Segment 2
אות א ערב בשעת מתן מעות משתעבד בלא קנין, שלא בשעת מתן מעות צריך קנין:
And therefore one needs a sh'tar specifically — witnesses alone are not sufficient. For the sh'tar sweetens the aspect of mochin d'katnus . For the sh'tar must be written according to the law and ordinance of our holy Torah, and one must be precise in it as with the writing of holy books — as is explained in Siman 42, Se'if 3: that one must be attentive to the vavin and zayin'in etc., and the writing should be straight and even in all its details etc. For the sh'tar is in the aspect of Torah Shebichsav [the Written Torah], for on its basis we adjudicate the din Torah between the borrower and the lender.
Segment 3
ענין ערב ע,פ המאמר ואלה המשפטים (בסי' י) המדבר מהמחאת כף וריקודין ע,ש כל המאמר היטב. ואיתא שם שתקון הגאוה שהיא הע"ז היא ע"י הצדיק שהיא בחי' רוח שבלב דנשיב בשית פירקין דידין ובשית פרקין דרגלין. ועי"ז נתגלה הארת הידים והרגלים שזה בחי' אמונה בחי' ויהיה ידיו אמונה בחי' רגלי עמדה במישור היפך כפירות בחי' נטוי רגלי בחי' רגלי חסיו, חסדי דוד הנאמנים. ועיקר ההארה היא ברגלין מחמת ששם עיקר אחיזת החיצונים בבחי' רגליה יורדות מות, וזה בחי' אסתר ברוח הקודש נאמרה ע"ש היטב כי מרדכי ואסתר הם בחי' ידין ורגלין אך עיקר ההארה ברגלין בחי' אסתר ברוח הקודש וכו' ע"ש היטב:
And this is alluded to in the words of our Sages, of blessed memory, who said: "A loan that is written in the Torah is considered as if written in a sh'tar" (Kiddushin 13b) . For the sh'tar that is written according to the law of Torah is in the aspect of the writing of the Torah, as above. And therefore the sh'tar sweetens and nullifies the aspect of the mochin d'katnus , which is the aspect of the loan — from where falsehood takes hold, as above. For Torah Shebichsav , which is the aspect of the sh'tar , rectifies and sweetens the aspect of mochin d'katnus , in the aspect of "at five years old, for Mikra" (Avos 5:21) — for when a person is five years old, when he is in the aspect of mochin d'katnus (since he is still small and his mind is in a state of smallness), then one must teach him Mikra , which is Torah Shebichsav , in order to rectify and sweeten the aspect of the mochin d'katnus .
Segment 5
אות ב והנה הערב בעד הלוה הוא בבחי' רגלין בבחי' רגלוהי דבר אינש אינון ערבין לי' כמובא שם בסוף המאמר הנ"ל. כי הלוה היא בחי' עני בחי' מקבל נגד המלוה הגומל עמו חסד וע"כ הלוה הוא בבחי' רגלין שהם בחי' מקבל כמובן שם במאמר הנ"ל ועיקר העניות וההלוואה הוא רק מחמת פגם הרגלין היינו פגם האמונה שמשם עיקר חסרון הפרנסה כמובן בדברי רבינו ז"ל בכמה מקומות. ומחמת זה הוכרח ללוות כי הממון הוא בחי' רגלין כשרז"ל ואת כל הקיום אשר ברגליהם זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו וכשנפגמין הרגלין ח"ו ע"י כפירות ח"ו פגם אמונה שזה בחי' נטוי רגלי ח"ו. עי"ז נתמעט