# Section 7
מתנה ב
Source: https://ajew.org/reader/likutay-halachos/8/7
## Segment 2
אות א מתנת שכ"מ א"צ קנין ואם עמד חוזר בד"א בכולה וכו':
And therefore one must write in the deed of gift: "kisvu'hu b'shuka v'chasmu'hu b'vara." For the essential ascent is in the aspect of exteriority — for the inner dimension of the lower [level] becomes the outer dimension of the outer [aspect] of the upper [level]. And in particular, the ascent of the sparks in the masa u'matan — for masa u'matan in general is in the aspect of outer forms of service, as is understood from the aforementioned Torah-teaching. (Only that within the aspect of exteriority itself, there is certainly inner and outer [dimensions], as is understood from the kavanos .)
## Segment 3
ע"פ המאמר המתחיל ויהי נא פי שנים ברוחך אלי וכו' (סימן סו) ע"ש המאמר היטב. והכלל בקיצור כי יש רוח לעילא רוח לתתא, ובשעת ההסתלקות נתאחדים ונתחברים יחד ועי"ז נסתלק, ועי"ז בעצמו נמשך בחי' פי' שנים לתלמידיו וכו' ע"ש. ושתי הרוחות הללו הם בחי' כח ופועל יד ימיון ויד שמאל יוד של שם העצם ויוד של שם הכינוי, שבתחלה הם נקשרין יחד הכח והפועל וכו' כי סוף מעשה במחשבה תחילה. וזה בחי' קודם הבריאה. אך אח"כ נפתחין בבחי' פותח את ידיך וכו' ע"ש כ"ז היטב. ולהוציא מכח אל הפועל העיקר הוא ע"י אמת ועיקר האמת הואכשאין נצרך לבריות כי הצריך לבריות פניו משתנין וכ'ו דהיינו שאין האמת בשלימות וכו' ע"ש. וכל המצות והעבירות תלויים בזה בבחי' התפתחות הידים אלו וכו':
And therefore, in the gift — because there it is difficult to refine, as mentioned above — therefore the klippos , which take hold in the aspect of exteriority, can easily take hold and ruin the gift, and place in the heart of the giver [the desire] to change his word and his will, and ruin the gift. Therefore, the gift is not completed until it is publicized and revealed to all, and [the giver] writes in the deed of gift: "kisvu'hu b'shuka v'chasmu'hu b'vara."
## Segment 5
אות ב וזה בחי' קנין סודר שא"א לגמור המקח ומכ"ש מתנת בריא כ"א ע"י קנין ורוב הקנינים הם קנין סודר. כי א"א לגמור המקח ושום דבר כ"א ע"י בחי' מוציא מכח אל הפועל שזה עיקר עובדתינו בזה העולם. וכל המצות ועשיות שלנו בזה העולם הכל בבחי' מוציא מכח אל הפועל. כי באמת אע"פ שכבר ברא השי"ת את כל העולם כולו הארץ וכל אשר עלי'. עכ"ז הכל תלוי ביד ישראל שאנו צריכין בכל יום ממש לחדש את העולם ולהוציאו מכח אל הפועל ע"י עבודתינו במצות ובמע"ט בבחי' המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית אין טוב אלא צדיק דהיינו כלל ישראל שנקראים כולןם צדיקים כמ"ש ועמך ישראל כולם צדיקיטם כי על ידם הש"י מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית. כי אע"פ שכבר ברא הש, יא תכל העולם אעפ"כ כל העולם כולו צריך תיקון וביטרור כידוע, לתקן העולם מקילקולו שנתקלקל ע"י חטא אדה"ר וע"כ צריכין לחדש העולם בכל יום ולהוציאו מכח אל הפועל מחדש בכל יום ממש כדי לחדש ולתקנו ולבררו וזה עיקר כלל עבודתינו כידוע. וא"א לחדש העולם ולהוציאו מכח אל הפועל מחדש כ"א ע"י שמקשרין תחלה הפועל אל הכח לחזור ולהעלות סוף מעשה אל המחשבה תחילה. וכשחוזר הפועל אל הכח דהיינו שחוזר כל העולם כולו ונכלל בשרשו בא"ס כביכול אזי חוזרין ומוצ יאין מחדש כל העולם מכח אל הפועל ואזי נתחדש ונתברר ונתתקן עי"ז כי זה עיקר הבירור והתיקון כשמעלין לשרשו ושם נתחדש ונתתקן כידוע. וזה עיקר תיקון התפלה וציצית ותפילין. כי בתחילה מבררין ועולין מעשי' ליצירה ומיצירה לבריאה וכו' ע"י ציצית ותפילין של יד וש"ר וכן ע"י סדר התפלה קרבנות ופסוקי דזמרה וכו' כידוע. ואח"כ כשמעלין הכל לשרשו באצילות שהוא תפלת י"ח אזי אח"כ חוזרין וממשיכין כלליות העולמות מעילא לתתא מאצילות לבריאה וכ'ו ע"י אשרי ובא לציון וכ'. וזהעיקר בחי' המו"מ שיוצא הדבר מרשות לרשות והכל בשביל בירור, והבירור שנתברר הדבר הוא בחי' חידוש ממש כאלו נברא מחדש וכנ"ל. וע"כ א"א שיצא הדבר מרשות לרשות כ"א כשחוזר הדבר מתחילה לשרש ו אל הכח הראשון כביכול ומשם חוזר הדבר ונמשך לרשות חבירו ועי"ז נתברר ונתחדש הדבר כנ"ל. כי באמת כשהחפץ ביד זה נמצא שקיומו וחיותו ע"י אישר זה ע"י חלקי נר"נ של זה העאיש שבידו החפץ. ואח"כ כשבא ברשות אחר נמצא שקיומו וחיותו ע"י איש אחר והרי הוא כאלו נברא מחדש. כי עכשיו יש להחפץ חיות וקיום חדש כי עכשיו עיקר קיומו והווייתו של זה החפץ הוא ע"י אישר הזה שבא ברשותו עכשיו. וע"כ א"א שיצא הד בר מרשות לרשות כ"א כשחוזר הדבר מתחילה אל שרשו הראשון ומשם חוזר ויוצא לרשות השני. וע"י שעולה הדבר לשרשו וחוזר ויוצא לרשות השני בשעת המו"מ עי"ז עיקר הבירור של המו"מ כי כשעולה לשרשו נתחדש שם וזה עיקר הבירור כנ"ל. וע"כ אין קיום להמו"מ כ"א ע"י בחי' זו דהיינו בחי' מוציא מכח אל הפועל דהיינו שעולה הדבר לשרשו וחוזר ויוצא משם מהכח אל הפועל וכנ"ל. וזהו בחי' מ"ש רבינו ז"ל שם במאמר הנ"ל שא"א להוציא מכח אל הפועל כ"א ע"י אמת דהיינו כשאין נצרך לבריות שאז דייקא האמת בשלימות כ"ש שם ע"ש. כי באמת לכאורה קשה א"כ הצדקיים הגדולים שרובם ככולם פרנסתם ממה שמקבלים מהמון עם, א"כ לפ"ז הם רחוקים ח"ו מן האמת ח"ו. וכבר שמעתי בפירוש מעין קושיא זו מפי רבינו הגדול ז"ל בזה"ל על מה שאנו מבקשים ואל תצריכיני לידי מתנת בשר ודם איך אלו המקבלים שפרנסתם מזה איך הם מכוונים בתפלה זו (כל זה שמעתי מתוך שיחותיו הק' שסיפר מזה בצחות לשונו הקדוש ולא שמעתי התירוץ על זה.) אך באמת עיקר בקשתינו הוא ואל תצריכני לידי מתנת בשר ודם, בשר ודם דייקא כי באמת עיקר התכלית שצריכים לידע כי אין עוד מלבדו אין עוד ממש דהיינו שאין שום דבר נמצא בעולם כלל רק הוא ית' לבדו כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד, אין עוד ממש כי אין שום דבר נמצא בעולם כלל כלל לא רק הוא לבדו ית' כי הכל הבל. וכולא כלא קמיה, כלא ממש וכן ראיתי בשל"ה שפי' כן הפסוק הנ"ל וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד, ולפי פשוטו הכונה שאין עוד אלקים זולתו ית'. אבל הוא ז"ל פי' שהכונה שצריך לדעת ולהשיב אל לבו שרק ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת ואין עוד שום נברא ושום נמצא כלל כי הכל אין ואפס ממש והכל בטל במציאות ממש נגדדו ית'. והן למעלה והן למטה בשמים ממעל ועל הארץ מתחת הכל הבל ואפס ממש רק ה' הוא האלהים ואין עוד שום דבר כלל, ודבר זה א"א להסביר רק כל חד לפום מה דמשער בלבי'. נמצא שע"פ האמת שהכל בטל נגדו ית'. והפועל נכלל בכח בבחי' סוף מעשה במשחבה תחילה. וע"כ אפילו כשמקבלים מאחד פרנסה או כיוצא הוא מקבל ממנו ית' בעצמו מאחר שיודע שהכל אין ואפס ומקשר הפועל אל הכח, כנ"ל אזי הוא מקבל רק מהכח הראשון דהיינו מהבורא ית'. וזה עיקר בקשתינו שאנו מבקשין ואל תצריכנו לידי מתנת בשר ודם, מתנת בשר ודם דייקא שלא לטעות ולחשוב ח"ו שמקבל מהבשר ודם ממש דהיינו מגשמיות הגוף רק אפילו כשמקבל מאדם ידע שמקבל מהכח הראשון כי הפועל מקושר בהכח וכנ"ל. וזה בחי' מ"ש רבינו ז"ל שעיקר האמת הוא כשאין נצרך לבריות כנ"ל. כי עינינו רואין שרוב בני אדם הם נצרכין לבריות כי מתפרנסין זה מזה וכ"א צריך לטובתו של חבירו ומאחר שהוא צריך לאיזה דבר לחבירו הוא בכלל נצרך לבריות כמובן שם במאמר הנ"ל וא"כ בודאי כמעט כל העולם הם נצרכין לבריות. אך העיקר הוא בחי' הנ"ל דהיינו לידע שהכל מקושר בו ית' ובטל נגדו ית' ממשד וכל מה שמקבל מחבירו הכל מקבל ממנו ית' ממש וכנ"ל ואזי הוא בודאי אינו נצרך לבריות אע"פ שמקבל מהם כנ"ל מאחר שיודע זאת בידיעה ברורה וזכה. וזהו בחי' אמת כי זה עיקר האמת כשיודעין שהפועל מקושר בהכח וכולא חד ואין שום דבר בלעדו ית' כנ"ל רק כולא חד אז דייקא זוכין לאמת. כי עיקר האמת הוארק אחד וכמבואר היטבבדברי רבינו ז"ל במאמר אר"ע כשתגיעו לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים (סי' נ"א) ע"ש היטב, כי עיקר האמת הוא רק כשמקשרין אחר הבריאה בקודם הבריאה שהוא כולא חד ע"ש היטב. נמצא שעיקר האמת כשאין נצרך לבריות דהיינו כשיודע שאי ןשום בריאה בעולם רק הכל אין נגדו ואחר הבריאה הוא כמו קודם הבריאה כי הפועל מקושר בהכח וכנ"ל ואזי הוא בחי' אמת. כי זה עיקר האמת כשיודעין שכולא חד כנ"ל כי כ"ז שאין יודעין זאת אין האמת בשלימות כי עיקר האמת הוא רק בבחי' כולו אחד כנ"ל. דהיינו כשמקשרין ומעלין הפועל אל הכח כנ"ל (אבל כשמפרידין ח"ו הפועל מהכח מזה עיקר אחיזת השקר כנ"ל וכמבואר היטב במאמר אר"ע הנ"ל) ואז דייקא יכולין להוציא מכח אל הפועל. כי א"א לנו להוציא מכח אל הפועל כ"א כשמעלין תחילה הפועל אל הכח כנ"ל שזהו בחי' אמת בחי' אין נצרך לבריות כנ"ל ואז דייקא יכולין להוציא מכח אל העפול כנ"ל:
For in the marketplace and outside — there is the essential hold of the klippos , which are called for this reason chitzonim [outer ones] . Therefore, one must publicize in the deed of gift: "kisvu'hu b'shuka" , etc. — that he commanded to write in the marketplace and outside — for he is giving the gift with a complete heart, in order to nullify the prosecution of the klippos and the chitzonim , by making the gift known in the marketplace and outside, where their place of hold is, as mentioned above.
## Segment 7
אות ג וע"כ המתנה אין לה קיום כ"א ע"י קנין סודר שקונין ע"י הבגדים. כי הבגדים הם מרמזים על בחי' הפועל שהוא בחי' כלליות העולמות שהם בחי' לבושיו ית' כידוע וזהו בחי' יוד של שם הכינוי שהוא בחי' פועל כ"ש שם כי שם הכינוי דהיינו שם אדנ' הוא בחי' לבוש ונרתק לשם הוי' ב"ה והוא בחי' מלכות בחי' פועל בחי' כלליות העולמות שהם בחי' לבושין אליו ית' כידוע. וזה בחי' קנין סודר שקונין ע"י הבגדים כי בזה מרמזין שהפועל נכלל בהכח שעי"ז עיקר קיום המקח והמתנה כנ"ל כי א"א שיצא הדבר מרשות לרשות כ"א ע"י בחי' זו כנ"ל. גם צריכין שיתגבר האמת כדי שלא יהי'' חסרה שלא יחזור מדבריו. ועיקר האמת הוא ע"י בחי' זו ע"י שהפועל נכלל בהכח כנ"ל וזהו בחי' קנין סודר. כי הנותן הוא בחי' כח והמקבל הוא בחי' פועל. כי כח ופועל הם בחי' נותן ומקבל כידוע וע"כ על ידי שהנותן מקבל כנף בגדו של המקבל בזה מרמז שהפועל נכלל בהכח והעיקר ע"י הבגדים שהם בחי' פועל כנ"ל וע"כ על ידם דייקא מרמזין שהפועל נכלל בהכח כנ"ל ואז דייקא יוצא הדבר מכח אל הפועל מחדש כנ"ל וא"ז יוצא מרשות לרשות ואטזי הוא קיום המקח באמת בלי חזרה כנ"ל. וזהו ג"כ בחי' קנין סודר בכל הקנינים כי כ"א שמקנה דבר לחבירו אפילו במכירה הוא הוא בחי' משפיע בחי' כח וחבירו בחי' מקבל וע"כ נקנה ע"י ק"ס שעי"ז הפועל נלכלל בהכח כנ"ל. כי א"א להוציא מכח אל הפועל כ"א כשמעלין ומקשרין תחילה הפועל אל הכח כנ"ל וע"כ א"א שצתא המתנה או המכירה מהנותן אל המקבל שזהו בחי' שיוצא מהכח אל הפועל כ"א כשעולה תחילה מתתא לעילא מהפועל אל הכח שזה ובחי' ק"ס שקונין ע"י הבגדים דייקא כנ"ל. וזהו בחי' ציצית שבתחילת היום כשאנו צורין ליכנוס בתפילה כדי להוציא מכח אל הפועל כנ"ל ואנו צריכין תחילה להעלות מתתא לעילא לקשר הפועל אל הכח אנו עוסקין בתחלה מיד במצות ציצית שמצותה בהבגדים כי ע"י תקין הבגדים דייקא ע"י מצות ציצית עי"ז דייקא מעלין הפועל שהוא בחי' כלליות העולמות בחי' לבושין כנ"ל אל הכח וכנ"ל:
And this is what our Sages of blessed memory said: "One who gives a gift to his fellow must inform him. And they learned this from Shabbos , for the Holy One, blessed be He, said to Moshe: 'A good gift I have in My treasure house, and Shabbos is its name, and I wish to give it to Yisrael — go and inform them,' etc."
