מלמדים א מלמדים א Source: https://ajew.org/reader/likutay-halachos/5/19 Segment 1 HE: חייב אדם ללמד לבנו תורה וכן לבן בנו שנאמר והודעתם לבניך ולבני בניך וכו'. כי באמצת המלמד המובחר והטוב הוא האב לבנו. כ"ש ולמדתם אותם את בניכם וכו'. כי המלמד צריך לצצמם השכל והחכמה שרוצה להסיר להקטן ולהלבשי את השכל כדי שיוכל להבינו. כנראה בחוש וכמבאור בתחילת מאמר מישרא דסכינא (בסי' ל'). ולזה מסוגל ביותר האב לבנו. כי הלבוש של המוחין נמשך להבן מן האב. כמבואר לעיל בהלכות כיבוד אב ואם (הלכה א') משעת התולדה. ועל כן בכל עת יכול האב להמשיך לבושין לבנו להלבישלו בתוכו המוחין דהיינו התורה והחכמה שהוא מלמדו כנ"ל. וזה בחי' מה שמבואר בדברי רבינו במאמר פתח ר' שמעון וכו' (בסי' ס') שעיקר ההתבוננות מקבלין על ידי עשירות ע"ש. כי עשירות הוא בחינת לבוש וצמצום בבחי' מצפון זסהב יאתה שהוא סטרא דשמאל שמשם הצמצום והעשירות הוא נחלת אבות כ"ש בית והון נחלת אבות כ"ש אבינו במאמר הנ"ל ע"ש. וע"כ עי"ז דייקא, דהיינו על ידי בחי' עשירו תשהוא בחי' צמצום ולבוש שמקבלין מן האב כנ"ל. עי"ז יכולין לקבל ההתבוננות כנ"ל. וע"כ גם הרב נקרא אב. כ"ש אבי אבי רכב ישראל וכו'. וכשרז"ל (סנהדרין י"ט ע"ב) כל המלמד לבן חבירו תורה כאילו ילדו כי מאחר שלמדו תורה. נמצא שהמשיך לו לבוש לחכמתו כנ"ל כי בלא זה א"א ללמד כנ"ל נמצא שהוא אביו ממש כנ"ל. וע"כ היותר טוב שאביו בעצמו ילמוד עם בנו כנ"ל. ואם אינו יכול ללמוד עמו מחויב לשלם שכר לימוד כ"ש בש"ע כי בחי' השכר לימוד שמשלם האב בעד בנו. שעי"ז זוכה הבן ללמוד ולהבין זה בחינת הבתוננות שמקבלין ע"י עשירות שהוא נחלת אבות. דהיינו השכר לימוד שמשל האב בעד בנו שעי"ז מקבל ההתבוננות כנ"ל: EN: And this is the aspect of what is written in the sefarim [holy books] : that shevuah is the aspect of Yesod [the sefirah of Foundation] , which is the aspect of hiskashrus — for there [in Yesod] is the aspect of the two spirits [ shtay haruchos ] , as is known. For through the shevuah , one binds the ruach of his mouth — which is ruach dilsata [the lower spirit] — to the root of the life-force, which is ruach dil'aila [the upper spirit] , which is entirely holy, in which there is no change, as mentioned above. Segment 2 HE: וכל זה דהיינו ההתבוננות עם הלבוש. דהיינו בחי' העשירות שהוא נחלת אבות. כל זה מקבלין מן אריכות ימים שהואבחי'זקן בחינת עתיק בחינת אבוה דאבא כמבואר שם בהמאמר הנ"ל ע"ש היטב. וזה בחינת שחייב הזקן ללמד את בן בנו תורה כיהוא מסוגל לזה ביותר. כי שורש התורה וההתבוננות שצריך זה הבן לקבל הוא מבחינת זקן היינו אבוה דאבא בחינת עתיק שמשם שורש התורה וההתבוננות כנ"ל. וכן מבואר במ"א ששורש התורההיא מבחי' עתיק כי איתא בדברי רבינו (בסי' קי"ח) שכל התחדשות התורה הוא בחינת משה משיח. כ"ש ורוח אלקים מרחפת על פני המים דא רוחא דמשיח והמים הוא בחי' התורה ע"ש. ומשיח הוא בחי' עתיק כ"ש ועד עתיק יומין מטא וכו'. נמצא ששורש התורה היא מבחינת עתיק היינו בחי' משיח. וזה שארז"ל כל מי שהואת"ח ובנו ת"ח ובן בנו ת"ח שוב אין התורה פוסקת מזרעו שנאמר לא ימושו מפיך וכו'. ופי' התוספות והוא שרואין זה את זה. כי זהו קיום התורה בשלימות שזוכה הבן בנו לקבל התורה משרשו. דהיינו בחינת זקן בחינת עתיק כנ"ל. ועל כן כל בחינת התורה משולשת. כשרז"ל (שבת פ"ח ע"א) בריך רחמנא דיהיב לן אורייתא תליתאי לעם תליתאי על יד תליתא יוכו'. כי משם השתלשלות התורה מבחי' משולשת דהיינו הזקן והאב והבן כנ"ל. וז"ש והודעתם לבניך ולבני בניך כנ"ל. עד כאן רחמי האב על הבן כי השגות התורה שהיא בחי' רחמים כי הרחמים תלוי בדעת כ"ש רבינו כ"פ הוא משתלשלת מבחי' הזקן שהוא בחי' עתיק עד בן הבן כנ"ל: EN: And therefore the annulment of a shevuah requires three [judges] and specifically through a pesach charatah [an opening of regret] . For pesach charatah is explained in the words of our Rebbe, there in the discourse "Let there be, please, a double portion of your spirit" (Torah 66), as the aspect of "You open Your hand" (Tehillim 145:16) — the aspect of the opening-forth of the spirits , in the aspect of bringing from potential to actual [ motzi mikoach el hapo'al ] ; see there.