העושה שליח לגבות חובו ג

אות א ע"פ התורה ראיתי מנורת זהב וכןו' (בסי' ח) ע,ש והכלל כי עיקר שלימות כל החסרונות ע"י אנחה הוא ע"י הצדיק האמת שדבוק בהתורה ששם הרוח חיים לכ"א וא' להשלים כל החסרונות שלו ע"י אנחה וכו'. אבל הרשעים החולקים על הצדיק הם מקבלים הרוח חים שלהם ע"י הרב דקליפה שהוא בחי'עשו וכו' ע"ש:

אות ב והנה המלוה שגומל חסד עם הלוה ומלוה לו מעותיו. הוא בבחי' הצדיק המשלים החסרון כי ההלואה שהוכרח הלוה ללוות מחבירו זהו מחמת החסרונות שחסר לו ממונו ופרנסתו. והמלוה שמרחם עליו ומלוה לו וגומל עמו חסד ומשלים להלוה חסורנו הוא בבחי' הצדיק שהוא בחי' רב חסד שהוא בחי' צדיק חונן ונותן שהוא משלים כל החסרונות כנ"ל. אבל הלוה צריך ליזהר לשלם בזמנו להמלוה וצריך לראות שישלם לו בעצמו מידו לידו ולא ישלח ע"י שליח שאז יש אחריות הדרך והאחריות על הלוה כמבואר הידינם בש"ע שם. היינו כי בוודאי הצדיק שדבוק בהתורה והוא ממשיך הרוח חיים לכל בשר להשלים כל החסרונות שלהם. עיקר כוונתו הוא בשביל כבוד השי"ת. דהיינו שהוא ממשיך להם רוח חיים ומשלים החסרונות שלהם כדי שהם יעבדו את הש"י בהחיות שממשיך להם ובכל מה שמשפיע להם ומשלים להם. כי רק זה עיקר התכלית שבשביל זה בראע הש"י את העולם ובשביל זה או ית' מקיים ומחי' את העולם ע"י הצדיקים שעל ידם ממשיך הרוח חיים לכל. והכל בשביל זה כדי שהם יחזרו ועבדו את ה' בחיות הזה שממשיך להם הצדיק בכל עת ורגע. וכ"ש כל פעל ה' למענהו. וע"כ העיקר להיות מקורב להצדיק ודבוק בו באמת בכל עת ורגע ובכל נשימה ונשימה שהוא נושם וממשיך הרוח חחיים יזכור תיכף שהנשימה הזאת שהיא החיות שלו נמשך מהצדיק האמת שדבוק בהתורה ובהש"י ויזהר להתקרב להש"י ולהתורה ולהצדיק בכל נשימה ונשימה, ולעבוד את הש,ית בכל נשימה ונשימה וכמו שארז"ל כ להנשמה תהלל יה על כל נשימה ונשימה תהלל יה וזה בחי' הבל נחית הבל סליק (תי"ז תי' סט

אות צו . כי האדם בנשימתו שהוא חיותו הוא מכניס רוח ומוציא רוח כידוע היינו שצריך שידע ויזכור בכל עת שבכל נשימה ונשימה הוא ממשיך ומכניס רוח חיים מהצדיק האמת. ותיכף ומיד צריך לחזור ולהעלות ולהוציא הרוח חיים באיזה דבר שבקדושה בתורה או תפלה או כיסופין והשתוקקות ורצונות טובים להשי"ת וכיוצא בבחי' כל הנשמה תהלל יה על כל נשימ וכו' כנ"ל. נמצא שהצדיק הוא בבחי'נת מלוה כי הרוח יחיים שממשיך הוא בבחי' הלוואה שהוא מלוה להאדם הרוח חיים כדי שאח"כ יסלק וישלם חובתו להודות ולהלל להשי"ת על כל נשימה ונשימה שכן חובת כל היצורים להודות ולהלל וכו' וכנ"ל. ומי שהוא דבוק בהצדיק באמת בבחי' הנ"ל הוא מסלק חובתו מיד, ליד הצדיק בעצמו כי הוא דבוק בהצדיק באמת וממשיך הרוח חיים מהצדיק בעצמו וכן מחזיר החיות ומעלהו להצדיק בעצמו כי הוא דבוק בהצדיק וכל כוונת עבודתו ותפלתו הוא שתגיע העבודה והתפילה להצדיק האמת והוא יעלה אותה למקום הצריך. וכמבואר כ"פ שעיקר התפילה והעבודה צריך להיות בהתקשרות לצדיקים אמתיים. אבל מי שאינו דבוק ומקורב להצדיק האמת אזי אע"פ שאינו חולק עליו אזי אינו מחזיר הרוח חיים תיכף להצדיק בעצמו רק ע"י בחי' שליח ויש בענין זה כמה בחינות. כי זה שהוא חולק לגמרי על הצדיק ודובר על הצדיק עתק בגאוה ובוז זהו רשע שאינו מקבל חיות כלל מהצדיק רק מהרב שבקליפה מבחי' עשו איש שעיר. וכן ע" ימעשיו הרעים הוא מחזיר ונותן כח וחיות לרבו שבקליפה. כי ידוע שע"י כל המעשים רעים ח"ו נותנים כח וחיות להסט"א ח"ו ר"ל. אבל ישכשרים קצת שאינם חולקים לגמרי על הצדיק רק שאינם מקורבים אליו. ועושים מצוות ועוסקים בתורה ותפילה אבל אינם מקושרים לצדיקי אמת אזי עובדתם וכל עסקם הולך דרך כמה בחי' שלוחים עד שחוזרים ומגיעים להצדיק האמת ואז האחריות על הלוה שהוא המקבל החיטות להשלים חסרונו. כי אז יש כמה וכמה בחי'אחריות בדרך שלא יגזלו אותו האורבים על הדרך ויכול להיות שיגיע סילוק החוב הנ"ל יד מי שיגיע ח"ו דהיינו להסט"א והקליפות שהם בחי' הרב דקליפה. כי באמת גם הרב דקליפה בעצמו כל חיותו יונק בהעלם גדול מהצדיק והרב דקדושה ע"י עוונות ישראל ח"ו כי כשישראל מקבלין החיות מהצדיק ואינם עובדים בו את השי"ת מכ"ש כשעושין ח"ו עבירות עם זה החיות מזה יונק ח"ו חיות הרב דקליפה שהוא עשו שכל חיותו מעוונות ישראל ח"ו כידוע. וע"כ זה שאינו מקורב להצדיק אע"פ שהוא איש כשר קצת מאחר שאינו מקורב ואזי מחזיר החיות להצדיק ע"י בחי' שליח וכמובן בדברי אדמו"ר ז"ל במ"א שהולכים כמה שלוחים (שקורין שטאפעטין) מזה לזה ומזה לזה עד שמגיע להצדיק וכו'. ואזי יש כמה סכנות בדרך כנ"ל והאחריות על הלוה שהוא המקבל החיות מהצדיק להשלים חסרונו שהוא בחי' לוה כנ"ל.

אות ג וזה בחי' פורים שהוא מחיית עמלק שהוא גדול מכל המועדים כשרז"ל כל המועדים בטלים וימי הפורים לא נבטלים. כי בהתורה הנ"ל מבואר כל ענין יציאת מצרים ומתן תורה. וכמבואר בסוף ע,פ אנכי ה' אלקיך המעלך מארץ מצרים הרחב פיך ואמלאהו ע"ש. כי במצרים קודם קבלת התורה היה בחי' מקוצר רוח שלא היו יכולים להמשיך הרוח חיים להשלים החסרון וכו' כ"ש שם. ומזה היה עיקר הגלות כי התגברו המצריים ופרעה שהרוח שלהם היה גדול בשעתם אז והתגברו על ישראל ועי"ז תפסו אותם בגלות כ"כ. כי כל הגליות והצרות של העכו"ם שמושלים על ישראל נמשך מבחי' הנ"ל מחמת שהרוח שלהם גדול בשעתם ועי"ז מושלים על ישראל כל ימי הגלות וכ"ששם שזהו בחי' על עמך יערימו סוד ויתיעצו על צפוניך. ובשביל זה נקראים ישראל עניה סוערה מחמת שהרוח חיים של העכו"ם שהוא רוח סערה מושל עליהם כ"ש שם ע"ש. ומחמת שבמצרים היה קודם קבלת התורה ששם עיקר הרוח חיים כנ"ל ע"כ היה קשה מאד לצאת מהם. אבל הש"י חמל על עמו בזכות אבותינו אברהם יצחק ויעקב שהתחילו להמשיך הארת התורה בעולם כי השי"ת דיבר עמהם ונצטוו כמה מצוות וכן משה בעוצם נפלאות כח קדושתו זכה שנתגלה אליו הש"י במצרים והתחיל להשמיך בחי' קבלת התורה במצרים ועי"ז שזכה משה גם במצרים לקבל הרוח חיים מהתורה וע"כ שלחו השי"ת לגאול את בניו. ובשביל זה מיאן משה הרבה לילך וטען הרבה עם השי"ת מי אנכי כי אלך וכי אוציא ופרש"י מה זכות וכו' היינו שחשב מאחר שעדיין לא קיבלו את התורה איך אפשר להמשיך עליהם הרוח חיים להוציאם ממצרים ששולטין עליהם והשיב הש"י בהוציאך את העם ממצרים תעבדון ופרש"י ומה ששאלת מה זכות, זכות גדול יש לי עליהם. בהוציאך וכו' שעתידין לקבל את התורה. היינו שהש"י חמל עליהם והמשיך עליהם הרוח חיים מהתורה שעתידין לקבל אע"פ שעדיין לא קיבלוה וזה בחי' מה שנתגלה לו תחילהמתוך הסנה ע"ש עמו אנכי בצרה. כי הצדיק והתורה והשי"ת אחד. כי הצדיק מקבל הרוח חיים מהתורה שהיא אחדותו יתב' ובזה מחי' את ישראל ומשלים כל החסורונת שלהם וכשצריכן להכניע את הרשעים המושלים עליהם צריך הצדיק להוריד א"ע לתוך המדה רעה שהם שקועין בה ביותר שהוא הצנור שלהם שדרך שם מקבלין חיות. והצדיק נכנס לשם דייקא ומשבר אותו הצנור שהיא המדה רעה שלהם כמבואר היטב שם על פסוק משפיל רשעים עדי ארץ ר"ת ארמ"ע ע"ש. וע"כ נתגלה לו השי"ת מתוך הסנה משום עמו אנכי בצרה להורות שכשישראל בצרה בגלות תחת העכו"ם שמושלין עליהם ע"י הצנור של המדה שלהם, צריכין להיות עמם בצרה ליכנוס בתוך אותו הצנור דייקא שמשם עיקר הצרה שלהם ולשבר אותו כנ"ל. כי ישראל בגלות נקראין כשושנה בין החוחים שהקוצים מנקבין אותה וכו' כשפרש"י שם היינו שהעכו"ם שמצירין את ישראל הם החוחים וקוצים בחי' סנה, ולשם צריךם הצדיק שכלול בהש"י לירד ולשבר אותו הצנור שמצער את ישראל שהוא בחי' סנה בחי' חוחים וקוצים כנ"ל. כי עיקר הגלות הוא המדה רעה בעצמה שהוא הצנור שלהם דהיינו מה שמתגברים על ישראל במדה רעה שלהם שזה הוא עיקר הגלות בחי' ויתערבו בגוים וכו'.

