# Section 5
מתנה ה
Source: https://ajew.org/reader/likutay-halachos/8/5
## Segment 2
אות א (מהדורא בתרא: ר"ה תיו ריש לפ"ק) צריך לכתוב בשטר מתנה כתבוהו בשוקא וחתמוהו בברא כ יהיכי דלא ליהוי מתנתא טמירתא:
And therefore, when this rosh bayis illuminates, then we are all members of the household, and then there is a master of the house over the world who looks to the rectification of the world, to return the entire world in teshuvah — through which we will merit that the Beis HaMikdash will be built, etc.; see there.
## Segment 3
כי כל דבר יש לו שורש למעלה ושורש ענין מתנה מה שנמצא בעולם שאחד נותן מתנה לחבירו נמשך ממה שגם אצלו ית' נמצא אחצר מתנת חנם שלפעמים חונן ונותן במתנת חנם אע"פ שאינו מגיע לו ע"פ משפט. כי הש"י מנהיג עולמו בצדקה ובמשפט כ"ש אוהב צדקה ומשפט וכתיב משפט וצדקה ביעקב אתה עשית. ובאמת הוא מדרכיו הנפלאים והנעלמים מאד שא"א להבין ולהשיג, וכמו שמתמיה ומתפלא הפיוט על זה ביוצר של יום א' דר"ה כ"ש שם ובמקום משפט אין צדקה ובאין משפט יש צדקה ואתה במשפט תעשה צדקה. כי באמת הוא פלא גדול שא"א להבין כי הש"י ברא את העולם בשביל האדם הבעל בחירה כדי שיזכה לקבל שכר הטוב הגנוז במשפט כדי שלא יאכל הנמא דכסופא כמובא וע"כ בהכרח שינהיג העולם במשפט כי אם לאו א"כ חזר הדבר לכמות שהי' שיאכל הנמא דכסופא וא"כ על מה טורח כל הבריאה. וזהו באמת ענין קשיות המלאכים שקיטרגו על בריאת האדם ואמרו מה אנוש כי תזכרנו וכו' כי עתיד למיחטי קמך ולארגזא קמך וכו'. והשיב להם הש"י וכי לחנם נקראתי רחום וחנון וכו' ולכאורה תמוה דקאי לה מאי קארי לה וכי לא ידעו המלאכים שהש"י רחום וחנון והלא הואמטיב ומרחם על כ לדרי מעלה בחסד כנם וכמו שארז"ל שהם אוכלין בחי' הנמא דכסופא שהוא רק ברחמים במתנת חנם, וא"כ מה קול הרעש הזה שהרעישו על בריאת האדם שעתיד לחטוא הלא הש"י רחום וחנון. אך כל קושייתם הי' ענין הנ"ל. שהקשו כמ וממה נפשך, כי הם הבינו תיכף שבריאת האדם הוא עדי שיקבל שכר במשפט ולא יאכל נהמא דכסופא כמותם. וע"כ הקשו א"כ איך אפשר שיתקיים כי הלא עתיד למיחטי וכו'. ואם תאמר שתמחול לו ברחמיך, א"כ יאכל נהמא דכסופא בבושה גדולה יותר מבתחילה, כי קודם בריאתו לא חטא ועכשיו חטא ואתה מרחם עליו ונותן לו במתנת חנם א,כ בושתו יותר מרובה ולמה לך לבראותו. אבל הש"י לא השגיח עליהם והשיב להם וכי לחנם נקראתי רחום וחנון וכ'. היינו שהשיב להם שאין אתם מבינין ומשיגין דרכי. כי אע"פ שאני רוצה לברוא העאדם כדי שיקבל שכרו במשפט, אעפ"כ בודאי לא לחנם נקראתי רחום וחנון כי בודאי לא אעזוב דרכי רחמי וחסדי מן האדם אע"פ שנברא במשפט. כי עליו דייקא יתגלו ריבוי רחמנותי וחינותי, כי על העליונים שאינם חוטאים אין ניכר על ידם כ"כ ריבוי רחמיו. רק על האדם דייקא שעתיד לחטוא, על ידו דייקא יתגלו ריבוי רחמי עד אין קץ ותכלית. רק שבודאי א"א לכם להשיג זאת איך יתנהג במשפט ובצדקה כי זהו נפלאות תמים דעים שא"א להשיג וכנ"ל וזהו בחי' בתחילה עלה במחשבה לברוא את העולם במדה"ד ראה שאין העולם מתקיים עמד ושתף מדת הרחמים במדה"ד. ולכאורה קשה הלא ידוע שהש"י טוב ומטיב ומלא רחמים וכל בריאת העולם הי' בשביל לגלות רחמנותו וטובו כמבואר בכל ספרי קבלה הקדושים, ואיך שייך שיעלה במשחבה לברוא העולם במדה"ד. אך באמת גם מה שעלה במחשבה לברוא העולם במדה"ד הי' ג"כ מצד רחמיו וחסדיו כי מעוצם רחמיו רצה לברוא את העדם שיקבל שכרו במשפט ולא יאכל הנמא דכסופא, ע"כ בודאי ראוי מצד רחמיו דייקא שיברא העולם במדת הדין ומשפט כי אם לא כן יהי' נהמא דכסופא. כי באמ תגם כל דיניו ומשפטיו ית' נמשכים רק מחסדו וטובו, כי מדה"ד לא נתהוה כ"א כדי שיהי' צמצומים וכלים לקבל החסד בתוכם כידוע וע"כ באמת גם הדין הוא חסד גדול. וכמטובא על פסוק אברהם הוליד את יצחק וכו'. וזה בחי' בגבורות ישע ימינו והכל בשביל האדם כדי שיקבל שכרו הטוב במשפט וכנ"ל. אבל ראה שאין העולם מתקיים ע"כ שיתף מדה"ר במדה"ד וכו' וברא את העולם שיתנהג במשפט ובצדקה כנ"ל ובאמת א"א להשיג זאת וכנ"ל:
But when this rosh bayis is removed and concealed, and there become famous in the world false celebrities who have no Name of Hashem in them at all — who are the aspect of rosh kol chutzos [the head of every street/intersection] , the aspect of the outer names, the opposite of the Name of Hashem — who are the aspect of the m'oray aish , from which, G-d forbid, conflagrations come into the world, etc.; see there.
## Segment 5
אות ב ואלו הב' בחי' משפט וצדקה הם בחי' תורה ותפלה היינו בחי' תורת ה' ותפלת ה' שא"א להשיג כ"א מי שזוכה לעלות מדרגא לדרגא עד שנכלל בא"ס ששם הוא תורת ה' ותפלת ה' ממש. כי איתא בהתו' חוב"ח סי' כ"ב שצריכין להתחזק בעזות גדול דקדושה כנגד העזי פני םשכל התנשאותם רק ע"י עזות וכו'. וכן צריכין עזות דקדושה נגד עזות הגוף וכו'. ועזות הוא בחי' קולות דקדושה וכו' בחי' קול שופר וכו'. ולבא לעזות הוא ע"י שמחה בחי' כי חדות ה' היא מעוזכם. ולשמחה זוכין ע"י בחי' נעשה ונשמע שהם שני הכתרים שהכתירו את ישראל בשעת קבלת התורה שהם בחי' ושמחת עולם על ראשם וכו'. ונעשה ונשמע הם בחי' נגלה ונסתר בחי'תורה ותפלה בחי' תורת ה' ותורתו בחי' בראשית ברא מאמר וחצי מאמר וכו' וכו'. וצריך לעלות מדרגא לדרגא וכעו' עד שיהי' נכל בתחילת האצילות שהוא ראשית נקודת הבריאה, ושם הנסתר בחי' תפלה הוא תורת ה' ממש וכו' וכו'. ואח"כ כשנכלל בא"ס שם הנעשה בחי' התורה הוא תורת ה' ממש, והנשמע בחי' תפלה הוא תפלת ה' ממש כי גם אצלו ית' מצינו בחי'תורה ותפלה כשרז,ל מנין שהקב"ה מניח תפילין וכו' וכן ארז"ל מנין שהקב"ה מתפלל וכו'. ובודאי יש חילוק בין תורה ותפלה שלנו ובין תורה ה' ותפלת ה' וכו'. וקודם שעולין מדרגאלדרגא צריך שהי'י ירידה קודם העלי' כי הירידה היא תכלית העלי' וכו' ע"ש כל זה היטב היטב. נמצא שיש אצלו ית' תורהותפלה וזה בחי' משפט וצדקה הנ"ל. כי תורה בחי' משפט כי התורה נקראת משפט היינו בחי' ההנהגה ע"פ המשפט התורה. אבל כפי משפט התורה קשה להעולם להתקיים כי התורה מחייבת להחוטא עונשו ח"ו, ואפי' תשובהלא הי' מועיל ע,פ משפט התורה. אבל הש"י שיתף רחמים בדין ומנהיג העולם בצדקה וחסד שזהו בחי' תפלה בחי'תפלןה ה' שהוא מה שמתפלל יה"ר שיכבשו רחמי את כעסי מעלי כשרז"ל, היינו מה שהש"י ממשיך בכל פעם רחמים עליונים מאד אע"פ שחטאו ישראל כמו שחטאו כדי שיתקיימו עד שישובו כולם ברחמיו, כי ע"י שהואית' מתפלל וכובש כעסו וממתיק הדין והמשפט ברחמים ובצדקה, עי"ז בעצמו הוא מחליש ומבטל כח היצה"ר שכל כחו מדינים וגבורות ומגביר כח היצ"ט שכוחו מחסדים ורחמים כ"שרבינו ז"ל כ"פ ובפרט בסי' ע"ב ע"ש. ועי"ז יתקיים ועשיתי את אשר בחוקי תלכו וכו':
And the tikun [rectification] for this is to rise at chatzos [midnight] — through which one merits [the fulfillment of]: "To place upon the mourners of Tzion glory in place of ashes" [Isaiah 61:3] . "Glory" ( p'er ) — this is the aspect of the m'oray or , the totality of the colors, and all the aforementioned aspects. That is, one merits the p'er [glory] — to strengthen the m'oray or over the m'oray aish , which are the aspect of efer [ashes] . And this is: " P'er [glory] in place of efer [ashes]" , etc. See there, all of this very well, very well — for these are extremely deep and lofty and exalted matters. Fortunate are the ears that hear such things, etc.
## Segment 7
אות ג וכל זה הוא בחי' ראש השנה כי זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון כי בר"ה נברא אדה"ר ובו נידון העולם אבל המשפט צריך שיהי' בצדקה כנ"ל, וזה כל עבודת הצדיקים הגדולים כל ימיהם והעיקר בר"ה שהוא תחילת הבריאה. כי עיקר עבודת הצדיקים הוא להמתיק דינים ולהמשיך רחמים על ישראל ועי"ז בעצמו הם מחזירים את ישראל בתושבה וכנ"ל. וכל מה שהצדיק גדול ביותר וכל מה שבא למידריגה גבוה ביותר הוא זוכה להמשיך רחמים וחסדים עליונים יותר ויותר. וכמו שמבואר בזהו"ק החילוק שבין נח ואברהם ומשה וכו'. אבל עכשיו בתוקף אריכת מרירת הגלות שישראל ירדו מאד מחמת אריכת הגלות בבחי' ותרד פלאים אין עוזר להם כ"א ע"י הצדיקים שזוכין לתורת ה' ותפלת ה' ממש שמעוררין אותו ית' שיתפלל בעצמו בעד ישראל וימשיך רחמים וחסדים חדשים בכל פעם בחי' רחמים וחסדים שאינם כלים לעולם, בחי' חסדי ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו, כי הם נכללןי באור האין סוף ששם הרחמים אין סוף. והעיקר עוסקים בזה בר"ה כי בכל ר"ה חוזר ונעשה מה שהי' בתחלת הבראיה כמבואר בכתבי האר"י ז"ל. אבל בוודאי בכל ראש השנה נעשה חדשות לגמרי רק שהוא מעין שהי' בתחילת הבריאה אבל בוודאי הוא בבחי' התחדשות נפלא. כי זה ידוע שאין הש" יעושה שני פעמים דבר א'. ועיקר ההתחדשות הנפלא הנעשה בר"ה מעין תחילת הבריאה הוא בענין המתקת הדינים, שבכל ר"ה ממשיכין הצדיקים גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו המוזכרים בזוה"ק שהם בחי' הצדיקים שזכו לבחי' נעשה ונשמע בתכלית המעלה עד שזכו לבחי' תורת ה' ותפילת ה' שזה עיקר בחי' נעשה ונשמע בשלימות באמת אלו. הצדיקים ממשיכין בכל ר"ה חסדים ורחמים חדשים שלא הי' מעולם, להמתיק כל תוקף הדיינם המתעוררים בר"ה שנמשכים מבחי' בתחילה עלה במחשבה לברוא את העולם במדה"ד שזה הי' בר"ה. כי עכשיו עיקר המשכת החסדים להמתיק הדין ולקיים העולם הוא רק ע"י הצדיקים הנ"ל. כי בתחילת הבריאה המשיך הש"י בעצמו מדת הרחמים ושיתף במדה"ד וכו' כנ"ל כי אז לא הי' שום צדיק בעולם. אבל עכשיו הכל תלוי בהתעוררות תחתון ע"י גדולי הצדיקים גבורי כח הנ"ל שהם בחי' עושי דברו לשמוע בקול דברו בחי' נעשה ונשמע הנ"ל וכשרז"ל זה הפסוק לענין נעשה ושמע. וזהו גודל הפלא של ר"ה של הצדיקים הנ"ל, שממשיכין בכל ר"ה חסדים חדשים נפלאים מאד לבטל הקיטרוגים של הפגמים שלאותו השנה עד שממתיקין כל מיני דינים שבעולם. וממילא מבטלים כל הצרות והיסורים מישראל, וממשיכין שפע ורב טוב לבית ישראל. והעיקר שע"י ריבוי החסדים חדשים ונפלאים שממשיכין בר"ה, עי"ז מבטלין ומחלישין כח היהצ"ר ומכניסין הרהורי תשובה והתחזקות נפלא בישראל להתחיל בכל פעם לשוב אליו ית' מכל מקום שהוא. כי כל מה שממשיכין חסדים יותרוממתיקין דינים יותר כמו כן מחלישין כח היצה"ר והס"א שכלכחם מדינים כנ"ל:
And this is the aspect of Mordechai and Esther, who are the aspect of rosh bayis . Mordechai is the aspect of rosh [head] , as our Sages of blessed memory said: "Mordechai — from where [is he alluded to] in the Torah? As it says: 'mor d'ror' [Exodus 30:23] , and its Aramaic translation is 'maray dachya' [pure myrrh] ." And this is the aspect of rosh , as it is written there: "And you, take for yourself the finest spices — rosh — pure myrrh [ mor d'ror ]" [Exodus 30:23] — which is Mordechai, as mentioned above. And Esther is the aspect of bayis [house] , as it is written: "Mordechai took her to himself as a daughter [ l'vas ]" [Esther 2:7] . And our Sages of blessed memory expounded: "Do not read it as l'vas [daughter], but rather as l'bayis [as a house/wife]." For Esther is the aspect of the Beis HaMikdash , which is the aspect of malchus [kingship] , as is known. As it is written: "The Sanctuary, Hashem, that Your hands established; Hashem shall reign" [Exodus 15:17–18] , etc.
## Segment 9
אות ד וזה שמבואר בתורה הנ"ל שע"י נעשה ונשמע זוכין לשמחה שעי"ז זוכין לעזות דקדושה להתגבר על עזות דס"א של העזי פנים ושל הגוף. כי הא בהא תליא כי ע"י נעשה ונשמע הנ"ל נמתקין כל הדינים שעי"ז מגבירין כח יצ"ט על יצה"ר שזהו בחי' התגברות עזות דקדושה על עזות דס"א וכנ"ל. כי עיקר ההתקרבות אל הקדושה הוא ע"י עזות דקדושה כשרז"ל מפני מה ניתנה תורה לישראל מפני שהן עזין וכו' וכ"ש שם בהתורה הנ"ל. אבל צריכןי לדבר בזה הרבה כי צריכין התחזקות גדול בכל יום ובכל פעם שהוא בחי' עזות דקדושהכי הרבה הרבה עובר על כל או"א בכל יום ויום כשרז"ל בכל יום ויום יצרו של אדם מתחדש עליו וכו'. כי היצה"ר שהוא באמת זקן וישן לגמרי כי נקרא זקן וכסיל רוצה בכל פעם להתחדש ומעורר את האדם לשטותיו והבליו כאלו הם חדשים עכשיו, ועצות התורה הנפלאים הוארוצה להתישן ח"ו כאלו הם ישנים ח"ו. ובאמת הוא להיפך וצריכין להתגבר בעזות גדול כנגדו מחדש ולהבין ולהאמין בהמאת כי נהפוך הוא כי התאוות והשטותים והבלבולים הם ישנים מכבר כיאין כל חדש תחת השמש. אבל למעלה מהשמש שהוא התורה שם יש חדשות בכל יום ובכל פעם כי עצות התורה עמוקים מאד מאד והם מתחדשים בכל פעם וצריך להתחזק בהתחזקות ועזות דקדושה מחדש בכל פעם כשרז"ל היום הזה נהיית לעם בכל יום יהיו בעיניך כחדשים וכו'. אבל כל זה זוכין ע" יהצדיקים שזכו לנעשה ונשמע הנ"ל. והא בהא תליא כל מה שמתקרב אליהם זוכה לעזות דקדושה ביותר וכל מה שזוכה לעזו תדקדושה ביותר הוא מתקרב אליהם ביותר וכו'. עד שיזכה לבא לשלימות האמונה שממשיכין השבעה רועים וכו'. ועדיין צריכין ביאור גדול לבאר את התורה הנ"ל וכבר מבואר מזה קצת במ"א אבל עדיין צריכין לדבר בזה הרבה בענין ירידה שקודם העלי' המבואר שם וכ' באופן שיוכל כ"א להבין עצות והתחזקות נפלא ע"י התורה הנ"ל:
It turns out that the Beis HaMikdash is the aspect of malchus , the aspect of the Name Adnus [א-ד-נ-י] , as is brought. And this is the aspect of Esther, who is also the aspect of malchus — "And Esther donned royalty [ malchus ]" [Esther 5:1] .
## Segment 11
אות ה וזה בחי' כי חסדך גדול עלי והצלת נפשי משאול תחתי' ע"י שקרבתני לצדיקי אמת ושמת חלקי מיושבי בית המדרש שלהם וכ'ו אבל אלהים זדים קמו עלי ועדת עריצים בקשו נפשי וכו' היינו שקמים כנגדי העזי פנים שבדור וכו' וכנ"ל. ואתה ה' אל רחום וחנון וכו' שזה בחי' י"ג מדות של רחמים שנמשכים מתפילת ה' כ"ש ויעבור ה' על פניו יקרא ה' ה' אל רחום וחנון וכו' וכמו שדרז"ל מלמד שנתעטף הקב"ה כש"ץ ולמדו סדר התפילה כדרך שאני מתעטוף. היינו שהש"י כביכול גילה אז למשה ולמדו אי ךהוא ית' מתפלל בעצמו ואמר ה' ה' אל רחום וחנון וכו' וכך יתפלל כל אחד מישראל שימשיך רחמים וחסדים מתפילת ה' בעצמו וכנ"ל. וזה שמבקש שם פנה אלי וחנני תנה עוזך לעבדך, שמכל הבקשות שצריך, מבקש תנה עוזך לעבדך שיזכה לקבל עזות דקדושה מהש"י וזהו תנה עוזך דייקא הנמשך מתורתך ותפילתך מבחי' אל רחםו וחנון שהוא בחי' תפילת ה' כנ"ל. היינו שיזכה לעזות דקדושה הנמשך מהש"י בעצמו היינו עזות הנמשך מתורת ה' ותפילת ה' באמת כי ה' עזוז וגבור ה' גבור מלחמה, וכל עזסוז נוראותיו וגבורת מלחמתו הוא להכניס עזות דקדושה בישראל לבטל הדינים שמהם כל כח היצה"ר שהוא בחי' עזות דס"א ולהגביר הרחמים והחסדים שהם בחי' צדקה בח'יתפילת ה' שמשם עיקר העזות דקדושה שזהו בחי'נורא אלהים מ מקדשך אל ישראל הוא נותן עוז ותעצומות לעם וכו'. וזה עוזי אליך אזמרה כי אלהים משגבי אלהי חסדי, כי עיקר העזות דקדושה נמשך מהחסדים כנ"ל ועי"ז מתגברין להתחזק לקוות ולצפות לישועה לשמור ולהמתין עד אשר יפול ויתבטל העזות הרע שלהם שמתגברין ומתפשטין בכל פעם בעזות גדול דס"א בכמה בחינות עד שכמעט קשה לעמוד כנגדם והרבהנפלו עי"ז ר"ל. אבך דוד המע"ה התחזק עצמו בעזות דקדושה ואמר עוזו אליך אשמורה כי אלהים משגבי אלהי חסדי יקדמני וכו' וכנ"ל. וזה ואני אשיר עוזך וארנן לבקר חסדך כי היית משגב לי וכו'. שלבקר שהוא לעתיד לבא אשיר וארנן לך על גודל החסד שעישת עמי להגבירני ולחזקני בעזות דקדושה כזה שאוכל לעמוד כנגד עזות דס"א כזה. כי עזות דקדושה שהשפעת עלי נמשך מחסדים עליונים נפלאים מאד מאד הנמשכים ע"י תפילת ה' וכנ"ל (שסוד חסדים אלו יתגלו רק לעתיד כי הם בחי' תפילת הנסתר העליון בחי' תפילת ה' שהוא בחי' נסתר העליון וכמובן בהתו' הנ"ל):
And Haman the wicked one is against them — for he is the aspect of rosh kol chutzos , the aspect of "the first of the nations is Amalek" [Numbers 24:20] . And his primary headship and empowerment is over those who are outside of holiness — for Amalek overpowered only those whom the cloud [of glory] would expel. And therefore he is called rosh kol chutzos — for they are outside of the Clouds of Glory, which are the aspect of a sukkah , as is known. And the sukkah is the aspect of the Beis HaMikdash , which is called "the sukkah of Shalem [peace/Jerusalem]" [Tehillim 76:3] — from which the essential building of the houses and dwellings of Yisrael derives, in the aspect of: "And Yaakov journeyed to Sukkos and built himself a house" [Genesis 33:17] . And as understood from the words of our Rebbe, of blessed memory [Likutay Moharan I, 266] . And also the aforementioned Torah-teaching of "B'rayshis" was said in connection with Sukkos as well, as was understood by whoever was present at the time when this Torah was spoken.
## Segment 13
אות ו וכל זה נמשך ונתתקן בר"ה וכנ"ל וזה בחי' ה' מלך גאות לבש וכו' שנא' על ר"ה כמובא שאז הש"י מגלה מלכותו ולובש בגדי גאוותו וזהו לבש ה' עוז התאזר בחי' עזות דקדושה הנ"ל שמשפיע בישראל כנ"ל. ועי"ז אף תכון תבל בל תמוט כי עיקר קיוןם העולם עי"ז כירק עי"ז מקבלין ומקיימין את התורה כשרז"ל מפני מה ניתנה תורה לישראל מפני שהן עזין וכנ"ל ועיקר קיום העולם ע"י התורה כ"ש נמוגים ארץ וכל יושביה אנכי תכנתי עמודיה סלה. וזה נכון כסאך מאז וכו' היינו בחי' ר"ה שאז הש"י יושב על כסאו לשפוט בצדקה שאז עיקר כל התיקונים הנ"ל הנמשכין ע"י תורת ה' ותפילת ה' שהם בחי' בראשית ברא וכו' כי אז נברא העולם וכו' שעי"ז נמשך עזות דקדושה בחי' קולות שזהו בחי' קול שופר של ר"ה וכל הקולות והשאגות שצועקין ישראל אז שכולם בחי' עזות כ"ש שם. אבל יש כנגדם עזות דס"א בחי' ריבוי הקולות דס"א. אבל עזות דקדושה הנמשך מהש"י בעצמו יתגבר עליהם וזהו נשאו נהרות ה' נשאו נהרות קולם. היינו האויבים והחולקים המתפשטים כנגדינו כמו נהרות ממש ומתנשאים בקולם שהוא בחי' עזות דס"א המתפשט ומתגבר מאד. אבל מקולות מים רבי םאדירים משברי ים שהם קולות בחי' עזות דס"א (וכעין שפרש"י שם ע"ש) אדיר במרום ה' כי הש"י בוודאי אדיר ותקיף עליהם ויכניעם וישפילם ע"י עזות דקדושה הנ"ל כי עדותיך נאמנו מאד, עדותיך בחי' העדיים הנ"ל שהם בחי' ב' הכתרים של נעשה ונשמע בחי' תורת ה' ותפלת ה' וכ"ש שם על פסוק עדות ה' נאמנה ע"ש. אלו העדות נאמנו מאד לביתך נאוה קודש שהוא הביהמ"ק שמשם תצא תורה ושם עיקר מקום התפלה כ"ש כי ביתי בית תפלה שמשם נמשך העזות דקדושה בחי' נורא אלהים ממקדשך אל ישרא להואנותן עוז וכו'. וזהו ה' לאורך ימים וכמו שפרש"י שם אע"פ שארכו הימים אעפ"כ עדותיך נאמנו מאד כי ע"י תורת ה' ותפלת ה' שהם בחי' עדותיך כנ"ל עי"ז נזכה לעזות דקדושה תמיד לנצח הכל וכנ"ל:
It turns out that all those of Yisrael who were within the Clouds of Glory are within the house and boundary of holiness and are included in the rosh bayis . But those whom the cloud would expel, who are outside the camp, outside the house of holiness — upon these, Haman-Amalek overpowers and wants to be rosh kol chutzos , to subjugate them, G-d forbid, under his dominion, so as not to allow them to return to Hashem, to return within the camp of holiness.
## Segment 15
אות ז וזה בחי' המדרש פליאה המובא בכונות וז"ל תקעו בחדש שופר בכסא ליום חגינו, תאנא איזהו חג שהלבנה מתכסית בו הוי אומר זה ר"ה ואמאי מתכסית הלבנה לפי שביום הזה הקב"ה יושב על כסא דין ודן את העולם והשטן בא ומקטרג על ישראל ומזכיר עונותיהם ואומר לו הקב"ה הבא עדים והוא הולך ומביא את החמה ואומר לו הקב"ה ע"פ שנים עדים יקום דבר והולךםם להביא הלבנה והיא מתכסית ומבקש אותה ואינו יכול למוצאה, ואז הקב"ה עומד מכסא דין ויושב על כיסא רחמים וכו' עכ"ל: חמה ולבנה הם בחי' תורה ותפילה בחי' נעשה ונשמע וכו' כי חמה בחי' תורה שנקראת שמש כשפרש"י ע"פ תחת השמש בקהלת. ולבנה בחי' מלכות דוד כידוע בחי' תפילה בחי' ואני תפילה. ועיקר התפילה בחי' נשמע הוא בחי' רצונות וכיסופין חזקים להש"י בדביקות וביטול גמור אל אור הא"ס עד שבא לדיבורים שהש"י מרחם עליו ופותח פיו לפרש שיחתו לפניו וכמובן בהתורההנ"ל וכן בכמה מקומות בדבריו ז"ל. וזה בחי' לאדם מערכי לב ומה' מענה לשון שעיקר ההכנה ועריכת הלב שמכין ומעריך לבו בכיסופין חזקים ובא לפני הש"י לפרש שיחתו, וה' ברחמיו נותן מענה בפיו בחי' ומה' מענה לשון. וזה עיקר בחי' נשמע שהוא בחי' תפלה שהוא בחי' ביטול אל אור א"ס כ"ש שם. ועי"ז זוכה שישיג תורת ה' עד שנעשית תורתו שזהו בחי' שעושה מהנשמע נעשה מהנסתר נגלה מתפלה תורה. וזהו בעצמו מ"ש אדמו"ר ז"ל במ"א בסי' כ"ה לק"ת לעשות מהתורה תפלה אע"פ שלפום רי הטא נראים כסותרים זא"ז, כי כאן כתב לעשות מהתפלה תורה ושם כתב לעשות מהתורה תפלה. אך באמת בשניהם. לדבר א' נתכוון כי מ"ש כמה פעמים לעשות מהתורה תפלה כונתו לעשות מהתורה שלא זכה עדיין לקיימה ולהשיגה, לעשות ממנה תפלה להתפלל להש"י שיזכה לקיימה ולהשיגה, וזהו בעצמו מ"ש כאן לעשות מתורת ה' בחי' תפלה בחי' נשמע, לעשות מזה תורתו בחי' נעשה וכו' כי התורה שלא זכה עדיין לקיימה כראוי ולהשיגה היא אצלו בחי' תורת ה' בחי' נסתרות ממנו. ועל זה צריך לבטל עצמו ולהתפלל הרבה להשי"ת עד שיקיימה וישיגה לעשות מתורת ה' תורתו. נמצא שעושה מהתורה תפלה, היינו מבחי' תורת ה' שהוא הנסתר ורחוק ממנו, עושה מזה תפלה שמתפלל להש"י שיזכה לבא לזה. ואח"כ כשזוכה לפעול בקשתו ומשיג בחי' הנסתר בחי' תפלה, תורתו. נמצא ששניהם אחד ונבאר הדבר קצמת, כי כונת אדמו"ר ז"ל שהזהיר מאד לעשות מהתורה תפלה, הי' כונתו מהתורה שלא זכה עדיין להגיע אלי' הן מצד הקיום הן מצד ההשגה והעיקר הוא הקיום כמו למשל כשלומד בתורה שע"י מצות ציטצית זוכה להנצל מניאוף כ"ש ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם ועי"ז יהי' ניצול מעצות הפוכות שאינם אמת וכו'. ועי"ז יזכה לאמונה ולתפלה ולא"י וכו'. ויודע בעצמו ריחוקו מזה הוא צריך להתפלל הרבה להש"י ולעשות מהתורה הזאת תפלה להתפלל להש"י שיזכה לקיים מצות ציצית קראוי באופן שיזכה לכל הנ"ל. נמצא שכל התורה הזאת היא אצלו בחי' תורת ה' מאחר שלא זכה עדיין לקיימה בשלימות הראוי באופן שיגיע לכל הנ"ל רק שהצדיק שגילה זאת התורה זכה לזה בשלימות כי אצלו היא תורתו (וגם נמוכה אצלו באלפים ורבבות מדריגות מבחי' תורתו מבחי' הנגלה שלו רק שהוכרח להוריד עצמיו בשבילנו לאומרה כך וכו' כמבואר מזה במ"א). אבל אצלינו הוא בחי' תורת ה' בחי' נסתר מאחר שלא זכינו לקיימה כראוי מכ"ש להשיגה ועל זה צריכין תפלה כנ"ל. ועושין מהתורה הינו מבחי' תורת ה' תפלה עד שזוכה לבא לזה לקיים ולהשיג זאת התורה ואז נעשה מתורת ה' שהיא בחי' תפלה תורתו. נמצא ששניהם אחד כי מ"ש כאן לעשות מהתפלה תורה היינו בחי' תורתו שיהי' נעשה מהנסתר שהיא בחי'תורת ה' יהי' נעשה מזה ע"י ריבוי תפלות בחי' תורתו שזהו בעצמו מ"ש במ"א לעשות מהתורה תפלה היינו מתורת ה' מה שגילו הצדיקים ואנחנו עדיין רחוקים ממנה. לעשות מזה תפלה עד שנזכה לזה ויהי' נעשה תורתו והרי בשניהם לדבר א' נתכוין וכנ"ל (וע' במ"א מזה בה' ס"ת וכאן מבואר יותר בעזה"י):
And Moshe Rabbeinu, peace be upon him — who is the aspect of the true tzadik in every generation — always wages the war of Amalek, in order to save these holy stones that are spilled and scattered "at the head of every street" [Lamentations 4:1] , as it is written: "The holy stones are spilled at the head of every street" — to extract them from the domain of Amalek, to bring them into the house of holiness.
## Segment 17
אות ח נמצא שחמה ולבנה הם בחי' תורה ותפלה ואע"פ שהלבנה קטנה מהחמה וכאן מבואר שתפלה בחי' נסתר גבוה יותר. אך ע"פ הנ"ל מבואר קצת כי התפלה מקבלת מהתורה כי מתפלל שיזכה לקיים את התורה ועי"ז זוכה לבא לזה לעשות תורת ה' תורתו וכן מדרגא לדרגא עד א"ס. נמצא שהתפלה קטנה מהתורה היינו מהנסתר, וגבוה מהתורה היינו מהנגלה כי ע"י התפלה פועלין הכל ועושין מהנסתר נגלה ואזי היא בבחי' אשת חיל עטרת בעלה המובא בכתבים. כי ע"י התפלה יכולין לעשות מתכלית תכלית דיוטא התחתונה עד תכלית מעלה העליונה עד א"ס עד שיזכה לתורת ה' ותפלת ה' כמובן למעיין בהתורה הנ"ל ובמ"א:
And therefore this battle is a harsh and great battle, greater than all the battles in the world — for Amalek, who is the ba'al davar , confuses the world until it is impossible in any way to know where the truth is. For the falsehood appears similar to the truth in every respect. And this is the aspect of the birth-pangs of Mashi'ach — which is the accusation and dispute among the Torah scholars. And the tikun for this is only temimus and simplicity — that whoever wants to have compassion on his soul, so that his hope should not be lost, G-d forbid — according to what each one knows within himself, his inner afflictions and pains — he must conduct himself with sincerity and truth, and cry out greatly to Hashem, blessed be He, that He should show him the truth in its truest form, so that he should know with whom to cleave, in a manner that he will merit to truly return to Him, blessed be He.
## Segment 19
אות ט ואלו הב' בחי' שהם בחי' חמה ולבנה בחי' תורה ותפלה בחי' נעשה ונשמע הם בחי' שני עדים כי הם בחי' ב' העדיים שהכתירו את ישראל בחורב כשאמרו נעשה ונשמע וכנ"ל. כי העדיים שהם הכתרים הנ"ל הם בחי' עדים כי הם מעידין על מעשי האדם בבחי' נשמתו של האדם מעידה בו כי כפי מה שמקיים וממשיך על עצמו בחי' נעשה ונשמע הנ"ל כמו כן מוכרת נשמתו למעלה בשני העדיים שהם הכתרים הנ"ל, ולהיפך להיפך ח"ו. וזהו בחי' מ"ש ועתה הורד את עדיך מעליך ואדעה מה אעשה לך שהש"י לא רצה לשופטם עד שיורידו עדיים שהם הכתרים ואז ידע מה לעשות להם כפי אשר יעידו עליהם אלו העדיים בעצמם איך וכמה פגמו בהם. וזהו בעצמו בחי' שני העדים שנאמנים בכל דבר, כי בכל מקום שיש הכחשה זה בחי' פגם אמונה ע"כ מביאין שני עדים שהם בחי' ב' עדים הנ"ל שעל ידם נבנית האמונה בבחי' עדות ה' נאמנה הנ"ל, וע"כ שני עדים נאמנים לעולם כי שני עדים הם בבחי' נעשה ונשמע. כי כבר מבואר שבכל דרגא יש בחי' נעשה ונשמע ואין שני בני אדם דומין זה לזה, ע"כ אלו השני אנשים ישראליים הבאים להעיד בודאי יש בהם קטן וגדול כשרז"ל מכניסין את הגדול שבהם וכו' וגדול וקטן הם בחי' נעשה ונשמע כנ"ל וע"כ הם נאמנים כי ע"י בחי' נעשה ונשמע נשלם האמונה. וע"כ התורה נקראת עדות כ"ש ונתת אל הארון את העדות וכו' וכתיב לוחות העדות וכן הרבה. וגם התפלה נקראת עדות כ"ש עדות לישראל להודות לשם ה' וכ"ש בהתורה תהומות יכסימו וכו' סי' ט' ע"ש היינו כנ"ל:
And this is what our Rebbe, of blessed memory, wrote there: that the tikun for this is to rise at chatzos and to mourn greatly over the destruction of the Beis HaMikdash that one caused through one's deeds, etc., as is explained there. For whoever delays the building of the Beis HaMikdash — it is as if he destroyed it. And whoever conducts himself in this way — in the old path upon which our forefathers trod from of old — that is, to rise at chatzos and to examine his deeds and to mourn over the destruction of his soul and his neshamah that caused the destruction of the Beis HaMikdash , and he should cry out greatly to Hashem, blessed be He, as is fitting for him to cry out over his soul, according to what he knows of himself — the state of his neshamah , to where he has brought it down through his deeds — then he will certainly merit to know the truth in its truest form. For whoever desires the truth is given an angel of truth.
## Segment 21
אות י ועפ"ז יתבאר בעזרתו ית' דברי המדרש הנ" לכי הש"י אומר להשטן להביא עדים והוא רוצה להביא החמה ולבנה שהם בח'י תורה ותפלה בחי' נעשה ונשמע שהם בחי' ב' העדיים הנ"ל שהם עיקר העדים, ורוצה להביאם להראות שישראל פגמו בהם והוא מביא את החמה בחי' תורה והיא מוכרחת להעיד על הפגמים שפגמו במעשיהם נגד התורה ואומר לו הש"י ע"פ שנים עדים וכו'. והולך להביא הלבנה בחי' נסתר בחי' תפלה והיא מתכסית מאד עד שאינו יכול למוצאה, כי הנשמע שהוא בחי' תפלה בחי' רצון וביטול אל הא"ס של איש הישראלי זה אינו יכול להשטין ולמצוא ולהשיג כלל, כי רוב בני ישראל רצוחנם וכיסופם חזק ואמיץ מאד מאד להש"י בפרט באלו הימים אלול ועשי"ת, בפרט בר"ה ויוה"כ שאז כל ישראל לבם נשבר בקרבם ומתקבצים בב"ה ובב"מ ומרבין בתפלות ורצונם וכיסופם חזק עד א"ס להש"י, עד שע"י רצונם החזק עולים עד א"ס בכח הצדיקי אמת אמת שהשיגו תורת ה' ותפלת ה' וע"כ אינו יכול למצוא כלל את הלבנה בחי' תפלה כי היא מתכסית מאד. כי הוא בחי' נסתר בחי' נשמע שעולה עד א"ס. וזהו בעצמו בח'י מ"ש רז"ל במדרש ומובא בדברינו שכתר הנעשה אבדו ישראל וכתר הנשמע נשאר להם כ"ש על פסוק ועתה ישראל שמע אל וכו' היינו כנ"ל. כי כתר הנעשה אבדנו בעונותינו, כי אין אנו יכולין לקיים שום מצוה בשלימות. כי אע"פ שאנו מקיימין המצות גם בגלות אבל אין אנו יכולין לקיים שום מצוה בשלימות הראוי, כי כמה מצות א"א לקיים כלל בגלות כמו קרבנות וכו' ואפ' המצות שמקיימין אינם בשלימות הראוי וצריכין יגיעה גדולה לקיים איזה מצוה כראוי. אבל כתר הנשמע שהוא בחי' תפלה שעיקרה בחי' רצון וביטול וכו' הנ"ל זה א"א ליקח מישראל בשום אופן כי איך שהוא אעפ"כ רצונו וכוספינו חזק ותקיף מאד מאד לשוב להש"י בכל עת וכ"ש מה תעירו ומה תעוררו את האהבה עד שתחפץ (וע' במ"א מזה בה' ערב הלכה ג') וכ"ש כי עזה כמות אהבה קשה כשאול קנאה רשפיה רשפי אש לשלהבת יה' מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה וכו'. שכל זה נאמר על רשפי שלהבת תבערת הלב להש"י בעמקות פנימיות רצונו, שאפי' הקטון שבקטנים במדריגה התחתונה מאד בוער לבו להש"י עד א"ס. וע"כ כתר הנשמע לא אבדו ישראל, וע"כ ע"י בחי' הנשמע בחי' רצון בחי' תפלה וכו' אנו משלימין כל המצות כמו שאנו אומרים קודם כל מצוה יה,ר מלפניך כאלו קיימתיה בכל פרטיה ודקדוקיהוכונותיה וכו'. היינו כנ"ל כי עיקר קיומנו ע"י הרצון שהוא בחי' נשמע וכו' שעולה עד א"ס. כי גם במדריגה התחתונה מאד יכולין לכסוף עד א"ס אחר שכבר גילו לנו הצדיקי אמת השגות כאלה שיש תפלת ה' שהוא בחי' סתרי נסתרות בחי' חסד וצדקה הנעלם ונסתר מאד. ע"כ אין השטן יכול למצוא את הלבנה כלל ואז הקב"ה עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים ע"י תקיעת שופר. כי כל המדרש הנ"ל נדרש ע"פ תקעו וכו' כי עיקר קול שופר שהוא בחי' עזות דקדשוה נמשך מהשמחה שעיקרה נמשכת ע"י בחי' נשמע בחי' תפלה בחי' רצון וביטול וכו' הנ"ל כ,ש שם ועי"ז נמשכין חסדים נפלאים חדשים בכל ר"ה, חסדים שלא נתגלו מעולם שעי"ז נמתקין כל הדינים. כי נתגלה הצדקה שנעלם בהמשפט שזה עיקר בחי' התקון ע"י כתר הנשמע וכו' וכנ"ל וע"כ עי"ז הקב"ה עומד מכסא דין וכו':
And this is the aspect of what Mordechai did when he saw the great dominion of Haman, who is the aspect of rosh kol chutzos , as mentioned above — for then it says: "And Mordechai knew all that had been done" [Esther 4:1] . For Mordechai the tzadik , the aspect of the rosh bayis in every generation, knows all that is done in the world — how the Satan confuses the entire world until it is impossible in any way to know where the truth is.
## Segment 23
אות יא הכלל שכל אדם בכל זמן צריך שיהי' לו כמה וכמה עליות וירידות כל ימי חייו כי א"א לעלות מדרגא לדרגא כ"כ ע"י ירידה שקודם העלי' כי הירידה היא תכלית העלי' כמובא. ומחמת אלו הירידות הרבה נכשלו ונפלו מאד כי צריך אז התחזקות גדול שהוא בחי' עזות דקדושה בכל הבחינות וכנ"ל. וזה בחי' אריכת הגלות של כלל ישראל כי כלל הגלות הוא בחי' ירידה שקודם העלי' בבחי' מה שאמר הש"י ליעקב כשהי' צריך לירד למצרים בגלות אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה. ובפרט הגלות האחרון הזה שעליו נאמר ותרד פלאים וכו' וכנ"ל. וכל זה עובר על כל אחד ואחד בפרטיות. כי יש מי שאינו מתעורר קצת אך מריבוי הירידות שעוברין עליו לטובתו כדי שיעלה מדרגא לדרגא, הרבה נפלו ע"י הירידות וכמובא מזה. ע"כ צריך שתדע שצריכין התחזקות הרבה ועקשנות גדול בלי שיעור שכל זה הוא בחי' עזות דק' שמקבלין ע"י שמחה שנמשך מבחי' נעשה ונשמע וכו'. ועיקר הכח שיוכל להתחזק מי שהוא אפי' בתכלית הירידה, הוא ע"י שמקבלין כח מבחי' גבורי כח עושי דברולשמוע בקול דברו שהם הצדיקים הגבוהים שזוכין לבחי' נעשה ונשמע העליון הנ"ל שהוא בחי' תורת ה' ותפילת ה' ששם החסד והצדקה עד א"ס בחי' חסדי ה' כי לא תמנו וכו' שזה החסד ממשיכין ביותר בר"ה שהוא חסד גדול כ"ש במ"א וכנ"ל כי באמת א"א להבין החסד והצדקה הנמשך משם כי הוא בחי' תפילת ה' שהש"י בעצמו כביכול צריך להתפלל על זה להמשיך ולגלות החסד הנפלא הנעלם הזה שא"א להשיגו כי תפילת ה' הוא בחי' סתרי נסתרות שבנסתרות עד אין קץ, כי הוא בחי' נסתר העליון הנ"ל שאין מי שישג איך הוא ית' עושה המשפט בצדקה וכנ"ל. ובזה יכול להתחזק כ"א בכל עת כי עיקר נפילתו הואמחמת שיודע שכפי שמפט התורה חטא ופגם מאד וגם כי חיזק עצמו כמה וכמה פעמים וסמך על חסדו ית' שהוא בחי' נסתר בחי' תפילה, אבל אח"כ פגם גם בזה מאד מאד עד אשר ח"ו אפס תקוה. אבל כשמאמין שיש תפילת ה' שגילו חז"ל וכנ"ל ששם החסד והצדקה עד אין קץ והוא בחי' נסתר גבוה מאד שא"א להשיגו כ"א גדולי הצדיקים המובחרים שזכו לזה, עי"ז גם הוא יכול להתחזק בכחם כי הם ממשיכין עזות דקדושה גם עליו וכנ"ל. רק העיקר שיאמין בכחם הגדול ויהי' עז כנמר להמשיך על עצמו העזות דקדושה הנמשך מהם כי שם בענין העזות הוא העיקר מה שאין יודעין מהיכן ההתחלה (כ"ש במ"א סי' קמ"ז). כי כל מה שמתקרב אליהם יותר נמשך עליו העזות דקדושה יותר, וכל מה שממשיך על עצמו העזות דקדושה יותר הוא מתקרב אליהם יותר. כי כל דברי התורה הזאת וכן כל התורות נעוץ סופם בתחילתם ותחילתם בסופם ויתבאר במ"א. וכל זה זוכין בר"ה ביותר. וע"כ הולכין ונוסעין לבא על קברי צדיקים בער"ה כי נעלם ממנו ולא נדע מ יהוא זה שיכול להמשיך החסד העליון הנפלא הזה בעוצם ירידתינו כ"ש וראה את עמך מרודים מאד, כ"א הצדיקים שוכני עפר שגילו כל זאת וזכו לזה בלחי' תורת ה' ותפילת ה' וכנ"ל וכ"ש טובתי בל עליך לקדושים אשר בארץ המה וכו':
And then: "Mordechai tore his garments and went out into the midst of the city, and cried out a great and bitter cry" [Esther 4:1] . And likewise, all the upright of Yisrael — "In every place where the king's word and his decree reached — great mourning for the Jews, and fasting and weeping and lamentation; sackcloth and ashes were spread for the many" [Esther 4:3] . "And ashes" ( va'efer ) — specifically — to subdue the m'oray aish , which are the false celebrities, the aspect of rosh kol chutzos , as mentioned above. And through this they merited the aforementioned aspect — the aspect of "to place upon the mourners of Tzion p'er [glory] in place of efer [ashes]," as mentioned above. And this is the aspect of what they then merited — that Haman fell before Mordechai. And Mordechai — who is the true rosh bayis — "went out from before the king in royal garments of blue and white," etc. [Esther 8:15] — which are the aspect of p'er , the totality of the colors. And this is: "For the Jews there was light" [Esther 8:16] — the aspect of the m'oray or mentioned above.
## Segment 25
אות יב וזה בח'י מאמר הזוה"ק תאנא מ"ד אל תראוני שאני שחרחורת אבל בשעתא דאיהי גו רחימא סגיא לגבי רחימא דילה אזעירת גרמה בזעירו סגי עד דלא אתחזי אות מינה בר זעירא דנקודה חדא ומאי איהו אות י' כדין איתכסיאת מכל חילין ומשריין דילה ואיהי אמרת אל תראוני שאני שחרחורת דלית באות דא חיוורא כשאר אתוון ולית אתר לאעלא לכו תחות גדפאי וכו' דאנא נקודא חדא זעירא. מה עבדי אינון גברין תקיפין חילא וכו' וכדין מגו קלין ושאגין דאינון גברין תקיפי חילא נפיק דודה רחימא דילה מגו היכלי' בכמה מתנן ובכמה נבזבזין ובריחין ובבוסמין ואתי לגבה ואשכח לה בלא דיוקנא ושפירו כלל קריב לגבה ומנשק לה עד דאתערית זעיר זעיר מגו ריחין ובוסמין ובחדוה דרחימא דעמה אתבניאת ואיתעבידת בתיקונאה בשפירו דילה וע,ד כתיב גבורי כח עושי דברו דבתוקפא וגבורתא דילהון גרמין דא עושי דברו ודאי מתקנין לה ומהמדריןלה דיוקנא קדמאה עכ"ל:
For this miracle of Purim was close to the building of the Second Temple — [Haman] was jealous of them because he saw that they wanted to return and rebuild the Beis HaMikdash , as is brought in the kavanos [mystical intentions] of the Ari z"l. That is, as mentioned above: Mordechai is the rosh bayis who is engaged in the building of the Beis HaMikdash , for he illuminates the Beis HaMikdash , as mentioned above. And therefore Haman was jealous of him — for he is the aspect of rosh kol chutzos , the aspect of the m'oray aish , who always wants to destroy the Beis HaMikdash . For the primary destruction of the Beis HaMikdash was through the aspect of the m'oray aish , which is the aspect of rosh kol chutzos , etc., as mentioned above.
## Segment 26
ואם כי דברי הזוה"ק הזה עולים ברום גבהי מרומים וכמובן מעט בכוונות וגם הכוונות א"א להבין וכו'. אבל זה צריכין לידע ולהאמין שעיקר דבריו הקדושים נאמרים לכל אדם בפרט, כי כ"א מישראל הוא חלק אלוה ממעל והוא אחד מהנפשות ישראל הכלולים בכנסת ישראל אשר עליו נאמר כל המאמר הקדוש הזה. כי כמו שנאמר כל זה על כלל כנס"י כמובן למשכיל, כמו כן נאמר על כל אחד מישראל בפרט:
And therefore [Haman] cast the pur [lot] in [the month of] Adar, and he thought that then he would be able to overpower Yisrael, because Moshe Rabbeinu, peace be upon him, died in Adar. For the primary empowerment of the aspect of the m'oray aish — which are the aspect of the false celebrities, the aspect of rosh kol chutzos — is at the time of the passing of Moshe, that is, at the time when the true tzadikim pass away and the p'er [glory] of Yisrael is concealed — which are the aspect of the m'oray or , the aspect of the Name of Hashem, etc., as mentioned above — then, G-d forbid, the aspect of the m'oray aish mentioned above prevails, which is the aspect of Haman, etc., as mentioned above. And therefore he wanted to overpower specifically in the month in which Moshe died.
## Segment 28
אות יג היינו כי בעת שנפש מישראל יורדת ונקטנת שזהו בחי' ירידה הנ"ל שקודם העלי' ואזי היא נקטנת בעיני עצמה מאד מאד אבל כל זה מגו רחימא סגי לגבי רחימא דילה שהוא הש,י. כי מחמת שבשורשה היא בוערת להש"י ברשפי שלהבת האהבה עי"ז הוא חפיצה רק לעשות רצון קונה בשלימות אבל השאור שבעיסה מתגבר מאד כנגדה עד שנקטנת ואזעירת גרמה בזעירו סגי עד שלא נשאר ממנה שום אות רק בחי' נקודה שחורה בחי' נקודה דאות י'. כי מכל המעשים טובים נעשים אותיות שהם עיקר הפאר והיופי של נפש הישראלי שנקראת דבר כמובן במאמר הנ"ל שנאמר על פסוק עושי דברו, שקורא כנס"י שכלולה מכל הנפשות בשם דבר. כי עיקר בנינה ותוקפה ותפארתהשל נפש הישראלי הוא ע"י הדיבור בבחי' ויהי אדם לנפש חי' ותרגומו לרוח ממללא. אבל בעת ירידתה נקטנת מאד עד שלא נשאר ממנה שום אות כ"א בחי' נקודה חדא דאת י' שהוא בחי' נקודת האמונה שהוא בחי' קוצעא דאת ד' שהיא בחי' יו"ד שזה החילוק שבין דלית לריש שזהו בחי' לא תשתחוה לאל אחר וכמובא. ואיהי אמרת אל תראוני שאני שחרחורת וכו' ואיתכסיאתמכל חילין ומשרייןי דילה. כי כל נפש מישראל יש לה כמה חיילות, ומשריין קדישין התלויים בה כידוע וגם כמה נפשות תלויים בה כי חייב כל עאדם לומר בשבילי נברא העולם וא"כ צריך כ"א לדבר עם כמה בני אדם ביראת שמים וכ"ש במ"א אבל מעוצם קטנותה היא מתכסית מכל חילין ומשריין דילה ואומרת אל תראוני שאני שחרחורת וכו' ולית אתר לאעלא לכון תחות גדפאי וכו' דאנא נקודה חדא זעירא כי אני בקטנות עצום מאד ודי מה שאני חי בירידה וקטנות כזה. מה עבדי אינון גברי תקיפי חילא וכו' וכדין מגו קלין ושאגין דאינון גברי תקיפא חילא נפיק דודה מגו היכלי' בכמה מתנן ובריחין ובבוסמין וכו' עד וע"ד כתיב גבורי כח עושי דברו דבתוקפא וגבורתא דילהון גרמין דא וכו'. היינו שעיקר תיקון נפש הישראלי הנ"ל הוא ע"י גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו שהם המדיקים גבורי כח שזכו לבח'י נעשה ונשמע הנ"ל, שעל יד'יהם מחזקין ומאמצין נפש הישראלי אפי' בתכלית הירידה והקטנות כי גורמין שהש"י מרחם עליו ומאיר בדעתו התנוצצות אלקותו שזהו בחי' דנפקי דודה מגו היכלי' וכו' בכמה מתנן וכו' ובריחין ובוסמין שמאיר בה ומזכיר אותה כמה וכמה טובות וחסדים שעשה עמה ומחי' אותה בכמה וכמה חידושי תורה המחיין ומשיבין את הנפש שהם בחי' ריחין ובוסמין טבין וכו' עד דאתערית זעיר זעיר מגו ריחין ובוסמין וכו' וע"ד כתיב גבורי כח עושי דברו. כי העיקר הוא מה שעושין ובונין את הדיבור ממש שהוא עיקר בחי' הנפש כנ"ל היינו מה שחוזרת הנפש ומתחלת לדבר דיבורים קדושים, הן לפני הש"י שחוזרת ומתחזקת ומתאמצת לפרש שיחתה לפני הש"י, הן מה שחוזרת לדבר עם חברים ביראת שמים עד וכו' והכל בכח גבורי כח עושי דברו הנ"ל שהם בחי' הצדיקים שזכו לנעשה ונשמע הנ"ל שעי"ז כל תקוותינו לנצח וכנ"ל והבן היטב היטב להתחזק עי"ז בכל מה שיעבור עליך כל ימי חייך:
But in truth, no generation is orphaned, and before the sun of one tzadik sets, the sun of the tzadik after him rises, as our Sages of blessed memory said. And in every generation, a true tzadik is found who is the aspect of Moshe — who is the aspect of rosh bayis engaged in the building of the Mishkan [Tabernacle] — who is the aspect of the m'oray or , who subdues the false celebrities who are the aspect of the m'oray aish . For on the seventh of Adar Moshe died, and on the seventh of Adar Moshe was born [as our Sages of blessed memory said] . That is, the aspect of: "The sun rises and the sun sets" [Ecclesiastes 1:5] — "before [the sun of one] sets," etc. That is, on the day that the true tzadik , the aspect of Moshe, dies — on that very day, another tzadik is born in his place. For at that time, when Haman rose to power, it was Mordechai the tzadik who was the aspect of Moshe — for he is the aspect of the rosh bayis , etc., as mentioned above.
## Segment 30
אות יד וזה בחי' מה שארז"ל שהמלאכים אמרו אשר תנה הודך על השמים שיתן להם את התורה והשיב להם הש, ילמצרים ירדתם יצה"ר יש ביניכם וכו'. כי גם המלאכים נקראים גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו שמקדימין נעשה לנשמע כמ ושארז"ל מי גילה רז זה לבני וכו' ע"כ שאלו שיתן להם את התורה כי עיקר כלל התורה הוא בחי' נעשה ונשמע נגלה ונסתר כנ"ל, היינו שע"י התורה זוכין לעלות מדרגא לדרגא וכו' ע"כ שאלו המלאכים מאחר שגם הם עושי דברו לשמוע וכו' שמקדימין נעשה לנשמע ע"כ ראוי שתנתן להם התורה כדי שהם יזכו לעלות לנעשה ונשמע גבוה מעל גבוה וכו' כנ"ל. והשיב להם הש"י שא"א להם לבא לזה כי א"א לעלות מדרגא לדרגא כ"א ע"י שיהי' ירידה קודם העלי' כי הירידה תכלית העלי' ואתם מחמת שאין לכם יצה,ר אין שייך אצלכם ירידה ואם אוריד אתכם לזה העולם לא תוכלו לעלות כמו שנכשלו המלאכים שירדו ע"כ א"א לכם לקבל התורה ולזכות לעלות מדרגא לדרגא לבא לנעשה ונשמע הגבוה ביותר. וזהו שאמר להם למצרים ירדתם. ירדתם דייקא מרמז על הירידות שצריכין קודם העלי' שכולם כלולים בבחי' אנכי ארד עמך מצרימה וכ' שכולל כל הגליות שהם כלליות הירידות שקודם העליות, ומאחר שאין שייך אצלכם ירידות מצים כיאין בכם יצה"ר אינכם יכולים לקבל את התורה לזכות לנעשה ונשמע הגבוה ביותר שזה עיקר קבלת התורה כי א"א לעלות מדרגא לדרגא כ"א ע"י ירידה שקודם העלי' וכנ"ל:
And therefore Hashem, blessed be He, swore that His Name is not whole and His Throne is not whole until He erases the memory of Amalek. For Haman-Amalek is the aspect of rosh kol chutzos , which is against the rosh bayis , which is the aspect of the Name of Hashem — the aspect of "See, Hashem has called by name Betzalel" [Exodus 35:30] , etc. — as is well explained in the aforementioned Torah-teaching.
## Segment 32
אות טו גם כי ההתחזקות בשעת הירידה הוא ע"י שמאמינים בעוצם נפלאו תחסדיו עד א"ס שהוא בחי' תפילת ה' וכנ"ל ומאחר שאתם מקטרגים על בריאת האדם וכן על נתינת התורה לישראל כי שניהם בחי' אחת כידוע. והכל מחמת שא ינכם מאמינים בנפלאות נסתרות הש"י שיש אצלו חסדים נעלמים מאד שעי"ז יכול להעלות מכל הירידות שבעולם להפכם לעליות גדולות ע"כ בוודאי אינכם ראוים לקבל התורה ולעלות מדרגא לדרגא כי עיקר העלי' ע"י התחזקות האמונה בעוצם נפלאות חסדיו וכו' כנ"ל:
And this is the aspect of His Name and His Throne, which are not whole until the name of Amalek is erased. Name and Throne — this is the aspect of rosh bayis . Rosh — this is the aspect of the four mochin , which are the aspect of the four letters of the Name, as is explained there; see there. Bayis — this is the aspect of the Beis HaMikdash , which is the aspect of the Throne, as it is written: "The foundation for Your dwelling You have made, Hashem" [Exodus 15:17] , and as it is written: "A Throne of glory, exalted from the beginning, the place of our Sanctuary" [Jeremiah 17:12] .
## Segment 33
כי רק בשביל זה נברא האדם וירד לעולם הגשמי הזה המלא קליפות והסתות וכו' כדי שיוכל להוציא החסדים הנעלמים מאד מאד מההעלם אל הגילוי שזה עיקר גדולת הבורא ית'. כי עיקר גדולתו הוא החסד שנקרא גדולה וכל מה שמוציאין חסדו מההעלם אל הגילוי נתגלה גדולות ית' יותר וזה עיקר בחי' ירידה תכלית העלי' כי ע"י הירידה ואעפ"כ מחזק עצמו ע"י האמונה בעוצם חסדיו ית' עד אין קץ ותכלית עי"ז מגלה חסדיו ומוציא החסד הנעלם בחי' נסתר הנ"ל מהעלם אל הגילוי שזה עיקר גדולתו ית' שבשביל זה ברא העולם כדי לגלות רחמיו וחסדיו וכו'. וזה עיקר עלייתו שהוא מה שהשיג בחי' נשמע בחי' תפלה בחי' נסתר הגבוה יותר שכל בחי' אלו הם בחי' חסדים הגבוהים ביותר שהיו נסתרים מאד וכנ"ל, וזוכה להשיגם ע"י שהתחזק בעוצם הירידה להשתוקק להש"י ולהתפלל ולהתחנן אליו ית' ע"י גודל העזות דק' שהכניסו בו הצדיקים גבורי כח הנ"ל להאמין בחסדיו העצומים שאינם כלים לעולם וכנ"ל. ובשביל זה במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד כי הבע"ת מגלין ומפרסמין ביותר חסדו וטובו ע"י שהתחזקו לבטוח בחסדו בעוצם ירידות כאלה שעברו עליהם שזה עיקר גדולתו ית' וכנ"ל:
And therefore the Name and the Throne — which are the aspect of rosh bayis , for His Name is intertwined with the name of the true tzadik , as mentioned above — therefore they are not whole until the memory of Amalek is erased. For [Amalek] is the aspect of the outer names, the aspect of rosh kol chutzos , the aspect of the false celebrities. As long as their name spreads in the world, the Name of Hashem — which is the aspect of the name of the true tzadikim , with whose name His Name, blessed be He, is intertwined, as mentioned above — is concealed.
## Segment 35
אות טז ונחזור לענין מתנה. וזה בחי' מה שהצריכו רז"ל שהנותן יתן מתנה גלויה דייקא. וצריכין לכתוב בשטר מתנה כתבוהו בשוקא חתמוהו בברא כי היכי דלא ליהוי מתנתא טמירתא. כי כבר כתבנו ששורש ענין מתנה נמשך מבח'יצדקה בחי' חסד עליון שעושה הש"י עם בני אדם וכו' וכנ"ל שזהו בחי' נסתר בחי' תפלת ה' בחי' נשמע וכו' זה עבודת הצדיקים הגדולים להמשיך החסד הנפלא הזה ע"י בחי' תפלת ה'. ואנחנו צריכין להתחזק להאמין בכחם ולהמשיך עלינו החסד הזה שעי"ז נזכה תמיד לשוב אליו ית' מכל הירידות שבעולם וכנ"ל. ועיקר העבודה בזההוא להמשיך החסד מההעלם אל הגילוי כי הש"י טוב ומטיב תמיד קודם הבריאה ואחר הבריאה וטובו אינו נפסק לעולם, אך כל הבריאה היתה לגלות טובו ורחמנותו היינו לגלות דייקא להוציא טובו וחסדו מההעלם אל הגילוי שזה עיקר התגלות גדולתו וכנ"ל. וזה בחי' כל השירות ותשבחות שאומרים לפניו ית' שבכולם מזכירין גדולתו וחסדו ית' בבחי' הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו וכתיב חסדי ה' עולם אשירה וכו'. כי עיקר תהלתו ושבחו כשעושה חסד עם בריותיו ומגלה החסד הנעלם וכמ ושאומרים בכל התפלות והשירות והתשבחות מריבוי חסדיו. וכ"ש בסליחות של ער"ה ומה יתרון אם תפקוד עלינו כדרכינו לא באלה שבחיך וכו' אבל הדבר שהואלך לשם ולתהלה להתנהגעם בניך במדת רחמים וכו'. וע"כ אין קיום להשטר מתנה כ"א כשנכתב באתגליא כיעיקר בחי' מתנה נמשך מאוצר מתנת חנם שלמעלה מבחי'חסד חנם העליון הנ"ל שהעיקר להמשיך החסד מהעלם אל הגילוי, וכל זמן שהוא בהעלם אינו נקרא בשם חסד וכ"ש בזהו"ק חסד דאתפשט לבר. וע"כ צריכין ליכתוב בשטר מתנה כתבוהו בשוקא וכו' כי עיקר קיום המתנה הוארק ע"י התגלות החסד דייקא וכנ"ל:
And this is the aspect of the Four Parshiyos that are read close to Purim — before it and after it. For these Four Parshiyos are the aspect of the four letters of the Name, which are the aspect of the four parshiyos of the tefillin — through which we subdue the name and the memory of Amalek, may his name be erased.
## Segment 37
אות יז וזה בח'י י"ג מדות של רחמים שזכה משה להמשיך שהש"י למדו סדר תפלה ונתעטף כש"ץ ואמר לו כדרך שאני עומד ומתפלל כך יהיו עושין בני בעת צרה. וזהו כל ענין הנ"ל שהש"עי למדו סדר תפלתו בעצמו בחי' תפלת ה' ולמדו שכך יהיו עושין בניו שיזכירו כל מדותיו של רחמים ועי"ז יהיו נענין תמיד כי הבטיחו שאינן חוזרות ריקם כי על ידי שמזכירין מדות רחמיו המרובים עי"ז מוציאין החסד מהעלם אל הגילוי והכל בכח תפלת ה' שזהו בחי' שהש"י נתעטף כש"ץ והתפלל בעצמו ולמדו שעי"ז יזכו גם כל בני ישראל בכל עת צרתם בכל הירידות שבעולם בגוף ונפש להמשיך החסד מההעלם אל הגילוי ע"י שיזכירו בפה דייקא מדות רחמיו. כי עיקר ההתגלות ע"י הדיבור כידוע בחי' עושי דברו הנ"ל. וזהו גודל מעלת ריבוי התפלות ובפרט ההתבודדות והשיחות הרבים בינו לבין קונו. והעיקר להרגיל עצמו להזכיר בכל פעם ריבוי רחמיו שכבר עשה עמנו ועמו בפרטיות ועי"ז יזכה לעורר רחמיו ולהתחזק בעזות דקדושה בכל הירידות שבעולם ולא יניח עצמו ליפול בשום אופן עד אשר ישוב אל ה' וירחמהו. וע"כ נוהגין שקודם הסליחות אומרים פסוקים המדברםי מגדולתו עד אין חקר שהם הפסוקים מן לך ה' הצדקה וכו' שומע תפלה וכו' כי אין אנו יכולים להתחיללדבר ולבקש מלפניו סלח נא לעוצם ריבוי פגמינו וכו' כ"א ע"י שמזכירין עוצם גדולתו עד אין חקר כי עיקר גדולתו ית' הוא ריבוי רחמיו וחסדיו וכנ"ל:
For Parshas Shekalim — this is the aspect of the building of the Beis HaMikdash , for the shekalim are for the building of the Mishkan , which is the aspect of the Beis HaMikdash , or for the communal offerings that were in the Beis HaMikdash . And therefore, through the donation for the Mishkan — which are the shekalim — through which one engages in the building of the Beis HaMikdash , through this the rosh bayis is strengthened and the rosh kol chutzos is subdued, as mentioned above. And this is the aspect of: "When you raise the head [ rosh ] of the Children of Yisrael" [Exodus 30:12] — "the head of the Children of Yisrael" — specifically, the aspect of the true tzadik who is the head of the Children of Yisrael, the aspect of rosh bayis mentioned above. And when one wants to raise and elevate the true rosh above the false rosh , one must give shekalim for the donation of the Mishkan , which is the aspect of the Beis HaMikdash , as our Sages of blessed memory said:
## Segment 39
אות יח וזה בחי' משארז"ל הנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו ולמדו משבת שאמר הש"י מתנה טובה יש לי בבי תגנזי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל לך והודיעם, וז"ל רש"י צריך להודיעו מתן פלוני אתן לך וזהו דרך כבוד דשמא יתבייש לקבלה ומתוך כך מתרצין בדברים ואינו בוש בדבר וכו'. כי הש"י הטביע באדם שיהי' בוש לקבל מתנה חנם מחבירו וכמו שאנו מבקשין ואל תצריכני לידי מתנת בשר ודם וכו'. וזה מחמת שהאדם עיקרו נברא שיקבל שכרו במשפט ולא יאכל נהמא דכסופא וכנ"ל. אבל מחמת שראה שלא יתקיים העולם ע"י משפט לבד ושיתף מדה"ר בחי' צדקה הנ"ל בחי' מתנת חנם ומשם נמשך בעולם שיש מתנת חנם שאחד נותן לחבירו. אבל טבע האדם שהוא בוש לקבל מתנת חנם כיהוא בחי' נהמא דכסופא וכשרז"ל מאן דאכיל דלאו דילי' בהית לאסתכולי באפי'. ע"כ ארז"ל שהנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו מתחילה כדי שלא יתבייש כ"כ לקבלה. כי באמת מאחר שזה הנותן נתרצה ליתן מתנה לחבירו. בודאי הוא אוהבו וזה מחמת שראה איזה התגלות האהבה אליו מחבירו וכשרז,ל אי לאו דעביד לי' נייח נפשי' לא הוי יהיב לי'. רק שמחמת זה הנחת רוח שעשה לו לא הי' מגיע לו מתנה כזאת רק שנתעורר אצלו אהבה לחבירו עד שנתרצה ליתן לו מתנה כזאת, ע"כ צריך להודיעו אוז ירגיש חבירו ויזכיר עצמו עוצם האהבה שביניהם שהוא אוהב מאד את חבירו וחבירו אוהבו ביותר עד שנותן לו מתנה זאת באהבה. ואז יתרצו זה לזה כ"ש רש"י שם שמתוך כך מתרצין זהל זה בדברים ואינו בוש בדבר. כי בודאי כשהאהבה חזקה מאד באחדות גמור בין שני אנשים באמת שוב אין א' בוש מחבירו לקבל ממנו אפי' מתנה מרובה בחנם מאחר שמרגיש שחבירו נותן לו בלב שלם ובעין יפה מאד עד שיש לחבירו נחת גדול מזה שחבירו מקבל ממנו עד שנחשב אצלו כאלו הוא מקבל ממנו מתנה. וכעין שארז"ל שאם המקבל אדם חשוב נחשב קבלתו כאלו נתן לחבירו מתנה. אך עיקר הבושה מאחר שאינו רואה ומרגיש עוצם אהבת חבירו אליו ע"כ צריך להודיעו שמתוך כך מתרצין זה לזה, כי המקבל בודאי אוהב אותו מכבר וכנ"ל אך עתה נתוסף אצלו אהבה ביותר ואזי נתוסף האהבה ביותר גם אצל הנותן עד שנגדלת האהבה ביניהם כאלו הם אחדות ממש ואזי שוב אין א' מתבייש לקבל מחבירו וכנ"ל. וכמ ושראינו שהבן אינו מתבייש לקבל אפי' מתנה מרובה מאביו וזה מחמת שהבן יודע עוצם אהבת אביו אליו ושכל תשוקת אביו להטיב עמו בכל טוב שבעולם ע"כ אינו מתבייש לקבל מאביו. וכל זה למדו רז"ל מהש"י שאמר מתנה טובה יש לי בבי תגנזי ושבת שמה וכו' לך והודיעם. כי עיקר שורש כל המתנות שבעולם נמשך בשרשו ממתנת חנם של הש"י כנ"ל והש" ימודיע תחילה מתנת חנם שלו שזה ובחי' שמוציא החסד מהעלם אל הגילוי שזהו עיקר קיום החסד כנ"ל. כי הש"י חפץ מאד בטובת ישראל ורוצה ליתן להם מתנת חנם ואעפ"כ לא יתביישו לקבלו ולא יהי' נהמא דכסופא. ע"כ מעוצם אהבתו את עמו ישראל ע"כ הוא מודיע לנו ע"י צדיקיו האמתיים שהוא רוצה ליתן לנו מתנת חנם כדי שיתוסף אצלנו אהבה אליו ית' ואזי יחזור ויתוסף האהבה אצלו ית' אלינו כי כמים הפנים לפנים. וכן חוזר חלילה עד שמגודל האהבה נהי' נכללים בו ית' בבחי' בין כך ובין כך אנו קרוים לך בנים, ואזי שוב לא נבוש לקבל מתנת חנם שלו ועי"ז נזכה להתקרב אליו תמיד מכל הירידות שבעולם. כי ע"י בחי' מתנת חנם שלו שכבר הודיעונו הצדיקים ריבוי רחמיו וחסדיו עד א"ס יכולים להתקרב תמיד אליו ית' וכנ"ל. וזה בחי' ביום ההוא לא תבושי מכל עלילותיך וכו' וכתיב ואכלתם אכול ושבוע והלתתם את שם ה' אלהיכם אשר עשה עצמם להפליא ולא יבושו עמי לעולם וידעתם כי בקרב ישראל אני ואני ה' אלהיכם וכו' ולא יבושו עמי לעולם וכן בפסוקים רבים. וזהו גודל מעלת התקרבות לצדיקי אמת שהם מודיעים לכל אחד בכל פעם איך שהוא עוצם ריבוי רחמיו וחסדיו. וע"י ההודעה הזאת מוציאין החסדים מהעלם אל הגלוי ועי"ז נתוסף אצלינו האהבה וההשתוקקות אליו ית' מכל מקום שהוא וכן חוזר חלילה כנ"ל וכל מה שנתוסף האהבה בין כ"א מישראל לאביו שבשמים כמו כן יוצא ומאיר ביותר החסד מהעלם אל הגילוי. ועי"ז יכולין לקבל מתנת חנם שלו באהבה ולהתקרב אליו עי"ז וכנ"ל:
"The Mikdash is called Mishkan," etc.
## Segment 41
אות יט וכל זה נלמד משבת דייקא כשרז"ל מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה וכו'. כיכל זה בחי' שבת קודש כי כל זה נמשך משני הכתרים הנ"ל שזוכין הצדיקי אמת שהם בחי' נעשה ונשמע תורת ה' ותפילת ה' וכו' וכנ"ל, וכל זה הוא בחי' שבת כי בשבת ניתנה תורה ובכל שבת חוזר ומקבל הצדיק שהוא בחי' משה את הכתרים הנ"ל כמטובן בכונות ישמח משה במתנת חלקו בענין האלף אורות וכו' ע"ש. כי כל עיקר בחי' מתנת חנם נמשך מהכתרים הנ"ל שהם בחי' שבת. וע"כ נקרא שבת מתנה שיש לו בבית גנזיו ית' והודיעם מתחילה כדי שיכינו עצמו לקבלה וכנ"ל. וע"כ ארז"ל שבת צריך הכנה כ"ש והכינו וכו'. כי בודאי צריך כ"א להכין עצמו בכל ששת ימי המעשה לקבל מתנה טובה הזאת וכן צריך להכין עצמו כל ימי חייו שנקראים ערב שבת כדי שיזכה לאכול בשבת שהוא עוה"ב כשרז"ל מי שטרח בעש"ש יאכל בשבת. כי עיקר הוא ההכנה היינו בחי' הנ"ל שידע שאם לא יוכל לזכות לקבל במשפט יש אצלו אוצר מתנת חנם וכנ"ל שיכולין לזכות עי"ז בכח הצדיק אמת שעלו לשם וכנ"ל וכבר הודיעו לנו מזה. אך העיקר שעכ"פ אנו צריכין להכין הצמינו לזה לידע ולהאמין בכל זה ולצפות לחסדו תמידו וכו'. עד שיזכה לדבר דיבורים לפניו ית' לבקש מלפניו שיקרבו במתנת חנם אע"פ שהוא אינו כדי כלל וכלל ועי"ז בעצמו יוסיף לגלות החסד עליון הנ"ל ולהוציאו ביותר מההעלם אל הגילוי עד שיזכה לקבלו ולקרב אליו ית' בבחי' מתנת חנם ואעפ"כ לא יתבייש לעולם ע"י עוצם האהבה. כי יזכה להיות בבחי' בן שאינו מתבייש לקבל מאביו וכנ"ל. כי בחי' נעשה ונשמע הנ"ל הוא בחי' אב ובן כ"ש בהתור' הנ"ל ע"ש. ועיקר הוא הנשמע בחי' תפילה ששם היא בחי' אב ובן כחדא ע"ש. ועיקר בחי' מתנת חנם חסד חנם הנ"ל נמשך מבחי' תפילה נשמע. ע"כ עי"ז בוודאי אינו מתבייש לקבל מתנת חנם מאחר שנכלל הבן בהאב שאז בוודאי מתבטל הבושה מגודל האהבה והאחדות וכנ"ל:
For through the building of the Beis HaMikdash , the rosh bayis is strengthened — for the true tzadik and the Beis HaMikdash are one aspect, and they illuminate and strengthen each other.
## Segment 43
אות כ וע" נוהגין ישראל שמתחילין לומר סליחות במוצאי שבת וכמו שאומרין אז במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה. כי עיקר הכח לבא לפניו ית' בחטאינו המרובים ולבקש סלח נא, הוא רק בכח שבת קודש שאז חוזרים להצדיק האמת בחי' משה הכתרים הנ"ל בחי' נעשה ונשמע שעי"ז עיקר המשכת החסד עליון מחדש בכל שנה שהוא בחי' מתנה טובה וכו' וכנ"ל שעי"ז עיקר הסליחה כ"שסלח נא לעון העם הזה כגודל חסדך וכו':
And through the shekalim — which are the aspect of the building of the Beis HaMikdash , the aspect of the strengthening of the m'oray or , rosh bayis — through this, Haman-Amalek, who is the opposite, as mentioned above, is subdued. And therefore, afterward, we read Parshas Zachor . And this is what is written: "And it shall be, when Hashem your G-d gives you rest" etc., "you shall erase the memory of Amalek" [Deuteronomy 25:19] . And regarding the building of the Beis HaMikdash , a similar expression is also said, as it is written there: "And He shall give you rest from all your enemies around" [Deuteronomy 12:10] , etc. For the one depends on the other: when there is a Beis HaMikdash , the memory of Amalek is erased — for [Amalek] is the aspect of rosh kol chutzos , who destroyed the Beis HaMikdash , as mentioned above.
## Segment 45
אות כא וזהו בח'י מה שהולכין על קברי צדיקים בער"ה. כי הצדיק כל תשוקתו תמיד לעלות מדרגאלדרגא וזה עבודתו כל ימי חייו. ואפי' כשעולה למקום שעולה אינו מסתפק עצמו בזה כלל רק חותר ומתגעגע וכו' לעלות יותרומיות וכמבו' מזה במ"א (בסי' חיי מוהר"ן). אבל א"א לעלות מדרגאלדרגא כ"א ע"י ירידה שקודם העלי' כנ"ל. וכל הימים שהצדיק חי בזה העולם אע"פ שהוא צדיק גדול במדרגה עצומה מאד אעפ"כ יש לו איזה בחי' ירידה לפי בחינתו קודם כל עלי' כי א"א לעלות כ"א ע"י בחי' ירידה כנ"ל. אבל כשנסתלק מזה העולם ושם בעוה"ב אין שייך ירידה, והצדיק משתוקק אעפ"כ שנסתלק למקום שנסתלק וזוכה לרבג טוב אשר עין לא ראתה וכו' אעפ"כ הואחפץ לעלות יותר ויותר כי לגדולתו אין חקר. א בל א"א לעלות כ"א ע"י ירידה כנ"ל ושם אין שייך ירידה כנ"ל. ע"כ כשבא אחד על קברו וצועק על ריבוי עוונותיו שהם בח'י ירידות אזי גורם תענוג גדול להצדיק כי אזי הצדיק מוריד עצמו למקום ירידתו של זה שבא על קברו להושע שם. כי כבר הבטיחנו שאין שום ירידה בעולם שלא יוכל להושיעו ולהעלותו משם סוף כל סוף ואזי נחשב להצדיק כאלו ירד בעצמו. ועי"ז הצדיק עולה עוד לעילא ולעילא וכו' לפי בחינתו בבחי' ירידה תכלית העלי' כי זוכה לחתור ולמצוא עוד חסדים נפלאים ונעלמים מאד מאד ולגלות אותם מההעלם אל הגילוי באופן שיוכל להושיע ולהעלות את זה גם מאותה הירידה העצומה שירד עכשיו, שא"א להושיעו ולהעלותו כ"א ע"י חסדים חדשים לגמרי מאחר שהוסיף לפגום ולחטוא עוד כ"כ. אבל הצדיק בעוצם כחו ממשיך עתה חסדים חדשים נפלאים שזה עיקר העלי' הבאה ע"י הירידה כנ"ל שע"י אלו החסדים מעלהו ומושיעו גם מזאת הירידה וזה עיקר תענוג ושעשוע הצדיק יותר מכל תענוגי עוה"ב שיש לו כשהוא עושה טובה נצחיית לאיש הישראלי שירד למקום שירד. כי זה עיקר עבודתו בחייו ולאחר הסתלקותו שהוא עומד ומשמש במרום, שעיקר העבודה והשימוש לעזור לישראל בכלל ובפרט בעת צרתם, שעיקר הצרה הגדולה מכל הצרות הוא צרות הנפש כ"ש בהתו' כי מרחמם ינהגם, כי ע"י שמושיע לישראל בירידות כאלה עי"ז נתגלין חסדים חדשים נפלאים שהם עיקר גדולת הבורא ית' שצריכין לגלות בכל פעם יותר ויותר כי לגדולתו אין חקר וכנ"ל שזה עיקר תענוג ושעשוע הצדיק כשמשיג יותר גדולת הבורא ית' שהוא גדולת רחמיו וחסדיו ית' וכנ"ל שנתגלין עתה דייקא ע"י שמקרב ומעלה ומגביה אותו מירידה העצומה הזאת. נמצא שדייקא ע"י האיש הזה שבא מירידה כזאת על קברו על ידו דייקא זוכה הצדיק אחר הסתלקותו לבחי' ירידה תכלית העלי' וכנ"ל והבן היטב:
And therefore the primary downfall of Haman was through the shekalim , as our Sages of blessed memory said: "Wicked one! Their shekalim already preceded yours!"
## Segment 47
אות כב וזהו אלה תולדות נח נח וכו' זה בחי הצדיק האמת שעיקרו ע"י שזוכה לבחי' נעשה ונשמע הנ"ל בחי' גבורי כח עושי דברו לשמוע וכו'. וזה בחי' נח נח נייחא לילאין נייחא לתתאין נח לעילא נח לתתא כ"ש בזוה"ק. היינ ובח'י נעשה ונשמע הנ"ל שהוא בחי' נגלה ונסתר בחי' בראשית ברא וכו' שהואעילא ותתא כי הנסתר כנגד הנגלה הוא בחי' עדן עילאה לגבי עדן תתאה שהוא בחי' נגלה וכו'. וזהו אלה תולדות נח נח, שכל התולדות שבעולם כולם נמשכין מהצדיק הזה שזכה לנעשה ונשמע בשלימות שהוא בחי' נח נח, הן ההולדות ממש כיכל הולדות ההשפעות והברכות כולם נמשכין ממנו כי הוא בח'י עדן עילאה ועדן תתאה ששם הנהר היוצא מעדן להשקות וכו' שמשם כל ההשפעות טובות וכל הברכות שבעולם. וזהו איש צדיק תמים הי' בדורותיו כי הוא צדיק תמים בכל הדורות שנמשכין ממנו כי מאיר בכולם צדקות וקדושתו, כיאת האלהים התהלך נח האלהים בה' הידיעה היינ וכי אלהים בחי' מדת הדין וכפי מה שהוא מדה"ד בכל דור בכל עת שזהו בחי' האלהים הדין הידוע כפי הדור והעת, התהלך נח להמתיקו ולבטלו ע"י שזכה לנעשה ונשמע העליון בחי' תורת ה' ותפילת ה'. שעי"ז יטודע לבטל כל מיני דינים שבעולם כפי הדור וכפי העת. כי נח בחי' המתק הדינים בחי' נייחא בחי' ונח מצא חן בעיני ה'. וזה שמזכירין בר"ה בתחילת ברכת זכרונות וגם את נח באהבה זכרת כי עיקר עבודת ר"ה להמתיק הדין שבאותו ר"ה ע"י החסד עליון שממשיכין ע"י תפילת ה' כנ"ל שזהו בחי' תולדות נח נח וכנ"ל:
And when the memory of Amalek is subdued — which is the aspect of rosh kol chutzos , the aspect of the false celebrities — then the Name of Hashem is revealed, which is the aspect of the name of the true tzadikim , which is the aspect of Mordechai, the aspect of rosh bayis . And therefore, afterward, is Purim. For on Purim, an exceedingly great light is revealed — one that is not revealed at any other time. And this light is the aspect of Mordechai — at no time is this great light, the aspect of Mordechai, revealed as much as on Purim, as is explained in the kavanos . And this is the secret of: "And Mordechai went out from before the king" [Esther 8:15] ; see there in the kavanos . That is, on Purim we merit that the light of the true tzadik of every generation is revealed in a very great revelation, in the aspect of "And Mordechai went out," etc. For we merit through the holiness of Purim that the light of the true tzadik is revealed to us — that we merit to know the truth in its truest form, and to subdue the rosh kol chutzos .
## Segment 48
מתנת שכיב מרע
And then, everyone merits to draw close to Hashem, blessed be He — even those who are very, very far from holiness — in the aspect of: "And many of the people of the land became Jews" [Esther 8:17] , etc. For when the truth is revealed and one knows of true tzadikim , then everyone can draw close to Hashem, blessed be He, for the true tzadikim bring everyone close to Hashem, blessed be He. And their primary power to bring close the distant ones is through the aspect of the otzar matnas chinam mentioned above, in the aspect of: "And I will be gracious to whom I will be gracious" [Exodus 33:19] — even though they are not worthy of grace — "and I will have mercy," etc. And this is the aspect of the undeserved chesed that sustained the world before the giving of the Torah — for which reason the true tzadik must of necessity nullify himself from the Torah and engage in milei d'shtusa [frivolous/mundane matters] and be a truly simple man, so that he will then sustain himself from the aforementioned undeserved chesed that sustained the world before the giving of the Torah — which is the aspect of the otzar matnas chinam . Through this, he gives life to all the simple people, and even those cast in the lowest depths of She'ol — for he gives life to and elevates them all through this undeserved chesed that sustained the world before the giving of the Torah, as mentioned above.
## Segment 50
אות כג וזה בחי' משארז"ל דברי שכיב מרע ככתובין ומסורין דמי ומתקיימת מתנתו ע"י דיבוריו לבד. כי התורה הקדושה מלובשת בכל הדברים שבעולם כירק היא מחי' ומקיימת הכל וכלליות התורה היא בחי' נעשה ונשמע שהואבחי'תורהותפילה וכו' כנ"ל. וכל עסקי המו"מ נעשים עי"ז כי כמו שהתור הק' הנעשה הוא מה שכבר השיג והנשמע שהוא הנסתר הוא מה שאינו ביד שכלו וצריך להשיגו, כמ וכן הוא בכל החפצים והעסקים והמו"מ של האדם שכולם מקבלים מהתורה מבחי' אלו כי החפצים שהם כבר ביד האדם זה בחי' נעשה כי כבר הם עשויים וגמורים בידו. אבל החפצים שאינם עדיין בידו וחפץ להשיגם הם בחי' נשמע נסתר שהוא בחי' תפילה רצון ודביקות כי א"א להשיג הנשמע שהוא הנסתר כ"א ע"י רצון חזק ותפילה וכנ"ל. וכמו כן הוא בענין החפצים שאינם עדיין בידו שהם עדיין נסתרים ורחוקים ממנו ואינו יכול להשיגם כ"א ע"י הרצון. וע"כ באמת לאמתו א"א להשיג שום דבר כ"א ע"י תפילה. ומשם נשתלשל כל עסקי המו"מ שבין אדם לחבירו שזה חפץ בחפץ פלוני שעדיין אינה בידו שזהי בחי' נסתר. כנ"ל. וזה חפץ בחפץ או בממון שביד חבירו ועי"ז נגמרים הקנינים. ועיקר הקנין הוא שכל אחד ישיג בחי' הנסתר בחי' הנשמע, שמה שעדיין לא הי' בידו שהוא בחי' נסתר עתה יגיע לידו שאז יהי' בבחי' נעשה כי מה שכבר ביד האדם הוא בחי' נעעשה וכנ"ל. נמצא שגמר קנין המו"מ הוא שיהי' נכלל בחי' הנשמע ונעשה יחד שיהי' מהנשמע והנסתר בחי' נעשהוכו' וכנ"ל. וע"כ תיקנו רז"ל שאין המקח והמתנה נגמר בדברים כ"א בקנין. כי בוודאי באמת ראוי לאדם לעמוד בדיבורו וכשרז,ל שם כל המטלטלין נקנין במשיכה וכל המקיים דיבורו רוח חכמים נוחה הימנו אך אפע"כ לא רצו רז, ללהחמיר על האדם שיתקיים הקנין בדיבור לבד כי לאו כל אדם זוכה להשלימות הדיבור. כי כמו שבעיקר השגת הנשמע והנסתר שיזכה שיתגלה לו בבחי' נגלה א"א כ"א ע"י הדיבור שהוא עיקר התפילה שצריכה להיות בדיבור דייקא שזהו בחי' גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו שהצדיקים גבורי כח עושים ומתקנים להאי דבר (כ"ש בזוה"ק) ועי"ז לשמוע בקול דברו שזוכים ע"י הדיבור לבחי' נשמע בחי' לשמוע וכו' כי עיקר השגת הנשמע והנסתר הוא ע"י התפילה שהיא בדיבור. ואם הי' כל אדם זוכה לדבירו התפילה בשלימות בודאי הי' כל אדם זוכה בלכ פעם להשגת הנשמע כי הש" ישומע תפילת כל פה, וחפץ להטיב ולגלות לכל אדם מישראל נסתרות שבתורה. רק מחמת שלאו כלאדם זוכה לשלימות הדיבור ועיקר מחמת שאינו משתדל להרבות בדיבורי התפילה ולקדש דיבורו כראוי ע"כ לאו כל אדם זוכה להשיג הנשמע והנסתר. ומזה נמשך מה שתיקנו רז"ל שאין המקח נגמר בדברים לבד כי החפץ של המקח קודם שנקנה לזה הוא בבחי' נסתר בחי' נשמע כנ"ל שא"א שיגיע לרשות הקונה שיהי' תחת יד רשותו שזהו בחי' נעשה כ"א ע"י הדיבור שזהו בח'י הדיבורים שמדברים בשעת המו"מ שעי"ז נעשה המו"מ ומשיג כ"א החפץ או המעות שהי' תחילה נסתר ממנו וכנ"ל. אבל עדיין אין המקח נגמר בשלימות ע"י הדיבור לבד ויכול כ"א לחזור וזה מחמת שרוב בני אדם בפרט המון עם העוסקים במו"מ רובם אי ןדיבורם בשלימות מחמת שלא זכו ברוחניות בענין עסק התורה להשיג הנשמע והנסתר שבתורה ע"י דיבורם. ע"כ גם בענין המו"מ תקנו חז"ל שאין מתקיים מקחם ע"י דיבורם לבד כי אין דיבורם בשלימות שיהי' נגמר ע"י דיבורם המו"מ שהואבחי' שמשיג כ"א הנסתר ממנו שיהי' בבחי' נעשה בכלל מעשה ידיו שהם ברשותו וכנ"ל. וע"כ באמת ארז"ל שאין רוח חכמים נוחה מזה שאינו עומד בדיבורו כי בודאי ראוי לאדם שיראה להשלים דיבורו כי בזה תלוי קיום התורה לזכות להשיג בחי' נשמע ונעשה הגבוה יותר בכל פעם שזה מוטל על כל אדם מישראל. וזהו אין רוח חכמים נוחה הימנו, רוח חכמים דייקא כי עיקר מעלת החכמים שהם מתיגעים עד שמשיגים בכל פעם חידושים שהיו נסתרים מהם שזהו השגת הנשמע שיהי' בבחי' נעשה כנ"ל, ע"כ אין דעתם נוחה מזה שאינו עומד בדיבורו שהוא בהיפך מזה וכנ"ל. אבל אעפ"כ לא רצו לתקן שיתקיים המקח ע"י הדיבור לבד מחמת שידעו שבאמת רוב העוסקים במו"מ אין לדיבורם שלימות ואינם אומרים הדיבור בדעת שלם ומיושב מחמת שאינם משתדלים להשיג הנסתר שזהו עיקר שלימות הדעת. ע"כ ראו שא"א שיתקיים המקח ע"י הדיבור לבד בלי קנין מחמת שדיבורם אינו דיבור שלם להשיג על ידו החפץ שאינו ברשותו שהוא בחי' נשמע וכנ"ל. וע"כ תיקנו שאין המקח נגמר כ"א ע"י עשי' ממש דהיינו משיכה או קנין סודר וכיוצא שע"י עשי' דייקא ימשיכו את החפץ מבחי' נסתר נשמע לבחי' נעשהכי עיקר שלימות כלליות הנשמע בהנעשה הוא כשבא לידי עשי' דהיינו ע"י השגת הנשמע והנסתר יתגבר ביותר לעשות טוב יותר ויותר מבתחילה ולהכניס בחביריו ותלמידיו עצות והתעוררות והתחזקות שיעשו טוב. (וע' לקמן באות כ"ד יתבאר ענין זה ביותר):
And this chesed is the aspect of Mordechai — whose gematria [numerical value] equals v'rav chesed [and abundant in lovingkindness] . For it is an exceedingly great chesed — which is the aspect of the concealed Torah, which is always in concealment. And now, on Purim, this great light is revealed.
## Segment 51
וע"כ בשכיב מרע תיקנו שיהיו דבריו מתקיימין ככתובים וכמסורים כשמת מאותו החולי. כיכל עבודת האדם כל ימי חייו וכל מה שבא לזה העולם הוארק בשביל זה בשביל השגת הנעשה והנשמע שהוא בחי' קבלת התורה וקיומה שרק בשביל זה בא האדם להעולם שיהי' יגע בתורה עד שישיג הנסתר ממנו לעשות מתורת ה' תורתו. כמו שהתחיל דהמע"ה ספר תהלים בזה אשרי האיש וכו' כ"א בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה וכו' וכשדרז"ל בתחילה קודם שמתייגע בה היא תורת ה' ואח"כ נעשית תורתו שזהו בחי' שעושה מהנשמע נעשהמהנסתר נגלה כמבואר שם בהתו' הנ"ל. וכל אדם צריך להתייגע כל ימיו לעלות מדרגא לדרגא להשיג בכל פעם בחי' נעשה ונשמע הגבוה יותר לעשות בכל פעם מהנשמע הגבוה יותר בחי' נעשה וכו' וכ"ש בהתו' הנ"ל. ומי שזוכה לזה בשלימות אשרי לו אבל עכ"פ כ"א מישראל כפי מה שהוא בהכרח שיהי' לו איזה חלק כל שהוא בזה, כי זה כל האדם לקיים את התורה שכלולה בנעשה ונשמנע. וכ"א כפי שמקיים מצות התורה וכפי מה שמתגעגע וחושק בכיסופין ורצונות טובים להכיר את הש"י ולהשיג ולהבין מה שנסתר ממנו, כמו כן הוא זוכה לאחר פטירתו להשיג ולהבין מה שלא הישג בחיו שזה עיקר בחי' חלקו לעוה"ב, כי עיקר שעשוע עוה"ב הוא השגת התורה שהוא בחי'השגות אלקות. רק מי שזכה ע" יגיעתו להשיג גם בעוה"ז סתרי תורה וזכה כל ימיו להשיג בכל פעם נסתרות הגבוהים יותר וכנ"ל הוא זוכה בסוף להשיג אחר מותו בעוה"ב השגות עצומות גבוהות ונוראות מאד מאד אשר עין לא ראתה אשרי לו. אבל עכ"פ אפי' הקטן שבקטנים מאחר שהוא בכלל ישראל שיש להם לכ"א חלק לעוה"ב בהכרח שישיג לאחר מותו מה שהי' נסתר ממנו בעוה"ז כפי יגיעתו בעבודתו ית' בזההעולם שהוא בחי' השגת הנשמע. כי כלל העוה"ז הוא בבחי' נעשה כי הוא עולם המעשה וכ"ש היום לעשותם. והעוה"ב בכלל הוא בבחי' נשמע נסתר בבחי' ולמחר בעוה"ב לקבל שכרם ועיקר הקיבול שכר הוא השגת הנסתר בחי' נשמע וכנ"ל. נמצא שהאדם אחר מותו בהכרח שיהי' נכלל אצלו בחי' נשמע בנעשה לפי בחינתו וכנ"ל, וע"כ בודאי דברי ושל שכיב מרע מתקיימין ככתובים ומסורים כי עכשיו בהכרח שיהי' קיום לדבריו כי הוא הולך לבית עולמו שכל תכליתו ותקותו לזכות לאיזה חלק לעוה"ב שהוא השגת הנשמע שיהי' נכלל בנעשה וכנ"ל שזה זוכין ע"י שלימות הדיבור בבחי' עושי דברו לשמוע וכו' כנ"ל וע"כ בהכרח שיהי' קיום לדבריו גם בכל מה שצוה קודם מותו כי הכל אחד כנ"ל כי מה שאין המקח והמתנה מתקיים ע"י הדיבור הוא מחמת שאין להדיבור שלימות להמשיך על ידו מנשמע לנעשה מנסתר לנגלה וכנ"ל אבל עכשיו בסופו בהכרח לקיים דיבורו שיהי' לדיבורו שלימות כיעתה בהכרח שישיג בחי' הנשמע והנסתר אצלו כי זה כל תקותו וחלקו לעוה"ב. וע"כ תיקנושיתקיים דיבורו בכל מה שצוה ליתן, כי ע"י קיםו הדיבור נמשך כלליות הנשמע בנעשה בענין קיום התורה כנ"ל שעתה בהכרח שיבא לזה לפי בחינתו כי זה חלקו מכל עמלו שישג הנשמע שיהי' נכלל בהנעשה דהיינו בכל מה שעשה איזה מצוה ועבודה בזה העולם וע"כ תיקנו שיתקיים דיבורו וכנ"ל: וזה שדקדקו ואמרו דברי ש"מ ככתובין וכמסורין דייקא בח'י נעשה ונשמע כי הנעשה הוא בחי' תורה שבכתב בחי' נגלה והנשמע הוא בחי' תורה שבע"פ שהוא בח'י נסתר כי מה שנתסר ונעלם בתורה שבכתב מגלים החכמים בע"פ. ועזה בחי' כתובים ומסורין, כתובים בחי' תורה שבכתב בחי' נעש, ומסורין בחי' תורה שבע"פ שנמסר למשה בע"פ שהוא בחי' נשמע כנ"ל. וע"כ הש"מ שבהכרח שיבא לזה באיזה בחי' לאחר מותו כנ"ל ע"כ דבריו ככתובין ומסורים דמי וכנ"ל:
And therefore, Yisrael have the custom on Purim to engage in milei d'shtusa — in various types of matters. And on the surface, this is puzzling, for on Purim an exceedingly lofty light of holiness is revealed — so why do they engage in simple matters, in milei d'shtusa , and idle from words of Torah? But in truth, the custom of Yisrael is Torah. And they do everything beautifully in its time — for then, such a great light is revealed, the aspect of Mordechai, which is the aspect of the undeserved chesed that sustained the world before the giving of the Torah. Through this chesed , one sustains oneself at a time when one is idle from words of Torah — for it is the aspect of the concealed Torah. For in every thing in the world, Torah is concealed — for everything was created through the Ten Utterances, within which the Ten Commandments are concealed, as explained there in the aforementioned Torah-teaching.
## Segment 53
אות כד וע"כ נקרא התגלות הנסתר בשם נעשה כ"ששם שצריכין לעשות מהנשמע נעשה מהנסתר נגלה. כי עיקר שלימות השגת הנסתר הוארק כשבא לבחי' נעשה לבחי' עשי' דהיינ וכשהצדיק זוכה להשיג הנסתר בשלימות גמר עד שיגלה עי"ז עשיות טובות שיביא בני אדם עי"ז לדיי מעשים טובים כי אל המדרש עיקר אלא המעשה, וע"כ אפי' כשהצדיק משיג איזה השגה גבוה ונסתרת מאד אינה נחשבת אצלו כל זמן שאינו מבין על ידה איך להביא את בני אדם לידי מעשים טובים אי"ז להחזירם בתושבה ולחזקם וכו' כאשר הבננו כ"ז ממנו ז"ל. וזהו בחי' מעלת משה רבינו עש"ה שזכה לקבל את כל מצות התורה והורה לנו איך לקיים את כל המצות וע"כ הוא עולהעל כל הצדיקים, שהי' לפניו. כי אע"פ שגם האבות והצדיקםי שלפניו השיגו השגות ונסתרות הרבה אבל עדיין לא קבלו את התורה ולא זכו עדיין להכניס קיום כל מעשה המצות בעולם רק קצת מצוות הכניסו בזרעם כשרז"ל. אבל משה זכה לקבל את כל התורה והמצות ומסרה לישראל כי זכה להשיג הנסתר בבחי' הנ"ל להביאו לידי מעשה כנ"ל. ואחריו באים כל הצדיקים ועוסקים בזה להכניס קיום התורה והמצות בעולם. וע"כ שלימות הצדיק ומעלתו הוא כשזוכה ע"י השגתו נסתרות להמשיך עי"ז עצות ודרכים ונתיבות ותחבולות וכו' איך להביא ישראל ידי מעשה שזה עיקר שלימות הנסתר כי לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה וע"כ נקרא התגלות הנסתר בשם נעשה שממשייכן מנשמע לנעשה וכנ"ל:
And therefore, on Purim, everyone can draw close to Hashem, blessed be He — even those who are very far — for then the aforementioned undeserved chesed is revealed, which the tzadik receives from it at the time when he is idle from the Torah, and which is revealed on Purim, as mentioned above. And everyone then receives from the light of this undeserved chesed . And through this chesed , everyone can draw close — for even though one has no merit whatsoever, nevertheless, through the otzar matnas chinam that the tzadik receives from it at the time of his simplicity, which is revealed on Purim, as mentioned above — through this, everyone can draw close to Hashem, blessed be He.
## Segment 55
אות כה ועיקר התקוה הוא ע"י הצדיקים שזכו לבחי' תורת ה' ותפלת ה' ממש כי הש" יבעצמו כביכול עוסק בתורה ותפלה בכל יום כשרז"ל, ועוסק כביכול לעשות מתפלה תורה מנשמע נעשה היינו שמתפלל בעצמו להמשיך רחמים וחסדים חדשים בכל פעם ולהכניסם בתוך התורה שיהי' נעשים מהם עצות ודרכים וכו' להכניס קיום התורה בעולם שזה שלימות השגת הנסתר לעשות מהנשמע נעשה וכנ"ל והבן היטב כי עמוק הוא:
And therefore, Purim is [a time of] receiving the Torah, as it is written: "They upheld and they accepted" [Esther 9:27] . For "the nullification of Torah — this is its fulfillment." For the tzadik is able to reveal the aspect of the concealed Torah that he cleaves to at the time when he is idle from the Torah — and through this he returns and draws the fulfillment of the Torah to all the distant ones. For there are distant ones who have become very distanced from all the Torah through their evil deeds, and it is impossible to bring them close to Hashem, blessed be He, in any manner whatsoever, except through the true tzadik who knows how to receive from the otzar matnas chinam mentioned above, that sustained the world before the giving of the Torah. And through this, he gives them life at the time of their fall — so that they should not despair in any manner whatsoever in the world — for His chesed , blessed be He, is still upon them, for "the chasadim of Hashem have not ended, forever" [Lamentations 3:22] . And through sustaining them with this undeserved chesed , through this he brings them close to Hashem, blessed be He, and returns and draws Torah upon them and returns them to the Torah and the service [of G-d]. For he reveals the concealed Torah — which is the aspect of the aforementioned undeserved chesed , from which the Torah is drawn. For the essential drawing of Torah is from the concealed Torah, which is revealed from concealment into revelation.
## Segment 57
אות כו והעיקר שתבין מזה עד היכן רחמי הש"י מגיעים עד אין קץ ותכלית ותבין היטב פי' הפסוק חסדי ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו, היינו שתבין פשטיות הדיבורים לילך בהם להתחזק על ידם יהי' איך שיהי' כי החסדים הנמשכים ע"י תפלת ה' בעצמו בודאי אינם כלים לעולם:
And therefore, on Purim, whoever extends his hand to receive — they give him. This is the aspect of the otzar matnas chinam that is revealed then to all. And therefore, whoever extends his hand to receive — they give him an undeserved gift.
## Segment 59
אות כז וזה בחי' כי דיעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט וכו'. כי זה עיקר דרך ה' לעשות צדקה ומשפט שהוא בחי' נעשה ונשמע תורה ותפלה שהם בחי' צדקה ומשפט כמבואר לעיל היטב. וזהו למען אשר יצוה א תבניו ואת ביתו אחריו וכו' היינו בחי' צוואת שכיב מרע שמצוה את בניו ואת ביתו שעיקר תיקון הצוואה הואבחי' לעשות צדקה ומשפט לכלול הנשמע בהנעשה שזה עיקר התיקון של הנפטר כי זה כל חלקו לעוה"ב וכנ"ל:
And this is the aspect of Parshas Parah [the Torah reading of the Red Heifer] , which is read after Purim. For the Parah [Red Heifer] — all of its procedures are performed outside [the Temple] — which is the aspect of the tzadik nullifying himself at times from the Torah and going out from the house of his holiness and speaking with the world about mundane matters. And through this, precisely, he brings them close to Hashem, blessed be He, as mentioned above.
## Segment 61
אות כח וע"כ נסמך מקרא זה לענין פ' סדום שאמר הש"י המכסה אני מאברהם את אשר אני חפץ לעשות בסדום וכו' ואברהם היו יהי' וכו' כי ידעיו וכו'. היינו כי הש"י חפץ ומתאוה לתפלתן של צדיקים והי' חפץ מאד שאברהם יתפלל לפניו על סדום וכמובן במדרש שהביא שם משל שהש"י הי' מתענג מתפלת אברהם. כי אע"פ שאברהם לא פעל בקשתו להציל את סדום מגזירתם אעפ"כ תפלתו אינה נאבדת, וגם באמת פעל הרבה מאד כי זכות תפלתו להציל את סדום פעלה שעי"ז ניצול לוט וזרעו שמהם ישתלשל ויצא התנוצצות דוד משיח וכשרז"ל. כי אע"פ שכבר נשתלח המלאך להציל אבל אעפ"כ עדיין היו צריכין אתערותא דלתתא להרבות בתפלה ותחנונים לגמור הישועה להציל את לוט מתוך ההפיכה להוציא ממנו דוד ומשיח. וע"כ נסמך לזה פ' ידעתיו הנ"ל שמדבר מענין צדקה ומשפט הנ"ל, כי כל כח התפלה לבטל הגזירה הוארק עי"ז שמבקשין מהש"י אע"פ שרוצה להביא איזה דין וגזירה ח"ו שמגיע כן בודאי ע"פ משפטו באמת, אעפ"כ יש אצלו בחי' צדקה בתוך המשפט שהצדיקים בתפלתם יכולים לעורר עד שיהי' נמשך צדקה וחסד כזה לתוך המשפט שיושב לדון ולשפוט עד שיבטל את הגזירה לגמרי כי הוא ית' במשפט עושה צדקה שהוא פלאי פלאותיו הנסתרים מאד שא"א להבין כנ"ל. וע"כ הזכיר הש, יענין זה דייקא של צדקה ומשפט קודם שגילה לאברהם גזירת סדום כדי שיתפלל עליהם כי עיקר כח התפלה הוא רק עי"ז וכנ"ל:
For all the offerings — their procedures are performed inside, within the Beis HaMikdash , where holiness is revealed. But the Parah — its procedures are outside. This is the aspect of "the nullification of Torah" mentioned above. For the Torah is the aspect of a house, the aspect of the beis of B'rayshis [the letter ב that begins the Torah] , the aspect of rosh bayis . And when one is idle from the Torah, this is the aspect of going out to the outside. But the true tzadik , even at the time when he is idle from the Torah, sustains himself with the concealed Torah, etc., as mentioned above.
## Segment 63
אות כט וזה כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט, כיהוא דרך ה' בודאי לעשות צדקה ומשפט דהיינו שבתוך המשפט יעשה צדקה שזה א"א להבין כלל כנ"ל כי הואבחי' דרכי ה' שאש,א להבין שעל זה ביקש משה רבע"ה הודיעני נא את דרכיך שביקש לידע דרכי ה' דרכי משפטיו וצדקתו איך הוא מנהיג עולמו בצדקה ומשפט כדי שיע איך להתפלל על ישראל, וכמו שפרש"י שם ואת תשלום השכר שלי בעם הזה הודיעני, שרצה להשיג איך יוכל לבטל כל מיני גזירות שאינן טובות מישראל. עד שפעל אח"כ שהשיב לו הש"י אני אעביר כל טובי על פניך וכו' וגילה לו כל הי"ג מדות של רחמים שהם בחי' תפילת ה' וכנ"ל (באות י"ז). נמצא שבחי' זאת של צדקה ומשפט הנ"ל הועא בחי' דרכי ה'. וזהו בחי' ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט כי שמירת צדקה ומשפט הוא בודאי דרך ה' כנ"ל. אבל כל אדם מישראל שהוא מזרע אברהם צריך לילך בזה, כי צריכין להתדבק במדותיו ית' כשרז"ל וע"כ אהב הש"י את אברהם למען אשר יצוה את בניו וכו' ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט. כי כל בניו וזרעו לדורות עולם צריכין ליזהר לשמור דרך ה' הזה לילך בדרך זה של בחי' צדקה ומשפט, להאמין תמיד שיש דרכי ה' הנעלמים מאד שהם בחי' צדקה ומשפט הנ"ל שעי"ז עיקר קיום התורה תמיד בכל א' מישראל כפי מה שהוא בכל תוקף התגברות הגלות בכלל וברפט. כי עי"ז עיקר התקרבות להש"י לכ"א בכל מקום שהוא באותו העת והשעה. כי ע"י בחי' משפט לבד קשה להתקרב כי כפי גדולת הש"י בחוט השערה שפוגמין בהתורה הי' ראוי ע"פ המשפט שיבא על האדם מה שיבא ח"ו כ"ש בלק"ת (סי' מ"ט). וצריכין לבטוח ברחמי צדקתו שיעשה עמנו צדקה וחסד ומתנת חנם. אך א"כ אין צרייכן לעשות כלום מאחר שמקבלין רק ע"י צדקה ומתנת חנם. ע"כ צריכין לבטל דעתו נגד עת הצדיקי אמת ולהאמין בדרכי ה' שאוהב צדקה ומשפט שבמשפט בעצמו עושה צדקה כנ"ל שא"א להבין זאת כנ"ל. וכל אחד צריך לשמור דרך ה' לילך בזה להחזיק עצמו בהש"י ותורתו תמיד ע"י הצדקה שלאיפול בדעתו משום דבר שבעולם כי הלא יש בחי' דרך ה' שא"א להבין שהוא בחי' צדקה וחסד חנם הנ"ל, אך אעפ"כ כל אשר תמצא ידי לעשות עדיין מעט דמעט טוב, ולהתרחק מהרע, אני מחויב לחטוף כל ימי חיי כל מה שאוכל כדי לקיים משפטי התורה הק' כל מה שאוכל. ואם כי איני מקיים חלק אלף ורבבה וגם פגמי מרובים מאד הלא יש בחי' צדקה הנ"ל. אך אעפ"כ צריכין להתחזק לקיים בכל יום ועת כל מה דאפשר שזהו בחי' משפט דהיינו מצות ומשפטי התורה. נמצאשכל אדם צריך לילך בדרך זה לשמור דרך ה' שהואבחי' צדקה ומשפיט שהואבחי' דרכי ה' שא"א להשיג שעי"ז כ"א יכול לישאר קיים בעבודת ה' כל ימי חייו וכנ"ל. אבל כל דרך זה התחיל מאברהם, ועיקרו נמשך ע"י יעקב שהיתה מטתו שלימה כמובא במדרש פ' בחוקותי, רבן אמרי לא נברא אברהם אלא בזכות יעקב הה"ד למען אשר יצוה את בניו וכ'. לעשות צדקה ומשפט ואין צדקה ומשפיט אלא יעקב שנא' משפט וצדקה ביעקב אתה עשית. וכן הצדיקים הגדולים האמתיים שבכל דור ממשיכים זה הדרך עלינו כדי לבטל מאתנו כל מיני גזירות שאינן טובות עי"ז ולחזקנו בקיום התורה בעומק ירידתינו בגלות המר הזה. כי עיקר ההתחזקות והקיום הוא עי"ז וכנ"ל. ועיקר בחי' זאת הי'י נגמר ע" ימשיח צדקינו שיבא ב"ב שנאמר עליו משפטיך למלך תן וצדקתך לבן מלך. וכן בדוד שהוא בחי' משיח נאמר ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו. כי עיקר ישוע תישראל ע"י דוד משיח הוא ע"י בחי' זאת שהוא בחי' משפט וצדקה. שעי"ז מבטלין כל הגזירות שאינן טובות וממתיקין כל מיני דינים שבעולם ומכניסין עצות ודרכים והתחזקות בכל אחד מישראל שיתעורר בכל פעם מחדש להתקרב אליו ית' שזה עיקר הישועה וכנ"ל:
And this is the aspect of the Parah , whose procedures are all outside — the aspect of "the nullification of Torah," as mentioned above — which is the aspect of the concealed Torah. For the Parah Adumah [Red Heifer] is hidden from the eye of all, as it is written: "I said I would become wise, but it is far from me" [Ecclesiastes 7:23] — the aspect of the concealed Torah.
## Segment 65
אות ל וזה צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבהו כו'. שאע"פ שמשפטיך תהום רבה שירדנו בגלות הזה עד עמקי התהום בבחי' וחשך על פני תהום שנא' על הגלות האחרון הזה שאנו בו עתה, אעפ"כ צדקתך הכררי אל כי הצדקה הנעלמת בהמשפט הוא גבוה מאד כהררי אל וע"כ גם עתה אע"פ שמשפטיך תהום רבה אעפ"כ צדקתך הכררי אל, נעלמים במשפטיך תהום רבה. רק שאין אנו מבינים דרכיך ואנו כבהמות בלי דעת כי א"א להבין דרכיך אלה רק אנו מחויבים לבטוח בצדקתך וחטוף טוב כל מה דאפשר כנ"ל. וזהו ובהמה תושיע ה' כשדרז"ל בני אדם שערומים בדעת ומשימים עצמם כבהמה. כי באמת זהו עיקר החכמה האמתיית לעשות עצמו כבהמה ולילך בדרך הזה שהוא בחי' צדקה ומשפט כנ"ל, וזהו אדם ובהמה שהאדם העושה עצמו כבהמה כנ"ל תושיע ה' בוודאי כי מה יקר חסדך אלקים, כי חסדך יקר ונעלם מאד וא"א להשיג ולהבין עד היכן רחמיך וחסדיך מגיעים. וזהו בני אדם בצל כנפיך יחסיון, שחוסים ומסתתרים בכל צרתם בגוף ונפש, בצל כנפיך שאעפ"כ לא תעזבם ע"י רחמי צדקתך וכנ"ל. ירויון מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם עדניך לשון רבים בחי' עדן תתאה ועדן עילאה דסתים וגניז שהוא בחי' נעשה ונשמע תורה ותפילה שהם בחינת צדקה ומשפט הנ"ל בחי' תורת ה' ותפילות ה'. ומשם תשקם ברחמיך להפוך כל הירידות לעליות ולהפוך הכל לטובה בגשמיות ורוחניוות וכנ"ל:
And therefore, the Parah purifies from the impurity of death, which is the foremost of all impurities — for it is the avi avos hatumah [the ultimate source of impurity] . And this is the aspect of Amalek, who is the contamination of the Serpent that brought death into the world — which is the aspect of the desire for ni'uf [licentiousness] , which is the sitra d'mosa [the side of death] , as it is written: "And her end is the ways of death" [Proverbs 5:4] ; and as it is written: "And I find more bitter than death the woman" [Ecclesiastes 7:26] , etc. And whoever falls into this impurity — it is impossible for him to be purified except through the true tzadik , who knows how to draw upon him undeserved chesed from the otzar matnas chinam that the tzadik receives from there at the time when he is idle from the Torah, as mentioned above. And this is the aspect of the concealed Torah within all the things in the world, as mentioned above.
## Segment 67
אות לא וע"כ אומרים זה הפסוק צדקתך הנ"ל בשבת במנחה שאז הוא רעוא דרעווין ונתבטלין כל רוגזין ומארי דדינין וכו' כ"ש בזוה"ק. והכל בכח וזכות הצדיקי אמת שנסתלקו שהם בחי' משה ויוסף ודוד. כי עיקר בחי' זאת נמשך רק ע"י גדולי הצדיקים שנסתלקו וכנ"ל (באות י"א). וזהו שאומריםאח"כ וצדקתך אלהים עד מרום אשר עשית גדולות אלהים מי כמוך. כי צדקתו מגיע עד מרום כי כבר עשה הש"י גדולות ונוראות, ישועות גדולות ונפלאות ע"י צדקתו כיאלים מי כמוך להבין דרכיך אלה וכנ"ל. וזהו צדקתך צדק לעולם שצדקתו הוא צדק לעולם כי עושה תמיד רק צדקה וחסד חנם, ואעפ"כ ותורתך אמת, כי התורה שהיא בחי' משפט הוא אמת אע:פ שהוא ית' עושה תמיד צדקה וחסד לפנים ממפטי התורה כי דרכיו א"א ה' בחי' נעשה ונשמע, שמלביש בכל פעם הנשמע שלו בהנעשה, הצדקה בהמשפט, התפילה בהתורה וכנ"ל, שעי"ז עושה המשפט בצדקה וחסד נפלא באופן שישאר כ"א קיים בעבודתו ית' וכנ"ל. וכל זה בזכות וכח הצדיקים הגדולים שנסתלקו בחי' יוסף משה דוד שנסתלקו בשבת במנחה ברעוא דרעווין וע"כ אנו אומרים אז כל זה וכנ"ל:
And this is the aspect of the secret of the Parah Adumah , whose procedures are all outside — which is the aspect of the concealed Torah. And therefore the Parah purifies the impure and renders the pure impure. For the tzadik , when he nullifies himself from the Torah — through which he gives life to all the simple people and all the distant ones, as mentioned above, and purifies them from their great impurity, as mentioned above — but for the tzadik himself, this nullification is considered as a degree of impurity for the moment, relative to the greatness of his holiness when he is cleaving to the Torah. And as is understood from the words of our Rebbe, of blessed memory, in another place [Likutay Moharan II, 38] , in the discourse that begins, "Sometimes the tzadik travels," etc. — that when the tzadik lowers himself at times to engage with the world, it is an aspect of descent for him for the moment. But afterward he returns and ascends to his place. But for the world, he does good forever, etc.
## Segment 69
אות לב וזה בחי' משארז"ל שלשה דברים באים בהיסח הדעת משיח מציאה עקרב, ורמזו בזה שאין להאדם לחשוב מיום לחבירו ואפילו משעה לחברתה כי אפילו בכל רגע נעשים שינויים נפלאים ומשונים מאד מאד לטוב, ולהיפך ח"ו כ"ש ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו. וממי שמשים לב לזה יכול לראות נפלאות הבורא ית' בכל עת ורגע, ויבין כי אין האדם יודע כלל מה נעשה עמו בכל עת ורגע, ויבין היטב אמתת הפסוק רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום וכתיב אל תתהלל ביום מחר כי לא תדע מה יולד יום וכתיב לכל זמן ועת לכל חפץ, מה יתרון העושה באשר הוא עמל כי לא ידע האדם את עתו כדגים שנאחזיםבמצודה רעה וכצפרים האחוזות בפח וכו'. וכתיב והסכל ירבה דברים לא ידע האדם מה שיהי' ואשר יהי' מאחריו מי יגיד לו (קהלת יוד). וכל זה מרומז בדברי רז"ל הנ"ל, ללמד דעת את האדם שהולך ותועה במחשבותיו הרבים שחושב בכל עת תחבולות רבות ודאגות שונות בענין פרנסתו ועסקיו של זה העולם וכולם להבל ולריק, כי פתאום באים עליו ח"ו פגעים וצרות שלא עלו על דעתו שהם בבחי' עקרב הבא ונושך פתאום בהיסח הדעת. ולפעמים להיפך שדואג על פרנסתו והצטרכותו הרבים עד שדאגתו מכלה חייו ופתאום בא לו ישועה שמזמין לו הש"י איזה ריוח גדול או קטן או איזה חפץ ופרנסת היום וכו'. והכל בהיסח הדעת כי על פי רוב ריוח והפרנסה של האדם באים בהיסח הדעת. אם ישים לבולזה. ע"כ מי שרוצה לחוס על חייו ושלא ייגע לריק ולא ילד לבהלה, צריך להשתדל להתגבר מאד על ריבוי מחשבותיו ותחבולותיו רק לתלות עיניו למרום בכל עת כ"ש אך לאלקים דומי נפשי כי ממנו תקותי וכו' וכתוב גול על ה' דרכך ויכונו מחשבותיך וכו'. וכתיב השלך על ה' יהבך וכו': כי באמת א"א להבין דרכיו ית' כלל איך הוא מתנהג עם כל אדם בפרטיות והשינויים שעוברים על אדם א' בעצמו בכל יום ובכל עת אשר א"א לשער. כי זה ידוע וכל ישראל מאמינים בזה. שהש"י כולו טוב ומנהיג עולמו בחסד ובריותיו ברחמים וכל כונתו ית' בכל מה שעובר על ישראל בכלל ובפרט ובפרטי פרטיות בכל יום ובכל עת ובכל שעה, הכל לטובה כי כל מה דעביד רחמנא לטב עביד. אך כל ההרפתקאות והתלאות העוברים על האדם הכל מחמת ענין הנ"ל, מחמת שהש"י אוהב צדקה ומשפט וכל הצדקות והחסדים הרבים שעושה הוא מלביש בבחי' משפט בדרכיו הנפלאים שא"א להבין כלל כי במשפט עושה צדקה וכנ"ל. וע"כ אין שום עצה ותחבולה להנצל מפגעי העולם כ"א ע"י תפלה ותחנונים שירבה להתפלל בכל יום וכשרז"ל לעולם יקדים אדם תפלה לצרה וכו' מכ"ש כשבא עליו איזהצרה ח"ו או דוחק. והתפלה מועלת תמיד כי ישועתו תבא כהרף עין בהיסח הדעת דייקא, כמו שרוב הצדרות בחי' נשיכת עקרב בא בהיסח הדעת. וכמו שנשמע מפי כמה אנשים שצועקים על עצמם ומודים על אוולתם ואומרים אוי ואבוי הלא אתמול לא עלה על דעתו שיחלה בנו החביב עליו או שיעדר ח"ו והי' דואג פרנסה ועכשיו הוא רואה כסילותו וכן בשארי צרות ופגעיםך ח"ו כגון עלילות ושריפות ח"ו וכו'. ועל כולם אין עצה ותחבולה להנצל מהם כ"א לתלות עיניו למרום ולהקדים תפילה לצרה וכמו שתיקנו לנו רז"ל כמה תפילות כמו שאומרים בכל יום בבקר תיכף אחר ברכת השחר יה"ר מלפניך שתציליני וכו' מעזי פנים וכו' מפגע רע מעלילה וכו'. וצריך לכווין היטב בתפילות האלו שתיקנו לנו חז"ל וגם להוסיף בעצמו תחינות ובקשות כפי העת והשעה. כי זה עיקר שלימות התפילה שיחדש בעצמו דבר בתפילתו כפי העת כשרז"ל איזהו תפילות קבע כל שאינו יכול לחדש בה דבר (וע' במ"א מזה). כי כל הטובות והישועות באים רק בהשגחתו ית' פתאום בהיסח הדעת בבחי' מציאה הבאה בהיסח הדעת והכל נמשך מבחי' משפט וצדקה הנ"ל שבהם מנהיג הש"י את עולמו בחסד כי מדה טובה מרובה לעולם, והכל נמשך מבחי' תורהותפלה שהם בחי' נעשה ונשמע כנ"ל. ועיקר המתקת הדינים וביטול הצרות, בפרט בעתים הללו הכל נמשך רק מבחי' תפילת ה' ממש שזוכין הצדיקי אמת לעורר בתפילתם. וכן כל אדם הכרוך אחריהם ומרגיל עצמו להרבות בתפילות ותחינות ובקשות בכל יום ובכל מה שעובר עליו אע"פ שהוא בקטנות אעפ"כ מאחר שמקשר עצמו לצדיקי אמת שזכו לתפילת ה' כנ"ל, עי"ז מעוררין החסדים הנפלאים הנמשכין משם כנ"ל שעי"ז כל תקוותינו באחרית הימים האלה. וע"כ אלו החסדים והישועות באים פתאום בהיסח הדעת כי הם למעלה מהדעת ע"כ באים רק בבחי' מציאה בהיסח הדעת. אבל מחמת שבהכרח שהצדקה והחסד יהי' מלובש בבחי' משפט כנ"ל ע"כ לפעמים בא בחי' נשיכת עקרב ח"ו שהם בחי' הפגעים והתלאות הבאים בהיסח הדעת. כי בוודאי א,א להבין כל זה כנ"ל כי הם בחי' דרכי ה' כנ"ל, אבל בוודאי מדה טובה מרובה תמיד כי הוא ית' אוהב הצדקה יותר מהמשפט וכמבואר במ"א רק שא"א לבטל בחי' המשפט לגמרי כי הוא קיום העולם וכנ"ל. ותיקון כל זה הוא רק ע"י צדיקי אמת שהם בחי' משה משיח (כ"ש במ"א). והם ממשיכים אורו של משיח בעולם שעי"ז כל התקווה. כי רק משיח יתקן כל זה בשלימות להצילינו בכל עת מבחי' נשיכת עקרב ולזכותינו לכל הטובות וההצלחות בגשמיות ורוחניות בחי' מציאה. כי משיח יזכה לבחי' השגת המשפט וצדקה וכנ"ל כי יזכה לעורר תמיד בחי' תפילת ה' כ"ש במזמור לשלמה משפטיך למלך תן וצדקתך לבן מלך וכו' שנא' עיקרו על משיח. ומדבר שם הרבה ממשפט וצדקה כ"ש שם, ידין עמך בצדק וכו' ובסוף נאמר ויתפלל בעדו תמיד שהש"י יתפלל בעדו היינו תפילת ה' ממש הנ"ל שעיקרו יזכה משיח שעי"ז תהי' הגאולה שלימה על ידו ועתה ממשיכין עלינו הצדיקי אמת חסדים נפלאים משם בשביל לקיימינו על ידם באחרית הימים הלאה וכנ"ל. וע"כ כללו רז"ל ג' דברים אל וביחד משיח ומציאה ועקרב (מה שהוא תמוה מאד לכאורה) ואמרו שהם באים בהיסח הדעת כי בוודא יבאים בהיסח הדדעת מחמת שהם בחי' דרכי ה' הנעלמים מאד והם גבוהים מהדעת מאד כי הם בחי' משפט וצדקה הנ"ל ע"כ גם למטה באים בהיסח הדעת דייקא וכנ"ל:
And this is the aspect of the Parah — which is the aspect of "the nullification of Torah" of the true tzadik — that it renders the pure impure and purifies the impure. For regarding the tzadik , this nullification is considered as a degree of impurity for the moment, and afterward he purifies himself immediately. For the impurity that the Parah imparts to those who engage in it is only temporary — until the evening. But he purifies those who are impure with a very great impurity, which is the impurity of death — which is a severe impurity — and he purifies them forever through the aspect of the Parah , whose procedures are outside — which is the aspect of "the nullification of Torah — this is its fulfillment," etc., as mentioned above.
