Segment 3
אות א ע"פ התורה תפלה לחבקוק (בסי' י"ט): כי כל הדברים קודם שאוכלם ונהנה מהם צריך להגביהם להם חיות מן הקדושה ואז המאכל ראוי לאכילת ישרלאת. כי מקודם היה לו חיות מבחי' עץ הדעת שעל ידו נפלו כל הדברים בין הקליפות. וע"כ צריך לברך קודם כל דבר שרוצים ליהנות ממנו. כי ע"י הברכה שמברכין ומודים להש"י שברא אותו הדבר. עי"ז מעלין אותו הדגבר ומרימין אותו למעלה לשרשו שבקדושה וממשיכין לו חיות משם כי ע" יהדיבור של הברכה שואמרין למשל בורא פרי העץ. עי"ז כאלו נברא הדבר מחדש כי עתה נתתקן ונמשך לו חיות מן הקדושה ונמצא שבוראו עתה מחדש ממש. וכמובא לעיל בה' נדרים (הלכה א'):
For the Torah and the Land of Israel and the mitzvah of milah — which is the tikun habris [the rectification of the covenant] — are all one. For it is impossible to merit the Land of Israel except through the mitzvah of milah , which is the tikun habris — as it is written: "And He cut a covenant with him to give the land of the Cana'ani" etc. [ Nehemiah 9:8 ]. And as is written in Yehoshua: "And this is the thing that Yehoshua circumcised them" [ Joshua 5:4 ] — and Rashi explains: through speech he circumcised them [i.e., through words he urged them]. He said to them: "Do you think you can inherit the land while you are uncircumcised?!" etc.
Segment 4
וזה בחי' תרומה ומעשר. ומעשר מן המעשר שהוא ג"כ תרומה. ולכאורה הדבר תמוה מאחר שמצוה להפריש עוד תרומה שניה. דהיינו מעשר מן המעשר הי' ראוי להפריש הכל בבת אחת. כי הלא אין שום הפרש וחילוק בין התרומה ראשונה לאחרונה כי שניהם לכהן ושניהם קדושים בקדושה אחת כדין תרומה. אך ע"פ מה דאיתא בדברי רבינו נ"י במאמר ויהי נא פי שנים (בסי' ס"ו) שיש ב' רוחו רוח לעילא ורוח לתתא ובתחילה שניה םאחד ואז הוא בחי' קודם הבריאה ואח"כ צריך להוציא מכח אל הפועל ואזי נתחלקים לבחי' ב' הרוחות הנ"ל. ולהוציא מכח אל הפועל הוא ע"י הדיבור וכו' ע"ש. וזה בחי' תרומה לכהן ומעשר ללוי. ומעשר מן המעשר שהוא תרומה שניה ג"כ לכהן. כי תרומה הראשונה אין לה שיעור כיהיא בבחי' רוח דלעילא שהוא בבחי' חכמה. כי כולם בחכמה עשית כי הוא בחי' יו"ד ראשונה שהוא בחי' מחשבה שבמוח היינו בחי' חכמה שהוא נקרא קודש. וע"כ אין לה שיעור כי שם בתחלת המשחבה שהוא בחי' כח בחי' רוח דלעילא הנ"ל עדיין אין שם שיעור ומדה כלל. רק היא נטלת מאומד ומחשבה כי היא בבחי' מחשבה שבמוח בחי' כח כנ"ל. כי כל המדות והשיעורים הם רק אחר הבריאה והרוח דלעילא הוא בבחי' קודם הבראיה כנ"ל. והתרומה שניה שהיא מעשר מן המעשר היא בחי' רוח דלתתא שהוא בחי' פועל ששם המדות והשיעורין. וע"כ היא מעשר מן המעשר כי החיות דלתתא הוא רק חלק ממאה בחי' מעשר מן המעשר. בסוד חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום כמובא. וע"כ צריכין להפריש מקודם המעשר. כי המעשר הואבחי' מלכות פה בחי' הדיבור שהוא בחי' מעשר מן המחשבה מבחי' רוח דלעילא והוא ניתן ללוי שהוא בבחי' הדיבור בבחי' וגבורתך ידברו שהוא סטרא דלוי כידוע. שהלוים הם בבחי' גבורות וע"י הדיבור מוציאין מכח אל הפועל. דהיינו ע,שי המעשר ללוי שהוא בחי' דיבור עי"ז מוציאין מכח אל הפועל ואזי נמשך הרוח דלתתא שהוא בבחי' פועל. וזה בחי' מעשר מן המעשר שהוא ג"כ תרומה שהוא בחי' רוח דללתא כנ"ל. וכן מרומז ג"כ בדברי רבינו במ"א (בסי' נ"א) שהלוי היא בחי' הממוצע בין קודם הבריאה לאחר הבריאה כמובא