# כלאי בגדים א

<div dir="rtl">כלאי בגדים א</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-halachos/5/75


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

אות א ע"פ מ"ש במאמר האי מאן וכו' (בסימן כ"ט) שצריך לשמור הבגדים מאד. כי הם בחי' מלכות ע"ש. ועיקר תיקון הבגדים הוא ע"י תיקון כלליות הגידין שהוא תיקון הברית שעל ידו נתרומם הדעת. ומשם נמך לבנונית לתקן הבגדים ע"ש:

</div>

And this is: "Fortunate are those who guard mishpat ." For the speaking between oneself and one's Creator — through which one binds the light of the nekudah to the heart, as mentioned above — this is the aspect of mishpat : one who judges and adjudicates himself and rebukes himself to fulfill the words of the Torah. And as is understood from the words of our Master of blessed memory elsewhere (in Torah 59), who calls hisbodedus and conversation between oneself and one's Creator by the name mishpat .


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

ושעטנז הוא פגם הדעת. כי הוא בחי' דעת דסט"א כי צמר ופשתים הם שני הפכים בחי' קין והבל. כי הבל הביא מבכורות צאנו שהוא בחי' צמר כשרז"ל האיל הזה כולו קדוש. צמרה לתכלת וכו' וקין הביא פשתים כשרז"ל כי צמר הוא בחי' חסדים בחי' לשון של זהורית המלבין עוונות כ"ש שם. כ"ש אם יהי' חטאיכם וכו' כצמר יהיו ופשתים הוא בחי' גבורות כ"ש וגבריאל לבוש בדים. וע"כ א"א לצמר ופשתים להתחבר יחדיו כ"א ע"י האדם אבל בלא זה אין להם שום חיבור כי האדם הוא בחי' דעת שהוא מחבר שני הפכים יחד כמבואר בדברי רבינו נ"י כ"פ. וע"כ אי ןאיסור של כלאים כ"א בלבישה אבל מותר לעשותן ולקיימם. כי אף שתופרם ביחד ומחברן אין להם שום חיבור עדיין ואין להם כח לינק מהקדושה כ"א כשלובשן האדם שאזי הם יונקים מהקדושה ונתחברים ע"י האדם שהוא בחי' דעת שהוא מחבר שני הפכים יחד כנ"ל. וכל הדברים שבעולם הם מעורבים טו"ר ויש בהם אחיזת הסט"א. ובפרט בהב גדים ששם הם נאחזין ביותר כידוע. וע"כ כשמתחברין כלאי בגדים דהיינו צמר ופשתים שלא במקום מצוה אז יאדרבא נעשה מזה דעת דסט"א כי הסט"א נאחזת שם כנ"ל. וזהעיקר פגם הבגדים מהיפך אל היפך כי תיקון הבגדים ע"י הדעת דקדושה וכלאי בגדים הם ההיפך ממש דהיינו בחי' דעת דסט"א כנ"ל. וע"כ במקום מצוה דהיינו כלאים בציצית מותר. ואדרבא עיקר מצות ציצית הי' ע"פ הרוב ע"י כלאים בזמן שהי' תכלת כדמשמע בפסוקים. כי כשנתחברין שני הפכי םדהיינו צמר ופשתים במקום מצוה אזי נעשה מזה דעת דקדושה שהוא תיקון הבגדים כנ"ל. ועיקר ע"י התכלת כמבואר היטב לעיל בהלכות ציצית (הלכה א') ע"ש. וע"כ נקרא איסור כלאי בגדים שענטז. כי פגם הבגדים הוא פגם הדיבור כמבואר היטב במאמר הנ"ל ע"ש. ושענטז הוא בחי' פגם הדיבור כי ה םבחי' האותיות שנפלו ונשברו. וע"כ צריכין תקון כידוע. והוא בחי' דיבור שאינו נשמע המבואר שם בתחילת המאמר. כי זה הוא בחי' האותיות הנפולין הנ"ל שהם שעטנז וכו' כנ"ל. כי עיקר השבירה היתה ע"י שלא קיבלו אור האזן כ"ש בע"ח. וזהו בחי' דיבור שאינו נשמע דהיניו שלא קיבל אור האזן שאינו נקרא דיבור כלל כי הוא בחי' אותיות שבורין כנ"ל וזה בחי' שעטנז כנ"ל שזהו בחי' פגם הבגדים כנ"ל. וזה שכתוב בספרים שמי שלבוש שעטנז אין תפילתו עולה כי הוא בחי' דיבור שאינו נשמע כנ"ל ועי' כל זה בהכלות ציצית ע"ש:

</div>

And also because the primary thing is to bind oneself to the nekudah that pertains to one's heart at that time — and this is the aspect of mishpat . For mishpat is amuda d'emtza'isa [the middle pillar] — that is, one directs the mishpat and does not incline to the right or the left, but rather directs oneself to bind oneself to the nekudah that pertains to one's heart then, at that particular time specifically. In the aspect of "to execute the mishpat of His servant and the mishpat of His people Israel, the matter of each day in its day ( d'var yom b'yomo )" (I Kings 8:59) . "The matter of each day in its day" specifically — that is, as mentioned above: to direct the mishpat to bind oneself to the nekudah that pertains to one's heart on that day, as mentioned above.


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

וע"כ גם בציצית. כלי קופסא פטורין מן הציצית ואין הבגדים חייבין בציצית כ"א כשלובשן האדם כי הבגדים בעצמן כל זמן שאין האדם לובשן אי ןבהם שום חיות וחשיבות. כי ה םבבחי' מלכו דלית לה מגרמא כולם. כ"א כשלובשן האדם שהוא בחי' הדעת שמאיר בהן ואז נשלמין ואזי שייך בהם מצוה ועבירה שצריך לשומרן מן כלאים כנ"ל. וצריך לעשות בהם ציצית כדי לשומרן כנ"ל בה' ציצית וזה בחי' מילתא אלבישייהו יקירא. כי עיקר יופי וחשיבות הבגדים הוא כשלובשין אותם כנ"ל. וע"כ קרא הבגדים בלשון מילתא שהוא לשון דיבור. כי הבגדים הם בבחי' דיבור כנ"ל:

</div>

For there in that verse it speaks of tefilah and conversation between oneself and one's Creator, as it is written there at the beginning of the verse: "And let these words of mine, with which I have made supplication before Hashem, be near to Hashem our G-d day and night, to execute the mishpat of His servant" etc. "The matter of each day in its day" — that is, as mentioned above: that all the words and supplications that one makes before Hashem, blessed be He, should be in the aspect of mishpat , d'var yom b'yomo — to bind oneself at every time to the nekudah that pertains to one's heart on that day, as mentioned above.