## Segment 71
אות לג ועיקר התיקון ע"י בחי' משיח שיבא בהיסח הדעת וע"ש (בהגמ' סנהדרין צ"ז) שהביא שם עיקר מימרא זאת רק לענין משיח כמו שאמר ר"ז שם במטותא מינייכו לא תרחקוני' דתנינא וכו' וע"ש מ"ש שם אין בן דוד בא עד שיתייאשו מן הגאולה שנא' ואפס עצור ועזוב כביכול אין סומך ואין עוזר לישראל וכו' כי הא דר"ז וכו' כנ"ל. וכן אח"כ האריכו בזה שאין לצפות לשום קץ שבעולם שרוצים לרמז באיזה פסוק וכו' כ"ש שם תניא רבי נתן אומר מקרא זה נוקב ויורד עד התהום כי עוד חזון למועד ויפיח לקץ ולא יכזב אם יתמהמה חכה לו כי בא יבא לא יאחר לא כרבותינו שהיו דורשים וכו' ולא כר"ש וכו' ואר"י תיפח עצמן של מחשבי קצין וכו'. והנה אלו המימרות קשה להבין ונראין לכאורה כסותרין זא"ז כי איך שייך לייאש עצמו מן הגאולה ח"ו הלא צריכין לחכות בכל יום שיבא וכמו שאמר ושם אם יתמהמה חכה לו. אך אם כי דבריהם ז"ל עמוקים מני ים בפרט בענין זה שאמרו בעצמם שנוקב ויורד עד התהום, אך עכ"ז בהכרח צריכין להבין מדבריהם איזה רמזים איך להתנהג בזה באופן שנזכה להתחזק בתקותינו לקרב ולא לרחק ח"ו. והעיקר הוא פשיטות ותמימות להאמןי שבוודאי בא יבא לא יאחר אך אסור לחכות לשום קץ לומר שמהראוי שיבא בשנה זאת כמו שטעו הרבה על שנה זאת שנת ת"ר לפ"ק שאמרו בבשנה זאת יהי' הקץ וקלקלו הרבה בזה כי גרמו כמה כפירות וחילול השם כידוע. וכן בשנים הקודמים אמרו כמה קצים כגון בשנת תקנ"ז ובשנת תק"ס ובשנת תקפ"א וכו' וכן הרבה. ושמעתי שגם על שנת ת"ק אמרו שהוא הקץ וכולם חטאו בזההרבהכמ ושקיללו אותם רז"ל ואמרו תיפח עצמן של מחשבי קצין שהי' אומרים כיון שהגיע הקץ ולא בא וכו' אלא אנו צריכין לקוות ולחכות אליו תמיד ואעפ"כ יהי' בבחי' היסח הדעת כי הוא קץ הפלאות שא"א להבין שום רמז ורמיזא בעולם מתי יבא כי לבי' לפומי' לא גלי כשרז"ל. אך אעפ"כ בא יבא בודאי במועדו ובזמנו פתאום בהיסח הדעת בעת שלא יחשבו על אותה השנה ועל אותו היום כלל. כי קץ הגאולה נמשך מבחי' דרכי ה' שהם בחי' משפט וצדקה שא"א להבין כלל כי הגאולה תהי' רק בצדקה וחסד חנם לבד כ"ש למעני למעני אעשה וכו' אך אעפ"כ יהי' בבחי' משפט. וזה בחי' מימרא הנ"ל אין בן דוד בא עד שיתייאשו מן הגאולה וכו' היינו שיבינו שלפי מעשיהם אין תקוה ח"ו ואעפ"כ יחזקו עצמן בכח הצדיקי אמת לחטוף תורהותפלה ומע"ט כל מה שיוכלו לחטוף ולקוות לחסדי ה' שיעשה צדקה במשפט כנ"ל. וזהו בחי' הפלוגתא שהביאו אח"כ ר"א אומר אם ישראל עושין תשובה נגאלין וא,ל וכו' א"ל ר' יהושע וכו'. ואלו ואתלו דברי אלקים חיים כי בודאי עיקר הגאולה תבא רק ע"י תשובה ומע"ט כ"ש ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב וכו'. אך אעפ"כ יהי' הכל רק בחסד ובצדקה כי התשובה של שבי פשע לא יהי' בה כח להביא הגאולה רק הש, יבחסדו וצדקתו יקרב הגאולה למענו כנ"ל. אך מחמת שא"א להמשיך הצדקה וחסד כ"א ע"י בחי' משפט ע"כ ההכרח להמתין עד שיעשו קצת תשובה שעי"ז יוכל בנפלאותיו להלביש הצדקה במשפט. וגם מעט התשובה הכל ממנו ע"י בחי' תורת ה' ותפילת ה' שעי"ז יכניס בלבם לצעוק ולהתפלל תמיד להש"י עד שיכמרו רחמיו כי יראה כי אזלת יד וכו' ויקבל מעט דמעט תשובתינו ותפלתינו ברצון באופן שילביש בנפלאות נפלאותיו הצדקה במשפט ועי"ז תבא הגואלה. ויקוים ציון במשפט תפדה ע"י ושביה בצדקה כי שביה לא יהי' כדאי בתשובתם להביא הגאולה אך ע"י תשובתם המעוטה יעוררו צדקתו ית' שילבישה במשפט עד שיקויים ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה ב"ב אמן:
And this is the aspect of Parshas HaChodesh [the Torah reading of the New Moon] , which is the sanctification of the new month — which is the aspect of the filling of the moon, in the aspect of: "And the light of the moon shall be as the light of the sun" [Isaiah 30:26] . And this is the aspect of the subduing of the m'oray aish and the strengthening of the m'oray or , which are the aspect of the light of the sun, as is explained there in the aforementioned Torah-teaching. For in the east, the sun rises, and in the west it sets. And at night, at the time when the light of the sun sets, then is the empowerment of the m'oray aish . And therefore it is written regarding the Mishkan : "And fire would be upon it at night" [Numbers 9:16] — to subdue the m'oray aish .
## Segment 73
אות לד וזה על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו כי ע"פ כל הנ"ל בודאי עיקר רוב תפלותיו של האדם צריכים להיות ביותר שינצל מכל רע מבחי' נשיכת עקרב שהוא בחי' שטף מים רבים שלא יגיעו אליו, שלא יבא בחי' העקרב וינשכנו פתאום ח"ו כי המציאות שרוצה האדם למצור דהיינו להרויח פרנסה הן מותרות ועשירות גדול הן הכרחיות הכל בא בהיסח הדעת כנ"ל ואין האדם פועל כלל בריבוי מחשבותיו וטרדותיו. וע"פ רוב הוא הולך וחושב איך למצוא פרנסה ועשירות וכו' ובתוך כך בא עליו בכל פעם הרפתקאות וצרות ר"ל ופגעים מפגעים שונים עד שע"פ רוב אינו עובר זמן מועט בלי פגעים וצרות ותלאות והרפתקאות הרבה וכידוע כל זה למי שמשים לב לזה. וכל אחד נמדה לו שרק עליו עובר כוס התלאות בכל פעם ובאמת אין בנמצא מי שנמלט מזה וכל זה בהתלאות והרפתקאות השכיחים. מכ"ש שיש הרבה שעוברים עליהם צרות גדולות ר"ל שהם באים פתאום לגמרי בבחי' נשיכת עקרב ממש ר"ל. והאדם הוא שוטה ואויל והולך וחושב איך ישיג ממון ומקנא בחבירו וכיוצא, ופתאום עוברא עליו מה שעובר ר"ל וכ"ש ואשר יהי' מאחריו מ ייגיד לו וכן מבואר בפסוקים ובמקומות הרבה וכמובא לעיל (וע' בשל"ה מה שחושב שם בדרך חרוזי אין רגע בלא פגע אין יום בלא וכו' אין שמיטה וכו' ע"ש). ע"כ מזהיר אותנו הפסוק על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא, היינו בעת שרוצה למצוא ולהרויח איזה דבר שזהו בחי' מציאה הנ"ל צריך שיהי' עיקר תפלתו רק לשטף מים רבים שהם בחי' ריבוי הצרות המתרגשות ובאות לעולם ר"ל שהם בחי' נשיכת עקרב שאליו לא יגיעו ח"ו פתאום בהיסח הדעת כנ"ל. ואז ישיג ממילא בחי' המציאה הבאה בהיסח הדעת. כי זה ידוע וכבר דברנו בזהלמעלה שהש"י טוב ומטיב תמיד ורוצה רק להטיב לכל בריה ומצדו לא יבצר לתת לכל איש רב שפע ועשירות מופלג וכל טוב. אך מחמת שההכרח שינהיג העולם גם במשפט כנ"ל, משם נמשכין כל דרכי ה' שמוריש לזה ומעשיר לזה כ"ש כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים וכתיב ה' מוריש ומעשיר משפיל אף מרומם וכו'. ובודאי א"א להבין דרכיו אלו כמבואר בכל הספרים שגם משה ביקש על זה להודיעו כי נעלם ממנו דרכיו אלו שהם בחי' צדיק וטוב לו צדיק וכו' רשע וטוב לו וכו' וכן ירמי' ודוד וחבקוק וכו' התפלאו על זה כמובא. כי הם בחי' דרכי ה' שא"א להשיג כי הם בחי' משפט וצדקה הנ"ל דהיינו שהש"י חפץ רק להטיב בצדקה וחסד עם כל אחד אך בהכרח שילביש הצדקה במשפט כנ"ל. וע"כ עיקר התיקון לזה הוא רק תפילה ותחנונים שהם בחי'נשמע בחי' צדקה וחסד כנ"ל. שע"י שהאדם מתפלל אזי יש בחי' אתערותא דלתתא שעי"ז יכול לעורר הצדקה והחסד בדרך נפלא שיתלבש במשפט התורה ואעפ"כ יהי' כולו חסד וצדקה. והכל בכח התקשרות לצדיקי אמת שזכו לבחי' תורת ה' ותפילת ה' ממש וכנ"ל. וע"כ צריך שיהי' עיקר תפילתו שינצל משטף מים רבי םשהם בחי' נשיכת עקרב שנמשך מדינים מבח'י משפט שהורא הוא המעכב והמונע את המציאה טובה שתבא. אבל כשיתפלל שינצל ממנו עי"ז ימתיק ויבטל הדינים ואז בחי' המציאה ממילא תבא כי דרכו להטיב תמיד וכנ"ל וע' מ"ש בזוה,ק ומובא אצלינו בליקוטי א' סי' פ"ד דלית יום דלית בו טוב אך כמה נחשים ועקרבים סחרין לי' דלא ייעול לההוא טוב וכו' ע"ש:
And when, G-d forbid, the m'oray aish prevail — this is the aspect of the diminishment and blemishing of the moon. For the moon's dominion is at night, at the time of the withdrawal of the m'oray or . And therefore the m'oray aish , whose dominion is at night, seek to grasp hold of it, G-d forbid. And one must strive to subdue the m'oray aish so that they cannot grasp hold of the moon — which is the aspect of malchus , the aspect of the Beis HaMikdash , the aspect of Esther, who is named for the concealment ( hastarah ) — which is the aspect of the blemishing of the moon during the time of exile.
## Segment 75
אות לה ובאמת כשנשים לב היטב בעינן מעמדינו ומצבינו לפי שעה בזההעולם העובר כהרף עין אין אנו יודעין כלל מה לכנות ולקרוא בשם מציאה ומה לכנות ולקרוא בשם נשיכת עקרב כי יש שמוצא עשירות גדול ולבסוף נהפך לו לרעה עצומה גם בזה העולם ועכ"פ הוא צריך למות ולוקחין אותו מהממון או שלוקחין הממון ממנו בחייו כ"ש אדמו"ר ז"ל (כנדפס בס' שיחת הר"נ ע"ש). וכמ ושהתפלא קהלת על זה ואמר יש הבל וכו' עושר שמור לבעליו לרעתו וכו' ואבד העושר ההוא בענין רע וכו'. ולהיפך יש א' שיש לו עניות ודחקות ויסורים ר"ל והוא לו לטובה גדולה בעוה"ב בוודאי, ולפעמים וע"פ רוב גם בזה העולם אחריתו טוב אם הוא איש כשר כי טוב אחרית דבר מראשיתו כי צדיקים תחילתם יסורים וסופן שלוה וכו'. אך תפילה מועיל על הכל כי בוודא יעיקר התפלה צריך שתהי' שינצל מכמה וכמה נחשכים ועקרבים הסובבים אותו בכל יום ורוצים למונעו מהטוב הגנוז בכל יום שהוא טוב אמתי בגשמיות ורוחניות, דהיינו שינצל ממחשבות רעות והרהורים רעים ורעיונים מבולבלים שהם עיקר בחי' נחשים ועקרבים הנושכים אותו בכל עת ורוצים לכלותו לגמרי ח"ו, לולי ה' שעומד בעזרו כ"ש צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ה' לא יעזבנו בידו ולא ירשיענו בהשפטו, וכשרז"ל על פסוק זה בכל יום ויום יצרו של אדם מתחדש עליו וכו'. אך כל מי שעוסק יותר להציל עצמו והעיקר ע"י תפילה ותחנונים כנ"ל, הוא יכול להמשיך ביותר צדקתו וחסדו העליון מאד, ולהמשיך חסדים נפלאים חדשים בכל יום ובכל עת בבחי' חסדי ה' כי לא תמנו וכו' חדשים לבקרים וכו'. ועי"ז ינצל מנחשים ועקרבים הנ"ל ויזכה להטוב הגנוז בכל יום שהוא בחי' מציאה טובה באמת. וכל זההוא בחי' על זאת יתפלל כל חסיד לאת מצוא, כשרוצא למצוא איזה מציאה כגון פרנסה וכו' וכמ ושדרשו רז"ל על פ' זה לעת מצוא זו פרנסה וכו'. עיקר התפילה צריכה להיות רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו וכנ"ל:
For all of our service is to fill the blemishes of the moon — that is, to subdue the m'oray aish and nullify them from the world. And then, "the light of the moon will be as the light of the sun" — and this is the aspect of the building of the Beis HaMikdash , for then the blemish of the moon will be filled. For then Mashi'ach ben David will come, whose kingdom is compared to the moon. For everything is one, as mentioned above — for the m'oray aish destroyed the Beis HaMikdash , which is the aspect of the kingdom of David, the aspect of the moon, for they are the aspect of the blemishing of the moon.
## Segment 77
אות לו וזהו אתה סתר לי וכו'. כי דוד המע"ה מלמד אותנו לסמוך רק על הש, יכי אין כח בתפילותינו לבד להנצל בכל יום ובכל עת ובכל רגע ממה שאנו צריכים להנצל בגשמיות ורוחניות מאחר שהכל בא בהיסח הדעת ובחי העקרב ר"ל אורב עלינו בכל עת ורגע כ"ש יארוב במסתר כארי' בסוכה יארוב לחטוף עני וכ'. ואיך אפשר לבשר ודם בפרט חלושי כח שבישראל שכבר נכשלו הרבה הרבה מזה שנכשלו איך אשפר להם למטל נפשם מכל נשיכותיו בגשמיות ורוחניות הבאים בהסיח הדעת פתאום ר"ל. ע"כ מבקש ואומר אתהסתר לי כי רק אתה סתר לי להסתיריני מסוד מרעים וכו' הנ"ל, ומצר הנ"ל תצריני וזהו רני פלט תסובביני סלה. כי בוודאי אני צריך להודות ולרנן לשמך הגדול תמיד על ריבוי הפליטת וההצלות הנפלאות שאתה מפלט ומציל אותי בכל יום ובכל רגע ממש כי אין בעל הנס מכיר בניסו כשרז"ל על פ' עושה נפלאות לבדו וברוך שם כבודו לעולם, וכמו שתיקנו לנו בש"ע לומר ג"פ בכל יום על נסיך שבכל יום עמנו ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת ערב ובקר וצהרים הטוב כי לא כלו רחמיך. וכו'. וזהו רני פלט תסובביני סלה וכנ"ל:
And when the m'oray aish are nullified — by breaking all the evil desires and all the evil character traits that are drawn from the four physical elements — through this, the blemishing of the moon is nullified. And then, "the light of the moon will be as the light of the sun" — which is the aspect of the m'oray or . And then, the kingdom of the house of David will return to its place, and the Beis HaMikdash will be rebuilt as at first — for everything is rectified through the strengthening of the m'oray or over the m'oray aish , as mentioned above.
## Segment 79
אות לז וע"כ הי' ההכרח שיקבל יעקב את הברכות מיצחק במרמה ובגניבה מקטרוג עשו. כי כבר מבואר למעלה באות כ"ח שבחי' צדקהומשפט הנ"ל הם עיקר דרך ה' שהתחילו האבות לילך בו. ועיקר ההתחלה מאברהם כ"ש כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צקה ומשפט וכנ"ל. אך בפרטיות האבות כל אחד יש לו בחי' מיוחדת בפ"ע כי אע"פ שאברהם שמר צדקה ומשפט אעפ"כ בחינתו המיוחדת אליו הוא בחי' צדקה וחסד כי אברהם מדתו חסד כידוע, ויצחק בחינתו המיוחד אליו הוא בחי' מפשט בחי' גבורות יצחק כידוע. ועיקר כלליות הצדקה והמשפט יחד הוא בחי' יעקב כ"ש משפט וצדקה ביעקב אתה עשית. וע"כ באמת מבואר במדרש ומובא לעיל רבנן אמרי לא נברא אברהם אלא בזכות יעקב וכ'. וע"כ יעקב שזכה לכלול משפט וצדקה בשלימות ע"כ היתה מטתו שלימה בלי פסול, אבל אברהם ויצחק אע"פ שכל אחד שמר דרך ה' לכלול צדקה ומשפט כנ"ל אבל מחמת שעדיין לא נכללו בשלימות וע"כ אברהם הי' עיקר מדתו חסד בחי' צדקה, ויצחק עיקר מדתו גבורה בחי' דין ומשפט, ע"כ יצא מהם פסולת ישמעאל מאברהם ועשו מיצחק. כי כלליות צדקהומשפט יחד הם עיקר בחי' היחוד השלם שמשם נמשך בחי' יחוד הקדוש של איש ואשה כשזוכים ששכינה ביניהם. כיעאיש ואשה הם בחי' תורה ותפלה כידוע וכמובא במ"א. וע"כ האשה טפילה לבעלה ואעפ"כ לפעמים היא למעלה ממנו בבחי' אשת חיל עטרת בעלה וכמובא מזה הרבה בכתבי האריז"ל כפי דרכו הקדוש. כי התפלה היא קטנה מהתורה וגדולה מהתורה כי היא בחי' עקרת הבית שעומדת בין תורת ה' ובין תורתו כי ע"י התפלה זוכין לגלות הנסתר והנשמע ועושין מתורת ה' תורתו. נמצא שהתפלה קטנה מהתורה דהיינו מבחי' תורת ה' וגדולה מהתורה מבחי' תורתו. וזה בחי' שכינתא בין תרין צדיקייא יתבא בין צדקי עליון שהוא בחי' תורת ה' ובין צדיק תחתון שהוא בחי' תורתו והשכינה היא בחי' התפלה והבן. וע"כ גם למטה יש שזווגו קטנה ממנו ויש שהיא גדולה ממנו בבחי' אשת חיל עטרת בעלה. וזהבחי' אשה עולה עמו ואינ יורדת עמו, כי צריך להרבות בתפלה עד שיעלה בתפלתו בכל פעם מדרגאלדרגא להשיג הנעלם והנסתר יותר, ואז אשתו שהיא בחי' תפלה בחי' אשה יראת ה' היא תתהלל עולית עמו בכל פעם. כי האדם ע"י בחירתו יכול לעלות למעלות גבוהות אע"פ שנשמתוירדה אליו ממקום נמוך. ואז אשתו עולית עמו, כי עיקר עלייתו ע"י בחי' אשה יראת ה' האי תתהלל דהיינו ע"י בחי' תפלה וכמבואר למעלה שע"י תפלה ורצון וכו' יכולין לעלות מדיוטא התחתונה עד רום גבהי מרומים וכנ"ל. וע"כ אברהם שהיתה עיקר מדתו חסד וצדקה, ויגע לכוללו במשפט כנ"ל אבל עדין לא נכלל אז בשלימות, ע"כ יצא ממנו פסולת שהוא ישמעאל. וכן יצחק שהי' מדתו דין ומשפט אע"פ שכללו בצדקה וחסד אבל לא בשלימות כמו יעקב, ע"כ יצא ממנו פסולת שהוא עשיו שהי' אדמוני שנמשך מתוקף הדין. וע"כ נקרא ישמעאל ע"ש התפלה כמ"ש כי שמע ה' אל ענייך כי שורש יניקתו מבחי' ריבוי הצדקה שהואבחי' תפלה שלא נכללה כראוי בבחי' משפט. ועשו לשון עשי' ששורש יניקתו מריבוי דקדוק המשפט והדין שהוא בחי' תורה שלא נכללה כראוי בבחי' צדקה. כי התורה בחי' נעשה בחי' תפלה שלא נכללה כראוי בבחי' משפט. ועשו לשון עשי' ששורש יניקתו מריבוי דקדוק המשפט והדין שהוא בחי'תורה שלא נכללה כראוי בבחי' צדקה. כי התורה בחי' נעשה בחי' עשיית מצות מעשיות, אבל צריך שתהי' נכלל התורה בחי' נעשה בחי' עשיית המצות, בבחי' נשמע בחי' תפלה שהוא בחי' ביטול ורצון ודביקות לא"ס כנ"ל. וזה ששאל עשו אבא איך מעשרין את התבן ואת המלח שרימה את אביו בזה כי הראה עצמו שמדקדק הרבה בכל מצוה לעשותה בחומרות יתירות, כי משם הי' אחיזתו מפגם ריבוי החומרות היתירות וכמובא בדברינו במ"א מזה שחומרות יתירות הם ג"כ פגם גדול ע"ש. וכל זהמחמת שלא נכלל המשפט בחי' תורה בשלימות בבחי' תפלה וצדקה וכנ"ל:
And this is [the reason] that Parshas Parah [which discusses chatzos / Parah ] is adjacent to Parshas HaChodesh — for through rising at chatzos [midnight] , the m'oray aish are subdued and the m'oray or are strengthened, through which [all] is rectified, as mentioned above.
## Segment 81
אות לח ולבאר הדבר יותר קצת שיהי' מובן מזה למשכיל רמזים ועצות לילך בדרך ה' הוא, כי בודאי א"א לילך בדרך צדקה וחסד חנם לבד שא"כ לא יעשה כלום ח"ו. אבל גם לילך בדרך משפט לבד ג"כ הואפגם גדול כי אין העולם מתקיים ע"פ הדין לבד כנ"ל וכמו ששכיח הרבה שכמה וכמה נפלו ונתרחקו מהש"י ע"י ריבוי המשפט והדין יותר מדאי, שהחמירו על עצמן הרבה עד שאומרים בלבם שאפס תקותם מחמת ריבוי עונותיהם וקלקולם ופגמיהם העצומים והרבים כחול ימים. ואם כי אמת שפגמו וקלקלו הרבה, אעפ"כ הם צריכין לבטוח בחסדי ה' וצדקתו וברחמיו שאינם כלים לעולם שעדיין יש תקוה בכלפעם בכל יםו ובכל עת ובכל שעה כל ימי חייו אפי' אם הוא כמו שהוא כי חסדי ה' לא תמנו וכו'. וכבר כתבנו מזה במ"א שעיקר נפילתו מחמת ריבוי הדין והמשפט הנ"ל הוא רק הסתת הבעל דבר שמבקש לו תואנה בלבו לפטור עצמו מכח ח"ו מאחר שרואה קלקוליו הרבים. וכבר דברנו בזה הרבה ושלמה המע,ה צעק על זה אל תצדק הרבה ואל תרשע הרבה, וכמו שארז"ל אם רשעתם מעט אל תוסיף להרשיע ואם כבר הרשיע הרבה מאד אעפ"כ צריך גם הוא לקיים מקרא זה שלא יוסיף וירשע עוד הרבה יותר ח"ו, וכל מה שממעט מלהרשיע יותר ויותר בודאי הואטובתו לנצחל, וגם עי"ז יוכל לזכות בסוף לשוב להש"י בשלימות כי אין יאוש בעולם כלל כמו שצעק רבינו ז,ל על זה בקול גדול ועמוק עמוק מאד. כי כל תנועה והעתקה שמנתק עצמו מרע לטוב אפי' כחוט השערה אינ נאבדל לעולם כי מדה טובה מרובה ממדת פורעניות. ומה כשאדם פוגם או עובר עבירה ח"ו הש"י משגיח ומסתכל על כל פרט ופרט כ"שאם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו וכו' וכתיב ממכון שבתו השגיח וכו' המבין אל כל מעשיהם. מכ"שוכ"ש במדה טובה שבודאי אין שום תנועה טובה נאבדת לעולם. נמצא שפגם אלו הנופלים מחמת ריבוי המשפט והדין כנ"ל זה נמשך מבחי' קליפת עשו וכנ"ל. ולהיפך מי שירצה לסמוך רק על חסדו ויפרוק עול לגמרי ח"ו זה בחי' קליפת ישמעאל וכנ"ל. ועיקר השלימות זכה יעקב שכלל משפט וצדקה יחד בשלימו גדול כנ"ל ע"כ היתה מטתו שלימה בלי פסול כנ"ל:
And this is the aspect of the three things that Moshe found difficult — which are: the making of the Menorah , the Shekalim , and the sanctification of the New Moon ( Kiddush HaChodesh ), as is brought in the Zohar. And their mnemonic is מֹשֶׁ"ה — מ נורה, ש קלים, ה חודש; see there.
## Segment 83
אות לט ומחמת שיצחק הי' עיקר מדתו בחי' משפט בחי' תורה ע"כהי' קשה לו ביותר למצוא זווגו שהוא בחי' תפלה כנ"ל. וע"כ לא נולד זווגו עד אחר העקידה שאז נמתק בורות יצחק כידוע כמ"ש ויהי אחרי הדברים האלה דהיינו אחר העקידה ויוגד לאברהם שנולדה בת זוגו של יצחק כשפרש"י שם היינו כנ"ל וע"כ נאמר לשון זה באברהם ויעקב כי יצחק דייקא הי' צריך להרבות ולהפציר בתפילה ביותר שזהו פי' ויעתר כמו שפרש"י שם כי מחמת שמדתו הי' בחי' משפט בחי' תורה בחי' תורה מפי הגבורה ניתנה ע"כ הי' צריך להכריח עצמו בכח גדול לתפילה והוכרח להרבות ולהפציר בתפילה כדי שיכלול המשפט בצדקה שהי' רחוק מזה לפי שורש מדתו וכנ"ל. וזוה ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו דייקא כי דייקא ע"י אשתו רבקה הצדקת שהיא בחי' אשה יראת ה' הי תתהלל שנולדה אחר העקידה אחר שכבר נמתק דינו קצת, על ידה דייקאויעתר יצחק כי עיקר תפילתו ע"י בחי' רבקה שהיא בח'י אשה יראת ה' וכנ"ל:
For all three of these mitzvos are the aspect of the subduing of the m'oray aish and the strengthening of the m'oray or — which is the essential generality of holiness. For the making of the Menorah is to kindle the eternal light in the Beis HaMikdash . And the essential [purpose of the] kindling of lights in the Beis HaMikdash is in order to sweeten and subdue and nullify the aspect of the m'oray aish , and to elevate and strengthen the m'oray or that illuminate in the Beis HaMikdash . For "judgment is only sweetened at its root." For in truth, at the root, everything is one — and Above, at the root, even the m'oray aish receive vitality from the m'oray or , which are the aspect of the four letters of the Name, blessed be He.
## Segment 85
אות מ וע"כ בית הראשון שהי' בזכות אברהם ובית השני שהי' בזכות יצחק נחרבו ע"י קליפת עשו וישמעאל כמובא. ובית שלישי האחרון שאנו מקוים שיהי' בזכות יעקב יתקיים לעולם. כי עיקר כלליות צדקה ומשפט שהם בחי'תורה ותפילה ביחד הוא בביהמ"ק כי משם תצא תורה כי הלוחות כלל התורה עומדים שם בביהמ"ק בבית ק"ק, ושם מקום התפלה כ"ש ביתי בית תפילה. ועיקר קיום הביהמ"ק הואכשנכללו צדקה ומשפט יחד כ"ש במשיח ושפט בצדק דלים וכמבואר לעיל מזה. וע"כ שני הבתים שהיו בזכות אברהם ויצחק שאצלם לא נכללו בשלימות בחי' צדקה ומשפט ע"כ נחרבו וכנ"ל. אבל בית השלישי שיהי' בזכות יעקב שזכה לכלול בשלימות צדקה ומשפט ע"כ יתקיים לעולם. אבל אעפ"כ מובבא בספרי קודש שעיקר הגאולה האחרונה תהי' ע"י שיהי' נמתק גבורות יצחק לבחי' ישחק, כי זה עיקר התיקון שיעקב ואברהם ימתיקו גבורות יצחק בשלימות שעי"ז תהי' הגאולה האחרונה. וזה בחי' וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור וכו' שמתחיל תחילה מיעקב כי עיקר הגאולה תהי' על ידו, ויזכור גם זכות יצחק וגם זכות אברהם עד שאברהם ויעקב ימתיקו גבורות יצחק ויכללו הצדקה במשפט בשלימות שעי"ז תהי' הגאולה האחרונה ובנין הביהמ"ק כנ"ל. וזה שכתוב אצל יעקב וזכרתי וכו' וכן אצל אברהם כתוב ג"כ זכרון ואף את בירתי אברהם אזכור אבל אצל יצחק לא כתיב זכרון כי עיקר הזכרו לרחם על ישראל לגואלם מכל הצרות והגליות שהזכיר מקודם בפרשה, הוא רק ע"י אברהם יויעקב שהם ימתיקו גבורות יצחק שעי"ז יגאלם ברחמיו וחסדיו המרובים כי לעולם מדת החסד והצדקה מרובה מהמשפט והדין וכ"ש אוהב צדקה ומשפט חסד ה' מלאה הארץ וכתיב כי אני ה' עושה חסד משפט וצדקה בארץ נמצא שהזכיר צדקה וחסד כנגד מדת המשפט כי מדה טובה מרובה לעולם. וזה בחי' אברהם ויעקב שאוחזים ביצחק להמתיק הדין והמשפט שלו וע"כ עי"ז תהי' עיקר הגאולה ע"י שימתיקו גבורות יצחק ויהי' נעשה מיצחק ישחק כמובא. וזה בחי' סוד התקיעות המובא בזוה"ק ובכתבםי שאברהם ויעקב אוחזים ביצחק להמתיק דינו וכנ"ל. כי עיקרכל התיקונים נעשים בר"ה שאז הואעיקר בחי' צמיחת קרן משיח כמו שמתפללין אז הרבה על זה כ"ש וצמיחת קרן לדוד עבדך ועריכת נר לבן ישי משיחך ב"ב וכו':
And therefore we recite the blessing on Motzaei Shabbos [Saturday night] : " Boray m'oray ha'aish — Who created the luminaries of fire." For Hashem, blessed be He, created everything with His will, blessed be He.
## Segment 87
אות מא ומחמת שיצחק הי' צריך יותר להתגבר בריבוי התפילות בחי' ויעתר יצחק וכו' וכנ"ל ע"כ עיקר התפילה מרומז ביותר בבחי' יצחק כרומז בנשמת כ"ש בפי ישרים תתרומם ובשפתי צדיקים תתברך וכו' עד תתהלל שהר"ת הם יצחק רבקה כמובא כי שם צריכים ביותר להתגבר לכלול תורה ותפלה יחד שהם יצחק ורבקה וכננ"ל, וע"כ יצחק מרומז בר"ת ישרים צדיקים חסידים קדושים שהם בחי' כלל הצדיקים והיראים מקיימי התורה שעל שם זה נקראים בשם ישרים וצדיקים וכו' היינו בחי' תורה שזהו בחי' יצחק. אבל רבקה מרומזת בר"ת תתרומם תתברך תתקדש תתהלל שהם ר"ת רבקה, כי אלו התיבות תתרומם תתברך וכו' הם בחי' כלל התפילה בחי' רבקה בח'י אשה יראת ה' היא תתהלל וכנ"ל. וזה שמובא שיצחק ורבקה הם בגימ' תקט"ו כ"ש בילקוט הראובני לפי דרכו היינו כי תפלה בגימ' תקט"ו שהוא יצחק ורבקה כנ"ל. כי שם עיקר התפילה להמתיק גבורות יצחק כנ"ל:
And this is what is found in the Holy Zohar: there are four colors in fire, which are the aspect of the three colors of the eye and the bas ayin [pupil] ; see there. For in truth, at the root, everything is one. But below, the m'oray aish separate from the m'oray or . For there, in the aspect of the m'oray aish , the chitzonim [external/impure forces] take hold — for from there come all the desires that derive from the four physical elements.
## Segment 89
אות מב וע"כ ארז"ל לעולם יהא אדם זהיר בתפילת המנחה וכו' וכן הזהירו ביותר שלא לאחר תפילת מנחה כ"ש לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה וכו' שדייקא סמוך למנחה הזהירו על זה ביותר כמובא בפוסקים. כי תפילת המנחה כנגד יצחק שתקן תפלת המנחה כשארז"ל כ"ש ויצא יצחק לשוח בשדה כשדרז"ל, ע"כ אז צריכין ליזהר ביותר להתפלל ושלא לאחרה לבטלה ח"ו. כי שם צריכין התגברות ביותר ביותר להתפלל מחמת שהוא בחי' גבורות יצחק בחי' משפט שעיקר המתקתו ע"י התפילה בחי' צדקה וכנ"ל. וע"כ אז כשיצא יצחק לשוח בשדה אז דייקא נזדמנה לו רבקה בתפילתו כ"ש שם בפרשה כי רבקה בחי' תפילה וכו' וכנ"ל:
And therefore, there, in the aspect of the m'oray aish , there is the secret of the Havdalah [separation/distinction] — that we make Havdalah over the light on Motzaei Shabbos . For when Shabbos departs — which is the aspect of the m'oray or that subdue the m'oray aish , in the aspect of "You shall not kindle fire in all your dwellings on the day of Shabbos " [Exodus 35:3] , as is explained there in the aforementioned Torah-teaching — and then, on Motzaei Shabbos , when the aspect of the m'oray aish begins to be aroused, in which the chitzonim take hold, as mentioned above — for they are the aspect of the Tree of Knowledge of Good and Evil — therefore we make Havdalah upon them then, and we recite the blessing over the light: " Boray m'oray ha'aish — Who created the luminaries of fire."
## Segment 91
אות מג וע"כ כל מה שרואה האדם שהדינים שהם בחי' התגברות היצר מתגבר עליו ביותר הוא דייקא צריך להתגבר להרבות ולהפציר בתפלה ועתר יותר ויותר כדי להמתיק ולבטל תוקף הדינים וכו' וכנ"ל, וע"כ עיקר ההתבודדות שהוא בחי' שיחה בינו לבין קונו נאמר אצל יצחק ביותר כ"ש ויצא יצחק לשוח בשדה כי עיקר השיחה וההתבודדות הוא להמתיק בחי' משפט והדין של יצחק וכנ"ל:
And through this, we separate and elevate the good from the evil — through the fact that we reveal that Hashem, blessed be He, created everything. For there, in the aspect of the m'oray aish , there is the secret of Havdalah , as is known.
## Segment 93
אות מד וע"כ רצה יצחק לברך את עשו כפי תוקף דינו ומשפטו אבל רבקה הצדקת שהיא בחי' תפילה כנ"ל המתיקה הדין ולמדה את יעקב שילק במרמה וגניבה לקבל הברכות מיצחק דייקא, כי ידעה שיש כח בתפלתה ובתפילת יעקב שיכול לכלול הצדקה במשפט שיקבל הברכות מיצחק דייקא. אבל מגודל הקיטרוג וההתגרות של עשו שהוא בחי' עקרב שאורב על ישראל תמיד בפרט בעת שרוצים לקבל הברכות שהם בחי' מציאה טובה שאזי אורב ומקטרג ביותר וכנ"ל, ע"כ הי' ההכרח שילך במרמה וסיבב הש"י שישלח יצחק את עשו לצוד ציד וכו' ובתוך כך קיבל דייקא יעקב את הברכות וכמובא בזוה"ק ובכתבי האריז"ל מזה וכו' ע"שד. וזה שאמר יצחק ליעקב מה זה מהרת למצוא בני, מהרת דייקא כי יצחק ראה והבין אז מרחוק שזה יעקב כמובן בפרשה שאמר גשה נא ואמושך וכו' ע"כ אמר לו מה זה מהרת למצוא מציאה טובה כזאת להאכילני ולקבל הברכות עי"ז, היינו כי אמר כי אני יודע שסוף כל סוף יגיעו כל הברכות אליך יעקב אך הייתי סבור שבתחילה צריכין ליתן הברכות לעשו כי הוא צריך למשול תחילה וכמו שאמר יעקב בעצמו יעבר נא אדוני לפני עבדו וכמובא ע"כ רציתי לברכו תחילה וע"כ מה זה מהרת. מהרת דייקא למצוא בני כי לדעתי עדיין אין הברכות שהם בחי' מציאות טובות שלך. והשיב כי הקרה ה' אלקיך לפני ואיתא במדרש ר"י ור"ל ח"א אם לקורבנך המציא לך הקב"ה שנא' וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל וכו'. למאכלך עאכ"ו. וח"א אם לזווגך המציא לך דכתיב הקרה נא לפני היום וכתיב וירא והנה גמלים באים, למאכלך עאכ"ו. והוא פלא לכאורה כי לפום ריהטא הואק"ו פריכא כי בודאי להציל יצחק מדיןו שחיטת העקידה וכן להזמין לו זווגו הוא הצלה יתירה מלהזמין לו מאכלו לפי שעה. אך ע"פ הנ"ל יובן המדרש היטב ויבא כמין חומר ויערב לנפשך מאד בעזה"י. כי דייקא זכות העקידה ומציאת זווגו הזכיר אז כשרצה לקבל הברכות כי אמר הלא בשביל קרבן העקידה שהוא להמתיק גבורותיוך הקרה ה' את האיל וכן להמציא זווגך רבקה שהיא בחי' תפילה שממתקת בחי' משפט וגבורה של יצחק עזר הש"י בדרך נפלא אע"פ שהי' קשה מאד למצוא זווגך מעוצם גבורותיך וכנ"ל, אעפ"כ חמל ה' והמציא אותה לך. והכל הי' בשבילי בשביל שיצאו ישראל ממני. ועכשיו למאכלך שאני רוצה להאכילך כדי לקבל הברכות כדי שיוכלו ישראל להתקיים בעולם ולהתפרנס בכל תוקף ואריכת מרירת גלותם עאכ"ו שיזמין הש"י לפני. נמצא שמקושר יפה מאדהמדרש הזה כי דייקא ע"י המתקת העקידה וע"י זווגו רבקה בחי' תפילה כנ"ל, עי"ז קיבל הברכות וכנ"ל (וז"ש בס' הא"ב (אות ז') שאכילת הצדיקים גדול מקרבנות ומזווגן וכו'. והבן היטב):
And this is the aspect of the candles of the Menorah in the Beis HaMikdash — for all kindling of lights of holiness is to sweeten the aspect of the m'oray aish at their root, to subdue the evil that takes hold of them — until the m'oray aish are included at their root in the aspect of m'oray or .
## Segment 94
מה וע"כ אמר יצחק אז הקול קול יעקב וכו'. שהבין אז עוצם כחו של יעקב שזכה לבחי' נעשה ונשמע בשלימות לכלול משפט וצדקה ביחד שהם בחי' תורה ותפלה שעי"ז זוכין לעזות בחי' קולות בחי' הן יתן בקולו קול עוז כ"ש שם. ע"כ אמר אז יצחק עתה ידעתי כי הקול קול יעקב חזק מאד שעי"ז יתגבר על הידים ידי עשו כמו שדרז"ל כי אני רואה ומבין שקולו הולך וחזק מאד מאחר שזכה להמתיק המשפט בצדקה עד שמצא להאכיליני ולקבל הברכות שזה נמשך מכלליות תורה ותפילה שעי"ז זוכין לעזות דקדושה בחי' קולות בחי' הקול קול יעקב וכנ"ל וזה בחי' הקול קול ב' קולות בחי' קול תורה וקול תפילה שנכללין יחד שעי"ז עיקר התגברות העזות דקדושה נגד העזות דס"א להתגבר על הידים ידי עשו שיונק מבחי' משפט כשאינו נכלל בשלימות בבחי' צדקה אבל ע"י הקול קול יעקב בחי' ב' קולות שנמשכין מתורה ותפילה שנכללין יחד, עי"ז מתגבר על הידים ידי עשו ומבטלין אותם וכנ"ל:
And this itself is the aspect of Kiddush HaChodesh — which is to include the attribute of night within day, to fill the blemish of the moon, so that the light of the moon will be as the light of the sun, as mentioned above. For the moon's dominion is at night, at the time of the grasp of the m'oray aish ; therefore it is blemished at times, and one must refine it and elevate it from the grasp of the evil in the m'oray aish — until the m'oray aish are included in the m'oray or . And this is the aspect of "the light of the moon as the light of the sun," as mentioned above.
## Segment 96
אות מו וע"כ באמת הי' יעקב בפחד גדול כשאמרה לו אמו שיטעה את אביו לקבל הברכות וע"כ אמר לאמו אולי ימושני אבי והייתי בעיניו כמתעתע ועו'. כי היה מתירא מתוקף הגבורות של יצחק וע"כ אמר לאמו אולי ימושני אבי והייתי בעיניו כמתעתע וכו'. כי היה מתיירא מתוקף הגבורות של יצחק וע"כ אמר אולי ימושני אבי היינו שימשש וידקדק במשפט עמי אבי יצחק שהוא בחי' דין ומשפט. כי מחמת שארצה לקבל הברכות פתאום יתעורר משפטו עלי ח"ו לממש אותי ולדקדק בי ואזי ח"ו והבאתי על יקללה ולא ברכה כי כן דרך קיטרוג המשפט, שכל זמן שאדם נח ושקט ואינו מבקש למצוא מציאות טובות הרבה אזי אין מתעורר עליו הקיטרוג של המשפט כ"כ, אבל תיכף כשרוצה לחטוף גדולה ועשירות גדול וכיוצא מתעורר עלייו הקיטרוג ח"ו לומר נעיין במעשיו אם הוא ראוי לזה ואזי ח"ו יכול להתהפך עליו הגלגל להיפך, שזהו בחי' מה שארז"ל שעיון תפלה מזכיר עונותיו של האדם דהיינו כשמעיין בתפלתו שלא כראוי שאומר ראוי שהקב"ה יעשה בקשתי וכשפרש"י שם שאז מזכירין עונותיו אם ראוי לזה. וזהו בחי' כלל דברינו שכתבנו למעלה שעיקר רוב תפלתו תהי' רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו, להנצל מהאורב והמשטין בחי' מצר תצריני וכו' ואז יוכל לבקש רחמים גם על הכרחיות פרנסתו וכ' וכנ"ל. וזה שהתפחד יעקב אולי מושני אבי שהואבחי' משפט ודין שימשש וידקדק בי מחמת שבאתי לקבל הברכות ואזי והבאתי עלי קללה ולא ברכה שהוא בחי' נשיכת עקרב שבא פתאום שהוא ההיפך מהמציא' וכנ"ל. והשיבה לו אמו עלי קללתך בני אך לך קח לי וכו' היינו שאמרה לו רבקה שהיא מקבלת עלי' לבטל הפחד הזה. כי היא דייקא יודעת לבטל זאת כי רבקה היא בחי' תפלה בחי' המתקת דין ומשפט של יצחק כנ"ל וע"כ היא דייקא יכולה לבטל פחד זה וכ"ש במדרש שאמרה לו עלי ליכנוס ליצחק ולומר לו יעקב צדיק עשו רשע. היינו כנ"ל שאמרה שהיא בתפלתה יכולה להמתיק גבורות יצחק ולגלות לו שישראל הם צדיקים נגד עשו הרשכ כי אם הם כמ ושהם עד'ין הם צדיקים כנגד רשעת העכו"ם שהם בני עשו. וזה מתגלה ע"י רבקה דייקא שהיא בחי'תפלה שממתיק הדין והמשפט כנ"ל שעי"ז יוכל יעקב לקבל הברכות כנ"ל:
And this is the aspect of Shekalim , which are for the donation of the Mishkan , which is the aspect of the Beis HaMikdash , which is the aspect of the m'oray or , as mentioned above.
## Segment 98
אות מז וזה בחי' הנסיון של אברהם ויצחק בשעת העקידה. כי ידוע קושיות העולם על גודל הרעש של נסיון העקידה כי לפי גודל צדקתו של אברהם אין זה נסיון גדול כ"כ לכאורה כי נדמה לנו שגם אנשים פשוטים יעמדו בנסיון זה שכשיאמר לו הש"י בפירוש לשחוט את בנו יחידו בודאי יקיים דבריו וישחטהו. אך עיקר הנסיון הי' מה שלא הרהר אחר מדותיו ית' וכמובא מזה וכמובן בדרז"ל ומובא בפרש"י ממה שאמר אח"כ אפרש שיחתי לפניך אתמול אמרת לי להעלותו לעולה וכו'. מובן מזה ומשאר מקומות שזה הי' עיקר הנסיון שלו וכשרז"ל ע"פ ואני והנער נלכה עד כה ומובא בפרש"י אראה היכן הוא מה שאמר לי כה יהי' זרעך. אבל אברהם התחזק באמונה ולא הרהר אחר מדותיו ואמר אע"פ שאיני מבין דרכיו בוודאי כך המדה שא"א להבין דרכי ה' ואני מחויב לעשות את שלי להוליך בני יחידי לשחיטה אעפ"כ אני מאמין שהש"י יקיים כל דבריו שהבטיחני כי דרכיו א"א להבין כלל כי הוא יכול לעשות שני הפכים בנושא אחד וכמו ששמעתי ממנו ז"ל בזה הרבה.ו זה בחי' מה שכתוב ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה אשר יאמר היום בה ר ה' יראה כי כל האבות הקדושים הבינו וראו מרחוק שעיקר התכלית והתקוה יהי' רק בסוף האחרון כשיבא משיח וכשרז"ל ע"פ וגם את הגוי אשר יעבודו לרבות שיעבוד מלכיות וכן בכמה מקומות שכולם ראו גלות הזה המר האחרון הארוך כ"כ. אבל בעוצם גדולת השגתם ורוח קדשם לא יכלו לעמוד על הקץ האחרון שהוא קץ הפלאות שהוא סתום ונעלם מאד מעין כל וכשרז"ל ע"פ ויקרא יעקב לבניו וכ' שביקש לגלות להם קץ הגאולהונסתלקה הימנו שכינה וזהו בחי' מ"ש באברהם וירא את מקום מרחוק, שראה התקוה שהוא קדושת מקום הביהמ"ק שהוא בית חיינו שם כל תקותינו אבל ראה את המקום מרחוק כי אש,אל עמוד על הדבר מתי נשוב לזה המקום הקדוש אבל אעפ"כ ראה אותו בראיה יפה וברה שבודאי נזכה לזה המקום הקדוש סוף כל סוף רק הוא מרחוק (וכמבואר בדברינו בזה הרבה להוציא רמזים מזה כ"א לעצמו לענין גאולת נפשו בפרטיות ע"ש בה' שלוח הקן ה"ה). וזה בעצמו בחי' ואני והנער נלכה עד כה כי בחי' כה מרמז על דבר שרואין מרחוק מאד וכמו שפרש"י בפ' מטות משה נתבנא בכה וכל הנביאים נתנבאו בכה מוסף עליהם משה שנתנבא בזה הדבר. כי כל הנביאים נתנבאו באספקלריא שאינה מאירה שראו נבואתם מרחוק מאד אבל משה התנבא גם בזה הדבר שהוא בחי' שראה הנבואה בראי' יפה וברה, אבל גם משה התנבא בכה כי היו כמה נבואות שגם הוא הוכרח לראותן מרחוק מאד. וזה בחי' כהאמר ה' כחצות הלילה אני יוצא וכו'. כי סוד חצות לילה גם משה לא יכול לעמוד עליו בשלימות כ"ש רז"ל מכדי משה לא ידע חצות אימת ואמר כחצות, דוד ידע שאמר חצות לילה אקום להודות לך וכ'. היינו כי משה ידע שעיקר הוא הגאולה האחרונה שתיה' בזכות דוד והנלוים אליו שהם הצדיקים וכשרים העומדים בחצות לילה לקונן על חורבן ביהמ"ק שאז הש"י וכל הצדיקים שבג"ע צייתין לקלייהו וכו' ועי"ז תהי' הגאולה בבחי' שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה, וכשרז"ל כל המתאבל על ירושילים וכו'. אבל לא יכול לעמוד על הדבר מתי יהי' הקץ כי הוא סתום מאד כנ"ל וע"כ גם בגאולה הראשונה רמז בדברי ושאמר כחצות הלילה אני יוצא, כי בכל דבריו ושליחותו הסתכל על הקץ האחרון שבשביל זה מיאן בשליחותו בתחילה וכו'. וע"כ רמז בדבריו ואמר כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים וכו' כי כל הגלויות מכונים בשם מצרים וכו' כשרז"ל וע"כ אמר כחצות כי הקץ האחרון סתום מאד רק דוד שהוא בעצמו משיח אמר צחות לילה אקום וכו'. וע"כ אמר משה אז כה אמר ה' כי נבואה זו של בחי' חצות שמרמז על קץ האחרון היא רחוקה מאד וא"א לעמוד על זה ע"כ אמר. בלשון כ"ה וכנ"ל. וזהו בעצמו בחי' ואני והנער נלכה עד כה הנאמר באברהם כי האמין שאע"פ שמולין בנו לשחיטה אעפ"כ בודא יתקיימו דבריו ית' שאמר כי ביצחק יקרא לך זרע אך הוא בבחי' כה שרצוק מאד וא"א להבין רק מרחוק רואין וכנ"ל. וע"כ אחר כך כשהציל הש"י את יצחק והעלה איל תחתיו אז הבין אברהם יותר שא"א להבין דרכיו ולעמוד על סוף דבריו בפרט בענין הקץ האחרון שכל ההבטחות שהבטיחו ליתן לו זרע ולהנחילם את הארץ הכל הי' בשביל הקץ הראחרון שרק אז יתקיימו בשלימות כל ההבטחות אבל א"א לעמוד על סוף הדבר בשום אופן רק אנו מחוייבים בכל יום לקיים דברי הש"י ומצותיו ולהאמין שעי"ז יתקרב הקץ ולחכות בכל יום שיבא ואעפ"כ אם לא יבא בואתו היום נחכה ביום אחר עד שסוף כל סוף יבא כ"ש אם יתמהמה חכה לו כי בא יבא לא יחאר. וזהו יקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה שאין לו פירוש לכאורה וכאשר נדחק רש"י בפירושו. אך עתה יתפרש כפשוטו שקרא המקום של הביהמ"ק שהוא עיקר התקוה כנ"ל י"י יראה היינו כי רק ה' יראה זה המקום להשרות בו שכינתו כי רק הוא ית' לבד יודע הסוף אבל אנו אסור לנו לחשוב בזה שום קץ כלל וכשרז"ל רק עלינו מוטל בכל יום ויום לעשות את שלנו לסור מרע ולעשות טוב בכל יום ויום שעי"ז מתקרבת הגואלה, וכשרז,ל ששאל את אליהו אימתי יבא מר א,ל היום היםו אם בקולו תשמעו, ואם כבר היו כמה צדיקים וכשרים שעבדו אותו ית' בכל יום ויום ואעפ"כ עדיין לא בא, הוא מחמת הקלקול של אחרים שמעכבין ביאתו אבל אעפ"כ כל אחד כפי עבודתו הוא מקרב הגאולה באותו היום וסוף כל סוף יתקבצו התנוצצות הגאולה שעוררו הדצקיים והכשרים בכל יטום ויום ועי"ז תבא הגאולה וכ"ש רבינו ז"ל על מארבב"ח כד חם גגיבה אתהפיך בסי' ב' ע"ש. וזהו אשר יאמר היום בהר ה' יראה וכמו שפרש"י שקאי על כל יום ויום של כל הדורות הבאים הקוראים מקרא הזה וכו' ע"ש היינו בחי' היום אם בקולו תשמעו הנ,ל, שבכל יום מתקרבת הגאולה כפי העבודה של כל אחד ואחד שעובד את הש"י וכמו שאנו מברכין בכל יום מצמיח קרן ישועה. וזהו אשר יאמר היום היינו בכל יום ויום של כל אדם שבכל דור ודור היום ה' יראה לעמו במקום הזה כמ ושפרש"י שם כי בכל יום מתנוצצת הגאולה וה' נראה במקום הזה וכנ"ל. אך אעפ"כ לעמוד על סוף הדבר מתי תהי' הגאולה השלימה בקץ האחרון, ע"ז אמר ה' יראה וכנ"ל. וע' מ"ש בסי' רע"ב על פ' זההיום אם בקולו תשמעו שזה עיקר העצה לעבודת הש"י לחשוב בכל יום ויום שאין לו רק זה היום בלבד וכו' ע"ש והוא שייך לענין הנ"ל כי הכל אחד. כי אסור לדחוק את השעה וצריכין שלא לחשוב רק אותו היום בבחי' זה היום עשה ה' וכו' ועי"ז יזכה לעבודת הש"י וכמו כן יזכה שממנו לא יהי' עיכוב משיח כ"כ וכפי עבודת ישראל המקיימים זאת ועובדים את ה' בכל יום כמו כן מתנוצץ צמיחת קרן ישועה בכל יום וכנ"ל עד שסוף כל סוף יתקבצו כל עבודתם יחד ותבא הגאולה בשלימות. וכ"א כפי חלקו בהתקרבות משיח כן יזכה אז להתענג על ה' ולשבוע מטובו הגדול שישפיע עלינו אז:
It turns out that all three of these mitzvos are in order to strengthen the aspect of the m'oray or over the m'oray aish . And therefore Moshe found them very difficult — for there is the secret of Havdalah , and it is very difficult to stand upon them. For the m'oray or are the aspect of the true tzadikim , upon whom all the holiness of Yisrael depends. And the m'oray aish are the aspect of the false leaders and celebrities — and it is impossible to distinguish and separate between them and to stand upon the truth. For also the m'oray aish — the aspect of the false celebrities — certainly have in them some aspect of truth, which is the aspect of the m'oray or . For "any falsehood that does not have truth at its beginning cannot endure at all," as our Sages of blessed memory said.
## Segment 100
אות מח וזהו חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך, בחי' צדקה ומשפט הנ"ל שבמשפט עושה צדקה שזה יהי' בשלימות כשיבא משיח שיזכה לזה כנ"ל שעי"זתהי' הגאולה השלימה וכנ"ל וזה זוכין ע"י קימת חצות שעי"ז תבא קץ הגאולה כנ"ל. וזהו חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך שבחצות לילה כשקמים שעי"ז מקרבין הגאולה כשרז"ל וכנ"ל אז צריכן להודות לו ית' על משפטי צדקתו ית' מה שהוא ית' במשפט עושה צדקה שעי"ז עיקר ההתחזקות לקוות ולחכות לישועה ולגאולה שלימה בכלליות ובפרטיות בכל עת וכנ"ל:
But whatever aspect of truth they have — it is all drawn from the aspect of the m'oray or , which are the true tzadikim . And [the false leaders] ought to submit to these true tzadikim and nullify themselves to them — and then the m'oray aish would be included in the m'oray or , and everything would be rectified. But they want to dominate and to rule and they seize greatness for themselves, and they want to conceal and hide the aspect of the m'oray or , which are the aspect of the true tzadikim .
## Segment 102
אות מט שייך לעיל לאות מ"ם: לענין מ"ש שם שלעולם מדה טובה מרובה וכו'. וזהו שארז"ל ואעשך לגוי גדול זה שאמוריםאלהי אברהם וכו' יכול יהיו חותמין בכולם ת"ל והיה ברכה בך חותמין וכו' היינו כנ"ל כי עיקר חתימת וגמר הברכה של השלשה אבות אברהם יצחק ויעקב שהם בחי' צדקה ומשפט וכלליות צדקה ומשפט יחד כנ"ל, עיקר חתימת הברכה הוא רק מגן אברהם כי אברהם בחי' צדקה וחסד שבו עיקר חתימת וגמר הברכה כי מדה טובה מרובה לעולם וכנ"ל:
And it is impossible to clarify the truth — for the falsehood covers over the truth, and each one says that the truth is with him. And therefore, also Moshe found these three aforementioned mitzvos difficult — which are in the aspect of the subduing of the m'oray aish . For the destruction of the Beis HaMikdash and the lengthening of the exile and all the troubles of Yisrael — everything depends on this: that in every generation, the aspect of the m'oray aish — which are the aspect of the false celebrities — rise up. They are the evil that corresponds to the good, and they dispute against the true tzadikim and seek to conceal them.
## Segment 103
נון) וזה בחי' חנוכה שהוא בחי' חנוכת הבימה"ק כי עיקר קודשת הביהמ"ק הוא כי שם הוא מקום התורה והתפילה כ"ש כי מציון תצא תורה כי שם עומד הארון עם הלוחות בבית ק"ק ושם מקום התפילה כ"ש כי ביתי בית תפילה כי דרך שם עולין כל התפילות כ"ש והתפללו אליך דרך ארצם והבית אשר בניתי לשמך וכו'. והעיקר הואכי שם השראת שכינתו ית' ושם התורה הוא בחי' תורת ה' ממש כי שם עומדים הלוחות שניתנו מידו ית' ליד משה שהם מעשה אלהים כ"ש והלחות מעשה אלהים המה כתובים באצבע אלהים בחי' תורת ה' ממש וכן תפלת ה' ממש הוא שם בביהמ"ק כ"ש ושמחתים בבית תפילתי שמזה למדו רז"ל שהש"י מתפלל כי תפילתם לא נאמר אלא תפילתי וכו' וכמבואר בברכות. כי כל קיומינו וחיותנו הוא רק ע"י תורת ה' ותפילת ה' ממש והעיקר ע"י תפילת ה' שהוא בחי' מה שהואית' מתפלל בעצמו ברחמיו הפשוטים לעורר רחמיו הרבים והגדולים (כמבואר בהתו' עזי וזמרת יה בסי' ק"ה ענין זה ע"ש). ועכשיו שהביהמ"ק חרב בעונותינו לא הי' אפשר לנו להתקיים לולא הצדקיים הגדולים שיש להם כח לעורר בחי' תפלת ה' בכל יםו שמשם נמשכין חסדים חדשים בכל יום בבחי' חדשים לבקרים וכו'. שנמשכין ע"י עוצם החסדים שהמשיכו בר"ה שהוא בריאת העולם וכו' וכמבואר לעיל באות ג'. שאלו החסדים נמשכו מר"ה עד יו"כ להמתיק הדינים עד שביו"כ מתרצה הש"י וסולח ומוחל עונות ישראל בכל שנה. ומשם נמשכין החסדים חדשים בכל יום ויום שבלא זה לא הי' קיםחו להעולם עתה אחר החורבן כמ ושצעק ירמי' בקינתו ואומר אבד נצחי ותוחלתי מה' זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל חסדי ה' כי לא תמנו וכו'. וכל אלו החסדים נמשכין ע"י הצדיקים הנ"ל שזוכין לתפלת ה' וכנ"ל:
And this is the essential chevlei Mashi'ach [birth-pangs of Mashi'ach] — which is the accusation among the Torah scholars.
