# שומר שכר ב
שומר שכר ב
Source: https://ajew.org/reader/likutay-halachos/8/35
## Segment 2
אות א ובו יתבאר ענין חנוכה:
And this is what Yitzchak said to Yaakov: "How is it that you hastened to find [it], my son?" [Genesis 27:20] — "hastened" specifically . For Yitzchak saw and understood from afar that this was Yaakov, as is understood from the parshah , where he said: "Come close, please, and let me feel you" [Genesis 27:21] , etc. Therefore he said to him: How is it that you hastened to find such a good finding — to feed me and receive the blessings through it? That is, he was saying: I know that in the end, ultimately, all the blessings will come to you, Yaakov. But I thought that first the blessings needed to be given to Esav, for he needs to rule first — and as Yaakov himself said: "Let my lord pass on ahead of his servant" [Genesis 33:14] , as is brought. Therefore I wanted to bless him first. And therefore: "How is it that you hastened?" — "hastened" specifically ; "to find, my son" — for in my estimation, the blessings, which are the aspect of good findings, are not yet yours. And he answered:
## Segment 3
ע"פ התורה ואת העורבים צויתי לכלכלך בלק"ת (סי' ד) ע,ש כל הענין. והכלל בקיצוןר שע"י צדקה זוכין להכניע מצח הנחש שהוא שורש חכמת הטבע שיונק מזקני הדור שאי ןבהם שלימות. כי עיקר הזקנה הוא להוסיף, בכל יום ויום אור קדושה ודעת שכל יום ויום שבא אח"כ יאיר ביותר בעבודת ה' אבל כשאין מוסיפין אור קדושה ודעת בכל יום אזי אפילו כשמזקין נקרא קצר ימים. ומזקנים כרלו שאין בהם שלימות מהם יונק מצח הנחש שורש חכמת הטבע. וע"י צדקה מבטלין יניקת מצח הנחש שורש חכמת הטבע, ואזי נתגלה מצח הרצון שיונק מזקנים שבקדושה בחי' זקן ונשוא פנים כמבואר שם, ואזי נתגלה ונהשמע קול הקריאה של הימים טובים מקראי קודש שקוראין ומגלין את הרצון ע"ש. וע"י התגלות הרצון שנתגלה שהכל ברצונ ית' ואין שום חיוב הטבע כלל עי"ז נעשה יראה והיראה היא כלי לקבל השפעת החסד ששופע תמיד. ואזי כששופע חסדו עלינו אזי אין צריכין לעשות שום עסק ומלאכה ומו"מ בשביל פרנסה כי נתקיים ועמדו זרים ורעו צאנכם ובני נכר אכריכם וכרמיכם ואתם כהני ה' תקראו וכו' ע,ש. נמצא שזוכין ע"י צדקה שאין צריכן לבלות זמן על שום עסק ומלאכה ומו"מ בשביל פרנסה ויכולין לעסוק בעבודת ה' תמיד. וע"י צדקה זוכין להרחיב כל הפתחים של כל ההתחלות, כי כל ההתחלות קשות כי בשעת ההתחלה צריכין לעשות פתח מחדש ע"ש. וע"י צדקה מרחיבין כל הפתחים שצריכין לעשות פתח מדחש ע"ש. וע"י צדקה מרחיבין כל הפתחים שצריכין לעשות בשעת ההתחלה בבחי' פתח תפתח ע"ש כל זה באר היטב:
"For Hashem your G-d made it happen before me" [Genesis 27:20] . And it is found in the Midrash : "Rabbi Yochanan and Reish Lakish [disagreed]. One said: If for your offering the Holy One, blessed be He, provided for you — as it says: 'And Avraham lifted his eyes and saw, and behold, a ram' [Genesis 22:13], etc. — then for your food, how much more so! And the other said:
## Segment 5
אות ב וזה בחי' חנוכה כי עיקר חנוכה הוא להכניע מלכות יון הרשעה שעמדה על ישראל להשכיחם תורתם וכו' כי מלכות יון הרשעה הם בי' חכמי הטבע שכל חכמתם נקראת חכמת יון והם רצו להתגבר על ישראל לבטל התורה ח"ו ולהגביר חכמת הטבע בעולם ח"ו. כי כל התורה הוא בחי' אמונת הרצון שאנו מאמינים שהכל ברצונו ית' שזהו יסוד כל התורה כולה כידוע והם רצו לבטל אמונת הרצון ח"ו כלליות התורה ולהמשיך ח"ו חכמת הטבע. וע"כ אנו צריכין בכל דור ודור בכל שנה ושנה להכניע מלכות יון הרשעה היינו חכמת הטבע בימי חנוכה הקדושים הללו. ועיקר הכנעת חכמת הטבע והתגברות התגלות הרצון הוא ע"י המקשרין כל הרצונות לשורש הרצון שהוא בחי' מצח הרצון שמתגבר ע"י זקני הדור שבקדושה כנ"ל, ועיקר הזקנה דקדושה הוא בחי' זקן זה קנה חכמה דהיינו להוסיף בכל יום אור קדושה ודעת כי כך צריך האדם לנהוג כל ימי חיו שכל יום ויום שהוא מזקיןיותר יאיר ביותר בעבודת ה' ובכל יום ויום מימי חייו שבא אח"כ יוסיף בו אור קודשה ודעת ביותר. וזה עיקר הזקנה דקדושה שעי"ז מתגבר הרצון בבחי' זקן ונשוא פנים. וזה בח'י הדלקת נר חנוכה כי השמן של נר חנוכה זהו בחי' אור הדעת בחי' שמן משחת קודש שממשיכין אור הדעת בכל יום ויום, ובכל יום ויום מוסיף והולך כי נר חנוכה מוסיף והולך כי כל יום ויום שבא אח"כ צריך שיאיר ביותר כנ"ל שזהו עיקר הזקנה דקדושה כנ"ל. וזהו בח'י השמן של נר חנוכה בבחי' כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן וכו' ועי"ז נתגלה הרצון ונכנע חכמת הטבע בחי' חכמת יון שזהו עיקר בחי' חנוכה כנ"ל:
If for your spouse He provided for you — as it is written: 'Let it happen before me today' [Genesis 24:12]. And it is written: 'And he saw, and behold, camels were coming' [Genesis 24:63]. Then for your food, how much more so!"
## Segment 7
אות ג וזה בח'י שמונת ימי חנוכה כי צריכין שכל השבעה ימים שהם בחי' שבעת ימי הבניןשבעת ימ יבראשית כולם יאירו מיום השמיני שהוא בחי' עוה,ב שהוא למעלה מהזמן שהוא בחי' יום שכולו ארוך וטוב ששם עיקר הזקנה דקדשוה שזהו בחי' ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה שהם עיקר הזקנה כי שבעים שנה הם בחי' שבעת ימי הבנין שהם ועיקר הזקנה הוא למעלה משבעים שנה שהוא בחי' יום השמיני שהואבחי' ואם בגבורות שמונים שנה ומשם עיקר הזקנה כי שם הוא בחי' אריכות ימים ושנים כי הוא בי' עוה"ב יום שכולו ארוך. וע"כ משה רבינו שהוא עיקר התגלות הרצון כי הוא גילהשהכל ברצונו ית' ע"י כל האותות והמופתים שעשה לעיני פרעה וכו' ביציאת מצרים וקריעת י"ס ומתן תורה, ע"כ משה בן שמונים שנה בעמדו לפני פרעה שזהו בחי' ואם בגבורות שמונים שנה שזהו עיקר הזקנה שעי"ז התגלות הרצןו כנ"ל וע"כ נסתלק משה בשבת במנחה בעת רצון שברצונות רעווא דרעווין כידוע וכמבואר בהתורה הנ"ל כי עיקר התגלות הרצון על ידו כי הוא בחי' זקן שבקדושה וכו'. וזהו בחי' ח' ימים חנוכה שבהם ממשיכין אור הזקנים שבקדושה ע"י השמן של חנוכה בחי' כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן וכו' כנ"ל:
And this is wondrous at first glance, for at a superficial level it seems a refutable kal vachomer [a fortiori argument] — for certainly to save Yitzchak from the judgment of the slaughter of the Akeidah , and likewise to provide him with his spouse, is a greater salvation than providing him with food for the moment. But according to all the above, the Midrash will be well understood, and it will come as a proper argument and will be very pleasing to your soul, with Hashem's help.