במאמר אר"ע כשתגיע לאבני ששי טהור וכו' ע"ש. וע"כ נקרא בשם לוי לשון התחברות כ"ש הפעם ילוה אישי אלי היינו שהוא בחי' הדיבור המחבר רוח דלעילא ורוח דלתתא. כי הוא ממוצע בין שניהם וכלול משניהם וכמובא בדברי רבינו נ"י (בסי' י"א) שהדיבגור נקרא ציפרתא דקאי וכו' דרישי' מטי עד צית שמיא וקרסולי' במיא למטה כי הדיבור כלול מלמעלה ומלמטה. כי הוא מוציא מכח אל הפועל ששזה עקיר הבריאה כ"ש שם. וע"כ נקרא הדיגור הקדוש של בחי' לה"ק פי שנים. כ"ש רבינו (בסי' י"ט) בבחי' ויהי נא פי שנים ברוחך כ"ש שם כי הוא פי שנים ממש כי כלול משני הרוחות הנ"ל כנ"ל. וע"כ נתנו חכמים שיעור לתרומה ראשונה תרי ממאה כי הרוח דלעילא כלול מב' הרוחות כי זהכלל שהעליון כלול מהתחתון כי ההשתלשלות מראשית מהחשבה שהוא בחינת רוח דלעילא עד סוף המעשה שהוא הרוח דלתתא הוא עד בחי' מאה בבחי' א"ת מה אלא מאה שזה בחי' מאה ברכות כנ"ל שזה בחי' מעשר מן המעשר שהוא חלק ממאה כנ"ל. וע"כ הרוח דלעילא שהוא כלול מב' הרוחות הוא פי שנים כתחתון היינו תרי ממאה כי הוא כלול משניהם כנ"ל. ובאמת מעיקר הדין מדאורייתא אין לתרומה ראשונה שום שיעור כי שם למעלה מן השיעור והמדמה כנ"ל. רק חכמים נתנו לו שיעור ע"ש סופו. כי סופו להשתלשל עד למטה עד סוף המעשה. כי סוף מעשה במחשבה תחלה כמובא שם במאמר ויהי נא פי שנים הנ"ל ע"ש וע"כ שני התרומות לכהן. כי הכהן הוא בבחי' חכמה כמובא שמשם הוא בחי' ב' הרוחות בבחי' כולם בחכמה עשית. וע"י אלו המתנות הנ"ל. עי"ז מרימין ומעלין התבואה ומתקניןאותה כאו בוראין אותה מחדש כי ממשיכין לה החיות מן הקדושה מתחלת המחשבה עד סוף המעשה כנ"ל. ואזי התבואה נתקדשה בקדושת שלימות לה"ק שהוא בחי' פי שנים שעל ידו נברא העולם וכל אשר בה. וע"כ מפרישין אח"כ מעשר שני זה בחי' שלימות לה"ק ע"י תרגום. כי המעשר שני הוא בבחי' תרגום שהוא סמוך אל הקדושה ונאכל לזרים. והוא ממוצע בין מתנות הכונה שהם קודש לגמרי. ובין שאר התבואה הנאכלת לזרים. ועיקר מצותו הוא רק להעלותו לירושלים עיר הקודש. שהיא בחי' מלכות פה בחי' לשון הקודש ולאוכלו שם. שעי"ז עולה הטוב שבתרגום ללה"ק והרע נכנע ואזי הותרה התבואה באכילה לישראל. כי נכנע הרעעל ידי בחי' שלימות לה"ק ע"י התרגום כנ"ל. ע' לעיל בה' ערלה (הלכה א') שם מבואר קצת יותר בחי' מעשר שני. כי הוא בחי' נטע רבעי שהוא בחי' לשון תרגום המשלים לשון הקודש על ידי שנאכל בירושלים כנ"ל:
And this is the aspect of the seven days of arla that pass over the infant before he is circumcised — this is the aspect of the seven nations [ shiva amamin ] in whose hand the Land of Israel was [situated] first, and afterward it was given to Israel after they [had been] circumcised. And this is [the meaning of]: "And He cut a covenant with him to give the land of the Cana'ani, the Chittite, and the Emori" etc. — and [the Torah] counts all seven nations, whom Israel expelled through the tikun habris — [the covenant] that is the aspect of milah given on the eighth [day], when the seven days of arla are removed from the infant, and the chessed that is revealed at the puma d'amma [the opening / tip of the male member] — which chessed had been sealed and hidden [during] the seven days of arla as mentioned — is now revealed through the milah . And through this the Land of Israel is conquered — for it is all one, as mentioned.