# העושה שליח לגבות חובו ב
העושה שליח לגבות חובו ב
Source: https://ajew.org/reader/likutay-halachos/7/34
## Segment 2
אות א המעות באחריות הלוה עד שנפרעין ליד המלוה או ליד שלוחו וכו'. כמבואר בחו"מ בסימן ק"כ וקכ"א:
And this is: "The testimony of Hashem is trustworthy; it makes the simple wise" (Tehillim 19:8) . That is, one who takes to heart that aidus Hashem — which is the Torah — is trustworthy, that certainly all its words are trustworthy — through this "it makes the simple wise." Through this, certainly the simpleton will become wise — the one who sinned and blemished and was enticed after the desires of this world and was led astray to wherever he was led astray. He can certainly become wise to return to the truth from wherever he is, through believing in aidus Hashem , which is the Torah, that was given on the two Luchos HaAidus on Yom Kippur, when the path for t'shuvah that Moshe made was completed.
## Segment 3
ע"פ המאמר בחצוצרות וקול שופר וכו' בליקוטי הראשון בסי' ה' ע"ש. והכלל כי צריך כל אדם לומר כל העולם לא נברא אלא בשבילי. וע"כ אני צריך לראות ולעיין בכל עת בתיקון העולם וכו' וצריכין לידע בין קודם גזר דין לאחר גז"ד וכו' וזה זוכין ע"י שעושין המצוות בשמחה גדולה כ"כ עד שאין רוצה בשום שכר עוה"ב בשביל המצוה וכו' וזהו החילוק שבין נבואת משה רבינו לבין נבואת שאר ניבאים וכו' כי מי שעושה המצוה בשביל שכר עוה"ב. זה בחי' אספקלריא שאינה מאירה כמו אדם שרואה איזה דבר מרחוק כן הוא עושה המצוה בשביל שכרה הבא לעת רחוק היינו. אחר עוה"ז ושילום שכר נקרא בשם נביא וכו'. אבל זה שעושה המצוה ויש לו שמחה מהמצוה בעצמה עד שממאס בכל מין שכר וכו' זה בחי' נביא בבחי' אספקלריא המאירה וכו' ואז הוא יכול לידע בין קודם גז"ד לאחר גז"ד וכו'. כי המצוות הם אחדותו ית' ומי שעושה המצוה בשמחה מהמצוה בעצמה נמצא כשנכנס בהשמחה שבמצוה היא נכנס בשמחת הקב"ה שמשמח במעשיו וכו' ועי"ז יכול לידע בין קודם גז,ד לאחר גז"ד ולתקן העולם ולמלאות חסרון העולם וכו' ע"ש כל זה היטב וכו'.
For it makes known and testifies that "His sovereignty rules over all," in the aspect of "If I ascend to the heavens" etc. "and if I make my bed in the abyss, behold, You are there" — which is the aspect of two witnesses who reveal the truth, which is the aspect of the Torah, the aspect of the two Luchos HaAidus , as above. And through this the Torah, which is aidus Hashem — trustworthy — "makes the simple wise." For all the simpletons in the world — those who are enticed after their inclination, chas v'sholom — can become wise, through taking to heart at every moment that Hashem is still with them, and certainly there is for them a path and a trail to return to the truth even now. For the path that Moshe made, in the aspect of "Who makes a path in the sea," is a true path and thoroughfare and trail for them as well — provided that they believe in the testimony of the Torah that testifies to all of this, which certainly possesses trustworthiness, in the aspect of "the testimony of Hashem is trustworthy," as above.
## Segment 5
אות ב נמצא שעיקר שלימות האדם הוא כשזוכה לבא למדרגה זו שיעשה כל המצוות בשמחה גדולה עד שלא ירצה שום שכר עוה"ב בשביל המצוות רק העוה"ב שלו יהיה בהמצוה בעצמה ואז הוא נכלל בהש"י בשעת עשיית המצוה כי המצוות הם אחדותו ית' והוא עושה המצוות רק בשביל הש"י לא בשביל עצמו כלל. כי אינו רוצה שום שכר רק יש לו שמחה מהמצוה בעצמה שהוא אחדותו ית' נמצא שנכלל בהש"י ע,י עשיית המצוות בשמחה גדולה כ"כ. ואזי הוא יודע בין קודם גז"ד לאחר גז"ד וכו' כמבואר שם. ועי"ז הוא יכול לתקן העולם ולמלאות חסרון העולם וכו' כ"ש שם. וזה בחי' סילוק החוב של הלוה למלוה. שאינו נפטר מחובו עד שיסלק ליד המלוה בעצמו או ליד שלוחו שהוא כמותו. כי כל המצות שאנו עושין הם בחי' סילוק החוב מה שאנו חייבים להש"י: כי הש"י ברא את כל הבר יאה מראש ועד סוף הכל בשביל ישראל ובשביל התורה כדי שיקיימו ישראל את התורה כ"ש (בראשית א) בראשית ברא אלקים וכו' וארז"ל בשביל ישראל ובשביל התורה שנקראין ראשית וכו'. וקודם שקיבלו ישראל את התורה. אזי כל הבריאה כולה שברא השי"ת מראש ועד סוף הכל היה מקתיים רק בבחי' הלוואת חן וגמילות חסד. בבחי' עולם חסד יבנה הנאמר בבריאת עולם בחי' גמילות חסד והלוואת חן. כי באמת אין קיום לעולם בלא התורה ואין העולם יכול להתקיים אפילו רגע אחת בלא תורה. וכל קיום העולם קודם מתן תורה היה בבחי' הלוואה. שעש"י בחסדו גמל חסד עמנו והלווה לנו הלוואה גדולה כזו וברא את כל העולם כולו מראש ועד סוף בחסדו לבד בלי שום אתערותא דלתתא כלל. והכל בשביל שצפה שיהיו צדיקים בעולם שיקיימו את העולם ע"י תורתם ומעשיהם הטובים כי הצדיקים ע"י מעשיהם הטובים הם מסלקין להש"י ומשלמין לו כביכול כל מה שהוציא מכח אל הפועל דהיינו כלליות הבריאה שברא בהלוואה בשבילם. כי הצדיקים ע"י מצוותם ומעשיהם הטובים הם מעלין ומנשאין ומרימין כל הבריאה כולה לשורשה למקומה למקור אשר חוצבה משם. כי זה עיקר סוד כוונת של כל המצוות כולם כי ע"י התורה והמצוות שהם קומה שלימה כנגד קומת העולם שנה נפש כי הם שורש החיות של כל הקומות כנ"ל וע"י שמקיימין המצוות עי"ז נכלל העולם בשרשו כידוע. נמצא כשהצדיק מקיים מצוות התורה. ובזה מרים ומגביה ומעהל את כל העולם כולו ומחזירו לשורשו הראשון למקור אשר חוצבה משם נמצא שהוא משלם ומסלק להש"י כל ההלוואות שהלוה בבריא תעולמו כנ"ל כי עכשיו הצדיק מעלה ומחזיר הכל להש"י ומסלק כל ההלוואה להש"י. כי הוא מעלה ומחזרי כל העולם וכל כלליות הבראיה להש"י ע"י מצוותיו שעושה שעי"ז עולה וחוזר הכל להש"י כנ"ל:
And this is the aspect of: "And I shall take for Myself trustworthy witnesses — Uriyah and Zecharyah" etc. (Isaiah 8:2) . And our Sages, of blessed memory, said: "Uriyah is a sign for Zecharyah" (Makkos 24b) . For Uriyah prophesied and testified about the destruction, and Zecharyah about the Redemption and the rebuilding of the Beis HaMikdash. And when you see that the prophecy of Uriyah has been fulfilled — that the Beis HaMikdash has been destroyed — believe and anticipate that the testimony and prophecies of Zecharyah will be fulfilled: that the Beis HaMikdash will return and be rebuilt.
## Segment 7
אות ג נמצא שכל המצוות הם בחי' פרעון חוב ההלוואה להש"י. וע"כ נקראו המצוות בלשון חיובים וחובות כמורגל הלשון אצל כל המצוות. יוצא אדם ידי חובתו לענין מצה ושופר וסוכה. וכן אצל כל המצות. כי כ"ז שאין זוכה לעשות המצוות הוא בעל חוב לשלם להש"י כל הוצאות הבראיה שהוציא מכל אל הפועל בתורת הלוואה בשבילו. וכשעושה המצוה בשלימות הוא יוצא ידי חובתו כי מסלק חוב ההלואהנ להש"י כי מחזיר הכל לשרשו ע"י המצוות כנ"ל. וע"כ הרשע שאינו מקיטים המצוות נקרא לוה רשע ולא ישלם. כי לכאורה תמוה מפני מה מכנה דהע"ה את הרשע בשם לוה רשע וכו' וכי אין האדם נקרא רשע כ"א בשביל עבירה זו לבד שלוה ואינו משלם. והלא מצינו כמה רשעים שפורעין במועדם ובזמנם ואעפ"כ הם רשעים גדולים מאד ועוברים על כל התורה כולה ר"ל אך ע"פ הנ"ל מכוון ומדוקדק היטב כי כל מי שהוא רשע בשביל איזה עבירה שהוא, נקרא לוה רשע ולא ישלם. כי מאחר שעובר על מצוות התורה ואינו יוצא ידי חובתו לשלם להשי"ת כל חוב ההלואה של הבריאה המוטל עליו וע"כ בוודאי נקרא לוה רשע ולא ישלם כי אינו משלם להש"י ידי חובתו וכנ"ל.
And this is a hint for every person in every place where he is. For each person of Yisroel, according to his deeds, experiences the aspect of exile and the destruction of the Beis HaMikdash — that is, the exile of the soul through evil deeds, chas v'sholom , which is the aspect of the destruction of the Beis HaMikdash. For "whoever lacks knowledge, it is as if the Beis HaMikdash has been destroyed in his days" (Sanhedrin 92a) . And conversely, to the degree that he rectifies his deeds and merits t'shuvah , so does the aspect of the rebuilding of the Beis HaMikdash illuminate upon him — the aspect of the redemption of the soul, which is the essential Redemption, in the aspect of "Draw near to my soul and redeem it" (Tehillim 69:19) , as is brought in the name of the Ba'al Shem Tov, zaicher tzadik v'kadosh livrachah . And as our Sages, of blessed memory, said: "Whoever possesses knowledge, it is as if the Beis HaMikdash has been built in his days."
## Segment 9
אות ד נמצא שכל המצוות שעושין הם בבחי' פריעת חוב אבל הלוה אינו נפטר מן החוב עד שיסלק ליד המלוה בעצמו. והמלוה בעצמו הוא הש"י כביכול שצריכין להחזיר לידו ממש כביכול כל הבריאה שכלול בנשמות ישראל שבשבילם נברא הכל בבחי' תנה לו כמו שנתנה לך. וא"א להחזיר הכל ליד הש"י בעצמו כביכול כ"א כשזוכין לעשות המצווה בשמחה גדולה כ"כ שיש לו שמחה מהמצוה בעצמה ואינו רוצה לקבל שום שכר עוה"ב בשביל המצוה ואז כשעושה המצוה בשמחה כזו אזי הוא נכלל בהש"י כביכול בשעת עשיית המצוות שהם אחדותו כנ"ל ואזי נכלל כל העולם ומלואו עמו ונכללין כולם בהש"י ע"י המצוות שהם חיות העולם שהם אחדותו ית' ונכלל הכל יחד בהש"י כביכול. נמצא שהחזיר כל העולם ומלואה ליד הש"י בעצמו כי נכלל בו ית' ע"י עשיית המצוות בשמחה מהמצוה בעצמה שהיא אחדותו ית' שעי"ז נכלל הכל בשרשו וכנ"ל. אבל לאו כל אדם זוכה לעשות המצוות בשמחה כזו עד שיהיה נכלל הכל בהש"י בעצמו כביכול כנ"ל כי מי שעושה המצוה בשביל שכר עוה"ב הוא בחי' נביא באספקלריא שאינה מאירה כמו מי שרואה איזה דבר מרחוק כמו כן הוא עושה המצוה בשביל שכרה הבא לעת רחוק וכמו כן ראינו נכלל בעצם בהשי"ת רק עומד מרחוק וצריכה המצה עם כל העולם ומלואה התלוים בה להשתלח בשליחות מעולם לעולם עד שיתברר ויתעהל ויוכלל בשרשו שזהו בחי' סילוק החוב ואז יש אחריות הדרך כי יש אחריות גדול בדרך מכה מקטרגים המקטרגים ומונעים המצות מלעלות ולכלול במקומם ושורשם וע"כ אנו צריכים לעשות כל המצות על דעת משה רבינו ע"ה ולקשר עצמנו בשעת עשיית כל מצוה ומצוה להצדיק האמת שבדור שהוא בחינת משה רבינו בחינת נביא באספקלריא המאירה. דהיינו שצריכין לקשר עצמו לזה הצדיק האמת שזוכה לעשות כל המצוות בשמחה מהמצוה בעצמה שאינו רוצה בשום שכר עוה"ב בשביל המצוה. וזה הצדיק נכלל בהש"י ע"י מצוותיו כנ"ל ועמו נכלל כל העולם ומלואה בשרשו כנ"ל. וכשאנו מקשרין כל המצוות שאנו עושים לצדיקים אמתיים כאלו אזי אנו שולחין מצותינו שהם בחי' סילוק חובותיונ כנ"ל ע"י ציר נאמן לשולחיו היינו ע"י שליח נאמן של השי"ת שהוא בחי' משה שנאמר עליו בכל ביתי נאמן הוא כי הוא נקרא שליח השי"ת שזהו בחי' שליח המלוה כנ"ל שכשמסלקין לידו הואכאלו מסלקין ליד המלוה בעצמו כי הוא ציר נאמן לשולחיו ותיכף שבאה המצוה שלנו לידו הוא מעלה אותה ומחזירה מיד להשי"ת ונכלל כל חלקי העולם התלויים בנו בכל אחד וא' מישראל נכלל הכל בהשי"ת ואזי אנו יוצאים ידי חובתינו ומסלקים החוב בשלימות וניצולין מכל האחריות כי שוב אין האחריות עלינו מאחר שסילקנו הכל ליד שליח המלוה כנ"ל. וגם כששולחין ע"י שליח כזה בחי' משה אין חשש שום אחריות הדרך כלל כי הוא מסלק הכל מיד, ליד המלוה בעצמו כי הוא נכלל תמיד בהש"י ע"י מצוותיו בשמחה כנ"ל ועל ידו נכלל הכל בהש"י כנ"ל:
And therefore, when a person sees the length of the exile of his soul and its destruction — until the end of the redemption of his soul is concealed from him, just as the end of the Redemption of the Jewish people as a whole is concealed, in the aspect of "the end of wonders" (Daniel 12:6) , as the prophet cries out: "Until when, the end of wonders?" — nevertheless, he must take to heart all of the above: that certainly Hashem Yisborach is with him even now, in the aspect of "and if I make my bed in the abyss, behold, You are there." And through this, certainly the redemption of the soul will come — which is the aspect of the rebuilding of the Beis HaMikdash.
## Segment 11
אות ה וזה שמבואר במאמר הנ"ל שע"י הצדיק שעושה המצווה בשמחה גדולה כנ"ל שהוא בחי' משה כנ"ל על ידו דייקא נתתקן העולם וכו' כי הוא ממלא חסרון העולם וכו' כנ"ל. כי ע"י זה הצדיק נכלל כל העולם ומלואו בהש"י ע"י עשיית מצוותיו בשמחה ואזי בוודאי ניצול העולם מכל מיני אחריות ונתתקן מכל החסרונות וניצולין מכל הקיטרוגים כי כבר החזיר הכל להש"י ומי הוא זה ערב את לבו לגשת אלי אמר ה':
For one must know and believe that just as one can damage, so can one repair — as our Master, Teacher and Rebbe, of blessed memory, said, as is written elsewhere. And on the contrary, "the measure of good is greater" (Sotah 11a) . For ultimately, certainly we will return to Hashem and the Beis HaMikdash will be rebuilt, as many prophets and tzadikim have promised us, as it is written: "Afterward the Children of Yisroel will return" etc. (Hosea 3:5) . And it is written: "And I will cause you to walk in My statutes" etc. "and I will remove the heart of stone" etc. (Ezekiel 36:26–27) . And likewise in many verses — all the more so, the abundance of assurances and promises that the true tzadikim have warned us: that there is no despair in the world at all. And as it is written: "It is good to wait silently for the salvation of Hashem" etc. (Lamentations 3:26) .
## Segment 13
אות ו וז"ש והיה אדירו ממנו ומושלו מקרבו יצא והקרבתיו ונגש אלי כי מי הוא זה ערב את לבו לגשת אלי נאום ה' (ירמיה למד). כי זה המקרא נאמר על משיח שהוא משה כמובא שיזכה לבחי' הנ"ל בשלימות לבחי' אספקלריא המאירה לעשות המצוות בשמחה מהמצווה בעצמה ועי"ז יהיה נכלל בהש"י בשלימות וכל העולם יהיה נכלל עמו וע"כ יהיה עיקר תיקון העולם על ידו. וזהו והקרבתיו ונגש אלי דייקא שיהיה נכלל בי ועמו יהיה נכלל כל העולם אזי בוודאי יתתקן הכל כמו שמסיים המקרא ומי הוא זה ערב את לבו לגשת אלי וכו' וכנ"ל. וע"כ נקרא אדיר ומושל כי הוא בחי' צדיק מושל כי אינו בחי' מקבל כלל כ"ש לקמן ע"ש:
And the essential thing is that one believe in the trustworthy witnesses — who are the prophets and true tzadikim who strengthen and encourage us about all of this. They are the aspect of the aforementioned trustworthy witnesses, the aspect of Uriyah and Zecharyah. Just as the words of Uriyah were fulfilled and the Beis HaMikdash was destroyed, so certainly the words of Zecharyah will be fulfilled and the Beis HaMikdash will return and be rebuilt. And likewise with every person: just as he can cause through his deeds the delay of the building of the Beis HaMikdash — and it is reckoned as if he destroyed it — so certainly there is hope that he will return and rebuild it through the rectification of his deeds. For certainly, ultimately, everything will be rectified, and his soul too will be rectified, and he will return to Hashem, and He will have mercy upon him.
