חובל בחבירו ג
חובל בחבירו ג
Source: https://ajew.org/reader/likutay-halachos/8/78

Segment 2
HE:
אות א אסור להכות חבירו וכו' ואפילו בהרמת יד נקרא רשע וכו' החובל בחבירו משלם ה' דברים שהם נזק וצער ריפוי שבת ובשת וכו':

EN:
And this is what our Master, our Teacher, and our Rebbe, of blessed memory, wrote — that Tehillim is conducive to teshuvah . That is, to draw close to Hashem, may He be blessed, and to His holy Torah — as above — that the essential drawing close is through todah , which is the aspect of Tehillim, as above. And therefore Moshe concluded with Ashray , which is the aspect of todah — giving thanks for our portion and saying, “Fortunate are we,” etc. For Moshe was unable to begin with this, because he was the first redeemer and no redemption had preceded him, as above. But after he had already redeemed Israel and toiled all his days until he instilled the Torah in Israel, then he concluded with Ashray — to instruct them to walk in this path, to give thanks for their portion, etc., as above. And therefore Dovid, who came after Moshe, said: “I will begin with this — with that which Moshe concluded” — for now that we have already merited the Exodus from Egypt and the Giving of the Torah through Moshe, now all our beginning is through the aspect of Ashray , which is the aspect of todah , as above.

Segment 3
HE:
ע"פ התורה ויבן ה' אלקים את הצלע בליקוטי הראשון (בסי' ס"ז) ע"ש כל התורה היטב מתחלתו לסופו. והכלל בקיצור לענינינו שהנפש יקרה מאד וצרייכן לשמרה מאד ע"כ צריכין ליזהר מאד לקבל הכבוד בקדושה גדולה לשמו יתברך. כי הכבוד הוא בחי' אם כל חי והוא שורש כל הנפשות וכשהנפש מסתלקת היא מסתלקת אל הכבוד שהוא שורשה בבחי' כבוד ה' יאספך שהסתלקות ואסיפת הנפשות הם לתוך הכבוד כי לתוך הכבוד נסתלקין ונאספין כל הנפשות כי שם שרשם כנ"ל. וע,כ כשבא כבוד חדש להאדם צריך ליזהר ולהשמר כי אולי בא הכבוד ח"ו בשביל הסתלקות כדי שתסתלק הנפש אל הכבוד שהוא שורשה כנ"ל. אך מדה טובה מרובה וע"כ ע"פ הרוב בא הכבוד לטובה דהיינו כשבא נפש חדשה אל האדם אזי היא באה מלובשת בהכבוד שהיא אם כל חי כנ"ל. וצריך לראות שיהי' פנים אל הכבודוזה זוכין ע"י שבירות תאוות אכילה וכו' ע"ש. אבל כשפוגמין ח"ו בתאוות אכילה אזי נפגם הכבוד ואין לו פנים וכו'. ואזי נוטלין כל הכבוד העזי פנים שבדור וכו'. וכשנופל המלכות והכבוד להעזי פנים ח"ו אזי המלכות היא בבחי' צדק וכו' ואזי הוא בחי' רגילה יורדת מות וכו'. וצריך להעלות את הכבוד והמלכות מהם דהיינו מהעזי פנים שהם העכו"ם והרשעים וכו' וזה נעשה ע"י צדקה בחי' צדקה תציל ממות וכו' כי צדקה היא בחי' ה' חסדים וכו'. וע"כ ע"י צדקה מעלין ומתקנין את המלכות והכבוד ועושין מצדק צדקה וכנגד זה נזכר בתורה ה' פעמים צדקה וכו' ואז חוזר הכבודאל המביני מדע וכו'. ואזי כשבא כבוד חדש אל האדם ומלובש בתוכו נפש דקדושה כנ"ל צריך לראות להוליד את הנפש בנקל בלי קישוי הולדה וכו' ואח"כ כשנולד הנפש צריך לגדל את הנפש. וב' בחינות אלו דהיינו ההולדה והגידול נעשין ע"י יראה ואהבה שהם בחי' ב' ידים בחי' יד הגדולה ויד החזקה. כי ההולדה נעשית ע"י בחי' יד החזקה בחי' יראה כ"ש רעדה אחזתם שם חיל כיולדה. ואחר שנולד הנפש אזי מגדילין אותה עש,י האהבה שהיא בחי' יד הגדולה וכו'. ולפעמים יש עייפות אל הנפש וכו' וצריכין להבריאה ע"י בחי מים קרים על נפ]ש עייפה וכו' ומים קרים נעשין על ידי שנותנין כבוד לזקן ששכח תלמודו כשרז"ל הזהרו בזקן ששכח תלמודו לכבדו וכו' ע"ש כ"שז היטב. אשרי אזנים שכך שומעות אשרי עינים שכך רואות:

EN:
And this is what our Sages of blessed memory said — that Dovid said Ashray twenty-two times in Tehillim, corresponding to those who fulfill the Torah, which is written in twenty-two letters. That is, as above — the essential fulfillment of the Torah is through Ashray , as above, and each person must say Ashray many times each day, to place joy in his heart over his portion, that he merited to be among the community of Israel, etc., as above. For the main thing is the joy of Torah and mitzvos, as is brought at length in the writings of the Ari z”l, and especially in the words of our Master, our Teacher, and our Rebbe, of blessed memory. And so our predecessors established for us to say Ashray three times every day, and we also say every day in the morning: “Fortunate are we! How good is our portion!” etc. — “Fortunate are we!” etc. And similarly, we say after the prayer: “Blessed is our G–d, Who created us for His glory and separated us from those who go astray,” etc. And similarly, much more. And each person must set his heart to this — to gladden himself with every single good point that he has from the holiness of Israel, etc., for this is our life — for through this comes the drawing close to Hashem, may He be blessed, as above.

Segment 5
HE:
אות ב וזה בחי' איסור הגדול של הכאה וחבלה איש ברעהו כי החובל בחבירו הוא גם בכבוד חבירו ובנפ חבירו אשר באמת שניהם אחד כי הנפש שרשה בכבוד כנ"ל. וזה הרשע החובל בחבירו שהוא כאלו נויטל נפשו כי נוטל נפשו ממש שבאותו אבר חשחובל בו כשרז"ל לענין שבת חובל משום מאי מחייב משום נטילת נשמה שבאותו אבר נמצא שהחובל והמכהאת חבירו נוטל נפש חבירו ממש. ועיקר הפגם הוא מה שפוגם ביותר בכבוד חבירו מה שמביישו מאד ע"י ההכאה כי הבושה הוא עיקר הפגם והעון הגדול ביותר. וכשרז"ל (בבא מציעא נ"ט) המלבין פני חבירו ברבים אין לו חלק לעוה"ב וזה אפילו אם ביישו בדברים לבד, מכ"ש וכ"ש כשמביישו ע"י הכאה ממש נמצא שפוגם בכבוד ישראל חבירו וגם נוטל נפשו בידים ע"י ההכאה והחבלה שהואבחי' יציאת נפש מאותו אבר כנ"ל. ושני הפגמים אלו הם שייכים זה לזה כי זה תלוי בזה כי הנפש שרשה בכבוד כנ"ל וכשפוגם בכבוד חבירו אפילו כשמביישו בדברים לבד. נחשב גם כן כאלו נוטל נפשו כי הנפש שרשה בכבוד כנ"ל וכשפוגם וגוזל כבוד חבירו כאלו נוטל נפשו המלובשת בהכבוד כנ"ל וע"כ המלבין פני חבירו נחשב כשופך דמים ממש כשרז"ל (בבא מציעא דף נ"ח ע"ב) והדם הוא הנפש כי פגם הכבוד הוא פגם הנפש ששרשה וחיותה בהכבוד כנ"ל. מכ"ש וכ"ש כשפוגם בכבוד איש ישראל ע" יהכאה ממש נמצא שגוזל כבוד ונפשו של חבירו המלובשת בהכבוד, בידים ממש וע"כ גדול עונו מנשוא וכמו שאמרו רז"ל שאפילו בהרמת יד נקרא רשע. וזה שארז"ל המלבין פני חבירו ברבין אין לו חלק לעוה"ב כי עיקר בחי' העוה"ב הוא בחי' הכבודבחי' והלך לפניך צדקך כבוד ה'יאספך הנאמר על נפשות הצדיקים לאחר הסתלקותן שהצדיקים הזוכין נסתלקים בעת מיתתם לתוך הכבוד שהוא לבוש ושרש הנפש ועי"ז זוכין בעוה,ב למה שזוכין כי א"א לבא לחיי עוה"ב כ"א ע"י שנכלל נפשו בתוך בחי' כבוד ה' שלשם נאספין נשמות הצדיקים בבחי' כבוד ה' יאספך כנ"ל (כי אע"פ שבהתורה הנ"ל נאמר שזה הענין אינו טוב כשהנפש נסתלקת ע"י הכבוד כוונתו שצריכין לשמור א"ע כשבא הכבוד שלא תסתלק הנפש בלא עתה ח"ו, אבל כשבא עת פקודת האדם למות בוודאי היא טובה וזכיה גדולה להאדם כשזוכה שתסתלק נפשו לתוך הכבוד בבחי' כבוד ה' יאספך שזה נאמר על הסתלקות נפשות הצדיקים אשרי להם). וע"כ המלבין פני חבירו וכו' שפוגם בכבוד ישראל חבירו. וכשפוגם בכבוד ישראל בכבופ הש,י כי קוב"ה וישראל ואורייתא כולא חד כי ישראל הם כבודו ית' כמובא במ"א וכ"ש על ישראל גאותו שגדלו וגאותו וכבודו ית' הוא על ישראל. וע"כ זה המלבין פני חבירו שפגם בכבוד ע"כ נפרע מדה כנגד מדה עאם אינו מפייס חבירו שגם לעתיד אינו זוכה שתכנוס ותוכלל נפשו בתוך הכבוד ועי"ז אין לו חלק לעוה"ב כי א"א לזכות לעוה"ב כ"א ע"י בחי' כבוד ה' יאספך כידוע כי זהסוד חלוקא דרבנן שהוא בחי' הכבוד שבו מתלבשת הנפש לחזות בנועם ה' וכו'. וזה שארז"ל המתכבד בקלון חבירו אין לו חלק לעוה"ב כי זה המתבכב בקלון חבירו שרוצה ליקח לעצמו כבוד ע"י קלון חבירו עי"ז זה וזה ניטל ממנו כי הכבוד בורח ממנו ואינו זוכה שתוכלל נפשו בכבוד העליון שבו נכללין נפשות הצדיקים בבחי' כבוד ה' יאספך כנ"ל ועי"ז אין לו חלק לעולם הבא כנ"ל:

EN:
And this is the aspect of what is brought in Midrash Rabbah , Shemos, Chapter 23: “Then Moshe sang” (Exodus 15:1) — this is what is written: “Your throne is established from then ( mai’az )” (Tehillim 93:2) . Said Rabbi Berechiah in the name of Rabbi Abahu: “Even though You exist from eternity, Your throne was not settled and You were not known in Your world until Your children sang the shirah ,” etc. “A parable of a king who fought a war and was victorious,” etc. — “Rather, He was, as it were, standing, as it says: ‘He stood and measured the earth’ (Habakkuk 3:6) . But when You stood at the sea and we sang shirah before You — from then ( mai’az ) Your sovereignty was settled and Your throne [established]” — this is: “Your throne is established from then ( mai’az )” — through “Then ( az ) Moshe sang.” End of the Midrash’s language.

Segment 7
HE:
אות ג וזה שחיבה התורה לחובל בחבירו ה' דברים נזק וצער ריפוי שבת ובשת: כי זה שהכה א תחבירו ופגם בכבוד איש ישראל בשבי לכבודו כי רוצה ליקח לעצמו כל הכבוד, זהו בחי' נפילת הכבוד אל העזי פנים שבדור שהם העכו"ם והרשעים המושלים על עם דל בחנם הנאמר בהתורה הנ"ל, כי רוב הקטטות ומריבות ובפרט הכאות וחבלות הם ע"י העזי פנים שבדור שהם העכו"ם או הנגידים הרשעים המשתררים על העניים בחנם ומבזין אותם בכל מיני בזיונות וכשהעני משיב לו כנגדו איזה דיבור קל בעלמא הואמכה אותו על הלחי וחובל בו בשבי לשפגם העני בכבודו אוי לנפשו אוי לו שגבר בו העזות כ"כ כי לא די שהש"י השפיע לו טובה ונתן לו עשירות אף גם הוא רוצה להשתרר על העני שהם מאנין תבירין דקוב"הרחים לון וכו'. ולא די לו כל הכבוד שיש לו בעשירותו אלא שרוצה לבזות את שאר ההמון עם הכשרים ובפרט העניים לגמרי שכולם יהיו כפופין תחתיו כאלו כל הכבוד שייך לו לבדו. והכלל שבוודאי כל מי שבא לי די עון הגדול הזה להכות חבירו ח"ו זהו מחמת גודל העזות שיש בו שרוצה ליקח כל הכבוד לעצמו כי רוב הקטטות והמריבות הם בשביל הכבוד שנדמה לו שפגעו בכבודו ובשביל זה בא לידי הכאה וחבלה בחבירו כי הוא עז פנים ביותר וכאלו כל הכבוד מגיע לו מן השמים עד שנדמה לו שחבירו פגע בכבודו ומחמת זה הכה אותו נמצא שהכאות וחבלות הם ע"י בחי' פגם נפילת הכבוד אל העזי פנים שבסור. ע"כ צריכין ליתן ה' דברים הנ"ל כי להעלות הכבוד מהעזי פנים הוא ע"י צדקה שהיא בחי' ה' וכו' כנ"ל וכנגד זה צריך החובל בחבירו ליתן ה' דברים ה' מניי ממון כנגד ה' של צדקה הנ"ל שעי"ז מעלין ומתקנין הכבוד מפגם נפילת הכבוד אל העזי פנים כנ"ל:

EN:
And the general intent of the Midrash is that before Israel sang the shirah , Hashem, may He be blessed, was in the aspect of “standing,” and His throne was not yet established for Him to sit upon — that is, His sovereignty was not yet settled and He was not yet known in His world. But after they sang the shirah , then they established His throne, as it were, and then they seated Him, may He be blessed, as it were, upon His throne — for then His sovereignty was settled and He was known in His world. And then His sovereignty, as it were, became exceedingly great, in the aspect of Augustus . But at first He was only in the aspect of a king, as it says there: “A parable of a king who won a war and they made him Augustus ,” etc.; see there.

