Section 12

אות א כהנים ולווים וישראל מותרים לבא זה בזה והולד הולך אחר הזכר, ודין זה הוא מהמשנה קידושין פרק ג' וזה לשון המשנה: כל מקום שיש קידושין ואין עבירה הולד הולך אחר הזכר ואיזה זו כהנת לויה וישראלית וכולי, וכל מקום שיש קדושין ויש עבירה הולד הולך אחר הפגום וכולי:

על פי התורה אמצעיתא דעלמא בסימן כ"ד עיין שם, והכלל שעל ידי עשיית המצוה בשמחה, מעלין הקדושה מהקליפות בבחינת קטורת, ועל ידי זה זוכין לעלות מעלה מעלה עד שממשיכין ברכות השכל ומתקנין המסדר והמיישב של השכל שהוא בחינת כתר וכולי, ועל ידי זה זוכין להשגת ט' היכלין שהם למעלה מנפשין רוחין ונשמתין שהם בחינת השגת אור האין סוף בבחינת מטי ולא מטי, שעיקר ההשגה על ידי הרדיפה דמחשבה ועל ידי המעכב שהוא המסדר והמיישב שהוא בחינת כתר, שכל זה נתתקן על ידי עשיית המצוה בשמחה עיין שם כל זה היטב:

אות ב וזה עיקר התכלית של האדם שבא לעולם הזה בשביל זה כדי להכיר אותו יתברך שהוא על ידי בחינת הנ"ל, על ידי שיעשה המצוות בשמחה עד שיזכה שתרדוף מחשבתו להשיג האור אין סוף עד שישיגו בבחינת הנ"ל על ידי הרדיפה והמעכב, שעל ידי זה עיקר השגת אורות הצחצחות הנ"ל שהם תכלית הידיעה תכלית הטוב הנצחי אשרי הזוכה לזה. וזה עיקר המצוה להעמיד בנים בעולם כדי להמשיך המוחין מדור לדור, כי מוח הבן ממוח האב כדי שיזכה שירדוף מוחו להשיג אורות הצחצחות הנ"ל, ומחמת שאי אפשר להשיג אורות הנ"ל כי אם על ידי הרדיפה והמעכב, על כן אי אפשר להמשיך ההולדה כי אם על ידי חיבור איש ואשה כמו שכתוב: לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו. כי איש ואשה נמשכין בשרשן העליון משני הבחינת הנ"ל שהם בחינת הרדיפה והמעכב, כי האיש הוא בבחינת המוחין, והאשה נמשכת מבחינת צמצום ודין כידוע שזה נמשך בשרשו מבחינת המעכב הנ"ל, שאף על פי כן שלמעלה בשרשו זה המעכב הוא אור צח כי הוא המסדר והמיישב את המוחין, אף על פי כן מאחר שהוא בחינת מעכב את המוחין משתלשל ממנו בחינת צמצום שמשם אחיזת האשה כידוע. ועל כן למטה נאחזין בה הדינים ביותר ומשם נשתלשל אחיזת הקליפות והסטרא אחרא שנאחז בה ביותר מחמת שנמשכת מבחינת צמצום המוחין שמשם אחיזת הדינים כידוע, אבל למעלה בשרשה נמשכת מבחינת גבוה מאד שהיא בחינת המסדר והמיישב את המוחין שהוא בחינת כתר. וזה בחינת אשת חיל עטרת בעלה, עטרת דייקא בחינת כתר הנ"ל, כי אי אפשר להשיג שום השגה ובפרט להוליד המוחין כי אם על ידי תיקון המסדר והמיישב כנ"ל, ומחמת שאי אפשר להשיג אורות הנ"ל כי אם על ידי שיכנוס בהיכלי התמורות למקום הקליפות להעלות משם הקדושה בבחינת קטורת וכולי, כמו שכתוב בהתורה הנ"ל על מאמר רז"ל אמרו ליה מי יימר עיין שם, על כן שם עיקר המלחמה והנסיון בתאוה זאת. וזה בחינת גודל החיוב לשמח חתן וכלה כמו שאמרו רז"ל:, וזה בחינת מה שאמרו רז"ל: מי שאין לו בנים ישמח אשתו בדבר מצוה, כי עיקר עליית הקדושה מהקליפות הוא על ידי השמחה שעל ידי זה זוכה להשיג אורות הנ"ל על ידי התיקון הרדיפה והמעכב שמשם שורש איש ואשה כנ"ל:

אות ג וזה בחינת כהן לוי וישראל שהם חבל הקדושה, כי העיקר הוא הכהן שהוא מקודש מכל ישראל. כי הכהן היה עוסק בעבודת הקרבנות וקטורת שעל ידי זה מבררין הקדושה מהקליפות, ועולין מעלה מעלה עד שזוכין לבחינת ברכות המבוארין שם שהם בחינת ברכת כהנים, בחינת וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם כמו שכתוב שם דהיינו ברכת השכל, ואז רודפין המוחין להשיג אור האין סוף. אבל צריכין שגם הלוי יהיה נלוה אליו לשרתו, כי עיקר תקון המעכב הנ"ל הוא על ידי בחינת הלוי שהוא בחינת צמצום ודין כידוע שהוא בחינת המעכב כנ"ל, ועל כן היה הלוי עוסק בשיר בשעת העבודה כי שיר משמאלא כמו שכתוב בזוהר הקדוש, שמאל הוא בחינת צמצום בחינת המעכב הנ"ל. וזה בחינת ועבד הלוי הוא שהוא בחינת כתר כמובן בזוהר הקדוש, כי הלוי בבחינת המעכב הנ"ל שהוא בחינת כתר, ומחמת שעיקר התיקון הנ"ל הוא על ידי שמחת המצוות, על כן היו ישראל במעמדן שהיו עוסקים בתורה בשעת העבודה, כי התורה בחינת שמחה כמו שכתוב: פקודי ה' ישרים משמחי לב שעל ידי זה עיקר עליית הקדושה מהקליפות, שזה עיקר תיקון עבודת הקרבנות שהיה עוסק בהם הכהן וכנ"ל:

אות ד ועל כן כהנים לווים וישראלים כלולים ומקושרים זה בזה, וכל אחד צריך לחבירו כי דייקא על ידי שלשתם נשלם חבל הקדושה וזוכין להשגת אורות הנ"ל וכנ"ל. ועל כן כהנים ולווים וישראלים מותרים לבא זה בזה, כי חיבור הקדוש של איש ואשה שהוא בשרשו בחינת כלליות הרדיפה והמעכב להשיג אור האין סוף כנ"ל שזה זוכין על ידי שמחה דקדושה בחינת שמחת חתן וכלה כנ"ל, זהו בעצמו בחינת כלליות כהן לוי וישראל. כי כהן בבחינת הרדיפה של המוחין שהוא בחינת ברכת השכל, והלוי בבחינת המעכב, והישראל בבחינת השמחה של התורה והמצוות וכנ"ל, והכל נכלל יחד בשעת העבודה שעל ידי זה נמשך השגת האור אין סוף שמשם הולדות המוחין, שמשם כל ההולדות דקדושה וכנ"ל. ועל כן הולד הולך אחר הזכר, כי אף על פי שהאשה יראת ה' גבוה בשרשה מאד, כי נמשכת מבחינת כתר בבחינת אשת חיל עטרת בעלה כנ"ל, אף על פי כן עיקר ההולדה הוא הולדת המוחין לגלות ידיעת אלקותו בעולם שזה נמשך על ידי הזכר דייקא שהוא בבחינת רדיפת המוחין הנ"ל, ועל כן הולד הולך אחריו, וכל זה במקום שיש קדושין ואין עבירה, כי כשאין עבירה בהזווג אף על פי שלאו כל אחד זוכה שיקדש את עצמו כל כך עד שיזכה על ידי זווגו להשגת אורות הנ"ל, אף על פי כן מאחר שאין על כל פנים עבירה בזווגו יוכל להתתקן הכל על ידי ההולדה שיוליד בנים, ומקיים בזה מצוות התורה. כי על ידי הולדת הבנים מדור לדור נמשכין המוחין בכל דור ודור, עד שיכולין הבנים לזכות להשגת אורות הנ"ל:

אות ה אבל כשיש עבירה אז הולד הולך אחר הפגום, כי תיכף כשיש עבירה גמורה בהזווג, אזי מתגברין היכלי התמורות שמשם התעוררות הזווג מחמת שצריכין לירד לשם לברר הקדושה משם, שמחמת זה יש מלחמה גדולה בענין זה, וכשאין עבירה על כל פנים אזי מתגברת כח המצוה שצוה השם יתברך להוליד בנים, ונמשכין מוחין קדושים על ידי ההולדה, ואז הולד הולך אחר הזכר שממנו עיקר המשכת המוחין כנ"ל. אבל כשיש עבירה, אזי מתגברין היכלי התמורות וממשיכין הולד אחר הפגום, כי הם אורבין תמיד על זה להמשיך הפגום ח"ו, השם יתברך יצילינו:

אות ו וזה בחינת קידושי כסף שהאשה מתקדשת בכסף, כי הממון והעשירות בשרשו גבוה מאד כמובן בדברי אדומו"ר ז"ל, כי הוא נמשך בשרשו מבחינת הנ"ל מבחינת הט' היכלין הנ"ל שנעשו על ידי הרדיפה והמעכב כנ"ל, כי כל מה שנאמר בהתורה הזאת שעולין והולכין מעלה מעלה עד שזוכין להשיג הט' היכלין הנ"ל, כל זה הוא סוד כוונות התפילה. שכלל הכוונות הוא עליית העולמות שמלכות תעלה מן הקליפות ותלביש את נה"י, ונה"י תעלה לחג"ת וכולי כמבואר בכוונות, ומי שזוכה לעסוק בתיקון זה עיקר השלימות הוא כשעולה מעלה מעלה עד שמחשבתו רודפת להשיג אור האין סוף, שתהיה הרדיפה בבחינת רצוא ושוב. ועל כן עיקר התיקון על ידי המסדר והמישב שהוא המעכב את המוחין מרדיפתם שהוא בחינת כתר, כי בלא תיקון זה היתה הרדיפה בלי מעכב, והיה נשאר שם, והיה מתבטל במציאות. והשם יתברך חפץ בקיום העולם, על כן עיקר השלימות על ידי הרדיפה והמעכב וכנ"ל, ועיקר שלימות התיקון הוא כשזוכה לחזור ולהמשיך משם כל ההשפעות טובות שזהו בחינת ירידת השפע שממשיכין אחר התפילה בשעת אמירת אשרי ובא לציון. כי בשעת תפילת י"ח זוכין לבחינת השגת אור הנ"ל, אבל צריך להיות בבחינת רצוא ושוב כנ"ל, ואזי כשהוא בבחינת ושוב הוא ממשיך משם כל ההשפעות טובות שמשם כל הממון והעשירות. ועיקר צינור השפע שתוכל לירד למטה הוא על ידי בחינת המעכב, על כן שם מתחיל האור להצטייר, ואף על פי ששם אין שייך ציור כלל, אף על פי כן מאחר שהוא בבחינת מעכב מתחיל האור להצטמצם קצת עד שעל ידי זה יש כח למטה שיצטייר בבחינת שפע ממש, עד שנמשך משם הממון והעשירות. וזה בחינת עטרת חכמים עשרם, כי העשירות נמשך מבחינת עטרה בחינת כתר שהוא בחינת המסדר והמיישב והמעכב את המוחין בשעת רדיפתם וכנ"ל, וזה עטרת חכמים דייקא, כי דייקא החכמים אמתיים שזוכין למוחין הנ"ל שהם עיקר החכמה האמתית עד שמוחם רודף אחר השגות הנ"ל, אצלם דייקא העשירות מבחינת כתר ועטרה, כי הם ממשיכין העשירות משם מבחינת כתר שהוא המעכב שעל ידי זה עיקר תיקון המוחין כנ"ל, אבל אצל אחרים יש שהעשירות שלו נמשך מהיכלי התמורות שהם ממשיכין לפעמים השפע אצלם כשאין זוכים לתקן תיקונים הנ"ל כראוי. ועל כן האשה מתקדשת בכסף, כי הכסף שהוא שפע העשירות נמשך בשרשו משם מבחינת כתר שמשם שרשה כנ"ל. וזה שכתב אדומו"ר ז"ל שהעשירות הוא בחינה אחת עם האשה והוא חיותה, ובו תלויים הבנים כמבואר בהתורה של איסור גזילה עיין שם היטב כנ"ל. כי העשירות שהוא ירידת השפע נמשך למטה על ידי בחינת המסדר והמישב, שעל ידי זה רדיפות המוחין הוא בבחינת רצוא ושוב, ועל ידי זה ממשיך שפע משם ומצטיירת שתוכל לירד למטה כנ"ל, ושם שורש חיות האשה שנמשכת מבחינת צמצום ששרשו מבחינת המעכב כנ"ל, ועל ידי זה עיקר הולדת הבנים שהם הולדות המוחין שצריכין כשנכללין שם שיהיה בבחינת רצוא ושוב, עד שיחזור וימשיך המוחין למטה שמשם הולדות הבנים שנמשכין ממוח האב כדי שיגלו אלקותו בעולם מדור לדור, בבחינת דור לדור ישבח מעשיך. כי מחמת שבשרשם נמשכין ממקום גבוה מאד מאד מבחינת הט' היכלין הנ"ל, על כן הם דייקא יכולין להודיע ולגלות אלקותו בעולם. וזה וגבורותיך יגידו, וגבורותיך דייקא דהיינו בחינת המעכב והמסדר שהוא שורש הגבורות הקדושות, שעל ידי זה דייקא ישבח להגיד ולפרסם אלקותו למטה לכל באי עולם. ועל כן קטורת מעשרת, כי עיקר עליית העולמות בבחינת הנ"ל הוא על ידי בחינת קטורת ישמח לב כנ"ל, ועל כן מעשרת, כי משם כל העשירות שהישא בחינת ירידת השפע אחר תפילת י"ח וכנ"ל:

אות ז וזה שנצטוו על מלאכת המשכן אחר מעשה העגל, וכל מעשה המשכן היה על ידי העשירות שהם זהב וכסף ונחושת וכולי. כי עיקר חטא העגל היה על ידי התגברות היכלי התמורות שהתגברו על ידי שינקו מהעשירות כמו שכתוב: ודי זהב_ בשביל זהב שהשפעת להם, והתגברו כל כך עד שבאו לידי עבודה זרה ממש שם עיקר ההמרה רחמנא ליצלן בחינת ההימיר גוי אלקים וכולי, וכל זה נמשך מחמת שהשטן התגרה בהם והכניס בדעתם לחקור בענין השגות הנ"ל ולעמוד עליהם להבינם בדעתם, ובזה פגמו מאד עד שבאו לידי עבודה זרה. כי באמת אסור לחקור שם כלל, כי לא מתדבקין ולא ידעין וכולי, וזה שדקדק אדומו"ר ז"ל בהתורה הנ"ל שגם שם צריכין אמונה הן בבחינת ברכת השכל שהוא בחינת רדיפות המוחין, הן בבחינת המסדר והמיישב שגם שם צריכין אמונה בבחינת אמן מופלא כמו שכתוב שם. כי אורות אלו אי אפשר להשיג כי אם כשמצרף אמונה להשכל, ואז דייקא יכול להשיגם בבחינת מטי ולא מטי, אבל אסור לעמוד ולחקור שם כי במופלא ממך אל תדרוש וכולי, כי לא מתדבקין ולא ידעין ולית מאן דקיימא בהו כמבואר היטב בלשון הזוהר הקדוש שמביא שם. וזה בחינת הפגם שפגמו ישראל בתחילה קודם מתן תורה כשלא היה להם מים, כמו שכתוב שם: ועל נסותם את ה' לאמר היש ה' בקרבינו אם אין ואיתא בזוהר הקדוש שהפגם שלהם היה שחקרו אם בחינת יש הוא בקרבם אם בחינת אין עיין שם, היינו כנ"ל שעיקר הפגם שלהם היה מה שרצו לעמוד ולהבין השגות הנ"ל שהם כלולים מיש ואין יחד, אבל אי אפשר לעמוד עליהם כי משיגין ט' היכלין שנראה כאלו הוא בחינת יש מאחר שהם בחינת ט' היכלין, ואף על פי כן לא מתדבקין ולא ידעין שזהו בחינת אין. ומי שיש לו אמונה חזקה ואינו נכנס לחקור בזה כלל הוא זוכה להתענג על ה' ולחזות בנועם זיוו דיקא על ידי זה, על ידי רדיפת המחשבה והמעכב אשרי לו, אבל תיכף כשרוצה לחקור בזה נכשל בזה מאד כי יוכל לבא לידי פירוד ח"ו שבא על ידי היכלי התמורות שהם הסטרא אחרא דשרייא בחיבורא וסיים בפרודא, דהיינו שמפריד בין יש ואין עד שנסתפקו היש ה' בקרבינו אם אין. כי באמת הכל אחד רק שאי אפשר להבין ולחקור בזה כלל כנ"ל. ועל כן באו לזה בעת שהיה צריכין למים שהוא המשכת השפע שנמשך מבחינת השגות הנ"ל, ומחמת שראו שנתעכב השפע מלירד להם, על ידי זה התחילו ליכנוס בנסיון הנ"ל בחינת על נסותם את ה' היש וכולי אם אין וכנ"ל:

וזה בחינת חטא העגל שאמרו: כי זה משה האיש לא ידענו מה היה לו שטעו ואמרו שמשה נסתלק ונשאר למעלה, כי נכלל באין. ועל כן אמרו: קום עשה לנו אלקים מזהב ועשירות, כי רצו להמשיך בחינת המעכב בעצמו עליהם מאחר שכל ההשפעות נמשך על ידו, על כן פגמו ועשו פירוד בין בחינת המעכב שמשם כל העשירות, ובין בחינת הרדיפה, ולא רצו שתרדוף מחשבתם למעלה למעלה להשיג השגות הנ"ל בבחינת מטי ולא מטי, רק רצו שימשיכו עליהם אלקותו בבחינת ישות ממש שזהו הטעות כל העובדי עבודה זרה שבדורות הקודמים, וכל זה מחמת תאוות עולם הזה. כי לעלות ולהכלל שם בבחינת הט' היכלין הנ"ל צריכין לשבר כל התאוות ולהעלות הקדושה מהיכלי התמורות, והם רצו לילך אחר תאוותיהם, ורצו להפריד שפע העשירות שנמשך על ידי המעכב הנ"ל ולעשות ממנו אלקות ממש ח"ו. ועל כן באו אל אהרן, מחמת שאהרן היה מסוגל לכהונה שכל עבודת הקרבנות וקטורת על ידו שעל ידי זה דייקא זוכין להשגת ט' היכלין הנ"ל, שמשם ממשיכין כל ההשפעות על ידי שנצטיירה בבחינת המעכב הנ"ל, והם פגמו ורצו לעשות הפירוד על ידו דייקא ח"ו, ועל כן היה עיקר התיקון על ידי מעשה המשכן שבא מהעשירות של ישראל, ואז דייקא נתכהן אהרן בכהונה ונצטוה על מעשה הקרבנות וקטרת שעל ידי זה נתתקן הכל על ידי שהחזירו העשירות אל הקדושה לשרשו למעלה, ועשו ממנו משכן ששם עסק אהרן במעשה הקרבנות וקטרת שעל ידי זה העלה הקדושה מהיכלי התמורות, עד שעלה מעלה מעלה, עד שזכה להשגות אורות הנ"ל כתיקונה בבחינת מטי ולא מטי שעל ידי זה נתתקן כל הפגמים הנ"ל שהיו בהיפך מזה:

אות ח ונדב ואביהו שהיו צדיקים נוראים, אבל הם פגמו להיפך שרצו רק לעלות למעלה למעלה בלי מעכב כלל, ועל כן הקריבו קטרת שלא בזמנו ונכנסו בלי רשות. וכל הפגם שלהם היה שלא תיקנו המעכב שהוא המסדר והמיישב שזהו בחינת בקרבתם לפני ה' וימותו, שנתקרבו יותר מהראוי מחמת שלא תקנו המסדר והמיישב, ועל כן הוזהר אהרן ואל יבא בכל עת אל הקודש וכולי, ועל כן היה הפגם שלהם בגין דלא אנסיבו כמו שכתוב בזוהר הקדוש. כי האשה נמשכת מבחינת המסדר והמיישב הנ"ל, ועל כן צריך הכהן שיהיה נשוי כמו שכתוב בזהר, ובפרט הכהן הגדול ביום הכפורים שהיה אסור לעסוק בעבודה כשלא היה נשוי, כי אי אפשר לתקן המסדר והמיישב כי אם כשהוא נשוי אשה שהיא נמשכת משם כנ"ל:

אות ט וזה בחינת איזהו עשיר השמח בחלקו, כי עיקר תיקון העשירות בקדושה הוא על ידי השמחה דייקא, כי דייקא על ידי השמחה מעלין הקדושה מהקליפות עד שזוכין לעלות ולתקן כל התיקונים הנ"ל, עד שמשיגין אורות הנ"ל על ידי בחינת הרדיפה והמעכב שמשם הוא ירידת השפע שהוא בחינת עשירות כנ"ל: