{
  "bookId": "likutay-halachos",
  "part": "5",
  "torah": "94",
  "title": "Section 94",
  "hebrewTitle": "חלה ג",
  "sourceUrl": "/reader/likutay-halachos/5/94",
  "plainUrl": "/reader-plain/likutay-halachos/5/94/",
  "segments": [
    {
      "index": 2,
      "he": "אות א ע\"פ המאמר בחצוצרות בליקוטי הראשון בסי' ה' ע\"ש כל המאמר:",
      "en": "Likutay Halachos"
    },
    {
      "index": 3,
      "he": "והכלל לענינינו שצריכן לראות שיזכה לעשות המצוה בשמחה גדול כ\"כ עד שלא ירצה שום שכר עוה\"ב אלא ירצה שיזכהו הש\"י לעשות מצוה אחרת בשכר מצוה זאת. כ\"ש ששכר מצוה וכו' וזהו בחי' ביומו תתן שכרו וכו'. וזהו שאחז\"ל בשבת זכריהו מאחד בשבת היינו שמחת ותענוג עוה\"ב. שהוא בחי' שבת ירגיש בששת ימי המעשה שהן בחי' מעשה המצוות שבהם נבראו עולם שנה נפש וכו' ועיקר השמחה הוא בלב וכו'. וא\"א ללב לשמוח אלא עד שיסיר עקמימיות שבלבו שהיי' לו ישרות לב ואז יזכה לשמחה כ\"ש ולישרי לב שמחה ועקמימיות שבלב מפשיטין ע\"י רעמים וכו'. ורעמים הם בחי' תפלה בכח וכו'. אבל א\"א לזכות לבחי' רעמי םשהוא תפילה בכח להפשיט עי\"ז עקמימיות שבלבל כ\"א כשמפנין המוחין מחמת שלא יחמיץ את מחשבתו בחכמות חיצוניות ובאתוות ובהרהורים וכו'. וצריכין לשתף הגבורות בחסדים שמאלא בימינא. כי מסטרא דימינא מוחא חוורא ככספא שעיקר זיכוך המוחין שייה המוח צח ככסף הטהרו הוא מסטרא דימינא. וזהו וישב הים לפנות בקר לאיתנו וכו' כי עיקר התגלות ע\"י החסדים כ\"ש שב לימיני וכו' ע\"ש כל זה היטב:",
      "en": "Yoreh Day'ah II · Laws of Milah · Halacha 3"
    },
    {
      "index": 5,
      "he": "אות ב וזה בחי' חלה שצריכין לשמור המוח מאד מחמץ שלא יחמיץ את דעתו ח\"ו במחשבות רעות כנ\"ל שזהו בחי' חמץ שהוא סטרא דמותא ואז כשנשמרין מחמץ דהיינו ממחשבות רעות שהם מטמטמין את המוח ח\"ו וכשנשמרין מהם אז זוכין לבחי' רעמים ומפשיטין עקמימיות שלבלב וזוכין לשמחה וכו' כנ\"כ. וע\"כ בתחילת התקרבות ישראל לאביהם שבשמים דהיינטו בפסח צריכין ליזהר מאד ממשזהו חמץ ועיקר איסור חמץ הוא בלחם שהם ה' מיני דגן כי הלחם סועד הלב כשרז\"ל פתא סעדא דלבא כ\"ש (תהלים קד) ולחם לבב אנוש יסעד כי על הלחם יחיה האדם ועיקר החיות היא החכמה והשכל ומוח כ\"ש (קהלת ז) החכמה תחיה את בעליה וע\"כ עיקר חיות האדם שמקבל ע\"י אכילתו ועיקר ע\"י הלחם שהוא עיקר האכילה. עיקר החיות הוא המוחין והדעת שנמשכין ע\"י האכילה בבחי' אכלו רעים. שהם תרין רעין דלא מתפרשין שהם המוין שנמשכין ע\"י האכילה שהם עיקר החיות שמקבלין ע\"י האכילה. וזהו עיקר סעידת הלב שמקבלין ע\"י האכילה כי כשהמוחין בשלימות דהיינו ע\"י אכילה דקדושה כנ\"ל. עי\"ז זוכין שנפש עקמימיות שבלב וזוכין לישרת לב. וזהו עיקר החיות והתענוג של הלב כשנתפשט מעקמימיות וזוכה לשמחה