הפרנסה ונעשה עני ח"ו שהוא בבחי' כושל בחי' ברכים כושלות בחי' נטוי רגלין כי ע"י פגם האמונה שהיא חיזוק הרגלין כנ"ל, עי"ז נכשלין הרגלין ואינו יכול לקום על רגליו היינו שנתמעט הממון שלו המעמידו על רגליו כנ"ל ומחמת חסרון הממון הוא מוכרח ללוות ואזי המלוה הגומל עמו חסד ומלוה לו הוא מעמדיו על רגליו ע"י הממון שמלוה לו שהוא בחי'יקום וכו' כנ"ל. נמצא שהלוה הואבבחי' רגלין וע"י המצוה של הלואות גמילות חסד עי"ז נשעשה היחוד וההמתקה הנ"ל של בחי' המחאת כף וריקודין. כי ע"י הנדבת לב של המלוה שמתנדב לבו לגמול עמו חסד שזה בחי' רוח נדיבה עי"ז מתעורר בחי' רוחו של הצדיק. כי רוח הצדיק שהוא רוח שבלב הוא בעצמו בחי' רוח נדיבה כי עיקר בחי' צדיק הוא על שם שעושה צדקה וחסד כי הצדיק הוא נדיב לב ורוח הצדיק שבלב הוא בחי' רוח נדיבה בחי' נדבת לב שעי"ז מאיר בידין ורגלין ומכניע הכפירות ומגלה בחי' אמונה ומעלה הרגלין מבחי' רגליה יורדות מות שזה נעשה ע"י בחי' צדקה בבחי' וצדקה תציל ממו. כי רוח הצדיק הוא בחי' רוח נדיבה שעושה צדקה ומתקן ומאיר הידין והרגלין וממשיך בהם צדקה וחיים ומכניע סטרא דמותא בחי' ע"ז וכפירות. וע"כ מי שעושה צדקה או ג"J הוא מעורר רוח הצדיק ע"י הרוח הנדיבה שבלבו והאי רוחא נשיב בידין ורגלין ומאיר הארת הידים והרגלין. כי הנותן והמקבל הם בחי' מרדכי ואסתר איש ואשה ידין ורגלין המבוארים במאמר הנ"ל כי הנותן משפיע מתנת ידו ע"י הרוח נדיבה שבלבו שהוא רוח הצדיק להעני המקבל שהוא בחי' רגלין כנ"ל ומחזיקו ומעמידו על רגליו עי"ז כנ"ל ומעלה אותו מבחי' נטוי רגלי מבחי' רגליה יורדות וכו' כנ"ל. נמצא שע"י צדקה וג"ח עי"ז נעשה בחי' הנ"ל בחי' הארת הידים והרגלים ע"י האי רוחא דנשיב בהון שהוא רוח הצדיק שהוא בחי' רוח נדיבה שבלב לעשות צדקה וג"ח. אך גדולה ג"ח מן הצדקה כמשארז"ל (סוכה מ"ט) כ"ש וכי ימוך אחיך והחזקת בו וכשפרש"י שם עד שלא נפל, א' יכול להקימו משנפל עשרה אין יכולין להקימו כי כשהוא כבר עני ומוכרח לקבל צדקה אזי הוא מקבל ממש ואזי הויא בבחי' רגלין ואזי קשה להקימו כי שם בבחי' רגלין שם עיקר אחיזתם בבחי' רגליה יורדות וכו' כנ"ל. אבל כשמלוה לו ג,ח אזי יכול להחזיקו עד שירחיב ידיו ויסלק לו ואזי יצילו מלהיות מקבל כלל. וזה טובה גדולה מד כי יעלהו מבחי' רגלין כי אח"כ כשהלוה חוזר ומסלק להמלוהאזי הלוה שוה למלוה. נמצא שזה הלוה שהי' בתחלה בשעת ההלוואה בבחי' מקבל בבחי' רגלין, עכשיו יצא מחבי' מקבל מביחי' רגלין והוא שוה למלוה. וזה בחי' לבו נשא את רגליו כי ע"י הרוח נדיבה שבלב המלוה עי"ז נשא את זה שהעי' בבחי' רגלין ועכשיו הוא שוה אליו וזה בחי' הושוו אשה לאיש הנאמר שם בסוף המאמר הנ"ל הושוו דייקא בחי' לבו נשא את רגליו, שמנשאין הרגלין למעלה עד שהרגלין שוין להידין בבחי' והיה אור הלבנה כאור החמה. נמצא שע"י ההלוואת ג"ח עושה טובה גדולה להלוה וזכות מצוה זו גדול מאד כמובא בדרז"ל:
And likewise it is brought in the writings of the Arizal that Torah Shebichsav is drawn from where it is drawn and descends below to Asiyah . And it is known that the essential hold of mochin d'katnus is in Asiyah , which is the ultimate level of materiality — that is, as above.
Segment 7
אות ג וזה בחי' ערב כי הערב הוא בחי' רגלין בחי' רגלוהי דבר אינש אינון ערבון ליה כנ"ל כי הוא ערב בעד הלוה ועומד במקום הלוה. וע"כ הערב הוא ג"כ בבחי' רגלין כמו הלוה כנ"ל ועיקר הערבות הוא מחמת בחי' זו בחי' רגלין הנ"ל כי זה המלוה שרוצה לגמול חסד עם הלוה ומאיר ברוח הנדיבה שבלבו להלוה ומלוה לו מעותיו כדי להקימו על רגליו כדי שאח"כ יחזיר זה הלוה ויסלק לו. ועי"ז יהי' נעשהבחי' תיקון הרגלין כנ"ל בחי' לבו נשא את רגליו כנ"ל. אבל מחמת שזה שבא ללוות כבר נמעדו אשוריו קצת ונפגמו בחי' הרגלין עד שהוכרח ללות ע"כ המלוה מתירא להלוות לו כי מחמת שהלוה הוא בבחי' רגלין כנ"ל ושם הוא אחיזתם כנ"ל. ע"כ יכול להיות להיפך ח"ו שלא יתאחזו גם הם ח"ו גם בזה המעות שמשפיע לו ברוח נדיבה ולא יוכל לסלק לו או שמחמת שהם יתאחזו בו יהי' נפגם אמונתו ויכחש בחבירו ולא ירצה לסלקו מאחר שהם סמוכים אליו מחמת שהוא בבחי' רגלין מאחר שהוא עכשיו בבחי' מקבל כנ"ל ע"כ אינו רוצה להלוות לו כ,א ע"י זה הערב שהוא ערב בעד הלוה שהוא בבחי' רגלין שלא יהי' נשקע שם המעות ח"ו בבחי' רגליטה יורדות וכו' רק הוא מחוייב להשתדל המעות משם ולהחזירו לשרשו להמלוה וע"כ הוא בבחי' רגלין כי זה עיקר הערבות להעלות המעות משם ולהחיזרו לשרשו להמלוה וע"כ הואבבחי' רגלין כי זה עיקר הערבות להעלות המעו מבחי' רגלין דהיינו מהלוה שלא יהיה נשקע שם ח"ו וע"כ הזהירו רז"ל הרחק מן הערבונות כי זה הוא מקום סכנה כנ"ל. וע"כ למה לו לצרה הזאת להכניס עצמו לבחי' רגלין אשר הם נאחזין שם ביותר והוא מקום סכנה ע"כ טוב להתרחק מזה:
And therefore, one who lends with a sh'tar collects from meshubadim [encumbered properties] — and specifically from karka'os [real estate], which are properties that have acharayus [surety/responsibility], and not from mitaltelim [movable property]. But one who lends by oral agreement does not collect from meshubadim , even from karka'os .
Segment 9
אות ד וע"כ הערב בשעת מתן מעות משתעבד מיד בלא קנין אבל שלא בשעת מתן מעות צריך קנין כי ענין הקנין בכל דבר הוא רק מחמת בחי' הנ"ל מחמת שהאמונה הוא בבחי' רגלין ושם נאחזים החיצונים בחי' רגלי' יורדות וכו' בבחי' זאת ירושלים בתוך הגויים שמתי'. ירושלים הוא בחי' אמונה, היא תמיד ביניהם כמובאבדברי רבינו ז"ל בכמה מקומות ומחמת זה כשעושין איזה ומו"מ א"א לסמוך על אמונתו של חבירו לבד ואין קיום לדבר בלא קנין. כי באמת הי' ראוי שלא להצריך קנין בשום דבר בעולם כי ראוי שהיה ההן הן והלאו לאו כשרז"ל ומאחר שמבטיח לחבירו בדיבור לבד לקיים המו"מ והמקח וכיוצא בודאי ראוי שיקום באמונתו ויקיים דיבורו אפי' בלא קנין כלל. אבל מה שע"פ הדין אין קיום לדבר בלא קנין הוא מחמת בחי' הנ"ל מחמת שהאמונה צריכין להחיות אותה תמיד וכ"ז שאין מחיין ומחזיקין ומקימין את האמונה השוכנת תמיד אצל הקדושות הנפולות א,א לסמוך על האמונה של חבירו לבד כי ע"פ הרוב אצל כ"א יש בחי' אמונה נפולה כי אין האמונה בשלימות גמור אצל כ,א וא' מחמת שהאמונה שוכנת תמיד בין הגוים וכו' וכנ"ל ובפרט האמונה שבמו"מ ששם עיקר האמונה כ"ש (שבת
For every thing has its root above — that is, in the Torah, which is the root and life-force of all the earth and its fullness. And the root of karka'os and mitaltelim is in the aspect of Torah Shebichsav and Torah Sheb'al Peh [the Oral Torah]. For just as the earth is the root of all things in the world — for "everything came from the dust" (Ecclesiastes 3:20) : all the fruits and all the garments and all the movable objects and goods in the world — everything came from the dust — yet from the dust itself it is impossible to benefit and taste from its fruits (which are all rooted in it) except when one sows and plants it and works it, until it produces fruits. And then, specifically, one sees the greatness and virtue of the earth — that it grows such wondrous fruits. And then, specifically, one benefits and takes pleasure from it, with all the goodness of the earth that it has caused to grow.
Segment 11
אות לא נשאת ונתת באמונה ושם עיקר המלחמה והבירור. כי בכל עניני מו"מ יש הרבה קדושות נפולות מאד שצריכין לבררם ע"י המו"מ ועיקר הבירור ע"י אמונה כמובא בדברי רבינו ז"ל במ"א (סי' ר"פ) במאמר כי תצא למלחמה ומחמת שהאמונה שבמו"מ שוכנת שם בין הקוים אצל הקדושות הנפולות ע"כ מי שאינו חזק באמונהיתירה א"א לסמוך על אמונתו כי לפעמים נפגמת האמונה בעצמה עי"ז ע,י ששוכנת ביניהם וברפט האמונה שבמו"מ. ששם עיקר המלחמה והבירור וכנ,ל וכמובן כ"ז בדברי רבינו במ"א ומחמת זה א"א לסמוך על האמונה לבד ואין קיום לשום מו"מ כ"א ע"י קנין ועיקר הקנין הואלהחיות את בחי' האמונה שע"י הקנין מחיין ומחזקין את בחי' האמונה הנפולה של חבירו וכשמחזיקין ומעלין את האמונה אזי האמונה נתחזקת ונתקיימת ואזי צריך לקיים דברו ואסור לשנות את המו"מ מאחר שכבר החיו את האמונה ע"י הקנין ע"כ א"א לשנות עוד וזה בחי' קנין סודר שמועיל בכל דבר ולפנים בישראל על הגאולה וכו' שלף איש נעלו ונתן לרעהו וזאת התעודה בישראל כי הבגדים והמנעלים הם דברים גבוהים מאד והם בבחי' שמריה של האמונה בסוד החשמ"ל כידוע והם נמשכים מבח'י הרוח שבלב שהוא בחי' רוח הצדיק הנ"ל כי מבחי' הרוח שבלב שמחיה את הידים והרגלים ומכניע הכפירות ומאיר את האמונה כנ"ל משם יוצא בחי' ההארה לחוץ בבחי' בגדים בבחי' חשמ"ל כדי לשמור א תהאמונה שלא תהיה נפגמת ע"י הס"א ח"ו. ומחמת שעיקר השמירה צריכין ברגלין כנ"ל עש"כ שם צריכין מנעלים שהם שמירה יתירה. שלא יהיו נכשלין הרגלין בכפירות ח"ו שהם בחי' נטוי רגלין בחי' כשלון הרגלין כי המנעלים הם בחי' גבוה מאד ושרשם ממקום עליו מבחי' הרוח שבלב (כי בינה לבא ומשם בחי' הבגדים בסוד החשמ"ל והמנעלים כי נעל בגימ' קנ"א וכו' כמובא