אות ד וזה בחי' כל העשר מכות שהביא עליהם משה שהראה להם שכל הרוח חיים של כל הדברים שבעולם הם אצלו וע"כ יכול לעשות בעולם כמו שרוצה ולשנות ממים לדם ואח"כ לחזור מדם למים וכו' כי ממנו כל החיות של כל הדברים שבעולם. וע,כ בוודא ייכול למשול בעולם ולשנות הטבע כרצונו וע"כ תבחילה הראה להם מופת המטה שנהפך לנחש ואח"כ מנחש למטה כי מטה משה מרמז שכבר שבר הבחירה וקידש ומטה האלקים בידי כמבואר בתיקונים ובדברי רז" ע"ש בסי' ע"ט וע"כ הראה להם ע"י המטה דייקא שהוא יכול להוריד א"ע לתוך הצנור הרע שלהם שהוא בחי'נחש הקדמוני שמשם כל המדות רעות וכל הצינורות של כל הרשעים. ואח"כ יצא משם בשלום כי אח"כ יחזור מנחש למטה, רק שירד לשם להכניע ולשבר הרע שלהם בבחי' ויבלע מטה אהרן את מטותם. וזה ששאלו אותו יוחני וממרא תבן אתה מכניס לעפריים והשיב להם למתא ירקא ירקא שקול (כשרז"ל מנחות פ"ה) כי כך צריכין דייקא ליכנוס דייקא לתוך אותו הצנור וההנהגה של הרשעים המושלים ולהכניעם ולשברם כי מיני' ובי' אבא ליזיל בי' נרגא. בחי' למתא ירקא ירקא שקול כי צריכין לירד לתוך מדתו הרעה דייקא שהוא הצנור שלהם כדי לשברם כנ"ל. וע"כ הביא עליהם כמה מיני מכות להורות שכל החיות של כל הדברים שבעולם הכל בידו כי בהעשר מכות היו שינוים ומופתים נפלאים בכל הד' יסודות שהם ארמ"ע שהם בחי' דצח"מ כי נלקו במים בחי'יסוד' המים. ועפר הארץ היה כנים זה בחי' יסוד העפר ורוח הקדים נשא את הארבה זה בחי' יסוד הרוח ואש מתלקחת בתוך הברד זה בחי' יסוד האש. וכן נלקו הדוממים שהוא עפר הארץ והצומח שהם כל עשב השדה שהכה הברד וכו'. וכן החי' שהוא הערוב שבא עליהם וכן הדבר שהרג לכ מקניהם. וכן נלקה המדבר שהוא האדם בכל המכות בפרט בשחין ומכות בכורות נמצא שע"י העשר מכות הראה להם שהוא ית' שולט בעולם בכל הד' יסודות ארמ"ע ובכ להדצח,מ כי ממנו החיות לכלום וע"כ יכול לעשות כרצונו וע"כ בכל פעם הראה גבורתו שיכול לבטל המכה כ"ש התפאר עלי למתי אעתיר לך וכו' למען תדע כי הל' הארץך היינו שהראה לםה שהוא יכול להשליןם כל החסורונת ע"י הרוח חים שלו כי כלהמכות הם חסרונות והוא יכול להזסיר המכות ולהשלים כל החסרונות כי ממנו הרוח חיים לכל הדברים שבעולם:

וע"כ לא נכנעו עד שהביא עליהם מכות בכורות שהיא עיקר צנור החיות שלהם שהיו עובדים לטלה שהוא בכור למזלות כמובא. וזה בחי' והאלהיהם עשה ה' שפטים. וע"כ לקה המים תחילה לפי שהי ועובדילהם וכשפרש"י שם שכשהקב"ה נפרע מאומה נפרע מאלהיה תחילה כי הצנור הרע שלהם שמשם מקבלים הרוח חים שלהם זה בחי'ע"ז ואלהים אחרים שלהם וע"כ כל אומה נתעה בע,ז אחרת ובטעות אחר כפי המדה רעה שלהם שהוא הצנור הרע שלהם וע"כ נפרע מאלהיהם תחלה שהוא הצנור הרע שלהם ששבר והכניע וביטל ועי"ז נתבטלו המצריים ממילא ויצאו ישראל משם בשלום:

אות ה וזה שאמר יתרו עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלקים כי בדבר אשר זדו עליהם, בדבר אשר זדו דייקא היינו דייקא ע"י הדבר אשר זדו שהוא המדה רעה שהם מרשיעים ומזידים בה שהוא הצנור שלהם על ידה דייקא נשברו ונפלו ע"י שמשה היה יכול לירד לתוך הצנור הרע שלהם שהיא המדה רעה לשהם לשברה ולבטלה שעי"ז היה מפלתם כנ"ל.

אות ו והנה אע"פ שראו אז כל ישראל גודל כחו של משה שכל הרוח חיים של כל הדברים שבעולם אצלו וכנ"ל. וכן ראו בכל הנפלאות שעשה להם במדבר שהספיק להם כל צרכם אכילה ושתיה ומלבושים שהם באר וענן ומן וכו' שמזה ראו שהצדיק שהוא משה משלים להם כל החסורונת כ"ש לא חסרת דבר אעפ"כ היו מתוננים בכל פעם ונסו אותו ית' עשר נסיונות וכו' כשרז"ל וכ"ז נמשך מקליפת זוהמת עמלק שהוא מזרע עשו שהוא עיקר הרע דקליפה כ"ששם בהתורה הנ"ל כי עמלק כלול מכל המדות רעות שהם כלל כל הצינורות הרעים של כל העכו"ם כ"ש ראשית גוים עמלק שהוא כלול מכל הרע של כל הגוים והוא הראש והשורש של כולם. וע"כ אע"פ ששבר משה הצנור הרע של פרעה ומצריךם ועי"ז הוציא את ישראל משם בגשמיות ורוחניות. כי כמו שהוציאם בגשמיות מגלות מצרים כן הוציא נפשותם מזוהמת מרצים מהרע שלהם כי הוציא אותם ממ"ט שעיר טומאה והכניסם במ"ט שערי קדושה אף על פי כן עדיין התגרה בהם הבע"ד שיתלוננו על משה וכל זה נמשך מחמת שעדיין לא נשבר שורש וכלל של כל הצנורות רעים שלהם שהיא קליפת עמלק וכנ,ל וז"ש על ריב בני ישראל ועל נסותם את ה'. לאמר היש ה' בקרבינו אם אין ויבא עמלק וכו'. כי מחמת שנסו את ה' ולא האמינו בשלימות שמשה יכול להשלים להם כל החסרונות כי אצלו כל רוח חיים כנ"ל שזה הפגם של אמונה נמשך מקליפת עמקל כנ"ל ע"כ ויבא עמלק שבא עליהם גם בגשמיות להלחם עמהם וכשפרש"י שם וז,ל ויבא עמלק וגו' סמך פרשה זו למקרא זה לומר תמיד אני ביניכם ומזומן לכל צרכיכם ואתם אומרים היש ה' בקרבנו אם אין חייכם שהכלב בא ונושך אתכם וכו' היינו כנ"ל. וע"כ בא עמלק קודם מתן תורה. כי עיקר המשכת הרוח חיים הוא ע"י התורה שהוא עשרת הדברות בחי' יוד מיני דפיקין כ,ש שם ועמקל שהוא בחינת הרב דקליפה בחי' הרוח דסט"א רצה למונעם ולעכבם מזה אבל משה רבינו עמד כנגוד ע"י ריבוי התפילה שהרבה להתפלל להשי"ת אז כ"ש ויהי ידיו אמונה ותרגומו פריסן בצלו וזהו ויהי ידיו אמונהידיו הוא בחי' הרוח חיםי שהוא בחי' היו"ד מיני דפיקין שעיקרם בידים ששם כל הדפק, כל היו"ד מניי דפיקין, היינו שהתפלל כ"כ עד שהמשיך הרוח חיםי דקדושה להכניע ולשבר קליפת עמלק שהוא הרב דקליפה שמתגנגד אל הרב דקדושה וכנ"ל. ואז ויחלוש יהושע את עמלק וכו' חתך ראשי גבוריו וכו' ולא הרגם כולם מכאן שעשו ע"פ הדיבור כי א"א להכניע את עמלק לגמרי בפעם א' כי הוא בחי' הס"ם והבע"ד בעצמו שא"א לבטלו לגמרי כי א"א יתבטל הבחירה וע"כ הוא מתגבר בכל פעם נגד ישראל. אבל השי"ת מרחם על עמו ולוחם עמו בעצמו. כ"ש כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדר דר, נשבע הקב"ה שאין שמו שלם וכסאו שלם עד שימחה זכר עמלק, זה בחי'שכביכול השי"ת בעצמו מוריד אותיות של שמו לתוך הצנורות הרעים של קליפת עמלק כדי להכניעו ולשברו וכו'.

