# Section 50
שאלה א
Source: https://ajew.org/reader/likutay-halachos/8/50
## Segment 2
אות א השואל חייב אפילו באונסין, אבל השואל את הבהמה וגם הבעלים עמו במלאכתו בשעת שאילה בין באותה מלאכה בין במלאכה אחרת פטור. וכן בכל הד' שומרים וכו':
And each person must understand from all this hints for himself — that specifically in the intensity of the darkness of one's personal exile, which is the aspect of an actual deep abyss, physically and spiritually, in the aspect of: "Deep calls unto deep" [Tehillim 42:8] — as Rashi explains: "One trouble calls to its fellow" , may the Merciful One save us — even there Hashem, blessed be He, illuminates through His chesed , through the tzadikim who draw the aspect of t'filas Hashem , from where the chasadim that never cease, as mentioned above.
## Segment 3
ענין שאילה בבעלים לכאורה הוא דבר פליאה מאד. כי למה יפטור השואל בשביל ששאל את הבעלים למלאכתו ג"כ ולמה יפסד הבעה"ב בשביל שעשה טובה יתירה לשאול שהשאיל א"ע ג"כ למל אכתו של שואל:
But each person must strengthen himself to believe in this, and to endeavor with all his might to cry out and pray to Hashem. And the essential thing: that one should arouse t'filas Hashem within himself — that one should request of Hashem, blessed be He, that He Himself should pray on one's behalf, as mentioned above. For the more there is some aspect of is'arusa d'l'sata — that the Jewish person prays from below — the more is aroused, as it were, the power of His prayer, blessed be He, as is known. For this is the essential generality of all the kavanos of the Torah and mitzvos and all the kavanos of prayer — that the essential kavanah is that through the is'arusa d'l'sata , there should be an arousal above, as is known.
## Segment 4
אך באמת עיקר השמירה אינה אלא ע"י השגחת הש"י כי א"א לבן אדם לשמרו כלל מכל הזיקות ובפרט מאונסין כ"א הש"י לבד הוא עיקר השומר שלנו כביכול כ"ש הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל ה' שמרך וכו'. ואם ה' לא ישמר עיר שוא שקד שומר. כי עיקר השמירה היא רק ע"י השגחתו ית' ועיקר השמירה של השומר הואשצריך להשתדל להמשיך השגחתו ית' על הדבר הניתן לו לשמרו וזה עיקר שמירתו:
That is: when we study Torah or fulfill some mitzvah — through this we arouse Him, blessed be He, to fulfill that Torah and mitzvah . And likewise, when we pray before Him, blessed be He — then He, blessed be He, Himself prays. For every Jew is literally a part of G-d — and according to one's portion and root in His G-dliness, blessed be He, so one has the power to arouse from Above.
## Segment 5
ואיתא בדברי רבינו ז"ל במאמר המתחיל אשרי העם יודעי תרועה וכו' להמשיך השגחה (בספר ליקוטי מוהר"ן הראשון סי' יג). וכלל דבריו הקדושים בקיצור:
But certainly there are many distinctions — for His G-dliness, blessed be He, fills all the worlds, from the summit of all levels to the end of all levels, to the very lowest level, and even among the "ten crowns of impurity" , etc. — as brought in his [the Rebbe's] words, of blessed memory, many times (and especially in the Torah-teaching "Mi Ha'ish HeChafeitz Chaim" [Likutay Moharan I:33] ). Only, the lower the level, the more His G-dliness is in greater contractions and clothed in more garments, etc. And therefore there are many distinctions and levels between one person and another, and within the person himself who must ascend from level to level — as explained in this Torah-teaching, "Chosam B'soch Chosam," which we are engaged in.