בכתבים) בחחי' כתפילין כך מנעלים וע"כ מברכים עליהם ברכה מיוחדת שעשה לי כל צרכי וע"כ הזהירו עליהם רז"ל מאד כשרז"ל לעולם ימכור כל מה שיש לו ויקח מנעלים לרגליו כי עיקר לשמור את האמונה ועיקר הוא לשמור את הרגלין כנ"ל וזה בחי' מנעלים שהם נמשכין מהרוח שבלב דנשיב ברגלין ומשם יוצאין המנעים שהם שמירה להרגלין כנ"ל וע"כ כשהי' ורוצין להחזיק את האמונה כדי לקיים המו"מ שלא ישנה חבירו את אמונת דבורו היו נוהגין לקיים כל דבר ע"י המנעל שהיה שולף איש נעלו ונתן לרעהו וע"י שקיבל א' מחבירו את המנעל עי"ז היה מקבל מחבירו את החיות והשמירה של האמונה כנ"ל ועי"ז נתחזק האמונה ולא היה יכול לשנות עוד נגד חבירו מאחר שממנו קיבל חיזוק האמונה ע"י בחי' המנעל ע"כ נתקיים הדבר עי"ז ולא היה יכול לשנות עוד. וכן עכשיו נוהגין לקיים כל דבר ע"י קנין סודר שהוא ג"כ בחי' הנ"ל. כי הבגדים הם השמירה והחיות של האמונה כנ"ל ועי"ז נתחזק ונתקיים האמונה וא"א לשנות עוד כנ"ל. וע"כ הערב בשעת מתן מעות אין צריך שום קנין כלל רק בדבור בעלמא נשתעבד כי בשעת מתן מעות דהיינו בשעת הגמלת חסד אזי שופע הרוח נדיבה שהוא בחי' הרוח שבלב שמחיה את האמונה דנשיב בידין והעיקר ברגלין כנ"ל ועיקר הארת הרוח נדיבה שבלב נתעורר ע"י הערב שסומך עליו ומלוהו וע"י ההלווואה זו מאיר הרוח שבבל בידין ורגלין כנ"ל. וע"כ גם הערב בשעת ההלוואה מקבל חיות והארה מבחי' הרוח שבלב דנשיב עיקרו ברגלין והערב הוא בחי' רגלין כנ"ל ומקבל חיות והארה מהרוח נדיבה שבלב המלוה שמאיר על ידו ברגלין כנ"ל וע"כ הערב משתעבד מיד דהייונ שצריך לקיים הבטחתו ואסור לשנות עוד כי נתחזק אמונתו ע"י הרוח נדיבה הנ"ל דנשיב ברגלין כנ"ל וע"כ א"א לשנות עוד כאלו היה מקבל קנין כי עיקר הקנין הוא רק בשביל בחי' זו להחיות ולהחזיק את האמונה ועכשיו נתחזק ונחיה האמונה ממילא אפילו בלא קנין ע"י הרוח נדיבה שנתעורר ע"י הערב הזה ומאיר ברגלין כנ"ל. אבל שלא בשעת מתן מעות צריך קנין כי אז כשתובע המלוה את הלוה ואינו משלם לו וזה נעשה אז ערב ואז שוב אין מאיר הרוח נדיבה הנ"ל אדרבא כבר נשקע בחי' ההארה שהאיר המלוה בהלוה ע"י הרוח נדיבה כנ"ל ועכשיו כשאינו משלם הלוה להמלוה ואינו קיים באמונתו הרי כבר נשקע בחי' ההארה הנ"ל שהאיר המלוה בהלוה שהוא בחי' רגלין בבחי' רגליה יורדות וכו' שמחמת זה אינו קיים באמונתו ואינו משלם לו מחמת שהם נתאחזו שם ומחמת זה אינו משלם לו ומחמת שעכשיו אין מאיר הרוח נדיבה הנ"ל אדרבא כבר נשקע ההארה הנ"ל בבחי' רגליה יורדות וכו' כנ"ל ע"כ עכשיו אין הערב משתעבד בדיבור לבד רק בקנין כמו כל הדברים שצריכים קנין כדי להחיות ולחזק את האמונה ובלא זה אין קיום לשום דבר ע"י אמונת חבירו לבד וכו'. אבל בשעת מתן מעות. אז מאיר הרוח נדיבה בבחי' רגלין שהוא בחי' הערב ועי"ז נתחזק האמונה וא"א לשנות עוד כי זהו בחי' קנין ממש כנ"ל. וזה משארז"ל על ערב שלא בשעת מתן מעות הרי החונק את חבירו וכו' עיין למטה:
Likewise is the aspect of Torah Shebichsav and Torah Sheb'al Peh . Torah Shebichsav is the root of everything — the root of all the laws and commandments of the Torah, with all their fine points and details and branches and intentions etc. For "there is nothing that is not alluded to in the Torah" (Ta'anis 9a) . But nevertheless, from Torah Shebichsav by itself, without Torah Sheb'al Peh , it is impossible to know or to fulfill any commandment at all. For the commandment of t'filin is stated only in one verse — "and you shall bind them" — and one does not know whether [to place them] on the palm of the hand or on the arm, and whether the parshiyos must be placed in compartments, and on what they should be written. And likewise the rest of the laws of t'filin , and likewise with all the commandments, as is explained elsewhere, and as [the authorities] have elaborated upon in many holy books.
