# כח והרשאה ד
כח והרשאה ד
Source: https://ajew.org/reader/likutay-halachos/7/39
## Segment 2
אות א ענין הרשאה שאין השליח יכול לתבוע את הלוה עד שיבא בהרשאה שיכתוב לו דון וזכה ואפיק לנפשך וכל דמתעני לך מן דינא עלי הדר:
And this is: "Why did the Torah say that one who admits to part must take an oath? Because a person does not have the brazenness to deny his creditor entirely" — for specifically because he blemished the azus dik'dushah until he came to the point of borrowing — which is the aspect of "the borrower is a servant to the lending man" — because of this he cannot be bold-faced before his creditor. And because of this specifically , we suspect him of denying his fellow's money entirely. For the essential blemish of emunah is through the blemish of azus , as above.
## Segment 3
ע"פ התורה היכל הקודש (בסי' נט) ע"ש.מבואר שם שמי שמקרב נפשות להשי"ת הוא בונה בחי' היכל הקודש שהוא בחי' ירושלים, ומחמת שזה ההיכל הקודש נעשה מאלו הנפשות אשר היו רחוקים עד הנה ויש קליפות רבות השוכנים סביבם בבחי' זאת ירושלים וכו' ואפשר שיתאחזו בלבו ח"ו ע"כ צריכין משפט שישפוט האדם א"ע תמיד ועי"ז מעורר התלהבות הלב בחי' לבת אש ואש הזה שורף אותם שלא יתאחזו בלבו ולא בההיכל הקודש וכו' ואז יוצא לאור משפט היינו שנתלהב הלב ויושב על כסא בבחי' כונן למשפט כסאו שהוא בחי' כבוד הנ"ל בחי' כסא כבוד שהוא בחי' היכל הקודש הנ"ל. וזה בחי' בית וחומה, יד ושם, עיגולא ורבועא דלגו, חכמה ועשירות. והיוצא משם לענינינו שלעשירות זוכין ע"י כבישת כעס ועי"ז נגדל השם והנפש דקדושה ועי"ז מתקרבים נפשות הרבה להשי"ת, והוא בחי' חומה בחי' עיגולא בחי' היכל הקודש הנ"ל שהוא בחי' כסא כבוד וכו' ע"ש כ"ז היטב:
And also according to the simple sense, this is understood. For in truth, even though certainly one should not be bold-faced before his creditor who did him such a favor — but if so, just because he cannot be bold-faced, should he deny him entirely? For certainly one who denies his fellow's money — for the most part it is because he does not have the means to repay, as our Sages, of blessed memory, said there: "He is merely stalling; he thinks, 'When I have the money I will repay him'" [ishtamutai hu d'kamishtemai]. But because of bushah — that he cannot be bold-faced before his creditor to say "Wait for me until I have money" — therefore he denies him entirely.
## Segment 5
אות ב וכל ההכחשות והדין ודברים ששכיח בין בני אדם בעניי ממון הכל נמשך מבחי' הנ"ל מחמת שהממון שהוא העשירות של האדם נמשך בשרשו מבחי' כסא כבוד הנ"ל בחי' היכל הקודש בחי' ירושלים כנ"ל. ומחמת שזאת הקדושה שוכנת תמיד בין הקליפות לברר ניצוצות משם בבחי' זאת ירושלים בתוך הגוים שמתי' וסביבותי' ארצות, וזה עיקר כל עסקי המו"מ שהכל בשביל לברר הניצוצות ולהעלות הקדושות הנפילות, ע"כ שכיח הרבה הכחשות ודין ודברים בעסקי הממון, כי זה נמשך מהקליפות השוכנים סביב הממון והעשירות שהוא בחי' היכל הקודש כנ"ל. וע"כ התיקון לזה הוא משפט כנ"ל, היינו שצריכין לבא למשפט כ"ש כי יהי' ריב בין אנשים ונגשו אל המשפט כי המשפט הוא בחי' אש כנ"ל הוא שורף את הרע שסביב העשירות שהוא נמשך מהיכל הקודש הנ"ל ועי"ז מבטל כל ההכחשות וכל הגזילות שרצה אחד לגזול את חבירו שנמשך מרע הנ"ל שסביב היכל הקודש כנ"ל. כי עתה נתבטל על ידי אש שנמשך על ידי המשפט צדק שפוסקין הדיינים. וזה וכשיהיו בעלי הדין עומדים לפניך יהיו בעיניך כרשעים, וכשנפטרין מלפניך יהי' בעיניך כזכאין כשקיבלו עליהם את הדין. כי קודם שיוצא המשפט לאור גם הזכאי שהממון שלו נחשב כרשע מאחר שהוכרח לבא למשפט שזה מורה שהרע שסביב המו"מ נאחז בהחייב הכופר ממון חבירו עד שהביאו לידי כפירה והכחשה ואז בוודאי נתאחז גם בו איזה מעט מהרע כמבואר בהתורה הנ"ל שהרע שסביב הנפשות שמקרבן שהם בחי' היכל הקודש יכול להתאחז גם בלב המקרבן ח"ו, כי גם שעוסק במו"מ הוא בבחי' מקרב ומעלה נפשות להש"י שהם בחי' הניצוצות והנפשות שבהממון והמו"מ שצריך לבררם ולהעלותם שבשביל זה הם עסקי כל המו"מ כמבואר בדברי אדמו"ר ז"ל כ"פ (כ"ש בה' גביות מלוה הלכה ג' ע"פ התורה הזאת ע"ש). וע"כ באמת כל העוסק במו"מ צריך לשמור א"ע מאד מאד שלא יתאחז בו הרע של הקליפות שהם סביב העשירות כנ"ל. והעצה לזה הוא משפט שצריך לשפוט א"ע בעל עת דה יינו להתבודד ולדבר בינו לבין קונו ולשפוט ולדון א"ע על כל הדברים שהוא עושה וכו'. ואז בוודאי יתעורר אש המשפט וישרוף את הרע שלא יתאחז בלבו ולא יתאחז גם בהמו"מ ו אזי בוודאי ישמרהו הש"י שלא יצטרך לבא לפני דיינים למשפט כי אש של המשפט שלו ששפט א"ע בעצמו ישרוף את הרע הנ"ל שמשם נמשכים כל ההכחשות שבמו"מ ואזי בוודאי ינצל מדין ודברים ולא יצטרך לבא אל המשפט לפני דיינים. וע"כ זה שבא לפני דיינים אע"פ שהוא זכאי נחשב גם הוא כרשע בשעה שעומד לפני הדין מחמת שלא זכה לגרש ולבער הרע שסביב המו"מ ע,י המשפט שלו בעצמו וכנ"ל. אבל כשנפטרין מלפניך אזי שניהם כזכאין כי ע"י המשפט צדק שיצא מלפני הדיינים נשרף ונתבטל הרע שסביב זה המו"מ עד שגם החייב נחשב כזכאי מאחר שקיבל עליו את הדין והמשפט שעי"ז נשרף ונתבטל הרע שסביב המו"מ שנתאחז בו ביותר עד שבא לידי הכחשה, ועכשיו כבר נשרף הרע ונתבטל גם ממנו ע"י אש המשפט וכנ"ל:
It emerges that because of bushah , he comes to complete azus : to deny his fellow. And this is the essential blemish of azus dik'dushah , as above. For one needs the exact opposite: since you do not have the means to pay, it is better for you to be bold-faced before your creditor and remove the bushah from your face and say to him: "It is true that I borrowed from you and you did me a great favor, but what can I do — I do not have the means to pay now. Wait for me until I have the means, and I will repay you."
## Segment 7
אות ג וע"כ א"א לתובעו לדין ע"י שליח סתם כ"א כשבא בהרשאה כי יכול לומר לו לאו בעל דברים דידי את כי אין מי שיוכל לעורר ולהזמין את אש המשפט שיבטל את הרע הנ"ל כ"א בעל הממון בעצמו שהוא עוסק בבחי' בירור הנ"ל שהוא בחי' בנין היכל הקודש הנ"ל שהוא בחי' כסא כבוד הנ"ל, שהוא דייקא יכול לעורר את המשפט עד שישב המשפט על כסאו בבחי' כונן למשפט כסאו וכו' כמבואר שם היטב באות ב'. כי הממון והעשירות של המו"מ הוא בבחי' כסא הכבוד בבחי' היכל הקודש והוא בחי' כסא אל המשפט וכפי הכנת הכסא כן המשפט בבחי' כונן למשפט כסאו. כי המשפט בלב והכסא הנ"ל בחי' היכל הקודש וכל הנ"ל הם מלבושים לבחי' רגלי הלב כמבואר שם היטב, נמצא שהם א' בשרשן. ע"כ אין מי שיוכל לעורר אש המשפט הנ "ל כ"א זה בעצמו שהממון שלו שהוא עוסק בבחי' היכל הקודש הנ"ל שהוא בחי' כסא המשפט כנ"ל. אבל כשיבא אחר יכול לומר לו לאו בעל דברים דידי את כי אין אתה שייך אל המשפט הזה כי אין לך כח לעורר אש המשפט הזה לבער הרע לבטל ההכחשה שבינינו כי לאחר כח לזה כ"א בעל הממון שהוא בעל ההיכל הקודש שהוא בחי' כסא כנ"ל שהוא דייקא יכול לעורר את המשפט שישב על כסא שעי"ז דייקא נתבטל הרע שסביב המו"מ שמשם ההכחשה כנ"ל, אם לא שבא בכח והרשאה מבעל הממון שכותב לו בפירוש שמוסר לו כל כח המשפט שלו, כי כך כותב לו דון וזכי ואפק לנפשך וכל דמתעני לך מן דינא עלי הדר, דהיינו שכותב לו שמוסר לו כח כח המשפט שלו כאלו היא בעצמו לפני הדיינים ועל דמתעני לך מן דינא וכו' היינו שכל החששות והסכנות שיכולים להתעורר עליך ע"י דין הזה שאתה נכנס בסכנה גדולה ללחום עם הרע שסביב היכל הקודש ששוכן ביניהם תמיד וכל החששות שיש בזה הכל עלי הדר כי אני יש לי כח לעורר אש המשפט ולשרוף ולבטל את הרע הזה וכנ"ל. ואז דייקא כשכותב לו כך אזי יכול לעורר אש המשפט ולשרוף ולבטל את הרע הזה וכנ"ל. ואז דייא כשכותב לו כך אזי יכול לעורר את חבירו שיעמוד עמו למשפט כי אז הוא מקבל כח המשפט של בעל הממון כאלו הוא בעצמו עומד שם שהוא יש לו כח לעורר אש המשפט וכנ"ל:
It emerges that specifically because of the blemish of azus — because he cannot be bold-faced — because of this specifically, he denies him. And as above, regarding azus before Hashem Yisborach , as it were — for the blemish of azus is the blemish of emunah , as above. And therefore, because of this specifically, he must take an oath — because "a person does not have the brazenness to deny his creditor entirely," and because of this he may deny entirely, on account of bushah — which is the blemish of azus dik'dushah , through which emunah is blemished, as above.
## Segment 9
אות ד וזה בחי' מה שמבואר בש"ע בסי' ל"ט לענין הודאה בפני ב"ד שאין נחשב ב"ד כ"א כשקבעו דוכתא ואזמני'. קבעו דוכתא זה בחי' הכנת הכסא למשפט בחי' כסאות למשפט שעיקר המשפט של הב"ד הוא כפי הכנת הכסא הנ"ל שהוא בחי' קבעו דוכתא ואזמני'. ואז דייקא יש להם דין ב"ד שמהם יוצא המשפט לאור ושורף ומבטל את הרע שסביב ההיכל הקודש שמשם הממון והעשירות כנ"ל:
Hilchos Halva'ah 3 — Part 2
## Segment 11
אות ה וע"כ ארז"ל אשר לא טוב עשה בעמיו זה הבא בהרשאה כי בוודאי לא טוב עשה מאחר שמכניס עצמו בסכנה כזאת ללחום עם הרע שסביב המו"מ וכו' כנ"ל בפרט שאינו שייל לזה. ובוודאי אע"פ שהבעל הממון נותן לו כח והרשאה אעפ"כ בוודאי יש חילוק גדול בי ןבעל הממון בעצמו בין אחר הבא במקומו בכח והרשאה. כי בוודאי עיקר הכח לעורר אש המשפט לשרוף את הרע הנ"ל שסביב היכל הקודש שהיא בחי' הממון והעשירות הוא ע"י בעל הממון בעצמו שמלביש בבחי' העשירות בבחי' היכל הקודש את רגלי הרוח החיוני שבלב ששם אש המשפט וכפי הלבשתו כן יש לו כח לעורר אש המשפט לשרוף הרע שסביב העשירות והממון שלו שהוא בבחי' היכל הקודש בחי' כסא להמשפט כנ"ל. אבל אחר אע"פ שבא בהרשאה בשליחותו בודא יאין לו כח כמו הוא בעצמו וע"כ נקרא הבא בהרשאה לא טוב עשה כי קשה לו להמלט שלא יתאחז בו מהרע שסביב העשירות והממון שחולקיטן עליו שמשם כל ההכחשות שביניהם וכנראה בחוש שע"פ רוב אין נמלט הבא לדין אפילו הזכאי מקטטות ומריבות וכעס ופעמים טוען שקר אע"פ שהוא זכאי בלא זה וכ"ז נמשך מהרע שסביב המו"מ והממון שנתאחז גם בלב הזכאי וכו' כנ"ל. מכ"ש מי שמתעבר על ריב לא לו שהוא הבא בהרשאה שאין לו כח לעורר אש המשפט כמו הוא בעצמו ע"כ בוודא ילא טוב עשה וכנ"ל:
And therefore it is forbidden to lend without witnesses and a sh'tar . For the witnesses clarify the truth and guard the holy emunah , which is the aspect of emes [truth]. As is written elsewhere: the two witnesses who speak truth are drawn from the aspect of the two ornaments [ adayim ] explained in the aforementioned teaching — which are the aspect of na'aseh v'nishma , which is the totality of the Torah that is called aidus [testimony], as it is written: "The testimony of Hashem is trustworthy" (Tehillim 19:8) . For from the two aforementioned ornaments, the azus dik'dushah is drawn, through which one merits emunah — as Rabbeinu, of blessed memory, brought there this verse, "the testimony of Hashem is trustworthy," regarding this matter; see there.
## Segment 13
אות ו ע"פ התורה הנ"ל יבואר ענין פסח ואיסור חמץ ומצות אכילת מצה וכו'. כי פסח הוא התחלת התקרבות ישראל לאביהם שבשמים ע"י משה רבינו שעסק בזה כל ימיו לקרב נפשות להשי"ת. ועל כן בתחילת התגלות במראה הסנה נאמר וירא אליו מלאך ה' בלבת אש שהוא בחי' שזכה שנתעורר מלאכי לבו שהוא אש המשפט ששורף את הרע שסביב הנפשות שמקרבן שלא יתאחז בו כמבואר היטב בהתורה הנ"ל על פסוק זה ע"ש. וע"כ יצאו ממצרים בעשירות גדול כמ ושהבטיח לאברהם אבינו וגם את הגוי אשר וכו' ואחרי כן יצאו ברכוש גדול והשי"ת הזהירם על כך מאד כ"ש דבר נא באזני העם וישאלו איש וכו'. כי כל הגאולה היהת תלוי בזה. כי מבואר בהתורה הזאת שכל הנפשות שרשם בעשירות וכו' וע"כ הכל נמשכים ומתאווים אחר העשיר וכו'. וע"כ עיקר הגדלת השם והנפש הוא ע"י ששומרים את העשירות דקדושה דהיינו ע"י ששומרים א"ע מכעס שהוא פגם העשירות פגם השם והנפש. כי כשיורד להאדם שפע עשירות אזי מתגרה היצה"ר להסית את האדם שיהיה בכעס כדי להפסיד עי"ז את העשירות ח"ו. כי למעלה בשורשו הממון עם הכעס הם בחינה אחת בחי' גבורות קדושות אך למטה כשיורד השפע למטה מתגרה בו הבע"ד להפוך שפע העשירות לכעס ח"ו ועי"ז טורף נפשו באפו כי הנפש שרשה בעשירות כנ"ל. וע"כ צריכין לשמור א"ע מכעס מאד כדי שיזכה לעשירות דקדושה שהוא הגדלת השם והנפש. כי העשירות בחי' חומה בחי' הון עשיר וכו' וכחומה וכו' אבל ע"י כעס נפגם החומה של עשירות בחי' עיר פרוצה אין חומה איש אשר אין מעצור לרוחו כי עושה מחומה בחולם חמה בצירי שהוא כעס שהוא השפע של העשירות בעצמו שנתהפך לכעס וכנזכר לעיל:
And therefore the two witnesses who testify truthfully are the aspect of the two aforementioned ornaments, through which emunah is guarded. And they save from falsehood — that one should not deny his fellow — for the essential rectification of azus dik'dushah , which is the rectification of emunah , is through the two aforementioned ornaments, which are the aspect of two truthful witnesses, as above.
## Segment 15
אות ז וזה בחי' גודל האיסור של חמץ. כי עיקר גאולת ישראל ממצרים יהיה תלוי בהעשירות שזכו להוציא ממצרים שורש נפשם כנ"ל. כי ע"י שהוציאו העשירות שהוא שורש נפשם כנ"ל ממצרים עי"ז יצאו ממילא נפשותם משם. וגם ע"י העשירות נגדל שמם ונפשם ועי"ז נתאוו נשפות רבים להכלל בהם כי כ"א מישראל צריך לעסוק בבנין היכל הקודש המבואר בהתורה הנ"ל דהיינו לקרב נפשות להשי"ת. וכמ ושהוא צריך לצאת מגלות נפשו. כמו כן הוא צריך לעסוק להוציא אחרים עמו לקרב נפשות הרבה להשי"ת כי זה עיקר עבודת האדם להודיע לבני האדם בגורותיו וכו' כ"ש והודעתם לבניך ולבני בניך שנאמר על התלמידי כשארז"ל וזה עיקר מצות זכירת וסיפור יציאת מצרים. כי יציאת מצרים הוא עיקר התחלת התקרבות ישראל להשי"ת ע"י כל האותות והמופתים אשר ראינו בעיניו אז וע"כ מצוה לזכור זאת ולספר מזה בכל יום כ"ש שיחו בכל נפלאותיו כדי לקרב כל הנשפות שבעולם להשי"ת. כי זה הי' עיקר כוונתו יתב' בכל המופתים הגדולים והאותות נוראות שעשה עמנו בהוציאנו ממצרים אשר לא נשמעו ולא נראו מימות עולם, הכל כדי לגלות אלקותו ואדנותו וממשלתו לכל באי עולם כ"ש ולמען ספר שמי בכל הארץ. וכתיב ולמען תספר באזני בנך ובן בנך וכו'. וע"כ כל התורה תלוי ביציאת מצרים כמו שהתחיל בתחילת העשרת הדברות אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים וכו' וכמו שהזכרי יציאת מצרים בכמה וכמה מצוות. כי עיקר התקרבות הנפשות להשי"ת לקיים את כל דברי התורה הוא ע"י סיפור יצ"מ דהיינו ע"י שמספרין גבורותיו ונפלאותיו שראינו בשעית יציאת מצרים ואשר אנו רואים מאז ועד הנה. כי כל הנסים וכל הישועות הם בבחי' יציאת מרצים שכולל כל הגליות שמכוים בשם מצרים. נמצא שיציאת מצרים הוא בחי' התקרבות נפשות להשי"ת שהוא בחי' בנין היכל הקודש הנ"ל ע"כ הוזהרו אז מאד לשאול איש מאת רעהו וכו' כלי כסף וכלי זהב וכו' כדי לזכות לעשירות גדול בחי' רכוש גדול כי העשירות שורש הנפש שעי"ז עיקר הגאולה שהוא התקרבות הנפשות להשי"ת וכנ"ל:
And therefore the essential thing is when the witnesses sign their hand-signature on the sh'tar — then is the essential guarding of emunah . For then he cannot deny at all. But lending with witnesses without a sh'tar is lending by oral agreement, and [the borrower] can claim "I have repaid." For the essential guarding of emunah is in the aspect of yadayin [hands], the aspect of the chosam hayadayin , the aspect of "and his hands were emunah" (Exodus 17:12) , as above. And this is the aspect of the hand-signatures of the witnesses.
## Segment 16
וזה בחי' גודל האיסור של חמץ שוא אסור במשהו כי חמץ בחי' כעס בחי' כי יתחמץ לבב יכי חמץ עולה בנפחיה ע"י ששולט בו אויר ורוח העולם, זה בחי' כעס שהוא חרון אף שהוא בחי' עיר פרוצה אין חומה איש אשר אין מעצור לרוחו, דהיינו שאין עוצרין וכובשין את הרוח שבאף ומניחין אותו להתחמץ בכעס וחרון עאף שהוא בחי' חמץ בחי' כי יתחמץ לבבי. כי עתה צריכין לשמור את האכילה מאד שלא תשלוט בה רוח העולם כדי לשא יתהפך שפע העשירות שצריכין להמשיך עתה שבזה תלוי עיקר הגאולה שלא יתהפך לכעס וחרון אף ח"ו שהוא בחי' אין מעצור לרוחו. כי אנו צריכין לעכב את הרוח מאד. דהיינו לשמור את העיסה מאד מרוח העולם שלא תתחמץ ח"ו עי"ז, שוא בחי' כעס וחרון אף שרוצה להתגרות עתה ח"ו מחמת שעתה נמשך שפע העשירות שהוא שורש הנפש שבזה תלוי עיקר הגאולה כנ"ל. וע"כ חמץ בפסח במשהו כי הוא תלוי במשהו בחוט השערה כי למעלה הכל קודש רק למטה במשהו בעלמא כשפוגמין ח"ו ואינם נזהרין מכעס אזי נתהפך שפע העשירות לכעס ח"ו ונעשה מחומה חמה נמצא שהדבר תלוי במשהו. וע"כ חמץ אסור במשהו כי הלחם שהוא עיקר האכילה של האדם הוא בחי' הפרנסה והעשירות כי כל הפרנסה והעשירות העיקר הוא אכילת האדם שהוא עיקר חיותו וקיומו וכ"ש כל עמל האדם לפיהו. וכמובן בדברי אדמו"ר ז"ל בכמה מקומות. וע"כ עתה צריכין לשמור את האכילה שהוא הלחם שהוא בחי' הפרנסה והעשירות, צריכין לשומרו מאד מכעס שהוא בחי' חמץ וכנ"ל. כי זה ידוע ומבואר בזוהר ובכוונת שבשעת יצ"מ הי' עדיין זוהמת מצרים נאחז בהם ביותר וע"כ היה קשה להם לצאת אם לא ע"י שהאיר עליהם השי"ת אור גדול ונפאל ביותר וכו'. אבל צריכין לשמור האור הנפלא הזה מאד מאד וזהו בחי' גודל האזהרה על שמירת המצות שהוא בחי' אור העליון והנפלא כ"ש ושמרתם את המצות. כי השי"ת ריחם עלינו בחמלתו הגדולה ומאיר עלינו עתה אור גדול ועליון מאד שהוא בחי' שפע עשירות גדול שעי"ז עיקר הגאולה בחי' ואחרי כן יצאו ברכוש גדול וכו'. ומאהבתו הגדולה אותנו צוה עלינו לאכול מצה וליזהר מחמת מאד. כדי שתיכף כשמתחיל אור העליון שהוא שפע העשירות לירד לנו לזה העולם תיכף ומיד נצייר אותו בבחי' מצה קודם שיתחיל לשלוט בו אויר ורוח העולם שלא יהפכו אותו לבחי' חרון אף לבחי' כעס כי הם מתגרים מאד להפוך שפע העשירות לכעס בפרט עתה בהתחלת ההתקרבות וגם עדיין לא נטהרנו לגמרי מזוהמת מצרים וגם כי יורד אור גדול ושפע עשירות גדול מאד ע"כ הם ירצו להתגרות בזה ח"ו והלפכו לכעס ע"כ חמל עלינו השי"ת והזהירנו לשמור איכלתינו מחמץ במשהו כדי לשמור האכילה והפרנסה בחינת העשירות מכעס שהוא בחי' חמץ בחי' חרון אף בחי' איש אשר אין מעצור לרוחו וכנ"ל:
For the two seals of the two witnesses — this is the aspect of "chosam" and "chosam b'soch chosam" [seal and seal within a seal], through which the essential guarding of emunah and tochachah is accomplished — which is the rectification of the loan, which is the blemish of tochachah , the blemish of emunah , the blemish of azus — through which we suspect that he might deny his fellow entirely, chas v'sholom . And through the signatures of the two witnesses, which are the aspect of the two aforementioned seals, all of this is rectified, as above.
## Segment 18
אות ח וע"כ החמץ אסור שבעת הימים עד קריעת י"ס ואחר שביעי של פסח שנקרע הים הותר החמץ. כי מבואר בהתורה הנ"ל שכשזוכין לחומה של עשירות אזי החומה הזאת שומרת את העםד מכעסרק בתחילה כשיורד השפע של עשירות הוא מתגרה מאד להפוך שפע העשירות לכעס ולפעמים מתגרה בו בכעס גדול כ"כ עד שיוכל להפסיד לו גם החומה של העשירות דהיינו אע"פ שכבר זכה לעשירות וזכה לבחי' חומה אעפ"כ יקלקל החומה של עשירות ע"י התגברות הכעס ביותר ח"ו. ע"כ בפסח שאז מתחיל השפע של עשירות לירד אז צריכין שמירה גדולה מחמץ שהוא בחי' כעס. וע"כ עיקר מצות אכילת מצה הוא בלילה הראשונה בעת יציאת מצרים בעת שמקבלין הרכוש גדול שאז צריכין ליזהר ביותר לאכול מצה שהוא ההיפך מכעס שהוא בחי' חמץ. אבל אחר ההתחלה שהוא לילה הראשונה אין חיוב לאכול מצה אבל אף עפ"כ עדיין צריכן לשמור א"ע מחמץ כי אע"פ שכבר זכינו לעשירות בעת יציאת מצרים עדיין לא קבלנו העשירות בשלימות ועדיין לא נגמר החומה של העשירות בשלימות כי עדיין אנו יראים מהמצרים שרוצים לרדוף אחרי ישראל. אבל בשביעיש"פ שאז נקרע הים ואז נפלו המצריים לגמרי ואז זכינו להעשירות בשלימות גדול ביותר כי הגדולה היתה ביזת הים מביזת מצרים. כ"ש תורי זהב וכו'. ע"כ אז הותר החמץ כי אז כבר נשלם לנו החומה של העשירות על ידי קי"ס בבחי' והמים להם חומה עד שאין יראים עוד מהם שלא יהפכו שפע העשירות לכעס. ע"כ אז אחר שביעי ש"פ שהוא קי"ס הותר החמץ כי כבר זכינו לחומה של עשירות בשלימות גדול ונפלא עד שאין יכולין לקלקל החומה של העשירות ע"י החמץ, וכבר נטהר רוח ואויר העולם שאפילו רוח הגדול השולט בחמץ אין בו כח להכניס בו כעס וחרון אף ח"ו. כי כבר זכינו להחומה של העשירות בשלימות גדול בחי' והמים להם חומה וכנ"ל. כי בוודא ימה שהם יכולים לפעמים להתגרות אע"פ שיש להאדם חומה של עשירות הוא רק כשאין שלימות בהחומהאבל בשביעי ש"פ שזכינו לקי"ס שאז נשלם בחי' החומה בחי' העשירות בלימות גדול ע"כ אין אנו מתיראים עוד מחמת וכנ"ל. ע"כ אח"כ הותר החמץ וכנזכר לעיל:
For the witnesses encompass both aforementioned aspects: the aspect of the chosam haraglayin and the chosam hayadayin . For "testimony can only be given while standing" etc. "And the two men shall stand... before Hashem" etc. (Deuteronomy 19:17) . This is the aspect of raglayin , the aspect of the chosam haraglayin . And the hand-signatures of the witnesses — this is the aspect of the chosam hayadayin . And therefore the essential protection from falsehood — that one should not deny his fellow — is through the sh'tar that the witnesses sign with their hands. For the essential guarding of the two aforementioned seals is through the chosam hayadayin , which is the aspect of emunah , as above, as is explained there; see there.
## Segment 20
אות ט וזה בחי' לחם עוני ועיקר המצוה במצה עניה אבל במצה עשירה אין יוצאין. כי מצה עשירה דהיינו שנלושה שמן ודבר ומי פירות אינה באה לידי חימוץ כי אין להחמץ שליטה בבחי' עשרות וכנ"ל אבל אין אנו יוצאין י"ח בלילה הראשונה בזה כי עתה אנו צריכין לאכול דייקא לחם עוני שמזכיר את העוני שבמצרים, להורות שעתה עדיין אין לנו עשירות כי עניים ואביונים היינו במצרים, רק עתה השי"ת בחסדו ממשיך עלינו פשע העשירות ע"כ צריכין לאכול לחם המשומר דייקא מחמץ דהיינו לחם הנילוש במים לשומרו היטב מחמץ כדי שע"י שמירה הזאת נשמור את שפע העשירות הבאה עלינו עתה לשומרה מאחיזת הכעס שהוא בחי' חמץ כנ"ל:
It emerges that the chosam hayadayin encompasses both seals — the chosam haraglayin and the chosam hayadayin . For the essential thing is emunah , which is the chosam hayadayin , which guards everything. And this is the aspect of the hand-signatures of the two witnesses, which are the aspect of the chosam hayadayin , in which both aforementioned seals are encompassed — seal upon seal. And this is the aspect of specifically two signatures, of two witnesses, corresponding to the two aforementioned seals that are encompassed in the chosam hayadayin , which is the aspect of emunah — through which is the essential protection from denial and repudiation, which is the opposite of emunah , as above.
## Segment 22
אות י וע"כ עיקר שמירה מחמץ הוא מעת נתינת מים בעיסה כי מים הוא בחי' שפע העליונה בחי' שפע העשירות. כי כל ההשפעות שבעולם נמשכים וגדלים ע"י המים שמגדלין ומצמיחין הכל ואפילו עשירות ואצרות נמשך ע"י מים כ"ש יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים וכו' לתת מטר ארצך וכו' וכ"ש בהתורה פתח ר"ש (בסי' ס') ע"ש. וע"כ כשנותנין מים בעיסה זה בחי' שממשיכין שפע העשירות. ועתה בשעת יציאת מצרים שיורד שפע גדול ועלין מאד, תיכף כשמתחיל לירד שפע הזאת בזה העולם דהיינו בעת נתינת המים תיכף צריכין לשמור את העיסה מאד מאד שלא יתאחז בו אויר ורוח העולם שלא נטהר עדיין מזוהמת מצרים שלא יהפוך האור והשפע הגדולה הזאת לכעס שהוא בחי' חמץ. כי מים כוללים ב' בחי' כ"ש כי בם ידין עמים כשפרש"י שם משל לנחתום וכו' כי כל ההשפעו תיורדין ע,י מים, וכל העונשים שהם בחי' חרון אף הם ע"כ מים. ע"כ מעת נתינת המים צריכין לשמור העיסה שהוא הלחם שהוא בחי' העשירות לשומרו מאד מאחיזת הכעס שהוא בחי' חמץ כנ"ל:
And this is the aspect of Sh'kalim , about which Moshe had difficulty, until the Holy One, Blessed be He, showed him a coin of fire and said to him: "This they shall give" (Exodus 30:13) . And at first glance, the matter is surprising. Granted, regarding Kiddush HaChodesh and the construction of the Menorah , it is fitting to have difficulty — for there are great and deep wisdoms involved. But Sh'kalim — that each and every one must give a half-shekel each year — what difficulty of understanding is relevant here?
## Segment 24
אות יא וע"כ חמץ בפסח במשהו משא"כ שאר איסורים שבטלים בס'. כי מבואר בהתורה הנ"ל ענין ביטל האיסור בששים שהוא בחי' ששים המה מלכות בחי' עיגולא וריבועא בחי' מם וסמך שבלוחות וכו' שזה נמשך ע"י אש המשפט ע"ש היטב. אבל איסור חמץ נמשך מהרשעים שאין אש המשפט מועיל להם שהם בחי' ערב רב שהם בבחי' יחילו דרכיו בכל עת מרום משפטיך מנגדו כ"ש שם בסוף התורה הנ"ל. ומשם עיקר איסור חמץ כ"ש וגם ערב רב עלה אתם וכו' ויאפו את הבצק עוגות מצות כי לא חמץ כי גורשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה וגם צדה וכו'. היינו שעיקר איסור החמץ הוא מחמת הערב רב שלעה אתם שעי"ז לא יכלו להטהר בשלימות מזוהמת מצרים וע"כ הוצרכו לצאת בחפזון גדול וע"כ הוכרחו למהר ולזרז ולצייר השפע מיד בבחי' מצה קוד םשתשלוט בו הרוח העולם ח"ו שלא תחמיץ על ידו שלא תתהפך לכעס ח"ו. מחמת שהרוח והאויר אינו טהור מחמת זוהמת הער"ר שיצאו עמהם שהרע שלהם לא נכנע ונתבטל ע"י אש המשפט. ועי"ז צריכין כל הנפשות שהם בחי' היכל הקודש לשמור את עצמם מאד שזהו בחי' האזהרה מחמץ וכנ"ל (והבן הדברי םמאד וע' היטב בהתורה הנ"ל והבן שם וכאן מאד). וכן מובא בזוה"ק שפגם הער"ר הוא בחי' פגם החמץ בחי' וירא העם כי בושש משה, בא שש, דאפרשו בין שש לשבע בחי' חמץ שנאסר ברגע שבין שש לשבע בחי' כי בושש בחי' חמץ שנעשה ע"י איחור ושהייה. וע"כ אין חמץ מתבטל בששים כי ביטול ששים הוארק במקום שמועיל אש המשפט כמבואר בהתורה הנ"ל. אבל חמץ שנמשך מבחי' הער"ר שאין מועיל להם אש המשפט ע"כ בוודאי אינו מתבטל בששים שהוא בחי' עיגולא ורבועא הנ"ל, ע"כ אסור במשהו וכנ"ל:
But in truth, the giving of Sh'kalim to atone for Yisroel is the aspect of the rectification of azus dik'dushah . For the essential azus is connected to money, in the aspect of "the rich man answers with boldness" (Proverbs 18:23) , in the aspect of "the rich man's wealth is his strong city" (Proverbs 10:15) . And Yisroel came to the sin of the Golden Calf, which is a very great azus — and the essential cause was through the abundance of gold they had, as it is written: "and Di Zahav" (Deuteronomy 1:1) , and as our Sages, of blessed memory, said: "From the abundance of gold that You bestowed upon them" etc. And the Sh'kalim that are given for the construction of the Mishkan and for the communal offerings are the rectification of this sin, as our Sages, of blessed memory, said: that the essential Sh'kalim and the donation of the Mishkan were to atone for the sin of the Calf.
## Segment 26
אות יב וזה בחי' רשע כגובה אפו בל ידרוש וכו' יחילו דרכיו בכל עת מרום משפטיך מנגדו, זה בחי' הער"ר שמרום משפטיו מהם כי אין מועיל להם אש המשפט כנ"ל. וזה בחינת יחילו דהיינו הצלחה שגם הם עשירים גדולים. וזהו רשע כגובה אפו וכו' כי העשירות של הרשעים בחי' ער"ר הוא בחי' כעס וחרון אף היפך העשירות דקדושה של ישראל שנמשך רק ע"י כבישת כעס וחרון אף. אבל אצלם העשירות ע"י חרון אף וע"כ באמת נאמר בהם גם כל ימיו כעס ומכאובות כי הגדולה והעשירות שלהם הוא בעצמו כעס ממש ועל עשירות כזה נאמר עושר שמור לבעליו לרעותו, זה בחי' כעס שנקרא רעה כ"ש והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך. כ,ש רבינו ז"ל. ומחמת זה עתה רוב העשירות אצל העכו"ם והרשעים ובני ישראל הכשרים רובן עניים כי בני ישראל הכשרים אינם יכולים לזכות לעשירות כ"א ע"י כבישת כעס כי עשירות שלהם עשירות דקדוש שורש הנפשות שנמשך ע"י כבישת כעס דייקא אבל הרשעים הגדולים בחי' ער"ר כל עשירותם הוא בעצמו כעס כנ"ל. ובאמת אינו עשירות כלל כי כל ימיו כעס ומכאובות והוא רק לפי שעה כמו הכעס שהוא חרון אף המתגדל ומתגבר לפי שעה בבחי' רוח סערה ואח"כ כלה ונאבד כי רגזן לא עלתה בידו אלא רגזנותו, כן עשירותם שהוא בחי' רוגז וכעס אינו נשאר בידם אדרבא עוקרת אותם משני עולמות כי הוא לא ילין בעמלו ומאומה לא ישא בידו. אבל עשירות דקדושה של ישראל שנמשך ע"י כבישת כעס הוא שורש הנפש וזוכה עי"ז לשני עולמות כי מרבה בצדקה ע"י עשירותו וגם מגדל הנפש והשם דקדושהע"י העשירות שעי"ז נתקרבם נפשות רבים להשי"ת וכנ"ל ועל עשירות כזאת נאמר הון עשיר קרית עוזו וכחומה וכו'. וע"כ נסמך רשע כגובה אפו וכו' לפסוק יחילו דרכיו וכו' שהוא הצלחת הרשע בעשירות גדול כי עשירותו בחי' כעס כנ"ל. וכן כל ענין המזמור מדבר שם מזה מגודל הצחלחת הרשע שהוא מלא כעס תמיד כ"ש שם כי אתה עמל וכעס תביט לתת בידיך וכו'. היינו שהכתוב מתמה שהרשע שמלא כעס ואעפ"כ השי"ת נותן לו בידו עישרות כזה וכו'. אבל בסוף מסיים לשפוט יתום ודך כי סוף כל סוף יתגבר אש המשפט של משיח צדקינו ויערוץ אנוש מן הארץ דהיינו שישבר ויכניע את הרשעים ויציל את ישראל שהם עתה עיינם יצילם מהרע שלהם וישפיע לישראל כל העשירות כי עיקר שלימות המשפט יהיה ע"י משיח כ"ש ישפוט עניי עם וכו' וכתיב ושפט בצדק דלים וכתיב ציון במשפט תפדה וכו' וכן הרבה היינו כנ"ל. ועיין היטב בהתורה הנ"ל והבן:
It emerges that Sh'kalim are the rectification of azus dik'dushah . And regarding this, Moshe had great difficulty. For at first glance, they should distance themselves from azus to the very furthest extreme, since through azus they came to this sin. But in truth this is not so. For even though one must distance oneself from azus greatly — for "the brazen-faced goes to Gehinnom" — nevertheless, one necessarily needs azus dik'dushah , and it is impossible to draw close to holiness except through azus dik'dushah , as above. And therefore one must weigh his ways very carefully: that he should have azus dik'dushah specifically, and yet not stumble, chas v'sholom , in azus d'Sitra Achara .
## Segment 28
אות יג וזה בחי' ארבע כוסות של יין כנגד ארבע לשונות של גאולה כשארז"ל, כי עיקר הגאולה ע"י בחי' משפט הנ"ל שעי"ז נתעורר אש המשפט ושורף ומכלה את הרע שסביב הנפשות שהם בח'י היכל הקודש שזוה עיקר בחי' הגאולה שנגאלו ישראל מפרעה ומצרים וכן הוא בכל דור ודור. כ"ש בכל דור ודרו חייב אדם לראות א"ע כאלו הואיצא ממרצים וכו' היינו שנגאלין הנפשות הקדושות מבחי' פרעה ומרצים שהם בחי' הסט"א והקליפות שהם בחי' הרע הנ"ל שסביב היכל הקודש שהם הנפשות שמוצאיין מהסט"א ומקרבין להשי"ת שעיקר גאולתם מהרע אל הטוב להתקרב להשי"ת הוא ע"י אש המשפט הנ"ל דהיינו ע"י התבודדות ושיחה בינים לבין קונם שמשיחין את כל לבבם לפניו יתב' ושופטין ודנין את עצמן על כל מעשיהם ועניניהם והנהגותיהם וכו' ועי"ז נתהלב הלב ונתעורר אש המשפט לשרוף את כל הרע שסביב הנשפות וכו' כנ"ל. כי אע"פ ששם בהתורה נאמר ענין המשפט על העוסק לקרב נשפות אעפ"כ בוודאי גם כל הנפשות המתקרבין עיקר התקרבותם להש"י לבער ולבטל הרע שלהם הוא משפט הנ"ל. דהיינו התבודדות ושיחה בינם לבין רקונם כנ"ל כאשר הזהירנו ע"ז פעמים אין מספר. כי כשהנפשןות שמתקרבין עוסקין ג"כ במשפט הנ"ל אזי הם מעוררין ומוסיפין כח באש המשפט של הצדיק שעוסק לקרבן ואזי מתעורר אש המשפט ושורף את כל הרע שסביב נפשותם שלא יתאחז בלב הצדיק ולא בלבם כנ"ל כי בוודאי צריכין בכל הדברםי אתערותא דלתתא דהיינו התעוררות של הנפשות המתקרבים שהם בחי' אתעדל"ת לגבי הצדיק שהוא כנגדם בחי'אתערותא דלעילא, וגם כבר אמרנו למעלה שגם כל הנפשות שמתקרבין צריכין לעסוק כל או"א לקרב עוד נפשות להשי"ת כל אחד לפי בחינתו שלא יהיו עצים יבישם ח"ו כמובן בדברי אדמו"ר ז"ל כ"פ כי זה סימן שנתקרב באמת כשנתקרבין בו עוד נשפות. כי יש אילן וענפים, ועניפים לענפים וכו'. והצדיק הוא גופא דאלנא והנפשות שמתקרבין הם בחי' ענפים וצריך שיצאו מהם עוד ענפים וכו' עד שיצמחו עוד עמהם כמה וכמה אילנות עד שתתמלא פני תבל תנובה כ"ש ויזרעו שדות ויטעו כרמים ויעשו פרי תבואה ויברכם וירבו מאד וכו'. נמצא שעיקר התקרבות הנפשות להשי"ת שהוא בחי' הגאולה מגלות מצרים שכולל כל הגליות, העיקר הוא ע"י אש המשפט וזה בחיק ובאלהיהם עשה ה' שפטים. כי הרע של העכו"ם שתופסים נפשות ישראל בגלות בגשמיות ורוחניו תהוא בחי' אלהים אחרים שלהם שמשם יניקת השר שלהם וע"י אש המשפט הנ"ל מכניע ומבער הרע הנ"ל שהוא בחי' אלהיהם האלילים בחי' ובאלהיהם עשה ה' שפטים וכנ"ל:
And as is explained at the end of the aforementioned teaching: regarding this the Tanna prayed: "May it be Your will that Your city be rebuilt speedily in our days" (Avos 5:20) . For these are two things that seemingly contradict each other: "the brazen-faced goes to Gehinnom" etc. — and in truth, in holiness one specifically needs azus , in the aspect of "Be bold as a leopard" etc. And regarding this the Tanna prayed: "May it be Your will that Your city be rebuilt" etc. — that one should merit azus dik'dushah , from which Yerushalayim, the faithful city, is built etc., as is explained there; see there.
## Segment 30
אות יד וזה בחי' ד' כוסות של יין בליל פסח כי יין בחי' התלהבות הלב שנתעורר ע"י המשפט הנ"ל כי המשפט בין לטוב ובין להיפך נקרא בשם שתית כוס יין כ,ש כי אלקים שופט וכו' כי כוס ביד ה' ויין חמר וכו'. ולהיפך לטובה נקראת הישועה בשם כוס ישועות כ"ש כוס ישועות אשא וכו' וכתיב תערוך לפני שולחן נגד צוררי וכו' כוסי רויה. ועיקר קיבול השכר שיקבל כ"א ביום הדין והמשפט הוא בחי' יין המשומר בענביו וכו'. נמצא שיין בחי' משפט וזה חבי' אדמימיות היין כ"ש אל תרא יין כי יתאדם וכו' בחי' דין ומשפט. וע"כ יין יש בו שני כחות זכה נעשה ראש לא זכה נעשה רש כי זכה דהיינו מי שזוכה לשפוט א"ע עד שנתעורר אש המשפט דקדושה לשרוף ולבער הרע שסביב הנפשות שהם ג"כ אש דס"א בחי' חמימות אש של כל התאוות רעות שצריכין לשורפו ע"י אש המשפט הנ"ל כי מהאשר יצאו והאש תאכלם ומי שזכה לאש המשפט דקדושה הנ"ל אזי היין בקדושהבבחי' זכה נעשה ראש בחי' ראש ומוחין. כי המשפט הוא בחי' תיקן המוח והחכמה שמשם נמשך המשפט כ"ש שם בהתורה הנ"ל בבחי' כי חכמת אלקים בקרבו לעשות משפט. וזה בחי' היין של קידוש בכניסת שבת ויו"ט כי כל ששת ימי החול צריכין לעסוק במלאכת ובנין היכל הקודש הנ"ל דהיינו לברר בירורים לקרב ולהעלות נפשות וניצוצות מעמקי הקליפות להשי"ת כמבואר שם בהתורה הנ"ל ע"פ את שבתותי תשמורו ע"ש שבימי החול השכינה מבררת בירורים וכו' ע"ש וע"כ כל ימי החול צריכןי לעורר בכל יום אש המשפט הנ"ל לבער ולשרוף את הרע הנ"ל כנ"ל. אבל בשבת השכינה שובתת ואין מבררת בירורים כי אז הוא בחי' ביטול הרע. וע"כ בכניסת שבת שאז עולין כל הנפשות והניצוצות שכיררו כל ימי החול אזי מקדשין על היין שהוא בחי' אש המשפט הנ"ל היינו שאז זוכין ע"י אש המשפט של ימי החול שעתה יתלהב הלב בשלהובין דרחימותא שזהו בחי' יין שבקדושה שעל ידו נתחמם ונתלהב הלב להשי"ת בהתעוררות ודביקות גדול בבחי' נזכירה דודיך מיין מישרים אהיבוך, מישרים דייקא בחי' אהבת מישור בלי שום עקמומיות כשפרש"י שם בחי' וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים שזהו בחי' משפט כ,ש כי תשפוט עמים מישור וכתיב והוא ישפוט תבל בצדק ולאומים במישרים וכתיב אתה כוננת מישרים משפט וצדקה ביעקב וכו'. כי בחול יש שאחיזת הרע אזי מתגבר הרע בכל פעם לעקם את הלב ח"ו בכמה וכמה מיני עקמימיות להטות מהשי"ת ח"ו ואז צריכין יגיעה גדולה לבער ולבטל הרע שסביב הלב שהוא עקמימיות שבלב ועיקר ביעורו וביטלו הוא ע"י אש המשפט הנ"ל דהיינו ע"י התבודדות כנ"ל. ואז זוכין בשבת שאז הוא בחי' ביטול הרע שאז נתיישר הלב לגמרי מעקמימותו ואין צריכין עוד ללחום עם הרע לבערו רק זוכין שמאש המשפט הנ"ל זוכין לחמימות והתלהבות הלב דקדושה להשי"ת שהוא בחי' כוס יין של קידוש שעל ידו מקבלין קדושת שבת שהוא עיקר גמר תיקון המשפט שנקרא מישרים כנ"ל בחי' משירים אהבוך בחי' הולך לדודי למישרים כנ"ל. וזהו בחי' גודל השמחה שנתעורר ע"י היין דקדושה בחי' ויין ישמח לבב וכו'. כי זהו עיקר השמחה שמתגבר אש המשפט עד ששורף את כל הרע שסביב הלב עד שכל הנפשות מתקרבים להשי"ת שזהו עיקר כבודו כ"ש שם בחי' ספרו בגוים את כבודו ואז מתגדל השמחה בלי שיעור כי זהו עיקר שמחתו ושעשועיו יתב' בחי' יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו. וכן מבואר בכל המזמורים שאומרים בכניסת שבת שאז עולים כל הנפשות והניצוצות שנתבררו בימי החול שכולם מדברים מהגדלת כבודו יתב' עי"ז ומהפלגת השמחה שנמשך עי"ז כ"ש ישמחו השמים ותגל הארץ ויאמרו בגוים ה' מלך וכו' דהיינו כשגם הגוים בחי' הרחוקים אומרים ה' מלך אז השמחה גדולה מאד בחי' ישמחו השמים וכו' וזה בחי' ישמחו וירננו לאומים כי תשפוט עמים מישור וכו' פוק עיין ותשכח בכל המזמורים שאומרים בכניסת שבת שמדברים מגדולת השי"ת וגודל כבודו שיתגלה לעתיד ביום שכולו שבת בעת גמר הבירור שאז ידעו כל הגוים וכל הרחוקים את גדולתו וכבודו ואז תגדת השמחה מאד מאד בחי' ה' מלך תגל הארץ וכו' בחי' עוז וחדוה במקומו הבו לה' משפחות עמים וכו' ונסמך לפסוק זה ספרו בגוים כבודו במזמור א'. כי זההמזמור שירו לה' מדבר מזה ביותר וכן כל המזמורים כי זה עיקר השמחה כשמתקרבים הנפשות הרחוקים להשי"ת. וע"כ אומרים זה בכניסת שבת שאז עולים כל הנפשות והיצוצות שנתבררו בימי החול להשי"ת ואז זוכין לכוס ישועות בחי' יין המשמח שהוא התלהבות הלב להשי"ת וכנ"ל וע"כ הם ארבע כוסות כנגד בחינת רבוע בחי' מם סתומה שבלוחות שהוא בחינת אש המשפט הנ"ל. כמבואר בהתורה הנ"ל שעל ידי זה עיקר ביטול הרע שסביב היכל הקודש שהוא בחינת סמך בחינת עיגולא, דהיינו שנתבטל ונתבער החמץ ושאור שהם הרע וזוכין לבחי' סמך הנ"ל בחי' עיגולא בחי' היכל הקודש שהוא בחי' הנפשות הנ"ל שהם בחי' עשירות שהוא בחי' מצה כנ"ל נמצא שיין של ד' כוסות וג' מצות הם בחי' עיגולא ורבועא הנ"ל וע"כ הם ד' כוסות בחי' רבוע הנ"ל וג' מצות בחי' עיגולא כי העיגול בבחי' שלשה קוין כי העיגול פחות מן הרבוע חלק רביעית כשרז"ל. וזשארז"ל על היין לא זכה נעשה רש דהיינו עניות כי כשאין זוכה דהיינו שלא זכה למשפט הנ"ל ואז אינו שורף הרע שסביב ההיכל הקודששהוא בחי' עשירות ואז בוודאי נעשה רש דהיינו עניות שהוא היפך העשירות כי אז היין מחמם אותו בחמימות דסט"א ובא לכעס ומדנים וריב שהוא היפך העשירות כנ"ל כ"ש למי אוי למי אבוי למי מדנים וכו' למאחרים על היין. וכנראה בחוש שע"י שכרות שאינו בקדושה באים לכעס וריב ומחלוקת. אבל זכה נעשה ראש דהיינו חכמה ומוחין שהוא משפט דקדושה כמבואר שם ע"פ ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם שנאמר על שמירת שבת כ"ש שם כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי וכו'. ונתתי להם בביתי ובחומותי יש ושם וכו' ע"ש היטב והבן:
And therefore Moshe Rabbeinu had difficulty about this: how to achieve this and instill this path in Yisroel. For Sh'kalim — that they give from their money for the donation of the Mishkan — and money is the aspect of azus , through which they came to the aforementioned sin, as above. And therefore it would have seemed fitting now to distance money — which is the aspect of azus — completely, and not to make use of it at all. But Hashem Yisborach commanded the opposite: specifically through the thing with which they damaged, through it they shall be rectified. And He commanded them that specifically through money — which is the aspect of azus — they should rectify their sin. For through the tz'dakah that they give from their money for the donation of the Mishkan , through this all their money will be rectified and restored to holiness, and through this the azus that is drawn from there will be rectified, and they will merit azus dik'dushah .
## Segment 32
אות טו וזה בחי' מצות אכילת מרור וצריך לטבלו בחרוסת כדי להמתיק ולבטל הארס שבו ואכילת מרור הוא ע,ש שמררו המצריים את חיי אבותינו במצרים כ,ש וימררו את חייהם בעבודה קשה וכו'. כי גדלות מצרים זה בחי' טרחת ויגיעת הפרנסה שזה עיקר מרירת זה העולם בחי' ומוצא אני מר ממות את האשה שהוא הפרנסה כ"ש בהתור' צוית צדק (בסי' כ"ג). וכל זה נמשך מחמת שאין האדם חס על עצמו ואינו נזהר מכעס שעי"ז אובד עשירותו ובאה לו הפרנסה ביגיה גדולה ובמרירות גדול כי אם הי' שומר א,ע מכעס הי' זוכה לעשירות כנ"ל ואזי לא הי' צריך לטרוח כלל בשביל פרנסה כי הי' נמשך לו שפע העשירות מן השמים בלי יגיעה וטורח כלל וזה בחחי' שטו העם ולקטו בשטותא, שעיקר יגיעת הפרנסה ע"י שטות דהיינו חסרון הדעת כ"ש רבינו ז"ל במ"א היינו ע"י הכעס שהוא הסתלקות הדעת כי כל הכועס חכמתו מסתלקת ממנו (פסחים סו). וכל זה נמשך מחטא אדה"ר שעי"ז נגזר בעצבון תאכלנה בזעת אפך תאכל לחם בזעת אפך דייקא בחי' חרון אף וכעס שעי"ז צריך להתייגע על הפרנסה ביגיעה גדולה כנ"ל כי אדה"ר פגם בזה שלא שמר את השפע העליונה מחמת (למצה) [למטה] דהיינו שלא יקלקל את השפע העליונה שפע של עשירות וברכה וכל טוב שלא יקלקלה ע"י הכעס ח"ו כי זה בחי' עץ הדעת טו"ר דהיינו כשיורדת השפע למטה יש בה אחיזת טוב ורע כי יכולין להמשיכה בבחי' עשירות דקדושה שהוא שורש הנשפות שהוא בחי' הגדלת השם שעי"ז מתקרבין כל הנפשות להשי"ת. וכן יכולין ח"ו להיפך שמי שאינו שומר א"ע מכעס וחרון אף ח"ו אזי נתהפכת השפע לרע גמור שהוא הכעס שנקרא רעה כנ"ל. והשי"ת הזהיר את האדם שלא יאכל כלל מעץ הדעת טו"ר דהיינו שיזהר שלא יינק ויאכל מהשפע הנמשכת למטה במקום שיכולה להתהפך לכעס. שזהו בחי' טו"ר כנ"ל כי למטה עומד השפע על המשקל לטוב או לרע או שיזכה לעשירות גדול וכל טוב או שתתהפך לכעס ח"ו שהוא רע וכנ"ל. ומחמת שאדה"ר אז ביום בריאתו שלא זכה עדיין ע"י מעשיו הטובים בבחי' אתדל"ת רק השפע ירדה מלמעלה בבחי' אתדל"ע כידוע ע"כ לא הי' לו כח לברר אור השפע במקום שנאחז בה טוב ורע הנ"ל דהיינו שישמור א"ע מכעס ויקבל השפע של עשירות ע"כ צוהו השי"ת שלא יאכל כלל מעץ הדעת טו"ר רק שיקבל השפע ממקום גבוה ועליון מאד דהיינו קודם שמתחלת לירד למקום שישבו אחיזת הכעס שהוא בחי' עץ הדעת טו"ר וכנ"ל. וזהו בעצמו בחי' מצה ואיסור חמץ כמובא שחמץ הואבבחי' עץ הדעת טו"ר, היינו כנ"ל שצריכין עתה לקבל השפע בבחי' מצה שהיא אור עליון וגבוה מאד קודם שמתחיל לירד למטה במקום שיכולה להתהפך לכעס ח"ו כי עתה אין בנו כח לבררה וכנ"ל וע"כ נקרא החטא של אדה"ר כעס כ"ש אויל ביום יודע כעסו שדרז"ל על אדה"ר שחטא והראה כעסו מיד ביום שנברא היינו כנ"ל. כי איתא בכתבםי שעץ הדעת טו"ר הוא בבחי' צלםך שראה נבוכדנצר ראשוהי די דהב טב חדוהו ודרעוהי די כסף מעוהי וירכתיו די נחש וכו' היינו כי עיקר בחי' עץ הדעת יטו"ר הוא בבחי' הממון הועשירות שהוא בחי'זהב וכסף ונחשת ששם עיקר אחיזת הטו"ר כי שם תלוי במשהו בחוט השערה שאם ישמור א"ע מכעס יזכה לעשירות דקדושה שהוא שורש הנפשות שכולל כל טוב ולהיפך ח"ו יוכל להתהפך לכעס וכנ"ל:
And likewise it is alluded to there in the aforementioned teaching: that tz'dakah is the aspect of azus dik'dushah . For it is found there that all voices are the aspect of azus . And Rabbeinu, of blessed memory, said then explicitly that also the sound of the jingling of coins of tz'dakah money is the aspect of azus dik'dushah , as is explained in the supplements that have not yet been printed.
## Segment 34
אות טז וזה ידוע שגלות מצרים הי' על חטא אדה"ר היינו כי גלות ועבדות מצרים שהוא בחי' יגיעת וטירחת ומרירת הפרנסה בחיח' וימררו את חייהם בעבודה קשה וכו' שהסט"א ממררת את חייהם של בני אדם בעבודה קשה בכמה מיני יגיעות וטרחות בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה הכל בשביל פרנסה, וכל ה נמשך מבחי' בזעת אפך תאכל לחם, והכל בא להאדם ע"י שאינו שומר א"ע מחטא אדה"ר מזוהמת הנחש דהיינו ע"י שאינו שומר א"ע מכעס וחרון אף שעי"ז נתקקל ונפגם שפע העשירו תשלו ונופל לעניות ודחקות וחסרון הפרנסה שהוא בחי' בזעת אפך תאכ ללחם זעת אפך דייקא מחמת שפגם בחרון אף וכעס כנ"ל. ואזי כשאיש הישראלי נופל לכעס ח"ו ואזי אובד העשירות דקודשהאזי נמשך ח"ו כל שפע העשירות להס"א דהיינו להעכו"ם והרשעים בחי' ער"ר וכנ"ל כי הרשעים הם בעצמם בבחי' כעס כי מכעיסים את השי"ת במעשיהם כ"ש כעסוני בהבליהם. וכשנפגם העשירות ע"י כעס אזי נמשכת להם וכנ"ל וזה עיקר גלות מצרים וכן כל הגליות בפרט הגלות הזה שכל השפע וכל העשירות הוא אצלם וישראל ניזונים מתמית ועי"ז נפשות ישראל בגלות אצלם כי העשירות שורש הנפשות וכל זה נמשך מחטא אדה"ר שפגם בעץ הדעת שהוא בחי' פגם הכעס וכן ע"י כל או"א שאינו נשמר מכעס וכנ"ל. וע"כ עיקר גאולת מרצים הי' על ידי שהוציאו העשירות ממצרים בחי' ואחרי כן יצאו ברכוש גדול וכנ"ל וע"כ קבלו כל העשירות מהמצרים בעצמם כמו שכתוב וישאלו ממרצים כלי כסף וכו' כי זה יה' עיקר התיקון כי עשירות של המצרים הי' באמת של ישראל כי כל ההשפעו תוכל העישורת וכל טוב יורד רק לישרא לשבשבילם נברא ומתקיים הכל וכ"ש אך טוב לישראל שכל הטוב היא רק לישראל רק ע"י שפגמו בכעס ירד העשירות למצרים ועי"ז נתגלגלו וירדו גם נפשותם למצרים היינו ע"י שלא שיברו את כעסם וחרון אפך שהי' להם על יוסף ומכרוהו למצרים כ"ש כי באפם הרגו איש וכו' עי"ז גרמו שירד כל העשירו תלמצרים ועי"ז נתגלגלו גם הם למצרים וכשזכו לעשות תשובה ולתקן זאת עד שחמל עליהם השי"ת וגאלם ועיקר הגאולה היתה בזכות אברהם שהוא בחי' חסד היפך כעס וחרון אף אזי זכו שהוציאו כל העשירות ממצרים שעי"ז היתה עיקר הגאולה וקיבלו העשירות מהמצרים בעצמם דייקא כי באמת הוא עשירות שלהם רק שירד להם ע"י עון הכעס ועכשיו ע"י זכות חסד לאברהם חזר העשירות למקומו לשיראל שהוא שלםה מתחילת השורש וכנ"ל:
And likewise it is seen and understood from experience. For wealth — a person of great wealth — has great azus . And when he does not merit to rectify his deeds, he has azus against upright people and against worthy poor people and the like. And this is azus d'Sitra Achara . And such wealth is "wealth hoarded by its owner to his detriment" (Ecclesiastes 5:12) . And such money is literally the aspect of avodah zarah [idolatry], as is explained elsewhere — for it is the blemish of emunah that is blemished through the blemish of azus , that is, through azus d'Sitra Achara , as above. But when one strengthens himself to give abundantly in tz'dakah from his money, then all his money is rectified, and through his money he merits azus dik'dushah , in the aspect of "the rich man's wealth is his strong city" — that is, to stand with his boldness against the wicked and against those who prevent others from the true paths of Hashem, to save the weak who are pursued, to save them from the hand of their pursuers etc. — according to the true ways of Hashem. And this is azus dik'dushah , through which the essential rectification of the holy emunah is accomplished, as above.
## Segment 36
אות יז וזה בחי' מרור ע"ש וימררו א תחיהם בעבודה קשהוכו' היינו שעתה יוצאין מגלות מצרים ומעלין את העשירות ממרירות הכעס שמשם מרירת ויגיעת הפרנסה כנ"ל כי עתה זכינו למצה שהיא השפעת אור הגדול מלמעלה שאנו מקבלין אותו בבחי' מצה קודם שבא לידי אחיזת הכעס שהוא בחי' חמץ כנ"ל שעי"ז אנו חוזרין ולוקחין כל השפע מהגלות מפרעה ומצרים כי חוזר העשירות למקומו לישראל ע,כ צריכין לאכול מרור כדי לזכור את מרירות השיעבוד שהוא מרירות הפרנסה למען ידעו בני ישראל מעתה כמה וכמה צריכין לשמור א"ע מכעס שהוא טורף הנפש שעי"ז אובדין העשירות ונופלין למרירות יגיעת הפרנסה ובזהשאוכלין מרור בליל פסח ממתיקין ומבטלין מרירת השיעבוד של מרצים שהוא מרירת הפרנסה שנמשך מכעס שהוא בחי' עבות ומרירות כ"ש (דניאל יא) ויתמרמר מלך הנגב שפירושו ל' כעס. ועתה אנו יוצאין מכל זה ומהפכין הכל ומעלין הכל למקומו ושרשו כי מעלין העשירות למקומו לישראל כי מרור שאוכלין עם המצה מרמז שמרירת השיעבוד שהוא בחי' עניות וחסרון הפרנסה נתהפך עתה לעשרות גדול כי חזרו והעלו העשירות ממצרים שלקחו וגזלו לעצמן העשירות של ישראל ומררו את חייהם בעבודה קשה שהוא יגיעת הפרנסה וכנ"ל ועתה חזר הכל לישראל. וגם ע,י אכילת מרור יזכור כ,א כמה צריך לשמור א"ע מכעס כדי לזכות לעשירות דקדושה כדי להנצל ממרירות שסבלנו במצרים שהוא בחי' מרירת הפרנסה כנ"ל:
It emerges that Sh'kalim — that is, tz'dakah — is the aspect of azus dik'dushah . And therefore they are called Sh'kalim [from the root "to weigh"]. For there is a great weighing here: one must weigh his ways very carefully in this — not to stumble, chas v'sholom , in azus d'Sitra Achara , but rather to strengthen oneself to tip the scale toward holiness, to elevate all the azus to holiness, in the aspect of "a half-shekel as a contribution to Hashem" etc., as above. And through this specifically one merits atonement and forgiveness for all one's transgressions, in the aspect of "to atone for your souls" — which is stated regarding the Sh'kalim .
## Segment 38
אות יח וזה בחי' הטיבול בחרוסת שהוא זכר לטיט שנתענו בו במצרים. כי כשנופלין ח"ו למרירת יגיעת הפרנסה על ידי פגם הכעס שהוא בחי' תאוות ממון זהו בחי' טיט היון כי תאוות ממון נקרא בור אין מים בו כ"ש במ"א כשפרש"י ע"פ ויעלני מבור שאון מטיט היון שנאמר על גלות מצרים. ע"כ כשהיצר הרע מסית לאדם שיכעוס צריך להזכיר א"ע כמה וכמה יפסיד עי"ז בגשמיות וברוחינות כי יפסיד ע"י הכעס את העשירות דקדושה שהוא שורש כל הנפשות כנ"ל ושם בעשירות דקודשה כל הגוונין עלאין וכל הניצוצות הקדושות. ואם ח"ו לא יעצור ברוחו ויכעוס ח"ו יאבד הכל ויפול ליגיעות וטרחות ומרירות הפרנסה שהוא בחי' תאוות ממון שהוא בחי' טיט היון שהוא עיקר מרירת הגלות שע"ז נאמר טבעתי ביון מצולה ואין מעמד וכו'. כי מבואר בדברי אדמו"ר ז"ל בהמעשה של בעל תפלה שמכל התאוות יכולין להוציא חוץ מתאוות ממון כוו' אם לא וכו' וע"כ תאוות ממון הוא בחי' יון מצולה ואין מעמד בחי' טיט היון. וזה בחי' חרוסת זכר לטיט לזכור עוני ושיעבוד מצרים שהוא בחי' מרירת השיעבוד של תאוות ממון שהוא בחי' טיט היוין כנ"ל שצריכין לזכור זאת לשמור את עצמו מכעס כדי לזכות לעשירות דקדושה כנ"ל ועשירות דקדשוה הוא בבחי' חרוסת שנעשה מפירות שנמשלו בהם ישראל כ,ש בש"ע. כי נפשות ישראל שרשם בעשירות דקדושה ששם כל הגוונין שמאירין בנפשות ישראל בבחי' ישראל אשר בך אתפאר ועל שם זה נקראים ישראל ע,ש אלו הפירות החשובים שהם תפוחים ואגוזים וכו' ע"ש ההתפארות והגוונין שבהם כ"שא לגנת אגוז ירדתי לראות וכו' הפרחה הגפן הנצו בקמוהים שמרמז על הגוונין ומעשים טובים של ישראל. ע"כ ע"י החרוסת שנעשה מאלו הפירו תשנמשלו בהם ישראל עי"ז מעוררין הגוונין עילאין שהם בחי' עשירות דקדושה בחי'שורש נפשות ישראל ובזה מבטלין וממתיקין בחי' טיט היון שהוא בחי' גלות מצרים שהוא בחי' עניות וכו' כנ"ל. ובאלו החרוסת טובלין את המרור שהוא בחי' הכעס להורות שכשבא לכלל כעס יזכור את יקר תפארת הגוונין של שורש נפשות ישראל שהוא עשירו תדקודשהועי"ז יעצור את רוחו ויכבוש כעסו כדי שיזכה לעשירות הזה. נמצא שמבטל הכעס שהוא בחי' מרור ע"י שזוכר בעשירות שהוא בחי' גוונין שהוא בחי' חרוסת שנעשה מפירות שנמשלו בהם ישראל שבהם כל הגוונין וכנ"ל. וזהו בחי' טיבול המרור בחרוסת וכנ"ל:
For one who has stumbled in transgressions, chas v'sholom , cannot draw close to Hashem Yisborach in any way and merit atonement and forgiveness except through azus dik'dushah specifically. For the preventers and obstructors intensify against him greatly, and the brazen-faced and the scoffers provoke him all the more — to prevent him from the true path of life. And also in his mind he can fall greatly on account of the magnitude of his transgressions. And also he must endure thousands of ascents and descents. And because of all this and more — if he does not have azus dik'dushah , and he is, chas v'sholom , a wretched person of misfortune [what they call a shlimazlnik ], and he is nullified before all who prevent him — because it seems to him that they are better and more righteous than he — certainly he will not be able to draw close to Hashem Yisborach in any way.
## Segment 40
אות יט וזה בחי' ספירת העומר שהואהכנה לקבלת התורה בשבועות שהוא עיקר התקרבות נפשות ישראל אלביהם שבשמים. כי בפסח שהוא יציאת מצרים שאז יוצאין מזוהמת מצרים אז התחלת התקרבות הנפשות להשי"ת ואז מאיר ומשפיטע השי"ת אור גדול ונפלא מאד שלא בהדרגה כדי לגאול ולהוציאם מתוקף זוהמת מצרים שלא הי' אפשר להוציאם משם כ"א עי"ז ע"י שגילה והביא עליהם אור גדול מאד וכו' כמובא בכוונות. אבל אחר יום ראשון נסתלק זה האור ולא נשאר רק רשימה ואז צריכין לטהר עצמן מזוהמת מצרים בהדרגה ובמדה שזהו בחי' ספירת העומר כמובא. היינו שבספירה אנו מתחילין להתקרב להשי"ת בהדרגה ובמדה. וזהו בחי' הנפת עומר שעורים, כי עומר שעורים הוא בחי' ה"ג מנצפ"ך כמובא שהוא שורש הנפשות שיוצאין מגבורות כידוע (וכמבואר בסי' ס"ח וס"ט ששייך להתורה הנ"ל) ואזביום א' של ספירה אז הוא התחלת הקתרבות הנפשות להשי"ת להכין עצמן לקבלת התורה, אז מניפין העומר שעורים שהוא שורש הנפשות כנ"ל וע"כ הקרבן אז בבחי' מאכל בהמה כי מעלין הנשפות מזוהמת םשהיו משוקעין במעשה בהמיות, ומעלין אותם משם ומרימין אותם ומקרבין אותם להשי"ת וע"כ אז צריכן להתחיל לספור הימים והשבועות כי מכאן ולהלאה חושבנא כ"ש בזוה"ק. כי הספירה זה בחי' משפט הנ"ל שצריכין כשמקרבין הנפשות לשהי"ת כי משפט הוא בחי' חשבון ומספר ומנין שצריך האדם לשפוט א"ע בכל יום ליתן דין וחשבון בינו לבין קונו על כל המעשים שהוא עושה למען יזהר מעתה לסור מרע ולעשות הטוב, כי עיקר המשפט הוא בבחי' חשבון דהיינו שהוא ממארי דחושבנא שחושב ושופט את כל דרכיו בכל יום ויום כי צריך לידע שכל ימיו חרוצים וקצובםי ומנויים כ"ש (איבו יד) אם חרוצים ימיו מספר חדשיו וכו'. וצלריך ליתן דין וחשבון על כל המעשים שבכל יום ויום. וזה בחי' ספירה שצריכין לספור הימים והשבועות שעי"ז ממשיכין בחי' משפט הנ"ל שיזכה לשפוט א"ע בכל יום ויום שיזהר שיהיו שלמים ותמימים להש"י בבחי' תמימות תהיינה וע"כ צריכין לספור מום הנפת העומר עד עצרת דהיינו מתחילת התקרבות הנפשות שאז מתחילין לבנות ההיכל הקודש הנ"ל שאז צרייכן להתחיל לעסוק במשפט שהוא בחי' ספיורה כנ"ל כדי לכלות ולשרוף את הרע שסביב הנפשות. עד שזוכן בשבועות אחר גמר הספירה שהוא בחי' משפט, שאז נתלהב ויוצא לאור אש המשפט ואז וזכין לקבל את התורה שנקרא תמשפט שמקבלין אותה ע"י האש כ"ש ודבריו שמענו מתוך האש כי להאש של מתן תורה זכו ע"י המשפט שהמשיכו עליהם בכל ימי הספירה וכנ"ל, ואז הוא גמר ביטול הרע ואז עיקר שלימות התקרבות הנפשות להשי"ת שהוא קבלת התורה שזוכין בשבועות. וע"כ באמת ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן ע"י אש המשפט שזכו ע"י הספריה כנ"ל. רק ע"י הער"ר שנתקרבו ג"כ שלהם אין מועיל משפט כנ"ל עי"ז גרמו אח"כ מה שגרמו. וזהו בחי' אני אמרתי אלקים אתם וכו' שנאמר במזמור פ"ב שמדבר כולו ממשפט כ"ש שם בקרב אלהים ישפוט עד מתי תשפטו עול וכו' שפטו דל ויתום וכו' כי ע"י המשפט נתבטל הרע עד שהיו דומין למלאכים. כי פסקה זוהמתן שזהו בחי' אני אמרתי אלקים אתם וכ' כשדרז"ל, אך ע"י חטא העגל שגרמו הער"ר שאין מועיל להם משפט, עי"ז אכן כאדם תמותון וכו'. וע"כ מסיים קומה אלקים שפטה הארץ וכו' היינו שהוא מבקש שעתה אנו צריכים ש השי"ת בעצמו יעורר אש המשפט לכלות ולבער הרע של הער"ר שאין בנו כח לבערו ע"י אש המשפט שלנו כ"א השי"ת בעצמו צריך לסייע לנו ולהמשיך המשפט שלו עליהם כדי לבער הרע שלהם ג"כ עד שכל הגוים יתקרבו אליו יתב' שזהו בחי' כי עאתהתנחל בכל הגוים. כי השי"ת בוודאי יש לו כח לכבוש ולנחול כל הגוים להכניע ולבטל הרע של כולם כמו שיהיה באמת לעתיד שיתקיים כי אז אהפוך אל כל העמים שפה ברורה לקרא כולם בשם ה' וכו':
For even though certainly one must consider every Jew as better than oneself — and especially one who has actually sinned — but nevertheless, sometimes the Ba'al Davar overpowers against the distant one who comes to draw close to Hashem Yisborach , and it clothes itself specifically in some person who is better than him, until this person wants to prevent him from the path of life. And this matter is very, very common — especially now, in these generations. Therefore the distant one who comes to draw close must have very, very great azus dik'dushah — which is drawn from bushah specifically — and he should say in his heart: "Just because you are better than me, do you wish to prevent me, chas v'sholom , from the path of life? For this is not His will, Yisborach , Heaven forbid! On the contrary — if you were truly good as one should be, you would certainly exert yourself with all your might to draw me close to Hashem Yisborach and not to distance me, chas v'sholom — as we saw with Moshe Rabbeinu, alav hashalom , and with all the great true tzadikim, who constantly gave over their lives specifically for the distant ones who come to draw close to Hashem Yisborach ."
## Segment 42
אות כ וזהו בחי' קריעת י"ס בשביעי של פסח שהוא יום ששי לספירת העומר כי יום הששי לספריה הוא בחי' יוסף הצדיק בחי' יסוד בחי' תיקון הברית כמובא ויוסף הוא בחי' תקין המשפט בבחי' משפט לאלקלי יעקב עדות ביהוסף שמו וכו'. כי יעקב ויוסף כחדא חשיבי ויעקב הוא בבחי' משפט כ,ש במקרא זה וכ"ש משפט וצדקה ביעקב אתה עשית, ועי"ז זכה יוסף לעמוד בנסיון גדול ואל פגם בברית. כי עיקר כבישת היצר זוכין ע"י משפט ע"י ששופטין ודנין א"ע בעצמו שבוודאי אינו בדין חטוא נגדו יתבד' הגומל לו כל הטובות ועתיד להפרע ממנו על הכל כמו שאמר יוסף אז ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלקים ועי"ז כבש את יצרו ומענע א"ע מן העבירה. כי זה עיקר המשפט שהאדם צריך לשפוט א"ע דהיינו שישפוט א"ע תמיד איך ראוי לו להתנהג בכל יום ויום ובפרט כשבא לידי איזה נסיון ומשקל שהיצר מסיתו לאיזה תאוה או מדה רעה שאז עיקר המשפט שצריך לשפוט א"ע אם כך ראוי לו לעשות. ועיקר הנסיון והמשקל הוא בתאוות ניאוף שהוא רע הכולל ושם עיקר המשפט שצריך האדם להתיירא מאד ממשפטו ודינו יתב' ולשפוט א"ע בעצמו ולברוח מן העבירה כ,ש הוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה וכ"ש אדמו"ר ז"ל שצריך שיהיה להאדם יישוב הדעת שיישב א"ע היטב מה תכלית מכל התאוות וכו' שכל זה הוא בחי' משפט הנ"ל שעיקרו הוא בתאוה הנ,ל. ויוסף זכה לבחי' משפט בשלימות שעי"זעמד בנסיון וכנ"ל:
Therefore one who wishes to return to Hashem Yisborach — especially in these generations — cannot draw close to holiness in any way and merit forgiveness and atonement except through azus dik'dushah : he must strengthen himself with very great boldness to stand against the preventers from the ways of Hashem. And [he must also have] azus before Hashem Yisborach : not to be ashamed to strive constantly to draw close to Him — even though he has done what he has done; even though he has already started many times and wanted to draw close to the service of Hashem Yisborach and afterward fell; even if he fell to where he fell; even if this happened many, many times without number; even though he promised Hashem Yisborach many times that he would not do again what he had done, and did not keep his word and was worse than at the beginning — for such is the way of the Ba'al Davar , for "whoever is greater than his fellow, his inclination is greater" — nevertheless, he should not look at this at all. He should remove the bushah from his face and be bold-faced before Hashem Yisborach each time, and prostrate himself and request from Him at every moment constantly — that He should draw him close to His service, Yisborach , and return him in complete t'shuvah before Him — until He looks down and sees from the heavens; perhaps He will have compassion, perhaps He will have mercy. And as we pray every single day, three times: "Return us, our Father, to Your Torah... and bring us back in complete t'shuvah before You."