בבחי' ולישרי לב שמחה. וזהו בחי' אכילה דקדושה בבחי' (קהלת ח): אין טוב באדם כ\"א לאכול ולשתות ולשמוח ולראות טוב וכו' כי כשזוכין לאכילה דקדושה בחי' אכילת מצה אז זוכין ע\"י אכילה כזו לשמחה בחי' לאכול ולשתות ולשמוח. כי ע\"י מצה זוכין לבחי' רעמים שעי\"ז נפשט עקמימיות שבלב שעי\"ז זוכין לשמחה כנ\"ל וע\"כ ישראל עם קדוש צריכין שיהי' אכילתם תמיד בכל השנה בבחי' מצה שהוא אכילה דקדושה וכשרז\"ל לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן. ומן הוא בחי' מצה כ\"ש רז\"ל (קדושין ל\"ח) עוגה, דהיניו מצה שהוציאו ישראל ממצרים טעמו בה טעם מן כי ישראל צריכין לקיים את התורה ועיקר קים התורה והמצוות בשלימות היא השמחה של המצוה כמובאבכתבי האריז\"ל ועיקר השלימות היא השמחה של המצוה וכש\"ש תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה בטוב לבב וכו'. וכמבואר בדברי רבינו ז\"ל בהתורה הנ\"ל ובכמה מקומות. ועיקר השמחה של מצוה הוא כשזוכין לשמחה הנ\"ל המבוארת במאמר הנ\"ל שיהי' לו שמחה מהמצוה בעצמה וכו' כנ\"ל. וזה השמחה א\"א לזכות כ\"א ע\"י מצה שהוא בחי' מן שעי\"ז זוכין לרעמים ומפשיטין עקמימיות הלב וזוכין לישרת לב ואז זוכין לשמחה של מצוה הנ\"ל. וע\"כ לא ניתנה התורה כ\"א לאוכלי המן שהוא בחי' מצה שהואתיקון המוחין בקדושה גדולה שעי\"ז דייקא זוכין לשמחה כנ\"ל דהיינו לקיים המצוה בשמחה שזהו עיקר קבלת התורה כנ\"ל שזהו בחי' השמחה של שבועות כמו שמצינו שהיו הצדיקים הרעשונים שמחים מאד בשבועות שהוא קבלתה התורה כי עיקר קבלת התורה היא השמחה של מצוה. כ\"ש ושמחת עולם על ראשם שזהו נאמר על שני הכתרים שזכו ישראל בשעת קבלת התורה כשאמרו נעשה ונשמע (שבת פ\"ח) וע\"כ צריכין ישראל שתהיה אכילתם תמיד בבחי' מצה בבחי' מן כנ\"ל דהיינו לקדש את אכילתם מאד. באופן שנזכה ע\"י האכילה למוחין קדושים וזכים. שזהו בחי' מצה כי אנו אוכלים מצה ממש שבעת ימי הפסח שהוא אסוותא שעי\"ז אנו מקדשין את מוחינו ודעתינו שזהו עיקר הקדושה ואז כשכבר קבלנו הרפואה של המוחין בפסח אז אנו יכולין לאכול אח\"כ גם חמץ כ\"ש בזוהר היינו שע\"י הרפואה של מצה שאוכלין בפסח זוכין לקדש את המוחין כ\"כ. עד שאח\"כ אפילו כשאוכלי ןחמץ הוא גם כן בקדושה גדולה עד שאנו יכולין לזכות למוחין זכין גם על ידי אכילת חמץת שאוכלין בכל השנה כולה. כי אנו יכולין להפוך מחמץ למצה מחית לה' וכו'. וזהו בחי' כל הקדושות שיש בפת שיש בהם עשר קדושות כשרז\"ל כי צרעיכין לקדש את הלחם מאד כדי שיהי' בבחי' מצה בבחי' מוחין דקדושה כדי שיסעוד הלב דהיינו שיזכו עי\"ז לטןוב לבב לישרת לב בבחי' ויאכל וישת וייטב לבו כי עשר קדושות שבפת זה בחי' קדושת המוחין שהם נקראין קודש כידוע כי שם עיקר הקדושה. והקדושה הואבחי' יו\"ד כידוע כי אין קדושה בפחות מעשרה וזהו בחי' מה שהזהירו רז\"ל להטעים ה' דהמוציא כדי להוציא הלחם מבחי' חמץ לבחי' מצה מחית לה' כי אנו צריכין תמיד שתהי' אכילתנו בבחי' מצה כנ\"ל. כדי שנזכה עי\"ז לבחי' רעמים שהם מפשיטין עקמימיות שבלב שעי\"ז זוכין לשמחה של מצוה כנ\"ל. וזהו בחי' (יואל ב') ואכלתם אכול ושבוע והללתם את שם ה' אלקיכם אשר עשה עמכם להפילא. להפליא שזהו בחי' רעמים שהם נפלאות תמים דעים כ\"ש (איוב ל\"ז) ירעם אל בקולו נפלאו. וזהו ואכלתם אכול ושבוע והללתם וכו' היינו שתהי' אכילתכם בקדושה בבחי' צדקי אוכל לשובע נפשו. וזהו אכול ושבוע ואז והלתתם וכו' היינ ושתזכו עי\"ז להלל את ה' היינו לתפלה בכוונה שהיא בחי' רעמים. וזהו להפליא כי רעמים הם בחי' נפלאות וכו' כי כשהאכילה בקדושה בבחי' מצה זוכין עי\"ז לתפלה בכוונה שהיא בחי' רעמים כי עיקר הרעמים הם ע\"י ביחי' מצה כנ\"ל:",
      "en": "This is the aspect of the mitzvah of milah on the eighth [day] — for [the law requires] that the infant must first pass through the days of arla [foreskin / the seven days of uncircumcision], and only afterward, on the eighth day, is he circumcised. This question — the heretics' question from the Midrash: why was man not created already circumcised? — is indeed clarified in the aforementioned discourse. For it is impossible to conquer Eretz Yisrael [the Land of Israel] except through the power of the asara ma'amoros [the ten utterances] that are hidden within the world, within each and every thing — within which are hidden the aseres ha'dibbros [the Ten Commandments], which is the aspect of the Torah hane'elemes [the hidden, concealed Torah], which is the aspect of chessed chinam [free, unconditional lovingkindness] that was sustaining the world prior to the giving of the Torah, etc. For through the ten utterances with which Hashem blessed be He created the world — as it is written: \"In the beginning G-d created...\" etc. — through this [knowledge] one goes and conquers the Land of Israel. As our Sages of blessed memory said: Rabbi Yitzchak said — the Torah need not have begun [its text] except from \"This month shall be for you\" [ Exodus 12:2 ], which is the first commandment [addressed to Israel]. And why did it begin with \"In the beginning\" [Bereishis]? — so that if the nations of the world should say: \"You are robbers! [ listim ]\" — for you conquered the lands of the seven nations — they [Israel] answer them: He created it [the earth]; in His will He gave it to them, and in His will He took it from them and gave it to us [ Rashi, Genesis 1:1 ]. See all this carefully and well in the aforementioned discourse."