אות ז וזהו בחי' פורים. כי המן מזרע עמלק חשב על היהודים לאבדם כי ראה שישראל בגלות זה כמה שנים שאז הרוח דסט"א של העכו"ם מושל עליהם שעל זה נאמר תחריש כבלע רשע צדיק ממנו שזה אמר חבקוק על גלות בבל כי בעת הגלות שאז העכו"ם מושלים על ישראל נחשבים ישראל כאלו בלעו אותם העכו"ם ח"ו ברוח חיים דסט"א שלהם שהוא גדול אז בשעתם וסבר המן ימ"ש ע"י שהוא ישתתף עם אחשורוש שהוא מלכות הרשעה והוא מזרע עמלק שכלול מכל הצנורות הרעים של כל העכו"ם וע"כ יוכלו לבלוע את ישראל לגמרי ח"ו. וע"כ קבץ את כל כחות הס"א שהם כל העשר כתרין דמסאבותא שהם עשרת בניו וכמובא בתיקונים ורצה להתגבר על ישראל להאבידם לגמרי ח"ו וגזר להשמיד להרוג ולאבד וכו'. כי רצה לגזול מהם כל הרוח חיים שמקבלים מהרב דקדושה ולהתגבר עליהם ברוח הטומאה של רוח דס"א ולבלוע אותם לגמרי ח"ו. כי סבר שאין נמצא מי שיוכל לירד לתוך הרע שלו לשבר הצנור שלו מחמת שהוא כלול מכל הצנורות רעים כנ"ל. וע"כ באמת היתה אז סכנה גדולה עת צרה אשר כמוהו לא נהייתה. אבל השי"ת חמל על עמו ושלח להם את מרדכי ואסתר אשר בעוצם כחם ירדו גם לתוך הצנורות הרעים של המן ואחשורוש ושברום והכניעום והצילו את ישראל מהם ונהפוך הוא אשר ישלטו וכו'. וע"כ הי' הנס ע"י שנלקחה אסתר אל המלך אחשורוש זה בחי' סוד הנ,ל שצריך הצדיק הגדול לירד לתוך הצנור הרע של הרשע וכו' שהוא המדה רעה שלו כנ"ל. ועיקר הצנור הרע שכולל כל הרעות הוא תאוות המשגל ודרך שם עיקר קיום העולם כי הוא בחי'רוח כ"ש ולא קמה עוד רוח באיש ומשם עיקר ההולדה שנמשך רוח החיםי מדור לדור מאב לבן וכו'. כי הוא בחי' צדיק ח"י עלמין. אבל את זלע,ז כי שם עיקר אחיזת הרוח סדט"א. ומחטא אדה"ר נתערבו כל הנשמות מטו"ר וע"כ א"א להמשיך ולהוליד שום נשמה בזה העולם כ"א כשיורדין ועוברין דרך הרוח שלהם ומשברין הצנור שלהם ומוציאין הנשמה משם. והכל בכח הצדיקי אמת ששברו את התאוה הזאת לגרמי כי ירדו ועברו ברל הצנורות הרעים של הסט"א ושברו אותם לגמרי להוציא כל הנשמות משם. ועמלק שהוא רוח הטומאה של הרב דקליפה הוא בחי' תאוות ניאוף כ"ש אשר קרך בדרך כמובא. וכל עיקר התגברותו הוא בתאוה זאת ע"כ הי' הנס ע"י שנלקחה אסתר לבית המלך זה בחי' שירדה לתוך הצנור הרע שלהם לשברו ולהכניעו כי לא נגע בה כ"ש בתיקונים. וזהו בחי'לקיחת שרה לבית פרעה שזה בחי' עת אשר שלט האדם באדם לרע לו. וכל זה הי' ע"י עוצם כחו של מרדכי שהי' יושב בשער המלך וכו' ובכל יום ויום וכו' לדעת את שלום אסתר. כי בעוצם כח קדושת שניהם של מרדכי ואסתר שברו הצנור הרע שלהם ע"י שנלקחה אסתר לביתם שהוא בחי' ירידת הצדיק לתוך הצנור הרע של הסט"א להכניעו ולהשפילו עדי ארץ. כי מרדכי הי' זך וצח ולא הי' בו שום אחיזת הרע כלל בבחי' מר דרור מרי דכיא שהי' טהור וזך לגמרי והי' יכול לשמור את אסתר שהיא עצם מעצמיו שלא יגע בה זר רק אדרבא ע"י שנלקחה אצלו תכניעו ותשפילו כנ"ל:

אות ח וע"כ התגברות של מרדכי כנגד המן הי' ע"י תפלה. כ"שויזעק זעקה גדולה ומרה וכשרז"ל בן קיש שהקיש על דלתי רחמים. כי עיקר הרוח חיים מקבלים מהתורה והתורה ממשיכין ע"י תפילה כ"ששם כי מעין החכמה של התורהיוצא מהתפילה שהוא בחי' עדן עין לא ראתה וכו' ע"ש. וע"כ כנגד עמלק א"א לעמוד כ"א ע"י תפילה להרבות בתפילה ובתחנונים מאד מאד כדי לעורר בכל פעם שורש המעין של התורה כדי להמשיך הרוח חים של התורה משרשו. כדי להכניע את עמלק כי הוא מתגבר בכל פעם מחמת שכלול מכל הצנורות רעים וכו' כנ"ל. שא"א לשברו לגמרי בפ"א כנ"ל. ע"כ צריכין בכל פעם לעורר כנגדו שורש המעין שהוא התפילה שמשם יוצא מעין המשקה את הגן שמשם כל הרוח חיים ועי"ז מכניעין ומשפילין אותו בכל פעם וע"כ גם משה עמד כנגדו בתפילה כ"ש ויהי ידיו אמונה כנ"ל:

אות ט וזה בחי' ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וכו' רמז על תכלת שבציצית כי ציצית הוא בחי' רוח חיים של הצדיק האמת בחי' מרדכי שעי"ז הוא מתגבר על הרב דקליפה שהוא בחי' המן עמלק בחי' עשו אדמוני כאדרת כטלית וכו' כ"ש שם ע"ש:

אות י כלל הדבר שמלחמת המן עמלק בכל דור ודור הוא העיקר בענין התקרבות לצדיקי אמת כי עיקר החיות דקדושה בגשמיות ורוחניות הוא ע"י הצדיק האמת שהוא הרב האמת שאצלנו כל הרוח חיים של התורה שהוא משלים כל החסרונות שבעולם והוא מכפר כל העוונות שהם עיקר החסרונות כ"ש והייתי אני ובני שלמה חטאים ופרש"י חסרים כי אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות (סוטה

אות ג' שהוא רוח הטומאה רוח דהרב דקליפה ורוח שטות הוא היפך הדעת וע"כ יש לו כל החסרונות כי דעת חסרת מה קנית (נדרים מ"א). והצדיק הרב האמת יכול לתקן כל זאת בחי' ואיש חכם יכפרנה. כי הוא יכול לירד לתוך הרע של כל אחד ואחד ולהוציאו משם ולהחזירו למוטב ולהמשיך עליו בכל עת ורגע רוח חיים דקדושה בכל נשימה ונשימה בפרט ע"י אנחה ולהשלים לו כל החסרונות ולהחיותו בכל עת בגשמיות ורוחניות עד שיזכה לתכלית האמת ששם כולו טוב באין מחסור דבר כ"ש ודורשי ה' לא יחסרו כל טוב. וע"כ עיקר קיום העולם ע"י הצדיק כ"ש עלמא על מה קאי על עמוד חד וצדיק שמי'. אבל לעומת זה יש בכל דור ודור מתנגדים וחולקים על הצדיק האמת שיניקתם מבחי' ה רב דקליפה שהוא בחי' עשו בחי' המן עמלק בחי' יש לי רב, שכל אחד ואחד שאינו חפץ בהאמת לאמתו אומר יש לי רב שבוחר לו רב מי שטוב בעיניו שאינו יכול להוציאו ממקומו ולהקימו מנפילתו. אדרבא הוא מרחקו מהצדיק שהוא נקודת האמת כי הוא יונק מבחי' הרב דקלי הנ,ל שהם בחי' אלופי עשו רברבי עשו ואלו החולקים ממשיכים הרוח חיים שלהם מהם דהיינו מהרב דסט"א הנ"ל והוא גדול בשעתו ומצליח מאד כי נדמה שיש להם כל הגדולה אבל הוא רק לפי שעה כי לסוף כלה ונאבד כי אנשי השם כלא היו וכל החיות שממשיכין להשלים החסרונות שלהם אע"פ שנדמה שנשלם החסרון שלהם בריבוי גדול יותר מדאי אבל הוא רק לשעה קלה כ יתיכף ומיד חסר להם יותר ויותר כי דעת חסרת מה קנית. כנראה בחוש שכל מי שאינו כשר וישר באמת לאמתו הוא רודף אחר פרנסה ועשירות וכל ימיו מלא חסרונות וכל מה שיש לו יותר חסר לו יותר וכשרז"ל יש לו מנה מבקש מאתים וכו' וע"פ רוב חסר לו בפשיטות כי נדמה לו שמרויח ומרויח ולבסוף כשבא אל החשבון אין בידו מאומה ונשאר בע"ח גדול כ"ש לא יחרוך רמי' צידו והוא בבחי' והמשתכר משתכר אל צרור נקוב ובפרט עתה ששכיח זאת המעשה הרבה בין העשירים שע"פ רוב נשארים בעלי חובות ואפילו מי שאינו בע"ח חסר לו הרבה ל]י ריבוי הוצאותיו שמנהיג ביתו בכל פעם בגדולות יותר עד שאין מספקי לו כל מה שמרוויח וראשו כבד עליו בכל פעם מריבוי החסורונת שלו שנדמה לו שחסר לו מההכרחיות שלו כפי מה שמנהיג עצמו ואת ביתו וכ"ז נראה בחוש למי שבקי קצת בהנהגת העולם שאינם מסתקלים על התכלית באמת לאמתו ואינם מתקרבים לצדיקי אמת וכ"ז מחמת שהמשכת החיות שלהם שהוא בחי' שלימות החסרונות נמשך להם מהרב דקליפה שהוא בעצמו כולו חסרון כי לבו חסר מכל. כי יניקתם מבחי' מארת חסר בי' מארת ה' בבית רשע בחי' והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה שהם אינם שבעים לעולם מהעשירות שלםה ולעולם חסר להם הרבה וכ"ז מחמת שיונקים מהרב דקליפה הנ"ל. וזהו והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה המה רועים וכו' שהם הרועים והמנהיגים דסט"א שהחיות הנמשך מהם להשלים החסורונת הוא כולו בחי' חסרון, לא ידעו שבעה וכנ"ל:

אות יא וזה בחי' המן שהוא עמלק מזרע עשו שהוא עיקר הרב דקליפה שרוחו הי' גדול מאד מאד בשעתו. כמבואר בהמגילה מעוצם גדולתו בשעתו כ"ש גדל המלך את המן וינשאהו וישם את כסאו וכו' וכל עבדי המלך וכו' כורעים ומשתחוים להמן וכו' מחמת שממנו נמשך להם כל החיות להשלים כל החסרונות שלהם. אבל ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה כי ידע שהוא ע"ז בחי' הרב דקליפה שבאמת חיות שלו אינו חיות כלל ואינו יכול להשלים שום חסרון באמת רק מרמה ומטעה בני אדם לפי שעה קלה. וע"כ נתקנא בו המן הרבה. וזהו ויספר להם המן את כבוד עשרו ורב בניו ורב דייקא דהיינו שבניו שהם עשרת בני המן בחי' עשר כתרין דמסאבותא שהם כנגד עשרת הדברות שהם כלל התורה ששם הרוח חיים דקדושה. ובניו עשרה היו לעומת זה בקליפה שמשם הרוח חיים דס"א שנמשך מהרב דקליפה בחי' ורב בניו רב דיקא בחי' הרב דקליפה. וזהו כבוד עשרו כי העשירות מצפון כ"ש מצפון זהב יאתה וצפון חסר ומשם צריכין להשלים כל החסורונת. והתפאר בעשירות שלו שיש לו עושר גדול להשלים כל החסרונות כי הכסף יענה את הכל וכל מה שחסר לאדם יכול לקנות בכסף נמצא שעשירות הוא בבחי' שלימות החסורונת. אב לבאמת העשירות והממון דס"א אינו עשירות כלל כי בכל פעם חסר לו יותר בבחי' מרבה נכסים מרבה דאגה וכמו שאנו רואין מיני' ובי' בהמן עצמו ימ"ש שאפי' בעת עוצם גדולתו בשעתו שהיתה השעה משחקת לו מאד והתפאר והתגאה הרבה לפני אשתו ואוהביו בכבוד עשרו ורב בניו, סיפר להם בעצמו גודל מכתו וכאיבו וחסרונו כ"ש וכל זה איננו שדוה לי בכל עת כוו' נמצא שאפילו בעת גדולתו הרמה היה מלא כעס ומכאובות. וכן הוא מכה מהלכת ברוב בני אדם שאינם מסתכלים על התכלית כל אחד ואחד כפי מה שלא טיהר א"ע עדיין מקליפת וזוהמת המן עמלק שהוא זוהמת הנחש כמו כן הוא מלא יסורים וחסרונות תמיד אפי' בעת גדולתו ובפרט מי שיש קנאה בלבו על גדולת ועשירות חבירו שאז כל הון דעלמא אינו מספיק לו כי יש שעינם רעה כ"כ שאפילו אם הוא מרויח אלפים., נפשו מרה לו על מה שחבירו מרויח איזה רויח מכ"ש כשרואה מי שמרויח יותר ממנו שזה נמשך מהרב דקליפה שאומר וכל זה איינו שוה לי בכל עת וכו':

אות יב כי המן נתקנא מאד על שראה שמרדכי אינו כורע ומשתחוה לו ואינו רוצה לקבל הרוח חיים ממנו כי סבר שכבר כל הרוח חיים אצלו ח"ו וא"א לשום צדיק בחי' מרדכי לקבל חיות כ"א ממנו וע"כ נתמלא חימה על מרדכי ורצה להורגו כי סבר שיש בידו להמיתו ולגזלו הרוח חיים שלו כי סבר שכל הרוח חיים הוא אצל סטרא דידיה ח"ו. וע"כ יעצו אותו לעשות עץ גבוה חמשים אמה זה בחי' עץ הדעת טוב ורע שמשם יניקת המן הרשע ימ"ש כשרז"ל המן מן התורה מנין שנאמר המן העץ וכו' כי יש שני אילנות אילנא דחיי ואילא דמותא כמבואר בסוף התורה הנ"ל ע"פ ושנים זיתים עלי' וכו' ע,ש. ואילנא דחיי הוא בחי' חמשים שערי קדושה, ואילנהא דמותא להיפך בחי' חמשים ש"ט. וזה ידוע ששער החמשים אין מי שישיג כ"א משיח צדקינו ואפילו משרע"ה לא השיג כ"א מ"ט פנים כ,ש ותחסרהו מעט מאלקים כשרז"ל (ר"ה כ"א). כי משה בחכו הגדול היה יכול לירד לתוך כל המ"ט ש"ט שמשם ינקו פרעה ומצרים ושבר כל הצנורות רעים שלהם ועי"ז הוציא את ישראל מגלותם בגשמיות וברוחניות כי הוציא אותם מבחי' מ"ט שערי טומאה והכניסם במ"ט ש"ק כידוע. והכל בכח השער החמשים כ"ש וחמשים עלו בני ישראל מארץ מצרים וחמשים פעמים נזכר יצי"מ בתורה כי מסטרא דיובלא נפקו שהוא בחי' שער החמשים בחי' שנת החמשים. כי אע"פ שמשה רבינו ע"ה לא השיג שער החמשים אעפ"כ בעוצם כחו וקדושתו המשיך החירות והקדושה משם לכל המ"ט שערים שכולם מקבלים משם ועי"ז ניתוסף בהם אור גדול והתגברו כנגד מ"ט ש"ט ושברו אותם והכניעום ועי"ז הוציא את ישראל משם וקיבלו את התורה בשבועות ביום החמשים אחרי שספרו מ"ט ימי הספריה וכנ"ל. כי פרעה ומצרים עיקר כחם ויניקתם הי' ממ"ט שערי טומאה וע"כ תיכף כשהמשיך משה הארה משער הנ' התגברו המ"ט שערי קדושה והוציא את ישראל מהגלות. אבל המן ימ"ש שהוא עמלק הוא בבחי' שער החמשים של הטומאה ששם נאמר ותרד פלאים שהוא בחי' הגלות האחרון הזה שהקץ סתום ונעלם מאד וסבר המן שיתגבר כנגד מרדכי בכל החמשים ש,ט וע"כ נתייעץ לעשות עת גבוה חמשים אמה ולתלות את מרדכי עליו, שרצה להשליכו ולהפילו ח"ו עי התגברות הסט"א של שער החמשים שמשם ינק המן שלשם אין מי שירד לשבור הצנור הרע הזה שכולל כל הצנורות רעים של כל הסטרין אוחנין שכולם יונקים משם. וזה ביח' התליה דייקא שרצה דייקא לתלותו, כי אלו השערי טומאה שכנגד שערי הקדושה שם עיקר הבחירה, כי זהו עיקר בחי' עץ הדעת טו"ר שצריך כל אדם לפי בחינתו לשמור א"ע מאד מאד שלא יגע בהרע והטומאה רק לבחור בטוב. אבל יש צדיקים בחי' משה שכבר קידשו עצמן לגמרי מכל אחיזת הרע והם כולו קודש עד שאין להם שו םבחירה בשום דבר תאוה אבל כל בחירתם הוא רק בבחי' משה הוסיף יום אחד מדעתו דהיינו מה שאין יכולין לשית עצות בנפשם טיך להתנהג כי אינם יודעים איך הוא ית' רוצה באמת שזה הי' עיקר בחירת משה והצדייקם שהם בבחינתו כמבואר בהתורה ויענו כל העם (בסי' ק"צ ובהשיחה השייך לזה הנכתב במ"א). וזאת הבחירה נמשכת משער החמשים של נ' שערי בינה שלא השיגו משה, ומחמת שזאת ההשגה לא השיג עדיין ע"כ אינו יכול לתת עצה בנפשו כשמגיע לשם ומשם כל בחירתו. וע"כ המן ימ"ש שינק משער החמשים של הטומאה רצה להתגבר להעלות את מרדכי על העץ שגבוה חמשים אמה ולתלותו עליו, היינו שהקליפה והס"א שכנגד הקדושה רצה להעלות את הצדיק עד שער החמשים של הבינה ולהכניסו שם בעיון דק ונעלם מאד עד שיפול בספיקות ולא ידע בעצמו איך להתנהג וזהו בחי' תליה כמו מי שתולה בספק כי אלו הספיקות הם עיקר הבחירה של הצדיקים הגדולים בחי' משה שהוא בחי' מרדכי. והמן בעוצם התגברותו בקליפה רצה להשליכו משם כי רצה לעקם את לבו ולהטעותו עד שיפול עי"ז לגמרי ח"ו. היינו כי עיקר התגברות הס"א שהוא בחי' קליפת המן עמלק שבכל דור הוא מה שמרבה מחלוקת בישראל על הצדיקי אמת. שעומדים כנגדם חולקים שיניקתם מהרב דקליפה בחי' יש לי רב וכנ"ל ויש בענין הזה אלפים ורבבות בחי' לאין קץ. כי בוודאי ישראל קדושים הם ורובם אינם נאחזים ומתקרבים להרב דקליפה ממש. רק שיש מנהיגים שאינם זכים וטהורים לגמרי מאחזית הזוהמא של הרב דקליפה כי מי יאמר זכיתי לבי טהרתי מחטאתי (משלי

אות כ' . והם חולקים ומתנגדים על הצדיק ועל כל הנלוים אליו שזה הצדיק הוא כולו קדוש בחי' מרדכי מר דרור מרי דכיא, זך וטהור לגמרי בלי שום אחיזת הזוהמא כלל שעיקר החיות והקדושה על ידו דייקא כנ"ל. ומעוצם בלבול המחלוקת עד שהעולם נתערבב לגמרי על ידי התגברות הרב דקליפה שהכניס זה המחלוקת בישראל. לא זו אף זו כי הסט"א בחי' זוהמת המן עמלק מתגבר כ"כ עד שרוצה להכניס ספיקות גם בלב הצדיק בעצמו שהצדיק האמת בעצמו נעשה מסופק אם יש לו כח עוד להנהיג את ישרא לולהחזירם למוטב מחמת שרואה גודל התפשטות הסט"א וריבוי המחלוקת מכל צד. ועי"ז רוצה להפילו את הצדיק ח"ו כי אם לא ינהיג את ישראל ח"ו ירד מגדולתו כשרז"ל כלום נתתי לך גדולה כ"א בשביל ישראל וזהו בחי' התליה שרצה המן לתלות את מרדכי שהוא הצדיק האמת שבכל דור שכולו זך וקדוש שרוצה להכניסו בספיקות שלא יניהג את ישראל ח"ו וכנ"ל. ובאמת היתה עת צרה גדולה אשר כמוהו לא נהייתה וכל העולם היה מתמוטט כמעט כמעט שיכלה אם ח"ו היה מצליח מעשה שטן שהצדיק יסתיר פניו ויעלים עיניו מישראל ח"ו כמו שהסט"א בחי' המן היה רוצה שעי"ז היו ישראל כלים ממילא ח"ו בחי' להשמיד להרוג ולאבד וכו' כי כל חיותם וקיומם בגשמיות ורוחניות הוא רק ע"י הצדיק האמת שממנו נמשך כל הרוח חיים לכולם כנ"ל:

אות יג אבל הש"י חמל על עמו בזכות אבותינו ולא דיבר ה' למחות שם ישראל ונתן בלב מרדכי בחי' הצדיק האמת להתגבר כנגדו. כי מרדכי ידע את כל אשר נעשה עד היכן הדבר מגיע וראה שאין עצה ותחבולה לעמוד כנגד קליפה קשה וחזקה כזאת מכל הצדדים כ"א ע"י ריבוי תפלה ותחנונים וצעקות וזעקות ושוועות. ומיד ויצא בתוך העיר ויזעק זעקה גדולה ומרה וכו' וכן בכל עיר ועיר וכו'. כי כנגד קליפת המן עמלק שהוא בחי' אריכות הגלות של עכשיו שנקרא גלות אדום אין חכמה ואין תבונה ואין עצה כי עאם להרבות בתפילה ותחנונים וצעקות ושוועות וזעקות בלי שיעור עד ישקיף וכו'. כי תפה למעלה מהכל וכולל כל החמשים שערי ם כמבואר בהתורה הנ"ל שתפילה היא בחי' עדן עין לא ראתה שהוא שורש התורה שמשם שורש כל המעיינות החכמה של התורה הקדושה. כי התפילה היא בבחי' נתיב לא ידעו יעט בחי' שעשר החמשים שאין מ ישהשיג אותו. היינו מי שעוסק בתפילה ומתחזק בכל עוז להרבות בתפילה ושיחות בינו לבין קונו הוא מעורר עדן. העליון שהוא בחי' שער החמשים בחי' נתיב לא ידעו עיט, כי אין שום שכל שיוכל להשיג ולהבין עד היכן מגיע הכח של תפילות ישראל אפילו של הפחות שבפחותים בפרט מה שמתפלל כ"א על צרת נפשו שהוא רחוק מהש"י. כי אפילו המלאך הקדוש שמקבל תפילות מישראל וקושר מהם כתרים לרבו אינו יודע להיכן להעלות הכתר הנורא הזה רק הוא משביע אותו שיעלה מעצמו וישב בראש קונו כשרז"ל. וע"כ תפס מרדכי בחי' הצדיק האמת שבכל דור אומנות אבותיו לצעוק אל ה' הרבה זעקה גדולה ומרה ולהרבות בתפילות ובתחנונים ועי"ז התגבר גם כנגד קליפת המן עמלק והשיב לו גמולו בראשו ותלה אותו ואת בניו על העץ שזכה להכניע ולהשפיל עדי ארץ את כל הרב דקליפה וכל אלופי עשו רברבי עשו. כי התגבר כנגדם ע"י תפלה ותחנונים שהם בבחי' שער החמשים של הקדושה וכנ"ל. וע"כ בגאולה האחרונה כתיב בבכי יבואו ובתחנונים אובילם כי עיקר הגאולה הלימה העתידה לבא הוא ע"י תפילה וכנ"ל וכ"ש קחו עמכם דברים ושובו אל ה' א יני מבקש מכם אלא דברים כשרז"ל. וכמובא בכל הספרים מגדול מעלת התפילה עד אין קץ, כי ע"י התפילה המשיך מעין החכמה אל התורה וזכה לעסוק בתורה יום ולילה עד שבירר כל ההלכות לאמתתן בבחי' דורש טוב לעמו. כי כ"ז שאינו מברר פסק ההלכה נקרא ודורש רעה כ"ש בהתורה הנ"ל. אבל ע"י ריבוי התפילה שעי"ז זכה לתורה לברר פסק ההלכה עי"ז הוא בבחי' דורש טוב לעמו כי ע"י בירור הלכה היינו ע"י לימוד פוסקים זכה לברר הכשר מן הפסול וכו' שעי"ז בירר הטוב מהרע שהוא בירר עץ הדעת טו"ר שעי"ז מכניעין ומבטלין סטרא דמותא וממשיכין רוח חים של הצדיק שעי"ז מכניעין ומשפילין הרשעים עדי ארץ שהם המתנגדים אל האמת כמבואר היטב בהתורה הנ"ל ע"ש:

אות יד וזה בחי' בלילה ההוא נדדה שנת המלך שהיה הנס ע"י נידוד השינה. כי רוח צפונית המנשבת בכנור של דוד הוא לעורר מהשינה כשרז"ל שם, והיה דוד קם ועוסק בתורה, ורוח צפונית הנ"ל הוא בחי' הרוח חיים להשלים החסרון כנ"ל כי בשעת שינה החיות מסתלק כי שינה א' מששים במיתה ואז מתעורר רוח הטומאה כידוע שהוא הרוח של הרב דקליפה. אבל ישראל קדושים מפקידים רוחם קודם השינה בידו יתב' בבי' בידך אפקיד רוחי שאומרים קודם השינה כדי שלא ישלוט עליהם הרוח דמסאבא שלםה, ע"כ צריכן ליטול הידים דייקא כשקמים מהשינה כי עיקר אחיזתם בידים ששם עיקר רוח הדופק שבלב וע"י שישראל מפקידים רוחם ביד השי"ת ומתגברים לקום בחצות לילה נמשך עליהם בחי' רוח צפונית המנשבת בכנור של דוד שהוא בחי' רוח החיים הנ"ל שעי"ז מתגברים כנגד רוח הטומאה שהוא רוחו של עשו בחי' המן כנ"ל. וע"כ היה מפלת המן ע"י נידוד השינה שהוא בחי' רוח צפונית הנ"ל שעל ידו התעוררות השינה וכו' וכנ"ל:

אות טו וזה בחי' מצות סעודת פורים כי אז האכילה בקדושה גדולה שעי"ז נמשך הרוח חיים. כי ע"י האכילה נמשך החיות לאדם כנראה בחוש אבל עיקר החיות שמקבל האדם על ידי האכילה הוא ע"י הרוח חיים שנמשך להאדם בשעת האכילה כ"ש כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' וכו' היינו הרוח חיים שהוא מוצא פי ה' כי הרוח חים בשרשו נמשך מרוח פיו של הקב"ה בעצמו בבחי' ויפח בעאפיו נשמת חיים וכו' ומאן דנפח מתוכי' נפח כ"ש בזוה"ק. וע"כ האכילה דקדושה שעל ידה נמשך הרוח חיים הוא בבחי' שלימות החסרונות כי האכילה היא להשלים החסרון שנחסר להאדם בכל עת ע"י האש הבוער בקרבו שמשם הרעבון שבשביל זה צריכין לאכול להשלים חסרון השמנונית והליחות שלא יהי' נכלה ע"י ה אש שבואר בו כידוע. וזה בחי' ה' רועי לא אחסר כי האכילה בבחי' שלימות החסורן וע"כ בשבח ברכת המזון אנו משבחין אותו יתב' על שמציל אותנו מחסרונות כ"ש ובטובו הגדול תמיד לא חסר לנו ואל יחסר לנו וכו' וכן וכל טוב ומכל טוב לעולם אל יחסרנו. אבל עיקר תיקון האכילה בקדושה הוא ע,י התקשרות לצדיקים שמהם נמשך הרוח חיים כנ"ל ואז זוכה לשביעה בבחי' צדיק אוכל לשובע נפשו. כי השפע של הצדיק הוא בבחי' אור מלא בלי שום חסרון אבל הרשעים כל מה שאוכלין יותר נחסר להם יותר בבחי' ובטן רשעים תחסר כי הם בבחי' והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה כי הם בבחי' מארת חסר וכנ"ל. וע"כ כשהעכו"ם מתגברין וגוזרין גזירות על ישראל ח"ו, גוזרין תענית. כי כל התגברות העכו"ם הוא ע"י אריכת הרוח שלהם שגדול בשעתו שנמשך מפגם האכילה כנ"ל מבחי' פגם אכילת עץ הדעת טו"ר שעי"ז פגם בעץ החיים שמשם הרוח חיםי דקדושה, ונמשך מיתה לעולם שהוא ה יפך הרוח חיים. ואז מתגבר הרוח של העכו"ם שיניקתם מסטרא דמותא מבחי' רוח הטומאה. וע"כ כשהם מתגברים ח"ו, גוזרין תענית להכניע ולשבר תאוות אכילה כדי לשבר הרוח חיים של העכו"ם שלא יוכלו להתגבר על ישראל. וע"כ בפורים שאז נכנע ונפל המן עמלק שהוא הסט"א מפלה גדולה ואז נכנע ונתבטל הרוח חיים דקליפה ונתגבר הרוח חיים דקדושה של בחי' מרדכי, אזמצוה גדולה לאכול ולהרבות בסעודה כיאז החיות של האכילה בבחי' שלימות החסרון ע"י הצדיק בבחי' ה' רועי לא אחסר בחי' צדיק אוכל לשובע נפשו כנ"ל:

אות טז וזה בחי' ומשלוח מנות איש לרעהו. כי המנות של פורים שהם האכילה של פורים שהם בחי' הרוח חים דקדושה שמקבלין מהצדיק כנ"ל הם נשלחין מאחד לחבירו בבחי' שליחות. כי יש כמה שרחוקים מהצדיק ואינם יכולים לקבל הרוח חיים מהצדיק בעצמו ע"כ מקבלין אחד מחבירו וחבירו מחבירו ומקבלין זה מזה ומאירין זה לזה הרוח חיים עד שנמשך לכולם הרוח חיםי מהצדיק שהוא בחי' מרדכי שמאיר אז באור גדול ונפאל לכל העולם עד שמגיע ההארה לתכלית העשיה (כמובאר בפע"ח) עד שכ"א ועא' אפילו הרחוקים מהצדיק מאד מקבלין הרוח חיים ממנו ע"י שמקבל אחד מחבירו בבחי' שליחות שזהו בח'י משלוח מנות איש לרעהו כנ"ל. כי אז בפורים השליחות בטוח מהיזק כי אז נכנע ונפל הסט"א מאד ואינם יכולים לגזול ולהעלים הרוח חים של הצדיק וכנ"ל:

אות יז וזה בחי' ומתנות לאביונים, שצריכין להרבות בצדקה מאד בפורים כי עיקר התקשרות להצדיק הוא ע"י צדקה שבזה אוחז במדתו של צדיק שהוא נקרא צדיק ע"ש הצדקה משפיע לכל בבחי' צדיק חונן ונותן. וכ"א כפי מה שמרבה בצדקה כן הוא מתקשר בבחי' צדיק שממנו הרוח חיים. וע"כ ע"י הצדקה זוכין לחיים בבחי' כן צדקה לחיים וכ"ש צדקה תצית ממות. וע"כ בפורים שאז נמשך ומארי הרוח יים של הצדיק שעי"ז היה מפלת המן כנ"ל ע"כ צריכין אז להרבות בצדקה כדי להמשיך אליו עי"ז הרוח יים של הצדיק שעיקרו נמשך ע"י צדקה כנ"ל:

אות יח וזה בחי' גודל השמחה של פורים בחי' שמחה ומשתה ויום טוב. כי הרוח חיים הואבבחי' שמחה כ"ש במ"א שעיקר החיות הוא שמחה בחי' בואר פני מלך חיים בחי' שובע שמחות את פניך כי הרוח הוא חיים בחי' רוח צפונית המנשבת בכנור של דוד שעי"ז הוא מנגן מאליו. וניגון וזמרה הוא עיקר השמחה כנראה בחוש וכ"ש עלי עשור ועלי נבל עלי הגיון בכנור כי שמחתני ה' בפעליך וכו'. ומחמת שאז נמשך הרוח חיים של הצדיק בחי' מרדכי בשפע גדול ובאהבה נפלאה ע"כ אז השמחה גדולה ועצומה מאד כי עיקר הגדלת והתגברות הרוח חיים הוא שמחה וכנ"ל:

אות יט וז"ש רז"ל מפמי מה נתחייבו וכו' מפני שנהנו מסעודה של אותו רשע. כי ע"י אכילה דסט"א מתגבר הרוח חיים שלהם שמשם עיקר כחם על ישרא לח"ו וכנ"ל. וע"כ היתה עיקר הישועה ע"י התענית שגזרו אז שלשה ימים וכו' שעי"ז שברו תאוות אכילה והכניעו הרוח חיים דס"א וכנ"ל עד שזוכין בפורים שנמשך ומאיר הרוח חיים דקדושה בשפע גדול ואז האכילה בקדושה שזהו בחי' סעודה פורים וכנ"ל:

אות כ וזה שכתוב בכתבים ומובא בדברי אדמו"ר ז"ל שמרדכי בגי' רב חסד, היינו כנ"ל כי מרדכי הוא בחי' הצדיק הדור שNמונ נמשך הרוח חיים וכו' שזה הצדיק הוא בחי' רב חסד היפך עשו שהוא אדמוני וכו' כמבואר בהתורה הנ"ל שזה כל ענין פורים שנמשך הרוח חיים מהרב דקדושה בחי' מרדכי בחי' רב חסד שעי"ז נכנע ונופל המן עמלק שהוא מזרע עשו אדמוני שהוא הרב דקליפה וכנ"ל:

אות כא וע"כ מצוה להשתכר ביין בפורים להכניע הרוח של הרב דקליפה שהוא בחי' ודמי כמאן דמבסמי, פניהם צהובות כשתויי יין שהוא בחי' עשו אדמוני כמבואר שם בסוף התורה הנ"ל על מאמר רבב"ח ע"ש. וע"כ ע"י היין דקדושה של שתיית פורים מכניעין אותם בשרשם. כי היין דקדושה הוא בבחי' רוח צפונית המנשבת בכנור של דוד שעי"ז הי' מנגן מאליו שזהו בחי' יין משמם כל השיר והניגון כי אין אומרים שי אלא על היין כי רוח צפונית נמשך מגבורות קדושות שהם שורש הנפשות (כ"ש במ"א) שהם חיות של כל בני אדם וזה בחי' יין שהוא ג"כ בחי' גבורות. וע"כ היין כשהוא בקדושה כגון בשבת ויו"ט בפרט בפורים על ידו דיקא ממתיקין הידינם בשרשן ומבטלין הרב דקליפה שהוא בחי' עשו אדמוני בחי' ודמי כמאן דמבסמי שזה כל ענין פורים להכניע ולבטל הרב דקליפה נגד הרב דקדושה שהוא מרדכי שהוא רב חסד וכנ"ל:

אות כב וזה בחי' קריאת המגילה כי המגילה היא בחי' קבלת התורה שזכו אז לקבלה מחדש כשרז"ל קימו וקבלו וכו'. כי המגילה צריכה להכתב ככתיבת ס"ת כשרז"ל כאמתה של תורה וכו' היינו כי עיקר הנס הי' ע"י ריבוי התפילות והזעקות והשוועות וכו' כנ"ל שעי"ז זוכין לעסוק בתורה לברר פסק ההלכה באמת. וע"כ אז זכו לקבלת התורה מחדש מחמת שזכו לעורר את העדן הנ"ל ע"י ריבוי תפילתם וכנ"ל וזה בחי' קריאת המגילה שהיא בחי' התחדשות התורה שזוכין להמשיך בפורים שנמשך ע"י המעין שיוצא מבית ה' מעדן העליון בשפע גדול ונפאל ע"י ריבוי התפילות וכנ"ל:

וע"כ מסיימין המגילה דורש טוב לעמו. זה בחי' בירור פסק ההלכה שזוכין ע"י בחי' מרדכי כי קודם הבירור הוא בבחי' ודורש רעה. אבל כשמבררין המותר מהאסור וכו' הטוב מהרע אזי הוא בבחי' דורש טוב וכמבואר לעיל מזה:

אות כג וזה בחי' ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור ועטרת זהב גדולה ותכריך בוץ וארגמן. ומונה ו' לבושים שהם לבוש מלכות א'. תכלת ב'. וחור ג'. ועטרת זהב גדולה ד'. ותכריך בוץ ה'. וארגמן ו'. כנגד ששה סדרי משנה שהם בבחי' ששת ימי בראשית שבהם נברא העולם ע"י התורה שכלולה מששה בחי' שהם בחי' כשר ופסול מטא וטהור אסור ומותר. שכ"ז שאין מבררין אותן הם בבחי' תערובת טו"ר שמשם אחיזת עץ הדעת טו"ר. וזה כל עבודת האדם שצריך לברר הטוב מהרע ע"י שמתייגע בתורה עד שמברר הפסק הלכה שמברר האסור מהמותר הטהור מהטמא הכשר מהפסול. ואז נעשין מזה לבושין קדושים לנשמתו בחי' חלוקא דרבנן כידוע. וע"כ הם ששה לבושים כנגד ששה סדרי משנה שכלולים מששה בחי' הנ"ל שהם אסור ומותר וכו' כמובא. כי אחר שמבררין אותן נכללין כולם בקדושה ונתהפך הכל לטוב ונעשה מהם בחי' ששה לבושין הנ"ל. כי ע"י שיודעין איזה אסור ואיזה מותר שעי"ז פורשין מהאסירו ע"כ נעשה גם מידיעת האיסור לבוש קדוש מאחר שעי"ז יודעין לפרוש ממנו כי ישב ולא עבר עבירה כאלו עשה מצוה, וע"כ מרדכי שהוא בחי' הרב דקדושה רב חסד שזכוה לברר הפסק הלכה ע"י ריבוי התפילות כנ"ל וכשרז"ל שמרדכי הי' גדול בתורה מאד כי הי' פותח בדברים ודורשן והי' ראש הסנהדרין שהם פוסקין לישראל כל ההלכות ע"כ זכה לכל הלבושין הנ"ל בחי' ומרדכי יצא וכו' שהם ששה כנגד ששה בחי' הנ"ל. כי עיקר הנס והישוע להתגבר על הרב דקליפה בחי' המן וכו' הוא ע"י זכוין לברר פסק ההלכה ע"י תפילה וכו' כמבואר היטב בהתורה הנ"ל ע"ש היטב:

(שייך לעיל) הרוח חיים הוא בחי' רוח צפונית המנשבת וכו' וע"כ בביהמ"ק ששם הי' הרוח חיים כי שם עמד הארון עם היו"ד הדברות ע"כ עיקר קדושתו הי' בצפון כ"ש ק"ק שחיטתן בצפון וק"ד בכ"ש בצפון:

אות כד א"י שם הרוח חיים כי אוירא דא"י מחכים וע"כ לא תחסר כל בה בחי' שלימות החסרונות וע"כ נקראת ארץ החיים כי שם אויר הקדוש שמחכים שהוא עיקר הנשימה שהוא הרוח חיים שהוא האויר המחכים כי החכמה תחי'. כל הכתוב לחיים בירושלים. וע"כ עיקר מחיית עמלק בא,י כ"ש בארץ אשר ה2' כו' תמחה את זכר עמלק וכו'. כי כל הקרבנות הם בחי' בירור רוח החיים לברר הרוח חיים מבהמה לאדם כי בהמה יש בה רוח חיים אבל הוא רוח הבהמיות שהוא בחי' רוח שטות שהם בחי' כל התאוות שמהם כל העבירות כנ"ל שהם תאוות הבהמיות שהוא בחי' רוח וחיות הרב דקליפה בחי' עמלק שדימה עצמו לבהמה כשרז"ל וע"כ כשאדם חוטא שזה נמשך מהרוח שטות כשרז"ל שהוא בחי' רוח הבהמיות מביא קרבן מבהמה כדי לברר רוח החיים של האדם מהבהמה וע"כ הי' מקריבין כל הד' יסודות מכל הדצח"מ כמובא בכתבים כדי לברר הטוב מהרע מכל הד' יסודות שעי"ז מכניעין הרשעים והסט"א. וע"כ נקרא הביהמ"ק בית חינו כי שם עיקר הרוח חיים של כל העולם וכנ"ל וע"כ היה בביהמ"ק עיקר הקדושה בצפון כ"ש ק"ק שחיטתן בצפון וכו' כי שם עיקר שלימות כל החסרונות כי הצפון בלב להשלים כל החסרונות התלוים בהרוח החיים הזה שהוא בחי' רוח צפונית המנשבת בכנור של דוד כמבורר היטב בתחילת התורה הנ"ל. וע"כ היו הלוים מנצחים בביהמ"ק כי עיקר המשכת הרוח חיים הוא ע"י בחי' ניגון ושיר להש"י שהוא בחי' רוח צפונית המנשבת בכנור של דוד שעי"ז היה מנגן מאליו וע"כ כל העכו"ם שרצו להתגבר על ישרא להתגברו ביותר להחריב את המשכן והביהמ"ק כ"ש שלחו באש מקדשיך וכו' אמרו בלבם נינם יחד שרפו כל מועדי אל בארץ וכו' וכשפרש"י שם כל מושליהם מחשבה א' להם הראשונים כאחרונים וכו' פלשתים החריבו שילה נ"נ החריב בית ראשון טיטוס החריב בית שני, מחמת שרצו לבטל ח"ו הרוח חיים של ישראל שהוא בביהמ"ק כנ"ל שעי"ז יוכלו להתגבר ולמשול עליהם ח"ו כי עיקר הממשלה והגלות של העכו"ם הוא כפי חלישות הרוח חיים של ישראל ח"ו וכפי התגברו תהרוח שלהם וכנ"ל. וע"כ התגבר המן בסוף הגלות הראשון וכל התגברות שלו ושל עשרת בניו הטמאים היה תחילה לבטל בנין ביהמ"ק כשרז"ל. כדי לבטל ח"ו הרוח חיים של ישרא לכנ"ל. וע"כ רצה להתגבר באדר שבו מת משה שהוא הרב דקדושה וסבר שעכשיו אין עוד מיש שימשיך הרוח חיים דקדושה לעמוד כנגדו. אבל אין דור יתום כי מרדכי היה גדול מאד והיה זך וטהור בתכלית הזכות עד שהיה יכול לירד אפילו לתוך הצנורות הרעיךם של המן עמלק ימ"ש לשברם ולבטלם. כי היה בחי' בשמים ראש מר דרור, מרי דכיא, דך וטהור. וזהו בחי' בשמים ראש כי עיקר הנשימה שהוא הרוח חיים הוא בחוטם כ"ש כל אשר נשמת רוח חיים באפיו וכו' ועקיר החיות דקדושה שהוא חיות הנשמה הוא הריח כשרז"ל (ברכות מ"ג) על פסוק כהת"י איזהו דבר שהנשמה נהנית ממנו וכו' ומרדכי הי' בחי' ראש לכל הריחות שהוא עיקר חיות הנשמה היינו שהוא הי' עיקר הרוח חים דקדושה שהוא חיות הנשמה שהוא בחי' ריח והי' זך וטהור בלי שום אחיזת הרע שעי"ז הי' יכול לירד אפילו לתוך הצנורות הרעים של המן עמלק ימ"ש להכניעם ולהפילם עדי ארץ כנ"ל:

אות כה וזה בחי' פ' פרה שקורין אחר פורים. כי מתחילה הוא פור ואח"כ נעשה פרה וכו' כ"ש אדמו"ר ז"ל בלק"ת (בסי' עד). כי פרה מטהרת מטומאת מת שהוא הסתלקות הרוח חיים שנמשך מהצדיק ואז שולט רוח הטומאה שהוא רוח של הרב דקליפה שהוא סטרא דמותא. כי רשעים בחייהם קרויים מתים ופרה מטהרת מזה. וע"כ הוא אדומה תמימה להכניע ולבטל חבי' עשו אדמוני שהוא סטרא דמותא שהוא הרוח דקליפה כנ"ל. כי אין הדין נמתק אלא בשרשו כי צריך הצדיק הגדול הוריד א"ע לתוך המדה רעה של הרשע שהוא הצנור שלו להכניעו ולבטלו כנ"ל שזהו בחי' כל ענין מעשה פרה ושעיר המשתלח ועגלה ערופה שמעשיהם בחוץ. דהיינו שיוצאין לחוץ ששם יש להם אחיזה ומורידין א"ע לתוך הצנור שלהם שעי"ז מכניעין ומבטלין תוקף אחזיתם. שזהו בח'י פרה אדומה שמטהרת מטומאת מת שהוא עיקר הטומאה שנמשך חמטא אדה"ר וכן עגלה ערופה שמכפרת על המת שהוא החלל הנמצא וכן שעיקר המשתלח שמכפר ביוה"כ על כלל עוונות ישראל היינו כנ"ל.