Segment 9
HE:
אות ד ויש לרמז כי הה' דברים שנותן החובל הם כנגד הה' בחינות הנאמרים בהתורה הנ"ל שכולם הם בחי' תיקון הנפש והכבוד שהוא שורש הנפש. כי מבואר שם שהנפש שרשה בכבוד וזהו בחי' א'. וצריכין לתקן את הכבוד להעלותו מהעזי פנים וזה זוכין על ידי צדקה וזהו בחי' ב'. וכשחוזר הכבוד אל הקדושה אל המביני מדע צריכין לראות להוליד ולגדל את הנפש ע"י ב' הידים הנ"ל שהם יד החזקה ויד הגדולה וזהו בחי' ג' וד' שהם תיקון ב' הידים שעל ידם מולידין את הנפש ומגדלין את הנפש. ולפעמים יש עייפות אל הנפש וצריכין להחיותה ע"י מים קרים שזוכין ע"י הכבוד שנותנין לזקן ששכח את תלמודו וזהו בחי' ה'. וכנגד זה צריך החובל שפגם בנפש ובכבוד כנ"ל צריך ליתן ה' דברים שהם כנגד הה' של צדקה שעי"ז מעלין הכבוד מהעזי פנים כנ"ל וזהו בכלליות וגם בפרטיות מרמזין הה' דברים של החובל על ה' בחי' הנ"לף נזק הוא בחי' החזרת הנפש ותקונה. כ,ש בפרשת חובל ונתת נפש תחת נפש עין תחת עין וכו' ודרז"ל ממון כי ממון הנזק שמשלם הוא בשביל פגם הוצאת הנפש שנטל מחבירו ע"י נטילת האבר שחבל בו נמצא שממון הנזק הוא בחי' תיקון ותשלומין על פגם נטילת הנפש כנ"ל:

EN:
That is, according to the Torah mentioned above — the essential drawing close to Hashem, may He be blessed, is through hoda’ah and songs and praises, through which truth illuminates within the fourfold speech, until one merits to reveal the achdus ha’pashut from within the pe’ulos mishtanos — which means that many, who have divergent opinions (which is the essential aspect of pe’ulos mishtanos ), agree to one true da’as , etc. — through which all the troubles and all the exiles are nullified, etc., as above. And therefore, the essential knowledge of His G–dliness in the world in fullness, which is the aspect of the settling of His throne, as it were, as above — is specifically through shirah . For shirah is the essential fullness of hoda’ah — when the thanksgivings are said with a whole heart in song and joy. This is what Israel merited at the splitting of the Sea of Reeds — after their salvation had already begun in that they had left Egypt, and they had already said Hallel and hoda’ah on Pesach — until they merited to topple Egypt entirely. For the abundance of divergences of the pe’ulos mishtanos were nullified, and the achdus ha’pashut was revealed, and they believed in Hashem and in Moshe His servant. And the more the exile and the troubles of the Egyptians were nullified — until all the nations were nullified, for dread and fear fell upon them, as it is written: “The peoples heard and trembled,” etc. (Exodus 15:14) — through this, the achdus ha’pashut was revealed even more from within the pe’ulos mishtanos , and through this the todah and hoda’ah grew greater and greater until they sang the shirah with a whole heart, in the aspect of “Then Moshe sang.” And then, precisely, His sovereignty, may He be blessed, was settled, in the aspect of sitting upon a throne — because then the revelation of the achdus ha’pashut from within the pe’ulos mishtanos was revealed even more — which is the essential glory of His sovereignty, as is explained there.

Segment 10
HE:
צער שמשלם החובל. זהו בחי' צדקה כי תשלומי צער הוא בחי' צדקה וכמו שארז"ל בהחובל שחייב על הצער אפילו במקום נזק שאע"פ שנותן לו דמי ידו אין פוטרין אותו מן הצער לומר הואיל וקנה ידו יש עליו לחתכה בכל מה שירצה אלא אומרים יש לו לחותכה בסם שאינו מצטער כ"כ וכו'. נמצא שתשלומי הצער שצוותה התורההוא מתורת צדקה כי הש"י מרחם על הבריות וע"כ גזרה התורה שאע"פ שקנה ידו ע"י תשלומי הנזק אעפ"כ אין בידו לצער את חבירו כי אע"פ שידו קנויה לו מדינא אעפ"כ צריך להתדל לבלי לצערו דהיינו לחשוב תחבולות לחותכה ע"י סם שלא יצטער. וזהו בחי' צדקה כי גם צדקה הוא מצד רחמי הש"י שחמל על עניים שאע"פ שהם חייבים בדינו הצדק והישר לסבול עניות אעפ"כ רחמיו מרובים עליהם וגזר וצוה עלינו לפרנסם בעין יפה ולרחם עליהם מאד וכשונתן צדקה לעני הוא מיקל צערו בבחי' (תהלים מא) אשרי משכיל אל דל שצריכין להשכיל וללחשוב תחבולות על הדל והעני הכואב ומצטער מאד להמציא לו פרנסתו להקל צערו כי העניות הוא בחי' כאבו צער כ"ש (שם סט) ואני עי וכואב. וזהו בחי' צער שחייבה התורה לשלם להנחבל אפילו במקום נזק אע"פ שקנה ידו כי אעפ"כ מחוייב להקל צערו וכנ"ל:

EN:
For the essential building of His throne, as it were, is from the pe’ulos mishtanos when they are gathered together into one da’as and included in the achdus ha’pashut — from this His throne is built, as it were, which is comprised of many colors. For the main thing is that many, who have divergent opinions, are all included in one true da’as , as above — as it was then at the time of the splitting of the Sea of Reeds, as it is written: “And they believed in Hashem and in Moshe His servant” (Exodus 14:31) — that they all agreed to one da’as and were included in Hashem and in Moshe with complete faith. And all the souls of Israel are hewn from the Throne of Glory, and when they are included together in one da’as in the holy faith — through this, the Throne of His Glory, may He be blessed, is built and enlarged, for its entire structure comes from the souls of Israel who are hewn from there. And then His sovereignty was settled, like a king sitting upon his throne — in the aspect of sitting and not standing — for He was well known in His world and was settled in the mind and heart of each and every person, in the aspect of sitting upon a throne, as above.

Segment 11
HE:
ריפוי ושבת זה בחי' יד החזדקה ויד הגדולה שעל ידם מולידין את הנפש ומגדלין את הנפש. כי ריפוי הוא בחי' הולדת הנפש. כי המכה והחבלה הואבחי' יציאת הנפש כנ"ל. כי במקום המכה שם הוא בחי' יציאת הנפש באותו מקום החבלה. וכשחוזרין ומרפאין את המכה כדי שתחי' המכה זהו בחי' הולדת הנפש שרוצין לחזור ולהוליד נפש וחיות חדש במקום הזה שיצאה חלק הפנש משם. וע"כ נקראת הרפואה בשם חיות כ"ש ותחלימני ותחייני וכמו שמורגל בלשון רז"ל רפואת המכה בשם חיתה המכה כי רפואת המכה הוא בחי' חיות חדש שהוא בחי' נפש חדש בחי' נפש חי' נמצא שהרפואה הוא בבחי' הולדת הנפש. וע"כ כל הרפואות הם ע"י בחי' יד החזקה שמשם הולדת הנפש כנ"ל כ"ש מחצתי ואני ארפא וארז"ל שבאותו היד שהקב"ה מוחץ בו הוא רופא כ"ש נגף ורפא וכו' היינו שהרפואה הוא ע"י היד שהקב"ה מוחץ בו שהוא בחי' יד החזקה שמשם אחיזת כל הדינים והעונשין ח"ו כידוע. וע"כ כל הרפואות הם ע"י סמים מרים ויסורים מחמת שהרפואה באה ע"י בחי' יד החזקה שמשם בעאים כל היסורים והמכות ח"ו, וע"כ גם הרפואה הבאה משם צריכה לבא ע"י יסורים וסמים מרים כי שם אחיזת הדינים כידוע. וזהו בחי' חבלי לידה שהיולדת צריכה להוליד את הולד ע"י יסורים קשים שהם חבלי לידה וזה מחמת שהלידה נמשכת מבחי' יד החזקה שעי"ז הולדת הנפש בחי' רעדה אחזתם שם חיל כיולדה כנ"ל וע"כ בהכרח שתהיה הלידה ע"י יסורים כי זה נמשך מבחי' יד החזקה כנ"ל. וע"כ היולדת יש לה דין א' עם רפואת החולה לענין חילול שבת ויוה"כ כמבואר בפוסקים כי הרפואה הוא בבחי' הולדת הנפש כנ"ל:

EN:
And all of this they merited through shirah , which is the fullness of hoda’ah with a whole heart, as above. For all the songs are comprised of the ten types of melody through which the Book of Tehillim is composed, which are the aspect of simple, double, triple, quadruple song — as is explained elsewhere — and this is the aspect of the fullness of the fourfold speech, which is hinted at in the verse: “I am not a man of words — not from yesterday, nor from the day before, nor from then ( mai’az )” (Exodus 4:10) (see there well in the Torah mentioned above). “A man of words” — this is the aspect of simple song. “Also from yesterday” — that is, today and yesterday — this is the aspect of double. “Also from the day before” — this is the aspect of triple. “Also from then ( mai’az ) that You speak” — this is the aspect of quadruple. For Hashem, may He be blessed, debated with Moshe for seven days, as our Sages of blessed memory said and as Rashi explains — for the three instances of gam [“also”] are amplifications. And these seven days correspond to the three lines of truth that illuminate within the fourfold speech, so that through these seven days the three lines of truth would illuminate within the fourfold speech — through which the achdus ha’pashut would be revealed, etc., which is the essential completion of the repair of the redemption. But Moshe said on the seventh day: “I am not a man of words — not from yesterday, nor from the day before, nor from then,” etc. And even though Hashem, may He be blessed, said to him: “Who gave man a mouth?” etc. (Exodus 4:11) , he replied: “Send, please, by the hand of whom You will send” (Exodus 4:13) — “for I know that I am not their final redeemer,” etc., as our Sages of blessed memory said. That is, he said that he had not yet merited the completion of the repair of the fullness of the speech, which is the aspect of malchus peh [“sovereignty of the mouth”], hinted at in the verse “also from then ( mai’az ),” which is the aspect of “Your throne is established from then ( mai’az ),” as is brought there regarding this verse for this matter. For this completion of the repair of the fourfold speech will only be through Mashiach, who will merit the holy malchus . But Hashem, may He be blessed, decreed upon Moshe that even so, he was compelled to go — for it was necessary to begin the first redemption, so that they would merit todah/hoda’ah , in order to reveal the achdus ha’pashut , etc., until in the end of all ends, the completion of the final redemption would come through this — in the aspect of “As in the days of your going out from Egypt, I will show him wonders” (Micah 7:15) , as explained above.

Segment 12
HE:
ושבת הואבחי' גידול הנפש כי השבת הוא שצריך לפרוע לו מה שמתבטל ממלאכתו כל ימי חליו עד שמתרפא לגמיר, זהו בחי' גידול הנפש שהנפש והחיות שנמשך להחולה הנחבל ע"י הרפואה שהוא בחי' הולדת הנפש כנ"ל צריכה להתמהמה עד שתתגדל ואז יחזור לאיתנו כבראשונה ובשביל זה צריך לשלם לו שבת. נמצא שהשבת שמשלם לו מה שמתבטל ממלאכתו עד שיתפרא לגמרי זהו בחי' גידול הנפש, כי בשעת התחלת צמיחת הרפואה זהו בחי' הולדת הנפש והחיות למקום המכה כנ,ל ואח"כ כל ימי חליו עד גמר הרפואה זהו בחי' גידול הנפש שאינו יכול לקום מחליו ולחזור לאיתנו לגמרי עד שתתגדל הנפש לגמרי כראוי ובשביל הביטול הזה נותן לו שבת נמצא שהשבת הוא בבחי' גידול הנפש:

EN:
And then, when Moshe completed the first redemption and the Egyptians fell and died at the shore of the sea, and “they believed in Hashem,” etc. — then Moshe saw that the word of our G–d will stand forever. And therefore “Then Moshe sang” ( yashir , with a yud ) — for the yud alludes to the future, and as our Sages of blessed memory said: “From here we see that in the future Moshe will sing.” That is, he drew the shirah from the future song — which is the aspect of simple, double, triple, quadruple song, which is the aspect of the fourfold speech. For in the future, all of this will be in ultimate fullness, and now he drew the shirah from there. And through this, the revelation of the achdus ha’pashut from within the pe’ulos mishtanos was revealed even more — which is revealed through the fourfold speech, for the shirah , which is simple, double, triple, quadruple song, is drawn from there, as above. And therefore then His throne was established and His sovereignty was settled, in the aspect of “Your throne is established from then,” as above.

Segment 13
HE:
ובשת שמשלם זהו עיקר התיקון שצריך לתקן את הכבוד שפגם בו וע"כ צריך לשלם לו בשת על שפגם בכבודו וביישו שזהו עיקר הפגם הגדול ביותר. ובזה הבשת שמשלם לו ומפייסו כשרז"ל בזה הוא מתקן בחי' התקון הנ"ל הנאמר בהתורההנ"ל שהוא בחי' תיקון עייפות הנפש ע"י הכבוד שנותנין לזקן ששכח תלמודו. כי כ"א ואחד מישראל יש לו איזה חלק בהכבוד וכמו כן יש לו חלק בהתורה הקדושה כי כל נפש מישראל הוא בחי' תורה ושרשה בכבוד וכמבואר בהתורה דרשו ה' ועוזו (סי' לז) ומבואר שם שע"י הכבוד שנותנין לישראל עי"ז חוזר ונתגלה הארת נפשו ונתגלה התורה שבנפשו ע"ש. וכן להיפך כשמביישין אחד מישראל ופוגמין בכבודו בזה נתעלם ח"ו הארת נפשו ויכול לגרום לו שכחת והעלמת התורה ח"ו. וע"כ זה הנחבל כשמפייסו ומחזיר לו הכבוד ע"י שנותן לו דמי הבושת ומפייסו בדברים, זה הכבוד שמחזיר לו הוא בחי' הכבוד שנותין לזקן ששכח תלמודו כי ע"י החבלה שהוא פגם בכבוד ישראל גרם ששכח תלמודו. כי זה כלל שכ"א אפילו הפחות שבפחותים שורשו במקום עליון מאד והוא נשרש בתוך בחי' זקן דקדושה כפי חלק נפשו. וכפי הפגם שפגם החובל בכבוד נפש ישראל הנחבל כן פגם בבחי' שורש נפשו שנשרשת בדיקנא קדישא וגרם הסתלקות והעלמת התורה שם ח"ו שהוא בחי' זקן ששכח תלמודו. וע"י דמי הבשת שהוא תיקון הכבוד עי"ז הוא חוזר ומתקן זה הפגם בבחי' הזהרו בזקן ששכח תלמודו דהיינו שמחזיר הכבוד להנפש שעי"ז חוזר הכבוד והתורה לבח'י הזקן וכו' הנ"ל ועי"ז נתתקן עייפות הנפש כנ"ל. נמצא שהה' דברים הם בבחי' תיקון הה' בחינו הנ"ל:

EN:
And therefore the shirah concluded: “The peoples heard and trembled; terror gripped the inhabitants of Philistia,” etc. — “Dread and fear shall fall upon them; by the greatness of Your arm they shall be still as a stone,” etc. — “You shall bring them and plant them on the mountain of Your inheritance, the foundation for Your dwelling that You have made, Hashem; the Sanctuary,” etc. (Exodus 15:14–17) . For the essential repair is in the aspect of the Bais HaMikdash, which is the aspect of the Throne of Glory, as it is written: “A glorious throne, exalted from the beginning, the place of our Sanctuary” (Jeremiah 17:12) — for there are all the blessings and thanksgivings and all the songs and praises that the Levites sang on the platform. And there are all the halachos , as it is written: “If a matter be too wondrous for you… you shall rise and go up” (Deuteronomy 17:8) , etc. And there all the souls of Israel gather together and are included in the achdus ha’pashut , as it is written: “For there the tribes went up… to give thanks to the Name of Hashem” (Tehillim 122:4) , etc.

