# אבידה ומציאה ג
אבידה ומציאה ג
Source: https://ajew.org/reader/likutay-halachos/8/11
## Segment 2
אות א ע"פ התורה אשרי העם השגחה שלימה (בסי' יג) ע"ש כל התורה:
And this is: "And it was, whenever the early [strong] sheep would become heated" [Genesis 30:41] — and Rashi explains: "the firstborn" — "Yaakov would set the rods," etc. "But when the sheep were feeble, he would not set" them, etc. — and Rashi explains [the word ha'atif as] a term meaning "late" / "latter," etc. This is the aspect of what our master, teacher, and rebbe wrote: that the young ones are easier to bring back than the old ones, as is written in the Sefer Ha'Alef-Beis [Book of Traits] . And as is explained regarding the verse: "I have wandered like a lost sheep" [Tehillim 119:176; cf. Likutay Moharan I, 206] .
## Segment 3
ונעתיק קצת המוכרח לענינינו וז"ל להמשיך השגחה שלימה א"א אלא עד שישבר תאות ממון ושבירתה היא ע"י צדקה. כי איתא בזוהר רוחא נחית לשכך חמימא דלבא וכד נחית רוחא לבא מקבל לי' בחדוה דנגונא דליוואי. רוחא זה בחי' צדקה שהוא רוח נדיבה על ידו מקררין חמימות תאות ממון וכו' וזה בחי' קטרת וכו' וזה בחי' התגלות משיח שאז יתבטל חמדת הממון וכו' וכפי הביטול של ע"ז זאת של תאות ממון כן נתבטל החרון אף וכו'. ונתמשך חסד בעולם וכו' ועי"ז יתמשך הדעת שהוא בנין הבית מהקדש כי מי שיש בו דעה וכו' וזה בחי' התגלות התורה של לעתיד לבא וכו'. והכלל שע"י שמשברין תאות ממון ע"י צדקה עי"ז נמשך חסד ועי"ז נמשך הדעת והשכל וע"י השכל הזה הוא יכול ליקח ולקבץ הנפשות ולהעלותם בבחי' מ"נ בבחיי' ולוקח נפשות חכם ועי"ז מיחד קוב"ה ושכינתי' וע"י היחוד הזה נולד התורה בבחי' עיר גבורים עלה חכם ויורד עוז מבטחה וכו' וע"י המשכת התורה נמשך השגחה וכו' וכל אחד כפי קרובו אל התורה כן השגחת השי"ת עליו וכו' היינו בחי' השגחה שלימה שחוזרים ונצטיירים בעיניו וכו' ע"ש כל זה היטב:
That is, Yaakov placed all his focus on bringing close the young ones — to extract them from the aspect of Lavan, from the ko'ach hamedameh — for they are still tender in years and the reasoning of the errors of the medameh has not yet taken root in them. But the old ones, who are already rooted in the errors of the medameh , it is difficult to bring them back now to the point of truth — until Heaven has mercy upon them.
## Segment 5
אות ב וזה בחי' מצות השבת אבידה שהוא כדי להמשיך השגחת השי"ת עלינו בשלימות. כי זה החכם הצדיק האמת ששיבר תאות ממון לגמרי עד שיכול לקבץ הנפשות ולהעלות אותם לחדשם בבחי' עיבור ולהמשיך עי"ז תורה, זה הצדיק הוא בבחי' משיב אבידות כי הוא מוצא כל האבידות שבעולם ומחזירם ומשיבם לבעליהם כשזוכין לבא ולדרוש אחר אבידתם בבח'י ואם לא קרוב אחיך אליך ולא ידעתו ואספתו אליך והי' עמך עד דרוש אחיך אותו והשבותו לו. והבן היטב פירוש המקרא הזה לענין הצדיק שהוא עיקר המשיב כל האבידות של כל באי עולם שהוא מתייגע בעבודתו עד שמוצא כולם. והוא חפץ בכל עת להשיב כולם לבעל האבידה מיד אך כל זמן שהם רחוקים ממנו מוכרח לאספר אליו והם עמו עד דרוש אחיך אותו וכו' בבחי' ואם לא קרוב אחיך אליך וכו'. וכ"ש (בסי' קפ"ח) שצריכין לבא אל הצדיק לחזור אחר אבידתו שאבד ושכח מיד כשיצא לאויר העולם וכו' ע"ש. נמצא שכל אלו הנפשות הבעים אל הצדיק שיקרבם להשי"ת הם באים אליו לבקש אחר אבידתם הנ"ל והצדיק לוקח כל אלו הנפשות ומעלה אותם ומחדשם בבחי' עיבור וממשיך על ידם חידושי תורה נפלאים ונוראים ובזה משיב ומחזיר להם אבידתם, כי עיקר אבידתם הוא התורה ששכח כשיצא לאויר העולם (כשרז"ל שם נדה
And likewise, the entire parashah revolves upon this axis — the battle between the point of truth, the aspect of Yaakov, and the ko'ach hamedameh , which is the aspect of Lavan the Aramaean, son of Nachor, as mentioned above. And all the battle and the labor and the toil of Yaakov — everything is for the sake of the children and the sheep, which are the aspect of children and students. For with Yaakov himself, Lavan had no dealings or dispute, as is understood from the parashah . For Yaakov himself had already completely shattered the medameh , the aspect of Lavan, and was completely clean of it, and his hand was withdrawn from it, and he had no dealings with it whatsoever.
## Segment 7
אות ל' שהוא אבידה כ"ש שם בסי' קפ"ח הנ"ל. ועתה בכל פעם שבאים אל הצדיק הוא מעלה נפשותם ומחדשם וחוזר וממשיך להם תורה. היינו בחי' התורה שנשכח ונאבד מהם הוא מחזיר להם עתה ביתר שאת ע"י החידוש שחידש נפשותם בבחי' עיבור. וגם ע"י התורה שממשיך להם הוא מאיר עליהם אור גדול עד שיש להם כח בעצמם לחפש ולבקש אחר שארי אבידתם שעדין לא מצאו. כי בודאי א"א להחזיר להם כל אבידתם המרובות מאד בפ"א שלא יזיק להם ריבוי האור ח"ו כי ריבוי השמן גורם כיבוי הנר, ובהכרח להחזיר להם מעט מעט כפי הכנתם וכפי התעוררותם אל האמת. ובכל פעם ע"י כל תורה ותורה שהם מקבלין מהצדיק בעת שבאים אליו עי"ז נמשך להם אור ונר לחפש על ידם אחרי שארי אבידתם כיהתורה נקראת אור ונר כ"ש כי נר מצוה ותורה אור. והאבידות צריכין לחפש אחריהם והחיפוש הוא בנרות כשרז"ל היינו ע"י אור ונר של התורה והמצותת שהחכם מזכה אותם עי"ז מאיר אור נשמתם ועי"ז יכולין לחפש ולמצוא את אבידתם בבחי' נר ה' נשמת אדם חופש וכו':
Rather, Yaakov gave up his life with harsh toils and burdens and such stratagems — all for the sake of the sheep and the children. That is, to extract his children and students from the aspect of the house of Lavan, from the aspect of the medameh . And because the battle is exceedingly great and fierce — for [the medameh ] strengthens and spreads and extends itself greatly at every level, and the more one vanquishes it a little, the more it extends itself further and further. And as our Sages of blessed memory said: "Whoever is greater than his fellow, his [evil] inclination is greater than his" — therefore Yaakov was compelled to flee from him in secret, with Rachel and Leah, who are the generality of the Torah, and with all the children and the sheep.