## Segment 44
אות כא ובזה תראה נפלאו תמה שהאיר ה' עיני שמצאתי בדרז"ל שיוסף עמד בנסיון ע"י בחי' משפט דייקא כי ארז"ל דמות דיוקנו של אביו נזדמנה לו וא,ל עתידין אחיך שיהיו נכתבין על החשן וכו' רצונך וכו' ועי"ז עמד בנסיון. נמצא שעיקר כבישת יצרו היתה ע"י שהזכיר לו את החשן המשפט שהוא בחי' משפט הנ"ל כ"ש שם בהתורההנ"ל שזהו בחי' רבועא הנ"ל בחי' רבוע היה כפול וכו' ע,ש. נמצא מבואר שיוסף עמד בנסיון ע"י בחי' משפט דייקא דהיינו ע"י שהזכיר לו את חשן המשפט ששם יהיה נחקק שמו בתוך שמות שאר השבטים הקדושים שכולם היו צדיקים גדולים וזכו למשפט הנ"ל כי היו בני יעקב שהוא בחינת משפט ועי"ז זכו כולם להחקק על חשן המשפט ועי"ז דייקא מנע יוסף א"ע מלחטוא כנ"ל. כי עקיר תיקון הברית זוכין על ידי בחינת משפט הנ"ל כנ"ל:
And if he has such azus — and more than this, for it is impossible to explain everything explicitly — then he will certainly merit that Hashem Yisborach will forgive all his transgressions, in the aspect of "to atone for your souls" — which one merits through Sh'kalim , which are the aspect of tz'dakah , the aspect of azus dik'dushah — through which specifically one will draw close to Hashem Yisborach and return to Hashem, and He will have mercy upon him. Amain v'Amain.
## Segment 45
וזה בחי' שובי שובי השולמית שובי שובי ונחזה בך מה תחזו בשולמית כמחולת החמנים שפירש"י שהעכו"ם מסיתין את ישראל שיטעו אחריהם ח"ו, משיבין ישראל מה תחזו בשולמית כמחולת המחנים שהם דגלי המדבר ע"ש. היינו כי ישרא להיו מהלכין בד' דגלים שהם בחי' ד' מחנות השכינה שזהו בחי' משפט הנ"ל שהוא בחי' ריבועא בחי' רבוע היה כפול כנ"ל ובזה הכח היו הורגין כל הנחשכים והעקרבים וכל השונאים וכל הקליפות וסטרין אחרנין שעמדו כנגדם במדבר כ,ש המוליכך במדבר הגדול הזה נחש שרף ועקרב וצמאון שהם בחי' ד' קליפות שעמדו כנגדם כמובא. וישראל הרגו והכניעו אותם ע"י בחי' המשפט הנ"ל שמבער הרע כנ"ל שהוא בחי' רבועא בחי' ד' דגלים כנ"ל. וע"כ כשהרע שהם העכו"ם מסיתין את ישראל לנטות אחריהם ח"ו הם משיבין להם מה תחזו בשולמית כמחולת המחנים שהם ד'דגלי המדבר כי ע"י ד' דגלים בחי' רבועא בחי' משפט עי"ז מכניעין את הרע עד שאין להם כח להתאחז בלב בני ישראל להטותם מהשי"ת ח"ו וכנ"ל. וזה שאומרים שובי שובי ונחזה בך ופרש"י ונמני מנך ממונים ושופטים כ"ש ואתה תחזה וכו' היינו שהעכו"ם רוצים לקלקל ולפגום ח"ו משפט דקדושהשל ישראל ע"י המשפט שלהם. אבל ישראל משיבין שהמשפט שלנו חזק ותקיף ע"י כח הד' דגלים שהם בח'י רבועא בחי' משפט דקדושה כנ"ל:
And this is what our Sages, of blessed memory, said regarding the verse: "And ten thousand talents of silver I will weigh out" etc. (Esther 3:9) — that the Holy One, Blessed be He, said: "Wicked one! Their sh'kalim have already preceded yours" etc. For the essential power of Haman-Amalek is through azus , which is "kingship without a crown" [malchusa b'la saga]. For Amalek was exceedingly brazen-faced, as our Sages, of blessed memory, said: "A parable of a boiling bath... along came a worthless person and jumped in" (Tanchuma, Ki Saitzai) . So he had exceedingly great azus , more than all the nations — that he dared to engage Yisroel first, at the time of their greatness.
## Segment 46
וע"כ דמו תדיוקנו של יעקב נזדמנה לו ליוסף ואמר לו עתידין אחיך שיכתבו על חשן המשפט וכו' כי יעקב הוא בעצמו בחי' משפט כנ"ל:
And likewise Haman the wicked, yimach sh'mo — the essential power of his wickedness was through azus d'Sitra Achara , that he was exceedingly brazen-faced, as it is written: "And Memuchan said" (Esther 1:16) . And our Sages, of blessed memory, expounded: "This is Haman. From here [we learn] that a commoner jumps to the head" (Megillah 12b) . This is the aspect of azus d'Sitra Achara , which is "kingship without a crown" — that he jumped to the head before all the ministers. And therefore he boasted of his wealth and wished to overpower Yisroel, chas v'sholom , through his wealth — which is the aspect of azus , as above. And therefore he said: "And ten thousand talents of silver I will weigh out" etc. For the essential power of his aggression was through this — through the abundance of money, where all the azus resides, as above. For he thought that all the azus was on their side, since he had great wealth, where all the azus resides, as above. And he thought that Yisroel, chas v'sholom , had no azus at all. And therefore they would not be able, chas v'sholom , to stand against him — for it is impossible to stand against the brazen-faced of every generation except through azus dik'dushah . And they [the brazen-faced] think that all the azus is on their side, and that the upright and sincere Jews have no azus at all, since they walk in sincerity and simplicity.
## Segment 48
אות כב וע"כ בששי לספירה שהוא ז' של פסח אז זוכןי לקריעת ים סוף שאז הוא גמר גאולת מצרים כי אז נפל המצריים לגמרי על ידי ביטל הרע שזכו אז על ידי שהאיר עליהם אז תיקון המשפט שנמשך ע"י יוסף שעמד בנסיון שעי"ז הוא עיקר הנס של קריעת י"ס כ"ש הים ראה וינוס ויצא החוצה כשרז"ל ואז זוכן לעשירות גדול בחי' ביזת הים שהיתה גדולה משל מצרים כשרז"ל. כי ע"י הכנעת הרע על ידי המשפט כנ"ל עי"ז נכנע ונתביטל הכעס שהוא הרע שרוצה להתאחז בנשפות ישראל ח"ו ולהפוך שפע העשירות לכעס, ואז כשנתבטל הרע שהוא הכעס אז זוכין לעשירות גדול שהוא בחי' חומה שזכו בקי"ס שהוא ביזת הים שזהו בחי' והמים להם חומה כי זכו לחומה של עשירות וכמבואר לעיל. וע"כ מאז והלאה הותר החמץ כי אין מתיראין עוד מכעס אפילו כשאוכלין חמץ כי כבר זכו לחומה של עשירות בשלימות וכמבואר לעיל. וע"כ בכל ימי הספירה אנו ממשכיין השפע של ברכה ועשירות כי בימי הספירה הוא התקרבות הנפשות להש"י שלזה צריכן להמשיך עשירות גדולה דקדושה לישראל כדי שיתקרבו כל הנפשות להשי"ת כ"ש לעילץ וזה שאנו מבקשים אחר הספירה יברכנו אלקים אלקינו כוו' היינו שימשיך לנו ברכה ושפע עשירות גדול וזה שאומרים תחלה לדעת בארץ דרכך בכל גוים ישועתך שנזכה לידע בארץ דרכיו ית' איך להתקרב אליו עד שגם כל הגוים ידעו ישועתו דהיינו שכולם יתקרבו אליו יתב' שזה עיקר הישועה מכל הישועות וזהו ישמחו וירננ ולאומים כי תשפוט עמים מישור וכו' כי תשפוט דייקא בחי' משפט הנ"ל שעי"ז עיקר ההתקרבות כנ"ל. וזהו שמסיימין יברכנו אלקים ויראו אותו כל אפסי ארץ. היינו שאנו מבקשים שהשי"ת יברכנו ויתן לנו עשירות גדול דקדושה. ואז בודאי ויראו אותו כל אפסי ארץ. כי כשבני ישראל הצדיקים והכשרים זוכין לעשירות וברכה אזי כל הנפשות שבקצה ארץ מתקרבים אליו יתב' לעבודתו ויראתו בבחי' לשמך ולזכרך תאות נפש וכו' כי הגדלת השם והנפש הוא ע"י עשירות וכו' כמבואר בהתורה הנ"ל ע"ש:
Therefore the brazen-faced think that the truly upright have no azus , and therefore they wish, chas v'sholom , to overpower them with their evil boldness, to confuse them from their service, chas v'sholom . Therefore Hashem Yisborach said to Haman — who is the aspect of the brazen-faced of the generation: "Wicked one! Their sh'kalim have already preceded yours!" For the giving of Sh'kalim , which is tz'dakah , is the aspect of azus dik'dushah , as above. That is, Yisroel have already preceded and given Sh'kalim , through which they merited to receive azus dik'dushah , in the aspect of: "The G-d of Yisroel — He gives strength and might to the people" etc. (Tehillim 68:36) , in the aspect of: "Hashem will give strength to His people" (Tehillim 29:11) . That is, on the contrary — the upright of Yisroel have very great azus , namely, azus dik'dushah . For it is impossible to receive the Torah and to enter holiness except through azus — as our Sages, of blessed memory, said: "Why was the Torah given to Yisroel? Because they are bold" (Beitzah 25b) , as above.
## Segment 49
וזה בחי' וספרתם לכם ממחרת השבת וכו' שבע שבתות תמימות תהיינה וכו' עד ממחרת השבת השביעית וכו'. כי עיקר בחי' ספירת העומר הוא להמשיך בחי' קדושת שבת שהוא בחי' ביטול הרע בבחי' את שבתותי תשמורו דא עיגולא ורבועא וכו' שהם בחי' משפט ועשירות שהם בחי' יד ושם בחי' בית וחומה כמבואר בהתורה הנ"ל ע"ש והבן: הלכה ה בה' גביות חוב הלכה ה' או' ט"ו
And therefore, through their azus dik'dushah , they can certainly stand against Haman the wicked, and likewise against all the brazen-faced of every generation — the scoffers and mockers who prevent others from the ways of Hashem. For it is impossible to stand against them except through azus dik'dushah , as above. And therefore the essential cause of the final downfall of Haman was when Esther said: "A man who is an adversary and an enemy — this wicked Haman!" (Esther 7:6) . This is the aspect of very great azus dik'dushah — that she was exceedingly bold-faced against him and said to his face and before his eyes, in the presence of the king: "A man who is an adversary and an enemy — this wicked Haman!" — as above. For the essential cause of his downfall was through azus dik'dushah that Yisroel possesses — which is the aspect of "their Sh'kalim have already preceded yours," as above.