Segment 15
HE:
אות ה וזה בחי' מה שבתחילת גאולת מצרים כשהתחיל משה לשום לב על צרת ישראל היה המעשה הראשונה מה שראה הכאות וחבלות שמכין את ישראל כ"ש ויצא אל אחיו וכ' וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו וכו':

EN:
And all of this they merited through the power of the miracles of the Exodus from Egypt and the splitting of the Sea of Reeds, through which all the Egyptians and all the seventy nations were nullified — for they were all terrified and frightened: the mighty ones of Moav, the chiefs of Edom, and all the inhabitants of Canaan, who are the essential blemish of the divergences of the pe’ulos mishtanos . Through the power of the miracles, they were all compelled to acknowledge the truth — that all the pe’ulos mishtanos are drawn from the Echad Ha’pashut . And this is the aspect of: “By the greatness of Your arm they shall be still as a stone” — that they fell silent and were nullified, in the aspect of the nullification of the pe’ulos mishtanos within the achdus ha’pashut . And this is: “They shall be still as a stone ( even )” — even [stone] is the aspect of av [father] and ben [son] as one — that is, the aspect of the totality of the souls of Israel, who are in the aspect of children of the Omnipresent, who are included in their Father in Heaven in His achdus ha’pashut . And then, from the great power of the awesome miracles and wonders, then also all the peoples — dread and fear fell upon them until they fell silent and were nullified like a stone; like Israel, who were included in His unity in the aspect of father and son as one — so too the abundance of their divergences was nullified, and they were compelled to acknowledge the truth. And this is the aspect of “they shall be still as a stone,” as above.

Segment 16
HE:
כי עיקר גלות מצרים שהוא הגלות הראשון וכן כל הגליות שכלולין בגלות מצרים כמבואר במ"א הואבחי' הנ"ל ממה שנפל הכבוד והמלכות אל העזי פני םשבדור שהם העכו"ם והרשעים כוו' והעזי פנים נוטלין לעצמן כל הכבוד והמלכות שמזה נמשך מלכות וכבוד העכו"ם שיש להם כל הכבוד והמלכות וישראל הם שפלים ונבזים. ולא די שאין לישראל כבוד אשר באמת כל הכבוד והמלכות ראוי לישראל כי הכל נברא בשבילם כידוע, אף גם מתגברים העזי פני םע"י פגם הכבוד הנ"ל ונוטלין לעצמן כל הכבוד של ישראל עד שרוצים לכבוש נפשות ישראל בגלות עאצלם. כי כשנוטלין לעצמן הכבוד ממילא נמשכין גם כל הנפשות אצלם כי הנפשות נמשכין אחר הכבוד שהוא שרושם כנ"ל. וזהו בחי' גלות מצרים וכל הגליות כי בגלות אזי כל הכבוד והמלכות הוא אצל העכו"ם ועי"ז נמשכו נפשות ישראל לתוך מצרים כ"ש והגדתם לאבי את כל כבודי במצרים וכו' ומהרתם והורדתם את אבי הנה. כי יוסף זכה במצרים לכבוד דקדושה שהעלה את הכבוד והמלכות מזוהמת מצרים וחזר אל הקדושה ליוסף וע"י הכבוד דקדושה שזכה שם עי"ז המשיך לשם את כל נפשות בית יעקב כי הנפשות נמשכין אחר הכבוד שהוא שורשם כנ"ל בבחי' והגדתם לאבי את כל כבודי וכו' ומהרתם והורדתם את אבי הנה, שע"י הכבוד דייקא יבא אביו עם כל נפשותיו לכאן כי הנפשות נמשכין אחר הכבוד כנ"ל. וזה הי' טובה גדולה לנפשות ישראל כי אם לאו הי' ח"ו ישראל מוכרחין לירד למצרים ע"י הכבוד והמלכו תשל מצרים בעצמן שהיו ממשיכין נפשות ישראל למצרים בעל כרחם, וכשרז"ל ראוי הי' יעקב אבינו לירד למצרים בשלשלאות של ברזל וכו' ועכשיו זכו לירד למצרים ע"י כבוד דקודשה של יוסף שהמשיך נפשותם לשם וכנ"ל ועי"ז היה להם כח וקיום להיות במצרים ולצאת משם. כי הכל בכחו של יוסף הצדיק כי אע"פ שאח"כ כשמת יוסף וכל אחיו וכו' גברו מצרים והמשיכו לעצמן כל הכבוד עד שכבשו נפשות ישראל בגלות, אעפ"כ כבר היה להם כח להתקיים במרירות הגלות מאחר שעיקר ביאתן למצרים הי' ע"י כבוד דקדושה של יוסף כי עיקר חיות הנפשות הוא ע"י כבוד דקדושה שהוא שורש הנפש וכנ"ל. ועלכן משה רבינו כשהתחיל לשום לבו על צרתן של ישראל שהם כבושין בגלות זה כמה שנים והגלות נמשך מהכבוד והמלכות שנפל אל העזי פנים שהם מלכי העכו"ם וכו' שלוקחין לעצמן כל הכבוד והמלכות ועי"ז כובשין נפשות ישראל בגלות כנ"ל, ע"כ המעשה ראשונה שראה ששם לבו עלי' הי' מה שראה שהכו את ישראל כ"ש וירא איש מצרי מכה איש עברי וכו' כי ההכאות והחבלות הם בעצמן בחי' פגם הכבוד והנפש שזהו בחי' הגלות כנ"ל. וזהו ויצא בום השני והנה שני אנשים עברים נצים ויאמר לרשע למה תכה רעך וכו' ויאמר אכן נודע הדבר ופרש"י אכן נודע הדבר שהייתי תמה עליו מה חטאו ישראל מכל ע' אומות להיות נרדים בעבודת פרך אבל רואה אני שהם ראויים לכך. ולכאורה הדבר תמוה מאד וכי בשביל חטא זה של מחלוקת והכאות שמצא בישראל בשביל זה ראויים הם לגלות יותר מכל הע' לשון הלא העכו"ם הם מלאים עוונות ופשעים רבים ועצמומים מאלה כי הם מלאים מלחמות ומחלוקת ורציחות וחבלות ושאר מעשים רעים הרבה מאד ואכתי קשה מה נשתנו ישראל להיו תבגלות וכו'. אבל באמת עיקר הכבוד והמלכות והגדולה שייך רק לישראל אשר בשבילם נברא הכל כ"ש לכבודי בראתיו וכו' וישראל נקראים כבודו כ"ש רבינו ז"ל במ"א. ואלו לא הי' מחלוקת בין ישראל בעצמן לא הי' להעכו"ם שום כח ליטול הכבוד והמלכות לעצמן רק עיקר כחם הוא מחת שנפגם הכבוד אצל ישראל בעצמן ע"י המחלוקת וההכאות וחבלות שמתגברין העזי פנים שבדור ולוקחין לעצמן כל הכבוד וחולקין על כבוד הצדיקים והכשרים האמתיים ומבזין אותם בכל מני בזיונות. ועי"ז שנפגם הכבוד אצל ישראל בעצמן עי"ז נפל הכבוד לגמרי עד שנפל הכבוד להעכו"ם שגברו על ישראל והחריבו את הביהמ"ק וכבשו את ישראל בגלות בעו"ה. וכשרז"ל שחורבן בי תשני לא הי' אלא על שנאת חנם וכן עכשיו בסוף הגלות שהשי"ת מצפה בכל יום להביא את משיח צדקינו ועיקר העיכוב הוא ע"י המחלוקת שבין הת"ח וכשרז"ל דור שבן דוד בא קגוריא בין ת"ח כי זהו עירק המעכב ביאת המשיח. כי הבעל דבר שם לבו ע"ז מאד כי הוא רואה שקרוב לבא עת משיח כי סוף כל סוף בא יבא לא יאחר ומחת שרואה שממשיכין ובאין ימות המשיח ע"כ הוא מתגבר מאד מאד לעכבו כמו שני בני אדם שנלחמין זה עם זה כשרואה האחד חשבירו מתגבר עלי וקרוב מאד לנצחו ולתוופסו אזי הוא מתגבר מאדמ אד נגד חבירו, כמו כן מחמת שרואה הבע"ד שקרוב מאד לביאת משיח והגואלה ממשמשת לבא ע"כ הניח עצמו ע"כ הניח עצמו לאורכו ולרוחבו לעכבה ח"ו. ועיקר העיכוב ע"י המחלוקת הגדול שהכניס עכשיו בעולם ביותר וכל העולם מלא מחלוקת וביותר המחלוקת הגדול שבי ןכל הצדיקים והת"ח עד שאין אחד יודע היכן האמת. כי עיקר אריכת הגלות הוא ע"י המחלוקת שבי ןישראל בעצמן כי מחמת המלוקת וישראל בעצמן פוגמין ח"ו בכבוד ישראל חבריהם עי"ז נפגם הכבוד ביותר, כי מחמת שישראל נאחזים ונשרשים מאד בהכבוד דקודשה כי הכבוד שלהם כנ"ל ע"כ הכבוד נפגם על ידם ביותר דהיינו כשאחד מישראל פוגם בכבוד חבירו שבזה נפג םהכבוד ביותר מאחר שבא הפגם ע"י ישראל בעצמן שהם חלקי הכבוד העליון וכו'. כי עיקר שלימות הכבוד דקדושה של ישראל הוא שכ"א מישראל יבטל עצמו מאד נגד חבירו ויבטל כבודו מפני כבוד חבירו וזהו עיקר שלימות ותיקון הכבוד כשרז"ל (אבות פ"ד) איזהו מכובד המכבד את הבריות שנא' כי מכבדי אכבד וכו' כי כבוד ישראל הוא כבוד המקום ב"ה, מכ"ש וכ"ש הת"ח והצדיקים והכשרים שבדור שבוודאי ראוי להם לכבד זה את זה ביותר מאחר שיש להם חלק יותר בהכבוד דקדושה כי כל מי שהוא גדול במעלה יותר יש לו חלק גדול יותר בהכבדו דקדושה. וע"כ כשח"ו יש מחלוקת בין ת"ח וא' פוגם בכבוד חבירו ח"ו נפגם הכבוד מאד מאד מאחר שבא הפגם ע"י הת"ח בעצמן שהם עיקר הכבוד שעי"ז נפגם הכבוד ביותר. כי עקיר כל הפגמים הוא דייקא ע"י זה האדם שנאחז באותה המדה ביותר שהוא דייקא יש לו כח לתקן אותה המדה או לקלקלה ביותר וע"כ עיקר פגם הכבוד הוא ע"י מלוקת שבין ישראל והעיקר ע"י מחלוקת שבי ןת"ח שיש להם חלק בהכבוד ביותר שעי"ז נפגם הכבוד ביותר עד שנופל הכבוד ח"ו להעכו"ם שכובשין את ישראל בגלות שזהו בחי' אריכות הגלות כנ"ל וזהו שאמר משה כשראה ששני אנשים עברים נצים ומכה אחד את חבירו וגם יש בהם דלטורין שחולקין על הצדיק האמת ורוצים למוסרו כ"ש שם הלהרגני אתה אומר וכו' ע"כ אמר אכן נודע הדבר בוודאי כי בוודאי נודע לי הדבר שהייתי תמה מה חטאו ישראל וכו' כי רואה אני שהם ראויים לכך מאחר שיש בהם מחלוקת ודלטורין ופוגמין א' בכבוד חבירו ובפרט שפוגמין בכבוד הצדיק האמת שהוא משה. ומחאר שהם בעצמן פוגמין בהכבוד עי"ז נפגם הכבוד ביותר עד שנפל אליהם ועי"ז כובשין את ישראל בגלות כנ"ל כי עיקר אחיזתם ע"י המחלוקת שבין ישראל בעצמן כנ"ל. וע"כ אע"פ שהעכו"ם מלאים מחלוקת ורציחות הרבה יותר מישראל אעפ"כ אין הפגם שלהם גדול כל כך מאחרשאין להם חלק בהכבוד ע"כ אין הכבוד נפגם כ"כ ע"י המחלוקת שלהם בעצמן ועיקר הפגם עי המחלוקת שבין ישראל בעצמן וכו':

EN:
And therefore, adjacent to this: “You shall bring them and plant them on the mountain of Your inheritance,” etc. — that is, the building of the Bais HaMikdash, where the essential revelation of the achdus ha’pashut etc., takes place — which is the aspect of sitting upon the Throne of His Glory, for the Bais HaMikdash is the aspect of the Throne of Glory, etc., as above. And it is “the foundation for Your dwelling” — “Your dwelling” precisely, the aspect of sitting upon a throne, etc., as above. And similarly Shlomo said: “A foundation for Your dwelling forever” (I Kings 8:13) , as above. And this is: “Hashem shall reign forever and ever” (Exodus 15:18) — for through this is the essential revelation of His sovereignty forever and ever — that His sovereignty is settled upon a throne, as it were, and He is known in His world, as above. And therefore we repeat the verse “Hashem shall reign forever and ever” when we say the Song at the Sea every day — that is, the aspect of king and Augustus mentioned above, which is the essential aspect of His sitting upon His throne, when His sovereignty is enlarged more and more, in the aspect of Augustus , as explained there in the Midrash mentioned above; see there well.

Segment 18
HE:
אות ו ועיקר גלות מצרים שהוא ע"י פגם הכבוד שנפל להעזי פני םוכ' כנ"ל נמשך ע"י פגם תאוות אכילה כמבואר בהתורה הנ"ל. וזהו בחי' מה שאיתא בכל הספרים שגלות מצרים הי' על חטא אדה"ר כי חטא אדה"ר הי' בחי' פגם תאוות אכילה כי אכל מהעץ הדעת ועי"ז נפל הכבוד להעזי פנים שמזה נמשך כל מיני מחלוקת שבעולם שכל מי שרוצה ליטול את השם והכבוד נוטל לעצמו וכל מ ישהוא עז פנים ביותר נוטל לעצמו כבוד ביותר ונעשה מנהיג ומושל על עם דל בחנם. וזה בחי' ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו שזהו המחלוקת וההכאה והרציחה הראשונה שהיהת בעולם שנמשכת ע"י חטא אדה"ר כידוע כי ע"י חטא אדה"ר שהוא בחי' פגם תאוות אכילה כנ"ל עי"ז נפל הכבוד להעזי פנים כנ"ל עד שנעשה מחלוקת בין קין והבל כי קין רצה ליטול לעצמחו כל הכבוד וכ"ז הי' רק ע" יעזות ועי"ז ויקם קין וכו' ויהרגהו כי כל זההי' ע"י פגם הכבוד שנפל להעזי פנים ע"י פגם תאוות אכילה שהואבחי' חטא אדה"ר כנ"ל. וזהו שארז"ל שהרגו על התאומה יתירה כי האשה היא בבחי' חוה אם כל חי בחי' הכבוד כמבואר בהתורה הנ"ל על פסוק ויבן ה' אלקים את הצלע לאשה וכו' שהאשה היא בחי' הכבוד בחי' אם כל חי וע"כ בשביל האשה שהיא בחי' הכבוד בשביל זה הרג קין את הבל כי רצה ליקח לעצמו כל הכבוד שהיא בחי' האשה כנ"ל:

EN:
And this is the aspect of how we begin on Rosh Hashanah: “The King sits upon a throne, lofty and exalted” — for then is the essential settling of His sovereignty upon the throne, as it were. For on Rosh Hashanah the world was created, and He, may He be blessed, created it with very many diverse activities. And this is our entire service on Rosh Hashanah — to reveal to all who enter the world that Hashem, may He be blessed, created the world, and that all the pe’ulos mishtanos are drawn from His achdus ha’pashut , may He be blessed. And therefore we engage on Rosh Hashanah in an abundance of thanksgivings and songs and praises, as our predecessors established for us in the many piyutim , all of which are wondrous thanksgivings and songs — such as “You are our G–d in the heavens and on the earth,” etc. — “Supreme King,” etc., etc. For through thanksgivings, the achdus ha’pashut is revealed from within the pe’ulos mishtanos , as above — through which comes the essential repair of the aspect of the Throne of Glory to sit upon, as it were, as above. And therefore we begin then: “The King sits upon a throne” — and we say it without the Name of Hashem, precisely — to show that then is the essential beginning of His sitting upon the throne, etc. For throughout the rest of the year we say “the King Who sits ” — that He sat already, namely from Rosh Hashanah, when Israel, as it were, seated Him upon His throne. And therefore on Rosh Hashanah we say “the King sits ” — for now, on Rosh Hashanah, when Israel reveal that He created the world today and drew all the pe’ulos mishtanos from His achdus ha’pashut , as above — therefore now He sits upon the throne, etc., as above.

Segment 19
HE:
וע"כ ע"י חטא אדה"ר שהוא בחי' פגם תאוות אכילה עי"ז נמשך גלות מצרים כי עי"ז נפל הכבוד להעזי פנים שמזה נמשך הגלות כנ"ל:

EN:
And therefore the blessings of Malchiyos , Zichronos , and Shofros that are added on Rosh Hashanah begin with the praise Alainu . For this is the essence of Rosh Hashanah — to give thanks, to praise, to laud the Master of all, etc. — “Who has not made us like the nations of the lands,” etc. — which is the aspect of “Fortunate are we” mentioned above, through which is the essential revelation of the achdus ha’pashut , etc., as above — which is the essential holiness of Rosh Hashanah, as above. And therefore, with this praise of Alainu , they conquered Jericho and entered the Land of Israel, as our Sages of blessed memory said — for the essential purpose of their entering the Land of Israel was to build the Bais HaMikdash, where the essential revelation of the achdus ha’pashut etc. takes place, which is merited through todah/hoda’ah — through which we give thanks and praise to Him, may He be blessed, for the pleasantness of our lot, etc. — which is the aspect of the wondrous praise of “ Alainu to praise,” etc., as above.

Segment 21
HE:
אות ז וזה בחי' כ' סיון שמתענין על הריגת הקדושים, כמה אלפים ורבבות נפשות ישראל הקדושים שנהרגו בשנת ת"ח על קידוש השם. כי מרגלא בפומי' דאינשי ובוודאי כן הוא האמת שאז בשנת ת"ח הי' עת פקידה לביאת משיח כמרומז בזוהר (תולדות קלט) ע"פ בזאת יבא אהרן וכו' וכן בענין בני ח"ת וכו' ע"ש. ולכאורה הדבר תמוה מדוע נתהפך מהיפך אל היפך כי לא די שלא זכינו שיבא משיח אז אף גם בעוה"ר נתהפך הדבר שנפקדו שלא לטובה ונהרגו אלפים ורבבות נפשות ישראל. אך ע"פ התורה הנ"ל מבואר הענין באר היטב עין בעין כי עיקר הכבוד שייך לישראל כי הכל נברא בשבילם כנ"ל. ועירק כבוד ישראל יהי' בעת ביאת משיחנו ב"ב שאז יגדל מאד כבוד ה' שהוא כבוד ישרא לכ"ש ונגלה כבוד ה' וכ"ש וכבודו עליך יראה וכיוצא בזה בפסוקים הרבה מגודלהפלגת הכבוד שיהי' לישראל אז כ"ש והיו מלכים אומניך ושרותיהם מניקותיך אפים ארץ ישתחוו לך וכו'. ואז כשתהי' הפקידה לטובה באמת בשלימות כשיגי זמן הגאולה האמתיית ב"ב אז יהי' קיבוץ גליות ע"י גודל הכבוד שיבא לישראל כי ע"י גודל הכבוד חדש שיבא אז לישראל עי"ז יתקבצו כל הנפשות ישראל אל הכבוד הגדול הזה כי הכבוד הוא שורש הנפשות ולשם נמשכין ובאין כל הנפשות כנ"ל. וזהו בחי' גודל קיבוץ הנפשות בימי המשיח כ"ש הביאי בני מרחוק ובנותי מקצה הארץ כל הנקרא בשמי ולכבודי כו'ו כי קיבוץ נפשות ישראל בחי' הביאי בני ובנותי וכו' יהי' ע"י גודל הכבוד שיהי' לישראל אז שעי"ז יהיו נקראים ונמשכים כולם אל הכבוד ויחזרו ויתקבצו לתוך א"י וירושלים ששם עיקר כבוד ה'. וזהו בחי' כל הנקרא בשמי ולכבודי שנסמך לפסוק הביאי בני הנ"ל כי כולם יהיו נקראים לשמו ולכבוד כי עי"ז יהי' הקיבוץ של הנפשות בחי' הבייא בני ע"י הכבוד הגדול שיתגלה אז כי הכבוד הוא שרש הנפשות ואליו יומשכו כולם וכנ"ל. ואז יבא הכבוד לנו עם כמה נפשות חדשות ועי"ז ירבו ישראל אז מאד כ"ש הקטן יהי' לאלף והצעיר לגוי עצום אני ה' בעת ה אחישנה כי כשבא הכבוד לטובה נמשכין כמה נפשות חדשות על ידו כמבואר בהתורה הנ"ל:

EN:
And therefore we say Alainu every day after the prayer. For the aspect of todah/hoda’ah mentioned above, which is the aspect of “Fortunate are we” and Alainu , etc. — that we say three times every day — from this is the beginning and this is the end and the goal. And as was explained above, the end is embedded in the beginning and the beginning is embedded in the end — for the more we praise and give thanks to Him, may He be blessed, for having chosen us from all the nations, etc. — the more the speech is completed and His achdus ha’pashut is revealed, etc. And the more it is revealed, the more the hoda’ah grows — for through the revelation of the achdus ha’pashut from within the pe’ulos mishtanos , the exiles and troubles are nullified more, etc. — and so it cycles around for the good, as above.

Segment 23
HE:
אות ח וע"כ אז בשנת ת"ח שהי' אז עת פקידה על ביאת משיח שהי' מוכן הכבוד לבא לישראל, אבל מחמת שעדיין לא היו ישראל ראויים אז לגאולה ע"כ נתהפך הדבר כי הכבוד לקח ואסף לעצמו כמה וכמה נפשות ישראל שנהרגו אז על קידוש השם שזהו בחי' כבוד ה' יאספך הנאמר בהתורה הנ"ל. כי הנפשות הנהרגין על קדושת השם שהוא למען כבוד שמו הם נאספין ונכללין בכבודו ית' כי ע"י הנהרגין על כבוד שמו על קידוש השם עי"ז נתגדל ונתקדש ונתכבד כבוד שמו ית' ביותר. וע"כ בכל עת שרצה הש"י להגדיל הכבוד דקדושה ועדיין לא הי' זמן הגאולה בשלימות הי' בהכרח שימותו נפשות ישראל על קידוש השם. וזהו בחי' ונקדש בכבודי הנאמר בהקמת המשכן כי עיקר הכבוד דקדושה כבוד ה' הוא בהמשכן וביהמ"ק כ"ש וכבודה' מלא את המשכן וכבודה' מלא את הבית. וע"כ בעת הקמת המשכן שאז ירד הכבוד למטה להשרות שכינת כבודו בישראל. ומחמת שאז עדיין לא נתתקן פגם הכבוד בשלימות כי עדיין לא נתתקן אז לגמרי חטא העגל שפגמו בכבוד שמו ית' ועשו ע"ז ואמרו אלה אלקיך וכ' ובזה פגמו מאד בכבודו כי נתנו הכבוד להע"ז, ע"כ מחמת שאז עדיין לא נתתקן פגם הכבודבשלימות עי"ז נמשך שבזמן שבא הכבוד לישראל בעת הקמת המשכן נאספו אז אל הכבוד שני נפשות קדושות שהם נדב ואביהוא שמתו אז בעת הקמת המשכן בעת שירד ובא הכבוד לישראל כי הכבוד אספם אליו בבחי' כבוד ה' יאספך כנ"ל. וזהו בחי' ונקדש בכבודי שנאמר על הסתלקות נפש נדב ואביהו בעת הקמת המשכן, ונקדש בכבודי דייקא כי דייקא ע"י הכבוד שירד אז נסתלקו בבחי' כבוד ה' יאספך וכנ"ל. כי זהו כלל היוצא מתחילת התורה הנ"ל שכשאין זוכין להמשיך ולקבל הכבוד בשלימות אזי הכבוד כשבא לאדם הוא אוסף אליו נפשות ונסתלקין עי"ז נפשות חדשות כי הכבוד הוא שורש הנפשות ע"כ או שמאסף נפשות ח"ו או שמביא נפשותך וכו' כך מבואר שם. והכל כפי מה שזוכין לתקן הכבוד או לפגום בו ח"ו וכנ"ל. וע"כ גם בעת שנשא דוד את הארון למקומו מת עוזא, זהו ג"כ בחי' ונקדש בכבודי הנ"ל כי מיתת עוזא ומיתת נדב ואביהוא הם בחי' אחת כידוע כי עיקר הכבוד הוא בביהמ"ק כנ"ל וביותר במקום הארון דייקא כי שם שורה כבוד ה'. וע"כ כשנשאו הארון למקומו שזה עיקר בחי' המשכת כבוד ה' ע"כ עי"ז נסתלק עוזא כי נסתלק ע"י הכובד וכנ"ל. וזהו בחי' שקודם שנתגלה מקום הביהמ"ק בימי דוד הי' דבר מקודם ומתו כמה אלפים נפשות ישראל ר"ל כמבואר שם בפסוק שבעת הדבר נתגלה לדוד מקום ביהמ"ק כ"ששם ויאמר דוד זהו בית ה' האלקים כוו'. כי עיקר כבוד ה' וישראל הוא במקום הביהמ"ק ששם עיקר כבוד ה' כ"ש וכבוד ה' מלא את הבית כי כל זמן שלא נבנה הביהמ"ק עדיין לא הי' כבוד ה' וישראל בשלימות כמובן בפסוקים כ"ש ואהי' מתהלך מאהל אהל וכו'. עד שזכו בימי דוד ושלמה שנבנה הביהמ"ק שהוא עיקר הכבוד נסתלקו אז כמה נפשו תוהכל ע"י הכבוד בבחי' כבוד ה' יאספך וכנ"ל. וכל זההוא מחמת שעדיין לא נתתקן הכבוד בשלימות וכל זמן שלא נתתקן הכבוד בשלימות עדיין יש אחיזה להדינים וסטרא דמותא בהכבוד ח"ו, ע"כ בעת שבא הכבוד הגדול מתגברים הם אז ח"ו וגורמים שיסתלקו נפשות אל הכבוד. כי באמת כל זמן שאין הכבוד נתתקן בשלימות כשצריכין להמשיך הכבוד דקדושה למטה להגדיל כבוד שמו ית' א"א להגדיל כבודו ית' כ"א ע"י הסתלקות נפשות ישראל על קידוש השם. כי מחמת שעדיין לא הגיע הזמן שיצא הכבוד מבין הס"א בתכלית השלימות ע"כ הכבוד אוסף אליו נפשות ח"ו בעת שבא להעולם כנ"ל מחמת שעדיין יש בו אחיז תרגליה יורדת וכו'. אבל באמת עי"ז בעצמו שנתסלקין נפשות קדושים אל הכבוד עי"ז בעצמו נגדל הכבוד מאד כי עיקר הגדלת הכבוד דקדושה הוא ע"י ריבוי הנפשות הקדושים הנכללים בו שנסתלקו על קידוש השם על כבוד שמו ית'. שעי"ז נתכבד ונתקדש שמו נית' למעלה ולמטה כנ"ל:

EN:
And therefore we say “Fortunate are we,” etc. and many songs and praises and thanksgivings before the prayer, and similarly afterward we say: “Blessed is our G–d, Who created us for His glory and separated us from those who go astray,” etc. — until we conclude with Alainu to praise, which is a wondrous and awesome praise for having merited the holiness of Israel. For the end is embedded in the beginning, etc., as above. For todah and hoda’ah is our entire service in this world, and it is our ultimate purpose for the World to Come — for this is the essential delight of the World to Come, as is explained at the beginning of the sefer mentioned above. And therefore, adjacent to Alainu , we say: “Whoever studies halachos every day is assured that he is a person of the World to Come” (Megillah 28b) — and afterward we say Alainu to praise, which is the aspect of todah mentioned above. For todah and halachos are one aspect — the aspect of the delight of the World to Come, as above. And this is: “And You are holy, enthroned ( yoshaiv ) upon the praises of Israel” (Tehillim 22:4) — that through the praises of Israel, the aspect of todah/hoda’ah — through this, He, may He be blessed, is in the aspect of yoshaiv [sitting, enthroned], as above.