## Segment 6
כי מי שרוצה להמשיך השגחה שלימה א"א כ"א ע"י שבירת תאות ממון ושבירתה ע"י צדקה וכו' וע"י שבירת תאוות ממון וזוכה לעשות מו"מ באמונה עי"ז נתגלה חסד ע"י שמשבר ע"ז של תאוות ממון וע"י החסד זוכה לדעת וע"י הדעת הוא יכול ליקח הנפשות ולהעלותם בבח'י מ"נ ועי"ז וכו' בחי'עיר גבורים עלה חכם ויורד עוז מבטחה היינו שממשיך תורה עי"ז. ונפש זה בחי' רצון כוו' וזה בחי' והחיות רצוא ושוב וכו' וע"י המשכת התורה נמשך השגחה כי התורה היא טנת"א שהם תלת גוונין דעינא ובת עין וכו'. נמצא כשחכם מביא תורה הועא מביא השגחת הש"י עלינו וכל אחד כפי קירובו אל התורה כן השגחת הש, יעליו כי עיקר כח הראות מחמת שמכה בדבר הנראה וכו' אבל כשהדבר רחוק אז מתפזר הראות וכו' וע"י שאנחנו בני ישראל קרובים אל התורה נמצא שאנחנו קרובים אל כח הראות ע"כ השגחתו עלינו בשלימות. אבל העכו"ם שהם רחוקים מהתורה הם רחוקים מהשגחתו, והשגחתו על העכו"ם בחצי הראות ועלינו השגחתו בשלימות וזהו תקונא דמרכבתא עילאה ומרכבתא תתאה וכו' וכו' ע"ש כל זה באר היטב:
For with each person, according to his level, there is the aspect of revealed and concealed, the aspect of na'aseh and nishma , which are the aspects of Toras Hashem and "his Torah," which are the aspects of Torah and prayer, etc. — as explained there. That is, there is one who is very low, who can arouse through his Torah and prayer only the G-dly vitality that is clothed in many garments and great contractions, that enlivens some level of the World of Asiyah . And so on from level to level.
## Segment 8
אות ב נמצא שע"י שבירת תאות ממון יכוליטן להעלות נפשות בבחי' מ"נ ולהמשיך תורה עי"ז ועי"ז נמשך השגחה שלימה וכו' כנ"ל. וזה עיקר השמירה ע"י שזוכין להמשיך השגחה שלימה כי עיקר השמירה ע"י השגחתו ית' כנ"ל וע"י שאנחנו כלל ישראל קרובין אל התורה עי"ז השגחתו עלינו לא ינום וכו' שומר ישראל ה' שמרך וכו' כנ"ל. ולהמשיך השגחה שלימה הוא ע"י שבירת תאות ממון וכו' כנ"ל כי א"א ליקח הנפשות ולהעלותם כ"א ע"י שבירת תאוות ממון כי הממון והעשירות הוא שורש הנפשות כמשבואר היטב בדברי ר בינו ז"ל במ"א (ס'י סח), וע"כ כשמשבר תאות ממון ונמצא שמשבר הקליפה השורה על שורש הנפשות כי כל התאוות הם מהס"א והקליפות וכשנופל לתאות ממון נמצא שמתגבר ח"ו הס"א והקליפה החופה על ממון דקדושה ועי"ז בודאי אינו יכול להעלות הנפשות ששרשם בעשירות. אבל כשמשבר תאות ממון נמצא שמשבר הקליפה של הממון ששם שורש הנפשות ואז ייכול להעלות הנפשות ששרשם בממון ועשירות מאחר שכבר שבר הקליפה שיש שם שהוא תאות ממון כנ"ל. וז"ש רבינו ז"ל שע"י שבירת תאות ממון יכולין להעלות נפשות וכו' וכנ"ל. נמצא כמי שרוצה לשמור את חפציו דהיינו הממון והעשירות שלו א"א כ"א ע"י שמשבר התאוה שיש בהממון כי על ידי שמשבר את התאוה של הממון עי"ז הוא יכול ליקח הנפשות ולהעלותם ועי"ז ממשיך