## Segment 9
אות ד וזהו בחי' הצדקה של חנוכה שנוהגין כל ישראל להרבות בצדקה בחנוכה כי ע"י הצדקה מכיניען מצח הנחש שיונק מזקני הדור שאין בהם שלימות כנ"ל שלא יתגבר מצח הנחש כנגד המצח הרצון ח"ו שזה נעשה רק ע"י צדקה כמבואר היטב בהתורה הנ"ל. נמצא שעיקר הכנעת מצח הנחש שרש חכמת הבטע הוא ע"י צדקהנ ע"כ מרבין בצדקה בחנוכה כדי להכניע מצח הנחש שיונק מזקני הדור שאין בהם שלימות, ולהגביר שורש הרצון שמתגבר על ידי זקנים שבקדושה שמוסיפין אור ודעת בכל יום ויום שמזקינים שזהו בחי' נר חנוכה בחי' נר חנוכה מוסיף והולך וכו':
For specifically the merit of the Akeidah and the finding of his spouse he mentioned at the time when [Yaakov] wanted to receive the blessings. For he was saying: Was it not for the sake of the offering of the Akeidah — which was to sweeten your gevuros — that Hashem made the ram happen? And likewise, to provide your spouse Rivkah — who is the aspect of prayer, which sweetens the aspect of mishpat and gevurah of Yitzchak — Hashem, blessed be He, helped in a wondrous way, even though it was very difficult to find your spouse due to the immensity of your gevuros , as mentioned above? Nevertheless, Hashem had mercy and provided her for you. And everything was for my sake — so that Yisrael would emerge from me. And now, for your food — that I wish to feed you in order to receive the blessings, so that Yisrael will be able to endure in the world and to sustain themselves throughout all the severity and prolongation of the bitterness of their exile — how much more so will Hashem, blessed be He, provide for me!
## Segment 10
וע"י הצדקה מרחיבין הפתחים של כל ההתחתות ויכולין להתחיל בעבודת ה' וע,כ נקרא חנוכה לשון חנוך בחי' חנוך לנער על פי דרכו כי אז יכולין להתחנך להתחיל בעבודת ה' כי צדקההיא ההתחלה של כל ההתחלות כ"ש שם ע"ש:
It emerges that this Midrash is very beautifully connected. For specifically through the sweetening of the Akeidah and through his spouse Rivkah — the aspect of prayer, as mentioned above — through this he received the blessings, as mentioned above. (And this is what is written in Sefer HaAlef-Beis, Letter Zayin : that the eating of the tzadikim is greater than offerings and than their marital unions, etc. Understand well.)
## Segment 12
אות ה וזהו בחי' חנוכה. שנקרא ע"ש חנוכת הבית המקדש. כי עיקר התגלות הצרוןל הוא על ידי שלש רגלים שקוראים ומגלים את הרצון. ועיקר קדושת הג' רגלים הוא בביהמ"ק ששם היו צריכן לעלות ברגל. כ"ש שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה' אלקיך וכו' כי שם בביהמ"ק היו כל הקרבנות שבכולם נאמר לרצון. וזוה בחי' כהנים בעבודתן ולווים בדוכנם וישראל במעמדן, כהנים ולווים זהבחי' אור החסד שמקבלין ע"י היראה שזהו בחי' כי פרח מטה אהרן לבית לוי כ"ש שם, וכ"ש נעשה ע"י התגלות הרצון שנתגלה ע"י ישראל במעמדן שהיו עוסקין בתורה במעשה בראשית ובפ' האזינו שהוא בחי' התגלות הרצון שמגלין שהש"י ברא הכל ברצונו בששת ימי בראשית שזהו בחי' מעשה בראשית שהיו קורין אנשי המעמד וכן פ' האזינו מדברת ג"כ העיקר מאמונה שהכל ברצונו ית' כמו שמוכחים שם זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור וכו' וסיים שם ראו עתה כי אני אני הוא אני אמית ואחי' וכו' ואין מידי מציל, היינו שהכל ברצונו ית' אם למות אם לחיים וכו'. וזהו בחי' האבן שתי' שהיה בבימה,ק שהוא ק"ק שמשם עיקר קדושת הביהמ"ק שהוא ק"ק שמשם עיקר קדושת הביהמ"ק. כי האבן שתי' ק"ק הוא בחי' רצןו שברצונות רעוא דרעווין ששם מקשרין כל הצרונות כי זהו בחי' מה שלקח יעקב אבני המקום וישם מראשותיו ונכללו כולם באבן א' בהאבן שתי' כי אבן הוא בחי' רצון בחי' אבן שלימה רצונו (משלי) היינו שלחק כל הרצונות שהם בחי' אבנים כנ"ל וכללם כולם בהאבן שתי' שהוא בחי' רצון שברצונות כי יעקב הוא בחי' אור הרצון שהוא בחי' זקן ונשוא פנים בחי' מבקשי פניך יעקב בחי' והדרת פני זקן בחי' שופרי' דיעקב. וע"כ כשהקיץ יעקב משנתו ונדר יעקב נדר ועיקר הנדר הי' והאבן הזאת וכו' יהי' בית אלקים וכו' אשר תתן לי עשר אעשרנו לך, היינו שנדר לתת צדקה כי עיקר התגלות הרצון שזהו עיקר קדושת האבן שתי' קדושת הביהמ"ק הוא ע, יצדקה כנ"ל. נמצא שעיקר הרצון נתגלה בביהמ"ק ששם עליית כל התפילות שהם התגלות הרצון כי התפלה היא היפך הטבע כי הטבע מחייב כך והתפילה משנה הטבע ומגלה שהכל ברצונו ית' כ"ש רבינו ז"ל במ"א (סי' וע"כ היו בביהמ"ק כמה נסים תמיד כשרז"ל (אבות פ"ה) עשרה נסים נעשו לאבותינו בביהמ"ק כי הנסים הם היפך הטבע בח'י התגלות הרצון וכנ"ל. וע"כ הביהמ"ק הוא מקום היראה כ"ש מה נורא המקום הזה וכו' כי עיקר היראה נעשה ע"י התגלות הרצון כנ"ל. וזהו בחי' חנוכה בחי' חנוכת הביהמ"ק כי אז ממשיכןי הארת הרצןו ומכנייען חכמת הטבע כנ"ל שעי"ז מחנכין הביהמ"ק כי עיקר המשכת הקדושה להביהמ"ק הוא ע"י התגלות הרצון שנתגלה על ידי הזקנים שבקדושה שמוסיפין אור קדושה בכל יום ויםו שמזקנים שזהו בחי' נר חנוכה כנ"ל:
And therefore Yitzchak said then: "The voice is the voice of Yaakov" [Genesis 27:22] , etc. For he understood then the immense power of Yaakov, who merited the aspect of na'aseh v'nishma in completeness — to include mishpat and tzedakah together — which are the aspects of Torah and prayer. Through which one merits azus , the aspect of voices, the aspect of: "Behold, He gives His voice — a voice of strength" [Tehillim 68:34] — as explained there.