Segment 24
HE:
וזהו בחי' מיתת נדב ואביהוא ביום הקמת המשכן בחי' ונקדש בכבודי כנ"ל וכן מיתת עוזא בעת שנשאו הארון למקומו וכן מיתת ישראל בעת שמצאו מקום הביהמ"ק. כי הכל היה ע"י הכבוד שבא אז כנ"ל וע"י הסתלקות אלו הנפשות הקדושים עי"ז נתגדל הכבוד למעלה ולמטה ונשמך אל הביהמ"ק ואל המשכן ובלא זה לא היה אפשר להכבוד להתגלות מחמת שעדיין אז לא נתתקן הכבוד בשלימות כנ"ל. כי כבוד דקדושה נפגם בתחלה ע"י חטא אדה"ר כנ"ל וכן ע"י חטא העגל וכו' ואז נאמר וביום פקדי ופקדתי וכו' שבעת שיהי' פקידה שיבא הכבוד למטה, אז ח"ו ופקדתי שגורם לפקוד כמה נפשות עי"ז ח"ו כנ"ל. וזהו בחי' גודל ההריגה של שנת ת"ח מחמת הי' אז פקידה שיבא משיח דהיינו שיוחזר הכבוד לישראל אבל אעפ"כ עדיין לא נגמר הכבוד אז להתברר בשלימות. ע"כ אסף הכבוד אז כמה נפשות שנהרגו אז על קידוש השם כנ"ל שזהו בחי' כבוד ה' יאספך כנ"ל. ובאמת גם זו לטוה כי בוודאי ינקום נקמת דם עבדיו השפוך ועי"ז דייקא תהי' הגאולה וסוף כל סוף תהי' הפקידה לטוה כי עי"ז שנהרגו אז כמה נפשות עי"ז תבא הגאולה שלימה במהרה בימינו כי כל הנפשות שנהרגו ומתו על קידוש השם מיום החורבן עד היום כולם מנויים וספורים אצלו ית' וע"י כולם נתרבה ונתגדל ונתכבד ונתקדש שמו ית' ביותר. כי בזמן הגלות עיקר הגדלת כבודשמו הואע"י המתים והנרגי םעל קידוש השם וכנ"ל שזהו בחי' מיתת ר"ע וחביריו העשרה הרוגי מלכות שנהרגו על קידוש השם וכן כל הקדושים וכמובא בכתבים מזה. נמצא שדייקא ע"י אלו הקדושים נתרבה ונתגדל כבוד שמו ועי"ז נזכה במהרה שיבא כבודו לטובה כי ע"י אלו הקדושים נתתקן הכבוד בשלימות ועכשיו מוכן הכבוד לבא עלינו במהרה לטובה ויבא לנו נפשות חדשות רבות בבחי' הקטן יהי' לאלף והצעיר לגוי עצו םאני ה' בעתה אחישנה שזהו בחי' קיבוץ גליות ע"י הכבוד בחי' הביאי בני ובנותי וכו' כל הנקרא בשמי ולכבודי כו'ו וכנ"ל אמן ואמן:

EN:
And this is: “He shall choose our inheritance for us” (Tehillim 47:5) — that is, the Bais HaMikdash, where this essential revelation takes place, as above. And this is: “G–d has ascended with a blast” etc., “sing to G–d, sing,” etc. (Tehillim 47:6–7) — that is, the aspect of all the ten types of melody that are drawn through the shofar , in the aspect of “play well with a blast” (Tehillim 33:3) , as is explained elsewhere, etc. And this is: “G–d reigns over the nations; G–d sits upon His holy throne” (Tehillim 47:9) — “sits” precisely, as above. And similarly, it concludes afterward: “The nobles of the peoples have gathered” etc. (Tehillim 47:10) — who are the converts, as our Sages of blessed memory said — that all of this is the aspect of the inclusion of the pe’ulos mishtanos within the achdus ha’pashut , as above — through which “G–d sits upon His holy throne,” in the aspect of sitting upon a throne, as above.

Segment 26
HE:
אות ט ובשביל זה מתענין בכ' סיון. כי התענית הוא בחי' שבירת ותיקון תאוות אכילה שעי"ז עולה הכבוד מבין העזי פנים כנ"ל. כי עיקר הצרה וההריגה הגדולה שהיתה אז בשנת ת"ח הי' ע"י הכבוד שנפל בי ןהעזי פנים שזה עיקר הגלות. וע"כ מתקנין זאת ע"י התענית שהוא תיקון תאוות אכילה שעי"ז עולה הכבוד מהם כנ"ל. וזהו בחי' כל הד' תעניות שמתענין על חורבן ביהמ"ק שהוא ג"כ בשביל זה בשביל לתקן פגם תאוות אכילה כדי להעלות הכבוד מן העזי פנים שהם העכו"ם וכו' שנפל הכבוד אליהם שמזה עיקר הגלות כנ"ל. וע"כ צריכן להרבות בצדקה בים התענית וכמו שארז"ל שעיקר התענית הוא הצדקה כ"ש אגרא דתעניתא צדקתא. כי עיקר עליית הכבוד הוא ע"י הצדקה כנ"ל כי הצדקה מעלת הכבוד מבחי' רגליה יורדת מות בבחי' צדקה תציל ממות כמבואר שם היינו שמצלת מסטרא דמותא שבא ע"י חטא אדה"ר שהואבחי' פגם תאוות אכילה כ"ש כי ביום אכלך ממנו כו'ו שע"י פגם זה נפגם הכבוד כנ"ל. ואז יכול להיות כשבא הכבוד שיהיה עי"ז הסתלקות הנפש בלא עתו ח"ו כנ"ל שעי"ז היה ההריגה של כ' סיון וכל ההריגות וכל הגלויות כנ"ל. והצדיק מצלת מזה ומעלת הכבוד מן העזי פנים ואז כשאין סטרא דמותא נאחזת בהכבוד כלל אז בא הכבוד רק לטובה כמו שיהי' לעתיד בימי המשיח ב"ב שיבוא הכבוד לטוב שיבואו עי"ז כמה נפשות וכו' כנ"ל:

EN:
And this is what we say on Shabbos: “On the seventh day He was elevated and sat upon the Throne of His Glory” — for the essential revelation of the achdus ha’pashut , etc., is on Shabbos, as above — which is the aspect of His sitting upon a throne, as it were, as above.

Segment 28
HE:
אות י וזה בח'י מה שנוסעין והולכין על קברי הצדיקים. והעיקר בשביל תיקון הברית קודש כידוע שעיקר מה שהולכין על קברי הצדיקים הוא בשביל תיקון הברית וכמ וששמעתי מפי רבינו ז,ל שהוא תיקון גדול לפגם הברית. כי כתיב צדיקים יירשו ארץ היינו שהצדיקים יורשין ארץ ישראל שזוכין שבמקום קבורתם הקדושה הוא בחי' א"י וא"י הוא תיקון גדול לפגם הברית, כך שמעתי מפיו הק'. וע"פ התו' הנ"ל מבואר הענין קצת כי עיקר פגם הברית הוא בחי' פגם הכבוד כי אין בשת אלא במקום עריין, בשת הוא פגם והיפך הכבוד וכמובא ענין זה כ"פ בדברי רבינו ז"ל במ"א. כי כל הנפשות יוצאין דרך הצנור הקדוש הזה שהוא בח'י אם כל חי שהוא בחי' האשה יראת ה' כנ"ל,וע"כ כשפוגם ח"ו בברית ופוגם בטיפי המוח שהם בחי' נפשות קדושות, אלו נפשות נקראין נפשות ערטילאין כידוע היינו שהם ערומים מלבוש הכבוד שהיו צריכםי להתלבש שם כנ"ל, כי אין להנפש חיות בלא לבוש הכבוד שמשם עיקר חיותה כנ"ל. והכלל שעיקר פגם הברית הוא פגם הכבוד שמפריד הנפש מן הכבוד ע"י פגם טפי המוח לבטלה ח"ו ר"ל, וכן כשפוגם ח" וע"י איסור עריות או נשג"ז ר"ל שעי"ז מורדי הכובד להעזי פני םע"י שנתלבש נפש ישראל בכבוד העכו"ם ר"ל או להיפך, וכן בשאר העריות ופגם הברית שבכולם חומר האיסור הוא כפי פגם הכבוד. כי צרייכן לקדש עצמו ביותר אפילו בהיתר כדי שיזכה שיתלבש הנפש בכבוד ולא יהיה חצוף בעובדוהי ככלבא שזהו בחי' והכלבים עזי נפש וכו' כמובא בזוה"ק שעי"ז יורד הכבוד ח"ו להעזי פנים שהם בחי' והכלבים עזי נפש כמבואר בהתורה הנ"ל. מכ"ש וכ"ש כשפוגם ממש בברית קודש ע"י עבירה גמורה ר"ל שבודאי פוגם מאד בהנפש והכבוד הנ"ל. וע"כ עיקר תיקון הברית ע"י הצדיקים האמתיים כשבאין על קבריהם הקדוש ושם עירק תיקןו הכבוד דקדושה. כי הסתלקותם וקבורתם הקדושה הוא ע"י הכבוד דקדושה בבחי' כבוד ה' יאספך שזה נאמר על ההסתלקות והקבורה של הצדיק שנקראת אסיפה. וכמ ושמבואר בפ"א דסוטה במשנה לא על משה בלבד אמרו אלא על כל הצדיקים שנאמר והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך כי הצדיקים הם נאספין ונקברין בתוך כבוד ה' אשרי להם כנ"ל. כי בשעת ההסתלקות בעת שמגיע זמן פקודתו של האדם להסתלק אז הוא טובה גדולה וזכיה רבה להאדם כשזוכה להסתלק ע"י כבוד ה'. כי מה שנאמר למעלה שצריכין לשמור עצמו שלא לפגום בהכבוד כדי שלא יסתלק ע"י הכבוד וכו' זהו שלא יגרום להסתלק ח"ו קודם זמנו ע"י שפגם בהכבוד כנ"ל. אבל בזמן פקודת האדם הוא טובה גדולה כנ"ל ואדרבא מי שפוגם בהכבוד וגורם שהכבוד מוציאו מן העולם קודם זמנו הוא אינו זוכה להיות נאסף ונכלל בכבוד ה' כי כל הרוד ףאחר הכבוד הכבוד בורח ממנו כשרז"ל. כי זה שפוגם בהכבוד ע"י שרודף אחר הכבוד או ע"י שאר פגמים הפוגמים בכבוד ה' עד שגורם שהכבוד בא לו לרעה להוציאו מן העולם כנ"ל, אזי אע"פ שהוא נסתלק ע"י הכבוד מחמת שהנפש נמשכת אחר הכבוד כנ"ל, הוא רק לפי שעה כי אע"פ דאיהו לאחזי מזלי' חזי ומחמת שהכבוד בא עליו שלא לטובה גורמת ליקח נפשו ח"ו. אבל אעפ"כ אין מניחין אותו ליכנוס ולכלול בתוך כבוד ה' מאחר שפגם בו עד שיתקן מה שקלקל כי אין מי שיזכה לכלול בתוך הכבוד דקדושה בשלימות בתכלית כ"א הצדיקם האמתיים השומרים את הברית ובורחים מן הכבוד ומבטלים כל התאוות וממעטים כבוד עצמן ומרבין בכבוד המקום כ"ש (תהלים כ"ד) מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו וכו'. הר ה' ומקום קדשו הוא בחי' כבודה' כ"ש וכבוד ה' מלא את הבי תשהוא הר ה' וכנ" לשא"א לכלול שם בתכלית השלימות כ"א הצדקים אמתיים בחי' נקי כפים ובר לבב וכו'. וע"כ הצדיק בעת הסתלקותו זוכה להסתלק בקדושהגדולהאל כבוד ה' בבחי' כבוד ה' יאספך. וע"כ במקום קבורתו הקדושה ששם אסיפתו שם שורה כבוד ה' בחי' כבוד ה' יאספך כנ"ל וכל הנפשותהזוכין לבא לשם נכללין בתוך כבודה'ועי"זעיקר תקונם בפרט תיקון הברית. כי כל הפגמי םשבעולם הוא פגם הכבוד ה' כי כל התורה היא בשביל כבודו ית' כ"ש רבינו ז"ל במ"א. וכשפוגמין באיזה חטא שבעולם ח"ו ובפרט פגם הברית שהוא עיקר הכל פוגמין בכבודו ית' ונתרחק הנפש מן הכבוד וכפי הםגן כן הריחוק וכן נופל הכבוד ח"ו אל העכו"ם והרשעים. כי יש בענין זה כמה בחי' בלי שיעור בענין פגם נפילת הכבוד ובענין התרחקות הנפש מ ןהכבוד וכו' והכל כפי הפגם ח"ו. וע"כ במקום קברי הצדיקים אמתיים ששם כבוד ה' שורה שם עיקר התיקון. כי שם זוכה שתוכלל נפשו בכבוד ה' ועי"ז זוכה להתפלל עם לב שלם כמבואר בהתורה הנ"ל שעי"ז שחוזרת ונתקרבה הנפש אל הכבוד מתפללין בלב ע"ש. וזהו מה שמתעוררין מאד עלקברי הצדיקים אמתיים ומתפללין שם בהתעוררות הלב מאד מאד. וזהו מחמת ששם מתקרבת הנפש אל הכבוד ביותר שמשם נמשך תפלה בלב שלם כמבואר בסוף התורה הנ"ל שעיקר מה שאין מתפללין עם לב הוא ע"י התרחקות הנפש מן הכבוד וכו' ע"ש:

EN:
And this is the aspect of: “The Holy One, blessed be He, the One above, does not sit upon the Throne of His Glory until she is made into the mystery of one,” etc. — and this entire holy passage that we say at the onset of Shabbos; see there well and you will understand wondrous allusions according to all that was explained above. For when the achdus ha’pashut is revealed from within the pe’ulos mishtanos below, through this His unity, may He be blessed, is revealed above, etc., as above. And the revelation of His achdus ha’pashut below — this is the aspect of “she is made into the mystery of one” — that the aspect of the Shechinah , meaning the indwelling of His G–dliness among those below, is unified in the ultimate unity through the repairs mentioned above, through which the achdus ha’pashut is revealed from within the pe’ulos mishtanos specifically in this world. And through this, the aspect of the Throne of His Glory is repaired for Him to sit upon, as above. For through this, His achdus ha’pashut is revealed above — and then, precisely, His sovereignty is settled and He is known in His world — which is the aspect of the repair of His throne, as above. And therefore “the Holy One, blessed be He, does not sit upon the Throne of His Glory above until she is made into the mystery of one” — that is, that all the pe’ulos mishtanos are included in the achdus ha’pashut , etc., as above. And the entire passage speaks of this. For this is the mystery of Shabbos, etc. — “for the precious, holy throne is unified in the mystery of one and is prepared for the holy King to rest upon it,” etc. See there well and understand.

Segment 30
HE:
אות יא וע"כ הלך כלב ונשתטח על קברי אבות. כ"ש ויבא עד חברון שהלך על קברי אבו תשלא יהיה ניסת בעצת המרגלים. כי המרגלים פגמו בא"י ששם עיקר כבודה' כנ" לכי עיקר השראת שכינתו וכבודו ית' הוא בא"י ששם מקום הביהמ"ק ששם שורה כבוד ה' כנ"ל. ומחמת שפגמו בכבוד ה' עי"ז גרמו שמתו הם וכל דור המדבר ע"י הכבוד דייקא בבחי' הנ"ל כנ"ל. וז"ש שם בפ' המרגלים בענין הגזירה שגזר עליהם הש, ישימותו כולם במדבר נאמר שם (במדבר י"ד) וימלא כבוד ה' את כל הארץ כי כל האנשים הרואים את כבודי וכו' אם יראו את הארץ וכו'. ונדחק שם רש"י בפי' וכבודי ימלא וכו' ע"ש וע"פ הנ"ל מבואר היטב וימלא כבוד ה' כיכל האנשים הרואים את כבודי וכ'ו אם יראו. כי יסתלקו וימותו ע"י הכבוד דייקא שימלא את כל הארץ כי מחמת שפגמ ובהכבוד ע"כ גרמ ושיסתלקו קודם זמנם ע"י הכבוד דייקא כי הכבוד יאספם כנ"ל. וע"כ כלב שרצה להיו תניצול מעצת המרגלים שלא יפגום בכבוד א"י שהוא כבוד ה' כנ"ל ע"כ הלך על קברי אבות והתפלל שם ועי"ז זכה להכלל בכבוד ה' בקדושה גדולה כנ"ל שעיקר כבוד דקדושה כבוד ה' הוא על קברי הצדקים בבחי' כבוד ה' יאספך כנ"ל ועי"ז ניצול מפגם הכבוד שהואפגם א"י ששם עיקר כבוד ה' כנ"ל:

EN:
Nachalos [Laws of Inheritance]

Segment 32
HE:
אות יב וז"ש (שם) ויהושע וכלב חיו מן האנשים וכו' ופרש"י ומה ת"ל חיו וכו' אלא מלמד שנטלו חלקם בארץ וקמו תחתיהם לחיים. נמצא שפי' חיו שנתוסף להם חים עי"ז היינו כנ"ל. כי המרגלים ואותן ששמעו להם מתו ונסתלקו ע"י הכבוד שפגמ ובו ע"י שפגמו בכבוד א"י ששם עיקר הכבוד דקדושה של הש"י וישראל כנ"ל כי הכבוד אספר כנ"ל. אבל יהושע וכלב שעמדו בנסיון ולא פגמו בהכבוד אדרבא מלאו אחרי ה' והשלימו את הכבודמאד כי צעקו אז וספרו גודל השבח של א"י כ"ש (שם י"ג) ויהס כלב וכו' עלה נעלה וכו' ע"כ זכו ע"י הכבוד מהיפך אל היפך לטובה. כי זכו ע"י הכבוד דקדושה לקבל חיות חדש בחי' ויהושע בן נון וכלב וכו' חיו. חיו דייקא.כי נתוסף להם חיות חדש שהיא בחי' נפש חדשה שזכו על ידי הכבוד שהשלימו אותו כנ"ל כי הנפש הוא החיות כ"ש נשפ חי' וכו'. כי הכבוד הוא בחי' מתקלא בחי' מאזני צדק כמבואר בדברי ריבנו ז"ל במ"א (סי' קל"א) שבשעה שבא כבוד להאדם צריך להזהר ולהשמר מאד שלא יפגום בו שלא יטלנו ולא ישתמש בו בשביל עצמו ח"ו רק להחזיר כל הכבוד להש"י לבלי להשתמש עם הכבוד כ"א לשמו ית' ולכבודו באמת, ומבואר שם שהכבוד הואבחי' מאזני צדק ואז נשקל במאזנים וכו' ע"ש. היינ וכנ"ל כמבואר בהתורה הנ"ל כי בוודאי הוא בבחי' מאזני צדק כי יכול להסתלק קודם זמנו ח"ו ע"י הכבוד כנ"ל וכשזוכה לקבלו כראוי יכול לזכות לחיות חדש ונפש חדשה ע"י הכבוד כנ"ל שזהו בחי' ויהושע וכלב חיו וכו' כנ"ל:

EN:
And this is the aspect of the order of inheritance — that the essential inheritance belongs to the son. And if he has no son: “You shall transfer his inheritance to his daughter” (Numbers 27:8) , and if he has no daughter, etc. And it has already been explained above (in §4) that the commandment of inheritance to children is because the begetting of children is one and the same aspect as the birthing of halachos , which is drawn through the supporters of Torah who sustain with their money the tzaddikay emes , who birth halachos through this; see there well.

Segment 34
HE:
אות יג וזהו בחי' מה שהזהיר יוסף הצדיק את אחיו פקד יפקד אלקים אתכם והעליתם את עצמותי מזה אתכם וכו' וכן עשו כ"ש ויקח משה את עצמות יוסף עמו כי השבע כוו' לאמר פקד יפקוד וכו' ואיתא בזוהר הקדוש שעיקר הגאולה היה על ידי עצמות יוסף שלקחם משה והתקשר אליהם, היינו כנ"ל זהו בחי' עוצם הפלגת מעלת קברי הצדיקים שמועיל להאדם מאד לתקון נפשו להוציא אותו מגלותו הכבד דהיינו גלות הנפש שהוא עיקר הגלות שהוא בחי' גלות מצרים שכולל כל הגליות בבחי' ויקח משה את עצמות יוסף עמו שעיקר גאולת מצרים הי' ע"י עצמו תיוסף שלקחם לקברם בא"י כי ארונו של יוסף שנשאו בעת יציאת מצרים זהו בח'י קבר הצדיק שעי"ז הי' עיקר גאולתם. כי יוסף הצדיק זכה לתקן הכבוד דקדושה ועש"ז נקרא יוסף על שם תיקון הכבוד כש"ש אסף אלקים את חרפתי שהוא אוסף החרפה שהיא איפך הכבוד כי הוא זכה להעלות ולתקן את הכבוד ע"י שעמד בנסיון וכבש יצרו באשת אדוניו ולא רצה לחטוא להשמיך ח"ו נפשו הקדושה לתוך כבוד הס"א שהיא אשה זונה נשג"ז אל אחר שעי"ז נותנין כח ח"ו לכבוד שלהם ועי"ז יכולין להתגבר על הכבוד דקדושה להמשיכו אליהם ח"ו. ויוסף עמד בנסיון וברח מזה וע"י גודל הנסיון שלו זכה שאדרבא העלה את הכבוד מהס"א וזכה לכבוד דקדושה במצרים ונעשה מלך שם ונקרא בכור שורו הדר לו (דברים ל"ג) לשון כבוד והדר וכמבואר בהתורה מגודל כבודו שזכה עי"ז כ"ש וירכב אות ובמרכבת המשנה וכו' ויקראו לפניו וכו'. וכמ"ש בזוה"ק יוסף מדילי' נטל וכו' היינ ומחמת שעמד בנסיון ולא רצה להגביר ח"ו הכבוד דס"א ע"י פגם הברית כנ"ל עי"ז זכה שאדרבא העלה את הכבוד מהם ועל ידי זה זכה לכבוד גדול במצרים דייקא כי העלה את הכבוד מן הטומאה מערות מצרים אל הקדושה כי זכה שם לכבוד דקדושה. וע"י גודל תקון הכבוד שזכה שם עי"ז הי' עיקר חיתם וקיומם של ישראל מיום ירידתם למצרים עד שעלו משם וכנ"ל. כי תחילת ירידת ע' נפש בי תיעקב למצרים הי' ע"י הכבוד של יוסף כ"ש והגדתם לאבי את כל כבודי במצרי םומהרתם והורדתם את אבי הנה, והגדתם את כל כבודי דייקא ע"י הכבוד נמשכו וירדו נפשותם לשם וכמבואר לעיל. ומחמת שיוסף תיקן והעלה אז את הכבוד ועי"ז ירדו לשם ולא ירדו לשם בשלשלאות ע"י התגברות הכבוד והמלכות דס"א מתחלה רק מתחלה ירדו לש םבכבוד ע"י כבוד יוסף וכו' כנ"ל עי"ז הי' להם קיום כל ימי היותם שם במצרים בגלות. כי אע"פ שאחר"כ התגברו המצריים וכבשו אותם בגלות כבד מחמת שלא נתברר חולא נגמר תיקון הכבוד בשלימות שנפגם ע"י חטא אדה"ר כנ"ל ע"כ התגברו המצריים והס"א להגדיל כבודם וכבשו ישראל בגלות אעפ"כ היו יכולים להתקיים ע"י שכבר התחיל יוסף לתקן ולהעלות הכבוד שעי"ז לא הי' כח כ"כ להסט"א להתגבר עליהם. וכמובא בספרים שעיקר קיומם של ישראל במצרים בימי הגלות הי' ע"י יוסף שהכניע מקודם הס"א שם ובלא זה לא היו יכולים לעמדו כנגד תוקף זוהמתם בימי הגלות עד שלא היו יכולים לצאת משם.והכל ע"י תיקון הכבוד שזכה יוסף לתקן ע"י הנסיון שהוא תקון נפשות ישראל וכנ"ל וכן עי"ז זכו לצאת משם כ,ש ויקח משה א תעצמות יוסף עמו וכו' כנ"ל. כי ארונו של יוסף שהוא בחי' קבר הצדיק שם עיקר הכבוד בבחי' כבודה' יאספך כו' וזה הכבוד הקדוש הלך לפניהם וכל נפשות ישראל נמשכו אחר הכבוד הזה ויצאו משם בחיים ושלום. כי כשזוכין שבא הכבודלטובה אזי יכולין לימשוך אחר הכבוד ולכלול בו בבחי' התחדשות הנפש והבן. וזה בחי' יציאת נפשות ישראל ממצרים ע"י עצמות יוסף שהוא בחי' קבר הצדקי בחי' כבוד דקדושה שעי"ז יוצאין הנפשות מגלותם לחים ולשלום כנ"ל. וזהו בחי' הענני כבוד שהלכו תמיד לפני מחנה ישראל כ"ש לא ימיש עמוד הענן יומם וכו' לפני העם כי הכבוד דקדושה בחי' הענני כבוד הלך לפני מחנה ישראל תמיד והם נמשכו והלכו אחרי הכבוד שהוא שורשם ועי"ז הי' עיקר גאולתם כנ"ל. וזהו שנסמך עליית עצמות יוסף לענני כבוד בתחילת פ' בשלח כ"ש ויקח משה את עצמות יוסף וכו' יסעו מסוכות וכו' וה' הולך לפניהם יומם בעמד ענן וכו'. היינו כנ"ל כי גם פסוק ויסעו מסוכות מרמז על ענני כבוד שהם בחי' סוכות כידוע ובשביל זה נסיעה ראשונה שיצאו ישרא לממצרים היה מרעמסס לסוכות כי שמא גרים להורות שנמשכו תיכף ביציאתם אחרי בחי' סוכות שהוא בחי' מצות סוכה שהוא ענני כבוד שעי"ז הי' עיקר יציאתם וכנ"ל:

EN:
And therefore the son precedes the daughter — for the daughter, relative to the son, is in the aspect of pe’ulos mishtanos . For the further a created being is from Him, may He be blessed, the more it is in the aspect of a diverse activity — as was explained above regarding converts; see there. For the souls of the children of Israel are all in the aspect of the achdus ha’pashut , as above — for they are a portion of G–d from above and are included in Him, may He be blessed. And therefore all the seventy souls of the House of Yaakov are all called “one soul,” as above. But the woman, relative to the man, is in the aspect of pe’ulos mishtanos — for she was taken from him, and her creation involves great divergence from the man. For man and woman are very extreme divergences, and even so, at their root they are in the ultimate unity, as is brought in the writings of the Ari z”l, and is brought in the words of our Master, our Teacher, and our Rebbe, of blessed memory — that at the roots of the souls, the soul of the man and his partner emerge together, for at their root they are one soul; only below they are divided.

Segment 36
HE:
אות יד וע"כ זכה יוסף להגביר שבע שני השבע על שבע שני הרעב כי הרעב הוא בחי' תאוות האכילה שהוא רעב לאכול ואין לו שביעה במעיו וכמבואר בדברי רבינו ז,ל במ"א שהרעב הוא בחי' תאוות אכילה והוא נמשך מפגם החטא של אדה"ר שהוא בחי' פגם תאות אכילה כנ"ל שעי"ז הי' נמשך הרעב שהי' בעולם ע"י שנתקללה האדמה בעבורו בזע תאפך תאכל לחם וכו'. נמצא שהרעב הוא בחי' פגם תאוות אכילה שהוא פגם הכבוד וע"כ ע"י הרעב דייקא נתגלגל הדבר שירדו אבותינו למצרים כ"ש והרעב כבד בארץ ויאמר יעקב לבניו וכו' כי עיקר גלות מצרי םהי' ע"י פגם הכבוד כנ"ל שהוא בחי' הרעב כנ"ל. אבל הש"י ברחמיו הקדים רפואה למכה ולמחי' שלח אלקים את יוסף הצדיק לפניהם והוא זכה ע"י נסיונו להעלות הכבוד מן הסט"א והכניע כבוד דס"א עי"ז זכה להגביר שבע שני שבע על שבע שני הרעב שהואביי' תיקון הכבוד בח'י צדיק אוכל לשובע נפשו הנאמר בהתו' הנ"ל שהוא בחי' ושבע ילין בל יפקד רע שע"י בחי' צדיק אוכל לשובע נפשו בחי' תיקון תאות אכילה בחי' שבע שני השבע עי"ז בל יפקד רע שעי"זאין שום התמנות ופקידות להרע והס"א כמבואר שם ע"ש. ועי"ז הי' קיום לישראל במצרים לעמדו כנגד טומאתם כנ"ל ועי"ז זכו לצאת משם ע"י קדושת עצמותיו שהוא בחי' קדושת קבר הצדיק וכנ"ל:

EN:
And therefore, through the union of man and woman in holiness according to the Torah — through this is the essential inclusion of the pe’ulos mishtanos within the achdus ha’pashut . But because all the overpowering of the Sitra Achra is in the pe’ulos mishtanos , where they have their hold, and they incite to separate, G–d forbid, the revelation of the achdus ha’pashut from the pe’ulos mishtanos — for the essential power of the Sitra Achra is in the aspect of denials, for the Samech Mem is called “another god — denials,” etc., as is brought elsewhere — therefore they lie in ambush there greatly regarding the union mentioned above. And therefore there is the essential battle of the person, as is known.

Segment 38
HE:
אות טו וע"כ אז כשראה משה שיש מחלוקת והכאות וחבלות בין ישראל בעצמן שזהו בחי' פגם הכבוד וע"כ אמר אכן נודע הדבר כי עיקר הגלות עי"ז וכמבואר לעיל ע"כ אז ברח משה אצל יתרו ולקח בת יתרו ויתרו נתגייר והוסיף פרשה בתורה ונסמכה פרשה שלו לפרשת מתן תורה כי עיקר מ"ת הי' ע"י ביאת יתרו וכמבואר בזוה,ק. ומתלן תורה זהוא עיקריציאת מצרים כי עיקר יציאת מצרים הי' בזכות שיקבלו ישראל את התורה כמו שפירש רש"י על פסוק בהוציאך את העם ממצרי םתעבדון את האלקים עלההר הזה יע"ש. כי משה רבינו כשראה שנפגם הכבוד מאד בין ישראל בעצמן ששי ביניהם מחלוקת והכאות שעי"ז עיקר אריכת הגלות כנ"ל ע"כ חשב מחשבות להעלות הכבוד מן הסט"א ולהגדילו ביותר כדי שיתתקן הכל עי"ז ע"כ הלך אצל יתרו ודבר עמו עד שנתגייר על ידו ונתקרב אל הקדושה. וגירות יתרו זהעיקר העלאת הכבוד מתוקף הס"א כמבוא בדברי רבינו ז"ל כמה פעמים כ"ש בזוהר כד אתי יתרו כדין איסתלק ואתיקר שמא דקוב"ה עילא ותתא שאז נתגדל ונתעהל כבסודו ית' מאד מאד וכ"ש רם על כל גוים ה' על השמים כבודו, שכבודו נתעלה לשמים כשהוא מרומם על כל גוים דהיינו כשהגוים חוזרין אליו ומתגיירין כמבוארכל זה בדברי רבינו ז"ל (בסי' י"ד). נמצא שע"י שהלך משה ליתרו וגרם שנתגייר על ידו עי"ז העלה את הכבוד ביותר מתוקף הס"א וזהו עיקר תיקון העלאת הכבוד כשזוכין להעלות את הכבוד דקדושה מתוקף הס"א דהיינו כשמשתדלין להשיב להש"י את הרחוקים מאד מאד מקדושתו הן ישראל הן גרים. ובזה מעלין את הכבוד ומתקנין אותו מאד כי מעלין אותו מתוקף הס"א ועי"ז נכנע כבוד דסט"א ויוצאין מן הגלות וכנ"ל. ועל כן השתדל משה רבינו על זה ביותר וע"כ הלך אצל יתרו וגיירו כי ראה שהס"א התגברה ורצה לפגום את הכבוד דקדושה וע"כ התגברה על ישראל בעצמן בהכבוד שלהם עד שהם בעצמן פגמו בהכבוד שזהו בחי' ההכאה והמחלוקת שראה אז כנ"ל שעי"ז עיקר אריכת הגלות כנ"ל. ע"כ מה עשה משה רבינו הלך ועשה מהיפך אל היפך וקיים עם עקש תתפתל ועשה להס"א מדה במדה כי הלך אל תוקף הס"א שהוא יתרו שלא הניח ע"ז שלא עבדה כשרז"ל ודיבר עמו הרבה עד שהאיר עיניו עד שנתגלה לו האמת ושב להש,י ונתגייר ועי"ז נתעלה ונתיקר שמו ית' מאד ונתגדל כבודו מאד. נמצא שהעלה משה את הכבוד מתוקף הס"א בהיפך ממש מכוונת הבעל דבר והסט"א שרצה להתגבר על ישראל בעצמן שהם בעצמן יפגמו ח"ו בהכבוד ע"י המחלוקת וכו' כנ"ל. כי אדרבא משה זכה להעלות הכבוד ולהגדילו מתוקף הס"א ע"י שגייר את יתרו. ועי תוקף הס"א עי"ז נתגדל ונתתקן הכבוד ביותר עד שעי"ז ממילא נתבטל במעוטו פג םהכבוד שהי' בין ישראל בעצמן. וכ"ש שם לך שוב כי מתו כל האנשים המקבשים את נפשך, שהודיע למשה שהאנשים שהרבו מחלוקת בישראל ופגמו בהכבוד וגרמו אריכת הגלות כבר מתו שנעשו עניים ונתבטל כחם כי חשובים כמתים ואין להם עוד כח להרבות מחלוקת ולפגום בכבוד דקדושה בכבוד הצדיק האמת. כי כבר זכה הצדיק האמ תבחי' משה לתקן ולהגדיל את הכבוד האמת בחי משה לתקן ולהגדיל את הכבוד מאד מאד ע"י שהכניס כל כחו לקרב הרחוקים ביותר מהש"י להשיבם להש"י ולגייר גרים שעי"ז העלה את הכבוד דקדושה ביותר מתוקף הסט"א עד שפגם הכבוד שהי' בין ישראל בעצמן ע"י המחלוקת נתבטל במיעוטו ע"י גודל הכבוד שזכה להעלות ע"י קרבת הרחוקים כנ"ל שזהו בחי' גירות יתרו שהשתדל משה שעי"זנתתקן פגם המחלוקת וההכאה שראה תחילה שאמר עליו אכן נודע הדבר שעי"ז הי' אכרית הגלות. כי ע"י קרבת הרחוקים שהוא בחי' גירות יתרו נתעלה ונתתקן הכבוד ביותר ועי"ז נתתקן הכל וזכו לגאולה אז כנ"ל:

EN:
And the essential repair is through begetting children according to the Torah — for through all the children that are begotten, the revelation of the achdus ha’pashut from within the pe’ulos mishtanos is revealed even more. For the children that are begotten are themselves in the aspect of todah/halachah , as above, through which comes all the revelation of the achdus ha’pashut , etc., as above. For the more the children of Israel multiply, and they all agree to one da’as and believe in His unity, may He be blessed — through this, His glory, may He be blessed, is enlarged even more. For the essential glory of Him, may He be blessed, is when His achdus ha’pashut is revealed from within many diverse activities, and the more the diverse activities multiply, and yet they are all included together in His unity — through this, His glory, may He be blessed, is revealed more and more. For this is exceedingly precious in His eyes, may He be blessed, as above.

Segment 39
HE:
ובשביל זה לקח משה רבינו את בת יתרו כי כבר מבואר ע"פ האמור למעלה שאשה יראת ה' היא בחי' הכבוד דקדושה שהיא בחי' חוה אם כל כחי כנ"ל. ולהיפך אשה זונה בת עכו"ם היא בחי' הכבוד דסט"א. ומשה רבינו בכחו הגדול זכה לגייר את יתרו ובתו עד שזכה להעלות את הכבוד שהוא בחי' חוה אשה בחי' בת יתרו מתוך תוקף הס"א ולקחה אליו כי העלה את הכבוד מתוקף הס"א אל הקדושה שעי"ז הי' עיקר גאולת מצרים כנ"ל. וזה תיקן את פגם ההכאות והחבלות שהוא בחי' פגם הכבוד שנמשך מחטא אדה"ר כנ"ל שמשם נמשך ההכאה והרציחה הראשונה שבעולם. שמהם נמשכין כל ההכאות והרציחות והמלחמות שהוא מה שהרג קין את הבל אחיו כי מבואר בכתבי האר"י ז"ל שצפורה אשת משה היתה גלגול התאומה יתירה של הבל שהרגו קין בשביל זה כשר"ל וגם איתא שם שהמצרי שהרג משה על דבר ההכאה הי' מגלגולי קין ע"ש. וע"כ על ידי שלקח משה צפורה בת יתרו והעלה את הכבוד מתוקף הס"א. ועי"ז תיקן את הכבוד שהוא בחי' תיקון הרציחות וההכאות כנ"ל ע"כ בזה תיקן פגם מחלוקת קין והבל שהוא בחי' פגם הכבוד ועי"ז נתבטל המחלוקת הנמשך משם שעי"ז היו המעשיות שראה, של המצרי ושני אנשים עברים נצים כי הכל נמשך משם כנ"ל. וע"י שגייר את יתרו והעלה הכבוד מתוקף הס"א עד שהי' יכול ליקח את בתו להחזיר הכבוד אל הקדושה עי"ז נתתקן הכל ועי"ז זכה לגאול את ישראל כי עיקר הגאולה היה על ידי תיקון הכבוד כנ"ל:

EN:
And this is the greatness of the mitzvah to beget children — so that Israel should multiply from generation to generation, and they should all agree to one da’as , to believe in His achdus ha’pashut , may He be blessed. For the essential divergence of activities is the divergence of opinions — for even though the world is full of innumerable divergences, as above, even so, the main thing is the wondrous extent of the divergences among human beings, that no one resembles his fellow in his face or in his movements. And the main thing is the divergence of opinions among human beings — in which one sees even more the wonders of the Creator, may He be blessed. For this is the rule: the Holy One, blessed be He, never does the same thing twice. And therefore no creature resembles its fellow, and no person resembles his fellow in his appearance, and especially not in his opinions. And similarly, no generation resembles its fellow. And even a father and son — their opinions are not equal, and there are many divergences between them, as is visible to the senses. For even though in some matters they are alike, even so, there are many divergences between them in their opinions. And from the day of the creation of the world until the end, there have never been two people entirely alike — not in one generation and not across two generations. It turns out that every new birth is in the aspect of a diverse activity.

Segment 40
HE:
וע' בכתבי האר"י ז"ל מ"ש בכל זה ע"פ דרכו הנסתר ותבין אי ךעזרנו הש"י למצוא כ"ז ע"פ דרכינו בדבריו ז"ל שהם רק לעובדא ולמעשה ותראה נפלאות:

EN:
And when all these births across all the generations agree to one da’as and say “Hear, O Israel, Hashem,” etc. and believe in the achdus ha’pashut — this is the essential revelation of the achdus ha’pashut from within very many pe’ulos mishtanos , which is exceedingly precious in His eyes, may He be blessed. And therefore it is a great mitzvah to beget children, so that the children of Israel should multiply even more, and they are all included in His unity, may He be blessed — through which His glory, may He be blessed, is enlarged even more, through many pe’ulos mishtanos that diverge with many diverse divergences from generation to generation, as above, and yet they are all included in His unity, may He be blessed — which is exceedingly precious in His eyes, may He be blessed, as above.

Segment 42
HE:
אות טז ובשביל זה נסמכה פ' מרגלים לפ' ותדבר אהרן ומרים במשה. כי הם דברו על אודות האשה הכושית אשר לקח שהיא בת יתרו כאלו ח"ו משה פגם בהכבוד עי"ז ובזה פגמו בכבוד משה שהוא כבוד דקדושה כבוד ה' כ"ש ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה כשפרש"י שם עבד מלך מלך. וע"כ נסמכה פ' מרגלים לזה כי הרשעים הללו ראו ולא לקחו מוסר כשפרש"י שם כי הם גם פגמו בכבוד דקדושה ע"י שהוציאו דבה על א"י ששם עיקר כבוד דקדושה כנ"ל:

EN:
And now it is well explained what was written at the beginning of the Torah — that he connected the aspect of todah/halachah with holadah [birth], for it is all one aspect, as above. For through todah/halachah , the achdus ha’pashut is revealed from within the pe’ulos mishtanos , which is itself the aspect of the begetting of children, as above. And therefore the son precedes the daughter — for the essential inclusion of the pe’ulos mishtanos within the achdus ha’pashut is through the son, the male, who is closer to the achdus ha’pashut , as above. And through him the woman ascends with him and is included there, in the aspect of “a woman ascends with him” — which is the essential purpose of the union in holiness, for the sake of begetting Israel, the main thing being in order that the achdus ha’pashut be revealed from within the pe’ulos mishtanos , as above. But everything is through the man, as above, and therefore he precedes in inheritance, as above.

Segment 44
HE:
אות יז וזה בחי' מצוות שמרית נפש ישראל שהוא מצוות מעקה שמצוה זאת של שמירת נפש נאמרה אצל בנין בית דייקא כ,ש כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך ולא תשים דמים בביתך כי יפול הנופל ממנו, וארז"ל מכאן שאסור להשהות סולם רעוע וכו' בביתו כי ביתו של אדם זהו כבודו כי עיקר כבודו של כל אדם הו בביתו וכמבואר מזה במ"א. וזהו בחי' כתפארת אדם לשבת בית שעיקר תפארתו וכבודו של אדם הוא בביתו בבחי' (תהלים מ"ה) כל כבודה בת מלך פנימה כי שם בחי' ממשלתו וכבודו כי כל איש שורר בביתו (אסתר א). וצריך לראות להמשיך את הכבוד אל הבית בקדושה גדולה בבחי' וכבוד ה' מלא את הבית כי כשזוכין לקד את ביתו בתורה ועבודה והכנסת אורחים וכו' עי"ז כבוד ה' שוכן בתוך ביתו ואזי ביתו בבחי' הביהמ"ק מעט, כמובן בדברי רבינו ז"ל בהתורה בראשית (בלק"ת סי' ס"ז) שקדושת בתי ישראל הוא בבחי' הבית המקדש ששם עיקר הכבוד בחי' וכבוד ה' מלא את הבית כנ"ל. וז"ש רבינו ז"ל (סי' רס"ו) שסוכה מסוגל לבנין הבית כ"ש ויעקב נסא סוכותה ויבן לו בית, כי סוכה הוא בחי' ענני כבוד בחי' כבוד דקדושה שזהו עיקר תיקון הבית. וע"כ הוא סכנה גדולה לבנות בית כי עיקר הבנין הוא בשביל להמשיך הכבוד כי ביתו הוא כבודו כנ"ל וכשהכבוד נמשך להאדם אז הוא בסכנה גדולה כי הוא נשקל במאזנים אז בבחי' מאזני צדק כנ"ל. כי לפעמים יכול הכבוד לאסוף איזה נפש ח"ו כשאין זוכין ליזהר לקבלו כראוי וע"כ כל הבונה מתמסכן וארז"ל שמסכנות את בעליהן כשדרז"ל ע"פ ויבן ערי מסכנות לפרעה. וע"כ סוכה היא סגולה לבנין הבית כי סוכה הוא בחי' תיקון הכבוד דקדושה בחי' ענני כבוד שעי"ז ניצולין מסכנת נפש, כי אדרבא כשזוכין לתקן הכבוד להמשיכו לתוך הבית בקדושה כראוי יכול לזכות שיבא אליו נפשות חדשות ע"י הכבוד כנ"ל. וזהו בחי' (תהלים קכ"ח) אשרי כל ירא ה' וכו' אשתך כגפן פריה בירכתי ביתך בניך כשתיליןל זתים סביב לשלחנך, בירכתי ביתך דייקא כי הירא ה' זוכה ע"י הבית דייקא לבנים כשתילי זתים סביב לשולחנו כי הבנים הם בחי' הנפשות שזוכים להרויח ע"י הכבוד שהוא בחי' הבית שבא אליו לטובה כנ"ל. וזה שהזהירה תורה להאדם כי תבנה בית חדש שהוא בחי' המשכת הכבוד כנ"ל אז אתה צריך להזהר ולהשמר ביותר לשמור מאד את הנפש, שלא תאבד ותסתלק ח"ו איזה נפש מישראל ע"י הכבוד שממשיך שהוא בחי' הבית שבונה. וזהו ועשית מעקה לגגך ולא תשים דמים בביתך, בביתך דייקא כי הבית שהוא בחי' הכבוד שם צריכין לשמור את הנפש ביותר שלא תסתלק ח"ו ע"י הכבוד שהוא בחי' הכבוד שם צריכין לשמור את הנפש ביותר שלא תסתלק ח"ו ע"י הכבוד שהוא בחי' בנין הבית כנ"ל, וע"י שמקיים מצוה זאת של עשיית מעקה וכו' עי"ז מתקן את ביתו שהוא בחי' תקון הכבוד ואז יכול לזכות שאדרבא ירויח נפשות חדשות ע"י הכבוד שבא אליו לטובה כנ"ל אמן ואמן:

EN:
And if he has no daughter, the inheritance returns upward to his father’s house. This is the aspect of the return of the bloods that rise upward at a time of distress, G–d forbid. And when one merits to emerge from the distress — which is the aspect of todah/halachah , the aspect of holadah — then the bloods, which are the aspect of money, return and flow in their proper order within the legs, etc., as is explained there. But when one does not merit holadah , G–d forbid — this is the aspect of one whose soul is still in the aspect of distress, may the Merciful One save us, when the bloods rise upward.