אות כו כי המן רצה לפגום ע"י הפור והגורל שלו. בהגורל של יוה"כ שנתן הכה"ג על שני השעירים גורלות גורל א' לה' וגורל אחד לעזאזל כדי לכפר עוונות ישראל עי"ז דייקא. כי כל העוונות נמשכין מעץ הדעת טו"ר שהוא זוהמת הנחש שעל ידו נמשך מיתה לעולם. כי עיקר הבחירה שיש לאדם הוא מחמת שיש טוב ורע אבל שורש הטוב והרע מהיכן נמשך זה א"א לדעת בשכל אנושי בשום אופן רק אנו מאמינים שהשי"ת שהוא כולו טוב צמצם עצמו כביכול בחכמה נפלאה בצמצומים נפלאים ושונים עד שנתהוה שורש הדין שהוא שורש הרע. כדי שיהיה בחירה לאדם. כי א"א להכיר ולידע ממנו ית' כ"א עי"ז דייקא כידוע אבל להבין בשכל איך נמשך זאת א"א להבין בשום אופן. ואדה"ר שרצה ליכנוס לדעת זאת ואכל מעץ הדעת טו"ר עי"ז פגם מאד וגרם מיתה לדורות. ומיתה היא היפך הרוח חים שנמשך ע"י הצדיק האמת שהוא בחי' עץ החיים שהוא ממשיך הרוח חיים משרשו מבחי' תפילה שהוא בחי' עדן עין לא ראתה שהוא שורש המעין היוצא מבי תה' מבית ק"ק שהוא נתיב לא ידעו עיט שא"א להשיגו בשום שכל. וא"א לקבל משם כ"א ע"י תפילה ותחנונים שהוא בחי' אמונה ואז זוכין להמשיך מעין החכמה משם לברר פסק ההלכה שעי"ז דייקא מבררין עץ הדעת טו"ר דהיינו שמבררין הטוב מהרע המותר מהאסור וכו' כי עיקר הבירור הוא ע"י אמונה דייקא שהוא תפילה וכנ"ל. וזה בחי' הגורל של הכה"ג ביהו"כ שנתן על שני השעירים שהיו שניהם שוים בקומתם ובמראיהם וכו' כשרז"ל וא,א לבררם לידע מי לה' ומי לעזאזל כי אם על ידי גורל שהוא למעלה מהשכל כי בהשכל אי אפשר להבין כלל מהיכן נתחלקין הטוב והרע שהם בחינת שני השעירים שבתחילה שניהם שוים לגמרי ואחר כך נתחלקין זה לה' לפני ולפנים וזה לחוץ לגמרי לעזאזל. אבל אנו מאמינים אע"פ שא"א להבין זאת בשכל. אנו מאמינים שהכל מאת ה' צבאות יצאה כי בחי' יוטל הגורל ומה' כל משפטו שהגורל יוצא מאת ה' מי לה' ומי לעזאזל כפי דרכיו הנפלאים ועי"ז דייקא נתברר בחי' עץ הדעת טו"ר שא,א להשיג מהיכן נמשך הטו"ר וכנ"ל. אבל המן רצה לפגום בזה כי הוא כפר ואמר שהגורל במקרה ח"ו והיה מכשף גדול. ואמר שיכול בכשפים ובשמות הטומאה להמשיך הגורל כמו שהוא רוצה כי אמר שהרוח חיים יכול כ"א להמשיך כרצונו לכל מה שהוא רוצה שזה היה בחי' חטא העגל שהצליח מעשה שטן והיה בו רוח חיים כשפרש"י שם היינו כי זה היה עיקר הפגם שבגדול הכשפים של הער"ר היו יכולים להמשיך הרוח חיים לכל מה שרצו אפילו לדוממים וצומחים כי הרוח חיים של הסט"א גדול בשעתם מאד בבחי' רוח סערה רוח הטומאה עד שיש להם כח להמשיך הרוח חיים לכל מה שרוצים לפי שעה כי השי"ת נתן להם כח כזה בשביל הבחירה כ"ש כי מנסה ה' אלקיכם אתכם וכו'. ומגודל כחם הרע להמשיך הרוח חיים לכל דבר הם כופרים לגמרי כאלו הם ברשותם ויכולים לעשות כל מה שירצו ולמלאות כל שרירות לבם הרע שזה כל כוונתם הרעה בכל הע"ז שלהם ובכל מני כפירות שלהם. ופרה אדומה מכפר על כל זה כי בזה אנו מראין שיש כח לישראל לברר הרוח חיים מתוקף הסט"א שיונק מתוקף הדין שהוא בחי' אדומה תמימה בחי' עשו אדמוני. כי הצדיק בחי' משה יכול להוריד א"ע גם לשם ולשבר הצנור הרע שלהם שהוא בחי' טומאת מת ולשברו ולהכניעו ולטהר את ישראל עי"ז דייקא. כי דייקא פרה אדומה מטהרת מטומאת מת היינו כנ"ל שדייקא ע"י הצנור שלהם מכניעין אותם כנ"ל:

וע"כ עשו העגל של זהב כי זהב מצפון יאתה ורצו לפגום בבחי' רוח צפונית הנ"ל על כן עשו להם אלהי זהב דייקא אבל משה שיבר וביטל אותו והעיקר ע"י תפילה כ"ש ויחל משה וכנ"ל ועי"ז חזר והמשיך קבלת התורה מחדש דהיינו הלוחות שניות היינו כנ"ל שעיקר התיקון ע"י תפילה שעי"ז מבררין דיני התורה באמת שזהו בחי' קבלת התורה מחדש שמשם הרוח חים דקדושה וכנ"ל:

אות כז וזה בחי' פ' החדש שקורין קודם פסח כי כל החסרונות שבעולם נמשכין מחסרון הלבנה מבחי' מארת חסר, וישראל ע"י מצות קידוש החודש הם ממלאין ומשלימין חסרון ופגימת הלבנה ועי"ז נשלמין ונתמלאין כל החסרונות כי נמשך הרוח חים מבחי' רוח צפונית המנשבת בכנור של דוד הנ"ל למלאות ולהשלים כל החסרונות. כי כל ענין דוד המלך ע"ה היה להשלים פגימת הלבנה כי מלכותו נמשל ללבנה כמובא ובימיו דייקא סיהרא באשלמותא. וע"כ בעת קידוש הלבנה שהוא בחי' תיקון פגימת וחסרון ל בנה אומרים אז דוד מלך ישראל חי וקים כי בוודא יהוא חי וקים תמיד כי הוא ממשיך תמיד הרוח חים למלאות כל החסורונת שבעולם וכנ"ל. וע"כ נצטוו מצות קידוש החודש בעת יציאת מצרים. כי כל יציאת מצרים היה על ידי שזכה משה להתגבר ברוח חיים דקדושה שנמשך מהתורה שהיה עתיד לקבל ועל ידי זה התגבר על הרוח חיים דסט"א של המצריים ועי"ז הכניע והשפיל אותם בבחי' משפיל רשעים עדי ארץ וכנ"ל וע"כ אז נצטוו על מצות קידוש התחודש שהוא תיקון פגימת וחסרון הלבנה שהוא חבי' שלימות החסרונות ע"י הרוח חיים דקדושה וכנ"ל. וע"כ היתה הגאולה בחצות דייקא כי אז הרוח צפונית מנשבת בכנור של דוד שהוא הרוח חיים דקדושה שעי"ז היתה הגאולה וכנ"ל. וע"כ נסמך פ' החודש הזה לכם לפ' כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים כי הם בחי' אחת כנ"ל:

אות כח וזה בחי' פסח בחי' אכילת מצה וארבע כוסות בחי' יציאת מצרים שבכל דור ודור. כי כבר מבואר לעיל שעיקר גלות מצרים וכן כל הגליות שמכונים בשם מצרים הוא ע"י התגברות רוח חים של הסט"א שהם בחי' עשו ואנשיו שהם בחי' הרב דקליפה שמתגברים כנגד הרב דקדושה הרוח חים דקדושה של ישראל שמקבלים מהתורה ע"י הרב דקדושה. כי הרוח של הסט"א גדול בשעתו בבחי' רוח סערה וכו' כנ"ל באריכות. וצריך כל אדם לראות ולהשתדל לצאת מהגלות דהיינו לצאת מכל התאות ומכל הדמות רעות של כל הארבע יסודות שהם עיקר הגלות. כי עיקר כח ויניקת העכו"ם שהם בחי' עשו וכת דילי' הוא מהרע של הד' יסודות שהם כל המדות רעות שהם הצנורות הרעים שלהם כנ"ל. וצריך כל אדם להתפלל הרבה להש"י שיזכה להתקרב לצדיקים אמתיים ש הם בחי' הרב דקדושה שכבר זכו לברר בשלימות כל הד' יסודןות עד שיכולים ללחום עם הסט"א דהיינו לירד לתוך כל הצנורות הרעים שלהם ולשברם ולהוציא את ישראל מגלותם עד שיזכו גם כל המקורבים אליהם לבררהד' יסודות לצאת מכל התאוות ומכל המדות רעות. ועיקר הבירור ע"י תורה דהיינו ע"י לימוד פוסקים כ"ש שם וא"א לזכות לברר פסק ההלכה בשלימות כ"א ע"י תפילה וכו' כנ"ל. כי ע"י תפלה נמשך המעין מבית ה' אל הגן שהוא התורה שעי"ז אתרביאו עשבין ודשאין שבגן שהם בחי' הנשמות בחי' רבבה כצמח השדה נתתיך וכו' ועי"ז זוכין לברר הטוב מהרע דהינו לברר כל הד' יסודות להכניע ולבטל הרע שבהם ולהעלות כל הטוב שבהם עד שיהיו נכללין כל הד' יסודות בשרשן שהוא בחי' והיה לארבעה ראשים שהם ד' אותיות הוי' ב"ה כ"ש שם ע,ש וזה כל עבודת האדם בזה העולם. כי האדם נתהוה מד' יסודות וכל המדות והתאוות כולם כלולים בד' יסודות כ"ש במ"א וכמובא בספרים וכל עבודתו של האדם לברר הד ' יסודות כנ"ל עד שיהיו בבחי' ארבעה ראשים כנ"ל:

אות כט וכל זה מבואר היטב למי שיש לו עינים בפרשת יצירת האדם כ"ש שם ויציצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים וכו' ויטע ה' אלקים גן בעדן מקדם וישם שם את האדם וכו' ויצמח ה' אלקים כל עץ נחמד וכו' ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע. ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים שם האחד פישון וכו' אשר שם הזהב וכו' ויקח ה' אלקים את האדם ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה. ויצו ה' אלקים על האדם לאמר מכל עץ הגן וכו' ומעץ הדעת וכו'. כי כבר מבואר בהתורה הנ"ל פסוק ונהר יוצא מעדן וכו' הנ"ל בביאור היטב ע"פ התורה הזאת שהוא בחי' מעין החכמה והשכל היוצא מהתפלה אל התורה כי התפלה בחי' עדן והתורה הוא בחי' הגן וכו' ועי"ז מפרידין הרע מן הטוב מכל הד' יסודות בחי' ומשם יפרד ועי"ז נכללין כל הד' יסודות בשרשן בד' אותיות הוי"ה שזהו בחי' והיה לארבעה ראשים ע"ש. ואז זוכין להמשיך הרוח חיים דקדושה מן התורה להכניע הרוח של הסט"א שהוא בחי' עשו כמבואר שם ע"ש. וכל זה מבואר היטב בכל הפרשה הנ"ל למעיין שם כי מתחילה מדברת הפרשה מענין הרוח חיים של האדם שהוא עיקר חיות וקיומו כ"ש שם ויפח באפיו נשמת חיים כוו' ואח"כ מתחיל לדבר תיכף מענין הגן עדן ומענין הנהר הנ"ל ושהניח שם את האדם לעבדה ולשמרה וצוהו שלא לדבק עצמו בעץ הדעת טו"ר וכו'. היינו כנ"ל שעיקר העבודה של האדם הוא שישתדל להמשיך המעין היוצא מבית ה' שהוא הנהר היוצא מעדן כדי להשקות את הגן שהוא התורה דהיינו שישתדל וירבה בכל יום התפילות ותחנונים עד שימשיך אלי ושכל וחכמה אל התורה כדי שיזכה לברר פסק ההלכה וכו' כנ"ל שעי"ז יזכה לברר כל הד' יסודות עד שיהיו לארבעה ראשים שהם כל לכל המדות שזהו עיקר עבודת האדם כנ"ל. ואז יזכה שיהיה נמשך אליו בכל עת הרוח חיים בשלימות גדול להשלים כל החסרונות שלו שזהו בחי' מ"ש בתחילת הפרשה וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכו' כי לא המטיר וכו' ואדם אין וכו' ופרש"י לפי שלא היה עדיין אדם להתפלל וכו'. היינו כנ"ל שבלא התפילה כל הדברים חסרים ואין צומחין כל עשבים ודשאין של הגן עד שמתפלל האדם שאז ממשיך הנהר היוצא מעדן וכו' שעי"ז צומחין עשבין ודשאין דאיתרביאו בגן כנ"ל:

אות ל וזה בחי' ד' ציצית בחי' מארבע רוחות בואי הרוח בחי' בירור הד' יסודות כ"ש שם. וזה בחי' כמה מצוות שהם בבחי' ארבעה כמו ארבע מינים שבלולב וארבע פרשיות בתפילין וארבע פרשיות שקורין קודם פסח וזה בחי' ארבע כוסות של יין בפסח וזה בחי' ארבעה טורי אבן שבחשן. וזה בחי' ארבעה דגלים שהם בחי' ד' מחנות השכינה וזה בחי' ארבעה ראשי שנים וכל בחי' ארבע שחשב בפיוט של פ' החודש ועוד כיוצא בהן הכל כנגד ד' אותיות הוי' שהם בחי' הארבעה ראשים בחיט' רושר הד' יסודות שמבררין אותם ע"י מצוות התורה וכנ"ל. שעי"ז זוכין להמשיך הרוח חיים שהוא בחי' רוח צפונית המנשבת בכנור של דוד. וזה בחי' היין של הד' כוסות של פסח כי היין דקדושה הוא בחי' גבורות קדושות שהם בחי' רוח צפונית שהוא הרוח חייןם שהוא בחי' נפש חי' ששרשה גבורות קדושות כמבואר במ"א וע"כ אין אומרים שיר אלא על היין. כי הוא נמשך מבחי' רוח צפונית הנ"ל המנשבת בכנור של דוד שמשם כל השיר והניגון והשמחה כנ"ל בחי' ויין ישמח לבב אנוש, לבב דייקא ששם שלימות כל החסרונות שעיקרן בלב שכל זמן החסרון הוא עצבות ח"ו וכשנתמלא ונשלם החסרון הוא שמחה וע"כ היין יש בו שני כחות זכה נעש ראש לא זכה נעשה רש. כי היין הוא בחי' עץ הדעת טו"ר כשרז"ל סחטה ענבים ונתנה לו וע"כ יש בו שני כחות. כי מי שזוכה דהיינו שתקן מעשיו וכבר בירר כ להד' יסודות מהרע שבען עד שהיה לארבעה ראשים כנ"ל אזי נעשה ראש, ראש דייקא בחי' ארבעה ראשים הנ"ל. לא זכה שלא בירר הד' יסודות ואזי א ינו יכול להשלים החסרון אזי נעשה רש. דהיינו עניות שהוא חסרונות כי העני בבחי' חסרון שחסר לו הכל כ"ש די מחסורו אשר יחסר לו. וע"כ בפסח שאז הוא יציאת מצרים שאז זוכין לצאת מגלות התאוות והמדות של הד' יסודות, ע"כ אז היין בקדושה בבחי' רוח צפונית הנ"ל שמשם כל הניגון והשמחה בבחי' זכה נעשה ראש בי' ד' ראשים הנ"ל שהם בחינת ארבע כוסות של יין בפסח וכנ"ל.

אות לא וזה בחי' מצה בחי' לחם עוני. כי בפסח מחמת שעדיין קודם קבלת התורה עדיין א"א להמשיך בשלימות הרוח חיים ע"י התורה ועל כן צריכן ליזהר בהאכילה שלא לאלכול חמץ רק מצה וחמץ אסור במשהו כי חמץ הוא הרוח דסט"א שהוא גדול בשעתו כי החילוק בין חמץ למצה הוא רק בבחי' הרוח והאויר שהחמץ עולה בנפיחה ויש בו רוח ואויר הרבה משא"כ מצה שנאפית מיד קודם שנכנס בהעסיה הרוח והאויר. היינו מחמת שאז לא נתברר עדיין הרוח חיים ע"י מעשיו ועדיין יש בו אחיזת המצרים שיצאו משם בגניבה כ"ש דרך שלשת ימים נלך וכו' והם מתגרים עדיין בהם לרדוף אחריהם. ע"כ הזהירה התורה אותנו לבלי לאכול חמץ שנאחז בו הרוח דקליפה שגדול בשעתו שזהו בחי' חמץ שעולה בנפיחה בחי' כל צורריו יפיח בהם כי הוא גדול בשעתו וע"כ צריכן אז לאכול רק מצה שאין בו אחיזת הרוח שלהם שגדול בשעתו. וזהו בחי' לחם עוני בחי' עניות שהוא חסרונות כנ"ל היינו שע"י המצה ממשיכין עתה הרוח חיים להשלים החסרון לבטל העניות. וזהו שעונין עליו דברים הרבה היינו שעתה בפסח עיקר התקון ע"י בירור הפסק הלכה כי עדיין לא קבלנו את התורה וכל הבירור עתה הוא רק מן השמים ע"י בחי' אתערותא דלעילא שנמשך עלינו ברחמיו רק ע"י תפילה ותחנונים וע"י זכות אבו. וע"כ שוברין את המצה כי מה דרכו של עני בפרוסה, שבירת המצה זה בחי' חסרון שמשברין ומחסרין את המצה בכוונה כמו עני שדרכו בפרוסה שהוא בחי' עניות וחסרונות להורות שאין בנו כח להשלים כל החסורונת ע"י מעשינו כ"א ברחמי השי"ת ע"י תפילה וצעקה להשי"ת שהוא בחי' שעונין עליו דברים הרבה כנ"ל ועי"ז בעצמו נשלם החסרון. וזהו בחי' האפיקומן שנקרא צפון צפון דיקא בחי' רוח צפונית וכו' כנ"ל שהוא שלימות החסורונת. וע"כ הם ג' מצות וד' כוסות כי אכילת מצות מרמז על התורה שהוא בחינת אכילה. ושתיית היין של הד' כוסות הוא בחי' תפילה שהוא שירות ותשבחות בחי' אין אומרים שיר אלא על היין וכן מרומז בשיחתו הק' של אדמו"ר ז"ל שאמר אשרי מי שאוכל כמה פרקים משניות ושותה כמה קפיטליך תהלים וכו', שתורה הוא בחי' אכילה, ושתייה בחינת תפלה בחי' תהלים שהוא כולו תפילות ושירות ותשבחות. וע"כ המצות הם ג' כנגד ג' רוחות העולם כי צפון חסר והיין הם ד' כוסות כנגד כל הד' רוחות שמשם הרוח חיים שהוא שלימות החסרונות בחי' מארבע רוחות בואי הרוח היינו כי עתה עיקר התיקון של שלימות החסרונות הוא ע"י בחי' תפילה שהוא בחי' היין כנ"ל. אבל התורה שהוא בחי' אכילה לא קבלנו עדיין וע"כ עתה א"א לברר החמץ ששם הרוח לבררו מהקליפה וע"כ הוא אוסר באיסור חמור מאד ועיקר התיקון ע"י המצה שעי"ז אנו ממשיכין קדושת האכילה. וע"כ בהמצה מרמזין החסורונת בחי' לחם עוני בחי' שבירת המצה האמצעית שהוא בחי' חסרון וע"כ הם רק כנגד ג' רוחות כי צפון חסר עד שזוכין לענות ההגדה ולקיים מצוות סיפור יציאת מצרים ושארי מצוות של לילה הזאת. ואז זוכין להמשיך שלימות החסרון שהוא בחי' חלק המצה הפרוסה שהצניעו לאפיקומן שנקרא צפון דהיינו שחוזרין ומשלימין החסרון שהוא בחי' צפון ע"י הרוח צפונית שנמשך עלינו ע"י שעונין עליו דבראים הרבה שהוא בחי' תפלה כנ"ל:

אות לב וע"כ חמץ אסור במשהו זה בחי' דילמא שקלית מדיי מינייהו וכו' דהיינו שאסור שיהי' לו שום אחיזה כל שהוא מהמדות רעות שלהן כ"ש שם על מאמר רבב"ח ע"ש וע"כ אסור במשהו והבן:

ועיין באו"ח הלכות פסח הלכה ג' שם מבואר ג"כ ה' פסח ע"פ התורה הזאת. אך א"א לביהמ"ד בלא חידוש. ומה שחסר זה גילה זה ועדיין מי יודע אם נגעתי כטיפה מן הים בהתורה הנ"ל כי דבריו הנשבים ז"ל עמוקים ורחבים מני ים ומאד עמקו מחשבותיו. והמעיין בדבריו באמת ובדברינו שחדשנו עליהם בעזר הש"י יבין מעט עוצם נשגבות עמקות דבריו הק' עד א"ס ואין תכלית ה' יאיר עינינו בתורתו באמת: הלכה ד בהלכות גביות חוב הלכה ה' או תט"ו