נזיקין ה

אות א אדם מועד לעולם בין בשוגג בין במזיד בין ער בין ישן: ע"פ התורה תקעו אמונה בלק"ת סי' ה' ע"ש כל התורה כי העיקר הוא אמונה וכו' ולזכות לאמונההוא ע"י צעקת הלב ממעמקים כוו' שעי"ז חותרין המים עמוקים עצה וכו'. ולזה צריכין איש תבונות שהוא על ידי שממשיך רוחניות אלקות לתוך צמצומים שעי"ז ממשיך פרנסה ומצחצח נשמתו בבחי' צדיק אוכל לשבוע נפשו וכו' וכו'. וע"י שמעלין האמונה הנפולה נעשין גרים וכו' ואלו הגרים מזיקין לישראל ומכניסין בהם גאוה וכו'. והתיקון זלה ע"י המגיני ארץ שמשברין תאוותם ומעלין מבחי' החתים בשרו לבחי' פיתוחי חותם קדש לה' בחי' תפילין וכו' ע"ש כל זה היטב:

אות ב וע"כ אדם צריך ליזהר מאד לבלי להזיק ממון חבירו ממון ישראלי שיקר מאד. אדרבה חובה עלי ולהשתדל להצילו מהיזק כשרז"ל יהי ממון חבירך חביב עליך כשלך. וכן הוא מחויב להשתדל להשיב אבידה וכו' שהואמ"ע דאורייתא. כי ממון ישראל יקר מאד כי ממון ופרנסת ישראל נמשך ע"י הצדיקים אמתיים שהם נכללים בבחי' איש תבונות הנ"ל שממשיכין רוחניות אלקות לתוך צמצומים שעי"ז נמשך פרנסה שעי"ז מצחצחין הנשמה שעי"ז יכולין לדלות העצות טובות ממעמקים שעי"ז גדילה האמונה הקדושה. נמצא שממון ישראלי יקר מאד כי עיקר הוא האמונה שגדילה ע"י ממון ופרנסת ישראל וכנ"ל. וע"כ אסור להזיק ממון חבירו וכנ"ל. וע"כ האדם חייב בהזיק תמיד אפי' בשינה כשרז"ל אדם מועד לעולם כוו' כנ"ל. כי כל ההיזקות נמשכין מהמזיקי עלמא שהם ההיפך מתיקוני האמונה הנ"ל כי הם נמשכין מזוהמת הגרים שקשים לישראל וכו' כנ"ל. ועל ידם נמשך ניאוף בחי' החתים בשרו שהוא פגם הדעת שמשם כל כח המזיקין ר"ל כידוע שע"י מקרה בלתי טהור ח"ו נבראין מזיקין ח"ו שמשם כל ההיזיקות שבעולם ר"ל. וז"ש אדמו"ר ז"ל (בסי' הא"ב) שכל ההיזיקות באין ע"י פגם הדעת היינו כנ"ל כי ע"י פגם הברית שעי"ז ב אין המקרות ח"ו זה עקיר פגם הדעת והמוח וע"כ משם כל ההיזקות כנ"ל. וע"כ גם כל המנהיגי ומפורסמי שקר שעל ידם בא כל זה כנ"ל הם נקראים מזיקי עלמא כי על ידם נמשך פגם הברית שמשם כל ההזיקות כנ"ל. וע"כ אדם מועד לעולם אפי' בשוגג ובשינהכי מבואר שם בהתורה הנ"ל שע"י המגיני ארץ שמשברין תאוות םומעלין מבחי' החתים בשרו לבחי' פיתוחי חותם וכו' בחי' תפילין מוחין עי"ז נשמר גם בשינה שהוא הסתלקות הדעת. כי זוכה לחלום ע"י מלאך וכו' וניצול מחלום ע"י שד וכו' שמשם כל המקרות ר"ל. נמצא שהאדם צריך לשמור את דעתו בקדושה עד שינצל גם בשינה ובשוגג שהוא ג"כ בחי' שינה הסתלקות הדעת. וע"כ אדם מועד לעולם אפילו בשוגג ובשינה כשהזיק. כיכל ההיזקות נמשכין מפגם הדעת הנ"ל שהאדם צריך לשמור עצמו שיהיה בכלל המגיני ארץ הנ"ל באופן שיהיה ניצול מפגם הדעת אפילו בשינה ובשוגג וכנ"ל:

אות ג וע"כ כשהזיק צריך לשלם בעידית כשרז"ל במשנה הניזקין שמין להם בעידית. כי כשהזיק שנמשך מהמזיקי עלמא שהם בחי' קלקול ופגם בתקוני האמונה כנ"ל (וכמבואר במ"א (בה' הפקר ונכסי הגר) שכל הפגמים המבוארים שם שהם פגם ניאוף שבא ע"י פגם הגרים וכו' עי"ז חוזר ונפגם האמונה ח"ו ע"ש) ע"כ צריכין לחזור ולהמשיך תיקון האמונה שהתחלת התיקון הוא ע"י שממשייכן רוחניות אלקות לתוך צמצומים וכו' כנ"ל. והמשכת רוחניות אלקות לתוך צמצוים זה בחי' ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ושמם יפרד וכו'. כי עדן עין לא ראתה בחי' רוחניות אלקות וכשרוציחן להמשיכו לתוך צמצומים עיקר המשכתו הוא ע"י בחי' נהר יוצא מעדן שמשם התחלת הצמצומים עד שנמשך להשקות את הגן שמשם כל ההשפעות שבעולם בבחי' ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים שם הא' פישון הוא הסובב את כל ארץ החוילה אשר שם הזהב וזהב הארץ ההוא טוב וכו' כי משם כל הממון והפרנסה. וזה בחי' עידית שהמזיקין צריכןי לשלם. כי נקראים עידית מלשון עדן. כי השדה הטובה נקראת עדן כ"ש כגן עדן הארץ לפניו (יואל ב'). וכ"ש בחירם מלך צור בעדן גן אלקים היית וכו' (יחזקאל כח). וע"ש עדן נקראים השדות הטובות עידית. וזה בחי' הנזיקין שמין להם בעידית. כי כשצריכין לשלם הנזקין לתקן מה שקלקלו בהיזקם צריכין להמשיך התיקון מראש והתחלה שהוא בחי' המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים שהוא נהר היוצא מעדן להשקות וכו' שמשם כל הפרנסה והממון וכנ"ל. שזהו בחי' עידית ששרשם בחי' עדן וכנ"ל:

אות ד וזה בחי' ארבעה אבות נזיקין השור והבור והמבעה וההבער. כי כל ההיזיקות באין ע"י המזיקי עלמא שכלולים בד' אבות נזיקין ומהם נמשכין תולדות רבות כשארז"ל אבו תמכלל דאיכא תולדות. כי כבר מבואר שכל ההיזקות נמשכין מהמזיקי עלמא כנ"ל שנמשכין מפגם כל התיקונין הנאמרין בהתורה הנ"ל שכולם כלולים בפגם האמונה שהוא העיקר. כי כל מצוותיך אמונה. וע"כ הם ד' אבו תנזיקין השור וכו' כיכל אלו הד' השור והבור וכו' הם ההיפך מהתיקונים המבוארים בתורה הנ"ל שעי"ז נמשך כל ההיזיקות שבעולם השור זה בחי' פגם האמונהשהוא בחי' חטא העגל בבחי' וימירו את כבודם בתבנית שור וכו'. הבור זה בחי' פגם תאות ממון היפך הצדיקי אמת שעוסקין כל ימיהם לחתור המים שמהם גדילה האמונה שהוא ע"י פרנסתם ואכילתם הקדושה שממשיכין ע"י המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים שעי"ז ממשיכין פרנסה ועי"ז מצחצחין נשמתם עד שזוכין להמשיך המים עמוקים עצה וכו' שעי"ז גדילה האמונה כמבואר היטב בהתו' הנ"ל . ואלו המזיקי עלמא הם בהיפך מזה כי הם משוקעים בתאות ממון להנאתם ולכבודם. והם רוצים להזיק ח"ו ממון ישראל הכשרים שעל ידם גדילה האמונה כנ"ל. וזה בחי' בור בחי' המשוקעים בתאות ממון שנקא בור כ"ש בתיקונים בור דא טחול וכו' (כמבואר בדבריו ז"ל בהתורה צוית צדק בסי' כ"ג) כי הם בבח'י בור רק אין בו מים היפך ממון דקדושה של הצדיקים והכשרים שעי" חותרין וממשיכין המים שמהם גדילה האמונה כנ"ל וע"כ הם בבחי' באר מים חיים וכו' כי מימיו מן המקדש המה יוצאים שעי"ז גדילה האמונה כנ"ל. אבל המשוקעים בתאות ממון להנאתם שהם בחי' המזיקי עלמא הם בחי' בור אין מים בו. כיאין בו מים עמוקים עצה הנ"ל אדרבא הם פוגמים באמונה הקדושה בבחי' מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו שהם בחי' כפירות ובלבולי האמונה. והמבעה זה בח'י פגם הגרים הנ"ל. כי הגרים נמשכין ע"י הנצוצות טובות שהיו נעלמים בזוהמת עשו בבח'י כי ציד בפיו כמובא. וכשמוציאין אותם משם ונעשין גרים זה בחי' איך נחפשו עשו נבעו מצפוניו, שנבעה ונגלה הנצוצות הקדושים שהיו צפונים ונעלמים בזוהמתו הגדולה. אך מאחר שיצאו מזוהמא כזאת ע"כ הם מזיקין לישראל וכו' כ"ש שם בהתורההנ"ל. וזה בחי' מבעה בחי' איך נחפשו עשו נבעו וכו' כנ"ל. כמו שהביאו רז"ל מקרא זה בגמ' לענין מבעה היינו כנ"ל. וזשארז"ל שם מבעה זה השן. בחי' המזיקי עלמא הנ"ל שהם המנהיגים של שקר הדוברים עתק על הצדיקים והכשרים אמתיים שזה ובחי' שניהם חינת וחצים ולשונם חרב חדה. בחי' שרקו ויחרקו שן וכו'. וכ"ש ביחזקאל (קפי' לד) לענין הרועים של שקר את החלב תאכלו וכו' ותהיינה צאני לאכלה וכו'. וכן בזכרי' י"א בענין רועה אוילי שהוא הרועה של שקר נאמר שם ובשר הבריאה יאכל. וכן בשאיר מקומות שמדבר מהרועים של שקר שמגנה אותם שאוכלים בשר ישראל וכו' והם נמשכים מזוהמת הגרים הנ"ל. וע"כ הם בחי' מבעה זן השן שהוא בחי' איך וכו' נבעו וכו' כנ"ל:

אות ה וההבער זה בחי' פגם ניאוף בכמה בחי' הנמשך ע"י זוהמת הגרים הנ"ל שנעשין ע"י עליית האמונה מנפילתה וכו' כ"ש שם. וזה בחי' הבער בחי' תבערת המדורה של תאוה הנ"ל. נמצא שכל הד' אבות נזיקין נמשכין מפגמים הנ"ל שכולם כלולים בפגם האמונה כנ"ל. וע"כ אמר התנא הרי זה כהרי זה ולא הרי זה כהרי זה וכו'.כי יש בענין המזיקי עלמא הנ"ל שינויים רבים לאין מספר בהם ובתולדותיהן כיוצא בהן הצד השוה שבהן שדרכן להזיק. כי כולם מזיקים להעולם מאד. וכשהזיק חב המזיק לשלם במיטב הארץ.כי עיקר התיקון ע"י בחי' מיטב הארץ בחי' מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם שהם בחי' עידית הנ"ל שצריכים לחזור ולהמשיך מים עמוקים עצה הנ"ל שנמשך מעדן העליון בבחי' ונהר יוצא מעדן וכו' וכנ"ל:

אות ו וזה בחי' עוצם האיסור של המסור שהחמירובו רז"ל מאד שדינו כמו מומר וכופר וכבר מבואר מזה בהלכה (ד') הקודמת ענין מסור ע"פ התורה הנ"ל אך עוד לאלוקי מילין לבאר יתר. וזהו בחי' משרז"ל על המסור שמורידין אותו ולא מעלין. כיכל מה שנאמר בהתורה הנ"ל נעוץ וקשור זה בזה בכמה קשרים. כי מבואר שם שעליית האמונההוא על ידי שצועקים מעומק הלב וכו' עד שחותרים המים עמוקים שהם העצות שמהם גדילה האמונה וכו' וכו' ולזה אין זוכים כ,א ע"י האיש תבונות כוו' שהוא מי שמצחצח נשמתו באכילתו ופרנסתו שממשיך ע"י השמכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים וכו'. וע"י עליית האמונה נעשין גרים וכו' ואל והגרים מזיקיטן לישראל וכו' כי מכניסין גאוה בישראל משמזה לוקחין חרב הגאוה המנהיגים של שקר וכו' ועי"ז הם מכניסין תאות ניאוף בעולם. והתיקון ע"י המגיני ארץ שמעליו מהחתים בשרו לבחי' פתוחי חותם קודש לה' בחי' תפילין וכו' וכו' עד תיקון המשפט וכו' וכו'. ע"ש היטב כ"ז כי א"א לחזור ולבאר הכל פה כי הם דברים ארוכים ועמוקים מאד. וכבר מבואר בדברינו במ"א שבכל ענין המבואר שם שמתגברת הס"א לקלקל ולפגום. בכל פגם וקלקול חוזרת ונתקלקלת האמונה מראשית התיקון. כגון במה שמבואר שם שע"י זוהמת הגרים מכניסין גאוה וכו'. ועי"ז ממילא מתקלקלת האמונה. כי גאוה בחי' ע"ז וכפירות כשרז"ל כל המתגאה כאילו עע"ז וכמבואר במ"א. כי ע"י הגאוה נפגם הפרנסה של ישראל שעי"ז מצחצחין נפשו וכו' שעי"ז יכולין לחתור העצות שמהם גדילה האמונהכנ"ל. כי עיקר צחצות הנפש ע"י האכילה והפרנסה זוכה בשלימות רק הצדיק האמיתי שהואיודע בשלימות להמשיך רוחניות אלקות לתוך צמצומים שעי"ז דייקא ממשיך פרנסה קדושה כזאת שמצחצח נפשו על ידה כמבואר שם ע"ש היטב. וכל אחד מישראל כפי קירובו אל הצדיק הזהכן ממשיך ממנו פרנסה קדושה הנ"ל. וכן זוכה לאיזה בחי' לצחצח נפשו באכילתו ופרנסתו עד שזוכה ליפ ערכו לחתור ולגלות עצו תשמהם גדילה האמונה כנ"ל. כי ישראל בכלל נקראים כול םצדיקים כ"ש ועמך כולם צדיקים מחמת שבשרשם הם מקושרים וכלולים בהצדיק האמת שהוא שורש נשמות ישראל. וע"כ ממון של ישראל הכשר הוא יקר מאד מחמת שעי"ז נמשך בחי' צחצחות הנפש שעי"ז גדילה האמונה הקדושה שהוא עיקר הכל. ואם הי' העולם מתנהג כסדר כמו שיהי' לעתיד היה נמשך כל העשירו תוכל הון דעלמא להצדיק האמת שעוסק להמשיך רוחניות אלקות לתוך צמצומים שמשם כל העשירות והפרנסה כנ"ל וכל מי שמקורב אליו יותר מקבל ממנו עשירות ופרנסה ברווח יותר. וכשרז"ל שבזמן שביהמ"ק הי' קיים הי' עיקר הפרנסה והעשירות לישראל ואו"ה היו נזונים מן התמצית. אבל מריבוי עונותיו נתהפך הכל כי נחרב הביהמ"ק וכל השפע והעשירות אע"פ שגם עתה נמשכת רק ע"י הצדיקים הנ"ל אעפ"כ נתהפך הגלגל ונמשכת הרוב להעכו"ם והרשעים וישראל ניזונין מתמצית. וע"כ עתהרוב העשירות אצל ההמון והצדיקי אמ תרובם עניים כשרז"ל כל העולם ניזונין בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין וכו' כי צדיקיא מהניא זכותייהו אעלמא אדידהו לא. ועל זה צעק המקונן נחלתינו נהפכה לזרים וכו'. ע"כ צריך כ"א וא' מישראל כשמגיע לו אזיה שפע של פרנסה ועשירות שישתדל בכל כחו להחזירולהעלות הפרנסה למרא קמא שהוא הצדקיי אמת וכל הנלווים אלהים.וכן צריך כ,א להתנהג בפרנסתו ועשירותו בקדושה לבלי להתגאות בו שלא יהיה בכלל שנאמר עליהם פן תאכל ושבעת וכו' וכסף וזהב ירבה לך ורם לבבך ושכחת וכו'. ואז יוכל להמשיך האמונה הקדושה ע"י פרנסתו. ולהיפך להיפך. נמצמא שע"י פגם הגאוה נפגם הפרנסה דקדושה וממילא נפגמת האמונה שנמשכת עי"ז. וע"כ באמת כל המתגאה כאילו עע"ז כנ"ל. וכן ע"י ניאוף נפגם האמונהכ"ש בדבריו ז"ל כמה פעמים. וכן פגם האכילה הוא פגם האמונה שגדילה ע"י בחי' צדיק אוכל לשובע נפשו כנ"ל. אבל כשאינו אולכ בקדושה ומעורבת בהאכילה כח השגים ח"ו אזי בודאי אינו מצחצח נפשו באכילתו וע"כ בודאי נפגם האמונה. וכן ע"י פגם המשפט נפגם האמונה כשארז"ל שהדיין המעוות את הדין נקרא תועבה וכו' כמו ע"ז ממש. וכשרז"ל שנמסך לא תטע לך אשרה וכו' אצל שופטים ושוטרים תתן לך לומר לך שכל המעמיד דיין אינו הגון כאילו נוטע אשרה. ועיקר הקלקול הוא בחי' פגם המשפט כמובן בדברינו במ"א. כי בניסן שהוא יצי"מ היה ראוי להתתקן וכו'. אך ע"י פגם המשפט חוזר ונתקלקל וכו'. וכל האריכות הגלות של עכשיו משם כ"ש ההופכים ללענה משפט וכו' וכ"ש בישעי' בהפטרת חזון יתום לא ישפוטו וכו'. וזה עיקר הקינות של איכה כ"ש במדרש שמשה אמר איכה אשר לבדי וישעי' אמר איכה היתה לזונה וכו' וירמיה אמר איכה ישבה בדד וכו' כי הכל אחד ותלוי זה בזה. כי משה אמר איכה אשא לבדי לענין תיקון המשפט לומר שגם עליו קשה להשלים בשלימות יקון המשפט כ"ש שם איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם לענין המשפט. וישעי' ראה אותה בפחזותה אמר איכה היתה לזונה על שכבר פגמו הרבה במשפט כ" שם קרי' נאמנה מלאתי משפט וכו' וזה וקרי' נאמנה מלאתי משפט. כי תיקון האמונה ע"י תיקן המשפט כנ"ל. וזהו איכה היהת לזונה כי ע"י פגם המשפט נמשך זנות וניאוף כנ"ל. וירמיה ראה אותה בחורבנה ואמר איכה ישבה בדד וכו'. כי עיקר החורבן היה עי"ז ע"י פגם המשפט שעי"ז נופלין אהבות הנפולין ונמשך תאות ניאוף כ"ש שם שעי"ז חוזר ונתקלקל כל התיקונים הנ"ל שעיקרם האמונה וכנ"ל. וע"כ מסיים שם שעיקר הגאולה תלוי' בתיקון המשפט כ"ש ציון במשפט תפדה וכו'. וזהו ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה. כי עיקר התיקון ע"י בעלי צדקה האמתיים שזוכין ליתן צדקה למקום הצריך לצדייק אמת והנלוים אליהם העוסקים להמשיך רוחניות אלקות לתוך צמומי' שמהם כל שורש שפע הפרנסה והעשירות. רק שמחמת בחי' גלגל החוזר בחי' הטיקלא כוו' שמתגלגלת בעת החורבן נתהפך השפע וכו' עד שהגיע למי שהגיע. וצריך כל אחד להחזיר השפע למרא קמא כנ"ל שעל ידי זה עקיר תיקון האמונה כנ"ל. וע"כ פגם המשפט עצום מאד ועל ידי זהכל החורבן. כי כשפוגם במשפט ומטה הדין ומחזיק ידי העושה עול שמכח בעמיתו ועושק מונו ופרנסתו של חבירו שלא כדין נמצא שהוא פוגם בממון ופרנסת ישראל שבשרשו הוא קדוש מאד וכל האמונה נמשך עי"ז. והדיין המעוות את הדין פוגם בזה הרבה. כי בודאי ע"י ממון של איסור שלוקח א' מחבירו שלא כדי ןבודאי ע"י ממון כזה אין ממשיכין אמונה, אדרבא ע"י ממון כזה נפגמת האמונה מאד. ועל כן באמת אמרו רז"ל המכחש בעמיתו נחשב כעע"ז. וע"כ פגם המשפט עצום מאד כי עי"ז עיקר פגם האמונה כנ"ל:

אות ז וזהו בעצמו עוצם פגם המסור שמוסר ממןו של ישראל ביד עכו"ם ומוסר את איש ישראל הכשר במשפטיהם, כי הוא פוגם בכל הנ"ל ביותר מחמת שמוסר ממון ישראל שנקראים כולם צדיים שע"י ממונם נמשך האמונההוא מוסרם ביד העכו"ם שהם ההיפך מהאמונה הק' (וכמבואר מזה לעיל באות ד'). והעיקר הוא פגם המשפט שמוסר את ישראל במשפטי העכו"ם ח"ו. וע"כ בודאי ראוי לו עונשו שפסקו לו רז"ל שמורדין אותו לא מעלין כי עיקר פגם המשפט נמשך ממה שמעלין טיפת עשו וישמעאל אל המוח שע"י זה נפגמין התפילין וכו' כ"ש שם ע"ש. וע"כ המסור שהפגם שלו מגיע לשם ביותר לבח'י פגם המשפט מאד ע"כ הוא נופל אל הקליפה שהוא בחי' טיפת עשו וישמעאל שאסור להעלותה רק צרייכן להורידה בבחי' מה שנאמר בעשו אם תגיבה כנשר וכו' משם אורידך. וע"כ בודאי משפטו של המסור חרוץ מורידין ולא מעלין כדי לתקן המשפט שפגם בו המסור ביותר ע"י שיורידו אותו לא יעהל עוד כדי שלא יקלקל המשפט ביותר ח"ו כי נפל לבחי' טפת עשו וישמעאל שכל קלקול המשפט ע"י שמעלין אותם ח"ו ע" צריכין להוריד אותו ולא יעלה עוד כדי לתקן המשפט כנ"ל:

אות ח וזה פגם דתן ואבירם שפגמו במשפט נגד משה ואמרו מי שמך לאיש שר ושופט עלינו וכו'. ומסור אותו כ"ש הלהרגני אתה אומר כאשר הרגת את המצרי וכו' וכשרז"ל שהם הלשינו עליו. ואח"כ חלקו עלי ובעדת קרח ורצו להפוך המשפט של כל התורה ח"ו. וע"כ הי' עונשם וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה בי' מורידין ולא מעלין שעי"ז עיקר תיקון המשפט להוריד ולא להעלות בחי' טיפת עשו וישמעאל שהם נפלו לשם כנ"ל. ועיקר התיקון יהי' ע"י משיח שנמאר בו ושפט בצדק דלים כו'ו וכתיב משפטך למלך תן וצדקתך וכו' ואז יקויים ציון במשפט תפדה וכו' וכנ"ל בב"א:

אות ט וכל זה הוא בחי' ר"ה כמבואר שם במקומו בהתורה הנ"ל. כי זה עיקר יגיעת העבודה של גדולי הצדיקים בר"ה מחמת שאז צרייכן להעלות האמונה שהוא בחי' מלכות כי ע"י שמאמינים שהבורא עולם עי"ז אנו ממליכין אותו עלינו כי אנו מגלין בתפילתינו שהש"י ברא העולם והוא מלך על כל הארץ וכשמעלין האמונה צריכין לכל התקונים הנאמרים שם לצעוק מעומק הלב בחי' ממעמקים קראתיך ה' שזהו בח'י מה שנוהגים לומר מזמור ממעמקים בר"ה. וכשמעלין האמונה צריכין ליזהר תיכף שלא יבלבלו הגרים אותנו וכו' וע"כ צריכן תיכף לבחי' כח קדושת המגיני ארץ שמעלין מבחי' החתים בשרו לבחי' פתוחי חותם קודש בח'י תפילין וכו'. וצרכין שמחה לחזק כח המלאך שלא יזיקו המאכלים שזה בחי' בשמך יגילון כל היום הנאמר על ר"ה. ועיקר הוא גמר התיקון שהוא בח'יתיקון המשפט שהוא ע"י שמגרשין בחי' טפת עשו וישמעאל מהמוח וכו' וכמבון בהתורההנ"ל שעיקר גמר התיקןו בשלימות הוא בחי' תיקון המשפט כמבואר למעיין שם. וזה עיקר בחי' ר"ה כי הוא יום המשפט כי אז הש"י יושב על כסא משפט. ואנו צריכין לעסוק בתיקון המשפט שעי"ז יוציא כאור משפטינו ותקון המשפט קשה מאד והוא עבודה גדולה ודקה מאד כי צריכין דייקא להעלות מבחי' החתים לבחי' חותם דקודשה ואעפ"כ יגרש בחי' טפת עשו וישמעאל שלא יקלקלו את המשפט. ע"כ צריכין לסמוך רק על גדולי הצדיקים היודעים לעסוק בזה כראוי ואנחנו בעניותינו לא נדע מה נעשה רק מה שאנו יכולים לינק ולשאוב מתורתם הק' אנו מחויבים לחתור ולהתיגע ולמצוא מה ששייך לנו לכ"א וא':

והנה מבואר שם שגם הצדקיי הגול והנורא והנשגב מאד גם הוא אינו זוכה לבח'י תקון המשפט כ"א ע"י תמימות ופשיטות שמשליך כל חכמתו ומשליך עצמו לתוך רפש וטיט בשביל הש"י ועי"ז הש"י חומל עלי וומגלה לו סוד דרכי ה' בחי' צדיק וטוב לו צדיק ורע לו וכו' שזהו בח'י תיקון המשפט. ומבואר שם שזה הצדיק יכול להעלות את המשפט מעמקי תהומות שנפל לשם בבחי' משפטך תהום רבה ומשם הוא מעלה אותו וכו' ע"ש בסוף התורה היטב. נמצא שעיקר תיקון המשפט הוא ע"י תמימות וזה אנו צריכין להמשיך עלינו כ"א וא' לילך בזה כל ימיו להמשיך על עצמו דרכי התמימות והפשיטות כאשר הזהירנו הוא ז"ל כמה פעמים ועי"ז גם אנו זוכים בכח הצדיק הנ"ל לבחי' תיקון המשפט. כי הצדיק הנ"ל בתוקף קדושתו וחכמתו הנשגבה הוא מסלק הכל ומתנהג עצמו בתמימות ומשליך א"ע לתוך כל מיני רפש וטיט בשביל הש"י. ועיקר הרפש והטיט שמשליך עצמו לשם בשביל הש"י הוא מה שמוריד את עצמו ומשליך א"ע בעמקי תהומות שהם מקומות הנמוכים והמלוכלכים מאד של אלו שנפלו לשם בעונותיהם ותאוותיהם הרעות שזהו עיקר בחי' נפילת המשפט עד התהום. והצדיק בגודל רחמנותו על צער השכינה וישראל הוא משליך עצמו לשם כדי להעלות הנפשות הנפולות משם מעמקי תהומות תחתיות שזה ועקיר בחי' רפש וטיט שמשליך הצדיק עצמו לשם בשביל הש"י. כי הש,י חפץ חסד ורוצה בתשובתן של רשעים ואינו חפץ במיתתן וחושב מחשבות לבל ידח ממנו נדח. והצדיק שהוא יודע גודל תשוקת הש"י לזה להחזיר אליו נדחיו ע"כ הוא מוסר נפשו בשבילו ומשליך עצמו למקומות נמוכים כאלה. כי זה עקיר הנחת רוח של הש"י שזהו בחי' מה שאמר דהמע"ה ואני ידי מלוכלכותוכו' כמבואר מזה במ"א. וע"כ כ"א שרוצה לרחם על עצמו ולהכלל בהצדיק בכל מקום אשרהוא שם אפי' בעמקי תהומות. כי הצדיק הוא בחי' תם ומתמם עם תמימים שכל מי שממשיך עצמו לדרכי התמימטות אף אם נפל בתאוותיו לתהומות כמו שנפל יכול להכלל בתמימות הצדיקים שהוריד א"ע לשם ויכול לעלות ולשוב להש"י עי"ז:

אות י כי עיקר תיקון כל אדם הוא ע" יבחי' תיקון המשפט. כי צריך כל אדם לכלכל דברי ובמשפט שישפוט א"ע בכל עת עלכל דבר וכל הפגמיםח"ו הם בחי' קלקול המשפט שאינו מתנהג כמשפט התורה. ועיקר קלקולו ע"י חכמות רעות של העולם שהם בחי' פגם המשפט. דהיינו מה שנדמה לכ"א כאיל הש"י אינו מתנהג עמ ובמשפט הישר והצדק כאיל וא"א לו לעמוד בנסיון כפי מה שהש"י מתנהג עמו. כי רוב העולם צועקים שאינם יכולים לעבוד את הש"י מחמת חסרון הפרנסה. נמצא לפי דעתם ח"ו הש"י מעוות המשפט נגדם שרוצה שיעשו מה שאי ןבכחם לעסוק בתורה ועבודה בחסרון פרנסה כזאת. אבל האמת בודאי אינו כן. כי צריך כ"א להאמין כי צדיק ה' וישר משפטיו. ובודאי אינו בא בטרוניא עם בריותיו ואינו מבקש מהאדם שיעשה מה שאין ביכולתו. ובודאי הוא ית' יודע שזה עיקר הנסיון של זה האדם שיחטוף עתים לתורה ועבודה מתוך דחקות הזה כמ ושאמרו רז"ל כל המקיים את התורה מעוני וכו'. וכן בכל מה שעובר על האדם. כי באמת האדם לא בא לעולם כ"א בשביל תיקון המשפט. דהיינו שיקבל שכרו במשפט ולא יאכל נהמא דכסופא כשרז"ל וזה כל מעלתו על כל המלאכים. ע"כ צריכים להאמין שהש"י בודאי ישר משפטיו ואינו מנסה שום אדם במה שאינו יכול לעמוד בו אע"פ שלפי שכלו קשה לו לעמוד בענינים אל ושעוברים עליו אעפ"כ צריך להשליך שכלו וחכמתו ולהאמין כי ישרים דרכי ה' ומשפטיו ובודאי הוא צריך לעבור בזה העולם בענינים אלו שהש"י מתנהג עמו בעשירו תאו בעניו תאו בהתגברות התאוות והרעיונים וכו' וכו', וכשארז"ל הלל מחייב עניים יוסף מחייב הרשעים ר"א בן חרסום מחייב העשירים. ובזה כלולים כל המדריגות שבעולם. כיאי ןעני מהלל ואין התגברות והתגרות כמו שהי' ליוסף הצדיק וכן אי ןעשיר כר"א בן חרסום. נמצא שעיקר התיקון ע"י תמימות שעי"ז הצדיק מקשר אותו לדרכי תמימות ומעלהו ממקום שהוא שם. ואם אעפ"כ יצו מתגבר עליו ביותר, צריך בדרכי התמימות לצעוק ממעמקים וכו'. כי התורה נעוצה סופה בתחילתה ותחילתה בסופה וא"א לבאר לכ"א כמה וכמה הוא צריך להשליך שכלו ולהמשיך א"ע לתוך דרכי התמימות שעי"ז הכל יכולין לעלות:

אות יא וע"כ באמת צריכין לזה לימוד גדול להתאבק בעפר רגלי התמימים והכשרים בלבותם ולהשתדל כל ימיו להיות נכלל בבחי' הישיבה של הצדיק האמת שעוסק בלימוד האמיתי של קיום התורה שזה העיקר להכניס אמונה בעולם ולהוציא את כל א' ממקומות המגונים שנפל לשם. כי יש בזה הלכות רבות ועמוקות וכל זה מרומז בהתו' הנ"ל שכתב שם וזה בחי' רבי עם תלמידים שנקרא ישיבה ע"ש היטב. ומי שרוצה לחוס על חייו צריך לילך על ידיו ועל רגליו לבקש ישיבה אמיית כזאת שיוכל לזכות על ידה לאמונה שלימה ולקיום התורה לבל יאבד בתוך התהומות תחתיות שנפלו לשם כאשר הוא יודע בנפשו כי מימות אבותינו לא פסקה ישיבה מהם כשרז"ל. וזה בחי' ויעקב איש תם יושב אהלים שהי' יושב אהלים בתוך הישיבות הקדושות של שם ועבר ללמוד שם דרכי התמימות באמת להיות איש תם וע"כ זכה לבחי' תיקון המשפט כ"ש משפט וצדקה ביעקב אתה עשית בחי' משפט לאלקי יעקב:

אות יב וזה בחי' חסד ומשפט אשירה לך ה' אזמרה. דהיינו להאמין שצדיק ה' בכל דרכיו בין כשמתנהג עמו בחסד בין במשפט ודין ח"ו כשדרז"ל ולשיר ולזמר ולהודות להש"י על הכל, זה זוכין ע"י אשכילה בדרך תמים מתי תבא אלי דהיינו תמימות הנ"ל. וזהו אתהלך בתם לבבי בקרב ביתי, שבקרב ביתי, ביינ לבי ןעצמי איישב עצמי היטב ואלך בתם לבבי להסתכל באמת למי לקרב א"ע אם למושב לצים ח"ו אם לחכמות של הבל וכו' אם לתמימים ויראים וכשרים וכו'. וזהו לא אשית לנגד עיני דבר בליעל עשה סטים שנאתי וכו' עד גבה ענים ורחב לבב אותו לא אוכל. כי צריכין לבט להגאות שמשם בחי' עשה סטים בחוי' תאות ניואף כ"ש שם. וזהו עיני בנאמני ארץ לשבת עמדי. הולך בדרך תמים הוא ישרתני וכנ"ל. וזהו לא ישב בקרב ביתי עושה רמיה בחי' טיפת עשו וישמעאל שצריכין לגרשם מהשייבה הקדושה:

אות יג וזהו אשרי יושבי ביתך בחי' יושבי ישיבות הקדושות הנ"ל. עוד יהללוך סלה. כי הם יזכו בודאי לתהלה והלל תמיד. כי שם עוסקין בתיקון האמונה שעי"ז כל תקון התפילה כ"ש שם. וזהו אשרי אדם עוז לו בך מסילות בלבבם כיכל זה מקבלין מלימוד הישיבה הק' להיות עוז וחזק בהש"י תמיד יהי איך שיהי' כי הם בקיאים בהלכה מאד בחי' בקי בעייל בקי בנפיק וכו'. וזהו מסילות בלבבם. בחי' קול קורא במדבר פנו דרך ה' ישרו בערבה מסילה לאלהינו. שאפי' במדבר נחש שרף ועקרב וצמאון גם שם שומעין קול הקורא פנו דרך ה' ליישר בערבה וחושך מסילה לאלהינו בחי' מסילות בלבבם שמלמדים אותם שהיי' מסילות בלבבם להתקרב להש"י מכל מקום שהוא אפי' ממדבר ומתהומות הארץ וכו'. וזהו עוברי בעמק הבכא מעין ישיתוהו. שאותן שעברו ונפלו בעמק הבכא שנבוכו ע"י תאוותיהן מאד ונפלו לעמקי תהומו תחתיות. גם משם יצעקו ממעמקים להש"י. עד אשר מעין ישיתוהו שיחתרו גם משם המים עמוקים עצה שהם בחי' מעין הישטועה לגדל האמונהעי"ז כ"ש בתחילת התורה הנ"ל. וזהו גם ברכות יעטה מורה. ברכות בחי' אמונה בחי' איש אמונות רב ברכות. יעטה בחי' לבושים קדושים שנעשים עי"ז ע"י תחזקות האמונה בחי' לבש ה' אוז התאזר וכו' כמובא שם. מורה בחי' המורה דרך שהוא הרבי של הישיבה כנ"ל הק'. וזהו ילכו מחיל אל חיל וכו'. כי כשמעלין האמונה הנפולה צריכין כמה מלחמות אח"כ להעלות מהחתים לפתוחי חותם וכו' עד תיקון המשפט. וזהו ילכו מחיל אל חיל שילכו ממלחמה למלחמה עד שיזכו בכח הצדיק לתיקון המשפט שעי"ז תהי' הגאולה בחי' ציון במשפט תפדה וכו' וכנ"ל. וזהו ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון. שילכו ממלחמה למלחמה כנ"ל עד שילכו לבחי' תיקון המשפט הזה שזה עיקר גמר התיקון בחי' יראה אל אלהים בציון ששם כל תיקון המשפט בבחי' כי יפלא ממך דבר למשפט וקמת ועלית וכו'. כי שם נתתקן בחי' פלאות הנ"ל ע"י שמגלין המשפט שהי' נפלא ונעלם בחי' כי יפלא וכו':

אות יד וזה כל המלחמה שלוחמין הצדיקים הגדולים בר,ה כמובן בזוה"ק ובתיקונים שאז בר"ה והנה עשו אחיו בא מצידו וכו'. ועיקר המלחמה כי צרייכן תיקון המשפט ולזה צריכין לגרש בחי' טיפת עשו וישמעאל כו' שמשם כל המוסרים הוחולקים הגדולים בחי' דתן ואבירם שצריכים להורידם מאד כנ"ל שזהו בחי' מה שאומרים בר,ה מלך אביון בלה ורד שחת וכו', כי באמת אנו עוסקין אז להעלות כולם להש"י כ"ש כל העמים תקעו כף וכו'. אבל בחי' עשו וישמעאל צחריכן לגרש ולרחק ולהוריד לגמרי כנ"ל בבחי' ה' מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו שזה עיקר בחי' תקון המשפט שזהו בחי' כשמוח כל הארץ שממה אעשה לך (יחזקאל ל"ה) כשפרש"י כשמוח כל הארץ כשיקוים ה' מלך תגל הארץ ישמחו איים רבי םאז שממה אעשה לך. כי הכל צריכן להעלות רק בחוי' עשו וישמעאל צריכן להוריד ולא להעלות וכשרז"ל שגם אדום ירצה להביא תשורה וכו'. והכל בשביל תיקון המשפט כנ"ל שיהי' בשלימות לימות המשיח כ,ש משפטך למלך תן וכו'. וכן מבואר בעובדי' ואם בין כוכבים שים קנך משם אורידך וכו'. וזה בחי' עלינו לשבח שעוסקין בו ביותר בר"ה בברכת מלכיות שאז אנו מתפארין בנועם חלקנו שזכינו להאמין בו ית' ולהמליכו עלינו ואז מתחילין עיקר השבח מה שלא שם חלקינו כהם ואנחנו וכו'. ובזה מגרשין בחי' טפת עשו וישמעאל בחי עמלק שנאמר עליו תמחה את זכר עמלק כי הוא עיקר תוקף זוהמת עשו וישמעאל בחי' משפט מעוקל בחי' קלקול המשפט ח"ו. ואח"כ כשכבר גירשו אותם אז אומרים אח"כ ועל כן נקוה לך וכו' להעביר גלולים וכו' לתקן עולם במלכות שדי וכל בני בשר יקאו בשמך להפנות אליך כל וכו', כיאז דייקא כשמגרשין בחי' טיפת עשו וישמעאל יכולים אח"כ להעלות הכל אל המוח ולתקן כולם שכל בני בשר יקראו בשמך וכו' היינו בחי' גרים ובע"ת שצריכין לקרבם וכנ"ל:

אות טו וע' בנדרים (ד' לב) מגודל מעלת התמימות וז"ל הגמרא שם. אמר ר' יצחק כל המתמים א"ע הקב"ה מתמם עמו שנא' עם חסיד תתחסד עם גבר תמים תתמם ר' אושעיא אורמ כל המתמים א,ע שעה עומדת לו שנא' התהלך לפני והיה תמים וכתיב והיית לאב המון גוים. וע,ש מ"ש בסמוך מגודל פגם וקלקול של ההיפך כ"ש שם אר"ל כל המנחש לו נחש וכו' כל אדם שאינו מנחש מכניסין אותו למחיצה שאפילו מלאכי השרת אינם יכולים ליכנוס לה שנא' כי לא נחש וכו' כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל. וזהו כל המתמים עצמו שעה עומדת לו שנאמר והיית וכו'. כי ע"י תמימות הנ"ל זוכין לגרש טפת עשו וישמעאל שזה היה עבודת אברהם וכל האבות. ואז דיקא יכולין לקרב הרחוקים הראוים ולהעלותם לבחי' חותם דקדשוה. וע"כ למדו רז"ל ענין זה מפסוק והיית לאב המון גוים דהיינו שיתרבו גרים על ידו. כי דייקא ע"י תמימות שהוא בחי' תיקון המשפט זוכה לזה וכנ"ל והבן היטב. וזהו שעה עומדת לו. כי באמת אין לך אדם שאין לו שעה. אך הרבה אובדים שעה שלהם שהיו יכולים להצליח בה בגשמיות ורוחניות ע"י חכמתם של הבל ע"יישדוחקים את השעה כמו שארז"ל כל הדוחק את השעה שעה דוחקת לו. כי הש"י מקיים עם חסיד תתחסד עם גבר תמים תתמם וכו' ועם עקש תתפתל. ומאחר שהוא עקש ורוצה להתעקש שימלא לו הש"י תיכף חפצו וכשאין לו מה שחפץ הוא אומר שא"א בזה האופל לעבודאת הש"י נמצא שהוא עקש ומהרהר אחר מדותיו ית' כאלו ח"ו הש"י בא בטרוניא עמו שלא במשפט ישר ואזי גם הש"י מתפתל עמ ווהשעה דוחקתו. אבל ההולך בתמימות באמת ומאמין באמת כי בודאי צדיק וישר ה'. ומה שסובל יסורין ודחקות הפרנסה ח"ו וכיוצא הכל לטובה כי עדיין לא הגיע השעה טובה שלו ומקיים טוב ויחיל ודומם לתשועת ה'. כי לפעמים אין הש" ינותן לו צרכי ישועתו תיכף עד שירבה בתפילה על זה. כי הש,י מתאוה לתפילתן של ישראל וגם בתפלה אסור לדחוק את השעה כמבואר במ"א (בה' גזילה הלכה ה'), ולפעמים מטעם אחר. ע"כ צריך לילך בתמימות ולהאמין ביושר משפטיו ולהרבות בתפילה תמיד על כל דבר ואז בודאי השעה עומדת לו כי בודאי יגיע השעה של ישועתו. כיאין לך אדם שאין לו שעה כי עיקר הישועה ע" יבחי' תיקון המשפט שזוכין ע"י תמימות דייקא וכנ"ל:

ועיין בפרש"י מה שפירש על מאמר הנ"ל כל המנחש לו נחש שנא' כי לא נחש ביעקב הוא בלמד אלף כתיב אלא משום מדה כנגד מדה ופרש"י לו נחש מאן דקפיד קפדין בהדי' מדה כנגד מדה. דבמדה שאדם מודד מודדין לי' ולא נפיק מקרא עכ"ל. ופירושו ז"ל דחוק מאד כאשר ראיתי אח"כ שגם המהרש"א הרגיש בזה וכתב שאין נראה בעיניו לפרש שחזר בו מקרא דמייתי כי לא נחש וגו', אך הפירוש הוא בסיגנון זה אלא משום מדה כנגד מדה. היינו שבודאי בקרא כתיב כי לא נחש ביעקב באלף כמ ושהוא באמת שאין ניחושים וקסמים שולטין ביעקב. כי הם תמימים עם ה' והש,Aי מתמם עמם וכנ"ל. אך מי שהוא עקש ומתנהג בניחושים אזי מתפרש אליו המקרא כאילו הי' נכתב בוא,ו לו נחש. כי עם עקש תתפתל וכמו שפרש,י בעצמו במדה שאדם מודד מודדין לו כי דברי תורה מתפרשין לכ"א לפי דרכו כשרז,ל זכה נעשית לו סם חים לא זכה וכו' וכ,ש כי ישרים דרכי ה' וצדקיים ילכו בם ופושעים יכשלו בם. והוא כעין שמצינו שלפעמים כתיב לא בא' וקרינין לו בוא"ו כמ"ש אשר לא חומה וקרינין בוא"ו וכו'. היינו שמי שהולך בניחושים מתפרש אצלו המקרא לו נחש כאילו כתיב בוא"ו. וע' במהרש"א שפי' מעין זה וכן מבואר בגמ' (במס' סוטה פרק ה' דף כז) שתיבת לא אפי' כשכתובהבאלף יכולין לפרשה כאילו כתיב בוא"ו. וכן להיפך כ"ש שם על פ' הן יקטלני לו אייחל וו'. וניחזי האי לא היכי כתיב אי בלמד אלף וכו'. ומסיק שם אלא משמע הכי ומשמע הכי ע"ש. ובפרש"י נמצא מבואר שם שאין הדבר מוכרע ע"ש. וע"כ מתפרש היטב המאמר הנ"ל אלא משום מדה כנגד מדה. שכשהולך אחר ניחושים ותחבולות מתפרש אצלו כי לו נחש כאילו כתוב בוא"ו וכנ"ל:

טז וזהו הצור תמים פעלו בחי' תמימות. וזהו כיכל דרכיו משפט. כי תיקון המשפט ע"י בחי' תמימות כי הש"י מתנהג כביכול כמו שהאדם מתנהג כ"ש עם גבר תמים תתמם שעי"ז עיקר תיקון המשפט כנ"ל. וזהו אל אמונה ואין עול וכו'. ולהיפך מי שאינו מתנהג בתמימות עליו נאמר מה שכתוב שם תיכפף אחר מקרא זה שחת לו לא ששיחת וקלקל והפך מלא באל"ף ללו בוא"ו. כי מה שנאמר בכלל ישראל כי לא נחש ביעקב הפך על עצמו הגלגלשעליו נאמר כי לו נחש. שזהו בחי' מדה כנגד מדה וכנ"ל. וזהו בניו מומם ופרשש"י בניו היו והשחתה שהשחיתו הוא מומם. היינו כי זה שהולך בתמימות הוא עיקר הבן החביב להש"י כמבואר בהתורה הנ"ל, וזה זשצועק על ההופכים אורחות יושר ואינם מאמינים כראוי בשלימות בצדקת המשפט של הש"י והולכים אחר ניחושים וסברות רבות בניו היו. כי אם היו הולכים בתמימות היו נקראים בנים למקום. והשחתה שהשחיתו הלא נחש עד שנתהפך ללו נחש, הוא מומםכי היפך תמימות הוא בעל מום כי תמימות לשון שלימות והמום הוא חסרון. וזהו דור עקש ופתלתול בחי' עם עקש תתפתל היפך עם גבר תמים תתמם שאז נקרא בן ותמים בלשימות בלי מום כנ"ל:

אות יז וזה בחי' ג' ספרים נפתחים בר"ה צדיקים נכתבים לאלתר לחיים, רשעים לאלתר למיתה, בינונים תלוים ועומדים עד יו"כ. ולמדו מפסוק ימחו מספר חיים וכו'. וכבר תמהו כל המפרשים על מאמר זה. ורובם פירשו שנאמר לענין חיי עולם וכו'. וע"פ התורה הנ"ל נוכל להבין מעט רמזי דבריהם הנשגבים מאד. כי היושבים על המשפט בב"ד שלמעלה הם נשמות הצדיקים האמתיים כי המה היוצרים יושבי נטעים עם המלך במלאכתו כיבהם נתייעך בבריאת עולמו קודם שהיו בזה העולם. מכ,ש עתה שכבר היו בעולם הזה וסבלו מה שסבלו ועמדו בנסיון כ"כ וכו' שהם עיקר יועצמו ושופטיו היושבים עמו על המשפט כי הם בחי' צדיק מושל שמושלים בו ית' כשרז"ל. ועיקר ממשלתם הוא לעשות גרים ובעלי תושבה בעולםכמבואר ומובן בהתורה ואתם תהיו לי (בסי' לד ע"ש). ועיקר עוסקים בזה בר"ה שהוא יום ראשוןלעשי"ת ואז הוא יום המשפט כ"ש היום יעמיד במשפט כל יצורי עולמים. ואז עוסקים הצדיקים בתיקון המשפט המבואר בהתו' הנ"ל. שעקיר התיקון הוא ע"י שמגרשין ומורידין בחי' טפת עשו וישמעאל שלא יקלקלו אל המשפט ואז יכולין לעשות בעלי תשובה וגרים שזהו בחי' עסק המגיני ארץ שמעלים מהחתים לבחי' חותם דקדושה וכו'. וזה בחי' ג' כתות הנ"ל רשעים גמורים בחי' טפת עשו וישמעאל, לאלתר למיתה כיאותם צריכים לרחק ולגרש לגמרי שזהו בחי' מיתה עולמית. צדיקים הם הנלוים להצדיקי אמת היושבים על המשפט הם נכתבין לאלתר לחיים. כי בודאי יעלו אותם הצדיקים אל הדעת דקדושה לחיי עולם. כי אפי' אם יש בהם פגמים כי אין צדיק בארץ וכו', ואפילו אם יש בהם פגמים רבים וקלקולים הרבה מאד הם בכלל צדיקים מאחר שדברים ומתקרבים להצדיק אמת כי הדבוק לטהור טהור. כי הצדיקים זה עיקר עסקם לקרב כל הרחוקים המתגעגעים וחותריטם להתקרב אל האמת ועלי הם נאמר ועמך כולם צדיקים וכו'. בינונים הם שתלוים בספק ואינם זוכים עדיין להתקרב לצדיקי אמת, אבל אעפ"כ חסים על נפשם לבלי להיות חולקים ומוסרים ושונאים ח"ו להצדיק והנלוים אליו, ע"כ הם תלוים ועומדים עד יו"כ שאז הוא גמר תקון חותם דקדושה שעוסקים בו המגיינ ארץ להעלות מהחתים לבחי' חותם דקדושה שהוא בחי' אם תוציא יקר מזולל דהיינו בעלי תשובה וגרים. וגמר התיקון הוא ביו"כ כ"ש שם. וע"כאלו הבינונים תלוים עד יו"כ אם ירצו להתקרב יעלו אותם כנ"ל ואם לאו ויתהפכו ח"ו לחולקים גמורים אז דינם למיתה כי הם נכללין בבחי' טיפת עשו וישמעאל שצריכין לרחקם שזהו עיקר תיקון המשפט כנ"ל. וזהנעשה בכל ר"ה ור"ה כי הנצוצות שהם הנפשות שנפלו מחטוא אדה"ר וחטאי הדורות מתבררין בכל ר"ה עד ש"ת מעט מעט היינו כנ"ל. וזה עיקר תקון המשפט שנעשה בר"ה וכנ"ל:

אות יח וזה בחי' היום יעמיד במשפט כל יצורי עולמים אם כבנים אם כעבדים. כי כל סמיכתנו ותקותנו הוא על התמימים באמת הנלוים אל הצדיק התמים שהולך בתמימות וכו' עד שהוא בן העובד אותו וכו' שהוא דייקא זוכה להשיג דרכי ה' ומשפטיו שזה עיקר תיקון המשפט כנ"ל. וזהו שאנו מבקשים אם כבני םאם כעבדים ראוי לנו לזכות במשפט מאחר שאנו נסמכים על הצדיק שהוא בבחי' בן ועבד שעי"ז עיקר תיקון המשפט. וזהו אם כבני םרחמינו כרחם אב על בנים. היינו שירחם עלינו בבחי' וחמלתי עליהן כאשר יחמול איש על בנו העובד אותו ויאיר עלינו הדעת שנזכה להבין דרכי משפטיו כנ"ל. ואז בודאי לא נסור עוד מדרכי הק' בכל מה שיעבור עלינו. כי בודאי מי שרואה ומבין בדעת דרכי ה' ויודע צדקתו וחסדו בכל מה שעובר עליו בודאי לא יסור מדרכיו ית' בשום אופן בכל מה שיעבור עלי ובין בטיבו בין בעקו ח"ו. ואם כעבדים שאסור לו לחקור שום טעם וידיעה, עינינו לך תלויות עד שתחננו שאנו סומכים עליך לבד כי בודאי צדיק אתה ה' וישר משפטך. וזהו ותוציא כאור משפטינו. שתאיר עלינו אתה יושר משפטיך שנזכה עכ"פ להאמין באמונה שלימה כי משפטיך ישרים וטובים לכל ובודאי יש לנו כח בכל מה שעובר עלינו להתקרב אליך שזה עיקר תיקון המשפט. וזה איום קדוש כי זהעיקר קדושתו כשזוכין לבחי' תיקון המשפט כמ ושחותמין בראש השנה ויום כפור ויגבה ה' צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה. בא"י המלך הקדוש:

וע"כ למדו רז"ל כל זה מפסוק ימחו מספר חיים וכו'. כי עיקר תיקון המשפט ע"ישמגרשין בחי' עשו כוו' שעליו נאמר כל זה. וזהו ובזכות התם דייקא יוציא איום לאור דינינו. כי עיקר תיקון המשפט והדין שנזכה שיוציא לצדק דינינו הוא ע"י זכות התם דייקא בחי' הצדיק המתנהג בתמימות וכנ"ל. וזה בחי' יעקב שעליו כוון הפייטן. כי עיקר התמימות זכה יעקב בשלימות בחי' ויעקב איש תם מחמת שהוא דחה טיפת עשו וישמעאל לגמרי כי היתה מטתו שלימה. וע"כ באמת זכה יעקב ביותר לבחי' תיקון המשפט כ"ש משפט וצדקה ביעקב וכו' וכנ"ל:

אות יט וזה בחי' יו"כ שאז גמר תיקון החותם דקדושה (כ"ש בהתורה הנ"ל) שהוא ע"י שעושין גרים ובעלי תשובה ומעלין מהחתים לחותם דקדושה וכו'. וע"כ בכניסת יוה"כ אומרים בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה אנו מתירים להתפלל עם העבריינים. דהיינו להעלות העברינים בחי' גרים לכוללם בתוך קדושת התפילה שכל זה נעשה ע"י הישיבות הקדושות של ישראל שעוסקין בקיבוץ חלקי האמונה ומאספין כל הנאמני ארץ לשב תעמהם וכו' כנ"ל, שהם מעוררין גם הישיבה של מעלה לעסוק בתיקון זה להעלות כל העבריינים אל הקדושה, שזה עיקר בחי'תיקון חותם דקדושה בחי' אם תוציא יקר מזולל כ"ש שם בהתורה הנ"ל:

וזה בחי' סוד השעיר המשתלח לעזאזל זה בחי' טפת עשו וישמעאל שצריכין לגרשם שזהו עיקר תיקון המשפט כ"ש שם. וזה שמובא בספרי קודש שהשעיר המשתלח הוא בסוד הן עשו אחי איש שעיר כמובא, היינו כנ"ל:

אות כ וזה בחי' סוכה. כי כבר מבואר שמר"ה עד שמ"ע עוסקין בכל התקונים המבוארין בהתו' הנ"ל כמבואר שם היטב. וכל אלו התקונים א"א לזכות בהם כ"א ע"י לימוד הקדוש של הישיבה הק' שעוסק שם הרבי האמת עם התלמידים להמשיך אמונה הק' ע"י לימודם שזה העיקר. ובזה עוסקין ביותר בתשרי בכל הימים הקדושים בפרט בר"ה. וע"כ אז עיקר האסיפה והקיבוץ אל צדיקי אמת כי אז עיקר תיקון הישיבה וכנ"ל. וזה שצועקין ומתפללין בכל הימים הללו אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי וכו'. שעיקר הבקשה שמבקש כ"א שיזכה לכלול בהישיבה הקדושה של צדיקי אמת שזה עיקר בית ה' שעל זה נאמר שמחתי באומרים לי בית ה' נלך. כי שורש תיקון כל הישיבות הקדושות האמתיות הוא בבית המקדש ששם ישבו הסנהדרין בלשכת הגזית ומשם תצא תורה לכל הישיבות שבכל ערי ישראל במושבותם. וע"כ אחר יו"כ שאז גמר תיקון החותם דקדושה שהוא עיקר התשובה בחי' אם תוציא יקר מזולל שזה בחי' שעושין גרים ובעלי תשובה וכו' כמובן שם שכל זה נעשה ע"י לימוד הישיבה הק' כנ"ל. ע"כ אח"כ תיכף אחר יו"כ עוסקין בעשיית הסוכה. כי סוכה בח"י ענני כבוד שנעשין ע" יהגרים שזה בחי' ענן שהוא ר"ת נדיבי עמים נאספו כמבואר שם על מארז"ל כד הוו קמו רבנן ממתיבתא דרב הונא וכו'. ועיקר מצות סוכה הוא לצאת מהבית שהוא דירת קבע ששם עיקר ישיבת האדם לצאת משם אל הסוכה שהיא דירת עראי. להורות שעיקר תיקון הישיבה הוא עי"ז הן מצד הרב הן מצד התלמידים והחברים המקבלים. כי הרבה האמת מעוצם אהבתו את ישראל אינו יכול לישב בקביעות בביתו רק הוא מכתת רגליו לצאת מקביעות ישיבת ביתו להיות נע ונד בדרך ויושב בדירת עראי בחי' סוכה כדי לקבץ ולאסוף את הנאמני ארץ לשבת עמו, אותם שאין ביכולתם לבא אל ביתו וגם אי ןיודעין ממנו כל זמן שהוא סגור בביתו עם מעט תלמידיו הכשרים, ע"כ הוא מכתת רגליו לצאת לדירת עראי בחי' סוכה כדי לעורר הנפשות להודיעם אמיתת לימודו הק' כדי שיתקרבו כולם אל האמת והאמונה. וזה בחי' סוכה לשון סוכה. כמ ושדרז"ל ע"פ ואבי יסכה שסכתה ברוה"ק. היינ ושע"י הסוכה הק' הוא סוכה וצופה על הנאמני ארץ להמשיכם לישיבתו הק' בבחי' עיני בנאמני ארץ לשבת עמדי כנ"ל. שזה סוד הלכית ישראל במדבר והענני כבוד הקיפו אותם שמשם סוד הסוכה הק' כשרז"ל. כי עיקר הליכתם הי' לבא לא"י ששם עיקר קדושת הישיבה הק' בביהמ"ק כנ"ל. וכן התלמדיים כל מי שנוגע יראת ה' בלבו ורוצה לחוס על חייו הנצחיים צריך לצאת מביתו הקבוע ולכתת רגליו מעיר לעיר ומדוך לדוך ולישב בסוכות ואהלים עד שיבא לישיבה הק' שעוסקין שם בלימוד האמת להמשיך אמונה הק' בלב כ"א וא' שזה העיקר כנ"ל. וזה שמבקשים בכל הימים הללו אחת שאלתי וכו' שבתי בבית ה' וכו' שהוא לזכות להיות בכלל הישיבה הק' כנ,ל. אך איך זוכין לזה, על זה מתפלל כי יצפנני בסוכה ביום רעה וכו' שכל זמן שהאדם ראינו זוכה לזה לשבת בבית ה' כנ"ל שאז הוא עדין בבחי' ימי רעה. כי עיקר הרעה והצרה הוא כשרחוקין מהש,י בבחי' (דברים לא) הלא על כי אין אלקי בקרבי מצאוני הרעות הלאה. ועל זה מבקש ומתחנן מהש"י שיצפנהו בסוכה שהוא בחי' ענני כבוד שהקיפו את ישראל במדבר ששם קיבלו את התורה שאלו העננים נעשו מהגרים ובעלי תשובה כנ"ל ומשם סוד הסוכה.ושם יצפין אותו ביום רעה שיזכה לנדד ברגליו לבחי' דירת עראי לבחי' סוכה גם הצדיק הרבי האמת מנדד רגליו לשם כנ"ל. עד שיזכה ע"י בחי' סוכה דהיינו ע"י טלטוללו מביתו לבקש את הישיבה הק' ועל ידי טלטולי הצדיקים והנלווים אליהם להסתכל על המתגעגעים לזה עד שיתוועדו יחד עד שגם הוא יזכה להכלל עמהם להיות חבר ליראי ה' האמתיים שזה עיקר תיקון הישיבה הק' וזה אף חובב עמים כל קדושיו בידיך. אף חובב עמים זה בח'י גרים ובעלי תשובה. שזוכין שהש"י חבב גם אותם. וזה ע"י כל קדושיו בידיך שהם החדיקי אמת ותלמידיהם הממשיכים אמונה בעולם שהוא בחי'ידים בחי' ויהי ידיו אמונה (כ"ש בהתורה חב"ח סי' כ"ב). וזה והם תוכו לרגליך ודרז"ל אלו ת"ח שמכתתין רגליהם מעיר לעיר ומדוך לדוך ללמד תורה שעיקרה אמונהכ"ש כל מצוותיך אמונה היינו כנ"ל, שזה בחי' סוכה שהוא בחי' טלטול כנ"ל בשביל תיקון הישיבה הק' וכו' כנ"ל. וע"כ עוסקין בפרשת זאת בימי הסוכות שאז מסיימין התורה. וזהו ישא מדברותיך שאלו הת"ח האמתיים המכתתים רגליהם בשביל ללמד תורה באמת לשמור ולעשות ולקיים, הם נושאים מדברותיך דברי התורה שלך שהשפעת להם במוחם שהם חידושים נפלאים שעל ידם הכל יכולין להתקרב אל האמת. והם כמ והסרסורים הבקיאים היטב באומנותם שנושאים כמה מיני סחורות בשוק וכל מי שלבו חפץ לקנות סחורה יפה הם מזרזים עצמן ומגלין להם הסחורה מתוך המכסה והחיפוי שעליה ומראין להם ואמרים להם הביטו וראו ומששו בידכם כמה יפה וטובה הסחורה הזאת ביופי והידור וחיזוק וכו'. כמ וכן הת"חל האמתיים העוסקין בלימודם הק' שקיבלו מרבם חידושי תורה נפלאים ונוראים מאד שמביאין את האדם לקיום התורה ולאמונה שלימה, הם מכתתים רגליהם בבחי' והם תוכו לרגליך וכו' כנ"ל. וכל אחד מהם הוא בבחי' ישא מדברותיך שנושאים דברותיךם הקדושים. וכל החפץ באמת בלי לצנות הם מראין ומגלין להם הביטו וראו נפלאות הסחורה הק' הזאת מה טובה ומה יפיה וכמה וכמה מצלחת להאדם הצלחה הנצחיית וכו', וזה בחי' שנקרא סוכות חג האסיף בחי' בעלי אסופות שהם בחי' בעלי הישיבה הק':

כא) וזה ויעקב נסע סוכותה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סוכות על כן נקרא שם המקום סווכת. וקשה לכאורה הלא גם בית בנה ולמה קרא המקום על שם סוכות דייקא. אך יעקב אבינו בודאי עסק כל ימיו בלימוד הישיבה הק' להמשיך אמונה בעולם. וע"כ כל הבית שבנה כ"ש ויבן לו בית ה"י רק בשביל התורה הק' שמתחלת בבית דבראשית להמשיך דרך התורהבעולם ע"י בית ישיבתו הקדושה. אבל ראה שא"א ע"י בחי' בית לבד לקבץ ולאסוף העם וכנ"ל. ע"כ ולמקנהו עשה סוכות. מקנהו הם ביחי' המון העם הרחוקים עדיין מישיבתו הק' שהם בי' בהמות כי כל מי שאין בו דעה אינו מן הישוב והוא בהמה בדמות אדם. ובשבילם עשה סוכות בחי' סוכה הנ"ל שעי"ז עיקר ההתקרבות אל הישיבה הק' כנ"ל. על כן קרא שם המקום סוכות דייקא מחמת שעי"ז ע"י בחי' סוכות על ידי זה עיקר ההתקרבות אל הישיבה הק' שהוא בח'י בית. שכל בנין הבית שהוא בית הישיבה שהוא עיקר הבית האמיתי הוא עי"ז שמאספין הרבה נפשות מחוץ לפנים, כל הנפשות שהיו בתחילה בבחי' תשתפכנה אבני קודש בראש כל חוצות (וכ"ש במ"א). אבל א"א לאספם לתוך בית הקדושה כ"א ע"י בחי' סוכה, ע"כ קרא שם המקום סוכות דייקא כי גם עיקר שלימות בחי' הבי תהוא ע"י בחי' סוכה וכנ"ל. וזה כל האזרח בישראל ישבו בסוכות שכל ישראל מתאספין אל הסוכה כי שם מתוועדין יחד וכנ"ל:

אות כב וזה בחי' ד' מינים, זה בח"י תיקון המשפט שהוא בחי/ קשר המרכבה שהוא מארבע ארבע. ארבע חיות ארבע אופנים ארבע פנים וכו'. כי ד' מינים כלולים מכל הכתות שבישראל כמובא, שהש"י מתנהג עמהם בדרכי משפטיו הנפלאים מאד בחי' צדיק וטוב לו וכו'. וע"י מצות הד' מינים ממשיכין תמימות הצדיק הנ"ל עד שיזכה לבחי' תיקון המשפט. והעיקר להאיר אל האתרוג שהוא בחי' כנסת ישראל, דרכי התמימות האמתיים בבחי' אחת היא יונתי תמתי שהיא בחי' האתרוג כמובא, וזהו תמתי דייקא כשדרז,ל שתמימה וכו' בחי' תמימות הנ"ל:

אות כג וזה בחי' שמיני עצרת שהוא תיכף אחר סוכות שאז חוזרין ונכנסין מהסוכה אל הבית ואז עוסקין לסיים התורה ולחזור ולהתחילה מבראשית. וכל זההוא בחי' תיקון הישיבה הקדושה של ישראל שעוסקין בתורה למעשה להמשיך אמונה בעולם ולעשות בעלי תשובה וגרים וכו' עם כל התיקונים הנ"ל. שזה העסק הק' התחיל בר"ה שאז עיקר ההתחלה לעסוק בתיקון האמונה ע"י הישיבה הק'. וזה בחי' שופר שעי"ז קוראים ומעוררים את כל באי עולם שיתקבצו אל הישיבה הקדושה שיסודה בא, יבביהמ"ק כנ"ל ומשם מקבלין כל הישיבות הקדושות שעוסקין בהם בלימוד תורה לשמה. שהעיקר לשמור ולעשות ולקיים. ועיקר קיום התורההוא האמונה הק' כשרז"ל בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחיה וכתיב כל מצותיך אמונה (וכמבואר כבר כ"פ). כי זה עיקר בחי' תקיעת שופר לעורר הכל להש"י ולעשות בעלי תשובה וגרים. וזה בחי'כל המזמור שאומרים קודם תקיעת שופר כ"ש כל העמים תקעו כף וכו' וכו' יבחר לנו את נחלתינו שהוא הביהמ"ק שש םעיקר שורש קדושת הישיבה הק'. וזה ע"י עלה אלהים בתרועה וכו' כנ"ל. שע"י קול שופר מעוררים כולם כנ"ל. וזהו אלהים ישב על כסא קדשו, ישב דייקא כי באתערותא דלתתא איתער לעילא. וכל מה שמתתקן יותר הישיבה של מטה כמו כן מתתקן למעלה הישיבה של מעלה שהקב"ה כביכול הוא הראש ישיבה כמובא. ואז עיקר ישיבתו על כסא קדשו. וזה שמתחילין בר"ה המלך יושב על כסא וכו'. כי עכשיו בר"ה מושיבין אותו על כסאו כביכול ע" יתיקון הישיבות הק' שלמטה. בבחי' כי שמה ישבו כסאות למשפט כסאות לבית דוד. כי עיקר יסודם בירושלים בביהמ"ק כנ"ל. וזהו נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם שהם הגרים שמתתקנים ע" יבחי' המגיני ארץ בחי' כי לאלהים מגיני ארץ, ואז מאד נעלה ומתרומם הש,י כי זה עיקר התרוממותו וגדולתו ית' כשהרחוקים מאד מתקרבים אליו כ"ש במ"א. כי ע"י השופר מעוררין בחי' השופר של מעלה שהוא בחי' השופר שלעתיד שנאמר בו והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים וכו' והנדחים וכו' והשתחוו לה' בהר הקודש בירושלים, שכולם יבואו לשם ששם עיקר קדושת הישיבות הק' כנ"ל. ובכל עשי"ת עוסקין בזה עד יו"כ כי בעשי"ת מתקנין החותם דקדושה. וביו"כ נגמר וכו' כ"ששם בהתורה הנ"ל. כי עיקר תיקון החותם הוא ע"י בעלי תשובה וגרים כ"ש שם. וזה בחי' חתום תורה בלימודי שנעשה ע"י לימוד הק' של הישיבה הק' כ"ש שם. ועל כן בכניסת יו"כ אומרים בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה אנו מתירין וכו'. כי אז נתתקנין הישיבות הק' שהישיבה של מעלה מתתקנת ע"י הישיבה של מטה כנ"ל. וזה אנו מתירין להתפלל עם העבריינים. כי זה עקיר תיקון הישיבה להעלות כל העבריינים להכניסם אל הקדושה לעשות אותם בעלי תשובה וגרים וכנ"ל. וע"כ הם עשרת ימי תשובה. כי עיקר יסוד הישיבה הקדושה הוא לפחות עשרה מבני ישראל שראויים לכל דבר שבקדושה כשרז"ל כי אכל בי עשרה שכינתא שריא. שזהו בחי' עשרה שיושבין על שולחן א' ועוסקין בתורה שהוא בחי' לימוד הישיבה הק', שכינה שרויה ביניהם. וכנגד זה הם בחי' עשרת ימי תשובה כנגד העדה הק' של הישיבה הק' שאינה פחותה מעשרה כנ"ל. ואח"כ בסוכות אז יוצאין מהבית אל הסוכה כל ישראל שהוא בחי' טלטול ונע ונד. והכל בשביל להתפשט בעולם להודיע לבני האדם גבורות נוראות החידושים אמתיים שמתחדשין בכל עת בהישיבה הק' כדי לעורר כולם להתאסף אליהם ולשוב להש,י באמת שזהו בחי' והם תוכו לרגליך וכו' כ"ש לעיל שכל זה בח' סוכה. וע"כ מקריבין בסוכות ע' פרים כנגד ע' אומות כדי לברר הטוב שבהם להעלות גרים וכו' וכנ,". ואח"כ חוזרין ונכנסין מהסוכה אל הבית בשמיני עצרת. כי עיקר ישיבת הבית של איש הישראלי הוא לישב שם ולעסוק בתורה עם חביריו או עם בניו ותלמידיו שזה חל על כ"א מישראל לפי בחינתו. או שעכ"פ יחזיק ת"ח שהם בכלל בני הישיבה שיוכלו לעסוק בתורה שעי"ז גם הוא בכלל בני הישיבה. וזה עיקר קדושת הבי תשל איש הישראלי. כי בית שאין נשמעין בו דברי תורה ראוי לישרף כשרז"ל וכמובן בדבריו ז"ל (בהתורה בראשית לעיני כל ישראל סי' ס"ז לר"ת) שקדושת בתי בני ישראל הם בחי' קדושת הביהמ"ק. וזהו בחי' בית דבראשית בחי' ראש בית וכו', היינו כנ,ל, שעיקר קדושת בית ישראל הוא כשנכלל בקדושת הביהמ"ק ששם עיקר השייבה הק' כנ"ל. וע"כ צוה עלינו הש"י שבכל שנה ושנה אנו צריכין לצאת מבתינו אחר יו"כ וליכנוס אל הסוכה שהוא בשביל לעורר כל באי עולם אל הישיבה הק'. ואח"כ נכנסין אל הבית בש"ע כי אז עיקר תיקון הבית שכל תקונו וקיומו הוא שישב שם בקדושה שיהי' בכלל הק' שעל זה מתפללין כל הימים האלו אחת שאלתי וכו' שבתי בבית ה'. שזהו עיקר האזהרה שבק"ש שמזהיר על האמונה הק' כ"ש שמע ישראל וכו' ודברת בם בשבתך בביתך שבכל ישיבתו בביתו ידבר בהאמונה הק' שהוא כלל התורה. ואז ביתו בח'י בית ה' בחי' בית הישיבה הק' שעוסקין שם בלימוד הקדוש הזה, כי כל בתי בני ישראל צריכין לקבל קדושתם משם וכנ"ל. וע"כ נקרא עצרת לשון אסיפה כיאז עיקר גמר תיקון האסיפה שהואבחי' בית הישיבה הק' שמתאספין שם לעסוק בתורה לשמה להמשיך אמונה בעולם וכנ"ל:

אות כד וע"כ אז מסיימין התורה וחוזרים ומתחילים אותה. כי זה עיקר עסק הישיבה לעסוק בתורה לסיימה ולחזור ולהתחילה. כי ארוכה מארץ מדה. כי הוא בחי' מים עמוקים עצה בלב איש, שיש עמקות עצום בכל דיבור ובכל אות. ועיקר הוא המעשה שהוא העצות הקדושות שצריך כ"א להבין בלבו איך להנצל מכל רע של הבלי עולם הזה איך להציל נפשו מני שחת וכו', שזה ועיקר הלימוד הק' של השיביה הק' שהוא תמימות ופשיטות. אבל יש בזה התמימות נסתרות ועמקו עצום. וע"כ צריכין להתאבק הרבה בעפר רגלי בני הישיבה לקבל עמקות עצתם האמתיות לזכות ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי התורה מבראשית עד לעיני כל ישאל עם כל התורה שבע"פ הכלולה בהם ולסיימה ולחזור ולהתחילה. ועיקר הוא האמונה שבזה מסיימת התורה לכל האותות והמופתים וכו' ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל שעי"ז נתגלה אלקותו וממשלתו של היחיד קדמון. ותיכף מתחילין בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ שהוא עיקר האמונה הק' להאמין באמת בחידוש העולם שהש"י ברא את כל העולם יש מאין המוחלט אחר העדר גמור שזה אמונת כל ישראל. אבל צריכין לעסוק בזה כל ימיו ולחפש ולבקש את עצמו בכל עת איך הוא אוחז בהאמונה הק' הזאת. ע"כ צריכין ללמוד הרבה ביגיעות רבות אצל בחי' הישיבה הק' שזה בחי' סיום התורה הותחלתה בכל שנה ושנה בחי' הפוך בה והפוך בה וסיב ובלה בה וכו'. כי זה כל האדם שבא רק בשביל זה לעולם בגין דישתמודעין לי' לדעת ולהכיר אותו ית' והעיקר ע"י האמונה הק'. וכל זה נתתקן ע"י הישיבה הק' שהתחיל בר"הונגמר בש"ע. וע"כ אז מסיימין התורה בכל שנה וחוזרין ומתחילין אותה וכנ"ל: