חזקת קרקעות ג
חזקת קרקעות ג
Source: https://ajew.org/reader/likutay-halachos/7/52

Segment 2
HE:
אות א חזקת קרקעות הוא בג' שנים כשאוכל פירות הקרקע שלש שנים רצופים בלא מחאה אז הקרקע הוא בחזקתו ואין שום מערער יכול לערער עוד:

EN:
But also in this world there are things where the essential prohibition is [only] that one does not wait. And if he waits until his time comes, he will receive it in a permissible way. And as our Sages, of blessed memory, said (Megillah 15a) : "Those beds that she [the forbidden woman] spread for him in a forbidden way — she [the permitted wife] spread for him in a permitted way" etc.

Segment 3
HE:
ע"פ התורה המתחלת החצוצרות וקול שופר בליקוטי מוהר"ן הראשון (סי' ה') ע"ש כל התורה והכלל שע"י שעושין המצות בשמחה מהמצוה בעצמה עי"ז זוכין לידע בין קודם גזר דין לאחר גז"ד כי המצות הם קומה שלימה והם מחיין כל השלשה קומות שהם עולם שנה נפש וכו'. ולבא לשמחה הוא ע"י רעמים שהם מפשיטין עקמימיות שבלב ואז זוכה לישרת לב שעי"ז זוכין לשמחה כ"ש ולישרי לב שמחה. ורעמים הם בחי' תפלה בכח וכו' ועיקר הרעמים הם מגבורות וכו' וצריך לפנות את המוחין מחכמות חצוניות וממחשבות זרות מחמץ שלא יחמיץ את חכמתו בחכמות חיצוניות ובתאוות כדי כשיוציא את הקול ויפגע במוחו יתעביד ממנו רעם אבל כשאין מוחו פנוי ממחשבות חיצוניות מחמץ אין קולו נשמע ואין נעשה מקולו בחי' רעמים, גם ישמור יראתו שממנו תוצאות הקול וכו' והעיקר לשמור מוחו שלא יחמיץ וזהו גער חית קנה כדאיתא בזוהר קנה חי"ת תשבר ותעשה ממנה ה"א ותעשה מאותיות חמץ מצה היינו שלא תחמיץ חכמתך וכו' וכו' וצריך לשתף הגבורות בחסדים שמאלא בימינא וכו' כי עיקר התגברות ע"י האהבה כ"ש שב לימיני וכו' ע"ש כל זה היטב:

EN:
And the general principle is: the essential power of the ba'al davar [the Adversary] who incites a person to desire or to a transgression, chas v'sholom , is only because this person has some connection to this matter, according to the roots of the souls. Only that he must now restrain his desire until his time comes — whether it is possible that his time will come in this world, that he will receive this thing in a permissible way, or sometimes he cannot receive it except in the World to Come. That is, when he merits to withstand the test and break his desire for this now — through this he will merit in the future, in the World to Come, to receive and take pleasure from the root of this pleasure at its source in the spiritual realm, which is a pure and brilliant light — a spiritual pleasure, a true pleasure.

Segment 5
HE:
אות ב וזה בחי' חזקת קרקעות שלש שנים כי כל העירעורים והסכסוכים שיש על קרקע ישראל הם נמשכין מבחי' העירעורים שיש על ארץ ישראל כי בכל מקום שישראל דרים שם הוא בחי' א"י כי הם מקדשין כל המקומות שהם יושבים בהם בבחי' א"י כ"ש רבינו ז"ל בהתורה חדי' ר' שמעון (סי' ס"א) וכ"ש כי הפיצותים בגוים וזריתים בארצות ואהי להם למקדש מעט וכמבואר בדרז"ל בכמה מקומות. וע"כ בכל מקום שאחד מישראל קונה איזה קרקע ומחזיק בה הוא בחי' א"י כנ"ל וכל העירעורים שיש על הקרקע הם בחי' הערעורים שיש על א"י כי יש ז' עממין שהם הקליפות החופין על א"י שמהם נמשכין כל הערעורים והסכסוכים וכל המריבות שיש על קרקע איש הישראלי שהוא בחי' א"י כנ"ל וזהו בחי' ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט והכנעני והפריזי אז בארץ שע"י שהיה אז עדיין אחיזת הז' עממין בארץ עי"ז הי' ריב ומחלוקת שהם ערעורים וסכסוכים שיש על א"י. וכן הוא תמיד בכל דור ודור שצריכין לגרש אחיזת הקליפות מא"י ועי"ז מבטלין ריב ומחלוקת משם וזוכין להחזיק בחלקו שיש לו בארץ כי כ"א מישראל יש לו חלק בארץ ואפי' עכשיו בגלות שאנו רחוקים מא"י אעפ"כ בכל מקום שישראל יושבין שם אפי' בחו"ל הוא ג"כ בחי' א"י כנ"ל. וע"כ אפי' בחו"ל א"א להחזיק בקרקע בשלוה בלי ערעור ומחלוקת עד שמגרשין אחיזת הקליפות משם היינו בחי' הקליפות החופין על א"י כנ"ל ולגרש המערערים מארץ ישראל הוא ע"י בחי' רעמים הנ"ל שעיקרם ע"י קדושת המוח על ידי ששומרים את המוח מחמץ היינו ממחשבות זרות וכו' כנ"ל ועי"ז זוכין לא,י ולגרש הקליפות המערערים משם בבחי' צדיקים ירשו ארץ וצדיק הוא מאן דנטיר ברית. ועיקר שמירת הברית הוא ע"י קושת המחשבה היינו לשמור מוחו מחמת שלא יחמיץ את חכמתו במחשבות זרות והרהורים ח"ו כי מחשבות רעות הם בחי' חמץ בחי' חית קנה כמבואר שם שזה ובחי' גער חית קנה ע"ש. נמצא שמחשבות זרות הם בחי' חית קנה וחית קנה הם עשו וישמעאל כמבואר בדרז"ל ועשו וישמעאל הם הקליפות החופין על א"י בגלות הזה שעיקר יניקתן מפגם הברית פגם המחשבה שנקרא חמץ בחי' חית קנה הנ"ל כי שני הפירושים על חית קנה הנ"ל הם אחד וזה תלוי בזה כי חית קנה שהוא קנה החית של חמץ שהוא בחי' חימוץ המוח היינו מחשבות זרות זהו בעצמו בחי' עשו וישמעאל שנקראין חית קנה שיניקתם רק משם מבחי' חימוץ המוח מפגם המשחבה וכמ"ש בתיקונים אוקירו לנשייכו וכו' ואוקירו דלהון לנטרא טפה קדמאה לבת זוגי' וכו' דפסולת דאברהם ויצחק גרם שיתעבדון אומין דעלמא בבניהון וכו'. נמצא שע"י פגם המחשבה נמשך גלות עשו וישמעאל שהם שולטין עכשיו על א"י וע"כ א"א להחזיק בקרקע ולגרש הערעורים משם כ"א ע"י שמגרשין הקליפות החופין עכשיו על א"י שהם בחי' עשו וישמעאל וזה תלוי בקדושת המחשבה ע"י שנזהרין מחמץ היינו מחימוץ המוח בחי' גער חית קנה וכו' כנ"ל:

EN:
And this is what is written: "You shall not oppress your fellow" (Leviticus 19:13) — "your fellow" specifically. And likewise: "You shall not covet the house of your fellow" (Exodus 20:14) — "your fellow" specifically. For each person has a desire specifically for the house of his fellow . That is, he is his fellow and his companion at his root, according to the transmigrations of the souls. And because in the first gilgul , this money was his, and similar to this there are many aspects — because of this he has a desire and coveting for this house and this money that now belongs to his fellow.

Segment 7
HE:
אות ג וע"כ סמכה התורה ירושת א"י למצות אכילת מצה ואיסור חמץ כ"ש והי' כי יביאך ה' אל ארץ הכנעני והחתי וכו' שבעת ימים תאכל מצות וכו' ולא יראה לך חמץ וכו'. היינו כנ"ל כי א"א ליקחו א"י מיד הז' עממין שהם הכנעני וכו' שהיתה הארץ בידם אז כ"א ע"י מצות מצה ואיסור חמץ שהוא בחי' שנזהרין שלא להחמיץ המוח במחשבות רעות כנ"ל:

EN:
But in truth, the Torah warned us about this. For it is forbidden to touch what belongs to one's fellow — even though he is his fellow and his companion at his root from the side of the gilgul . Nevertheless, "the judgment belongs to G-d" (Deuteronomy 1:17) . And Hashem Yisborach knows the hidden things — how to arrange the money and the possessions in each and every generation. And it is forbidden to rob and oppress one's fellow. And even to covet is a severe prohibition. Rather, one must believe in Hashem Yisborach — for "the ways of Hashem are straight" (Hosea 14:10) . And [one must] accept His judgment with love, and rejoice in his portion that Hashem has given him.

Segment 8
HE:
וע"כ תיכף כשיוצאין ממרצים דהיינו בפסח צריכין ליזהר ממשהו חמץ כי עיקר יציאת הוא לצאת ממרצים ולבא לא"י כי עיקר יצ"מ הי' בשביל זה כדי שיבואו לא"י כ"ש אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים לתת לכם את ארץ כנען וכו' וכמבואר עוד במכה פסוקים כי מצרים הוא היפך א"י וצריכין לצאת ממרצים ולבא לא"י וע"כ צריכין אז לאכול מצה וליזהר מחמץ כי א"א לבא לא"י כ"א ע"י שנזהרין מחמץ כנ"ל:

EN:
It emerges that the essential robbery and denial [of debts] — where one wishes to deny his fellow's money, chas v'sholom — is from the side of the corruption of mishpat , which is drawn from the fact that [people] do not believe in the straightness of the ways of Hashem — whose ways and judgments are exceedingly wondrous and impossible to grasp. That is, the matter of "a righteous one who has it good, a righteous one who has it bad" etc. — which is the secret of the gilgulai haneshamos , from where are drawn the poverty and the loans and all the trials of all the desires and cravings, as above.