## Segment 9
אות ג וזה בחי' כל סדר התפלה כי בכל יום צריכין להמשיך כל בחי' תיקונים אלו המבוארים בזאת נתורה כדי לזכות להמשיך תורה וכו'. כי בכל יום ויום צריכין להמשיך על עצמו התורה מחדש בבחי' אשר אנכי מצוך היום בכל יום יהיו בעיניך כחדשים וכמו שאנו מברכין בכל יום נותן התורה. ולהמשיך תורה צריכין הבחי' הנ"ל דהיינו לשבר תאות ממיון ע"י צדקה וכו' ועי"ז נתבטל החרון אף ונמשך חסד וכו' ונמשך הדעת ועי"ז מעלין הנפשות וממשיכין תורה שעי"ז נמשך השגחתו יתב' בשלימות עלינו. וזה בחי' כל סדר התפלה כי בתחלה אומרים קרבנות וקטרת, זה בחי' שבירת וביטול הע"ז של תאות ממון ע"י הצדקה שהוא רוח נדיבה כי הקרבנות הם בחי' צדקה כי הם בחי' רוח נדיבה כי הם נדבת לב כמו שכלל בפסוק קרבנות וצדקה. כ"ש מוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת וכו' אשר דברת בפיך זו צדקה כשרז"ל, ועי"ז מבטלין הע"ז שהוא תאות ממון שהוא בחי' חרון אף ודינים כי קרבנות הם תיקון עולם העשיה ששם עיקר אחיזת הע"ז והדינים כמובא בכונות (וע' בדברינו מזה במ"א בה' תפלה הלכה ד'). וע"כ באמת צריכין ליתן צדקה קודם התפלה כדי לשבר תאות ממון לבטל החרון אף והדינים הנאחזים בעשי'. כי כל העסקים והמו"מ והמלאכות שעושדין הם בחי' עשי' ומחמת ששם עיקר אחיזת הע"ז והקליפות ע"כ צריכין להתחזק ולהתגבר מאד שלא יפול לתאות ממון ח"ו והעיקר הוא על ידי צדקה שעי"ז משברין תאות ממון כנ"ל שזהו בחי' קרבנות שהם בחי' צדקה שהם בחי' תיקון העשי' כנ"ל. וזהו בחי' קטרת שאומרים אז כי קטרת הם בבחי' המשכת כח הצדקה אל הלב לשכח חמימות הלב לבטל תאות ממון כ"ש שם שזהו בחי' תיקון העשי' כנ"ל. ואח"כ אומרים פסוקי דזמרה זה בחי' וכד נחית האי רוחא לבא מקבל לי' בחדוה דנגונא דליואי, חדוה דנוגונא דליואי זה בחי' פסוקי דזמרה שהם זמירת ונגונים שירות ותושבחות שהיו הלוים עוסקים בהם בביהמ"ק. ואז זוכין להמשיך עשירות דקדשוה שהוא בחי' איזהו עשיר השמח בחלקו שזהו בחי' קטרת מעשרת וזהו בחי' והעושר והכבוד מלפניך ואתה מושל בכל, ואז צריכין לחזור וליתן צדקה כדי להמשיך הרוח נדיבה בחי' צדקה שיקבל אותו הלב בשמחה בבחי' חדוה דנגונא דליואי בחי' וכד נחית האי רוחא וכו' כנ"ל, ועי"ז נמשך חסד וכו'. וע"כ אומרים אח"כ ברכות ק"ש שהם ברכת המאורות ואהבת עולם כי ברכת המאורות זה בחי' חסד שהוא אור יום כ"ש יומם יצוה ה' חסדו וכ"ש שם בהתורה הנ"ל על מאמר רז"ל והוה קאי באתרא עמיקא וכ' ע"ש. וזה בחי' ברכת אהבת עולם שהוא בחי' אהבה וחסד כי הוא בחי' היכל אהבה שהוא חסד כ"ש בכונות. היינו כנ"ל שע"י שבירת תאות ממון ע"י הצדקה שזהו בחי' קרבנות כנ"ל עי"ז זוכין לחדוה דנגונא דליואי שהוא בחי' פסוקי דזמרה כנ"ל. וע"י החסד נמשך הדעת כנ"ל וזה בחי' ק"ש כי עיקר המשכת המוחין והדעת הם ע"י ק"ש כמבואר בכונות. וע"י הדעת יכולין ליקח ולקבץ הנפשות ולהעלותם בבחי' מ"נ וליחד קוב"ה ושכינתי' ואז נתחדשים הנפשות בבחי' עיבור ועי"ז נולד ונמשך תורה. וכ"ז הוא בחי' תפלת י"ח שאז עיקר היחוד של קוב"ה ושכינתי' שנעשה ע"י הדעת והמוחין שהמשכנו בשעת ק,ש כמבואר בכונות. ואז עולין כל הנפשות בבחי' מ"נ וכו' ועי"ז נמשך תורה. וזה בחי' ברכת שים שלום שהיא גמר התפילה שאז עיקר היחוד ואז ממשיכין התחדשות התורה שנולד מהיחוד שזהו בחי' המברך את עמו ישראל בשלום שהוא התורה שנקראת שלום כ,ש ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום שנאמר על קבלת התורה כשרז"ל. וזה בחי' עיר גבורים עלה חכם ויורד עוז מבטחה בחי' ה' עוז לעמו יתן ה' יברך וכו'. וע"כ מזכירין קבלת התורה בברכת שים שלום כ"ש כי באור פניך נתת לנו ה' אלהינו תורת חיים וכו'. וע"י התורה נמשך השגחה שלימה וזה בחי' אשרי ובא לציון ושיר של יםו וקטרת שהוא בחי' ירידת השפע כ"ש בכונות. היינו כי ע"י התורה הנ"ל אנו ממשיכין עלינו השגחתו בשלימות שעי"ז יורד עלינו רוב שפע טובה וברכה וכו'. נמצא שכל סדר התפילה הוא בחי' כל התיקונים הנ"ל כי צריכין להמשיך בחי' קבלת התורה בכל יום מחדש שזהו בחי' התחדשות המוחין שבכל יום:
And Lavan pursued after them and sought to uproot everything, G-d forbid, as it is written: "The Aramaean sought to destroy my father" [Deuteronomy 26:5] — for they had not yet subdued him as was proper. "Were it not that Hashem was for us" , etc. — in the aspect of: "Were it not that the G-d of my father Avraham and the fear of Yitzchak was for me — you would have sent me away empty. My affliction and the toil of my hands — G-d has seen, and He rebuked [you] last night" [Genesis 31:42] .
## Segment 11
אות ד ועיקר הארת המוחין הוא ביום דייקא ובלילה מסתלקין המוחין אך אז מחיין עצמן בהתורה שקיבלו ביום בבחי' זאת נחמתי בעניי כי אמרתך חייתני, שבעת החשך והגלות בחי' לילה אז מחיין עצמן בהתורה שקיבלו ביום:
That is, the true tzadik , the aspect of Yaakov, says to Lavan that certainly, given the greatness of his pursuit and strengthening against his children and his sheep — certainly it would not have been in my power to stand against you, were it not for the G-d of my father, etc. That is, Hashem, blessed be He, Himself is compelled, as it were, to involve Himself in this, to aid Yisrael who draw close to the true tzadik , to save them from all the pursuits of Lavan the Aramaean. As our Sages of blessed memory said: "Were it not for the Holy One, blessed be He, helping him" , etc. — "as it says: Hashem shall not abandon him in his hand" [Tehillim 37:33] . And as it is written: "Were it not that Hashem was my help, my soul would have nearly dwelt in silence" [Tehillim 94:17] . "Silence" ( dumah ) — this is the aspect of the ko'ach hamedameh , from which it is impossible to be saved, given the extent of its spread at every level — were it not that Hashem was my help.
## Segment 13
אות ה וזה בחי' מצות הדלקת נרות המנורה. וזהו בחי' הדלקת נר חנוכה. כי בכלליות נקראים כל הימים אשר הצדיק חי על פני האדמה נקרא בחי' יום. ואח"כ כשנסתלק הוא בחי' לילה כמ"ש במיתת יאשיהו ביום בוא השמשמ בצהרים וכו'. היינו כי בזמן שהי' הביהמ"ק שאז הי' עיקר הארת המוחין כידוע ואז הי' עיקר המשכת התורה כ"ש כי מציון תצא תורה וכו'. אבל גם אז הי' עיקר המשכת המוחין והתורה ביום וסמוץ ללילה היו צריכין להדליק נרות המנורה, דהיינו להמשיך בחי' שמן משחת קודש שהוא הדעת להמשיכו מהתורה שקיבלו ביום להדליק בו כל הנרות הקדושות בלילה כדי שיאירו הנרות הקדושות בלילה. דהיינו שגם בלילה יאיר עלינו אור התורה שקבלנו ביום ע"י שדלקנו משם הנרות הקדושות של המנורה כי עיקר הארת נרות המנורה נמשכין מבחי' אור התורה כ"ש באהל מועד מחוץ לפרכת העדות יערוך אותו וכו'. שנרות המנורה צריכין שיהיו ערוכים כנגד ארון העדות ששם התורה כי משם הם מאירין בכל לילה דהיינו מהתורה שקיבלו ביום וכנ"ל. וכן בכלליות העולם שכל ימי הצדיק הוא בחי' יום ואז עיקר המשכת הדעת והתורה שהמשיך עלינו. ואחר הסתלקותו שהוא בחי' לילה ואז נסתמו תרעין דג"ע ונסתלק הדעת אך אנו מחיין עצמינו בהתורה שהמשיך עלינו ביםו דהיינו בחיים חיותו. כי הצדיקים הגדולים שהם בחי' משה הם ממשיכין חידושי תורתם ע"י עליית הנפשות כנ"ל, והם ממשיכים התורה ממקום עליון נורא ונשגב כזה בשכל נפלא כזה עד שיש כח בתורתם להשיב ולהחיות כל הנפשות שיעסקו בתורתם לנצח. כי התגלות תורתם הי' ע"י שהעלות הנפשות כנ"ל, ובגודל כחם העלו גם את כל הנפשות העתידין לבוא בבחי' ולא אתכם לבדכם וכו' כי את אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה. והמשיכו התורה בקדושה כזאת עד שכל מ ישיעסוק בתורתם תאיר לו התוה לצאת מחשכת אפחלתו בבחי' נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי. כי ע"י עוסקו בהתורה חוזר ונתחדש נפשו בבחי' עיבור מחמת שזאת התורה נמשכת מעליית התחדשות הנפשות את אשר ישנו פה ואת וכו'. וזה בחי' טעמה כי טוב סחרה לא יכבה בלילה נרה, שאפילו בלילה דהיינו אחר הסתלקותו לא תכבה נרו לעולם ועד מחמת שסחורתו לא תכבה נרו לעולם ועד מחמת שסחורתו דהיינו תורתו טובה מאד בחי' טעמה כי טוב סחרכה וכו' כי המשיך תורתו בשכליות כאלה בבחי' ולוקח נפשות חכם בחי' עיר גבורים עלה חכם וכעו' בבחי' שין של ג' ראשים ושי"ן של ד' ראשים וכו' שעי"ז נתורתו יש לה כח להאיר גם בלילה ולא תכבה נרו לעולם ועד:
And this is: "My affliction and the toil of my hands — G-d has seen," etc. That is, the true tzadik says that Hashem, blessed be He, has seen his affliction and the toil of his hands. For he himself labored and toiled very, very much for the sake of this flock — to extract them from the medameh , to elevate them to the intellect, to bring them close to Hashem, blessed be He.
## Segment 15
אות ו וזה בחי' תוקף הנס של חנוכה כי כשעמדה מלכות יון הרשעה על עמך ישראל בקשו להשכיחם תורתך וכו'. מלכות יון הרשעה זה בחי' תאות ממון ששם כל הע"ז ומי שנופל לשם קשה לו לצאת משם כ"ש בהמעשה של הבעל תפלה וע"כ נקראת זאת התאוה של ממון מלכות יון הרשעה בחי' טבעתי ביון מצולה ואין מעמד וכו'. כי כשנופלים ח"ו לתאוה זאת של ממון הוא בחי' טובע ביון מצולה ואין מעמד כי א"א לצאת משם כנ"ל. וזה בח'י שבקשו להשכיח התורה לגמרי וגזרו שמד וכו'. כי עיקר שכחת התורה מרוב בני ישראל הוא ע"י תאות ממון כאשר אנו רואין בחושבהרבה בני אדם שבטלים מהתורה ע"י טרדתם בממון שרודפים אחר פרנסתם כל ימיהם ואינם עוסקים בתורה עד ששוכחים אותה לגמרי ר"ל. כמ ושאנו רואין כמה אנשים שבימי נעוריהם היו בני תורה והרבה שהיו מופלגים בלימוד בימי נעוריהם, ואח"כ ע"י שיצאו לשוק נפלו ח"ו לתאות ממון ונטרדו בפרנסתם עד שבטלו את התורה עד ששכחו אותה לגמרי ולא האמינו בה' שיוכל לפרנסם בסיבה קלה ולא קבעו עתים לתורה. כי נמשכו אחר תאות ממון עד שנדמה להם שצריכין להתייגע כל ימיהם על הפרנסה וזה וזה לא עלתה בידם. וזה בחי' כל השמדות שגזרה מלכות יון הרשעה שהוא בחי' תאות ממון כי כל השמדות וכל הע"ז תחובים בממון כ"ש בהתורה צוית צדק (בסי' כ"ג) ע"פ ויגרש מפניך אויב ויאמר השמד. ומגודל התגברות והתפשטות תאות ממון שהוא בחי' מלכות יון הרשעה כמעט שנשתכחה תורה מישראל. אך השי"ת עושהעמנו נסים ונפלאות גדולות בכל דור ודור ונותן כח בהצדיקים אמתיים שבכל דור שיקבצו ויעלו כל הצדקות שישראל נותנין ועי"ז הם משברין ומבטלין תאות ממון מישראל שלא תתפשט כ"כ שלא תשתכח תורה מישראל ח"ו. וזה בחי' שהי' הנס ע"י הכהנים בית חשמונאי. כהנים הם בחי' כח הצדקה וחסד של ישראל כי הכהן הוא איש החסד כיהוא מקבץ כל הצדקות של ישראל כי צריכין ליתן לו תרומות ומעשרות וכל מתנות כהונה שהם בחי' צדקה וחסד. ובכח זה הם משברין ומבטלין תאות ממון מישראל. וזה בחי' בית חשמונאי בחי' יאתיו חשמנים מני מצרים שהוא בחי' צדקה שמשברת תאות ממון. כי מצרים הוא בחי' תאות ממון כי היא מלאיה גילולים וע"ז שהם בחי' תאות ממון וכמובן בהמעשה של הבעל תפלה שרמזה בישעי' קפיטל ל"א שהוא הוי היורדים מצרים לעזרה וכו' ע"ש. ומי שנוטל ממונו ונותן צדקה זה בחי' יאתיו חשמנים מני מצרים שמתוך תאות ממון הוא מתגבר ומשבר תאותו ונותן ממונו לצדקה. נמצא שהכהנים בית חשמונאי זה בחי' כח הצדקה שישראל נותנים ועי"ז מכניעים ומבטלין בחי' מלכות יון הרשעה שהוא בחי' תאות ממון כנ"ל:
And therefore, even though the souls that are drawing close have not yet won the battle as is proper — so that Lavan, the aspect of the medameh , still has the power to pursue them and catch up with them — nevertheless, Hashem, blessed be He, had compassion upon the toils and burdens and self-sacrifice of the true tzadik , who gave up his life very much for each and every one. And through this, Hashem, blessed be He, Himself fights with Lavan and drives him away from the sheep of Yaakov, in the aspect of: "My affliction and the toil of my hands — G-d has seen, and He rebuked [you] last night."