    },
    {
      "index": 7,
      "he": "אות ג וע\"כ כשנותנין מים בעיסה צריכין ליתן חלה לכהן כי עיקר קדושת המוחין בחי' מצה בחי' רעמים זוכין ע\"י החסד שהוא בחי' כהן בחי' יין בבחי' שב לימיני כי עיקר התגלות על ידי החסד כנ\"ל. בבחי' מסטרא דימינא מוחא חוורא ככספא כנ\"ל. וע\"כ ע\"י החלה שנותנין לכהן מן העיסה עי\"ז ממשיכןי בחי' חסדים בחי' ימין שהוא בחי' כהן כ\"ש בקפיטול הנ\"ל אתה כהן לעולם היינו אברהם איש החסד שהוא ימין הוא בחי' כהן ועלין נאמר שב לימיני הנ\"ל שעי\"ז עיקר ההתוהוות בחי' הרעמים כנ\"ל. ועי\"ז מתגברים מוציאין את העיסה מסטרא דמותא מבחי' חמץ וזוכין שתהי' בבחי' מצה בבחי' רעמים שמשם עיקר גידול הלחם כ\"ש (תהלים ק\"ד) מקול רעמך יחפזון וכו' להוציא לחם מן הארץ. וע\"כ עיקר החלה הוא כשנעשית העיסה דהיניו כשנותנין בה מים שאז באה לכלל חימוץ ואז צריכין לקש העיסה ע\"י החלה לכהן שעי\"ז מתגברין ע\"י בחי'ימין ומעלין מחמץ למצה כנ\"ל:",
      "en": "And through this [understanding] they [Israel, and every Jew individually] sustain themselves in a time of peshitus [ peshitus = simplicity / spiritual nakedness / a state of suspension from Torah-learning and prayer] — when they are forced to desist from Torah [study and service] — they sustain themselves through the Torah hane'elemes [the hidden Torah], which is the aspect of the chessed chinam that was sustaining the world prior to the giving of the Torah, etc. See there. And at the end [of the discourse] it concludes that even in she'ol tachti'yos [the nethermost abyss / the lowest spiritual depths] one can sustain oneself and restore one's vitality — for there is no despair whatsoever in the world, and however low one may be, one can revive oneself, etc. And all this is connected to what was stated above. For through this chessed chinam — which is the Torah hane'elemes that sustains the world prior to the giving of the Torah — through this it is possible to revive all the peshutim of the world [the simple / common folk, whom they call prostakis — \"simple people\" in the vernacular]. And even those sunk in she'ol tachti'yos can be revived by the vitality of the Torah, so that they should not despair at all under any circumstance whatsoever. And all of this [comes] through the power of this chessed chinam , which is the Torah hane'elemes . And understand these matters well. And this is the aspect of the path to the Land of Israel [ ha'derech le'Eretz Yisrael ] as mentioned — for in truth it is impossible to conquer the Land of Israel except through this [power], through the aspect of the Torah hane'elemes , which is the aspect of chessed chinam etc., as mentioned."
    },
    {
      "index": 9,
      "he": "אות ד וע\"כ נוהגין לדקדק לאפות לחם על שבת כדי להפריש חלה. וכ\"ש בשו\"ע שאפי' הוכלין פת עכו\"ם אופין לחם לשבת כדי להפריש חלה כש\"ש בא\"ח סי' רמ\"ב. וכן כל הלחם של שבת קורין אותו חלה. כי עיקר הפרשת החלה הוא כדי לזכות לקדושת שבת שהוא שמחת המצוה הנ\"ל שמרגישין העוה\"ב שהוא שבת בהמצוה בעצמה. שזהו בחי' שבת בחי' זכריהו מאחד בשבת וכו' ושמחה זו זוכין ע\"ש בחי' מצה ע\"י בחי' רעמים כנ\"ל. שזה זוכין ע\"י בחי' ימין שהוא בחי' החלה שנותנין לכהן כנ\"ל. וע\"כ צריכין לדקדק ביותר לקיים מצות חלה בלחם של שבת כנ\"ל. וזה בחי' אכילה של שבת שהוא מצוה גדולה כי אכילת שבת הוא אכילה דקדשוה בחי' מן כש\"ש בש\"ע. שעושין באכילת שבת זכר למן שהי' כמונח בקופסא שזהו בחי' שתי המפות שהלחם של שבת נתון ביניהם וכו'. כי בשבת שהוא בחי' עוה\"ה שמרגישין בעה\"ז כשזוכין לקבל שבת כראוי ואז מצוה גדולה לאכול כי אז האכילה בקדשוה בבחי' מן בבחי' מצה. בחי' למען תמוצו והתענגתם בחי' עונג שבת. כ\"ש רבינו ז\"ל במ\"א (בסי' נ\"ז) וע\"י אכילה כזו זוכין לשמחה של מצוה. שזהו עיקר עונג שבת שמרגישין תענוג ושמחת העוה\"ב שהוא בחי' שבת בעוה\"ז כנ\"ל. וזהו לאכול ולשתות ולשמוח שזהו נאמר על שבתות וימים טובים כמובא במדרש כי אז האכילה בקדושה שעי\"ז זוכין לשמחה היינו לשמחה של מצוה להרגיש העוה\"ב בהמצוה בעצמה שזהו בחי' שבת כנ\"ל:",
      "en": "For from the fundamental principle of the law [ me'ikara d'dina ], a question presents itself: why did Hashem blessed be He first give the Land of Israel into the hand of Cana'an, and only afterward give it to Israel? And why did He not give it to Israel immediately?! This question has been addressed in other works, but the answer is explained well according to the aforementioned discourse."
    },
    {
      "index": 11,
      "he": "אות ה וזה בחי' לחם משנה שאוכלין בשבת זהו בחי' משנה תורה שהוא בחי' לכן בארצם משנה יירשו.שזהו בחי' לא תירא לביתה משלג כיכל ביתה לבוש שנים. ודרז\"ל לבוש שניים שהתורה כופלת דבריה בכל המצות. כ,שש השבת תשיב העניק תעניק נתון תתן פתח תפתח וכו' היינו שהתורה כופלת דבירה ברוב המצות ללמד שעיקר קיום המצות יהי' בשביל לעשות מצוה אחרת בשכר מצוה זאת כ\"ש ששכר מצוה מצוה. שזהו עיקר שלימות קיום המצות בשמחה כנ\"ל. וזהו בחי' לבוש שנים בחי' פתוח תפתחוכו' היינו שעיקר מצות הצדקה יהי' כדי שיזכה ליתן עוד צדקה וכמ וכן בכל המצות. וזהו בחי' משנה תורה בחי' לבוש שנים הנ\"ל. וזהו לכן בארצם היינו גם בזהו העולם בארץ הזאת משנה יירשו שנזכה גם בזההעולם לשכר עוה\"ב שהוא בחי' משנה בח'י משנה תורה. דהיינו שנזכה לעשות כל המצוות בשבילהמשנה בחי' לבוש שנים הנ\"ל היינו כדי שנזכה לשנות ולכפול עוד לקיים מצוה שניה בשכר מצוה זאת בבחי' ששכר מצוה מצוה כנ\"ל. וזהו בחי'לחם משנה של שבת שמקיימין ע\"י האכיהל של שבת דייקא. כעי ע\"י האכילה של שבת זוכין לישרת לב כנ\"ל. שעי\"ז זוכין לשמחה בבחי' לאכול ולשתות ולשמוח. ועיקר השמחה הוא בבחי' לחם משנה בחי' משנה תורה בחי' לבוש שנים הנ\"ל. שהוא בחי' ששכר מצוה מצוה כנ\"ל:",
      "en": "For the fact that the Land of Israel was first in the hand of Cana'an and afterward given to Israel — this is itself [analogous to] the fact that for twenty-six generations the world was sustained without the Torah, and only afterward was the Torah given. And this too is a great wonder: why did Hashem blessed be He not give the Torah immediately at the moment of the creation of the world? — for in truth, there is no vitality for the world whatsoever without the Torah, and the primary sustenance of the world is only through the Torah, as our Sages of blessed memory said regarding the letter ה of the word ha-shishi [the sixth, referring to the sixth of Sivan, the day the Torah was given]: \"they all hang in suspension until the sixth day of Sivan, on which the Torah was given\" [ Shabbos 88a ]. And as it is written: \"If not for My covenant by day and by night, I would not have established the laws of heaven and earth\" [ Jeremiah 33:25 ]."
    },
    {
      "index": 12,
      "he": "וזהו בחי' אכילת מן שהוא בחי' מצה כנ\"ל. שעי\"ז זוכין לעשות המצוה בשמחה בשביל לעשות מצוה אחרת ומרגישין העוה\"ב בהמצוה בעצמה עד שאין מבקשין שום שכר עוה\"ב בשכר המצוה כנ\"ל וזהו בחי' מן בחי' כי לא ידעו מה הוא שהוא בחי' תכלית הידיעה אשר לא נדע. כי שמחה זאת א\"א לזכות כ\"א כשמבטלין עצמו מכל וכל. עד שאין יודעין מעצמו כלל ומגיעין לבחי' תכלית הידיעה אשר לא נדעשזהו בחי' כי לא ידעו מה הוא. ואז אין רוצין שום שכר עוה\"ב כלל:",
      "en": "And if so — since in truth there is no sustenance, no standing, and no vitality for the world except through the holy Torah — how could the world have existed even a single day without the Torah? And why did He not give the Torah immediately in the very first hour that the world was created?"
    },
    {
      "index": 13,
      "he": "וזהו בחי' מצה שהוציאו ישראל ממצרים שהוא בחי' מן כנ\"ל. וזוה ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עוגות מצו תכי לא חמץ כי גורשו ממצרים וכו' וגם צדה לא עשו להם. מצות זה בחי' מחוות כ\"ש רז\"ל ע\"פ ושמרתם את המצו. א\"ת המצות אלא המצוות כדרך שאין מחמיצין את המצה כך אין מחמיצין את המצוה וכו'. וזהו וגם צדה לא עשו להם שזכו לקיים המצות בשמחה ולא בשביל שכר עוה\"ב שהוא בחי' צדה שמכינין לעצמן ע\"י המצות צדה לדרך כל הארץ כשרז,ל אורחא רחקיא וזוודא קלילא ואע\"פ שהוא טוב מאד. ואשרי מי שזוכה לזה להכין לעצמו צדה לדרך רחוק מאד מאד כזה. אבל אין זה תכלי תהשלימות. כי עיקר השלימות הוא כשזוכין לשמור את המצות בבחי' מצה. בבחי' וגם צדה לא עשו להם שאין מכין לעצמו שום צידה בשעה שעוסק במצות כי אינו מכוון לשום שכר עוה,ב בשעת קיום המצוה רק עיקר שמחתו ותענוגו הוא המצוה בעצמה כנ\"ל. וע\"כ למדו רז\"ל זריזות של המצוות ממצות כנ\"ל. כדרך שאין מחמיצין את המצה כך אין מחמיצין את המצוה ומצוה הבאה לידך אל תחמיצנה רק עשה אותה מיד. כי זריזות המצוה בשלימות הוא ראק כשזוכין לבחי' מצה בשלימות דהיינו לקדושת המוחין שעיז\"ז זוכין לשמחה הנ\"ל שאין רוצין שום שכר עוה\"ב רק שמחתו מהמצוה בעצמה ואז בוודאי אין מחמיצין את המצוה רק עושין אותה בזריזות גדול מאד מאד מאחר שכל שמחתו ותענוגו הוא רק מהמצוה בעצמה והוא מצפה תמיד שיזכהו הש\"י לעשות מצוה. וע\"כ כשבאה לידו בודאי הוא עושה אותה בזריזות גדול מאד וזהו שסמך התנא ששכר מצוה מצוה לאזהרת הזריזות של המצוה. כש\"ש שם והוי רץ למצוה קלה כבחמורה ובורח מן העבירה שמצוה גוררת מצוה וכו' ששכר מצוה מצוה וכו' כי עיקר הזריזות הוא עי\"ז שזוכין לשמחה הנ\"ל שהוא בחי' ששכר מצוה מצוה. שעי\"ז זוכין לקיים המצוה בזריזות גדול בבחי' הוי רץ למצוה קלה כנ\"ל. וכמבואר בדברי רבינו ז\"ל במ\"א כי הזריזות הוא בחי' שמחה היפך העצלות והעצבות שהם ג\"כ בחי' אחת. וזהו ויאפו את הבצק עוגות מצות. מצות זה בחי' זריזות המצוה בחי' הוי רץ למצוה קלה וכו' כנ\"ל כדרך שאין מחמיצין את המצה וכו' כנ\"ל. כי גורשו ממצרים זהו בחי'ובורח מן העבירה כי מצרים הוא בחי' מדור הקליפות. בחי' עבירות שמשם צריכין לברוח ולהתגרש בזריזות גדול בבחי' כי גורשו ממצרים בחי' ובורח מן העבירה כנ\"ל. זוהו ולא יכלו להתמהמה היינו זריזות גדלו שזכו לברוח מן העבירה ולוץ למצוה שהוא בחי' מצה בזריזות גדול. וכל זה מחמת שזכו לשמחה הנ\"ל שהוא בחי' וגם צדה לא עשו להם. שזהו בחי' ששכר מצוה מצוה וכו'. כי לא הכינו להם שום צדה לדרך דהיינו שכר עוה\"ב. כי עיקר העוה\"ב שלהם היא המצוה בעצמה בבחי' ששכר מצוה מצוה כנ\"ל. נמצא שכל המשנה הנ\"ל הוי רץ וכו' מפורשת בפסוק הנ\"ל:",
      "en": "But in truth, all of this was for our good. For Hashem blessed be He \"devises plans so that no outcast be banished from Him\" [ II Samuel 14:14 ]. For had He given the Torah immediately at the time of the creation of the world — and there would have been no sustenance for the world without Torah-observance — then immediately when a person would transgress, G-d forbid, the words of the Torah, neither he nor the entire world could have survived even one hour, and the world would have been destroyed, G-d forbid — immediately when any one person would transgress anything of the Torah. For there is no sustenance for the world without the Torah. And it is impossible that there not be found at least one person who transgresses something of the Torah — for \"there is no righteous person on earth who does good and does not sin\" [ Ecclesiastes 7:20 ]. For necessarily there must be bechirah [free will] — for without free will there is no reward and punishment, and the commandments of the Torah have no relevance. And since there is free will, for the sake of reward and punishment, it is certainly possible that a person might transgress something of the Torah. And if so — had the Torah been given immediately, with no sustenance for the world without Torah-observance — then immediately when anyone transgressed even the slightest thing, G-d forbid, of the Torah, the world would have been destroyed, G-d forbid."
    },
    {
      "index": 15,
      "he": "אות ו וזהו בח'י נעשה ונשמע שזכו ישראל בשעת קבלת התורה שזכו לקבל קיםו עשיית המצות בשביל לשמוע עוד מצוה אחרת בבחי' נעשה ונשמע שנעשה מוה זו כדי לזכות לשמוע ולעשות עוד מצוה אחרת בשכר מצוה זאת. כי המצוה השניה שמצפין לקיימה הוא בבחי' נמשע. כי נשמע הוא תשוקה ודביקות כמבואר בדברי רבינו ז\"ל במ\"א. היינו המצוה השניה שעדיין לא זכו לקיממה שמצפין לקיימה בשר מצוה זאת, הוא בחינת נמשע. וזהו נעשה ונשמע בחינת ששכר מצוה מצוה שזהו עיקר השמחה כנ\"ל. ועל כן נעשה ונשמע נקרא שמחה. כשרז\"ל על פסוק ושמחת עולם על ראשם שהוא בחי' הכתרים של נעשה ונשמע כי עיקר השמחה הוא כשזוכין לקיים המצוה בבחי' נעשה ונשמע שיעשה מצוה זאת כדי לעשות מצוה אחרת בבחי' ששכר מצוה מצוה כנ\"ל. שזהו עיקר קבלת התורה כנ\"ל:",
      "en": "For this reason it was a great kindness [ tovah gedolah ] that the world existed for twenty-six generations without the Torah, sustained by chessed chinam alone — which is the Torah hane'elemes as mentioned. And through this, Hashem blessed be He showed us that even though the primary purpose of the creation of the world was only for the sake of the Torah — as it is written: \"In the beginning [ Bereishis ]\" — for the sake of the Torah and for the sake of Israel who are called \"first\" [ reishis ] etc. [ Rashi, Genesis 1:1 ] — nevertheless, in His mercy He was able to sustain the world for twenty-six generations without the Torah."
    }
  ]
}