## Segment 9
אות ד נמצא שעיקר קיום המתנה דייקא הוא ע"י שמקשרין תחילה הפועל אל הכח בבחי' סוף מעשה במחשבה תחלה כנ"ל שזהו נעשה ע"י ק"ס וכנ"ל. וע"כ מתנת שכ"מ א"צ קנין כי מתנת שכ"מ הוא לאחר מיתה ואז בשעת ההסתלקות נקשרין ב' הרוחות ביחד רוח דלעילא ורוח דלתתא שהם בחי' כח ופועל. נמצא שאז נכלל הפועל בהכח וע"כ אז נקנה אליו המתנה בלי שום קנין כי יוצאת ממילא מרשות לרשות בדיבור בעלמא מאחר שככשיו הפועל והכח נקשרים יחד שעי"ז עיקר קיום המתנה ע"י שהפועל עולה ונתקשר לשרשו ואזי חוזר ויוצא המתנה מכח אל הפועל ועכשיו נעשה זאת ממילא וע"כ אין צריך קנין וגם אין מועיל קנין כלל במתנת שכיב מרע כי אין קנין לאחר מיתה. כי הקנין הוא שמקשרין הפועל אל הכח וזה בחי' עיקר עבודת האדם בעוה"ז כנ"ל, וזה א"א לאדם לעשות כ"א בחייו שאז יש לו כח לקשר הפועל אל הכח שזה עיקר עבודתו כנ"ל אבל אחר ההסתלקות אין לאדם כח לעשות זאת כי היום לעשותם ולא למחר. וע"כ אין קנין לאחר מיתה כי א"א אח"כ להעלות ולקשר בחי' הפועל אל הכח שזה בחי' קנין סודר כי זה אין האדם יכול לעשות כ"א בחייו כי זהו כלל עבודתו כנז"ל. וע"כ מתנת שכ"מ אינו יכול להקנות כ"א בלא קנין דייקא רק בשעת הסתלקותו הוא מקנה המתנה כי אז עולה רוח דלתתא ונכלל ברוח דלעילא שזהו בחי' שעולה הפועל אל הכח ואז נקנה לו המתנה ויוצאת מהכח אל הפועל מהנותן למקבל וכנ"ל בילא"ו:
For one must inform his fellow beforehand that he wants to give him a gift, so that he will prepare himself to receive the gift. That is, that he will strengthen himself to receive the gift in holiness and purity, for the sake of His Name, blessed be He — so that he will have the power through this to refine the holiness that is in the item of the gift. For because with a gift it is difficult to refine, as mentioned above — therefore one needs preparation beforehand, and therefore one must inform him.
## Segment 10
איתא בא"ב (אות א' אמת סי' מ"ח) מי שהיה שקרן בגילגול העבר אזי כשנתגלכגל הוא איטר יד עיין במאמר ויהי נא פי שנים הנ"ל. ותבין הדבר קצת כי יד ימין ויד שמאל הם כח ופועל וא"א להוציא מכח אל הפועל כ"א ע"י אמת וע"כ כשהוא שקרן וכו' אינו מוציא מכח אל הפועל וקודם שמוציאין מכח אל הפועל אזי הכח והפועל נקשרין יחד ואין ניכר בין ימין לשמאל. וע"כ כשנתגלגל הוא איטר יד שזהו בחי' שאין ניכר בין ימין לשמאל ע"ש מבואר שם מענין איטר יד. ע"ש היטב. גם ע"פ הנ"ל שצריכין תחילה להעלות הפועל אל הכח וגם זה תלוי באמת כנ"ל ומי שהוא שקרן אינו יכול לקשר הפועל אל הכח וע"כ נעשה איטר יד כי נשאר בבחי' שמאל שהוא בחי' פועל מאחר שלא העלה הפועל אל הכח:
And this is the aspect of Shabbos , which is a good gift that was in His treasure house, which Hashem, blessed be He, informs us of before He gives it to us — so that we will strengthen ourselves to prepare ourselves to receive this good and precious gift. For Shabbos needs preparation, as our Sages of blessed memory said, as it is written: "And it shall be on the sixth day, and they shall prepare" [Exodus 16:5] , etc.