כלאי בהמה ד

אות א לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו. ע"פ התורה ימי חנוכה הם ימי הודאה וכו' (בלק"ת בסי' ב') ע"ש כל התורה ומ"ששם בסוף שעי"ז זוכין להמשיך השמחה של שבת לששת ימי החול כי ימי החון הם בחי' עצבות וכו'. אבל שבת הוא בחי' בן בחי' נייחא לעילאין ותתאין בחי' שמחה וכו' בחי' זה ינחמינו ממעשינו ומעצבון ידינו כי שבת מנחם ומשמח הכל מן העצבות וכו'. ועל ידי זה שממשיכין הקדושה של שבת לששת ימי החול על ידי זה נתגלה אחדות הפשוט יתב' כי בששת ימי החול הם פעולות משתנות שבכל יום נברא פעולה משונה וזה כנגד שכל האנושי שפעולות משתנות יהי' נמשכין מאחד הפשוט יתב' כי בשכל האנושי א"א להבין זאת רק ע"י שבת שאנו זוכין עי"ז נתגלה אחדות הפשוט ית' כי שבת מורה על אמונת היחוד שאנו מאמינים שכל הפעולות משתנות נמשכין מאחד הפשוט ית' שברא כולם בששת ימי החול ושבת בשבת וזאת הבחי' לגלות אחדות הפשוט לידע ולהאמין שכל הפעולות משתנות נמשכין מאחד הפשוט ית' זאת הבחינה יקרה מאד אפילו אצלו יתב' וכו' כי כשנתגלה בחי'אחדות הפשוט למטה נתגלה גם למעלה אחדות הפשוט ית' בבחי' אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ וכו' ע"ש:

וזה בחי' איסור כלאי בהמה שאסור לעשות מלאכה בשני מניי בהמה וחיה כי כל מין וחין הוא בחי' פעולה משונה ואנו צריכין להאמין שכל המינים המשונים זה מזה שהם בחי' פעולות משתנות כולם נמשכין מאחד הפשוט יתך' ואע"פ שבדעת א"א להבין זאת כמבואר לעיל שזה כנגד שכל האנושי אעפ"כ אנו צריכן להשליך שכלינו ודעתינו ולידע האמת שאין בכח שכלינו להבין פלאי בריותיו רק לסמוך על אמונה ולהאמין בהאמת באמונה שלימה שכל הפעולות משתנות נמשכין מאחד הפשוט יתב' ולאמונה זאת זוכין ע"י שבת היינו ע"י שממשיכין השמחה של שבת לששת ימי החול וכו' כנ"ל בהתורה הנ"ל וע"כ אסור לעשות מלאכה בשני מניים ביחד כי כל הל"ט מלאכות הם עובדין דחול בחי' ששת ימי המעשה. אבל בשבת בטלין כל המלאכות ועיקר אחיזת העצבות שבששת ימי החול בהל"ט מלאכות שהם בחי' בזעת אפך תאכל לחם בחיח' בעצבון תאכלנה וצריכין לקדש הל"ט מלאכות בחי' ששת ימי החול ע"י קדושת שבת להמשיך הקדושה והשמחה של שבת על כל ששת ימי החול. היינו על כל הל"ט מלאכות לבררם מזוהמת הנחש מעצבות מבחי' בעצבון תאכלנה. כי מי שזוכה לקדש א"ע כראוי. אזי אפי' כשעושה איזה מלאכה מהל"ט מלאכות בחול הוא ג"כ בקדושה ובטהרה בבחי' קדושת שבת כמבואר בהתורה מרכבות פרעה וחילו (בסי' ל"ח באות ז') ועיקר קדושת הל"ט מלאכות בחול הוא ע"י שממשיכין עליהם הקדושה והשמחה של שבת שעי"ז נתגלה שכל הפעולות משתנות נמשכין מאחד הפשוט יתב' שזאת הבחי' יקרה מאד כי א"א להבין זאת בשכל אנושי רק ע"י אמונה שזוכין ע"י שממשיכין הקדושה והשמחה של שבת לששת ימי החול כנ"ל. וזה בחי' אידור כלאים שאסור לערב שני מניים יחד כדי שלא להגביר בחי' פעולות משתנות ביותר עד שלא יהי' באפשרי לגלות שהם נמשכין מאחד הפשוט כי גם עתה בחינה זאת יקרה מאד. כי הוא כנגד שכל האנושי שפעולות משתנו תנמשכי ןמאדח הפשוט כנ"ל. אבל הש"י ברא כל מין ומין בחכמה נפלאה שדייקא על ידו יוכל להתגלות אחדותו הפשוט. אע"פ שכל מין ומין משונה מחבירו אעפ"כ דייקא עי"ז רואין גבורותיו ונפלאותיו עד אין חקר. שברא בריות משונות כאלה שכ"א וא' משונה מאד מחבירו. וכולם נמשכין מאחדותו הפשוט ית' ויתב'. כי כל הברואים לא נבראו אלא כדי לידע ולהכיר אותו ית' עי"ז. כ"ש בזוה"ק בגין דישתמודעין לי'. כי הש"י המשיך כל מין ומין שברא מאחדותו הפשוט ונתן בכ"א ואחד כח כזה שדייקא ע"י המינים האלו המשונים זה מזה שהם פעולות משתנות דייקא על ידם יכירו וידעו אחדותו הפשוט יתב' וידעו כח גבורותיו ונפלאותיו. כ"ש מה רבו מעשיך ה' וכו'. אבל א"א לידע ולהאמין שהפעולו משתנו תנמשכין ממנו יתב' כ"א כששומרין סדר הבריאה שיהי' כל מין ומין לבדו. אבל כשמערבין כלאים ח"ו משנין סדרי בראשית ומגבירין בחי' הפעולות משתנות יותר מדאי ע"י שמערבין שני מניים משונים יחד עד שנאחז בהם הסט"א והקליפות שאחזיתן מתערובות וכלאים שהוא בחי' עץ הדעת טוב ורע. עד שא"א לגלות אחדותו הפשוט מתוך אלו הפעולות משתנות שנתערבו ביחד שלא כסדר מעשה בראשית. כי א"א לשום פעולה משונה שיחזור ויוכלל באחדות הפשוט כ"א דרך השביל והצנור שנמשך דר ךשם משרשו מאחד הפשוט. ואז נתגהל על ידו דייקא בחי' אחדות הפשוט. אבל כשמשנין סדרי בראשית ח"ו ע"י כלאים ותערובות נתערבב הדרך וסדדר עד שא"א שיעלה לשרשו לכלול באחד הפשוט ואז חיותו רק דרך הקליפות והס"א שהם בחי' כפירות. ואז מתגברים השינויים ביותר עד שא"א לגלות אחדות הפשוט מתוך הפעולות משתנות שזה עיקר תיקון כל העולמות וכנ"ל. וע"כ עיקר איסור כלאים הוא בשעת מלאכה. כי אז בשעת מלאכה צריכין ליזהר ביותר להמשיך קדוש תשבת לששת ימי החול כדי לברר הל"ט מלאכות מזוהמת הנחש מעץ הדעת טו"ר מעצבות מבחי' בעצבון תאכלנה כנ"ל. וקדושת שבת הוא בחי' התגלות אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנו כנ"ל. וכמערב כלאים בשעת מלאכה הוא פוגם בבחי' התגלות אחדות הפשוט מתוך פעולו משתנות שזהו בחי' קדושת שבת וע"כ האיסור בשעת מלאכה דייקא כי אז צריכןי להמשיך קדושת שבת כנ"ל:

אות ב וזה שהזכירה תורה שור וחמור דייקא. אף על פי שבאמ תכל שני מניים אסורים כי שור וחמור הם בחי' קליפת עשו וישמעאל זוהמת הנחש שהם ההיפך מלה"ק שמקושר לשבת שעל ידו ממשכין קדושת שבת וכו' שעי"ז נתגלה אחדות הפשוט וכו' כמבואר בהתורה הנ"ל ע"ש. כי עשו וישמעאל הם בחי' הע' אומות שהם ע ' לשונות היפך לשון הקודש. כי כל הע' אומות כלולין בעשו וישמעאל. כ"ש בהתורה ר' יוחנן מישתעי (בסי' ט"ז) שכל העכו"ם נכללים בשתי אומו תשהן עשו וישמעאל. וע' אומות הם הע' לשונות שהם ההיך מלשון הקודש שהוא שייך רק לישראל אשר עי"זבחר בנו מכל העמים ורוממנו מכל השלונות (כמובא במ"א). נמצא שעשו וישמעאל שהם כלליות הע' לשונות הם ההיפך מלה"ק שמקושר לשבת. כי הם בחי' זוהמת הנחש זוהמת הל"ט מלאכות השולטין בימ יהחול כשאין מקדשין אותם ע"י המשכת קדושת שבת לתוך ימי החול כנ"ל. כי א"א להמשיך קדושת שבת לימי החול כ"א ע"י לה"ק שמקושר לשבת שזוכין אליו ע"י האמת שמאיר בהדיבור וכו' ועשו וישמעאל הם היפך האמת לעיקב כיהם בחי' אנשי דמים ישנאו תם המוזכר שם בהתורה הנ"ל. כי הם אנשי דמים בודאי כי עשו הוא אדמוני מלא דם ונאמר בו והוא עיף מן הרציחה. וכן ישמעאל נאמר בו ותרא שרהאת בן הגר מצחק ופרש"י על שפכות דמים ג"כ. וע"כ הם היפך האמת כי עליהם נאמר אשר פיהם דבר שוא ומינים ימין שקר. כיהם ההיפך מבחי' תודה הלכה בחי' שעשוע עוה"ב שהואבחי' חסד לאברהם. כי הם בחי' הסיגים והפסולת בחי' תוקפא דדינא קשיא בחי' מוץ ותבן שמשם הקשיות החופיןעל ההלכה שאינם מניחין לברר ההלכה כמובן בתיקונים. כי הם אינם בוחרים בעוה"ב שהוא בחי' תודה הלכה. כי בחרו לחלקם העוה"ז שמלא עצבות ויגונות כ"ש ולא חפץ בברכה ותרחק ממנו. נמצא שעשו וישמעאל הם בהיפך מכל הבחינות הנאמרים בהתורה הזאת שעל ידם זוכין להמשיך קדושת שבת לתוך ששת ימי החול לגלות אחדות הפשוט יתב' וכו' וע"כ הזכירה התורה איסור כלאי בהמה ע"ש תערובת שור וחמור שהם בחי' התחברות תרי זינא בישא שהם עשו וישמעאל כמובא בזוהר ובכתבים להורות שע"י כלאי בהמה שמחברין שני מני בעלי חים בשעת עשיית איזה מלאכה מל"ט מלאכות. עי"ז פוגמין בבחי' התגלות אחדות הפשוט מתוך פעולו משנתות כנ"ל. כי גורמין שמתחברין ח"ו תרי זינא בישא שהם שור וחמור דקליפה שהם בחי' עשו וישמעאל שהם ההיפך מכל הבחי' הנ"ל שעל ידם נתגלה אחדות הפשוט. כי עשו וישמעאל הם ההיפך מכל זה כנ"ל. שזהו בעצמו בחי' הפגם שגורמין ע"י התחברות שני מינים בשעת מלאכה כנ"ל:

אות ג וע"כ נאמר בשבת למען ינוח שורך וחמורך וכו'. שור וחמור דייקא. אע"פ שלענין דין שביתת בהמה מצווים על שביתת כל הבהמות והחיו תרק עיקר המצוה כדי להמשיך שביתה ונייחא על בחי'שור וחמור להכניע מהם אחיזת שור וחמור דקליפה שהם בחי' עשו וישמעאל שהם עיקר זוהמת הנחש הנאחז בימי החול בהל"ט מלאכות כנ"ל. וע"כ יעקב שזכה להכניע קליפת עשו וישמעאל כי הי' מטתו שלימה. ע"כ נאמר בו ויהי לי שור וחמור כמובא כי יעקב הוא עיקר האמת המבואר בהתורה הזאת בחי' תתן אמת ליעקב כי יעקב זכה לכל ג' קוי האמ תשהם תפילה ותורה ושידוכים. כי נאמר בו ויפגע במקום וכו' והוא העלה את התפילה בשלימות לבחי' בי. כי יעקב קראו בית (כמבואר בהתורה משפטים בסי' י') וזכהלתורה כ"ש תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב. וכ"ש עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי. וזכה לשידוכים אמתיים דקדושה כי זכה להשתדך עם זיווגיו האמיתיים שהם רחל ולאה וכו' שעל ידם העמיד מטה שלימה בלי פסולת שמהם יצאו כל בית ישראל. וע"כ שמר יעקב את השבת כשרז"ל היינו כנ"ל בהתורה הנ"ל. וע"כ עיקר התגלות אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות הי' ע"י יעקב שזכה להעמיד י"ב שבטים שכ"אואחד הי' לו דיעה מיחודת. כי כ"א מהשבטים הי' גוון מיוחד כפי גוון אבנו שבחשן היינו בחי' פעולה משונה מחבריו וכולם כאחד נכללו בדיעה אחד ואמרו בפה אחד בשעת הסתלקות יעקב שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד. שזה עיקר שלימות התגלות אחדות הפשוט כשרבים מסכימים לדיעה אחת כמבואר בהתורה הזאת שזהו בחי' הלכה כרבים ע"ש. כי אברהם ויצחק שבימיהם לא נתברר בשלימות עדיין קדושת ישראל ע"כ לא זכה כל אחד להעמיד כ"א בן אחד בקדושת ישראל דהיינו אברהם העמיד יצחק לבדו ויצחק את יעקב לבדו. ובן השני שהי' לאברהם שהי' לו דיעה משונה בודאי כי אין דומה דעת אדם לחבירו. ותיכף שהגיע האמונה לשני דיעות נאחז זוהמת הנחש בישמעאל שהי' בחי' פעולה משונה דיעה משונה מיצחק עד שלא זכהלהפוך דעתו המשונה להכלל באחדות הפשוט. וכן עשו שהי' משונה מיעקב לא זכהלהכלל עם יעקב בדיעה אחת. לענין עיקר יסוד האמונה הקדושה. כי אז לא נתבררה הזוהמא בשלימות עד שיתגלה בשלימות בחי' אחדות הפשוט מתוך פעולות משונו. דהיינו שכל השינוי דיעות יסכימו על עירק יסוד האמת והאמונה להאמין שכל הפעולות משתנות וכל השינוי דיעות שבעולם כולם נמשכין מאחד הפשוט. אבל יעקב זכה לזה בשלימות כי זכה להעמיד בנים הרבה י"ב שבטים שכ"א הי' לו דיעה משונה כי הי' בחי' גוון מיוחד בחי' פעולה משונה. ואעפ"כ לענןי יסוד האמונה כולם הסכימו לדיעה אחת ואמרו בפה אחד שמע ישראל וכו' ה' אחד. שזהו עיקר שלימות התגלות אחדות הפשוט כשרבים שמשונים בדיעותיהם מסכימים לדיעה אחת כנ"ל. וע"כ זכהליעקב להכניע קליפת עשו וישמעאל לגמרי. וע"כ נאמר בו ויהי לי שור וחמור כי זכה להכניע הקליפות הנאחזים בשור וחמור ולהכניס גם בחי' השור והחמור תחת יד הקדושהכי יעקב נשמר מכאלים שלא לחבר שני מינים ביחד. כ"ש םש בפרשה בהדורון ששלח לעשו. ויתן ביד עבדיו עדר עדר לבדו וכו' להורות שנזהר מכלאים כמובא היינו כנ"ל:

אות ד וזה בחי' חנוכה. כי ימי חנוכה הם ימי הודאה בחי' שעשוע עוה"ב וכו' כמבואר בהתורה הזאת. היינ שבימי חנוכה הקדושים ע"י תוקף הנסים והנפלאות והנוראות שעשה הש"י עמנו בימים ההם בזמן הזה עי"ז אנו ממשיכין הדר ךהזה של תודה הודאה בעולם. דהיינו לעסוק תמיד להודות ולהלל להש"י על כל הנסים והנפלאות שעשה עם אבותינו ועמנו מימות עולם עד הנה בכלליות וברפטיות. ולזכור היטב ולבלי לשכוח כל הטובות הנוראות שגומל עמנו בכל עת ועת כ,ש ואל תשכחי כל גמוליו כי באמת זה הדרך של הודאה ותודה הוא דרך נפלא מאד להתקרב על ידו להש"י מכל מקום שהוא כי העוה"ז מלאצרות ויסורים ויגונות. כ"ש כל ימיו כעס ומכאובות וכתיב אדם לעמל יולד קצר ימים ושבע רוגז ואין טוב בעולם כ"א התורה כי אין טוב אלא תורה (אבות פ"ג). ומעוצם הצרות והיסורין והמניעות שבזה העולם קשה וכבד על האדם להתקרב לעבודתו ית' ואפילו להתפלל ולהתחנן ולפרש צערו לפני הש" יג"כ קשה מאד מחמת ריבוי המניעות והיסורים שאוטמין את לבו עד שאינו יכול לפתוח את פיו ולא להתקרב לשום עבודה תמה כאשר יודע כ"א ואחד כבידות שיש עלי ובכל פעם ופעם בכל יום ויום וכו'. וע"כ עצה גדולה לזה שבכל פעם יזכיר א"ע את כל הטובות האמתיות והנצחיות שעשה הש"י עם אבותינו ועמנו עם כל אחד וא' בפרטיות והעיקר מה שזכהלהיו תמזרע ישרלאל בכלל מקבלי התורה והבדילו מן התועים בדרכי המחקרים והפילוסופים וכו' הנהוגים עכשיו בעו"ה כיכל אחד ואחד מישראל אם יסתכל היטב על כל מה שעבר עליטו מעודו יראה ויבין חסדי ה' וטובו ונפלאותיו עליו בלי שיעור. כמו שאנו אומרים ג"פ בכל יום בהש"ע נודה לך ונספר תהלתך על חיינו וכו' ועל נסיך שבכל יום עמנו ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת ערב ובקר וצהרים וכו'. וכמ ושאומרים בנשמת אלו פינו מלא שירהכים וכו' אין אנו מספיקין להודו לך' ה' וכו' על אחת מאלף אלף אלפי אלפים ורבי רבבות פעמים הטובות נסים ונפלאותך שעשית עם אבותינו ועמנו. הכלל שכשהאדם רואה גודל צרותיו בגוף ונפש וממון שהוא רחוק מהש"י מאד מכו שהוא יודע בעצמו וגם בפרנסה ובגוף יש לו ג,כ יסורין כמו ששכיח ברוב העולם ואפילו כשבא עלי ואיזה צרה ממש ח"ו הוא צריך לבל יתבלבל לגמרי מחמת הצרות והיסורין ח"ו. רק בכל עת ועת בפרט בעת צרה ח"ו יתן עיני לבו ודעתו להסתכל ולהתבונן היטב על חסדי ה' וטובותיו שעשה עמו עד הנה. כי כל אדם כמ ושהוא מאחר שהוא בכלל ישראל ומניח טלית ותפילין בכל יום ומייחד שמו ית' פעמים בכל יום ויום ראוי לו ליתן הודאה ותודה להש"י בכל יום ויום על עוצם חסדו וטובו יתב' עלי ושזכה להיות בכלל ישאל מקבלי התורה מכ"ש שכ"א יודע בנפשו כמה טובות יתב' עלי ושזכה להיו תבכלל ישראל מקבלי התורה מכ"ש שכ"א יודע בנפשו כמה טובות נפלאות בפרטיות שגמל הש"י עמו מעודו עד אותו היום וצריך להרגיל א"ע להודו ולהלל להש"י ע"כ הטובות שעשה עמו. ועי"ז יהי' לבו נכון בטוח שגם עתה הש, ילא יסיר חסדו וטובו מאתו ויחזק את לבו לצעוק ולהתחנן להש"י שיציליהו גם עתה מכל הצרות והיסורין כ"ש דוד מי יובילני עיר מבצר מי נחני עד אדום היינ ושמ ישעזר לי עד הנה ונחני עד אדום הוא יוביליני עיר מבצר ג"כ וזה מהולל אקרא ה' שטרם שאני קורא אליו ית' על צרותי אני מהללו ומשבחו על הטובות והחסדים שעשה עמי עד הנה כי דייקא עי"ז אני יכול לקרותו כנ"ל. וזה זבח לאלקים תודה וכו' וקראיני ביום צרה היינו שגם קודם שיוצאין מהצרה של עכשיו וצריכין לקרותו ית' צריכין מקודם להביא תודה על העבר כנ"ל. ואז דייקא וקראיני ביום צרה כנ"ל. וכשרז"ל שצריכין להיות מודהעל העבר ומבקש על להבא כי כשאין מודים על העבר קשה מאד לקרותו ית' מגודל אוטם הלב שנתאטם מריבוי הצרות כנ"ל. בפרט עתה באורך הגלות שכמעט אין יום שאין צרתו מרובה מחבירו ח"ו והפרנסה דחוקה מאד והבעל דבר מתפשט על כל אחד ואחד לאורך ולרוחב והמחלוקת והקיטוגוריה והקנאה והשנאה מתרבה בכ"פ וכל מה רוצים להתחיל לצאת ממה שצריכין לצאת ולהתקרב לאיזה עבודת ה' אין מניחין אותו ומתגרין בו יותר ח"ו ומעוצם ריבוי המניעות אין יכולין לפתוח פה לפרש שיחתו לפניו ית'. ע"כ צריכין לילך בדרך זה מאד שבכל פעם בבואו לפרש שיחתו לפני הש"י או להתקרב לאיזה דבר שבקדושה יזיכר א"ע ריבוי הטובות והחסדים שעשה הש"י עמו מעודו עד היום הזה. ועי"ז יתחזק לבבו לבטוח בה' שישמע תפילתו גם עתה ועי"ז יוכל להתקרב אליו ית' ולפרוש לפני ושיחתו כראוי כנ"ל:

אות ה וזה בחי' מה שצריכין להמשיך השמחה והקדושה של שבת לששת ימי החול המבואר שם בסוף התורה הנ"ל. כי מבואר שם שע"י תודה הלכה זוכין שיאירו שלשה קוי האמת ברבוע הדיבור וכו' שעי"ז זוכין להמשיך הקדושה והשמחה של שבת לששת ימי החול וכו' ע"ש. היינו כי תודה מביאין כשיוצאין מהצרה כ"ש שם. והתודה היא בחי' שעשוע עוה"ב כ"ש שם. כי לעתיד יהי' כולו תודה והודאה לשמו יתב' כי אז יתבטלו כל צרות העוה"ז ויהי' כולו טוב ויעסקו רק בבחי' תודה להודות ולהלל לשמו יתב' אבל צריכןי להמשיך קדושת העוה"ב גם בהעוה"ז. שזהו בחי' להמשיך קדושת שבת לימי החול כי שבת בחי' עוה"ב שכולו טוב וימי החול הוא בחי' העוה"ז שמלא יסורים וצרות ר"ל כ"ש אדם לעמל יולד וכתיב גם כל ימי וכעס ומכאובות. אבל הש"י חפץ בקיום העולם וממתיק ומבטל בכל פעם יסורי וצרות העוה"ז בחסדו וטובו וישועתו שמתנהג עמנו בכל יום ויום וצריכין להסתכל על זה היטב על כל הטובות שגמל עמנו ולהביא תודה והודאה ע"ז כנ"ל וזה בחי' שממשיכין הקדושה והשמחה של שבת לששת ימי החול היינו הקדושה והשמחה של עוה"ב שהוא כולו שבת שאז עיקר התודה וההודאה ימשיכו גם בעוה"ז גם בעת צרה שאפילו בעת צרה ח"ו יסתכלו על הטובות שעשה הש"י עמנו עד הנה וגם בהצרה בעצמה בודאי יש איזהו הרחבה כשמסתכלין היטב כ"ש אדמו"ר ז"ל ע"פ בצר הרחבת לי (בסי' קצ"ה) ע"ש היטב וע"ז צריכין להביא תודה להודות ולהלל לשמו ית' על העבר ועי"ז יכולין לקרותו ולצעוק אליו על להבא כנ"ל. וזה בחי' לך אזבח זבח תודה ובשם ה' אקרא היינו כנ"ל:

אות ו וזה מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו י"י מה רבו צרי כוו' וארז"ל מזמור לדוד קינה לדוד מבעי' לי' אלא כיון שראה שבנו הוא שמח ד"א שראה תכסיסו קיימת וכו'. ואכתי קשה על דוד בעצמו מה ראהעל ככה בעת צרה גדולה כזאת בעת שברח מאבשלום לבקש למצוא בהצרה איזה הרחוה ולזמר ע"י להש"י. וגם לכאורה התחלת המזמור אינו מדבר מלשון זמר רק מלשון צעקה גדולה כ"ש שם י"י מה רבו צרי רבים וכו'. אך כל זההוא ענין הנ"ל שדוד המלך (ע"ה) ראה א"ע אז בצרה גדולה ומרה מאד מאד. שהוכרח לברוח מפני אבשלום בנו ע"י מעשה רעה כזאת שנעשה מאמנון ותמר ואבשלום בניו ומעוצם מרירת צרתו שגדלה מאד בפרט שהבע"ד רצה להפילו בעיני דעתו מאד מאד כי אמר לו בלבו הנך רואה שכ"ז בא עליך על מעשה דבת שבע ושוב אין לך תקוה ח"ו וכמבואר בזה המזמור בעצמו כ"ש שם. רבים אומרים לנפשי אין ישועתה לו באלקים סבל ופרש"י בשביל אותו העון ומעוצם צרתו עד הנפש נבתבל דעתו הקדושה עד שלא הי' יכול אפילו לפרש שיחתו ולצעוק להש"י כדרכו. כי הצרות ר"ל יכולין ח"ו לעקם הלב מאד מהש"י ר"ל עד שאמרו רז"ל על דוד שאז בברחו מאבשלום בקש לעבוד ע"ז כמו שדרשו ע"פ ויהי דוד בא עד הראש אשר יתשחוה שם וכו'. כי כשאדם בצרה ח"ו הוא בסכנה גדולה גם בענין כשרותו ויהדותו כי לפעמים נתעקם הלב מאד ע"י הצרות והיסורין עד שמהרהר אחר הש,י בבחי' אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו כי בזה העולם יש להאדם בחירה תמיד וכל מה ששולח הש"י בין טוב ובין להיפךם הוא במשקל וכמו שכשהש"י שולח לאדם טובות בנים ועשירות וכל טוב יש שמכיר חסדי ה' וטובו עליו מתעורר על ייד זה להתקרב אליו בצדקה ומעשים טובים וכו'. ויש ח"ו להיפך בחי' וישמן ישורון ויבעט וכו'. כמו כן להיפך כשהש"י מנסה ומייסר את האדם ביסורין וצרות ח"ו בעניות ודחקות ורדיפות וכו' ר"ל הוא ג"כ בנסיון גדול כי הש"י שלח עעליו הכל לטובה כדי שיזכור עי"ז לשוב אליו כ"ש ויאמר כי ישובון מאון וכו'. אבל מחמת גודל כח הבחירה יש לפעמים שאדרבא על ידי הצרות ח"ו נתעקם לבו ביותר מהש"י כשרז"ל לענין העניות שמעביר על דעת קונו וכן מבואר בדברי אדמו"ר ז"ל שבעת צרהח"ו צריכין להתחזק מאד מאד כנגד היצה"ר מחמת ששרשו נמשך מדינים ע"ש במאמר להתחזק בכל פעם כנגד היצה"ר (בסי' ע"ב) וע"כ נאמר ברשעים ורגז ושחק ואין נחת אבל בצדיקים אהלל דבר כשפרש"י שם ביןשבא עמי במדה"ר בין במדה"ד וכו' אבל עכ"פ האדם יש לו בחירהתיד וכנ"ל. וכל דבר ובכל ענין והנהגה שהש"י מתנהג עמו ומסבב עמו בכל עת יש בו בחי' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם ח"ו וע"כ דוד כשהיה בעת צרהגדולה כזאת שנתגרש מירושלים וכו' עד שנפל למוחין דקטנות כאלו עד שיש סברא בדברי רז"ל שעלה על דעתו לעבוד ע"ז מכ"ש שלא היה יכול לפתוח פיו לסדר תפילתו כראוי אבל בעוצם צדקתו האיר ה' עיניו ושלח בלבלו עצה הזאת הנ"ל שהתחיל להתסכל על הטובות שהש"י גמל עמו מעודו עד שחפש ומצא שגם בעוצם הצרה הגדולה הזאת נמצא בה ג"כ כמה הרחבות כי הפך הדבר בדעתו לטובה מה שבנו רודף אחריו מה שלכאורה היא צרה כפולה ומכופלת מה שהרודף הוא בנו ר"ל אך הוא הפך הדבר לטובה ואמר סתם ברא מרחם על אבא וגם מצא הרחבה בתוך צרתו מה שראה תכסיסו קיימת שהסנהדרין וכו' אוחזים עמו וכו' וכו' ועל כל אלו הטובות שחפש ומצא מה שהש"י גומל עמו אפילו בתוך הצרה כ"ש רבינו ז"ל על פסוק בצר הרחבת לי וכו' מלבד מה שהש"י גמל עמו טובות מעודו על כל אלה התחיל לומר מזמור לזמור לדוד ורצה לזמר ולהודות להש"י על כל הטובות האלה ותיכף שהתחיל לזמר ולהודות להש"י על הטובות תיכף נתרחב לבו ודעתו ואז דייקא נפתח פיו והתחיל להתפלל ולצעוק כראוי י"י מה רבו צרי רבים קמים עלי וכו' וגם כל המזמור הולך בדרך זה שאע"פ שרבו צריו ורבים קמים עליו עד שרבים אומרים וכו' שאין לו תקוה ח"ו מחמת עון דבת שבע. אבל אעפ"כ ואתה י"י מגן בעדי כוו' וכן בדרך זה הולכים רוב המזמורים שבתהלים שמודה להש"כ על העבר וצועק על להבא ובתוך דברי צעקתו ותחינתו חוזר ומודה וצועק פוק עיין ותשכח בכמה מזמורים שהולכים על דרך זה. וע"כ נקרא ספרו בשם תהלים שהוא לשון תהלה והודאה אע"פ שרוב דבריו הם צעקות גדולות ותחינות ובקשות ואך כל צעקותיו ותחינותיו היו דייקא בדרך מזמור והודאה ותהלה ושיר וניגון וכו' בכל העשר לשונות של זמרה היינו כנ"ל שבכל הצרות נתן לבו להודות על העבר. ואז הי' יכול לצעוק להבא בבחי' מודה על העבר וצועק לעתיד לבא כשרז"ל:

אות ז וזה בחי' מזמור הודו שואמרים בכניסת שבת שמדבר מד' צריכין להודות שכולל כל הצרות שעוברין על האדם שכולם כלולין באלו הד' כמבואר במ"א ועיקר הוא צרות הנפש דהיינו כל העליות וירידות שעוברין על כל אדם מקטן ועד גדול לפי דעת ערכו ומדריגתו שהלכ כלול גבמזמור הזהכמובן בספרים ועלכל אלו הצרות בגשמיות ורוחניות בגוף ונפש צריכן לצעוק מאד מאד בכל פעם להש"י קול גדול ולא יסף וכמבואר במזמור ה ודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו לידע ולהודיע ולהורות שכך הוא דרך הצעקה עלכל הצרות ר"ל שבתחלה תיכף צריכין להודות לה' על העבר ולהיות בטוח שהוא יתב' שומע תפילת כל פה ויושיע אותו תמיד ע"י צעקתו ואז דייקא ויצעקו ויצעקו וכו'. כי אז דייקא ע"י בחי' הודו לה' וכו' בחי' תודה שמביאין גם בעת הצרה על הטובות שלעבר ועל הטובות וההרחבות שבתוך הצרה עצמה עי"ז דייקא יכולין לצעוק לה' ואז ממצוקותיהם יושיעם ואז יודו לה' חסדו ונפלאותיו כי אח"כ יזכו לצאת מהצמרה לגמרי ואז בודאי יביאו תודה בלשימות כראוי כי התודה שמביאין כשיוצאין מהצרה זה בח'י שעשוע עוה"ב כנ"ל בהתורה הנ"ל והתודה והודאה שמודין להש"י על העבר וכו' גם בעת הצרה זה בחי' שממשיכין הקדושה של שבת ששהוא עוה"ב שאז ביטול הצרות לתוך ימי החול שהוא העעוה"ז שהוא ימי צרה כנ". כי העוה"ז מצד עצמו מלא צרות ויגונות ר"ל כנ"ל. אבל הש"י מרחיבעמנו גם בעת צרה וגומל עמנו טבוות נפלאות ונצחיות גם בזה העולם ואנו מחויבים להודות לו גם בעת צרה כנ"ל שזהו בחי' המשכת קדושת שבת לימי החול כנ"ל. ועי"ז דייקא זוכין לצעוק להשי"ת ולצאת מהצרה לגמרי ואז נזכה לבחי' תודה והודאה בשלימות שהוא בחי' עוה"ב כנ"ל. וע"כ אומרים זה המזמור הודו בכנית שבת כי אז אנו צריכין להמשיך קדושת שבת לימי החול כדי שיכללו כל ששת ימי החול בקדושת שבת. ע"כ אומרים זה המזמור הודו שהוא ד' צריכין להודות שהוא בחי' זאת בחי' המשכת קדושת שבת לימי החול לבטל העצבות והצער של ימי החול בחי' בעצבון תאכלנה להמשיך עליהם קדושת ושמחת שבת שהוא בחי' עוה"ב שהוא בחי' תודה והודאה וכנ"ל. וכל זה אנו זוכין ע"י ימי חנוכה הקדושים שהם ימי הודאה שאז ממשיכין הקדושה והשמחה של שבת לששת ימי החול כמבואר בהתורה הנ"ל ע"ש היינו כנ"ל:

אות ח וזה ג"כ בחי' לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו כי שור וחמור הם תרי זינא בישא בחי' עשו וישמעאל שהם כלל כל העכו"ם שהם כלל כל הגליות כלל כל הצרות כי עיקר כל הצרות הם ע"י הגליות שאנו בגולה בין העכו"ם שכולם כלול בעשו וישמעאל שהם בחי' שור וחמור והזהיר הכתוב שלא לערבם יחד ע"י איסור תערובת כלאים שלא לגרום ח"ו לערב ולחבר הצרות יחד שאז א"א לסובלם ח"ו היינו שלא יגרום לבלבל דעתו ח"ו שידמה לו כאלו כל העולם נפל עליו (כמו שרגילין העולם לומר בעת צרה ח"ו) כאל וח"ו כל הצרות באו עליו ח"ו בלי הרחבה כלל והא בהא תליא שמי שאומר כך ח"ו ועי"ז נתעקם לבו מהש"י ואינויכול לצעוק אליתּ אזי ח"ו באמת נצרבין עליו הצרות ר"ל כי כל הנמשך אחר צערו הצער נמשך אחריו ח"ו רק צריכין ליתן רוח בדעתו למצוא הרחבות גם בתוך הצרות בעצממן ולהביא תודה והודאה בכל עת כי באמת בכל צרה שבעולם יש בתוכה הרחבה בחי' בצר הרחבת לי כנ"ל וכשארז"ל על פוק אך לא בעי ישלח יד (איוב ל') וכתיב ולא יעיר כל חמתו שזה בחי' ורווח תשימו בין עדר ובין עדר הנאמר ביעקב אבינו שדרשו רז"ל על הצרותוהגליות שכיוון יעקב במה שלא עירב כלאים ליתן ריווח בין הצרות. שזהו בחי' וריוח תשימו בין עדר ובין עדר בין צרה וצרה בין גלות לגלות כמ ושדרז"ל היינו כנ"ל. כי יעקב הכניע קליפת עשו וישמעאל שהם בחי' שור וחמור בחי' ויהי לי שור וחמור. היינו שהכניע הקליפות היונקין מהדינים והצרות שהם רוצם לעקם את הלב בעת צרה כאלו אפס תקוה ח"ו שזה עיקר הצרה הגדולה ביותר מהצרות בעצמן שזה עיקר הגלות מה שהעכו"ם המציירן מבזין ומחרפין אותנו ואומרים אין תקוה ח"ו כ"ש ברצח בעצמותי חרפוני צוררי באמרם אלי כל היום איה אלקיך וכתיב כל היום כלימתי נגדי וכו' וכן הרבה וכל זה בחי' התחברות קליפת עשו וישמעאל ביחד שהם כלל כל הצרות והגליות כנ"ל. אבל יעקב אבינו הכניע אותם מישראל וצוה לשמור שיהי' כל עדר ועדר לבדו שלא לערב כלאים שהם בחי' תערובות שור וחמור כנ"ל רק לתת רווח בין עדר ובין עדר ליתן רווח בין הצרות שאפילו בעת הצרה ח"ו יסתכלו על הרווח וההרחבה שהש"י הרחיב עמו גמל לו טובות מעודו וגם בהצרה בעצמה מרחיב לו כנ"ל. ועי"ז יוכל לצעוק להש"י ויהי' ניצול לגמרי מכל הצרות בחדו הגדול ונפלאותיו כנ"ל:

אות ט וכל זה הוא בחי' חנוכה כנ"ל. כי הנ של חנוכה הי' בימי בית שני כשעמדה מלכות יון הרשעה להשכיחם תורתך וכו' ורצו לבטל עבודת הביהמ"ק. והש"י ברחמיו המרובים עמדו לנו בעת צרותינו ועשה עמנו נים נוראים ונפלאיםע"י מתתיהו ובניו הכהנים עד שנצחו היוונים והחזירו עבודת ביהמ"ק למקומו בנ נפלא ונורא שהי' בנרות המנורה שדלק השמן המועט שמנה ימים כשארז"ל היינו כי כל מימ הבית שני לא היתה גאולה שלימה כשארז"ל היינו כי עיקר ימי הבית שני לא הי' רק בבחי' ורוח תשימו בין עדר ובין עדר שפעל יעקב אבינו שיהי' תמיד רוח והרחבה בין צרה לצרה בין גלות לגלות כדי שיהי' כח להתחזק ולבול מרירות הגלות כנ"ל. והקליפה של מלכות יוון הרשעה ראתה והבינה זאת שהבית הזה לא יתקיים ויחרב בודאי. רק שהוא החרבה ורווח בין גלות לגלות עדי שיוכלו ישראל להתקיים כנ"ל. ע"כ רצתה להתגבר על ישראל ולהחריב תיכף עבודת ביהמ"ק ולכבוש ישראל תחת ידם ח"ו כדי שיהי' הגלו תוהצרות תכוופו ומחוברות יחד ח"ו כדי שלא יוכלו ישראל להתקיים ח"ו. וע"כקראת מלכות יון לשון טיט היון. בחי' ביון מצולה ואין מעמד שהוא בחי' צרה ארוכה ותכופה כמ והגלו תהזה הארוך והמר מאד. שע"ז צעק דוד המע"ה טבעתי ביון מצולה ואין מעמד לגודל אריכת מרירת הגלו. ומלכות יון הרשעה רצו להתגבר על ישראל לכובשם תיכף ח"ו שיתחיל הגלות אז ח"ו כדי שלא יוכלו ישראל להתקיים. ובאמת בודאי אם הי' נחרב עבודת ביהמ"ק אז.והי' מתחיל הגלות אז בודאי הי' קשהלהתקיים. כי עכשיו עיקר קיום שלנו באריכות הגלות הזה הוא רק ע"י ההרחבות שעשה הש"י עמנו עד הנה כנ"ל. ע"כ חמל הש"י על עמו והפר מחשבות שונאינו והפך הדבר מהיפך אל היפך. כי לא די שנפלו היוונים מפלה גדולה ובית חשמונאי כבשו המלוכה ונתקיימו ישראל בגדולתם ובעבודת ביהמ"ק כמה שנים. אף גם עשה לנו נס גדול ונורא כזה בנרות המנורה שעי"ז קבעו שמונת ימי חנוכה אלו. ועשה לנו יום טוב חדש והמשיכו אור ותיקון נורא כזה בעולם שע"י ימי חנוכה הקדושים יהי' לנו כח תמיד להמשיך עלינו הדרך הקדוש הזה של תודה והודאה. שבכל הצרות שאנו סובלים בגלות הארוך הזה בכלל ובפרט. נוכל להחיות את עצמינו ע"י שנזכור נפלאותי ועד הנה ונודה ונשבח אותו תמיד. בבחי' מודה על העבר וכו' שזה ובחי' חנוכה כנ"ל. שזאת הבחי' אנו זוכין ע"י מי חנוכה שנקבעו אז ע"י גודל הנס של נרות המנורה כנ"ל:

וע"כ נקרא חנוכה לשון חינוך בחי' חנוכת הביהמ"ק. כי לא די שלא החריבו עבודת ביהמ"ק אף גם זכינו על ידי תוקף הנים להמשיך תיקון כזה לעשות חנוכה בכל שנה ושנה. דהיינו שאנו זוכין בתוך תוקף הגלות הזה להתחיל גם עתה לחנךם הבית המקדש. כי בזה שאנו עושין בימי הגלות חנוכה שהם ימי הודאה דהיינו שאנו מודים ומשבחים אותו ית' על גודל הנים שעשה עמנו עד הנה שהי' לנו כח להתקיים עד הנה. ואנו בטוחיטם עי"ז כאשר עד הנה עזרונו רחמיו כן ישמע תפילותינו וצעקתינו תמיד עד אשר יגאלינו גאולה שלימה ויבנה בית מקדשינו עי"ז בעצמו אנו ממשיכין בחי' בנין ביהמ"ק כי עיקר הגאולה ובנין ביהמ"ק יהי' עי"ז ע"י תפילותינו וצעקתינו כידוע (וכ"ש רבינו ז"ל (בסי' ב') על מארבב"כ כד חם גביה אתהפיך וכו'). וכל צעקותינו ותפילותינו שאנו מתחזקים עדיין לצעוק ולהתפלל להש"י הוא רק ע"י בחי' תודה כנ"ל ע"י שאנו מודים על העבר וכו' כנ"ל. נמצא שגם עכשיו אנו מחנכים את הבית המקדשת בחנוכה. כי עיקר בנין ביהמ"ק ב"ב יהי' עי"ז ע"י שזכינו לבחי' תודה והודעאה גם עתה בתוקף הגלות שזהו בחי' חנוכה כנ"ל. וכמ וכן הוא בכל אדם ובכל זמן שעיקר החינוך לעבודת הבורא יתב' הוא ע"י בחי' זאת בחי' תודה והודאה שהיא בחי' חנוכה. כי לפי מה שעובר על כ"א ואחד כפי מה שיודע בנפשו ריבוי היסורים והצרות מתאות הימה"ר ומהפרנה וכו' וכו' ר"ל מעתה בודאי הי' קשה להתקיים עד שיזכה לגאולה שלימה דהיינו שיהי' איש כשר כראוי שזהו בחי' גאולה שלימה. וע"כ באמת כמה וכמה התחילו ונפלו ויש שהאריכו בעבודתם ימים ושנים אבל אח"כ לא יכלו לסבול מרירות הכבידות של הבעל דבר ונפלו כל אחד כמ ושנפלו ר"ל, אבל מי שחפץ באמת לאמתו לחו על חייו עיקר קיומו ע"י בחי' הנ"ל. שבכל מה שעובר עליו יהי' איך שיהי' אפילו אם רואה שהוא בעצמו החייב מאד במעשיו שאטינם טובים וכו'. אעפ"כ אין אדם אפילו הגרוע שבגרועים שאין הקב"ה גומל עמו חסדים נפלאים בכל יום כמו שתיקנו לנו לומר בכל יום נודה לך וכו' על ניך שבכל יום וכו' ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת וכו' ובודאי דברי רז"ל כנים ואמתיים וצריכין אנחנו כולנו להאמין בזהמאד שבודאי הש"י עושה עם כל אחד ואחד נסים ונפלאות וטובות בכל יום ובכל עת ושעה. ואם ירצה להסתכל יראה הרבה בעיניו. ויזכור א"ע היטב כמה מעלו טובות למקום עליו. וכבר אמרנו כ,פם שכל מה שזכה האדם לאיזה מצוה ולאיזה נקודה טובה בודאי אינו נאבד לעולם. ועל זה תיקנו לנו לומר בנשמת אלו פינו מלא שירה וכו'. כי אין כל העולם כולו עם כל תאותיו ויסוריו והבליו כדאי כנגד נקודה אחת של מצוה אחת שכ"א מישראל זוכה בכל יום. וצריכןי להרגיל א"ע שבכל מה שיעבור עליו יהי' איך שיהי' יזכיר א"ע בכל עת הטובות והנפלאות שעשה הש"י עמו עד הנה. ועי"ז יתחזק לצעוק ולהתפלל להש"י תמיד בבחי' מודה על העבר וצועק לעתיד לבא. ועי"ז יזכה סוף כל סוף לגאולה שלימה לשוב להש"י באמת שזהו בחי' חנוכה כנ"ל. וע"כ נקרא חנוכה כי ע"י בחי' זאת דייקא מתחנכין בעבודת ה' כנ"ל. כי כל הטוב שהאדם עושה בימיט קטנותו דהיינו כ"ז שאינו זוכה לדעת שלם לעבודת הש"י כראוי שאז אפילו אם הוא גדול בשנים נקרא קטן מחמת קטנות הדעת. וכל העבודה שבימים אלו אע"פ שאין לה שלימות גמור אעפ"כ הוא טובה ויקרה מאד אצל הש,י. כי כל העבודה הזאת היא בחי' חינוך ממש כמו שמחנכין את הקטן שימאר איזה ברכה ויהי' לבוש בציית וכו' וכל שאר עניני חינוך הקטנים שהוא מצוה גדולה מאד. אעפ"כ שהקטן עושה אח"כ מעשה נערות וקטנות. אעפ"כ כל תנועה ותנועה שהואציית את אביו יקר מאד בעיני אביו ובעיני הש"י. כמו כן הוא ממש אפילו באדם גדול כ"ז שאינו זוכה לשלימות הראוי אפילו אם הוא רחוק כמו שהוא רחוק אעפ"כ כל נקודה ותנועה של הקדושה יקרה מאד. כי הוא בחי' חינוך. ועיקר החינוך על ידי ההודאה על העבר שעל ידי זה מתחזק לצעוק להבא כנ"ל. וע"כ נקרא חנוכה וכנ"ל:

אות י וזה בחי' שמונת ימי חנוכה. כי מבואר שם בהתורה הנ"ל שנר חנוכה הוא בחי' אור האמת שמאיר ברבוע הדיבור. היינו שע"י תודה והודאה בחי' הלכות זוכין שיאירו ג' קוי האמת בארבעה חלקי הדיבור שזהו בחי' לשון הקודש שמקושר לשבת. שעי"ז ממשיכין הקדושה והשמחה של שבת לששת ימי החול וכו' שעי"ז נתגלה אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות וכו' ע"ש היטב. וזה בחי' ח' ימי חנוכה. כי שבע"ה ימים הם כנגד שלשה קוי האמת שמאירין בארבע"ה חלקי הדיבור. ואז זוכין להמשיך השמחה של שבת לימי החול שזה עיקר בחי' חנוכה כמבואר שם בהתורה הנ"ל. וזה בחי' יום השמיני שנקרא זאת חנוכה. כי אז דייקא ביום הח' נשלם התיקוןשל חנוכה ע"י שהמשכנו הארת שלש"ה קוי האמת בארבע"ה חלקי הדיבור בשבעה ימים הראשונים. שעי"ז זכינו להמשיך השמחה של שבת לימי החול. שזהו בחי' יום השמיני בחי' זאת חנוכה. כי ג' קוי האמת שמאירין בארבעה חלקי הדיבור שזהו בחי' אל אלקים ה' כידוע. שכולם כלולים ביעקב כי יעקב כלול מכל השלשה אבות כידוע. כי ביעקב נשלם האמת בשלימות בבחי' תתן אמת ליעקב כי אברהם איש החסד זה בחי' תפילה שהוא בחי' חסד. כי יעקר התפילה רחמים ותחנונים שיתן לנו הש" ינדבת חסד כי אברהם הוא הראשון שהתחיל להאיר דרך התפילה בעולם. כי כל התחלת עובדתו הי' ע"י תפילה כמובן בדברי רבינו ז"ל. יצחק הוא בח'יתורה בחי' תורה מפי הגבורה ניתנה בחי' גבורת יצחק בחי' קול השופר של מתן תורה שהוא שופר של אילו של יצחק כשרז"ל. יעקב הוא בחי' תיקון האמת של ששידוכים כי עיקר תיקון השידוך והזווג שהוא תיקון הברית שבו תלוי הכל זכה יעקב בשלימות כי אברהם ויצחק אע"פ שזכו לזווגם האמתי להתחבר עם האמהות הקדושות אעפ"כ עדיין לא נשלם ונמשך תיקון האמת של השידוכים מחמת שאברהם הוכרח לישא הגר ויצא ממנו ישמעאל. ויצחק אע"פ שלא נשא שפחה אעפ"כ יצא ממנו עשו ע"כ עדיין לא נשלם תיקון השידוך והזווג בשלימו. אבל יעקב היתה מטתו שלימה בלי פסול ע"כ הוא זכה להמשיך תיקון האמ תשל השידוכים בשלימות. נמצא שג' אבות הם בחי' ג' קוי האמ תוהם מאירים בארבעה חלקי הדיבור שהם בחי' ד' אמהות שרה רבקה רחל לאה שהם בחי' שלימות הדיבור. כי אשה יראת ד' הוא בחי' הדיבור של לה"ק בחי' חוה אשה כ"ש בהתורה תפלה לחבקוק (בסי' י"ט) ע"ש כי זה ידוע שכל האמהות הי' התיקון של חוה. היינו תיקון הדיבור של לה"ק שפגמה חו"ה. והג' אבו תוד' אמהות תינו זאת. כי זכו להאיר שלשה קוי האמ תבארבעה חלקי הדיבור שעי"ז נתתקן הדיבור של לה"ק בשלימות כנ"ל:

אות יא וכל זה הוא בחי' שבעה קני המנורה וזה בחי' שבעת ימי השבת. שבהם נבראו כל הברואים בששת ימי המעשה ושבת בשבת כי עיקר הבריאה היתה ע"י הדיבור של לה"ק כ"ש בדבר ה' שמים נעשו וכו'. וכשפרש"י ע"פ לזאת יקרא אשה כי מאיש וכו' מכאן שנברא העולם בלה"ק. אבל עיקר קיום ושורש הבריאה הי' ע"י אמת שבו נחתמו שמים וארץ. כשרז"ל ע"פ בראשית ברא אלקים את שהיא ס"ת אמ"ת. ותיכף שהש"י רצה לברוא את הבריאה התחיל תיכף ביום ראשון להמשיך הארת קו אחד של אמת. וכפי קו האמת שנמשך באותו היום כמ וכן נשלם והארי הדיבור. וכמ וכן היתה הבריאה של אותו היום וכן ביו שני ושלישי וכו'. נמצא שבג' ימים הראשונים נשלמו ג' קוי האמ תשהם בחי' ג' אבות וכן מובן בת"ז ובג' ימים השניים שהם ד' ה' ו' נמשכו ג' חלקי הדיבור ושבת הוא בחי' תכלית שלימות הדיבור בחי' מלכות פה בחי' שבת מלכתא. והי' ראוי שיהי' נשלם כל הבריאה ביםו השביעי שאז נלשם הדיבור שעל ידו עיקר הבריאה. אך הש, יבירך וקידש את יום השביעי שיהי' יום שביתה ונייחא. כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלקים לעשות. היינו שבשבת לא ברא שום בריאה רק כל מה שהי' צריך לברוא בשבת כפל ועשאה בששי. כשרז"ל על פ' זה אשר ברא אלקים לעשות כמובא בפירש"י. היינו שביום הששי המשיך ב' תיקונים של הדיבור. התיקון של שלשת השריגים והתיקון של מלכות פה. וע"כ אז ביום הששי נשלם הדיבור. וע"כ בו נברא אדם שהואעיקר שלימות הדיבור כי גדר האדם הוא מדגר ואז נשלם לה"ק שמקושר לשבת. וע"כ נברא האדם בששי כדי שיכנס לשבת מיד כשארז"ל. היינ ושהאדם שהוא הדיבור בשלימות נברא בששי שסמוך לשבת כדי שיכנס לשבת מיד כי שלימות הדיבור שהוא לה"ק מקושר לשבת כנ"ל. וע"י האדם שהוא שלימות הדיבור ש נברא בששי סמוך לשבת עי"ז ממשיכין הקדושה והשמחה של שבת לששת ימי החול כדי לגלות אחדות הפשוט מתוך הפעולות משתנות שבשביל זה היתה עיקר כל הבריאה שהכל נברא בשביל האדם כדי שיגלה ע"י הדיבור הקדוש שכל הפעולות משתנות שנבראו בכל ששת ימי המעשה כולם נמשכין מאחד הפשוט יתב' ויתעלה. שזה זוכין ע"י קדושת שבת דייקא שממשיכין לימי החול ע"י שלימות הדיבור שהוא לה"ק שמקושר לשבת כנ"ל. ואם הי' זוכה אדה"ר לבלי לאכול מעץ הדעת טו"ר שהוא בחי' החקירות של הפעולות משתנות שמעורבין טוב ורע הי' זוכה לזה מיד בשבת הראשון בתכלי תהשלימות והי' כל העולם מתוקן תיכף כי הי' הכל יודעין האמת כמו שהוא. כמו שיתגלה לעתיד שכולם ידעו את ה'. אבל ע"י פגם עץ הדעת טו"ר שגרם שנפגם אמונתו ורצה ליכנוס בחקירות להבין בדעתו איך הטוב והרע שהוא עיקר השינויים עיקר בחי' פעולות משתנות איך נמשך כ"ז מאחד הפשוט. עי"ז נפגם כל העולם. כי באמת א"א להבין זאת בשכל כ"א באמונה שזוכין ע"י קדושת שבת כנ"ל. אך אעפ"כ הש"י מלא רחמים וחמל עליו ועל כל העולם התלויים בו. והאיר עליו קדושת שבת עד שזכה לתשובה כשרז"ל ששבת אגין עלוהי. רק עתה צריכין כמה וכמה תיקונים בכל דור ודור בכל שנה ושנה כדי שנזכה להמשיך קדושת שבת לימי החול לתקן העולם מקללתו מבחי' בעצבון תאכלנה מבחי' עצבות ע"י שמחת שבת שממשיכין הצדיקים לימי החול. וצריכן לתקן בכל פעם מעט מעט כמובא בכתבים עד שיוגמר התיקון בימי משיח צדקינו שיבא ב"ב. וע"כ תיכף כשזכה אדה"ר להתעוראר לתשובה ע"י קדושת שבת פתח ואמר מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' כשרז"ל שזה המזמור אמר אדה"ר אז. היינו שהשיג והבין תיכף שאפילו בעוצם קלקולו ופגמיו הגדולים שקלקל כ"כ לדורות. אעפ"כ כבר גמל הש"י עמו חסדי םנפלאים ונוראים גם באותו היום בעצמו כמובן בפרשה וצריכין להודות לה' ע"ז תיכף ועי"ז יתחזק לצעוק על להבא. וע"כ אמר מיד טוב להודות לה' וכו' להודיע לדורות שזה עיקר הדרך להתקרב להש"י ע"י תודה והודאה כנ"ל. וזהו יטוב להודות לה' טוב ודאי.כי אפילו להפחות שבפחותים הוא דרך טוב ונפלא מאד כנ"ל. אשרי הזוכהל זה:

אות יב וזהו תן חלק לשבעה וגם לשמונה כי לא תדע מה יהי' רעה על הארץ. היינו שצריכין להמשיך שבעה תיקונים הנ"ל שהם שלשה קוי האמת שמאירין בד' חלקי הדיבור שהם בחי' שבעה קני המנורה שבעת ימי השבת. שכל אל והשבעה בחינות מאירין בחנוכה היינו כי ע"י אלו ז' בחינות ממשיכין קדושת שבת לימי החול שזה עיקר בחי' חנוכה. וזהו וגם לשמונה בחי' שמונת ימי חנוכה וכנ,לן. וזהו כי לא תדע מה יהי' רעה על הארץהיינו שהגלות מתארך מאד. ומי יודע מה יולד יום. ע"כ אנו צריכין להמשיך על עצמינו בכל פעם בחי' הארת ימי חנוכה שהוא בחי' תודה והודאה כנ"ל. להיות מודה על העבר גם בעת הצרה ח"ו גם בעת שאין זוכין לעבודת ה' כראוי אפילו אם הוא כמו שהוא וכנ"ל. כי דייקא עי"ז עיקר קיום ישראל בגלות בכלל ובפרטיות כל אחד ואחד. ועתה מקושר הפסוק מאד תן חלק לשבעה וגם לשמונה שזהו בחי' חנוכה בחי' תודה והודאה שעי"ז עיקר הקיום בכל הרעות והצרות ח"ו כנ"ל. וזהו כי לא תדע מה ייה' רעה על הארץ אולי יעבור עליך מה שיעבור ח"ו שידמה לך שא"א להתקיים בזה כלל. אבל ע"י בחי' חנוכה בחי' תודה והודאה שתזכור בכל פעם חסדי ה' ונפלאותיו עליך כנ"ל. עי"ז תתחזק בכל פעם בבחי' מודה על העבר וצועק לעתיד לבא. ועי"ז תזכה לישועות נפלאות בכל פעם עד שתזכה לגאולה שלימה מהרה. אמן ואמן:

אות יג וזה בחי' מ"ש בכוונות שעיקר המשכת האור של נר חנוכה נמשך מבחי' השם הקדוש נח"ל שנמשך מבינה שהוא ר"ת "להדליק "נר "חנוכה ע"ש. היינו כי איתא בכוונות התפלה שזה השם נח"ל הוא ר"ת "נפשינו "חכתה "לה'. וזה עיקר קדושת חנוכה שממשיכין בחי' תודה הודאה הנ"ל שמשם נמשך הארת שלשה קוי האמת ברבוע הדיבור שזהו בחי' הדלקת נר חנוכה כמבואר בדברי אדמו"ר בהתורה הנ"ל. נמצא שהדלקת נר חנוכה הוא מבחי' תודה הודאה שהוא שעשוע עוה"ב בחי' בינה שמשם השם נח"ל הנ"ל שהוא בחי' נפשינו "חכתה "לה. דהיינו לחכות ולצפות לה' תמיד שזהו בחי' תודה הנ"ל להיות מודה על העבר ומבקש להבא שזהו עיקר בחי' חנוכה כנ"ל. ע' בהתורה הנ"ל ובכוונות ותבין היטב ובחסדי ה' וישועתו אקוה לבאר כל כוונות חנוכה ע"פ התורה הנ"ל כאשר רחש לבי ומתנוצץ בדעת ולה' הישועה:

אות יד והנה מבואר שם בכוונות שהשם נח"ל הנ"ל עם הכולל גימ' ד"ם אד"ם ע"ש. והוא ג"כ גימ' חנוכה. היינו מ"ש בהתורה הנ"ל שעיקר בחי' חנוכה נמשך מבחי' תודה והודאה שהוא שעשוע עוה"ב. ומבואר שם שהתודה נקראת הלכה ע"ש תהלוכות הדמים שהולכין כסדר כשיוצאין מהצרה. כי בעת הצרה ח"ו הדמים שוטפין על הלב וכו'. ואח"כ כשיוצאין מהצרה הולכין הדמי םכסדר וכו'. וזהו בחי' הלכות בחי' חסד וכו'. ועי"ז מאיר האמ תברבוע הדיבור וכו'. כי בתחילה הי' בבחי' אנשי דמים ישנאו תם וכו' ע"ש. היינו בחי' כוונות הנ"ל. שצריכין לכוין בחנוכה להבליע הדם והחיות באברים שילכו הדמים כסדר שזהו עיקר תיקון הצרה. שהוא בחי' תודה הלכה שעי"ז מאיר האמת וכו' כנ"ל. והארת האמת ברבוע הדיבור זה בי' הדלקת נר חנוכה אצל פתח הבית כ"ש שם. שזהו נמשך מבחי' תודה הלכה מבחי' תהלוכות הדמים כסד שנמשך משם נח"ל הנ"ל שזכינו על ידי בחי' "נפשינו "חכתה "לה' מה שקוינו תמיד לה' וצעקנו והתפללנו אליו שעי"ז ניצלנו מכל הצרות כנ"ל. והארת האמת הוא בג' קוין שהם בחי' אל אלקים ה' שהם בחי' תורה ותפלה ושידוכים וזה עיקר כוונת ההדלקה של נר חנוכה להאיר האמת וכו' כנ"ל:

וזה בחי' מה שמבואר בכוונות שצריכין לכוין בכל יום למילוי א' של אהי' ולכוין אה'י פעמים אהי' בגימ' אמת ובכל יום ממשיכין מילוי א' של אהי' פ' אהי' שהוא בגימ' אמת ע"ש. והם ח' תקונים הראשונים של תליסר מכילן דרחמי ע"ש היניו כנ"ל. שעיקר האור המאיר ומדליק נ"J הוא אור האמ תבחי' אהי' פעמים אהי' גימ' אמת שצריכין לכוין בכל ים מח' ימי חנוכה (וזה הענין של ח' פעמים אמת שמענו מפיו הק' בעצמו אחר שעמר התורה הנ"ל. שדיבר מזה לענין התורה הנ"ל) ואלו הח"פ אמת המאירים בח' ימי חנוכה שהם ח' מילואים של אהי' כמבואר שם בכונות הח' מילואים בביארו אלו הח' מילואים עיקרם ושורשם הם ג' מילואי אהי' כידוע. שהם קס"א קנ"א קמ"ג שהם אהי' ביודין בההין באלפין. כידוע שעיקר מילואי האהי' הם ג' הנ, לושארי המילואים הם מצורפים מהם כמבואר למעיין שם ואלו הג' מילואי אקי"ק שהם שורש הכל הם בחי' ג' קוים האמת הנ"ל. כי אמ תהוא אקי"ק פ' אקי"ק כנ"ל. היינו כי הג' מילואים הם מילואי א' ביודין שהוא בבחי' חסד זה בחי' תפילה שהיא בבחי' חסד כנ"ל. כי תפילה בחי' יו"ד כי עיקר שלייות התפילה הוא במנין עשרה. מילוי כ' בההין שהוא בחי' גבורה זה בחי' תורה שניתנה מפי הגבורה כנ"ל. כי התורה בחי' ה' בחי חמשה חומשי תורה. מילוי ג' באלפין זה בחי' רחמיםבחי' יעקב בחי' שידוכים וזווגים כי אלף הוא בח'י אדם כי לית אדם בלא אלף (כ"ש שהוא הוי' במילוי אלפין בגימ' אד"פ) שזהו בחי' תיקון השידוכים והזווגים דקדושה כי עיקר החיבור דקדושה כדי להשלים צלך אלקים שהוא בחי' אדם שאינו נשלם כ"א ע"י חיבור איש ואשה בקדושה ובטהרה כראוי כ"ש זכר ונקבה בראם ויקרא שמם אדם וכתיב ויברא אלקים את האדם בצלמו בצלם אלקים ברא אותו זכר ונקבה ברא אותם וע"כ מברכין בשע תהחופה אשר יצר את האדם בצלמו וחותמין יוצר האדם. כי כ"ז שאין חיבור אין נשלם קומת האדם שהוא צלם אלקים וע"כ יעקב שזכהלמטה שלימה לתכלית קדושת תיקון השידוים כנ"ל. ע"כ הוא עיקר בחי' אדם שבמרכבה שהוא צורתו של יעקב כידוע. וע"כ המילוי באלפין שהוא בחינות אדם הוא בחי' תיקון השידוכים והזווגים דקדושה כנ"ל. וכל התיקונים נמשכין מתליסר מכילן דרחמי כ"ש שם. היינו כי עיקר בחי' חנוכה ע"י בחי' תודה הודאה ע"י שניצלנו מן הצרות כנ"ל. שזה נמשך מתליסר מכילין דרחמי שמשם עיקר הישועה מכל הצרו תע"י שהוא יתב' מעורר רחמיו המרובים שהם בחי' תליסר מכילין דרחמי שעי"ז מושעי לנו בכל צרותינו שאז מביאין תודה שזהו בחי' חנוכה כנ"ל. וי"ג מכלין דרחמי הם בחי' י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן שמשם כל ההלכות מתבררין היינו כנ"ל. שתודה היא בחי' הלכה בח'י חסד היינו שע"י לימוד הלכות שנמשכין מי"ג מדות וכו'מעוררין י"ג מדו תשל רחמים שעי"ז הש"י מקחם עלינו ומושיע לנו מכל צרותינו שעי"ז מביאין תודה. וע"כ תודה היא בחי' הלכה שזהו בחי' חנוכה כנ"ל. ומחמת זה בעצמו נקראין ההלכות חסד מחמת שעל ידם מעוררין י"ג מכליןי דרחמי שמשם עיקר החסד והרחמים ומשם כל הישועות והנסים והנפלאות שעשה עמנו בימים הה םבזמן הזה ואשר הוא עושה גם עתה עמנו בכל שנה ושנה בכל דור ודור ובכל יום ובכ לעת ובכל שעה שכל זה הוא בחי' תודהוהודאה בחי' חנוכה כנ"ל:

ועיקר כלל כוונות הדלקת נר חנוכה הוא להמשיך האור הגדול והנורא מכל הג' יחודים שהם יחוד הוי' אקי"ק הוי' אלקים הוי' אד' שהם בגימ' נ"ר. ששורשם ועיקרם נמשך מהיחוד העליון שהוא הוי' אקי"ק שהוא בבחי' בינה עלמא דאתי להמשיך כל האורות האלו גם למטה לבחי' מלכות כשהיא למטה במקומה שאפילו כשיורדת בעולמות התחתונים בבי"ע לתת טרף לביתה יהי' נמשך עלי' ג"כ הארה מאורות הגדולים האלו כי בשבת ק' שמדליקין נר שבת בכניסת שבת אז המלכו תעולה בעליות גדולות למעלה למעלה ואז מקבלת אורות אלו למעלה. אבל זהו החידו של הנס של חנוכה שאנו זוכין בחנוכה להמשיך אורות הנוראים האלו למלכות למטה במקומה בבחי' נה"י בחי' רגלין ע"ש בכונות היטב היטב. ותבין שזהו קוטב כלל הכוונות היינו שכל כוונות של חנוכה הוא להדליק ולהארי האור ע"י כל בחי' התיקונים המבוארין בהתורה הנ"ל. שהם בחי' כל הכוונות האריז"ל והכל כדי לזכות להמשיך הקדושה והאור והשמחה של שבת גם בימי החול שזהו בחי' שהמלכות גם למטה במקומה דהיינו בימי החול שאינו עולה כמו בשבת ויו"ט גם אז תקבל כל ההארות הגדולות הנ"ל. שהם בחי' הג' יחודים הנ"ל שהם בגימ' נ"ר שהם בחי' קדושת ואור של שבת וכנ"ל. והעיקר כדי לגלות אחדות הפשוט לידע ולהודיע ולהוודע שהוא היוצר הוא הבורא ית"ש שכל הפעולות משתנות נמשכין מאחד הפשוט ית' שמו שזהו בחי' ה' הוא האקלים כ"ש בהתורה הנ"ל ע"ש:

וזה בחי' ג' היחודים הנ"ל שהם בגימ' נ"ר שהם יחוד הוי' אקי"ק והוי' אלקים והוי' אד' שאלו הג' יחודים הם ע"י ע"ב ס"ג מ"ה שהוא גימ' להדליק ע"ה כמבואר בכוונות ע"ש והעיקר נמשך מיחוד העליון שהוא הוי' דע"ב ואקי"ק דקס"א שהם גימ' רג"ל וכו' ע"ש בכוונות היינו כי ע"י תודה הודאה שזוכין בחנוכה על ידי גודל הנס שעשה הש"י עמנו אז שהוא בחי' שעשוע עוה"ב בחי' הלכו תבחי' חסד עי"ז מאיר האמת וכו' וזה בחי' יחוד העליון הוי' אקי"ק כי אקי"ק בחי' אמת שהוא גימ' אקי"ק פעמים אקי"ק כנ"ל. וזה האמת מאיר משם הוי' שהוא שם העצם שכל המשכת של כל התיקונים נמשכין מזה השם שכולל הכל מראש ועד סוף כידוע. וזה בחי' הוי' דע"ב שהוא גבוה מהכל שהוא בבחי' כתר שמשם כל החסד והרחמים להנצל מכל הצרות. וע"כ ע"ב בגימ' חסד כי שם כל הי"ג מכילין דרחמי וע"כ שם עיקר התודה וההודאה כי משם כל הישועות נמצא ששם ע"ב שהוא גימ' חסד הוא בבחי' תודה והודאה שמשם מאיר האמ תשהוא בחי' אקי"ק כנ"ל. וזהו בחי' יחוד הוי' אקי"ק שהוא יחוד הא' הנ"ל והאמת מאיר ברבוע הדיבור. וזה בחי' יחוד הוי' אד' כי אד' הוא בחי' הדיבור כמו שכתב אד' שפתי תפתח וד' אותיות שבשם אד' הם בחי' רבוע הדיבור שהם בחי' ד' מחנות שכינה בחי' ד' דגלים שהם י"ב שבטים בני יעקב שהוא בחי' אמת שנחלקו לד' דגלים וכ"א מג' שבטים שזהו בחיח' שם אד' הנ"ל שהוא ד' אותיות וכל אות ואות במילואו ג' אותיות כזה אלף דלת וכו' כידוע ושם הוי' במילוי מ"ה זהבחי' אמת כי שם מ"ה ואקי"ק הם בבחי' אחת כי מהא' שבשם מ"ה יוצא שם אקי"ק כמובא בכוונות ואקי"ק בחי' אמת כנ"ל גם מ"ה גימ' אדם שהוא בחי' יעקב שהואדם שבמרכבה כנ"ל ויעקב בחי' אמת כנ"ל וע"כ האמת שמאיר ברבוע הדיבור זה בחי' יחוד הוי' דמ"ה ואד' כנ"ל. וזה היחוד הוא למטה בבחי' נה"י בחי' רגלין כ"ששם והוא נמשך מיחוד העליון הוי' אקי"ק שהוא בגימ' רגל שהוא בחי' תודה והודאה שמשם מאיר האמת כנ"ל וע"י הארת האמת ברבוע הדיבור עי"ז נמשך קדושת שבת לימי החול ונתגלה שכל הפעולות משתנות נמשכין מאחד הפשוט ית' כנ"ל. וזהו בחי' יחוד הוי' אלקים הנ"ל כמבואר בהתורה הנ"ל שזהו בחי' דעו כי ה' הוא האלקים כנ"ל. וע"כ זההיחוד בבחי' חג"ת שהוא בחי' ידים שהוא כלי המעשה של כל הפעולות שברא הש"י בששת ימי בראשית כ"ש אף ידי יסדה ארץ וימיני וכו'. וע"כ שם צריכין לגלות כי ה' הוא האלקים שכל הפעולות משתנות נמשכין מאחד הפשוט ית' שזהו בחי' יחוד ה' אלקים כנ"ל:

אות טו וע"כ קורין בחונכה פ' הנשיאים שהיו שנים עשר שהם כלליות הי"ב שבטים שהיו ד' דגלים וכל א' מג' שבטים שזהו בחי' ד' מחנות השכינה בחי' רבוע הדיבור שמאיר מג' קוי האמת וע"כ כל דגל כלול מג' כי ג' קוי האמ תמאירין בכל חלק וחלק מד' חלקי הדיבור שהם בחי' ד' דגלים כנ"ל. ואלו הד' דגלים היו הולכים סביב המשכן והארון ששם הלוחות שהם מגלין יחודו ואחדותו ית'. כ"ש ש םאנכי ה' אלקיך וכו' היינו להורות שכל הי"ב שבטים שכלולים מד' דגלים שנחלקים לשינוי דיעות הרבה כי הם ששים רבוא נפשות שכ"א יש לו דיעה משונה מחבירו ואעפ"כ כל אלו השינוי דיעות שהם בחי' פעולות משתנות כולם כלולים בדיעה אחת כאלו היו נפש אחת ממש. כי כולם מאמינים בלב אחד בה' אחד שכל הפעולות משתנות נמשכין ממנו ית' כנ"ל. וכולם הולכים סביב הארון והלוחות וכל משבתם קשורה ותקועה שם דכל רעותין תמן להכלל ביחודו ואחדותו ית' שכ"זהוא בחי' התגלות אחדןות הפשוט מתוך פעולות משתנות ע"י שרבים מסיכים לדעה אחת כנ"ל. שזה יקר מאד בעיני הש"י כנ"ל וזה שובי שובי השולמית שובי שובי ונחזה בך מה תחזו בשולמית כמחולת המחנים ופרש"י על העכו"ם והסט"א שרוצים לפתות את כנסת ישראל ואומרים אליה שובי שובי. שובי מאחר המקום השולמיצת השלימה באמונתך עמו וכו'. והיא אומרת מה תחזו בשולמית מה גדולה אתם יכולין לפסוק שתאה שוה אפילו לגדולתהדגלים וכו' ע"ש ולכאורה תמוה למה תפס דווקא הגדולה של הדגלים אך ע"פ הנ"ל מבואר היטב שזה ותשובה על שאלתם שמסיתין אותם לשוב מאחרי המקום חלילה והם משיבין להם איך אתם יכולין להסית אותנו ח"ו אחרי שזכינו לגדולת מחולת המחנים שהו אגדולת הד' מחנות של הדגלים שכל דגל היה משונה מחבירו כי על כל דגל הי' מצוייר הג' גוונין שבג' אבני החשן של ג' שבטיו שכ"ז הוא בחי' שינוי הגוונין שינוי דעות שינוי פעולות ואעפ"כ לענין אמונתינו הקדושה כולם הסכימו לדעת אחת כנ"ל שעי"זנתגלה אחדותו הפשוט ית' כנ"ל ובודאי שוב אין בכם כח לפתות אותי חלילה כי כבר נתחזקה אמונתי ע"י ד' מחנות הדגלים שנכללו הרבה דיעות בדיעה אחת האמתיית כנ"ל:

וע"כ קורין פ' הנשיאים בחונכה כי כ"ז הוא בחי' חנוכה כנ"ל. וזה בחי' שבטי י"ה עדות לישראל להודות וכו' כי י"ב שבטי י"ה שנכללו בדעה אחת בשעת הסתלקות יעקב ואמרו כולם פה אחד שמע ישראל וכו' כשם שאין בלבך אלא א' כך אין בלבינו אלא אחד זהו עדות לישראל שהם חזקים באמונתם לנצח וזהו להודות לשם ה' כי כל זההיא בחי' תודה והודאה שהיא בחי' חנוכה שעי"ז נתגלה אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות שזהו בחי' שבטי י"ה עדות לישראל כנ"ל:

אות טז כי הא בהא תליא וזהו בחי' נר חנוכה מוסיף והולך היינו כי התורה נעוצה תחילתה בסופה סופה בתחילתה כי ע"י הנס הגדול שעשה השי"ת עמנו בימי םההם בזמן הזה על זה קבעו שמונת ימי חנוכה אלו להודות ולהלל לשמו הגדול יתב' וע"י התודה וההודאה שמשבחין על הנס עי"ז מאיר אור האמת וכו'. שזהו בחי' אור נר חנוכה כנ"ל ותיכף כשמדליקין נר הראשון של חנוכה וממשיכין אור האמת ברבוע הדיבור ונשלם הדיבור שהוא לה"ק שמקושר לשבת עי"ז ממשיכן הקדושה והשמחה של שבת לימי החול ואז נתגלה כי ה' הוא האלקים דהיינו שכל הפעולות משתנות שהם בבחי' שם אלקים נמכשין מאחד הפשוט כי הכל אחד כי ה' הוא האלקים. וזהו תכלית התיקון הנאמר בהתורה הזאת שזוכין ע"י מצוות חנוכה ותיכף כשזוכין לזה להמשיך השמחה של שבת לימי החול לגלות אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות תיכף חוזר ונתחזק ביותר בחי' התודה וההודאה כי זוכיטן שגם עכשיו בימי הגלות והצרות שעוברין על ישראל בכל לובפרטיות מה שעובר על כל א' ואחד בגוף ונפש שגם בעת הצרה והבלבול והמניעות והדחקות העצום כנ"ל יתנו תמיד שבח והודיה לשמ ויתב' על גודל הטובות שעשה עמנו עד הנה ולהסתכל על ההרחבות שמרחיב לנו גם בעת הצרה כנ"ל. שזהו בחי' המשכת קדושת שבת לימי החול כמבואר לעיל (באות ז') היטב שזהו ג"כ בחי' התגלות אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנו כי כשזוכין לזה אזי בודאי אינו מתבלבל משום צרה ח"ו מאחר שיודע שהכל מאתו ית' וכמבואר במ"א כ"פ כי עיקר כל הצרות והיסורין ח"ו הם מבחי' פעולות משתנות שנמשכין מבחי' שם אלקים מבחי' דינים כי הצרות והיסורים ח"ו הם מבחי' פעולות משתנות שנמשכין מבחי' שם אלקים מבחי' דינים כי הצרות והיסורים והדינים ח"ו הם עיקר בחי' הפעולות משתנות כי הם משונים מדעת האדם שזהו עיקר הצרה והרעה ח"ו מה שאינו מתנהג לו כדעתו ורצונו כי מה שהוא נגד רצון האדם הוא רע בעיניו וצר לו לקבלו אבל כשיודע ומאמין שהכל נמשך ממנו יתב' שהוא אחד הפשוט בתכלית הפשיטות שכל כוונתו ית' לטובה תמיד בודאי ימצא בתוך כל הצרות הרחבות גדולות לנחם ולשמח א"ע להיות מודה על העבר וצועק להבא ועי"ז יתבטלו כל הצרות לגמרי כנ"ל. נמצא שע"י נר חנוכה שהדלקנו בלילה הראשונה ע"י בחי' תודה והודאה שהמשיכו מתתיהו ובניו בעולם שעי"ז תיקנו מדת ההוד כמובא שזהו בחי' על הנסים שמוסיפין בברכת מודים היינו שהמשיכו תיקון ה בעולם להודות ולהלל אותו יתב' תמיד שעי"ז מאירן ודולקין הנר חנוכה שהוא אור האמת וכו' כנ"ל עי"ז נמשך קדושת שבת לימי החול וכו' שעי"ז נגדלת ונתחזקת ונתוספת ההודאה יותר ויותר כנ"ל ואז גם אור האמת שבא ע"י ההודאה נגדל ג"כ יותר שזהו בחי' נר חנוכה כנ"ל וע"כ בליל שני מוסיף והולך כי נגדל אור הנר החנוכה ע"י תוספת אור האמת וכו' בליל ב' שהואבחי' תוספת המשכת קדושת שבת וכו' עי"ז נתוספת ונגדלת ההודאה עוד יותר ויותר ועי"ז נתוסף להאיר אור האמת עוד יותר ויותר וע"כ בליל ג' מוסיף עוד ואז נגדל ההודאה עוד יותרויותר וכו' וכן חוזר חלילה ע"כ בכל פעם מוסיף והולך עד שזוכין לשמונת ימי חנוכה שאז נתתקן ההוד בשלימות שהיא מדה שמינית שזהו עיקר התיקון שהמשיכו מתתיהו ובניו שתיקנו מדת ההוד כמובא היינו שתיקנו מדה זאת בעולם שנזכה תמיד להודות ולהלל לשמו יתב' יהי' איך שיהי' אפילו בתוקף הגלות הארוך המר הזה בכלל ובפרט כי נזכה תמיד להכיר חסדיו ונפלאותיו בלי שיעור עלינו בכל עת ובכל יום שעה ועי"ז נודה לשמו יתב' תיד בבחי' ה' אלקי לעולם אודך לעולם דייקא יהי' איך שיהי' וע"כ מסיימין מזמור שיר חנוכת הבית בפסוק זה ה' אלקי לעולם אודך כי זהו עיקר התיקון שממשיכין בכל ח' ימי חנוכה שהם בחי' חנוכת הבית שבכל פעם מוסיפין אור הנרות בכל לילה יותר ויותר. שעי"ז נגדלת ההודאה בכל יום יותר עד שזוכין ביםו השמניי לתקן ההודאה בשלימות עד שנזכה להודות לו יתב' תמיד בכל עת וזמן כל אדם ואדם בכל מה שעובר עליו בבחי' ה' אלקי לעולם אודך לעולם דייקא כנ"ל:

אות יז וזה בחי' וזה מעשה המנורה מקשה זהב עד ירכה עד פרחה מקשה היא ופירש"י שצריכה להיות ענעשית מעשת אחד. היינ ושעיקר מצוות מעשה המנורההוא כדי להאיר אור האמת וכו' כדי לגלות שכל הפעולות משתנות נמשכין מאחד הפשוט יתב'. ועל זה מרמז מה שצוה לעשותה מקשה מחתיכה אחת דייקא להורות שכל הגביעים והכפתורים והפרחים והציורים שהיו בשבעה קני המנורה שהם בחי' שבעת ימי בראשית שהם שורש כל הפעולות משונות שנבראו בהם ע"י שלימות הדיבור שנשלם ע"י האמת וכנ"ל כ"ז נמשך מאחד הפשוט יתב'. בבחי' עד ירכה עד פרחה מקשה היא כי הכל נעשה מעשת אחד כי כל השינוים נמשכין מאחד הפשוט יתברך שמ ויתעלה לנצח כנ"ל:

אות יח וזה בחי' מה שאיתא בכוונות שבחנוכה שמתקנים ההוד ואז מתקנים בחי' ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו שר של עשו כי ותקע כף ירך יעקב הוא בחי' פגם תמכי אורייתא כמובא בזוהר שנגע בתמכי אורייתא שהם בחי' רגלין שזהו בחי' פגם ההלכות שהם בחי' תודה כמובן בהתורה הנ"ל ובחנוכה ממשיכין בחי' תודה הלכה שהם בחי' תיקון הרגלין בחי' תיקון תמכי אורייתא שעל ידם ננולדין ההלכות כ"ש שם וז"ש שם בפרשה ויזרח לו השמש לרפאות את צלעתו כשרז,ל כי תיקון הרגלין שהוא בחי' רפואות צלעתו בחי' תיקון התורהכי אורייתא זה בחי' תיקון פגימת הלבנה בחי' והיה אור הלבנה כאור החמה כמו שכתב שם בהתורה הנ"ל ועל כן זרחה לו השמש אפילו בעת שהי' זמן הלילה שאז מאירה הלבנה כיאז נתארך היום כמו שאמרו רבותינו ז"ל כי זכה להמשיך אור שלעתיד שיתקיים והי' אור הלבנה כאור החמה וכו':

אות יט וע"כ מסיימת התורה פ' הנשיאים שהוא פ' חנוכת המזבח בפסוק ובבוא משה אל אהל מועד לדבר אתו וישמע את הקול מדבר אליו וכו'. כי זה הפסוק הוא כתוב השלישי המכריע בין שני כתובים המכחישין זא"ז כשפרש"י שם. והיא מדה האחורנה מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן. כי י"ג מדות הם בחי' י"ג מדו תשל רחמים שמשם עיקר הישועה מכל הצרות. ושם עקיר התודה והודאה כנ"ל. וע"כ מסיימין הי"ג מדות במדה זאת של שני כתובין המכחישין זא"ז וכו'. כי זה עיקר התיקון של י"ג מדות התורה שהם בחי' הלכות שהם בחי' י"ג מדו תשל רחמים שהם בחי' תודה. להמשיך כל התיקונים הנאמרים בתורה הנ"ל עד שנזכה לגלות אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות שזהו בחי' שני כתובים המכחישין זא"ז עד שיבוא הכתוב השלישיויכריע ביניהם. כי כל הקשיות והשינויים שיש בתורה וכל המחלוקת דקדושה שיש בין תנאים ואמוראים ובין צדיקים וכשרים אמתיים הכל כדי לגלו תשכל הפעולות משתנות נמשכין מאחד הפשוט יתב'. כי כל הפעולות משונות שבכל הבריאה כולם נמשכין מאותיות התורה כידוע וכמ ושכל אות יש לו תמונה משונה מחבירו וכן צירופי התיבות משונין כ"א ואחד מחבירו. אבל באמ תכל אותיות ותיבות ופרשיות וכו' שבתורה שמשונים כ"א מחבירו דייקא על ידם מכירין ויודעין אותו יתב'. כי בשביל זה ניתנה התורה כדי להכיר את מי שאמר והי' העולם. כי אורייתא שמא דקוב"ה (תי"ז תי' יו"ד כ"ה). וא"א לדעת מאחדותו הפשוט יתב' כ"א ע"י התורה הזאת דייקא שנתלבשה באותיות ודיבורים אלו.ומחמת שבזה העולם א"א להבין בשלימות דרכי התורה. ע"כ נדמה כ"פ שיש איזה שינויים וקשיות בתורה. וכן כתוב א' אומר שבעת ימים תאכל מצות וכתוב א' אומר ששת ימים וכו' וכן הרבה. וכ"ז מחמת מיעוט שכלינו שאין אנו מבינים דרכי התורה על בוריין. ע"כ חמל עלינו הש"י ומסר לנו דרכי התורה ע"י החכמים לדורשה בי"ג מדות שעי"ז הם מיישבין כל השינויים ומכריעין בין הכתובים המכחישין זא"ז. ועי"ז נמשך עלינו דעת לידע ולהאמין כמ ושהתורה כולא אחד אע"פ שלפי קטנות שכלינו הי' לנו כמה קשיות ושינוים בתורה. כמו כן כל השינויים שבעולם שהם כל הפעולות משתנות כולם אחד בשרשן. כי כולם נמשכין מאחד הפשוט יתב' רק שא"א להבין זאת בשכלינו. וזהו בחי' המחלוקת דקדשוה כי הכל בשביל להמתיק הדין בשרשו כמובא בהתורה בקמים עלי מרעים (בסי' רע"ז) כעי ע"י שיש מחלוקת בקדושה בין צדיקים. נמצא שדעתם משונה מאד זה מזה. ואעפ"כ בענין יסוד האמונה כולם נכללין בדעה אחת. כי כולם מתכוונים לשמו ואחדותו ית' כדי לברר כל ההלכה על בורי' כשרז"ל הרבה מחלוקת בביהמ"ד וכו'. וע"כ ע"י זה מחלוקת דקודשה עי"ז דייקא נתגלה אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנו תעי"ז שדיעות חלוקות ומשונות כאלה כולם נכללים בדיעה אחת בה' ובמשה עבדו וכל כוונתם במחלקותם הכל כדי לגלות אחדותו הפשוט בעולם. כי דיעה ש לזה נוטה שההלכה כך והדרך הישר הוא כך אשר על ידו יתגלה אחדותו ית' ודיעה של זה נוטה לדרך והלכה אחרת. ובאמת אלו ואלו דברי אלקים חיים. כי כולם ניתנו מרועה אחד. כי על ידיהם דייקא יתגלה אחדותו הפשוט מתוך פעולות משתנו ע"י שדיעות חלוקות כאלו נכללין בתכלית כוונתם בדיעה אחת להכלל באחדות ית' כנ"ל. וז"ש שם בהתורה הנ"ל שע"י הלכות שהם בחי' תודה עי"ז נמשך כל הבחי' המבוארים שם עד שזוכין לגלות אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנו היינו כנ"ל. כי ההלכו תהיא פסק ההלכה שמתבררת משינוי דיעו תשזה אוסר וזה מתיר וכו' עד שמבררין ההלכה ע"פ דרכי התורה ואז דייקא נתגלה אחדות הפשוט מתוך פעולות משתנות כנ"ל:

אות כ וזה בחי' ברוב עם הדרת מלך. שכל מה שמתרבין ומתחברין ביותר הרבה ישראל יחד נתרבה קדושתו וכבודו יתבר ךביותר וכשרז"ל אינו דומה מועטין העושין את המצוה למרובין וכו' היינו כנ"ל שכל מה שהרבה מישראל ביותר מתחברין ביחד לדבר שבקדשוה לעשות רצונו ית' נתגלה אדחותו הפשוט ביותר ע"י שרבי םביותר שהם דיעו תמשונות ביותר מתבחרבין לדיעה אחת לעשות רצונו ית'. וזה בחי' ובנוחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל ודרז"ל מלמד שאין השכינה שורה בפחות משתי רבבות וכו' הרי שהיו ישראל וכו' נמצא זה גורם וכו'. כי כל מה שישרא לרבים ביותר נמשכת ונתגלה הקדשוה ביותר. ע"י שריבוי דיעות כאלו שהם משונים כ"כ כי כל מה שהם רבים ביותר יש בהם שינוי דיעות ביותר וכל מה שנתרבין השינוים ביותר ומתחברין ביחד לעבוד אותו ית' נתגלה אחדותו הפשוט ביותר ע"י שריבוי דיעות כאלו שהם פעולות משתנות כ"כ מתחברין יחד בדיעה אחד להתקרב אליו וכנ"ל: (הלכות כלאי בהמה הלכהה' בהלכות ערלה הלכהה' אות ח')