## Segment 15
אות ז וע"כ אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה כי אין אנו יכולין לעשות שום מצוה והנהגה כ"א ע"פ משה רבינו ע"כ שהוא נביא באספקלריא המאירה. שע"י מצוותיו הקדושים שקיבל מפי הגבורה בנבואתו הקדושה באספקלריא המאירה וגם עכשיו אנו עושין כל המצוות על דעתו ומקשרין כל המצמוות אליו כמו שאנו אומרים ברוב המצוות כאשר צוויתני ע"י משה עבדך וכו' ועל ידו דייקא אנו יכולין למלאות רצון הש"י ולתקן כל העולם כולו ולהעלות כל העולם לשרשו וכנ"ל וע"כ אין אנו יכולין לעשות שום מצוה ע"פ נביא כי אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה כי כל הנביאים התנבאו באספקלריא שאינה מאירה לבד משה רבינוע"ה התנבא באספקלריא המאירה שהוא בחי' שמחה מהמצוה בעצמה שעל ידו דייקא יכולין לקייטם רצון הש"י ולעשות כל המצות שהם חיות ותיקון העולם כנ"ל:
And the essential thing is through the aspect of aidus Hashem ne'emanah , as above — the aspect of two trustworthy witnesses, which are the aspect of the two aforementioned points, the aspect of "If I ascend to the heavens" and "if I make my bed in the abyss" — which is the essential truth that shines from beginning to end. One must take to heart the point of truth always, every day and at every time and every hour, in every place where he is, as above.
## Segment 17
אות ח כי עיקר תיקון העולם למלאות כל החסרונות של העולם הוא דייקא ע"י בחי' משהשהוא בחי' נביא באספקלריא המאירה שהוא מי שזוכה לעשות המצוה בשמחה גדולה מהמצוה בעצמה עד שאינו רוצה לקבל שום שכר עוה"ב בעד המצוה כי העוה"ב שלו הוא בהמצוה בעצמה וכו' כנ"ל. כי עיקר בריאת העולם הי' רק בשביל התכלית הזה לזכות לשמחה של מצוה הנ"ל דהיינו לזכות שיהיה להאדם שמחה מהמצוה עצמה עד לשא ירצה שום עוה"ב שזה עיקר תכלית כוונת הבריאה. ובשביל זה נברא הכל. וע"כ עי"ז דייקא עולה כל העולם ומלואו בתכלית העליה. ונכלל בשרשו ונתתקן כל העולם ונתמלא כל החסרונות של כל העולמות כולם מראש ועד סוף הכל הי' רק בשביל האדם. כדי שיזכה האדם בעוה"ז לעבוד ולהשתכר שכרו משלם ע"פ עבודתו אשר יעבוד את הש"י בזה העולם ע"פ בחירתו. כדי שלא יאכל הנמא דכסופא אשר רק בשביל זה היה כל הבריאה כידוע ומובא בספרים. כי מתחילה היתה הנשמה אוכלת הנמא סכסופא ומאן דאכל דלאו דילי' בהית לאסתכולי' באפי' והש"י רוצה להיטיב וחפץ להיטיב להנשמה שלא תאכל הנמא דכסופא ובשביל זה ברא כל הבריאה כולה מראש ועד סוף. ועיקר התכלית הוא השמחה שהוא עיקר השכר והאושר האחרון. שאז נזכה לשמחה שלמה בהש"י כ"ש ואמר ביום ההוא הנה אלקינו וכו' נגילה ונשמחה בישועתו וכשארז"ל (תענית לא) עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדייקם לעתיד לבא וכו'. כי בשמחה תצאו וכו' ששון ושמחה ישיגו וכו' וכ"ש (תהלים טז) שובע שמחות את פניך וכו' ופרש,י שמחה שאין לה קץ היא השמחה של עתיד וכו'. וכן מבואר בפסוקים רבים מאד כי הש"י הוא עצם השמחה כביכול כ"ש (שם צז) הוד והדר לפניו עוד וחדוה במקומו ורצה בחסדו וטיבו לזכות את נשמות ישראל שיזכו לשמחה הזאת היינו לשמחה שלו שכפי שמחתו כן תהיה שמחתינו כ"ש שם במאמר הנ"ל על מאמר רבב"ח איהו בזקיפא ואנן בשפולי כפי שמחתו כן שמחתינו. כ"ש ישמח ה' במעשיו ישמח ישראל בעושיו. אך לשמחה הזאת אA"א ללזכות כ"א ע"י מצות ומעשים טובים של האדם השפל בעוה"ז דייקא שהוא בעל בחירה שזוכה להשתכר שכרו ע"י מצותיו ומעשיו הטובים שעושה ביגיעה גדולה על ידי כפיית יצרו הרע מחמת שהוא בעל בחירה, עי"ז דייקא הוא יכול לזכות לשמחה שאין לה קץ שהוא שמחת הש"י בעצמו כביכול כי כ"ז שאין משתכרין השכר ע"פ עבודתו רק שמקבלין השכר במתנת חנם. אע"פ שטבע הטוב להטיב והש"י חפץ להיטיב לו כל טוב. אעפ"כ א"א שיזכה לשמחה בשלימות. כי כ"ז שאינו זוכה להשתכר שכרו ע"פ עבודתו הוא בחי' מקבל שהיא בחי' דלות ועניות שהם בחי' מקבלים ששם עיקר העצבות כי מאן דאכיל דלאו דיליק בהית לאסתכולי באפ י' וכל אילתו הואלחם עצלות ועצבות בחי' בעצבון תאכלנה שנאמר על העני המקבל. ובש ביל זה בעצמו ברא הש"י כל הבראיה כולה שהכל הי' כדי שלא תאכל הנשמה נהמא דכסופא. היינו כי הש"י רצה לזכות את הנשמה שתזכה להשכר המקווה שהוא שמחה בו ית' שמחה שאין לה קץ שלשמחה זו א"א לזכות בשום אופן כ"א כשאינו בכלל מקבל כלל כי כ"ז שהוא בבחי' מקבל נאחז בו בחי' עצבות שהוא בחי' עניות בחי' בעצבון תאכלנה וע"כ א"א לזכות להאושר האחרון היינו לשמחה הנ"ל כ"א ע"י עבודתו שאז אינו מקבל כלל ואינו נאחז בו שום עצבות ואז יזכה ע"י עבודתו לשמה שאין לה קץ שא"א לזכות לזה כ"א מי שאינו בחי' מקבל כלל כנ"ל:
And this is: "Your testimonies are exceedingly trustworthy; holiness befits Your House, Hashem, for length of days" (Tehillim 93:5) . And as Rashi explains, and this is his language: "Your testimonies" — which Your prophets testified and promised, regarding Your House, that holiness befits it — "are exceedingly trustworthy regarding Your House," and "for length of days" — He awaits them. And even though the days have been long, they are exceedingly trustworthy to Hashem. End of Rashi's language.