Segment 10
HE:
אות ד וכשנזהרין מחמץ היינו מחימוץ המוח עי"ז נעשין רעמים ועי"ז זוכין לשמחה של מצוה שמחיה כל השלשה קומות שהם עולה שנה נפש כנ"ל. וזה בחי' ג' שני חזקה שהם כנגד שלשה קומות הנ"ל שמקבלין חיות ע"י השמחה של מצה שזוכין ע"י רעמים שעיקרן תלויים בקדושת המוח מחמץ שעי"ז זוכין להחזיק בא"י ולגרש כל הערעורים והמריבות משם שנמשכין כולם מהקליפות החופין על א"י שהם בחי' ז' עממין ובגלות הזה הם בחי' עשו וישמעאל כנ"ל. כי עיקר חזקת הקרקע הוא אכילת פירות והפירות שבקרקע הם החיות של הקרקע ועירק גידולם וחיותם הוא ע"י השמחה שהוא החיות של כל דבר. וז"ש (תהלים ס"ז) ישמחו וירננו לאומים וכו' ארץ נתנה יבולה כי יבול הארץ הוא ע"י השמחה שמחי' הכל וע"כ בשעת גידול הפירות ואסיפתם הוא שמחה גדולה כמבואר בכמה פסוקים כ"ש ביואל ובני ציון שמחו וגילו בה' כי נתן לכם את הגשם וכו' וכ"ש (ישעיה ט) שמחו לפניך כשמחת בקציר וכ,ש בא יבא ברנה נושא אלומותיו. וע"כ כשאוכל פירות הקרקע ג' שנים זהו בחי' שכבר נמשך בחי' החיות הנמשך מהשמחה כנ"ל שעי"ז עיקר גידול הפירות ונמשך ג' שנים רצופים שהם כנגד השלש קומות הנ"ל וכשנמשך השמחה בכל הג' קומות כבר נתבטלו כל הערעורים וכל המריבות, כי א"א להמשיך השמחה כ"א על ידי רעמים שנעשין על ידי קדושת המוח מחמץ על ידי שמשברין חית קנה הנ"ל שעי"ז משברין ומבטלין קליפת עשו וישמעאל שעי"ז שמשברי אותן נתבטלין כל הערעורים כנ"ל. נמצא כשאוכל פירות הקרקע ג' שנים זה מורה שכבר נתבטלין מקרקע זו כל הערעורים הנמשכין מחית קנה מעשו וישמעאל שה םבחי' חמץ כנ"ל כי כבר זכה לבחי' השמחה המחי' כל הג' קומות שהם בחי' ג' שנים שכל החיות וכל הפירות נמשכין משם שזה נמשך מרעמים שתלויים בביטול החמץ בחי' חית קנה הנ"ל כנ"ל:

EN:
And therefore the essential rectification is through t'mimus [wholeness/simplicity] without any sophistication — for through this one merits the tikkun hamishpat , and everything is rectified. For one must conduct oneself only with t'mimus , according to the Torah — which is called mishpat , the aspect of the tikkun hamishpat , as above.

Segment 12
HE:
אות ה כי עיקר א"י תלויה ברעמים כי רעמים הם בשביל הגשמים וכ"ש שם בזוהר המובא בהתורה הנ"ל כדין אפיק טפין טפין וכו' ועיקר הגשמים הם בא"י כשרז"ל (תענית יו"ד) א,י שותה תחילה כ"ש למטר השמים תשתה מים ארץ אשר ד' אלקיך דורש אותה ודרז"ל וכי כל הארצות אינו דורש וכו' אלא העיקר הוא א"י וע"י אותה דרישה וכו'. נמצא שעיקר הגשמים שהם בחי' רעמים הם בא"י כי הרעמים הם בחי' תפילה בכח כ"ש שם ותפילה בכח הוא בחי' כח מעשיו שעיקר קדושת א"י הוא עי"ז וכמבואר בהמאמר על אשר מעלתם (סי' מ"ח) וכו'. כי עיקר התפלה הוא בא"י כי שם עיקר עליות התפילות. ועיקר הרעמים נעשין כשנזהרין מחמץ דייקא וע"כ א"א לזכות לא"י כ"א ע"י קדושת המחשבה שעי"ז מגרשין הקליפות המערערין משם שמשם נמשכין כל הערעורים וכו' כנ"ל:

EN:
It emerges: when the borrower robs his fellow and does not pay him — this is the aspect of the blemish of the mishpat . And the court that executes the mishpat and searches through the borrower's assets to find a place from which to collect the lender's debt — this is the aspect of the tikkun hamishpat : that they raise the mishpat from the abysses, from every place to which it has fallen — even from the purchasers, and from the purchasers of the purchasers. And this is the aspect of: "they seize based on [the ruling of] Rabbi Nassan" — that they seize from this one and give to that one. This is the aspect of "deep calls unto deep" — that they extract the mishpat from this one to that one, from all the places to which it has fallen, and they establish the mishpat upon its proper foundation. Amain v'Amain.

Segment 14
HE:
אות ו וזה בחי' ר"ה יוה"כ סוכות ש"ע. כי בר"ה אז נעשין הרעמים הנ"ל שהם בחי' תפלה בכח וכמבואר בהתורה הנ"ל שזהו בחי' שופר של איל אילו של יצחק בחי' בקולות וברקים עליהם נגלית ובקול שופר וכו' ע"ש. וע"כ עיקר קדושת א"י תלוי' בר"ה כ"ש למטר השמים תשתה מים ארץ אשר ד' אלקיך דורש אותה תמיד עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה כי הרעמים שה םבחי' גשמים בחי' למטר השמים תשתה וכו' שעי"ז עיקר קדושת א"י כנ"ל אלו הרעמים נעשין בר"ה שהוא בחי' בגורות שמשם הרעמים שהם בחי' קול שופר שעי"ז נמשך קדושת א"י חבי' תמיד עיני ה'אלקיך בה מראשית השנה וכו':

EN:
Hilchos To'ain v'Nit'an 4

Segment 16
HE:
אות ז וביוה"כ אז נפשט עקמימיות שבלב שזהו בחי' סליחה וביטל עוונות שהם בחי' עקמימיות שבלב בחי' לבי סחרחר (תהלים ל"ח). וביהו"כ אז נתבטלין ונמחלין כל העוונות שהם עקמימיות שבלבל. כי ר"ה התחלת התשובה כי ר"ה הוא יום ראשון לעשי"ת ואז מעוררין הרעמים ע"י השופר כנ"ל ועי"ז מתחילין להפשיט העקמימיות שבלב דהיינו לבטל העוונות ע"י התשובה של עשי"ת. וביוה"כ הוא הגמר והסוף ואז נמחלין כל העוונות ונתבטלין לגמרי ואז זוכין לישרת לב בחי' ולישרי לב שמחה שזה נמשך מקדושת המחשבה שזהו עיקר קדושת הברית בחי' צדיק. וזהו שאומרים בכניסת יוה"כ אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה, אור זרוע לצדיק זהו בחי' שמירת הברית כידוע שזהו זוכין רק כשנזהרין מאד מחמץ היינו שלא יתחמץ מוחו בהרהורים ומחשבות זרות, ועי"ז נעשין רעמים. שמפשיטין עקמימיות שבלב וזוכין לישרת לב בחי' ולישרי לב שמחה כנ"ל:

EN:
Based on what is written in Siman 188: that one must travel to the Tzadik to search for one's lost item. For all lost things are found with the Tzadik etc. "Regarding every lost item about which one says 'this is it' — he shall come before the judges [Elokim]" (Exodus 22:8) . Elokim is the aspect of a Bais Din [court] of s'muchin [ordained judges] — who were ordained one from another going back to Moshe Rabbeinu, alav hashalom , who was the first to ordain, in the aspect of "and Moshe laid his hands [upon Yehoshua]" (Numbers 27:23) etc. That is: the Tzadik , who is in the aspect of Moshe — with whom all lost things are found — and he is able to adjudicate between one person and his fellow, [determining] to whom the object or the money belongs regarding which they are making their claims.

Segment 17
HE:
וע"כ עיקר שלימות התפילה הוא ביוה"כ כי אז זוכין לה' תפלות שהם בחי' ה' עינוים שהם בחי' ה' קולות כמבואר בכוונות וכ"ז נמשך ע"י הרעמים שזוכין בר"ה שנעשין ע"י שנזהרין מחמץ ועושין מחית של חמץ ה' של מצוה וה' הזאת היא בחי' קולות הנ"ל שהם בחי' ה' גבורות כמבואר בכוונות שזהו בחי' קול הרעמים שהוא בחי' גבורות שזהו בחי' הה' תפילות ה' עינוים שכולם הם בחי' ה' גבורות ה' קולות בחי' קול הרעמים שנעשין ע"י הה' של מצה ע"י שמשברין מחשבות רעות והרהורים שהם חימוץ המוח שזהו בחי' שמירת הברית שעי"ז זוכין לשמחה כנ"ל בחי' אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה וכנ"ל:

EN:
For all the denials and disputes between them are drawn from the aspect of the aveidos [lost items], which are the aspect of k'dushos han'fulos [fallen holinesses], as is known. And the essential clarification of truth between the litigants is through the oath — which they derived from this verse: "And the owner of the house shall approach the judges [Elokim]... regarding every lost item about which one says 'this is it'" etc. (Exodus 22:7–8) , as is explained in the Gemara.