תורה שהיא בחי' השגחתו ית' עלינו כנ"ל. כי באמת בחי' זו דהיינו מה שנא' במאמר הנ"ל ליקח נפשות ולהעלותם ולהמשיך תורה בחי' זו היא בכל אדם וכל אדם מחוייב לעסוק בזה, כי אע"פ שדברי רבינו הנ"ל נאמרים לענין חכם הדור שלוקח נפשות ישראל ומעלה אותם וממשיך להם תורה אעפ"כ דברי רבינו ז"ל הם כלליות גדול והם שייכים בכל אדם. כי כ"א מישראל יש לו חלק בתורה וכ"א כפי חלקו שיש לו בהתורה כמו כן הוא צריך להשתדל בכל עת להשמיך תורה בכ"פ כי אנו צריכין להמשיך את התורה ולקבלה בכ"פ בכל דור ודור ובכל אדם וכל זמן וכמו שאנו מברכין נותן התורה לשון הוה לא נתן לשון עבר וכמובא בספרים. כי בכל יום הש"י נותן לנו את הנורה וכ"א כפי מעשיו זוכה לקבלה בכל עת. ועיקר המשכת התורה מה שצריך כ"א מישראל להמשיך תורה הוא ע"י שבירת תאות ממון וכו' וכנ"ל כי ע"י שבירת תאות ממון הוא יכול להעלות נפשות בבחי' מ"נ ועי"ז הוא ממשיך תורה בחי' השגחתו עלינו כנ"ל, כי כ"א מישראל ע"י כל העשיות והעובדות שהוא עושה בקדושה ובטהרה הוא מברר ומעהל נפשות הן ע"י מצות ומע"ט ואפילו בעובדין דחול צריכין ג"כ לעשותם בקדושה כדי לברר הנפשות שיש שם. נמצא שכ"א מישראל צריך להעלות נפשות בבחי' מ"נ ועי"ז הוא ממשיך תורה בחי' השגחתו עלינו כנ"ל, כי כ"א מישראל ע"י כל העשיות והעובדות שהוא עושה בקדושה ובטהרה הוא מברר ומעלה נפשות הן ע"י מצות ומע"ט ואפילו בעובדין דחול צריכין ג"כ לעשותם בקדושה כדי לברר הנפשות שיש שם. נמצא שכ"א מישראל צריך להעלות נפשות בבחי' ולוקח נפשות חכם הנ"ל וכ"ז ע"י שבירת תאות ממון כנ"ל שעי"ז הוא יכול להעלות הנפשות ועי"ז ויורד עוז מבטחה שממשיך תורה לפי בחינתו ועי"ז נמשך השגחת הש"י כנ"ל וזה עיקר השמירה כי עיקר השמירה ע"י השגחתו לבד כנ"ל. וזה בחי' ד' שומרים הכתובים בתורה כנגד בחי' טנת"א שהם כלל התורה בחי' תלת גוונין דעינא ובת עין כנ"ל כי עיקר השמירה ע"י התורה הקדושה שהוא בחי' כח הראות בחי' השגחתו ית' שעי"ז לבד עיקר השמירה כנ,ל. וזה בחי' ארבעה שומרין הן ודיניהן שלשה כדאיתא בסוף שבועות כי עיקר הגוונין הם תלת גוונין דעינא אבל בת עין אינה בחי' גווון כלל כי היא כלולה בכולם כידוע וע"כ הם ארבעה שהם שלשה כי עיקר שינוי הגוונין הם תלת כנ"ל:
And therefore the essential hope is through the great tzadikim who merit Toras Hashem and t'filas Hashem literally — who illuminate within us. That even at the very lowest depths of the lowest level, from there we can cleave ourselves with a strong ratzon to t'filas Hashem literally. For the ratzon is always free — as explained above — that through the great power of the tzadikim , we can overcome with a strong ratzon , which is the aspect of nishma , the aspect of prayer, etc. — to draw upon oneself mercy and chasadim from t'filas Hashem literally. From which new chasadim are drawn every day that never cease.