## Segment 17
אות ז וזה בחי' מה שהיוונים טימאו כל השמנים. שמן משחת קודש הוא הדעת והתורה כי ע"י תאות ממון נפגמין ונתקלקלין כל המוחין והדעת. כי כמו שע"י שבירת תאות ממון זוכין לדעת שעי"ז ממשיכין תורה כנ"ל, כמו כן להיפך כשמתגבר תאות ממון שהיא בחי' מלכות יון אז נפגם הדעת וא"א להמשיך תורה.וזה בחי' טימאו כל השמנים היינו כי תאות ממון מתפשטת על הכל לקלקלם ח"ו, כי על רוב העולם שהם ההמון עם היא מתפשטת להשכיחם תורתו לגמרי כי מריבוי טרדותם בממון אינם עוסקים בתורה ומצות עד ששוכחים ח"ו התורה לגמרי כנ"ל. אך אפילו על אותן שנשאר להם איזה דעת קצת ועוסקים בתורה גם עליהם מתגברת תאות ממון עד משטמאה ומקלקלת את הדעת. כי מחמת תאות ממון ע"פ רוב יש להם פניות גדולות ומחשבות זרות הרבה בתפלתם ותורתם ועבודתם. וזהו בחי' שמלכות יון שהיא תאות ממון טימאו כל השמנים שאפילו במקום שנמצא איזה שמן שהיא בחי' דעת ותורה, התאוה של ממון מטמא ופוגם את הדעת כי נכנס בו כמה וכמה פניות ושקרים ומחשבות זרות מחמת חמדת הממון וטרדתו בהפרנסה. ומחמת זה לא הי' שמן להדליק עד שמצאו בנס צלוחית שמן שהי' חתום בחותמו של כה"ג וכו'. כהן גדול זה בחי' הצדקי הגדול האמתי שהוא יכול לבררולהעלות כל הצדקות והחסדים שישראל עושין כי כהן איש חסד בחי' צדקה כנ"ל. והכהן הגדול הוא בחי' חסד גדול מאד כיהוא כלול מכל הכהנים והוא זוכה ליכנס לתכלית הקדושה של הביהמ"ק כיהוא נכנס לפני ולפנים למקום הארון והלוחות וכל עבודת הביהמ"ק תלוי בו. כי הוא מקבץ כל הצדקות והחסדים של כל ישראל ומשבר ומבטל הע"ז מישראל שהוא תאוות ממון וע"כ הוא זוכה לעשירו תגדול כשרז"ל והכהן הגדול מאחיו גדלהו משל אחיו. כי עיקר העשירות באמת הוא ע"י שבירת תאות ממון כ"ש בהתורה צוית צדק בסי' כ"ג ע"ש. וע"כ הוא זוכה לתכלית הקדושה של הביהמ"ק כי ע"י צדקה שהיא שבירת תאות ממון זוכין לקדושת הביהמ"ק בחי' ואני ברוב חסדך אבוא ביתך כ"ש שם. וזה בחי' צלוחית של שמן שהי' חתום בחותמו של כה"ג זה בחי' חתום תורה בלימודי, היינו שהצדיק הגדול האמתי שהוא בחי' כה"ג שבר תאוות ממון לגמרי בתכלית ע"י כח הצדקה עד שהשמן משחת קודש שלו שהוא הדעת שלו חתום בחותם שאין בו שום מגע זר כי הוא נקי וזך לגמרי מכל מיני פניות הבאים ע"י תאות ממון ועי"ז הוא יכול להמשיך תורה בקדושה נפלאה שהוא בחי' חתום תורה בלימודי שהתורה תהי' נחתמת ונקבעת בלבם לעולם עד שתחזירם למוטב בבחי' שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך וכו' שהוא בחי' תפילין מוחין. כי הצדקי הנ"ל ממשיך תורתו בבחי' חותם דקדושה בחי' תפילין מוחין כמובן בהתורה הזאת ע"ש. וזהו ולא הי' בו להדליק אלא יום א' ונעשה נס ודלק שמונה ימים. היינו כי כפי סדר הבריאה שכל קיומה ע"י התורה שהצדיקים ממשיכין בכל עת צריכין להמשיך התורה בכל יום מחדש כי בכל יום נמשכין מוחןי חדשים כידוע. וע"כ בהשמן שהוא הדעת הקדוש של הצדיק האמת שהוא בח'י כה"ג לא הי' ראוי להדליק כ"א יום אחד כי ביום האחר צריכין מוחין חדשים וחידושי תורה חדשים, אך כל זה הי' אם הי' הדור כתקונו וכמו שיהי' לעתיד כשיבא משיח צדקינו שאז יהיו נפתחין מעיינו תהחכמה ויגלו לנו הצדיקם חידושי תורה אמתיים אפילו פעם אחת בשנה. רק שהשי"ת בעוצם רחמיו נתן כח להצדיק האמת שהוא נקי וזך מכל שימשיך תורה בדרך נס נפלא עד שהשמן והתורה שאינו ראוי להדליק ולהאיר כ"א ביומו כנ"ל, אבל מעוצם קדושת הצדיק הוא ממשיך התורה ממקום גבוה ועליון כזה מבחי' התורה שתתגלה לעתיד שהיא אורייתא דע"ס, עד שדולק ומאיר השמן והתורה שלו בחי' שמונה ימים דהיינו שמאירה התורה שלו כל ימי עולם עד יום השמיני שהוא בחי' בינה עלמא דאתי שאז יתגלה האמת בעולם ועולתה תקפץ פיה וכו'. כי כל ימי עוה"ז הם בבחי' שבעת ימי הבנין בחיח' ז' מדות אבל יום השמיני הוא בחי' בינה עלמא דאתי למעלה מהבנין ששם מתבטלת הסט"א לגמרי בחי' ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ בחי' וביום השמיני ימול בשר ערלתו, שאז בבחי' יום השיני יהי' נימול נחתך ונתבטל הערלה החופה על הקדושה בבחי' ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ. היינו שהצדיק הגדול ממשיך התורה בקדושה כזאת עד שתיהיה מאירה כל ימי עולם עד לעתיד לבא. ועל זה קבעו לנו שמונת ימי חנוכה שכל אדם בביתו ידליק נר חנוכה שהיא בחי' נרות המנורה. כי ע"י תוקף הנס המשיכו הצדיקים הגדולים תיקון נפלא כזה והארה נפלאה כזאת ע"י תורתם הקדושה שנאמרה ע"י עליות נפשות וכו' כנ"ל עד שכל אדם בביתו יש לו כח להדליטק נר חנוכה שהוא בחי' אור התורה. כי כלאדם יכול להאיר על עצמו אור תורתם שתאיר לו כמ ואור ונר לצאת מחשכת אפילה שלו. וזה בחי' נר חנוכה לשון חינוך שלכ מי שרוצה לחנך עצמו בעבודת השי"ת יכול להמשיך שמן משחת קודש ולהדליק נר מאור תורתם שגילו והמשיכו ממקום שהמשיכו עד שכל אדם יכול למצוא א"ע בתורתם ושתאיר לו לנצח לצאת מאפילה לאור גדול. וזהו בחי' מה שמדליקין נר חנוכה למטה מעשרה טפחים כי ממשיכין האור העליון שהוא כלל כל היחודים שעולה נ"ר, ממשיכין עתה אותו גם למטה מעשרה טפחים כמבואר בכוונות. וזה בחי' פוק חזי גבורתא דמרך המבואר שם בסוף התורה הנ"ל, דהיינו שמגודל גבורת כח הצדיק יש לו כח להעלות גם הנפשות הנמוכים מאד מאד בבחי' עיבור אפילו מי שלא יצא עדיין מחול אל הקודש אפיל וכמלא החוט וכו' ע"ש. וזהו בחי' למטה מעשרה טפחים ששם תכלית העשי' וקשה להאיר אור התורה לשם אך ע"י תוקף הנס של חנוכה שהוא נמשך בכל דור ודור בכל שנה ושנה שהוא בחי' התגלות התורה של לעתיד שהמשיכו הצדיקם הגדולים בני עליה האמתיים. עי"ז יש כח שיאיר האור גם למטה מעשרה טפחים דהיינו אפילו באותן שהם בתכלית העשי' שעדיין לא יצאו מחול אל הקודש אפילו כמלא החוט גם להם מאיר אור התורה הזאת כי גם נפשותם העלו בבחי' עיבור ע"י עוצם כחם בבחי' פוק חזי גבורתא דמרך וכנ"ל:
And this is what Yaakov said to Lavan: "What is my transgression? What is my sin, that you have pursued after me?" [Genesis 31:36] . That is, Yaakov the true tzadik argues with Lavan the Aramaean and says to him: "What is my transgression? What is my sin?" — that is, what sin and transgression have you found in me myself, that you pursue me? You have no power or prosecution against me — for, thank G-d, I am pure and clean and free entirely from all sin and transgression. For I have no gazing at this world at all, not even for the blink of an eye, etc. For "you have felt about all my vessels — what have you found of all your household goods?" [Genesis 31:37] — for there is in me no hold or connection from you whatsoever. For I am clean of the medameh completely, completely.