Segment 13
אות ה וזה בחי' יבום וחליצה כי כל אדם עיקר עבודתו בזה העולם להעלות בחי' הרגלין שנאחזין שם החיצונים כנ"ל וזה עיקר העבודה להעלות ולתקן הרגלין ע"י בירור ותיקון האמונה בשלימות ואח"כ כשמגיע זמנו להסתלק הוא צריך שיניח אחריו ברכה בן שימלא מקומו שיתקן ג"כ בחי' הרגלין ע"י האמונה בשימות ועיקר תיקון הרגלין הוא ע"י הבן שמניח בבחי' ברא כרעיה דאבוה והוא נמשך ע"י רוח הצדיק דנשיב בידין ורגלין ועיקר ברגלין שהוא בחי' בת זוגו כ"ש רגלי חסידיו ישמור. רגלי, דא איתתא (זוהר וירא קי"ג) ועי"ז ע"י ההוא רוחא עי"ז נולד הבן שהוא בחי' רגלין בחי' ברא כרעי' דאבוה. ועי"ז עיקר תיקון הרגלין בחי' לבו נשא את רגליו כי אלו חיה אלף שנים א"א לתקן בשלימות את בחי' הרגלין כי צריך לברר בכל דור ודור ע"כ עיקר התיקון ע"י שנשאר אחריו בנים ובנות לדורי דורות וכ"א לפי בחינתו מברר ומתקן את בחי' הרגלין לפי בחינתו לפי העת ולפי הדור. נמצא שעיקר הרגלין בבחי' הנ"ל דהיינו ע"י האי רוחא דנשיב וכו' כנ"ל הוא רק ע"י בנים וכשמת ח"ו בלא בנים אזי אינו יכול לעלות ולכלול בצרורא דנשמתין שהוא בחי' אמונה כידוע מחמת שלא תיקן את האמונה שהוא בחי' רגלין ע"י אחיו שמייבם את אשתו שהוא בחי' רגליטן של הנפטר ושם נשאר האי רוחא דשדי בגוה שהוא בחי' רוח הנ"ל דנשיב עיקרו ברגלין ועי"ז יכול האח לתקן את אחיו הנפטר שיהיה נמשך עדיין בעולם לתקן בחי' הרגלין ועיקר התיקון הוא ע"י האי רוחא הנ"ל דנשיב ברגלין. וע,כ כשאינו רוצה לייבם אז וחלצה נעלו, נעלו דייקא שהוא השמירה של הרגלין ונמשך מהרוח הנ"ל ועי"ז יש מקום להאי רוחא להתלבש ע"י חליצת הנעל שהוא הלבוש והשמירה של האמונה שנמשך משם וכו' והבן כל זה. וע"כ נזכר ברות שלף איש נעלו לענין קיום מו"מ כי חליצת נעל לענין מו"מ הוא בחי' חליצה ממש וכו' ושם ברות מרמז על סוד יבום וחליצה כידוע. וע' בזוה"ק ובכתבי האר"י ז"ל שכל סוד יבום וחליצה הוא בבחי' האי רוחא דשדי בגוה היינו כנ"ל והבן:
Therefore certainly, from Torah Shebichsav by itself, it is impossible to survive. For one does not know how to fulfill any commandment — except through our holy Sages, who plowed and sowed and planted and succeeded and produced fruits, and clarified for us all the laws of the Torah in every commandment — according to what they received, each man from the mouth of [his teacher], going back to Moshe Rabbeinu, alav hashalom ; and according to the expositions they expounded by means of the sh'losh esrai midos [thirteen hermeneutical principles] through which the Torah is expounded, which were transmitted to them each man from the mouth of [his teacher] going back to Moshe Rabbeinu, alav hashalom — that one must expound the Torah through these thirteen principles. And from their mouths we live, for through them we know all the laws of the commandments in detail that we fulfill all our days, which are our life etc. And through them is the sustenance of all the worlds.
Segment 15
אות ו (שייך לעיל) וזה שארז"ל על הערב שלא בשעת מתן מעות שאינו משתעבד בלא קנין הרי החונק את חבירו בשוק וכו'. כי מאחר שכבר הלוה לו והלוה אינו משלם להמלוה וזה מחמת בחי' רגליה יורדות מות שמחמת בחי' זו אין הלוה משלם להמלוה מחמת שנתאחזו שם החיצונים בהלוה או בממונו שהוא בחי' רגלין וכו' ומחמת זה אין הערב אז משתעבד כי כבר אינו מאיטר הרוח נדיבה אדרבא כבר נשקע שם בבחי' רגליה יורדת וכו' כנ"ל וזהו שדקדקו רז"ל ואמרו הרי החונק וכו' היינו שכבר התגבר סטרא דמותא בחי' רגליה יורדת וכו' מאחר שאין הלוה משלם להמלוה כנ"ל ומחמת זה בעצמו אין הערב משתעבד אז מאחר שאין שופע עכשיו הרוח נדיבה וכנ"ל:
It emerges that Torah Shebichsav together with Torah Sheb'al Peh are the aspect of the earth and its fullness — which are karka'os and mitaltelim — whose root and life-force is drawn from there, as above. And therefore the essential power of the sh'tar — which is in the aspect of Torah Shebichsav — is essentially upon karka'os specifically: that [the lender] can seize them even from purchasers. For the essential Torah Shebichsav is in the aspect of the earth, which is karka'os , as above.
Segment 17
אות ז וזהו שאמרו שם החילוק שבין ערב בשעת מתן מעות לשלא בשעת מתן מעות שכן על אמונתו הלוהו וכולי. היינו שהערב בשעת מתן מעות היתה ההלוואה היינו השפעת והארת הרוח נדיבה על סמך אמונת הערב ומחמת זה בעצמו קבלה האמונה של הערב חיות וחיזוק מהרוח נדיבה שבלב מחמת שנתעורר על ידו וכנ"ל. אבל שלא בשעת מתן מעות לא על אמונתו הלוהו ולא קבלה אמונתו חיזוק וקיום מזה כי אדרבא כבר נשקע שם בחי' הנ"ל בבחי' הרי החונק בבחי' רגליה יורדת וכו' כנ"ל וע"כ אינו משתעבד בלא קנין שהוא קיום כל דבר וכו' וכנ"ל:
And this is the aspect of: "a loan with a sh'tar has a voice" [kala is lai'h]. For the root of the sh'tar is from the aspect of Torah Shebichsav , as above — which was given with thunders and lightning. And the kol [voice] itself is the aspect of the k'sav [writing], in the aspect of "the voice of Hashem hews out flames of fire" (Tehillim 29:7) — that the voice was being inscribed on the Tablets: black fire upon white fire, as our Sages, of blessed memory, said. For the essential kolos [voices] were in the aspect of Torah Shebichsav , for the kol is the k'sav , as above.
Segment 19
אות ח ודוד המע"ה שהיה מדתו אמונה בחיט' מלכות והשתדל תמיד להעלות בחי' הרגלין בבחי' רבלי עמדה במישור וכל תפילתו היה תמיד להנצל מסטרא דמותא שהיה סמוך לשם בבחי' כפשע ביני וכו' כ"ש לא אמות כי אחיה וכו' וכיוצא בזהוכמובא בספרים ע"כ בקש דוד ערוב עבדך לטוב. כי היה צריך בחי' ערבות להנצל מבחי' סטרא דמותא מבחי' רגליה יורדת וכו'. וע"כ ביקש מהש"י ערוב עבדך לטוב וכו':
But Torah Sheb'al Peh , even though it was also given then — for Hashem Yisborach showed Moshe then even what a talmid vasik [veteran student] would innovate in the future — nevertheless, the essential giving of it was from mouth to ear. For this is the distinction between Torah Shebichsav and Torah Sheb'al Peh : Torah Sheb'al Peh is in the aspect of a sod [secret] that the nations of the world do not know of. But Torah Shebichsav was given publicly and written in a book for all to see. And therefore the nations of the world also know of it and study it — this being the essential distinction between the nations and Yisroel, as is explained in Likutay Tinyana, Siman 28; see there.
Segment 20
כי עיקר ערבות הוא בבחי' זו שהוא ערב שלא יהיה נשקע בחי' ההארה הנ"ל דנשיב ברגלין בבחי' רגליה יורדות וכו' וכנ"ל. וע"כ ביקש דהמע"ה שהש"י בעצמו כביכול יהיה ערב בעדו להצילו משם וכנ"ל:
And behold, it is explained there that one who knows how to distinguish and recognize among the Toros — which was given to be written and which was not given to be written — he can recognize the Jewish person among the nations. And even if one Jew stands among many nations, he can recognize him etc. For the essential distinction between Yisroel and the nations is in the aspect of what was not given to be written — the aspect of Torah Sheb'al Peh . As it is found, that Torah Sheb'al Peh was given [in oral form] because [Hashem] foresaw that Yisroel would be in exile and the nations would copy Torah Shebichsav for themselves. Therefore He gave us Torah Sheb'al Peh , which they cannot copy, since it is oral.
Segment 22
אות ט (שייך לעיל) רוח נדיבה של צדקה וג"ח הוא בחי' רוח הצדיק דנשיב בידין ורגלין שהם בחי' מרדכי ואסתר וכו' ע"ש וע"כ המן הרשע שרצה לבטל ח"ו הארה זו ע"כ אמר ועשרת אלפים ככר כסף וכו' כדי לבטל השקלים של ישראל כשארז"ל דהיינו כדי לבטל כח הצדקה של ישראל שעל ידהמאיר הרוח הצדיק בידין ורגלין שהם מרדכי ואסתר שרצה לבטל כח הארתם. וע"כ כשזכו להפילו צוו לקיים בפורים ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים, זה בחי' תיקון הנ"ל הנעשה ע"י צדקה וג"ח, כי מתנות לאביונים זה צדקה שעי"ז מעלין את העני מבחוי' נטוי רגלי וכו' וכנ"ל. אבל צריכין ג"כ שיהיה בחי' השוו אשה לאיש וכו' וכנ"ל לבטל בחי' מקבל רק יהי' שניהם שווין וזה נעשה ע"י בחי' ומשלוח מנות איש לרעהו כי זה שולח לזה וזה לזה נמצא שכ"א שהוא בחי' מקבל אצל חבירו אח"כ הוא נעשה נותן כי חוזר ושולח לחבירו נמצא שהמקבל והנותן שוין וזה בחי' השוו אשה לאיש וכו' וכנ"ל. וזה בחי' הלוואת ג"ח וכנ"ל וזה עיקר התיקון בחי' היה אור הלבנה כאור החמה בילא"ו:
It emerges that the essential distinction and superiority of Yisroel over the nations is in the aspect of Torah Sheb'al Peh , which was not given to be written. And every single Jew has a portion of the aspect of Torah Sheb'al Peh that was not given to be written. And therefore one who recognizes the distinction between the Toros — what was given to be written and what was not given to be written — he can recognize the distinction between Yisroel and the nations, for this is their essential distinction, as above. End of his language [Rabbeinu's words], in Siman 28, as above.