## Segment 10
אות ג נמצא שמי שרוצה להיות שומר באמת כראוי הן לשמור את שלו את של חבירו הוא צריך להעלות נפשות ולהמשיך תורה כנ"ל ועי"ז ממשיך השגחה שלימה וזה עיקר השמירה כי גם עיקר המשירה מה שהשומר משגיח ומסתכל על הדבר הנשמר שלא יגיע לו היזק הוא ג,כ בוכנה זו באתערותא דלתתא איתער לעילא היינו כי עיקר הכוונה כמו שהוא משגיח ומסתכל על הדבר הזה ושומרו כראוי ע"פ דיינ התורה הקדושה כמו כן יומשך השגחתו ית' על זה הדבר כדי שיהיה נשמר מכל היזיק כי אם ה' לא ישמר עיר שוא שקד שומר כנ"ל וזה בחי' מה שמצינו שאבות העולם היו שומרים. וזה בחי' מה שתחילת התגלות הש,י למשה שהוא התחלת התגלות נתינת התורההיה בעת שהי' שומר ורועה את צאן יתרו כ"ש ומשה הי' רעה וכו' וירא מלאך ה' אליו ואז הודיע לו שיתן התורה לישראל כ"ש שם בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה וכו' כי ע"י שמשה רבינו ע"ה הי' רועה ושומר את צאן יתרו הי' מעלה הנפשות כדי להמשיך השגחה שזה עיקר השמירה וע"כ אז דייקא בעת השמירה התחיל נתינת התורה כנ"ל כי ע"י השמירה זכה להמשיך תורה כנ"ל. וכן עיקב הי' שומר אצל לבן כדי לברר ולהעלות הנפשות ולהמשיך תורה וע"כ עי"ז שיהיה שומר בבית לבן זכה להמשיך תורה שהם כל פרשיות התורה המדברים מזה מענין יעקב ולבן שזהו בחי' התורה שהמשיך יעקב שם כמובא וכל זה ע"י השמירה ששמר שם את הצאן כנ"ל:
And this is the aspect of the generality of the kavanos of the daily prayer. For it is explained in the Kavanos of the Ari z"l that the generality of the kavanos is to rectify the four worlds — Atzilus , Beriah , Yetzirah , Asiyah — through action ( uvda ) and through speech ( milula ).
## Segment 12
אות ד נמצא שעיקר השמירה ע"י שמברר ומעלה הנפשות וממשיך תורה בחי' השגחה שלימה כנ"ל וזה בחי' החילוקי דינים שיש בין השומרים. והכלל שדכל מי שמקבל הנאה יותר מהדבר הנשמר חייב בשמירה יתירה וע"כ שומר חנם שאין לו שום הנאה פטור על הכל והשומר שכר והשוכר ששי להם קצת הנאה חייבין במקצת ופטורין במקצת והשואל שכל הנאה שלו חייב בכל הכל כפי רוב ההנאה שיש לו מהדבר הנשמר. כי כל ההנאות הם בחי' נפשות כי נפש זה בחי' רצון כ"ש לעיל במאמר הנ"ל וכשיש לו תאוה ורצון לדבר שבקדושה זה בחי' נפש דקדושה וכן להיפך ח"ו וצריך לברר הנפשות דהיינו כל הרצונות והתאוות והכסופין ולהעלותם כולם להש"י בבחי' אריתי מורי עם בשמי כמבואר במאמר הנ"ל וכשזוכה לבררם ולהעלותם הוא ממשיך תורה בחי' השגחה כנ"ל. נמצא שעיקר בירור ועליית הנפשות הוא תלוי במי שמקבל הנאה מהדבר כי ההנאה הואבחי' נפש ואז כשיש לו הנאה מהדבר הוא צריך לברר ולהעלות את הנפש ועי"ז ממשיך בחי' תורה בחי' השגחה כנ"ל וע"כ כפי ההנאה שמקבל מהדבר כמו כן חל עליו החיוב להעלות הנפשות והרצונות המלובשין בההנאות ולבררם ולהעלותם להש"י לבד ועי"ז ממשיך תורה בחי' השגחה וזה עיקר השמירה כנ"ל וע"כ כל מה שמקבל הנאה ביותר מהדבר חל עליו חיוב השמירה ביותר כי עליו חל החיוב של עליית הנפשות וכו' ביותר שזהו עיקר השמירה כנ"ל:
For at first one must rectify them through action: through relieving oneself and washing one's hands — through which the waste is expelled and the World of Asiyah is purified. Through tzitzis , one rectifies the World of Yetzirah . Through the hand- tefillin , one rectifies the World of Beriah . Through the head- tefillin , the World of Atzilus . And all of this is through action.
## Segment 14
אות ה ועפ"ז נוכל לומר שזהו בחי' שמירה בבעלים שפטרה התורה כ"שבעליו אין עמו שלם ישלם אם בעליו עמו לא ישלם. כי באמת עיקר הבירור ועליית הנפשות שיש בכל דבר הוא ע"י הבעלים של הדבר דייקא כי אלו החפצים הם שלו וכל ההנאות שיש בהם שהם בחי' נפשות הם שלו ועליו לבררם ולהעלותם כי באמת כל החפציםשהם העשירות של האדם הם בחי' שרש הנפשות כי כל הנשפות שרשם בעשירות כנ"ל כמבואר בדברי רבינו באר היטוב במ"א (סי' סח). אבל האדם בעצמו הוא למעלה מהעשירות שלו אע"פ שהוא שורש הנפשות כי העשירות הוא תחת יד האדם והאדם הוא למעלה ממנו כי עיקר האדם מה שנקרא אדם זה בחי' הדעת שהוא נקרא אדם כידוע והדעת שהוא עיקר האדם הוא למעלה מהשורש הנפשות שהוא העשירות וע"כ ע"י הדעת הוא יכול לברר הנפשות ולהעלותם ולהשמיך תורה וכו' כנ"ל שזהו עיקר השמירה כנ"ל וזהו בחי' הבעלים של הדבר כי הדעת הוא בחי' הבעלים של העשירות שהוא שורש הנפשות כידוע וע"כ עיקר עליית הנפשות שעי"ז עיקר השמירה הוא ע"י הבעלים דייקא כי הם דייקא יכולים להעלות הנפשות וכו' כי הם בעלים וכנ"ל. ועיקר החיוב של השומרים הוא מאחר שהבעלים נסתלקו משמירת הדבר ותיכף כשמסלקים עיניהם משמירתו ואינם רוצים להשגיח בעצמם על זה החפץ ולשומרו אזי יוצא הדבר מרשות הבעלים ואזי נכנס ברשות השומר לענין שמירה וע"כ חיוב השומרים מתחיל משעה שנסתלקו הבעלים משמירתו כמבואר בש"ע (ואפילו לדעה שניה שסובר שאין החיוב מתחיחל רק משעת משיכה כי הם סוברים כי אע"פ שנסתלקו הבעלים משמירתו ואינם רוצים עוד לעסוק בזה הדבר להעלותן כנ"ל להמשיך עלי והשגחתו ית' אעפ"כ עדיין לא נכנס ברשות השומר עד שימשוך. אבל עכ"פ אין הדבר יוצא מרשות הבעלים כ"א ע"י שמסתלק משמירתו) דהיינו שאינו רוצה עוד לעסוק לברר ולהעלות הנפשות שיש בזה הדבר ולהמשיך השגחה עי"ז כנ"ל כי מוסרו לידי השומר ואזי חל על השומר חיוב הזה להעלות הנפשות ולהמשיך השגחה שזהו עיקר השמירה של הד' שומרין הכתובים בתורה כנ"ל. וע"כ כשהבעלים עם השומר במלאכתו בשעת שאילה אזי אין הדבר יוצא כלל מרשות הבעלים לענין שמירה כי זה כלל שכל דבר מושך עצמו לשרשו וכל המלאכות שאנו עושין הכל הוא בשביל ברורים היינו בבחי' הנ"ל כי ע"י המלאכות והמו"מ שעושין עי"ז מבררין ומעלין הנפשות בבחי' מ"נ וממשיכין תורה וכו'. וזה בחי' טוב תורה עם דרך ארך וכו' (אבות פ"ב) וזה בחי' אם אין קמח אין תורה (אבות פ"ג) כי ע"י הקמח דהיינו הפרנסה בחי' דרך ארץ דהיינו מלאכה ומו"מ עי"ז דייקא ממשיכין תורה ע"י שמבררין ע"י המלאכה את הנפשות ומעלין אותן וממשיכין תורה כנ"ל. וזה בחי' ששת ימים תעשה מלאכתך ויום השביעי שבת כי שבת הוא בחי' התורה כי בשבת ניתנה תורה (כשרז"ל) כי התורה היא תלת גוונין דעינא ובית עין כנ"ל וזה בחי' שבת בחי' שין בת וכו' כמובא במ"א שין תלת