## Segment 19
אות ח וע"כ נוהגים להרבות בצדקה בחנוכה כי חנוכה הוא בחי' הכנעת מלכות יון הרשעה שהוא תאוות ממון ששבירתה ע"י צדקה שעי"ז ממשיכין אור התורה שמשם נמשך הדלקת נר חנוכה לכל אחד בביתו כנ"ל ע"כ מרבין אז בצדקה:
"Set it here before my kinsmen and your kinsmen, and let them judge between the two of us" [Genesis 31:37] . That is, [Yaakov] said that he is willing to stand for judgment before whoever [Lavan] wishes — whether before the kinsmen of Yaakov or before the kinsmen of Lavan. That is, whether before those who are on the side of holiness, or before those who are on the other side, on the side of Lavan. For before all of them he would be vindicated in the judgment — for none of them would be able to find in him any blemish or any aspect of hold from any trace of any desire or character trait in the world that is drawn from the ko'ach hamedameh . For I am clean and pure and free entirely.
## Segment 21
אות ט וזה בחי' מצות השבת אבידהכי השבת אבידה זה בחי' שבירת תאוות ממון כי לוקח החפץ שמצא ששוה ממון ויכול ליקחו לעצמו והוא לוקחו ומחזירו לבעליו נמצא שהוא בחי' שבירת תאוות ממון בחי' צדקה כי השבת האבידה לבעלי' הוא גמילות חסדים שהוא בחי' צדקה כי גדולה ג"ח יותר מן הצדקה (סוכה מ"ט ע,ב). נמצא שמצות השבת אבידה הוא בחי' שבירת תאוות ממון ע"י צדקה וחסד ועי"ז נמשך השגחה שלימה כנ"ל.ו ז"ש מצוות השבת אבידה בלשון ראיה כ"ש לא תראה את שור אחיך או שיו נדחים והתעלמת מהם השב תשיבם וכו' וכן תעשה לחמורו וכו' לא תוכל להתעלם. לא תוכל להתעלם דייקא שאסור להעלים עין מן האבידה שלא יפגום ח"ו בעינים העליונים בבח'י השגחתו השלימה. כי כשמשים עין על האבידה ומשגיח עליה להגביה אותה ולהחזירה לבעלי' כמ וכן ממשיך מלמעלה השגחה שלימה כי זה עיקר בחי' השבת אבידה שהוא בחי' שבירת תאוות ממון ע"י צדקה וחסד שעי"ז נמשך השגחה שלימה כנ"ל. כי עקרי האבידה נמשך מפגם ההשגחה ע"י שלא השגיח הטב על ממונו ולא שמרו כראוי ועיקר הפגם הוא ע"י הסח הדעת שהוא בחי' פגם ההשגחה שלימה דהיינו שאין מסתכל על הדבר היטב עד שיהי' נחזר ונצטייר בעיניו רק הוא מתחיל להסתכל בו וקודם שמגיע הראות להדבר הסיחדעתו ונתפזר הראות אל הצד לדברים אחרים ועי"ז נגנב או נאבד ממנו. כי בוודאי לא אבד ממונו לדעת כי זהו שוטה ומשוגע גמור המאבד מה שנותנים לו רק רוב האבדות הם ע"י היסח הדעת דהיינו שאינו משמרו כראוי דהיינו שאין מגיע הראו תלהחפץ שצריך לשמור רק מקודם שמגיע הראות והמחשבה להדבר שצריך לשומרו מתפזר מן הצד כנ"ל שזהו בחי' פגם ההשגחה שלימה כמבואר שם בהתורה הנ"ל ע"ש היטב ענין השגחה השלימה. וע"כ זה שמוצא האבידה ומשים עין עלי' ואינו מתעלם ממנה ומחזירה לבעלי' הוא חוזר ומשלים ומתקן פגם ההשגחה שלימה וע"כ הוא חוזר וממשיך השגחה שלימה וכנ"ל:
Moreover — I have had great toils and labors in the service of Hashem, blessed be He, for the sake of the totality of Yisrael, in the aspect of: "By day, the heat consumed me, and the frost by night" [Genesis 31:40] — for I labored and toiled greatly in hisbodidus [solitary prayer/meditation] and Torah and prayer, by day and by night, in fields and forests, in heat and great warmth, and in the time of cold and frost at night. For even then, [the tzadik ] walked on the path alone in hisbodidus , and I labored and toiled with very great toils in the service of Hashem — "and my sleep fled from my eyes" [Genesis 31:40] — all for the sake of Hashem, blessed be He, for the sake of bringing close the souls of Yisrael to Him.
## Segment 22
אות י
כי באמת צריך כל אדם ליזהר מאוד לשמור ממונו וחפציו כבבת עין כאשר הזהירנו אדמו"ר ז"ל על זה כ"פ, כי אע"פ שתאוות ממון מגונה מאד אעפ"כ ממון של איש ישראלי צריכין לשמרו מעאד אדרבא מחמת שתאות ממון מגונה מאד ויש סכנה גדולה כשיוצא לשוק בשביל פרנסתו שלא יפול לתאוות ממון, אך הוא מוכרח לצאת בשביל פרנסה. ע"כ זה הממון שכבר הרויח בהשגחתו ית' ע"י איזה מלאכה או מו"מ וכיוצא בוודאי צריך לשומרו מאד מאחר שסיכן נפשו בגשמיות ורוחניות בשביל זה. וע"כ חזר יעקב אבינו על פכים קטנים כי צדיקים ממונם חביב עליהם וכו' ואין זה מחמת תאוות ממון ח"ו אדרבא מחמת שמבוזה וקשה בעיניהם מאד כל עסקי העולם שצריכין לעסוק בשביל פרנסה מחמת שמתבטלים עי"ז מדברי תורה ואעפ"כ בהכרח לעסוק גם בזה בשביל פרנסה המוכרחת ע"כ זה החפץ והממון שכבר בא לידם שומרים אותו היטב שלא יהי' נאבד ח"ו שלא יצטרכו לחזור ולהתבטל מד"ת ח"ו בשביל זה. ומי שפוגם בשמירת הממון האו פוגם בבחי' השגחה שלימה כנ"ל וע"כ זה שמשיב האבידה הוא ממשיך בחי' השגחה שלימה כנ"ל:
Therefore, even though the souls that are drawing close have not yet won the battle — you have no power to do anything to them. For my power, and the power of my forefathers the true tzadikim , will protect them to save them from you. For Hashem, blessed be He, Himself will stand as my aid until I complete with them what I have begun — to bring them all close to Hashem, blessed be He. Until from them will sprout the revelation of the truth to all who come into the world, as it is written: "Truth shall sprout from the earth" [Tehillim 85:12] , etc. — from those very ones who are cast down to the earth, from them specifically the truth will sprout to all who come into the world. For "the speech of truth is established forever" [Proverbs 12:19] , and "truth endures" [Aramaic: kushta ka'i ] .
## Segment 24
אות יא וזה בחי' ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים, שביקש לגלות את הקץ ונסתלקה הימנו שכינה והתחיל לדבר דברים אחרים ואמר הקבצו ושמעו וכו'. ובוודאי מה שדיבר אח"כ הי' מעין שרצה לגלות, כי לכאורה תמוה מאחר שלא גילה כלל מהקץ למה נכתב ודבריו אלו בתורה מה שאמר ואגידה לכם כוו' מה שלא גילה כלל. אך באמת מה שאמר אח"כ מחובר ושייך למה שרצה לגלות, כי יעקב רצה לגלות ממש קץ הגאולה ונסתלקה הימנו שכינה כי הוא קץ הפלאו תואסור לגלותו. ע"כ התחיל לדבר דברים אחרים ורמז והעלי' להם את הקץ בתוכם והודיעם במה יזכו לקץ הגאולה. היינו שעיקר הגאולה תלוי' בהתגלות התורה בבחי' הנ"ל דהיינו ע"י הצדיקים שהם בבחי' משה משיח שיש להם כח לקבץ את הנפשות בחכמתם ולעלותם בחכמתם ולהמשיך תורה וכנ"ל. וזהו בחי' הקבצו ושמעו בני יעקב ושמעו אל ישראל אביכם, הקבצו ושמעו בני יעקב זה בחי' קיבוץ הנפשות שכל אל והנפשות הבאים לשמוע דבר ה' הוא מקבצם יחד ומעלה אותם בבחי' עיבור. וזהו הקבצו ושמעו שמזהיא אותם שיתאספו ויתקבצו יחד ויטו אזניהם ויהיו מוכנים לשמוע. וע"י הקיבוץ וההכנה הזאת שהם חפצים לשמוע עי"ז מעלה החכם נפשותם ועי"ז מוריד להם תורה ואז יש להם מה לשמוע. וזהו ושמעו אל ישראל אביכם דהיינו שישמעו התורה הנפלאה שהמשיך וגילה להם. וע"כ נאמר ב' פעמים ושמעו כי ושמעו הראשון נאמר על מה שמטים אזנם ומכינים עצמן לשמוע בעת הקיבוץ שזהו בחי' הרצון החזק שיש לכל אחד ואחד הבאים לשמוע דבר ה' שזהו עיקר בחי' קיבוץ הנפשות דהיינו הרצונות כ"ש שם בהתורה הנ"ל, ונפש הוא בחי' רצון וכו' ע"ש כי שמיעה בלבא תליא היינו רצון הלב ותשוקתו הגדולה לשמוע דברי החכם הצדיק האמת שזהו בחי' נפש כנ"ל. ועי"ז מקבצם ומאספם יחד בבחי' הקבצו ושמעו בני יעקב ואח"כ מורדי להם עי"ז תורה. וזהו בחי' ושמעו הב' שהוא ושמעו אל ישראל אביכם, שנאמר על התגלות התורה שמגלה להם וכנ"ל. וע"כ נאמר בתחלה יעקב הקבצו ושמעו בני יעקב, ואח"כ ישראל ושמעו אל ישראל כי בעת הקיבוץ קודם התגלות התורה שאז הוא עדיין בחי' עיבור עאז נקראין המוחין והדעת בחי' יעקב בחי' בבטן עקב את אחיו שהוא בי' עיבור. ואח"כ כשנולד ונתגלה התורה אז הוא בחי' ישראל כ"ש אדמו"ר ז"ל בהתורה עתיקא (בסי' כ"א) ע"פ כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגולתו ע"ש:
— Matnas Sh'chiv Mayra —
## Segment 26
אות יב וע"כ קינטר יעקב הג' שבטים הראשונים ראובן שמעון ולוי. כי זה ידוע שכל בחי' כלולה מכל הבחינות וע"כ בכלל הנפשות שהחכם מקבצם יחד ועולה עמהם וממשיך תורה שזהו בחי' ב' שכליות, כי הקיבוץ הוא בחי' שכל אחד, ומה שממשיך תורה הוא שכל ב' בחי' שי"ן של ג' ראשין ושי"ן של ד' ראשין, בכלל אלו הנפשות יש בהם ב' בחינות כי יש נפשות שהם בבחי' השכל של הקיבוץ שמקבצם ומעלה אותם בבחי' עיבור ויש נפשות שהם בבחי' השכל של המשכת התורה, ואלו הג' שבטים הראשונים ראובן שמעון ולוי הם בבחי' השכל של הקיבוץ דהיינו שהם הראשונים ומהם מתחיל להעלותם בבחי' עיבור לגרום היחוד על ידם בתחילה. ומחמת שכל התחלות קשות ע"כ בתחילה בעת בחי' העיבור אז מתעוררים דינים קשים ח"ו כי עיבור בחי' דין כידוע כמ ושנאמר ויתעבר ה' בי למענכם, וכמ ושראינו בעינינו אצל הצדיקים הגדולים שבתחילה בעת שהכינו עצמן לומר תורה היו רואים מהם קפידות גדולות מה שלא הי' דרכם בכך תמיד. אך כל זה נמשך מבחי' רוגז ודין של בחי' עיבור, וע"כ קינטר יעקב אבינו ג' שבטים הראשונים האלו מחמת שהם הראשונים שעל ידם עיקר התחלת המשכת היחוד שהוא בחי' עיבור שאז הוא בחי' דין וקינטור כנ"ל. כי שמו תג' שבטים אלו מרמז על זה כי ראובן נקרא ע"ש כי ראה ה' בעניי כי עתה יאהבני אישי זה מרמז שעדיין אין יחוד שלם בין הקב"ה וכנס"י מחמת פגם מעשיהם אבל הצדיק בגודל כחו מעורר מעט הטוב שיש בישראל ומעלה ומלקט גם הנפשות הפגומים עם הטובים בבחי' אריתי מורי עם בשמי וכו' כ"ש שם ע"ש. עד שמעורר רחמי הש"י שיראה בעניי ישראל ויאהובאותם ויתקרב ויתייחד עמהם וזה בחי' כי ראה ה' בעניי כי עתה יאהבני אישי. וכן שמעון נקרא ע"ש כי שמע ה' כי שנואה אנכי וכו'.וכן לוי שנקרא ע"ש הפעם ילוה אישי אלי וכו'. נמצא ששמות כל אלו הג' שבטים מורים על תחילת היחוד היינו שהם מעוררים וגורמים היחוד והאהבה והחיבור בין הקב"ה וכנס"י מה שבתחלה היו כמ ורחוקים ושנואים ממנו וסבלו עינויים וצרות רבות ועתה יאהבם ויקרבם ויתלוה ויתחבר אליהם וכנ"ל. וע"כ מחמת שאלו השבטים הם בחי' ההתחלה בחי' עיבור שהוא דין ע"כ קנטרם בדברים וכנ"ל. אבל יהודה היא בחי' הפעם אודה את ה' שמרמז שכבר נכמרו רחמי השי"ת ונתבטלו הדינים והרוגז לגמרי והתחיל להתמשך מלמעלה המשכת התורה שאז נמתקין כל הדינים כשהמוחין מתחילין להתמשך. וזהו הפעם אודה וכו' בחי' המשכת התורה שאז נמתקין כל הדינים כשהמוחין מתחילין להתמשך. וזהו הפעם אודה וכו' בחי' המשכת התורה שאז עיקר השבח וההודיה בחי' אודך ביושר לבב בלמדי משפטי צדקך. כי יהודה הוא בחי' משיח שיצא ממנו שאז יהי' עיקר התגלות התורה בבחי' הנ"ל שעי"ז עיקר הגאולה כנ"ל. וע"כ כשהגיע ליהודה התחיל לקרבם בדברים טובים כי כבר נתבטל הדין ורוגזין הנאחז בבחי' עיבור והתחיל להתמשך בחי' התגלות התורה והדעת שהוא בחי' רחמים וחסד כנ"ל. נמצא שג' שבטים הראשונים הם בבחי' עיבור ושאר השבטים הם בבחי' הולדת והמשכת התורה. ועתה תראה נפלאות שבשביל זה בעת יציאת מצרים הזכיר ג' שבטים אלו לבדם בפ' וארא כ"ש אלה ראשי בית אבותם וכו' ופרש"י שם לפי שקנתרם יעקב אביהם לג' שבטים הללו בשעת מותו חזר הכתוב ויחסם כאן לבדם לומר שחשובים הם. כי בכלליות נחשב כל גלות מצרים בבחי' עיבור כידוע. ויציאתם משם וגאולתם נחשב בחי' לידה כידוע. כי כבר מבואר שכל בחי' כלולה מכל הבחינות וע"כ אעפ"י שיעקב בודאי המשיך וגילה תורה הרבה לבניו ובפרט הברכות הקדוושת שברכם קודם מותו שכל דיבור ודיבור הואתורה גבוה ומרומז בהם כל מה שעיבור עליהם ויקרה אותם עד הסוף אעפ"כ עדיין לא ניתנה בימיו וע"כ כל ענין יעקב הואבבחי' קיבוץ הנפשות בבחי' עיבור. עד שבא משה רבינו וגרם יחוד נפלא למעלה עד שהוציא הנפשות מבחי' עיבור והמשיך תורה שהיא התגלות הדעת שהוא בחי' לידה שזהו עיקר בחי' יציאת מצרים. וע"כ בעת בחי' העיבור סבלו ישראל צרות רבות בגלות מצרים כי עיבור בחי' דין כנ"ל. וזה בחי' תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב, שהתגלות התורה נמשך ע"י משה בחי' תורה צוה לנו אך הירושה הקדושה שהיא התגלות התורה שהביא לנו משה רבינו נמשך ע"י קהלת יעקב בחי' מורשה קהלת יעקב דהיינו ע"י קיבוץ הנפשות בבחי' עיבור שזהו בחי' יעקב כי עיקר הקהלת והקיבוץ על ידו כי הוא שרש כל הנפשות כ"ש כל הנפשות הבאה לבית יעקב כ"ש אדמו"ר ז"ל במ"א. וע"כ בעת יציאת מצרים הזכיר אלו הג' שבטים הראשונים לבד כי הם ה םעיקר בחי' העיבור ועתה עירק הגאולה תלויה בהם להמתיק ולבטל הדין הנאחז בבחי' עיבור שהם בחי' אלו הג' שבטים ע"י החסד והרחמים שהתחיל להתמשך בעת הגאולה ע"י שכבר נתעורר בחי' המשכת התורה שעי"ז הי' עיקר הגאולה כ"ש בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים וכו'. ועתה מתקו דברי רש"י הנ"ל והם מהפסיקתא שלפי שקנתרם יעקב לאלו הג' שבטים וכו' כי בודאי כן הוא שלפי שקנתרם וכו' שזהו מחמת שהם בבח' עיבור ששם אחיזת הדין שמשם הי' כל גלות מצרים, ע"כ עתה בעת הגאולה צריך לחזור ולהזכיר אותם דייקא כי עיקר הגאולה תלוי בהם להמתיק הדין מהם ע"י המשכת התורה שהתחיל על ידיהם ע"י שהיו בבחי' עיבור שעי"ז עיקר הגאולה כנ"ל. וז"ש רש"י שם שחזר הכתוב ויחסם לומר שחשובים הם כי בודאי מה שמהם עיקר התחלת עליית הנפשות בבח'י עיבור שאז הוא בחי' דין אין מחמת גריעותם ח"ו אדרבא הוא חשיבותם שהם גדולים כ"כ שמהם עיקר ההתחלה שקשה מאד ומחמת זה בעצמו קנתרם כנ"ל. אבל באמת הם חשובים וע"כ בעת הגאולה צריכים להזכיר אותם דייקא כיעיקר הגאולה על ידם כי אם לא הי' בחי' עיבור לא הי' בחי' לידה שהוא בחי' המשכת התורה שהוא עיקר הגאולה כנ"ל:
Let us return to the original matter. And this is the aspect of the matnas sh'chiv mayra [the gift of a dying person] , which is upheld without a kinyan , as our Sages of blessed memory said: "The words of a sh'chiv mayra are considered as if written and delivered."
## Segment 28
אות יג נמצא שבכלליות העולם קיבוץ הנפשות בבחי' עיבור הוא בחי' יעקב בחי' כל הנפש הבאה לבית יעקב כנ"ל והמשכת התורה הוא בחי' משה שהמשיך ונתן לנו את התורה וע"כ הוכרח יעקב אבינו להורידם למצרים ומשה רבינו הוציאם כי ירידת ישראל למצרים נמשך מבחי' עיבור כידוע שזהו בחי' יעקב אבל הירידה הוא בשביל העלי'. כיאם אין עיבור אין לידה וכ"ש אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלהכי עי"ז זכו אח"כ לגאולה ע"י משה שהמשיך ונתן לנו את התורה שזהו בחי' לידה כנ"ל. וז"ש במדרש פ' ויחי, יעקב סיים בזאת וזאת אשר דבר ומשה פתח בזאת וזאת הברכה, משה סיים באשרי אשריך ישראל ודוד פתח באשרי אשרי האיש וכו'. היינו כי יעקב הוא בחי' קיבוץ הנפשות וע"כ סיים בזאת כי זאת הוא בחי' מלכות אמונה כמובא בתיקונים באריכות, ומלכות אמונה היא בחי' כלליות הנפשות כידוע, וע"כ משה פתח בזאת שסיים יעקב כי ע"י קיבוץ הנפשות שהוא בחי' יעקב המשיך משה התורה וע"כ שם בזאת הברכה מתחיל תיכף לדבר מהמשכת התורה שנמשך ע"י קיבוץ הנפשות שהוא בחי' יעקב כ"ש שם ה' מסיני ברא וכו' תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב וכנ"ל. וע"כ יעקב סיים בזאת ומשה פתח בזאת כי כל בחי' יעקב הוא בחי' קיבוץ הנפשות שהוא בחי' זאת ובזה פתח משה, כי ע"י קיבוץ הנפשות של יעקב שהוא בחי' זאת המשיך משה התורה כנ"ל. וזהו משה סיים באשרי ודוד התחיל מאשרי כי ע"י המשכת התורה נמשך השגחה שלימה שהוא בחי' אשרי לשון אשורנו ולא קרוב כ"ש שם אדמו"ר ז"ל ע"פ אשרי העם ודוד התחיל מאשרי כי דוד הוא בחי' משיח שכל עסקו להמשיך השגחה שלימה על ידי התורה שממשיך ע"י בחינות הנ"ל. כי כל הצרות וכל הגליות שסובליטן עתה הוא מחמת הסתרת פנים דהיינו שכביכול אין נמשך השגחתו בשלימות עלינו ועל זה אנו צועקין בכל עת עד אנה תסתיר את פניך ממני וכו' למה פניך תסתיר תשכח עניינו ולחצינו וכתיב ראה עניי ועמלי וכו'. וכל עסקם של הצדיקיםהאמתיים שמקיימין אותנו ומחיין אותנו במרירת הגלות הזה ומעוררין וממשיכין הגאולה הוא ע"י ההשגחה שלימה שממשיכין בכל עת ע"י חידושי תורתם שממשיכין ע"י עלית נפשות וכנ"ל. וזהו בחי' דוד שהוא משיח שהתחיל באשרי במה שסיים משה כי עיקר המשכת התורה שממשיך הצדיק בחי' משה הוא כדי להמשיך השגחה שלימה שהוא בחי' אשרי שזהו בי' דוד משיח שנקרא יפה עינים וטוב רואי מחמת שהוא ממשיך השגחה שלימה בחי' ושמתי עיני עליה' לטוב שעי"ז עיקר הגאול' כנ"ל. נמצא ששלשה צדיקים אלו יעקב משה דוד הם כלל השלשה בחי' הנ"ל שהם קיבוץ הנפשות להעלותם בבחי' עיבור שזהו בחי' יעקב, והמשכת התורה שזהו בחי' משה, והמשכת השגחה שלימה שזהו בחי' דוד משיח. וכל אלו השלשה בחי' כלולים וקשורים ותלויים זה בזה כמבואר בהתורה הנ"ל. ע"כ במה שסיים זה פתח זה כי כל אחד תלוי ומקושר בחבירו כנ"ל כי ע"י קיבוץ הנפשות ממשיכין תורה וע,י המשכת התורה נמשך השגחה שלימה כנ"ל:
For the essence of all changes and reversals stems from the ko'ach hamedameh [the imaginative/delusional faculty] . For the intellect itself is entirely truth, and there is no change or reversal in it. For the essence of intellect is truth — that is, to grasp and understand every matter to its truth. And when one does not understand through his wisdom and intellect the truth of the matter — even though he articulates many intellectual reasonings regarding this topic — this is not wisdom at all, since he has not arrived at the truth of the matter.