## Segment 13
וע"כ היה הנס של חנוכה ע"י כהנים זהו בחי' ועמדו זרים ורעו צאנכם וכו' ואתם כהני ה' תקראו וכו' שזהו נעשהע"י צדקה שעי"ז נתגלה הרצון שזהו בחי' חנוכה כנ"ל:
Therefore Yitzchak said then: Now I know that "the voice is the voice of Yaakov" — very strong — through which he will overpower "the hands, the hands of Esav" — as our Sages of blessed memory expounded. For I see and understand that his voice goes forth and is very strong, since he merited to sweeten the mishpat within tzedakah , to the point that he found [food] to feed me and receive the blessings — and this is drawn from the generality of Torah and prayer. Through which one merits azus d'kedushah , the aspect of voices — the aspect of "the voice is the voice of Yaakov."
## Segment 15
אות ו וזהו בחי' נר חנוכה סמוך לפתח, הפתח זהו בחי' צדקה שמרחבת כל הפתחים בבחי' פתח תפתח ועי"ז עיקר הארת הרצון ע"י הזקנים שבקדושה שזהו בחי' נר חנוכה כנ"ל כי ע"י צדקה נכנע מצח הנחש שיונק מזקני הדור שאין בהם שלימות ואז נתגלה הארת הזקנים שבקדושה שעל ידם נתגלה הרצןו כנ"ל וזהו בחי' נר חנוכה סמוך לפתח כי הארת הזקנים שבקדושה שמגלין הרצון הוא ע"י צדקה שהיא בחי' פתח תפתח כנ"ל:
And this is the aspect of: "The voice" — "voice" — two voices. The aspect of the voice of Torah and the voice of prayer that are included together. Through which comes the essential strengthening of azus d'kedushah against the azus of the Sitra Achra — to overpower "the hands, the hands of Esav" — who draws nourishment from the aspect of mishpat when it is not included in completeness within the aspect of tzedakah . But through "the voice, the voice of Yaakov" — the aspect of two voices drawn from Torah and prayer that are included together — through this one overpowers "the hands, the hands of Esav" and nullifies them, as mentioned above.
## Segment 17
אות ז וזהו בחי' השמן של חנוכה כי שמן הוא בחי' רצון כ"ש יהי רצוי אחיו וטובל בשמן רגלו וכשפרש"י על פסוק (ישעי' י) וחבל על מפני שמן, שמן ה חזקיהו המלך שהי' נוח לדורו כשמן היינו שהי' נח ומרוצה לדור כשמן נמצא ששמן הוא בי' רצון והתגלות הרצון הוא ע"י בחי' זקן שבקדושה כנ"ל שזהו בחי' כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן כי שם מתגלה הרצון בחי' שמן אצל הזקן שבקדושה. וזהו זקן אהרן זקן אהרן דייקא כי עיקר בחי' הכהונה בחי' אהרן הכהן נמשך ע"י הצרון שעי"ז נעשה יראה וע"י יראה נשפע החסד שהוא בחי' כהן בחי' ואתם כהנים ה' תקראו כנ"ל וע"כ בחנוכה שעיקרו להכניע חכמות יון שהוא חכמת הטבע ולגלות הרצון ע"כ מצוותו בשמן כנ"ל:
And therefore, in truth, Yaakov was in great fear when his mother told him to deceive his father in order to receive the blessings. And therefore he said to his mother: "Perhaps my father will feel me, and I shall be in his eyes as a deceiver" [Genesis 27:12] , etc. For he was afraid of the severity of the gevuros of Yitzchak. And therefore he said: "Perhaps my father will feel me" — that is, that my father Yitzchak, who is the aspect of din and mishpat , will feel and scrutinize me with mishpat . For because I wish to receive the blessings, suddenly his mishpat will be aroused against me, G-d forbid, to feel me and scrutinize me — and then, G-d forbid, "I shall bring upon myself a curse and not a blessing."
## Segment 18
(וע' בה' חנוכה הנכלל בה' כלי היין ה"א או' ח' שם מבואר גם כן ענין חנוכה ע"פ התורה הנ"ל אך א"א לביהמ"ד בלי חדוש):
For such is the way of the prosecution of mishpat : that as long as a person is calm and quiet and does not seek to find many good findings, the prosecution of mishpat is not so greatly aroused against him. But as soon as one wants to grab greatness and great wealth and the like — the prosecution is aroused against him, G-d forbid — saying: Let us examine his deeds [to see] if he is worthy of this. And then, G-d forbid, the wheel can turn against him in the opposite direction. And this is the aspect of what our Sages of blessed memory said: "Intense focus in prayer [iyun tefilah] causes one's sins to be recalled" — that is, when one examines one's prayer improperly, saying: It is fitting that the Holy One, blessed be He, should fulfill my request — and as Rashi explains there — then one's sins are recalled [to check] if one is worthy. And this is the aspect of the general theme of our words written above: that one's essential prayers should be primarily regarding "the flood of many waters — that they should not reach him" — to be saved from the one who lies in ambush and prosecutes, the aspect of "from distress, You shall guard me" , etc. — and then one can also request mercy regarding one's essential livelihood needs, etc., as mentioned above.
## Segment 20
אות ח וזה בחי' דיני שומרים שחייבה התורה את השומר שכר בגניבה ואבידה, ומן האונסין הוא פטור אבל השואל חייב גם באונסין:
And this is what frightened Yaakov: "Perhaps my father will feel me" — which is the aspect of mishpat and din that will feel and scrutinize him, because he has come to receive the blessings — and then "I shall bring upon myself a curse and not a blessing" — which is the aspect of the scorpion's bite that comes suddenly, which is the opposite of the "finding," as mentioned above.
## Segment 21
כי זהו כלל גדול ומבואר בדברינו כ"פ שכל ההפסידות וההיזיקות נמשכין מן הקליפות שהם מזיקי עלמא וכל הקליפות ומזיקי עלמא נמשכין מן הכפירות ברצון כי כפירות ואפיקורסות היא שורש הס"א והקליפות כי היצה"ר נקרא אל אחר כפירות כמבואר במ"א. וע"כ עירק השמירה מכל ההיזיקות הוא ע"י אמונת הרצון כי כל מה שמאמין ביותר בבחי' הרצון שהכל ברצונו ית' ואין שום טבע כלל עי"ז נדחין הכפירות ונתבטלין כל הקליפות וכל מזיק עלמא הנמשכין מהם ועי"ז הוא נשמר מכל רע וע"כ מדת אמונה נקרא שמור כידוע כי עיקר השמירה הוא ע,י אמונה שהוא בחי' הרצון הנ"ל היינו להאמןי שהכל ברצונו ית' שעי"ז עיקר השמריה כנ"ל:
And his mother answered him: "Your curse shall be upon me, my son; only go and take for me" [Genesis 27:13] , etc. That is, Rivkah told him that she accepts upon herself to nullify this fear. For she specifically knows how to nullify this — for Rivkah is the aspect of prayer, the aspect of the sweetening of din and mishpat of Yitzchak, as mentioned above. And therefore she specifically can nullify this fear. And as it is found in the Midrash , that she said to him: "It is for me to enter to Yitzchak and tell him: Yaakov is righteous, Esav is wicked." That is, as mentioned above — that she said that through her prayer she could sweeten the gevuros of Yitzchak and reveal to him that Yisrael are righteous compared to the wicked Esav. For even if they are as they are, they are still righteous compared to the wickedness of the nations, who are the children of Esav. And this is revealed through Rivkah specifically — who is the aspect of prayer that sweetens the din and mishpat , as mentioned above — through which Yaakov could receive the blessings, as mentioned above.
## Segment 23
אות ט וזה בחי' גניבה ואבידה ואונסין שיש חילוקי דיינם ביניהם לענין ש"ש ושואל כנ"ל כי שני מיני היזיקות אלו הבאים מפגם הרצון כנ"ל הם נמשכים ח"ו כפי הפגם ברצון:
And this is the aspect of the trial of Avraham and Yitzchak at the time of the Akeidah . For the questions of the world are well known regarding the great commotion about the trial of the Akeidah : for given the great righteousness of Avraham, this does not seem like such a great trial at first glance, for it seems to us that even simple people would withstand this trial — that when Hashem, blessed be He, explicitly tells someone to slaughter his only son, he would certainly fulfill His words and slaughter him.
## Segment 24
כי מבואר בהתורה הנ"ל שיש חילוק בין האפיקורסים כי שי אפיקורסים שנקראים בחי' חיות רעות שםה האפיקורסים להנאתם כי יש לםה הנאה מזה להחיזק דעת ושקר שלהם וכו'. אבל יש אפיקורס שהוא בבחי' מצח הנחש שהוא רשע וכופר בלי שום הנאה וכו'. ומאלו שני מיני אפיקורסים נמשכין שני מיני היזיקות שהם גניבה ואבידה ואונסין. כי יש אפיקורסים שנפלו לאפיקורסות שלהם ע"י כמה טעיות שהטעהו הבע"ד ע"י ריבוי תאוותיו שהלך מעודו אחרי שירורת לבו הרעולא התגבר לכבוש יצרו ולכפות תאוות, ומחמת ריבוי תאוותיו הלך ונתעה מדעה לדעה ומסברא לסברא עד שנפל ונתעה באפיקורסות גדול אבל באמת הכל מחמת תאוות העוה"ז כי האתוות הביאוהו לכפירות ואפיקורסות כדי שיוכל למלאות תאוותו הרעה כאשר רוב אפיקורסים נלכדו בכפירות שלהם רק עי"ז. וזה בחי' גניבה ואבידה כי כמו שהגנב בא במחתרת בהעלם והסתר וגונב ומזיק את הבעה"ב וכן האבידה בא בהיסח הדעת כמו כן אלו הכפירות באין ע"י גניבות הדעת של היצה"ר שגונב ומאבד את דעתו בכמה הטעיות ועקמימיות עד שנלכד במצודת האפיקורסות וע"כ מאפיקורסים כאלו יונקים באמת מזיקי עלמא הגורמים גניבות ואבידות כי משם שרשם כנ"ל ואלו האפיקורסים נקראים חיות רעות הכופרים ברצון, שהכנעתם ע"י החכם שבקדושה שמקשר כל הרצונות לשורש הרצון שהוא בחי' מצח הרצון בחי' רעוא דרעווין ששם נסתלק משה רבינו ע"ה וכו' ע"ש כמבואר בהתורה הנ"ל ע,ש. אבל יש אפיקורסיםשהם בבחי' מצח הנחש שהוא רשע ווכפר בלי שום הנאה שהם רוצין לכפור ח"ו בשורש הרצון וכו' והכנעתם ע"י צדקה כי ע"י צדקה מכניעין מצח הנחש שיונק מזקני הדור שאין בהם שלימות ומתגבר מצח הרצון שהוא בח'י זקנים שבקדושה וכו' ע"ש. ומאלו האפיקורסים להכעיס שהם בחי' מצח הנחש מהם נמשכין גזילות ורציחות שהם נקראים אונסין כי הוא כמו אנס ורוצח וגזלן שבא בחזקה ואונס בפרהסיא ומצח אשה זונה הי' לו בלי הכלם, כי הוא מכניס אפיקורסות באתגליא בלי בושה ובלי תאוות רק מעיז פניו ומצחו ככלב נגד בורא כל עולמים רב ושליט עקרא ושרשא דכל עלמין רעווא דכל רעווין סתימא דכל סתימין, וע"כ מאלו האפיקורסים נמשכים בחיח' גזילות ורציחות שהם בחי' אונסין וכנ"ל.
But the essential trial was that he did not question His ways, blessed be He — as is brought regarding this, and as is understood from the words of our Sages of blessed memory. And it is brought in the commentary of Rashi, from what [Avraham] said afterward: "Let me express my words before You: Yesterday You said to me, 'For in Yitzchak shall your seed be called,' and afterward You told me to bring him up as a burnt-offering" , etc. It is understood from this and from other places that this was the essential trial. And as our Sages of blessed memory said regarding the verse: "And I and the lad will go until here [ko]" [Genesis 22:5] — and it is brought in Rashi's commentary: "I will see where is the fulfillment of what He said to me: 'So [ko] shall your seed be.'"
## Segment 26
אות י וזהבחי' מכרית יוסף למצרים וכל המחלוקת שהי' בינו ובין אחיו. כיכל מניי מחלוקת נמשכין מפגם הרצון ע"י שאין מקשרין כל הרצונות לשורש הצרון כי באמת עיקר המחלוקת הוא מחלוקת היצה"ר שחולק על האדם ורוצה להורידו לשאול תחתיות ח"ו ועיקר היצה"ר הוא בחי' חקירות וכפירות שהוא בחי' חלק לבם כ"ש רבינו ז"ל במאמר ויסב אלקים (סי' סב) ע"ש, ומשם נמשכין כל המחלוקת שבעולם שכולם באים מבחי' מחלוקת היצה"ר ששרשו כפירות פגם הרצןו. כי באמת המחלוקת הוא פגם הרצון כי עיקר המחלוקת הוא בין הרצונות שזה רצונו כך וזה רצונו להיפך ומחמת זה נעשה מחלוקת ח"ו וכ"ז מחמת שאין מקשרין כל הרצונות לשורש הרצון שהוא בחי' רעוא דרעוין בחי' משה, כי שורש מחלוקת של הס"א שהם חכמי הטבע שכופרים ברצון שזה עיקר בחי' מחלוקת כנ"ל, שרשם ממחלוקת שבקדושה שהוא המחלוקת שבין הצדיקים האמתיים ומשם נשתלשל מלחוקת של הס"א שהוא כפירות של חכמי הטבע כמבואר במ"א. ועיקר המחלוקת שבין הצדיקים והכשרים הוא מחמת שאין מקשרים כל הרצונות לשרש הרצון שהוא רעוא דרעווין בחי' משה כנ"ל. כי באמת הצדיקים והכשרים כל אחד ואחד כוונתו רצוי' לשם שמים. ואעפ"כ בוודאי דעתם חלוקה זה מזה כי א"א שיהיהו דעותיהם שוות לגמרי כי אין שני בני אדם דומים זה לזה וכשם שמשונים בני אדם בצורותיהם כך משונים בדעותיהם, וע"כ בהכרח שיהי' שינויים ביניהם בדעתיהם ודרכיהם והנהגותיהם. ומיום בריאת העולם לא הי' עדיין שני צדיקים וכשרים אמתיים שווים לגמרי בכל תנועותיהם אע"פ ששניהם הולכים בדרך אחר ויונקים מרב אחד אעפ"כ יש חילוקים רבים בדרכיהם והנהגותיהם וכמו שהאריך רבינו ז,ל לספר ולהפליג בגודל החילוקים בין הצדיקים הגדולים שהיו סמוכים לזמנינו שכולם הם מתלמידי הבעש"ט והמגיד זצוק"ל והי' שלום גדול ביניהם. ואעפ"כ היו מחולקים מאד בדרכיהם שזה הי' נוסע על המדינה ודרש ברבים וזה ישב בביתו, זה האריך מאד בתפלה והתפלל לפני התיבה בצעקות והתלהבות גדול, וזה התפלל בלחש עם הציבור כדרך ההמון, וזה הרבה בתורה יותר וזה הרבה בצדקות ופדיוןל שבויים, וכיוצא בזה שינויים רבים לאין מספר אע,פ שכולם ינקו מרב אחד. כי א"א שיהי' כולם שווין כי כ"א עובד את ה' כפי מדתו וכפי שורש נשמתו. וזה עיקר שעשועיו ית' שיש לו צדיקים וכשרים הרבה ב עולם שכ,א וא' ועשה לו נחת רוח ותענוג ושעשוע מיוחד מה שאין בחבירו שזהו בחי' ישראל אשר בך אתפאר שהם כלוןלים מגוונין סגיאין. כיאין הקב"ה עושה שני דברים שווין רק כ"א יש לו דרך ונתיב כפי שרשו ברצוןהעליון. אבל הבעל דבר הוא מתגרה ומתקנא חבחבורת הצדיקים והכשרים ומכניס בהם מחלוקת, ועיקר המחלוקת הוא מחמת שכל אחד אינו מאמין בחבירו שגם כוונתו ורצונו לש"ש. אע"פ שאין חבירו מתנהג בדרכו ורצונו. כי הבע"ד מטעה הלב עד שנדמה לכ"א שחבירו חולק עליו ונוטה מן האמת כי הבע"ד הוא נרגן מפריד אלוף ואיש מדינים לחרחר ריב, כי הולך ומסכסך זה בזה והוא בין אחים יפירא. עד שלפעמים יש ששני בני אדם שניהם רוצים רצון אחד, ואעפ"כ יש ביניהם מחלוקת גדול מחמת שכ"א אינו יודע שחבירו רוצה ג"כ בזה, ואינם מתוועדים יחד לדבר א' עם חבירו לגלות דעתו ופנימיות רצונו ומחמת זה נדמה לחבירו שהוא אינו רוצה בזה ומחמת זה נעשה ביניהם מחלוקת גדול עד שאח"כ אפי' כשמתוועדים יחד א"א לכ"א לגלות לחבירו פנימיות דעתו ורצונו, כי מחמת הקטטות והמריבות והקפידות שביניהם אין אחד מהם יודע ומבין רצון חבירו שבאמת אין שום שינוי ביניהם ודבר זה מצוי כ"פ. והכלל שעיקר המחלוקת מחמת שינוי הרצונות וכ"ז מחמת שאין מקשרין כל הרצונות לשורש הרצון שהוא רצון שברצונות, כי באמת ראוי לדעת שכל הרצונו של כל בני האדם אע"פ שיש ביניהם שינויים גדולים אעפ"כ כולם נמשכין מרצון העליון שאין בו שום שינוי שהוא בחי' רצון שברצונות רעוא דרעווין. ומי שיודע ומאמין בזה בשלימות בוודאי לא יחזיק במחלוקת כי ידין את חבירו לכף זכות תמיד כי יאמר בלבו אע"פ שאני יודע בעצמו שכוונתי לשם שמים לגמור מצוה הזאת וחפצי שמים באמת, וחבירי מעכב מזה אעפ"כ גם כוונתו לש"ש כי יש לו דיעה אחרת ונדמה לו שאין זה מצוה כלל או שצריכין לעזסוק במצוה אחרת הגדולה מזאת לפי דעתו, ואע"פ שאני חזק בדעתי מאד ויש לי ראיות והוכחות אמתיות שצריכין להחזקי ביותר בדרך זה ובמצוה הזאת אעפ"כ אפילו אם האמת הוא כדעתי. מי יודע מאיזה שורש נמשך חבירי אפשר לפי שרש נשמתו הוא צריך להתנהג בדרך אחר כי באמת כל הדעות והרצונות נמשכין מרצון העליון רק שא"א להבין זאת. ואם כ"א יאמר בלבו כך בוודאי יתבטל המחלוקת כיעיקר המחלוקת הוא מחמת שאין מקשרין כל הרצונות לרצון העליון ששם כולו חד ושם כולו שלום כי הכל נכלל באחד. וע"כ עיקר השלום הוא ע"י הצדיק הדור הגדול במעלה שהוא בבחי' משה שנשמתו מבחי' רעוא דרעווין רצו ןשברצונות שהוא יודע רצון כל אחד וא' מהיכן הוא נמשך וע"כ הוא איש אשר רוח בו שיודע להלוך נגד רוחו של כ"א וא' כי יודע רוחו ורצונו של כ"א וא' ויודע לקשר וליחד רוחו ורצונו של כ"א וא' בשורש הרצון ושם מיחד ומקשר כולם ברצון אחד העליון. ואז נמשך אהבה ושלום גדול ונפלא ביניהם מאחר שכולם בדעותיהם ורצונותיהם המשונות מקושרים ומיוחדים ברצון אחד העליון שאין בו שום שינוי שהוא בחי' רעוא דרעווין כנ"ל:
But Avraham strengthened himself in emunah and did not question His ways. And he said: Even though I cannot understand His ways, certainly such is the way — that it is impossible to understand the ways of Hashem. And I am obligated to do my part, to lead my only son to slaughter. And nevertheless I believe that Hashem, blessed be He, will fulfill all His words with which He promised me — for His ways are impossible to understand at all, for He is able to perform two opposites in one subject. And as I heard from him [the Rebbe], of blessed memory, regarding this, at length.
## Segment 28
אות יא ובכל דור ודור נמצא צדיק זה שיודע להלוך נגד רוחו ורצונו של כ"א ואחד שעל ידו הי' נעשהשלום בעולם ועי"ז היו הכל שבים להש"י כי הכל תלוי בשלום כמבואר במ"א כי ע"י השלום יכולים למשוך כל העולם לעבודתו כי ע"י השלום שהוא בחי' רצון ואהבה ואחדות עי"ז נכללין ברצון האחד העליון ונתבטלין כל כחות היצה"ר שיניקתו מבחי' שינוי רצונות שמשם יונק ומכניס כפירות ומחלוקת כי היצה"ר נקרא מחלוקת, וביטטול היצה"ר הוא ע"י השלום וע"כ גדול השלום מאד כמו שהפליגו רז"ל בכמה מקומות. אבל כשרואה הבע"ד שנמצא צדיק כזה שהוא בחי' רעוא דרעווין שיכול לעשות שלום בין הכל אזי הוא מעורר מחלוקת גדול על זה הצדיק הגדול בעצמו עד שהכל חולקין עליו ביותר מעל כל העולם כי באמת הכל רחוקים ממנו כי כ"א רחוק מחבירו מחמת שינוי הצרונות שבינו ובין חבירו שאינו מאמין ששני הרצונות כלולים באחד בשרשם אבל השינוי והריחוק שבין אדם לחבירו הוא מועט מאד כי ברוב דרכיהם הם שווין זה לזה בתאותיהן ומדותיהן רק שיש איזה ריחוק ושינוי ביניהם.אבל מזה הצדיק הגדול הכל רחוקים לגמרי כי הוא מרומם ומנושא מכל שינוי הרצונות של כל בני העולם כי הוא רחוק לגמרי מכל העולם ואין לו שום רצון בזה העולם כלל רק הוא כלול תמיד ברצון העליון בבחי' רעוא דרעווין ומי שמאמין בו ומתקרב אליו אזי כ"א ואחד יכול למצוא א"ע בתוך זה הצדיק כי הוא שורש נשמת ישראל וכלול מכולם כי הוא בבחי' רצון שברצונות היינו הרצון העליון המלובש בכל הרחונות והנפשות של כל בני עולם. אבל כשהבע"ד מכניס כפירות ומחלוקת בלב בני אדם לחלוק לבם מעליו אזי המחלוקת עליו גדולת יותר מכל הרצונו של כל באי עולם שכולם יש בהם שינוייןם והוא אין לו שום שיטנוי רצון של זה העולם וע"כ כולם חולקים עליו ואין יכולים לסובלו. וזהו בחי' המחלוקת של השב טים על יוסף הצדיק כי יוסף הצדיק הוא בחי' הצדיק הזה הנ"ל בחי' רעוא דרעווין בחי' משהכי יוסף משה דוד כולם בחי' אחת שנסתלקו שלשתם בשבת במנחה ברעוא דרעווין וכל השבטים הקדושים אע"פ שכולם היו צדקים גדולים ונוראים אעפ"כ היו צריכין כולם להתקשר אליו שזהו בחי' התקשרות כל הרצונות לשושר הרצון שהוא בחי' הזקן שבקדושה שהוא בחי' יוסף הצדיק כ"ש כי בן זקונים הוא לו, בן זקונים דייקא ששרשו בבחי' זקן שבקדושה שהוא בחי' מצח הרצון בחי' רעווא דרעווין כנ"ל. וזהו בחי' מה שספר להם יוסף חלומו והנה אנחנו מאלמים אלמים בתוך השדה והנה קמה אלימתי וכו' והנה תסבינה אלמתיכם ותשתחוין לאלמתי. כי כל השבטים שהם כלליות ישראל מקשרים קשרים ומייחדים יחודים שהוא בחי' התקשרות הרצונות יחד אבל כל הקשים והיחודים צריכין לבא להצדיק הדור שהוא בחי' יוסף שהוא בחי' רעווא דרעווין שהוא מקשר כל הקשרים והיחודים לרצון העליון בבחי' והנה תסבינה אלמתיכם ותשתחוין לאלמתי. וע"כ הי' החלום בענין עבודת השדה כי תיקון עובדת השדה הוא ע"י הארת הרצון שעי"ז נתבטלין כל הל"ט מלאכות כי נתקיים העולם בחסדו וכו' כמבואר בהתורה הנ"ל. (ועיין מזה לעיל בהלכות ערב (הלכה ג) שם מבואר ענין זה היטב). וע"כ גילה להם שתיקון עבודת השדה לבטל זוהמת הנחש שנתקללה האדמה עי"ז בזעת אפך תאכל לחם וכו' ולבטל כל זה שזה תלוי ע"י הארת הרצון כמבואר לעיל בה' ערב ע"ש וכ"ז תלוי ביוסף שהוא בחי' רצון שברצנוות כנ"ל. וזהו בחי' חלום הב' והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי, השמש והריח ואחד עשר כוכבים המשתחוים ליוסף הצדיק שהוא בחי' רעווא דרעווין כנ"ל זהבחי' ביטול הבטע כי כל חכמת הבטע הוא ע"פ מערכת המזלות ע"פ הילוך הגלגלםי של השמש והירח וכוכבים וכ"ש שם רבינו ז"ל בהתורה הנ"ל ע"פ שמו אותותם אותות שאומרים שהכל ע"י אותות השמים ח"ו שהוא הטבע. אבל באמת הכל ע"י רצונות לבד ית' והטבע בעצמה מתנהגת רק ברצונו לבד ית' וכמצבי' עביד בחיל שמיא וארעא כי השמש והירח והכוכבים שמשם נמשך הטבע כולם מתנהגים רק ברצןו העליון שמשם שורש יוסף כנ"ל בבי' והנה השמש והריח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי כי הטבע מתנהגת רק ברצוןח העליון שהוא בחי' רעווא דרעוין שמשם שורש נמשת יוסף הצדיק כנ"ל:
And this is the aspect of what is written: "And Avraham called the name of that place 'Hashem will see' — as it is said today: 'On the mountain, Hashem will be seen'" [Genesis 22:14] . For all the holy Patriarchs understood and saw from afar that the essential purpose and hope would be only at the very end, when Mashi'ach comes. And as our Sages of blessed memory said regarding the verse: "And also the nation whom they shall serve" [Genesis 15:14] — to include the subjugation of the kingdoms. And so in many places — that they all foresaw this final bitter, prolonged exile. But in the immensity of the greatness of their perception and holy spirit, they could not ascertain the final "end" — for it is the keitz hap'la'os [the wondrous end] , which is very sealed and hidden from the eye of all. And as our Sages of blessed memory said regarding the verse: "And Yaakov called to his sons" [Genesis 49:1] , etc. — that he wished to reveal to them the "end" of the redemption, and the Shechinah departed from him.
## Segment 30
אות יב וכל השומרים א,א להם לשמור כראוי כ"א ע"י אמונת הרצון כי אם ה' לא ישמור עיר שוא שקד שומר כיעיקר השמירה ממזיקי עלמא הוא ע"י התגלות הרצון כנ"ל. וע"כ היו אבות העולם שומריםורועי צאן כי הם היו צריכין לגלות האמונה בעולם שהוא התגלות הרצון להאמין שהכל ברצונו לבד ית' ואין שום טבע כלל, ע"כ היו שומרים כי המשיכו השמירה משרשה שהיא האמונה הקדושה שהיא בחי' שמור כי בשעת שמירתם קשרו רצונם ברצון העליון שמשם השמירה כנ"ל ועי"ז המשיכו וגילו אמונת הרצון בעולם. וע"כ המעשה של דוד המלך עם הארי והדוב שהם החיות רעות בחי' חכמי הטבע כמבואר היטב בהתורה הנ"ל, הי' בשעת מרעה הצאן כ"ש רועה הי' עבדך וכו' ובא הארי והדוב ונשא זה מהעדר וכו' כי הכל אחד כי בשעת מרעה צאנו ושמירתו אותם שאז הי' עוסק להמשיך התגלות הרצוןבעולם כנ"ל אז בא הארי והדוב וכו' וכמ ושבא הארי והדוב בגשמיות כמו כן באו עליו הארי והדוב משרשם שהם חיות רעות שהם הכפירות של חכמי הטבע. ודוד המע"ה הי' גבור ואיש חיל ועמד כנגדם בגשמיות ורוחניות והכניע והכה את החיות רעות שהם הכפירות וביטל אותם ברוחניות בשרשם ובגשמיות התגבר והכה והמית את הארי והדוב ע"י שביטל כח גבורתם להזיק משרשם ע"י שביט לאת כל הכפירו תשל חכמ יהטבע שהם בחי' חיות רעות וכנ"ל:
And this is the aspect of what is written regarding Avraham: "And he saw the place from afar" [Genesis 22:4] — that he saw the hope, which is the holiness of the place of the Beis HaMikdash, which is the house of our life, and there is all our hope. But he saw the place from afar — for it is impossible to ascertain when we will return to this holy place. But nevertheless, he saw it with a clear and beautiful vision — that we will certainly merit this holy place, ultimately — only it is from afar. (And as explained in our words at length regarding this, to draw out hints from this for each person for the matter of the redemption of his own individual soul; see there, in Hilchos Shiluach HaKein, Halacha 5 .)
## Segment 31
וזהו בחי'מה ששלח יעקב אבינו את יוסף הצדיק לאחיו בעת שהיו רועים כ"ש הלוא אחיך רעים בשכם לכה ואשלחך אליהם, היינו כנ"ל כי מאחר שאחיך רועים בשכם שכל עבודתם להשמיך התגלות הרצון בעולם ע"כ לכה ואשלחך אליהם כי א"א להם להמשיך התגלות הרצון כ"א ע"י יוסף הצדיק שהוא בחי' רעווא דרעווין ששם מקשרין כל הרצונות ועי"ז עיקר התגלות הרצון כנ"ל:
And this is itself the aspect of: "And I and the lad will go until ko" — said regarding Avraham. For he believed that even though he was leading his son to slaughter, nevertheless, His words, blessed be He, would certainly be fulfilled — that He said: "For in Yitzchak shall your seed be called" . But it is in the aspect of ko — which is very distant and impossible to understand; one can only see from afar, as mentioned above.
## Segment 33
אות יג והשבטים שפגמו ביוסף שהוא בחי' התגלות הרצון כנ"ל ע"כ כתיב ואמרנו חי' רעה אכלתהו וכו' וכן יעקב אמר חי' רעה אכלתהו טרף טרף יוסף, זה בחי' החיות רעות הדורסים וטורפים שהם בחי' חכמי הטבע שהם פוגמים ברצון שהוא בחי' יוסף כמבואר בהתורה הנ"ל. והנה הבע"ד התגרה בהם אז ורצה להסיתם שיהרגו את יוסף לגמרי כי הבע"ד הוארוצה לפגום ולכפור בשורש הרצון לגמרי ח"ו. אבל הש"י חמל עליהם ועל כליות העולם וסיבב ברחמיו שלא הרגוהו לגמרי רק מכרו אותו בכסף למצרים היינו כנ"ל כי הם פגמ ורק בבחי' גניבה ואבידה כי גנבו אותו ומכרוהו כ"ש כי גונב גנבתי מארץ העברים וכו'. היינו שהפגם ברצון בבחי' יוסף לא הי' רק בבחי' גניבה שהוא בחי' פגם הנמשך ע"י חיות רעות שהם חכמי הטבע להנטתם שמכניסים טעות בלב האדם בגניבה והיסח הדעת שזהו בחי' ובא הארי והדוב ונשא זה מהעדר, שנשא זה מהעדר שכפר ברצון כמבואר בהתורה הנ"ל אבל הי' בדרך גניבה כמי שנושא שה מן העדר הגשמי בגניבה אבל לא הרגו את יוסף לגמרי שזהו בחי' רוצחים וגזלנים שהם בבחי' מצח הנחש הכופר בשורש הרצון לגמרי. כי אלו הרגו את יוסף לא הי' אפשר עוד להתתקן מאחר שהיו מסלקים ח"ו שורש הרצון מן העולם. אבל מאחר שנשאר יוסף חי רק שמכרוהו למצרים שזהו בחי' שלא קשרו עצמן ליוסף לשורש הרצון רק אדרבא מכרוהו בכסף בגניבה שזהו בחי' פגם החיות רעות שהם האפיקורסים להנאתם כנ"ל, ע"כ נתתקן אח"כ ביתר שאת ובמה שקלקלו נתתקנו כי סוף פיוסם הי' ע"י הגניבה שהעליל עליהם יוסף שגנבו גביע הכסף כ"ש ואיך נגנוב מית אדוניך וכו'. כי ע"י שתפסם בגנבים עי"ז הרגישו בעצמן והכירו מה שפגמו כ,ש מה זאת עשה אלקים לנו והתחילו לשוב בתשובה ולהתחרט על גניבת יוסף ועי"ז תקנו פגם הגינבה ונתנו דעתם לחזור אליו ולפדותו בכל מיון שבעולם. דהיינו ששבו בתשובה על פגם הרצון ונתנו דעתם לחזור ולקשר עצמן לשורש הרצון לבחי' יוסף ועי"ז חזרו ונתקבצו והתוודע יוסף אל אחיו ובאו כולם אליו כי כולם הוכרחו להתקשר אליו כי הוא בבחי' שורש הרצון שכולם צריכין להתקשר אלי וכנ"ל. וע"כ יוסף הצדיק עשה צדקה הרבה וכלכל ופרנס כל בית אביו כי עיקר התגלות הרצון הוא ע"י צדקה כמבואר בהתורה הנ"ל:
And this is the aspect of: "So [ko] says Hashem: At about midnight, I will go out" [Exodus 11:4] , etc. For the secret of midnight — even Moshe could not fully grasp it, as our Sages of blessed memory said: "Is it possible that Moshe did not know exactly when midnight was, and said 'about midnight'? David knew, for he said: 'At midnight I rise to give thanks to You'" [Tehillim 119:62] , etc. That is, because Moshe knew that the essential thing is the final redemption, which will be in the merit of David and those connected to him — who are the tzadikim and upright people who rise at midnight to lament over the destruction of the Beis HaMikdash. At that time Hashem, blessed be He, and all the tzadikim in Gan Eden "listen to their voices" , etc. And through this the redemption will come, in the aspect of: "Rejoice with her, all who mourn over her" [Isaiah 66:10] . And as our Sages of blessed memory said: "All who mourn over Yerushalayim..." , etc.
## Segment 35
אות יד וע"כ השומר שכר חייב בגניבה ואבידה ופטור מאונסין והשואל חיב גם באונסין. כי הממון והחפצים של כל אדם הם נמשכין משורש הרצןו העליון בבחי' פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון וכמבואר ומובן בהתורה הנ"ל שע"י התגלות הרצון זוכין לשפע הפרנסה בלי שום עובדא כלל. נמצא שכל הממון והפרנסה נמשך ע"י התגלות הרצון וע"כ הרצון מלובש בהממון והחפצים בחי' ומשביע לכל חי רצון כנ"ל וז"ש נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה' כי העשירות והפרנסה הוא בחי' הארת הרצון וזהו שארז"ל (בבא קמא) בתר מרי נכסי ציבי משוך כי הכל נמשכין אחר רצונו של העשיר מחמת שהממון בשרשו נמשך מהארת הרצון. וזה הבעל הבית שהממון והכלים שלו, אצלו בחי' שורש הרצון המלובש בהממון כי יכול לעשות בו כחצפו ורצונו כאוות נפשו, וע"כ מוטל עליו לקשר הרצון שבממון לשורש הרצון העליון ע"י שישעבד כל הממון להש"י להתנהג בהממון כרצונו לבד ית לעשות בו צדקה ומצוות, ועי"ז נמשר הממון מכל היזיקות כי עיקר השמירה ע"י הארת הרצון שנמשך ע"י צדקה ע"י שמקשר הממון לרצונו ית' וכנ"ל. כי כמו שמקשר עצמו גופו ונפשו וממונו לרצונו ית' כמו כן נמשך עליו רצון העליון ועי"ז נמשר מכל רע בבחי' עשה רצונו כרצונך כיד שיעשה רצונך כרצונו בטל רצונך וכו' כדי שיבטל רצון אחרים וכו'. וזהו החילוק שבין השואל והש,ש כי שואל כל הנאה שלו וע"כ הוא חייב לשמור הממון גם מאונסין הבאין מבחי' מצח הנחש כי הוא צריך להכניע גם בחי' מצח הנחש שהוא שורש חכמת הטבע ע"י שיעלה שורש הרצןו שבממון לשורש הרצון העליון עד שיכניע בחי' מצח הנחש שעי"ז נשמרין מאונסין כנ"ל. אבל הש"ש שאין כל הנאה שלו ואין לו רק שכר בעד שמירתו שהוא בחי' שנמשך אליו המשכת הרצון מהממון מהבעל הבית שאצלו שורש הרצון שבממון ע"כ אין ביכולתו כ"א לקשר הרצןו לשורש הרצןו שעי"ז אין נמשכין כ"א מגניבה ואבידה כי ע"י התקשרות הרצון לשרש הרצןו עי"ז מכיניען החיות רעות שמטעין העולם בבחי' גניבה ואבידה. אבל מאונסין א"א להנצל כ"א כשמתקנים גם בחי' שורש הרצון ע"י שמכניעין מצח הנחששהוא שורש חכמת הטבע כנ"ל. וזה ידוע שבכל בחי' ובחי' ובכל דברודבר כלולים כל הבחינות וע"כ הבע,ב שהממון שלו אצלו בחי' שורש הרצן של הממון וע"כ הוא צריך לתקן גם בחי' השורש שעי"ז נמשרין גם מאונסין וע"כ השואל שכל הנאה שלו כמו הבעה"ב חל עליו כל האחריות גם מאונסין כנ"ל, אבל הש"ש שאין לו רק המשכת הרצון שהוא שכרו הנמשך לו מבעה"ב ששם בחי' שורש הרצון ע"כ אין לחל עליו האחריות כ"א מגניבה ואבידה שנשמרים מהם על ידי התקשרות כל המשכת הרצונות לשורש הרצון אבל אונסין שנמשך מפגם מצח הנחש שפוגם בשורש הרצון בעצמו זה אין בידו לתקן כי תיקון בחי' שורש הרצון שבממון הוא אצל הבע"ב או השואל שנחשב כבעה"ב שכל הנאה שלו וכנ"ל:
But [Moshe] could not ascertain when the end would be, for it is very sealed, as mentioned above. And therefore, even regarding the first redemption, he hinted in his words, saying: "About midnight, I will go out" — for in all his words and mission, he was gazing toward the final "end." For this reason he initially refused the mission, etc. And therefore he hinted in his words and said: "About midnight, I will go out in the midst of Egypt" , etc. — for all the exiles are referred to by the name "Egypt," etc., as our Sages of blessed memory said. And therefore he said "about [midnight]" — for the final "end" is very sealed. Only David, who is himself Mashi'ach, said: "At midnight I rise" , etc.
## Segment 37
אות טו וע"כ כל האומנין שומרי שכר הן כי כל האומנות נמשכין מבחי' ל"ט מלאכות שהם כנגד ל"ט מלאכות המשכן, וכשזוכין להארת הרצון ע"י צדקה שעי"ז נתתקן התגלות שורש הצרון אזי נתבטלין כל המלאכו תלגרמי כי נתקיים העולם בחסדו וכו' אבל כל זמן שאין זוכין להתגלות הרצון בשלימות ואין מכניעין מצחח הנחש בשרשו רק משקשרין כל הרצונות לשורש הרצון עדיין אין נתבטין כל המלאכות לגמרי, רק ע"י התקשרות הרצשון לשורש הרצון עי"ז זוכין לעשות המלאכות בקדושה בבחי' מלאכת המשכן (וענין זה מבואר ומובן היטב לעיל בה' ערב) וע"כ האומנין ש"ש הן כי תיקון האמונין הוא בבחי' התקשרות הרצון לשורשו שעי"ז נשמרין מגניבהואבידה לבד לא מאונסין כי מאונסין אין ניצולין כ"א ע"י תיקון שורש הרצון בעצמו שעי"ז נתבטלין האומנות והמלאכות לגמרי אבל האומנין העוסקין באומנותם ומלאכתם זהו בי' תיקון המלאכות ע"י התקשרות הרצונות לשורשו, ולא זכו עדיין לתיקון שורש הרצון בעצמו לבטל ממנו פגם כפירת מצח הנחש כי אז הי' מתבטל האומנות והמלאכות לגמרי כנ"ל וע"כ אין אחריות האונסין עליהם כי אונסין אין נתבטל כ"א ע"י הכנעת מצח הנחש שעי"ז נתגלה שורש הרצון, ואין חייבין כ"א באחריות גניבה ואבידה שנתתקן ע"י התקשרות הרצונות לשורש הרצון שזהו בחי' תיקון המלאכות בבחי' מלאכת המשכן וכנ"ל והבן היטב:
And therefore Moshe said then: "Ko [so] says Hashem" — for this prophecy of the aspect of midnight, which alludes to the final end, is very distant and impossible to ascertain. Therefore he spoke in the language of ko , as mentioned above.
## Segment 39
אות טז וזהו שנאמר בעשו שהוא בחי' עמלק בחי' שורש חכמת הטבע (עובדי') אם גנבים באו לך וכו' אי ךנדמיתה וכו' איך נחפשו עשו נבעו מצפניו, כי לעתיד יהי' נכנע מצח הנחש ויתגלה מצח הרצון ואז יתבטלו הכפירות של חכמי הטבע שהם בחי' עשו לגמרי וזהו אם גנבים וכו' היינו שלא יבואו עם חכמי הטבע עוד בגניבה, כי עכשיו הם באים לפעמים בגניבה והטעיות כנ"ל וצריכין להתנהג כנגדם ג"כ בגניבה להטות הדעת לאמונת הרצון לגנובהנפשות שנלכדו אצלם ברשת טעותם להטותם אל האמת כי עכשיו א"א לצאת כנגדם ביד רמה כי עדיין לא נכנע מצח הנחש בשרשו לגמרי. אבל לעתיד שיהי' נכנע מצח הנחש לגמרי ויתגלה שורש הרצון אז יתקיים איך נחפשו עשו נבעו מצפוניו כי יתגלו כל מצפוני רשעותו וכפירותו כי יוכלו להכניעו באתגליא ביד רמה כי יתגלה אמונת הרצון לעין כל ואז יתקיים ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה כי יקבלו כול םא תעול מלכותו ית' באהבה כי יתגלה לכל באי עולם שהכל ברצונו ית' לבד כי ה' הוא האלקים אין עוד מלבדו: בילאו"א:
And this is itself the aspect of: "And I and the lad will go until ko" — said regarding Avraham. For he believed that even though he was leading his son to slaughter, nevertheless certainly His words, blessed be He, would be fulfilled. But it is in the aspect of ko — which is very distant, as mentioned above.