Section 103
אבילות
Source: https://ajew.org/reader/likutay-halachos/5/103

Segment 2
HE:
אות יב וע"כ סתם נידוי הוא שלשים יום. וכן עיקר אבילו הוא שלשים יום. כי שלשים יום הוא חדש ובכל חדש מתמלאת הלבנה מפגימתה ומילוי הלבנה מפגימתה שהוא בחי' והי' אור הלבנה כאור החמה זהו בחי' כלליון בן ותלמיד יחד. כי בן ותלמיד הם בחי' אספקלריא המאירה. ואספקלריא שאינה מאירה כ"ששם במאמר הנ"ל. ואספקלריא המאירה זה בחי' חמה. ושאינה מאירה זה בחי' לבנה כידוע שזהו בחי' משה ויהושע בחי' פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה שהם בחי' השגת בן ותלמיד כנ"ל במאמר הנ"ל ע"ש. וע"כ השיעור שלשלים שהוא חודש שאז חוזר ונתקבץ ונכלל חמה ולבנה יחד כבתחילה שהוא בחי' כלליות בן ותלמיד יחד. שזהו עיקר התיקון למנודה ואבל שנסתלק מהם הדעת והמוחין כנ"ל. ועיקר הסתלקות הדעת הוא בחי' פירוד ח"ו בין בן ותלמיד בין חמה ללבנה כי בן הוא בחי' דרי מעלה ותלמיד הוא בחי' דרי טמה כנ"ל במאמר הנ"ל. ודרי מעלה ודרי מטה הם בחי' נשמה וגוף. כ"ש יקרא אל השמים מעל זה הנשמה וכו' וכשנסתלק הדעת שהוא החיות שהוא הנשמה זה פירוד בין הנשמה והגוף שוהא בחי' פירוד בין בן ותלמיד. שעי"ז עיקר הסתלקות הדעת כי עיקר הדעת הוא התחברות שני הפכים חסדים וגבורות דרי מעלה ודרי מטה נשמה וגוף בחי' בן ותלמיד כמובא במ"א. שעיקר הדעת שמחבר שני הפכים יחד וכו' וע"כ תיקון של המנודה והאבל דהיינו שיחזרו להם המוחין הוא לאחר שלשלים שהוא חודש שאז חוזר ונתתקן פגם הלבנה. כי בכל שלשלים יום נתתקן פגם הלבנהכי הלבנה סובבת והולכת בכל חודש ומתמעטת ומתמלאת והוא מתבררת ומתתקנת בכל פעם בכל חודש וחודש עד שתחוזר ותתמלא לגמרי כמו שהיתה קודם מיעוטה. וע"כ לאחר שלשלים חוזר ונתיחד חמה ולבנה בן ותלמיד. וחוזר לקבל הדעת שהוא החיםי כנ"ל:

EN:
Section 5 (ה)