## Segment 30
אות יד וזהו ג"כ מ"ש במדרש פ' וזאת הברכה ששם מתחיל מאברהם וז"ל אברהם בירך את יצחק וכו' דכתיב ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק וכו'. עמד יצחק לברך את יעקב אמר ממקום שפסק אבא משם אני מתחיל אבא הפסיק ביתן אף אני מתחיל ביתן מנין שנא' ויתן לך האלהים. ובמה חתם בקרייה שנא ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו עמד יעקב לברך את השבטים אמר איני פותח אלא ברייה שנ' ויקרא יעקב אל בניו. ובמה חתם בזאת וכו' עמד משה לברך וכו' כי התחלת התיקון התחיל מאברהם אבינו שהוא התחיל להוציא העולם מקללותיה שנתקללה ע"י חיטא אדה"ר, ולהמשיך ברכות דהיינו להמשיך השפעת התורה שמשם כל הברכות כ"ש ה' עוז לעמו יתן ה' יברך וכו'. והתחלת התתיקון הוא ע"י הצדקה שעי"ז משברין תאות ממון כנ"ל בהתורה ה נ"ל וזה בחי' אברהם שהי' איש החסד ששה חסד וצדקה הרבה עם כל באי עולם ועי"ז שיבר תאות ממון (וכ"ש בהתורה מישרא דסכינא בסי' ל' ע"ש) וביטל בחי' בעצבון תאכלנה בחי' בזעת אפך שנתקללו בחטא אדה"ר. ומחמת שהוא זכה לבטל הקללה הנ"ל ע"כ נמסרו לו הברכות כ"ש והיה ברכה וכו'. והוא מסר הברכות ליצחק וסיים בויתן כי מדת אברהם הוא בחי' השפעה ונתינה בחי' נתינת צדקה וחסד בחי' נתן תתן וכו' ע"כ סיים בויתן. ויצחק פתח בזה וסיים בויקרא כי יצחק הוא תיקן מדת הגבורה בחי' סטרא דלוי ששם בחי' הניגון והשיר וע"כ הוא המשיך התיקון הנאמר בהתורה הנ"ל שהוא בחי' וכד נחית ההוא רוחא לבא מקבל לי' בחדוה דנגונא דליואי שהוא בחי' שלימות תקוה תאוות ממון שישכך חמימות הלב לתאות ממון ויהפכו לשמחה שיהי' שמח בחלקו ולא יהי' אץ להעשיר שזהו בחי' חדוה דנגונא דליואי שזהו בחי' יצחק שהוא בחי' גבורות קדושות שמשם עיקר השתלשלות אחיזת תאות ממון בחי' מצפון זהב יאתה שהם בחי' חרון אף ודינים ואיןהדין נמתק אלא בשרשו דהיינו כשממשיכין כח הצדקה והחסד של אברהם איש החסד לבחי' גבורות יצחק שהוא בחי' חרון אף ודינים ואין הדין נמתק אלא בשרשו דהיינו כשממשיכין כח הצדקה והחסד של אברהם איש החסד לבחי' גבורות יצחק שהוא בחי' חמימות הלב ומשככין חיממות הלב דס"א שלא יבער הלב לתאוות ממון רק אדרבא יהי' שמח בחלקו עד שיזכה לבחי' חדוה דנגונא דליואי. כיע הניגון והשמחה הוא בבחי' לוי שהוא בחי' יצחק שהוא בחי' שמאל דקדושה ששם השיר והניגון והשמחה כשמבטליןם משם אחיזת הדיינם דסט"א שהם בחי' תאות ממון וזוכין שיבער ויתחמם הלב להשי"ת במשחה ושיר וניגון בבחי' לבי ובשרי ירננו אל אל חי. וע"כ פתח יצחק ממקום שחתם אברהם שהוא ויתן כי הוא העיקר שצריך להמשיך כח נתינת הצדקה של אברהם לשכך חמימות הלב שנמשך מגבורת יצחק לבטל משם החרון אף בחי' בזעת אפך תאכל לחם ולהפכו לשמחה ונגון שהוא בבחי' יצחק שנקרא ע"ש הצחוק והשמחה. וע"כ סיים בויקרא זה בחי' שצריכין לקרות ולהזמין את כח הצדקה שהוא בחי' אברהם לתוך בחי' גבורת יצחק כדי לשכך חמימות הלב שבוער לתאות ממון שמשתלשל משם כנ"ל, וזהו בחי' וקראו נדבות השמיעו (עמוס ד') שצריכין לקרות את הרוח נדיבה שהוא כח הצדקה ולהשמיע אותו אל הלב כי שמיעה בלבא תליא עד שישמע הלב ויקבל כח הצדקה בבחי' וכד נחית ההוא רוחא לבא מקבל לי' בחדוה דנגונא דליואי וכנ"ל. ומשם התחיל יעקב ויקרא אל בניו וסיים בזאת כי ע"י כח הצדקה של אברהם שהמשיך יצחק לתוך הלב וכו' שזה עיקר שלימות שבירת תאות ממון עד שהפך חמימות הלב לשמחה וניגון ושיר דהיינו שלא יהי' בלבו שום חמימות דסט"א שהוא תאות ממון שהוא כלל הבלי העולם רק שיתחמם לבו להשי"ת להודות ולהלל אותו ית' בשיר וניגון וכו' שהוא בחי' חדוה דנגונא דליואי כנ"ל שזהו ג"כ בחי' קריאה בחי' עהודו לה' קראו בשמו, כי כל הנגונים והשירות הם בחי' קריאה שהוא בחי' קול בחי' המשכה כי ע"י הקריאה שקוראין את חבירו נמשך ובא אליו ואח"כמדבר עמו שזהו בחי' שיר וניגון שעי"ז קוראין וממשיכים אותו ית' אלינו ואח"כ אנו מדברים לפניו כל צרכינו. כי עיקר ההמשכה והחיבור הוא ע"י בחי' ניגון שהוא סטרא דלוי בבחי' הפעם ילוה אישי אלי כו' כ"ש אדמו"ר ז"ל במ"א. וזה בחי' מה שאומרים פסוקי דזמרה קודם התפלה כי ע"י ניגון וזמרה קוראין ומשיכין אותו ית' אלינו ואח"כ יכולים להתפלל לפניו כל צרכינו וכן אר"ל לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואח"כ יתפלל וכל השבחים הם בבחי' זמירות ונגונים של הלוים שעוסקים בשירות ותושבחות של דוד המע"ה שהם בחי' עשרה מיני נגינה. וע"כ נגונא דליואי הוא בחי' קריאה ובו סיים יצחק כי הוא בבחי' חדוה דנגונא דליואי כנ"ל. ובמה שסיים הוא פתח יעקב ויקרא אל בניו כי בכח הצדקה שמשברת תאות ממון עד שזוכין לחדוה דנגונא דליואי עי"ז יכולים לקבץ הנפשות שזהו בחי' יעקב בחי' זאת שהוא מלכות כלליות הנפשות וע"כ סיים בזאת ובזה פתח משה ונתן עי"ז את התורה וכו' כנ"ל:
For example, a doctor: if he proposes many intellectual reasonings that a certain medicine is needed for a certain illness — but in truth this medicine does not help, and on the contrary, it harms — then his wisdom is not considered wisdom at all, since he killed a soul through his wisdom. And regarding such wisdom it is said: "Your wisdom and your knowledge — it has led you astray" [Isaiah 47:10] . (And see this explained further elsewhere.)