## Segment 19
אות ט וכשברא הש"י את הבריאה ואז לא היה עדיין שום עבודה ושום אתערותא דלתתא כלל הוהצרך לברוא את הבריאה בחסדו בתורת חסד לבד וע"כ היה אסז העולם בבחי' מקבל מאחר שנברא רק בחסד חנם לבד בלי שום אתערותא דלתתא ובשביל זה היה אחיזת הדין בבריאת העולם. ואיתא שעיקר אחיזת הדין הוא רק ע"י שנברא העולם בלי אתערותא דלתתא. כמובן בכתבי האריז"ל. היינו כנ"ל שמחמת שבשעת בריאת העולם שלא הי' עדיין שום אתערותא דלתתא כלל רק ברא את העולם בחסדו לבד במתנת חנם נמצא שהי' כל העולם בבחי' מקבל שהוא בחי' עצבות כנ"ל ועצבות הוא סטרא דדינא כידוע. וע"כ בהכרח הי' אחיזת הדין בשעת בריאת העולם מחמת שלא הי' אתערותא דלתתא. היינו כי מחמת זה הי' העולם בבחי'מקבל שהוא בחי' עבות בחי' דין כנ"ל. ומהדין הזה נשתלשלין ובאין כל החסרונות וכל הגזרות ח"ו הבאין על העולם. ועל כן א"א להמתיק הדין הזה ולתקן העולם ולמלאות חסכרון העולם כ"א ע"י הצדיק האמת שזוכה לעשות המצוות בשמחה גדולה מהמצוה בעצמה ואינו רוצה לקבל שום שכר עוה,ב שזה הצדיק דייקא יכול לתקן העולם מכל החסרונות ולהמתיק כל הדינים כי זה הצדיק אינו בחי' מקבל כלל ואין בו שום אחיזת העצבות והדין כלל. כי כ"ז שאין זוכין לבחי' זו רק הוא רוצה עדיין שכר עוה"ב בעד מצוותיו אע"פ שהוא צדיק גמור באמת. ויש לו עוה"ב הרבה וחלקו בחיים אשרי לו אעפ"כ עדיין שי בו אחיזת בחי' מקבל קצת. שהוא איזה אחיזה מבחי' עצבות כי אע"פ שזכה להשתכר שכר עוה"ב שלו בשכר מצוותיו ומעשיו הטובים אעפ"כ הכל הוא מתנת חנם והוא בחי' מקבל כי מי הקדימני ואשלם כתיב וכשדרז"ל (מדרש ויקרא פ' כ"ז) כלום עשה לי מזוזה עד שלא נתתי לו בית כלום עשה לי ציצית עד שלא נתתי לו בגד כנ"ל. וגם המזוזה בעצמה והציצית בעצמן הם ג"כ של הש"י וגם כל כח האדם וחיותו וגופו ואבריו הכל של הש"י לבדו כי ממך הכל ומידך נתנו לך וא"כ במה זכה האדם להשתכר שכר עוה"ב ע"י עבודתו מאחר שהכל של השי"ת כי כל מעשים הטובים הכל מאתו לבד. וע"כ כ"ז שהאדם רוצה שכר בשביל מצותיו אע"פ שבאמת יזכה לשכר טוב הצפון אעפ"כ הוא בבחי' מקבל. כי מי הקדימני ואשלם כנ"ל ומאחר שהוא עדיין בבחי' מקבל. ע"כ אין לו כח להמתיק הדין הנאחז בהעולם שהכל נשתלשל מהדין הנאחז מתחילת הבריאה. שהוארק מחמתשהיה העולם בבחי' מקבל שהוא בחי' עצבות היפך השמחה כנ"ל. וע"כ זה הצדיק בוודאי אינו יכול להמתיק ולבטל הדין לגמרי מאחר שהוא ג"כ עדין בבחי' מקבל מאחר שרוצה לקבל עוה"ב וכו' וכנ"ל ובוודאי אין שמחתו מהמצוה בשלימות. כי עיקר השמחה הוא כשאינו בבחי' מקבל כלל. כי בבחי' מקבל שם נאחז העצבות שהוא היפך השמחה וכנ"ל ובשביל זה אינו יכול למלאות חסרון העולם דהיינו להמתיק הדין כנ"ל:
And this is "Your testimonies" — "Your testimonies," specifically — the aspect of the two aforementioned trustworthy witnesses, the aspect of aidus Hashem ne'emanah , who strengthen and encourage Yisroel to hope and anticipate salvation always. For "His sovereignty rules over all" etc. etc., as above. These testimonies "are exceedingly trustworthy regarding Your House, where holiness befits" — which is the Beis HaMikdash, which will certainly be rebuilt, even though the days grow long, as above.
## Segment 21
אות י וע"כ עירק ההמתקה וביטול הדינים לגמרי הוא רק ע"י זה הצדיק האמת שזכה לעשות כל המצוות בשמחה גדולה כ"כ עד שיש לו שמחה מהמצוה בעצמה עד שאין רוצה שום שכר עוה"ב בשכר המצוה וכו' נמצא שזה הצדיק אינו שום בחי' מקבל כלל. כי אינו רוצה באמת לקבל שום שכר עוה"ב כלל והוא יגע ועובד הש"י תמיג יומם ולילה ביגיעה גדולה ובעבודה רבה מאד ואינו נהנה מן העולם כלל אפילו באצבע קטנה. כמו שאמר רבינו הקדוש לפני מיתתו גלוי וידוע לפניך שיגעתי בעשר אצבעותי וכו' ולא נהניתי אפילו באצבע קטנה. וכמו שרמז רבינו ז"ל בהמעשה של השבעה בעטלירש שהיא מדברת מן הצדיקים הקדמונים שמרומז שם שהצדיקים הגדולים האמתיים אין להם שו םהסתכלות בעלמא בזה העולם כלל וגם אין שומעין שום קול של זה העולם וגם אין מדברין שום דבור בזה העולם שאינו שבחים להש"י וגם אין רוצים להניח שום הבל ונשימה בזה העולם וכו' וכיוצא בשאר האברים והחושים וכמובא בזוה"ק זכאה מאן דלא איתהני מדיליה כלום. נמצא שהצדיקים הגדולים האמתיים אינם מבקשים והנהים מזה העולם אפילו כחוט השערה דק מן הדק. והם עובדים ומיגעים בכל כחם כל ימיהם בעבודת ה' באמת. ואעפ"כ אינם חפצים שום עוה"ב כלל רק כל שמחתם הוא בהמצוה בעצמה שעיקר שמחתם הוא מה שהם זוכים בחיהם לעשות רצון הש"י. כי אין תענוג ושמחה יותר מזה שילוד אשה טפה סרוחה. קרוץ מחומר. יזכה לעשות רצון הש"י אל מלך חי וקים אדון כל אשר לגדולתו אין חקר. ובאמת א"א לזכות לזה כ"א ע"י הבחי' הנאמרים שם במאמר הנ"ל דהיינו ע"י שמפשיט עקמימיות שבלבו ע"י בחי' רעמים שהם בחי' תפלה בכח להתפלל עם כל הכחות וכו' ובלבלד שיזהר מחימוץ המוח וכו' כ"ש שם ע"ש. נחזרו לעניננו כי זה הצדיק שזוכה לזה לעשות המצוות בשמחה גדולה מהמצוה בעצמה עד שאינו רוצה באמת שום שכר עוה"ב כלל. זה הצדיק אינו בחי' מקבל כלל. וע"כ הוא זוכה לשמחה גדולה לשמחה בתכלית כי עיקר השמחה כשאינו בחי' מקבל כלל ששם אחיזת העצבות כנ"ל. וע"כ זה הצדיק דייקא הוא יכול להמתיק כל הדינים מן העולם ולמלאות חסרון העולם. כי כל החסרונות והדינים ח"ו נמשכין משורש הדין שנאחז בתחילת הבריאה ע"י בחי' העצבות מחמת שהיה העולם בבחי' מקבל וכו' כנ"ל. וע"כ ע"י הצדיק הזה נמתק ונשלם הכל כי עכשיו ע"י הצדיק הזה שאינו בחי' מקבל כלל. שזכה לתכלית השמחה, על ידו עולה כל העולם כולו שנברא בשבילו. כי עכשיו כל העולם כולו אינו בחי' מקבל כלל. כי בוודאי היה ראוי לברוא את העולם בשביל הצדיק הזה שהוא בחי' משה שאינו מקבל כלל. שזכה לתכלית השמחה שבשביל זה היה עיקר כוונת הבריאה כדי לזכות לשמחה הזאת שאין זוכין אליה כ"א כשאינו מקבל כלל כנ"ל שעי"ז נמתקן הכל כנ"ל:
And likewise certainly the da'as [knowledge] will return to each person of Yisroel who believes in this and anticipates salvation always — which is the aspect of the rebuilding of the Beis HaMikdash, as above.
