Segment 3
אות א אסור להכות את חבירו וכו'. והחובל חייב בחמשה דברים: ע"פ מ"ש רבינו ז"ל במאמר אני ה' הוא שמי (סימן יא) שהדיבור תלוי בכבוד שהוא בחי' מלכו תוכנ"ל ופףגם הכבוד הוא פגם הדיבור היינו כי כבוד בשלימות הוא כבוד מלא וא"ו וכשנפגם נסתלק הוא"ו ואזי נעשה כבד פה. והוא"ו הוא בחי' ט"ל אורות וכשנפגם אזי נעשה ל"ט מלאכות (בחי' בעצבון תאלכנה) בחי' חסרון הפרנסה וכו' ע"ש:
And Hashem, may He be blessed, answered him that certainly He would complete what is His, in His great mercy, and through the merit of the Forefathers, and through the merit of Aharon and the upright ones who accompany him — who truly believe in Moshe and nullify the divergence of their own opinions, which are the aspect of pe’ulos mishtanos , to the one da’as of Moshe — through which they are included in the achdus ha’pashut , as above. And through all of this, the redemption would be complete.
Segment 4
וזה בחי' איסור הכאה שאסור להכות את ישראל כי כל ההכאות והמלקיות הם נמשכין מבחי' ל"ט מלקיות שהם בחי' ל"ט מלאכות הנ"ל. כי ל"ט מלאכות ול"ט מלקיות הם בחי' אחת ונמשכין מזוהמת הנחש בחי' ל"ט קללות כמובא ומשם נמשכו כל ההכאות. וע"כ למדו חז"ל איסור הכאה מל"ט מלקיות כמ ושאיתא בגמ' ארבעים יכנו לא יוסיף וכו' מכאן שאסור להכות את ישראל. כי כל ההכאות נמשכין משם מל"ט מלקיות כנ"ל וזה בחי' פגם הכבוד כי בההכאה הוא מבזה אותו ופוגם בכבוד של ישראל ועי"ז נפגם הכבוד. כי עיקר שלימו תהכבוד כשהכבוד הוא אצל ישראל כי להם מגיע כל הכבוד כי שרש ם בכבדו בבי' בקהלם אל תחד כבודי כמובא בדברי ריבנו ז"ל (סי' ל"ז ח"א ובסי' ח' ליקוטי ח"ב) ע"ש נמצא כשמכה את ישראל הואפוגם בכבוד ע"י שמבייש בן ישראל כנ"ל, ואזי נפגם הוא"ו ונעשה בחי' ל"ט מלאכות ל"ט מלקיות וכל זה נעשה ע"י הבושה וההכאה כנ"ל. ועיקר הוא הבושה כי עיקר הואפגם הכבוד כנ"ל וזה שהקפידו רז"ל ביותר על הבושת כמובא. וזה שהקפידה תורה ג"כ באיסור הכאה על הובשה כ"ש ארבעים יכנו לא יוסיף פן יוסיף להכותו וכנ"ל ונקלה אחיחך לעיניך. כי עיקר איסור ההכאה הוא הבושת דהיינו פגם הכבוד כנ"ל שזהו בחי' ל"ט מלקיות שמשם כל ההכאות כנ"ל וע"כ עונשו ותיקונו בממון שצריך ליתן ממון דייקא בעד ה' דברים כמו שדרשו רז" לכן ינתן בו ממון וכו' כי שם פגם בבחי' הפרנסה והממון דהיינו שפגם בל"ט מלאכות ע"י ההכאה שהוא בחי' ל"ט מלקיות כנ"ל וע"כ עונשו בממון כנ"ל. וזה בחי' ה' דברים שצריך ליתן כנגד פגם הכבוד שהוא פגם הדבור שהוא בחי' ה' תתאה מלכות ששלימותה ע"י הט"ל אורות כנ"ל. וע"י הפגם נעשה ל"ט מלאכות כנ"ל וע"כ צריך ליתן ממון ה' דברים לתקן הכבוד והמלכות שהוא בחי' ה' ע"י תקון הממון שהוא בחי' תיקון הל"ט מלאכות בבחי' ט"ל אורות כי הממון והפרנסה הואבחי' ל"ט מלאכות כנ"ל:
And this is: “And G–d ( Elokim ) spoke to Moshe and said to him: I am Hashem” — that is, the aspect of “Know that Hashem, He is the G–d ( Elokim )” (Tehillim 100:3) , as explained at the end of the Torah mentioned above, where he interpreted that all the pe’ulos mishtanos that are drawn from the Name Elokim , are all included in Hashem , which is the achdus ha’pashut ; see there. And this is: “And Elokim spoke to Moshe and said to him: I am Hashem” — for it is all one, for Hashem, He is the Elokim, for all the pe’ulos mishtanos are included in the achdus ha’pashut , and He will certainly complete what is His, to redeem them. For Pharaoh said: “Who is Hashem?” (Exodus 5:2) — for he did not believe in the Name Hashem , for his sustenance was only from the Name Elokim , as is brought. For he wanted to separate, G–d forbid, between the Name Hashem and the Name Elokim — which is the essence of separation, G–d forbid. That is, he wanted to deny and to separate the pe’ulos mishtanos from the achdus ha’pashut , because it is impossible to grasp this through the intellect, as is explained there. But Hashem, may He be blessed, struck him with great blows and delivered Israel from them all, and demonstrated great and awesome wonders, through all of which he saw with his own eyes that all the pe’ulos mishtanos are from the achdus ha’pashut — until he was compelled to acknowledge it himself and said: “Hashem is the righteous One” (Exodus 9:27) .