## Segment 105
אות נא וזהו בחי' תוקף הנס של חנוכה. כי מלכות הרשעה רצו להשכיח תורתך וכו' ולהחריב הביהמ"ק קודם זמנו כי רצו לעקור קדושת ישראל לגמרי ח"ו שעי"ז הי' חוזר העולם לתהו ובהו כי אין קיום להעולם בלא התורה. כי הס"א בחי' מלכות הרשעה ראו והבינו שזה הבית השני לא יתקיים וסופו ליחרב כי גם אז בבנינו הי' ידם תקיפה על ישראל. ע"כ רצו להחריבו תיכף כדי להגביר החשך מאד להחשיך ח"ו עיני ישראל שיהיו מתייאשין מן הגאולה השלימה לגמרי. כי עיקר בריאת העולם הי' רק בשביל ישראל ובשביל התורה ובשביל הביהמ"ק כ"ש בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ וארז"ל בשביל ראשית שהם ישראל והתורה וביהמ"ק שנקראים ראשית וכו'. אך והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום שהם בחי' ד' מלכיות כשדרז"ל. ומבואר בדבריהם ז"ל שמלכות יון הרשעה הם בחי' חשך ומלכות אדום שהוא הגלות של עכשיו הוא בחי' תהום, נמצא שמלכות יון הרשעה שמשלה אז הם בחי' וחשך על פני תהום שהם החשך שמכסה על פני תהום שהוא הגלות הזה שנמשל לתהום. וכשנופלים באור יום לתהום ג"כ מר מאד וקשה לעלות. מכ,ש כשמתגבר עוד החשל על פני התהום. וזה הי' כוונת מלכות יון הרשעה אז שהם בחי'וחשך שעל פני תהום, שרצו להגביר החשך מאד לסמיך הגליות יחד שיחרב הבית מיד כדי שיתגבר החשך על פני התהוםכדי שלא יוכלו ישראל לעלות ולצאת ח"ו. והש"י ברחמיו המרובים נתן בלב הצדיקי אמת מתתיהו ובניו ללחום מלחמות ה'. ועיקר כחם הי' ע"י עזות דקדושה שהמשיכו מבחי' תפלת ה' ממש כמובא שיהודה בנו של מתתיהו ה'י נקרא ידוה מ'כ'ב'א'י' שהיה צועק במלחמה מי כמוך באלים ה'. כי עיקר השבח של מי כמוך וכו' הוא מה שהש,י מגביר החסדים על הגבורות לעזור לישראל שהו עיקר גבורות גבורות כוכמו שנסמך לזה כי כמכה נאדר בקודש נורא תהלות עושה פלא. נורא תהלות זה בחי'תפלתו ית' כי הוא ית' נורא תפלות כי תפלותיו הם נוראות מאד שעי"ז הוא עושה פלא להציל את ישראל. וע"כ זכו כשנצחם שהי' להם נס גדול כזה בנרות המנורה דייקא שעל זה קבעו לנו להדליק נר חנוכה, להורות שעדיין ה' עמנו ומאיר לנו אור גדול בתוך תוקף החשך של מלכות הרשעה בבחי' אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי כי אשרב בחשך ה' אור לי. ועי"ז עקר הש, ימחשבתם הרעה ונתהפך לנו לטובה מהיפך אל היפך. כי לא די שלא הגבירו החשך שעל פני תהום ח" וכנ"ל אף גם נתהפך שתיקנו לנו הצדיקים הנ"ל תיקון גדול ונפלא לדורות שהמשיכו לנו מצוה חדשה קדושה ונוראה כזאת לדורות. עד שגם אנחנו עתה בתוקף אריכת הגלות הזה שהוא בחי' תהום ממש זוכין להדליק נר חנוכה שהוא בחי' אור נפלא ונורא מאד שמאיר לנו בתוך חשכת אפילת התהום שעי"ז יש לנו תקוה שלא להתייאש מן הרחמים כי עדיין הוא ית' מאיר לנו ברחמיו בבחי' כי אשב בחשך ה' אור לי כנ"ל. כי אור נר חנוכה נמשך ממקום גבוה מאד כמובא בכוונת היינו מבחי' תורת ה' ותפילת ה' ממש. ועיקר נפלאות מעלת נר חנוכה הוא שנמשך ממקום גבוה מאד מבחי' תורת ה' ותפילת ה' עד שיש לו כח להאיר למטה למטה בתוך חשכת אפילת התהום ממש כי כל מה שהאור גבוה יותר יכול להאיר למטה למטה יותר כמבואר מב"א:
And especially in these generations, when the truth has become absent — when it has become adarim adarim [flocks upon flocks] of truth, as our Sages of blessed memory said — and the world has become very confused. To the point that even among the true tzadikim there is great machlokes , and each one disputes his fellow and does not believe that his fellow also desires the path of truth — and perhaps even more than he. Rather, he thinks as if, G-d forbid, the rest deviate from the truth and the truth is only with him — and similar confusions beyond measure.
## Segment 107
אות נב כי הבית השני ה'י' בזכות יצחק כמובא שהוא בחי' תוקף הגבורות וע"כ לא הי' גאולה שלימה כשרז,ל כי הי' חסר ה' דברים והיו משועבדים תחת מלכי העכו"ם אך אעפ"כ הי' לנו טובה גדולה ונוראה ולולא הבית השני לא הי' אפשר לנו להתקיים בגלות הארוך הזה מעוצם החשך שעל פני התהום שיניקתו מבחי' גבורות יצחק מבחי' ותכהן עיניו מראות שצריכין להמתיקם בחסדים גדולים הנמשכין מתפילת ה' וכנ"ל וע"כ סיבב הש"י ברחמיו שאז בימי בית שני דייקא שהוא כנגד יצחק שאז רצה להתגבר החשך וכו' שהואבחי' מלכות יון הרשעה שמשלה אז שאז דייקא נקבע לנו ימי החנוכה הקדושים שבהם מדליקין נר חנוכה הקדוש שהוא בחי' אור גדול שנקבע לנו להאיר לדורות גם בתוך הגלות הזה שהוא בחי' תהום וכנ"ל:
And whatever men of truth say, the falsehood turns it to itself and says that the truth is with it. And it is impossible to explain this — for whatever we say regarding this matter, the disputant will say the same. Rather, "each person, according to what he feels in his heart" — he can understand at every time and in every generation where the truth in its truest form resides.
## Segment 109
אות נג וע"כ הם ח' ימי חנוכה כנגד בחי' תורה ותפילה שכ"א כלול מד' ד' שהם בח'י י'צ'ח'ק' ור'ב'ק'ה'. כי יצחק ד' אותיותיו הם בחי' ישרים צדיקים חסידים קדושים שהם כלל התורה. ורבקה בחי' תתרומם וכו' עד תתהלל שהם בחי' ד' חלקי התפילה. כי התפילה כלול מד' דהיינו ד' חלקי התפילה כנגד ד' עולמות אבי"ע. כי קרבנות וכו' כנגד עשי'. ופסוקי דזמרה כנגד יצירה. וכו' כמבואר בכונות. וכן התורה כלול מד' כשרז"ל כיצד סדר משנה וכו' נמצא ד'פעמים ביד כ"א וכמובא בהתורה מישרא וכו' (סי ל'). נמצא שהתורה ותפלה הם ח' בחי' שהם בחי' ד' אותיות של יצחק ורבקה וכנז"ל. וכנגד זה הם ח' ימי חנוכה שבהם מאיר אור גדול שעיקרו נמשך מתורה ותפלה היינו מתורת ה' ותפלת ה' שעי"ז נמתק כל הדייםנ שבעולם בכל דור ודור בכל שנה ושנה שמשם הי' תוקף הנס של חנוכה. והארת הנס הזה נמשך עלינו בכל שנה ושנה שעי"ז אנו מתקיימים בגלות הארוך הזה. וע"כ נקרא חנוכה בחי' חנוכת הבית כי ע"י תוקף הנסים האלה אנו מאמינים שעדיין הש"י עמנו ומאיר לנו בתוקף חשכת גלותינו ועי"ז אין אנו מתייאשין מן הרחמים שעי"ז נזכה לגאולה שלימה. כי עי"ז נמשך בחי' חנוכת הבית בכל שנה כמ ושאנו אומרים מזמור שיר חנוכת הבית בכל יום כי בכל יום נצמח צמיחת קרן ישועה עד שסוף כל סוף יתקבצו כל הישועות שנתעוררו ונצמחו ע"י תפילת ישראל ועי"ז תבא הגאולה השלימה בבחי' כד חם גביה איתהפיך וכו' כמבואר לעיל:
And this war is Moshe's war, for it is the war of the true tzadik in every generation, who is the aspect of Moshe, as mentioned above. And the primary tikun for this is temimus and simplicity, as mentioned above. And Moshe is the aspect of temimus and simplicity, as is explained there in the aforementioned Torah-teaching in Likutay Moharan II, 78 — which begins: "Regarding the conduct of simplicity." For Moshe is the aspect of simplicity, in the aspect of: "And the man Moshe was exceedingly humble" [Numbers 12:3] . And this is the mnemonic מֹשֶׁ"ה — מ נורה, ש קלים, ה חודש — for all three of these mitzvos are the aspect of the subduing of the m'oray aish , which is the war of Moshe against Amalek, as mentioned above. And this is alluded to in his name: Moshe = Menorah, Shekalim, HaChodesh.
## Segment 111
אות נד וכל זה צריך כ"א להבין מזה רמזים לעצמו שדייקא בתוקף חשכת גלותו שהואבבחי' תהום ממש בגשמיות ורוחניות בחי' תהום אל תהום קורא כשפרש"י צרה קוראת לחברתה ר"ל, גם שם הש"י מאיר בחסדו ע"י הצדיקים שממשיכין בחי' תפלת ה' שמשם החסדים שאינם כלים לעולם כנ"ל. אך כל אחד צריך להתחזק להאמין בזה ולהשתדל בכל מה שיוכל לצעוק ולהתפלל לה'. והעיקר שיעורר תפילת ה' בעצמו שיבקש מהש"י שיתפלל בעצמו עבורו וכנ"ל. כי כל מה שיש יותר איזה בחי' אתערותא דלתתא שאיש הישראלי מתפלל מלמטה, מתעורר ביותר כביכול כח תפילתו ית' כידוע. כי זה עיקר כל כל כוונות התורה והמצות וכל כונות התפילה, שעיקר הכונה שע"י אתערותא דלתתא יתער לעילא כידוע. היינו כשאנו לומדין תורה או מקיימין איזה מצוה עי"ז מעוררין אותו ית' לקיים אותה התורה והמצוה. וכן כשאנו מתפללין לפניו ית' אז יהוא ית' בעצמו מתפלל. כי כל א' מישראל הוא חלק אלוה ממש וכפי חלקו ושרשו באלהותו ית' כן יש לו כח לעורר מלמעלה. אך בוודאי יש חילוקים רבים כי אלקותו ית' מלא כל העולם מרום כל דרגין עד סוף כל דרגין עד תכלית דיוטא התחתונה ואפי' בעשר כתרין דמסאבותא וכו' כמובא בדבריו ז"ל כ"פ (ובפרט בהתו' מי האיש החפץ חיים) רק שכל מה שהמדריגה יותר נמוכה שם אלקותו בצמצומים יותר ומלובש בלבושים יותר ווכ'. וע"כ יש חילוקים ומדריגות רבות בין אדם לחבירו ובאדם עצמו שצריך לעלות מדרגאלדרגא כמבואר בהתו' הזאת חוב"ח שאנו עוסקים בה. שאצל כ"א כפ ימדריגתו יש בחי' נגלה ונסתר בחי' נעשה ונשמע שהם בחי' תורת ה' ותורתו שהם בחי' תורה ותפלה וכו' כ"ש. היינו שיש א' שנמוך מאד שאינו יכול לעורר בתורתו ותפלתו אלא חיות אלקות המלובש בלבושים רבים וצמצומים גדולים שמחי' איזה מדריגה מעולם העשי' וכן מדרגא לדרגא. וע"כ עיקר התקוה הוא ע"י הצדיקים הגדולים שזוכין לתורת ה' ותפלת ה' ממש שמאירין בנו בגם בתכלית שפלות דיוטא התחתונה, משם נדבק עצמינו ברצון חזק לתפלת ה' ממש כי הרצון חפשי לעולם כמבואר לעיל מזה שבגודל כח הצדיקים נוכל להתגבר ברצון חזק שהוא בחי' נשמע בחי'תפלה וכו' להמשיך לעצמו רחמים וחסדים מתפלת ה' ממש שממנו נמשכין חסדים חדשים בכל יום שאינם כלים לעולם:
And the primary [tool for the] subduing of the m'oray aish is on Shabbos and its eve — for the aspect of Shabbos is the aspect of this tzadik , as mentioned above. And this is: "You shall not kindle fire in all your dwellings on the day of Shabbos " [Exodus 35:3] . "In all your dwellings" — specifically, for the m'oray or illuminate the dwellings [of Yisrael] and save them from conflagrations, as mentioned above. And we light Shabbos candles on the eve of Shabbos — for through this we draw the m'oray or and subdue the m'oray aish . And this is: "If you restrain your foot on Shabbos " [Isaiah 58:13] — "your foot" — for one must restrain the m'oray aish , which are drawn from the four elements, as mentioned above. And regel [foot] is the aspect of the four elements, which correspond to the four "feet" of the merkavah [Divine Chariot] , as is known. And therefore on Shabbos one must "restrain his foot" — to subdue the m'oray aish that are drawn from the four elements.
## Segment 113
אות נה וזה בחי' כלל כונות האריז"ל שכלל הכונות לתקן הד' עולמות הבי"ע בעובדא ובמלולא. כי בתחלה צריכן לתקנם בעובדא ע"י יפנה ויטול ידיו שעי"ז דוחין הפסולת ומטהרין עולם העשי'. וע"י ציצית מתקנים עולם היצירה. וע"י תפילין ש"י מתקנים עולם היצירה. וע"י תפילין ש"י מתקנים עולם הבריאה. וע"י תש"ר עולם האצילות וכל זה בעובדא. ואח"כ במילולא עי ברכת השחר וקרבנות וכו' מתקנים במלולא עולם העשי'. וע"י פסוקי דזמרה עולם היצירה. וע"י ק"ש וברכותיה עום הבריאה וע"י תפלת י"ח עולם האצילות. היינו כי עובדא ומלולא הם בחי' נעשה ונשמע כי נעשה בחי' עובדא בחי' תורה. ומלולא בחי' נשמע בחי' תפלה שהוא בדיבור דייקא. וצריכין לעלות מדרגא לדרגא עד אצילות ושם צריכין לכלול בא"ס עד שתהי' התפלה בחי' תפלת ה' ממש. וזה בחי' מה שמבקשין קודם התפלה ה' שפתי תפתח וכו'. היינו שאיני יודע מה לדבר כלל ואיך להמשיך החסדים לבטל הדין רק ה' שפתי תפתח והוא בעצמו כביכול ידבר בי כל דברי התפלה בבחי' רוח ה' דיבר בי היינו שאהי' נכלל בך עד שתהי' תפלתי בחי'תפלת ה' ממש. וזהו ופי יגיד תהלתך בחי' הוא תהלתך והוא אלקיך שזה עיקר שלימות התפלה שתהי' התפלה נכלל באחדותו ית' כמבואר במ"א היינו בחי' תפלת ה' כנ"ל. וזה בח'י מעלת תפלה בציבור שאז אין תפלתו נמאסת בבחי' הן אל כביר לא ימאס כי אכל בי עשרה שכינתא שריא. ועיקר התיקון ע"י החזן והש"ץ כשהוא הגון כראוי כי הש"ץ צריך שיהי' המובחר שבצבור שיוכל ללקט כל הנקודות טובות שיש בכל א' מהציבור ולכלול עמהם בו ית' עד שיעורר תפלת ה' ממש שזהו בחי' חזרת התפלה בציבור שאז אומרים קדושה. כי ע"י חזרת התפלה עי"ז מקבץ הש"ץ כל תפלות הציבור וכוללם יחד ועולה עמהם ונכלל בתפלת ה' ששם תכלית הקדושה העליונה על כל הקדושות שזהו בחי' ג' קדושות גדוש קדוש קדוש, בחי' קדושת התורה בחי' נעשה, ובחי' קדושת התפלה בחי' נשמע, וקדוש הג' הוא בחי' כלליות קד'ושתם יחד כי העיקר לכלול קדושת הנמשע בקדושת הנעשה וכנ"ל, וזהו בחי' מלא כל הארץ כבודו, כבוד זה בחי' מלך הכבוד בחי' משפט בחי' מלך במשפט יעמיד ארץ כי עיקר כבוד המלך שעושה משפט, היינו כי כל זה הוא עדיין בחי' משפט שהוא בחי' תורה וכו' כנ"ל כי גם בבחי' תורה ה' כלול כל הבחי' הנ"ל וכנ"ל, ואזי האופנים וחיות הקודש ברעש גדול מתנשאים לעומת שרפים ואומרים ברוך כבוד ה' ממקומו שזהו בחי' איה מקום כבודו כמו שאומרים בקדושת כתר בשבת. היינו שאומרים שאין זה עיקר שבח וכבוד הש"י שכבודו שהוא בחי' משפט מלא כל העולם כי עי"ז לא הי' מתקיים העולם כנ"ל רק באמת אין יודעין כלל איה מקום כבודו כי דרכי משפטו א"א להשיג כי המשפט כלול בצדקה שנמשך מתפלת ה' כנ"ל שזה א"א להשיג כלל. ע"כ עיקר שבחו ית' ברוך כבוד ה'ממקומו ששם רחמים גדולים מאד שאין לשער בחי' ממקומו הוא יפן ברחמים וכו'. וע"כ אומרים המלאכים זאת ברעש גדול כי מזדעזעים מאד מאימת גדולתו ית' מחמת שמבינים מרחוק עוצם פלאות חסדיו עד אין קץ שהם עיקר גדולתו ית' כנ"ל שא"א להם להשיג כלל כ"א הצדקיים הגדולים שהיו בזה העולם וכו' וכנ"ל. ומי שאינו יכול להתפלל עם הציבור עיקר תקנתו לקשר עצמו לצדיקים שבדור הנ"ל שזכו לתפלת ה' ממש שכל עיקר תיקון התפחילה על ידם כי גם הש"ץ אין לו כח לכל הנ"ל אפ י' אם הוא איש כשר והגון באמת כ"א בכח הצדיקים שצריך להתקשר אליהם ביותר כדי שיוכל להעלות כל תפילת הציבור לבחי' תפילת ה' כנ"ל:
And this is connected to the kindling of Chanukah lights, for the Menorah is the m'oray or themselves, as mentioned above. And the Chanukah lights are lit at the entrance to the house on the outside — for the essential [purpose of the] m'oray or is to illuminate on the outside, to subdue the m'oray aish that are the aspect of rosh kol chutzos . And this is the deeper meaning of: "a candle of mitzvah and the Torah is light" [Proverbs 6:23] — for the Menorah is the aspect of the Torah which is called light, which is the m'oray or . And these are also the aspect of the Parah Adumah , whose procedures are all outside, as mentioned above — to sanctify the outside, to subdue the m'oray aish . And this is: "For a commandment is a candle and the Torah is light" — "ner mitzvah" [a candle of commandment] — this is the aspect of the Parah Adumah , which is a commandment ( mitzvah ) without a reason. For the Parah is the aspect of the concealed Torah that has no revealed reason, as mentioned above. And "Torah or" [Torah is light] — this is the aspect of the Menorah , which is the m'oray or themselves, as mentioned above. And through all of this, the m'oray aish are subdued and the holiness is drawn also to the outside.
## Segment 114
נו ואחר חזרת התפילה אז אומרים י"ג מדות של רחמים ויעבור ה' על פניו ויקרא ה' ה' שזהו עיקר בחי' תפילת ה' כנ"ל שזוכין לעורר ע"י תפילת כל ישראל כנ"ל ואז נופלים על פניהם, ומבואר בכונות שמפילין עצמן בכונה משמים לארץ כדי להעלות ניצוצות מעמקי הקליפות בשביל היחוד, היינו בחי' ירידה תכליצת העלי' המבואר בתורה הנ"ל ומובא לעיל כי א"א לכלול שם כ"א ע"י ירידה תכלית העלי' המבואר בתורה הנ"לומובא לעיל כי א"א לכלול שם כ"א ע"י ירידה מקודם שהיא תכלית העלי' שכשעומדין בנסיון בתכלית הירידה להתחזק גם שם ולהאמין כי רחמיו לא כלים וכנ"ל, אזי זוכים לתכלית העלי' בכח הצדיקים לכלול בבחי' תפלת ה' ממש ששם נתהפך הכל לטובה כי שם נמחלין כל העוונות ונתהפכין לזכיות בבחי' ביום ההוא יבוקש עון ישראל ואיננו וכו' כמבואר שם בהתו' הנ"ל:
And this is: "A man is obligated to become intoxicated on Purim until he does not know the difference between 'cursed is Haman' and 'blessed is Mordechai.'" For on Purim we subdue the rosh kol chutzos , which is the aspect of Haman-Amalek, the aspect of the m'oray aish . And then, the most exalted supernal light is revealed, and all the judgments are sweetened at their source, and all the klippos [husks/shells of impurity] and all the m'oray aish are subdued at their source, until they are all transformed to good.
## Segment 116
אות נז ואחר התפילה אומרים אשרי ובא לציון וכו' שאז חוזרים מאצילות לבריאה. ואח"כ ע"י תפילה לדוד ושיר של יום חוזרים מבריאה ליצירה. ואח"כ ע"י אין כאלהינו וקטרת חוזרים מיצירה לעשי'. והכל כדי להמשיך השפע טובה מעולם לעולם עד עולם הגשמי הזה כמבואר כל זה בכונות. היינו כי זה עיקר התיקון להמשיך החסדים מתכלית המעלה מבחי' תפילת ה' ממש עד שיהיו נמתקין כל המשפים והדינים שלמטה עד שיהי' נמשך השפע טובה לברכה לזה העולם הגשמי שזהו עיקר כלליות הנשמע בהנעשה היינו שבחי' החסדים מתפילת ה' יאירו עד למטה למטה בתכלית המדריגה התחתונה של עולם העשי' עד שיתקרבו הכל להש"י וכנ"ל. ויהי' נמשך עלינו כל טוב בגשמינות ורוחניות. וכנ"ל, שכל מה שנמתק הדין ביותר נתבטל כח היצה"ר וזוכין לשוב להש"י ונמשך כל טוב לישראל אמן:
And then, one does not know the difference between "cursed is Haman" and "blessed is Mordechai" — for at their source, everything is one, for everything is sweetened at its source, as is known. And then, all the m'oray aish are transformed to m'oray or , and then it is possible to draw close to Hashem, blessed be He, from all the places in the world — even from the most distant places, even from the lowest depths, even from within the klippos themselves. For even there, one can find Hashem, blessed be He, for there is no despair in the world whatsoever. And all of this is through the power of the true tzadik who draws everything through the otzar matnas chinam , as mentioned above.
## Segment 118
אות נח וע"כ בתחילת התפילה מתחילין מפ' העקידה כי עיקר כלל התפילה הועא להמתיק גבורת יצחק שזה נעשה ע"י העקידה. כי על כן כל ד' חלקי התורה וד' חלקי התפלה מרומזים ביצחק ורבקה בבחי' בפי ישרים תתרומם וכו' כנ"ל מחמת ששם עיקר נפלאות פעולת התפלה וכנ"ל, ועיקר המתקת גבורת יצחק הי' ע"י העקידה ע"כ מתחילין בכל יום סדר התפלה מפ' העקידה וכנ"ל. כי כבר מבואר שכל התחדשות החסדים שבכל יום ממשיכין בכח הצדיקים מר"ה וכו' וכנ"ל, ובר"ה עיקר המשכת החסדים החדשים,להמתיק הדינים הוא ע"י העקידה וע"כ בר"ה ביום א' ויום ב' שהם כיומא אריכתא קורין בהם לידת יצחק בחי' פחד יצחק והמתקתו ע"י העקידה ואומרים בב' הימים ועקידת יצחק לזרעו היום ברחמים תזכור, ותוקעין בשופר להזכיר עקידת יצחק כי עי"ז עיקר המתקת הדינים ע"י שממשיכין חסדים חדשים על ידי שמעוררין תפלת ה' וכנ"ל. ואז בר"ה נמשך בחי' קבלת הברכות שמקבל יעקב בחכמה מיצחק ע"י ששולחין את עשו בכונה וכו' כמובן בכונות ובזוה"ק שזה נעשה בר"ה וכנ"ל. וכל עיקרו נמשך ע"י העקידה וכנ"ל:
And through all of this, we can understand why the gift has no sustenance except when it is written within it: "k'savu'ha b'shuka va'chasamu'hu b'vara" — for the essential vitality of the gift is from the otzar matnas chinam , whose essential purpose is to draw holiness to the outside, to the marketplaces and the streets, as explained above at length.
## Segment 120
אות נט וזה שמברכין בכל יום הגומל חסדים טובים לעמו ישראל כי בכל יום נמשכין חסדים חדשים בבחי' חדשים לבקרים וכו' שעי"ז כל קיומינו וכו' וכנ"ל. ועתה מה יפה אף נעים מה שסידרו לנו חז"ל ברוח קדשם להתפלל אח"כ יה"ר מלפניך שתציליני וכו' מעזי פנים ועזות פנים. כי ע"י החסדים הנ"ל שעיקרם נמשכין מבחי' תפלת ה' כנ"ל עי"ז נמשך בחי' עזות דקדוש שעי"ז נכנע ונופלת עזות דס"א של העזי פנים. וע"כ אז דייקא מתפללין כל זה להכניע ולבטל עזות דס"א של העזי פנים ע"י החסדים הנ"ל וכנ"ל:
Likutay Halachos Choshen Mishpat II — Laws of Gifts ( Matanah ) 3 The matter of a deathbed-bequest gift [ matnas shchiv mera ] and what our Sages, of blessed memory, said: The Sages equated a deathbed-bequest gift with an inheritance [ yerushah ], and the words of a deathbed-bequeather are considered as [if they were already] written and delivered. 1
## Segment 121
סמך) וע"כ אחר הקמת המשכן נצטוו בראשונה מיד על מצות הדלקת נרות המנורה כ"ש בתחילת פ' ואתה תצוה וכו' ויקחו אליך שמן זית זך וכו' שנסמך מיד אחר פ' תרומה שמדבר מעשיית המשכן וכון פ' בהעלותךם את הנרות. כי עיקר מעשה המשכן הי' לתקן חטא העגל שהוא פגם האמונה שאז אבדו ישראל הכתרים הנ"ל של נעשה ונשמע, שבשלימות לא יחזרו לנו עד ביאת הגואל כשרז"ל. אבל אעפ"כ התחיל משה רבינו לתקן מיד ולהחזיר לנו הארת קדושתם בכל פעם וזה הי' ע,י הקמת המשכן שהוא תיקון חטא הנ"ל. כי המשכן הוא בחי' קדושת הביהמ"ק ששם מאירין בחי' ב' הכתרים הנ"ל שהם תורה ותפלה בחי' נעשה ונשמע כנ"ל. וע"כ התחיל מיד מהדלקת נרות המנורה כי זה עיקר בחי' מצות הדלקת נרות המנורה בכל יום. כי זה ידוע שאור יום בחי' חסד, וחשכת לילה בחי' גבורות ודינים. ובכל יום עוסקין בהמשכת החסדים ע"י סדר התפלה בשחרית ומנחה כנ"ל וע"י כל עסק התורה והמצות שמקיימין בכל יום. ובפרט בזמן שהמשכן או הביהמ"ק הי' קיים שאז עסקו בעבודה בכל יום בכל סדר המערכה מתמיד של שחר עד תמיד של בין הערבים וכו' שע"י כל זה המשיכו חסדים חדשים בכל יום להמתיק הדינים וכנ"ל. וכשמגיע סמוך לערב כד לילא פריש גדפהא על עלמא אז צוה לנו ברחמיו ית' להדליק נרות המנורה ע"י שמן משחת קודש. כי אור נרות המנורה הקדושה נמשך מאור התורה והתפלה שהוא בחי' כלל העבודה של המשכן וביהמ"ק שעסקו ביום בבחי' כי נר מצוה ותורה אור. היינו כי אור נרות המנורה נמשך מבחי' אור התורה שדולק ומאיר ע"י התפלה שהיא בחי' רצון ודביקות שהוא בחי' השמן זך של המנורה כי שמן בחי' רצון כ"ש יהי' רצוי אחיו וטובל בשמן רגלו וכמובן בהתו' ראיתי מנורת זהב וגולה על ראשה, שמפרש שם שהוא התפלה שהוא בחי' המעיין של השמן הטוב ע"ש. ומשם מאירים נרות המנורה היינו מבחי' התורה אור שהוא בחי' משפט בחי' נעשה שנמתק ע"י בחי' נשמע בחי' צדקה בחי' תפלה שזה כלל העבודה שבכל יום לכלול הנשמע בהנעשה להמתיק המשפט בצדקה ע"י כלליות התפלה בהתורה וכנ"ל ומשם ממשיכין ומדליקין אור המנורה בכל יםו וכנ"ל, להמתיק לעת ערב חשכת הלילה שלא יתגברו המשפטים והדינים בלילה ח"ו רק לילה כיום יאיר ע"י נרות המנורה שדולקין ומאירין בכל הלילה שזהו בחי' ומשפטיך אור יצא בחי' והוציא כאור צדקך ומשפטיך כצהרים. וכל זההי' נעשה בכל יםו ע" יהדלקת המנורה בביהמ":ק ובמשכן. ועכשיו שנחרב הביהמ"ק בעונותינו והיוונים אז רצו להתגבר להגביר החשך שעל פני תהום לגמרי. חמל עלינו הש"י שהמשיכו לנו הצדיקי אמת אור נר חנוכה הק' שהוא בחי' הדלקת נרות המנורה שאנו ממשיכין אור הנ"ל שהוא בחי' אור תורה ותפלה ע"י מצות נר חנוכה שמדליק כ"א בביתו וכנ"ל. וע"כ קורין פ' חנוכה המזבח ופ' בהעלותך בחנוכה וכנ"ל:
Based upon the Torah that begins "And it came to pass at the end [ mikaitz ] — for He who has compassion on them shall lead them" , etc. [ Likutay Moharan II, 7; cf. Isaiah 49:10] — see there. And we have already spoken about this Torah several times.
## Segment 123
אות סא וזה בחי' חנוכה ואיתא בכונות שהוא אותיות חנ"ה כ"ו בחי' ותתפלל חנה על ה' כי ותתפלל חנה על ה' זה בחי' תפילת ה' ממש שהוא בחי' על ה' כמובן בכתבי האר"י שזהו סוד ב' השמות שבי"ג מדות שהם ה', ה' שמבואר בזוה"ק קדמאה שלים, בתראה שלים יתיר (וכמובא בדברינו בזה במ"א ע"ש). היינו שהש"י כביכול התפלל בעצמו בשם הראשון שהוא בחי' רחמים פשוטים להמשיך רחמים משם הב' שהוא שלים יתיר שהוא בחי' רחמים גדולים רחמים רבים. וזה השם הב' הוא בחי' על ה' ולשם הגיעה חנה בתפלתה בחי' ותתפלל חנה על ה'.וזהו בחי' תפלת ה' וכנ"ל ומשם מדליקין נא חנוכה. וע"כ מרומז בחנוכה חנה כ"ו שמרמז עלכל זה וכנ"ל. כי ע"י תפלת חנה הנ"ל בחי' תפלת ה' הנ"ל נולד שמואל שמשח את דוד שהוא בחי' משיח שכל התיקון יהי' על ידו כי הוא ישיג בשלימות בחי' תורת ה' ותפלת ה' ממשם שוהא בחי' משפט וצדקה וכו' וכנ"ל שמשם כל האור של המנורה הקדושהשהוא אור נר חנוכה בבחי' ערכתי נר למשיחי, שהוא בחי' האור האמת המאיר לנו עתה בתוך עמקות התהום וכנ"ל. וכמ"ש בפ' בראשית המובא לעיל (באות נ"א) שמדבר שם מהד ' מלכיות שהם בחי' תהו ובהו וחשך על פני תהום וכנ"ל. אך ורוחו אלקים דארוחו של משיח, מרחפת על פני המים שעי"ז עיקר התיקון והתקוה. ועי"ז ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור כי כל האורות הקדושים שהם בחי' אור המנורה שהוא בחי' אור נר חנוכה נמשך משם וכנ"ל. ומחמת שחנה היתה צריכה אז להמשיך נשמת שמואל שעל ידו נמשח דוד שהוא בח'י משיח ע"כ עלתה בתפילתה לבחי' תפלת ה' שהוא בחי' אורו של משיח שיזכה לזה בשלימות כנ"ל:
And it is explained there that every person must leave behind his da'as [knowledge / mind / awareness] in the world through sons and disciples, engaging with them to make known to them the way of G-d — and this is the essential exchange and legacy that remains from a person after his departure from the world, etc.; see there. And it is explained there that through the illumination of sons and disciples, from there sustenance [ parnasah ] is drawn, etc.; see there.