## Segment 23
אות יא וזה בחי' מצות מילה. כי איתא במדרש (בר' פ' י"א) שהמינין שאלו מדוע לא נברא האדם מהול והשיבו שם כי הכל צריך תיקון התורמסין צריך תיקון החטין צריכין תיקון וכו'. היינו כנ"ל כי בהכרח שהאדם יהיה נברא עם ערלה ואנחנו בעוה"ז נתקן עצמנו ע"י מצות מילה. כי האדם בעת שהוא יוצא לעולם עידיין אין לו שום זכות שיצא לעולם ואזי הוא בבחי' תחילת הבריאה שנברא העולם בחסדו במתנת חנם כנ"ל ואזי הוא בבחי' מקבל כנ"ל. שמשם אחיזת העצבות והדין כנ"ל שמשם אחיזת הערלה שהואבחי' הקליפה הקודמת לפירי' שהוא בחי' פגם הברית כי ערלה הוא פגם הברית שהוא בחי' עצבות שהוא עיקר פגם הברית. כמובא בדברי ריבונו בכמה מקומות שתיקון הברית הוא בחי' שמחה. ופגם הברית הוא עצבות וע"כ עיקר אחיזת הערלה שהוא פגם הברית הוא מבחי' עצבות הנאחז בבחי' מקבל כנ"ל. ומחמת שהאדם בתחילת יצירתו הוא בבחי' מקבל כי אין לו שום זכות עדיין רק הוא נברא ויוצא לעולם בחסדו לבד במתנת חנם כמו בתחילת הבריאה וע"כ בהכרח שיצא לעולם עם הערלה ואנחנו בזה העולם צריכין לתקן אותו לועל ידי שאנחנו מלין עצמינו ואת בנינו עי"ז אנו בעצמינו מתקנין עצמינו כי אנו כורתין את הערלה דחפיא על ברית שזה עיקר תיקון האדם כי מקודם לזה לא היה בגדר אדם כלל כי עיקר צלם דמות אדם הוא בן ישראל המהול. נמצא שע"י מצות מילה אנו בעצמינו מתקנין עצמינו ועי"ז בעצמו מכניעין ומבטלין הערלה בשרשה. כי עיקר אחיזתה מבחי' עצבות שהוא בחי' מקבל שזה נמשך מחמת שהאדם נברא ע"י הש"י בעצמו אבל עכשיו כאלו אנחנו בעצמינו עשינו את האדם הזה ע"י שאנו מלין אותו שעי"ז נעשהאדם וכשנעשה האדם על ידינו נתבטל בחי' מקבל ונתבטל העצבות ועי"ז נתבטל הערלה בשרשה כנ"ל ואזי נתגלה הברית שהוא צדיק יסוד עולם שהוא בחי' משפיע בחי' צדיק חונן ונותן היפך בחי' מקבל. כי עד עכשיו היתה הערלה חופה על הברית שאחיזתה מבחי' עצבות בחי' מקבל וע)"כ לא נתגלה הארת הצדיק יסוד עולם שהוא בחי' משפיע. אבל עכשיו ע"י שאנו בעצמינו זכינו לתקן את הילד הזה ולעשותו ברי' חדשה ע,י מצות מילה והתנוק בעצמו סבל צער גדול של המילה בשביל שיזכה ליכנס בגדר ישראל ע"כ נחשב כאלו עשה את עצמו וע"כ עכשיו יצא מבחי' מקבל ועי"ז נתבטל הערלה בשרשה שאחיזתה מבחי' מקבל כנ"ל. וע"כ עכשיו נתגלה הברית שהוא בחי' הארת צדיק יסוד עולם שהוא בחינת משפיע היפך בחי' מקבל כנ"ל:
Also, "Hashem, for length of days" alludes to Rosh HaShanah, which is called orech yamim [length of days], in the aspect of the two days of Rosh HaShanah, which are k'yoma arichta ninhu [like one long day] (as our Master, Teacher and Rebbe, of blessed memory, said in the Torah "Teekoo Memshalah" in Likutay Tinyana, Siman 1). For all of the above is rectified the most on Rosh HaShanah, when the world was created — which was Adam and Chavah — and they needed to return and include shelo ka'seder in ka'seder , through which everything would have been rectified (and see about this in our words in Hilchos N'tilas Yadayim Shacharis, Halachah 3; see there). But they sinned then, and everything was blemished and damaged, and everything became shelo ka'seder .
## Segment 25
אות יב וע"כ מצוות מילה היא מצוה שקיבלו ישרא לבשמחה ועדיין עושין אותה בשמחה וכשרז"ל כי עיקר בחי' מצוה זו הוא בחי' שמחה שהוא תיקון הברית שהוא בחי' צדיק בחי' משפיע היפך בחי' מקבל שהוא בחי' עצבות שהוא בחי' הערלה שכורתין אותה ונתגלה הברית שהוא בחי' צדיק משפיע שהוא בחי' שמחה בחי' אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה וכנ"ל:
But Hashem Yisborach had mercy upon them and showed the way to t'shuvah to Adam on that very day, and the rectification began. But the essential rectification requires Yisroel to be occupied with it each year from Rosh HaShanah until Sh'mini Atzeres, as is brought. For on Rosh HaShanah the true tzadikim exert themselves to draw down the aforementioned path of t'shuvah that Moshe made, as above.
## Segment 27
אות יג וזה בחי' מילה ופריעה ומל ולא פרע כאלו לא מל כשרז,ל כי עור הערלה ועור הפריעה החופים על הברית קודש הם בחי' שני קליפות החופין על הצדיק שכל אדם צריך להתייגע לחתכם ולשברם ולבטלם. כי עור הערלה הוא בחינת רע גמור כידוע זה בחי' הקליפה הגמורה שמסית את האדם מדרכי הש"י ורוצה למנעו מדרך החיים לגמרי ולבטלו ממצוותלךיו ית' לגמרי ח"ו וזה בוודאי צריכין להכניע ולשבר. אבל אפי' כשזוכין לחתוך ולשבר הקליפה הזאת וזוכין לעבודת הש"י ולעשות מצותיו ית' לסור מרע ולעשות הטוב אעפ"כ עדיין צריכין לשבר הקליפה הדקה שהוא בחי' נוגה שהיא בחי' עור הפריעה שאחיזתה נשתלשל ממי שלא זכה לזכך עצמו לגמרי. ורוצה עדיין שכר עוה"ב בשביל מצותיו שהוא מקבל עדיין, שמשם אחיזת העצבות והדין שמשם נשתלשל אחיזת הקליפות כנ"ל אבל מחמת שזה הצדיק אינו מקבל גמור. כי אעפ"כ זכה להשתכר שכר משלם בשכר מצותיו רק שיש בו אחיזה דקה מבחי' מקבל בחי' עצבות. ע"כ נשתלשל עי"ז קליפה דקה שהוא בחי' קליפת הפריעה שצריכין לקורעה ולגרשה כדי לגלות הארץ הצדיק יסוד עולם שהוא בחי' משפיע. כי א"א שיתגלה הארת הצדיק בחי' משפיע כי אם כשמזככין עצמו עד שאין בו שום אחיזת מקבל כלל דהיינו כשמבטל ב' הקליפות הנ"ל שמבטל גם אחיזת הקליפה הדקה הב' דהיינו שאינו רוצה לקבל אפילו שכר עוה"ב בשביל מצותיו וכו' כנ"ל שעי"ז דייקא נתגלה הארת הצדיק שהוא בחי' משפיע כנ"ל:
"Your testimonies are exceedingly trustworthy" etc. — the aspect of the truthful testimony of the Torah, which is the aspect of the aforementioned path of t'shuvah , as above. This true testimony — the aspect of the aforementioned path of t'shuvah — is revealed and illuminates the most on Rosh HaShanah, in the aspect of "Hashem, for length of days" — which is Rosh HaShanah, which is yoma arichta [the long day]. For then the tzadikim are occupied with sweetening the judgments that are held in the aspect of shelo ka'seder , and including everything in the aspect of ka'seder . And all of this is through the aforementioned path of t'shuvah , which begins to illuminate the most on Rosh HaShanah, which is the first of the Ten Days of Repentance, when the tzadikim strive to reveal the aforementioned path in the world, through which everything will be rectified, as above.
## Segment 28
וע"כ נקרא פריעה לשון פריעה ושילום בחי' פריעת בעל חוב כי ע"י כל המצות שעושין פורעין ומשלמין להש"י את חוב ההלואה שחייבין לו מתחילת הבריאה כנ"ל בתחילת הענין עיין לעיל אבל א"א לפרוע ולשלם להש"י את החוב כ"א ע"י הצדיק שעושה המצוה בשמחה מהמצוה בעצמה שעי"ז דייקא עולה כל העולם וחוזר לשרשו וכו' כנ"ל. נמצא שדייקא על ידי בחי' מצות פריעה שהוא בחי' הצדיק הנ"ל שמכניע הקליפה הב' כנ"ל. ע"י שאינו רוצה לקבל שום עוה"ב עי"ז דייקא פורעין ומשלמין להש"י כל חוב הבריאה כנ"ל. וע"כ נקרא פריעה בחי' פריעת בעל חוב וכו' וכנ"ל:
And this is the aspect of Rosh HaShanah being on Rosh Chodesh. For it is known that Rosh HaShanah and Rosh Chodesh are the aspect of the sun and the moon. For years are counted by the sun and months by the moon, as is brought. And the sun and the moon are the aspect of ka'seder and shelo ka'seder . For "the sun knows its setting" (Tehillim 104:19) — this is the aspect of ka'seder , that its course is in order. But "the moon does not know its setting" — for sometimes it comes at length and sometimes it comes in brevity, as our Sages, of blessed memory, said. This is the aspect of shelo ka'seder .
