Segment 2
אות א ע"פ המאמר אחוי לן מנא דלא שויא לחבלה וכו' ע"ש כל המאמר בליקוטי הראשון (סי' כה). והכלל כי כל אדם צריך לשבר את המדמה שהוא תאוות הבהמיטות ולעלות אל השכל. וכשזוכה לשכל צריך להוציא מתיקות שכלו מכח אל הפועל. ואח"כ צריך להשתדל לזכות לשכל הנקנה. כי יש שכל בכח ושכל הפועל ושכל הנקנה. דהיינו מה שאדם יודע הרבה דברים בידיעה אחת וכו'. ועיקר קיומו של אדם לאחר יתתו אינו אלא שכל הנקנה. וזה השארותיו לאחר מיתה וכו'. ודע שבכל עולם ועולם ובכל מדריגה ודמריגה יש שם דמיונות אלו וכו. וכשאדם נעתק ממדריגה למדריגה אז צריך לו לילך דרך אלו הדמיונות כדי להגיע אל הקדושה וכו' ע"ש. ואי אפשר להכניע הקליפות והדמיונות וכו' שבכל מדריגה אלא ע"י התגלות גדולת הבורא ית' וכו'. שנתגלה ע"י צדקה שנותנין לעני הגון שעי"ז נתגלין הגוונין עילאין שיש בכסף וזהב וכו'. כי מקום הגוונין אינן אלא אצל איש הישראלי כי מקום הגוונין אינן אלא אצל איש הישראלי בבחי' ישראל אשר בך אתפאר. וע"י צדקה שנותן מממונו כל ממונו ונתגלין הגוונין ומאירין. נמצא הכלל שע"י ממון דקדושה. דהיינו ממון ישראלי היינו כשזוכין לתקן ולקדש ממונו ע"י צדקה שנותנין לעניים הגונים, ע"י ממון זה נתגלין הגוונין עילאין שהם גדולת הבורא. ועי"ז זוכין לשבר הקליפות והדמיונות שבכל מדריגה ומדריגה. וזוכין לצאת בכל פעם מן המדמה ולעלות אל השכל וכו' כנ"ל:
And all the souls of Yisroel have their root in the Torah, as is known. And therefore the root of all the souls, above, is in the aspect of thousands — and there all the souls are one. But when they are drawn below, it is impossible to draw them except through dividing thousands into hundreds. And then each and every soul is drawn below to its place, to the body that pertains to it.
Segment 4
אות ב וזה בחי' טוב תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עון וכו'. (אבות פ"ב). כי התורה הוא השכל דקדושה כי עיקר החכמה והשכל הוא התורה הקדושה הנקראת ראשית חכמה (תהלים קיא) ראשית דעת (משלי א') אבל א"א לזכות לתורה שהוא השכל דקדושה כ"א כשמשברין תחילה המדמה והקליפה הקודמת לפירי בכל דרגא ודרגא כנ"ל. וזה א"א כ"א על ידי הגוונין המאירין בכסף וזה ב וכו' כנ"ל. וזהו בחי' דרך ארץ שהוא מו"מ. כי עיקר המו"מ דקדושה צריך שיהי' בכוונה זו שיכוון שיזכה ע"י מו"מ זה להרויח ממון כדי שיוכל לעשות ממנו צדקה. ולהחזיק ידי ת"ח ועניים הגונים כדי שיתגלה גדולת הבורא ע"י ממונו ע"י הגוונין שיאירו בהם כנ"ל. כדח שיזכה עי"ז לעלות מדרגא לדרגא כנ"ל. כי כ"א מישראל א"א לו להיות עומד על מדריגה אחת ובהכרח צריך שיעלה בכל פעם ממדריגה למדריגה. ובכל פעם שרוצה לעלות ממדריגה למדריגה אזי מתגברין בכל פעם הקליפות והדמיונות שבכל מדריגה כנ"ל וצריך להכניע אותם ע"י הארת הגוונין זשבממון דקדושה. ע"כ צריך לעסוק גם בדרך ארץ דהיינו מו"מ כדי שיזכה להאיר הגוונין שיש בכסף וזהב כדי שיזכה עי"ז לשבר הקליפה הקודמת לפירי ואז ידכה לתורה. שהוא השכל דקדושה כנ"ל. וזהו תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עון. כי התורה הוא השכל דקדושה שהוא היפך המדמה שהם תאוות הבהמיות שמשם כל העוונות ר"ל אבל צריכין לזה דרך ארץ שהוא מו"מ שעי"ז מגלין הגוונין שיש בכסף וזהב שעיקר הכנעת המדמה שהוא בחי' עון הוא עי"ז כנ"ל. וזהו שיגיעת שניהם משכחת עון כנ"ל:
And the entire service of a person is to draw upon himself the light from above to below, from the aspect of thousands to hundreds, in the aspect of "do not read mah [what] but rather mai'ah [a hundred]" (Menachos 43b) . For the light of the thousands is, for us, in the aspect of mah [what/unknowable], for it is impossible to grasp it. But through a person's service — in particular through prayers, which are the aspect of blessings and thanksgivings, the aspect of a hundred blessings each day (Menachos 43b) — through this one draws the light of the thousands to the aspect of hundreds, and one joins the alef with mah and it becomes mai'ah [a hundred].
Segment 6
אות ג וזה בחי' קבלת התורה אחר יציאת מצרים כי יציאת מצרים הוא בחי' שבירת המדמה שהוא בחי' מצרים ופרעה. שהם בחי' כח המדמה שהוא כח בטל שזהו בחי' פרעה כ"ש למה תפריעו את העם וכו' כפי' רבינו ז,ל במ"א (סי' סד) וע"כ כשיצאו ממצרים זכו לרכוש גדול והש,י הזהיר על זה את משה מאד. כ"ש דבר נא באזני העם וישאלו וכו' כלי כסף וכלי זהב ושמלות וכו' כי הכסף וזהב והעשירות הגדול שבא ליד ישראל בשעת יציא תמצרים, עי"ז היה עיקר הגאולה שהיא שבירת המדמה שזה עיקר הגואלה לשבר המדמה שהואבחי' גלות פרעה ומצרים ולזכות אל השכל שהוא בחי' קבלת התורה שבשביל זה יצאו ממצרים כ"ש בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה. נמצא שיציאת מצרים הוא בחי' שבירת המדמה, ולזכות אל השכל שהוא קבלת התורה כנ"ל. ע"כ הזהירם הש"י שישאלו כלי כסף וכלי זהב וכו' כדי שיבא הממון אל הקדושה כדי להאיר הגוונין עלאין שיש בכסף וזהב. המאירין אצל איש הישראלי דייקא שעי"ז עיקר שבירת המדמה שהוא בחי' יציאת מצרים כנ"ל. ואז זכו אח"כ אל קבלת התורה שהיא השכל דקדושה. והשכל יש בו שלש בחי' שהם שכל בכח ושכל בפועל ושכל הנקנה כנ"ל. וזהו בחי' שתורה משולשת בכל הבחינות כשרז"ל (שבת פח) בריך רחמנא דיהיב לן אוריין תליתאה על יד תליתאה וכו' כי התורה כלולה מג' בחי' הנ"ל שהם בחי' שכל בכח ושכל בפועל ושכל הנקנה שהם בח'י חכמה בינה ודעת. כי חכמה הוא בחי' שכל בכח כידוע. כי חכמה היא בחי' כח השכל לבד קודם שמתחיל להבתונן דבר בשכלו. וע"כ נקרא חכמה שהוא בחי' כ"ח מה. היינו שכל בכח שנקרא מ"ה כי עדיין אין בו שום תפיסה. ובינה הוא שכל בפועל. דהיינו מה שמתבונן בחכמתו ומוציא מתיקון שכלו מכח אל הפועל. ומבין דברמתוך דבר. אבל אע"פ שכבר התחיל לעיין ולהתבונן בשכלו ולהבין דבר מתוך דבר אל לא השיג תכלית מבוקשו מה שראה לפועל בשכלו. ואח"כ כשזוכה ומשיג תכלית מבוקשומה שראה לפעול בשכלו. ואח"כ כשזוכה ומשיג תכלית מבוקשו זה בחי' שכל הנקנה שזהו בחי' דעת. כי דעת הוא השכל הנולד ע"י החכמה והבינה. דהיינו מה שהשיג וידע דב ר על מכונו ע"י תבונות שכלו. וזה בחי' אוריין תליתאה שהם מקרא משנה תלמוד. כי מקרא הוא בחי' שכל בכח. כי שם במקרא אין רואין תבונות השכל. רק שם השכל בכח. וצריכין להוציא השכל מכח אל הפועל וזה בחי' משנה ששם מפורשין כל ההלכות היוצאין מן המקרא. אבל עדיין אין יודעין משם גמר ההלכה. עד שזוכין לתלמוד ששם מפלפלין עד שמקרבין שמעתתא אליבא דהלכתא. עד שזוכין לידע גמר הפסק דין איך להתנהג ולקיים מצות התורה שזהו בחי' שכל הנקנה. שזהו עיקר הקיום וההשארה של האדם לאחר מיתתו. דהיינו כשזוכה להתבונן בשכלו עד שיזכה לידע ולהשיג דבר על מכונו. דהיינו שידע עצה טובה איך להתנהג בעבודת ה'. כי אל המדרש עיקר אלה המעשה. דהיינו מה שזוכין ע"י תבונת שכלו להבין והלשיג איזה עובדא טובה איך לעשות ולהתנהג בעבודת ה' שזהו עיקר קיום השכל. וזהו עיקר ההשארה של האדם לאחר מיתתו כשזוכה שנשאר ממנו עצמות טובות ודרכים ישירים עלבודת ה' וכנ"ל:
And all of this is in order to reveal His truth, Yisborach , until even those who are very distant — who are the sparks placed very low — know Him. For through the contractions and vessels that are made through the aspect of the division of thousands into hundreds, through this one draws the light of truth gradually until one can make known even to all the distant ones His G-dliness and His sovereignty. And through this one subdues and burns away the falsehood and reveals and clarifies the truth from amidst the falsehood, as above.
Segment 8
אות ד וזה בחי' לעולם ישלש אדם מעותיו שליש בידו שליש בפרקמטיא שליש בקרקע (כשרז"ל ב"מ מ"ב) כי ע"י ממון דקדושה של איש הישראלי זוכין לשבר המדמה ולעלות אל השכל שכלול מג' בחינות שה םשכל בכח ושכל בפועל ושכל הנקנה כנ"ל. וע"כ צריך לשלש מעותיו כנגד שלש בחינות שיש בשכל כנ"ל שזוכין ע,י הממון דקדושה כנ"ל. כי שליש בידו דהיינו מה שיש בידו מעות בעין זה כנגד השכל בכח. כי הממו ןבעצמו אין בו שום פועלה עדיין כי א"א לאכול את הממון ולא להתכסות בו רק הוא בחי' כח. כי הכסף יענה את הכל שכל דבר יענה את הכל שכל דבר יכולין לקנות ע"י הממון וזה כנגד בחי' שכל בכח. ושליש במטלטלין זהו בחי' שכל בפועל כי שם כבר יצא מכח אל הפועל. כי במטלטלין יש בהם פעולות צרכי האדם שיכולין לעשות בהם. ושליש בקרקע זה בחי' שכל הנקנה שהוא עיקר קיום והשארה של האדם לאחר מיתתו שזהו בחי' קרקעות שנקראים נכסים שיש להם אחריות על שם שהם מתקיימים אחריו של אדם. שזהו בחי' שכל הנקנה שהוא עיקר השארתו של אדם לאחר מיתתו. כמו הקרקעות שהם עיקר הנחלה וההשארה של האדם. וכ לאיש ישראל צריך להשתדל שיזכה שיהיה כל ממונו ממון דקדושה, באופן שיזכה ע"י קדושת ממונו להכניע המדמה ולעלות אל השכל שכלול משלש בחי' כנ"ל. ע"כ הזיהרו רז"ל שישלש אדם את מעותיו שליש בידו וכו'. כנגד שלש בחי' שיש בשכל כי הוא צריך שיהי' ממונו בקדושה כ"כ ולהרבות בצדקה עד שיהיה ממונו בבחי' השכל ממש. שהוא משושל בג' בחינות הנ"ל כי ע"י ממונו שבקדושה זוכה לשלש בחי' של השכל כנ"ל:
And likewise, the more one burns away and nullifies the falsehood and elevates the truth from amidst the falsehood — through this one can make vessels to draw the light downward in the aspect of the division of thousands into hundreds. For this depends upon that, and as is explained in the [Kabbalistic] writings: it is impossible to give birth to and draw down the mochin [intellectual lights], which are the light of the knowledge of His truth, Yisborach , except through clarifying and elevating the sparks from the depths of the k'lipos , in the aspect of ha'ala'as mayin nukvin [the raising of feminine waters] . And likewise the reverse: it is impossible to elevate the sparks except through drawing upon them the light from above etc. And therefore in truth there are many exertions in many aspects before one merits this.
Segment 10
אות ה וע"כ עיקר סמיכה של הבעל חוב הוא על קרקעות. ואין האפותקי חל כ"א על קרקעות אע"פ שעיקר הפרעון של הבע"ח הוא במעות דייקא. כמבואר בפוסקים. אבל עיקר סמיכתו של הבע"ח הואעל קרקעות שעליהם עיקר השיעבוד והסמיכה. כי כל ההלוואות והחובות הם נמשכים ע"י התגברות המדמה ח"ו שהוא כח הבהמיות שמשם נמשכין החובות וההלוואות שהם בחי' עבדים בחי' עבד לוה לאיש מלוה, ועבדות הוא בחי' בהמיות שהוא כח המדמה כשרז"ל שעבדים הם עם הדומה לחמור. כ"ש שבו לכם פה עם החמור וכו'. וע"כ עיקר פרעון החוב ע"י כסף דייקא כי לבטל ולסלק החוב הוא דייקא ע"י ממון. שהוא בחי' גוונין עילאין שעי"ז מכניעין המדמה שמשם כל החובו כנ"ל. אבל אעפ"כ עיקר סמיכה של הבע"ח הוא על קרקעות שהם בחי' שכל הנקנה. כי כל זמן שאין זוכין לשכל הנקנה דקדושה א"א לסמוך על השכל כי עדיין יכולין הקליפות ח"ו להתאחז בו ולקלקל השכל הזה. וע"כ הכספים שהם בבחי' שכל בכח צריכין שמירה יתירה כ"ש וצרת הכסף בידך כשרז"ל. כי עיקר הקיום והשמירה מן הקליפות והדמינות הוא כשזוכין לשכל הנקנה דהיינו לזכות להשיג איזה עובדה על ידי השכל שזהו עיקר השכל כי לא המדרש עיקר אל המעשה. כ"ש (תהלים קיא) ראשית חכמה יראת ה' שעיקר החכמה לזכות על ידה ליראת ה' כ"ש אז תבין יראת ה' (משלי ב) שעיקר ההתבוננות הוא לזכות ליראת ה' שהוא בחי' שכל הנקנה שהוא בחי' מעשים טובים כ"ש ראשית חכמה יראת ה' שכל טוב לכל עושיהם ללומדיהם לא נאמר אלא לעושיהם כשרז"ל כי עיקר הטוב והמתיקול של השכל הוא כשבא לידי מעשה. כי עיקר הלימוד דקדושה הוא ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים וכשרז"ל (שבת ל"א) והיה אמונת עתיך חוסן וכו' שהם ששה סדריט משנה. ואעפ"כ אי איכא יראת ה' היא אוצרו אין ואי לא לאל כי עיקר האוצר והשמירה והקיום וההשארה של השכל הוא היראה שהוא בחי' קיום התורה במעשה כי הכל תלוי ביראה. כ"ש מה ה' אלקיך שואל מעמחך כי א םליראה כוו' לשמור את מצות ה' וכו' כי יראה הואבחי' שכל הנקנה שהוא בחי' יעקב שנקרא יראה כשרז"ל כי שכל בכח ושכל בפועל ושכל הנקנה שהם בחי' חכמה בינה ודעת כנ"ל הם בחי' תלת אבהן שהם אברהם יצחק ויעקב כנודע. וכל זמן שלא בא השכל לידי מעשה שהוא בחי' שכל הנקנה עדיין בו אחיזה לחיצונים ח"ו. וצריכין שמירה גדולה מהם וע"כ אברהם יצא ממנו ישמעאל ויצחק יצא ממנו עשו. כי הם בבחי' שכל בכח ושכל בפועל ששם עדיין יש להם אחיזה אבל יעקב הוא בחי' שכל הנקנה בחי' דעת בחי' יראה שהוא עיקר קיומן וכללותן של האבות כ"ש באברהם כי ביצחק יקרא לך זרע ולא כל יצחק כשרז"ל כי עיקר ההשארה והקיום של האבות שהם בחי' השכל הואבחי' יעקב שהוא בחי' יראה שהיא בח'י כלליות התורה שנקראת ע"ש יעקב. כ"ש (דברים ל"ג) תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב:
It emerges that above, the totality of the souls is in the aspect of thousands, and below they are divided, each one to his place, in the aspect of hundreds. And therefore in every census of the Children of Yisroel there were thousands and hundreds, both in the total and in the details. Go and examine and you will find in the Book of B'midbar [Numbers]: for in the total count there were six hundred thousand and three thousand and five hundred and fifty. And likewise in the count of each degel [banner/camp] there were thousands and hundreds. And likewise in the count of each shaivet [tribe] there were thousands and hundreds. Examine there, in each tribe and each banner and the total count. And likewise in the count of the Levites, both in the total and in the details — in all of them there were thousands and hundreds. This indicates that the souls of Yisroel are drawn below through drawing the light from thousands to hundreds, as above.
Segment 11
וע"כ קרקעות שהם בבחי' שכל הנקנה הם נכסים שיש להם אחריות שעליהם עיקר הסמיכה של הבע"ח שיסולק מחובו ועליהם חל האפותקי שהוא אפה תהא קאי. כי עיקר הקיום הוא על בחי' שכל הנקנה שהוא בחי' קרקעות כנ"ל:
And the more Yisroel join together, the more power they have to be included in the aspect of the thousands, which is their supernal root, and to draw the light from there below in the aspect of the division of thousands into hundreds. For since they are many and there is among them diversity of opinions — which derives from the aspect of the division of the light into hundreds (for above there is no diversity, for there everything is one) — therefore, since they are many, which is the aspect of diversity of opinions that derives from the aspect of the division of the light into hundreds, as above, when they gather and are included together in a matter of holiness, they have even greater power to be included in their root in the aspect of thousands, and to draw the light below in the aspect of hundreds. For they have the power to divide the light, because they are many, as above.
Segment 13
אות ו ע"כ אחר מעשה העגל נצטוו על מלאכת המשכן. כי הדבר תמוה מאד איך באו ישראל ידי עון זה אחר קבלת התורה שזכו אז למדריגה גבוה ועליונהמאדמאד. להשגת נובאה פנים בפנים וכו' ואיך יבואו אח"כ לידי חטא כזה. אך הוא ע"פ הנ"ל כי בכל פעם שצריכין לעלות מדרגא לדרגא מתגבר מחדש המדמה שהם הקליפות וכו' ולפעמים כשאין האדם זוכה להתגבר לשבר מחדש כל הקליפות והדמיונות וכו' יוכל לפול מאד ח"ו בעת שצריך לעלות למדריגה הב'. וע"כ ארז"ל אל תאמין בעצמך עד יום מותך וכו' ומזה נמשך שישראל באו לידי מכשול זה בסוף הארבעים יום שהיו צריכין לעלות למדריגה גבוה יותר ויותר ולא השתדלו לשבר מחדש את הכח המדמה עד שנכשלו. ואז כשנתרצה הש"י למשה צוהו על מלאכת המכן דהיינו שגילה הש"י למשה העצה איך לזכות לשבר הקליפות והדמיונות שבכל מדריגה ומדריגה שהוא ע"י מלאכת המשכן. שהוא בחי' צדקה נדבת לב שעי"ז מאירין הגוונין עילאין שיש בכסף וזה ב וכו'. שזהו עיקר בחי' מלאכת המשכן. ששם היו מאירין כל הגוונין הקדושים. שזהו בחי' י"ג דברים שנאמרו במלאכת המשכן שהם זה ב וכסף ונחשת ותכלת וארגמן וכו' שהם כלליות כל הגוונין הקדושים שכלם היו מאיריטן ע"י מלאכת המשכן ע"י המדקה ונדבת לב של כל אחד מישראל ועי"ז זוכין לשבר הקליפות שבכל דרגא ודרגא וע"כ הי' המשכן הולך עמהם במדבר ממקום למקום. כי בכל פעם היו צריכין לטהר מקום חדש מקליפות כפי המדריגה שהיו צריכים לעלות בכל פעם. שזהו בחי' מסעי בני ישרא לבמדבר ארבעים שנה כי באלו המסעות של ישראל כלולים כל העליות של כל ישראל בכל הדורות מדרגא לדרגא שבכל עליה ועלי' שבכל דרגאצריכין לגלות הגוונין שעי"ז מטהרין את המקום והמדריגה מן הקליפות וכו' שהו בחי' הקמת המשכן שהיו מקימין אותו בכל פעם בכל מסע ומסע כדי להאיר הגוונין עילאין שהיו מאירין במשכן שעי"ז מטהרין כל המדריגות שזהו בחי' מסעי בני ישראל כנ"ל:
Hilchos Aidus 4 — Part 2
Segment 14
וע"כ כל המו"מ שעושין בקדושה הוא בבחי' מלאכת המשכן כ"ש רז"ל (בלק"ת סי'
And therefore every matter of holiness is not said with fewer than ten. For a thousand is ten times a hundred. And when there are ten together, and each one is in the aspect of a hundred — for he is obligated to bless a hundred blessings each day, in the aspect of "do not read mah but rather mai'ah " — and when ten of Yisroel gather together, they are included in the aspect of a thousand, which is ten times a hundred, and they draw the light from thousands to hundreds, as above — which is the essential drawing-down of holiness.
Segment 16
אות ד כי כשעושין מו"מ בקדושה אזי מאירין הגוונין בהממון של המו"מ שזהו בחי' מלאכת המשכן ששם היו מאירין הגוונין שעי"ז מכניעין ומשברין המניעות והדמיונות שבכל מדריגה ומדריגה וכו' כנ"ל. שזהו בחי' טוב תורה עם דרך ארץ וכו' כנ"ל:
And therefore testimony requires no fewer than two. For when they are two, they have the power to divide the thousands into hundreds — since they are two, whose minds are distinct from one another, and they are included together to testify truthful testimony. Through this they have the power to draw the light from their root, from the aspect of thousands, to the aspect of hundreds, as above — through which is the essential revelation of truth from amidst falsehood, which is the aspect of the revival of the dead, as above. But when he is one, he does not have the power for this, for he does not have the power to divide the light into hundreds since he is one alone.
Segment 17
שייך לעיל. וע"כ נסמכה קבלת התורה לפרשת משפטים מלפני' ומלאחריה כמובא במדרש פ' יתרו כי ע"י המשפט שעושין בין אדם לחבירו שלא יגזול ולא יעשוק אחד את חבירו. עי"ז נתתקן הממון אוזי הממון בקדושה. ומאירין בו הגוונין שאינם מאירין כ,א בממון ישראל שהןוא ממון כשר ע"פ דת ומשפט. שאףין בו גזל ועושק ועלה. וע"כ המשפט הוא בחי' צדקה. כ"ש (תהלים צט) משפט וצדקה ביעקב וכו'.כי משפט וצדקה הם בחי' אחת. שעל ידם נתתקן הממון דקדושה ומאירין בו הגוונין שעי"ז זוכין לשבר המדמה ולעלות אל השכל שהוא בחי' קבלת התורה כנ"ל וע"כ נסמך קבלת התורה לפרשת ואתה תחזה וכו' ושפטו אתהעם וכו' ולפ' משפטים כנ"ל:
And this is: "There is one and there is no second etc. — this too is vanity. Two are better than one, for if they fall, the one will raise" etc. (Ecclesiastes 4:8–10) . For one alone is in the aspect of the people of Yericho who used to "wrap the Sh'ma" against the will of the Sages — who did not say "Baruch Shem K'vod Malchuso L'olam Va'ed" — which is the aspect of the second witness. For through both of them, specifically , one divides thousands into hundreds and reveals the truth from amidst the falsehood and elevates the holiness from the fallen places, in the aspect of "two are better" etc. — "for if they fall, the one will raise" etc., as above.
Segment 18
הלכה ד בה' גביית חוב מהיתומים ה"ד ע"פ אנכי מעין מה שכתבתי בהל' ב' הנ"ל:
And this is "two are like a hundred" — "like a hundred," specifically — for they draw and divide the light from thousands to hundreds. Through this they have trustworthiness in every matter, for they reveal the truth in every place where it is, as above.