## Segment 125
אות סב וע"כ הי' דוד אדמוני עם יפה עינים. זה בחי' עזות דקדושה כי הי' לוחם מלחמת ה'. כי עיקר מלכות דקדושה הוא ע"י עזות דקדושה בבחי' ה' בעזרך ישמח מלך (וכמבואר מזה במ"א) שנמשך מבחי' תפלת ה' וכנ"ל. וע"כ טעה יצחק בעשו שיצא אדמוני כי סבר שתוקף התגברות הדמים שבו הוא בחי' עזות דקדושה מחמת שהי' ציד בפיו. שהי' מרמה את אביו האיך מעשרין את התבן כאלו הוא צדיק ע"כ סבר יצחק שגם האדמימות שבו שמארה שהוא שופך דמים הוא בח'י עזות דקדשוה שרוצה להתגבר נגד העוברים על דת. כי כבר מבואר בהתו' הנ"ל שצריכים להתפלל להש"י שיזכה להבחין בין עזות דקדושה שעל ידו בנין ירושלים, ובין עזות דס"א שהוא בחי' עז פנים לגהינם שזהו בחי' יה"ר שתבנה עירך ב"ב שנזכר באמצע המשנה הוי עד כנמר וכו' ע"ש. וע"כ אפי' צדיקים גדולים יכולים לטעות בזה כמ ושטעה יצחק בעשו וכנ"ל. וכן להיפך עלה על דעת שמואל הנביא לטעות בדוד שהי' אדמוני אולי הוא בחי' עזות דס"א כמ"ש במדרש פ' תולדות פ' ס"ג וכיון שראה שמואל את דוד אדמוני וכו' נתיירא ואמר אף זה שופך דמים כעשו. א"ל הקב"ה עם יפה עינים עשו מדעת עצמו הוא הורג אבל זה וכו' עכ"ל ע"ש. היינו כנ"ל כי קשה להבחין בין עזות דס"א שהוא מסטרא דעשו ובין עזות דקדושה שהוא בחי' מלכות דוד משיח שנמשך מתורת ה' ותפילת ה' וכנ"ל:
And this is the aspect of yerushah [inheritance] that belongs to sons — for the essential legacy a person leaves after his death is his sons, who remain after him and fill his place. And the essence is the da'as [knowledge/awareness] — meaning that when one merits it, there remain after him sons who received from him his holy da'as . For every one of Israel has a share in the holy da'as , for the essential da'as is to know G-d, as it is written: "You have been shown to know that Hashem is G-d, etc." [Deuteronomy 4:35] And every one of Israel is a portion of G-d from above [cf. Job 31:2; Tikkunay Zohar ] , and his soul is rooted in this holy da'as , which is the root of all souls — for Chachmah [Wisdom] is the root of all, as it is written: "You made them all with wisdom [ Chachmah ]" [Tehillim 104:24] .
## Segment 126
-סג) וזהו בחי' סוד כונות חנוכהכי מבואר בכוונת שסוד אור חונכה הקדוש נמשך משם קדוש נ'ח'ל שהוא ר,ת נפשינו חכתה לה' וזה השם בגימ' דם אדם שהוא בחי' שם מ"ה וכו' ע"ש. היינו שע"י הדלקת אור נר חנוכה שנמשך מאורו של משיח שהוא בחי' תפילת ה' עי"ז יהי' נתתקן ונזדכך בחי' דם אדם שמשם כלהעזות כי עיקר העזות ע"י רתיחת הדמים שבאדם ושם עיקר הנסיון כי שם צריכין עיקר הזיכוך והבירור לזכות ולתקן דם אדם שיהי' העזות הנמשך על ידו בחי' עזות דק' בחי' אדמוני הנאמר בדוד. לא ההיפך ח"ו שהוא העזות דס"א שהואבחי' אדמוני הנאמר בעשו וכנ"ל. וכל זה זוכין ע"י בחי' שם נ'ח'ל' הנ"ל שעולה בגימ' דם אדם כנ"ל (שהוא ג"כ הגימטריא של חונכה מכוון ממש). היינו כי שם הנ"ל הוא יוצא מפסוק נפשינו חכתה לה' וכנ"ל. היינו בחי' רצון ודביקות וביטול בחי' התפילה הנ"ל שאין לנו שו םסמיכה כ"א לה' עינינו תלויות בחי' נפשינו חכתה לה' שהוא בעצמו תפילת ה' נמשך שמחה כנ"ל ומשם מבחי' נפשנו חכתה לה' בחי' תפלת ה' יוצא שם נחל הנ"ל שמשם מדליקין נר חנוכה כנ"ל שמשם נתתקן ונזדכך דם אדם שיהי' בבחי' עזות דקדושה וכנ,ל:
And therefore, every one of Israel — according to his attachment to the holy da'as and according to his good deeds — so is the knowledge of G-d's divinity, blessed be He, revealed through him. And this is the essential legacy after his death — namely, what he made known to his sons and commanded them, that they keep the way of G-d. And this da'as is the essential legacy, as is explained in the aforementioned Torah.
## Segment 128
אות סד וע"כ מפטירין בר"ה בפ' חנה הנ"ל ומסיימין בתפלתה עד ויתן עוז למלכו וירם קרן משיחו כיאז בר"ה נפקדה חנה כי כל זה בחי' ר"ה כנ"ל כי אז עיקר צמיחת קרן משיח בחי' ועריכת נר לבן ישי משיחך בחי' שם אצמיח קרן לדוד ערכתי נר למשיחי ומשם הדלקת כל הנרות הקדושים שזהו בחי' נר חנוכה וכנ"ל. וע"כ מסיימין בפ' ויתן עוז למלכו וירם קרן משיחו כי עיקר הרמת קרן משיח שהוא התגברות מלכות דקדושה הוא ע"י עזות דקדושה וכנ"ל:
And since all sustenance and wealth is drawn from this da'as — which is the aspect encompassing [both] son and disciple, as is explained there in the aforementioned Torah; see there — therefore, when a person passes away, the inheritance reaches his sons, for the root of wealth derives from the aspect of sons — meaning from the da'as he left in the world through his sons, from which all wealth and sustenance is drawn, as stated above. And therefore the inheritance reaches them, for from there the wealth is drawn, as stated above.
## Segment 130
אות סה ועיקר מעלת נפלאות נר חונכה שממשיכין אור העליון והנורא מאד הנמשך מתפילת ה'. ממשיכין אותו למטה מאד עד למטה מעשרה טפחים כי זה עיקר נוראות נפלאות הנס הזה שבכח תפלת ה' יהיו נמשכין חסדים חדשים כאלה עד שיאירו למטה מאד בתוך חשך ותהום ממש, להאיר לכל נפשות ישראל שנפלו לשם שלא יתייאשו מן הרחמים וכו' שזהו בחי' ירידה תכלית העלי' הנ"ל. וזה שכתב האדמו"ר ז"ל בהתו' כי מרחמים (סי' ז' בלק"ת) שכפי הסלח נא שפועלין ביו"כ כן זוכין לקדושת חנוכה ע"ש. כי עיקר סליחת עונות שפולעין ביו"כ ע"י בקשת סלח נא נמשך מבח'י נעשהונשמע הנ"ל בחי' תורת ה' ותפלת ה' שמשם כל סליחות העונות בבחי' ביום ההוא יבוקש עון ישראל ואיננו הנ"ל ומשם כל קדושת חנוכה שהוא בחי' חנוכת הבית המקדש ששם עיקר כלליות תורת ה' ותפלת ה' וכנ"ל:
And this is [the nature of] a matnas shchiv mera [a deathbed-bequest gift] which is also like an inheritance. For the da'as that one must leave behind is comprised of two aspects — [that of] son and [that of] disciple — for one must leave behind sons and disciples, as is explained there in the aforementioned Torah. For just as one must teach one's own sons — to illuminate within them the holy da'as — so too must one teach another's son and establish many disciples, to illuminate within them the holy da'as to know G-d. And as is explained there in the aforementioned Torah, every person can fulfill this — to establish disciples — by speaking with his fellow about fear of Heaven, and one arousing the other to fear G-d, to turn from evil and do good, so that through this each one becomes in the aspect of a disciple to the other; see there.
## Segment 132
אות סו וזה בחי' ההלל של חנוכה בחי' הוא תהלתתך והוא אלהיך בחי' שלימות התפלה הנ"ל שמשם עיקר הנס של חונכה. וזה וקבעו שמונת ימי חנוכה אל ולהודות ולהלל לשמך הגדול שהזכיר רק ההלל של חנוכה. כי כל הדלקת אור נר חנוכה וכל תוקף הנס, הכל הוא מבחי' תפלה בחי' אשה יראת ה' היא תתהלל בח"י ובקרב קדושים תתהלל. כי הלל כלליות כל התפלות וההודאות וההלולים כשפרש"י ע"פ כל נפלאותיך זה הלל שיש בו לשעבר ולע"ל ולימות המשיח וכו':
And from the aspect of the da'as that one illuminates within disciples — each person according to his aspect — from there is drawn the aspect of matnas shchiv mera that is like an inheritance. For a person has the power to bequeath his wealth to another through a matnas shchiv mera , since wealth is drawn also from the da'as that one illuminates within others who are not his sons — who are the disciples. And therefore he can bequeath his wealth to others through a matnas shchiv mera , just as he must illuminate his da'as to others who are the disciples. For just as the inheritance belongs to the sons — because wealth is drawn from the da'as he left through his sons — so too can he bequeath his wealth to others, for wealth is drawn also from the da'as that one illuminates within others, who are the disciples, as stated above. For wealth is drawn from both aspects — from son and from disciple — as is explained in the aforementioned Torah.
## Segment 134
אות סז וז"ש בכונות הנ"ל בענין דם אדם שהוא בחי' שם מ"ה ומהאלף שבשם מ"ה יוצא שם אהי' ברבוע שהוא גימ' דם וכו' ע"ש. וזהו בעצמו בחי' אל תקרי מה אלא מאה שאמרו רז"ל שלמדו מזה לברך מאה ברכות בכל יןום שהם בחי' כלל התפלה. היינו כי כשמכניסי א' לתוך מ"ה נעשה מא"ה בחי' מאה ברכות ואז נזדכך הדם הנמשך מבחי' הא' כנ"ל ונכלל בתוך מ"ה בבחי' דם אדם הנ"ל. היינו בחי' עזות הנמשך מדם אדם שיהי' עזות דקדושה שזה נמשך עיקרו מתפלהשהוא בחי' א"ת מ"ה אלא מאה. היינו מ"ה ואלף בחי' אהי' ברבוע שעולה דם וכו'. כי דם אדם נזדכך ע"י בחי' מאה ברכות שיהי' בבחי' עזות דק' כנ"ל:
And therefore, specifically when he is a shchiv mera [one who is deathly ill / bedridden], his gift is like an inheritance. For the tzadik , and likewise every upright person, illuminates the da'as within sons and disciples all the days of his life — for it is only for this that a person comes into the world. And the essential [goal] is to draw such a da'as into sons and disciples that it will endure forever, even after his passing — for this is the essential legacy, as stated above, and as is explained clearly in the aforementioned Torah.
## Segment 136
אות סח וזה בחי' הצדקה של חנוכה שנוהגין כל ישראל אז להרבות בצדקה כי כל קדושת חנוכה נמשך ע"י בחי' משפט וצדקה שהוא בחי' נעשה ונשמע וכו' תורה ותפלה וכו' ועיקר הוא הנשמע בחי' תפלה בחי' צדקה שעי"ז ממתיקין המשפט שיהי' בצדקה וחסד גדול וכנ"ל. ע"כ מרבין אז בצדקה כדי לעורר עי"ז בחי' צדקתו ית' בחי' תפלת ה' כדי להמתיק כל מיני משפטים כי העניות נמשך מתוקפא דדינא ועיקר המתקת הדין הוא ע"י אתערותא דלתתא דייקא דהיינו כשנתעורר האדם הבעל בחירה שבזה העולם וחונן את הדל שעי"זעיקר המתקת הדין כי אז דייקא נתעורר צדקתו ית' לשפוט בצדקה וחסד גדול. וע"כ מלוה ה' חונן דל כי כביכול הש"י בעצמו קשה לו לבטל הדין בעצמו כי עיקר ההמתקה ע"י האדם הבעל בחירה (וע' מזה במ"א):
And therefore, the true tzadikim , at the time of their illness, illuminate the da'as even more intensely within sons and disciples — as we find with several tzadikim who revealed a very great and holy da'as at the time of their illness, near their death — such as Rabbi Eliezer the Great, Rabbi Shimon bar Yochai, and Rabbenu HaKadosh [our Holy Teacher, Rabbi Yehudah HaNasi], etc. [cf. Sanhedrin 68a; Shabbos 33b; Kesubos 103a]
## Segment 137
סט) וזה בח'י מה ששלח יעקב לאמר לעשו עם לבן גרתי ואחר עד עתה. כי יעקב ראה שעיקר התגברות עשו שהואבחי' מלכות הרשעה הוא ע"י עזות דס"א שמשם עיקר כח של מלכות הרשעה שהוא בחי' עזות מלכותא בלא תגא כ"ש בהתורה הנ"ל וכש"כ שעשו הי' אדמוני וכעו'. ע"כ שלח לו יעקב שכבר זכה לתורה ותפלה שהם בחי' נעשהונשמע שעי"ז זוכין לעזות דק' שעי"ז מכניעין עזות דס"א שהוא בחי' מלכות עשו כנ"ל. וזהו עם לבן גרתי ודרז"ל ותרי"גמצות שמרתי זה בחי' תורה. ואחר עד עתה זה בחי' תפלה היינו שאמר לו אע"פ ששמרתי כל התרי"ג מצות וזכיתי לתורה, אעפ"כ איני מסתפק בזה ואני מחכה ומצפה ומתגעגע ברצונות חזקים תמיד לעלות מדרגא לדרגא לעשות מהנשמע נעשה ע"י ריבוי תפלות וכנ"ל. וזוה ואחר עד עתה שאני מתאחר ומתמהמה ברצונות חזקים עד שזכיתי לבחי' עתה שהוא בחי' תפלה בחי' נשמע בחי' ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כ"א ליראה שהוא בחי' תפלה בחי' יראת ה' היא תתהלל כ"ששם שזהו בחי' אל תקרי מה אלא מאה בחי' מאה ברכות שהם בחי' כלל התפלה כנ"ל. וזהו בחי' ועתה ישראל שמע אל החוקים שהוא ג"כ בחי' נשמע כ"ש במדרש על זה במשל שהביא שם (ומובא בדברינו במ"א סי' ק"ך לק"מ ע"ש). כי היראה בחי' תפלה הוא בחי' עתה בחי' היום אם בקולו תשמעו המובא לעיל שזה עיקר העבודה תמה עיקר האריכות ימים וחיים אמתיים שזוכין ע"י היראה בבחי' יראת ה' תוסיף ימים. שהעיקר הואע"י שאין חושבין בדעתו כ"א אותה השעה והרגע שבאותו היום ואין חושבין מיום לחבירו ולא משעה לחברתה וכמובא לעיל מזה כי אינך יודע מה יולד יום וכו'. שזהו בחי' ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כ"א ליראה, ועתה דייקא וזהו בחי' ואחר עד עתה כנ"ל. נמצא שרמז לו שזכה לתורה ותפלה שמשם העזות דקדושה וע"כ בודאי יוכל לעשות שהוא עזות דס"א וכנ"ל. וזהו ויהי לי שור וחמור בחי' משיח בן יוסף ומשיח בן דוד כמובא במדרש כי זאת הבחי' בשלימות יזכו ישראל ע"י צדיקי אמת שהם בחי' משיח שמכניסין תורה ותפלה בישראל שעי"ז זוכין לעזות דקדושה כנ"ל שהעיקר הוא בחי' עתה, בחי' היום אם בקולו תשמעו שיסתכל כ"א לקשר אותה העת והרגעשעומד בה להש"י להעלות הזמן לבחי' למעלה מהזמן וזה זוכין רק ע"י תורה ותפלה והעיקר ע"י תפלה שהיא בחי' רצונות וכיסופים וגעגועים טובים להש"י שזה צריכין הכל בכל דרגא ודרגא הן צדיקים גדולים שצריכים לעלות מדרגא לדרגא. ומכ"ש הנמוכים מאד המונחים במקום שמונחים ר"ל, שצריכים להחיות עצמן בכח הצדיקי אמת רק בבחי' זאת בבחי' ועתה ישראל מ"ה וכו' ועתה ישראל שמע וכו'. לחטוף בכל פעם איזה עת ורגע שבורחין מהרע וחוטפין אזיה נקודה טובה וכן בכל פעם. כי איש כזה אם ירצה לחשוב הרבה מה שעבר ולדאוג על מה שיהי' יוכל לצאת מדעתו ולהשתגע ממש ח"ו וכל חיותו וקיומו הוא רק בחי' עתה הנ"ל בחי' היום אם בקולו תשמעו. וכנ"ל וזה שכתב שם במדרש וצאן אלו ישראל ועבד ושפחה הנה כעיני עבדים אל יד וכו' חנינו ה' חנינו כי רב שבענו בוז עכ"ל המדרש. היינו בחי' תפלה ותחנונים וכנ"ל. וזהו וצאו אלו ישראל כ"ש ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם. כי צריכין לעשות עצמו כבהמה בחי' אםד ובהמהתושיע ה' וכנ"ל ע"פ צדקתך ע"ש. כי א"א להבין דרכי צדקתו וכו' וזה בחי' הלא מעתה קראת לי אבי אתה וכו' היינו כנ"ל:
For the essential illness that is drawn into the world — that a person is ill before his death — is only for this reason: so that he may set his household in order, "so that he may command his sons and his disciples after him" [cf. Genesis 18:19] that they know G-d and keep His ways. And therefore, until Yaakov there was no weakness [before death], as our Sages, of blessed memory, stated [Bava Metzia 87a] — for Yaakov was the first to illuminate so intensely within sons and disciples. For the beginning of the revelation of the holy da'as — to know G-d — began with our father Avraham, for he revealed G-d's divinity in the world, as our Sages, of blessed memory, stated. But Avraham and Yitzchak still did not have their bed [lineage] complete — only Yaakov's bed was complete, and he left behind twelve tribes, all of them tzadikim , all of whom received his holy da'as , and through them the holy da'as was sustained in the world.
## Segment 139
אות ע וכל זה צריכין לקשר למ"ש (בסי' ס"א) על פסוק אני היום ילדתיך ע"ש שמשיח יזכה לבחי' למעלה מהמזון וכו'. וכל אחד צריך להמשיך על עצמו בחי' זאת בכח הצדיקי אמת הממשיכין אורו של משיח בכל דור ודור בכל אדם ובכל זמן על כל מי שרוצה להתקרב להש"י שהעיקר הואע"י בחי' את זאת שיחשוב בכל יום ובכל עת ובכל רגע שאין לו אלא אותה הרגע וכאלו נולד עתה. כי באמת מי שיש לו שכל אין הזמן כלום כי העבר אין והעתיד עדיין וההוה כהרף עין כמובא מזה גם אצל המחקרים. והמשכיל יכול להבין שאין שום זמן כ"א רגע אחת בכל עת. ואותה הרגע ג"כ אינה כלום נגד השכל שלמעלה מזהכי באמת אין שום זמן כלל וכמבואר היטב בהתורה הנ"ל. ועיקר ההעלמה שהעלים הש"י השכל האמתי מהעולם שעי"ז התהוות הזמן הוא רק בשביל הבחירה וכמבואר מזה במ"א בדברינו. אבל גם בשכלינו שנדמה שיש זמן יכולים ג"כ להבין שכל הזמן הוא רק רגע ממש שהוא הרגע קלה שעומד בה עתהכי העבר אין וכ'. ועיקר לקשר אותה הרגע להש"י לבחי' למעלה מהזמן. ומ ישמשים לב להסתכל על זה יוכל תמיד בכל עת ורגע להתחיל לקשר עצמו ולדבק עצמו להש"י שזהו בחי' מצות הדביקות בו ית' שהוא מ"ע בתורה כ"ש את ה' אלהיך תירא אותו תעבוד ובו תדבק וכתיב אחרי ה' אלהיכם תלכו ואתו תיראו ובקולו תשמעו ואותו תעבודו ובו תדבקון. כי ע"פ הנ"ל יוכל כ"א מכל מקום שהוא אפי' משאול תחתיות ממש לדבק עצמו בהש"י בכל רגע שירצה. וזה בחי' ראו עתה כי אני אני הוא ראו עתה דייקא כי ע"י בחי' עתה כנ"ל תוכלו לראות כי אני אני הוא. ודעת לנבון נקל שענין זה א"א להסביר בפה מכ"ש בכתב רק כל חד כפום מה דמשער בלבי' יכול לתפוס מזה רמזים אמתיים לדבק עצמו להש"י בכל עת מכל מקום שהוא ועל זה נאמר אשכילך ואורך בדרך זו תלך איעצה עליך עיני:
And therefore it began with Yaakov that a person should be ill before his death — for it is a great good, so that he may set his household in order and command his sons, as our Sages, of blessed memory, stated. And the essential commandment is that one must command them to keep the way of G-d, so that his da'as will remain even after his passing, forever. And therefore this began with Yaakov, for he was the first to leave behind sons who were all tzadikim , through whom his da'as remained in the world forever.
## Segment 141
אות עא וכל זה הוא בחי' מאמר רז"ל הנ"ל בענין ג' דברים שבאים בהיסח הדעת שהם משיח מציאה ועקרב. נמצא שהכל תלוי ברגע וזה בחי' לך עמי בא בחדריך וסגור דלתיך בעדך שצריכין לבא באיזה חדשר ולסגור הדלת בעדו ולהתבודד בינו לבין קונו, חבי כמעט רגע עד יעבור זעם שהעיקר להתחבא עצמו רגע קלה ולדלג באותה הרגע על מה שצריך לדלג להמתיק החרון אף שמשם בחי' נשיכת עקרב ח"ו, ולזכות למצוא טוב אמתי שהוא בחי' מציאה שזהו בחי' כי רגע באפו חיים ברצונו. שע"י בחי' רצון וכיסופין טובים זוכין לחיים אמתיים לבטל החרון אף שבאותו הרגע שכל זה זוכין בכחן של הצדיקים אמתיים שהם בחי' משיח כנ"ל. וזהו שהקדים שם זמרו לה' חסידיו וכו' כי רגע וכו' כי עיקר התיקון ע"י חסידיו שהם הצדיקים אמתיים וכנ"ל. וזהו שנסמך לזה ואני אמרתי בשלוי בל אמוט לעולם ה' ברצונך העמדת להררי עוז וכו' היינו כל הנ"ל שאין האדם יודע כלל מה נעשה עמו בכל יום כי הכל בא בהיסח הדעת כנ"ל וצריכין רק לתלות עיניו למרום כנ"ל, שכל זה מבואר היטב בפסוקים אלו שנסמכו אחר כי רגע באפו חיים ברצונו בער ילין בכי ולבגר רנה. ואני אמרתי בשלוי בל אמוט לעולם ה' ברצונך העמדת להררי עוז וכו' היינו כל הנ"ל שאין האדם יודע כלל מה נעשה עמו בכל יום כי הכל בא בהיסח הדעת כנ"ל וצריכין רק לתלות עיניו למרום כנ,ל, שכל זה מבואר היטב בפסוקים אלו שנסמכו אחר כי רגע באפו חיים ברצונו בערב ילין בכי ולבקר רנה. ואני אמרתי בשלוי בל אמוט לעולם שבזה טועין העולם הרבה שכשמתחיל להם איזה בחי' שלוה סוברין שיהי' כן לעולם אבל אין האדם יודע כלל מה יולד יום כיה' ברצונך העמדתה להררי עוז שנתת לי איזה שלוה וכו' אבל תיכף כשהסתרת פניך הייתי נבהל. ע"כ אין עצה ותחבולה כ"א אליך ה' אקרא וכו' כי אין מנוס מכל מה שיכול לעבור על האדם כ"א לתלות עיניו למרום ולהקדים תפילה לצרה כשרז"ל. ואז הפכת מספדי למחול לי וכו' ותאזרני שמחה כי עיקר השמחה ע"י תפלה כנ"ל. וכל זה נאמר במזמור שי חנוכת הבית כי כל זה כלול בהנ"ל:
And therefore, at the time when Yaakov was ill and commanded his sons near his death, they all cried out: "Hear O Israel [ Shema Yisrael ], Hashem is our G-d, Hashem is One" , etc., as our Sages, of blessed memory, stated [Pesachim 56a] — for at that time, when the tzadik is ill near his death, that is the essential illumination of the da'as that he leaves behind after him, as stated above. And likewise for every person, according to his own aspect — for every person can fulfill this. And every person must illuminate some aspect of holy da'as within sons and disciples, so that it endures forever, as stated above.
## Segment 143
אות עב וזה בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות. שבעת הנרות הם בחי' שבעה רועים שמכינסין ומאירין האמונה הקדושה בישראל. אבל א"א להתקרב אליהם כ"א ע"י עזות דקדושה שמקבלין ע"י שני הכתרים שהם בחי' נעשהונשמע וכו'. וכבר מבואר לעיל שקשה להבין מהיכן ההתחלה וכו'. ובאמת הכל נעשהע"י הצדיקי אמת והעיקר ע"י הצדיק שהוא בחי' משה משיח שהוא כלול מכל התיקונים המבואריםבתורה הנ"ל. כי משה הוא אחד מהז' רועים וכלול מכולם כ"ש שם והוא בעצמו ממשיך שני הכתרים הנ"ל שהם בחי' נעשה ונמשע כ"ש בכתבים שמשה חזר וזכה בהכתרים הנ"ל כמובא מזה בכונת ישמח משה וכו'. והוא מאיר עלינו אור הכתרים הנ"ל ועי"ז אנו זוכין לשמחה בחי' עזות דקדושה ועי"ז זוכין להתקרב אליו שהוא כלליות השבעה רועים. שעי"ז מאיר וממשיך עלינו אמונה שלימה ונתתקן בחי' חותם הידין שעי"ז זוכין לחותם הרגלין וכו' שהוא ג"כ מתתקן רק על ידו כי רק הוא עושה שלום בי ישראל לאביהם שבשמים שטוען עם הש"י למה ה' יחרה אפך בעמך וכו'. נמצא שכל התיקונים מראש ועד סוף הכל על ידו והוא בחי' פני המנורה שכל השבעת הנרות מאירין על ידו. וזהו אל מול פני המנורה שהוא בחי' משה שכלול מכל התיקונים הנ"ל, יאירו שבעת הנרות כי א"א לקבל אורם כ"א על ידו כנ"ל. וזהו שכתוב הדלקת הנרות בלשון בהעלותך וכו' כי ע"י נרות המנורה מעלין כל הנפשות הנפולין בבחי' ירידה תכלית עלי' הנ"ל. כי כל נפש מישראל הוא בחי' נר כ"ש נר ה' נשמת אדם וכולם עולין מירידתן ומאירין בכח תיקון המנורה הנ"ל. וזוה וזה מעשה המנורה מקשה זהב עד ירכה עד פרחה מקשה היא, מקשה פרש"י שהיתה כל המנורה עשוי' מעשת אחד מראש ועד סוף היינו שכל תקוני המנורה כולם תלויים זה בזה וכולם נעשים מעשת אחד. להורות שכולם נעש/ים מהצדיק בחי' משה בעצמו שממנו כל התיקונים הנ"ל מראש ועד סוף. וזהו עד ירכה עד פרחה מקשה היא, שהצדיק הנ"ל ממשיך כל התיקונים הנ"ל עד שמכניס בחי' עקשנות ועזות דקדושה גם בדיוטא התחתונה מאד בבחי' ירכין ורגלין בבחי' עד ירכה עד פרחה מקשה היא. וזה בחי' עד פרחה בחי' פריחת וזריחת והתנוצצות אלקותו ית' שמאיר גם בבחי' רגלין וירך, שמגודל העזות דקדושה שמכניס בכ"א מישראל ע"י כל התיקונים הנ"ל, עי"ז פורח ומתנוצץ אור זריחת אלקותו ית' גם בבחי' ירך ור גלין בבחי' עד ירכה עד פרחה מקשה היא. וזהו כמראה אשר הראה ה' את משה כן עשה את המנורה ודר"ל שהי' משה מתקשה על מעשה המנורה עד שהראה לו הש"י מנורה של אש וכו'. כי באמ תהכל מאתו ית' כיכל התיקונים הנ"ל נעשין ע"י תורת ה' ותפילת ה' בעצמו כביכול שזהו בחי' המנורה שהראה לו מלמעלה. וכן עשה משהעאת המנורה כי הוא נכלל בו ית' וזכה ג"כ לבחי' תורת ה' ותפלת ה' שעי"ז נמשכין כל החסדים העליונים ונתתקנים כל התיקונים הנ"ל הכלולים במנורה. וע"כ נתקשה משה מאד על מעשה המנורה מחמת שראה שהכל נעשה מעשת א' והכל תלוי זה בזה ואין יודעין מהיכן ההתחלה ע"כ הי' קשה בעיניו מאד איך מכניסין ומאירין תקונים אלו בישראל. עד שהראה לו הש"י שהכל ממנו ית' רק העיקר הוא הרצון האמת שמי שירצה באמת ברצונות חזקים להתקרב להש"י יזכה לכל זה וכנ"ל. וזה שכתוב בסוף מראה המנורה של זכרי' לא בחיל ולא בכח כיאם ברוחי וכו' בחי' רצון. כי העיקר תלוי ברצון טוב וחזק ימים ושנים להש"י באמת לאמתו עי"ז יזכה לכל הנ"ל וכנ"ל:
And therefore, the essential gift that is like an inheritance is specifically the matnas shchiv mera — for it is then that the essential leaving-behind of the da'as occurs, from which wealth is drawn. And because of this the inheritance reaches his sons, and likewise he has the power to give to others through a matnas shchiv mera which is also like an inheritance, as stated above.
## Segment 145
אות עג ע"פ הנ"ל מבואר עוצם גדולת קדושת נר חנוכה שהוא בחי' הדלקת נרות המנורה. כי אורם הקדוש נמשך מבחי' אורו של משיח בח'י ערכתי נר למשיחי כי הוא יזכה לבחי' משפט וצדקה בשלימות שעי"זעיקר קיום העולם ע"י שהוא ית' בעצמו ממתיק המשפט בצדקה בדרכים נפלאים בכל יום ובכל עת ובכל שעהו וכו' וכנ"ל. וזה שכתוב במדרש הנעלם פ' נח הובא בילקוט הראובני פ' בהעלותך וז"ל והנה עלה זית טרף בפיה לולא שהעיר הקב"ה רוח הכהנים שהיו מדליקין נרות בשמן זית אז אבדה פליטת יהודה מן העולם. נמצא שעיקר קיומינו הוא ע"י הנרות בשמן זית של המנורה שהוא בחי' נר חנוכה היינו כנ"ל:
And this is [what is meant by]: "the words of a shchiv mera are as [if they were already] written and delivered" [ Bava Basra 135b; Gittin 13a] — for the validity of the matnas shchiv mera is drawn from the aspect of the da'as that one must illuminate with even greater intensity near one's death, when one is a shchiv mera , as stated above. And the da'as is the Torah, which is the essential da'as through which one knows G-d, blessed be He.