנצרך לקבל אין בו אחיזת הדין כ"כ כמו הלוה שצריך ללות. כי החוב הוא בחי' חוב ודין גמור חס ושלום אשר משם יניקת הע"ז חס ושלום שהוא בחי' חובה כנ"ל. וע"כ צריך לגמול עמו חסד. ועל ידי זה החסד שעושה עמו על ידי זה ממתיק ממנו הדין שלא יהיה נקרא בשם בע"ח. שלא יהיה להחוב והע"ז יניקה ממנו. וע"כ גמילות גדול יותר מן הצדקה. כי העני הנצרך לקבל אין בו אחיזת הדין כ"כ כמו הלוה שצריך ללות. כי החוב הוא בחי' חוב ודין גמור חס ושלום אשר משם יניקת הע"ז חס ושלום שהוא בחי' חובה כנ"ל. וע"כ זה הגומל חסד עמו ומלוה לו הלואת חן ואינו עליו כנושה כלל. ואינו מכונה ההלואה בשם חוב כלל רק בשם גמילות חסד. הוא עושה עמו חסד גדול יותר מן הצדקה. כי הלוה צריך המתקה וחסד יותר מן העני כנ"ל. וזה שקראה התורה את הלוה בשם עני. כמ"ש אם כסף תלוה את עמי את העני וכו'. כי הוא בחינת עני ממש ונצרך לחסד יותר ממנו כדי להמתיק ממנו בחי' החוב כנ"ל. וע"כ גדולה גמילות חסד יותר מן הצדקה כנ"ל. וזה בחי' חסד של אמת שאינו מצפה לתשלום גמול. כי המלוה אסור לו לקבל שום גמול וטובה מהלוה בעד ההלואה כמבואר בש"ע מחמת איסור רבית. נמצא שהמלוה עושה עם הלוה חסד של אמת שאטינו מצפה לתשלום גמול. כי כן הדבר שהמלוה צריך לעשות עמו בחי' חסד של אמת דייקא. היינו להארי בחי' אמת שהוא בחינת חים אור הפנים כמבואר שם כנ"ל. כדי להציל הלוה מב חי' חוב בחי' ע"ז עצבות אנפין חשוכין בחי' שקר בחי' מיתה ע"כ צריך לעשות עמו חסד של אמת להמתיקו בבחי' חסד בחי' אמת שהוא אנפין נהירין חים וכו' כנ"ל. וע"כ אסור לקבל ממנו רבית כי אסור לקבל שום רווח ופירות מן החוב. כי החוב הוא בחינת ע"ז שאין בה שום רווח ופירות. כי אל אחר אסתרס ולא עביד פירין. נמצא שאין בהחוב שום רווח ופירות. וזה כשרוצה לקבל רווחים ופירות מהחוב. הוא פוגם באיסור ע,ז כאלו מייקר חס ושלום שם אלילים כאלו יש בה פירות חס ושלום. כי באמת אין שם שום פירות כנ"ל. וע"כ זה שלוקח רבית לסוף אין נשאר בידו כלום כשרז, להמלוה ברבית נכסיו מתמוטטין. כי הוא בחי' מילי דכדיבי בחי' תאות ממון שהוא שקר גמור שנדמה שמרויח ולסוף אין נשאר בידו כלום כי הוא בחי' שקר כנ"ל. כי אל אחר אסתרס ולא עביד פירין. וא"א שיהיה פירות גמורין מהחוב רק שהוא מטעה עצמו ורוצה לקבל פירות מהחוב כאלו יש פירות חס ושלום להע"ז וע"כ פוגם בפגם ע"ז. וזה איסור החמור של רבית שהוא איסור חמור מאד. כי הוא בחי' איסור ע"ז ממש כנ"ל. וזה שארז"ל (המלוה ברבית כופר בכל התורה) על המלוה ברבי תשהוא ככופר בכל התורה כולה. כי הוא בחי' ע"ז שכל המודה בה ככופר בכל התורה כולה. כי הוא כמודה בע"ז ממש כאלו מודה חס ושלום שיש פירות בע"ז כי הוא רוצה לקבל פירות מן בחי' חוב שהוא בחי' ע"ז וכו' כנ"ל. וזה בחי' שנקרא איסור רבית נשך. בחי' נשיכת הנחש כשפרש"י שנשך הוא כנשיכת הנחש וכו' כי הוא בחי' נשיכת הנחש ממש בחי' ונחש עפר לחמו בחי' ועפר תאכל כל ימי חייך. עפר הואבחי' עצבות אנפין חשוכין כמ"ש רבינו ז"ל שם. וזהו עיקר נשיכת הנחש בחי' ועפר תאכל וכו'. שזהו בחי' תאוות ממון בחי' איסור רבית בחינת ע,ז וכו' כנ"ל עיין שם בסוף המאמר היטב:
"And it shall come to pass on that day that a great shofar shall be blown, and those who were lost in the land of Ashur and those who were scattered in the land of Egypt shall come [and bow to Hashem on the holy mountain in Jerusalem]" (Isaiah 27:13). "Those who were lost in the land of Ashur" — this is the aspect of the total redemption: not just of the captive goodness that is near to the surface, but even of the most deeply lost and forgotten souls — those who were "lost" and "scattered" — will be gathered back through the great Shofar-blast of the final redemption. For the Shofar-blast corresponds to the ultimate expression of the Tzaddik's holy speech — the speech that can reach even the most deeply buried captive souls.
Segment 5
אות ב וזה בחינת רבי תקציצה ואבק רבית, זה בחי' נשך בחי' נשיכת הנחש שנתקלל בבחי' על גחונך תלך ועפר תאכל וכו' כי רגלים הי' לו ונקצצו. וזה בחי' רבי תקצוצה בחינת רגלים הי' לו ונקצצו בבחי' שקר אין לו רגלים בחי' שקרא לא קאי. דהיינו כי בא מת אין שךם בבחי' תאות ממון בחי' ע"ז שום ריוח ממון כנ"ל. וזהו בחי' שקר אין לו רגלים כי הממון הוא בחי' רגלין כמ"ש ואת כל היקום אשר ברגליהם זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו וכשהוא משוקע בתאות ממון הוא מקושר בהע"ז שהוא בחי' שקר שאין לו רגלים כי שם אין שום ריחווח ממון שהוא בחי' רגלין כי אל אחר אסתרס ולא עביד פירין. וזהו איסור רבית כנ"ל שנדמ' לו שלוקח רווחים ולבסוף נכסיו מתמוטטין כי שקרא לא קאי כי אין לו רגלים כי רגלים הי' לו ונקצצו. וזהו בחי' רבי תקצוצה בחינת זוהמת החנש וכו' כנ"ל. וזה בחי' אבק רבי תבחי'ועפר תאכל וכו' כנ"ל. וז"ש אצל רבית וחי אחיך עמך כי אתה מצווה להחיותו היינו להמשיך עליו חיים ואור הפנים שזהו בחינת גמילות חסד בחי' חסד של אמת כנ"ל. וע"כ מהמשומד מותר לקבל רבית כי אין אתה מצווה להחיותו כשרז"ל. כי עיקר גמילות חסד הוא להמתיק ולהציל מבחי' שמד שהוא בחי' תאות ממון בח'יחוב בחי' ויגרש מפניך אויב ויאמר השמד כמבואר שם ע"ש שתאות ממון נקרא שמד. וע"י החסד שהמלוה עושהעם הלוה הוא ממשיך בחי' חסד וחיים אור הפנים ומציל מבחי' שמד בחיט' חוב ע"ז כנ"ל. וע"כ המשומד שכבר עקר עצמו מבחינת החים ונתקשר אל הע"ז ונשתמד ע"כ אין אתה מצווה להחיותו להמשיך עליו חים ואור הפנים וע"כ מותר ליקח ממנו רבית. כי עיקר איסור הרבית הוא לגרש מההלוא' זו בחי' חוב בחי' ע"ז בחי' שקר, בבחי' לא תהיה לו כנושה לא תשימון עתיו נשך שלא יהיה נקרא בשם חוב כלל רק בבחי' גמילות חסד בחי'וחי אחיך, להמשיך עליו חים אור הפנים בחי' באור פני מלך חיים כנ"ל:
And "Ashur" ( אַשּׁוּר ) alludes to the word "happiness" ( אֹשֶׁר ) — for even those who were "lost" in their pursuit of false happiness will ultimately be gathered and restored. And "Egypt" ( מִצְרַיִם ) — from the word "narrow straits" ( מֵצַר ) — those who were "scattered" in the narrowest and most constricted states of consciousness, cut off from any awareness of holiness, will also be gathered by the great shofar of the true Tzaddik's speech.
Segment 6
הלכות חוקת עכו"ם ע"י באו"ח ה' פורים על פי המאמר מי האיש החפץ חים וכו' עיין שם:
Section 47 (Mem-Zayin — מז)