גוונין דעינא ובת עין וזהו ששת ימים תעשה מלאכתתך דהיינו לברר ולהעלות נפשות ועי"ז ויום השביעי שבת כי עי"ז זוכין לבחי' שבת בחי' המשכת התורה כנ"ל וע"כ עיקר המשכת התורה דהיינו חידושין דאורייתא הוא בשבת כי שבת הוא בחי' התורה והכל כפי מה שזכה לברר הנפשות בימי החול כשרז"ל מי שטרח בע"ש יאכל בשבת. נמצא שכל המלאכות הם בחי' ברורין היינו בבחי' הנ"ל לברר ולהעלות הנפשות ולהמשיך תורה כנ"ל. וע"כ כשהבעלים של החפץ הם עם השומר במלאכתו היינו שגם הבעלים רוצים לסייע את השומר במלאכתו דהיינו לברר ברורים וכו' כנ"ל שגם הבעלים עוסקים בשעת שאילה עם השומר במלאכתו לסייע לו לברר ברורים להעלות נפשות ולהמשיך תורה שזה עיקר מלאכתו של אדם כנ"ל וע"כ מאחרשהבעליטם עוסקים במלאכתו של שומר בשעת שאילה לברר ברורים של השומר וכו' ע"כ תיכף אלו הנפשות שיש בהדבר הנשמר אינם יוצאים כלל מרשות הבעלים כי הם נמשכין לשרשם להבעלים שלהם ששהוא יבררם ויעלה אותם כי באמת עיקר הבירו שלהם על ידו דייקא כנ"ל רק שהוא רוצה להסתלק מהם ולמוסרם ליד השומר ומאחרשהוא מסייע את השומר במלאכתו לברר עמו ברורים דהיינו להעלות נפשות וכו' ע"כ אלו הנפשות שיש בדברים של הבעלים נמשכין לשרשם שהוא יבררם מאחרשעוסק בברורים של השומר וע"כ אינם יוצאים כלל מרשות הבעלים. וע"כ השומר פטור בשמירתם כי עיקר השמירה ע"י בירור ועליית הנפשות שעי"ז ממשיכין השגחה שזהו עיקר השמירה כנ"ל ומאחר שאלו הנפשות נמשכין לשורשם לבעלים שלהם מאחד שעוסק ג"כ עם השומר במלאכתו לברר ולהעלות נפשות כנ"ל נמצא שחזרה השמירה להבעלים כי עיקר השמירה ע"י עליית הנפשות כנ"ל וע"כ פטור השומר מכל מניי היזק כי אין ההיזק על ידו כי הוא אינו יכול לבררם ולהעלותם שזהו עיק השמירה כיהם נמשכים לשרשם לבעלים שלהם מאחר שהם עמו במלאכת הבירור ועליית נפשות וכו' כנ"ל כי עיקר השמירה עי"ז ע"י השגחתו ית' לבד שנמשך ע"י בירור ועליית הנפשות כנ"ל:
And afterward, through speech: through the morning blessings and Korbanos , etc., one rectifies through speech the World of Asiyah . Through Pesukei D'Zimrah , the World of Yetzirah . Through Krias Shema and its blessings, the World of Beriah . And through the Shemoneh Esrei , the World of Atzilus .
## Segment 15
ושארי הלכות נכללו בהל' הד' שומרים
That is — action and speech are the aspects of na'aseh and nishma . For na'aseh is the aspect of action, the aspect of Torah. And speech is the aspect of nishma , the aspect of prayer — which is specifically in speech. And one must ascend from level to level until Atzilus , and there one must be included in the Ain Sof — until the prayer becomes the aspect of t'filas Hashem literally.