# כיבוד אב ואם ב
כיבוד אב ואם ב
Source: https://ajew.org/reader/likutay-halachos/5/12
## Segment 2
אות א ובו יתבאר ענין פסח:
And from the intensity of the flaming sparks of hislahavus , we do not know at all how to contract it — for we desire so greatly to be always attached to You. Therefore we request of You that You have mercy on us and contract the light for Yourself, and we will be attached to You "as a seal upon Your heart, as a seal upon Your arm" — that is, that the attachment should be in the aspect of a chosam and tzimtzum , in order to receive the light in gradual stages and in measured proportion.
## Segment 3
ע"פ מ"ש רבינו ז"ל על פ' חבלים נפל לו בנעימים אף נחלת שפרה עלי בהתורה המתחלה דע כי יש מוחין של א"י ויש מוחין של ח"ל ע"ש היטב (בלק"ת סי' ע"א). וכלל התורה בקיצור הוא כי ע"י פגם הכבוד דהיינו כשפוגמין בכבוד הש"י עי"ז נופלין ממוחין של א"י למוחין של ח"ל ומוחין של ח"ל הם בחי' מחלוקת. ועיקר הכבוד הוא ע"י הולדה שנולדין ונתרבין בני אדם, עי"ז עיקר הכבוד כי עיקר הכבוד תלוי באדם. ועיקר ההולדההוא על ידי השפעת נועם העליון שהוא בחי' מוחין של א"י שנקראים נועם. כי מוחין של ח"ל הם בחינת חובלים. וצריך לעשות כלי לקבל שפע מנועם העליון כי נועם העליון שופע תמיד אך צריכין כלי לקבל השפע. והכלי הוא ע"י צדקה שהוא נדבת לב שעי"ז נפתח הלב ונעשה כלי לקבל שלהובין דרחימותא מנועם העליון שעל ידי זה ההולדה שעי"ז נתגדל כבודו ית'. ואזי כשיש הכלי ע"י צדקה והנועם העליון שופע אזי באים גם המוחין של ח"ל שהם בחי' חובלים ונופלים לתוך המוחין של א"י שהם בחי' נועם כי הם רוצים להתתקן ג"כ. ולפעמים גורמים ח"ו פגם גם בהמוחין של א"י עי"ז וכו' ע"ש היטב כל הענין באר היט. ושורש כל הבריא' הוא הכבוד כי כל מה שברא הקב"ה לא בראו אלא לכבודו ויש כבוד פרטי לכל מאמר כי בעשרה מאמרות נברא העולם. וכל מאמר ומאמר נתגלה רק בשביל כבודו ית' נמצא שיש לכל מאמר ומאמר בחי' כבוד מאחר שהוא שרשו. כיהכל היה בשביל כבודו ית' כדי שיגדל כבודו על ידי הבריאה. וכל הכבוד תלוי בהאדם ועכלא היה לכל הבריאה שלימות עד שנברא האדם שעיקר כבודו ית' נתגלה על ידו וכו' ע"ש כל זה היטב:
And this is "as a seal upon Your heart, as a seal upon Your arm" — this is the aspect of tefillin of the head and tefillin of the hand , as is known, the aspect of baisa ila'ah [the upper house] and baisa tata'ah [the lower house] . For the heart is the aspect of the upper house, the aspect of "Binah — the heart" , which is the upper house. The arm is the aspect of tefillin of the hand, which is the weaker hand, the aspect of Malchus [Kingship] , the lower house. That is, as mentioned above, as explained in the aforementioned discourse: that both houses ascend through the aspect of the aforementioned tzimtzum , etc.
## Segment 4
וזה בחי' מצות כיבוד אב ואם. כי באמת עיקר הכבוד תלוי בהם כי עיקר הכבוד ע"י ההולדה שנולדין ונתרבין בני ישראל שעיקר כבודו ית' תלוי בהם כנ"ל. ולבאר הענין בביאור יותר כי באמת עיקר הכבוד ע"י הולדה דייקא כי שורש הביראה הוא הכבוד כי כל מה שברא הש"י לא ברא אלא לכבודו כמ"ש רבינו ז"ל שם. ויעקר הכבוד היא בהי' אתערותא דלתתא שעי"ז שאנחנו עם בני ישראל עובדין אותו יתברך ומקיימין מצותיו ית' עי"ז נתגדל כבודו ית' ועי"ז נעשה בחי' אתערותא דלתתא כידוע. וזהו עיקר שלימות הבריאה אשר בשביל זה ברא הש"י את כל הבריאה כולה וכל זמן שאין ח"ו בחי' אתערותא דלתתא אזי אין כבודו בשלימות ח"ו כביול ואזי העולם מתמוטט. אשר בשביל זה נברא העולם בתחילה במה"ד בבחי' בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ כשרז"ל. כי כשאין אתערותא דלתתא ח"ו אזי הוא בחי' דין ח"ו כידוע וכמבואר בזוה"ק. אך בתחילת בריאת העולם שלא הי' באפשר שיהיה אתערותא דלתתא ברא אתהעולם בחסדו ששיתף מדת הרחמים וכו' כשארז"ל. ועיקר העולם כולו הי' תלוי באדם הראשון בההולדה שלו. כי אדם הראשון בעצמו נברא בלי אתערותא דלתתא ומאחר שהוא בעצמו נברא בלי אתערות' דלתתא נמצא שאין הכבוד בשלימות על ידו כי עיקר הכבוד הוא בחי' אתערותא דלתתא. וע"כ עיקר שלימות הכבוד כשהוא עולה מן התחתונים הרחוקים ממנו יתק. וע"כ עיקר כבודו ית' תלוי בעולם השפל הגשמי הזה. כי כל מה שהעולמות נשתלשלו בהשתלשלות יותר ונתרחקו כביכול יותר מראשית הבריאה, כשעובדים אותו יתברך ומגדלים כבודו יתברך אלו העולמות הרחוקים כביכול ממנו ית' זהו עיקר כבודו ית'. כי עיקר הכבוד הוא מהרחוקים וכמובן כל זה בדברי רבינו ז"ל הכ"מ בכמה מקומות. כי הקרובים אליו ית' הם בבחי' אחדות עמו והעבודה שלהם אינה נחשבת עבודה. כי זה נחשב כאלו הוא ית' כיביכול עובד א"ע. ועיקר העבודה והכבוד כשהרחוקים ממנו יתברך עובדים אותו ומגדלים כבודו ית' אשר בשביל זה נשתלשלות עד העולם השפל הזה אשר כל הכבוד של הש"י תלוי בזה העולם כנ"ל. וע"כ אדה"ר שהיה יציר כפיו ית' בלי אתערותא דלתתא כלל לא היה הכבוד יכול לעלות בשלימןות על ידו מאחר שהוא נברא מאתו ית' בעצמו בלי אתערותא דלתתא כלל. ע"כ לא היה יכול לגדל כבודו ית' בשלימות שהוא קיום העולם בחינת אתערותא דלתתא מאחר שהוא בעצמו נברא בלי אתערות' דלתתא ועדיין הוא בבחי' אחדות עמו ית' כי הי' יציר כפיו יתברך כנ"ל. וע"כ היה כל העולם תלוי בהולדה שלו. שאם היה מוליד בקדושה בנים ואזי הי' הם מגדלים כבוד ית'. כי אלו הבנים הנולדים ע"י אתערותא דלתתא בהם תלוי עיקר הכבוד שהוא בחי' אתערותא דלתתא. מאחר שהם מרוחקים יותר כביכול ממנו יתברך ע"כ כשארח כך הם עובדים אותו מגדלים כבודו ית' ונכללים באחדותו ית' שזהו עיקר כבודו ית'. וע"כ עיקר הפגם של אדה"ר שלא הי' זווגו כראוי כי לא המתין עד שבת כמובא. כי עיקר הכבוד שהוא קיום כל העולם אשר בשביל זה נבראו כל העולמות תלוי בההולדה דייקא כי ההולדה היא בחי' אתערותא דלתתא. וע"כ זה האדם הנולד ע"י אתערותא דלתתא בו תלוי עיקר הכבוד שהוא ג"כ בחי' אתערותא דלתתא כנ"ל. וע"כ הזהירו חז"ל מאד מאד לקדש עצמו מאד בשעת הזווג כי בזה תלוי הכל. כי כל העולם תלוי בזה כי כל העולם נברא בשביל זה שיתגדל כבודו ית' ע"י בני אדם הנולדים ע"י אב ואם ע"י בחי' אתערותא דלתתא כי עיקר הכבוד לתוי בהם כנ"ל. וע"כ כשמקדש עצמו אז ומתכוין להוליד בן שיגדל כבודו ית' ואזי נמשך על הולד רוח קדושה וזוכה שיהיו לו בנים כשרים שיתגדל כבודו ית'. וע"כ זה שלא קידש עצמו אז וגרם כל זה הוא מחריב העולם כולו. כי עיקר קיום העולם הוא על ידי הכבוד כנזכר לעיל ועיקר הכבוד תלויי בהולדה דייקא כנ"ל:
And this is the aspect of the knots of the tefillin . For the light of the tefillin at their root is exceedingly great, without end. Therefore it is impossible to receive them except through kesharim [knots] , which are the aspect of a chosam , the aspect of contracting the light — through which one can receive the light of the holy tefillin in gradual stages and in measured proportion.
## Segment 6
אות ב וע"כ צותה התור' לכבד אב ואם כי עיקר הכבוד נמשך מהם, כי עיקר הכבוד תלוי בהולדה דייקא כנ"ל. וזה שמובא בכתבי האר"י בסוד מצוה זו שמאב ואם נמשך לבושים להבנים שכל המצות נעשין ע"י אלו הלבושין ובשביל זה צריך לכבדם ע"ש. כי כל המצות שעושין הם בחי' כבוד הש"י. וכל הכבוד של הש"י תלוי בהאדם הנולד מאב ואם דייקא ע"י בחי' אתערותא דלתתא כנ"ל. וע"כ כל המצות שהם בחי' כבודו ית' נעשין ע"י סיוע אב ואם דהיינו ע"י הלבושין שלהם. כי עירק הכבוד תלוי בהם דייקא כנ"ל:
And this is the aspect of the batim [housings] of the tefillin. For the bayis of the head-tefillin is the aspect of the upper house, and the bayis of the hand-tefillin is the aspect of the lower house — and they contract and seal the great light of the parshiyos [parchment passages] , which are the mochin [mentalities/intellectual lights] that illuminate without end. And therefore they must be sewn with sinews and wrapped with hair — all for the sake of contracting the great light. For sinews and hair are the aspect of tzimtzumim , as is known. And this is the aspect of "Set me as a seal upon Your heart, as a seal upon Your arm… for fierce…" etc. — which are the aspect of tefillin of the head and of the hand, which are the aforementioned tzimtzumim , the aspect of the aforementioned chosamos [seals] , the aspect of the two aforementioned houses — in order to contract the great light so as to merit serving Hashem in gradual stages and in measured proportion, as mentioned above. (And see in the holy Zohar and in Pri Aitz Chaim , where it is explained that this verse speaks of tefillin.)
## Segment 8
אות ג וזהו כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך על האדמה אשר ה' אלקיך נותן לך, היינו בחינת מוחין של א"י בחי' נועם. כי אריכות ימים הוא בחי' מויןם כמובא בדברי רבינו ז"ל בבחי' החכמה תחיה וכו' וזהו למען יאריכון ימיך היינו מוחין. על האדמה אשר וכו' היינו מוין של א"י בחינת נועם. כי ע"י כיבוד אב ואם שהוא בחי' כבוד הש"י כשאז"ל שהקישן המקום לכבודו כי כל כבודו ית' כביכול תלוי בהם דייקא. וע"כ עי"ז זוכין לבחי' מוחין של א"י בחי' למען יאריכון ימיך על האדמה וכו'. כי עיקר מוחין דא"י זוכין על ידי כבוד הש"י שהוא תלוי בכיבוד אב ואם כנ"ל:
And this is what is brought in the stories of our Rebbe of blessed memory, in the story of the king who decreed an expulsion with a decree of forced conversion: that through tzitzis and tefillin one can pass through the great fire. For the great fire is drawn down and cascades from the supernal fire, from the aspect of "for Hashem your G-d is a consuming fire" (Deuteronomy 4:24) — from the aspect of the fiery light of hislahavus , which is the aspect of ain sof . And this fire is the aspect of techailes d'achla kola v'shaitzay kula [the blue/consuming-fire that devours all and destroys all] . But Israel, who are attached to Hashem, receive their life-force from Him, etc. — as is explained there in the aforementioned discourse.
## Segment 10
אות ד וזה בחי' יציאת מצרים וענין פסח וענין מצה ואיסור חמץ ושאר עניני פסח. כי עיקר גלות מצרים הי' שנפלו למוחין של ח"ל מחמת פגם הכבוד, כידוע שגלות מצרים הי' שהדעת הי' בגלות במצרים כמפורסם. היינו כי מצרים הוא עיקר הזוהמא של חוץ לארץ כי מצרים הוא ההיפך ממש מארץ ישראל כידוע כי היא ערות הארץ. וכשנפל הדעת לגלות מצרים זה בחי' שנפלו לדעת ומוחין של ח"ל שהוא בח'י מצרים היפך א"י. ומוחין של ח"ל הם בחי' מחלוקת וקשיות כ"ש רבינו ז"ל שם וזה בחינת וימררו את חייהם בעבודה קשה בקושיא וכו' כ"ש בתיקונים (תקון י"ח ד' כ"ח ע"א), היינו בחי' מוחין של ח"ל שהם בחינת קשיא ומחלוקת כנ"ל. וכל זה היה מחמת פגם הכבוד של הש"י שהוא קיום העולם. כי עיקר פגם הכבוד שלו ית' הוא ע"י פגם הברית ח"ו שהוא עיקר פגם כבודו ית'. כי שם עיקר הכבוד כמבואר בדברי רבינו ז"ל בכמה מקומות. כי היפך הכבוד הוא בושה ואין בושת אלא במקום עריין, ובפרט כפי המבואר במאמר הזה הנ"ל שעיקר הכבוד לתוי בהולדה שהיא בחי' שמירת הברית. כי עיקר שמירת הברית הוא להוליד בנים כשרים בקדושה ובטהר' שיגיע מהם כבוד להש"י. וזה עיקר כבודו יתברך ע"י הבנים הנולדים ע"י אב ואם שזווגם בקדושה גדולה ששם תלוי עיקר הכבוד כנ"ל. ומי שפוגם בההולדה ח"ו הוא עיקר פגם הכבוד. וזה בחי' גלות מצרים שהי' על פגם הברית כידוע היינו פגם הכבוד שתלוי בפגם הברית כנ"ל. ובפרט שידוע שגלות מצרים הי' לתקן פגם חטא אדה"ר ופגם דור המבול, כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ. ופגמו בההולדה ששם תלוי עיקר הכבוד כי מאלו הטיפי מוח היו יכולים להוליד נשמות קדושות בקדושה. כי אותן הטיפות שיצאו לבטלה ע"י שהשחיתו דרכם היו נשמות גבוהות מאד ואם היו באים בגוף בני אדם ע"י הולדה הי' נתגדל כבודו ית' על ידם. כי עיקר הכבוד ע"י הולדה שמולידיןי בני א דם כנ"ל. אבל הם השחיתו דרכם ופגמו כבודו ית' כביכול כי בטלו הכבוד שהי' מגיע לו יתברך ע"י הבנים הנלדים שהם השחיתו אותם. ועל כן עון זה חמור מאד מאד רחמנא ליצלן רחמנא לישזבן והוא עון הגדול בתורה כמ"ש בשו"ע מלבד המבואר בכל הספרים. כי באמת הוא עון הגדול בתורה כי עון זה ח"ו הוא פוגם כל התורה כולה. כי כל התורה והמצות לא ינתנו אלא בשביל כבודו ית' כדי שיתגדל כבודו ית' על התחתונים, וכל זה תלוי בבני אדם דייקא ועיקר בבני אדם הנולדים מאדב ואם על ידי אתערותא דלתתא. נמצמא שבהזיווג הקדוש תלויים כל העולמו' כולם. כי הכל נברא בשביל כבודו ית' ועיקר הכבוד תלוי בהההולדה והזווג דייקא כנ"ל. ומי שפוגם בזה ח"ו ובפרט כשפוגם לגמרי ח"ו ומאבד ומשחית הטיפות הקדושות לגמרי שיוצאים לבטלה ח"ו ואינו נעשה מהם בן אדם שעיקר הכבוד שהוא כלל כל התורה כלל כל העולמות תלוי בו, הרי הוא מאבד עולם מלא ופוגם בכל התורה כולה רחמנה ליצלן. כי הזווג דקדושה אפילו אם אינו בא לידי הולדה, הוא גם כן בחי' הולדה בקדושה כי נולדין מהם נשמות גרים וכיוצא כי אין שום זווג לבטלה כמובא. ונתגדל כבודו עכ"פ עי"ז כשהזווב בקדושה אפי' אם אינו בא לידי הולדה אבל הפוגם בברית ובפרט חטא דור המבול שהיו משחיתים דרכם, זה הוא עיקר פגם הכבוד שהוא פגם כל העולמות פגם כל התורה כולה. כי פוגם בהולדה ששם תלוי עיקר הכבוד, ונבראים על ידו ח"ו משחיתים שהם ממעטים כבודו ח"ו רחמנא ליצלן מהאי עונשא:
For Israel, through the mitzvah of tzitzis and tefillin, contract the light, as mentioned above. For tzitzis is explained in the aforementioned discourse as the aspect of the aforementioned holy tzimtzum . And tefillin are the aspect of the aforementioned chosam . Therefore tzitzis and tefillin contract the light, as mentioned above. And therefore one can pass through the fire through tzitzis and tefillin — for on the contrary, they receive life-force from there, in the aspect of "And you who are attached to Hashem your G-d are all alive today" (Deuteronomy 4:4) . Amen and Amen .
## Segment 11
ועי"ז היה גלות מצרים. ובשביל זה נפל למוחין של ח"ל שהוא בחי' גלות מצרים בשביל פגם הכבוד על ידי פגם הברית שפגמו דור המבול ע"י שהשחיתו דרכם שהוא עיקר פגם הכבוד כנ"ל. וזה הי' חטא של אדה"ר שאכל מעץ הדעת טו"ר שהוא בחיט' מוחין של ח"ל שהם בחי' מחלוקת שהוא בחי' טו"ר שאין אחדות ושלום בין ההפכים. כי כל המחלוקת נמשכין מעץ הדעת טו"ר כמובא. גם פגם בברית כשרז"ל ובשביל זה נפל ממוחין שלא"י שזה בחי' ויגרש את האדם מגן עדן. כי גן עדן זה בחי' מוחין של א"י שהם בחי' נועם העליון שזה בחי' נהר היוצא מעדן להשקות את הגן שזה בחי' ענג שבת שאז מאיר הנועם העליון עלינו בבחינת ויהי נועם ה' אלקינו עלינו שואמרים בשבת. וע"כ אדה"ר שפגם במוחין של א"י ע"י פגם הברית שהוא פגם הכבוד.כי המשיך על עצמו מוחין של ח"ל שהם בחינת חובלים בחי' מחלוקת בחי' עץ הדעת טוב ורע וע"כ נתגרש מגן עדן שהוא בחי' מוחין של א"יט כנ"ל. וע"כ שבת אגין עלוהי כי שבת הוא בחי' מוחין של א"י בחי' נועם העליון כנ"ל. נמצא שגלות מצרים היה שנפלו למוחין של ח"ל ע"י פגם הכבוד כנ"ל. ובשביל זה נתגלגל הדבר שפגם אברהם ואמר במה אדע כי אירשנה, ובזה פגם במוחןי של א"י כי אמר במה אדע כי אישנה, נמצא שפגם בהדעת והמוחין של א"י ועי"ז ירדו אבותינו למצרים שהוא בחי' מוחין של ח"ל. וע"כ עיקר הגזירה הי' ידוע תדע כי גר יהי' זרעך בארץ לא להם כי עיקר הגזירה היה שצריכין ליפול למוחין של ח"ל שהוא בחי' ארץ לא להם. וזהו ידוע תדע היינו דעת ומוחין היינו שהפגם הוא בדעת שזהו עיקר הגלות, בארץ לא להם היינו שנפלו למוחין ודעת של ח"ל כנ"ל:
[The following belongs to section 11 above:] And this is the meaning of the concluding verse: "If a man would give all the wealth of his house for love — they would utterly scorn him" (Song of Songs 8:7) . For when one merits the aforementioned chosamos [seals] — that is, to contract the or ain sof in gradual stages and in measured proportion, as mentioned above — through this one merits Oraysa d'Asika Sesima'ah [the Torah of the Hidden Ancient One] , which is entirely right [ chesed ] , and there is no left there and no wealth there, etc., as all this is explained well in the aforementioned discourse. And this is "Set me as a seal…" etc. — that is, the contraction of the light in gradual stages and in measured proportion, in the aspect of a chosam , as mentioned above. "For love is as strong as death… its flames are flames of fire, a blaze of G-d" — that is, the heart burns without end, and therefore one needs the holy tzimtzum , the aspect of the aforementioned chosamos . And then, "If a man would give all the wealth of his house for love — they would utterly scorn him" — for then, through the aspect of the aforementioned chosam , one merits the Torah of the Hidden Ancient One. And then they scorn all the wealth of the world, for there is no left there and no wealth there. And this is the aspect of "and the virtuous woman of the house divides the spoil" [ unvas bayis techalek shalal ] — that they scorn the money, the aspect of "they would utterly scorn him" — see there in the aforementioned discourse at its conclusion.
## Segment 12
וע"כ היתה הגאולה ע"י משה שהוא בחינת דעת עליון בחי' נועם העליון. כי משה הוא בחי' קפ"ד קס"א שהם או"א שזה בחינת נועם העליון. כי נעם גימ' קס"א ואבא מלובש שם כידוע וכמובא כל זה בכתבים:
The concept of neder and shevuah — it is a matter of great wonder that a person has the power to create for himself new mitzvos and avayros that are not mentioned in the Torah. When he forbids upon himself the eating of meat through a neder or shevuah , then this meat which is permitted by the Torah is now forbidden to him with a severe prohibition, like all the prohibitions of the Torah. And likewise the reverse: when he accepts upon himself to eat this meat, then it is an obligation and mitzvah upon him to eat specifically. It turns out that through neder and shevuah , a person can create for himself new Torah — that is, to forbid the permitted and to obligate himself in an obligation for which he is not [otherwise] obligated. ( Only, he cannot permit the forbidden in any manner, as Rashi explained on the verse "to place a binding," etc. )
## Segment 14
אות ה וע"כ לא יצאו ממצרים עד שהכה את המצרים בעשר מכות שהוא להכניע עשר כתרין דמסאבותא. כי פגם הכבוד הוא פגם עשרה מאמרות שבהם נברא העולם ששרשם הוא הכבוד כי הכל נבראא לכבודו כ"ש רבינו ז"ל שם במאמר הנ"ל. וע"כ ע"י פגם הכבוד שעי"ז נפגמו בחי' עשרה מאמרות אזי יונקים מזה ח"ו בחי' עשרה מדריגות שלהם של הס"א. ועל כן הכה המצרים עשר מכות להכניע ולבטל עשר כתרין שלהם. כי על ידי המכותנתגדל כבודו ית' כמ"ש אצל כל מכה למען תדע כי לה' הארץ כי אין כה' אלקינו וכיוצא בזה. והיה אז בחי' חידוש העולם כי שידד המערכות ע"י המכות.כי הוצרך לחדש העולם כי ע"י פגם הכבוד פגם עשרה מאמרות נפגם כל העולם שקימו ע"י עשרה מאמרות שבהם נברא וע"כ הוצרך עתה לחדש העולם. וזה הי' ע"י אלו העשר מכותשעל ידם נתגדל כבודו יתברך כנ"ל, ונתבטל ונפל עשר כתרין שלהם שהם מיעוט כבודו יתברך כביכול ואז נתחדש העולם כנ"ל. כי עי"ז בעצמו שנתגדל כבודו יתברך נתחדש העולם כי עיקר חידוש העולם וקיומו הוא ע"י כבודו ית' כנ"ל, כי הכל ברא לכבודו כנ"ל:
Based on the Torah "For He who has mercy on them shall lead them" in Likutay Moharan II, Torah 7 — see there the entire Torah. And the principle as it pertains to our matter: that every person must engage in the settling of Eretz Yisra'ail, for Eretz Yisra'ail is the quintessence of holiness. And the concept of settling Eretz Yisra'ail includes all the mitzvos and the entire Torah, for it is a mitzvah that encompasses the entire Torah. And it is explained there that the settling of Eretz Yisra'ail depends on the tzadik of the generation who is the true merciful one — in the aspect of Moshe Rabbeinu, peace be upon him — who draws rachamim [mercy] upon Israel to save them from the meraglim [spies] who wish to slander Eretz Yisra'ail. And through the tzadik who is the merciful one, one merits teshuvah , which is the aspect of Kol Nidray and Yom HaKipurim — all of which is the aspect of nedarim and shevuos , see there.
## Segment 16
אות ו וע"כ כשיוצאו ממצרים זכו לבחי' מצה שהוא בחי' שפע נועם העליון כי מצה הוא מוחין גדולים מאד כמובא, היינו בחי' נועם העליון שהוא בחי' מוחין של א"י. כי מצה הוא בחי' למען תמצו והתענגתם מזיו כבודה, שזהו בחי' שפע נועם העליון שהוא עיקר התענוג העליון, בחי' ענג שבת בח'י מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים. וזהו למען תמצו והתענגתם מזיו כבודה היינו ע"י השפעת הנועם העליון שהוא בחי' מצה כנ"ל, עי"ז הכבוד זז וממשמש לבא. כי עיקר התהוות כבודו ית' כביכול הוא ע"י ההולדה שבאה ע"י השפעת נועם העליון כמבואר בדברי רבינו ז"ל שם. וזהו למען תמצו ויהי' לכם תענוג מנועם העליון שמשם הכבוד זז וממשמש לבא כי עיקר הכבוד נתהוה משם כנ"ל. וזהו בחי' מצה:
For the true merciful one — when he wants to draw mercy, he must first ascend to where mercy is needed, to the place that is the root of judgment, and from there he draws mercy. And this is the aspect of the shofar , which is the aspect of the rachamim that the merciful one draws upon Israel. For the shofar is the aspect of the cry and the prayer of the tzadik and all Israel who cry out to Hashem through the shofar, which is the voice of crying and prayer. And through this the merciful one ascends to above and draws rachamim , as mentioned above.
## Segment 18
אות ז וחמץ הוא בחי' מוחין של ח"ל שהם חובלים בחי' מחלוקת בחי' דינים שזהו בחי' מוחין דקטנות שהוא בחי' מחץ ושאור כמובא. כי חמץ זהו בחי' כי יתחמץ לבבי וכו' לשון כעס ושנאה בחי' מחלוקת שהוא בחי' מוחין של ח"ל כנ"ל. ועיקר מוחין של ח"ל הם ע"י פגם הכבוד כנ"ל. וזהו בחי' חמץ בחי' חמוץ בגדים, חמוץ בגדים היינו בגדים מלוכלכים, זה בחינת פגם הכבוד כי ר' יוחנן קרא למאני' מכבדותא (ב"ק צ"א). גם חמוץ בגדים פרש"י מדם וזה בחינת חמץ שהוא בחי' מוחןי של ח"ל בחי' מחלוקת וכעס ושנאה בחי' פםג הכבוד שהוא בחי' דמים. כי עיקר הכבוד הוא ע"י בחי' אדם כמבואר ? במאמר הנ"ל ועקיר הוא כשבחי' אדם בשלימות ועיקר שלימות בחי' אדם הוא ע"י האלף שבאדם כי לית אדם בלא אלף (תי"ז בהקדמה ד' ז' ע"א) אבל כשהאלף נסתלקת ח"ו אזי נשאר דם היינו בחי' התגברות הדמים שהוא בחי' פגם הברית פגם הכבוד בחי' כבוד מלוכלכים ח"ו על ידי התגברות הדמים שהם בחי' דם נדות שעל ידם נסתלק הדיבור בבחי' נאלמתי דומי' החשיתי מטוב כמובא. וזהו בחי' פגם הכבוד כי עיקר הכבוד ע"י הדיבור שהוא גדר האדם כ"ש רבינו ז"ל במ"א. וזהו עיקר בחי' פסח ויציאת מצרים שצריכין לתקן ולהכניע בחי' הדמים בחי' דם נדות שהם עשרה מיני דמים שיניקתם מפגם הכבוד שהוא בחי' עשרה מדריגות כי יש עשר בחינות בהכבוד כי יש כבוד פרטי בכל מאמר ומאמר הנ"ל ע"ש וע"כ כשיצאו ממצריטם הוצרכו לאכול מצה שהוא בחי' נועם בחי' מוחין של א"י שזהו עיקר יציאת מצרים לצאת ממוחין של חו"ל לבוא למוחין של א"י, כ"ש ואותנו הוציא משם למען הביא אותנו אל הארץ אשר נשבע לאבותינו:
And on the other hand, a person must also cry out and pray to Hashem constantly — to cry out to Him from wherever he is, even from the place where he is, even if he is where he is, G-d forbid. And through this crying-out, he draws upon himself the makifin [surrounding/transcendent lights] that surround and protect him, which are the aspect of nedarim and shevuos , as is explained there.
## Segment 20
אות ח וזהו בחי' איסור החמור של חמץ בפסח כי באמת כששופע נועם העליון בשביל הולדה שעי"ז נתגלה כבודו ית' אזי גם החובלים שהם המוחין של ח"ל באים ג"כ להתתקן, בבחי' חבלים נפלו לי בנעימים כמבואר כ"ז במאמר הנ"ל ע"ש היטב, אבל עיקר השפעת נועם העליון הוא כשיש כלי לקבל השפעתו והכלי נעשה ע"י צדקה שהוא נדיבת לב. שעי"ז נעשה כלי לקבל שלהובין דרחימותא. שעי"ז בא ההולדה שעי"ז נתגלה הכבוד. ואזי המוחין של ח"ל יכולין להתתקן ג"כ בבחי' חבלים נפלו לי בנעימים. כמבואר שם ע"ש היטב כ"ז במאמר הנ"ל. אבל במצרים לא היו ישראל יכולים לעשות כלי בשלימות לקבל שפע נועם העליון שהוא בחי' אוורת עליונים מאד שהשפיע עליהם הש, יבשעת יציאת מצרים למעלה מהמדה כמובא. כי לא היו יכולים לקיים מצות צדקה בפשיטות. כי כולם היו בעניות בגלות. גם עיקר הצדקה הוא כשיש תורה כי עיקר מעלת הצדקה הוא שע"י שהוא משפיע לא' מישראל ומחי' אותו וזה העני המקבל הוא עובד ה' ומגדל כבודו יתברך נמצא שע"י שהוא מקיים נפש מישראל עי"ז הוא מגדל כבוד הש"י. וע"כ ארז"ל כל המקיים נפש מישראל כאלו קיים עולם מלא. כי קיום כל העולם הוא ע"י הכבוד של הש"י שהוא תלוי בקיום נפש ישראל כנ"ל. ואזי כשנותן צדקה ומקיים נפש מישראל שעל ידי זה גורם שיתגדל כבודו יתבך. אזי עי"ז שהוא משפיע להעני בשביל הגדלת כבודו יתברך. ע"י זה באתערותא דלתתא איתער לעילא ונתעורר למעלה ג"כ השפעת נועם העליון. ועי"ז בעצמו שהשפיע להעני מזה נעשה כלי לקבל שפע נועם העליןו כנ"ל. וכ"ז הוא רק כשיש ישראל ויש תורה שאז יש צדקה, כי ע"י הצדקה שנותנין לישראל נתגדל כבודוי ת' כנ"ל שזהו בעיקר מעלת הצדקה כנ"ל. וע"כ עיקר שלימות הצדקה הוא ליתן לעני הגון שיגיע ממנו כבוד להש"י. כי זהו עיקר מעלת הצדקה כנ"ל. אבל קוםד קבלת התורה אזי אין להצדקה שלימות מאחר שעדיין לא הי' מי שיגדל כבודו ית' כי עיקר כבודו ית' ע"י התורה והמצות אבל קודם קבלת התורה שאז עדיין לא נתגלה כבודו ית' בודאי לא הי' שלימות להצדקה כי למי יתנו צדקה, מאחר שעדיין לא קיבלו קדושת ישראל והתורה. כי עיקר הצדקה הוא ליתן לנפש מישראל שמגדל כבודו ית' ע"י מצות התורה. וע"כ כל התורה כולה נקראת צדקה. כ"ש משפט וצדקה ביעקב אתה עשית כי צדקה הוא בחי' הגדלת כבודו ית' שזהו בחי' כלליות התורה שניתנה בשביל כבודדו ית' כנ"ל וז"ש וצדקה תהי' לנו כי נשמור לעשות וכו' כי כל התורההיא בחינת צדקה כנ"ל. נמצא שעיקר הצדקה היא לבני תורה ומצות. אבל קודם קבלת התורה אין שייך צדקה בשלימות. וע"כ כשיצאו ממצרים ולא הי' להם שום תורה ומצוות עדין. ע"כ לא היו יכולים לעשות כלי בשלימות לקבל שפע נועם העליון. וזהו תוקף הנס וההארה של פסח. שפסח ה' עלכל המדריגות והשפיע עליהם אור גדול ונורא מאד יותר מהמדמה כמובא. היינו שהשפיע אור הנוע םהעליון אע"פ שלא הי' להם כלי בשלימות כראוי. והפליא הש"י עמהם ונתן להם מצות פסח. כדי שיתע קו בו כדי שיהי' להם איזה זכות בעלמא לצאת היינו כדי שיהי' להם איזה כלי לקבל השפעת הנועם העליון. כמ"ש במדרש ומובא בפרש"י הי' ר"ש בן מנסיא אומר ואעבור עליך וכו'. ע"כ נתן להם שתי מצות דם פסח ודם מילה כדי שיעסקו בהן וכו'. היינו שבודאי לא הי' כדאי באלו המצות להגאל על ידם. היינו כי באמת לא הי' מזה כלי בשלימות כראוי לקבל השפעת נועם העליון שעל ידו עיקר הגאולה. רק שהש"י עשה עמהם חסד גדול והשפיע עליהם אור גדול מאד בחי' נועם העליון אע"פ שהכלי לא הי' כראוי לקבל אור גדול כזה. כי פסח ה' ועשה עמהם למעלה מהמדה:
For the makifin — which are the holiness that a person draws upon himself through his crying-out and prayer — they surround and protect him always, for they are surrounding lights. And they cause that all the dinim [judgments] should be sweetened and all the kitrugin [prosecutions] should be nullified. And through this one merits Eretz Yisra'ail and one merits teshuvah — and this is the aspect of nedarim and shevuos and Kol Nidray, as is explained there; see there well.
## Segment 22
אות ט וזה בחי' קרבן פסח שהוא בחי' צדקה שהיא נדיבות לב. שזהו בחי' קרבן שהוא נדר ונדבה בחי' נדבת לב. שעי"ז נעשה כלי לקבל שלהובין דרחימותא מנועם העליןו שאז באים גם החובלים שהם המוחין של ח"ל להתתקן ג"כ כנ"ל. וע"כ הקרבן מכפר כי מי שחטא ופגם איזה פגם בכבודו ית' שזהו בחי' כל החטאים ח"ו שהם פגם כבודו ית'. ואזי הוא נופל למוחין של ח"ל שהם בחי' חובלים בחי' מחלוקת שמשם נמשך היצה"ר שממנו באים כל החטאים. כי עיקר יניקת היצה"ר והס"א הוא מבחי' מחלוקת. וע"כ מי שחטא ופגם בכבודו ית' ונפל למוחין של ח"ל בחי' חובלים כנ"ל. הוא מביא קרבן שהוא בחי' נדיבות לב. ועי"ז נעשה כלי לקבל שלהובין דרחימותא מנועם העליון. וזהו בחי' אש של גבוה שירד מן השמים לקבל את הקרבן היינו בחינת שלהובין דרחימותא שנשפע מנועם העליון ע"י הנדיבות לב שנעשה כלי לקבל וכו' כנ"ל. ואזי כששופע נועם העליון ע"י שיש כלי שנעשה ע"י הנדיבות לב כנ"ל. אזי גם המוחין של ח"ל שהם בחי' חובלים באים ג"כ להתתקן בבחי' חבלים נפלו לי בנעימים וכו' וזהו בחי' אע"פ שיש אש של הדיוט זה בחי' שלהובין דאשא הבאין מבחי' חובלים נתערבין עם אש של גבוה שהואבחי' שלהובין דרחימותא מנועם העליון. כי גם המוחין של ח"ל בחי' חובלים נתתקנין ג"כ כששופע נועם העליון כשיש כלי ע"י הנדיבות לב כנ"ל. ובזה הוא מכפר על החטא כי נתתקנין החובלים שהם המוחין של ח"ל שהוא עיקר פגם החטא כנ"ל כי עיקר פגם החטא הוא זה שנפל למוחין של ח"ל כנ"ל ועכשיו נתתקנין המוחןי של ח"ל בבחי' חבלים נפלו לי בנעימים כנ"ל. אבל גם שלימות הקרבן בודאי לא הי' באפשר שיהי' במצרים בח"ל כי עיקר שלימות הקרבן הוא רק בא"י בביהמ"ק ששם שופע נועם העליןו כי עיקר השפעת נועם העליון הוא רק בא"י ובפרט בביהמ"ק שהוא הקדושה העליונה מובחרת מא"י ושם יש שליות הקרבן. גם צריכים שיהיו כהנים בעבודתם ולוים בדוכנם וישראל במעמדם ואז הקרבן בשלימות ויכולים לעשות כלי על ידו לקבל שפע נועם העליון. ואז החובלים נתתקנין ג"כ ע"י שנופלים בנעימים כנ"ל. אבל במצרים שהיא זוהמת ח"ל ואין מקדש ואין כהן ולא כלי שיר וכו' בודאי אין הקרבן בשלימות. אבל הש"י עשה עמהם חסד וצוה להם להקריב קרבן פסח במצרים ואז כשעסקו בהקרבן פסח נתגלה עליהם הש"י כמ"ש אצל הקרבן פסח. ועברתי בארץ מצרים וכו' ותרגומו ואתגליתי היינו כשעסקו בהקרבן פסח אז נתגלה עליהם אור ה' כביכול שהוא בחינת שפע נועם העליון שהוא התגלות אורו יתברך כיביכול. כי השם יתברך הפליא חסדו עמהם ועשה עמהם לפנים מהמדה ופסח על כל המדריגות והשפיע עליהם אור גדול ונורא מאד. היינו שפע נועם העליון אע"פ שלא היו כדי היינו אע"פ שלא הי' להם כלי בשלימות כראוי. כי בודאי לא היו יכולים לעשות ע"י קרבנם שהקריבו במצרים קודם קבלת התורה כלי בשלימות כראוי כנ"ל בפרט לקבל אור עליון ונורא כזה. ובשביל זה נקרא הקרבן בשם פסח ע"ש שפסח ה' כי פסח ה' על עמדריגות וקבל הקרבן כאלו הי' כלי ראוי לקבל אור שפע נועם העליון כנ"ל:
And this is the aspect of neder and shevuah — that a Jewish person has the power through neder and shevuah to create for himself new mitzvos and avayros . For it is explained in the aforementioned Torah that through the crying-out to Hashem, through which the makifin are drawn upon a person — through this he draws upon himself new holiness that he did not have before. For through the makifin he draws upon himself new holiness from above, from the root of all holiness. And then he must make a kli [vessel] for this new holiness so that it can dwell within the vessel. And this is the aspect of nedarim and shevuos — for through the vow and the oath he makes a new vessel and a new mitzvah that he did not have before, into which the new holiness that he drew upon himself through his crying-out and prayer can dwell.
## Segment 24
אות י והנה האור שנתגלה במצרים באמת הי' אור עליון ונורא מאד. בחי' שפע אור מנועם עליון בעצמו. וכמבואר בספרים גודל עוצם הארת התגלות אלקות שנתגלה במצרים. ובאמת הי' חסד גדול כי עיקר השפעת נועם העליון הוא בא"י. גם צריכין כלי בשלימות לזה. היינו צדקה כלליות התורה שנקראת צדקה וכנ"ל. ובמצרים לא הי' מקום מוכשר ולא כלי כראוי לאור הגדול הזה. רק הש"י עשה בחסדו כדי להוציאם מעומק הגלות עשה עמהם למעלה מהמדה. כי אל הי' בלתי אפשר בלא זה כידוע. אבל אף עפ"כ מחמת זה בעצמו אסורים לאכול חמץ בפסח. ואיסורו חמור מאד אפילו במשהו כי חמץ הוא בחי' חובלים בחי' מוחין של ח"ל בחי' מחלוקת כנ"ל. ובאמת כששופע נועם העליון דהיינו כשיש כלי בשלימות ע"י צדקה. עאזי גם החובלים באים ונופלים בתוך הנועם ונתתקנין ג"כ וכמבואר במאמר הנ"ל. אבל איתא שם בדברי רבינו ז"ל במאמר הנ"ל. שלפעמים ח"ו ע"י שהחובלים נופלים בנעמים גורמים לפעמים פגם ח"ו גם בהמוחין של א"י ונעשה שם בא"י מחלוקת ג"כ וזהו בחי' המחלוקת שיש בא"י ג"כ עכשיו ע"ש. והנה לפע"ד כ"ז תלוי בתיקון הכלי בשלימות כי הנועם העליון שופע תמיד וכמ"ש שם רק העיקר תלוי בתיקון הכלי ע"י צדקה כמ"ש שם. וע"כ אם מתקנין הכלי בשלימות אזי מקבלין שפע נועם העליון בשלימות הראוי באופן שגם החובלים כשנופלים לשם נתתקנין ג"כ וכנ"ל. אבל כשאין הכלי בשלימות כראוי ח"ו אזי יכולים החובלים להטיל פגם גם בהמוחין של א"י ח"ו על ידי שנופלים בהם כנ"ל. וזהו בחי' איסור החמור של חמץ בפסח שהוא אסור בפסח דוקא ובשאר כל השנה מותר כי בפסח אז שופע נועם העליון וישראל זוכין לקבל אור העליון הזה אע"פ שלא הי' להם כלי בשלימות כראוי כידוע וכנ"ל רק ע"י חסדו הגדול וכנ"ל ומחמת שאין הכלי שלהם היינו האתערותא דלתתא בשלימות כרואי עי"ז אע"פ שזכו לקבל אור העליון הזה שפע נועם העליון כנ"ל. אעפ"כ לא הי' להם כח לתקן אז גם בחי' החובלים שהם המוחין של ח"ל. ואם היו נופלים אז גם החובלים בנעימים דהיינו שהיו באים גם המוחין של ח"ל להתתקן וכנ"ל, היו ח"ו נפגמים לגמרי כי היו נפגמים ח"ו גם המוחין של א"י עי"ז וכנ"ל מחמת שאין הכלי בשלימות וכנ"ל וזהו בחי' איסור החמור של חמץ בפסח. כי עכשיו בפסח ששופע נועם העליון צריכין לגרש את החמץ ולבערו לגמרי בבל יראה ובל ימצא. כי אנו צריכין לברוח עכשיו לגמרי מבחי' המוחין של ח"ל שהם בחי' חובלים בחי' חמץ כי אין לנו כח לתקן אלו המוחין עכשיו מחמת שאין הכלי בשלימות וכנ"ל. כי אם יתערב ח"ו אפי' איזהו משהו בעלמא מבחי' חמץ לתוך המצה שהוא בחי' שנופלים מוחן של ח"ל שהם בחי' חמץ בחי' חובלים לתוך מוחין של א"י שהם בחי' מצה בחי' נועם אזי יוכל לפגום ח"ו גם המוחין של א"י עי"ז וכנ"ל. וע"כ חמץ בספח אסור אפי' במשהו כי אפי' משהו מאלו המוחין של בחי' חמץ בחי' חובלים פוגמים עכשיו מאד מאד. כי אנו צריכים לברוח מהם לגמרי כי יוכלו לקלקל לגמרי ח"ו. כי עיקר מה שצריכים עכשיו הואלצאת ממצרים ממוחין שלח"ל ולבא לא"י למוחין של א"י. וכשמתערב בעת ההוא ח"ו מוחין של ח"ל בחי' חמץ בחי' חובלים ואין לנו כח שיתתקנו ג"כ וכנ"ל. אזי אדרבא יתגברו המוחין של ח"ל ביותר. ויטילו פגם גם בהמוחין של א"י ואזי הסט"א שיניקתה מבחי' חמץ מבחי' חובלים תוכל להתגבר ביותר ח"ו. מאחר שינקו ח"ו גם מהמוחין של א"י מאחר שלא נתתקנו החובלים. אדרבא פגמו ח"ו גם המוחין של א"י וכנ"ל. וע"כ אסור חמץ בפסח ואיסור חמור מאד מאד. כי אנו צריכין לברוח עכשיו מחמץ לגרמי מבחי' מוין של ח"ל וכנ"ל. וזה בחי' שהוצרכו ישראל לצאת בחפזון ממצרים ולא יכלו להתמהמה. שזהו בעצמו בחי' איסור חמץ כמובא. וכמפורש בפסוק ויאפו את הבצד וגו' עוגות מצות כי לא חמץ כי גורשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה וכו'. כי בודאי הוצרכו לצאת בחפזון גדול כי לא יכלו לצאת עד שנתגלה עליהם אור הנועם העליון שוהא בחי' מוחין של א"י שזהו עיקר הגאולה וכנ"ל. ותיכף כששופע נועם הנעליון אזי באיםגם החובלים ונופלים בנעימים כי הם מבקשים לעצמן תיקון וכשאין מתתקנין מחמת שאין הכלי בשלימות ח"ו אזי נעשה הפגם יותר ח"ו וכנ"ל. וע"כ עכשיו בשעת יציאת מצרים שמתגלה אור העליון הזה בחי' נועם העליון בהתגלות גדול מאד אזי בודאי באים גם המוחין של ח"ל ג"כ להתתקן וכנ"ל אבל אין בנו כח לתקנם. אדרבא אם יבואו ח"ו עכשיו ויפלו בתוך הנועם אזי מתגדל הפגם ביותר וכנ"ל. ע"כ תיכף כשנתגלה אור הזה במצרים הוצרכו לברוח ולצאת בחפזון גדול כדי שלא יבואו ח"ו בחי' החובלים ליפול בנעימים. שעי"ז יתגבר הפגם של המוחין ביותר ח"ו כנ"ל מאחר שאינם יכולים להתתקן וכנ"ל. וזהו בעצמו איסור חמץ בפסח וכנ"ל. וע"כ צריכים לאכול בפסח רק מצה לבד ולא חמץ כלל. כי האכילה היא בחי' מוחין ודעת כי כפי האכילה כן המוח. וכמבואר בדברי רבינו ז"ל הכ"מ במ"א. וע"כ בפסח אנו צריכין לאכול וליזון רק ממוחין של א"י בחי' נועם בחי' מצה ולא ממוחין של ח"ל כלל כנ"ל:
And this is the aspect of what is explained in the aforementioned Torah: that the makifin are aspects of nedarim and shevuos . For nedarim are in Binah , in the aspect of the makifin . For through the crying-out one draws the makifin — and then one must make a vessel to receive them, and this is the neder and shevuah , through which one makes new mitzvos — that is, new vessels for the new holiness.
## Segment 26
אות יא וזה ענין מה שמותר החמץ אחר הפסח כי באמת ענין ההארה הגדולה של פסח בחי' השפעת נועם העליון בהתגלות גדול מאד שלא בהדרגה. לא הני' רק לפי שעה בלילה הראשונה לבד לצורך הגאולה. כי לא הי' אפשר בל"ז מחמת שהיו נתונים בעומק הגלו. ואם היו מתמהמהים עד שיתקנו עצמן ויעשו כלים לקבל האור בהדרגה ובמדה היו נשקעים שם ח"ו לגמרי. ע"כ הוצרך כביכול להשפיע עליהם אור גדול בחי' נועם העליון שלא בהדרגה ובדמה. ומחמת זה לא היו יכולים לתקן בחי' החובלים בח'י המוחין פגומים. וזה בחי' איסור חמץ כנ"ל. אבל תיכף אחר יום ראשון של פסח נסתלק ההתגלות וההשפעה הגדולה הזאת וחוזרים לקבל האור בהדרגאאה ובמדה כפי מה שמזככין ומטהרין עצמן בכל יום. שזהו בחי' ספירה שמתחילין לספור תיכף אחר יום הראשון של פסח כמובא. היינו כי באמת בודאי אנו צריכין לתקן דוקא את בחי' המוחין הפגומים בחי' מוחין של ח"ל ע"י בחי' חבלים נפלו לי בנעימים כנ"ל. כי צריכין לתקן פגם המוח ולברר כל הניצוצות שנפלו עי"ז. אך בשעת יציאת מצרים לא היה אפשר לתקן המוחין של ח"ל וכנ"ל. ע"כ תיכף אחר יום הראשון נתעלם האור הגדול הזה. כדי לקבל אחר כך האור בהדרגה ובדמה. כדי לתקן גם את בחי' המוחןי של בחי' חובלים. וזה בחי' ספירת העומר שהאו כדי לטהר עצמו כ"א מבחי' דם נדות שהוא בחי' פגם הכבוד פגם הברית וכנ"ל וע"כ סופרין שבעת ימי בראשית שבהם נברא העולם ע"י עשרה מאמרות שנפגמו ע"י פגם הכבוד שהוא שוראשם וכנ"ל. וזה בחי' עומר שעורים שמניפים תיכף אחר יום ראשון של פסח. כי שעורים הוא מאכל בהמה הוא בחי' פגם הדעת והמוחין בחי' מוחןי פגומין של ח"ל שהם בחי' מחלוקת בחי' עץ הדעת טו"ר שמשם יניקת הסט"א וכל התאות שהם בחי' בהמה בחי' תאות הבהמיות. וכ"ז מחמת פגם הכבוד שהוא פגם בחי' אםד כי עיקר הכבוד תלוי באדם ופגם הכבוד הוא בחי' בהמה. ועכשיו מניפין העומר שעורים שהוא מאכל בהמה היינו כי רוצין עכשיו להרים ולהניף אלו המוחין של א"י בחי' בהמה. ועכשיו אנו רוצין להינף אותם אל הקדושה ולתקנם. ועלכן מתחילין תיכף לספור ספירת העומר שהוא לטהרינו מדם נדות מפגם הכבוד כנ"ל. הכל כדי לתקן בחי' החובלים מוחין של ח"ל שנעשו ע"י פגם הכבוד. וכ"ז אנו עשוין בשביל קבלת התורה שהוא בחי' השפעת נועם העליון שמשם באה התורהבבחי' דרכיה דרכי נועם וכו'. ואז בעת קבלת התורה הקדושה אזי אנו מקבלין שפע נועם העליון ע"י כלי ע"י בחי' צדקה שהוא בחינת כלליות התורה שנקראת צדקה וכנ"ל. וכמ"ש בזוה,ק הרחוקים מצדקה דרחיקין מאורייתא. כי אז אנו מקבלין האור ע"י כלים שהם בחי' כל התרי"ג מצות שהם כלים קדושים לקבל שפע נועם העליון כנ"ל. ואזי בשבועות בעת מתן תורה אז אנו מתקנין גם את החובלים בבחי' חבלים נפלו לי בנעימים. שזה הפסוק נאמר על מתן תורה שאז בחר בנו לחלקו וגורלו ואז נתקיים חבלי' נפלו לי בנעימי' כי אז נתתקנו גם החובלים ע"י שהי' שופע נועם העליון ע"י כלי בשלימות כנ"ל. וע"כ ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן זוהמת הנחש. כי עיקר זוהמת הנחש הוא מפגם הדעת שפגם אדה"ר בעץ הדעת טו"ר. שעי"ז נפל למוחין פגומים של ח"ל. אשר משם יניקת הס"א בחי' זוהמת הנחש כי עיקר יניקתם מפגם הדעת ח"ו. וע"כ ישראל שעמדו על הר סיני שאז נתתקנין המוחין פגומים של ח"ל בבחי' חבלים נפלו לי בנעימים כנ"ל. ע"כ אז פסקה זוהמת הנחש שהיתה יונקת משם מאלו המוחין פגומים כנ"ל וע"כ אנו סופרין מקודם ספירת העומר כדי לטהר מדם נדות לתקן פגם הברית. שעל ידי זה נפגמו המוחין ונפלו למוחין של ח"ל. כי אנו צריכין לתקן תחילה פגם המוחין כדי שיוכלו להתתקן כשיפלו בנעימים. כי גם מחמת זה לא היו יכולים החובלים ליפול בנעימים בשעת יציאת מצרים מחמת שהיו פגומים מאד. ועדיין לא התחילו לזככם ולטהרם כלל. ע"כ אם היו באים ונופלים בנעימים היו פוגמים גם את המוחין של א"י ח"ו ג"כ והיו נשקעים שם במצרים ח"ו. וכמבואר בדברי רבינו ז"ל במאמר ה" לשכשהמוחין של ח"ל פגומים מאד אזי יכולים לפגום גם את המוחין של א"י ג"כ כשנופלים בהם להתתקן ע"ש וע"כ כשיו שאנו רוצים שנזכה לתקן גם את החובלים בשעת מתן תורה כנ"ל. ע"כ אנו מתחילין מקודם לספור ספירת העומר כדי לטהר ולזכך אלו המוחין הפגומים הבאים מפגם הכבוד פגם הברית שהוא בחי' דם נדות כנ"ל. ואז כשאנו מזככין ומטהרין אלו המוחןי כל ימי הספירה אז יכולין לקבל תיקון בשלימות בעת מתן תורה כששופע נועם העליון בבחי' חבלים נפלו לי בנעימים וכנ"ל. כי אזי לא יוכלו לפגום ח"ו את המוחין של א"י מאחר שכבר נזדככו ונטהרו בכל ימי הספירה וכנ"ל. ע"כ אדרבא הם מקבלים עכשיו תיקון גמור וכנ"ל. גם מחמת ששופע נועם העליון ע"י כלי בשלימות וכנ"ל:
And this is "Vows are a fence for abstinence; a fence for wisdom is silence" — which the Tanna juxtaposed together (Avos 3:13) . For nedarim are in the aspect of the aforementioned makifin that the chacham — the tzadik who is the merciful one — merits. And through the makifin he guards himself from all sins and transgressions, for the makifin protect him. And this is "vows are a fence for abstinence" — for through the nedarim , which are the aspect of the makifin , there is a fence for abstinence and separation from all sin. And "a fence for wisdom is silence" — this is also in the same aspect, for the makifin are drawn through the tzadik 's crying-out and prayer and the shofar, and this is done in silence and secrecy. For the true tzadik — his prayer and crying-out are in great secrecy, in the aspect of silence — and through this the makifin are drawn, which are the wisdom that protects.
## Segment 28
אות יב וזה בחי' שביעי של פסח וקריעת ים סוף. כי קריעת ים סוף הוא בחי' שנבקע ים החכמה וזכו להשגה גדולה מאד כמובא. כמשרז"ל ראתה שפחה על הים וכו' היינו שזכו לשפע המוחין לשפע נועם העליןו בשפע גדול מאד. וזהו בחי' ויבקעו המים ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה כי באמת נועם העליון שופע תמיד. אך מחמת ריבוי האור אין יכולין לקבלו. וזה בחי' ים החכמה שאין יכולין ליכנוס לתוכו כי נטבעין בו ח"ו מחמת ריבוי אור. אך ע"י רחמי הש"י נבקע ים החכמה. ונתגלה להם שבילי השכל והדעת שהם שבילי הים וזכו לקבל שפע נועם העליון וזכו להשגה גדולה וזהו בחי' קריעת ים סוף וזה היה בשביעי של פסח שהוא יום ששי לספירה שאז מתגלה בחי' יוסף כמובא שעל ידו הי' קריעת ים סוף כמ"ש הים ראה וינס כשדרז"ל כי יוסף הוא בחי' תיקון הברית תיקון הכבוד בחי' אסף אלקים את חרפתי. ויוסף כלול מבחי' יעקב. כי יוסף ויעקב נחשבו כאחד כמובא. וע"כ פרנס יוסף את אביו ואת אחיו. כמ"ש ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו שזהו בחי' צדקה. כי יוסף הוא בחי' ההולדה שנמשכת מנועם העליון ע"י הצדקה וכנ"ל:
And this is the aspect of what we say Kol Nidray on Yom HaKipurim , immediately upon its entrance. For this is the primary aspect of Yom HaKipurim — the aspect of nedarim and shevuos . For the primary atonement and purification and teshuvah of Yom HaKipurim is through the true merciful one who draws mercy and brings about the great selichah [forgiveness] of Yom HaKipurim. And through this one merits the makifin , which are the aspect of nedarim , as mentioned above. And therefore we say Kol Nidray immediately at the entrance of Yom HaKipurim, for all of Yom HaKipurim is this aspect — nedarim and shevuos , which are the makifin that are drawn through the rachamim that the tzadik draws upon Israel on this day.
## Segment 29
וע"כ ע" יבחי' זו של יוסף הי' קריעת ים סוף בחי' השפעת נועם העליון כי עיקר שפע נוע םהעליןו בחי' מוחין של א"י הוא ע"י צדקה ע"י תיקון הברית תיקון הכבוד. שכ"ז הוא בחי' יוסף וכנ"ל:
And this is the aspect of hataras nedarim [annulment of vows] — that the chacham has the power to uproot the neder from its root through charatah [regret] . For the primary power of every person to vow a neder and to make for himself new mitzvos is because of the makifin that he drew upon himself through his crying-out and prayer, as mentioned above. And these makifin are drawn primarily through the true tzadik who is the merciful one, as mentioned above. It turns out that the entire power of the vow is from the tzadik , from the chacham , and since the root of the power of the neder is from the chacham , therefore he has the power to uproot it. And the chacham uproots the neder from its root through regret, which is the aspect of teshuvah . For the entire matter of the neder and the makifin is the aspect of teshuvah , as mentioned above — and the chacham returns everything to its root and uproots the neder .
## Segment 31
אות יג ואז בשעת קריעת ים סוף היו ישראל נתונים בצרה גדולה. כי השיגו אותם המצרים חונים על הים. והי' קשה לפניו יתק קי"ס כי הי' קטרוג מה נשתנה אלו מאלווכו' כשדרז"ל במדרש:
And the primary annulment of nedarim is through charatah [regret] . For there, in the aspect of nedarim , is the primary place of charatah , which is the aspect of teshuvah . For nedarim are in the aspect of Binah , which is the aspect of teshuvah , the aspect of the makifin , as mentioned above. And teshuvah is primarily charatah — regretting the past, as is known. And therefore the primary annulment of nedarim is through charatah . And through the charatah one merits drawing upon oneself new makifin that are even greater — for through the teshuvah one ascends to a higher level and draws greater makifin . And through this the earlier neder is annulled and uprooted, for it is included in the higher makifin that were drawn through the teshuvah and the charatah .
## Segment 32
כי אז מחמת שישראל יצאו בחפזון ממצרים מחמת שלא היו יכולים להכניע הסט"א בשלימו' כי אל היו יכולים לתקן את החובלי' שהם מוחין פגומין שמשם יניקת הסט"א. ע"כ אח"כ רדפו אחריהם המצריים וכשהשיגו אותם אז היו בסכנה גדולה כי א"א להכניעם כ"א ע"י שיתקנו את בחי' החובלים בחי' המוחין פגומים שאזי יבררו מהם כל הניצוצות שנפלו בהם ואזי יפולו. כי עיקר חיותם הוא מהניצוצות הקדושים שנפל בהם כידוע. אבל אל הי' כח ביד ישראל תקן את החובלים. מאחא שאינם יכולים עדיין לעשות כלי בשלימות לקבל שפע נועם העליון שעי"ז יכולים לתקן החובלים וכנ"ל. וע"כ הי' קיטרוג מה נשתנו אלו מאלו הינו שעדיין אין להם זכיות בשלימות ואין להם כח לתקן כלי לקבל שפע נועם העליון שעי"ז יתקנו החובלים ויפלו המצריים כנ"ל. ומאחר שאין להם זה הכח מדוע ינצלו מהם. אבל הש"י חמל עליהם ועשה בזכות יוסף שהוא בחי' תיקון הכבוד בחינת צדקה. גם בזכות אברהם שעשה צדקה וחסד עם כל העולם ועי"ז נבקע להם ים החכמה וזכו לשפע נועם העליון ואז קבלו השפע והשגה זו בשלימות גדול עד שהתחילו להתתקן גם בחינת החובלים ואז ינפלו החובלים בנעימים. וזהו מפלת מצרים שנטבעו בים כי הטוב עלה אל הקדושה ונתתקן. ואזי הרע שהם המצרים בעצמם שהי' להם יניקה משם נפלו ומתו. כי עיקר חיות מהניצוצות הקודיםש שנפלו ביניהם. וזהו בחי' ויבואו מצרים אחריהם. ואזי הטוב שהי' בהם שהי' להם יניקה ע"י שנפגמו המוחין בבחי' מוחין של ח"ל שעי"ז נפל הטוב אליהם ועכשיו נתתקנו החובלים בבחי' חבלים נפלו לי בנעימים ע"כ נתברר הטוב ועלה ונכלל בקדושה בתוך הנעימים ואז יכשעלה ונתברר הטוב מהם נפלו ומתו. כי חיותם הוא רק מהקדושה וכשמעלין ומבררין הקודשה מהם הם נופלים ומתים כידוע. וע"כ הי' אז עת צרה גדולה וסכנה גדולה כי אז הי' הקטרוג יותר משעת יציאת מצרים. כי אז בשעת יציאת מצרים יצאו בחפזון ולא תקנו את החובלים. וע"כ באמת לא נפלו אז כולם. ע"כ היו יכולים לקבל את השפעת נועם העליון אע"פ שלא הי' הכלי בשלימות כראוי וכנ"ל. אבל עכשיו שרדפו אחריה םוהוכרחו לתקן את החובלים כדי שיהי' להם מפלה. וזה א"א כ"א עשמקבלים את האור הנועם ע"י כלי בשלימות ועדיין לא הי' להם זכיות כ"כ. ע"כ היו אז בסכנה גדולה עד שחמל עליהם הש"י בזכות יוסף וכו' וכנ"ל ואזי בשעת קריעת ים סוף אז התחילו תקן גם את בחי' החובלים בבחי' חבלים נפלו לי בנעימים וכנ"ל. ועי"ז הי' מפלת מצרים ע"י שנתתקנו החובלים ונתברר הטוב מהם. וזה בחי' ביזת הים שהי' גדול' מביזת מצרים. כי אז ביררו כל הטוב וכל הניצוצות הקדושים מהם ע"י שנתתקנו בחי' החובלים כנ"ל:
And this is the aspect of Rosh HaShanah and Yom HaKipurim . For it is explained in the aforementioned Torah that all this is the aspect of Yom HaKipurim, as mentioned above. For according to the "Please forgive" [ selach na ] that is achieved on Yom HaKipurim — so one merits afterward. And the selach na was achieved on Yom HaKipurim through Moshe Rabbeinu, who is the aspect of the true merciful one, through whom the great selichah of Yom HaKipurim was drawn — as it is written, "And Hashem said, I have forgiven, as you have spoken" (Numbers 14:20) . And this selichah was achieved specifically through Moshe, who is the true merciful one. And through this selach na one merits the makifin , which are the aspect of nedarim , as mentioned above.
## Segment 34
אות יד וזה בחי' ראתה שפחה על הים וכו'.כי שפחה זה בחי' ח"ל כי א"י היא גבירתה בחי' אשה יראת ה'. וח"ל הוא בחי' שפחה שמשם יניקת מצרים בחי' עד בכור השפחה כמבוא בזוה"ק. ועכשיו שנתתקנו גם החובלים דהיינו המוחין של ח"ל בבחי' חבלים נפלו לי בנעימים שגם המוחין של ח"ל נכללו במוחין של א"י. ע"כ ראתה שפחה על הים וכו' כי גם המוחין של ח"ל בחי' שפחה נתתקנו ג"כ. וראו והשיגו ע"י השפעת הנועם העליון שהוא בחי' קריעת ים סוף שנבקע ים החכמה כנ"ל. וזה בחי' שיעקב אבינו נשא את השפחות והוליד מהם שבטי יה. כי אברהם אבינו ע"ה שעדיין לא נזדכך הזוהמא אצלו עד שיצא ממנו ישמעאל. ע"כ אצלו עדיין הי' בחי' שפחה מהסט"א שיצא ממנה ישמעאל. שהו אהזוהמא של המוחין בחי' פגם המוחין בחי' מוחין פגומים של ח"ל. אבל יעקב אבינו הי' מטתו שלמה. כי כבר נזדכך מזוהמת החנש בשלימות. ע"כ גם בחי' שפחה בחי' ח"ל היינו בחינת מוחין של ח"ל הי' אצלו בקדושה ע"כ הוליד ג"כ מהשפחות שבטי יה. וזה שדקדקו רז"ל ואמרו ראתה וכו' מה שלא ראה יחזקאל הנביא. יחזקאל הנביא דייקא. כי יחזקאל הנביא ראה נבואה בח"ל. והקשו רז"ל הלא אין הנבואה שורה אלא בא"י. היינו כי השפעת הנבואה רוח הקודש בחי' שפע המוחין שפע הנועם אינו רק בא"י, ותירצו כי הי' היה' דבר ה' שהי' כבר כי נתנבא מקודם בא"י. ע"כ הי' יכול להשיג נבואה גם בח"ל. היינו כי מראחרשכברזכה להשפעת המוין השפעת הנועם בא"י עי"ז זכה גם בח"ל. כי כששופע נועם העליון אזי נתתקנין גם המוחין של ח"ל. וע"כ יכולין לראות נבואה גם בח"ל כשזוכין מקודם לראות בא"י כנ"ל. נמצא שיחזקאל הנבי' זכה לבחינה זו של חבלים נפלו לי בנעימים. שזהו בחי' נבואת ח"ל ע"י נבואת א,י כנ"ל. אבל בודאי התגלות בחי' זו של חבלים נפלו לי בנעימים שהי' בשעת קריעת ים סוף הי' גדול יותר מבחי' זו של חבלים וכו' שהי' אצל יחזקאל הנביא. כי אז הי' בשעת הגלות ולא היתה רק ליחיד אבל בשעת קריעת ים סוף הי' בעת הגאולה. ואז הי' התגלות גדול מאד. וזכו כולם לבחי' זו בחי' חבלים נפלו בנעימים שהמוחין של ח"ל נתתקנו ג"כ. וגם בבחי' המוחין אלו ראו והשיגו ג"כ. וזהו ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל הנביא דייקא. כי השגת המוחין של ח"ל שהם בחי' שפחה שנכללו במוחין של א"י.וראו והשיגו גם כן מים החכמה. זאת הבחינה היתה גדולה מהשגת יחזקאל הנביא שזכה ג"כ להשיג במוחין של חוץ לארץ השגת הנבואה וכו' כנ"ל. אבל בחינת השגה זו בשעת קריעת י"ס היתה גדולה יותר וכנ"ל:
And through the selach na one merits to know the niggun [melody] of Eretz Yisra'ail, which is the aspect of a double song — the aspect of "the song that shall be sung in the land of Yehudah" (Isaiah 26:1) . And through the melody of Eretz Yisra'ail one merits prayer, and through prayer one merits the kavod [glory/honor] of Hashem — that the kavod of Hashem should be revealed in the world. And through all this together one merits to the full settling of Eretz Yisra'ail — see there well in the aforementioned Torah.
## Segment 36
אות טו נמצא שבשעת קריעת ים סוף בשביעי של פסח אז התחילו לתקן את החובלים ג"כ. וע"כ תיכף אחר שביעי של פסח החמץ מותר. כי אח"כ אנו יכולים לאכול חמץ ג"כ. כי עכשיו יש לנו כח לתקן גם בחי' החמץ שהוא בחי' מוחין של ח"ל בחי' חובלים כי כבר התחילו לתקן גם את בחי' החובלים בשעת קריעת ים סוף שאז נפלו המצרים ונכנע הסט"א. לגרמי. וע"כ יכולים לתקן גם את בחי' החובלים וכנ"ל וע"כ בשבועות מקריבין קרבן מחמץ דייקא. כי אז הוא עיקר גמר תיקון החובלים ע"י השפעת הנועם בשעת מתן תורה. וע"כ אז צריכין להביא דייקא חמץ כדי לתקן בחי' החמץ ג"כ שהוא בחי' חובלים כי עיקר התיקון של החובלים בחי' חמץ הוא בשבועות רק שגם עכשיו אחר שביעי של פסח יש לנו כח לתקנו מאחר שכבר התחילו לתקן החובים בשעת קי"ס כנ"ל:
And now, due to our sins, the Bais HaMikdash has already been destroyed, and there is no one to atone on our behalf and purify us from the great burden of our sins. Our primary reliance is on the true merciful ones of each generation — on the true tzadikim — who are in the aspect of Moshe, who draw rachamim upon Israel and bring about the selichah and the kapparah [atonement] of Yom HaKipurim in each generation. For through the korbanos [offerings] of Yom HaKipurim, the Kohain Gadol [High Priest] would atone for Israel. But now, the primary atonement is through the true tzadikim , who are the merciful ones in the aspect of Moshe, who draw the great selichah , as mentioned above.
## Segment 38
אות טז וזה בחי' מ"ש בזוה"ק. שע"י שקיבלו אסוותא דהיינו מצה ע"כ יכולים לאכול אח"כ חמץ. כי ע"י אכילת מצה ז' ימי הפסח. שהוא בחי' שניזונין משפע נועם העליון שהוא בחי' מצה כנ"ל. כי אכילת מצה בעצמו הוא ג"כ בחי' צדקה. שע"י יכולין לקבל שפע נועם העליון. ובשביל זה נקרא לחם עוני לחמא עניא. כי באמת אכילת הצדיק הוא בחי' צדקהשעושה צדקה וחסד עם נפשו דקדושה. בבחי' גומל נפשו איש חסד בחי' צדיק אוכל אוכל לשובע נפשו. וכמו שאמר הלל אגמול חסד עם נפשי. וע"כ ע"י אכילתו של הצדיק זוכה לקבל שפע נועם העליון בבחי' והשביע בצחצחות נפשך שהוא בחי' שפע נועם העליון שהוא בחינת צחצחות. נמצא שאכילת הצדיק שהיא אכילה דקדושה היא בחי' צדקה וזוכין על ידה לקבל שפע נועם העליון. וזהו בחי' אכילת מצה שהיא אכילה דקדושה שעל ידה זוכין לקבל ולהתענג משפע נועם העליון בחי' למען תצמו והתענגתם וכו' כנ"ל. וזה שנקרא לחם עוני כי היא בחי' צדקה כנ"ל. וזה שאומרים כל דכפין ייתי וייכול וכו'. כי עיקר בחי' מצה הוא ע"י צדקה כנ"ל. וזה שואמרים כל דכפין ייתי וייכול וכו'. כי עיקר בחי' מצה הוא ע"י צמדקה כנ"ל. וכן כתב רבינו ז"ל במ"א, כי מצ"ת ר"ת "צדקה "תציל "ממות. נמצא שע"י אכילת מצה ניזונין ומקבלין שפע נועם העליון ואזי כשזוכין לקבל שפע נועם העליון ז' ימי הפסח אזי אחר כך יכולין לאכול חמץ כי אח"כ יכולים לתקן גם את החובלים שהוא בחי' חמץ בבחי' חבלים נפלו לי בנעימים וכנ"ל. וזהו בעצמו בחי' אסוותא הנ"ל הנאמר בזוהר הקדוש שע"י האסוותא דהיינו מצה יכולים לאכול חמץ אח"כ היינו כנ"ל והבן:
For the primary teshuvah is drawn through the tzadik who is a true merciful one, like Moshe Rabbeinu, peace be upon him — who was the leader and will be the leader in the future. For the teshuvah that the true tzadik inspires is so great that he shows every person, even one who is very distant, G-d forbid, that even from his place he can return to Hashem — for there is no despair in the world at all. For even from the depths of the she'ol [the abyss] , one can cry out to Hashem and Hashem will hear. And through this crying-out from wherever one is, the makifin are drawn, which are the aspect of nedarim , as mentioned above — and through this one merits teshuvah and Eretz Yisra'ail and all of the above.
## Segment 39
וזהו שנוהגים לתת מעות חטין לעניים קודם פסח כי עיקר בחי' מצה בחינת שפע נועם העליון צריכין לקבל ע"י צדקה כנ"ל. בילא"ו:
And this is the aspect of Rosh HaShanah , when the primary teshuvah takes place, for it is the first of the Ten Days of Repentance. And the primary teshuvah is through the true tzadik , the aspect of Moshe, as mentioned above. And therefore the primary mitzvah of Rosh HaShanah is the shofar , which is the aspect of the rachamim that the true merciful one draws, as explained in the aforementioned Torah. For the shofar is the crying-out and the prayer through which the makifin are drawn. And therefore one must travel to the true tzadikim for Rosh HaShanah, to hear the shofar from them — for through them, specifically, the great rachamim and the makifin are drawn.
## Segment 41
אות יז וזה בחי' השירה של ים. שהיא בחינת נעים זמירות ישראל כמבואר בסוף דברי רבינו ז"ל במאמר הנ"ל. היינו בחינת השפעת נועם העליון שעיקר הוא בשביל שיתגלה כבודו יתברך שזהו בחינת שירה. בחי' שירות ותשבחות שמשבחין ומפארין אותו ית' ומגדלין כבודו ית'. שבשביל זה שופע נועם העליון. וזה בחינת נעים זמירות ישראל. כי עיקר השפעת נועם העליון הוא בשביל זמירות ישראל שהם בחי' כבודו ית'. וזה בחי' השירה של ים כי אז זכו לקבל השפע נועם העליון. ואז נתגדל כבודו ית' ע"י השירה. שזהו בחי' נעים זמירות ישראל וכנ"ל:
And the primary power of the tzadik to draw rachamim is from the place of the root of judgment. For the tzadik ascends to above, to the root of judgment, and there he turns judgment into mercy. And this is the aspect of the shofar, which is made from the horn of a ram — an aspect of din [judgment] — and through the blowing, the din is sweetened and transformed into rachamim .