## Segment 30
אות יד וזה בחי' כוס יין שמביאין לברך אחר המילה. זה בחי' יין המשמח שזוכין ע"י מצות מילה שהוא בחי' שמחה כנ"ל כי שמחה של עתיד מכונה בשם יין המשמח בחי' יין המשומר לעתיד כ"ש (ש"ה א) נגילה ונשמחה בך נזכירה דודיך מיין וכו' כנ"ל:
And all our service constantly is to fill the blemish of the moon, as is known. This was caused through the complaint of the moon, which said: "It is impossible for two kings to use one crown" (Chullin 60b) . This is the aspect of the moon — the aspect of shelo ka'seder — not wanting to be included in the sun in one crown, and wanting to reign by itself, in the aspect of "ana emloch" [I shall reign]. And through this it was diminished, in the aspect of "I shall reign" [ana emloch]. And through this it was diminished and blemished, and everything became shelo ka'seder . For when the aspect of the moon — the aspect of Malchus — is separated from the aspect of the sun, which is the aspect of ka'seder , then everything becomes shelo ka'seder , as above.
## Segment 32
אות טו וזה בחי' השם שנותנין לתינוק אחר המילה שהיא בחי' שמחה כנ"ל. כי עיקר האדם נברא בשביל שיזכה ע"י מעשיו הטובים לכלול אחר הבריאה בקודם הבריאה לבטל העצבות והדין מן העולם לבטל בחי' ויתעצב אל לבו הנאמר כשאין העולם מתנהג כשורה ח"ו רק שיתקיים ישמח ה' במעשיו ישמח ישראל בעושיו. כי א"א שיוכלל אחר הבירעה בקודם הבריאה היינו שיחזור העולם לשרשו. כ"א ע,י השמחה האמיתית מהמצוה בעצמה שהאי אחדותו כי אין עצבות לפי המקום וע"כ כל זמן שהעולם הוא בבחי' מקבל ויש בו איזה אחיזה מבחי' עצבות אינו יכול לכלול בהש"י כביכול כי אין לבא אל שער המלך בלבוש שק כי שם אין שום עצבות כלל רק עוז וחדוה במקומו וכל זמן שיש אחיזה להעולם מבחי' עצבות א"א לכלול שם בשרשו כי שם רק שמחה וחדוה ואין שום עצבות לפני המקום כנ"ל. וכלליות העולם הוא בחי' שם ה' כי כל העולמות כולם הם בחי' התגלות מלכותו ואלקותו ית' כי אין השי"ת נודע כ"א מצד פעולותיו שעי"זסלבד אנו יודעין ממנו ית' שזהו בחי' שם ה' שהוא בחי' התגלות מלכותו ואלקותו ית' כידוע כל זה. וכשהעוולם ומלואו נכלל בהש"י ע"י השמחה של מצוה כנ"ל אזי נתקיים ה' אחד ושמו אחד כמו שיהי' לעתיד כ"ש ביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו אחד היינו שהשם נכלל בו ית' שאחר הביראה נכלל בקודם הבריאה והכל ע"י השמחה הנ"ל כנ"ל. וזה שכתב רבינו ז"ל במ"א (בשיחות הר"נ) שע"י העצבות אין האדם יודע משמו ועי"ז האדם שוכח שמו לאחר מיתתו והכל ע"י העצבות. כי האדם צריך לזכור את שמו לאחר מיתתו כי בשביל זה נברא האדם לכלול זכור ושמור יחד אספקלריא שאינה מאירה באספקלריא המאירה שהוא בחי' ה' א' ושמו א' היינו שיהי' נכלל כל העולם שהוא בחי' שם בחי' אספקלריא שאינ מאירה בחי' שמור בחי' מקבל שיש בו אחיזת העצבות, לזכות ע"י מעשיו הטובים בשמחה מהמצוה בעצמה, עד שיבטל כל בחי' המקבל והעצבות מן העולם עד שיהיה אור הלבנה כאור החמה שיקויים מקרא שכתוב את שני המאורות הגדולים שיהיה אחר הבריאה נכלל בקודם הבריאה כי הצדיק האמת ע"י מעשיו הטובים זוכה עד שכל העולמות אינם נקראים בשם מקבלים כלל כי הכל נברא בשבילו וכולם כלולים בו שהוא משפיע בחי' צדיק חונן ונותן כנ"ל. ואזי נתברר ונמתק בחי' אספקלריא שאינה מאירה שהוא בחי' כלליות העולם כל זמן שאינו נכלל בזה הצדיק האמת. אבל עי"ז הצדיק נמתק הכל ונכלל הכל בבחי' אספקלריא המאירה כי נכלל אחר הבריאה בקודם הבריאה. וזה בחי' זכירת השם לאחר מיתתו כי צריכין שיהי' השם נכלל בבחי' זכור שהוא בחי' משפיע סטרא דדכורא וזה ע"י שזוכר את שמו שנכלל השם בחי' כלליות העולמות בבחי' זכרון שהוא סטרא דדכרוא בחי' משפיע שזה זוכין ע"י השמחה כנ"ל שבשביל זה נברא כנ"ל כי זה בחי' כלליות כל העולמות שהם בחי' שם ה' בשרשן בחי' ה' אחד ושמו אחד כנ"ל. וע"כ מי שיש לו עצבות דהיינו שאין זוכה לשמחה ואין זוכה לכלול את השם בבחי' זכרון כי אינו זוכה לכלול אחר הבריאה בשרשו בבחי' משפיע מאחר שאין לו שמחה וכנ"ל:
And we must rectify this. And this is the secret of Kiddush HaChodesh [the sanctification of the new month]: to fill the blemish of the moon, so that shelo ka'seder is included in ka'seder , which is the rectification of everything. And the essential rectification is accomplished on Rosh HaShanah, when both are included together — Rosh HaShanah and Rosh Chodesh — which are the aspect of the sun and the moon, the aspect of ka'seder and shelo ka'seder being included together, which is the essential rectification. And this is needed the most on Rosh HaShanah, when the world was created etc., as above.
## Segment 33
וע"כ אחר המילה שהוא בחי' שמחה נותנין השם לתינוק כדי שיהי' נכלל השם בשרשו כדי שיזכה לזכור את השם שיהי' נכלל השם בחי' כלליות העולמות בשרשו בבחי' צדיק בחי' משפיע בחי' שמחה שזהו בחי' ה' אחד ושמו אחד כנ"ל:
And therefore Rosh HaShanah falls on Rosh Chodesh, as above. And therefore Kiddush HaChodesh was through specifically two witnesses. And all the laws of Kiddush HaChodesh based on witnesses were arranged for us by our Sages, of blessed memory, in Maseches Rosh HaShanah — and all of this with precise intention, certainly — to indicate that the entire secret of Kiddush HaChodesh through two trustworthy witnesses has its essential foundation on Rosh HaShanah, when Rosh HaShanah and Rosh Chodesh are included together — which are the aspect of the sun and the moon together, as above.
## Segment 34
טז) וזה בחי' משרז"ל לענין שבת לוו עלי ואני פורע. כי שבת הוא בחי' מצוה בשמחה מהמצוה בעצמה שהעוה"ב שלו בהמצוה בעצמה כי שבת בעצמו הוא מעין עוה,ב כי שבת הוא יום שמחה וחדוה בכל העולמות וכמבואר במאמר הנ"ל על מארז"ל זכור את יום השבת זכרהו מאחד בשבת וכו' שהוא בחי' מצוה בשמחה מהמצוה בעצמה. נמצא ששבת הוא בחי' מצוה בשמחה הנ"ל בחי' אספקלריא המאירה וע"כ בשבת עולין כל העולמות לשרשן כידוע כי עיקר עליית העולמות לשרשן הוא ע"י שמחת המצוה מהמצוה בעצמה כני"ל שעי"ז מסלקין ומשלמין כל החובות להש"י כנ"ל ואזי מוציאין את העולם מבחי' לוה ומקבל וכו' כנ"ל וזשאז"ל על שבת לוו עלי ואני פורע כי ע"י קושת שבת כביכול נעשה הש,י בבחי' לוה. כי ע"י זה הצדיק הנ"ל שאינו רוצה שום עוה"ב רק יש לו שמחה שלמה מהמצוה בעצמה לא די שאינו נקרא בשם לוה ומקבל כל, אף גם להיפך הוא זוכה להיות נקרא בשם מלוה כאלו הוא מלוה ומשפיע להש"י בבחי' מלוה ה' חונן דל כי זה הצדיק הוא חונן דל שעושה חסד וחנינה עם כל העולם שהיה נקרא עני ודל עד הנה בבחי' מקבל, וע"י הצדיק הזה נתתקן העולם כנ"ל, הוא נחשב כאלו מלוה ומשפיע להש"י כי הצדיק מושל בו ית' כמשרז"ל בחי' צדיק מושל ביראת אלקים וארז"ל מי מושל בי צדיק כי הוא נקרא מושל ומלוה ומפשיע להש"י כביכול וע"כ נאמר בשבת שהוא בחי' צדיק הנ"ל בחי' ברית עולם ביני ובין בני ישראל וכו', נאמר בו לוו עלי ואני פורע כי ע"י שבת שהוא בחי' מצוה בשמחה הנ"ל עי"ז נעשה הקב"ה בבחי' לוה כנ"ל:
And this is the aspect of: "Blow the shofar at the month's [renewal], at the concealment, for the day of our festival" (Tehillim 81:4) — which is Rosh HaShanah, which is a festival when the moon is concealed, as our Sages, of blessed memory, said. For Rosh HaShanah is established on Rosh Chodesh, when the moon is concealed — for it is then at its ultimate diminishment, and then it begins to be filled. All of which alludes to the essential rectification: to include shelo ka'seder in ka'seder — which is accomplished specifically through reaching the ultimate diminishment, that is, through diminishing and making oneself small and shattering the ego utterly. And through this one is included in the aspect of ka'seder . And this rectification is accomplished essentially on Rosh HaShanah, as above.
## Segment 36
אות יז ע"כ ע"י השמחה של שבת עולין כל העולמות לשרשן ונכלל זכור ושמור יחד בחי' זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו שזהו בחי' ה' אחד ושמו אחד כנ"ל שוזכין ע"י השמחה הנ"ל שהוא שמחה של שבת כנ"ל וע"כ אומרים בקבלת שבת והא אוקימנא דהוא א' ושמו א':
And this is: "For it is a statute for Yisroel, a judgment for the G-d of Yaakov" (Tehillim 81:5) . For then, on Rosh HaShanah, all who enter the world must be judged. And the essential judgment is to rectify all the aspects of shelo ka'seder that result from all the corruptions and injustices done in the world — all of which are the aspect of shelo ka'seder , for they are not conducted according to the proper order. Through this the world is conducted shelo ka'seder . And on Rosh HaShanah, all of this is judged, in order that everything return ka'seder .
## Segment 37
כי עיקר השלימות לכלול ב' הבחינות ביחד אספקלריא המאירה ואספקלריא שאינ מאירה שהוא בחי' כלליות אחר הבריאה בקודם הבריאה שזהו בחי' כלליות אחר הבריאה בקודם הבריאה שזהו בחי' ה' אחד ושמו אחד, היינו שצריכין להתייגע ולטרוח עד שיזכה להגיע לבחי' הנ"ל שיעשה המצוות בשמחה מהמצוה בעצמה וכו' וכנ"ל ואז נכלל כל העולם בשרשו כנ"ל. נמצא שכלליות העולמות שהם בבחי' מקבל כנגד הש"י כי כולם נבראו על ידו ומקבלים חיות ממנו ית' בכל עת ורגע. ומחמת שהם מקבלים נאחז בהם איזה בחי' עצבות שהוא בחי' דין כנ"ל. אבל הצדיק ע"י עבודתו השלימה בשמחה אמתיית הנ"ל שבשביל זה נברא כל העולם כנ"ל, הוא מעלה את העולם לשרשו כי עכשיו אין העולם בכלל מקבל ממנו ית' כלל כי הכל נכלל בהצדיק מושל שהוא בחי' משפיע. נמצא שבחי' מקבל בחי' אספקלריא שאינה מאירה שהוא כלליות העולמות, נכלל בבחי'ת צדיק בחי' משפיע בחי' אספקלריא המאירה שזהו בחי' את שני המאורות הגדולים. וע"כ כל הנביאים אע"פ שנבואתם היתה באספקלריא שאינה מאירה וע"כ אין נביא רשאי לחדש דבר ואין אנו יכולים לעשות שום מצוה והנהגה על ידם כנ"ל. אעפ"כ אנו צריכין נבואתם האמתתיית כי כל עיקר נובאתם הוא רק לקיים ולחזק ולזרז ולהוכיח את ישראל שיקיימו תורת משה רבינו ע"ה וכמ ושיסיים מלאכי שהוא סוף כל הנביאים זכרו תורת משה וכו'. כי זה עיקרא כל נבואת הנביאים להוכיח את ישראל שיקיימו תורת משה ובזה כל נביאתם נחשב בחי' אספקלריא המאירה כי כולם מקשרים עצמן למשה שהוא רבן של כל הנביאים וכול כלולים בו ומקבלים ממנו כי כל הנביאים עמדו על הר סיני כשארז"ל. וההתקשרות וכלליות כל הנביאים במשה רבינו זה בחי' כלליות אספקלריא שאינה מאירה באספקלריא מאירה שזהו בחי' כלליות העולמות בשרשן שעי"ז נתתקן הכל כנ"ל וע"כ כל הנביאים והצדיקים תיקנו את העולם והשלימו את העולם מן החסרונות והכל בכח וזכות והתקשרות הצדיקים האמתיים הגדולים שהם בחי' משה בחי' אספקלריא המאירה וכנ"ל:
And therefore, immediately adjacent is: "A testimony upon Yehosef He placed it" etc. (Tehillim 81:6) . Yosef alludes to the Jewish people as a whole, who are called by the name of Yosef, as our Sages, of blessed memory, said, and as is brought in Rashi's commentary. For Rosh HaShanah is the aspect of "a testimony upon Yehosef" — who are the Jewish people as a whole — the aspect of aidus Hashem ne'emanah , as above, the aspect of "Your testimonies are exceedingly trustworthy" — that certainly everything will be rectified soon, through the aforementioned path of t'shuvah that Moshe made, with which the true tzadikim are occupied: striving to reveal it on Rosh HaShanah, as above.
## Segment 39
אות יח וע"כ מל ולא פרע כאלו לא מל כי כל זמן שנשאר עדיין קליפה דקה הזאת של הפריעה שאחיזתה מבחי' ב' הנ"ל שרוצה לקבל עוה"ב בשכרו אע"פ שכבר חתך את הערלה עדיין יכולה להתאחז ח"ו. כי עיקר אחיזת הערלה והקליפות הוא מבחי' זו מבחי' מקבל כנ"ל. וא"א לתקן העולם ולהכניע הקליפות לגמרי כ"א ע"י הצדיק הזה שהוא בחי'משה בחי' אספקלריא המאירה שאינו רוצה שום עוה"ב שעל ידו דייקא נכנעין ונתבטלין כל הקליפות שזהו בחי' פריעה וכו' כנ"ל, שעי"ז דייקא נתגלה הברית בחי' הארת צדיק יסוד עולם בחי' משפיע כנ"ל. וע"כ הכל צריכין להתקשר עצמן להצדייקם האמתיים הגדולים במעהל שה םבבחי' משה אספקלריא המאירה וכשרז"ל שבכל דור יש צדיקים המסתכלים באספקלריא המאירה כי רק ע"י צדיקים אלו יכולין לבטל כל הקליפות ולהמתיק כל הדינים ולהשלים כל החסרונות ולעבוד את ה' באמת בשמחוה אמתיית אין ואמן:
And this is what Dovid cried out: "Do not deliver me to the desire of my tormentors, for false witnesses have risen against me, breathing violence" etc. (Tehillim 27:12) . For the yetzer hara and its forces are the aspect of false witnesses. For all their power comes through the falsehood, which is the evil etc., as above. And they are the opposite of the two aforementioned trustworthy witnesses, which are the aspect of the totality of the Torah, the aspect of the two Luchos HaAidus — which remind and encourage the person each time not to despair of mercy. For it was for this reason that the two Luchos HaAidus were given on Yom Kippur, which is a time of favor, a day of forgiveness and pardon, the final day of the aforementioned forty days that begin from Elul, in which Moshe made the aforementioned path of t'shuvah . And Yom Kippur is the essential completion, in which Hashem Yisborach was reconciled with Moshe in joy and said to him: "I have forgiven" (Numbers 14:20) . He agreed with him that the beaten path for the aforementioned t'shuvah would be completed — through which He would forgive Yisroel their sins each year on this day.
## Segment 41
אות יט וזה שכתב רבינו ז"ל בס' הא"ב החדש (אות מוהל סי' ואו) שטוב לעשות חסד קודם שנותן השם לתינוק כדי שיתקיים השם וכו' ע"ש. כי צחריך לעשות אז חסד כדי שיהיה בבחי' צדיק העושה צדקה וחסד שעי"ז נקרא האדם צדיק בחי' צדיק חונן ונותן כנ"ל שהוא בחי' משפיע כדי שיהיה נכלל השם בחי' כלליות העולמות בסטרא דדכורא בבחי' חסד בחי' משפיע היפך בחי' מקבל ששם נאחז הדין ח"ו. כי עיקר להמתיק השם שהוא בחי' מלכות בח'י מקבל כידוע כי לית לה מגרמה כלום להמתיק שתהי' בבחי' חסד בחי' משפיע שיהיה אור הלבנה כאור החמה שזה בחי' זכירת השם בחי' ה' אחד ושמו אחד כי באמת כולא חד וכנ"ל:
For this is explained in the words of our Sages, of blessed memory: that Yom Kippur only atones for those who repent. And therefore certainly, since Hashem Yisborach was reconciled with Moshe to forgive on Yom Kippur the sins of Yisroel each year, He must certainly also help Yisroel with this — that they return in t'shuvah , so that He can forgive them. And therefore in truth Yom Kippur helps in all aspects, for it is a day of forgiveness and pardon, and it is the day of completion of the aforementioned forty days in which the aforementioned path for t'shuvah was made.
## Segment 43
אות כ וזה שכתוב בירמי' (ל"א) בהנחמות שהתנבא על ימות המשיח שיבא ב"ב עד מתי תתחמקין הבת השובבה כי ברא ה' חדשה בארץ נקבה תסובב גבר ופרש"י שהנקבה תסובב להיות גבר היינו כנסת ישראל בבחי' גבר שיורש הכל וכו' ע"ש. היינו כנ"ל שעיקר כל הצרות והגזירות שסבלו ישראל כל ימות הגלות הכל נמשך משורש הדין של תחילת הבריאה מבחי' עצבות בחי' ויתעצב אל לבו שנמשך מחמת שהעולם הוא בבחי' מקבל כשאין זוכין לעשות רצונו של מקום בשלימות בשמחה מהמצוה בעצמה וכנ"ל. אבל לעתיד בימות המשיח אז ייתגדל השמחה מאד מאד כ"שבכל הפסוקים המדברים מגאולה האחרונה שמפליגים מאד בעוצם ריבוי השמחה הגדולה שיהיה אז מ"ש והפכתי אבלם לששון וכו' ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה כי בשמחה תצאו וכו' וכיוצא בזה הרבה. היינו שנזכה אז לשמחה הנ"ל שמוח בו ית' כ"ש נגילה ונשמחה בך בחי' ישמח ישראל בעושיו היינו שנגיל ונשיש מהמצוה בעצמה שהוא אחדותו ית' שזהו תכלית השמחה כנ"ל ועי"ז נתתקן כלהעולם כי יוצא מבחי' מקבל לבחי' משפיע לבחי' צדיק מושל כנ"ל. וזהו כי ברא ה' חדשה בארץ נקבה תסובב גבר היינו שכנ"י שהם בחי' שם ה' שבהם כלולים כל העולמות כולם מראש ועד סוף שהיה עד ככשיו בבחי' נקבה בחי' מקבל שמשם הי' אחיזת כל הדינים וכו' כנ"ל, עכשיו נקבה תסובב להיות גבר בחי' סטרא דדכורא שהוא משפיע בחי'צדיק מוש לעל ידי עוצם השמחה במצוותיו וכנ"ל שעי"ז נמתק ונתתקן הכל כנ"ל:
And therefore specifically then the two Luchos HaAidus were given — which are the aspect of two trustworthy witnesses who testify to Yisroel the truth of His goodness and kindness, Yisborach : that He dwells with us always, and His right hand is always extended to help us return and draw us near to Him. Only we must take this to heart and believe in it at every moment, as above.
## Segment 45
אות כא וז"ש בכתבי האריז"ל שלעתיד לבא יתקיים אשת חיל עטרת בעלה היינו כנ"ל שמלכות בחי' שם בחי' כנס"י בחי' כלליות העולמות יהי' כביכול למעלה בבחי' משפיע בבחי' צדיק מושל בבחי' אתלבשת במאני דכורא וכו' כביכול כאלו הש"י מקבל מאתנו ע"י עשיית מצוותינו בשמחה שאין רוצים שום עוה"ב שזהו בחי' איזהו חסיד המתחסד עם קונו וכנ"ל:
And this is the aspect of the t'rain sahadin [two witnesses] that a person needs each day: on weekdays, milah [circumcision] and t'fillin ; and on Shabbos, Shabbos and milah — as is written in the Holy Zohar. That is, the aspect of the two aforementioned trustworthy witnesses. For as long as a person has the two aforementioned witnesses — milah and t'fillin , or Shabbos — they testify and assure him at every moment that His love for us endures, even if we have descended as far as we have descended. For since we still merit these two holy witnesses — that we are sealed with His holy seal upon our bodies with the sign of the holy bris , and we are crowned and adorned with the crown of splendor of the holy t'fillin , and we have the precious gift that was stored away in His treasure-house, and Shabbos is its name.
## Segment 47
אות כב (שייך לעיל) וזהו בחי' מצות הלואת חן וגמילות חסד כ"ש אם כסף תלוה את עמי וארז"ל שהוא חובה. כי אנו צריכין להתדבק במדותיו וכמו שהש"י הי' מקיים עולמו בחסד בתורת הלוואה מיום הבריאה עד מתן תורה שכל העולמות היו מתקיימין רק בתורת הלוואה וחסד וכנ"ל וגם אחר מתן תורה בכל עת שעוברין רצונו ח"ו, הי' ראוי שיחזור העולם לתהו ובוהו כי אין קיום להעולם בלא התורה ואז העולם ובפרט האדם החוטא מתקיים רק בחסדו בבחי' הלוואה שהש"י מרחבי לו זמן עד שישוב וישלם ויסלק לו מה שנתחייב חובות הרבה ע"י עוונותיו שזהו בחי'ארך אפים בחי' ארכא אתייהיב לי' שהוא בחי' הרחבת הזמן שש"י גומל חסד עם האדם וממתין ומרחיב לו זסמן אחר זמן זמן זמנים טובא עד שישוב שאז יסלק הכל כי עי"ז נקרא תשובה זרקא ע"ש דאזדריקת לאתר דאיתנטילת מתמן שמחזיר ומשיב הדבר למקום שניטל משם כ"ש רבינו ז"ל במ"א (סי' ל"ה). נמצא שהש"י מקיים מצוות גמילות חסד והלוואת חן הרבה מאד בכל עת ושעה, כמו כן אנו חייבים להתדבק במדותיו ולרחם על העניים ולהלוות להם ולבלי להיות לו כנושה כ"ש במקרא הנ"ל כמו שהש"י אינו נוגש אותנו ומאריך לנו עד שנסלק לו מעט מעט עד שנזכה לסלק הכל אמן:
But the Sitra Achara — which is the yetzer hara and its forces — are the aspect of false witnesses, who implant in the person's heart the opposite of all of this. And it is the enticer, it is the misleader, the accuser: first it entices the person with whatever it entices, and afterward it accuses above and below. And just as it accuses and prosecutes above to distance His mercy from Yisroel, chas v'sholom , so too it accuses all the more in the person's heart, as if hope has already been lost, chas v'sholom . But in truth, His mercies, Yisborach , do not cease, as He has promised us countless times without number, as above.
## Segment 49
אות כג וזהו בחי' אם הבנים שמחה הללויה (תהלים קי"ג קי"ד) בצאת ישראל ממצרים וכו' היתה יהודה לקדשו ישראל ממשלותיו וכו' שע"י השמחה של כנס"י שנקראת אם הבנים שהיה להם בשעת יציאת מצרים וקבלת התורה שאז גדלה השמחה מאד כשרז"ל (שבת דף פ"ח) ושמחת עולם על ראשם שזהו נאמר על הכתרים של נעשה ונשמע שאמרו בשעת קבלת התורה וע"י השמחה זכו לבחי' צדיק מושל בחי' ישרל ממשלותיו כי ע"י גודל השמחה זוכין לבחיק צדיק מושל בחי' ישראל ממשלותיו שישראל מושלין בו ית' כביכול כיה וא גוזר גזירה והם מבטלין כשרז"ל והכל ע"י השמחה של מצוה וכנ"ל. וזה שסיים הים ראה וינוס וכו' היינו לזכות לשמחה של מצוה הנ"ל שהוא בחי' שמחה של קבלת התורה לזה זוכין ע"י בחי' קריעת י"ס שהוא בחי'תפלה בכח שהוא בחי' רעמים בחי' ירעם הים ומלואו כ"ש שם רבינו ז"ל במאמר הנ"ל באמר היטב כ"ש על פסוק וישב הים לפנות בקר לאיתנו שהוא בחי'רעמים הנ"ל שעי"ז זוכין לשמחה הנ"ל שעי"ז זוכין לבחי' צדיק מושל ישראל ממשלותיו כנ"ל:
And regarding this, Dovid prayed: "Do not deliver me to the desire of my tormentors, for false witnesses have risen against me" — which are the Sitra Achara , which are false witnesses that wish to testify in the person's heart the opposite of the truth that the two trustworthy witnesses testify, in order to distance the person completely, chas v'sholom . And this is: "Had I not believed that I would see the goodness of Hashem" etc. (Tehillim 27:13) . "Lulay" [had I not] — its letters spell Elul , as is brought — to allude that were it not for the power of the secret of the intentions of Elul, which are the aspect of "If I ascend to the heavens, You are there; and if I make my bed in the abyss, behold, You are there" — which is the aspect of the aforementioned path for t'shuvah , which is the aspect of two trustworthy witnesses, the opposite of the aforementioned false witnesses — were it not for this, the false witnesses would have already risen against me and consumed me, chas v'sholom , as Rashi explains there.