Segment 4
HE:
אות יג וע"כ נתנדה כ' אליעזר הגדול על שלא רצה להודות להחכמים בתנורו של עכנאי. כי ר' אליעזר השגתו היתה גבוה מאד מאד כמובא בדברי רבינו ז"ל. וכ"ש רבינו ז"ל במאמר הנ"ל שר' א'ל'י'ע'ז'ר הוא בחי' בן בחי' "עין "לא "ראתה "אלקים "זולתך "יעשה וכו' ר"ת אליעזר וכו' ע"ש. וע"כ לא הי' אפשר לקבל דעתו והשגתו. כי השגתו היתה בבחי' שתיקהוע"כ הוא הי' מודיע לר' עקיבא תלמידו שימות על קידוש השם. כשרז"ל שאמר לר' עקיבא קודם הסתלקותו. תמה אני אם תמות מיתת עצמך כי מיתת ר"ע הוא בחי' שתיקה בחי' שתוק כך עלה במחשבה כ"ש שם במאמר הנ"ל ע"ש וע"כ לא רצו חכמים לקבל דברי ר"א הגדול אף שהראה להם מופתים נוראים מן השמים שהוא כדבריו כי לא בשמים הוא היינו כי אין התורה בשמים שהוא השגת דרי מעלה שהוא בחי' שמים כי השגת דרי מעלה א"א לנו להשיג כי עיקר דיינ התורה הוא רק ע"י בחי' השגת התלמיד שהוא בחי' דרי מטה. כי התורה ניתנה בארץ ולא בשמים. וע"כ צריכין לברר דיני התורה ע"פ השגת הדעת של בחי' דרי מטה שהוא בחי' התלמיד שהוא בחי' יהושע שקיבל התורה ממשה וע"כ מסר משה התורה ליהושע תלמידו דייקא ולא לבנו אליעזר שהוא בחי' ר' אליעזר הגדול. כ"ש שם במאמר הנ"ל כי לא בשמים היא כנ"ל כי השגת ר' אליעזר שהוא בחי' בן בחי' עין לא ראתה וכו' א"א לנו להשיג בזה העולם וכנ"ל. וע"כ לא רצו חכמים לקבוע ההלכה כר"א. וע"כ נידוהו כי הנידוי הוא בחי' שתיקה כי מתרחקין מלדבר עמו כי כמו מי שמזלזל בדברי חכמים צריכין לנדותו ולהרחיקו מלדבר עמו כי שלטה בו סטרא דמותא כי נסתלק ממנו הדעת והחיים מאחר שפגם כנגד החכמים שמהם נמשך הדעת וכנ"ל. וע"כ הוא צריך לשתוק שלא תתאחז הס"א בדיבוריו כמו כן למעלה למעלה בקדושה עליונה ר"א הגדול שהי' בבחי' בן שהוא בחי' שתיקה כי א"א לקבל השגתו כנ"ל. ע"כ הוכרחו לנדותו ולהתרחק ממנו כי א"א לקבל השגתו כי הוא בבחי' שתיקה כנ"ל וכל זה עשו בשביל שעמד על דבריו ולא רצה להודות להם ורצה דוקא שיתקיים דעתו הגדולה. ובאמת דעתו א"א להשיג והי' צריך לצמצם דעתו ולהודות לדברי חכמים ולהמשיך דעת שאפשר להשיג לתלמידים וע"כ לא קבעו הלכה כמותו כי לא בשמים הוא כנ"ל וזהו בחי' משארז"ל ע"פ לך רד וכ' באותה שעה נתנדה משה מפי ב"ד שלמעלה כי מאחר שחטאו כ"כ א"א לדבר עמם כלל ולהכניס בהם דעת וצריך לשתוק שזהו בחי' נידוי של משה ור' אליעזר הגדול כי הם בבחי' שתיקה כנ"ל כי תמיד בעת שיש רשות להמשיך הדעת והמקיפין אזי ממשכיין אותם מבחי' שתיקה כנ"ל אבל כשישראל חטאו צריכין לשתוק לגמרי אז באותו העת כנ"ל. וע"כ כל אותן שנים וכו' כשפרש"י שם. כי משה זכה לתקן זאת כי משה אע"פ שהי' בבחי' שתיקה אעפ"כ הי' כלול משניהם מבחי' הדעת שצריכין להאיר בבן ומבחי' הדעת שצריכין להאיר בתלמיד וזכה להאיר בשניהם בבן ותלמיד שזהו בחי' בנו אליעזר ותלמידו יהושע שעל ידו מסר כל התורה לישראל כ"ש משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע וכו' ליהושע דייקא שהוא השגת התלמיד כנ"ל כי זה עיקר שלימות הצדיק אע"פ שהוא למעלה למעלה אעפ"כ ימשיך הארתו גם למטה למטה וישאיר הארתו גם בעהו"ז אחר הסתלקותו ע"י בן ותלמיד כנ"ל. ועיקר המשכת הדעת הוא ע"י התלמידכי אין אנו יכולין לקבל השגת הצדיק שהוא בחי' משה כי אם על ידו בחי' משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע וכו' ליהושע דייקא שהוא בחי' תלמיד כנ"ל:

EN:
And all of this is alluded to in the story of the Baytle'r HaRishon — the First Beggar — who appeared blind, and who boasted of himself that he had no perception of this world whatsoever, for the entire world does not amount to him even as a blink of an eye — and therefore he seemed to be blind. But in truth he was not blind at all, etc. For he was very old and yet still entirely like a nursling and had not even begun to live — and yet he was very old, etc., and had the haskamah [endorsement and agreement] of the ancient ones, etc. [ See the Story of the Seven Beggars in Sipuray Ma'asiyos ].

Segment 6
HE:
אות יד וזהו בחי' מה שארז"ל על פסוק האומנם אלם מה יעשהאדם בעוה"ז יעשה עצמו כאלם יכול אף בדברי תורה ת"ל צדק תדברון יכול אף אם הגיס דעתו ת"ל מישרים תשפטו בני אדם היינו כנ"ל. כי עיקר התיקון ע"י השתיקה שזהו בחי' לבישת מנעלים כדי לנעול ולסגור הרגל שוא בחי' דיבור כ"ש במ"א שלא לדבר מה שאין צריכין כיכל הדברים יגעים לא יוכל איש לדבר כי הדיבור הוא הדעת וצריכין לשומרו מאד. וזהו יכול אף בדברי תורה ת"ל צדק תדברון. כי כל דיבורי תורה בודאי צריכין לדבר כ"א עם חבירו ותלמידיו כי זהו עעיקר הארת בן ותלמיד שהוא הארת הדעת שהוא התורה וזהו יכול אפי' אם הגיס דעתו דהיינו שמגיס דעתו יוצא חוץ ממדריגתו ח"ו ומרבה דברים יותר מדאי ומגלה מה שאין צריכין לגלות ח"ו ת"ל מישרים תשפטו בני אדם כי צריכין לשקול דברי ובמשפט שלא לגלות אפי' בד"ת והאר תהדעת מה שאין צריכין לגלות שזהו בחי' סיג לחכמה שתיקה כנ"ל ואז כשזוכה לשתיקה שזהו בחי' כתר אז הוא יכול להאיר בבן ותלמיד להארי לכ"א לפי מדריגתו לגלות להבן בחי' דרי מעלה שרחוק מהש"י בחי' איה וכו' ולהיפך להתלמיד בחי' מכה"כ וכו' כנ"ל במאמר הנ"ל. שזהו בחי' הוו מתונים בדין וכו' בחי' כי אלקים שופט זה ישפיל וזה ירים וכו' כ"ש שם ע"ש. וזהו שלמדו רז"ל שלא יגיס דעתו דהיינו שלא יגלה יותר מדאי וישתוק במקום שצריכין לשתוק מפסוק מישרים תשפטו בני אדם כי הארת בן ותלמיד הוא בחי' כי אלקים שופט וכו' בחי' מישרים תשפטו וכו' כי א"א להאיר הדעת בבן ותלמיד ללמדם דעת ותורת ה'. כי אם כשזוכה לבחי' שתיקה שהוא בחינות כתר כידוע. שהוא בחינות המקיפים העליונים בחי' אריכות ימים ושנים בחי' ראשית הגז שנתן לכהן וכו' כמבואר שם שדייקא זה החכם שזוכה לשפע הכתר שהם מקיפים העליונים שהם בבחי' שתיקה הוא דייקא יכול להארי בבן ותלמדי שהוא בחי' כי אלקים שופט בחי' מישרים תשפטו הנ"ל. וכן מרומז בסוף דברי רבינו ז"ל שם. שהכל תלוי בענוה כי ענוה גדולה מכולם כי ענוה הוא בחי' שתיקה בחי' כתר בחי' מקיפים עליונים הנ"ל. וע"כ למדו רז"ל האיסרו להגיס דעתו ח"ו בדברי תורה. שהוא המדבר יותר מדאי ומגלה מה שאין צריכין לגלות ח"ו שזהו בחי' גסות הרוח היפך ענוה שהוא בחי' שתיקה כנ"ל ולמדו זאת מפסוק מישרים תשפטו בני אדם כי א"א לשפוט במישור דהיינו לכ"א כפי מה שצריך שזהו בחי' הארת בן ותלמיד בחי' כי אלקים שופט וכו' כנ"ל. כ"א ע"י ענוה שהוא בחי' שתיקה בחי' סיג לחכמה שתיקה כנ"ל:

EN:
And see there the story of the zekaynims [the elders] and how each one boasted in his memory [ zikaron ] — and all their boasting was in connection with memory pertaining to the very earliest moments of a person's existence. This one boasted that he remembers what was done with him at the time of the cutting of his umbilical cord. And this one boasted even more — that he remembers what was done with him at the time he was in the womb, etc. — until at last the blind beggar aforementioned boasted that he remembers all that they remember — but he himself remembers nothing at all, etc. See there this wondrous and awesome matter, the like of which has never been heard in the world.

Segment 7
HE:
וע"כ נקראים החכמים חכמי חרשים ונבון לחש בישעי' ג'. וכן בירמי' נקראים החרש והמסגר שהם חכמי ישראל כי עיקר חכמתם הגדולה הוא ע"י השתיקה הנ"ל כנ"ל. וזהו בחי' החרש ואאלפך חכמה:

EN:
And behold — this elder of all the elders, the blind one aforementioned, merited the aspect of being beyond time in ultimate perfection. And therefore he boasted that he is very old and yet has not begun to live at all, etc. — for the entire world does not amount to him even as a blink of an eye. This is the primary essence of the aspect of being beyond time — that all of time does not amount to even a blink of an eye — and the more one ages, the more it is as if one were born today. This is the aspect of what is said regarding Moshiach: "I have this day begotten you" [ Tehillim 2:7 ].

Segment 9
HE:
אות טו וזה בחי' חליצה כי זה הנפטר בלא בנים ח"ו פגם בבחי' הארת בן ותלמיד הנ"ל כי בן ותלמיד הוא החליפות שצריכין להשאיר אחריו ברכה שישארו ממנו בנים ותלמידים הגונים. כדי שימשיכו הדעת הקדוש בעוה"ז גם אחר הסתלקותו כמבואר היטב במאמר הנ"ל. וזה הנפטר בלא בנים לא זכה להשאיר שארית בארץ ופגם בבחי' הדעת שהוא הארת בן ותלמיד כנ"ל ועיקר הפגם נמשך מפגם השתיקה הנ"ל. שהוא עיקר התיקון אשר עי"ז לא זכה לאפשא בעלמא כי כשאינו משתדל להשאיר דעתו אחריו ע"י בנים ותלמידים. נמצא שהוא רוצה להסתלק ח"ו מן העולם לגמרי שיעלה רק למעלה ולא יהי' נשאר ממנו למטה כלל ח"ו. שזהו בחי' ריבוי אור שאינו מצמצם האור בהדרגה ובמדה להמשיכולמטה כראוי שזהו עיקר קיום העולם שזהו בחי' לא תהו בראה שלבת יצרה שכ"א לפי בחינתו צריך להשתדל לעשות כלים שיקבלו אור הדעת שיהי' העולם ממולא מבני אדם. שזהו בחי' ומלאו את הארץ וכו' כ"ששם שזהו בחי' בנים ותלמידים שצריכין להשאיר אחריו שזהו עיקר שלימות הנשמה כי אין שלימות לנשמה אפי' אם הוא צדיק גדול מאד מאד וזוכה לעלות למעלה למעלה כ"א כשנשאר דעתו גם למטה ע"י בנים ותלמדיים כ"ש שם. וזה שלא זכה לזה. נמצא שרוצה להסתלק רק למעלה שזהו בחי' ריבוי אור ח"ו מאחר שאין לו כלים לקבל כי כל הכלים נעשין ע"י השתיקה שהוא בחי' צמצום האור שעי"ז עושין כלים בנים ותלמידים לקבל אור הדעת בהדרגה ובמדה וע"כ זה הנפטר בלא בנים ח"ו הוא מדה כנגד מדה כי מארח דלא זכה לאפשא בעלמא להשאיר שארית בארץ וסבר שיסתלק רק למעלה כנ"ל ע"כ עונשו שאינו יכול לעלות כלל ואינו זוכה ליעול לפרגודא דמלכא כי א"א לעלות למעלה כ"א כשנשאר ממנו השארהלמטה כנ"ל וע"כ הוא צריך להתתקן ע"י אחיו שמייבם אשתו ואז נקטן ונתצמצם אור נשמתו ביותר כי אתתיה אמיה נמצא שיורד ונתצמצםביותר בצמצום גדול מאד וזהו עיקר תיקונו ועליייתו כי עיקר תיקונו ע"י צמצום האור כנ"ל. נמצא שאחיו היבם מתקן נשמת המת ומקיים שמו על נחלתו וממשיך השארתו למטה כנ"ל:

EN:
And from this holy, awesome, and exceedingly exalted zakain — the elder of all elders, elder above all elders in holiness — from him we draw down the sanctity upon the circumcised infant through the mitzvah of milah on the eighth day. For the eight days of milah correspond to the eight elders aforementioned who boasted in their memory — in their memory of the very beginnings of the infant's existence — and they are eight in number, as you will reflect there and understand.

Segment 10
HE:
וע"כ אם אינו חפץ ליבם ואינו יכול להמשיך הארת הדעת של בן ותלמיד שהוא בחי' התיקון הנעשה ע"י יבום כנ"ל. ע"כ וחלצה נעלו מעל רגלו וכ' וארז"ל כאבל וכמנודה כי מאחר שאין בו דעת לתקן נשמת המת לחזור ולהמשיך הארת בן ותלמיד בעולם ע"כ אין לו מנעלים. כי עיקר המנעלים נעשין ע"י השתיקה המצמצמת ומתקנת את הדיבור והדעת וכו' כנ"ל. ומי שנסתלק ממנו הדעת כמ ואבל ומנודה ח"ו חייב בחליצת מנעלים כנ"ל ועי"ז שחולצת אשתו מנעל היבם עי"ז מתלבשת נשמ תהמת בזה הנמנעל כי נשמת המת היתה קשורה ברגל אחיו כ"ש בזוה"ק כי עיקר תיקון המת ע"י צמצום האור שצריכין עכשיו לצמצמו בתלכית הצמצום שהוא בחי' מנעל ששהוא תכלית הצמצום כי הוא לבוש עב לבוש הרגלין ושורשו נמשך מסוד השתיקה העליונה כנ"ל. וע"כ תיקונו ע"י מנעל של חליצה כנ"ל:

EN:
And this uppermost blind zakain is above all the eight aforementioned, and he merited the nullification of time in ultimate perfection. From him we draw down the sanctity of the mitzvah of milah on the eighth day, as above, in order to draw down upon man the da'as — that he too may merit the aspect of being beyond time — which is the primary tachlis, as above. For because of the coarseness and opacity of man's physicality, one needs to draw down upon him sanctity from an exceedingly great and awesome height.

Segment 11
HE:
וע"כ היבם יורש נחלת אביו ועיקר תיקון היבום הוא להקים שם המת על נחלתו על נחלתו דייקא כי הנחלה היא העשירות והפרנסה להעדם ומי שזוכה להיות איש חיל ע"י כלליות בן ותלמיד הוא זוכה להארת הרצון ע"י הפרנסה דייקא. בחי' ואתה נותן להם את אוכלם בעתו. כ"ששם במאמר הנ"ל וע"כ צריך היבם לתקן הנחלה ששם הארת הרצון שהוא בחי' שתיקה שהוא עיקר הארת בן ותלמדי שזהו עיקר תיקון היבום כנ"ל:

EN:
And would that he merit through this to arrive at the perfection of da'as and to depart from the evil deed done beneath the sun — whose primary driver is the appetites of this world. For the primary root of all appetites is the appetite of mishgal [sexual union] — and for this reason the mitzvah of milah comes to remove the orlah covering the moach, in order to merit the tikkun habris which is the shlemus hada'as — the aspect of being beyond time — drawing this down from the uppermost zakain aforementioned. For shlemus hada'as is the aspect of shlemus hazikaron [the perfection of memory], as stated in the Torah teaching "Dirshu" [ Likutay Moharan I §37 ]: that zikaron [memory] is the aspect of da'as, and forgetfulness is the aspect of foolishness. And therefore memory — which is shlemus hada'as — is in the aspect of being beyond time, as above.

Segment 13
HE:
אות טז וזהו בחי' ויהי בימי שפוט השופטים ויהי רעב בארץ וילך אשי מבית לחם יהודה וכו' ואז פגמו מחלון וכליון ומתו בלא בנים כי הפגם הי' בעת שהי' רע בארץ דייקא שאז אין זוכין להארת הרצון שנמשך בשעת האכילה כנ"ל. וע"כ נפגם אז הארת בן ותלמיד שזהו בחי' פגם מחלון בכליון שמתו בלא בנים כנ"ל. וע"כ תיקונם הי' בעת כי שמעה כי פקד ה' את עמו לתת להם לחם ששם הארת הרצון שהוא בחי' הארת בן ותלמיד כנ"ל. ואז נתקנו בסוד היבום ע"י בועז ורות שהקימו שמם על נחלתם. כ"ש שם וגם את רות וכו' קניתי לי לאשה להקים שם המת על נחלתו ולא יכרת שם המת וכו' וכל המעשה הי' בעת קציר התבואה ובשעת הגורן כי עיקר התיקון של היבום שהוא בחי' הארת בן ותלמיד שהוא בחי' הארת הרצון זוכין בעת האכילה דייקא. בחי' ואתה נותן להם את אכלם בעתו כנ"ל. וזה שכתוב שם אל תודעי לאיש עד כלותו לאכול ולשתות וכו' וכתיב ויאכל וישת וייטב לבו וכו'. וכן רות עסקה שם בכל פעם ללקוט התבואה שם ובועז נתן לה בכל פעם מן התבואה והזהיר את נעריו על זה ליתן לה לאכול ולשתות וליקח לביתה כל מה שתרצה כ"ש וגם של תשלו לה מן הצבתים וכו'. וכמ ושמדבר שם כל הענין כי הי' צריכין להמשיך הארת בן ותלמיד כנ"ל שהוא הארת הרצון שנתגלה בעת האכילה דוקא. וזה בחי' ויצבט לה קלי ותאכל ותשבע ותותר היינו כנ"ל. וזהו שדרז"ל ותאכל בעוה"ז ותשבע לימות המשיח ותותר לתחיית המתים כי אכילתה היתה בקדושה גדול כ"כ עד שזכתה להארת הרצון בשעת אכילתה שהוא בחי' תחיית המתים שיהי' לעתיד לבא שאז יהי' עיקר התגלות הרצון. בחי' כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל. והיא זכתה להארה זאת בעת האכילה כי אז זוכין לזה כנ"ל. וזה שכתוב שם ותרא חמותה א תאשר לקטה ותוציא ותתן לה את אשר הותירה משבעה את אשר הותירה דייקא שהוא בחי' ותותר לעוה"ב הנ"ל. כי עיקר הוא בחי'ותותר לעוה"ב שהוא בחי' הארת הרצון שמתגלה בעת האכילה שעי"ז עיקר התיקון כי הוא בחי' הארת בן ותלמיד כנ"ל. וע"כ גם שם המקום שנעשה בו התקון הזה הי' נקרא בית לחם ע"ש האכילה דקדושה הנ"ל וזהו ויהי בימי שפוט השופטים ודרז"ל שהי' שופטים את שופטיהם וכו'. היינו פגם המשפט הנ"ל כי המשפט הוא בחי' הארת בן ותלמיד בחינת הוו מתונים בדין בחינת כי אלקים שופט וכו' כנ"ל. ואז נפגם המשפט הזה כנ"ל. ע"כ ויהי רעב בארץ שלא זכו אז לשיאה שאז מתגלה הארת הרצון וכו' כנ"ל. שהוא נמשך מהארת בן ותלמיד שמשם מקבלת המלכות הפרנסה כנ"ל. וע"כ הי' פגם מחלון וכליון שלא זכו להשאיר שארית בארץ שהוא בחי' הארת בן ותלמיד כנ"ל. ונתתקנו ע"י בועז ורות בסוד היבום כנ"ל. וע"כ נקרא שם הבן הנולד להם עובד שהוא בחי' עובד אדמתו ישבע לחם כמובא היינו כי זה עיקר התיקון שנולד להם בן שע"י נמשך הארת בן ותלמיד שהוא בחי' הארת הרצון שמתגלה בעת האכילה שזהו בחי' עובד אדמתו ישבע לחם וכנ"ל:

EN:
And as is perceived tangibly — that the primary forgetting comes from the expansion of time, since the primary forgetting comes through the multiplication of days and time. As it is written: "As days multiply everything is forgotten" [ Ecclesiastes 2:16, as rendered in this context ]. But one who merits complete da'as — through which time is nullified — merits memory and has no forgetting. For certainly when there is no time there is no forgetting — since the primary source of forgetting is the multiplication of time, as perceived tangibly, as above.

Segment 14
HE:
וזה בחי' וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה שלף איש נעלו ונתן לרעהו וכו'. כי כשהי' צריך אחד למכור הוונ ונחלתו לחבירו ששם נעלם ומלובש הארת הרצון שמלובש בתוך העשירות והפרנסה דקדושה כנ"ל. ע"כ הי' תיקון המכירה ע"י המנעלים שהם נמשכין מבחי' שתיקה שהוא בחי' הארת הרצון כנ"ל. וכן עשה בועז עם הגאול וישלוף נעלו כי עי"ז נמשך הארת הרצון שהוא בחי' שתיקה שמשם נמשכים המנעלים שזהו בחי' חליצה כנ"ל וע"י תיקונים הנ"ל שזכו לתקן בועז ורות. שהם בחי' המשכת הארת בן ותלמיד הארת הרצון הנ"ל. עי"ז נולד משיח מהם שהוא דהמע"ה שממנו יצא משיח שיבא ב"ב כי משיח יבנה הביהמ"ק שיהי' קיים לעד שהוא בחי' הארת בן ותלמיד שכלול בביהמ"ק כי נמשח בשמן המשחה ועש"ז נקרא משיח שהוא בחי' שמן משחת קודש שהוא בחי' המקיפים הנ"ל. שהם בח'י שתיקה בחי' הארת הרצון הנ"ל. כי משיח הוא בחי' שתיקה כי הקץ סתום וחתום כ"ש סתום הדברים וחתום וכו' ולבי' לפומיה לא גלי שזהו בחי' שתיקה העליונה שאפי' למעלה למעלה הוא בבחי' שתיקה כי לב'י לפומיה לא גלי. וע"כ כל המשכת נשמת משיח הי בהעלם ובסוד ובתחבולות שהוא מעשה לוט ובנותיו שגם לוט בעצמו לא ידע בשכבה ובמקומה וכן מעשה יהודה ותמר ומעשה בועז ורות כי הכל הי' בסוד ובהעלם גדול כדי להמשיך נשמתו בסוד וכו' וכמובא כי משיח הוא בבחי' סוד בבחי' שתיקה כי משיח הוא למעלה מהזמן בחינת אריכות ימים ושנים בחי' חיים שאל ממך נתת לו אורך ימים עולם ועד שהוא בחי' מקיפים העליונים שהם בחי' שתיקה. וע"כ אסור להרהר ח"ו על אריכת הגלות כ"כ כי א"א להשיג זאת. כי הוא בחי' מקיפים העליונים שא"א ל השיגם כי הם בבחי' שתיקה. וע"כ הקץ סתום וחתום והמאמין לא יחוש כי בא יבא לא יחאר במהרה בימינו אמן:

EN:
And therefore these holy and awesome elders aforementioned — each one according to the perfection of his da'as, according to how much he merited to nullify time — so correspondingly he merited a wondrous and awesome memory, beyond anything in the natural order. For certainly no wise man in any of the wisdoms could boast that he remembers what was done with him at the time of the cutting of his umbilical cord. How much more and more so — no one is found who remembers what was done with him during the days he was in the womb before he came into the air of the world. How much more and more so beyond that — as the wondrous things are explained there, the greatness of each one's memory beyond his fellow. See there [ Sipuray Ma'asiyos , Story of the Seven Beggars].

Segment 15
HE:
וע"כ מברכין על המנעלים העושה לי כל צרכי כי כל צרכי העאדם שהוא כלל הפרנסה נמשך מכלליות בן ותלמיד וכו' כ"ש שם שמשם הם בחי' המנעלים וכנ"ל:

EN:
And if you look with the true eye of intellect, you will stand trembling and astonished and testify to yourself that neither was seen nor heard anything like this since the beginning of time. For all the boasting of all the awesome and holy elders aforementioned — even the boasting of the first, the least of them all — there is none who could merit to boast thus except a great, awesome and very holy tzaddik who sanctified himself to such a degree and departed entirely from the vanities of this world until he rectified all his days — even the days of youth and even the days of nursing. As explained in the words of Rabbaynoo the Awesome z"l [ Likutay Moharan I §179 ] — that one must fast so thoroughly that one employs the very strength of the milk one nursed from one's mother's womb, in order to ascend and rectify even those days. See there.

Segment 17
HE:
אות יז וזה שארז"ל בשכר שאמר אברהם אבינו אם מחוט ועד שרוך נעל זכו בניו לחוט של תכלת ולרצוע של תפילין כי ציצית ותפילין הם כלליות של התורה כולה שהוא כלליות בן ותלמיד כי ציצית הוא בחי' לבושין בחי' מקיפין שמכניסין בהתלמיד שהוא בחי' מלכות בחי' מלא כל הארץ כבודו כי קדושת הציצית הם באתגליא והכל רואין אותן שזהו בחי' תלמוד שהשגתו בחי' מכה"כ בחי' ואראה את ה' אבל תפילין עיקר קדושתם שהוא הפרשיות הם גנוזים ותפורים בתוך הבתים שזהו בחי' השגת הבן בחי' מה חמית וכו' בחי' אי' מקום כבודו כי קדושתם גנוז מאד כי תפילין הם מוין עליונים מאד בחי' בן בחי' אי' וכו' כנ"ל שזהו בחי' שתיקה. וע"כ משם נמשכין בחי' מנעלים שסוגרין הארו שלא יצא לחוץ שזה נמשך מבחי' שתיקה העליונה כנ"ל שהוא בחי' תפילין וע"כ בזכות שרוך נעל זכו בניו לתפילין. וזהו שארז"ל כתפילין כך מנעלים כי המנעלים נמשכין מבחי' תפילין שהם בחי' מקיפין העליונים בחי' שתיקה כנ"ל וזהו שאמר אברהם הרימותי ידי אל ה' וכו' אם מחוט ועד שרוך נעל וכו' ולא תאמר אני העשרתי את אברם כי איני רוצה עשירות שלך כי כבר הבטיחני הקב"ה לעשריני כמו שפרש"י שם היינו כי אני זוכה לעשירות ופרנסה דקדושה שנמשך מכלליות בן ותלמיד שהם בחי' חוט ושרוך נעל שהם ציצית ותפילין שמשם המלכות מקבלת הפרנסה מהידים שיש בים החכמה ששם הארת הרצון המופלג להש,י וזהו הרימותי ידי. ידי דייקא היינו הידים שיש בים החכמה שמשם כל הפרנסה והעשירות ששם האר תהרצון וההשתוקקות להש"י. וזהו הרימותי ידי אל ה' אל עליון קונה שמים וארץ שאני מרים ידי להש"י היינו שאינ רק נכסף ומשתוקק להש"י כי הרמת הידים למעלה זה בחי' השתוקקות נמרץ להש"י בחי' שטחתי אליך כפי. בחי' נשא לבבינו אל כפים אל אל בשמים. היינו שאני זוכה לפרנסה דקדושהששם הארת הרצון שנמשך מהידים שיש בים החכמה שהוא הדעת של בן ותלמיד שהוא בחי' ציצית ותפילין. וע"כ איני רוצה עשירות שלך. כי הקב"ה הבטיחני לעשריני עשירות דקדושה הנ"ל כנ"ל:

EN:
And one who truly merited this can boast of remembering what was done with him at the time of his birth, at the time of the cutting of his umbilical cord — for he merited to sanctify all his days in holiness to such a degree that he completed his da'as in holiness until time became nullified for him — until it was as if he had been born today. And when there is no time, there is certainly no forgetting, as above.

Segment 20
HE:
(שייך לעיל) אות יח לענין שעיקר התיקון הנעשה ע"י בועז ורות הי' בעת האכילה דייקא שאז מתגלה הארת הרצון וכנ"ל. וזהו בחי' שאמר בועז לרות לעת האכל גשי הלום. לעת האוכל דייקא שאז מתגלה הארת הרצון וכנ"ל. וגם רבינו ז"ל הביא מקרא זה לעת האוכל וכו'לענין מאמר הנ"ל שאז בעת האכילה באה היראה על האדם. בחי' לעת האכל גשי הלום וע' במאמר רצועה היתה יוצאה מחלקו של בנימין וכו' בליקוטי תנינא. כי הוא שייך למאמר ויהי מקץ כי מרחמם ינהגם הנ"ל:

EN:
But regarding the nullification of time, there are innumerable levels and gradations. The higher the spiritual world and the level, the more time is nullified there — as is understood from the Torah teaching aforementioned. Therefore, even though this holy zakain boasted of such a wondrous and awesome memory as to remember the cutting of his umbilical cord — which is the aspect of the nullification of time, as above — nevertheless: "How great are the works of Hashem!" [ Tehillim 92:6 ], and His greatness is without end — for there is high above high, etc. [ Ecclesiastes 5:7 ]. For there is still a second zakain, who laughed at this boasting and was astonished, and said in a tone of wonder: "This is an old story — I remember this event! But I also remember when the candle was still burning" — meaning, from the time he was in the womb, etc. See there.

Segment 21
HE:
ותותר לעוה"ב. זה בחי' הארת הרצון שיתגלה לעתיד שמאיר בעת האכילה כו' כנ"ל. וזה בחי' מה שצריכין להשאיר מאכילתו בשביל לברך ברכת המזון שתחול הברכה עליון. כי ברכת המזון שמברכין אחר האכילה זה בחי' הארת הרצון שמאיר בשעת האכילה דייקא וכמ"ש במ"א. וזהו בחי' פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון שאומרים בבהמ"ז שזהו בחי' הארת הרצון. וזהו בחי' ובטובו הגדול תמיד לא חסר לנו וכו'. הזן את העולם כולו בטובו בחן בחסד וברחמים וכו' כי עיקר הפרנסה הוא בחסדו וברצונוהטוב לבדשזהו בחי' רצון העליון. וע"כ מתגלה הארת הרצון בשעת האכילה כי הפרנסה נמשכת רק מרצונו הטוב לבד בחי' נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו בחי' בני חי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא כ"א מזלא תליא מלתא שהוא בחי' מזל העליו ןשהוא בחי' עתיקא קדישא שמשם נמשכת הפרנסה שהוא בחי' רצון העליון כידעו וכמבואר בזוה"ק. וזהו בחי' בני חי ומזוני כי כולם הם בבחי' הארת הרצון העליון. בני זה בחי' הארת בן ותלמיד הנ"ל. כי גם התלמדי נקרא בן בחי' וכל בניך לימודי ה' כנ"ל. חיי זה בחי' חיים ארוכים חיים טובים חיים נצחיים שהם בחי' המקיפים העליונים הנ"ל המתגלין ע"י הארת בן ותלמיד שהם בחי' חיים בחי' אריכת ימים ושנים וכו' וכנ"ל. מזוני זה בחי' פרנסה ששם מתגלה הארת הרצון וכנ"ל. וזה בחי' שאומרים שלשה הטבות ושלש גמולות בבהמ"ז כי כל זההוא בחי' הארת הרצון שמטיב עמנו ברחמיו ובטובו לבד וגומל לנו טובות ברצונו לבד בלי שום חיוב כלל. כי מי הקדימני ואשלם כשרז"ל רק בטובו לבד נותן לנו פרנסה בני חי ומזוני שזהו בחי' מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וכו' שרב הטוב הזה הוא הארת הרצון כ"ש שם רבינו ז"ל במאמר הנ"ל. וזה בחי' הרחמן הוא שאומרים כ"פ בבהמ"ז ומזכירים וקוראים אז הש"י בשם הרחמן כמה וכמה פעמים מה שלא מצינו כן בשאר התפילות. כי אז בשעת בהמ"ז עיקר התגלות הרחמים שהוא הארת הרצון שהוא עיקרהרחמים והחסד. שזהו בחי' כי מרחמם ינהגם שמשם זוכין להארת הרצון ע"י המנהיג האמתי שצריך להיות רחמן גדול כנ"ל במאמר הנ"ל ע"ש בתחילתו. נמצא שבהמ"ז הוא בחי' הארת הרצון וע"כ צריכין להותיר מאכילתו בשביל שתחול הברכה עליו ע"י בהמ"ז כי מה שמותירין מאכילתו. זהו בחי' ותותר לעוה"ב שהוא הארת הרצון כנ"ל. וכ"ש ואת ובניך תחיי בנותר ודרז"ל (שבת קי"ג) עד תחיית המתים שאז יהי' הארת הרצון כנ"ל. וזהו ואת בניך ובניך דייקא. בחי' בן ותלמיד הנ"ל תחיי בחי' חיים הנ"ל בחי' הארת הרצון בחי' בנותר לעוה"ב שהוא הארת הרצון כנ"ל. וע"כ מותירין מאכילתו כדי לזכות להארת הרצון ע"י בהמ"ז בבחי' ותותר לעוה"ב שהוא בחי' הארת הרצון כנ"ל:

EN:
For the second merited a greater nullification of time — and therefore merited a greater memory. And likewise the third and the fourth, etc. — each one merited a greater nullification of time, and therefore each merited a yet more wondrous and awesome memory, as above. But after the boasting of all of them — high above high and high above high, etc. — up through the eighth zakain — afterward the blind elder aforementioned marveled at them all and said in a tone of wonder: "These are old stories — he remembers all these stories! But he himself remembers nothing at all." See there.

Segment 22
HE:
וע"כ עקיר הברכה והשפע שנמשכה ע"י אליהו ואלישע במעשה דצרפית ע"י אליהו. ומעשה דאשה אחת מנשי בני הנביאים ע"י אלישע. המשיכו עיקר הברכה ע"י השמן. כי שמן הוא בחי' הארת הרצון בחי' להצהיל פנים משמן וכו' שזהו בחי' השמן של חנוכה וכ"ש שם במאמר הנ"ל שעיקר הברכה והפרנסה בא משם בחי' להצהיל פנים משמן ולחם לבב אנוש יסעד וכמבואר שם במאמר הנ"ל. וע"כ המשיכו הברכה והשפע של פרנסה ע"י השמן דייקא שהוא בחי' הארת הרצון שמשם נמשך הפרנסה והברכה בחי' דכ הקמח לא תכלה וצפחת השמן לא תחסר וכו' בחי' ואת ובניך תי בנותר דהיינו הנותר מן השמן שהוא בחי' האר תהרצון בחי' ותותר לעוה"ב וכנ"ל:

EN:
For this uppermost blind elder above all the elders merited the nullification of time in ultimate nullification — and therefore he is the root and ultimate tachlis of memory — and above memory — until his comprehension cannot even be called by the name "memory." And therefore he said he does not remember at all, etc. [As is explained there in the vernacular, hinting at the depth of the intent — see there.]