Segment 19
HE:
אות ח ובסוכות זוכין לקבל השמחה הגדולה שנמשכת ע"י הישרת לב שזוכין בר"ה ויוה"כ בחי' ולישרי לב שמחה כנ"ל וע"כ תיכף אחר ר"ה ויוה"כ נעשה סוכות שהוא זמן שמחתינו היינו השמחה הנ"ל שזוכין ע"י הרעמים שמפשיטין עקמימיות שבלב שזוכין לזה בר"ה ויוה"כ כנ"ל:

EN:
For the oath in the Name of Hashem is the aspect of zikaron [remembrance] — the aspect of "this is My Name, and this is My remembrance [zichri]" (Exodus 3:15) . Through this, one is reminded of the truth of the truth — to whom this object belongs etc. And therefore, before [the soul] goes out into the air of the world, they administer an oath to it: "Be righteous" etc. (Niddah 30b) . For through the oath [the soul] will remember and the forgetfulness — which is the aspect of the aveidas [loss] that comes upon it when it goes out into the air of the world — will not be able to override it.

Segment 21
HE:
אות ט ועיקר השמחה היא שיהי' שמחתו מהמצוה בעצמה ויהי העוה"ב שלו בהמצוה בעצמה עד שלא ירצה שום שכר עוה"ב בשביל המצוה רק העוה"ב שלו הוא תיכף ומיד בעוה"ז בהמצוה בעצמה שעושה כ"ש שם וזהו בחי' סוכה שאז עיקר השמחה בחי' זמן שמחתינו כי סוכה הוא בחי' עוה"ב כ"ש וסוכה תהיה לצל יומם (ישעיה

EN:
And therefore one who finds a lost item [ motzei metziah ] does not need to swear. Since he himself is in the aspect of the Tzadik who finds the world's lost things — therefore he is certainly not suspected of the falsehood that stems from the aspect of the forgetfulness and the lost things mentioned above, as above.

Segment 23
HE:
אות ד שזהו נאמר על עלמא דאתי כי סוכה הוא בחי' בינה אימא דמסככא על בנין ובינה הוא עלמא דאתי כידוע היינו שבאלו הימים אחרי ריוה"כ אנו זוכין לישב בסוכה ולשמוח אז בתכלית השמחה כי אנו זוכין עכשיו להמשיך בחי' עוה"ב שהוא בחי' סוכה בעוה"ז שזהו עיקר השמחה כשזוכין להמשיך העוה"ב בעוה"ז שזהו בחי' סוכה שהוא בחי' עוה"ב שאנו זוכין עכשיו לישב בה בעוה"ז ובזה אנו מראין מה שזכינו בר"ה ויוה"כ לסליחת עוונות ולהפשיט עקמימיות שבלב עד שאנו זוכין להרגיש שמחמת העוה"ב בהמצוות בעצמן שעושין בעוה"ז שזהו בחי' סוכה שהוא בחי' עוה"ב שאנו זוכין עכשיו לישב בה וע"כ אז הוא זמן שמחתינו כי זה עיקר השמחה כשמרגישין העוה"ב עכשיו בחי' ביומו תתן שכרו וכו' כנ"ל בהתורה הנ"ל:

EN:
And this is what our Sages, of blessed memory, stated precisely there (Niddah 30b) : "And once [the child] comes into the air of the world, an angel comes and strikes it on its mouth and causes it to forget all the Torah in its entirety" etc. "And it does not leave from there until they administer an oath to it" etc. That is, as above: because immediately when it goes out into the air of the world it will forget everything — therefore they administer an oath to it before it goes out. For the oath is the aspect of zikaron [remembrance], which is the rectification of the forgetfulness and the loss, as above.

Segment 24
HE:
כי עיקר השמחה זוכין בסוכות כי אז נמשכין כל החסדים הפנימיים והמקיפים של כל הבחינות כמבואר בכוונות ועיקר ההתגברות הוא ע"י החסדים כמבואר בהתורה הנ"ל בסופו ע"ש וע"כ אז עיקר השמחה ע"י שממשיכין אז כל החסדים שעי"ז ההתגברות כנ"ל:

EN:
And this is [the reason] that the Tanna began Maseches Bava Metzia with the law of "Two who are holding a garment: this one says 'I found it' and [that one says 'I found it']... this one shall swear" etc. For the essential laws of commerce are taught in Maseches Bava Metzia (for Bava Kamma discusses laws of damages, and Bava Basra discusses laws of real property; and the laws of commerce regarding movable property are in Maseches Bava Metzia). Therefore [the Tanna] began with "Two are holding a garment" — which are the laws of found items [ metzios ]. For the essential disputes and claims between people in commerce are in the aspect of the aforementioned metzios : that each person must search and find, as above.

Segment 26
HE:
אות י וזהו בחי' ש"ע שאז כביכול הש"י שמח עמנו כמבואר בכוונות כ"ש בפרש"י (פנחס) בבקשה מכם עכבו עמי עוד יום א' היינו כי אז נכללין כל השמחות יחד בחי איהו בזקיפו ואנן בשיפולי כפי שמחתו כן שמחתינו בחי' ישמח ה' במעשיו ישמח ישראל בעושיו כמבואר שם בהתורה הנ"ל. כי באתערותא דלתתא אתער לעילא היינו כי בכל ז' ימי הסוכות זכינו להמשיך השמחה עלינו לשמוח בה' לשמוח בהמצוות בעצמן להמשיך שמחת העוה"ב בחי' סוכה בעוה"ז לתוך המצוות. וזהו בחי' שמחת בית השואבה ששמחין מאד בעת ששאבו המים לנסוך החג שאז היה עיקר השמחה שלא נראה דוגמתה כשרז"ל מי שלא ראה שמחת בית השואבה וכו'. כי עיקר השמחה נמשכת מהמים שהם בחי' רעמים בחי' אל הכבוד הרעים ה' על מים רבים (תהלים כט) שמשם עיקר השמחה וע"כ מרבין בשמחה גדולה אז בשאיבת המים דייקא כי משם עיקר השמחה כנ"ל ואח"כ בש"ע וש"ת אז הש"י שמח עמנו בחי' ישמח ה' בעמשיו שאומרין אז בשעת הקפות ואז נכללין כל השמחות יחד שתופסין התורה ושמחין עמה כי אנו שמחין עמו והוא שמח עמנו יחד. בחי' איהו בזקיפו ואנן בשיפולי כפי שמחתו כן שמחתינו כנ"ל כי אנו אוחזין התורה בשעת השמחה להורות שכל שמחתינו הוא רק התורה בעצמה כי כל שמחתינו הוא מצוות התורה בעצמן שאנו זוכין לעשות ובזה לבד אנו שמחין שזהו עיקר שלימות השמחה כנ"ל:

EN:
And all the disputes between them are in the aspect of: "this one says, 'I found it,' and this one says, 'I found it.'" For this one says that he has merited to clarify this money — which is the aspect of a metziah [found item], that he has found his aveidah [lost item], which are the sparks that belong to the root of his soul, that were lost from him when he went out into the air of this world. And this one says that they are his metziah , for he has clarified and found them.

Segment 28
HE:
אות יא וזה בחי' נטילת ד' מינים בסוכות זמן שמחתינו כדי להשמיך השמחה של מצוה הנ"ל שהוא בחי' עוה"ב לתוך הלב. כי אע"פ שזוכין להמשיך בחי' עוה"ב בעוה"ז ומרגישין בדעתו בחי' עוה"ב העיקר הוא להרגיש השמחה בחי' עוה"ב בתוך הלב כ"ש במאמר הנ"ל ועיקר השמחה הוא בלב כ"ש נתת שמחה בלבי. כי האדם בעצמו כלול מכל העולמות כידוע ויש בהאדם בחי' עוה"ב ועוה"ז שהם בחי' ראש וגוף כי הראש שהוא הדעת הקודש שבמוח הוא בחי' עוה"ב. כי עיקר עוה"ב הוא השגת הדעת בחי' כי תמלא הארץ דעה לדעת את ה' וכו'. והגוף הוא בחי' עוה"ז. וע"כ עיקר הבחירה הוא בתוך הלב שהוא בתוך הגוף שיש בו שני חללים חלל הימיני וחלל השמאלי ששם משכן שני היצרין, יצר טוב ויצה"ר שהם בחי' יצר משחבו תלב כידוע וע"כ העיקר להמשיך הדעת הקדוש לתוך הלב בבחיט' וידעת היום והשבות אל לבבך שצריכין להמשיך הדעת לתוך הלב כ"ש רבינו ז"ל במ"א. וזהו בחי' סוכה וד' מינים שמקיימין בסוכות זמן שמחתינו כי הכל בשביל השמחה. כי סוכה הוא בחי' עוה"ב כנ"ל שאנו ממשיכין ע"י מצוות סוכה בחי' עוה"ב לתוך העוה"ז כדי שנזכה לשמחה הנ"ל להרגיש השמחה בחי' העוה"ב בתוך המצוות בעצמן. אבל עדיין אנו צריכין להמשיך השמחה לתוך הלב כי אשפר שירגיש בחי' עוה"ב במוחו ודעתו אבל לא בלבו והעיקר הוא להרגיש השמחה בלב כ"ש רבינו ז"ל שם ועיקר השמחה הוא בלב כנ"ל. ולזה אנו נוטלין ד' מניים ומנענעין בהם בכל הו' קצוות וכל הנענועים עד הטבורא דלבא כדי להמשיך השמחה מהמוח אל הלב כדי להרגיש השמחה בעוה"ז ממש שהוא בחי' הגוף שהוא בחי' שש קצוות כי ע"י הנענועים ממשיכין הארת החסדים לתוך הגוף ומשם אל האתרוג בחי' מלכו תכמבואר בכוונות. ועיקר התגלות השמחה הוא ע"י החסדים כנ"ל ועכשיו ממשיכין החסדים לתוך הגוף והלב שהוא בחי' אתרוג כי אתרוג דא לבא כ"ש בזוה"ק. וע"י המשכת החסדים לתוך הלב עי"ז ממשיכין השמחה לתוך הלב כי עיקר השמחה ע"י החסדים כנ"ל ואז כשזוכין להרגיש השמחה בלב. זהו עיקר שלימות השמחה שזוכין לשמחה של עוה"ב בעוה"ז ממש בתוך הלב שבחלל הגוף שהוא בבחי' עוה"ז כנ"ל. וז"ש ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וכו' ושמחתם לפני ה' אלקיכם וכו' כי עיקר השמחה ע"י הד' מניים שעי"ז ממשיכין השמחה של מצוה לתוך העוה"ז לתוך הגוף שנזכה לעשות כל המצוות בכל השנה בשמחה גדולה מהמצוה בעצמה עד שלא נרצה שום עוה"ב בשכר המצוה. רק כל שמחתינו יהיה המצוה בעצמה שזה עיקר השמחה כנ"ל:

EN:
And this is the aspect of "Two are holding a garment [tallis]." Tallis — this is the aspect of l'vushim [garments], the aspect of the garment of the soul that comes with it into the world. Through this garment are accomplished all the refinements [ beirurim ] — which is the aspect of "when he deals treacherously with her [b'vigdo vah]" (Exodus 21:8) — as is explained in the Zohar and in the Writings [of the Arizal] many times, with awesome secrets regarding this matter; see there.

Segment 30
HE:
אות יב ועיקר הוא האתרוג שהואפרי עץ שטעם עצו ופריו שוה היינו שזוכין שהעוה"ב והעוה"ז הכל א'. כי מרגישין בהמצוות העוה"ב בעוה"ז, כי עוה"ז שעושין בו המצוות הוא בחי' העץ שעושה פירות ועיקר איכלת וטעם הפירות מקבלין בעוה"ב כי היום לעשותם ומחר לקבל שכרם וע"כ העוה"ז כמו שזורעין או נוטעין עץ עושה פרי ואח"כ לעתיד בעת קבול השכר יזכה לקבל פירותיו מהעץ החיים ע"י המצוות ומע"ט שזכה לסגל בעוה"ז הוא הזריעה והנטיעה ובעוה"ב הוא זמן אסיפת הפירות אבל מי שזוכה לעשות המצוות בשמחה הנ"ל עד שאין רוצה שום עוה"ב רק כל העוה"ב שלו הוא המצוה בעצמה נמצא שמרגיש טעם הפרי בתוך העץ הנטוע בעצמו שזהו בחי' אתרוג שטעם עצו ופריו שוה. כי מרגישין טעם הפרי שהוא בחי' עוה"ב בתוך העץ הנטוע בעצמו שהוא בחי' עוה"ב כנ"ל כי ע"י מצוות אתרוג ומיניו זוכין לזה כנ"ל:

EN:
Hilchos To'ain v'Nit'an 5 — Part 1

Segment 32
HE:
אות יג וע"כ סוכות הוא חג האסיף בזמן שאוספין הפירות לבית, זהו בחי' בא יבא ברנה נושא אלומותיו שהוא ר"ת נבי"א בחי' קיבול שכר כמבואר בהתורה הנ"ל כי אנו ממשיכין השמחה הנ"ל בזמן האסיף להורות שאנו מרגישין עכשיו בעוה"ז את השמחה של המצוה בעצמה בחי' עוה"ב שהוא בחי' אסיפת הפירות בחי' בא יבא ברנה כוו' כנ"ל ואנו זוכין להשמיך זאת בעוה"ז כי אנו שמחין בהמצוה בעצמה ומרגישין העוה"ב שהוא בחי' אסיפת הפירות גם בעוה"ז כנ"ל:

EN:
Based on the Torah [teaching] "And it was, as they were emptying their sacks" etc., in Siman 17; see there the entire Torah. And the principle [taught there] is: through "wealth [hon] increases friends" (Proverbs 19:4) — that is, through tz'dakah [charity] — through this, a tranquil and pure air is created. And through this, the holy dibur [speech] is heard from afar — until the good that is captive among the Sitra Achara hears it and is awakened and returns to Hashem Yisborach . And they become ba'alai t'shuvah [penitents] and converts. And through this the mizbai'ach [altar] is completed, and through this the saichel [intellect] is completed. And through this one merits yir'ah [awe] and ahavah [love] — through the Tzadik who reveals the hispa'arus [glory/pride] that exists in Yisroel: in general, in particular, and in the finest details. He finds particular hispa'arus even in the sinners of Yisroel — so long as the name "Yisroel" is still called upon him etc. Through this he finds the r'tzonos [desires/wills] that Hashem Yisborach had in the entire creation etc. And through this he draws yir'ah and ahavah etc. See there all of this well.

Segment 33
HE:
וע"כ מסככין בפסולת דייקא כי הפסולת והאוכל מרמז על העוה"ז והעוה"ב כי עיקר הפירות והאוכל נזכה לעוה"ב כ"ש (ישעיה ס"ה)הנה עבדי יאכלו וכ,ש תערוך לפני שלחן ורכו'. אבל העוה"ז הוא בח'י פסולת בחי' מוץ ותבן שחופין על המאכל שהוא בחי' קליפה הקודמת לפירי שצריכין לשבר הקליפה שהוא בחי' העוה"ז כעדי לזכות להפרי שהוא קדושת המצוות בחי' עוה"ב שאז יקבלו הצדיקים שכרן שהוא בחי' גוף הפרי כנ"ל. וע"כ סוכה שמרמז על עוה"ב שזוכין בעוה"ז להרגיש בעשיית המצות בעצמן את העוה"ב כנ"ל, ע"כ מסככין בפסולת ואסור לסכך בהאוכל בעצמו, להורות שאין אנו רוצין שום שכר עוה"ב שהוא בחי' אכילת הפירות רק אנו מרגישין בהעוה"ז בעצמו שהוא בחי' פסולת אנו מרגישין א ת שמחת העוה"ב שהוא בחי' סוכה שעושין מפסולת דייקא כנ"ל:

EN:
And behold, one who denies his fellow's money certainly blemishes the aspect of "wealth increases friends," as above. For through denying his fellow's money he blemishes greatly — and it is the very opposite of the tikkun mentioned there, which is accomplished through tz'dakah , which is the aspect of "wealth increases many friends." For it is explained there that through tz'dakah one acquires friends and loved ones, through which the tranquil and pure air is drawn — through the abundance of love, where their spirits are at ease with one another etc. And through this the dibur is heard from afar etc., and everything is rectified, as mentioned there.

Segment 34
HE:
וע"כ סכך הסוכה וד' מינים כולם הם ממין הצומח מן הארץ כי צמיחת הארץ היא בחי' שמחה בחי' ישמחו וירננו וכו' ארץ נתנה יבולה כנ"ל:

EN:
But one who denies his fellow's money is the very opposite of this. For not only does he fail to increase the tranquil air through the love of friends through abundant tz'dakah — he also denies his fellow, and through this he makes strife with him. And certainly his spirit is not at ease with his fellow — which is the opposite of the tranquil and pure air mentioned above. For denying one's fellow's money is a blemish of the mamon [money/wealth], the aspect of the blemish of "wealth increases friends," the opposite of tz'dakah , which is the rectification of mamon — through which one increases friends, in the aspect of "wealth increases" etc., through which the tranquil air is made etc.

Segment 35
HE:
וזה בחי' משארז"ל שאתרוג דר באילן ג' שנים. כי אתרוג הוא בחי' שמחה הנ"ל שמחיה כל הג' קומות עולם שנה נפש כנ"ל שזהו בחי' ג' שני חזקה שבהם נתבטלין כל המערערים שזהו בחי' ג' שני ערלה שצריכין לעבור על האילן קודם שאוכלין מפירותיו כי קודם שעוברין ג' שנים יש עדיין אחיזת הקליפו הנמשכין מחית קנה הנ"ל. אבל כשהפירות גדילין כבר ג' שנים כבר נתבטל חית קנה שהוא בחי' הקליפות שהם המערערים וכו' כנ"ל ואז נמשך השמחה בשלימות בכל הג' קומות ואז הפירות ראוים לאכילה כי הפירות הם בחי' השמחה שאין מתבררים מאחיזת עשו וישמעאל בחיט' חית קנה הנ"ל כ"א בג' שנים שהם בחי' ג' קומות כי כל שנה הוא קומה שלימה וג' שנים הם ג' קומות כנגד בחי' עולם שנה נפש כנ"ל כי כל קומה כלולה מכל הג' כידוע. וע"כ צריכין לעבור על הפירות ג' שנים כדי לדחות בחי' חית קנה הנ"ל ולהמשיך השמחה בכל הג' קומות שאז דייקא ראוים לאכלם כי נתבררים מן הקליפות שהם בחי' בעצבון תאכלנה כי בג' שנים הם ג' ראשי שנים והעיקר הוא ר"ה שאז נדחה חית קנה כנ"ל כי אז נעשין רעמים הנ"ל כנ"ל. וזהו בחי' ג' שני חזקה שבהם נדחין המערערים והחולקים כנ"ל וע"כ אתרוג דר בא ילן ג' שנים להורות שע"י אתרוג נמשך חיות לכל ג' קומות הנ"ל שחיותם ע"י שמחת המצות שזהו בחי' אתרוג כנ"ל:

EN:
And one who denies his fellow is the very opposite of this. For a person must conduct business faithfully [ b'emunah ], and his speech should be pleasant with people — as our Sages, of blessed memory, said. For a person must be good to all. And even with people who do not need to receive tz'dakah , one must at least deal with them pleasantly and with love, and bestow kindness, and be yielding with one's own [money]. As the Tanna praised himself for having had long days because he was yielding with his money etc. For all of this is included in tz'dakah and chesed that one does with people — through which one acquires great love with many people, and the tranquil and pure air is increased, through which everything mentioned there is rectified.