Segment 46
HE:
אות יח וע"כ כשיצאו ישראל ממצרים נצטוו תיכף על קדושת בכור כ"ש קדש לי כל בכור וכו' כי יציאת מצרים הי' בחי' לידה כמובא היינו בחי' הולדת הנפשות המבואר בהתורה הנ"ל שכשזוכין שיבא הכבוד לטובה שאז צריכין להוליד ולגדל הנפש ע"י ב' הידים יד החזקה ויד הגדולה וכו' ע"ש שזהו בחי' יציאת מצרים שאז עלה הכבוד מן הס"א וחזר הכבוד אליהם לטובה וזכו שנתרבו נפשותם מאד וע"כ גם במצרים בעת הגלות הי' צמיחת קרן ישועה ע"י שנתרבו נפשותם מאד כמו שנאמר ובני ישראל פרו וישרצו וירבו וכו' שכל זההי' על ידי יוסף שנקרא בן פורת שעיקר המשכת הנפשות על ידו ע"י שזכה להעלות ולתקן הכבוד דקדושה שעי"ז הי' עיקר הגאולה וכנ"ל. וזהו בחי' קדושת בכור כי הבכור הוא הולדה ראשונה שהוא נפש הראשון שנולד מבחי' הכבוד שהוא אם כל חי וע"כ צריכין לקדשו וליתנו לכהן ששם עיקר הכבוד דקדושה. כי עיקר הכבוד דקדושה הוא אצל הכהנים שהם בני אהרן הכהן שבזכותו היו הענני כבוד שהיא בחי' כבוד דקדושה כנ"ל וע"כ צוותה התורה לכבד את הכהן מאד ליתן לו כל הכבוד דקדושה כ"ש וקדשתו לפתוח ראשון ולברך ראשון כוו' כשרז"ל. וע"כ צריכין ליתן להכהן הבכור שהוא הולדת נפש ראשונה כדי להמשיך עליו קדושת הכבוד משרשו שהוא עיקר חיות הנפש דקדושה כי עיקר חיות נפש הקדושה הוא מבחי' כבוד דקודשה שהוא בחי' הכהן כנ"ל ועיקרהוא הבכור. כי איתא שכל נפש יש לו לבוש והבכור נוטל עיקר הלבוש מאמו וכל הנפשות הנולדיםאחריו כולם טפלים ללבושו ע"ש בכתבים, ולהבוש הוא נמשך מבחי' הכבוד שנקרא לבוש כי ר' יוחנן קרא למאני מכבדותא וכנ"ל. וע"כ מחמת שעיקר הלבוש שהוא בחי' הכבוד הוא אצל הבכור ושאר הנפשות מקלבים על ידו ע"כ צריכין לקדשו ליתנו אל הכהן ששם עיקר הכבוד כדי להמשיך אליו קדושת הכבוד משרשו כדי להחיות נפשו וכנ"ל. וע"כ עיקר פדיון הבכור תלוי בפטר רחם אמו כי הכבוד הוא בחי' אם כל חי שבשביל זה צריכין לפדות את הבכור מהכהן כדי לתקן את לבוש נפשו שקיבל מאמו שהוא בחי' הכבוד וכנ"ל. ועל כן צריכין ליתן להכהן ממון ה' סלעים, זהו בחי' צדקה כי עיקר תיקון עליית הכבוד הוא על ידי צדקה כנ"ל וע"כ נותנין לו ה' סלעים דייקא כנגד הה' של צדקה שהיא בחי' ה' חסדים וכנ"ל. וע"כ נסמכה פ' קדושת בכור ליציאת מצרים כי עיקר יצי"מ הי' ע"י תיקון הכבוד שהוא בחי' קדושת בכור כנ"ל. וע"כ יצאו ישראל ממצרים ע"י מכת בכורות שהכה השי"ת את בכורי מצרים והציל בכורי ישראל, זה בחי' הנ"ל שהכניע ובטל כבוד דס"א שהוא בחי' בכורי מצרים והעלה את כבוד דקודשה שהוא בחי' בכורי ישראל שנתקדשו אז וכנ"ל כי הבכור הואבחי' מלכו תבחי' כבוד כ"ש אף אני בכור אתנהו וכנ"ל, וע"כ עיקר יצי"מ הי' ע"י בחי' יד חזקה כ"ש כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם מארצו וכן בכמה פסוקים כי יצי"מ הוא בחי' הולדה כנ"ל וההולדה הוא ע"י בחי' יד חזקה כנ"ל. ובקריעת ים סוף נאמר וירא ישראל את היד הגדולה כי אחר שיצאו נפשות ישראל ממצרים שהיו שם בגלות בבחי' עיבור ויציאתם משם הוא בחי' הולדת הנפש כנ"ל, ואח"כ מה שהי' להם צער ויסורין על הים זה בחי' צער גדול בנים ר"ל בחי' צער גדול הנפש הנ"ל כמו התנוק כשנולד ואח"כ יש לו איזה יסורים שזה נקרא צער הגידול. וע"כ ניצלו מצער הגידול ע"י יד הגדולה שזהו בחי' קריעת ים סוף שאז ניצלו מצער שאחר ההולדה שהוא בחי' גידול הנפש שצריכין לזה יד הגדולה בחי' אברהם, וע"כ בקי"ס נתגלה בחי' יד הגדולה כ"ש וירא ישראל את היד הגדולה וכו' כי קריעת ים סוף הי' בזכות אברהם כשרז"ל:

EN:
And therefore, in truth, our Sages of blessed memory said: “Whoever does not leave a son to inherit him — the Holy One, blessed be He, is filled with wrath ( evrah ) toward him,” in the aspect of “like a pregnant woman ( ubarah )” (Bava Basra 116a) . For when he does not beget a son to inherit him, the bloods remain above — which is the aspect of pregnancy without birth, G–d forbid, from which come all the troubles, may the Merciful One save us.

Segment 48
HE:
אות יט ואגב שזכיתיט לעסוק בהתורה הזאת הנ"ל האיר ה' עיני לפרש סיום הפסוק וביום הביכורים שנאמרה זאת התורה בשבועות על זה הפסוק אבל לא זכינו לשמוע ביאור הפסוק בעצמי ע"פ התורה הזאת רק אח"כ שמעתי מפיו הק' קצת ביאור רק על התחלת הפסוק וביום הבכורים שהוא בחי' הולדת הנפש וגידול הנפש כמבואר שם, מקרא קודש זה בחי' שהכבוד שהוא בחי' קודש כ"ש ונקדש בכבודי קורא וכו' ע"ש בספר. ונ"ל לבאר שאר הפסוק, וביום הבכורים הוא בחי' גידול הנפש והולדת הנפש כנ"ל, בהקריבכם מנחכה חדשה לה' זהו בחי' צדקה כמ ושפירש רבינוז"ל במ"א (בלק"ת סי' ד') בעצמו זה הפסוק על צדקה בבחי' מגישי מנחה בצדקה. מקרא קודש זהבחי' העלאת הכבוד בחי'צדק יקראהו לרגלו כ"ש שם שהכבוד שהוא בחי' קודש כנ"ל קורא את הרגלין שזהו בחי' תיקון הכבוד כנ"ל שזה נעשה ע"י צדקה שהוא בחי' מנחה חדשה כנ"ל שעי"ז שמתקנין הכבוד ע"י הצדקה עי"ז זוכין לקבל נפש חדשה ע"י הכבוד וזאת הנפש צריכין להוליד ולגדל שזהו בחי' וביום הבכורים כנ"ל. כל מלאכת עבודה לא תעשו זהבחי' שנתבטל זוהמת הנחש שבא ע"י חטא אדה"ר שהוא פגם תאוות אכילה שעי"ז נתהוו הל"ט מלאכות שהם בחי' בעצבון תאכלנה בחי' בזעת אפך תאכל לחם וכו'. כי מחמת שנפגם הכבוד ע"י תאוות אכילה שהוא חטא אדה"ר עי"ז נפל הכבוד שמשם הפרנסה והאכילה בחי' שולחן מלכים נפל אל הס"א שהואבחי' נפילת הכבוד אל העזי פנים כנ"ל. וע"כ צריכין יגיעות גדולות בחי' ל"ט מלאכות עד שמבררין הפרנסה מזוהמת הנחש מבין הקליפות והכל מחמת שנפל הכבוד וכו' כנ"ל. אבל לעתיד כשיתתקן חטא אדה"ר ויעלה הכבוד מן הס"א אז יתבטלו כל הל"ט מלאכות כי יהי' יום שכולו שבת וכו'. וזהו כל מלאכת עבודה לא תעשו, זהבחי' עליית הכבוד מבין הס,א שהוא בחי' ביטול כל הל"ט מלאכות שבאו מחפגם הכבוד כנ"ל. וזה בחי' כבוד שבת ויו"ט שצריכים לכבדם מאד ועיקר כבוד שבת ויו"ט הוא לכבדם באכילה ושתי' שזה נקרא כבוד שבת ויו"ט כשרז"ל על שמאי שהי' אוכל כל ימיו לכבוד שבת וכו', מצא אחרת נאה הימנה אומר זו לכבוד שבת ויו"ט כי אכילת שבת ויו"ט הוא קודש כי אז הוא ביטול הל"ט מלאכות ואז האכילה בקדושה בבחי' לחם הפנים שזוכין לנשיאות פנים ע"י האכילה של שבת ויו"ט, כמבואר בהתורה הנ"ל שע"י האכילה דקדושה הוא בחי' נשיאת פנים וע"כ נקרא אכילת שבת ויו"ט בשם כבוד כי אכילה דקדושה הוא בבחי' תיקון הכבוד וכנ"ל:

EN:
And therefore his father’s household receives the inheritance and the money of the estate — for they need to repair him, by receiving the money, whose repair is through the aspect of tom’chay Oraysa , etc., as above. And therefore the father precedes all those who descend from him — for first one must return to the father, who is the root of the inheritance and the bloods, etc.

Segment 50
HE:
אות כ וע"כ הולכין ביותר על קברי הצדיקים בערב ר"ה כי עיקר בחי' ר"ה הוא להעלות ולגדל את הכבוד והמלכות דקדושה כמו שאנו אומרים בר"ה בכל התפלות ובכן תן כבוד ה' וכו' ותמלוך אתה ה' וכו' מלוך על כל העולם כולו בכבודך בחי' מלך הכבוד שמזכירין בר"ה כ"פ. נמצא שבר"ה כל עבודתינו להעלות ולגדל את הכבוד שהוא תיקון כל החטאים שהם פגם כבודו ית' כנ"ל. וע"כ עיקר קדושת א"י ששם עיקר הכבוד דקדושה כנ"ל נמשך בר"ה כש"ש תמיד עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה וכו' כי בר"ה עיקר העלאת הכבוד שזה עיקר קדושת א"י כנ"ל. וע"כ נוהגין לילך על קברי צדיקים אמתיים בער"ה כי עיקר תיקון הכבוד הוא ע"י קברי הצדיקים כנ"ל ששם עיקר הכבוד כנ"ל. ואז עיקר זמן הקיבוץ של ישראל כי ישראל מתקבצין אז בכל המקומות לגדל לכבד ולקדש שמו יתברך בתפלות ותחנונים, וכל מה שמתתקבצין יותר אנשים כשרים ביחד נתכבד ונתגדל שמו ביותר כי ברוב עם הדרת מלך שעיקר כבוד והדרת מלך ביותר הוא ברוב עם. וע"כ אז בימי ר"ה מסוגל יותרלהתקבץ יחד על קברי הצדיקים אמתיים כי אז עיקר העלאת הכבוד שמתגדל ביותר ע"י רוב עם. וכל מה שמתגדל הכבוד ביותר נתקן נפשו ביותר כי עיקר פגם נשפו הוא ע"י שריחקה מכבוד שמו ית' ע"י פגם עוונותיו שהם פגם הכבוד וע"כ בעת שנתעלה ונתגדל הכבוד ביותר דהיינו בזמן הקיבוץ בר"ה אז ע"י הגדלת הכבוד תוכל גם נפשו הרחוקה לכלול בתוך הכבוד הגדול שנתגדל עכשיו ביותר שזה עיקר התיקון כנ"ל וזיכה לשוב אל ה' שיזכה גם הוא לכלול בהכבוד דקודשה שיזכה לגדל ולכבד שמו יתברך מעתה בתורה ותפלה ומעשים טובים אמן:

EN:
And therefore the daughters of Tzelafchad argued: “If we are not considered seed, let our mother undergo yibum ” (Bava Basra 119b) — for this is the aspect of yibum and chalitzah . And this is the aspect of the yibum of Yehudah, for the blemish of Er and Onan who corrupted their way, etc. For the essential repair is through begetting children, to bring the souls into bodies specifically — for the son of Dovid does not come until all the souls in the Guf [storehouse of souls] are used up, as it is written: “And a redeemer shall come to Tzion, and to those who return from transgression in Yaakov, says Hashem; and as for Me, this is My covenant with them” (Isaiah 59:20–21) , etc. — the initial letters of which spell guf [body], as is brought in the Kavanos; see there.

Segment 52
HE:
אות כא וזה שכתב רבינו ז"ל (סי' י"ד) שלהחזיר בני אדם בתשובה הוא תיקון קרי ע"ש כי בוודאי הוא תיקון לפגם הברית כשמתגבר ומשתדל לדבר על לב בני אדם להחזירם להשי"ת כי עיקר פגם הברית הוא פגם הכבוד כנ"ל וע"י שמחזיר הרחוקים להש"י עי"ז הוא עיקרהגדלת והעלאת הכבוד כי כדין אסתלק ואתיקר שמא דקוב"ה עיאל ותתא כנ"ל ע"כ עי"ז עיקר תיקון הברית וכנ"ל:

EN:
For specifically when the souls, which are a portion of G–d from above, the aspect of the achdus ha’pashut — when they are drawn into physical bodies, which are the aspect of very diverse activities (for in one body alone there are many limbs, faculties, senses, four elements, and innumerable divergences, and all the more so between one body and another) — when all these bodies nullify themselves to the soul and all say with one heart: “Hear, O Israel, Hashem our G–d, Hashem is One” — and are included in His achdus ha’pashut , may He be blessed — this is the essential revelation of the achdus ha’pashut from within the pe’ulos mishtanos , which is exceedingly precious in His eyes, may He be blessed.