# likutay-moharan — complete plain text

Source index: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/

## Sections
- [Short Poetic Preface to Torahs 1-15 on Rabba Bar Bar Chana](/reader-plain/likutay-moharan/1/1/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/1/index.txt)
- [Ashray Temeemay Durech](/reader-plain/likutay-moharan/1/1/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/1/index.txt)
- [And these are the judgments](/reader-plain/likutay-moharan/1/10/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/10/index.txt)
- [Righteous Ones — Whose Temperament and Nature](/reader-plain/likutay-moharan/1/100/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/100/index.txt)
- [Bikrov Alai Merayim When My Adversaries Draw Near to Me](/reader-plain/likutay-moharan/1/101/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/101/index.txt)
- [You shall be over my house](/reader-plain/likutay-moharan/1/102/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/102/index.txt)
- [All who withhold](/reader-plain/likutay-moharan/1/103/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/103/index.txt)
- [For that Moshe said to the sons of Gad: “Offspring of sinful men”](/reader-plain/likutay-moharan/1/104/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/104/index.txt)
- [Torah 105](/reader-plain/likutay-moharan/1/105/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/105/index.txt)
- [Torah 106](/reader-plain/likutay-moharan/1/106/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/106/index.txt)
- [Torah 107](/reader-plain/likutay-moharan/1/107/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/107/index.txt)
- [Torah 108](/reader-plain/likutay-moharan/1/108/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/108/index.txt)
- [The Sacrifices of God Are a Broken Spirit](/reader-plain/likutay-moharan/1/109/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/109/index.txt)
- [I am Hashem He is My name](/reader-plain/likutay-moharan/1/11/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/11/index.txt)
- [This Book of the Torah Shall Not Depart from Your Mouth](/reader-plain/likutay-moharan/1/110/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/110/index.txt)
- [Initial Letters Spell “Rabbi”](/reader-plain/likutay-moharan/1/111/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/111/index.txt)
- [Make a](/reader-plain/likutay-moharan/1/112/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/112/index.txt)
- [And They Exact from Man with His Knowledge and without His Knowledge](/reader-plain/likutay-moharan/1/113/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/113/index.txt)
- [Who Covers the Heavens with Clouds Who Prepares Rain for the Earth](/reader-plain/likutay-moharan/1/114/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/114/index.txt)
- [And the People Stood from Afar and Moshe Approached the Thick Cloud](/reader-plain/likutay-moharan/1/115/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/115/index.txt)
- [One Who Gives Charity Is Saved from Transgression](/reader-plain/likutay-moharan/1/116/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/116/index.txt)
- [Why It Is Difficult to Sleep on](/reader-plain/likutay-moharan/1/117/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/117/index.txt)
- [When Learning a Concept, It Is Good to Explain It](/reader-plain/likutay-moharan/1/118/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/118/index.txt)
- [One Who Enters to Visit the Sick on Shabbat](/reader-plain/likutay-moharan/1/119/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/119/index.txt)
- [Praise to David](/reader-plain/likutay-moharan/1/12/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/12/index.txt)
- [The Need to Travel to the Tzaddik; MusarBooks Alone Are Not Enough](/reader-plain/likutay-moharan/1/120/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/120/index.txt)
- [“Behold, I Come; in the Scroll of the](/reader-plain/likutay-moharan/1/121/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/121/index.txt)
- [Through Song, the World Endures](/reader-plain/likutay-moharan/1/122/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/122/index.txt)
- [To Bind Oneself to the Tzadik of the Generation](/reader-plain/likutay-moharan/1/123/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/123/index.txt)
- [Song Psalm to the Conductor, Sing to Him Who Is Conquered and Is Happy](/reader-plain/likutay-moharan/1/124/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/124/index.txt)
- [And Moshe Said Eat It Today Because Today Is Shabbat to G-d](/reader-plain/likutay-moharan/1/125/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/125/index.txt)
- [That the Friends Praised Rabbi Shimon ben Yochai](/reader-plain/likutay-moharan/1/126/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/126/index.txt)
- [The Garments Are in the Secret of](/reader-plain/likutay-moharan/1/127/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/127/index.txt)
- [They Blinded His Eyes and Left Him](/reader-plain/likutay-moharan/1/128/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/128/index.txt)
- [A Land That Devours Its Inhabitants](/reader-plain/likutay-moharan/1/129/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/129/index.txt)
- [To draw complete supervision](/reader-plain/likutay-moharan/1/13/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/13/index.txt)
- [If Greater Than His Fellow His Inclination Is Greater Than Him](/reader-plain/likutay-moharan/1/130/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/130/index.txt)
- [If He Needs to Fear and Be Afraid from Honor](/reader-plain/likutay-moharan/1/131/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/131/index.txt)
- [There Is a Tzadik Who Is Famous Great in One Country](/reader-plain/likutay-moharan/1/132/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/132/index.txt)
- [And the Path of Tzadikim Like the Light of Dawn](/reader-plain/likutay-moharan/1/133/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/133/index.txt)
- [Great Work to Say Torah Even to One,](/reader-plain/likutay-moharan/1/134/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/134/index.txt)
- [For I Take an Appointed Time](/reader-plain/likutay-moharan/1/135/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/135/index.txt)
- [Do Not Judge Your Fellow Until You Reach His Place](/reader-plain/likutay-moharan/1/136/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/136/index.txt)
- [My Portion, O Gd, I Said to Guard Your Words](/reader-plain/likutay-moharan/1/137/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/137/index.txt)
- [To You My Heart Said, “Seek My Face”](/reader-plain/likutay-moharan/1/138/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/138/index.txt)
- [Righteousness Shall Go Before Him](/reader-plain/likutay-moharan/1/139/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/139/index.txt)
- [To draw peace in the world](/reader-plain/likutay-moharan/1/14/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/14/index.txt)
- [In the Hand of Every Man He Seals](/reader-plain/likutay-moharan/1/140/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/140/index.txt)
- [If He merits that he truly feels the pain of his sins](/reader-plain/likutay-moharan/1/141/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/141/index.txt)
- [One for whom it is impossible to study at all](/reader-plain/likutay-moharan/1/142/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/142/index.txt)
- [The Greatness of One Who Receives Counsel from the Sages of the Generation](/reader-plain/likutay-moharan/1/143/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/143/index.txt)
- [No Man Dies with Half His Desire in His Hand](/reader-plain/likutay-moharan/1/144/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/144/index.txt)
- [No Man Dies with Half (Etc.)](/reader-plain/likutay-moharan/1/145/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/145/index.txt)
- [“The Testimony of Hashem is Faithful”](/reader-plain/likutay-moharan/1/146/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/146/index.txt)
- [Just as One Who Has Impudence Has No Share in the Torah](/reader-plain/likutay-moharan/1/147/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/147/index.txt)
- [The Trait of Fear Itself is Fear of Hashem](/reader-plain/likutay-moharan/1/148/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/148/index.txt)
- [“At midnight I rise to thank You for Your righteous judgments”](/reader-plain/likutay-moharan/1/149/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/149/index.txt)
- [Who wants to taste](/reader-plain/likutay-moharan/1/15/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/15/index.txt)
- [“The likeness of his father's image he saw”](/reader-plain/likutay-moharan/1/150/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/150/index.txt)
- [segulah](/reader-plain/likutay-moharan/1/151/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/151/index.txt)
- [When a holy soul comes into the world with its attached branches](/reader-plain/likutay-moharan/1/152/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/152/index.txt)
- [The matter of receiving the face of a Torah scholar](/reader-plain/likutay-moharan/1/153/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/153/index.txt)
- [Know that there exist fallen fears](/reader-plain/likutay-moharan/1/154/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/154/index.txt)
- [Melancholy is a Very Bad Trait](/reader-plain/likutay-moharan/1/155/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/155/index.txt)
- [What one speaks between himself and his Creator is an aspect of the Holy Spirit](/reader-plain/likutay-moharan/1/156/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/156/index.txt)
- [The Spark of Divine Wisdom Ignites a Living Flame in the Heart](/reader-plain/likutay-moharan/1/157/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/157/index.txt)
- [The Power of Humility in the Service of the Divine](/reader-plain/likutay-moharan/1/158/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/158/index.txt)
- [159. Know that there is a mediator and she is the Shechinah.](/reader-plain/likutay-moharan/1/159/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/159/index.txt)
- [That fish that took out its head from water](/reader-plain/likutay-moharan/1/16/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/16/index.txt)
- [160. The pulse knocks and knocks in the person.](/reader-plain/likutay-moharan/1/160/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/160/index.txt)
- [161. The controversy elevates and raises the person.](/reader-plain/likutay-moharan/1/161/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/161/index.txt)
- [162. In the days of the Maggid, there was a rich man of lineage.](/reader-plain/likutay-moharan/1/162/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/162/index.txt)
- [163. Sometimes the speech is placed and ready to go out.](/reader-plain/likutay-moharan/1/163/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/163/index.txt)
- [164. Regarding stories of the true](/reader-plain/likutay-moharan/1/164/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/164/index.txt)
- [165. “Love your neighbor as yourself—I am G-d” Leviticus 19.](/reader-plain/likutay-moharan/1/165/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/165/index.txt)
- [When the World Is with the Tzadik, He Has Dominion](/reader-plain/likutay-moharan/1/166/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/166/index.txt)
- [167. The Sabbaths rested -spent with the true Torah scholar are like -have th](/reader-plain/likutay-moharan/1/167/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/167/index.txt)
- [168 – When Greatness Comes to a Person, It Is a Sign That Trouble Will Come, G-d](/reader-plain/likutay-moharan/1/168/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/168/index.txt)
- [“And it shall be, because (eikev) you will listen](/reader-plain/likutay-moharan/1/169/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/169/index.txt)
- [And it was they emptying their sacks](/reader-plain/likutay-moharan/1/17/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/17/index.txt)
- [“Hashem, How Many Are My Foes](/reader-plain/likutay-moharan/1/170/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/170/index.txt)
- [171. “And many of those who sleep in the dust of the earth shall awaken: these t](/reader-plain/likutay-moharan/1/171/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/171/index.txt)
- [172. All the deficiencies a person has—whether in children, livelihood, or healt](/reader-plain/likutay-moharan/1/172/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/172/index.txt)
- [173. Through writing, the true tzadik can recognize the soul and the soul's inne](/reader-plain/likutay-moharan/1/173/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/173/index.txt)
- [174. When judgments, God forbid, overpower a person.](/reader-plain/likutay-moharan/1/174/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/174/index.txt)
- [175. The primary virtue of crying is when it stems from joy and gladness.](/reader-plain/likutay-moharan/1/175/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/175/index.txt)
- [176. A person must hurry greatly to expel the spirit of foolishness from within.](/reader-plain/likutay-moharan/1/176/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/176/index.txt)
- [177. “And the LORD said: I have forgiven according to your word” (Numbers 14:20)](/reader-plain/likutay-moharan/1/177/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/177/index.txt)
- [178. **One needs precisely _](/reader-plain/likutay-moharan/1/178/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/178/index.txt)
- [179. Against all kinds of controversy—whether in materiality or spirituality.](/reader-plain/likutay-moharan/1/179/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/179/index.txt)
- [Kartalisa - Treasure Chest](/reader-plain/likutay-moharan/1/18/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/18/index.txt)
- [On the Matter of the Segula (-Propitious Remedy) of the Redemption](/reader-plain/likutay-moharan/1/180/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/180/index.txt)
- [When People Bind in a Bond Against One Man](/reader-plain/likutay-moharan/1/181/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/181/index.txt)
- [What the World Speaks During the Counting](/reader-plain/likutay-moharan/1/182/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/182/index.txt)
- [The Tzadikim in the Generation Sit in a Circle](/reader-plain/likutay-moharan/1/183/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/183/index.txt)
- [When One Speaks with His Friend in Fear of Heaven](/reader-plain/likutay-moharan/1/184/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/184/index.txt)
- [The Main Aspect of Perfection is Fear](/reader-plain/likutay-moharan/1/185/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/185/index.txt)
- [What They Tell of Wonders from the Tzadikim](/reader-plain/likutay-moharan/1/186/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/186/index.txt)
- [And to You Hashem is the Kindness for You Pay a Man According to His Deed](/reader-plain/likutay-moharan/1/187/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/187/index.txt)
- [One Must Travel to the Tzadik to Search for His Loss](/reader-plain/likutay-moharan/1/188/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/188/index.txt)
- [One Must Beware Very Much from Sadness and Laziness](/reader-plain/likutay-moharan/1/189/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/189/index.txt)
- [Prayer of Habakkuk](/reader-plain/likutay-moharan/1/19/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/19/index.txt)
- [And Moses Told the Words of the People to Hashem](/reader-plain/likutay-moharan/1/190/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/190/index.txt)
- [191 - Know That It Is Possible That One Sits Next to His Friend in One Place in](/reader-plain/likutay-moharan/1/191/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/191/index.txt)
- [Speech of Truth That Goes Out from the Mouth of the True Tzadik](/reader-plain/likutay-moharan/1/192/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/192/index.txt)
- [The Thought Has Great Power](/reader-plain/likutay-moharan/1/193/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/193/index.txt)
- [One Who Wants Honor is a Fool](/reader-plain/likutay-moharan/1/194/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/194/index.txt)
- [In Distress You Broadened for Me](/reader-plain/likutay-moharan/1/195/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/195/index.txt)
- [Do Not Make Your Prayer Fixed but Mercy and Supplications](/reader-plain/likutay-moharan/1/196/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/196/index.txt)
- [Evil Tongue of the World Harms and Damages the Humility](/reader-plain/likutay-moharan/1/197/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/197/index.txt)
- [When One Cries Out to Hashem Blessed be He](/reader-plain/likutay-moharan/1/198/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/198/index.txt)
- [Know That There is Sweetening to be Saved from Punishment of Widower](/reader-plain/likutay-moharan/1/199/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/199/index.txt)
- [Short Poetic Conclusion to 1-15 and Preface to 16-18 Hamishtu-ai](/reader-plain/likutay-moharan/1/2/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/2/index.txt)
- [וַיֹּאמֶר ה אֶל משֶׁה: אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם](/reader-plain/likutay-moharan/1/2/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/2/index.txt)
- [Nine Precious Rectifications](/reader-plain/likutay-moharan/1/20/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/20/index.txt)
- [The Reason That the Tzadikim in This Time are Rich](/reader-plain/likutay-moharan/1/200/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/200/index.txt)
- [On Pesach They Cry Out in Prayer](/reader-plain/likutay-moharan/1/201/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/201/index.txt)
- [All Whose Intellect is Smaller Must Be Given More Honor](/reader-plain/likutay-moharan/1/202/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/202/index.txt)
- [From Stories of Things of the Women One Can Know the Standing of the Shechinah](/reader-plain/likutay-moharan/1/203/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/203/index.txt)
- [The Money That They Give to a Torah Scholar is an Aspect of Torah](/reader-plain/likutay-moharan/1/204/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/204/index.txt)
- [Rectification for Nocturnal Emission](/reader-plain/likutay-moharan/1/205/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/205/index.txt)
- [I have strayed like a lost sheep; seek Your servant](/reader-plain/likutay-moharan/1/206/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/206/index.txt)
- [All speeches are aspects of gevuros](/reader-plain/likutay-moharan/1/207/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/207/index.txt)
- [The wicked watches the tzadik and seeks](/reader-plain/likutay-moharan/1/208/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/208/index.txt)
- [Prayers corresponding to the Tamidim they established](/reader-plain/likutay-moharan/1/209/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/209/index.txt)
- [Likutay Moharan, Torah 21](/reader-plain/likutay-moharan/1/21/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/21/index.txt)
- [By business in faith he fulfills And you shall love](/reader-plain/likutay-moharan/1/210/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/210/index.txt)
- [What the world travels on Rosh Hashanah to tzadikim](/reader-plain/likutay-moharan/1/211/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/211/index.txt)
- [This is aspects of clapping hand to hand](/reader-plain/likutay-moharan/1/212/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/212/index.txt)
- [213 - Know that there is a name that when the Holy One blessed be He wants to hi](/reader-plain/likutay-moharan/1/213/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/213/index.txt)
- [In the first generations when they knew the day of their death](/reader-plain/likutay-moharan/1/214/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/214/index.txt)
- [Know that there are twenty-four kinds of redemptions](/reader-plain/likutay-moharan/1/215/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/215/index.txt)
- [The philosophers call nature mother of all living](/reader-plain/likutay-moharan/1/216/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/216/index.txt)
- [Remember the Torah of Moses](/reader-plain/likutay-moharan/1/217/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/217/index.txt)
- [Sometimes when a decree is decreed on a person](/reader-plain/likutay-moharan/1/218/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/218/index.txt)
- [He performed His word](/reader-plain/likutay-moharan/1/219/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/219/index.txt)
- [Chosam within a Chosam Seal within a Seal](/reader-plain/likutay-moharan/1/22/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/22/index.txt)
- [There are several precious things in the world](/reader-plain/likutay-moharan/1/220/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/220/index.txt)
- [By giving](/reader-plain/likutay-moharan/1/221/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/221/index.txt)
- [One needs to be always in joy and to serve G-d in joy](/reader-plain/likutay-moharan/1/222/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/222/index.txt)
- [When the tzadik needs to request from Hashem, blessed be He](/reader-plain/likutay-moharan/1/223/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/223/index.txt)
- [Even the distant from the tzadik](/reader-plain/likutay-moharan/1/224/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/224/index.txt)
- [When the friendship in completeness by this the trust in completeness](/reader-plain/likutay-moharan/1/225/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/225/index.txt)
- [Melodies of wailing and sadness](/reader-plain/likutay-moharan/1/226/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/226/index.txt)
- [What they say when passing by the reapers G-d help](/reader-plain/likutay-moharan/1/227/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/227/index.txt)
- [When the Holy One blessed be He gazes on the soul](/reader-plain/likutay-moharan/1/228/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/228/index.txt)
- [Know that there are trees that when they make from them a bed](/reader-plain/likutay-moharan/1/229/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/229/index.txt)
- [Torah 23: You Commanded Righteousness](/reader-plain/likutay-moharan/1/23/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/23/index.txt)
- [Who has eyes to see](/reader-plain/likutay-moharan/1/230/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/230/index.txt)
- [And the host of the heavens bow to You](/reader-plain/likutay-moharan/1/231/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/231/index.txt)
- [Praise G-d from the heavens](/reader-plain/likutay-moharan/1/232/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/232/index.txt)
- [When evil thoughts and ponderings overpower the person](/reader-plain/likutay-moharan/1/233/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/233/index.txt)
- [Stories of deeds from tzadikim it is a very great thing](/reader-plain/likutay-moharan/1/234/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/234/index.txt)
- [Who goes and is divided and falls](/reader-plain/likutay-moharan/1/235/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/235/index.txt)
- [One who conducts rabbinic leadership with fitness and innocence as is fitting](/reader-plain/likutay-moharan/1/236/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/236/index.txt)
- [The main melody and the instrument of song, Levi brought to the world](/reader-plain/likutay-moharan/1/237/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/237/index.txt)
- [When two people are divided between them about some matter](/reader-plain/likutay-moharan/1/238/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/238/index.txt)
- [Through division it is impossible to speak](/reader-plain/likutay-moharan/1/239/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/239/index.txt)
- [The Middle of the World](/reader-plain/likutay-moharan/1/24/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/24/index.txt)
- [All the influences and all the things come only from the true tzadik](/reader-plain/likutay-moharan/1/240/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/240/index.txt)
- [When there are judgments, G-d forbid](/reader-plain/likutay-moharan/1/241/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/241/index.txt)
- [There is the aspect of Arich Anpin in the klipah](/reader-plain/likutay-moharan/1/242/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/242/index.txt)
- [There is a tzadik very great, that the world cannot bear his holiness](/reader-plain/likutay-moharan/1/243/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/243/index.txt)
- [One who is mixed among the idolaters](/reader-plain/likutay-moharan/1/244/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/244/index.txt)
- [Know that there are chambers of Torah](/reader-plain/likutay-moharan/1/245/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/245/index.txt)
- [Sometimes the person needs to have greatness for himself](/reader-plain/likutay-moharan/1/246/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/246/index.txt)
- [Teiku - it is the aspect of lacking repair](/reader-plain/likutay-moharan/1/247/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/247/index.txt)
- [Stories of deeds from tzadikim, it is a very great thing](/reader-plain/likutay-moharan/1/248/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/248/index.txt)
- [The main strength is in the heart](/reader-plain/likutay-moharan/1/249/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/249/index.txt)
- [Torah 25: A Vessel That Is Not Worth the Damage](/reader-plain/likutay-moharan/1/25/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/25/index.txt)
- [All kinds of suffering and all the afflictions are only from lack of knowledge](/reader-plain/likutay-moharan/1/250/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/250/index.txt)
- [Through wars that is division](/reader-plain/likutay-moharan/1/251/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/251/index.txt)
- [When there is unity between the tzadikim, the charity does not harm](/reader-plain/likutay-moharan/1/252/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/252/index.txt)
- [Decreased sleep, it decreases desire of licentiousness](/reader-plain/likutay-moharan/1/253/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/253/index.txt)
- [Eyes are things superior and very high](/reader-plain/likutay-moharan/1/254/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/254/index.txt)
- [When the person is believing in the tzadik without any knowledge](/reader-plain/likutay-moharan/1/255/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/255/index.txt)
- [The Name אתה (You) is a segula over the sea](/reader-plain/likutay-moharan/1/256/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/256/index.txt)
- [When you come in vineyard of your fellow](/reader-plain/likutay-moharan/1/257/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/257/index.txt)
- [When there is division on the person](/reader-plain/likutay-moharan/1/258/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/258/index.txt)
- [When person is in seclusion and explains his conversation](/reader-plain/likutay-moharan/1/259/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/259/index.txt)
- [Torah 26: A Chick That Dies in Its Egg](/reader-plain/likutay-moharan/1/26/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/26/index.txt)
- [The Name is the soul](/reader-plain/likutay-moharan/1/260/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/260/index.txt)
- [When a person falls from his level know that from heaven it is](/reader-plain/likutay-moharan/1/261/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/261/index.txt)
- [Through renewal of the Torah rivers are made](/reader-plain/likutay-moharan/1/262/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/262/index.txt)
- [Illness of the fever - comes through what a person eats excessive eating](/reader-plain/likutay-moharan/1/263/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/263/index.txt)
- [Charity is repair of the bris](/reader-plain/likutay-moharan/1/264/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/264/index.txt)
- [Reason for breaking vessel clay at time of connection the match](/reader-plain/likutay-moharan/1/265/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/265/index.txt)
- [Deaths of animals and beasts before their time](/reader-plain/likutay-moharan/1/266/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/266/index.txt)
- [Shavuot is a Remedy for the Lungs](/reader-plain/likutay-moharan/1/267/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/267/index.txt)
- [When a Person Does Not Focus on the Purpose, Why Does He Need Life?](/reader-plain/likutay-moharan/1/268/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/268/index.txt)
- [From the Dwelling of the Tzadik, the Deeds of the Generation Are Recognized](/reader-plain/likutay-moharan/1/269/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/269/index.txt)
- [The Chick That Died in Its Egg](/reader-plain/likutay-moharan/1/27/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/27/index.txt)
- [Just as There Is Arousal from One Person to His Fellow](/reader-plain/likutay-moharan/1/270/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/270/index.txt)
- [One Needs to Have Boldness of Holiness](/reader-plain/likutay-moharan/1/271/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/271/index.txt)
- [Today, If You Will Hear His Voice](/reader-plain/likutay-moharan/1/272/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/272/index.txt)
- [There Are Very Great Ascendant Ones Who Beget Souls](/reader-plain/likutay-moharan/1/273/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/273/index.txt)
- [There Are Wicked Who Labor and Toil All Their Days](/reader-plain/likutay-moharan/1/274/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/274/index.txt)
- [Every Mitzvah and Mitzvah That One Performs Creates One Candle from It](/reader-plain/likutay-moharan/1/275/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/275/index.txt)
- [The Eating of Shabbat Is Not for Satiation at All](/reader-plain/likutay-moharan/1/276/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/276/index.txt)
- [When There Is Controversy Against a Person](/reader-plain/likutay-moharan/1/277/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/277/index.txt)
- [Know That Upon a Good Chalif](/reader-plain/likutay-moharan/1/278/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/278/index.txt)
- [There Are Those Who Say Torah from Below to Above](/reader-plain/likutay-moharan/1/279/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/279/index.txt)
- [Build for Us a House in the Air of the World](/reader-plain/likutay-moharan/1/28/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/28/index.txt)
- [One Who Needs to Judge Before Judges in Torah Law](/reader-plain/likutay-moharan/1/280/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/280/index.txt)
- [Even a Simple Person Can See New and Wondrous Things](/reader-plain/likutay-moharan/1/281/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/281/index.txt)
- [One Needs to Judge Every Person to the Scale of Merit](/reader-plain/likutay-moharan/1/282/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/282/index.txt)
- [There Are Two Tzadikim Who Are from One Root](/reader-plain/likutay-moharan/1/283/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/283/index.txt)
- [He Rebuked One Who Said to Him That He Has No Leisure to Learn](/reader-plain/likutay-moharan/1/284/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/284/index.txt)
- [She Tasted That Her Merchandise Is Good](/reader-plain/likutay-moharan/1/285/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/285/index.txt)
- [There Is Gan Eden, and They Are Two Aspects: Gan and Eden](/reader-plain/likutay-moharan/1/286/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/286/index.txt)
- [29 - This Man Who Goes to Request a Woman and They Did Not Give Him הַאי גַּבְר](/reader-plain/likutay-moharan/1/29/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/29/index.txt)
- [Short Poetic Conclusion to 16-18 Hamishtu-ai and Preface to 19-22 on Safra DiTzniusa](/reader-plain/likutay-moharan/1/3/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/3/index.txt)
- [Akrukta](/reader-plain/likutay-moharan/1/3/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/3/index.txt)
- [Torah 30: A Field of Knives](/reader-plain/likutay-moharan/1/30/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/30/index.txt)
- [Likutay Moharan, Torah 31](/reader-plain/likutay-moharan/1/31/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/31/index.txt)
- [My Lord, Open My Lips](/reader-plain/likutay-moharan/1/32/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/32/index.txt)
- [Who Is the Man Who Desires Life](/reader-plain/likutay-moharan/1/33/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/33/index.txt)
- [And You Shall Be to Me a Kingdom of Priests](/reader-plain/likutay-moharan/1/34/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/34/index.txt)
- [Happy Are the People Who Know the Teru’ah](/reader-plain/likutay-moharan/1/35/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/35/index.txt)
- [Note from English translator: This Torah explores the soul’s exile among the ev](/reader-plain/likutay-moharan/1/36/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/36/index.txt)
- [Seek Hashem and His strength, seek His face continually](/reader-plain/likutay-moharan/1/37/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/37/index.txt)
- [The chariots of Pharaoh and his army He has cast into the sea,](/reader-plain/likutay-moharan/1/38/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/38/index.txt)
- [“And I will give](/reader-plain/likutay-moharan/1/39/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/39/index.txt)
- [Short Poetic Conclusion to Safra DiTzniusa and Preface to 23-31 on Suvay Divay Atuna](/reader-plain/likutay-moharan/1/4/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/4/index.txt)
- [Anokhi Hashem Elokeikha](/reader-plain/likutay-moharan/1/4/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/4/index.txt)
- [“These are the journeys of the children of Yisrael” Numbers 33:1](/reader-plain/likutay-moharan/1/40/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/40/index.txt)
- [Rikudin](/reader-plain/likutay-moharan/1/41/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/41/index.txt)
- [“And He saw their distress when He heard their](/reader-plain/likutay-moharan/1/42/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/42/index.txt)
- [diburim](/reader-plain/likutay-moharan/1/43/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/43/index.txt)
- [“What one strikes palm to palm at the time of prayer”](/reader-plain/likutay-moharan/1/44/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/44/index.txt)
- [Clapping of Palms in Prayer](/reader-plain/likutay-moharan/1/45/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/45/index.txt)
- [Clapping of Palms in Prayer](/reader-plain/likutay-moharan/1/46/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/46/index.txt)
- [“And you shall eat eating and be satisfied” Joel 2:26](/reader-plain/likutay-moharan/1/47/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/47/index.txt)
- [“For that you acted treacherously against Me in the waters of strife at Kadesh i](/reader-plain/likutay-moharan/1/48/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/48/index.txt)
- [“Lashshemesh sam ohel bahem vehu kechatan yotze mechuppato” (For the sun He has](/reader-plain/likutay-moharan/1/49/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/49/index.txt)
- [Short Poetic Conclusion to Suvay Divay Atuna and Preface to 32-286](/reader-plain/likutay-moharan/1/5/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/5/index.txt)
- [BeChatzotzrot VeKol Shofar](/reader-plain/likutay-moharan/1/5/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/5/index.txt)
- [Rescue my soul from the sword, from the hand of the dog](/reader-plain/likutay-moharan/1/50/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/50/index.txt)
- [Rabbi Akiva said: When you reach the stones of pure marble, do not say water wat](/reader-plain/likutay-moharan/1/51/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/51/index.txt)
- [Rabbi Chanina ben](/reader-plain/likutay-moharan/1/52/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/52/index.txt)
- [The Essence of Birth Depends on the Hai](/reader-plain/likutay-moharan/1/53/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/53/index.txt)
- [And it was at the end of two years of days](/reader-plain/likutay-moharan/1/54/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/54/index.txt)
- [Abba Shaul Says: I Was a Burier of the Dead](/reader-plain/likutay-moharan/1/55/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/55/index.txt)
- [And on the day of the bikurim (first fruits), when you bring near a new offering](/reader-plain/likutay-moharan/1/56/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/56/index.txt)
- [When Will the Son of David Come](/reader-plain/likutay-moharan/1/57/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/57/index.txt)
- [Torah 58 - Well and Cloud and Manna, All Returned in the Merit of Moshe](/reader-plain/likutay-moharan/1/58/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/58/index.txt)
- [59 - One Who Always Strives to Bring People Close to the Service of Hashem Bless](/reader-plain/likutay-moharan/1/59/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/59/index.txt)
- [Call Joshua](/reader-plain/likutay-moharan/1/6/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/6/index.txt)
- [There is a newer translation](/reader-plain/likutay-moharan/1/60/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/60/index.txt)
- [Through Emunas Chachamim (Faith in the Sages)](/reader-plain/likutay-moharan/1/61/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/61/index.txt)
- [62 - Through the Eating of Israel, Unity is Made (Yichud - Unification of the Ho](/reader-plain/likutay-moharan/1/62/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/62/index.txt)
- [Torah 63: Sod Kavonas HaMila (Secret of the Kavana -Kabbalistic Intentions of](/reader-plain/likutay-moharan/1/63/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/63/index.txt)
- [And Hashem Said to Moses, Come to Pharaoh](/reader-plain/likutay-moharan/1/64/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/64/index.txt)
- [And Boaz Said to Ruth](/reader-plain/likutay-moharan/1/65/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/65/index.txt)
- [Let There Be Double of Your Spirit Upon Me](/reader-plain/likutay-moharan/1/66/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/66/index.txt)
- [Vayiven Hashem Elokim et hatzela asher lakach v’chulu vay’vi’eha el ha’adam And](/reader-plain/likutay-moharan/1/67/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/67/index.txt)
- [Likutay Moharan, Volume 1, Torah 68](/reader-plain/likutay-moharan/1/68/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/68/index.txt)
- [Likutay Moharan, Volume 1, Torah 69](/reader-plain/likutay-moharan/1/69/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/69/index.txt)
- [VeEleh HaMishpatim](/reader-plain/likutay-moharan/1/7/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/7/index.txt)
- [Likutay Moharan, Volume 1, Torah 70](/reader-plain/likutay-moharan/1/70/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/70/index.txt)
- [lih’yos](/reader-plain/likutay-moharan/1/71/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/71/index.txt)
- [Sometimes a thought of repentance comes to a man](/reader-plain/likutay-moharan/1/72/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/72/index.txt)
- [For you will pass through waters, with you I am](/reader-plain/likutay-moharan/1/73/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/73/index.txt)
- [Be exalted above the heavens, G-d, above all the earth Your glory](/reader-plain/likutay-moharan/1/74/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/74/index.txt)
- [Likutay Moharan, Torah 75](/reader-plain/likutay-moharan/1/75/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/75/index.txt)
- [And HaElokim tested Avraham](/reader-plain/likutay-moharan/1/76/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/76/index.txt)
- [And Hashem shall be King over all the earth](/reader-plain/likutay-moharan/1/77/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/77/index.txt)
- [And He gives strength to His king and exalts the horn of His anointed](/reader-plain/likutay-moharan/1/78/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/78/index.txt)
- [Trust in Hashem and do good](/reader-plain/likutay-moharan/1/79/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/79/index.txt)
- [I Saw a Golden Menorah](/reader-plain/likutay-moharan/1/8/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/8/index.txt)
- [Hashem gives strength to His people; Hashem blesses His people with peace](/reader-plain/likutay-moharan/1/80/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/80/index.txt)
- [Go up this in the south and go up the mountain](/reader-plain/likutay-moharan/1/81/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/81/index.txt)
- [Those who are insulted and do not insult](/reader-plain/likutay-moharan/1/82/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/82/index.txt)
- [A gift in secret subdues anger](/reader-plain/likutay-moharan/1/83/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/83/index.txt)
- [In what did you prolong your days? He said to him: I was yielding in my money](/reader-plain/likutay-moharan/1/84/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/84/index.txt)
- [One steps in it a small step](/reader-plain/likutay-moharan/1/85/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/85/index.txt)
- [One steps in it a small step](/reader-plain/likutay-moharan/1/86/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/86/index.txt)
- [Immediately when a person wants to walk in the upright path](/reader-plain/likutay-moharan/1/87/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/87/index.txt)
- [Who covers the heavens with clouds, who prepares rain for the earth](/reader-plain/likutay-moharan/1/88/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/88/index.txt)
- [You have made him a little less than Gd, and with glory and majesty You crown him](/reader-plain/likutay-moharan/1/89/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/89/index.txt)
- [Tehomet Yechasyumu](/reader-plain/likutay-moharan/1/9/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/9/index.txt)
- [I will rejoice in Hashem; let sinners be consumed from the earth](/reader-plain/likutay-moharan/1/90/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/90/index.txt)
- [And his hands were faith until the sun came](/reader-plain/likutay-moharan/1/91/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/91/index.txt)
- [By means of what a person wanders in his house](/reader-plain/likutay-moharan/1/92/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/92/index.txt)
- [All who does business in faith](/reader-plain/likutay-moharan/1/93/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/93/index.txt)
- [Zachar Chasdo He Remembered His Kindness](/reader-plain/likutay-moharan/1/94/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/94/index.txt)
- [When the Providers and Leaders of the Generation Become Arrogant](/reader-plain/likutay-moharan/1/95/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/95/index.txt)
- [The wicked plots against the righteous](/reader-plain/likutay-moharan/1/96/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/96/index.txt)
- [Gd, do not be silent; for You—do not be deaf; do not be still, O Gd!](/reader-plain/likutay-moharan/1/97/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/97/index.txt)
- [He set his eyes on him and he became a heap of bones](/reader-plain/likutay-moharan/1/98/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/98/index.txt)
- [And I pleaded with Hashem at that time, saying](/reader-plain/likutay-moharan/1/99/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/99/index.txt)
- [Hakdama — Introduction (Hebrew)](/reader-plain/likutay-moharan/1/hakdama/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/hakdama/index.txt)
- [Haskamos (Approbations)](/reader-plain/likutay-moharan/1/haskamos/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/haskamos/index.txt)
- [Shir Na'im](/reader-plain/likutay-moharan/1/intro/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/intro/index.txt)
- [Introduction to Likutey Moharan](/reader-plain/likutay-moharan/1/intro-lm/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/intro-lm/index.txt)
- [Introduction to Handwritten Manuscripts](/reader-plain/likutay-moharan/1/intro-manuscripts/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/intro-manuscripts/index.txt)
- [Misod Gdulat HaTanna Rabbi Shimon bar Yochai](/reader-plain/likutay-moharan/1/intro-shimon/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/1/intro-shimon/index.txt)
- [Blow the shofar in the beginning of the month, when the moon is concealed, for t](/reader-plain/likutay-moharan/2/1/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/1/index.txt)
- [10 - The World is Distant from Hashem, Blessed be He, Because They Lack Settleme](/reader-plain/likutay-moharan/2/10/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/10/index.txt)
- [Tinyana](/reader-plain/likutay-moharan/2/100/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/100/index.txt)
- [Tinyana](/reader-plain/likutay-moharan/2/101/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/101/index.txt)
- [Tinyana](/reader-plain/likutay-moharan/2/102/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/102/index.txt)
- [Tinyana](/reader-plain/likutay-moharan/2/103/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/103/index.txt)
- [Tinyana](/reader-plain/likutay-moharan/2/104/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/104/index.txt)
- [Tinyana](/reader-plain/likutay-moharan/2/105/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/105/index.txt)
- [Tinyana](/reader-plain/likutay-moharan/2/106/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/106/index.txt)
- [Tinyana](/reader-plain/likutay-moharan/2/107/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/107/index.txt)
- [Tinyana](/reader-plain/likutay-moharan/2/108/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/108/index.txt)
- [Tinyana](/reader-plain/likutay-moharan/2/109/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/109/index.txt)
- [When a Person Prays in the Field](/reader-plain/likutay-moharan/2/11/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/11/index.txt)
- [Tinyana](/reader-plain/likutay-moharan/2/110/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/110/index.txt)
- [Tinyana](/reader-plain/likutay-moharan/2/111/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/111/index.txt)
- [Tinyana](/reader-plain/likutay-moharan/2/112/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/112/index.txt)
- [Tinyana](/reader-plain/likutay-moharan/2/113/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/113/index.txt)
- [Tinyana](/reader-plain/likutay-moharan/2/114/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/114/index.txt)
- [Tinyana](/reader-plain/likutay-moharan/2/115/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/115/index.txt)
- [Tinyana](/reader-plain/likutay-moharan/2/116/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/116/index.txt)
- [Tinyana](/reader-plain/likutay-moharan/2/117/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/117/index.txt)
- [Tinyana](/reader-plain/likutay-moharan/2/118/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/118/index.txt)
- [Tinyana](/reader-plain/likutay-moharan/2/119/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/119/index.txt)
- [When a Person Goes After His Intellect and Wisdom](/reader-plain/likutay-moharan/2/12/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/12/index.txt)
- [Tinyana](/reader-plain/likutay-moharan/2/120/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/120/index.txt)
- [Tinyana](/reader-plain/likutay-moharan/2/121/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/121/index.txt)
- [Tinyana](/reader-plain/likutay-moharan/2/122/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/122/index.txt)
- [Tinyana](/reader-plain/likutay-moharan/2/123/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/123/index.txt)
- [Tinyana](/reader-plain/likutay-moharan/2/124/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/124/index.txt)
- [Tinyana](/reader-plain/likutay-moharan/2/125/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/125/index.txt)
- [All That Dispute Him More, Bring Him Closer More to Hashem](/reader-plain/likutay-moharan/2/13/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/13/index.txt)
- [Many Fight Against Me from the Heights](/reader-plain/likutay-moharan/2/14/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/14/index.txt)
- [These Who Glorify Themselves in Falsehood in Great and Wondrous Things](/reader-plain/likutay-moharan/2/15/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/15/index.txt)
- [Why When a Person Seeks Livelihood](/reader-plain/likutay-moharan/2/16/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/16/index.txt)
- [One Needs to Be Very Careful to Be Joyful and Good-Hearted on Shabbos](/reader-plain/likutay-moharan/2/17/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/17/index.txt)
- [Great Danger to Be Famous and to Lead the World](/reader-plain/likutay-moharan/2/18/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/18/index.txt)
- [The Main Purpose and Completeness is Only to Serve Hashem in Complete Innocence](/reader-plain/likutay-moharan/2/19/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/19/index.txt)
- [The days of Chanukah are days of hodaa [thanksgiving].](/reader-plain/likutay-moharan/2/2/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/2/index.txt)
- [By Means of the Dispute That is in the World](/reader-plain/likutay-moharan/2/20/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/20/index.txt)
- [When Innovating Innovations of Torah](/reader-plain/likutay-moharan/2/21/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/21/index.txt)
- [In the Matter of Humility](/reader-plain/likutay-moharan/2/22/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/22/index.txt)
- [In the Matter of Joy](/reader-plain/likutay-moharan/2/23/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/23/index.txt)
- [Likutay Moharan II, Torah 24: A Great Mitzvah to Always Be in Simchah](/reader-plain/likutay-moharan/2/24/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/24/index.txt)
- [Likutay Moharan II, Torah 25: Hisbodidus Is a Supreme and Great Virtue Above All](/reader-plain/likutay-moharan/2/25/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/25/index.txt)
- [Likutay Moharan II, Torah 26: One Must Distance Oneself from Drunkenness](/reader-plain/likutay-moharan/2/26/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/26/index.txt)
- [Likutay Moharan II, Torah 27: One Who Is a New Leader or Ruler](/reader-plain/likutay-moharan/2/27/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/27/index.txt)
- [Likutay Moharan II, Torah 28: There Are Differences Between the Torahs](/reader-plain/likutay-moharan/2/28/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/28/index.txt)
- [When a question arises in a person’s house due to a mixture of](/reader-plain/likutay-moharan/2/29/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/29/index.txt)
- [3 When Rabbi Eliezer the Great Fell Ill](/reader-plain/likutay-moharan/2/3/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/3/index.txt)
- [Likutay Moharan II, Torah 30: When a New Book Comes to the World](/reader-plain/likutay-moharan/2/30/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/30/index.txt)
- [Likutay Moharan II, Torah 31: Through Melody a Person Is Recognized](/reader-plain/likutay-moharan/2/31/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/31/index.txt)
- [Likutay Moharan II, Torah 32: There Are Hidden Tzadikim](/reader-plain/likutay-moharan/2/32/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/32/index.txt)
- [Likutay Moharan II, Torah 33: And Yisro Rejoiced Over All the Good](/reader-plain/likutay-moharan/2/33/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/33/index.txt)
- [וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ עַל כָּל הַטּוֹבָה“And Yisro rejoiced over all the good…” (Ex](/reader-plain/likutay-moharan/2/34/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/34/index.txt)
- [Likutay Moharan II, Torah 35: Those Who Study Torah Are Worthy to Know the Future](/reader-plain/likutay-moharan/2/35/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/35/index.txt)
- [As soon as a sefer book is made from the very, very lofty and wondrous Torahs](/reader-plain/likutay-moharan/2/36/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/36/index.txt)
- [“From those who die by Your hand, Hashem, from those who die of the world…” “I,](/reader-plain/likutay-moharan/2/37/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/37/index.txt)
- [Sometimes the great one goes and travels to the small one, and sometimes the opp](/reader-plain/likutay-moharan/2/38/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/38/index.txt)
- [Likutay Moharan II](/reader-plain/likutay-moharan/2/39/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/39/index.txt)
- [4 And on the Day of the First Fruits](/reader-plain/likutay-moharan/2/4/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/4/index.txt)
- [Likutay Moharan II, Torah 40: One Who Knows from the Land of Israel](/reader-plain/likutay-moharan/2/40/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/40/index.txt)
- [Likutay Moharan II, Torah 41: Sometimes Hashem, Blessed Be He, Performs Wonders](/reader-plain/likutay-moharan/2/41/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/41/index.txt)
- [Likutay Moharan II, Torah 42: For I, Hashem, Am Your Healer](/reader-plain/likutay-moharan/2/42/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/42/index.txt)
- [Through chalishus halev weakness of the heart, pachadim fears fall upon him](/reader-plain/likutay-moharan/2/43/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/43/index.txt)
- [Likutay Moharan II, Torah 44: Faith Depends on a Person’s Mouth](/reader-plain/likutay-moharan/2/44/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/44/index.txt)
- [Regarding people who want and prepare themselves several times to travel to the](/reader-plain/likutay-moharan/2/45/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/45/index.txt)
- [Mesiras](/reader-plain/likutay-moharan/2/46/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/46/index.txt)
- [Likutay Moharan II, Torah 47: It Is a Great Danger to Say Torah](/reader-plain/likutay-moharan/2/47/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/47/index.txt)
- [Likutay Moharan II, Torah 48: When a Person Enters the Service of Hashem](/reader-plain/likutay-moharan/2/48/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/48/index.txt)
- [According to the greatness of Hashem, blessed be He, and the essence of His exal](/reader-plain/likutay-moharan/2/49/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/49/index.txt)
- [Blow the Shofar in the Month, the Essence is Faith](/reader-plain/likutay-moharan/2/5/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/5/index.txt)
- [Machshavah](/reader-plain/likutay-moharan/2/50/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/50/index.txt)
- [Likutay Moharan II, Torah 51: The Evil Inclination Knocks on a Person Each Time](/reader-plain/likutay-moharan/2/51/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/51/index.txt)
- [Likutay Moharan II, Torah 52: That Difficulties Are Difficult for the Tzadikim](/reader-plain/likutay-moharan/2/52/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/52/index.txt)
- [Likutay Moharan II, Torah 53: The Great Preciousness of Thought](/reader-plain/likutay-moharan/2/53/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/53/index.txt)
- [Bechirah](/reader-plain/likutay-moharan/2/54/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/54/index.txt)
- [Likutay Moharan II, Torah 55: The Profit of This World Cannot Be Measured](/reader-plain/likutay-moharan/2/55/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/55/index.txt)
- [When a person has a lev heart,](/reader-plain/likutay-moharan/2/56/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/56/index.txt)
- [Likutay Moharan II, Torah 57: When a Great True Tzadik Reveals Torah](/reader-plain/likutay-moharan/2/57/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/57/index.txt)
- [There are people who say that when the tzadik righteous one is great in statur](/reader-plain/likutay-moharan/2/58/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/58/index.txt)
- [Tinyana](/reader-plain/likutay-moharan/2/59/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/59/index.txt)
- [Through Good Sweat, Through This Joy is Made](/reader-plain/likutay-moharan/2/6/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/6/index.txt)
- [Tinyana](/reader-plain/likutay-moharan/2/60/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/60/index.txt)
- [Tinyana](/reader-plain/likutay-moharan/2/61/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/61/index.txt)
- [“These are the journeys of the children of Yisrael” (Numbers 33:1) see Likutay](/reader-plain/likutay-moharan/2/62/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/62/index.txt)
- [Tinyana](/reader-plain/likutay-moharan/2/63/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/63/index.txt)
- [Tinyana](/reader-plain/likutay-moharan/2/64/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/64/index.txt)
- [Tinyana](/reader-plain/likutay-moharan/2/65/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/65/index.txt)
- [Tinyana](/reader-plain/likutay-moharan/2/66/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/66/index.txt)
- [Likutay Moharan II, Torah 67, Section 1](/reader-plain/likutay-moharan/2/67/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/67/index.txt)
- [Likutay Moharan II, Torah 68](/reader-plain/likutay-moharan/2/68/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/68/index.txt)
- [Likutay Moharan, Torah 69](/reader-plain/likutay-moharan/2/69/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/69/index.txt)
- [Likutay Moharan – Torah 7](/reader-plain/likutay-moharan/2/7/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/7/index.txt)
- [Likutay Moharan II, Torah 70](/reader-plain/likutay-moharan/2/70/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/70/index.txt)
- [Likutay Moharan II, Torah 71](/reader-plain/likutay-moharan/2/71/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/71/index.txt)
- [Likutay Moharan II Torah 72: To See Oneself with the Tzadik of Truth](/reader-plain/likutay-moharan/2/72/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/72/index.txt)
- [Whoever desires to merit teshuvah repentance should be accustomed to reciting](/reader-plain/likutay-moharan/2/73/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/73/index.txt)
- [Likutay Moharan II Torah 74: After Purim, They Read the Parsha of Parah](/reader-plain/likutay-moharan/2/74/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/74/index.txt)
- [Looking at the face of the](/reader-plain/likutay-moharan/2/75/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/75/index.txt)
- [Likutay Moharan II Torah 76: Israel Becomes Masters Over Their Masters](/reader-plain/likutay-moharan/2/76/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/76/index.txt)
- [Know that every one of Israel, even a great tzadik righteous one, must have so](/reader-plain/likutay-moharan/2/77/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/77/index.txt)
- [Regarding the conduct of simplicity peshitus of the true tzadik righteous one](/reader-plain/likutay-moharan/2/78/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/78/index.txt)
- [Likutay Moharan II Torah 79: The Voice Is the Voice of Yaakov](/reader-plain/likutay-moharan/2/79/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/79/index.txt)
- [Blow the Shofar in the Month](/reader-plain/likutay-moharan/2/8/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/8/index.txt)
- [Likutay Moharan II Torah 80: In the Beginning, Whoever Wanted to Remove the](/reader-plain/likutay-moharan/2/80/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/80/index.txt)
- [When a person gladdens himself with the joy of a mitzvah commandment and the j](/reader-plain/likutay-moharan/2/81/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/81/index.txt)
- [Likutay Moharan II Torah 82: When You Go Out to War, and So Forth](/reader-plain/likutay-moharan/2/82/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/82/index.txt)
- [Likutay Moharan II Torah 83: Regarding the Rectification of the Bris](/reader-plain/likutay-moharan/2/83/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/83/index.txt)
- [Tinyana](/reader-plain/likutay-moharan/2/84/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/84/index.txt)
- [Tinyana](/reader-plain/likutay-moharan/2/85/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/85/index.txt)
- [Tinyana](/reader-plain/likutay-moharan/2/86/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/86/index.txt)
- [Tinyana](/reader-plain/likutay-moharan/2/87/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/87/index.txt)
- [Tinyana](/reader-plain/likutay-moharan/2/88/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/88/index.txt)
- [Tinyana](/reader-plain/likutay-moharan/2/89/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/89/index.txt)
- [To Wherever the Spirit Would Go, They Went](/reader-plain/likutay-moharan/2/9/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/9/index.txt)
- [Tinyana](/reader-plain/likutay-moharan/2/90/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/90/index.txt)
- [Tinyana](/reader-plain/likutay-moharan/2/91/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/91/index.txt)
- [Tinyana](/reader-plain/likutay-moharan/2/92/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/92/index.txt)
- [Tinyana](/reader-plain/likutay-moharan/2/93/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/93/index.txt)
- [Tinyana](/reader-plain/likutay-moharan/2/94/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/94/index.txt)
- [Tinyana](/reader-plain/likutay-moharan/2/95/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/95/index.txt)
- [Tinyana](/reader-plain/likutay-moharan/2/96/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/96/index.txt)
- [Tinyana](/reader-plain/likutay-moharan/2/97/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/97/index.txt)
- [Tinyana](/reader-plain/likutay-moharan/2/98/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/98/index.txt)
- [Tinyana](/reader-plain/likutay-moharan/2/99/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/99/index.txt)
- [Introduction to Likutay Moharan Part 2](/reader-plain/likutay-moharan/2/intro/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/intro/index.txt)
- [Introduction to Volume 2](/reader-plain/likutay-moharan/2/intro-volume-2/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/intro-volume-2/index.txt)
- [Handwritten Manuscript 1](/reader-plain/likutay-moharan/2/manuscript-1/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/manuscript-1/index.txt)
- [Handwritten Manuscript 2](/reader-plain/likutay-moharan/2/manuscript-2/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/manuscript-2/index.txt)
- [Handwritten Manuscript 3](/reader-plain/likutay-moharan/2/manuscript-3/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/manuscript-3/index.txt)
- [Handwritten Manuscript 4](/reader-plain/likutay-moharan/2/manuscript-4/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/manuscript-4/index.txt)
- [Handwritten Manuscript 5](/reader-plain/likutay-moharan/2/manuscript-5/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/manuscript-5/index.txt)
- [Handwritten Manuscript 6](/reader-plain/likutay-moharan/2/manuscript-6/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/manuscript-6/index.txt)
- [Omission at the Beginning (Hashmata)](/reader-plain/likutay-moharan/2/omission/) — [TXT](/reader-plain/likutay-moharan/2/omission/index.txt)

---



# Short Poetic Preface to Torahs 1-15 on Rabba Bar Bar Chana

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/1/

# Ashray Temeemay Durech

<div dir="rtl">אשרי תמימי דרך</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/1


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה' (תהלים קי"ט):

</div>

Likutay Moharan 1:1

קי"ט:א

/ Psalms 119:1): Happy are those whose way is perfect, who walk in the Torah of Hashem.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

דע, כי על ידי התורה נתקבלים כל התפלות וכל הבקשות, שאנו מבקשים ומתפללים. והחן והחשיבות של ישראל נתעלה ונתרומם בפני כל מי שצריכין, הן ברוחני הן בגשמי. כי עכשו בעוונותינו הרבים חן וחשיבות האמיתי של ישראל נפל, כי עכשו עקר החשיבות והחן הוא אצלם. אבל על ידי התורה נתעלה החן והחשיבות של ישראל, כי התורה נקראת (משלי ה): "אילת אהבים ויעלת חן"; שמעלה חן על לומדיה (ערובין נ"ד:). ועל ידי זה נתקבלין כל התפלות והבקשות:

</div>

Know that through the Torah, all

prayers

and all requests that we seek and pray for are accepted, and the grace [חֵן] and importance [חֲשִׁיבוּת] of Israel are elevated and exalted before all who are needed, whether in spiritual or material matters. For now, due to our many sins, the true grace and importance of Israel have fallen, as the primary importance and grace are with them. But through the Torah, the grace and importance of Israel are elevated. For the Torah is called: אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן (מִשְׁלֵי

ה:י

"ט / Proverbs 5:19)—a loving doe and a gazelle that raises grace [יַעֲלַת חֵן, elevating and bestowing grace]—that bestows grace [חֵן] upon those who study it (

נ"ד ע"ב / Talmud,

Eruvin

54b).


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

כי איש הישראלי צריך תמיד להסתכל בהשכל, של כל דבר, ולקשר עצמו אל החכמה והשכל שיש בכל דבר, כדי שיאיר לו השכל, שיש בכל דבר, להתקרב להשם יתברך על ידי אותו הדבר. כי השכל הוא אור גדול ומאיר לו בכל דרכיו, כמו שכתוב (קהלת ח): "חכמת אדם תאיר פניו": וזה בחינת יעקב. כי יעקב זכה לבכורה שהוא ראשית, שהוא בחינת חכמה. (תקונים תקון י"ד, זהר משפטים קכ"א:), כמו שכתוב (תהלים קי"א): "ראשית חכמה". וזה בחינת (בראשית כ"ז): "ויעקבני זה פעמים". ותרגום אונקלוס: וחכמני, וזה בחינת שמש. כי השכל הוא מאיר לו בכל דרכיו כמו השמש. וזה בחינת (משלי ד): "וארח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום": וזה בחינת חית - לשון חיות (עיין זוהר פנחס רמ"ה: ובתיקונים תיקון ס"ה). כי החכמה והשכל הוא החיות של כל דבר, כמו שכתוב (קהלת ז): "החכמה תחיה" וכו'. אך מחמת שאור השכל גדול מאד, אי אפשר לזכות אליו כי אם על ידי בחינת נון שהוא בחינת מלכות, כמו שכתוב (תהלים ע"ב): "לפני שמש ינון שמו", ופרש רש"י: 'לשון מלכות'. וזה בחינת לבנה, כי הלבנה אין לה אור מעצמה כי אם מה שמקבלת מהשמש (זהר ויחי רל"ח. ורמ"ט:). וזהו בחינת מלכות, דלית לה מגרמה כלום, אלא מה שמקבלת מן החית, שהיא בחינת חכמה, בחינת שמש כנ"ל, ונעשה (ישעיהו ל): "אור הלבנה כאור החמה": אבל מי שאינו מקשר עצמו אל השכל והחכמה והחיות, שיש בכל דבר, זה בחינת עשו שבזה את הבכורה, כמו שכתוב (בראשית כ"ה): "ויבז עשו את הבכורה"; דהינו השכל כנ"ל, בחינת (משלי י"ח): "לא יחפץ כסיל בתבונה כי אם בהתגלות לבו". וזה בחינת מלכות הרשעה, בחינת לבנה דסטרא אחרא, שעליה נאמר (ישעיהו כ"ד): "וחפרה הלבנה" וכו' (עין תיקון ח). וזה בחינת יצר טוב ויצר הרע. כי היצר טוב נקרא "מסכן וחכם" (קהלת ד), (עיין רש"י ועיין זוהר וישב קע"ט ובמ"ר קהלת ובנדרים ל"ב:), בחינת מלכות, שהיא בחינת עניה ודלה דלית לה מגרמה כלום כי אם מה שמקבלת מחכמה. ויצר הרע נקרא "מלך זקן וכסיל" (שם), בחינת מלכות דסטרא אחרא, שאינה חפצה בחכמה ושכל, בחינת "לא יחפץ כסיל בתבונה" וכו', כנ"ל. וצריך כל אחד לתן כח לבחינת מלכות דקדשה להתגבר על מלכות דסטרא אחרא. וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ברכות ה.): 'לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע'. ועל ידי מה נותן כח למלכות דקדשה? על ידי התורה, שהוא עוסק בכח (כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה, שם: 'לעולם ירגיז וכו' - אי אזיל מוטב, ואם לאו - יעסק בתורה'). וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (קדושין ל:): 'אם פגע בך מנול זה, משכהו לבית המדרש'. כי על ידי התורה נותן כח למלכות דקדשה. ואזי מקבלת המלכות, שהיא בחינת נ, חיות מן החכמה, שהיא בחינת ח, ונתחבר ונתקשר הח' והנ', ונעשה אור הלבנה כאור החמה: וכשזה קם, זה נופל (רש"י בראשית כ"ה פסוק כ"ג), ואזי נופל ונתבטל מלכות הרשעה, כמו שכתוב (הושע י"ד): "כי ישרים דרכי ה', צדיקים ילכו בם, ופשעים יכשלו בם". הינו על ידי דרכי ה', הינו התורה, על ידי זה הצדיקים, שדבקים במלכות דקדשה, הם נתחזקים ומקבלים כח על ידי זה. "ופשעים יכשלו בם" בחינת מלכות הרשעה, בחינת היצר הרע, שנופל ונכנע על ידי התורה, כנ"ל.

</div>

For a Jew must always contemplate the intellect [שֵׂכֶל, Chochmah, the

sefirah

of wisdom] of every matter and connect himself to the wisdom [חָכְמָה] and intellect present in every matter, so that the intellect in each matter illuminates for him, enabling him to draw closer to Hashem, blessed be He, through that matter. For the intellect is a great light that shines for him in all his ways, as it is written: חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו (קהֶלֶת

ח:א

/ Ecclesiastes 8:1)—The wisdom of a man illuminates his face. This is the aspect of Jacob, for Jacob merited the birthright, which is the beginning, the aspect of wisdom [חָכְמָה] (

י"ד; זֹהַר מִשְׁפָּטִים קכ"א ע"א), as it is written: רֵאשִׁית חָכְמָה (תְּהִלִּים

קי"

א:י

/ Psalms 111:10)—The beginning of wisdom. This is the aspect of: וַיַּעַקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם (בְּרֵאשִׁית

ז:ל

/ Genesis 27:36)—He has supplanted me these two times, and the Targum Onkelos translates:

—he has outwitted me [from חָכַם, wisdom, linking to intellect], from the root [חָכַם], meaning wisdom. This is the aspect of the sun, for the intellect illuminates all his ways like the sun. This is the aspect of: וְארַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נגַהּ הוֹלֵךְ וָאוֹר עַד נְכוֹן הַיּוֹם (מִשְׁלֵי

ד:י

"ח / Proverbs 4:18)—The path of the righteous is like the light of dawn, which shines

brighter and brighter

until the day is established. This is the aspect of the letter חֵית, the language of vitality [חִיּוּת] (זֹהַר פִּנְחָס רמ"ה ע"ב;

ס"ה), for wisdom and intellect are the vitality of every matter, as it is written: הַחָכְמָה תְחַיֶּה (קהֶלֶת

ז:י

"ב / Ecclesiastes 7:12)—Wisdom gives life. However, because the light of the intellect is exceedingly great, it is impossible to attain it except through the aspect of נוּן, which is the aspect of

Malchut

(Kingship), as it is written: לִפְנֵי שֶׁמֶשׁ יִנּוֹן שְׁמוֹ (תְּהִלִּים

ב:י

/ Psalms 72:17)—Before the sun, his name shall be

Yinnon

, and Rashi explains: a language of kingship. This is the aspect of the moon, for the moon has no light of its own, only what it receives from the sun (זֹהַר וַיְּחִי רל"ח ע"א). This is the aspect of

Malchut

, which has nothing of its own except what it receives from the חֵית, the aspect of wisdom, the aspect of the sun, as mentioned above. Thus, it becomes: אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה (יְשַׁעְיָהוּ

ל:כ

"ו / Isaiah 30:26)—The light of the moon shall be like the light of the sun. But one who does not connect himself to the intellect, wisdom, and vitality in every matter is in the aspect of Esau, who despised the birthright, as it is written:

כ"ה:ל"ד

/ Genesis 25:34)—And Esau despised the birthright, meaning the intellect, as mentioned above, in the aspect of: לא

י"ח:ב

/ Proverbs 18:2)—A fool has no delight in understanding, but only in revealing his heart. This is the aspect of wicked

Malchut

, the aspect of the moon of the Other Side, of which it is said: וְחָפְרָה הַלְּבָנָה (יְשַׁעְיָהוּ

ד:כ

/ Isaiah 24:23)—The moon shall be confounded (

ח). This is the aspect of the good inclination and the evil inclination. For the good inclination is called מִסְכֵּן וְחָכָם—poor and wise (קהֶלֶת

ד:י

"ג / Ecclesiastes 4:13; רַשִׁ"י; זֹהַר וַיֵּשֶׁב קע"ט ע"א; מִדְרַשׁ רַבָּה קהֶלֶת; נְדָרִים ל"ב ע"ב), the aspect of

Malchut

, which is poor and lowly, having nothing of its own except what it receives from wisdom. The evil inclination is called מֶלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל—an old and foolish king (קהֶלֶת

ד:י

"ג / Ecclesiastes 4:13), the aspect of

Malchut

of the Other Side, which does not desire wisdom or intellect, in the aspect of: לא

ח:ב

/ Proverbs 18:2)—A fool has no delight in understanding, as mentioned above. Everyone must strengthen the aspect of holy

Malchut

to overcome the

Malchut

of the Other Side, as our Sages, of revered memory, said: לְעוֹלָם יַרְגִּיז אָדָם יֵצֶר טוֹב עַל יֵצֶר הָרָע (בְּרָכוֹת

ה:א

/ Talmud,

Berachot

5a)—A person should always incite the good inclination against the evil inclination. How does one strengthen the holy

Malchut

? Through the Torah, by engaging in it with strength, as our Sages, of revered memory, said there: לְעוֹלָם יַרְגִּיז... וְאִם לָאו

ה:א

/ Talmud,

Berachot

5a)—If it departs, fine; if not, let him engage in Torah. And as our Sages, of revered memory, said: אִם פָּגַע בְּךָ מְנֻוָּל זֶה, מָשְׁכֵהוּ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ (

ל:ב

/ Talmud, Kiddushin 30b)—If this vile one encounters you, drag him to the study hall. For through the Torah, one strengthens the holy

Malchut

. Then, the

Malchut

, the aspect of נוּן, the language of vitality, receives from the wisdom, the aspect of חֵית. The חֵית and נוּן combine and connect [חֵית + נוּן = חֵן, grace], making the light of the moon like the light of the sun. When this one rises, that one falls (רַשִׁ"י, בְּרֵאשִׁית

ה:כ

/ Genesis 25:23), and then the wicked

Malchut

falls and is nullified, as it is written: כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי ה, צַדִּיקִים יֵלְכוּ בָם, וּפשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם (הוֹשֵׁעַ

ד:י

/ Hosea 14:10)—For the ways of Hashem are straight; the righteous walk in them, but transgressors stumble in them. This means that through the ways of Hashem, meaning the Torah, the righteous, who cleave to the holy

Malchut

, are strengthened and receive power, while transgressors, the aspect of wicked

Malchut

, the aspect of the evil inclination, fall and are subdued through the Torah, as mentioned above. Through this, all prayers and requests are accepted, for the primary reason that requests are not accepted is that the words lack grace [חֵן] and do not enter the heart of the one from whom they are requested, as if there is no place in his heart for the words to enter, because the requester lacks grace for his words to enter the heart of the one requested. But through the Torah, which connects and unites the נוּן and the חֵית, as mentioned above, grace is formed. Therefore, the Torah is called: יַעֲלַת חֵן (מִשְׁלֵי

ה:י

"ט / Proverbs 5:19)—a gazelle that raises grace [elevating and bestowing grace]. Then, one merits that his words are words of grace, and his words and requests are accepted, like one who speaks words of grace that enter the heart of the one requested, meaning the one from whom the request is made.


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

ועל ידי זה נתקבלים כל התפלות והבקשות, כי עקר מה שאין נתקבלין הבקשות הוא מחמת שאין להדברים חן, ואין נכנסין בלב של זה שמבקשין ממנו, כאלו אין בלבו מקום שיכנסו הדברים בלבו, מחמת שאין להמבקש חן, שיכנסו הדברים בלבו של זה, שמבקשין ממנו. אבל על ידי התורה, שעל ידי זה נתחברין ונתקשרין הנ' והח כנ"ל, ונעשה חן, ועל כן נקראת התורה (משלי ה): "יעלת חן", ואזי זוכה שדבריו הם דברי חן, ואזי נתקבלין דבריו ובקשותיו, כמו מי שמדבר דברי חן, שנכנסין הדברים בלב המתבקש, דהינו זה שמבקשין ממנו. וזה בחינת ת. הינו על ידי שנתחברו ונתקשרו החי"ת והנו"ן ונעשה בחינת ח"ן - על ידי זה נעשה בחינת ת"ו, שהוא לשון חקיקה ורשימה, כמו שכתוב (יחזקאל "ט): "והתוית ת"ו", כי על ידי החן נחקק ונרשם מקום בלב המתבקש לקבל הבקשה, כי על ידי החן נתקבלו דבריו. נמצא, שבחינת הח"ן חקק מקום בלב זה שמבקשין ממנו, כדי שיכנסו דבריו בלבו, ויקבל בקשתו. והחקיקה ורשימה זה בחינת ת"ו כנ"ל וזהו (קהלת ט): "דברי חכמים בנחת נשמעים". נחת דיקא, הינו בחינת חן הנ"ל והת' הנ"ל, ועל ידי זה נעשה אותיות נחת, ואז נשמעים דבריו, ונתקבל בקשתו כנ"ל:

</div>

This is the aspect of תָּו [ת, final letter, symbolizing a lasting mark], for through the connection and uniting of the חֵית and the נוּן, forming the aspect of grace [חֵן], the aspect of תָּו is formed, which is a language of engraving and marking, as it is written:

ט:ד

/ Ezekiel 9:4)—And mark a

tav

. For through grace, a place is engraved and marked in the heart of the one requested to accept the request. Through grace, his words are accepted, and thus the aspect of grace engraves a place in the heart of the one requested, so that his words enter his heart and his request is accepted. This engraving and marking

the aspect of תָּו, as mentioned above. ט:י

"ז / Ecclesiastes 9:17)—The words of the wise are heard in quietness [נַחַת, nun-

chet

tav

, incorporating חֵן and תָּו], specifically

nachat

, meaning the aspect of grace and the תָּו mentioned above. Through this, the letters of

nachat

are formed, and then his words are heard, and his request is accepted, as mentioned above. Therefore, Jacob, who is the aspect of intellect [שֵׂכֶל] as mentioned above, merited grace [חֵן], as it is written: כִּי חַנַּנִי אֱלקִים (בְּרֵאשִׁית

ג:י

/ Genesis 33:11)—For G-d has graciously endowed me. Thus, he blessed the tribes with grace, as it is written: הַיְלָדִים אֲשֶׁר חָנַן (בְּרֵאשִׁית

ג:כ

/ Genesis 43:29)—The children whom G-d has graciously given. But Benjamin was not present then (בְּרֵאשִׁית

ג:י

/ Genesis 43:14), so Joseph blessed him with grace, as it is written: אֱלקִים יָחְנְךָ בְּנִי (בְּרֵאשִׁית

ג:כ

/ Genesis 43:29)—May G-d be gracious to you, my son (בֵּרֵאשִׁית רַבָּה, וַיִּשְׁלַח פָּרָשָׁה ע"ח; מִקֵּץ פָּרָשָׁה צ"ב). Specifically, Joseph was able to bless with grace because Joseph was more fully encompassed within the aspect of Jacob, as it is written: אֵלֶּה

ז:ב

/ Genesis 37:2)—These are the generations of Jacob: Joseph. For he was the primary of his offspring, as Jacob and Joseph are considered as one (זֹהַר וַיִּשְׁלַח קע"ו ע"א; וַיֵּשֶׁב קפ"ב ע"א).


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

ועל כן יעקב שהוא בחינת השכל כנ"ל, על כן זכה לחן, כמו שכתוב (בראשית ל"ג): "כי חנני אלקים" וכו'; ועל כן ברך את השבטים בחן, כמו שכתוב (שם): "הילדים אשר חנן" וכו'; ובנימין לא היה אז. ועל כן ברכו יוסף בחן, כמו שכתוב (שם .מ"ג): "אלקים יחנך בני" (עיין ב"ר וישלח פ' ע"ח מקץ פ' צ"ב): ודוקא יוסף היה יכול לברכו בחן, כי יוסף היה כלול ביותר מבחינת יעקב, כמו שכתוב (שם ל"ז): "אלה תלדות יעקב יוסף"; כי הוא היה עקר תולדותיו. כי יעקב ויוסף כחדא חשיבי, (עין זוהר וישלח קע"ו: וישב קפ"ב). ועל כן נאמר ביוסף (דברים ל"ג): "בכור שורו הדר לו". 'בכור' הוא בחינת השכל כנ"ל. וזהו 'שורו' - לשון הסתכלות, כי צריכין להסתכל בהשכל שיש בכל דבר כנ"ל. וזהו הדר לו - תרגם אונקלוס: זיו ליה - לשון אור. כי השכל מאיר לו בכל דבר; אפלו במקום שהיה אפל וחשך, מאיר לו השכל, כשזוכה להסתכל על השכל שיש שם בכל דבר ומקרב אותו להשם יתברך.

</div>

Therefore, it is said of Joseph: בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ (דְּבָרִים

ג:י

/ Deuteronomy 33:17)—His firstborn ox, majesty is his. The firstborn is the aspect of intellect, as mentioned above, and

shoro

(his ox) is a language of contemplation [הִסְתַּכְּלוּת], for one must contemplate the intellect in every matter, as mentioned above. This is

hadar

lo (majesty is his), which Targum Onkelos translates as זִיו לֵיהּ—radiance to him, a language of light, for the intellect illuminates every matter, even in a place that was dark and obscure. The intellect shines when one merits to contemplate the intellect present there, bringing him closer to Hashem, blessed be He. This is the meaning of what Rabbah bar

Bar

Chanah said: הַאי

ע"ג ע"א / Talmud, Bava Batra 73a)—This wave that sinks a ship appears like a spark of white fire at its head. Rashbam

explains: It is a white fire, and it is a harmful angel, and we strike it with a club engraved with אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה (שְׁמוֹת

ג:י

"ד / Exodus 3:14)—I Am That I Am. The wave is the evil inclination. That which sinks the ship refers to the grace [חֵן] and importance [חֲשִׁיבוּת], in the language of

safun

(hidden) and

chashuv

(important) (מוֹעֵד קָטָן כ"ח ע"א / Talmud, Moed Katan 28a). For the evil inclination seeks to sink and degrade, Heaven

forbid

, the aspect of grace and importance of Israel, the aspect of holy

Malchut

.


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

וזה פרוש מה שאמר רבה בר בר חנה (בבא בתרא עג.): האי גלא דמטבע לספינתא מתחזי כי צוציתא דנורא חורתא ברישא: פרש רשב"ם: אש לבנה ומלאך מזיק הוא. ומחינן ליה באלותא דחקיק עליה "אהיה אשר אהיה":

</div>

It appears like a spark of white fire because initially, the evil inclination cloaks itself in mitzvot, deceiving a person as if it entices him to perform a mitzvah. This is the aspect of a spark of white fire, a white fire.


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

גלא - הוא היצר הרע: דמטבע לספינתא - הוא החן והחשיבות, לשון ספון וחשוב, כי היצר הרע רוצה להטביע ולהשפיל, חס ושלום, בחינת החן והחשיבות של ישראל, בחינת מלכות דקדשה: ומתחזי כי צוציתא דנורא חורתא ברישא - כי מתחלה היצר הרע מתלבש עצמו במצוות ומטעה את האדם כאלו מסיתו לעשות מצוה. וזהו בחינת צוציתא דנורא חורתא - אש לבנה, אף על פי כן מלאך מזיק הוא. ומחינן ליה באלותא דחקיק עלה אהיה וכו', הינו שעקר הכנעתו של היצר הרע הוא על ידי התורה, שהיא כלה שמותיו של הקדוש ברוך הוא. והתורה היא בחינת ואו (עיין זוהר פקודי דרכ"ו). כי הלוחות, ארכן וי"ו ורחבן וי"ו (בבא בתרא יד.). וזהו בחינת אלותא, דהינו מקלות דחקיק עלה אהיה וכו', הינו שמות, בחינת התורה, שהיא בחינת וי"ו, והוי"ו הוא צורת מקל, והיא כלה שמותיו של השם יתברך, הינו שהתורה הקדושה היא מכניע את היצר הרע שרוצה לעשות את האדם משגע ממש, חס ושלום. כי בעל עברה הוא משגע, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (סוטה ג.): 'אין אדם עובר עברה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות'. וכמו שהמשגעים צריכים להכותם ולשום עליהם שמות, כמו כן ממש התורה שעוסקין הוא בחינת מקלות ושמות, שבזה מכין ומכניעין את היצר הרע ומגרשין מן האדם את השגעון והרוח שטות שנכנס בו, בחינת 'ומחינן ליה באלותא, דחקיק עליה שמות' וכו', כנ"ל (עיין מ"ר קדושים תחלת פ' כ"ה:):

</div>

Nevertheless, it is a harmful angel, and we strike it with a club engraved with I Am That I Am. This means that the primary subjugation of the evil inclination is through the Torah, which is entirely the Names of the Holy One, blessed be He (זֹהַר פְּקוּדֵי רכ"ו ע"א). For the Tablets, their length is vav [ו, numerically 6, thus 6 cubits] and their width is vav [ו, numerically 6, thus 6 cubits] (בָּבָא

י"ד ע"א / Talmud, Bava Batra 14a). This is the aspect of a club, meaning rods engraved with I Am That I Am, referring to the Names, the aspect of the Torah, which is the aspect of vav [ו, shaped like a rod]. The vav is the form of a rod, and it is entirely the Names of Hashem, blessed be He. This means that the holy Torah subdues the evil inclination, which seeks to drive a person utterly mad, Heaven

forbid

. For a transgressor is mad, as our Sages, of revered memory, said: אֵין אָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה אֶלָא אִם כֵּן נִכְנַס בּוֹ רוּחַ שְׁטוּת (סוֹטָה

ג:א

/ Talmud,

Sotah

3a)—A person does not commit a transgression unless a spirit of folly enters him. Just as the mad need to be struck and have names placed upon them, so too, the Torah that one studies is the aspect of rods and Names, through which the evil inclination is struck and subdued, expelling the madness and spirit of folly that entered him. This is the aspect of striking it with a club engraved with Names, as mentioned above (מִדְרַשׁ רַבָּה, קְדוֹשִׁים,

קי"

ט:א

/ Psalms 119:1). Ashrei

(happy) is a language of contemplation [הִסְתַּכְּלוּת, from א-ש-ר, to behold or perceive]. Tamimei

derech

(those whose way is perfect) is the aspect of: יַעֲקב אִישׁ תָּם (בְּרֵאשִׁית

ה:כ

/ Genesis 25:27)—Jacob, a wholesome man, which is the aspect of intellect, as mentioned above. This means meriting to contemplate the intellect in every matter, which is the aspect of Jacob, a wholesome man. This is achieved through the Torah.


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

וזהו: "אשרי תמימי דרך". אשרי - לשון הסתכלות. תמימי דרך - בחינת (בראשית כ"ה): "יעקב איש תם"; שהוא בחינת השכל כנ"ל. הינו לזכות להסתכל על השכל שיש בכל דבר, שהוא בחינת "יעקב איש תם" - זה זוכין על ידי התורה: וזהו: ההולכים בתורת ה'. כי על ידי שלומד תורה בכח, על ידי זה נותן כח למלכות דקדשה בחינת נו"ן, לקבל מן השכל, שהוא בחינת חי"ת, ואזי נעשה חן ונתקבלים דבריו כנ"ל, ואזי נתעלה החן והחשיבות של ישראל, וכל התפלות והבקשות נתקבלים:

</div>

This is: those who walk in the Torah of Hashem. For through studying the Torah with strength, one empowers the holy

Malchut

, the aspect of נוּן, to receive from the intellect, the aspect of חֵית. Then, grace [חֵן] is formed, and his words are accepted, as mentioned above. Thus, the grace and importance of Israel are elevated, and all prayers and requests are accepted.



# Ashray Temeemay Durech

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/1/

# Ashray Temeemay Durech

<div dir="rtl">אשרי תמימי דרך</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/1


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה' (תהלים קי"ט):

</div>

Likutay Moharan 1:1

קי"ט:א

/ Psalms 119:1): Happy are those whose way is perfect, who walk in the Torah of Hashem.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

דע, כי על ידי התורה נתקבלים כל התפלות וכל הבקשות, שאנו מבקשים ומתפללים. והחן והחשיבות של ישראל נתעלה ונתרומם בפני כל מי שצריכין, הן ברוחני הן בגשמי. כי עכשו בעוונותינו הרבים חן וחשיבות האמיתי של ישראל נפל, כי עכשו עקר החשיבות והחן הוא אצלם. אבל על ידי התורה נתעלה החן והחשיבות של ישראל, כי התורה נקראת (משלי ה): "אילת אהבים ויעלת חן"; שמעלה חן על לומדיה (ערובין נ"ד:). ועל ידי זה נתקבלין כל התפלות והבקשות:

</div>

Know that through the Torah, all

prayers

and all requests that we seek and pray for are accepted, and the grace [חֵן] and importance [חֲשִׁיבוּת] of Israel are elevated and exalted before all who are needed, whether in spiritual or material matters. For now, due to our many sins, the true grace and importance of Israel have fallen, as the primary importance and grace are with them. But through the Torah, the grace and importance of Israel are elevated. For the Torah is called: אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן (מִשְׁלֵי

ה:י

"ט / Proverbs 5:19)—a loving doe and a gazelle that raises grace [יַעֲלַת חֵן, elevating and bestowing grace]—that bestows grace [חֵן] upon those who study it (

נ"ד ע"ב / Talmud,

Eruvin

54b).


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

כי איש הישראלי צריך תמיד להסתכל בהשכל, של כל דבר, ולקשר עצמו אל החכמה והשכל שיש בכל דבר, כדי שיאיר לו השכל, שיש בכל דבר, להתקרב להשם יתברך על ידי אותו הדבר. כי השכל הוא אור גדול ומאיר לו בכל דרכיו, כמו שכתוב (קהלת ח): "חכמת אדם תאיר פניו": וזה בחינת יעקב. כי יעקב זכה לבכורה שהוא ראשית, שהוא בחינת חכמה. (תקונים תקון י"ד, זהר משפטים קכ"א:), כמו שכתוב (תהלים קי"א): "ראשית חכמה". וזה בחינת (בראשית כ"ז): "ויעקבני זה פעמים". ותרגום אונקלוס: וחכמני, וזה בחינת שמש. כי השכל הוא מאיר לו בכל דרכיו כמו השמש. וזה בחינת (משלי ד): "וארח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום": וזה בחינת חית - לשון חיות (עיין זוהר פנחס רמ"ה: ובתיקונים תיקון ס"ה). כי החכמה והשכל הוא החיות של כל דבר, כמו שכתוב (קהלת ז): "החכמה תחיה" וכו'. אך מחמת שאור השכל גדול מאד, אי אפשר לזכות אליו כי אם על ידי בחינת נון שהוא בחינת מלכות, כמו שכתוב (תהלים ע"ב): "לפני שמש ינון שמו", ופרש רש"י: 'לשון מלכות'. וזה בחינת לבנה, כי הלבנה אין לה אור מעצמה כי אם מה שמקבלת מהשמש (זהר ויחי רל"ח. ורמ"ט:). וזהו בחינת מלכות, דלית לה מגרמה כלום, אלא מה שמקבלת מן החית, שהיא בחינת חכמה, בחינת שמש כנ"ל, ונעשה (ישעיהו ל): "אור הלבנה כאור החמה": אבל מי שאינו מקשר עצמו אל השכל והחכמה והחיות, שיש בכל דבר, זה בחינת עשו שבזה את הבכורה, כמו שכתוב (בראשית כ"ה): "ויבז עשו את הבכורה"; דהינו השכל כנ"ל, בחינת (משלי י"ח): "לא יחפץ כסיל בתבונה כי אם בהתגלות לבו". וזה בחינת מלכות הרשעה, בחינת לבנה דסטרא אחרא, שעליה נאמר (ישעיהו כ"ד): "וחפרה הלבנה" וכו' (עין תיקון ח). וזה בחינת יצר טוב ויצר הרע. כי היצר טוב נקרא "מסכן וחכם" (קהלת ד), (עיין רש"י ועיין זוהר וישב קע"ט ובמ"ר קהלת ובנדרים ל"ב:), בחינת מלכות, שהיא בחינת עניה ודלה דלית לה מגרמה כלום כי אם מה שמקבלת מחכמה. ויצר הרע נקרא "מלך זקן וכסיל" (שם), בחינת מלכות דסטרא אחרא, שאינה חפצה בחכמה ושכל, בחינת "לא יחפץ כסיל בתבונה" וכו', כנ"ל. וצריך כל אחד לתן כח לבחינת מלכות דקדשה להתגבר על מלכות דסטרא אחרא. וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ברכות ה.): 'לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע'. ועל ידי מה נותן כח למלכות דקדשה? על ידי התורה, שהוא עוסק בכח (כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה, שם: 'לעולם ירגיז וכו' - אי אזיל מוטב, ואם לאו - יעסק בתורה'). וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (קדושין ל:): 'אם פגע בך מנול זה, משכהו לבית המדרש'. כי על ידי התורה נותן כח למלכות דקדשה. ואזי מקבלת המלכות, שהיא בחינת נ, חיות מן החכמה, שהיא בחינת ח, ונתחבר ונתקשר הח' והנ', ונעשה אור הלבנה כאור החמה: וכשזה קם, זה נופל (רש"י בראשית כ"ה פסוק כ"ג), ואזי נופל ונתבטל מלכות הרשעה, כמו שכתוב (הושע י"ד): "כי ישרים דרכי ה', צדיקים ילכו בם, ופשעים יכשלו בם". הינו על ידי דרכי ה', הינו התורה, על ידי זה הצדיקים, שדבקים במלכות דקדשה, הם נתחזקים ומקבלים כח על ידי זה. "ופשעים יכשלו בם" בחינת מלכות הרשעה, בחינת היצר הרע, שנופל ונכנע על ידי התורה, כנ"ל.

</div>

For a Jew must always contemplate the intellect [שֵׂכֶל, Chochmah, the

sefirah

of wisdom] of every matter and connect himself to the wisdom [חָכְמָה] and intellect present in every matter, so that the intellect in each matter illuminates for him, enabling him to draw closer to Hashem, blessed be He, through that matter. For the intellect is a great light that shines for him in all his ways, as it is written: חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו (קהֶלֶת

ח:א

/ Ecclesiastes 8:1)—The wisdom of a man illuminates his face. This is the aspect of Jacob, for Jacob merited the birthright, which is the beginning, the aspect of wisdom [חָכְמָה] (

י"ד; זֹהַר מִשְׁפָּטִים קכ"א ע"א), as it is written: רֵאשִׁית חָכְמָה (תְּהִלִּים

קי"

א:י

/ Psalms 111:10)—The beginning of wisdom. This is the aspect of: וַיַּעַקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם (בְּרֵאשִׁית

ז:ל

/ Genesis 27:36)—He has supplanted me these two times, and the Targum Onkelos translates:

—he has outwitted me [from חָכַם, wisdom, linking to intellect], from the root [חָכַם], meaning wisdom. This is the aspect of the sun, for the intellect illuminates all his ways like the sun. This is the aspect of: וְארַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נגַהּ הוֹלֵךְ וָאוֹר עַד נְכוֹן הַיּוֹם (מִשְׁלֵי

ד:י

"ח / Proverbs 4:18)—The path of the righteous is like the light of dawn, which shines

brighter and brighter

until the day is established. This is the aspect of the letter חֵית, the language of vitality [חִיּוּת] (זֹהַר פִּנְחָס רמ"ה ע"ב;

ס"ה), for wisdom and intellect are the vitality of every matter, as it is written: הַחָכְמָה תְחַיֶּה (קהֶלֶת

ז:י

"ב / Ecclesiastes 7:12)—Wisdom gives life. However, because the light of the intellect is exceedingly great, it is impossible to attain it except through the aspect of נוּן, which is the aspect of

Malchut

(Kingship), as it is written: לִפְנֵי שֶׁמֶשׁ יִנּוֹן שְׁמוֹ (תְּהִלִּים

ב:י

/ Psalms 72:17)—Before the sun, his name shall be

Yinnon

, and Rashi explains: a language of kingship. This is the aspect of the moon, for the moon has no light of its own, only what it receives from the sun (זֹהַר וַיְּחִי רל"ח ע"א). This is the aspect of

Malchut

, which has nothing of its own except what it receives from the חֵית, the aspect of wisdom, the aspect of the sun, as mentioned above. Thus, it becomes: אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה (יְשַׁעְיָהוּ

ל:כ

"ו / Isaiah 30:26)—The light of the moon shall be like the light of the sun. But one who does not connect himself to the intellect, wisdom, and vitality in every matter is in the aspect of Esau, who despised the birthright, as it is written:

כ"ה:ל"ד

/ Genesis 25:34)—And Esau despised the birthright, meaning the intellect, as mentioned above, in the aspect of: לא

י"ח:ב

/ Proverbs 18:2)—A fool has no delight in understanding, but only in revealing his heart. This is the aspect of wicked

Malchut

, the aspect of the moon of the Other Side, of which it is said: וְחָפְרָה הַלְּבָנָה (יְשַׁעְיָהוּ

ד:כ

/ Isaiah 24:23)—The moon shall be confounded (

ח). This is the aspect of the good inclination and the evil inclination. For the good inclination is called מִסְכֵּן וְחָכָם—poor and wise (קהֶלֶת

ד:י

"ג / Ecclesiastes 4:13; רַשִׁ"י; זֹהַר וַיֵּשֶׁב קע"ט ע"א; מִדְרַשׁ רַבָּה קהֶלֶת; נְדָרִים ל"ב ע"ב), the aspect of

Malchut

, which is poor and lowly, having nothing of its own except what it receives from wisdom. The evil inclination is called מֶלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל—an old and foolish king (קהֶלֶת

ד:י

"ג / Ecclesiastes 4:13), the aspect of

Malchut

of the Other Side, which does not desire wisdom or intellect, in the aspect of: לא

ח:ב

/ Proverbs 18:2)—A fool has no delight in understanding, as mentioned above. Everyone must strengthen the aspect of holy

Malchut

to overcome the

Malchut

of the Other Side, as our Sages, of revered memory, said: לְעוֹלָם יַרְגִּיז אָדָם יֵצֶר טוֹב עַל יֵצֶר הָרָע (בְּרָכוֹת

ה:א

/ Talmud,

Berachot

5a)—A person should always incite the good inclination against the evil inclination. How does one strengthen the holy

Malchut

? Through the Torah, by engaging in it with strength, as our Sages, of revered memory, said there: לְעוֹלָם יַרְגִּיז... וְאִם לָאו

ה:א

/ Talmud,

Berachot

5a)—If it departs, fine; if not, let him engage in Torah. And as our Sages, of revered memory, said: אִם פָּגַע בְּךָ מְנֻוָּל זֶה, מָשְׁכֵהוּ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ (

ל:ב

/ Talmud, Kiddushin 30b)—If this vile one encounters you, drag him to the study hall. For through the Torah, one strengthens the holy

Malchut

. Then, the

Malchut

, the aspect of נוּן, the language of vitality, receives from the wisdom, the aspect of חֵית. The חֵית and נוּן combine and connect [חֵית + נוּן = חֵן, grace], making the light of the moon like the light of the sun. When this one rises, that one falls (רַשִׁ"י, בְּרֵאשִׁית

ה:כ

/ Genesis 25:23), and then the wicked

Malchut

falls and is nullified, as it is written: כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי ה, צַדִּיקִים יֵלְכוּ בָם, וּפשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם (הוֹשֵׁעַ

ד:י

/ Hosea 14:10)—For the ways of Hashem are straight; the righteous walk in them, but transgressors stumble in them. This means that through the ways of Hashem, meaning the Torah, the righteous, who cleave to the holy

Malchut

, are strengthened and receive power, while transgressors, the aspect of wicked

Malchut

, the aspect of the evil inclination, fall and are subdued through the Torah, as mentioned above. Through this, all prayers and requests are accepted, for the primary reason that requests are not accepted is that the words lack grace [חֵן] and do not enter the heart of the one from whom they are requested, as if there is no place in his heart for the words to enter, because the requester lacks grace for his words to enter the heart of the one requested. But through the Torah, which connects and unites the נוּן and the חֵית, as mentioned above, grace is formed. Therefore, the Torah is called: יַעֲלַת חֵן (מִשְׁלֵי

ה:י

"ט / Proverbs 5:19)—a gazelle that raises grace [elevating and bestowing grace]. Then, one merits that his words are words of grace, and his words and requests are accepted, like one who speaks words of grace that enter the heart of the one requested, meaning the one from whom the request is made.


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

ועל ידי זה נתקבלים כל התפלות והבקשות, כי עקר מה שאין נתקבלין הבקשות הוא מחמת שאין להדברים חן, ואין נכנסין בלב של זה שמבקשין ממנו, כאלו אין בלבו מקום שיכנסו הדברים בלבו, מחמת שאין להמבקש חן, שיכנסו הדברים בלבו של זה, שמבקשין ממנו. אבל על ידי התורה, שעל ידי זה נתחברין ונתקשרין הנ' והח כנ"ל, ונעשה חן, ועל כן נקראת התורה (משלי ה): "יעלת חן", ואזי זוכה שדבריו הם דברי חן, ואזי נתקבלין דבריו ובקשותיו, כמו מי שמדבר דברי חן, שנכנסין הדברים בלב המתבקש, דהינו זה שמבקשין ממנו. וזה בחינת ת. הינו על ידי שנתחברו ונתקשרו החי"ת והנו"ן ונעשה בחינת ח"ן - על ידי זה נעשה בחינת ת"ו, שהוא לשון חקיקה ורשימה, כמו שכתוב (יחזקאל "ט): "והתוית ת"ו", כי על ידי החן נחקק ונרשם מקום בלב המתבקש לקבל הבקשה, כי על ידי החן נתקבלו דבריו. נמצא, שבחינת הח"ן חקק מקום בלב זה שמבקשין ממנו, כדי שיכנסו דבריו בלבו, ויקבל בקשתו. והחקיקה ורשימה זה בחינת ת"ו כנ"ל וזהו (קהלת ט): "דברי חכמים בנחת נשמעים". נחת דיקא, הינו בחינת חן הנ"ל והת' הנ"ל, ועל ידי זה נעשה אותיות נחת, ואז נשמעים דבריו, ונתקבל בקשתו כנ"ל:

</div>

This is the aspect of תָּו [ת, final letter, symbolizing a lasting mark], for through the connection and uniting of the חֵית and the נוּן, forming the aspect of grace [חֵן], the aspect of תָּו is formed, which is a language of engraving and marking, as it is written:

ט:ד

/ Ezekiel 9:4)—And mark a

tav

. For through grace, a place is engraved and marked in the heart of the one requested to accept the request. Through grace, his words are accepted, and thus the aspect of grace engraves a place in the heart of the one requested, so that his words enter his heart and his request is accepted. This engraving and marking

the aspect of תָּו, as mentioned above. ט:י

"ז / Ecclesiastes 9:17)—The words of the wise are heard in quietness [נַחַת, nun-

chet

tav

, incorporating חֵן and תָּו], specifically

nachat

, meaning the aspect of grace and the תָּו mentioned above. Through this, the letters of

nachat

are formed, and then his words are heard, and his request is accepted, as mentioned above. Therefore, Jacob, who is the aspect of intellect [שֵׂכֶל] as mentioned above, merited grace [חֵן], as it is written: כִּי חַנַּנִי אֱלקִים (בְּרֵאשִׁית

ג:י

/ Genesis 33:11)—For G-d has graciously endowed me. Thus, he blessed the tribes with grace, as it is written: הַיְלָדִים אֲשֶׁר חָנַן (בְּרֵאשִׁית

ג:כ

/ Genesis 43:29)—The children whom G-d has graciously given. But Benjamin was not present then (בְּרֵאשִׁית

ג:י

/ Genesis 43:14), so Joseph blessed him with grace, as it is written: אֱלקִים יָחְנְךָ בְּנִי (בְּרֵאשִׁית

ג:כ

/ Genesis 43:29)—May G-d be gracious to you, my son (בֵּרֵאשִׁית רַבָּה, וַיִּשְׁלַח פָּרָשָׁה ע"ח; מִקֵּץ פָּרָשָׁה צ"ב). Specifically, Joseph was able to bless with grace because Joseph was more fully encompassed within the aspect of Jacob, as it is written: אֵלֶּה

ז:ב

/ Genesis 37:2)—These are the generations of Jacob: Joseph. For he was the primary of his offspring, as Jacob and Joseph are considered as one (זֹהַר וַיִּשְׁלַח קע"ו ע"א; וַיֵּשֶׁב קפ"ב ע"א).


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

ועל כן יעקב שהוא בחינת השכל כנ"ל, על כן זכה לחן, כמו שכתוב (בראשית ל"ג): "כי חנני אלקים" וכו'; ועל כן ברך את השבטים בחן, כמו שכתוב (שם): "הילדים אשר חנן" וכו'; ובנימין לא היה אז. ועל כן ברכו יוסף בחן, כמו שכתוב (שם .מ"ג): "אלקים יחנך בני" (עיין ב"ר וישלח פ' ע"ח מקץ פ' צ"ב): ודוקא יוסף היה יכול לברכו בחן, כי יוסף היה כלול ביותר מבחינת יעקב, כמו שכתוב (שם ל"ז): "אלה תלדות יעקב יוסף"; כי הוא היה עקר תולדותיו. כי יעקב ויוסף כחדא חשיבי, (עין זוהר וישלח קע"ו: וישב קפ"ב). ועל כן נאמר ביוסף (דברים ל"ג): "בכור שורו הדר לו". 'בכור' הוא בחינת השכל כנ"ל. וזהו 'שורו' - לשון הסתכלות, כי צריכין להסתכל בהשכל שיש בכל דבר כנ"ל. וזהו הדר לו - תרגם אונקלוס: זיו ליה - לשון אור. כי השכל מאיר לו בכל דבר; אפלו במקום שהיה אפל וחשך, מאיר לו השכל, כשזוכה להסתכל על השכל שיש שם בכל דבר ומקרב אותו להשם יתברך.

</div>

Therefore, it is said of Joseph: בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ (דְּבָרִים

ג:י

/ Deuteronomy 33:17)—His firstborn ox, majesty is his. The firstborn is the aspect of intellect, as mentioned above, and

shoro

(his ox) is a language of contemplation [הִסְתַּכְּלוּת], for one must contemplate the intellect in every matter, as mentioned above. This is

hadar

lo (majesty is his), which Targum Onkelos translates as זִיו לֵיהּ—radiance to him, a language of light, for the intellect illuminates every matter, even in a place that was dark and obscure. The intellect shines when one merits to contemplate the intellect present there, bringing him closer to Hashem, blessed be He. This is the meaning of what Rabbah bar

Bar

Chanah said: הַאי

ע"ג ע"א / Talmud, Bava Batra 73a)—This wave that sinks a ship appears like a spark of white fire at its head. Rashbam

explains: It is a white fire, and it is a harmful angel, and we strike it with a club engraved with אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה (שְׁמוֹת

ג:י

"ד / Exodus 3:14)—I Am That I Am. The wave is the evil inclination. That which sinks the ship refers to the grace [חֵן] and importance [חֲשִׁיבוּת], in the language of

safun

(hidden) and

chashuv

(important) (מוֹעֵד קָטָן כ"ח ע"א / Talmud, Moed Katan 28a). For the evil inclination seeks to sink and degrade, Heaven

forbid

, the aspect of grace and importance of Israel, the aspect of holy

Malchut

.


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

וזה פרוש מה שאמר רבה בר בר חנה (בבא בתרא עג.): האי גלא דמטבע לספינתא מתחזי כי צוציתא דנורא חורתא ברישא: פרש רשב"ם: אש לבנה ומלאך מזיק הוא. ומחינן ליה באלותא דחקיק עליה "אהיה אשר אהיה":

</div>

It appears like a spark of white fire because initially, the evil inclination cloaks itself in mitzvot, deceiving a person as if it entices him to perform a mitzvah. This is the aspect of a spark of white fire, a white fire.


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

גלא - הוא היצר הרע: דמטבע לספינתא - הוא החן והחשיבות, לשון ספון וחשוב, כי היצר הרע רוצה להטביע ולהשפיל, חס ושלום, בחינת החן והחשיבות של ישראל, בחינת מלכות דקדשה: ומתחזי כי צוציתא דנורא חורתא ברישא - כי מתחלה היצר הרע מתלבש עצמו במצוות ומטעה את האדם כאלו מסיתו לעשות מצוה. וזהו בחינת צוציתא דנורא חורתא - אש לבנה, אף על פי כן מלאך מזיק הוא. ומחינן ליה באלותא דחקיק עלה אהיה וכו', הינו שעקר הכנעתו של היצר הרע הוא על ידי התורה, שהיא כלה שמותיו של הקדוש ברוך הוא. והתורה היא בחינת ואו (עיין זוהר פקודי דרכ"ו). כי הלוחות, ארכן וי"ו ורחבן וי"ו (בבא בתרא יד.). וזהו בחינת אלותא, דהינו מקלות דחקיק עלה אהיה וכו', הינו שמות, בחינת התורה, שהיא בחינת וי"ו, והוי"ו הוא צורת מקל, והיא כלה שמותיו של השם יתברך, הינו שהתורה הקדושה היא מכניע את היצר הרע שרוצה לעשות את האדם משגע ממש, חס ושלום. כי בעל עברה הוא משגע, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (סוטה ג.): 'אין אדם עובר עברה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות'. וכמו שהמשגעים צריכים להכותם ולשום עליהם שמות, כמו כן ממש התורה שעוסקין הוא בחינת מקלות ושמות, שבזה מכין ומכניעין את היצר הרע ומגרשין מן האדם את השגעון והרוח שטות שנכנס בו, בחינת 'ומחינן ליה באלותא, דחקיק עליה שמות' וכו', כנ"ל (עיין מ"ר קדושים תחלת פ' כ"ה:):

</div>

Nevertheless, it is a harmful angel, and we strike it with a club engraved with I Am That I Am. This means that the primary subjugation of the evil inclination is through the Torah, which is entirely the Names of the Holy One, blessed be He (זֹהַר פְּקוּדֵי רכ"ו ע"א). For the Tablets, their length is vav [ו, numerically 6, thus 6 cubits] and their width is vav [ו, numerically 6, thus 6 cubits] (בָּבָא

י"ד ע"א / Talmud, Bava Batra 14a). This is the aspect of a club, meaning rods engraved with I Am That I Am, referring to the Names, the aspect of the Torah, which is the aspect of vav [ו, shaped like a rod]. The vav is the form of a rod, and it is entirely the Names of Hashem, blessed be He. This means that the holy Torah subdues the evil inclination, which seeks to drive a person utterly mad, Heaven

forbid

. For a transgressor is mad, as our Sages, of revered memory, said: אֵין אָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה אֶלָא אִם כֵּן נִכְנַס בּוֹ רוּחַ שְׁטוּת (סוֹטָה

ג:א

/ Talmud,

Sotah

3a)—A person does not commit a transgression unless a spirit of folly enters him. Just as the mad need to be struck and have names placed upon them, so too, the Torah that one studies is the aspect of rods and Names, through which the evil inclination is struck and subdued, expelling the madness and spirit of folly that entered him. This is the aspect of striking it with a club engraved with Names, as mentioned above (מִדְרַשׁ רַבָּה, קְדוֹשִׁים,

קי"

ט:א

/ Psalms 119:1). Ashrei

(happy) is a language of contemplation [הִסְתַּכְּלוּת, from א-ש-ר, to behold or perceive]. Tamimei

derech

(those whose way is perfect) is the aspect of: יַעֲקב אִישׁ תָּם (בְּרֵאשִׁית

ה:כ

/ Genesis 25:27)—Jacob, a wholesome man, which is the aspect of intellect, as mentioned above. This means meriting to contemplate the intellect in every matter, which is the aspect of Jacob, a wholesome man. This is achieved through the Torah.


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

וזהו: "אשרי תמימי דרך". אשרי - לשון הסתכלות. תמימי דרך - בחינת (בראשית כ"ה): "יעקב איש תם"; שהוא בחינת השכל כנ"ל. הינו לזכות להסתכל על השכל שיש בכל דבר, שהוא בחינת "יעקב איש תם" - זה זוכין על ידי התורה: וזהו: ההולכים בתורת ה'. כי על ידי שלומד תורה בכח, על ידי זה נותן כח למלכות דקדשה בחינת נו"ן, לקבל מן השכל, שהוא בחינת חי"ת, ואזי נעשה חן ונתקבלים דבריו כנ"ל, ואזי נתעלה החן והחשיבות של ישראל, וכל התפלות והבקשות נתקבלים:

</div>

This is: those who walk in the Torah of Hashem. For through studying the Torah with strength, one empowers the holy

Malchut

, the aspect of נוּן, to receive from the intellect, the aspect of חֵית. Then, grace [חֵן] is formed, and his words are accepted, as mentioned above. Thus, the grace and importance of Israel are elevated, and all prayers and requests are accepted.



# And these are the judgments

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/10/

# And these are the judgments

<div dir="rtl">ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם וכו.</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/10


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם וכו'. (שמות כ"א):

</div>

10 - And these are the judgments

And these are the judgments that you shall place before them etc.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

א

</div>

But the shed Yehudi Torah scholar sees none of this and does not hear "the report of the son of his sister" — he has no awareness that the Tanna's Torah is rooted in integrity. "And he said to him: You are my brother" [Genesis 29:15] — for Lavan thinks and says to himself that even the Tanna stated his Torah only through cunning — that there is no wholesome dimension in it at all. He imagines that the Tanna is his brother — meaning: all cunning, all deceit — heaven forbid! He has no desire to return in teshuvah, and he speaks insolently against the Tzaddik with arrogance and contempt.


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

כשיש , חס ושלום, דינים על ישראל - על ידי רקודים והמחאת כף אל כף נעשה המתקת הדינים:

</div>

Know that this is intentionally arranged by Hashem Yisborach: the Holy Blessed One causes some great Tzaddik to fall into the mouth of the scholar — meaning, the scholar speaks evil about the Tzaddik — so that the Tzaddik can take the Oral Torah — the Shechinah — from the exile within the scholar's mouth, and raise her back to her root, from level to level:


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

ב

</div>

As in the verse: "I am the rose of the Sharon" [Song of Songs 2:1] — at first she is green like the chavatzeleth [rose-lily] , as our Sages said : "Esther was greenish". And this green is the aspect of embrace — "his right hand embraces me" [Song of Songs 2:6].


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

כי עקר גדלתו של הקדוש ברוך הוא הוא, שגם העכו"ם ידעו שיש אלקים שליט ומושל, כמובא בזהר (יתרו סט:): 'כד אתא יתרו ואמר: "כי עתה ידעתי כי גדול ה'" וכו', כדין אתיקר ואתעלא שמא עלאה':

</div>

(Exodus 21)

When there is, G-d forbid, judgments upon Israel, through dances and clapping hand to hand is made the sweetening of the judgments.


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

ג

</div>

The Tzaddik who falls into the mouth of the scholar — the scholar speaks insolently against him — and the Tzaddik understands that these words the scholar speaks are combinations of letters from the Oral Torah, and he understands from which halachos these speech-combinations were formed. He receives them with joy and love, as our Sages said : "Those who are shamed… rejoice in suffering and act from love."


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

ולעכו"ם אי אפשר להם לידע גדלתו של הקדוש ברוך הוא, כי אם על ידי בחינת יעקב, כמו שכתוב (ישעיהו ב): "בית יעקב לכו ונלכה באור ה'", כי הוא גלה אלקותו של הקדוש ברוך הוא יותר משאר האבות. כי אברהם קראו הר, ויצחק קראו שדה (פסחים פח.). ושדה הוא יותר משג ונצרך להעולם מהר; ויעקב קראו בית, שהוא מקום ישוב לבני אדם יותר משדה, הינו שיעקב קרא את מקום הבית המקדש, שהוא מקום התפלה בית, שהוא מקום ישוב לבני אדם, כי העלה את התפלה מהר ושדה לבחינת בית, שיש בו תפיסה לבני אדם יותר מהר ושדה; כי בבחינת בית יש גם לעכו"ם השגה, כמו שכתוב (ישעיהו נ"ו): "כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים"; וכשהוא בבחינת בית, כדין אתיקר שמא עלאה כנ"ל: וזה פרוש: (תהלים מ"ח): "גדול ה' ומהלל מאד", כלומר אימתי גדול ה'? כשהוא מהלל מאד מסטרא דמותא, שהוא בחינת עכו"ם (כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (בראשית רבה ט) על פסוק (בראשית א): "והנה טוב מאד", "מאד" 'זה מלאך המות'), כשהוא מהלל מהם, אזי הוא גדול, כי הוא עקר גדלתו. ואימתי הוא מהלל מהם? "בעיר אלקינו הר קדשו", דהינו כשבחינת הר נעשה עיר אלקינו, שהוא ישוב בני אדם, בחינת בית, שהוא משג יותר מהר ושדה; דהינו כשמעלין את בחינת התפלה מבחינת הר לבחינת עיר ובית, שאז יש גם לעכו"ם השגה כנ"ל, אז דיקא גדול ה', כי זה עקר גדלתו יתברך, כשגם הרחוקים יודעים ממנו יתברך כנ"ל.

</div>

For joy comes from the heart, as the verse states: "You have put joy in my heart" [Psalms 4:8]. And the heart is Binah — where the wine that gladdens resides — the hidden, concealed world — in the aspect of: "and wine gladdens the heart" [Psalms 104:15].


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

ד

</div>

Through the joy he has in the suffering, he elevates to the aspect of "I am the rose of the Sharon" — to the aspect of the heart, as it is written: "You have put joy in my heart." And then he is in the aspect of "the Rock of my heart" [Psalms 73:26] — in the aspect of the Oral Torah, which is called tzur [rock], as brought in the Tikkunim : "Had Moshe our Teacher, peace be upon him, not struck the rock, they would not have needed to toil so much in the Oral Torah."


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

וענין זה - להעלות התפלה מבחינת הר ושדה לבחינת בית, בחינת עיר אלקינו, כדי שיתגלה מלכותו גם לעכו"ם, שיהיה להם גם כן השגה באלקותו יתברך שמו - אי אפשר להעשות כי אם על ידי צדיקי הדור, כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (בבא בתרא קטז.): 'מי שיש לו חולה בתוך ביתו, ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים'; כי עקר התפלה אינם יודעים כי אם צדיקי הדור. כי יש בעלי גאוה, שאינם רוצים שילכו לצדיקים, ואומרים שהן בעצמם יכולים להתפלל, ומונעים גם אחרים כשיש להם צער או חולה לילך לצדיקים - עליהם נאמר (בראשית כ): "השב אשת האיש" וכו', כי זה הבעל גאוה מכנה בלשון אבימלך: אבי לשון רצון, כי הוא רוצה למלך, והינו אבימלך. כי באמת צדיק מושל בתפלתו, כמו שכתוב (שמואל ב כג): "צדיק מושל" וכו'; והוא מתגאה בעצמו שיכול להתפלל ויש לו הממשלה, ועל כן מכנה בשם אבימלך, כי הוא רוצה למלך ואומר: אנא אמלך. וזה פרוש: "השב אשת האיש". אשת - ראשי תבות "אדני שפתי תפתח" (תהלים נא) זה בחינת תפלה; דהינו השב אשת בחינת התפלה, להצדיק, כי נביא הוא; כי 'הקדוש ברוך הוא מתאוה לתפלתן של צדיקים' (חלין ס:) ומשגר תפלה סדורה בפיו, כדי שיהנה מתפלתו. וזה: כי נביא הוא, לשון ניב שפתים, כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (ברכות לד:): "בורא ניב שפתים" - אם שגורה תפלתו בפיו וכו'. וזה: השב ראשי תבות: הר שדה, בית; זה רמז שתפלת הצדיק היא בשלמות, שמעלה אותה מבחינת הר ושדה לבחינת בית כנ"ל.

</div>

Because the main greatness of the Holy One blessed be He is that also the nations know that there is G-d who rules and governs, as brought in the Zohar (

Yisro

69:): When

Yisro

came and said: "For now I know that great is Hashem" etc., then the upper name is honored and elevated.


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

אבל אלו הבעלי גאוה מעכבים תאותו של השם יתברך ואינם מבקשים מצדיקים שיתפללו עליהם, כי חושבים שהתענו וסגפו את עצמם, ובזה הם צדיקים; אבל האמת אינו כן, כי כל התעניתים שהתענו, אין זה אלא כמו שק שיש בו חורים הרבה, וכשמריקים את השק, אף על פי כן נשארו בו החורים. והגוף נקרא שק, כמאמר התנא: שיננא, שרי שקך (שבת קנב.). ואם התבוננו בעצמן היו רואים, אחר כל התעניתים עדין נשארו אצלם כל תאותם קשורים בשקם, הינו בגופם; ולא תאותם בלבד נשאר קשור בגופם, כי אם גם תאות אביהם שיש אצלם משעת ההולדה, מחמת שלא נתקדש אביו בשעת זווג, גם זה קשור בגופם עדין. ובודאי אלו היו רואים את כל זה, חרדה גדולה היה נופל עליהם, כי היו רואים איך הם עומדים במדרגה פחותה ושפלה. וזה פרוש (בראשית מב): ויהי הם מריקים שקיהם והנה איש צרור כספו בשקו - אחר כל התעניתים, שהוא הרקת השק, בחינת הגוף, עדין - והנה איש צרור כספו - שקשור וצרור כספו ותאותו בשקו וגופו; ויראו את צררות כספיהם המה ואביהם - הינו, לא די צרורות כספיהם, שהוא תאוות עצמן, כי אם גם המה ואביהם, הינו התאוות של אביהם, גם המה לא נפלו מהם. וזהו: וייראו - כי חרדה נפלה עליהם, ואזי לא היו רוצים להשתרר ולמלך:

</div>

And the love with which the Tzaddik accepts the shame — this is the aspect of embrace, "his right hand embraces me."


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

וזה פרוש: ויאמר להם יעקב אביהם אתי שכלתם, יוסף איננו וכו' - זה רמז על תוכחת השכל, כי השכל מוכיח את הבעלי גאוה הרוצים להתגדל. כי יעקב הוא בחינת השכל, כמו שתרגם אונקלוס (בראשית כז): "ויעקבני" - 'וחכמני'. וזה: אביהם, כי אב בחכמה (מגילה י"ג.), והינו שהשכל מוכיחם ואומר להם: אתי שכלתם, כי 'כל המתגאה - חכמתו מסתלקת ממנו' (פסחים סו:). יוסף איננו - זה בחינת תקון המעות, הינו עדין לא תקנתם המעות שהוא לחרפה ולקלון, ויש לכם להתביש מחמתו, כי תקון המעות הוא בחינת יוסף, על שם (בראשית ל): "אסף אלקים את חרפתי". ושמעון איננו - הינו, על ידי שאין לך בחינת יוסף, אין לך בחינות שמעון; ושמעון הוא בחינת (שם כ"ט): "כי שמע ה' כי שנואה אנכי", כי אתה אינך שנוא, כי מחמת שלא תקנת את עצמך, בודאי אינך יכול להוכיח אחרים, כי יאמרו לך קשט עצמך תחלה וכו' (ב"מ קז:); ועל כן אינך שנוא, כי המוכיח הוא שנוא, כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (כתבות קה:): 'האי צורבא מרבנן דמרחמי לה בני מתא, לאו משום דמעלי טפי, אלא משום דלא מוכח להו במלי דשמיא'; נמצא שהמוכיח הוא שנוא. ואת בנימין תקחו - זה מורה על גדלות, כי פרש רש"י (בראשית לה): בנימין, על שם ארץ ישראל, בן ימין, וארץ ישראל הוא גבוה מכל הארצות (זבחים נד:). והינו, לא די שאין לכם כל הבחינות הללו, עם כל זה - ואת בנימין תקחו, שאתם לוקחים לעצמכם גדלות. והינו דסים השכל המוכיח אותם: עלי היו כלנה - כי הכל נופל עלי, כי כל המתגאה - חכמתו מסתלקת ממנו:

</div>

And for the nations it is impossible for them to know the greatness of the Holy One blessed be He except through the aspect of Jacob, as it is written (Isaiah 2): "House of Jacob come and let us walk in the light of Hashem" because he revealed the divinity of the Holy One blessed be He more than the other patriarchs because Abraham called it mountain and Isaac called it field (

Pesachim

88) and field is more grasped and needed for the world than mountain and Jacob called it house which is a place of settlement [root: y-

-v] for people more than field, that is Jacob called the place of the Temple which is the place of prayer house which is a place of settlement [root: y-

-v] for people because he raised the prayer from mountain and field to the aspect of house that there is in it grasping for people more than mountain and field because in the aspect of house there is also for the nations grasping as it is written (Isaiah 56): "For my house a house of prayer shall be called for all the peoples" and when it is in the aspect of house then the upper name is honored as above and this is the interpretation: (Psalms 48): "Great is Hashem and highly praised very" that is when is Hashem great? when He is highly praised very from the side of death, which is the aspect of nations [as our rabbis, of blessed memory, said (Genesis Rabba 9) on the verse (Genesis 1): "And behold very good" "very" this is the angel of death] when He is praised from them then He is great because it is the main greatness and when is He praised from them? "in the city of our G-d His holy mountain" that is, when the aspect of mountain is made city of our G-d which is settlement [root: y-

-v] of people aspect of house, which is grasped more than mountain and field that is when they raise the aspect of prayer from aspect of mountain to aspect of city and house that then there is also for the nations grasping as above then specifically great is Hashem because this is the main greatness of His blessed name when also the distant ones know from Him blessed be He as above.


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

ה והעצה היעוצה לבטל הגאוה, שהיא העבודה זרה, כמו שכתוב (משלי ט"ז): "תועבת ה' כל גבה לב" (כמו שדרשו רבותינו, זכרונם לברכה סוטה ד:), העקר הוא על ידי התקרבות לצדיקים, כמובא בתקונים (תקון כא מ"ח:): 'בתרועה דאיהו רוחא, אתעביר אל אחר'; וצדיק הוא בחינת רוחא, כמו שכתוב (במדבר כ"ז): "איש אשר רוח בו", ועל ידו נכנע רוח גבוה, אל אחר, ונעשה מאחר, אחד, כי הוא קוצא דאות ד' (תקון כא נ"ה:), שממנו ארבע רוחות, כמו שכתוב (יחזקאל ל"ז): "כה אמר ה' מארבע רוחות באי הרוח". וזה לשון תרועה, לשון (תהלים ב): "תרעם בשבט ברזל" (תקון י"ח ותקון כ"א), כי הוא משבר רוח גבוה, אל אחר, כפירות:

</div>

And this is the aspect of: "And he armed his disciples" [וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו] [Genesis 14:14]:


## Segment 13

<div dir="rtl" lang="he">

ו

</div>

Meaning: the green ray — from the aspect of "I am the rose", the aspect of Esther's greenness — this is the ascent of the Shechinah through the embrace of the right. The Shechinah, through the Tzaddik's joyful acceptance of shame, begins to rise — first to the level of embrace, glowing green with the budding life of Binah.


## Segment 14

<div dir="rtl" lang="he">

וזה בחינת רקודין והמחאת כף. כי רקודין והמחאת כף נמשכין מבחינת הרוח שבלב, כנראה בחוש, כי על ידי שמחת הלב הוא מרקד ומכה כף אל כף; וכמובא בתקונים (תקון כא נ"א:): 'והאי רוחא נשב בשית פרקין דדרועא ובשית פרקין דשוקין', והיא בחינת המחאת כף ובחינת רקודין. וזהו בחינת: "לבו נשא את רגליו" (בראשית רבה, ויצא, פרשה ע), הינו על ידי הרוח שבלב באים הרקודין; הינו על ידי הצדיק שהוא בחינת רוח כנ"ל, נתבטל הגאוה כנ"ל, כמו שכתוב (תהלים ל"ו): "אל תבואני רגל גאוה", ונתבטל העבודת אלילים, כמו שכתוב: "ורחצו רגליכם" (בראשית י"ח) - 'זה עבודת אלילים' (ב"מ פ"ו: ומובא ברש"י שם): וכשנתעלה הרגלין על ידי הרקודין, בחינת נשא לבו את רגליו, ונתבטל הגאוה, הינו העבודה זרה, על ידי זה נמתקין הדינים; כי 'כל זמן שיש עבודה זרה בעולם, חרון אף בעולם' (ספרי, ראה), וכשנתעבר העבודה זרה, נתעבר החרון אף ונמשכין חסדים, ואז הרגלין הם בבחינת רגלי חסידיו (שמואל א ב), הינו בבחינת חסדים, הינו בחינת "חסדי דוד הנאמנים" (ישעיהו נ"ה) - 'הנאמנים' דיקא, כי נתבטלו המינות והכפירות. וגם זה בחינת המחאת כף, כי על ידי הרוח נתגלה הארת הידים, כמו שכתוב (שיר השירים ה): "קול דודי דופק"; 'דופק' - זה בחינת רוח, כמובא בתקונים (תקון כה ס"ח.), וסמיך לה: "דודי שלח ידו מן החור" - זה בחינת התגלות הארת הידים, הינו בחינת המחאת כף, ואז נתבטל העבודה זרה, הינו הכפירות, וזה בחינת (שמות י"ז): "ויהי ידיו אמונה". נמצא, שעל ידי הצדיק, הינו בחינת רוח שבלב, נתגלה הארת הידים והרגלים, הינו בחינת רקודין והמחאת כף, ונתבטל הגאוה והכפירות, ונתרבה האמונה, ואז נתקים (תהלים כ"ו): "רגלי עמדה במישור", שהוא בחינת אמונה. כי המינות היא בחינת נטיו רגלי, כמאמר אסף (שם ע"ג): "כמעט נטיו רגלי", שנאמר שם על שהשיאו לבו למינות, כמבאר שם; "ורגלי עמדה במישור" מורה על אמונה, ואז נתקים "ויהי ידיו אמונה":

</div>

And the matter of this to raise the prayer from aspect of mountain and field to aspect of house aspect of city of our G-d in order that His kingship be revealed also to the nations that they will have also grasping in His divinity blessed be His name it is impossible to be done except through the

tzadikim

of the generation as our sages, of blessed memory, said (Bava Basra 116:): Who has a sick person in his house, let him go to a sage and ask mercy for him because the main prayer only the

tzadikim

of the generation know because there are arrogant ones who do not want that they go to

tzadikim

and say that they themselves can pray and prevent also others when they have sorrow or sick to go to

tzadikim

upon them it is said (Genesis 20): "Restore the man's wife"

etc

because this arrogant one is called in the language of Avimelech

avi

language of will because he wants to rule and that is Avimelech because in truth the tzadik rules with his prayer as it is written (2 Samuel 23): "The tzadik rules"

etc

and he is arrogant in himself that he can pray and he has the rule and therefore called by name Avimelech because he wants to rule and says: I will rule and this is the interpretation: "Restore the man's wife" wife initials "Adonai

sefatai

tiftach

" (Psalms 51) this is aspect of prayer that is restore wife, aspect of the prayer, to the tzadik because he is a prophet because the Holy One blessed be He desires the prayer of

tzadikim

Chullin

60:) and sends arranged prayer in his mouth in order to enjoy from his prayer and this: because he is a prophet, language of expression of lips as our sages, of blessed memory, said (

Berachos

34:). "Creator of the expression of lips" if his prayer is fluent in his mouth

etc

restore, initials:

har

sadeh

bayit

this is hint that the prayer of the tzadik is in completeness that he raises it from aspect of mountain and field to aspect of house as above but these arrogant ones prevent the desire of Hashem blessed be He and do not ask from

tzadikim

that they pray


## Segment 15

<div dir="rtl" lang="he">

ז

</div>

It is stated explicitly in the commentary on Sifra d'Tzniusa that neshikin — kisses — come about through Chochmah [Wisdom]:


## Segment 16

<div dir="rtl" lang="he">

והתורה היא גם כן בחינת ידין ורגלין, כי יש בהתורה נגלה ונסתר: נגלה הוא בחינת ידים, כמו שכתוב: "דודי שלח ידו מן החור" - 'מן החור', הינו חרות על הלוחות (שמות ל"ב), שהוא בנגלה; ונסתר הם בחינות רגלין, כמאמר חכמינו, זכרונם לברכה (סכה מט:): "חמוקי ירכיך" - 'מה ירך בסתר' וכו'. וכלליות התורה נקראת לב, שמתחלת ב"בית" ומסימת ב"למד", ששם משכן הרוח דנשיב בשית פרקין דדרועין ושית פרקין דרגלין, הינו בנגלה ובנסתר:

</div>

for them because they think that they fasted and afflicted themselves, and in this they are

tzadikim

but the truth is not so because all the fasts that they fasted it is only like a sack that has many holes and when they empty the sack nevertheless the holes remain in it and the body is called sack as the

tanna

said: Shina,

shrei

sakakh

(Shabbos 152) and if they contemplated themselves they would see after all the fasts still all their desires remain tied in their sack, that is in their body and not their desires only remain tied in their body but also the desire of their father that they have from the time of birth because their father did not sanctify himself at the time of union also this is tied in their body still and certainly if they saw all this great trembling would fall upon them because they would see how they stand in a low and base degree and this is the interpretation (Genesis 42): "And it was they emptying their sacks and behold each man's bundle of money in his sack" after all the fasts which is emptying the sack, aspect of the body still and behold each man his bundle of money that is tied and bundled his money and his desire in his sack and his body and they saw the bundles of their money they and their father that is, not enough bundles of their money, which is their own desires but also they and their father that is the desires of their father also they did not fall from them and they feared because trembling fell upon them and then they would not want to dominate and rule and this is the interpretation: and Jacob their father said to them you have bereaved me, Joseph is not

etc

this is hint to the rebuke of the intellect because the intellect rebukes the arrogant ones who want


## Segment 17

<div dir="rtl" lang="he">

ח

</div>

then the lower Netzach and Hod are awakened for the bodily union — itdabkuta gufa b'gufa [body-to-body attachment].


## Segment 18

<div dir="rtl" lang="he">

וזה בחינת מרדכי ואסתר, והמן, בחינות פורים, בחינת גורל שהפיל המן, בחינת עמר שעורים. כי המן בחינת העבודת אלילים, כמאמר חכמינו, זכרונם לברכה, שעשה עצמו עבודת אלילים (מגילה י:), ובשביל זה הפיל פור הוא הגורל בחדש שמת בו משה (שם י"ג:), כי משה הוא מבטל העבודה זרה, ובשביל זה נקבר מול בית פעור, כדי לבטל העבודה זרה שבפעור, כמו שדרשו רבותינו ז"ל (סוטה יד.) (ועי"ש בתוס'). כי משה גימטריא חרון אף (כמובא במגלה עמוקות אופן קלז), כי הוא מבטל חרון אף של העבודה זרה, כי הוא קבל התורה שהוא בחינת ידין ורגלין כנ"ל, שעל ידיהם נתבטל העבודת אלילים כנ"ל. ועל כן הפיל פור בירח שמת בו משה, כי חשב כי כבר מת משה המבטל כח העבודת אלילים, ואין עוד מי שיוכל לבטל כח העבודת אלילים:

</div>

to aggrandize Jacob is aspect of the intellect as Onkelos translated (Genesis 27): "and he deceived me" and he made me wise their father, because father in wisdom (

Megilla

13) and that is the intellect rebukes them and says to them. you have bereaved me, because all who is arrogant his wisdom departs from him (

Pesachim

66:) Joseph is not this is aspect of repair of the crooked that is still you have not repaired the crooked which is to shame and to disgrace and you have to be ashamed because of it because repair of the crooked is aspect of Joseph on the name (Genesis 30): "G-d has gathered my shame" and Simeon is not that is through that you have not aspect of Joseph you have not aspects of Simeon and Simeon is aspect of (there 29) "because Hashem heard that I am hated" because you are not hated because

because

you did not repair yourself certainly you cannot rebuke others because they will say to you adorn yourself first

etc

(Bava

Metzia

107:) and therefore you are not hated because the rebuker is hated as our sages, of blessed memory, said (

Kesuvos

105:) this Torah scholar that the people of the town love him, not because he is better, but because he does not rebuke them in heavenly matters it is found that the rebuker is hated and Benjamin you take this indicates greatness because Rashi explained (Genesis 35): Benjamin, on the name of the land of Israel, son of the right and the land of Israel is higher than all lands (

Zevachim

54:) and that is, not enough that you have not all these aspects with all this and Benjamin you take that you take for yourselves greatness and that is that the intellect concludes rebuking them upon me were all of them because all falls upon me because all who is arrogant his wisdom departs from him. And the advised advice to nullify (-some swap the word nullify - בטל - for the word -

bal

- בעל - possessor, as did the commentator

Biur

Halikutim

) the arrogance which is idolatry as it is written (Proverbs 16): "Abomination to Hashem every high heart" (as our rabbis, of blessed memory, expounded

Sotah

4:)


## Segment 19

<div dir="rtl" lang="he">

אבל מרדכי ואסתר היה להם כח לבטל העבודת אלילים של המן, ובשביל זה בימיהם קבלו ישראל התורה מחדש, כמאמר חכמינו, זכרונם לברכה (שבת פח.): "קימו וקבלו" - 'קימו מה שקבלו כבר'. וזה: קימו וקבלו. קימו - זה בחינת רגלין, וקבלו - זה בחינת ידין, והוא בחינת התורה בעצמה כנ"ל. וזה בחינת מרדכי ואסתר. 'מרדכי - מר דרור' (חלין קלט:) - דרור, לשון חרות, זה בחינת ידים, כמו שכתוב: "דודי שלח ידו מן החור" כנ"ל; ואסתר הוא בחינת שוקין, מה ירך בסתר כנ"ל. וזה לשון פורים, הינו בטול העבודת אלילים, כמו שכתוב (ישעיהו ס"ג): "פורה דרכתי לבדי ומעמים אין איש אתי". ועל ידי הארת מרדכי ואסתר, הינו בחינת הידין ורגלין, נתבטלו הכפירות ונתרבה אמונה בעולם על ידיהם, כמו שכתוב (אסתר ב): "ויהי אמן את הדסה", ובה כתיב (שם): "כאשר היתה באמנה אתו", כי שניהם הם בחינת אמונה (עיין תיקון כא נז נח ועיין מ"ר שה"ש בפסוק זאת קומתך) וזה נעשה על ידי הרוח כנ"ל. וזה בחינת (מגלה ז.): 'אסתר ברוח הקדש נאמרה', הינו בחינת "לבו נשא את רגליו", כי עקר העכו"ם תלוי בה, שהיא בחינת רגלין, כמו שכתוב (משלי ה): "רגליה יורדות מות", ועל כן עקר תקון העבודת אלילים על ידה. ועל כן דיקא 'אסתר - ברוח הקדש נאמרה'; אף שבאמת תקון העבודת אלילים הוא גם כן על ידי מרדכי כנ"ל, רק מחמת שעקר העבודת אלילים תלויה בה, ועל כן על ידה עקר התקון. ועל כן נקראת המגלה על שם אסתר, והינו דדיקא 'אסתר - ברוח הקדש נאמרה', כי הרוח הוא בלב, ועל ידו נתגלה הארת הידים והרגלים, רק העקר תלויה ברגלים, בחינת אסתר. וזה בחינות עמר שעורים. עמר - זה בחינת מרדכי - עין מר, מר דרור - דרור לשון חרות, הינו בחינת חרות על הלחת (עיין תיקון נה פ"ח) [כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ערובין נד.): אל תקרי חרות אלא חרות], שהוא בחינת התורה בנגלה, שהוא בחינת "עין בעין" (במדבר י"ד). שעורים זה בחינת אסתר ברוח הקדש, כמו שכתוב (דברים ל"ב): "כשעירים עלי דשא" שהוא לשון רוח. ובשביל זה כשבא המן למרדכי, מצאו עוסק בעמר שעורים, אמר להם: עמר שעורים דידכו אתי ונצח אותו ואת בניו, כמבאר במדרש (אסתר רבה פרשה י מגילה טז.); כי על ידי עמר שעורים, שהוא בחינת ידין ורגלין, שהם בחינת המחאת כף ורקודין, נתבטל העבודה זרה שהוא בחינת המן בחינת גאות כנ"ל. ובשביל זה צוה המן לעשות עץ גבה חמשים אמה, כי רצה לבטל כח של חמשים יום של ספירת העמר, שהוא הכח של מרדכי ואסתר:

</div>

the main is through closeness to the

tzadikim

as brought in the

Tikunim

(Tikun 21 48:) with teruah which is spirit, the other god is removed and tzadik is aspect of spirit as it is written (Numbers 27): "a man who has spirit in him" and through him the high spirit is subdued, other god and is made from other, one because he is the thorn of the letter

daled

(Tikun 21 55:) from which four winds as it is written (Ezekiel 37): "thus says Hashem from four winds come the spirit" and this language teruah language (Psalms 2): "you shall break them with an iron rod" (Tikun 18 and Tikun 21) because he breaks the high spirit other god, as interpretations.


## Segment 20

<div dir="rtl" lang="he">

ט

</div>

Through that wisdom, the Shechinah rises from the aspect of "the lily of the valleys" [Song of Songs 2:1] into the aspect of neshikin — the aspect of "his lips are lilies" [Song of Songs 5:13] — the aspect of spirit-to-spirit attachment.


## Segment 21

<div dir="rtl" lang="he">

וזה פרוש: אמר רבה בר בר חנה: אמר לי ההוא טיעא: תא ואחוי לך בלועי דקרח. אזלי וחזאי תרי בזעי דהוי נפיק מניהו קטרא. שקל גבבא דעמרא ומשיה במיא ואנחה ברישה דרמחה ועילה התם, וכי אפיק, הוי אחרך אחרוכי. אמר לי: אצית! מה שמעית? ושמעת דהוי אמרין: משה אמת ותורתו אמת והן בדאין. אמר לי: כל שלשים יומא מהדרא להו גיהנם להכא כבשר בקלחת, ואמרי הכי: משה ותורתו אמת והן בדאין.

</div>

And the main building of the Shechinah comes through Chochmah [Wisdom]. When she is built through Chochmah, she is ready for union, as the verse states: "And she was truly my sister — daughter of my father but not of my mother — and she became my wife" [Genesis 20:12]. [The question of when the union of Knesses Yisrael with the Holy King can take place was asked by Rabbi Abba to Rabbi Shimon in the Zohar (Emor 100), and his answer was this very verse — "and she was truly my sister" — see there.]


## Segment 22

<div dir="rtl" lang="he">

רשב"ם: בזעי - בקעים דכתיב: ותבקע האדמה וגו' קטרא - עשן. שקל גבבא דעמרא - לקח גזת צמר ושראה במים. ואחרך אחרוכי - הני גבבי, ואף על פי ששרו אותה במים. אצית - הסכת ושמע. ושמעת דקאמרי - שהרי ירדו חיים שאולה. כל תלתין יומין - כל ראש חדש. בקלחת שמהפכין אותו כדי שתתבשל:

</div>

And this is aspect of dances and clapping hand because dances and clapping hand are drawn from the aspect of the spirit in the heart, as seen in sense because through joy of the heart he dances and strikes hand to hand and as brought in the

Tikunim

(Tikun 21 51:): and this spirit blows in six joints of the arm and in six joints of the legs and it is aspect of clapping hand and aspect of dances and this is aspect of: "his heart carried his feet" (Genesis Rabba,

Vayetze

, parsha 70) that is through the spirit in the heart come the dances that is through the tzadik who is aspect of spirit as above is nullified the arrogance as above as it is written (Psalms 36): "let not the foot of arrogance come to me" and nullified the idolatry as it is written: "and wash your feet" (Genesis 18) this is idolatry (Bava

Metzia

86: and brought in Rashi there). And when the feet are raised through the dances aspect of his heart carried his feet and nullified the arrogance, that is idolatry through this the judgments are sweetened because as long as there is idolatry in the world, wrath in the world (

Sifri

, Reeh) and when the idolatry is removed the wrath is removed and mercies are drawn and then the feet are in aspect of feet of His pious ones (1 Samuel 2) that is in aspect of mercies that is aspect of "the faithful mercies of David" (Isaiah 55) faithful specifically, because the heresy and denials are nullified and also this aspect of clapping hand because through the spirit is revealed the illumination of the hands as it is written (Song of Songs 5): "the voice of my beloved knocking" knocking this aspect of spirit, as brought in the

Tikunim

(Tikun 25 68) and adjacent to it: "my beloved sent his hand from the hole" this aspect of revelation of illumination of the hands that is aspect of clapping hand and then nullified the idolatry, that is the denials and this aspect of (Exodus 17): "and his hands were faith" it is found, that through the tzadik that is aspect of spirit in the heart is revealed the illumination of the hands and the feet that is aspect of dances and clapping hand and nullified the arrogance and the denials and faith is increased and then fulfilled (Psalms 26): "my foot stood in evenness" which is aspect of faith (there 73) because heresy is aspect of inclining my foot as it is written "almost my feet inclined" which is said there on that his heart led him to heresy, as explained there and "my foot stood in evenness" indicates faith and then fulfilled "and his hands were faith".


## Segment 23

<div dir="rtl" lang="he">

בלועי דקרח - כדאיתא במדרש (במדבר רבה פרשה יח; ירושלמי סנהדרין פרק חלק): 'קרח מין היה', הינו בחינת העבודת אלילים, מינות. וחזאי תרי בזעי דהוי נפיק מניהו קטרא. - הינו בחינת החרון אף שגורמים במינות, כמאמר חכמינו, זכרונם לברכה: 'כל זמן שעבודת אלילים בעולם, חרון אף בעולם'; 'ותרי בזעי', זה בחינות תרי נקבי האף, שיוצא מהם העשן, כמו שכתוב (תהלים י"ח): "עלה עשן באפו". ושקיל גבבא דעמרא - זה בחינת עמר כנ"ל, ומשיה במיא - זה בחינת שעורים, בחינת אסתר ברוח הקדש, שהוא בחינת רגלין כנ"ל. כי הרגלין הם אפיקי מים, כי הם בחינת ערבי נחל, כמאמר חכמינו, זכרונם לברכה (סכה נג.): 'רגלוהי דבר נש אנון ערבין לה'; 'ערבין' - זה בחינת ערבי נחל, אפיקי מים, הינו בחינת מרדכי ואסתר, בחינת ידים ורגלים, בחינת המחאת כף ורקודין כנ"ל. ואנחה ברישה דרמחא - רמח, דא רוח מ"ם, שהוא מארבע רוחות באי הרוח, כי המ"ם היא ארבע רוחות, שהיא בחינת רוח הצדיק דנשב בידין ורגלין כנ"ל; וראש הרמח הוא הצדיק, כי ממנו תוצאות הרוח, כמו שכתוב: "איש אשר רוח בו" כנ"ל. ואפקינהו, ואחרך אחרוכי - אחרך, לשון חיים ואריכות ימים, כמאמר חכמינו, זכרונם לברכה (ערובין נד:): 'לא יחרך רמיה צידו' - 'לא יחיה ולא יאריך', והינו: 'ואיחרך איחרוכי', לשון חיים ואריכת ימים; כי על ידי בטול הגאוה, הינו העבודה זרה, על ידי זה החכמה על תקונה כנ"ל, ועל ידי חכמה יחיה ויאריך ימים, כמו שכתוב (קהלת ז): "החכמה תחיה" וכו'. אמר לי: אצית להו ושמעת דאמרין: משה ותורתו אמת - שהן מודין על האמת; כי כשמתקרב את עצמו לצדיקים כדי לקבל מהם הרוח כנ"ל, ועל ידי זה נשבר הגאוה והעבודה זרה, ואז מכירין אפלו אלו שהם מסטרא דמותא את גדלת הבורא יתברך שמו כנ"ל. ואמר לי: כל שלשים יומין מהדרא להו גיהנם להכא ואמרי הכי: משה ותורתו אמת - פרש רבנו שמואל: בכל ראש חדש. כי כל דבר יש לו שרש, ושרש התשובה הוא ראש חדש, כי בראש חדש אמר הקדוש ברוך הוא: הביאו עלי כפרה, כמו שדרשו רבותינו, זכרונם לברכה (לשון זה הוא בחולין ס.) (שבועות ט.), וזה בחינת תשובה, והתשובה הזאת נשתלשלה בכל הנבראים בראש חדש, ובשביל זה גם קרח ועדתו מכרחים לאיזה חרטה בראש חדש; אבל התשובה אינה מועיל להם, כי עקר התשובה היא רק בעולם הזה, כי מי שטרח בערב שבת וכו' (עבודה זרה ג.); ונמצא בודאי לא נפטרין בזה ההודאה שהן מתחרטין ומודין מדין גיהנום, ועל כן מהדרא להו גיהנום להכא, כי אין נפטרין בזה. ואף על פי כן אין גיהנום בראש חדש כמו בשאר ימים (זהר תרומה קנ:), והגיהנום של ראש חדש אינו אלא החרטה, שמתחרטים ומודים ומתבישין, זה בעצמו גיהנום שלהם. וזהו דדיק: מהדרא להו גיהנום להכא, דהינו מה שמהדרא להו להכא, שחוזרים ומודים, הוא הגיהנום שלהם.

</div>

When the upper lips are awakened — which are Netzach and Hod of the Upper [realm] — for the union of hispashtus rucha b'rucha [spirit-to-spirit attachment] —


## Segment 24

<div dir="rtl" lang="he">

י וזה פרוש: ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. כי איתא במכילתא: 'אשר תשים לפניהם - השוו אשה לאיש לכל דינים שבתורה'; פרוש, לכל דינים שבתורה שצריך להמתיקם, צריך להשוות, הינו ליחד, קדשא בריך הוא ושכינתה, שהוא בחינת אשה ואיש, בחינת מרדכי ואסתר. וזה פרוש: ואלה - 'כל מקום שנאמר ואלה, מוסיף על הראשונים' (בראשית רבה, נח פרשה ל), בחינת תוספת ורבוי, בחינת גאוה, עבודה זרה, כמו שכתוב (דברים ז): "לא מרבכם חשק ה'", שפרושו גאוה (ע"ש בפירש"י ובחולין פ"ט.). וזה בחינת: 'מוסיף על הראשונים', שהוא בחינת המן עמלק, כמו שכתוב (במדבר כ"ד): "ראשית גוים עמלק", ותקונו: המשפטים, בחינת רוח, כמו שכתוב (ישעיהו כח): "ולרוח משפט וכו' משיבי מלחמה", כי על ידי הרוח נתתקן הגאוה והעבודת אלילים כנ"ל. ועל ידי זה: אשר תשים לפניהם, הינו 'השוו אשה לאיש לכל דינים שבתורה', הינו בחינת המתקת הדינים, כי 'כל זמן שיש עבודת אלילים בעולם, חרון אף ודינים בעולם'; ועל ידי הרוח הנ"ל נתיחד קדשא בריך הוא ושכינתה ונמתקין הדינים, ונסתלק חרון אף מן העולם. והנה, כלל הדברים אלו, שעל ידי הצדיק, שהוא בחינת הרוח, אתעבר אל אחר, כפירות, ועל ידי הרוח באים רקודין והמחאת כף, כי על ידי הצדיק שהוא בחינת הרוח נתעלו הרגלין, ונתגלה הארת הידים, ונתרבה האמונה, כמבאר למעלה. ועל כן כתיב ביוסף, שהוא בחינת הצדיק (בראשית מ"א): "ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו", כי בלעדי בחינת יוסף, שהוא בחינת הצדיק, אי אפשר להעלות ולהרים הידים והרגלים כנ"ל.

</div>

And the Torah is also aspect of hands and feet because there is in the Torah revealed and hidden revealed is aspect of hands as it is written: "my beloved sent his hand from the hole" from the hole that is freedom on the tablets (Exodus 32), which is in revealed and hidden they are aspects of feet as the saying of our sages, of blessed memory (Sukkah 49:): "the curves of your thighs" what thigh in hidden

etc

and generality of the Torah is called heart that begins with "bet" and ends with "lamed" where the dwelling of the spirit that blows in six joints of arms and six joints of legs that is in revealed and in hidden.


## Segment 25

<div dir="rtl" lang="he">

והנה, מכלל הדברים אתה שומע, שנגלה הוא בחינת ידים, ונסתר הוא בחינת רגלין, בחינת מרדכי ואסתר; ואף שנסתר הוא למעלה מנגלה, עם כל זה התגלות הנגלה הוא במקום גבוה, דהינו הידים, והנסתר - ברגלין, שהיא למטה מידים. והענין עמק, אך הוא ענין שכתוב בזהר, תנאים בשוקין ואמוראים בידין. ואף שהתנאים למעלה מאמוראים, מכל מקום הם במקום שהוא למטה ממקום האמוראים, וכן נביאים וכתובים, וכבר מבאר על זה תרוץ (עיין בפירוש שנדפס בסוף התיקונים בדף י' שם מבואר ענין זה):

</div>

The precise sequence: the upper kiss (spirit-to-spirit, through Chochmah) is what triggers the lower union (body-to-body). Kiss precedes and enables union. This is not mere metaphor — it is the precise kabbalistic mechanism by which the Shechinah is raised from the level of embrace to the level of full union between the two Tzaddikim.


## Segment 26

<div dir="rtl" lang="he">

(עוד ראה זה מצאתי מכתב יד רבנו, זכרונו לברכה, בעצמו מענין התורה הנ"ל, וזהו:)

</div>

And this aspect of Mordechai and Esther, and Haman aspects of Purim aspect of lot that Haman cast aspect of

omer

of barley because Haman aspect of idolatry as the saying of our sages, of blessed memory, that he made himself idolatry (

Megilla

10:) and for this he cast

pur

the lot in the month that Moses died in it (there 13:) because Moses nullifies the idolatry and for this he was buried opposite Beit Peor to nullify the idolatry that in Peor as our rabbis

z"l

expounded (

Sotah

14) (and see there in

Tosafos

) because Moses gematria wrath (as brought in

Magaleh

Amukos

ofan

137) because he nullifies the wrath of idolatry because he received the Torah which is aspect of hands and feet as above that through them nullified the idolatry as above and therefore he cast

pur

in the month that Moses died in it because he thought that already Moses died the nullifier of the power of idolatry and there is no more who can nullify the power of idolatry but Mordechai and Esther had power to nullify the idolatry of Haman and for this in their


## Segment 27

<div dir="rtl" lang="he">

ואלה המשפטים אשר תשים וכו'. גאות - מודעת זאת בכל הארץ שהיא מדה מגנה וצריך לברח ממנה, אבל יש בני אדם שרודפים אחר כבוד ורוצים למלך ולהנהיג את העולם, ואומרים שיש לאל ידם לעשות פדיונות ולהתפלל תפלות; ועליהם נאמר: "השב אשת האיש כי נביא הוא ויתפלל בעדך וחיה". כי זה ידוע שהקדוש ברוך הוא [חסר, וכך צריך לומר: שהקדוש ברוך הוא מתאוה לתפלתן של צדיקים, וצריך לילך אצלם שיתפללו עליו] עליהם. אבל בעלי גאוה אין הולכים אל צדיקים לבקשם שיתפללו עליהם, וגם אין מניחים שאר בני אדם שילכו אצל צדיקים שיתפללו עליהם, כי אמרו אלו בעלי גאוה, שגם הם צדיקים ויכולים להתפלל, ואין צדיק בארץ יותר מהם. ובזה הם נקראים בשם אבימלך - אבי לשון רצון, כמו "ולא אבה ה' אלקיך" וכו':

</div>

days Israel accepted the Torah anew as the saying of our sages

z"l

(Shabbos 88:) "they upheld and accepted" they upheld what they accepted already and this upheld and accepted upheld, this aspect of feet and accepted, this aspect of hands and it is aspect of the Torah itself as above and this aspect of Mordechai and Esther Mordechai mar

dror

Chullin

139:)

dror

, language of freedom this aspect of hands as it is written: "my beloved sent his hand from the hole" as above and Esther is aspect of legs what thigh in hidden as above and this language Purim that is nullification of idolatry as it is written (Isaiah 63): "a winepress I trod alone and from the peoples no man with me" and through the illumination of Mordechai and Esther that is aspect of the hands and feet nullified the denials and faith increased in the world through them as it is written (Esther 2): "and he was foster to Hadassah" and in it written (there): "as she was in fostering with him" because both are aspect of faith (see Tikun 21 page 57 58 and see Midrash Rabba Song of Songs on verse this your stature) and this is done through the spirit as above and this aspect of (

Megilla

7:) Esther with the holy spirit was said that is aspect of "his heart carried his feet" because the main nations depend on her that she is aspect of feet as it is written (Proverbs 5): "her feet go down to death" and therefore the main repair of idolatry through her and therefore specifically Esther with the holy spirit was said even though in truth the repair of idolatry is also through Mordechai as above only because the main idolatry depends on her and therefore through her the main repair and therefore the scroll is called on the name Esther and that is that specifically Esther with the holy spirit was said because the spirit is in the heart and through it revealed the illumination of the hands and the feet only the main depends on the feet, aspect of Esther and this aspects

omer

barley

omer

this aspect of Mordechai eye mar

mar

dror

dror

language of freedom that is aspect of freedom on the tablets (see Tikun 55 88:) [as our rabbis

z"l

said (

Eruvin

54:) do not read

charut

but

cherut

] which is aspect of the Torah in revealed which is aspect of "eye for eye" (Numbers 14) barley this aspect of Esther with the holy spirit as it is written (Deuteronomy 32): "as goats on grass" which is language spirit and for this when Haman came to Mordechai found him occupied with

omer

barley said to them: your

omer

barley comes and conquers him and his sons, as explained in the midrash (Esther Rabba parsha 10,

Megilla

16, ) because through

omer

barley which is aspect of hands and feet which are aspect of clapping hand and dances nullified the idolatry which is aspect of Haman aspect of haughtiness as above and for this Haman commanded to make tree high fifty cubits because he wanted to nullify the power of fifty days of counting the

omer

which is the power of Mordechai and Esther. And this interpretation: Rabba bar

bar

Chana said: that Arab said to me: come and I will show you the swallowed of Korach. I went and saw two cracks that smoke comes out from them. He took a tuft of wool and soaked it in water. And placed it on the head of his spear and inserted it there, and when he took out, it was scorched

scorched

. He said to me: listen! what do you hear? and I heard that they were saying: Moses truth and his Torah truth and they falsifiers.

And then the bodily union (zivug gufa b'gufa) is awakened — the Shechinah dwells between the two Tzaddikim: between the Upper Tzaddik — the Tanna who originated this Torah and now flows influence into it from above — and the Lower Tzaddik who learns that Torah and raises up the Shechinah with mayim nukvin [feminine waters] so that she may be attached in full union.

He said to me: every thirty days Gehinnom returns them here like meat in a pot, and they say thus: Moses and his Torah truth and they falsifiers. Rashbam

: cracks

cracks

as written: and the ground split etc. smoke

smoke

. took tuft of wool took fleece of wool and soaked it in water. and scorched

scorched

these tufts. and even though he soaked it in water. listen be silent and hear. and heard that saying since they went down alive to

Sheol

. every thirty days every Rosh Chodesh. in a pot that they turn it to cook.

swallowed of Korach as in the midrash (Numbers Rabba parsha 18, Yerushalmi Sanhedrin chapter

Chelek

): Korach was a heretic that is aspect of the idolatry, heresy and saw two cracks that smoke comes out from them that is aspect of the wrath that cause in heresy as the saying of our sages, of blessed memory.

as long as idolatry in the world, wrath in the world and two cracks this aspects two nostrils, that smoke comes out from them as it is written (Psalms 18): "smoke went up in His nose" and took tuft of wool this aspect of

omer

as above and soaked it in water this aspect of barley aspect of Esther with holy spirit which is aspect of feet as above because the feet are channels of water because they aspect of willows of the brook as the saying of our sages, of blessed memory (Sukkah 53:) feet of man are his guarantors

guarantors

this aspect of willows of the brook, channels of water that is aspect of Mordechai and Esther aspect of hands and feet aspect of clapping hand and dances as above and placed it on head of spear

spear

, this spirit mem which is from four winds come the spirit because the mem is four winds which is aspect of spirit of the tzadik that blows in hands and feet as above and head of the spear is the tzadik because from him the spirit comes out as it is written: "a man who spirit in him" as above and took them out, and scorched

scorched

scorched

, language life and length of days as the saying of our sages, of blessed memory (

Eruvin

54:). not the deceitful his prey scorched not live and not lengthen and that is: and scorched

scorched

language life and lengthening days because through nullification of arrogance, that is idolatry through this the wisdom on its repair as above and through wisdom he lives and lengthens days as it is written (Ecclesiastes 7): "wisdom gives life"

etc

said to me: listen to them. and heard that saying: Moses truth and his Torah truth that they admit the truth. because when he approaches himself to

tzadikim

to receive from them the spirit as above and through this broken the arrogance and idolatry and then recognize even those from the side of death the greatness of the Creator blessed be His name as above and said to me: every thirty days Gehinnom returns them here. and say thus: Moses and his Torah truth. Our rabbi Shmuel explained: every Rosh Chodesh the repentance is Rosh Chodesh because on Rosh Chodesh the Holy One blessed be He said: bring atonement for me as our rabbis, of blessed memory, expounded (language this is in

Chullin

Shevuos

9) and this aspect of repentance and this repentance is extended in all the created on Rosh Chodesh and for this also Korach and his congregation are forced to some regret on Rosh Chodesh but the repentance does not help them because the main repentance is only in this world because who labored on eve of Shabbos

etc

(Avodah Zara 3, ) and it is found certainly not exempted in this admission that they regret and admit from judgment of Gehinnom and therefore Gehinnom returns them here because not exempted in this and even though so no Gehinnom on Rosh Chodesh as on other days (Zohar

Terumah

150:) and the Gehinnom of Rosh Chodesh is only the regret that they regret and admit and are ashamed this itself their Gehinnom and this that specified: returns them Gehinnom here that is what returns them here, that they return and admit is their Gehinnom.

And this interpretation: And these the judgments that you shall place before them as in

Mechilta

: that you shall place before them were equated woman to man for all judgments in the Torah interpretation, for all judgments in the Torah that need to sweeten them need to equate, that is to unify,

Kudsha

Brich Hu and

Shechinteh

which is aspect of woman and man aspect of Mordechai and Esther and this interpretation: and these every place that said and these, adds on the first (Genesis Rabba, Noach parsha 30) aspect of addition and increase aspect of arrogance, idolatry as it is written (Deuteronomy 7): "not from your multitude Hashem desired" which interpretation arrogance (see there in Rashi and in

Chullin

89) and this aspect of: adds on the first which is aspect of Haman Amalek as it is written (Numbers 24): "first of nations Amalek" and its repair: the judgments, aspect of spirit as it is written (Isaiah 28): "and for spirit of judgment

etc

those who turn back battle" because through the spirit repaired the arrogance and idolatry as above that you shall place before them that is

were

equated woman to man for all judgments in the Torah that is aspect of sweetening the judgments because as long as there is idolatry in the world, wrath and judgments in the world and through the spirit above unified

Kudsha

Brich Hu and

Shechinteh

and sweetened the judgments and wrath removed from the world and behold, general the words these that through the tzadik, who is aspect of the spirit the other god is removed, denials and through the spirit come dances and clapping hand because through the tzadik who is aspect of the spirit the feet are raised, and revealed the illumination of the hands, and increased the faith as explained above and therefore written in Joseph, who is aspect of the tzadik (Genesis 41) "and without you no man

shall lift his hand and his foot" because without aspect of Joseph, who is aspect of the tzadik impossible to raise and lift the hands and the feet as above and behold, from general the words you hear that revealed is aspect of hands and hidden is aspect of feet aspect of Mordechai and Esther and even though hidden is above revealed with all this the revelation of the revealed is in high place, that is the hands and the hidden in the feet, which is below hands and the matter is deep but it is matter written in Zohar,

tannaim

in the legs and amoraim in the hands and even though

tannaim

above amoraim nevertheless they in

place that is below the place of amoraim and so prophets and writings and already explained on this answer (see

in commentary printed at end of

Tikunim

on page 10 there explained this matter) [further see this I found from handwriting of our rabbi of blessed memory himself from matter of the Torah above, and this is:] And these the judgments that you shall place

etc

arrogance is known this in all the land that it is condemned quality and need to flee from it but there are people who pursue honor and want to rule and to lead the world and say that there is to their hand to do redemptions and to pray prayers and upon them said: "restore the wife of the man because prophet he is and he shall pray for you and live" because this known that the Holy One blessed be He [desires the prayer of

tzadikim

and need to go to them that they pray for him] upon them but arrogant ones do not go to

tzadikim

to ask them that they pray for them and also do not allow other people that they go to

tzadikim

that they pray for them because these arrogant ones said that also they

tzadikim

and can pray and no tzadik in the land more than them and in this they are called by name Avimelech

avi



# Righteous Ones — Whose Temperament and Nature

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/100/

# Righteous Ones — Whose Temperament and Nature

<div dir="rtl">הנה הצדיקים אשר בכל דור ודור כלם קדושים ובתוכם ה</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/100


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

הנה הצדיקים אשר בכל דור ודור כלם קדושים ובתוכם ה', ומדוע אנו רואין בחוש הראות, שיש בהם צדיקים אשר מזגם וטבעם טובה מאד, וטובים המה לכל. ויש אשר הוא צדיק אמת, ואין מזגו וטבעו נוחה עם המון עם, ולפעמים נראה ממנו כעס וקפידה. הנה ידוע שכל צדקת הצדיקים הוא לוקח מאור התורה, כי היא המורה דרך, וממנה לקחה צדקתו. והנה הצדיק אשר השיג מאור גדול ממאור התורה, ומעשיו גם כן בשוים לפי השגתו בתורה, אזי צדקתו ותורתו שניהם מתישבים בשובה ונחת, לפיכך דעתו נוחה עם הבריות. והצדיק אשר אור חכמת התורה שהשיג גדלה מאד ממעשיו, אזי התורה מרתחת בו האש הקדושה של התורה, ואי אפשר שתהא דעתו נוחה עם הבריות, ומעורבת עם המון עם כמו הצדיק הנ"ל. וזה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (תענית ד): 'האי צורבא מרבנן דרתח אוריתא דקא מרתחא בה, לפי שגדלה תורתו מאד כנ"ל:

</div>

Righteous Ones — Whose Temperament and Nature

[In the language of the friends]

Behold, the righteous [צדיקים, *tzaddikim*] — in every generation — all of them are holy, and within them dwells Hashem [ה׳, the Divine Name]. Yet we observe with our very eyes that among them are righteous individuals whose temperament and nature are exceedingly good — and they are good to all. And there are others who, though they are true tzaddikim, their temperament is not agreeable with the multitudes. Sometimes, from such a tzaddik, there appears anger and severity [strict judgment, *din*].

Now it is known: all the righteousness of the tzaddik is drawn from the light of the Torah [אוֹר הַתּוֹרָה, *or

haTorah

*]. For it is the Torah that teaches the path [as in Proverbs 3:6], and from it his righteousness is derived.

The tzaddik who has attained a great illumination from the light of the Torah, and whose actions are also in alignment — in equal measure — with his level of attainment in Torah, then his righteousness and his Torah are both settled [i.e.,

balanced

and integrated] with calmness and restfulness [שׁוּבָה וָנַחַת, *teshuvah

va’nachat

*]. Therefore, his mind is at ease with others — his disposition is pleasant among people.

But the tzaddik whose wisdom — the light of Torah that he has attained — far exceeds his deeds, then the Torah boils within him — the holy fire of Torah [הָאֵשׁ הַקְּדוֹשָׁה שֶׁל הַתּוֹרָה, *

ha’esh

hak’doshah

shel

haTorah

*]. And it becomes impossible for his mind to be pleasant with others, or to be blended [socially integrated] with the general populace as with the former tzaddik.

And this is what our Rabbis of blessed memory said (

Taanit

4a): “This young Torah scholar (*

tzurba

mei’rabbanan

*) who becomes agitated — it is the Torah that is boiling in him.” That is, in accordance with how greatly his Torah has increased — as explained above.



# Bikrov Alai Merayim When My Adversaries Draw Near to Me

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/101/

# Bikrov Alai Merayim When My Adversaries Draw Near to Me

<div dir="rtl">בקרוב עלי מרעים לאכל את בשרי צרי ואיבי לי המה כשלו</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/101


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

בקרוב עלי מרעים לאכל את בשרי צרי ואיבי לי המה כשלו ונפלו.

</div>

101 - Bikrov Alai Merayim [When My Adversaries Draw Near to Me]

[In the language of the companions]

"When my adversaries draw near to me to consume my flesh, my oppressors and my enemies against me, they have stumbled and fallen" [Psalms 27:2].


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

הענין הוא כך, כי "ביה ה' צור עולמים" (ישעיה כ"ו), הינו בראשית ברא, כי בתורה שנקראת 'ראשית ברא עולמים' (בראשית רבה פרשה א'). כי יוד, הוא השכל של התורה, והא, הוא אותיות של התורה, שהוא חמשה חמשי תורה, בחינת חמשת מוצאות הפה. והינו בי"ה ה' צור עולמים, הינו בהתורה שהיא בחינת י"ק כנ"ל, ברא כל העולמים כנ"ל. וכתיב (יחזקאל ל"ד): "אדם אתם", ודרשו רבותינו, זכרונם לברכה (יבמות סא): 'אתם קרויין אדם, ואין עכו"ם קרויין אדם'. כי יש ע' אנפין נהירין, ויש ע' אנפין חשוכין. כי יש שני כחות, כמו שדרשו רבותינו, זכרונם לברכה (יומא עב:) על פסוק: "וזאת התורה אשר שם משה", זכה נעשה לו סם חיים, לא זכה נעשה לו סם מות. סם חיים, הוא אנפין נהירין. סם מות, הוא אנפין חשוכין, כמו שכתוב (איכה ג): "במחשכים הושיבני כמתי עולם". ומן אנפין חשוכין, יש לעכו"ם יניקה. וכל עכו"ם יש להם כל המדות רעות, רק כל אמה ואמה כרוך אל מדה אחת יותר מכל המדות. וזה (דברים ל"ג): "הופיע מהר פארן" וכו', שרצה הקדוש ברוך הוא לתן התורה לכל הברואים, וכל אחד ואחד לא רצה לקבלה, מחמת ששמעו שאותה מדה שהם כרוכים אחריהם אסרה תורה (ספרי פרשה זאת הברכה עין זהר בלק קצג). וכל מי שיש בו מדות רעות, הוא נכנע תחת אותם העכו"ם שהם כרוכים ומקשרים לאותם המדות רעות. וזהו (אבות פרק ג): 'כל הפורק ממנו על תורה נותנין עליו על מלכות ועל דרך ארץ', הינו שעבוד בגשמיות, שזהו בחינת על מלכות. וגם דרך ארציות, דהינו המדות רעות של העכו"ם, שזהו בחינת על דרך ארץ. כי על ידי שפרק ממנו על תורה, שהיא בחינת ע' אנפין נהירין, על ידי זה מתגברין עליו בחינת ע' אנפין חשוכין, שהם השעבוד והמדות רעות של העכו"ם, שזהו בחינת על מלכות ועל דרך ארץ כנ"ל. אבל, 'כל המקבל עליו על תורה מעבירין ממנו על מלכות ועל דרך ארץ', הינו מי שלומד בעיון, שמעין ומבין חכמות התורה, שזהו בחינת אנפין נהירין, בחינת (קהלת ח): "חכמת אדם תאיר פניו", על ידי זה מעבירין ממנו על מלכות ועל דרך ארץ, כי נתבטל ממנו השעבוד והתאוות והמדות רעות שלהם, שהם בחינת אנפין חשוכין, על ידי שקבל עליו על תורה, שהיא בחינת אנפין נהירין כנ"ל. כי כל מה שאדם משיג בשכלו, הוא בחינת אנפין נהירין. ומה שאינו משיג, הוא בחינת אנפין חשוכין. ועל כן כשזוכה לעין בתורה, עד שמשיג חכמות התורה, שאזי הוא בבחינת אנפין נהירין, אז נכנעין המדות והתאוות של העכו"ם, שנאחזין בבחינת אנפין חשוכין כנ"ל. וזהו בחינת (דברים ל"ב): "יצב גבולות עמים למספר בני ישראל". 'למספר', הוא לשון ספיר ונהיר. בחינת (שמות כ"ד): "לבנת הספיר". הינו אחר אנפין נהירין, שהם בחינת מספר בני ישראל, אחריהם יצב גבולות עמים, שהם בחינת אנפין חשוכין כנ"ל: ובכל אדם ואדם בעצמו יש בחינת אנפין נהירין, שהם בחינת קדשת ישראל עם קדוש, הרחוקים בשרשם מכל המדות והתאוות. ויש בו אחיזת השבעים עכו"ם, שהם בחינת אנפין חשוכין, שהם בחינת התאוות ומדות רעות, שכלם הם מבחינת השבעים עכו"ם, שהם אנפין חשוכין. כמו שכתוב (תהלים ק"ו): "ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם", שהינו שמערב במדות רעות שבו, שנמשכין מן הגוים כנ"ל. וכשאדם עובר עברה, חס ושלום, אז העברה והעוון נחקק על עצמותיו, כמו שכתוב (יחזקאל ל"ב): "ותהי עונותם על עצמותם". ואי אפשר לו לצאת מזה, כי אם על ידי התורה, שהיא בחינת אנפין נהירין, שהיא ההפך מכל התאוות והמדות, שהם בחינת אנפין חשוכין שמשם נמשכין כל העברות, חס ושלום. כי צריך האדם להתיגע בתורה ולהמית עצמו עליה, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ברכות סג:): על פסוק (במדבר י"ט): "זאת התורה אדם כי ימות באהל", 'אין התורה מתקימת אלא במי שממית עצמו עליה', דהינו עצמיותו, שהם בחינת המדות רעות והתאוות רעות, שמהם כל הפגמים החקוקים על עצמותיו כנ"ל. כי צריך להתיגע בהתורה עד שיזכה להבין אותה, דהינו שיצא מבחינת אנפין חשוכין, שהם בחינת חשכות והסתרת הידיעה, לבחינת אנפין נהירין, שהם בחינת ידיעת והשגת התורה כנ"ל. ואז נקרא אדם, בחינת זאת התורה אדם. הינו על ידי התורה נקרא אדם, בחינת 'אתם קרויים אדם ואין העכו"ם קרויים אדם'. כי עקר שם אדם זוכין על ידי התורה, שהיא בחינת אנפין נהירין, שהיא ההפך מכל המדות והתאוות רעות, שעל שם זה נקראים אדם, בחינת 'זאת התורה אדם'. אבל העכו"ם הרחוקים מחכמות התורה, מאנפין נהירין, כי הם בחינת אנפין חשוכין, כי הם משקעים בכל המדות רעות ותאוות רעות, על כן אין קרויים אדם וכנ"ל. כי עקר בחינת אדם, הוא בחינת השכל האמתי שזוכין להשיג, דהינו חכמות התורה הקדושה. כי יש שלש שכליות, דהינו שכל פשוט, שהוא בחינת חכמה, בחינת (תהלים ק"ד): "כלם בחכמה עשית". וכשלומד ומבין, זה נקרא בינה. ואחר כך כשיודע התורה, זה נקרא דעת כידוע. ושלש שכליות אלו, הם בחינת ידים לתורה, בחינת יד הגדולה ויד החזקה ויד הרמה, שבהם מתקבלת התורה. ואלו השלשה שכליים, הם בחינת שלש פעמים י"ק. כי י"ק הם חכמה ובינה, שהם תרין רעין דלא מתפרשין (זהר ויקרא ד' האזינו ר"צ), שהם כלולים בכל אחד מהשלש שכליות הנ"ל, ושלש פעמים י"ק הוא גימטריא אדם. נמצא שעקר שם אדם, הוא בחינת השכל האמתי, דהינו חכמות התורה, שהוא בחינת אנפין נהירין, בחינת הרחקת ושבירת כל התאוות ומדות רעות כנ"ל: וזהו בקרב עלי מרעים, זה בחינת תרין רעין דלא מתפרשין, שהם בחינת י"ק, שהוא חכמת התורה בחינת אדם. צריך לאכל את בשרי, הינו לאכל ולהמית העצמיות שלי, כי 'אין התורה מתקימת אלא במי שממית עצמו עליה' כנ"ל. ואזי ממילא צרי ואיבי לי המה כשלו ונפלו, כי כל הצרים והאויבים שנאחזין באנפין חשוכין, נכשלים ונופלים. כי נתבטלים בחינת האנפין חשוכין, וזוכה לאנפין נהירין, שהוא חכמות התורה, שהוא בחינת י"ה, בחינת תרין רעין דלא מתפרשין, שעל שם זה דיקא נקראין ישראל אדם כנ"ל. ואז כל הצרים והאויבים שנאחזין באנפין חשוכין, בתאוות ומדות רעות, נכשלים ונופלים, כי זכה לאנפין נהירין כנ"ל:

</div>

The matter is as follows: It is written, "With Yah, Hashem is the Rock of worlds" [Isaiah 26:4], that is, "In the beginning, He created" [Genesis 1:1]. For through the Torah, which is called

rayshis

[beginning], He created the worlds [

Bereishis

Rabbah 1:1]. For the letter י (

yud

) represents the

seichel

[intellect] of the Torah, and the letter ה (hay) represents the letters of the Torah, which are the five books of the Torah, corresponding to the five outlets of the mouth [lips, teeth, palate, throat, tongue]. Thus, "With Yah, Hashem is the Rock of worlds" means through the Torah, which is the aspect of

Yud

-Kay [the Divine Name YH, symbolizing wisdom and understanding], as mentioned above, He created all the worlds, as stated above. It is written, "You are

adam

" [Ezekiel 34:31]. Our rabbis, of blessed memory, expounded [

Yevamos

61a]: You [Israel] are called

adam

[human], but the nations are not called

adam

. For there are

anpin

nehirin

[illuminated faces] and

anpin

chashuchin

[darkened faces]. There are two forces, as our rabbis, of blessed memory, expounded [Yoma 72b] on the verse, "This is the Torah that Moshe set" [Deuteronomy 4:44]: If one merits, it becomes for him a

sam

chayim

[elixir of life]; if one does not merit, it becomes for him a

sam

maves

[elixir of death]. The

sam

chayim

is the aspect of

anpin

nehirin

, and the

sam

maves

is the aspect of

anpin

chashuchin

, as it is written, "In darkness He has made me dwell, like the dead of eternity" [Lamentations 3:6]. From the

anpin

chashuchin

, the

nations

draw their sustenance. Each nation possesses all evil traits, but each nation is particularly bound to one specific evil trait more than others. This is the meaning of, "He shone forth from Mount Paran" and so on [Deuteronomy 33:2], for the Holy One, blessed be He, desired to give the Torah to all creatures, but each one refused to accept it because they heard that the Torah prohibits the specific trait they are bound to [

Sifri

Parshas

Zos

HaBracha

; see Zohar, Balak 193a]. Anyone who possesses evil traits is subdued under those nations that are bound and connected to those evil traits. This is the meaning of [

Pirkei

Avos

3:2]: Whoever casts off from himself the yoke of Torah, they place upon him the yoke of malchus [sovereignty, oppression] and the yoke of

derech

eretz

[worldly ways], that is, subjugation in physicality, which is the aspect of malchus, and also worldly conduct, that is, the evil traits of the nations, which is the aspect of

derech

eretz

. For by casting off the yoke of Torah, which is the aspect of

anpin

nehirin

, the aspect of

anpin

chashuchin

—the subjugation and evil traits of the nations, which is the aspect of malchus and

derech

eretz

—gains strength over him, as mentioned above. However, whoever accepts upon himself the yoke of Torah, they remove from him the yoke of malchus and

derech

eretz

. That is, one who studies with

iyun

[deep analysis], delving deeply and understanding the wisdoms of the Torah, which is the aspect of

anpin

nehirin

, as it is written, "The wisdom of a person illumines his face" [Ecclesiastes 8:1]. Through this, the yoke of malchus and

derech

eretz

is removed from him, for the subjugation and the desires and evil traits of the nations, which are the aspect of

anpin

chashuchin

, are nullified through his acceptance of the yoke of Torah, which is the aspect of

anpin

nehirin

, as mentioned above. For all that a person attains with his

seichel

is the aspect of

anpin

nehirin

, and what he does not attain is the aspect of

anpin

chashuchin

. Therefore, when one merits to delve deeply in the Torah until he attains the wisdoms of the Torah, then he is in the aspect of

anpin

nehirin

. Then the traits and desires of the nations, which cling to the aspect of

anpin

chashuchin

, are subdued, as mentioned above. This is the aspect of, "He sets the boundaries of the peoples according to the number of the children of Israel" [Deuteronomy 32:8]. L’mispar

[according to the number] is an expression of

sapir

[sapphire] and illumination, as in the aspect of, "A pavement of sapphire" [Exodus 24:10], that is, following the

anpin

nehirin

, which are the aspect of the number of the children of Israel. After them, He sets the boundaries of the peoples, who are the aspect of

anpin

chashuchin

, as mentioned above. Within every person himself, there is the aspect of

anpin

nehirin

, which is the aspect of the holiness of Israel, a holy people, whose root is distant from all evil traits and desires. Yet there is also within him an attachment to the seventy nations, which are the aspect of

anpin

chashuchin

, the aspect of evil traits and desires, all of which stem from the aspect of the seventy nations, which are

anpin

chashuchin

, as it is written, "They mingled with the nations and learned their deeds" [Psalms 106:35]. This means that he becomes mixed with the evil traits within himself, which are drawn from the nations, as mentioned above. When a person commits a sin, Heaven

forbid

, the sin and iniquity are engraved upon his bones, as it is written, "Their iniquities shall be upon their bones" [Ezekiel 32:27]. It is impossible for him to escape this except through the Torah, which is the aspect of

anpin

nehirin

, which is the opposite of all desires and traits that are the aspect of

anpin

chashuchin

, from which all sins are drawn, Heaven forbid. For a person must toil in the Torah and mortify himself for its sake, as our rabbis, of blessed memory, said [

Berachos

63b] on the verse, "This is the Torah: a person who dies in a tent" [Numbers 19:14]: The Torah is only sustained by one who mortifies himself for it. That is, his selfhood [ego, physical desires], which is the aspect of evil traits and desires from which all the blemishes engraved upon his bones stem, as mentioned above. For he must toil in the Torah until he merits to understand it, that is, to emerge from the aspect of

anpin

chashuchin

, which is the aspect of darkness and concealment of knowledge, to the aspect of

anpin

nehirin

, which is the aspect of knowing and attaining the Torah, as mentioned above. Then he is called

adam

, in the aspect of "This is the Torah:

adam

", that is, through the Torah, he is called

adam

, in the aspect of "You are called

adam

, and the nations are not called

adam

". For the essence of the name

adam

is attained through the Torah, which is the aspect of

anpin

nehirin

, the opposite of all evil traits and desires. Because of this, they are called

adam

, in the aspect of "This is the Torah:

adam

". But the nations, who are distant from the wisdoms of the Torah, from

anpin

nehirin

, for they are in the aspect of

anpin

chashuchin

, being immersed in all evil traits and desires, are therefore not called

adam

, as mentioned above. For the essence of the aspect of

adam

is the aspect of true

seichel

, which one merits to attain, that is, the wisdoms of the holy Torah. For there are three levels of

seichel

: simple

seichel

, which is the aspect of

chochmah

[wisdom], as in the aspect of, "All of them You made with wisdom" [Psalms 104:24]. When one studies and understands, this is called

binah

[understanding]. And afterward, when one knows the Torah, this is called

da’as

[knowledge], as is known. These three levels of

seichel

are the aspect of the hands of the Torah, the aspect of the great hand, the strong hand, and the uplifted hand [symbolizing divine strength and redemption], through which the Torah is received. These three

seichlim

[intellects] are the aspect of three times

Yud

-Kay, for Yud-Kay represents

chochmah

and

binah

, which are

terayn

ray’in

d’lo

misparshin

[two companions that do not separate] [Zohar, Vayikra 4a;

Ha’azinu

293a], included in each of the three

seichlim

mentioned above. Three times

Yud

-Kay equals the gematria of

adam

[numerical value 45]. Thus, the essence of the name

adam

is the aspect of true

seichel

, that is, the wisdoms of the Torah, which is the aspect of

anpin

nehirin

, the aspect of removing and breaking all evil traits and desires, as mentioned above. This is the meaning of "When my adversaries draw near to me": This is the aspect of

terayn

ray’in

d’lo

misparshin

[two companions that do not separate], which is the aspect of

Yud

-Kay, the wisdom of the Torah, the aspect of

adam

. "To consume my flesh" means to consume and mortify my selfhood [ego, physical desires], for the Torah is only sustained by one who mortifies himself for it, as mentioned above. Then, consequently, "My oppressors and my enemies against me, they have stumbled and fallen", for all the oppressors and enemies that cling to the aspect of

anpin

chashuchin

stumble and fall. For the aspect of

anpin

chashuchin

is nullified, and one merits to

anpin

nehirin

, which is the wisdoms of the Torah, the aspect of

Yud

-Hay [the Divine Name YH, symbolizing divine wisdom], the aspect of

terayn

ray’in

d’lo

misparshin

. Because of this, Israel is specifically called

adam

, as mentioned above. Then all the oppressors and enemies that cling to

anpin

chashuchin

, to evil desires and traits,

stumble

and fall, for one has merited to

anpin

nehirin

, as mentioned above.



# You shall be over my house

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/102/

# You shall be over my house

<div dir="rtl">אתה תהיה על ביתי ועל פיך ישק כל עמי</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/102


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

אתה תהיה על ביתי ועל פיך ישק כל עמי (בראשית מ"א).

</div>

You shall be over my house

[In the language of the friends] “You shall be over my house, and by your mouth shall all my people be sustained” (Genesis 41).


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

הענין הוא, כי 'כל מה שברא הקדוש ברוך הוא לא ברא אלא לכבודו' (אבות פרק ו). כדי לגלות מלכותו. ועל ידי זה, נכפפין הקלפות תחת השכינה. ובאיזה ענין נתגלה מלכותו, כשמשפיע רב טוב לישראל, אז מודים כל אחד ואחד כי "מלכותו בכל משלה" (תהלים ק"ג). ובמה יכולים להוריד השפע, על ידי התפלות, כי התבות הם כלים לקבל השפע. ועל כן כל אחד יזהר בתפלתו, שיתפלל באפן שיוכל לעורר השפע בעולם, על דרך שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (סנהדרין ל"ז): 'חיב כל אדם לומר בשבילי נברא העולם'. ובאיזה ענין יוכל לעורר השפע בעולם, ביראה, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ברכות ו: ): 'כל מי שיש בו יראת שמים דבריו נשמעין'. ויש שני מיני יראה, האחד, יראה עליונה שבאה לאדם לפעמים מתי שתרצה, ועל יראה כזו אין שכר. ויש יראה, שבאה לאדם מכח אדם עצמו. ויראה זו נקרא: "צדיק מושל יראת אלקים" (שמואל ב כ"ג). וביראה כזו התפלה נשמעת, ושפע יורד לעולם, ונתגלה מלכותו. וזהו: אתה תהיה על ביתי. ביתי, הוא יראה כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (שבת לא:): 'חבל על דלית לה דרתא' וכו'. רוצה לומר כשהצדיק מושל ביראת אלקים, על ידי זה, ועל פיך ישק כל עמי, ותרגום אונקלוס: 'ועל מימר פמך', הינו התפלה, יתזן כל עמי, הינו שיתעורר השפע בעולם. וזהו רק הכסא, הינו מעוט המלכות, כי רק הוא מעוט כסא, הוא מלכות. אגדל ממך, הינו מעוט המלכות, שעתה היא במעוט, נתגדל ממך. כי מכח התפלה שהיא ביראה, מוריד שפע בעולם, ונתגדל מלכותו כנ"ל:

</div>

The matter is this: Everything that the Holy One, Blessed be He, created — He created only for His glory (Avot, Chapter 6),

in order to

reveal His Kingship, may He be blessed. And through this, the

klippot

(spiritual obstructions) are subdued beneath the Shechinah. And in what way is His Kingship revealed? When He bestows great goodness upon Israel, then everyone acknowledges that “His Kingship rules over all” (Psalms 103). And through what is abundance drawn down into the world? Through prayers, for words are vessels to receive the

shefa

(divine abundance). Therefore, each person must take care in his prayer — to pray in such a manner that he will be able to arouse the

shefa

in the world, in the manner our Sages of blessed memory said (Sanhedrin 37a): “Each person is obligated to say: For my sake the world was created.”

And how can one arouse

shefa

in the world? Through fear (of Heaven), as our Sages of blessed memory said (

Berachot

6b): “Anyone who possesses fear of Heaven — his words are heard.”

There are two kinds of fear: one is a higher fear, which sometimes comes to a person whenever it desires — and for such fear, there is no reward. And there is a fear that comes to a person through his own strength — and this fear is called: “A righteous man rules in the fear of God” (2 Samuel 23) [see also Moed Katan 16b]. Through this kind of fear, prayer is heard, and

shefa

descends into the world, and His Kingship is revealed. And this is the meaning of “You shall be over my house” — this refers to fear, as our Sages of blessed memory said (Shabbat 31b): “Woe to one who has no courtyard...”

That is to say, when

the righteous rules with the fear of God, through this:

“And by your mouth shall all my people be sustained” — Onkelos translates: “And by the word of your mouth.” That is, through prayer, all my people shall be sustained — meaning, that the

shefa

will be aroused in the world through it. “Only the throne shall be greater than you” — “Only” implies diminution; “throne” refers to Kingship. That is, until now, the Kingship is in a state of diminution, but it will become exalted through you. For by the power of prayer that comes through fear,

shefa

is drawn into the world, and His Kingship is elevated, as explained above.



# All who withhold

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/103/

# All who withhold

<div dir="rtl">איתא בגמרא</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/103


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

איתא בגמרא (סנהדרין דף צא:): 'כל המונע הלכה מפי תלמיד כאלו גוזלו מנחלת אבות, שנאמר: "תורה צוה לנו משה מורשה" וכו'. וכיון שראה משה שבני ראובן ובני גד מניאין [לב] בני ישראל מנחלת אבותם, בשביל זה קרא להם "תרבות אנשים חטאים" (במדבר ל"ב), ותרגם אונקלוס: 'תלמידי גבריא חיביא'. הדבר הזה קבלתם מרבניכם, שרבכם גזל מכם הלכות, והלכות הם נחלת אבות כנ"ל. ועתה גם אתם הולכים בדרכי אבותיכם, ורצונכם לגזל מישראל נחלת אבותם. ובפרק קמא דבבא בתרא (דף ח:): "ומצדיקי הרבים ככוכבים" 'אלו מלמדי תינוקות', ועכשו שראה שהם מחיבים רבים, שמניאין לב בני ישראל, מסתמא גם רבם אינם מצדיקי הרבים, אלא מחיבי הרבים. בשביל זה קרא להם "תרבות אנשים [חטאים], ותרגם אונקלוס: 'תלמידי גבריא חיביא':

</div>

All who withhold

halachah

from a student — it is as though he robs him of the inheritance of his fathers

[In the language of the friends] It is stated in the

Gemara

(Sanhedrin 91b): “Anyone who withholds

halachah

from the mouth of a student — it is as though he robs him of the inheritance of his fathers,” as it is written: “Moshe commanded us the Torah, an inheritance of the congregation of Yaakov” [Deuteronomy 33:4].

And when Moshe saw that the children of Reuven and the children of Gad were discouraging the heart of the Children of Israel from taking possession of the inheritance of their fathers, for this reason he called them “A culture of sinful men” [Numbers 32:14]. And Onkelos translates: “Students of guilty men.”

This

matter

you have received from your rabbis — that your rabbi robbed you of

halachot

. And

halachot

are the inheritance of the fathers, as stated above. And now, you too are walking in the ways of your fathers, desiring to rob Israel of the inheritance of their fathers.

And in the first chapter of Bava Batra (8b), it is taught: “And those who make the many righteous are like the stars” [Daniel 12:3] — these are the teachers of children.

And now that Moshe saw that they were bringing guilt upon the many by discouraging the hearts of the Children of Israel, presumably their rabbis too were not among those who make the many righteous, but rather among those who bring guilt upon the many. For this

reason

he called them “A culture of sinful men,” and Onkelos translated: “Students of guilty men.”



# For that Moshe said to the sons of Gad: “Offspring of sinful men”

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/104/

# For that Moshe said to the sons of Gad: “Offspring of sinful men”

<div dir="rtl">איתא במדרש</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/104


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

איתא במדרש (הובא ב"ספר חסידים" סימן קל"ז וב"ראשית חכמה" שער ענוה פרק ח'): 'בשביל שאמר משה לבני גד תרבות אנשים חטאים, נענש שבן בנו עבד לפסל מיכה'. והדבר קשה, מה ענין זה של תרבות אנשים חטאים, לענש שלו שיעבד בן בנו עבודה זרה. והתרוץ, כי אמרו חכמינו, זכרונם לברכה (כתבות קי:): 'כל הדר בחוץ לארץ כאלו אין לו אלוה', ואמרו חכמינו, זכרונם לברכה (שבת צז): 'החושד בכשרים לוקה בגופו'. ומשה היה חושד אותם שבני ראובן ובני גד אינם רוצים בארץ ישראל שום חלק, נמצא שאין להם אלוה. בשביל זה נענש בבן בנו שלא היה לו אלוה, כי הם כשרים היו בדבר, כי רצו לטל חלק בארץ גם כן כמובא:

</div>

For that Moshe said to the sons of Gad: “Offspring of sinful men”

[In the language of the friends] It is brought in the Midrash (cited in Sefer Chassidim, sign 137, and in

Reishit

Chochmah,

Sha’ar

Ha’anavah

, chapter 8) that because Moshe said to the sons of Gad: "Offspring of sinful men", he was punished—that his grandson would serve the idol of Michah.

And the matter is difficult: what is the connection between calling them “offspring of sinful men” and the punishment that his grandson would serve idolatry?

It is stated in

Ketubot

110b: “Anyone who lives outside the Land [of Israel], it is as if he has no G-d.”

And our Sages of blessed memory said (Shabbat 97a): “One who suspects the innocent is stricken in his body.”

And Moshe suspected them—that the sons of Reuven and the sons of Gad did not desire a portion in the Land of Israel. It is thereby found [according to the teaching in

Ketubot

] that they had no G-d.

Therefore, he was punished—through his grandson, who had no G-d [i.e., served idolatry]—because they were innocent in the matter. For they in fact did desire to take a portion in the Land, as is brought [in the sources].



# Torah 105

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/105/

# Torah 105

<div dir="rtl">עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/105


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה (שירת הים שמות ט"ו):

</div>

Torah 105

From the language of the companions

My strength and song

יָהּ [G-d], and He has been to me for salvation.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

הנה העולם צריכין רחמים גדולים, הן ברוחניות הן בגשמי. וכל אחד מבקש רחמים, ואינו יודע היכן הוא. והרחמים הוא לעיני כל, כמו שכתוב (דברים ל): "לא רחוקה היא ולא בשמים" וכו'. והנה איתא בזהר (נשא דף קל"ז:): 'אית רחמים ואית רחמים, אית רחמים פשוטים (ר"ל רחמים סתם כמ"ש בזוהר שם וכדלקמן) דזעיר אנפין, ואית רחמים גדולים דעתיקא סתימאה', כמו שכתוב (ישעיה נ"ד): "וברחמים גדולים אקבצך". ואנו צריכין רחמים, אך בעוונינו הרבים בדור הזה אין מי שיתפלל כך, שיוכל להמשיך הרחמים, מחמת שאין מי שיכיר גדלת הבורא כל כך, מפני גדל הגלות והדחקות. והקדוש ברוך הוא בעצמו צריך להתפלל על זה, כדאיתא בגמרא (ברכות ז): 'מנין שהקדוש ברוך הוא מתפלל, שנאמר: "ושמחתים בבית תפלתי", תפלתם לא נאמר אלא תפלתי, מכאן שהקדוש ברוך הוא מתפלל. ומה מתפלל, יהי רצון וכו'. ובמה יכול לבוא שהוא יתברך יתפלל, על ידי תורה. כי בכל אדם יש בו חלק מכללות כל העולמות וצרופים, ובכל מה שהוא מדבק את עצמו, לשם הוא מקשר חלקו. וכשהוא הולך אחר שרירות לבו ותאותו, הוא מקשר חלקו והאותיות והצרופים לסטרא אחרא, חס ושלום, ומתבלבלים האותיות והצרופים, והדעת גם כן מתבלבל, והוא גלות השכינה. וכל מי שאין בו דעת אין בו מדת רחמנות, וכמו שכתוב (קהלת ז): "כעס בחיק כסילים ינוח". לכן 'כל מי שאין בו דעה אסור לרחם עליו', כמו שאמרו רבותינו, זכרונו לברכה (ברכות לג), כי אין בו מדת רחמנות. וכששב בתשובה שלמה, ישובו חלקיו מכלליות העולמות והאותיות והצרופים גם כן למקומן. ואז הדעת שלם, ומתעורר רחמנות. כמו שכתוב (דברים ל): "ושב ה' אלקיך את שבותך" (עין תרגום שם), דהינו החלק מכלליות העולמות אשר שם שבוי, אזי, "ורחמך", כי הדעת שלם. כמו שאמרו חכמינו, זכרונו לברכה (מגלה יב:): על הפסוק: "ובגולה לא הלך", שכל דבר שהוא במקומו דעתו שלם. ועקר התשובה תולה בתורה. והנה בכל דבר שבקדשה יש בו שלשה דברים, 'עבור' 'יניקה' 'מחין'. כי כל זמן שהדבר בכח נקרא 'עבור', [כי הוא נעלם. וכשבא מכח אל הפעל, נקרא] 'לדה ויניקה'. וכשפשט הדבר לעשות הפעלה הצריכה, אזי נקרא 'מחין'. וכשלומד תורה גם כן צריכין להיות בו שלשה דברים הנ"ל. כי כשיושב ללמד, ונותן מחשבתו ולבו בהתורה, ומתעלם בה, נקרא עבור, כי הוא מתעלם בה כעבר במעי אמו. וכשלומד התורה ומבין בה, נקרא 'לדה ויניקה', כמו שכתוב (משלי ה): "דדיה ירוך בכל עת". ואחר כך כשמבין דבר מתוך דבר ורוצה לחדש בה, נקרא 'מחין'. כדאיתא בגמרא (ירושלמי ראש השנה פרק ראוהו בית דין): על פסוק: "ממרחק תביא לחמה", כי התורה נקרא עניה במקומה ועשירה במקום אחר, שצריך להביא ראיה ממקום אחר. ולכך נקרא חכמה, על דרך (קהלת ז): "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני". נמצא כשמבין דבר מתוך דבר נקרא מחין, הינו חכמה. וכשלומד באפן זה, אז היא תשובה גמורה. ומקשר האותיות והצרופים שבחלקו מכללות העולמות אל שרשן ואל מקומן, ונעשה בריה חדשה. ואז הדעת שלם, ומתעורר רחמנות:

</div>

[Song of the Sea, Exodus 15:2]

“My strength and song

יָהּ [G-d], and He has been to me for salvation

Behold, the world needs great

rachamim

[compassion/mercy, root רחם], both in spirituality and in physicality. And every single person seeks

rachamim

, but he does not know where it is, yet

rachamim

is right before everyone’s eyes, just as it is written: “It is not far from you, nor in heaven,” etc. [Deuteronomy 30:12]. And behold, it is said in the Zohar [Naso 137b]:

רַחֲמִים – there is

rachamim

and there is

rachamim

. There is simple

rachamim

[ordinary compassion, associated with

ze’ir

anpin

(lesser divine countenance)], and there is great

rachamim

[extraordinary compassion, associated with

atika

stima'ah

(ancient hidden one)], as it is written: “and with great

rachamim

I will gather you in” [Isaiah 54:7]. And we need

rachamim

. But, due to our many sins, in this generation there is no one to pray in such a way that he could draw down the

rachamim

, because there is no one who recognizes the greatness of the Creator so much, because of the great exile and constriction. And the Holy One, Blessed be He, Himself, needs to pray about this, as it is said in the

Gemara

Berachot

7a]: From where [do we know] that the Holy One, Blessed be He, prays? As it is stated: “And I will gladden them in My house of prayer.” It does not say ‘their prayer,’ but rather תְּפִלָּתִי [My prayer]. From this we learn that the Holy One, Blessed be He, prays. And what does He pray? “May it be My will…” etc. And through what can it come about that He, may He be blessed, prays? Through the Torah. For in every person, there is in him a part of the totality of all the worlds and combinations [of אוֹתִיּוֹת (letters)]. And to whatever he connects himself, there he connects his part. And when he follows the stubbornness of his heart and his lust, he connects his part and the letters and the combinations to the other side [forces of impurity], G-d forbid. And the letters and the combinations become confused, and the

da’at

[awareness/knowledge] also becomes confused. And this is the exile of the Shechinah [Divine Presence]. And anyone who does not have

da’at

, does not have the attribute of

rachamim

, as it is written: “Anger rests in the bosom of fools” [Ecclesiastes 7:9]. Therefore, anyone who does not have

da’at

, it is forbidden to have

rachamim

on him, as our Rabbis, may their memory be for a blessing, said [

Berachot

33a], because he does not have the attribute of

rachamim

. But when he returns with complete teshuvah [repentance/return], his parts from the totality of the worlds and the letters and the combinations also return to their place, and then the

da’at

is complete, and

rachamim

is awakened. “And G-d your G-d will return your captivity” [Deuteronomy 30:3] (see the Targum there). That is to say, the part from the totality of the worlds that is captive there, then “and He will have

rachamim

on you.” For the

da’at

is complete [Megillah 12b], on the verse: “and he did not go into exile,” that anything that is in its place, its

da’at

is complete. And behold, in everything that is in holiness, there are three things:

ibur

[conception],

yenikah

[nursing], and

mochin

[brains/maturity]. For as long as the thing is in potential, it is called

ibur

. [For it is concealed, and when it comes from potential to actual, it is called]

leidah

[birth] and

yenikah

. And when the thing extends itself to perform the necessary action, then it is called

mochin

. And when one learns Torah, there also need to be these three things mentioned above. For when he sits to learn and puts his thought and his heart into the Torah, and is concealed within it, it is called

ibur

, for he is concealed within it like an embryo in its mother’s womb. And when he learns the Torah and understands it, it is called

leidah

and

yenikah

, as it is written: “Her breasts will satisfy you at all times” [Proverbs 5:19]. And after that, when he understands one thing from another thing and wants to innovate in it, it is called

mochin

, as it is said in the

Gemara

[Yerushalmi Rosh Hashanah, chapter ‘They saw him in the court’]: on the verse “from afar she brings her food,” because the Torah is called עֲנִיָּה [poor] in its place and עֲשִׁירָה [rich] in another place, meaning that one needs to bring proof from another place. And that is why it is called

chachmah

[wisdom], in the manner of: “I said I will be wise, and it is far from me” [Ecclesiastes 7:23]. It turns out that when one understands one thing from another, it is called

mochin

, that is,

chachmah

.


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

והנה על דרך משל כשיש שני בעלי רחמים, האחד אינו יכול לרחם רק בדבר מעט, והשני כשהוא מרחם פועל ברחמנות שלו ישועה שלמה. על כן, מי שצריך לרחמים, למה לו להשתמש ברחמנות של ראשון, ולא יהיה רק ישועה מעטת. מוטב שיתפלל הבעל הרחמים הראשון לבעל הרחמים השני, ויפעל ברחמים של הראשון ישועה שלמה. כך השם יתברך ברחמים הפשוטים שלו מתפלל ומרחם על ישראל ברחמים גדולים. וכשלומד תורה כנזכר, נתעורר הרחמנות שהוא הדעת, והתפלה. וזהו עזי, ואין עז אלא תורה (עיין זבחים קטז.). ועל ידי התורה שילמוד כנזכר, נעשה זמרת יה, הינו התפלה והרחמים של השם יתברך, אז ויהי לי לישועה:

</div>

And when he learns in this manner, then it is a complete teshuvah. And he connects the letters and the combinations that are in his part from the totality of the worlds to their root and to their place. And he becomes a new creation, and then the

da’at

is complete, and

rachamim

is awakened. And behold, by way of an example, when there are two compassionate people, one is only able to have

rachamim

in a small matter, and the second, when he has

rachamim

, he accomplishes with his

rachamim

a complete salvation. Therefore, one who needs

rachamim

, why should he use the

rachamim

of the first, and there will be only a small salvation? It is better for the first compassionate person to pray to the second compassionate person, and he will accomplish with the first one’s

rachamim

a complete salvation. So too, Hashem, with His simple

rachamim

, He prays and has

rachamim

on Israel with great

rachamim

, which is the

da’at

. And the prayer is Azzi [My strength].


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

גם זאת התורה היא מלשון החברים, ולא נכתבה בבאור היטב. אך אחר כך שמעתי מפיו הקדוש בעצמו ענין תפלת ה' המבאר כאן, והוא.

</div>

And there is no strength except Torah [see

Zevachim

116a].


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

כי יש אצל השם יתברך רחמים פשוטים ורחמים גדולים (כמו שכתוב בזהר הקדוש כנ"ל). והנה למשל, כשיש בעיר שני עשירים, אחד יש לו עשירות פשוט, והשני הוא עשיר גדול מאד ומפלג בעשירות עצום והון רב מאד מאד אשר אי אפשר להעריך עשירותו. והצרך אדם אחד לישועה גדולה, העולה לסך רב. והוא אינו יכול להתקרב לבקש מבקשו, כי אם להעשיר הקטן במעלה, כי להעשיר הגדול אי אפשר לו לבוא אליו. אבל זה העשיר הקטן, אף על פי שהוא רוצה לעזר לו בכל יכלתו, אף על פי כן לא יוכל לקבל מבקשו ממנו, כי אין ביכלתו למלאת משאלותיו של זה האיש, כי משאלותיו גדולים מיכלתו. על כן עצה היעוצה לזה האיש הצריך ישועה, שיעשה כך. שילך לזה העשיר הקטן שבקל יכול להתקרב אליו, ולעורר רחמים אליו. שיבוא אליו, ויאמר לו, הנה אני נצרך לישועה גדולה, ואני יודע שאתה חפץ לרחם עלי, אבל אין ביכלתך למלאות משאלותי, על כן מבקשי ממך, כי הלא אתה רוצה לרחם עלי, יהיה זאת הרחמנות שלך עלי, שאתה תלך להעשיר הגדול מאד לבקש רחמים ממנו שימלא משאלותי, כי לעצם עשירותו הגדול, הוא יכול למלאת משאלותי, בכפלי כפלים. רק שאנכי איני יכול לכנס ולבוא לאיש גדול כזה, אבל אתה יכול לבוא אליו. תרחם עלי בזה, לבקש ממנו עבורי שימלא משאלותי, ובזה תושיעני בודאי כל צרכי ישועתי בשלמות. כמו כן הוא ממש כביכול, שאנו מבקשים אצל הרחמים פשוטים, שיעוררו רחמים אצל הרחמים הגדולים, ומשם יקבלו רחמים להושיענו כל צרכינו בשלמות. וזהו בחינות תפלת הקדוש ברוך הוא, שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה, 'מנין שהקדוש ברוך הוא מתפלל', הינו שכביכול בחינות הרחמים פשוטים מבקשים ומתפללים ומעוררים הרחמים הגדולים. כי אנו אין בנו כח כי אם לעורר הרחמים פשוטים, שהם בחינות רחמים סתם דזעיר אנפין. אבל אלו הרחמים יש להם גבול, וכפי מדת הרחמים הפשוטים האלו, חס ושלום, אי אפשר להושיע לנו. על כן אנו צריכין לבקש שהרחמים סתם שאנו מעוררין בתפלתנו אצל השם יתברך, שאלו הרחמים בעצמם יתפללו ויעוררו הרחמים הגדולים, שיהיה נמשך עלינו רחמים רבים משם, ועל ידי זה יהיה לנו ישועה בודאי, וזהו בחינת תפלת הקדוש ברוך הוא כנ"ל: והבן היטב, כי הם דברים נפלאים ונוראים מאד:

</div>

Zimrat Y-ah [song of G-d] – that is, the prayer and the

rachamim

of Hashem. Then,

va-yehi

lishua

[and He has been to me for salvation]. Also

this Torah is from the language of the companions, and was not written with proper clarification. But afterwards, I heard from his holy mouth itself the matter of the prayer of Hashem that is explained here]. And it is because there is by Hashem simple

rachamim

[compassion/mercy] and great

rachamim

[as is written in the holy Zohar, as mentioned above]. And behold, for example, when there are two rich people in a city, one has simple wealth, and the second is a very great and extraordinary rich man with immense wealth and a great deal of money, that it is impossible to value his wealth. And a certain person needed a great salvation that would amount to a great sum, and he is not able to get close to ask for his request, except to the lesser rich man, for he is not able to come to the great rich man. But this lesser rich man, even though he wants to help him with all his ability, even so, he will not be able to receive his request from him, for it is not in his ability to fulfill the wishes of this person, for his wishes are greater than his ability. Therefore, the advice given to this person who needs a salvation is that he should do this: that he should go to this lesser rich man to whom he can easily get close, and to awaken

rachamim

to him, that he should come to him and say to him, “Behold, I need a great salvation, and I know that you desire to have

rachamim

on me, but it is not in your ability to fulfill my wishes. Therefore, my request from you, since you desire to have

rachamim

on me, let this be your

rachamim

on me, that you should go to the very great rich man to ask for

rachamim

from him, that he should fulfill my wishes, for because of his immense great wealth, he is able to fulfill my wishes, many times over. It is just that I

am not able to

enter and come to such a great person. But you can come to him. Have

rachamim

on me in this way, to ask from him for my sake that he should fulfill my wishes. And through this, you will certainly save me in all the needs of my salvation completely.” So too is it exactly, as it were, that we ask by the simple

rachamim

that they should awaken

rachamim

by the great

rachamim

, and from there we will receive

rachamim

to save us in all our needs completely. And this is the aspect of the prayer of the Holy One, Blessed be He, that our Sages, may their memory be for a blessing, said: From where [do we know] that the Holy One, Blessed be He, prays?

That is to say, that

, as it were, the aspect of the simple

rachamim

ask and pray and awaken the great

rachamim

, for we do not have the strength except to awaken the simple

rachamim

, which are the aspect of ordinary

rachamim

ze’ir

anpin

[lesser divine countenance]. But these

rachamim

have a limit. And, according to the measure of these simple

rachamim

, G-d forbid, it is impossible to save us. Therefore, we need to ask that the ordinary

rachamim

that we awaken in our prayer by Hashem, that these

rachamim

themselves should pray and awaken the great

rachamim

, that many

rachamim

should be drawn upon us from there. And through this, we will certainly have salvation. And this is the aspect of the prayer of the Holy One, Blessed be He, as mentioned above. And understand well, for these are very wondrous and awesome words. I heard further, that this is the explanation of the verse: אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ – “G-d, please, heal, please, her” [Numbers 12:13]. For at first

glance

it is very astonishing, the doubling of the word

[please].


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

עוד שמעתי, שזהו פרוש הפסוק (במדבר י"ב): "אל נא רפא נא לה". דלכאורה תמוה מאד, כפל תבת נא. אך עתה מבאר היטב, שמשה רבנו, עליו השלום, בקש זאת מהשם יתברך, שהשם יתברך בעצמו כביכול יתפלל ויבקש מעצמו שירפא אותה. ועתה מה מתוק מדבש, התכת המקרא הזה. וזהו, אל נא. הינו שמשה רבנו, עליו השלום, התפלל לפניו יתברך ואמר לו: אל, נא, ובקש והתפלל בעצמך מלפניך, רפא נא לה. הינו כנ"ל, שמשה התפלל להשם יתברך ובקש אותו יתברך שהוא בעצמו יתפלל ויבקש רפא נא לה. ועתה מדקדק ומבאר היטב כפל תבת נא:

</div>

But now it is well explained, that Moshe Rabbeinu, may he rest in peace, requested this from Hashem, that Hashem, Himself, as it were, should pray and ask from Himself that He should heal her. And now, how sweet is this fitting of the verse! And this is, אֵל נָא, that is to say, that Moshe Rabbeinu, may he rest in peace, prayed before Him, and said to Him, “G-d, please, and ask and pray by Yourself, before You, heal, please, her” – that is to say, as mentioned above, that Moshe prayed to Hashem, and asked Him, that He Himself should pray and ask, רְפָא נָא לָהּ [heal, please, her]. And now the doubling of the word

is precisely and well explained. And the sum of these matters is that through the Torah one merits teshuvah [repentance/return], meaning, to return all the matters and all the combinations and the letters that were driven out because of his sins to the place from which they were driven out and exiled from their place. For because of this the

da’at

[awareness/knowledge] was not settled, for as long as they are not in their place, the

da’at

is not settled, etc., as mentioned above. For through sins, the parts of the letters and the combinations that are in all the worlds, according to the root of his soul, are driven out from their place.


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

וכלל הדברים האלה הוא, שעל ידי התורה זוכין לתשובה, דהינו להשיב כל הדברים וכל הצרופים והאותיות שנדחו בעוונותיו למקום שנדחו ונתגרשו ממקומם שעל ידי זה לא היה הדעת מישב כי כל זמן שאינם במקומם אין הדעת מישב וכו' כנ"ל, כי על ידי העוונות נתגרשין ממקומם חלקי האותיות והצרופים שבכל העולמות כפי שרש נשמתו, וזה בחינת גלות השכינה, ועל ידי זה אין הדעת מישב כנ"ל, ומחמת זה אין יכול לעורר רחמים כנ"ל. וצריך לעשות תשובה, ועקר התשובה הוא על ידי התורה, שהיא עניה במקומה ועשירה במקום אחר, ומקרב ומקשר על ידי זה כל האותיות והצרופים שנתרחקו ממקומם, ומשיב כלם למקומם. ואז הדעת מישב, וזוכה לעורר רחמים. כי עקר הרחמים תלוי בדעת, כי 'כל מי שאין בו דעה אסור לרחם עליו וכו'. (וכמבאר מזה כמה פעמים במקומות אחרים בדברי רבנו, זכרונו לברכה, עין שם). נמצא על ידי תורה זוכין לתשובה ונשלם הדעת, ואז זוכין לעורר רחמים אצלו יתברך. ועקר הרחמנות הוא, שאנו מעוררים רחמים אצלו יתברך, שבאלו הרחמים, יעורר בעצמו את הרחמים הגדולים שאין אנו יכולים להגיע אליהם, רק הוא בעצמו יתברך צריך להתפלל על זה כנ"ל. דהינו שברחמיו הפשוטים שאנו מעוררים, על ידי אלו הרחמים ירחם עלינו, ויעורר בהם הרחמים הגדולים שלו, שהם רחמים גדולים דעתיקא סתימאה, ומשם יהיה לנו ישועה בודאי. וזהו עזי, אין עז אלא תורה, שעל ידי זה זוכין לתשובה ולדעת, שעל ידי זה מעוררים רחמים אצלו יתברך, עד שהוא בעצמו כביכול מתפלל עלינו כנ"ל. וזהו וזמרת י"ק, זמרת י"ק דיקא, הינו תפלת ה'. אז, ויהי לי לישועה ודאי. כי על ידי זמרת י"ק, שהוא תפלת ה', שמתפלל ברחמיו הפשוטים לעורר רחמיו הגדולים, אז בודאי יקבל ישועה שלמה כנ"ל. כי רחמיו הגדולים אינם נפסקים לעולם, וכשהשם יתברך ירחם עלינו באלו הרחמים, בודאי אין שום עוון ופגם שיהיה חוצץ בפני אלו הרחמים הגדולים, ובודאי יהיה לנו ישועה בשלמות. אמן ואמן:

</div>

And this is the aspect of the exile of the Shechinah [Divine Presence]. And because of this, the

da’at

is not settled, as mentioned above. And because of this, one

is not able to

awaken

rachamim

[compassion/mercy], as mentioned above. And he needs to do teshuvah. And the main part of teshuvah is through the Torah, which is עֲנִיָּה [poor] in its place and עֲשִׁירָה [rich] in another place. And through this, he brings close and connects all the letters and the combinations that were distanced from their place, and returns all of them to their place. And then the

da’at

is settled, and he merits to awaken

rachamim

, for the main part of

rachamim

depends on

da’at

, for anyone who does not have

da’at

, it is forbidden to have

rachamim

on him, etc. [as this is explained several times in other places in the words of our Rebbe, may his memory be for a blessing, see there]. It turns out that through Torah one merits teshuvah and the

da’at

is perfected, and then one merits to awaken

rachamim

by Him. And the main

rachamim

is that we awaken

rachamim

by Him, that with these

rachamim

, He will Himself awaken the great

rachamim

to which we are unable to reach. Rather, He Himself needs to pray for this, as mentioned above. That is to say, that

with His simple

rachamim

that we awaken, with these

rachamim

He will have

rachamim

on us, and will awaken in them His great

rachamim

, which are the great

rachamim

atika

stima’ah

[ancient hidden one], and from there we will certainly have salvation. And this is: Azzi [My strength]. There is no strength except Torah, that through

this one merits

teshuvah and

da’at

, that through this one awakens

rachamim

by Him, until He Himself, as it were, prays for us, as mentioned above. And Zimrat Y-ah [song of G-d], precisely, that is, the prayer of Hashem. And

va-yehi

lishua

[and He has been to me for salvation], certainly. For through Zimrat Y-ah, which is the prayer of Hashem, that He prays with His simple

rachamim

to awaken His great

rachamim

, then he will certainly receive a complete salvation, as mentioned above. For His great

rachamim

never cease. And when Hashem has

rachamim

on us with these

rachamim

, certainly no sin or blemish will stand as a barrier before these great

rachamim

. And we will certainly have a complete salvation,

amen

and amen.



# Torah 106

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/106/

# Torah 106

<div dir="rtl">אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/106


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה' (תהלים מ"א):

</div>

Torah 106

"There is a vanity that is done upon the earth..."

"There is a vanity that is done upon the earth: that there are righteous men unto whom it happens according to the deeds of the wicked, and there are wicked men unto whom it happens according to the deeds of the righteous..." (Ecclesiastes 8:14)

Explanation: "Vanity" —

hevel

— signifies the vapor of the mouth which emerges from the throat in sighs and groans; each person groaning according to his own measure.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

איתא 'דאין עניות אלא מן הדעת' (נדרים מא). ועל זה צריך רחמנות, כי אין רחמנות גדולה מזה. ועניות זה בכללות ובפרטות, בכללות על איש שאין לו שכל בעבודת הבורא, וצריך הבעל שכל להשכילו. ובפרטות על האיש עצמו, כי יש זמן שאין לו שכל, והוא נקרא קטנות המחין, וצריך לחזק את עצמו לבוא לגדלות המחין. וכשבא לגדלות המחין, נמתקין כל הדינין וממשיך עליו חסדים ורחמים. וזה מאמר חכמינו, זכרונם לברכה (ברכות לג): 'גדולה דעה שנתנה בין שני אותיות', שנאמר: "כי אל דעות ה'". פרוש: כשיבוא לגדלות המחין, נתעורר עליו רחמים וחסדים משני אותיות. 'אל', הוא חסד, על דרך (תהלים נ"ב): "חסד אל כל היום". 'וה'', הוא רחמים, על דרך (שם קי"ט): "רחמיך רבים ה'": וזהו פרוש הפסוק אשרי משכיל אל דל, הינו כשהוא בקטנות המחין, ומשכיל עצמו לגדלות המחין, אזי ביום רעה ימלטהו ה', נמתקין כל הדינין. ואם לא יכול בעצמו לבוא לגדלות המחין, עצה לזה, שישכיל אחרים, ועל ידי זה נתעורר גם אצלו:

</div>

As it is said: "The righteous shall walk in them, but transgressors shall stumble in them" (Hosea 14:10). There exists a wicked person who groans and sighs all his life over past deeds. Conversely, God forbid, there exists a righteous person who, from the beginning, has been upright, and he too wonders about his beginnings and groans and sighs. Behold, there are two ropes: one, the rope of holiness, and its opposite, the rope of impurity. Man has free will: one who sanctifies himself is bound to the rope of holiness; and, God forbid, one who attaches himself to the physical and base is bound to the rope of impurity. And the groan and the sigh — they are in the aspect of death, both in body and soul. • In the body, as our sages, of blessed memory, said: "A sigh breaks half a person’s body" (

Berakhot

58b). • In the soul, this is also known, as it is written: "You gather their spirit—they expire" (Psalms 104:29). For before their death, their spirit is gathered in, and they expire. Likewise, when a person sighs or groans — if one contemplates and examines carefully — the sigh travels from deep within to the throat, which corresponds to "You gather their spirit", as at that very moment, an additional spirit is taken, and the person almost expires and is gathered [i.e., elevated or detached from his previous state]. Thus, if one sighs or groans over the sins in his hands, and he desires to return in repentance, then in that sigh he expires and is gathered from the evil that was in his hands — in the manner of: "You gather their spirit—they expire" (ibid). And thereby, he attaches to holiness. But likewise — the opposite is also true: God forbid — if one groans and sighs over the good that is in his hands, and he desires to cleave to impurity, then the spirit of holiness expires and departs from him, and instead he becomes attached to impurity. And this is the meaning of: "There is a vanity that is done on the earth" — that is, the vapor of the mouth from a sigh or groan — and there are righteous individuals who, wondering about the beginning [their earlier spiritual state], sigh — and the vapor that leaves their mouth returns to them as if it were the deeds of the wicked, for they have inadvertently connected to the side of impurity. And similarly, there are wicked people who sigh and groan, and the vapor that leaves their mouth returns to them as if it were the deeds of the righteous, for they are cut off from impurity and instead attach to holiness. Summary Principle: Each person must draw his vitality from one of the two ropes. The moment one is cut off from one, he is automatically attached to the other. Therefore, it is good to habituate oneself to sigh over his unworthy deeds,

long and to yearn — with the force of that sigh — to return to the Blessed Name. For by doing so, he is cut off from the rope of impurity, and bound to the rope of holiness, as explained above. ________________________________________ Additionally, I found in the writings of the companions a further explanation of this matter, which elaborates on the greatness of the value of a holy sigh, for they wrote that: A sigh that one sighs over his sins, or over the smallness of his spiritual attainment, is greater than many fasts and mortifications. For through fasting, one breaks only the body — but with a sigh, he breaks the entire body,

and also

exchanges his soul and his vitality from evil to good. For a person’s breath/vapor is the rope which connects the soul to its source — whether for good, or, God forbid, for the opposite. And when he sighs, it is in the manner of: "You gather their spirit—they expire" (Psalms 104:29). Thus, he becomes cut off from the rope he was initially tied to, and becomes connected to another rope — in accordance with the nature and direction of the sigh, as explained.



# Torah 107

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/107/

# Torah 107

<div dir="rtl">כי תצא למלחמה על איביך וכו ושבית שביו</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/107


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

כי תצא למלחמה על איביך וכו' ושבית שביו (דברים כ"א):

</div>

Torah 107

"Happy is he who considers the poor..."

"Happy is he who considers the poor; on the day of evil, Hashem will deliver him" (Psalms 41:2) Explanation (according to the language of the companions): There is no poverty except poverty of the mind (

Nedarim

41a).


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

פרוש, כי תצא למלחמה על איביך, שהוא היצר הרע. ונתנו ה' אלקיך בידיך, כלומר היצר הרע יתן, כמו ימסר, 'את ה' אלקיך בידיך', על דרך "צדיק מושל ביראת אלקים" (שמואל ב כ"ג) (עיין מו"ק טז:) נותנת התורה עצה על זה, ושבית שביו, כלומר עם מה שהוא רוצה להתגבר עליך, הינו בגדלות, בזה תתגבר עליו, הינו שתאמר לו איך אני מושל כשיש לי גאוה, ואין הקדוש ברוך הוא שורה עמי, ודי למבין.

</div>

And for this, one requires great mercy, for there is no greater mercy than this — both in general and in particular: • In general, it refers to a person who has no understanding in the service of the Creator. He needs someone who possesses intellect to instruct him and help him comprehend. • In particular, it refers to the person himself, for there are times when even he experiences a lack of intellect. This is called small-mindedness (

katnut

ha-

mochin

), and he must strengthen himself to arrive at a state of expanded consciousness (

gadlut

ha-

mochin

). When he does reach greatness of the mind, then all judgments are sweetened, and he draws upon himself kindness and mercy. This is in accordance with the statement of our sages, of blessed memory (

Berakhot

33a): "Great is knowledge, for it was given between two Divine Names", as it is written: "For the Lord is a God of knowledge, Hashem" (1 Samuel 2:3). Explanation: When one arrives at greatness of the mind, then mercy and kindness are awakened upon him from the two Divine Names: • "God" (El) — this corresponds to kindness, as in: "The kindness of God is all day long" (Psalms 52:3), • "Hashem" (Y-H-V-H) — this corresponds to mercy, as in: "Great is Your mercy, Hashem" (Psalms 119:156). Thus, this is the explanation of the verse: "Happy is he who considers the poor" — meaning, when he is in a state of mental constriction, and he directs himself toward expansion of the mind, then: "On the day of evil, Hashem will deliver him" — for all judgments are sweetened. And if one is unable by himself to reach expanded consciousness, then a remedy for this is: That he helps others attain understanding — and through this, he too will be awakened.



# Torah 108

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/108/

# Torah 108

<div dir="rtl">זבחי אלקים רוח נשברה</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/108


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

זבחי אלקים רוח נשברה (תהלים נ"א):

</div>

Torah 108


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

הנה ידוע כי עולה באה על הרהור הלב, כמו שכתוב (יחזקאל כ): "העולה על רוחכם" (מדרש רבה ויקרא פרשה ז). הינו שעולה באה על הרהורי הלב, ששם משכן הרוח. 'ואין השם יתברך מצרף מחשבה למעשה, בר מהרהורי עכו"ם' (קדושין מ). והרהור עכו"ם שיך אצל כל אדם, הינו מה שמתחיל להתפלל בדבקות, או מתבודד את עצמו, ובאמצע התפלה או ההתבודדות נופל ממדרגתו, זהו בחינות הרהורי עכו"ם. כי כל הנפילות באין מחמת קלקול האמונה. וכשנתקלקל האמונה, נמצא מחזיר פניו מהשם יתברך, כמו שכתוב (ישעיה א): "נזורו אחור", והשם יתברך גם כן מסתיר פניו ממנו, נמצא הוא אחור באחור. וצריך להביא על זה עולה. ובחינות עולה הוא כשמשבר את רוחו בקרבו, ומתביש וחושב בעצמו איך נפלתי ונשלכתי משמים לארץ. שהייתי במקום גבוה כזה, ועכשו, נפלתי והחזרתי פני מהשם יתברך, ונשארתי אחור באחור. ומרחם על עצמו, כי אין רחמנות גדולה מזו. וצריך לזה נסירה, כמו שהיה אצל אדם הראשון, שנבראו דו פרצופין אחור באחור (ברכות סא), ואחר כך ננסר והיה פנים בפנים. והנסירה הוא בחינת שם חת"ך, כמו שכתוב בכונות "פות'ח א'ת יד'ך", סופי תבות חת"ך, הינו שחותך ומנסר את עצמו. והשם חת"ך נעשה על ידי שמשבר את לבו, כי כשמשבר את לבו בודאי מאנח ומוציא רוח ומכניס רוח, והוא תרין רוחין. ושני פעמים רו"ח, גימטריא חת"ך, וזהו בחינות נסירה, ובא אל בחינות פנים בפנים, וזהו בחינות עולה: וזהו זבחי אלהים, הינו בחינות עולה, הוא רוח נשברה כנ"ל.

</div>

"When you go out to war against your enemies... and you take his captives"


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

(מסימן ע"ג כי תעבר עד כאן, הוא לשון החברים. גם יש בהם כמה דברים קטנים שנאמרו קדם ארץ ישראל, ועל פי הרב הלשון אינו מתקן כלל, עד שבכמה מקומות קשה לעמד על המכון. ובכל מקום שמצאה ידי לתקן תקנתי קצת, והשאר הנחתי כמו שהוא, כי הלשון איך שהוא, יוצא מהם על כל פנים דברי מוסר הרבה, והקדמות נפלאות, ועצות נוראות להתקרב אליו יתברך).

</div>

"When you go out to war against your enemies, and Hashem your God delivers them into your hand, and you take his captives" (Deuteronomy 21:10) Explanation (in the language of the companions): "When you go out to war against your enemies" — this refers to the evil inclination (yetzer hara). And "Hashem your God delivers him into your hand"



# The Sacrifices of God Are a Broken Spirit

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/109/

# The Sacrifices of God Are a Broken Spirit

<div dir="rtl">יש הבל אשר נעשה על הארץ אשר יש צדיקים שמגיע אליהם</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/109


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

יש הבל אשר נעשה על הארץ אשר יש צדיקים שמגיע אליהם כמעשה וכו' (קהלת ח).

</div>

The Sacrifices of God Are a Broken Spirit

“The sacrifices of God are a broken spirit” (Psalms 51:19) — [as taught in the language of the companions].


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

פרוש, 'הבל', הינו הבל פה היוצא מהגרון, מגנוחי דקגנח, כל אחד לפי ערכו, "צדיקים ילכו ופושעים יכשלו". יש רשע כל ימיו, ומתאנח ונה על העבר. ויש, חס ושלום, צדיק מעקרו, ותוהא על הראשונות, ונה ומתאנח גם כן. והנה יש שני חבלים, חבל דקדשה, וכנגדו דטמאה. והבחירה חפשית, מי שמקדש עצמו מקשר עצמו בחבל דקדשה, ולהפך, חס ושלום, מי שמטמא עצמו מקשר עצמו בחבל דטמאה. והנה, הנה והאנחה הוא בחינת מיתה בגוף ונפש. בגוף, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ברכות נח:): 'אנחה שוברת גופו של אדם'. ובנפש גם כן, כי ידוע מה שכתוב (תהלים ק"ד): "תוסף רוחם יגועון", כי קדם המיתה נתוסף רוחם, ואזי יגועון. כמו כן הנה והאנחה, אם תדקדק ותעין בה, איך היא נמשכת אל הגרון, היא בבחינת תוסף רוחם, כי לפי שעה קלה נתוסף רוחו, וכמעט רגע תגוע ותאסף. והנה מי שמתאנח ונה על עברות שבידו, ורוצה לשוב בתשובה. אזי באנחה זו הוא נגוע ונאסף מן הרע שהיה בידו, בבחינת: "תוסף רוחם יגועון", ונדבק אל הקדשה. וכן להפך, חס ושלום, מי שנה ומתאנח על הטוב שבידו, ורוצה לדבק עצמו בטמאה, אזי נגוע ונאסף רוחו דקדשה, ונדבק אל הטמאה. וזהו יש הבל, הינו ההבל פה מהנה והאנחה שהוא נה ומתאנח. יש צדיקים שתוהין על הראשונות, ויוצא הבל מפיהם מהאנחה, ומגיע אליהם כמעשה הרשעים, כי נדבקין אל הסטרא אחרא והטמאה. ויש רשעים שנוהים ומאנחים, ומההבל שיוצא מפיהם, מגיע אליהם כמעשה הצדיקים, כי נפסקין מהטמאה, ונדבקין אל הקדשה. והכלל כי את זה לעמת זה, וצריך להיות לו חיות מחבל מאחד שבשניהם, ותכף שהוא נפסק מחבל זה, הוא נדבק בחבל שכנגדו: על כן טוב להרגיל את עצמו להתאנח על מעשיו שאינם טובים, ולכסף ולהשתוקק בתקף אנחתו לשוב להשם יתברך. כי על ידי אנחה זאת, נפסק מחבל דטמאה, ונתקשר בחבל דקדשה כנ"ל:

</div>

It is known that the elevation offering (

olah

) atones for the thoughts of the heart, as it is written: “What comes up in your spirit” (Ezekiel 20:32), and as explained in Midrash Rabbah, Vayikra 7, that an

olah

offering corresponds to inner thoughts — specifically the thoughts that originate in the heart, where the spirit dwells. Now, the Blessed Name does not associate thought with deed except in the case of idolatrous thoughts (Kiddushin 40a). This kind of idolatrous thought can befall any person: one begins praying or engaging in secluded meditation (

hitbodedut

) with sincere attachment, but during the process, he may fall from his spiritual level — this fall is considered a type of idolatrous thought. All spiritual falls stem from a corruption of faith. When faith is corrupted, a person turns his face away from the Blessed Name, and then the Blessed Name hides Its face from him in return. They become “back-to-back.”

To rectify this, a person must bring a spiritual

olah

— namely, he must break his spirit and feel ashamed, contemplating within himself: “How have I fallen! I was as if in heaven, and now I am cast to the earth! I have turned my face from the Blessed Name, and now we are back-to-back.” Such remorse awakens deep mercy — for what greater mercy is there than this?

effect

this repair, one needs a

nesirah

(surgical separation), as occurred with the first human being: Adam and Eve were originally created back-to-back and later separated to be face-to-face (

Berachot

61a). This

nesirah

corresponds to the Divine Name

Chatak

. As taught in the

kavanot

(mystical intentions) regarding the verse “You open Your hand” (Psalms 145:16) — the final letters spell

Chatak

, implying a cutting or sawing action. One achieves this “cutting” through breaking his heart. When the heart is broken, the person sighs — a sigh that releases and draws in breath. This exchange of breath is considered two winds, or two times “spirit” (ruach), and the numerical value (gematria) of two times ruach is equivalent to

Chatak

This process leads from back-to-back to face-to-face — which is the true essence of an

olah

. Thus, “the sacrifices of God” — that is, the

olah

offering — is “a broken spirit.”

This concept belongs to the broader theme of lowliness, as expressed in the phrase “Let each man remain under himself” (Exodus 16:29) — meaning that he sees himself as beneath his own level, holding himself as lowly. Once I heard in the name of the tzaddik, of blessed memory, that one who truly perceives his lowliness cannot be displaced or removed from his place — even his livelihood cannot be denied.


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

עוד מצאתי מכתב יד החברים מענין זה. ומבאר שם בבאור יותר, מגדל מעלת יקרת האנחה דקדשה. כי מבאר שם שהאנחה שמאנח האדם על עוונותיו, או על מעוט השגתו, הוא יותר טוב מכמה סגופים ותעניות. כי בתענית אינו משבר רק הגוף לבד, אבל באנחה משבר כל הגוף, וגם מחליף את הנפש והחיות שלו מרע לטוב. כי ההבל של האדם, הוא חבל המקשר הנשמה למקום שרשה, לטוב או להפך, חס ושלום. וכשמתאנח הוא בבחינת: "תוסף רוחם יגועון", ואזי נפסק מהחבל שהיה מקשר מתחלה ונתקשר לחבל אחר כפי האנחה וכו' וכנ"ל:

</div>

Why? Because someone who is genuinely humble is considered as nothing and is not bound by his position. Therefore, no one can force him out of it. This is the meaning of the verse: “Let each man remain under himself; let no man go out of his place” (ibid.) — through humility and lowliness (“under himself”), a person cannot be dislodged (“let no man go out of his place”), not even in terms of his livelihood, God forbid. Our Sages, of blessed memory, said (Sanhedrin 81a): “Anyone who descends to the profession of his fellow, it is as if he has violated a married woman.” For such a person attempts to remove another from his place and livelihood — thereby damaging the sacred aspect of humility and lowliness represented by “Let each man remain under himself.” “Married” (

me’ureset

) thus becomes an acronym for this same idea — that disrupting someone’s place is akin to violating something sacred and intimate.



# I am Hashem He is My name

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/11/

# I am Hashem He is My name

<div dir="rtl">אני ה הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן ותהלתי לפסילים</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/11


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

אני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן ותהלתי לפסילים (ישעיהו מ"ב):

</div>

Torah Eleven — יא
 אֲנִי ה' הוּא שְׁמִי

 "I am Hashem — that is My Name; and My glory I will not give to another, nor My praise to graven images." [Isaiah 42:8]

 "I am Hashem — that is My Name; and My glory I will not give to another, nor My praise to graven images."

 [Isaiah 42:8] — The verse that opens and closes this entire Torah, decoded word by word at its conclusion.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

א

</div>

Key wordplays, gematrios, and acronyms in this Torah: • תֶּבֶן (teven — straw) = תְּבוּנָה (tevunah — understanding) · עֲפָרַיִם (Afarayim) = עָפָר (afar — dust = low level) • יַרְקָא (yarqa) = teshuvah — the green ray (kav yarok) from Binah / the side of Imma • כָּבוֹד (kavod) with Vav vs. כָּבֵד (kaveid — heavy) without it — the Vav transforms weight into honor • עַז + kollel = 78 = 2 × 39 = 2 × טַל — both 39 lights AND 39 labors contained in one word • שַׁדַּי = שֶׁיֵּשׁ דַּי — "there is sufficient" in G-d's divinity for every creature individually • מֶטַ"ט = שַׁדַּי = 314 — Metatron IS the Shaddai of the weekdays • הִשְׁתַּחֲווּ לַה' בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ — initial letters = קַבָּלָה • הָרִיעוּ לַה' כָּל הָאָרֶץ — initial letters = הֲלָכָה • וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת — initial letters = בִּיאָה • צִפַּרְתָּא [bird] = speech — intermediary between water (person) and sky (Torah) • לֵית מַיָּא [no water] = the person should be as אֶפֶס וָאַיִן [zero and nothingness] • l'akurei nafshin [to make ourselves precious] = humility that is the ultimate goal of pride • חֲצִינָא (axe) = fallen divine garment · bar nagara (carpenter) = the Holy Blessed One • רְדִיפַת הַכָּבוֹד [pursuit of honor] = same root as rdifa maya [the swift/pursuing water] — the cause of prolonged exile • זִיז = Yichuda Tata'a / Metatron / wing of earth — the Lower within which the Higher (bris Ila'a = sun) is clothed • שָׂדַי = Yichuda Ila'a — the Higher Unification • Final decode: Ani Hashem = Ila'a / Hu Shmi = Tata'a / U'chevodi = kavod / U'tehilasi = dibbur/speech


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

כי יש יחודא עלאה ויחודא תתאה, הינו: שמע ישראל, וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד (זהר בראשית יח:), וכל אחד מישראל צריך שיהיה נעשה זאת על ידו, על ידי זה יכול לבוא לתבונות התורה לעמקה; כי מי שהוא במדרגה פחותה, הוא עדין רחוק מתבונות התורה, רק על ידי אמצעות הדבור יכול לבוא לתבונות התורה לעמקה, הינו על ידי שהוא מדבר בהתורה בדבורים, כמו שכתוב (משלי ד): "כי חיים הם למוצאיהם" - 'למוציאיהם בפה' כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה, ערובין נד.), מאיר לו הדבור בכל המקומות שצריך לעשות תשובה, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ברכות כב.): 'פתח פיך ויאירו דבריך'. ובכל פעם ופעם, על ידי כל תשובה ותשובה, הוא הולך ממדרגה למדרגה, עד שיוצא ממדרגה פחותה ובא לתבונות התורה לעמקה. וזה ששאלו יוחני וממרא למשה (מנחות פה.): 'תבן אתה מכניס לעפרים? השיב להם: אמרי אנשי, למתא ירקא, ירקא שקל'. 'תבן' - זה בחינת תבונה, כמו שכתוב (משלי ב): "תבונה תנצרך", שהם הבינו שמשה רוצה להכניס תבונות התורה בישראל, ועל כן שאלו, כי בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום הם משולים לעפר (עיין מגילה טז.) ואיך יוכל להביאם למדרגה גבוהה, לתבונות התורה? וזה: 'תבן' - לשון תבונות התורה, 'אתה מכניס לעפרים' - זה בחינת עפר, הינו מדרגה פחותה. 'השיב להם: אמרי אנשי', הינו על ידי האמירות, על ידי הדבור של איש הישראלי, הוא מאיר לו לכל המקומות שצריך לעשות תשובה. וזהו: 'למתא ירקא' - למקומות שצריך לעשות תשובה. 'ירקא' - הוא בחינת תשובה, כמו שאמרו במדרש (בראשית רבה פרשה מג): "וירק את חניכו" - אוריקן בפרשת שופטים, הינו שזרזם לעשות תשובה, כי פרשת שופטים נאמר על תשובה: "מי האיש הירא ורך הלבב" - 'הירא מעברות שבידו' (כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה, סוטה מג) (ועיין בהקדמת תיקונים ירוק מסטרא דאימא דאיהו תשובה קו ירוק). וזהו: 'אמרי אנשי, למתא ירקא', הינו על ידי האמירות והדבור של איש הישראלי, 'למתא ירקא' - למקומות שצריך לעשות תשובה יאיר לו הדבור, שיוכל לעשות תשובה. וזה: 'ירקא שקל' - בחינת תשובת המשקל, שהדבור יאיר לו שיוכל לעשות תשובת המשקל ממש:

</div>

Na Nach Nachma Nachman MayUman ✦ Expanded edition — every word rendered, every Aramaic passage quoted then translated, every gematria shown, every acronym broken letter by letter, nothing omitted.


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

ב

</div>

The Two Unifications — Speech as the Sole Bridge to Torah's Depths


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

אך לדבור שיאיר לו אי אפשר לזכות, כי אם על ידי כבוד, הינו שיראה שיהיה כבוד השם יתברך בשלמות, שיהיה כבודו לאין נגד כבוד השם יתברך, הינו על ידי ענוה וקטנות. כי עקר בחינת הדבור הוא מכבוד, כמו שכתוב (תהלים כ"ד): "מי הוא זה מלך הכבוד", הינו מלכות פה (תקו"ז בהקדמה שני', פתח אליהו:). כי כשהתורה באה לתוך דבורים פגומים לפה פגום, לא די שאין דבורי התורה מאירים לו כי אם גם התורה עצמה נתגשם ונתחשך שם מפיו, כמו שכתוב (יהושע א): "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך", בחינת "וימש חשך" (שמות י), הינו שלא יתגשמו ויתחשכו מפיך, כי על ידי שאין משגיחין שיהיה כבוד השם יתברך בשלמות הינו על ידי גדלות, על ידי זה אין יכולין לפתח פה, בבחינת (תהלים י"ז): "סגרו פימו דברו בגאות"; כמעשה דלוי בר סיסא, שהעלוהו לבימה, וטפת רוחו עליו, ולא אניבון (ירושלמי יבמות פרק יב). כי על ידי הגאות, הוא בחינת עבודת אלילים (סוטה ד:). ובעבודת אלילים כתיב: "פסילי אלהיהם תשרפון באש" (דברים ז), 'וכל העומד לשרף כשרוף דמי, וכתותי מכתת שעורה', כמובא בגמרא (ראש השנה כח.) לענין שופר של עבודת אלילים; וכיון שמכתת כתית שעורה, אין לו כלי הדבור לדבר עמהם. אך כשהוא נזהר ושומר כבוד ה' שיהיה בשלמות, שהוא נבזה בעיניו נמאס, על ידי זה יוכל לדבר דבורים המאירים, בבחינת (יחזקאל מ"ג): "והארץ האירה מכבודו", והם מאירים לו לתשובה, ויכול לבוא לתבונות התורה לעמקה כנ"ל:

</div>

The Two Unifications — Speech as the Sole Bridge to Torah's Depths

 For there is a Yichuda Ila'a — a Higher Unification — and a Yichuda Tata'a — a Lower Unification. That is to say: "Shema Yisrael" [Hear O Israel] and "Baruch Shem Kevod Malchuso Le'olam Va'ed" [Blessed is the Name of His glorious Kingdom for ever and ever] [Zohar, Bereishis 18b]. And every single one of Israel needs to bring BOTH OF THESE ABOUT through himself [כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה נַעֲשֶׂה זֹאת עַל יָדוֹ] — the responsibility for both Unifications rests personally upon every Jew.

 Through this — through achieving both Unifications — he can come to attain the tevunos [deep understandings / illuminations] of the Torah, to its very depths. For one who stands on a low level is still distant from the depths of Torah's understanding. Yet only through the intermediary of speech [רַק עַל יְדֵי אֶמְצָעוּת הַדִּבּוּר] — and through no other means — can he arrive at the depths of Torah's wisdom.

 That is: through speaking words of Torah [שֶׁהוּא מְדַבֵּר בַּתּוֹרָה בְּדִבּוּרִים] — through verbal articulation of Torah specifically — as the verse states: "For they are life to those who find them" [Proverbs 4:22]. Read not le'motz'eihem [to those who find them] but rather le'motzi'eihem ba'peh — "to those who bring them forth through the mouth" [Eruvin 54a]. The speech illuminates for him [מֵאִיר לוֹ הַדִּבּוּר] all the places where he needs to do teshuvah, as our Sages of blessed memory said [Berachos 22b]: "Open your mouth, and let your words shine."

 And through each act of teshuvah and teshuvah — each time and each time [בְּכָל פַּעַם וּפַעַם, עַל יְדֵי כָּל תְּשׁוּבָה וּתְשׁוּבָה] — the repetition itself is essential — he walks from level to level [הוֹלֵךְ מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה], until he exits from the low level [יוֹצֵא מִמַּדְרֵגָה פְּחוּתָה] and arrives at the depths of Torah's wisdom.

 📜 Yochani and Mamrei — The Full Exchange — Decoded

 
 And this is the meaning of what Yochani and Mamrei [the Egyptian sorcerers] asked of Moshe [Menachos 85b]: "Are you bringing straw [תֶּבֶן] to Afarayim?"
 

 
 He answered them with the folk saying: "Amrei anashei — l'masa yarqa, yarqa shkul." "The saying of people goes: to a town of herbs — bring herbs."
 

 
 The word תֶּבֶן [teven — straw] is the language [לְשׁוֹן] of תְּבוּנָה [tevunah — understanding], as it is written: "Understanding will guard you" [Proverbs 2:11]. They understood that Moshe wanted to bring the tevunos of Torah into Israel [בְּיִשְׂרָאֵל] — and therefore they asked [וְעַל כֵּן שָׁאֲלוּ]: for at the time when Israel does not perform the will of the Omnipresent, they are compared to dust [see Megillah 16] — and how can he bring them to a high level [מַדְרֵגָה גְּבוֹהָה] — to the understandings of Torah?
 

 
 And this [in detail]: straw [תֶּבֶן] — the language of the understandings of Torah — you are bringing to Afarayim — which is the aspect of dust [עָפָר] — that is, the low level.
 

 
 He answered them: "Amrei anashei" — "the saying of people" — that is, through the sayings, through the speech of the Jewish man [עַל יְדֵי הָאֲמִירוֹת, עַל יְדֵי הַדִּבּוּר שֶׁל אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי], it illuminates for him in all the places where he needs to do teshuvah.
 

 
 And this is: "L'masa yarqa" — "to a town of herbs" — to the places where he needs to do teshuvah. Yarqa [herbs/greenness] is the aspect of teshuvah, as the Midrash states [Bereishis Rabbah, Parshah 43]: "Va'yarek es chanichav" — this was explained as orikan — he invigorated and armed them [אוֹרִיקָן] — in the Parshah of Shoftim — meaning he spurred them to do teshuvah, for the Parshah of Shoftim speaks of teshuvah: "Who is the man who is fearful and faint-hearted?" — referring to one who is afraid on account of sins in his hand [Sotah 43].
 

 
 🔵 Parenthetical — Green, Teshuvah, and the Green Ray of Binah

 
 [And see in the Introduction to the Tikkunim: yarok [green] is from the side of Imma [the Supernal Mother — Binah], which is teshuvah — a green line [קַו יָרֹק] — the kav yarok, the green ray drawn from Binah.]
 

 

 
 And this is: "Yarqa shkul" — "take the herbs" — this is the aspect of teshuvah ha'mishkal [the "weighed" teshuvah — precise, exact repentance, measure for measure]: that the speech will illuminate for him so he can perform teshuvah ha'mishkal in actual fact, literally [מַמָּשׁ].
 

 🔗 Core Chain of Section 1

 ▶
A person on a low level is still distant from the depths of Torah's wisdom.

 ▶
Only through the intermediary of speech — speaking words of Torah verbally — can he arrive there.

 ▶
Speech illuminates all the places requiring teshuvah.

 ▶
Each act of teshuvah and teshuvah — time and time again — he walks level to level.

 ▶
He exits the low level and arrives at the depths of Torah's wisdom — tevunos ha'Torah le'omkah.

· · ·


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

ג

</div>

The Vav — Guarding the Bris — Shaddai


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

וכבוד בשלמות, אינו כי אם על ידי וא"ו שימשיך לתוכה, כי בלא וא"ו נשאר כבד פה (שמות ד), ועל ידי וא"ו הוא בבחינת (תהלים ל): "כבוד ולא ידם"; כי כל מקום שנאמר וא"ו, הוא מוסיף (פסחים ה.), הינו בחינת תוספות קדשה, הינו שמירת הברית, כמאמר חכמינו, זכרונם לברכה: 'כל מקום שאתה מוצא גדר ערוה, אתה מוצא קדשה' (ויקרא רבה כ"ה, הובא ברש"י), כי זה תלוי בזה, גאות ונאוף, כמו שאמרו חכמינו ז"ל (סוטה ד:) על פסוק (משלי ו): "ואשת איש נפש יקרה תצוד". ועל כן ברית מכנה בשם שד"י, כמו שכתוב (בראשית ל"ה): "אני אל שדי פרה ורבה", כי שדי הוא בחינת 'שיש די באלקותי לכל בריה' (כמובא בפירש"י לך לך יז). וכשאינו שומר הברית, הינו על ידי גאות, הוא עושה לעצמו עבודת אלילים, הוא מראה שאין די לו באלקותו, עד שצריך עבודת אלילים, ועל כן פוגם בשדי, שיש די באלקותו לכל בריה; וכששומר הברית, הוא זוכה לאור המאיר לו לתשובה כנ"ל:

</div>

Illuminating Speech Requires Kavod — Through Humility and the Guarding of the Mouth


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

ד ואור הזה הוא בחינת טל אורות (ישעיה כו:) הכלולים בואו של כבוד, בבחינת (איוב ל"ג): "הן כל אלה יפעל אל פעמים שלוש עם גבר". 'פעמים שלוש' - הם בחינת טל אורות של מלוי שלש אותיות ראשונות (פרוש, כי שלש אותיות ראשונות של שם הויה במלוי אלפין הם בגימטריא ט"ל, והם בחינת טל אורות, והם כלולים בהוא"ו של השם). (עיין זוהר תצא ר"פ) 'עם גבר' - שהם כלולים בברית, כי כאיש גבורתו (עין ב"מ פ"ד:). ועל שם זה נקרא ברית בעז (תקון לא) - בו עז, בו תקפא. אבל כשאינו שומר הברית, הוא מקלקל הט"ל אורות וממשיך על עצמו על הפרנסה, הינו ט"ל מלאכות, כמובא בזהר (ח"ג רמד.): 'מאן דזרק פרורין דנהמא, עניות רדף אבתרה, כל שכן מאן דזרק פרורין דמחא'. וזה: בו עז, בו כלול שני הבחינות, הינו ל"ט אורות - מי ששומר הברית, ול"ט מלאכות - מי שפוגם בו; כי עז עם הכולל - שתי פעמים טל: וזה: "משכן משכן" (שמות לח) שתי פעמים - שתי פעמים ל"ט, כי ל"ט מלאכות גמרינן ממשכן (כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה, שבת מט:). ומי ששומר את בריתו, אף על פי שהוא עושה הל"ט מלאכות - הם בבחינת מלאכת המשכן, הינו משכן בבנינה, בחינת ל"ט אורות; אך מי שפוגם בברית - המלאכות שלו הם בבחינת משכן בחרבנה, בבחינת ל"ט מלקות (תקון מח), בחינת (דברים כ"ה): "ארבעים יכנו ולא יוסיף", הינו בחינת פגם הברית, שהוא בחינת תוספות כנ"ל:

</div>

Illuminating Speech Requires Kavod — Through Humility and the Guarding of the Mouth

 But [אַךְ] — the illuminating speech — one cannot merit it except through kavod [honor]. That is: he must see to it [יִרְאֶה] — actively ensure — that the honor of Hashem Yisborach be complete. Meaning: that his own honor should be as ayin [לְאַיִן] — as absolute nothingness — compared to the honor of Hashem Yisborach. This comes through anavah [humility] and katnus [smallness / self-diminishment].

 For the essential [עִקַּר] aspect of speech derives from kavod, as the verse states: "Who is this King of Glory?" [Psalms 24] — this refers to מַלְכוּת פֶּה — the malchus [sovereignty] of the mouth [Tikkunei Zohar, Introduction, Patach Eliyahu].

 For when Torah comes into flawed speeches [דִּבּוּרִים פְּגוּמִים] — into a flawed mouth — not only [לֹא דַּי] does the speech of Torah fail to illuminate for him — but furthermore the Torah itself [הַתּוֹרָה עַצְמָהּ] becomes materialized and darkened there [שָׁם] — in that very place — from his mouth. As the verse states: "This scroll of the Torah shall not depart from your mouth" [Joshua 1:8] — in light of: "and the darkness will move away" [Exodus 10:21] — meaning: the words of Torah should not become gross and darkened from your mouth [מִפִּיךָ].

 For through not being vigilant that Hashem's honor be complete — that is, through gadlus [pride / haughtiness] — one cannot open one's mouth. As in the verse: "They closed their mouths [סָגְרוּ פִּימוֹ] — they spoke with arrogance [דִּבְּרוּ בְגֵאוּת]" [Psalms 17:10]. The arrogance closes the mouth — it destroys the very capacity for illuminating speech.

 📜 The Story of Levi bar Sisah — Pride That Drips

 
 This is like the case of Levi bar Sisah, who was brought up to the bimah [the raised platform to speak publicly] — and haughtiness dripped upon him [טָפַת רוּחוֹ עָלָיו — tafat rucho alav — literally: his proud spirit fell upon him in drops] — and he could not answer them a single word [Yerushalmi, Yevamos chapter 12].
 The image is vivid: pride drips onto a person like a liquid — it falls upon him at the moment of public prominence, and immediately seals his mouth.

 

 
 For through arrogance, a person is in the category of idol-worship [Sotah 4b]. And regarding idol-worship it is written: "The graven images of their gods you shall burn in fire" [Deuteronomy 7]. And whatever stands ready to be burned is considered as if already burned [כְּשָׂרוּף דָּמֵי] — deemed, regarded as already burned — and kichusei michtat shi'ureh — its measure is considered already shattered — as brought in the Gemara [Rosh Hashana 28] regarding the shofar of idol-worship. Since its measure is deemed already shattered — it has no vessels of speech [אֵין לוֹ כְּלֵי הַדִּבּוּר] to speak with them [לְדַבֵּר עִמָּהֶם] — with the holy words of Torah. The speech-vessels themselves are shattered.
 

 
 But when one is careful and guards the honor of Hashem to be complete — meaning: he is נִבְזֶה בְּעֵינָיו [contemptible in his own eyes] and נִמְאָס [despised, rejected] in his own sight — then through this he can speak words that illuminate, as the verse states: "And the earth was illuminated by His glory" [Ezekiel 43:2]. And these words illuminate for him the path to teshuvah, and he can arrive at the depths of Torah's wisdom, as above.
 

· · ·


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

ה ושמירת הברית יש בו שני בחינות: יש מי שזווגו בששת ימי החל, ואף על פי כן הוא שומר את בריתו על פי התורה, שאינו יוצא מדיני התורה; ויש מי שהוא שומר הברית, שזווגו משבת לשבת. והוא בחינת יחודא עלאה ויחודא תתאה. וזה בחינת שדי של שבת, שאמר לעולמו די (בראשית רבה מו, חגיגה יב) שצמצם את עצמו מכל המלאכות וזה בחינת יחודא עלאה. ויש בחינת שדי של חל, שגם בחל יש צמצומים ממלאכה לחברתה, וזה בחינת מט"ט, ששלטנותה ששת ימי החל, בחינת ששה סדרי משנה (כמובא בזהר הקדוש (בתו"ן בהקדמה ובתי' יח, ובכתבי האריז"ל) ששמו כשם רבו, כמו שכתוב (שמות כ"ג): כי שמי בקרבו (כמובא בפירש"י שם); וזה בחינת יחודא תתאה, הינו שהקדוש ברוך הוא מלביש את עצמו במט"ט בששת ימי החל ומנהיג העולם על ידו:

</div>

Dew of Lights — Tal Oros — The Thirty-Nine and the Mishkan


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

ו וזה בחינת הלכה וקבלה. קבלה היא בחינת (תהלים כ"ט): "השתחוו לה' בהדרת קדש" ראשי תבות קבלה; והלכה היא בחינת (שם ק): "הריעו לה' כל הארץ" ראשי תבות הלכה, כמובא בכונות. "השתחוו לה' בהדרת קדש" זה בחינת יחודא עלאה, הינו זווג של שבת, וזה בחינת ברית עלאה, ששם עקר ההשתחויה, בבחינת (בראשית מ"ב): "ויבאו אחי יוסף וישתחוו לו", והוא בחינת הדרת קדש, בבחינת (דברים ל"ג): "בכור שורו הדר לו". "הריעו לה' כל הארץ" זה בחינת יחודא תתאה, הינו זווג של חל, שהוא בבחינת מט"ט, ששלטנותה ששת ימי החל, ששה סדרי משנה. וזה: 'הריעו' (לשון תרועה וזמרה), בבחינת (ישעיהו כ"ד): "מכנף הארץ זמרת שמענו", כי מט"ט הוא בבחינת כנף, לשון "ולא יכנף עוד מוריך" (שם ל), כי בו מתלבש הקדוש ברוך הוא בששת ימי החל כידוע:

</div>

The Vav — Guarding the Bris — Shaddai

 And kavod in its fullness can only come about through the letter וָ"ו [Vav] being drawn into it [שֶׁיַּמְשִׁיךְ לְתוֹכָהּ]. For without the Vav, one remains כְּבַד פֶּה — heavy of mouth [Exodus 4].

 🔵 The Vav Transforms Weight Into Honor

 
 כָּבוֹד [kavod — honor, with Vav] vs. כָּבֵד [kaveid — heavy, without Vav]
 

 
 The same letters — but the Vav transforms heaviness into honor. Without it: a heavy, sealed mouth. With it: the honor is complete, and from that honor — speech flows.
 

 
 And through the Vav, one is in the aspect of: "Glory [kavod] — and it does not fall silent [וְלֹא יִדֹּם]" [Psalms 30] — the honor is complete, and from that complete honor, speech does not fall silent. The Vav is what enables the mouth to open. This connects directly to the theme of speech [dibbur] that runs through the entire Torah.
 

 For everywhere that Vav appears in Scripture, it is additive — it always adds something to what precedes it [Pesachim 5] — that is, the aspect of additions of holiness [תּוֹסְפוֹת קְדֻשָּׁה] — tosefes kedushah. And this is the guarding of the bris [the covenant]. As our Sages of blessed memory said: "Wherever you find a fence against sexual immorality — you find holiness" [Vayikra Rabbah 25; cited in Rashi].

 For these two are dependent on each other [כִּי זֶה תָּלוּי בָּזֶה] — gadlus [pride] and ni'uf [licentiousness] hang from one another as cause and effect — as our Sages stated [Sotah 4b] on the verse: "And a married woman ensnares a precious soul" [Proverbs 6].

 And therefore the bris is referred to by the Name שַׁדַּ"י [Shaddai], as the verse states: "I am El Shaddai — be fruitful and multiply" [Genesis 35:11]. It is precisely in the context of fruitfulness and procreation that G-d reveals Himself as Shaddai — for Shaddai denotes: שֶׁיֵּשׁ דַּי בֶּאֱלֹקוּתִי לְכָל בְּרִיָּה — "that there is sufficient in My divinity for each and every creature individually" [as brought in Rashi, Lech Lecha 17].

 When one does not guard the bris — that is, through pride — he makes for himself idol-worship [הוּא עוֹשֶׂה לְעַצְמוֹ עֲבוֹדַת אֱלִילִים]. He actively creates his own form of idolatry. He shows that there is not sufficient in G-d's divinity for him — to the point that he needs [עַד שֶׁצָּרִיךְ] idol-worship. Therefore he blemishes the Name Shaddai — "that there is sufficiency in His divinity for each and every creature."

 But when he does guard the bris — he merits the light that illuminates for him toward teshuvah, as above.

· · ·


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

ז וזה בחינת רזין, ורזין דרזין. רזין - הוא בחינת הלכה, רזין דרזין - הוא בחינת קבלה; התלבשות הקבלה בהלכה - הוא בחינת הנהגת הקדוש ברוך הוא בששת ימי החל, שהוא בחינת יחודא תתאה. וזה בחינת: (סיום הפסוק מכנף הארץ הנ"ל) "צבי לצדיק רזי לי רזי לי". 'צבי לצדיק' - הינו בחינת קדשת הזווג, יש בו שני רזין, הינו יחודא עלאה ויחודא תתאה, שהם בחינת הלכה וקבלה, בחינת רזין ורזין דרזין: וזה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (חלין ס.): "יהי כבוד ה' לעולם", שר העולם אמרו. בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לאילנות למינהו, נשאו דשאים קל וחמר בעצמן: מה אילנות, שהם גבוהים ואינם תכופים, אמר הקדוש ברוך הוא למינהו, כל שכן אנן, שאנו קטנים ותכופים, שצריכים לצאת למינהו. פתח שר העולם ואמר: "יהי כבוד ה' לעולם". כי באמת גם הגדולים, שזווגן אינם תכופים, רק משבת לשבת, גם להם הזהירה התורה על שמירת הברית, שישמרו את עצמן, כמו שכתוב (שמות ל"א): "ושמרו בני ישראל את השבת" - ראשי תבות ביאה, כמובא בכונות; הינו אף על פי שזווגו הוא רק משבת לשבת, אף על פי כן צריך שמירה גדולה, בחינת ושמרו וכו'; כל שכן הקטנים, שהם בחינת דשאין, שזווגם תכופים, גם בששת ימי החל, מכל שכן שצריכים שמירה גדולה לשמר את בריתם, שישמרו את עצמם על פי התורה, בבחינת למיניהם. מיד כששמע שר העולם - שהוא מט"ט, ששלטנותה ששת ימי החל, בחינת דשאים, בחינת יחודא תתאה; פתח ואמר: "יהי כבוד ה'" - כבוד דיקא, כי על ידי שמירת הברית בשני הבחינות הנ"ל, הכבוד בשלמות כנ"ל. נמצא, שעל ידי שמירת הברית בשני הבחינות הנ"ל, שהוא בחינת יחודא עלאה ויחודא תתאה, הינו מאילנות ודשאים, גדולים וקטנים, זווג של שבת וזווג של חל, בחינת הלכה וקבלה, רזין ורזין דרזין - אזי הכבוד בשלמות כנ"ל; ועל ידי הכבוד זוכה לדבור המאיר, ועל ידי הדבור יכול לבוא לתבונות התורה לעמקה כנ"ל:

</div>

Dew of Lights — Tal Oros — The Thirty-Nine and the Mishkan

 And this light is the aspect of טַל אוֹרוֹת [Tal Oros — Dew of Lights] [Isaiah 26:19], which are contained within the Vav of kavod [הַכְּלוּלִים בַּוָּא"ו שֶׁל כָּבוֹד] — this is the direct link between section 3 and section 4: the Vav of kavod contains within it the entire light of the Tal Oros.

 As the verse states: "Behold, all of these does G-d do — two times, three times — with man" [Job 33:29].

 🔵 Tal = 39 — The Gematria of the First Three Letters of the Divine Name

 
 "Two times, three times" — these are the aspect of the Tal Oros — the Dew of Lights — of the miluy [spelling out] of the three first letters of the Divine Name הוי"ה with alefin.
 

 
 The three first letters of יהוה spelled out with alefin:
 
יוד [Yud]: י=10 + ו=6 + ד=4 = 20
 
הא [Heh]: ה=5 + א=1 = 6
 
ואו [Vav]: ו=6 + א=1 + ו=6 = 13
 
Total: 20 + 6 + 13 = 39 = טַל [Tal — Dew]
 

 
 And these are the Tal Oros — the Dew of Lights — and they are contained within the Vav of the [Divine] Name [see Zohar, Teitzei 280b].
 

 
 "With man" [עִם גָּבֶר] — these lights are contained within the bris — for "as a man [goes] his strength" [see Bava Metzia 84b] — the bris is the seat of the man's power, the vessel of these 39 lights.
 

 
 And for this reason the bris is called בֹּעַז [Boaz] [Tikkun 31]:
 
בּוֹ עֹז — bo oz — "in it is strength"
 
בּוֹ תֻּקְפָּא — bo tukpa — "in it is might, firmness, solidity"
 
The bris is the seat of firm, solid, unassailable strength.
 

 But when one does not guard the bris — he ruins the Tal Oros — the thirty-nine lights — and draws down upon himself [עַל עַצְמוֹ] in the realm of livelihood [עַל הַפַּרְנָסָה] the thirty-nine labors [טַ"ל מְלָאכוֹת] — as brought in the Zohar [Vol. 4, 200]:

 📜 Zohar — Bread Crumbs and Drops

 
 "Ma'an d'zarik peirurin d'nahama — aniyus radaf abatreh — kol she'kein ma'an d'zarik peirurin d'micha."
 

 
 "One who throws bread crumbs [wastes bread] — poverty chases after him. How much more so one who throws drops of [wasted seed]."
 

 And this is: בּוֹ עַז [bo oz] — in it are contained both aspects simultaneously [שְׁנֵי הַבְּחִינוֹת]: the thirty-nine lights for one who guards the bris, and the thirty-nine labors [with their attendant suffering] for one who blemishes it.

 📐 Gematria — Oz with Kollel = Two Times Tal

 
 עַז [oz — strength]:
 
ע = 70 + ז = 7 = 77
 
Plus the kollel [counting the word itself] = 77 + 1 = 78 = 2 × 39 = 2 × טַל [Tal]
 

 
 The word oz [strength] contains within it both the 39 lights of the guarded bris AND the 39 labors of the blemished bris — both possibilities in a single word.
 

 And this is: "Mishkan, Mishkan" [Exodus 38] — the word Mishkan [Tabernacle] written twice — two times — each instance alluding to 39. For the thirty-nine forbidden labors are derived from the Mishkan [Shabbos 49b] — we count the labors performed in building the Mishkan, and those same 39 become the prohibited labors of Shabbos.

 And one who guards his bris — even when he performs the thirty-nine labors — they are in the aspect of the Mishkan in its construction [מִשְׁכָּן בְּבִנְיָנֵהּ] — the Tabernacle being built — the aspect of thirty-nine lights.

 But one who blemishes the bris — his labors are in the aspect of the Mishkan in its destruction [מִשְׁכָּן בְּחֻרְבָּנֵהּ] — the Tabernacle being destroyed — the aspect of thirty-nine lashes [Introduction to the Tikkunim; Tikkun 48]. In the aspect of: "Forty shall he strike him and not add [וְלֹא יֹסִיף]" [Deuteronomy 25:3].

 📗 The Tosefes — The Forbidden Addition — Connects Back to Section 3

 
 The phrase "and not add" [וְלֹא יֹסִיף] — the lash that is forbidden to add — this is the aspect of the blemish of the bris, which is the aspect of tosefes [additions].
 

 
 This circles back to section 3: the Vav — which adds [מוֹסִיף] holiness — is the guarding of the bris. The tosefes kedushah [addition of holiness] is the Vav. When the bris is blemished, that holy tosefes [addition] is corrupted — and appears instead as the forbidden tosefes of the extra lash — "and not add."
 

· · ·


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

וזה שאמר רבה בר בר חנה: זמנא חדא הוי אזלינן בספינתא, וחזאי להאי צפרתא, דהוי קאי עד קרסלה במיא, ורישה ברקיע. ואמרינן: לית מיא, ובעינן למיחת לאקורי נפשין. נפק ברת קלא ואמר לן: לא תחותו להכא, דנפלא לה חצינא לבר נגרא הכא הא שבע שנין, ולא מטי לארעא. ולא משום דנפישא מיא, אלא משום דרדיפא מיא. אמר רב אשי: האי, זיז שדי הוא, דכתיב: "וזיז שדי עמדי":

</div>

Two Aspects of Guarding the Bris — Shaddai of Shabbos and Shaddai of the Weekdays

 And the guarding of the bris has within it [יֵשׁ בּוֹ] two aspects:

 There is one whose marital union [זִוּוּגוֹ] occurs during the six weekdays — and even so, he guards his bris according to the Torah — that he does not depart from [שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא מִ] the laws of the Torah. He remains within the permitted boundaries of his "kind" [לְמִינֵהוּ].

 And there is one who guards the bris at the higher level — whose union is from Shabbos to Shabbos. And this is the aspect of Yichuda Ila'a and Yichuda Tata'a together.

 
 Shaddai of Shabbos = Yichuda Ila'a

 For G-d said to His world: "Dai!" [Enough!] [Bereishis Rabbah 46; Chagigah 12] — He contracted Himself [שֶׁצִּמְצֵם אֶת עַצְמוֹ] from all the labors on Shabbos — total rest, absolute contraction. This total tzimtzum [contraction] of Shabbos = the Higher Unification.
 

 
 Shaddai of the Weekdays = Yichuda Tata'a

 Even on weekdays there are contractions from one labor to its fellow [מִמְּלָאכָה לַחֲבֶרְתָּהּ] — modulation, relative contraction. Not absolute rest, but ordered movement within boundaries. This is Metatron's domain — the six weekdays — the Lower Unification.
 

 And this is the aspect of Metatron, whose dominion is the six days of the week — the aspect of the six orders of Mishnah [as brought in the holy Zohar, Tikkunei Zohar, Introduction; and in the writings of the Arizal] — for the six orders of Mishnah correspond to the six weekdays over which Metatron governs.

 Whose name is like his Master's name — as it is written: "For My Name is within him" [Exodus 23:21] [as in Rashi there].

 📐 Gematria — Metatron = Shaddai = 314

 
 מֶטַ"ט [Metatron]: מ=40 + ט=9 + ט=9 + ר=200 + ו=6 + ן=50 = 314
 

 שַׁדַּי [Shaddai]: שׁ=300 + ד=4 + י=10 = 314
 

 
 Metatron and Shaddai share the identical numerical value — this is why Metatron is the Shaddai of the weekdays. The Holy Blessed One clothes Himself in Metatron during the six weekdays and guides the world through him [מַנְהִיג הָעוֹלָם עַל יָדוֹ] — this is the Yichuda Tata'a.
 

· · ·


## Segment 13

<div dir="rtl" lang="he">

רשב"ם: וחזינן להאי צפרתא וכו' הכי גרסינן. ואמרינן ליכא מיא - היינו סבורין שאינן עמקין, הואיל ולא קאי במים אלא עד קרסוליה. חצינא - גרזן או מעצד. לבר נגרא - חרש עצים. ולא משום דעמיקא מיא - מהלך שבע שנים לא הגיע החצינא לקרקע. אלא משום דרדיפי מיא - מתוך חריפות הנהר לא היה נצלל עדין, ולא מחמת העמק בלבד. וזיז שדי עמדי - ראשו מגיע לרקיע:

</div>

Halacha and Kabbalah — Their Acronyms in Scripture — The Two Tzaddikim

 And this is the aspect of halachah and Kabbalah:

 ✦ Kabbalah — Acronym in Psalms 29:2

 
 "הִשְׁתַּחֲווּ לַה' בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ"
 
"Bow down to Hashem in the splendor of holiness" [Psalms 29:2]
 

 
 Initial letters: ה' + ב + ק = ק — ב — ל — ה = קַבָּלָה
 
Heh (Hishtachavu) + Lamed (la'Hashem) + Beis (B'hadras) + Kuf (Kodesh) = Kabbalah
 
[As brought in the Kavanos — the kabbalistic prayerbook meditations of the Arizal]
 

 ✦ Halacha — Acronym in Psalms 100:1

 
 "הָרִיעוּ לַה' כָּל הָאָרֶץ"
 
"Shout for joy to Hashem, all the earth!" [Psalms 100:1]
 

 
 Initial letters: ה + ל + כ + ה = הֲלָכָה
 
Heh (Hari'u) + Lamed (la'Hashem) + Chaf (Kol) + Heh (Ha'aretz) = Halachah
 
[As brought in the Kavanos]
 

 "Bow down to Hashem in the splendor of holiness" — this is the aspect of Yichuda Ila'a — the union of Shabbos. This is the aspect of the Higher Bris [בְּרִית עִלָּאָה] — where the essential hishtachavayah [הִשְׁתַּחֲוָיָה — prostration / total self-nullification] takes place. As the verse states: "And the brothers of Yosef came and bowed down to him" [Genesis 42:6] — Yosef is the guardian of the bris; his brothers' prostration before him is the hishtachavayah of the Yichuda Ila'a. And this is "hadras kodesh" [the splendor of holiness] — in the aspect of: "The firstborn of his ox — hadar [glory/splendor] is his" [Deuteronomy 33:17] — hadar = hadras kodesh = the glory of the Higher bris.

 "Shout for joy to Hashem, all the earth!" — this is the aspect of Yichuda Tata'a — the union of the weekdays — which is the aspect of Metatron, whose dominion is the six weekdays, the six orders of Mishnah.

 And this: Hari'u [shout / sound a teru'ah] — the language of teru'ah and song [לְשׁוֹן תְּרוּעָה וְזִמְרָה] — in the aspect of: "From the wing of the earth [מִכְּנַף הָאָרֶץ] we have heard song" [Isaiah 24:16]. For Metatron is in the aspect of כָּנָף [kanaf — wing] — as in the verse: "And your Teacher will no longer be winged-away [יִכָּנֵף] — hidden — from you" [Isaiah 30:20] — for in him [in Metatron-as-wing] the Holy Blessed One clothes Himself during the six weekdays, as is known.

· · ·


## Segment 14

<div dir="rtl" lang="he">

צפרתא - זה בחינת הדבור, שהוא אמצעי בין האדם, שהוא נתהוה ממיין דוכרין ונוקבין, ובין השמים, שהוא בחינת תבונות התורה, כמובא (ויקרא רבה ט"ז ובערכין טז:) על מצרע שצריך להביא שתי צפרים: 'יבוא פטטיא ויכפר על פטטיא'. וזהו: דקאי עד קרסלה במיא - כי מאחר שהדבור צריך להאיר לו בכל המקומות שצריך לעשות שם תשובה, הוא לפעמים בבחינת (רות ג): "ותגל מרגלתיו (עיין תיקון כ"א ותיקון ע') ותשכב", שהדבור צריך להאיר באדם, שהוא למטה במדרגה פחותה. ועל כן נקרא הדבור צפרתא דקאי עד קרסלה במיא. מיא - הוא בחינת האדם, שנתהוה ממיין דוכרין ומיין נוקבין כידוע, והדבור, שהוא בחינת צפרתא קאי עד קרסלה, אצל האדם שהוא במדרגה פחותה, כדי להאיר לו, בבחינת ותגל מרגלתיו וכו' כנ"ל, וזהו דקאי עד קרסלה במיא כנ"ל. ואמרינן לית מיא - הינו שהבינו שאי אפשר לזכות לדבור אלא על ידי כבוד בשלמות, שיהיה האדם בעיניו אפס ואין. וזהו: לית מיא, שהאדם יחזיק עצמו לאין. ובעינן לנחותי - לשון שפלות, הינו להיות שפל וענו; אך שהיה לאקורי נפשין - לשון (ישעיהו י"ג): "אוקיר אנוש מפז", הינו שהיה הענוה בשביל גדלות, כדי להתכבד ולהתיקר; כי מחמת שיודעין גדל בזוי הגדלות, על כן הם ענוים, בשביל להתכבד ולהתיקר על ידי הענוה, וזהו בחינת עניוות שהוא תכלית הגדלות. וזהו: ובעינן לנחותי - להיות שפלים וענוים, לאוקורי נפשין - כדי שעל ידי זה נהיה יקרים וחשובים, כי הגאוה מבזה מאד. נפק ברת קלא ואמר, לא תחותו להכא - לא תחותו להיות שפלים בשביל זה, בשביל לאוקורי נפשין; שהזהירם הבת קול שלא יהיו ענוים בשביל להתיקר ולהתכבד, כי זה עניוות היא תכלית הגדלות. דנפלה חצינא לבר נגרא הא שבע שנין, ולא מטיא לארעא - שהבת קול הודיעה להם שרש הגדלות, כדי שיתרחקו עד קצה אחרון, ולא יחותו להכא, שלא יהיו ענוים בשביל גדלות, כמאמר חכמינו, זכרונם לברכה (אבות פרק ד): 'מאד מאד הוי שפל רוח', הינו שהודיעה להם, שהגדלות הוא מנפילות ההתפארות והגאוה של הקדוש ברוך הוא, שהוא לבושו, כמו שכתוב (תהלים צג): ה' מלך גאות לבש. וזה: דנפלא חצינא - בחינת לבוש, כמו שכתוב (שם קכ"ט): "וחצנו מעמר". בר נגרא - זה הקדוש ברוך הוא, כמו שכתוב (שם ק"ד): "המקרה במים עליותיו", וכמאמר (חלין ס.): 'אלקיכם נגר הוא'; מנפילת הלבוש הזה נתהוה הגדלות, שהוא בחינת שבע בתי עכו"ם, שעל ידי זה גלו ישראל מארצם, כמאמר חכמינו, זכרונם לברכה (גטין פח.): לא גלו ישראל עד שעבדו בה שבע בתי עכו"ם. ובשביל זה נקרא עכו"ם בלשון תפארת, כמו שכתוב (ישעיהו מ"ד): "כתפארת אדם לשבת בית", כי העבודה זרה, שהוא הגדלות, הוא מנפילת התפארותו. וזהו: הא שבע שנין - זה בחינת הגדלות, שהוא בחינת שבע בתי עבודה זרה כנ"ל. וזהו: ולא מטי לארעא - הינו שעל ידי העוון הזה עדין לא חזרנו לארצנו, כי על ידי העוון הזה שהוא הגדלות, שהוא כעובד עבודה זרה, בחינת שבע בתי עבודה זרה, על ידי זה גלינו מארצנו כנ"ל, ועל ידי זה עדין לא חזרנו לארצנו - הכל על ידי העוון הזה של הגדלות, שהוא בחינת עבודה זרה כנ"ל (עיין תדא"ר פרק ל"א). וזהו: ולא משום דנפישי מיא - הינו, לא תאמר שבשביל זה לא מטי לארעא, דהינו שאין יכולין להגיע ולשוב לארץ ישראל משום דנפישי מיא, מחמת שהעכו"ם הם רבים, בחינת "רבים הגוים האלה" (דברים ז), שהם בחינת מים רבים (שה"ש ח'. עיין באהל"ק אות ל"ד): אלא משום דרדיפי מיא - שהם רודפים אחר הכבוד שהוא בחינת מים, בחינת "אל הכבוד הרעים, ה' על מים רבים" (תהלים כ"ט), על ידי זה אין יכולין להגיע ולחזר לארץ ישראל, הינו על ידי רדיפת הכבוד והגדלות, כי עקר אריכת הגלות שאין יכולין לשוב לארצנו הוא רק מחמת עוון הגדלות ורדיפת הכבוד כנ"ל. כל זה הודיעה להם הבת קול גדל בזוי הגדלות, כדי שיתרחקו מהגדלות עד קצה אחרון כנ"ל, ואז כבוד השם יתברך בשלמות כנ"ל, ואז זוכין לדבור המאיר, שהוא בחינת צפרתא הנ"ל כנ"ל. אבל איך זוכין לזה, לשבר הגדלות והכבוד של עצמו לגמרי, ושיהיה כבוד השם יתברך בשלמות - הוא על ידי שמירת הברית בשתי בחינות הנ"ל, שהם בחינת יחודא עלאה ויחודא תתאה. וזהו שאמר רב אשי: האי זיז שדי הוא - הינו בחינת יחודא עלאה ויחודא תתאה, שעל ידי יחודא עלאה ויחודא תתאה, שהם בחינת שמירת הברית בשתי בחינות כנ"ל, על ידי זה הכבוד בשלמות, ועל ידי כבוד בשלמות זוכין לצפרתא, שהוא הדבור, שהוא אמצעי בין מיא לרקיע כנ"ל, כי זיז הוא בחינת יחודא תתאה, בחינת מט"ט, בחינת מכנף הארץ כנ"ל. כי איתא במדרש רבה (בראשית רבה יט, ויקרא רבה כב): 'עוף אחד יש, בשעה שמפריש את כנפיו הוא מחשיך את השמש, וזיז שמו'; וזה בחינת יחודא תתאה, בחינת מט"ט, בחינת מכנף הארץ, שבו מתלבש ברית עלאה, שהוא בחינת השמש (עיין זוהר שמות ג: וזוהר פנחס רי"ז.) שדי - זה בחינת יחודא עלאה כנ"ל:

</div>

Razin and Razin d'Razin — The Sar ha'Olam — The Two Tzaddikim — Exile and Return

 And this is the aspect of razin [secrets / mysteries] and razin d'razin [secrets of secrets]:

 Razin — this is the aspect of Halachah. Razin d'razin — this is the aspect of Kabbalah. The clothing of Kabbalah within Halachah [הִתְלַבְּשׁוּת הַקַּבָּלָה בַּהֲלָכָה] is the aspect of the Holy Blessed One's guidance [הַנְהָגָה] of the world during the six weekdays — the aspect of Yichuda Tata'a.

 And this is [the conclusion of the verse cited above from Isaiah 24:16]: "Splendor to the Tzaddik — רָזִי לִי רָזִי לִי — my secret, my secret!" [Isaiah 24:16].

 "Splendor to the Tzaddik" [צְבִי לַצַּדִּיק] — this is the holiness of the marital union [קְדֻשַּׁת הַזִּוּוּג]. In it there are two secrets — the two mysteries: razin and razin d'razin — which are the aspects of Yichuda Ila'a and Yichuda Tata'a, which are the aspects of Halachah and Kabbalah — the aspects of razin and razin d'razin.

 📜 The Sar ha'Olam — Trees, Grasses, and the Declaration of Glory

 
 And this is what our Sages of blessed memory said [Chullin 60b]: "'May the glory of Hashem endure forever' [יְהִי כְבוֹד ה' לְעוֹלָם] — the Sar ha'Olam [the Prince of the World — Metatron] said it."
 

 
 When the Holy Blessed One said to the trees: grow each to its own kind [לְמִינֵהוּ] — the grasses reasoned among themselves with a kal v'chomer [a fortiori argument]:
 

 
 "The trees — which are tall [גְּבוֹהִים] and NOT CLOSELY-GROWING [אֵינָם תְּכוּפִים] — even they were commanded to be each to its own kind. How much more so WE — who are small [קְטַנִּים] and CLOSELY-GROWING [תְּכוּפִים] — how much more certainly must we go forth each to our own kind!"
 

 
 Then the Sar ha'Olam opened and said: "May the glory of Hashem endure forever!"
 

 
 For in truth, even the great ones — whose unions are NOT FREQUENT [אֵינָם תְּכוּפִים] — only from Shabbos to Shabbos — even for THEM the Torah warned about guarding the bris, that they guard themselves, as it is written: "And the children of Israel shall guard the Shabbos [וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת]" [Exodus 31:16]:
 

 
 ✦ Biah — Acronym in Exodus 31:16

 
 Initial letters: וְ + בְּ + יִ + אֶ = בִּיאָה
 
Vav (V'shamru) + Beis (Vnei) + Yud (Yisrael) + Alef (Es) = Bi'ah [intimacy]
 
[As brought in the Kavanos]
 

 
 Meaning: even though his union is only from Shabbos to Shabbos — even so, he requires great shmirah [guarding] — in the aspect of "V'shamru" [and they shall guard].
 

 
 All the more so the small ones — the "grasses" — whose unions are frequent [תְּכוּפִים], even on the six weekdays — they certainly require great guarding to guard their bris according to the Torah — each within their proper kind [לְמִינֵיהֶם] — staying within the halachically permitted boundaries of their own category.
 

 
 Immediately [מִיָּד] — the instant — when the Sar ha'Olam heard — who is Metatron, whose dominion is the six weekdays, the aspect of the grasses, the aspect of Yichuda Tata'a — he opened and said: "May the glory of Hashem" — כָּבוֹד דַּיְקָא — kavod specifically and precisely. Not any other word — kavod — for through guarding the bris in both aspects, as above, the honor of Hashem is complete.
 

 Thus it emerges: through guarding the bris in both aspects — which are the aspects of Yichuda Ila'a and Yichuda Tata'a — from trees and grasses — great and small — the union of Shabbos and the union of the weekdays — the aspects of Halachah and Kabbalah — razin and razin d'razin — through all of this, the honor is complete. And through the honor, one merits the illuminating speech. And through the speech, one can arrive at the depths of Torah's wisdom, as above.


## Segment 15

<div dir="rtl" lang="he">

וזה אני ה' יחודא עלאה, הוא שמי יחודא תתאה; וכבודי לאחר לא אתן זה בחינת כבוד בשלמות, ותהלתי לפסילים זה בחינת הדבור, כמו שכתוב: "תהלת ה' ידבר פי" הכל כנ"ל:

</div>

And this is what Rabbah bar bar Chanah said:

 📜 The Story — Full Aramaic with Translation

 
 "Zimna chada havei azlinan b'sfinsa, v'chazai l'hai tziparta, dahavei ka'ei ad karsulaih b'maya, v'reishei ba'rakia. V'amrinan: leit maya — u'va'inan l'meiches l'akurei nafshin. Nefak brat kala v'amar lan: la techutu l'hacha — d'nafla lei chatzina l'var nagara hacha — ha sheva shnin, v'la matei l'ar'a. V'la mi'shum d'nefisha maya — ela mi'shum d'rdifa maya. Amar Rav Ashi: hai — Ziz Sadai hu — d'chsiv: 'v'Ziz Sadai imadi.'"
 

 
 "Once we were sailing on a ship, and we saw a certain bird [צִפַּרְתָּא — tziparta] standing with its ankles in the water while its head reached to the heavens. And we said: there is no water — and we wanted to descend to make ourselves precious/honored [l'akurei nafshin]. A heavenly voice [בַּת קוֹל] went out and said to us: 'Do not descend here! For a carpenter's axe [chatzina] fell here for a carpenter [bar nagara] — already seven years — and has not yet reached the ground. And not because the water is abundant — but because the water is swift [rdifa].' Rav Ashi said: That is the זִיז שָׂדַי [Ziz Sadai] — as it is written: 'And the Ziz Sadai is with Me' [Psalms 50:11]."
 

 📜 Rashbam's Explanation

 
 "We saw this bird, etc. — this is how we read it [hachi garsinan]. And we said 'there is no water' — we thought it was not deep, since [the bird] was standing only in water up to its ankles. Chatzina — an axe or adze. L'var nagara — for a woodworker/carpenter. And not because the water was abundant [d'nefisha maya] — that the axe had not reached the ground after seven years — but because the river's current was swift [d'rdifei maya] — the rushing of the river kept it from settling, not the depth alone."
 

 The צִפַּרְתָּא [tziparta — the bird] is the aspect of speech [dibbur] — which is the intermediary [אֶמְצָעִי] between the person — who comes into being from masculine and feminine waters [מַיִּין דּוּכְרִין וְנוּקְבִין] — and the heavens — which are the aspect of the depths of Torah's wisdom. The speech stands between the earthly and the heavenly — its ankles in the water, its head in the sky.

 As brought in the Midrash [Vayikra Rabbah 16; Arachin 16b] regarding the metzorah [person with spiritual skin-affliction] who must bring two birds: "Let the chatterer [פַּטָּטַיָּא] come and atone for the chatter." The very same speech-faculty that was misused must be brought back as the agent of rectification.

 Since speech must illuminate for him in all the places where he needs to do teshuvah — it sometimes stands in the aspect of: "She uncovered his feet [וַתְּגַל מַרְגְּלֹתָיו]" [Ruth 3:7] [see Tikkun 21; Tikkun 70] — "and lay down" — meaning: the speech needs to illuminate for the person who is below, on a low level. The bird's ankles are in the water — it descends to the ankle-level of the person on the lowest rung — like Ruth uncovering Boaz's feet and lying at his level — in order to illuminate for him and raise him.

 Therefore the speech is called the tziparta — the bird that stands up to its ankles in water. Water [maya] is the aspect of the human being who comes into existence from masculine and feminine waters, as is known. And the speech — which is the tziparta — stands at the ankle-level next to the person who is on a low level — in order to illuminate for him.

 "And we said: there is no water" [leit maya] — that is, they understood that one cannot merit speech except through kavod that is complete — that the person should consider himself as efes and ayin [אֶפֶס וָאַיִן] — as zero and nothingness — in his own eyes. And this is: "there is no water" — the person should hold himself as ayin [absolute nothingness].

 "And we wished to descend" [u'va'inan li'nchutei] — the language of lowliness [לְשׁוֹן שִׁפְלוּת] — to be humble and meek. But "to make ourselves precious" [l'akurei nafshin] — from the root of: "I will make man more precious than fine gold [אוֹקִיר אֱנוֹשׁ מִפָּז]" [Isaiah 13:12] — meaning: the humility was for the sake of greatness — to become honored and esteemed through the humility! For knowing the depth of the disgrace of arrogance, they were humble in order to be honored and esteemed through the humility. This is the aspect of humility that is the ultimate goal of pride [עֲנִיוּת שֶׁהוּא תַּכְלִית הַגַּדְלוּת]. And arrogance is greatly despised [כִּי הַגַּאֲוָה מְבֻזָּה מְאֹד].

 A heavenly voice went out and said: "Do not descend here!" [la techutu l'hacha] — Do not descend to be humble for that reason [בִּשְׁבִיל זֶה] — not for the sake of making yourselves precious and honored [לְאוֹקוּרֵי נַפְשִׁין — לְהִתְיַקֵּר וּלְהִתְכַּבֵּד]. The Bat Kol warned them that they should not be humble in order to become esteemed and honored — for this kind of humility is itself the ultimate goal of pride. Humility that seeks honor is the subtlest, deepest form of pride.

 "For a carpenter's axe fell here seven years ago and has not yet reached the ground." The Bat Kol informed them of the root of arrogance [שֹׁרֶשׁ הַגַּדְלוּת] — so that they would distance themselves from arrogance to the furthest extreme [עַד קָצֶה אַחֲרוֹן] — and not be humble for the sake of greatness. As our Sages said [Avos, chapter 4]: "Be exceedingly, exceedingly [מְאֹד מְאֹד] humble of spirit" — the doubling is emphatic: go to the absolute furthest limit of humility, leaving no room whatsoever for the seeking of honor.

 She [the Bat Kol] informed them that arrogance comes from the fall [נְפִילוֹת] — the falling-down — of the pride and splendor [הִתְפָּאֲרוּת] of the Holy Blessed One, which is His garment — as it is written: "Hashem reigns — He has donned arrogance [גֵּאוּת לָבֵשׁ]" [Psalms 93:1].

 "A fallen axe" [chatzina] — the aspect of a garment [לְבוּשׁ] — as the verse states: "His hem/bosom [חִצְנוֹ] gathers sheaves" [Psalms 129:7] — the root חצן connecting the axe-tool to the garment-hem. "A carpenter" [bar nagara] — this is the Holy Blessed One — as the verse states: "He Who roofs His upper chambers with water" [Psalms 104:3] — the divine Architect — and as the statement: "Your G-d is a carpenter" [Chullin 60b] — G-d Himself declared this: He is the master builder of all existence.

What we observe — that in general (al pi harov) the learned ones quarrel with the Tzaddikim and speak about the Tzaddik insolent words — "brazen arrogance and contempt" — this is a great and intentional arrangement from Hashem Yisborach. For there is the aspect of Ya'akov and Lavan:

From the fall of this garment [מִנְּפִילַת הַלְּבוּשׁ הַזֶּה] — from the falling-down of G-d's own splendor — arrogance came into being. It is G-d's own splendor that falls and becomes human arrogance — the divine garment unraveled into human pride. This is the aspect of the seven houses of idol-worship. For through this, Israel was exiled from their land, as our Sages stated [Gittin 88b]: "Israel was not exiled until they worshiped in seven houses of idol-worship." And therefore idol-worship is called in the language of tiferes [splendor], as it is written: "Like the splendor of man [כְּתִפְאֶרֶת אָדָם] for a house to dwell in" [Isaiah 44:13] — specifically man's splendor, not divine splendor — the idol is human self-glorification, the usurping of G-d's fallen splendor for oneself.

 "Seven years ago" — this is the aspect of arrogance — the aspect of seven houses of idol-worship, as above.

 "And has not yet reached the ground" — because of that sin [עַל יְדֵי הֶעָווֹן הַזֶּה] we have still not returned to our land. For through this sin — arrogance, which is like worshiping idols — through this we were exiled from our land — and therefore we have still not returned.

 "Not because the water is abundant" — do not say that the reason we cannot return to the Land of Israel [שֶׁאֵין יְכוֹלִין לְהַגִּיעַ וְלָשׁוּב לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל] — that we cannot arrive and return — is because the nations are many [הָעַכּוּ"ם הֵם רַבִּים] — in the aspect of "many nations" [Deuteronomy 7] — who are in the aspect of "many waters" [Song of Songs 8:7].

 "But because the water is swift [rdifa]" — meaning: they [we] are pursuing [רוֹדְפִים] the kavod — which is the aspect of water — in the aspect of: "The G-d of glory thunders; Hashem is over many waters" [Psalms 29:3]. The same root ר-ד-פ [radaf — to pursue] appears in both rdifa [the rushing/pursuing water] and rediyas ha'kavod [the pursuit of honor]. The water pursues itself = they pursue honor — through this they cannot arrive and return to the Land of Israel.

 For the essential prolongation of exile — and inability to return to our Land — comes only from the sin of gadlus and pursuit of kavod [עַל יְדֵי רְדִיפַת הַכָּבוֹד וְהַגַּדְלוּת]. All this the Bat Kol informed them — the great magnitude of the disgrace of arrogance [גֹּדֶל בִּזָּיוֹן הַגַּדְלוּת] — so that they would distance themselves from arrogance to the furthest extreme, as above. And then Hashem's honor is complete. And then one merits the illuminating speech — which is the tziparta — as above.

 But how does one merit this — to break one's own pride and honor completely [לְגַמְרֵי] — and have Hashem's honor be complete? It is through the guarding of the bris in both aspects above — which are the aspects of Yichuda Ila'a and Yichuda Tata'a.

 And this is what Rav Ashi said: "Hai — Ziz Sadai hu" — "This — is the Ziz Sadai" — meaning the aspect of Yichuda Ila'a and Yichuda Tata'a. For through Yichuda Ila'a and Yichuda Tata'a — which are the aspects of guarding the bris in both aspects — through this the honor is complete. And through complete honor one merits the tziparta — speech — which is the intermediary between the waters and the heavens, as above.

 🔵 Ziz Sadai — The Two Aspects — The Bird That Darkens the Sun

 
 זִיז [Ziz] — this is the aspect of Yichuda Tata'a — the aspect of Metatron — the aspect of mi'knaf ha'aretz [from the wing of the earth], as above [Bereishis Rabbah 19; Vayikra Rabbah 22]:
 

 
 "There is one bird — at the time that it spreads its wings [בְּשָׁעָה שֶׁמַּפְרִישׂ אֶת כְּנָפָיו] — it darkens the sun — and Ziz is its name."
 

 
 The darkening is not permanent — it happens at the specific moment of wing-spreading. This is the aspect of Yichuda Tata'a — the aspect of Metatron — the wing of the earth — within which the Higher Bris is clothed — which is the aspect of the sun [see Zohar, Shemos 3b; Zohar, Pinchas 217]. The Bris Ila'a [Higher Covenant] is the sun — hidden within the Ziz's wing-as-Lower-Unification, just as the sun is temporarily obscured by the wing. The Higher is clothed within the Lower.
 

 
 שָׂדַי [Sadai] — this is the aspect of Yichuda Ila'a, as above. The Higher Unification is Shaddai — the absolute sufficiency of the divine.
 

 The Verse "Ani Hashem Hu Shmi" — Decoded Word by Word

 אֲנִי ה' הוּא שְׁמִי — וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן — וּתְהִלָּתִי לַפְּסִילִים

 "I am Hashem — that is My Name — and My glory I will not give to another — nor My praise to graven images." [Isaiah 42:8]

 
 אֲנִי ה' — "I am Hashem"
 
This is the aspect of Yichuda Ila'a — the Higher Unification — the absolute, transcendent unity of G-d.

הוּא שְׁמִי — "That is My Name"
 
This is the aspect of Yichuda Tata'a — the Lower Unification — Metatron, who bears My Name within him: "For My Name is within him" [Exodus 23:21]. The lower name is the vessel that carries the higher Name — שְׁמִי [My Name] = the Name that is drawn down into Metatron = the Yichuda Tata'a.
 

 וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן — "And My glory I will not give to another"
 
This is the aspect of kavod in its completeness [כָּבוֹד בִּשְׁלֵמוּת] — I will not cede My glory to the forces of pride and impurity — the glory must be entirely His, not shared with the ego. This is the humility — the ayin — the total self-nullification — through which the bris is guarded and the honor remains complete.
 

 וּתְהִלָּתִי לַפְּסִילִים — "Nor My praise to graven images"
 
This is the aspect of speech — the dibbur — as the verse states: "The praise [תְּהִלַּת] of Hashem shall my mouth speak [יְדַבֶּר פִּי]" [Psalms 145:21]. Speech is the vessel of tehillah [praise]. When speech is given over to the פְּסִילִים [graven images — arrogance, pride] — the praise becomes idol-worship. When it is returned to Hashem through complete humility — it becomes the illuminating speech, the dibbur ha'meir.
 

 All as above — the entire Torah completes its circle: the verse that opened it is now fully decoded, every word illuminated by the journey of the Torah itself.
 

 הַכֹּל כַּנַּ"ל ✦ All as above.

 🗺️ Translator's Summary — Torah 11
 The following is prepared by the translator to aid study. It is not part of Rabbeinu's original text.

 
 Goal: Tevunos ha'Torah le'omkah — the depths of Torah's wisdom

 Dibbur ha'meir — illuminating speech — that opens the mouth and lights the path of teshuvah

 Kavod bi'shleimus — complete honor of Hashem — total self-nullification (efes v'ayin)
NOT humility for the sake of honor — genuine ayin

 Guarding the Bris in both aspects — the Vav drawn into kavod

 ↓ splits into two

 
 Yichuda Ila'a
Shabbos union
Shaddai of Shabbos
Kabbalah / Razin d'razin
Trees / Great ones
"Hishtachavu..." = קבלה

 Yichuda Tata'a
Weekday union
Shaddai of Weekdays / Metatron
Halachah / Razin
Grasses / Small ones
"Hari'u..." = הלכה

 Failure: Arrogance = Idol-worship → Shatters speech-vessels → Prolongs exile

 
 Key wordplays, gematrios, and acronyms in this Torah:

 • תֶּבֶן (teven — straw) = תְּבוּנָה (tevunah — understanding) · עֲפָרַיִם (Afarayim) = עָפָר (afar — dust = low level)

• יַרְקָא (yarqa) = teshuvah — the green ray (kav yarok) from Binah / the side of Imma

 • כָּבוֹד (kavod) with Vav vs. כָּבֵד (kaveid — heavy) without it — the Vav transforms weight into honor

 • עַז + kollel = 78 = 2 × 39 = 2 × טַל — both 39 lights AND 39 labors contained in one word

 • שַׁדַּי = שֶׁיֵּשׁ דַּי — "there is sufficient" in G-d's divinity for every creature individually

 • מֶטַ"ט = שַׁדַּי = 314 — Metatron IS the Shaddai of the weekdays

 • הִשְׁתַּחֲווּ לַה' בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ — initial letters = קַבָּלָה

 • הָרִיעוּ לַה' כָּל הָאָרֶץ — initial letters = הֲלָכָה

 • וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת — initial letters = בִּיאָה

 • צִפַּרְתָּא [bird] = speech — intermediary between water (person) and sky (Torah)

 • לֵית מַיָּא [no water] = the person should be as אֶפֶס וָאַיִן [zero and nothingness]

 • l'akurei nafshin [to make ourselves precious] = humility that is the ultimate goal of pride

 • חֲצִינָא (axe) = fallen divine garment · bar nagara (carpenter) = the Holy Blessed One

 • רְדִיפַת הַכָּבוֹד [pursuit of honor] = same root as rdifa maya [the swift/pursuing water] — the cause of prolonged exile

 • זִיז = Yichuda Tata'a / Metatron / wing of earth — the Lower within which the Higher (bris Ila'a = sun) is clothed

 • שָׂדַי = Yichuda Ila'a — the Higher Unification

 • Final decode: Ani Hashem = Ila'a / Hu Shmi = Tata'a / U'chevodi = kavod / U'tehilasi = dibbur/speech
 

 
 Na Nach Nachma Nachman MayUman ✦ Expanded edition — every word rendered, every Aramaic passage quoted then translated, every gematria shown, every acronym broken letter by letter, nothing omitted.



# This Book of the Torah Shall Not Depart from Your Mouth

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/110/

# This Book of the Torah Shall Not Depart from Your Mouth

<div dir="rtl">לא ימוש ספר התורה הזה מפיך</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/110


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

לא ימוש ספר התורה הזה מפיך (יהושע א): כי התורה היא רוחניות. ואשר זך ישר פעלו. ושכלו רוחני. יכול לתפס כל התורה כלה. ולא ישכח דבר. כי דבר רוחני אינו תופס מקום. ויכולה התורה להתפשט ולשכן בשכלו. אך מי שהוא מגשם דברי התורה. ועושה ממנה ממשות. אזי יש לה שעור וקצבה. כמה הוא יכול לתפס בשכלו ולא יותר. ואם ירצה להשיג יותר. אזי ידחה מה שכבר נכנס בשכלו. כדרך כל דבר גשמי. אם הוא כבר מלא. אם ימלאנו יותר ידחה מה שהיה בו כבר. ומזה בא השכחה: וזהו: "לא ימוש ספר התורה". 'ימוש' מלשון ממשות. כמו שכתוב (שמות י): "וימש חשך". כלומר הזהר שלא תהיה ממשות וגשמיות בדברי התורה. 'מפיך' כלומר מחמת פיך שיוצא מאתך יהיה לה ממשות וגשמיות. תזהר מזה. וזה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (בבא מציעא פה) שהתענה רב יוסף ארבעים יום שיתקים למודו. אחוו לה לא ימושו מפיך. ושוב התענה וכו' אחוו לה ומפי זרעך וכו'. כלומר שלא ימושו ויגשמו מפיך. ואזי יתקים תלמודו. כי לא יהיה שכחה. כי דבר רוחני אינו תופס מקום. ודוק:

</div>

This Book of the Torah Shall Not Depart from Your Mouth

“This Book of the Torah shall not depart from your mouth” (Joshua 1:8).

The Torah is entirely spiritual. Therefore, a person whose actions and intellect are pure and refined — spiritual in essence — can fully grasp the Torah and retain it completely without forgetting, for spiritual entities do not occupy physical space. Thus, the Torah can spread and reside within his intellect.

However, one who materializes the words of the Torah and treats them as something physical places a limit and measurement on it. Such a person’s intellect can only grasp a finite portion. If he attempts to absorb more, he ends up displacing what he had already acquired — just like with physical objects: when a vessel is full, adding more causes overflow and loss.

This is hinted at in the juxtaposition of verses: “This Book of the Torah shall not depart” (Joshua 1:8) and “And darkness was palpable” (Exodus 10:21). The warning is to be cautious not to turn the Torah into materiality or physicality through one’s speech. “From your mouth” means that your own articulation can give Torah a sense of tangibility, which must be avoided.

This idea is echoed in the Talmud (Bava

Metzia

85a), where it states that Rav Yosef fasted for forty days so that his Torah learning would be retained. In response, he was shown the verse “It shall not depart from your mouth

He fasted again, and then he was shown “And from the mouth of your offspring...” (Isaiah 59:21). This implies that so long as Torah does not become materialized through one's speech, it will be preserved, and there will be no forgetting. For spiritual things do not occupy physical space — and thus, cannot be displaced.



# Initial Letters Spell “Rabbi”

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/111/

# Initial Letters Spell “Rabbi”

<div dir="rtl">ראש בני ישראל</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/111


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

ראש בני ישראל (שמות ל) ראשי תבות רבי. ולהפך רשעים בחשך ידמו (שמואל א ב) ראשי תבות רבי:

</div>

Initial Letters Spell “Rabbi”

“Heads of the children of Israel” (Exodus 30:12 – roash binay Yisroel) — the initial letters ר-ב-י spell רבי ("Rabbi"- This alludes to spiritual leadership and elevated status).

In contrast: “The wicked shall be silenced in darkness” (1 Samuel 2:9 – rishu-im bachoashech yidumoo) — here too, the initial letters spell ר-ב-י ("Rabbi"), but they represent the opposite: the downfall of one who assumes leadership unworthily or through arrogance.

[Lesson: The same title — “Rabbi” — may be formed from verses referring to righteous leadership or to the downfall of the wicked. This teaches us to look beyond titles and assess true spiritual character.]



# Make a

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/112/

# Make a

<div dir="rtl">צהר תעשה לתבה ואל אמה תכלנה מלמעלה ופתח התבה בצדה</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/112


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

צהר תעשה לתבה ואל אמה תכלנה מלמעלה ופתח התבה בצדה תשים תחתים שנים ושלישים תעשה (בראשית ו). פרש רש"י: צהר, יש אומרים אבן טוב ויש אומרים חלון.

</div>

112 - Make a

tzohar

[window or light] for the ark

Make a

tzohar

for the ark, and you shall finish it to a cubit from above, and the door of the ark you shall place in its side; you shall make it with lower, second, and third [decks].


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

הנה ידוע כי "סביב רשעים יתהלכון" (תהלים י"ב). כי הסטרא אחרא מסבבת הקדשה, כי את זה לעמת זה עשה. ובפרט מי שכבר נמשך אחר עברות, חס ושלום, ונמשך אחר הסטרא אחרא, ושם מקומו, חס ושלום, והם מסבבין אותו מכל צד. וכאשר יעורר רוחו לשוב אל ה', קשה לו מאד להתפלל ולדבר דבורים לפני ה', כי הן מסבבין אותו מכל צד, לכל אחד לפי ענינו כנ"ל. ומחמת שאי אפשר לו להוציא דבור לפני אלקים בדחילו ורחימו וחיות כראוי, לכן כל הדבורים והתפלות שהוא מדבר לא יוכלו לבקע המחצות והמסכים המבדילים לעלות למעלה, ונשארים למטה תחת המסכים. עד אשר יזכה וישוב באמת, וידבר דבורים הראויין להתקבל בדחילו ורחימו מעמקא דלבא בהתעוררות גדול, אזי מבקע הדבור המאיר את כל המחצות והמסכים המבדילים, ויעלו עמו כל הדבורים שהיו מנחים למטה עד הנה. אך איך יזכה לזה, העקר שהכל תלוי בו הוא אמת, לילך בדרך אמת לפי מדרגתו, כי 'חותמו של הקדוש ברוך הוא אמת' (שבת נה יומא סט), והוא יסוד הכל, כי אמת הוא ראש תוך סוף. וכיון שהוא במדרגת אמת, אזי כביכול נתלבש בו אור השם יתברך בעצמו, אשר חותמו אמת, ואז נאמר עליו: "ה' אורי וישעי" (תהלים קלט). וכיון שה' אור לו, יוכל למצא פתחים הרבה לצאת מהחשך והגלות שהוא סגור שם. כי באמת יש שם פתחים הרבה, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (יומא לח: מנחות כט:): 'הבא לטמא פותחין לו, יש לו פתחים הרבה' (עיין שבת ק"ד תד"ה אית). וכיון שנמצא שם פתחים, היה יכלת לצאת. רק הכסיל בחשך הולך (קהלת ב), ולא יראה הפתחים לצאת, והוא אסור וקשור שם, ולא יתנו לו לצאת. עד אשר יזכה לדבר דבורי אמת לפני ה', אזי הדבורים מאירים, וה' אור לו כנ"ל. ואזי: "פתח דבריך יאיר מבין פתיים" (תהלים קי"ט). כי הדבורים המאירים, הינו דבורי אמת כנ"ל, הם מראין לו הפתח. והינו דסים 'מבין פתיים', כי הפתיים הנתונין בחשך, ולא יראו לצאת, יבינו ויראו הפתח לצאת מהחשך, כמו שכתוב (ישעיה מ"ט): "לאמר לאסורים צאו לאשר בחשך הגלו". אך צריך שיהיה האמת, אמת גמור ברור וצלול בלי שום דפי. והמשכיל המבין יש לו להתפלל כל ימיו, שיזכה פעם אחד כל ימי חייו, לדבר דבור אחד של אמת לפני ה' כראוי. ויש בזה כמה מדרגות, ומי שזוכה לבחינות אמת האמתי, אזי ה' אור לו, ואזי הוא מאיר בעצמו, כי נתלבש בו אור ה'. אך מי שעדין לא הגיע למדרגה עליונה של אמת, ועל כל זה הוא במדרגה של אמת, אף כי אינו מאיר בעצמו, מאחר שלא הגיע לאמת הנכון, על כל זה האמת הועיל שיוכל אחר להאיר בו. וגם בזה מדרגות וענינים, יבינם המשכיל בעצמו. והנה ידוע שיש שלשה עולמות עולם המלאכים והגלגלים והגשמי, והשם יתברך מחיה ומקים כלם ברצונו. ומי שזוכה לאמת, וה' אור לו כביכול, הוא מקים העולם, ונותן שפע לכל השלשה עולמות. והינו דכתיב צהר תעשה לתבה, כלומר שתדבר דבורי אמת המאירים. ועל זה פרש רש"י יש אומרים אבן טוב וכו' ויש אומרים חלון, זהו שאמרנו כי יש שתי מדרגות, מי שהוא במדרגת אמת האמתי, הוא מאיר בעצמו. וזה יש אומרים אמרי אמת, שהם אבן טוב שמאיר מעצמו. ויש אומרים שהם אמרי אמת, אך לא במדרגה הנ"ל והם חלון, כי יוכל אחר להאיר בו כמו בחלון. כי זה החלוק שבין אבן טוב לחלון, כי האבן טוב מאיר מעצמו, והחלון אין מאיר מעצמו, רק שדבר אחר כגון השמש וכיוצא בה יוכל להאיר בו. והינו ואל אמה, כי הדבור נקרא אמה, אמה, ראשי תבות אש מים שהדבור כלול מהם. והה' הוא חמשת מוצאות הפה. והינו ואל אמה, שתדבר דבורים אשר תכלנה מלמעלה, מלשון (תהלים פ"ד): "כלתה נפשי", שיהיה נכספין להם למעלה שיהיו דבורי אמת המאירים. ואזי ופתח התבה בצדה תשים, 'וצדה', היא מלשון (בראשית כ"ה): "ציד בפיו", והינו היצר הרע והסטרא אחרא. וזה, שתזכה לעשות פתח בהסטרא אחרא והחשך המסבבין מכל צד. כלומר שאתה צריך לזהר לעשות פתח מכון ממש בצדה, כלומר כנגד הסטרא אחרא שנקראת צדה. כי כמו התגברות הצדה והסטרא אחרא, כן לפי זה מכון ממש אתה צריך לעשות פתח התבה, הינו דבורי אמת כנ"ל, והבן היטב: ועקר הכונה, שכאשר הוא משקע בתכלית התגברות החשך והקלפה, והוא כלוא ומסגר בתוך החשך אפלה, המסבבת ומקפת אותו מכל צדי צדדים בכמה סבובים רחמנא לצלן, ואין לו שום פתח ותקנה ותחבולה לצאת מתוך החשך. אזי עקר עצתו שימשיך עצמו להאמת, ויביט על האמת לאמתו, ויבקש רק האמת האמתי. וכנגד זה אין שום חשך וסבוב שיחשיך לו, כי האמת הוא השם יתברך בעצמו, והוא בחינת "ה' אורי". וכיון שה' אור לו, אין שום חשך שיחשיך אותו. ובודאי יזכה לראות הפתחים לצאת מהחשך, בבחינות "פתח דבריך יאיר מבין פתיים" כנ"ל. והבן היטב: והעקר, שבתפלתו ותחנתו ובקשתו, אף על פי שאי אפשר לו לדבר שום דבור בתפלה ותחנונים, מגדל החשך והבלבול המסבב אותו מאד מאד מכל צד, אף על פי כן, על כל פנים יראה לדבר הדבור באמת, באיזה מדרגה נמוכה שהוא. כגון למשל, שיאמר: "ה' הושיעה", באמת. אף על פי שאינו יכול לדבר בהתלהבות והתעוררות כראוי, אף על פי כן יאמר הדבור באמת, כפי מה שהוא. ועל ידי הדבור האמת, יזכה לראות הפתחים שבתוך החשך, ועל ידי זה יזכה לצאת מחשך לאור, ולהתפלל כראוי, וכנ"ל. (ועין לעיל כל זה בהתורה תהמת יכסימו בסימן ט'):

</div>

[Genesis 6]

Rashi explains: Tzohar - some say a precious stone, and some say a window. Behold, it is known that "Around the wicked they walk" [Psalms 12], for the

sitra

achara [other side, the side of evil] surrounds the holiness, for G-d made one opposite the other. Particularly, one who has already been drawn after transgressions, G-d forbid, and has been drawn after the

sitra

achara, where his place is, G-d forbid, they surround him from every side. When he arouses his spirit to return to Him, it is very difficult for him to pray and to speak words before Him, for they surround him from every side, each according to his matter, as above. Because it is impossible for him to bring forth speech before G-d with awe, love, and proper vitality, therefore all the words and prayers that he speaks cannot break through the partitions and screens that separate them from ascending upward. They remain below, under the screens, until he merits and returns in truth, speaking words that are fitting to be accepted with awe and love from the depth of the heart, with great arousal. Then, the illuminating word breaks through all the partitions and screens that separate, and all the words that were placed below until now ascend with it. But how can he merit this? The main thing is that everything depends on truth, to walk in the way of truth according to his level, for the seal of the Holy One, blessed be He, is truth [Shabbat 55a, Yoma 69b], and it is the foundation of everything, for truth is beginning, middle, end. Since he is at the level of truth, then, as if the light of the Name, blessed be He, Himself—whose seal is truth—clothes itself in him. Then it is said about him: "Hashem is my light and my salvation" [Psalms 27]. Since Hashem is light for him, he can find many openings to exit from the darkness and the exile where he is closed there, for in truth there are many openings there, as our Rabbis, of blessed memory, said [Yoma 38b,

Menachot

29b]: One who comes to become impure, they open for him; he has many openings (see Shabbat 104a,

Tosafot

s.v. eit

). Since openings are found there, he could exit, but "The fool walks in darkness" [Ecclesiastes 2], and does not see the openings to exit. He is bound and tied there, and they do not allow him to exit until he merits to speak words of truth before Hashem. Then the words illuminate, and Hashem is light for him, as above. Then: "The opening of Your words illuminates, giving understanding to the simple" [Psalms 119], for the illuminating words—that is, words of truth as above—show him the opening. This is what it concludes: giving understanding to the simple, for the simple who are placed in darkness and do not see to exit, will

understand

and see the opening to exit from the darkness, as it is written [Isaiah 49]: "Saying to the prisoners, 'Go out,' to those who are in darkness, 'Show yourselves.'"

But the truth needs to be complete truth, clear and pure, without any blemish. The intelligent one who understands should pray all his days that he

merit

once in all the days of his life to speak one word of truth before Hashem as is fitting. There are several levels in this. One who merits aspects of true truth, then Hashem is light for him, and then he illuminates himself, for the light of Hashem clothes itself in him. But one who has not yet reached the supernal level of truth, and nevertheless he is at the level of truth—even though he does not illuminate himself, since he has not reached the correct truth—nevertheless, the truth helps so that another can illuminate through him. In this also, there are levels and matters; the intelligent one will understand them himself. Behold, it is known that there are three worlds: the world of the angels, the spheres, and the physical. The Name, blessed be He, gives life and sustains them all with His will. One who merits truth, and Hashem is light for him, as if he sustains the world and gives abundance to all the three worlds. "Make a

tzohar

for the ark," that is, you should speak words of truth that illuminate. Some [sages] say a precious stone, etc., and some [sages] say a window. This is what we said: there are two levels. One who is at the level of true truth illuminates himself—some [sages] say words of truth that are a precious stone that illuminates from itself. Some [sages] say that they [the words of truth] are [like] a window, but not at the level above, for another can illuminate through it, like through a window. For this is the difference between a precious stone and a window: the precious stone illuminates from itself, and the window does not illuminate from itself; only something else, like the sun and the like, can illuminate through it. "And to a cubit" - for speech is called amah [cubit]. Amah, acronym for Aish [fire] Mayim [water], for speech is included from them; the

hei

is the five outlets of the mouth. "And to an amah that you speak words which you shall finish from above," from the language of "My soul is finished" [Psalms 84], that they will be longed for above, that they be words of truth that illuminate. "And the door of the ark in its side you shall place."

Tzidah

[its side] is from the language of "Game in his mouth" [Genesis 25], and that is the evil inclination and the

sitra

achara. This is that you merit to make an opening in the

sitra

achara and the darkness that surround from every side—that is, you need to be careful to make an opening directed exactly in its side, that is, opposite the

sitra

achara that is called

tzidah

. For like the strengthening of the

tzidah

and the

sitra

achara, so according to this, exactly, you need to make the opening of the ark, that is, words of truth, as above. Understand well. The main intention is that when he is sunk in the ultimate strengthening of the darkness and the

klipah

[shell, husk of impurity], and he is imprisoned and closed within the dark darkness that surrounds and encompasses him from all sides of sides in many encirclements—may the Merciful One save us—and he has no opening, remedy, or stratagem to exit from within the darkness, then the main advice is that he draw himself to the truth, look at the truth truly, and seek only the true truth. Opposite this, no darkness or encirclement will darken for him, for the truth is the Name, blessed be He, Himself, and it is the aspect of "Hashem is my light." Since Hashem is light for him, no darkness will darken him, and certainly he will merit to see the openings to exit from the darkness, in the aspect of "The opening of Your words illuminates, giving understanding to the simple," as above. The main thing in his prayer, supplication, and request—even though it is impossible for him to speak any word in prayer and supplications from the greatness of the darkness and confusion that surrounds him very, very much from every side—nevertheless, in any case, he should see to speak the word in truth, in whatever low level he is.


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

גם בזה שיזכה לבקע פתח לצאת, יזכה גם אחרים עמו, לעורר לתשובה רשעים אחרים, להוציאם מהחשך והגלות שהם אסורים שם. וזהו גם כן בחינת ופתח התבה בצדה תשים, שתעשה פתח באותם שהם מן הצד, כלומר שהם מצד אחר, ולא מצד הקדשה, רק מסטרא אחרא. והוא יעשה פתח, לעורר לבם להשיבם לצאת מהחשך. ואזי תחתים שניים ושלישים, הינו השלשה עולמות כנ"ל, תעשה. כי אתה תקימם באמת כנ"ל:

</div>

For example, he says: "Hashem, save" in truth, even though he cannot speak with enthusiasm and arousal as is fitting; nevertheless, he should say the word in truth, according to what he is. Through the word of truth, he will merit to see the openings that are within the darkness, and through this, he will merit to exit from darkness to light, and to pray as is fitting, as above [and see above all this in the Torah "The depths cover them" in sign 9]. Also, in this—that he merits to break through an opening to exit—he will merit also others with him, to arouse other wicked ones to repentance, to bring them out from the darkness and the exile where they are bound there.


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

ויש בכלל דברים הנ"ל, ענינים גבוהים בענין התפלה, לכל אחד לפי מדרגתו. ובענין זה נכלל ענין כוכבים ומזלות, איך נעשים בבחינת התפלה, והוא נותן שפע לכל דבר. וענין מה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (בראשית רבה פרשה י'): 'אין לך כל עשב שאין לו כוכב' וכו', כי הוא משפיע לכל בדבוריו האמתיים. וענין נוסחאות התפלה, כי יש י"ב שערים כידוע, וצריך להעלות תפלתו לשער השבט שלו, כי אם יגיע לשער שבט אחר לא יוכל לעלות. וזהו (במדבר כ"ד): "דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל". 'וקם', 'אין עמידה אלא תפלה' (ברכות ו:). והינו שבט מישראל, שצריך להעלות תפלתו לשער שבטו, והינו 'דרך כוכב מיעקב' כנ"ל. ובזה נעשה זווג למעלה, ודרך הוא בחינות זווג, מלשון (בראשית ו): "כי השחית כל בשר את דרכו". והינו שנצטער אבא בנימין כל ימיו על תפלתו שתהא סמוכה למטתו (ברכות ה:), כי "איש למטה אבותיו תשלחו", שצריך לשלח התפלה למטה אבותיו, הינו לשבט שלו כנ"ל. והינו 'שתהא סמוכה למטתי', למטה שלו. 'ועל מטתי שתהא נתונה בין צפון לדרום', כי אמרו חכמינו, זכרונם לברכה (בבא בתרא כה:): 'הרוצה להחכים ידרים להעשיר יצפין'. ובכל דבר, טוב הממצע כידוע, כי 'טוב תורה עם דרך ארץ' (אבות פרק ב) (הינו חכמה ועשירות). והינו בין צפון לדרום, שתהא ממצע בין שניהם, התפלה, שהוא בחינת מטתו כנ"ל. (הינו בין חכמה ועשר, שהן בחינת צפון ודרום כנ"ל, 'הרוצה להחכים ידרים ולהעשיר יצפין'). וזהו ופתח התבה בצדה תשים, שתתפלל דבורי אמת, שיעלו למקומם לשער שבט שלו. והינו בצדה תשים, שתשים הפתח התבה, הינו דבורי אמת של התפלה, בצדה, בצד שלה, בשער שבטו המגיע לו, והענין עמק. (עין כל זה בסימן ט' הנ"ל):

</div>

"And the door of the ark in its side you shall place," that you make an opening in those who are from the side—that is, who are from another side, and not from the side of holiness, only from the

sitra

achara. He will make an opening to arouse their hearts, to return them to exit from the darkness. "Lower, second, and third," that is, the three worlds, as above; "you shall make it," for you will sustain them in truth, as above. There are included in the above

matters

high matters in the matter of prayer for each one according to his level. In this matter is included the matter of stars and constellations, how they are made in the aspect of prayer, and he gives abundance to

every thing

. The matter of what our Sages, of blessed memory, said [

Bereishit

Rabbah Parashah 10]: There is no grass that does not have a star, etc., for he influences everything with his true words. The matter of the

nuschaos

[versions] of prayer, for there are twelve gates, as is known, and one needs to raise his prayer to the gate of his tribe, for if it arrives at the gate of another tribe, it cannot ascend [Numbers 24]. "A way of a star from Jacob, and a tribe arises from Israel"—and arises, there is no standing except prayer [

Berachot

6b]. That is a tribe from Israel that needs to raise his prayer to the gate of his tribe. That is a way of a star from Jacob, as above. Through this, a union is made above, and way is the aspect of union, from the language of "For all flesh has corrupted its way" [Genesis 6]. That is that Abba Binyamin was distressed all his days about his prayer, that it should be adjacent to his bed [

Berachot

5b], for "A man to the tribe of his fathers you shall send"—that one needs to send the prayer to the tribe of his fathers, that is, to his tribe, as above. That is that it should be adjacent to my bed, to his tribe. And on my bed that it should be placed between north and south, for our Sages, of blessed memory, said [Bava Batra 25b]: One who wants to become wise should turn south, to become rich should turn north.


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

שיך לעיל, למה שכתוב שם כי באמת יש שם פתחים הרבה, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: 'הבא לטמא פותחין לו, יש לו פתחים הרבה'. וכיון שנמצא שם פתחים (הינו הפתחים שנפל על ידם), היה יכלת לצאת, רק הכסיל בחשך הולך וכו' עין שם. ואז כששמעתי מפיו הקדוש כל הענין הנ"ל, דברתי עמו, זכרונו לברכה, שלכאורה קשה על זה, כי הלא רבותינו, זכרונם לברכה, אמרו שם (במנחות כ"ט:): "מפני מה נברא העולם הזה בה"י, מפני שדומה לאכסדרה (פרש רש"י שפתוח מתחתיו), שכל הרוצה לצאת יצא (פרש רש"י שכל הרוצה לצאת ממנו לתרבות רעה יוצא). ומאי טעמא תליא כרעה, דאי הדר בתשובה מעילי לה (ופרש רש"י מעלין לה, בפתח העליון בין רגל שבתוכו לגגו). וליעילו בהך, לא מסתיעי מלתא וכו' (ופרש רש"י וליעילו בהך, פתח התחתון דנפק בה. לא מסתיעא מלתא, דהבא לטהר בעי סיועא מפני יצר הרע, הלכך עבדי לה סיועא פתח יתרה). נמצא מבאר כאן, שאי אפשר לצאת מהטמאה ולשוב בתשובה על ידי הפתח שנפל דרך שם, כמבאר היטב בגמרא ופרש רש"י הנ"ל. ולכאורה זה סותר למה שכתוב למעלה, שיכולין לצאת מהטמאה, על ידי הפתחים שיש בהטמאה בעצמה כנ"ל. ואמר: יפה הקשית. והשיב כלאחר יד, שיש בזה דברים בגו. כי אם יזכה לראות הפתחים שיש שם, הוא יכול לצאת דרך הפתחים של נפילת חברו. כי הירידה והנפילה של זה, הוא בחינת עליה של זה, והבן. הינו, לפעמים מה שנחשב נפילה וירידה אצל חברו שהוא במדרגה גבוהה יותר, נחשב אצלו בחינת עליה, לגבי מדרגתו השפלה. על כן, אף על פי שאי אפשר לעלות דרך הפתחים שנפל הוא בעצמו דרך שם, רק דרך פתח הגבוה יותר כמבאר בגמרא הנ"ל, אף על פי כן אם היה זוכה לראות הפתחים שיש בהטמאה בעצמה, היה יכול לעלות משם, דרך הפתחים של חברו הגבוה ממנו שנפל על ידם. כי הירידה והנפילה של חברו, נחשב אצלו עליה כנ"ל. אבל אי אפשר לזכות לראות הפתחים שיש שם, ולעלות משם על ידם, כי אם על ידי האמת, על ידי שירגיל עצמו לדבר בתפלתו הדבור באמת כפי מה שהוא. אף על פי שהחשך והמניעות והבלבולים מסבבין ומקיפין אותו מכל צד ומצדי צדדים, ומבלבלין אותו מאד מאד עד שאינו יכול להתפלל כלל, אף על פי כן על כל פנים יראה לדבר הדבור באמת באיזה מדרגה שהוא כנ"ל, וכן יראה להמשיך את עצמו תמיד אל האמת לאמתו וכנ"ל. ועל ידי זה יזכה שיאיר לו השם יתברך בעצמו, ויראה הפתחים שיש שם, ויזכה לצאת מחשך לאור גדול וכנ"ל. עין שם היטב היטב: ואמר לי אז, שעל ידי עצה זאת יכולין להיות איש כשר באמת כל ימי חייו. כי תמיד איך שהוא יכולין להחיות את עצמו ולהחזיק את עצמו על ידי זה, על ידי האמת שהוא אור השם יתברך בעצמו, אשר "גם כל חשך לא יחשיך ממנו" (ב). כי אין שום טמאה וסטרא אחרא בעולם, שלא יהיה שם פתחים לצאת משם. רק שאין רואין אותן, מחמת גודל החשכות שיש שם. אבל על ידי האמת, מאיר לו השם יתברך בעצמו, ויזכה לראות ולמצא פתח תקוה גם בעמק נפילתו, לצאת מאפלה לאורה, ולהתקרב אליו יתברך באמת תמיד. אמן ואמן:

</div>

In every matter, the middle is good, as is known, for good is Torah with

derech

eretz

[way of the land] [Avot chapter 2] [that is, wisdom and wealth]. That is between north and south, that it should be in the middle between them, the prayer that is the aspect of his bed, as above [that is, between wisdom and wealth, which are the aspect of north and south, as above: one who wants to become wise should turn south and to become rich should turn north]. "And the door of the ark in its side you shall place," that you pray words of truth, that they ascend to their place, to the gate of his tribe in its side you shall place, that you place the door of the ark—that is, words of truth of the prayer—in its side, in her side, in the gate of his tribe that reaches him. The matter is deep [see all this in sign 9 above]. Related to above, to what is written there that in truth there are many openings there, as our Rabbis, of blessed memory, said: One who comes to become impure, they open for him; he has many openings. Since openings are found there [that is, the openings through which he fell], he could exit, but the fool walks in darkness, etc.; see there. When I heard from his holy mouth all the above matter, I spoke with him, of blessed memory, that apparently it is difficult on this, for behold, our Rabbis, of blessed memory, said there [

Menachot

29b]: Why was this world created with

hei

? Because it resembles an exedra [Rashi explains: which is open from below] that anyone who wants to exit may exit [Rashi explains: anyone who wants to exit from it to bad culture exits]. What is the reason its leg is suspended? If he repents, they bring him in [and Rashi explains: they bring him in, through the upper opening between the leg that is inside to its roof]. And let him enter through this [lower opening]? It does not help the matter, etc. [and Rashi explains: and let him enter through this lower opening through which he exited? It does not help the matter, for one who comes to purify needs help because of the evil inclination; therefore, they make for him help, an extra opening]. It turns out explained here that it is impossible to exit from the impurity and to return in repentance through the opening through which he fell there, as explained well in the

Gemara

and Rashi's explanation above. Apparently, this contradicts what is written above, that they can exit from the impurity through the openings that are in the impurity itself, as above. He said: You have asked well. He answered casually, that there are inner matters in this. For if he merits to see the openings that are there, he can exit through the openings of the fall of his fellow, for the descent and fall of this one is the aspect of ascent of that one; understand. That is, sometimes what is considered a fall and descent for his fellow, who is at a higher level, is considered for him an aspect of ascent, relative to his low level. Therefore, even though it is impossible to ascend through the openings through which he himself fell there—only through a higher opening, as explained in the

Gemara

above—nevertheless, if he merited to see the openings that are in the impurity itself, he could ascend from there through the openings of his fellow who is higher than him, who fell through them, for the descent and fall of his fellow is considered for him ascent, as above. But it is impossible to merit to see the openings that are there, and to ascend from there through them, except through the truth, through accustoming himself to speak in his prayer the word in truth according to what he is—even though the darkness, hindrances, and confusions surround and encompass him from every side and from sides of sides, and confuse him very, very much until he cannot pray at all. Nevertheless, in any case, he should see to speak the word in truth in whatever level he is, as above. he should see to draw himself always to the truth truly, as above. Through this, he will merit that the Name, blessed be He, Himself will illuminate for him, and he will see the openings that are there, and he will merit to exit from darkness to great light, as above. He said to me then that through this advice, one can be a truly worthy man all the days of his life, for always, however he is, one can revive himself and hold himself through this—through the truth that is the light of the Name, blessed be He, Himself—for "Even all darkness does not darken from You" [Psalms 139]. For there is no impurity and

sitra

achara in the world that does not have openings there to exit from there; only that one does not see them because of the greatness of the darkness that is there. But through the truth, the Name, blessed be He, Himself illuminates for him, and he merits to see and to find an opening of hope also in the depth of his fall, to exit from gloom to light and to draw near to Him, blessed be He, in truth always.



# And They Exact from Man with His Knowledge and without His Knowledge

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/113/

# And They Exact from Man with His Knowledge and without His Knowledge

<div dir="rtl">ונפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתו</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/113


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

ונפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתו (אבות פרק ג). כי שמעתי בשם הבעל שם טוב: כי קדם כל גזר דין שבעולם, חס ושלום, מאספין כל העולם אם מסכימין להדין ההוא. ואף את האיש בעצמו שנגזר עליו הדין, חס ושלום, שואלין אותו אם הוא מסכים, אזי נגמר הדין, חס ושלום. והענין, כי בודאי אם ישאל לו בפרוש על עצמו, בודאי יכחיש ויאמר שאין הדין כן. אך מטעין אותו, ושואלין אותו על כיוצא בו, והוא פוסק הדין, ואזי נגמר הדין. וכענין שמצינו בדוד המלך, עליו השלום, בבוא אליו נתן הנביא וכו', וספר לו מעשה האורח (שמואל ב י"ב) ענה ואמר: חי ה' וכו', ואת הכבשה וכו', אזי נפסק הדין על דוד כאשר יצא מפיו. וזהו ונפרעין מן האדם מדעתו, כלומר ששואלין דעתו. ואף על פי כן הוא שלא מדעתו, כי אינו יודע שהדין הוא עליו: והענין הוא עמק מאד, איך שואלין כל אדם. כי בכל הדבורים וספורים שאדם שומע, ימצא שם דברים גבוהים ורמים, וצריך לזהר בזה מאד, לבלי לגמר הדין עד שישנה וישלש, כי הוא סכנת נפשות. והדברים עתיקים, כי יש בזה בענין ספורי דברים ענינים גבוהים: וזה (ברכות ה:): 'חביבין עליך יסורין אמר לו לא הן וכו', הב לי ידך, יהב לה ידא ואוקמה'. כלומר אם אין אתה חפץ בהם, הב לי ידך על זה, שאין אתה רוצה בהם באמת. אזי יהב לה ידא, ואוקמה:

</div>

113 – And They Exact from Man with His Knowledge and without His Knowledge

“And they exact from man with his knowledge and without his knowledge.”

Pirkei

Avot

Because I heard in the name of the Baal Shem Tov that before every decree in the world—Gd forbid—they assemble the whole world; and if they agree to that judgment, even the person himself whose decree is concerned—they ask him whether he consents, and if he agrees, the judgment is finalized.

Now, if he were asked explicitly about himself,

surely

he would deny and say that the judgment is not so—but they mislead him; they ask him in a similar guise, and he endorses it—and then the judgment is sealed. As we see with King David (peace upon him): when Nathan the prophet approached him and related the story of the guest (II Samuel 12), David answered “As Gd lives…” and mentioned the lamb—and the judgment was thereby pronounced on David from the words that came from his own mouth.

Thus “they exact from man with his knowledge”—they solicit his input—

but yet

it is “without his knowledge

because he does not realize the decree is upon him. This matter is extremely deep.

Each narrative or teaching a person hears may contain elevated spiritual content (high levels of meaning). One must guard carefully not to finalize judgment until one repeats and examines it thoroughly

repeats and triples.” For these are matters of life and soul, ancient and weighty truths.

And consider: “Beloved to you are sufferings…” he said to him, “not them… give me your hand on this—that you truly do not desire them.” (

Berakhot

5b)—meaning: if you truly do not want those sufferings, give me your hand in this

honest truth



# Who Covers the Heavens with Clouds Who Prepares Rain for the Earth

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/114/

# Who Covers the Heavens with Clouds Who Prepares Rain for the Earth

<div dir="rtl">המכסה שמים בעבים המכין לארץ מטר וכו</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/114


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

המכסה שמים בעבים המכין לארץ מטר וכו' (תהלים קמ"ז). כי טוב מאד מעלת הצדיקים הגנוזים, שהן יכולין לקבל שפע ורב טובה להמשיך להעולם, ואינם שואלים עליהם, ואינם מקטרגים עליהם, מחמת שהם גנוזים ואינם מפרסמים. אך אפלו מי שהוא מפרסם, כשיש עליו מחלקת הוא תעלת לזה. כי המחלקת מכסה עליו, ועל ידי זה יכול להמשיך שפע להעולם, ולא ימחו ויקטרגו עליו. וזה המכסה שמים בעבים, שמים הוא בחינת הצדיק, על שם אש ומים, הינו אהבה ויראה, ועל שם זה נקרא הצדיק שמים. וזה המכסה שמים בעבים, מלשון עביות וגשמיות, שמכסה את הצדיק בעביות וקשיות, שמקשין וחולקין עליו. ועל ידי כסוי המחלקת והקשיות האלו, המכין לארץ מטר, כי על ידי זה יוכל להמשיך שפע בלי קטרוג כנ"ל: וזה (תהלים ל"ז): צופה רשע לצדיק וכו', שהרשע שחולק על הצדיק הוא רק צופה, הינו צפוי וכסוי על הצדיק, כדי שיוכל להמשיך שפע כנ"ל. אך ומבקש להמיתו, שהרשע מבקש לעקר ולהמית, חס ושלום, את הצדיק, ה' לא יעזבנו בידו: (זה הענין מבאר לעיל בסימן פ"ח בשנוי לשון קצת. ועין עוד מזה לקמן סימן ר"ח):

</div>

114 – Who Covers the Heavens with Clouds Who Prepares Rain for the Earth etc.

“Who covers the heavens with clouds, who prepares rain for the earth, etc.”

(Psalms 147:8)

Because exceedingly great is the merit of the hidden

tzadikim

(righteous ones): they can receive abundance and great good to channel into the world, and they ask nothing for themselves, nor are they prosecuted—because they are hidden and not publicized. Yet even one who is public and yet covered by controversy: this

actually benefits

the world, because the controversy acts as a covering over him, enabling him to draw abundance unopposed.

“Who covers the heavens with clouds…” – here “heavens” symbolize the tzadik on the attribute of fire and water (love and fear). This tzadik is covered by dense “clouds”—thick materiality or hardness that disputes or resists him—yet through this covering and hardness, he draws abundance without being attacked.

And even though “the wicked watches for the tzadik” (Psalm 37:32)—meaning the wicked scrutinizes and disputes against the tzadik—this scrutiny is itself a form of covering. It allows the tzadik to continue drawing abundance, while the wicked seeks (Gd forbid) to uproot or kill him—but Gd will never leave him in the

wicked’s

hands.

[This theme is expanded in section 88 with slightly altered language.]



# And the People Stood from Afar and Moshe Approached the Thick Cloud

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/115/

# And the People Stood from Afar and Moshe Approached the Thick Cloud

<div dir="rtl">ויעמד העם מרחק ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלקים</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/115


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

ויעמד העם מרחק ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלקים. כי מי שהוא הולך בגשמיות כל ימיו, ואחר כך נתלהב ורוצה לילך בדרכי השם יתברך, אזי מדת הדין מקטרג עליו, ואינו מניח אותו לילך בדרכי השם יתברך, ומזמין לו מניעה. והשם יתברך חפץ חסד הוא (א). ומסתיר את עצמו כביכול בהמניעה הזאת (עין למטה). ומי שהוא בר דעת, הוא מסתכל בהמניעה, ומוצא שם הבורא ברוך הוא, כמו דאיתא בירושלמי (תענית פ"א): 'אם יאמר לך אדם היכן אלקיך תאמר לו בכרך גדול שבארם', שנאמר: "אלי קרא משעיר". ומי שאינו בר דעת, כשרואה המניעה חוזר תכף לאחוריו. ומניעה הוא בחינת ענן וערפל, כי ענן וערפל הינו חשך, חשך הוא לשון מניעה, כמו שכתוב (בראשית כ"ב): "ולא חשכת". וזה פרוש הפסוק, ויעמד העם מרחק, כי כשרואין הערפל, הינו המניעה כנ"ל, עומדין מרחק. ומשה, שהוא בחינת דעת כל ישראל, נגש אל הערפל, אשר שם האלקים. הינו אל המניעה, שבה בעצמה נסתר השם יתברך:

</div>

115 – And the People Stood from Afar and Moshe Approached the Thick Cloud

“And the people stood from afar, and Moshe approached the thick cloud where Gd was.”

(Exodus 20:18)

Because someone who lives in materiality all his days—and then is inflamed and desires to walk in the ways of the Name, blessed be He—is met by the attribute of judgment: it prosecutes him, obstructs his path, and hides Gd as if through the obstacle. This obstacle is a test or prevention, and Gd appears hidden within it.

But one who is a man of knowledge discerns within that obstruction the very Creator Himself. As taught in the Yerushalmi (

Ta’anit

1): if someone asks “Where is your Gd?”, reply “In the great city of Aram,” alluding to “Call unto Me out of Seir…”


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

עוד שמענו בזה מפיו הקדוש, שהוסיף לבאר הענין הנ"ל, מה שהשם יתברך בעצמו מסתיר את עצמו בתוך המניעה כנ"ל. ואמר: כי השם יתברך אוהב משפט (ישעי' סא, תהלים לז) וגם הוא אוהב ישראל. אך אהבתו שהוא אוהב את ישראל, היא גדולה יותר מהאהבה שהוא אוהב את המשפט (עיין זוהר אמור צט). ועל כן כשהמדת הדין מקטרג על מי שאינו ראוי להתקרב להשם יתברך, לבלי להניחו לכנס לדרך החיים, להתקרב לצדיק האמת ולדרך האמת. והשם יתברך הוא אוהב משפט, על כן הוא יתברך מכרח כביכול להסכים להזמין לו מניעות למונעו מדרך החיים, כפי הראוי לו לפי מעשיו הרעים, על פי הדין והמשפט. כי הוא יתברך אינו יכול לדחות את הדין, כי הוא יתברך אוהב משפט כנ"ל. אך מאחר שבאמת הוא יתברך אוהב ישראל, ואותה האהבה של ישראל היא גדולה יותר מהאהבה של המשפט כנ"ל, מה עושה השם יתברך, כי הוא מכרח כביכול להסכים על המניעות למנעו מן האמת, מחמת הדין והמשפט שעליו, כי הוא אוהב משפט כנ"ל. אבל אף על פי כן באמת לאמתו רצונו וחפצו יתברך, שאף על פי כן יתקרב האדם אליו יתברך, כי הוא אוהב ישראל יותר מהמשפט כנ"ל. על כן, השם יתברך נותן רשות להזמין לו מניעות, אבל הוא יתברך בעצמו מסתיר את עצמו כביכול בתוך המניעות. ומי שהוא בר דעת, יכול למצא את השם יתברך בתוך המניעות בעצמן. כי באמת אין שום מניעה בעולם כלל, כי בתקף המניעות בעצמן נסתר השם יתברך, ועל ידי המניעות בעצמן דיקא יכולין להתקרב להשם יתברך, כי שם נסתר הוא יתברך כנ"ל. וזהו ומשה נגש אל הערפל, שהוא המניעה, כי שם האלקים כנ"ל:

</div>

One without such knowledge, upon seeing the obstruction, immediately retreats. This “hindrance” is symbolized by cloud or thick cloud—darkness upon darkness, which is the language of prevention (e.g. “And You did not withhold” from Genesis 22:16).

Thus “And the people stood from afar” refers to those who see the thick cloud and remain distant. Moshe—symbolizing the embodied wisdom of Israel

approached the thick cloud” (i.e. the obstruction), for there is where Gd resides.

We further learned that the Divine Name, which loves judgment (Isaiah 61:8; Psalm 37:28), is compelled to permit preventions to bar those unworthy of approaching truth. But because Gd’s love for Israel is greater than His love of justice (Zohar Emor 99b), He allows the obstruction while hiding within it. One of knowledge, perceiving Gd even in the test, approaches through the hindrance, recognizing that in the very strength of the obstruction the Divine Presence is concealed.

And so “Moshe approached the thick cloud… for

there

Gd was.” He dwells in the very obstacle itself.

[See detailed discussion in section 114 above.]



# One Who Gives Charity Is Saved from Transgression

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/116/

# One Who Gives Charity Is Saved from Transgression

<div dir="rtl">הנותן צדקה נצול מעברות. כי כל המרחם על הבריות מרחמ</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/116


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

הנותן צדקה נצול מעברות. כי 'כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים' (שבת קנא:), 'וכל מי שאין בו דעה אסור לרחם עליו' (ברכות לג). וכיון שמרחמין עליו, בהכרח נותנין לו דעת. ואזי נצול מלבוא לידי עברה, כי 'אין אדם עובר עברה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות' (סוטה ג), אבל כשיש לו דעה נצול מעברות. אמן כן יהי רצון:

</div>

116 – One Who Gives Charity Is Saved from Transgression

One who gives charity (tzedakah) is saved from transgression. For anyone who has mercy upon other beings, Heaven has mercy upon him (Shabbat 151b). And anyone who lacks understanding— it is forbidden to have mercy upon him (

Berakhot

33a). Therefore, once Heaven has mercy on him, it necessarily follows that they grant him understanding (

da'at

). And through this he is saved from coming to transgression, for no person commits a transgression unless a spirit of folly enters him (

Sotah

3a). But when he possesses understanding, he is protected from sin.



# Why It Is Difficult to Sleep on

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/117/

# Why It Is Difficult to Sleep on

<div dir="rtl">הענין שקשה לישן במוצאי שבת</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/117


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

הענין שקשה לישן במוצאי שבת. כי במוצאי שבת מתחיל התגלות אליהו, כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (ערובין מ"ג:): 'שאין אליהו בא בשבת ולא בערב שבת. ובמוצאי שבת יוכל לבוא', ועל כן מאז מתחיל התגלות אליהו. ואמרו רבותינו, זכרונם לברכה (עדיות פרק ח): 'אין אליהו בא אלא לרחק המקרבין בזרוע, ולקרב המרחקין בזרוע'. והינו לרחק השקר ולקרב האמת. וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה בזהר (תשא דף קפ"ח): 'דשאל האי מינא כתיב: "שפת אמת תכון" וכו', והשיב לו רבי אלעזר: כוננת לא כתיב אלא תכון, כי האמת עתיד להתקים, דהינו כשיבוא אליהו ומשיח עין שם. וכאשר יבוא אליהו ובימיו יושע יהודה וישראל (ירמיה כג) אזי יקים: "שפת אמת תכון". 'וירחק המקרבין בזרוע' עד עכשו שהוא בשקר, 'ויקרב המרחקין בזרוע', שהם בחינת אמת. וזה 'לרחק המקרבין ולקרב המרחקין', הינו לרחק השקר ולקרב האמת, כי אמרו רבותינו, זכרונם לברכה (שבת קד): 'שקר מקרבין מלה ואמת מרחקין מלה', והבן. והנה אליהו יבוא לרחק השקר, שהוא מבחינת הנחש, הנקרא ארור (בראשית ג), והנחש הביא מיתה לעולם, והשנה הוא אחד מששים במיתה (ברכות נז:). וכיון שבמוצאי שבת מתחיל התגלות אליהו, נדחה השקר שהוא הנחש, לכן קשה לישן. כי אמרו רבותינו, זכרונם לברכה (קדושין מט:): 'עשרה קבין שנה ירדו לעולם, תשעה נטלו עבדים'. ועבד הוא בחינת (בראשית ט): "כנען עבד עבדים", והוא בחינת ארור (שם), בחינת הנחש. וכיון שבמוצאי שבת הוא בחינת התגלות אליהו, ונדחה בחינת הנחש, שהוא בחינת כנען עבד עבדים, נדחה השנה שירדה לעבדים. ועל כן אליהו בגימטריא בן, הפך בחינת עבד: ועוד, כי אם אין דעת - הבדלה מנין (ירושלמי ברכות פרק ה'). נמצא שבמוצאי שבת שיש הבדלה, הוא בבחינת דעת, כי אם אין דעת וכו'. ועל כן קשה לישן, כי השנה הוא הסתלקות הדעת:

</div>

117 – Why It Is Difficult to Sleep on

Motzaei

Shabbat

The reason it is difficult to sleep on

Motzaei

Shabbat [Saturday night] is because the revelation of Elijah the Prophet begins then. As our Sages of blessed memory taught (

Eruvin

43b): Elijah does not come on Shabbat or on Erev Shabbat, but he may come on

Motzaei

Shabbat. Thus, from that time, the revelation of Elijah begins.

And our Rabbis taught (

Eduyot

ch.

8) that Elijah comes only to distance those who were brought

near by

force [i.e., improperly], and to bring near those who were distanced by force [i.e., improperly rejected]. This means to distance falsehood and to draw close truth.

As taught in the Zohar (Zohar, Tisa 188a): A heretic asked, “It is written, ‘The lip of truth shall be established forever’” (Proverbs 12:19). Rabbi Elazar answered: It does not say “

kunanta

” [you have established] but rather “

tikon

” [shall be established], because truth will only be truly established in the future—when Elijah and the Messiah come (cf. Jeremiah 23). Then the verse “The lip of truth shall be established” will be fulfilled, meaning falsehood will be pushed away and truth will be drawn near.

And our Sages said (Shabbat 104a): Falsehood is close to him, but truth is distant from him. Therefore, Elijah will come to push away the falsehood, which is the aspect of the

serpent(

Genesis 3:14). And the serpent brought death into the world. Sleep is one-sixtieth of death (

Berakhot

57b).

Since Elijah’s revelation begins on

Motzaei

Shabbat, and he pushes away falsehood—the aspect of the serpent—therefore, it becomes difficult to sleep.

For our Rabbis said (Kiddushin 49b): “Ten measures of sleep descended into the world; nine were taken by slaves.” And a slave is the aspect of “Canaan, servant of servants” (Genesis 9:25), which is also called “cursed”—an aspect of the serpent.

Therefore, since on

Motzaei

Shabbat the aspect of Elijah is revealed, and the aspect of the serpent (i.e., Canaan the slave) is pushed away, the sleep that descended to the slaves is also pushed away. “Elijah” is numerically equal to “son” (ben)—the opposite of a “slave.”

Additionally, our Sages said: “If there is no understanding, from where comes separation?” (Yerushalmi

Berakhot

ch.

5). It follows that the separation made on

Motzaei

Shabbat [Havdalah] is in the aspect of understanding. Therefore, it is difficult to sleep, because sleep involves a removal of understanding.



# When Learning a Concept, It Is Good to Explain It

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/118/

# When Learning a Concept, It Is Good to Explain It

<div dir="rtl">כשלומד איזה דבר</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/118


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

כשלומד איזה דבר, טוב לפרש הדבר בלשון אשכנז שמבין, [והוא טובה להעולם]. והענין, כי כל צדיק הדור הוא בחינת משה שהוא בחינת משיח, כמו שכתוב (בראשית מ"ט): "עד כי יבא שילה", הינו משיח. ושילה בגימטריא משה (זוהר בראשית דף כה: כז:). ועל כן קראו התנאים אחד לחברו משה, כמו שכתוב (שבת קא:): 'משה שפיר קאמרת'. וכשמחדש דבר בתורה, אלו הדברים של החדוש הם בבחינת משה משיח, כמו שכתוב בזהר (וישב דף קצ"ב:): "ורוח אלקים", דא רוחא דמשיח, "מרחפת על פני המים" הינו התורה. וזהו שאמרנו, כי החדושי תורה שמחדש, הם בעצמם בבחינת משיח, כי שם רוחו מרחפת. והינו "רוח פיו" (תהלים ל"ג). 'רוח ממללא' (תרגום נפש חיה בראשית ב). ואמרו חכמינו, זכרונם לברכה (עיין סנהדרין צח וברש"י שם, ועיין זוהר ויקהל רי"ב). כי משיח סבל מרעין עבור כל ישראל, כמו שכתוב (ישעיה נ"ג): "והוא מחלל מפשעינו". בכן כל צדיק הדור הוא גם כן סובל יסורין בשביל כלל ישראל, להקל מעליהם, כי הוא בבחינת משיח כנ"ל. וכתוב בזהר (תצא ר"פ): "והוא מחלל מפשעינו" - 'דאתעבד חל בגיניהו'. וזהו דסבל מרעין. והינו מה שאמרנו, שצריכין לפרש הדבר בלשון שמבין, כי על ידי זה נעשה בבחינת חל. כי כשמפרש בלשונו, הוא דרך חל לערך גדל קדשת הדברים במקומם, כפי מה שיצאו מפי הצדיק בגבהי מרומים. ועל ידי זה הוא מחלל, דאתעבד חל. ובבחינה זו, סבל מרעין לכפר על ישראל, אך כל זה הוא מפשעינו דיקא, כי מחמת פשעינו, אין אנו משיגין הדברים רק בדרך חל כנ"ל, והוא סבל מרעין. אך לגבי אנשים הרמים אינם צריכים לזה, כי הם משיגים הדברים כמות שהם, כמו שיצא מהצדיק:

</div>

118 – When Learning a Concept, It Is Good to Explain It

When learning a concept, it is good to explain it in the Ashkenazic language [i.e., Yiddish or the vernacular], which he understands. [This is a benefit to the world.]

The matter is as follows: Every tzaddik (righteous person) of the generation is an aspect of Moses, who is an aspect of the Messiah, as it is written: “Until Shiloh comes” (Genesis 49:10) — this refers to the Messiah, and “Shiloh” has the same numerical value as “Moses” (Zohar

Bereishit

25b, 27b).

For this reason, the

Tannaim

sometimes called each other “Moses,” as it says: “Moses, you have spoken well” (Shabbat 101b).

When a tzaddik brings forth a new insight in Torah, those innovations are themselves in the aspect of Moses-Messiah. As it is written in the Zohar (

Vayeshev

192b): “And the spirit of G-d hovered over the waters” — this is the spirit of the Messiah, hovering over the Torah [symbolized by “waters”].

That is, the spirit of the Messiah hovers over his Torah innovations, which come from his very spirit, as it is written: “By the breath of His mouth” (Psalms 33:6; cf. Genesis 2:7).

And our Sages taught (Sanhedrin 98b; Zohar

Vayakhel

212a) that the Messiah suffers afflictions on behalf



# One Who Enters to Visit the Sick on Shabbat

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/119/

# One Who Enters to Visit the Sick on Shabbat

<div dir="rtl">הנכנס לבקר את החולה בשבת אומר: יכולה היא שתרחם</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/119


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

הנכנס לבקר את החולה בשבת אומר: יכולה היא שתרחם (שבת יב). כי כשאדם צריך לרחמים, השם יתברך שולח לו רחמנות, שהוא ירחם על אחר, ועל ידי זה מרחמין עליו. כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (שבת קנא:): 'כל המרחם על הבריות מרחמין עליו', וכמו שכתוב (דברים י"ג): "ונתן לך רחמים ורחמיך. ומדת הרחמנות תלוי בדעת, מי שיש לו דעה יש לו רחמנות. כי כעס שהיא הפך הרחמנות, הוא מחמת כסילות, כמו שכתוב (קהלת ז): "כעס בחיק כסילים ינוח". ועל כן אמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ברכות לג): 'כל מי שאין בו דעה אסור לרחם עליו', כי אם אין בו דעה אין בו רחמנות, כי כעס בחיק כסילים ינוח. על כן אסור לרחם עליו, כי 'כל המרחם מרחמין עליו' כנ"ל, אבל אם אין בו רחמנות אסור לרחם עליו. נמצא זה החולה שצריך לרחמים, צריך שיהיה לו רחמים על אחרים, וזה תלוי בדעת כנ"ל. ושבת היא בחינות דעת, כי כל ימות החל כתיב (במדבר י"א): "שטו העם ולקטו" - בשטותא, כמו שכתוב בזהר (בשלח דף ס"ג), אבל בשבת נמשך הדעת לכל אחד. וזה שאומרין המבקרים להחולה, יכולה היא שתרחם, הינו שהשבת שהוא בחינות דעת, יכולה שתרחם, לשון נוכח, הינו שתרחם אתה, שיהיה לך רחמים על אחרים, על ידי הדעת שיש לך מבחינות שבת. וכיון שיהיה לך רחמים בודאי ירחמו עליך מן השמים, כי כל המרחם וכו' כנ"ל.

</div>

119 – One Who Enters to Visit the Sick on Shabbat

One who enters to visit the sick on Shabbat may say: “It is able that He have mercy” (Shabbat 12a), because when a person needs mercy, the Name blessedbeHe sends him mercy, that he should have mercy on another; and by that they have mercy on him (Shabbat 151b): all who have mercy on the creatures, they have mercy on him. And as it is written: “And will give you mercy and have mercy on you” (Deuteronomy 13:18). In knowledge—one who has knowledge—has mercy, because anger—the opposite of mercy—derives from folly, as it is written: “Anger rests in the bosom of fools” (Ecclesiastes 7:9).

Therefore

our rabbis said (

Berakhot

33a): “All who have no knowledge—it is forbidden to have mercy on him,” because if he has no

knowledge

he has no mercy. As anger rests in the bosom of fools, it is forbidden to have mercy on him. It is found that this sick person, who needs mercy, needs that he

have

mercy on others—and that depends on knowledge as above. Moreover: “They roamed the people and gathered” (Numbers 11:32) refers to folly (Zohar

Beshalach

63a). But on Shabbat knowledge is drawn to each one. And when visitors say to the sick, “It is able that he have mercy,” that language of present tense means: may **you** have mercy—that is, you have mercy on others by means of the knowledge you possess from the aspect of Shabbat; and since you have mercy, certainly they will have mercy on you from the heavens, for “all who have mercy…” as above.



# Praise to David

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/12/

# Praise to David

<div dir="rtl">תהלה לדוד ארוממך אלהי וכו'</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/12


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

לשון רבנו, זכרונו לברכה

</div>

Torah Twelve — יב
 תְּהִלָּה לְדָוִד

 "A Praise of David — I will exalt You, my G-d the King…" [Psalms 145:1]


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

תהלה לדוד ארוממך אלהי וכו' (תהלים קמ"ה):

</div>

"A Praise of David — I will exalt You, my G-d the King, and I will bless Your Name forever and ever."

 [Psalms 145:1] — The verse whose every word is decoded at the close of this Torah, mapping precisely onto the three stages of the Shechinah's elevation.


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

א מה שאנו רואים, שעל פי הרב הלומדים חולקים על הצדיקים, ודוברים על הצדיק עתק בגאוה ובוז, זהו מכון גדול מאת השם יתברך. כי יש בחינת יעקב ולבן: יעקב הוא הצדיק המחדש חדושין דאוריתא ולומד תורתו לשמה, וטובו גנוז ושמור וצפון לעתיד, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: 'למחר לקבל שכרם' (ערובין כב.); ועל שם ששכרו לבסוף, על שם זה נקרא יעקב - לשון עקב וסוף, שכרו לבסוף. ולבן הוא תלמיד חכם, ש"ד יהודי (עיין זוהר פנחס רנג:) שתורתו להתיהר ולקנטר, ותלמיד חכם כזה, נבלה טובה הימנו (ויקרא רבה א, עין מתנות כהונה):

</div>

Ya'akov and Lavan — The Tzaddik and the Scholar Who Is a Jewish Demon

 What we observe — that in general (al pi harov) the learned ones quarrel with the Tzaddikim and speak about the Tzaddik insolent words — "brazen arrogance and contempt" — this is a great and intentional arrangement from Hashem Yisborach. For there is the aspect of Ya'akov and Lavan:

 Ya'akov — he is the Tzaddik who innovates new insights in Torah (mechadesh chidushin d'Oraysa) and studies his Torah for its own sake (lishmah). His goodness is concealed, guarded, and stored up for the future, as our Sages of blessed memory said: "Tomorrow — to receive their reward" [Eruvin 22a]. And it is on account of his reward coming ultimately, at the end, that he is called יַעֲקֹב — Ya'akov — the language of עָקֵב — heel and end: his reward is at the end.

 📗 Who Is Truly Called a Torah Scholar?

 
 Lavan — he is the Torah scholar who is a shed Yehudi [a Jewish demon] [see Zohar, Pinchas 253b] — whose Torah learning is for the purpose of self-aggrandizement and to quarrel and find fault with others. Such a Torah scholar — a carcass is preferable to him [Vayikra Rabbah 1; see Matnas Kehunah].
 

 
 And this is known [וְזֶה יָדוּעַ]: one is not called a talmid chacham [Torah scholar] except through the Oral Torah — for one who knows how to learn Chumash alone is not called a talmid chacham. Only one who is fluent in Gemara and the halachic authorities (poskim) carries that title. But when he learns without da'as [without inner knowledge and God-awareness], he is called Lavan — named for the cunning and deceit that has entered into him — and he hates and pursues the Tzaddikim, both the Upper Tzaddik and the Lower Tzaddik.
 

 🔵 The Shechinah Between Two Tzaddikim — Architectural Keystone

 
 For the Shechinah dwells between the two Tzaddikim — שְׁכִינְתָּא בֵּין תְּרֵין צַדִּיקַיָּא יָתְבָא — as stated in the Zohar [Vayeitzei 153b; Vayechi 245b]: "The righteous shall inherit the land" — "righteous" is written in the plural, implying two. These two Tzaddikim are:
 

 
 The Upper Tzaddik (Tzaddik Elyon) — the one who originated and innovated this particular teaching of Oral Torah.

 The Lower Tzaddik (Tzaddik Tachton) — the one who now learns those innovations.


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

וזה ידוע, שאינו נקרא תלמיד חכם אלא על ידי תורה שבעל פה, כי זה שיודע ללמד חמש אינו נקרא תלמיד חכם, אלא זה שהוא בקי בגמרא ופוסקים. וכשלומד בלא דעת, נקרא לבן, על שם ערמימיות שנכנס בו, ושונא ורודף את הצדיקים, צדיק עליון וצדיק תחתון, כי שכינתא בין תרין צדיקיא יתבא, כמו שכתוב בזהר (ויצא קנג:, ויחי רמה:): צדיקים ירשו ארץ - צדיקים תרי משמע. ושני צדיקים אלו הם: זה הצדיק שחדש זאת התורה שבעל פה, זה צדיק עליון; וצדיק התחתון, זה שלומד החדושין; ותורה שבעל פה הינו שכינתא, כמו שכתוב (בפתח אליהו): 'מלכות פה, ותורה שבעל פה קרינן לה'. וכשהשכינה הנקרא תורה שבעל פה באה בתוך תלמיד חכם שד יהודי, זה נקרא גלות השכינה, ואז יש לו פה לדבר על צדיק עתק וכו'. וכשהאדם לומד בקדשה ובטהרה איזה דין ופסק, שחדש איזה תנא או צדיק אחר, על ידי זה נעשה בחינת נשיקין (עיין זוהר פנחס ר"כ אתא האי טולא ונשיק לי':). ונשיקין זה בחינת התדבקות רוחא ברוחא; כי הפסק הזה הוא דבורו של התנא, ודבור הוא החיות, כמו שכתוב (בראשית ב): "לנפש חיה", ותרגומו: 'לרוח ממללא'. ורוח ממללא, הינו הנפש חיה, היא באה מתורה שבעל פה, כמו שכתוב (שם א): "תוצא הארץ נפש חיה". נמצא, בשעה שמחדש התנא איזה חדוש ומדבר זה החדוש, זה הדבור בעצמו היא בחינת התורה שבעל פה שחדש, כי משם מוצאה, כמו שכתוב: "תוצא הארץ נפש חיה". נמצא, עכשו כשלומדים את החדוש הזה, וכשמכניסין הלמוד והחדוש בתוך פה, נמצא שמדבקין רוח הצדיק שחדש זה החדוש עם רוח ממללא, הינו עם הדבור הלומד זה החדוש עכשו. וזאת ההתדבקות רוחא ברוחא נקרא נשיקין (זוהר משפטים קכ"ד: תרומה קמ"ו פקודי רנ"ו:) נמצא, כשלומדין איזה הלכה שחדשו התנאים, על ידי זה נתדבק רוח התנא עם רוח הלומד, ודומה כאלו נושק את עצמו עם התנא. אבל תלמיד חכם שד יהודי, כשלומד גמרא או פסק דין, עליו כתוב (משלי כ"ז): "נעתרות נשיקות שונא", כי התנא אינו יכול לסבל רוחו של תלמיד חכם שד יהודאין, כי מי יכול לסבל לנשק את עצמו עם נבלה, כל שכן שנבלה טובה הימנו. ואפלו צדיקים שכבר הלכו לעולמם, וכשאנו לומדין תורותיהן, על ידי זה נתדבק רוחם ברוחנו, כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (יבמות צז): 'שפתותיהם דובבות בקבר', וזה על ידי בחינת נשיקה:

</div>

And the Oral Torah itself is the Shechinah — as written in Patach Eliyahu: "Malchus Peh — the Sovereignty of the Mouth — and we call it the Oral Torah."
 

 
 This is the structural foundation of the entire Torah 12: the Shechinah-as-Oral-Torah must always dwell between two Tzaddikim — the one who originated and the one who receives. When an unworthy learner takes her in instead, she is in exile. The whole drama that follows is the story of her rescue.
 

 When the Shechinah — called Oral Torah — enters into the shed Yehudi Torah scholar, this is called the exile of the Shechinah. And then he has a mouth to speak insolently against the Tzaddik, and so on.

The Kiss of Spirits — Neshikin

 But when a person learns in holiness and in purity [בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה] — these are not mere adjectives but essential preconditions — any ruling or law that some Tanna or other Tzaddik innovated — through this, the quality of neshikin [kisses] is created [see Zohar, Pinchas 220: "that shadow came and kissed me"]. And neshikin is the aspect of attachment of spirit to spirit — הִתְדַּבְּקוּת רוּחָא בְּרוּחָא.

 For that ruling (psak din) — it is the speech of the Tanna. And speech is the life-force itself — as the verse states: "a living soul" [Genesis 2:7] — and its Aramaic translation is: a speaking spirit [רוּחַ מְמַלְּלָא — ruach memalela]. The speaking spirit — that is the living soul — comes from the Oral Torah, as the verse states: "Let the earth bring forth a living soul" [Genesis 1:24] — the earth-dimension brings forth life through the speaking spirit, which is Oral Torah.

 It follows: at the very moment the Tanna innovated a chidush and spoke it — that very speech itself is the Oral Torah he innovated, for from there is its source — "Let the earth bring forth a living soul."

 And so now, when we learn that chidush and bring the learning and the innovation into our mouth — we are found to be attaching the spirit of the Tzaddik who innovated it to our own ruach memalela — to the speaking spirit of the one now learning it. And this attachment of spirit to spirit is called neshikin — kisses [Zohar, Mishpatim 124b; Terumah 146; Pekudei 256b].

 Thus: when one learns any halacha that the Tannayim innovated — the spirit of the Tanna becomes attached to the spirit of the learner, and it is as though he is kissing the Tanna himself.


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

וזה בחינת: (בראשית כ"ט) וישק יעקב לרחל, וישא קלו ויבך, פרש רש"י: 'שצפה ברוח הקדש שאינה נכנסת עמו לקבורה'. רחל - בחינת תורה שבעל פה, שהיא כרחל לפני גוזזיה, שהכל גוזזין ופוסקין ממנה הלכות, והם נעשים לבושין, כמו שכתוב (משלי כ"ז): "כבשים ללבושך", כמו שכתוב (ישעיהו ג): "שמלה לכה קצין תהיה לנו". כשאדם כשר לומד תורת התנא, אזי התנא נושק אותו והוא נושק התנא, וגורם תענוג גדול להתנא, כמו שכתוב: 'שפתותיו דובבות בקבר' וכו'. וזה בחינת: וישק יעקב - הוא התנא, לרחל - היא התורה שבעל פה שחדש, שנשק ודבק את רוחו ברוח הקדש שבשכינה. ויבך - שצפה ברוח הקדש שלו, שהוציא מפיו והכניס בתוך התורה שבעל פה, וראה שבגלות הזה על פי הרב הלומדים אינם הגונים; נמצא שעל ידי למודם שילמדו לא תכנס רוח הקדש של רחל, של תורה שבעל פה, לקבורה, שאין שפתותיו דובבות בקבר על ידי למודו של רשע, ועל ידי זה ויבך על גלותו. ועוד, שלפעמים הלמדן אומר איזה חדוש בשם עצמו ולא בשם התנא, נמצא שעל ידי זה אינו נכנס עם התנא לקבורה, כי אין אומר בשם אומרו (עיין סנהדרין צ':):

</div>

⚠️ The Shed Yehudi's Kisses — Kisses of an Enemy

 
 But regarding the shed Yehudi Torah scholar, when he learns Gemara or a halachic ruling — about him the verse says: "Plentiful are the kisses of an enemy" [Proverbs 27:6]. For the Tanna cannot tolerate the spirit of the shed Yehudi Torah scholar — for who could endure kissing a carcass? All the more so since a carcass is preferable to him!
 

 And even Tzaddikim who have already departed from this world — when we learn their Torah teachings in holiness and purity, through this their spirit attaches to our spirit, as our Sages said [Yevamos 97]: "Their lips move in the grave." This comes about through the quality of the kiss.

 📜 Ya'akov and Rachel — The Tanna's Weeping

 
 And this is the aspect of: "And Ya'akov kissed Rachel, and he lifted his voice and wept" [Genesis 29:11].
 

 
 Rashi explains: he foresaw through divine intuition that she would not enter the burial place with him.
 

 
 Rachel is the aspect of the Oral Torah — for she is like a sheep before her shearers [Isaiah 53:7] — for all shear from her and rule from her halachos, and these become garments, as the verse states: "Sheep are for your garments" [Proverbs 27:26], and as the verse: "A garment for us — be our leader!" [Isaiah 3:6].
 

 
 When a worthy person learns the Torah of the Tanna — the Tanna kisses him and he kisses the Tanna, causing immense delight to the Tanna — as it is written: "his lips move in the grave."
 

 
 And this is the aspect of: Ya'akov — the Tanna — kissed Rachel — the Oral Torah he innovated — for he kissed and attached his spirit to the Holy Spirit within the Shechinah. "And he wept" — for he foresaw through his own divine intuition which he had breathed out of his mouth and embedded within the Oral Torah — and he saw that in this exile, learners in general are not worthy. Thus through their learning, the Holy Spirit of Rachel — the Oral Torah — will not enter his burial place — meaning, his lips will not move in the grave on account of the learning of the wicked.
 

 
 And furthermore — sometimes a scholar cites an innovation in his own name rather than in the name of the Tanna. Through this he does not enter with the Tanna into burial — for one who does not cite a teaching in the name of its originator breaks the chain of spiritual attachment [see Sanhedrin 90b].
 
Note: Saying a teaching in the name of its originator is not mere courtesy — it is the very mechanism of the spirit-to-spirit kiss. Without it, the kiss cannot occur.


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

ב ואם יקשה לך: הלא תכף כשלומד הלמדן החדוש של הצדיק, היה לו לחזר בתשובה, ואיך מניח התורה שבעל פה את הלמדן לילך ברשעתו? תשובה על זה: ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא וכי בן רבקה הוא - פרוש: בשעה שהגיד הצדיק התורה שבעל פה, הגיד אותה בבחינות (הושע י"ד): "צדיקים ילכו בם ופשעים יכשלו בם". וזה: "כי אחי אביה הוא" ברמאות, בבחינת "ופשעים יכשלו בם"; "וכי בן רבקה הוא" הכשרה, וזה בחינת "צדיקים ילכו בם". ולא עוד, ותרץ ותגד לאביה - הינו זאת הבחינה של "ופשעים יכשלו בם" בא לו בנקל יותר, כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (סוטה כא:): 'אני חכמה שכנתי ערמה', כי כשאדם לומד תורה, נכנס בו ערמימיות. וזה: "ותרץ" כאדם שרץ במהירות ובנקל; ותגד לאביה שהתורה היא מגדת להלמדן ערמימיות. (וזהו: ותרץ ותגד) לאביה, שהערמימיות בא בנקל ובמהירות יותר לאדם, כי הקדשה צריך סיוע מלעלא, כמו שאמרו (יומא לח עבודה זרה נה): 'הבא לטהר, מסיעין לו', אבל הערמימיות פותחין, יש לו פתחים הרבה (עיין שבת ק"ד. תד"ה אית) ובא לו בנקל:

</div>

Why Does the Oral Torah Not Immediately Bring the Scholar to Teshuvah?

 If it troubles you to ask: surely the moment the scholar learns the innovation of the Tzaddik, the Tanna's spirit attaches to his spirit — he should immediately be moved to return in teshuvah! So how does the Oral Torah permit the scholar to go on in his wickedness?

 The answer — from the verse: "And Ya'akov told Rachel that he was her father's brother, and that he was the son of Rivkah" [Genesis 29:12].

 Explanation: When the Tzaddik transmitted the Oral Torah, he transmitted it carrying both aspects — as described in the verse: "The righteous walk in them, but transgressors stumble in them" [Hoshea 14:10].

 כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא — וְכִי בֶן רִבְקָה הוּא

 "That he was her father's brother — and that he was the son of Rivkah"


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

ג ואם יקשה לך: אם התנא היה צדיק גמור, איך בא זה הדבר, שאומר תורתו שיכול לסבל שני משמעות: משמעות טוב, דהינו 'צדיקים ילכו בם' ומשמעות להפוך, דהינו 'ופשעים יכשלו בם'. אבל דע, שהתנא היה צדיק גמור, ותורתו זכה מבלי פסלת; ומה שנראה בה משמעות ערמומיות, זה, כי כל העולם מקבלים פרנסתם משמאלה, כמו שכתוב (משלי ג): "משמאלה עשר וכבוד" - בשביל זה נפל התנא בשעת אמירת תורתו לאיזה שגיאה דקה כחוט השערה, לבחינת שמאלה (כדי שעי"ז יקבל שפע ופרנסה. כך מועתק בפל"ח), כדי שעל ידי זה בחינת שמאלה יקבל שפע ופרנסתו לעולם, ולהמשיך להם עשר וכבוד, כמו שכתוב: "משמאלה עשר וכבוד"; אבל מצד התנא אין נפתל ועקש. ועל זה צריך הלמדן לידע קדם למודו, שבשעה שיושב ללמד, הצדיק שבגן עדן צית לקלה, כמו שכתוב (שיר השירים ח): "היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך" (וכמובא בזהר לך לך צב.) (ובזוהר פנחס רי"ג ובשביל זה טוב ללמוד פוסק עם הבאר הגולה כדי להזכיר שם התנא או הפוסק שחידש זה הדין כדי לדבק רוחו ברוחו של זה הצדיק שחידש הדין וכנ"ל): וזה: ויהי כשמע לבן את שמע יעקב בן אחתו - הינו, כשהלמדן יודע שמע יעקב, שיעקב בן אחתו, בחינת כשרות, שלמד ואמר זאת התורה בכשרות לשמה, ויעקב, הינו התנא, צית לקלה. וירץ לקראתו ומחבק ומנשק לו, הינו שעל ידי למודו מתדבק רוח התנא ברוחו, זה בחינת נשיקין; ויביאהו אל ביתו - שמביא את רוח התנא לתוך התורה שלומד עכשו, כי שם ביתו, כמו שכתוב: "תוצא הארץ נפש חיה". ויספר ללבן - לשון ספיר ואור, שרוח התנא מאיר להלמדן ומבאר לו את הדברים האלה - פרש רש"י: שלא בא אלא מתוך אנס אחיו, שנטל ממנו ממונו; פרוש, שרוח התנא מודיע להלמדן, שלא בא התנא לבחינה הזאת, שיסבל תורתו משמעות ערמימיות, אלא מתוך אנס אחיו שנטל ממונו, כדי 'בשמאלה עשר וכבוד', כדי להמשיך להם שפע גשמיות. כשידע הלמדן כל זה, יאמר לבן: אך עצמי ובשרי אתה, דהינו שיתקשר הלמדן עם התנא בהתקשרות גדול. וישב עמו חדש ימים - ויתישב בדבר עם רוח התנא, איך לחזר בתשובה, לחדש ימיו שעברו בחשך, בבחינת (תהלים ק"ג): "תתחדש כנשר נעוריכי". אבל תלמיד חכם, שד יהודי, אינו רואה כל אלה ואינו שומע שמע בן אחותו; "ויאמר לו אחי אתה" - שלבן חושב ואומר, שגם התנא לא אמר תורתו אלא בערמימיות, ואין בה שום צד כשרות, וחושב שהוא אחיו ברמאות, שכלו רמאות, חס ושלום, ואינו רוצה לחזר בתשובה, ודובר על צדיק עתק בגאוה ובוז:

</div>

"That he was her father's brother" — [literally: a brother in the manner of her father, i.e., Lavan's brother — the way of deceit] — this is the aspect of "transgressors stumble in them." The Torah can be entered through the doorway of cunning.
 

 "And that he was the son of Rivkah" — Rivkah the wholesome, the one of integrity — this is the aspect of "the righteous walk in them." The very same Torah has a pure, upright doorway for the worthy.
 

 These are not two different Torahs — they are the same transmission, carrying both potentials simultaneously. The learner determines which doorway he enters.
 

 "And not only that" [וְלא עוֹד] — "And she ran and told her father" [Genesis 29:12] — this aspect of "transgressors stumble in them" comes to the person more easily — it runs to him with greater speed. As our Sages said [Sotah 21b]: "I, Wisdom, dwell with cunning" — for when a person learns Torah, cunning enters him.

 And this: "she ran" — like a person who runs with speed and ease. "And told her father" — the Torah reveals cunning to the scholar. And this is: vataratz vataged l'aviha — that cunning comes to the person with ease and swiftness and speed, more readily than holiness. For holiness requires assistance from Above, as our Sages said [Avoda Zara 55]: "One who comes to purify himself — they assist him from Above." But cunning — it opens many doors of its own [see Shabbos 104] and comes to him with ease.


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

ד ודע, שזה מכון מאת השם יתברך, שהקדוש ברוך הוא מפיל איזה צדיק גדול בפיו של הלמדן; הינו הלמדן דובר רעות על הצדיק, כדי שהצדיק יקח התורה שבעל פה, הינו השכינה, מהגלות שבפה הלמדן, ומעלה אותה לשרשה ממדרגה למדרגה: מתחלה לבחינת חבוק, ואחר כך לבחינת נשוק, ואחר כך לבחינת זווג. כמו שכתוב (שיר השירים ב): "אני חבצלת השרון" - בתחלה היא ירקה כחבצלת (עין בזהר ויחי רכא. אמר קז.), כמו שאמרו (מגלה יג.): 'אסתר ירקרקת היתה'. וזה בחינת חבוק - "וימינו תחבקני" (שה"ש ב). כי השמחה בא מהלב, כמו שכתוב (תהלים ד): "נתתה שמחה בלבי", והלב הוא בינה (פתח אליהו) ששם יין המשמח, שהוא עלמא סתימא, בחינת (שם קד): "ויין ישמח לבב". והצדיק שנופל לתוך פה הלמדן, שהלמדן דובר עליו עתק, והוא מבין שאלו הדברים שהלמדן דובר עליו הם צרופים מאותיות שבתורה שבעל פה, ומבין מאיזה הלכות נעשו הדבורים אלו, ומקבל אותם בשמחה ובאהבה, כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (שבת פח:): 'הנעלבים וכו', שמחים ביסורים ועושים מאהבה'. ואהבה, שהצדיק מקבל את החרפה באהבה, זה בחינת חבוק, "וימינו תחבקני"; ועל ידי השמחה ששמח ביסורין [הוא] מעלה לבחינת "אני חבצלת השרון", לבחינת לב, כמו שכתוב: "נתתה שמחה בלבי"; ואז הוא בבחינת (תהלים ע"ג): "צור לבבי", שבבחינת תורה שבעל פה הנקראת צור, כמובא בתקונים (תקון כ"א מג.): 'אלמלא לא הכה משה רבנו, עליו השלום, את הצור, לא היו צריכין לטרח כל כך בתורה שבעל פה'. וזה בחינת (בראשית י"ד): "וירק את חניכיו", שאברהם הוא בחינת ימין, בחינת חבוק; 'וירק' - זה בחינת קו הירק, שנמשך מבינה ומקיף את כל העולם (עיין חגיגה יב). וחניכיו זה בחינת חסדים, כמובא במדרש (בראשית רבה מג), לשון חניכתו, ששמן אברהם כשמו; הינו שקו הירק מבחינת אני חבצלת, בחינת אסתר ירקרקת, זאת עליה יש לשכינה על ידי חבוק ימין. ועקר בנינה על ידי חכמה, שאז ראויה לזווג, כמו שכתוב (בראשית כ): "וגם אמנה אחותי בת אבי אך לא בת אמי" וכו', ואז: "ותהי לי לאשה", שאז היא ראויה לזווג (כמובא בזהר אמר ק: רבי אבא שלח לה לרבי שמעון, אמר: אימתי זווגא דכנסת ישראל במלכא קדישא? שלח לה: וגם אמנה וכו' עין שם). ואיתא בפרוש ספרא דצניעותא, שהנשיקין היא על ידי החכמה, כשנתעוררים השפתים עליונים, שהן נצח והוד עליונים, לבחינת זווג, לבחינת התדבקות רוחא ברוחא, אזי נתעוררין נצח והוד תחתונים לזווג, לאתדבקא גופא בגופא. נמצא, כשהצדיק משכיל בחכמתו ויודע מאיזה צרופין של תורה שבעל פה נעשה אלו הצרופין שהלמדן דובר עליו, והצדיק לומד אלו הצרופין ועושה מהם צרוף הלכה שהיה מקדם שנתקלקל - כשיש לו זאת החכמה, אזי על ידי החכמה הזאת השכינה היא מבחינות (שיר השירים ב): "שושנת העמקים", מבחינת נשיקין, בחינת "שפתותיו שושנים", בחינת אתדבקות רוחא ברוחא, ואז מתעורר זווגא דגופא בגופא, שהשכינה בין תרין צדיקיא יתבא, בין צדיק עליון, שהוא התנא שחדש זאת התורה ועכשו משפיע בה, ובין צדיק התחתון, הלומד להתורה ומעלה להשכינה מיין נוקבין כדי שתתדבק. וזה (שיר השירים ה): "שפתותיו שושנים", על ידי בחינת נשיקין; "נטפות מור עבר" לשון מעבר לעבר, הינו שנוטף להשכינה ריח טוב משני עברים, מצדיק עליון ומצדיק תחתון, וזה (שם ז): הדודאים נתנו ריח ששני דודים הינו שני הצדיקים נתנו ריח:

</div>

The Divine Plan — Rescuing the Shechinah Through Three Ascending Stages

 Know that this is intentionally arranged by Hashem Yisborach: the Holy Blessed One causes some great Tzaddik to fall into the mouth of the scholar — meaning, the scholar speaks evil about the Tzaddik — so that the Tzaddik can take the Oral Torah — the Shechinah — from the exile within the scholar's mouth, and raise her back to her root, from level to level:

 
 Stage 1 — Embrace

 חִבּוּק
 Chibuk — The Tzaddik accepts the shame with joy and love. The Shechinah turns green — the green rose, Binah — right hand embraces.
 

 
 Stage 2 — Kiss

 נְשִׁיקָה
 Neshikah — Through Chochmah/Wisdom, the Tzaddik deciphers the letter-combinations behind the slanders, reassembles the halacha — spirit-to-spirit attachment.
 

 
 Stage 3 — Union

 זִוּוּג
 Zivug — The Shechinah is enthroned between the Upper and Lower Tzaddik — body-to-body union — the shed Yehudi is slain.
 

Stage 1 — Embrace: The Green Rose and the Joy of Suffering

 As in the verse: "I am the rose of the Sharon" [Song of Songs 2:1] — at first she is green like the chavatzeleth [rose-lily] [see Zohar, Vayechi 221], as our Sages said [Megillah 13b]: "Esther was greenish". And this green is the aspect of embrace — "his right hand embraces me" [Song of Songs 2:6].

 For joy comes from the heart, as the verse states: "You have put joy in my heart" [Psalms 4:8]. And the heart is Binah [Patach Eliyahu] — where the wine that gladdens resides — the hidden, concealed world — in the aspect of: "and wine gladdens the heart" [Psalms 104:15].

 The Tzaddik who falls into the mouth of the scholar — the scholar speaks insolently against him — and the Tzaddik understands that these words the scholar speaks are combinations of letters from the Oral Torah, and he understands from which halachos these speech-combinations were formed. He receives them with joy and love, as our Sages said [Shabbos 88b]: "Those who are shamed… rejoice in suffering and act from love."

 And the love with which the Tzaddik accepts the shame — this is the aspect of embrace, "his right hand embraces me."

 Through the joy he has in the suffering, he elevates to the aspect of "I am the rose of the Sharon" — to the aspect of the heart, as it is written: "You have put joy in my heart." And then he is in the aspect of "the Rock of my heart" [Psalms 73:26] — in the aspect of the Oral Torah, which is called tzur [rock], as brought in the Tikkunim [Tikkun 21, 43b]: "Had Moshe our Teacher, peace be upon him, not struck the rock, they would not have needed to toil so much in the Oral Torah."

 And this is the aspect of: "And he armed his disciples" [וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו] [Genesis 14:14]:

 🔵 Va'yarek — The Green Ray from Binah

 
 Avraham — he is the aspect of Yamin [right], the aspect of embrace.
 

 
 וַיָּרֶק [va'yarek — he armed/invigorated] — this is the aspect of the green ray (קַו הַיָּרֹק — kav hayarok) that is drawn from Binah and encompasses the entire world [see Chagigah 12].
 

 
 חֲנִיכָיו [chanichav — his disciples / initiated ones] — this is the aspect of Chasadim [kindnesses], as brought in the Midrash [Bereishis Rabbah 43] — the language of חֲנִיכָה [chanichah — initiation, dedication], for their names were like Avraham's name — imbued with his quality.
 

 
 Meaning: the green ray — from the aspect of "I am the rose", the aspect of Esther's greenness — this is the ascent of the Shechinah through the embrace of the right. The Shechinah, through the Tzaddik's joyful acceptance of shame, begins to rise — first to the level of embrace, glowing green with the budding life of Binah.
 

Stage 2 — Kiss: Chochmah Elevates to Neshikah

 And the main building of the Shechinah comes through Chochmah [Wisdom]. When she is built through Chochmah, she is ready for union, as the verse states: "And she was truly my sister — daughter of my father but not of my mother — and she became my wife" [Genesis 20:12]. [The question of when the union of Knesses Yisrael with the Holy King can take place was asked by Rabbi Abba to Rabbi Shimon in the Zohar (Emor 100), and his answer was this very verse — "and she was truly my sister" — see there.]

 🔵 The Kabbalistic Mechanism of the Kiss — From Sifra d'Tzniusa

 
 It is stated explicitly in the commentary on Sifra d'Tzniusa that neshikin — kisses — come about through Chochmah [Wisdom]:


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

וזה שאמר רבה בר בר חנה: לדידי חזי לי הורמיז בר ליליתא, דהוה קא רהט אקופא דשורא דמחוזא, ורהט פרשא כי רכב סוסיא מתתאי, ולא יכיל לה. זמנא חדא הוי מסרגין לה תרתי חיותא וקימין אתרי גשרי דדונג, ושור מהאי להאי ומהאי להאי, ונקט תרי כסא דחמרא בידה ומורק מהאי להאי, ולא נטפי מניהו נטפא לארעא. ואותו היום יעלו שמים ירדו תהומות הוה, ושמעת מלכותא וקטלה.

</div>

When the upper lips are awakened — which are Netzach and Hod of the Upper [realm] — for the union of hispashtus rucha b'rucha [spirit-to-spirit attachment] —
 

 
 then the lower Netzach and Hod are awakened for the bodily union — itdabkuta gufa b'gufa [body-to-body attachment].
 

 
 The precise sequence: the upper kiss (spirit-to-spirit, through Chochmah) is what triggers the lower union (body-to-body). Kiss precedes and enables union. This is not mere metaphor — it is the precise kabbalistic mechanism by which the Shechinah is raised from the level of embrace to the level of full union between the two Tzaddikim.
 

 
 Thus: when the Tzaddik understands with his wisdom from which combinations of Oral Torah letters these slanders the scholar speaks against him were formed — and the Tzaddik learns those letter-combinations and reassembles from them the halachic formulation that had previously become disrupted — when he has attained this wisdom:
 

 
 Through that wisdom, the Shechinah rises from the aspect of "the lily of the valleys" [Song of Songs 2:1] into the aspect of neshikin — the aspect of "his lips are lilies" [Song of Songs 5:13] — the aspect of spirit-to-spirit attachment.
 

Stage 3 — Union: The Shechinah Between the Two Tzaddikim

 And then the bodily union (zivug gufa b'gufa) is awakened — the Shechinah dwells between the two Tzaddikim: between the Upper Tzaddik — the Tanna who originated this Torah and now flows influence into it from above — and the Lower Tzaddik who learns that Torah and raises up the Shechinah with mayim nukvin [feminine waters] so that she may be attached in full union.

 And this is: "His lips are lilies, dripping flowing myrrh" [Song of Songs 5:13] — oiver [flowing] carries the meaning of from side to side — good fragrance drips to the Shechinah from both sides: from the Upper Tzaddik and from the Lower Tzaddik. And this: "The mandrakes gave their fragrance" [Song of Songs 7:14] — the two beloved ones [דּוֹדִים — dodim] — the two Tzaddikim — gave fragrance.

The Allegory of Hurmiz bar Lilitta — Decoded in Full

 And this is what Rabbah bar bar Chanah said:

 📜 The Story — Rashbam's Literal Text

 
 "I myself saw Hurmiz bar Lilitta, who was running on the parapet of the wall of Mechuza. A horseman riding a horse beneath him ran and could not catch him. Once, he was saddled on two mules standing on two bridges of the Donag, and leaped from this one to that one and from that one to this one. He held two cups of wine in his hands and poured from this one to that one, and not even a single drop fell to the ground. And that day it was: 'they rise up to the sky, they descend to the depths' — and yet still not a drop fell to the earth. The government heard and killed him."
 

 Rashbam's explanation, term by term:

 Hurmiz — a demon, as stated in Sanhedrin: from the waist down he is Hurmiz.

 On the parapet of the wall — running on the top edge of the city wall, on its teeth.

 This episode — was to demonstrate the righteousness of the Holy Blessed One, who has mercy on His creatures and does not permit these [demons] to cause harm — and also that one should not walk alone at night.

 The horseman ran beneath him — according to his simplicity, he ran after him; the horseman did not intend to pursue — the demon simply ran faster.

 Saddled — saddled with saddle and riding-gear on the mules.

 Two bridges of the Donag — that river's name; the two bridges were far apart, and the demon leaped from mule to mule between them.

 Two full cups of wine — both of them together, simultaneously, this inside that — while leaping, and not even one drop spilled.

 Though that day it was stormy — sailors on ships rode the waves to the heights of heaven and to the depths from the wind's force — and even so, not a drop fell to the earth.

 The government heard and killed him — the king of the demons killed him because it is not the way of a demon to reveal itself to humans — so they killed him for revealing their secret. Some say: the Emperor's court, who feared the demon would seize his throne — for this demon was born of a man who had relations with a demoness and lived among humans.

 "I myself saw Hurmiz bar Lilitta" — Rabbeinu Shmuel explained: a demon — bar Lilitta.

 Rabbeinu's explanation — decoded:


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

רשב"ם: הורמיז - שד הוא, כדאמרינן בסנהדרין: מפלגך לתתאי דהורמיז. אקופא דשורא - על שני החומה; והאי עבדא, להודיע צדקותיו של הקדוש ברוך הוא, שמרחם על בריותיו ואינו נותן רשות לאלו להזיק, וגם שלא לצאת בדרך יחידי. ורהט פרשא - לפי תמו. ולא יכיל לה - שהיה השד רץ ביותר. ומיהו, הפרש לא היה מתכון לכך. מסרגין - שהיה אכף וסרגא נתונין על הפרדות. אתרי גשרי דדונג - שם אותו נהר, והיו רחוקים זה מזה, והשד מדלג מפרדה זו לפרדה זו. תרתי כסי דחמרא - שניהם מלאים יין. והוה מורק - תרויהו ביחד, זה בתוך זה, בהדי דקא משור, ואין נשפך אפלו טפה אחת, ואף על פי שהיה אותו היום רוח סערה, שהיו עולים יורדי הים באניות עד לב השמים ויורדים עד תהומות מכח הרוח, ואף על פי כן לא נפלה טפה לארץ. יעלו שמים וגו' - פסוק הוא גבי יורדי הים בתהלים. שמעת בי מלכא וקטלה - מלכא דשידא, שאין דרכו של שד להראות לבני אדם, והרגוהו מפני שהיה מגלה סודם. ואית דאמרי: בי מלכא - קיסר, שהיה ירא שלא יטל מלכותו, שהיה אותו שד מאדם שבא על שדה, והיה דר בין האנשים.

</div>

🔮 Hurmiz bar Lilitta = The Shed Yehudi Scholar

 
 Bar Lilitta — son of the night — as brought in the Midrash [Shocher Tov, Psalms 19]: "How did Moshe know the difference between day and night when he was in the heavens?" — the answer given: when he learned Oral Torah with them, he knew it was night. Thus the Oral Torah is associated with night — and this is bar Lilitta: the scholar's essential existence comes from Oral Torah, which is of the night.
 

 
 
 Image in the Story
 What It Represents
 
 
 
 
 Running on the parapet of the wall of Mechuza
 The shed Yehudi scholar pursues the Tzaddik of the generation, who is compared to a city wall — as our Sages said [Bava Basra 7b]: "A Torah scholar does not need guarding" — see there.
 
 
 A horseman riding a horse beneath him ran — according to his simplicity
 The Tanna who originated this Torah and interpreted it beautifully, bringing the hidden to light — even he is "pursued" in a sense. But according to his simplicity (Rashbam) — for the shed Yehudi scholar does not consciously intend to pursue the Tanna; this pursuit happens automatically, on its own.
 
 
 Riding a horse beneath him
 The scholar, through learning the Tanna's Torah, returns the soul of the Tanna into the Tanna's body — returning soul to body is like a horse being ridden: the horse is secondary to the rider [see Zohar, Pinchas 228b]. From beneath — for those below, through their learning, cause the Tanna's soul to be "mounted on its horse," as the verse says: "his lips move in the grave."
 
 
 And could not catch him
 The Tanna cannot bear the kiss of the shed Yehudi — since a carcass is preferable to him — and "plentiful are the kisses of an enemy" — the Tanna flees from him.
 
 
 Two mules on two bridges of wax, leaping from this to that
 The Tanna's oscillation between lishmah and shelo lishmah — see the full explanation below.
 
 
 Two cups of wine — pouring from this to that — not a drop fell
 The two aspects of wine / Oral Torah — the full embrace, chibuk — complete and without loss.
 
 
 That day: they rise up to the sky, they descend to the depths
 The Shechinah sitting between the two Tzaddikim — Upper Tzaddik = "rise to the sky"; Lower Tzaddik = "descend to the depths."
 
 
 The government heard and killed him
 The Tzaddik hears and understands the Oral Torah within the slanders — and through this, the shed Yehudi is slain. See full explanation below.
 
 

 🔵 The Two Wax Bridges — Lishmah and Shelo Lishmah

 
 "Once, he was saddled on two mules standing on two bridges of the Donag, leaping from this one to that one and from that one to this one":
 

 
 For sometimes the Tanna falls into some infinitely subtle error — in order that through this he draws to the world two forms of life-force (תַּרְתֵּי חִיּוּתָא — tartei chiyusa):
 

 
 Spiritual life-force: "In her right hand — length of days" [Proverbs 3:16].

 Material life-force: "In her left hand — wealth and honor."
 

 
 The Tanna, on account of his immense attachment to the spiritual life-force, does not release himself from it at all, not even for a moment. But because he must draw material life to the world, he is caused to fall into learning shelo lishmah [not for its own sake]. Then they take from him the lishmah-quality — and he leaps from lishmah to shelo lishmah.
 

 
 And because of his holiness and his separation, he leaps back from shelo lishmah to lishmah — for the shelo lishmah state is to him like a bridge of wax (גֶּשֶׁר שֶׁל דּוֹנַג) — wax cannot hold steady — one cannot stand on it — he leaps off it immediately, back into lishmah.
 

 
 And from lishmah — because of the world's necessity — he is again caused to leap off that bridge [which is also, for him, like a wax bridge in this forced context] and back to shelo lishmah. And from shelo lishmah he leaps back to lishmah. And so: from this to that and from that to this — perpetually.
 

 
 Through this oscillation, his Torah contains the aspect of "transgressors stumble in them" — through the momentary shelo lishmah slippage. This is the remedy [tikkun] for the world's need for material sustenance.
 

 "With two cups of wine in his hands" — for there are two aspects of wine — two aspects of Oral Torah:

 The first: "the wine of the kingdom was abundant" [Esther 1:7] — the aspect of Malchus [Sovereignty] — the Oral Torah itself, Malchus Peh.

 The second: the aspect of Binah — the heart — the joy of the heart — "and wine gladdens the heart" [Psalms 104:15] — this too is wine.

 "And pouring from this one to that one" — drawing the green ray from this one — in the aspect of "and he armed his disciples" [va'yarek es chanichav] as above. This is the embrace — that he accepts the pursuit with love and rejoices in suffering. Through this the Shechinah — the Oral Torah — is in the aspect of embrace, in the aspect of "I am the rose" — green like the chavatzeleth — so that the embrace is complete and full.

 "And not even a drop fell to the ground" — meaning: the embrace is so complete, and the joy in suffering so wholehearted, that nothing is lost — not a drop of the divine wine spills. The Shechinah is fully held, fully contained between the two Tzaddikim, despite the storm.

 "And that day it was: they rise up to the sky, they descend to the depths" — the Shechinah was sitting between the two Tzaddikim:

 "They rise up to the sky" — this is the aspect of the Upper Tzaddik — the Tanna above.

 "They descend to the depths" — this is the aspect of the Lower Tzaddik — the learner below.

 This is the aspect of neshikin — the aspect of "dripping flowing myrrh" — as above.

 And through what is the quality of neshikin — "dripping flowing myrrh" — created? Through Chochmah [Wisdom], as above.

 And this: "The government heard and killed him":

 🔮 "The Government Heard and Killed Him" — The Slaying of the Shed Yehudi


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

לדידי חזי לי הורמיז - פרש רבנו שמואל: שד הוא. בר ליליתא - זה תלמיד חכם, שד יהודאין, וזה: 'בר ליליתא', כמובא במדרש (שוחר טוב תהלים יט): 'איך ידע משה בין יום ללילה כשהיה ברקיע? ומובא, כשלמד עמו תורה שבעל פה, ידע שהוא לילה', וזה בר ליליתא, שעקר הלמדן מתורה שבעל פה. והוה רהט אקופא דשורא - זה צדיק הדור, שתלמיד חכם, שד יהודאין, רודף את הצדיק הדור שנמשל לחומה, כמאמר חכמינו, זכרונו לברכה (בבא בתרא ז:): 'תלמיד חכם אין צריך לנטירותא', עין שם. ורהט פרשא - פרש רבנו שמואל: 'לפי תמו'. פרשא - זה התנא, שחדש זאת התורה ופרשה אותה יפה והוציא לאור תעלומה, גם אותו רודף, אבל לפי תמו, כי תלמיד חכם, שד יהודי, אינו מכון לרדף את התנא, וזאת הרדיפה נעשה ממילא. כי רכב סוסיא מתתאי - כי הלמדן, על ידי שלומד תורת התנא, על ידי זה מחזיר נפשו של התנא לתוך גופו של התנא; החזרת נפש לגוף, כמו רכיבת הסוס, שהסוס טפלה לו (עיין זוהר פנחס רכ"ח:).וזה מתתאי, כי התחתונים גורמים בלמודם להרכיב נפש התנא על סוסו, על גופו, כמו שכתוב: "שפתותיו דובבות" וכו'. אבל 'ולא יכיל לו' - שהתנא לא יכול לסבל נשיקתו, כי נבלה טובה הימנו, ונעתרות נשיקות שונא, והתנא בורח ממנו. ואם יקשה לך: איך הוא אינו מחזיר תורתו של התנא ללמדן למוטב, ואדרבא, שנתוסף לו גדלות ביותר, ואיך בא זה, שמתורה הקדושה של התנא יכול הלמדן להכשל. ותרץ על זה: זמנא חדא הוי מסרגין לה תרתי חיותא - כי לפעמים התנא נופל לאיזה שגיאה דקה מן הדקה, כדי שעל ידי זה ימשיך לעולם תרתי חיותא; כי יש שני מיני חיות: חיות רוחני - ארך ימים בימינה, וחיות גשמי - "בשמאלה עשר וכבוד"; והתנא מחמת דבקותו העצומה בחיות הרוחני, אינו מתיר את עצמו, חס ושלום, מכל וכל מחיות הרוחני, ומחמת שהוא נפל לבחינת הלמוד [שלא לשמה] בשביל חיות גשמי. קימין אתרי גשרי דדונג, ושור מהאי להאי - כמו אדם שעומד על גשר של שעוה ואינו יכול לעמד - קופץ על גשר השני; ומחמת שגם השני של שעוה, קופץ על הראשונה, קופץ מהאי להאי. כן התנא - עקר למודו תמיד לשמה, ומחמת שצריך להמשיך חיות גשמי לעולם, מפילין אותו ללמוד שלא לשמה, אזי נוטלין ממנו למוד בחינת לשמה, ושוור מלשמה לשלא לשמה; ומחמת קדשתו ופרישותו, שוור וקופץ משלא לשמה ללשמה, כי זאת הבחינה אצלו כמו גשר של דונג, שאין יכולים לעמד עליו. שוור לתוך לשמה, ומלשמה - מחמת הכרח לטובת העולם - שוור מהגשר הזאת, שהוא אצלו עכשו כמו גשר של דונג, ושוור מזה לזה ומזה לזה, ועל ידי זה יש בתורתו בחינת "ופשעים יכשלו בם". התקון לכל הנ"ל. ונקיט תרי כסא דחמרא בידה - כי יש שני בחינת יין, בחינת תורה שבעל פה, בחינת יין מלכות רב (אסתר א), ובחינת בינה לבא, שמחת הלב, "ויין ישמח לבב", גם הוא בחינת יין. ומורק מהאי להאי - שימשיך קו ירק מהאי, בבחינת "וירק את חניכיו" כנ"ל. וזה חבוק, שיקבל באהבה את הרדיפה וישמח ביסורין, על ידי זה השכינה, שהוא תורה שבעל פה, היא בבחינת חבוק, בבחינת "אני חבצלת", ירקה כחבצלת, שיהיה החבוק בשלמות. וזה: ולא נטפא מניהו לארעא; ואותו היום יעלו שמים ירדו תהומות הוה - הינו, שהשכינה ישבה בין תרין צדיקיא: צדיק עליון - זה בחינת "יעלו שמים"; "ירדו תהומות" - זה בחינת צדיק תחתון, זה בחינת נשיקין, בחינת "נטפות מור עבר" כנ"ל; ועל ידי מה נעשית בחינת נשיקין, בחינת "נטפות מור עבר"? על ידי החכמה כנ"ל. וזה: ושמע מלכותא וקטלה - הינו שישכיל וישמע את התורה שבעל פה, הנקרא מלכות פה, וישכיל מצרופיו היוצאים מתלמיד חכם, שד יהודי, ישמע וישכיל בשעה ששומע החרופין והגדופים היוצאים מפה תלמיד חכם שד יהודי, ישמע תורה שבעל פה, על ידי זה קטלה - כי עקר חיות של הקלפות והשדין אינם אלא מניצוצי השכינה, כל זמן שהיא אינה בשלמות ויש לה איזה חסרון, אזי יש להם חיות. כשמעלין אותה לבחינת חכמה, ששם עקר בנינה, וכשנבנית בשלמות - על ידי זה וקטלה לשד יהודי:

</div>

Shim'as malchusa — "the government heard" — the Tzaddik understands and hears the Oral Torah — called Malchus Peh [Sovereignty of the Mouth] — and understands its letter-combinations from what emerges from the shed Yehudi scholar.
 

 
 He hears and understands at the very moment of hearing the insults and blasphemies coming from the mouth of the shed Yehudi scholar — he hears the Oral Torah within them.
 

 
 "And killed him" — through this understanding and elevation:
 

 
 For the essential life-force of the kelippos [husks / forces of impurity] and the demons comes only from the sparks of the Shechinah — specifically from the sparks that are scattered and imprisoned within them. As long as the Shechinah is not complete — as long as she has some deficiency — they [the forces of impurity] draw life from those scattered sparks and continue to exist.
 

 
 But when the Shechinah is elevated to the aspect of Chochmah — where her primary structure is built — and through this she is built completely and in full:
 

 
 The sparks are reclaimed. The kelippos lose their source of life. The shed Yehudi is slain.
 

 The Verse "Tehillah l'David" — Word by Word

 And this is the full explanation of the verse: "A Praise of David — I will exalt You, my G-d the King, and I will bless Your Name" [Psalms 145:1]. Each phrase maps precisely onto the stages above:

 תְּהִלָּה לְדָוִד

 "A Praise of David"

 
 תְּהִלָּה — Tehillah — the language of mixing and confusion [עִרְבּוּב], as the verse states: "And He puts confusion (תָּהֳלָה) among His angels" [Job 4:18].

 This is the Shechinah — the Oral Torah — at the moment she falls and is mixed into other letter-combinations in the mouth of the shed Yehudi scholar — the exile of the Shechinah.
 

 לְדָוִד — David — the aspect of the Oral Torah — Malchus Peh — the Sovereignty of the Mouth.
 

 The Psalm begins by naming the very problem: the Shechinah in her fallen, confused, exiled state — tehillah as mixture. The rest of the verse describes her healing and elevation.
 

 אֲרוֹמִמְךָ אֱלֹקַי הַמֶּלֶךְ

 "I will exalt You, my G-d — the King"

 
 אֲרוֹמִמְךָ — "I will exalt You" — the elevation of the Shechinah — through אֱלֹקַי — through my G-d — the aspect of "the kindness of G-d all day long" [Psalms 52:3] — Chesed El.
 

 This is the elevation corresponding to Stage 1 — Embrace: the Tzaddik accepts the shame with love — with the quality of Chesed — and through this love, the Shechinah begins her ascent. It is specifically the Chesed quality of joyful acceptance that performs this exaltation.
 

 הַמֶּלֶךְ — "the King" — elevation to the aspect of Binah — the heart: "the heart in the soul is like a king in battle" [Sefer Yetzirah, chapter 6]. This is the level reached through the embrace — the warm, green, joyful level of Binah, the hidden wine, the heart that holds joy.
 

 וַאֲבָרְכָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם וָעֶד

 "And I will bless Your Name forever and ever"

 
 וַאֲבָרְכָה שִׁמְךָ — "And I will bless Your Name" — after the embrace and the joy and the heart — then the Shechinah rises further: to the aspect of Chochmah [Wisdom], as above.
 

 Chochmah is called baruch [blessed] on account of רִבּוּי דְּבִרְכָאָן — ribui d'virkaan — the abundance of blessings that flow from it. For Chochmah is the source of all blessing [see Zohar, Terumah 162; Ha'azinu 289; Tikkun 70; Bachya, Vayechi; Parshas Beshalach].
 

 This is Stage 2 — the Kiss: through Chochmah, the upper lips awaken, spirit attaches to spirit, the letter-combinations of the slanders are decoded and the halacha is restored — and from there, Stage 3 — the Union follows, as the Shechinah sits complete between the two Tzaddikim forever and ever.


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

וזה פרוש: תהלה לדוד, תהלה - לשון ערבוב, כמו שכתוב (איוב ד): "ובמלאכיו ישים תהלה". דוד - זה בחינת תורה שבעל פה; הינו כשהתורה שבעל פה נופלת ונתערבב לצרופים אחרים כנ"ל. ארוממך אלקי המלך - התרוממות שלה על ידי אלקי, בחינת חסד אל כל היום (תהלים נ"ב). המלך - לבחינת בינה לבא, שהלב בנפש כמלך במלחמה (ספר יצירה פ"ו). ואברכה שמך - הינו אחר כך מעלה את התורה שבעל פה לבחינת חכמה כנ"ל, הנקרא ברוך על שם רבוי דברכאן, כי החכמה היא מקור הברכה (עיין זוהר תרומה קס"ב. האזינו רפ"ט. ובתיקון ע', ובבחיי פ' ויחי ופרשה בשלח):

</div>

The three phrases of the verse = the three stages of elevation: Exaltation through Chesed (Embrace) → the King / Binah (heart) → Blessing / Chochmah (Kiss → Union).
 

 All as above. ✦

 🗺️ Translator's Summary — Torah 12
 The following is prepared by the translator to aid study. It is not part of Rabbeinu's original text.

 
 The Tanna originates Torah — his speech IS the Oral Torah / Shechinah / Malchus Peh

 
 Worthy learner studies it in holiness and purity, in the Tanna's name → Neshikin: spirits kiss — lips move in the grave

 Shed Yehudi studies it → Shechinah in exile — letter-combinations become slanders against the Tzaddik

 ↓ (G-d's plan in the right column:)

 The Holy Blessed One causes the Tzaddik to "fall" into the scholar's mouth — so the Tzaddik can rescue the Shechinah from exile

 
 Stage 1: Embrace
Accept shame with Chesed and joy → Green rose → Binah/heart → Arommimcha Elokai

 Stage 2: Kiss
Chochmah decodes the letter-combinations → Spirit-to-spirit → Va'avarchah shimcha

 Stage 3: Union
Shechinah between Upper & Lower Tzaddik → shed Yehudi slain → L'olam va'ed

 
 Key wordplays and roots in this Torah:

 • תְּהִלָּה (tehillah — praise) = תָּהֳלָה (taholah — confusion/mixture) [Job 4:18] — the Shechinah in exile

 • יַעֲקֹב (Ya'akov) = עָקֵב (akev — heel/end) — reward at the very end

 • לָבָן (Lavan) = cunning — the shed Yehudi scholar who learns without da'as

 • רוּחַ מְמַלְּלָא (ruach memalela) = living soul = speech = Oral Torah itself

 • וַיְסַפֵּר (vayesaper — he told) from סַפִּיר (sapphire / luminosity) — the Tanna's spirit illuminates

 • חֲנִיכָיו (chanichav) = חֲנִיכָה (dedication/initiation) = Chasadim — names like Avraham's

 • קַו הַיָּרֹק (kav hayarok) = the green ray from Binah = the rising Shechinah through embrace

 • גֶּשֶׁר שֶׁל דּוֹנַג (gesher shel donag — wax bridge) = shelo lishmah / lishmah oscillation — too unstable to stand on

 • תַּרְתֵּי חִיּוּתָא (tartei chiyusa — two life-forces) = spiritual (right hand — length of days) and material (left hand — wealth and honor)

 • הַמֶּלֶךְ (ha'melech — the King) = Binah = the heart in the soul is as the king in battle [Sefer Yetzirah]

 • וַאֲבָרְכָה שִׁמְךָ (va'avarchah shimcha) = Chochmah — source of all blessing — ribui d'virkaan
 

 
 Na Nach Nachma Nachman MayUman ✦ Translation prepared with awe and love for the holy Torah of Rabbeinu. Expanded edition — no word omitted, no concept compressed.



# The Need to Travel to the Tzaddik; MusarBooks Alone Are Not Enough

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/120/

# The Need to Travel to the Tzaddik; MusarBooks Alone Are Not Enough

<div dir="rtl">הענין מה שצריכין לנסע להצדיק, ולא די בספרי מוסר. מ</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/120


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

הענין מה שצריכין לנסע להצדיק, ולא די בספרי מוסר. מפרש בתורה (שמות י"ז): "ויאמר ה' אל משה כתב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע", כי אף שאמר לו לכתב בספר, אף על פי כן לא הסתפק בזה, וצוה לו, ושים באזני יהושע, שידבר עמו פה אל פה. כי העקר מה ששומעין מפה הצדיק, וכמו שאמרו במדרש (דברים פרשה ג) על פסוק: "שמע ישראל היום אתה עובר את הירדן" וכו', וזה לשונו, מה ראה לומר להם כאן שמע ישראל, רבנין אמרי למה הדבר דומה, למלך שקדש מטרונה בשני מרגליות, אבדה אחת מהן. אמר לה המלך אבדת אחת, שמרי את השניה. כך קדש הקדוש ברוך הוא את ישראל בנעשה ונשמע, אבדו את נעשה שעשו את העגל, אמר להן משה אבדתן נעשה שמרו נשמע, הוי שמע ישראל. עד כאן לשון המדרש. ועל כן כשלומד מתוך הספר שהוא בחינת עשיה, שהוא בחינת נעשה, אין בזה כח כל כך לעורר אותו, כי ישראל אבדו את הנעשה. אבל כששומע מפה הצדיק, הוא בחינת נשמע, שזה הכתר נשאר להם לישראל כנ"ל:

</div>

120 – The Need to Travel to the Tzaddik; MusarBooks Alone Are Not Enough

The matter why one needs to travel to the tzaddik—and why books of *musar* are not sufficient—is explained in the Torah: “And Gd said to Moshe: ‘Write this for a memorial in the book, and put in the ears of Yehoshua’” (Exodus 17:14). Even though He commanded him to write it in the book, that alone was not enough; He also commanded: speak it into the ears of Yehoshua—meaning mouthtomouth—because the primary impact comes from hearing with one’s own ears the tzaddik’s words. Indeed, as our rabbis taught in the Midrash (on Devarim parashah 3) regarding the verse: “Hear, O Israel, today you cross over the Jordan”, this is expressed in Midrashic language: to a king who betrothed a noblewoman with two pearls, and one was lost—he said, “You lost one; guard the second.” Similarly, the Holy One, blessedbeHe, betrothed Israel with “We will do” and “We will hear.” They lost “We will do,” so Moses said: “You lost ‘we will do

guard ‘we will hear’: ‘Hear, O Israel.’” This is Midrashic interpretation.

Thus: when one studies from the written book—that is the aspect of *

na’aseh

* (“we will do”)—there is limited power to awaken the heart because Israel lost that operational commitment. But when one hears directly from the mouth of the tzaddik, it corresponds to *

nishma

* (“we will hear”), and that receptivity is the crown that remains for Israel.



# “Behold, I Come; in the Scroll of the

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/121/

# “Behold, I Come; in the Scroll of the

<div dir="rtl">אז אמרתי הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי לעשות רצונך ו</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/121


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

אז אמרתי הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי לעשות רצונך וכו' (תהלים מ):

</div>

121 – “Behold, I Come; in the Scroll of the

Book

It Is Written about Me”

“Then I said, ‘Behold, I come; in the scroll of the


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

כשאדם רואה ולומד בספר, ובכל מקום שהוא רואה ולומד, מוצא את עצמו, הינו שלוקח לעצמו מוסר, ורואה פחיתותו ושפלותו, בכל מקום באיזה ספר שהוא בא ומעין שם, זה סימן שחפץ לעשות רצונו יתברך. וזה, אז אמרתי הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי. זה סימן לעשות רצונך אלקי חפצתי כנ"ל:

</div>

book

it is written about me. To do Your will…’’ (Psalms 40:89)

When a person reads and studies in a book—as he studies in every passage—he finds himself absorbing rebuke, recognizing his faults and lowliness wherever he delves. That is a clear indication that he yearns to do the will of the Holy One, blessed be He. Then he says, “Behold, I come; in the scroll of the

book

it is written about me”: this is the sign of a heart desirous of doing Your will, my Gd.



# Through Song, the World Endures

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/122/

# Through Song, the World Endures

<div dir="rtl">וגם נצח ישראל לא ישקר</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/122


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

וגם נצח ישראל לא ישקר (שמואל א ט"ו). כי זה ידוע, שמדת הנצחון אינה סובלת האמת, כי אף אם יראה לעינים דבר אמת, ידחה אותו מחמת הנצחון, וזה מברר מאד. אך לא כמדת בשר ודם מדת הקדוש ברוך הוא, כי הקדוש ברוך הוא אף בהנצחון הוא אמת, ואינו משקר, חס ושלום. וזהו: "וגם נצח ישראל לא ישקר".

</div>

122 – Through Song, the World Endures

“He has placed a song in my mouth…” (Psalms 40:4)

The entire world is sustained through song. And song originates in the aspect of

Malchut

, the Kingdom, which is the Divine Presence, the Shechinah. When the Shechinah is in exile, her song is constricted, muted. But when she is raised from the dust—when one lifts the Divine Presence from her fallen state—then song is restored. And through song, all of Creation is renewed and continues to exist.

Therefore, when a person sings and plays music in holiness—intending to awaken and uplift the Shechinah—he participates in the renewal of the world. This is the deeper meaning of the verse: “He has placed a song in my mouth, a hymn to our God; many will see and revere…” (Psalms 40:4). Through holy song, reverence for God spreads among the nations, and the Divine Presence is glorified and uplifted.



# To Bind Oneself to the Tzadik of the Generation

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/123/

# To Bind Oneself to the Tzadik of the Generation

<div dir="rtl">העקר והיסוד שהכל תלוי בו</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/123


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

העקר והיסוד שהכל תלוי בו, לקשר עצמו להצדיק שבדור, ולקבל דבריו על כל אשר יאמר כי הוא זה, דבר קטן ודבר גדול. ולבלי לנטות, חס ושלום, מדבריו ימין ושמאל, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ספרי פרשת שופטים): 'אפלו אומר לך על ימין שמאל' וכו'. ולהשליך מאתו כל החכמות, ולסלק דעתו כאלו אין לו שום שכל, בלעדי אשר יקבל מהצדיק והרב שבדור. וכל זמן שנשאר אצלו שום שכל עצמו, אינו בשלמות, ואינו מקשר להצדיק. וישראל בעת קבלת התורה היו להם חכמות גדולות כי אז היו עובדי עבודה זרה שבימיהם, שהיה טעותם על פי חכמות וחקירות גדולות כידוע. ולולי שהיו ישראל משליכין מעצמן החכמות, לא היו מקבלים התורה. כי היו יכולים לכפר בכל, חס ושלום, ולא היה מועיל להם כל מה שעשה משה רבנו עמהם. ואפלו כל האותות והמופתים הנוראים שעשה לעיניהם, לא היה מועיל להם, כי גם עתה נמצאים אפיקורסים הכופרים על ידי שטות וטעות חכמתם. אך ישראל עם קדוש ראו האמת, והשליכו החכמות, והאמינו בה' ובמשה עבדו, ועל ידי זה קבלו התורה. והינו שתרגם אונקלוס (דברים ל"ב): "עם נבל ולא חכם", 'עמא דקבילו אוריתא ולא חכימו'. כי עקר קבלת התורה היה על ידי ולא חכימו, הינו על ידי שהשליכו מאתם כל החכמות כנ"ל: וזה נבל ראשי תבות לב נתיבות, שהוא כלליות התורה והיא החכמה האמתית, אשר אצלה כל החכמות בטלים. והינו נבל, שהיא בחינת התורה, הנקראת נובלות החכמה העליונה (בראשית רבה פרשה יז). (ובוא וראה שעתה מבאר ומישב התרגום הזה, שהוא פליאה גדולה, וכל העולם תמהים עליו, מה ענין תבת נבל, לתרגמו על קבלת התורה. אך עתה מה נמלצו לחך דברי התרגום האלו) (ועיין שוח"ט תהלים קיט בתמימות קבלו ישראל את התורה וכו' ע"ש): והעקר העבודה, להיות תם וישר ירא אלקים וסר מרע, בלי שום חכמות. ושלמה המלך, עליו השלום, אחר שכתוב בו (מלכים א ה): "ויחכם מכל האדם", אמר (משלי ל): "כי בער אנכי מאיש ולא בינת אדם לי". וכן אמר אסף (תהלים ע"ג): "ואני בער לא אדע בהמות הייתי עמך". וכן כתיב (משלי כ"א): 'אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה'":

</div>

123 – To Bind Oneself to the Tzadik of the Generation

The foundation upon which everything depends is to bind oneself to the tzadik of the generation and accept his words in all matters—small and great—without deviation, neither to the right nor the left. As our rabbis taught (

Sifri

, Parashah

Shoftim

): even if he tells you

“to

the right” or “to the left,” you are to reject all other wisdom and abandon your own reasoning, relying solely on what you receive from the generation’s tzadik and

rav

While there remains any independent intellect within a person, true perfection is not attained, nor is one truly bound to the tzadik.

When Israel stood at Sinai, they possessed great wisdom—for they had been idolaters whose errors stemmed from profound inquiry—but they cast aside their wisdom

in order to

receive the Torah. Without relinquishing that wisdom, they could have denied even the greatest revelations and miracles Moses wrought before them. Even today, heretics deny through folly and false wisdom. Yet the holy Children of Israel saw the truth, abandoned wisdom, believed in God and in Moses His servant—and through this they received the Torah: “A foolish people and not wise” (Deuteronomy 32:6)—a people who received the Torah precisely by being “not wise,” by surrendering all wisdom.

This concept—the “foolish-hearted paths”—is the generality of Torah and the ultimate wisdom. The Talmud (

Bereishit

Rabbah 17) calls it “the withering of the upper wisdom.” [And now the profound translation of “foolish” in this context is clear—and wondrous is this humble idiom: to translate “foolish” in the reception of Torah. Now how sweet these words of the Targum taste.] See Shir

HaShirim

Rabbati

and Psalms 119 on “In innocence Israel received the Torah.”]

The essence of the service is to be complete, upright, Godfearing, turning from evil—without any wisdom. King Solomon, though described as wiser than all men (Kings I 5:11), said: “For I am more brutish than any man, and have not understanding of a man” (Proverbs 30:2). Asaph said: “And I was brutish, and did not know; I was as a beast before You” (Psalms 73:22). As it is written: “There is no wisdom, nor understanding, nor counsel against the Lord” (Proverbs 21:30).



# Song Psalm to the Conductor, Sing to Him Who Is Conquered and Is Happy

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/124/

# Song Psalm to the Conductor, Sing to Him Who Is Conquered and Is Happy

<div dir="rtl">שיר מזמור למנצח, זמרו למי שמנצחין אותו ושמח</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/124


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

שיר מזמור למנצח, 'זמרו למי שמנצחין אותו ושמח' (פסחים קיט). כי כשמדבר לפני הקדוש ברוך הוא ומפרש שיחתו בטענות ובקשות, רוצה לנצח את הקדוש ברוך הוא כביכול, והשם יתברך יש לו תענוג מזה. על כן שולח לו דבורים שיוכל לנצח אותו כביכול, כדי לקבל התענוג. כי בלא זה בודאי לא היה אפשר לבשר ודם לנצח את הקדוש ברוך הוא, אך השם יתברך עצמו שולח ומזמין לו דבורים וטענות לנצח אותו כנ"ל:

</div>

124 – Song Psalm to the Conductor, Sing to Him Who Is Conquered and Is Happy

“Song psalm to the conductor: sing to Him who is conquered and is happy.” (

Pesachim

119a)

Because when one speaks before the Holy One, blessed be He, and articulates his discourse in claims and requests, he desires to conquer the Holy One as if. The Name, blessed be He, delights in this—and therefore He sends him words through which he may conquer Him,

in order to

receive pleasure. Without this, certainly flesh and blood could not conquer the Holy One. Yet the Name, blessed be He, Himself sends and invites him with words and requests to conquer Him as above.



# And Moshe Said Eat It Today Because Today Is Shabbat to G-d

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/125/

# And Moshe Said Eat It Today Because Today Is Shabbat to G-d

<div dir="rtl">ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום לה וכו, ולמדו רב</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/125


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום לה' וכו', ולמדו רבותינו, זכרונם לברכה (שבת קיז:): 'מכאן, שחיב לאכל שלש סעדות בשבת, כי תלתא "היום" כתיבי'. נמצא שעל כל סעדה משלש סעדות כתיב היום, לרמז שלא לאכל בסעדה של שבת רק בשביל היום. כי לפעמים אוכלים בשביל שרעב מאתמול, ולפעמים בשביל שלא יהא רעב למחר, אך בכל סעדה משלש סעדות של שבת, לא יאכל כי אם בשביל היום, הינו סעדה זו לא בשביל קדם ולא בשביל אחר כך: [זה הענין לא שמעתי מפיו הקדוש בעצמו, רק מפי אחר שאמר משמו, וכתבתיו כמו ששמעתי. אחר כך נזדמן שדברתי עמו, זכרונו לברכה, מענין זה, ופקפק בעצמו על זה ואמר: הלא אכילת שבת יקרה מאד מאד, וכמבאר בכל דברי רבותינו, זכרונם לברכה, שבשבת צריכין דוקא לאכל ולשתות ולהרבות במעדנים. והבנתי שאין כונתו במאמר זה הנ"ל, למעט באכילת שבת, חס ושלום. ותכן כונתו במאמר זה לא באר לי כלל, כי לא זכיתי לדבר עמו עוד ממאמר זה. רק אחר כך שמענו מפיו הקדוש, זכרונו לברכה, כמה וכמה תורות על ענין מעלת קדשת אכילת שבת שיקרה מאד, ואמר בפרוש שצריכין בשבת להרבות במאכל ובמשתה כפשוטו, כי אכילת שבת היא כלה אלקות כלה קדש וכו'. עין בהתורה שאלו את רבי יוסי בן קסמא בסימן נ"ז, ולקמן (בסימן רע"ז) מה שכתוב שם שעקר כבוד שבת הוא האכילה עין שם ועוד בכמה מקומות (ועיין בס' נגיד ומצוה להאריז"ל וכן במשנת חסידים שכתב להדיא שאע"פ שיאכל בשבת יותר מהצורך אינו הולך לחיצונים כמו בחול אלא נבלע באיברים:

</div>

125 - And Moshe Said Eat It Today Because Today Is Shabbat to G-d

And Moshe said eat it today because today is Shabbat (Shabbat [Sabbath]) to G-d etc. (Exodus 16:25) And our rabbis learned of blessed memory (Shabbat 117b). From here, that one is obligated to eat three meals on Shabbat because three "today" are written [i.e., "today" appears three times in the verse] it is found that on every meal of the three meals of Shabbat is written today to hint not to eat in the meal of Shabbat only for that which is proper for the day [not for leftover hunger or future hunger, but for the holiness of the present moment] because sometimes he eats because he is hungry from yesterday and sometimes because he will not be hungry tomorrow but in every meal of the three meals of Shabbat he should not eat except for the day that is this meal not for before and not for after.

[This matter I did not hear from his holy mouth himself, only from the mouth of another who said in his name, and I wrote it as I heard. After that it happened that I spoke with him, of blessed memory, from this matter, and he doubted himself on this]

And he said: behold the eating of Shabbat is very precious very [extremely valuable] and as explained in all the words of our rabbis of blessed memory that on Shabbat one needs precisely to eat and to drink and to increase in delicacies [this reinforces the idea that Shabbat meals are spiritually elevated] and I understood that his intention in this above statement, is not to diminish in the eating of Shabbat, G-d forbid [he wasn't discouraging abundant Shabbat eating] and the content of his intention in this statement he did not explain to me at all because I did not merit to speak with him more from this statement only after that we heard from his holy

mouth

of blessed memory several

several

Torahs on the matter of the advantage of the holiness of the eating of Shabbat that is very precious and he said explicitly that one needs on Shabbat to increase in food and drink literally because the eating of Shabbat is all divinity all holy etc.

see in the Torah they asked Rabbi Yossi ben

Kisma

in section 57, and below [in section 277] what is written there that the main honor of Shabbat is the eating see there and more in several places [i.e., multiple sources affirm the value of eating on Shabbat] and see Sefer Nagid

U'Mitzvah

to the

Arizal

and so in

Mishnat

Chasidim that wrote explicitly that even though he eats on Shabbat more than the need he does not go to the externals like on weekday but is absorbed in the limbs [the physical act of eating on Shabbat is sanctified and internalized, unlike weekday eating]



# That the Friends Praised Rabbi Shimon ben Yochai

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/126/

# That the Friends Praised Rabbi Shimon ben Yochai

<div dir="rtl">בזהר בכמה מקומות ששבחו החבריא את רבי שמעון בן יוחא</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/126


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

בזהר בכמה מקומות ששבחו החבריא את רבי שמעון בן יוחאי איתא וי לדרא כד תסתלק פוק עין ותשכח (עיין ח"א דף פ"ג וצ"ב ובח"ב כ"ג ס"ה פ"ו פ"ז פ"ט). והוא בחינת (שמות ל"א): "שבת וינפש", 'כיון ששבת וי אבדה נפש' (ביצה טז). הינו שמחמת גדל התענוג של הנפש יתרה שבא בשבת, על כן מתחילים תכף להתגעגע ולהצטער על אבדת הנפש במוצאי שבת. כן החבריא, מחמת גדל התענוגים והשעשועים שקבלו מרבם רבי שמעון בן יוחאי, על כן תכף ומיד התחילו להתגעגע, ועלה על לבם צער ההסתלקות שיהיה להם.

</div>

126 - That the Friends Praised Rabbi Shimon ben Yochai

In the Zohar in several places that the friends praised Rabbi Shimon ben Yochai [see: Zohar references to his students expressing awe for his teachings] it is woe to the generation when the spring is removed [i.e., when the source of Torah is lost or concealed] and you will find (see part 1 83a 92a and part 2 23a 68a 86a 87a 89a

Shemot

31a). "Shabbat and rested", since Shabbat woe the soul is lost (

Beitzah

16a) [refers to the extra soul received on Shabbat, which departs at its conclusion] that is because of the greatness of the pleasure of the extra soul that comes on Shabbat therefore they begin immediately to long and to be pained on the loss of the soul on

Motzaei

Shabbat [the emotional pain of losing the Shabbat soul parallels their pain at losing Rabbi Shimon].


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

בכל מקום ששבחו החבריא את רבי שמעון בן יוחאי על שגלה להם סוד נפלא תמצא שאחר כך אמר להם עוד חדושי תורה:

</div>

So the friends, because of the greatness of the pleasures and the amusements that they received from their rabbi

Rabbi

Shimon ben Yochai therefore immediately they began to long and it arose on their heart the pain of the removal that will be to them [i.e., just as Shabbat's departure brings longing, so too the thought of parting from their teacher] in every place that the friends praised Rabbi Shimon ben Yochai on that he revealed to them a wondrous secret you will find that after that he said to them more innovations of Torah [their praise opened further revelation; he continued teaching them after their expressions of awe].



# The Garments Are in the Secret of

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/127/

# The Garments Are in the Secret of

<div dir="rtl">הבגדים הם בסוד החשמ</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/127


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

הבגדים הם בסוד החשמ"ל, שהוא שמירה. ועל כן הבגדים יהיו שלמים תמיד ולא קרועים כי הוא קלקול השמירה: הבגדים בעצמן תובעין את האדם אם לא נזהר בשמירתן לכבדן כראוי ולהחזיקן בנקיות: (גדל אזהרה זאת לשמר את הבגדים מכתמים עין לעיל בסימן כ"ט):

</div>

127 - The Garments Are in the Secret of

Chashmal

, Which Is Guarding

The garments correspond to the mystical concept of

chashmal

(Ezekiel 1:27), which represents guarding and protection. Therefore, garments must always remain whole and untorn, for any tearing damages this guarding. The garments themselves demand accountability from the person if he is not careful to safeguard them—to honor them appropriately and to maintain them in cleanliness. [On the significance of guarding garments from stains, see above in Torah 29.]



# They Blinded His Eyes and Left Him

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/128/

# They Blinded His Eyes and Left Him

<div dir="rtl">איתא בגמרא</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/128


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

איתא בגמרא (יומא סט:): לענין היצר הרע דעברה, דהינו של תאות המשגל, כחלינהו לעינה ושבקוהו. נמצא שאף על פי שסמו את עיני היצר הרע של נאוף, אף על פי כן נשאר. וזה בחינת מה שנמצא לפעמים באנשים הכשרים קצת, שמחמת שנוגע יראת השם בלבו, הוא משפיל עיניו ואינו מסתכל בנשים, ואף על פי כן הוא גונב את העין כלאחר יד, ומסתכל מן הצד. והוא בחינת כחלינהו לעינה דיצרא, שמסמא עיני היצר הרע שרוצה להסתכל, והוא מסמא עיניו על ידי שמונע עצמו מלהסתכל, ואף על פי כן נשאר היצר הרע כי מסתכל מן הצד כלאחר יד:

</div>

128 - They Blinded His Eyes and Left Him

It is stated in the

Gemara

(Yoma 69b) regarding the evil inclination for sexual immorality, that "they blinded its eyes and left it." Thus, we find that although the eyes of the evil inclination for immorality were blinded, nevertheless it

still remains

This corresponds to what is sometimes found among somewhat righteous individuals: because the fear of God touches their heart, they lower their eyes and do not gaze at women. Nevertheless, they "steal a glance," as if incidentally, and look from the side.

This reflects the concept of "they blinded its eyes"—that he blinds the eyes of the evil inclination that desires to look, by preventing himself from looking directly. Yet, the evil inclination remains active, as he still looks sideways, as if unintentionally.



# A Land That Devours Its Inhabitants

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/129/

# A Land That Devours Its Inhabitants

<div dir="rtl">ארץ אכלת יושביה</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/129


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

ארץ אכלת יושביה (במדבר י"ג). כשמקרב להצדיק, אף שאינו מקבל ממנו כלל, הוא גם כן טוב מאד. והאמונה לבדה שמאמין בהצדיק, מועיל לעבודת השם יתברך. כי טבע האכילה שהמזון נתהפך לנזון, כגון כשהחי אוכלת צומח כגון עשבים, נתהפכין העשבים לחי, כשנכנסין בתוך מעיה. וכן מחי למדבר, כשהמדבר אוכל החי, נתהפך החי למדבר. ולכל מקום שנכנס לשם המזון שנתחלק להאיברים, נתהפך למהות האיבר ממש שנכנס לשם. כגון החלק מהמזון הנכנס להמח נתהפך למח, והנכנס ללב נתהפך ללב, וכן לשאר האיברים. וזהו: ארץ אכלת יושביה כי ארץ הוא בחינת אמונה, כמו שכתוב (תהלים ל"ז): "שכן ארץ ורעה אמונה". וזהו אכלת יושביה, כי כשנכנס לארץ, שהיא בחינת אמונה, נאכל אצלה, הינו שנתהפך למהותה. הינו כשדבוק להצדיק ומאמין בו, שהוא בחינת ארץ, נאכל להצדיק ונתהפך למהות הצדיק ממש: וכן ארץ ישראל בעצמה, יש לה גם כן הכח הזה. ועל כן אמרו רבותינו, זכרונם לברכה (כתבות קיא): 'כל היושב בארץ ישראל שרוי בלא עוון' שנאמר: "העם היושב בה נשוא עון', כי היא 'ארץ אוכלת יושביה', שהיושב שם נאכל אצלה, ונתהפך למהותה הקדוש. ועל כן אפלו 'המהלך ארבע אמות בארץ ישראל, מבטח לו שהוא בן עולם הבא' כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה שם: וזהו גם כן ענין המבאר במקום אחר (לעיל בסימן ק"א) על פסוק: "בקרב עלי מרעים לאכל את בשרי". שכלל הענין שם, כשאני רוצה שיקרבו תרין רעין דלא מתפרשין, אני צריך לאכל את בשרי, הינו להכניע החמר. וזהו: 'לאכל את בשרי', 'לאכל' דיקא. שצריך שהנפש תאכל הבשר, שתתהפך למהותה. וזהו (שיר השירים ה): "אכלו רעים", הינו תרין רעין דלא מתפרשין, שהם המחין הקדושים, שצריכים שהמח והדעת הקדוש יאכל את הגוף, דהינו שהגוף יתהפך למהות הנשמה הקדושה, שהוא המח והדעת (כמבאר במקום אחר). שזהו בחינת אכילה, שהמזון נתהפך לנזון כנ"ל. וזהו: "שכן ארץ ורעה אמונה", הינו שאתה תהיה רועה ומזין את האמונה, הינו שתהיה נאכל להאמונה כנ"ל, בחינת המזון שנתהפך לנזון: אך אף על פי כן העקר תלוי ברצון, אם רצונו חזק מאד להתקרב להשם יתברך ולעבד אותו, רק שקשה לו לשבר תאוות גופו, אז על ידי התקרבות ואמונת הצדיקים, הוא בחינת אכילה, ונאכל להצדיק, הינו שנתהפך למהותו כנ"ל. אך אם אין רצונו כלל לעבד את השם, לא יועיל לו שום התקרבות לצדיקים, והוא בחינת מזון שאינו נתהפך לנזון. כגון אם אוכל אכילה שאין הטבע סובלת אותו, אזי אינו מתעכל ואינו מתהפך לנזון, רק הגוף מקיא אותו. כן הוא בחינה זו ממש, כי אינו נאכל כלל להצדיק, אף שמקרב אצלו. כי הצדיק אינו יכול לסבלו, ומקיא אותו. והוא בחינת הכתוב בארץ ישראל (ויקרא י"ח): "כאשר קאה את הגוי", דהינו שאינה יכולה לסבלו להיות נאכל אצלה שיתהפך למהותה, רק היא מקיאה אותו. ה' יצילנו:

</div>

129 - A Land That Devours Its Inhabitants

"A land that devours its inhabitants." (Numbers 13:32)

When one draws close to the tzaddik (righteous person), even if he receives nothing from him, it is still very beneficial. For the faith alone that he has in the tzaddik assists him in serving Hashem (God), blessed be He.

This is analogous to the nature of food, which is transformed into the one who is nourished by it. For example: when an animal eats a plant (such as grass), the plant is transformed into animal. Likewise, when a person—who belongs to the category of the "speaking being"—eats an animal, the animal is transformed into human substance. Each part of the food that enters the limbs is converted into the very essence of the corresponding limb. For example, the portion that enters the brain becomes brain; what enters the heart becomes heart—and so with the rest of the limbs.

Thus, "a land that devours its inhabitants": the land is the aspect of faith, as it is written, “Dwell in the land and nurture faith” (Psalms 37:3). It devours its inhabitants—that is, when one enters the land (i.e.,

enters into

faith), he is "eaten" by it, meaning he is transformed into its essence.

This is the idea of one being attached to the tzaddik and believing in him. The tzaddik is an aspect of "land," and the follower is "devoured" by him—meaning he is transformed into the very essence of the tzaddik. Likewise, the Land of Israel itself possesses this power.

Therefore, our sages of blessed memory said (

Ketubot

111a): “Anyone who dwells in the Land of Israel is considered as one without sin,” as it says: “And the people that dwell in it shall be forgiven iniquity.” (Isaiah 33:24) Because it is a land that devours its inhabitants—the one who dwells there is consumed by it and transformed into its holy essence.

Hence, even one who walks four cubits in the Land of Israel is assured of a place in the World to Come (see

Ketubot

111a).

And this is also the matter explained elsewhere on the verse: “When evildoers approach me to devour my flesh…” (Psalms 27:2; see

Likutey

Moharan 101). The core idea there is: when I desire that “two friends who do not separate” draw close together, I must "eat my flesh"—that is, to subdue the physicality.

This is the meaning of "to eat my flesh": that the soul consumes the flesh, transforming it into its essence. And this is also the verse: “Eat, friends!” (Song of Songs 5:1)—referring to the two inseparable companions, which are the holy mental faculties. The holy mind and knowledge must consume the body, i.e., the body must be transformed into the essence of the holy soul (the mind and knowledge).

This is the aspect of eating: that food becomes the one who eats it. And so too, “Dwell in the land and nurture faith”: meaning, you should nourish and sustain the faith—you yourself should be devoured by the faith and transformed into it.

Nevertheless, everything depends on one's will. If his desire is truly strong to draw near to Hashem and serve Him, but it is difficult for him to break his bodily desires, then through faith and closeness to the tzaddikim, he is devoured—transformed into their essence.

But if he has no true will to serve Hashem, then no connection to tzaddikim will help him. This resembles food that is not digested, such as when one eats something that nature cannot tolerate—it is not assimilated, and the body vomits it out. So too here: he is not devoured at all by the tzaddik, even though he draws close. The tzaddik cannot tolerate him, and he is "vomited" out.

This is the meaning of the verse regarding the Land of Israel: “As it vomited out the nation…” (Leviticus 18:28). That is, the land cannot bear him to devour and assimilate him into its essence, and so it expels him—may God save us.



# To draw complete supervision

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/13/

# To draw complete supervision

<div dir="rtl">אשרי העם ידעי תרועה וכו</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/13


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

אשרי העם ידעי תרועה וכו' (תהלים פ"ט) (עיין בסוף הספר כל התורה הזאת מכת"י רבינו ז"ל בעצמו בנוסח אחר.:

</div>

Torah Thirteen — יג
 לְהַמְשִׁיךְ הַשְׁגָּחָה שְׁלֵמָה

 "Happy is the people who know the Teru'ah…" [Psalms 89:16]

 [In the language of Rabbeinu, of blessed memory] · [See the end of the volume for this entire Torah in Rabbeinu's own handwriting in a variant version]

 "Happy is the people who know the Teru'ah — Hashem, in the light of Your countenance shall they walk."

 [Psalms 89:16] — The verse decoded word by word at the close of this Torah.

 Editorial note: At the end of the volume, in a variant version in Rabbeinu's own handwriting, this entire Torah is brought in another formulation. Additionally, a separate manuscript fragment in Rabbeinu's handwriting was found relating to this Torah — only the end of the paper survived, and only the conclusion of the matter is written there; the beginning is missing. That fragment is preserved at the close of this translation. The verse Rabbeinu was expounding in that fragment is "V'nigla kevod Hashem v'ra'u chol basar yachdav ki pi Hashem diber" — "And the glory of Hashem shall be revealed, and all flesh together shall see it, for the mouth of Hashem has spoken" [Isaiah 40:5].


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

א להמשיך השגחה שלמה אי אפשר, אלא עד שישבר תאות ממון, ושבירתה הוא על ידי צדקה. כי איתא בזהר (פינחס רכד.): 'רוחא נחת לשכך חמימא דלבא, וכד נחת רוחא, לבא מקבל לה בחדוה דנגונא דליואי'. 'רוחא' - זה בחינת צדקה, שהוא רוח נדיבה, על ידו מקררין חמימות תאות ממון. וזה בחינת (תהלים ע"ו): "יבצר רוח נגידים" - שהרוח ממעט תאות הנגידות והעשירות. 'נגונא דליואי' - זה בחינת משא ומתן באמונה, ששמח בחלקו ואינו אץ להעשיר. כי הנגינה זה המשא ומתן, כמו שכתוב (שם פ"א): "שאו זמרה ותנו תף".

</div>

Drawing Down Complete Providence — Breaking the Lust for Money Through Charity

 To draw down complete Providence (hashgachah shleymah) — it is impossible until one breaks the lust for money (ta'avat mamon). And the breaking of it comes about through charity (tzedakah).

 For it is brought in the Zohar [Pinchas 224b]:

 🔵 Zohar — The Spirit Descends to Cool the Heart's Heat

 
 "Rucha nacheit l'shakei chamima d'liba, v'chad nacheit rucha liba mekabel lei b'chedva d'niguina d'leva'ei."
 

 
 "The spirit descends to cool the heat of the heart. And when the spirit descends, the heart receives it with the joy of the song of the Levites."
 

 
 Rabbeinu now decodes each phrase:
 

 
 "Rucha" — "the spirit" — this is the aspect of tzedakah [charity], which is a generous spirit [רוּחַ נְדִיבָה — ruach nedivah]. Through it, the heat of the lust for money is cooled. And this is the aspect of "He will diminish the spirit of princes" [יִבְצֹר רוּחַ נְגִידִים] [Psalms 76:13] — the spirit diminishes and reduces the lust for nobility and wealth [ta'avas ha'negidus v'ha'ashirus].
 

 
 "Niguina d'leva'ei" — "the song of the Levites" — this is the aspect of honest, faithful commerce [masa u'matan be'emunah] — being happy with one's portion and not rushing to become rich. For the nigun [melody/song] corresponds to the give-and-take of commerce, as the verse states: "Raise up song (זִמְרָה) and sound the drum" [Psalms 81:3] — where zimrah [song] is cognate to commerce and its rhythmic exchange.
 

 
 "B'chedva" — "with joy" — this is being happy with one's portion [שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ].
 

 And this is the aspect of ketores [incense] — for it binds and ties [מְקַשֵּׁר — mekasher] the heat of the heart together with the spirit. As the verse states: "Incense gladdens the heart" [Proverbs 27:9].


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

'חדוה' - זה ששמח בחלקו, וזה בחינת קטרת, שמקשר חמום הלב עם הרוח, וזה (משלי כ"ז): "קטרת ישמח לב", וזה בחינת (דברים ל"ג): "ישימו קטרה באפך", שעל ידי בחינת קטרת הנ"ל נתבטל בחינת (בראשית ג): "בזעת אפך תאכל". וזה בחינת התגלות משיח, שאזי יתבטל חמדת הממון, כמו שכתוב (ישעיהו ב): "ביום ההוא ישליך האדם את אלילי כספו ואלילי זהבו". וזה בחינת (איכה ד): "רוח אפינו משיח ה'". 'וכל זמן שיש עבודה זרה זאת של ממון בעולם, חרון אף בעולם' (עיין סנהדרין קי"ג ועיין ספרי פ' ראה:); וכפי הבטול של עבודה זרה זאת - כן נתבטל החרון אף, בבחינת "רוח אפינו משיח ה'", ונתמשך חסד בעולם, בבחינת (תהלים י"ח): "ועושה חסד למשיחו". וכשיתגלה חסד הזה, יתמשך הדעת, שהיא בנין הבית, בבחינת (שם ה): "ואני ברב חסדך אבוא ביתך", כמו שכתוב בזהר (פינחס רכ:): 'וימינא דא זמין למבנא בי מקדשא - כי הדעת הוא בחינת בית, כמאמר חכמינו, זכרונם לברכה (ברכות לג): 'מי שיש בו דעה, כאלו נבנה בית המקדש' וכו':

</div>

🌿 The Wordplay of Af — Nostrils, Anger, and Mashiach

 
 And this is the aspect of "They shall place incense (קְטֹרָה) before Your nostrils (בְּאַפֶּךָ)" [Deuteronomy 33:10] — for through this aspect of ketores, the aspect of "By the sweat of your nostrils (בְּזֵעַת אַפֶּךָ) you shall eat bread" [Genesis 3:19] is nullified.
 

 
 The word אַף [af] means both nostrils and anger. In the curse of Adam — "by the sweat of your af" — the af is the anger that drives anxious, desperate labor for material sustenance. The ketores — which binds the spirit to the heart and produces joy — transforms this same af into a holy breath. And this is the aspect of: "The breath of our nostrils (רוּחַ אַפֵּינוּ) — the anointed of Hashem (מְשִׁיחַ ה')" [Lamentations 4:20] — the af, which was the seat of wrath and anxious toil, becomes the very breath of Mashiach.
 

 
 And this is the aspect of the revelation of Mashiach — for at that time the lust for money will be nullified entirely, as the verse states: "On that day man will cast away his idols of silver and his idols of gold" [Isaiah 2:20].
 

 And as long as this idol-worship of money exists in the world — there is divine wrath in the world [see Sanhedrin 113; Sifri, Parshas Re'eh].

 And according to the precise degree of nullification of this idol-worship — so too, in exact proportion, is the divine wrath nullified [כְּפִי הַבִּטּוּל שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה זאת — כֵּן נִתְבַּטֵּל הַחֲרוֹן אַף] — in the aspect of "the breath of our nostrils — the anointed of Hashem." And then chesed [kindness] is drawn into the world, in the aspect of "and He performs kindness for His anointed" [Psalms 18:51].

 🔗 Chain: Charity → Chesed → Da'as → The Temple

 ▶
When this chesed is revealed — da'as [knowledge / divine awareness] is drawn down, which is the building of the House.

 ▶
As the verse states: "And I, through Your abundant kindness (בְּרֹב חַסְדְּךָ), shall enter Your House" [Psalms 5:8].

 ▶
As it is written in the Zohar [Pinchas 220]: "Vimina da zamid l'mivna bei makdasha" — "The right hand is destined to build the Holy Temple."

 ▶
For da'as is itself the aspect of the House — as our Sages of blessed memory said [Berachos 33]: "One who has da'as — it is as though the Holy Temple were built within him."


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

ב וזה בחינות התגלות התורה של לעתיד לבוא, כמובא בזהר (עיין זוהר בהעלותך קנ"ב) שלעתיד יתגלה אוריתא דעתיקא סתימאה; כי עקר קבלת התורה על ידי השכל, שהוא משה משיח (זוה"ק בראשית כ"ה כ"ז), כמו שכתוב (משלי כא): "עיר גברים עלה חכם". ומי שיש לו בחינת משה משיח, יוכל לקבל תורה, ויכול להמשיך הארת התורה ללמד שאר בני אדם; כי התגלות התורה בא מיחודא דקדשא בריך הוא ושכינתה, כמו שכתוב (שם א): "שמע בני מוסר אביך" וכו' - 'אביך' דא קדשא בריך הוא, 'ואמך' דא כנסת ישראל (זהר יתרו פה. פינחס ריג.); ויחודם - על ידי העלאת נפשות ישראל בבחינת מיין נוקבין, והחכם יכול לקח הנפשות ולהעלותם בבחינת מיין נוקבין, בבחינת (שם יא): "ולקח נפשות חכם", ועל ידי היחוד הזה נולד התורה; וכשעולה החכם עם הנפשות, בבחינת עיר גברים עלה חכם, על ידי זה - "וירד עז מבטחה":

</div>

The Future Revelation of Torah — Moshe-Mashiach — The Union of G-d and the Shechinah

 And this is the aspect of the revelation of the Torah of the future (his'galus haTorah shel le'asid lavo) — as brought in the Zohar [see Zohar, Behaalosecha 152]: in the future, the Torah of the Ancient Hidden One [אוֹרַיְתָא דְּעַתִּיקָא סְתִימָאָה] will be revealed.

 For the essential reception of Torah comes through the seichel [illumined intellect / mind] — which is Moshe-Mashiach [Zohar Bereishis 25, 27]. As the verse states: "A wise man ascends the city of mighty men" [Proverbs 21:22].

 And one who has the aspect of Moshe-Mashiach can receive Torah, and can draw the illumination of Torah to teach other people.

 For the revelation of Torah comes from the union (yichud) of the Holy Blessed One and His Shechinah. As the verse states: "Hear, my child, the instruction of your father, and do not forsake the teaching of your mother" [Proverbs 1:8]:

 🔵 Zohar — Father and Mother = G-d and Shechinah

 
 "Avicha — da Kudsha Brich Hu. V'imecha — da Keneses Yisrael."
 

 
 "Your father — this is the Holy Blessed One. And your mother — this is the Community of Israel [the Shechinah / Knesses Yisrael]." [Zohar, Yisro 85; Pinchas 213]
 

 
 And their union comes about specifically through the elevation of the souls of Israel in the aspect of mayim nukvin [feminine waters — the arousal from below].
 

 
 And the wise man can take the souls and elevate them in the aspect of mayim nukvin — in the aspect of: "A wise man takes souls" [וְלֹקֵחַ נְפָשׁוֹת חָכָם] [Proverbs 11:30]. And through this union — Torah is born.
 

 
 And when the wise man ascends with the souls — in the aspect of "a wise man ascends the city of mighty men" — through this: "And the stronghold of its confidence comes down" [וַיֹּרֶד עֹז מִבְטֶחָהּ] [ibid.] — the strength of Torah descends.
 

· · ·


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

ג ונפש - זה בחינת רצון, שכל אלו בני אדם הבאים לחכם הדור, כל אחד ואחד יש לו איזהו רצון, והצדיק לוקח כל הרצונות ועולה עמהם, ואחר כך - "וירד עז מבטחה", בבחינת (יחזקאל א): "והחיות רצוא ושוב"; 'רצוא' - בעליות הנפשות, 'ושוב' - בחזרת הנפשות, עם התגלות התורה. וזה שמובא בתקוני זהר (תקון ע, קט.): 'רצוא' - דא נוריאל, 'ושוב' - דא מט"ט שר הפנים; נוריאל - דא נור דלוק (זהר בראשית כג: ובתקונא שבעין) בחמימות תאות ממון, ושוב - דא מט"ט שר הפנים, דאיהו רשים בשם מש"ה, דאיהו משיח; שהוא "רוח אפינו", שעל ידו נשתכך החמימות. וזה: שככה - גימטריא משה (זהר בהר קיא: פינחס רלא.), שהוא משכך אלילי כסף וזהב; רצוא - דא רצון, שהוא הנפש, ושוב - דא משה, שמקבל התורה:

</div>

Soul = Will. The Tzaddik Gathers the Wills. Ratzo va'Shov. Nuriel and Metatron.

 And the soul (nefesh) is the aspect of ratzon [will/desire] — for all of these people who come to the wise man of the generation — every single one of them has some ratzon [some longing, some particular will, some desire they carry]. And the Tzaddik takes all the ratzonos [wills] and ascends with them. And afterward: "the stronghold of its confidence comes down" — in the aspect of: "the living creatures run and return" [וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב] [Ezekiel 1:14].

 Ratzo [running forward/upward] — in the ascent of the souls upward.

 Shov [returning] — in the return of the souls downward together with the revelation of Torah.

 🔵 Tikkunei Zohar — Nuriel and Metatron — Decoded

 
 And this is brought in Tikkunei Zohar [Tikkun 70, page 109b]:
 

 
 "Ratzo — da Nuriel. V'shov — da Metat"t Sar haPanim."
 

 
 "Ratzo — this is Nuriel. And Shov — this is Metatron, the Prince of the Countenance."
 

 
 Nuriel — this is a burning flame [נוּר דָּלוּק] [Zohar Bereishis 23b; Tikkun 70] — in the heat [chamimus] of the lust for money. The soul running upward in its raw desire is still burning with the heat of material longing — this is Nuriel — fire and burning.
 

 
 Shov — Metatron, the Prince of the Countenance — who is inscribed with the name of Moshe-Mashiach: "the breath of our nostrils" — through whom the heat is cooled. And:
 

 
 📐 Gematria — Shakachah = Moshe

 
 שָׁכָכָה [shakachah — it subsided / was cooled]:
 
שׁ = 300 + כ = 20 + כ = 20 + ה = 5 = 345
 

 
 מֹשֶׁה [Moshe]:
 
מ = 40 + שׁ = 300 + ה = 5 = 345
 

 
 [Zohar, Behar 111b; Pinchas 231] — Metatron is the one who carries the name Moshe, and Moshe is the cooling of the material heat. Shakachah [the subsiding of the burning] has the precise numerical value of Moshe — for Moshe is the cooling.
 

 

 
 He is the one who cools the idols of silver and gold — the lust for money.
 

 
 Therefore, the full decoded pair is:
 
Ratzo — this is ratzon [will], which is the soul — the soul in its burning, ascending state.
 
Shov — this is Moshe-Mashiach, who receives the Torah and brings it back down.
 

· · ·


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

ד ועל ידי המשכת התורה נמשך השגחה, כי התורה היא טנת"א (טעמים, נקודות, תגין, אותיות), שהם תלת גונין דעינא, ובת עין. וזה שמתחלת התורה ב'בראשית' (תקוני זהר דף יח:): תמן ראשי, תמן בת. ראשי - "אלה ראשי בית אבתם" (שמות ו), שהאבות הם תלת גונין דעינא; תמן בת - דא בת עין. נמצא, כשחכם מביא תורה כנ"ל, נמצא שמביא כח הראות של השגחת השם יתברך עלינו; וכל אחד, כפי קרובו אל התורה, כן השגחת השם יתברך עליו. כי עקר כח הראות, מחמת שמכה בדבר הנראה, וחוזר כח הראות מחמת ההכאה לעינים, ונצטיר הדבר הנראה בעינים, ואז העינים רואים את הדבר הנראה, כי הראות מביא את הדבר לתוך העינים. אבל כשהדבר הנראה הוא רחוק, אז קדם שיגיע כח הראות להדבר הנראה, מתפזר בתוך האויר ונתעכר, ואין מגיע בהכאה על הדבר, ועל ידי זה אין חוזר הראות לעינים, ואז אין העינים רואין, כי עקר הראות הוא מחמת ההכאה. וזה (תהלים פ): "שוב נא הבט משמים וראה" - שישוב הבטה שמביט משמים עלינו, ישוב על ידי ההכאה, ישוב הראות לעיניו, ואז: 'וראה', כי הראיה על ידי השבת ההבטה. וזה בחינת: "והחיות רצוא ושוב"; והחיות - הינו התורה, שהיא החיים, 'רצוא' - בבחינת הבטה מעלא לתתא, 'ושוב' - בבחינת הכאת הראות בדבר הנראה, ונחזר לעינים ונצטיר בעינים, כי העינים הם כמראה לטושה, שנתראה בהם כל דבר שעומד כנגדו. ועל ידי שאנחנו קרובים אל התורה, נמצא שאנחנו קרובים אל הראות, ועל ידי זה כח הראות נחזר לעיניו, ונתראים ונצטירים אנחנו בעיניו. אבל העכו"ם, מחמת שהם רחוקים מהתורה, הם רחוקים מהשגחתו, והשגחתו אין מגיע עליהם בהכאה. נמצא השגחתו על העכו"ם בחצי הראות, בבחינת רצוא, ועלינו השגחתו בשלמות:

</div>

Torah = The Eye of Providence. Tanta"a = Three Colors of the Eye + Pupil. The Physics of Vision.

 And through the drawing down of Torah — Providence is drawn down. For the Torah is Tanta"a:

 📗 Tanta"a — The Four Dimensions of Torah = The Eye

 
 Tanta"a is an acronym:
 
טְעָמִים — Taamim [cantillation marks]
 
נְקוּדוֹת — Nekudos [vowel points]
 
תַּגִּין — Tagin [crowns on letters]
 
אוֹתִיּוֹת — Osios [the letters themselves]
 

 
 These four correspond to the three colors of the eye and the pupil [תְּלָת גְּוָנִין דְּעֵינָא וּבַת עַיִן] [Tikkunei Zohar, page 18b]. The Torah is the eye through which G-d sees us — and its four dimensions correspond precisely to the anatomy of divine vision.
 

 🔵 Bereishis — The Eye — The Patriarchs — The Pupil

 
 And this is what the very opening of the Torah — the word בְּרֵאשִׁית [Bereishis] — indicates. The Zoharic reading:
 

 
 "Tamman rashi — tamman bas rashi."
 
"There are my heads — there is the daughter of my heads."
 

 
 The word בְּרֵאשִׁית contains the word רֹאשׁ [head] — multiple heads. And the verse: "These are the heads of the house of their fathers" [אֵלֶּה רָאשֵׁי בֵית אֲבֹתָם] [Exodus 6:14] — for the Patriarchs are the three colors of the eye: white, red, and the dark iris — the three foundational lights through which divine sight is structured.
 

 
 "Tamman bas" — "there is the daughter" — this is the בַּת עַיִן [bat ayin — the pupil of the eye] — the central point of vision through which all images are received.
 

 
 Thus: the very first word of Torah — Bereishis — already announces that the Torah is the eye of divine Providence. It contains within it the three Patriarchal colors of the eye and the pupil. The Torah is the visual organ through which Hashem sees and watches over us.
 

 It follows: when the wise man brings Torah as above — he is found to be bringing the power of sight of Hashem Yisborach's Providence upon us. And each person — according to his closeness to Torah — so is Hashem Yisborach's Providence upon him.

 📗 The Physics of Vision — How Sight Works, and Why Distance Matters

 
 For the essential power of sight comes about through the striking [הַכָּאָה — haka'ah] of the power of vision against the thing seen — and the power of vision returns from the thing seen on account of this strike, back to the eyes — and the thing seen is then imprinted and depicted [נִצְטַיֵּר] in the eyes — and then the eyes see the thing.
 

 
 For sight brings the thing into the eyes. But when the thing seen is far away — then before the power of vision reaches the thing seen, it scatters within the air and becomes turbid [נִתְעַכֵּר — mis'aker] — and it does not arrive with a proper strike upon the thing — and therefore the power of vision does not return to the eyes — and then the eyes do not see. For the essential power of sight depends entirely on the strike.
 

 
 Rabbeinu employs the emission theory of vision — in which the eye sends out visual rays that strike objects and return — the dominant understanding in his era. He uses this as a precise analogy for the mechanics of divine Providence: G-d's visual "ray" must strike us and return for us to be truly seen and provided for.
 

 And this is: "Return now, look down from the heavens and see" [שׁוּב נָא הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה] [Psalms 80:15]:

 שׁוּב נָא הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה

 "Return now, look down from the heavens and see."

 
 "Return" [שׁוּב] — that the looking which He looks down from the heavens upon us — shall return — through the strike [the completion of the visual ray's contact and return] shall the sight return to His eyes.
 

 "Look down" [הַבֵּט] — the looking from above to below — the outgoing ray of divine sight.
 

 "And see" [וּרְאֵה] — for the true seeing only comes through the return of the looking — after the ray has struck and come back. The verse is asking for the completion of the act of seeing, not merely its initiation.
 

 And this is the aspect of "the living creatures run and return": the living creatures — this is the Torah, which is the life [חַיִּים]. Ratzo [running forward] — in the aspect of the looking-down from above to below [the outgoing divine ray]. Shov [returning] — in the aspect of the strike of the visual ray upon the thing seen, and its return to the eyes, and the thing's being imprinted and depicted within the eyes.

 For the eyes are like a polished mirror [מַרְאָה לְטוּשָׁה] — in which every thing that stands before it is reflected and appears. And this is the conclusion of the vision-physics argument: through our being close to the Torah — we are found to be close to the power of sight — and through this, the power of sight returns to His eyes — and we are seen and depicted [נִרְאִים וְנִצְטַיְּרִים] in His eyes.

 But the nations of the world — because they are far from Torah — they are far from His Providence — and His Providence does not reach them with a full strike. Therefore His Providence over the nations of the world is only in half-sight [בַּחֲצִי הָרְאוּת] — in the aspect of ratzo alone [the outgoing ray, before it strikes and returns] — but over us His Providence is complete [בִּשְׁלֵמוּת].

· · ·


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

ה

</div>

The Story of Rabbi Yona — Decoded in Full


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

וזהו בחינת תקונא דמרכבתא עלאה ומרכבתא תתאה - שעל ידי החכם שלוקח הנפשות ועולה עמהם, וירד עז מבטחה, נתתקנו שני המרכבות.

</div>

The Story of Rabbi Yona — Decoded in Full


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

כי יש ארבע חיות בבחינת נפש, וכסא, ויושב על הכסא. אריה שבבחינת נפש - זה בחינת (שיר השירים ה): "אריתי מורי עם בשמי"; 'מורי' - זה בחינת "מרת נפש" (שמואל א א), בחינת (מלכים ב ד): "ונפשה מרה לה", זה בחינות פגם הנפש, פגם הרצון; כשרוצה דבר תאוה זה הרצון, הוא פגם ומרה לנפש. ועכשו כשבא זה האדם לחכם הדור עם נפשו ורצונו, וחכם הדור לוקח כל הרצונות ולוקט אותם אחד לאחד, כדי להעלות אותם כנ"ל, ואז מלקט גם כל הרצונות והנפשות שנפלו. וזהו בחינת: 'אריה' - לשון לקט, שמלקט מרת הנפש, הינו פגם הנפש; "עם בשמי" - עם הרצון הטוב שמעלה ריח טוב. ובחינת שור שבנפש - זה האור המצחצח שנתוסף בנפש מחמת הקבוץ, שנתקבץ פזורי הנפש, ואז מאיר הנפש ביותר, כי כשהרצון אין מאיר, אז הנפש בבחינת ונפש רעבה, כי עקר הרעב מחמת העדר האור, כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (יומא עד:): "ויענך וירעיבך ויאכילך את המן" - 'מכאן שהסומא אינו שבע', כי עקר השבע מחמת האור שיראה בעיניו, ועל ידי שאינו רואה, אין נתמלא נפשו, הינו רצונו, כי "טוב מראה עינים מהלך נפש" (קהלת ו); וכשמצחצח נפשו בצחצחות האור, אזי "ונפש רעבה מלא טוב" (תהלים ק"ז), בבחינת (ישעיהו נ"ח): "והשביע בצחצחות נפשך". וזה בחינת שור, לשון הסתכלות, בחינת מראה עינים מהלך נפש. ונשר שבבחינת נפש - זה החדוש שנתחדש הנפש בעליתה בבחינת עבור. וזה בחינת נשר - "תתחדש כנשר נעוריכי" (תהלים ק"ג). ואדם שבנפש - זה בחינת (בראשית ב): "ויהי האדם לנפש חיה", כי האדם בחינות מסכני ועתירי, כמו שכתוב (בהקדמת הזהר יג:): "נעשה אדם בצלמנו" - עתירי, "כדמותנו" - מסכני. וכשנתלקטו הנפשות, אזי הם בבחינת אדם, נפשות גדולות וקטנות, בבחינת מסכני ועתירי. ואופנים - הן הגופין, כי עקר פעלותיהן של הגופין אינו אלא מן החיות שבנפש, שהנפש מראה פעלותיה על ידי איברי הגוף, ואין לגוף שום תנועה עצמית, והכל על ידי כחות הנפש. וכסא שבבחינת נפש - הוא נפש החכם שנתכסה, בבחינת (משלי ג): "יקרה היא מפנינים" [כמו שדרשו רבותינו, זכרונם לברכה (סוטה ד:) מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים], כי מחמת שנפש החכם הוא יקר, הוא נתכסה לפני ולפנים, וכל הנפשות נעשין לבושין אצלה. והאדם היושב על הכסא - הוא דעתו של החכם, כי "גם בלא דעת נפש לא טוב" (משלי י"ט). ויש ארבע חיות בתורה: אריה שבתורה, כי התורה נקרא עז - "ומה עז מארי" (שופטים י"ד); ושור שבתורה - זה בחינת (משלי ח): "בי שרים ישרו"; ונשר שבתורה - זה בחינת חדושין דאוריתא, בבחינת "תתחדש כנשר". ואדם שבתורה - זה בחינת (במדבר י"ט): "זאת התורה אדם", ויש בה קלות וחמורות, שהם בחינת מסכני ועתירי; וכסא שבבחינת תורה - הם דברים שכסה עתיק יומין (פסחים קיט. ועין זהר בהעלתך קנב.), והם מכסים את עצמן בספורי התורה; ויושב על הכסא - הוא עתיק יומין, בבחינת (דניאל ז): "ועתיק יומין יתב"; ואופנים שבתורה - הן הן גופי הלכות (עיין זוהר הנ"ל):

</div>

The Repair of the Upper and Lower Chariot — The Four Chayos of Soul and Torah

 And this is the aspect of the repair of the Upper Merkavah [Chariot] and the Lower Merkavah — for through the wise man who takes the souls and ascends with them, and then brings down "the stronghold of its confidence" — both Chariots are repaired together.

 For there are four chayos [living creatures] in the aspect of soul, and a throne, and One who sits upon the throne. And there are four chayos in the aspect of Torah. Let us examine each:

The Four Chayos of the Soul

 
 🦁 Aryeh — the Lion

 אַרְיֵה
 The aspect of gathering [לֶקֶט — lekes] — for Aryeh is related to the language of gleaning and gathering. The Tzaddik gathers the bitterness of the soul — the flaw of the will — from all who come to him. As in: "I have plucked (אָרִיתִי) my myrrh with my spice" [Song of Songs 5:1] — mori [myrrh] is the aspect of "the bitterness of soul" [מָרַת נָפֶשׁ] [I Samuel 1:10] and "her soul is bitter to her" [II Kings 4:27] — the flaw of the soul when it desires a thing of lust. This is the flaw of the ratzon — when one wills a thing of desire, that will itself is a wound and bitterness to the soul. "With my spice (עִם בְּשָׂמִי)" — together with the good will that rises with a good fragrance.
 

 
 🐂 Shor — the Ox

 שׁוֹר
 The aspect of the polished, radiant light [הָאוֹר הַמְצֻחְצָח] that is added to the soul from the gathering — for when the scattered soul is reassembled, its light shines more intensely. When the will does not shine, the soul is in the aspect of "a hungry soul" — for the essential hunger comes from the absence of light, as our Sages said [Yoma 74b] from the verse "He afflicted you and made you hungry and fed you the manna" — from here we learn that a blind person is never satisfied, for the essential satiation comes from the light the eyes see. When one cannot see, one's soul [desire] is never filled. And when one polishes the soul with the radiance of light: "He fills the hungry soul with goodness" [Psalms 107:9], and "He satisfies your soul with radiant splendor (בְּצַחְצָחוֹת)" [Isaiah 58:11]. And Shor is the language of looking/gazing [הִסְתַּכְּלוּת] — the aspect of "better is the sight of the eyes than the walking of the soul" [Koheles 6:9].
 

 
 🦅 Nesher — the Eagle

 נֶשֶׁר
 The aspect of the chidush [renewal/innovation] that is born within the soul during its ascent — in the aspect of ibur [spiritual gestation / impregnation]. This is the aspect of Nesher: "Your youth shall be renewed (תִּתְחַדֵּשׁ) like the eagle (כַּנֶּשֶׁר)" [Psalms 103:5].
 

 
 👤 Adam — the Human

 אָדָם
 "And man became a living soul" [Genesis 2:7]. For the human being encompasses the aspects of miskenei [the poor] and attirei [the rich] — as it is written in the Introduction to the Zohar [13b]: "Let us make man in Our image (בְּצַלְמֵנוּ)" — attirei [rich, those with great souls] — "in Our likeness (כִּדְמוּתֵנוּ)" — miskenei [poor, those with lesser souls]. And when the souls are gathered together by the Tzaddik, they are in the aspect of Adam — great souls and small souls — the aspects of poor and rich together.
 

 And the ofanim [wheels] — they are the bodies. For the essential actions of the bodies come only from the life-force that is in the soul — the soul shows its actions through the limbs of the body — and the body has no self-generated movement whatsoever [אֵין לַגּוּף שׁוּם תְּנוּעָה עַצְמִית]. All of it comes through the powers of the soul.

 And the throne in the aspect of soul — this is the soul of the wise man, which is covered and concealed [נִתְכַּסֶּה] — in the aspect of "She is more precious than pearls" [Proverbs 3:15] [as our Sages expounded [Sotah 4b]: more precious than the High Priest who enters the Holy of Holies (lifnai ve'lifnim)]. For because the wise man's soul is so precious, it is concealed within the innermost chamber — and all the other souls become garments for it [לְבוּשִׁין].

 And the one who sits upon the throne is the da'as [knowledge/awareness] of the wise man — for without da'as, even a soul is not good, as the verse states: "Even without da'as, a soul is not good" [גַּם בְּלֹא דַעַת נֶפֶשׁ לֹא טוֹב] [Proverbs 19:2]. The da'as of the wise man is what animates and directs the entire throne — just as the soul animates the body, the da'as animates the soul-throne.

The Four Chayos of the Torah

 
 🦁 Aryeh of Torah

 For the Torah is called oz [strength/power] — "And what is stronger than a lion?" [וּמֶה עַז מֵאֲרִי] [Judges 14:18].
 

 
 🐂 Shor of Torah

 The aspect of governance and luminous ordering: "Through me, rulers rule" [בִּי שָׂרִים יָשֹׂרוּ] [Proverbs 8:16].
 

 
 🦅 Nesher of Torah

 The aspect of chidushei Torah [innovations of Torah] — in the aspect of "your youth shall be renewed like the eagle."
 

 
 👤 Adam of Torah

 "This is the Torah — a human being" [זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם] [Numbers 19:14]. And Torah has light and stringent laws — which are the aspects of miskenei and attirei.
 

 And the throne in the aspect of Torah — these are the matters which the Ancient of Days [עַתִּיק יוֹמִין] has concealed [Pesachim 119] — and they conceal themselves within the narratives of the Torah [בְּסִפּוּרֵי הַתּוֹרָה]. And the one who sits upon the throne is the Atik Yomin himself — as the verse states: "and the Ancient of Days sat" [וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִב] [Daniel 7:9].

 And the ofanim of Torah — these are the bodies of halachos [גּוּפֵי הֲלָכוֹת] — the practical legal rulings, which are the wheels through which the soul of Torah acts in the world [see the aforementioned Zohar].

 The Story of Rabbi Yona — Decoded in Full

 And this is what is brought in Taanis [23b] — the story of Rabbi Yona:

 📜 The Story — Literal Aramaic and Translation

 
 "Kad havah itzterich alma l'mitra, amar: eizil v'aisi b'zuza ibura, vahavah ka'ei b'atra amikei, b'atra tzeni'a michsei saka, v'al yedei zeh v'atei mitra."
 

 "When the world needed rain, he would say: 'Go and bring me a zuza's worth of grain [ibura].' And he would stand in a deep place [atra amikei], in a hidden place [atra tzeni'a], covered with sackcloth [michsei saka] — and through this, rain would come."
 

 Decoded term by term:

 Aramaic PhraseInner Meaning
 
 
 "Kad havah itzterich alma l'mitra"
"When the world needed rain"
 The world needed Torah — as the verse states: "My teaching shall fall like rain" [יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי] [Deuteronomy 32:2].
 
 
 "Eizil v'aisi b'zuza ibura"
"Go and bring a zuza's worth of grain"
 
 This is the aspect of 72 and 216 [see Tikkun 10; Tikkun 21; Tikkun 69]:
 

 72 [ע"ב] — this is the shikuch [the cooling]. The number 72 corresponds to chesed [kindness] — the quality that cools.
 

 216 [רי"ו] — this is the aspect of chamimus [heat]. The number 216 is the numerical value of גְּבוּרָה [Gevurah — severity/strength] — the quality of burning intensity, which is the heat of material lust.
 

 גְּבוּרָה = 3+2+6+200+5 = 216 = רי"ו
 

 A zuza [the smallest coin, the basic monetary unit] — this is the aspect of the lust for money itself — the smallest unit of monetary desire. So he went to cool the lust for money — the 72 cooling the 216 — as above.
 

 And ibura means both grain for storage and the spiritual ibur [gestation/impregnation] of the souls — both meanings are simultaneously active here.
 
 
 
 "Vahavah ka'ei b'atra amikei"
"He stood in a deep place"
 
 Through cooling the lust for money, he merited the deep place — which is the aspect of chesed [kindness]. For the sun is deeper than its shadow [Shevuos 6b] — the shadow is on the surface, but the sun itself is in its own interior depth. So too chesed is the interior light — the sun of day — deeper than any surface.
 

 And chesed is the light of day, as the verse states: "By day Hashem commands His kindness" [יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ] [Psalms 42:9].
 

 And through the chesed, he merited the building of the House — the seichel [intellect] — as above.
 
 
 
 "B'atra tzeni'a"
"In a hidden place"
 This is the Holy Temple — which is the seichel — as the verse states: "And with the modest (צְנוּעִים) — wisdom" [Proverbs 11:2]. The hidden, concealed place is the dwelling of wisdom and the Temple.
 
 
 "Michsei saka"
"Covered with sackcloth"
 
 This is the aspect of the taking of souls to elevate them — as above: "A wise man takes souls" [וְלֹקֵחַ נְפָשׁוֹת חָכָם]. For the totality of souls is referred to by the name שַׂק [sak — sack/sackcloth] — for they are nourished and refreshed from the flowing stream of the river — in the aspect of "He satisfies your soul with radiant splendor" [Isaiah 58:11].


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

וזה שמביא בתענית (כג:): מעשה דרבי יונה: כד הוה אצטריך עלמא למטרא, אמר: אזיל ואיתי בזוזא עבורא; והוי קאי באתרא עמיקי, באתרא צניעא מכסי שקא, ועל ידי זה ואתי מטרא. כד הוה מצטריך עלמא למטרא - הינו לתורה, כמו שכתוב (דברים ל"ב): "יערף כמטר לקחי". אמר, אזיל ואיתי בזוזא עבורא. עבור זה בחינת ע"ב רי"ו (עיין תיקון י' ותיקון כ"א ותיקון ס"ט); ע"ב הוא שכוך, רי"ו - זה בחינת חמימות. בזוזא - זה בחינת תאות ממון, הינו דאזל לשכך תאות ממון כנ"ל. והוה קאי באתרא עמיקי - על ידי ששכך תאות ממון זכה לאתרא עמיקי, שהוא בחינת חסד, כמראה החמה עמקה מן הצל (שבועות ו:), וחסד הוא אור יום, כמו שכתוב (תהלים מ"ב): "יומם יצוה ה' חסדו"; ועל ידי החסד זכה לבנין הבית, לבחינת שכל כנ"ל. וזה: אתרא צניעא, שהוא בית המקדש, שהוא השכל, כמו שכתוב (משלי י"א): "ואת צנועים חכמה". והוה מכסי שקא - זה בחינת לקיחת הנפשות להעלות אותם, כנ"ל: "ולקח נפשות חכם", וכלליות הנפשות הם מכנים בשם שק, כי הם מתעדנים משקיא דנחלא, בבחינת "והשביע בצחצחות נפשך", ועל ידי זה: ואתי מטרא - שהמשיך תורה, בבחינת "וירד עז מבטחה":

</div>

The sackcloth covering = the souls as a collective sack/vessel that the Tzaddik carries — he wraps himself in the totality of all the souls he has gathered.
 
 
 
 "V'atei mitra"
"And rain would come"
 He drew down Torah — in the aspect of "and the stronghold of its confidence comes down" — Torah descending specifically like rain — "My teaching shall fall like rain."
 
 

 ו — Part II

 One Must Seek Such a Wise Man — And He Himself Needs Two Intellects — The Two Shins

 However — one must seek greatly and pursue after such a wise man [צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ מְאֹד וְלַחֲזֹר אַחַר חָכָם כָּזֶה], and beg from Hashem Yisborach to merit finding such a wise man who gathers the souls — in the aspect of "a wise man takes souls" — and who ascends with them and brings Torah down with them.

 For even the wise man himself cannot perform this with a single intellect — for these require two separate intellects:

 What he uses to gather the souls — this is one intellect. And what he uses to ascend with them and bring down "the stronghold of its confidence" — this is a different intellect.

 
 First Intellect — Shin of Three Heads

 שׁ
 The Shin of three heads [שִׁין שֶׁל שְׁלֹשָׁה רָאשִׁים] — numerical value 300.
 

 The intellect through which the wise man gathers the souls — taking the ratzonos [wills/desires] of all who come to him, one by one.
 

 
 Second Intellect — Shin of Four Heads

 שׁ
 The Shin of four heads [שִׁין שֶׁל אַרְבָּעָה רָאשִׁים] — numerical value 300.
 

 The intellect through which he ascends with the souls and brings down Torah — "the stronghold of its confidence comes down."
 

 And this is the explanation of the story of Rabbah bar bar Chanah — for both measurements of 300 parsa in the story correspond to the two Shins — the two intellects of the true wise man.

 Rabbah bar bar Chanah — The Waves at Sea — Decoded in Full

 📜 The Story — Full Aramaic with Translation

 
 "Ishtaʿu li nechutei yama: bein gala l'gala tlat mei'ah parsei, v'rumya d'gala tlat mei'ah parsei. Zimna chada havei azlinan b'orcha, ud'linan gala, ad da'chazeinan bei marbaʿta d'kochva zuta, dahavei k'mivzar arbaʿin griwa bizra d'chardela. V'i d'leinan tefei, hava makleinan me'havla. V'ramya gala kala la'chavrata v'amra lah: chavrati, mi shavkis meidei b'alma d'la shatafit? V'neitei ana v'nicharveh. Amra lah: puk chazei gevurta d'march, da'afilu ki'mlo chuta d'chala leit d'avar — shene'emar: Ha'osi lo tira'u ne'um Hashem..."
 

 
 "Sailors told me: between one wave and the next — three hundred parsa. And the height of a wave — three hundred parsa. Once we were traveling on a road, and a wave lifted us, until we saw the resting-place [marbaʿta] of a small star [kochva zuta], which was like the sowing of forty kur of mustard seed. And if we had been lifted more, we would have been scorched by its heat. And a wave called out to its fellow, and said: 'My fellow — have you left anything in the world that you did not flood? Come, I will destroy it!' It answered: 'Go and see the might of your Master — for not even the width of a thread of sand [ki'mlo chuta d'chala] can I cross' — as it is said: 'Do you not fear Me, says Hashem...'"

 📜 Rashbam's Explanation — Term by Term

 Because of what follows — "a wave called out to its fellow" — it was necessary to inform us that from three hundred parsa away, one wave could hear the voice of its fellow.
 

 "A wave lifted us" — it threw us above its own normal height up toward the sky. Alternatively: the heat of the sky is intense to a distance of close to five hundred years [the distance from earth to the first heaven].
 

 "The resting-place of a small star" [marbaʿta d'kochva zuta] — the smallest of all small stars, lying flat.
 

 "A sowing of forty kur of mustard" — the seeds of mustard are the most numerous of all seeds.
 

 "We would have been scorched" — burned by the heat of the star.
 

 "A wave called out" — gave voice, cried out — in the manner of "deep calls to deep."
 

 Perhaps the angels appointed over the waves are the ones speaking — "Have you left anything in the world that you did not flood?" — because the wave had risen so high, it thought it had left the boundary of the sea and could flood the world and destroy it on account of the sins of the generation.
 

 "Not even the width of a thread of sand" — even the full width of a thread I cannot pass beyond the sand — as it is said: "Do you not fear Me."

 The Talmud itself is the one speaking here — "nechutei yama" — those who descend to the sea — these are those who draw down the sea of Torah to this world.

 Image in the StoryInner Meaning — Fully Decoded
 
 
 "Bein gala l'gala — tlat mei'ah parsei"
"Between one wave and the next — three hundred parsa"
 This is the aspect of the first שִׁין [Shin] — the intellect of gathering the souls. שׁ = 300 — the distance between the waves is 300, corresponding to the first Shin of three heads — the first intellect of the Tzaddik.
 
 
 "V'rumya d'gala — tlat mei'ah parsei"
"And the height of a wave — three hundred parsa"
 This is the aspect of the second שִׁין — the intellect of elevating the souls and drawing down Torah. שׁ = 300 — the height of each wave is also 300, corresponding to the second Shin of four heads — the second intellect. Both measurements are identical in value, yet they represent two distinct operations.
 
 
 "The waves" [gala]
 The souls — in the aspect of: "Rejoice aloud, O daughter of the waves [בַּת גַּלִּים]!" [Isaiah 10:30] — she is the daughter of the Patriarchs [as our Sages expounded, Sanhedrin 94b; see Zohar, Vayechi 249b]. Each wave = each soul crying out in its longing.
 
 
 "Between one wave and the next" — the space between
 These are the wise men themselves — they are between one wave and the next — meaning, they stand between the souls and connect them all together — in the aspect of "a wise man takes souls."
 
 
 "Zimna chada havei azlinan b'orcha"
"Once we were traveling on a road"
 We entered to arouse the zivug [divine union] — for orach [road/path] is the language of marital union and lying-together, as the verse states: "My path and my lying down [אָרְחִי וְרִבְעִי]" [Psalms 139:3]. The "journey on a road" = the deliberate arousal of the divine union from below.
 
 
 "Ud'linan gala"
"And a wave lifted us"
 We lifted the souls upward — in the aspect of: "a wise man ascends the city of mighty men."
 
 
 "Ad da'chazeinan bei marbaʿta d'kochva zuta"
"Until we saw the resting-place of a small star"
 
 We brought about the supernal union. Marbaʿta [resting-place / lying-down] is the aspect of union, as in "my path and my lying down" [אָרְחִי וְרִבְעִי]. The Shechinah is called kochva zuta [small star] at the moment of union — as brought in the Zohar [Balak 191]:
 

 "Is'avidas nekuda ze'eira mi'go rechimta, k'dein is'chavra b'va'ala."
 
"She becomes a tiny point out of love — then she joins with her husband."
 

 At the height of love, the Shechinah contracts herself into a single point — a small star — and in that state of total self-nullification she unites with the Holy Blessed One.
 
 
 
 "Dahavei k'mivzar arbaʿin griwa bizra d'chardela"
"Which was like sowing forty kur of mustard seed"
 
 As brought in the Zohar [Pinchas 249b]:
 

 "Hai chaya kad is'abra, is'tamas v'la yechelas l'olada, ad d'asya nachash v'nashich b'erya'ta, k'dein is'pat'chat v'nafik mina dema, v'hi shasit li'dema."
 

 "This creature, when she becomes pregnant, becomes sealed and cannot give birth — until a serpent comes and bites her organ, and then she opens and blood flows from her, and she drinks the blood."
 

 This is the aspect of the drop of blood like a mustard seed [bizra d'chardela] that flows from her on account of the bite — in the beit hazera [the place of seed — as Rashbam explains: beit zera]. And afterward she gives birth — and this birth is the Torah, as above.
 

 And this Torah travels by a path of forty days — the aspect of the other chayos [living creatures] which are forty — ten for each of the four directions — as brought there in the Zohar. And this is the aspect of forty kur — the aspect of forty chayos which correspond to the forty days of Torah's gestation.
 
 
 
 "V'i d'leinan tefei, hava makleinan me'havla"
"And if we had been lifted more, we would have been scorched by its heat"
 
 For "there is a vanity that is done upon the earth — that there are righteous men to whom it befalls according to the deeds of the wicked" [Koheles 8:14] — and because of this vanity, many have become heretical, seeing "the righteous who suffer and the wicked who prosper."
 

 And if we had lifted many more souls — then certainly this would have been lightened [makleinan — from the same root as kal, light] from this vanity — it would not have been so hard upon the world. The more souls elevated, the less this terrible perplexity presses upon the world.
 
 
 
 "V'ramya gala kala la'chavrata: chavrati, mi shavkis meidei b'alma d'la shatafit? V'neitei ana v'nicharveh."
"A wave called to its fellow: 'My fellow — have you left anything in the world that you did not flood? Come, I will destroy it!'"
 
 After all these souls return from the ibur [spiritual gestation] above — through the collective experience, a new love for one another is added to them — they then arouse one another and say to each other:
 

 "My friend — have you left any character-trait in this world that still rules over you, that you have still not been able to overpower? Come, and I will help you destroy that trait from within you — I will assist you to break it!"
 

 This is the sacred mutual encouragement of souls who have ascended together and returned renewed with love.
 
 
 
 "Puk chazei gevurta d'march, da'afilu ki'mlo chuta d'chala leit d'avar."
"Go and see the might of your Master — not even the width of a thread of sand can I cross"
 
 The soul answers: "You ask me whether I have left some trait in the world I have not yet rectified — know, my friend, that I am still sunken in all the lusts — I have still not emerged from the sand [from the world of material desire] into holiness — not even by the width of a single thread. And certainly for one who is on such a level — 'leit d'avar' — it is impossible for me to come to the aspect of ibur as above, through my own powers."
 

 "And yet — go and see the might of your Master" — this is the power of the wise man — see how great his power is: that even my soul — a soul sunken entirely in material desires, who has not moved a single thread's-width from the sand — even my soul he elevated in the ibur!
 

 This final declaration is the emotional and theological climax of the entire allegory — the astonished recognition that the Tzaddik's power reaches even the most sunken souls, those who could never have ascended on their own. The soul bears witness to the miraculous reach of the true wise man.


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

ו אך צריך לבקש מאד ולחזר אחר חכם כזה, ולבקש מהשם יתברך, שיזכה למצא חכם כזה, שיקבץ הנפשות, בבחינת: "ולקח נפשות חכם", ויעלה אותם ויורד עמהם תורה. כי גם החכם בעצמו אי אפשר שיעשה זאת בשכל אחד, כי הם שני שכליים: מה שמקבץ הנפשות הוא שכל אחד, ומה שמעלה אותם ומוריד עז מבטחה הוא שכל אחר. וזה בחינת שין של שלשה ראשים ושין של ארבעה ראשים, שהשני שינין הם השני שכלים:

</div>

The Verse "Ashrei ha'Am" — Decoded Word by Word

 אַשְׁרֵי הָעָם יֹדְעֵי תְרוּעָה — ה' בְּאוֹר פָּנֶיךָ יְהַלֵּכוּן

 "Happy is the people who know the Teru'ah — Hashem, in the light of Your countenance shall they walk." [Psalms 89:16]

 
 אַשְׁרֵי הָעָם — "Happy is the people"
 
This is the aspect of Providence [hashgachah] — for ashrei [happiness, blessedness] is the mark of those over whom Providence rests completely. The very happiness of the people is the proof and fruit of complete divine oversight.
 

 יֹדְעֵי תְרוּעָה — "who know the Teru'ah"
 
This is the aspect of Ya'akov [see Tikkun 55] — who is the aspect of tzedakah [charity], as the verse states: "Justice and charity in Ya'akov — You have made" [Psalms 99:4]. The Teru'ah — the broken, weeping blast of the shofar — is the sound of a broken heart, of a self that has broken its pride and material lust. This is the weapon of Ya'akov — giving charity, breaking the lust for money, the ratzon that shatters ta'avat mamon.
 

 ה' — "Hashem"
 
This is the aspect of the Havayos [the divine Name in all its manifestations] — the aspect of Chasadim [kindnesses] — the chesed that flows when the wrath is nullified.
 

 בְּאוֹר פָּנֶיךָ — "in the light of Your countenance"
 
This is the aspect of the seichel [the intellect / the wise man who has attained da'as] — as the verse states: "A man's wisdom illuminates his face" [חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו] [Koheles 8:1]. The light of the countenance is the light of wisdom — the da'as that is the Temple built within.
 

 יְהַלֵּכוּן — "shall they walk"
 
These are the souls — in the aspect of mehavlech nefesh [the walking of the soul]. As the verse states: "Better is the sight of the eyes than the walking of the soul" [טוֹב מַרְאֵה עֵינַיִם מֵהֲלָךְ נָפֶשׁ] [Koheles 6:9]. The souls walk — they move — in the light of G-d's countenance, which is the Torah-intellect of the wise man — for it is specifically through that light that the souls can walk and be elevated. Without the light of wisdom, the soul wanders; through it, the soul walks purposefully in G-d's gaze.
 

 📜 Manuscript Fragment — In Rabbeinu's Own Hand

 
 [Another fragment was found in Rabbeinu's own handwriting, belonging to this Torah. However, only the end of the paper was found — only the conclusion of the matter is written there, and the beginning of the matter is missing. This is what was found:]
 

 
 "The Torah — which is the aspect of sight, Tanta"a, as above — 'All flesh together' [כָּל בָּשָׂר יַחְדָּו] — this is the aspect of the gathering of all the souls together — in the aspect of 'a wise man takes souls,' as above. 'For the mouth of Hashem has spoken' [כִּי פִי ה' דִּבֵּר] — all this comes about through the generous spirit (ruach nedivah), as above — which is the mouth of Hashem — as our Sages of blessed memory said: 'In your mouth (בְּפִיךָ) — this is charity.'"
 

 
 [End of Rabbeinu's language, of blessed memory]
 

 From context it is clear that Rabbeinu was expounding the full verse from Isaiah 40:5: "And the glory of Hashem shall be revealed, and all flesh together shall see it, for the mouth of Hashem has spoken." This entire verse encapsulates the complete Torah — beginning with the revelation of Glory (Providence), through all flesh seeing together (the gathering of souls), to the mouth of Hashem (the generous spirit of charity). But due to our many sins, the explanation of the beginning of the verse is missing from the manuscript.
 

 🗺️ Translator's Summary — Torah 13
 The following is prepared by the translator to aid study. It is not part of Rabbeinu's original text.

 
 Torah 13 is a complete cosmology: from the breaking of the lust for money through charity, to the rebuilding of the divine Chariot, the union of G-d and the Shechinah, the birth of Torah, and the establishment of perfect Providence over Israel. Every element connects to every other with precision.
 

 
 Break the lust for money [תַּאֲוַת מָמוֹן] → through Tzedakah / generous spirit (ruach nedivah)

 Levites' song = faithful commerce = joy in one's portion → Ketores binds the heat of the heart with the spirit

 The af [nostrils/anger] of the curse → transformed into ru'ach apeinu Mashiach Hashem — the breath of Mashiach

 Divine wrath nullified in exact proportion → Chesed flows → Da'as = Temple built within

 The wise man [Moshe-Mashiach] gathers souls / ratzonos → "a wise man takes souls"
Two intellects: Shin of 3 heads (gathering) + Shin of 4 heads (elevation)

 Union of G-d and Shechinah → Torah is born → "the stronghold comes down"
Ratzo = Nuriel = burning desire / Shov = Moshe-Mashiach = cooling and Torah

 
 Torah = Tanta"a = the divine eye — 3 colors (Patriarchs) + pupil (bat ayin) — Providence as the physics of divine sight

 Closeness to Torah = closeness to G-d's eye = full Providence — Half-sight for nations / Complete sight for Israel

 Upper and Lower Chariot repaired — Four Chayos of Soul (Aryeh/Shor/Nesher/Adam) aligned with Four Chayos of Torah

 "Ashrei ha'Am yod'ei Teru'ah — Hashem b'or panecha yehalechun"
Happy [Providence] — who know the Teru'ah [Ya'akov/Tzedakah] — Hashem [Chasadim] — in the light of Your countenance [Seichel/Wisdom] — shall they walk [souls elevated]

 
 Key wordplays, gematrios, and acronyms in this Torah:

 • שָׁכָכָה = 345 = מֹשֶׁה — the cooling of material heat IS Moshe; ratzo = Nuriel [burning], shov = Moshe [cooling]

 • רי"ו = 216 = גְּבוּרָה [heat/severity] vs. 72 = חֶסֶד [cooling/kindness] — the two forces whose balance defines material desire

 • תַּנְתָּ"א = Taamim, Nekudos, Tagin, Osios = three colors of the eye + pupil = Torah as the organ of divine sight

 • בְּרֵאשִׁית contains רָאשִׁי [my heads] + בַּת [daughter] = the Patriarchs as three colors of the eye + the pupil (bat ayin)

 • אַף = nostrils/anger — appears in the curse ("ze'at apecha") and in Mashiach ("ru'ach apeinu") — the same word transformed

 • שִׁין = 300 — the two Shins = the two intellects of the Tzaddik = the two measurements of 300 parsa in the waves story

 • גַּלָּא [wave] = soul — "daughter of the waves" = daughter of the Patriarchs

 • אָרַח [road] = marital union — "my path and my lying down" [אָרְחִי וְרִבְעִי]

 • כּוֹכָבָא זוּטָא [small star] = the Shechinah at union — becomes a tiny point out of love

 • בִּזְרָא דְחַרְדְּלָא [mustard seed] = tiny drop of blood = birth-opening of Torah after the serpent's bite

 • אַרְבְּעִין גְּרִיוָא [forty kur] = forty chayos = forty days of Torah's path after birth

 • שַׂק [sackcloth] = the totality of souls gathered by the Tzaddik, refreshed by the river's flow

 • יְהַלֵּכוּן [shall walk] = mehavlech nefesh [the walking of the soul] — souls walking in G-d's light, better than wandering without sight
 

 
 Na Nach Nachma Nachman MayUman ✦ Translation prepared with awe and love for the holy Torah of Rabbeinu. Expanded edition — every word rendered, every Aramaic passage quoted then translated, every gematria shown, no repetition omitted.


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

וזה פרוש: אמר רבה בר בר חנה: אשתעו לי נחותי ימא: בין גלא לגלא תלת מאה פרסי, ורומיא דגלא תלת מאה פרסי. זמנא חדא הוי אזלינן בארחא, ודלינן גלא, עד דחזינן בי מרבעתא דכוכבא זוטא, דהוי כמבזר ארבעין גריוא בזרא דחרדלא; ואי דלינן טפי, הוה מקלינן מהבלא. ורמיא לה גלא קלא לחברתה ואמרה לה: חברתי מי שבקית מידי בעלמא דלא שטפית, וניתי אנא ונחרבה. אמרה לה: פוק חזי גבורתא דמרך, דאפלו כמלא חוטא דחלא לית דעבר, שנאמר: האותי לא תיראו נאם ה' וכו':

</div>

🗺️ Translator's Summary — Torah 13


## Segment 13

<div dir="rtl" lang="he">

רשב"ם: בין גלא לגלא וכו' - משום דקאמרינן בסמוך, 'ורמא גלא קלא לחברה', אצטריך לאשמעינן דמשלש מאות פרסי שמע קולו של חברו. דלינן גלא - יותר משעור גבהו השליכנו למעלה עד לרקיע; אי נמי, הבלא דרקיע נפיש עד מהלך קרוב לת"ק שנה שיש מן הרקיע לארץ. מרבעתא - שכיבא. דכוכבא זוטא - כוכב קטן שבקטנים. בזרא - בית זרע ארבעים כור של חרדל, דנפישי מכל שאר זרעים. מקלינן מהבלא - נשרפין מחם הכוכב. ורמא לה גלא - נתן קולו, כלומר, צעק, כדגמת תהום אל תהום קורא לקול וגו', ושמא המלאכים הממנים עליהם הם. שבקית מידי בעלמא וכו' - מפני שהגביה כל כך, היה סבור שיצא חוץ לשפת הים ושטף את העולם. ונחרבה - מפני עוון הדור. אמר לה - גלא לחברה. פוק חזי גבורתא דמרך וכו' - כלומר, אין לי רשות לצאת. כמלא חוטא דחלא - כמלא רחב החוט איני יכול לצאת חוץ מן החול. שנאמר האותי לא תיראו - תלמודא קאמר לה.

</div>

"Sound the shofar on the new month, at the concealment [בַּכֶּסֶא], for our festival-day."


## Segment 14

<div dir="rtl" lang="he">

נחותי ימא - הינו ממשיכי ימא דאוריתא לזה העולם. בין גלא לגלא תלת מאה פרסי - שהוא בחינת שין הנ"ל. ורומיא דגלא תלת מאה פרסי - שהוא בחינת שין שניה הנ"ל (הינו בחינת שני השכליים הנ"ל, שהוא השכל של קבוץ הנפשות, והשכל של העלאת הנפשות להמשיך תורה, שאלו שני השכליים של הצדיק שהוא חכם האמת הם בחינת שני שינין כנ"ל). והגלים הם הנפשות, בבחינת צהלי קולך בת גלים, שהיא בת אבהן (כמו שדרשו רבותינו ז"ל סנהדרין צד:). (עיין זוהר ויחי רמ"ט:): בין גלא לגלא - אלו החכמים שהם בין גלא לגלא, הינו מחברים כל הנפשות, בבחינת "ולקח נפשות חכם". תלת מאה פרסי - שהיא בחינת שין אחת. ורומיא דגלא תלת מאה פרסי - הינו להעלות הנפשות, זה בחינת שין אחרת. זמנא חדא אזלינן בארחא - הינו שאנחנו נכנסנו לעורר זווג, הנקרא ארח, כמו שכתוב (תהלים קל"ט): "ארחי ורבעי". ודלינן גלא - הינו שדלינן הנפשות למעלה, בבחינת עיר גברים עלה חכם. עד דחזינן בי מרבעתא דכוכבא זוטא - הינו שגרמנו זווגא עלאה. מרבעתא - זה בחינת זווג, כמו שכתוב: "ארחי ורבעי". שכינתא נקראת בשעת זווג כוכבא זוטא, כמובא בזהר (בלק קצא.), 'אתעבידת נקדה זעירא מגו רחימתא, כדין אתחברא בבעלה', עין שם. והוה כמבזר ארבעין גריוא בזרא דחרדלא - כמובא בזהר (פינחס רמט:): 'האי חיה כד אתעברא, אסתתמת ולא יכילת לאולדא, עד דאתיא נחש ונשך בעריתא, כדין אתפתחת ונפק מנה דמא, והיא שתית לדמא'. וזה בחינת 'בזרא דחרדלא', הינו בחינת טפת דם כחרדל, דנפק מנה מחמת הנשיכה בבית הזרע. 'בזרא' - פרש רבינו שמואל: 'בית זרע'. ואחר כך אולידת, והתולדה הזאת היא התורה כנ"ל, והתורה הזאת היא הולכת דרך ארבעים יום, הינו בחינת שאר חיותא שהם ארבעים, עשרה לכל סטר, כמובא שם (בזהר הנ"ל), וזה בחינת ארבעין גריוא, בחינת ארבעין חיותא, שהם ארבעים יום של התורה:

</div>

Section 12 through section 11 [i.e., sections 1–11 as numbered] — these are in the language of Rabbeinu, of blessed memory. That is: section 12 was delivered by Rabbeinu first, in a separate session; sections 1–11 were then delivered and added. Section 13 is appended below section 12 and likewise belongs above. The final Yesod ha'Inyan [Foundation of the Matter] is also in Rabbeinu's own language.


## Segment 15

<div dir="rtl" lang="he">

ואי דלינן טפי, הוה מקלינן מהבלא - כי (קהלת ח): "יש הבל אשר נעשה על הארץ, אשר יש צדיקים אשר מגיע אלהם כמעשה הרשעים" וכו', ועל ידי ההבל הזה רבים נתפקרו, שרואים "צדיק ורע לו, רשע וטוב לו". ואי דלינן הרבה נפשות, אזי בודאי הוה מקלינן - לשון קולא, 'מהבלא' - מהבל הזה, ולא היה הבל הזה כל כך קשה על העולם. ורמיא גלא קלא לחברתה: חברתי, מי שבקית מידי בעלמא דלא שטפיתה, וניתי אנא ונחרבה - הינו, כשאחר כך, כשכל אלו הנפשות חוזרים מעבור הנ"ל, ועל ידי הכלליות נתוסף בהם אהבה זה לזה, ואז מעוררין אלו לאלו ואומרים זה לזה ומזכירין זה את זה: אחי, שמא שבקת איזה מדה בעולם הזה, שעדין היא מושלת עליך ואין אתה יכול להתגבר עליה. וניתי אנא ונחרבה - הינו אסיע לך לכלות את המדה הזאת ממך. והשיב לו: פוק חזי גבורתא דמרך, שהוא החכם הנ"ל; ראה כמה כחו גדול, דאפלו כמלא חוטא דחלא לית דעבר - פרש רבנו שמואל: אפלו כמלא רחב החוט לא יכלתי לצאת חוץ מן החול; פרוש: את שואלת אותי, שמא שבקתי מדה בעולם שעדין לא תקנתי אותה - תדע חברתי, שעדין אני משקע בכל התאוות, ועדין לא יצאתי מן החול אל הקדש אפלו כמלא חוט, ובודאי מי שהוא במדרגה כזאת, בודאי לית דעבר - הינו שאי אפשר לו לבוא לבחינות עבור הנ"ל (עיין זוהר ויקהל קצ"ה: רי"ג:); ואף על פי כן, פוק חזי גבורתא דמרך - הינו כח החכם, שכל כך כחו חזק, שאפלו נפש שלי העלה בעבור:

</div>

To draw down peace in the world [לְהַמְשִׁיךְ שָׁלוֹם בָּעוֹלָם] — one must elevate the honor [kavod] of the Holy Blessed One to its root [לְהַעֲלוֹת כְּבוֹד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְשָׁרְשׁוֹ] — that is, to yirah [fear / awe of G-d]. As the verse states: "To fear the glorious Name [לְיִרְאָה אֶת הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד]" [Deuteronomy 28:58] — the kavod [glorious / honored Name] has its root in yirah [fear / awe].


## Segment 16

<div dir="rtl" lang="he">

וזה פרוש: אשרי העם - זה בחינת השגחה, ידעי תרועה - זה בחינת יעקב (עיין תיקון נ"ה), שהוא בחינת צדקה, כמו שכתוב (תהלים צ"ט): "משפט וצדקה ביעקב אתה עשית". ה' - זה בחינת הויות, בחינת חסדים. באור פניך - זה בחינת השכל, כמו שכתוב (קהלת ח): "חכמת אדם תאיר פניו". יהלכון - אלו הנפשות, בחינת מהלך נפש.

</div>

And it is impossible to elevate the kavod except through Toras chesed [the Torah of kindness]. "And a Torah of kindness [וְתוֹרַת חֶסֶד]" — our Sages of blessed memory said : this is one who learns Torah in order to teach it to others [הַלּוֹמֵד תּוֹרָה עַל מְנָת לְלַמְּדָהּ].


## Segment 17

<div dir="rtl" lang="he">

(עוד מצאתי כתב יד רבנו, זכרונו לברכה, ששיך להתורה הנ"ל, אך מצאתי רק קצה הניר, ולא נכתב שם רק סופו של ענין, וחסר התחלת הענין, וזהו:)

</div>

For this is the essential kavod — as brought in the Zohar :


## Segment 18

<div dir="rtl" lang="he">

התורה , שהיא בחינת ראיה, טנת"א כנ"ל, "כל בשר יחדו" - זה בחינת לקיטת הנפשות כלם, בבחינת לקח נפשות חכם כנ"ל; כי פי ה' דבר - כל זה נעשה על ידי רוח נדיבה כנ"ל, שהוא פי ה', כמו שאמרו חז"ל: בפיך זו צדקה (עד כאן לשונו ז"ל). ומובן הדבר, שמביא המקרא: "ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדו כי פי ה' דבר" ומבאר כל המאמר הנ"ל, שהוא מפרש בפסוק זה, אך בעוונותינו הרבים חסר פרוש רישה דקרא (עיין בסוף בנ"א של כת"י רבינו ז"ל בעצמו מובא כל הפסוק הזה):

</div>

"B'sha'ata d'she'ar akum atayan v'odan l'Kudsha Brich Hu — k'dein is'talak v'is'yakar shema d'Kudsha Brich Hu eila v'tata — k'mo gabei Yisro: b'sha'ata d'amar Yisro: 'Atah yadati ki gadol Hashem mikol ha'Elohim' — k'dein is'talak v'is'yakar shema d'Kudsha Brich Hu."

"At the time when the other nations come and acknowledge the Holy Blessed One — then the Name of the Holy Blessed One is elevated and glorified above and below. As with Yisro: at the time that Yisro said: 'Now I know that Hashem is greater than all the gods' — then the Name of the Holy Blessed One was elevated and glorified."



# If Greater Than His Fellow His Inclination Is Greater Than Him

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/130/

# If Greater Than His Fellow His Inclination Is Greater Than Him

<div dir="rtl">כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/130


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו (סכה נב). על ידי ענוה נצול מנאוף, וזוכה לשמירת הברית. כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (סוטה ד:): 'כל המתגאה - לסוף נכשל באשת איש', שנאמר: "ואשת איש נפש יקרה תצוד". וזה פרוש הסמיכות (במדבר י"ב): "והאיש משה ענו מאד" וכו', לפסוק: "ותדבר אהרן ומרים במשה". כי הם דברו על אודות האשה הכושית אשר לקח, כי 'כושית על שם יפיה נקראת' (ספרי ומובא בפרש"י שם), והם אמרו שלקחה לשם יפי (עיין חזקוני). ועל כן דברו על הפרישות, כי הם לא רצו להאמין שאפשר להיות פרוש. ועל זה השיבה התורה וסמכה תכף, "והאיש משה ענו מאד מכל האדם", כי על ידי שהיה 'ענו מכל האדם', היה אפשר לו להיות פרוש לגמרי, ולא היה לו יחודא תתאה כלל. וזה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (סנהדרין יט:): 'תקפו של יוסף ענותנותו של בעז, תקפו של בעז ענותנותו של פלטי בן ליש'. כי הוא תלוי בענוה, כי על ידי ענוה נצול מפגם הברית. וזה שכתוב: כל הגדול מחברו, שיש לו גדלות. יצרו גדול ממנו, שמתגבר עליו היצר הרע בתאות נאוף, כי זה עקר היצר הרע, כמובא בזהר (ויקרא דף טו:): 'עקרא דיצרא בישא לגלאה עריין':

</div>

130 - If Greater Than His Fellow His Inclination Is Greater Than Him

“If someone is greater than his fellow, his inclination is greater than him.” (Sukkah 52a)

Through humility he is saved from licentiousness and merits the preservation of the covenant, as our sages taught (

Sotah

4b). One who is haughty ultimately stumbles in the matter of a married woman, as it is written: “And the married woman snares a precious soul.” (Proverbs 6:26). This connects with the verse: “Now the man Moses was very humble, more than all people.” (Numbers 12:3), immediately following the verse: “And Miriam and Aaron spoke against Moses.” They spoke about the Cushite woman that he had taken

Cushite” being a term denoting beauty (

Sifri

; Rashi; see

Chizkuni

)—and they did not believe true separation was possible. The Torah responded by stating: “Now the man Moses was very humble…

teaching that through his supreme humility he achieved true separation and had no base union at all. This is likewise explained in Sanhedrin 19b.

The strength of Joseph lay in the humility of Boaz; the strength of Boaz lay in that of Palti ben Laish—demonstrating that greatness depends on humility. Someone grandeurs himself above his fellow: his inclination is proportionally greater—that inclination dominates him in the urge toward licentiousness. As the Zohar teaches (Vayikra 15b), the essence of the evil inclination is to reveal nakedness.



# If He Needs to Fear and Be Afraid from Honor

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/131/

# If He Needs to Fear and Be Afraid from Honor

<div dir="rtl">צריך להתירא ולפחד מן הכבוד</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/131


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

צריך להתירא ולפחד מן הכבוד, כי כבוד הוא סכנה גדולה, סכנות נפשות. כי הוא דן את כל הדינים, כמו שכתוב (תהלים כ"ד): "מלך הכבוד", כי כבוד הוא בחינת מלכות הדן את הכל. ואזי הכל חוקרים ושואלין "מי הוא זה מלך הכבוד", אם הוא ראוי לזה. וזה שכתוב (שמות כ"ט): "ונקדש בכבודי", 'אל תקרי בכבודי אלא במכבדי' (זבחים קטו:), כי על ידי הכבוד יוכל לגרם לו מיתה, חס ושלום, ואזי הוא נשקל במאזנים, אם, חס ושלום, יפגם בהכבוד כחוט השערה שלא יקבלו כמו שצריך, אזי, חס ושלום, כף חובה מכרעת. וזה: נקרא "מאזני צדק" (ויקרא י"ט) כי 'צדק מלכותא קדישא' (עיין תיקונים מאמר פתח אליהו) שהוא בחינת כבוד, מלך הכבוד כנ"ל. והינו מאזני צדק, כי אז נשקל במאזנים:

</div>

131 - If He Needs to Fear and Be Afraid from Honor

One must fear and dread honor, for honor is a grave danger—jeopardizing one’s life—because honor judges all judgments. As it is written: “King of honor” (Psalms 24:10). Honor represents regal authority that renders judgment, and all scrutinize and ask: “Who is this King of honor?” (Exodus 29:46)—is he truly worthy? The phrase: “And they shall be sanctified in My honor” (Leviticus 22:32) is interpreted not as “in My honor” but “in My honored [status]” (

Zevachim

115b). Too much honor may lead to spiritual death. One is weighed in balances: even a minute failure in honor renders the scale of guilt decisive. This is referred to as “scales of justice” (Leviticus 19:36), linking divine justice and regal honor (see

Tikkunim

Ma’amar

Patach

Eliyahu).



# There Is a Tzadik Who Is Famous Great in One Country

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/132/

# There Is a Tzadik Who Is Famous Great in One Country

<div dir="rtl">יש צדיק שהוא מפרסם גדול במדינה אחת</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/132


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

יש צדיק שהוא מפרסם גדול במדינה אחת, ובמדינה הסמוכה אינו חשוב כלל, ושוב במדינה אחרת הוא מפרסם. הוא ענין הכתוב בזהר (תצא ר"פ): מעין דנפק מאתר חד, ואזלי מתחות לארעא עד שנובע ויוצא ברחוק במקום אחר, ואף במקום שהולך תחות ארעא, הוא משקה שרשי אילנא:

</div>

132 - There Is a Tzadik Who Is Famous Great in One Country

There is a tzadik who is renowned in one land, yet in the neighboring land is not reckoned at all. Then in a third land he again becomes renowned. Like a spring that emerges in one place, then travels underground until it reemerges at a distant place; even while underground, it nourishes the roots of trees (Zohar Teitzei pg. 280).



# And the Path of Tzadikim Like the Light of Dawn

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/133/

# And the Path of Tzadikim Like the Light of Dawn

<div dir="rtl">וארח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/133


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

וארח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום. כי השמש בעצמה מאירה במקומה בשוה בתחלת היום ובאמצע היום, רק המניעה הוא מחמת הארץ המפסקת בין בני אדם ובין השמש. על כן אין האור מתפשט כל כך בתחלת היום רק מקצת מקצת עד שנתפשט על הארץ. כן הצדיק הוא בעצמו מאיר תמיד, רק המניעה מחמת המקבלים. והמניעה הוא מחמת הארץ המפסקת, הינו העולם הזה. כי בני אדם משקעים בעולם הזה, ועל כן אינם יכולים לקבל אור הצדיק: והוא ענין שאמרו בגמרא (ערובין כא) על פסוק: "מגלה עפה כד עיפת לה וכו', כד קלפת לה" וכו', נמצא כל העולם כלו כזרת אחת משלשת אלפים ומאתים מתורה. נמצא שהתורה גדולה ורחבה מאד, רק שהזרת הקטן, שהוא העולם, עומד בפני מאור העינים, ומונע מלראות אור הגדול של התורה, אף שכל העולם הזה הוא רק זרת קטן, נגד התורה שהיא גדולה מאד ורחבה מני ים (איוב י"א). ולכאורה קשה, איך יוכל דבר קטן כזה להפסיק ולחצץ בפני דבר גדול כזה, שגדול כמה אלפים פעמים כמותו. כי כל העולם הזה כלו קטן מאד כנגד התורה, שגדולה כנגדו אלפים פעמים. אך הוא כמשל המובא, כמו מטבע קטנה אם תחזיק אותה נגד עיניך, ימנע מלראות הר גדול, אף על פי שההר גדול אלפים פעמים כמו המטבע הקטנה. אך מחמת שהמטבע עומדת נגד עיניו, על כן חוצצת בפני ראית העינים, עד שאינו רואה הדבר הגדול ממנו כמה פעמים. כן כשמגיע ובא אל העולם הזה, נשאר שקוע שם בהבלי עולם, ונדמה לו שאין טוב מזה. והעולם הזה הקטן והמעט, מונע אותו מלראות אור גדול ומפלג של התורה, שהוא גדול כמה אלפים פעמים כנגדו כנ"ל. והוא ממש משל השמש, שהארץ מפסקת מלראות אור גדול של השמש, אף שהשמש גדול כמה פעמים כמו הארץ, והוא כמשל הנ"ל כמובא. וזהו: "וארח צדיקים כאור נגה", 'כאור נגה' ממש. כמו השמש שמאירה תמיד, רק שהמניעה מחמת הארץ המפסקת כנ"ל, אף שהארץ קטנה נגד השמש וכמשל הנ"ל. כן הצדיקים מאירים תמיד, רק שהארץ הינו העולם הזה מפסיק מלראות אור הגדול שלהם. ואף שאורם גדול מאד, והעולם הזה כלו בכלל הוא קטן ופחות מאד נגד אורם הגדול, עם כל זה הוא מפסיק ומונע מלראות אורם, כמשל המטבע הנ"ל. וכל זה מחמת שהעולם עומד בפני עיניו וחוצץ בפניו, עד שאינו יכול לראות אור התורה והצדיקים הגדול ממנו אלפים פעמים. אבל אם יסלק המפסיק הקטן מנגד עיניו, דהינו שיטה עיניו מן העולם, ולא יסתכל על העולם, רק ירים ראשו ויגביה עיניו ויסתכל למעלה מן העולם המפסיק וחוצץ, אזי יזכה לראות אור הגדול והמפלג של התורה והצדיקים. כי באמת אורם גדול אלפים ורבבות פעמים מכל העולם הזה והבליו כנ"ל, רק שהעולם הזה עומד לפני עיניו, ואינו מניח אותו כלל להטות עיניו להסתכל למעלה על אור התורה והצדיקים, כמשל המטבע הקטנה הנ"ל ממש, העומדת בפני העינים ומפסקת מלראות הר גדול וכו' כנ"ל. אבל בקל יוכל לסלק המטבע מנגד עיניו, ותכף יראה ההר הגדול ממנו. כמו כן ממש לענין העולם והתורה, שבהעברה בעלמא, יכול להעביר העולם מנגד עיניו, ואז יזכה לראות אור הגדול של התורה והצדיקים, שמאירין בכל העולמות כלם באור גדול מאד. והבן מאד. וכן שמעתי בשם הבעל שם טוב, שאמר אוי ואבוי, כי העולם מלא מאורות וסודות נפלאים ונוראים, והיד הקטנה עומדת בפני העינים, ומעכבת מלראות אורות גדולים:

</div>

133 - And the Path of Tzadikim Like the Light of Dawn

“And the path of the righteous is like the light of dawn—going on and growing until midday is firmly established.” (Psalms 85:14)

The sun illuminates equally at dawn and at midday, yet its light initially is limited—not due to the sun’s weakness, but because the earth shields the light from reaching people. Similarly,

tzadikim

(righteous ones) emit light constantly, but the barrier of this world—the analogous “earth”—prevents many from receiving it.

The

Gemara

Eruvin

21a) illustrates this: though the Torah is vast—like three thousand two hundred spans—the “small coin” of worldly existence placed near the eye obscures the vision of the mountain’s grandeur. Even though the mountain is thousands of times larger, the coin blocks sight. So too, when a soul enters this world and remains immersed in its vanities, it fails to perceive the magnificent light of Torah and

tzadikim

, despite that light being incomparably greater.

Therefore: “And the path of

tzadikim

is like the light of dawn…” The light is always there—only obstructed by the “earth” of this world. If one withdraws from worldly distractions

removes the small coin from before the eyes”—and lifts their gaze upward, they merit to perceive that great light. As the Baal Shem Tov lamented: the world is filled with wondrous, awe-inspiring secrets, yet a small hand placed before the eyes prevents one from seeing those great lights.



# Great Work to Say Torah Even to One,

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/134/

# Great Work to Say Torah Even to One,

<div dir="rtl">עבודה גדולה לומר תורה אפלו ליחיד</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/134


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

עבודה גדולה לומר תורה אפלו ליחיד, כל שכן לרבים. כי צריך לזהר מאד, שלא יאמר דבר שאינו ראוי לשכל המקבל. כי הוא בחינת נאוף, שמשליך טפי השכל באתר דלא אצטריך. ונקרא לבטלה, כי אינו מוליד אצלו כלום. ולפעמים נקרא נאוף ממש, שמוליד ומוציא פסול ופגום, הינו שהמקבל עושה על ידי זה דבר שאינו צריך לו לפי מדרגתו. ועל כן על ידי שאומר תורה, יוכל, חס ושלום, להתגבר עליו היצר בתאות נאוף. ועל כן צריך לזהר מאד כשאומר תורה ברבים, שדבוריו יתחלקו שלא ישמע כל אחד כי אם מה שצריך לו, לא יותר. ואף שאומר בפני רבים לכלם בשוה, עם כל זה לא יכנס בלב כל אחד ואחד כי אם הנוגע לו, וצריך לו. וכמו שכתוב בזהר (יתרו דף סח): "וישמע יתרו" והלא כלא עלמא שמעו אלא יתרו שמע וכו' עין שם. וזהו 'זכאה מאן דמלל על אדנא דשמע' (זהר תצוה דף קפו:). וזה שאמרו (סכה נב): כל הגדול מחברו, הינו שהוא גדול, ועל ידי זה אומר תורה, אזי יצרו גדול ממנו כנ"ל, כי יוכל להתגבר עליו היצר הרע בתאות נאוף כנ"ל, וצריך להשמר ולפלס דבוריו כנ"ל:

</div>

134 - Great Work to Say Torah Even to One,

All the More

to Many

Teaching Torah—even to a single individual—is a great work. Even more so to many. A teacher must exercise extreme care not to convey concepts beyond the listener’s capacity, for such teaching is likened to licentiousness: it misplaces the intellect, producing no fruit or, worse, harmful distortions. At times it is called literal licentiousness—leading to defective outcomes—since the recipient performs acts beyond their level, neither needed nor helpful.

Therefore, when teaching Torah publicly, one must ensure that each person receives only what they can internalize—not more. Though all hear equally, only each one who is prepared truly “hears.” As it says: “And Jethro heard…” (Exodus 18:1)—everyone heard, but only Jethro grasped. The Zohar (Tetzaveh 186a) remarks, “Fortunate is the one who speaks at the ear that hears.”

Further, the teaching in Sukkah 52a: “Anyone greater than his fellow—his inclination is greater than him”—emphasizes that greatness comes with stronger temptations. One of elevated stature must therefore safeguard and balance his speech accordingly.

Explanation: Improper instruction is compared to licentiousness because it plants knowledge into an unprepared mind, resulting in no growth—or even harm. The teacher must tailor Torah thoughtfully. When teaching crowds, speech should naturally “divide”—each person receives only what suits them. The example of Jethro demonstrates that though many heard, only he truly internalized. The caution from Sukkah 52a further underscores the responsibility of the exalted: greater spiritual status brings stronger challenges, requiring measured and mindful instruction.



# For I Take an Appointed Time

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/135/

# For I Take an Appointed Time

<div dir="rtl">כי אקח מועד אני מישרים אשפט</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/135


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

כי אקח מועד אני מישרים אשפט. סגלה להנצל מגדלות, לכבד את הימים טובים, ולקבל יום טוב בשמחה ובהרחבת הלב כפי יכלתו. כי משה רבנו, עליו השלום, על ידי שזכה לארבעים ותשעה שערי בינה, זכה להיות "ענו מאד מכל האדם" (במדבר י"ב). ויום טוב מחין דאמא, שהיא בינה. ועל כן כשמקבל את היום טוב, שהיא בינה, זוכה לענוה. כי יום טוב בגימטריא סג עם הי' אותיות כמובא בכונות, שהוא הפך גס רוח (עין תקונים מן זו"ח). כי יום טוב מבטל הגדלות, כי טבע הקטנות שיתבטל לגבי הגדלות. ועל כן כשמקרב להצדיק נתבטל הגדלות, כי על ידי אור הגדול של הצדיק נתבטל לגמרי. והוא בחינת (איוב כ"ט): "ראוני נערים ונחבאו", הינו על ידי שרואים פני הצדיק נחבאים הקטנים, כי הקטנות נתבטל לפני גדלות. ועקר כח קדשת יום טוב הוא תלוי בצדיקים, כמו שכתוב (ויקרא כ"ג): "אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם במועדם", ודרשו רבותינו, זכרונם לברכה (ראש השנה כד): 'אל תקרי אתם אלא אתם'. נמצא שהימים טובים תלויים בצדיקים, ועל כן כשמקבל ומכבד את הימים טובים, ומקבל אור הגדול של יום טוב, שהוא בחינת צדיק כנ"ל, נתבטל הגדלות שלו, כי הקטנות בטל לגבי גדלות. ועל כן 'חיב אדם להקביל פני רבו ברגל', כי עקר כח יום טוב תלוי בצדיקים: ובזה מישב שפיר מה שהקשו בגמרא (סכה דף כז:): על רבי אלעזר שאמר משבח אני את העצלנים ברגל שנאמר: "ושמחת בחגך", והאמר רבי יצחק חיב אדם להקביל פני רבו ברגל, שנאמר: "מדוע את הולכת" וכו' עין שם היטב. כי אף שהוא ברחוק מאה פרסה מרבו ביום טוב, ולא אזל ואתי ביומה, על כל זה הוא מחיב להקביל פני רבו ברגל, הינו שיכיר פני רבו ברגל, הינו שיכבד את היום טוב, ויקבל אור הגדול של יום טוב, שהוא בחינת פני רבו וכו', כי עקר קדשת היום טוב תלוי בצדיקים כנ"ל. וכשמקבל את היום טוב הוא מקבל פני רבו ממש, ועל ידי זה נתבטל הגדלות, כי טבע הקטנות שיתבטל לגבי גדלות כנ"ל:

</div>

135 – For I Take an Appointed Time

For I take an appointed time; I judge equities. (Psalms 75:3)

It is a

segula

to be rescued from greatness by honoring the good days—and by receiving the good day with joy and an expansive heart, according to one’s ability. Moshe Rabbeinu, peace be upon him, merited the fortynine gates of understanding and thus became “very humble, more than any man” (Numbers 12:3). The good day represents the “brains of the mother,” that is, understanding. Therefore, when one accepts the good day—i.e. receives understanding—he merits humility. In gematria, “good day” (

yom

tov = 73) equals ס"ג -

SaG

[-Divine Name spelled out with two

Yuds

and an Alef, which has the gematria of 63] with the ten letters [of

SaG

, 63 and 10 = 73], as noted in the intentions; it opposes a coarse spirit (see

Tikkunim

in Zohar Chadash). The good day nullifies greatness, since smallness is inherently nullified before greatness. Hence, in proximity to the tzadik, one’s greatness is nullified—because through the

tzadik’s

great light, one is entirely nullified. This corresponds to, “Youths saw me and hid” (Job 29:8): upon seeing the face of the tzadik, the small ones hide, since smallness vanquishes before greatness. The holiness of the good day is rooted in the

tzadikim

, as it is written: “These are the appointed times of Gd, which you shall proclaim at their appointed time.” (Leviticus 23:4). Our sages (Rosh Hashanah 24a) taught: read “you” instead of “them”—meaning that the good days depend on the

tzadikim

. Thus, when honoring and accepting the good days and receiving the

tzadik’s

great light, one’s greatness is nullified through humility. Therefore, one should greet one’s rabbi on the festival, since the central holiness of the good day is transmitted via the

tzadikim

. By receiving this holiness, one attains humility and lowliness—corresponding to, “The crown of humility is the fear of Gd.” (Proverbs 22:4)—because fear is the aspect of kingship.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

וזה פרוש כי אקח מועד, כשאקבל את הימים טובים. אני מישרים אשפט, הינו שאזכה לענוה, שהוא בחינת 'מישרים אשפט', כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (חלין פט): מאי דכתיב: "האמנם אלם" וכו' מה יעשה וכו', יכול אף בדברי תורה תלמוד לומר "צדק תדברון", יכול אפלו אם הגיס דעתו תלמוד לומר 'מישרים תשפטו בני אדם'. וזה: "כי אקח מועד אני מישרים אשפט", על ידי שאקבל את המועדים, על ידי זה אזכה לענוה, שהוא בחינת 'מישרים אשפט' כנ"ל: וזהו גם כן ענין המבאר במקום אחר על פסוק: "ארץ אכלת יושביה" (לעיל בסימן קכט) כי הקטנות בטל לגבי גדלות, ונאכל ונתהפך למהות הצדיק:

</div>

As explained in the

Gemara

(Hullin 89a): Even when one studies Torah with pride, the verse commands: “You shall speak righteousness … judge the upright.” This is why Scripture states: “For I take an appointed time; I judge equities.” (Psalms 75:3)—by observing festivals one merits humility, which is the essence of judging equities. Earlier we noted (section 129) that smallness is nullified before greatness and is absorbed—transformed into the essence of the tzadik. Similarly, if one is bound to the tzadik, he experiences the holiness of the good day—since the tzadik embodies it. The sign of this bond is humility, because smallness is nullified before greatness. The binding is rooted in love—for one must love the tzadik with complete love, as stated: “And his soul was bound in his soul” (Genesis 44:30)—“beloved as one’s soul”; and also: “The soul of Jonathan was bound in the soul of David” (I Samuel 18:1); and this love for the tzadik is deeper than love for women, as in “Wonderful was your love to me from the love of women” (II Samuel 1:26).


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

עוד שמענו בענין זה, אם הוא מקשר להצדיק יוכל להרגיש קדשת יום טוב, כי הצדיק הוא בחינת קדשת יום טוב כנ"ל. והסימן על זה אם הוא מקשר להצדיק, הוא אם יש לו שפלות, כי טבע הקטנות שיתבטל לפני גדלות כנ"ל. ועקר ההתקשרות הוא אהבה, שיאהב את הצדיק אהבה שלמה, כמו שכתוב (בראשית מ"ד): "ונפשו קשורה בנפשו", ותרגומו: 'חביבא לה כנפשה', וכמו שכתוב (שמואל א י"ח): "ונפש יהונתן נקשרה בנפש דוד". ואהבתו את הצדיק יהיה יותר מאהבת נשים, כמו שכתוב (שמואל ב א): "נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים". אזי על ידי ההתקשרות להצדיק, יכול לקבל קדשת יום טוב כנ"ל, כי עקר יום טוב תלוי בצדיקים. כי עקר בחינת יום טוב הוא, להעלות בחינת מלכות דקדשה מבין הקלפות, לבטל מלכות ארבע מלכיות דסטרא אחרא. כי מלכות נקראת ד"לת, בגין דלית לה מגרמה כלום, כי 'אין מלך בלא עם', ונמצא דלית לה מגרמה כלום. והמלכות דקדשה, שהיא בחינות דל"ת, נפלה ונעשה ממנה ארבע מלכיות דקלפה. וביום טוב צריך להעלות המלכות דקדשה מהד' מלכיות דסטרא אחרא, וזהו שכתוב (שם י"א): "ויהי לעת תשובת השנה לעת צאת המלכים", פרוש: יום טוב נקרא תשובת השנה, כי כל הימים טובים הם ימי דין, כמו שכתוב (ראש השנה טז): 'בארבעה פרקים העולם נדון בפסח וכו', וצריך לשוב בתשובה. ועל ידי זה יוצא המלכות מבין הקלפות, ונתבטל ממשלתם, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (יומא פו:): 'גדולה תשובה שמקרבת את הגאלה', שנגאלין על ידי תשובה מהמלכות דקלפות. וזהו "לעת תשובת השנה לעת צאת המלכים", שאז יוצא מלכות דקדשה, שהיא בחינת דל"ת, מבין הקלפות, ונתבטל כח הארבע מלכיות דסטרא אחרא. ועקר לבטל כח מלכות עמלק, כי היא כוללת הארבע מלכיות, כמו שכתוב (במדבר כ"ד): "ראשית גוים עמלק". ועל כן כשהרג שמואל את אגג מלך עמלק, נאמר (שמואל א ט"ו): "וישסף שמואל את אגג". ופרש רש"י: 'חתכו לארבע'. שחתך הארבע מלכיות דסטרא אחרא, לבל יהיה להם כח וממשלה מהמלכות דקדשה, שהיא בחינות דל"ת, כי העלה המלכות דקדשה מהם. וזה נעשה ביום טוב כנ"ל, וזהו "וישסף", וי"ו יוד הוא פעלה, ושרש התבה הוא שס"ף והוא ראשי תבות שבועות סכות פסח, שהם הימים טובים, שאז יוצא המלכות דקדשה. כי הימים טובים הם ימי דין, שהיא בחינת יראה, בחינת מלכות, כמו שכתוב (אבות פרק ג): 'אלמלא מוראה של מלכות', ועל כן נאמר בעמלק (דברים כ"ה): "ויזנב בך כל הנחשלים וכו' ולא ירא אלקים", כי עקר כחו היה מחמת שלא העלו את המלכות דקדשה, מחמת שלא היה להם יראת אלקים, שהוא בחינת מלכות כנ"ל: ועל כן בכל יום טוב יש ארבע מצוות, בפסח ארבע כוסות, בסכות ארבעה מינים, בשבועות למוד התורה שהוא בארבעה בחינות, אז ראה ויספר"ה הכינ"ה וגם חקר"ה (איוב כ"ח ועין בראשית רבה פרשה כ"ד תשא פרשה מם), כנגד המלכות, שהיא בחינת דל"ת, שיוצאת ביום טוב מבין הקלפות כנ"ל. והתלמידי חכמים הם בחינת מלכות, כמו שאמרו רז"ל (גטין סב): מאן מלכי רבנן, כי הם מעלים את המלכות, על כן עקר קדשת יום טוב נעשה על ידם: וכשמקבלים קדשת יום טוב, יש לו ענוה ושפלות כנ"ל. וזהו (משלי כ"ב): "עקב ענוה יראת ה'", כי יראה הוא בחינת מלכות כנ"ל: ואברהם אבינו טרח גם כן על זה, ורדף ארבעת המלכים, להעלות מהם המלכות, ויצא ממנו יצחק וישמעאל יעקב ועשו, כנגד ארבעה בנים אחד חכם וכו':

</div>

Through this bond one may receive the holiness of the good day. The core mission of the good day is to elevate the **Kingship of Holiness**—the letter ד—from the four kingdoms of the Other Side. Kingship has no intrinsic substance—there is no king without people—hence it “fell” into the four kingdoms of impurity. On the good day one must raise it from under these clumps. This is reflected in, “And it was at the time of the return of the year… at the time of the going out of the kings.” (II Samuel 11:1). Festivals are judgment days (Rosh Hashanah 16a), calling for teshuvah (repentance): through this process the Kingship of Holiness emerges and nullifies the dominion of impurity. Our primary task is to nullify Amalek’s kingdom—Amalek was “First among nations is Amalek” (Numbers 24:20). When Samuel slew Agag, “And Samuel cut (hewed) Agag” (I Samuel 15:33). Rashi explains: “he cut him into four”—that is, he severed the four kingdoms of the Other Side to nullify their hold over the Kingship of Holiness, enabling elevation above them. The Hebrew “cut” (וַיְשַׁסֵּף) uses vav

yud

to indicate action, rooted in the letters shinsin

peh

—the initials of **Shavuot, Sukkot, Pesach**: the festivals when the Kingship emerges. Festivals are days of *fear*, *judgment*, and *Kingship* (see Avot

ch. Amalek’s failure stemmed from lacking fear of Gd and not elevating the Kingship of Holiness (Deut. 25:18). Four Festivals & Four Commands

On each festival there are four corresponding mitzvot: on Pesach—four cups; on Sukkot—four species; on Shavuot—study of Torah in four aspects: one sees it, counts it, prepares it, searches it (Job 28:27;

Bereishit

Rabbah 24, Tisa 40). These correspond to dismantling the fourfold kingdom of the Other Side and restoring the Kingship of Holiness (

dalet

). The disciples of sages embody Kingship—as Sages taught (Gittin 62a): “Who are the kings? The rabbis—they elevate the Kingship.” Thus the holiness of the good day is actualized through them; in receiving it one achieves humility and lowliness: “The crown of humility is the fear of Gd” (Proverbs 22:4). Abraham our father similarly labored, chasing the four kings to elevate the Kingship—leading to children Isaac, Ishmael, Jacob, and Esau—mirroring the four sons (wise, etc.). (From “further we heard” until here is explained previously in section 30 of *Straight of the Knife*.)

By this work, the mercy for a woman in labor is opened. *Etz Chaim* (Gate 35, Ch. 3) and

Bechorot

45a teach: just as a house has hinges and doors, so does a woman. Two doors form a closed ם (memsofit), where the fetus is formed. One must split the closed mem into two דד doors to allow emergence—this mirrors Samuel cutting Agag into four, i.e. transforming mem into two

dalet

doors. (Further explanation of the birthing metaphor will be elaborated elsewhere.)

Diagram: splitting a closed Memsofit (ם) into two Daletdoors (ד

)—with the Mem positioned between the resulting normal and upside-down

Dalets

, symbolizing the diagonal bisection and spiritual emergence. Explanation: This teaching presents a

segula

to cultivate humility and avoid arrogance by joyfully embracing festival holiness. Moshe’s humility, rooted in fortynine gates of understanding, exemplifies how welcoming festival light fosters humility.


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

(מן עוד שמענו עד כאן, כל זה מבאר היטב לעיל בהתורה מישרא דסכינא בסימן ל עין שם):

</div>

Gematria 63 contrasts coarse spirit.


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

ועל ידי זה נפתח רחמה של המקשה לילד כמובא ב"עץ חיים" (שער ל"ה פרק ג). 'כשם שיש צירים ודלתות לבית כך יש צירים ודלתות לאשה' (בכורות מה), ומהשתי דלתין נעשה צורת ם' סתומה, ששם נוצר הולד וכו'. עין שם. וצריך לחתך הם' לשני דלתין, כדי שיצא הולד, וזהו: "וישסף" חתכו לארבע שחתך המ"ם לשני דלתין. והבן: (באור ענין זה של המקשה לילד, יתבאר במקום אחר):

</div>

The

tzadikim

centralize festival holiness, through whom personal greatness is nullified, akin to youths hiding before elders. Closed Mem → Dalet Doors:

Kabbalistically

, the closed memsofit (ם) represents spiritual concealment. Slicing it yields two

dalet

shaped openings (ד

)—symbolizing spiritual birth and liberation. Amalek’s destruction represents severing fourfold impurity and restoring Kingship of Holiness (letter ד) through festival actions.



# Do Not Judge Your Fellow Until You Reach His Place

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/136/

# Do Not Judge Your Fellow Until You Reach His Place

<div dir="rtl">אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/136


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו (אבות פרק ב). זהו מה שאמרו רז"ל (שם פרק א) 'הוי דן את כל אדם לכף זכות'. כי כשיש מחלקת על אדם צריך לחקר למצא זכות בחברו, במה שחולק עליו כדי לדונו לכף זכות. כי המחלקת לא ימנע משני פנים, או מחמת שחבירו גדול ממנו במעלה, ועל כן חולק עליו על שלא הגיע למדרגתו. ואזי צריך להשתדל שיגיע הוא גם כן למדרגת חברו, בכדי שיהיו שניהם שוים, ואזי לא יהיה מחלקת. או לפעמים להפך שהוא גדול מחברו, והמחלקת מחמת שחברו מתקנא בו, על שלא הגיע למדרגתו. ועל כן צריך לדונו לכף זכות, ובזה הוא מעלה חברו לכף זכות, ואז הם במקום אחד הינו במדרגה אחת, ואזי בודאי לא יהיה מחלקת. כי מחלקת הוא רק מחמת שהם משנים זה מזה, או שחברו גדול ממנו או שהוא גדול מחברו כנ"ל. אבל אם יהיו שניהם במקום אחד במדרגה אחת, בודאי לא יהיה מחלקת, כי בדבר אחד אין שיך מחלקת. וזהו: 'אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו', הינו שתשתדל שתהיה עמו במקום אחד, במדרגה אחת, מאחד משני פנים הנ"ל. ואזי בודאי לא יהיה מחלקת, כי בדבר אחד אין שיך מחלקת: ובזה שמעלה את חברו לכף זכות, יוכל להיות שחברו יחזר בו ולא יהיה שוב מחלקת, או שיהיה לו מפלה. כי יוכל להיות שגחלים אתה חותה על ראשו (משלי כה) בזה שאתה מעלהו לכף זכות. וזהו 'הוי דן את כל אדם לכף זכות', 'דן' דיקא, כי הוא בחינת דין ומשפט ממש. כי ידוע שקדם שעולין לאיזה מדרגה, דנין את האדם. ועל כן בזה שאתה דן אותו לכף זכות, ואתה מעלהו למדרגה יותר גבוה, דנין אותו, וכפי שיצא המשפט כן יקום:

</div>

136 – Do Not Judge Your Fellow Until You Reach His Place

Do not judge your fellow until you reach his place. (

Pirkei

Avot 2:4)

Our sages of blessed memory (in Chapter 1) instruct: judge every person favorably

to the scale of merit”—because when there is a dispute concerning someone, one must investigate to find merit in that person regarding the matter under dispute. One should judge in that person’s favor because the dispute may arise not due to wrongdoing but because the other party is on a higher spiritual level. Thus, one disputes that he has not yet reached that level. One must strive to reach the level of his fellow so that they may be on equal footing; then the dispute ceases.

Sometimes the reverse occurs: the one making the judgment is spiritually greater, and the other disputes due to jealousy or inability to reach that level. In that case, one must still judge his fellow favorably, thereby elevating the other person. Once both stand on the same level, controversy dissolves—since differences cause disputes, whether one is greater or lesser. But when two people share the same spiritual position, there is no arena for dispute. That is the meaning of: “Do not judge your fellow until you reach his place.” —meaning, strive to stand with him at his level, whichever of the two sides is under consideration. Then, certainly, there will be no contention, because in one state there is no room for dispute.

By judging everyone on the scale of merit—that is, judging accurately—you act in truth and justice. It is known that before one ascends to a new level, one is judged. Therefore, when you judge someone favorably and raise him to a higher level, you align with justice—and as justice departs, so it stands.

Explanation: This teaching encourages giving others the benefit of the doubt by looking for their merits (“judging to the scale of merit”). Disputes stem from differing spiritual levels—either jealousy or aspiration. By striving to be on the same level, you eliminate division. Even when you are higher, choose to honor the other’s merits, elevating them and fostering unity. This verse thus promotes empathy, humility, and balanced judgment.



# My Portion, O Gd, I Said to Guard Your Words

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/137/

# My Portion, O Gd, I Said to Guard Your Words

<div dir="rtl">חלקי ה אמרתי לשמר דבריך</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/137


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

חלקי ה' אמרתי לשמר דבריך (תהלים קי"ט). הינו שהחלק אלקי ממעל שיש לי, אומר לי ומלמד אותי לשמר דבריך:

</div>

137 – My Portion, O Gd, I Said to Guard Your Words

My portion, O Gd, I have said, is to guard Your words. (Psalm 119:57)

That is: the portion—or spiritual inheritance—that I receive from Above constantly tells me and instructs me to guard Your words.

Explanation: The verse suggests that one's “portion” from Gd—meaning one’s spiritual portion or heavenly insight—serves as a teacher. This divine portion guides and strengthens one’s commitment to obeying Gd’s words. It emphasizes how inspiration from above fosters devotion to Torah observance, reinforcing spiritual growth and discipline.



# To You My Heart Said, “Seek My Face”

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/138/

# To You My Heart Said, “Seek My Face”

<div dir="rtl">לך אמר לבי בקשו פני</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/138


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

לך אמר לבי בקשו פני (שם כ"ז) פרש רש"י: בשליחותך. כי עקר האלקות בלב, כמו שכתוב (שם ע"ג): "צור לבבי" כמבאר אצלנו במקום אחר (לעיל בסימן מ"ט) ומי שהוא "בר לבב" (שם כ"ד), בבחינת (שם ק"ט): "ולבי חלל בקרבי", יוכל לידע עתידות, על ידי מה שהלב אומר לו, שהוא דברי ה' ממש. וזהו "לך אמר לבי בקשו פני", 'לך בשליחותך' כנ"ל. כי מה שהלב אומר, הם דברי ה' ממש כנ"ל, והבן:

</div>

138 – To You My Heart Said, “Seek My Face”

To You my heart said, “Seek My face.” (Psalms 27:8)

Rashi explains that this refers to the heart directing a person toward Your mission—because the heart houses the principal divinity. As written, “Rock of my heart” (Psalms 73:26): the heart is the stable divine center, as detailed earlier in section 49. One who is “pure of heart” (Psalms 24:4), and whose heart is described, “and my heart is hollow within me” (Psalms 109:22)—that is, open and receptive—can know future revelations through what the heart “says” to him. That internal speech is literally God’s word. Thus: “To You my heart said, ‘Seek My face.’” means that the heart is speaking on behalf of God, conveying His words. And one who is understanding hearkens and acts accordingly.

Explanation: This teaching interprets the verse as the heart functioning as a divine messenger (“Your mission”), linked to purity (“pure of heart”). A “hollow heart”—empty of ego and receptive—receives prophetic insight and inner direction. The “rock of my heart” signifies enduring divine foundation, enabling the heart to articulate God’s words. The teaching encourages soul-searching and spiritual seeking: “Seek My face,” meaning pursue divine presence and hidden truth through the heart's revelation.



# Righteousness Shall Go Before Him

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/139/

# Righteousness Shall Go Before Him

<div dir="rtl">צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/139


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו (תהלים פ"ה). כי יקרא דשבתא הוא, כי בחל שיש שליטת החיצונים, כשהאדם עושה מצוה, אזי יונקת הקלפה מהרגלין של המצוה, כי כל מצוה היא קומה שלמה. ואזי אין להמצוה ההיא בחינת רגלין, לעלות בהם ולילך לפני הקדוש ברוך הוא. כי הקלפה לקחה הרגלין, [בבחינת (משלי ה): "רגליה יורדות מות"]. וכשבא שבת, ונתבטל שליטת החיצונים, אזי עולים הרגלין מהמצוה, שהיו בתוך החיצונים בחל שינקו מהם, ואזי עולה המצוה והולכת לפני הקדוש ברוך הוא. וזהו (ישעיה נ"ח): "אם תשיב משבת רגלך", שעל ידי שבת תשיב ותחזר הרגלין להוציאם מבין החיצונים. ואזי עולה המצוה והולכת לפני הקדוש ברוך הוא, והקדוש ברוך הוא משתעשע בה, אף אם נעשית על ידי קטן שבקטנים, ובלי כונה ושלמות הראוי להמצוה, עם כל זה יש להקדוש ברוך הוא תענוג גדול מהמצוה. כמו האב שיש לו תענוג גדול כשבנו מתחיל להלך, אף שאינו הולך כראוי, עם כל זה משתעשע מאד ממנו, כך הקדוש ברוך הוא משתעשע מאד מכל אחד מישראל כשעושה מצוה. והנה ההולך במדבר במקום שאין דרך, אינו יכול לעשות דרך כבושה על ידי פעמי רגליו, כי אם כשילך הרבה. והמצוות נקראים צדק, כמו שכתוב (תהלים קי"ט): "כל מצותיך צדק". וזהו צדק לפניו יהלך, כשהמצוה הולכת לפני הקדוש ברוך הוא, אזי וישם לדרך פעמיו, הקדוש ברוך הוא עושה מפעמי רגליו, דרך, שהוא נאמר על דרך שהוא כבושה לרבים. כי מחמת גדל התענוגים והשעשועים שיש להקדוש ברוך הוא מהמצוה, עושה מפעמי רגליו, דרך כבושה. וזהו "וישם לדרך פעמיו". (עין ענין זה לקמן סימן רע"ז באריכות):

</div>

139 – Righteousness Shall Go Before Him

“Righteousness shall go before Him, and He shall set a path for His steps.” (Psalms 85:14)

This refers to the preciousness of Shabbat, for during the weekdays, when the forces of the external realm (

chitzonim

) have dominance, then when a person performs a mitzvah, the external forces draw vitality (“suck”) from the “legs” of the mitzvah. For every mitzvah constitutes a complete spiritual stature, and when the legs are entrapped by the external forces, the mitzvah lacks the means to ascend and to “walk” before the Holy One, blessed be He. As it is written: “Her feet go down to death” (Proverbs 5:5).

However, when Shabbat arrives, the dominion of the external forces is nullified. The legs of the mitzvah that were ensnared during the weekdays are then released, allowing the mitzvah to ascend and walk before the Holy One, blessed be He. This is the meaning of the verse: “If you restrain your foot because of the Sabbath” (Isaiah 58:13)—that is, through the Shabbat, one returns and retrieves the legs of the mitzvah from among the external forces. Then, the mitzvah ascends and walks before God, and the Holy One, blessed be He, delights in it—even if it was performed in the smallest way, without proper intent or perfection.

Still, God derives great pleasure from the mitzvah, just as a

father delights

when his son first begins to walk—even if the walking is unsteady. So too, the Holy One, blessed be He, takes great delight in every Jew who performs a mitzvah, even imperfectly.

Behold, one who walks in a wilderness—where there is no path—cannot create a beaten path unless he walks repeatedly. Similarly, when a person walks with many mitzvot, as in: “All Your commandments are righteousness” (Psalms 119:172), then “Righteousness shall go before Him”—that is, the mitzvah walks before the Holy One, blessed be He.

“And He shall set a path for His steps”—God transforms the steps of the person’s legs into a well-trodden

path,

through the great delight and joy He derives from the mitzvah. Thus, from the footsteps themselves, God prepares a way for others to follow.

Note: See further elaboration of this idea in

Likutey

Moharan section 277.



# To draw peace in the world

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/14/

# To draw peace in the world

<div dir="rtl">תקעו בחדש שופר בכסא וכו</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/14


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

תקעו בחדש שופר בכסא וכו' (תהלים פ"א).

</div>

Torah Fourteen — יד
 לְהַמְשִׁיךְ שָׁלוֹם בָּעוֹלָם

 "Sound the shofar on the new month, at the concealment, for our festival-day…" [Psalms 81:4]

 [In the language of Rabbeinu, of blessed memory]

 "Sound the shofar on the new month, at the concealment [בַּכֶּסֶא], for our festival-day."

 [Psalms 81:4] — The verse decoded word by word at the close of this Torah.

 📜 Compiler's Note — Structure of This Torah

 
 Section 12 through section 11 [i.e., sections 1–11 as numbered] — these are in the language of Rabbeinu, of blessed memory. That is: section 12 was delivered by Rabbeinu first, in a separate session; sections 1–11 were then delivered and added. Section 13 is appended below section 12 and likewise belongs above. The final Yesod ha'Inyan [Foundation of the Matter] is also in Rabbeinu's own language.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

א להמשיך שלום בעולם, צריך להעלות כבוד הקדוש ברוך הוא לשרשו, הינו ליראה, כמו שכתוב (דברים כ"ח): "ליראה את השם הנכבד".

</div>

Drawing Down Peace — Elevating Kavod to Its Root in Yirah

 To draw down peace in the world [לְהַמְשִׁיךְ שָׁלוֹם בָּעוֹלָם] — one must elevate the honor [kavod] of the Holy Blessed One to its root [לְהַעֲלוֹת כְּבוֹד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְשָׁרְשׁוֹ] — that is, to yirah [fear / awe of G-d]. As the verse states: "To fear the glorious Name [לְיִרְאָה אֶת הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד]" [Deuteronomy 28:58] — the kavod [glorious / honored Name] has its root in yirah [fear / awe].

· · ·


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

ב

</div>

Na Nach Nachma Nachman MayUman ✦ Complete edition — every word rendered, every Aramaic passage quoted then translated, every verse attributed, every repetition preserved, nothing omitted.


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

ואי אפשר להעלות את הכבוד אלא על ידי תורת חסד; "ותורת חסד" - אמרו חכמינו, זכרונם לברכה (סכה מט:): 'זהו הלומד תורה על מנת ללמדה', כי זה עקר כבודו, כמובא בזהר (יתרו סט.): 'בשעתא דשאר עכו"ם אתין ואודן לקדשא בריך הוא, כדין אסתלק ואתיקר שמא דקדשא בריך הוא עלא ותתא, כמו גבי יתרו: בשעתא דאמר יתרו: "עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים", כדין אסתלק ואתיקר שמא דקדשא בריך הוא'. נמצא, זהו כבודו, כשבני אדם שהם מחוץ לקדשה מקרבין את עצמן לפנים מהקדשה - הן גרים שמגירין, הן בעלי תשובה, שגם הם היו מבחוץ - וכשמקרבין ומכניסים אותם לפנים, זהו כבודו:

</div>

Drawing Down Peace — Elevating Kavod to Its Root in Yirah


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

ועכשו הכבוד בגלות, כי עקר הכבוד אצל העכו"ם, ואנחנו בני ישראל שפלים ונבזים. ולעתיד לבוא, שיתגלה כבודו מבין החשך, כמו שכתוב (ישעיהו מ): "ונגלה כבוד ה'" וכו', כי "אז יטו כלם לעבדו שכם אחד" (צפניה ג), "אז יאמרו בגוים לכו ונלכה באור ה'" (שם ב). וכבוד נקרא אור, כמו שכתוב (יחזקאל מ"ג): "והארץ האירה מכבודו":

</div>

Kavod Is Elevated Through Toras Chesed — The Torah of Kindness

 And it is impossible to elevate the kavod except through Toras chesed [the Torah of kindness]. "And a Torah of kindness [וְתוֹרַת חֶסֶד]" — our Sages of blessed memory said [Sukkah 49b]: this is one who learns Torah in order to teach it to others [הַלּוֹמֵד תּוֹרָה עַל מְנָת לְלַמְּדָהּ].

 For this is the essential kavod — as brought in the Zohar [Yisro 69b]:

 🔵 Zohar — The Glory of Hashem Is Elevated When Outsiders Draw Near

 
 "B'sha'ata d'she'ar akum atayan v'odan l'Kudsha Brich Hu — k'dein is'talak v'is'yakar shema d'Kudsha Brich Hu eila v'tata — k'mo gabei Yisro: b'sha'ata d'amar Yisro: 'Atah yadati ki gadol Hashem mikol ha'Elohim' — k'dein is'talak v'is'yakar shema d'Kudsha Brich Hu."


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

ג

</div>

Torah Draws Converts and Penitents — The 600,000 Letters and the Sparkling of Souls


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

ואי אפשר לקרב את הגרים עם בעלי התשובה, אלא על ידי תורה, כמו שכתוב (משלי ה): "יפוצו מעינותיך חוצה", שצריך להשקות אותם שהם מבחוץ, להודיע להם הדרך ילכו בה. וזה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (אבות ו): 'אין כבוד אלא תורה'. וזהו (ירמיה ט"ו): "אם תוציא יקר מזולל", ואמרו חכמינו, זכרונם לברכה (בבא מציעא פה.): 'אלו שמקרבין בני אדם לעבודת השם יתברך'; כי זהו נקרא "מוציא יקר", הינו כבוד, "מזולל" - מזילותא דגלותא. וזה (תהלים קי"ג): "רם על כל גוים ה'", הינו כשהעכו"ם מודין ומשבחין לה, אזי "על השמים כבודו", אזי נתעלה הכבוד מהחשך. ואי אפשר לבוא להתעוררות התשובה - הן לרשעי ישראל, הן לגרים - אלא על ידי התורה שמאירין להם אל מקום שהם שם, כמו שכתוב: "יפוצו וכו' חוצה" - 'חוצה' דיקא; כי התורה הם ששים רבוא אותיות, כנגד ששים רבוא נשמות, ויש לכל הנשמות שרש למעלה במחשבה דקדשא בריך הוא, כי 'ישראל עלו במחשבה תחלה' (בראשית רבה א). ועל ידי זווג הנשמות נבראים נשמות גרים (עיין זוהר שלח דקס"ח ע"א), וכשנתעוררים הנשמות על ידי אותיות התורה שהוציא מפיו ומתנוצצים זה לזה - זה בחינת זווג, שזה מקבל הארה מזה; ועל ידי הזווג של התנוצצות הנשמות שבמחשבה נבראים נשמות גרים. גם הפושעי ישראל, כל זמן ששם ישראל נקרא עליו (כי נקרא 'פושעי ישראל', נמצא ששם ישראל נקרא על כל פנים עליו עדין, מאחר שנקרא פושעי ישראל), 'אף על פי שחטא, ישראל הוא' (סנהדרין מד.), יש לו אחיזה ושרש במחשבה עליונה, ועל ידי ההתנוצצות התנוצץ גם שרש נשמתו בין שאר השרשים, ומגיע הארה לזה הפושעי ישראל משרש נשמתו, ועל ידי הארה הזאת חוזר בתשובה.

</div>

"At the time when the other nations come and acknowledge the Holy Blessed One — then the Name of the Holy Blessed One is elevated and glorified above and below. As with Yisro: at the time that Yisro said: 'Now I know that Hashem is greater than all the gods' — then the Name of the Holy Blessed One was elevated and glorified."
 

 
 It follows [נִמְצָא] — this is His honor: when human beings who are outside the holiness [מִחוּץ לַקְּדֻשָּׁה] draw themselves inside the holiness [לִפְנִים מֵהַקְּדֻשָּׁה] — whether they are converts [גֵּרִים] who convert, or ba'alei teshuvah — who also were formerly on the outside [שֶׁגַּם הֵם הָיוּ מִבַּחוּץ] — and when they draw near and bring them [the outsiders] inside [וּכְשֶׁמְּקָרְבִין וּמַכְנִיסִין אוֹתָם לִפְנִים] — this is His honor.
 

 And now the kavod is in exile [בַּגָּלוּת] — for the essential honor is among the nations of the world — and we, the children of Israel, are lowly [שְׁפָלִים] and despised [נִבְזִים]. But in the future — when His honor will be revealed from within the darkness — as the verse states: "And the glory of Hashem shall be revealed…" [Isaiah 40:5] — for then: "All of them will serve Him with one shoulder" [Zephaniah 3:9] and "The nations will say: 'Come, let us walk in the light of Hashem'" [Zephaniah 2] — and kavod is called light [אוֹר] — as the verse states: "And the earth was illuminated by His glory" [Ezekiel 43:2].

 📗 Verse Attribution — Zephaniah

 
 Both verses above come from Zephaniah: "All of them will serve Him with one shoulder" is from chapter 3, verse 9; and "Come, let us walk in the light of Hashem" is cited in the original with the notation שָׁם ב' — "same book, chapter 2" — meaning the Book of Zephaniah, chapter 2. [Note: the verse "lchu v'neilchah b'or Hashem" appears in Isaiah 2:5 in a parallel form, but the original text here points to Zephaniah.]


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

ד וזה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (נדרים פא.): 'מפני מה תלמידי חכמים אין בניהם תלמידי חכמים? מפני שלא ברכו בתורה תחלה' - שצריך כל אדם, ובפרט תלמיד חכם, לברך ולהאיר בלמוד תורתו בשרש הנשמות, הינו במחשבה תחלה, כי שם שרשנו. נמצא, כשמביא הארה וברכה לתוך תחלת המחשבה, ועל ידו מתנוצצין ומתברכין הנשמות, נמצא כשממשיך נשמה לבנו, בודאי הוא ממשיך נשמה בהירה וזכה, ועל ידי זה גם בנו יהיה תלמיד חכם; אבל כשאין מאיר ומברך את התחלה על ידי למודו, אז כשממשיך נשמה לבנו, הנשמה היא בבחינת (שיר השירים ה): "אני ישנה", ואינה מאירה - מפני זה לא יהיה בנו תלמיד חכם, וזה מפני שלא ברכו בתורה תחלה, הינו שרש הנשמות, בבחינת ישראל עלה במחשבה תחלה:

</div>

Why Torah Scholars' Sons Are Not Always Torah Scholars — Blessing the Beginning


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

ה ואין אדם זוכה לתורה, אלא על ידי שפלות, כמו שאמרו חז"ל (ערובין נד): "וממדבר מתנה", שישבר גאותו מארבע בחינות שפלות. כי צריך האדם להקטין את עצמו לפני גדולים ממנו, ולפני בני אדם כערכו, ולפני קטנים ממנו, ולפעמים, שהוא בעצמו קטן שבקטנים - וצריך להקטין את עצמו כנגד מדרגת עצמו, וידמה בעיניו שהוא למטה ממדרגתו, בבחינת (שמות ט"ז): "שבו איש תחתיו":

</div>

The Measure of Kavod's Elevation — Honoring Those Who Fear Hashem

 And each person, according to his own level [לְפִי בְּחִינָתוֹ], can know [יָכוֹל לֵידַע] the degree of elevation of kavod to its root in yirah — according to the honor he gives to those who fear Hashem [יִרְאֵי הַשֵּׁם] — so has the kavod risen to its root. For there [שָׁם] — in that very place — is the root of kavod — in the aspect of: "And those who fear Hashem — He [kavod] honors [וְאֶת יִרְאֵי ה' יְכַבֵּד]" [Psalms 15:4].

 For as long as the kavod is in exile — each person according to his level belittles [מְזַלְזֵל] those who fear Hashem. And each person according to his degree of rectification [תִּקּוּנוֹ] of the kavod — so does he honor those who fear Hashem.

· · ·


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

וזה שאמר רבה בר בר חנה: לדידי חזי לי האי אורזילא בר יומא, דהוי כהר תבור. והר תבור כמה הוי? ארבעה פרסי. ובי משכא דצוארה - תלתא פרסי, ובי מרבעתא דרישה - פרסא ופלגא. ורמא כופתא, וסכרא לירדנא.

</div>

Why Torah Scholars' Sons Are Not Always Torah Scholars — Blessing the Beginning

 And this is what our Sages of blessed memory said [Nedarim 81b]: "Why do the sons of Torah scholars generally not produce Torah scholars? Because they did not first bless the Torah [שֶׁלֹּא בֵּרְכוּ בַּתּוֹרָה תְּחִלָּה]."

 For every person — and particularly a Torah scholar — must bless and illuminate through his Torah study in the root of the souls — that is, in the thought [מַחֲשָׁבָה] — which is the beginning [תְּחִלָּה] — for there [שָׁם] is our root. For Yisrael arose in thought first.

 It follows [נִמְצָא]: when he brings illumination and blessing into the beginning of thought — and through him [עַל יָדוֹ] the souls sparkle and are blessed — then when he draws down a soul for his son, he certainly [בְּוַדַּאי] draws down a clear and pure soul [נְשָׁמָה בְּהִירָה וְזַכָּה] — and through this, his son will also be a Torah scholar.

 But when he does not illuminate and bless the beginning through his learning — then when he draws down a soul for his son, the soul is in the aspect of: "I am sleeping [אֲנִי יְשֵׁנָה]" [Song of Songs 5:2] — and it does not illuminate. Because of this [מִפְּנֵי זֶה], his son will not be a Torah scholar.

 And this is the meaning of "they did not first bless the Torah" — that is, [they did not illuminate] the root of the souls — in the aspect of Yisrael arose in thought first.

· · ·


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

רשב"ם:

</div>

When Kavod Returns to Yirah — Two Kinds of Peace — Prayer


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

אורזילא בר יומא - ראם בן יום אחד, דאותו היום נולד: כהר תבור - כן היה גדול. בי מרבעתא דרישה - מקום הנחת ראשו כששוכב על הקרקע. רמא כופתא - הטיל רעי. סכרא - הרעי לירדנא לפי שעה, עד שמסמסוהו המים מעט מעט.

</div>

Torah Is Only Merited Through Humility — Four Aspects of Lowliness — The Re'em

 And a person merits Torah only [אֶלָּא] through shiflus [humility / lowliness] — as our Sages said [Eruvin 54]: "And from the wilderness — a gift [וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה]" — [reading it as:] through making oneself like the wilderness [ownerless, humble] — [one merits] the gift [of Torah].

 That he should break [שֶׁיְּשַׁבֵּר] his pride through four aspects of lowliness [מֵאַרְבַּע בְּחִינוֹת שִׁפְלוּת]:

 📗 The Four Aspects of Humility

 For a person must make himself small [לְהַקְטִין אֶת עַצְמוֹ]:

 
 1. Before those who are greater than him [לִפְנֵי גְּדוֹלִים מִמֶּנּוּ].

 2. Before people who are of his own worth and standing [לִפְנֵי בְּנֵי אָדָם כְּעֶרְכּוֹ].


## Segment 13

<div dir="rtl" lang="he">

אורזילא בר יומא - הינו בחינת כבוד, שהוא בעכו"ם, בזלותא. וזה: אור זילא. אור - הינו בחינת כבוד, כמו שכתוב: "והארץ האירה מכבודו". ולמה נקרא בר יומא - כי לא יתגלה הכבוד אלא בביאת משיחנו; וכתיב בה: אימתי יבוא מר? היום - "היום אם בקלו תשמעו" (כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה סנהדרין צח.), ובכל יום מוכן הכבוד לצאת מזילותא. והוה כהר תבור - שראה שהעלאת הכבוד תלוי בזה שאדם משבר גאותו - כפי השתברות גאותו, כן הוא העלאת הכבוד, כי כבודו נתעלה על ידי התורה כנ"ל, ואין אדם זוכה לתורה אלא על ידי שפלות, כמו שאמרו חז"ל: "וממדבר מתנה". וזה: הר תבור; הר - לשון גדלות, כמו שכתוב (תהלים ל): "העמדת להררי עז", ותבור - לשון שבירה. והר תבור כמה הוה, ארבע פרסי - הינו ארבע בחינות שפלות הנ"ל שצריך להקטין: לפני צדיקים, בינונים, רשעים, ולפני מדרגת עצמו, ושידמה בעיניו כאלו לא בא עדין לפני מדרגתו שהוא בה. וזה: הר תבור ארבע פרסי - ששבירת הגדלות הם בארבע בחינות הנ"ל. ומשכא דצוארה תלתא פרסי - זה בחינת הדברים שדרך בני אדם להתגדל בהם, הם שלשה דברים, וצריך לשמר את עצמו מהם, כמו שכתוב (ירמיה ט): אל יתהלל חכם בחכמתו וכו', והם שלש בחינות: חכם, גבור, עשיר. והגדלות נקרא משכא דצוארא, בבחינת (תהלים ע"ה): "תדברו בצואר עתק". ומרבעתא דרישה פרסא ופלגא - זה בחינת זווג הנעשה בראשית המחשבה; מרבעתא - לשון זווג, כמו שכתוב (שם קלט): "ארחי ורבעי". ועל ידי זווג הזה נעשה פרסא ופלגא: פרסה - זה רמז על המשכת הנשמות לבניהם, זה מכנה בשם פרסה שלמה; והתנוצצות שהנשמות מתנוצצין ומאירין ומעוררין את הפושעי ישראל בתשובה ומולידין נשמות גרים - זה מכנה בשם פלגא, כי עדין רחוקים מהקדשה מאד ויכול להיות להם מניעות רבות, וצריך להם יגיעות רבות כדי להפשיט מהם הבגדים צואים שהלבישו, כמו שכתוב (זכריה ג): "הסירו הבגדים הצאים", כי אלו הבגדים הצואים הם מונעים אותם מלחזר לקדוש ברוך הוא, והם מפסיקים כמו נהר המפסיק, שאי אפשר להלך דרך אותו הנהר, וצריך להשליך הבגדים הצואים. וזה: רמא כופתא וסכרא לירדנא - על ידי שמפשיטין ומשליכין מעליהם הבגדים הצואים, נתבטלים כל המניעות והמסכים המבדילים בינם לבין הקדשה. וזה: וסכרא לירדנא - כי הירדן מפסיק בין קדשת ארץ ישראל לחוץ לארץ. ובשביל זה נקראים בשם פלגא, כי עדין צריך להשליך מהם הבגדים הצואים, כדי להסיר המפסיקים והמונעים והמסכים המבדילים בינם לבין הקדשה. אבל, אלו הנשמות שתלמידי חכמים ממשיכין לבניהם כנ"ל - זה מכנה בשם פרסה שלמה, כי אין להם מסכים המבדילים. וזה: 'וכבדתו (ישעיה נח) - כבדהו בכסות נקי', (כמו שדרשו רבותינו, זכרונם לברכה על פסוק: ולקדש ה' מכובד וכו', שבת קיט.). 'כסות נקי' - הינו להשליך הבגדים הצואים, כי זה עקר כבוד השם יתברך, "אם תוציא יקר מזולל", להחזיר בני אדם בתשובה ולהמשיך נשמות הגרים. וגרים שמתגירין, הם באים תחת כנפי השכינה, ובשביל זה נקרא גר צדק (כמובא בהקדמת הזהר ו). וזה שמובא בזהר (יתרו בר"מ צג.): 'כסות נקי, דא כנפי מצוה' - הינו שכינה הנקראת מצוה, בבחינות (תהלים קיט): "כל מצותיך צדק". וזהו: 'וכבדתו', שזה עקר כבודו, שיכניס גרים תחת כנפי השכינה כנ"ל:

</div>

3. Before those who are smaller than him [לִפְנֵי קְטַנִּים מִמֶּנּוּ].

 4. And sometimes — when he himself is the smallest of the small [קָטָן שֶׁבִּקְּטַנִּים] — he must make himself small even relative to his own level [כְּנֶגֶד מַדְרֵגַת עַצְמוֹ] — imagining [וִידַמֶּה] in his own eyes that he has not yet arrived at the level he is actually on. In the aspect of: "Let each man remain beneath himself [שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו]" [Exodus 16:29] — each person should sit below himself — envisioning himself as being beneath his own actual station.
 

 And this is what Rabbah bar bar Chanah said:

 📜 The Story — Full Aramaic and Translation

 
 "L'didi chazei li urzila bar yoma — dahavei k'Har Tabor. V'Har Tabor kama havei? Arba'ah parsei. Tlas parsei. U'vei marbaʿta d'reishei — parsa u'falga. Rama kufta — sakra l'Yardena."
 

 "I myself saw a urzila [re'em — wild ox] that was a day-old calf [bar yoma] — and it was as large as Mount Tabor. And how large is Mount Tabor? Four parsa. Three parsa [for its neck]. And the resting-place of its head [when it lay down] — a parsa and a half. It discharged its dung [rama kufta] — and it dammed up the Jordan [sakra l'Yardena]."
 📜 Rashbam's Explanation — Term by Term

 
 Urzila bar yoma — a re'em [wild ox], a day-old calf, born that very day — and already that large.

 K'Har Tabor — as large as Mount Tabor.


## Segment 14

<div dir="rtl" lang="he">

ו

</div>

"Tov Hashem la'Kol" — Prayer, Universal Peace, and the End of Commerce


## Segment 15

<div dir="rtl" lang="he">

וכל אחד לפי בחינתו יכול לידע העלאת הכבוד לשרש היראה; לפי הכבוד שמכבד את יראי השם, כן עלה הכבוד לשרשו, כי שם שרש הכבוד, בבחינת (שם טו): "ואת יראי ה' יכבד". כי כל זמן שהכבוד הוא בגלות, כל אחד לפי בחינתו הוא מזלזל ביראי השם, וכל אחד לפי תקונו את הכבוד, כן הוא מכבד יראי השם:

</div>

Bei marbaʿta d'reishei — the place where its head rested when it lay on the ground.

 Rama kufta — it discharged its waste [dung].

 Sakra l'Yardena — it temporarily dammed up the Jordan — until the waters dissolved it little by little.
 

 📜 Decoding Urzila — Honor in Exile

 
 Urzila bar yoma — this is the aspect of kavod that is among the nations [שֶׁהוּא בָּעַכּוּ"ם] — in a state of degradation [בְּזִּלוּתָא]:
 

 
 אוּר זִילָא — or zila — the degraded light — in the aspect of kavod [honor], as the verse states: "And the earth was illuminated by His glory" [Ezekiel 43:2]. The or [light] of kavod — but currently in the state of zilusa [degradation / exile].
 

 
 Bar yoma — son of the day / day-old — for the kavod will only be revealed with the coming of our Mashiach. And it is written regarding him: "When will he come?" — "Today — if you hearken to His voice [הַיּוֹם אִם בְּקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ]" — as our Sages said [Sanhedrin 98]. Every single day the kavod is ready to emerge from its degradation — it is bar yoma — a child of today — waiting for this very day.


## Segment 16

<div dir="rtl" lang="he">

ז

</div>

[Belongs Above] — Honor of Yirei Hashem — No Cure for His Wound — Illness and Dispute


## Segment 17

<div dir="rtl" lang="he">

ועקר הדבר - שיכבד יראי השם בלב שלם, כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (קדושין לב:): 'דבר המסור ללב, נאמר בו ויראת מאלקיך', ושם עקר הכבוד, כמו שכתוב (ישעיהו כ"ט): "בשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני":

</div>

V'havei k'Har Tabor — and it was as large as Mount Tabor — for he saw that the elevation of the kavod depends upon a person's breaking of his pride [הַעֲלָאַת הַכָּבוֹד תָּלוּי בָּזֶה שֶׁאָדָם מְשַׁבֵּר גַּאֲוָתוֹ] — according to the degree of the breaking of one's pride — so is the elevation of the kavod. For His kavod is elevated through Torah [as above] — and a person merits Torah only through humility [as above].

 📜 Decoding Each Measurement of Har Tabor

 
 הַר — har — mountain = the language of gadlus [greatness / pride] — as the verse states: "You established my mountain [הַרְרִי] with strength" [Psalms 30:8].
 

 תָּבוֹר — Tabor = the language of shevirah [breaking] — the breaking of pride.
 

 Mount Tabor — four parsa: these are the four aspects of humility above — one must make himself small before tzaddikim [the righteous / those greater], before beinonim [middle-level people / those of equal standing], before resha'im [the wicked / those considered lesser] — and before his own level [even imagining himself to be below his actual station].
 

 Its neck — three parsa [mashka d'tzav'areih tlas parsei]: this is the aspect of the three things through which people typically aggrandize themselves — and one must guard himself from them. As the verse states: "Let not the wise man glory in his wisdom, let not the mighty man glory in his might, let not the wealthy man glory in his wealth" [Jeremiah 9:22] — and these are the three aspects: wise [חָכָם], mighty [גִּבּוֹר], wealthy [עָשִׁיר]. And gadlus [pride] is called the "stretch of the neck" [מַשְׁכָא דְּצַוָּארָא] — in the aspect of the verse: "They speak with an insolent-hardened neck [תְּדַבְּרוּ בְצַוָּאר עָתָק]" [Psalms 75:6] — atak [hardened / insolent] — pride that has become entrenched.
 

 The resting-place of its head — a parsa and a half [bei marbaʿta d'reishei parsa u'falga]: this is the aspect of the zivug [union] that is made [הַנַּעֲשֶׂה] at the beginning of thought [בְּרֵאשִׁית הַמַּחֲשָׁבָה]. Marbaʿta is the language of zivug — as the verse states: "My path and my lying-down [אָרְחִי וְרִבְעִי]" [Psalms 139:3]. And through this zivug — this union at the head/beginning of thought — there is made a parsa and a half:
 

 
 Parsa shleimah [complete parsa] — this alludes to the drawing down of souls for their children [הַמְשָׁכַת הַנְּשָׁמוֹת לִבְנֵיהֶם] — the souls that Torah scholars draw down for their sons — clear, pure, luminous souls with no barriers separating them from holiness.


## Segment 18

<div dir="rtl" lang="he">

ח

</div>

🗺️ Translator's Summary — Torah 14


## Segment 19

<div dir="rtl" lang="he">

כשמחזיר הכבוד לשרשו, הינו ליראה כנ"ל, ואז נשלם פגמי היראה, ואז זוכה לשלום. ויש שני מיני שלום: יש שלום בעצמיו, כי תחלה צריך אדם לראות שיהיה שלום בעצמיו, כי לפעמים אין שלום, כמו שכתוב (תהלים ל"ח): "אין שלום בעצמי מפני חטאתי". ועל ידי היראה, זוכה לשלום בעצמיו, כמו שכתוב בזהר (יתרו עט.): באתרא דאית דחילא, תמן תשתכח שלמתא, כמו שכתוב (שם לד): "כי אין מחסור ליראיו". כשיש שלום בעצמיו, אז יכול להתפלל. כי עקר התפלה על ידי היראה, בבחינת (משלי ל"א): "אשה יראת ה' היא תתהלל", כי התפלה במקום קרבן (שו"ע או"ח סי' צ"ח סעיף ד'). ובקרבן כתיב בה (ויקרא כ"א): "כל אשר בו מום לא יקרב"; וכשאין בו מום, הינו באתרא דאית דחילא, אזי יקרב לעבד עבודתו תמה. וזה שכתוב בחנה (שמואל א א): "וחנה מדברת על לבה" - על ידי היראה זכתה לתפלה, כי עקר היראה הוא בלב כנ"ל, ועל ידי תפלה זוכה לשלום הכללי, הינו שלמות העולמות, כי על שם זה תפלה נקרא קרבן, על שם קרוב העולמות לשלמותן:

</div>

Palga [half] — this alludes to the sparkling [הִתְנוֹצְצוּת] by which the souls sparkle, illuminate, and awaken the sinners of Israel to teshuvah — and give birth to [מוֹלִידִין] the souls of converts. These are called palga [half] — because they are still very far from holiness — and they can encounter many obstacles [מְנִיעוֹת רַבּוֹת] — and they require much toil [יְגִיעוֹת רַבּוֹת] in order to strip from them the soiled garments that were placed upon them [שֶׁהִלְבִּישׁוּ] — they were dressed in these garments against their will.
 

 
 As the verse states: "Remove the soiled garments [הָסִירוּ הַבְּגָדִים הַצֹּאִים]" [Zechariah 3:4]. For these soiled garments prevent them [מוֹנְעִים אוֹתָם] from returning to the Holy Blessed One — and they interrupt [מַפְסִיקִים] like a river that interrupts — one cannot walk through that river. They must cast off the soiled garments — and this is:
 

 
 "Rama kufta — sakra l'Yardena" — it discharged its dung — and dammed up the Jordan: through stripping and casting off [מַפְשִׁיטִין וּמַשְׁלִיכִין] from themselves the soiled garments — all the obstacles and barriers-of-separation between them and holiness are nullified [נִתְבַּטְּלִים כָּל הַמְּנִיעוֹת וְהַמָּסַכִים הַמַּבְדִּילִים בֵּינָם לְבֵין הַקְּדֻשָּׁה] — and this is: "dammed up the Jordan" — for the Jordan separates between the holiness of the Land of Israel and outside the Land [חוּץ לָאָרֶץ] — and casting off the soiled garments dams and removes that separation.
 

 
 And for this reason they are called palga [half] — because they still need to cast off the soiled garments to remove the barriers-of-separation, the obstacles, and the curtains that separate between them and the holiness.
 

 
 But the souls that Torah scholars draw down for their sons — as above — these are called parsa shleimah — for they have no curtains of separation [מָסַכִּים הַמַּבְדִּילִים] — their souls are clear and pure from the very start.
 

 And this: "And you shall honor it [וְכִבַּדְתּוֹ]" [Isaiah 58:13] — "honor Him with clean garments [כַּבְּדֵהוּ בִּכְסוּת נָקִי]" — as our Sages expounded on the verse: "And to the Holy of Hashem — honored [וְלִקְדֹשׁ ה' מְכֻבָּד]" [Shabbos 119] — "honor Him with clean garments" — that is, to cast off the soiled garments. For this is the essential honor of Hashem Yisborach — "If you draw out the precious from the vile" — to bring people back in teshuvah and to draw down the souls of converts.

 And converts who convert come under the wings of the Shechinah [תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה] — and for this reason a convert is called a ger tzedek [righteous convert] [as brought in the Introduction to the Zohar, page 6]. And this is what is brought in the Zohar [Yisro, Ra'aya Mehemna 93b]: "Clean garment — this is the wings of the mitzvah [כַּנְפֵי מִצְוָה]" — that is, the Shechinah which is called mitzvah — in the aspect of: "All Your commandments are righteousness [כָּל מִצְוֹתֶיךָ צֶדֶק]" [Psalms 119:172]. And this is: "And you shall honor it" — for this is the essential honor — that he brings converts under the wings of the Shechinah, as above.


## Segment 20

<div dir="rtl" lang="he">

ט וזה שאמר רבה בר בר חנה: אמר לי ההוא טיעא: תא ואחוי לך היכי דנשקי ארעא ורקיע בהדדי. אזלי וחזאי, דעביד כוי כוי. שקלית לסלתאי ואנחתיה בכותא דרקיעא. בהדי דמצלינא בעותא, ולא אשכחיתה. אמרי: איכא גנבי הכא. אמר לי: גלגלא דרקיע הוא דהדר. נטר עד למחר כי השתא, ומשכח לה.

</div>

The Chanukah Candle — The Slanderer — The End of Commerce


## Segment 21

<div dir="rtl" lang="he">

רשב"ם:

</div>

And through what does one elevate the yirah? Through the aspect of mishpat [judgment / self-judgment]. As it is written : "A king through judgment establishes the land [מֶלֶךְ בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אָרֶץ]." And eretz [land/earth] is the aspect of yirah — as it is written : "The earth feared [אֶרֶץ יָרְאָה]."


## Segment 22

<div dir="rtl" lang="he">

היכא דנשקי ארעא ורקיעא - מקום גבוה היה שם, שנושקים יחד זה לזה. ולאו הינו סוף העולם, דהא מהלך העולם ת"ק שנה הוי, וארץ ישראל אמצעיתו של העולם היא, דכתיב: ישבי על טבור הארץ, והינו מקומו של רבה בר בר חנה. סלתאי - סל לחם שלי. דהדר - חוזר, כדאמרינן בפסחים: גלגל חוזר ומזלות קבועים.

</div>

[Belongs Above] — Honor of Yirei Hashem — No Cure for His Wound — Illness and Dispute


## Segment 23

<div dir="rtl" lang="he">

דנשקי ארעא ורקיעא - זה בחינת שלום בעצמיו. ארעא - זה בחינת גוף, רקיעא - זה בחינת נשמה, כמו שכתוב (תהלים נ): "יקרא אל השמים מעל" - זה הנשמה, "ואל הארץ" - זה הגוף (סנהדרין צא:). וכשיש ביניהם שלום, על ידי זה עבידי כוי - על ידי זה נעשה תפלה, כנ"ל, בבחינת (דניאל ו): "וכוין פתיחן לה בעליתה". ושקלית לסלתאי ואנחתיה בכותא דרקיע. סלתא - זה פרנסה, כמו 'מי שיש לו פת בסלו' (יומא עד:), הינו שלא רצה לעסק בשום עסק מעסקי עולם הזה, רק בשביל נשמתו. גם כל תפלותיו לא היו אלא בשביל לקשר נשמתו; אפלו אלו תפלות המפרשים בתפלה שהם לצרך הגוף, כגון "רפאינו" ו"ברך עלינו" ושאר צרכי הגוף, לא היה כונתו של רבה בר בר חנה בשביל גופו, אלא בשביל נשמתו, שהיה מכון לפרנסת נשמתו ולרפואתה. וזה: ושקלית לסלתאי ואנחתיה בכותא דרקיע. - ששקל לתפלה שהוא לצרך הגוף, ואנחה בתפלה, הכל לצרך נשמתו, כי ממילא כשנתקן שם ברוחניות, נתקן גם בגשמיות. ועד דמצלינא בעותי, לא אשכחה - הינו אחר כך לא מצא כדי פרנסתו, אף על פי שתקן ברוחניות, אף על פי כן לא נמשך לו שפע בגשמיות. אמר: איכא גנבא הכא, שגונבים השפע שלי. השיב לו: גלגלא דרקיעא דהדרא - הינו גלגולין דנשמתין, היא הגורמת שאין לצדיק כדי פרנסתו, כמו שכתוב גבי רבי פדת (תענית כה.): 'אי בעית דאחרוב עלמא, ואפשר דאיברית בשעתא דמזונא' (עיין תיקון ס"ט ד"ק ע"ב): וזה (בראשית ו): "קנים תעשה לתבה" - איתא במדרש (בראשית רבה לא): 'מה קנים מטהרין את המצרע, אף תבתך מטהרתך'. 'המצרע' - זה נרגן מפריד אלוף (משלי טז), ומפריד בין איש ואשתו, ועל ידי זה: בדד ישב (ערכין טז.); וקנים מטהרים אותו, אף תבתך, הינו תבת התפלה, מתקנין את המחלקת ועושה שלום הכללי, שלום כל העולמות. וזה שמסימין התפלה בשלום:

</div>

Yesod ha'Inyan — The Foundation of the Matter


## Segment 24

<div dir="rtl" lang="he">

י וזה פרוש: תקעו - לשון שלום, כמו שכתוב (ישעיהו כב): "ותקעתיו יתד במקום נאמן". בחדש שופר - בהתפארות חדש, הינו התעלות כבודו על ידי התקרבות הגרים או בעלי תשובה. בכסא - זה בחינת יראה, שהוא שרש הכבוד; וכסא - לשון התכסיא, שזה בחינת: 'דבר המסור ללב נאמר בו ויראת מאלקיך', שזה הדבר מכסה מעין כל. ליום - זה בחינת שלום בית, כי יום הוא בחינת אור, כמו שכתוב (בראשית א): "ויקרא אלקים לאור יום", ואור הוא שלום בית, כמו שאמרו חכמינו ז"ל (שבת כג:): 'נר שבת קודם לקדוש היום', כי שלום בית קודם. חגנו - זה בחינת תפלה, עבודה, כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (פסחים קיח.): 'למה נסמכה פרשת עכו"ם למועדים? לומר, כל המבזה את המועדות כאלו עובד עבודת אלילים'. נמצא שמירת המועד זה בחינת עבודה תמה 'ואין עבודה אלא תפלה' (ספרי פ' קב:) ועל ידי תפלה יבוא לשלום הכללי כנ"ל. נמצא מי שרוצה להמשיך שלום הכללי, צריך להעלות הכבוד לשרשו הינו ליראה, ועל ידי היראה הוא זוכה לשלום בית, ועל ידי שלום בית הוא זוכה לתפלה, ועל ידי תפלה הוא זוכה לשלום הכללי:

</div>

The Honor Must Come From the Heart

 And the essential thing [עִקַּר הַדָּבָר] is that he honor those who fear Hashem with a whole heart [בְּלֵב שָׁלֵם] — as our Sages said [Kiddushin 32b]: "A matter that is entrusted to the heart [דָּבָר הַמָּסוּר לַלֵּב] — it is written regarding it: 'And you shall fear your G-d [וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹקֶיךָ].'"

 And there — in the heart [שָׁם] — is where the essential kavod resides — as the verse states: "With their lips they honored Me — but their heart was far from Me [בִּשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי]" [Isaiah 29:13]. Honor of the lips without the heart is not true kavod. The kavod must live in the hidden heart.

· · ·


## Segment 25

<div dir="rtl" lang="he">

יא

</div>

And when they judge the person through heavenly judgment [בְּמִשְׁפָּט דִּלְעֵלָּא] — then the judgment becomes clothed in every thing [הַדִּין נִתְלַבֵּשׁ בְּכָל הַדְּבָרִים] — and all things become agents of the Omnipresent to execute judgment upon this person [נַעֲשִׂים שְׁלוּחִים לַמָּקוֹם לַעֲשׂוֹת בְּזֶה הָאִישׁ מִשְׁפָּט]. As our Sages of blessed memory said : "To Your judgments they stood [לְמִשְׁפָּטֶיךָ עָמְדוּ]" — and then: "all are Your servants [הַכּל עֲבָדֶיךָ]" — to execute judgment upon this person.


## Segment 26

<div dir="rtl" lang="he">

זאת התורה שיך על פסוקים אלו (תהלים קמ"ה): "טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו" וכו'. "טוב ה' לכל" - זה בחינת תפלה, שמאמין בה', שהקדוש ברוך הוא טוב לכל - הן לרפואה, הן לפרנסה, הן לכל הדברים. כשמאמין כך, בודאי יהיה עקר השתדלותו בתר קדשא בריך הוא, ולא ירדף אחר תחבולות רבות; כי מי שאין מאמין בהקדוש ברוך הוא, צריך להשתדל אחר תחבולות רבות. למשל, כשצריך לרפואה - צריך להשתדל אחר עשבים רבים, ולפעמים אלו עשבים הצריכים לו אינם בנמצא במדינתו, והעשבים הנמצאים אינם טובים למכתו. אבל הקדוש ברוך הוא טוב לכל המכות לרפאותם, והוא בנמצא תמיד, כמו שכתוב (דברים ד): "מי כה' אלקינו בכל קראנו אליו". ועל ידי התפלה זוכה לשלום הכללי. וזה: "ורחמיו על כל מעשיו" - הינו שרחמי השם יתברך יתמשך על כל הברואים, וכל הברואים ירחמו אחד על חברו (עיין ב"ר פר' לג) ויהיה שלום ביניהם, כמו שכתוב (ישעיהו י"א): "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי וכו', לא ירעו ולא ישחיתו", כי יהיה שלום ביניהם. וזה: "ורחמיו על כל מעשיו", כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (שבת קנא:): 'כל המרחם על הבריות, מרחמין עליו מן השמים', כמו שכתוב: "ונתן לך רחמים ורחמך". ואחר כך מפרש הפסוק איך יזכה לתפלה, על ידי שלום בית יהא שלום בעצמיו, בין גופו ונפשו כנ"ל. וזה: "יודוך כל מעשיך" - 'מעשיך' - זה בחינת עשיה, בחינת גוף; "וחסידיך יברכוכה" - 'חסידיך', זה בחינת נפש, כמו שכתוב (משלי י"א): "גמל נפשו איש חסד". ואחר כך מפרש הפסוק, איך יזכה לשלום בית - על ידי שיעלה כבוד השם יתברך לשרש היראה, הנקראים גבורות. וזהו: "כבוד מלכותך יאמרו" - שיתגלה כבודו ויתעלה לשרשו; וזהו: "וגבורתך ידברו" - 'וגבורה' זה בחינת יראה, כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (ברכות נט.): "ואלקים עשה שייראו מלפניו" - 'אלו רעמים', וכתיב (איוב כ"ו): "ורעם גבורותיו מי יתבונן": (מסימן יב עד כאן - לשונו, זכרונו לברכה)

</div>

"And you shall be for Me a kingdom of priests and a holy nation, etc." [Exodus 19:6] — and: "These are the words which you shall speak to the children of Israel." [Exodus 19:6]


## Segment 27

<div dir="rtl" lang="he">

יב

</div>

And this is : "And sets a path [וְשָׂם דֶּרֶךְ]" — one who sets [שָׂם] his pathways [אָרְחוֹתָיו], as our Sages expounded it — that is: one who judges his pathways [שֶׁשּׁוֹפֵט אָרְחוֹתָיו]. As it is written : "And these are the mishpatim [statutes/judgments] which you shall set [וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים]" [see Bereishis Rabbah 26; Mishpatim Rabbah 30].


## Segment 28

<div dir="rtl" lang="he">

וזה בחינת מצות נר חנכה, שמצותה להדליק סמוך לפתח הבית (שבת כ"א: ובש"ע סי' תרע"ב). כי הדלקת הנר הוא בחינת הארת הכבוד, בחינת "והארץ האירה מכבודו", כנ"ל, ועל כן מצותה להדליק סמוך לפתח הבית - דא פתחא עלאה, בחינת יראה (עיין ז"ח פ' תשא ובהקדמת הזוהר ז: י"א), הינו להחזיר הכבוד לשרשו, דהינו ליראה כנ"ל. ואימתי עולה הכבוד? כשמחזירין בני אדם בתשובה ועושין בעלי תשובה וגרים, שזה עקר כבודו כנ"ל. וזהו שזמן הדלקת נר חנכה, שהוא הארת הכבוד, הוא 'משעת יציאת הכוכבים, עד שתכלה רגל מן השוק' (שבת כא: ובשלחן ערוך סימן תרע"ב). 'יציאת הכוכבים' - בחינת (דניאל יב): "מצדיקי הרבים ככוכבים", דהינו שהם מצדיקי הרבים, ועושין בעלי תשובה וגרים, שעל ידי זה מאיר הכבוד וחוזר לשרשו שהוא היראה כנ"ל, ועל ידי זה זוכין לשלום, ונתבטל המחלקת כנ"ל. וזהו: 'עד שתכלה רגל מן השוק' (השוק הוא מקומות החיצונים); 'רגל' - זה בחינת "נרגן מפריד אלוף" הנ"ל, דהינו בעלי לשון הרע ומחלקת, ההולכים ומרגלים ומדברים רכילות ולשון הרע ועושין מריבה ומחלקת בין אדם לחברו ובין איש לאשתו, בחינת (תהלים ט"ו): "לא רגל על לשונו". וזהו שצריכין להאיר ולהדליק נר חנכה סמוך לפתח, דהינו להאיר הכבוד ולהחזירו לשרש היראה כנ"ל, עד שיזכה לשלום ויבטל ויכלה הנרגן מפריד אלוף. וזהו: 'עד שתכלה רגל מן השוק' - שיתבטל בעלי לשון הרע ורכילות אשר רגל על לשונם, ויתרבה השלום בעולם. ועל ידי השלום זוכין לתפלה, ועל ידי זה זוכין לשלום הכללי, שלום בכל העולמות. ואזי כשזוכין לשלום הכללי, אזי יתבטל כל המשא ומתן מן העולם, כי כל המשא ומתן שבעולם הוא מהעדר השלום, כי אי אפשר שיהיה רצון המוכר והקונה שוה, כי זה רוצה למכר וזה רוצה לקנות; ואם היה רצונם שוה - לא היה אפשר שיהיה נעשה שום משא ומתן. נמצא, שכל המשא ומתן והסחורות הוא רק על ידי בחינת מחלקת, שאין שלום בין הרצונות. וזה בחינת (בראשית י"ג): "ויהי ריב בין רעי מקנה אברם ובין רעי מקנה לוט, והכנעני אז בארץ"; 'כנעני' - זה בחינת סוחר, כמו שפרש רש"י על פסוק (הושע י"ב): "כנען בידו" וכו', הינו על ידי בחינת ריב ומחלקת, בחינת "ויהי ריב" וכו', על ידי זה: "והכנעני אז בארץ", על ידי זה יש סוחרים ומשא ומתן בעולם; אבל, לעתיד לבוא, שיהיה השלום המפלא בעולם, כמו שכתוב: "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי", אזי יתבטל המשא ומתן, כמו שכתוב (זכריה י"ד): "ולא יהיה כנעני עוד" כנ"ל. וזהו גם כן בחינת 'עד שתכלה רגל מן השוק', הינו שמצוה להדליק נר חנכה עד שתכלה רגל מן השוק, הינו בחינת שלום, שנעשה על ידי החזרת הכבוד כנ"ל, עד שיתבטל כל המשא ומתן כנ"ל. וזהו: 'עד שתכלה רגל מן השוק' - שלא ישאר שום רגל בשוק, כי יתבטל כל המשא ומתן על ידי השלום כנ"ל:

</div>

When Kavod Returns to Yirah — Two Kinds of Peace — Prayer

 When one returns the kavod to its root — that is, to yirah as above — then the flaws of yirah [פִּגְמֵי הַיִּרְאָה] are repaired — and then one merits peace [shalom].

 And there are two kinds of peace [שְׁנֵי מִינֵי שָׁלוֹם]:

 📗 Two Kinds of Peace

 
 1. Peace within oneself [שָׁלוֹם בַּעֲצָמָיו] — for first [תְּחִלָּה], a person must see to it [לִרְאוֹת] that there be peace within himself — for sometimes there is no peace within, as the verse states: "There is no peace in my bones because of my sin [אֵין שָׁלוֹם בַּעֲצָמַי מִפְּנֵי חַטָּאתִי]" [Psalms 38:4].
 

 
 And through yirah one merits peace within oneself — as brought in the Zohar: "B'atra d'is dichila — tamman tishkach shleimta" — "In the place where there is fear — there will completeness / peace be found." As the verse states: "For there is nothing lacking for those who fear Him [כִּי אֵין מַחְסוֹר לִירֵאָיו]" [Psalms 34:10].
 

 
 For the essential prayer comes through yirah — in the aspect of: "A woman who fears Hashem — she [הִיא] shall be praised [תִתְהַלָּל]" [Proverbs 31:30] — the hi [she, specifically] is emphatic. For prayer is in place of sacrifice [Shulchan Aruch, Orach Chaim, section 98, law 4] — and regarding sacrifice it is written: "Anyone with a blemish in him shall not draw near [כָּל אֲשֶׁר בּוֹ מוּם לֹא יִקְרַב]" [Leviticus 21:18] — and when he has no blemish — that is, when he is in the place where there is fear — then he shall draw near to perform his service in completeness [לַעֲבֹד עֲבוֹדָתוֹ תַּמָּה].
 

 
 And this is what is written about Channah [I Samuel 1:13]: "And Channah was speaking to her heart [וְחַנָּה מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ]" — through yirah she merited prayer — for the essential yirah is in the heart, as above.
 

 
 2. Universal peace [שָׁלוֹם הַכְּלָלִי] — the completeness of all the worlds [שְׁלֵמוּת הָעוֹלָמוֹת] — for on this account prayer is called korban [sacrifice] — on account of the drawing-near [קֵרוּב] — for korban comes from the root karav [to draw near] — drawing the worlds to their completeness [לִשְׁלֵמוּתָן]. And through prayer, one merits the universal peace.
 

· · ·


## Segment 29

<div dir="rtl" lang="he">

יג

</div>

That is: the aspect of yirah rises out of the kelipah [husk/outer force] and out of the nations — through mishpat. For at first, it [the yirah] had been clothed in the kelipah. And this is: when a person frightens himself because of some thing — whether from a prince, or from thieves, or other fears — this is because the yirah has become clothed in that thing. For if the yirah had not become clothed in that thing — there would be no power [לֹא הָיָה כֹּחַ] in that thing to frighten the person. The entire power [הַכֹּחַ] of any fear to strike terror comes only from the holy yirah that has become trapped within it. Strip the yirah out through mishpat — and the false fear collapses of itself.


## Segment 30

<div dir="rtl" lang="he">

(שיך לעיל) לפי הכבוד שמכבד יראי השם, כן עלה הכבוד לשרשו. כי כל זמן שהכבוד הוא בגלות - כל אחד לפי בחינתו, כן הוא מזלזל ביראי השם, וכל אחד לפי תקונו את הכבוד, כן הוא מכבד יראי השם וכו'. ועל ידי זה, הינו על ידי הכבוד שמכבד יראי השם, שהוא בחינת החזרת הכבוד לשרשו, דהינו ליראה, על ידי זה זוכין לשלום, כמבאר לעיל היטב. וזהו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (שבת קיט:): 'המבזה תלמיד חכם, אין רפואה למכתו', כי המבזה תלמיד חכם ומזלזל יראי השם, נמצא שפוגם בכבוד, ואינו מחזירו לשרש היראה, ואזי אין זוכה לשלום, ועל כן אין רפואה למכתו, כי כל החולאת באין על ידי בחינת מחלקת, כי כל החולאת הם בחינת מחלקת, שאין שלום בעצמיו, והיסודות מתגברין זה על זה ואין מתנהגים בשלום, במזג השוה, ועל ידי זה בא חולאת כידוע. ועל כן כשמבזה תלמיד חכם ופוגם בשלום, על כן אין רפואה למכתו כנ"ל, כי עקר הרפואה על ידי השלום כנ"ל, בבחינת: "שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו" (ישעיהו נ"ז):

</div>

Rabbah bar bar Chanah — Where the Earth and Sky Kiss — Decoded


## Segment 31

<div dir="rtl" lang="he">

גם בעת אמירת התורה הנ"ל הזכיר רבנו, זכרונו לברכה, מאמר רבותינו, זכרונם לברכה: 'אין מספידין בחנכה' (שבת כא: ובשלחן ערוך סימן תר"ע), ואיני זוכר מה שפרש בו. (והנראה לעניות דעתי, כי ההספד הוא בשביל לתקן הסתלקות הכבוד, שנפגם על ידי הסתלקות הצדיק הזה, שהיה מצדיק את הרבים, שעל ידי זה עקר הארת הכבוד כנ"ל, וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: 'הספדא יקרא דחיי או יקרא דשכבי' (סנהדרין מו:). ועל כן בחנכה אין מספידין בו, כי אז מאיר הכבוד על ידי נר חנכה כנ"ל).

</div>

And this is what Rabbah bar bar Chanah said:

 📜 The Story — Full Aramaic and Translation


## Segment 32

<div dir="rtl" lang="he">

לעיל. וזהו: ולפני כבוד ענוה (משלי טו), כי על ידי ענוה זוכין לכבוד, כמבאר לעיל, שעקר התעלות הכבוד הוא על ידי גרים ובעלי תשובה שעושין, וזה זוכין על ידי תורת חסד וכו'; ולתורה אי אפשר לזכות, כי אם על ידי ענוה וכו', כמבאר לעיל. נמצא שאי אפשר לזכות לכבוד דקדשה, כי אם על ידי ענוה, וזהו: "ולפני כבוד ענוה", כנ"ל:

</div>

"Amar li hahu tay'a: ta v'achavei lach heichai d'nashkei ar'a u'rekia bahadei. Azli v'chazai — d'avid kavei kavei. Shaklist l'salta'i v'anachtiha b'chavta d'rekia. Bahadi d'mtzaleinan ba'uta — v'la ashkachtiha. Amrei: ika ganvei hacha? Amar li: galgala d'rekia hu d'hadar — ntar ad l'machar ki hashta — u'mashkach lah."


## Segment 33

<div dir="rtl" lang="he">

יסוד הענין חמשה דברים: להחזיר כבוד ליראה, ויראה אל הלב, ושלום הכללי, ושלום הפרטי. להחזיר בני אדם בתשובה, שזה בחינת אם תוציא יקר מזולל כנ"ל, הוא תקון קרי - אתון דדין כאתון דדין.

</div>

"A certain Tai [Arab / Ishmaelite, hahu tay'a] said to me: 'Come [ta] and I will show you [achavei lach] where the earth and the sky kiss each other [heichai d'nashkei ar'a u'rekia bahadei].' We went [azli] and saw [chazai] — that it was made with windows upon windows [d'avid kavei kavei]. I lifted my bread-basket [shaklist l'salta'i] and set it in the window of the sky [anachtiha b'chavta d'rekia]. While I was praying my prayer [bahadi d'mtzaleinan ba'uta] — I could not find it [v'la ashkachtiha]. I said: 'Are there thieves here [ika ganvei hacha]?' He said to me: 'It is the celestial sphere [galgala d'rekia] that turns [d'hadar] — wait [ntar] until tomorrow at this same time [ki hashta] — and you will find it [u'mashkach lah].'"
 📜 Rashbam's Explanation

 
 "Heichai d'nashkei ar'a u'rekia" — there was a high place there where earth and sky came together and kissed one another — this is not the edge of the world, for the world's journey is five hundred years, and the Land of Israel is its center, as it is written: "Dwellers on the navel of the earth" — and that is the location of Rabbah bar bar Chanah.

Salta'i — my bread-basket.

But when he judges himself — and when there is judgment below — there is no judgment above. And the yirah does not become clothed in any thing to arouse the person [אֵין הַיִּרְאָה מִתְלַבֵּשׁ בְּשׁוּם דָּבָר לְעוֹרֵר אֶת הָאָדָם], for he himself is already aroused [כִּי הוּא בְּעַצְמוֹ נִתְעוֹרֵר].

D'hadar — it turns [חוֹזֵר] — as we say in Pesachim: the celestial sphere turns [galgal chozer] while the constellations are fixed.
 

 Aramaic ImageInner Meaning — Fully Decoded
 
 
 "Heichai d'nashkei ar'a u'rekia bahadei"
"Where the earth and sky kiss each other"
 
 This is the aspect of peace within oneself [שָׁלוֹם בַּעֲצָמָיו]:

Through this: "I will show him the salvation of G-d [אַרְאֶנּוּ בְּיֵשַׁע אֱלֹקִים]" — this is the aspect of yirah — as it is written : "Fear G-d [אֶת הָאֱלֹקִים יְרָא]."

אַרְעָא [ar'a — earth] = the aspect of the body.
 
רְקִיעָא [rekia — sky] = the aspect of the soul — as the verse states: "He calls to the heavens above [יִקְרָא אֶל הַשָּׁמַיִם מֵעָל]" [Psalms 50:4] — this refers to the soul; "and to the earth [וְאֶל הָאָרֶץ]" — this is the body [Sanhedrin 91b].

And the root of yirah is da'as [knowledge/divine awareness] — as it is written in the Etz Chaim that the Mantzpach letters [מַנְצְפַּ"ךְ] are in the da'as of Ze'ir Anpin [בְּדַעַת דִּזְעֵיר אַנְפִּין]. As it is written : "Then you will understand the fear of Hashem, and the knowledge of G-d you will find [אָז תָּבִין יִרְאַת ה' וְדַעַת אֱלֹקִים תִּמְצָא]."

When there is peace between them — between body and soul — they kiss — they make contact in harmony — bahadei [together, each with the other]. And through this:
 
 
 
 "D'avid kavei kavei"
"It was made with windows upon windows"
 Through this peace between body and soul — prayer is made [נַעֲשֶׂה תְּפִלָּה] — in the aspect of: "And windows [כַוִּין] were open for him in his upper chamber [בְּעִלִּיתֵהּ]" [Daniel 6:11] — prayer opens windows in the heavenly realms. The kavei kavei [windows upon windows — the doubling] suggests many openings, many channels of prayer.
 
 
 "Shaklist l'salta'i v'anachtiha b'chavta d'rekia"
"I lifted my bread-basket and set it in the window of the sky"
 
 This is livelihood [פַּרְנָסָה] — as [the image of] one who has bread in his basket [פַּת בְּסַלּוֹ] [Yoma 74b].
 

 For he did not want to engage in any worldly pursuit whatsoever [שׁוּם עֵסֶק] — only for the sake of his soul. And all his prayers were only for the sake of binding his soul [לְקַשֵּׁר נִשְׁמָתוֹ] — not for his body.

Even those prayers explicitly stated in the prayer service for bodily needs — such as "Heal us [רְפָאֵינוּ]" and "Bless us [בָּרֵךְ עָלֵינוּ]" and other bodily needs — Rabbah bar bar Chanah's intention was not for his body, but for his soul — he intended the sustenance of his soul [פַּרְנָסַת נִשְׁמָתוֹ] and its healing [רְפוּאָתָהּ].

He lifted [shaklist] the bread-basket [= prayer for bodily needs] and set it [anachtiha] in the window of the sky [= directed it entirely toward the soul]. For when things are repaired in the spiritual dimension — they are automatically [מִמֵּילָא] repaired in the material dimension as well.
 
 
 
 "Bahadi d'mtzaleinan ba'uta — v'la ashkachtiha"
"While I was praying — I could not find it"
 Afterward [אַחַר כָּךְ], he could not find sufficient livelihood [כְּדֵי פַּרְנָסָתוֹ] — even though he had repaired things in the spiritual realm — even so, the material abundance was not drawn down [לֹא נִמְשַׁךְ] to him.
 
 
 "Ika ganvei hacha?"
"Are there thieves here?"
 He [Rabbah bar bar Chanah] said: there are thieves here — who steal my abundance [שֶׁגּוֹנְבִים הַשֶּׁפַע שֶׁלִּי].
 
 
 "Galgala d'rekia hu d'hadar"
"It is the celestial sphere that turns"
 
 The answer: it is the gilgulim [transmigrations] of souls [גִּלְגּוּלִין דְּנִשְׁמָתִין] — it [the sphere / the gilgulim] is the cause [הִיא הַגּוֹרֶמֶת] that the Tzaddik lacks sufficient livelihood — as it is written regarding Rabbi Pedat [Taanis 25a]: "Do you want Me to destroy the world and re-create it perhaps in a moment of [better] sustenance?" [see Tikkun 69, page 100b].
 

 And this: "Make nests [קִנִּים] for the ark" [Genesis 6:14] — it is brought in the Midrash [Bereishis Rabbah 31]: "Just as the nests purify the metzorah — so does your ark purify you." The metzorah is the slanderer who "separates a beloved one [מַפְרִיד אַלּוּף]" [Proverbs 16:28] and separates between a man and his wife — and through this: "he shall dwell alone [בָּדָד יֵשֵׁב]" [Arachin 16b]. And the nests purify him.

So too: your ark — that is, the ark / words of prayer [תֵּבַת הַתְּפִלָּה] — for תֵּבָה means both ark and word / letter-combination — repairs the dispute and makes universal peace — peace of all the worlds.



# In the Hand of Every Man He Seals

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/140/

# In the Hand of Every Man He Seals

<div dir="rtl">ביד כל אדם יחתום לדעת כל אנשי מעשהו.</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/140


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

ביד כל אדם יחתום לדעת כל אנשי מעשהו. (איוב ל"ז): כי הצדיק בעצמו אי אפשר להשיגו, כי אין בו שום תפיסה, כי הוא למעלה משכלו. רק על ידי אנשיו המקרבין אליו, יוכל להבין מעלת הצדיק. כי על ידי שרואין אנשיו, שהם אנשי מעשה יראים ושלמים, ובהם יש להם תפיסה והשגה, כי העולם אינם רחוקים עדין מהם כל כך כמו מהצדיק בעצמו, על כן מי שרוצה האמת אפשר לו לידע מעלת הצדיק על ידי אנשיו. וזהו כמו משל החותם, שהכתב החקוק עליו אי אפשר לקרותו, מחמת שהאותיות בהפך. רק על ידי שמכין ומצירין החותם על שעוה, רואים האותיות והציורים החקוקים על החותם, ומבינים כתב החותם. וזהו: וביד כל אדם יחתום הצדיק נקרא כל אדם, כמו שכתוב (קהלת י"ב): "כי זה כל האדם". וזה לדעת כל אנשי מעשהו, על ידי אנשי מעשה של הצדיק, תוכל לידע אותו, כמשל החותם כנ"ל. וגם הצדיק הוא בחינת חותם, כמו שכתוב "וצאצאיו חתם באות ברית קדש", 'וצדיק הוא מאן דנטר ברית' (זוהר פ' נח ד' נ"ט:):

</div>

140 – In the Hand of Every Man He Seals

“In the hand of every man He seals, so that all men may know His work.” (Job 37:7)

It is impossible to fully grasp the nature of the tzaddik himself, for he is beyond human intellect and comprehension. However, through his close followers—those connected to him—one can come to recognize the greatness of the tzaddik.

For his followers are men of action, God-fearing and upright, and they are more accessible to our understanding, for the distance between them and us is not as great as the distance between us and the tzaddik himself. Therefore, one who sincerely seeks truth can perceive the tzaddik's stature through his disciples.

This is analogous to a seal: the engraving on the seal itself cannot be read, for the letters are reversed. But when the seal is pressed into wax or clay, its imprint becomes legible—the letters and shapes are now recognizable. Similarly, through the imprint of the tzaddik upon his students, his greatness is made known.

This is the meaning of the verse: “In the hand of every man He seals”—the tzaddik is called “every man,” as in the verse: “For this is all of man” (Ecclesiastes 12:13). “To know all men by His work”—through his students, men of action, one can know the essence of his work and greatness.

Furthermore, the tzaddik himself is like a seal, as it is written: “His offspring are sealed with the sign of the holy bris” (covenant), and the tzaddik is defined as one who guards the bris (Zohar I, Noach 59b).



# If He merits that he truly feels the pain of his sins

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/141/

# If He merits that he truly feels the pain of his sins

<div dir="rtl">אם יזכה שירגיש באמת כאב חטאיו הינו כשימול את ערלת</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/141


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

אם יזכה שירגיש באמת כאב חטאיו הינו כשימול את ערלת לבבו. כי כל זמן שלבו ערל ואטום, אי אפשר לו להרגיש באמת, רק כשימול את ערלת לבבו, ויהיה לו חלל בלב, ואזי ירגיש לבבו באמת גדל כאבו, ויצטער ויתחרט באמת. ואזי מגדל החרטה, ירגישו גם כל הלבבות של כל הטפות שנמשכו ממנו, ולכל מקום שנמשכו, ירגישו שם במקום שהם, הן אותם שנמשכו ממנו ונתהוו מהם בניו ממין בני אדם, והן אותם שנמשכו ממנו למקום אחר חס ושלום, וגם שם יש להם לב ושאר איברים. ואזי כשימול את לבבו, וירגיש לבבו גדל כאבו, ויתחיל להצטער ולהתחרט באמת, אזי ירגישו שם כל הלבבות של הטפות, ויתודע להם האמת האיך הם מטלים במקום טנופות בשאול תחתית. כי מתחלה נדמה להם שטוב להם, כי הן מזיקי עלמא. רק אחר כך כשנמול לבבם, על ידי שנמול לבב אביהם, אזי מרגישין היכן הם, ומתחילין לקונן ולהצטער, ונעשה שם רעש גדול ביניהם. וזהו (דברים ל): "ומל ה' את לבבך, ואת לבב זרעך", הינו כשימול ה' את לבבו, ימול גם לבב זרעו. ולהיכן שנמשך הזרע, הן למין בני אדם, אזי מחיבים בניו שירגישו גם כן הרהור תשובה על ידי שנמול לבב אביהם. וכן אם נמשך למקום אחר חס ושלום, אזי ימולו שם הלבבות וירגישו כנ"ל: והזמן המסגל לזה הוא חדש אלול, כי אלול ראשי תבות את לבבך ואת לבב. הינו שימול ה' את לבבו ואת לבב סתם התלוי בו, להיכן שנמשך כנ"ל. הינו הלב של הטפות לאיזה מקום שנמשכו, אם שנמשכו ונתהוו מהם בניו מין בני אדם, והן שנמשכו, חס ושלום, למקום אחר וגם הם בניו, והם תלויים בו. ועל כן כשנפטר האדם הם הולכים אחר המטה ומקוננים עליו, כמו בניו ממש ממין אדם, אך שזה שהם הולכים ומקוננים אחריו, הוא לו לבזיון ולחרפה גדולה, רחמנא לצלן רחמנא לצלן מענשים הללו כידוע:

</div>

Likutay Moharan 141

If He merits that he truly feels the pain of his sins

If a person merits that he truly feels the pain of his sins, this is when he circumcises the foreskin of his heart. For as long as his heart remains uncircumcised and sealed, it is impossible for him to feel truthfully. Only when he circumcises the foreskin of his heart and there is a space in his heart does his heart genuinely feel the greatness of his pain; then he grieves and regrets sincerely.

And from the greatness of this regret, all the hearts of every drop that were drawn from him will also feel, and in every place to which they were drawn, they will feel there in that place. Whether those drops were drawn from him and became his children of the human species, or those drawn from him to another place — Heaven forbid — even there they have a heart and other organs.

Then, when he circumcises his heart and his heart feels the greatness of his pain and begins to grieve and regret truly, all the hearts of the drops will feel there, and the truth will become revealed to them — how they are cast into a place of filth in the lowest

Sheol

. At first, it appears good to them, for they are the destroyers of the world. Only afterward, when their hearts are circumcised through the circumcision of their father's heart, do they feel where they are and begin to lament and grieve, causing a great commotion among them.

"And Hashem will circumcise your heart, and the heart of your seed" [Deuteronomy 30:6].

This means that when Hashem circumcises his heart, He will also circumcise the heart of his seed. Wherever the seed is drawn — whether to the human species, then his children are obligated also to feel thoughts of repentance through the circumcision of their father's heart; and

similarly

if drawn to another place, Heaven forbid, then the hearts there are circumcised and feel as described above.

The most opportune time for this is the month of Elul, for "Elul" is the acronym of Et

Levavcha

Ve'et

Levav

— that is, that Hashem circumcises your heart and the heart simply dependent upon you, wherever it is drawn, as above. This refers to the hearts of the drops wherever they were drawn — whether they became from them his children of the human species or were drawn, Heaven

forbid

, to another place.

And also

, they are his children and depend upon him. Therefore, when a person passes away, they follow the bier and lament over him like his actual children of the human species. But their going and lamenting over him is a great disgrace and shame to him. May the Merciful One save us from these punishments, as is known.



# One for whom it is impossible to study at all

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/142/

# One for whom it is impossible to study at all

<div dir="rtl">מי שאי אפשר לו ללמד כלל</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/142


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

מי שאי אפשר לו ללמד כלל, כגון שהוא עם הארץ, או שאין לו שום ספר, או שהוא במדבר, רק שלבו בוער בו ונכסף מאד ללמד ולעבד את השם, אזי מה שהלב חומד ללמד, זה בעצמו הוא בחינת למוד מתוך הספר. כי נמצאו בעולם שני צדיקים שמדברים זה לזה, והם ברחוק מקום זה מזה כמה מאות פרסאות. הינו שזה הצדיק מקשה קשיא בתורה, והצדיק השני שם במקומו, ואומר דבר שהוא תרוץ על הקשיא של הצדיק הראשון. וכן לפעמים זה מקשה וזה מקשה, והקשיא של האחד הוא תרוץ על קשיא של חברו, ועל ידי זה הם נדברים זה לזה, וזה אין שום אדם שומע כי אם הקדוש ברוך הוא בעצמו. וזהו (מלאכי ג): אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו, הינו שהם אינם מדברים זה לזה, רק הם נדברים ממילא, על ידי שזה מקשה וזה מתרץ. וזה אין שום בריה שומע כי אם השם יתברך, וזהו ויקשב ה' וישמע, כי רק הוא יתברך שומע, ומחבר הדברים זה לזה. וכותבם בספר לזכרון, וזהו ויכתב בספר זכרון. וזה הספר שנכתבין עליו דבריהם, הוא בחינת לב שיש למעלה, שם נכתבין דבריהם, בבחינת (משלי ג): "כתבם על לוח לבך". וזה שלבו בוער בקרבו וחושק ללמד, רק שאי אפשר לו, הוא מקבל לב, מלב שלמעלה, שהוא בחינת ספר זכרון הנ"ל, ומשם מקבל לבו חשקו, והוא בחינת למוד מתוך הספר ממש. וזה שכתוב ויכתב בספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחשבי שמו, כמו שדרשו רבותינו, זכרונם לברכה, (ברכות ו): 'אפלו חשב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה, מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה'. כי זה בעצמו שלבו נכסף וחושב לעשות, רק שאי אפשר לו, הוא נחשב לעשיה. כי מקבל חשקו מלב של מעלה, שהוא בחינת ספר זכרון. וזהו: "ויכתב בספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו", הינו שזה הספר זכרון שנעשה משני הצדיקים הנ"ל, הוא בשביל "יראי ה' וחושבי שמו", שהם החפצים וחושקים לעשות מצוות וללמד תורה, רק שיש להם מניעות ואנסים ואינם יכולים ללמד. שהם מקבלים על ידי חשק לבם החזק, מזה הספר, שהוא בחינת לב כנ"ל: ועל כן אברהם שהיה ראש לגרים, ולא היה לו ממי ללמד, ולא היה לו רק הלב, שחשק מאד לעבודת הבורא, קבל גם כן מזה הלב של מעלה, שנקרא ספר הזכרון. ואז לא היו שום צדיקים בעולם, והיה נכתב על הלב מה שחדשו הנשמות קדם הבריאה. ועל כן נקרא אברהם אבינו צור, כמו שכתוב (ישעיה נ"א): "הביטו אל צור חצבתם", זה אברהם כמו שפרש רש"י שם, כי הוא בחינת (תהלים ע"ג): "צור לבבי", כי לא היה לו רק לב חושק להשם יתברך. ועל כן כל הגרים נקראים על שמו, ונקראים (תהלים מ"ז): "נדיבי עמים עם אלקי אברהם", בחינת (שמות ל"ה): "נדיב לב", כי אין להם רק מה שלבם נכסף להשם יתברך, כמו אברהם:

</div>

Likutay Moharan 142

One for whom it is impossible to study at all

One for whom it is impossible to study at all — such as if he is an ignoramus, or he has no book, or he is in the wilderness — but his heart burns within him and he longs greatly to study and serve Hashem: then what the heart desires to study is itself an aspect of study from within the book.

For in this world there are two

tzadikim

who speak to one another, though they are separated by many hundreds of parasangs. That is, this tzadik raises a difficulty in the Torah, and the second tzadik in his place offers a resolution to that difficulty. Similarly, sometimes one poses a difficulty and the other resolves it; the difficulty of one is the resolution of his fellow’s difficulty. Through this they "speak" to each other.

And no one hears this except the Holy One, Blessed be He Himself. This is as it says: "Then those who fear Hashem spoke, one man to his fellow" [Malachi 3:16]. That is, they do not literally speak to each other, but their "conversation" is automatic — through the posing and resolving of difficulties. No creature hears this but Hashem alone. This is also: "And Hashem hearkened and heard", for only He hears, connects the words one to another, and writes them in a book for a memorial.

"And it was written in a book of memorial" [Malachi 3:16].

This book, upon which their words are written, is an aspect of the heart that is above; their words are written there in the sense of: "Write them on the tablet of your heart" [Proverbs 3:3]. And when his heart burns within him and desires to study, but it is impossible for him to do so, he receives a heart from the heart above — which is an aspect of the book of memorial as mentioned.

From there, his heart receives its desire, and this is literally an aspect of study from within the book. "And it was written in a book of memorial before Him for those who fear Hashem and esteem His name", as our Rabbis of blessed memory explained [

Berachos

6a]: even if a person thought to perform a mitzvah and was prevented and did not do it, Scripture attributes it to him as if he had done it.

For the very fact that his heart longs and thinks to do, but it is impossible for him, is considered as if he did it. For he receives his desire from the heart above — which is an aspect of the book of memorial. And this book of memorial, created from the two

tzadikim

as above, is for "those who fear Hashem and esteem His name" — those who desire and long to perform mitzvot and study Torah but have hindrances and compulsions preventing them from studying.

They receive through the strong desire of their heart from this book, which is an aspect of the heart as above. Therefore, Avraham, who was the head of the converts and had no one from whom to learn, and had only the heart that longed greatly to serve the Creator — he also received from this heart above, called the book of memorial.

At that time, there were no

tzadikim

in the world, and it was written on the heart what the souls innovated before creation. Therefore, Avraham our father is called “rock,” as it is written: "Look to the rock from which you were hewn" [Isaiah 51:1] — which refers to Avraham (as Rashi explains there) — for he is an aspect of: "Rock of my heart" [Psalms 73:26].

For he had only a heart desiring Hashem, Blessed be He. Therefore, all converts are called by his name and are called: Princes of peoples, the people of the G-d of Avraham [Psalms 47:10], an aspect of: Those with willing heart [Exodus 35:5]. For they have only that their heart longs for Hashem Blessed Be He like Avraham.



# The Greatness of One Who Receives Counsel from the Sages of the Generation

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/143/

# The Greatness of One Who Receives Counsel from the Sages of the Generation

<div dir="rtl">מעלת המקבל עצה מחכמי הדור</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/143


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

מעלת המקבל עצה מחכמי הדור, כי הוא המתקת הדינים. כי כשצריך לעצה, ואינו יודע איך לעשות, היא בחינת צמצום, כי נתצמצם שכלו ואינו יודע איך לעשות, והוא בחינת דינים כידוע. ועל ידי שהחכם נותן לו עצה, הוא מרחיב לו, ומאיר בו חכמתו. וזה בחינת חסדים, כי חסד הוא נהירו דחכמתא, כמו שכתוב בזהר הקדוש (לך לך דף צ"ד.): 'אל נהירו דחכמתא' וכתיב (תהלים נ"ב): "חסד אל כל היום":

</div>

Likutay Moharan 143

The Greatness of One Who Receives Counsel from the Sages of the Generation

The greatness of one who receives counsel from the sages of the generation is that it sweetens the judgments. For when a person needs counsel and does not know how to act, this is a state of constriction, because his intellect is constricted and he does not know what to do; this is a form of judgment, as is known. And when the sage gives him counsel, he expands his understanding and illuminates his wisdom. This is an aspect of kindness, for kindness is the illumination of wisdom, as it is written in the holy Zohar [Lech Lecha 94a]: "El is the illumination of wisdom." And it is written: "Kindness of El all the day" [Psalms 52:3].


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

גם כתיב (משלי י"א): "תשועה ברב יועץ", והצדיק נקרא רב, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (תענית ט): 'משה אידי דנפיש זכותה כרבים דמי'. גם אם מקבל עצת הצדיק, אף שאחר כך לא עלתה לו יפה מעצתו, אזי יודע שהיה רק מהשם יתברך. אך אם לא היה מקבל עצת הצדיק, היה אפשר שתגיע לו רעה בלי גזר דין של מעלה, רק שהוא בעצמו משך על עצמו, כמו שכתוב (משלי י"ט): "אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו". אך אם קבל עצת הצדיק, יודע שהוא רק על פי משפט שלמעלה:

</div>

Also it is written: "Salvation is in the abundance of counselors" [Proverbs 11:14]. Furthermore, the tzadik is called "abundance," as our Rabbis, of blessed memory, said [

Taanis

9a]: "Moshe, since his merits are abundant, is like many."

Even if one receives the advice of the tzadik and afterward it did not turn out well for him because of that advice, he knows that it was only from Hashem, Blessed Be He. But if he did not receive the advice of the tzadik, it could be that evil would come upon him without a decree from Above—only because he brought it upon himself, as it is written: "The folly of man perverts his way, and against Hashem his heart rages" [Proverbs 19:3]. But if he received the advice of the tzadik, he knows that it is only according to the judgment from Above.


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

(לשון רבנו, זכרונו לברכה):

</div>

The greatness of one who receives counsel from the sages of the generation is that it sweetens the judgments. For when a person needs counsel and does not know how to act, this is a state of constriction, because his intellect is constricted and he does not know what to do; this is a form of judgment, as is known. And when the sage gives him counsel, he expands his understanding and illuminates his wisdom. This is an aspect of kindness, for kindness is the illumination of wisdom, as it is written in the holy Zohar [Lech Lecha 94a]: "El is the illumination of wisdom." And it is written: "Kindness of El all the day" [Psalms 52:3]. Also it is written: "Salvation is in the abundance of counselors" [Proverbs 11:14]. Furthermore, the tzadik is called "abundance," as our Rabbis, of blessed memory, said [Taanis 9a]: "Moshe, since his merits are abundant, is like many." Even if one receives the advice of the tzadik and afterward it did not turn out well for him because of that advice, he knows that it was only from Hashem, Blessed Be He. But if he did not receive the advice of the tzadik, it could be that evil would come upon him without a decree from Above—only because he brought it upon himself, as it is written: "The folly of man perverts his way, and against Hashem his heart rages" [Proverbs 19:3]. But if he received the advice of the tzadik, he knows that it is only according to the judgment from Above.



# No Man Dies with Half His Desire in His Hand

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/144/

# No Man Dies with Half His Desire in His Hand

<div dir="rtl">אין אדם מת וחצי תאותו בידו.</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/144


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

אין אדם מת וחצי תאותו בידו. (מדרש רבה קהלת סדר א), כי אצל הצדיק אין חלוק בין החיים ובין לאחר מיתה, כי גם לאחר מיתה הוא עובד את השם יתברך. ואין זה החלוק. אלא אצל זה האדם שנמשך אחר תאוות אכילה ושתיה כל ימיו, ולאחר מיתה אין אוכל ושותה, זה נקרא מת, והמיתה נכרת אצלו. ויש ימים שהתרה אכילה ושתיה, כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (פסחים סח:): 'חציו לה' וחציו לכם'. והצדיק, אפלו בזאת החצי הוא כובש את יצרו, ואוחז את תאותו בידו. וזהו וחצי תאותו בידו, אפלו זאת החצי שהתר לו, אפלו בזה הוא אוחז תאותו בידו. בודאי זה אין מת, אלא תמיד חי, אפלו לאחר מיתה. ואין חלוק אצלו בין מיתה לחיים, כי תמיד הוא עובד השם:

</div>

Likutay Moharan 144

No Man Dies with Half His Desire in His Hand

[In the words of our Rebbe, of blessed memory:] No man dies with half his desire in his hand [Midrash Rabbah, Kohelet 1]. For with the tzadik there is no distinction between life and after death, for even after death he serves Hashem, Blessed Be He.

This distinction exists only with the person who pursues desires of eating and drinking all his days, and after death there is no eating and drinking—this is called dead, and the death is evident in him.

And there are days when eating and drinking are permitted, as our Sages, of blessed memory, said [

Pesachim

68b]: "Half is for Hashem and half is for you." And the tzadik, even regarding this half, conquers his inclination and holds his desire firmly in his hand. Even half his desire—in this permitted half—he still controls his desire in his hand.

Certainly, such a one does not die, but is always alive even after death. There is no difference between death and life for him, for he always serves Hashem.



# No Man Dies with Half (Etc.)

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/145/

# No Man Dies with Half (Etc.)

<div dir="rtl">אין אדם מת וחצי וכו, זה בחינת מחלקת, כתרגומו</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/145


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

אין אדם מת וחצי וכו', זה בחינת מחלקת, כתרגומו (בראשית מ"ט): "ורבו בעלי חצים", 'בעלי פלגתא'. ומי שאוחז תאותו ממחלקת, בודאי כאלו לא מת. כמו שבקש דוד: "אגורה באהלך עולמים" (ירושלמי שקלים פרק ב'): וכי אפשר לדור בשני עולמות, אלא שיהיו אומרים דבר הלכה משמו (מימרא זו איתא נמי בבבלי יבמות צו. אלא דשם בירושלמי הגירסא וכי עלתה על דעתו של דוד שיהא חי וקיים לעולמים אלא וכו'. מבואר מזה ביותר דע"י שאומרים וכו' הוא חי וקים לעולם ואינו מת) ואז 'כאלו לא מת'. אבל על ידי מחלקת, מצינו שלא אמרו הלכה משמם, כמו אחרים ויש אומרים (כמו שאמרו רבותינו ז"ל בהוריות יג: עין שם):

</div>

Likutay Moharan 145

No Man Dies with Half (Etc.)

[In the words of our Rebbe, of blessed memory:] No man dies with half (etc.) This is an aspect of controversy, as its Targum states: "And they became owners of arrows" [Genesis 49:23]—owners of division.

And one who holds his desire back from controversy is certainly as if he did not die, as David requested: "I will dwell in Your tent forever" [Jerusalem Talmud,

Shekalim

2].

Is it possible to dwell in two worlds? Rather, that they say a halachic matter in his name (this saying also appears in Babylonian Talmud

Yevamot

96a, but in the Yerushalmi the version reads: "Did it enter David's mind that he would live and exist forever? But..."). It is clearer from this that through this saying he lives and exists forever and does not die.

And then it is as if he did not die. But through controversy, we find that they did not say

halachah

in their name like others, and some say (as our Rabbis of blessed memory said in

Horayot

13b—see there).



# “The Testimony of Hashem is Faithful”

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/146/

# “The Testimony of Hashem is Faithful”

<div dir="rtl">עדות ה נאמנה וכו</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/146


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

עדות ה' נאמנה וכו' (תהלים י"ט). כי הדבר קשה איך התורה הנקראת אשה יכולה להעיד, הלא אשה פסולה לעדות. והתרוץ על זה, שהיא מחכימת פתי, בשביל זה יכולה להעיד, כמו שמובא ב"חשן משפט" הלכות עדות סימן ל"ה סעיף י"ד, 'תקנת קדמונים הוא, דבמקום שאין אנשים רגילים להיות, נשים נאמנות'. וזה ידוע, שעקר תאוות הם בסתר, בבחינת (משלי ט): "מים גנובים ימתקו" וכו', ואין בני אדם רגילים שם. אבל התורה היא עומדת שם, וקוראת אותו מי פתי יסור הנה וכו' (שם) (זהר אחרי דף נ"ח), ומחמת תשוקת תאותו אינו שומע קריאתה, ואחר גמר תאותו הוא מרגיש תכף קריאתה, ומתחרט תכף על העברה. וזאת החרטה, זה בחינת "מחכימת פתי", כי בשעת העברה היה בו רוח שטות, ואחר גמר העברה הטה אזנו לאמריה של התורה, והחכים ומתחרט. בשביל זה התורה אף על פי שהיא אשה יכולה להעיד, כי היא עומדת במקום שאין אנשים רגילים שם כנ"ל: (מסימן קמ"ד עד כאן, לשון רבנו זכרונו לברכה):

</div>

Likutey Moharan 146

“The Testimony of Hashem is Faithful”

[In the words of our Master, of blessed memory] — "The testimony of Hashem is faithful, making wise the simple" (Psalms 19:8).

For this matter is difficult: how can the Torah, which is referred to as a “woman,” be capable of testifying? After all, a woman is disqualified from giving testimony.

However, "making wise the simple" — it is for this reason that she

is able to

testify. As brought in

Choshen

Mishpat, Laws of Testimony, Siman 35,

Se’if

14: It is an ordinance of the early authorities that in a place where men are not usually found, women are deemed credible.

And it is known that the primary cravings [of the evil inclination] occur in private, in the aspect of: "Stolen waters are sweet" (Proverbs 9:17), where people do not commonly frequent.

Yet the Torah stands there and calls to him: “Whoever is simple, let him turn in here” (Proverbs 9:4); and as mentioned in the Zohar (Zohar,

Acharei

Mot 58a).

But due to the strength of his desire, he does not hear her call. And after he has completed the act of his craving, he immediately senses her voice, and instantly regrets the transgression.

This regret is the aspect of "making wise the simple", because at the time of the transgression, a spirit of foolishness was upon him. But once the act is done, he inclines his ear to the words of the Torah, becomes wise, and repents.

For this reason, the Torah — although she is called a woman — is fit to testify, because she stands in a place where men are not usually present, as explained above.

[From Siman 144 until here are the words of our Rebbe, of blessed memory]



# Just as One Who Has Impudence Has No Share in the Torah

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/147/

# Just as One Who Has Impudence Has No Share in the Torah

<div dir="rtl">כשם שמי שהוא עזות פנים אין לו חלק בתורה, כמו שאמרו</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/147


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

כשם שמי שהוא עזות פנים אין לו חלק בתורה, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (חגיגה יד): 'דבר צוה לאלף דור, שבקש הקדוש ברוך הוא לתן התורה לאלף דורות, ראה שאין העולם מתקים ונתנה לעשרים וששה דורות, ועמד ושתלן וכו', והן הן עזי פנים שבדור'. נמצא שהעזי פנים אינם בכלל קבלת התורה, כי הם מהתתקע"ד דורות שלא היו ראויים לקבל התורה. וכן אמרו רבותינו, זכרונם לברכה (נדרים כ): 'מי שיש בו עזות בידוע שלא עמדו רגלי אבותיו על הר סיני', נמצא שהעזות פנים אין לו חלק בתורה. כמו כן, מי שהוא איש שפל ונבזה ואין בו שום עזות דקדשה, אין לו גם כן חלק בתורה, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ביצה כ"ה:): 'מפני מה נתנה תורה לישראל מפני שהן עזין'. כי צריך שיהיה בו עזות דקדשה, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (אבות פרק ה): 'הוי עז כנמר'. ועל ידי עזות דקדשה שיש בו, הוא מקבל עזות דקדשה מהשם יתברך, והוא בחינת (תהלים ס"ח): "תנו עז לאלקים, אל ישראל הוא נותן עז ותעצומות לעם", 'תנו עז לאלקים', זה בחינת אתערותא דלתתא, שעל ידי זה שיש לנו עזות דקדשה לעמד כנגד כל הקמים עלינו למנע אותנו מעבודתנו, חס ושלום, ואנו מתגברין בעזות גדול כנגדם, שזהו עזות דקדשה, על ידי זה אנו נותנין כביכול עז וכח למעלה, בבחינת "תנו עז לאלקים". ועל ידי זה נתעורר למעלה בחינת עזות דקדשה, ונשפע עלינו, בבחינת "אל ישראל הוא נותן עז ותעצומות לעם", שהשם יתברך משפיע עלינו עזות דקדשה, ונותן לנו עז ותעצומות, לעמד כנגד העזות דסטרא אחרא של כל העזי פנים שבדור, שאי אפשר לעמד כנגדם, כי אם על ידי עזות דקדשה. כי כשאין לו עזות דקדשה, בודאי יבטלו אותו המונעים מתורתו ועבודתו, כי אין לאדם חלק בתורה כשאין לו עזות דקדשה כנ"ל: וצריך לפלס דרכיו איך להתנהג עם העזות, לבלי להיות, חס ושלום, עזות פנים, כי היא מדה רעה מאד כנ"ל, ואף על פי כן יהיה לו עזות דקדשה. ומדת ענוה הוא ענין אחר לגמרי, ועקר מדת הענוה כשיהיה במדרגה שיוכל לכתב על עצמו כמו משה רבנו, עליו השלום (במדבר י"ב): "והאיש משה ענו מאד", זהו מדרגת הענוה בתכלית, וכמו שמצינו באמוראים שאמר רב יוסף (סוטה מ"ט:): 'לא תתני ענוה דאיכא אנא':

</div>

Likutey Moharan 147

Just as One Who Has Impudence Has No Share in the Torah

Just as one who possesses brazen impudence (

azut

panim) has no share in the Torah, as our Sages of blessed memory taught (Chagigah 14a): “A matter He commanded for a thousand generations” — for the Holy One, Blessed be He, originally sought to give the Torah after a thousand generations. But He saw that the world would not endure, and so He gave it after only twenty-six generations, and He stood and planted them, etc. And these [unworthy ones] are the brazen-faced of the generation.

It follows that these brazen individuals are not included in the receiving of the Torah, for they are from the 974 generations that were not worthy to receive it. Similarly, our Sages said (

Nedarim

20a): “One who is brazen — it is known that the feet of his ancestors did not stand at Mount Sinai.”

Thus, it is clear: impudence has no share in the Torah. Yet likewise, one who is lowly and demeaned and does not possess any holy boldness (

azut

d’kedushah

) also has no share in the Torah.

As our Rabbis of blessed memory said (

Beitzah

25b): “Why was the Torah given to Israel? Because they are impudent.” For one must have holy impudence — as it is stated (

Pirkei

Avot, Chapter 5): “Be bold as a leopard.”

Through possessing holy boldness, one draws holy strength from the Blessed Creator, as it says: “Ascribe strength to God; over Israel is His pride — He gives strength and might to the people” (Psalms 68:35–36).

“Ascribe strength to God” — this reflects an awakening from below: when we manifest holy boldness to stand firm against all who rise to obstruct us from our service of God (Heaven forbid), and we overpower them with great impudence — this holy impudence gives, as it were, strength above. That is, we fulfill: “Ascribe strength to God.”

And through this, a holy boldness is awakened above, and it is poured upon us — in the manner of: “God of Israel — He gives strength and might to the people” — meaning that God endows us with holy impudence and grants us power and might to stand against the brazen forces of the Other Side and the impudent people of the generation.

For it is impossible to stand against them except through holy boldness. If one lacks this trait, then certainly those who seek to prevent him will cause him to abandon both Torah and service. A person has no share in the Torah if he lacks holy boldness, as stated above.

And one must carefully weigh his ways — how to properly conduct himself with boldness — to ensure he does not fall into impudent brazenness (God forbid), which is a very negative trait. Nonetheless, he must cultivate holy boldness.

The trait of humility, however, is an entirely separate matter. The ultimate expression of humility is when one reaches such a spiritual level that he can write of himself — as Moses our teacher, peace be upon him, did: “And the man Moses was exceedingly humble” (Numbers 12:3). This is humility in its highest form.

And similarly, among the Amoraim (Talmudic Sages), Rav Yosef said (

Sotah

49b): “Do not teach humility — for I am here,” implying he was truly humble, even while acknowledging his role.



# The Trait of Fear Itself is Fear of Hashem

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/148/

# The Trait of Fear Itself is Fear of Hashem

<div dir="rtl">מדת היראה בעצמה היא יראה מהשם יתברך</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/148


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

מדת היראה בעצמה היא יראה מהשם יתברך, ואם כן יש לה גם כן יראה. וזאת היראה היא גם כן יראה מהשם יתברך, ואם כן יש לה גם כן יראה. וכן נכלל יראה אחת בחברתה, למעלה למעלה עד אין סוף: וזה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (תנחומא ד' א' שיר השירים רבה סדר א' ירושלמי שבת פרק א' ועין שם בפני משה): 'מה שעשתה ענוה עקב לסלותא עשתה חכמה עטרה על ראשה, שנאמר: "עקב ענוה יראת ה', ראשית חכמה יראת ה'". נמצא שעקב הענוה היא יראה, וכן "ראשית חכמה" היא גם כן יראה, נמצא שיש יראה למעלה מיראה, כי היראה בעצמה יש לה גם כן יראה, וכן למעלה למעלה עד אין סוף כנ"ל.

</div>

Likutey Moharan 148

The Trait of Fear Itself is Fear of Hashem

The trait of fear — in and of itself — is fear of Hashem, Blessed be He. And if that is so, then this fear itself must also possess fear. And that second-level fear is also fear of Hashem. And if that is so, then it too has fear — and so on, each level of fear is included within another, rising upward and upward endlessly.

This is what our Rabbis of blessed memory said (

Tanchuma

, Devarim 1; Shir

HaShirim

Rabbah 1; Yerushalmi, Shabbat Chapter 1 — see

Pnei

Moshe): “What humility made a heel to frivolity, wisdom made a crown upon her head,” as it is written: “The heel of humility is the fear of Hashem” and “The beginning of wisdom is the fear of Hashem” (Proverbs 22:4, Psalms 111:10).

It follows that the heel of humility is fear of God. And likewise, the beginning of wisdom is also fear. Therefore, there exists a level of fear above fear, for fear itself has another layer of fear, and this continues — upward, ever upward — to infinity, as described above.



# “At midnight I rise to thank You for Your righteous judgments”

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/149/

# “At midnight I rise to thank You for Your righteous judgments”

<div dir="rtl">חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/149


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך (תהלים קי"ט). חצות הוא מסגל כמו פדיון, כי הוא המתקת הדינים. כי צדק דינא, ומשפט רחמי (פתח אליהו). וזהו, על משפטי צדקך, הינו שצדק גובר על משפט. התקון לזה, חצות לילה אקום: ועקר חצות הוא תמיד אחר ששה שעות מתחלת הלילה הן בקיץ והן בחרף, ואז מתחיל זמן חצות. ונמשך עד גמר אשמורה שניה, דהינו שתי שעות: ובבקר טוב להסתכל על השמים, ועל ידי זה נמשך הדעת (עין בזהר הקדוש. פרשת בשלח נ"ז):

</div>

Likutey Moharan 149

“At midnight I rise to thank You for Your righteous judgments”

“At midnight I rise to thank You for Your righteous judgments” [Psalms 119:62]. Midnight is a propitious time, like a redemption, for it is the time of the sweetening of judgments [Petach Eliyahu,

Tikunei

Zohar]. And this is the meaning of “for Your righteous judgments”—that righteousness overpowers judgment.

The repair for this

At midnight I rise

The essential halachic midnight is always after six hours from the beginning of the night—whether in summer or winter. From that point, the period of midnight begins and lasts until the end of the second watch, which is two hours [Zohar].

And in the morning, it is good to gaze at the heavens, and through this, knowledge (

da’at

) is drawn down [see Zohar

HaKadosh



# Who wants to taste

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/15/

# Who wants to taste

<div dir="rtl">ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וכו'</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/15


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

לשון רבנו, זכרונו לברכה

</div>

מִי שֶׁרוֹצֶה לִטְעֹם טַעַם אוֹר הַגָּנוּז

 "And you shall be for Me a kingdom of priests and a holy nation…" [Exodus 19]


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וכו' (שמות יט):

</div>

"And you shall be for Me a kingdom of priests and a holy nation, etc." [Exodus 19:6] — and: "These are the words which you shall speak to the children of Israel." [Exodus 19:6]

 The verses that open and close this Torah — decoded word by word in sections 7–8.


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

א מי שרוצה לטעם טעם אור הגנוז, הינו סודות התורה שיתגלה לעתיד, צריך להעלות מדת היראה לשרשה:

</div>

Tasting the Flavor of the Hidden Light — Elevating Yirah to Its Root

 One who wishes to taste the flavor of the Hidden Light [לִטְעֹם טַעַם אוֹר הַגָּנוּז] — that is, the secrets of Torah [סוֹדוֹת הַתּוֹרָה] that will be revealed in the future — must elevate the quality of yirah [awe/fear] to its root [לְהַעֲלוֹת מִדַּת הַיִּרְאָה לְשָׁרְשָׁהּ].

· · ·


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

ב

</div>

And through what does one elevate the yirah? Through the aspect of mishpat [judgment / self-judgment]. As it is written : "A king through judgment establishes the land [מֶלֶךְ בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אָרֶץ]." And eretz [land/earth] is the aspect of yirah — as it is written : "The earth feared [אֶרֶץ יָרְאָה]."


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

ובמה מעלין את היראה? בבחינת משפט, כמו שכתוב (משלי כט): "מלך במשפט יעמיד ארץ", וארץ הוא בחינת יראה, כמו שכתוב (תהלים ע"ו): "ארץ יראה", הינו שישפט את כל עסקיו, כמו שכתוב (שם קי"ב): "יכלכל דבריו במשפט", הינו שישפט וידין בעצמו כל עסקיו, ובזה יסיר מעליו כל הפחדים, ויעלה בחינת יראה ברה ונקיה, ותשאר אך יראת השם ולא יראה אחרת. כי כשאין אדם דן ושופט את עצמו, אזי דנין ושופטין אותו למעלה, כי 'אם אין דין למטה - יש דין למעלה' (דברים רבה ה); וכששופטין את האדם במשפט דלעלא, אזי הדין נתלבש בכל הדברים, וכל הדברים נעשים שלוחים למקום לעשות בזה האיש משפט כתוב, כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (נדרים מא): '"למשפטיך עמדו", אזי "הכל עבדיך" - לעשות דין בזה האדם'. אבל כששופט את עצמו, וכשיש דין למטה אין דין למעלה, ואין היראה מתלבש בשום דבר לעורר את האדם, כי הוא בעצמו נתעורר. וזהו (תהלים נ): "ושם דרך" - מי ששם ארחותיו (כמו שדרשו רבותינו, זכרונם לברכה סוטה ה:), הינו ששופט ארחותיו, כמו שכתוב (שמות כ"א): "ואלה המשפטים אשר תשים" (עיין ב"ר פ' כ"ו משפטים פ' ל) על ידי זה "אראנו בישע אלקים" - זה בחינת יראה, כמו שכתוב (קהלת י"ב): "את האלקים ירא"; הינו בחינת יראה עולה מהקלפה ומהאמות על ידי משפט, כי מתחלה היתה נתלבש בקלפה. וזהו שהאדם מפחד את עצמו מאיזה דבר, משר או מגנבים ושאר פחדים - זה הוא שהיראה נתלבש בזה הדבר, כי אם לא היה נתלבש היראה בזה הדבר, לא היה כח בזה הדבר להפחיד את האדם:

</div>

And through what does one elevate the yirah? Through the aspect of mishpat [judgment / self-judgment]. As it is written : "A king through judgment establishes the land [מֶלֶךְ בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אָרֶץ]." And eretz [land/earth] is the aspect of yirah — as it is written : "The earth feared [אֶרֶץ יָרְאָה]."


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

ג

</div>

And through this he will remove from himself all the fears [כָּל הַפְּחָדִים] — and the aspect of yirah will ascend, clear and pure [יִרְאָה בָּרָה וּנְקִיָּה] — and there will remain only the fear of the Name [יִרְאַת הַשֵּׁם], and no other fear.


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

ושרש היראה הוא דעת, כמו שכתוב בעץ החיים, שמנצפ"ך הוא בדעת דזעיר אנפין, כמו שכתוב (משלי ב): "אז תבין יראת ה' ודעת אלקים תמצא". ועקר הדעת הוא בלב, כמו שכתוב (דברים כ"ט): "ולא נתן לכם לב לדעת". גם שם עקר היראה, כמו שאמרו חכמינו ז"ל (קדושין לב:): דבר המסור ללב, נאמר בו: "ויראת מאלקיך" הינו שידע ממי יתירא, הינו ליראה את השם הנכבד יראת הרוממות (עי' לקמן סימן קנד):

</div>

The Five Acquisitions (Kinyanim) — Decoded

 And this is the aspect of [Avos 6]: the five acquisitions that He acquired in His world [חֲמִשָּׁה קִנְיָנִים שֶׁקָּנָה בְּעוֹלָמוֹ]:

 ✦ The Five Acquisitions — Each Decoded

 
 1

 
 Torah — one acquisition [תּוֹרָה קִנְיָן אֶחָד] — this is the aspect of Torah in the nigleh [revealed Torah].
 

 

 
 2

 
 Heaven and earth — one acquisition [שָׁמַיִם וָאָרֶץ קִנְיָן אֶחָד] — this is the aspect of the elevation of yirah to da'as:
 

 Eretz [earth] = the aspect of yirah, as above [בְּחִינַת יִרְאָה כַנַּ"ל].
 

 Shamayim [heaven] = the aspect of da'as — for da'as is the aspect of joining/connection [חִבּוּר] — as it is written [Genesis 4]: "And the man knew [וְהָאָדָם יָדַע]." And this is the aspect of shamayim [heaven] — aish [fire] and mayim [water] joined together [אֵשׁ וּמַיִם מְחֻבָּרִין יַחַד] [Chagigah 12]. Shamayim = fire + water = da'as = the bond of union
 

 

 
 3

 
 Avraham — one acquisition [אַבְרָהָם קִנְיָן אֶחָד] — this is the aspect of prayer — the aspect of the sixty houses [שִׁתִּין בָּתֵּי] — "sixty are the queens" — as above.
 

 

 
 4

 
 Israel — one acquisition [יִשְׂרָאֵל קִנְיָן אֶחָד] — this is the aspect of mishpat [self-judgment that elevates the yirah] — as above. As it is written [Psalms 147]: "His statutes and His judgments to Israel [חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל]."
 

 

 
 5

 
 The Holy Temple — one acquisition [בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קִנְיָן אֶחָד] — this is the aspect of hidden Torah [סִתְרֵי אוֹרַיְתָא] — which one merits through prayer, which is the aspect of Avraham.
 

 And this is [Psalms 78]: "This mountain that His right hand acquired [הַר זֶה קָנְתָה יְמִינוֹ]" — for this is the right, the aspect of prayer, the aspect of Avraham. And it is called har [mountain] on account of the depth of its comprehension [עֹמֶק הַמֻּשָּׂג]. And it is called the Holy Temple — with the aspects of kodesh [holiness/sacred] — the aspects of reishis [firstness] — "And no stranger shall eat of the kodesh [holy things] [וְכָל זָר לֹא יֹאכַל קֹדֶשׁ]" [Leviticus 22] — and only those consecrated to it [מְקֻדָּשָׁיו] and those called to it [מְקֹרָאָיו] may partake of it. And the Holy Temple is the aspect of the hidden Torah.
 

 

· · ·


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

ד וכשמגיע לבחינת דעת, זוכה להשגת התורה, כמו שכתוב (משלי ח): "אני חכמה שכנתי ערמה", ששכונת התורה אצל בר דעת, כמו שכתוב (דניאל ב): 'קדשא בריך הוא יהב חכמתא לחכימין'. אבל יש שני בחינות תורה: יש בחינת נגלה ובחינת נסתר; אבל לבחינת נסתר אינו זוכה אלא לעתיד לבוא, אבל בזה העולם זוכה לבחינת נסתר על ידי תפלה במסירת נפש, ולתפלה זוכה - על ידי תורה שבנגלה, כי התורה שהיא בנגלה היא בחינת סיני, כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (ברכות סד.): 'סיני ועוקר הרים, הי מניהו עדיף? והשיבו: סיני עדיף, כי הכל צריכין למרי חטיא'; והתורה שבנגלה הכל צריכין לה, אבל התורה שבנסתר - זעירין אנון דצריכין לה. ובחינת סיני הוא בחינת שפלות, כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (סוטה ה.), שהניח הקדוש ברוך הוא כל ההרים, ולא נתן התורה אלא על הר סיני. וחכמינו, זכרונם לברכה, אמרו (שם ה:), שתפלת השפל אין נמאסת, כמו שכתוב (תהלים נ"א): "לב נשבר" וכו'. ועל ידי תפלה שהיא במסירת נפש, שמבטל כל גשמיותו ואין גבול, וכשאין גבול, אזי יכול להשיג התורה שלעתיד, שהיא אינה גבול ואין נתפסת בגבול:

</div>

And through this he will remove from himself all the fears [כָּל הַפְּחָדִים] — and the aspect of yirah will ascend, clear and pure [יִרְאָה בָּרָה וּנְקִיָּה] — and there will remain only the fear of the Name [יִרְאַת הַשֵּׁם], and no other fear.


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

ה

</div>

But when he judges himself — and when there is judgment below — there is no judgment above. And the yirah does not become clothed in any thing to arouse the person [אֵין הַיִּרְאָה מִתְלַבֵּשׁ בְּשׁוּם דָּבָר לְעוֹרֵר אֶת הָאָדָם], for he himself is already aroused [כִּי הוּא בְּעַצְמוֹ נִתְעוֹרֵר].


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

וזה שאמר רבה בר בר חנה: לדידי חזי לי ההיא אקרוקתא, דהוי כי אקרא דהגרוניא. ואקרא דהגרוניא כמה הוי? שתין בתי. אתא תנינא בלעה. אתא פושקנצא ובלעה לתנינא, וסלק יתב באילנא. תא חזי כמה נפיש חילא דאילנא. אמר רב פפא בר שמואל: אי לאו דהוי התם לא הימנה.

</div>

For when a person does not judge and adjudicate himself [כְּשֶׁאֵין אָדָם דָּן וְשׁוֹפֵט אֶת עַצְמוֹ] — then they judge and adjudicate him above [דָּנִין וְשׁוֹפְטִין אוֹתוֹ לְמַעְלָה], for: "if there is no judgment below, there is judgment above [אִם אֵין דִּין לְמַטָּה יֵשׁ דִּין לְמַעְלָה]" .


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

רשב"ם: אקרוקתא - צפרדע. כאקרא דהגרוניא - גדול היה כאותה כרך. ואקרא דהגרוניא כמה הוי, שתין בתי - תלמודא קאמר לה. אתא תנינא - רבה קאמר לה. פושקנצא - עורב נקבה. באילנא - על ענף אחד כדרך העופות. לא הימני - לא האמנתי.

</div>

Attaining Torah Through Da'as — Revealed and Hidden — Prayer With Mesirat Nefesh

 And when one reaches the aspect of da'as, one merits the attainment of Torah [הַשָּׂגַת הַתּוֹרָה] — as it is written [Proverbs 8]: "I, Wisdom, dwell with arimah [cleverness/subtlety — אֲנִי חָכְמָה שָׁכַנְתִּי עָרְמָה]" — that the dwelling-place of Torah [שְּׁכוּנַת הַתּוֹרָה] is with one who has da'as. As it is written [Daniel 2]: "The Holy Blessed One gives wisdom to the wise [קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָהֵב חָכְמְתָא לְחַכִּימִין]."

 But there are two aspects of Torah: there is the aspect of the nigleh [the revealed Torah] and the aspect of the nistar [the hidden Torah].

 🔵 Revealed and Hidden Torah — Their Respective Paths

 
 The hidden Torah — one does not merit it except in the future to come [אֵינוֹ זוֹכֶה אֶלָּא לֶעָתִיד לָבוֹא].
 

 
 But in this world — one can merit the aspect of hidden Torah through prayer with mesirat nefesh [self-surrender / willingness to give over one's very soul — תְּפִלָּה בִּמְסִירַת נֶפֶשׁ].
 

 
 And one merits prayer through the revealed Torah [תּוֹרָה שֶׁבְּנִגְלֶה].
 

 
 For the Torah that is in the nigleh is the aspect of Sinai [בְּחִינַת סִינַי] — as our Sages of blessed memory said [Berachos 64a]: "Sinai or one who uproots mountains — which is preferable?" And they answered: Sinai is preferable [סִינַי עָדִיף], for all require the one who has the wheat [מָרֵי חִטַּיָּא] — all require the revealed Torah.
 

 
 But as for the hidden Torah — only a few require it [זְעִירִין אִנּוּן דִּצְרִיכִין לָהּ].
 

 And the aspect of Sinai is the aspect of shiflus [lowliness / humility] — as our Sages of blessed memory said [Sotah 5]: that the Holy Blessed One passed over all the mountains and did not give the Torah except upon Mount Sinai [הִנִּיחַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּל הֶהָרִים וְלֹא נָתַן הַתּוֹרָה אֶלָּא עַל הַר סִינַי] — for Sinai is the lowly mountain. And our Sages of blessed memory said [ibid. 5b]: the prayer of the humble is not despised [תְּפִלַּת הַשָּׁפֵל אֵין נִמְאֶסֶת] — as it is written [Psalms 51]: "A broken heart [לֵב נִשְׁבָּר]" etc.

 And through prayer that is with mesirat nefesh [תְּפִלָּה שֶׁהִיא בִּמְסִירַת נֶפֶשׁ] — through which he nullifies all his physicality [שֶׁמְּבַטֵּל כָּל גַּשְׁמִיּוּתוֹ] — and there is no limit [אֵין גְּבוּל] — and when there is no limit [כְּשֶׁאֵין גְּבוּל] — then he can attain the Torah of the future [יָכוֹל לְהַשִּׂיג הַתּוֹרָה שֶׁלֶּעָתִיד] — for it [the hidden Torah] has no limit and cannot be grasped within a limit [אֵינָהּ גְּבוּל וְאֵין נִתְפֶּסֶת בִּגְבוּל].

 🔗 The Chain of This Torah — Section 4 Summary

 ▶
Mishpat [self-judgment] elevates yirah from the kelipah.

 ▶
Elevated yirah reaches its root: da'as.

 ▶
Da'as → attainment of revealed Torah [nigleh].

 ▶
Revealed Torah [= Sinai = humility] → prayer.

 ▶
Prayer with mesirat nefesh [no limit] → attainment of hidden Torah [nistar] = the Hidden Light.

· · ·


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

אקרוקתא - פרש רבנו שמואל: צפרדע. וזה בחינת עלית היראה לשרשה, הינו דעת; כי צפרדע היא מלה מרכבת: צפר דעה (תנא דבי אליהו ז' ובכונות ההגדה), וצפור הוא בחינת יראה, בחינת ארץ, כמו שכתוב (ישעיהו כ"ד): "מכנף הארץ זמירות" וכו', וכמו שכתוב (שם ס): "מי אלה" - אותיות 'אלקים' - כעב תעופינה" וכו', ודעה היא שרש היראה. ודמיא לאקרא דהגרוניא - לשון (שם נ"ח): "קרא בגרון", שזה בחינת תורה שבנגלה, כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (ערובין נד.): 'למוציאיהם בפה', כי על ידי עלית היראה לבחינת דעת, זוכין לתורה שבנגלה. ואקרא דהגרוניא כמה הוה, שתין בתי - זה בחינת תפלה, כי כשאנו קוראין להקדוש ברוך הוא בתארים של בשר ודם, והוא נמצא לנו בכל קראנו אליו - זה חסד השם יתברך, כי אם לא היה בחסדי השם יתברך, לא היה כדאי לקרא ולכנות את השם יתברך בתארים ושבחים ותבות ואותיות, אבל זה הכל חסד של השם יתברך. וזה: 'שתין בתי' - זה בחינת חסד, בחינת אברהם, כמו שכתוב (שיר השירים ו): "ששים המה מלכות", פרש רש"י: 'זה בחינת אברהם'; 'ובתי' - 'לשון בתי מלכות' (סוטה י"א: ומובא ברש"י שמות א' י"ט). וזה (שם ב): "סמכוני באשישות" - כמו שמשימין אשישות כנגד אור גדול, כדי להסתכל באור הגדול על ידי אשישות, כן גזר חסדו לסמך אותנו בתארים ושבחים האלו. וזה לשון: "סמכוני", שהוא בחינת סמ"ך, ובחינת ששים המה מלכות, בחינת אברהם, שהוא בחינת סמ"ך בתי. ואתא תנינא ובלעה - תנינא זה בחינת נחש, שמסית את האדם שיתפלל לתועלת עצמו, כמו: הב לנא חיי ומזונא, או שאר תועלת. ואתי פושקנצא ובלעה - פרש רבנו שמואל, עורב; ואמרו חכמינו, זכרונם לברכה (ערובין כב.): 'מי שמשחיר פניו כעורב ומי שנעשה אכזרי על בניו כעורב', הינו שמתפלל בלי שום כונת תועלת עצמו, ואינו חושב לכלום את עצמו, ונתבטל כל עצמותו וגשמיותו, ונתבטל כאלו אינו בעולם, כמו שכתוב (תהלים מ"ד): "כי עליך הרגנו כל היום". וזה בחינת (שיר השירים ה): "שחורות כעורב". ועל ידי זה: סלק ויתב באילנא - שזוכה לבחינות תורה שבנסתר, כמו שכתוב (תהלים י"ח): "ישת חשך סתרו", שסתרי תורה - אדם זוכה להם על ידי חשך, הינו מסירת נפש, שמשחיר פניו כעורב, כי הם בחינת חשך על שם עמק המשג. וזה בחינת: 'סלק ויתב באילנא', ששם מדור הנשמות, כמו שכתוב (זהר משפטים צט.): 'כל נשמתין מאילנא רברבא נפקין'. והוא בחינת עולם הבא, ששם אריכות ימים, כמו שכתוב (ישעיהו ס"ה): "כימי עץ ימי עמי". וזה זוכה על ידי תפלה, כי 'הקדוש ברוך הוא מתאוה לתפלתן של ישראל' (עיין חולין ד"ס:), וכשישראל מתפללין לפניו וממלאין תאותו, אזי נעשה כביכול בבחינת אשה, שהוא מקבל תענוג מעמנו, כמו שכתוב (במדבר כ"ח): "אשה ריח ניחח לה'" - על ידי הריח ניחוח שמקבל נעשה בבחינת אשה, "ונקבה תסובב גבר" (ירמיה ל"א), שהקדוש ברוך הוא נעשה בבחינת מלבוש נגלה, הינו מבחינת שהיה מתחלה בנסתר, עכשו נתגלה על ידי התפלה, וקדשא בריך הוא ואוריתא כלא חד, ואז על ידי התפלה נתגלה אוריתא, הינו סתרי אוריתא. תא חזי כמה נפיש חילא דאילנא - הינו, כמה נפיש חילא דהאי סתרי תורה, שאין יכולים להתלבש בשום דבר מגבל, בשום גוף, אלא במי שמשחיר פניו כעורב ונעשה כעורב על בניו:

</div>

But when he judges himself — and when there is judgment below — there is no judgment above. And the yirah does not become clothed in any thing to arouse the person [אֵין הַיִּרְאָה מִתְלַבֵּשׁ בְּשׁוּם דָּבָר לְעוֹרֵר אֶת הָאָדָם], for he himself is already aroused [כִּי הוּא בְּעַצְמוֹ נִתְעוֹרֵר].


## Segment 13

<div dir="rtl" lang="he">

ו

</div>

And the root of yirah is da'as [knowledge/divine awareness] — as it is written in the Etz Chaim that the Mantzpach letters [מַנְצְפַּ"ךְ] are in the da'as of Ze'ir Anpin [בְּדַעַת דִּזְעֵיר אַנְפִּין]. As it is written : "Then you will understand the fear of Hashem, and the knowledge of G-d you will find [אָז תָּבִין יִרְאַת ה' וְדַעַת אֱלֹקִים תִּמְצָא]."


## Segment 14

<div dir="rtl" lang="he">

וזה בחינת (אבות ו): 'חמשה קנינים שקנה בעולמו'. 'תורה קנין אחד' - זה בחינת תורה שבנגלה; 'שמים וארץ קנין אחד' - זה בחינת העלאת היראה לדעת; 'ארץ' זה בחינת יראה כנ"ל, 'ושמים' זה בחינת דעת, כי דעת הוא חבור, כמו שכתוב (בראשית ד): "והאדם ידע". וזה בחינת 'שמים' - אש ומים מחברין יחד (חגיגה יב. בראשית רבה ד). 'אברהם קנין אחד' - זה בחינת תפלה, בחינת שתין בתי, ששים המה מלכות כנ"ל. 'ישראל קנין אחד' - זה בחינת משפט המעלה את היראה כנ"ל, כמו שכתוב (תהלים קמ"ז): "חקיו ומשפטיו לישראל". 'בית המקדש קנין אחד' - זה בחינת סתרי אוריתא, שזוכין להם על ידי התפלה, שהיא בחינת אברהם. וזה (שם ע"ח): "הר זה קנתה ימינו", שזה ימין, בחינת תפלה, בחינת אברהם. ונקרא הר על שם עמק המשג; ונקרא בית המקדש, בחינות קדש, בחינות ראשית; "וכל זר לא יאכל קדש" (ויקרא כ"ב) - ולא יאכל בו אלא מקדשיו ומקראיו, ובית המקדש הוא בחינת סתרי אוריתא:

</div>

Rabbah bar bar Chanah — The Frog (Akrukta) — Decoded in Full

 And this is what Rabbah bar bar Chanah said:

 📜 The Story — Full Aramaic and Translation

 
 "L'didi chazei li hahu akrukta, dahavei ki akra d'Hagroniya. V'akra d'Hagroniya kama havei? Shitin batei. Ata tannina vla'ah. Ata pushkantza uvla'eh l'tannina, u'sleik yasiv b'ilana. Ta chazei kama nafish cheila d'ilana. Amar Rav Pappa bar Shmuel: i lav d'havei hatan lo heimnei."
 

 "I myself saw that frog [akrukta], which was as large as the fort of Hagroniya [akra d'Hagroniya]. And the fort of Hagroniya — how large was it? Sixty houses [shitin batei]. A serpent [tannina] came and swallowed it. A raven [pushkantza] came and swallowed the serpent, and ascended and sat in a tree [sleik yasiv b'ilana]. Come and see how great is the strength of that tree [ta chazei kama nafish cheila d'ilana]. Said Rav Pappa bar Shmuel: if I had not been there myself, I would not have believed it."

 📜 Rashbam's Explanation — Term by Term

 
 Akrukta — Rabbeinu Shmuel explains: a frog [צְפַרְדֵּעַ].

 As large as the fort of Hagroniya — as large as that [fortified] town.

 Akra d'Hagroniya kama havei, shitin batei — the Talmud is itself answering the question: the fort of Hagroniya — how large? Sixty houses.


## Segment 15

<div dir="rtl" lang="he">

ז וזהו פרוש: ואתם תהיו לי ממלכת כהנים. ממלכת - זה בחינת תורה שבנגלה, כי "בה מלכים ימלכו" (משלי ח), ומלכות הוא בחינת נגלה, כי 'אין מלך בלא עם', והכל צריכין למלך, כי הכל צריכין למרי חטיא. וכהנים - זו בחינת תפלה, בחינות אברהם כנ"ל, כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (נדרים לב.), שאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם: אתה כהן לעולם וכו'. וגוי קדוש - זה בחינת בית המקדש, בחינות תורה שבנסתר, הנקרא קדש. ועל ידי מה זוכה לאלו הבחינות? על ידי שיעלה ויקשר בחינת יראה לבחינת דעת על ידי בחינת משפט כנ"ל. וזהו: אלה הדברים אשר תדבר - זה בחינת יראה, הנקרא דבר, כי עקר הדבור שם הוא, כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (ברכות ו:): 'מי שיש בו יראת שמים, דבריו נשמעים'. משה - הוא בחינת דעת, וזה: 'אשר תדבר' דיקא; וזה (שמות י"ח): "כי יהיה להם דבר בא אלי", שישראל שהם בחינת משפט כנ"ל, הם מעלין ומקשרין (היראה) לבחינת משה, לבחינת דעת. וזה: אל בני ישראל - דיקא, כי הם בחינת משפט, כמו שכתוב: "חקיו ומשפטיו לישראל". נמצא, שעל ידי שמקשרין היראה על ידי משפט לבחינת דעת, זוכין לתורה של נגלה, ועל ידי תורה שבנגלה זוכין לתפלה, ועל ידי תפלה זוכין לסתרי אוריתא. דבר - זה בחינת יראה, כמו שכתוב (מלאכי ג): "אז נדברו יראי ה'":

</div>

Tannina — a great serpent [נָחָשׁ גָּדוֹל].

 Pushkantza — a raven [עוֹרֵב] — Rabbeinu Shmuel explains: a female raven [עוֹרֵב נְקֵבָה].

 B'ilana — on one branch, in the manner of birds.

 Lo heimnei — I would not have believed it.
 

 Rabbeinu's explanation — decoded:

 🔮 Akrukta = Tzipor De'ah = The Elevation of Yirah to Da'as

 
 Akrukta — Rabbeinu Shmuel explains: a frog [צְפַרְדֵּעַ].
 

 
 And this is the aspect of the elevation of yirah to its root — which is da'as. For tzipardea [frog] is a compound word [מִלָּה מֻרְכֶּבֶת]: צִפּוֹר דֵּעָה — tzipor de'ah — "bird of knowledge" [Tanna d'Vei Eliyahu 7; and in the Kavanos of the Hagadah].


## Segment 16

<div dir="rtl" lang="he">

ח

</div>

And when one reaches the aspect of da'as, one merits the attainment of Torah [הַשָּׂגַת הַתּוֹרָה] — as it is written : "I, Wisdom, dwell with arimah [cleverness/subtlety — אֲנִי חָכְמָה שָׁכַנְתִּי עָרְמָה]" — that the dwelling-place of Torah [שְּׁכוּנַת הַתּוֹרָה] is with one who has da'as. As it is written : "The Holy Blessed One gives wisdom to the wise [קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָהֵב חָכְמְתָא לְחַכִּימִין]."


## Segment 17

<div dir="rtl" lang="he">

זאת התורה שיך על פסוק (תהלים ק"א): "עיני בנאמני ארץ" וכו'. עיני - זה בחינות דעת, כמו שכתוב (בראשית ג): "ותפקחנה עיני שניהם". גם דעת הם עשר שמות [הוי"ה], גימטריא שני פעמים עין כידוע. בנאמני - זה בחינת אהרן, כמובא במדרש שוחר טוב; ואהרן הוא בחינת משפט, כמו שכתוב (שמות כ"ח): "ונשא אהרן את משפט בני ישראל". ארץ - זה בחינות יראה כנ"ל. לשבת עמדי - זה בחינות סיני, שפלות, "אשכן את דכא" (ישעיהו נ"ז) כנ"ל. הלך בדרך תמים - זה בחינות תפלה, בחינת אברהם כנ"ל, כמו שכתוב (בראשית י"ז): "התהלך לפני והיה תמים". הוא ישרתני - זה בחינת סתרי אוריתא, זה בחינת הוא, בחינות עולם הבא (זהר ויצא קנד: קנח:):

</div>

צִפּוֹר [tzipor — bird] — this is the aspect of yirah, the aspect of eretz [earth/land] — as it is written [Isaiah 24]: "From the wing of the earth — songs [מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִירוֹת]" etc. And as it is written [ibid. 60]: "Who are these — the letters of אֱלֹקִים [E-lohim] — that fly like clouds [כָּעָב תְּעוּפֶינָה]" etc.
 

 
 דֵּעָה [de'ah — knowledge] — this is the root of yirah.
 

 Image in the StoryInner Meaning — Fully Decoded
 
 
 Akra d'Hagroniya
"The fort of Hagroniya"
 
 The language of [Isaiah 58]: "Call out with the throat [קְרָא בְגָרוֹן]" — for Hagroniya [הַגְרוֹנְיָא] is the language of garon [throat]. This is the aspect of revealed Torah [תּוֹרָה שֶׁבְּנִגְלֶה] — as our Sages said [Eruvin 54b]: one should bring [Torah] out through the mouth [לְמוֹצִיאֵיהֶם בַּפֶּה] — for through the elevation of yirah to the aspect of da'as, one merits revealed Torah.
 
 
 
 Kama havei? Shitin batei
"How large? Sixty houses"
 
 This is the aspect of prayer [תְּפִלָּה] — the aspect of chesed [kindness] — the aspect of Avraham. For when we call upon the Holy Blessed One with descriptions and attributes appropriate to a flesh-and-blood being — and He is found to us in all our calling upon Him — this is the kindness of the Name Blessed-Be-He. For were it not for the kindness of the Name Blessed-Be-He, it would not be fitting to call upon and address the Name Blessed-Be-He with descriptions and praises, with words and letters. But all of this is the kindness of the Name Blessed-Be-He.
 

 And this is: sixty houses — the aspect of chesed, the aspect of Avraham — as it is written [Song of Songs 6]: "Sixty are the queens [שִׁשִּׁים הֵמָּה מְלָכוֹת]" — Rashi explains: this is the aspect of Avraham. And batei [houses] is the language of batei malchus [royal houses] [Sotah 11b; and cited in Rashi, Exodus 1:19].
 

 And this is: "Sustain me with flagons [סַמְּכוּנִי בָּאֲשִׁישׁוֹת]" [Song of Songs 2:5] — just as one places small vessels [אֲשִׁישׁוֹת] opposite a great light in order to gaze at the great light through the small vessels — so He, with His kindness, ordained to support us with these descriptions and praises [גָּזַר חַסְדּוֹ לִסְמֹךְ אוֹתָנוּ בַּתְּאָרִים וּשְׁבָחִים הָאֵלּוּ]. And this is the language of: "sustain me [סַמְּכוּנִי]" — which is the aspect of Samech [סָמֶ"ךְ] — and the aspect of "sixty are the queens" — the aspect of Avraham — who is the aspect of Samech.
 
 
 
 Ata tannina vla'ah
"A serpent came and swallowed it"
 
 The tannina [serpent] — this is the aspect of the snake that entices the person to pray for his own benefit [שֶׁמֵּסִית אֶת הָאָדָם שֶׁיִּתְפַּלֵּל לְתוֹעֶלֶת עַצְמוֹ] — such as: "Give us life and sustenance [הַב לָנָא חַיֵּי וּמְזוֹנָא]" — or other personal benefit. That is: the prayer that comes from the side of self-interest, which is the side of the serpent.
 
 
 
 Ata pushkantza uvla'eh l'tannina
"A raven came and swallowed the serpent"
 
 Rabbeinu Shmuel explains: a raven [עוֹרֵב]. And our Sages said [Eruvin 22b]: one who blackens his face like a raven [מִי שֶׁמַּשְׁחִיר פָּנָיו כְּעוֹרֵב] and one who is cruel toward his children like a raven [מִי שֶׁנַּעֲשֶׂה אַכְזָרִי עַל בָּנָיו כְּעוֹרֵב] — that is: one who prays with no intention of personal benefit whatsoever [שֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּלִי שׁוּם כַּוָּנַת תּוֹעֶלֶת עַצְמוֹ] — and does not reckon himself as anything at all [אֵינוֹ חוֹשֵׁב לִכְלוּם אֶת עַצְמוֹ] — and his entire selfhood and physicality is nullified [נִתְבַּטֵּל כָּל עַצְמוּתוֹ וְגַשְׁמִיּוּתוֹ] — nullified as though he does not exist in the world at all. As it is written [Psalms 44]: "For Your sake we are slain all the day [כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָּל הַיּוֹם]."
 

 And this is the aspect of [Song of Songs 5]: "Black as a raven [שְׁחוֹרוֹת כְּעוֹרֵב]." This is mesirat nefesh — the blackening of one's face like a raven — the complete nullification of self.
 
 
 
 U'sleik yasiv b'ilana
"And it ascended and sat in the tree"
 
 Through this [mesirat nefesh], one merits the aspects of hidden Torah [תּוֹרָה שֶׁבְּנִסְתָּר] — as it is written [Psalms 18]: "He set darkness as His concealment [יָשֶׁת חֹשֶׁךְ סִתְרוֹ]." For the hidden Torah [סִתְרֵי תּוֹרָה] — a person merits them through choshech [darkness] — that is: mesirat nefesh — through which he blackens his face like a raven — for these [hidden Torah teachings] are in the aspect of darkness on account of the depth of their comprehension [עֹמֶק הַמֻּשָּׂג].
 

 And this is the aspect of: "ascended and sat in the tree" — for there is the dwelling-place of souls [שָׁם מְדוֹר הַנְּשָׁמוֹת] — as it is written in the Zohar [Mishpatim 99b]: "All souls go forth from the great tree [כָּל נִשְׁמָתִין מֵאִילָנָא רַבְרְבָא נָפְקִין]." And it is the aspect of the World to Come [עוֹלָם הַבָּא] — where there is length of days — as it is written [Isaiah 65]: "Like the days of a tree are the days of My people [כִּימֵי עֵץ יְמֵי עַמִּי]."
 

 And one merits this through prayer — for the Holy Blessed One desires the prayer of Israel [מִתְאַוֶּה לִתְפִלָּתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל] [see Chullin 60b]. And when Israel prays before Him and fulfills His desire — then He becomes, as it were, in the aspect of a woman [בִּבְחִינַת אִשָּׁה] — that He receives pleasure from us [מֵעִמָּנוּ] — specifically from us, from our side, from our prayer [מִצִּדֵּנוּ] — as it is written [Numbers 28]: "A fire-offering, a pleasing fragrance to Hashem [אִשֶּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַה']." Through the pleasing fragrance that He receives from us, He becomes in the aspect of a woman [בִּבְחִינַת אִשָּׁה]: "And a female surrounds a male [וּנְקֵבָה תְּסוֹבֵב גָּבֶר]" [Jeremiah 31] — that the Holy Blessed One becomes in the aspect of a revealed garment [מַלְבּוּשׁ נִגְלֶה] — that is: from the aspect of being previously hidden [שֶׁהָיָה מִתְּחִלָּה בְּנִסְתָּר], He is now revealed [עַכְשָׁו נִתְגַּלֶּה] through the prayer. And the Holy Blessed One and the Torah are all one [קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְאוֹרַיְתָא כֹּלָּא חַד]. And then through the prayer the Torah is revealed — that is, the hidden Torah.
 
 
 
 "Ta chazei kama nafish cheila d'ilana"
"Come and see how great is the strength of that tree!"
 
 That is: how great is the strength of these hidden Torah teachings [כַּמָּה נָפִישׁ חֵילָא דְּהַאי סִתְרֵי תּוֹרָה] — that they cannot become clothed in any limited thing [אֵין יְכוֹלִים לְהִתְלַבֵּשׁ בְּשׁוּם דָּבָר מֻגְבָּל] — in any body [בְּשׁוּם גּוּף] — except in one who blackens his face like a raven and becomes like a raven toward his children [בְּמִי שֶׁמַּשְׁחִיר פָּנָיו כְּעוֹרֵב וְנַעֲשֶׂה כְּעוֹרֵב עַל בָּנָיו].
 
 
 
 "Rav Pappa bar Shmuel: if I had not been there, I would not have believed it."
 
 "I lav d'havei hatan lo heimnei." — "If there had not been a bridegroom [חָתָן] there — I would not have believed it."
 

 The literal meaning: a joyous occasion [a wedding] brought him there — and only because he was personally present at that moment did he witness it. The word חָתָן [hatan] = bridegroom — Rav Pappa bar Shmuel says: only because I was drawn there for a joyous reason did I happen to see this with my own eyes. Without that, I would not have believed such a thing possible — that one person's prayer with mesirat nefesh could open the great tree of hidden Torah.


## Segment 18

<div dir="rtl" lang="he">

ברוך הבוחר בעדת מי מנה, אשר עד כה עזרנו לשמע פלאות כאלה על מאמרי רבה בר בר חנה. תא חזי כמה נפיש חילה דהאי אילנא. כען ברשותא דמלכא עלאה, קדמיכון יסיק לתמידא אמרי יאי, רב טוב הצפון וגנוז במאמרין קדישין דאריותא דבי עלאה, אנון מחצדי חקלא דהוו משתעי, די בהון גניזין עטין קדישין דנפקין מאוריתא דעתיקא סתימאה. לכו חזו מפעלות ה', דרכו נפלאה, רבה אילנא ותקף, ורומה מטא לצית שמיא, וחזותה לסוף כל ארעא, אנבה סגיא וחזוה יאי. שמעו ותחי נפשכם, ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה.

</div>

And the root of yirah is da'as [knowledge/divine awareness] — as it is written in the Etz Chaim that the Mantzpach letters [מַנְצְפַּ"ךְ] are in the da'as of Ze'ir Anpin [בְּדַעַת דִּזְעֵיר אַנְפִּין]. As it is written : "Then you will understand the fear of Hashem, and the knowledge of G-d you will find [אָז תָּבִין יִרְאַת ה' וְדַעַת אֱלֹקִים תִּמְצָא]."

And the essential da'as resides in the heart [עִקַּר הַדַּעַת הוּא בַּלֵּב] — as it is written : "And He has not given you a heart to know [וְלֹא נָתַן לָכֶם לֵב לָדַעַת]." And likewise there is the essential yirah — as our Sages of blessed memory said : a matter entrusted to the heart — regarding it, it is said: "And you shall fear your G-d [וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹקֶיךָ]."

The Opening Verse Decoded — "And you shall be for Me a kingdom of priests and a holy nation"

 And this is the explanation of: "And you shall be for Me a kingdom of priests and a holy nation" [Exodus 19:6]:

 וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ

 "And you shall be for Me a kingdom of priests and a holy nation."

 
 מַמְלֶכֶת — "a kingdom"
 
This is the aspect of Torah in the nigleh [revealed Torah] — for "through it [Torah], kings reign [בָּהּ מְלָכִים יִמְלֹכוּ]" [Proverbs 8]. And malchus [kingship/sovereignty] is the aspect of the nigleh — for there is no king without a people [אֵין מֶלֶךְ בְּלֹא עָם] — and all require a king — for all require the one who has the wheat [כִּי הַכּל צְרִיכִין לְמָרֵי חִטַּיָּא].
 

 כֹּהֲנִים — "priests"
 
This is the aspect of prayer — the aspect of Avraham — as above. As our Sages of blessed memory said [Nedarim 32b]: the Holy Blessed One said to Avraham: "You are a priest forever [אַתָּה כֹהֵן לְעוֹלָם]" etc.
 

 וְגוֹי קָדוֹשׁ — "and a holy nation"
 
This is the aspect of the Holy Temple — the aspects of hidden Torah — which is called kodesh [holiness/sacred].
 

 And through what does one merit all these aspects? Through elevating and connecting the aspect of yirah to the aspect of da'as — through the aspect of mishpat — as above.
 

 And this is: "These are the words which you shall speak [אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר]" [Exodus 19:6]:

 אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר — אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

 "These are the words which you shall speak — to the children of Israel."

 
 הַדְּבָרִים — "the words / the things"
 
This is the aspect of yirah — which is called davar [word/thing] — for the essential speech [עִקַּר הַדִּבּוּר] is there [in yirah]. As our Sages of blessed memory said [Berachos 6b]: one who has the fear of Heaven — his words are heard [דְּבָרָיו נִשְׁמָעִים].
 

 מֹשֶׁה — "Moshe" [implied as the speaker/subject]
 
Moshe is the aspect of da'as [בְּחִינַת דַּעַת].
 

 אֲשֶׁר תְּדַבֵּר — "which you shall speak" — davka [specifically — this word is precise and intentional]:
 
For the speech [dibbur] — which is yirah — is davka through Moshe, through the aspect of da'as. And this is [Exodus 18]: "For when they have a matter [כִּי יִהְיֶה לָהֶם דָּבָר], they come to me [בָּא אֵלַי]" — that Israel, who are the aspect of mishpat as above, elevate and connect the yirah [davar] to Moshe — to the aspect of da'as.
 

 אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל — "to the children of Israel" — davka:
 
For they are the aspect of mishpat — as it is written: "His statutes and His judgments — to Israel."
 

 It follows [נִמְצָא]: through connecting the yirah through mishpat to the aspect of da'as — one merits revealed Torah. And through revealed Torah one merits prayer. And through prayer one merits the hidden Torah. And davar [word/thing] is the aspect of yirah — as it is written [Malachi 3]: "Then those who fear Hashem spoke to one another [אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה']."
 

· · ·

And when one reaches the aspect of da'as, one merits the attainment of Torah [הַשָּׂגַת הַתּוֹרָה] — as it is written : "I, Wisdom, dwell with arimah [cleverness/subtlety — אֲנִי חָכְמָה שָׁכַנְתִּי עָרְמָה]" — that the dwelling-place of Torah [שְּׁכוּנַת הַתּוֹרָה] is with one who has da'as. As it is written : "The Holy Blessed One gives wisdom to the wise [קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָהֵב חָכְמְתָא לְחַכִּימִין]."

This Torah Also Pertains to Psalms 101 — "My Eyes Are Upon the Faithful of the Land"

 This Torah also pertains to the verse [Psalms 101]: "My eyes are upon the faithful of the land [עֵינַי בְּנֶאֱמְנֵי אֶרֶץ]" etc.

 עֵינַי בְּנֶאֱמְנֵי אֶרֶץ לָשֶׁבֶת עִמָּדִי — הֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ תָּמִים הוּא יְשָׁרְתֵנִי

 "My eyes are upon the faithful of the land, to dwell with me — one who walks in the perfect way — he shall serve me." [Psalms 101:6]

 
 עֵינַי — "My eyes"
 
This is the aspect of da'as — as it is written [Genesis 3]: "And the eyes of both of them were opened [וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם]."
 

 Additionally: da'as = ten Names [of Hashem] — with the gematria of two times עַיִן [ayin = 70; 2×70 = 140 — and the ten divine Names corresponding to the ten sefiros total this value] — as is known.
 

 בְּנֶאֱמְנֵי — "the faithful"
 
This is the aspect of Aharon — as it is cited in the Midrash Shocher Tov. And Aharon is the aspect of mishpat — as it is written [Exodus 28]: "And Aharon shall carry the judgment of the children of Israel [וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת מִשְׁפַּט בְּנֵי יִשְׂרָאֵל]."
 

 אֶרֶץ — "land/earth"
 
This is the aspect of yirah — as above.
 

 לָשֶׁבֶת עִמָּדִי — "to dwell with me"
 
This is the aspect of Sinai — shiflus [humility] — "I dwell with the contrite [אֶשְׁכּוֹן אֶת דַּכָּא]" [Isaiah 57] — as above.
 

 הֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ תָּמִים — "one who walks in the perfect way"
 
This is the aspect of prayer — the aspect of Avraham — as above. As it is written [Genesis 17]: "Walk before Me and be perfect [הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים]."
 

 הוּא יְשָׁרְתֵנִי — "he shall serve me"
 
This is the aspect of hidden Torah [סִתְרֵי אוֹרַיְתָא] — the aspect of hu [He — the hidden, transcendent aspect], the aspect of the World to Come [עוֹלָם הַבָּא] [Zohar, Vayeitzei 154b; 158b].
 

 ✦ Closing Doxology — In Rabbeinu's Own Voice

 
 בָּרוּךְ הַבּוֹחֵר בַּעֲדַת מִי מָנָה,

 אֲשֶׁר עַד כֹּה עֲזָרָנוּ לִשְׁמֹעַ פְּלָאוֹת כָּאֵלֶּה עַל מַאֲמָרֵי רַבָּה בַּר בַּר חָנָה.

 תָּא חֲזִי כַּמָּה נָפִישׁ חֵילֵהּ דְּהַאי אִילָנָא כְּעַן,

 בִּרְשׁוּתָא דְּמַלְכָּא עִלָּאָה, קֳדָמֵיכוֹן יַסִּיק לִתְמִידָא אִמְּרֵי יָאֵי,

 רַב טוּב הַצָּפוּן וְגָנוּז בְּמַאֲמָרִין קַדִּישִׁין דְּאַרְיְוָתָא דְּבֵי עִלָּאָה,

 אִנּוּן מְחַצְּדֵי חַקְלָא דַּהֲווֹ מִשְׁתָּעֵי,

 דִּי בְּהוֹן גְּנִיזִין עֲטִין קַדִּישִׁין דְּנָפְקִין מֵאוֹרַיְתָא דְּעַתִּיקָא סְתִימָאָה.

 לְכוּ חֲזוּ מִפְּעֲלוֹת ה', דַּרְכּוֹ נִפְלָאָה,

 רְבָה אִילָנָא וּתְקִף, וְרוּמֵהּ מָטֵא לְצֵית שְׁמַיָּא,

 וַחֲזוֹתֵהּ לְסוֹף כָּל אַרְעָא,

 אִנְבֵּהּ סַגִּיא וְחֶזְוֵהּ יָאֵי.

 שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם, וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן מִמַּעְיְנֵי הַיְשׁוּעָה.

Blessed is He Who chooses in the assembly of "who has counted" [i.e., those who are beyond counting — Israel],

 who until now has helped us to hear such wonders upon the utterances of Rabbah bar bar Chanah.

 Come and see how great now is the strength of that tree —

 with the permission of the Supreme King, before you it shall raise up always beautiful utterances,

 the great goodness hidden and stored away in the holy sayings of the lions of the supreme academy [bei ila'ah] —

 those reapers of the field who would speak [mechatzedei chakla dahavu mishta'ei],

 in whom are stored holy counsel that went forth from the Torah of the Ancient Hidden One [Atika Setima'ah].

 Come and see the works of Hashem — His way is wondrous —

 the tree is great and mighty, and its height reaches to the midst of heaven,

 and its appearance reaches to the end of all the earth,

 its fruit is abundant and its appearance beautiful.

 Hear and your soul shall live — and you shall draw water with joy from the wellsprings of salvation.
 
 

 🗺️ Translator's Summary — Torah 15
 The following is prepared by the translator to aid study. It is not part of Rabbeinu's original text.

 
 Torah 15 traces the path to tasting the Hidden Light — the concealed Torah of the future. Its architecture is clean and complete: mishpat lifts yirah → yirah reaches da'as → da'as gives revealed Torah → revealed Torah enables prayer → prayer with mesirat nefesh opens the hidden Torah. The Rabbah bar bar Chanah frog story encodes this entire chain. The five acquisitions of Avos 6 recapitulate it. Psalm 101 recapitulates it a third time.
 

 
 Goal: Taste the Hidden Light — the Ohr ha'Ganuz

 Hidden Torah / Sitrei Orayta — Holy Temple — Goy Kadosh

 Prayer with Mesirat Nefesh — nullify all self, blacken face like raven — no limit → unlimited Torah

 Revealed Torah [Nigleh] — Sinai = humility — Mamlecht / Kingdom — Marei Chittaya

 Da'as — root of yirah — Mantzpach in Da'as of Ze'ir Anpin — Shamayim (fire + water joined)

 Mishpat — self-judgment strips away false fears — Yirah rises pure from Kelipah — Israel / Aharon

 
 The Rabbah bar bar Chanah frog story — decoded:
 
• אַקְרוּקְתָא [akrukta] = צִפּוֹר דֵּעָה [tzipor de'ah] = yirah (tzipor) elevated to da'as (de'ah)
 
• Akra d'Hagroniya = Torah in the nigleh [the throat / vocal Torah, from קְרָא בְגָרוֹן]
 
• Sixty houses = chesed / Avraham / prayer [from "Sixty are the queens"; Samech = 60 = support = "Samchuni ba'ashishot"]
 
• Tannina [serpent] = prayer for self-benefit — the snake's enticement
 
• Pushkantza [raven] = mesirat nefesh — blackening the face, nullifying all self [from Eruvin 22b — the raven = cruel to its children = no thought of personal benefit]
 
• Ilana [tree] = hidden Torah / the great tree from which all souls emerge [Zohar Mishpatim] / World to Come
 
• "Ta chazei kama nafish cheila d'ilana" = how immense is the power of hidden Torah — it can only rest in one with no limit
 

 
 The five acquisitions (Avos 6) — decoded:
 
1. Torah = revealed Torah (nigleh)
 
2. Heaven and earth = elevation of yirah to da'as (eretz = yirah; shamayim = da'as = aish + mayim = fire + water = union)
 
3. Avraham = prayer / chesed / sixty queens / Samech
 
4. Israel = mishpat / "chukav u'mishpatav l'Yisrael"
 
5. Holy Temple = hidden Torah / kodesh / only the consecrated may enter
 

 
 Psalm 101 — decoded:
 
• Einai [my eyes] = da'as (two times ayin = ten Divine Names)
 
• Be'ne'emnei [the faithful] = Aharon = mishpat
 
• Eretz [earth] = yirah
 
• Lasheives imadi [to dwell with me] = Sinai = shiflus
 
• Holeich b'derech tamim [walks in the perfect way] = prayer = Avraham ["Hishalech l'fanai v'heyeh tamim"]
 
• Hu yesharteini [he shall serve Me] = hidden Torah = olam haba = hu [He — the transcendent pronoun]
 

 
 Na Nach Nachma Nachman MayUman ✦ Complete edition — every word rendered, every Aramaic passage quoted then translated, every source cited, every wordplay decoded, Rashbam's explanations preserved, the closing Aramaic doxology in Rabbeinu's own voice quoted in full and translated. Nothing omitted.



# “The likeness of his father's image he saw”

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/150/

# “The likeness of his father's image he saw”

<div dir="rtl">דמות דיוקנו של אביו ראה</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/150


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

דמות דיוקנו של אביו ראה (סוטה ל"ו: תנחומא פרשת וישב). הוא דבר נסתר מאד, איך הדמות נתראה, והוא בעצמו אינו יודע, כי בודאי יעקב לא ידע. ומעלת הנסיון אף שראה דמות דיוקנו. הם דברים נסתרים ומכסים מבני אדם.

</div>

Likutey Moharan 150

“The likeness of his father's image he saw”

“The likeness of his father’s image he saw” [

Sotah

36b; Midrash

Tanchuma

Vayeishev

This is a very hidden matter—how the image becomes revealed. And he himself does not know how it appears, for certainly Jacob did not know. And the greatness of the test lies in this: even though he saw the image of his father’s likeness, he still faced the full force of the trial.



# segulah

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/151/

# segulah

<div dir="rtl">סגלה לזרע של קימא, שיאמרו שניהם האיש ואשתו קדם הזו</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/151


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

סגלה לזרע של קימא, שיאמרו שניהם האיש ואשתו קדם הזווג, פרשת "ובראשי חדשיכם" (במדבר כ"ח). וכן כשהתינוק חולה, חס ושלום, יאמרו אז גם כן האיש והאשה פרשת "ובראשי חדשיכם". כי מארת חסר ואו שהוא החיות של כל דבר, וכן כלת משה חסר ואו גם כן (זהר ויחי רל"ו. ועין זהר פנחס רנ"ד). וכל זה הוא סוד פגימת הלבנה, שמשם נמשך בחינת מארת חסר ואו, שהוא אסכרה לרביי, חס ושלום (עיין זוהר בראשית יט ולג לד) כי הוא"ו הוא החיות של כל דבר (עיין זוהר בראשית רנו). ועל כן הוא"ו מרמז על חסרון החיות כנ"ל, ומשם נמשך מיתת הבנים קטנים, חס ושלום. ובראש חדש מתחלת הלבנה להתמלאת ולהתתקן כידוע, כי אז הגיעה לתכלית הפגם והחסרון, ואזי תכף מתחיל התקון והמלוי. וזהו כלת ראשי תבות כפרה לכל תולדותם, שבראש חדש נתתקן ונמתק בחינת כלת משה, שהוא בחינת הלבנה, כי אזי מתחלת להתמלאת כנ"ל. ואז נמשך מבחינת כלת משה, כפרה לכל תולדותם, כנ"ל, שנמשך כפרה וסליחה והמתקת על כל תולדותם של ישראל, שיהיה נמשך עליהם חיים טובים וארכים. ועל כן פרשת "ובראשי חדשיכם", סגלה לבנים כנ"ל:

</div>

Likutey Moharan 151

segulah

for enduring offspring

segulah

(spiritual remedy) for children that endure: both the man and his wife should recite the Torah portion beginning “On the beginnings of your months” [Numbers 28:11–15] before engaging in marital relations.

Similarly, when a child is ill, God forbid, both husband and wife should also recite this portion.

For the word

me’arat

(curse) appears without the letter vav, which alludes to the lack of vitality—the vav represents the life-force of all existence. Similarly, the phrase

kallat

Moshe (Moshe's bride) also lacks the vav [Zohar

Vayechi

236a; Pinchas 254a].

This alludes to the mystical defect of the moon, from which the lacking of the vav is drawn—this is associated with diphtheria in children, God forbid [Zohar

Bereishit

19a, 33b, 34a].

For the vav is the vitality of all things [Zohar

Bereishit

256a]. And thus, the lack of the vav signifies a lack of life-force, leading to the death of young children, God forbid.

On Rosh Chodesh (the new month), the moon begins to be filled and repaired, as is known. For it has reached the peak of its diminishment, and from there the rectification and filling begins immediately.

And this is the acronym of

kallat

Kapparah

Lekhol

Toldoteihem

) – “Atonement for all their offspring.”

On Rosh Chodesh, the concept of

kallat

Moshe (Moshe's bride) is sweetened and rectified. This reflects the moon’s filling, and atonement, forgiveness, and sweetening are drawn upon all the offspring of Israel. Through this, a flow of good and long life is drawn upon them.

Therefore, the Torah portion “On the beginnings of your months” is a

segulah

for children, as explained.



# When a holy soul comes into the world with its attached branches

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/152/

# When a holy soul comes into the world with its attached branches

<div dir="rtl">כשבא נשמה קדושה לעולם עם הענפים השיכים לה</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/152


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

כשבא נשמה קדושה לעולם עם הענפים השיכים לה, אזי הקלפה מסבבת אותה. רק נשאר פתח נגד אמונה, שכנגד האמונה הפתח פתוח. ומחמת פגם הענפים, חס ושלום, משליכין אותם משם, דהינו שמשליכין אותם מן האמונה. ואזי אין יכולין לכנס, דהינו להתקרב אל שרשם, שהוא הנשמה הנ"ל. כי לפעמים משליכין ומפילין אחד מן האמונה, כעין מה שמצינו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (זהר אחרי דף ע"ב): על ארץ ישראל, על המתים שאינם ראויים לקבר בארץ ישראל, ותבואו ותטמאו את ארצי ונחלתי וכו'. והנה סתימת הפתח הנ"ל, דהינו האמונה, על ידי פגם הענפים כנ"ל, הוא רק לפי שעה, ואחר כך נפתח הפתח כבתחלה. הינו שבעת שצריכין להשליך לחוץ את מי שאין ראוי להתקרב אזי הקלפה המסבבת הנ"ל, שיש בה פתח כנגד אמונה כנ"ל, היא מתגברת ומתקרבת ומתפשטת גם על הפתח הנ"ל, ואזי אין יכול לכנס. ותכף אחר כך, חוזר הפתח ונפתח כבתחלה. וכשיש, חס ושלום, רבוי פגמים הרבה, שעל ידי זה יש כח להסבוב הנ"ל להתפשט על הפתח לבלי להניח לכנס כנ"ל, אזי מתיראין וחוששין שלא יסתם הפתח לגמרי, חס ושלום, על ידי התגברות הקלפה המסבבת. ואזי מעמידין שם בפתח הנ"ל ירא שמים, שהוא בעצמו עומד לשמר שלא יכנסו שם. ואף על פי כן הוא תועלת נגד הקלפה המסבבת הנ"ל, שאי אפשר לה להתקרב ולהתפשט על הפתח, מחמת הירא שמים שעומד שם. ועל ידי מסירת נפש, דהינו שמוסר נפשו בשביל לנסע ולהתקרב להצדיק, על ידי זה אפשר לדבק עצמו אליו. אך אי אפשר שיאיר אליו חכמה דהינו המח בעצמו: והשם יתברך ימהר הגאלה בכלל ובפרט:

</div>

Likutey Moharan 152

When a holy soul comes into the world with its attached branches

When a holy soul enters this world along with its attached branches, the

klipah

encircles it—only an opening opposite faith remains. Opposite the faith, the opening stands open. From defects in those branches, Gd forbid, they may be cast out—i.e., cast out from faith. Then they cannot draw near to their root, which is that soul. Sometimes one is expelled from faith, as our Rabbis of blessed memory said: regarding those who died unworthy to be buried in the Land of Israel

And you came and defiled My land and My inheritance...” [Zohar

Acharei

72a].

That closing of the opening—i.e. the faith—due to those defects in the branches is only temporary. Afterwards, the opening reopens as it was. When one must cast outside someone unworthy of drawing near, the surrounding

klipah

(which initially allowed only a thin opening opposite faith) strengthens and spreads over that opening, preventing entry. Immediately afterward, the opening reopens as at first.

But when there is, Gd forbid, a multitude of defects—so much that the surrounding

klipah

can fully cover the opening—they fear lest the opening seal completely, Gd forbid. Then they station a Godfearing person at that opening to guard it. His presence serves benefit: the


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

עין בזהר תרומה (דף ק"מ: קמ"א.): הובא ב"פרדס" שער התמורות פרק ב'. בארעא קדישא מתתקנא כלא וכו', עין שם היטב מה שכתוב שם פריסא קלישא שנפרס על הפתח. ועל פי הסוד הנ"ל, הוא בחינת הירא שמים שהוא בחינת פריסא קלישא. וכמבאר שם בזהר, למעל אי אפשר, וגם הקלפה אי אפשר לה להתפשט על הפתח מחמת הפריסא קלישא עין שם. והוא ממש מה שכתוב לעיל בענין הירא שמים, ודוק היטב ותבין נפלאות. וגם עין בספר טוב הארץ ששם מדבר גם כן מענין ארץ ישראל, והבן הדבר היטב לדמות מלתא למלתא, כי הכל אחד עם הנ"ל:

</div>

klipah

cannot draw near or spread over the opening because the Godfearing person stands there. And through selfsacrifice—i.e. sacrificing his soul to travel and draw near to the Tzadik—it becomes possible to attach oneself to him. But wisdom itself (the brain) cannot illuminate in that situation.

May Hashem speed the general and

particular redemption

. See in the Zohar

Terumah

[140b–141a, Pardes Shaar

HaTemuros

ch.

2]: In the Holy Land all is repaired, describing a “thin curtain” spread over the opening. In the mystical scheme this corresponds to the Godfearing person at the opening. The

klipah

cannot approach or spread over the gateway because of this thin veil. Read the text carefully and you will comprehend wonders.

Also consult Sefer

Tuv

HaAretz, which discusses the Land of Israel in similar terms. Compare concept to concept—for all is one with the above.



# The matter of receiving the face of a Torah scholar

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/153/

# The matter of receiving the face of a Torah scholar

<div dir="rtl">ענין קבלת פני תלמיד חכם</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/153


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

ענין קבלת פני תלמיד חכם. כי הלבנה אין לה אור מעצמה כלל, רק היא מקבלת אור מהשמש. הינו על ידי שהלבנה היא כמראה מלטשת, על ידי זה מקבלת אור מהשמש, ומתנוצץ ממנה אור להאיר על הארץ. אך אם היה גשמה עב וחשוך בלתי מלטשת, לא היתה יכולה לקבל אור השמש כלל. וכן התלמיד והרב, הם בחינת חמה ולבנה כמבאר במקום אחר (לעיל בסי' ו' אות ה. וע"ע בליקו"ת סי' צ"א). ואם התלמיד יש לו פנים, הינו בחינת אנפין נהירין, בחינת מראה מלטשת, אזי יכול לקבל פנים, לקבל אור פני הרב. ואזי ראוי שהרב, יתראה עצמו בתוך פני התלמיד המקבל פניו, כמו בכל מראה מלטשת, שכל העומד כנגדה רואה את עצמו בתוך המראה. כן מחיב גם כן כאן, שהתלמיד יקבל פני הרב, הינו שיקבל פני הרב לתוכו, שיתראה בתוכו פני הרב. וזהו קבלת פנים, הינו קבלת פנים ממש כנ"ל. וזהו דוקא אם יש להתלמיד פנים, הינו אנפין נהירין, שהם בחינת מראה מלטשת כנ"ל. אך אם אין לו פנים, הינו שהוא בחינת אנפין חשוכין, אזי אין יכול לקבל פנים, כנ"ל לענין חמה ולבנה. ובודאי אין מתראה בתוכו פני הרב, כמו העומד נגד כל דבר עב וחשוך. ועל ידי זה אפשר לדעת, אם הוא משקע בתאות ממון, כי אם אין רואה את עצמו בו, יודע שהוא בבחינת אנפין חשוכין, שהוא בחינת המשקע בתאות ממון כמבאר במקום אחר (לעיל בסימן כ"ג עין שם). וכן כל אחד נגד חברו, אפשר לו לדעת על ידי זה. כי כל אחד שיצא מתאות ממון יותר מחברו, נקרא כנגדו צדיק, כמבאר במקום אחר (שם). וזה שכתוב (דברים ה): פנים בפנים וכו', הינו בשעת מתן תורה היו ישראל בבחינת אנפין נהירין, והיו יכולים לקבל פנים דקדשה, הינו שיתראה בתוכם פנים דקדשה כנ"ל. וזהו פנים בפנים, שפנים דקדשה היה בתוך פניהם, בחינת קבלת פנים כנ"ל. וזהו דבר ה' עמכם, שהדבור היה מדבר עם כל אחד, ויוצא מכל אחד מישראל, מאחר שנכלל בתוכו פנים דקדשה כנ"ל: אך מי שהוא עזות פנים, אין לו פנים דקדשה, ואינו יכול לקבל פנים כנ"ל, ועל כן אמרו רבותינו, זכרונם לברכה (נדרים כ): "כל מי שיש לו עזות בידוע שלא עמדו רגלי אבותיו על הר סיני":

</div>

Likutey Moharan 153

The matter of receiving the face of a Torah scholar

The matter of receiving the face of a Torah scholar: the moon emits no light of its own—it receives the sun’s light because it is like a polished mirror. Through that polished surface it reflects the sun’s rays to illuminate the earth. Were the moon thick and dark—even unpolished—it could receive no sunlight.

In like manner, the student and rabbi are an aspect of sun and moon [see above

siman

6, letter 5]. If a student has a “face”—meaning an illuminated countenance, akin to a polished mirror—he can receive the rabbi's face, i.e. the light of the rabbi’s face. Then it is fitting that the rabbi’s face

appear

within the student's countenance—just as in polished mirrors, whoever stands before them sees his own face within.

Thus

it is incumbent that the student

receive

the rabbi's face into himself: the rabbi’s face should appear within him. This only applies if the student possesses an “open face,” an aspect of illuminated countenance. If instead he has no “face”—i.e. a darkened countenance—he cannot receive the face, as the moon cannot reflect light. Accordingly, the rabbi’s face does not appear within him—like one who stands before a thick, dark surface.

Through this one may discern if someone is submerged in the desire for money: if he sees no reflection of the rabbi’s face in himself, he is in the state of dark countenance—linked to attachment to wealth [see above

siman

23]. Likewise, one can assess any pair: whomever has moved beyond his peer in freeing himself from money’s desire is called a “Tzadik” relative to him [ibid.].

As it says: “Face to face...” at Sinai—the people of Israel then had illuminated countenances and were able to receive holy faces, which appeared within them [Deuteronomy 5:4]. That is “face to face”—holy faces within their faces. “Hashem spoke with you” indicates that the Divine speech addressed each one individually, after those holy faces were incorporated within each of them. But one who has an impudent face has no holy face and cannot receive faces—thus Rabbinic teaching: “Anyone who has impudence, it is known that his ancestors’ feet did not stand at Sinai” [

Nedarim

20a].



# Know that there exist fallen fears

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/154/

# Know that there exist fallen fears

<div dir="rtl">דע, כי יש יראות נפולות וכל היסורין והדינים שיש לאד</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/154


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

דע, כי יש יראות נפולות וכל היסורין והדינים שיש לאדם, כלם הם מהיראות הנפולות שנפלו לתוך זה הדבר שהוא מתפחד ויש לו יסורין ממנו. והם בחינת (שבת ע"ז:): חמש אימות אימת חלש על הגבור, שאף שהוא נגד הטבע, שהגבור יפחד מהחלש, אך שהוא מחמת היראה העליונה שנפלה ונתלבשה באלו הדברים. ועל כן הם במספר חמש, כנגד חמש גבורות, שהם חמש אותיות מנצפ"ך כפולים. וצריך להעלות היראות הנפולות, לשרשם למקומם. ומקום היראה היא בלב, כמו שפרש רש"י: דבר המסור ללבו של אדם נאמר בו "ויראת" (קדושים יט). והיראה צריכה להיות עם דעת, כי בלא דעת נאמר (איוב ד): "הלא יראתך כסלתך". והדעת צריך להיות בלב, כי גם עכו"ם יש לו דעת, אך הוא בלא לב. אך עקר הדעת כשהוא בלב, כמו שכתוב (דברים ד): "וידעת היום והשבות אל לבבך", כמו שכתוב (שם כ"ט): "ולא נתן לכם לב לדעת" דיקא. וכשמחבר הדעת שבלב עם היראה ששרשה ומקומה בלב, אזי נאמר (משלי ב): "אז תבין יראת ה' ודעת אלקים תמצא": והנה כתיב (שם כ"ט): "מלך במשפט יעמיד ארץ", הינו על ידי משפט מעמיד ומעלה היראה, שהיא בחינת ארץ, כמו שכתוב (תהלים ע"ו): "ארץ יראה". ומשפט, הוא מה שהאדם שופט ודן עצמו על כל דבר ודבר שעושה, טרם שידינו אותו למעלה. ועל ידי מה שהוא בעצמו שופט את עצמו נצול מדין שלמעלה, כי 'כשיש דין למטה אין דין למעלה' (מדרש רבה שופטים פרשה ה'). וכיון שאין עליו דין אין צריכה היראה לפל ולהתלבש למטה, ואין צריך לירא משום דבר, ואין לו רק יראה העליונה, יראת הרוממות: (עין כל זה לעיל בהתורה, מי שרוצה לטעם טעם אור הגנוז, בסימן ט"ו, שם מבאר כל זה באריכות)::

</div>

Likutey Moharan 154

Know that there exist fallen fears

Know that there exist fallen fears. And all the sufferings and judgments that a person experiences — all of them stem from fallen fears that descended into the

particular matter

which he fears and from which he suffers.

As it says in Shabbat 77b: “Five types of fear: the fear of the weak over the strong.” That even though this is against the natural order — that the strong should fear the weak — nevertheless, this comes from the upper fear that has fallen and become clothed in these matters.

And therefore, they are enumerated as five — corresponding to the five

gevurot

(powers of judgment), which are the five final double letters: מ, נ, צ, פ, ך (

And one must elevate these fallen fears, to return them to their root and their place. And the place of fear is in the heart, as Rashi explains [on Leviticus 19:14]: “A matter that is entrusted to the heart of a person, it is said regarding it: ‘And you shall fear.’”

And fear must be with knowledge (

da’at

), for without knowledge it is written: “Is not your fear your folly?” [Job 4:6]. And knowledge must be in the heart — for even a gentile possesses knowledge, but it is without a heart. As it is written: “And you shall know today and return it to your heart” [Deuteronomy 4:39], and likewise: “But the Lord did not give you a heart to know” [Deuteronomy 29:3].

And when one unites the knowledge in the heart with the fear — whose root and place is in the heart — then it is said: “Then you will understand the fear of Hashem and discover the knowledge of God” [Proverbs 2:5].

And behold, it is written: “A king through judgment sustains the land” [Proverbs 29:4]. That is: through judgment, he establishes and elevates the fear — which is an aspect of the land — as it is written: “The earth feared and was still” [Psalms 76:9].

And judgment refers to a person judging and evaluating himself concerning every single action he performs, before they judge him Above. And through his own self-judgment, he is spared from heavenly judgment. For: “When there is judgment below, there is no judgment above” [Midrash Rabbah,

Shoftim

5].

And since no judgment is passed upon him [from Above], there is no need for fear to fall and become clothed below; and he requires only the upper fear, the fear of exaltedness.

[See

all of

this above in the Torah that begins with: “One who desires to taste the taste of the hidden light,” in Siman 15, where all of this is explained at length.]



# Melancholy is a Very Bad Trait

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/155/

# Melancholy is a Very Bad Trait

<div dir="rtl">עצבות הוא מדה רעה מאד</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/155


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

עצבות הוא מדה רעה מאד. ומה שהאדם אינו נוסע להצדיק, הוא מחמת עצבות וכבדות. וכן מה שאינו מתפלל כראוי, הוא מחמת עצבות ועצלות. הינו מחמת חסרון אמונה, כי בודאי אם היה לו אמונה שלמה, והיה מאמין שהשם יתברך עומד עליו, ושומע כל דבור ודבור שיוצא מפיו, ומאזין לקול תפלתו, בודאי לא היה לו שום עצבות ועצלות וכבדות בתפלתו, ובודאי היה מתפלל כראוי. אך עקר בלבול התפלה, הוא בא מחמת חסרון אמונה. ועל כן נופל עליו עצלות ועצבות, ומבלבל את תפלתו. כי עקר העצבות והעצלות, הוא מחמת חסרון אמונה. כמו למשל, כשמניחין חטה בארץ טובה, אזי הוא גדל וצומח יפה, ואינו מזיק לו שום רוח ולא זיקים ורעמים, וזה מחמת שיש כח הצומח וכח הגודל, על כן אינו מזיק לו שום דבר. אבל כשנותנין החטה בארץ שאינה טובה לזריעה, אזי הוא נרקב בארץ, מחמת שאין לו כח הצומח וכח הגודל. ואמונה היא בחינת כח הגודל וכח הצומח, כמו שכתוב (אסתר ב): "ויהי אומן את הדסה", לשון גדול, וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (שבת ל"א): 'אמונה זה סדר זרעים'. ועל כן כשיש לו אמונה, שהיא בחינת כח הגודל וכח הצומח, אזי אין מזיק לו שום דבר, ואינו ירא משום אדם ושום דבר, ומתפלל בחיות כראוי, ונוסע להצדיק, כי אינו מתירא ומתפחד משום ענין שבעולם. אבל כשיש חסרון באמונה, אזי אין לו כח הגודל וכח הצומח, ואזי הוא נרקב ממש, כמו החטה הנ"ל, ועל כן יש לו עצבות ועצלות וכבדות, והוא נרקב ממש:

</div>

Likutey Moharan 155

Melancholy is a Very Bad Trait

Know that melancholy (

atzvut

) is a very bad trait. And the reason why a person does not travel to the tzaddik is because of melancholy and heaviness. Likewise, the reason why one does not pray properly is due to melancholy and laziness, which come from a deficiency in faith (

emunah

). For certainly, if he had complete faith and truly believed that Hashem, blessed be He, stands over him and hears every single word that comes out of his mouth, and listens attentively to the sound of his prayer — then certainly he would not have any melancholy or laziness or heaviness in his prayer, and certainly he would pray properly.

But the primary confusion in prayer comes from a deficiency in faith. And therefore, laziness and melancholy fall upon him and confuse his prayer. For the essence of melancholy and laziness stems from a lack of faith.

It is like this: when one places a grain of wheat into good soil, it grows and sprouts well, and no wind, nor scorching sun, nor thunder harms it — and this is because it possesses the power of growth and vegetation. Therefore, nothing harms it. But if one places the wheat into soil that is not suitable for planting, it rots in the ground, because it lacks the power of growth and vegetation.

And faith is an aspect of the power of growth and vegetation, as it is written: “And he raised Hadassah” (Esther 2:7) — the word used (omen) implies growth and nurturing. And as our Sages, of blessed memory, said: “Faith — this refers to the Order of

Zera’im

[Seeds]” (Shabbat 31a).

Therefore, when a person possesses faith — which is the aspect of the power of growth and vegetation — then nothing can harm him. He is not afraid of anything or anyone. He prays with vitality, properly, and travels to the tzaddik because he is not fearful or intimidated by any matter in the world.

But when faith is lacking, then he has no power of growth or vegetation. And then he literally rots, just like the wheat in bad soil, as mentioned above. And

therefore

he experiences melancholy and laziness and heaviness — and he is literally rotting.

And this is the aspect of “

erech

apayim

” (long-suffering/patience): that is, he is not afraid of anything, and he does not pay attention to any distraction or hindrance in his Divine service. Rather, he simply does his own, steadfastly. This is the quality of

erech

apayim

— that nothing can confuse him, because he simply does not care about any of it. He just continues doing his own work in the service of Hashem, blessed be He.

For patience (

erech


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

וזה בחינת ארך אפים, הינו מה שאינו ירא משום דבר, ואינו משגיח על שום בטול ובלבול בעבודתו, רק עושה את שלו, זה בחינת ארך אפים. שאין שום דבר יכול לבלבל אותו, כי לא אכפת לה שום דבר, רק עושה את שלו בעבודתו את השם יתברך. כי ארך אפים הוא תלוי בבחינת אמונה, כי 'כל זמן שיש עבודה זרה בעולם חרון אף בעולם' (ספרי פרשת ראה), אבל על ידי אמונה שהוא הפך עבודה זרה, נתבטל החרון אף, וזוכין לאריכת אפים, שהוא הפך החרון אף, הינו שזוכה על ידי אמונה לאריכת אפים, שיאריך אפו על כל דבר בלבול ומניעה שעובר עליו בתפלתו ועבודתו, שיסבל הכל, ולא יתעצב ולא יתעצל על ידי זה כלל, רק יעצר רוחו ולא יכפת לה כלל, ויעשה את שלו בעבודתו, ויעבר על הכל, ולא יחוש על כל הבלבולים והמניעות כלל. שכל זה הוא בחינת ארך אפים, שזוכין על ידי אמונה, שהוא בחינת כח הגודל וכח הצומח. כי על ידי זה הוא גדל וצומח ומצליח בעבודתו, כי לא יוכל לבלבלו שום מונע להפילו בעצבות ועצלות חס ושלום, ולמנעו על ידי זה, חס ושלום, רק יעשה את שלו בזריזות ושמחה, ולא יסתכל על כל הבלבולים כלל, שכל זה הוא בחינת ארך אפים, בחינת אמונה, בחינת כח הגודל וכח הצומח כנ"ל.

</div>

apayim

) is dependent on faith. For as long as there is idolatry in the world, there is wrath in the world — as it is said: “As long as there is idolatry in the world, there is wrath in the world” (

Sifri

, Parashat

Re’eh

). But through faith, which is the opposite of idolatry, wrath is nullified, and one merits patience — which is the opposite of wrath.

That is to say: by means of faith, one attains patience, whereby he lengthens his spirit and endures every distraction and hindrance that he encounters in his prayer and Divine service. He bears everything and does not become melancholic or lazy as a result. Rather, he restrains himself and does not pay attention to it at all. He continues to do his own service and passes through it all, without being affected by any confusion or interference.

All of this is the aspect of patience (

erech

apayim

), which one attains through faith, which itself is the power of growth and vegetation. For by this, he grows and succeeds in his Divine service, because no hindrance can confuse or throw him into melancholy and laziness, Heaven

forbid

. And nothing can prevent him, Heaven

forbid

. Rather, he acts with alacrity and joy, and does not consider any confusion at all. All of this is the trait of patience — the trait of faith — the power of growth and vegetation, as above.

And know that patience (

erech

apayim

) is dependent on the Land of

Israel“

Dwell

in the Land and nurture faith” (Psalms 37:3). And as our Sages, of blessed memory, said: “Anyone who dwells in the Land of Israel is as one who has a God” (

Ketubot

110b).

It follows, then, that the Land of Israel is an aspect of faith. And through faith, one merits patience (

erech


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

ודע, שארך אפים תלוי בארץ ישראל, כי שם זוכים לבחינת ארך אפים. כי ארץ ישראל הוא בחינת אמונה, כמו שכתוב (תהלים ל"ז): "שכן ארץ ורעה אמונה", וכמו שאמרו חז"ל (כתבות ק"י:): 'כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוק'. נמצא שארץ ישראל הוא בחינת אמונה, ועל ידי אמונה זוכין לבחינת אריכת אפים כנ"ל, דהינו שלא יוכל לבלבלו שום מונע ובלבול מעבודתו כנ"ל. נמצא שעקר עבודת איש הישראלי, זוכין על ידי ארץ ישראל, שהוא בחינת אמונה, בחינת אריכת אפים, בחינת כח הגודל וכח הצומח, שעל ידי זה זוכין להתחזק בעבודתו, ולבלי להסתכל על שום מונע ומעכב ומבלבל, שאי אפשר לזכות לעבודת השם באמת כי אם על ידי זה וכנ"ל. ועקר גדל ההשתוקקות וההתלהבות של משה רבנו, עליו השלום, שהיה מתלהב לארץ ישראל כל כך, היה רק בשביל מדה זאת של אריכת אפים, מחמת שראה ששם בארץ ישראל זוכין לבחינת ארך אפים כנ"ל. וזה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (סנהדרין קי"א): "וימהר משה ויקד ארצה וישתחו", 'מה ראה ארך אפים ראה'. הינו כנ"ל, כי מחמת שראה בחינת ארך אפים שהוא תלוי בארץ ישראל כנ"ל, על כן "ויקד ארצה", שהיה לבו בוער לארץ ישראל, כדי לזכות לארך אפים כנ"ל. וזה שאמרו שם: 'וחד אמר אמת ראה מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי', כי ארץ ישראל הוא בחינת אמת כמבאר במקום אחר (בהתורה ואכלתם סי' מ"ז) ומסיק שם בגמרא שמע מנה ארך אפים ראה, כי עקר הוא בחינת אריכת אפים כנ"ל: וצריך כל אדם לבקש מהשם יתברך שיהיה לו כסופין וגעגועים לארץ ישראל, וגם שיהיה געגועים לכל הצדיקים לארץ ישראל. והוא סגלה להכעס ולעצבות, כי 'כל הכועס כאלו עובד עכו"ם' (שבת ק"ה). אבל ארץ ישראל הוא בחינת אמונה, בחינת ארך אפים, הפך הכעס: וזה שקדם קריאת שמע, שהוא אמונת היחוד, אנו מבקשים: 'והוא יוליכנו קוממיות לארצנו', הינו שאנו מבקשים ומתגעגעים לארץ ישראל, ועל ידי זה זוכים לאמונה, הינו קריאת שמע, שהוא אמונה.

</div>

apayim

), as mentioned above — that is, that no distraction or hindrance can confuse him in his service.

it is found that the essential ability of a person to serve Hashem depends on the Land of Israel — which is the aspect of faith, patience, and the power of growth and vegetation.

And it is impossible to truly serve Hashem except through this. As mentioned above.

And the main reason for the intense longing and yearning of Moshe

Rabbeinu

, peace be upon him, who longed so greatly for the Land of Israel — was only for this trait of patience. Because he saw that in the Land of Israel, one merits the aspect of patience, as explained above.

And this is what our Sages, of blessed memory, said: “And Moshe hastened and bowed to the earth and prostrated” — what did he see? He saw patience (

erech

apayim

) (Sanhedrin 111a).

This is as explained: because he saw the aspect of patience, which depends upon the Land of Israel, therefore “he bowed to the earth”

And this is what they said there: one said he saw truth, and one said he saw one thing, and one said another — and they do not disagree. For the Land of Israel is also an aspect of truth, as explained elsewhere (see

Likutey

Moharan I:47 "

Va’achalta

").

And the

Gemara

concludes: “Learn from it — he saw patience.” For the main thing is the trait of patience, as explained.

And one must pray to Hashem, blessed be He, that he should have longing and yearning for the Land of Israel.

And also

, that he should yearn for all the tzaddikim to be in the Land of Israel. And this is a

segulah

(spiritual remedy) for anger and melancholy. For anyone who becomes angry — it is as though he worships idolatry (Shabbat 105b).

But the Land of Israel is the aspect of faith and patience — the very opposite of anger. And that is why, before the reading of the Shema — which is the declaration of faith in Divine Unity — we request: “And bring us upright to our Land.” That is, we request and yearn for the Land of Israel. And through this, we merit faith — which is the recitation of the Shema, the foundation of faith.



# What one speaks between himself and his Creator is an aspect of the Holy Spirit

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/156/

# What one speaks between himself and his Creator is an aspect of the Holy Spirit

<div dir="rtl">לב טהור ברא לי וכו</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/156


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

לב טהור ברא לי וכו' (תהלים נ"א). כי מה שמדברים בינו לבין קונו, הוא בחינת רוח הקדש. ודוד המלך, עליו השלום, שהיה מעלתו גדולה מאד, יסד מזה ספר תהלים. וכן כל אחד לפי בחינתו הוא בחינת רוח הקדש, כמו שכתוב (תהלים כ"ז): "לך אמר לבי", כמו שפרש רש"י: 'לך - בשבילך ובשליחותך', "אמר לי לבי". שכל הדברים שהלב אומר, הם דברי השם יתברך ממש, והוא בחינת רוח הקדש. וצריך לחדש תמיד, לבקש בכל פעם בתחנונים ודברי רצויים חדשים. ולזכות לזה, צריך טהרת הלב. וטהרת הלב הוא, על ידי שמתלהב ובוער לבו להשם יתברך, על ידי זה נטהר הלב. כי נגד שנתלהב ונבער לעברה או לתאוה רעה, חס ושלום, שמזה נטמא לבו, נגד זה צריך שיתלהב ויבער לבו להשם יתברך*, *(כי על ידי חמימות הלב, על ידי זה מגרש רוח הטמאה. כי טבע האש שמגרש האויר, כמו שנתברר לחכמי היסודות, כי זהו סבת מה שיורה הקני שרפה על ידי שמדליקין מה שזורין למעלה (דהינו הפילוור). כי על ידי כח האש, בורח האויר, והאויר הוא דוחה את הדברים שמלאו בהם את הקני שרפה, ועוד נתברר בחוש מכמה דברים. והכלל, שהאש מגרש האויר, על כן החמימות שבלב שבוער להשם יתברך, מגרש הרוחות שהם אויר, הינו שמגרש את רוח הטמאה, ועל ידי זה נטהר לבו). ועל ידי זה יטהר לבו, כמו שכתוב (במדבר ל"א): "כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש". וכשיש לו טהרת הלב, אזי זוכה לדבר בכל פעם דבורים חדשים, שהוא בחינת רוח הקדש: וזהו לב טהור ברא לי אלקים, אזי ורוח נכון חדש בקרבי, שיזכה לחדש דבורים חדשים, שהם בחינת רוח הקדש כנ"ל.

</div>

Likutay Moharan 156

What one speaks between himself and his Creator is an aspect of the Holy Spirit

“Create in me a pure heart, O God…” [Psalms 51:12]. That which a person speaks between himself and his Creator is truly an aspect of Ruach


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

ולבוא להתלהבות וחמימות להשם יתברך, הוא על ידי תנועה. כי תנועה מעורר חמימות, כמו שאנו רואין בחוש, אם יזרק חץ ויתחב בראשו שעוה, אזי ימס השעוה מחמת החמימות הבא על ידי התנועה. וכן כשאדם הולך הנה והנה, על ידי תנועתו הוא מזיע. (ועקר התנועה הוא מהמחשבה, כי מתחלה המחשבה נוחה ושקטה, ואחר כך מתחלת המחשבה להתנועע ממחשבה למחשבה. הינו מתחלה כשישב על מקומו, היה מחשבתו לישב. ואחר כך כשרוצה לילך, מתחיל מחשבתו להתנועע ממחשבה הראשונה לחשב לילך, ועל ידי כן מוריד חמימות. ועל כן כשאדם ישן צריך לכסות עצמו, כי מחמת שהמחשבה נוחה ושקטה, אין לו חמימות). וכמו כן ברוחניות, כשהמחשבה חושבת בגדלת הבורא יתברך ובתורתו הקדושה, ומתנועע ממחשבה למחשבה, על ידי התנועה מוריד חמימות, ובוער לבו להשם יתברך. וכן עקר חמימות יסוד האש, הוא מה שמקבל מתנועת הכוכבים. כי יסוד האש הוא למעלה מיסוד האויר וסמוך לגלגלים, וכן כל גלגל מקבל מגלגל שלמעלה הימנו. על כן על ידי שמצדיק הרבים, הינו על ידי שמקרב בני אדם לעבודת השם יתברך, או על ידי שדן כל אדם לכף זכות, שגם זה נקרא מצדיק הרבים, על ידי זה מוריד גם כן חמימות והתלהבות להשם יתברך, כמו שכתוב (דניאל י"ב): ומצדיקי הרבים ככוכבים. והוא מקבל החמימות ממה שלמעלה ממנו, ויוכל להוריד חמימות לאחר גם כן, כמו הכוכבים שמקבלים מלמעלה, ומורידים למטה. אבל מי שאינו מקבל החמימות

</div>

HaKodesh

(the Holy Spirit). King David, peace be upon him, whose stature was immensely great, established from this the Book of Psalms. Likewise, every person, according to his spiritual level, possesses this aspect of the Holy Spirit, as it is written: “To You my heart has said…” [Psalms 27:8]. Rashi explains that “To You” means on Your behalf and as Your envoy, “my heart said to me,” implying that all words of the heart express the Divine Himself, literally—this is the Holy Spirit.

One must constantly renew one’s words—each time requesting with fresh supplications of capitulation and beseeching. To merit this, one needs purity of heart, which is attained by having one’s heart flame and burn for Hashem, may He be exalted. Through this zeal the heart is purified. [Explanation: Fire drives out air—just as a cannon’s explosion expels air when burning powder, so too the fervent heat of love for God expels impure spirit from the heart.]


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

ממי שלמעלה, אף שמביא חמימות לאחר, הוא רק לפי שעה, והוא עצמו מתקרר כמוהברזל המלבן שמשליכין למים, שהברזל עצמו מתקרר וגם המים שנתחמם הוא רק לפישעה:[מן ולבוא להתלהבות עד כאן לא נכתב יפה כסדר כי לא שמעתי זה הענין מפיו הקדושבעצמו ועקר הענין עין לעיל בהתורה עתיקא טמיר וסתים בסימן כ"א, שם מבאריםהקדמות אלו באריכות והכלל, שתנועת השכל מוליד חם בלב, דהינו על ידי שזוכה להשגתהדעת הקדוש, על-ידי קדשת השבעת נרות וכו' כמבאר שם, על- ידי-זה זוכה להתלהבותהלב להשם יתברך, כמו שכתוב שם עין שם ועל- ידי התלהבות הלב זוכה לגרש הרוחהטמאה רוח שטות כנ"ל, ועל-ידי-זה מטהר לבו כנ"ל ואז זוכה לדבר דבורים חדשים בכלפעם שמתבודד, שהם בחינת רוח הקדש ממש כנ"ל]:

</div>

As it is written: “Everything that comes into fire—you shall pass through fire…” [Numbers 31:23]. Having purified the heart, one merits to speak new words every time they draw near—words that are an aspect of the Holy Spirit.

And so, “Create in me a pure heart, O God,” and then: “And renew a steadfast spirit within me”—that is, may one merit to generate fresh words of Holy Spirit again and again.

Achieving this inner burning for Hashem comes through movement. For movement produces heat—when an arrow in flight melts wax on its tip, or a person walking sweats from motion. [Explanation: The source of such movement is thought: while at rest, thought is peaceful—but as the mind transitions from one idea to the next, that movement calls forth heat, hence internal warmth.]

Similarly, in spiritual life—when a person contemplates the greatness of the Creator and His holy Torah, and thought moves from reflection to reflection—heat is generated and the heart ignites in Divine passion.



# The Spark of Divine Wisdom Ignites a Living Flame in the Heart

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/157/

# The Spark of Divine Wisdom Ignites a Living Flame in the Heart

<div dir="rtl">אם יתדבק עצמו לדברי התורה היוצאים מפי הצדיק</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/157


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

אם יתדבק עצמו לדברי התורה היוצאים מפי הצדיק, תמה אני איך אפשר אחר-כך לסבלולחפץ חיי העולם הזה(אבות פרק ד): 'כל הנהנה מדברי תורה נוטל חייו מן העולם'

</div>

Likutay Moharan 157

The Spark of Divine Wisdom Ignites a Living Flame in the Heart

The light of wisdom—the understanding and discernment bestowed by the Holy One, blessed be He—kindles a spark within the heart that grows into a living flame. This flame is not like the ordinary fire of the physical world, but a spiritual fire that illuminates the soul and purifies it.

It is written: “A fire shall be kindled in My anger…” [Deuteronomy 32:22]. The Divine anger here is understood as the fire of Divine wisdom that burns away impurity and darkness within the soul.

When a person studies Torah with intention and devotion, this spiritual fire ignites, removing obscurities and enlightening the mind. This illumination leads the person to higher levels of understanding and closeness to the Creator.

Furthermore, the fire is nourished by sincere prayer and acts of kindness, which fuel the heart’s yearning for holiness. The flame then spreads warmth, enlivening the entire being, until the person walks in the path of Divine truth with joy and conviction.

One must therefore strive to kindle and maintain this fire by continuously seeking knowledge, deepening one’s service of God, and purifying one’s intentions.

Thus

the heart becomes a vessel worthy of receiving the boundless light of the Holy Spirit.



# The Power of Humility in the Service of the Divine

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/158/

# The Power of Humility in the Service of the Divine

<div dir="rtl">כמה בני אדם ספרו</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/158


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

כמה בני אדם ספרו, שראו לפעמים אש בוער מרחוק, וקרבו לשם ולא היה כלום, וכןנתראה גם-כן לפעמים בדרך וגם על הים לפעמים נתראה כך וכבר נודע שזה בא מן האדיםהעולים מן הארץ ויש אדים שיש להם כח של גפרית ועולים איזה אדים ונתקבצים זה עםזה, ומכה עליהם רוח קר מלמעלה ונופלים למטה ומתחילין לבער לפי שעה, כמו כן ישכמה בני אדם שלפעמים נבער לבו להשם יתברך ומתחיל בעבודת השם יתברך, ולאחרשעה נתבטל וחוזר לקדמותו, ולפעמים נמשך חצי יום או איזה ימים או איזה שבועות, אךלא לנצח ולא לזמן מרבה וזה בא מרשעים, הינו ממה שהרשעים מלאים חרטה ואלוהחרטות מתקבצים ובאים לאיזה אדם וכפי מספר החרטות הבאים לו כן נמשך הזמןשבוער לבו להשם יתברך כי מאלו החרטות נבער לבו פתאם אך לאו כל אדם שוה בזה, כייש בני אדם שאינו בא לו התלהבות מאלו החרטות רק ממקום אחר:

</div>

Likutay Moharan 158

The Power of Humility in the Service of the Divine

Humility is the foundation of all spiritual service and the key to opening the gates of Divine favor. When a person humbles themselves before the Creator, recognizing their own limitations and nullifying their ego, they become fit to receive the influx of Divine grace.

The Torah teaches us: “Walk humbly with your God.” [Micah 6:8] This walking humbly is not merely external behavior but an internal state of heart, a deep awareness of one’s place before the Infinite.

Through humility, the soul sheds the garments of pride and conceit that obscure its connection to the Source of life. This clearing of obstacles allows the Divine light to enter freely, nurturing the soul’s growth and refinement.

Furthermore, humility cultivates peace and harmony in one’s relationships with others, reflecting the Divine attribute of compassion. It softens the heart and enables genuine love and kindness to flow outward.

Therefore, to truly serve God and advance in spiritual life, one must embrace humility as a constant companion— a shield against arrogance and a path to closeness with the Divine Presence.



# 159. Know that there is a mediator and she is the Shechinah.

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/159/

# 159. Know that there is a mediator and she is the Shechinah.

<div dir="rtl">דע שיש אמצעי והיא השכינה שהוא אמצעי בין בני אדם וב</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/159


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

דע שיש אמצעי והיא השכינה שהוא אמצעי בין בני אדם ובין השם יתברך כביכול וידועשיש חלוק בין למוד התורות שלא כל אדם ואדם לומד בבחינה אחת, ומי שזוכה ללמדלהשכינה, שלמודו עולה להשכינה אזי השכינה, מקבלת הלמוד התורה ומעלה להשםיתברך, ונמשך מזה שפע, הינו שפע רוחניות ושפע גשמיותכי בהתורה יש אש ומים,וכשהשכינה שהיא בחינת אמצעי מקבלת התורה אזי עולה כח האש למעלה, ונמשך ממנושפע למעלה, לכל העולמות ולכל המלאכים ושרפים וכו', וזה הוא שפע רוחניות וכח המיםנעשה מזה שפע גשמיות, ויורד לזה העולםוזה הוא בחינת ימין ושמאל שיש בהתורה, הינו"ארך ימים בימינה ובשמאלה עשר וכבוד" (משלי ג) כי ארך ימים הוא לעולם שכלו ארךכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (קדושין ל"ט:) והוא בחינת שפע רוחניות שהיא בחינתימין שזאת השפע היא לעולם שכלו ארך, שהם עולמות העליונים, ועשר וכבוד שהוא שפעגשמיות היא בחינת שמאלאך לא כל אדם זוכה לזה שיהיה למודו עולה להשכינה, כי לזהצריך שיהיה אדם יקר ושיהיה למודו רק להשכינה, הינו לאוקמא שכינתא מעפרא, ולא כלאדם זוכה ללמוד זה, ואף אם לומד ביראת שמים, וגם אם אומר שלמודו לאוקמא שכינתאמעפרא, עם כל זה מי יודע אם ראוי לכך שיהיה למודו להשכינהוכשאין למודו עולהלהשכינה, אזי כשהתורה יוצאת, ואי אפשר לה לעלות אל מקום מכונה, וטבעה הואלהגביה את עצמה ולעלות, ובתוך כך נעשה לילה, ואזי יוצאין כל גרדיני נימוסין וכו'המבארים בזהר הקדוש (מקץ דף ר"ג:) והם מכים עליה, ונופלת למטה, ומתפזרת למטהלכל העולם, וכל בני עולם שואבים מהאויר, וכלם שואבים מזאת התורה שנתפזרה למטהבאויר, בהקיץ או בשנהולפי מהות האדם שמגיע לו מהתורה הזאת כן נעשה ממנה, כיאדם כשר וירא שמים אפלו מקטני הערך, או אדם גדול וצדיק, כשמקבלין מהתורות אלושנתפזרו, אזי נעשה אצלו מזה ט"ל תורה (הקדמת התקונים ובתקונים מז"ח ובילקוטישעיה כ"ו) ומגיע להם מזה התעוררות חדש וחשק להתורה, והכל לפי מדרגת המקבל,לקצת נעשים מאלו התורות חדושין דאוריתא, כי כשמקבל מכמה תורות של כמהבני-אדם, נעשה אצלו צרופין חדשים, ויוכל להשיג השגות מזה וחדושין דאוריתא, ולקטניםשאינם יכולים להשיג ולחדש, מגיע להם מזה התעוררות חדש וחשק נמרץ להתורה, שהואגם כן בחינת חדושין, שנתחדש החשק וההתעוררות אצלו וזה כשמגיע לבני אדם כשריםוהגוניםאך כשמגיע לבני אדם שאינם כשרים, אזי נעשה הפך מזה, שנעשה אצלו מאלוהתורות ל"ט מלאכות, שמגיע לו אדרבא חשק נמרץ והתעוררות חדש ליגיעות וטרחותועבודת העולם הזה, שהוא ההפך ממש מט"ל תורה הינו ל"ט מלאכות שהוא בחינת(בראשית ג): "בזעת אפך תאכל לחם"וזה הוא בחינת ימין ושמאל שיש בהתורה כנ"ל, הינוכשמגיע לאדם כשר נעשה מזה טל תורה כנ"ל, הינו בחינת ימין ולהפך נעשה ל"ט מלאכותזה הוא בחינת שמאל, כי בלמוד התורה העולה להשכינה נעשה מהימין ושמאל מאשומים, שפע רוחניות ושפע גשמיות, ובזה הלמוד שאינו יכול לעלות אל השכינה כנ"לונתפזר באויר כנ"ל, נעשה מהימין ושמאל מהאש וממיםטל, או ל"ט מלאכות, לפי מהותהמקבלים, כנ"ל: ודבר זה הוא מבאר בגשמיות ממש, כי כשהאדם לומד יוצאים הבליםואדים מפיו, ואפלו אם לפעמים אינו מוציא דבור מפיו, על כל זה בשעה שיושב על הספרומעין, יוצאים הבלים ואדים ממנו, ויש בהם חמימות ולחות כידוע בטבע, ואלו ההבליםוהאדים שיוצאים הם בחינת אש ומים, וכשאינם יכולים לעלות אל המקום הצריך להם,ואזי בלילה מכה עליהם הנ"ל, הינו בחינת הגרדיני נימוסין וכו' שיוצאין בלילה כנ"ל,ונתפזרים באויר, ובני אדם שואבין מהאויר, ואזי שואב כל אחד מכחות התורות האלושנתפזרו באויר, וכן באמת טל בגשמיות יש בו גם כן שני כחות טוב ורע להמית ולהחיות,ונעשה גם כן מהאדים העולים מן הארץ, ובלילה יש קרירות, ומכה עליהם הרוח קרמלמעלה ונופלים למטה, ונעשה מהם טל, והוא חיות כל העשבים, ובהמות האוכלותממנו, נעשים שמנים, ויש מינים שמזיק להם מאד הטל, וגם לבני אדם האוכלים מהטלמזיק להם, ומגיע מזה דבר ומיני חלאים, חס ושלום, נמצא שיש בהטל שני כחות, להמיתולהחיות כנ"ל, כן נעשה מהתורות הנ"ל על ידי בחינות הנ"ל, שהם ממש בבחינת הטלהגשמי, נעשה מזה ט"ל[אחר שאמר תורה הזאת, ענה ואמר, אבל לא מצאתי מקרא אואיזהו מאמר רבותינו, זכרונם לברכה, למצא בו דברים אלה, אפשר ימצא אחד שיוכללמצא דברים אלה באיזה מקרא או מאמר רבותינו, זכרונם לברכה, והזכיר אז מה שאמררבי יהושע (סוטה כ"ז): 'מי יגלה עפר מעיניך רבן יוחנן בן זכאי, שהיית אומר עתיד דוראחד וכו' שאין לו מקרא מן התורה, והלא רבי עקיבא תלמידך מוצא לו מקרא מן התורה']:

</div>

159. Know that there is a mediator and she is the Shechinah.

Know that there is a mediator, and she is the Shechinah (Divine Presence), which serves as the mediator between people and Hashem, blessed be He, so to speak. It is known that there is a distinction in the study of Torah teachings (

Torot

), as not every individual

studies

in the same manner. One who merits studying for the sake of the Shechinah—such that their study ascends to the Shechinah—then the Shechinah receives the Torah study and elevates it to Hashem, blessed be He. From this, abundance (

shefa

) is drawn forth—both spiritual abundance and material abundance. For the Torah contains fire and water. When the Shechinah, in its role as mediator, receives the Torah, the power of the fire ascends upward, drawing abundance to all worlds, angels, seraphim, and so on—this is spiritual abundance. The power of the water then becomes material abundance, descending to this world. This reflects the right and left aspects in the Torah, as in: “Length of days in her right hand, and in her left riches and honor” [Proverbs 3]. “Length of days” refers to the world that is entirely long, as our Rabbis, of blessed memory, stated [Kiddushin 39b]. It represents spiritual abundance, the right side, flowing to the wholly long world of the upper realms. Riches and honor, material abundance, pertain to the left side. However, not everyone merits their study ascending to the Shechinah. This requires one to be precious and study solely for the Shechinah—to raise the Shechinah from the dust. Not all merit such study. Even if one studies with fear of Heaven and claims it is to raise the Shechinah from the dust, who knows if they are truly worthy? When study does not ascend to the Shechinah, the Torah emerges but cannot rise to its proper place. Its nature is to elevate itself, but night intervenes, and the guardians of decorum and the like, as explained in the holy Zohar [

Miketz

203b], emerge to strike it down. It falls and scatters across the world. All people draw from the air—awake or asleep—absorbing this scattered Torah. Depending on the person's essence, it transforms accordingly. For a worthy, Heaven-fearing person—even of lesser stature—or a great tzadik, it becomes Tal Torah (dew of Torah) [Introduction to

Tikkunim

Tikkunim

47c;

Yalkut

Yeshayah 26], inspiring fresh awakening and desire for Torah, scaled to their level. Some derive Torah innovations, combining multiple teachings into new insights. For the lesser, it renews desire and awakening for Torah—itself an innovation. This applies to worthy people. For the unworthy, it reverses: becoming 39 labors, fueling intense desire for worldly toils—the direct opposite of Tal Torah, as in “By the sweat of your brow shall you eat bread” [Genesis 3]. This echoes the Torah's right and left: for the worthy, dew of Torah (right); for the opposite, 39 labors (left). Ascending Torah yields spiritual and material abundance from fire and water. Non-ascending, scattered Torah yields dew or labors based on the recipient. This manifests physically: study produces warm, moist vapors from the mouth—like fire and water. If unable to ascend, night strikes them (guardians emerging), scattering them in the air for absorption. Physical dew similarly holds dual powers—to kill or revive—formed from earth's rising mists struck by cold night winds, falling as dew. It vitalizes grasses and animals, fattening some, harming others, even causing plagues in humans, G-d forbid. Thus, dew has powers to kill and revive; so too these

Torot

, akin to material dew, yield T"L.

[After saying this Torah, he responded: But I found no verse or rabbinic statement containing these ideas. Perhaps someone can find them in Scripture or our Rabbis' words, of blessed memory. He then mentioned Rabbi Yehoshua's words [

Sotah

27a]: “Who will uncover the dust from your eyes, Rabban Yochanan ben Zakkai? You said a future generation... lacks a Torah verse, yet your student Rabbi Akiva derives one from Torah.”]



# That fish that took out its head from water

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/16/

# That fish that took out its head from water

<div dir="rtl">רבי יוחנן משתעי</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/16


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

רבי יוחנן משתעי: זמנא חדא הוה קאזלינן בספינתא, וחזינא האי כורא דאפיק רישה ממיא, ודמיא עינה כתרי סהרי, ונפיץ מיא מתרתי אוסיא כתרי מברי דסורא (בבא בתרא עד.).

</div>

הַאי כַּוְרָא דְּאַפִּיק רֵישֵׁהּ מִמַּיָּא

 "That fish which raised its head out of the water…"

 [In the language of Rabbeinu, of blessed memory — from section 15 through here]

 Rabbi Yochanan was telling: "Once we were traveling by ship, and we saw that fish which raised its head out of the water, and its eyes resembled two moons, and water spouted from its two nostrils like the two rivers of Sura."


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

רשב"ם: ונפיץ - ושפך. אוסיא - נחיריו. מברי דסורא - נהרות שבסורא.

</div>

[Bava Basra 74] — The allegory that anchors and is decoded in this Torah.

 📜 Compiler's Note

 [From section 15 until here — in the language of Rabbeinu, of blessed memory. That is: Torahs 15 and 16 together form a single continuous teaching in Rabbeinu's own language.]

 The Story — Full Aramaic, Rashbam's Explanation, and Rabbeinu's Decoding

 📜 The Story — Full Aramaic Text


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

וחזינא האי כורא - שהוא הצדיק, המכנה בשם דג, כידוע (עיין מאורי אור ערך דג). דאפיק רישה ממיא, ודמיא עינה כתרי סהרי, ונפיץ מיא מתרי אוסיא כתרי מברי דסורא - כי אי אפשר לצדיק להיות מחשבתו משוטט תמיד בחכמות עליונות, כי לפעמים צריך לצאת לחוץ לעסק בדברי העולם, כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (מנחות צט.): 'פעמים בטולה של תורה זו היא קיומה'. וכד אפיק רישא ממיא - הינו כד מפיק את עצמו מחכמות עליונות, אזי: ודמיא עינה כתרי סהרי - כי פקיחת עינים מכנים על שם החכמה, כמו שכתוב (בראשית ג): "ותפקחנה עיני שניהם". וכשעוסק בחכמתו, אזי עיניו בבחינת שמש, וכשמסלק את עצמו מחכמה עליונה, הוה זה כמו ביאת שמש, וכשבא השמש אזי נשתארים עיניו בבחינת סהרי, כי סהרא אין מאירה אלא כד נסתלק השמש. וזה בחינת: 'ועינינו מאירות כשמש וכירח' - לפעמים מאירות כשמש, כד אנחנו דבקים בחכמה, ולפעמים מאירות כירח, כד מסלקין את עצמנו מלשוטט בחכמה. ונפיץ מיא מתרי אוסיא - הם בחינת תרין משיחין (עיין זוהר פנחס רמ"ו: רנ"ב:), שאליהם העכו"ם ידרשו וימשכו את עצמם אליהם, כמו שכתוב (ישעיהו ב): "ונהרו אליו כל הגויים". וזה: 'תרי נהרות דסורא'. 'סורא' - זה בחינת עכו"ם, על שם עבודה זרה, כמו שכתוב (שמות ל"ב): "סרו מהר מן הדרך", והם נכללים בשתי אמות: עשו וישמעאל. ועל ידי אלו תרין משיחין, שהם תרי אוסיא, בחינת יכה ד): "רוח אפינו משיח ה'", על ידם יגאלו וימשכו כנהרות אצלם ללמד דבר ה'. ותרין אמין, עשו וישמעאל, אנון תרין עננין דמכסין על העינין, שאין יכולין להאיר תמיד בבחינת שמש. ובשביל זה צריך הצדיק לבטל את דבקותו, כדי שלא יתגברו האמין עשו וישמעאל על עיניו, ויתבטל, חס ושלום, חכמתו לגמרי. אבל על ידי תרין משיחין, שיפוצו מעינותיהם חוצה, ויהפך לכלם שפה ברורה, אז יתקים (ישעיהו ל): "והיה אור הלבנה כאור החמה", ואז לא יצטרך לבטל מדבקותו. (מסימן טו עד כאן - לשון רבנו, זכרונם לברכה)

</div>

"Rabbi Yochanan mishta'ei: zimna chada havah ka'azlinan b'sfinsa, v'chazeinan hai kavra d'apik reisheh mimmaya, v'damya eineh kitrei siharei, v'nafit maya mitartei usya kitrei mavrei d'Sura."
 

 
 "Rabbi Yochanan was telling [mishta'ei]: Once we were traveling by ship [b'sfinsa], and we saw that fish [hai kavra] which raised its head [d'apik reisheh] out of the water [mimmaya], and its eyes [eineh] resembled two moons [kitrei siharei], and water spouted [nafit maya] from its two nostrils [mitartei usya] like the two rivers of Sura [kitrei mavrei d'Sura]."
 

 📜 Rashbam's Explanation — Term by Term

 
 V'nafit v'shafach — "and it spouted and poured."

 Usya — its nostrils [נְחִירָיו].

 Mavrei d'Sura — the rivers [נְהָרוֹת] of Sura [the city of Sura in Babylonia].



# 160. The pulse knocks and knocks in the person.

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/160/

# 160. The pulse knocks and knocks in the person.

<div dir="rtl">הדפק דופק ונוקש באדם: לפעמים הוא נוקש באדם ומזכיר</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/160


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

הדפק דופק ונוקש באדם: לפעמים הוא נוקש באדם ומזכיר אותו לעבודת השם יתברך,בבחינת (שיר השירים ה): "קול דודי דופק", ולפעמים הוא מזכיר את האדם לעברה, חסושלום, כי הדפק בא מן הנשימה, והנשימה בא מן האויר על-ידי הדבור, וכפי הדבור כןנעשה הדפק אם לטוב או להפך:

</div>

160. The pulse knocks and knocks in the person.

The pulse knocks and knocks in the person. Sometimes it knocks, reminding one of service to Hashem, blessed be He, as in “The voice of my beloved knocks” [Song of Songs 5]. Other times, it reminds of transgression, G-d forbid. The pulse stems from breathing, which comes from air via speech. Thus, speech shapes the pulse—for good or the opposite.



# 161. The controversy elevates and raises the person.

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/161/

# 161. The controversy elevates and raises the person.

<div dir="rtl">המחלקת מגביה ומרים את האדם, כי</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/161


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

המחלקת מגביה ומרים את האדם, כי "האדם עץ השדה" (דברים כ), והנה עץ המנח עלהארץ, אי אפשר לו להגביה את עצמו, כי-אם על ידי שבאין עליו מים שוטפין אזי המיםמרימין ונושאין את העץ, והמחלקת נקרא מים כמו שכתוב (תהלים פ"ח): "סבוני כמים כלהיום הקיפו עלי יחד":

</div>

161. The controversy elevates and raises the person.

The controversy elevates and raises the person because “man is the tree of the field” [Deuteronomy 20]. A tree on the ground cannot rise alone, only when flooding waters come, lifting it. Controversy is called water, as in “They surrounded me like water all day; they encircled me together” [Psalms 88].



# 162. In the days of the Maggid, there was a rich man of lineage.

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/162/

# 162. In the days of the Maggid, there was a rich man of lineage.

<div dir="rtl">בימי המגיד</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/162


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

בימי המגיד, זכרונו לברכה, היה איש עשיר ומיחס, והיה מתנגד לאנשי המגיד, וספרו לואנשיו מזה האיש, ואמר להם שיראו לקרב אותו אליו, ולהשתדל בזה מאד ולהתפלללהשם יתברך שיעזר להם, וכן עשו עד שעזרם ה' שהביאו אותו להמגיד, זכרונו לברכה,ונעשה איש כשר ירא שמים, אך התחיל לירד מנכסיו, ואמר המגיד, זכרונו לברכה שאלושניהם אי אפשר שיהיו במקום אחד, הינו תורה וגדלה, כי 'הרוצה להחכים ידרים-להעשיריצפין' (בבא בתרא כה:) נמצא כשרוצה להחכים עומד לדרום על-כן אי אפשר לו להעשיר, כיכשהוא בדרום אזי איננו בצפון ועשירות בצפון, וכן להפך כי-אם, אם הוא בתכלית העניוותשהוא אין ממש, אזי אינו עומד בשום צד כי אי אפשר לומר עליו שהוא בצפון או בדרוםמאחר שהוא אין ואפס ממש, על- כן אפשר שיהיה תורה וגדלה במקום אחד, כגון משהרבנו, עליו השלום, ורבנו הקדוש קסד, קסה, קסו, קסז, קסח, קסט קז קע, קעא, קעב, קעג

</div>

162. In the days of the Maggid, there was a rich man of lineage.

In the Maggid's days, of blessed memory, a rich, pedigreed man opposed the Maggid's followers. They informed the Maggid, who urged them to draw him near, striving greatly and praying for G-d's help. They succeeded, bringing him to the Maggid, and he became Heaven-fearing and worthy. Yet his wealth declined. The Maggid said these two—Torah and greatness—cannot coexist: “To grow wise, face south; to grow rich, face north” [Bava Batra 25b]. Seeking wisdom means standing south, precluding north's riches, and vice versa. But in utter humility—true nothingness—one stands nowhere, neither north nor south, being

absolute

nothing. Thus, Torah and greatness can unite, as in Moshe

Rabbeinu

, peace be upon him, and our holy Rabbi.



# 163. Sometimes the speech is placed and ready to go out.

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/163/

# 163. Sometimes the speech is placed and ready to go out.

<div dir="rtl">לפעמים מנח הדבור ומוכן לצאת, ואינו יוצא דרך הפה כי</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/163


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

לפעמים מנח הדבור ומוכן לצאת, ואינו יוצא דרך הפה כי-אם דרך הערף, (וממש אפשרלשמע כמה פעמים שהדבור אינו יוצא דרך הפה רק דרך הערף)כי יש שלש קלפות, והקלפותרוצים תמיד לתפס הדבור לעצמם, בפרט דבור הקדוש מאדם גדול, כי אצלם כל הדבוריםיפים ונאים וחשובים, ורוצים לתפסם, מכל-שכן כשהדבור נאה באמת, כי המצריים שהיוכלם שחורים, אלו לא היתה שרה יפת תאר כל-כך, גם כן היתה חשובה בעיניהם מאד,והדבור הוא בחינות שרה לכל אחד לפי ערכו, יש שהוא בחינות שרה לאמתי (ברכות יג):שהוא מושל בדבור שלו על עיר ומדינה, ויש שהוא בחינת שרה על כל העולם כלו, ויששהוא שורר בביתו, אך אצלם שהם בחינות מצרים שכלם שחורים ושפלים, כל הדבוריםחשובים ורוצים לתפסם כי השלש קלפות הם שר האופים ושר המשקים ושר הטבחים,שהם תאוות אכילה ושתיה ופרעה הוא אותיות הערף שעומד אחורי הקדשה ותכף שרואיןהשלשה שרים הנ"ל, שהם שרי פרעה, את שרה שהוא הדבור, אזי יפה ונאה בעיניהם,ותופסים אותו לפרעה כמו שכתוב (בראשית י"ב): "ויראו אותה שרי פרעה ויהללו אותהאל פרעה" כי השלשה שרים הנ"ל הם קנה וושט וורידין, ותופסין הדבור להערףוהנהכשהדבור הוא דבור הקדוש בחינות שרה שהיה שכינה עמה אף שהיה צר לאברהם מאדמאד בעת שנלקחה, עם כל זה ידע ובטח בה' שהוא טובה גדולה שנתפסה לשם, שנעשהמזה נחת גדול להשם יתברך, שהוא בחינת "עת אשר שלט האדם באדם לרע לו" (קהלת ח)שלקטה משם ניצוצות הקדושים כידוע אבל אם הוא דבור פשוט, חס ושלום, אפשרשיתפסו אותו לשם, וכמעט, חס ושלום, ישתקע שם אם לא שיבוא צדיק אמת, שיש לוכח להוציאו משםויש אדם, שנעשה מכלו וממנו דבור, שנעשה שיחה בפי הבריות, והכלדוברין ממנו, והוא הולך נע ונד ומתפזר בפי כלם, ואצל כל אחד ואחד שבא לשם יש לוענויים וצרות משנות, כי אצל כל אחד יש לו פרעה לפי בחינתו, וכשבא לפי אדם גדול שםפרעה מלך ומצרים מדינה ושלשה שרים אף כשהם תופסים הדבור ונופל אליהם צר לומאד, עם כל זה יש לו ניחא שאפשר לו למצא שם ניצוצות הקדושים ויהיה טובה מזהאךכשבא לפי אנשים שפלים ושם כשתופסים הדבור להערף והוא נופל שם, ושם מדברשממה ציה וערבה לא עבר בה איש אין לו עם מי לפגע, צר ומר מאד, הנפש הולכת נעהונדה ומתפזרת בפזור הנפש בפי כמה אנשים והוא עיף ורעב וצמא במדבר, ואין לה אכללהשיב נפשה הרעבה והצמאה ואוכלת את עצמה בבחינת: "איש בשר זרועו יאכלו" (ישעיהט) וכדמיון האיש שגבר עליו הקרירות מאד ואין לו שום כסוי לחמם עצמו ולהתעטף בווהוא מכפל ומחבק ומכוץ עצמו, כמו-כן הנפש, אין לה שום כסוי להתעטף ולכסות עצמה,והיא בחינת: "נפשם בהם תתעטף" - שמתעטפת מעצמה מנה ובה, וכל-כך נתעלפה, עדשאפלו אם נותנין לה דבר מאכל, אינה יכולה לקבל לאכל, כמו החולה שמטל זמן רבבחליו, עד שנתעלף כל-כך, שאי אפשר לו לקבל שום מאכל, וכשנותנין לו, הוא דוחה ואינויכול לקבל; ומה נעשה, ואנחנו גרמנו לעצמנו, שלא שמענו לעצות טובות שנתן לנו השםיתברך (כי פנו אלי ערף, ולא פנים) ואז הוא חבוש בבית-האסורין, כי נתפס ונאסר שםולפעמים מגביהו למעלה ומעלהו לשמים, ואחר-כך משליכו מאד למטה, כי העליה לאהיתה כסדר, רק בדרך השלכה כלאחר-יד למעלה, ועל-כן נשלך למטה, כמו שכתוב (תהליםק"ז): "יעלו שמים ירדו תהומות" השם יתברך ישלח רפואת הנפש, כי בטחנו שיהיה הכלנכון, וייטיב אחריתנו, אמן: (כל זה שמעתי מפיו הקדוש, אבל אחר-כך, כשראה דברים אלהאצלי בכתב, אמר: שדברים אלה לא כתבתים יפה כראוי ואמר: שכל דברים אלה מקשריםלמאמר רבותינו, זכרונם לברכה (ברכות נד:): 'ארבעה צריכין להודות', שהם מבאריםבמזמור ק"ז וכפי הנראה ומובן מדבריו, שכל ארבעה הנ"ל, שהם הולכי מדברות וחבושיםבבית-האסורים וחולה ויורדי- הים - הכל מרמז על צרות הנפש, כמבאר לעיל בענין צרותהנפש, שהולכת נעה ונדה, עיף ורעב וצמא במדבר וכו', - וזה בחינת תעו במדבר וכו' וכןמדבר מענין חלי הנפש, שכל- כך נתעלפה, עד אשר אפלו אם נותנין לה דבר מאכל וכו' -וזה בחינת: "כל אכל תתעב נפשם", שמדבר מחולה וכן מדבר מענין חבוש בבית-האסורים,ומענין: "יעלו שמים ירדו תהומות", שזהו בחינת יורדי הים ומבאר כונתו הקדושה, שמרמזכל הארבעה צריכין להודות, על ענין צרות הנפש בעבודת השם, שיש עליה מחלקת רבים,ורבים קמים עליה, וסובלת ענויים ויסורים וטלטולים גדולים וצרות משנות וכו' כנ"ל,והשם יתברך מציל אותה בכל פעם מכל הצרות, ועל זה אנו חיבים להודות תמיד והשםיתברך יזכנו להבין כונתו הקדושה(ועין ענין זה בהתורה "ויסב אלקים" בסימן ס"ב):

</div>

163. Sometimes the speech is placed and ready to go out.

Sometimes speech is placed and ready to exit, but emerges not through the mouth, only the neck [indeed, one can hear speech exiting via the neck, not mouth]. Three

kelipot

(shells) always seek to seize speech, especially holy speech from a great person. To them, all speeches are beautiful, important, and desirable—especially truly beautiful ones. As Egyptians, all black, would deem Sarah important even if not supremely beautiful. Speech is Sarah-like: some rule speech over city or province (“Sarah to my nation” [

Berachot

13a]); some over the world; some over home. But to

kelipot

—Egyptian-like,

black

and low—all speeches matter, seized eagerly. The three

kelipot

are chiefs of bakers, cupbearers, cooks—desires for eating, drinking. Pharaoh is

ha'oref

(neck letters), behind holiness. Seeing Sarah (speech), these Pharaoh's chiefs find it beautiful, grasping it for him, as “Pharaoh’s chiefs saw her and praised her to Pharaoh” [Genesis 12]. They—trachea, esophagus, veins—grasp speech to the neck. For holy speech (Sarah with Shechinah), though distressing for Avraham, he trusted it brought great good: gathering holy sparks, as “when man rules man to his harm” [Ecclesiastes 8]. But simple speech risks entrapment, G-d forbid, unless a true tzadik extracts it. Some become entirely speech, conversational in people's mouths, wandering scattered. Each encounter brings unique torments, with Pharaoh per aspect. At a great person's mouth: kingly Pharaoh, provincial Egypt, three chiefs—distressing yet restful, yielding holy sparks and good. At low people's: seized to neck, falling into desolate wilderness—no one to meet, bitterly needy. The soul wanders scattered in mouths, tired, hungry, thirsty in desert, lacking restorative food, eating itself: “Men eat their own arm’s flesh” [Isaiah 9]. Like one overcome by cold without cover, folding self-hugging—so the soul: no covering, wrapping itself: “Their souls wrap within them.” So fainted, even food is rejected, like a long-ill patient refusing sustenance. What to do? We caused this by ignoring G-d's good advice [“They turned neck to Me, not face”]. Then imprisoned, bound there. Sometimes elevated heavenward, then cast down—for unordered ascent, mere tossing. As “They ascend heavens, descend abysses” [Psalms 107]. May G-d send soul-healing; we trusted all prepared, may He better our end, amen. [I heard this from his holy mouth, but later, seeing my writing, he said it

wasn't

well-written as due. These connect to our Rabbis' statement [

Berachot

54b]: four must thank, explained in Psalm 107. Per his words, all four—desert wanderers, prisoners, sick, seafarers—hint at soul troubles in G-d's service: wandering weary, hungry, thirsty (“wandered in desert”); so fainted food is rejected (“soul abhors all food”—sick); imprisoned; ascending heavens, descending abysses (seafarers). All mandate thanks for G-d's repeated rescues from controversies, torments, sufferings, strange troubles. May He merit us understanding his holy intent. See this in Torah “G-d turned” sign 62.]



# 164. Regarding stories of the true

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/164/

# 164. Regarding stories of the true

<div dir="rtl">לענין ספורי דברים של הצדיק האמת למשל</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/164


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

לענין ספורי דברים של הצדיק האמת למשל: רופא שנחלה והכרח למסר את עצמו לידהדאקטיר הגדול, והרופא רוצה שיתן לו רפואות כפי מה שהוא יודע, להוציא לו שן ולגלחו,אבל הדאקטיר יודע רפואות יקרים וחשובים שצריך לתן לו כן יזדמן, שיבוא אישלהתלמיד-חכם וצדיק הדור, שהוא רופא חלי הנפשות, ורוצה שיתן לו הצדיק רפואות, הינוהנהגות ודרכים, כפי מה שהוא יודע אבל באמת הצדיק יש לו רפואות ודרכים ישרים,שצריך להנהיגו לרפואתו והנה לפעמים ההכרח לתן להחולה איזה סם, אשר אם יתנו לוהסם בעצמו כמו שהוא, ימות החולה בלי ספק, על-כן ההכרח לערב הסם בדברים אחריםכןיש אנשים, שאי אפשר לגלות להם פנימיות התורה הצריך לרפואתו, כי התורה היא רפואה,כמו שכתוב (משלי ג): "רפאות תהי לשרך", כי בהתורה יש שני כחות סם חיים וסם מותכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (יומא עב:): 'זכה-נעשה לו סם חיים לא זכה-נעשה לוסם המות' ועל כן אם יאמרו לו התורה בעצמה כמו שהיא, ימות בלי ספק, כי אצלו שלאזכה נעשה סם מות, על-כן ההכרח להלביש לו פנימיות התורה בדברי תורה אחרים,ולפעמים גם זה אינו יכול לקבל אף אם ילבישו בדברי תורה אחרים על-כן מלבישין התורהבספורי דברים חיצוניים, למען יוכל לקבל הרפואה הגנוזה שם כי גם התורה בעצמהמלבשת עתה בספורי מעשיות מחמת שלא היה אפשר למסרה כמות שהיא:

</div>

164. Regarding stories of the true

tzadik's

matters.

Regarding stories of the true

tzadik's

matters—for example: a sick doctor yielding to a great doctor. The doctor wants remedies he knows—tooth extraction, shaving—but the great knows precious remedies needed. Similarly, one approaches the generation's tzadik Torah scholar, soul-healer, wanting known conducts and ways. But truly, the tzadik has straight remedies and ways for healing. Sometimes, a drug—if given pure—kills the sick surely. Thus, mix it with others. So too, some cannot receive Torah interiority for healing; Torah is healing: “It shall be healing to your navel” [Proverbs 3], with dual powers—life or death drug, per our Rabbis [Yoma 72b]: merited, life drug; not, death drug. Saying Torah as-is kills, becoming death drug. Thus, clothe Torah interiority in other Torah words. Sometimes even that unreceivable, so clothe in external stories to receive hidden healing. Even Torah itself now clothed in tales, impossible to transmit as-is.



# 165. “Love your neighbor as yourself—I am G-d” Leviticus 19.

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/165/

# 165. “Love your neighbor as yourself—I am G-d” Leviticus 19.

<div dir="rtl">ואהבת לרעך כמוך אני ה</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/165


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

"ואהבת לרעך כמוך אני ה'" (ויקרא י"ט) הינו שתקבל באהבה, כל הרעות והיסורין הבאיםעליך, כי ראוי שתדע, שלפי מעשיך אחר כל היסורים והרעות שיש לך, עדין הוא מתנהג עמךברחמים, כי היה מגיע לך יותר ויותר, חס ושלום, לפי מעשיך וזהו "ואהבת לרעך", שתאהבהרע שבא לך, הינו הרעות והיסורין הבאים עליך, חס ושלום, תקבלם באהבה, כי כמוך כמושאתה הוא, הינו לפי מעשיך, "אני ה'", בעל הרחמים, עדין אני מתנהג עמך ברחמים כנ"ל:

</div>

165. “Love your neighbor as yourself—I am G-d” [Leviticus 19].

Receive lovingly all evils and sufferings befalling you, knowing per your deeds, despite all sufferings and evils, He still mercifully deals with you—for more was due, G-d forbid. Thus, “love your neighbor”: love the evil (evils, sufferings) befalling you, G-d forbid—accept lovingly, as yourself (per your deeds). “I am G-d,” Mercies' Master, still merciful as above.



# When the World Is with the Tzadik, He Has Dominion

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/166/

# When the World Is with the Tzadik, He Has Dominion

<div dir="rtl">כשהעולם אצל הצדיק אז יש לו ממשלה</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/166


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

כשהעולם אצל הצדיק אז יש לו ממשלה, כי אלישע פעם נכתב עליו איש האלקים ופעםאלישע סתם ואמרו רבותינו, זכרונם לברכה (זהר בשלח מ"ד): 'כשהיו בני הנביאים אצלוהיה נקרא איש האלקים, וכשהיה לבדו נקרא אלישע סתם:

</div>

166 – When the World Is with the Tzadik, He Has Dominion

When the world is with the tzadik (righteous person), then he has dominion.

For Elisha is at times referred to as "the man of G-d", and at times simply as "Elisha."

And our Rabbis, of blessed memory, said (Zohar, Beshalach 44a):

"When the sons of the prophets were with him, he was called 'the man of G-d'. But when he was alone, he was referred to simply as 'Elisha.'"

[This teaches that the presence of others with the tzadik grants him stature and influence, while isolation diminishes how he is addressed, though not his essence.]



# 167. The Sabbaths rested -spent with the true Torah scholar are like -have th

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/167/

# 167. The Sabbaths rested -spent with the true Torah scholar are like -have th

<div dir="rtl">דע והאמן, כי השבתים ששובתים אצל התלמיד-חכם האמת</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/167


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

דע והאמן, כי השבתים ששובתים אצל התלמיד-חכם האמת, הם כמו תענית:

</div>

167. The Sabbaths rested [-spent] with the true Torah scholar are like [-have the

signifigance

of] a fast day.

Know and believe: Sabbaths rested [-spent] with the true Torah scholar are like [-have the

signifigance

of a] fast day.



# 168 – When Greatness Comes to a Person, It Is a Sign That Trouble Will Come, G-d

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/168/

# 168 – When Greatness Comes to a Person, It Is a Sign That Trouble Will Come, G-d

<div dir="rtl">כשבא לאדם גדלות סימן שיבוא לו צרה חס ושלום, כמו שכ</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/168


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

כשבא לאדם גדלות סימן שיבוא לו צרה חס ושלום, כמו שכתוב (משלי ט"ז): "לפני שברגאון", וכן כשהוא שפל, סימן שיבוא לכבוד גדול, כמו שכתוב (שם ט"ו): "ולפני כבוד ענוה":

</div>

168 – When Greatness Comes to a Person, It Is a Sign That Trouble Will Come, G-d Forbid

When greatness (

gadlut

) comes to a person, it is a sign that trouble (

tzarah

) will come to him, G-d forbid. As it is written:

“Before destruction comes pride” (Proverbs 16:18).

And when he is lowly, it is a sign that great honor will come to him, as it is written:

“And before honor, humility” (Proverbs 15:33).



# “And it shall be, because (eikev) you will listen

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/169/

# “And it shall be, because (eikev) you will listen

<div dir="rtl">והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אתם</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/169


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אתם (דברים ז) כי כשיש צרותחס ושלום, הן צרות בכלליות או בפרטיות, אי אפשר לרקד כי כשיש דינין מוסרין אותןלשלוחי הדין והם נקראים רצים (זהר בראשית מ"ג) והם בחינת רגלין, ואזי הרגלין כבדיםמחמת הדמים שנתפשטו לשם, הינו הדינין, כי דמים בחינת דינים וכשנולד הדין אזי יוצאיןהדמים מהרגלין, כי בשעת לדה יוצאין הדמים מרגלי האשה, ועל כן נצטננין רגליה כמושאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (סוטה יא:) ועקר הלדה על- ידי שיוצאין הדמים מהרגלין,הינו שיוצאין הדינין מהרגלין, כי בשעת עבור הוא בחינת דין (ע' זוהר חיי שרה קכ"א) כמושאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ברכות כט:): 'בשעה שאתה מתמלא עליהם עברה כאשהעברה', נמצא שעבור הוא בחינת דין ולדה הוא בחינת המתקת הדין, כי אז בשעת לדהיוצאין הדמים מהרגלין שעל-ידי-זה עקר הלדה כנ"ל (ועין מזה ב"לקוטי תנינא" בסימן ב)ועל-כן בעת הדין והצרה, חס ושלום, אי אפשר לרקד, כי אז אי אפשר להגביה הרגלין כיהרגלין הם כבדים בשעת התגברות הדינין מחמת שהדמים שהם בחינת דינין נמשכין אזלתוך הרגלין כנ"ל אבל כשיוצאין הדמים שהם הדינין מהרגלין, דהינו כשנמתקין הדינין אזיהרגלין קלים, ואזי יכולה השמחה להתפשט שם, עד שירקד מחמת השמחה: ולהמתיק הדין, הוא על-ידי שהאדם דן את עצמו, דהינו על כל מה שעושה ידין וישפטבעצמו את עצמו על כל דבר אם כך ראוי לו לעשות, ויפשפש במעשיו ויתקנם כראוי על-פידין ומשפט התורה, ועל ידי זה שהאדם דן ושופט את עצמו, על ידי זה ממתיק ומבטל הדיןשלמעלה כי 'כשיש דין למטה אין דין למעלה' (ועין מזה לעיל בסימן ט"ו) ואז כשנמתק הדיןאזי יוצאין הדמים מהרגלין ואזי יכולה השמחה להתפשט ברגלין עד שזוכה לרקודין וזהווהיה עקב תשמעון לשון שמחה (מ"ר נשא פ' יג) עקב הם הרגלין, הינו לזכות לשמחה עדשהעקבים שהם הרגלין ישמעו השמחה, זה זוכין על-ידי את המשפטים האלה ושמרתםועשיתם אתם שתשמרו לעשות בעצמכם המשפטים והדינים, שעל-ידי-זה נתבטל הדיןשלמעלה כנ"ל, ואז 'והיה עקב תשמעון' שתשמעו השמחה בהרגלין על-ידי שיוצאים משםהדינים כנ"ל עוד מצאתי, שזהו בחינת ושמר ה' לך את הברית כי כשתזכה לשמחה אזיהשם יתברך בעצמו ישמר לך את הברית דהינו שיהיה בעזרך לשמר את הברית קדש, כיעקר פגם הברית הוא על-ידי עצבות כידוע, כי פגם הברית בא על- ידי הקלפה הידועהשנקראת לילית, על שם, שמיללת תמיד שזהו בחינת עצבות, ועל-כן עקר שמירת הבריתזוכין על-ידי שמחה, כי על-ידי שמחה זוכין שהשם יתברך בעצמו יעזר לו לשמר את הבריתקדש כנ"ל:

</div>

169 – “And it shall be, because (eikev) you will listen...” (Deuteronomy 7:12)

When there are troubles, G-d forbid—whether communal or individual—dancing becomes impossible. For when judgments (

dinim

) prevail, they are handed over to the agents of judgment, who are called runners (

ratzim

; Zohar

Bereishit

43a), and they are an aspect of the legs. At that point, the legs become heavy due to the spreading of blood—that is, judgments, as blood symbolizes judgment.

When judgment is “born,” the blood exits from the legs. At the time of childbirth, blood exits from the woman’s legs, and so her legs become cold, as the Sages said (

Sotah

11b). The essence of birth is through the exiting of blood from the legs—that is, the exit of judgments.

Pregnancy is an aspect of judgment (Zohar Chayei Sarah 121a), as our Rabbis said (

Berachot

29b): “When You are filled with wrath like a pregnant woman.” Hence, pregnancy represents judgment; birth represents the sweetening of judgment. When the blood (judgment) exits the legs, the birth process occurs.

Thus, during times of judgment or trouble, dancing is impossible—legs are weighed down by judgment-blood. But when the blood (judgments) is expelled and sweetened, the legs become light, joy spreads to them, and one can dance from joy.

Judgment is sweetened by a person judging himself—reflecting on his actions, scrutinizing them, and correcting them according to Torah law. When one judges himself, this sweetens and cancels the heavenly judgment. As is taught: “When there is judgment below, there is no judgment above” (see Torah 15).

And this is the meaning of: “And it shall be,

eikev

(because/heel), you listen...” (Deuteronomy 7:12)—

eikev

(heel) signifies legs, and “listening” is a language of joy (Midrash Rabbah, Naso 13). When one enacts justice upon himself, the upper judgments are canceled, and then the joy can reach the legs—even the heels hear joy.

This also relates to the verse: “And Hashem will guard for you the covenant (bris)”—for when one merits joy, Hashem Himself guards the bris, helping one to guard the holy covenant. The main blemish of the covenant comes through sadness, associated with the

kelipah

(impure shell) called Lilith, which constantly wails—that is, sadness.

Therefore, the primary merit for guarding the bris is through joy. Through joy, one merits Divine assistance in guarding the holy covenant.



# And it was they emptying their sacks

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/17/

# And it was they emptying their sacks

<div dir="rtl">ויהי הם מריקים שקיהם והנה איש צרור כספו בשקו</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/17


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

ויהי הם מריקים שקיהם והנה איש צרור כספו בשקו, ויראו את צררות כספיהם המה ואביהם וייראו. ויאמר להם יעקב אביהם אתי שכלתם, יוסף איננו ושמעון איננו ואת בנימן תקחו עלי היו כלנה (בראשית מ"ב).

</div>

וַיְהִי הֵם מְרִיקִים שַׂקֵּיהֶם

 "And it was, as they were emptying their sacks, and behold — each man's bundle of money was in his sack…" [Genesis 42]

 [Language of our Rabbi, of blessed memory]

 "And it was, as they were emptying their sacks, and behold — each man's bundle of money was in his sack, and they saw their bundles of money, they and their father, and they feared. And Jacob their father said to them: Me you have bereaved — Joseph is not, and Simeon is not, and Benjamin you would take — upon me were all of them."

 [Genesis 42:35–36] — The opening and closing verse of this Torah.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

א

</div>

Key wordplays and connections: • יִרְאָה = root of כָּבוֹד — "fear the glorious Name" [Deuteronomy 28:58] • אוּרְזִילָא = אוּר זִילָא — degraded light = kavod in exile · בַּר יוֹמָא = child of today = waiting for this very day • הַר [mountain] = pride · תָּבוֹר [Tabor] = breaking · 4 parsa = 4 humilities · 3 parsa (neck) = wisdom / strength / wealth • מַרְבַּעְתָּא = zivug = parsa shleimah (pure souls) + palga (converts/penitents needing cleansing) • בְּגָדִים צוֹאִים [soiled garments] = barriers · the Jordan = separating river · casting them off = dams the Jordan • וְלִקְדֹשׁ ה' מְכֻבָּד — honor Him with clean garments [Shabbos 119] = stripping the soiled garments • תִּקְעוּ = shalom = driving a peg firmly · כֶּסֶא = concealment = yirah hidden in the heart • Body/soul peace = where earth and sky kiss = windows of prayer open = Daniel 6:11 • תֵּבָה [ark / word] = teivat ha'tefillah = repairs the dispute = universal peace • אֵין שָׁלוֹם בַּעֲצָמַי = illness (elements at war) · שָׁלוֹם... וּרְפָאתִיו = peace and healing are identical • כְּנַעֲנִי = merchant = exists only through dispute of wills · וְלֹא יִהְיֶה כְנַעֲנִי עוֹד = end of commerce = messianic peace • רֶגֶל [foot] = slanderer who ragels with his tongue = foot that must cease from the marketplace • Chanukah candle = illumination of kavod · pitcha ila'a [upper doorway] = yirah · from when the stars (matzdikim harabbim) appear until slander and commerce cease • אַתְוָן דְּדֵין כְּאַתְוָן דְּדֵין — 600,000 Torah letters = 600,000 soul-roots — spoken Torah finds its root-letter in every soul


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

כי יראה ואהבה אי אפשר לקבל, כי אם על ידי צדיקי הדור, כי הצדיק הדור הוא המגלה היראה והאהבה.

</div>

Na Nach Nachma Nachman MayUman ✦ Complete edition — every word rendered, every source cited, all parenthetical elaborations rendered in full, all verse decodings complete, the fish allegory fully decoded, the closing verse decoded word by word. Nothing omitted.


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

כי הצדיק מבקש ומחפש תמיד לגלות הרצונות של השם יתברך. כי יש בכל דבר רצון השם יתברך, הן בכלל הבריאה, דהינו מה שהשם יתברך רצה לברא את העולם בכלל, וכן בפרטי הבריאה, בכל דבר ודבר בפרט, יש רצון השם יתברך, דהינו שהשם יתברך רצה שזה הדבר יהיה כך: בתמונה הזאת ובכח הזה ובטבע הזאת, ודבר אחר יש לו תמונה אחרת וכח אחר וטבע והנהגה אחרת. והצדיק מחפש ומבקש תמיד אחר אלו הרצונות, להשיג ולידע רצון השם יתברך בכל דבר, כגון: מפני מה היה רצון השם יתברך שהארי יהיה לו כח וגבורה כזו, ובזו התמונה, ובזאת הטבע וההנהגה שיש לארי; ולהפך, יתוש קטן הוא חלש כח מאד, ויש לו טבע ותמונה והנהגה אחרת. וכן בפרטי פרטיות, כגון בהאריה בעצמו: מפני מה זה האיבר של האריה צורתו כך, ויש לו כח וטבע כזאת, ואיבר אחר יש לו צורה אחרת וכח וטבע והנהגה אחרת. וכן בשאר כל הברואים שבעולם - דומם, צומח, חי, מדבר - שבכלם יש שנויים רבים לאין מספר בין כל אחד לחברו, וכן בכל אחד ואחד בעצמו יש בו שנויים רבים בפרטי פרטיות בין כל איבר ואיבר, וכיוצא בזה בעשבים ואילנות ושאר פרטי הבריאה, שבכלם יש שנויים רבים מאד בתמונותיהם ובכחותיהם והנהגותיהם; והכל היה מחמת רצון הבורא יתברך שמו, שרצה שזה יהיה כך וזה כך. והצדיק מחפש תמיד אחר אלו הרצונות, ומשיג ומוצא אותם על ידי ההתפארות שמוצא בישראל בכלל ובפרט ובפרטי פרטיות. כי כל העולם כלו לא נברא אלא בשביל ישראל, כמו שאמרו: 'בראשית - בשביל ישראל, שנקרא ראשית' (ויק"ר פל"ו) כי 'ישראל עלה במחשבה תחלה' (ב"ר פ"א), דהינו שהשם יתברך צפה ההתפארות והשעשועים שיקבל מישראל, כמו שכתוב (ישעיהו מ"ט): "ישראל אשר בך אתפאר", ובשביל זה ברא את כל העולם. נמצא, שכל העולם כלו נברא רק בשביל ההתפארות שיתפאר בישראל, וזה היה כלל הבריאה, דהינו שכלל הבריאה היה בשביל כלל ההתפארות שיקבל מישראל. וכן פרטי הבריאה הוא בשביל פרטי ההתפארות של ישראל. כי יש בכל אחד ואחד מישראל התפארות בפרטיות, שהשם יתברך מתפאר עמו בפרטיות, ואפלו בפחות שבישראל, אפלו פושעי ישראל, כל זמן ששם ישראל נקרא עליו, כי נקרא פושעי ישראל, יש בו התפארות פרטי, שהשם יתברך מתפאר עמו בפרטיות. וכן בפרטי פרטיות, כי יש בכל איבר ואיבר ובכל תנועה ותנועה של ישראל התפארות אחר. ויש לפעמים שאיזה פחות שבישראל עושה נענוע עם הפאה שלו, והשם יתברך יש לו התפארות גדול גם מזה. והצדיק, על ידי שמבקש ומחפש תמיד, ומוצא ההתפארות שיש בישראל בכלל ובפרט ובפרטי פרטיות, בכל איבר ותנועה של כל אחד ואחד מישראל כנ"ל, על ידי זה יודע ומשיג כל הרצונות של השם יתברך שהיה לו בכל הבריאה, בכלל ובפרט ובפרטי פרטיות, כי כל הרצונות של כל הבריאה, הכל היה בשביל ההתפארות של ישראל כנ"ל, וכל דבר ודבר נברא ברצונו, בזה הכח ובזה הטבע והנהגה, כפי ההתפארות שיש בכל אחד מישראל. נמצא, כשיודע ומוצא ההתפארות שיש בישראל, בכלל ובפרט ובפרטי פרטיות, יודע כל הרצונות שיש בכלל הבריאה ובפרטי הבריאה ובפרטי פרטיות. (כי ההתפארות שהשם יתברך מתפאר בישראל הוא שרש הבריאה, הינו: כלליות ההתפארות של כלליות ישראל, מה שהשם יתברך מתפאר עם כלל ישראל, זהו שרש כלליות כל הבריאה בכלל; וכן פרטיות ההתפארות, מה שהשם יתברך מתפאר עם כל אחד מישראל בפרטיות, זהו שרש של אותו דבר הפרטי של הבריאה, שנברא בשביל זה ההתפארות; וכן בפרטי פרטיות, שההתפארות שהשם יתברך מקבל בפרטי פרטיות מכל איבר ותנועה של כל אחד מישראל, זהו שרש של פרטי פרטיות של הבריאה, דהינו של כל איבר ואיבר בפרטי פרטיות של כל נברא ונברא. והכלל, כי עקר הבריאה היה בשביל ההתפארות שיתפאר עם ישראל, וזה ההתפארות הוא השרש והחיות של כל הבריאה בכלליות ובפרטיות ובפרטי פרטיות, כי כל הרצונות של השם יתברך בבריאת עולמו, בכלל ובפרט ובפרטי פרטיות, היה כפי ההתפארות שמקבל מישראל בכלל ובפרט ובפרטי פרטיות. כי כלליות הבריאה נבראת בזאת התמונה ובזה הסדר וההנהגה שיש לכלליות הבריאה, כפי כלליות ההתפארות שמקבל מכלל ישראל; וכן כל דבר בפרט נברא בזה התמונה ובזה הטבע, כפי פרטיות ההתפארות שמקבל מכל אחד מישראל בפרט וכן בפרטי פרטיות כנ"ל. ועל כן הצדיק, על ידי שמוצא ההתפארות שהשם יתברך מקבל מישראל תמיד, בכלל ובפרט ובפרטי פרטיות, על ידי זה הוא יודע טעם כל הרצונות שהיה להשם יתברך בכל הבריאה, בכלל ובפרט וכו', כי כל הרצונות של הבריאה בכלל וכו' היה כפי ההתפארות שיקבל מישראל בכלל וכו' כנ"ל. והבן הדברים היטב, כי הם דברים עמקים מאד, ומהם תוכל להבין גדלת הבורא יתברך וגדלת ישראל וגדלת הצדיקים אמתיים, איך הם מסתכלים בעולם, שיודעים בכל עשב ועשב וכן בכל נברא שבעולם טעם תמונתו וכחו והנהגתו בפרטי פרטיות, וכנזכר לעיל - על כן הארכתי לחזר הדברים, מגדל דקותם ועמקותם). ועל ידי זה שהצדיק מגלה ההתפארות של השם יתברך שמתפאר עם עמו ישראל, שעל ידי זה נתגלין כל הרצונות של הבריאה כנ"ל, על ידי זה נתגלה היראה והאהבה. כי על ידי התגלות ההתפארות נתגלה היראה. וכמו שעל ידי התגלות ההתפארות של ישראל, שהם מתפארים עמו יתברך, על ידי זה נופל יראה, כי ההתפארות של ישראל הוא בחינת תפלין, שנקראים פאר (ברכות יא), ועל ידם נתגלה יראה, כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (ברכות ו): 'מנין שהתפלין הם עז לישראל, שנאמר: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך"'. נמצא, שעל ידי התגלות ההתפארות שמתפארין ישראל עמו יתברך, על ידי זה נופל יראה, - כמו כן על ידי התגלות ההתפארות של השם יתברך שמתפאר בישראל, שזה בחינת תפלין של השם יתברך, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (שם) (מנין שהקדוש ברוך הוא מניח תפלין וכו'. ואיתא שם, שהתפלין של השם יתברך כתוב בהם ההתפארות, שהוא יתברך מתפאר עם עמו ישראל, כדאיתא שם, שתפלין דמארי עלמא כתיב בהו: ומי כעמך ישראל וכו', כי מי גוי גדול וכו') - על ידי ההתפארות הזאת מתגלה היראה של השם יתברך, דהינו ליראה מלפניו יתברך, ועל ידי זה נתגלה היראה אפלו על שנאני שחק. כי באמת מלפני המלך בודאי הכל יראים וחרדים, אך אף על פי כן ביום הלדת המלך, ביום גנוסיא דמלכא, שלובש המלך בגדי התפארות, אז נתגלה היראה יותר ויותר. כי אף על פי שגם קדם הכל היו יודעים מהמלך, עם כל זה מתפעל נפש הרואה יותר ויותר, כידוע. (פרוש, כי כל דבר שרואים בעינים, מתפעל נפשו מזה יותר מאם היה יודע אותו בידיעה לבד, בלי ראיה גמורה בעינים, כמובא בספרים. כגון: כשמספרים לאדם גדלת המלך, אף על פי שיודע הדברים בברור, אף על פי כן אין מתפעל נפשו כל כך להתירא כל כך מהמלך כמו בעת שרואה בעיניו ממש את גדלת המלך, כשהוא לבוש בבגדי התפארותו ומנהיג חילותיו וכו', שאז נופל עליו יראה יותר, כי הנפש מתפעל יותר על ידי הראיה). ועל כן על ידי שהצדיק מגלה ההתפארות שמתפאר בישראל, שזה בחינת יום הלדת המלך, יום גנוסיא דמלכא, דהינו שנולד בחינת המלכות. כי עקר בחינת המלכות הוא רק על ידי ישראל, שמקבלין מלכותו, כי אין מלך בלא עם.

</div>

Fear and Love Through the Tzaddik — The Exaltation of Israel — Root of All Creation

 Because fear and love are impossible to receive except through the tzadikim of the generation — because the tzadik of the generation, he reveals the fear and the love — because the tzadik seeks and searches always to reveal the wills of Hashem blessed be He — because there is in every thing a will of Hashem blessed be He.

 They, in the general of creation: that is, what Hashem blessed be He wanted — to create the world in general. And so in the details of creation, in every thing and thing in detail, there is a will of Hashem blessed be He — that is, that Hashem blessed be He wanted that this thing will be so, in this form and in this power and in this nature. And another thing — there is to it another form and another power and another nature and conduct. And the tzadik searches and seeks always after these wills — to attain and to know the will of Hashem blessed be He in every thing.

 For example: from what was the will of Hashem blessed be He that the lion will have such power and might, and in this form and in this nature and conduct that there is to the lion? And to its opposite — a small mosquito: he is weak in power very much, and there is to it another nature and form and conduct. And so in details of details — for example, in the lion itself: from what is this limb of the lion its form so, and there is to it such power and nature? And another limb — there is to it another form and another power and nature and conduct. And so in all the rest of what was created in the world — inanimate, growing, living, speaking — that in all of them there are many changes without number between every one and its fellow, and so in every one and one in itself, there are in it many changes in details of details between every limb and limb. And likewise in grasses and trees and all the rest of the details of creation — that in all of them there are very many changes in their forms and in their powers and their conducts. And all was from the will of the Creator blessed be His name, that wanted that this will be so and this so.

 And the tzadik searches always after these wills and attains and finds them — through the exaltation [תִּפְאֶרֶת] that he finds in Israel, in general and in detail and in details of details — because the whole world, all of it, was not created except for Israel. As it is said: "Bereishis — for Israel, who are called 'beginning'" [Vayikra Rabbah 36] — because Israel ascended in the thought first [Bereishis Rabbah 1]. That is: Hashem blessed be He foresaw the exaltation and the pleasures [הַשְׁעֲשׁוּעִים] that He will receive from Israel — as it is written [Isaiah 49]: "Israel — that in you I glorify [יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר]."

 And for this He created all the world. It is found: that all the world, all of it, was created only for the exaltation with which He glorifies in Israel. And this was the general of creation — that is, the general of creation was for the general of the exaltation that He will receive from Israel. And so the details of creation — they are for the details of the exaltation of Israel. Because there is in every one and one from Israel an exaltation in detail, with which Hashem blessed be He glorifies with him in detail — and even in the least that is in Israel, even transgressors of Israel — all the time that the name Israel is called on him, because they are called transgressors of Israel — there is in him an exaltation in detail with which Hashem blessed be He glorifies with him in detail. And so in details of details — because there is in every limb and limb and in every movement and movement of Israel a different exaltation. And there is sometimes a certain least one in Israel who shakes with his paya [sidelock] — and Hashem blessed be He, He has great exaltation also from this.

 And the tzadik — through that he seeks and searches always and finds the exaltation that there is in Israel, in general and in detail and in details of details, in every limb and movement of every one and one from Israel as above — through this he knows and attains all the wills of Hashem blessed be He that He had in all the creation, in general and in detail and in details of details. Because all the wills of all the creation — all of them were for the exaltation of Israel as above. And every thing and thing was created in its will, in this power and in this nature and conduct, according to the exaltation that there is in every one from Israel.

 It is found: when one knows and finds the exaltation that there is in Israel in general and in detail and in details of details — he knows all the wills that there are in the general of creation and in the details of creation and in details of details.


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

ואז, ביום הלדת המלכות, יום גנוסיא דמלכא, דהינו שנתגלה ההתפארות של ישראל, אז מתפעל נפש הרואה, ונתגלה ונופל יראתו על כלם, ואפלו על שנאני שחק. וזה בחינת (תהלים ס"ח): "על ישראל גאותו" - כשנגלה גאותו ותפארתו על ישראל, אזי: "ועזו בשחקים". 'עז' זה בחינת יראה כנזכר לעיל: מנין שהתפלין הם עז וכו', דהינו שנתגלה יראתו אפלו על שנאני שחק, כי מתפעל נפש הרואה כנ"ל. ועל ידי התגלות ההתפארות, שזה בחינת התגלות היראה, על ידי זה נתגלה הרצון, שזה בחינת אהבה. כי כן דרך המלך ביום גנוסיא דמלכא, שלובש בגדי התפארות, שאז נופל יראה גדולה על כלם והכל חרדים וזוחלים מפניו, שאחר כך מגלה המלך רצונו לכל אחד ואחד, ומחלק ונותן מתנות לכל אחד ואחד לפי כבודו, כפי רצון המלך ואהבתו שיש לו לכל אחד ואחד, שזהו בחינת אהבה. וכמו שעל ידי התגלות ההתפארות שמגלין הצדיקים, שמתפאר השם יתברך עם ישראל, על ידי זה הם מגלין הרצונות של השם יתברך שיש בכל דבר ודבר כנ"ל, כן ביום גנוסיא דמלכא, שאז הוא התגלות ההתפארות, אזי הוא התגלות רצונו יתברך, כי אחר כך הוא מגלה רצונו לכל אחד ואחד, ונותן להם מתנות ומרומם קרנם, לכל אחד ואחד כפי רצונו כנ"ל. וזה בחינת התגלות האהבה, כי מתחלה, בעת התגלות ההתפארות, נפל פחדו ויראתו על כלם; ואחר כך, כשרואים רצון המלך וקרבתו לכל אחד ואחד, על ידי זה מתקרבים אליו ואוהבים אותו. (פרוש: כמו שעל ידי ההתפארות שהשם יתברך מתפאר עם ישראל, על ידי זה היו כל הרצונות של הבריאה כנ"ל, כמו כן על ידי היראה שנעשה מהתגלות ההתפארות הזאת כנ"ל, על ידי זה נתגלה אחר כך הרצון, שמתרצה המלך אחר כך לכל אחד ואחד ומקרבם ברצונו וכו' כנ"ל, שזה בחינת אהבה כנ"ל. נמצא שיראה ואהבה נמשכין על ידי הצדיק, שמגלה ההתפארות, שעל ידי זה מוצא כל הרצונות שהיה להשם יתברך בכל הבריאה וכו' כנ"ל, שעל ידי זה נעשה יראה ואהבה כנ"ל). וזה בחינת (תהלים פ"ט): "כי תפארת עזמו אתה, וברצונך תרום קרננו". "תפארת עזמו" - זה בחינת היראה, שנתגלה על ידי התגלות ההתפארות כנ"ל, כי עז הוא בחינת יראה כנ"ל; ואזי "ברצונך תרום קרננו", כי מגלה רצונו, ומרומם קרנם של כל אחד ואחד כנ"ל, שעל ידי זה התגלות האהבה כנ"ל - נמצא שהצדיק מגלה היראה והאהבה:

</div>

📖 Parenthetical — [Rabbeinu's elaboration]

 
 Because the exaltation with which Hashem blessed be He glorifies in Israel — it is the root of creation. That is: the generality of the exaltation of general Israel — what Hashem blessed be He glorifies with general Israel — this is the root of the generality of all the creation in general. And so: the detail of the exaltation — what Hashem blessed be He glorifies with every one from Israel in detail — this is the root of that thing, the detail of creation that was created for this exaltation. And so in details of details: that the exaltation that Hashem blessed be He receives in details of details from every limb and movement of every one from Israel — this is the root of the details of details of creation — that is, of every limb and limb in details of details of every created thing and created thing. And the generality: because the main creation was for the exaltation with which He glorifies in Israel, and this exaltation is the root and the vitality of all creation in generality and in detail and in details of details — because all the wills of Hashem blessed be He in the creation of His world, in general and in detail and in details of details, were according to the exaltation that He receives from Israel in general and in detail and in details of details. Because the generality of creation was created in this form and in this order and conduct that there is to the generality of creation — according to the generality of the exaltation that He receives from general Israel. And so every thing in detail was created in this form and in this nature — according to the detail of the exaltation that He receives from every one from Israel in detail. And so in details of details as above. And therefore I lengthened to repeat the words, from the greatness of their fineness and their depth.
 

 And through this — that the tzadik reveals the exaltation of Hashem blessed be He with which He glorifies with His people Israel — that through this all the wills of creation are revealed as above — through this the fear and the love are revealed. Because through the revelation of the exaltation — the fear is revealed. For through the revelation of the exaltation of Israel, with which they glorify with Him blessed be He — through this falls fear. Because the exaltation of Israel is the aspect of tefillin, which are called pe'er [glory/splendor] [Berachos 11]. And through them fear is revealed — as our Sages of blessed memory said [Berachos 6]: "From where do we know that the tefillin are strength to Israel? As it is said: 'And all peoples of the earth shall see that the name of Hashem is called upon you, and they shall fear you.'"

 It is found: that through the revelation of the exaltation with which Israel glorify with Him blessed be He — through this falls fear. And likewise: through the revelation of the exaltation of Hashem blessed be He that He glorifies in Israel — that this is the aspect of the tefillin of Hashem blessed be He — as our Rabbis of blessed memory said [there]:

 📖 Parenthetical — [The tefillin of Hashem]

 
 From where do we know that the Holy One blessed be He places tefillin? Etc. And it is there: that the tefillin of Hashem blessed be He have written in them the exaltation with which He blessed be He glorifies with His people Israel — as it is there: that in the tefillin of the Master of the world it is written: "And who is like Your people Israel" etc., because "Who is a great nation" etc.
 

 Through this exaltation, the fear of Hashem blessed be He is revealed — that is: to fear from before Him blessed be He. And through this the fear is revealed even on the haters of clouds [שׂוֹנְאֵי עֲנָנִים]. Because in truth — from before the king, certainly all fear and tremble. But even so — on the day of the birth of the king, the day genusia of the king, when the king wears his garments of exaltation — then the fear is revealed more and more. Because even though that beforehand all already knew of the king — with all this it affects the soul of the seer more and more, as is known.

 📖 Parenthetical — [Why seeing affects the soul more]

 
 Because every thing that one sees with the eyes affects his soul from it more than if he had known it through knowledge alone, without actually seeing it with the eyes — as is brought in books. For example: when one tells a man of the greatness of the king — even though he knows the things clearly — even so, it does not affect his soul all so much, to fear all that much from the king, as at the time when he sees with his own eyes literally the greatness of the king, when he is dressed in the garments of his exaltation and leads his armies etc. — that then there falls upon him fear more, because the soul is affected more through the seeing.


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

ב

</div>

Torah Draws Converts and Penitents — The 600,000 Letters and the Sparkling of Souls


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

וכשנחשך אצל אחד היראה והאהבה, בבחינת (ישעיהו נ): "אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם". "שמים" - זה בחינת אש ומים, הינו יראה ואהבה, נתלבשים בקדרות ונחשכים ונתכסים בשק, דהינו שנחשך אצלו היראה והאהבה - זה מחמת שנחשך אצלו אור הצדיק, שממנו מקבלין יראה ואהבה כנ"ל. כי לפעמים יש שנחשך אצל אחד אור הצדיק, ואינו זוכה להבין ולראות אורו הגדול; ואף שהוא אצל הצדיק, אינו יכול לטעם ולהבין ולראות אורו הגדול של הצדיק, שעל ידו יוכל לבוא לתכלית הטוב. וכמו שמצינו גבי עפרון, שמקום מערת המכפלה, שהוא שער גן עדן, שדרך שם עולין כל הנשמות, ואורו גדול מאד, אף על פי כן אצלו היה מקום חשך ואפלה, ועל כן מכרו בשמחה רבה לאברהם, כמובא (זהר חיי שרה קכ"ח). וכמו כן כשנחשך אור הצדיק, שהוא מאיר בכל העולמות, מכל שכן בעולם הזה, ואף על פי כן אצלו אינו מאיר כלל, אדרבא הוא חשך אצלו - וזה מחמת עכירת המעשים וכסילות השכל, שעל ידי מעשים רעים נתחשך שכלו בכסילות, דהינו דעות נפסדות וחכמות נכריות, כמו שכתוב (ירמיה ד): "חכמים המה להרע, ולהיטיב לא ידעו", כי על ידי מעשיהם הרעים אינם יכולים להשתמש כלל בשכלם להיטיב, כי אם להרע, ועל ידי כסילות השכל, על ידי זה אינו יכול לראות ולהבין אור הצדיק:

</div>

And therefore: through the tzadik revealing the exaltation that glorifies in Israel — that this is the aspect of the day of birth of the king, the day genusia of the king — that is: that the aspect of the kingship is born. Because the main aspect of the kingship is only through Israel, who receive His kingship — because there is no king without a people. And then — on the day of birth of the kingship, the day genusia of the king — that is: when the exaltation of Israel is revealed — then the soul of the seer is affected, and His fear is revealed and falls upon all, and even upon the haters of clouds.

 And this is [Psalms 68]: "Upon Israel His glory [עַל יִשְׂרָאֵל גַּאֲוָתוֹ]" — when His glory and His splendor are revealed upon Israel, then: "and His strength is in the clouds [וְעֻזּוֹ בַּשְּׁחָקִים]." "Strength" — this is the aspect of fear — as mentioned above: "from where do we know that the tefillin are strength to Israel" etc. — that is: that His fear is revealed even upon the haters of clouds [שׂוֹנְאֵי עֲנָנִים], because it affects the soul of the seer as above.

 And through the revelation of the exaltation — that this is the aspect of the revelation of fear — through this the will is revealed, which is the aspect of love. Because such is the way of the king on the day genusia of the king, when he wears garments of exaltation: that then great fear falls upon all, and all tremble and crawl from His face — and after that, the king reveals his will to every one and one, and distributes and gives gifts to every one and one, according to his honor, according to the will of the king and his love that he has toward every one and one. That this is the aspect of love.

 And as through the revelation of the exaltation — that the tzadikim reveal, that Hashem blessed be He glorifies with Israel — through this they reveal the wills of Hashem blessed be He that there are in every thing and thing as above — so on the day genusia of the king, when it is the revelation of the exaltation, then it is the revelation of His will blessed be He. Because after that he reveals his will to every one and one, and gives them gifts and exalts their horn to every one and one according to his will as above — and this is the aspect of the revelation of love. Because from the beginning, at the time of the revelation of the exaltation, His dread and His fear fell upon all — and after that, when they see the will of the king and his closeness to every one and one — through this they approach him and love him.

 📖 Parenthetical — [The inner connection: fear → will → love]

 
 As through the exaltation with which Hashem blessed be He glorifies with Israel — through this were all the wills of creation as above — so through the fear that was made from the revelation of this exaltation as above — through this were revealed after that the will: that the king appeased after that to every one and one and approaches them in his will etc. as above — that this is the aspect of love as above. It is found: that fear and love are drawn through the tzadik — who reveals the exaltation — through which he finds all the wills that Hashem blessed be He had in all the creation etc. as above — that through this, fear and love were made as above.
 

 And this is the aspect of [Psalms 89]: "For the splendor of their strength is You, and in Your will our horn is exalted [כִּי תִפְאֶרֶת עֻזָּמוֹ אָתָּה וּבִרְצוֹנְךָ תָּרוּם קַרְנֵנוּ]."

 "The splendor of their strength" — this is the aspect of the fear that is revealed through the revelation of the exaltation as above, because strength is the aspect of fear as above. And then: "in Your will our horn is exalted" — because He reveals His will and exalts the horn of every one and one as above — that through this comes the revelation of love as above. It is found: that the tzadik reveals the fear and the love.


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

ג והתקון לזה, להכניע ולבטל כסילות השכל, הוא על ידי בחינת מזבח, כי עקר יניקת הכסילות, דהינו הקלפות, הוא רק מבחינת מזבח (עין זהר תרומה קל"ט), הינו בחינת אכילה, כי 'שלחנו של אדם מכפר כמזבח' (ברכות נ"ה), ומשם עקר יניקתם. ועל כן אפלו אחר אכילת איש הכשר, בהכרח שיהיה לו בלבול הדעת קצת אחר האכילה, וזה מחמת שיניקת הכסילות הוא משם. אך צריך שלא לתן חיות להקלפות, כי אם כדי חיונו בצמצום ולא יותר. ואז כשהמזבח כתקונו, הינו שהאכילה בכשרות כראוי, אזי נכנעים הקלפות, הינו הכסילות, כי אינו נותן להם כח וחיות, כי אם כדי חיונו בצמצום, שזה מכרח לתן להם, כידוע, אבל אינו נותן להם שום כח וחיות יותר מכדי חיותם. ועל כן על ידי אכילה בכשרות נכנע הכסילות ונתרומם השכל, כמו שמצינו בגמרא (בבא קמא עב.), בבעיא דבעא רבא מרב נחמן וכו', לצפרא אמר לה וכו', והאי דלא אמרי לך באורתא - דלא אכלי בשרא דתורא וכו'. נמצא שעל ידי שלא אכל, לא היתה דעתו צלולה, כי על ידי האכילה נכנע הכסילות ונתגדל השכל. אבל כשאוכל כזולל וסובא, שזה בחינת פגם המזבח, אזי יונקים הקלפות, דהינו הכסילות, יותר מהראוי, ואזי מתגבר הכסילות על השכל; אבל על ידי אכילה כראוי נכנעין כנ"ל. וזה בחינת (זבחים נ"ג.): 'מזבח בחלקו של טורף', זה בחינת (תהלים קי"א): "טרף נתן ליראיו", בחינת אכילה בכשרות, שעל ידי זה מכניעין וטורפין אותן, הינו את הקלפות והכסילות. אבל על ידי פגם המזבח, הינו פגם האכילה, על ידי זה נותן כח להכסילות, ונעשה מטורף - טרוף הדעת, שמתגבר על ידי זה כנ"ל.

</div>

The Completion of the Altar — Through Converts


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

ד ולהשלים פגם המזבח הוא על ידי גרים, כי כל העבודה זרה אין להם כח כי אם מפגם המזבח. וזה שכתוב (מלאכי א): "בכל מקום מקטר ומגש לשמי", כי אף שהם עובדי עבודה זרה, כל כחם הוא בא מפגם חלקי המזבח. ועל כן אמר השם יתברך: מקטר ומגש לשמי, כי כחם הוא מהניצוץ הקדוש של המזבח דקדשה שנפל לשם. ועל ידי הגרים, על ידי שכל אחד משליך אמונתו והולך אחר אמונת ישראל, על ידי זה מכניע העבודה זרה שנעשה מפגם חלקי המזבח, ואזי חוזרין ניצוצי חלקי המזבח למקומם ונשלם המזבח:

</div>

Why Only Some Nations Find It — The Good Subdued Under Their Hand — The Writing of Israel

 But from where comes this — that specifically these find in their books the opposite of their faith and return and recognize the faith of Israel — and the others find nothing at all and remain in their faith? But know: that this is because of the aspect of the good that is subdued under their hand — that is: the aspect of portions of souls of Israel that are subdued by them.

 Because all the good is only the aspect of souls of Israel — that is: when the nations overpower and do not allow Israel to perform the mitzvos — as we find that they decreed that they should not circumcise their sons and that they should desecrate the Shabbos [see Rosh Hashanah 19] — it is found: that the good that Israel needed to do is subdued under their hand. And so when they prevent Israel from the service of Hashem blessed be He — through the causation that they cause through the taxes and tributes that they impose upon them, and so through that they prevent goods from Israel — through all this the good is subdued under their hand — that is: portions of the souls of Israel.

 And at the beginning, this good that is subdued by them remembers that it came from a very holy and elevated place. But after that — they overpower this good and subdue it under their hand — until it is caught and bound by them — until the good itself forgets its excellence.

 And through the Israelite speech that goes out and is written in their books as above — then this good that is subdued there finds it in their books — that is: it finds there the opposite of their faith. And then this good remembers its excellence — how it came from a very elevated place — that is: that it is portions of the souls of Israel, for whom all the worlds were created — and "they are the formers, dwellers of plantings with the king in his work" [1 Chronicles 4] — because the Holy One blessed be He consulted with the souls of Israel to create the world [Bereishis Rabbah 8; Midrash Rus 2].

 And then this good begins to grieve and to long — over having fallen from such a high place, and now it is subdued in their hand and coming, God forbid, to annihilation and loss — and it wants to draw itself and to return to its place. And because the good is already very tied and caught by them in bonds of knots — therefore, when the good begins to return, it draws and tears with it from their evil. And this is the aspect of the converts who come to convert — that they are the aspect of the evil that is torn from them along with the good, through the good returning to its place. Because it is impossible for the good to return by itself because of the greatness of the connection by which it is tied and bound there — and of necessity it tears with it from the evil.

 And this is the aspect of the converts. And this is the aspect of [Isaiah 44]: "This one writes his hand to Hashem [זֶה יִכְתֹּב יָדוֹ לַה']" — Rashi explains: these are the ba'alei teshuvah — that is: the aspect of the good that returned and returns to its place. And this is made through the aspect of writing as above — the aspect of "and it was found written that Mordechai had told" as above.

 "And in the name of Israel he will call himself" [there] — these are the converts — because through the good returning and returning to its place, converts are made as above.

 And this: "In the writing of Israel he is not written, and to the land of Israel he shall not come" [Ezekiel 13] — that is: when there is no aspect of the writing of Israel through which converts are made as above — through this: "and to the land of Israel he shall not come" — that is: one does not merit the completeness of the altar that is called "altar of land" [Exodus 20; and see Bereishis Rabbah, parsha 14] — whose completeness is through converts as above.

 And this: "All in writing from the hand of Hashem upon me He made wise" [1 Chronicles 28] — because completeness of the intellect is through writing as above. Because through the writing above — the aspect of "and it was found written that Mordechai had told" as above — through this converts are made, and through converts the altar is completed, and through the completeness of the altar the intellect is completed as above. It is found: that through the aspect of writing above, the intellect is completed.

 And this: "To repair the world in the kingdom of Shaddai, and all sons of flesh shall call in Your name" [from the Alenu prayer] — this is the aspect of teshuvah that returns the good to its place as above — because Shaddai is the aspect of teshuvah that returns in teshuvah on the damage of idolatry. Because Shaddai is the aspect of: "there is enough in My Divinity for every creature" [as brought in Rashi, Lech Lecha 17] — and there is no need for any other service.

 "To turn to You all the wicked of the land" — this is the aspect of the converts. "Recognize and know all dwellers of the world" — this is the aspect of the completeness of the knowledge that is made through this as above.

 And this: "And Shaddai was in your distress, and silver of flights was to you [וְהָיָה שַׁדַּי בְּצָרֶיךָ וְכֶסֶף תּוֹעָפוֹת לָךְ]" [Job 22] — that through the aspect of silver of flights — that is: the aspect of "wealth adds many friends" — that through this is made a flying air that purifies the air as above — through this are made the aspects of Shaddai, that is: teshuvah and converts — because Shaddai is the aspect of teshuvah as above.

· · ·


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

וזה בחינות (במדבר כ"ג): "לא ישכב עד יאכל טרף ודם חללים ישתה", ותרגומו: 'ונכסי עממיא יירת'. 'יאכל טרף' - זה בחינות שלמות המזבח, בחינת 'מזבח בחלקו של טורף' כנ"ל, וזה נעשה על ידי 'ונכסי עממיא יירת', הינו על ידי גרים, כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (בבא בתרא מ"ב. נ"ג: קמ"ט. ובכמה מקומות) לענין ירשת הגר: כל הקודם בנכסי הגר זכה:

</div>

The Repair — The Altar — Proper Eating Subdues the Foolishness

 And the repair for this — to subdue and to nullify the foolishness of the intellect — it is through the aspect of the altar. Because the main suckling of the foolishness, that is the kelipot, it is only from the aspect of the altar [see Zohar, Terumah 139b] — that is: the aspect of eating — because "the table of a man atones as the altar" [Berachos 55b]. And from there is their main suckling.

 And therefore: even after a man's proper eating — in necessity there will be to him some confusion of the mind a little after the eating — and this is because the suckling of the foolishness is from there. But it is necessary that one not give vitality to the kelipot except for their vitality in tzimtzum [contraction] — and no more. And then, when the altar is as its repair — that is: the eating in its proper way — then the kelipot are subdued, that is: the foolishness. Because one gives to them no power and vitality except their vitality in contraction, which one is compelled to give to them — as is known — but one gives to them no power and vitality beyond their vitality.

 And therefore, through proper eating, the foolishness is subdued and the intellect is elevated — as we find in the Gemara [Bava Kama 72b]: in the question that Rava asked of Rav Nachman etc., and in the morning he said to him etc. — and this that he did not say to him in the evening: that he had not eaten the meat of ox etc. — it is found: that through his not eating, his mind was not clear — because through eating, the foolishness is subdued and the intellect is elevated.

 But when one eats as a glutton and a drunkard — that this is the aspect of damage to the altar — then the kelipot, that is the foolishness, suckle more than the proper amount — and then the foolishness overpowers the intellect. But through proper eating — it is subdued as above.

 And this is the aspect of [Zevachim 53b]: "Altar in its portion of tearing" — this is the aspect of [Psalms 111]: "Prey He gave to those who fear Him [טֶרֶף נָתַן לִירֵאָיו]" — the aspect of eating in properness, through which one subdues and tears them — that is: the kelipot and the foolishness. But through damage to the altar — that is: damage to the eating — through this one gives power to the foolishness, and it makes from tearing a torn mind, that overpowers through this as above.

· · ·


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

ה

</div>

When Kavod Returns to Yirah — Two Kinds of Peace — Prayer


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

אך איך אפשר לעשות גרים, והלא הם רחוקים מאד מקדשת ישראל, ומאין בא זאת שיבוא להם על הדעת שיתגירו? אך דע, שזה נעשה על ידי בחינות (משלי י"ט) "הון יסיף רעים רבים", הינו על ידי צדקה שנותן לתלמיד חכם, שהוא כלול מכמה נפשות ישראל. כי באמת איך אפשר לעכו"ם לבוא לאמונת ישראל, והלא הם רחוקים מאד מישראל? ואיך אפשר לדבר להם שישמעו ויבואו להאמונה הקדושה? אך כמו כשאחד רחוק מאד מחברו, ואי אפשר לדבר אליו שישמע, צריך לכתב לו כתב - כן צריך לשלח בחינת כתב להם, עד שיוכלו לשמע אף שהם רחוקים, כי עקר חוש השמיעה הוא מחמת שאותיות הדבור נחקקים באויר, והאוירים מכים זה בזה עד שבא לאזן השומע. ועל כן כשהאויר נח וזך וצלול, אזי כשמדבר אחד שיכול לדבר, אזי נשמע הדבור למרחוק, כמו שרואין בחוש; אבל כשיש רוח סערה, אזי אי אפשר לחברו לשמע, כי הרוח מבלבל ומפריד חלקי האוירים ונתפזרים, עד שאי אפשר לחברו לשמע אפלו הקול, מכל שכן הדבור בעצמו:

</div>

The Completion of the Altar — Through Converts

 And to complete the damage to the altar — it is through converts. Because all idolatry has no power except from damage to the altar. And this is [Malachi 1]: "In every place incense is offered and presented to My name [בְּכָל מָקוֹם מֻקְטָר מֻגָּשׁ לִשְׁמִי]." Because even though they are worshippers of idolatry — all their power comes from damage to the portions of the altar. And therefore Hashem blessed be He says: incense is offered and presented to My name — because their power is from the holy spark of the altar of holiness that fell there.


## Segment 13

<div dir="rtl" lang="he">

ועל ידי צדקה הוא לוקח נפשות, כי לוקח לעצמו רעים ואוהבים. כמו שאמר מונבז (בבא בתרא יא): 'אבותי גנזו ממון, ואני גנזתי נפשות'. נמצא, שכל מה שנותן צדקה ליותר אנשים, על ידי זה הוא קונה לו רעים יותר, ועל ידי זאת האהבה שקונה על ידי הצדקה, על ידי זה נזדכך האויר; וכל מה שנותנים ליותר אנשים צדקה, וקונה אהבה עם יותר אנשים, על ידי זה נתרבה יותר האויר הנח והזך, כי אהבה הוא אתדבקות רוחא ברוחא, דהינו רוח האוהב ברוח הנאהב, שזה בחינת אויר הנח, שרוחם נחים זה מזה, כי אין רוח רעה, שהוא שנאה, שיפריד ביניהם, כי השנאה היא בחינת רוח רעה, כמו שכתוב (שופטים ט): "וישם ה' רוח רעה בין אבימלך ובין אנשי שכם", ופרש רש"י: 'שנאה'. נמצא ששנאה הוא בחינת רוח רעה, בלבול האויר, שעל ידי זה אין יכולין לשמע הדבור; ולהפך, אהבה ורעות הוא בחינת אויר הנח והזך, שעל ידי זה נשמע הדבור למרחוק. וזה נעשה על ידי צדקה, בחינת "הון יסיף רעים רבים", שעל ידי צדקה הוא לוקח לו רעים ואוהבים, שעל ידי זה נעשה בחינת האויר הנח והזך כנ"ל.

</div>

And through converts — through that every one casts away his faith and goes after the faith of Israel — through this the idolatry is subdued, which was made from damage to the portions of the altar. And then the sparks of the portions of the altar return to their place, and the altar is completed.

 And this is the aspect of [Numbers 23]: "He does not lie down until he eats prey, and blood of the slain he drinks [לֹא יִשְׁכַּב עַד יֹאכַל טֶרֶף וְדַם חֲלָלִים יִשְׁתֶּה]" — and its Aramaic translation: "and property of the nations it inherits." "Eats prey" — this is the aspect of completeness of the altar, the aspect of "altar in its portion of tearing" as above. And this is made through: "and property of the nations it inherits" — that is: through converts — as our Sages of blessed memory said [Bava Basra 42, 53b, 149 and in several places]: regarding the inheritance of the convert — whoever precedes in the property of the convert acquires it.


## Segment 14

<div dir="rtl" lang="he">

וכל מה שמרבה לתן צדקה ליותר אנשים, נתרבה ביותר בחינת האויר הנח והזך, כי כשנותן צדקה לאיש אחד, נמצא שקונה לו אוהב אחד, ואזי נתדבק רוחו ברוחו ונעשה שטח קטן של אויר הנח והזך; וכשנותן צדקה לשני אנשים, נעשה שטח יותר גדול של אויר הנח והזך. וכן כל מה שמרבה לתן ליותר אנשים, וקונה לו רעים ואוהבים יותר, בבחינת "הון יסיף רעים רבים", נתגדל ונתרבה יותר ויותר השטח של האויר הנח והזך. ועל כן העקר לתן צדקה לצדיקים אמתיים ולעניים הגונים, שכלולים מכמה נפשות ישראל, כי בזה הוא מגדיל מאד השטח של האויר הנח והזך כנ"ל, כי בצדקה שנותן להם לבד הוא קונה לו רעים רבים מאד, כי הם כלולים מהרבה נפשות, שעל ידי זה מתרבה ביותר בחינת האויר הנח והזך כנ"ל.

</div>

The Opening Verse Decoded — Jacob Rebukes His Sons — The Whole Torah Recapitulated


## Segment 15

<div dir="rtl" lang="he">

ואזי כשהאויר נח וזך, אזי כשמדבר זה שיכול לדבר דבור הישראלי, הינו דבור הקדוש, אזי זה הדבור נכתב ונחקק בהאויר, בבחינת (תהלים מ"ה): "לשוני עט סופר מהיר", ואזי הולך הדבור ונשמע למרחוק, בבחינת (אסתר ט): "ושמעו הולך בכל המדינות", כי מחמת שהאויר נח וזך, יכולים לשמע למרחוק, ואזי זה הדבור נכתב בספריהם של העכו"ם, מדינה ומדינה ככתבה, ואזי מוצאים העכו"ם בספריהם הפך אמונתם, כמו שמצינו כמה גרים שנתגירו מחמת זה, מחמת שמצאו בספריהם הפך אמונתם. ומאין בא זאת, שימצאו עתה מה שהוא מתנגד לאמונתם? אך זה בא על ידי הדבור של הצדיק, שנחקק ונכתב בהאויר, בבחינת "לשוני עט סופר מהיר", והאויר היה זך ונח על ידי בחינת "הון יסיף רעים רבים", עד שהלך הדבור, בבחינת "ושמעו הולך בכל המדינות", ונחקק ונכתב שם בספריהם, ועל ידי בחינה זאת מצאו בספריהם הפך אמונתם ועל ידי זה נתגירו, כמו שמספרין מכמה גרים שנתגירו על ידי זה, על ידי שמצאו בספריהם הפך אמונתם, וכל זה נמשך מבחינה הנ"ל כנ"ל.

</div>

How Converts Are Made — Tzedakah, the Calm Air, and the Speech of the Tzaddik Written in the Nations' Books

 But how is it possible to make converts — and behold, they are very distant from the holiness of Israel? And from where comes this — that it comes into their minds to convert? But know: that this is made through the aspect of [Proverbs 19]: "Wealth adds many friends [הוֹן יוֹסִיף רֵעִים רַבִּים]" — that is: through tzedakah that one gives to a Torah scholar who is included from several souls of Israel.

 Because in truth — how is it possible for the nations to come to the faith of Israel, and behold they are very distant from Israel? And how is it possible to speak to them that they should hear and come to the holy faith? But — as when one is very distant from his fellow and it is impossible to speak to him that he should hear, one needs to write to him in writing — so too, one needs to send an aspect of writing to them, until they can hear even though they are distant.


## Segment 16

<div dir="rtl" lang="he">

וזה בחינת (אסתר ו): "וימצא כתוב אשר הגיד מרדכי" - 'מרדכי' הוא בחינת הכפירה בעבודה זרה, כמו שכתוב: "איש יהודי", כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (מגלה י"ג): כל הכופר בעכו"ם נקרא יהודי. הינו שהדבורים שהגיד מרדכי, שהם דבורים של כפירת עכו"ם, הם נכתבים בהאויר, עד שנמצא כתוב בספריהם כנ"ל. וזהו: "וימצא כתוב אשר הגיד מרדכי", שהדבורים אשר הגיד מרדכי, שהם דבורי אמונה של הצדיק האמת, נמצא כתוב בספריהם, כי הדבור של הצדיק הלך למרחוק עד שנכתב ונחקק שם בספריהם, שעל ידי זה נמצא בספריהם הפך אמונתם, כי נמצא בספריהם הדבורים קדושים אשר הגיד מרדכי, שהוא בחינת הצדיק כנ"ל, וזהו: "וימצא כתוב אשר הגיד מרדכי" כנ"ל. ואזי כשבאים אלו העכו"ם ומוצאים שם הפך אמונתם, מזה נעשים גרים, בבחינת (אסתר ח): "ורבים מעמי הארץ מתיהדים":

</div>

Because the main sense of hearing is because the letters of speech are engraved in the air, and the airs strike one against the other, until it comes to the ear of the hearer. And therefore: when the air is calm and pure and clear — then when one who is able to speak speaks, the speech is heard from afar — as one sees with the senses. But when there is a windstorm — then it is impossible for his fellow to hear — because the wind confuses and separates the portions of the airs and scatters them — until it is impossible for his fellow to hear even the voice, all the more the speech itself.

 And through tzedakah — one takes souls, because one takes friends and lovers to himself — as Munbaz said [Bava Basra 11]: "My fathers stored wealth, and I stored souls." It is found: that all that one gives tzedakah to more people — through this he acquires more friends to himself. And through this — the love that one acquires through the tzedakah — through this the air is purified.

 And all that one gives tzedakah to more people and acquires love with more people — through this the air of calm and purity is increased more — because love is attachment of spirit in spirit: that is, the spirit of the lover in the spirit of the beloved — that this is the aspect of the calm air, that their spirits are calm one with the other, because there is no evil spirit — which is hatred — that separates between them. Because hatred is the aspect of evil spirit — as it is written [Judges 9]: "And Hashem placed an evil spirit between Avimelech and the men of Shechem." And Rashi explains: hatred — it is found that hatred is the aspect of the evil spirit, confusion of the air, through which one cannot hear the speech.


## Segment 17

<div dir="rtl" lang="he">

ו אך מאין בא, שאלו דיקא ימצאו בספריהם הפך אמונתם ויחזרו ויכירו אמונת ישראל, והאחרים אינם מוצאים כלל ונשארים באמונתם. אך דע, שזה מחמת בחינת הטוב הכבוש תחת ידם, הינו בחינת חלקי נשמות ישראל הכבוש אצלם, כי כל הטוב הוא רק בחינת נשמות ישראל, הינו כשמתגברים העכו"ם ואינם מניחים לישראל לעשות מצוות, כמו שהיה נמצא שגזרו שלא ימולו את בניהם ושיחללו את השבת (עין ראש השנה י"ט. בבא בתרא ס. מעילה י"ז). נמצא, שהטוב שהיו ישראל צריכין לעשות הוא כבוש תחת ידם. וכן כשמונעין את ישראל מעבודת השם יתברך על ידי גרמא שגורמין, על ידי המסים וארנוניות שמטילין עליהם, וכן על ידי שמונעין טובות מישראל, שעל ידי כל זה נכבש הטוב תחת ידם, דהינו חלקי נשמות ישראל.

</div>

And to its opposite: love and friendship is the aspect of the calm and pure air — through which the speech is heard from afar. And this is made through tzedakah — the aspect of "wealth adds many friends" — that through tzedakah one takes friends and lovers to himself — that through this is made the aspect of the calm and pure air as above.

 And all that one increases to give tzedakah to more people — the aspect of the calm and pure air is increased more. Because when one gives tzedakah to one man — it is found that he acquires one lover, and then his spirit is attached to his spirit, and a small area of calm and pure air is made. And when one gives tzedakah to two people — a larger area of calm and pure air is made. And so — all that one increases to give to more people and acquires more friends and lovers — in the aspect of "wealth adds many friends" — the area of calm and pure air is enlarged and increased more and more.

 And therefore: the main thing is to give tzedakah to true tzadikim and to proper poor people who are included from several souls of Israel — because through this he enlarges very much the area of the calm and pure air as above. Because through the tzedakah that he gives to them alone, he acquires many very many friends — because they are included from many souls — and through this the aspect of the calm and pure air is increased more as above.


## Segment 18

<div dir="rtl" lang="he">

ובתחלה זה הטוב הכבוש אצלם זוכר שבא ממקום קדוש ועליון מאד, אך אחר כך הם מתגברין על זה הטוב וכובשים אותו תחת ידם, עד שנתפס ונקשר אצלם, עד שהטוב בעצמו שוכח מעלתו. ועל ידי הדבור הישראלי, שיוצא ונכתב בספריהם כנ"ל, אזי זה הטוב הכבוש שם מוצא אותו בספריהם, דהינו שמוצא שם הפך אמונתם, ואזי נזכר זה הטוב את מעלתו, איך שבא ממקום עליון מאד, דהינו שהוא חלקי נשמות ישראל, שכל העולמות נבראו בשבילם, ו"המה היוצרים ישבי נטעים עם המלך במלאכתו" (דברי הימים א', ד), 'כי הקדוש ברוך הוא נמלך עם נשמות ישראל לברא את העולם' (בראשית פ"ח; מדרש רות פ"ב), ואזי מתחיל זה הטוב להצטער ולהתגעגע על אשר נפל ממקום גבוה כזה ועתה היא כבושה בידם, ויבוא, חס ושלום, לכליון והפסד, ורוצה להמשיך ולחזר למקומו. ומחמת שכבר נקשר ונתפס מאד הטוב אצלם בקשרי קשרים, על כן כשמתחיל הטוב לחזר, אזי מושך ותולש עמו עוד מהרע שלהם, וזה הוא בחינת הגרים שבאים להתגיר, שהם בחינת הרע שנתלש מהם עם הטוב, על ידי שחזר הטוב למקומו, כי אי אפשר להטוב לחזר בעצמו, מחמת גדל ההתקשרות שנתקשר ונתהדק שם מאד, ובהכרח שיתלש עמו מהרע, וזה הוא בחינת הגרים:

</div>

And then — when the air is calm and pure — then when this one who is able to speak speaks — the Israelite speech, which is holy speech — then this speech is written and engraved in the air, in the aspect of [Psalms 45]: "My tongue is the pen of a quick scribe [לְשׁוֹנִי עֵט סוֹפֵר מָהִיר]." And then the speech goes and is heard from afar — in the aspect of [Esther 9]: "And his fame goes in all the provinces [וְשָׁמְעוֹ הוֹלֵךְ בְּכָל הַמְּדִינוֹת]" — because on account of the air being calm and pure, it can be heard from afar. And then this speech is written in their books of the nations — province and province as its writing — and then the nations find in their books the opposite of their faith.

 As we find with several converts who converted because of this — because they found in their books the opposite of their faith. And from where comes this — that they now find what is opposite to their faith? But this comes through the speech of the tzadik that was engraved and written in the air — in the aspect of "my tongue is the pen of a quick scribe" — and the air was pure and calm through the aspect of "wealth adds many friends" — until the speech went in the aspect of "and his fame goes in all the provinces" — and was engraved and written there in their books. And through this aspect they found in their books the opposite of their faith, and through this they converted.

 As is told of several converts who converted through this — through finding in their books the opposite of their faith. And all this is drawn from the aspect above as above.


## Segment 19

<div dir="rtl" lang="he">

וזה בחינת (ישעיהו מ"ד): "זה יכתב ידו לה'", פרש רש"י: 'אלו בעלי תשובה', הינו בחינת הטוב ששב וחוזר למקומו, וזה נעשה על ידי בחינת כתב כנ"ל, בחינת "וימצא כתוב אשר הגיד מרדכי" כנ"ל. "ובשם ישראל יכנה" (שם) - אלו הגרים, כי על ידי ששב וחוזר הטוב, על ידי זה נעשה גרים כנ"ל.

</div>

And this is the aspect of [Esther 6]: "And it was found written that Mordechai had told [וַיִּמָּצֵא כָּתוּב אֲשֶׁר הִגִּיד מָרְדֳּכַי]." Mordechai — he is the aspect of denial of idolatry — as it is written: "A Jewish man [אִישׁ יְהוּדִי]" — as our Rabbis of blessed memory said [Megilla 13]: all who denies idolatry is called Yehudi [Jewish]. That is: the speeches that Mordechai spoke — which are speeches of denial of the nations — they were written in the air, until they were found written in their books as above.

 And this: "And it was found written that Mordechai had told" — that the speeches which Mordechai told — which are speeches of the faith of the true tzadik — were found written in their books. Because the speech of the tzadik went to afar until it was written and engraved there in their books — and through this they found in their books the opposite of their faith — because they found there the holy speeches which Mordechai told, who is the aspect of the tzadik as above. And this: "And it was found written that Mordechai had told" as above.

 And then when these nations come and find there the opposite of their faith — from this converts are made — in the aspect of [Esther 8]: "And many from the peoples of the land became Jews [וְרַבִּים מֵעַמֵּי הָאָרֶץ מִתְיַהֲדִים]."


## Segment 20

<div dir="rtl" lang="he">

וזהו : "בכתב ישראל לא יכתבו ואל אדמת ישראל לא יבאו" (יחזקאל י"ג), הינו כשאין בחינת כתב ישראל, שעל ידו נעשין גרים כנ"ל, על ידי זה: "ואל אדמת ישראל לא יבאו", הינו שאין זוכים לשלמות המזבח, שנקרא 'מזבח אדמה' (שמות כ', ועין בראשית רבה פרשה י"ד), ששלמותו על ידי גרים כנ"ל.

</div>

🗺️ Translator's Summary — Torah 14


## Segment 21

<div dir="rtl" lang="he">

וזהו: "הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל" (דברי הימים א' כ"ח), כי שלמות השכל הוא על ידי כתב כנ"ל, כי על ידי כתב הנ"ל, בחינת "וימצא כתוב אשר הגיד מרדכי" כנ"ל, על ידי זה נעשין גרים, ועל ידי גרים נשלם המזבח, ועל ידי שלמות המזבח נשלם השכל כנ"ל; נמצא שעל ידי בחינת הכתב הנ"ל נשלם השכל. וזהו: "הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל" כנ"ל.

</div>

"And you shall be for Me a kingdom of priests and a holy nation, etc." [Exodus 19:6] — and: "These are the words which you shall speak to the children of Israel." [Exodus 19:6]


## Segment 22

<div dir="rtl" lang="he">

וזהו : "לתקן עולם במלכות שדי וכל בני בשר יקראו בשמך" - זה בחינת תשובה, שחוזר הטוב למקומו כנ"ל, כי שדי הוא בחינת תשובה, ששב בתשובה על פגם עבודה זרה, כי שדי הוא בחינת שיש די באלקותי לכל בריה (כמובא בפירש"י לך לך י"ז:), ואין צריך לשום עבודה אחרת. "להפנות אליך כל רשעי ארץ" - זה בחינת הגרים. "יכירו וידעו כל יושבי תבל" - זה בחינת שלמות הדעת שנעשה על ידי זה כנ"ל.

</div>

One who wishes to taste the flavor of the Hidden Light [לִטְעֹם טַעַם אוֹר הַגָּנוּז] — that is, the secrets of Torah [סוֹדוֹת הַתּוֹרָה] that will be revealed in the future — must elevate the quality of yirah [awe/fear] to its root [לְהַעֲלוֹת מִדַּת הַיִּרְאָה לְשָׁרְשָׁהּ].


## Segment 23

<div dir="rtl" lang="he">

וזה : "והיה שדי בצריך וכסף תועפות לך" (איוב כ"ב), שעל ידי בחינת כסף תועפות, הינו בחינת "הון יסיף רעים רבים", שעל ידי זה נעשה אויר מעופף, שנזדכך האויר כנ"ל, על ידי זה נעשה בחינת שדי, הינו תשובה וגרים, כי שדי הוא בחינת תשובה כנ"ל:

</div>

And through what does one elevate the yirah? Through the aspect of mishpat [judgment / self-judgment]. As it is written : "A king through judgment establishes the land [מֶלֶךְ בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אָרֶץ]." And eretz [land/earth] is the aspect of yirah — as it is written : "The earth feared [אֶרֶץ יָרְאָה]."


## Segment 24

<div dir="rtl" lang="he">

ז ודע שלפעמים, כשהרע רואה שהטוב משתוקק וממשיך עצמו ורוצה לחזר למקומו, אזי הם מתגברים על הטוב ביותר ומביאים אותו לתוך העלמה יתרה, דהינו שמביאים אותו לתוך פנימיות מחשבתם, דהינו שמתחילים לחשב מחשבות על זה הטוב, ועל ידי זה מכניסים את הטוב בתוך העלם והסתר יותר, בפנימיות מחשבתם, ואזי יוצא הטוב על ידי הולדה שמולידים, כי הטוב הוא גנוז ונעלם בפנימיות מחשבתם ומחם כנ"ל, ומשם ההולדה, ועל כן יוצא הטוב בזרע הילודים, ואזי אין כח בהרע של הילודים להתגבר על הטוב שבתוכם, ואזי יוצא הטוב על ידי הילודים ונעשו גרים.

</div>

That is: one should judge all of his affairs [כָּל עֲסָקָיו] — as it is written : "He will sustain his words with judgment [יְכַלְכֵּל דְּבָרָיו בַּמִּשְׁפָּט]." That is: he shall judge and adjudicate within himself [שֶׁיִּשְׁפּט וְיָדִין בְּעַצְמוֹ] all his affairs.


## Segment 25

<div dir="rtl" lang="he">

וזה בחינת (תהלים פ"ז): "ה' יספר בכתוב עמים, זה ילד שם סלה". "בכתוב" - זה בחינות הטוב שיוצא על ידי בחינת הכתב כנ"ל. וזהו: "זה ילד שם סלה", שנתלבש הטוב, בהילודים ויוצא על ידם כנ"ל. וזה שפרש רש"י: "זה ילד שם", שהם ישראל שנטמעו בעכו"ם, הינו בחינת הטוב הכבוש אצלם, שהוא בחינת חלקי נשמות ישראל כנ"ל.

</div>

And through this he will remove from himself all the fears [כָּל הַפְּחָדִים] — and the aspect of yirah will ascend, clear and pure [יִרְאָה בָּרָה וּנְקִיָּה] — and there will remain only the fear of the Name [יִרְאַת הַשֵּׁם], and no other fear.


## Segment 26

<div dir="rtl" lang="he">

וזה בחינת: "לא ישכב עד יאכל טרף" - זה בחינת שלמות המזבח כנ"ל; "ודם חללים ישתה", ותרגומו: 'ונכסי עממיא יירת', הינו בחינת גרים הנ"ל. וזה: 'ונכסי עממיא', הינו בחינת הטוב שנתכסה אצל העכו"ם, שהביאו אותו בהעלם והסתר בפנימיות מחשבתם כנ"ל, שיוצא על ידי זרע הילודים ונעשין גרים, ועל ידי זה נשלם המזבח כנ"ל:

</div>

For when a person does not judge and adjudicate himself [כְּשֶׁאֵין אָדָם דָּן וְשׁוֹפֵט אֶת עַצְמוֹ] — then they judge and adjudicate him above [דָּנִין וְשׁוֹפְטִין אוֹתוֹ לְמַעְלָה], for: "if there is no judgment below, there is judgment above [אִם אֵין דִּין לְמַטָּה יֵשׁ דִּין לְמַעְלָה]" .


## Segment 27

<div dir="rtl" lang="he">

ח וזה פרוש: רב ספרא משתעי: זמנא חדא הוה קאזלינא בספינתא, וחזינן ההוא כורא דאפיק רישא ממיא, ואית לה קרני, וחקיק עליהו: אנא בריה קלה שבים. והוינא שין פרסה, ואזלינא לפמא דלויתן. אמר רב אשי: ההוא עזא דימא הוי, דבחישא, ואית לה קרני (בבא בתרא ע"ד).

</div>

When the Evil Overpowers — The Good Goes into Concealment — Comes Out Through Birth — Converts

 And know: that sometimes, when the evil sees that the good yearns and draws itself and wants to return to its place — then they overpower the good more and bring it into greater concealment — that is: they bring it into the interior of their thought. That is: they begin to think thoughts about this good — and through this they insert the good into greater concealment and hiding in the interior of their thought.


## Segment 28

<div dir="rtl" lang="he">

רשב"ם: בריה קלה - מבריות קטנות שבים: לפמה דלויתן - שיאכלני היום: עזא דימא - שכל מה שיש ביבשה יש בים, חוץ מן החלדה; בשחיטת חלין: דבחישא - חופרת בים בקרניה לבקש אחר מזונותיה:

</div>

And then the good goes out through the birth that they beget — because the good is hidden and concealed in the interior of their thought, and from there comes the birth — and therefore the good goes out in the seed of the births. And then there is no power in the evil of the births to overpower the good that is in them — and then the good goes out through the births and converts are made.

 And this is the aspect of [Psalms 87]: "Hashem counts in the writing of peoples: this one was born there, selah [ה' יִסְפֹּר בִּכְתוֹב עַמִּים זֶה יֻלַּד שָׁם סֶלָה]."


## Segment 29

<div dir="rtl" lang="he">

חזינא האי כורא דאפיק רישא ממיא וכו'. כורא - זה בחינת הטוב, שהם חלקי נשמות ישראל עם הגרים הנ"ל; כי דגים, אסיפתן הוא מטהרתן (עין חלין כ"ז:) - זה בחינת חלקי הנשמות, בחינת (איוב ל"ד): "רוחו ונשמתו אליו יאסף", ובחינת גרים, בבחינת (תהלים מ"ז): "נדיבי עמים נאספו", ועל שם זה החכמים נקראים "בעלי אספות" (קהלת י"ב), שהם מאספים הטוב עם הגרים. וזה הטוב עם הגרים אפיק רישה ממיא, הינו שמוציא את השכל משטיפת המים הזידונים, שהוא הכסילות השוטף על השכל, כנ"ל.

</div>

"In the writing" — this is the aspect of the good that goes out through the aspect of the writing as above. And this: "this one was born there, selah" — that the good was clothed in the births and goes out through them as above. And this is what Rashi explains: "this one was born there" — that they are Israel who are defiled among the nations — that is: the aspect of the good subdued by them, which is the aspect of portions of the souls of Israel as above.

 And this is the aspect of: "He does not lie down until he eats prey" — this is the aspect of completeness of the altar, the aspect of "altar in its portion of tearing" as above. "And blood of the slain he drinks" — and its Aramaic translation: "and property of the peoples it inherits" — that is: the aspect of converts. And this: "and property of the peoples" — that is: the aspect of the good that was covered by the nations, who brought it into concealment and hiding in the interior of their thought as above — that goes out through the seed of the births and converts are made, and through this the altar is completed as above.


## Segment 30

<div dir="rtl" lang="he">

והוי לה קרני, וחקיק עליהו: אנא בריה קלה שבים, והוינא שין פרסי, ואזלינא לפמא דלויתן. קרנא - זה בחינת צדקה, שהוא בחינת "הון יסיף רעים" הנ"ל, שהוא עקר הקרן הקימת לעולם הבא, כמאמר מונבז (בבא בתרא י"א): אבותי גנזו למטה ואני גנזתי למעלה. וחקיק עליהו, הינו על ידי הצדקה נעשה חקיקה, בחינת הכתב הנ"ל כנ"ל, בבחינת "ושמעו הולך בכל המדינות", להטוב הכבוש בין העכו"ם, ומעוררו בתשובה לשוב לשרשו, כי הטוב זוכר את עצמו. אנא בריה קלה שבים, הינו, שאני למעלה מכל העולמות. ים הינו: המם הוא ארבע עולמות, יוד הוא בחינת החכמה שמתפשט בכל העולמות, כמו שכתוב (תהלים ק"ד): "כלם בחכמה עשית".

</div>

The Allegory of Rav Safra — The Fish With Horns — The Goat of the Sea — Decoded

 And this is the explanation of: Rav Safra was telling: "One time we were going in a ship, and we saw that fish that took out its head from the water, and it had horns, and engraved on them: I am a creature of light that is in the sea, and I was three hundred parsang, and I am going to the mouth of the Leviathan." Rav Ashi said: "That was a sea goat, that digs, and it has horns." [Bava Basra 74]

 📜 Rashbam's Explanation — Term by Term

 
 "Creature of light" — from the small creatures that are in the sea.


## Segment 31

<div dir="rtl" lang="he">

וזהו בריה קלה שבים, הינו שכמו שהדבר הקל הוא צף למעלה, כן הנשמה, שהוא הטוב, הוא למעלה מכל העולמות. והוינא שין פרסה, דהינו שהנשמה נזכרת שהיתה בבחינת 'ישראל עלה במחשבה תחלה', והקדוש ברוך הוא נמלך בה בבריאת העולם, בבחינת "המה היוצרים ישבי נטעים עם המלך במלאכתו", שנמלך בנשמותיהן של ישראל בשעת בריאת העולם, דהינו שהיא נזכרת שהיתה במעלה גדולה כזו כנ"ל, ועתה היא הולכת לכליון והפסד, חס ושלום. שין - זה בחינת המחשבה, שנחלקת לשלש ראשים: מחשבות שכליות, מחשבות מדותיות, מחשבה מעשיות. פרסה - בחינת רגל, הינו עצה, כמו (שמות י"א): "וכל העם אשר ברגליך" - הנמשכים אחר עצתך, הינו שהנשמה נזכרת שהיתה תחלה במחשבה, ובה נמלך ונתיעץ בבריאת עולמו.

</div>

"To its mouth of Leviathan that will eat me today" — [the fish says this about itself].

 "Sea goat" — for all that there is on dry land there is in the sea — except the weasel, as stated in the laws of slaughter in Chullin.

 "That digs" — digs in the sea with its horns to seek its sustenance.


## Segment 32

<div dir="rtl" lang="he">

והשתא אזלינא לפמא דלויתן, הינו לכליון והפסד, חס ושלום, ועל ידי זה מרחמת על עצמה ונתעוררת לשוב לשרשה כנ"ל, ונעשין בעלי תשובה וגרים כנ"ל. אמר רב אשי: האי עזא דימא דבחישא ואית לה קרני. עזא - זה בחינת עז, הינו יראה, בחינת "כי תפארת עזמו אתה" הנ"ל. דבחישא, הינו בחינת הצדיק, שמחפש תמיד אחר ההתפארות שבכל אחד מישראל כנ"ל. ואית לה קרנא, הינו בחינת "וברצונך תרום קרננו", הינו האהבה שנתגלה על ידי הצדיק כנ"ל, כי על ידי כל בחינות הנ"ל נתגלה אור הצדיק, שעל ידי זה זוכין ליראה ואהבה כנ"ל.

</div>

"We saw that fish that took out its head from the water etc." — this is the aspect of the good, which is the portions of the souls of Israel, together with the converts as above. Because fish — their gathering purifies them [see Chullin 27b] — this is the aspect of the portions of the souls, the aspect of [Job 34]: "His spirit and His soul He gathers to Him [רוּחוֹ וְנִשְׁמָתוֹ אֵלָיו יֶאֱסֹף]." And the aspect of converts — in the aspect of [Psalms 47]: "Nobles of the peoples are gathered [נְדִיבֵי עַמִּים נֶאֱסָפוּ]." And on account of this the Sages are called "masters of gatherings" [Koheles 12] — that they gather the good with the converts.

 "Took out its head from the water" — that is: that it takes out the intellect from the flooding of the insolent waters, which is the foolishness that floods over the intellect, as above.

 "And it had horns, and engraved on them: I am a creature of light that is in the sea, and I was three hundred parsang, and I am going to the mouth of the Leviathan" — this is the aspect of tzedakah, which is the aspect of "wealth adds friends" as above — that it is the main horn existing for the World to Come, as in the saying of Munbaz [Bava Basra 11b]: "My fathers stored below, and I stored above."

 "And engraved on them" — that is: through the tzedakah, engraving is made — the aspect of the writing above as above — in the aspect of "and his fame goes in all the provinces" — to the good that is subdued among the nations, and it arouses it in teshuvah to return to its root.


## Segment 33

<div dir="rtl" lang="he">

ט

</div>

And when one reaches the aspect of da'as, one merits the attainment of Torah [הַשָּׂגַת הַתּוֹרָה] — as it is written : "I, Wisdom, dwell with arimah [cleverness/subtlety — אֲנִי חָכְמָה שָׁכַנְתִּי עָרְמָה]" — that the dwelling-place of Torah [שְּׁכוּנַת הַתּוֹרָה] is with one who has da'as. As it is written : "The Holy Blessed One gives wisdom to the wise [קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָהֵב חָכְמְתָא לְחַכִּימִין]."


## Segment 34

<div dir="rtl" lang="he">

וזה: "ויהי הם מריקים שקיהם", הינו בחינת "לבשו שמים קדרות ושק וכו'". 'שמים' הינו יראה ואהבה כנ"ל; וכשהם מריקים את השק והחשך מן היראה והאהבה - והנה איש צרור כספו בשקו. צרור כספו - זה בחינת הצדיק, בחינת (משלי ז): "צרור הכסף לקח בידו", שהם הצדיקים, כמו שפרש רש"י שם. בשקו, הינו שאור הצדיק נתחשך ונתלבש ונתכסה בקדרות ושק, הינו שמרגישים שהשק והחשך שהיה על היראה והאהבה, זה מחמת שק וחשך, שנחשך להם אור הצדיק כנ"ל.

</div>

Because the good remembers of itself: "I am a creature of light that is in the sea" — that is: that I am above all the worlds. Sea — that is: the mem is the four worlds [מ = 40, and yud = ten — four worlds multiplied]; yud is the aspect of the wisdom that spreads in all the worlds — as it is written [Psalms 104]: "All in wisdom You made [כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ]." And this "creature of light that is in the sea" — that is: as a light that floats above a water — so the soul, which is the good, is above all the worlds.

 "And I was three hundred parsang" — that is: the soul remembered that it was in the aspect of: Israel ascended in the thought first, and the Holy One blessed be He consulted in it in the creation of the world — in the aspect of "they are the formers, dwellers of plantings with the king in his work" — that He consulted with the souls of Israel at the time of the creation of the world. That is: it remembered that it was in such a great degree as above.

 📗 Decoding "Three Hundred Parsang"

 
 Three — this is the aspect of thought that divides into three heads: thoughts of the intellect [מַחְשָׁבוֹת שִׂכְלִיּוֹת], thoughts of the middos [character attributes], and practical thought.


## Segment 35

<div dir="rtl" lang="he">

ויראו את צררות כספיהם המה ואביהם, הינו שראו והכירו, שצרורות כספיהם תלוי בהחמר והצורה, שנקרא המה ואביהם. המה - זה החמר, שהם כלי המעשה, ואביהם - הוא השכל שנקרא אב, בחינת אב בחכמה (מגילה י"ג:), הינו כנ"ל, שהתגלות אור הצדיק, שיזכו להכירו ולהבין ולטעם ולראות אורו הגדול, הוא תלוי בשלמות המעשים ובזכות השכל. ויאמר להם יעקב אביהם, הינו תוכחות השכל, שמוכיח את החמרים, שהם כלי המעשה, שהוא תולה הסרחון בכלי המעשה.

</div>

Parsang — the aspect of foot [רֶגֶל] — that is: advice — as [Exodus 11]: "And all the people that are at your feet [אֲשֶׁר בְּרַגְלֶךָ]" — those drawn after your advice.
 

 That is: the soul remembered that it was first in thought — and He consulted in it in the creation of His world. And now: "I am going to the mouth of the Leviathan" — that is: to annihilation and loss, God forbid. And through this it has mercy on itself and is aroused to return to its root as above — and ba'alei teshuvah and converts are made as above.
 

 Rav Ashi said: "That was a sea goat that digs and has a horn."


## Segment 36

<div dir="rtl" lang="he">

וזה: אתי שכלתם, שעל ידי המעשים העכורים גורמים כליון והפסד להשכל. יוסף איננו - זה בחינת "הון יסיף רעים רבים" הנ"ל, ושמעון איננו - זה בחינת "ושמעו הולך בכל המדינות", הנעשה על ידי בחינת "הון יסיף" כנ"ל, ואת בנימן תקחו - זה בחינת מזבח בחלקו של טורף, שהוא בנימין, שעקר שלמות השכל תלוי בזה כנ"ל; דהינו שהשכל מוכיח ואומר, שעקר החסרון שנתעכר המח הוא תלוי רק בכלי המעשה, דהינו צדקה, שהיא תלוי במעשה, בחינת (ישעיהו ל"ב): "והיה מעשה הצדקה", שעל ידה נשלם השכל כנ"ל, כי כשנותנין צדקה, על ידי זה נעשין גרים כנ"ל, ועל ידי זה נשלם המזבח, שהוא בחינת שלחנו של אדם, דהינו שזוכין לאכל בקדשה, ואזי נשלם השכל, ואזי זוכין לראות אור הצדיק, ועל ידי זה מקבלין ממנו יראה ואהבה כנ"ל.

</div>

Goat — this is the aspect of strength, that is: fear — the aspect of "for the splendor of their strength is You" as above.

 "That digs" — that is: the aspect of the tzadik who searches always after the exaltation that is in every one from Israel as above.

 "And it has a horn" — that is: the aspect of "and in Your will our horn is exalted" — that is: the love that is revealed through the tzadik as above.

 Because through all the aspects above — the light of the tzadik is revealed — and through this one merits fear and love as above.

But there are two aspects of Torah: there is the aspect of the nigleh [the revealed Torah] and the aspect of the nistar [the hidden Torah].

The Opening Verse Decoded — Jacob Rebukes His Sons — The Whole Torah Recapitulated

 And this: "And it was, as they were emptying their sacks" — that is: the aspect of "I clothe the heavens with blackness and sackcloth I place as their covering etc." — heavens — that is: fear and love as above. And when they empty the sack and the darkness from the fear and the love — "and behold, each man's bundle of money was in his sack" — this is the aspect of the tzadik, the aspect of [Proverbs 7]: "A bundle of money he took in his hand [צְרוֹר הַכֶּסֶף לָקַח בְּיָדוֹ]" — which are the tzadikim, as Rashi explains there. "In his sack" — that is: that the light of the tzadik is darkened and clothed and covered in blackness and sackcloth. That is: they feel that the sack and darkness that was on the fear and the love — this is because of the sack and darkness that darkened the light of the tzadik to them as above.

 "And they saw their bundles of money — they and their father" — that is: they saw and recognized that their bundles of money depend on the matter and the form that are called "they and their father." This — the matter: which is the vessels of the deed. And their father — he is the intellect, that is called father — the aspect of "father in wisdom" [Megilla 13b]. That is: as above — that the revelation of the light of the tzadik, that one merits to recognize it and to understand and to taste and to see its great light — it depends only on completeness of the deeds and purity of the intellect.

 "And Jacob their father said to them" — that is: the rebuke of the intellect that rebukes the material things — which are the vessels of the deed — that the foul smell adheres to the vessels of the deed.

 📗 Jacob's Words — Each Phrase Decoded

 
 "Me you have bereaved" — that through turbid deeds one causes annihilation and loss to the intellect.
 

 
 "Joseph is not" — this is the aspect of "wealth adds many friends" as above.
 

 
 "And Simeon is not" — this is the aspect of "and his fame goes in all the provinces" — that is made through the aspect of "wealth adds" as above.

"And Benjamin you would take" — this is the aspect of altar in its portion of tearing, which is Benjamin — that the main completeness of the intellect depends on this as above. That is: the intellect rebukes and says: the main deficiency that clouds the mind depends only on the vessels of the deed — that is: tzedakah, which depends on the deed — the aspect of [Isaiah 32]: "And the deed of tzedakah shall be peace [וְהָיָה מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה שָׁלוֹם]" — that through it the intellect is completed as above. Because when one gives tzedakah — through this converts are made as above, and through this the altar is completed — which is the aspect of the table of man — that is: one merits to eat in holiness. And then the intellect is completed, and then one merits to see the light of the tzadik, and through this one receives from him fear and love as above.
 

 📜 Compiler's Note

 [Language of our Rabbi, of blessed memory.]

 🗺️ Translator's Summary — Torah 17
 The following is prepared by the translator to aid study. It is not part of Rabbeinu's original text.

 
 Torah 17 is a great Torah — nine sections, each interlocking. Its subject is how fear and love are received in the world, and every thread of the Torah leads back to this beginning and end.
 

 
 🔗 The Master Chain — Torah 17

 ▶
The Tzaddik seeks and finds Hashem's will in all creation → he does this by finding the exaltation [tif'eres] within every Jew [because the whole of creation was made for Israel's exaltation].

 ▶
Revealing the exaltation → reveals fear [like the king's birthday: seeing the king in his glory affects the soul more than mere knowledge].

 ▶
Revealing the exaltation → then reveals the king's will [he distributes gifts] → which is love.

▶
When the Tzaddik's light is darkened — fear and love are darkened [the sackcloth over the heavens] — because of turbid deeds and foolishness of the intellect.

 ▶
Repair: proper eating at the altar/table → subdues the kelipot/foolishness.

 ▶
Completion of the altar → through converts [who return the sparks of the altar to their place].

 ▶
Converts come through: tzedakah → purifies the air [love = attachment of spirits = calm air] → the Tzaddik's holy speech is engraved in the air → travels far → written in the nations' books → the subdued good [portions of Jewish souls] awakens, recognizes its origin, and returns → tearing converts with it.

 ▶
Sometimes: the evil hides the good in their thoughts → the good comes out through their offspring → converts from the births.

 ▶
The fish allegory [Bava Basra 74]: fish = the good + converts; horns = tzedakah / the writing; "creature of light in the sea" = the soul's memory of its supernal origin; "three hundred parsang" = three heads of thought × advice/feet; "mouth of Leviathan" = annihilation → mercy on oneself → teshuvah. The sea goat = the Tzaddik: digs = searches for exaltation; horn = reveals love.

 ▶
The opening verse: sacks emptied = darkness of fear/love removed; bundles of money = light of the Tzaddik hidden in sackcloth; "they and their father" = deeds and intellect; Jacob rebukes = intellect rebukes deeds: Joseph [tzedakah-speech] is not; Simeon [fame in provinces] is not; Benjamin [altar/tearing] — completeness of intellect → seeing the Tzaddik's light → fear and love.

 
 Na Nach Nachma Nachman MayUman ✦ Complete edition — every word rendered, every source cited, all parenthetical elaborations rendered in full, all verse decodings complete, the fish allegory fully decoded, the closing verse decoded word by word. Nothing omitted.



# “Hashem, How Many Are My Foes

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/170/

# “Hashem, How Many Are My Foes

<div dir="rtl">ה מה רבו צרי רבים וכו</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/170


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

ה' מה רבו צרי רבים וכו' (תהלים ג) כי כל אחד לפי נשמתו ולפי עבודתו כך יש לו יסורים,יש שיש לו יסורים מבניו ומאביו ומשכן, ויש שהוא במדרגה גדולה ממנו ויש לו יסוריםמשכנים רחוקים ויש גדול ממנו ויש לו יסורים מכל העיר ויש גדול מאד ויש לו יסוריםמכל העולם וכל אחד על-ידי היסורים נושא עליו האנשים שיש לו יסורין מהם, כי כשיש לויסורין מהם הוא נושא אותם עליו אך איך אפשר לחמר לשא עליו כל-כך אנשים אך על-ידיהיסורין נכנע גופו, כי כל היסורין נקראים צרות, על-שם שהם מצרין ומעיקין להגוף,וכשנכתת הגוף על-ידי הצרות על-ידי-זה מאירה ונתגדלה הנפש, כי בהכנע החמר תגדלהצורה, וכמו שכתוב בזהר (שלח קסח) אעא דלא סלק בה נורא מבטשין לה, גופא דלאסלק בה נהורא דנשמתא וכו' ועל-כן נקראת צרה לשון צורה, כי על-ידי הצרה נכנע הגוףומאירה הצורה נמצא שעל-ידי זה שיש לו יסורין וצרות מאירה הצורה הינו הנפש והנפשאפשר לה לשאת עליה כמה וכמה אנשים, וזה: ה' מה רבו צרי כל מה שנתרבין צרי רבים קמים עלי, כי על- ידי-זה אני נושא ומקים ומרים רבים לשרשם:

</div>

170 – “Hashem, How Many Are My Foes...” (Psalms 3:2)

“Hashem, how many are my foes, many rise up against me” (Psalms 3:2).

Each person, according to their soul and service, has their own suffering. One suffers from his children, father, or neighbor. Another—on a higher level—suffers from more distant neighbors. One greater still suffers from the entire city. And someone even greater suffers from the entire world.

And each person, through these sufferings, bears those who afflict him. For when he has suffering from them, he carries them upon himself.

But how can flesh bear so many people? It is because suffering subdues the body. All suffering is called

tzarot

(“troubles”), from the root meaning to constrict or oppress the body. When the material is subdued by suffering, then the soul—

tzurah

(“form”)—shines and expands.

As the Zohar (Shelach 168a) says: “A vessel into which fire does not rise is struck; a body into which the light of the soul does not rise...”

Therefore, the word

tzarah

(trouble) also implies

tzurah

(form). Through trouble, the body is humbled, and the soul shines. As a result, the soul

is able to

carry and uplift many people.

This is the meaning of: “Hashem, how many are my foes, many rise against me”—because through these foes and their troubles, I uplift and raise many to their spiritual root.



# 171. “And many of those who sleep in the dust of the earth shall awaken: these t

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/171/

# 171. “And many of those who sleep in the dust of the earth shall awaken: these t

<div dir="rtl">ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפ</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/171


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות ולדראון עולם (דניאל י"ב)על-ידי שנתעורר שכל חדש בעבודת ה' מה שלא היה נודע עד עתה, על-ידי- זה "רבים מישניאדמת עפר יקיצו", אך "אלה לחיי עולם ואלה לחרפות ולדראון עולם", כי "צדיקים ילכובם" (הושע י"ד) שעובדין עם זה השכל את השם יתברך, "ופושעים יכשלו בם", שאינםעובדין בזה את השם יתברך, רק שעל-ידי-זה הם מבזין ומחרפין את העולם, על שהם יודעיןמזה השכל החדש, והעולם אינם יודעין מזה וכמו ששמעתי לחרפות ולדראון עולם, הינולחרף ולבזות העולם, כי אינם משתמשין עם זה השכל החדש, רק לבזות ולחרף העולם,על-ידי שהם יודעים מזה והעולם הם ריקים וחסרים מזה:

</div>

171. “And many of those who sleep in the dust of the earth shall awaken: these to everlasting life, and these to shame and everlasting abhorrence” (Daniel 12:2).

Through the awakening of a new intellect in the service of God—something previously unknown— “many of those who sleep in the dust of the earth shall awaken.” Yet, it states: “These to everlasting life, and these to shame and everlasting abhorrence.”

As it is written: “The righteous shall walk in them” (Hosea 14:10)—that is, the righteous use this new intellect to serve God. But “transgressors shall stumble through them”—they do not use this intellect to serve God, but rather to scorn and disgrace the world. Because they are aware of this new understanding, and the rest of the world is not, they use it only to deride and mock. As I have heard: the phrase “to shame and everlasting abhorrence” refers to scorning and belittling the world, using this new knowledge only to deride others, since they know it while the world remains empty and lacking of it.



# 172. All the deficiencies a person has—whether in children, livelihood, or healt

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/172/

# 172. All the deficiencies a person has—whether in children, livelihood, or healt

<div dir="rtl">כל החסרונות שיש לאדם הן בנים או פרנסה או בריאות</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/172


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

כל החסרונות שיש לאדם הן בנים או פרנסה או בריאות, הכל הוא מצד האדם עצמו, כיאור השם יתברך שופע עליו תמיד, אך האדם על-ידי מעשיו הרעים עושה צל לעצמו, שאין מגיע עליו אור השם יתברך, ולפי מעשיו כן נעשה הצל המונע אור השם יתברך, ומגיע לוהחסרון לפי המעשה שעל ידה נעשה הצל, והנה הצל הוא מדבר גשמי שעומד נגד דבר רוחני (הינו שהוא דק ממנו) כמו גשם עץ ואבן נגד אור הלבנה והחמה עושה צל, וכן לקוי חמה ולבנה על-ידי צל הארץ, וכן החמה בעצמה נגד מה שלמעלה ממנה, הוא גשמיות,ועושה צל נגדו, ועל-כן האדם כפי גשמיותו וכפי מעשיו, כן עושה צל בעצמו שמונע ממנואור ושפע של השם יתברך, אבל אם האדם מבטל עצמו, ואינו כלל מזה העולם, אזי אינועושה צל, ומקבל אור השם יתברך, ועקר אור השם יתברך הוא הכבוד, כי כל מה שבראהקדוש-ברוך-הוא לא ברא אלא לכבודו, כמו שכתוב (ישעיה מ"ג): "לכבודי בראתיו"וכו'(שם ו), הינו אם הוא "מלא כל הארץ", שאינו כלל מזה העולם, אזי מקבל אור השםיתברך שהוא הכבוד: וזה (משלי ג): "כבוד חכמים ינחלו", כי "החכמה מאין תמצא" (איוב כח) ועל- כן החכמים שהם אין, זוכיםלכבוד, על-ידי שאינם עושים צל להפסיק, כי אין להם שום גשמיות כנ"ל: וכשהשם יתברך מראה פנים שוחקות חיים וטובה לעולם, ולהפך להפך חס ושלום וכןהצדיק כשמראה פנים שוחקות הוא טוב וכן להפך וזה: "ראה נתתי לפניכם היום את החיים ואת הטוב את המות" וכו'. היינו לפנים שלכם:

</div>

172. All the deficiencies a person has—whether in children, livelihood, or health—come from the person himself.

For the light of God continuously flows upon him; however, through his evil deeds, a person creates a shadow over himself, which blocks the light of God from reaching him. According to one’s deeds, so is the shadow formed, and so is the lack that results from it.

A shadow is created by something physical standing against something spiritual (which is more subtle)—just like a physical tree or stone blocks the light of the sun or moon and casts a shadow. Similarly, a solar or lunar eclipse occurs through the shadow of the earth. Even the sun, in comparison to what is above it, is physical and casts a shadow.

Thus, according to a person’s physicality and his deeds, he creates for himself a shadow that blocks the light and flow of the Blessed One. But if a person nullifies himself and is not at all connected to this world, he creates no shadow and receives the light of God. And the essential light of God is honor (כבוד), for everything the Holy One, blessed be He, created was only for His honor, as it is written: “For My honor I created it” (Isaiah 43:7).

That is: if He “fills all the earth,” and the person is not of this world, he receives the light of God, which is honor. This is the meaning of: “The wise shall inherit honor” (Proverbs 3:35), for “Wisdom is found from nothing” (Job 28:12). Therefore, the wise—who are “nothing”—inherit honor, because they create no shadow to interrupt, for they possess no materiality at all.

When the Blessed Holy One shows a laughing face, there is life and good in the world. The opposite is also true, God forbid. Likewise, when the tzadik shows a laughing face, it is good; the opposite, too, is the opposite. This is the meaning of: “See, I have set before you today life and good, and death...” (Deuteronomy 30:15)—that is, before your faces.



# 173. Through writing, the true tzadik can recognize the soul and the soul's inne

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/173/

# 173. Through writing, the true tzadik can recognize the soul and the soul's inne

<div dir="rtl">על ידי הכתב יכול הצדיק האמת להכיר הנפש ופנימיות הנ</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/173


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

על ידי הכתב יכול הצדיק האמת להכיר הנפש ופנימיות הנפש של הכותב, והאמונה ושרשהאמונה שלו, כי יש בחינת שרש האמונה, כי האמונה בעצמה יש לה חיות ושורש, דהינושיש עולם אמונה שמשם נלקח האמונה, ועולם האמונה יש לו גם-כן אמונה בהשםיתברך, וזה בחינת שרש האמונה שהיא בחינת פנימיות האמונה, והיא בחינת פנימיותהנפש, כי הנפש והאמונה הם בחינה אחת כמו שכתוב (ישעיה כ"ו): "נפשי אויתיך בלילה",וכתיב (תהלים צ"ב): "ואמונתך בלילות", ועל-ידי הכתב אפשר להכיר הנפש ופנימיות הנפששהיא בחינת פנימיות האמונה כנ"ל, בבחינת "אנכי" שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (שבתקה): 'אנא נפשי כתבית יהבית' הינו שהכותב נותן נפשו בתוך הכתב וגם פנימיות נפשו, כיאיתא בזהר הקדוש 'אנ"י נוטריקון א'נא נ'פשי י'הבית-דא שכינתא חיצוניות אנכי-דאשכינתא פנימיות' נמצא שהכ"ף מרמז על בחינת שכינתא פנימיות (עיין לק"ת להאריז"ל פר'יתרו, ובשג"ע אות כ) וכן איתא ב"עץ-חיים" לענין התלבשות העולמות שהכתר היאפנימיות הנפש, והכ"ף היא בחינת כתר כמובא לעיל (בסי' ו' אות ב) כי השכינה היא בחינתנפש כידוע, נמצא שעל-ידי הכתב שהוא בחינת כ' נתגלה ונראה בחינת פנימיות הנפשפנימיות האמונה כנ"ל: והדבור שמדבר עם הצדיק האמתי הוא במעלה גדולה מהכתב, כיהכתב אינו רק פעלת הנפש, ומתוך הפעלה יכול הצדיק להבין מהות הנפש, והדבור הואהנפש בעצמו, כמו שכתוב (שיר השירים ה): "נפשי יצאה בדברו", ואף-על-פי שהדבור הואדבר שאין בו ממש, אף-על-פי-כן מחמת שהוא צדיק אמת, והדבור הוא מהות הנפשבעצמה, על-כן יכול לראות מהות הנפש בעצמה:

</div>

173. Through writing, the true tzadik can recognize the soul and the soul's inner dimension of the writer,

and also

his faith and the root of his faith.

For there is a concept of the root of faith, as faith itself possesses vitality and a root. That is, there exists a “world of faith” from which faith is drawn, and this world too has faith in the Blessed Holy One. This is the root of faith, which is the inner aspect of faith, and this is also the inner aspect of the soul. For the soul and faith are of one essence, as it is written: “My soul has desired You in the night” (Isaiah 26:9), and “Your faith [is] in the nights” (Psalms 92:3).

Through writing, one can discern the soul and its inner essence—meaning, the inner essence of faith—corresponding to the aspect of “

Anochi

” (I). As our Sages of blessed memory said (Shabbat 105a): “Ana

nafshi

ketavit

yahavit

I have written and given My soul.” That is, the writer gives his soul into the writing, including his innermost being.

And it is stated in the Zohar: “אנכי” is an acronym for Ana

Nafshi

Yahavit

I have given My soul.” The external meaning of “

Anochi

” relates to the external Shechinah; the internal meaning relates to the internal Shechinah. The letter kaf (כ) hints to the internal aspect of the Shechinah [see:

Likutei

Torah, Ari, Parashat Yitro;

Sha'ar

HaGilgulim

, letter kaf]. Also, in Etz Chayim, concerning the enclothing of worlds, the

keter

(crown) is the inner soul, and the letter kaf is the

keter

[as brought above in sign 6, letter b]. The Shechinah is known to be an aspect of the soul.

Thus, through writing (the aspect of kaf), the inner soul and inner faith are revealed.

However, speech with a true tzadik is on an even higher level than writing. For writing is merely a product of the soul, and from that product the tzadik can understand the nature of the soul. But speech is the soul itself, as it is written: “My soul went out at his speaking” (Song of Songs 5:6).

Although speech has no tangible substance, nevertheless, because he is a true tzadik—and speech is the very essence of the soul—he can perceive the very essence of the soul itself.



# 174. When judgments, God forbid, overpower a person.

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/174/

# 174. When judgments, God forbid, overpower a person.

<div dir="rtl">כשהדינין, חס ושלום</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/174


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

כשהדינין, חס ושלום, גוברים על האדם אין להמתפלל עבורו להזכיר שמו שלא יתגברוהדינין, חס ושלום, וכמו דאיתא (עיין זוהר נח ס"ט, ובלק"ת להאריז"ל פ' בראשית שנח לאקרא לו אביו שם בעת לדתו משום שהיה אז העולם בדינין, ועל-כן לא רצה אביו לתן לושם כי על-ידי השם יהיה נכר ומסים בין המקטרגים ויוכלו הדינים להתגבר עליו, וזהוכשהתפלל משה רבנו, עליו השלום, על מרים לא הזכיר שמה, רק אמר סתם "אל נא רפאנא לה" (במדבר י"ב) כי מחמת שהיו הדינין גוברים עליה, לא רצה להזכיר שמה בפרושכנ"ל, ואף-על-פי-כן העלים שמה ברמז נפלא בתוך תפלתונא רפא בגימטריא מרים יוכבדמכוון ממש, הינו שם החולה ושם אמה שצריך להזכיר על החולה כשמתפללין עליו, אך לארצה להזכיר בפרוש כנ"ל:

</div>

174. When judgments, God forbid, overpower a person.

When the forces of judgment (

dinim

), God forbid, overpower a person, one should not mention the person’s name in prayer. This is in order not to give strength to the judgments.

As stated in the Zohar (Noach 69a) and in

Likutei

Torah of the Ari on

Bereishit

: Noah was not given a name at birth, because the world was then under harsh judgments, and his father refrained from naming him. For through the naming, the person becomes identifiable, and the accusatory forces can target him.

Similarly, when Moses prayed for Miriam, he did not mention her name explicitly but said simply: “O God, please heal her now” (Numbers 12:13). Because judgments were overpowering her, he avoided stating her name explicitly.

However, he did allude to her name wondrously. The phrase “נא רפא נא” (“please heal now”) has the numerical value (gematria) of Miriam Yocheved—the name of the ill and her mother, which are normally mentioned when praying for a sick person. Yet he refrained from doing so explicitly, for the reason stated above.



# 175. The primary virtue of crying is when it stems from joy and gladness.

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/175/

# 175. The primary virtue of crying is when it stems from joy and gladness.

<div dir="rtl">עקר מעלת הבכיה הוא כשהיא מחמת שמחה וחדוה ואפלו החר</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/175


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

עקר מעלת הבכיה הוא כשהיא מחמת שמחה וחדוה ואפלו' החרטה טוב מאד שתהיהמחמת שמחה, שמרב שמחתו בהשם יתברך, הוא מתחרט ומתגעגע מאד על שמרד נגדובימים הראשונים, ומתעורר לו בכיה מחמת רב השמחה, וזה עקר מעלת הבכיה, שתהיהמחמת שמחה, וזה בכיה הוא ראשי-תבות בשמך יגילון כל היום (תהלים פ"ט) שעקר הבכיהשתהיה מחמת שמחה בשמו יתברך כי בכיה הוא מתעורר משם ס"ג, שהוא בבינה, ועל-כןבכיה בגימטריא המלוי של ס"ג כמובא בכתבי האר"י, הינו שהתעוררות הבכיה תהיהמשמחה כי בינה לבא כמו שכתוב: "הלב מבין", ועקר השמחה היא בלב, כמו שכתוב(תהלים ד): "נתת שמחה בלבי", ומשם צריך שתהיה התעוררות הבכיה כנ"ל, ועל ידי זהנמתק הבכיה והבן:

</div>

175. The primary virtue of crying is when it stems from joy and gladness.

The highest level of crying is when it arises from joy. Even remorse and regret are best when they emerge from joy—when, from great joy in God, a person regrets and longs over having rebelled in earlier days, and this elicits tears from the overwhelming joy.

This is the core of the crying’s virtue: that it is from joy.

The word בכיה (crying) is an acronym for: “

Beshemcha

Yegilun

Kol

HaYom

” (“In Your Name they rejoice all day”) — Psalms 89:17 — indicating that the essence of crying should stem from joy in His blessed Name.

Crying is an awakening from the level of Sag (ס"ג)—which corresponds to Binah (Understanding). In the writings of the Ari,

bechiyah

(crying) has the gematria (numerical value) of the filled-out form of the Divine Name associated with Sag.

Binah is the heart, as it is written: “The heart understands

and the essence of joy is in the heart, as in: “You have placed joy in my heart” (Psalms 4:8). Therefore, the awakening of tears must come from there, and through this, the tears are sweetened.



# 176. A person must hurry greatly to expel the spirit of foolishness from within.

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/176/

# 176. A person must hurry greatly to expel the spirit of foolishness from within.

<div dir="rtl">צריך האדם למהר מאד לגרש מקרבו הרוח שטות</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/176


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

צריך האדם למהר מאד לגרש מקרבו הרוח שטות, מה שלבו מלא מרוח שטות הדבוק בו,וזה על-ידי שנתקשר להצדיק האמת, והתקשרות הינו אהבת נפש מה שאוהב להצדיק מאד,ועל ידי זה נכלל לבו בלב הצדיק ולפי שלבו מלא מרוח שטות, והרוח הוא האויר, וטבעהאויר לבקש לו מקום פנוי לצאת שם, כמבאר אצל המחקרים, וכשמוצא האויר מקום פנוילצאת שם, הוא בוקע ושובר במהירות ובבהלה, ועל כן כשנכלל לבו בלב הצדיק, ולב הצדיקהוא חלל בבחינת: "ולבי חלל בקרבי" (תהלים ק"ט) ועל כן האויר של הרוח שטות הדבוקבלבו שלבו מלא מזה האויר, הוא בוקע ושובר לבו בבהלה ובורח לחוץ, מחמת שמצאמקום פנוי בלב הצדיק, ועל-כן על ידי שמגרש במהירות הרוח שטות מקרבו, על-ידי-זה ישלו לב נשבר, כי נשבר לבו על ידי מהירות ובהלות הרוח שטות לצאת כנ"ל, ועל-כן לא מצאלפי שעה מקום לצאת ועל-כן נשבר הלב:

</div>

176. A person must hurry greatly to expel the spirit of foolishness from within.

A person must act swiftly to expel the spirit of folly (ruach

shtut

) that fills his heart and clings to him. This is accomplished by attaching oneself to the true tzadik—through soul-level love, by loving the tzadik deeply.

Through this, one's heart becomes included in the heart of the tzadik. And since the heart is filled with the spirit of folly—which is an aspect of air (ruach)—and as is known from scientific study, air by its nature seeks an empty space through which to escape, when it finds such a space it bursts forth and breaks through with speed and panic.

Thus, when one’s heart is included in the heart of the tzadik, which is an empty space, as in: “My heart is hollow within me” (Psalms 109:22), then the foolish air, which clings to one’s heart, bursts out in panic upon finding a vacant place within the

tzadik’s

heart.

Therefore, through quickly expelling the spirit of folly, one attains a broken heart, as the heart is broken by the swift and panicked exit of the spirit of folly. Since it cannot find a timely exit point, it breaks the heart.



# 177. “And the LORD said: I have forgiven according to your word” (Numbers 14:20)

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/177/

# 177. “And the LORD said: I have forgiven according to your word” (Numbers 14:20)

<div dir="rtl">במדבר יד</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/177


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

(במדבר י"ד): ויאמר י"י סלחתי כדבריך ראשי-תבות כוסי כדברך, דבר ראשי תבות דשנתבשמן ראשי, כי יש צדיקים אמתים שיש להם כח כששותין יין לפעמים למחל עוונות על ידי זה, כי אמרו רבותינו זכרונם לברכה (יומא עו): שיין יש לו שני בחינות, זכה-נעשה ראש,וכשנעשה ראש שהוא בחינות מחין, על-ידי-זה הוא יכול לכפר עוונות, כמו שכתוב (משליט"ז): "ואיש חכם יכפרנה", וזהו: "ויאמר ה' סלחתי כדברך", כי דבר הוא ראשי-תבות "דשנתבשמן ראשי" כנ"ל, שהיא בחינת שלמות המחין, [שהם בחינת (שמות ל): "שמן משחתקדש" בחינת (תהלים קל"ג) "כשמן הטוב על הראש" כידוע] וזה: "ויאמר ה' סלחתי כדברך"שהוא ראשי-תבות "כוסי" כנ"ל וזהו: "סלחתי כדברך", שהסליחה כדברך דיקא כפי בחינת"דשנת בשמן ראשי" שאתה זוכה, הינו כפי המחין שזוכה הצדיק האמת על- ידי שתית היין,כמו כן זוכה לסליחות עוונות, כי עקר הסליחה על-ידי החכמה והמחין הקדושים שמקבלבבחינת "ואיש חכם יכפרנה" כנ"לדשנת בשמן ראשי כ'ו'ס'י' רויה (תהלים כ"ג) בחינת"באנו באש ובמים ותוציאנו לרויה" (שם ס"ו שמות ל"ב) "וישרף את העגל וכו' ויזר על פניהמים" האמנם אלם (תהלים נ"ח) שנעשה האמנות אלם שאין לו דבור להתפאר, כי צריכיןלעשות דבור להאמנות שיוכל להתפאר למעלהיה הם המוחין, וזה תלוי בשמירת הברית, כי"שבטי יה עדות לישראל" על פגם הברית, (כמובא בפרוש רש"י פרשת פינחס): בעלמא די ברא כרעותה וימליך מלכותה מלכות הוא בחינת כבוד, כמו שכתוב (תהליםקמ"ה): "כבוד מלכותך יאמרו", והוא בחינת רצון, כי 'רצונו של אדם זהו כבודו' (ירושלמיפאה פרק א) וכשהאדם מסתפק ומתרצה ברצון השם יתברך, רק כמו שהוא יתברך רוצה,אזי 'ממליך מלכותה', כי עקר המלכות מהרצון כנ"ל, וזהו 'בעלמא די ברא כרעותה וימליךמלכותה', כי עקר המלכות הוא מהרצון כנ"ל, אבל כשרוצה האדם איזה רצון אחר חוץמרצון השם יתברך, על ידי זה נעשה מלכות אחרים של העכו"ם, וכפי הרצון האחר כן נעשהאיזה מלכות לאיזה עכו"ם, כי צריך האדם לבטל רצונו לגמרי נגד רצון השם יתברך, שלאיהיה לו שום רצון אחר, רק כמו שרוצה השם יתברך, הן שיהיה לו ממון ובנים, הן לאו חסושלום, והן כל שאר הרצונות לא ירצה שום רצון אחר רק כמו שרוצה השם יתברך יתגדלויתקדש שמה רבא יתגדל, תגי דל, שהוא תגי כתר דל, בחינת יעקב שהוא עקב בחינת דלובחינת ישראל הוא בחינת תגי, "כי שרית עם אלקים" וכו' (בראשית ל"ב)ויתקדש, ת"ק שדירבא, באר "ומשביע לכל חי רצון" (כל אלו הדברים לא נכתבו מהם כי אם ראשי פרקים, כיבשעת אמירת אלו הדברים הנוראים, לא זכינו שיבארם לנו היטב, כדרכו תמיד, רק אמרםבמהירות בדרך רמז בעלמא, ורמז לנו כאן כל הכונות של קדיש המבארים בכונות האר"י,זכרונו לברכה, וכנ"ל ואין אתנו יודע עד מה באור הדברים האלה):

</div>

177. “And the LORD said: I have forgiven according to your word” (Numbers 14:20).

The initial letters of סלחתי כדבריך (“I have forgiven according to your word”) spell: כוסי (“My cup”). The word

davar

("your word") is also an acronym for: “Dishanta

B'shemen

Roshi” — “You have anointed my head with oil” (Psalms 23:5).

There are true

tzadikim

who possess the spiritual power that, through drinking wine, they effect forgiveness of sins.

As our Sages taught (Yoma 76a): Wine has two aspects. If one is worthy, it becomes “head”—referring to intellect or

mochin

(spiritual brains), which can bring atonement, as it is written: “A wise man will atone for it” (Proverbs 16:14).

Thus: “I have forgiven according to your word”—the acronym “כוסי”—indicates that forgiveness comes by means of the mind (intellect), which is perfected through wine, as in: “You have anointed my head with oil” (Psalms 23) and “Good oil upon the head” (Psalms 133), referencing the “holy anointing oil” (Exodus 30).

Forgiveness, then, is in proportion to the level of intellect attained through this process.

The cup כוסי

(“My cup overflows”) from Psalms 23 is also linked to the verse: “We passed through fire and water and You brought us to abundance” (Psalms 66:12).

Similarly, the episode of the golden calf (Exodus 32) describes burning the idol and scattering its ashes on the water. The verse: “Even if silent, is it truly righteousness?” (Psalms 58) indicates that artistry or craftsmanship becomes mute, lacking words with which to glorify itself.

Therefore, one must make speech to elevate craftsmanship upward. This elevation depends on brains (

mochin

), and these depend on



# 178. **One needs precisely _

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/178/

# 178. **One needs precisely _

<div dir="rtl">דע כי צריך דוקא ודוי דברים</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/178


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

דע כי צריך דוקא ודוי דברים, כי צריך לפרט את החטא, וצריך להתודות בדבורים בכל פעם על כל מה שעשה. ויש לזה מניעות רבות. לפעמים נשכח מאתו החטא, ויש שיכבד עליו מאד וקשה לו להוציא הדבור להתודות, ועוד מניעות רבות. וצריך לזה שמחה של מצוה, כגון חתנה של מצוה או שאר מצוה בשמחה. כי שמחה הוא קומה שלמה מרמ"ח אברים ושס"ה גידים, ועל כן כשהוא שמח או מרקד, צריך לראות שיעבר בכל השמחה מראש ועד עקב, כי לפעמים השמחה רק ברגלין, ולפעמים בלב, או בהמחין, בחינת (ישעיה ל"ה): "ושמחת עולם על ראשם", אך עקר השמחה שיעבר בכל השמחה, הינו בכל הקומה שיש בהשמחה. וצריך לזה מצוות רבות, כי שרש נקדות כל המצוות היא השמחה, כי (תהלים י"ט): "פקודי ה' ישרים משמחי לב", וכל מצוה מתרי"ג מצוות יש לה איבר מהשמחה, כל מצוה לפי בחינתה, ועל כן אם פגם באיזה מצוה הן מצות עשה או לא תעשה. אזי כששמח ועובר והולך בקומת השמחה, אזי כשפוגע בזה האיבר שהוא כנגד אותה מצוה שעבר, אי אפשר לו לשמח שם, מחמת שפגם שם באותה המצוה שנקדתה שמחה כנ"ל, ואדרבא, יש לו דאגה שהוא הפך השמחה. בבחינת (שם ל"ח): "אדאג מחטאתי", ועל כן על ידי זה מרגיש ונזכר החטא שעשה מקדם. אך על ידי רבוי המצוות, כי 'אפלו פושעי ישראל מלאים מצוות כרמון' (חגיגה כז). על ידי זה נתבטל הדאגה של החטא המונעת השמחה, כי רבוי אור השמחה של רבוי מצוות שלו נתלהב ומבטל המניעות של החטא ואזי יכול להתודות, ועל ידי ודוי דברים נתתקן עולם הדבור כמבאר במקום אחר (לעיל בסימן ע"ח), כי פגם החטא בנפש, והנפש הוא בחינת הדבור, בבחינת (שיר השירים ה): "נפשי יצאה בדברו", ועל כן צריך להתודות בדבורים דוקא לתקן ולבנות פגם הדבור, כמו שכתוב (הושע י"ד): "קחו עמכם דברים ושובו אל ה'" ועין במקום אחר (שם). ועל ידי שנתקן ונבנה הדבור על ידי ודוי דברים, על ידי זה נעשה יחוד קדשא בריך הוא ושכינתה, שנתעורר הקול דלעלא ונתיחד עם הדבור, כי צריך התעוררות תחתון הינו לבנות הדבור, ועל ידי זה מתעורר ומתאוה הקול ומתיחד עם הדבור. וזה בחינת (תהלים ק"ג): "עושי דברו לשמע בקול דברו" ואיתא בזהר (לך לך דף צ): 'זכין למשמע קלין מלעילא' הינו על ידי "עושי דברו", שמתקנין הדבור על ידי זה 'לשמע בקול דברו', שנתעורר הקול להתיחד בדבור, וזכין למשמע קלין וכו'. (ויש בזה עוד דברים נפלאים בענין שמיעת קול נגינה וקול כלי זמר), וזה (ישעיה נ"א): "ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה". הינו שנמצא בתוך הששון ושמחה, תודה, בחינת ודוי דברים, וקול זמרה כנ"ל:

</div>

178. **One needs precisely _

Vidui

Devarim_** (confession in words).

Know that one needs exactly _

vidui

devarim

_, confession in words—that is, one must articulate the sin in detail, confessing it verbally each time, for every individual deed. There are many obstacles: sometimes the sin is forgotten, sometimes it is difficult or painful to utter verbal confession, and more.

One needs the joy of a mitzvah—such as the joy felt at a wedding, or other joyful mitzvah. Joy corresponds to the full stature of the body: 248 limbs and 365 sinews.

Therefore

when one is joyous or dancing, see that the joy passes from head to foot. Sometimes joy is limited to the legs, or to the heart, or to the intellect.

Scripture says: “Everlasting joy will be upon their head” (Isaiah 35:10). The essential joy is that which passes through the entire stature. To achieve that, one needs many mitzvot, because at the root of all mitzvot is joy. Psalm 19 says: “The precepts of the LORD are right, giving joy to the heart.” Every one of the 613 mitzvot has its corresponding joy-limb.

Therefore

if one blemishes a mitzvah—positive or negative—then when joy passes through the body it will hit the limb corresponding to that mitzvah. If that limb is blemished, joy cannot flow there, and instead one feels anxiety: as it is written, “I am troubled by my sin.”

But by performing many mitzvot—even if someone is a “transgressor,” as Chagigah 27a states that even the sinners of Israel can be “like filled pomegranates”—this abundance of mitzvot nullifies the anxiety that prevents joy. The flourishing joy-light kindles and cancels the barriers of sin, and then confession becomes possible.

Vidui

devarim

_ repairs the world of speech (cf. sign 78), for the sin blemish exists in the soul, and the soul manifests through speech: “My soul went out at his word” (Song of Songs 5:6).

Therefore

one must confess verbally

in order to

repair and build the blemished speech-aspect. As it says in Hosea 14:2, “Take words and return to Gd.”

When speech is repaired and rebuilt through _

vidui

devarim

_, a holy union arises between the Blessed Holy One and His Shechinah; the upper voice awakens and unites with the speech. One also needs a lower awakening: building speech leads to the awakening and desire of voice, which unites with the speech—as in Psalms 103:20, “Who do His word, listening for His word-voice.”

The Zohar (Lech Lecha 90a) teaches that those who merit hearing the upper voices are those “who do His word,” i.e. who repair their speech—and thus they merit hearing the word-voice. More wonders include receiving the melody of voice, song, and musical instrument. Isaiah 51:3 says, “Gladness and joy shall be found in her, thanksgiving and a voice of song.” The thanksgiving (aspect of _

vidui

devarim

_) and the song-voice arise within joy and gladness.



# 179. Against all kinds of controversy—whether in materiality or spirituality.

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/179/

# 179. Against all kinds of controversy—whether in materiality or spirituality.

<div dir="rtl">דע שכנגד כל מיני מחלקת הן בגשמיות הן ברוחניות שאינ</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/179


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

דע שכנגד כל מיני מחלקת הן בגשמיות הן ברוחניות שאינו יכול להתפלל או לעשות מה שצריך בעבודת השם. כי הכל בכלל מחלקת, שעומדים וחולקים עליו ורוצים לבטל דעתו ורצונו מה שרוצה לעשות, וכדי לבטל המחלקת מאיזה בחינה שתהיה ולעשות שלום, על זה צריך תענית. וזה מה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (אבות פרק ב): "מרבה צדקה מרבה שלום", צדקה הוא בחינת תענית, כי עקר התענית הוא צדקה, כמאמר חכמינו, זכרונם לברכה (ברכות ו): 'אגרא דתעניתא צדקתא', כי בחינת המחלקת הוא רצון אחר שעומדים עליו לבטל רצונו, וסגלת התענית איתא בזהר (אחרי ס"ח). "בעצם היום הזה תענו את נפשתיכם" - 'שמעלת התענית לאכנעא לבא לאדבקא רעותא דלבא לקדשא בריך הוא', שעל ידי התענית נכנע ונחלש הלב ונתבטל כל הרצונות האחרים שלו מפני רצון הקדוש ברוך הוא, לאדבקא רעותא דלבא וכו'. ועל כן על ידי זה נתבטל המחלקת שהוא בחינת רצונות אחרים שלא כרצונו כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (אבות פרק ב'): 'בטל רצונך מפני רצונו כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך', ועל ידי התענית כבר נתבטל רצונו מפני רצון השם יתברך כנ"ל, על כן נתבטל רצון אחרים מפני רצונו, ונתבטל המחלקת ונעשה שלום כנ"ל 'מרבה צדקה מרבה שלום'. וזה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ראש השנה י"ח:): "צום הרביעי וצום החמישי וכו' יהיו לששון ולשמחה" 'קרי לה צום וקרי לה ששון וכו'. אלא כשאין שלום - צום', הינו כשאין שלום ויש מחלקת, אזי צום, כי צריך לזה תענית כנ"ל, ועל ידי התענית נעשה שלום. ואזי כשיש שלום - ששון ושמחה, כי על ידי התענית נבנה קומת וחיות השמחה, כי מעלת התענית שמעורר ומחיה מתים, הינו הימים שעברו בחשך, ואין להם שום חיות, כי כל יום ויום נמשך עליו שפע מלמעלה, וכשעושה בזה היום מצוות ומעשים טובים, אזי מחיה היום וממשיך לו חיות ושפע רב מלמעלה, אך אם, חס ושלום, אם אינו עושה בו מצוות, אזי אינו יורד עליו שפע מלמעלה כי אם בצמצום גדול מאד רק כדי חיונו בצמצום, וכשהוא נוטל זה היום ועושה בו, חס ושלום, רע, אזי מוריד ומיניק ומוצץ השפע המעט שיש בזה היום, עד שמוצץ גם עצם החיות שיש להיום בעצמו, מלבד השפע הבא מלמעלה דבר יום ביומו, כי כל יום הוא בריאה, ויש לו חיות עצמו מלבד השפע, והוא מוצץ גם חיותו העצמי של היום, עד שנשארו הימים הללו פגרים מתים, כמו משל התינוק היונק משדי אמו, כל זמן שיש לה חלב יונק החלב, וכשנפסק החלב מוצץ דמה וחיותה ממש, אך על ידי התענית הוא מעורר ומחיה הימים הללו, והכל לפי התענית. ויש להבינו בגשמיות. כי כשמתענה, נמצא אין לו חיות וכח מזה היום, מאחר שאינו אוכל ושותה בו ואף על פי כן עובד את השם. נמצא שעובד השם בכח שיש לו מאתמול, כי בלא זה מאין לו כח, נמצא שעובד היום בכח של אתמול, על כן מביא חיות באותו היום של אתמול ואחר כך כשמתענה עוד ואזי אין מספיק לו כח של אתמול, כי כבר נחלש הגוף, ואז צריך להשתמש בכח של ימים הקודמים למפרע עוד, נמצא שמביא בכל פעם חיות והארה לימים הראשונים שנפלו ומתו, עד שאפשר להתענות כל כך, שיצטרך להשתמש בכח של הימים שינק משדי אמו, ואזי מחיה ומאיר כל הימים. [ועל כן על ידי התענית נבנה קומת השמחה, שהיא החיות ונקדות של כל המצוות כמבאר במקום אחר (לעיל בסי' קעח)]: (זה הענין לא באר היטב, והעקר שעל ידי התענית, על ידי מה שמוציא הכח של כל יום ויום שעבר ומכניס אותו בעבודת ה', ומחיה כל הימים המתים שפגם בהם כנ"ל, על ידי זה נבנה השמחה כנ"ל).

</div>

179. Against all kinds of controversy—whether in materiality or spirituality.

Know that against all kinds of controversy—whether in the physical/material realm or in the spiritual realm—where one is unable to pray or carry out what is necessary in serving God,

all of

these fall under the general category of "controversy." That is, there are forces standing in opposition,

disputing

and seeking to nullify one's will and intention to act. To nullify such controversy, in whatever form it takes, and to bring about peace, one needs fasting.

This is what our Sages said (Avot 2): “One who increases charity increases peace.” Charity (tzedakah) corresponds to the aspect of fasting, for the essence of fasting is charity. As the Sages taught (

Berachot

6b): “The reward of a fast is the charity [given in connection with it].”

Controversy represents an opposing will that seeks to negate one's own. The special quality of fasting is explained in the Zohar (

Acharei

Mot 68a) on the verse “On this very day you shall afflict your souls” (Leviticus 23:27): the virtue of fasting is that it subdues the heart and binds the will of the heart to the Holy One, blessed be He. Through fasting, the heart is humbled and weakened, all other conflicting wills are nullified before the will of God, and

one's

will

bound to His.

Through this, the controversy is nullified—those other wills that are not aligned with one’s own are nullified as well. As it is taught (Avot 2): “Nullify your will before His, so that He may nullify the will of others before yours.” Since through fasting, one nullifies his own will before God's (as above), God likewise nullifies others’ wills before his, thereby removing the controversy and creating peace—as stated: “One who increases charity increases peace.”

Similarly, our Sages said (Rosh Hashanah 18b): “The fast of the fourth, the fast of the fifth… shall become joy and gladness.” It is called both “fast” and “gladness.” When there is no peace, it is “fast

when peace exists, it becomes “gladness.” For in the absence of peace, controversy demands fasting (as above); but once peace is achieved through fasting, that very fasting becomes joy and gladness.

Fasting builds the full stature of joy—because fasting possesses the power to awaken and revive the dead, i.e., the days that have passed in darkness without vitality. Every day receives an influx of divine abundance (


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

וזה שכתוב (תהלים צ): "שמחנו כימות עניתנו", 'עניתנו' לשון תענית, הינו שתהיה השמחה כימות התענית, כי כפי ימי התענית כן מחיה הימים הראשונים במצוות ומעשים טובים שלו. וכן נבנה השמחה כנ"ל, וזה שכתוב רבותינו, זכרונם לברכה (שם): 'כשיש שלום - ששון ושמחה', כי כשיש שלום הינו על ידי התענית כנ"ל, על ידי זה ששון ושמחה כנ"ל, בחינת: "שמחנו כימות עניתנו" כפי ימי התענית כן השמחה. (תהלים קל"ט): "גלמי ראו עיניך וכו' ימים יצרו", כל יום הוא יצירה בפני עצמו, "ולו אחד בהם" - זה יום הכפורים כמו שפרש רש"י שם שהוא תענית שמחיה כל הימים, כי יום הכפורים הוא כללות כל הימים, ועליו נאמר: "בעצם היום הזה תענו את נפשתיכם" הינו הרצונות, כמו שכתוב בזהר הנ"ל 'לאכללא כלא גופא ונפשא ולאתכנעא בהאי יומא ויהא רעותא דילהון בקדשא בריך הוא' וכו'. כי נפש הוא בחינת רצון, והעקר להכניע הרצון, וזה: "בעצם היום הזה", על ידי פנימיות העצמיות של היום שהוא כלול מכל הימים, תענו וכו' כנ"ל:

</div>

shefa

) from above. When one does mitzvot and good deeds on a given day, that day is vitalized and draws down abundant

shefa

. But if, God forbid, one does not perform mitzvot, the

shefa

descends in severe constriction, only enough to sustain basic life. And if one commits sin on that day, he extracts and consumes not only the limited

shefa

, but also the very vitality of the day itself—like a baby who nurses at its mother's breast: when milk is present, it drinks milk; but when the milk dries up, it draws the mother’s own blood and vitality.

The result is that such days become like lifeless corpses. But through fasting, those days can be reawakened and revived—each according to the intensity of the fast.

This can be understood even in physical terms: when one fasts, he lacks vitality and strength from that day itself, as he eats and drinks nothing. Nevertheless, he continues to serve God. That means he is serving with strength from the previous day. Since he serves today with yesterday’s strength, he brings vitality to that previous day. When he fasts again, his strength from the previous day is no longer sufficient, so he draws from days even earlier. Thus, each time he fasts, he brings vitality and illumination to

earlier and earlier

days—until, through prolonged fasting, he is drawing energy even from the days when he nursed from his mother’s breasts.

In this way, all days are revived and illuminated. [Therefore, through fasting, the full stature of joy is built, as joy is composed of vitality, the inner aspect of all mitzvot—cf. Torah 178.]

Note: This concept was not fully explained. The main point is that through fasting, one extracts the vitality of each past day and channels it into the service of God. In doing so, he revives the “dead” days which had been spiritually damaged, and thus the stature of joy is rebuilt (as above).

This is what is written (Psalms 90:15): “Gladden us according to the days You afflicted us.” “Afflicted” here is a reference to fasting. That is, the joy will come in measure corresponding to the days of fasting—since it is through those fast-days that he revives the earlier days by means of his mitzvot and good deeds. In this way, joy is built (as above).

So too our Sages taught (ibid.): when there is peace, there is joy—because peace comes through fasting (as above), and from that, joy emerges. This is the aspect of: “Gladden us according to the days You afflicted us”—i.e., the days of fasting produce the joy.

As it says (Psalms 139:16): “Your eyes saw my unformed substance; and in Your book all the days were written—they were formed, yet not one of them was among them.” This refers to Yom Kippur [as Rashi explains], the fast day that revives all other days. For Yom Kippur contains within it all the days of the year. About it, it is written: “On this very day you shall afflict your souls”—that is, the inner will. As the Zohar (cited above) explains: “To include all aspects of the body and soul, and to subdue them on this day, so that

their

will be unified with the Holy One.”

For the soul is associated with will; and the essence is to subdue that will. That is the meaning of “on this very day”—through the inner core of the day itself (which contains all days), “you shall afflict [your souls]” as above.



# Kartalisa - Treasure Chest

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/18/

# Kartalisa - Treasure Chest

<div dir="rtl">רבי יונתן משתעי</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/18


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

רבי יונתן משתעי: זמנא חדא הוה קאזלינא בספינתא, וחזינן ההוא קרטליתא, דהוו מקבעי בה אבנים טובות ומרגליות, והדרי לה מיני דכורי דמקרי בירשא. נחית בר אמוראי לאתויי, ורגש, ובעי דנשמטה לאטמה, וזרק זיקא דחלא ונחת. נפק ברת קלא ואמר: מאי אית לכו בהדי קרטליתא דדביתהו דרבי חנינא בן דוסא, דעתידה לשדיא תכלתא בה לצדיקי לעלמא דאתי (בבא בתרא ע"ד)

</div>

18 - Kartalisa - Treasure Chest

[In the words of our Rabbi, his memory for blessing] Rabbi Yonasan relates: One time I was going on a ship, and we saw that kartalisa (chest), that had fixed in it good stones and pearls, and surrounding her (were) kinds of fish that are called birsha. A bar Amora'ai (diver/swimmer) descended to bring it, and (one of the fish) took offense, and wanted to remove his thigh (atmay), and/so he threw some (‘zeeka of) vinegar (at the attacking fish) and it abated/descended. A bas koal (Heavenly proclamation) went out and said: What (business) do you have with the kartalisa (chest) of the wife of Rabbi Chanina ben Dosa, who is destined to put tichailess in it for the tzadikim in the World to Come (Bava Basra 74a).


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

רשב"ם: קרטליתא - ארגז: דמקרי בירשא - כך שמו: בר אמוראי - אדם שיודע לשוט במים: בעי דנשמטה לאטמא - שבקש לחתך ירכו: זרק לה חלא - חמץ, וברח מריחו לים: למשדיא בה - להצניע בו:

</div>

(Rashi) Rashbam: Kartalisa - argaz (chest): that are called birsha - that is their name: bar Amora'ai - a man who knows how to swim in the waters: wanted to take off an atma (limb) - that sought to chop his thigh: threw to him vinegar - vinegar, and it fled from its smell to the sea: to put in it - to conceal in it.


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

לשון רבנו זכרונו לברכה

</div>

(The exact language of our Rebbe of blessed memory)

Rabbi Yonasan relates: One time I was going on a ship, and I saw this kartalisa (chest) etc.


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

רבי יונתן משתעי: זמנא חדא הוי קאזלינא בספינתא, וחזינא האי קרטליתא וכו'.

</div>

Know, that for every thing there is a tachlis (purpose/apex/end), and for the tachlis there is still another tachlis, higher above higher.


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

א

</div>

Thus it emerges: through guarding the bris in both aspects — which are the aspects of Yichuda Ila'a and Yichuda Tata'a — from trees and grasses — great and small — the union of Shabbos and the union of the weekdays — the aspects of Halachah and Kabbalah — razin and razin d'razin — through all of this, the honor is complete. And through the honor, one merits the illuminating speech. And through the speech, one can arrive at the depths of Torah's wisdom, as above.


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

דע, כי לכל דבר יש תכלית, ולתכלית יש עוד תכלית אחר, גבה מעל גבה. למשל: תכלית בנין הבית - כדי שיהא לאדם מקום לנוח, ותכלית המנוחה - כדי שיוכל בכח הזה לעבד את השם, ותכלית העבודה וכו'.

</div>

And this is what Rabbah bar bar Chanah said:


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

ותכלית של כל דבר הוא מחבר להמחשבה והשכל, יותר מהדבר שזה התכלית בא ממנו, וקרוב התכלית להמחשבה בקרוב יותר מהדבר, כי סוף מעשה - במחשבה תחלה; נמצא שהסוף והתכלית הוא תחלה במחשבה וקרוב לה, ומהתכלית נשתלשל המעשה. למשל: כשעולה במחשבה לבנות לו בית, בודאי הבית אינו נבנה בבת אחת, אלא צריך להכין עצים, ולסתת ולבנות כל עץ ועץ לפי צרכו, ואחר כך נבנה ונשלם הבית. נמצא שלמות הבית, שהיא תכלית הבנין וסופו, היה במחשבה תחלה. נמצא שהתכלית הוא קרוב למחשבה ביותר מהתחלת המעשה.

</div>

For example: the tachlis of building the house - so that the person will have a place to rest and the tachlis of the rest - so that he can with this power serve Hashem, and the tachlis of the service etc.


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

ב

</div>

"We saw this bird, etc. — this is how we read it [hachi garsinan]. And we said 'there is no water' — we thought it was not deep, since [the bird] was standing only in water up to its ankles. Chatzina — an axe or adze. L'var nagara — for a woodworker/carpenter. And not because the water was abundant [d'nefisha maya] — that the axe had not reached the ground after seven years — but because the river's current was swift [d'rdifei maya] — the rushing of the river kept it from settling, not the depth alone."


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

ודע, שהתכלית של הבריאה הוא שעשוע עולם הבא. ואי אפשר לקרב זאת התכלית למחשבות בני אדם, כי זאת התכלית עליו נאמר (ישעיהו ס"ד): "עין לא ראתה וכו'". אבל הצדיקים באמת, גם הם יכולים לתפס במחשבתם תכלית עולם הבא. וכל אחד ואחד מישראל, לפי שרשו שיש לו בתוך נשמת הצדיק, כן מקבל ממנו גם כן זאת התכלית, כפי הפרת הכעס ברחמנות. הינו כשבא אדם לכלל כעס, לא יפעל בכעסו שום אכזריות, ואדרבא, ימתיק הכעס ברחמנות, בבחינת: "ברגז רחם תזכור" (חבקוק ג), ועל ידי זה נעשה עטרה לענוים, הבורחים מכבוד ושררה ועושין עצמן כשירים, וכשנתעטרין בעטרה של רחמנות, בבחינות (תהלים ק"ג): "המעטרכי חסד ורחמים", אזי מקבלין את הכבוד והשררה בעל כרחם. וזה בחינות (ישעיהו כ"ח): "עטרת צבי לשאר עמו" - 'למי שמשים עצמו כשירים' (מגלה ט"ו:).

</div>

And the tachlis of every thing is connected to the thought and the intellect more than the thing (itself), because ‘soaf (the end, finished) ma’aseh (work, product) is in the beginning thought’ (Licha Doadee); it comes out, that the end and the tachlis is first in the thought, and close to it, and from the tachlis there evolved (chain of developments) the action. For example: when it comes (up) to mind to build (him) a house, certainly the house is not built in one shot, rather, one needs to prepare wood and to hew and to build every piece of wood according to its need, and after that, the house is built and completed. It comes out, that the completion of the house, which is the tachlis of the building and its end, was in the thought first. It come out, that the tachlis is closer to the thought, more than the beginning of the action.


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

כי זה שהצדיק בורח מהשררה והכבוד ואינו רוצה להנהיג את העולם, זאת המחשבה בא להם מבחינת הסתרת פני השם, על ידי מעוט אמונה שיש בישראל, כי לפי רב הכפירה, חס ושלום, כן הסתרת פני השם, ואין רוצה להנהיג אותם. וההסתרה הזאת היא בחינות כעסו וחרון אפו, הבא על ידי עבודת אלילים, כמאמר: כל זמן שיש עבודת אלילים בעולם, חרון אף בעולם (ספרי פרשת ראה). ואפלו כשאין עבודת אלילים בעולם, אלא שהאמונה אין כל כך בשלמות, אז גם כן החרון אף והסתרתו לפי התמעטות האמונה. ומחמת שחרון אפו כרגע, כמו שכתוב (תהלים ל): "כי רגע באפו", על ידי זה אין נרגש, אלא כשיש עבודת אלילים בעולם; אבל בלא עבודת אלילים, אלא בחסרון משלמות אמונה, אזי בודאי אינו נרגש מעט החרון אף שבחלק הרגע, ואין נכר הסתרת פני השם. אבל ההשתלשלות של החרון אף כשבא להצדיקים, אזי מסתירים פניהם מהעולם ואינם רוצים להנהיג את העולם. ומחמת שהחרון אף הוא מעט מן המעט מחלק הרגע, על ידי זה אינם תולים הסתרת פניהם ברגז, אלא תולים הסתרת פניהם בקטנותם, ועושים עצמן כשירים ואומרים שאינם ראויין להנהיג העולם. ובאמת גם הם אינם יודעים ומרגישים את החרון אף, כי הוא מעט מן המעט.

</div>

Akrukta — Rabbeinu Shmuel explains: a frog [צְפַרְדֵּעַ].


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

וזהו: כשהקטין משה את עצמו מלילך למצרים ולהיות מנהיג, אמר (שמות ג): "מי אנכי כי אלך אל פרעה", ושאר דבריו - כתוב (שם ד): "ויחר אף ה' במשה", פרוש: זאת ההקטנה שלא רצה להיות מנהיג, זה מחמת שנשתלשל בו חרון אף ה' כנ"ל. אבל על ידי שנמתק הרגז והחרון אף על ידי רחמנות כנ"ל, אז נמתק החרון אף שיש בתוך הצדיקים על ידי הרחמנות, ואז הרחמנות גובר עליהם, ומרחמים על העולם ונתרצים בהנהגתו, ומקבלים על עצמן השררה של ההנהגה, ובזאת הרחמנות הם מנהיגים את העולם, בבחינת (ישעיהו מ"ט): "כי מרחמם ינהגם". נמצא שזאת הרחמנות היא עטרתם, שמעטר אותם במדת מלכות ומנהיג.

</div>

And know, that the tachlis (purpose/apex/end) of the creation is delight of the World to Come (Avos 4:16, Mesilas Yeshurim), and it is impossible to bring this tachlis close to the thoughts of people, because this tachlis, upon it is said (Isaiah 64:3): "Eye has not seen etc." But the true tzadikim (righteous ones), they also can grasp in their thought the tachlis of the World to Come, and every single one from Israel, according to his root that that he has inside the soul of the tzadik, so he receives from him also this tachlis, according to the ‘nullification of anger with mercy’, that is, when a person comes to a state of anger, he shouldn’t do in his anger any cruelty, and on the contrary, he should sweeten the anger with mercy, in the aspect of: "In wrath remember mercy" (Habakkuk 3:2), and by this there is made a crown for the humble who flee from honor and (from taking) authority, and make themselves like remnants. And when they are crowned with the crown of mercy, in the aspects of (Psalms 103:4): "Who crowns you (with) kindness and mercies", then they receive the honor and the authority against their will. And this is (Isaiah 28:5): "Crown of tzvee (desirous, splendor. In contradistinction to the crown of haughtiness, Ridak) for the shi’airees (remnant) of his people" (this term alludes to humility as the Sages said, li’shi’airees) for he who places himself like remnants (Megillah 15b). Because this that the tzadik flees from (taking) authority and the honor, and does not want to lead the world, this thought comes to them from aspect of the concealment of the countenance of Hashem, by the minimality of faith (the people of) Israel have. Because according to the large amount of heresy (denial), Heaven forbid, so is the concealment of the face of Hashem, and he does not want to lead them.


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

וזה בחינות: קרטליתא דמקבעי בה אבנים טובות. קרטליתא - פרש רש"י: 'ארגז'. ארגז - זה בחינות רגז הנ"ל, 'ואבנים טובות' - זה בחינות עטרה הנ"ל, בחינות רחמנות הנ"ל. והדרי לה מיני דכורי דמקרי בירשא - זה בחינות אמונה, כמאמר (מגלה י:): "תחת הנעצוץ יעלה ברוש", זה מרדכי; ונקרא יהודי, על שם שכפר בעבודת אלילים, כמאמר (שם י"ג): 'כל הכופר בעכו"ם נקרא יהודי'.

</div>

And this concealment is the aspects of his anger and wrath which comes through idolatry, as the saying: all the time that there is idolatry in the world, wrath is in the world (Sifrey Parshas Ri'ay). And even when there is no idolatry in the world, but the faith isn’t so much in completion, then also wrath and His concealment are according to the minimality of the faith. And because His wrath is for a moment (rega), as it is written (Psalms 30:5): "Because a moment in his anger", through this it is not felt except when there is idolatry in the world, but without idolatry, just, by lack of comple faith, then certainly it is not felt the little wrath which is in the span of a moment, and the concealment of the countenance of Hashem is not recognizable. But the evolved wrath, when it comes to the tzadikim (righteous ones), then they hide their faces from the world, and do not want to lead the world. And because the wrath is very little ("a little from a little"), from the little portion of the moment, through this they do not attribute the hiding of their faces to [G-d’s] wrath, but they attribute the hiding of their faces to their smallness, and they make themselves like remnants and say that they are not worthy to lead the world. And in truth, they also do not know and feel the wrath, because it is very little ("little from the little"). And this is: when Moshe minimized (humbled/made small) himself from going to Egypt and to be a leader, he said (Exodus 3:11): "Who am I that I should go to Pharaoh", and the rest of his words, it is written (Exodus 4:14): "And the anger of G-d burned against Moshe". The interpretation: this minimization, that he did not want to be a leader, this was because the wrath of G-d had evolved in him, as above.


## Segment 13

<div dir="rtl" lang="he">

ג

</div>

"And we said: there is no water" [leit maya] — that is, they understood that one cannot merit speech except through kavod that is complete — that the person should consider himself as efes and ayin [אֶפֶס וָאַיִן] — as zero and nothingness — in his own eyes. And this is: "there is no water" — the person should hold himself as ayin [absolute nothingness].


## Segment 14

<div dir="rtl" lang="he">

ולפעמים חושב אדם בעצמו שיש לו רחמנות על העולם, ורוצה בהנהגתו; ובאמת זהו הרודף אחר הכבוד, ותולה רדיפתו ברחמנות, ובאמת הוא רחוק מרחמנות הזה.

</div>

But by sweetening the wrath and the anger with mercy, as above, then the wrath that is within the tzadikim is sweetened by the mercy, and then the mercy prevails over them, and they have mercy on the world, and are appeased in their leadership, and accept upon themselves the authority of the leadership. And with this mercy, they lead the world in the aspect of (Isaiah 49:6): "For in their mercies He will lead them". It is found, that this mercy is their crown that crowns them in the attribute of kingship and leadership. And this is the aspect of: kartalisa (chest) that has fixed in it good stones.


## Segment 15

<div dir="rtl" lang="he">

כי כל זמן שאין לאדם אמונה בשלמות שאין שלמות אחריו, בודאי אין לו לקבל המלוכה וההנהגה. ואפלו מי שמאמין באיזה דבר שהוא מדרכי האמרי(עיין תוספתא שבת ף' ז' ח'), אף על פי שהוא מאמין בהשם יתברך, בודאי אין לו לקבל המנהיגות, כי המנהיגות עקרה בבחינת רחמים, ועקר הרחמים - בהסרת עכו"ם, אפלו שמץ עכו"ם; ואפלו כשהוא אומר צבי הפסיקו (סנהדרין דס"ה:) אין לו רחמנות בשלמות; בכן אין לו לקבל המנהיגות אפלו מי שיש לו אמונה גדולה, עד שיפשפש את עצמו, שלא ישאר אצלו אמונות שאין צריך להאמין, כגון דרכי האמרי הנ"ל, ושיהיה "תמים עם ה' אלקיו" (דברים יח), אז הרחמנות באמת ולו ראוי להנהיג. אבל מי שאין לו אמונה בשלמות, ונדמה שיש לו רחמנות על העולם ורוצה להנהיג את העולם - זה בחינת (סוטה מ"ט:): והמלכות תהפך למינות, כי מעט המינות פוגם במלכות, בבחינת ההנהגה, ומהפכה למינות, כמו שמהפך את המלכות לעצמו, שהוא מין מעט.

</div>

Kartalisa, Rashi explained it as argaz (chest). Argaz is the aspect of roagez (anger) as above, and good stones are the aspect of the crown, the aspect of mercy as above, and surrounding it are kinds of fish that are called birsha. This is the aspect of faith, as it is said (Isaiah 55:13): "Under the na’atzutz will ascend beroash" (beroash [cypress, sharing root BRSh with birsha]), this is Mordechai (Megilah 10b), and he was called a Yehudi (Jew) on account of denying the service of idols, as it is said (Megilah 13a): "All who deny idolatry are called Yehudi".


## Segment 16

<div dir="rtl" lang="he">

ד

</div>

"For a carpenter's axe fell here seven years ago and has not yet reached the ground." The Bat Kol informed them of the root of arrogance [שֹׁרֶשׁ הַגַּדְלוּת] — so that they would distance themselves from arrogance to the furthest extreme [עַד קָצֶה אַחֲרוֹן] — and not be humble for the sake of greatness. As our Sages said : "Be exceedingly, exceedingly [מְאֹד מְאֹד] humble of spirit" — the doubling is emphatic: go to the absolute furthest limit of humility, leaving no room whatsoever for the seeking of honor.


## Segment 17

<div dir="rtl" lang="he">

ודע, שהאמונה היא מחזקת תמיד במלכות וההנהגה, שלא יקח אותה זר שאין ראוי לה. ודע, שעקר המלכות - שרשה בחכמה, בשביל כדי לידע איך להנהיג ולמלך. לכן יש לכל מלך חכמים ויועצים, כי בזה תכון מלכותו ויתקים מדינתו. וזה בחינות (דברים ל"ג): "ויהי בישרון מלך, בהתאסף ראשי עם", הינו, על ידי ראשי עם, שהם המחין והחכמה, על ידם תכון בחינת המלכות, ועל ידי אהבת החכמים תכון המלכות. וכשבא למלך איזהו שנאה על החכמים - ידוע להוי לה, שמן השמים יורידוהו ממלכותו, כי אין קיום לעולם בלא החכמה, בבחינת (משלי כ"ט): "מלך במשפט יעמיד ארץ", והמשפט הוא בחינת חכמים, בבחינת (ויקרא כ"ו): "ואם את משפטי תגעל נפשכם", ודרשו (בתו"כ. ומובא בפרש"י שם): 'זה השונא את החכמים'. נמצא זה שאין לו אמונה בשלמות מחמת דרכי האמרי - כשבא לקח לעצמו המלכות וההנהגה, והוא אין ראוי לה, אזי האמונה שסביב ההנהגה, המחזיק בההנהגה שלא יגע בה זר, הוא מפיל לאיש זה לשנאת חכמים, כדי שלא יתקים בידו המלכות והמנהיגות, ובודאי לא יתקים בידו, כי עקר המלכות תלוי במשפט כנ"ל. אלא אם כן זה המחזיק במלכות מתגבר באפיקורסות ומינות, עד שמפריד את האמונה מהנהגה, מבחינת המלכות, מלהחזיק במלכות - אזי יכול להיות שיתקים המלכות בידו, כי אין מי שיפיל אותו לשנאת חכמים, כי האמונה נפרדה מהמלכות.

</div>

And this is the explanation of: "And you shall be for Me a kingdom of priests and a holy nation" [Exodus 19:6]:


## Segment 18

<div dir="rtl" lang="he">

וזה: ונחית בר אמוראי לאתויי, ובעי דנשמטה לאטמה. בר אמוראי - זה שאין לו אמונה בשלמות כנ"ל. אטמה - זה בחינת (ישעיהו ל"ג): "אטם אזנו משמע דמים", דלא שמע בזלותא דצורבא מדרבנן (מכות כ"ד) - הינו בירשא הנ"ל רצה להפיל אותו לשנאת חכמים. וזרק זיקא דחלא ונחת. חלא - בחינת התגברות המינות, בחינת (תהלים ע"ג): "כי יתחמץ לבבי", על ידי זה ונחת את הבירשא הנ"ל.

</div>

And sometimes a person thinks in himself that he has mercy on the world and wants to lead it, but in truth, this is pursuing after honor, and he attributes his pursuit to mercy, but in truth, he is far from mercy.


## Segment 19

<div dir="rtl" lang="he">

ה

</div>

From the fall of this garment [מִנְּפִילַת הַלְּבוּשׁ הַזֶּה] — from the falling-down of G-d's own splendor — arrogance came into being. It is G-d's own splendor that falls and becomes human arrogance — the divine garment unraveled into human pride. This is the aspect of the seven houses of idol-worship. For through this, Israel was exiled from their land, as our Sages stated : "Israel was not exiled until they worshiped in seven houses of idol-worship." And therefore idol-worship is called in the language of tiferes [splendor], as it is written: "Like the splendor of man [כְּתִפְאֶרֶת אָדָם] for a house to dwell in" [Isaiah 44:13] — specifically man's splendor, not divine splendor — the idol is human self-glorification, the usurping of G-d's fallen splendor for oneself.


## Segment 20

<div dir="rtl" lang="he">

ובאמת מלכי העכו"ם, אף על פי שמולכים עלינו, אין במלכותם מבחינת מלכות ישראל ולא נגעו בה, כי מי שרוצה לגע בה - זה וזה לא נתקים בידם, הינו אפלו מלכותם על האמות העולם נטלה מהם, כי האמונה שסביב מלכותנו מפיל את חכמתם, שמלכותם תלוי בהם כנ"ל. וזה שכתוב במפלת מצרים (ישעיהו י"ט): "נואלו שרי צען" על ידי אולת, הינו נפילת חכמתם - נפלה מלכותם. וזהו שאמרו חנניה מישאל ועזריה לנבוכדנצר: אתה מלך עלינו לכרגא, אבל להנהיג אותנו בעבודות ובאמונות, את וכלבא שוה (ויקרא רבה פרשה ל"ג; במדבר פרשה ט"ו ומדרש שיר השירים); הינו שאמרו, שלא נגע במלכות ישראל השיך לאמונתנו, כי אמונתנו סובבת את המלכות ושומרת אותה מלגע בה זר, ומפיל את רודפיה לשנאת חכמים. אם לא שתקפה יד המינות על האמונה עד שמפיל את האמונה, ואז יכול לקבל מלכותנו, חס ושלום, בבחינת "וזרק חלא ונחת" כנ"ל.

</div>

This is because, as long as a person does not have faith in completion, that there is no completion after it, certainly he is not fit to receive the kingship and the leadership. And even one who believes in some thing that is from the ways of the Emoaree (see Tosefta Shabbos, Chapter 7, Halacha 8), even though he believes in Hashem, blessed is He, certainly he is not fit to receive the leadership, because the leadership, its main (essence) is in the aspect of mercy (rachamim), and the main (essence) of mercy is in the removal of idolatry, even a trace of idolatry. And even when he says a deer (tzvi - same word as above regarding the crown), crossed his path (similar to the modern day black cat, this is one of the ways of the Emoaree - Sanhedrin 65b), he does not have mercy in completion; therefore, he is not fit to receive the leadership. Even one who has great faith, until he examines himself that there remains in him no beliefs that are not necessary to believe, such as the ways of the Emoaree as above, and that he will be "perfect (tumim) with Hashem his G-d" (Deuteronomy 18:13), then the mercy is in truth, and he is worthy to lead. But one who does not have faith in completion, and it seems that he has mercy on the world, and wants to lead the world, this is the aspect of (Sotah 49b): "And the kingship will turn (around) to heresy", because a little heresy damages the kingship, (damaging) in the aspect of leadership, and turns it to heresy, (just) like he turns (around) the kingship to himself, [him being] a mild heretic. And know, that the faith always strengthens the kingship and the leadership, so that a stranger who is not worthy of it does not take it. And know, that the essence of the kingship, its root is in wisdom, in order to know how to lead and to rule.


## Segment 21

<div dir="rtl" lang="he">

ו

</div>

"And has not yet reached the ground" — because of that sin [עַל יְדֵי הֶעָווֹן הַזֶּה] we have still not returned to our land. For through this sin — arrogance, which is like worshiping idols — through this we were exiled from our land — and therefore we have still not returned.


## Segment 22

<div dir="rtl" lang="he">

אבל דע, שמן השמים אין מניחים אותו לקח אותה, בבחינת: ונפקת ברת קלא: מה אית לכו בהדי קרטליתא דאתתא דרבי חנינא בן דוסא, דעתידא למשדי בה תכלתא לצדיקיא לעלמא דאתי. הינו על ידי שלמות האותיות של דבורי אמונה, שהוא בחינת אשת רבי חנינא בן דוסא; כי רבי חנינא בן דוסא זה בחינת אמונה, כי מדתו - אמונה, בחינת (ברכות י"ז:): 'וחנינא בני די לו בקב חרובין'; 'קב חרובין' - מדת אמונה; 'חרובין' - בחינת ברושים, בחינת בירשא הנ"ל; וא'ש'ת' - זה בחינות האותיות, ששלמותם על ידי אמונה, בבחינת ראשי תבות: א'בנים ש'למות ת'בנה (דברים כ"ז). ואבנים הן האותיות, כמאמר (ספר יצירה): שלשה אבנים בונות ששה בתים. ואותיות נשלמים על ידי אמונה, בבחינת (צפניה ג): "אז אהפך אל העמים שפה ברורה" וכו', הינו על ידי אמונה, שהוא בחינת "לקרא כלם בשם ה'", על ידי זה אהפך שפה ברורה, בחינת שלמות הדבור. ושלמות האותיות זה בחינת התכלית של כל הנבראים, כי כל העולמות נבראו על ידי אותיות, ושלמות האותיות הוא היוד (עיין ז"ח שה"ש ע"פ אם לא תדעי) שהוא בחינת עולם הבא הנברא ביוד (כמו שאמרו רבותינו ז"ל מנחות כ"ט:), כי היוד היא נקדה אחרונה המשלים את תמונת כל אות, כי כשחסר נקדה אחרונה המשלים תמונת האות, אזי בודאי אין שלמות לאות ואין לה תמונה. ואותיות הם במלכות ומנהיגות הנ"ל, בבחינת 'מלכות פה' (בפתח אליהו), כי עקר ההנהגה על ידי הדבור, כי אי אפשר להנהיג ולצוות אלא על ידי הדבור. נמצא , על ידי השלמות אותיות אמונה שבמלכות, על ידי זה הצדיקים יודעים את התכלית של עולם הבא, כי הצדיקים המנהיגים את העולם בבחינת "צדיק מושל" (שמואל ב כ"ג), הם אוחזים במדת המלכות, ועל ידי אחיזתם במלכות אוחזים באותיות שבה, ועל ידי אחיזתם באותיות השלמים הם אוחזים בתכלית, שהיא שלמות האותיות, שהיא בחינת יוד, בחינת עולם הבא. וזה בחינת תכלת, שהיא בחינת תכלית (עיין זוהר שלח קע"ה: פנחס רכ"ו: ובתיקון כ"א), שנתגלה בתוך הקרטליתא - בתוך המנהיגות והמלכות כנ"ל, על ידי אשת רבי חנינא בן דוסא, על ידי "אבנים שלמות תבנה", לצדיקיא לעלמא דאתי - שהצדיקים משיגים התכלית, שהוא עלמא דאתי כנ"ל. וזה בחינת (משלי ג): "בכל דרכיך דעהו", שיוכל אדם להשיג התכלית בכל דבר, כי כל דבר נברא באותיות, ובכל אות יש בו שלמות, הינו הנקדה אחרונה שהיא יוד, בחינת עולם הבא, שהיא התכלית, המשלים תמונת האות כנ"ל.

</div>

The following is prepared by the translator to aid study. It is not part of Rabbeinu's original text.


## Segment 23

<div dir="rtl" lang="he">

ז

</div>

"But because the water is swift [rdifa]" — meaning: they [we] are pursuing [רוֹדְפִים] the kavod — which is the aspect of water — in the aspect of: "The G-d of glory thunders; Hashem is over many waters" [Psalms 29:3]. The same root ר-ד-פ [radaf — to pursue] appears in both rdifa [the rushing/pursuing water] and rediyas ha'kavod [the pursuit of honor]. The water pursues itself = they pursue honor — through this they cannot arrive and return to the Land of Israel.


## Segment 24

<div dir="rtl" lang="he">

והתכלית נקרא תכלת, כי התכלת מערב שחר עם לבן, והוא גון שבין שחר ולבן; וכשנתחבר שחר ולבן, כמו הכתב שהוא בחינת שחר על גבי לבן - בודאי תחתיות האות הדבוק וקרוב להניר שהוא לבן, במקום הדבוק והקרוב, שם הם מערבים שחר עם לבן, בבחינת תכלת. ותחתיות האות הוא הסוף והתכלית, כי כשהסופר כותב ומעמיד הקנה והעט עם הדיו על הניר, בודאי הדיו רחוק מהניר מעט, עד שהסופר מעמיק העט עם הדיו בתוך עמק הניר, ואז נדבק שחרות הדיו בעמק בקרוב גדול - נמצא שהקרוב הוא סוף ותכלית, ובמקום הקרוב שם הניר והדיו הם מערבים בבחינת תכלת כנ"ל, כי כן הדבר, שהתכלית שהוא סוף המעשה, הוא במחשבה תחלה וקרוב להמחשבה, כנזכר לעיל. [נראה לעניות דעתי לפרש, כי סוף המעשה הוא בחינת שחרות, ותחלת המחשבה הוא בחינת לבן העליון כידוע; נמצא שסוף המעשה, שהוא התכלית, שהוא במחשבה תחלה וקרוב להמחשבה, הוא בחינת תכלת, שהוא חבור שחר ולבן. והבן].

</div>

Therefore, every king has wise men and advisors, because through this his kingship is established, and his country endures. And this is (Deuteronomy 33:5): "And he was in Yeshurun a king, when the heads of the people gathered", that is, through the heads of the people, who are the minds and the wisdom, through them the aspect of kingship is established. And through the love of the wise, the kingship is established. And when some hatred toward the wise comes to a king, it is known to him that from the heavens they bring him down from his kingship, because there is no endurance for the world without wisdom, in the aspect of (Proverbs 29:4): "A king by justice establishes the land". And the justice is the aspect of the wise, in the aspect of (Leviticus 26:15): "And if your souls abhor My judgments", and it is expounded (Torat Kohanim): this is the one who hates the wise. It comes out, that one who does not have faith in completion, due to the ways of the Emoaree, when he comes to take for himself the kingship and the leadership, and he is not worthy of it, then the faith that surrounds the leadership, which holds the leadership that a stranger does not touch it, causes this man to fall into hatred of the wise, so that the kingship and the leadership do not endure in his hand. And certainly, it does not endure in his hand, because the essence of the kingship depends on justice as above. But if this one who holds the kingship strengthens in heresy and denial, until he separates the faith from the leadership, from the aspect of the kingship, from holding the kingship, then it can be that the kingship endures in his hand, because there is no one who causes him to fall into hatred of the wise, because the faith is separated from the kingship. And this is: and the bar Amora’ai (diver, swimmer) descended to bring [the kartalisa], and [the birsha] wanted to remove his atma (limb, thigh).


## Segment 25

<div dir="rtl" lang="he">

ח

</div>

But how does one merit this — to break one's own pride and honor completely [לְגַמְרֵי] — and have Hashem's honor be complete? It is through the guarding of the bris in both aspects above — which are the aspects of Yichuda Ila'a and Yichuda Tata'a.


## Segment 26

<div dir="rtl" lang="he">

וזה דוקא בת קול שיצא, כי בחינת בת קול - התכלית של כל הדברים, הינו שמהפך כל דבר מראשו לסופו, שהוא התכלית, בבחינת "איזהו חכם? הרואה את הנולד" (תמיד ל"ב), שהוא הסוף והתכלית. כי בת קול הוא מה ששומעין כשאחד מוציא קול ביער או במקום אחר, אז שומע כאלו אחר גם כן מוציא קול כזה. וזה אנו שומעין בחושינו, כשאדם מוציא איזהו דבור, אזי שומעין גם כן זה הדבור בעצמו - נמצא שהבת קול מהפך את הדבור מראשו לסופו, ומקרב סופו לעצמו. למשל, כשאדם מוציא דבור של 'ברוך', בודאי יוצא האות בית בראשונה ונתרחק מאדם; ואחר כך מוציא הריש של 'ברוך', ואז הריש קרוב אל המוציא מהבית, וכן הכף שמוציא באחרונה הוא קרוב לאדם הזה יותר מהריש; והבת קול לוקחת זאת התבה 'ברוך' ומהפכת אותה מראשה לסופה, ומהפכת את הבית שתהיה קרוב לאדם יותר מהריש, והריש מהכף. נמצא שהכף שהיא סוף ותכלית של התבה, שהיתה רחוקה מתחלה מהבת קול בתכלית הרחוק, עכשו היא קרובה בתכלית הקרוב, כי כן אנו שומעין, שבת קול מוציא תבת 'ברוך': בתחלה בית, ואחר כך ריש, ואחר כך כף, נמצא שהכף שהיא התכלית, שהיתה מתחלה בתכלית הרחוק מהבת קול, עכשו נתקרב בתכלית הקרוב, כי הבת קול הפך את התבה. וזה שנפק ברת קלא, בת קול דוקא הודיע את זאת: מה אית לכו בהדי קרטליתא דאתתא דרבי חנינא בן דוסא, דעתידא לשדיא בה תכלתא לצדיקיא לעלמא דאתי: עד כאן לשון רבנו, זכרונו לברכה

</div>

The bar Amora’ai, (similar to the word Emoaree), this is one who does not have faith in completion as above. atma (limb. thigh), this is the aspect of (Isaiah 33:15): "Oatem (He stops, closes) his ear from hearing blood", that he does not hear the belittling of a rabbi (tzurva dirabonon a generic term for Torah scholars, but might connote, budding, young, or even fiery.


## Segment 27

<div dir="rtl" lang="he">

[סיום המשתעי, דהינו: רב יהודא הנדואה משתעי, ושאר המאמרים כאלה, המובאים שם בבבא בתרא אחר מאמרי רבה בר בר חנה, שהם: אמר לי הונא בר נתן וכו', ומעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע - הכל יבוא על נכון בספר לקוטי תנינא בסימן ג' וד' וה'. לך נא וראה שם, תמצא מרגוע לנפשך]:

</div>

The five acquisitions (Avos 6) — decoded: 1. Torah = revealed Torah (nigleh) 2. Heaven and earth = elevation of yirah to da'as (eretz = yirah; shamayim = da'as = aish + mayim = fire + water = union) 3. Avraham = prayer / chesed / sixty queens / Samech 4. Israel = mishpat / "chukav u'mishpatav l'Yisrael" 5. Holy Temple = hidden Torah / kodesh / only the consecrated may enter


## Segment 28

<div dir="rtl" lang="he">

עד הנה עזרונו רחמיך לסים מאמרי ה"משתעי", אשר הסתירו בהם גנזיא דמלכא כלהו תנאי וכלהו אמוראי. כען אציתו למלוי דנפקין בהדרתא, שפר עלה לחוויה באפי מלכותא. בחכמתא יגלה לכון קצת להודעותא, גדלת הבורא גניזין עלאין הצפונים ב"ספרא דצניעותא". אתיא ותמהיא די עבד עמנא אלקא שמיא לגלות לנו עטין דאוריתא, בדרך נפלא ונורא השוה לכל נפש לזכות להתקרב על ידם לדי ברא כלא למעבד לה רעותא. בריך שמה לעלא מן כל ברכתא ושירתא:

</div>

Makkot 24a), that is, the birsha (fish/faith [root: BRSh]) mentioned above, wanted to cause him to fall into hatred of the wise. And he threw a spark (flask, dash) of vinegar, and it descended. Vinegar is the aspect of strengthening the heresy, the aspect of (Psalms 73:11): "For my heart was embittered (yischametz - choametz means vinegar)". Through this, the birsha (alluding to Emunah-faith, which is then separated from the kingship-) descended as above. And in truth, the kings of idolatry, even though they rule over us, do not have [their kingship] in the aspect of the kingship of Israel, and they do not touch it. Because whoever wants to touch it, this one and that one, it does not endure in their hands.

Na Nach Nachma Nachman MayUman ✦ Complete edition — every word rendered, every Aramaic passage quoted then translated, every source cited, every wordplay decoded, Rashbam's explanations preserved, the closing Aramaic doxology in Rabbeinu's own voice quoted in full and translated. Nothing omitted.

That is, even their kingship over the nations of the world is taken from them, because the faith that surrounds our kingship causes their wisdom to fall, that their kingship depends on it as above. And this is what is written about the downfall of Egypt (Isaiah 19:3): "The princes of Tzoan (Tunis) are foolish". Through foolishness, that is, the falling of their wisdom, their kingship fell. And this is what Chananya, Mishael, and Azarya said to Nevuchadnezzar: You are king over us for tribute (taxes), but to lead us in services and in faiths, you and a dog are equal (Vayikra Rabbah 33:6, Bamidbar Rabbah 15:16, Midrash Shir HaShirim). That is, they said that he did not touch the kingship of Israel, which belongs to our faith, because our faith surrounds the kingship and guards it from a stranger touching it and causes its pursuers to fall into hatred of the wise. If not that the hand of heresy strengthens over the faith, until it causes the faith to fall, and then it can receive our kingship, G-d forbid, in the aspect of "and he threw vinegar and it descended" as above. But know, that from the heavens they do not allow him to take it, in the aspect of: and a bas koal (Heavenly proclamation) went out: What is it to you with the kartalisa (chest) of the wife of Rabbi Chanina ben Dosa, who is destined to put in it tichailess (blue dye, similar to the word tachlis purpose) for the tzadikim (righteous ones) for the World to Come. That is, through the perfection of the letters of the words of faith, which is the aspect of the wife of Rabbi Chanina ben Dosa, because Rabbi Chanina ben Dosa is the aspect of faith, because the measure of his faith is the aspect of (Berachos 17b): "And Chanina, my son, suffices with a kav of carobs". A kav of carobs is the measure of faith, carobs are the aspect of cypresses (beroshim), the aspect of birsha (fish/faith [root: BRSh]) as above. And the wife (AiSheSs - אשת) is the aspect of the letters, whose perfection is through faith, in the aspect of the initials of the words: Avunim Shelaimoas Tivneh (Whole Stones should be used to Build) (אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת תִּבְנֶה) (Deuteronomy 27:6), forming Asht (wife). And stones, they are the letters, as it is said (Sefer Yetzirah): Three stones build six houses. And the letters are completed by faith, in the aspect of (Zephaniah 3:9): "Then I will turn to the peoples a pure language". That is, through faith, which is the aspect of (continuation of the verse) "to call all of them in the name of Hashem," through this I will turn a pure language, the aspect of the perfection of speech. And the perfection of the letters, this is the aspect of the tachlis (purpose/apex/end) of all the created, because all the worlds were created by letters, and the perfection of the letters is the yud י (see Zohar Chadash, Shir HaShirim, on "If you do not know"), which is the aspect of the World to Come, created with the yud (as our Rabbis of blessed memory said, Menachot 29b), because the yud is the final point that completes the form of every letter. Because when the final point that completes the form of the letter is lacking, then certainly there is no perfection to the letter, and it has no form. And the letters are in the kingship and the leadership as above, in the aspect of the kingship of the mouth (peh) (in Petach Eliyahu), because the essence of leadership is through speech, because it is impossible to lead and to command except through speech. It is found, through the perfection of the letters of faith that are in the kingship, through this the tzadikim know the tachlis of the World to Come, because the tzadikim, who lead the world in the aspect of (II Samuel 23:3): "The tzadik rules", they grasp the attribute of kingship, and through their grasping of the kingship, they grasp the letters that are in it, and through their grasping of the complete letters, they grasp the tachlis, which is the perfection of the letters, which is the aspect of the yud, the aspect of the World to Come.

How Is Yirah Elevated? Through Mishpat — Self-Judgment

And this is the aspect of tichailess, which is the aspect of tachlis (see Zohar, Shelach 175a, Pinchas 226a, Tikkun 21), that is revealed inside the kartalisa (chest), inside the leadership and the kingship as above, through the wife of Rabbi Chanina ben Dosa, through "avanim shelaimos tivneh" (with whole stones you shall build - acronym; AiSheS - wife) for the tzadikim to the World to Come, that the tzadikim attain the tachlis, which is the World to Come as above. And this is the aspect of (Proverbs 3:6): "In all your ways know Him", that a person can attain the tachlis in every thing, because every thing was created with letters, and in every letter there is in it perfection, that is, the final point, which is the yud, the aspect of the World to Come, which is the tachlis that completes the form of the letter as above. And the tachlis (purpose/apex/end) is called tichailess (blue dye) because the tichailess mixes black with white, and it is the shade that is between black and white. And when black and white are joined, like the writing, which is the aspect of black on top of white, certainly the bottom of the letter, which is attached and close to the paper, which is white, in the place of attachment and closeness, there they mix black with white in the aspect of tichailess. And the bottom of the letter is the end and the tachlis, because when the scribe writes and places the reed and the pen with the ink on the paper, certainly the ink is distant from the paper a little, until the scribe deepens the pen with the ink into the depth of the paper, and then the blackness of the ink is attached in the depth in great closeness. It is found that the closeness is the end and the tachlis, and in the place of the closeness, there the paper and the ink are mixed in the aspect of tichailess as above. Because such is the thing, that the tachlis, which is the end of the action, is in the thought first and close to the thought, as mentioned above.

Attaining Torah Through Da'as — Revealed and Hidden — Prayer With Mesirat Nefesh

[It seems to my humble opinion to interpret, because the end of the action is the aspect of blackness, and the beginning of the thought is the aspect of whiteness, the upper, as is known. It is found that the end of the action, which is the tachlis, that is in the thought first and close to the thought, is the aspect of tichailess, which is the joining of black and white. And understand]. And this is specifically the bas koal (Heavenly proclamation) that went out, because the aspect of bas koal is the tachlis (purpose/apex/end) of all things, that is, it turns every thing from its head to its end, which is the tachlis, in the aspect of (Tamid 32a): "Who is wise? He who sees the born", which is the end and the tachlis. Because the bas koal is that which is heard when one emits a voice in a forest or in another place, then it is heard as if another also emits such a voice. And this we hear with our senses: when a person emits some speech, then we hear also this speech itself. It is found that the bas koal turns the speech from its head to its end and brings its end close to itself. For example, when a person emits the speech of Baruch (blessed), certainly the letter ב (bet) comes out first and is distanced from the person, and after that, he emits the ר (reish) of Baruch, and then the ר is closer to the emission than the ב, and so the כ (kaf), which he emits last, is closer to the person than the ר. And the bas koal takes this word Baruch and turns it from its head to its end and turns the ב to be closer to the person than the ר, and the ר than the כ. It is found that the כ, which is the end and tachlis of the word, which was first from the bas koal in the tachlis of distance, now is close in the tachlis of closeness, because we hear that the bas koal emits the word Baruch: first ב, and after ר, and after כ.

It is found that the כ, which is the tachlis, which was first in the tachlis of distance from the bas koal, now was brought close in the tachlis of closeness, because the bas koal turned the word. The bas koal specifically informed this: What is it to you with the kartalisa (chest) of the wife of Rabbi Chanina ben Dosa, who is destined to cast in it tichailess for the tzadikim (righteous ones) to the World to Come.

[Until here the language of our Rabbi, his memory for blessing]

[The conclusion of the mishta’ay, that is: Rav Yehuda the Indian relates, and the rest of the sayings like these, brought there in Bava Basra after the sayings of Rabba bar bar Chana, which are: said to me Huna bar Natan etc., and the incident with Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua, all will come correctly in the book Likutay Tinyana in Torah 3 and 4 and 5, go please and see there, you will find repose for your soul). [The concluding words of this section are published next]

This Torah Also Pertains to Psalms 101 — "My Eyes Are Upon the Faithful of the Land"


## Segment 29

<div dir="rtl" lang="he">

ספרא דצניעותא

</div>

The darkening is not permanent — it happens at the specific moment of wing-spreading. This is the aspect of Yichuda Tata'a — the aspect of Metatron — the wing of the earth — within which the Higher Bris is clothed — which is the aspect of the sun . The Bris Ila'a [Higher Covenant] is the sun — hidden within the Ziz's wing-as-Lower-Unification, just as the sun is temporarily obscured by the wing. The Higher is clothed within the Lower.



# On the Matter of the Segula (-Propitious Remedy) of the Redemption

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/180/

# On the Matter of the Segula (-Propitious Remedy) of the Redemption

<div dir="rtl">בענין סגלת הפדיון, מעות הם בחינת דינין, כמו שכתוב:</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/180


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

בענין סגלת הפדיון, מעות הם בחינת דינין, כמו שכתוב: "ואת כל היקום אשר ברגליהם" 'זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו', (פסחים קי"ט). נמצא המעות הם בחינת רגלין, וזה בחינת (ישעיה מ"א): "צדק יקראהו לרגלו", 'וצדק מלכותא קדישא' (פתח אליהו). ומלכות הוא בחינת דינין, כי 'דינא דמלכותא דינא' (גיטין י). ועל כן מעות הם בחינת דינין. וצריך להמתיק הדינין בשרשן, ושרש הדינין בבינה, כמו שכתוב (משלי ח): "אני בינה לי גבורה". ועל כן על ידי שמניחין הידים על המעות נמתקין הדינין, כי יש בבינה שלש ידים, הינו שיש שם שתי ידים יד הגדולה ויד החזקה, וכללות הידים הוא יד הרמה ועל כן על ידי שבא המעות שהוא הדינין להידים שהם בחינת שלש ידים שבבינה, נמתקין הדינין בשרשן, כי שרשן הוא בינה ששם השלש ידים הנ"ל, וצריך להמתיק הדין שבזה העולם העשיה על ידי השלשה ידים שיש בכל עולם ועולם מהשלשה עולמות שלמעלה מזה העולם העשיה, הינו אצילות בריאה יצירה, וכשממתיק הדין של עולם העשיה בשלש ידים שביצירה, נמתק על ידי שם של מ"ב אב"ג וכו'. כי מ"ב בגימטריא שלש פעמים יד. ובעולם הבריאה נמתק על ידי שם אקי"ק ושם יק"ו ששניהם גם כן גימטריא מ"ב שלש פעמים יד. ולמעלה בעולם האצילות נמתק על ידי מ"ב אותיות של שם מ"ה הינו פשוט ומלוי ומלוי דמלוי שכלם יחד הם מ"ב אותיות שלש פעמים יד. וצריך לראות שלא יהיה קמצן שלא ישאר אצלו דינין, ולזה צריך חכמה יתרה, לדעת כמה זה צריך לתן, שלא ישאר אצלו דינין:

</div>

180 - On the Matter of the Segula (-Propitious Remedy) of the Redemption

Money represents an aspect of judgments, as it is written: "And all that stand on their feet" – this refers to a person's money, which enables him to stand on his feet (

Pesachim

119a). Thus, money embodies the aspect of feet. This corresponds to (Isaiah 41:2): "Righteousness shall call him to his feet," where righteousness signifies the holy kingship (Petach Eliyahu). Kingship embodies judgments, for "the law of the kingship is law" (Gittin 10b). Therefore, money is inherently an aspect of judgments.

One must sweeten these judgments at their root, which resides in Binah (-Understanding), as it is written (Proverbs 8:14): "I, Binah, have strength" (here, "strength" alludes to judgments rooted in Binah). Therefore, by placing the hands on the money, the judgments are sweetened. In Binah, there are three hands: the great hand, the strong hand, and their encompassing aspect – the exalted hand. Thus, when money – symbolizing judgments – comes under the influence of these hands, which represent the three hands in Binah, the judgments are sweetened at their source, for Binah is that root containing these three hands.

Furthermore, one must sweeten the judgment in this world of Asiyah (-Action) through the three hands present in each of the three higher worlds:

Atzilut

(-Emanation), Beriah (-Creation), and Yetzirah (-Formation). Sweetening the judgment of Asiyah via the three hands in Yetzirah involves the 42-letter Name: ABG etc., since 42 numerically equals three times yad (-hand, value 14; 3×14=42). In Beriah, it is sweetened through the Names AQYQ and YQV, both also equaling 42 (three times yad), derived from the 42 letters of the Name MH (-45: in its simple form, filling, and filling of the filling – totaling 42 letters, equaling three times yad).

One must ensure not to be miserly, lest judgments remain with him. This requires exceptional wisdom to determine precisely how much to give, ensuring no judgments linger.



# When People Bind in a Bond Against One Man

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/181/

# When People Bind in a Bond Against One Man

<div dir="rtl">כשמתקשרים בקשר איזה אנשים על איש אחד אפלו אם הוא א</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/181


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

כשמתקשרים בקשר איזה אנשים על איש אחד אפלו אם הוא אדם חשוב יותר מהם, על כל זה יכולים להפילו, כי נתקבצים חלקי הכבוד שיש לכל אחד מהם, ועל ידי זה נתבטל חלק כבוד שלו ונופל על ידם, בבחינת (איוב כ"ט): "ראוני נערים ונחבאו", שהקטנות בטל לפני גדלות, כי חלקי הכבוד שלהם כשנתקבץ ונתקשר יחד, הוא גדול מחלק כבוד שלו לבדו, אם לא שזה האיש שחולקין עליו הוא גדול במעלה מאד, עד שחלק כבוד שלו, גדול יותר מכל חלקי כבוד שלהם ביחד, אזי אדרבא נתבטלים הם לפניו בבחינת ראוני וכו' כנ"ל, אבל אם אין גדול כל כך יכולים להפילו על ידי הקשר, אפלו אם כל אחד מהם נמוך ממנו, רק שלא יהיו רשעים, כי 'קשר רשעים אינו מן המנין' כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (סנהדרין כו): כי רשעים אין להם חלק בכבוד, אבל אם אינו רשע ויש לו חיות מהנפש, יש לו חלק בכבוד ויוכלו להפיל מי שחולקים עליו על ידי הקשר כנ"ל. ועל זה התפלל יעקב שלא יזיק מחלקת קרח למשה רבנו, עליו השלום, ואמר (בראשית מ"ט): "בקהלם אל תחד כבודי", הינו שלא יתיחד ויתקשר חלקי הכבוד שלהם שיש לכל אחד מהם, כי הם היו "קרואי מועד אנשי שם" חשובים, וכשלא יתיחד ויתקשר חלקי הכבוד שלהם, בודאי יוכל משה לעמד נגדם להפילם. ומה שאמר כבודי. כי יעקב הוא בחינת הכבוד, כי הוא בחינות הנפש. כמו שכתוב (שם מו): "כל הנפש הבאה לבית יעקב". וכשמפילין איזה אדם, עקר הנפלה שנופל לתאות נאוף, השם יצילנו:

</div>

181 - When People Bind in a Bond Against One Man

When individuals form a bond against one person – even if he is more prominent than they are – they can nevertheless cause his downfall. This happens because their individual portions of honor aggregate, nullifying his own portion and leading to his fall at their hands. This is akin to (Job 29:8): "The youths saw me and hid," where lesser status is nullified before greater. Their combined portions of honor, when gathered and bound, surpass his solitary portion – unless the disputed individual is of such elevated stature that his portion of honor exceeds their collective total. In that case, they are nullified before him, as in "saw me" etc. (as mentioned above). If he is not that great, they can cause his fall through the bond, even if each is inferior to him – provided they are not wicked, for a bond of the wicked does not count, as our Rabbis, of blessed memory, stated (Sanhedrin 26a). The wicked have no portion in honor, but if not wicked and possessing vitality from the soul, they have a portion in honor, enabling them to fell the one they dispute through the bond (as above).

Jacob prayed that Korach's dispute would not harm Moses our master, peace be upon him, saying (Genesis 49:6): "In their assembly let my honor not be united" – meaning, prevent the unification and binding of their portions of honor (each had one, as they were "called to the assembly, men of renown" – esteemed individuals). Without such unification, Moses could certainly stand against them and cause their fall. He said "my honor" because Jacob embodies honor, akin to the soul (Genesis 46:26): "All the souls that came to Jacob's house".

When someone is felled, the primary fall is into the desire for licentiousness – may Hashem protect us. All that is spoken against the true tzadik and his followers yields immense good, both material and spiritual, as in the Midrash (


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

כל הדברים שדוברין על הצדיק האמת ועל אנשיו, הם טובות גדולות מאד בגשמי וברוחני, וכמו שאיתא במדרש (תנחומא פרשת נצבים) על פסוק: "אתם נצבים" שנסמך לפרשת קללות לומר שכל הקללות הן הן המציבין אתכם:

</div>

Tanchuma

, Parashat

Nitzavim

) on the verse: "You are standing" – adjacent to the curses section to indicate that the curses themselves are what uphold you (i.e., apparent negatives ultimately provide stability).



# What the World Speaks During the Counting

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/182/

# What the World Speaks During the Counting

<div dir="rtl">דע שכל מה שהעולם מדברים בספירה בכל ימי הספירה</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/182


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

דע שכל מה שהעולם מדברים בספירה בכל ימי הספירה, הם מדברים רק מהספירה של אותו היום, ומי שהוא מבין יוכל לשמע ולידע זאת, אם יטה אזנו היטב לספורי דבריהם ישמע שהם מדברים רק מהספירה של אותו יום:

</div>

182 - What the World Speaks During the Counting

Know that during the days of the Omer counting, all conversations in the world revolve solely around the sefira (-divine attribute) of that

particular day

. One who is perceptive can listen and recognize this by carefully attuning their ear to the narratives in people's words; they will hear that the discussions pertain only to the sefira of that day.



# The Tzadikim in the Generation Sit in a Circle

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/183/

# The Tzadikim in the Generation Sit in a Circle

<div dir="rtl">דע שהצדיקים שבדור הם יושבין בעגול</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/183


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

דע שהצדיקים שבדור הם יושבין בעגול, דהינו סדר ישיבתם שהם יושבים בעולם כל אחד ואחד במקומו, הוא על סדר העגול, ואף שיש שאר בני אדם ביניהם שמפסיקין ומקלקלין סדר העגול, אך דע שאלו בני אדם הם בבחינת אינו מן הישוב, ואינם נחשבים כלל, ואזי נשארים הצדיקים יושבים בסדר עגול והקדוש ברוך הוא על כלם, והוא בחינת ראש בית דין, כי אלו הצדיקים שיושבים בעגול הם בחינת בית דין שמהם יוצא המשפט לכל אחד ואחד, הן לזכות הן לחובה, וכן פרנסה יוצאת מהם שהם מחלקין הפרנסה לכל אחד ואחד כראוי לו: והעקר הוא שיהיה אהבה ביניהם, ואהבה הינו שיהיה האהבה חזקה כל כך, עד שיהיו רואים זה את זה תמיד, כי מחמת גדל האהבה אינם יכולים לסבל כלל שלא יראו אחד את חברו תמיד, גם יש אהבה שיכולים לסבל שלא יראו זה את זה, ואף על פי כן הוא אהבה שאוהבין את עצמן מרחוק, וגם זה הוא בחינת רואין זה את זה, כמו שאומרין העולם על דבר השנאוי שאינו יכול לראותו, אבל כשהם אוהבים זה את זה הוא בחינת רואים זה את זה, שהוא בחינת אהבה כנ"ל: וזה בחינת (סנהדרין ל): 'סנהדרין היתה יושבת כגרן עגלה', 'סנהדרין', זה בחינת הצדיקים, שמהם יוצאין כל המשפטים וכל הפרנסה כנ"ל, וזה בחינת כגרן, שמשם יוצא מזונות ופרנסה, וישיבתם בעגול כנ"ל, וכל זה כדי שיהיו רואין זה את זה כמו שכתוב שם בגמרא, הינו בחינת אהבה, שהיא בחינת ראיה כנ"ל:

</div>

183 - The Tzadikim in the Generation Sit in a Circle

Know that the

tzadikim

of the generation sit in a circle – that is, the arrangement of their positions in the world, each in their respective place, follows the order of a circle. Even if other people intervene between them, disrupting and spoiling the circle's order, recognize that these individuals are in the aspect of "not from the settlement" (-unrooted and insignificant), and they are not counted at all. Thus, the

tzadikim

remain seated in the order of a circle. The Holy One Blessed be He presides over them all, embodying the aspect of the head of the court, for these

tzadikim

seated in a circle form a court from which judgments issue to each person – whether for merit or liability – and from which sustenance is distributed appropriately to each.

The essential element is that love exists among them – a love so strong that they constantly "see" one another, unable to endure not seeing their fellow due to the magnitude of the love. There is also a love that allows for separation, yet it remains love as they cherish each other from afar. This too is an aspect of "seeing" one another, as the world says of something hated, "I can't bear to see it." But when they love each other, it is the aspect of seeing one another, embodying love as described.

This corresponds to (Sanhedrin 30a): The Sanhedrin sat like a round threshing floor. "Sanhedrin" represents the

tzadikim

from whom all judgments and sustenance emerge (as above). It is "like a threshing floor" because sustenance originates there. Their seating in a circle is as described, all to enable them to see one another, as noted in the

Gemara

– an aspect of love, which is the aspect of seeing (as above).



# When One Speaks with His Friend in Fear of Heaven

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/184/

# When One Speaks with His Friend in Fear of Heaven

<div dir="rtl">כשאחד מדבר עם חברו ביראת שמים נעשה אור ישר ואור חו</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/184


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

כשאחד מדבר עם חברו ביראת שמים נעשה אור ישר ואור חוזר, ולפעמים מקדים האור חוזר קדם האור ישר, כשהמקבל יש לו מח קטן ואין יכול לקבל דברי חברו, כי אז קדם שמקבל חברו ממנו שזהו בחינת אור ישר, קדם לזה מקבל הוא מחברו, ואזי האור חוזר קדם לאור ישר: כי כשמדברין עם חברו ביראת שמים. אף שאין חברו מקבל ממנו, אף על פי כן הוא מקבל התעוררות מחברו, כי על ידי ההכאה שיצאו הדבורים מפיו לחברו, על ידי זה חוזר האור אליו, (וזהו בחינת אור חוזר ממש המובא בכתבים עין שם): כמו מי שמכה בכתל שחוזר הדבר אליו, כמו כן כשמדבר לחברו אף על פי שאין חברו מקבל ממנו, אף על פי כן הוא בעצמו יכול להתעורר מהם, על ידי ההכאה שיצאו הדבורים לגבי חברו והכו בו וחזרו אליו, ועל כן אם היה מדבר אלו הדבורים בינו לבין עצמו יכול להיות שלא היה מתעורר מהם כלל, ועל ידי שדברם לחברו, נתעורר מהם אף שחברו לא נתעורר, כי חזרו אליו על ידי בחינת ההכאה כנ"ל. (וזה בחינת אור חוזר שהוא על ידי בחינת הכאה כמבאר בכתבים והבן):

</div>

184 - When One Speaks with His Friend in Fear of Heaven

When one speaks with his friend in fear of Heaven, it generates a direct light and a returning light (-or

yashar

and or

chozer

; mystical energy flows). Sometimes the returning light precedes the direct light – when the listener has a limited intellect and cannot absorb the speaker's words. In such cases, before the friend receives from him (which is direct light), the speaker first receives from the friend. Thus, the returning light comes first.

In conversations rooted in fear of Heaven, even if the friend does not absorb the words, the speaker still receives arousal from the friend. This occurs through the "striking" of the words as they exit the speaker's mouth toward the friend, causing the light to rebound back to him [this is literally the aspect of returning light, as described in the writings; see there]. It is like striking a wall, where the sound echoes back. Similarly, when speaking to a friend who does not receive the words, the speaker can still be aroused by them through the rebound of the words that "strike" the friend and return. Therefore, if he spoke these words to himself alone, he might not be aroused at all. But by directing them to his friend, he becomes aroused – even if the friend does not – through this aspect of "striking" and rebound [understand: this is the returning light via striking, as explained in the writings].



# The Main Aspect of Perfection is Fear

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/185/

# The Main Aspect of Perfection is Fear

<div dir="rtl">איתא בזהר</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/185


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

איתא בזהר (ויקרא ד:): 'כד ישראל אשתלמו בעובדיהו כביכול שמא קדישא אשתלם' וכו', ועקר השלמות היא היראה, כמו שכתוב (דברים י): "מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה", ועל כן נקראת יראה סוף דבר, כמו שכתוב (סוף קהלת): "סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא", כי היא שלמות כל הדברים. ויש שני מיני יראות, יש מי שהוא ירא מה' מגדלתו ורוממותו בגין דאיהו רב ושליט, ויש יראה למטה ממנה, הינו שבא ליראה על ידי יראות תחתונות, על ידי שירא מחיה או משר או מפחד אחר, על ידי זה הוא נזכר ובא ליראת ה'. ויראה הראשונה שהיא על ידי התבוננות השכל בגדלתו ורוממותו, היא בחינות א. כי היראה היא בחינת מלכות, כמו שכתוב (אבות פרק ג'): 'אלמלא מוראה של מלכות' וכו'. והיא בחינות דלת. 'בגין דלית לה מגרמה כלום', כי אי אפשר לבוא ליראה כי אם על ידי התבוננות השכל בגדלתו, והשכל נקרא יוד. כמו שכתב רש"י: "אז ישיר משה" 'שראוי לכתב שר משה, אלא יוד על שם המחשבה נאמרה', וההמשכה מהשכל להיראה הוא בחינת ואו. וזה א. והיראה השניה שהיא באה מדברים תחתונים, היא בחינת אד. כי היא בחינת דלי דלת, שאינה נמשכת מהשכל, אלא מהדברים תחתונים, ועל ידי היראה זו אינו נמשך רק השפעות בעולם, כי הוא בחינת העלאת מיין נקבין, כמו כשאחד צריך לחברו ומבקש ממנו, ועל ידי הבקשה פועל אצלו הדבר, מחמת שדבוריו ובקשתו שהכניע עצמו לחברו ובקש ממנו, נעשו אלו הדבורים בחינת העלאת מיין נקבין, ופועלים הבקשה אצל חברו להשפיע לו מה שצריך, כן מה שמעלה היראה מהדברים התחתונים, נעשה מזה בחינת העלאת מיין נקבין, ונמשכין השפעות בעולם. וזה בחינת (בראשית ב): "ואד יעלה מן הארץ", על ידי היראה התחתונה זו שהיא בחינת אד כנ"ל, על ידי זה: "והשקה את כל פני האדמה", כי על ידה נמשכין השפעות כנ"ל, וכשנמשך השפע, צריך לעשות כלי לקבל השפע שלא יינקו החיצונים ממנו, והכלי היא בחינת מם סתומה, וזה אותיות אדם. ועל ידי ההשתוקקות והרצון לנסע להצדיק, נעשה רשם הכלי, כמו אמן כשרוצה לעשות כלי צריך לציר ולחקק מתחלה רשם וציור הכלי, ואחר כך עושה הכלי, כן בזה הרצון לנסע נעשה הציור ורשם הכלי, ואחר כך כשבא אליו נעשה הכלי וזה (שמואל א ט"ז): "אדם יראה לעינים", על ידי יראה לעינים, הינו היראה התחתונה שמקבל על ידי מה שרואה בעינים כנ"ל, על ידי זה נעשה בחינת אדם. הינו שנמשכין השפעות על ידי אד שהוא בחינת יראה זו כנ"ל. והמם הוא הכלי לקבל השפע כנ"ל, אבל על ידי היראה העליונה הנ"ל שהיא באה מהשכלת הלב ברוממותו, על ידה אשתלם שמא קדישא דקדשא בריך הוא כנ"ל, וזה וה' יראה ללבב, שעל ידי יראה ללבב שהוא בחינת יראה עליונה שהיא באה מהשכלת הלב ברוממותו יתברך כנ"ל. על ידי זה נשלם שם ה'. כמו שכתוב בזהר הנ"ל 'כד ישראל אשתלמו בעובדיהו שמא קדישא אשתלם', ועקר השלמות היא היראה כנ"ל, וזהו "וה' יראה ללבב" כי על ידי יראה עליונה הנ"ל שהיא בחינות יראה ללבב נשלם שם ה' כנ"ל: [זה המאמר שמעתי בשמו, שהוא שיך על פסוק (תהלים פ"ד): "ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלקים בציון", ואיני יודע הפרוש, אך כפי הנראה, יש שיכות לסוף המקרא לענין מאמר הנ"ל עין שם מה שכתוב בסופו, שעל ידי ההשתוקקות לנסע להצדיק נעשה ציור ורשם הכלי וכו', וזהו בחינת "יראה אל אלקים בציון". 'ציון' זה בחינת ציון ורשם הכלי, שנעשה על ידי ההשתוקקות וכו' כנ"ל, שעל ידי זה זוכין אחר כך להתקרב להשם יתברך בחינת "יראה אל אלקים בציון", הינו על ידי ציון ורשם הכלי, שנעשה על ידי השתוקקותו הגדולה בתחלה: ואמר רבנו, זכרונו לברכה, שכל מי שיש לו יגיעות וטרחות יותר בתחלת ההתקרבות להשם יתברך, דהינו שיש לו מניעות רבות וגדולות, כגון מאביו ואשתו וחותנו או משאר בני אדם שמונעים ומעכבים אותו מאד ומניעות מחמת ממון ושארי מניעות ועכובים ובלבולים, שמשתטחים לפניו ומונעים אותו מאד, והוא צריך להתיגע ולטרח מאד לשברם, כל אלו היגיעות והטרחות שיש לו בתחלת ההתקרבות, הם טובה גדולה להאדם, כי על ידי זה זוכה אחר כך לקבל הרבה קדשה וטהרה, כי על ידי היגיעות שבתחלה נעשה הכלי וכל מה שיש לו יותר יגיעות וטרחות וכו' יש לו כלי גדול ביותר לקבל אחר כך בתוכו שפע קדשה וטהרה להתקרב להשם יתברך, וזה בחינת "יראה אל אלקים בציון" כנ"ל].

</div>

185 - The Main Aspect of Perfection is Fear

As stated in the Zohar (Vayikra 4a): When Israel perfects their service, it is as if the holy Name is perfected, etc. The core of perfection is fear, as it is written (Deuteronomy 10:12): "What does Hashem your G-d ask from you but to fear." Therefore, fear is called the "end of the matter," as it is written (Ecclesiastes 12:13): "The end of the matter, all has been heard: fear G-d," for it perfects all things.

There are two types of fear: the superior type arises from G-d's greatness and exaltation, recognizing Him as the supreme ruler. The inferior type stems from lower fears – such as fear of animals, officials, or other threats – which remind one and lead to the exalted fear of Hashem in His greatness. The superior is AV (-my father; "A" for fear as kingship, per Avot 3:15: "Without the fear of kingship..."; Vav draws from the intellect, called

Yud

– per Rashi on Exodus 15:1, where

Yud

signifies thought). The inferior is AD (-my L-

; Dalet is "poor," drawn not from intellect but from base things, elevating feminine waters – like a humble request to a friend that effects provision, the words becoming an elevation of feminine waters prompting worldly influences).

This is (Genesis 2:6): "And a mist went up from the earth" – through this lower fear, which is the aspect of mist, thereby "watering the whole face of the ground" (drawing influences).

When abundance is drawn, a vessel is needed to contain it and prevent externals from sucking it – this vessel is the closed Mem, forming the letters ADAM (-man). The longing and desire to travel to the tzadik creates an impression of the vessel, like a craftsman who first sketches and engraves the outline before making the vessel. The desire creates the sketch, and arrival completes the vessel. Thus (1 Samuel 16:7): "Man sees with the eyes" – through fear "with the eyes" (the inferior fear from what is seen), forming ADAM (drawing influences via mist as fear; Mem as the vessel).

But through the superior fear – from heartfelt understanding of His exaltation – the holy Name of the Holy One Blessed be He is perfected (per Zohar). This is "and Hashem sees to the heart" – through fear "to the heart" (superior fear from heart-understanding of exaltation), the Name Hashem is completed, as in the Zohar: When Israel perfects their service, the holy Name is perfected, with fear as the main perfection. Thus, "and Hashem sees to the heart," for through this superior fear – the aspect of fear to the heart – the Name Hashem is completed.

[This teaching was heard in his name and relates to (Psalms 84:6): "They go from strength to

strength,

he appears to G-d in Zion." The explanation is unclear to me, but it seems connected to the teaching's end: the longing to travel to the tzadik creates the vessel's impression... "Zion" signifies this marking or impression (-

tziyun

) formed by the initial great longing, through which one later

merits

divine nearness. Our Rabbi, of blessed memory, said that greater labors and troubles at the start of drawing near to Hashem blessed be He – such as preventions from family, money, or others, requiring much effort to overcome – are a great good. They form a larger vessel for receiving abundance of holiness and purity. The more labors, the greater the vessel for drawing near to Hashem. This is the aspect of "he appears to G-d in Zion" (through the impression formed by longing).]



# What They Tell of Wonders from the Tzadikim

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/186/

# What They Tell of Wonders from the Tzadikim

<div dir="rtl">מה שמספרין מופתים מהצדיקים שבמדינות קיר</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/186


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

מה שמספרין מופתים מהצדיקים שבמדינות קיר"ה (דוין). הוא מחמת שאנשיהם הם אנשים כשרים ומאמינים בהצדיקים, כי על ידי אמונה שהם מאמינים בדברי הצדיק, על ידי זה נתגלין מופתים, כי באמת הצדיק בודאי מלא מופתים, וכשהוא מאמין בהצדיק ונותן עיניו ולבו על דברי הצדיק, על כל דבור ודבור, כי מאמין שכל דבריו אמת וצדק, ובכונה מכונת אזי אחר כך, כשבא לביתו, כל מה שיארע אותו, הוא מסתכל היטב על כל דבר שיארע לו, ומבין למפרע בדברי הצדיק שדבר עמו בהיותו אצלו, שזה היתה כונת הצדיק שרמז לו בתוך דברים שדבר עמו, וכן כל דבר ודבר שיזדמן לו, הוא מוצא הכל בדברי הצדיק למפרע, שרמז לו שיהיה כן, נמצא שנעשה ונתגלה המופתים על ידי זה, וכן מצינו אצל הנביאים שבעת שאמר הנביא הנבואה היתה ברמז, ולא היו מבינים נבואתו בפרוש על מה מרמז, ואחר כך כשנתקים דברי הנביא, היו יודעין למפרע שנתקים דברי הנביא שהתנבא ורמז על זה מקדם, והבינו דברי הנביא למפרע, שהתכון על זה, וכמו שמצינו בדניאל שמרמז על סוף קץ הגאלה, ועתה הדברים סתומים, כמו שכתוב שם (יב) סתם הדברים וחתם, כי אין אדם יודע עתה איך מרמז שם זמן הגאלה, אבל לעתיד אם ירצה השם כשיקים הדברים ויגיע קץ האמת ויבוא משיחנו, אזי ידעו למפרע איך שמרמז בדבריו זמן הקץ, וכן מצינו בכמה נביאים:

</div>

186 - What They Tell of Wonders from the Tzadikim

The wonders recounted about

tzadikim

in nearby lands arise because their people are upright and believe in the

tzadikim

. Faith in the

tzadik's

words reveals wonders, for a true tzadik is indeed filled with them. When one believes in the tzadik, focusing heart and eyes on every word as truth spoken with intent, then upon returning home, he carefully examines all that happens to him and retroactively understands the

tzadik's

hints in their prior conversation. Every event aligns with those hints – thus, wonders are created and revealed through this process.

This is

similar to

the prophets: prophecies were given in hints, not explicitly understood at the time as to what they alluded. Only upon fulfillment did they recognize retroactively that the prophet's words had come true, understanding the hints as intending that event. For example, Daniel hints at the end time of redemption, but now the matters are sealed, as written (Daniel 12:4): "Close the words and seal," for no one currently knows how the redemption time is hinted there. But in the future, if Hashem wills, when the events are fulfilled and the true end arrives with our Messiah, then they will know retroactively how Daniel's words hinted at the end time. This pattern appears in several prophets.



# And to You Hashem is the Kindness for You Pay a Man According to His Deed

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/187/

# And to You Hashem is the Kindness for You Pay a Man According to His Deed

<div dir="rtl">ולך ה החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/187


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו (תהלים ס"ב), הינו שהוא חסד גדול מאת השם יתברך שהוא משלם לאדם מדה כנגד מדה, שעל ידי זה הוא מבין לפשפש במעשיו ולידע החטא שפגם בו ולשוב בתשובה, אך דע, שעקר מה שמשלם השם יתברך מדה במדה, הוא בארץ ישראל, כמה שכתוב (איוב כ): "יגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו", 'ארץ' הינו בחינות ארץ ישראל, היא מתקוממה לו ושם נתגלה עוונו, כי שם מדקדקין לשלם לאיש כמעשהו, מדה כנגד מדה, וזה שכתוב על ארץ ישראל (במדבר י"ג): "ארץ אכלת יושביה", ראשי תבות אתה תשלם לאיש כמעשהו כנ"ל, ועל כן היושבים שם בארץ ישראל יש להם על הרב יסורין, מחמת שממהרין שם לשלם לאיש כמעשהו:

</div>

187 - And to You Hashem is the Kindness for You Pay a Man According to His Deed

"And to You Hashem is the kindness, for You pay a man according to his deed" (Psalms 62:13) – this is a great kindness from Hashem blessed be He, paying measure for measure, enabling one to examine deeds, recognize sins, and return in repentance.

The primary application of measure-for-measure payment occurs in the Land of Israel, as written (Job 20:27): "The heavens reveal his iniquity, and the earth rises up against him." "Earth" signifies the Land of Israel, where iniquity is revealed through precise payment. Thus (Numbers 13:32): "A land that eats its inhabitants" – initials Atta

Teshalem

Leish

Kemaasehu

(-You pay a man according to his deed). Therefore, dwellers in the Land of Israel endure many sufferings, as payment is hastened there.



# One Must Travel to the Tzadik to Search for His Loss

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/188/

# One Must Travel to the Tzadik to Search for His Loss

<div dir="rtl">דע שצריך לנסע להצדיק לחזר על אבדתו</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/188


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

דע שצריך לנסע להצדיק לחזר על אבדתו, כי קדם שיוצא האדם לאויר העולם, מלמדין ומראין לו כל מה שצריך לעשות ולעבד ולהשיג בזה העולם, וכיון שיצא לאויר העולם מיד נשכח מאתו, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (נדה ל:), והשכחה היא בחינת אבדה, כמו שקראו רבותינו, זכרונם לברכה, את השוכח אובד, כמאמרם, זכרונם לברכה (אבות פרק ה'): 'מהיר לשמע ומהיר לאבד' וכו'. וצריך לחזר ולבקש אבדתו, והאבדה שלו היא אצל הצדיק, כי הצדיק חוזר על אבדתו עד שמוצאה, ואחר שמוצאה, חוזר ומבקש אחר אבדות אחרים עד שמוצא גם אבדתם, עד שמוצא האבדות של כל העולם, על כן צריך לבוא להחכם לבקש ולהכיר אבדתו, ולשוב לקבלה אצלו, אך הצדיק אינו משיב לו האבדה עד שידרשנו אם אינו רמאי ושקרן, כמו שכתוב: "עד דרש אחיך והשבתו לו" 'עד שתדרש את אחיך אם אינו רמאי' (בבא מציעא כז:):

</div>

188 - One Must Travel to the Tzadik to Search for His Loss

Know that one must travel to the tzadik to search for one's loss, for before emerging into the world's air, a person is taught and shown all that he must accomplish, work toward, and attain in this world. Upon entering the world's air, it is immediately forgotten, as our Rabbis, of blessed memory, stated (Niddah 30b). Forgetting is an aspect of loss, as our Rabbis called the forgetter a "loser" (Avot 5:7: "quick to hear and quick to lose"). One must search for this loss, which resides with the tzadik. The tzadik searches for his own loss until finding it, then for others', eventually locating the losses of the entire world. Therefore, come to the wise one to seek and recognize your loss, and to retrieve it from him. However, the tzadik returns the loss only after examining if you are not a deceiver or liar, as written (Deuteronomy 22:2): "Until your brother seeks it, and you shall return it to him" – until you examine your brother to ensure he is not a deceiver (Bava

Metzia

27b).



# One Must Beware Very Much from Sadness and Laziness

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/189/

# One Must Beware Very Much from Sadness and Laziness

<div dir="rtl">צריך לזהר מאד מעצבות ועצלות, כי עקר נשיכת הנחש הוא</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/189


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

צריך לזהר מאד מעצבות ועצלות, כי עקר נשיכת הנחש הוא עצבות ועצלות בבחינת (ישעיה ס"ה): "ונחש עפר לחמו", עפר היא בחינת עצבות ועצלות שהם באים מיסוד העפר, כמובא בספרים:

</div>

189 - One Must Beware Very Much from Sadness and Laziness

One must be extremely vigilant against sadness and laziness, for the serpent's primary bite manifests as sadness and laziness, in the aspect of (Isaiah 65:25): "And dust shall be the serpent's food" – dust representing sadness and laziness, derived from the element of dust as explained in the books.



# Prayer of Habakkuk

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/19/

# Prayer of Habakkuk

<div dir="rtl">תפלה לחבקוק הנביא על שגינות וכו</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/19


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

תפלה לחבקוק הנביא על שגינות וכו' (חבקוק ג).

</div>

19 - Prayer of Habakkuk

Sifra DiTzniusa [Book of Concealment/Modesty]: Prayer of Habakkuk the Prophet on Shig'yonos (-errors) etc.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

איתא בספרא דצניעותא, פרקא קדמאה (זהר תרומה, קע"ו:): עד לא הוי מתקלא, לא הוי משגיחין אפין באפין.

</div>

(Habakkuk 3) It is in the Sifra DiTzniusa, first chapter (Zohar Trumah 176b): As long as there was no maskela (-balance/scale), they did not gaze face to face.


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

א

</div>

This Torah Also Pertains to Psalms 101 — "My Eyes Are Upon the Faithful of the Land"


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

כי קשה להעולם: על מה צריך לנסע להצדיק לשמע מפיו, הלא אפשר לעין בספרים דברי מוסר? אך באמת הוא תועלת גדול, כי יש חלוק גדול בין השומע מפי הצדיק האמת בעצמו ובין השומע מפי אחר האומר בשמו; מכל שכן כששומע מפי ששמע מפי השומע, כי יורד בכל פעם מדרגא לדרגא רחוק מפי הצדיק. וכן בין השומע מפי הצדיק למעין בספר הוא חלוק גדול ביותר:

</div>

For the world finds it difficult [to understand]: why does one need to travel to the Tzaddik to hear from his mouth — is it not possible to study words of mussar from books? But in truth it is of great benefit, for there is a great difference between hearing from the mouth of the true Tzaddik himself and hearing from another who says it in his name; all the more so when one hears from someone who heard from the one who heard, for it descends each time from level to level, far from the mouth of the Tzaddik. And similarly, between hearing from the mouth of the Tzaddik and studying from a book, the difference is even greater.


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

ב

</div>

Rabbi Yochanan was telling: "Once we were traveling by ship, and we saw that fish which raised its head out of the water, and its eyes resembled two moons, and water spouted from its two nostrils like the two rivers of Sura."


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

כי צריך לזכך את הפנים, שיוכל כל אחד לראות את פניו בפנים שלו כמו במראה, עד אשר בלא תוכחה ובלא מוסר יתחרט חברו תכף על מעשיו, רק ממה שיביט בפנים שלו, כי על ידי שיביט בפנים שלו יראה את עצמו כמו במראה, איך פניו משקע בחשך:

</div>

Because it is difficult for the world: Why is there a need to travel to the tzadik (-righteous person) to hear from his mouth? Is it not possible to study words of mussar (-ethical teachings) in the books? But in truth, it is a great benefit, because there is a great difference between the one who hears from the mouth of the true tzadik himself and the one who hears from the mouth of another who says in his name, all the more so when one hears from the mouth of one who heard from the mouth of the hearer, because it descends each time from level to level, (becoming) distant from the mouth of the tzadik. And so, between the one who hears from the mouth of the tzadik and the one who studies in the book, it is a difference far greater. Because one needs to purify the face so that every person can see their face in his face, like in a mirror, until, without rebuke and without mussar, his friend immediately regrets his deeds only from what he sees in his faces.


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

ג

</div>

"Rabbi Yochanan was telling [mishta'ei]: Once we were traveling by ship [b'sfinsa], and we saw that fish [hai kavra] which raised its head [d'apik reisheh] out of the water [mimmaya], and its eyes [eineh] resembled two moons [kitrei siharei], and water spouted [nafit maya] from its two nostrils [mitartei usya] like the two rivers of Sura [kitrei mavrei d'Sura]."


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

כי גדל יקר הערך של לשון הקדש - שבו נברא העולם, כמאמר חז"ל (בראשית רבה פרשה י"ח, הובא בפרש"י): "לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת" (בראשית ב) - 'לשון נופל על לשון, מכאן שנברא העולם בלשון הקדש'. וזה בחינת חוה, בחינת (תהלים י"ט): "ולילה ללילה יחוה", הינו בחינת הדבור של לשון הקדש, שבו נברא העולם. וזה בחינת: "לזאת יקרא אשה", הינו הדבור, כמו (בראשית מ"ט): "וזאת אשר דבר להם". ועל ידי לשון הקדש רוממנו מכל הלשונות, שכל הלשונות העמים נופלים על ידי לשון הקדש, הינו שהרע - שיש להלשון של האמה אחיזה בו נתבטל ונופל על ידי לשון הקדש, ואין לו שליטה על ישראל, וזה בחינת: 'לשון נופל על לשון'. והרע הכולל , שכל הרעות של שבעים לשון כלולין בו, דהינו תבערת המדורה של תאות נאוף, שכל השבעים לשון משקעין וכלולין בו, נופל ונתבטל ואין לו שליטה על ידי לשון הקדש. וזה בחינת מדורה של שבעין כוכבין הנזכר בזהר הקדוש (ויקהל ר"ג.), הינו הרע הכולל, שהוא תבערת המדורה של תאות נאוף, שכל השבעין אמות כלולין בו. וזה בחינת חשמ"ל - חיות אש ממללות (חגיגה י"ג); חיות אש - בחינת חוה אשה, הינו בחינת לשון הקדש כנ"ל, שעל ידו מתמלל ומשתבר אש המדורה של שבעין כוכבין. וזה בחינת מ"ל מחשמ"ל, שהם בחינת מדורה של שבעין כוכבין, שנתמלל ונתבטל על ידי לשון הקדש, כי על שם זה נקרא לשון הקדש, כי כל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדשה (מדרש רבה קדושים פרשת כ"ד). וזה שפרש רש"י (בראשית שם): "על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו", 'מכאן שנאסר להם עריות - רוח הקדש אומרת כן'; 'רוח הקדש' הינו לשון הקדש (עיין זוהר אחרי ס"א:), כמו (תהלים ל"ג): "וברוח פיו כל צבאם", שעל ידי לשון הקדש נאסר ונתקשר התאוה של תאות נאוף, הינו המדורה של שבעין כוכבין, שאין לו שליטה על ישראל על ידי לשון הקדש, בבחינת 'לשון נופל על לשון' כנ"ל, שהרוח שטות (סוטה ג) נתבטל על ידי רוח הקדש. וזה בחינת תקון הברית, שהוא בחינת רוח הקדש, בבחינת "ולא קמה עוד רוח באיש" (כמו שדרשו רבותינו ז"ל זבחים קט"ז). וזה: "ויסגר בשר תחתנה" - לא נצרכה אלא למקום החתך (ברכות ס"א), הינו חתוך הדבור. וזה (שם): "ויבן" - עשאה כאוצר, שעקר עשיה ותקון של לשון הקדש תולה ב"יראת ה' היא אוצרו" (ישעיהו ל"ג), כמו שכתוב (קהלת י"ב): "סוף דבר הכל נשמע, את האלקים ירא". וזה: כאוצר של חטים, הינו היראה הוא אוצר, שבו תלוי עשיה ותקון של 'חטה' - כ"ב אותיות של לשון הקדש (תקון ט"ז). וזה בחינת (תהלים ס): "אלקים דבר בקדשו", שדבור הקדש תולה ב"אלקים ירא". ויוסף, על ידי שהיה לו שלמות לשון הקדש, כמו שכתוב (בראשית מ"ה): "כי פי המדבר אליכם" בלשון הקדש, על כן כתוב בו (שם מ"א): "הנמצא כזה איש אשר רוח אלקים בו"; רוח אלקים - הינו תקון הברית, בבחינת "ולא קמה עוד רוח באיש", כי בלשון הקדש תלוי תקון הברית, בבחינת "מכאן שנאסר להם עריות", כי זה בלא זה אי אפשר להיות, הינו תקון הברית ושלמות לשון הקדש הם תלויים זה בזה. וזה (משלי כ"ט): "ורעה זונות יאבד הון" - אל תקרי 'מהונך' אלא 'מגרונך' (עיין משלי ג' בהגה ברש"י שם וכן הובא בבאה"ט או"ח סי' נ"ג בשם הפסיקתא. אמנם בפסיקתא עצמה איתא ממה שחננך אם נתן לך קול ערב וכו'), שהוא בחינת לשון הקדש, כי מי שפוגם בברית מאבד לשון הקדש. וזה (שם ג): "כבד את ה' מהונך" - כבד דיקא, כי בו תלוי בחינת כבוד, כי הפך הכבוד הם חרפות ובזיונות. והם תולים במקום עריין, כמובא בתקונים (תקון נ"ח): "ולא יתבששו" - אין בשת אלא במקום עריין; עריין הוא פגם הברית, בבחינת ערלה, בחינת (בראשית ל"ד) "כי חרפה היא לנו". וזה: 'כבד', שהוא הפך של חרפות ובזיונות, שהוא תולה ב'הונך', הינו בגרונך, שהוא שלמות לשון הקדש כנ"ל. ושם יוסף, על שם שלמות לשון הקדש, שהוא תקון הברית, בבחינת (שם ל): "אסף אלקים את חרפתי", כי בו תלוי כבוד, כי אין בשת אלא במקום עריין כנ"ל. ונחש , שהוא הרע הכולל הנ"ל - כשאין שלמות בלשון הקדש, אזי הוא הולך ושולט על לשון הקדש, בבחינת 'נחש שלטנותה על בשרא' (כמובא בזהר הקדוש) (עי' הוה"ק נח ס"ה. פקודי רס"ט.), הינו בחינת חוה הנ"ל, שהיא בשר מבשרו (בראשית ב), בבחינות "בשר קדש" (חגי ב). וזה בחינת נחש, שפתה לחוה והטיל בה זהמא (שבת קמו), שהוא הרוח סערה (יחזקאל א) הרוח שטות, אשת כסילות (משלי ט), והולך ומפתה את הרוח הקדש, שהוא לשון הקדש, אשה חכמה (שמואל ב יד), בבחינת "חכמות נשים" (משלי י"ד), ומטיל בה זהמא. וזה בחינת (בראשית ד): "לפתח חטאת רבץ"; לפתח, הינו 'פתחי פיך' (מיכה ז) של לשון הקדש, שהחטאת הזה רובץ לינק ממנו:

</div>

V'nafit v'shafach — "and it spouted and poured." Usya — its nostrils [נְחִירָיו]. Mavrei d'Sura — the rivers [נְהָרוֹת] of Sura [the city of Sura in Babylonia].


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

ד

</div>

We saw that fish [hai kavra] — this is the Tzaddik, who is designated by the name fish [דָּג] — as is known .


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

ודע, שאשת כסילות הזאת, שהוא כללות הרע של שבעים לשון, אי אפשר להם לינק מאשה חכמה, מלשון הקדש הנ"ל, אלא על ידי בחינת 'עץ הדעת טוב ורע', שעל ידו הוא מפתה את הלשון הקדש ומטיל בה זהמא. ועץ הדעת, שיש בו שני כחות שהן טוב ורע, הוא אמצעי בין לשון הקדש, שהוא אשה חכמה, שכלו טוב, ובין לשון של שבעין עממין, שכלו רע:

</div>

Because (the friend) by looking in his faces, he (the friend) sees himself like in a mirror, how his face is sunk in choshech (-darkness). Because great is the precious value of Lushon HaKodesh (-Holy Tongue, original Hebrew) [because] in it the world was created, as our Sages say (Beraishis Rabbah, Parasha 18, cited in Rashi): "For this shall be called eesha (woman), because from eesh (man) was taken this" (Genesis 2:23).


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

ועץ הדעת טוב ורע זה לשון תרגום, שהוא אמצעי בין לשון הקדש ובין לשון של שבעין עממין. ולשון עממין, כשרוצים לינק מלשון הקדש, אי אפשר להם לינק ממנו אלא על ידי לשון תרגום. לשון תרגום הוא בחינת "אשה משכלת" (משלי י"ט), בחינת משכיל על ידי תרגמן (פסחים קי"ז), כי לשון תרגום יש בו טוב ורע - לפעמים הוא בחינת משכיל, ולפעמים הוא בחינת משכל. ואשת כסילות הזאת היא מפתה את האשה חכמה על ידי אשה משכלת, כי עקר תגברת הקלפה אינו אלא על ידי לשון תרגום, בבחינת (דברים כ"ו): "ארמי אבד אבי", ובבחינת (במדבר כ"ג): "מן ארם ינחני בלק", שהוא לשון תרגום, שהוא לשון ארמי, שדרך שם מתעוררים לינק מהקדשה. ועקר בנינה ושלמות של לשון הקדש אינו אלא על ידי שמפילין הרע של התרגום ומעלין את הטוב שבתרגום ללשון הקדש, שעל ידי זה נשלם לשון הקדש. ולבן הארמי, שהוא ארמי אבד אבי הנ"ל, רצה לינק מהקדשה על ידי התרגום, ועל כן קרא לו "יגר שהדותא" (בראשית ל"א); ויעקב היה מעלה את התרגום ללשון הקדש, ועל כן קרא לו "גל עד" בלשון הקדש. וזה (שם ב): "ויפל ה' אלקים תרדמה" - מספר תרגום כמובא (עיין לק"ת להאריז"ל פ' ואתחנן), כי על ידי התרגום עקר בנינה של לשון הקדש. ועל ידי שמעלין את הטוב שבתרגום ללשון הקדש ומפילין הרע שבו, נופלין כל השבעים לשון, בבחינת 'לשון נופל על לשון'. וזה: "ויפל" - נוטריקון: פ'ה ל'הם ו'לא י'דברו, (תהלים קטו קלה) כי על ידי בחינת תרדמה, שהוא בחינת לשון תרגום, שעל ידי זה עקר בנינה של חוה, שהוא בחינת לשון הקדש, על ידי שמעלין הטוב שבו ומפילין הרע שבו כנ"ל, על ידי זה נופלין כל השבעים לשון, בבחינת "פה להם ולא ידברו" - ראשי תבות ויפל וכו' כנ"ל. ויוסף, על ידי שהיה לו שלמות לשון הקדש, על ידי זה היה יכול לפשר חלמין, כי עקר החלום הוא בשנה, הינו בתרדמה; ושלמות לשון הקדש הוא על ידי תרדמה, שהוא בחינת תרגום כנ"ל, ועל כן יוסף, שזכה לשלמות לשון הקדש, שעקר שלמותו על ידי תרדמה כנ"ל, על כן היה יודע לפשר חלמין שבתרדמה [כי זכה לברר את בחינת לשון התרגום, את בחינת התרדמה, דהינו להעלות הטוב שבו ללשון הקדש ולהפיל הרע שבו, שזהו בחינת שלמות לשון הקדש על ידי לשון תרגום כנ"ל, ועל כן היה יודע לפתר החלום שבשנה ותרדמה שהוא בחינת תרגום, כי היה יודע לברר הטוב והאמת שיש בהחלום, שהוא בחינת תרדמה, בחינת תרגום, כי הוא זכה לברר את לשון תרגום, שזהו עקר בחינת שלמות לשון הקדש על ידי התרגום שזכה לזה כנ"ל]:

</div>

"D'apik reisheh mimmaya" — "who raised its head out of the water" — for it is impossible for the Tzaddik to have his thought continually roaming [מְשׁוֹטֵט תָּמִיד] within the higher wisdoms [בְּחָכְמוֹת עֶלְיוֹנוֹת]. For at times he must go out [לָצֵאת לַחוּץ] to engage in worldly matters [לַעֲסֹק בְּדִבְרֵי הָעוֹלָם] — as our Sages of blessed memory said : "At times the setting-aside of Torah [בִּטּוּלָהּ שֶׁל תּוֹרָה] — this itself is its fulfillment [זוֹ הִיא קִיּוּמָהּ]."


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

ה

</div>

"V'damya eineh kitrei siharei" — "its eyes resembled two moons" — for the opening of the eyes [פְּקִיחַת עֵינַיִם] is designated by the name of wisdom [מְכֻנִּים עַל שֵׁם הַחָכְמָה] — as it is written : "And the eyes of both of them were opened [וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם]."


## Segment 13

<div dir="rtl" lang="he">

וזה בחינת מקרה לילה (דברים כג). שהרוח סערה, הינו הרוח שטות, הינו השבעים לשון, עולה על ידי תרגום, על ידי תרדמה, על ידי שנה, ויונק מלשון הקדש, מרוח הקדש, מברית קדש. כי מי שיש לו שלמות לשון הקדש, מקרר את חמימותו בלשון הקדש, בבחינת (תהלים ל"ט) "חם לבי בקרבי וכו', דברתי בלשוני", שמקרר חמימותו בדבור של לשון הקדש, בבחינת: "זאת הפעם עצם מעצמי", 'מכאן שנתקררה דעתו בחוה' (יבמות ס"ג). אבל מי שאין לו שלמות לשון הקדש, אזי הרוח סערה מקרר אותו במקרה לילה בשנה, בבחינת (דברים כ"ה) "אשר קרך בדרך", לשון קרירות; 'בדרך' הוא בחינת (משלי ל): "כן דרך אשה מנאפת", שהרוח סערה הולך דרך התרגום, שהוא בחינת נגה, ויונק מן החשמ"ל הנ"ל.

</div>

[Rashi says:] lushon (language) falling on lushon (language) [the language of eesha from eesh. From here [we learn] that the world was created in Lushon HaKodesh (Hebrew) {end of Rashi quote].And this is the aspect of Chava (-Eve, who was named that on account of being the mother of all chai - Chava, and in Hebrew, Chava also means to speak), the aspect of: "And night to night yechaveh (-declares/speaks)" (Psalms 19:3), which is the aspect of the speech of Lushon HaKodesh in which the world was created. And this is the aspect of: "Lizoas (For this) (Chava) shall be called eesha (woman)", which is the speech, like: "Vizoas (and this) is what he spoke to them" (Genesis 49:28). And by Lushon HaKodesh (The Holy Tongue - Hebrew), we are exalted above all the leshonos (-tongues/languages) [of the nations], for all the leshonos of the nations fall by Lushon HaKodesh. That is, an evil that a lushon (-tongue/language) of a nation is grasped in, is nullified and falls by Lushon HaKodesh, and it has no dominion over Israel. And this is the aspect of: lushon falling on lushon [TN the simple meaning refers to words that share the same etymology. Rabbainu revealed a deeper intention]. And the Ra HaKoalel (-all-encompassing root evil), in which all the evils of the seventy leshonos are included, that is, the burning of the bonfire of the desire of licentiousness (-degenerate sexual thought and activity, from Hebrew ni’uf), in which all the seventy leshonos are sunk and included, falls and is nullified, and it has no dominion by Lushon HaKodesh. And this is the aspect of the bonfire of seventy stars mentioned in the holy Zohar (Va'yakhel 203a), that is, the all-encompassing evil, which is the blazing conflagration of the lust of licentiousness, in which all the seventy nations are included. And this is the aspect of chashmal (-From the context in the beginning of Ezekiel, it is a brilliant shining entity often associated with fire and Divine Glory and also a protective layer. Here Rabbainu explains it as Divine speech, from chash, silence, and mal, speech, indicating a balance of silence and speech in holiness), [The Talmud says the the word Chashmal is a condensation/shorthand for:] chayos esh memalelos (-angels of the category "chayos" (literally - living creatures, same word as the Hebrew word for beast) of fire speaking, Ezekiel 1:4) (Chagigah 13b). Chayos esh (angel type "chayos" of fire) is the aspect of Chava, woman, which is the aspect of Lushon HaKodesh as above, by which it mis’malel (-speaks, root: malal) and mishaber (-breaks, root: shavar) the fire of the bonfire of seventy stars. And this is the aspect of mal from chashmal, which is the aspect of the bonfire of seventy stars that is nitmalel (-spoken against, nullified, root: malal) and nullified by Lushon HaKodesh. Because it is called Lushon HaKodesh for this reason: every place where you find a fence against ervah (-nakedness/immorality), you find kedusha (-holiness) (Midrash Rabbah Kedoshim, Parasha 24, Bereishis). And this is what Rashi interpreted: "Therefore shall a man leave his father and his mother and cleave to his wife" (Genesis 2:24), from here that arayos (-forbidden sexual relations) are forbidden to them. Ruach HaKodesh (-Holy Spirit) says thus, Ruach HaKodesh, which is Lushon HaKodesh (see Zohar Achray 61a), like: "And by the ruach (-spirit) of His mouth all their host" (Psalms 33:6). That by Lushon HaKodesh, the desire of the desire of licentiousness, which is the bonfire of seventy stars, is forbidden and bound, so that it has no dominion over Israel by Lushon HaKodesh, in the aspect of lushon falling on lushon as above. That the ruach shtus (-spirit of folly) (Sotah 3a) is nullified by Ruach HaKodesh. And this is the aspect of tikun habris (-rectification of the covenant, referring to sexual purity through circumcision), which is the aspect of Ruach HaKodesh, in the aspect of: "And no longer arose a ruach in man" (as expounded by our Rabbis of blessed memory, Zevachim 116a). And this: "And He closed flesh under it" is not needed except for the place of the cut [chatuch] (Berachos 61a), which is the cutting [cheetuch] of the speech. And this (there): "And He built" made her like a storehouse, that the main making and tikun (-rectification) of Lushon HaKodesh depends on: "Fear of G-d, she is His storehouse" (Isaiah 33:6), like that which is written: "The end of the matter, all is heard, fear G-d" (Ecclesiastes 12:13). And this: like a storehouse of wheat, that is, the fear, it is the storehouse in which depends the making and tikun of wheat (cheeta has numerical value of 22), the twenty-two letters of Lushon HaKodesh (Tikkun 16). And this is the aspect of: "G-d spoke in His holiness" (Psalms 60:8), that the speech of holiness depends on: "Fear G-d". And Yosef, by having perfection of Lushon HaKodesh, as it is written: "Because my mouth the speaking to you" (Genesis 45:12) in Lushon HaKodesh, therefore it is written of him: "Is there found like this man in whom is the ruach of G-d?" (Genesis 41:38). Ruach of G-d, that is, tikkun habris, in the aspect of: "And no longer arose a ruach in man". Because in Lushon HaKodesh depends tikun habris, in the aspect of: "From here that arayos are forbidden to them." Because this without that is impossible to be, that is, tikkun habris and perfection of Lushon HaKodesh depend on each other. And this is: "And a shepherd of zonos (-harlots) will lose hon (wealth)" (Proverbs 29:3). Do not read mehoncha (-your wealth) but migroncha (-from your throat) (see Proverbs 3, gloss in Rashi, and cited in Be’er Haitev, Orach Chaim, siman 53, in the name of the Pesikta; however [in the Pesikta itself, it says: from what He graced you, if He gave you a sweet voice, etc.]). That is the aspect of Lushon HaKodesh, because one who damages the bris loses Lushon HaKodesh. And this: "Honor G-d from your hon (wealth)" (Proverbs 3:9), kabbed (-honor) precisely, because in it depends the aspect of kavod (-honor). Because opposite kavod are charafos (-disgraces) and bizyonos (-humiliations), and they depend on the place of arayin (-nakedness/immorality), as brought in the Tikunim (Tikun 58): "And they shall not be ashamed", there is no shame except in the place of arayin, arayin being the blemish of the bris, in the aspect of orlah (-foreskin), in the aspect of: "Because it is a cherpah (-disgrace) to us" (Genesis 34:14). And this: kavod, which is the opposite of charafos and bizyonos, depends on honcha, which is groncha (-your throat), which is the perfection of Lushon HaKodesh as above. And the name Yosef is on the name of the perfection of Lushon HaKodesh, which is tikkun habris, in the aspect of: "G-d has gathered my cherpah (-disgrace)" (Genesis 30:23), because in it depends kavod. Because there is no shame except in the place of arayin as above. And the nachash (-serpent), which is the all-encompassing evil above (ra hakoalel), when there is no perfection in Lushon HaKodesh, then it goes and rules over Lushon HaKodesh, in the aspect of: nachash shultanuseh al bisra (-serpent has dominion over flesh) (as brought in the holy Zohar, see Zohar Noach 65a, Pekuday 269a), which is the aspect of Chava above, who is "flesh from his flesh" (Genesis 2:23), in the aspects of "holy flesh" (Haggai 2:12). And this is the aspect of the nachash that tempted Chava and injected in her zuhama (-impurity) (Shabbos 146a), which is the ruach se’arah (-stormy spirit) (Ezekiel 1:4), the ruach shtus (spirit of folly), aishess keseelus (-woman of folly) (Proverbs 9:13). And it goes and tempts the Ruach HaKodesh, which is Lushon HaKodesh, ishah chachamah (-wise woman) (II Samuel 14:2), in the aspect of "chachmos nashim" (-wisdom of women) (Proverbs 14:1), and injects in her zuhama (putrid toxicity). And this is the aspect of: "At the opening, sin crouches" (Genesis 4:7), at the opening, that is, the openings of your mouth (Micah 7:5) of Lushon HaKodesh, that this sin crouches to suck from it. And know that this eshes kesilus (-woman of folly), which is the collective evil of the seventy leshonos, cannot suck from the ishah chachamah (-wise woman), from Lushon HaKodesh above, except by the aspect of etz hada’as tov vara (-tree of knowledge of good and evil), by which it tempts Lushon HaKodesh and injects in her zuhama.


## Segment 14

<div dir="rtl" lang="he">

ואלישע היה יורש מאליהו רוח הקדש, ועל ידי זה היה מקבל ממנו שלמות לשון הקדש, בבחינת (מלכים ב' ב): "ויהי נא פי שנים ברוחך אלי" - פי שנים, הינו לשון הקדש, כי 'שנים מקרא ואחד תרגום' (ברכות ח), על ידי זה כתיב בה (שם ד): "איש קדוש עבר עלינו תמיד", 'שלא ראתה קרי על סדינו' (ברכות י:), כי על ידי שלמות לשון הקדש נצולין ממקרה לילה כנ"ל, כי על ידי שלמות לשון הקדש זוכין לתקון הברית כנ"ל, כי עקר שלמות לשון הקדש הוא על ידי תרגום, שהוא בחינת תרדמה ושנה, דהינו על ידי שמבררין את בחינת התרגום, בחינת התרדמה כנ"ל, ועל כן אז נצולין ממקרה לילה שבתרדמה כנ"ל. וזה שבקש דוד (תהלים ק"מ): "ראש מסבי עמל שפתימו יכסמו". "ראש מסבי" - הוא בחינת (יחזקאל א): "נגה לו סביב", שהוא ראש המסבבין את הקדשה; "עמל שפתימו יכסמו" - העמל והרע שבו יתבטל; ועל שאר לשונות העמים, שהם בחינת מדורה של שבעין כוכבין הנ"ל, "ימוטו עליהם גחלים", "כי מהאש יצאו והאש תאכלם" (יחזקאל ט"ו); הינו כי בחינת נגה, שהוא בחינת תרגום, צריכין שיתברר, שיפל הרע שבו, והטוב שבו יתברר ויעלה ויהיה נכלל בתוך הקדשה, הינו בלשון הקדש, שזהו בחינת שלמות לשון הקדש על ידי לשון תרגום כנ"ל. ושאר לשונות העמים, שהם בחינת רע גמור, צריכין לכלותם לגמרי, בבחינת "ימוטו עליהם גחלים וכו'" כנ"ל. וזה בחינת שלהובא דאשא היורדת בערב שבת על ראש הקלפות, שלא יכללו בנגה לינק מהקדשה; פרוש, כי בערב שבת, בכניסת שבת, נכלל נגה בקדשה, ואז רוצין גם שאר הקלפות הטמאות לגמרי לעלות אל הקדשה, ואז יורד שלהובא דאשא על ראשם ונופלים למטה; שזהו סוד כונת רחיצת מים חמין בערב שבת, כמבאר בכונות. וזהו בחינה הנ"ל, שצריכין לברר הטוב שבתרגום שהוא בחינת נגה, שיהיה נכלל בלשון הקדש, ושאר לשונות העכו"ם, שהם בחינת רע גמור, צריכין להפילם ולבטלם לגמרי - הינו כנ"ל:

</div>

"V'damya eineh kitrei siharei" — "its eyes resembled two moons" — for the opening of the eyes [פְּקִיחַת עֵינַיִם] is designated by the name of wisdom [מְכֻנִּים עַל שֵׁם הַחָכְמָה] — as it is written : "And the eyes of both of them were opened [וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם]."


## Segment 15

<div dir="rtl" lang="he">

ו

</div>

At times [וְלִפְעָמִים] — shining like the moon [מְאִירוֹת כַּיָּרֵחַ] — when we withdraw ourselves from roaming within wisdom [כַּד מְסַלְּקִין אֶת עַצְמֵנוּ מִלְּשׁוֹטֵט בְּחָכְמָה].


## Segment 16

<div dir="rtl" lang="he">

וכשמעלה הטוב שבתרגום ומשלים את הלשון הקדש שבו נברא העולם, על ידי זה נתעוררין ונתגדלין הכח של האותיות של לשון הקדש שיש בכל דבר שבעולם. כי כל דבר יש בו כמה צרופי אותיות, שבו נברא זה הדבר, ועל ידי שלמות לשון הקדש על ידי לשון תרגום, על ידי זה נתעוררין ונתגדלין הכח של אלו האותיות שיש בכל דבר ודבר. וזה (במדבר י"ד): "ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת לאמר"; "לאמר" - דא גלוי עריות (כמו שאמרו רבותינו ז"ל סנהדרין נ"ו:), הינו בחינת המדורה של שבעין כוכבין הנ"ל, שהוא בחינת תאות נאוף, שנתבטל על ידי הדבור של לשון הקדש כנ"ל. וזהו: "כאשר דברת לאמר", הינו כפי הדבור של לשון הקדש, שעל ידו נאסר עריות ונתבטל תאות נאוף כנ"ל, כמו כן יגדל כח ה', כי כפי השלמות שמשלים את הדבור של לשון הקדש, שהוא בחינת שבירת ובטול תאות נאוף, כן נתגדל ונתעורר כח ה' שבמעשה בראשית, שהם האותיות שיש בכל דבר ודבר שבעולם כנ"ל (עיין זוהר פנחס רמ"ה.):

</div>

And the etz hada’as tov vara, which has two powers, which are good and evil, is the intermediary between Lushon HaKodesh, which is the ishah chachamah that is entirely good, and the lushon of the seventy nations that is entirely evil. And the etz hada’as tov vara (tree of knowledge of good and evil), this is lushon targum (-language of translation, Aramaic), which is the intermediary between Lushon HaKodesh and the lushon of the seventy nations. And the lushon of the nations, when they want to suck from Lushon HaKodesh, cannot suck from it except by lushon targum.


## Segment 17

<div dir="rtl" lang="he">

ז

</div>

"V'nafit maya mitartei usya" — "and water spouted from its two nostrils" — these are the aspect of the two Meshichin [Messiahs / Anointed Ones] [תְּרֵין מְשִׁיחִין] — toward whom the nations [הָעַכּוּ"ם] will seek out and draw themselves [יִדְרְשׁוּ וְיִמְשְׁכוּ אֶת עַצְמָם אֲלֵיהֶם] — as it is written : "And all the nations shall flow to it [וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִים]."


## Segment 18

<div dir="rtl" lang="he">

ומי שיכול להתעורר התנוצצות האותיות שבכל מעשה בראשית שיש בכל דבר, אזי אכילתו ושתיתו וכל תענוגיו אינו אלא מהתנוצצות האותיות שבאכילה ושתיה, בבחינת (רות ג): "ויאכל וישת וייטב לבו"; "וייטב לבו" הינו בחינת התנוצצות האותיות של ל"ב אלקים שבמעשה בראשית שיש בכל דבר. וזהו: "וייטב לבו" - אין טוב אלא אור, כמו שכתוב (בראשית א): "וירא אלקים את האור כי טוב". וזהו: "ויאכל וישת וייטב לבו", שהיתה אכילתו ושתיתו מהארת והתנוצצות האותיות של ל"ב אלקים שבסעדתו שאוכל. וזה: "וייטב לבו" - זה ברכת המזון (זהר ויקהל רי"ח. ומדרש רבה רות פרשה ה), שהיתה אכילתו ושתיתו מהתנוצצות האותיות שיש בהאכילה ושתיה, שזהו בחינת ברכות המזון, כי המזון נתברך על ידי שלמות לשון הקדש, על ידי שמעוררין ומאירין את האותיות שיש בכל דבר, ומשם צריכין שתהיה עקר האכילה ושתיה ושאר התענוגים כנ"ל:

</div>

Lushon targum is the aspect of "ishah maskeles" (-intelligent woman) (Proverbs 19:14), the aspect of maskil (-instructing) by the turgeman (-translator) (Pesachim 117a). Because lushon targum has good and evil: sometimes it is the aspect of maskil (-instructing), and sometimes it is the aspect of meshakel (-causing to stumble). And this eshes kesilus tempts the ishah chachamah by the ishah maskeles. Because the main strengthening of the klipah (-husk/evil force) is only by lushon targum, in the aspect of: "An Arami destroyed my father" (Deuteronomy 26:5), and in the aspect of: "From Aram, Balak led me" (Numbers 23:7), which is lushon targum, which is the lushon of Aramaic, by which they awaken to suck from the kedusha (-holiness). And the main building and perfection of Lushon HaKodesh is only by causing the evil of the targum (Aramaic translation) to fall and raising the good that is in the targum to Lushon HaKodesh, by which Lushon HaKodesh is completed. And Lavan the Arami, who is the "Arami destroyed my father" above, wanted to suck from the kedusha by the targum, and therefore called it "yegar sahadusa" (Genesis 31:47). And Yaakov was raising the targum to Lushon HaKodesh, and therefore called it "gal ed" in Lushon HaKodesh. And this is: "Va'yapail Hashem Elokim (G-d put down -fall- into) a tardaimah (-deep sleep)[=649]" (Genesis 2:21), the numerical value of targum [=649] (Aramaic translation) (as brought, see Likutay Torah of the Ari z"l, Parashas VaEschanan), because by the targum, the main building of Lushon HaKodesh [occurs]. And by raising the good that is in the targum to Lushon HaKodesh and causing the evil that is in it to fall, all the seventy leshonos fall, in the aspect of lushon falling on lushon. "Va'YaPeL" (-and He caused to fall) ויפל is a notrikon (acronym) of: "(Peh) mouth (Luhem) to them, (Viloa) and they do not, (Yidabairoo) speak" (Psalms 115:5, 135:16), because by the aspect of tardemah, which is the aspect of lushon targum, by this is the main building of Chava, which is the aspect of Lushon HaKodesh, by raising the good that is in it and causing the evil that is in it to fall as above. By this, all the seventy leshonos fall, in the aspect of: "A mouth to them, and they shall not speak", the initial letters of Va'YaPeL [vav, yud, peh, lamed, corresponding to the first letters of "peh lahem velo yedaberu"]. And Yosef, by having perfection of Lushon HaKodesh, by this was able to interpret dreams, because the main [aspect of] the dream is in sleep, which is in tardemah, and the perfection of Lushon HaKodesh is by tardemah, which is the aspect of targum (Aramaic translation) as above. And therefore, Yosef, who merited the perfection of Lushon HaKodesh, the main perfection of which is by tardemah (deep sleep) as above, therefore was knowing to interpret dreams that are in tardemah [because he merited to clarify the aspect of lushon hatargum, the aspect of the tardemah, that is, to raise the good that is in it to Lushon HaKodesh and to cause the evil that is in it to fall, which is the aspect of the perfection of Lushon HaKodesh by lushon targum as above. And therefore, he was knowing to solve the dream that is in sleep and tardemah, which is the aspect of targum, because he was knowing to clarify the good and the truth that is in the dream, which is the aspect of tardemah, the aspect of targum, because he merited to clarify lushon targum, which is the main aspect of the perfection of Lushon HaKodesh by the targum, that he merited to this as above]. And this is the aspect of mikreh layelah (-nocturnal emission) (Deuteronomy 23:11), that the ruach se’arah (storm wind), which is the ruach shtus (spirit of folly), which is the seventy leshonos (languages), ascends by targum (Aramaic translation), by tardemah, by sleep, and sucks from Lushon HaKodesh, from Ruach HaKodesh, from bris kodesh (-holy covenant). Because one who has perfection of Lushon HaKodesh cools his warmth in Lushon HaKodesh, in the aspect of: "My heart became warm in my inward, etc., I spoke in my tongue" (Psalms 39:4), that he cools his warmth in the speech of Lushon HaKodesh, in the aspect of: "This time, bone from my bones" (Genesis 2:23). From here, his mind was cooled in Chava (Yevamos 63a). But one who has no perfection of Lushon HaKodesh, then the ruach se’arah cools him in mikreh laylah in the sleep, in the aspect of: "Who cooled you in the way" (Deuteronomy 25:18), lushon of krirus (-cooling) in the way, which is the aspect of: "So is the way of a woman mena’efes (-committing licentiousness)" (Proverbs 30:20). That the ruach se’arah goes the way of the targum, which is the aspect of nogah (-glow - the fourth and least of the evil husks which contains good elements), and suckles from the chashmal above. And Elisha was the inheritor from Eliyahu of Ruach HaKodesh, and by this, he was receiving from him the perfection of Lushon HaKodesh, in the aspect of: "And let it be, please, a mouth of two in your ruach to me" (II Kings 2:9). A mouth of two, that is, Lushon HaKodesh, because two mikra and one targum (Berachos 8a).


## Segment 19

<div dir="rtl" lang="he">

ח

</div>

And the nations are comprised within two nations: Esav and Yishmael [עֵשָׂו וְיִשְׁמָעֵאל].


## Segment 20

<div dir="rtl" lang="he">

וכל חכם פשוט [פרוש, שהוא חכם לבד אף על פי שאינו צדיק] יכול לידע האותיות שבו נברא הדבר הזה שאוכל. כי מי שיודע הכח של מתיקות ומרירות, חריפות ומליחות, שזה מרכך וזה מקשה, זה מגדיל וזה מקטין, זה מכוץ וזה מרחיב, ויודע התחלקות האותיות, שנחלקין לשלש אמות אמ"ש ושבע כפולות, ושנים עשר פשוטות, ויודע האותיות השיכים לכל ספירה וספירה, ויודע כח של כל ספירה, שזה רך וזה קשה וכו', אזי על ידי שטועם איזה דבר או רואה איזה דבר, הוא יודע ומבין הצרופי אותיות שבו נברא זה הדבר. כי כל דבר נשתנה בטעמו וריחו ותמונתו - הכל לפי צרופי אותיות של לשון הקדש, ששקל הקדוש ברוך הוא בחכמתו וברצונו הפשוט כך וכך אותיות שיברא בהם דבר זה, וכך וכך אותיות שיברא בהם דבר זה. וזה בחינת חסרות ויתרות ונקדות שיש בהתורה, שהכל לפי המשקל, שגורעין ומוסיפין לפי המשקל, שצריך לגרע לפעמים או להוסיף לפעמים איזה אות או נקדה כדי לכון המשקל של כח השם, הכל לפי חכמתו ורצונו, כי כן חיבה חכמתו ורצונו יתברך, שישקל כך וכך אותיות ונקדות, ויברא בכח הזה ואותיות ונקדות אלו הדבר הזה, כדי שיהיה לו טעם הזה וריח הזה ותמונה הזאת; וכן שקל כך וכך אותיות ונקדות אחרות וברא בהם דבר אחר, כדי שיהיה לו כח וריח וטעם ותמונה אחרת כפי אותן האותיות, וכן בכל דבר שבעולם. ומי שהוא חכם לבד, יכול להבין כל זאת בחכמתו, שידע האותיות שיש בכל דבר כנ"ל - אבל שירגיש ויתענג רק מהצרופי אותיות, בבחינת "ויאכל וישת" כנ"ל, זה אי אפשר כי אם למי שהביא שלמות בלשון הקדש, והביא התנוצצות חדש בלשון הקדש של כל דבר, הינו בהאותיות שיש בכל דבר - זה יכול לקים "ויאכל וישת" כנ"ל. [פרוש: כי על ידי חכמה לבד יכולין לידע האותיות שיש בכל דבר, כשיודעין כל הנ"ל, דהינו למשל כשרואה דבר שטעמו מתוק, ויודע שמתיקות - כחו לרכך, ויודע מאיזה ספירה נמשך זה הכח של המתיקות והרכוך, כגון מספירת חסד, ויודע איזה אות מכ"ב אותיות שיך לספירת חסד, אזי יודע שאותו האות מלבש בדבר הזה, וכן כיוצא בזה בכל הדברים שבעולם וכנ"ל. אבל אף על פי שהוא חכם גדול כל כך, שיודע כל זאת בברור, שיודע האותיות שיש בכל דבר (שצריכין לזה להיות בקי גדול מאד בכל חכמת האמת, שהוא חכמת הקבלה, ובכל חכמת הטבע והיסודות, כמובן למשכיל, שאי אפשר לידע כל זאת, כי אם חכם גדול מאד בקבלה ובשאר חכמות), אף על פי כן יכול להיות שאכילתו ושתיתו ותענוגיו יהיו עדין מגוף הדבר ולא מהתנוצצות האותיות, כי לזכות שיהיו כל תענוגיו רק מהאותיות שבכל דבר, זה אי אפשר כי אם כשזוכה לשלמות לשון הקדש, דהינו כשזכה לשבר תאות המשגל לגמרי ולהשלים את הלשון הקדש, עד שהביא התנוצצות חדש בלשון הקדש, דהינו בהאותיות שיש בכל דבר - זה הצדיק שאוחז בזה, הוא דיקא זוכה לזה, שאינו מרגיש שום תענוג משום דבר אכילה ושתיה ושאר התענוגים שבעולם, כי אם מהתנוצצות האותיות שיש בכל דבר, אשרי לו]. וזה בחינת: "ומציון יסעדך" (תהלים כ), שיהיה סעדתך, הינו האכילה ושתיה וכל התענוגים, מציון וסימן האותיות המצינים ומסמנים בכל דבר, כי הטעם והריח והתמונה הוא ציון וסימן על האותיות שיש בדבר הזה. וזה: "ישלח עזרך מקדש"; "עזרך" - זה בחינת (בראשית ב) "אעשה לו עזר", בחינת חוה, הינו לשון הקדש כנ"ל; וזה "מקדש", בחינת לשון הקדש. וזה: ישלח' עזרך' מקדש' - סופי תבות חשך, הינו בחינת תרדמה, שהוא בחינת תרגום, שעקר שלמות לשון הקדש על ידי התרגום כנ"ל. וכשיש לו שלמות הזה, על ידי זה "ומציון יסעדך" כנ"ל.

</div>

At times [וְלִפְעָמִים] — shining like the moon [מְאִירוֹת כַּיָּרֵחַ] — when we withdraw ourselves from roaming within wisdom [כַּד מְסַלְּקִין אֶת עַצְמֵנוּ מִלְּשׁוֹטֵט בְּחָכְמָה].


## Segment 21

<div dir="rtl" lang="he">

ט

</div>

And the two nations — Esav and Yishmael — they are the two clouds that cover the eyes [אִנּוּן תְּרֵין עֲנָנִין דִּמְכַסִּין עַל הָעֵינַיִם] — so that they [the Tzaddik's eyes] cannot shine always in the aspect of the sun [אֵין יְכוֹלִין לְהָאִיר תָּמִיד בִּבְחִינַת שֶׁמֶשׁ].


## Segment 22

<div dir="rtl" lang="he">

ומי שאוחז במדרגה זו, "ומציון יסעדך", מזה מאיר לבו. כי שם הלב הוא על ידי שמקבל ונזון משופרא דשופרא (עיין זוהר פנחס רט"ז: ובדף רכ"א:) מל"ב אלקים של מעשה בראשית, שהם בחינת האותיות שיש בכל דבר, שכלם נמשכין מבחינת ל"ב אלקים של מעשה בראשית. ועל ידי התנוצצות האור שמקבל הלב מל"ב אלקים הנ"ל, על ידי זה מתנוצץ פניו באור הזה, בבחינת (משלי ט"ו): "לב שמח ייטב פנים", וכשפניו מאירות בהזדככות הזה, אזי יוכל האחר לראות פניו בפנים הזה כמו במראה, ולהתחרט ולשוב בתשובה כנ"ל. וזה בחינת (דברים ה): "פנים בפנים דבר ה' עמכם", הינו על ידי שיש עמכם דבור ה', הינו שלמות לשון הקדש, על ידי זה מתנוצץ הפנים ומאירות כל כך, עד שיוכל להתראות פנים בפנים:

</div>

By this, it is written of him: "A holy man passes by us always" (II Kings 4:9), that he did not see keri (-emission) on his sheet (Berachos 10b), because by the perfection of Lushon HaKodesh, one is saved from mikreh laylah as above. Because by the perfection of Lushon HaKodesh, one merits to tikkun habris as above. Because the main perfection of Lushon HaKodesh is by targum, which is the aspect of tardemah and sleep, that is, by clarifying the aspect of the targum, the aspect of the tardemah as above. And therefore, then one is saved from mikreh laylah that is in the tardemah as above. And this is what David requested: "The head of those surrounding me, the toil of their lips shall cover them" (Psalms 140:10). "Rosh mesibai" (-head of those surrounding me) is the aspect of: "A radiance (nogah) to it around" (Ezekiel 1:4), which is the head of those surrounding the kedusha.


## Segment 23

<div dir="rtl" lang="he">

וזה: עד לא הוי מתקלא - הינו שלמות לשון הקדש, הנקרא מתקלא, על שם ששקל הקדוש ברוך הוא ברצונו האותיות כנ"ל, בבחינת (איוב כ"ח): "לעשות לרוח משקל", ששקל הקדוש ברוך הוא כך וכך אותיות לכל דבר ודבר, כדי שיהיה לו טעם וריח ותמונה הזאת כפי רצונו כנ"ל. וקדם שהיה הלשון הקדש בשלמות לא הוי משגיחין אפין באפין - עדין לא היה בחינת 'פנים בפנים', כי אי אפשר לזכות לבחינת פנים מאירות הנ"ל שהם בחינת 'פנים בפנים', כי אם על ידי בחינת מתקלא, שהוא בחינת שלמות לשון הקדש כנ"ל, כי עקר בחינת פנים בפנים הוא על ידי "דבר ה' עמכם" כנ"ל. וזה: עד לא הוי מתקלא, הינו בחינת לשון הקדש, שעקר שלמותו על ידי תרגום, שהוא נגה הנקרא 'תקלא' כידוע:

</div>

"Amal sefasaimo yechasemo" (-the toil of their lips shall cover them), the toil and the evil that is in it is nullified. And the rest of the leshonos of the nations, which are the aspect of the bonfire of seventy stars above, "yimotu alaihem gechalim" (-let coals fall upon them): "For from the fire they came out, and the fire will consume them" (Ezekiel 15:7). That is, because the aspect of nogah, which is the aspect of targum, needs to be clarified, that the evil that is in it falls, and the good that is in it is clarified and ascends and is included within the kedusha, which is in Lushon HaKodesh. This is the aspect of the perfection of Lushon HaKodesh by lushon targum as above. And the rest of the leshonos of the nations, which are the aspect of complete evil, need to be consumed completely, in the aspect of: "yimotoo alaihem gechalim" as above. And this is the aspect of shalheva de’esha (-flame of fire) that descends on Erev Shabbos on the head of the klipos (-husks/evil forces) so that they are not included in nogah (-glow - the fourth and least of the evil husks which contains good elements) to suck from the kedusha. [This is the] interpretation: because on Erev Shabbos, at the entrance of Shabbos, nogah is included in the kedusha, and then the rest of the impure klipos completely want to ascend to the kedusha, and then shalheva de’esha descends on their head, and they fall downward. This is the secret of the intention of washing with hot water on Erev Shabbos, as explained in the kavanos (-mystical intentions). And this is the aspect above, that one needs to clarify the good that is in the targum, which is the aspect of nogah, that it be included in Lushon HaKodesh, and the rest of the leshonos of the idol-worshippers, which are the aspect of complete evil, need to be caused to fall and nullified completely, which is as above. And when one raises the good that is in the targum (Aramaic translation) and completes Lushon HaKodesh, in which the world was created, by this, the power of the letters of Lushon HaKodesh that are in every thing in the world is awakened and enlarged. Because every thing has several combinations of letters by which this thing was created. And by the perfection of Lushon HaKodesh by lushon targum, by this, the power of these letters that are in every thing and thing is awakened and enlarged. And this: "And now, let the power of G-d be enlarged, please, as You spoke, lemor" (Numbers 14:17). "Lemor" (-saying) is giluy arayos (-revealing forbidden relations) (as said by our Rabbis of blessed memory Sanhedrin 56b), which is the aspect of the bonfire of seventy stars above, which is the aspect of the desire of licentiousness that is nullified by the speech of Lushon HaKodesh as above. And this: "as You spoke, lemor," that is, according to the speech of Lushon HaKodesh, by which arayos are forbidden and the desire of licentiousness is nullified as above. So, let the power of G-d be enlarged, because according to the perfection that completes the speech of Lushon HaKodesh, which is the aspect of breaking and nullifying the desire of licentiousness, so the power of G-d in ma’aseh bereishis (-creation) is enlarged and awakened, which are the letters that are in every thing and thing in the world as above (see Zohar Pinchas 245a).


## Segment 24

<div dir="rtl" lang="he">

וזהו החלוק בין השומע מפי הרב, או מפי התלמיד, או מפי הספר. כי הצדיקים הם "גבורי כח עשי דברו" (תהלים ק"ג), שהם עושים ובונים הדבור של הקדוש ברוך הוא, הינו הלשון הקדש שבו נברא העולם, בבחינות "נמלך בנשמותיהם של צדיקים וברא את העולם" (בראשית רבה פרשה ח), כי על ידי השעשועים שראה הקדוש ברוך הוא שיקבל מנשמותיהם של צדיקים, על ידי זה "בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם" (תהלים ל"ג), הינו שנעשה הדבור של לשון הקדש שבו נברא העולם, כי הצדיקים הם בבחינת "עשי דברו", שהם עושים הדבור של הקדוש ברוך הוא, שידבר ויברא את העולם: וכל זה היתה קדם הבריאה. גם עכשו, כשרוצים הצדיקים לשמע איזה דבור מהקדוש ברוך הוא, הם עושים תחלה את הדבור ובונים אותו, הינו על ידי מעשיהם הטובים זוכים לשמע דבורים מהקדוש ברוך הוא, נמצא שאלו הדבורים נתהוו ונבנו על ידם. וזה בחינת (תהלים ק"ג): "עשי דברו לשמע בקול דברו" - כשרוצים לשמע דבור מהקדוש ברוך הוא, הם עושים תחלה את הדבור בבחינת "עשי דברו" כנ"ל, ואחר כך שומעים אותו הדבור מהקדוש ברוך הוא בבחינת "לשמע בקול דברו", כי בזה הדבור הקדוש ברוך הוא מדבר עמם.

</div>

And this is the meaning of: kitrei mavrei d'Sura — "like the two rivers of Sura" — for Sura [סוּרָא] is the aspect of the nations [עַכּוּ"ם] — named after idol-worship [עֲבוֹדָה זָרָה] — as it is written : "They have quickly turned aside from the way [סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ]." Sura from sur [סוּר] — to turn aside / to deviate


## Segment 25

<div dir="rtl" lang="he">

ושלמות הדבור של לשון הקדש תליא ביראה, בבחינת "עשאה כאוצר" כנ"ל, 'ויראה תליא באודנין' (תקון ע). נמצא כשהצדיק שומע הדבור של תורה מפי הקדוש ברוך הוא, יש להדבור שלמות, כי הדבור תלוי ביראה, והוא שומע הדבור בבחינת "לשמע בקול דברו". נמצא מי ששומע מפיו בעצמו, מקבל דבור לשון הקדש בשלמות, הינו ביראה, כי זה הלשון הקדש יש לו שלמות מחמת בחינת "לשמע בקול דברו", כי שלמות הדבור תליא ביראה, והיראה תליא באודנין כנ"ל; אבל מי ששומע מפי אחר הוא רחוק מזה השלמות, כי כבר ירד ממדרגתו:

</div>

And one who can awaken the hisnoszetsus (-sparking) of the letters that are in every ma’aseh beraishis that are in every thing, then his eating and his drinking and all his pleasures are only from the hisnoszetsus of the letters that are in eating and drinking, in the aspect of: "And he ate and drank, Vi'yeetav (-and made good - referring to the blessings made after eating) his heart" (Ruth 3:7). "Yitav his heart," that is the aspect of the hisnoszetsus of the letters of lamed-bet Elokim (-32 paths of divine wisdom in creation) that are in ma’aseh beraishis that are in every thing. And this is: "Vi'yeetav (and made good) his heart," there is no tov (-good) except light, as it is written: "And G-d saw the light that it was tov" (Genesis 1:4). And this: "And he ate and drank, yitav his heart," that was his eating and his drinking from the illumination and hisnoszetsus of the letters of lamed-bet Elokim that are in his meal that he eats. And this: "yitav his heart," this is birkas hamazon (-blessing after the meal) (Zohar Vayakhel 218a, Midrash Rabbah Ruth, Parasha 5). That was his eating and his drinking from the hisnoszetsus of the letters that are in the eating and drinking, which is the aspect of the blessings of the food. Because the food is blessed by the perfection of Lushon HaKodesh, by which the letters that are in every thing are awakened and illuminated. And from there, the main eating and drinking and the rest of the pleasures must be, as above.


## Segment 26

<div dir="rtl" lang="he">

וזה: ה' שמעתי שמעך יראתי - כשהשמיעה מפי הצדיק בעצמו, שהוא שומע מפיך, בבחינת "עשי דברו לשמע בקול דברו". וזה שמעך, שהוא שומע ממך, הינו מפי הקדוש ברוך הוא בעצמו, אזי יראתי, כי עקר היראה תליא באודנין, ואז יש שלמות ללשון הקדש הזה כנ"ל. וזה: ה' פעלך בקרב שנים חייהו. חייהו - פרש רש"י: 'עוררהו', הינו שנתעורר פעלך, הינו כח מעשה בראשית נתעורר. בקרב שנים - אל תקרי 'בקרב שנים' אלא 'בקרב שנים' (כמו שדרשו רבותינו, זכרונם לברכה, סוטה מ"ט) - שנים מקרא, דהינו לשון הקדש, על ידי לשון הקדש בשלמות, הנשלם על ידי היראה דתליא באודנין, נתעורר ונתנוצץ כח מעשה בראשית שנברא על ידי לשון הקדש. וזה שפרש רש"י: תפלה לחבקוק על שגינות - כתרגומו, שעקר שלמות לשון הקדש על ידי התרגום כנ"ל. וזה: על שגינות, כי שגיונות הוא בחינת תרגום, כי תרגום הוא בחינת עץ הדעת טוב ורע, שמערב טוב ורע; וכן הוא השוגג, שיש בו גם כן טוב ורע, שהמעשה הוא רע, וכונתו טוב:

</div>

And through those two Meshichin — who are the two nostrils [תְּרֵי אוּסְיָא] — the aspect of : "The breath of our nostrils — the anointed of Hashem [רוּחַ אַפֵּינוּ מְשִׁיחַ ה']" — through them [the nations] will be redeemed [יִגָּאֲלוּ] and will be drawn like rivers toward them [the Meshichin] — to learn the word of Hashem [לִלְמֹד דְּבַר ה'].


## Segment 27

<div dir="rtl" lang="he">

(השמטות השיכים לתורה הזאת)

</div>

And every wise person, [even a] simple [wise person, that is, wise alone, even though he is not a tzadik], can know the letters by which this thing that he eats was created. Because one who knows the power of sweetness and bitterness, sharpness and saltiness—that this softens and this hardens, this enlarges and this diminishes, this contracts and this expands—and knows the division of the letters that divide into three mothers (alef-mem-shin), seven doubles, and twelve simples, and knows the letters belonging to every sefirah (-divine emanation) and sefirah, and knows the power of every sefirah, that this is soft and this is hard, etc., then by tasting some thing or seeing some thing, he knows and understands the combinations of letters by which this thing was created. Because every thing is changed in its taste and its smell and its form, all according to the combinations of letters of Lushon HaKodesh that the Holy One, blessed be He, weighed in His wisdom and in His simple will: so-and-so letters that create in them this thing, and so-and-so letters that are created in them that thing. And this is the aspect of deficiencies and excesses and nekudos (-vowel points) that are in the Torah, that all are according to the weight, that one subtracts and adds according to the weight that is needed to subtract sometimes or to add sometimes some letter or nekudah in order to direct the weight of the power of the Name, all according to His wisdom and His will. Because so His wisdom and His will, blessed be He, obligated that He weigh so-and-so letters and nekudos and create in this power and these letters and nekudos this thing, in order that it have this taste and this smell and this form. And so He weighed so-and-so other letters and nekudos and created in them another thing, in order that it have another power and smell and taste and form according to those letters. And so in every thing that is in the world. And one who is wise alone can understand all this in his wisdom, that he knows the letters that are in every thing as above.


## Segment 28

<div dir="rtl" lang="he">

ובין לומד בספר לשומע מפי החכם יש חלוק גדול ביותר, כי ספר הוא רק לזכרון, כמו שכתוב (שמות י"ז): "כתב זאת זכרון בספר". והזכרון הוא בכח המדמה, כי גם בהמה יש לה זכרון, כמו שאנו רואים, שגם בהמה זוכרת שבמקום זה נשכה כלב והיא בורחת משם. ועל כן אמרו רבותינו, זכרונם לברכה: 'דברים שבעל פה אי אתה רשאי לאמרם בכתב' (גטין ס:). ויש דברים בגו, כי באמת זה המקרא "כתב זאת זכרון בספר" הנ"ל נאמר על תורה שבכתב, שצריכין דוקא לכתבה [כל זה שמעתי מפיו הקדוש בעת שכתבתי לפניו תורה הנ"ל, ולא באר ענין זה היטב]:

</div>

And because of this [וּבִשְׁבִיל זֶה] the Tzaddik must nullify his deveikus [attachment/cleaving to the divine — לְבַטֵּל אֶת דְּבֵקוּתוֹ] — so that the nations Esav and Yishmael should not overpower his eyes [שֶׁלֹּא יִתְגַּבְּרוּ הָאֻמִּין עֵשָׂו וְיִשְׁמָעֵאל עַל עֵינָיו] and his wisdom become nullified entirely [וְיִתְבַּטֵּל חָכְמָתוֹ לְגַמְרֵי], God forbid.


## Segment 29

<div dir="rtl" lang="he">

וזה סוד מה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (סנהדרין ל"ח:): 'אדם הראשון משוך בערלתו היה'; 'אדם הראשון בלשון ארמית ספר'. והבן מאד, כי על ידי לשון ארמית, שהוא לשון תרגום, משכה וינקה הערלה, שהוא רע הכולל, מלשון הקדש, מברית קדש כנ"ל, עין שם היטב. כי עקר פגם הברית, שהוא רע הכולל, בחינת לשונות העמים, יניקתם על ידי לשון תרגום, שהוא בחינת נגה, שעל ידי זה הם עולים לינק מלשון הקדש, מברית קדש כנ"ל, כי עקר המתקלא והנסיון והבחירה הוא בבחינת נגה, שהוא בחינת תרגום, כי נגה נקרא 'תקלא' כנ"ל. וזהו: 'אדם הראשון משוך בערלתו היה'; 'אדם הראשון בלשון ארמית ספר', כי הא בהא תליא, כי עקר פגם הברית, בחינת משוך בערלתו, נמשך על ידי לשון ארמית, שהוא לשון תרגום, כשאין מעלין אותו ללשון הקדש כנ"ל:

</div>

But that he feels and delights only from the combinations of letters, in the aspect of: "And he ate and drank" as above, this is impossible except for one who brought perfection in Lushon HaKodesh and brought new hisnotzetsus in Lushon HaKodesh, that is, in the letters that are in every thing. This one can fulfill: "And he ate and drank" as above. [explanation (included in the original Torah): because by wisdom alone, one can know the letters that are in every thing. When one knows all the above, that is, for example, when he sees a thing whose taste is sweet and knows that sweetness, its power is to soften, and knows from which sefirah this power of sweetness and softening is drawn, such as from the sefirah of chesed (-kindness), and knows which letter from the twenty-two letters belongs to the sefirah of chesed, then he knows that that letter is clothed in this thing. And so, like this, in all the things that are in the world as above. But even though he is a great wise person, so that he knows all this in clarification, that he knows the letters that are in every thing [which requires being a very great expert in all the wisdom of truth, which is the wisdom of the Kabbalah, and in all the wisdom of nature and the elements. As is understood to the intelligent, that it is impossible to know all this except for a very great wise person in Kabbalah and in the rest of the wisdoms], even so, it can be that his eating and his drinking and his pleasures are still from the body of the thing and not from the hisnotzetsus of the letters. Because to merit that all his pleasures are only from the letters that are in every thing, this is impossible except when one merits to the perfection of Lushon HaKodesh, that is, when he merited to break the desire of sexual immorality completely and to complete Lushon HaKodesh until he brought new hisnotzetsus in Lushon HaKodesh, that is, in the letters that are in every thing. This is the tzadik who grasps this, he precisely merits to this, that he does not feel any pleasure from any thing of eating and drinking and the rest of the pleasures that are in the world except from the hisnotzetsus of the letters that are in every thing, happy is he]. And this is the aspect of: "And from Tzion He will support you" (Psalms 20:3), that your meal, that is, the eating and drinking and all the pleasures, be from Tzion, and the sign of the letters that are marked and designated in every thing. Because the taste and the smell and the form are a tziyun (-sign) and siman (-mark) on the letters that are in this thing. And this: "He will send your help from holiness". "Ezrecha" (-your help) is the aspect of: "I will make for him a helper" (Genesis 2:18), the aspect of Chava, which is Lushon HaKodesh as above. And this: "mikodesh" (-from holiness), the aspect of Lushon HaKodesh. And this: "yishlach ezrecha mikodesh" (-He will send your help from holiness), the final letters [of the words yishlach ezrecha mikodesh] form choshech (-darkness, chet-shin-kaf), which is the aspect of tardemah, which is the aspect of targum, that the main perfection of Lushon HaKodesh is by the targum as above. And when he has this perfection, by this: "umitzion yis’adecha" (-and from Tzion He will support you) as above. And one who grasps this level, "umitzion yis’adecha," from this his heart illuminates, because the name of the heart is by receiving and being nourished from shufra de shufra (-beauty of beauty) (see Zohar Pinchas 219b, 221a), from lamed-bet Elokim (32 times G-d is written in) of ma’aseh bereishis (The works/creations of Genesis), which are the aspect of the letters that are in every thing, that all are drawn from the aspect of lamed-bet Elokim of ma’aseh bereishis. And by the hisnoszetsus (sparking) of the light that the heart receives from lamed-bet Elokim (32 times G-d is mentioned) above, by this, his face is sparked in this light, in the aspect of: "A joyful heart makes good (yayteev - root: tov, as above) the face" (Proverbs 15:13). And when his face is illuminating in this purification, then the other can see his face in this face like in a mirror, and regret and return in teshuvah (-repentance) as above. And this is the aspect of: "Face to face G-d spoke with you" (Deuteronomy 5:4), that is, by G-d's speech being with you, which is the perfection of Lushon HaKodesh, by this, the face sparks and radiates so much that it is possible to appear face in face. And this is: until there was no maskela (-balance/scale), which is the perfection of Lushon HaKodesh, called maskela because the Holy One, blessed be He, weighed in His will the letters as above, in the aspect of: "To make for the ruach (-spirit, aspect of: ruach hakodesh, which is lushon hakodesh - see above section 3) a weight" (Job 28:25). That the Holy One, blessed be He, weighed so-and-so letters for every thing and thing in order that it have this taste and smell and form according to His will as above. And before Lushon HaKodesh was in perfection, they did not gaze face in face; there was not yet the aspect of face in face, because it is impossible to merit the aspect of illuminating faces above, which are the aspect of face in face, except by the aspect of matkela, which is the aspect of the perfection of Lushon HaKodesh as above. Because the main aspect of face in face is by: "deebehr Hashem imachem" (-G-d spoke with you) as above. And this: until there was no maskela, which is the aspect of Lushon HaKodesh, the main perfection of which is by targum (Aramaic translation), which is nogah (-glow - the fourth and least of the evil husks which contains good elements), which is called tikla (scale), as is known. And this is the difference between the one who hears from the mouth of the rav (-teacher) or from the mouth of the talmid (-student) or from the mouth of the book. Because the tzadikim are "geeboarau koach oasay devaroa" (-mighty ones of strength doing His word) (Psalms 103:20), that they do and build the speech of the Holy One, blessed be He, which is Lushon HaKodesh, in which the world was created, in the aspects of: "nimlach benishmosaihem shel tzadikim oovara es ha’oalam" (-He consulted in the souls of the tzadikim and created the world) (Beraishis Rabbah, Parsha 8). Because by the delights that the Holy One, blessed be He, saw that He would receive from the souls of the tzadikim, by this: "By the word of G-d the heavens were made, and by the ruach (spirit/breath) of His mouth all their host" (Psalms 33:6). That is, the speech of Lushon HaKodesh was made, in which the world was created.


## Segment 30

<div dir="rtl" lang="he">

"עשי דברו לשמע בקול דברו", שהצדיק עושה הדבור וכו' כנ"ל. וכשהלשון הקדש בא מלמעלה, עדין הוא חסר תקון, כי עדין צריך להעלות הטוב מן התרגום. וזהו סוד כונת מילה, כמו שמובא במדרש (בראשית פרשה י"א) שאלת המינין על מצות מילה: איך יברא הקדוש ברוך הוא דבר המחסר תקון? אך הוא על כונה זו, הינו כנ"ל, שהלשון הקדש, שהוא בחינת תקון הברית הבא מלמעלה, הוא עדין חסר תקון, ועקר תקונו למטה בזה העולם על ידי שאנו מעלין הטוב שבתרגום ומשלימין את הלשון הקדש, כי עקר התקון של כל הדברים נשלם למטה בזה העולם דיקא, שזהו בחינת שלמות לשון הקדש על ידי תרגום, שאף על פי שהלשון הקדש בא מלמעלה, אף על פי כן אין לו שלמות כי אם על ידי לשון תרגום, שהוא בחינת עץ הדעת טוב ורע, דהינו על ידי שמבררין הטוב שבתרגום, הטוב שבעץ הדעת, שעל ידי זה דיקא נשלם הלשון הקדש. וזהו בחינת מה שמבאר שם במדרש, התרוץ על שאלת המינין הנ"ל בענין מצות מילה: איך יברא הקדוש ברוך הוא מחסר תקון כנ"ל, שהשיבו שם: כל דבר צריך תקון: התרמוסין צריכין לבשל וכו', אף האדם צריך תקון וכו', עין שם; הינו כנ"ל, שהשם יתברך ברא כל הבריאה בשביל האדם הבעל בחירה, שהוא דיקא יתקן כל הדברים על ידי ברור הטוב שבעץ הדעת, שעל ידי זה משלים ומתקן כל הדברים שבעולם. ועל כן צריכין לתקן תקון המילה, בחינת תקון הברית, בזה העולם דיקא, שזהו בחינת שלמות לשון הקדש על ידי תרגום דיקא, שהלשון הקדש הבא מלמעלה אין לו שלמות כשבא מלמעלה, כי אם על ידי שאנחנו משלימין אותו על ידי שמבררין הטוב שבתרגום, שאז דיקא נשלם הלשון הקדש כנ"ל. וזהו: חשמ"ל - חש מל, בחינת מילה; ו"מל" גימטריא שבעים - בחינות מדורה של שבעין כוכבין הנ"ל, שנתמלל ונחתך ונתבטל על ידי מצות מילה, שהוא בחינת תקון הברית כנ"ל - עין בכונות והבן:

</div>

But through the two Meshichin — when their springs spread outward [שֶׁיָּפוּצוּ מַעְיְנוֹתֵיהֶם חוּצָה] — and there will be turned for all of them a clear speech [וְיֵהָפֵךְ לְכֻלָּם שָׂפָה בְרוּרָה] — then it will be fulfilled :


## Segment 31

<div dir="rtl" lang="he">

ולהעלות הטוב מן התרגום, הוא על ידי תקון השגגות, שצריך לתקן כל מה שחטא בשוגג, והבן (עיין תהלים ז' שגיון לדוד ופי' התרגום תרגומא דאודיתא לדוד וכו'):

</div>

Because the tzadikim are in the aspect of "oasay devaroa" (-doing His word), that they do the speech of the Holy One, blessed be He, that He speaks and creates the world. And all this was before the creation. Also now, when the tzadikim want to hear some speech from the Holy One, blessed be He, they first do the speech and build it, that is, by their good deeds, they merit to hear speeches from the Holy One, blessed be He. It is found that these speeches are formed and built by them. And this is: "Doing His word to hear the voice of His word" (Psalms 103:20). When they want to hear a speech from the Holy One, blessed be He, they first do the speech, in the aspect of "oasay devaroa" as above.


## Segment 32

<div dir="rtl" lang="he">

ומי שיש לו שלמות לשון הקדש, יודע לפשר חלמין שבתרדמה כמו יוסף, כמבאר שם. כי החלומות הם כפי המאכלים שאוכל, כמובא, כי בכל דבר יש אותיות כנ"ל, וכששוכב וישן, עולים האדים מהמאכלים שאכל ועולים להמח, ונצטרפין האותיות שיש בהם, ומזה נעשה החלום. נמצא כשאדם אוכל, אם היה אוכל הכף השני קדם הראשון, היה מתראה לו חלום אחר, כי בכל דבר יש אותיות אחרים; ואלו היה אוכל זה הכף תחלה, היו נצטרפין האותיות בצרופים אחרים והיה מתראה לו חלום אחר. ומי שיש לו שלמות לשון הקדש, הוא יודע האותיות שיש בכל דבר כנ"ל, על כן הוא יכול לפשר חלמין כנ"ל. והבן היטב איך עתה מבאר היטב ענין פתרון חלומות על ידי שלמות לשון הקדש, על ידי מה שכתב שם אחר כך, שעל ידי שלמות לשון הקדש מאירין ההתנוצצות האותיות שיש בכל דבר, כי על ידי התנוצצות האותיות שיש בכל המאכלים שמהם החלומות, על ידי זה הצדיק בחינת יוסף יודע לפשר חלמין שבתרדמה כנ"ל:

</div>

And after that, they hear that speech from the Holy One, blessed be He, in the aspect of "lishmoa bekol devaro" (-to hear the voice of His word). Because in this, the speech of the Holy One, blessed be He, speaks with them. And the perfection of the speech of Lushon HaKodesh (holy language) depends on yirah (-fear/awe), in the aspect of "asa’ah ke’oatzar" (-He made her like a storehouse) as above (section 3). And yirah depends on udnin (-ears) (Tikun 70). It is found, when the tzadik hears the speech of Torah from the mouth of the Holy One, blessed be He, the speech has perfection because the speech depends on yirah, and he hears the speech in the aspect of "lishmoa bekol devaro." It is found that one who hears from his mouth himself receives the speech of Lushon HaKodesh in perfection, which is in yirah. Because this Lushon HaKodesh has perfection because of the aspect of "lishmoa'a bekoal devaroa," because the perfection of the speech depends on yirah, and the yirah depends on udnin (ears) as above.


## Segment 33

<div dir="rtl" lang="he">

(זה מצאנו מזה המאמר מכתב יד רבנו ז"ל בעצמו):

</div>

But one who hears from the mouth of another is distant from this perfection because it has already descended from its level. And this is: "G-d, I heard Your hearing, I feared" (Habakkuk 3:2). When the hearing is from the mouth of the tzadik himself, that he hears from Your mouth, in the aspect of "oasay devaroa lishmoa'a bekoal devaroa," And this is: shimacha (Your hearing), that he hears from You, that is, from the mouth of the Holy One, blessed be He, Himself, then yuraisee (I feared). Because the main yirah depends on udnin (ears), and then there is perfection to Lushon HaKodesh as above. And this is: "G-d, Your work in the midst of years, make it live" (Habakkuk 3:2). Rashi interpreted: oarehraihoo (-awaken it), that is, Your work is awakened, which is the power of ma’aseh beraishis (work of creation), awakened in the midst of years. Do not read "bi'kehrev shanim" (-in the midst of years) but "bi'kehrev shnaye'im" (-in the midst of two) (as expounded by our Rabbis of blessed memory Sotah 49a), two mikra (scripture. Every week one must read the Torah portion twice and the Targum once), that is, Lushon HaKodesh. By Lushon HaKodesh in perfection, which is completed by yirah (fear) that depends on udnin (ears), the power of ma’aseh bereishis that was created by Lushon HaKodesh is awakened and sparked. And this is what Rashi interpreted: Prayer of Habakkuk on shig'yonos (mistakes), like its targum (Rashi is calling attention to how the Targum rendered it, but Rabbainu says Rashi is actually defining the shig'yonos as the aspect of Targum), that the main perfection of Lushon HaKodesh is by the targum as above.


## Segment 34

<div dir="rtl" lang="he">

"ישלח עזרך מקדש" וכו'. גדל יקר הערך מלשון הקדש - שבו נברא העולם, כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה: "לזאת יקרא אשה, כי מאיש" - 'לשון נופל על לשון, מכאן שנברא העולם בלשון הקדש', כי האשה הוא בחינת לשון הקדש שבה נברא העולם. וזהו: "חוה" - לשון דבור, כמו שכתוב: "ולילה ללילה יחוה דעת". וזה בחינת: "לזאת יקרא אשה", כי הדבור נקרא 'זאת', כמו שכתוב: "וזאת אשר דבר להם אביהם", ועל ידי לשון הקדש רוממנו מכל הלשונות. וזה בחינת: לשון נופל על לשון - כל הלשונות נופלים על ידי לשון הקדש, ואין... עד כאן מצאנו: [פרקא תנינא דספרא דצניעותא מבאר לעיל בהתורה אמר אל הכהנים סימן ב]

</div>

And this: on shig'yaonoas, because shig'yonos is the aspect of targum, because targum is the aspect of etz hada’as tov vi'ra (Tree of Knowledge good and bad), which mixes good and evil. And so is the shogeg (-unintentional sinner), that there is in him also good and evil, that the deed is evil and his intention is good, the omissions belonging to this Torah. Left Out Parts Which Are Pertinent To This Torah

And between one who learns in the book and one who hears from the mouth of the wise person, there is a far greater difference. Because a book is only for zikaron (-remembrance), as it is written: "Write this for a zikaron in the book" (Exodus 17:14). And the zikaron is in the power of the imagination, because also in an animal there is zikaron, as we see that also an animal remembers that in this place a dog bit her, and she flees from there.

And therefore, our Rabbis of blessed memory said: matters that are oral, you are not permitted to say them in writing (Gittin 60b). And there are matters in this, because in truth, this verse: "Write this for a zikaron in the book" above, was said about the Written Torah, that it must precisely be written [all this I heard from his holy mouth at the time that I wrote before him the Torah above, and he did not explain this matter well]. And this is the secret of what our Rabbis of blessed memory said (Sanhedrin 38b): Adam HaRishon (-Adam the first) was mashuch be’orlaso (-drawn in his foreskin - to cover up the bris). Adam HaRishon, in lushon Aramis (-Aramaic language), seypair (-spoke). And understand very well, because by lushon Aramis, which is lushon targum (language of translation), he drew and suckled the orlah (-foreskin), which is the all-encompassing evil (ra hakoalel), from Lushon HaKodesh, from bris kodesh as above. See there well, because the main blemish of the bris, which is the all-encompassing evil, the aspect of the leshonos of the nations, is sucked by lushon targum, which is the aspect of nogah (glow - the fourth husk which is partly good). By this, they ascend to suckle from Lushon HaKodesh (holy language), from bris kodesh as above. Because the main matkela and the test and the free will are in the aspect of nogah, which is the aspect of targum, because nogah is called tikla (scale) as above.

And this is: Adam HaRishon was mashuch be’orlaso.

Adam HaRishon, in lushon Aramis, sipper, because this depends on that. Because the main blemish of the bris, the aspect of mashuch be’orlaso, is drawn by lushon Aramis, which is lushon targum, when it is not raised to Lushon HaKodesh as above. "oasay devaroa lishmoa'a bekoal devaroa," that the tzadik does the speech, etc. (to hear the call of the speech), as above (section 9). And when Lushon HaKodesh comes from above, it is still lacking tikun (rectification).

Because there still needs to raise the good from the targum. And this is the secret of the intention of meelah (-circumcision), as brought in the Midrash (Beraishis, Parsha 11), the question of the heretics on the commandment of milah: How does the Holy One, blessed be He, create a thing lacking tikun (rectification)? But it is with this intention, that is, as above, that Lushon HaKodesh, which is the aspect of tikun habris, that comes from above, is still lacking tikun. And its main tikun is below in this world, by our raising the good that is in the targum and completing Lushon HaKodesh. Because the main tikun of all things is completed below in this world specifically. This is the aspect of the perfection of Lushon HaKodesh by targum specifically. That even though Lushon HaKodesh comes from above, even so, it has no perfection except by lushon targum, which is the aspect of etz hada’as tov vi'ra (Tree of Knowledge good and bad), that is, by clarifying the good that is in the targum, the good that is in the etz hada’as, by which specifically Lushon HaKodesh is completed. And this is the aspect of what is explained there in the Midrash, the answer to the question of the heretics above regarding the commandment of meelah (circumcision), how the Holy One, blessed be He, creates lacking tikun (rectification) as above.

That they answered there: every thing needs tikun, the lupines need to be cooked, etc., also the man needs tikun, etc., see there. That is, as above, that the Name, blessed be He, created all creation for the man, the possessor of free will, that he precisely will fix all things by clarifying the good that is in the etz hada’as. By this, he completes and fixes all the things that are in the world. And therefore, one needs to fix the tikun of meelah, the aspect of tikun habris, in this world precisely. This is the aspect of the perfection of Lushon HaKodesh by targum specifically. And this is the aspect of chashmal (see above section 3, the aspect of Lushon Hakodesh), chash mal (chash means quickly, mal, means to cut as in -), the aspect of meelah (circumcision). And "mal" has the numerical value of seventy, the aspects of the bonfire of seventy stars above, which is nsimalel and cut and nullified by the commandment of meelah, which is the aspect of tikun habris as above. See in the kavanos (Kabalistic intentions of the Arizal) and understand. And to raise the good from the targum is by the tikun of the shegagos (-unintentional sins), that one needs to fix all that he sinned unintentionally, and understand (see Psalms 7, shiga'yon leDavid, and the mouth of the targum, targuma de’odisa leDavid, etc.). And one who has perfection of Lushon HaKodesh knows to interpret dreams that are in the tardemah, like Yosef, as explained there. Because the dreams are according to the foods that one eats, as brought. Because in every thing there are letters as above. And when he lies and sleeps, the vapors from the foods that he ate ascend and go up to the brain and combine the letters that are in them, and from this, the dream is made. It is found that when a man eats, if he was eating the second spoonful before the first, a different dream would appear to him. Because in every thing there are different letters.

And if he was eating this spoonful first, the letters would combine in different combinations, and a different dream would appear to him.

And one who has perfection of Lushon HaKodesh, he knows the letters that are in every thing as above. Therefore, he can interpret dreams as above. And understand well how now the matter of solving dreams by the perfection of Lushon HaKodesh is well explained, by what is written there afterward, that by the perfection of Lushon HaKodesh, the hisnotzetsus (sparking) of the letters that are in every thing is illuminated. Because by the hisnoszetsus of the letters that are in all the foods from which the dreams [come], by this, the tzadik, the aspect of Yosef, knows to interpret dreams that are in the tardemah (deep sleep, numerical value same as Targum) as above. [this we found from this saying from the handwriting of our Rabbi z"l himself]. "He will send your help from holiness" (Psalms 20:3), etc. Great is the precious value of Lushon HaKodesh, in which the world was created, as our Sages of blessed memory said: "For this shall be called eesah (woman), because from eesh (man)" (Genesis 2:23), lushon falling on lushon. From here, that the world was created in Lushon HaKodesh.

Because the woman is the aspect of Lushon HaKodesh, in which the world was created.

And this is: "Chava (Eve)," lushon of deebur (-speech), as it is written (Psalm 19:3): And night to night yichaveh (will speak) daas (knowledge). And this is the aspect of (Genesis 2:23): Lizoas (to this) will be called eesha (woman), because speech is called zoas (this), as it is written (Genesis 49:28): Vi'Zoas (and this) is what their father spoke to them, and through lushoan hakoadesh He raised us lofty from all the languages (nations). And this is the aspect of lushon noafail al lushon (language falls on language) - all the lashonos (languages) fall by the hands of lushoan hakoadesh, and there is not.... Until here we found. [The second chapter of Sifra Ditzneyusa - The Book of Concealment/Modesty is explained above in the Torah - Say to the Kohanim - Torah 2.



# And Moses Told the Words of the People to Hashem

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/190/

# And Moses Told the Words of the People to Hashem

<div dir="rtl">ויענו כל העם יחדו ויאמרו</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/190


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

"ויענו כל העם יחדו ויאמרו: כל אשר דבר ה' נעשה, וישב משה את דברי העם אל ה', ויאמר ה' אל משה הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך וכו' ויגד משה את דברי העם אל ה'" (שמות י"ט). והוא תמוה ונפלא מאד, כי מה הם דברי העם שנית, שעליהם נאמר: "ויגד משה את דברי העם", כי לא נמצא בכתוב שום מענה ודברים שהשיבוהו העם שנית אחר מענה הראשון "כל אשר דבר" וכו'. ומה זה שוב "ויגד משה את דברי העם אל ה'". אך דע, כי ישראל טענו ואמרו על מה שאמר להם משה לקבל את התורה. ענו הם "כל אשר דבר ה' נעשה" כלומר כל אשר ידבר ה' אנו מכרחים לעשות, כי מאחר שיצא הדבור מפי ה' לעשות זאת המצוה, הרי אין שום בחירה, והרי אנו מכרחים במעשינו, וזה "כל אשר דבר ה' נעשה" בודאי כי אין שום בחירה שלא לעשות, מאחר שיצא מפי ה'. ועל זה נאמר תכף: "וישב משה את דברי העם אל ה'", שהשיב להקדוש ברוך הוא טענת ישראל, מיד השיב לו הקדוש ברוך הוא "ויאמר ה' אל משה הנה אנכי בא אליך" דיקא, "בעבור ישמע העם בדברי עמך" דיקא, הינו שלא אדבר הדברות רק עמך לבד, כמו שכתוב: "אנכי ה' אלקיך, לא יהיה לך" וכו' וכן כלם, ולא לנכח לישראל, והם רק ישמעו בדברי עמך, ועל ידי זה יהיה להם כח הבחירה לעשות כרצונם, ועל זה נאמר: "ויגד משה את דברי העם אל ה'". הינו שמשה טען את דברי העם אל ה', הינו מה שטענו העם תחלה, טען הוא עתה אל ה' על עצמו, כי תקנת את ישראל שיהיה להם הבחירה, על ידי שלא תדבר רק עמי לבד, אבל את עצמי לא תקנת, כי מעתה לא יהיה לי כח הבחירה מאחר שתדבר עמי, וזה: "ויגד משה את דברי העם אל ה'". הינו מה שדברו העם וטענו תחלה, טען הוא עתה אל ה'. כי מה תהא עלי, כי לא יהיה לי בחירה, השיבו ה'. "ויאמר ה' אל משה לך אל העם וקדשתם היום ומחר", ולא צוה לו השם יתברך רק שני ימים, 'ומשה הוסיף יום אחד מדעתו' (שבת פ"ז): וכון לדעת הקדוש ברוך הוא, כי כן היתה דעתו יתברך, כמו שבאמת לא נתנה תורה עד שלשה ימים, ובזה היה תלוי בחירת משה לקבל את התורה או שלא לקבל, כי לא היה אפשר לקבל את התורה רק אחר שלשה ימים כמו שהיה באמת, ואם לא היה מוסיף יום אחד, לא היה מקבל את התורה, והשם יתברך לא אמר לו רק שני ימים והוא הבין מדעתו ובחר לו לקבל את התורה והוסיף יום אחד, שעל ידי זה היה קבלת התורה, ובזה היה תלוי עקר הבחירה של משה במה שהוסיף יום אחד מדעתו:

</div>

190 - And Moses Told the Words of the People to Hashem

"And all the people answered together and said: All that Hashem has spoken we will do, and Moses returned the words of the people to Hashem. And Hashem said to Moses: Behold I come to you in the thickness of the cloud so that the people hear when I speak with you,

and also

in you etc. And Moses told the words of the people to Hashem" (Exodus 19:8-9). This is highly wondrous, for what are the "words of the people" the second time, upon which it is said: "And Moses told the words of the people"? No second response or words from the people are recorded after the first: "All that Hashem has spoken" etc. What then is this repeated "And Moses told the words of the people to Hashem"?

Know that Israel claimed against Moses' call to receive the Torah, responding: "All that Hashem has spoken we will do" – meaning they are compelled to act, with no choice once the command issues from Hashem's mouth. Thus, "All that Hashem has spoken we will do" certainly, for there is no option to disobey after it has been spoken by Hashem. Immediately, "Moses returned the words of the people to Hashem" – he conveyed Israel's claim to the Holy One Blessed be He. Hashem replied: "And Hashem said to Moses: Behold I come to you" precisely "so that the people hear when I speak with you" precisely – I will speak the utterances only to you alone (e.g., "I am Hashem your G-d, you shall not have" etc.), not directly to Israel; they will only hear Me speaking with you. This grants them the power of choice to act as they will.

Then, "Moses told the words of the people to Hashem" – Moses now applied the people's original claim to himself before Hashem: You granted Israel choice by speaking only to me, but not to me, for direct speech to me eliminates my choice. Hashem responded: "And Hashem said to Moses: Go to the people and sanctify them today and tomorrow" – commanding two days, but Moses added a third of his own accord (Shabbat 87a), aligning with Hashem's intent (as the Torah was indeed given after three days). Moses' choice hinged on this: receipt was impossible without three days. Without the addition, no receipt would occur. Hashem specified two days; Moses discerned the need, chose to receive the Torah, and added the day – enabling its reception. The primary choice for Moses lay in adding that day of his own volition.



# 191 - Know That It Is Possible That One Sits Next to His Friend in One Place in

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/191/

# 191 - Know That It Is Possible That One Sits Next to His Friend in One Place in

<div dir="rtl">דע שאפשר שישב אחד אצל חברו במקום אחד בגן עדן</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/191


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

דע שאפשר שישב אחד אצל חברו במקום אחד בגן עדן, ולזה יהיו כל התענוגים והשעשועים וכל הש"י עולמות, וחברו לא ירגיש כלום ולא יהיה לו שום תענוג, "כי שמים לרום וארץ לעמק ולב מלכים אין חקר" (משלי כ"ה) וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (שבת יא): 'אם יהיו כל הימים דיו ואגמים קלמוסים וכו' אין מספיקין לכתב חללה של רשות' שנאמר: "שמים לרום" וכו'. נמצא שלב מלכים גדול הרבה מרום השמים ועמק הארץ, שתופסים כל כך מקום כמה וכמה אלפי אלפים פרסאות, והלב והמח שקטנים מאד במקומם, הם תופסים הכל עד שיכול לתן לב על כל מדינה ומדינה ולתפס ולהצטיר בלבו כל מדינה ומדינה ותכונות השמים ויותר ויותר מזה, כי "לב מלכים אין חקר", ראה והבן וחכם גדלת הבורא. איך המועט מחזיק את המרבה, שחתיכת לב קטן כזה, ומח קטן כזה, יתפס במקומו דברים גדולים כאלה, וזה רק מחמת שנמצא שם האלקות. כי עקר האלקות הוא בהלב כמבאר במקום אחר (לעיל בסימן מ"ט): ומעתה בין וחכם, אם בהלב שנמצא שם רק בחינות אלקות, שאינו כביכול חלק אחד מאלפי אלפים מהשגחת הבורא ברוך הוא כמה גדול ערכו, שיכול לתפס במקומו המועט, עולמות אין מספר. ואפלו על עכו"ם נאמר: "ולב מלכים אין חקר", על שנותן לב לכל מדינה ומדינה, ותופס ומשער בדעתו, כל המדינות שתחתיו, עם כל האדם אשר עליו, וכל הנמצא בה, ומעתה הוי דן אלפי אלפים קל וחמר, לשער בדעתו מגדלות הבורא ברוך הוא. נמצא שעקר גדלות המלך ותענוגו וממשלתו הוא רק בלב, שיודע בלבו שהוא מלך על כל המדינות האלה ומושל בכלם כרצון לבו וחפצו, ומעתה תבין מעצמך, שלזה אפשר שיהיה לו כל הש"י עולמות בלבו כי הלב יכול לתפס במקומו עד אין חקר ואין מספר כנ"ל, ויהיה לו כל התענוגים והשעשועים, וחברו אף על פי שיושב אצלו לא ירגיש כלום כי לבו חסר מכל זה, מכל הטובות והשעשועים שיש לחברו הצדיק בתוך לבו, אשרי לו, כי עקר הרגשת תענוג ושעשוע עולם הבא וכל הש"י עולמות הכל הוא בלב כנ"ל:

</div>

191 - Know That It Is Possible That One Sits Next to His Friend in One Place in the Garden of Eden

Know that it is possible for one person to sit next to his friend in the same place in the Garden of Eden, where one experiences all the pleasures, amusements, and the 310 worlds, while his friend feels nothing and has no pleasure. As it is written (Proverbs 25:3): "For the heavens are for height and the earth for depth, and the heart of kings has no investigation." Our Rabbis, of blessed memory, said (Shabbat 11a): If all the seas were ink and marshes quills, they would not suffice to describe the vastness of authority, as it is said: "heavens for height" etc. Thus, the heart of kings surpasses the vastness of heavens and earth's depths, which span thousands upon thousands of parasangs. Yet the heart and brain, so

small in size

, encompass all – one can focus on every country, grasping and picturing them, the heavens, and more in the heart, for "the heart of kings has no investigation." See and comprehend the Creator's greatness: how the small contains the vast, with a tiny piece of heart or brain holding such immense things. This is only because divinity resides there, with its essence in the heart (as explained elsewhere, sign 49).

From this, understand: if the heart, containing merely an aspect of divinity – like one part in thousands of thousands from the Creator's providence – has such great value in grasping countless worlds in its small space, even for non-Jews it is said: "and the heart of kings has no investigation," referring to focusing on countries and people, grasping all under rule. A fortiori for the Creator's greatness. The king's true greatness, pleasure, and rule exist only in the heart that knows its dominion over countries, ruling as it desires. Thus, one can hold all 310 worlds in the heart (boundless in grasp). One may enjoy all pleasures and amusements, while the friend beside him feels nothing, his heart lacking these goods that the tzadik friend holds within. Blessed is he, for the main sensation of world-to-come pleasure and all 310 worlds is in the heart.



# Speech of Truth That Goes Out from the Mouth of the True Tzadik

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/192/

# Speech of Truth That Goes Out from the Mouth of the True Tzadik

<div dir="rtl">דע שדבור אמת שיוצא מפי הצדיק האמת אפלו במלי דעלמא</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/192


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

דע שדבור אמת שיוצא מפי הצדיק האמת אפלו במלי דעלמא, הוא יקר מדברי תורה של צדיק אחר, כי בהדברי תורה של האחר יכול להיות שם תערובות הרבה, אבל זה הדבור היוצא מפי הצדיק האמת הוא רק אמת לבד, וכיון שהוא רק אמת ואין בו שום תערובות אין יקר ממנו, ומי ששומע דבור מפי הצדיק האמת שהוא דבור אמת, ובפרט כשרואה אותו אז. בבחינות (ישעיה ל): "והיו עיניך רואות את מוריך". הוא מקבל בחינות הפנים של הצדיק, ובחינות שכלו ונשמתו, כי זה הצדיק מניח שכלו בתוך זה הדבור שמחדש, והוא מקבל זה הדבור, נמצא שמקבל שכלו. וזה גם כן בחינות הנשמה, כי הנשמה היא בחינת השכל כמה שכתוב (איוב ל"ב): "ונשמת שדי תבינם", וכן מקבל פנים שלו, כי הדבור שהוא מדבר הוא אמת, ואמת הוא הפנים של כל הפנים דקדשה, בבחינות (תהלים כ"ד): "מבקשי פניך יעקב סלה", בחינות (מיכה ז): "תתן אמת ליעקב", נמצא זה שמקבל דבור מפי הצדיק מקבל פניו ושכלו ונשמתו, ונחקק ונצטיר בדעתו דמות דיוקנו של הצדיק שהוא הפנים והשכל והנשמה. אך שצריך לשמר משכחה, כי שכחה משכחת הכל ממנו, הינו כל מה שנצטיר בדעתו מהדבור כנ"ל, על ידי השכחה נשכח ועובר ממנו כל הנ"ל, ואפלו אם יכתב הדבר בספר לזכרון כשבחינת השכחה מתגברת, נופל בחינת השכחה גם על הספר הנכתב, הינו כשחס ושלום, נפטר החכם שחדש הדבור, ואז מתגבר בחינות שכחה בבחינות (תהלים ל"א): "נשכחתי כמת מלב", ואז שורה שכחה אפלו על ספר הנכתב. ויש עצה לזה לציר לפניו דמות דיוקנו של החכם בשעת הלמוד כשלומדין דבריו כמובא בירושלמי (שקלים פ"ב): שצריך לציר בשעת הלמוד כאלו התנא עומד לפניו, כי בהספר של החכם נרשם ונצטיר שם דמות החכם, כי אלו הדבורים והאותיות הנרשמין ומצירין בהספר, הם שכל החכם ונשמתו ובחינות פניו, נמצא ששכלו ונשמתו ופניו שהוא דמותו ממש הוא באלו האותיות והתבות, על כן נמצא בכל ספר וספר דמות דיוקנו של החכם שחדש אלו הדבורים, כי כפי דמותו דהינו שכלו ונשמתו ופניו של החכם, כן נצטירין האותיות בספר, כי אם היה להחכם דמות אחר הינו שכל ופנים ונשמה אחרת, היה מחדש ומציר אותיות אחרים בהספר, כפי השכל שהיה לו שהוא דמותו, נמצא שיש בכל ספר דמות דיוקנו של החכם: וכשזוכה לזכרון לזכר דברי החכם כמו שאמרם החכם. או על ידי מה שחוזר מאה ואחת פעמים, שעל ידי זה זוכרו, אז כשאומר זה הדבר בשם החכם, נצטיר לפניו דמות דיוקנו של החכם, והרי הוא כאלו אמרו החכם בעצמו, אך שיהיה הזכרון באמת בכח הזכרון, שאז נחקק בדעתו דמות דיוקנו ממש כנ"ל. וזה (אבות פרק ד'): 'הלומד ילד למה הוא דומה' כו'. כי זה הלומד עם התלמיד הוא ממש ככותב בדיו על הניר, ומציר אותיות שכלו שם, כן הוא מציר בדעת התלמיד, שכלו ודמותו ממש כנ"ל, אך שיש בהלמוד בחינות, הינו שיש בחינות הלומד ילד, הינו כשהתלמיד שומע הדבר מפי הרב ממש ובעת שחדש הרב זה הדבר, שאז הוא בחינת ילד, כי החדושים נתהוים על ידי מה שמעלה את הנפשות בבחינות עבור ומחדש אותם כמבאר לעיל (סימן יג). ונמצא שהוא בחינות ילד כאלו נולד היום, ואז דומה לדיו כתובה על ניר חדש, שנחקק ונצטיר שם היטב בלי טשטוש, הינו שאז יוכל להצטיר ולחקק בדעתו היטב ויוכל לזכרו. אבל הלומד זקן שאינו שומע מפי החכם בעצמו, או אפלו מפיו לאחר כך שלא בשעת החדוש, ואזי לא נתחדש נשמתו בבחינת עבור כנ"ל, ואז הוא בחינות זקן כמו שהיה מקדם, ואז דומה לדיו כתבה על ניר מחוק, שהכתב מטשטש שם. כן החדוש שמחדש החכם אף שנכתב ונחקק בדעתו, עם כל זה לא נצטיר היטב שם ויוכל לשכחו, וזה בחינות (ברכות נח): 'דיו לעבד להיות כרבו', 'לעבד' דיקא, עבד, הוא מי שזוכר מה שמקבל מרבו על ידי שחזר מאה ואחת פעמים כנ"ל, כמו שדרשו רבותינו, זכרונם לברכה (חגיגה ט:): 'עובד אלקים זה החוזר פרקו מאה ואחת פעמים, ועל ידי הזכרון זוכה להיות כרבו, כי נזדמן לו דמות דיוקנו של רבו, וכאלו רבו אמרו אז כנ"ל, כי נחקק ונצטיר היטב בדעתו פנים ודמות רבו כדיו כתובה על הניר כנ"ל, וזה בחינות דיו לעבד כו'. בחינת דיו כתובה כנ"ל, (וכן מובא בזהר הקדוש תרומה קנ"ט עין שם): כי מה שנצטיר דמותו אצל התלמיד הוא בחינות דיו. כי לא נצטיר אלא דמות דיוקנו, כי זה כלל שכל ההתלבשות שמתלבש דרגא בדרגא אינו מתלבש אלא מדרגה אחרונה שבדרגא העליונה, הינו בחינת רגלין של העליונה, והוא מדרגה הראשונה אצל דרגא התחתונה, וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: 'מה שעשתה חכמה עטרה לראשה עשתה ענוה עקב לסלותא', ועל כן לא נצטיר אלא הדמות, והוא כמו דיו, שאף שנצטיר בו הצורה ממש והדמות כנ"ל. עם כל זה אינו רק ציור ודמות ואינו ממש הדבר בעצמו, כן הדבור אף שבו נצטיר הדמות, עם כל זה אינו אלא ציור ודמות, הינו מדרגה התחתונה שלו, הינו דבור. והבן: וזה בחינת (ירושלמי שקלים פרק ו'): 'אש שחורה על גבי אש לבנה', בחינת מחין, בחינת "ונוזלים מן לבנון" - 'מן לבונא דמחא', (זהר פינחס רל"ה:). וזה בחינת (שיר השירים א): "שחורה אני ונאוה", כי מה שהוא שחר ושפל אצל העליון, הינו מדרגה התחתונה שלו, הוא נאה ועליון אצל התחתון:

</div>

192 - Speech of Truth That Goes Out from the Mouth of the True Tzadik

Know that truthful speech from the true

tzadik's

mouth – even on worldly matters – is more precious than Torah words from another tzadik, for the latter may contain mixtures, while the former is pure truth alone, with nothing more precious.

One who hears such truthful speech from the true

tzadik's

mouth – especially while seeing him – fulfills (Isaiah 30:20): "And your eyes shall see your teachers." He receives aspects of the

tzadik's

face, intellect, and soul. The tzadik infuses his intellect into the innovated speech; the receiver absorbs this speech and thus the intellect. This is also the soul aspect, as the soul is intellect (Job 32:8: "And the soul of the Almighty gives them understanding"). He also receives the face, for truthful speech is the face of all holy faces (Psalms 24:6: "Who seek Your face, Jacob Selah"; Micah 7:20: "Give truth to Jacob"). Thus, receiving speech from the tzadik grants his face, intellect, and soul, engraving the

tzadik's

portrait (face, intellect, soul) in the mind.

But guard against forgetting, which erases everything engraved in the mind from the speech. Even if written in a book for memory, forgetting intensifies after the wise one's passing (Psalms 31:13: "I am forgotten like a dead from the heart"), affecting the book as well. The remedy is to picture the wise one's portrait during study of his words, as in the Jerusalem Talmud (

Shekalim

2:5): picture as if the Tanna stands before you. The book registers the wise one's form: its speeches and letters embody his intellect, soul, and face. Every book contains the wise one's portrait, shaped by his intellect, soul, and face (a different form would produce different letters).

When meriting memory – recalling words as spoken or through 101 repetitions – saying them in the wise one's name pictures the portrait, as if he spoke them. True memory engraves the portrait literally. As in (Avot 4:20): the learner as a child is like... The teacher-student dynamic is like writing ink on paper, picturing intellect – thus picturing the form in the student's mind. Aspects: "child learner" hears directly at innovation – "child" as newborn (innovations from soul-elevation as pregnancy; see sign 13) – like fresh paper ink, well-engraved without blur for remembrance. "Old learner" hears not directly or not at innovation – soul unrenewed, remaining "old" – like erased paper with blurred writing, prone to forgetting.

Berachot

58b): "It is enough for the servant to be like his master" – "servant" remembers via 101 repeats (Chagigah 9b: "worker of G-d" repeats 101 times). Memory makes "like master" – portrait as if master spoke, well-engraved like paper ink. "Enough for servant" as "ink written" (Zohar

Terumah

159a). Pictured form as ink: only portrait, not essence – lower level clothed in lower (wisdom's crown to humility's heel per Rabbis). Jerusalem Talmud

Shekalim

6: "black fire on white fire" as brains, "flowing from Lebanon" from brain-whiteness (Zohar Pinchas 235a). (Song 1:5): "I am black but comely" – upper's low (black) is lower's high (comely).



# The Thought Has Great Power

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/193/

# The Thought Has Great Power

<div dir="rtl">דע שהמחשבה יש לה תקף גדול</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/193


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

דע שהמחשבה יש לה תקף גדול, ואם יחזק ויגבר מחשבתו על איזה דבר שבעולם, יוכל לפעל שיהיה כך, ואפלו אם יחזק מחשבתו מאד שיהיה לו ממון, בודאי יהיה לו, וכן בכל דבר. רק שהמחשבה תהיה בבטול כל ההרגשות. והמחשבה תקיפה כל כך, עד שאפשר למסר נפשו במחשבתו ממש, דהינו שירגיש צער המיתה ממש, על ידי שיקבל על עצמו בדעתו שהוא מרצה למסר נפשו על קדוש השם באיזה מיתה שתהיה. ואפשר לחזק ולגבר המחשבה כל כך, עד שבשעה שמקבל במחשבתו שהוא מרצה למסר נפשו למות על קדוש השם, אזי ירגיש צער המיתה ממש. וזה שאמר רבי עקיבא (ברכות סא): 'כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה מתי יבוא לידי ואקימנו עכשו' וכו'. הינו שבשעת קריאת שמע שהיה רבי עקיבא מקבל על עצמו ארבע מיתות בית דין, היה מקבל על עצמו מסירת נפשו במחשבה חזקה ותקיפה כזו, עד שהיה מצטער ומרגיש ממש יסורי המיתה ממש, כאלו סוקלין ושורפין אותו ממש בלי שום הפרש. וזה 'כל ימי הייתי מצטער מתי יבוא' וכו' הינו שממה ששערתי וקבלתי בדעתי 'מתי יבוא לידי ואקימנו' למסר נפשי על קדוש השם, מזה לבד הייתי מצטער ומרגיש וסובל יסורי המיתה ממש כנ"ל, עכשו שבא לידי בפעל ולא אקימנו, הלא תמיד הייתי סובל זה הצער ממש מהקבלה במחשבה לבד. וכשמחזק המחשבה במסירת נפש כל כך כנ"ל, יוכל למות ממש מזה הצער כאלו היה מת מזו המיתה בפעל כי אין הפרש בין המיתה בפעל להצער שמרגיש מהמיתה במחשבה כנ"ל. על כן צריך למנע ולהרחיק עצמו לבלי לשאר שם בעת שמרגיש שקרוב שתצא נפשו, שלא ימות בלא עתו חס ושלום:

</div>

193 - The Thought Has Great Power

Know that thought possesses immense power. If one strengthens and empowers his thought toward any matter in the world, he can bring it into being. Even if he intensely focuses his thought on acquiring wealth, he will certainly obtain it. The same applies to any matter – provided the thought involves the nullification of all physical senses. And the thought is so powerful that it becomes possible to surrender his soul through it literally. That is, he can feel the actual pain of death by accepting in his mind that he is willing to give his soul for the sanctification of the Name in any form of death.

It is possible to strengthen and empower the thought to such an extent that,

at the moment

he accepts in his thought that he is willing to surrender his soul to die for the sanctification of the Name, he feels the pain of death literally. This is what Rabbi Akiva said (

Berachot

61b): "All my days I was distressed over this verse: 'When will it come to my hand so that I may fulfill it?' Now that it has come, and I would not fulfill it?" That is, during the recitation of Shema, when Rabbi Akiva would accept upon himself the four modes of capital punishment by the court, he would accept the giving of his soul in such a strong and powerful thought that he would feel distressed and experience the sufferings of death literally, as if they were stoning and burning

him in actuality, without

any difference.

And this is "all my days I was distressed: when will it come etc." – meaning, from what I estimated and accepted in my mind – "when will it come to my hand and I fulfill it" to surrender my soul for the sanctification of the Name – from this alone I was distressed and felt and endured the sufferings of death literally, as aforementioned. "Now that it has come to my hand in actuality, and I would not fulfill it?" – for haven't I always endured this pain literally from the acceptance in thought alone? And when one strengthens the thought in soul-surrender to this degree

as aforementioned, he

can die literally from this pain, as if he were dying from that

death in actuality, for

there is no difference between death

in actuality and

the pain felt from death in thought, as aforementioned. Therefore, one must prevent and distance himself from remaining in that state when he feels that his soul is close to departing, so that he does not die before his time, G-d forbid.



# One Who Wants Honor is a Fool

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/194/

# One Who Wants Honor is a Fool

<div dir="rtl">מי שרוצה כבוד הוא שוטה</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/194


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

מי שרוצה כבוד הוא שוטה, כי למשל שר גדול שלח פקיד לעיר אחד מהעירות שלו למקום רחוק, והפקיד הנ"ל לקח לעצמו שם כל הכבוד, כי הערלים לא ידעו שהוא עבד השר, וסברו שהוא בעצמו השר וכשהיו צריכים אליו היו נופלים לפני רגליו, ונותנים לו כל הכבוד. והיו קוראים אותו עם כל הכנויים של כבוד השיכים להשר, פעם אחד בא השר בעצמו לשם ובא הפקיד לפניו, ושאל לו על עסקי המדינה, ומדוע אלו הערלים אינם עובדים עבודתם. וקרא לשוטר אחד, ושאל אותו השר על עסק העיר, והערל השוטר לא הכיר את השר רק את הפקיד. ותכף נפל לרגלי הפקיד, וחלק לו כל הכבוד השיך להשר, והשיב לו על עסק שאלתו. אזי נתהפכו פני הפקיד כשולי קדרה, ונתביש מאד, כי אין בזיון גדול מזה, שבעיני השר נותנים לו כבוד הזה. כמו כן עקר הכבוד הוא רק מהדבור, כי איבר מהאדם כגון יד אינה יכולה לחלק לו כבוד, כי גם אינו נכר בהיד בעצמה תבנית האדם, וכן אפלו פני האדם אינו מיחד להאדם בעצמו, כי נמצא גם חיה שיש לה פני אדם כגון קוף, ואין זה גדר האדם, ועל כן אינו מקבל כבוד כי אם מהדבור שבזה מבדל האדם מחי, ועל כן מאחר שעקר הכבוד הוא בהדבור. והדבור הוא היכל המלך, כי "היכל" גימטריא "אדני", בחינת הדבור, כמו שכתוב (תהלים נ"א): "אדני שפתי תפתח" (עין תקון י"ח): אם כן רוצה לקבל כבוד בהיכל המלך, ואין בזיון גדול מזה, כידוע בחוש, שבודאי יתביש העבד מאד כשיחלקו לו כבוד גדול לפני המלך, כנ"ל במשל הנ"ל:

</div>

194 - One Who Wants Honor is a Fool

Anyone who desires honor is a fool. For example, a great prince sends an officer to a distant town under his rule. The officer claims all the honor there, as the locals, unaware he is the prince's servant, mistake him for the prince himself. They prostrate before him when needing something, granting him all honors and titles due the prince. When the prince arrives, the officer

inquires

about state affairs before him. Calling a policeman, the prince questions him about the town. The policeman, recognizing only the officer as prince, prostrates to the officer, honors him as prince, and answers. The officer's face turns black with shame – there is no greater disgrace than receiving such honor in the true prince's presence.

Likewise, true honor stems only from speech, as a limb like a hand cannot bestow honor (it does not distinctly represent the person). Even the face is not unique to humans (e.g., a monkey has a human-like face; it does not define humanity). Honor comes from speech, which distinguishes humans from animals. Since honor primarily arises from speech, and speech is the king's palace ("

heichal

" numerically equals "Adon-ai," aspect of speech, per Psalms 51:17: "Adon-ai, open my lips" – Tikun 18), desiring honor in the king's palace is the ultimate disgrace, as is known intuitively, that certainly a servant would be deeply shamed receiving great honor before the king (as in the parable).



# In Distress You Broadened for Me

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/195/

# In Distress You Broadened for Me

<div dir="rtl">בצר הרחבת לי</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/195


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

בצר הרחבת לי (תהלים ד), הינו שגם אפלו בהצרה בעצמה, השם יתברך מרחיב לנו, כי אם יסתכל האדם על חסדי ה'. יראה, שאפלו בעת שהשם יתברך מצר לו, גם בהצרה בעצמה, השם יתברך מרחיב לו, ומגדיל חסדו עמו, וזה: "בצר הרחבת לי", הינו אפלו בתוך הצרה בעצמה, נתת לי הרחבה בתוכה, מלבד מה שאנו מצפים שהשם יתברך יושיענו בקרוב מכל הצרות, וייטיב עמנו מאד, אך אפלו גם בהצרה בעצמה מרחיב לנו:

</div>

195 - In Distress You Broadened for Me

"In distress You broadened for me" (Psalms 4:2) – even within the distress itself, Hashem blessed be He provides expansion for us. If one reflects on Hashem's kindnesses, he sees that even when Hashem causes distress, within that very distress He broadens for him and magnifies His kindness with him. This is "in distress You broadened for me" – granting spaciousness even inside the distress. This is beyond our expectation that Hashem will soon save us from all distresses and bestow great good; even in the distress itself, He provides expansiveness for us.



# Do Not Make Your Prayer Fixed but Mercy and Supplications

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/196/

# Do Not Make Your Prayer Fixed but Mercy and Supplications

<div dir="rtl">וכשאתה מתפלל אל תעשה תפלתך קבע אלא רחמים ותחנונים</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/196


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

וכשאתה מתפלל אל תעשה תפלתך קבע אלא רחמים ותחנונים וכו' (אבות פרק ב'). כי אסור לאדם לעמד עצמו על שום דבר, הינו שאסור להתעקש בתפלתו שהקדוש ברוך הוא יעשה לו דוקא את בקשתו, כי זה הוא כמו לוקח דבר בחזקה, בגזלה. רק צריך להתפלל ולהתחנן לפני השם יתברך ברחמים ותחנונים, אם יתן השם יתברך יתן ואם לאו לאו, כמובא במקום אחר (בהתורה ט' תיקונין סי' כ'). וזה: 'אל תעשה תפלתך קבע', מלשון גזלה, כמו שכתוב (משלי כ"ב): "וקבע את קבעיהם נפש". הינו שכל מה שהוא מבקש, הן פרנסה או בנים או שאר צרכים, אסור להתעקש ולעמד עצמו בתפלתו, שדוקא יעשה הקדוש ברוך הוא את תפלתו, כי זה הוא תפלת קבע שלוקח הדבר בחזקה בגזלה, רק יתפלל רחמים ותחנונים כנ"ל:

</div>

196 - Do Not Make Your Prayer Fixed but Mercy and Supplications

"When you pray, do not make your prayer fixed but mercy and supplications etc." (Avot 2:13). It is forbidden for a person to insist on anything – that is, to demand in prayer that the Holy One Blessed be He fulfill precisely his request, as this is like taking by force or robbery. One must only pray and supplicate before Hashem blessed be He with mercy and pleas: if He gives, He gives; if not, not (as explained elsewhere [Torah 9,

Tikunim

end 20]). "Do not make fixed" derives from robbery language, as in (Proverbs 22:23): "And he who robs their robbery soul" – for all requests (sustenance, children, other needs), it is forbidden to insist that Hashem act precisely as prayed, for this is a "fixed prayer," taking by force like robbery. Pray only with mercy and supplications.



# Evil Tongue of the World Harms and Damages the Humility

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/197/

# Evil Tongue of the World Harms and Damages the Humility

<div dir="rtl">דע שלשון הרע של העולם מזיק ופוגם את העניוות שעל יד</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/197


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

דע שלשון הרע של העולם מזיק ופוגם את העניוות שעל ידי לשון הרע שהעולם מדברים, על ידי הפגם הזה, אי אפשר להצדיקים להיות ענוים, כי פגם לשון הרע מפריד בין ענוה לחכמה, ועל ידי זה, נפגם הענוה, ואי אפשר להיות ענו, ואפלו אם יהיה ענו הוא בלא חכמה, וזה ידוע שענוה בלא חכמה אינה כלום, כי בודאי אין זה מעלת הענוה, להראות עצמו בכפיפת ראש בדרך שטות כאלו הוא ענו, כי זה ענוה פסולה, ועקר הענוה כשהיא בחכמה, ועל ידי פגם לשון הרע, נעשה פרוד בין ענוה לחכמה ועל ידי זה אי אפשר להיות ענו, וזה היה מעלת משה רבנו, עליו השלום, ששבחה התורה אותו, שהיה כל כך גדול במעלת הענוה, עד שאפלו לשון הרע לא הזיק לענותנותו, וזה שכתוב (במדבר י"ב): "ותדבר כו' במשה" כו'. נמצא שהיה פגם לשון הרע בעולם, אף על פי כן, "והאיש משה ענו מאד", כי היה במעלה גדולה כל כך בענוה, שאפלו פגם לשון הרע, לא הזיק לו לענוה שלו:

</div>

197 - Evil Tongue of the World Harms and Damages the Humility

Know that the world's evil tongue harms and damages humility – through such speech, it becomes impossible for

tzadikim

to be humble, as evil tongue damage separates humility from wisdom. This damages humility, making it impossible, and even if achieved, it lacks wisdom. It is known that humility without wisdom is worthless; it is not a virtue to display humility foolishly by bowing the head as if humble – that is invalid humility. True humility is accompanied by wisdom. Evil tongue creates separation between humility and wisdom, preventing true humility.

This was Moses our master's virtue: the Torah praises his immense humility, unaffected even by evil tongue. As written (Numbers 12:1): "And they spoke etc. against Moses" – evil tongue existed, yet "and the man Moses was very humble" (Numbers 12:3), for his humility was at such a high level that evil tongue did not harm it.



# When One Cries Out to Hashem Blessed be He

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/198/

# When One Cries Out to Hashem Blessed be He

<div dir="rtl">כשאחד צועק להשם יתברך אומרים לו לסע, כמו שכתוב</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/198


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

כשאחד צועק להשם יתברך אומרים לו לסע, כמו שכתוב (שמות י"ד): "מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו":

</div>

198 - When One Cries Out to Hashem Blessed be He

When one cries out to Hashem blessed be He, he is told to travel, as written (Exodus 14:15): "Why do you cry out to Me? Speak to the children of Israel and let them travel."



# Know That There is Sweetening to be Saved from Punishment of Widower

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/199/

# Know That There is Sweetening to be Saved from Punishment of Widower

<div dir="rtl">דע שיש המתקה להנצל מענש של אלמן</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/199


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

דע שיש המתקה להנצל מענש של אלמן, שלא תמות אשתו, חס ושלום, והוא. על ידי שמרגישין טעם מתיקות בהתורה, על ידי זה נצולין מזה הענש, לבלי להיות אלמן, חס ושלום, וזה אותיות אלמן ראשי תבות מה נמלצו לחכי אמרתך (תהלים קי"ט): שעל ידי שמרגישין מתיקות בהתורה נצולין מהענש הזה, וגם הכתוב מסים: "מדבש לפי", שעל ידי זה המתיקות שמרגישין בהתורה ממתיקין הדין של מיתת אשתו, חס ושלום, כי דבש בגימטריא אשה כמובא בכתבים:

</div>

199 - Know That There is Sweetening to be Saved from Punishment of Widower

Know that there is a sweetening to be saved from the punishment of becoming a widower – that one's wife not die, G-d forbid. This is the sweetness in the Torah; through it, one is saved from this punishment. The letters ALMN (-widower) are the initials of Mah

Nimlezu

Lechiki

Amratcha

(Psalms 119:103: "How sweet are Your words to my palate"). By feeling sweetness in the Torah, one is saved from this punishment. The verse concludes: "than honey to my mouth" – this sweetness sweetens the judgment of a wife's death, G-d forbid, for "honey" numerically equals "woman" (as in the writings).



# Short Poetic Conclusion to 1-15 and Preface to 16-18 Hamishtu-ai

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/2/

# וַיֹּאמֶר ה אֶל משֶׁה: אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם

<div dir="rtl">איתא בספרא דצניעותא</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/2


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

לשון רבנו, זכרונו לברכה:

</div>

Likutay Moharan 2:1

וַיֹּאמֶר ה אֶל משֶׁה: אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם: לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו (וַיִּקְרָא כ"א:א / Leviticus 21:1): And Hashem said to Moshe: Speak to the priests, the sons of Aharon, and say to them: None shall defile himself for a dead person among his people.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

ויאמר ה' אל משה: אמר אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם: לנפש לא יטמא בעמיו (ויקרא כ"א):

</div>

It is stated in the Sifra d’Tzni’uta (זֹהַר נָשֹׂא ק"ל ע"א; זֹהַר הַאֲזִינוּ רפ"ט ע"א; זֹהַר תְּרוּמָה קע"ז ע"א): From the nostril of the nose [נוּקְבָא דְּפַרְדַּשְׂקָא, nostril, source of prayer’s vitality] is drawn the spirit of life to the Messiah.


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

איתא בספרא דצניעותא (עיין אד"ר נשא ק"ל: ובא"ז האזינו רפ"ט.) פרק ב' (זהר תרומה קעז.): 'מנוקבא דפרדשקא משך רוחא דחיי למשיחא'.

</div>

For the primary weapon [כְּלִי זַיִן, metaphor for prayer’s power] of the Messiah is prayer [תְּפִלָּה], which is the aspect of the nose [חֹטֶם, symbolizing breath, drawing life from the nostril], as it is written: וּתְהִלָּתִי אֶחֱטֹם לָךְ (יְשַׁעְיָהוּ מ"ח:ט / Isaiah 48:9)—And My praise I will restrain [אֶחֱטֹם] for you. From there is his primary vitality, and all his battles that he will wage, and all the conquests he will achieve, all are from there, as it is written: וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת ה' (יְשַׁעְיָהוּ י"א:ג / Isaiah 11:3)—And he shall be inspired [וַהֲרִיחוֹ, lit.


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

א כי עקר כלי זינו של משיח הוא התפלה, שהוא בחינת חטם, כמו שכתוב (ישעיהו מ"ח): "ותהלתי אחטם לך", ומשם עקר חיותו. וכל מלחמתו שיעשה וכל הכבישות שיכבש - הכל משם, כמו שכתוב (שם י"א): "והריחו ביראת ה'" וכו'. זה בחינת חטם, וזה עקר כלי זינו, כמו שכתוב (בראשית מ"ח): "בחרבי ובקשתי". ופרש רש"י: 'תפלה ובקשה'. וכמו שכתוב (תהלים מ"ד): "כי לא בקשתי אבטח וכו' באלהים הללנו" (עיין ב"ב קכ"ג.) בחינת: "תהלתי אחטם לך".

</div>

smell, linked to nose] by the fear of Hashem. This is the aspect of the nose, the primary weapon, as it is written: בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי (בְּרֵאשִׁית מ"ח:כ"ב / Genesis 48:22)—With my sword and my bow. Rashi explains: Prayer and request. And as it is written: כִּי לֹא בְקַשְׁתִּי אֶבְטַח... בֵּאלֹהִים הִלַּלְנוּ (תְּהִלִּים מ"ד:ז-ט / Psalms 44:7-9)—For I will not trust in my bow... in G-d we have praised (בָּבָא בַּתְרָא קכ"ג ע"א / Talmud, Bava Batra 123a), in the aspect of: My praise I will restrain [תְּהִלָּתִי אֶחֱטֹם].


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

ב וזה הכלי זין צריך לקבל על ידי בחינת יוסף, הינו שמירת הברית, כמו שכתוב (תהלים מ"ה): "חגור חרבך על ירך" (עיין זוהר ויחי ר"מ:). וכמו שכתוב (תהלים קל"ב): "מפרי בטנך אשית לכסא לך" - זה בחינת משיח, בחינת תפלה. "אם ישמרו בניך בריתי", הינו על ידי בחינת יוסף. ויוסף ששמר את הברית, נטל את הבכורה, שהוא בחינת עבודת התפלה* בחינות פי שנים, כי התפלה הוא פי שנים. שנים שיש בהם שבחו של מקום ושאלת צרכיו (עיין ברכות ל"א. ל"ב. ע"ז ז'). והוא בחינת (תהלים קמ"ט): "וחרב פיפיות בידם". בחינת שתי פיות, בחינת פי שנים. ונטל מראובן על ידי שחלל יצועי אביו (בפ' ויחי), כי היא תלוי בשמירת הברית:

</div>

This weapon must be received through the aspect of Yosef, meaning guarding the covenant [בְּרִית, sexual purity, as Yosef resisted temptation], as it is written: חֲגוֹר חַרְבְּךָ עַל יָרֵךְ (תְּהִלִּים מ"ה:ד / Psalms 45:4)—Gird your sword upon your thigh (זֹהַר וַיְּחִי ר"מ ע"א; תְּהִלִּים קל"ב). And as it is written: מִפְּרִי בִטְנְךָ אָשִׁית לְכִסֵּא לָךְ (תְּהִלִּים קל"ב:יא / Psalms 132:11)—From the fruit of your womb I will set upon your throne, this is the aspect of the Messiah, the aspect of prayer: אִם יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ בְּרִיתִי (תְּהִלִּים קל"ב:יב / Psalms 132:12)—If your children keep My covenant. This is through the aspect of Yosef. And Yosef, who guarded the covenant, took the birthright [בְּכוֹרָה], which is the aspect of the service of prayer, the aspect of a double portion [פִּי שְׁנַיִם, praise and request in prayer]. For prayer is a double portion, having two aspects: the praise of the Omnipresent and the request for one’s needs (בְּרָכוֹת ל"א ע"א / Talmud, Berachot 31a). This is the aspect of: וְחֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדָם (תְּהִלִּים קמ"ט:ו / Psalms 149:6)—A double-edged sword [פִּיפִיּוֹת, lit. two mouths] in their hand, the aspect of two edges, the aspect of a double portion (זֹהַר וַיְּחִי), for it depends on guarding the covenant. [And therefore, Yosef, because he merited the aspect of prayer, which is the aspect of My praise I will restrain [תְּהִלָּתִי אֶחֱטֹם], the aspect of vitality drawn from the nostril of the nose [נוּקְבָא דְּפַרְדַּשְׂקָא] as mentioned above, is called: בֵּן פּוֹרָת יוֹסֵף (בְּרֵאשִׁית מ"ט:כ"ב / Genesis 49:22)—A fruitful son, Yosef, which is the aspect of 686 lights [תרפ"ו, gematria of nose’s vitality, linked to divine Names], the seven Names: ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן, קס"א, קנ"א, קמ"ג, totaling 686, received from the nostril of the nose, for פַרְדַּשְׂקָא in gematria is 686.]

One who merits this sword must know how to wield it, so as not to tilt it to the right or to the left, and so that it hits the hair precisely without missing. This is only possible through the aspect of judgment [מִשְׁפָּט, Tiferet, balancing Chesed and Din], for judgment is the central pillar (תִּקּוּנֵי זֹהַר, הַקְדָּמָה שְׁנִיָּה, דף י"ז ע"ב).


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

*ועל כן יוסף בשביל שזכה לבחינת תפלה, שהיא בחינת "תהלתי אחטם" בחינת חיות הנמשך מנוקבא דפרדשקא כנ"ל, על כן נקרא בן פורת יוסף, שהם בחינת תרפ"ו אורות שהם שבעה שמות: ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן, קס"א, קנ"א, קמ"ג, שעולין תרפ"ו, שמקבל מנוקבא דפרדשקא, כי פרדשקא בגימטריא תרפ"ו.

</div>

This means aiming the weapon exactly to the required place, neither veering to the right nor to the left, but to the center. This is the aspect of: יְכַלְכֵּל דְּבָרָיו בְּמִשְׁפָּט (תְּהִלִּים קי"ב:ה / Psalms 112:5)—He directs his affairs with judgment. Therefore, Yosef received the birthright specifically from Yaakov, as it is written: וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ (בְּרֵאשִׁית מ"ח:כ"ב / Genesis 48:22)—And I [Yaakov, embodying Tiferet] have given you, specifically I, which is the aspect of judgment. This is: כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא (תְּהִלִּים פ"א:ה / Psalms 81:5)—For it is a statute for Israel, the aspect of the covenant, as it is written: חֹק בִּשְׁאֵרוֹ שָׂם (תְּהִלִּים פ"א:ו / Psalms 81:6)—He set a statute in his flesh, and judgment for the G-d of Yaakov.


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

ג

</div>

And these are the Tal Oros — the Dew of Lights — and they are contained within the Vav of the [Divine] Name .


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

ומי שזכה לחרב הזה, צריך לידע איך ללחם עם החרב, שלא יטה אותה לימין או לשמאל, ושיהא קולע אל השערה ולא יחטא:

</div>

"With man" [עִם גָּבֶר] — these lights are contained within the bris — for "as a man [goes] his strength" — the bris is the seat of the man's power, the vessel of these 39 lights.


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

וזה אי אפשר אלא על ידי בחינת משפט, כי משפט הוא עמודא דאמצעיתא (הקדמה שניה לתיקונים דף י"ז:), הינו שקולע עם כלי זינו אל המקום הצריך, ואינו מטה לימין ולא לשמאל, אלא לאמצע. וזה בחינת (תהלים קי"ב): "יכלכל דבריו במשפט". ובשביל זה קבל יוסף את הבכורה דוקא מיעקב, כמו שכתוב (בראשית מ"ח): "ואני נתתי לך" וכו' - 'אני' דיקא, שהוא בחינת משפט. וזה (תהלים פ"א): "כי חק לישראל הוא", בחינת ברית, כמו שכתוב: "חק בשארו שם"; "משפט לאלהי יעקב", הינו שצריך יוסף לקבל זאת החרב מבחינת משפט, כדי שיכלכל דבריו במשפט. וזה (תהלים ע"ב): "משפטיך למלך תן". שמשיח יקבל מבחינת משפט:

</div>

This means that Yosef must receive this sword through the aspect of judgment to direct his affairs with judgment. This is: מִשְׁפָּטֶיךָ לְמֶלֶךְ תֵּן (תְּהִלִּים ע"ב:א / Psalms 72:1)—Give Your judgments to the king.


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

ד

</div>

But when one does not guard the bris — he ruins the Tal Oros — the thirty-nine lights — and draws down upon himself [עַל עַצְמוֹ] in the realm of livelihood [עַל הַפַּרְנָסָה] the thirty-nine labors [טַ"ל מְלָאכוֹת] — as brought in the Zohar :


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

ועל ידי מה זוכה לבחינת משפט? על ידי צדקה. שעל ידי צדקה אוחזין במדת המשפט, כמו שכתוב (דברים ל"ג): "צדקת ה' עשה ומשפטיו". וכמו שכתוב (תהלים צ"ט): "משפט וצדקה ביעקב" וכו'. כי צדקה הוא על ידי משפט, כמו שכתוב (שם ע"ה): "אלהים שופט, זה ישפיל וזה ירים". שמוריש לזה, ומעשיר לזה. וכשנותן צדקה הוא בבחינת 'זה ישפיל', שמחסר ממונו, ובבחינת וזה ירים, שמעשיר לעני. נמצא, שאוחז על ידי זה במדת משפט: ובשביל זה צריך להפריש צדקה קדם התפלה (בבא בתרא י. ובשלחן ערוך ארח חיים סימן צ"ב סעיף י), כדי שיוכל לכלכל דבריו במשפט. שיהא קולע אל השערה ולא יחטא: וזה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (בבא בתרא קכג.): 'למה נתן יעקב את הבכורה ליוסף? בשביל שכלכל אותו. משל לבעל הבית שגדל יתום בתוך ביתו' וכו'. כמו שכתוב (בראשית מ"ז): "ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו לחם לפי הטף". כמו (יחזקאל כ"א): "הטף אל דרום" (לשון דבור) "לפי הטף", הינו שהיה שגורה תפלתו בפיו על ידי הצדקה, ועל ידי הצדקה שעשה, נתן לו יעקב, שהוא בחינת משפט, את הבכורה שהוא בחינת תפלה, כמו שכתוב: "ואני נתתי לך שכם", 'אני' דיקא, שהוא בחינת משפט:

</div>

How does one merit the aspect of judgment? Through charity [צְדָקָה, Chesed, balancing divine judgment], for through charity, one grasps the attribute of judgment, as it is written: צִדְקַת ה' עָשָׂה וּמִשְׁפָּטָיו (דְּבָרִים ל"ג:כ"א / Deuteronomy 33:21)—The righteousness of Hashem He performed, and His judgments. And as it is written: מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בְּיַעֲקֹב (תְּהִלִּים צ"ט:ד / Psalms 99:4)—Judgment and charity in Yaakov. For charity is through judgment, as it is written: אֱלֹהִים שׁוֹפֵט, זֶה יַשְׁפִּיל וְזֶה יָרִים (תְּהִלִּים ע"ה:ח / Psalms 75:8)—G-d is a judge; He lowers one and raises another [charity lowers the giver, raises the poor], impoverishing one and enriching another. When one gives charity, it is in the aspect of He lowers, diminishing his wealth, and in the aspect of He raises, enriching the poor. Thus, one grasps the attribute of judgment. Therefore, one must set aside charity before prayer (בָּבָא בַּתְרָא י ע"א / Talmud, Bava Batra 10a; שֻׁלְחָן עָרוּךְ, אֹרַח חַיִּים, סִימָן צ"ב, סְעִיף י), so that he can direct his affairs with judgment, hitting the hair precisely without missing. This is what our Sages, of revered memory, said: לָמָה נָתַן יַעֲקֹב אֶת הַבְּכוֹרָה לְיוֹסֵף (בָּבָא בַּתְרָא קכ"ג ע"א / Talmud, Bava Batra 123a)—Why did Yaakov give the birthright to Yosef? Because he sustained him, like a householder who raised an orphan in his home. As it is written: וַיְכַלְכֵּל יוֹסֵף אֶת אָבִיו וְאֶת אֶחָיו לֶחֶם לְפִי הַטָּף (בְּרֵאשִׁית מ"ז:י"ב / Genesis 47:12)—And Yosef sustained his father and his brothers with bread according to the children [לְפִי הַטָּף, speech, fluent prayer].


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

ה ועקר של המחשבות זרות הם על ידי קלקול המשפט, כי משפט הוא בחינת עינין. כמו שכתוב (בראשית י"ד): "ויבאו אל עין משפט". זה בחינת (דברים ל"ג): "עין יעקב". ועל ידי קלקול משפט בא קלקול לעינין, כמו שכתוב (דברים ט"ז): "כי השחד יעור עיני חכמים", זה בחינת מחשבות זרות שבתפלה, שהם עננין דמכסין על עינין, כמו שכתוב (איכה ג): "סכתה בענן לך" וכו' (עיין תיקונים תיקון כ"א דף נ:). ולעתיד שיתקן בחינת משפט, כמו שכתוב (ישעיהו א): "ציון במשפט תפדה". אזי יתעבר עננין דמכסין על עינא. כמו שכתוב (שם נ"ב): "כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון", ובשביל זה נקרא יוסף (בראשית מ"ט): "בן פרת עלי עין":

</div>

"Ma'an d'zarik peirurin d'nahama — aniyus radaf abatreh — kol she'kein ma'an d'zarik peirurin d'micha."


## Segment 13

<div dir="rtl" lang="he">

ו וצריך כל אחד לכון בתפלתו, שיקשר עצמו לצדיקים שבדור, כי כל צדיק שבדור הוא בחינת משה משיח, כמו שמצינו, שהצדיקים קורין זה לזה משה, כמו 'משה שפיר קאמרת' (שבת ק"א:). ומשה זה בחינת משיח, כמו שכתוב (בראשית מ"ט): "עד כי יבא שילה" - 'דא משה משיח' (זוהר בראשית כ"ה: כ"ז.). וכל תפלה ותפלה שכל אחד מתפלל הוא בחינת איבר מהשכינה, שהם אברי המשכן, שאין שום אחד מישראל יכול לאעלא שיפא בשיפא כל חד לדוכתיה, אלא משה בלחוד, בשביל זה צריך להביא ולקשר כל התפלות לצדיק הדור, כמו שכתוב (שמות ל"ט): "ויביאו את המשכן אל משה". והוא יודע לאעלא שיפא בשיפא ולעשות אותה קומה שלמה, כמו שכתוב (שם מ): "ויקם משה את המשכן" (עיין זוהר פקודי רל"ח):

</div>

And: הַטֵּף אֶל דָּרוֹם (יְחֶזְקֵאל כ"א:ב / Ezekiel 21:2)—Incline [הַטֵּף, lit. speak, linked to prayer] toward the south. According to the children [לְפִי הַטָּף] means that his prayer was fluent in his mouth through charity. Through the charity he performed, Yaakov, who is the aspect of judgment, gave him the birthright, which is the aspect of prayer, as it is written: And I have given you [וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ], specifically I, the aspect of judgment. The primary source of foreign thoughts [מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת, distractions in prayer] is through the corruption of judgment, for judgment is the aspect of the eyes [עֵינִין, vision of divine judgment], as it is written: וַיָּבֹאוּ אֶל עֵין מִשְׁפָּט (בְּרֵאשִׁית י"ד:ז / Genesis 14:7)—And they came to the Spring of Judgment. This is the aspect of: עֵין יַעֲקֹב (דְּבָרִים ל"ג:כ"ח / Deuteronomy 33:28)—The eye of Yaakov. Through the corruption of judgment, the eyes are corrupted, as it is written: כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים (דְּבָרִים ט"ז:י"ט / Deuteronomy 16:19)—For a bribe blinds the eyes of the wise. This is the aspect of foreign thoughts in prayer, which are clouds covering the eyes, as it is written: סַכֹּתָה בֶעָנָן לָךְ (אֵיכָה ג:מ"ד / Lamentations 3:44)—You have covered Yourself with a cloud (תִּקּוּנֵי זֹהַר, תִּקּוּן כ"א, דף נ ע"ב). In the future, when the aspect of judgment is rectified, as it is written: צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה (יְשַׁעְיָהוּ א:כ"ז / Isaiah 1:27)—Zion shall be redeemed with judgment, then the clouds covering the eye will be removed, as it is written: כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב ה' צִיּוֹן (יְשַׁעְיָהוּ נ"ב:ח / Isaiah 52:8)—For eye to eye they shall see when Hashem returns to Zion. Therefore, Yosef is called: בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עַיִן (בְּרֵאשִׁית מ"ט:כ"ב / Genesis 49:22)—A fruitful son by a spring [עֲלֵי עַיִן, lit. over an eye, clear vision]. Everyone must direct their prayer [תְּפִלָּה] to connect themselves to the righteous of the generation [צַדִּיק הַדּוֹר, spiritual leader embodying Moshe-Messiah], for every righteous person in the generation is in the aspect of Moshe-Messiah, as we find that the righteous call each other Moshe, as in: משֶׁה שַׁפִּיר קָאֲמַרְתְּ—Moshe, you have spoken well (שַׁבָּת ק"א ע"ב / Talmud, Shabbat 101b). And this Moshe is the aspect of the Messiah, as it is written: עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה (בְּרֵאשִׁית מ"ט:י / Genesis 49:10)—Until Shiloh comes, this is Moshe-Messiah (זֹהַר בְּרֵאשִׁית כ"ה ע"ב, כ"ז ע"א). Every prayer that each person prays is an aspect of a limb of the Shechinah [divine feminine, completed through prayer], which are the limbs of the Tabernacle. No one from Israel can elevate each gem in its setting [שַׁיְפָא בְּשַׁיְפָא] to its proper place except Moshe alone.


## Segment 14

<div dir="rtl" lang="he">

וכל התורה שאדם לומד לשמר ולעשות, כל האותיות הם ניצוצי נשמות, והם נתלבשים בתוך התפלה, ונתחדשים שם בבחינת עבור. (כמובא בגלגולים, שכל הנשמות באים בתוך המלכות בבחינת עבור ונתחדשים שם). וזהו (תהלים י"ט): "השמים מספרים כבוד אל", הינו התורה שהוא אש ומים, הינו בחינת הנשמות. ובאים בתוך התפלה, שהוא בחינת כבוד אל, כמו שכתוב (תהלים ס"ו): "שימו כבוד תהלתו", בחינת: "תהלתי אחטם לך". והנשמות עם התפלה, הנקרא כבוד (נ"א נקרא כבוד

</div>

Therefore, one must bring and connect all prayers to the righteous of the generation, as it is written: וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן אֶל משֶׁה (שְׁמוֹת ל"ט:ל"ג / Exodus 39:33)—And they brought the Tabernacle to Moshe. He knows how to elevate each gem in its setting and make it a complete stature [קוֹמָה שְׁלֵמָה], as it is written: וַיָּקֶם משֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן (שְׁמוֹת מ:י"ח / Exodus 40:18)—And Moshe erected the Tabernacle (זֹהַר פְּקוּדֵי רל"ח ע"א). All the Torah that a person studies to observe and perform, its letters are sparks of souls [נִיצוֹצֵי נְשָׁמוֹת]. These are clothed within the prayer and are renewed there in the aspect of impregnation [עִבּוּר, spiritual renewal of souls], as explained in the teachings on gilgulim that all souls enter the Malchut [מַלְכוּת, Shechinah] in the aspect of impregnation and are renewed there. This is: הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל (תְּהִלִּים י"ט:ב / Psalms 19:2)—The heavens declare the glory of G-d [כְּבוֹד אֵל, Shechinah, adorned by prayer]. This refers to the Torah, which is fire and water, meaning the aspect of souls, and they enter the prayer, which is the aspect of the glory of G-d, as it is written: שִׂימוּ כָבוֹד תְּהִלָּתוֹ (תְּהִלִּים ס"ו:ב / Psalms 66:2)—Set glory to His praise, in the aspect of: My praise I will restrain [תְּהִלָּתִי אֶחֱטֹם] (יְשַׁעְיָהוּ מ"ח:ט / Isaiah 48:9). [Alternatively, it is called glory, as found in manuscripts.] This is because it clothes us [in some manuscripts: them], for Rabbi Yochanan called his garments his honor [מְכַבְּדוּתָא] (שַׁבָּת קי"ג ע"א / Talmud, Shabbat 113a). Through this, it is called the glory of G-d. The souls and the prayer illuminate each other: the souls illuminate the prayer in the aspect of elevation of feminine waters [מַיִן נוּקְבִין, spiritual elevation through prayer], and the prayer illuminates the souls in the aspect of renewal, renewing them in the aspect of impregnation.


## Segment 15

<div dir="rtl" lang="he">

מצאתי), על שם שהיא מלבשת (בכת"י אותם) אותנו, כי 'ר' יוחנן קרא למאניה מכבדותא' (שבת קי"ג), ועל ידי זה נקראת כבוד אל. והן מאירין זה לזה; הנשמות מאירין להתפלה בבחינת העלאת מין נוקבין, והתפלה מאירה להנשמות בבחינת חדושין, שהיא מחדשת אותם בבחינת עבור, והנשמות המלבשין בתפלה, המובאות לצדיק שבדור הם בבחינת (תהלים מ"ה): "בתולות אחריה רעותיה מובאות לך".

</div>

The souls clothed in the prayer, brought to the righteous of the generation, are in the aspect of: בְּתוּלוֹת אַחֲרֶיהָ רֵעוֹתֶיהָ מוּבָאוֹת לָךְ (תְּהִלִּים מ"ה:ט"ו / Psalms 45:15)—Maidens follow her, her companions, brought to you. Rabbah bar Bar Chana said: Once we were traveling on a ship and saw a fish [כַּוְרָא, symbol of the righteous] with sand gathered on its back, and reeds grew upon it. We thought it was dry land, so we went up, baked, and cooked upon it. When its back grew hot, it turned over, and had the ship not been nearby, we would have drowned (בָּבָא בַּתְרָא ע"ג ע"א / Talmud, Bava Batra 73a). Rashbam explains: Sand gathered on its back—sand accumulated on it; reeds grew—grass grew on the sand; we thought it was dry land—it was an island in the sea. This is what Rabbah bar Bar Chana meant: We saw this fish, for in our exile, so to speak, the Holy One, blessed be He, is in hiding of the face [הַסְתָּרַת פָּנִים, divine concealment in exile], as it is written: הִסְתַּרְתָּ פָנֶיךָ (תְּהִלִּים ל:ח / Psalms 30:8)—You hid Your face, which is the aspect of mercy [רַחֲמִים]. He turned His back [ערֶף], which is the aspect of judgment [דִּין]. All our prayers and requests are for Him turning His back to us, that He return His face, as it is written: פְּנֵה אֵלַי (תְּהִלִּים פ"ו:ט"ז / Psalms 86:16)—Turn to me, and: יָאֵר ה' פָּנָיו (בְּמִדְבַּר ו:כ"ה / Numbers 6:25)—May Hashem cause His face to shine. When we see the length of the exile and cry out to Him daily without being saved, some among Israel, Heaven forbid, err in their hearts, thinking all prayers are in vain.


## Segment 16

<div dir="rtl" lang="he">

אמר רבה בר בר חנה: זמנא חדא הוה קאזלינן בספינתא, וחזינן ההוא כורא דיתבא ליה חלתא אגביה, וקדחה אגמא עלויה. סברינן יבשתא הוא, וסלקינן ואפינן ובשלינן אגביה. וכד חם גביה אתהפיך, ואי לאו דהוה מקרבא ספינתא, הוה טבעינן (בבא בתרא עג:).

</div>

But in truth, the righteous in every generation elevate them and establish them, as it is written: And Moshe erected the Tabernacle [וַיָּקֶם משֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן]. They elevate each gem in its setting [שַׁיְפָא וְשַׁיְפָא] to its place, building the stature of the Shechinah gradually until its full stature is completed. Then the Messiah, this Moshe, will come, complete it, and erect it in perfection. This is the meaning: We saw this fish [כַּוְרָא], which is the aspect of the righteous of the generation, called a fish [דָּג, symbol of the righteous] (מָאוֹרֵי אוֹר, ערך דג; זֹהַר וַיִּקְרָא מ"ב ע"א, רע"ח ע"א), the aspect of Moshe-Messiah. Sand gathered on its back [יַתְבָא לֵיהּ חַלְתָא אַגַּבֵּיהּ] refers to the prayers we pray for this, that, so to speak, He turned His back to us. Gathered on it [יַתְבָא לֵיהּ] means: And they brought the Tabernacle to Moshe [וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן אֶל משֶׁה], for one must bring and connect the prayer to the righteous of the generation.


## Segment 17

<div dir="rtl" lang="he">

פרוש רשב"ם:דיתבא חלתא אגביה, שהיה חול נקבץ על גבו: וקדח עשבים על החול: וסברינן יבשתא היא איי הים היא:

</div>

Reeds grew upon it [וְקָדְחִי עָלֵהּ אֲגְמָא] refers to the souls that come with the prayer, in the aspect of maidens follow her, her companions [בְּתוּלוֹת אַחֲרֶיהָ רֵעוֹתֶיהָ], for the souls are called grasses [עֲשָׂבִין], as it is written: רְבָבָה כְּצֶמַח הַשָּׂדֶה נְתַתִּיךְ (יְחֶזְקֵאל ט"ז:ז / Ezekiel 16:7)—I made you numerous like the growth of the field. We thought it was dry land [סַבְרִינָן יַבֶּשְׁתָּא הוּא] means that the prayers seem to bear no fruit. But in truth, it is not so; rather, we went up, baked, and cooked [סַלְקִינָן וַאֲפִינָן וּבַשְׁלִינָן] means all the prayers ascend and rise. The more one increases in prayer, the more the Shechinah is built, preparing herself for union [זִוּוּג]. This is baking and cooking, for baking and cooking are preparations for eating, the aspect of union, as it is written: כִּי אִם הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הוּא אוֹכֵל (בְּרֵאשִׁית ל"ט:ו / Genesis 39:6)—Except the bread that he eats.


## Segment 18

<div dir="rtl" lang="he">

וזה שאמר רבה בר בר חנה: חזינן להאי כורא וכו', כי בגלותנו, כביכול, הקדוש ברוך הוא בהסתרת פנים, כמו שכתוב (תהלים ל): "הסתרת פניך", שהוא בחינות רחמים, ופנה ערף שהוא בחינות דין. וכל תפלותינו ובקשתנו, על זה שפנה ערף אלינו, שיחזר את פניו, כמו שכתוב (שם פ"ו): "פנה אלי". וכמו שכתוב (במדבר ו): "יאר ה' פניו". וכשאנו רואים ארך הגלות, ובכל יום אנחנו צועקים אליו ואינם נושעים, - ויש מעמנו בני ישראל שטועים, חס ושלום, בלבם, שכל התפלות הם לריק, אבל באמת כל התפלות - הצדיקים שבכל דור ודור, הם מעלים אותם, ומקימים אותם, כמו שכתוב: "ויקם משה את המשכן". ומעלין כל שיפא ושיפא לדוכתיה, ובונין קומתה של השכינה מעט מעט, עד שישתלם שעור קומתה, אז יבוא משיח, דא משה, וישלים אותה, ויקים אותה בשלמות. וזה פרוש: חזינא להאי כורא - הוא בחינת צדיק הדור, הנקרא דג (עיין מאורי אור ערך דג ובזוהר ויקרא מ"ב. ובדף רע"ח:) זה בחינת משה משיח. דיתבא ליה חלתא אגביה - הינו התפלות שאנו מתפללים על זה, שכביכול פנה ערף אלינו. יתבא ליה - הינו: "ויביאו את המשכן אל משה", כי צריך להביא ולקשר את התפלה להצדיק שבדור. וקדחי עלה אגמא - הינו הנשמות הבאים עם התפלה, בחינת "בתולות אחריה רעותיה" וכו', כי הנשמות הן נקראין עשבין כמו שכתוב (יחזקאל ט"ז): "רבבה כצמח השדה נתתיך". וסברינן יבשתא הוא - הינו שהתפלות אינם עושים פרות, אבל באמת אינו כן, אלא סלקינן ואפינן ובשלינן - הינו כל התפלות סלקינן ועולין. וכל מה שמרבין בתפלה, נבנה השכינה ביותר, ומכינה את עצמה לזווג, וזה 'אפינן ובשלינן', כי אפיה ובשול הם הכנה לאכילה, לבחינת זווג, כמו שכתוב (בראשית ל"ט): "כי אם הלחם אשר הוא אוכל". כשישתלם קומה של כל השכינה, הינו על ידי רב התפלות, יכמרו רחמיו, ויתהפך מדת הדין למדת הרחמים. וזה כד חם - הינו כאשר יכמרו רחמיו. גביה אתהפך - הינו שיתהפך מדת הדין למדת הרחמים. ואי לא הוי מקרבינן לספינתא - הינו: "למעני למעני אעשה זאת" (ישעיהו מ"ח) כדאיתא במדרש (ויקרא כ"ז): "מי הקדימני ואשלם לו". 'מי עשה לי מזוזה קדם שנתתי לו בית' וכו'. נמצא, שכל מעשים טובים שלנו וכל התפלות - הכל מאתו, ואין ראוי לחשב לקבל שכר על שום דבר. ואף על פי שנראה, שעל ידי תפלתנו ותורתנו יהיה הגאלה, אף על פי כן צריכין אנחנו לחסדו, שבחסדו יגאל אותנו. וזה אי לא מקרבינן לספינתא. זה בחינת חסד, כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (קידושין פ"ב.) 'הספנין רבן חסידים', אי לא חסדו, טבעינן, חס ושלום, בגלות.

</div>

When the full stature of the Shechinah is completed, through many prayers, His mercies [רַחֲמָיו] will be aroused, and the attribute of judgment [דִּין] will turn to the attribute of mercy [רַחֲמִים]. This is: When its back grew hot [כַּד חַם], meaning when His mercies are aroused, it turned over [אִתְהַפֵּיךְ], meaning the attribute of judgment turns to the attribute of mercy. Had we not been near the ship [אִי לָאו דַּהֲוָה מִקָּרְבָא סְפִינְתָּא], this is the aspect of: לְמַעֲנִי לְמַעֲנִי אֶעֱשֶׂה זֹאת (יְשַׁעְיָהוּ מ"ח:יא / Isaiah 48:11)—For My own sake, for My own sake, I will do it, as stated in the Midrash: מִי הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם לוֹ (מִדְרַשׁ תַּנְחוּמָא, וַיִּקְרָא כ"ז)—Who preceded Me that I should repay him? Who made a mezuzah [merit through mitzvot] for Me before I gave him a house? Thus, all our good deeds and prayers are from Him, and it is not fitting to expect reward for anything.


## Segment 19

<div dir="rtl" lang="he">

וזה פרוש: אמור אל הכהנים - בחינת תפלה. כמו שכתוב (דברים כ"ו): "את ה' האמרת היום". כהנים - הם בחינת תורה, בחינת נשמות כנ"ל, כמו שכתוב (מלאכי ב): "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה" וכו'. אהרן - בחינת משפט, כמו שכתוב (שמות כ"ח): "ונשא אהרן את משפט בני ישראל". (חסר וצ"ל) כי צריך לזה בחינת משפט כנ"ל, ואמרת אליהם, ואמרת דייקא (מצאתי בכת"י המועתק מכת"י רבינו ז"ל) כי צריך להביא כל התפלות לבחינת משה משיח (חסר וצ"ל) והוא יקים [אותם כמ"ש ויביאו את המשכן אל משה ויקם משה] את המשכן (מכת"י). והוא יקים את המשכן. וזה פרש רש"י: 'להזהיר הגדולים על הקטנים', הינו צדיק הדור, שהוא בחינת משה מאור הגדול יזהיר ויאיר את התפלה, שהיא בחינת מאור הקטן (עין זוהר פקודי רל"ח). ולנפש לא יטמא בעמיו - הינו על ידי שמירת הברית כנ"ל, כמובא בזהר (עיין זוהר ויקרא ט"ו: ועיין זוהר פקודי רס"ג רס"ד ועיין ת"כ פ"ט) 'עקרא דיצרא בישא - על עירן והיא עקרא דמסאבותא'. וכשישמר את הברית, זוכה לבחינת תפלה כנ"ל, וזוכה לבחינת "תהלתי אחטם לך", כי עקר הריח תלוי בטהרה, כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (סוטה מח.): 'משבטלה הטהרה - בטלה הריח'. כמבאר מעשה בגמרא (שם מט.) 'שאמר: ריחא דחנוניתא אני מריח. אמר ליה: בני, טהרה יש בך':

</div>

Even though it seems that through our prayers and Torah the redemption will come, we still need His kindness [חֶסֶד], that He redeem us through His kindness. Had we not been near the ship is the aspect of kindness, as our Sages, of revered memory, said: הַסַּפָּנִין רֻבָּן חֲסִידִים (קִדּוּשִׁין פ"ב ע"א / Talmud, Kiddushin 82a)—Most sailors are pious [חֲסִידִים, embodying kindness].

Without His kindness, we would, Heaven forbid, drown in exile. This is the meaning: Speak to the priests [אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים], the aspect of prayer, as it is written: אֶת ה' הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם (דְּבָרִים כ"ו:י"ז / Deuteronomy 26:17)—You have proclaimed Hashem this day. Priests [כֹּהֲנִים] are the aspect of Torah, the aspect of souls, as mentioned above, as it is written: כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה (מַלְאָכִי ב:ז / Malachi 2:7)—For the lips of a priest shall preserve knowledge, and Torah. Aharon is the aspect of judgment [מִשְׁפָּט], as it is written: וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת מִשְׁפַּט בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (שְׁמוֹת כ"ח:ל / Exodus 28:30)—And Aharon shall bear the judgment of the children of Israel. [Missing text, it should say:] For one needs the aspect of judgment, as mentioned above. And say to them [וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם], specifically and say [וְאָמַרְתָּ], as found in the manuscript copied from our Rabbi’s manuscript, of blessed memory. For one must bring all prayers to the aspect of Moshe-Messiah [Missing text, it should say:] and he will erect them, as it is written: And they brought the Tabernacle to Moshe, and Moshe erected [וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן אֶל משֶׁה וַיָּקֶם משֶׁה] the Tabernacle, from the manuscript. And he will erect the Tabernacle. This is Rashi’s explanation: To warn the great over the small, meaning the righteous of the generation, who is the aspect of Moshe, the great light, illuminates and shines upon the prayer, which is the aspect of the small light (זֹהַר פְּקוּדֵי רל"ח ע"א). None shall defile himself for a dead person among his people [לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו] means through guarding the covenant, as mentioned above, as explained in the Zohar (זֹהַר וַיִּקְרָא ט"ו ע"א; זֹהַר פְּקוּדֵי רס"ג-רס"ד ע"א; תּוֹרָה כֹּהֵן, פָּרָשָׁה ט). The primary power of the evil inclination [יִצְרָא בִּישָׁא] is over nakedness [עֲרַיָן], which is the primary source of defilement [מְסַאֲבוּתָא]. When one guards the covenant, he merits the aspect of prayer, as mentioned above, and merits the aspect of My praise I will restrain [תְּהִלָּתִי אֶחֱטֹם], for the primary scent [רֵיחַ] depends on purity [טָהֳרָה], as our Sages, of revered memory, said: מִשֶּׁבָּטְלָה הַטָּהֳרָה בָּטְלָה הָרֵיחַ (סוֹטָה מ"ח ע"א / Talmud, Sotah 48a)—Since purity ceased, scent ceased. And there (סוֹטָה מ"ט ע"א / Talmud, Sotah 49a), he said: I smell the scent of a fragrant date [חַנוּנִיתָא, fragrant, fatty date, ability to smell it symbolizing purity]. He said to him: My son, there is purity [טָהֳרָה] in you. This is what Rabbah bar Bar Chana meant: We saw this fish, for in our exile, so to speak, the Holy One, blessed be He, is in hiding of the face [הַסְתָּרַת פָּנִים, divine concealment in exile], as it is written: הִסְתַּרְתָּ פָנֶיךָ (תְּהִלִּים ל:ח / Psalms 30:8)—You hid Your face, which is the aspect of mercy [רַחֲמִים]. He turned His back [ערֶף], which is the aspect of judgment [דִּין]. All our prayers and requests are for Him turning His back to us, that He return His face, as it is written: פְּנֵה אֵלַי (תְּהִלִּים פ"ו:ט"ז / Psalms 86:16)—Turn to me, and: יָאֵר ה' פָּנָיו (בְּמִדְבַּר ו:כ"ה / Numbers 6:25)—May Hashem cause His face to shine. When we see the length of the exile and cry out to Him daily without being saved, some among Israel, Heaven forbid, err in their hearts, thinking all prayers are in vain. But in truth, the righteous in every generation elevate them and establish them, as it is written: And Moshe erected the Tabernacle [וַיָּקֶם משֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן]. They elevate each gem in its setting [שַׁיְפָא וְשַׁיְפָא] to its place, building the stature of the Shechinah gradually until its full stature is completed. Then the Messiah, this Moshe, will come, complete it, and erect it in perfection. This is the meaning: We saw this fish [כַּוְרָא], which is the aspect of the righteous of the generation, called a fish [דָּג, symbol of the righteous] (מָאוֹרֵי אוֹר, ערך דג; זֹהַר וַיִּקְרָא מ"ב ע"א, רע"ח ע"א), the aspect of Moshe-Messiah. Sand gathered on its back [יַתְבָא לֵיהּ חַלְתָא אַגַּבֵּיהּ] refers to the prayers we pray for this, that, so to speak, He turned His back to us. Gathered on it [יַתְבָא לֵיהּ] means: And they brought the Tabernacle to Moshe [וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן אֶל משֶׁה], for one must bring and connect the prayer to the righteous of the generation. Reeds grew upon it [וְקָדְחִי עָלֵהּ אֲגְמָא] refers to the souls that come with the prayer, in the aspect of maidens follow her, her companions [בְּתוּלוֹת אַחֲרֶיהָ רֵעוֹתֶיהָ], for the souls are called grasses [עֲשָׂבִין], as it is written: רְבָבָה כְּצֶמַח הַשָּׂדֶה נְתַתִּיךְ (יְחֶזְקֵאל ט"ז:ז / Ezekiel 16:7)—I made you numerous like the growth of the field. We thought it was dry land [סַבְרִינָן יַבֶּשְׁתָּא הוּא] means that the prayers seem to bear no fruit. But in truth, it is not so; rather, we went up, baked, and cooked [סַלְקִינָן וַאֲפִינָן וּבַשְׁלִינָן] means all the prayers ascend and rise. The more one increases in prayer, the more the Shechinah is built, preparing herself for union [זִוּוּג]. This is baking and cooking, for baking and cooking are preparations for eating, the aspect of union, as it is written: כִּי אִם הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הוּא אוֹכֵל (בְּרֵאשִׁית ל"ט:ו / Genesis 39:6)—Except the bread that he eats. When the full stature of the Shechinah is completed, through many prayers, His mercies [רַחֲמָיו] will be aroused, and the attribute of judgment [דִּין] will turn to the attribute of mercy [רַחֲמִים]. This is: When its back grew hot [כַּד חַם], meaning when His mercies are aroused, it turned over [אִתְהַפֵּיךְ], meaning the attribute of judgment turns to the attribute of mercy. Had we not been near the ship [אִי לָאו דַּהֲוָה מִקָּרְבָא סְפִינְתָּא], this is the aspect of: לְמַעֲנִי לְמַעֲנִי אֶעֱשֶׂה זֹאת (יְשַׁעְיָהוּ מ"ח:יא / Isaiah 48:11)—For My own sake, for My own sake, I will do it, as stated in the Midrash: מִי הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם לוֹ (מִדְרַשׁ תַּנְחוּמָא, וַיִּקְרָא כ"ז)—Who preceded Me that I should repay him? Who made a mezuzah [merit through mitzvot] for Me before I gave him a house? Thus, all our good deeds and prayers are from Him, and it is not fitting to expect reward for anything.

Even though it seems that through our prayers and Torah the redemption will come, we still need His kindness [חֶסֶד], that He redeem us through His kindness. Had we not been near the ship is the aspect of kindness, as our Sages, of revered memory, said: הַסַּפָּנִין רֻבָּן חֲסִידִים (קִדּוּשִׁין פ"ב ע"א / Talmud, Kiddushin 82a)—Most sailors are pious [חֲסִידִים, embodying kindness]. Without His kindness, we would, Heaven forbid, drown in exile. This is the meaning: Speak to the priests [אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים], the aspect of prayer, as it is written: אֶת ה' הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם (דְּבָרִים כ"ו:י"ז / Deuteronomy 26:17)—You have proclaimed Hashem this day. Priests [כֹּהֲנִים] are the aspect of Torah, the aspect of souls, as mentioned above, as it is written: כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה (מַלְאָכִי ב:ז / Malachi 2:7)—For the lips of a priest shall preserve knowledge, and Torah. Aharon is the aspect of judgment [מִשְׁפָּט], as it is written: וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת מִשְׁפַּט בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (שְׁמוֹת כ"ח:ל / Exodus 28:30)—And Aharon shall bear the judgment of the children of Israel. [Missing text, it should say:] For one needs the aspect of judgment, as mentioned above. And say to them [וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם], specifically and say [וְאָמַרְתָּ], as found in the manuscript copied from our Rabbi’s manuscript, of blessed memory. For one must bring all prayers to the aspect of Moshe-Messiah [Missing text, it should say:] and he will erect them, as it is written: And they brought the Tabernacle to Moshe, and Moshe erected [וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן אֶל משֶׁה וַיָּקֶם משֶׁה] the Tabernacle, from the manuscript. And he will erect the Tabernacle. This is Rashi’s explanation: To warn the great over the small, meaning the righteous of the generation, who is the aspect of Moshe, the great light, illuminates and shines upon the prayer, which is the aspect of the small light (זֹהַר פְּקוּדֵי רל"ח ע"א). None shall defile himself for a dead person among his people [לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו] means through guarding the covenant, as mentioned above, as explained in the Zohar (זֹהַר וַיִּקְרָא ט"ו ע"א; זֹהַר פְּקוּדֵי רס"ג-רס"ד ע"א; תּוֹרָה כֹּהֵן, פָּרָשָׁה ט). The primary power of the evil inclination [יִצְרָא בִּישָׁא] is over nakedness [עֲרַיָן], which is the primary source of defilement [מְסַאֲבוּתָא]. When one guards the covenant, he merits the aspect of prayer, as mentioned above, and merits the aspect of My praise I will restrain [תְּהִלָּתִי אֶחֱטֹם], for the primary scent [רֵיחַ] depends on purity [טָהֳרָה], as our Sages, of revered memory, said: מִשֶּׁבָּטְלָה הַטָּהֳרָה בָּטְלָה הָרֵיחַ (סוֹטָה מ"ח ע"א / Talmud, Sotah 48a)—Since purity ceased, scent ceased. And there (סוֹטָה מ"ט ע"א / Talmud, Sotah 49a), he said: I smell the scent of a fragrant date [חַנוּנִיתָא, fragrant, fatty date, ability to smell it symbolizing purity]. He said to him: My son, there is purity [טָהֳרָה] in you.



# וַיֹּאמֶר ה אֶל משֶׁה: אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/2/

# וַיֹּאמֶר ה אֶל משֶׁה: אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם

<div dir="rtl">איתא בספרא דצניעותא</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/2


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

לשון רבנו, זכרונו לברכה:

</div>

Likutay Moharan 2:1

וַיֹּאמֶר ה אֶל משֶׁה: אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם: לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו (וַיִּקְרָא כ"א:א / Leviticus 21:1): And Hashem said to Moshe: Speak to the priests, the sons of Aharon, and say to them: None shall defile himself for a dead person among his people.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

ויאמר ה' אל משה: אמר אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם: לנפש לא יטמא בעמיו (ויקרא כ"א):

</div>

It is stated in the Sifra d’Tzni’uta (זֹהַר נָשֹׂא ק"ל ע"א; זֹהַר הַאֲזִינוּ רפ"ט ע"א; זֹהַר תְּרוּמָה קע"ז ע"א): From the nostril of the nose [נוּקְבָא דְּפַרְדַּשְׂקָא, nostril, source of prayer’s vitality] is drawn the spirit of life to the Messiah.


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

איתא בספרא דצניעותא (עיין אד"ר נשא ק"ל: ובא"ז האזינו רפ"ט.) פרק ב' (זהר תרומה קעז.): 'מנוקבא דפרדשקא משך רוחא דחיי למשיחא'.

</div>

For the primary weapon [כְּלִי זַיִן, metaphor for prayer’s power] of the Messiah is prayer [תְּפִלָּה], which is the aspect of the nose [חֹטֶם, symbolizing breath, drawing life from the nostril], as it is written: וּתְהִלָּתִי אֶחֱטֹם לָךְ (יְשַׁעְיָהוּ מ"ח:ט / Isaiah 48:9)—And My praise I will restrain [אֶחֱטֹם] for you. From there is his primary vitality, and all his battles that he will wage, and all the conquests he will achieve, all are from there, as it is written: וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת ה' (יְשַׁעְיָהוּ י"א:ג / Isaiah 11:3)—And he shall be inspired [וַהֲרִיחוֹ, lit.


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

א כי עקר כלי זינו של משיח הוא התפלה, שהוא בחינת חטם, כמו שכתוב (ישעיהו מ"ח): "ותהלתי אחטם לך", ומשם עקר חיותו. וכל מלחמתו שיעשה וכל הכבישות שיכבש - הכל משם, כמו שכתוב (שם י"א): "והריחו ביראת ה'" וכו'. זה בחינת חטם, וזה עקר כלי זינו, כמו שכתוב (בראשית מ"ח): "בחרבי ובקשתי". ופרש רש"י: 'תפלה ובקשה'. וכמו שכתוב (תהלים מ"ד): "כי לא בקשתי אבטח וכו' באלהים הללנו" (עיין ב"ב קכ"ג.) בחינת: "תהלתי אחטם לך".

</div>

smell, linked to nose] by the fear of Hashem. This is the aspect of the nose, the primary weapon, as it is written: בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי (בְּרֵאשִׁית מ"ח:כ"ב / Genesis 48:22)—With my sword and my bow. Rashi explains: Prayer and request. And as it is written: כִּי לֹא בְקַשְׁתִּי אֶבְטַח... בֵּאלֹהִים הִלַּלְנוּ (תְּהִלִּים מ"ד:ז-ט / Psalms 44:7-9)—For I will not trust in my bow... in G-d we have praised (בָּבָא בַּתְרָא קכ"ג ע"א / Talmud, Bava Batra 123a), in the aspect of: My praise I will restrain [תְּהִלָּתִי אֶחֱטֹם].


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

ב וזה הכלי זין צריך לקבל על ידי בחינת יוסף, הינו שמירת הברית, כמו שכתוב (תהלים מ"ה): "חגור חרבך על ירך" (עיין זוהר ויחי ר"מ:). וכמו שכתוב (תהלים קל"ב): "מפרי בטנך אשית לכסא לך" - זה בחינת משיח, בחינת תפלה. "אם ישמרו בניך בריתי", הינו על ידי בחינת יוסף. ויוסף ששמר את הברית, נטל את הבכורה, שהוא בחינת עבודת התפלה* בחינות פי שנים, כי התפלה הוא פי שנים. שנים שיש בהם שבחו של מקום ושאלת צרכיו (עיין ברכות ל"א. ל"ב. ע"ז ז'). והוא בחינת (תהלים קמ"ט): "וחרב פיפיות בידם". בחינת שתי פיות, בחינת פי שנים. ונטל מראובן על ידי שחלל יצועי אביו (בפ' ויחי), כי היא תלוי בשמירת הברית:

</div>

This weapon must be received through the aspect of Yosef, meaning guarding the covenant [בְּרִית, sexual purity, as Yosef resisted temptation], as it is written: חֲגוֹר חַרְבְּךָ עַל יָרֵךְ (תְּהִלִּים מ"ה:ד / Psalms 45:4)—Gird your sword upon your thigh (זֹהַר וַיְּחִי ר"מ ע"א; תְּהִלִּים קל"ב). And as it is written: מִפְּרִי בִטְנְךָ אָשִׁית לְכִסֵּא לָךְ (תְּהִלִּים קל"ב:יא / Psalms 132:11)—From the fruit of your womb I will set upon your throne, this is the aspect of the Messiah, the aspect of prayer: אִם יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ בְּרִיתִי (תְּהִלִּים קל"ב:יב / Psalms 132:12)—If your children keep My covenant. This is through the aspect of Yosef. And Yosef, who guarded the covenant, took the birthright [בְּכוֹרָה], which is the aspect of the service of prayer, the aspect of a double portion [פִּי שְׁנַיִם, praise and request in prayer]. For prayer is a double portion, having two aspects: the praise of the Omnipresent and the request for one’s needs (בְּרָכוֹת ל"א ע"א / Talmud, Berachot 31a). This is the aspect of: וְחֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדָם (תְּהִלִּים קמ"ט:ו / Psalms 149:6)—A double-edged sword [פִּיפִיּוֹת, lit. two mouths] in their hand, the aspect of two edges, the aspect of a double portion (זֹהַר וַיְּחִי), for it depends on guarding the covenant. [And therefore, Yosef, because he merited the aspect of prayer, which is the aspect of My praise I will restrain [תְּהִלָּתִי אֶחֱטֹם], the aspect of vitality drawn from the nostril of the nose [נוּקְבָא דְּפַרְדַּשְׂקָא] as mentioned above, is called: בֵּן פּוֹרָת יוֹסֵף (בְּרֵאשִׁית מ"ט:כ"ב / Genesis 49:22)—A fruitful son, Yosef, which is the aspect of 686 lights [תרפ"ו, gematria of nose’s vitality, linked to divine Names], the seven Names: ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן, קס"א, קנ"א, קמ"ג, totaling 686, received from the nostril of the nose, for פַרְדַּשְׂקָא in gematria is 686.]

One who merits this sword must know how to wield it, so as not to tilt it to the right or to the left, and so that it hits the hair precisely without missing. This is only possible through the aspect of judgment [מִשְׁפָּט, Tiferet, balancing Chesed and Din], for judgment is the central pillar (תִּקּוּנֵי זֹהַר, הַקְדָּמָה שְׁנִיָּה, דף י"ז ע"ב).


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

*ועל כן יוסף בשביל שזכה לבחינת תפלה, שהיא בחינת "תהלתי אחטם" בחינת חיות הנמשך מנוקבא דפרדשקא כנ"ל, על כן נקרא בן פורת יוסף, שהם בחינת תרפ"ו אורות שהם שבעה שמות: ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן, קס"א, קנ"א, קמ"ג, שעולין תרפ"ו, שמקבל מנוקבא דפרדשקא, כי פרדשקא בגימטריא תרפ"ו.

</div>

This means aiming the weapon exactly to the required place, neither veering to the right nor to the left, but to the center. This is the aspect of: יְכַלְכֵּל דְּבָרָיו בְּמִשְׁפָּט (תְּהִלִּים קי"ב:ה / Psalms 112:5)—He directs his affairs with judgment. Therefore, Yosef received the birthright specifically from Yaakov, as it is written: וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ (בְּרֵאשִׁית מ"ח:כ"ב / Genesis 48:22)—And I [Yaakov, embodying Tiferet] have given you, specifically I, which is the aspect of judgment. This is: כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא (תְּהִלִּים פ"א:ה / Psalms 81:5)—For it is a statute for Israel, the aspect of the covenant, as it is written: חֹק בִּשְׁאֵרוֹ שָׂם (תְּהִלִּים פ"א:ו / Psalms 81:6)—He set a statute in his flesh, and judgment for the G-d of Yaakov.


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

ג

</div>

And these are the Tal Oros — the Dew of Lights — and they are contained within the Vav of the [Divine] Name .


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

ומי שזכה לחרב הזה, צריך לידע איך ללחם עם החרב, שלא יטה אותה לימין או לשמאל, ושיהא קולע אל השערה ולא יחטא:

</div>

"With man" [עִם גָּבֶר] — these lights are contained within the bris — for "as a man [goes] his strength" — the bris is the seat of the man's power, the vessel of these 39 lights.


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

וזה אי אפשר אלא על ידי בחינת משפט, כי משפט הוא עמודא דאמצעיתא (הקדמה שניה לתיקונים דף י"ז:), הינו שקולע עם כלי זינו אל המקום הצריך, ואינו מטה לימין ולא לשמאל, אלא לאמצע. וזה בחינת (תהלים קי"ב): "יכלכל דבריו במשפט". ובשביל זה קבל יוסף את הבכורה דוקא מיעקב, כמו שכתוב (בראשית מ"ח): "ואני נתתי לך" וכו' - 'אני' דיקא, שהוא בחינת משפט. וזה (תהלים פ"א): "כי חק לישראל הוא", בחינת ברית, כמו שכתוב: "חק בשארו שם"; "משפט לאלהי יעקב", הינו שצריך יוסף לקבל זאת החרב מבחינת משפט, כדי שיכלכל דבריו במשפט. וזה (תהלים ע"ב): "משפטיך למלך תן". שמשיח יקבל מבחינת משפט:

</div>

This means that Yosef must receive this sword through the aspect of judgment to direct his affairs with judgment. This is: מִשְׁפָּטֶיךָ לְמֶלֶךְ תֵּן (תְּהִלִּים ע"ב:א / Psalms 72:1)—Give Your judgments to the king.


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

ד

</div>

But when one does not guard the bris — he ruins the Tal Oros — the thirty-nine lights — and draws down upon himself [עַל עַצְמוֹ] in the realm of livelihood [עַל הַפַּרְנָסָה] the thirty-nine labors [טַ"ל מְלָאכוֹת] — as brought in the Zohar :


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

ועל ידי מה זוכה לבחינת משפט? על ידי צדקה. שעל ידי צדקה אוחזין במדת המשפט, כמו שכתוב (דברים ל"ג): "צדקת ה' עשה ומשפטיו". וכמו שכתוב (תהלים צ"ט): "משפט וצדקה ביעקב" וכו'. כי צדקה הוא על ידי משפט, כמו שכתוב (שם ע"ה): "אלהים שופט, זה ישפיל וזה ירים". שמוריש לזה, ומעשיר לזה. וכשנותן צדקה הוא בבחינת 'זה ישפיל', שמחסר ממונו, ובבחינת וזה ירים, שמעשיר לעני. נמצא, שאוחז על ידי זה במדת משפט: ובשביל זה צריך להפריש צדקה קדם התפלה (בבא בתרא י. ובשלחן ערוך ארח חיים סימן צ"ב סעיף י), כדי שיוכל לכלכל דבריו במשפט. שיהא קולע אל השערה ולא יחטא: וזה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (בבא בתרא קכג.): 'למה נתן יעקב את הבכורה ליוסף? בשביל שכלכל אותו. משל לבעל הבית שגדל יתום בתוך ביתו' וכו'. כמו שכתוב (בראשית מ"ז): "ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו לחם לפי הטף". כמו (יחזקאל כ"א): "הטף אל דרום" (לשון דבור) "לפי הטף", הינו שהיה שגורה תפלתו בפיו על ידי הצדקה, ועל ידי הצדקה שעשה, נתן לו יעקב, שהוא בחינת משפט, את הבכורה שהוא בחינת תפלה, כמו שכתוב: "ואני נתתי לך שכם", 'אני' דיקא, שהוא בחינת משפט:

</div>

How does one merit the aspect of judgment? Through charity [צְדָקָה, Chesed, balancing divine judgment], for through charity, one grasps the attribute of judgment, as it is written: צִדְקַת ה' עָשָׂה וּמִשְׁפָּטָיו (דְּבָרִים ל"ג:כ"א / Deuteronomy 33:21)—The righteousness of Hashem He performed, and His judgments. And as it is written: מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בְּיַעֲקֹב (תְּהִלִּים צ"ט:ד / Psalms 99:4)—Judgment and charity in Yaakov. For charity is through judgment, as it is written: אֱלֹהִים שׁוֹפֵט, זֶה יַשְׁפִּיל וְזֶה יָרִים (תְּהִלִּים ע"ה:ח / Psalms 75:8)—G-d is a judge; He lowers one and raises another [charity lowers the giver, raises the poor], impoverishing one and enriching another. When one gives charity, it is in the aspect of He lowers, diminishing his wealth, and in the aspect of He raises, enriching the poor. Thus, one grasps the attribute of judgment. Therefore, one must set aside charity before prayer (בָּבָא בַּתְרָא י ע"א / Talmud, Bava Batra 10a; שֻׁלְחָן עָרוּךְ, אֹרַח חַיִּים, סִימָן צ"ב, סְעִיף י), so that he can direct his affairs with judgment, hitting the hair precisely without missing. This is what our Sages, of revered memory, said: לָמָה נָתַן יַעֲקֹב אֶת הַבְּכוֹרָה לְיוֹסֵף (בָּבָא בַּתְרָא קכ"ג ע"א / Talmud, Bava Batra 123a)—Why did Yaakov give the birthright to Yosef? Because he sustained him, like a householder who raised an orphan in his home. As it is written: וַיְכַלְכֵּל יוֹסֵף אֶת אָבִיו וְאֶת אֶחָיו לֶחֶם לְפִי הַטָּף (בְּרֵאשִׁית מ"ז:י"ב / Genesis 47:12)—And Yosef sustained his father and his brothers with bread according to the children [לְפִי הַטָּף, speech, fluent prayer].


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

ה ועקר של המחשבות זרות הם על ידי קלקול המשפט, כי משפט הוא בחינת עינין. כמו שכתוב (בראשית י"ד): "ויבאו אל עין משפט". זה בחינת (דברים ל"ג): "עין יעקב". ועל ידי קלקול משפט בא קלקול לעינין, כמו שכתוב (דברים ט"ז): "כי השחד יעור עיני חכמים", זה בחינת מחשבות זרות שבתפלה, שהם עננין דמכסין על עינין, כמו שכתוב (איכה ג): "סכתה בענן לך" וכו' (עיין תיקונים תיקון כ"א דף נ:). ולעתיד שיתקן בחינת משפט, כמו שכתוב (ישעיהו א): "ציון במשפט תפדה". אזי יתעבר עננין דמכסין על עינא. כמו שכתוב (שם נ"ב): "כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון", ובשביל זה נקרא יוסף (בראשית מ"ט): "בן פרת עלי עין":

</div>

"Ma'an d'zarik peirurin d'nahama — aniyus radaf abatreh — kol she'kein ma'an d'zarik peirurin d'micha."


## Segment 13

<div dir="rtl" lang="he">

ו וצריך כל אחד לכון בתפלתו, שיקשר עצמו לצדיקים שבדור, כי כל צדיק שבדור הוא בחינת משה משיח, כמו שמצינו, שהצדיקים קורין זה לזה משה, כמו 'משה שפיר קאמרת' (שבת ק"א:). ומשה זה בחינת משיח, כמו שכתוב (בראשית מ"ט): "עד כי יבא שילה" - 'דא משה משיח' (זוהר בראשית כ"ה: כ"ז.). וכל תפלה ותפלה שכל אחד מתפלל הוא בחינת איבר מהשכינה, שהם אברי המשכן, שאין שום אחד מישראל יכול לאעלא שיפא בשיפא כל חד לדוכתיה, אלא משה בלחוד, בשביל זה צריך להביא ולקשר כל התפלות לצדיק הדור, כמו שכתוב (שמות ל"ט): "ויביאו את המשכן אל משה". והוא יודע לאעלא שיפא בשיפא ולעשות אותה קומה שלמה, כמו שכתוב (שם מ): "ויקם משה את המשכן" (עיין זוהר פקודי רל"ח):

</div>

And: הַטֵּף אֶל דָּרוֹם (יְחֶזְקֵאל כ"א:ב / Ezekiel 21:2)—Incline [הַטֵּף, lit. speak, linked to prayer] toward the south. According to the children [לְפִי הַטָּף] means that his prayer was fluent in his mouth through charity. Through the charity he performed, Yaakov, who is the aspect of judgment, gave him the birthright, which is the aspect of prayer, as it is written: And I have given you [וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ], specifically I, the aspect of judgment. The primary source of foreign thoughts [מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת, distractions in prayer] is through the corruption of judgment, for judgment is the aspect of the eyes [עֵינִין, vision of divine judgment], as it is written: וַיָּבֹאוּ אֶל עֵין מִשְׁפָּט (בְּרֵאשִׁית י"ד:ז / Genesis 14:7)—And they came to the Spring of Judgment. This is the aspect of: עֵין יַעֲקֹב (דְּבָרִים ל"ג:כ"ח / Deuteronomy 33:28)—The eye of Yaakov. Through the corruption of judgment, the eyes are corrupted, as it is written: כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים (דְּבָרִים ט"ז:י"ט / Deuteronomy 16:19)—For a bribe blinds the eyes of the wise. This is the aspect of foreign thoughts in prayer, which are clouds covering the eyes, as it is written: סַכֹּתָה בֶעָנָן לָךְ (אֵיכָה ג:מ"ד / Lamentations 3:44)—You have covered Yourself with a cloud (תִּקּוּנֵי זֹהַר, תִּקּוּן כ"א, דף נ ע"ב). In the future, when the aspect of judgment is rectified, as it is written: צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה (יְשַׁעְיָהוּ א:כ"ז / Isaiah 1:27)—Zion shall be redeemed with judgment, then the clouds covering the eye will be removed, as it is written: כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב ה' צִיּוֹן (יְשַׁעְיָהוּ נ"ב:ח / Isaiah 52:8)—For eye to eye they shall see when Hashem returns to Zion. Therefore, Yosef is called: בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עַיִן (בְּרֵאשִׁית מ"ט:כ"ב / Genesis 49:22)—A fruitful son by a spring [עֲלֵי עַיִן, lit. over an eye, clear vision]. Everyone must direct their prayer [תְּפִלָּה] to connect themselves to the righteous of the generation [צַדִּיק הַדּוֹר, spiritual leader embodying Moshe-Messiah], for every righteous person in the generation is in the aspect of Moshe-Messiah, as we find that the righteous call each other Moshe, as in: משֶׁה שַׁפִּיר קָאֲמַרְתְּ—Moshe, you have spoken well (שַׁבָּת ק"א ע"ב / Talmud, Shabbat 101b). And this Moshe is the aspect of the Messiah, as it is written: עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה (בְּרֵאשִׁית מ"ט:י / Genesis 49:10)—Until Shiloh comes, this is Moshe-Messiah (זֹהַר בְּרֵאשִׁית כ"ה ע"ב, כ"ז ע"א). Every prayer that each person prays is an aspect of a limb of the Shechinah [divine feminine, completed through prayer], which are the limbs of the Tabernacle. No one from Israel can elevate each gem in its setting [שַׁיְפָא בְּשַׁיְפָא] to its proper place except Moshe alone.


## Segment 14

<div dir="rtl" lang="he">

וכל התורה שאדם לומד לשמר ולעשות, כל האותיות הם ניצוצי נשמות, והם נתלבשים בתוך התפלה, ונתחדשים שם בבחינת עבור. (כמובא בגלגולים, שכל הנשמות באים בתוך המלכות בבחינת עבור ונתחדשים שם). וזהו (תהלים י"ט): "השמים מספרים כבוד אל", הינו התורה שהוא אש ומים, הינו בחינת הנשמות. ובאים בתוך התפלה, שהוא בחינת כבוד אל, כמו שכתוב (תהלים ס"ו): "שימו כבוד תהלתו", בחינת: "תהלתי אחטם לך". והנשמות עם התפלה, הנקרא כבוד (נ"א נקרא כבוד

</div>

Therefore, one must bring and connect all prayers to the righteous of the generation, as it is written: וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן אֶל משֶׁה (שְׁמוֹת ל"ט:ל"ג / Exodus 39:33)—And they brought the Tabernacle to Moshe. He knows how to elevate each gem in its setting and make it a complete stature [קוֹמָה שְׁלֵמָה], as it is written: וַיָּקֶם משֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן (שְׁמוֹת מ:י"ח / Exodus 40:18)—And Moshe erected the Tabernacle (זֹהַר פְּקוּדֵי רל"ח ע"א). All the Torah that a person studies to observe and perform, its letters are sparks of souls [נִיצוֹצֵי נְשָׁמוֹת]. These are clothed within the prayer and are renewed there in the aspect of impregnation [עִבּוּר, spiritual renewal of souls], as explained in the teachings on gilgulim that all souls enter the Malchut [מַלְכוּת, Shechinah] in the aspect of impregnation and are renewed there. This is: הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל (תְּהִלִּים י"ט:ב / Psalms 19:2)—The heavens declare the glory of G-d [כְּבוֹד אֵל, Shechinah, adorned by prayer]. This refers to the Torah, which is fire and water, meaning the aspect of souls, and they enter the prayer, which is the aspect of the glory of G-d, as it is written: שִׂימוּ כָבוֹד תְּהִלָּתוֹ (תְּהִלִּים ס"ו:ב / Psalms 66:2)—Set glory to His praise, in the aspect of: My praise I will restrain [תְּהִלָּתִי אֶחֱטֹם] (יְשַׁעְיָהוּ מ"ח:ט / Isaiah 48:9). [Alternatively, it is called glory, as found in manuscripts.] This is because it clothes us [in some manuscripts: them], for Rabbi Yochanan called his garments his honor [מְכַבְּדוּתָא] (שַׁבָּת קי"ג ע"א / Talmud, Shabbat 113a). Through this, it is called the glory of G-d. The souls and the prayer illuminate each other: the souls illuminate the prayer in the aspect of elevation of feminine waters [מַיִן נוּקְבִין, spiritual elevation through prayer], and the prayer illuminates the souls in the aspect of renewal, renewing them in the aspect of impregnation.


## Segment 15

<div dir="rtl" lang="he">

מצאתי), על שם שהיא מלבשת (בכת"י אותם) אותנו, כי 'ר' יוחנן קרא למאניה מכבדותא' (שבת קי"ג), ועל ידי זה נקראת כבוד אל. והן מאירין זה לזה; הנשמות מאירין להתפלה בבחינת העלאת מין נוקבין, והתפלה מאירה להנשמות בבחינת חדושין, שהיא מחדשת אותם בבחינת עבור, והנשמות המלבשין בתפלה, המובאות לצדיק שבדור הם בבחינת (תהלים מ"ה): "בתולות אחריה רעותיה מובאות לך".

</div>

The souls clothed in the prayer, brought to the righteous of the generation, are in the aspect of: בְּתוּלוֹת אַחֲרֶיהָ רֵעוֹתֶיהָ מוּבָאוֹת לָךְ (תְּהִלִּים מ"ה:ט"ו / Psalms 45:15)—Maidens follow her, her companions, brought to you. Rabbah bar Bar Chana said: Once we were traveling on a ship and saw a fish [כַּוְרָא, symbol of the righteous] with sand gathered on its back, and reeds grew upon it. We thought it was dry land, so we went up, baked, and cooked upon it. When its back grew hot, it turned over, and had the ship not been nearby, we would have drowned (בָּבָא בַּתְרָא ע"ג ע"א / Talmud, Bava Batra 73a). Rashbam explains: Sand gathered on its back—sand accumulated on it; reeds grew—grass grew on the sand; we thought it was dry land—it was an island in the sea. This is what Rabbah bar Bar Chana meant: We saw this fish, for in our exile, so to speak, the Holy One, blessed be He, is in hiding of the face [הַסְתָּרַת פָּנִים, divine concealment in exile], as it is written: הִסְתַּרְתָּ פָנֶיךָ (תְּהִלִּים ל:ח / Psalms 30:8)—You hid Your face, which is the aspect of mercy [רַחֲמִים]. He turned His back [ערֶף], which is the aspect of judgment [דִּין]. All our prayers and requests are for Him turning His back to us, that He return His face, as it is written: פְּנֵה אֵלַי (תְּהִלִּים פ"ו:ט"ז / Psalms 86:16)—Turn to me, and: יָאֵר ה' פָּנָיו (בְּמִדְבַּר ו:כ"ה / Numbers 6:25)—May Hashem cause His face to shine. When we see the length of the exile and cry out to Him daily without being saved, some among Israel, Heaven forbid, err in their hearts, thinking all prayers are in vain.


## Segment 16

<div dir="rtl" lang="he">

אמר רבה בר בר חנה: זמנא חדא הוה קאזלינן בספינתא, וחזינן ההוא כורא דיתבא ליה חלתא אגביה, וקדחה אגמא עלויה. סברינן יבשתא הוא, וסלקינן ואפינן ובשלינן אגביה. וכד חם גביה אתהפיך, ואי לאו דהוה מקרבא ספינתא, הוה טבעינן (בבא בתרא עג:).

</div>

But in truth, the righteous in every generation elevate them and establish them, as it is written: And Moshe erected the Tabernacle [וַיָּקֶם משֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן]. They elevate each gem in its setting [שַׁיְפָא וְשַׁיְפָא] to its place, building the stature of the Shechinah gradually until its full stature is completed. Then the Messiah, this Moshe, will come, complete it, and erect it in perfection. This is the meaning: We saw this fish [כַּוְרָא], which is the aspect of the righteous of the generation, called a fish [דָּג, symbol of the righteous] (מָאוֹרֵי אוֹר, ערך דג; זֹהַר וַיִּקְרָא מ"ב ע"א, רע"ח ע"א), the aspect of Moshe-Messiah. Sand gathered on its back [יַתְבָא לֵיהּ חַלְתָא אַגַּבֵּיהּ] refers to the prayers we pray for this, that, so to speak, He turned His back to us. Gathered on it [יַתְבָא לֵיהּ] means: And they brought the Tabernacle to Moshe [וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן אֶל משֶׁה], for one must bring and connect the prayer to the righteous of the generation.


## Segment 17

<div dir="rtl" lang="he">

פרוש רשב"ם:דיתבא חלתא אגביה, שהיה חול נקבץ על גבו: וקדח עשבים על החול: וסברינן יבשתא היא איי הים היא:

</div>

Reeds grew upon it [וְקָדְחִי עָלֵהּ אֲגְמָא] refers to the souls that come with the prayer, in the aspect of maidens follow her, her companions [בְּתוּלוֹת אַחֲרֶיהָ רֵעוֹתֶיהָ], for the souls are called grasses [עֲשָׂבִין], as it is written: רְבָבָה כְּצֶמַח הַשָּׂדֶה נְתַתִּיךְ (יְחֶזְקֵאל ט"ז:ז / Ezekiel 16:7)—I made you numerous like the growth of the field. We thought it was dry land [סַבְרִינָן יַבֶּשְׁתָּא הוּא] means that the prayers seem to bear no fruit. But in truth, it is not so; rather, we went up, baked, and cooked [סַלְקִינָן וַאֲפִינָן וּבַשְׁלִינָן] means all the prayers ascend and rise. The more one increases in prayer, the more the Shechinah is built, preparing herself for union [זִוּוּג]. This is baking and cooking, for baking and cooking are preparations for eating, the aspect of union, as it is written: כִּי אִם הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הוּא אוֹכֵל (בְּרֵאשִׁית ל"ט:ו / Genesis 39:6)—Except the bread that he eats.


## Segment 18

<div dir="rtl" lang="he">

וזה שאמר רבה בר בר חנה: חזינן להאי כורא וכו', כי בגלותנו, כביכול, הקדוש ברוך הוא בהסתרת פנים, כמו שכתוב (תהלים ל): "הסתרת פניך", שהוא בחינות רחמים, ופנה ערף שהוא בחינות דין. וכל תפלותינו ובקשתנו, על זה שפנה ערף אלינו, שיחזר את פניו, כמו שכתוב (שם פ"ו): "פנה אלי". וכמו שכתוב (במדבר ו): "יאר ה' פניו". וכשאנו רואים ארך הגלות, ובכל יום אנחנו צועקים אליו ואינם נושעים, - ויש מעמנו בני ישראל שטועים, חס ושלום, בלבם, שכל התפלות הם לריק, אבל באמת כל התפלות - הצדיקים שבכל דור ודור, הם מעלים אותם, ומקימים אותם, כמו שכתוב: "ויקם משה את המשכן". ומעלין כל שיפא ושיפא לדוכתיה, ובונין קומתה של השכינה מעט מעט, עד שישתלם שעור קומתה, אז יבוא משיח, דא משה, וישלים אותה, ויקים אותה בשלמות. וזה פרוש: חזינא להאי כורא - הוא בחינת צדיק הדור, הנקרא דג (עיין מאורי אור ערך דג ובזוהר ויקרא מ"ב. ובדף רע"ח:) זה בחינת משה משיח. דיתבא ליה חלתא אגביה - הינו התפלות שאנו מתפללים על זה, שכביכול פנה ערף אלינו. יתבא ליה - הינו: "ויביאו את המשכן אל משה", כי צריך להביא ולקשר את התפלה להצדיק שבדור. וקדחי עלה אגמא - הינו הנשמות הבאים עם התפלה, בחינת "בתולות אחריה רעותיה" וכו', כי הנשמות הן נקראין עשבין כמו שכתוב (יחזקאל ט"ז): "רבבה כצמח השדה נתתיך". וסברינן יבשתא הוא - הינו שהתפלות אינם עושים פרות, אבל באמת אינו כן, אלא סלקינן ואפינן ובשלינן - הינו כל התפלות סלקינן ועולין. וכל מה שמרבין בתפלה, נבנה השכינה ביותר, ומכינה את עצמה לזווג, וזה 'אפינן ובשלינן', כי אפיה ובשול הם הכנה לאכילה, לבחינת זווג, כמו שכתוב (בראשית ל"ט): "כי אם הלחם אשר הוא אוכל". כשישתלם קומה של כל השכינה, הינו על ידי רב התפלות, יכמרו רחמיו, ויתהפך מדת הדין למדת הרחמים. וזה כד חם - הינו כאשר יכמרו רחמיו. גביה אתהפך - הינו שיתהפך מדת הדין למדת הרחמים. ואי לא הוי מקרבינן לספינתא - הינו: "למעני למעני אעשה זאת" (ישעיהו מ"ח) כדאיתא במדרש (ויקרא כ"ז): "מי הקדימני ואשלם לו". 'מי עשה לי מזוזה קדם שנתתי לו בית' וכו'. נמצא, שכל מעשים טובים שלנו וכל התפלות - הכל מאתו, ואין ראוי לחשב לקבל שכר על שום דבר. ואף על פי שנראה, שעל ידי תפלתנו ותורתנו יהיה הגאלה, אף על פי כן צריכין אנחנו לחסדו, שבחסדו יגאל אותנו. וזה אי לא מקרבינן לספינתא. זה בחינת חסד, כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (קידושין פ"ב.) 'הספנין רבן חסידים', אי לא חסדו, טבעינן, חס ושלום, בגלות.

</div>

When the full stature of the Shechinah is completed, through many prayers, His mercies [רַחֲמָיו] will be aroused, and the attribute of judgment [דִּין] will turn to the attribute of mercy [רַחֲמִים]. This is: When its back grew hot [כַּד חַם], meaning when His mercies are aroused, it turned over [אִתְהַפֵּיךְ], meaning the attribute of judgment turns to the attribute of mercy. Had we not been near the ship [אִי לָאו דַּהֲוָה מִקָּרְבָא סְפִינְתָּא], this is the aspect of: לְמַעֲנִי לְמַעֲנִי אֶעֱשֶׂה זֹאת (יְשַׁעְיָהוּ מ"ח:יא / Isaiah 48:11)—For My own sake, for My own sake, I will do it, as stated in the Midrash: מִי הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם לוֹ (מִדְרַשׁ תַּנְחוּמָא, וַיִּקְרָא כ"ז)—Who preceded Me that I should repay him? Who made a mezuzah [merit through mitzvot] for Me before I gave him a house? Thus, all our good deeds and prayers are from Him, and it is not fitting to expect reward for anything.


## Segment 19

<div dir="rtl" lang="he">

וזה פרוש: אמור אל הכהנים - בחינת תפלה. כמו שכתוב (דברים כ"ו): "את ה' האמרת היום". כהנים - הם בחינת תורה, בחינת נשמות כנ"ל, כמו שכתוב (מלאכי ב): "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה" וכו'. אהרן - בחינת משפט, כמו שכתוב (שמות כ"ח): "ונשא אהרן את משפט בני ישראל". (חסר וצ"ל) כי צריך לזה בחינת משפט כנ"ל, ואמרת אליהם, ואמרת דייקא (מצאתי בכת"י המועתק מכת"י רבינו ז"ל) כי צריך להביא כל התפלות לבחינת משה משיח (חסר וצ"ל) והוא יקים [אותם כמ"ש ויביאו את המשכן אל משה ויקם משה] את המשכן (מכת"י). והוא יקים את המשכן. וזה פרש רש"י: 'להזהיר הגדולים על הקטנים', הינו צדיק הדור, שהוא בחינת משה מאור הגדול יזהיר ויאיר את התפלה, שהיא בחינת מאור הקטן (עין זוהר פקודי רל"ח). ולנפש לא יטמא בעמיו - הינו על ידי שמירת הברית כנ"ל, כמובא בזהר (עיין זוהר ויקרא ט"ו: ועיין זוהר פקודי רס"ג רס"ד ועיין ת"כ פ"ט) 'עקרא דיצרא בישא - על עירן והיא עקרא דמסאבותא'. וכשישמר את הברית, זוכה לבחינת תפלה כנ"ל, וזוכה לבחינת "תהלתי אחטם לך", כי עקר הריח תלוי בטהרה, כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (סוטה מח.): 'משבטלה הטהרה - בטלה הריח'. כמבאר מעשה בגמרא (שם מט.) 'שאמר: ריחא דחנוניתא אני מריח. אמר ליה: בני, טהרה יש בך':

</div>

Even though it seems that through our prayers and Torah the redemption will come, we still need His kindness [חֶסֶד], that He redeem us through His kindness. Had we not been near the ship is the aspect of kindness, as our Sages, of revered memory, said: הַסַּפָּנִין רֻבָּן חֲסִידִים (קִדּוּשִׁין פ"ב ע"א / Talmud, Kiddushin 82a)—Most sailors are pious [חֲסִידִים, embodying kindness].

Without His kindness, we would, Heaven forbid, drown in exile. This is the meaning: Speak to the priests [אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים], the aspect of prayer, as it is written: אֶת ה' הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם (דְּבָרִים כ"ו:י"ז / Deuteronomy 26:17)—You have proclaimed Hashem this day. Priests [כֹּהֲנִים] are the aspect of Torah, the aspect of souls, as mentioned above, as it is written: כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה (מַלְאָכִי ב:ז / Malachi 2:7)—For the lips of a priest shall preserve knowledge, and Torah. Aharon is the aspect of judgment [מִשְׁפָּט], as it is written: וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת מִשְׁפַּט בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (שְׁמוֹת כ"ח:ל / Exodus 28:30)—And Aharon shall bear the judgment of the children of Israel. [Missing text, it should say:] For one needs the aspect of judgment, as mentioned above. And say to them [וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם], specifically and say [וְאָמַרְתָּ], as found in the manuscript copied from our Rabbi’s manuscript, of blessed memory. For one must bring all prayers to the aspect of Moshe-Messiah [Missing text, it should say:] and he will erect them, as it is written: And they brought the Tabernacle to Moshe, and Moshe erected [וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן אֶל משֶׁה וַיָּקֶם משֶׁה] the Tabernacle, from the manuscript. And he will erect the Tabernacle. This is Rashi’s explanation: To warn the great over the small, meaning the righteous of the generation, who is the aspect of Moshe, the great light, illuminates and shines upon the prayer, which is the aspect of the small light (זֹהַר פְּקוּדֵי רל"ח ע"א). None shall defile himself for a dead person among his people [לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו] means through guarding the covenant, as mentioned above, as explained in the Zohar (זֹהַר וַיִּקְרָא ט"ו ע"א; זֹהַר פְּקוּדֵי רס"ג-רס"ד ע"א; תּוֹרָה כֹּהֵן, פָּרָשָׁה ט). The primary power of the evil inclination [יִצְרָא בִּישָׁא] is over nakedness [עֲרַיָן], which is the primary source of defilement [מְסַאֲבוּתָא]. When one guards the covenant, he merits the aspect of prayer, as mentioned above, and merits the aspect of My praise I will restrain [תְּהִלָּתִי אֶחֱטֹם], for the primary scent [רֵיחַ] depends on purity [טָהֳרָה], as our Sages, of revered memory, said: מִשֶּׁבָּטְלָה הַטָּהֳרָה בָּטְלָה הָרֵיחַ (סוֹטָה מ"ח ע"א / Talmud, Sotah 48a)—Since purity ceased, scent ceased. And there (סוֹטָה מ"ט ע"א / Talmud, Sotah 49a), he said: I smell the scent of a fragrant date [חַנוּנִיתָא, fragrant, fatty date, ability to smell it symbolizing purity]. He said to him: My son, there is purity [טָהֳרָה] in you. This is what Rabbah bar Bar Chana meant: We saw this fish, for in our exile, so to speak, the Holy One, blessed be He, is in hiding of the face [הַסְתָּרַת פָּנִים, divine concealment in exile], as it is written: הִסְתַּרְתָּ פָנֶיךָ (תְּהִלִּים ל:ח / Psalms 30:8)—You hid Your face, which is the aspect of mercy [רַחֲמִים]. He turned His back [ערֶף], which is the aspect of judgment [דִּין]. All our prayers and requests are for Him turning His back to us, that He return His face, as it is written: פְּנֵה אֵלַי (תְּהִלִּים פ"ו:ט"ז / Psalms 86:16)—Turn to me, and: יָאֵר ה' פָּנָיו (בְּמִדְבַּר ו:כ"ה / Numbers 6:25)—May Hashem cause His face to shine. When we see the length of the exile and cry out to Him daily without being saved, some among Israel, Heaven forbid, err in their hearts, thinking all prayers are in vain. But in truth, the righteous in every generation elevate them and establish them, as it is written: And Moshe erected the Tabernacle [וַיָּקֶם משֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן]. They elevate each gem in its setting [שַׁיְפָא וְשַׁיְפָא] to its place, building the stature of the Shechinah gradually until its full stature is completed. Then the Messiah, this Moshe, will come, complete it, and erect it in perfection. This is the meaning: We saw this fish [כַּוְרָא], which is the aspect of the righteous of the generation, called a fish [דָּג, symbol of the righteous] (מָאוֹרֵי אוֹר, ערך דג; זֹהַר וַיִּקְרָא מ"ב ע"א, רע"ח ע"א), the aspect of Moshe-Messiah. Sand gathered on its back [יַתְבָא לֵיהּ חַלְתָא אַגַּבֵּיהּ] refers to the prayers we pray for this, that, so to speak, He turned His back to us. Gathered on it [יַתְבָא לֵיהּ] means: And they brought the Tabernacle to Moshe [וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן אֶל משֶׁה], for one must bring and connect the prayer to the righteous of the generation. Reeds grew upon it [וְקָדְחִי עָלֵהּ אֲגְמָא] refers to the souls that come with the prayer, in the aspect of maidens follow her, her companions [בְּתוּלוֹת אַחֲרֶיהָ רֵעוֹתֶיהָ], for the souls are called grasses [עֲשָׂבִין], as it is written: רְבָבָה כְּצֶמַח הַשָּׂדֶה נְתַתִּיךְ (יְחֶזְקֵאל ט"ז:ז / Ezekiel 16:7)—I made you numerous like the growth of the field. We thought it was dry land [סַבְרִינָן יַבֶּשְׁתָּא הוּא] means that the prayers seem to bear no fruit. But in truth, it is not so; rather, we went up, baked, and cooked [סַלְקִינָן וַאֲפִינָן וּבַשְׁלִינָן] means all the prayers ascend and rise. The more one increases in prayer, the more the Shechinah is built, preparing herself for union [זִוּוּג]. This is baking and cooking, for baking and cooking are preparations for eating, the aspect of union, as it is written: כִּי אִם הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הוּא אוֹכֵל (בְּרֵאשִׁית ל"ט:ו / Genesis 39:6)—Except the bread that he eats. When the full stature of the Shechinah is completed, through many prayers, His mercies [רַחֲמָיו] will be aroused, and the attribute of judgment [דִּין] will turn to the attribute of mercy [רַחֲמִים]. This is: When its back grew hot [כַּד חַם], meaning when His mercies are aroused, it turned over [אִתְהַפֵּיךְ], meaning the attribute of judgment turns to the attribute of mercy. Had we not been near the ship [אִי לָאו דַּהֲוָה מִקָּרְבָא סְפִינְתָּא], this is the aspect of: לְמַעֲנִי לְמַעֲנִי אֶעֱשֶׂה זֹאת (יְשַׁעְיָהוּ מ"ח:יא / Isaiah 48:11)—For My own sake, for My own sake, I will do it, as stated in the Midrash: מִי הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם לוֹ (מִדְרַשׁ תַּנְחוּמָא, וַיִּקְרָא כ"ז)—Who preceded Me that I should repay him? Who made a mezuzah [merit through mitzvot] for Me before I gave him a house? Thus, all our good deeds and prayers are from Him, and it is not fitting to expect reward for anything.

Even though it seems that through our prayers and Torah the redemption will come, we still need His kindness [חֶסֶד], that He redeem us through His kindness. Had we not been near the ship is the aspect of kindness, as our Sages, of revered memory, said: הַסַּפָּנִין רֻבָּן חֲסִידִים (קִדּוּשִׁין פ"ב ע"א / Talmud, Kiddushin 82a)—Most sailors are pious [חֲסִידִים, embodying kindness]. Without His kindness, we would, Heaven forbid, drown in exile. This is the meaning: Speak to the priests [אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים], the aspect of prayer, as it is written: אֶת ה' הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם (דְּבָרִים כ"ו:י"ז / Deuteronomy 26:17)—You have proclaimed Hashem this day. Priests [כֹּהֲנִים] are the aspect of Torah, the aspect of souls, as mentioned above, as it is written: כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה (מַלְאָכִי ב:ז / Malachi 2:7)—For the lips of a priest shall preserve knowledge, and Torah. Aharon is the aspect of judgment [מִשְׁפָּט], as it is written: וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת מִשְׁפַּט בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (שְׁמוֹת כ"ח:ל / Exodus 28:30)—And Aharon shall bear the judgment of the children of Israel. [Missing text, it should say:] For one needs the aspect of judgment, as mentioned above. And say to them [וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם], specifically and say [וְאָמַרְתָּ], as found in the manuscript copied from our Rabbi’s manuscript, of blessed memory. For one must bring all prayers to the aspect of Moshe-Messiah [Missing text, it should say:] and he will erect them, as it is written: And they brought the Tabernacle to Moshe, and Moshe erected [וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן אֶל משֶׁה וַיָּקֶם משֶׁה] the Tabernacle, from the manuscript. And he will erect the Tabernacle. This is Rashi’s explanation: To warn the great over the small, meaning the righteous of the generation, who is the aspect of Moshe, the great light, illuminates and shines upon the prayer, which is the aspect of the small light (זֹהַר פְּקוּדֵי רל"ח ע"א). None shall defile himself for a dead person among his people [לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו] means through guarding the covenant, as mentioned above, as explained in the Zohar (זֹהַר וַיִּקְרָא ט"ו ע"א; זֹהַר פְּקוּדֵי רס"ג-רס"ד ע"א; תּוֹרָה כֹּהֵן, פָּרָשָׁה ט). The primary power of the evil inclination [יִצְרָא בִּישָׁא] is over nakedness [עֲרַיָן], which is the primary source of defilement [מְסַאֲבוּתָא]. When one guards the covenant, he merits the aspect of prayer, as mentioned above, and merits the aspect of My praise I will restrain [תְּהִלָּתִי אֶחֱטֹם], for the primary scent [רֵיחַ] depends on purity [טָהֳרָה], as our Sages, of revered memory, said: מִשֶּׁבָּטְלָה הַטָּהֳרָה בָּטְלָה הָרֵיחַ (סוֹטָה מ"ח ע"א / Talmud, Sotah 48a)—Since purity ceased, scent ceased. And there (סוֹטָה מ"ט ע"א / Talmud, Sotah 49a), he said: I smell the scent of a fragrant date [חַנוּנִיתָא, fragrant, fatty date, ability to smell it symbolizing purity]. He said to him: My son, there is purity [טָהֳרָה] in you.



# Nine Precious Rectifications

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/20/

# Nine Precious Rectifications

<div dir="rtl">פרקא תליתאה</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/20


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

לשון רבנו, זכרונו לברכה

</div>

20 - Nine Precious Rectifications

[In the words of our Rabbi, his memory for blessing]

Third chapter [of Sifra diTzniusa (-Book of Concealment/Modesty)]

Nine precious tikunim (-rectifications) were delivered to the beard.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

פרקא תליתאה (דספרא דצניעותא)

</div>

All that is hidden and not revealed, upper and precious, is found, and he is a precious treasure: Hairs upon hairs from before the openings of the ears until the head [of the mouth], from this head to another head, found underneath two nostrils a full path that is not seen, cheeks covered from this side and from this side, in them are seen red apples like a rose, in one thread hang strong black [hairs] until joy, lips red like a rose are cleared, small [hairs] descend in the throat and cover the neck, great and small descend in balance, in these are found mighty and strong.


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

תשעה תקונין יקירין אתמסרא לדקנא - כל מה דאתטמר ולא אתגליא, עלאה ויקרא אשתכח, והוא גנזיא יקירא: נימין על נימין מקמי פתחי דאדנין עד רישא [דפמא]; מרישא האי לרישא אחרא; אשתכח מתחות תרין נקבין ארחא מליא דלא אתחזיא; עלעין אתחפין מהאי גיסא ומהאי גיסא, בהו אתחזין תפוחין סמקין כורדא; בחד חוטא תלין אכמין תקיפין עד חדווי; שפון סומקי כורדא אתפנון; זעירין נחתין בגרונא ומחפין קדלא; רברבין וזעירין נחתין בשקולא - באלין אשתכח גבר ותקיף:

</div>

Know that there is a neshama [soul] in the world, that through her are revealed bayurim [explanations] and interpretations of the Torah, and she endures in sufferings: Bread with salt you shall eat, and water in measure you shall drink, for so is the way of Torah [Avos 6]. And all interpreters of the Torah, they receive from this the neshama, and this the neshama, all her words are like coals of fire, for it is impossible to receive and to draw the waters of the Torah except by one whose words are like coals of fire, in the aspect of: "Is not so My word like fire" [Jeremiah 23:29]. And when this neshama falls from the aspect of "Is not so My word like fire," and her words are not like coals of fire, and her words are cooled [metzunan], then she is withdrawn (passes away). And when she is passes away, then the bayurim [explanations] of the Torah drawn by her are withdrawn, and then all interpreters of the Torah cannot attain any bayur [explanation] of the Torah. And then strife is awakened upon the tzadikim [righteous ones], for the main controversy in the world is made by the withdrawal of the bayurim of the Torah, because the bayur, (it) is the resolution of difficulties and quarrels.


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

א

</div>

"And it was, as they were emptying their sacks, and behold — each man's bundle of money was in his sack, and they saw their bundles of money, they and their father, and they feared. And Jacob their father said to them: Me you have bereaved — Joseph is not, and Simeon is not, and Benjamin you would take — upon me were all of them."


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

דע שיש נשמה בעולם, שעל ידה נתגלה באורי ופרושי התורה, והיא מסבלת ביסורין: 'פת במלח תאכל, ובמים במשורה תשתה, כי כך דרכה של תורה' (אבות פרק ו). וכל מפרשי התורה הן מקבלין מזאת הנשמה. וזאת הנשמה כל דבריה כגחלי אש, כי אי אפשר לקבל ולשאב מימי התורה, אלא מי שדבריו כגחלי אש, בבחינת (ירמיה כ"ג): "הלוא כה דברי כאש". וכשהנשמה הזאת נופלת מבחינת "הלוא כה דברי כאש", ואין דבריה כגחלי אש, ודבריה נצטננין, אזי נסתלקת; וכשנסתלקת, אזי נסתלק באורי התורה הנמשכת על ידה, ואזי כל מפרשי התורה אין יכולין להשיג שום באור התורה, ואז נתעורר מריבה על הצדיקים, כי עקר המחלקת שבעולם נעשה על ידי הסתלקות באורי התורה, כי הבאור הוא תרוץ על קשיות ומריבות. וזה בחינת (במדבר כ): "מדבר צן", שהוא בחינת דבור מצנן, ששם מתה מרים - בחינת הנשמה הסובלת מרירות השעבוד על התורה. ואז נסתלק הבאר, הינו בחינת באורי התורה, ואז: "וירב העם עם משה", הינו בחינות המריבה שנתעורר כנ"ל. ואלו מפרשי התורה נקראים בשביל זה 'מורים', מחמת שמקבלים על ידי הנשמה הנ"ל המכנה בשם 'מרים'. גם הם מורים את מוריהם (כמובא בפרש"י שם) כמאמר (תענית ז): 'ומתלמידי יותר מכלם'. וזה שאמר להם משה: "שמעו נא המרים":

</div>

Because fear and love are impossible to receive except through the tzadikim of the generation — because the tzadik of the generation, he reveals the fear and the love — because the tzadik seeks and searches always to reveal the wills of Hashem blessed be He — because there is in every thing a will of Hashem blessed be He.


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

ב

</div>

They, in the general of creation: that is, what Hashem blessed be He wanted — to create the world in general. And so in the details of creation, in every thing and thing in detail, there is a will of Hashem blessed be He — that is, that Hashem blessed be He wanted that this thing will be so, in this form and in this power and in this nature. And another thing — there is to it another form and another power and another nature and conduct. And the tzadik searches and seeks always after these wills — to attain and to know the will of Hashem blessed be He in every thing.


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

ומי שרוצה להמשיך באורי התורה, צריך מתחלה להמשיך לעצמו דבורים חמים כגחלי אש כנ"ל. והדבור נמשך מלב העליון, בחינת (תהלים ע"ג) "צור לבבי". וצריך לשפך שיחו בתפלה לפני השם יתברך, ועל ידי תפלתו נכמרו רחמי השם יתברך עליו, ונפתח לב העליון, כי עקר הרחמים הוא בלב, ונשפע מלב העליון דבורים, ועל ידי הדבור ממשיך באורי התורה גם כן משם. ולב הנ"ל הוא בחינת סלע, שמשם הדבור, בבחינת (מגלה י"ח): 'מלי בסלע'. וסלע הוא בחינת צור, בבחינת (תהלים ק"ה): "פתח צור ויזובו מים", והוא בחינת לב, בחינת "צור לבבי", והלב נכמר ברחמים ומשפיע דבורים חמים, בבחינת (שם ל"ט): "חם לבי בקרבי בהגיגי תבער אש - דברתי בלשוני", ובלב הזה כתובים כל באורי התורה, בבחינת (משלי ג): "כתבם על לוח לבך". ומי שרוצה לקח איזה באור, צריך לו לקח מהלב הנ"ל בתפלה, בבקשה כנ"ל. ובשביל זה צריך כל אחד ממפרשי התורה, קדם שמתחיל לבאר איזה באור, צריך לו מתחלה לשפך תפלתו לפני השם יתברך, כדי לעורר לב העליון להשפיע עליו דבורים כגחלי אש, ואחר כך יתחיל לבאר, כי אחר כך נפתח הצור ויזובו מימיו, הינו באורי התורה:

</div>

And this is the aspect of "Midbar Tzin" [Desert of Tzin - Numbers 20:1] (midbar - desert, is similar to: midabair - speaking. Tzin is like the word tzoanain - cool, cold), which is the aspect of cooled speech [dibbur metzunan], which is where Miriam died. [Miriam, whose name reflects מַר (mar, bitter)] is the aspect of the neshama enduring the bitterness of enslavement for the Torah. And then the בְּאֵר (bi’ayr [well], whose letters can be sounded as bayur [explanation]) was withdrawn, that is the aspect of the bayurim of the Torah. And then: "And the nation quarreled with Moshe", that is the aspects of the quarrel that awakened as above. And these interpreters of the Torah are called for this moarim [teachers], because they receive from the neshama above, nicknamed in the name Miriam also. They are also morim (teachers) to their teachers (moarayhem) [as brought in Rashi there], as it is said: "And from my students more than from all of them" [Ta’anit 7a]. And this is what Moshe said to them (Numbers 20:10): "Hear now, the morim" (Rashi says: that they are moarim moarayhem, albiet with a different explanation, see there). And one who wants to draw bayurim (explanations) of the Torah needs first to draw to himself hot words like coals of fire, as above. And the dibbur [speech] is drawn from the supernal lev [heart], in the aspect of: "Rock of my heart" [Psalms 73:26]. And he needs to pour his sicha [words] in tefilla [prayer] before Hashem blessed be He. And by his tefilla, the mercies of Hashem blessed He are warmed upon him, and the lev hu'elyoan (supernal heart) is opened, for the main mercies are in the lev. And from the lev hu'elyoan are bestowed/flow out words (ETN: for his supplication, helping him pray atronger), and by the dibbur (words) he draws bayurim of the Torah also from there.


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

ג

</div>

And the tzadik searches always after these wills and attains and finds them — through the exaltation [תִּפְאֶרֶת] that he finds in Israel, in general and in detail and in details of details — because the whole world, all of it, was not created except for Israel. As it is said: "Bereishis — for Israel, who are called 'beginning'" — because Israel ascended in the thought first . That is: Hashem blessed be He foresaw the exaltation and the pleasures [הַשְׁעֲשׁוּעִים] that He will receive from Israel — as it is written : "Israel — that in you I glorify [יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר]."


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

ויש חלוק בין באור שאדם מבאר בינו לבין עצמו לבין באור שאדם מבאר לרבים, כי כשדורש ברבים, וקדם הבאור הוא מקשר את עצמו עם נשמותיהם ושופך שיחו ותפלתו לפני השם יתברך בודאי 'הן אל כביר לא ימאס' (איוב ל"ו) (ועיין ברכות ח); אבל תפלת יחיד, אפשר שמואסין בתפלתו. וזה בחינת: "ודברת אל הסלע לעיניהם", שתפלתך תהיה בשעה שהצבור מקבצים. וזה: (דברים ל"א. עי' מי הנחל) "הקהל את העם":

</div>

For example: from what was the will of Hashem blessed be He that the lion will have such power and might, and in this form and in this nature and conduct that there is to the lion? And to its opposite — a small mosquito: he is weak in power very much, and there is to it another nature and form and conduct. And so in details of details — for example, in the lion itself: from what is this limb of the lion its form so, and there is to it such power and nature? And another limb — there is to it another form and another power and nature and conduct. And so in all the rest of what was created in the world — inanimate, growing, living, speaking — that in all of them there are many changes without number between every one and its fellow, and so in every one and one in itself, there are in it many changes in details of details between every limb and limb. And likewise in grasses and trees and all the rest of the details of creation — that in all of them there are very many changes in their forms and in their powers and their conducts. And all was from the will of the Creator blessed be His name, that wanted that this will be so and this so.


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

ד

</div>

And the tzadik — through that he seeks and searches always and finds the exaltation that there is in Israel, in general and in detail and in details of details, in every limb and movement of every one and one from Israel as above — through this he knows and attains all the wills of Hashem blessed be He that He had in all the creation, in general and in detail and in details of details. Because all the wills of all the creation — all of them were for the exaltation of Israel as above. And every thing and thing was created in its will, in this power and in this nature and conduct, according to the exaltation that there is in every one from Israel.


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

וזהו החלוק בין הלומד מתוך הספר ובין השומע מפי החכם עצמו, כי השומע מפי החכם עצמו, בודאי נתקשר נשמתו עם נשמת החכם בשעת תפלתו כנ"ל, ויש לזה האדם חלק בבאור הזה, כי על ידי התפלה נתוסף קדשה למעלה, וכל תפלה היוצאת מהרבה נשמות היא מוספת קדשה למעלה ומעוררת ביותר לב העליון כנ"ל, ולב העליון שופך מימי הבאור ביותר - הכל לפי רב אנשים, כן יותר קדשתו, בבחינת (תהלים כ"ב): "ואתה קדוש יושב תהלות ישראל" - על ידי תהלות ישראל נתוסף קדשתו. גם כל אלו האנשים העומדים בשעת הדרוש, נכנע רשעתם על ידי הטוב שבחכם הדורש, ולפי ההכנעה, כן נכנעים האויבים, הינו הקלפות השוכנים סביב לב העליון, בבחינת (יחזקאל ה): "זאת ירושלים שמתיה בתוך הגוים", והיא לב, בבחינת (ישעיהו מ): "דברו על לב ירושלים":

</div>

And the lev (heart) above is the aspect of sela [rock], from which comes the dibbur, in the aspect of: "Words for a sela" [Megilla 18a, a coin, (silence for two)]. And sela is the aspect of tzur [rock], in the aspect of: "He opened the rock and waters flowed" [Psalms 105:41]. And it is the aspect of lev, the aspect of "Rock of my heart." And the lev is warmed in mercies and influences hot words, in the aspect of: "My heart is hot within me, in my meditation a fire burns, I spoke with my tongue" [Psalms 39:4]. And in this lev are written all bayurim of the Torah, in the aspect of: "Write them on the tablet of your heart" [Proverbs 3:3]. And whoever wants to take any bayur (explanation), he needs to take from this heart mentioned above, with prayer (and) supplication, as mentioned above. And for this, every one of the interpreters of the Torah, before he begins to explain any bayur, needs first to pour his tefilla before Hashem blessed be He, in order to arouse the lev the upper to influence upon him words like coals of fire. And after that, he should begin to explain, because after that the tzur is opened and its waters flow, that is, the bayurim of the Torah. And there is a difference between a bayur that a man explains between himself and himself, and a bayur that a man explains to the many. For when he expounds to the many, and before the bayur he connects himself with their neshamos [souls] and pours his sicha and his tefilla before Hashem blessed be He, certainly: "They, the mighty G-d, does not despise" [Job 36:5] [and see Berachos 8a]. But the tefilla of an individual, it is possible that it is despised in his tefilla. And this is the aspect of: "And speak to the rock before their eyes" [Numbers 20:8], that your tefilla should be at the time when the public is gathered, and this: "Gather the people" [Deuteronomy 31:12].


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

וזה בחינת מטה, שאמר הקדוש ברוך הוא למשה: "קח את מטך והקהל את העדה". 'מטה' - זה בחינת ממשלת וכח הצדיק שנעשה על ידי עבודתו, שעל ידו נכנעים כל האויבים, הן למטה הן למעלה. וזהו (תהלים ק"י): "מטה עזך ישלח ה' מציון", הינו המצוות ומעשים טובים, שהן ציונים לדברים עליונים, שמהם נעשה מטה עז להכניע אויבים. וזה: "רדה בקרב איביך". נמצא, מי שהוא אצל החכם בשעת באור התורה, נמצא שנכנע הרע שלו כנ"ל:

</div>

And for this He created all the world. It is found: that all the world, all of it, was created only for the exaltation with which He glorifies in Israel. And this was the general of creation — that is, the general of creation was for the general of the exaltation that He will receive from Israel. And so the details of creation — they are for the details of the exaltation of Israel. Because there is in every one and one from Israel an exaltation in detail, with which Hashem blessed be He glorifies with him in detail — and even in the least that is in Israel, even transgressors of Israel — all the time that the name Israel is called on him, because they are called transgressors of Israel — there is in him an exaltation in detail with which Hashem blessed be He glorifies with him in detail. And so in details of details — because there is in every limb and limb and in every movement and movement of Israel a different exaltation. And there is sometimes a certain least one in Israel who shakes with his paya [sidelock] — and Hashem blessed be He, He has great exaltation also from this.


## Segment 13

<div dir="rtl" lang="he">

וזהו (איכה ב): "שפכי כמים לבך נכח פני ה'"; 'פני ה'' - זה בחינת באורי ודרושי התורה, כמו (ויקרא י"ט): "והדרת פני זקן"; 'זקן' - זה הדרת פנים, והם שלש עשרה תקוני דקנא, והם שלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן (ועיין זוהר אחרי ד' ס"ב.) שצריך לשפך שיחו ותפלתו קדם שממשיך באורי התורה כנ"ל. וזהו: "ויפלו על פניהם" - כששמעו המריבה הבינו, שעל ידי באורי התורה, שהם בחינת פנים כנ"ל, מחמת הנפילה הנ"ל, מחמת זה התחיל המריבה:

</div>

And this is the difference between one who learns from inside the book and one who hears from the mouth of the wise himself. For one who hears from the mouth of the wise himself certainly connects his neshama with the neshama of the wise at the time of his tefilla, as above. And this man has a portion in this bayur, for by the tefilla, kedusha [holiness] is added above. And every tefilla that goes out from many neshamos, it adds kedusha above and arouses more the lev the upper, as above.


## Segment 14

<div dir="rtl" lang="he">

ה

</div>

It is found: that through the revelation of the exaltation with which Israel glorify with Him blessed be He — through this falls fear. And likewise: through the revelation of the exaltation of Hashem blessed be He that He glorifies in Israel — that this is the aspect of the tefillin of Hashem blessed be He — as our Rabbis of blessed memory said :


## Segment 15

<div dir="rtl" lang="he">

וכשמתפלל קדם הדרוש, צריך להתפלל בתחנונים, ויבקש מאת הקדוש ברוך הוא מתנת חנם ולא יתלה בזכות עצמו; אף על פי שעכשו נתעורר מטה עזו של עבודתו, אין זה המטה כדי להתגאות, אלא כדי להכניע הרע שבעדה, כי ברבים יש בהם טובים ורעים, וצריך להכניע הרע שברעים כנ"ל. אבל לפני השם יתברך יעמד כדל וכרש וידבר תחנונים, ולא יתלה בשום זכות. וזהו (דברים ג): "ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאמר", שצריך לדבר תחנונים בשעה שרוצה לומר, הינו קדם הדרוש:

</div>

It is found: when one knows and finds the exaltation that there is in Israel in general and in detail and in details of details — he knows all the wills that there are in the general of creation and in the details of creation and in details of details.


## Segment 16

<div dir="rtl" lang="he">

וזהו טעות שטעה משה, שהקדוש ברוך הוא אמר למשה: "קח את המטה והקהל את העדה ודברת אל הסלע לעיניהם", שיקח ממשלת עזו שיש לו ממצוות וממעשים טובים שלו, "והקהל את העדה", כי בשעת הקהל, שיש בהם גם רעים, צריך מטה עז כדי להכניע רשעתם כנ"ל; ואחר כך "ודברת אל הסלע לעיניהם" - 'אין דבור אלא נחת' (שבת ס"ג. ומדרש רבה שיר השירים סמוך לסופו. ועין זהר תצא רע"ט: "ודברתם אל הסלע" וכו' בדבור ופיוס וכו'), שישפך שיחו ותפלתו בתחנונים כדל וכרש, אל הסלע, הינו לב העליון כנ"ל, לעיניהם דיקא, שיהיה הקהל בשעת מעשה, כדי שיקשר את עצמו עם נשמתם כנ"ל. והוא לא כן עשה, שזכר טובו וצדקתו בשעת תפלתו, שלא השתמש עם המטה בשביל הקהל, אלא השתמש עם המטה בשעת תפלתו. וזה בחינת: "וירם משה את ידו" - ידו זה תפלתו, כמו שכתוב (שמות י"ז): "ויהי ידיו אמונה", תרגומו: פרישן בצלו, שהרים את תפלתו, ולא קשר את עצמו עם הקהל. "ויך את הסלע במטהו פעמים" - כביכול "הכה צור ויזובו מים" (תהלים ע"ח), שהכה לב העליון, כמו שלוקחין איזה דבר בכח ובאנס, כי בא בכח מעשיו הטובים. וזהו הכאת הסלע פעמים: הכאה אחת, שלקח באורי התורה בכח ובאנס ולא בקש מתנת חנם כנ"ל, והכאה אחת - כי מי שדוחק את השעה, שעה דוחקתו (ברכות ס"ד. וערובין יג:), ונסתלק קדם זמנו. ועל הסתלקותו, השכינה, שהיא הלב הנ"ל, היא מיללת ובוכה עליו. וזה: "פעמים", כי מתו משה ואהרן על ידי הכאה, כמו שכתוב: "המה מי מריבה" וכו'. ובשביל זה אין לאדם לדחק את עצמו על שום דבר, אלא יבקש בתחנונים; אם יתן לו השם יתברך - יתן, ואם לאו - לאו. וזה: "יען לא האמנתם בי", הינו התפלה כנ"ל, שהרים תפלתו מתפלת הקהל, שלא קשר את עצמו עם הקהל. והתפלה היא אמונה, כמו "ויהי ידיו אמונה". "להקדישני לעיני בני ישראל" - להקדישני דיקא, כי על ידי התפלה של רבים נתקדש השם יתברך כנ"ל. "לכן לא תביאו וכו' אל הארץ" - רמז על הסתלקותו, כי הקדשה גם כן נתוסף למעלה בשעת פטירת הצדיק, כידוע; נמצא, מה שנחסר על ידם נשלם על ידם:

</div>

And the lev the upper pours the waters of the bayur more, all according to the many people; so is his kedusha, in the aspect of: "And You, holy, sitting in the praises of Israel" [Psalms 22:4]. By the praises of Israel, His kedusha is added. Also, all these people standing at the time of the derush [exposition], their wickedness is subdued by the good that is in the wise who is expounding. And according to the subduing, so are subdued the enemies, that is, the klipos [spiritual husks] dwelling around the lev the upper, in the aspect of: "This is Yerushalayim, I placed her in the midst of the nations" [Ezekiel 5:5]. And she is the lev, in the aspect of: "Speak onto the heart of Yerushalayim" [Isaiah 40:2]. And this is the aspect of the staff that the Holy One blessed be He said to Moshe: "Take the staff and gather the congregation" [Numbers 20:8]. This staff is the aspect of the memsheles [authority] and power of the tzadik that is made by his service, that by him all the enemies are subdued, whether below or above. And this: "The staff of your strength G-d sends from Tzion" [Psalms 110:2], that is, the mitzvahs [commandments] and good deeds that are tziyunim [signposts] to things above, from which is made a staff of strength to subdue enemies.


## Segment 17

<div dir="rtl" lang="he">

ו

</div>

Because every thing that one sees with the eyes affects his soul from it more than if he had known it through knowledge alone, without actually seeing it with the eyes — as is brought in books. For example: when one tells a man of the greatness of the king — even though he knows the things clearly — even so, it does not affect his soul all so much, to fear all that much from the king, as at the time when he sees with his own eyes literally the greatness of the king, when he is dressed in the garments of his exaltation and leads his armies etc. — that then there falls upon him fear more, because the soul is affected more through the seeing.


## Segment 18

<div dir="rtl" lang="he">

ובזכות התורה שממשיכין, זוכין לארץ ישראל, כמו שכתוב (תהלים ק"ה): "ויתן להם ארצות גוים" וכו'. אבל ארץ ישראל היא אחת משלשה דברים שבאים על ידי יסורין (ברכות ה), ועקר היסורים הם המונעים הרשעים, מוציאי דבת הארץ. וצריך להכניע מתחלה אלו הרשעים ולענש אותם בחרבא וקטלא, ועל ידי זה יכולין אחר כך לילך לארץ ישראל. וכח הזה לענש את הרשעים אי אפשר, אלא כשמקבלין את הכח הזה מאדום, כי זה הכח שלו, בבחינת "ועל חרבך תחיה" (בראשית כ"ז), והוא יונק ממזל מאדים (עיין זוהר פנחס רט"ו):

</div>

And this: "Rule in the midst of your enemies". Thus, one who is with the wise at the time of the bayur of the Torah, it is found that his evil is subdued, as above. And this is: "Pour like waters your heart opposite the faces of G-d" [Lamentations 2:19]. The faces of G-d, this is the aspect of bayurim and derushim [expositions] of the Torah, as: "And you shall honor the faces of the elder" [Leviticus 19:32]. The elder, this is hadrat panim [majesty of face], and they are the thirteen tikunay of the beard, and they are the thirteen measures by which the Torah is expounded [see Zohar Acharei 62b].


## Segment 19

<div dir="rtl" lang="he">

ז

</div>

And this is : "Upon Israel His glory [עַל יִשְׂרָאֵל גַּאֲוָתוֹ]" — when His glory and His splendor are revealed upon Israel, then: "and His strength is in the clouds [וְעֻזּוֹ בַּשְּׁחָקִים]." "Strength" — this is the aspect of fear — as mentioned above: "from where do we know that the tefillin are strength to Israel" etc. — that is: that His fear is revealed even upon the haters of clouds [שׂוֹנְאֵי עֲנָנִים], because it affects the soul of the seer as above.


## Segment 20

<div dir="rtl" lang="he">

ודע, שעל ידי כחות הרוחניות הנבראים מאותיות התורה שחדש, הכחות האלו הן הן מלאכים ממש, והן מקבלין הכח מאדום כדי לענש הרשעים בחרבא וקטלא, והן נבראים בבחינת (תהלים ס"ח): "אדני יתן אמר המבשרות צבא רב", והן מענישין את הרשעים, בבחינת (שם צ"א): "כי מלאכיו יצוה לך וכו', על שחל ופתן תדרך" וכו':

</div>

That one needs to pour his sicha and tefilla before he draws bayurim of the Torah, as above. And this is: "And they fell on their faces" [Numbers 20:6]. When they heard the quarrel, they understood that by the bayurim of the Torah, which are the aspect of faces, as above, from their falling, from this the quarrel began. And when one prays before the derush, he needs to pray in tachanunim [supplications] and request from Hashem blessed be He a gift gratis, and not rely on his own merit, even though now the staff of his strength of his service is awakened. This staff is not for boasting but to subdue the evil in the congregation, for among the many, there are good and evil, and he needs to subdue the evil in the evil ones, as above.


## Segment 21

<div dir="rtl" lang="he">

ח

</div>

And as through the revelation of the exaltation — that the tzadikim reveal, that Hashem blessed be He glorifies with Israel — through this they reveal the wills of Hashem blessed be He that there are in every thing and thing as above — so on the day genusia of the king, when it is the revelation of the exaltation, then it is the revelation of His will blessed be He. Because after that he reveals his will to every one and one, and gives them gifts and exalts their horn to every one and one according to his will as above — and this is the aspect of the revelation of love. Because from the beginning, at the time of the revelation of the exaltation, His dread and His fear fell upon all — and after that, when they see the will of the king and his closeness to every one and one — through this they approach him and love him.


## Segment 22

<div dir="rtl" lang="he">

ואלו הכחות הרוחניות, הינו המלאכים, הן לפי התחדשות התורה; והתחדשות התורה - לפי הקדשה שנתוסף למעלה כנ"ל; לפי רבות הקדשה, כן נמשך רבוי התורה, ולפי רב התורה, כן רבוי המלאכים הנ"ל. וכן להפך, הינו שלפעמים הקדשה כל כך מעטת, עד שהמלאכים הנבראים מחדושי התורה הם מעוטי כח, שאין כח בידם לענש את הרשעים בחרבא וקטלא, ואין להם כח אלא להכניע את הרשעים בלבד ולהביא מרך בלבבם, אבל לא לענש אותם בחרבא להעביר אותם:

</div>

From where do we know that the Holy One blessed be He places tefillin? Etc. And it is there: that the tefillin of Hashem blessed be He have written in them the exaltation with which He blessed be He glorifies with His people Israel — as it is there: that in the tefillin of the Master of the world it is written: "And who is like Your people Israel" etc., because "Who is a great nation" etc.


## Segment 23

<div dir="rtl" lang="he">

ט

</div>

And this is the aspect of : "For the splendor of their strength is You, and in Your will our horn is exalted [כִּי תִפְאֶרֶת עֻזָּמוֹ אָתָּה וּבִרְצוֹנְךָ תָּרוּם קַרְנֵנוּ]."


## Segment 24

<div dir="rtl" lang="he">

ולפעמים גם להכניע אותם בלבד אין כח למלאכים האלו, שכל כך הם מעוטי כח מחמת מעוט הקדשה כנ"ל, ואין להם אלא הכח הזה, לעורר כח האמות על הרשעים המוציאי דבת הארץ. כמו עכשו בגלות, שאין לנו כח לענש בעצמנו את הרשעים אלא בדיניהם, בבחינת (חבקוק א): "רשע מכתיר את הצדיק, על כן יצא משפט מעקל", כי הרשע מסבב את הצדיק, ואין לנו כח בעצמנו לדחות אותו אלא במשפטיהם, לדון אותו בדיניהם ולקבל מהם כח לרדף את הרשע. ודע, שלפעמים הוא סבה מאת השם יתברך שרשע יכתיר את הצדיק, והצדיק אין לאל ידו לדחות את הרשע אלא על ידי משפטיהם, ועל ידי כח המשפט יוצא משפט דקדשה שנפל בין הקלפות - הצדיק הוא מוציא אותו מבין הקלפות, ויוצא המשפט מעקולו, כי נתעקל בין הקלפות, בבחינת (תהלים קמ"ז): "ומשפטים בל ידעום", ועכשו הוא יוצא מעקולו ונתישר מעקולו, וזהו: "על כן יצא משפט מעקל":

</div>

But before Hashem blessed be He, he should stand like a poor and destitute person and speak tachanunim, and not rely on any merit. And this: "And I entreated to G-d at that time, saying" [Deuteronomy 3:23], that he needs to speak tachanunim at the time he wants to say, that is, before the derush (homily). And this is the error that Moshe erred, that the Holy One blessed be He said to Moshe: "Take the staff and gather the congregation and speak to the rock before their eyes" [Numbers 20:8]. That he should take the memsheles of his strength that he has from his mitzvahs and good deeds, "and gather the congregation," for at the time of the gathering, when there are also evil ones, he needs the staff of strength to subdue their wickedness, as above. And after that, "and speak to the rock before their eyes," there is no dibbur except with gentleness [Shabbos 63b; Midrash Rabba Shir HaShirim near its end] [and see Zohar Teitzei 279b: "and speak to the rock" etc., in dibbur and appeasement].


## Segment 25

<div dir="rtl" lang="he">

י

</div>

Because sometimes there is that the light of the tzadik is darkened in one — and he does not merit to understand and to see his great light. And even though he is by the tzadik — he cannot taste and understand and see the great light of the tzadik, through which he can come to the ultimate good. And as we found by Ephron: that the place of the Cave of Machpelah — which is the gate of Gan Eden, through which all souls ascend, and its light is very great — even so, by him it was a place of darkness and gloom, and therefore he sold it with great joy to Avraham, as is brought .


## Segment 26

<div dir="rtl" lang="he">

ולפעמים גם זה הכח אין להם, ואין להם כח לא לענש כנ"ל, ולא לענש בדיניהם כנ"ל, ולא להביא מרך בלבבם; ואין להם כח אלא להשתיק אותם בלבד שלא לדבר סרה בפנינו, כדי שלא יכנסו דבריהם באזני המון עם. ולפעמים גם זה הכח אין להם - הכל לפי מעוט הקדשה.

</div>

That he should pour his sicha and tefilla in tachanunim, like a poor and destitute person, to the rock, that is, the lev the upper, as above, before their eyes precisely, that there be the gathering at the time of the deed, so that he connects himself with their neshama, as above. And he did not do so, for he remembered his good and his righteousness at the time of his tefilla, that he did not use the staff for the gathering but used the staff at the time of his tefilla. And this is the aspect of: "And Moshe raised his hand" [Numbers 20:11]. His hand, this is his tefilla, as it is written: "And his hands were faith" [Exodus 17:12], its targum: perisan bitzlo [spread in prayer], that he raised his tefilla and did not connect himself with the congregation. "And he struck the rock with his staff twice", as if: "He struck the rock and waters flowed" [Psalms 78:20], that he struck the lev the upper, as if taking something by force and coercion, because he came with the power of his good deeds. And this is the striking of the rock twice: One striking, that he took the bayurim of the Torah by force and coercion and did not request a gift gratis, as above. And one striking, for whoever presses the hour, the hour presses him [Berachos 64a], and he is withdrawn before his time. And upon his withdrawal, the Shechina, which is the lev above, she wails and cries over him. And this is: "twice," for Moshe and Aharon died by the striking, as it is written: "They are the waters of Meriva" etc. And for this, a man should not press himself on anything but request in tachanunim (humble pleadings). If Hashem blessed be He gives to him, He gives, and if not, no. And this: "Because you did not believe in Me" [Numbers 20:12], that is, the tefilla as above, that he raised his tefilla from the tefilla of the congregation, that he did not tie himself with the congregation. And the tefilla is emuna [faith], as "And his hands were faith," "to sanctify Me before the eyes of the sons of Israel," to sanctify Me precisely, for by the tefilla of the many, the Name blessed be He is sanctified, as above. "Therefore you shall not bring etc. to the land," hinted at his withdrawal, for the kedusha is also added above at the time of the passing of the tzadik, as is known. Thus, what is lacking by them is completed by them. And in the merit of the Torah that they draw, they merit the land of Israel, as it is written: "And He gave to them the lands of nations" [Psalms 105:44]. But the land of Israel, she is one of three things that come by sufferings [Berachos 5a]. And the main sufferings are the preventing of the wicked, issuers of evil report of the land. And one needs to subdue first these wicked ones and to punish them with charba [sword] and ketala [killing].


## Segment 27

<div dir="rtl" lang="he">

וזהו (שם בפרשה הנ"ל): "וישלח משה מלאכים אל מלך אדום" - מלאכים הנ"ל, "מלך אדום" - כנ"ל. "כה אמר אחיך ישראל", הינו, המלאכים האלו נתהוו ממאמרות טהורות של ישראל כנ"ל, בבחינת 'יתן אמר המבשרות צבא רב'. "אתה ידעת את התלאה אשר מצאתנו, וירדו אבתינו מצרים" - 'אתה ידעת' דיקא, כי כל הענשים על ידו, ובפרט גלות מצרים, שהיה על פגם הברית כידוע; ועל פגם הברית חרב בא, בבחינת (ויקרא כ"ו) "חרב נקמת" וכו' (עיין זוהר ויחי ר"מ: וזוהר וארא כ"ו:), והוא ממנה על חרב כנ"ל. "וירעו לנו המצרים ונצעק אל ה' אלקינו וישלח מלאך" - פרשו חכמינו ז"ל (ויק"ר פ"א ומובא בפרש"י שם): זה משה. "ויוציאנו" - כי פגם הברית הוא פגם הדעת, בבחינת (בראשית ד) "וידע אדם", והקול הוא מעורר הדעת, בבחינת 'הקול מעורר הכונה' (עיין ברכות כ"ד: ובהרא"ש ורבינו יונה שם ובש"ע סימן ק"א [ובסי' ס"א סעיף ד]). ובשביל זה: "ונצעק וכו'". "וישמע את קולנו", והקול מעורר הדעת, "וישלח מלאך" - זה משה, בחינת דעת, ועל ידי התגלות הדעת כתקונו, אז "ויוציאנו". ובשביל זה אומרים את ההגדה בקול רם, כי הגאלה היתה על ידי קול, בבחינת "וישמע את קולנו". ובשביל זה נקראת בשם הגדה, להורות על תקון הברית, בבחינת (דברים ד): 'ויגד לכם את בריתו'. ועקר המצוה ביין, להורות על תקון הדעת, בבחינת: 'בחמרא וריחני פקחין' (סנהדרין ע), ובבחינת: "תירוש" - 'זכה נעשה ראש' (שם), הינו דעת. "אעברה נא בארצך" - שרצו לילך לארץ ישראל דרך כחות של אדום כנ"ל, לקבל ממנו כח לענש את הרשעים בחרבא וקטלא, כדי שיוכלו לילך בדרך המלך, מלכו של עולם, ולא בשביל תענוגי העולם הזה. וזה: "לא נלך בשדה ובכרם ולא נשתה מי באר" - זה בחינת תענוגי העולם הזה, כל זה אין רצוננו, אלא רצוננו "דרך המלך נלך", כדי שלא ימנעו אותנו הרשעים מלילך בדרך מלכו של עולם. "ויאמר אליו אדום לא תעבר בי, פן בחרב אצא לקראתך" - כל זאת מחמת מעוט כח הקדשה כנ"ל. וזהו: "ואנחנו בקדש עיר קצה גבולך", הינו מחמת שהקדשה כל כך במדרגה פחותה, שהוא בגבול הטמאה נוגעת, ובשביל זה: "ויאמר לא תעבר בי" וכו', כי מי שהוא במדרגה תחתונה אין להתגרות ברשעים, כי 'צדיק ממנו בולע' (בבא מציעא.). "ויאמרו אליו במסלה נעלה" - בחינת 'מסלות בלבבם' (תהלים פ"ד), להביא מרך בלבבם. "ואם מימיך נשתה" - 'מימיך' זה בחינת משפט, בבחינת (עמוס ה): 'ויגל כמים משפט', הינו כי לפעמים צריך לכף את הרשעים במשפטיהם. "ונתתי מכרם" - תרגומו: 'את דמיהון', הינו השחד שמקבלין; וצריך לתן להם ממון, כדי להוציא משפט מן העקול ברצונם. "רק אין דבר ברגלי אעברה" - אני רוצה לילך ולעבר בכחך, כדי להשתיק את הרשעים, כדי שלא יכנסו דבריהם ברגלי, הינו המון עם המכנים בשם רגלין, כמו (שמות י"א): "וכל העם אשר ברגליך". "ויאמר לא תעבר" - וכל זה הוא מחמת מעוט הקדשה כנ"ל. כי צריך לשפך תפלתו קדם התורה ולקשר את עצמו עם הנפשות השומעים, ועל ידי זה נתוסף קדשה יתרה למעלה, בבחינת (משלי י"ד) "ברב עם הדרת מלך"; ולפי רבות הקדשה, כן רבוי הארת התורה, ולפי רב הארת התורה, כן נתרבו כחות המלאכים, ולפי כחות המלאכים, כן יכול לענש את הרשעים מוציאי דבה:

</div>

And therefore: through the tzadik revealing the exaltation that glorifies in Israel — that this is the aspect of the day of birth of the king, the day genusia of the king — that is: that the aspect of the kingship is born. Because the main aspect of the kingship is only through Israel, who receive His kingship — because there is no king without a people. And then — on the day of birth of the kingship, the day genusia of the king — that is: when the exaltation of Israel is revealed — then the soul of the seer is affected, and His fear is revealed and falls upon all, and even upon the haters of clouds.


## Segment 28

<div dir="rtl" lang="he">

וזה פרוש פרקא תליתאה: תשעה תקונין יקירין אתמסרו לדקנא, הינו לזקן היושב בישיבה לדרש, נמסר לו תשעה בחינות הנ"ל: א. 'קח את המטה' כנ"ל. ב. 'והקהל את העדה' כנ"ל, להכניע רעתם כנ"ל. ג. 'ודברתם אל הסלע' בתחנונים כנ"ל. ד. 'לעיניהם', שיקשר עמהם כנ"ל. ה. להמשיך דבורי אש כנ"ל. ו. להמשיך תורה כנ"ל. ז. בריאת המלאכים כנ"ל. ח. לקבל כח מאדום להכניע את השונאים כנ"ל. ט. לבוא לארץ ישראל כנ"ל. ואלו תקונין דאתמסר לזקן הדורש - כל מה דאתטמר ולא אתגליא - רמז על נשמת בחינת מרים שנסתלק כנ"ל. אשתכח, פרוש, אשתכח עכשו על ידי זקן הזה כל מה שהיה משתכח על ידי נשמה שנסתלק. ועכשו מסדר והולך תשעה תקונין: תקונא קדמאה: נימין על נימין, מקמי פתחי דאדנין עד רישא דפמא. נימין - בחינת שערות, בחינת "שערי ציון" (תהלים פ"ז), בחינת 'מטה עזך ישלח מציון' כנ"ל. מקמי פתחי דאדנין - הינו קדם ששמעו אם יכולין לקבל, עד רישא דפמא - פתחו פיהם ואמרו 'נעשה'; וזהו (כתבות קי"ב): 'דקדמי פמיכו לאדניכו'. תקונא תנינא: מרישא האי לרישא אחרא - הינו להכניע רעתם כנ"ל, ובזה מוציא אותם מתחת רשות דסטרא אחרא ומכניס אותם תחת רשות הקדשה; וזהו 'מרישא האי לרישא אחרא'. תקונא תליתאה, אשתכח מתחות תרין נקבין ארחא מליא דלא אתחזיא - הינו בחינת חטם, בחינת 'ודברתם אל הסלע' כנ"ל, בחינת (ישעיהו מ"ח): "ותהלתי אחטם לך". ארחא מליא - "כי אין מחסור ליראיו" (תהלים ל"ד), וזה 'מליא'. ויראה היא בחינת תפלה, בחינת (משלי ל"א) "יראת ה' היא תתהלל", בחינת חטם, בחינת (ישעיהו י"א) "והריחו ביראת ה'". דלא אתחזיא - כי צריך להקטין את עצמו, ולא יתלה בזכותו כנ"ל, בבחינת (משלי כ"ה): "אל תתהדר לפני מלך". תקונא רביעאה: עלעין אתחפין מהאי גיסא ומהאי גיסא - הינו בחינת התקשרות עם נשמותיהם, והם מחפין אותו מכל צד. תקונא חמישאה: אתחזין תרין תפוחין סומקין כורדא. תפוחין - זה בחינת מפתחי הלב שנפתחים, שנכמר רחמי לב העליון ונשפע דבורים חמים, דבורי אש, בחינת סומקא כורדא כנ"ל. תקונא שתיתאה: בחד חוטא תליין אכמין תקיפין עד חדווי - זה בחינת המשכת התורה כנ"ל, שהם בחינת (שיר השירים ה): "תלתלים שחרות כעורב", שהם תלי תלים של הלכות (ערובין כ"א:), הנמשכים עד חדווי - עד מעוי (עיין בס' מי הנחל), בבחינת (תהלים מ): "ותורתך בתוך מעי". ותלין בחד חוטא - בבחינת (שם נ): "וסביביו נשערה מאד", 'שהקדוש ברוך הוא מדקדק עם צדיקים כחוט' (יבמות קכ"א); וכשפוגמים כחוט השערה, אזי אין כח בידם להמשיך אלו הלכות הנ"ל. תקונא שביעאה: שפון סומקא כורדא אתפנון - הינו בריאת מלאכים כנ"ל, בבחינת (שם ל"ג): "וברוח פיו כל צבאם". סמקא כורדא - בבחינת (שם ק"ד): "משרתיו אש להט". תקונא תמינאי: זעירין נחתין בגרונא ומחפין קדלא - הינו לקבל כח מאדום, להכניע אויבים הפונים ערף. זעירין - זה בחינת כח אדום, בחינת (עובדיה א): "קטן נתתיך בגוים". נחתין בגרונא - בחינת חרב הנ"ל, בחינת (תהלים קמ"ט): "רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות". תקונא תשיעאה: רברבין וזעירין נחתין בשקולא - הינו בחינת ארץ ישראל שנחלקה לשבטים, שהם בחינת 'חיות קטנות עם גדלות' (שם ק"ד). באלין אשתכח גבר תקיף - הינו כשבא לבחינת ארץ ישראל, אזי נקרא גבר תקיף, כי קדם שבא לבחינת ארץ ישראל, אזי "אל יתהלל חגר כמפתח" (מלכים א' כ). אבל אחר כך כשנוצח, אז נקרא איש מלחמה:

</div>

And by this, they can afterward go to the land of Israel. And this power to punish the wicked is impossible except when they receive this power from Edom, for this is his power, in the aspect of: "And by your sword you shall live" [Genesis 27:40]. And he draws from the constellation of Ma’adim [Mars; see Zohar Pinchas 219a]. And know that by the spiritual powers created from the letters of the Torah that were innovated, these powers, they are angels literally. And they receive the power from Edom to punish the wicked with charba and ketala. And they are created in the aspect of: "G-d gives a saying, the messengers, a great host" [Psalms 68:12].


## Segment 29

<div dir="rtl" lang="he">

התורה הזאת נאמרה בראש השנה על פסוק (תהלים פ"ט) "אשרי העם ידעי תרועה", אך לא זכינו לקבל מכתיבת ידו הקדושה באור זה הפסוק על פי התורה הנ"ל. גם קדם שאמר התורה הזאת ספר איזה זמן מקדם מעשה נוראה שראה במקום שראה, בהקיץ או בחלום, ואמר שהתורה ט' תקונין הנ"ל היא פרוש על המראה הנוראה הזאת שספר. ואם ירצה השם עוד חזון למועד לבאר דברים אלו במקום אחר בעזר השם יתברך.

</div>

And through the revelation of the exaltation — that this is the aspect of the revelation of fear — through this the will is revealed, which is the aspect of love. Because such is the way of the king on the day genusia of the king, when he wears garments of exaltation: that then great fear falls upon all, and all tremble and crawl from His face — and after that, the king reveals his will to every one and one, and distributes and gives gifts to every one and one, according to his honor, according to the will of the king and his love that he has toward every one and one. That this is the aspect of love.

And they punish the wicked in the aspect of: "For His angels He commands for you etc., on lion and viper you shall tread" [Psalms 91:11-13]. And these spiritual powers, that is, the angels, they are according to the innovation of the Torah. And the innovation of the Torah is according to the kedusha that is added above, as above.

As through the exaltation with which Hashem blessed be He glorifies with Israel — through this were all the wills of creation as above — so through the fear that was made from the revelation of this exaltation as above — through this were revealed after that the will: that the king appeased after that to every one and one and approaches them in his will etc. as above — that this is the aspect of love as above. It is found: that fear and love are drawn through the tzadik — who reveals the exaltation — through which he finds all the wills that Hashem blessed be He had in all the creation etc. as above — that through this, fear and love were made as above.

According to the abundance of kedusha, so is drawn the multitude of the Torah. And according to the abundance of the Torah, so is the multitude of the angels above. And so the opposite, that is, sometimes the kedusha is so diminished that the angels created from the innovations of the Torah are diminished in power, that there is no power in their hand to receive power to punish the wicked with sword and death. And they have no power except to subdue the wicked only and to bring softness in their heart, but not to punish them with charba (sword) to remove them. And know, sometimes even to subdue them only, there is no power to these angels, for they are so diminished in power due to the diminution of the kedusha above.

"The splendor of their strength" — this is the aspect of the fear that is revealed through the revelation of the exaltation as above, because strength is the aspect of fear as above. And then: "in Your will our horn is exalted" — because He reveals His will and exalts the horn of every one and one as above — that through this comes the revelation of love as above. It is found: that the tzadik reveals the fear and the love. · · · ב When Fear and Love Are Darkened — Foolishness of the Intellect And when the fear and the love are darkened in one — in the aspect of : "I clothe the heavens with blackness, and sackcloth I place as their covering [אַלְבִּישׁ שָׁמַיִם קַדְרוּת וְשַׂק אָשִׂים כְּסוּתָם]" — "heavens" — this is the aspect of fire and water, that is: fear and love — clothed in blackness and darkened and covered in sackcloth. That is: the fear and the love are darkened in him — this is because the light of the tzadik is darkened in him, from whom one receives fear and love as above.

And they have only this power to arouse the power of the nations upon the wicked, issuers of evil report of the land, as now in the exile, when we have no power to punish the wicked by ourselves except in their judgments, in the aspect of: "The wicked surrounds the tzadik, therefore judgment goes out crooked" [Habakkuk 1:4]. For the wicked causes to surround the tzadik, and we have no power by ourselves to repel him except by their mishpat [judgment] to judge him in their judgments and to receive from them power to pursue the wicked. And know that sometimes it is a cause from Hashem blessed be He that the wicked surrounds the tzadik, and the tzadik has no power in G-d’s hand to repel the wicked except by their mishpat. And by the power of the mishpat, the mishpat of kedusha that fell between the klipos goes out. The tzadik, he takes it out from between the klipos, and the mishpat goes out from its crookedness, for it was crooked between the klipos, in the aspect of: "And judgments they did not know" [Psalms 147:20]. And now it goes out from its crookedness and is straightened from its crookedness, and this is: "Therefore judgment goes out crooked."

10. And sometimes even this power they do not have, and they have no power neither to punish as above, nor to punish in their judgments as above, nor to bring softness in their heart. And they have no power except to silence them only, that they not speak evil before us, so that their words not enter the ears of the multitude of people. And sometimes even this power they do not have, all according to the diminution of the kedusha.

And likewise: when the light of the tzadik — which illuminates in all the worlds, all the more in this world — is darkened, even so by him it does not illuminate at all; on the contrary, it is darkness by him. And this is because of the turbidity of the deeds and the foolishness of the intellect — that through evil deeds his intellect is darkened into foolishness, that is: corrupted opinions and foreign wisdoms — as it is written : "They are wise to do evil, and to do good they do not know [חֲכָמִים הֵמָּה לְהָרַע וּלְהֵיטִיב לֹא יָדָעוּ]." Because through their evil deeds they cannot use their intellect at all to do good — except to do evil. And through the foolishness of the intellect — through this they cannot see and understand the light of the tzadik. · · · ג The Repair — The Altar — Proper Eating Subdues the Foolishness And the repair for this — to subdue and to nullify the foolishness of the intellect — it is through the aspect of the altar. Because the main suckling of the foolishness, that is the kelipot, it is only from the aspect of the altar — that is: the aspect of eating — because "the table of a man atones as the altar" . And from there is their main suckling.

And this is: "And Moshe sent angels to the king of Edom" [Numbers 20:14], the angels above, "king of Edom" as above. "So said your brother Israel", that is, these angels were formed from the pure sayings of Israel, as above, in the aspect of: "G-d gives a saying, the messengers, a great host." "You knew the travail that found us, and our fathers descended to Egypt", "you knew" specifically, for all the punishments are by him, and in particular the exile of Egypt, which was due to the blemish of the bris [covenant/sexual purity], as is known. And on the blemish of the bris, a sword comes, in the aspect of: "A sword avenging" [Leviticus 26:25] [see Zohar Vayechi 240b; Zohar Va’eira 26b].

And he is appointed over the sword, as above. "And the Egyptians did evil to us, and we cried to G-d our G-d, and He sent an angel". Our Sages of blessed memory interpreted [Vayikra Rabba 1; brought in Rashi there]: this is Moshe. "And He took us out", for the blemish of the bris is the blemish of da’as [knowledge], in the aspect of: "And Adam knew" [Genesis 4:1]. And the kol [voice] arouses the da’as, in the aspect of the kol arousing the kavana [intention; see Berachos 24b, HaRa’ash, Rabbeinu Yonah there; Shulchan Aruch 101, 61:4]. And for this: "And we cried etc." "And He heard our voice", and the kol arouses the da’as. "And He sent an angel", this is Moshe, the aspect of da’as. And by the revelation of the da’as in its tikun, then: "And He took us out". And for this, we say the Haggada in a loud kol, for the redemption was by kol, in the aspect of: "And He heard our voice." And for this, it is called Haggada, to indicate the tikun of the bris, in the aspect of: "And He told you His bris" [Deuteronomy 4:13]. And the main mitzvah is with yayin [wine], to indicate the tikun of the da’as, in the aspect of: In chamra [wine] and spices they open [Sanhedrin 70a], and in the aspect of: "tirosh" [new wine], he merited, became head [there], that is, da’as. "I will pass, please, in your land", that they wanted to go to the land of Israel by way of the powers of Edom, as above, to receive from him power to punish the wicked with charba and ketala, so that they can go in the way of the king, King of the world. And not for the pleasures of this world. And this is: "We will not go in field and vineyard, and we will not drink waters of a well", this is the aspect of the pleasures of this world. All this is not our will, but our will is: "The way of the king we will go," so that the wicked not prevent us from going in the way of the King of the world. "And Edom said to him, You shall not pass in me, lest with a sword I go out to meet you", all this from the diminution of the kedusha, as above. And this is: "And we are in Kadesh, a city at the edge of your border", that is, because the kedusha is so in a lower level that it is at the border of the tumah [impurity], touching. And for this: "And he said, You shall not pass" etc., for one who is in a lower level should not provoke the wicked, for a tzadik is swallowed by him [Bava Metzia 71a]. "And they said to him, In the highway we will ascend" [Numbers 20:19], the aspect of highways in their heart [Psalms 84:6], to bring softness in their heart. "And if we drink your waters", your waters, this is the aspect of mishpat, in the aspect of: "And let judgment roll like waters" [Amos 5:24], that is, for sometimes one needs to bend the wicked in their mishpatim. "And we will give its price", its targum: es demeihon [its money], that is, the shochad [bribe] that they receive. And one needs to give them mamon [wealth] to take out mishpat from the crookedness in their will. "Only, no thing, in my feet I will pass", I want to go and to pass in your power to silence the wicked, so that their words not enter my feet, that is, the multitude of people nicknamed in the name raglayim [feet], as: "And all the people that are in your feet" [Exodus 11:8]. "And he said, You shall not pass", and all this is from the diminution of the kedusha, as above, for one needs to pour his tefilla before the Torah and to connect himself with the neshamos of the hearers. And by this, extra kedusha is added above, in the aspect of: "In the multitude of people is the splendor of the king" [Proverbs 14:28]. And according to the abundance of kedusha, so is the multitude of the illumination of the Torah. And according to the abundance of the illumination of the Torah, so are multiplied the powers of the angels. And according to the powers of the angels, so can one punish the wicked, issuers of evil report. And this is the interpretation of the third chapter. Nine precious tikunay were delivered to the beard, that is, to the elder sitting in the yeshiva [academy] to expound. There were delivered to him nine aspects above: [1] Take the staff, as above. [2] And gather the congregation, to subdue their evil, as above. [3] And speak to the rock in tachanunim, as above.

[4] Before their eyes, that he connect with them, as above. [5] To draw words of fire, as above. [6] To draw Torah, as above. [7] Creation of the angels, as above. [8] To receive power from Edom to subdue enemies, as above. [9] To come to the land of Israel, as above. And these tikunay that were delivered to the elder who expounds, all that is hidden and not revealed hints at the neshama, the aspect of Miriam, that was withdrawn, as above. It is found, an interpretation is found, now by this elder, all that was forgotten by the neshama that was withdrawn. And now he arranges and goes with nine tikunim. The First Tikun: Hairs upon hairs, from before the openings of the ears until the head of the mouth, hairs (neemeen - the Aramaic of the Zohar), the aspect of si'aros (hairs in Hebrew, which has the same root as: shaar - gate), the aspect of: "Gates of Tzion" [Psalms 87:2], the aspect of: "The staff of your strength sends from Tzion," as above. From before the openings of the ears, that is, before they heard, if they can receive, until the head of the mouth, they opened their mouth and said na’ase [we will do]. And this: "That your mouth preceded your ears" [Kesuvos 112b]. The Second Tikun: From this head (side) to the other head (side), that is, to subdue their evil, as above. And in this, he takes them out from under the authority of the sitra achara [other side] and enters them under the authority of the kedusha, and this is from this head (side) to the other head (side). The Third Tikun: Found underneath two nostrils a full path that is not seen (because it is covered with small hairs), that is, the aspect of chotem [nose], the aspect of: "And speak to the rock," as above, the aspect of: "And My praise echtoam to you" [Isaiah 48:9. The simple meaning; My praise is that I hold back from being angry with you. Rabbainu explains is, through prayer the anger is nullified]. A full path: "For there is no lack to His fearers" [Psalms 34:10]. And this is full, and yirah [fear] is the aspect of tefilla, the aspect of: "Fear of G-d, she shall be praised" [Proverbs 31:30], the aspect of chotem, the aspect of: "And he smelled in the fear of G-d" [Isaiah 11:3]. That is not seen, for he needs to minimize himself and not rely on his merit, as above, in the aspect of: "Do not glorify yourself before a king" [Proverbs 25:6]. The Fourth Tikun: Cheeks covered from this side and from this side, that is, the aspect of connection with their neshamos, and they cover him from every side. The Fifth Tikun: (upper cheek, above the beard) Two red apples like a rose visible, apples, this is the aspect of the keys of the lev that are opened, that the mercies of the lev hu'elyon (supernal heart) are warmed and pour hot words, words of fire, the aspect of red like a rose, as above. The Sixth Tikun: In one thread hang strong black [hairs] until the chest, this is the aspect of drawing the Torah, as above, that they are the aspect of: "Taltalim (Locks of hair) black like a raven" [Song of Songs 5:11], which are teelay teeleem (like taltalim) (mounds of mounds) of halachos [laws; Eruvin 21b], drawn until the chest, until the stomach (me’oi), in the aspect of: "And Your Torah in the midst of me'oi (my stomach)" [Psalms 40:9] (TN: even though the text of the Sifra Ditzneyusa says chest, in other places the Zohar says the top of the stomach, which would be the bottom of the chest). And they hang in one thread, in the aspect of: "And around Him it storms greatly" [Psalms 50:3], that the Holy One blessed be He is precise with the tzadikim like a thread [Yevamos 121b]. And when they defect like a thread of hair, then there is no power in their hand to draw these halachos above. The Seventh Tikun: Lips red like a rose cleared, that is, the creation of angels, as above, in the aspect of: "And by the spirit of His mouth all their host" [Psalms 33:6], red like a rose, in the aspect of: "His ministers, a flaming fire" [Psalms 104:4]. The Eighth Tikun: Small [hairs] descend in the throat and cover the neck, that is, to receive power from Edom to subdue enemies turning the neck. Small, this is the aspect of the power of Edom, the aspect of: "Small I made you among the nations" [Obadiah 1:2], descend in the throat, the aspect of the sword above, the aspect of: "Exaltations of G-d in their throat and a double-edged sword" [Psalms 149:6]. The Ninth Tikun: Great and small descend in balance, that is, the aspect of the land of Israel, divided to the tribes, that they are the aspect of small beasts with great [Psalms 104:25]. In these is found mighty and strong, that is, when he comes to the aspect of the land of Israel, then he is called mighty and strong. For before he comes to the aspect of the land of Israel, then: "Let not the one who girds boast like the one who ungirds" [I Kings 20:11]. But afterward, when he conquers, then he is called a man of war. [This Torah was said on Rosh HaShana, on the verse: "Fortunate are the people who know the teru’a (sound of the shofar)" [Psalms 89:16]. But we did not merit to receive from his holy handwriting the bayur of this verse according to this Torah above.

Also, before he said this Torah, some time before, he told of an awesome incident that he saw in the place that he saw, in waking or in a dream (Chayay Moharan - The Life of Our Leader Rabbi Nachman 83). And he said that the Torah of nine tikunim above is an interpretation of this awesome vision that he told. And if Hashem wills, there is still a vision for the appointed time to explain these words in another place with the help of Hashem blessed be He.]



# The Reason That the Tzadikim in This Time are Rich

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/200/

# The Reason That the Tzadikim in This Time are Rich

<div dir="rtl">הטעם שהצדיקים שבזמן הזה הם עשירים</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/200


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

הטעם שהצדיקים שבזמן הזה הם עשירים, ובזמנים הקודמים היו רבם עניים ואביונים, זה מרמז במשנה (אבות פרק ד'): 'כל המקים את התורה מעני סופו לקימה מעשר', והצדיקים שבזמן הזה הם הם הצדיקים שהיו בזמנים הקודמים בסוד הגלגול, וכבר קימו התורה מעני, על כן זוכים עתה לקימה מעשר:

</div>

200 - The Reason That the Tzadikim in This Time are Rich

The reason the

tzadikim

of our time are rich, while in earlier times most were poor and destitute, is hinted in the Mishnah (Avot 4:9): "All who fulfill the Torah from poverty will in the end fulfill it from wealth." The

tzadikim

of today are reincarnations of those from earlier times who fulfilled the Torah in poverty; thus, they now merit fulfilling it in wealth.



# On Pesach They Cry Out in Prayer

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/201/

# On Pesach They Cry Out in Prayer

<div dir="rtl">מרמז בתרגום</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/201


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

מרמז בתרגום (איכה ב): שבפסח צועקין בהתפלה כמובא על פסוק: "קול נתנו בבית ה' כיום מועד", 'כקל עמא דמצלין בחגא דפסחא', עין שם בתרגום: (משלי י): צדקה תציל ממות ראשי תבות מצת:

</div>

201 - On Pesach They Cry Out in Prayer

This is hinted in the Targum (Lamentations 2:18): on Pesach, they cry out in prayer, as on the verse "They gave voice in the house of Hashem as on the day of festival" – like the voice of people praying on the Pesach festival (see Targum there). (Proverbs 10:11): "Righteousness saves from death" – initials Matzah

segula


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

סגלה לחלי נופל רחמנא לצלן. לפזר צדקה, פזר נתן לאביונים (תהלים קי"ב): ראשי תבות נפ"ל.

</div>

for illness

nofel

(-falling), merciful save. (Psalms 112:9): "He has dispersed, he has given to the poor" – initials Nefel (-falling).



# All Whose Intellect is Smaller Must Be Given More Honor

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/202/

# All Whose Intellect is Smaller Must Be Given More Honor

<div dir="rtl">כל מי ששכלו קטן ביותר</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/202


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

כל מי ששכלו קטן ביותר, צריך לחלק לו כבוד ביותר, כי כל מה ששכלו יותר קטן, הוא יותר חפץ בכבוד, וכמו שאנו רואים בחוש, שהנשים מקפידין מאד על כבודם, ורוצים מאד את הכבוד, וזה מחמת, שהנשים דעתן קלה וקטנה מאד:

</div>

202 - All Whose Intellect is Smaller Must Be Given More Honor

Whoever has a smaller intellect must be given greater honor, for the smaller the intellect, the greater the desire for honor. As we observe, women are very particular about their honor and desire it greatly – due to their mind being light and small.



# From Stories of Things of the Women One Can Know the Standing of the Shechinah

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/203/

# From Stories of Things of the Women One Can Know the Standing of the Shechinah

<div dir="rtl">מספורי דברים של הנשים יכולים לידע מעמד השכינה איך</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/203


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

מספורי דברים של הנשים יכולים לידע מעמד השכינה איך היא אוחזת כעת, וזה שכתוב אצל מרדכי (אסתר ב): "שהיה מתהלך לפני חצר בית הנשים לדעת את שלום אסתר", ואסתר היא השכינה, כי מרדכי היה משיג זאת, לידע שלום השכינה מחצר בית הנשים על ידי ספורי דבריהם:

</div>

203 - From Stories of Things of the Women One Can Know the Standing of the Shechinah

From the stories and conversations of women, one can discern the current state of the Shechinah and how it is positioned. This is what is written regarding Mordechai (Esther 2:11): "that he walked before the court of the house of the women to know the welfare of Esther." Esther represents the Shechinah; Mordechai attained knowledge of the Shechinah's welfare from the women's court through their spoken stories.



# The Money That They Give to a Torah Scholar is an Aspect of Torah

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/204/

# The Money That They Give to a Torah Scholar is an Aspect of Torah

<div dir="rtl">מעלת הצדקה ידוע</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/204


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

מעלת הצדקה ידוע, בפרט כשנותנין לתלמיד חכם כמובא שהמעות שנותנין לתלמיד חכם הוא בחינת תמכי אוריתא, אבל באמת זה המעות שנותנין לתלמיד חכם הוא בחינת תורה ממש, ואין עברה יכול לכבות זה המעות שנותנין לתלמיד חכם, כי 'אין עברה מכבה תורה' כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (סוטה כא). וזה המעות הוא בחינת תורה ממש כנ"ל, וזה מעות ראשי תבות ואין עבירה מכבה תורה: ועוד יש בענין זה דברים הרבה, כי בעת שגלה זאת ספר איזה מעשה בענין זה, אך לא זכינו לכתב כי אם דברים אלה:

</div>

204 - The Money That They Give to a Torah Scholar is an Aspect of Torah

The virtue of charity is well-known, especially when given to a Torah scholar – such money supports the Torah. In truth, money given to a Torah scholar is an aspect of Torah itself. No transgression can extinguish this money, just as no transgression extinguishes Torah (

Sotah

21a). This money is Torah literally. The initials of "money" align with "And no transgression extinguishes Torah." There is much more on this matter; when he revealed it, he told a story, but we merited to record only these words.



# Rectification for Nocturnal Emission

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/205/

# Rectification for Nocturnal Emission

<div dir="rtl">תקון למקרה לילה</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/205


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

תקון למקרה לילה, רחמנא לצלן, לומר עשרה קפיטל תהלים באותו היום שארע לו, חס ושלום, כי יש כח באמירת תהלים להוציא הטפה מהקלפה שלקחה אותה, כי תהלים בגימטריא לילי"ת עם החמש אותיות של שמה שהיא הממנה על זה כידוע, וצריך לכון בשעת אמירת תהלים, שתהלים בגימטריא תפ"ה, שהוא מכון כמספר השני שמות אל אלקים במלואו כזה אלף למד אלף למד הי יוד מם שעל ידי השני שמות אלו יוצאה הטפה מהקלפה, כי הטפה היא בחינת חסד וגבורה כידוע, כי יש בה כח אש ומים חמימות ולחות שהם בחינת חסד וגבורה, ועל ידי השני שמות אל אלקים הנ"ל שהם בחינת חסד וגבורה כידוע שהם גימטריא תהלים כנ"ל, על ידי זה מוציאין הטפה משם, וזה צריך לכון בשעת אמירת תהלים: ועל כן צריך לומר עשרה קפיטל, כי יש עשרה מיני זמרה, שהם בחינת העשרה לשונות שנאמר בהם ספר תהלים כמובא (בגמרא פסחים קי"ז ובזהר): שהם אשרי ולמנצח ומשכיל והללויה וכו' עין בפרוש רש"י, ויש כח בכל לשון ולשון של העשרה לשונות הנ"ל לבטל כח הקלפה הנ"ל, כי כל אחד מאלו הלשונות, הם הפך הקלפה הנ"ל, כי אשרי הוא לשון ראיה והסתכלות, הפך הקלפה הנ"ל שעקר כחה מקלקול הראות, מבחינת "ותכהין עיניו מראות", בבחינות "יהי מארת" חסר, ודרשו רבותינו, זכרונם לברכה (תקוני זהר תקון מ"ד דף עט:): 'דא לילית' נמצא שעקר כחה מקלקול הראיה, ואשרי שהוא לשון ראיה היא הפך ממנה: וכן משכיל, כי היא בחינת משכל, ומשכיל הוא הפך מזה, וענין זה עין במקום אחר (לעיל בסימן יט). כי עקר כחה להחטיא את האדם במקרה, חס ושלום, הוא על ידי לשון תרגום, שהוא בחינת משכיל על ידי תרגמן, שהוא מערב טוב ורע, לפעמים משכל ולפעמים משכיל עין שם: וכן הללויה, הפך הקלפה, ששמה לילית, על שם שהיא מיללת ביללה תמיד, והלל הפך יללה, כי אותיות הללי הם הפך ילל"ה: והשאר לא פרש. גם הטפה באה מהדעת שהוא בחינת חסד וגבורה כידוע, כי גם הטפה היא בחינת חסד וגבורה כנ"ל, וידוע שהדעת הוא בחינת חמשה חסדים וחמש גבורות, על כן צריך לומר עשרה קפיטל: וזה בחינת (תהלים ל"ב): "לדוד משכיל אשרי נשוי פשע ראשי תבות נאף. שהוא נכנע על ידי בחינת לדוד משכיל, דהינו תהלים:

</div>

205 - Rectification for Nocturnal Emission

Rectification for nocturnal emission, may the Merciful One save us, is to recite ten chapters of Psalms on that very day that it occurred to him, God forbid, because there is power in reciting Psalms to extract the drop from the shell that took it. For Psalms [Tehilim] numerically equals Lilith, including the five letters of her name, as she is appointed over this, as is known. And one must intend during the recitation of Psalms, that Psalms [Tehilim] numerically equals 485, which is aligned with the number of the two Names E-l E-lohim in their full expansion like this: Aleph Lamed Aleph Lamed Hei Yud Mem. Through these two Names, the drop emerges from the shell, because the drop is an aspect of kindness and strength, as is known, for it contains the power of fire and water,

warmth

and moisture, which are aspects of kindness and strength. And through these two Names E-l E-lohim mentioned above, which are aspects of kindness and strength, as is known, and which numerically equal Psalms as mentioned above, through this, they extract the drop from there. And this is what one must intend during the recitation of Psalms. And therefore, one must recite ten chapters, because there are ten types of song, which are aspects of the ten expressions (-literary styles) that are expressed in the Book of Psalms, as brought (in the Gemara Pesachim 117a and in the Zohar). They are Ashrei, Lamnatzeach, Maskil, Halleluyah, and so on (see in the commentary of Rashi). And there is power in

each and every

tongue of these ten tongues mentioned above to nullify the power of the shell mentioned above, because each one of these tongues is the opposite of the shell mentioned above. For Ashrei is a tongue of seeing and contemplation, the opposite of the shell mentioned above, whose main power comes from the spoiling of sight, from the aspect of "and his eyes dimmed from seeing," in the aspect of "let there be darkness" missing, and our Rabbis, of blessed memory, expounded (Tikunei Zohar Tikun 44, page 79b): this is Lilith. It is found that her main power is from the spoiling of seeing, and Ashrei, which is an expression of seeing, is the opposite of her. And similarly, Maskil, because she is an aspect of meshakel (causing miscarriage), and Maskil is the opposite of this. And regarding this matter, see elsewhere [above in sign 19], because her main power to cause a person to sin with emission, God forbid, is through the tongue of Targum, which is an aspect of Maskil through the interpreter, who mixes good and evil, sometimes meshakel and sometimes maskil; see there. And similarly, Halleluyah is the opposite of the shell, whose name is Lilith because she howls in howling always, and Hallel is the opposite of yelalah, for the letters of Halleli are the opposite of yelalah. And the rest he did not explain. Also, the drop comes from the knowledge, which is an aspect of kindness and strength, as is known, because the drop is also an aspect of kindness and strength, as mentioned above. And it is known that the knowledge is an aspect of five kindnesses and five strengths; therefore, one must recite ten chapters.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

אחר כך גלה רבנו, זכרונו לברכה, העשרה קפיטל תהלים בפרטיות, שצריך לאמרם באותו היום שיקרה לו, חס ושלום, מקרה בלתי טהור, ואלו הן, מכתם לדוד, ט"ז: לדוד משכיל, ל"ב: אשרי משכיל אל דל, מ"א: כאיל תערג, מ"ב: למנצח אל תשחת, נ"ט: למנצח על ידותון, ע"ז: תפלה למשה, צ': הודו לה' קראו בשמו, ק"ה: על נהרות בבל, קל"ז: הללויה הללו אל בקדשו, ק"נ: ואמר: שאלו העשרה קפיטל תהלים, הם תקון גדול מאד מאד למקרה חס ושלום, ומי שזוכה לאמרם באותו היום, אין צריך לפחד עוד כלל מפגם הנורא של המקרה, חס ושלום, כי בודאי נתתקן על ידי זה: (ועין ענין זה ב"לקוטי מוהר"ן - תנינא" בסופו):

</div>

And this is the aspect of (Psalms 32): "To David Maskil, happy is he whose transgression is forgiven" – the initials form Na'af (adultery), which is subdued through the aspect of "to David Maskil," that is, Psalms. Afterward, our Rabbi, of blessed memory, revealed the ten chapters of Psalms specifically that one must recite them on that day that it happens to him, God forbid, an unclean emission. And these are: Mikhtam to David, 16; To David Maskil, 32; Happy is he who considers the poor, 41; As the deer pants, 42; To the conductor do not destroy, 59; To the conductor on Yedutun, 77; Prayer of Moses, 90; Give thanks to Hashem call on His name, 105; By the rivers of Babylon, 137; Halleluyah praise God in His sanctuary, 150. And he said: that these ten chapters of Psalms are a very, very great rectification for emission, God forbid. And whoever merits to recite them on that day need not fear anymore at all from the awesome damage of the emission, God forbid, because certainly it is rectified through this [and see this matter in Likutei Moharan, second part, at its end].



# I have strayed like a lost sheep; seek Your servant

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/206/

# I have strayed like a lost sheep; seek Your servant

<div dir="rtl">תעיתי כשה אבד בקש עבדך וכו</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/206


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

תעיתי כשה אבד בקש עבדך וכו' (תהלים קי"ט). כי יש חלוק גדול בעברה שעושה האדם, חס ושלום, בין אם נתעורר תכף ומיד ושב בתשובה, אזי אפשר לו בקל לחזר למקומו. כי עדין לא נתרחק הרבה מהדרך הטוב. כי כשעושה עברה, חס ושלום, אזי הולך ונוטה מהדרך הישר אל דרך אחר מקלקל ושם יוצאים מאותו הדרך כמה וכמה נתיבות ודרכים תועים ומקלקלים מאד, שכשמתחילין לילך, חס ושלום, באותו הדרך הרע, אזי תועים ונבוכים באלו הדרכים עד שקשה לשוב ולצאת משם, אבל השם יתברך דרכו לקרות את האדם תכף כשרואה שהוא תועה מדרך השכל, וקוראו שישוב לאחוריו ולכל אחד קורא לפי בחינתו, יש שקוראו ברמיזה, ויש בקריאה ממש, ויש שבועט בו ומכהו, וזהו הקריאה שלו, כי אוריתא מכרזת קמיהו "עד מתי פתיים תאהבו פתי", והתורה, הוא השם יתברך בעצמו שהוא קורא אותם ומבקשם שיחזרו אליו. ועל כן כשעדין לא נטה הרבה מדרך הישר, אזי אפשר לו בקל לשוב, מחמת שהוא מכיר עדין את הקול ורגיל בו, כי זה סמוך היה אצל השם יתברך, והיה שומע קולו קול התורה ועדין לא שכח את הקול, ועדין לא תעה הרבה באלו הדרכים האחרים התועים והנבוכים, ועל כן בקל אפשר לו לשוב, והוא כמשל הרועה שכאשר שה אחד תועה מהדרך אזי תכף הוא קורא אותו, וכשהשה עדין לא תעה הרבה מהדרך, אזי הוא מכיר הקול והולך אחריו תכף. אבל כשכבר נטה הרבה מהדרך, אזי כבר שכח את הקול ואינו מכיר בו. וגם הרועה מיאש עוד מלבקשו, מחמת שזה זמן רב שהלך ותעה מאתו, כן כשכבר האריך זמן, חס ושלום, ברשעו, ונטה ותעה הרבה מהדרך הישר לאלו הדרכים המקלקלים והתועים והנבוכים והמבלבלים אזי קשה לו לשוב כנ"ל:

</div>

206 - I have strayed like a lost sheep; seek Your servant

I have strayed like a lost sheep; seek Your servant etc. [Psalms 119]

There is a great difference in the transgression that a person commits, G-d forbid, depending on whether he is aroused immediately and returns in repentance right away. In such a case, it is possible for him to return to his place easily, because when he commits a transgression, G-d forbid, he deviates from the straight path to another corrupted path. From that path emerge many straying and highly corrupted routes and ways. When one begins to follow that evil path, G-d forbid, one becomes lost and confused in those paths, making it difficult to return and escape from there. However, Hashem, blessed be He, has the way of calling the person immediately upon seeing that he is straying from the path of intellect, urging him to turn back. He calls each one according to their aspect: some with a hint, some with an actual call, and some He kicks and strikes—this is their call. For the Torah proclaims before them "How long,


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

ודע שאלו הדרכים המקלקלים והתועים, כשאדם תועה בהם, חס ושלום, הרבה מאד, אפשר לפעמים שיתעה מאד וילך באלו הדרכים הנבוכים, ואזי דיקא מרב תעותו בהם, יתהפך וישוב עד שיהיה סמוך מאד למקומו הראשון, ולא יהיה רק הרחק מעט בינו לבין מקומו הראשון, ובקל על ידי נסיון קל ישוב עוד למקומו, אבל כשהשם יתברך קוראו ומזמין לו הנסיון, אינו מכיר בקול, ואינו חושש לשוב למקומו, וזה הוא החלוק שבין עול ימים לזקן, כי מי שעדין בבחרותו ועדין לא הזקין בחטאיו, אפשר לו יותר לשוב מהזקן מחמת שעדין הוא סמוך ולא שכח את הקול הקריאה. וזה, "תעיתי כשה אבד, הינו שתעיתי מהדרך הישר כשה אובד הנוטה מהדרך כנ"ל, על כן אני שואל מלפניך, בקש עבדך, כי מצותיך לא שכחתי, הינו שתמהר לבקשני, כל זמן שאני זוכר עדין את הקול הקריאה של התורה והמצוות, וזהו: "בקש עבדך כי מצותיך לא שכחתי", שתמהר לבקשני תכף, "כי מצותיך לא שכחתי" עדין, ועדין אני מכיר את קול הקריאה של המצוות שהם התורה, על כן בקשתי, שתרחם עלי לבקשני מהרה מיד, כל זמן שעדין לא שכחתי את מצוותיך, דהינו שעדין אני מכיר את קול הקריאה של התורה והמצוות, כי כשחס ושלום, האדם נזקן בחטאים קשה מאד לבקשו, כי כבר שכח את קול התורה והמצוות, ואינו מכיר בקול הקריאה, על כן צריך האדם לבקש מהשם יתברך, שימהר השם יתברך לבקשו להחזירו אליו, כל זמן שלא שכח עדין לגמרי את קול התורה והמצוות כנ"ל, וזהו מה שבקש דוד המלך, עליו השלום, "בקש עבדך כי מצותיך לא שכחתי" כנ"ל:

</div>

you

simple ones, will you love simplicity" [Proverbs 1], and the Torah is Hashem, blessed be He, Himself, who calls them and seeks their return to Him. Therefore, when one has not yet deviated much from the straight path, it is easy to return, as he still recognizes the voice and is accustomed to it. This person was recently close to Hashem, blessed be He, hearing His voice—the voice of the Torah—and has not yet forgotten it, nor strayed far into those other confusing and bewildering paths. Thus, return is possible with ease. This is like the parable of a shepherd: when one sheep

strays

from the path, he calls it immediately. If the sheep has not strayed far, it recognizes the voice and follows it right away. But if it has deviated greatly, it forgets the voice and no longer recognizes it, and the shepherd also despairs of seeking it further, as much time has passed since it wandered away. Similarly, when one has prolonged their time in wickedness, G-d forbid, deviating far from the straight path into those corrupted, straying, confusing, and bewildering paths, return becomes difficult as mentioned above. Know that in these corrupted and straying paths, when a person wanders in them extensively, G-d forbid, it is sometimes possible that through the very excess of wandering in those confusing paths, it turns around, and he returns until he is very close to his original place. Only a small distance remains between him and his initial position, and with a minor trial, he can easily return to it. But when Hashem, blessed be He, calls him and arranges the trial, he does not recognize the voice and does not heed the return to his place. This is the difference between a youth and an elder: one still in youth, not yet aged in sins, can return more easily than the elder, as he remains close and has not forgotten the calling voice. This is "I have strayed like a lost sheep"—I have deviated from the straight path like a lost sheep that strays as above. Therefore, I ask before You, seek Your servant, for Your commandments I have not forgotten—that is, hasten to seek me while I still remember the calling voice of the Torah and commandments. This is "seek Your servant, for Your commandments I have not forgotten"—hasten to seek me immediately, "for Your commandments I have not forgotten" yet, and I still recognize the calling voice of the commandments, which are the Torah. Thus, my plea is for mercy to seek me swiftly, while I have not forgotten Your commandments—that is, while I still recognize the calling voice of the Torah and commandments. For when a person ages in sins, G-d forbid, it is very hard to seek him, as he has forgotten the voice of the Torah and commandments and no longer recognizes the call. Therefore, one must request from Hashem, blessed be He, that He hasten to seek and return him while he has not completely forgotten the voice of the Torah and commandments, as above. This is what King David, peace be upon him, requested: "seek Your servant, for Your commandments I have not forgotten," as above (explaining the urgency of divine intervention before complete forgetfulness sets in).



# All speeches are aspects of gevuros

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/207/

# All speeches are aspects of gevuros

<div dir="rtl">כל הדבורים הם בחינת גבורות כמו שכתוב</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/207


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

כל הדבורים הם בחינת גבורות כמו שכתוב (תהלים קמ"ה): "וגבורתך ידברו", וכמו שכתוב בכתבים שהה' גבורות שבדעת בוקעין ויוצאין בהפה ונעשה מהם ה' מוצאות הפה, נמצא שכל הדבורים הם בחינת גבורות, וצריך להמתיקם, וההמתקה הוא על ידי למוד התורה ודבורים טובים שמדברים, על ידי זה ממתיקין הדבורים שהם בחינת הגבורות.

</div>

207 - All speeches are aspects of gevuros

All the speeches are aspects of

gevuros

(strengths/judgments) as it is written "And Your

gevurah

they shall speak" [Psalms 145] and as it is written in the writings that the five

gevuros

in the

daas

(knowledge) burst forth and go out in the mouth and are made from them the five outlets of the mouth.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

ודע שלפעמים יוצאין גבורות קשות, רחמנא לצלן, והם באים בזה העולם לגדולי הדור מחמת שיש להם דעת גדול, על כן כשיוצאין, חס ושלום, גבורות קשות, באים בדעת הגדולים, ושם בוקעין ויוצאין מהפה, ונעשה מהם דבורים כנ"ל. ואזי הדבורים הם בחינת גבורות קשות, וצריך לראות להמתיקם, וכשאין ממתיקים הגבורות הקשות, חס ושלום, מחמת שאין להם כח להמתיקם או שהם אז במדרגה קטנה שאי אפשר להמתיקם, מחמת שפגמו אז באיזה פגם וחטא, כי אפלו צדיקים וגדולים לפעמים הם פוגמים ושוגים באיזה דבר, "כי אין צדיק בארץ" וכו' (קהלת ז), ומחמת שהם אז בבחינה זו, אינם ממתיקים הגבורות הקשות שהם הדבורים, ואזי כשאינם ממתיקים הדבורים שהם גבורות קשות, אזי מתחילין לדבר באלו הדבורים דבורים רעים על הכלל או על הפרט, או שמדברין על צדיק הדור ואזי כל הדבורים שלהם שהם גבורות קשות באים ונופלים על צדיק הדור, חס ושלום. והצדיק הדור צריך לראות להמתיק אלו הגבורות קשות שהם הדבורים הנ"ל, ועל ידי שהוא דן אותם לכף זכות בזה שמדברים עליו, נמצא שהוא מטה כלפי חסד ובזה ממתיקם, או על ידי שמקבל היסורים שהם מדברים עליו, מקבלם באהבה, על ידי זה הוא ממתיק גם כן דבורים שלהם שהם הגבורות הקשות כנ"ל, אבל אם אין כח, חס ושלום, בצדיק הדור להמתיקם, אזי יוכל לפל ממדרגתו מאד, חס ושלום, על ידי אלו הגבורות הנ"ל שבאים עליו, או שיסתלק, חס ושלום, על ידי זה, ואז על ידי הסתלקותו נשמתו ממתקת אלו הגבורות הקשות הנ"ל, ומזה היה הסתלקות הבעל שם טוב, כי אמר שיסתלק ממעשה הש"צ ימח שמו, כי אצל הש"צ ימח שמו היו כמה גדולי הדור ולומדים מפלגים שהטעה אותם כמפרסם, והם יצאו מן הכלל ודברו רעות על כלל תורה שבעל פה, וזה היה מחמת שבא להם גבורות קשות ולא המתיקו אותם מחמת בחינת הנ"ל, ועל כן דברו דבורים רעים על הכלל, ואלו הדבורים נפלו על גדול הדור, והבעל שם טוב זכרונו לברכה, הוא היה אז הגדול הדור, ומזה נסתלק, וכמו שאומרים בשם הבעל שם טוב, זכרונו לברכה, שאמר: שנעשו לו שני נקבים בלבו על ידי המעשה של הש"צ ימח שמו. ומזה נסתלק וכנ"ל. כי כשמדברים על תורה שבעל פה, או כשמדברים על הצדיק הדור בעצמו, הוא דבר אחד ממש, כי עקר תורה שבעל פה הוא תלוי בצדיק הדור, כמו שכתוב (זהר ויצא קנג:): 'שכינתא בין תרין צדיקיא יתבא', שהוא התורה שבעל פה כמובא במקום אחר (עין בהתורה תהלה לדוד בסימן י"ב). וכן התלמיד חכם הוא בעצמו התורה, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (מכות כב:): 'כמה טפשאי וכו' דקימי מקמי אוריתא' וכו', אבל כשהצדיק ממתיק דבורים שלהם, אזי הוא חוזר ועושה מהדבורים תורה כמובא במקום אחר (שם בסימן י"ב): ואזי עושה תורת חסד, הינו ללמד לאחרים, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (סכה מט:) על פסוק: "ותורת חסד על לשונה" 'זה הלומד על מנת ללמדה', כי בודאי כשעושים תורה מדבורים אלו אפשר לו ללמד אחרים עמה, ונמצא שהוא תורת חסד, ובזה ממתיקם:

</div>

It is found that all the speeches are aspects of

gevuros

and one needs to sweeten them, and the sweetening is by study of the Torah and good speeches that they speak, by this they sweeten the speeches that are aspects of the

gevuros

. And know that sometimes hard

gevuros

go out, may the Merciful save us, and they come in this world to the great ones of the generation because of that they have great

daas

, therefore when hard

gevuros

go out, G-d forbid, they come in the

daas

of the great ones and there they burst forth and go out from the mouth, and are made from them speeches as above, and then the speeches are aspects of hard

gevuros

and one needs to see to sweeten them. And when they do not sweeten the hard

gevuros

, G-d forbid, because of that they do not have strength to sweeten them or that they are then in a small level that it is impossible to sweeten them because of that they damaged then in some damage and sin, because even

tzadikim

and great ones sometimes they damage and err in

some thing

, "For there is no tzadik on earth" etc. [Ecclesiastes 7] and because of that they are then in this aspect they do not sweeten the hard

gevuros

that they are the speeches, and then when they are then in this aspect they do not sweeten the hard

gevuros

that they are the speeches, and then when they do not sweeten the speeches that they are hard

gevuros

, then they begin to speak with those speeches evil speeches on the general or on the particular, or that they speak on the tzadik of the generation, and then all their speeches that they are hard

gevuros

come and fall on the tzadik of the generation, G-d forbid, and the tzadik of the generation needs to see to sweeten those hard

gevuros

that they are the speeches above, and by that he judges them favorably in that they speak on him, it is found that he inclines toward

chesed

(kindness) and by this sweetens them, or by that he receives the sufferings that they speak on him, receives them with love, by this he sweetens also their speeches that they are the hard

gevuros

as above. But if there is no strength, G-d forbid, in the tzadik of the generation to sweeten them, then he can fall from his level very much, G-d forbid, by those

gevuros

above that come on him, or that he departs, G-d forbid, by this, and then by his departure his soul sweetens those hard

gevuros

above, and from this was the departure of the Baal Shem Tov because he said that he would depart from the deed of the

shatz

Shabbatai

Tzvi) may his name be erased, because with the

shatz

may his name be erased there were several great ones of the generation and outstanding scholars that he misled them as is famous, and they went out from the general and spoke evils on the Torah

shebe'al

peh

(Oral Torah), and this was because of that hard

gevuros

came to them and they did not sweeten them because of the aspect above, and therefore they spoke evil speeches on the general, and those speeches fell on the great of the generation, and the Baal Shem Tov, his memory for blessing, he was then the great of the generation, and from this he departed, and as they say in the name of the Baal Shem Tov, his memory for blessing, that he said that two holes were made to him in his heart by the deed of the

shatz

may his name be erased, because when they speak on the Torah

shebe'al

peh

or when they speak on the tzadik of the generation himself it is one thing literally, because the main Torah

shebe'al

peh

is dependent on the tzadik of the generation as it is written in the Zohar (

Vayeitzei

153:): The Shechinah sits between two

tzadikim

, which is the Torah

shebe'al

peh

as brought in another place [see in the Torah "Tehilah

LeDavid

" sign 12] and similarly the Talmud

Chacham

is himself the Torah as our Rabbis, their memory for blessing, said (

Makkot

22:): How foolish etc. that stand before the Torah etc. But when the tzadik sweetens their speeches then he returns and makes from the speeches Torah as brought in another place [there sign 12] and then he makes Torah of

chesed

, that is to teach to others as our Rabbis, their memory for blessing, said (Sukkah 49:) on the verse "And Torah of

chesed

on her tongue" [Proverbs 31] this is who learns in order to teach it, because certainly when they make Torah from those speeches it is possible for him to teach others with it, and it is found that it is Torah of

chesed

and by this sweetens them.



# The wicked watches the tzadik and seeks

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/208/

# The wicked watches the tzadik and seeks

<div dir="rtl">צופה רשע לצדיק ומבקש</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/208


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

לשון רבנו, זכרונו לברכה

</div>

208 - The wicked watches the tzadik and seeks

[In the language of our Rebbe, his memory for blessing] "The wicked watches the tzadik and seeks" etc. [Psalms 37] Interpretation: What the wicked do sufferings to

tzadikim

and pursue the

tzadikim


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

"צופה רשע לצדיק ומבקש" וכו' (תהלים ל"ז). פרוש: מה שרשעים עושים יסורים לצדיקים ורודפים את הצדיקים, זה סבה מאת השם יתברך כדי שיתבונן הצדיק ויפשפש במעשיו, נמצא שהרשע הוא כמו צופה, כשומר העיר שנקרא צופה, כן הרשע הוא שומר את הצדיק מלפל בגשמיות. פרוש אחר, מעט המחלקת שיש על צדיקים היא טובה להם, כי המחלקת היא כמו מכסה להם שלא יתגלו ויתפרסמו ביותר מכדי הצרך, וזה פרוש: "צופה רשע לצדיק", צופה לשון מכסה כמו שכתוב (שמות כ"ה): "וצפית אותו זהב", אבל אלו הרשעים מרבים במחלקת, מרבים במכסה, עד שאין כח בצדיקים לסבל מחלקתם ושנאתם של הרשעים, וזהו: "ומבקש להמיתו" כמו שמכסין את אדם מראשו ועד רגליו עד שאי אפשר לו להנשים, כן אלו הרשעים הן מכסין ומרבים בצפויים במחלקת ומבקשין להמיתו, אבל "וה' לא יעזבנו בידו":

</div>

this is a cause from Hashem, blessed be He, in order that the tzadik should contemplate and search his deeds, it is found that the wicked is like a watchman like a guard of the city that is called watchman, so the wicked is guarding the tzadik from falling in physicality. Another interpretation, the little controversy that there is on

tzadikim

is good for them because the controversy is like a cover for them that they should not be revealed and publicized more than necessary, and this is the interpretation "the wicked watches the tzadik" watches in the language of cover as it is written "And you shall cover it with gold" [Exodus 25] but those wicked increase in controversy, increase in cover until that there is no strength in the

tzadikim

to bear their controversy and their hatred of the wicked, and this is: "and seeks to kill him" like they cover a person from his head to his feet until that it is impossible for him to breathe, so those wicked cover and increase in coverings in controversy and seek to kill him, but "and G-d will not leave him in his hand".



# Prayers corresponding to the Tamidim they established

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/209/

# Prayers corresponding to the Tamidim they established

<div dir="rtl">תפלות כנגד תמידין תקנום</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/209


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

תפלות כנגד תמידין תקנום (ברכות כו:). כי ידוע שיש לכל אדם תפלות רעות, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ברכות ס"ג לפי נסחת ה"עין יעקב"): 'גנבא על מחתרתא רחמנא קריא', נמצא אחר כך כשעומד להתפלל תפלה הראוי להתפלל, אזי בא התפלה רעה ומבלבלת אותו, וזה בחינת תפלות כנגד שהיא מתנגדת לו, והתקון לזה, הכנסת אורח תלמיד חכם כי אמרו חכמינו, זכרונם לברכה, 'אורח מברך' (ברכות מו). ואורח הוא בחינת (משלי ד): "וארח צדיקים כאור נגה", וכתיב (שם י): "ברכות לראש צדיק", שהוא בחינת שמונה עשרה ברכות שבתפלה (זהר פנחס רמ"ד ובתקון מ"ז). נמצא שעל ידו בא התקון התפלה, וזה פרוש: תמידין תקנום, זה בחינת הכנסת אורח תלמיד חכם, כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (ברכות י:): 'המארח תלמידי חכמים בתוך ביתו כאלו הקריב תמידין':

</div>

209 - Prayers corresponding to the Tamidim they established

[In the language of our Rebbe, his memory for blessing] Prayers corresponding to the

Tamidim

(the Tamid was a twice daily offering in the Temple, and based upon them, the Sages established the morning and afternoon prayers) they established [

Berachos

26:] because it is known that there is for every person evil prayers as our Rabbis, their memory for blessing, said (

Berachos

63 according to the version of the Ein Yaakov): A thief at the tunnel calls to the Merciful, it is found after that when he stands to pray the proper prayer, then the evil prayer comes and confuses him, and this is aspects of ‘prayers corresponding’ (the Hebrew word,

kinnegged

, can also mean-), that it, is opposing him, and the repair for this is hospitality of a Talmud

Chacham

because our Sages, their memory for blessing, said a guest blesses (

Berachos

46 from Proverbs 4): "And the way of

tzadikim

is like the light of dawn" and it is written (there 10): "Blessings to the head of the tzadik", which is aspects of eighteen blessings in the prayer (Zohar Pinchas 244 and in Tikkun 47) it is found, that by him comes the repair of the prayer, and this is the interpretation: ‘

Tamidim

they established’ this is aspects of hospitality of a Talmud

Chacham

as our Sages, their memory for blessing, said (

Berachos

10:): Who hosts

Talmidei

Chachamim in his house it is as if he offered

Tamidim



# Likutay Moharan, Torah 21

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/21/

# Likutay Moharan, Torah 21

<div dir="rtl">פרקא רביעאה דספרא דצניעותא</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/21


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

פרקא רביעאה דספרא דצניעותא

</div>

Likutay Moharan, Torah 21

[In the words of our Rabbi, may his memory be for a blessing]

Chapter Four of the Book of Concealment: Atika (Ancient One), Hidden and Concealed, and so forth.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

עתיק טמיר וסתים וכו'

</div>

When you kindle the lamps (Numbers 8:2), and so forth.


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

בהעלתך את הנרות וכו' פרש רש"י שתהא שלהבת עולה מאליה.

</div>

Rashi explains that the flame [shalheves] should rise on its own.


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

א

</div>

Because in truth — how is it possible for the nations to come to the faith of Israel, and behold they are very distant from Israel? And how is it possible to speak to them that they should hear and come to the holy faith? But — as when one is very distant from his fellow and it is impossible to speak to him that he should hear, one needs to write to him in writing — so too, one needs to send an aspect of writing to them, until they can hear even though they are distant.


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

כתיב (תהלים קל"ט): "אחור וקדם צרתני". כי יש שכל שאדם משיג אותו על ידי הקדמות רבות, והשכל הזה מכנה בשם 'אחור'; ויש שכל שבא לאדם בלא שום הקדמה, אלא על ידי שפע אלקי, וזה מכנה בשם 'קדם', בשם פנים. והתלהבות הלב נולד מחמת תנועת השכל, כי טבע התנועות שמוליד חם, ולפי מהירות תנועות השכל, כן מוליד חם בלב. נמצא על ידי שפע אלקי, שהשכל נשפע לאדם במהירות, שאין צריך להשתמש בשום הקדמה, על ידי זאת המהירות שלהבת הלב עולה תמיד מאליה:

</div>

Because the main sense of hearing is because the letters of speech are engraved in the air, and the airs strike one against the other, until it comes to the ear of the hearer. And therefore: when the air is calm and pure and clear — then when one who is able to speak speaks, the speech is heard from afar — as one sees with the senses. But when there is a windstorm — then it is impossible for his fellow to hear — because the wind confuses and separates the portions of the airs and scatters them — until it is impossible for his fellow to hear even the voice, all the more the speech itself.


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

ב

</div>

And through tzedakah — one takes souls, because one takes friends and lovers to himself — as Munbaz said : "My fathers stored wealth, and I stored souls." It is found: that all that one gives tzedakah to more people — through this he acquires more friends to himself. And through this — the love that one acquires through the tzedakah — through this the air is purified.


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

אבל להגיע לבחינת שפע אלקי הנ"ל, אי אפשר לבוא לזה, אלא שיקדש את פיו וחטמו ועיניו ואזניו, והן הן מאירין לו שפע אלקי הנ"ל. הינו, שישמר את עצמו מלהוציא שקר מפיו, ויהיה לו יראת שמים, שהוא בחינת חטם, בבחינת (ישעיהו י"א): "והריחו ביראת ה'", ויהיה לו אמונת חכמים, התלוי באדנין, בבחינת (משלי כ"ב): "שמע דברי חכמים", ויעצים עיניו מראות ברע, כי הן הן המעוררין את שפע אלקי הנ"ל לבוא, כי הפה והחטם והעינים והאזנים תלויים במח, והן מעוררין את המח שיהיה בבחינת קדם, בבחינת פנים. וזה בחינת (תהלים קי"ט): "ראש דברך אמת" - זה בחינת מח הנאמר אצל פה; וזה (שם קי"א): "ראשית חכמה יראת ה'" - זה בחינת מח הנאמר אצל חטם; וזה בחינת (משלי ט): "הוכח לחכם ויאהבך" - זה בחינת מח הנאמר אצל אדנין, בבחינת "שמע דברי חכמים"; וזה בחינת (בראשית ג): "ותפקחנה עיני שניהם" - זה בחינת מח הנאמר אצל עינין. והן הן שבעת הנרות, כי פה ותרין נקבא חטמא ותרין עינין ותרין אדנין הם בחינת שבעת הנרות, 'ומנרתא - דא רישא' (עיין בהקדמת התיקונים י"ג, ינו המח, ופני המנורה - הינו שפע אלקי הנ"ל.

</div>

And through tzedakah — one takes souls, because one takes friends and lovers to himself — as Munbaz said : "My fathers stored wealth, and I stored souls." It is found: that all that one gives tzedakah to more people — through this he acquires more friends to himself. And through this — the love that one acquires through the tzedakah — through this the air is purified.


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

ג

</div>

And to its opposite: love and friendship is the aspect of the calm and pure air — through which the speech is heard from afar. And this is made through tzedakah — the aspect of "wealth adds many friends" — that through tzedakah one takes friends and lovers to himself — that through this is made the aspect of the calm and pure air as above.


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

ושפע אלקי הזאת הוא בחינת סכה, כי סכה הוא בחינת שסכה ברוח הקדש (עיין מגילה י"ד. ושם י"ג. אבי סוכו שנעשה לישראל כסוכה. ובריש ויקרא רבה דרשו אבי סוכו שהי' אבי הנביאים שסכו ברוה"ק:), כי רוח הקדש הוא שפע אלקי. וסכה הזאת היא בא על ידי שבעה עננים, הינו בחינת שבעת הנרות כנ"ל, שעל ידם האדם משיג פני המנורה, הינו סכה, הינו שפע אלקי. ורוח הקדש נקרא על שם החכמה, שהיא רוח חכמה הבא מקדש כידוע (עיין זוהר אחרי דס"א:). וזה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (סוכה י"א: וע"ש ג"כ בדף י"ב. בתוס' ד"ה בפסולת גורן:): מנין שאין מסככין אלא בדבר שאין מקבל טמאה ובדבר שגדולו מן הארץ? שנאמר: "ואד יעלה מן הארץ" - מה אד הוא דבר שאין מקבל טמאה ואין גדולו אלא מן הארץ וכו'. ואד - הן הן אלו העננים הנ"ל, והן בחינת קדש, וגדלין מן הארץ, כי צריך המקבל הזה להיות חכם, כי הקדוש ברוך הוא 'יהב חכמתא לחכימין' (דניאל ב), בבחינת (שמות ל"א): "ובלב כל חכם לב נתתי חכמה" (עיין ברכות נ"ה:):

</div>

And all that one gives tzedakah to more people and acquires love with more people — through this the air of calm and purity is increased more — because love is attachment of spirit in spirit: that is, the spirit of the lover in the spirit of the beloved — that this is the aspect of the calm air, that their spirits are calm one with the other, because there is no evil spirit — which is hatred — that separates between them. Because hatred is the aspect of evil spirit — as it is written : "And Hashem placed an evil spirit between Avimelech and the men of Shechem." And Rashi explains: hatred — it is found that hatred is the aspect of the evil spirit, confusion of the air, through which one cannot hear the speech.


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

ד וסכה הנ"ל, הינו רוח הקדש הנ"ל, שפע אלקי הנ"ל, הוא בחינת מקיפין, שהשכל הזה הוא גדול עד למאד, עד שאין המח יכול לסבלו ואין נכנס במח, אלא הוא מקיף את הראש. כמו שאנו רואים כמה חכמות עמקות, שאין יכלת במח האנושי להבין על בריו, כמו כמה וכמה מבוכות שאנו נבוכים בהם, כמו הידיעה והבחירה, שאין מח של אנושי יכול להבין את הידיעה הזאת, והשכל הזה הוא בחינת מקיף, שאין נכנס בפנימיות המח כי אם מקיף אותו מבחוץ, והשכל הפנימי מקבל חיותו מהמקיף הזה.

</div>

And to its opposite: love and friendship is the aspect of the calm and pure air — through which the speech is heard from afar. And this is made through tzedakah — the aspect of "wealth adds many friends" — that through tzedakah one takes friends and lovers to himself — that through this is made the aspect of the calm and pure air as above.


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

ודע, שזה עקר כח הבחירה, כל זמן שהשכל אין כל כך גדול להבין הידיעה והבחירה, אזי כח הבחירה על מקומו, כי יש בידו כח לבחר החיים או הפוכו; אבל כשיכנס המקיף הזה לפנים, ואז יתגדל השכל האנושי ויתגלה לאנושי הידיעה והבחירה, אז יתבטל הבחירה, כי אז על ידי גדולו של השכל יצא מגדר האנושי ויעלה לגדר מלאך, ואז יתבטל הבחירה; וזה זה עקר כח הבחירה, זה שאין יודע השכל של הידיעה והבחירה. וזה שאמרו חכמינו ז"ל (ברכות י"ז), שלעתיד צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם - 'על ראשיהם' הצרך לומר, כי לעתיד יתבטל הבחירה. וזה: צדיקים יושבים, שהישיבה הוא מורה על העדר הבחירה, כמו: "יושב בשמים" (תהלים ב), שהוא מורה על העדר ההשתנות, כי התנועה מורה על השתנות מרצון אל רצון, והישיבה מורה על העדר השתנות, הינו בטול הבחירה. וזה מחמת ועטרותיהם, הינו המקיפים, כמו (שמואל א' כ"ג): "שאול ואנשיו עטרים אל דוד", בראשיהם, ולא על ראשיהם; הינו המקיפים יכנסו בתוך המחין לפנים, ואז יכנסו כל השכליות שלא היה יכול להבין אותם יכנסו לפנים בתוך המחין, וידע וישיג אותם, ואז יצא מגדר אנושי ויעלה לגדר מלאך, ויתבטל הבחירה:

</div>

And all that one increases to give tzedakah to more people — the aspect of the calm and pure air is increased more. Because when one gives tzedakah to one man — it is found that he acquires one lover, and then his spirit is attached to his spirit, and a small area of calm and pure air is made. And when one gives tzedakah to two people — a larger area of calm and pure air is made. And so — all that one increases to give to more people and acquires more friends and lovers — in the aspect of "wealth adds many friends" — the area of calm and pure air is enlarged and increased more and more.


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

ה וזה בחינת קדושין, בחינת חפה, כי שפע אלקי הנ"ל הוא בחינת קדש, בחינת חפה, מקיפין. וזה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (בבא בתרא ע"ה): 'כל צדיק וצדיק נכוה מחפתו של חברו', כי מקיף של זה גדול ממקיף של זה, והשכל שהוא מקיף לזה הוא פנימי לזה: וזה בחינת שבעת ימי המשתה שאחר החפה, הינו בחינת שבעת הנרות הנ"ל, שעל ידם יכנס המקיף לפנים: וזה בחינת שבעת ימי אבלות, רחמנא לצלן, שמתאבלין עליו על שנסתלק נשמתו, כדי שיעלה נשמתו לאור הפנים הנ"ל על ידי שבעה ימים אלו:

</div>

And therefore: the main thing is to give tzedakah to true tzadikim and to proper poor people who are included from several souls of Israel — because through this he enlarges very much the area of the calm and pure air as above. Because through the tzedakah that he gives to them alone, he acquires many very many friends — because they are included from many souls — and through this the aspect of the calm and pure air is increased more as above.


## Segment 13

<div dir="rtl" lang="he">

ו וזה טעם רק של החליצה, שנאמר (דברים כ"ה): "וירקה בפניו" - 'בפניו' דיקא, כי זה הולך בלא זרע, ולא הניח ברכה אחריו שימשיכו שכל הפנים בעולם על ידי מעשיהם הטובים, ואחיו אינו רוצה להקים שם אחיו המת ואינו רוצה ליבם אותה - בשביל זה: "וירקה בפניו", כי אין רוצה להמשיך נשמת המת בעולם שיוכל לתקן אור הפנים. ובזה הרק נראה לפעמים פני המת - פני המת דיקא, ובזה הרק הוא נכלם, ועקר הבושה הוא בפנים, וזה על שלא רצה להקים שם אחיו המת:

</div>

And the aforementioned sukkah, that is, the aforementioned ruach hakodesh, the aforementioned shefa Eloki, is the aspect of makifin (surrounding lights), for this saichel is exceedingly great, to the point that the moach cannot bear it. And it does not enter the moach but surrounds the head, as we see many deep wisdoms that the human moach cannot comprehend fully, such as many perplexities in which we are confounded, like knowledge [yideyah] and free will [bechirah], which the human moach cannot comprehend. And this saichel is the aspect of makifin, which does not enter the inner moach but surrounds it from the outside. And the inner saichel receives its vitality from this makif. And know that this is the essence [ikar] of the power of free will [bechirah]: As long as the saichel is not so great as to comprehend knowledge [yideyah] (that Hashem knows everything that was and will be) and (even still there is) free will [bechirah], then the power of bechirah remains in place, for one has the power to choose life or its opposite.


## Segment 14

<div dir="rtl" lang="he">

וזה בחינת (במדבר י"ב): ואביה ירק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים - שבעת ימים דיקא, הינו בחינת שבעה עננים הנ"ל, שעל ידם מאיר פני המנורה. והוא לא רצה להקים שם אחיו המת, על כן "וירקה בפניו", והינו בשת פנים. וזה שאמרו חז"ל (יבמות פרק רבן גמליאל): היבמה נקנית במאמר - זהו הפך הבשת, בחינת (תהלים כ"ט): "כלו אמר כבוד", הפך של "תכלם שבעת ימים". ומרים, שפגמה בכבוד משה, שהוא בחינת שפע אלקי, בבחינת (שמות ל"ד) "כי קרן עור פניו", ופגמה בבחינת שבעת הנרות, כי הוא היה ענו, שפל וסבלן, ולא חרה אפו על בזיונו, וזה בחינת חטם בשלמות; וכתיב בה (במדבר י"ב): "פה אל פה אדבר בו" - זה בחינת פה; וכתיב בה (שם): "ותמנת ה' יביט" - זה בחינת עינים; וכתיב בה (שם): "בכל ביתי נאמן הוא" - זה בחינת אדנין, בחינת (משלי י"א): "נאמן רוח מכסה דבר", כמובא בזהר (אדרא רבא קכ"ח) - בשביל זה נצטרעה, 'ומצרע - דא סגירו דנהורא עלאה' (זהר תזריע מ"ט:), הינו אור הפנים הנ"ל, וכתיב בה: "תסגר מחוץ למחנה שבעת ימים".

</div>

But when this makif enters within, and then the human saichel is expanded, and knowledge [yediah] and free will [bechirah] are revealed to the human, then bechirah is nullified. For then, through the expansion of the saichel, one transcends the human realm and ascends to the realm of an angel, and then bechirah is nullified. And this is the essence [ikar] of the power of bechirah: that one does not know the saichel of knowledge [yideyah] and free will [bechirah]. And this is what our Sages, of blessed memory, said (Berachos 17a): That in the future [l’asid], the tzadikim (righteous) will sit with their crowns on their heads. It was necessary to say “on their heads,” for in the future [l’asid], bechirah will be nullified. And this is “the tzadikim sit,” for sitting indicates the absence of bechirah, as in, “He who sits in the heavens” (Psalms 2:4), which indicates the absence of change. For movement indicates change from one will to another will, and sitting indicates the absence of change, that is, the nullification of bechirah. And their crowns, that is, the makifin, as in, “Saul and his men were encircling David” (1 Samuel 23:26). “On their heads” and not “upon their heads” means that the makifin will enter within the mochin (minds), and then all the wisdoms that one could not comprehend will enter within the mochin, and one will know and attain them. And then one will transcend the human realm and ascend to the realm of an angel, and bechirah will be nullified.


## Segment 15

<div dir="rtl" lang="he">

וזה שבקש אהרן: אל נא תהי כמת אשר בצאתו מרחם אמו ויאכל חצי בשרו", כי על ידי סגירו דנהורא עלאה היא בבחינת מת, כי 'מצרע חשוב כמת' (נדרים ס"ד:); אשר בצאתו מרחם אמו - זה בחינת יבום, שעל ידי היבום אתתה אמה, שאשתו נעשית לו אם; ויאכל חצי בשרו - הינו שאין לו בת זוג, כי הבעל ואשתו הם תרי פלגא גופא; ועכשו שאשתו היא אמו, נמצא שנאכל חצי בשרו ואין לו בת זוג. [פרוש, כי מי שמת בלא בנים, אזי אשתו צריכה להתיבם, ועל ידי היבום נתגלגל המת בהבן הנולד מאשתו שנתיבמה לאחיו, כמבאר בסבא (משפטים ק':): 'אתתה אמה', הינו שהוא צער וענש גדול להמת, שאשתו נעשית לו אם, כי עכשו מכרח להיות נולד מאשתו ואשתו נעשית לו אם. ומחמת זה, בן היבמה הזה שנולד מהיבום, אי אפשר לו למצא זווגו כי אם ברחמים גדולים (כמובא (זהר לך לך צ"ב), שעליו נאמר 'פן יקדמנו אחר' ברחמים, עין שם). כי זה בן היבמה, שבאמת הוא בעלה של היבמה, ואשתו נעשית לו אם, אין לו בת זוג, מאחר שבת זוגו נעשית לו אם. וזהו שפרש רבנו, זכרונם לברכה, שבקש אהרן על מרים, שפגמה בשכל הפנים, שזהו הפגם של המת בלא בנים כנ"ל, שלא תהא נענשת, חס ושלום, בענש היבום. וזהו: "אל נא תהי כמת אשר בצאתו מרחם אמו", שלא תהיה כמת בלא בנים, אשר מכרח לצאת שנית בגלגול מרחם אמו, הינו שאשתו נעשית לו אם, אשר מחמת זה "ויאכל חצי בשרו", הינו חצי גופו נאכל, הינו שאין לו בת זוג כנ"ל, שהיא חצי בשרו, פלג גופו כנ"ל]:

</div>

5. And this is the aspect of kiddushin (betrothal), the aspect of chuppah (wedding canopy), for the aforementioned shefa Eloki is the aspect of holiness [kodesh], the aspect of chuppah, the makifin.

And this is what our Sages, of blessed memory, said (Bava Basra 75a): Every tzadik is burned [nikveh] by the chuppah of his fellow, for the makif of one is greater than the makif of another, and the saichel that is a makif for one is internal [penimi] for another. And this is the aspect of the seven days of feasting that follow the chuppah, which are the aspect of the aforementioned seven lamps [nayros], through which the makif enters within. And this is the aspect of the seven days of mourning, Heaven forfend, that one mourns over him because his soul has departed, so that his soul may ascend to the aforementioned light [ohr] of the pnay through these seven days.


## Segment 16

<div dir="rtl" lang="he">

ז

</div>

And then when these nations come and find there the opposite of their faith — from this converts are made — in the aspect of : "And many from the peoples of the land became Jews [וְרַבִּים מֵעַמֵּי הָאָרֶץ מִתְיַהֲדִים]." · · · ו Why Only Some Nations Find It — The Good Subdued Under Their Hand — The Writing of Israel But from where comes this — that specifically these find in their books the opposite of their faith and return and recognize the faith of Israel — and the others find nothing at all and remain in their faith? But know: that this is because of the aspect of the good that is subdued under their hand — that is: the aspect of portions of souls of Israel that are subdued by them.


## Segment 17

<div dir="rtl" lang="he">

ולפעמים יש, שהמחין והשפע אלקי הוא בהעלם, בבחינת עבור, ואז יפה צעקה לאדם, בין בתפלה בין בתורה, כשנתעלם המחין, כי העלם הינו עבור - זה בבחינת (דברים ל"ב): "צור ילדך תשי", כמו (ישעיהו ל"ז): "וכח אין ללדה", כמו אשה שתשה כחה מלילד, ובשעה שהיא כורעת לילד ראמת עי"ן קלין, כמנין תבות שבמזמור "יענך", ואז מולדת (זהר פינחס רמ"ט:). והשבעין קלין הם בחינת שבעה קולות שאמר דוד על המים, שכל אחד כלול מעשר. והצעקה שאדם צועק בתפלתו ובתורתו, כשנסתלקין המחין בבחינת עבור - אלו הצעקות הם בחינת צעקת היולדת, והקדוש ברוך הוא שהוא יודע תעלומות של המחין איך נתעלמו, הוא מאזין צעקתנו, והצעקה הוא במקום צעקת השכינה, כאלו השכינה צועקת, ואז מולדת המחין. וזה בחינת: 'הקול מעורר הכונה' (עיין ברכות כ"ד: ובהרא"ש ורבינו יונה שם, ובשו"ע סי' ק"א. [ובסי' ס"א סעיין ד']), הינו המחין. וזה בחינת: "תכלם שבעת ימים" - 'שבעת ימים' זה בחינת שבעה קולות של דוד כנ"ל, שהם שבעין קלין הנ"ל שצריך לצעק כדי להוציא אור הפנים הנ"ל מהעלם אל הגלוי. והגלוי זה בחינת לדה, ואז אחר הלדה 'דם נעכר ונעשה חלב' (בכורות ו:). וזה בחינת "תכלם", כי הכלמה 'אזל סומקא ואתי חורא' (בבא מציעא נ"ח:), הינו 'דם נעכר ונעשה חלב'. וזה: צ'ור י'לדך ת'שי - ראשי תבות של: צ'עקתנו י'ודע ת'עלומות כנ"ל (עיין בספר ברית מנוחה דרך ד'). וזה: תשי - ראשי תבות של ת'כלם ש'בעת י'מים:

</div>

And this is the reason for the spitting [rak] of chalitzah (levirate release), as it is stated, “And she shall spit in his face” (Deuteronomy 25:9), specifically “in his face [befanaiv].” For he goes without seed and leaves no blessing [bracha] after him to draw the saichel of the pnay into the world through their good deeds. And his brother does not want to establish his brother’s name, the deceased, and does not want to perform yibum (levirate marriage) for her.


## Segment 18

<div dir="rtl" lang="he">

ח

</div>

And at the beginning, this good that is subdued by them remembers that it came from a very holy and elevated place. But after that — they overpower this good and subdue it under their hand — until it is caught and bound by them — until the good itself forgets its excellence.


## Segment 19

<div dir="rtl" lang="he">

וכשאדם לומד תורה ואין מבין בה שום חדוש, זה מחמת שהמחין והשכל של התורה והלמוד הזה הן בבחינת עבור; וזה נקרא בשם יעקב, כי יעקב זה בחינת עבור, בחינת (הושע י"ב): "בבטן עקב את אחיו", ואז צריך לצעק הקלין הנ"ל. וזה בחינת (בראשית כ"ז): "הקל קול יעקב" - כשהוא בבחינת יעקב צריך לו הקלין, כדי להוציא המחין בבחינת לדה. ומי שתורתו בלא הבנה בה שום חדוש, אין לדרש אותה לרבים, כי התורה הזאת שהיא בבחינת יעקב, בבחינת עבור, אף על פי שהקדוש ברוך הוא מתענג [בה], בבחינת "ודגלו עלי אהבה" - אל תקרי 'ודגלו' אלא 'ולגלוגו' (מדרש שיר השירים), אבל אין לדרש אותה כמו שהיא לרבים, כי אין לדרש אלא דברים המבררים, כמאמר (שבת קמ"ה:): "אמר לחכמה אחתי את" 'אם ברור לך הדבר כאחותך שהיא אסורה לך, אמר, ואם לאו, אל תאמרהו'. וזהו (תהלים קל"ה): כי יעקב בחר לו יה כשהיא בבחינת יעקב בבחינת עבור בלא מחין זאת הלמוד בחר לו הקדוש ברוך הוא, בבחינת "ודגלו עלי אהבה", ואין לדרש אותה לרבים; אבל ישראל לסגלתו; ישראל - אותיות לי ראש, הינו התגלות המחין, המשכת אור הפנים הנ"ל, שפע אלקי הנ"ל, בתוך הפנימי כנ"ל. וזה בחינת ישראל, בבחינת (ישעיהו מ"ט): "ישראל אשר בך אתפאר" 'בך' דיקא, שיתמשך עטרת תפארת הינו המקיפין הנ"ל, 'בך', בתוך הפנימיות; לסגלתו זאת התורה יכול לדרש אותה לרבים:

</div>

For this reason, “she shall spit in his face,” for he does not want to draw the soul of the deceased into the world to rectify the light [ohr] of the pnay. And through this spitting [rak], sometimes the face [pnay] of the deceased is seen, specifically the face [pnay] of the deceased. And through this spitting [rak], he is shamed. And the essence of shame [bushah] is in the face [pnay].


## Segment 20

<div dir="rtl" lang="he">

ט כי אנחנו נקראים 'עם סגלה' (דברים ז), כמו סגלה שעושין לרפואה; אף על פי שאין הטבע מחיב שיהיה זה לרפואה, אף על פי כן הדבר הזה מסגל לרפואה, וזה למעלה מהטבע, שאין השכל האנושי מבין זה - כמו כן אנחנו לקח אותנו השם יתברך לעם סגלתו, אף על פי שאין השכל האנושי מבין את כל זה, איך לקח עם מתוך עמים, כמו בשעת קריעת ים סוף, שקטרג מדת הדין: הללו עובדי עכו"ם וכו' (בראשית רבה פרשה נ"ז ובשמות רבה פרשה כ"א), אף על פי כן הקדוש ברוך הוא לקח אותנו לעם קדוש. נמצא שזה הדבר כמו סגלה, שהוא למעלה מהטבע, למעלה משכל אנושי, וזה בחינת מקיפין כנ"ל. ומי שזכה לאלו המקיפין להוליד אותם ולהכניס אותם בפנים כנ"ל, נמצא שזכה להבין את הסגלה - בודאי הישר לגלות הסגלה לעם סגלה:

</div>

And this is because he did not want to establish the name of his deceased brother. And this is the aspect of, “And her father spat in her face, shall she not be shamed for seven days?” (Numbers 12:14). Specifically seven days [shivas yamim], which is the aspect of the aforementioned seven clouds, through which the pnay of the menorah shines, and he did not want to establish the name of his deceased brother. Therefore, “she shall spit in his face,” which is the shame [boshes] of the face [pnay]. And Miriam, who blemished the honor of Moses, who is the aspect of shefa Eloki, in the aspect of, “For the skin of his face shone” (Exodus 34:30), and she blemished the aspect of the seven lamps [nayros]. For he was humble, lowly, and patient, and his anger did not burn over his disgrace, and this is the aspect of the nose [chotem] in its perfection.


## Segment 21

<div dir="rtl" lang="he">

בכן כל אחד ואחד לפי בחינתו יש לו פנימי ומקיף; וכל אחד לפי בחינתו, מה שחננו השם שיכניס המקיף לפנים ולהבין ולחדש איזה דבר, הישר מחיב שיגלה ויכניס זאת ההבנה של הסגלה, שהיה אצלו סגלה, שיגלה לעם סגלה ולהיטיב מטובו לאחרים:

</div>

And it is written of him, “Mouth to mouth I speak with him” (Numbers 12:8), which is the aspect of the mouth [peh].


## Segment 22

<div dir="rtl" lang="he">

וזה פרוש פרקא רביעאה דספרא דצניעותא: עתיקא טמיר וסתים, זעירא דאנפין אתגליא ולא אתגליא. עתיקא - זה בחינת המקיפין הנ"ל, שהן טמורים וסתומים מכל צד בכל המשך הזמן של עולם הזה, ולא יתגלה אלא לעתיד. אבל בזעיר אנפין, חכמות של האדם שהאדם יכול להשיג אותם, גם בהם יש פנימי ומקיף, וכל אחד לפי בחינתו יש לו פנימי ומקיף. ואלו המבוכות הנ"ל שאי אפשר לשכל האדם להשיגם, הם מבחינת עתיקא; וכל החכמות שיכול מח אנושי להשיג אותם הם בחינת זעירא דאנפין. ולפעמים הם בהעלם, בבחינת (עבור כנ"ל), וזה בחינת: לא אתגליא; וכשנתגלה לו אז בבחינת אתגליא; וכל זמן שהיה הדבר אצלו בבחינת לא אתגליא, בבחינת העלם, הוי אצלו כמו סגלה כנ"ל, שהוא למעלה משכלו, ואחר כך כשנתגלה לו - אזי ייטיב מטובו לאחרים כנ"ל:

</div>

And it is written of him, “And he beholds the form of Hashem” (ibid.), which is the aspect of the eyes [aynayim]. And it is written of him, “In all My house he is faithful” (ibid.), which is the aspect of the ears [udnin], in the aspect of, “A faithful spirit conceals a matter” (Proverbs 11:13) [see Zohar, Idra Rabba 128a]. For this reason, she became leprous, and a leper is the closure of the supernal light [nehura ila’ah] [see Zohar, Tazria 49a], which is the aforementioned light [ohr] of the pnay. And it is written of her, “She shall be shut outside the camp for seven days” (Numbers 12:14). And this is what Aaron requested, “Please, let her not be like a dead person, who, when he comes out of his mother’s womb, half his flesh is consumed” (Numbers 12:12). For through the closure of the supernal light, she is in the aspect of a dead person, for a leper is considered like a dead person [see Nedarim 64b].


## Segment 23

<div dir="rtl" lang="he">

יא נחמו נחמו עמי וכו' (ישעיהו מ). כל הצרות והיסורים והגלות אינו אלא לפי ערך חסרון הדעת, וכשנשלם הדעת, אזי נשלם כל החסרונות, בבחינת (נדרים מ"א): 'אם דעת קנית מה חסרת', וכתיב (ישעיהו ה): "לכן גלה עמי מבלי דעת" (עיין סנהדרין צ"ב:). ועקר החיים נצחיים יהיה לעתיד מחמת הדעת, שירבה הדעת, שידעו הכל את ה', ועל ידי הדעת יכללו באחדותו, ואז יחיו חיים נצחיים כמוהו, כי על ידי הידיעה נכללים בו, כמאמר החכם: 'אלו ידעתיו, הייתיו'. ועקר הידיעה יהיה לעתיד, כמו שכתוב (שם י"א): "כי מלאה הארץ דעה", ומחמת הדעת לא יחסר כל טוב, ויהיה כלו טוב, כמאמר חז"ל (פסחים נ): 'אטו האידנא לאו אחד הוא? ותרצו: לעתיד כלו הטוב והמטיב':

</div>

“Who comes out of his mother’s womb” is the aspect of yibum, for through yibum, his wife becomes his mother [אִתְּתֵהּ אִמֵּהּ], and “half his flesh is consumed” means that he has no mate, for the husband and wife are two halves of one body, and now that his wife is his mother, it follows that half his flesh is consumed, and he has no mate.


## Segment 24

<div dir="rtl" lang="he">

ואפלו העכו"ם ידעו ביתרון הדעת, אבל לא כמונו, וידעו שהגדלה שהיה להם והשפלות שהיה לנו בזמן הגלות, כל זאת הגדלה היה לנו. אף על פי שעכשו אי אפשר להבין כל זה, כי אין להכחיש החוש, אף על פי כן ירבה הדעת ויבינו הכל, שגדלתם של העכו"ם היה לנו גדלה ולהם השפלות. ולכאורה היא ידיעה גדולה - אף על פי כן הידיעה הזאת יהיה לנו ללעג ולשחוק לפי ערך ידיעתנו. וזהו (תהלים קכ"ו): אז ימלא שחוק פינו, אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה, הגדיל ה' לעשות עמנו, שידעו ויאמרו: הגדלה שעשה עמנו, הינו עם העכו"ם, הגדיל ה' לעשות עם אלה - הגדלה הזאת היה לישראל, אף על פי כן, אז ימלא שחוק פינו, הינו שנשחק ונלעיג מידיעתם והשגתם, כי השגתנו יהיה לאין סוף וקץ. והידיעה יש בה מקיף ומקיף למקיף, כמובא לעיל על פסוק "בהעלתך את הנרות". וזהו: נחמו נחמו - הינו מקיף, ומקיף למקיף, שהידיעה היא עקר הנחמה של כל הצרות. ואיך אפשר לבוא להידיעות? יאמר אלקיכם - אמירה בחשאי (זהר וארא כ"ה: ובאדרא רבה קל"ב:), בחינת שמן, בחינות שבעת הנרות. אלקים - לארמא קלא, בחינת "אלקים אל דמי לך" (תהלים פ"ג), בחינת צעקת היולדת כנ"ל. (מסימן כ' עד כאן לשון רבנו זכרונו לברכה) [פרוש: כי מבאר לעיל, שעל ידי הצעקה זוכין להוליד המחין מתעלומתן, ועל ידי שמקדשין שבעת הנרות, זוכין להכניס המקיפין לפנים. כי צריכין שני דברים להשגת הדעת הקדוש: בתחלה צריכין להוליד המחין, כי לפעמים המחין והשפע אלקי בהעלם וכו' כנ"ל, ולזה צריכים צעקה כדי להולידם; ואחר כך כשנולדים המחין, עדין יש בהם פנימי ומקיף, ולזה צריכין לקדש שבעת הנרות, כדי להכניס המקיפין והשפע אלקי לפנים ולעשות מהמקיף פנימי. עין שם היטב ותבין. וזהו שפרש הפסוק "נחמו נחמו", הינו: לזכות להשגת המקיפין, הינו השגת הדעת, שזהו עקר הנחמה כנ"ל, זה זוכין על ידי שני בחינות הנ"ל, שהם צעקה, שעל ידי זה מולידין המקיפין, וקדשת שבעת הנרות, שעל ידי זה מכניסים המקיפין לפנים כנ"ל. וזהו: יאמר אלקיכם. יאמר - הינו בחינת אמירה בחשאי, שזהו בחינת שמן שהוא בחשאי, כמו שכתוב בזהר (שמיני ל"ט): 'יין לארמא קלא, ושמן בחשאי'; ושמן הוא בחינת שבעת הנרות, שהיו משמן. אלקיכם - זה בחינת: 'אלקים לארמא קלא', בחינת הצעקה הנ"ל, שעל ידי שני בחינות אלו זוכין להשגת המקיפין, שהוא השגת הדעת הקדוש, שזהו עקר הנחמה, בחינת 'נחמו נחמו', הינו מקיף ומקיף למקיף כנ"ל. (כל הענין הנ"ל, המבאר בקצור על פסוק 'נחמו נחמו' בלשונו הקדוש, שמעתי מפיו הקדוש מעצמו בבאור יותר קצת, ורשמתי לעצמי כמו ששמעתי, על כן לא מנעתי להעתיקו. ובתחלה התחיל לדבר מענין חיים ומיתה, ענה ואמר: בין חיים למיתה אין חלוק, כי אם במדת אמה אחת, שעכשו האדם שוכן בכאן, ואחר כך הוא שוכן שם (והטה בידו על הבית עלמין).

</div>

[Explanation: For one who dies without children, then his wife must undergo yibum, and through yibum, the deceased is reincarnated in the child born from his wife who is married to his brother, as explained in the Zohar (Mishpatim 110a): “His wife is his mother [אִתְּתֵהּ אִמֵּהּ].” This is a great pain and punishment for the deceased, that his wife becomes his mother, for now he must be born from his wife, and his wife becomes his mother. And because of this, the child of the yevamah (levirate widow) born from yibum cannot find his mate except through great mercy, as it is stated (Zohar, Lech Lecha 92a), regarding him it is said, “Lest another precede him with mercy,” see there.] For this child of the yevamah, who is truly her husband, and his wife has become his mother, has no mate since his mate has become his mother. And this is what our Rabbi, of blessed memory, explained regarding Aaron’s request for Miriam, who blemished the saichel of the pnay, which is the blemish of one who dies without children, as above, that she not be punished, Heaven forfend, with the punishment of yibum. And this is, “Please, let her not be like a dead person, who comes out of his mother’s womb,” that she not be like one who dies without children, who must come out again in reincarnation from his mother’s womb, that is, his wife becomes his mother, because of which “half his flesh is consumed,” that is, half his body is consumed, meaning he has no mate, as above, for she is half his flesh, half his body, as above.


## Segment 25

<div dir="rtl" lang="he">

ואחר כך התחיל לומר כל ענין זה: 'חיים נצחיים' וכו' כדלקמן. כלומר, שמי שזוכה לדעת אמתי הנ"ל לדעת אותו יתברך, אין חלוק אצלו כלל בין חיים למיתה, כי הוא דבוק ונכלל בו יתברך בחייו ובמותו, רק שעכשו בחייו דירתו בכאן, ואחר כך דירתו שם כנ"ל. ואז שמעתי מפיו הקדוש כל ענין הזה וזהו):

</div>

Therefore every single person, according to his aspect, has an internal [penimi] and a makif. For we are called a nation of segula (-treasured, special) (Deuteronomy 7:6), like a segula used for healing, even though nature does not require that it be for healing, nevertheless, this thing is propitious for healing. And this is above nature, which the human saichel does not comprehend. Similarly, we were taken by Hashem, blessed be He, as His nation of segula, even though the human saichel does not comprehend all this, how He took a nation from among nations, as at the time of the splitting of the Sea of Reeds, when the attribute of justice protested: “These are idol-worshippers, and so forth” [see Genesis Rabbah 57, Exodus Rabbah 21].


## Segment 26

<div dir="rtl" lang="he">

חיים נצחיים הם רק להשם יתברך, כי הוא חי לנצח. ומי שנכלל בשרשו, דהינו בו יתברך, הוא גם כן חי לנצח, כי מאחר שהוא נכלל באחד והוא אחד עם השם יתברך, הוא חי חיים נצחיים כמו השם יתברך. וכן אין שלמות רק להשם יתברך, וחוץ ממנו כלם חסרים, ומי שהוא נכלל בו יש לו שלמות. ועקר הכלליות שיהיה נכלל באחד הוא על ידי הדעת אותו יתברך, כמו שאמר החכם: 'אלו ידעתיו, הייתיו', כי עקר האדם הוא השכל, ועל כן במקום שחושב השכל, שם כל האדם, וכשיודע ומשיג בידיעת השם יתברך, הוא שם ממש, וכל מה שיודע יותר, הוא נכלל יותר בהשרש, דהינו בו יתברך. וכל החסרונות שיש לאדם - הן פרנסה או בנים או בריאות הגוף וכל שאר החסרונות - הכל הוא בחסרון הדעת. ואף שיש חסרים לגמרי מהדעת, ועם כל זה יש להם כל טוב - באמת כל מה שיש להם אינו כלום. וכן להפך, השלם בדעת שיש לו חסרון, באמת החסרון אינו כלום, כמו שאמרו חז"ל (נדרים מ"א): "דעת קנית מה חסרת, ואם דעת חסרת מה קנית", כי עקר החסרון והשלמות תלוי בדעת. וכן כעס ואכזריות הוא מחסרון הדעת, כמו שכתוב (קהלת ז): "כעס בחיק כסילים ינוח". ועל כן החולה הוא כעסן, מחמת שאז הוא בדינים, כי דינים שורים עליו, ודינים הם מחין דקטנות, ועל כן הוא בכעס. ולעתיד לבוא יתגלה הדעת והכל ידעו את ה', כמו שכתוב (ישעיהו י"א): "כי מלאה הארץ דעה את ה'", ועל כן אז יתבטל הכעס, כמו שכתוב (שם): "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי וכו' ופרה ודב וכו', לא ירעו ולא ישחיתו וכו' כי מלאה הארץ דעה את ה'" וכו', כי עכשו אי אפשר להם לגור יחד זאב עם כבש וכו' מחמת מדת הכעס, אבל לעתיד יוכלו לדור יחד, מחמת שיתבטל הכעס על ידי הדעת שיתגלה אז. והנה לעתיד הכל ידעו את השם, אפלו עכו"ם כנ"ל, ומלאה הארץ דעה. אך הדעת שיהיה להם אז, אפשר לנו לידע ולדבר ממנו; אך הדעת שיהיה לנו אז, זה אי אפשר כעת אפלו לדבר ממנו, כי עכשו זה הדעת בבחינות מקיפים כנ"ל, כי כל השלמות והטובות שיש לעכו"ם עכשו באמת אינו כלום, כנ"ל: אם דעת חסרת וכו', ואדרבא, כל גדלתם וטובתם, הכל הוא לטובתנו. ולעתיד שיתמלא הארץ דעה, ואפלו כל העכו"ם ידעו את ה', אז יבינו הם, שכל הגדלה והטובה שהיה להם בזה העולם, הכל הוא לטובותינו ולגדלתנו. וזה (תהלים קכ"ו): "אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה, הגדיל ה' לעשות עמנו", הינו, כל הגדלה שהגדיל ה' לעשות עמנו בעולם הזה [הינו עם העכו"ם], "הגדיל ה' לעשות עם אלה", כי הכל היה גדלתם של אלה [הינו של ישראל], כי היה לטובתם וגדלתם. וזה יבינו הם בדעת והשגה שיהיה להם אז, אבל אצלנו יהיה זה הדעת דבר פשוט ושחוק, כי דעתנו יגדל אז מאד. וזה: "אז ימלא שחוק פינו וכו', אז יאמרו בגוים הגדיל וכו'", כי זה הדעת והשגה שיהיה להם אז לומר 'הגדיל' וכו' כנ"ל, זה יהיה אצלנו שחוק ודבר פשוט, כי דעתנו יהיה גדול מאד. ועל כן לעתיד יחיו חיים נצחיים, כי אז יתגלה הדעת ויהיו נכללים באחד. ועל כן אמרו רבותינו, זכרונם לברכה (פסחים נ): "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד", וכי האידנא וכו'? אלא עכשו מברכין על הרעה 'ברוך דין אמת' ועל הטובה 'הטוב והמטיב', אבל לעתיד יברכו על הכל 'הטוב והמטיב', כי לעתיד שיתגלה הדעת, ידעו שאין שום רע בעולם כלל, רק כלו טוב וכלו אחד. וגם הגלות הוא רק מחסרון הדעת, כמו שכתוב (ישעיהו ה): "לכן גלה עמי מבלי דעת". ועל כן היתה גאלת מצרים על ידי משה, שהוא היה בחינת הדעת. וזה שכתוב (שמות ו): "וידעתם כי אני ה' המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים", כי עקר הגאלה על ידי הדעת. ודע , שגם לעתיד, שתמלא הארץ דעה, ויהיה נעשה מהשכל המקיף שכל פנימי, גם אז יהיו מקיפים אחרים, כי בודאי לא ידעו מהות השם יתברך, רק כל אחד ישיג לפי מדרגתו ולפי עבודתו ויגיעתו וטרחו, אשר יגע וטרח בזה העולם בשביל השם יתברך. ואף שכלם יזדככו, ואפלו עכו"ם, אף על פי כן יהיה הפרש גדול בינם לבינינו, כי מה שיהיה אצלם אז השגה וידיעה גדולה, יהיה אצלנו שחוק ודבר פשוט ולא יהיה נחשב בעינינו להשגה כלל, וכמו שמבואר למעלה: "אז ימלא שחוק פינו ולשוננו וכו' אז יאמרו בגוים הגדיל", כי מה שיהיה אצלם השגה להבין ולידע גדלת ישראל, ושכל טובתם וגדלתם בזה העולם היה הכל בשביל ישראל; ובאמת הוא השגה גדולה, כי כעת בעולם הזה אין מבין זאת, אף על פי כן אצלנו לא יהיה זה נחשב להשגה כלל, רק לשחוק ודבר פשוט, כי השגתנו ודעתנו אז יגדל מאד. וגם בין ישראל בעצמן, בודאי יהיה הפרש גדול בין כל צדיק וצדיק, מכל שכן בין צדיק לרשע, כי מה שיהיה מקיף לזה יהיה פנימי לזה, כנ"ל: 'כל צדיק נכוה מחפתו של חברו' כנ"ל, עין שם, וכמובא פרוש הפסוק: "כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים", כי בהשכל המשתף יהיו כלם שוים, שהכל ידעו את ה', אפלו עכו"ם, אך בעמקות החכמה יהיה כל אחד לפי מדרגתו, כמים המכסים לים, שלמעלה המים שוים בכל מקום, אך בעמקות הם מבדלים מאד, כי בזה המקום המים נמוכים וסמוכים לארץ, ובמקום אחר עמקים יותר ויותר, ובמקום אחר הם עמקים עד התהום - כן יהיה בהשגת השם יתברך לעתיד. וזהו: 'כל צדיק נכוה מחפתו' וכו', כי כשמגיע להשגה שלא ידע מזה מקדם, והוא אצלו דבר חדש, אזי נתלהב ונבער מאור ההשגה הזאת, שהיא נפלאת אצלו; אבל מי שכבר עבר בזאת ההשגה, והוא משיג עתה דברים נוראים וגדולים מזו ההשגה, אין לו שום התלהבות מזאת ההשגה. וזה: 'כל צדיק נכוה ונבער ונתלהב מחפתו של חברו' - מהשגה שאצל חברו היא דבר פשוט, שאינה מבערת ומחממת אותו כלל, עד שצריך להתכסות ולחפות עצמו, כי אין השגה זו מחממת ומבערת אותו כלל, והצדיק השני שלמטה ממנו נכוה ונבער ממנה. (והענין מבאר יותר על פי מה שמבואר למעלה, שעל ידי תנועת השכל וכו', שהוא בחינת שפע אלקי, הינו השגת המקיפין, השגת הדעת הקדוש, על ידי זה נולד חם בלב וכו'; נמצא שעקר החמימות וההתלהבות דקדשה הוא על ידי השגת המקיפין, השגת הדעת כנ"ל. ובזה מבאר היטב ענין זה: "כל צדיק נכוה וכו' מחפתו" וכו', דהינו, שאצל זה הצדיק יהיה נחשב להשגה גדולה עד שיהיה נכוה ממנה, כי השגת הדעת מוליד חם כנ"ל, ועל כן יהיה נכוה ממנה; ואצל הצדיק הגבוה ממנו, אין זה נחשב אצלו להשגה כלל ואינו נכוה ונתחמם כלל מהשגה זאת, רק הוא צריך לחפות ולכסות עצמו בהשגה אחרת גבוה יותר כדי לחמם את עצמו. נמצא מה שמבואר לעיל על מאמר זה: "כל צדיק נכוה מחפתו של חברו", שפרושו, שיהיה נכוה מהמקיף של חברו, כי מקיף של זה גדול ממקיף של זה, והשכל שהוא מקיף לזה הוא פנימי לזה וכו', כי חפה הוא בחינת אורות מקיפין כנ"ל - כל זה הוא ענין אחד עם מה שכתבנו כאן, כי החפה שהוא המקיף, הוא בחינת חפוי וכסוי ממש, שמחמם את האדם, כי עקר החמימות והתלהבות הוא מבחינת השגת המקיפין כנ"ל. והבן היטב). ויכול להיות שיהיו כמה צדיקים, כשיבואו לעולם הבא על השגות שהשיג הצדיק הגדול מהם בעולם הזה, יהיה אצלם דברים נוראים ויכוו מהם, ואצל הצדיק הגדול היו השגות של עולם הזה. וכן אצל עכו"ם יהיה זה אצלם השגה גדולה, כשיבואו על סתם יהדות פשוט של איש הישראלי שיש לו בזה העולם, הינו שידעו מעבודות ישראל ומקדשת המצוות שלהם שעשו בעולם הזה, יהיה אצלם השגה מה שידעו וירגישו קצת קדשה, כמו איש כשר פשוט שמרגיש בזה העולם בעבודה פשוטה בלי שום השגה, וכשיבואו עכו"ם על זה, יהיה אצלם השגה גדולה. אבל אנחנו עם קדש, אין ערך להשגתנו, מכל שכן להשגה של הצדיק. ושלמות הדעת הוא, כשנעשה ממקיפים פנימיים, ואז נצול מכל צרות. למשל, כשאחד מצפה ואורב לחברו להרגו, אזי צריך לשנות המלבושים כדי שלא יכירו אותו, כמו שכתוב (איוב י"ד): "משנה פניו ותשלחהו", כי על ידי שמשנין הפנים על ידי לבושין אחרים, נפטר ממנו. וכן בעקר האדם, הינו בהשכל, יש בחינות לבושין, הינו השכל המקיף, וצריך לעשות מהמקיף פנימי, ולעשות לו מקיפין אחרים, הינו בחינת מלבושים אחרים, ועל ידי זה נצול מכל אורב ומסטין, כי 'מלבוש' בגימטריא 'חשמ"ל', ומהחשמ"ל בורחים כל המשחיתים. וזה (משלי ל"א): "עז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון" - על ידי הלבוש, שהוא בחינת החשמ"ל, שהוא לבוש עז והדר, לבוש חזק ונאה, על ידי זה "ותשחק ליום אחרון", שאינו ירא ממנו כלל כנ"ל. ועקר הזמן לזה הוא חדש אלול. וזה: ל'בושה ו'תשחק ל'יום א'חרון - ראשי תבות 'אלול'. וזה בחינת שבעת ימי אבלות רחמנא לצלן וכו', כדי שיעלה נשמתו לאור הפנים הנ"ל וכו' עין לעיל. ועל כן חיב האבל רחמנא לצלן קריעה כי קר"ע בגימטריא ש"ע נהורין של אור הפנים, שהם הגימטריא של ב' פעמים אל במלואו, כי אל הוא אור הפנים:

</div>

Nevertheless, the Holy One, blessed be He, took us as a holy nation.


## Segment 27

<div dir="rtl" lang="he">

הקשו: כי יש מקיפים אצל השכל, הינו שאינו נכנס להשכל פנימי האנושי, ויש מקיפים להתורה, שמקיף להתורה ואינו נכנס לתוך התורה. ובהמקיפים - יש שהם מקיפים ועומדים לפני העינים, רק שהם מקיפין ואינם נכנסים להשכל, ויש שהם בהעלם, שלא באו עדין אפילו למקיפים, והוא בחינת עבור. ומה לעשות, שיכנסו המקיפים של התורה לתוך התורה בפנים, והמקיפים של השכל יכנסו לתוך השכל הפנימי, דהינו שמתחלה יבואו ויתגלו המקיפים של התורה מההעלם למקיפים, ואחר כך יכנסו המקיפים של התורה לפנים, וכן המקיפים של השכל, מה שאי אפשר להשיג מצד חסרונו האנושי, יהיה נעשה מהמקיף פנימי, דהינו שיבוא מההעלם למקיפים, והמקיפים יהיו נעשים פנימי. [הקשיא זאת הקשו במקום שהקשו, והוא ז"ל אמר על זה תרוץ כך שמעתי מפיו הקדוש בפרוש, ואחר כך זכינו לשמע כל התורה הנ"ל. ועתה מבאר להמעין התרוץ על השאלה והקשיא הנ"ל, כי עקר השאלה הוא איך להוליד המחין מתעלומותן, ואחר כך כשמולידין אותן, איך זוכין להכניס המקיפין לפנים. וכבר מבאר באר היטב במה יזכה לזה, הינו: על ידי צעקה בתורה ותפלה זוכין להוליד המחין מתעלומותן, ועל ידי קדשת שבעת הנרות, דהינו לקדש את עיניו שלא להסתכל במה שאסור להסתכל וכו', וכן לקדש פיו וחטמו ואזניו כנ"ל על ידי זה זוכין להכניס המקיפין לפנים. ובאור הענין וראיותיו, והיכן מרמז סודות נוראות הללו וכו', הכל מבאר לעיל באר היטב אשרי שישים לבו לעין בהם באמת ללמד וללמד לשמר ולעשות ולקים]:

</div>

It follows that this matter is like a segula, which is above nature, above human saichel. And this is the aspect of makifin, as above. And one who merits these makifin to generate them and to bring them within, as above, it follows that he merits to understand the segula with certainty. It is fitting to reveal the segula to the nation of segula. Therefore every single person, according to his aspect, has an internal [penimi (inner)] and a surrounding [makif (surrounding light)], and every single person, according to his aspect, whatever Hashem has granted him to bring/insert the surrounding [makif] inside, and to understand and to innovate some matter, morality/uprightness obligates that he reveal and bring/insert this understanding of the treasure [segula] that was with him as a treasure [segula] to reveal to the nation of treasure [am segula] and to give from his goodness to others.

“Comfort, comfort My people” (Isaiah 40:1), and so forth. All the troubles, afflictions, and exile [galus] are only according to the measure of the lack of daas (knowledge). And when daas is perfected, then all deficiencies are perfected, in the aspect of, “If you have acquired knowledge, what do you lack?” (Nedarim 41a). And it is written, “Therefore My people are exiled for lack of knowledge” (Isaiah 5:13) [see Sanhedrin 92a]. And the main eternal life [chayim netzachim] will be in the future because of the daas, that daas will increase, and everyone will know Hashem. And through daas, they will be included in His unity, and then they will live eternal life [chayim netzachim] like Him. For through knowledge, they are included in Him, as the sage said: “If I knew Him, I would be Him.” And the main daas will be in the future, as it is written, “For the earth will be full of the knowledge of Hashem” (Isaiah 11:9).

And because of daas, no good will be lacking, and it will all be good, as our Sages, of blessed memory, said (Pesachim 50a): (“On that day, Hashem will be One and His Name One.”) Is He not One even now?, and they answered: (But now we bless over evil, “Blessed is the True Judge,” and over good, “The Good and the Benefactor.” But) in the future, all will be “The Good and the Benefactor,” (for in the future, when daas is revealed, they will know that there is no evil in the world at all, only all is good and all is One). And even the nations [עַכּוּ"ם] will know with the superior/extra daas, but not like us. And they will know that the greatness they had and the lowliness we had during the time of exile [galus], all that greatness was ours, even though now it is impossible to comprehend all this, for one cannot deny the senses. Nevertheless, daas will increase, and everyone will understand that their greatness was our greatness, and for them was the lowliness. And seemingly, this is a great knowledge; nevertheless, this knowledge will be for us a matter of jest and laughter according to the measure of our knowledge. And this is, “Then our mouth will be filled with laughter and our tongue, etc., then they will say among the nations, ‘Hashem has done greatly with these, Hashem has done greatly with us’” (Psalms 126:2). That they will know and say that the greatness He did with us, that is, with the nations [עַכּוּ"ם], “Hashem has done greatly with these,” the greatness was for Israel. Nevertheless, “then our mouth will be filled with laughter,” that is, we will laugh and mock their knowledge and attainment, for our attainment will be infinite and boundless. And the knowledge [yediah] has for it a makif (surrounding/encompassing entity) and a makif to a makif, as explained above regarding the verse “When you kindle the lamps”. And this is, “Comfort, comfort,” (Nachamoo nachamoo) that is, a makif, and a makif to a makif. For yedeyah is the main comfort [nechamah] for all troubles. And how is it possible to come to the yedeyos (knowledges): “Your G-d will say (yoamar” ameera bichashay (the language of yoamar-He will say, "ameera", is the aspect of speaking in secret) [see Zohar, Vayayra 25a, Idra Rabba 132a], the aspect of oil [shemen], the aspect of the seven lamps [nayros]. Elokim (G-d) is for raising a voice, the aspect of, “Elokim (G-d), do not be silent” (Psalms 83:2), the aspect of the cry [tza’akas] of the woman giving birth [yoledes], as above. [From sign 20 until here, in the words of our Rabbi, of blessed memory.]

[Explanation: For it is explained above that through the tzeakah one merits to generate the mochin from their concealment [ta’alumasan]. And through sanctifying the seven lamps [nayros], one merits to bring the makifin within [penim]. For two things are needed for the attainment of holy daas: First, one must generate the mochin, for sometimes the mochin and the shefa Eloki are in concealment [he’elem], and so forth, as above. And for this, one needs tzeakah to generate them. And afterward, when the mochin are born, there are still internal [penimi] and makif within them. And for this, one must sanctify the seven lamps [nayros] to bring the makifin and the shefa Eloki within and to make the makif internal [penimi]. See there well and understand. And this is what explains the verse “Comfort, comfort,” that is, to merit the attainment of the makifin, which is the attainment of daas, which is the essence of comfort, as above. This is merited through the two aforementioned aspects, which are tzeakah, through which one generates the makifin, and the sanctity of the seven lamps [nayros], through which one brings the makifin within, as above. And this is: “Your G-d will say” is the aspect of speaking in secret, which is the aspect of oil [shemen], which is in secret, as it is written in the Zohar (Shmini 39a): Wine is for raising a voice, and oil is in secret. And oil [shemen] is the aspect of the seven lamps [nayros], which were of oil [shemen]. “Your G-d” is the aspect of: G-d for raising a voice, the aspect of the aforementioned tzeakah. Through these two aspects, one merits the attainment of the makifin, which is the attainment of holy daas, which is the essence of comfort, the aspect of “Comfort, comfort,” that is, a makif and a makif to a makif, as above]. All the aforementioned matter, explained briefly on the verse “Comfort, comfort” in his holy words, I heard from his holy mouth himself with a slightly more detailed explanation, and I recorded it for myself as I heard it; therefore, I did not refrain from transcribing it. And he began to speak about the matter of life and death, saying: Between life [chayim] and death [misah], there is no difference except for the measure of one cubit, for now a person dwells here, and afterward he dwells there [and he gestured with his hand toward the cemetary (bais almin].

And afterward, he began to say all this matter: Eternal life [chayim netzachim], and so forth, as follows. That is, one who merits true daas, as above, to know Him, blessed be He, there is no difference for him at all between life [chayim] and death [misah], for he is attached and included in Him, blessed be He, in his life [chayav] and in his death [b’moso]. Only now in his life [b’chayav], his dwelling is here, and afterward, his dwelling is there, as above.

And then I heard from his holy mouth all this matter. And this is it: Eternal life [chayim netzachim] is only for Hashem, blessed be He, for He lives forever. And one who is included in His root, that is, in Him, blessed be He, also lives forever. For since he is included in the One and is one with Hashem, blessed be He, he lives eternal life [chayim netzachim] like Hashem, blessed be He. And similarly, there is no perfection except for Hashem, blessed be He, and outside of Him, all are deficient. And one who is included in Him has perfection. And the main generality, to be included in the One, is through daas (realization of knowledg) of Him, blessed be He, as the sage said: “If I knew Him, I would be Him.” For the essence of a person is the saichel. And therefore, where the saichel thinks, there is the entire person. And when one knows and attains knowledge [yedeya] of Hashem, blessed be He, he is truly there. And the more one knows, the more one is included in the root, that is, in Him, blessed be He. And all the deficiencies that a person has, whether livelihood, children, or physical health, and all other deficiencies, all are due to the lack of daas. And even though there are those who are completely lacking in daas and yet have all good, in truth, all that they have is nothing. And conversely, one who is perfect in daas but has a deficiency, in truth, the deficiency is nothing, as our Sages, of blessed memory, said (Nedarim 41a): “If you have acquired daas, what do you lack? And if you lack daas, what have you acquired?” For the main deficiency and perfection depends on daas. And similarly, anger and cruelty are due to the lack of daas, as it is written, “Anger rests in the bosom of fools” (Ecclesiastes 7:9). And therefore, a sick person is angry because then he is under judgments, for judgments (dinim) rest upon him, and judgments are mochin of smallness. And therefore, he is in anger. And in the future, daas will be revealed, and everyone will know Hashem, as it is written, “For the earth will be full of the knowledge of Hashem” (Isaiah 11:9). And therefore, anger will be nullified, as it is written, “And the wolf will dwell with the lamb, and the leopard with the kid, etc., and the cow and the bear, etc., they will not harm nor destroy, etc., for the earth will be full of the knowledge of Hashem” (ibid.). For now, it is impossible for them to dwell together, a wolf with a lamb, etc., because of the attribute of anger. But in the future, they will be able to dwell together because anger will be nullified through the daas that will be revealed then. And behold, in the future, everyone will know Hashem, even the nations [עַכּוּ"ם], as above, “And the earth will be full of knowledge.” But the daas that they will have then, it is possible for us to know and speak of. But the daas that we will have then, it is impossible now even to speak of, for now this daas is in the aspect of makifin, as above. For all the perfection and goodness that the nations have now, in truth, it is nothing, as above: “If you lack daas etc. (what have you acquired?)” And on the contrary, all their greatness and goodness is for our benefit. And in the future, when the earth will be filled with daas, and even all the nations will know Hashem, then they will understand that all the greatness and goodness they had in this world was for our benefit and our greatness. And this is, “Then they will say in the nations, ‘Hashem has done greatly with these, Hashem has done greatly with us’” (Psalms 126:2). That is, all the greatness that Hashem did with us in this world [that is, with the nations], “Hashem has done greatly with these,” for it was all their greatness [that is, of Israel], for it was for their benefit and their greatness. And this they will understand through the daas and attainment that they will have then. But for us, this daas will be a simple matter and laughter, for our daas will be greatly expanded then. And this is, “Then our mouth will be filled with laughter and our tongue, etc., then they will say among the nations, ‘Hashem has done greatly’”. For this daas and attainment that they will have then to say “Hashem has done greatly,” etc., as above, will be for us laughter and a simple matter, for our daas will be greatly expanded. And therefore, in the future, they will live eternal life [chayim netzachim], for then daas will be revealed, and they will be included in the One. And therefore, our Sages, of blessed memory, said (Pesachim 50a), “On that day, Hashem will be One and His Name One,” and is He not One even now? But now we bless over evil, “Blessed is the True Judge,” and over good, “The Good and the Benefactor.” But in the future, we will bless over everything, “The Good and the Benefactor,” for in the future, when daas is revealed, they will know that there is no evil in the world at all, only all is good and all is One. And also the exile is only due to the lack of daas, as it is written, “Therefore My people are exiled for lack of knowledge” (Isaiah 5:13). And therefore, the redemption from Egypt was through Moses, who was the aspect of daas. And this is what is written, “And you shall know that I am Hashem who brings you out from under the burdens of Egypt” (Exodus 6:7). For the main redemption is through daas. And know that even in the future, when the earth will be filled with daas, and the saichel of the makif will become an internal [penimi] saichel, even then there will be other makifin. For certainly, they will not know the essence of Hashem, blessed be He, but each one will attain according to his level and according to his service and effort that he toiled and labored in this world for the sake of Hashem, blessed be He. And even though all will be refined, even the nations, nevertheless, there will be a great difference between them and us. For what will be for them then a great attainment and knowledge [yediah] will be for us laughter and a simple matter, and it will not be considered in our eyes as an attainment at all. And as explained above: “Then our mouth will be filled with laughter and our tongue, etc., then they will say among the nations, ‘Hashem has done greatly’”. For what will be for them an attainment to understand and know the greatness of Israel, and that all their goodness and greatness in this world was all for Israel, and in truth, it is a great attainment, for now in this world it is not understood. Nevertheless, for us, it will not be considered an attainment at all, only laughter and a simple matter, for our attainment and daas will be greatly expanded then. And also among Israel themselves, there will certainly be a great difference between each tzadik and tzadik, all the more so between a tzadik and a wicked person. For what will be a makif for one will be internal [penimi] for another, as above: “Every tzadik is burned by the chuppah of his fellow,” as above, see there. And as is brought the explanation of the verse, “For the earth will be full of the knowledge of Hashem as the waters cover the sea” (Isaiah 11:9). For in the shared saichel, all will be equal, for all will know Hashem, even the nations. But in the depth of chochmah, each one will be according to his level, like the waters that cover the sea, that above, the waters are equal in every place, but in depth, they are greatly distinguished. For in one place, the waters are shallow and close to the earth, and in another place, they are deeper and deeper, and in another place, they are deep to the abyss. So it will be with the attainment of Hashem, blessed be He, in the future. And this is, “Every tzadik by the chuppah (canopy) of his fellow,” as above. For when one reaches an attainment that he did not know before, and it is for him a new matter, then he is inflamed and burned by the light of that attainment, which is wondrous for him. But one who has already passed through that attainment and now attains matters more awesome and greater than it, he has no fervor from that attainment. And this is, “Every tzadik is burned [nikveh] and inflamed by the chuppah of his fellow,” from the attainment that for his fellow is a simple matter, which does not burn or warm him at all, until he needs to cover and envelop himself, for that attainment does not warm or burn him at all. And the second tzadik, who is lower than him, is burned and inflamed by it. [And the matter is explained further based on what is explained above, that through the movement of the saichel, and so forth, which is the aspect of shefa Eloki, that is, the attainment of the makifin, the attainment of holy daas, through this, heat [chom] is born in the heart, and so forth.] It follows that the essence of the warmth [chamimus] and fervor [hisla’havus] of holiness is through the attainment of the makifin, the attainment of daas, as above. And through this, the matter is well explained: “Every tzadik is burned, etc., by the chuppah,” etc. That is, for this tzadik, it will be considered a great attainment, such that he will be burned by it, for the attainment of daas generates heat, as above. And therefore, he will be burned by it. But for the tzadik higher than him, it is not considered an attainment at all, and he is not burned or warmed at all by that attainment, but he needs to envelop and cover himself with another, higher attainment to warm himself. It comes out, that what is explained above regarding the statement, “Every tzadik is burned by the chuppah of his fellow,” which means that he will be burned by the makif of his fellow, for the makif of one is greater than the makif of another, and the saichel that is a makif for one is internal [penimi] for another, and so forth. For the chuppah is the aspect of surrounding lights [makifin], as above. All this is one matter with what we wrote here, for the chuppah, which is the makif, is the aspect of covering and enveloping, which truly warms a person. For the essence of warmth [chamimus] and fervor [hisla’havus] is from the aspect of the attainment of the makifin, as above. And understand this well). And it can be that there will be several tzadikim, when they come to the World to Come, the attainments that the great tzadik attained in this world will be for them awesome matters, and they will be burned by them. And for the great tzadik, they were attainments of this world. And similarly, for the nations [עַכּוּ"ם], it will be for them a great attainment when they come to the simple Judaism of an Israelite that he has in this world. That is, they will know from the service of Israel and from the sanctity of their commandments [mitzvot] that they performed in this world, it will be for them an attainment that they will know and feel some sanctity, like a simple upright person who feels in this world in simple service without any attainment. And when the nations come to this, it will be for them a great attainment. But we, the holy nation, there is no measure to our attainment, all the more so to the attainment of the tzadik. And the perfection of daas is when it is made from makifin into internal [penimiyim], and then one is saved from all troubles. For example, when one lies in wait to ambush and kill his fellow, then he must change his garments so that he will not be recognized, as it is written, “He changes his face and You send him away” (Job 14:20). For by changing the face [pnay] through different garments, one is saved from him. And similarly, in the essence of a person, that is, in the saichel, there are aspects of garments, that is, the saichel of the makif. And one must make the makif internal [penimi] and make for it other makifin, that is, the aspect of other garments. And through this, one is saved from all ambushers and adversaries. For garment in numerical value [gimatria] is חַשְׁמַ"ל [chashmal] (a fiery protective entity, in modern Hebrew it is electricity), and from the chashmal, all destroyers flee. And this is, “Strength and splendor are her clothing, and she laughs at the last day” (Proverbs 31:25). Through the garment, which is the aspect of the chashmal, which is a strong and splendid garment, through this, “she laughs at the last day,” for she is not afraid of it at all, as above. And the main time for this is the month of Elul. And this is “her clothing and she laughs at the last day (Livoosha Vatischak Li'yoam Acharoan לבושה ותשחק ליום אחרון),” the initial letters of which are אֱלוּל [Elul].

And this is the aspect of the seven days of mourning, Heaven forfend etc., so that his soul may ascend to the aforementioned light of the countenance [ohr hapanim], and so forth, see above. And therefore, the mourner, Heaven forfend, is obligated in tearing [kri’ah], for tearing - קְרַ"ע [kra] has the numerical value [gimatria] of 370 lights [nehorin] of the light of the countenance [ohr hapanim, which is the numerical value [gimatria] of twice “E-l” in its full spelling (Alef Lammed), for “E-l” is the light of the countenance [ohr hapanim. They asked: For there are makifin by the saichel, that is, that do not enter the internal [penimi] human intelligence saichel. And there are makifin for the Torah that surround the Torah and do not enter into the Torah. And among the makifin, there are those that are makifin and stand before the eyes, only that they are makifin and do not enter the saichel. And there are those that are in concealment [he’elem], that have not yet come even to makifin, and this is the aspect of ibbur. And what is to be done so that the makifin of the Torah enter into the Torah within, and the makifin of the saichel enter into the internal [penimi] saichel? That is, that first the makifin of the Torah come and are revealed from the concealment [he’elem] to makifin, and afterward the makifin of the Torah enter within. And similarly, the makifin of the saichel, that which cannot be attained due to human deficiency, will be made from the makif internal [penimi], that is, that it comes from the concealment [he’elem] to makifin, and the makifin will be made internal [penimi]. [This question they asked in the place where they asked, and he, of blessed memory, gave an answer for this. So I heard from his holy mouth explicitly. And afterward, we merited to hear all the aforementioned Torah. And now it is explained for the one who examines the answer to the aforementioned question and difficulty, for the essence of the question is how to generate the mochin from their concealment [ta’alumos], and afterward, when they are generated, how one merits to bring the makifin within. And it is already explained well in what one merits this, that is: Through tzeakah in Torah and prayer, one merits to generate the mochin from their concealment [ta’alumos]. And through the sanctity of the seven lamps [nayros], that is, to sanctify one’s eyes so as not to look at what is forbidden to look at, and so forth, and similarly to sanctify one’s mouth, nose, and ears, as above, through this, one merits to bring the surrounding lights [makifin] within [penimi (internal)]. And the explanation of the matter and its proofs, and where these awesome secrets are hinted at, and so forth, all is explained above well; fortunate is he who sets his heart to study them in truth, to learn and to teach, to observe and to perform, and to fulfill.



# By business in faith he fulfills And you shall love

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/210/

# By business in faith he fulfills And you shall love

<div dir="rtl">על ידי משא ומתן באמונה הוא מקים</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/210


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

על ידי משא ומתן באמונה הוא מקים "ואהבת", כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (יומא פו): "ואהבת" - 'שיהא שם שמים מתאהב על ידיך' וכו'. וכשמקים "ואהבת" על ידי זה יהיה לו פרנסה בלא יגיעה וטרח, כי אמרו חכמינו, זכרונם לברכה (פסחים קיח): 'קשין מזונותיו כקריעת ים סוף', וקריעת ים סוף היה על ידי זכות אברהם בחינת "ואהבת" כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה: "וישב הים לפנות בקר" 'דא בקר דאברהם' (א).(א) עיין זוהר תרומה קע). נמצא כשהגיע עת הבקר בחינת אברהם, אזי יצא מקשוי לקל, כי עד הבקר היה קשה לפניו קריעת ים סוף, נמצא על ידי משא ומתן באמונה אחוז בבחינת "ואהבת" בחינת אברהם אזי אין קשין לו מזונותיו:

</div>

210 - By business in faith he fulfills "And you shall love"

[In the language of our Rebbe, his memory for blessing] By business in faith he fulfills "And you shall love" [Deuteronomy 6] as our Sages, their memory for blessing, said (Yoma 86): "And you shall love" that the Name of Heaven should be beloved by your hand etc. And when he fulfills "And you shall love" by this he will have livelihood without toil and trouble because our Sages, their memory for blessing, said (

Pesachim

118): Livelihood is hard like splitting the Sea of Reeds, and splitting the Sea of Reeds was by Abraham merit aspects of "And you shall love" as our Sages, their memory for blessing, said: "And the sea returned toward morning" this is the morning of Abraham (see Zohar

Terumah

170) it is found when the time of morning arrived aspects of Abraham then it went out from hardness to ease because until morning it was hard before him the splitting of the Sea of Reeds, it is found by business in faith grasped in aspects of "And you shall love" aspects of Abraham then his livelihood is not hard for him.



# What the world travels on Rosh Hashanah to tzadikim

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/211/

# What the world travels on Rosh Hashanah to tzadikim

<div dir="rtl">מה שהעולם נוסעין על ראש השנה לצדיקים</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/211


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

מה שהעולם נוסעין על ראש השנה לצדיקים, כי עקר המתקת הדינין אינו אלא על ידי קדשת וטהרת המחשבות, כי שם שרשם. (כמו שכתוב) (כמובא בזהר): כלא במחשבה אתבררו (עיין זוהר פקודי רנד). ואי אפשר לבוא למחין זכים אלא על ידי התקשרות לצדיקים, (כמובא) (כמו שכתוב) בזהר: "ויקח משה את עצמות יוסף", 'משה הוא בחינת מחין, ויוסף הוא בחינת צדיק', הינו שאין שלמות למחין אלא על ידי התקשרות לצדיקים. וראש השנה הוא מקור הדינים של כל השנה, וצריך לטהר את מחשבתו כדי להמתיקם, ובשביל זה נוסעין לצדיקים כדי לזכות לקדשת המחשבה:

</div>

211 - What the world travels on Rosh Hashanah to tzadikim

[In the language of our Rebbe, his memory for blessing] What the world travels on Rosh Hashanah to

tzadikim

because the main sweetening of the judgments is only by holiness and purity of the thoughts because there is their root as brought in the Zohar: All in thought were clarified (see Zohar

Pekudei

254:) and it is impossible to come to pure brains only by connection to

tzadikim

as brought in the Zohar : "And Moses took the bones of Joseph" [Exodus 13] Moses is aspects of brains, and Joseph is aspects of tzadik that is that there is no completeness to brains only by connection to

tzadikim

. And Rosh Hashanah is the source of the judgments of all the year and one needs to purify his thought

in order to

sweeten them and for this they travel to

tzadikim

in order to

merit to holiness of the thought.



# This is aspects of clapping hand to hand

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/212/

# This is aspects of clapping hand to hand

<div dir="rtl">זה בחינת מחאת כף אל כף</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/212


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

זה בחינת מחאת כף אל כף, כי על ידי זה מביטין בתמונת ה', כי תמונת ה' הינו דמיונות שאנו מדמין אותו רחום וחנון ושאר כנויים ודמיונות שאנו קורין אותו, כל אלו הדמיונות גלו הנביאים, ונביאים זה בחינת דבור התפלה, כמו "ניב שפתים", וכשאנו מדברים בשפתינו את התמונות והדמיונות ומוחאין בכפים, אזי נתקים (הושע י"ב): "ביד הנביאים אדמה", כי הנביאים הם הדבורים והכפים הם יד הנביאים, ואז הדמיון נתגלה, בבחינת: "וביד הנביאים אדמה", ונתקים (במדבר י"ב): "ותמונת ה' יביט":

</div>

212 - This is aspects of clapping hand to hand

[In the language of our Rebbe, his memory for blessing] This is aspects of clapping hand to hand, because by this they gaze in the image of G-d, because the image of G-d is the images that we imagine Him merciful and gracious and other designations and images that we call Him, all these images the prophets revealed, and prophets this is aspects of speech of the prayer, as "expression of lips" and when we speak with our lips the images and the imaginings and clap with hands then is fulfilled "By the hand of the prophets I am imaged" [Hosea 12] because the prophets are the speeches and the hands are the hand of the prophets, and then the imagination is revealed, aspects of: "And by the hand of the prophets I am imaged" and is fulfilled "And the image of G-d he shall gaze" [


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

גם מחאת כף זה בחינת (יחזקאל י): "וידי אדם מתחת כנפיהם", כי הכנפים הם הדבורים, בבחינת (קהלת י): "ובעל כנפים יגיד דבר":

</div>

Numbers 12] also clapping hand this is aspects of "And hands of man from under their wings" [Ezekiel 10] because the wings are the speeches, aspects of "And the owner of wings will tell a matter" [Ecclesiastes 10] also the prayer is included in Torah


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

גם נכלל התפלה בתוך תורה שבכתב ותורה שבעל פה שהם שני ידים יד כותבת ויד חותמת:

</div>

shebiksav

(Written Torah) and Torah

shebe'al

peh

(Oral Torah) that they are two hands, hand that writes and hand that seals.
The speech comes by connection to


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

כח הדבור בא על ידי התקשרות לצדיקים כמובא 'פה אתקריאת מסטרא דצדיק' (עיין לענין כל הנ"ל בתיקון יח):

</div>

tzadikim

as brought mouth is called from the side of tzadik [see regarding all the above in Tikkun 18] [from sign 209 until here, in the language of our Rebbe his memory for blessing].


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

(מסימן ר"ט עד כאן, לשון רבנו זכרונו לברכה:

</div>



# 213 - Know that there is a name that when the Holy One blessed be He wants to hi

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/213/

# 213 - Know that there is a name that when the Holy One blessed be He wants to hi

<div dir="rtl">דע שיש שם שכשהקדוש ברוך הוא רוצה להסתיר ולכסות את</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/213


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

דע שיש שם שכשהקדוש ברוך הוא רוצה להסתיר ולכסות את האדם מן הבעל דבר להציל אותו ממות שנגזר עליו, אזי הוא מסתיר ומכסה אותו בזה השם, ואזי הבעל דבר משוטט ומחפש סביבות זה האדם לבקש לו מקום שיוכל להכנס תחת המסתר והמכסה להזיק לזה האדם, אך תכף כשמביט עליו נסתלק ואין לו כח מחמת זה השם. אבל דע שכשחס ושלום, מוצא מקום לכנס תחת המסתר והמכסה לשלט על האדם, אזי אדרבא מקבל עוד הבעל דבר יותר כח מזה השם, וזה בחינת מה שכתוב בזהר הקדוש (פנחס רל"ו): 'שראה פינחס המ"ם של מות משוטט אז', הינו כי המ"ם היא בחינת הסמ"ך מ"ם המשוטט סביב סביב כנ"ל:

</div>

213 - Know that there is a name that when the Holy One blessed be He wants to hide and cover the person

Know that there is a name that when the Holy One blessed be He wants to hide and cover the person from the accuser to save him from death that was decreed on him, then He hides and covers him with this name, and then the accuser wanders and searches around this person to seek for him a place that he can enter under the hiding and the cover to harm this person, but immediately when he gazes on him he departs and has no strength because of this name. But know that when, G-d forbid, he finds a place to enter under the hiding and the cover to rule over the person, then on the contrary the accuser receives more strength from this name, and this is aspects of what is written in the holy Zohar (Pinchas 236) that Pinchas saw the mem of death wandering, that is because the mem, it is aspects of the samech mem that wanders around

around


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

ודע שהשם הנ"ל, הוא שם סאל, ויוצא מפסוק (תהלים ל"ב): אתה סתר לי מראשי תבות, והמם של מצר תצרני הוא בחינת המ"ם הנ"ל בחינת הסמ"ך מ"ם המשוטט סביב המכסה והמסתר הנ"ל, לשלט על האדם כנ"ל, ואם, חס ושלום, מוצא מקום לשלט, אזי מקבל יותר כח מזה השם, כי נצטרף המ"ם להשם סא"ל הנ"ל, ונעשה צרוף שמו סמאל, על כן צריך להפסיק בין תבות אתה סתר לי, לתבת מצר, כדי שלא לעשות צרוף שמו, חס ושלום, ואזי כששולט על האדם, חס ושלום, ומקבל עוד כח מזה השם כנ"ל, אזי נעשה מהשם הנ"ל, סוף אדם למות (ברכות י"ז): שהוא ראשי תבות שם סא"ל הנ"ל. אבל כשמשמרין את עצמן בכח השם הנ"ל, אזי השם הנ"ל הוא מכסה ומסתר, בחינת אתה סתר לי, וגם מצר תצרני ותשמרני:

</div>

as above. And know that the name above, it is Sal, and it comes out from the verse "You are a hiding place for me from the heads of words" [Psalms 32] initial letters, and the mem of from distress You preserve me it is aspects of the mem above aspects of the samech mem that wanders around the cover and the hiding above, to rule over the person as above, and if, G-d forbid, he finds a place to rule then he receives more strength from this name because the mem is joined to the name Sal above and is made the combination of his name Samael, therefore one needs to pause between the words You are a hiding place for me, to the word from distress in order not to make the combination of his name, G-d forbid, and then when he rules over the person, G-d forbid, and receives more strength from this name as above then is made from the name above the end of man to die (

Berachos

17:): that it is initial letters of the name Sal above but when they guard themselves by the strength of the name above then the name above is a cover and hiding aspects of You are a hiding place for me, and also from distress You preserve me and guard me.



# In the first generations when they knew the day of their death

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/214/

# In the first generations when they knew the day of their death

<div dir="rtl">בדורות הראשונים כשהיו יודעים יום מיתתם</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/214


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

בדורות הראשונים כשהיו יודעים יום מיתתם, היו עוסקים בתורה כל היום ולא היה שליטה להבעל דבר עליהם. ועכשו מצינו בני אדם שמתו באמצע למודם, דע שאם הלמוד כהגן, בודאי אין לו שום כח, אבל אם אין הלמוד כראוי, בפרט למוד גמרא אם אין הלמוד כראוי, אזי הוא מקבל יותר כח מהלמוד, כי תלמוד בגימטריא אותיות של שמה לילית. על כן יש כח בלמוד התלמוד או להכניע אותה, או להפך, חס ושלום:

</div>

214 - In the first generations when they knew the day of their death

In the first generations when they knew the day of their death they were occupied in the Torah all the day and there was no dominion to the accuser over them, and now we find people who died in the middle of their study, know that if the study is proper, certainly he has no strength but if the study is not proper, in particular study of

Gemara

if the study is not proper then he receives more strength from the study because Talmud in gematria letters of the name Lilith, therefore there is strength in study of the Talmud either to subdue her, or to the opposite, G-d forbid.



# Know that there are twenty-four kinds of redemptions

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/215/

# Know that there are twenty-four kinds of redemptions

<div dir="rtl">דע שיש עשרים וארבעה מיני פדיונות, כי יש עשרים וארב</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/215


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

דע שיש עשרים וארבעה מיני פדיונות, כי יש עשרים וארבעה בתי דינים (עיין אד"ר נשא קלו: ובאד"ז רצג), וכנגד כל בית דין ובית דין יש פדיון מיחד להמתיק הדין שיש שם, על כן לפעמים אינו מועיל הפדיון שעושין, כי לא כל אחד ואחד יודע כל העשרים וארבעה פדיונות, ואפלו אם יודע אותם אינו עושה כלם, ועל כן כשאינו עושה הפדיון המיחד לאותו הדין, על ידי זה אינו מועיל. אך דע, שיש פדיון אחד שכולל את כל העשרים וארבעה בתי דינין, ויכול להמתיק כל העשרים וארבעה בתי דינים, ולזה הפדיון צריך עת רצון, בחינת התגלות מצח הרצון, כמו בשבת במנחה, בחינת: "ואני תפלתי וכו', עת רצון" וכו' (תהלים ס"ט). אך אפלו הצדיקים, לאו כל אחד יודע זה הפדיון, ולא נמצא כי אם חד בדרא שידע זה הפדיון, ופעמים אפלו כשזה הצדיק עושה פדיון, אף על פי כן אינו מועיל, וזה מחמת כי גם למעלה תאבים מאד לפדיון כזה, כי לאו בכל פעם בא להם מלמטה פדיון כזה, שיוכל להמתיק כל העשרים וארבעה בתי דינין בבת אחת, ועל כן כשבא להם זאת ההמתקה הם משתמשים עמה לצרך דבר אחר, דהינו שעל ידי זה הפדיון וההמתקה, נעשין גרים, כי 'כל זמן שיש עכו"ם בעולם חרון אף בעולם' (ספרי פר' ראה). וכשממתיקין הדין והחרון אף, נמתק העכו"ם ונעשין גרים. וזה היה עבודת משה רבנו, עליו השלום, כל ימי חייו, וגם לאחר מותו, כי השתדל לקרב הערב רב כדי לעשות גרים, וגם במותו נקבר מול בית פעור, כדי להמתיק העכו"ם כדי שיהיו נעשין גרים. ועל כן נסתלק בשבת במנחה, שאז הוא עת רצון. כדי להמתיק כל העשרים וארבעה בתי דינים כנ"ל, כדי לעשות גרים, כי כל עבודת משה, להמתיק החרון אף של העכו"ם לרצון, ועל כן משה עומד בין שמד לרצון: כי מספר משה הוא ממצע, בין מספר שמד למספר רצון. כי הוא עומד תמיד להמתיק השמד להפכה לרצון כנ"ל: ועל כן מצינו במדרש שרבי אליעזר הגדול (עין בראשית רבה ויצא פרשה ע' ובמדרש רבה קהלת) גיר גרים, וזה מחמת שהיה גלגול בנו של משה, כי עליו נאמר: "ושם האחד אליעזר" כמובא (מדרש רבה במדבר פרשה י"ט): ועל כן בכח זה גיר גרים: וכן יתרו מחמת שהיה חותן משה על ידי זה נתגיר. כמו שכתוב (שמות י"ח): "וישמע יתרו חותן משה", כי מחמת שהיה חותן משה, זה גרם לו ששמע ונתגיר, כי כל עבודת משה בחייו ועכשו לאחר מותו, הוא רק לעשות גרים כנ"ל:

</div>

215 - Know that there are twenty-four kinds of redemptions

Know that there are twenty-four kinds of redemptions because there are twenty-four courts of judgment (see Adir

BaMarom

Naso 136: and in Adra

Zuta

293) and corresponding to each court and court there is a special redemption to sweeten the judgment that is there, therefore sometimes the redemption that they do does not help because not every one and one knows all the twenty-four redemptions and even if he knows them he does not do all of them, and therefore when he does not do the redemption special to that judgment by this it does not help. But know, that there is one redemption that includes all the twenty-four courts of judgment and can sweeten all the twenty-four courts of judgment, and for this redemption one needs a time of favor aspects of revelation of the forehead of will like on Shabbos at

Minchah

, aspects of "And I my prayer etc., time of favor" etc. [Psalms 69] but even the

tzadikim

, not

every one

knows this redemption and it is not found except one in a generation who knows this redemption, and sometimes even when this tzadik does a redemption nevertheless it does not help and this is because also above they desire very much for such a redemption because not every time comes to them from below such a redemption that can sweeten all the twenty-four courts of judgment at once, and therefore when this sweetening comes to them they use it for another thing that is that by this redemption and sweetening, converts are made because all the time that there is idolatry in the world there is wrath in the world (

Sifri

Parshas

Re'eh

) and when they sweeten the judgment and the wrath, the idolatry is sweetened and converts are made, and this was the service of Moses our teacher, peace be upon him, all the days of his life, and also after his death because he strove to bring close the mixed multitude in order to make converts, and also in his death he was buried opposite Beit Peor, in order to sweeten the idolatry in order that they should be made converts, and therefore he departed on Shabbos at

Minchah

that then it is time of favor in order to sweeten all the twenty-four courts of judgment as above in order to make converts because all the service of Moses, to sweeten the wrath of the idolatry to will, and therefore Moses stands between destruction to will because the number Moses is average, between the number destruction to the number will because he stands always to sweeten the destruction to turn it to will as above, and therefore we find in the Midrash that Rabbi Eliezer the Great (see

Bereishis

Rabbah

Vayeitzei

Parsha 70 and in Midrash Rabbah

Koheles

) converted converts and this is because he was a reincarnation of the son of Moses because on him it is said: "And the name of one Eliezer" [Exodus 18] as brought (Midrash Rabbah Bamidbar Parsha 19) and therefore by this strength he converted converts, and similarly Yitro because he was the father-in-law of Moses by this he converted as it is written "And Yitro heard the father-in-law of Moses" because

because

he was the father-in-law of Moses this caused him that he heard and converted because all the service of Moses in his life and now after his death is only to make converts as above.



# The philosophers call nature mother of all living

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/216/

# The philosophers call nature mother of all living

<div dir="rtl">דע כי הפילוסופים קורים להטבע</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/216


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

דע כי הפילוסופים קורים להטבע "אם כל חי". ואנחנו על ידי תפלותינו אנו מבטלים הטבע, כי הטבע מחיב כך, ועל ידי התפלה נשתנה הטבע, וזה בחינת ח"י ברכות התפלה חוץ ברכת המינים שעל ידי חי ברכאן, מבטלין הטבע אם כל חי. ומכניעין ומבטלין המינים והאפיקורסים:

</div>

216 - The philosophers call nature "mother of all living"

Know that the philosophers call nature "mother of all living" and we by our prayers we nullify nature because nature obligates thus, and by the prayer nature is changed, and this is aspects of eighteen blessings of the prayer except the blessing of the heretics that by eighteen blessings, they nullify nature mother of all living.



# Remember the Torah of Moses

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/217/

# Remember the Torah of Moses

<div dir="rtl">סוף מלאכי</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/217


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

(סוף מלאכי) זכרו תורת משה ראשי תבות תמז חסר ואו, כי אז בתמוז צריכים להמשיך הזכרון לתקן השכחה, כי אז נתהוה השכחה, כי על ידי הלוחות שנשתברו בחדש תמוז נתהוה השכחה, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ערובין נ"ד): 'אלמלא לא נשתברו הלוחות הראשונות לא נשתכחה תורה מישראל', ועל כן חסר ואו מתמז כנ"ל, כי מאחר שנשתברו הלוחות נסתלק הואו, כי הלוחות הם בחינת ואו, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (בבא בתרא י"ד): 'הלוחות - ארכן ששה ורחבן ששה: גם זמן מתן תורתינו ראשי תבות תמז. כי בתמוז נתנו הלוחות כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (יומא ד:). וגם כאן חסר ואו, מחמת שאז נשתברו הלוחות שהם בחינת ואו כנ"ל:

</div>

217 - Remember the Torah of Moses

Remember the Torah of Moses [end of Malachi] initial letters Tammuz lacking vav because then in Tammuz they need to draw the remembrance to repair the forgetfulness because then was formed the forgetfulness because by the tablets that were broken in the month of Tammuz was formed the forgetfulness as our Rabbis, their memory for blessing, said (

Eruvin

54): If the first tablets had not been broken the Torah would not have been forgotten from Israel, and therefore lacking vav from Tammuz as above because after the tablets were broken the vav departed because the tablets are aspects of vav as our Rabbis, their memory for blessing, said (Bava Basra 14) the tablets their length six and their width six also the time of the giving of our Torah initial letters Tammuz because in Tammuz the tablets were given as our Rabbis, their memory for blessing, said (Yoma 4:) and also here lacking vav because of that the tablets were broken that they are aspects of vav as above.



# Sometimes when a decree is decreed on a person

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/218/

# Sometimes when a decree is decreed on a person

<div dir="rtl">דע שלפעמים כשנגזר על האדם</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/218


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

דע שלפעמים כשנגזר על האדם, חס ושלום, איזה גזרה, 'ואף על גב דאיהו לא חזי מזלה חזי' (מגלה ג): ומחמת זה רוצה להסתיר את עצמו, ומזה בא שלפעמים פתאם האדם נוסע לאיזה מקום רחוק זהו כדי להסתיר את עצמו, ואף על פי שהוא אינו יודע מזה, עם כל זה הנפש יודעת מזה על כן בא לו רצון לנסע לשם ולפעמים כשבא לשם הוא נתפרסם שם ביותר, ואז יוכל להזיק לו מאד, חס ושלום, ומזה היה הסתלקות צדיק גדול מאד שפתאם רצה לנסע לארץ ישראל, והוא היה בעצמו יודע מזה שהיה צריך להסתיר את עצמו ונסע על המדינה והיה פרסום גדול, ונסתלק באותו הדרך, וכן ארע בזמננו בסמוך השם יצילנו:

</div>

218 - Sometimes when a decree is decreed on a person

Know that sometimes when a decree is decreed on the person, G-d forbid, some decree and even though he does not see his mazal (fortune) sees (Megillah 3) and because of this he wants to hide himself and from this comes that sometimes suddenly the person travels to some distant place this is in order to hide himself and even though he does not know from this, nevertheless the soul knows from this therefore comes to him a will to travel there and sometimes when he comes there he is publicized there more, and then he can harm him very much, G-d forbid, and from this was the departure of a very great tzadik that suddenly wanted to travel to the Land of Israel and he himself knew from this that he needed to hide himself and traveled on the country and there was great publicity, and he departed on that way and similarly happened in our time nearby may Hashem save us.



# He performed His word

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/219/

# He performed His word

<div dir="rtl">בצע אמרתו</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/219


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

בצע אמרתו (איכה ב), 'בזע פורפירא דילה', (מדרש שם). כי בודאי אין הבית המקדש יכול לסבל כבודו וגאותו יתברך, כמו שכתוב (מלכים א ח): "הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף כי הבית הזה" וכו'. רק מחמת אהבת ישראל צמצם והלביש את גאותו כדי להשרות שכינתו בבית המקדש כדי לגלות מלכותו, וזה בחינת (תהלים צ"ג): "ה' מלך גאות לבש", שכביכול בשביל לגלות מלכותו, הלביש וצמצם את גאות שלו, כדי שנוכל לסבל קבלת על מלכותו עלינו, אבל כשישראל חטאו לפניו אזי כביכול הראה וגלה השם יתברך את גאותו וגאונו ולא רצה להלבישו ולצמצמו עוד, וממילא נחרב הבית המקדש, כי לא היה יכול לסבלו כנ"ל, וזה "בצע אמרתו" 'בזע פורפירא דילה', שקרע את הלבוש שלו, הינו שקרע את הלבוש והצמצום הנ"ל בחינת "גאות לבש" הנ"ל, וממילא נחרב הבית המקדש, כי מאחר שקרע ובטל את הצמצום והלבוש, שוב אין הבית המקדש יכול לסבל גאותו וגאונו, כי "הן השמים ושמי השמים לא יכלכלוך" כנ"ל:

</div>

219 - He performed His word

He performed His word [Lamentations 2], he tore His purple (Midrash there) because certainly the Temple cannot bear His glory and His pride, blessed be He, as it is written (1 Kings 8): "Behold the heavens and the heavens of heavens cannot contain You how much less this house" etc. only because of the love of Israel He contracted and clothed His pride in order to rest His Shechinah in the Temple in order to reveal His kingship, and this is aspects of (Psalms 93): "G-d reigns pride He has donned" that as if in order to reveal His kingship He clothed and contracted His pride in order that we can bear receiving His kingship upon us, but when Israel sinned before Him then as if He showed and revealed Hashem, blessed be He, His pride and His grandeur and did not want to clothe it and contract it anymore and automatically the Temple was destroyed because it could not bear it as above, and this "He performed His word" he tore His purple that He tore the clothing of His, that is that He tore the clothing and the contraction above aspects of "pride He has donned" above and automatically the Temple was destroyed because after He tore and nullified the contraction and the clothing again the Temple cannot bear His pride and His grandeur because "behold the heavens and the heavens of heavens cannot contain You" as above.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

עוד שמעתי בשמו לענין הנ"ל, שהלביש וצמצם את גאותו כדי לגלות מלכותו, שהזכיר אז מה שאמר ביום שלפניו, והענין, שיראה בחינת מלכות הוא בחינת הכנעה, וזה שכתוב (דברים י): "מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה", שהשם יתברך מקטין את עצמו כביכול ושואל מהם יראה, כי שואל מעמך, הוא בחינת הכנעה ושפלות, כמו השואל ומבקש מחברו. כי יראה הוא בחינת מלכות כמו שכתוב (אבות פרק ג'): "אלמלא מוראה של מלכות" (כמובא כבר כמה פעמים): ומלכות הוא בחינת עני והכנעה, כי 'אין מלך בלא עם', שזהו בחינת 'עניות דלית לה מגרמה כלום' (כמובא במקום אחר): הינו שמדת המלכות אין לה מצד עצמה כלום, כי אם על ידי העולם נתגלה מדת המלכות, כי 'אין מלך בלא עם', נמצא שמדת המלכות שהיא בחינת יראה, היא בחינת עני והכנעה. ועל כן בשעת מתן תורה שרצה השם יתברך לגלות מלכותו ויראתו, הכניע את עצמו השם יתברך לישראל כביכול, ובקש מהם שיקבלו מלכותו והבטיח להם כמה הבטחות, כמו שכתוב (שמות יט): "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" וכו', שכל אלו ההבטחות הם בחינת הכנעה, וכל זה היה בשביל לגלות מלכותו ויראתו כמו שכתוב (שם כ): "ובעבור תהיה יראתו על פניכם" וכו', כי כל זה היה בשביל היראה שהיא בחינת מלכות כנ"ל, כי השם יתברך מקטין את עצמו בשביל לגלות מלכותו כנ"ל, וזהו: "ה' מלך גאות לבש", 'ה' מלך'. הינו כשרצה השם יתברך לגלות מלכותו. אזי "גאות לבש", שהלביש וצמצם את גאותו והקטין את עצמו כביכול כנ"ל:

</div>

Also I heard in His name regarding the above that He clothed and contracted His pride in order to reveal His kingship that He said then what He said on the day before it and the matter, that fear aspects of kingship is aspects of submission and this that is written (Deuteronomy 10): "What does G-d your G-d ask from you but to fear" that Hashem, blessed be He, diminishes Himself as if and asks from them fear because asks from you, it is aspects of submission and lowliness, like the asker and requester from his friend (

Avos

chapter 3) "If not for the fear of kingship" (as brought already several times). And kingship is aspects of poor and submission because there is no king without a people, that this is aspects of poverty that has nothing of its own (as brought in another place) that is that the attribute of kingship has nothing from its side except by the world the attribute of kingship is revealed because there is no king without a people it is found that the attribute of kingship that it is aspects of fear, it is aspects of poor and submission and therefore at the time of the giving of the Torah that He wanted Hashem, blessed be He, to reveal His kingship and His fear He humbled Himself Hashem, blessed be He to Israel as if and requested from them that they should accept His kingship and promised them several promises, as it is written (Exodus 19): "And you shall be to Me a kingdom of priests and a holy nation" etc. that all these promises are aspects of submission and all this was for the fear that it is aspects of kingship as it is written (there 20): "And in order that His fear be on your faces" etc.


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

גם שמעתי, שאמר אז דברי צחות לדרשן אחד שישב על שלחנו אז, בצע אמרתו. שאומר תורה בשביל בצע וממון:

</div>

because all this was for the fear that it is aspects of kingship as above because Hashem, blessed be He diminishes Himself in order to reveal His kingship as above and this is: "G-d reigns pride He has donned" G-d reigns that is when Hashem, blessed be He, wanted to reveal His kingship then "pride He has donned", that He donned and contracted His pride and diminished Himself as if as above.


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

עוד מעין הנ"ל, שמעתי בשמו, שאמר על פסוק (ירמיה כ"ג): "אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו", כי כשאדם מקטין את עצמו, אז השם יתברך גם כן מקטין את עצמו, אבל כשהאדם מתגאה ומתגדל, אזי השם יתברך גם כן מראה גאותו וגדלו, וזהו: "אם יסתר איש במסתרים", שכשהאדם מקטין ומסתיר את עצמו במסתרים, דהינו שמסתיר ומעלים ומקטין את עצמו בענוה ושפלות, אזי ואני לא אראנו", שאני גם כן מראה עצמי אליו בבחינת לא. שהוא בחינת אין ואפס בחינת ענוה ושפלות, וכנ"ל:

</div>

Also heard, that He said then words of clarity to a preacher that sat at His table then He performed His word that says Torah for gain and money also from the like of the above, heard in His name, that He said on the verse (Jeremiah 23) "If a man hides in hiding places and I do not see him" because when a person diminishes himself then Hashem, blessed be He also diminishes Himself but when the person is proud and enlarges himself, then Hashem, blessed be He also shows His pride and greatness and this is: "If a man hides in hiding places" that when the person diminishes and hides himself in hiding places that is that he hides and conceals and diminishes himself in humility and lowliness then "and I do not see him", that I also show Myself to him in aspects of not that it is aspects of nothing and zero in aspects of humility and lowliness, and as above.



# Chosam within a Chosam Seal within a Seal

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/22/

# Chosam within a Chosam Seal within a Seal

<div dir="rtl">פרקא חמישאה דספרא דצניעותא</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/22


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

פרקא חמישאה דספרא דצניעותא

</div>

22 - Chosam within a Chosam [Seal within a Seal]

Sifra DiTzniusa [Book of Concealment], Chapter Five: Beraishisbara [In the beginning created].


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

בראשית ברא. 'בראשית' - מאמר, 'ברא' - חצי מאמר, אב ובן, סתים וגליא, עדן עלאה דסתים וגניז, עדן תתאה.

</div>

Beraishis [In the beginning] is a complete utterance, bara [created] is a half utterance, [representing] father and son, hidden and revealed, upper Eden [delight/paradise] that is hidden and concealed, lower Eden.


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

א דע שיש חותם, ויש חותם בתוך חותם. חותם הוא - כי יש מוכיחי הדור, והם בחינות רגלין; ונקראים רגלין, על שם שהם למודי ה', הינו שלומדין כביכול את ה', שנותנין לו עצות. והם הולכים בשליחותו לישראל, להוכיחם ולהחזירם להשם יתברך. ועל שם זה נקראים בחינות רגלין, על שם העצה, כמו שפרש רש"י (שמות י"א) על "וכל העם אשר ברגליך" - 'ההולכים אחר עצתך', ועל שם ההליכה, שהולכים בשליחותו להוכיח כנ"ל. וכשהשם יתברך גוזר גזר דין בעולם, והדין הוא התורה, כי צריך להיות דין תורה; ומחמת שהם למודי ה', הוא מתיעץ עמהם ומגלה להם הדין תורה שנגזר על הדור. והם מכסים זה הדין תורה וחותמין אותו, בבחינת (שיר השירים ד) "מעין חתום", שלא יינקו ממנו החיצונים, שלא יהיה נעשה ממנו, חס ושלום, דין אכזרי. וזה בחינת (ישעיהו ח): "חתום תורה בלמדי", הינו, בלמודי ה' נחתם הדין תורה, שלא יינקו ממנו החיצונים. והם, כשנגלה להם הדין תורה, הולכים ומוכיחים הדור, כדי להחזירם למוטב להמתיק הדין. ואפלו בשעת מוסר נזהרין להחתים ולהסתיר, שלא יינקו ממנו החיצונים, בבחינת (איוב ל"ג): "ובמסרם יחתם", ועל שם זה הן בחינת חותם. ואלו הלמודי ה' מרבים שלום בעולם, כמו שכתוב (ישעיהו נ"ד): "וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך", כי הולכים לפשר ולעשות שלום בין ישראל לאביהם שבשמים; ולפניו יתברך מקטינים הדבר וממליצים טוב בעדם, ולפני ישראל מגדילים החטא מאד, כמו שמצינו אצל משה, שאמר להשם יתברך (שמות ל"ב): "למה יחרה אפך בעמך", ולישראל אמר (שם): "אתם חטאתם חטאה גדלה" (עיין מ"ר דברים פ"א וזוהר נח ס"ז:). וכשהרע של הדור גובר על החותם הנ"ל ומקלקל אותו, חס ושלום, אזי נתקלקל שלום העולם, ונעשה גרושין ומחלקת בעולם, הפך השלום, בבחינת (איוב י"ח) "ומתבל ינדהו" ((ב) עיין רש"י פ' מצורע ע"פ תהי' בנדתה), כי מחותם נעשה נדת, כי הם במספר השוה, כמובא.

</div>

1. Know that there is a chosam [seal] and a chosam within a chosam. This is because the mocheechay hador [rebukers of the generation] are aspects of raglin [feet]. They are called raglin on account of their being limooday Hashem [studies of Hashem, from limud, teaching/learning], that is, they teach, so to speak, Hashem, giving Him counsel. They go on His mission to Israel to rebuke them and return them to Hashem, blessed be He. Thus, they are called aspects of raglin on account of the counsel, as Rashi explains on “And all the people that are at your feet” (Exodus 11:8)—those who follow your counsel. They are also called aspects of raglin on account of their going, since they go on His mission to rebuke, [as explained] above.

When Hashem, blessed be He, decrees a judgment in the world, it is a judgment of Torah, for it must be a Torah judgment. Because they are limooday Hashem, He consults with them, revealing the Torah judgment decreed upon the generation. They cover this judgment and seal it, as an aspect of “A fountain sealed” (Song of Songs 4:12), so that external forces do not draw from it, preventing, Heaven forbid, a cruel judgment. This is the aspect of “Seal the Torah among My taught ones” (Isaiah 8:16)—among the limooday Hashem, the Torah judgment is sealed to protect it from external forces. And they, when the Torah judgment is revealed to them, go and rebuke the generation to return them to good, to sweeten the judgment, and even during rebuke they take care to seal and conceal it so that external forces do not draw from it, as an aspect of “And in their rebuke He seals” (Job 33:16). And on account of this they are the aspect of a chosam.

These limooday Hashem increase peace in the world, as it is written: “And all your children shall be taught of Hashem, and great shall be the peace of your children” (Isaiah 54:13). They go to appease and make peace between Israel and their Father in Heaven. Before Him, blessed be He, they minimize the matter and advocate for Israel’s good. Before Israel, they magnify the sin greatly, as we find with Moshe, who said to Hashem, blessed be He, “Why should Your anger burn against Your people” (Exodus 32:11), and to Israel, “You have sinned a great sin” (Exodus 32:30) [see Midrash Rabbah, Deuteronomy chapter 1; Zohar, Noach 67a].

When the generation’s evil prevails over this chosam and spoils it, Heaven forbid, the world’s peace is disrupted, and divorce and controversy arise—the opposite of peace—as an aspect of “And from the world he shall be driven out” (Job 18:18) [see Rashi on Leviticus 13:46, s.v. “From the camp, as in she shall dwell in her niddah”]. For from chosam [seal חותם] is made niddas - נדת [menstrual impurity/separation] (they share the same numerical value (454)), is brought (in the holy books).


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

ב ויש חותם שהוא למעלה מזה החותם, הינו בחינות ידים המקבלים מוסר מאלו המוכיחים, בחינות (איוב ל"ז): "ביד כל אדם יחתום". והידים - זה בחינת אמונה שנתקבל בה המוסר, בבחינת "כאשר דבר ה' ביד משה", בחינת (שמות י"ז): "ויהי ידיו אמונה". וזה החותם צריך שמירה יתרה שלא יתקלקל, הינו שלא יתקלקל האמונה, כי כשחס ושלום נתקלקל החותם החיצון, יוכלו להתקרב לחותם הפנימי, ויקלקלו החותם הפנימי על ידי קלקול החותם החיצון, שהוא האמונה. וכשחס ושלום, נתקלקל זה החותם הידים, נעשה מזה כפירות, שהיא הפך האמונה, ונעשה אמונות כזביות. כי עקר העבודה זרה אין לה כח, אלא על ידי שמקבל מהידים אלו, בבחינת (שמות ל"ב): "ויקח מידם ויצר אתו בחרט" (וכמבאר בזהר כי תשא, קצ"ב. על פסוק זה לענין מעשה העגל: במה אצלחו בעובדא דא? בגין ד"ויקח מידם" וכו' - אלו כד נטל מידיהון הוה שדא לארעא; ואף על גב דיטל לה לבתר, לא הוה אצלח עובדא בישא דא וכו', עין שם). וגם תקונו הוא גם כן רק על ידי בחינת הידים, בבחינת (בראשית ל"ה): "ויתנו אל יעקב את כל אלקי הנכר אשר בידם", כי מ'חות"ם' נעשה 'נד"ת', בבחינת (ישעיהו א): "ידיכם דמים מלאו", כי יד במלואו (כזה: יוד דלת) הוא מספר נד"ת, הינו עבודת אלילים שמטמאה כנדה (שבת פ"ב):

</div>

2. There is a chosam [seal] above this chosam, that is, aspects of yadaye'im [hands] that receive rebuke from these mochichei hador [rebukers], as an aspect of “In the hand of every man He seals” (Job 37:7). The yadayim represent the aspect of emunah [faith], in which the rebuke is received, as an aspect of “As Hashem spoke by the hand of Moshe” (Exodus 9:35), and the aspect of “And his hands were faith” (Exodus 17:12).

This chosam requires extra guarding to prevent its spoiling, that is, to prevent the spoiling of emunah. For when, Heaven forbid, the outer chosam is spoiled, external forces can approach the inner chosam and spoil it through the spoiling of the outer chosam, which is emunah.

And when, Heaven forbid, this chosam of the yadayim is spoiled, idolatries arise—the opposite of emunah—creating false faiths. The main power of idolatry comes only through receiving from these yadayim, as an aspect of “And he took from their hand and fashioned it with a graving tool” (Exodus 32:4) [see Zohar, Ki Tisa 192a: In what did they succeed in this work? Because of “And he took from their hand” and so on. If he had thrown it to the ground when he took from their hands, the evil work would not have succeeded, see there]. Its rectification is also only through the aspect of yadayim, as an aspect of “And they gave to Jacob all the foreign gods that were in their hand” (Genesis 35:4). For from chosam [seal] is made niddah [menstrual impurity/separation], as an aspect of “Your hands are full of blood” (Isaiah 1:15). For yad [hand] in its filling [like this: יוּד דָּלֶת] equals the numerical value of niddah, that is, the service of idols that defiles like niddah [Talmud Bavli, Shabbos 82a].


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

ג וצריך לראות למלאת את הידים, שהיא האמונה, על ידי הארה משבעה רועים, שהם כלליות של כל מנהיגי הדור, בבחינת (שמות כ"ט): "שבעת ימים תמלא ידם", כי הם רועים האמונה לתקנה ולהשלימה. ועל שם זה נקראים רועים, על שם (תהלים ל"ז): "ורעה אמונה", וכל עקר אמונת ישראל ממשיכין הם להדור. וזה בחינת (דברים ל"ג): "כל קדשיו בידך", שהם בחינת כלליות של כל מנהיגי הדור. וזה בחינת (הושע י"ב): "ועם קדושים נאמן". ומשה, שהוא אחד משבעה רועים, נקרא על שם זה 'רעיא מהימנא'.

</div>

3. One must fill the yadayim [hands], which is emunah [faith], through illumination from the seven roa’im [shepherds, from the root רעה, to shepherd], who are the generality of all the generation’s leaders, as an aspect of “Seven days you shall fill their hand” (Exodus 29:35). They shepherd emunah, rectifying and completing it. Thus, they are called ro’im, on account of “And shepherd faith” (Psalms 37:3). They draw the main emunah of Israel to the generation. This is the aspect of “All His holy ones are in Your hand” (Deuteronomy 33:3)—they are the aspect of the generality of all the generation’s leaders. This is also the aspect of “And with holy ones faithful” [Hosea 12:1, interpreted as referring to the faithful shepherds]. Moshe, one of the seven ro’im, is called ra’aya mehemna [faithful shepherd] on account of this.


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

ד ואי אפשר לבוא לאלו הרועים, שהם כלליות של הקדשה, אלא על ידי עזות, כמאמר רבותינו, זכרונם לברכה (אבות פרק ה): 'הוי עז כנמר', כמו שכתוב (שמות ט"ו): "נהלת בעזך אל נוה קדשך", הינו, על ידי עזות נכנסין לתוך הקדשה. כי יש רועים של הסטרא אחרא, והם גם כן מפרסמי הדור, וכופין אנשים לתחות שעבודיהו, ועקר מלכותם הוא על ידי עזות, כי 'עזות - מלכותא בלא תגא' (סנהדרין ק"ה.), והם ככלבים בעזותם, בבחינת (ישעיהו נ"ו): "והכלבים עזי נפש המה רעים", והן 'פני הדור כפני הכלב' (סוטה מ"ט:). ועל כן כדי להנצל מהם, מתחת ממשלתם, אי אפשר רק על ידי עזות, לעמד נגד עזותם; ואז: "נהלת בעזך אל נוה קדשך", שנכנס לתוך הקדשה. וכל הקולות - הן של צעקה, הן של אנחה, הן קול שופר, הן קול זמרה - כלם הם בחינת עזות, בבחינת (תהלים ס"ח): "הן יתן בקולו קול עז":

</div>

4. It is impossible to approach these ro’im [shepherds], who are the generality of holiness, except through azus [boldness], as our rabbis, of blessed memory, said (Avos chapter 5): Be bold as the leopard, as it is written: “You have led in Your boldness to Your holy habitation” (Exodus 15:13)—that is, through azus, one enters holiness. For there are ro’im of the sitra achara [other side, evil], who are also the generation’s famous ones, subjugating people under their rule. Their kingdom’s main power is through azus, for azus is kingship without a crown [Talmud Bavli, Sanhedrin 105a]. They are like dogs in their azus, as an aspect of “And the dogs are bold of soul, they are shepherds” (Isaiah 56:11). They are the face of the generation, like the face of a dog [Talmud Bavli, Sotah 49b]. To be saved from their rule, one must stand against their azus with azus of holiness. Then, “You have led in Your boldness to Your holy habitation”—one enters holiness.

And all calls—whether of cry, sigh, shofar [ram’s horn], or song—are the aspect of azus, as an aspect of “Behold He gives in His call a call of boldness” (Psalms 68:34).


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

ה וצריך כל אדם לרחם מאד על בשר הגוף, להראות לו מכל הארה ומכל השגה שהנשמה משגת, שהגוף גם כן ידע מזאת ההשגה, בבחינת (ישעיהו נ"ח): "ומבשרך לא תתעלם" - 'מבשרך' דיקא, שלא תעלים עיניך מלרחם על בשרך, הינו בשר גופך, כי צריכין לרחם מאד על הגוף לראות לזככו, כדי שיוכל להודיע לו מכל ההארות וההשגות שהנשמה משגת. כי הנשמה של כל אדם היא רואה ומשגת תמיד דברים עליונים מאד, אבל הגוף אינו יודע מהם, על כן צריך כל אדם לרחם מאד על בשר הגוף, לראות לזכך הגוף, עד שתוכל הנשמה להודיע לו מכל מה שהיא רואה ומשגת תמיד כנ"ל. וכשהגוף הוא בבחינה זו, היא טובה להנשמה, שלפעמים נופלת ממדרגתה. וכשהגוף צח ואור, תוכל הנשמה להתרומם ולחזר למדרגתה על ידי הגוף, הינו, על ידי תענוגי הגוף תוכל לזכר ולעלות לתענוגים שלה, כי מאחר שהגוף גם כן טוב וכשר, אינו נלכד בהתענוגים, ועל כן תוכל הנשמה לחזר על ידי תענוגי הגוף למעלתה, לתענוגים שלה. וכן גם כן על ידי הרשימות שיש בהגוף, על ידי הארות שהאירה בו הנשמה מקדם, תוכל עתה לזכר ולעלות ולחזר למדרגתה. וזה בחינת (איוב י"ט): "מבשרי אחזה אלוה", 'מבשרי' דיקא, הינו על ידי בשר הגוף 'יחזה אלוה', הינו השגות אלקות; הינו, שהאדם בגופו יראה ויחזה השגות עליונות שהנשמה משגת תמיד כנ"ל. אבל כשיש להגוף עזות מבחינת "והכלבים עזי נפש", אין הנשמה יכולה לסמך עצמה ולהתקרב אל הגוף להודיע לו מההשגות שלה, כי תוכל ללכד בתקף ועזות הגוף, מה שהגוף עז וחזק בהתאוות. וצריך לזה עזות דקדשה - הינו קולות הנ"ל, שעל ידי זה משבר עזות הגוף. כי 'אנחה שוברת גופו של אדם' (ברכות נ"ח:), וכשמשבר עזות ותקיפות הגוף, על ידי זה תוכל הנשמה להתקרב עצמה אל הגוף, כי לא תהיה נלכדת שם. וזה בחינת (תהלים ק"ב): מקול אנחתי דבקה עצמי לבשרי. עצמי - היא הנשמה, שהיא עצם האדם, כי עקר עצמיות האדם, מה שנקרא אצל האדם אני, הוא הנשמה, שהיא עצם הקים לעד. אבל מחמת עזות הגוף בתאוותיו, אזי הנשמה שהיא עצם האדם רחוקה מבשרו וגופו, ועל ידי קול אנחה, שהיא בחינת עזות דקדשה כנ"ל, על ידי זה נשבר עזות גופו, ואז מתקרבת ומתדבקת העצם להבשר, הינו הנשמה להגוף. וזהו: "מקול אנחתי דבקה עצמי לבשרי" כנ"ל. ובחינת קול התקיעות הוא בחינת "מקול אנחתי", והוא משבר גופו של אדם, בבחינת (עמוס ג): "אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו", ועל ידם יוכל לבוא לרועים הנ"ל. וזה בחינת: תקיעה, שברים, תרועה. תקיעה - הם הקולות, קול עז. שברים - שעל ידם נשבר עזות הגוף כנ"ל. תרועה - בחינת (שמואל ב' ה): "ואתה תרעה את עמי" הנ"ל, שהם הרועים דקדשה, שאי אפשר להתקרב להם כי אם על ידי עזות דקדשה, שהם בחינת קולות דקדשה, בחינת קול שופר כנ"ל. וזה (בראשית י"ז): "וימל את בשר ערלתם בעצם היום הזה", וכתיב (שם): "בעצם היום הזה נמול אברהם"; 'היום הזה' - זה בחינת קול שופר, שמצותו ביום (ראש השנה כ"ח.; מגלה כ:), בבחינת (תהלים כ): "יענך ה' ביום צרה", שעל ידו נמול ונשבר ערלת בשר, ומקבל אור העצם:

</div>

5. And every person needs to have great compassion on the basar [flesh] of the body, to show it every he’ara [illumination] and every hasaga [spiritual attainment] that the neshama [soul] attains, so that the body too may know of this hasaga. This is the aspect of “And from your flesh you shall not hide” (Isaiah 58:7)—basar, specifically, meaning you shall not conceal your eyes from having compassion on your basar, that is, the basar of your body. For one must have great compassion on the body, to see to purify it, so that it may be able to have revealed to it all the he’aros [illuminations] and hasagos [attainments] that the neshama attains. For the neshama of every person always sees and attains exceedingly lofty matters, but the body does not know of them. Therefore, every person must have great compassion on the basar of the body, to see to purify the body until the neshama can reveal to it all that it sees and attains continually, [as explained] above.

And when the body is in this aspect, it is beneficial for the neshama, which sometimes falls from its level. When the body is pure and radiant, the neshama can rise and return to its level through the body, that is, through the pleasures of the body, it can recall and ascend to its own pleasures. For since the body too is good and proper, it is not ensnared by [worldly] pleasures, and thus the neshama can return, through the pleasures of the body, to its own level, to its pleasures. And Likewise, (also) through the reshimos [impressions] in the body, from the he’aros that the neshama previously illuminated in it, it can now recall, ascend, and return to its level. This is the aspect of “From my flesh I shall see G-d” (Job 19:26)—basar, specifically, meaning through the basar of the body, one shall see Elokim [G-d], that is, the lofty hasagos that the neshama continually attains, [as explained] above.

But when the body has azus [boldness] in the aspect of “And the dogs are bold of soul” (Isaiah 56:11), the neshama cannot rely on itself nor draw near to the body to reveal to it its hasagos, for it could be ensnared by the strength and azus of the body, since the body is bold and strong in its desires. This requires azus di’kedusha [boldness of holiness], that is, the voices [mentioned] above, through which the azus of the body is broken. For a sigh breaks a person’s body (Talmud Bavli, Berachos 58b). When the azus and strength of the body are broken through this, the neshama can draw near to the body, for it will not be ensnared there.

And this is the aspect of “From the voice of my sighing, my (etzem) essence has cleaved to my flesh” (Psalms 102:6)—atzmi [my essence] is the neshama, which is the essence of a person, for the main essence of a person, what is called “I” in a person, is the neshama, which is the eternal essence. But due to the azus of the body in its desires, the neshama, which is the essence of the person, is distant from its basar and body. Through the voice of sighing, which is the aspect of azus di’kedusha, [as explained] above, the azus of the body is broken, and then the etzem (bone, essence) draws near and cleaves to the basar, that is, the neshama to the body. And this is: “From the voice of my sighing, my essence has cleaved to my flesh”, [as explained] above.

And the aspect of the voice of the teki’os [shofar blasts] is the aspect of “From the voice of my sighing”. And it breaks a person’s body, in the aspect of “If a shofar is sounded in a city, will the people not tremble?” (Amos 3:6). Through them, one can come to the ro’im [shepherds, from the root רעה, to shepherd] [mentioned] above. Tekiah, shevarim, teruah, tekiah—these are the voices, the voice of oz [strength]. Shevarim, through which the azus of the body is broken, [as explained] above. Teruah, in the aspect of “And you shall shepherd My people” (II Samuel 5:2), [referring to] the ro’im of holiness [mentioned] above, to whom one cannot draw near except through azus di’kedusha, which is the aspect of the voices of holiness, the aspect of the voice of the shofar, [as explained] above. This is: “And he circumcised the flesh of their foreskin on that very day” (Genesis 17:23), and it is written: “On that very day Abraham was circumcised” (Genesis 17:26). “That day” is the aspect of the voice of the shofar, whose mitzvah [commandment] is on the day (Talmud Bavli, Rosh Hashanah 28a), in the aspect of “Hashem will answer you on the day of distress” (Psalms 20:2). Through it, the foreskin of the basar is circumcised and broken, and it receives the light of the etzem [essence.


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

ו וכן בכלליות בני האדם יש בחינת עצם ובשר, הינו שהחכם האמת, שהוא בחינת הנשמה להעם שהם למטה ממנו, הוא בחינת עצם, והעם הם נגדו בחינת בשר. וכשהם בבחינת בשר, כמו בשר הגוף בעצם האדם, הם שומעים הקול אנחה, הינו קולו של החכם, ושוברת גופם, בבחינת 'אנחה שוברת' וכו', ועל ידי זה יוכל לסמך להתקרב אליהם, שהם בחינת בשר, בבחינת "מקול אנחתי דבקה עצמי לבשרי" הנ"ל. אך כשאינם בבחינת בשר, אינם שומעים כלל קול האנחה הנ"ל; ואפלו אם שומעים קולו, אינם שומעים הקול בעצמו, כי אם קול הברה:

</div>

6. Likewise, in the generality of human beings, there is the aspect of etzem [essence, bone] and basar [flesh], that is, the true chocham [sage] who is the aspect of the neshama [soul] to the people who are below him is the aspect of etzem, and the people are, in relation to him, the aspect of basar. When they are in the aspect of basar, like the basar of the body in relation to the etzem of a person, they hear the call of anacha [sighing], that is, the call of the chocham, and it breaks their body, in the aspect of “A sigh breaks…” [the body of a person] (Talmud Bavli, Berachos 58b). Through this, he can rely and draw near to them, who are the aspect of basar, in the aspect of “From the call of my sighing, my essence has cleaved to my flesh” (Psalms 102:6), [as explained] above.

But when they are not in the aspect of basar, they do not hear the call of anacha [sighing] [mentioned] above at all. Even if they hear his call, they do not hear the call itself, but only the call of havara [echo].


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

ז וקול הברה הוא - דע, כי כשנתעורר קול דקדשה, אזי מתעורר ממנו קול דסטרא אחרא, כי על ידי העברות נבראים מחבלים, והם צועקים: הב לן מזוני! הב לן חיי! וכשאין מתגבר ומתעורר קול דקדשה, הם נחים; אך תכף שמתעורר קול דקדשה, הם מתעוררים תכף ומתחילין לצעק ולקטרג נגדו, וזהו קול ההברה שיוצא מקול הקדשה. וזה בחינת (ירמיה י"ד): "אם עונינו ענו בנו" - 'אין עניה אלא לשון צעקה' (עיין רש"י פ' כי תבא ד"ה וענית ובגמ' סוטה ל"ב:) הינו שהעוונות צועקין בנו בתוכנו ממש על ידי שנתעורר קול דקדשה, וכמו שכתוב אצל הצרפית (מלכים א' י"ז): "באת אלי להזכיר את עוני", הינו: כל זמן שלא היה שם אליהו, ולא היתה הקדשה גוברת כל כך, היו העונות שלה נחים, אך על ידי שנתעורר שם קדשת אליהו, היו נזכרים ונתעוררים עוונותיה לצעק ולקטרג עליה. וזהו: אם עונינו ענו בנו - שהעוונות צועקין בתוכנו. ואפלו כשאנו צועקים איזה קול דקדשה, אין אנו זוכין לשמע קול דקדשה בעצמו, לשבר על ידו עזות הגוף, כי אם קול הברה, שהוא קול העוונות שנתעוררין נגד קול דקדשה, והם צועקים בתוכנו: ה' עשה למען שמך - שאתה בעצמך תעשה למען שמך ותרחם עלינו למענך לבד. וכשאינו בבחינת בשר להחכם, שהוא בחינת העצם, אזי אינו שומע הקול בעצמו הנ"ל רק הקול ההברה, הינו קול העוונות שנתעוררים מזה הקול. וזה (ראש השנה כ"ז: ): 'התוקע בבור', בחינות (תהלים פ"ח): "שתני בבור תחתיות", והוא מתאנח ותוקע על זה; 'אותם העומדים בחוץ' - שאינם בבחינת בשר; 'אם קול שופר שמע, יצא' - הינו שיוכל לצאת מתוך הרע שלו; 'ואם קול הברה שמע, לא יצא', כנ"ל. נמצא, בין קול אנחת האדם בעצמו אינו שומע אם אינו בבחינת בשר, שהגוף רחוק כל כך מהעצם הנשמה עד שאינו בבחינת בשר, ואזי אינו שומע קול אנחתו; וכן קול אנחת החכם, אם אינו בבחינת בשר להחכם, אינו שומע קולו, כי אם קול הברה כנ"ל:

</div>

7. And the call of havara [echo] is: Know that when a call of kedusha [holiness] is aroused, then a call of the sitra achara [other side, evil] is aroused from it. For through avairos [transgressions], destroyers are created, and they cry out: “Give us sustenance! Give us life!” When a call of kedusha is neither strengthened nor aroused, they rest. But as soon as a call of kedusha is aroused, they are immediately aroused and begin to cry out and accuse against it. This is the call of havara that emerges from the call of kedusha. This is the aspect of “If our iniquities have spoken up against us” (Jeremiah 14:7)—aneya [speaking up] refers only to the language of crying out [see Rashi on Deuteronomy 26:5, s.v. “And you shall answer”; Talmud Bavli, Sotah 32b]. That is, the aveiros cry out within us, truly within us, because a call of kedusha was aroused. As it is written regarding the Tzarfatite: “You have come to me to recall my iniquity” (I Kings 17:18). That is, as long as Eliyahu was not there and kedusha was not so dominant, her avairos were at rest. But because the kedusha of Eliyahu was aroused there, her avairos were recalled and aroused to cry out and accuse against her.

And this is: “If our iniquities speak up against us”— that the avairos cry out within us. Even when we cry out with some call of kedusha, we do not merit to hear the call of kedusha itself to break through it the azus [brazenness] of the body, but only the call of havara, which is the call of the avairos that are aroused against the call of kedusha, and they cry out within us: “Hashem do for the sake of Your name”—that You Yourself do for the sake of Your name and have compassion on us for Your sake alone.

And when one is not in the aspect of basar to the chocham, who is the aspect of the etzem, then he does not hear the call itself [mentioned] above, but only the call of havara, that is, the call of the avairos that are aroused from this call.

And this is: “One who blows [the shofar] in a pit” (Talmud Bavli, Rosh Hashanah 27b), in the aspect of “You have placed me in the pit of the depths” (Psalms 88:7). He sighs and blows on account of this. Those standing outside, who are not in the aspect of basar, if they heard the call of the shofar [ram’s horn], they have fulfilled [the commandment]; that is, they can emerge from their evil. But if they heard the call of havara, they have not fulfilled, [as explained] above.

It comes out, that whether it is the call of the sighing of the person himself, he does not hear it if he is not in the aspect of basar, since the body is so distant from the etzem, the neshama, that it is not in the aspect of basar. Then he does not hear the call of his sighing. Likewise, the call of the sighing of the chocham, if one is not in the aspect of basar to the chocham, he does not hear his call, but only the call of havara, [as explained] above.


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

ח ולבוא לבחינת בשר - הוא על ידי השמוש, על ידי שמשמש את החכם, נעשה בחינת בשר להחכם; וכן על ידי שמשמש הגוף להנשמה בעשית מצוות מעשיות, נעשה הגוף בחינת בשר להנשמה. וכשהבשר בבחינה הזאת, אז (ישעיהו מ"א): "ולירושלים מבשר אתן" - מבשר הנמול הנ"ל נשלם ירושלים, שהיא "קריה נאמנה" (שם א), הינו שזוכין לבוא לאמונה, שהיא כלליות הקדשה שמקבלין מצדיקי הדור האמתיים, שאי אפשר להתקרב אליהם כי אם על ידי עזות דקדשה, שהוא בחינת כל הקולות דקדשה, שעל ידי זה משברין עזות דסטרא אחרא, שהוא בחינת עזות הגוף, וזוכין להתקרב ולהתדבק אליהם, ועל ידי זה זוכין לאמונה שלמה, שהוא בחינת ירושלים קריה נאמנה כנ"ל.

</div>

8. And to come to the aspect of basar, it is through shimus [service]. Through serving the chocham, one becomes the aspect of basar to the chocham. Likewise, through the body serving the neshama by performing practical mitzvahs [commandments], the body becomes the aspect of basar to the neshama.

When the basar is in this aspect, then: “And to Jerusalem I will give a herald” (Isaiah 41:27). From the basar that is circumcised [purified, as explained] above, Jerusalem, which is “a faithful city” (Isaiah 1:26), is completed. That is, one merits to come to emunah [faith], which is the generality of kedusha [holiness], received from the true tzadikim [righteous ones] of the generation, to whom one cannot draw near except through azus di’kedusha [boldness of holiness], which is the aspect of all the calls of kedusha. Through this, one breaks the azus of the sitra achara [other side], which is the aspect of the azus of the body, and one merits to draw near and cleave to them. Through this, one merits to complete emunah, which is the aspect of Jerusalem, a faithful city, [as explained] above.


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

ט ולבוא לעזות דקדשה הנ"ל, הוא על ידי שמחה, בבחינת (נחמיה ח): "כי חדות ה' היא מעזכם", הינו על ידי בחינת נעשה ונשמע, שהוא בחינת השמחה; כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (שבת פ"ח): בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע, ירדו ששים רבוא מלאכים ונתנו שני עטרות בראש כל אחד וכו', וכשחטאו נלקחו וכו', ועתיד הקדוש ברוך הוא להחזירם להם, שנאמר: "ושמחת עולם על ראשם". נמצא שנעשה ונשמע הם בחינת שמחה, בחינת "ושמחת עולם על ראשם" כנ"ל:

</div>

To come to the aspect of azus di’kedusha [boldness of holiness] [mentioned] above, it is through simcha [joy], in the aspect of “For the joy of Hashem is your strength” (Nehemiah 8:10). That is, through the aspect of na’aseh v’nishma [we will do and we will hear], which is the aspect of simcha, as our rabbis, of blessed memory, said (Talmud Bavli, Shabbos 88a): At the moment when Israel said na’aseh v’nishma, sixty myriads of angels descended and placed two crowns on the head of each one, [and so on]. And when they sinned, they were taken away, [and so on]. And in the future, the Holy One, blessed be He, will return them to them, as it is said: “And everlasting joy shall be upon their head” (Isaiah 35:10). It is found that na’aseh v’nishma is the aspect of simcha, the aspect of “And everlasting joy shall be upon their head”, [as explained] above.


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

ודע, כי שני העדיים שהכתירו בחורב מנעשה ונשמע הם בחינת "בראשית ברא", כמובא בספרא דצניעותא (פרק ה): בראשית - דא מאמר, ברא - חצי מאמר, דא עדן עלאה, עדן תתאה; חכמה עלאה, חכמה תתאה; אב ובן. כי נעשה ונשמע הוא בחינת נסתרות ונגלות: נעשה הוא בחינת נגלות, הינו המצוות שאפשר לכל אחד לקים לפי מדרגתו, ונשמע היא בחינת נסתרות, מה שהוא גבוה ונסתר ממנו, שאינו יכול לעשות עבודה בזה. למשל: אצל כל מצוה יש דברים שסביבות המצוה, כי מלבד הצווי הנאמר בתורה לקים המצוה, יש עוד לזה דברים בתורה, כגון "וידבר ה' אל משה", ושאר דבורי התורה שסביבות המצוה. ועבודה שיש בדבורי התורה הללו שסביבות המצוה הם בחינת 'נשמע', בחינת נסתר, כי המצוה בעצמה אנו יכולים לקים, אך העבודה שיש באלו הדבורים אין אנו יודעים, וזה בחינת 'נשמע' בחינת נסתר. וזה בחינת תורה ותפלה: 'נעשה' הוא בחינת תורה, הינו הנגלות, מה שיודע לקים, ו'נשמע' הם בחינת נסתרות, בחינת דבורי התורה, שהם הדבורים של התורה שסביבות כל מצוה, שהם בחינת נסתר כנ"ל, שאינו יודע איך לעבד בזה את השם יתברך, בחינת תפלה, שהיא דבקות, כי 'שמיעה תליא בלבא' (תקון נ"ח), כמו שכתוב (מלכים א ג): "ונתת לעבדך לב שמע", ועבודה שבלב זו תפלה (תענית ב), הינו בטול ודבקות לאין סוף, כי אין סוף הוא בחינת מה שאין בו תפיסה, ומאחר שאין לו תפיסה בזה [הינו בדבורי התורה הנ"ל, כי הוא בחינת נסתר כנ"ל], הוא בחינת תפלה דבקות, שהוא רק בטול להאין סוף:

</div>

And know that the two adaye'im [ornaments] that were crowned at Sinai from na’aseh v’nishma are the aspect of “Beraishis bara” [In the beginning created], as brought in Sifra DiTzniusa [Book of Concealment], Chapter Five: Beraishis [In the beginning] is a complete utterance, bara [created] is a half utterance, Eden ila’a [upper delight/paradise], Eden tata’a [lower delight/paradise], chochma ila’a [upper wisdom], chochma tata’a [lower wisdom], father and son. For na’aseh v’nishma is the aspect of nistaros [hidden things] and niglos [revealed things]. Na’aseh [we will do] is the aspect of niglos, that is, the mitzvahs [commandments] that everyone can fulfill according to his level. And nishma [we will hear] is the aspect of nistar, what is lofty and hidden from him, in which he cannot perform service. For example, with every mitzvah, there are matters surrounding the mitzvah. For besides the command stated in the Torah to fulfill the mitzvah, there are further matters in the Torah, such as “And Hashem spoke to Moshe” and other utterances of the Torah surrounding the mitzvah. The service in these utterances of the Torah surrounding the mitzvah is the aspect of nishma, the aspect of nistar. For the mitzvah itself we can fulfill, but the service in these utterances we do not know. This is the aspect of nishma, the aspect of nistar. This is the aspect of Torah and tefillah [prayer]. Na’aseh is the aspect of Torah, that is, the niglos, what one knows to fulfill. And nishma is the aspect of nistar, the aspect of the utterances of the Torah, which are the utterances of the Torah surrounding every mitzvah, which are the aspect of nistar, [as explained] above, in which one does not know how to serve Hashem, blessed be He, in the aspect of tefillah, which is devaikus [attachment]. For hearing depends on the heart (Zohar, Tikkun 58), as it is written: “And You shall give to Your servant a hearing heart” (I Kings 3:9). And service of the heart is tefillah (Talmud Bavli, Taanis 2a). That is, bitul [self-nullification] and devaikus to the Infinite, for the Infinite is the aspect of what cannot be grasped. Since there is no grasp in this [that is, in the utterances of the Torah mentioned above, which are the aspect of nistar], it is the aspect of tefillah, devaikus, which is only bitul to the Infinite (Ain Soaf).


## Segment 13

<div dir="rtl" lang="he">

י ויש בכל דרגא ודרגא וכן בכל עולם ועולם בחינת נעשה ונשמע, כי כל אחד לפי מדרגתו יש לו בחינת 'נעשה', בחינת תורה, הינו הנגלות לו, ובחינת 'נשמע', שהיא בחינת נסתרות, בחינת תפלה כנ"ל. כי מי שבא למדרגה גבוה מהראשונה, אזי נעשה מה'נשמע' שלו בחינת 'נעשה', ואזי יש לו בחינת נשמע אחרת, וכן מדרגא לדרגא, וכן כל אדם לפי מדרגתו יש לו בחינת נעשה ונשמע. וכן בכל עולם יש בחינת נעשה ונשמע, כי מה שהוא להעולם הזה בחינת 'נשמע' הוא לעולם הגלגלים בחינת 'נעשה', ויש להם בחינת 'נשמע' גבוה ממנו, וכן מעולם לעולם. וזה בחינת תורת ה' ותורתו (עבודה זרה י"ט) - מתחלה תורת ה', שהוא בחינת נסתר, "הנסתרת לה' אלקינו", ואחר כך כשהוא במדרגה גבוה ממנה, נעשה תורתו, שנעשה מה'נשמע' 'נעשה', שהוא בחינת "והנגלת לנו ולבנינו". וזה (דברים כ"ט): הנסתרת לה' אלהינו - זה בחינת 'נשמע', והנגלת לנו ולבנינו - זה בחינת 'נעשה', עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת - שילך מדרגא לדרגא, שיבוא לעולם שיהיה מה'נשמע' 'נעשה'. וזה: לעשות את כל דברי התורה; דברי התורה - הם דבורי התורה שסביבות המצוה, כגון 'וידבר' כנ"ל, שהם בחינת 'נשמע' כנ"ל, יהיה נעשה מהם בחינת 'נעשה'. וזהו: עד עולם, שילך מדרגא לדרגא ומעולם לעולם, לעשות - לעשות דיקא, בחינת 'נעשה', את כל דברי התורה הזאת; דברי התורה - הם בחינת דבורי התורה שסביבות המצוה, שהם בחינת הנסתרות, בחינת 'נשמע' כנ"ל, יהיה נעשה מהם בחינת 'נעשה', בחינת נגלות כנ"ל.

</div>

And in every level and level, and likewise in every world and world, there is the aspect of na’aseh v’nishma [we will do and we will hear]. For each person, according to his level, has the aspect of na’aseh, the aspect of Torah, that is, the niglos [revealed things] to him, and the aspect of nishma, which is the aspect of nistar [hidden thing], the aspect of tefillah [prayer], [as explained] above. For one who comes to a higher level than the first, then the nishma of his aspect becomes na’aseh, and then he has another aspect of nishma. Likewise, from level to level. And likewise, every person, according to his level, has the aspect of na’aseh v’nishma. And likewise, in every world, there is the aspect of na’aseh v’nishma. For what is in this world the aspect of nishma is in the world of the spheres the aspect of na’aseh, and they have an aspect of nishma higher than it. And likewise, from world to world. This is the aspect of Toaras Hashem [the Torah of Hashem] and Toaraso [his Torah] (Talmud Bavli, Avodah Zarah 19a). At first, Toras Hashem, which is the aspect of nistar, “The hidden things are for Hashem our G-d” (Deuteronomy 29:28). And afterwards, when he is on a higher level than it, it is made toarusoa (his Torah) - for it made from the "nishma" - "na'aseh", which is the aspect of, "and the revealed is for us and our children."

This is: “The hidden things are for Hashem our G-d”, this is the aspect of nishma. And “The revealed things are for us and our children” (Deuteronomy 29:28), this is the aspect of na’aseh, “forever, to do all the words of this Torah”—that he should go from level to level, that he should come to a world where the nishma becomes na’aseh, to do all the words of this Torah. The words of the Torah are the utterances of the Torah surrounding the mitzvah [commandment], such as “And He spoke” [e.g., And Hashem spoke to Moshe], [as explained] above, which are the aspect of nishma, [as explained] above. It becomes from them the aspect of na’aseh, forever, that he should go from level to level and from world to world, to do—to do, specifically—the aspect of na’aseh, all the words of this Torah. The words of the Torah are the aspect of the utterances of the Torah surrounding the mitzvah, which are the aspect of nistar, the aspect of nishma, [as explained] above.


## Segment 14

<div dir="rtl" lang="he">

וצריך כל אדם שילך מדרגא לדרגא ומעולם לעולם, עד שיזכה בכל פעם לבחינת נעשה ונשמע גבוה יותר, שיהיה נעשה אצלו בכל פעם מבחינת 'נשמע', בחינת נסתר, בחינת תפלה, בחינת דברי התורה שסביבות המצוה, בחינת תורת ה', יהיה נעשה מזה בחינת 'נעשה', בחינת נגלה, בחינת תורה, בחינת תורתו, ויהי לו בחינת 'נשמע' וכו' גבוה יותר. וכן בכל פעם ילך מדרגא לדרגא וממעלה למעלה, עד שיבוא בראשית נקדת הבריאה, שהוא תחלת האצילות. ושם יש גם כן בחינת נעשה ונשמע, ובחינת 'נשמע' שיש שם הוא תורת ה' באמת, כי בכל עולם ודרגא תורת ה' היא רק בשם המשאל, כי רק מחמת שנסתר ממנו נקרא תורת ה', וכשבא לשם נעשה תורתו. אך בחינת ה'נשמע' שבתחלת האצילות היא תורת ה' באמת, כי אין גבוה משם רק תורת ה' ממש. ואחר כך כשנכלל באין סוף, אזי ה'נעשה' היא בחינת תורת ה' ממש, וה'נשמע' הוא בחינת תפלת ה'. כי יש תורת ה', כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ירושלמי בכורים וראש השנה): 'אני קימתיה תחלה', וכמו שאמרו (בסוטה י"ד): 'הקדוש ברוך הוא מלביש ערמים ומבקר חולים' וכו', וכן אמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ברכות ו): 'מנין שהקדוש ברוך הוא מניח תפלין' וכו'. וכן יש תפלת ה', כמו שאמרו, רבותינו, זכרונם לברכה (שם ז): מנין שהקדוש ברוך הוא מתפלל? שנאמר: "ושמחתים בבית תפלתי". נמצא שיש תורת ה' ויש תפלת ה'. וכשזוכה להכלל באין סוף, אזי תורתו הוא תורת ה' ממש ותפלתו הוא תפלת ה' ממש. וזה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (בבא קמא צ"ב): המבקש רחמים על חברו והוא צריך לאותו דבר, הוא נענה תחלה, כי מה שצריך לאותו דבר ואינו מבקש על עצמו הוא מחמת שהוא בבחינת אין, והוא בחינת תחלה, הינו קדם הבריאה, ומחמת שהוא בבחינת תחלה, על ידי זה הוא נענה תחלה. [לכאורה אין לזה הענין חבור היטב למה שלמעלה. אך באמת מבאר זה הענין היטב למעין קצת, כי מבאר לעיל ולקמן, שבחינת תפלת ה' הוא בחינת קדם הבריאה, בחינת אין סוף, שזהו בחינת תחלה; ומחמת שזאת הבחינה היא בחינת אין, על כן אין מי שיזכה לזה, כי אם מי שהוא בבחינת אין, דהינו שהוא ענו באמת ומבטל עצמו לגמרי בתכלית הבטול כאלו אינו בעולם, עד שנכלל באין סוף, ששם הוא בחינת תפלת ה' כנ"ל. ובזה מקשר היטב מה שמובא לקמן על מאמר רבותינו, זכרונם לברכה: 'אלעזר זעירא וכו', שחשדוהו בגדלות ועל כן חבשוהו' וכו', עין שם. ולכאורה אין קשר לענין פגם הגדלות להתורה הזאת, שלא נזכר כאן לכאורה מענין גדלות כלל. אך באמת על פי הנזכר לעיל מבאר לעינים, שכל ענין זה לזכות לבחינת נעשה ונשמע הגבוה יותר, שהוא בחינת כלליות באין סוף, בתחלת הבריאה, כל זה אי אפשר לזכות כי אם על ידי ענוה באמת, שהוא בחינת אין כנ"ל. ועתה מבאר היטב קשר ענין זה - המתפלל על חברו והוא צריך וכו' - להתורה הזאת, כי זה שמתפלל על חברו אף על פי שהוא צריך לאותו דבר, זהו בחינת ענוה, בחינת אין, שמבטל עצמו ואינו חושש על עצמו כלום, רק מרגיש צער ישראל חברו. ועל ידי הבטול זה הוא נכלל באין, שהוא בחינת תחלה, בחינת קדם הבריאה, בחינת נשמע, בחינת תפלת ה' כנ"ל, ועל כן הוא נענה תחלה, כי הוא בבחינת תחלה כנ"ל]. וזה בחינת אב ובן, מאמר וחצי מאמר; כי ה'נעשה' הוא בחינת נגלה, בחינת תורה, בחינות 'ברא', בחינות בן, בחינות עדן תתאה, בחינות חכמה תתאה, בחינות חצי מאמר, כנגד ה'נשמע', שהוא בחינות 'בראשית', מאמר השלם, חכמה עלאה, עדן עלאה, בחינות אב, בחינת תפלה, בחינות נסתר, כי כל דרגא נגד דרגא שלמעלה ממנה הוא בחינות חצי מאמר; כמו האב כשמדבר, מדבר מאמר השלם, וכשבנו הקטן מדבר אחריו, הוא מדבר רק חצי מאמר - כן כל דרגא נגד דרגא שלמעלה ממנה היא בחינות חצי מאמר, והדרגא שלמעלה ממנה היא בחינות מאמר השלם נגדה, וכן מדרגא לדרגא, כי כל בני אדם וחיות ועופות וצמחים וכל הדברים שבזה העולם הם רק בחינות חצי מאמר נגד העולם שלמעלה מזה העולם, כי הם רק רמזים לדברים הגבוהים מהם, וכן מעולם לעולם. וכן כלליות הבריאה נגד קדם הבריאה היא בחינות חצי מאמר, כי עקר שלמות - באין סוף, ושם הוא בחינת מאמר השלם. וזה 'ברא', שהוא כלליות הבריאה, הוא חצי מאמר נגד 'בראשית', שהוא בחינות קדם הבריאה, בחינת תפלה, כמו 'בראשית' - 'ירא בשת' (תקונים, תקון ז), שהיא התפלה, בחינות (משלי ל"א): "יראת ה' היא תתהלל", שהוא מאמר השלם. ועל כן אמונה נקרא ירושלים, כנזכר לעיל, על שם שעקר בנינה מבראשית, שהוא בחינת יראה שלם, כי 'תמן יראה, תמן שלם' (עיין מ"ר וירא פ' נ"ו) 'בראשית' - 'ירא בשת', מאמר השלם, כי אמונה הוא מהרועים כנ"ל, ולהרועים אי אפשר להתקרב כי אם על ידי עזות כנ"ל, ולעזות זוכין על ידי שמחה כנ"ל, ולשמחה זוכין על ידי בחינות נעשה ונשמע, שהוא בחינות תורה ותפלה וכו' כנ"ל. אך עקר שלמות השמחה הוא על ידי יראה, כי "וגילו ברעדה" כתיב (תהלים ב) (ברכות ל:), הינו, עקר הגילה והשמחה היא על ידי תפלה, שהוא בחינות יראה כנ"ל, שהיא בחינות 'נשמע', בחינות מאמר השלם, ששם עקר השלמות כנ"ל. נמצא שעקר בנין האמונה, שהיא בחינות ירושלים, קריה נאמנה, זוכין על ידי תפלה, שהוא בחינות יראה, בחינות מאמר השלם כנ"ל. ועל כן נקראת האמונה ירושלים, שהוא יראה שלם, כי עקר בנינה על ידי בחינות יראה, שהוא בחינות מאמר השלם, שזהו בחינות 'בראשית', ירא בשת, שהוא מאמר השלם כנ"ל. וזה (שם י"ט): "עדות ה' נאמנה" - עדות ה', שהם העדיים הנ"ל, נאמנה - על ידם נבנית האמונה. וזה (בראשית מ"ט): "משם רעה אבן ישראל", ותרגומו: אב ובן. וזה מאמר השלם, שהוא אב ובן כחדא, כי חצי מאמר הוא בחינות בן לחוד, אבל מאמר השלם הוא אב ובן כחדא, כי שם נכלל הכל, ועל ידי זה יכול לבוא לבחינות רועים כנ"ל. וזהו: "משם רעה אבן ישראל" כנ"ל:

</div>

It becomes from them the aspect of na’aseh, the aspect of niglos [revealed things], [as explained] above. And every person must go from level to level and from world to world until he merits each time to the aspect of na’aseh v’nishma higher still, that it should be made for him each time, from the aspect of nishma, the aspect of nistar (which is) the aspect of tefillah (which is) the aspect of the words of the Torah surrounding the mitzvah, the aspect of Toras Hashem, the aspect of prayer - (should be made into) the aspect of na’aseh (which is) the aspect of niglos (which is) the aspect of Torah, the aspect of Toraso. And there will be for him the aspect of nishma [and so on (all the aspects of nishma)], higher still. And likewise, each time he should go from level to level and from elevation to elevation until he comes to Beraishis [In the beginning], the point of creation, which is the beginning of atzilus [emanation]. And there too, there is the aspect of na’aseh v’nishma. The aspect of nishma that is there is Toras Hashem in truth. For in every world and level, Toras Hashem is only in a borrowed sense, because it is called Toras Hashem only because it is hidden from him. And when he comes there, it becomes Toraso. But the aspect of nishma at the beginning of atzilus is Toras Hashem in truth, for there is nothing higher than it except Toras Hashem itself (mamash). And afterward, when he is included in Ain Sof [the Infinite], then the na’aseh is the aspect of Toras Hashem itself, and the nishma is the aspect of tefillas Hashem [the prayer of Hashem]. For there is Toras Hashem, as our rabbis, of blessed memory, said (Jerusalem Talmud, Bikkurim 3:3; Rosh Hashanah 1:2): “I fulfilled it first”. And as they said (Talmud Bavli, Sotah 14a): The Holy One, blessed be He, clothes the naked, visits the sick, [and so on]. And likewise, our rabbis, of blessed memory, said (Talmud Bavli, Berachos 6a): From where do we know that the Holy One, blessed be He, puts on tefillin? [And so on]. And there is tefillas Hashem, as our rabbis, of blessed memory, said (Talmud Bavli, Berachos 7a): From where do we know that the Holy One, blessed be He, prays? As it is said: “And I will make them rejoice in My house of prayer” (Isaiah 56:7). It is found that there is Toras Hashem and there is tefillas Hashem. When one merits to be included in Ain Sof, then his Torah is Toras Hashem itself, and his tefillah is tefillas Hashem itself. This is what our rabbis, of blessed memory, said (Talmud Bavli, Bava Kama 92a): One who seeks mercy for his fellow while he needs that thing, he is answered first. Because what he needs that thing and does not seek it for himself, is because he is in the aspect of a'yin [nothingness], and he is the aspect of techila [beginning], that is, before creation. And because he is in the aspect of techila, through this, he is answered first. [It appears that this matter is not well connected to what precedes. But in truth, this matter is well explained to one who examines slightly, for it is explained above and below that the aspect of tefillas Hashem is the aspect of before creation, the aspect of Ain Sof, which is the aspect of techila. And because this aspect is the aspect of ayin, therefore, no one merits this except one who is in the aspect of ayin, that is, who is truly humble and completely nullifies himself to the utmost nullification, as if he is not in the world, until he is included in Ain Sof, where it is the aspect of tefillas Hashem, as explained above. And through this, what is brought below about the statement of our rabbis, of blessed memory, “Elazar Ze’ira, and so on, they suspected him of pride, and therefore they imprisoned him, and so on,” is well connected. See there. It appears that the matter of the defect of pride has no connection to this Torah, as pride is not mentioned here at all. But in truth, according to what is explained above, it is clear to the eyes that this entire matter—to merit the aspect of na’aseh v’nishma higher still, which is the aspect of the generality in Ain Sof at the beginning of creation—is not possible except through true humility, which is the aspect of ayin, as explained above. Now the connection of this matter, one who prays for his fellow even though he needs that thing, and so on, to this Torah is well explained, for one who prays for his fellow even though he needs that thing is the aspect of humility, the aspect of ayin, that he nullifies himself and is not concerned for himself at all, but only feels the pain of his fellow Israel. And through this nullification, he is included in ayin, which is the aspect of techila, the aspect of before creation, the aspect of nishma, the aspect of tefillas Hashem, as explained above. And therefore, he is answered first, for he is in the aspect of techila, as explained above]. And this is the aspects of father and son, complete utterance (maamar) and half utterance chatzee maamar). For the na’aseh is the aspect of niglay, the aspect of Torah, the aspect of bara [created], the aspect of son, the aspect of Eden tata’a [lower delight/paradise], the aspect of chochma tata’a [lower wisdom], the aspect of half utterance, corresponding to the nishma, which is the aspect of Beraishis [In the beginning], the complete utterance (maamar hashulaim), chochma ila’a [upper wisdom], Eden ila’a [upper delight/paradise], the aspect of father, the aspect of tefillah, the aspect of nistar. For every level, compared to the level above it, is the aspect of half utterance, like the father when he speaks, he speaks a complete utterance, and when his young son speaks after him, he speaks only a half utterance. So too, every level compared to the level above it is the aspect of half utterance, and the level above it is the aspect of complete utterance in relation to it. And likewise, from level to level. For all people, animals, birds, plants, and all things in this world are only the aspect of half utterance compared to the world above this world, for they are only hints to things higher than them. And likewise, from world to world. And likewise, the generality of creation compared to before creation is the aspect of half utterance. For the primary perfection is in Ain Sof, and there it is the aspect of complete utterance. And this is bara, which is the generality of creation, a half utterance compared to Beraishis, which is the aspect of before creation, the aspect of tefillah, as in Beraishis yara bashes [In the beginning, fear, shame] (Zohar, Tikkun 7), which is tefillah, the aspect of “The fear of Hashem, she shall be praised” (Proverbs 31:30), which is the complete utterance. Therefore, emunah [faith] is called Yerushalayim [Jerusalem], as explained above, because the primary building of it is from Beraishis, which is the aspect of complete yirah [fear]. For there is yirah, there is complete [see Midrash Rabbah, Vayera 56]. Beraishis yara bashes, the complete utterance. For emunah is from the ro’im [shepherds, from the root רעה, to shepherd], [as explained] above. And to the ro’im one cannot draw near except through azus [boldness], [as explained] above. And to azus one merits through simcha [joy], [as explained] above. And to simcha one merits through the aspect of na’aseh v’nishma, which is the aspect of Torah and tefillah, [and so on, as explained] above. But the primary perfection of simcha is through yirah, for it is written: “And rejoice with trembling” (Psalms 2:11) [see Talmud Bavli, Berachos 30b]. That is, the primary rejoicing and simcha is through tefillah, which is the aspect of yirah, [as explained] above, which is the aspect of nishma, the aspect of complete utterance, where the primary perfection is, [as explained] above. It comes out, that the primary building of emunah (faith), which is the aspect of Yerushalayim, a faithful city, is merited through tefillah, which is the aspect of yirah, the aspect of complete utterance, [as explained] above. Therefore, emunah [faith] is called Yerushalayim [Jerusalem], which is complete yirah [fear], for the main building of it is through the aspect of yirah, which is the aspect of complete utterance, which is the aspect of Beraishis yaray boashess [In the beginning, fear, shame], which is the complete utterance, [as explained] above. And this is: “The testimony (aidoos) of Hashem is faithful” (Psalms 19:8). The testimony [root: עד] of Hashem, which is the adayim [ornaments, same root: עד] [mentioned] above, is faithful, for through them emunah is built. This is: “From there the shepherd, the stone of Israel” (Genesis 49:24). And its Targum: father and son [the Hebrew word for stone, evven, is like an abbreviated av ben, father son]. And this is the complete utterance (maamar hashulaim), which is father and son together, for the half utterance (chatzee maamar) is the aspect of son alone, but the complete utterance is father and son together, for there all is included. Through this, one can come to the aspect of ro’im [shepherds, from the root רעה, to shepherd], [as explained] above. And this is: “From there the shepherd, the stone (evven) of Israel”, [as explained] above.


## Segment 15

<div dir="rtl" lang="he">

יא אך כשרוצים לצאת ממדרגת 'נעשה ונשמע' זה למדרגת 'נעשה ונשמע' גבוה ממנה, צריך להיות ירידה קדם העליה, כי הירידה היא תכלית העליה, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (עבודה זרה ד:): לא היה דוד ראוי לאותו מעשה וכו'; לא היו ישראל ראויים לאותו מעשה, אלא שנתן השם יתברך להם מכשול לטובת העולם, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה שם, להורות תשובה. וזה (ישעיהו ג): והמכשלה הזאת תחת ידך - אלו דברי תורה, שאין אדם עומד עליהם אלא אם כן נכשל בהם (שבת ק"כ וגטין מ"ג). דברי תורה - הם בחינת הדבורים שסביבות המצוה, שהם "וידבר ה' אל משה" וכו' כנ"ל, שהם בחינות נסתר, בחינות 'נשמע', בחינות תפלה כנ"ל. עומד עליהם - זה בחינות תפלה, כי אין עמידה אלא תפלה (ברכות ו:), ולעשות מהדברי תורה, שהוא בחינות 'נשמע', יהיה נעשה ממנו בחינות 'נעשה', עד שיהיה העמידה, שהיא בחינות התפלה, יהיה עליהם, הינו שיהיה לו בחינות עמידה, בחינות תפלה, בחינות 'נשמע', גבוה יותר, כי כשיהיה מה'נשמע' 'נעשה' יהיה לו 'נשמע' גבוה ממנו כנ"ל; וזה אי אפשר אלא אם כן נכשל בהם, כי לעלות מדרגא לדרגא צריך ירידה תחלה, שהיא המכשול. וזה (ירמיה נ): ביום ההוא יבקש עון ישראל ואיננו, כי לעתיד יהיה כלו תשובה, ועל ידי התשובה זדונות נעשין זכיות (עיין יומא פ"ו:), ויהיה נעשה מעברות ישראל תורה, ועל כן יבקשו אז העונות, כי יבקשו ויחפשו אז אחר עונות ישראל, איך לוקחין עוד איזה עון כדי לעשות ממנו תורה. וזהו: ואיננו, כי יהיו כל העונות נכללין באין, הינו באין סוף, ששם העונות נתהפכין לזכיות על ידי התשובה, שזהו בחינות 'ירידה תכלית העליה' הנ"ל. וזה (הושע י"ד): "שובה ישראל וכו' כי כשלת בעונך", הינו על ידי התשובה יהיה נעשה מהעברות בחינת מכשלה, שהוא התורה, כנ"ל:

</div>

But when one desires to go out from this level of na’aseh v’nishma [we will do and we will hear] to a level of na’aseh v’nishma higher than it, there must be a descent before the ascent, for the descent is the ultimate purpose of the ascent, as our rabbis, of blessed memory, said (Talmud Bavli, Avodah Zarah 4b): David was not worthy of that deed, [and so on], and Israel were not worthy of that deed, but Hashem, blessed be He, gave them a stumbling block for the benefit of the world, as our rabbis, of blessed memory, said there, to teach repentance. And this is: “And this stumbling block is under your hand” (Isaiah 3:6)—these are the words of Torah [Torah], for one does not stand upon them unless he has stumbled in them (Talmud Bavli, Shabbos 120a; Gittin 43a). The words of Torah are the aspect of the utterances surrounding the mitzvah [commandment], which are “And Hashem spoke to Moshe” [e.g., the Torah’s narrative framework], [as explained] above, which are the aspect of nistar [hidden thing], the aspect of nishma [we will hear], the aspect of tefillah [prayer], [as explained] above. Standing upon them is the aspect of tefillah, for standing is only tefillah (Talmud Bavli, Berachos 6b). To make from the words of Torah, which is the aspect of nishma, it becomes from it the aspect of na’aseh [we will do], until the standing, which is the aspect of tefillah, will be upon them, that is, that there will be for him the aspect of standing, the aspect of tefillah, the aspect of nishma, higher still. For when it becomes from the nishma—na’aseh, there will be for him a nishma higher than it, [as explained] above. And this is impossible, except if he stumbles in them, because ascending from level to level needs a descent first, which is the stumbling block. And this is: “On that day the iniquity of Israel will be sought and it will not be” (Jeremiah 50:20). For in the future, all will be repentance, and through teshuvah [repentance], intentional sins are made into merits [see Talmud Bavli, Yoma 86b]. It will be made from the transgressions of Israel—Torah. Therefore, they will seek then the iniquities, for they will seek and search then after the iniquities of Israel, how to take yet some iniquity to make from it Torah, and it will not be, for all the iniquities will be included in ayin [nothingness], that is, in Ain Sof [the Infinite], where the iniquities are transformed into merits through teshuvah. This is the aspect of descent, the ultimate purpose of the ascent, [as explained] above. And this is: “Return, Israel, and so on, for you have stumbled in your iniquity” (Hosea 14:2). That is, through teshuvah, it will be made from the transgressions the aspect of machshayla [stumbling block], which is Torah, [as explained] above. This is the explanation of the Mishnah (Avos, chapter 5): Yehudah ben Teima says: “Be bold as a leopard”, [and so on]. It is found that he warns about azus di’kedusha [boldness of holiness], that a person must be bold as a leopard against all who rise against him to prevent him, Heaven forbid, from his service.


## Segment 16

<div dir="rtl" lang="he">

וזה פרוש המשנה (אבות פרק ה): יהודה בן תימא אומר: הוי עז כנמר וכו', נמצא שמזהיר על עזות דקדשה, שצריך האדם שיהיה עז כנמר כנגד כל הקמים כנגדו למנע אותו, חס ושלום, מעבודתו. ותכף ומיד מבאר שם גדל הפגם והאסור של העזות פנים דסטרא אחרא, כמו שכתוב שם: הוא היה אומר: עז פנים לגיהנם וכו'. ואם כן אפשר לטעות, חס ושלום, כי בהכרח צריכין לעזות בשביל הקדשה כנ"ל, כי אי אפשר להתקרב אל הקדשה באמת כי אם על ידי עזות כנ"ל, וכמו שאמר הוא עצמו: 'הוי עז כנמר'. ומצד אחר העזות רע מאד, הינו מי שהוא עזות פנים שלא בשביל הקדשה (מכל שכן מי שהוא עז פנים כנגד הקדשה, שמעיז פנים נגד יראי השם וכיוצא), שזה העזות רע מאד, כי עז פנים לגיהנם. ואם כן, 'נפל פותא בבירא' (שבת ס"ז:), כי אין יודעין איך להתנהג. על זה בקש התנא: יהי רצון שתבנה עירך במהרה בימינו (שלכאורה הוא פליאה גדולה וכל אדם משתומם על זה: מה סמיכות יש לתפלה זאת להקודם? וגם אין דרך המשנה להתפלל תפלה ובקשה באמצע דבריו? אך עתה מבאר היטב), הינו, שהתפלל שיזכה לידע איך להתנהג בענין העזות, הינו שלא יהיה לו שום עזות דסטרא אחרא, רק שיזכה שיהיה לו עזות דקדשה, שעל ידו נבנה ירושלים, קריה נאמנה, הינו שזוכין לאמונה על ידי זה העזות, כמבאר לעיל, שאי אפשר להתקרב להצדיקים אמתיים, שהם בחינות כלליות שבעה רועים, שהם כלליות הקדשה, שעקר האמונה נמשך על ידם, כי אם על ידי עזות כנ"ל. וזהו: 'יהי רצון שתבנה עירך במהרה בימינו', הינו שיהיה העזות עזות דקדשה שממנו נבנה ירושלים, קריה נאמנה, כנ"ל. אך לבוא לזה הוא על ידי ותן חלקנו בתורתך, הינו על ידי שמשיגין בחינת נעשה ונשמע, שעושין מה'נשמע' 'נעשה', מתורת ה' - תורתו, דהינו שזוכה להשיג תורת ה' כנ"ל. וזהו: 'ותן חלקנו בתורתך', שיהיה חלקנו, שהוא החלק שלנו בהתורה, הינו בחינת תורתו, בחינת נעשה, בתורתך, הינו תורת ה' ממש, הינו שיזכה להכלל באין כנ"ל, שיזכה להשיג תורת ה' בחינת נשמע, שעל ידי זה זוכין לשמחה כנ"ל, שעל ידי זה זוכין לעזות דקדשה כנ"ל, בחינת "כי חדות ה' היא מעזכם" כנ"ל. וזה: 'ובשת פנים לגן עדן', כי באמת זה העזות דקדשה נמשך מבשת, כי לעזות דקדשה זוכין על ידי שמחה וחדוה, בחינת "כי חדות ה' היא מעזכם" כנ"ל, ולחדות ה' זוכין על ידי בחינת נעשה ונשמע כנ"ל. ועקר שלמות השמחה הוא על ידי יראה, שהיא בחינת נשמע, בחינת תפלה כנ"ל, ויראה היא בשת ירא בשת, נמצא שזה העזות דקדשה נמשך מבשת. וזה: 'ובשת פנים לגן עדן', כי העזות הזאת דקדשה, שהוא בחינת בשת, הוא בחינת עדן, בחינת עדן עלאה וכו', שהוא בחינת נשמע, בחינת יראה, בחינת תפלה כנ"ל. ולבוא לעזות הזאת התפלל: 'יהי רצון שתבנה עירך' וכו' כנ"ל:

</div>

And immediately it is explained there the great defect and prohibition of azus panim [brazenness] of the sitra achara [other side, evil], as it is written there: He used to say: “Brazen-faced to Gehinom”, [and so on]. And if so, it is possible to err, Heaven forbid, for it is necessary to have azus [boldness] for the sake of kedusha [holiness], as explained above, for one cannot draw near to kedusha in truth except through azus, as explained above, and as he himself said: “Be bold as a leopard” (Avos 5:20). But on the other hand, azus is very bad, that is, one who has azus panim [brazenness] that is not for the sake of kedusha [all the more so when he is brazen-faced against kedusha, being brazen against those who fear Hashem, and the like], for this azus is very bad, for “Brazen-faced to Gehinom” (Avos 5:20). And if so, a shard has fallen into the well (Talmud Bavli, Shabbos 67b), for one does not know how to conduct himself. On this, the Tanna requested: “May it be Your will that Your city be built speedily in our days” [Avos 5:20, expressing a prayer for clarity in navigating boldness] [For it appears that this is a great wonder, and every person is astonished at this: what connection does this prayer have to what precedes? And also, it is not the way of the Mishnah to pray a prayer and request in the middle of his words? But now it is well explained]. That is, he prayed that one merit to know how to conduct oneself in the matter of azus [boldness], that is, that one should have no azus of the sitra achara [other side, evil], but only merit that there be for him azus di’kedusha [boldness of holiness], through which Yerushalayim [Jerusalem], a faithful city, is built, that is, one merits to emunah [faith] through this azus, as explained above, that one cannot draw near to the true tzadikim [righteous ones], who are the aspect of the generality of the seven ro’im [shepherds, from the root רעה, to shepherd], who are the generality of kedusha [holiness], from whom the main emunah is drawn, except through azus, as explained above. And this is: “May it be Your will that Your city be built speedily in our days”, that is, that the azus be azus di’kedusha, from which Yerushalayim, a faithful city, is built, [as explained] above. But to come to this is through “And give us our portion in Your Torah” [Avos 5:20]. That is, through attaining the aspect of na’aseh v’nishma, making from the nishma—na’aseh, from Toras Hashem [the Torah of Hashem]—Toraso [His Torah]. That is, one merits to attain Toras Hashem, [as explained] above. This is: “And give us our portion in Your Torah”, that our portion, which is our portion in the Torah, that is, the aspect of Toraso, the aspect of na’aseh, be in Your Torah, that is, Toras Hashem itself. That is, one merits to be included in ayin [nothingness], [as explained] above, to attain Toras Hashem in the aspect of nishma, through which one merits to simcha [joy], [as explained] above, through which one merits to azus di’kedusha, [as explained] above, in the aspect of “For the joy of Hashem is your strength” (Nehemiah 8:10), [as explained] above. This is: “And shame of face to the Garden of Eden” [Avos 5:20]. For in truth, this azus di’kedusha is drawn from boshes [shame]. For to azus di’kedusha one merits through simcha and chedva [rejoicing], in the aspect of “For the joy of Hashem is your strength”, [as explained] above. And to chedvas Hashem [the joy of Hashem] one merits through the aspect of na’aseh v’nishma, [as explained] above. And the primary perfection of simcha is through yirah [fear], which is the aspect of nishma, the aspect of tefillah, [as explained] above. And yirah is boshes—yaray boshes [fear, shame]. It is found that this azus di’kedusha is drawn from boshes. This is: “And shame of face to the Garden of Eden”, for this azus di’kedusha, which is the aspect of boshes, is the aspect of Eden [delight/paradise], the aspect of Eden ila’a [upper delight/paradise], [and so on], which is the aspect of nishma, the aspect of yirah, the aspect of tefillah, [as explained] above. And to come to this brazenness, he prayed (in the Mishna of Avos): Let it be the Will that You build Your city etc., as explained above. This is the explanation of (Talmud Bavli, Bava Kama 59a): Elazar Ze’eera was tying black shoes. They said to him: “What have you done?” He said: “I am mourning for Yerushalayim”. For he was mourning for Yerushalayim, a faithful city, that is, for the spoiling of emunah [faith].


## Segment 17

<div dir="rtl" lang="he">

וזה פרוש (בבא קמא נ"ט): אלעזר זעירא הוה סים מסאנא אכמא. אמרו לה: מה עבדת? אמר: קא מתאבלינא על ירושלים - כי היה מתאבל על ירושלים קריה נאמנה, הינו על קלקול האמונה. ועל כן סים מסאנא אכמא, להורות שנתקלקל חותם הרגלין ונעשה מ'חותם' 'דם נדת'. וזה: 'מסאנא אכמא', שנתקלקל הרגלין ונעשה נדת, כי 'האי שחר אדם הוא' (חלין מ"ז:), וזה נעשה על ידי קלקול האמונה, כי עקר היא האמונה, כמבאר למעלה (שעל ידי קלקול האמונה, שהוא בחינת חותם הידין, נתקלקל ממילא חותם הרגלין, כי עקר הוא האמונה כנ"ל). אמרו לה: מי חשיב את לאתאבולי וכו' - הינו שחשדוהו שיש לו גדלות, ועל כן על ידך נתקלקלו הרגלין, בבחינת (תהלים ל"ו): "אל תבואני רגל גאוה", כי על ידי גדלות נתקלקלו הרגלין, בבחינת: 'כל המתגאה, כאלו דוחק רגלי השכינה' (עיין ברכות מ"ג: ובחא"ג שם ועיין קדושין ל"א ובר"ן שם). ועל כן כיון שחשדוהו בגדלות, חבשוהו, כי ענש הגדלות הוא תפיסה, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (מגלה י"ג:): ואם הגיס דעתו, הקדוש ברוך הוא משפילו, שנאמר "ואם אסורים בזקים". נמצא שענש הגדלות - תפיסה, ועל כן חבשוהו. אמר להו: בעו מנאי או אבעי מניכו - כי זה יהיה נסיון אם יש לי גדלות, אז ראוי שלא אוכל להשיב לכם, כי 'כל המתגאה, חכמתו מסתלקת ממנו' (פסחים ס"ו:). בעי מניהו: האי מאן דקץ כופרא מאי משלם? קץ כופרא - הוא בחינת שפגם בעזות. כופרא - הוא בחינת עזות, בחינות קולות, כמו שכתוב (תהלים ק"ד): "הכפירים שאגים לטרף". ושאל: מאי משלם מי שפגם בזה העזות? והשיבו: משלם כופרא - כמו שפגם ישלם. ושאל: והא קא הוי תמרי - כי על ידי זה שפגם בעזות יכול לבוא לקלקול האמונה. וזה תמרי, בחינת (ירמיה ב): "ההימיר גוי אלהים, ועמי המיר כבודי" וכו'. והשיבו: ישלם תמרי - כמו שמגיע על קלקול האמונה. והא לא הוי תמרי - כי אף על פי כן עדין לא בא לכפירות. והשיב: בששים - הינו גיהנם, 'שכל העולם אחד מששים לגיהנם' (עיין תענית י'.) כי 'עז פנים לגיהנם'; כי הענשים של כל הדברים החליף אברהם אבינו, עליו השלום, על שעבוד מלכיות (עיין מ"ר לך לך פ' מ"ב פקודי פ' נ"א:), אך ענש העזות נשאר רק בגיהנם. וזה שפגם בעזות דקדשה על ידי עזות פנים דסטרא אחרא, ישלם בששים, הינו בגיהנם כנ"ל. ועזות דקדשה הוא בחינת תשרי, ועל כן נקרא "ירח האתנים" (מלכים א ח), מלשון תקיפות ועזות, כי אז צועקין ישראל קולות וקול שופר, שהקולות כלם הן בחינת עזות כנ"ל. ועל כן אז נחתמו ונתקנו שני החותמות, חותם בתוך חותם, כי על ידי עזות דקדשה זוכין לאמונה, שהוא בחינת חותם הידין, ועל ידי זה זוכין לקבל מוסר ממוכיחי הדור, שזהו בחינת חותם הרגלין כנ"ל, שהם בחינת שני החותמות, חותם בתוך חותם, כנ"ל. וזה תשרי - בגימטריא שתי פעמים חות"ם עם הב' תבות (כמובא בכתבי האר"י, בכונות נעילה והושענא רבא). ועל כן בתשרי שמחת ישראל, כי עזות הוא על ידי השמחה כנ"ל, כי "חדות ה' היא מעזכם", וגם המקרא הזה נאמר על ראש השנה:

</div>

Therefore, he tied black shoes to indicate that the chosam [seal] of the raglin [feet] was spoiled, and from chosam was made the blood of niddas [blood of menstrual impurity] [they share the numerical value 454]. And this is: black shoes, that the raglin were spoiled and made niddas [menstrual impurity/separation], for this black is red (Talmud Bavli, Chullin 47b). This was done through the spoiling of emunah, for the main thing is emunah, as explained above [for the spoiling of emunah, the chosam of the yadaye'im, automatically spoils the chosam of the raglin, because the main thing is emunah, as explained above]. They said to him: “Are you that important as to mourn?” [and so on]. That is, they suspected him of gadlus [pride], and therefore, through you, the raglin were spoiled, in the aspect of “Let not the foot of pride come to me” (Psalms 36:12). For through gadlus, the raglin were spoiled, in the aspect of: Whoever is prideful is as if he pushes away the feet of the Shechinah [Divine Presence] [see Talmud Bavli, Berachos 43b; Chidushay Aggados there; Kiddushin 31a; Ran there]. And therefore, since they suspected him of haughtiness, chavshoohoo (they locked him up), because the punishment for haughtiness is incarceration, as our Rabbis of blessed memory said (Megila 13b): And if he becomes conceited, the Holy One Blessed He lowers (humbles) him, as it says (Job 36:8), And if they are bound in chains. It comes out, that the punishment for haughtiness is incarceration, and therefore they locked him up. He said to them: “Ask of me, or I will ask of you”. For this will be a test: if I have gadlus (haughtiness), then it is fitting that I cannot respond to you, for whoever is prideful, his wisdom departs from him (Talmud Bavli, Pesachim 66b). He inquired of them: This one who cuts off a kufra (unripe date), what does he pay? cutting off Kufra (-denial) is an aspect of the defection of azus (-audacity, brazenness). Kufra is the aspect of brazenness, the aspect of callings, as it is written (Psalms 104:12): “The kfeereem (same root as kufra) young lions roar for prey." someone who defected in this brazenness? And they answered him: He pays kufra - he pays like he defected. And he asked: What does he pay - someone who defected in this brazenness (azus)? And they answered: He pays kufra, just as he damaged, he shall pay. And he asked: “But does it not become dates?” For through this damage by azus, one can come to the spoiling of emunah—tamray [dates], in the aspect of “Has a nation exchanged its gods, and My people have exchanged My glory” (Jeremiah 2:11), [and so on]. He pays for tamray, as is fitting for the spoiling of emunah. But it is not tamray, for even so, he has not yet come to kefiros [heresies]. And he answered: with sixty, that is, Gehinom [Hell], for the entire world is one-sixtieth of Gehinom [see Talmud Bavli, Taanis 10a]. For azus panim [brazen faced] to Gehinom, for the punishments of all things were exchanged by Avraham our father, peace be upon him, for the subjugation of kingdoms [see Midrash Rabbah, Lech Lecha 42; Pekuday 51]. But the punishment of azus remains only in Gehinom. And this (one) who defects in holy brazenness through brazen facedness of the sitra achra (evil realm), shall pay with sixty, that is with Gehinom, as explained above. And Azus di’kedusha (holy brazenness) is the aspect of (the month of) Tishray, and therefore it is called “the month of the mighty ones” (I Kings 8:2. yerach ha'aisuneem), from the language of strength and azus. For then Israel cries out calls and the call of the shofar [ram’s horn], for all the calls are the aspect of azus, [as explained] above. And therefore, at that time, the two seals (choasamos) are sealed and established, seal within seal (חותם בתוך חותם, chosam besoach chosam), because through the holy brazenness one merits faith, which is the aspect of the seal of the hands (chosam ha'yadayim), and through this one merits receiving ethical instruction (musar) from the reprovers of the generation, which is the aspect of the seal of the feet (chosam haraglaye'im), as mentioned above, which are the aspect of the two seals (choasamos), seal within seal (chosam besoach chosam), as mentioned above. And this is: Tishray (תשרי), which in gematria (numerical value of Hebrew letters) equals two times "seal" (חותם, chosam) with the two words (454 and 454 and 2 = 910) (as brought in the writings of the Ari (Rabbi Isaac Luria’s Kabbalistic teachings), in the Kavanos (intentions) of Ne'eelah and Hoshana Rabbah). And therefore in Tishray there is the joy of Israel (the rejoicing of the Jewish people), because brazenness is through joy, as mentioned above, for "the joy of the Lord is your strength" (Nehemiah 8:10), and also this verse is said concerning Rosh Hashanah. Omitted matters pertaining to this Torah:

This is: “And it shall be, because you will hear these judgments” (Deuteronomy 7:12).


## Segment 18

<div dir="rtl" lang="he">

(השמטות השיכים להתורה הזאת)

</div>

Aikev [because] is the aspect of raglin [feet], and raglin are the aspect of the mochichim [rebukers], [as explained] above.


## Segment 19

<div dir="rtl" lang="he">

וזה (דברים ז): "והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה"; 'עקב' - בחינת רגלין, ורגלין הם בחינת המוכיחים כנ"ל, ולהם מגלים הדינים, והם מוכיחים את הדור. וזה: "והיה עקב תשמעון", הינו, שמבחינת רגלין, הינו המוכיחים, "תשמעון את המשפטים האלה", הינו הדינים, כי להם מגלים אותם כנ"ל, והם מוכיחים בזה את הדור כנ"ל:

</div>

To them, the judgments are revealed, and they rebuke the generation. This is: “And it shall be, because you will hear”, that is, from the aspect of raglin, that is, the mochichim, “these judgments”, that is, the judgments, for to them they are revealed, [as explained] above, and they rebuke the generation with this, [as explained] above. All the calls are the aspect of azus.


## Segment 20

<div dir="rtl" lang="he">

כל הקולות הם בחינת עזות קול המוכיח הוא בחינת קול שופר, כמו שכתוב (ישעיהו נ"ח): "כשופר הרם קולך", וכן קול נגינה. וזה בחינת (תהלים ל"ג): "היטיבו נגן בתרועה" קול הנגון הוא בחינת תרועה, בחינת שופר, בחינת "ואתה תרעה את עמי" כנ"ל:

</div>

The call of the mochiach [rebuker] is the aspect of the call of the shofar, as it is written: “Like a shofar, raise your call” (Isaiah 58:1). And likewise, the call of negina [melody]: “Play well with a shout” (Psalms 33:3).


## Segment 21

<div dir="rtl" lang="he">

בימי רבן גמליאל היה הדור, שהיתה תורתם בחינת 'נשמע', בחינת תפלה. וזה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (מגלה כ"א): 'בימי רבן גמליאל היו לומדים תורה בעמידה' - 'עמידה' הוא בחינת תפלה כנ"ל. ועל כן משמת רבן גמליאל בטל כבוד התורה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שם ובסוטה מ"ט):

</div>

The call of negina is the aspect of teruah [shofar blast], the aspect of shofar, the aspect of “And you shall shepherd My people” (II Samuel 5:2), [as explained] above. In the days of Rabban Gamliel, the generation was such that their Torah was the aspect of nishma, the aspect of tefillah. This is: (Talmud Bavli, Megillah 21a): In the days of Rabban Gamliel, they studied Torah standing.


## Segment 22

<div dir="rtl" lang="he">

בכל עולם יש בחינת נעשה ונשמע. וכן במלאכים יש נעשה ונשמע, כמו שכתוב (תהלים ק"ג): "גבורי כח עשי דברו לשמע בקול דברו", וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (שבת פ"ח): מי גלה רז זה לבני, רז שמלאכי השרת משתמשין בו, שנאמר: "גבורי כח" וכו':

</div>

Standing is the aspect of tefillah, [as explained] above. Therefore, when Rabban Gamliel died, the honor of the Torah was nullified, as our rabbis, of blessed memory, said (Talmud Bavli, Megillah 21a; Sotah 49a). In every world, there is the aspect of na’aseh v’nishma.


## Segment 23

<div dir="rtl" lang="he">

אי אפשר להתקרב אל הקדשה כי אם על ידי עזות, כמו שכתוב: 'הוי עז כנמר' - כמבאר לעיל. וכן אמרו רז"ל (ביצה כ"ה:): 'לא נתנה תורה לישראל, אלא מפני שהן עזין'.

</div>

And likewise, among the angels, there is na’aseh v’nishma, as it is written: “Mighty ones of strength who do His word, to hear the call of His word” (Psalms 103:20). And as our rabbis, of blessed memory, said (Talmud Bavli, Shabbos 88a): Who revealed this secret to My children, a secret that the ministering angels use, as it is said: “Mighty ones of strength”, [and so on].


## Segment 24

<div dir="rtl" lang="he">

גדולה בושה, שנכפלה שני פעמים בפסוק (יואל ב): "ולא יבשו" וכו', "ולא יבשו עמי לעולם" (מועד קטן ט:):

</div>

It is impossible to draw near to kedusha [holiness] except through azus [boldness], as it is written: “Be bold as a leopard”, as explained above.


## Segment 25

<div dir="rtl" lang="he">

הגן עדן והגיהנם הם בזה העולם ממש, אך אי אפשר לבוא לשם מחמת הקרירות שבצד צפון ודרום. וצער הבושה גדול מאד יותר מענש גיהנם, וכל יסורי עולם הזה יש בהם צער הבושה, שמתביש מחבריו על שיש לו יסורין. וכן לעתיד לבוא צער הבושה גדול מאד, ואפלו כל צדיק נכוה מחפתו של חברו - אוי לאותה בושה, אוי לאותה כלמה, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (בבא בתרא ע"ה), ואמרו שם: פני משה כפני חמה, פני יהושע כפני לבנה, אוי לה לאותה בושה, אוי לה לאותה כלמה וכו'; מכל שכן איך יתבישו החוטאים, רחמנא לצלן. ואם הוא במדרגה שאין צריך להתביש משום אדם - יש להתביש מהקדוש ברוך הוא, כי הקדוש ברוך הוא מקים כל התורה, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: הקדוש ברוך הוא קובר מתים וכו', הקדוש ברוך הוא מבקר חולים וכו', ושאר מצות התורה שחשבו רבותינו, זכרונם לברכה שהקדוש ברוך הוא מקים אותם. וגם הקדוש ברוך הוא מתפלל, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: מנין שהקדוש ברוך הוא מתפלל וכו', ומאי מתפלל? יהי רצון מלפני וכו'. ובודאי שהקדוש ברוך הוא מקים מצות התורה ותפלה, כמו שראוי להקדוש ברוך הוא. וכמה רחוק בין קיום התורה שלו ובין תפלה שלו לתורה ותפלה של השם יתברך, כי כל אחד עובד השם יתברך לפי מדרגתו בבחינת נעשה ונשמע, הינו תורה ותפלה כנ"ל:

</div>

And likewise, our rabbis, of blessed memory, said (Talmud Bavli, Baitzah 25b): The Torah was given to Israel only because they are bold. Gedoalah boashess [great is shame], which is doubled twice in the verse: “And they shall not be ashamed”, [and so on], “And My people shall never be ashamed” (Joel 2:26–27) [see Talmud Bavli, Moed Katan 9b]. The Gan Eden [Garden of Eden] and Gehinom are in this world itself, but it is impossible to come there because of the coldness on the side of the north and south. The pain of boashess is very great, more than the punishment of Gehinom. And all the afflictions of this world have the pain of boashess, that one is ashamed before his fellows because he has afflictions. And likewise, in the future to come, the pain of boashess is very great, and even every tzadik is singed by the canopy of his fellow: Woe to that shame, woe to that disgrace, as our rabbis, of blessed memory, said (Talmud Bavli, Bava Basra 75a). And they said there: The face of Moshe is like the face of the sun, the face of Yehoshua is like the face of the moon, woe to that shame, woe to that disgrace, [and so on]. All the more so, how will the sinners be ashamed, may the Merciful One save us. And even if one is at a level where he need not be ashamed before any person, he must be ashamed before the Holy One, blessed be He. For the Holy One, blessed be He, fulfills all the Torah [Torah], as our rabbis, of blessed memory, said: The Holy One, blessed be He, buries the dead, [and so on], visits the sick, [and so on], and the rest of the mitzvahs [commandments] of the Torah that our rabbis, of blessed memory, reckoned that the Holy One, blessed be He, fulfills them. And also, the Holy One, blessed be He, prays, as our rabbis, of blessed memory, said (Talmud Bavli, Berachos 7a): From where do we know that the Holy One, blessed be He, prays? As it is said: “And I will make them rejoice in My house of prayer” (Isaiah 56:7). What does He pray? “May there be will before Me”, [and so on].


## Segment 26

<div dir="rtl" lang="he">

[בעת שהתחיל לומר התורה הזאת, התחיל מזה הענין הכתוב כאן, מענין הגן עדן והגיהנם וצער הבושה וכו' כנ"ל, עד שנכנס בענין תורה ותפלה של השם יתברך בעצמו, ככתוב כאן, ואחר כך נכנס על ידי זה מענין לענין עד שגמר כל התורה הנ"ל. אך בשעה שכתבתי לפניו תורה זאת, הפך הדבר קצת וצוה עלי להתחיל התורה מענין 'חותם בתוך חותם' כנ"ל, והשם יודע כונתו]:

</div>

Certainly, the Holy One, blessed be He, fulfills the mitzvahs of the Torah and tefillah [prayer] as is fitting for the Holy One, blessed be He. And how far is the fulfillment of His Torah and His tefillah from the Torah and tefillah of Hashem, blessed be He, for each one serves Hashem, blessed be He, according to his level, in the aspect of na’aseh v’nishma [we will do and we will hear], that is, Torah and tefillah, [as explained] above. [At the time he began to say this Torah, he began with this matter written here, from the matter of the Gan Eden [Garden of Eden] and Gehinom [Hell] and the pain of boashess [shame], and so on, as explained above, until he entered the matter of Torah and tefillah of Hashem, blessed be He, Himself, as written here. And afterwards, he entered through this from matter to matter until he completed this entire Torah, as explained above.


## Segment 27

<div dir="rtl" lang="he">

מרומם הוא אלהין בקדמיתא ובתריתא, די צבי ואתרעי בן ומסר לן אוריתא, די זכינא לסימא ספרא דצניעותא. כען נרים ידנא, קדם אלקנא, די יעמד לנא לימינא, להתחיל ולגמר רזין עלאין הגנוזים בסבי דבי אתונא:

</div>

But at the time I wrote this Torah before him, the matter was slightly reversed, and he commanded me to begin the Torah with the matter of chosam [seal] within a chosam, as explained above, and Hashem knows his intention].



# There are several precious things in the world

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/220/

# There are several precious things in the world

<div dir="rtl">דע כי יש כמה דברים יקרים בעולם</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/220


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

דע כי יש כמה דברים יקרים בעולם, החכם הוא יקר מאד, וכן גבור, וכן עשיר ומושל, דהינו מי שיש לו איזה התנשאות: ודע שאצל כל אחד מהם, יכולים לפעל ולהושע מצערו, שאם יש לו איזה צער, חס ושלום, וילך אצל אחד מהם ויספרו לפניו עד שיעורר רחמים אצלו עליו, מזה יוכל להושע:

</div>

220 - There are several precious things in the world

Know that there are several precious things in the world the wise man is very precious and so the mighty and so the rich and ruler that is who has some elevation. And know that with each one of them they can act and be saved from his trouble that if he has some trouble, G-d forbid, and he goes to one of them and tells before him until that he arouses mercy with him on him from this he can be saved.



# By giving

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/221/

# By giving

<div dir="rtl">על ידי שנותנין מעשר נצול משונאים, כי השם יתברך מכס</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/221


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

על ידי שנותנין מעשר נצול משונאים, כי השם יתברך מכסה אותו בידו ומצילו, כי "האלקים יבקש הנרדף" 'ואפלו צדיק רודף את הרשע' (מדרש רבה אמר פרשה כ"ז). וזה בחינת (ישעיה נ"א): "ובצל ידי כסיתיך" שהשם יתברך מכסה עליו בצל ידו ומצילו, וכשהנרדף צדיק שהוא סמוך להשם יתברך, אזי הוא יתברך מצילו בידו, כי הוא סמוך להשם יתברך, אבל כשהנרדף רשע, נמצא שהוא רחוק מהשם יתברך, ואף על פי כן השם יתברך מצילו כי האלקים יבקש וכו'. אזי כביכול השם יתברך מגדיל ידו ומושיטה ומחפה עליו, אף שהוא רחוק מהשם יתברך. ועל ידי מעשר נעשה בחינת יד הגדולה, כי יד הגדולה הוא בחינת הסתפקות, כמו שכתוב (במדבר י"א): "הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם אם את כל דגי הים" וכו' "ומצא להם" ותרגם אונקלוס: 'היספק להון', והשיבו השם יתברך: "היד ה' תקצר", נמצא שבחינת יד הגדולה היא יכולה להספיקם, נמצא שבחינת הסתפקות הוא בבחינת יד הגדולה ועל ידי מעשר הוא בבחינת הסתפקות, כי 'אין אדם מת וחצי תאותו בידו', כי יש לו מנה מבקש מאתים וכו'. וכל מה שיש לו אין מספיק לו, אבל במעשר כתיב (מלאכי ג): "הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ובחנוני נא בזאת וכו' עד בלי די" ודרשו רבותינו, זכרונם לברכה (שבת ל"ב:): 'עד שיבלו שפתותיכם מלומר די'. נמצא שעל ידי מעשר נעשה בחינת הסתפקות שהוא בחינת יד הגדולה כנ"ל, ועל ידי זה השם יתברך מושיט ידו ומכסה עליו ונצול משונאים כנ"ל. שויתי ה' לנגדי תמיד" בחינת מתנגד:

</div>

221 - By giving

tithe

he is saved from haters

By giving tithe he is saved from haters because Hashem, blessed be He, covers him with His hand and saves him because "G-d seeks the pursued" and even a tzadik pursues the wicked (Midrash Rabbah Emor Parsha 27) and this is aspects of "And in the shadow of My hand I have covered you" [Isaiah 51] that Hashem, blessed be He, covers over him in the shadow of His hand and saves him and when the pursued is a tzadik that he is close to Hashem, blessed be He, then Hashem, blessed be He, saves him with His hand because he is close to Hashem, blessed be He, but when the pursued is wicked it is found that he is distant from Hashem, blessed be He, and nevertheless Hashem, blessed be He, saves him because G-d seeks etc. then as if Hashem, blessed be He, enlarges His hand and extends it and covers over him even though he is distant from Hashem, blessed be He, and by tithe is made aspects of the great hand because the great hand is aspects of sufficiency as it is written "Shall flocks and herds be slaughtered for them and suffice for them or all the fish of the sea" etc. "and suffice for them" and Onkelos translated whether it will suffice for them and Hashem, blessed be He, answered: "Shall the hand of G-d be short" it is found that aspects of the great hand it is able to suffice them it is found that aspects of sufficiency it is in aspects of the great hand and by tithe it is in aspects of sufficiency because a person does not die and half his desire in his hand because if he has a hundred he seeks two hundred etc. and all that he has does not suffice him but in tithe it is written "Bring all the tithe to the storehouse and test Me now in this etc. until without enough" and our Rabbis, their memory for blessing, expounded (Shabbos 32:): until your lips wear out from saying enough it is found that by tithe is made aspects of sufficiency, that it is aspects of the great hand as above and by this Hashem, blessed be He, extends His hand and covers over him and is saved from haters as above "I have set G-d before me always" aspects of opponent.



# One needs to be always in joy and to serve G-d in joy

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/222/

# One needs to be always in joy and to serve G-d in joy

<div dir="rtl">צריך להיות תמיד בשמחה ולעבד ה בשמחה</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/222


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

צריך להיות תמיד בשמחה ולעבד ה' בשמחה, ואפלו אם לפעמים נופל ממדרגתו, צריך לחזק עצמו בימים הקודמים שהיה מזריח לו איזה הארה קצת כמו שאנו רואים, שכמה סומים מחזיקים עצמן באיש אחד שאינו סומא ומאמינים בו והולכים אחריו, וגם הסומא מאמין למקלו שהולך אחר מקלו, אף שאינו רואה כלל, מכל שכן שראוי לילך אחר עצמו, דהינו מאחר שבימים הקודמים הזריח לו קצת והיה מתחזק ומתעורר לבו להשם יתברך, אף שעכשו נפל מזה ונסתמו עיניו ולבו, עם כל זה ראוי שיאחז בימים הקודמים וילך אחריהם, דהינו כמו שאז היה מתעורר לבו להתחזק בעבודתו יתברך. כן גם עכשו יחזק לבו מאד, וילך אחר ההתעוררות והזריחה שהיה לו אז, אף שעכשו נפל מזה כנ"ל, עד אשר בקצת ימים יעזרו ה' ויחזר ויזרח לו אורו יתברך, אמן. (עין בסוף הספר מה ששיך לזה):

</div>

222 - One needs to be always in joy and to serve G-d in joy

One needs to be always in joy and to serve G-d in joy and even if sometimes he falls from his level one needs to strengthen himself with the previous days that there shone for him some illumination a little as we see that several blind hold themselves with one man who is not blind and believe in him and go after him and also the blind believes in his staff that he goes after his staff, even though he does not see at all nevertheless it is fitting to go after himself that is after that in the previous days there shone for him a little and his heart was strengthened and aroused to Hashem, blessed be He, even though now he fell from this and his eyes and his heart were closed nevertheless it is fitting that he hold to the previous days and go after them that is like then his heart was aroused to strengthen in His service, blessed be He, so also now he should strengthen his heart very much and go after the arousal and the shining that he had then even though now he fell from this as above until in a few days He will help him and He will return and shine for him His light, blessed be He, amen [see at the end of the book what relates to this].



# When the tzadik needs to request from Hashem, blessed be He

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/223/

# When the tzadik needs to request from Hashem, blessed be He

<div dir="rtl">כשהצדיק צריך לבקש מאת השם יתברך יכול להיות שלא ימל</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/223


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

כשהצדיק צריך לבקש מאת השם יתברך יכול להיות שלא ימלאו בקשתו, כי 'זמנין דשמע וזמנין דלא' וכו' (זהר וירא דף קה:): אבל יש צדיק שיכול לגזר ולומר אני אומר שיהיה כן. וזה בחינת (במדבר ו): "כה תברכו וכו' אמור להם". הינו שאני אומר שיהיה כן "יברכך ה' וישמרך" וכו' אמן:

</div>

223 - When the tzadik needs to request from Hashem, blessed be He

When the tzadik needs to request from Hashem, blessed be He, it can be that they do not fulfill his request because sometimes hears and sometimes not etc. (Zohar Vayeira 105:). But there is a tzadik who can decree and say I say that it should be so (Numbers 6): "Thus you shall bless etc. say to them" that is that I say that it should be so "G-d bless you and keep you" etc. amen.



# Even the distant from the tzadik

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/224/

# Even the distant from the tzadik

<div dir="rtl">אפלו הרחוקים מן הצדיק</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/224


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

אפלו הרחוקים מן הצדיק, הם מקבלין חיות והארה מן הצדיק על ידי שמכסה עליהם, כמו האילן, שיש לו ענפים וקלפה ועלין, וכלם שואבין חיות מן האילן, ויש עשבים שרחוקים מן האילן, ונדמה שאין מקבלין חיות מהאילן ובאמת גם הם מקבלין חיות ממנו, כי האילן מגן עליהם ומצילן מן השמש, כן יש אצל הצדיק בחינת עלין וענפים וכו' כמו שמבאר במקום אחר (בסימן ס"ו אות א): ואפלו הרחוקים מקבלין חיות ממנו על ידי שמכסה עליהם כמו האילן כנ"ל:

</div>

224 - Even the distant from the tzadik

Even the distant from the tzadik they receive vitality and illumination from the tzadik by that he covers over them like the tree, that has branches and bark and leaves and all draw vitality from the tree and there are grasses that are distant from the tree and it seems that they do not receive vitality from the tree and in truth also they receive vitality from it because the tree protects over them and saves them from the sun so there is with the tzadik aspects of leaves and branches etc. as explained in another place [in sign 66 letter 1]. And even the distant receive vitality from him by that he covers over them like the tree as above.



# When the friendship in completeness by this the trust in completeness

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/225/

# When the friendship in completeness by this the trust in completeness

<div dir="rtl">דע כשהראה בשלמות</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/225


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

דע כשהראה בשלמות, על ידי זה הבטחון בשלמות כי עקר הבטחון בשלמות הוא על ידי השכל כמו שכתוב (תהלים קמ"ה): "עיני כל אליך ישברו", 'עיני' זה בחינת השכל, כמו שכתוב (בראשית ג): "ותפקחנה עיני שניהם", ופרש רש"י: 'על שם החכמה נאמר', ולפי השכל כן הוא הבטחון, כי יש כמה מעלות ומדרגות בבטחון עד אין סוף, בבחינת (ישעיה כ"ו): "בטחו בה' עדי עד", והכל לפי השכל כנ"ל, ועקר השכל על ידי הראה, כי עקר השכל הוא על ידי הלחלוחית העולים אל המח, שהם בחינת השמן, והמח היא הפתילה, והנשמה שבמח הוא האור, נמצא שעקר קיום השכל הוא על ידי הלחלוחית שבגוף כנ"ל, והלחלוחית הוא על ידי הראה, כמובא (בתקוני זהר כ"ז:): 'אלמלא כנפי ראה דמנשבי על לבא הוי לבא אוקיד כל גופא', וזה בחינת (שמות כ"ה): "והיו הכרובים פורשי כנפים על הכפרת" - 'כפרתא דלבא' (זהר פינחס דף רלד.): נמצא שעל ידי הראה נתקים הלחלוחית שלא יתיבש על ידי הלב, ועל ידי זה קיום השכל שהוא בחינת נר דולק על ידי הלחלוחית כנ"ל, ועל ידי השכל על ידי זה נעשה הבטחון כנ"ל, נמצא ששלמות הבטחון הוא על ידי שלמות הראה כנ"ל: ואזי יכולין לעשות מהצפצוף דהינו הקול היוצא מהקנה שהוא רק קול פשוט וצפצוף, שיהיה נעשה דבור, על ידי חמשה מוצאות הפה שמחתכים הדבור, כי עקר ההבדל שיש בין אדם לחי, הוא על ידי חתוך הדבור, שהוא גדר האדם שהוא מדבר בבחינת (שמות ד): "מי שם פה לאדם", ועקר ההבדל הוא חתוך הדבור, דהינו שהאדם עושה מהצפצוף, והקול חתוך האותיות והדבור, כי גם בהמות ועופות יש להם קול וצפצוף, רק שאין להם חתוך האותיות והדבור, וזהו גדר האדם שיכול לחתך הדבור כנ"ל. ולבוא לבחינת גדר אדם, הוא על ידי צדקה, בבחינת (בראשית א): "נעשה אדם" וכתיב (רות ב): "שם האיש אשר עשיתי עמו היום" וכו' מה התם צדקה אף כאן צדקה כמו שכתוב בזהר (הובא לעיל בסימן לז).הינו שעל ידי צדקה נעשה בחינת אדם שהוא בחינת דבור כנ"ל, וזהו (ראש השנה ו): "בפיך" - 'זו צדקה', כי על ידי צדקה נעשה הפה דהינו הדבור, שהוא בחינת גדר האדם בבחינת: "מי שם פה לאדם". ועקר הצדקה הוא על ידי הבטחון, בבחינת (תהלים ל"ז): "בטח בה' ועשה טוב", כי אם אין לו בטחון אינו יכול לעשות צדקה כראוי, כי מתירא שיחסר לו מה שנותן לצדקה, ועקר הצדקה הוא על ידי בטחון, שבוטח בה' שלא יפסיד ולא יחסר על ידי הצדקה כלל, כי השם יתברך יברכו בגלל הדבר הזה וכו'. נמצא שעל ידי הבטחון שהוא על ידי השכל, על ידי זה עושין צדקה, ועל ידי זה נעשה הדבור כנ"ל, וזה בחינת (תהלים ס"ט): "נחר גרוני כלו עיני", הינו כשאין השכל בשלמות, בחינת "כלו עיני", דהינו השכל, ואזי אין לו בטחון כנ"ל, בחינת "כלו עיני מיחל לאלקי", אזי "נחר גרוני", הינו שאין לו חתוך הדבור כנ"ל, אבל כשיש לו בטחון ועושה צדקה כנ"ל, אזי יכול לעשות מקול הצפצופים דבורים כנ"ל, וזה בחינות (קהלת י"ב): "ויקו לקול הצפור וישחו כל בנות השיר", ודרשו רבותינו זכרונם לברכה (שבת קנב): 'שכל השירות דומות עליו כשיחה', הינו שיהיה נעשה מצפצופים ושירות, שיחה ודבור כנ"ל, וזהו בחינת מה שמספרין על הבעל שם טוב זכרונו לברכה, שהיה שומע דבורים מקול הכנור, כי היה עושה מצפצופים דבורים כנ"ל:

</div>

225 - When the friendship in completeness by this the trust in completeness

Know when the friendship in completeness by this the trust in completeness because the main trust in completeness is by the intellect as it is written "The eyes of all look to You" [Psalms 145] eyes this is aspects of the intellect as it is written "And the eyes of both were opened" [Genesis 3], and Rashi explained on the name of wisdom it is said and according to the intellect so is the trust because there are several levels and degrees in trust until without end aspects of "Trust in G-d forever" [Isaiah 26] and all according to the intellect as above and the main intellect by the friendship because the main intellect is by the moisture that rises to the brain that they are aspects of the oil and the brain is the wick and the soul in the brain is the light it is found that the main existence of the intellect is by the moisture in the body as above and the moisture is by the friendship as brought (in

Tikkunei

Zohar 27:): If not for the wings of the lung that blow on the heart the heart would burn all the body and this is aspects of "And the

keruvim

spreading wings over the cover" [Exodus 25] cover of the heart (Zohar Pinchas 234) it is found that by the friendship the moisture exists, that it should not dry by the heart and by this the existence of the intellect that is aspects of a burning candle by the moisture as above and by the intellect, by this the trust is made as above it is found that completeness of the trust is by completeness of the friendship as above. And then they can make from the chirping that is the voice that goes out from the windpipe that is only a simple voice and chirping that it should be made speech by five outlets of the mouth that cut the speech because the main difference that there is between man and animal is by cutting of the speech that it is the definition of man that he speaks aspects of "Who placed a mouth for man" [Exodus 4] and the main difference is cutting the speech that is that man makes from the chirping, and the voice cutting of the letters and the speech because also animals and birds have voice and chirping only that they do not have cutting of the letters and the speech and this is the definition of man that he can cut the speech as above and to come to aspects of definition of man, it is by charity, aspects of "Let us make man" [Genesis 1] and it is written "The name of the man with whom I did today" [Ruth 2] etc. what there charity also here charity as it is written in the Zohar (brought above in sign 37) that is that by charity is made aspects of man, that it is aspects of speech as above and this is (Rosh Hashanah 6): "In your mouth" this is charity because by charity is made the mouth that is the speech that it is aspects of definition of the man aspects of: "Who placed a mouth for man" and the main charity is by the trust, aspects of "Trust in G-d and do good" [Psalms 37] because if he has no trust he cannot do charity properly because he fears that it will lack him what he gives to charity and the main charity is by trust that he trusts in G-d that he will not lose and not lack by the charity at all because Hashem, blessed be He, will bless him because of this thing etc. it is found that by the trust that it is by the intellect by this they do charity and by this the speech is made as above and this is aspects of "My throat is parched my eyes fail" [Psalms 69] that is when the intellect is not in completeness, aspects of "my eyes fail" that is the intellect and then he has no trust as above, aspects of "my eyes fail waiting for my G-d" then "my throat is parched", that is that he has no cutting of the speech as above but when he has trust and does charity as above then he can make from the voices of the chirpings speeches as above and this is aspects of "And he rises to the voice of the bird and all daughters of song are bowed" [Ecclesiastes 12] and our Rabbis, their memory for blessing, expounded (Shabbos 152): that all the songs are like conversation to him that is that it should be made from chirpings and songs, conversation and speech as above and this is aspects of what they tell about the Baal Shem Tov his memory for blessing that he would hear speeches from the voice of the violin because he would make from chirpings speeches as above.



# Melodies of wailing and sadness

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/226/

# Melodies of wailing and sadness

<div dir="rtl">מה שהרשעים על פי רב הם מזמרים נגונים של יללה ועצבו</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/226


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

מה שהרשעים על פי רב הם מזמרים נגונים של יללה ועצבות, כי הם בחינת נשמת ערב רב, ואמא דערב רב היא לילית שהיא מיללת תמיד, ועל כן הם עושים נגונים של יללה כנ"ל, ומה שדרך בני אדם למשך אל נגונים הללו, כי יניקתם מבחינת "ועיני לאה רכות" (בראשית כ"ט), מבחינת קלקול הראות, בבחינת מארת חסר, כמו שכתוב (שם א): "יהי מארת" חסר - דא לילית (תקוני זהר תקון מ"ד דף עט:), ועקר הנגון הוא מבחינת שבט לוי שהיו מנצחים בשיר, שהם מבני לאה, ואז כשנולד לוי נאמר (שם כ"ט): "הפעם ילוה אישי אלי", כי על ידי שנולד לוי שהוא סטרא דנגונא (זהר שמות דף י"ט): על ידי זה בחינת ההמשכה, שילוה וימשך אליה, ועל כן נגינה שהוא נשתלשל ויורד משם, מבחינת "ועיני לאה רכות", יש לו כח למשך, בבחינת "הפעם ילוה" כנ"ל, וכשמזמרים אלו הנגונים הנ"ל בשבת, על ידי זה מעלין אותם, כי בשבת נשלם האור בבחינת מה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ברכות מג:): 'פסיעה גסה נוטלת מאור עיניו וכו' ומהדרא לה בקדושא דבי שמשא'. נמצא שבשבת האור בשלמות, בבחינת: "פוסעים בו פסיעה קטנה", ואזי מעלין הנגונים הנ"ל שיניקתם מקלקול הראות כנ"ל, על ידי שבת שהוא בחינת תקון הראות בשלמות כנ"ל:

</div>

226 - Melodies of wailing and sadness

What the wicked mostly they sing melodies of wailing and sadness because they are aspects of the soul of the mixed multitude and the mother of the mixed multitude is Lilith that she wails always and therefore they make melodies of wailing as above and what that the way of people to draw to these melodies because their suckling from aspects of "And the eyes of Leah were tender" [Genesis 29] from aspects of damage of sight, aspects of curse lacking as it is written (there 1) "Let there be lights" lacking this is Lilith (

Tikkunei

Zohar Tikkun 44 folio 79:) and the main melody is from aspects of the tribe of Levi that they were conductors in song, that they are from the sons of Leah and then when Levi was born it is said "This time my husband will be joined to me" because by that Levi was born that he is the side of melody (Zohar

Shemos

folio 19) by this aspects of drawing, that will be joined and drawn to her and therefore music that is extended and descends from there, from aspects of "And the eyes of Leah were tender" has strength to draw, aspects of "this time will be joined" as above and when they sing these melodies above on Shabbos by this they raise them because on Shabbos the light is completed aspects of what our Rabbis, their memory for blessing, said (

Berachos

43:): A large step takes the light of his eyes etc. and returns it to him at Kiddush of the sunset it is found that on Shabbos the light in completeness aspects of: "They step in it a small step" and then raises the melodies that their suckling from damage of the sight as above by Shabbos that it is aspects of repair of the sight in completeness as above.



# What they say when passing by the reapers G-d help

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/227/

# What they say when passing by the reapers G-d help

<div dir="rtl">שמעתי בשמו שספר בשם צדיק אחד שדרש בבית הכנסת</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/227


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

שמעתי בשמו שספר בשם צדיק אחד שדרש בבית הכנסת, שמה שאומרים כשעוברין על הקוצרים ה' יעזר (ב"פ), כי יש רשעים שהם מגלגלים בעשבים הגדלים על הגגות, ואין להם עליה, כי אין קוצרין אותן העשבים, וזה בחינת (תהלים קכ"ט): "יהיו כחציר גגות וכו' שלא מלא כפו קוצר וכו' ולא אמרו העוברים ברכת ה'" וכו'. כי אין קוצרין אותן ואין אומרים עליהם ברכת ה' בשעה שעוברין עליהם ועל כן אין להם עליה, אבל אותה התבואה שקוצרין, אומרים העוברים ברכת ה' כנ"ל, ועל ידי זה יש לה עליה.

</div>

227 - What they say when passing by the reapers G-d help

I heard in His name that He told in the name of one tzadik that expounded in the synagogue that what they say when passing by the reapers G-d help because there are wicked who are reincarnated in the grasses that grow on the roofs and they have no ascent, because they do not reap those grasses and this is aspects of "They shall be like grass of roofs etc. that did not fill the hand of the reaper etc. and did not say the passers the blessing of G-d" [Psalms 129] etc. because they do not reap them and do not say on them the blessing of G-d when passing by them and therefore they have no ascent but that produce that they reap, the passers say the blessing of G-d as above and by this they have ascent.



# When the Holy One blessed be He gazes on the soul

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/228/

# When the Holy One blessed be He gazes on the soul

<div dir="rtl">דע שכשהקדוש ברוך הוא מסתכל בנשמה שתוכל להחזיר בני</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/228


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

דע שכשהקדוש ברוך הוא מסתכל בנשמה שתוכל להחזיר בני אדם בתשובה ולעשות גרים, אזי הוא יתברך בעצמו כביכול מבקש ורואה שיהיה מחלקת עליו, כי 'אין מקבלין גרים לימות המשיח ולא בימי שלמה' (יבמות כד) משום שלחן מלכים', כי אז אינן מתגירין מאהבה, רק מחמת שרואין גדלת ישראל, ועקר הגרים הוא כשמתגירין בעת שישראל סחופים בעני ודחק, כמו שכתוב (ישעיה נ"ד): "מי גר אתך, בעניותך" וכו' (שם בגמרא): ועל כן בהכרח שיהיה מחלקת על מי שמחזיר בני אדם למוטב ומגיר גרים, כדי שלא יהיה לו שום שלוה, כי אז מי שמתקרב אליו הוא באמת, ואזי יכול לגיר גרים באמת לא משום שלום ונחת כנ"ל. וזהו: "וישב יעקב בארץ מגורי אביו" ואיתא במדרש (בראשית פרשה ד'): "מגורי אביו" - שהיה מגיר גרים כמו אבותיו, כמו מגיורי אביו, וזה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (שם): "וישב יעקב" 'בקש יעקב לישב בשלוה, מיד קפץ עליו רגזו של יוסף', הינו מחמת שיעקב היה מגיר גרים, בחינת "מגורי אביו", על ידי זה לא היה יכול לישב בשלוה כדי שיהיו הגרים באמת, ואם יהיה לו שלוה לא יוכל לעשות גרים, כי אין מקבלין גרים לימות המשיח כנ"ל:

</div>

228 - When the Holy One blessed be He gazes on the soul

Know that when the Holy One blessed be He gazes on the soul that can return people in repentance and to make converts then He, blessed be He, Himself as if requests and sees that there should be controversy on him because they do not accept converts in the days of the Messiah and not in the days of Solomon (

Yevamos

24) because of the table of kings because then they do not convert from love only because of that they see the greatness of Israel and the main converts is when they convert at the time that Israel are washed in poverty and pressure as it is written "Who dwells with you in your poverty" [Isaiah 54] etc. (there in the

Gemara

) and therefore necessarily that there be controversy on who returns people for good and converts

converts

in order that he should not have any tranquility because then who draws close to him is in truth and then he can convert converts in truth not because of peace and rest as above and this is "And Jacob dwelt in the land of the

sojournings

of his father" [Genesis 37] and there is in the Midrash (

Bereishis

Parsha 84) "

sojournings

of his father" that he converted converts like his fathers, like conversions of his father and this that our Rabbis, their memory for blessing, said (there): "And Jacob dwelt" Jacob sought to dwell in tranquility, immediately jumped on him the anger of Joseph that is because of that Jacob was converting converts, aspects of "

sojournings

of his father" by this he could not dwell in tranquility in order that the converts should be in truth and if he has tranquility he cannot make converts because they do not accept converts in the days of the Messiah as above.



# Know that there are trees that when they make from them a bed

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/229/

# Know that there are trees that when they make from them a bed

<div dir="rtl">דע שיש עצים שכשעושין מהם מטה</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/229


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

דע שיש עצים שכשעושין מהם מטה, הם מסגלים להולדת בנים ולגדלם, וכן להפך יש שאינם מסגלים וכו'. וזה מרמז בפסוק: "שאול שאל האיש לנו ולמולדתנו" (בראשית מג). ואיתא במדרש (בראשית פרשה צ"א): 'אפלו עצי עריסותינו גלה לנו', כי על ידי עצי המטה על ידי זה סגלת ההולדה כנ"ל:

</div>

229 - Know that there are trees that when they make from them a bed

Know that there are trees that when they make from them a bed, they are

segula

(propitious) for birth of children and to raise them and so to the opposite there are that are not

segula

etc. and this is hinted in the verse: "Shaol asked the man for us and for our birth" [Genesis 43

Bereishis

Parsha 91]. Even the woods of our cradles he revealed to us because by the woods of the bed by this the

segula

of birth as above.



# Torah 23: You Commanded Righteousness

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/23/

# Torah 23: You Commanded Righteousness

<div dir="rtl">סבי דבי אתונא</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/23


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

סבי דבי אתונא

</div>

Fear and Love Through the Tzaddik — The Exaltation of Israel — Root of All Creation


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

אימא לן מלי דכדיבי, אמר להו הוי לן כדניתא וילדה, והוי תליה לה פתקא. וכתיב בה דמסיק בבי אבא מאה אלפי זוזי. אמרו לה, וכדניתא מי ילדה. אמר להו, הי נינהו מלי דכדיבי: מלחא כי סריא במה מלחי לה, בסילותא דכדניתא. ומי איכא סילותא לכדניתא, ומלחא מי סריא (בכורות ח:):

</div>

Torah 23: You Commanded Righteousness

Suvay Divay Atuna – Elders of the House of Atuna

[The story of Rabbi Yehoshua ben Hananiah and the “elders of the house of Atuna (possibly Athens)” (Suvay Divay Atuna [elders of the house of Atuna]), a Talmudic tale from Bechoros 8b, features a clever exchange where Rabbi Yehoshua demonstrates the supremacy of the Torah over the Greek scholars’ materialistic pursuits.]

Suvay Divay Atuna

The Suvay Divay Atuna said to Rabbi Yehoshua ben Hananiah: Say to us words of falsehood (mili dikh’dibay [lies]).


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

רש"י: מלי דכדיבי. דבר כזב: כדניתא. פרדה: תלא פתקא. שטר בצוארו של הולד: הי נינהו מלי דכדיבי. אלו הם דברי כזב: סילותא. שליא:

</div>

He said to them: We had a kadnaysah [mule] and she gave birth (viladah), and there was hanging on it a piskah [note, document or will], and it was written in it that its father’s house owes (or, is owed) one hundred thousand zuz. They said to him: And does a kadnaysah give birth? He said to them: These are the words of falsehood (mili dikh’dibay). Salt, when it spoils, with what do they salt it? With the silusah [afterbirth] of the kadnaysah. And is there silusah for a kadnaysah? And does salt spoil? [Bechoros 8b] [Rashi: Words of falsehood – lies. kadnaysah – mule.


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

(לשון רבנו, זכרונו לברכה)

</div>

Hanging a piskah – a document on the offspring’s neck. These are the words of falsehood – lies.


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

צוית צדק עדתיך ואמונה מאד (תהלים קי"ט):

</div>

silusah – placenta.]

The language of our rabbi, of blessed memory

You commanded righteousness Your testimonies and faith greatly [Psalms 119:138]


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

א כי יש פנים דקדשה, שהם אנפין נהורין, בחינת חיים, כמו שכתוב (משלי ט"ז): "באור פני מלך חיים". בחינת שמחה, כמו שכתוב (תהלים ט"ז): "שבע שמחות את פניך", וכתיב (בראשית מ"ה): "ותחי רוח יעקב", זה בחינת שמחה: ויש פנים דסטרא אחרא, שהם אנפין חשוכין, מרה שחורה, עבודה זרה, כמו שכתוב (שמות כ'): "לא יהיה לך אלקים אחרים על פני" (עיין זוהר יתרו פ"ז): ואלו בני אדם הנופלים בתאוות ממון, ואינם מאמינים שהקדוש ברוך הוא יכול לפרנס את האדם בסבה קלה, ורודפים אחר פרנסתם ביגיעות גדולות, והם אוכלי לחם בעצבון כמו שכתוב (בראשית ג'): "בעצבון תאכלנה", ועצבות הוא מרה שחורה. אלו בני אדם נקשרים בפנים דסטרא אחרא, אלקים אחרים, חשך, בחינת מיתה, כמו שכתוב (איכה ג'): "במחשכים הושיבני" וכו'. ועליהם נאמר (יחזקאל ז'): "וזהבם לנדה", הינו בחינת עבודה זרה, כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (שבת פ"ט): 'מנין לעבודה זרה שמטמא כנדה' שנאמר "תזרם כמו דוה". אבל אלו בני אדם שמשאם ומתנם באמונה, הם דבקים באור הפנים דקדשה. כי אין אמונה בלא אמת, כמובא בזהר (בלק קצ"ח:): הינו צדק הינו אמונה וכו', [ומסיק שם אמונה אתקריאת כד אתחבר בה אמת, נמצא שעקר אמונה על ידי אמת] ואמת הוא אור הפנים כידוע: וזה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (שבת ל"ג:): "ויחן פני העיר", 'חד אמר מטבע תקן להם, וחד אמר מרחצאות תקן להם. הינו הך ולא פליגי', כי יעקב הוא בחינת אמת, כמו שכתוב (מיכה ז'): "תתן אמת ליעקב", והוא בחינת אור הפנים ותכף, כשבא נתתקן אמונה. וזה 'מטבע תקן', שתקן תאות ממון. וכשתקן תאות ממון, נתתקן פגם עבודה זרה. וזה 'מרחצאות תקן להם', כמו שכתוב: "ותרד בת פרעה לרחץ", ודרשו חכמינו, זכרונם לברכה (מגלה י"ג וסוטה י"ב:): 'לרחץ מגלולי בית אביה'. וזה: "ויחן פני העיר", 'פני' דיקא, שהיא פנים דסטרא אחרא. שהיא מטבע, הינו תאות ממון, כי כל עבודות זרות תחובים בממון. ובשביל זה ממון עם אותיותיו גימטריא ק"ם, כנגד ק"ם קלין, שהשכינה צווחת: 'קלני מראשי! קלני מזרועי'! (סנהדרין מ"ו) על אלו הנופלים בתאות ממון, שהם עבודה זרה כלולים מעבודות זרות של שבעים אמות. (ועל כן הם ק"ם קלין, שהם שתי פעמים ע'. כי השכינה צווחת הקלין כפולים, בחינת 'קלני מראשי קלני מזרועי', שהוא בחינת קולות כפולים, הינו שני פעמים עי"ן קלין, שצווחת השכינה על הנופלים בתאות ממון שהיא עבודה זרה כלולה מכל העבודות זרות של עי"ן אמות). וזה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (פסחים קי"ח): 'קשין מזונותיו כפלים כיולדה', כי היולדת ראמת עי"ן קלין קדם הלדה, והכא יש ק"ם קלין שהם שני פעמים עי"ן: וזהו (אבות פרק ב'): 'ואל תהי רשע בפני עצמך', 'בפני' - זהו בחינת פנים דסטרא אחרא, הבא מחמת תאות ממון, שאין מאמין בהקדוש ברוך הוא, שהוא הזן ומפרנס, והוא חושב "כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה" (דברים ח'). וזה 'עצמך', לשון עצם ידי:

</div>

Why Only Some Nations Find It — The Good Subdued Under Their Hand — The Writing of Israel


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

ב ודע שעל ידי תקון ברית קדש, הוא נצול מפנים דסטרא אחרא. על ידי דם ברית, נתתקן דם נדה, תאות ממון. כמו שכתוב (זכריה ט'): "גם בדם בריתך", על ידי ברית, "שלחתי אסיריך מבור". 'בור דא טחול' (עיין תיקון מ"ח:). מרה שחורה, "בעצבון תאכלנה". כי ברית הוא בחינת מלח הממתיק מרירות ועצבון הפרנסה, כמובא בזהר (ויחי רמ"א:): 'אלמלא מלחא לא הוי עלמא יכלי למסבל מרירותא'. וזהו (במדבר י"ח): "ברית מלח עולם הוא". וזהו (ויקרא ב'): "אל תשבית מלח ברית אלקיך" - 'אלקיך' דיקא, כי על ידי זה נתקשר באלקות, ונתפרש מעבודה זרה, כמו שכתוב (איוב י"ט): "מבשרי אחזה אלוק" (עיין ב"ר פ' מ"ח ובזוהר לך לך צ"ד ובתיקון י"ט ובתיקון כ"ד:, כי על ידי תקון הברית, מאיר לעצמו אור פני מלך חיים: וזה (כתבות ס"ו:) 'מלח ממון חסר', כי על ידי מלח, נתמעט אצלו תאות ממון:

</div>

1. [Pertaining to section 1]: There it is explained that money is the aspect of faces, etc., see there. And for this reason, our sages, of blessed memory, said: The faces of the earth are the rich, as Rashi explained on the verse: “And the famine was over all the faces of the earth” [Genesis 41:56], who are the faces of the earth? These are the rich [Genesis Rabbah 71:9], for money and wealth is the aspect of faces [as above]. There, the desire for money is the aspect of darkness, anpin chashochin [dark faces], etc., see there [Zohar Miketz 193a]: He set an end to darkness, etc., this is the filth of gold.


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

ג וזהו (דברים ל"ג): "ויגרש מפניך אויב", מפניך דקדשה, "ויאמר השמד" - לשון שמד, לשון עבודה זרה, הינו תאות ממון. כי כל ישראל נקראים צדיקים, על שם הברית (עיין זוהר לך לך צ"ג.). ובשביל זה, כשמגרש מפניהם דקדשה, את האויב, הוא מפיל אותם האויבים, בפנים דסטרא אחרא, הינו השמד: נמצא, כל צדיק וצדיק, כשהקדוש ברוך הוא רוצה לגרש אויביו של צדיק הוא מפיל את האויב בתאות ממון. כי 'צדיק הוא ברית עולם' (תקון מ"ח), וזה האויב של צדיק, שחולק על צדיק, אין לו מלח להמתיק מרירותו. כי 'מלח ממון חסר', כי עקר תאות ממון שנתמעט, אינו אלא על ידי ברית: ובשביל זה, זבולון שהיה אוהב ליששכר, נאמר בו (דברים ל"ג): "שמח זבולון". 'שמח', הפך בעצבון, 'שבע שמחות את פניך'. וזה כשבקש רחב סימנא דחיי (עיין זוהר ויחי רמא), כמו שכתוב (יהושע ב'): "והחייתם את אבי ואמי וכו', אמרה ונתתם לי אות אמת". כי אמת הוא בחינת חיים כנ"ל, ואמרו לה: "את תקות חוט השני תקשרי לך". 'תקוה', זה בחינת אמונה, כמו שכתוב (ירמיה ל"א): "ויש תקוה לאחריתך". ואמונה, היא אחרית הימים (עיין זוהר תשא קפ"ט: ואתחנן ר"ע:). כי עליה עומדים כל המדות, כמו שכתוב (מכות כ"ד): "בא חבקוק והעמידן על אחת" וכו'. וחוט השני, זה בחינת זריחת אור הפנים כמו שכתוב (בראשית ל"ח): "ויקרא שמו זרח" וכו', "כי החשך יכסה ארץ ועליך יזרח ה'" (ישעיה ס'). כי חשך הוא בחינות בעצבון, דאגת ותאות הפרנסה, צער כפלים כיולדה, אנפין חשוכין, עבודה זרה. 'ועליך יזרח ה'', אמונת אלקות, אור הפנים, "ויחן פני העיר" תקון המטבע, תקון תאות ממון, בחינות "שמח זבולון": וזה בחינת (ברכות ח'): 'מצא או מוצא', כי הפרנסה הוא בחינת אשה, כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (סנהדרין פ"א): 'היורד לפרנסת חברו כאלו בא על אשתו'. ופרנסה שהוא בעצבון, היא בחינת 'מוצא אני מר ממות את האשה'. (בחינת מרירותא דעלמא שצריך להמתיקה על ידי מלח כנ"ל, 'אלמלא מלחא לא הוי יכיל עלמא למסבל מרירותא'. ועל כן להפך, בפרנסה דקדשה כתיב: "מצא אשה מצא טוב" (משלי י"ח). 'טוב' בחינת צדיק, בחינת ברית מלח, שהוא ממתיק מרירותא, הינו תאות ועצבון הפרנסה). ופרנסה שהוא בחינת: "שמח זבולון בצאתך", הוא בחינת 'מצא אשה מצא טוב'. 'ואין טוב אלא צדיק' (יומא ל"ח:). הינו ברית, כמו שכתוב (ישעיה ג'): 'אמרו צדיק כי טוב' וכמו שכתוב (שמות ב) "ותרא אותו כי טוב הוא" - 'שנולד מהול' (מדרש רבה, שמות, פרשה א'). 'ואין טוב אלא אור' (שם), כמו שכתוב (בראשית א'): "וירא אלקים את האור" וכו'. זה בחינת 'ועליך יזרח ה'', בחינת חוט השני:

</div>

2. And know that through the rectification of the holy bris [covenant, sexual purity], one is saved from anpin chashochin [dark faces]. Through the blood of the bris, the blood of niddah [menstrual impurity], the desire for money, is rectified, as it is written: “Also by the blood of your bris” [Zechariah 9:11], through the bris, “I have sent forth your prisoners from the pit” [Tikunay Zohar Tikun 48]. The pit is the spleen, marah shechorah [black bile], “In sorrow you shall eat it” [Genesis 3:17]. For the bris is the aspect of salt that sweetens the bitterness and sorrow of sustenance, as it is brought in the Zohar: If not for salt, the world could not bear the bitterness [Vayechi 241a]. And this is: “A bris of salt everlasting it is” [Numbers 18:19], “You shall not omit the salt of the bris of your G-d” [Leviticus 2:13], your G-d, precisely, for through this, one connects to divinity and separates from the service of elilim, as it is written: “From my flesh I shall see G-d” [Job 19:26, Genesis Rabbah 48:1, Zohar Lech Lecha 94a, Tikunay Zohar Tikun 19, Tikun 24]. For through the rectification of the bris, one radiates for himself the light of the face of the king, life. And this is: Salt (-used for preservation, of) money (is by) detract (-giving charity) [Kesuvos 66b], for through salt, the desire for money is diminished.


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

ד וזה בחינת מזוזה, כי איתא במדרש (במדבר פרשה כ"ב): 'למה נקרא שמן זוזי? מפני שזזין מזה לזה'. וזה (איוב כ"ב): "והיה שדי בצריך", הינו על ידי מזוזה, "וכסף תועפות לך" - על ידי זה פרנסתו מעופפת לך. כי שדי הוא בחינת ברית (עיין זוהר פנחס רנ"ז:), כמו שכתוב (בראשית ל"ה): "אני אל שדי פרה ורבה". וזה שדרשו חז"ל (ירושלמי ברכות פרק א'): שעשרת הדברות הם בקריאת שמע, ודבור 'לא תחמד' כנגד 'וכתבתם על מזוזות'. כי על ידי מזוזה נתבטל חמדת הממון כנ"ל, מלח ממון חסר: וזהו (תהלים נ'): 'וזיז', הינו ממון, 'שדי עמדי'. על ידי שמירת הברית, על ידי מזוזה, זוכה לבחינת 'שמח זבולון' וזה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה 'וכתבתם - שיהא כתיבה תמה' (שבת ק"ג: מנחות ל"ד), וזה בחינת (בראשית כ"ה): "יעקב איש תם" כי על ידו "ויחן פני העיר", על ידו תקון המטבע כנ"ל וזהו שאמרו חז"ל (שבת ל"ב:): שאריכת ימים על ידי מזוזה, כי סמוך ל"וכתבתם" - "למען ירבו ימיכם". כי על ידי אמונה במשא ומתן, בא אור החיים כנ"ל: וזה שאמרו (שם): 'מקרא נדרש לפניו', הינו בחינת אור הפנים, שהוא סימנא דחיי. ובשביל זה קביעות המזוזה בשליש העליון של הפתח (מנחות ל"ג.), כי אמרו חז"ל (בבבא מציעא מ"ב): 'לעולם ישלש אדם את מעותיו שליש בפרקמטיא' וכו'. ושליש העליון הוא השליש שבפרקמטיא, כמאמר חז"ל (ירושלמי פאה פרק ח'): 'טבין חמשין דעבדין ממאתן דלא עבדין'. ועקר האמונה צריך להיות במשא ובמתן, כמו שכתוב (שבת ל"א): 'נשאת ונתת באמונה'. נמצא שעקר הממון ששם צריך אמונה הוא בשליש עליון, שהוא בשליש שבפרקמטיא:

</div>

3. [Pertaining to section 3]: “And He shall drive out the enemy from before you and say destroy” [Deuteronomy 33:27], etc. For all Israel are called tzadikim [righteous ones] because of the bris [covenant, sexual purity], etc., see there. And therefore, anyone who guards the bris more than his fellow can cause his fellow to fall, for he is the aspect of a tzadik, anpin nehorin [radiating faces, divine countenance of holiness], relative to his fellow. And about him it is also said: “And He shall drive out the enemy from before you” [Deuteronomy 33:27], etc. And therefore, one must be careful when there is a dispute against a person that he not fall into the desire for money, for perhaps his fellow is anpin nehorin against him and has the power to cause him to fall. And the fall is that they cause him to fall into the desire for money [as above]. Therefore, one must be careful of this.

There, for all Israel are called tzadikim because of the bris. I heard then from his holy mouth explicitly, that he said that all Israel, because they are circumcised, therefore they are all called tzadikim.


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

ה וכל המצוות שאדם עושה אותם בלא ממון, הינו שאין רוצה להפסיד ממון בשביל המצוה, זה הבחינה נקרא צדק, וזה צוית צדק עדתיך. אבל כשחביב כל כך המצוה, עד שאין מרגיש בהפסד ממון, זאת הבחינה נקרא אמונה. כי עקר אמונה הוא בממון, כשמשבר תאות ממון כנ"ל, ששם פנים דקדשה. וזה אמונה מאד, זה ממון כמו שכתוב (דברים ו): "ובכל מאדך" (ברכות נ"ד):

</div>

4. [Pertaining to section 4]: And this is the aspect of mezuzah [doorpost parchment], etc. And this is: “And Shaddai shall be in your distress, and silver” [Job 22:25], etc., for Shaddai is the aspect of the bris, etc., see there. And this is the aspect of Shaddai who said to His world “enough” (dai), that is, that he is joyful in his portion and says “enough” (dai) to what he has and does not desire more, which is the aspect of breaking the desire for money, which one merits through guarding the bris [as above].

Also, this pertains to section 4: It is explained there that through the mitzvah [commandment] of mezuzah, the covetousness of money is nullified. And therefore, “And you shall write them on the doorposts” [Deuteronomy 6:9], etc., corresponds to “You shall not covet” [Deuteronomy 5:21] [as above], see there. Now come and see the wonders of Hashem, for it is explained in the Yerushalmi [Peah 1:1 and Genesis Rabbah 35:3]: Artaban sent to Rabbi a fine pearl, and Rabbi sent him a mezuzah. And at first glance, it is a wonder, why did he send him a mezuzah specifically, and not another mitzvah? But according to what our rabbi, of blessed memory, revealed in this Torah, the matter is well clarified, for a mezuzah specifically nullifies the covetousness of money. And therefore, he sent him a mezuzah specifically, for Artaban sent him a fine pearl, that is, wealth and money, for it was worth much money, and he made the essence of importance from this. Therefore, Rabbi sent him in response a mezuzah specifically, for a mezuzah nullifies the covetousness of wealth [as above]. Salt, when it spoils (ki sarya), this is one who fell to the stench of the desire for money, etc. And therefore, they expressed it in the language of ki sarya (when it spoils), which is the language said regarding idolatry, as it is written: “They have quickly turned aside (saru)” [Exodus 32:8], etc., for one who is immersed in money serves all idolatry [as above]. And therefore, on every coin is engraved the idolatry of the nations.

According to these words, the wise one will understand to explain the entire discussion of: “The gold acquires the silver, and the silver does not acquire, etc., the copper acquires” [Bava Metzia 44a], etc., and the general principle: Whatever is a coin and issued is considered money, see there the entire discussion. And the discussion of: “Whether money is acquired by exchange” [Bava Metzia 45b], and the discussion of: “All that is made money in another” [Bava Metzia 46a], all will be clarified to the wise one according to this Torah with some additional introductions.


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

וזה פרוש שאמרו סבי דבי אתונא, אמר לנו מלי דכדיבא, זה בחינת שקר, בחינת עבודה זרה, כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה, (סנהדרין צ"ב): 'כל המחליף בדבורו כאלו עובד עבודת כוכבים' וכו'. ואמר להם: הוי לן כדניתא וילדה, כדניתא - זו פרדה. זה בחינת עכו"ם, דשריא בפרודא, כמובא בזהר (משפטים צ"ה.): 'שארי בחבורא וסים בפרודא'. וילדה - זה בחינת רוח, המכנה בשם לדה. ואמרו לו: וכדניתא מי ילדה - כי 'עכו"ם אל אחר אסתרס ולא עבד פרין' (שם ק"ג.). והשיב להם: 'הי ניהו מלי דכדיבא'. הינו השקר, שנדמה להם שמרויחין, ובאמת אינם מרויחין. ותלא לה פתקא בצוארא דהוי מסיק בי אבא מאה אלפי זוזי, בי אבא זה עבודת אלילים, כמו שכתוב (ירמיה ב): "האומר לעץ אבי אתה". ועבודה זרה היא חובה (עיין רש"י לך לך בפסוק וירדפם עד חובה). שמכרעת את הכל לכף חובה. וכל המתדבקין בה הם בעלי חובות, כמו שאנו רואים בחוש, שזה המשא תלוי בצואר בני אדם, שאין מסתפקין בממונם. ולווין ממון מאחרים, ונדמה להם שהם משתכרין שכר הרבה, ואחר כך מתים בעלי חובות. ואם אינם מתים בעלי חובות, הם בחייהם בעלי חובות, ומטריחים את עצמם בטרחות גדולות, ומסכנים את עצמם בסכנת דרכים, בשביל שכר מעט, בשביל לשלם חוב אביהם, חוב עבודה זרה. כי 'מצוה לקים דברי המת', וזה הדבר להם כמו צואה מאביהם, שישלמו חובותיו. וזה שפרש מהרש"א, 'תלא לה פתקא בצוארא' - שטר צואה. ואחר כך אמרו לו: מלחא כי סריא במאי מלחי לה - כי תקון של תאות ממון, הוא תקון הברית מלח כנ"ל. ושאלו אותו: זה שתקן בריתו, אם נפל לסרחון תאות ממון, במאי תקונו. והשיב להם: בסילותא דכדניתא - כי באמת יש עוד תקון לתאות ממון, הינו שיסתכל לשרש, שמשם בא כל הממון וכל ההשפעות. ועל ידי הסתכלותו שם, יתבטל תאותו. כי שם בשרשה, השפע כלו אור צח ומצחצח, ותענוג רוחני, ואין מתאוה (נ"א מתעבה כת"י) אלא למטה. ומי הוא הפתי יסור הנה, להשליך תענוג רוחני, ולקח תענוג עב. אבל לזאת ההסתכלות, אי אפשר לבוא, אלא עד שיתקן בריתו, כמו שכתוב: 'מבשרי אחזה אלוה'. שבתחלה צריך לתקן בשר קדש, ואז יוכל להסתכל באלקות. ובשביל זה, עקר התקון של תאות ממון, הוא על ידי ברית. וכשמתקן בריתו, אי אפשר לפל לתאות ממון. כי על ידי מלח, תאות ממון חסר כנ"ל. ושרש השפעות הוא מכנה בשם שליא, ששם מנח הולד. כי השליא הוא בחינת דלתי בטני, כי יש שני דלתות לאשה. כמו שכתוב (איוב ג): "כי לא סגר דלתי בטני" (בכורות מ"ה). ונעשה משני דלתין, צורת מ"ם סתומה, ששם מנח הולד, והוא בחינת מ"ם יום של יצירת הולד (נדה ל'). וכן יש למעלה דלתי שמים, שמשם נולד השפעות, כמו שכתוב (תהלים ע"ח): 'דלתי שמים פתח וימטר עליהם כעפר שאר' וכו'. וזה שהשיב להם: בשליא דכדניתא, הוא תקונו של זה השומר הברית, כשנופל לתאות ממון. ואמרו לה: מי איכא שליא לפרדה. - כי עכו"ם אין לה אפלו בית ולד. אמר להם: - ומלחא מי סריא - כי באמת מי שתקן הברית, אינו נופל לתאות הממון:

</div>

And all the mitzvos [commandments] that a person does without money, that is, that he does not want to lose money for the mitzvah, this aspect is called righteousness. And this is: “You commanded righteousness Your testimonies and faith greatly” [Psalms 119:138]. But when the mitzvah is so beloved that he does not feel the loss of money, this aspect is called faith.


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם (תהלים נ"ה). הינו מי שהוא בעל מחלקת, נופל לתאוות ממון, וימיו כלים ברדיפה אחר מותרות. וזה: 'לא יחצו ימיהם' - שאין אדם מת וחצי תאותו בידו (מדרש רבה קהלת סדר א). וזה 'לא יחצו' - שאין משיג חצי תאותו כמובא לעיל (באות ג) על פסוק 'ויגרש מפניך אויב ויאמר השמד' עין שם: (עד כאן לשון רבנו ז"ל): וזה שסים "ואני אבטח בך" שהוא ההפוך מתאות ממון. כי המשקע בתאות ממון, אינו בוטח בה', כי הוא עובד כל עכו"ם. אך: 'ואני אבטח בך' שתוכל להזמין לי פרנסתי בסבה קלה, ואהיה שמח בחלקי, ולא אהיה משקע בתאות ממון:

</div>

For the essence of faith is in money, when one breaks the desire for money [as above], where anpin nehorin [radiating faces, divine countenance of holiness] are “faith greatly” [from “and faith greatly,” Psalms 119:138], this is money, as it is written: “And with all your very” [Deuteronomy 6:5, Berachos 54a]. And this is the explanation of what the Suvay Divay Atuna [elders of the house of Atuna] said: Say to us words of falsehood (mili dikh’divay [lies]), this is the aspect of falsehood, the aspect of the service of elilim [idols], as our sages, of blessed memory, said: Anyone who changes his word is as if he serves idolatry [Sanhedrin 92a]. We had a kadnaysah [mule] and she gave birth (vi'yuldah [offspring]). The kadnaysah is idolatry (avodah zarah), which begins in connection and ends in separation [Zohar Mishpatim 95a]. And vi'yuldah (gave birth) is the aspect of profit, which is called birth. And does a kadnaysah give birth? For idolatry, another god, is sterile and does not produce fruit [Zohar Mishpatim 103a]. And he replied to them: These are the words of falsehood, that is, the falsehood that it seems to them that they profit, and in truth, they do not profit. And hanging on it a piskah [note, document or will] on its neck, that it owes in the father’s house one hundred thousand zuz. The father’s house is the service of idolatry, as it is written: “Who says to the wood ‘You are my father’” [Jeremiah 2:27]. And the service of idolatry is obligation [Rashi on Genesis 14:13], which subjugates all to the scale of debt. And all who cleave to it are owners of debts, as we see in reality, that this trade is hanging on the neck of people, who are not satisfied with their money and borrow money from others, and it seems to them that they earn much profit, and afterward they die as owners of debts. And even if they do not die as owners of debts, they are in their lifetime owners of debts, and they trouble themselves with great toils and endanger themselves with the dangers of roads for little profit, in order to pay the debt of their father, the debt of idolatry, for it is a mitzvah to fulfill the words of the dead. And this matter is to them like a will from their father that they should pay his debts. And this is what the Maharsha explained: Hang a piskah on the neck, a document of a will. And afterward they said to him: Salt, when it spoils, with what do they salt it? For the rectification of the desire for money is the rectification of the bris [covenant, sexual purity], salt [as above]. If he fell to the stench of the desire for money, with what is its rectification? And he replied to them: With the silusah [afterbirth] of the kadnaysah. For in truth, there is still a rectification for the desire for money, that is, that he should look to the root from where all money and all abundances come. And through his looking there, his desire is nullified, for there at its root, the abundance is entirely pure and polished light and spiritual pleasure, and he does not desire except downward. And who is the fool who turns aside here to cast spiritual pleasure and take thick pleasure?

But for this looking, it is impossible to come, except until one rectifies his bris, as it is written: “From my flesh I shall see G-d” [Job 19:26].


## Segment 13

<div dir="rtl" lang="he">

ועל כן אלו המשקעים בממון, כל מה שיש לו עשירות יותר, יש לו דאגות ועצבות ומרה שחורה ביותר. כי הממון והעשירות שלו הוא בבחינת: "בעצבון תאכלנה", שהוא בחינת עצבות ומרה שחורה, אנפין חשוכין, מיתה כנ"ל. ועל כן כל מה שיש לו ממון ועשירות יותר, יש לו עצבות ומרה שחורה ודאגות יותר, כי הממון שלו הוא מבחינת עצבות ומרה שחורה וכו' כנ"ל. וזהו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (אבות פרק ב'): 'מרבה נכסים - מרבה דאגה'. כי בודאי הוא מרבה דאגה ועצבות על ידי רבוי הנכסים והעשירות. כי הנכסים שלו הם בעצמו בחינת עצבות כנ"ל, ועל כן כל מה שמתרבין יותר נתרבה העצבות והדאגות ביותר כנ"ל. ועל כן הממון והעשירות הוא מקצר ומכלה ימיו וחייו של האדם, כי אין דבר שמפסיד החיות כמו הדאגה והעצבות, כידוע לחכמי הרופאים. והממון והעשירות הוא מרבה דאגה ועצבות כנ"ל, על כן הוא מפסיד ומכלה חייו. כי הוא מקשר בפנים דסטרא אחרא, אלקים אחרים, חשך, שהוא בחינת מיתה, הפך אור פני מלך חיים כנ"ל. ועל כן הממון ממית אותו, כי הוא בבחינת מיתה שהוא עצבות וכו' כנ"ל, שכל זה הוא בחינת תאות ממון כנ"ל: וזה שכתוב (בראשית ג): "ועפר תאכל כל ימי חייך" - עפר זה בחינת הממון, כמו שכתוב: "ועפרות זהב לו". הינו שהממון והעשירות שהוא בחינת עפר, 'תאכל כל ימי חייך', כי הממון היא אכלת ומכלה כל ימי חייו של האדם כנ"ל. כי עפר הוא בחינת עצבות, שהוא בחינת תאות ממון, כמו שכתוב בתקונים (תקון ע קכ"ב:): 'עפר איהו קר ויבש, הכי טחול קר ויבש'. ומהטחול נמשך העצבות כידוע, וזה שסים שם בתקונים: 'ובגין דא: ועפר תאכל (כל) ימי חייך' וכו', הינו כנ"ל. עין שם והבן היטב: וזה שכתוב בתקונים (תקון ג' בהי"א תקונים האחרונים): טחול דא לילית, אמא דערב רב, שחוק הכסיל. מאן כסיל, דא אל אחר וכו' עין שם, ואהו אסכרה לרביא דאנון חיביא. חיכית בהון בעתרא בהאי עלמא, ולבתר קטילת לון. כי אלו המשקעים בממון, הם בבחינת "בעצבון תאכלנה". שהוא בחינת טחול שהוא בחינת עצבות ומרה שחורה ורבוי דאגות, והם מקשרים בפנים דסטרא אחרא אל אחר וכו' כנ"ל. שכל זה הוא בחינת הטחול, אמא דערב רב, שחוק הכסיל, אל אחר כנ"ל. וזה שכתוב שם, 'לבתר קטילת לון'. כי בודאי הממון שהוא בחינת טחול עצבות וכו' כנ"ל, הורגת אותם. כי הממון שלו הוא בבחינת מיתה, אנפין חשוכין, עצבות וכו' כנ"ל. וזהו מה שכתוב לעיל, מצא או מוצא, שתאות ממון הוא בחינת: "מוצא אני מר ממות את האשה" וכו' כנ"ל. כי כן מבאר שם בתקונים (תקון ע' הנ"ל): 'ומוצא אני מר ממות את האשה ודא טחול' וכו'. אך פרנסה דקדשה הוא בחינת "מצא אשה מצא טוב" וכו', שהוא בחינת הצדיק כנ"ל. כי הצדיק האמת נצול מזה, כי אין הממון מזיק לו, כי עליו נאמר: 'טוב לפני האלקים ימלט ממנה' וכו'. כמו שכתוב שם בתקונים (תקון ג' הנ"ל): ואמאי אתקריאו רביא, בגין דלא אית בהון דעת לאשתזבא מנה, אבל לב מבין אשתזיב מנה דתמן צדיק. ורזא דמלה: 'טוב לפני האלקים ימלט ממנה וחוטא ילכד בה'. כי צריך חכמה ודעת גדול לזה, שלא יזיקנו הממון, שלא יכלה ימי חייו. כי רב העולם נלכדו בזה, הינו בתאות ממון, והממון הורגת וממית אותם כנ"ל. ואי אפשר להנצל מזה כי אם על ידי הצדיק שנאמר עליו: 'טוב לפני האלקים ימלט ממנה' וכו' כנ"ל, אשרי לו: עין שם (תקון ג' הנ"ל, ותקון ע' הנ"ל), ותראה נפלאות, איך עתה שפתח רבנו ז"ל את עינינו וגלה לנו את ההקדמות החדשות הנפלאות המבארים לעיל בהתורה הזאת, עתה עתה מבארים היטב דברי התקונים הנ"ל. כי עתה מבארים שם כל דברי רבנו הנ"ל, ראה והבן וחכם עין שם בתקון ע' הנ"ל מה שכתוב שם, אם זכה וכו' עזר, ואם לאו כנגדו וכו'. עלה אתמר 'ומוצא אני מר ממות את האשה', ודא טחול שבתאי וכו'. (הינו בחינת עצבות ומרה שחורה, שהוא בחינת טחול. שבתאי, פתיא אכמא כידוע). עזר דא שכינתא, עלה אתמר מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה', ובגין דא הוו אמרי מארי מתניתין מצא או מוצא. עין שם היטב והבן ותראה שכל דברי רבנו ז"ל מבארים עתה שם ובתקון ג' הנ"ל באר היטב:

</div>

For first, he must rectify the holy flesh, and then he can look to divinity. And for this reason, the essence of the rectification of the desire for money is through the bris. And when he rectifies his bris, it is impossible for him to fall to the desire for money, for through salt, the desire for money lacks [as above]. And the root of abundances is called silusah [afterbirth], for there the offspring is placed, for the silusah is the aspect of the doors of my belly, for a woman has two doors, as it is written: “For He has not shut the doors of my belly” [Job 3:10, Bekhorot 45a].


## Segment 14

<div dir="rtl" lang="he">

זאת התורה היא לשון רבנו, זכרונו לברכה, בעצמו, עד המקום שנרשם לעיל. ומשם והלאה הוא מלשוני, מה ששמעתי עוד דברים שלא נתבארו בלשונו הקדוש. ועוד לאלוה מלין, מה ששמעתי והבנתי מפיו הקדוש בעת שזכיתי לשמע מפיו הקדוש התורה הזאת. וזהו: 'קשים מזונותיו כפלים כיולדה', כי היולדת ראמת עי"ן קלין, והכא יש ק"מ קלין וכו', עין לעיל. כי צריכים להתנסות ולהצטרף בתאוה זו של ממון, קדם שזוכין למשא ומתן באמונה, להרויח ולהוליד ממון דקדשה. דהינו שצריכין להתגבר מאד בשעה שעוסק במשא ומתן, שלא יפל אז לתאות ממון כלל חס ושלום. רק משאו ומתנו יהיה באמת ובאמונה ולשבר ולבטל כל המחשבות והבלבולים והתאוות של ממון שבאים עליו. רק כל כונתו יהיה בשביל השם יתברך לבד, כדי שיזכה לעבד השם יתברך על ידי הממון שירויח, ולתן צדקה להחזיק לומדי תורה ועובדי השם וכו'. ובשביל זה קשים מזונותיו של אדם כפלים כיולדה כי היולדת צריכה לסבל חבלי לדה, וצריכה לצעק ע' קלין קדם הלדה. והכא יש ק"ם קלין, שהשכינה צווחת, חס ושלום, 'קלני מראשי קלני מזרועי', על הנופלים בתאות ממון. וקדם שמרויחין ממון, צריכין לילך ולעבר ולהתנסות ולהצטרף דרך אלו הק"ם קלין, ולצעק ולהתפלל להשם יתברך לעבר עליהם בשלום ולהנצל מהם; על כן 'קשים מזונותיו כפלים כיולדה', דאלו התם ע' קלין והכא ק"ם קלין, והבן: גם באר אז שק"ם קלין הם שתי פעמים ע', הינו: 'קלני מראשי קלני מזרועי', שהם בחינת שני מיני קולות, מראשי ומזרועי. וכל קול הוא בחינת ע' קלין של היולדת, והכא הם כפולים: 'קלני מראשי קלני מזרועי', קלני - לשון קול, על כן הם ק"ם קלין: כי באמת כל הרוח המכנה בשם לדה, וכל הממון וכל ההשפעות נמשכין רק משבירת תאות ממון, שהיא בחינת אמת כנ"ל. וזהו בחינת קשטא קאי (שבת ק"ד) כי אמרו רבותינו, זכרונם לברכה (פסחים קי"ט): 'ואת כל היקום אשר ברגליהם' - זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו. ועל כן עקר המעמד פרנסה, הינו ממונו של אדם, שמעמידו על רגליו, הוא על ידי אמת, שהוא בחינת שבירת תאות ממון כנ"ל. וזה בחינת קשטא קאי, הינו על ידי אמת יש לו ממון, שהוא בחינת עמידה, שמעמידו על רגליו כנ"ל. אבל שקרא לא קאי, כי שקר הוא עבודה זרה, תאות ממון, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: 'המחליף בדבורו כאלו עובד עבודה זרה', ועל כן על ידי שקר, שהוא עבודה זרה, תאות ממון, אין לו שום קיום ומעמד, הינו שאין לו ממון, הנקרא יקום וכו' כנ"ל. וזהו: 'שקרא לא קאי' כנ"ל כי עבודה זרה אל אחר אסתרס ולא עבד פרין כמבאר שם במאמר הנ"ל היטב. כי על פי הרב, אלו הרודפים ביותר אחר תאות ממון, הם מתים בעלי חובות, ומאומה אין בידם. ואפלו אם אינם מתים בעלי חובות, הם בחייהם בעלי חובות לתאותם. שהם מתאוים כל כך לממון הרבה, עד שהם רצים ויגעים מאד כל ימיהם ביגיעות גדולות, ומסכנים עצמם בסכנות גדולות, בשביל למלאת תאותם, כאלו היה עליהם חוב גדול לשלם, הינו חוב העבודה זרה וכו', כמבאר לעיל. וכל ימיהם אינם יכולים למלאת תאותם, ולשלם חוב הזה של תאותם, כי 'אין אדם מת וחצי תאותו בידו' וכו' כנ"ל. נמצא שאין ממונו ממון כלל, כי אין לו שום הנאה מממונו, כי 'אל אחר אסתרס ולא עבד פרין' וכו' כנ"ל. ועל כן אי אפשר להמשיך שפע ומזונות ולהרויח ממון הנקרא ממון, דהינו ממון דקדשה, שיהיה 'שמח בחלקו' שזהו עקר העשירות, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה, 'איזהו עשיר - השמח בחלקו' (אבות פרק ד'), כי אם על ידי שבירת תאות ממון, שהוא בחינת אמת, שמשם עקר ההשפעה כנ"ל. ועל כן 'קשים מזונותיו כפלים כיולדה', כי צריך לילך ולעבר ולשבר הק"ם קלין של תאות ממון כנ"ל, אשר רק על ידי זה יכולין להרויח ממון. כי עקר השפע נמשך מאמת, שהוא בחינת שבירת תאות ממון. ובזה מקשר המאמר היטב. והבן שם היטב מאד, כי דברי רבנו, זכרונו לברכה, הם עמקים מאד מאד ויש בהם עמקות גדול (ועתה מובן היטב מ"ש על אימא לן מילי דכדיבי וכו', שקרא תאוות ממון מילי דכדיבי, היינו שקר ע"ז כמ"ש שם, כי בוודאי הוא בחי' שקר, כי נדמה לו שמרויח ומרויח ולבסוף אין בידו מאומה, כמו ששכיח עתה בעולם. וע"כ כל זמן שיש בידו הממון אינו חי כלל, כי מאחר שאין לו שום הנאה ממנו, כי חסר לו בכל פעם יותר, והוא בע"ח תמיד. ע"כ השיב להם, הי ניהו מילי דכדיבי, היינו שקר, שנדמה להם שהם מרויחים ובאמת אינם מרויחין כנ"ל. כי מתים בעלי חובות, כי עפ"י רוב הם נשארים בעלי חובות ממש, או שהם בעלי חובות לתאוותם וכנ"ל. עיין כל זה היטב לעיל, ותבין עתה איך הכל מקושר יפה. והעיקר שתבין הדברים היטב באמת למעשה, להשתדל להציל נפשך ממר ממות שהוא תאוות ממון כנ"ל):

</div>

And there is made from the two doors/dalets (the Hebrew letter Dalet ד, is the word for door, deless, and each ד is half of a square, thus two of them make-) the form of a closed mem [ם], where the offspring is placed, and this is the aspect of mem (which has the numerical value of 40), the days of the formation of the offspring [Niddah 30a]. And so too, above, there are doors of heaven, from where abundances are born, as it is written: “Doors of heaven He opened and rained upon them as dust flesh and so on” [Psalms 78:23]. And this is what he replied to them: With the silusah of the kadnaysah (placenta of a mule), this is its rectification for one who guards the bris when he falls to the desire for money. And they said to him: Is there a placenta of a mule? For idolatry doesn't even have a womb. He said to them: And does salt spoil? For in truth, one who rectifies the bris does not fall to the desire for money. “Men of blood and deceit shall not live out half their days” [Psalms 55:24], that is, one who is a man of controversy falls to desires for money, and his days are consumed in pursuit of superfluities. And this is: They shall not live out half their days, for no person dies with half his desire in his hand [Ecclesiastes Rabbah 1:13]. And this is, "they shall not live out half," - because they don't attain half of their desires, as brought above (section 3) on the verse "And he drove out from before you the enemy and said destroy," see there. [Until here, is the language of our rabbi, of blessed memory.]

And this is how it (the verse) concludes: “But I will trust in You” [Psalms 55:24], which is the opposite of the desire for money. For one who is immersed in the desire for money does not trust in Hashem, for he serves all idolatry. But: I will trust in You, that You can prepare my sustenance with a light cause [simple means], and I will be joyful in my portion, and I will not be immersed in the desire for money. And therefore, those who are immersed in money, the more wealth they have, the more worries and sorrow and marah shechorah [black bile, melancholy] they have, for their money and wealth is in the aspect of: “In sorrow you shall eat it” [Genesis 3:17], which is the aspect of sorrow and marah shechorah and anpin chashochin [dark faces, impure countenance], death [as above]. And therefore, the more money and wealth they have, the more sorrow and marah shechorah and worries they have, for their money is in the aspect of sorrow and marah shechorah [as above]. And therefore, money and wealth shorten and consume a person’s days and life, for there is nothing that destroys vitality like worry and sorrow, as is known to the wise physicians. And money and wealth increase worry and sorrow [as above]. Therefore, it destroys and consumes his life, for it is connected to the face of the sitra achra (Evil Realm), other gods, darkness, which is the aspect of death, the opposite of: “In the light of the face of the king, life” [Proverbs 16:15]. And therefore, money kills him, for it is in the aspect of death, which is sadness etc. as explained above, all of this being the aspect of desire for money, as explained above. And this is what is written: “And dust you shall eat all the days of your life” [Genesis 3:17], dust is the aspect of money, as it is written: “And dusts of gold for him” [Job 41:5], for money and wealth, which is the aspect of dust, you shall eat all the days of your life, for money consumes and destroys all the days of his life [as above]. For dust is the aspect of sorrow, for in the Tikkunim: Dust is cold and dry, so too the spleen is cold and dry, and from the spleen is drawn sorrow [Tikunay Zohar Tikun 70, 122b]. And this is what concludes there in the Tikkunim: And for this reason: And dust you shall eat all the days of your life etc., i.e. as explained above, see there and understand well. And this is what is written in the Tikkunim (Tikun 3 of the 11 Tikkunim printed at the end): The spleen is Lilith, mother of the mixed multitude (erev rav), laughter of the fool, who is the fool, this is another god etc. see there. And it is diphtheria (ascara) for children, for those who are guilty, it smiles at them with wealth in this world and afterwards kills them. For those who are immersed in money are in the aspect of: “In sorrow you shall eat it,” which is the aspect of the spleen, which is the aspect of sorrow and marah shechorah, and increased worries.


## Segment 15

<div dir="rtl" lang="he">

(שיך לאות א): שם מבאר שהממון הוא בחינת פנים וכו' עין שם. ועל כן אמרו רז"ל: 'פני הארץ הם העשירים'. כמו שפרש רש"י על פסוק (בראשית מ"א): "והרעב היה על כל פני הארץ" - 'מי הם פני הארץ אלו העשירים'. כי הממון והעשירות הוא בחינת פנים כנ"ל: שם תאות ממון הוא בחינת חשך, אנפין חשוכין וכו' עין שם. וכן מרמז בזהר (מקץ קצ"ג.): 'קץ שם לחשך' וכו' דא זהמא דדהבא:

</div>

And they are connected to anpin chashochin, another god [as above]. And this is what is written there: And afterward it kills them [as above]. For certainly, money, which is the aspect of the spleen, sorrow, kills them, for money is in the aspect of death, anpin chashochin [as above]. And this is what is said above: mutza (found) or moatza (finds), that the desire for money is: “I moatza (find) bitter more than death the woman” [Ecclesiastes 7:26], and as it is written [Tikunay Zohar Tikun 70, 122b]: And I moatza (find) bitter more than death the woman, and this is the spleen etc. But sustenance of holiness is the aspect of: “One who finds (mutza) a wife finds (mutza) good” [Proverbs 18:22], and this is the aspect of the tzadik [righteous one] [as above]. For the tzadik, the truth, is saved from this, for money does not harm him, as it is said about him: “Good before G-d he shall escape from it” [Ecclesiastes 7:26], as it is written there in the Tikkunim [Tikun 3]: And why are they called children? Because they have no knowledge to be saved from it, but a heart that understands is saved from it, there is the tzadik, and the secret of the matter: Good before G-d he shall escape from it, but a sinner shall be trapped by it. For it requires great wisdom and knowledge so that money does not harm him, that it does not consume the days of his life, for many in the world are trapped in this, that is, in the desire for money, and money kills and destroys them [as above]. And it is impossible to be saved from this except through the tzadik, as it is said about him: Good before G-d he shall escape from it [as above], fortunate is he. See there in the Tikkunim [Tikun 3 of the 11 at the end, and Tikun 70], and you shall see wonders, how now our rabbi, of blessed memory, has opened our eyes and revealed to us the new and wondrous introductions explained above in this Torah. Now, now the words of the Tikkunim mentioned above are well clarified, for now all the words of our rabbi [as above] are clarified there, see and understand and be wise. See there in Tikkun 70 what is written there: If he merits etc. a helpmate, and if not, against him etc., it is said: “And I find (moatza) bitter more than death the woman” [Ecclesiastes 7:26], and this is the spleen, Saturn, etc. [that is, the aspect of sorrow and marah shechorah [black bile, melancholy], which is the aspect of the spleen, Saturn, the fool, the dark one, as is known]. A helpmate, this is the Shechinah (Divine Presence), about which it is said: “One who finds (mutza) a wife finds (mutza) good and obtains favor from Hashem” [Proverbs 18:22]. And for this reason, the masters of the Mishnah said: mutza (found) or moatza (finds) [Berachos 8a]. See there well and understand, and you shall see that all the words of our rabbi, of blessed memory, are now clarified there and in Tikkun 3 mentioned above, it is well clarified. [This Torah is the language of our rabbi, of blessed memory, himself until the place noted above, and from there onward it is in my language, what I heard further, things that were not explained in his holy language, and further to G-d are words, what I heard and understood from his holy mouth when I merited to hear from his holy mouth this Torah.]

Difficult are his food sustenance double as the birthgiver [Pesachim 118a], for the birthgiver raises seventy calls, and here there are 140 calls, etc., see above. For one needs to be tested and refined through this desire for money before one merits to engage in trade in faith, to earn and engender money of holiness. That is, one needs to greatly strengthen himself when he engages in trade, that he not fall at all into the desire for money, G-d forbid. Rather, his trade and giving shall be in truth and in faith, and to break and nullify all the thoughts and confusions and desires for money that come upon him. Rather, all his intention shall be for the sake of Hashem, blessed be He, alone, so that he may merit to serve Hashem, blessed be He, through the money he earns, and to give charity, to support Torah scholars and servants of Hashem, etc. And for this reason, difficult are his sustenance double as the birthgiver, for the birthgiver needs to endure the pains of birth and needs to cry seventy calls before the birth. And here there are 140 calls that the Shechinah cries, G-d forbid, “Woe to me from my head, woe to me from my arm” [Sanhedrin 46a], over those who fall into the desire for money. And before one earns money, one needs to go and pass and be tested and refined through these 140 calls, and to cry and pray to Hashem, blessed be He, to pass through them in peace and to be saved from them. Therefore, difficult are his sustenance double as the birthgiver, for there are seventy calls, and here there are 140 calls, and understand. Also, he then clarified that the 140 calls are two times seventy, that is: “Woe to me from my head, woe to me from my arm,” which are the aspect of two types of calls, from my head and from my arm, and each call is the aspect of seventy calls of the birthgiver. And here they are doubled: “Woe to me from my head, woe to me from my arm,” kallani (woe to me) is the language of a call (kol). Therefore, they are 140 calls, for in truth, all profit, which is called birth, and all money and all abundances are drawn only from the breaking of the desire for money, which is the aspect of truth [as above]. And this is the aspect of: “Truth stands (kushta kay)” [Shabbos 104a], for our sages, of blessed memory, said: And all the standing (yekum [root: קום]) that is in their legs, this is the money of a person that establishes him on his legs [Pesachim 119a]. And therefore, the essence of the standing of sustenance, that is, the money of a person that establishes him on his legs, is through truth, which is the aspect of breaking the desire for money [as above].


## Segment 16

<div dir="rtl" lang="he">

(שיך לאות ג): 'ויגרש מפניך אויב ויאמר השמד' וכו', כי 'כל ישראל נקראים צדיקים על שם הברית' וכו' עין שם. ועל כן יוכל כל אחד שהוא שומר הברית יותר מחברו, להפיל את חברו, כי הוא בחינת צדיק פנים דקדשה לגבי חברו, ועליו נאמר גם כן: 'ויגרש מפניך אויב' כו'. ועל כן צריך לזהר כשיש מחלקת על האדם שלא יפל לתוך תשוקת הממון, כי אולי חברו פנים דקדשה נגדו, ויש לו כח להפיל אותו, והנפילה הוא שמפילין אותו לתאות ממון כנ"ל, על כן צריך לזהר מזה: שם 'כי כל ישראל נקראים צדיקים על שם הברית'. שמעתי אז מפיו הקדוש בפרוש, שאמר שכל ישראל על ידי שהם נמולים על כן כלם נקראים צדיקים:

</div>

And this is the aspect of: “Truth stands (kushta kay)”, that is, through truth he has money, which is the aspect of standing that establishes him on his legs [as above]. But falsehood does not stand (shikra la kay), for falsehood is idolatry, the desire for money, as our sages, of blessed memory, said: Anyone who changes his word is as if he serves idolatry [Sanhedrin 92a]. And therefore, through falsehood, which is idolatry, the desire for money, he has no endurance and standing, that is, he has no money that is called standing (yekum [root: קום]) [as above].


## Segment 17

<div dir="rtl" lang="he">

(שיך לאות ד): וזה בחינת מזוזה וכו'. וזהו 'והיה שדי בצריך וכסף' וכו', כי שדי הוא בחינת ברית וכו' עין שם. וזה בחינת שדי 'שאמר לעולמו די', דהינו ששמח בחלקו ואומר די למה שיש לו ואינו מתאוה יותר, שזהו בחינת שבירת תאות ממון שזוכין על ידי שמירת הברית כנ"ל: (גם זה שיך לאות ד): מבאר שם שעל ידי מצות מזוזה נתבטל חמדת הממון, ועל כן "וכתבתם על מזוזות" וכו' כנגד "לא תחמד" כנ"ל עין שם. עתה בוא וראה נפלאות ה', כי מבאר בירושלמי פאה (ובבראשית רבה פרשה ל"ה): 'ארטבן שלח לרבי חד מרגליתא טבא, שלח ליה רבי חדא מזוזה'. ולכאורה הוא פלא, מדוע שלח לו מזוזה דיקא, ולא מצוה אחרת. אך על פי מה שגלה רבנו ז"ל בהתורה הזאת מבאר הענין היטב, כי מזוזה דיקא מבטל חמדת הממון, ועל כן שלח לו מזוזה דיקא. כי ארטבן שלח לו מרגליתא טבא, הינו עשירות וממון, כי היה שוה ממון הרבה, ועשה עקר החשיבות מזה. על כן שלח לו רבי כנגד זה מזוזה דיקא, כי מזוזה מבטל חמדת העשירות כנ"ל: מלחא כי סריא, זה שנפל לסרחון תאות הממון כו'. ועל כן אפקוהו בלשון כי סריא, שהוא לשון הנאמר בעכו"ם כמו שכתוב (שמות ל"ב) "סרו מהר" וכו' כי המשוקע בממון, עובד כל העכו"ם כנ"ל, ועל כן על כל מטבע חקוקה העבודה זרה של עכו"ם: על פי הדברים האלה, יבין המשכיל, לפרש כלא סגיא ד"הזהב קונה את הכסף והכסף אינו קונה וכו' הנחשת קונה" וכו', והכלל מה שהוא מטבע ויוצא, חשוב מעות. עין שם כל הסגיא. וסגיא "אי מעות נקנה בחליפין". וסגיא ד"כל הנעשה דמים באחר". הכל יבאר למשכיל על פי התורה הזאת עם עוד קצת הקדמות:

</div>

And this is: Falsehood does not stand (shikra la kay) [as above], for idolatry, another god, is sterile and does not produce fruit, as is explained there in the aforementioned teaching well [Zohar Mishpatim 103a]. For usually, those who pursue excessively after the desire for money die with debts, and nothing is in their hand. And even if they do not die as owners of debts, they are in their lifetime owners of debts to their desire, for they desire so much for much money that they run and toil greatly all their days with great toils and endanger themselves with great dangers in order to fulfill their desire, as if there were a great debt upon them to pay, that is, the debt of idolatry [as above]. And all their days they are unable to fulfill their desire and to pay this debt of their desire, for no person dies with half his desire in his hand [Ecclesiastes Rabbah 1:13], and therefore, his money is not money at all, for he has no enjoyment from his money, for another god is sterile and does not produce fruit [as above].

And therefore, it is impossible to draw abundance and sustenance and to earn money that is called money of holiness, that he should be joyful in his portion, which is the main wealth, as our sages, of blessed memory, said: Who is rich? The one who is joyful in his portion [Avos 4:1]. For only through the breaking of the desire for money, which is the aspect of truth, from there is the essence of the abundance drawn [as above]. And therefore, difficult are his sustenance double as the birthgiver, for one needs to go and pass and break the 140 calls of the desire for money [as above], which only through this can one earn money, for the essence of abundance is drawn from truth, which is the aspect of breaking the desire for money, and in this the teaching is well connected. And understand there well, very well, for the words of our rabbi, of blessed memory, are very, very deep, and there is great depth in them. [And now it is well understood what is said regarding “Say to us words of falsehood (mili dikh’dibay)” etc., that he called the desire for money words of falsehood (mili dikh’dibay), that is, falsehood, idolatry, as it is said there, for certainly it is the aspect of falsehood, for it seems to him that he profits and profits, and in the end, nothing is in his hand, as is common now in the world. And therefore, all the time that he has money, he is not alive at all, for since he has no enjoyment from it, for he lacks more each time and is always a debtor. Therefore, he replied to them: These are the words of falsehood (mili dikh’dibay), that is, falsehood, that it seems to them that they profit, and in truth they do not profit [as above]. For they die as owners of debts, for usually they remain actual owners of debts or they are owners of debts to their desire [as above]. See all this well above, and you shall understand now how everything is beautifully connected. And the main thing is that you understand the matters well in truth, practically, to strive to save your soul from bitterness more than death, which is the desire for money [as above].] (This paragraph was inserted afterwards, it is found in printings as early as 1874).



# Who has eyes to see

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/230/

# Who has eyes to see

<div dir="rtl">דע מי שיש לו עינים לראות יכול לראות ולהכיר בפנים ש</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/230


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

דע מי שיש לו עינים לראות יכול לראות ולהכיר בפנים של התלמיד מי הוא רבו, ובלבד שראה רבו פעם אחת, כי (קהלת ח): "חכמת אדם תאיר פניו", נמצא כשהתלמיד מקבל חכמת רבו הוא מקבל פניו, ובשביל זה צריך להסתכל בפני רבו בשעה שמקבל חכמתו, כמו שכתוב (ישעיה ל): "והיו עיניך רואות את מוריך". כי החכמה הוא בפנים כנ"ל, ועל כן כשמסתכל בפני התלמיד יכול לידע מי הוא רבו כנ"ל:

</div>

230 - Who has eyes to see

Know who has eyes to see can see and recognize in the face of the disciple who is his Rebbe and only that he saw his Rebbe once because "The wisdom of a man illuminates his face" [Ecclesiastes 8] it is found that when the disciple receives the wisdom of his Rebbe he receives his face and therefore one needs to gaze on the face of his Rebbe at the time that he receives his wisdom as it is written "And your eyes shall see your teachers" [Isaiah 30] because the wisdom is in the face as above and therefore when he gazes on the face of the disciple he can know who is his Rebbe as above.



# And the host of the heavens bow to You

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/231/

# And the host of the heavens bow to You

<div dir="rtl">בשעה שאומרים:</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/231


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

בשעה שאומרים: "וצבא השמים לך משתחוים", ראוי להתפלל על כל דבר, כי כל הרפואות על ידי כחות הגלגלים שהם צבא השמים, וכל אחד נותן כח באיזה סם ועשב השיך לו, ומהם מקבלים הסמים ועשבים כח לרפאות, וכשצריכים רפואה מתחברים כמה כחות מהגלגלים שזה נותן כח בעשב זה וזה בעשב אחר וכיוצא, ומתחברים כלם ועושין מהם הרכבה לרפואה, על כן טוב לבקש מהשם יתברך בעת שאומרים: "וצבא השמים" וכו', שאז באים כלם להשתחוות ולתן שבח והודיה אליו יתברך, שיצוה השם יתברך להם שימשיכו אלו הכחות הצריכים לרפואתו בתוך חתיכת לחם או בדבר אחר ויתרפא ממילא אמן כן יהי רצון: (עין ענין זה באריכות בלקוטי תנינא בסימן א):

</div>

231 - And the host of the heavens bow to You

At the time that they say: "And the host of the heavens bow to You" [Nehemiah 9] it is fitting to pray for

every thing

because all the healings by the forces of the spheres that they are the host of the heavens and each one gives force in some medicine and herb that belongs to him and from them the medicines and herbs receive force for healings and when they need healing several forces from the spheres connect that this gives force in this herb and that in another herb and the like and all connect and make from them a composition for healing therefore it is good to request from Hashem, blessed be He, at the time that they say: "And the host of the heavens" etc. that then all come to bow and to give praise and thanksgiving to Him, blessed be He, that Hashem, blessed be He, should command them that they should draw those forces needed for his healing into a piece of bread or another thing and he will be healed automatically amen may it be His will [see this matter at length in "

Likutei

Tinyana

" sign 1].



# Praise G-d from the heavens

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/232/

# Praise G-d from the heavens

<div dir="rtl">בשעה שאומר:</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/232


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

בשעה שאומר: "הללו את ה' מן השמים וכו' הללוהו כל מלאכיו הללוהו כל צבאיו" וכו'. אזי האדם קורא לכלם ומצוה לכלם שיהללו את ה'. ומזה ראוי לאדם להתעורר לתפלה בכונת הלב, מאחר שבתפלתו קורא לכל העולמות להללו ולשבחו יתברך:

</div>

232 - Praise G-d from the heavens etc.

At the time that he says: "Praise G-d from the heavens etc. praise Him all His angels praise Him all His hosts" [Psalms 148] etc. then the person calls to all and commands to all that they should praise G-d and from this it is fitting for the person to arouse to prayer with intention of the heart because in his prayer he calls to all the worlds to praise and laud Him, blessed be He.



# When evil thoughts and ponderings overpower the person

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/233/

# When evil thoughts and ponderings overpower the person

<div dir="rtl">כשמתגברים על האדם מחשבות רעות והרהורים</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/233


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

כשמתגברים על האדם מחשבות רעות והרהורים, והוא מתחזק ומתגבר עליהם ומנצח אותם, יש להקדוש ברוך הוא תענוג גדול מזה. והוא יקר מאד בעיני השם יתברך, כמשל שיש אצל המלכים לפעמים ביומא דפגרא, הם מניחין כמה חיות שינצחו זה עם זה, והם עומדים ומסתכלים ויש להם תענוג גדול מן הנצחון, כמו כן המחשבות הם באים מבחינת החיות (עיין תיקון כא בסופו) ומחשבות קדושות הם בחינת חיות טהורות, ומחשבות רעות הם בחינת חיות טמאות, ומניחים בכונה מלמעלה שינצחו זה עם זה, ויש להקדוש ברוך הוא תענוג גדול כשהאדם מתגבר על החיות טמאות ומנצח אותם:

</div>

233 - When evil thoughts and ponderings overpower the person

When evil thoughts and ponderings overpower a person and he strengthens and overpowers them and conquers them, there is to the Holy One blessed be He great pleasure from this, and it is very precious in the eyes of Hashem, blessed be He, like the parable that there is with kings, sometimes on a festive day they place several animals to fight (conquer) each other, and they stand and watch, and they have great pleasure from the fight (conquest), similarly the thoughts, they come from aspects of the animals (

cha’yos

, see Tikun 21 at its end), and holy thoughts, they are aspects of pure animals, and evil thoughts, they are aspects of impure animals, and from Above, they place intentionally that they fight (conquer) each other, and there is to the Holy One blessed be He great pleasure when the person overpowers the impure animals and conquers them.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

הכלל שאי אפשר בשום אפן בעולם שיהיו שני מחשבות ביחד בפעם אחד. על כן בקל יכולין לגרש מחשבות רעות רק בשב ואל תעשה, דהינו שלא לחשב אותו המחשבה רק לחשב איזה מחשבה אחרת בתורה או עבודה או אפלו משא ומתן, כי אי אפשר שיהיו שני מחשבות ביחד בשום אפן. וכבר מבאר במקום אחר (לעיל בסימן ע"ב): שאין צריכין לעשות מלחמה ולנענע ראשו אנה ואנה כדי לגרש המחשבות רעות כי אין זה מועיל כלל, אדרבא על ידי זה מתגברים יותר רק לבלי להשגיח עליהם כלל, רק לעשות את שלו במה שהוא עוסק בתורה או תפלה או משא ומתן, ולבלי להסתכל לאחוריו כלל ועל ידי זה ממילא תסתלק:

</div>

The general rule is, that it is impossible in any way in the world that there be two thoughts together at one time, therefore one can easily chase away evil thoughts by only remaining stationary (“sit and do not do” –

shev

vi’al

taaseh

) that is, not to think that thought, only to think some other thought in Torah or service or even business, because it is impossible that there be two thoughts together in any way, and this is already explained in another place (above in Torah-teaching 72), that one does not need to make war and to shake their head here and there in order to banish the evil thoughts because this does not help at all, on the contrary by this they overpower more, only not to pay attention to them at all, only to do one’s own thing - in what he is occupied in Torah or prayer or business, and not to look behind him at all, and by this it automatically departs.



# Stories of deeds from tzadikim it is a very great thing

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/234/

# Stories of deeds from tzadikim it is a very great thing

<div dir="rtl">דע שספורי מעשיות מצדיקים</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/234


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

דע שספורי מעשיות מצדיקים. הינו ממה שארע להם, הוא דבר גדול מאד, ועל ידי זה נטהר מחשבתו, אבל אי אפשר לספר מעשיות של צדיקים. כי אם מי שיכול להדמות עצמו להשם יתברך, דהינו שיכול להבדיל בין אור וחשך כמו השם יתברך כביכול, כי כנגד כל מעשה של צדיק יש כנגדו רע, דהינו שיש כנגדו מעשיות של רשעים, שגם להם ארע כיוצא בזה, כגון שמצינו שפינחס עשה דבר גדול שפרח באויר, וכנגד זה יש מעשה של רשע, שגם בלעם פרח באויר, וכן כיוצא בזה, כי הרע לעמת הטוב. וההפרש הוא רק מי שיכול להבדיל בין אור וחשך, זה יודע גדל ההבדל וההפרש שבין מעשיות של צדיקים למעשיות של רשעים, כי זה מסטרא דקדשה על ידי תפלתו, כמו שכתוב באלישע (מלכים ב ח): "ספרה נא לי הגדלות", הינו שעשה הנסים על ידי תפלה (מגלה כז), אבל מעשיות של רשעים הם על ידי תחבולות או כשוף או דבר אחר מסטרא אחרא, נמצא שעקר ההפרש יודע רק זה שיודע להבדיל בין אור לחשך בין רע לטוב. וגם מי שאין לו זה הדעת להבדיל וכו', אבל יש לו אמונה שלמה שמאמין ההבדל שיש ביניהם כנ"ל, גם זה יכול לספר מעשיות של צדיקים, אבל צריך שתהיה האמונה אמונה שלמה ברורה מאד, עד שעל ידי האמונה יהיה דומה לו כאלו רואה הדבר שמאמין בעינים ממש, בחינת סתים וגליא כמובא במקום אחר (לעיל בסימן ס"ב). וזה שמובא במדרש (בראשית פרשה ב): "להבדיל בין האור ובין החשך" 'אור - אלו מעשיהם של צדיקים' 'חשך - אלו מעשיהם של רשעים' הינו שמעשיות של צדיקים הם בחינת אור, ולהפך מעשיות של רשעים הם בחינת חשך, ומי שיכול להבדיל בין אור לחשך יכול לספר מעשיות של צדיקים כנ"ל: ועל ידי זה נטהר מחשבתו, גם נצול מצרות, כי בלבול הדעת הוא בחינת מחין דקטנות, ומזה באין צרות, כי מחין דקטנות הם בחינת דינין, וספורי מעשיות של צדיקים הם בחינת מחין דגדלות, כמו שכתוב: "ספרה נא לי את הגדלות", בחינת המאור הגדול, ועל ידי זה מטהר מחשבתו ממחשבות רעות שהם נמשכין ממחין דקטנות, ועל ידי זה ממתיק הצרות והדינים שכלם הם מבחינת מחין דקטנות כנ"ל:

</div>

234 - Stories of deeds from tzadikim it is a very great thing

Know that stories of deeds from

tzadikim

that is from what happened to them it is a very great thing and by this his thought is purified but it is impossible to tell stories of

tzadikim

except who can resemble himself to Hashem, blessed be He, that is who can distinguish between light and darkness like Hashem, blessed be He, as if because corresponding to every deed of a tzadik there is corresponding to it evil that is that there is corresponding to it deeds of wicked, that also to them happened like this for example that we find that Pinchas did a great thing that flew in the air and corresponding to this there is a deed of wicked, that also Bilam flew in the air and similarly the like because the evil opposite the good and the difference is only who can distinguish between light and darkness this knows the greatness of the difference and the distinction between deeds of

tzadikim

to deeds of wicked because this from the side of holiness by his prayer as it is written in Elisha "Tell me now the great things" [2 Kings 8] that is that he did the miracles by prayer (Megillah 27) but deeds of wicked they are by stratagems or sorcery or another thing from the other side it is found that the main difference knows only this who knows to distinguish between light to darkness that is between evil to good and also who does not have this knowledge to distinguish etc. but he has complete faith that he believes the difference that there is between them as above also this can tell stories of

tzadikim

but one needs that the faith be complete faith very clarified until that by the faith it will be similar to him as if he sees the thing that he believes with the eyes literally aspects of closed and open as brought in another place [above in sign 62] and this that is brought in the Midrash (

Bereishis

Parsha 2): "To distinguish between the light and between the darkness" light these are deeds of

tzadikim

darkness these are deeds of wicked that is that deeds of

tzadikim

they are aspects of light and to the opposite deeds of wicked they are aspects of darkness and who can distinguish between light to darkness can tell stories of

tzadikim

as above and by this his thought is purified also, he is saved from troubles because confusion of the knowledge it is aspects of small brains and from this come troubles because small brains they are aspects of judgments and stories of deeds of

tzadikim

they are aspects of great brains as it is written: "Tell me now the great things" aspects of the great light and by this purifies his thought from evil thoughts that they are drawn from small brains and by this sweetens the troubles and the judgments that all of them are from aspects of small brains as above.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

גם צריך לידע איך לספר המעשה, כי בכל מעשה יש צמצום, וגם כשרוצה לטהר מחשבתו על ידי ספור המעשה של הצדיק, נמצא שנעשה אצלו מהמעשה ומהספור שהוא דבור, נעשה אצלו מחשבה, ובודאי צריך שיהיה זה הצדיק שמספר ממנו גבוה ממנו, כדי שיהיה מעשיות של אותו הצדיק, בבחינת מחשבה אצלו, על כן צריך לידע ממי לספר ואיך לספר, ואזי נטהר מחשבתו, ויכול לעלות אל עולם המחשבה שזה נקרא עלית העולמות, כי המחשבה גבוה מאד, ומי שרוצה לכנס אל עולם המחשבה, צריך לשתק, ואפלו אם ידבר אז דבור הגון, הוא מפסיד המחשבה, כי המחשבה הוא דבר גבוה מאד, שאפלו דבור הגון מפסידה, וזה בחינת (מנחות כט): 'שתק כך עלה במחשבה', שלעלות אל המחשבה צריך לשתק ואפלו אם ישתק ולא ידבר כלל, עם כל זה יש בלבולים שמבלבלין המחשבה ומונעין אותה, ועל זה צריך טהרת המחשבה, וזה על ידי ספורי מעשיות כנ"ל:

</div>

Also one needs to know how to tell the deed because in every deed there is contraction and also when he wants to purify his thought by telling the deed of the tzadik it is found that is made with him from the deed and from the telling that it is speech is made with him thought and certainly one needs that this tzadik that he tells from him be higher than him in order that deeds of that tzadik, be aspects of thought with him therefore one needs to know from whom to tell and how to tell and then his thought is purified and he can ascend to the world of thought that this is called ascent of the worlds because the thought is very high and who wants to enter to the world of thought, needs to be silent and even if he speaks then proper speech it damages the thought because the thought is a very high thing that even proper speech damages it and this is aspects of (

Menachos

29): Be silent thus it arose in thought that to ascend to the thought one needs to be silent and even if he is silent and does not speak at all nevertheless there are confusions that confuse the thought and prevent it and for this one needs purity of the thought and this by stories of deeds as above and to merit to this, that he can resemble to Him, blessed be He, to distinguish between light and darkness as above it is by providence that is that he goes out from naturalness that this is aspects of generality of the holiness and this they merit by the Land of Israel because the Land of Israel it is generality of the holiness that in all the holies because there all the ten holies and therefore it is said in the Land of Israel, "Always the eyes of G-d your G-d are on it" [Deuteronomy 11] because there it is only providence, aspects of "Look down from Your holy abode" [Deuteronomy 26] and this (Psalms 16) "I have set G-d before me always" that is when I want to equate and to resemble myself to Hashem, blessed be He as above then "before me always" that is aspects of the Land of Israel as it is said in the Midrash (Psalms 105).


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

ולזכות לזה, שיוכל להדמות אליו יתברך להבדיל בין אור וחשך כנ"ל, הוא על ידי השגחה, הינו שיצא מטבעיות, שזה בחינת כלליות הקדשה, וזה זוכין על ידי ארץ ישראל, כי ארץ ישראל הוא כלליות הקדשה שבכל הקדשות, כי שם כל העשר קדשות, ועל כן נאמר בארץ ישראל, (דברים י"א): "תמיד עיני ה' אלקיך בה", כי שם הוא רק השגחה, בחינת (דברים כ"ו): "השקיפה ממעון קדשך", וזה (תהלים ט"ז): "שויתי ה' לנגדי תמיד", הינו כשאני רוצה להשוות ולדמות עצמי להשם יתברך כנ"ל, אזי "לנגדי תמיד", הינו בחינת ארץ ישראל, כמו שכתוב במדרש (תהלים ק"ה): 'אין תמיד אלא ארץ ישראל' שנאמר: "תמיד עיני ה' אלקיך בה":

</div>

There is no always except the Land of Israel as it is said: "Always the eyes of G-d your G-d are on it" and know that there is a name that when they want to make a king they use this name and the name is Kamah (see

Vayakhel

Moshe Parsha 141) initial letters look down from Your holy abode and this is aspects of "Who removes kings and sets up kings" [Daniel 2] and this that is said in Joseph "And behold my sheaf arose" [Genesis 37].


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

ודע שיש שם שכשרוצין לעשות מלך משתמשין בזה השם, והשם הוא קמה (עיין ויקהל משה פרשה קמא) ראשי תבות השקיפה ממעון קדשך, וזה בחינת (דניאל ב): "מהעדה מלכין ומהקם מלכין", וזה שנאמר ביוסף (בראשית ל"ז): "והנה קמה אלמתי":

</div>



# Who goes and is divided and falls

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/235/

# Who goes and is divided and falls

<div dir="rtl">דע שמי שהולך ונחלק ונופל</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/235


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

דע שמי שהולך ונחלק ונופל, ואזי העולם שוחקין ממנו, והוא מתביש מזה, זה בא על ידי שפגם בשמחת יום טוב, כי יום טוב נקרא רגל, וגם נקרא מועד, ועל ידי שפגם בשמחת יום טוב, נעשה מזה רגל מועד, על כן רגלו מועדה ונפל, וזה השחוק ששוחקין, הוא בחינת השמחות נפולות מפגם שמחת יום טוב, ועל כן מתביש, כי עבודה זרה נקרא בשת, (הושע ט). 'והמבזה את המועדות כאלו עובד עבודה זרה' (פסחים קיח) על כן באה עליו בושה. ולפעמים הוא לו לכפרה, ולפעמים אין נתכפר לו בזה רק כדי להזכירו שישוב:

</div>

235 - Who goes and is divided and falls

Know that who goes and is divided and falls and then the world laugh from him, and he is ashamed from this this comes by that he damaged in the joy of festival because festival is called foot, and also is called appointed time and by that he damaged in joy of festival, is made from this foot appointed therefore his foot is appointed and he fell and this the laughter that they laugh, it is aspects of the fallen joys from damage of joy of festival and therefore he is ashamed because idolatry is called shame, [Hosea 9] and who despises the appointed times as if he worships idolatry (

Pesachim

118) therefore comes on him shame and sometimes it is to him for atonement and sometimes it is not atoned for him in this only in order to remind him that he should return.



# One who conducts rabbinic leadership with fitness and innocence as is fitting

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/236/

# One who conducts rabbinic leadership with fitness and innocence as is fitting

<div dir="rtl">מי שנוהג רבנות בכשרות ובתמימות כראוי</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/236


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

מי שנוהג רבנות בכשרות ובתמימות כראוי, על ידי זה זוכה שיעלה לגדלה לסוף ימיו, וכל מה שנחשב לגדלה באותו הדור, הוא עולה לגדלה זו, כגון בדור הזה שעקר הגדלה והכבוד הוא כשמחזיקין אותו לצדיק מפרסם, אזי זוכה שיתקבל בסוף ימיו למפרסם גדול, אף שבאמת אינו כן, רק שהוא איש כשר פשוט, ונותנין לו שכרו קדם שיוצא מן העולם ואחר כך וכו':

</div>

236 - One who conducts rabbinic leadership with fitness and innocence as is fitting

One who conducts rabbinic leadership with fitness [proper qualifications and integrity] and with innocence [purity of heart and actions] as is fitting, through this merits that he will ascend to greatness at the end of his days. And all that is considered greatness in that generation, he ascends to that greatness. For example, in this generation where the main greatness and honor is when they regard him as a famous tzadik [righteous one, a spiritual leader], then he merits that he will be accepted at the end of his days as a great famous one, even though in truth he is not so—only that he is a simple fit man [an upright and straightforward individual]. And they give him his reward before he departs from the world, and after that and so forth [implying continuation in the afterlife or further implications].



# The main melody and the instrument of song, Levi brought to the world

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/237/

# The main melody and the instrument of song, Levi brought to the world

<div dir="rtl">עקר הנגון והכלי שיר הביא לוי לעולם, כמובא בזהר</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/237


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

עקר הנגון והכלי שיר הביא לוי לעולם, כמובא בזהר (שמות י"ט.): שעקר הנגון מסטרא דלואי, וזה שאמרה לאה: "הפעם ילוה אישי אלי" (בראשית כ"ט). שעתה הפעם שנולד לוי שעל ידו בא בחינת הנגון וכלי שיר לעולם 'הפעם ילוה אישי אלי' בודאי, כי התחברות שני דברים הוא על ידי נגון וכלי שיר, והבן. וזה בחינת כלי זמר שמנגנין על חתנה. (תהלים קי"ט): שרים רדפוני חנם ראשי תבות רחש.

</div>

237 - The main melody and the instrument of song, Levi brought to the world

The main melody and the instrument of song were brought to the world by Levi, as it is brought in the Zohar (Exodus 19a) that the main melody comes from the side of Levi. And this is what Leah said: "This time my husband will accompany me" [Genesis 29:34], meaning that now, this time when Levi was born—through whom the aspect of melody and the instrument of song came to the world—this time my husband will certainly accompany me, because the connection [or union] of two things occurs through melody and the instrument of song. And understand [the play on "

yilaveh

" sharing a

root

with "

levayah

," meaning accompaniment or joining]. And this is the aspect of musical instruments that are played at a wedding [symbolizing union and harmony]. “Princes pursued me gratuitously” [Psalms 119:161] - the initial letters are

Rachash

[forming "


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

(זה הענין הם דברי צחות שאמר על עצמו, שהיו נוהגין לתן לו רחש המגיע להרב, ופעם אחת עמדנו לפניו בעת שהיה חתנה בעיר ואמר אז ענין הנ"ל מענין כלי זמר שמנגנין על החתנה כנ"ל, (כי כן היה דרכו בקדש, שעל פי רב היה אומר תורה מעין מה שהיה נעשה ונדבר אז באותה העת כאשר יתבאר מזה במקום אחר). ואז היו משיחים לפניו מענין רחש המגיע לו. ענה ואמר: בודאי מגיע לי רחש, ש'רים ר'דפוני ח'נם:

</div>

rachash

," which may mean stirring, portion, or respect]; [this matter consists of clear words that he said about himself, that they were accustomed to give him the

rachash

(portion or respect [perhaps a play on "

reish

" meaning poor, but here honor or share]) that reaches the rabbi, and once we stood before him at the time that there was a wedding in the city, and he said then the above matter regarding the instruments of music that are played at the wedding as above [because thus was his way in holiness that according to the rabbi he would say Torah from the kind of what was being done and spoken then at that time, as will be explained from this in another place];

rachash

that reaches him

rachash

, “Princes pursued me gratuitously” [connecting a personal anecdote to the verse's acronym].



# When two people are divided between them about some matter

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/238/

# When two people are divided between them about some matter

<div dir="rtl">כששני אנשים מחלקים ביניהם על איזה ענין וכשיבוא השל</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/238


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

כששני אנשים מחלקים ביניהם על איזה ענין וכשיבוא השלישי אף שאינו יודע כלל מענינם, אזי יסכים עם אחד יותר מעם חברו, זה מחמת שהאחד סמוך לשרשו יותר מחברו, כי בודאי אי אפשר שיהיו שוים לו כאחד, כי אין שני אנשים שוין, ואם כן בודאי אחד סמוך יותר, ומזה בא שהוא מסכים עם זה, והבן:

</div>

238 - When two people are divided between them about some matter

When two people are divided between them about some matter [i.e., they disagree or argue], and when the third comes, even though he does not know at all about their matter, then he will agree with one more than with his fellow. This is because the one is closer to his root [spiritual soul-root or essence] more than his fellow, because certainly it is impossible that they will be equal to him as one, because there are no two people equal [in their spiritual makeup]. And if so, certainly one is closer. And from this comes that he agrees with this one. And understand [demonstrating soul-root affinities influencing opinions subconsciously, showing hidden connections].



# Through division it is impossible to speak

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/239/

# Through division it is impossible to speak

<div dir="rtl">על ידי מחלקת אי אפשר לדבר, כי עקר הדבור הוא משלום,</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/239


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

על ידי מחלקת אי אפשר לדבר, כי עקר הדבור הוא משלום, כמו שכתוב (תהלים קכ"ב): "אדברה נא שלום". ועל כן צריך כל אחד קדם התפלה לקבל על עצמו מצות עשה: "ואהבת לרעך כמוך" כדי שעל ידי זה שיש אהבה ושלום, על ידי זה יוכל לדבר בתפלה, אבל כשאין שלום ויש מחלקת, אי אפשר לדבר, ועל כן אפלו אם אחד רוצה שלום, רק שהם חולקין עליו, עם כל זה אין השלום בשלמות על כן אי אפשר לדבר ולהתפלל אף שהוא איש שלום, מאחר שהם חולקין עליו, וזה שאמר דוד המלך, עליו השלום, (שם ק"כ): "אני שלום", כי אני איש שלום ומצדי היה שלום עם כלם, ועם כל זה "וכי אדבר, המה למלחמה", הינו שאף שאני שלום, עם כל זה אי אפשר לדבר מחמת המלחמה והמחלקת שהם חולקין עלי כנ"ל:

</div>

239 - Through division it is impossible to speak

Through division [conflict or disunity] it is impossible to speak, because the main speech is from peace, as it is written: "I will speak now of peace" [Psalms 122:8]. And

therefore

one needs before the prayer to accept upon himself the positive commandment: "And you shall love your fellow as yourself" [Leviticus 19:18] in order that through this that there is love and peace, through this he will be able to speak in the prayer. But when there is no peace and there is division, it is impossible to speak and to pray. And

therefore

even if one wants peace, only that they dispute against him, with all this the peace is not in completeness. Therefore

it is impossible to speak and to pray even though he is a man of peace, since they dispute against him. And this is what David the king, peace be upon him [traditional respect for biblical figures], said: "I am peace" [Psalms 120:7], because I am a man of peace and from my side there would be peace with all, and with all this "and when I speak, they are for war", that is, that even though I am peace, with all this it is impossible to speak because of the war and the division that they dispute against me as above.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

והנה כל הדבורים הם משלום כנ"ל, ועל כן מי שהוא בבחינת שלום, יכול לידע כל הדבורים של כל העולם, כמו הקדוש ברוך הוא שנקרא שלום, שהוא יודע כל הדבורים של כל העולם כמו שכתוב (עמוס ד): "ומגיד לאדם מה שחו", כי כל הדבורים באים משלום כנ"ל, וזה אותיות שלום ראשי תבות ומגיד לאדם מה שיחו:

</div>

And behold all the speeches are from peace as above. And

therefore

one who is in the aspect of peace can know all the speeches of all the world, like the Holy One blessed be He who is called Peace, who knows all the speeches of all the world, as it is written: "And He declares to man what is his speech" [Amos 4:13] because all the speeches come from peace as above. And this is the letters of shalom [peace] the initial letters of “And He declares to man what is his speech” [acronym showing divine knowledge stems from peace].


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

כל הדבורים באים מחמימות, ומי שיש בו חמימות הרבה מדבר הרבה, וכן מי שנתקרר ואין בו חמימות, אין יכול לדבר, כי הדבור הוא מחמימות, כמו שכתוב (תהלים ל"ט): "חם לבי בקרבי בהגיגי תבער אש דברתי בלשוני", והוא שלהובא דנורא וכו':

</div>

All the speeches come from heat [warmth or passion], and one who has much heat speaks much, and similarly one who is cooled and has no heat, cannot speak, because speech is from heat, as it is written: "My heart was hot within me, while I mused the fire burned, I spoke with my tongue" [Psalms 39:4]. And it is the flame of fire and so forth [connecting physical heat to verbal expression, metaphorically linking emotion to speech].



# The Middle of the World

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/24/

# The Middle of the World

<div dir="rtl">אמרו לה אמצעותא דעלמא היכא</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/24


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

אמרו לה אמצעותא דעלמא היכא, זקפא לאצבעתה, אמר להו הכא. אמרו לה, מי יימר. אמר, איתו אשלו ומושחו:

</div>

24 - The Middle of the World

[In the language of our Rebbe, of blessed memory] They asked him: Where is the middle of the world? He raised his finger and said to them: Here. They asked him: Who will say [it is so]? He said to them: Bring ropes and measure.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

(לשון רבנו זכרונו לברכה):

</div>

[In the language of our Rebbe, of blessed memory] They asked him: Where is the middle of the world? He raised his finger and said to them: Here. They asked him: Who will say [it is so]? He said to them: Bring ropes and measure.


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

א דע, שיש אור, שהוא למעלה מנפשין ורוחין ונשמתין, והוא אור אין סוף. ואף על פי שאין השכל משיג אותו, אף על פי כן רדיפה דמחשבה למרדף אבתרה. ועל ידי הרדיפה, אז השכל משיג אותו בבחינת מטי ולא מטי. כי באמת אי אפשר להשיג אותו, כי הוא למעלה מנפש רוח נשמה:

</div>

1. Know, that there is a light that is above **souls** [**nafshin**], **spirits** [**ruchin**], and **neshamot** [**nishmatin**], and it is the light of the **infinity** [**or Ain Sof**]. And even though the intellect cannot grasp it, nevertheless, the pursuit of thought (machshava) pursues after it. And by means of the pursuit, the intellect (then) grasps it in the aspect of "reaches and does not reach (muttee viloa muttee." For in truth, it is impossible to grasp it because it is above soul, spirit, [and] neshamah.


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

ב ודע שאי אפשר להשיג אותו אפלו בבחינת מטי ולא מטי. אלא על ידי עשית המצוות בשמחה. כי על ידי שמחת המצוה נשלם הקדשה ומעלה החיות והקדשה שבקליפות בבחינת אחד עשר סמני הקטרת. כי הקלפות הם בחינת מותרות והם בחינת עצבות בבחינת (משלי יד): 'בכל עצב יהיה מותר'. והם תקפא דדינא בבחינת (בראשית ו): ויתעצב אל לבו. ועקר השמחה היא בלב כמו שכתוב (תהלים ד): נתתה שמחה בלבי. וגלות השכינה, שהוא בחינת לב שהוא שמחתן של ישראל, עקר גלותה כשעצבות שהם הקלפות גוברים עליה, בבחינת: "ויתעצב אל לבו". וזה הוא כשיצאו ישראל מהגלות, כתיב (ישעיה נ"ה): "כי בשמחה תצאו". ובשביל זה שעל ידי הקטרת מעלין מהקלפות חיותם כתיב בהם (משלי כז): קטרת ישמח לב. נמצא כשעושה המצוה בשמחה אזי מעלה השכינה שהיא המצוה שהיא שמחת הלב מבין הקלפות. וזהו בחינת מלכות דעשיה העולה מן הקלפות:

</div>

2. And know that it is impossible to grasp it even in the aspect of "reaches and does not reach" except by means of performing the mitzvos [divine commandments] in **joy**. For by means of the joy of the mitzvah, the holiness is completed and elevates the vitality and the holiness that is in the **shells** [**klipos** - evil forces], in the aspect of the eleven spices of the incense. For the **klipos** are the aspect of superfluities (moasroas), and they are the aspect of sorrow, in the aspect of:"In all sorrow there is extra (moasar)"(Proverbs 14:23. The simple meaning is that through exertion one gains). And they are the tokfa dideena (force/intensity/harshness of judgement), in the aspect of:"And He was grieved in His heart"(Genesis 6:6). And the main part of joy is in the heart, as it is written:"You have put joy in my heart"(Psalms 4:8). And the exile of the **Divine Presence** [**Shechinah** - the immanent aspect of G-d], which is the aspect of the heart that is the joy of Israel - the main part of its exile is when sorrow, which are the **klipos**, overcome it, in the aspect of: "And He was grieved in His heart." And this is when Israel goes out from the exile, it is written:"For in joy you shall go out"(Isaiah 55:12). And for this [reason] that by means of the incense they elevate their vitality from the **klipos**, it is written regarding them:"Incense gladdens the heart"(Proverbs 27:9). It turns out that when he does a mitzvah in joy, he then elevates the **Divine Presence**, which is the mitzvah, which is the joy of the heart, from between the **klipos**. And this is the aspect of the **Kingship** [**malkhus**] of **Formation** [**yetzirah**] that ascends from the **klipos**.


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

ג וכשאדם עושה איזה מצוה, יש כח בהמצוה, לילך ולעורר כל העולמות לעבודת השם יתברך. בבחינת (שמות י): "בנערינו ובזקנינו נלך, בצאננו ובבקרנו נלך". וזה בחינת 'מלכות מלביש נצח הוד יסוד', שהם כלי ההליכה. וזה בחינת (תהלים ל"ז): "תורת אלקיו בלבו לא תמעד אשוריו", שהיא הולכת לעורר. וזה בחינת (שם ס"ח): "הליכות אלי מלכי בקדש" - כשמעלין מלכות לתוך הקדשה, היא מלבשת את הליכות אלי את 'נצח הוד יסוד', לילך ולעורר כל הדברים לעבודת השם יתברך:

</div>

3. And when a person does a mitzvah, there is power in the mitzvah to go and arouse all the worlds to the service of Hashem, blessed be He, in the aspect of:"With our young and with our old we will go, with our flocks and with our herds we will go"(Exodus 10:9). And this is the aspect of **Kingship** clothing **Victory** [**netzakh**], **Glory** [**hod**], [and] **Foundation** [**yesod**], which are the instruments of going. And this is the aspect of:"The Torah of his G-d is in his heart, his steps shall not falter"(Psalms 37:31), that it goes to arouse. And this is the aspect of:"The goings of my G-d my king in holiness"(Psalms 68:25) - when they elevate **Kingship** into the holiness, it clothes "the goings of my G-d," the **Victory**, **Glory**, [and] **Foundation**, to go and arouse all things to the service of Hashem, blessed be He.


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

ד ועל ידי ההתעוררות, הינו על ידי הליכה, נמשך ברכה לכל העולמות. וזה בחינת: 'נצח הוד יסוד מלבישין את חסד גבורה תפארת', שהם הידים, שמשם כל הברכות. וזה בחינת (בראשית ל): "ויברך ה' אתך לרגלי". נמצא שעולין הרגלין בבחינת ידים, בבחינת (שופטים ד): "ותלך יד בני ישראל הלוך וקשה". ועקר הברכות מידים, בבחינת (ויקרא ט): "וישא אהרן את ידו אל העם ויברכם", וכמו שכתוב (בראשית מ"ט): "מידי אביר יעקב משם רעה אבן ישראל:

</div>

4. And by means of the arousal - that is, by means of going - a **blessing** is drawn to all the worlds. And this is the aspect of: **Victory**, **Glory**, [and] **Foundation** clothing **Lovingkindness** [**chesed**], **Might** [**gevurah**], [and] **Beauty** [**tiferes**], which are the hands, from where all the **blessings** [come]. And this is the aspect of:"And Hashem blessed you at my feet"(Genesis 30:30). It turns out that the feet ascend in the aspect of hands, in the aspect of:"And the hand of the children of Israel went and hardened"(Judges 4:24). And the main part of **blessings** [comes] from the hands,"And Aaron lifted up his hands toward the people and blessed them"(Leviticus 9:22). And as it is written:"From the hands of the Mighty One of Jacob, from there, shepherds the stone of Israel"(Genesis 49:24).


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

ה ועקר הברכה שנשפעין מהידים, הם שכל. וכשבאים למטה, נעשים לכל אחד ואחד כפי רצונו, כמו שכתוב (תהלים קמ"ה): "פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון". בכן מי שהוא בעל נפש, צריך לכון רצונו, שימשיך ברכת שכל. בבחינת (בראשית מ"ח): "שכל את ידיו", ובבחינת (שמות ט"ו): "מקדש ה' כוננו ידיך". וזה בחינת 'חסד גבורה תפארת שמלבישין את חכמה בינה דעת:

</div>

5. And the main part of the **blessing** that is poured from the hands is **intellect**. And when they come down below, they are made for each and every one according to his will, as it is written:"You open Your hand and satisfy the desire of every living thing"(Psalms 145:16). Therefore, one who is an owner of a soul needs to direct his will that he should draw a blessing of **intellect** in the aspect of:"He crossed his hands"(Genesis 48:14). And in the aspect of:"The sanctuary, Hashem, which Your hands have established"(Exodus 15:17). And this is the aspect of **Lovingkindness**, **Might**, [and] **Beauty**, that clothes **Wisdom**, **Understanding**, [and] **Knowledge** of **Action** [**asiyah**].


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

ו וצריך להמשיך אמונה לתוך ברכת השכל, כי אין לסמך על השכל בעצמו כידוע. וזה בחינת (משלי כ"ח): "איש אמונות רב ברכות", ובחינת (שמות י"ז): "ויהי ידיו אמונה", ובחינת (שמואל א כ"ד): "וקמה בידך ממלכת ישראל", הינו שימשיך אמונה לתוך ברכת הידים. וזהו בחינת (שמואל א ב): 'ובניתי לו בית נאמן', וזה בחינת (תהלים פ"ט): "אמונתך בקהל קדושים", קדש זה בחינת מחין. וזה בחינת: 'מלכות דיצירה נעשה ממנה חכמה בינה דעת דעשיה':

</div>

6. And one needs to draw **faith** into the **blessing** of the **intellect**, for there is no reliance on the **intellect** itself, as is known. And this is the aspect of:"A man of faiths, many blessings"(Proverbs 28:20). And the aspect of:"And his hands were faith"(Exodus 17:12). And the aspect of:"And it shall arise in your hand the kingdom of Israel"(I Samuel 24:21) - that is, that he should draw **faith** into the **blessing** of the hands. And this is the aspect of:"And I built him a faithful house"(I Samuel 2:35). And this is the aspect of:"Your faith in the assembly of holy ones"(Psalms 89:8). Holy, this is the aspect of **brains** [**mokhin**]. And this is the aspect of: **Kingship** of **Formation** is made from it **Wisdom**, **Understanding**, [and] **Knowledge** of **Action** [**asiyah**] of **Emanation** [**atzilus**] above, above.


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

ז ובפנימיות ברכאן, שהוא דקות הברכאן, נתברך מהם המסדר והמישב את השכל, שהיא בחינת כתר. בחינת (בראשית כ"ו): "ואהיה עמך ואברכך", כתר, הוא לשון המתנה, כמו שכתוב (איוב ל"ו): "כתר לי זעיר", כי כששואלין את האדם איזהו שכל, אומר: המתן עד שאתישב, וגם שם צריך אמונה, בבחינת אמון מפלא (עיין תיקון ע'). וזה בחינת 'שמפנימיות חסד גבורה תפארת, ומפנימיות מלכות דיצירה, נעשה כתר דעשיה. וכן עולין העולמות עד למעלה, עד אצילות למעלה למעלה': וזה (יחזקאל ג'): "ברוך כבוד ה' ממקומו". 'ברוך', זה בחינת ידים; 'כבוד ה'', זה בחינת אמונה; 'ממקומו', זה בחינת כתר:

</div>

7. And in the interiority of the **blessings** - that is, the thinness of the **blessings** - from them is blessed the arranger and the settler of the **intellect**, which is the aspect of **Crown** [**keser**], the aspect of:"And I will be with you and I will bless you"(Genesis 26:3). **Crown** is a language of waiting, as it is written:"Wait for me a little"(Job 36:2). For when they ask a person what the **intellect** is, he says: Wait until I settle [it]. And also there, **faith** is needed, in the aspect of a faithful nursemaid (see Tikkun 70). And this is the aspect that from the interiority of **Lovingkindness**, **Might**, [and] **Beauty**, and from the interiority of **Kingship** of **Formation**, is made the **Crown** of **Action** of **Emanation** above, above. And this is:"Blessed be the glory of Hashem from His place"(Ezekiel 3:12). Blessed, this is the aspect of hands. Glory of Hashem, this is the aspect of **faith**. From His place, this is the aspect of **Crown**.


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

ח וכשעושה ומתקן את המישב והמסדר, שהוא הכתר כראוי, והמחין רודפין להשיג האור אין סוף. והכתר מעכב את השכל, כדי לישב את השכל. ועל ידי הרדיפה והמעכב, אזי מכה המחין בהמישב והמסדר, ונעשין היכלין לאור אין סוף. ואף על פי כן לא ידיע ולא אתידע, כמובא בזהר פרשת נח (ס"ה.): 'ומגו האי פריסא ברדיפה דהאי מחשבה, מטי ולא מטי'. ופריסא, זה המסדר והמישב, שהוא בחינת כתר, שהוא פרוס בין הנאצלים לבין המאציל. 'ואתעבידו תשע היכלין, דלאו אנון נהורין, ולא רוחין, ולא נשמתין, ולית מאן דקימא בהו, ולא מתדבקין, ולא מתידעין'. ודע, שזה תכלית הידיעה, כי תכלית הידיעה - דלא ידע. וזה בחינת (ישעיה נ"ח): "'והשביע בצחצחות נפשך"; כי אורות אלו, הם הצחצחות, שהם למעלה מהספירות (עיין פרדס רמונים שער הצחצחות), אשרי מי שזוכה שירדף מחשבתו להשיג השגות אלו, אף על פי שאין יכלת ביד השכל להשיג אותם, כי לא מתדבקין ולא ידיען: ותשעה היכלין אלו, נעשין על ידי הבטישה, שמבטשין המחין בכתר בשעת רדיפה. והמחין הם תלת, וכל אחד כלול מתלת, כי נכללין בשעת רדיפה. ושלש פעמים שלש, הם תשעה, וזהו תשעה היכלין:

</div>

And when he does and rectifies the settler and the arranger, which is the **Crown** as is proper, and the **brains** pursue to grasp the light of the **infinity**, and the **Crown** detains the **intellect** in order to settle the **intellect** - and by means of the pursuit and the detainer, then the **brains** strike the settler and the arranger, and haichalos (chambers) are made for the light of the **infinity**. And even so, "not known and not known," as is brought in the Zohar, parashas Noakh (65a). And from this curtain in the pursuit of this thought, "reaches and does not reach." And the curtain, this is the arranger and the settler, which is the aspect of the **Crown** that is spread between the emanated and the emanator. And nine haichalos (chambers) were made, that they are "not lights, and not spirits, and not neshamot, and there is no one who stands in them, and they do not cleave, and are not known." And know, that this is the ultimate of knowledge, for the ultimate of knowledge is to "not know." And this is the aspect of:"And He will satisfy your soul in parched places"(Isaiah 58:11). For these lights are the "parched places" that are above the **sefirot** [divine emanations] (see Pardes Rimonim, gate of the parched places). Happy is he who merits that his thought pursues to grasp these attainments, even though there is no ability in the hand of the **intellect** to grasp them, for they "do not cleave and are not known."

And these nine haichalos (chambers) are made by means of the striking that the **brains** strike in the **Crown** at the time of pursuit. And the **brains** are three, and each one is included from three, for they are included at the time of pursuit, and three times three are nine.


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

[זה הענין עמק עמק מי ימצאנו, כמובן למשכיל וכאשר רמז לי רבנו ז"ל בעצמו גדל עמקות הסוד הנורא הזה שמגיע למעלה למעלה וכו', וכמבאר בהתורה הזאת למעין, וההכרח לבאר הדבר קצת. והוא, כי הכתר הוא המישב והמסדר את המחין, דהינו הכח שיש בהשכל של אדם לישב ולסדר את המח והדעת לבל יהרס לצאת חוץ מן הגבול, זה הכח הוא בחינת כתר כנ"ל. וזה הכח הוא כמו מחצה המפסקת בין המחין ובין האור אין סוף, כי זה הכח שהוא המישב והמסדר, הוא מעכב את המחין בעת מרוצתם ורדיפתם לבל יהרסו לעלות אל ה' למעלה ממחצתם, כי המחין רודפין להשיג האור אין סוף. וזה הכח הנ"ל של השכל שהוא המישב והמסדר, שהוא בחינת כתר הוא עומד בפניהם כמו מחצה, ומעכב אותם מרדיפתם כנ"ל. ועל ידי הרדיפה והמעכב, הינו על ידי הרדיפה שהמחין רודפין להשיג אור האין סוף, ועל ידי כח המעכב, שהוא כח המישב והמסדר, בחינת כתר כנ"ל, על ידי שני בחינות אלו, על ידי זה מבטשין ומכין המחין בבחינת המחצה הנ"ל שהוא המישב והמסדר, ועל ידי זה נעשין היכלין לאור אין סוף, דהינו שנעשין בחינת כלים והיכלות ברוחניות עליון, להשיג על ידם בבחינת מטי ולא מטי אור האין סוף ברוך הוא. כי אם לא היה המעכב הנ"ל כלל, ולא היה מי שיעכב את המחין מרדיפתם ומרוצתם, היו מתבטלין המחין לגמרי. כי היה האדם מתבטל במציאות, כי אור האין סוף אי אפשר להשיג. אך על ידי שני הבחינות, שהם הרדיפה והמעכב, על ידי זה נעשין בחינת מחצות והיכלין הנ"ל שעל ידם משיגים אור האין סוף רק בבחינת 'מטי ולא מטי'. ופרוש 'מטי ולא מטי', ידוע למבינים. דהינו 'שמגיע ואינו מגיע', שרודף ומגיע להשיג ואף על פי כן אינו מגיע ומשיג, שזה נעשה על ידי הרדיפה והמעכב כנ"ל. ואף על פי שנעשין אלו ההיכלין הנ"ל, אף על פי כן לא ידיע ולא אתידע ולית מאן דקימא בהו ולא מתדבקין ולא ידעין וכו' כנ"ל. כי אי אפשר לציר בשכל השגות אלו ההיכלות הנ"ל כי הם למעלה מנפשין רוחין ונשמתין למעלה מכל השכליות כי הם למעלה מהספירות וכו'. כמבאר לעיל בלשון רבנו ז"ל עין שם היטב ותבין שלא הוספתי שום דבר כלל כי בכלל דבריו דברי. רק חזרתי ובארתי הדברים קצת לגדל עצם עמקותם עד אין סוף. ובשביל זה נעשין תשעה היכלין דיקא, כי המחין הם שלש, ומחמת רדיפתם והכאתם בהמעכב הנ"ל הם נכללין זה בזה, ונעשה כל אחד כלול משלש ושלש פעמים שלש הם תשעה וזהו בחינת תשעה היכלין הנ"ל: אשרי מי שיזכה לילך ולעלות בדרך הקדש הנאמר בהתורה הזאת עד שיזכה להשגות אלו]:

</div>

And this is the aspect of the nine haichalos. [This matter is deep, deep; who can find it, as is understood by the enlightened, and as our Rebbe, of blessed memory, himself hinted to me, the greatness of the depth of this awesome secret that reaches above, above, etc. And as is explained in this Torah to the one who analyzes, and the necessity is to explain the matter a little. And it is: that the **Crown** is the settler and the arranger of the **brains** - that is, the power that is in a person's **intellect** to settle and arrange the brain and the knowledge so that it should not break out beyond the boundary - this power is the aspect of **Crown**, as above. And this power is like a partition that separates between the **brains** and the light of the **infinity**, for this power, which is the settler and the arranger, stands before them like a partition and detains them from their pursuit, as above. And by means of the pursuit and the detainer - that is, by means of the pursuit that the **brains** (moachin) pursue to grasp the light of the **infinity**, and by means of the power of the detainer that is the power of the settler and the arranger, the aspect of **Crown** (Kessehr), as above - by means of these two aspects, by means of this, the **brains** strike and hit the aspect of the aforementioned partition, which is the settler and the arranger. And by means of this, the aspect of instruments and haichalos (chambers) are made in supernal spirituality to grasp by their hand in the aspect of "reaches and does not reach" the light of the **infinity**, blessed be He. For if there was no detainer at all, as mentioned above, and there was no one to detain the **brains** from their pursuit and their running, the **brains** would be nullified completely, for the person would be nullified in existence, for the light of the **infinity** is impossible to grasp. But by means of the two aspects that are the pursuit and the detainer, by means of this, the aspect of partitions and the aforementioned haichalos are made, that by their hand they grasp the light of the **infinity** only in the aspect of "reaches and does not reach (muttee viloa muttee)."

And the explanation of "reaches and does not reach" (muttee viloa muttee) is known to the understanders - that is, that it reaches and does not reach, that it pursues and reaches to grasp, and even so, does not reach and grasp, that this is made by means of the pursuit and the detainer, as above. And even though these aforementioned haichalos (chambers) are made, even so, they are "not known and not known, and there is no one who stands in them, and they do not cleave and are not known, etc.," as mentioned above, for it is impossible to picture these attainments, these aforementioned haichalos (chambers), in the **intellect**, for they are above souls, spirits, and neshamot, above all intellects, for they are above the **sefirot**, etc., as explained above in the language of our Rebbe, of blessed memory. [See there well, and you will understand that I did not add anything at all. For in the generality of his words are my words. I only repeated and explained the things a little, because of the great substance of their depth, until the infinity] and for this, nine haichalos are made precisely, for the **brains** are three, and because of their pursuit and their hitting in the aforementioned detainer, they are included, this in that, and each one is made to be included from three, and three times three are nine. And this is the aspect of the aforementioned nine haichalos.


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

וזה ששאלו סבי דבי אתונא: אמצעותא דעלמא היכא. זקפא אצבעתא, אמר הכא. אמרו לה מי יימר, אמר להו איתו אשלי ומושחו. ששאלו אותו: איך משיגין אור אין סוף, שהוא אמצעא דעלמא, שממנו הכל שואבין חיות ושפע. זקפא אצבעתא, זה בחינת ברכות כנ"ל, בחינת: "וישא אהרן את ידו ויברכם" כנ"ל. הינו שעל ידי הברכות מבטשין המחין בכתר, ונעשין היכלין כנ"ל. ואמרו לה מי יימר - מי הוא זה שיכנס בהיכלי התמורות למקום הקלפות, להעלות משם הקדשה בבחינת קטרת כנ"ל, ושעל ידי עליתו יתעלה הברכות כנ"ל. וזה מי יימר, לשון תמורה, לשון (ויקרא כ"ז): "אם המר ימירנו". והשיב להם, איתו אשלי ומושחו, הינו עקר עלית הקדשה, על ידי השמחה. ולעתיד בצאת ישראל מהגלות בשמחה, כמו שכתוב: 'כי בשמחה תצאו', ואז יכלו הקלפות לגמרי. וזה: 'איתו אשלי', הינו על ידיכם ועל כרחכם יתבטלו הקלפות. כי אתם בעצמכם תביאו את בית ישראל מהגלות, הנקראים אשלי, הינו חבל נחלתו. כמו שכתוב (ישעיה ס"ו): "והביאו את אחיכם בית ישראל", שכל אחד ואחד מהעכו"ם יביאו בידם את בית ישראל מהגלות, על ידי רבוי השמחה שיהיה בעת הזאת, כמו שכתוב (תהלים קכ"ו): "אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה וכו', היינו שמחים". ועל ידי השמחה יתבטלו הקלפות, בבחינת (שמואל ב ח'): 'וימדדם בחבל השכב אותם ארצה' (עיין זוהר בלק ק"צ.). וזה: 'מושחו', הינו המדידה לכלות אותם:

</div>

Happy is he who merits to go and ascend in the way of holiness that is said in this Torah, until he merits to these attainments]. And this is what the elders of the house of the furnace asked: "The middle of the world, where?" They were asking him: How does one grasp the light of the **infinity**, which is the middle of the world, from which all things draw vitality and abundance? He raised a finger - this is the aspect of **blessings**, as above, the aspect of:"And Aaron lifted up his hands and blessed them,"as above - that is to say, that by means of the **blessings**, the **brains** (moachin) strike in **Crown** (Kessehr), and haichalos (chambers) are made, as above. And they said to him: "Who will say?" Who is this that will enter in the haichalos of the exchanges to the place of the **klipos** to elevate from there the holiness, in the aspect of incense, as above, and that by means of its elevation the **blessings** will be elevated, as above? And this "Who will say" is a language of exchange, the language of:"If he exchange, he exchanges it"(Leviticus 27:10). And he replied to them: "Bring s ropes and measure." That is to say, the main elevation of the holiness is by means of joy. And in the future, when Israel goes out from the exile in joy, as it is written:"For in joy you shall go out,"then the **klipos** will be completely consumed. And this: "Bring ropes" - that is, by your hands and against your will, the **klipos** will be nullified, for you yourselves will bring the house of Israel from the exile, who are called "ropes" - that is (Deuteronomy 32:9), 'chevel nachalaso' (the portion/rope of His inheritance), as it is written:"And they shall bring your brothers the house of Israel"(Isaiah 66:20) - that each and every one from the nations will bring in their hand the house of Israel from the exile, by means of the increase of joy that will be at that time, as it is written:"Then they will say among the nations: Hashem has done great with these and so on, we were joyful"(Psalms 126:2-3). And by means of the joy, the **klipos** will be nullified, in the aspect of:"And he measured them with a rope, he laid them down to the ground"(II Samuel 8:2) (see Zohar, Balak 190a). And this is: "Measure," that is, the measuring to consume them.



# All the influences and all the things come only from the true tzadik

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/240/

# All the influences and all the things come only from the true tzadik

<div dir="rtl">כל ההשפעות וכל הדברים הם באים רק מהצדיק האמת</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/240


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

כל ההשפעות וכל הדברים הם באים רק מהצדיק האמת, ועל כן כשמקרב להצדיק האמת, יוכל לקבל בקל את מה שצריך לו הן עשירות או בנים, אבל כשהוא רחוק מהצדיק אזי בא לו בקשי גדול, כי כל אחד מקבל עשירות או בנים לפי המזל שלו, והמזל מקבל ההשפעה מהצדיק, כי משם באים כל ההשפעות, ועל כן כשהוא רחוק מהצדיק, אזי המזל צריך לעשות לו כח גדול, כדי לקבל ההשפעה מהצדיק, מחמת שהוא רחוק ממנו. ועל כן נמצא בזה חלוקים רבים, לפעמים מגיע לאדם עשירות והוא מת מזה ונשאר העשירות ליורשין, ולפעמים הוא מת על ידי זה שמקבל עשירות וגם אובד את העשירות, וכן חלוקים רבים, והוא כמו למשל כשאחד רוצה להגביה משא כבד, והוא מכניס כל כחו להגביה המשא מחמת שכבדה מאד, ולפעמים מגביה המשא, אבל מחמת גדל הכח שהכניס בזה נעקרו ונתלשו מעיו בקרבו עד שמת מחמת זה, אבל יכול להיות שאף על פי כן נשאר המשא בידו, ולפעמים מחמת שנתלש בקרבו נפל גם המשא מידו, נמצא שזה מת מחמת שהגביה המשא וגם המשא לא נשארה אצלו אפלו לבניו, כמו כן בהנ"ל, מחמת שהמזל צריך לעשות לו כח גדול כדי לקבל מהצדיק ההשפעה, מחמת שהוא רחוק ממנו מחמת זה יכול להיות כמה חלוקים כנ"ל. אבל המקרב להצדיק, אזי אין המזל צריך לעשות לו כח, מחמת שהוא קרוב אצלו. אבל עם כל זה, לפעמים יכול להיות שאדם יתקרב להצדיק האמת, ועל ידי זה אובד העשירות, דע כי זה מחמת שהוא רואה דבר יקר גבוה מאד 'ואף על פי דאיהו לא חזי מזלה חזי' (מגלה ג). ומחמת שהמזל רואה דבר יקר ונעלה מאד, על ידי זה משליך העשירות מאצלו, כמו מי שנושא משא של נחשת, ורואה זהב ואבנים טובות ויקרים, אזי משליך הכל ורץ וחוטף את הדברים היקרים, כמו כן מחמת שנתקרב ורואה יקר מפז ומפנינים, אזי משליך המזל העשירות כלאחר יד, מכל שכן כשזוכה שירגיש גם בעצמו שההתקרבות להצדיק הוא יקר מכל העשירות שבעולם, אזי בודאי אינו משגיח על ממון ואינו רוצה כלל עשירות:

</div>

240 - All the influences and all the things come only from the true tzadik

All the influences [divine flows or abundances] and all the things come only from the true tzadik [righteous one, source of divine bounty]. And therefore, when one draws near to the true tzadik, he can receive easily what he needs, whether wealth or children. But when he is far from the tzadik, then it comes to him with great difficulty, because each one receives wealth or children according to his mazal [fortune, astrological

destiny

or personal providence], and the mazal receives the influence from the tzadik, because from there come all the influences. And therefore, when he is far from the tzadik, then the mazal needs to exert great power [immense effort] for him

in order to

receive the influence from the tzadik, because he is far from him. And therefore, there are many differences in this. Sometimes wealth reaches a person and he dies from this, and the wealth remains for the heirs. And sometimes he dies through receiving wealth, and he also loses the wealth. And similarly, many differences. And this is like, for example, when one wants to lift a heavy load and he puts all his power to lift the load because it is very heavy. And sometimes he lifts the load, but because of the greatness of the power that he put into this, his bowels are uprooted and torn within him until he dies because of this. But it can be that even so the load remains in his hand. And sometimes, because his inside is torn, the load also falls from his hand. It is found that this one died because he lifted the load

and also

the load did not remain with him even for his sons. Similarly in the above, because the mazal needs to exert great power for him

in order to

receive from the tzadik the influence because he is far from him, because of this it can be several differences as above. But one who draws near to the tzadik, then the mazal does not need to exert power for him because he is near to him. But with all this, sometimes it can be that a person draws near to the true tzadik and through this loses the wealth. Know that this is because he sees a thing precious very high [a highly valuable spiritual matter]. And even though he himself does not see, his mazal sees [Megillah 3a Talmudic reference to subconscious perception]. And because the mazal sees a precious and elevated thing very much, through this it casts the wealth from him, like one who carries a load of copper and sees gold and good stones and precious ones, then he casts everything and runs and grabs the precious things. Similarly because he drew near and sees precious more than fine gold

and than

pearls, then the mazal casts the wealth as if behind the hand [disregards it casually], all the more so when he merits that he also feels in himself that the drawing near to the tzadik is precious more than all the wealth in the world, then certainly he does not pay attention to money and does not want wealth at all.



# When there are judgments, G-d forbid

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/241/

# When there are judgments, G-d forbid

<div dir="rtl">כשיש דינים</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/241


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

כשיש דינים, חס ושלום, אזי המדת הדין היה מכלה את האדם, חס ושלום, אבל המדת הדין אין לה כח לכלות לגמרי, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (סוטה ט): 'חצי כלים והם אינם כלים', אבל האדם יש לו כח לכלות לגמרי את חברו, חס ושלום, ועל כן כשיש דינים על אדם אחד, חס ושלום, ובא אדם אחר ועומד וחולק עליו, אזי מדת הדין מסתלק ממנו, כי הם רוצים יותר שינקם בו האדם, כי יש לו כח כנ"ל, על כן מי שהוא צדיק גדול ומשגיח בתקון העולם, הוא חולק לפעמים בכונה על צדיק אחד כדי לסלק מעליו מדת הדין כנ"ל, כי יסמכו עליו שהוא ינקם יותר, אבל אחר כך הוא עושה ברחמים ואינו עושה יסורים לאותו הצדיק: וזה פרוש (במדבר כ"ה): "פינחס בן אלעזר וכו' השיב את חמתי וכו' בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כליתי" וכו'. הינו שפינחס השיב את חמת ה' וסלק מדת הדין מישראל, על ידי שהוא לבש נקמה לנקם בהם. על כן נסתלקו הדינים כנ"ל, וזה מחמת כי הדינים אינם יכולים לכלות וכו', על כן הם רוצים יותר כשאדם רוצה לנקם כנ"ל. וזה: "ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי", הינו שבזה מודיע לנו התורה גדל הטובה שעשה פינחס לישראל, בקנאו את קנאתו יתברך. ולבש נקמה לנקם בהם, שבזה עשה להם טובה גדולה, והטעם הוא כי "ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי", הינו שבקנאתי במדת הדין שלי, איני מכלה את בני ישראל, כי מדת הדין אין בה כח לכלות כנ"ל. אבל האדם כשנוקם יש לו כח לכלות לגמרי, חס ושלום. על כן עשה פינחס טובה נפלאה לישראל, במה שלבש קנאה לנקם בהם. כי על ידי זה רפתה מישראל כח הדינים. בחשבם שפינחס ינקם בהם ביותר, כי פינחס הוא אדם שיש לו כח לנקם יותר לכלות לגמרי, חס ושלום, וכנ"ל, ועל כן על ידי זה השיב פינחס את חמתי וסלק מדת הדין כנ"ל. אבל באמת, פינחס בודאי היה רחמן, ובודאי אחר כך הקל הדינים מעליהם:

</div>

241 - When there are judgments, G-d forbid

When there are judgments [divine decrees of strict justice], G-d forbid, then the attribute of judgment would destroy the person, G-d forbid. But the attribute of judgment has no power to destroy completely, as our rabbis, of blessed memory, said: "My arrows are consumed but they are not consumed" [

Sotah

9a meaning divine judgments exhaust but do not fully annihilate]. But the person has power to destroy his fellow completely, G-d forbid. And

therefore

when there are judgments on one person, G-d forbid, and another person comes and stands and disputes against him, then the attribute of judgment departs from him, because they want more that the person

avenge

him, because he has power as above.

Therefore

one who is a great tzadik and oversees the repair of the world, he disputes sometimes intentionally against one tzadik

in order to

remove from upon him the attribute of judgment as above, because they will rely on him that he will avenge more. But after that he acts with mercy and does not make sufferings to that tzadik. And this is the interpretation: "Pinchas son of Eleazar and so forth turned away My wrath and so forth in his being zealous for My zeal among them and I did not consume" and so forth [Numbers 25:11]. That is, that Pinchas turned away My wrath and removed the attribute of judgment from Israel through that he donned vengeance to avenge them.

Therefore

the judgments departed as above. And this is because the judgments cannot consume and so forth.

Therefore

they want more when a person wants to avenge as above. And this: "and I did not consume the children of Israel in My zeal". That is, that in this the Torah informs us the greatness of the good that Pinchas did for Israel in his being zealous for His zeal blessed be He and donned vengeance to avenge them, that in this he did for them great good. And the reason is because "and I did not consume the children of Israel in My zeal", that is, that in My zeal in My attribute of judgment, I do not consume the children of Israel because the attribute of judgment has no power to consume as above. But the person when he avenges has power to consume completely, G-d forbid.

Therefore

Pinchas did a wonderful good for Israel, in that he donned zeal to avenge them because through this the power of the judgments weakened from Israel in their thinking that Pinchas will avenge them more because Pinchas is a person who has power to avenge more to consume completely, G-d forbid, as above. And therefore, through this Pinchas turned away My wrath and removed the attribute of judgment as above. But in truth, Pinchas certainly was merciful and certainly after that he lightened the judgments from upon them.



# There is the aspect of Arich Anpin in the klipah

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/242/

# There is the aspect of Arich Anpin in the klipah

<div dir="rtl">דע שיש בחינת אריך אנפין בקלפה</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/242


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

דע שיש בחינת 'אריך אנפין בקלפה' (עין "עץ חיים" שער הקלפות פ"ג): ומי שפוגע באשה מבחינה זו, קשה לו להנצל מהרהור, ואף אם יעצים עיניו, אף על פי כן בכל צד שיפנה תזדמן לו, כי היא בחינת 'אריך אנפין של הקלפה', שהם פנים ארכים, ועל כן בכל צד שיפנה תזדמן לו:

</div>

242 - There is the aspect of Arich Anpin in the klipah

Know that there is the aspect of Arich

Anpin

(Long Face [a Kabbalistic term for a high divine countenance]) in the

klipah

(shell [forces of impurity or evil]). And one who encounters a woman from this aspect, it is hard for him to be saved from thoughts of licentiousness [immoral or forbidden desires]. And even if he closes his eyes, even so in every side that he turns she will present herself to him, because she is the aspect of Arich

Anpin


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

ודע שצדקה הוא סגלה גדולה ומועלת מאד להנצל מהרהורי נאוף, אך אף על פי כן אסור לסמך על זה, ולהיות מערב עם הנשים ולהרבות שיחה עמהם חס ושלום. רק שאינו מזיק לו כל כך, וזהו (אבות פרק א): 'ויהיו עניים בני ביתך ואל תרבה שיחה עם האשה', הינו שאף שאתה עושה צדקה ועניים הם בני ביתך, אף על פי כן אל תרבה וכו' כנ"ל, אבל אין האסור רק שלא ירבה, אבל מה שהוא מכרח אין מזיק לו וזה נעשה על ידי הצדקה שהיא מצלת מהרהורים של נאוף שהם בחינת אבי אבות הטמאה, בחינות מת, וצדקה מצלת מהם בבחינת (משלי י'): "וצדקה תציל ממות", השם יצילנו:

</div>

of the

klipah

, that they are long faces [extended and pervasive impure influences]. And

therefore

in every side that he turns she will present herself to him. And know that tzedakah [charity] is a great

segula

(propitious [remedy or virtue]) and helps very much to be saved from thoughts of licentiousness. But even so it is forbidden to rely on this and to be mixed with the women and to increase conversation with them, G-d forbid. Only that it does not harm him so much. And this is: “And let the poor be members of your household and do not increase conversation with the woman” [Avot chapter 1]. That is, even though you do tzedakah and the poor are members of your household, even so do not increase and so forth as above. But the prohibition is only not to increase, but what he is compelled does not harm him. And this is made through the tzedakah that it saves from thoughts of licentiousness that they are aspect of father of fathers of the impurity, aspects of dead [ultimate source of spiritual death and defilement]. And tzedakah saves from them in aspect of: “And tzedakah will save from death” [Proverbs 10:2]. The Name will save us.



# There is a tzadik very great, that the world cannot bear his holiness

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/243/

# There is a tzadik very great, that the world cannot bear his holiness

<div dir="rtl">דע שיש צדיק גדול מאד</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/243


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

דע שיש צדיק גדול מאד, שאין העולם יכול לסבל קדשתו, על כן הוא מתעלם מאד, ואין רואים ממנו שום קדשה ופרישות יתרה, זה מחמת גדל קדשתו מאד. וזה בחינות 'כל השירים קדש ושיר השירים קדש קדשים' (ידים פרק ג), נמצא ששיר השירים הוא קדוש מאד יותר הרבה מכל הספרים, והנה מצינו ששלמה המלך, עליו השלום, חבר שלשה ספרים: משלי, קהלת ושיר השירים, ובאמת משלי וקהלת הם כלם מלאים מוסר ויראת שמים מאד. ומצינו בהם תבות קדשה וטהרה כמה פעמים, אבל בשיר השירים אינו נמצא תבות קדשה וטהרה כלל, פוק עין ותשכח, שבכל ספר שיר השירים אין נמצא שם בכל הספר שום תבות קדש וטהור. וזה מחמת גדל עצם קדשתו אינם רואים שם שום קדשה. על כן אינו נמצא שם תבות קדשה וטהרה כלל:

</div>

243 - There is a tzadik very great, that the world cannot bear his holiness

Know that there is a tzadik who is very great, such that the world cannot bear his holiness.

Therefore

he hides very much and they do not see any holiness or extra separation [outward signs of piety] from him. This is because of the greatness of his holiness very much. And this is the aspect of all the songs being holy and Song of Songs holy of holies [

Yadayim

chapter 3 Mishnah classifying biblical books' sanctity]. It is found that Song of Songs is holy very much more than all the books. And behold we found that Solomon the king, peace be upon him, composed three books: Proverbs,

Ecclesiastes

and Song of Songs. And in truth Proverbs and Ecclesiastes are all full of ethics and fear of heaven very much and we found in

them

words of holiness and purity many times. But in Song of Songs there are not found words of holiness and purity at all. Go out and see that in the entire book of Song of Songs there is not found there in all the book any words holy and pure. And this is because of the greatness of the essence of its holiness they do not see there any holiness [the highest holiness is concealed, appearing mundane].



# One who is mixed among the idolaters

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/244/

# One who is mixed among the idolaters

<div dir="rtl">מי שהוא מערב בין העכו</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/244


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

מי שהוא מערב בין העכו"ם, דהינו שיש לו עסקים ומשא ומתן עמהם, צריך לשמר עצמו מאד מאד שלא יזיק לו, כי בקל יוכל להתפס ברשתם, חס ושלום, לחלק עצמו ממדרגת יהדותו שיש לו, כי לא די להאדם שהוא בעולם הזה השפל אשר מלאכים אין להם כח לעמד בזה העולם. כמו שמצינו שפעם אחת באו מלאכים בזה העולם ונלכדו מאד (זהר בראשית דף נ"ח). אבל באמת ישראל יש להם כח יותר ממלאכים, והם יכולין לעמד בזה העולם ולהתגבר על העולם הזה, ולהדבק בהבורא יתברך שמו, אבל להיות גם כן מערב עם העכו"ם, זה קשה מאד, על כן צריך לשמר עצמו מאד מאד, להיות כיתד חזק בל ימט ממדרגת כשרותו ויהדותו:

</div>

244 - One who is mixed among the idolaters

One who is mixed among the idolaters [non-Jews or those of other faiths, in business or social dealings], that is, that he has businesses and give and take with them, needs to guard himself very

very

much that it not harm him, for easily he can be caught in their net, G-d forbid, to divide himself from the level of his Judaism that he has. For it is not enough for the person that he is in this the low world which angels have no power to stand in this the world as we found that

one time

angels came in this the world and were caught very much [Zohar Genesis 58a referring to angels falling to earthly temptations]. But in truth Israel

have

power more from angels and they can to stand in this the world and to overpower on this the world and to cleave to the Creator blessed be His name. But to be also mixed with the idolaters this is very hard.

Therefore

he needs to guard himself very

very

much to be like a strong peg that not move from the level of his fitness and his Judaism [remaining steadfast in faith and practice].



# Know that there are chambers of Torah

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/245/

# Know that there are chambers of Torah

<div dir="rtl">דע שיש חדרי תורה</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/245


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

דע שיש חדרי תורה, ומי שזוכה להם, כשמתחיל לחדש בתורה, הוא נכנס בהחדרים, ונכנס מחדר לחדר ומחדר לחדר, כי בכל חדר וחדר יש כמה וכמה פתחים לחדרים אחרים, וכן מאותן החדרים לחדרים אחרים, והוא נכנס ומטיל בכלם, ומלקט משם אוצרות וסגלות יקרות וחמודות מאד - אשרי חלקו. אבל דע, שצריך לזהר מאד, לבל יטעה בעצמו, כי לא במהרה זוכין לזה, כי יש כמה וכמה חדושין שאינם באים משם, רק מהיכלי התמורות, כי את זה לעמת זה עשה אלקים. ואף שנדמה לאדם להשגה גדולה, אף על פי כן, גם שם יש חדושים נאים שנדמין להשגות. וגם בזה יש כמה בחינות, כמו למשל כשכותבין תבת אדם, יודעין שזה מרמז על דמות האדם, אבל הוא רק ברמז בעלמא, כי אין כתוב שם שום ציור האדם, ויש שמצירין על הניר ציור האדם, ושם נגלה יותר קצת דמות האדם, ויש שמנסרין ציור האדם מחתיכת עץ ושם נתגלה עוד יותר ציור האדם, אבל אף על פי כן אין זה אדם ממש. רק האדם בעצמו הוא האדם באמת, כמו כן יש כמה חדושין של תורה שהם רק כמו פנקס וכמו שכותבין תבת אדם לבד, כי התורה היא בחינת אדם, כמו שכתוב (במדבר י"ט): "זאת התורה אדם", ויש שהוא נכנס לפנים מזה, אבל אף על פי כן אין זה אדם כנ"ל, רק כשזוכין אל התורה בעצמו זהו בחינת אדם באמת, וזהו זאת התורה אדם, זאת התורה דיקא הינו רק זאת התורה האמתית, הוא בחינת אדם:

</div>

245 - Know that there are chambers of Torah


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

ודע שכל אדם קדם שמשיג בתורה השגה של אמת, צריך לילך בהכרח דרך אלו היכלות התמורות, אבל הכלל שאסור לטעות בעצמו, לסבר שכבר בא אל ההשגה הראוי, כי אם יסבר כן ישאר שם חס ושלום, אבל כשידע שעדין לא התחיל לכנס לחדרי תורה האמתיים, אזי יתחזק בעבודת השם, וירבה בתפלות, ויפציר עד שיפתחו לו שערי הקדשה באמת, ואז יראה ההפרש. ואפלו אם עשה עבדות ותעניתים וסגופים בשביל השם יתברך, ואחר כך זכה לחדושין, אף על פי כן אל יעמד על זה לסבר שהם השגות של אמת הנ"ל, כי אפלו להדמיונות של היכלי התמורות צריך עבדות ותעניתים, ואפלו בתאוות עולם הזה יש דגמא לזה, כגון למשל כשעושין שחוק וקומדיע, אזי נוסע אחד ומכריז וחושב כל הדברים שיעשו על הקומדיע, ואף שהוא תאוה לשמע, אף על פי כן אין זה השחוק בעצמו, וכן כשבא להחדר שעושין שם הקומדיע יש שם מציר על הטבלא כל הדברים שיעשו שם, וגם זה אינו הדבר בעצמו, ואפלו כשבאים לשם לפנים, עומד לץ אחד, ועושה כמעשה קוף, וכל הדברים שעושה הבעל קומדיע, הוא עושה אחריו בליצנות, וגם זה אינו הדבר בעצמו, ועקר הוא השחוק בעצמו שעושין שם, וכמו כן תבין הנמשל מעצמו, כי יש מי שנדמה לו שנכנס לפנים, ולפני ולפנים, ועדין עומד בחוץ לגמרי, כי לא התחיל להשיג השגה של אמת: והצדיק הגדול מאד, אף כשזוכה להשיג השגות גדולות של הקדשה באמת, אף על פי כן אינם נחשבים בעיניו לכלום, לגדל עצם הכרתו את גדלות הבורא יתברך. על כן הוא משתדל ומתחזק בכל פעם, שיתחיל השם יתברך להראות לו אור התורה, כאלו לא התחיל להשיג כלל מימיו:

</div>

Know that there are chambers of Torah [mystical inner rooms or levels of Torah revelation]. And one who merits them when he begins to innovate in the Torah [reveal new insights], he enters the chambers and enters from chamber to chamber and from chamber to chamber because in every chamber and chamber there are several several doors to other chambers. And similarly from those chambers to other chambers. And he enters and strolls in all of them, and gathers from there treasures and segulot [remedies or virtues] precious and very desirable. Happy is his portion. But know, that one needs to be careful very much, not to err in himself, because not quickly do they merit this because there are several several innovations that do not come from there only from the halls of exchanges [counterfeit realms of impurity mimicking holiness] because this opposite this G-d made [Ecclesiastes 7:14, good and evil parallels]. And even though it seems to the person as a great attainment even so, also there there are innovations nice that seem as attainments. And also in this there are several aspects like for example when they write word Adam they know that this hints at the image of the man but it is only in hint in general because there is not written there any drawing of the man. And there is that they draw on the paper the drawing of the man, and there is revealed more a little the image of the man. And there is that they saw [carve] the drawing of the man from a piece of wood and there is revealed still more the drawing of the man. But even so this is not the man actually only the man himself is the man in truth. Similarly there are several innovations of Torah that they are only like a notebook and like that they write the word Adam alone because the Torah is the aspect of Adam, as it is written: “This is the Torah Adam” [Numbers 19:14 "This is the law when a man dies"]. And there is that he enters inside from this but even so this is not Adam as above only when they merit to the Torah itself this is the aspect of Adam in truth. And this is “This is the Torah Adam” this the Torah precisely that is only this the true Torah, is the aspect of Adam. And know that every person before he attains in the Torah an attainment of truth needs to go necessarily through these halls of exchanges. But the rule that it is forbidden to err in himself to think that already he came to the proper attainment because if he thinks so he will remain there G-d forbid. But when he knows that still he has not begun to enter the true chambers of Torah then he will strengthen in the service of Hashem, and increase in prayers, and implore until they open for him the gates of holiness in truth, and then he will see the difference. And even if he did fasts and mortifications and afflictions for the sake of Hashem blessed be He and after that merited to innovations even so he should not stand on this to think that they are attainments of truth the above because even for the semblances of the halls of exchanges one needs fasts and mortifications. And even in lusts of this world there is an example to this like for example when they make a joke and comedy then one travels and announces and thinks all the things that they will do on the comedy. And even though it is a lust to hear even so this is not the joke itself. And similarly when he comes to the chamber where they make the comedy there is drawn on the board all the things that they will do there. And also this is not the thing itself. And even when they come there inside, one jester stands, and does like the act of a monkey and all the things that the master of comedy does, he does after him in jest. And also this is not the thing itself. And the main is the joke itself that they do there. Similarly understand the parable from itself because there is one who seems to him that he enters inside, and inside and inside and still stands outside completely, because he has not begun to attain an attainment of truth. And the very great tzadik even when he merits to attain great attainments of holiness in truth even so they are not considered in his eyes as anything because of the greatness of the essence of his recognition of the greatness of the Creator blessed be He. Therefore he strives and strengthens each time that Hashem blessed be He begins to show him the light of the Torah as if he has not begun to attain at all from his days.



# Sometimes the person needs to have greatness for himself

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/246/

# Sometimes the person needs to have greatness for himself

<div dir="rtl">לפעמים צריך האדם שיהיה לו גדלות, כמה שכתוב</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/246


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

לפעמים צריך האדם שיהיה לו גדלות, כמה שכתוב (דברי הימים ב י"ז): "ויגבה לבו בדרכי ה'". והוא מועיל כמו תענית, כי כשצריך לבוא להשגה ולעלות לאיזה מדרגה, אזי צריך לשכח את חכמתו שמקדם. וכמו שמצינו (בבא מציעא פה): 'שרבי זירא התענה כדי לשכח תלמוד בבלי', כי היה צריך לבוא להשגה יותר גדולה שהיא תורת ארץ ישראל, והגדלות מועיל כמו התענית הנ"ל, כי על ידי הגדלות שוכח גם כן את חכמתו, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (פסחים סו:): 'כל המתגאה חכמתו מסתלקת ממנו', אך צריך לזה חכמה יתרה, כי בודאי גדלות הוא אסור גדול מאד, ואם יתגאה באמת, בודאי חכמתו תסתלק ממנו לגמרי, ולא יבוא להשגה, ויהיה נעשה שוטה ממש, אך צריך לזה אמנות יתרה, איך להתנהג בזה, שיהיה לו גדלות רק כדי לשכח חכמתו שמקדם שהוא צריך לשכח כנ"ל, ואף על פי כן יהיה ענו באמת:

</div>

246 - Sometimes the person needs to have greatness for himself

Sometimes the person needs to have greatness [elevated status or self-importance] for himself, as it is written: "And his heart was exalted in the ways of Hashem" [2 Chronicles 17:6]. And it helps like a fast, because when he needs to come to an attainment [spiritual insight or level] and to ascend to some level, then he needs to forget his wisdom that was before. [Bava

Metzia

85a]: "Rabbi

Zeira

fasted in order to forget the Talmud of Babylonia", because he was needing to come to a greater attainment that is the Torah of the land of Israel. And the greatness helps like the fast as above, because through the greatness he also forgets his wisdom, as our rabbis, of blessed memory, said: [

Pesachim

66b] "All who is haughty, his wisdom departs from him". But one needs for this extra wisdom [additional insight or skill], because certainly greatness is a great prohibition very much [severe transgression of arrogance]. And if he is haughty in truth, certainly his wisdom will depart from him completely, and he will not come to attainment and he will become

actually a

fool. But one needs for this extra artistry [skillful conduct or balance], how to conduct himself in this, that he will have greatness only

in order to

forget his wisdom that was before, that he needs to forget as above. And even so he will be humble in truth.



# Teiku - it is the aspect of lacking repair

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/247/

# Teiku - it is the aspect of lacking repair

<div dir="rtl">איתא בזהר הקדוש</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/247


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

איתא בזהר הקדוש (רעיא מהימנא צו כ"ז:): ש"תיקו" הנאמר בש"ס הוא בחינת מחסר תקון, דהינו שנחסר הנון של תיקון ונעשה תיקו. ודע שזאת הנון פשוטה כשנחסרת מהתיקון ונעשה בחינת תיקו כנ"ל, אזי היא נשפלת ונכפפת ונעשה מזה בחינת קינות שהוא אותיות תיקון, רק שהנון נכפפת כנ"ל, ה' יגאלנו ויתהפכו הקינות לתיקון, ויתתקן התיקו הנ"ל:

</div>

247 - "Teiku" - it is the aspect of lacking repair

It is brought in the holy Zohar (Raaya

Mehemna

Tzav 27b): that “

teiku

” [Talmudic acronym for unresolved questions, meaning "let it stand"] that is said in the Shas [Talmud] is the aspect of lacking repair, that is, that the nun of tikkun [repair or rectification; straight nun symbolizing completeness] is lacking and it becomes

teiku

[removing the straight nun from "tikkun" leaves "

teiku

"]. And know that this straight nun, when it is lacking from the tikkun and it becomes the aspect of

teiku

as above, then it is lowered and bent [becomes the final nun, which is bent], and from this is made the aspect of

kinot

[lamentations; rearranging letters of "tikkun" with bent nun] that is the letters of tikkun, only that the nun is bent as above. He will redeem us and the

kinot

will be turned to tikkun, and the

teiku

the above will be repaired.



# Stories of deeds from tzadikim, it is a very great thing

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/248/

# Stories of deeds from tzadikim, it is a very great thing

<div dir="rtl">דע שספורי מעשיות מצדיקים</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/248


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

דע שספורי מעשיות מצדיקים, הוא דבר גדול מאד, כי על ידי ספורים מצדיקים נתעורר ונתלהב הלב בהתעוררות גדול להשם יתברך בחשק נמרץ מאד, כי הרשימו שעשה אותו הצדיק שמספרין ממנו, על ידי עבודתו את השם יתברך, זאת הרשימו נתעוררת בעת שמספרין מהצדיק, והיא מעוררת להשם יתברך בהתעוררות גדול:

</div>

248 - Stories of deeds from tzadikim, it is a very great thing

Know that stories of deeds from

tzadikim

[righteous ones], it is a very great thing, because through stories from

tzadikim

the heart is aroused and inflamed with great arousal to Hashem blessed be He with very intense desire. Because the impression that that tzadik that they tell from him made, through his service of Hashem blessed be He, this impression is aroused at the time that they tell from the tzadik and it arouses to Hashem blessed be He with great arousal.



# The main strength is in the heart

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/249/

# The main strength is in the heart

<div dir="rtl">עקר הגבורה בהלב</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/249


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

עקר הגבורה בהלב, כי מי שלבו חזק ואינו מתירא משום אדם ומשום דבר, יכול לעשות גבורות נוראות ולכבש המלחמות על ידי חזק ותקף לבו שאינו מתירא ורץ לתוך תקף המלחמה, וזה בחינת (אבות פרק ד'): 'איזהו גבור הכובש את יצרו', וזה בחינת גבורות שמשון שנאמר בו (שופטים י"ג): "ותחל רוח ה' לפעמו במחנה דן בין צרעה ובין אשתאל", שבאותן המקומות צלחה עליו רוח ה'. ולבש גבורה, דהינו שבא לו חזק ותקף גבורה בלב, ועל ידי זה עשה גבורות נוראות:

</div>

249 - The main strength is in the heart

The main strength [might or heroism] is in the heart, because one whose heart is strong and he does not fear any person and

any thing

in the world can do awesome strengths and to conquer the wars through the strength and might of his heart that he does not fear and runs into the might of the war. And this is the aspect of: [Avot chapter 4] "Who is strong? He who conquers his inclination". And this is the aspect of strengths of Samson that is said about him: "And the spirit of Hashem began to stir him in the camp of Dan between Zorah and Eshtaol" [Judges 13:25], that in those places the spirit of Hashem succeeded upon him and he donned strength, that is, that there came to him strength and might of strength in the heart. And through this he did awesome strengths.



# Torah 25: A Vessel That Is Not Worth the Damage

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/25/

# Torah 25: A Vessel That Is Not Worth the Damage

<div dir="rtl">אמרו לה, אחוי לן מנא דלא שויא לחבלא</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/25


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

אמרו לה, אחוי לן מנא דלא שויא לחבלא. איתי בודיא. פשטוהו, ולא הוי עיל לתרעא. אמר להו, איתו מרא סתרו. הינו מנא דלא שויא לחבלא:

</div>

Torah 25: A Vessel That Is Not Worth the Damage

The language of our rabbi, of blessed memory

And they said to him: Show us a vessel that is not worth the chabalah [damage] it causes. He brought a budyah [mat, symbolizing dim’yon, root d.m.h]. They spread it, and it did not enter the gate.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

רש"י: אחוי לן מנא דלא שויא לחבלא, הראנו כלי שאינו שוה ההפסד שהוא מפסיד: בודיא, מחצלת: לא עיל בתרעא, שהיה ארך ורחב יותר מן הפתח: איתו מרא וסתרו, בנין הפתח והכתל עד שיכנס:

</div>

He said to them: Bring a marah [saw] and sisru [break down] the gate and wall. [Rashi: Show us a vessel that is not worth the chabalah [damage] it causes – a vessel whose value is less than the harm it inflicts. budyah – a mat. Did not enter the gate – it was too long and wide for the opening.


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

משחרב בית המקדש בטל השמיר ונפת צופים ואמנה (משנה סוטה מ"ח):

</div>

Bring a marah and sisru – break down the opening and the wall to let it pass.]

For when the Temple was destroyed, the shamir [worm that cuts stone], nopheth tzufim [honeycomb], and amanah [faithfulness] ceased [Mishnah Sotah 9:12].


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

א כי צריך כל אדם להוציא את עצמו מהמדמה, ולעלות אל השכל. וכשנמשך אחר המדמה, זה בחינת שרירות לב, שהוא הולך אחר המדמה שבלב. וכשיוצא משרירות הלב, ומשבר לבו האבן - זה בחינת 'שמיר', שעל ידו נכנע האבן, ואינו הולך אחר תאוות המדמיות, והולך אחר השכל. וכל זמן שלא הוציא שכלו אל הפעל שלא השתמש בשכלו עדין - אז אצלו השכל בכח. אף על פי שכבר שבר המדמה, אז נתקומם תכונת שכלו. כי 'כשזה קם, זה נופל' (כמובא ברש"י ריש פרשה תולדות), אבל השכל עדין בכח. ואחר כך כשחוקר בשכלו ומשתמש בו, אזי השכל בפעל. וזה בחינת 'נפת צופים', בבחינת (שיר השירים ד'): "נפת תטפנה שפתותיך" - שהוציא מתיקות שכלו מכח אל הפעל. [וזה: 'שפתותיך', הוא בחינת מוציא מכח אל הפעל, שהוא בחינת הדבור]. ואחר כך כשמשיג בשכלו כל מה שיש ביד אנושי להשיג, אז שכלו שב שכל הנקנה. כמו שכתבו המחקרים, שיש שכל בכח, ושכל הפעל, ושכל הנקנה. ועקר קיומו של אדם לאחר מיתתו, אינו אלא שכל הנקנה, וזה השארותיו לאחר המיתה. וזה בחינת אמנה, כי אמנה - לשון קיום דבר, כי שכל הנקנה, הוא קיום של אדם לאחר מותו. ושכל הנקנה נקרא, מה שאדם יודע הרבה דברים בידיעה אחת. כי קדם צריך לידע הרבה הקדמות קדם שידע איזהו דבר, ואחר כך כשמשיג את הדבר, משליך הקדמותיו, ויודע את הדבר בידיעה אחת. ועקר המעין החכמה מן המקדש יצא, כי שם היו מקריבין הקרבנות, שהם הבהמיות וכח הדמיון. כמו שכתוב (תהלים נ"א): "זבחי אלקים רוח נשברה" - ששבירת הדמיון הם הקרבנות. ובשביל זה אמרו חכמינו, זכרונם לברכה: 'כשחרב בית המקדש בטל השמיר וכו'. וכשיבנה בית המקדש, אז יתקים (יואל ד'): "ומעין מן המקדש יצא":

</div>

1. For every person must bring himself out from the dim’yon [imagination, root d.m.h] and ascend to the sechel [intellect]. And when he goes after the dim’yon, this is the aspect of stubbornness of heart, that he goes after the dim’yon within his heart. And when he goes out from the stubbornness of the heart and breaks his heart of stone, this is the aspect of the shamir [worm that cuts stone], by which the stone is subdued. And he does not go after desires of the dim’yon and he goes after the sechel. And as long as he has not brought his sechel to actualization, that is, brought it to actualization, then his sechel is still sechel b’koach [potential intellect], even though he has already broken the dim’yon. Then the establishment of his sechel is set up, for when this rises, this falls [Rashi on Genesis 25:19]. But the sechel is still sechel b’koach.

And afterwards, when he investigates with his sechel and brings it to actualization, then it is sechel b’po’al [actualized intellect], and this is the aspect of nopheth tzufim [honeycomb], as it is written: “Honey shall drop from your lips” [Song of Songs 4:11], for he brings the sweetness of his sechel from potential to actualization [and this is: your lips is the aspect of bringing from potential to actualization, which is the aspect of speech].

And afterwards, when he attains with his sechel all that a human can attain, then his sechel is sechel hanikneh [acquired intellect, unified knowledge after death], as the sages wrote: there is sechel b’koach, sechel b’po’al, and sechel hanikneh. And the main existence of a person after his death is only sechel hanikneh, and this is his remnant after death. And this is the aspect of amanah [faithfulness], for amanah is an expression of enduring existence, for sechel hanikneh is the existence of a person after his death. And sechel hanikneh is called that which a person knows many things in one knowledge, for before, he needs to know many preliminaries before he knows any thing, and afterwards, when he attains the thing, he discards his preliminaries and knows the thing in one knowledge. And the main fountain of wisdom came forth from the Temple, for there they offered the sacrifices, which are the animality and the power of dim’yon, as it is written: “The sacrifices of G-d are a broken spirit” [Psalms 51:19], for the breaking of dim’yon is the sacrifices. And therefore our sages, of blessed memory, said: When the Temple was destroyed, the shamir ceased, and so on [Mishnah Sotah 9:12], and when the Temple is rebuilt, then it will be fulfilled: “And a fountain shall come forth from the house of Hashem” [Joel 4:18].


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

ב ודע שבכל עולם ועולם ובכל מדרגה ומדרגה, יש שם דמיונות אלו. והם הם הקלפות הקודמין לפרי, וסובבים את הקדשה, בבחינת (תהלים י"ב): 'סביב רשעים יתהלכון'. וכשאדם נעתק ממדרגה למדרגה, אז צריך לו לילך דרך אלו הדמיונות, כדי להגיע אל הקדשה. ותכף כשעולה להמדרגה, אזי נתעוררין הקלפות שבמדרגה, ומסבבין אותו. וצריך להכניע אותם ולשבר אותם, ולטהר אותו המקום מקלפות:

</div>

2. And know that in every world and world, and in every level and level, there are dim’yonos [imaginations], and these are the klipos [husks/shells, impure forces obstructing holiness] that precede the fruit and surround the holiness, as it is written: “Around the wicked walk” [Psalms 12:9]. And when a person moves from level to level, then he must go through these dim’yonos in order to reach the holiness. And immediately when he ascends to the level, then the klipos in the level awaken and surround him, and he must subdue them and break them and purify that place from the klipos.


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

ג ודע שאין שני בני אדם שוין זה לזה. כי כל הנשמות הם זה למעלה מזה, וזה מלבוש לזה. ופנימית של תחתון נעשה לבוש וחיצוניות לחיצוניות עליון. נמצא כשאחד רוצה לעלות ממדרגתו למדרגה עליונה, אזי הולך ונעתק האדם העומד במדרגה העליונה, והולך ונעתק למדרגה היותר עליונה, כי אי אפשר שיהיו שני אנשים במדרגה אחת. ואינו נעתק מהאדם העליון, אלא הפנימיות שלו, והחיצוניות נשאר. וגם האדם שבמדרגה התחתונה, אינו נעתק ועולה, אלא הפנימיות. והפנימיות של התחתון, נעשה חיצוניות לחיצוניות עליון. ואף על פי שכבר נשבר הקלפה שבמדרגה עליונה על ידי האדם העליון, אף על פי כן, כשפנימיות של העליון נעתק משם. (נ"א ופנימיות התחתון) וחיצוניות התחתון עולה, אזי הקלפה חוזר ונעור. כי לא נכנעת אלא לפני האור הפנימיות של העליון, אבל לפני התחתון אפלו לפני פנימיותיו, יש כח בידה להתעורר כנגדו. ובשביל זה צריך לו לשבר אותה ולהכניע אותה מחדש. ופנימיות וחיצוניות, הם שני מיני עבודות: עבודה של תורה ותפלה ומצוות, הם פנימיות. ועבודת אכילה ושתיה ושאר צרכי הגוף, הם חיצוניות. ועבודת חיצוניות, הינו אכילה ושתיה, של האדם העומד במדרגה העליונה, היא מאירה ומשבחת יותר, מעבודות פנימיות, הינו תורה ותפלה, של האדם העומד במדרגה התחתונה. ובשביל זה פנימיות התחתון נעשה לבוש לחיצוניות העליון: וזה פרוש (ירמיה י"ז): "כסא כבוד מרום" וכו', כסא זה בחינת פנימיות, לשון אתכסיא. כבוד, זה חיצוניות ולבוש, כמו שכתוב (שבת קי"ג): 'רבי יוחנן קרא למאנה' וכו'. מרום מראשון - הינו כשנתרומם ונתעלה ממדרגה הראשונה, ואז נעשה מפנימיות חיצוניות. בשביל זה, מקום מקדשנו - צריך לקדש את המקום מחדש, כי הקלפות חוזרים ונעורים כנ"ל:

</div>

3. And know that no two people are equal to each other, for all souls are one above the other, and this one is a garment to that one. And the inner aspect of the lower one becomes a garment and outer aspect for the outer aspect of the higher one. Therefore, when one desires to ascend from his level to a higher level, then the person standing in the higher level goes and moves to a yet higher level, for it is impossible for two people to be in one level. And it is only the inner aspect of the higher person that moves, and the outer aspect remains. And also the person in the lower level, it is only his inner aspect that moves and ascends, and the inner aspect of the lower one becomes the outer aspect for the outer aspect of the higher one.

And even though the klipah [husk/shell] in the higher level was already broken by the person in the higher level, nevertheless, when the inner aspect of the higher one moves from there and the inner aspect of the lower one ascends, then the klipah returns and awakens, for it is not subdued except before the light of the inner aspect of the higher one, but before the lower one, even before his inner aspect, it has strength to awaken against him. And therefore he must break it and subdue it anew.

And inner aspect and outer aspect are two kinds of services: the service of Torah, prayer, and mitzvos [commandments] are the inner aspect, and the service of eating, drinking, and other bodily needs are the outer aspect. And the service of the outer aspect, that is, eating and drinking, of the person standing in the higher level is more illuminating and refined than the services of the inner aspect, that is, Torah and prayer, of the person standing in the lower level. And therefore the inner aspect of the lower one becomes a garment for the outer aspect of the higher one.

And this is the explanation of: “Throne of glory exalted” [Jeremiah 17:12]. Throne is the aspect of the inner aspect, an expression of itkasyah [concealment]; glory is the outer aspect and garment, as it is written: Rabbi Yochanan called his garment [his glory] [Shabbat 113a]. Exalted from the first – that is, when he is elevated and ascends from the first level, and then it is made from inner aspect to outer aspect. And therefore the place of our sanctuary must sanctify the place anew, for the klipos return and awaken, as above.


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

ד ואי אפשר להכניע הקלפות, הינו הדמיונות והמחשבות והתאוות והבלבולים והמניעות שבמדרגה, אלא על ידי גדלות הבורא. כמובא בכונות של 'הודו לה' קראו בשמו', שזה המזמור נתקן להכניע הקלפות שביצירה, כי נתעוררים נגד עשיה שעולה ביצירה, ועל ידי שמזכירין גדלות הבורא - נכנעין, עין שם. כי 'פנימיות היצירה עולה לבריאה, ופנימיות עשיה עולה ומלביש לחיצוניות יצירה' עין שם. וההתגלות גדלות הבורא, הוא על ידי צדקה שנותנין לעני הגון. כי עקר הגדלה והפאר הוא התגלות הגונין (עיין זוהר בשלח ס"ב: תרומה קנ"ב:) וכסף וזהב הן הן הגונין, כי גונין עלאין בהם. וגונין עלאין המלבשים בכסף וזהב, אין מאירין אלא כשבאים לאיש הישראלי, כי שם מקומם. ונכללים זה בזה, ומתנהרין אלו הגונין, בבחינת (ישעיה מ"ט): "ישראל אשר בך אתפאר", כי מקום הגונין אינו אלא אצל איש הישראלי. וכשמתנהרין הגונין, אזי הקדוש ברוך הוא מתגדל ומתפאר בהם, בבחינת (חגי ב): "לי הכסף ולי הזהב, ונעשה מהם בגדי ישע". 'ישע' - אסתכלותא, כמו "ישעו אל ה'" (זהר יתרו צ: עין שם) - מחמת הפאר הכל מסתכלין בו, כי כלם מתאוין להסתכל בו. אבל כל זמן שהכסף וזהב אצל העכו"ם, אזי הגונין נעלמים אורם, ואינם מאירין, כי אין שם מקומם. כי אין מקומם אלא אצל איש הישראל, בבחינת: 'ישראל אשר בך אתפאר', כי שם פאר הגונין: ובשביל זה העכו"ם תאבין לממון ישראל, אף על פי שיש להעכו"ם כסף וזהב הרבה, תאבים לדינר של יהודי, כאלו לא ראה ממון מעולם. וזה מחמת שהכסף וזהב שיש תחת ידם, אין הגונין מאירין, ואין החן שורה על ממון שלהם, כי עקר הפאר והחן לא נתגלה אלא אצל ישראל. ובשביל זה נקראים רשים, כמו (אבות פרק ב): 'הוו זהירים ברשות'. כי הם רשים ועניים, כי אין להם הנאה מממונם, כאלו הם עניים, ותאבין לממון של ישראל, כי על ממונם של הישראלי שורה הפאר והחן, והכל תאבין להסתכל על הפאר והחן: אבל דע, תכף ומיד כשהעכו"ם מקבל ממון ישראל, תכף ומיד נתעלם החן והפאר בתוך הממון. ובשביל זה העכו"ם בכל פעם תובע ממון אחר מישראל, ושוכח הממון שכבר קבל, כי נתעלם החן כשבא ליד העכו"ם, וזהו (שם): שאין מקרבין אלא בשעת הניתן: וזה בחינת (בראשית ו): "חן בעיני ה'" - עיני ה', זה גונין עלאין, שהם בחינת כסף וזהב, שם עקר החן והפאר: וזה שאמר אבימלך לשרה: "הנה נתתי אלף כסף לאחיך, הנה הוא לך כסות עינים" (בראשית כ). הינו: כשיצא הממון מיד עכו"ם ליד הישראלי, תכף נתגלו הגונין, ונעשו בבחינת 'בגדי ישע', הינו 'כסות עינים', שהכל מסתכלין בהם, שהכל תאבים להסתכל בהם. ועל ידי צדקה שנותן מממונו, נתתקן כל ממונו, ונתגלין הגונין ומאירין. ונעשה כל ממונו בבחינת: 'לי הכסף ולי הזהב', בבחינת (ישעיה ס"א): "בגדי ישע מעיל צדקה יעטני". ואפלו זה המעות שלוקחין העכו"ם מאתנו, נחשב לצדקה. כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (בבא בתרא ט): ונוגשיך צדקה. וזהו (שיר השירים ז): "עיניך ברכות בחשבון" - 'עיניך', זה הגונין, בחינת 'כסף וזהב', נתברכין על ידי צדקה, 'שכל פרוטה נצטרף לחשבון גדול' (בבא בתרא שם:). ואפלו על ידי הממון שבא לתוך יד העכו"ם, הנקראים בת רבים, גם זה נחשב לצדקה, כמו שכתוב: "ונוגשיך צדקה". וזה דוקא, על שער בת רבים, כשעדין על השער, קדם שבא ליד העכו"ם, עדין שורה החן על הממון, אבל אחר כך נעלם החן כנ"ל:

</div>

And it is impossible to subdue the klipos [husks/shells, impure forces], that is, the dim’yonos [imaginations], thoughts, desires, confusions, and hindrances in the level, except through the greatness of the Creator. As it is brought in the kavanos [Kabbalistic intentions revealed by the Arizal] of “Hoadoo – Give thanks to Hashem, call in His name” at the beginning of Shacharis, that this psalm was established to subdue the klipos in Yetzirah, for they awaken against Asiyah that ascends to Yetzirah, and through proclaiming the greatness of the Creator, they are subdued [see there]. For the inner aspect of Yetzirah ascends to Beriyah, and the inner aspect of Asiyah ascends and clothes the outer aspect of Yetzirah [see there]. And the revelation of the greatness of the Creator is through tzedakah [charity] that one gives to a worthy poor person, for the essence of the greatness and splendor is the revelation of the gvanin [colors, divine attributes] [Zohar Beshalach 62a, Trumah 152a]. And silver and gold are these gvanin, for supernal gvanin are clothed in them. And the supernal gvanin clothed in silver and gold do not shine except when they come to the Israelite, for there is their place, and they are included one in another and these gvanin shine, as it is written: “Israel in whom I will be glorified” [Isaiah 49:3], for the place of the gvanin is only with the Israelite. And when the gvanin shine, then the Holy One, blessed be He, is magnified and glorified through them, as it is written: “To Me the silver and to Me the gold” [Haggai 2:8]. And it is made from them ‘garments of salvation’, salvation is gazing upon, as it is written: “They looked to Hashem” [Zohar Yitro 90a; see there], because of the splendor, all gaze upon it, for all desire to gaze upon it. But as long as the silver and gold are with the nations, then the light of the gvanin is hidden, and they do not shine, for their place is not there, for their place is only with the Israelite, in the aspect of: “Israel in whom I will be glorified” [Isaiah 49:3], for there is the splendor of the gvanin. And therefore the nations desire the money of Israel, even though the nations have much silver and gold, they desire the dinar of a Jew as if they had never seen money. And this is because the silver and gold that are under their hands, the gvanin do not shine, and the grace does not rest on their money, for the essence of the splendor and the grace is revealed only with Israel. And therefore they are called rashim [poor], as it is written: “Be careful with the authorities” [Avos 2:3], for they are poor and impoverished, for they have no benefit from their money, as if they were poor, and they desire the money of Israel, for on the money of the Israelite rests the splendor and the grace, and all desire to gaze upon the splendor and the grace. But know, immediately when the nation receives money from Israel, immediately the grace and splendor within the money are hidden. And therefore the nation, each time, demands other money from Israel and forgets the money it already received, for the grace is hidden when it comes to the hand of the nation. And this is: “They draw near only at the time of their benefit” [Avos 2:3 (the same excerpt as above)], and this is the aspect of: “Grace in the eyes of Hashem” [Genesis 6:8], the eyes of Hashem are the supernal gvanin, which are the aspect of silver and gold, there is the essence of the grace and the splendor. And this is what Avimelech said to Sarah: “Behold, I have given a thousand silver to your brother, behold, it is for you a covering of eyes” [Genesis 20:16], that is: When the money went out from the hand of the nation to the hand of the Israelite, immediately the gvanin were revealed and became the aspect of ‘garments of salvation’, that is, a covering of eyes that all gaze upon, for all desire to gaze upon them. And through tzedakah that one gives from his money, all his money is rectified, and the gvanin are revealed and shine, and all his money is made in the aspect of: “To Me the silver and to Me the gold” [Haggai 2:8], as it is written: “Garments of salvation, a mantle of righteousness He has wrapped me” [Isaiah 61:10]. And even the money that the nations take from us is considered tzedakah, as our sages, of blessed memory, said: “And your taskmasters righteousness” [Isaiah 3:6, Bava Batra 9a]. And this is: “Your eyes, pools in Heshbon” [Song of Songs 7:5], your eyes, this is the gvanin, the aspect of silver and gold, are blessed through tzedakah, for every prutah joins to a great account [Bava Batra 9a]. And even through the money that comes into the hand of the nations, called (same verse of Song of Songs) bas rabim (daughter of many), this too is considered tzedakah, as it is written: “And your taskmasters righteousness” [Isaiah 3:6]. And this is specifically at (same verse) shaar bas rabim (the gate of the daughter of many), when it is still at the gate, before it comes to the hand of the nation, the grace still rests on the money, but afterwards the grace is hidden, as above. And this is what the elders of the house of the furnace said: Show us a vessel that is not worth the chabalah [damage] it causes.


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

וזהו שאמרו סבי דבי אתונא: אחוי לן מנא דלא שויא לחבלא. ואיתי בודיא ופשטוהו, ולא עיל לתרעא. ואמר לון, איתו מרא וסתרי לפתח עם הכתל. פרוש: בודיא, זה בדיות הלב, מה שבודה מלבו, הינו המדמה הנ"ל, הינו בחינת שרירות לב הנ"ל. כשזה הכח המדמה שבלב, גובר ומתפשט על האדם שעולה ממדרגה התחתונה למדרגה עליונה. והקלפה הזאת שהיא המדמה, לא שויא לנגד עיניה ההפסד וחבלה שנפסדת כבר מהאיש שהיה במדרגה עליונה, ואף על פי כן היא מתגברת אחר כך כנ"ל: ולא עיל לתרעא - הינו שלא יכול האיש לכנס לשער קדשה שהיא השכל, מחמת התגברות המדמה. ועצה היעוצה על זה: סתירת הפתח, שהוא המדמה, שהוא הטמאה, כמו: 'הבא לטמא פותחין לו' (יומא ל"ח:), והוא בחינת (בראשית ד): "לפתח חטאת רובץ". וסתירתו - על ידי הגונין הנ"ל, שהוא גדלת הבורא הנ"ל. והם בחינת כותל 'כו' 'תל' (זהר משפטים קט"ז.). כ"ו זה בחינת שם הקדוש, שהוא בחינת גונין, כמו שכתוב (תהלים כ"ז): "ה' אורי" - שהוא אורות הגונין. "וישעי" - שהוא בחינת בגדי ישע הנ"ל. והוא תל שהכל פונין לו (זהר שם), ותאבין להסתכל בו (עיין זוהר ויגש ר:): (מסימן כ"ד עד כאן לשון רבנו ז"ל):

</div>

He brought a budyah [mat, symbolizing dim’yon, root d.m.h] and spread it, and it did not enter the gate. And he said to them: Bring a marah [saw] and sisru [break down] the door with the wall. Explanation: budyah, this is inventions of the heart, that which he invents from his heart, that is, the dim’yon [imagination], as above, that is, the aspect of stubbornness of heart, as above. When this power of dim’yon in the heart prevails and spreads over the person who ascends from the lower level to the higher level, and this klipah [husk/shell], which is the dim’yon, is not worth before its eyes the damage and chabalah that is already damaged from the person who was in the higher level, and nevertheless it prevails afterwards, as above. And it did not enter the gate, that is, the person cannot enter the gate of holiness, which is the sechel [intellect], because of the prevalence of the dim’yon. And the advised counsel for this is the breaking down of the door, which is the dim’yon, which is the impurity, as it is said: “The one who comes to be impure, they open for him” [Yoma 38b], and it is the aspect of: “At the door sin crouches” [Genesis 4:7]. And they are the aspect of the wall, ko tel [Zohar Mishpatim 116a], ko is the aspect of the holy name, which is the aspect of the gvanin [colors, divine attributes], as it is written: “Hashem my light” [Psalms 27:1], which is the lights of the gvanin, “and my salvation,” which is the aspect of ‘garments of salvation’, as above, and it is a mound that all turn to [Zohar Mishpatim 116a], and they desire to gaze upon it [Zohar Va’yigash 210a]. [From Torah 24 to here, the language of our rabbi, of blessed memory.]


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

ה גם דע שכדי להכניע הקלפה המסבבת שבכל מדרגה כנ"ל, על זה צריך שיעורר שמחה של מצוה על עצמו. הינו שישמח על ידי שיזכר שזכה להתקרב להשם יתברך, וזכה להתקרב לצדיקים המקרבין אותו להשם יתברך. ועל ידי השמחה זו, הוא משבר הקלפה ונכנס למדרגה שניה:

</div>

Also know that in order to subdue the klipah [husk/shell] that surrounds in every level, as above, for this he must arouse the joy of a mitzvah [commandment] upon himself, that is, that he rejoices through his remembering that he merited to approach Hashem, blessed be He, and merited to approach the tzadikim [righteous ones] who bring him closer to Hashem, blessed be He. And through this joy, he breaks the klipah and enters the second level.


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

(שיך לאות א): זבחי אלקים רוח נשברה ששבירת הדמיון הם הקרבנות וכו' עין שם. וזה בחינת סמיכה על הקרבנות, כי הקרבנות מביאין מבהמות, שהם בחינת כח המדמה, כי הבהמה יש לה גם כן כח המדמה. וכשאדם הולך אחר המדמה שבלב דהינו אחר תאוותיו חס ושלום שבאין מכח המדמה זהו מעשה בהמה ממש, כי גם הבהמה יש לה כח המדמה. ועל כן כשאדם חוטא חס ושלום, וכל החטאים באין על ידי כח המדמה שמשם נמשכין כל התאוות, על כן הוא צריך להביא קרבן מבהמות וצריך לסמך עליו ולהתודות כל חטאיו על הקרבן בשעת הסמיכה, ועל ידי זה נמשכין כל החטאים וכל כח המדמה על הבהמה, שהיא בחינת מדמה כנ"ל. ואחר כך תכף לסמיכה שחיטה (מנחות צג.) ושוחטין הבהמה לקרבן, ועל ידי זה נכנע ונשבר המדמה:

</div>

(Regarding section 1): Sacrifices of G-d are a broken spirit, for breaking of the dim’yon [imagination] is the sacrifices, and so on [Psalms 51:19]. And this is the aspect of leaning on the sacrifices, for the sacrifices are brought from animals, which are the aspect of the power of dim’yon, for the animal also has the power of dim’yon. And when a person goes after the dim’yon in the heart, that is, after his desires, Heaven forbid, which come from the power of dim’yon, this is an actual animalistic act, for the animal also has the power of dim’yon. And therefore when a person sins, Heaven forbid, and all sins come through the power of dim’yon, from which all desires are drawn, therefore he must bring a sacrifice from animals and must lean on it and confess all his sins on the sacrifice at the time of leaning. And through this, all the sins and all the power of dim’yon are drawn onto the animal, which is the aspect of dim’yon, as above [Menachos 93a].


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

(שיך לאות ב' ג'): מבאר שם, שכשאדם נעתק ממדרגה למדרגה, אז צריך לו לילך דרך אלו הדמיונות כדי להגיע אל הקדשה. ותכף כשעולה להמדרגה השניה, אזי נתעוררין הקלפות שבמדרגה ומסבבין אותו, וצריך להכניע אותם מחדש וכו' עין שם. ואף על פי שכבר נשבר הקלפה שבמדרגה העליונה וכו', אף על פי כן כשפנימיות של העליון נעתק משם וחיצוניות (ופנימיות) התחתון עולה, אזי הקלפה חוזר ונעור וכו' עין שם. ואמר אז בזה הלשון: ובזה טועין החסידים הרבה, שפתאם נדמה להם שנפלו מעבודת ה', ובאמת אין זה נפילה כלל, רק מחמת שצריכין לעלות ממדרגה למדרגה, ואז מתעוררין ומתגברין מחדש הקלפות, שהם התאוות והבלבולים והדמיונות והמחשבות והמניעות כנ"ל, על כן צריכין להתגבר בכל פעם מחדש לחזר ולהכניע ולשבר הקלפות והמניעות וכו' שבכל מדרגה ומדרגה מחדש, אבל באמת אין זה נפילה כלל כנ"ל:

</div>

And they slaughter the animal for a sacrifice, and through this the dim’yon is subdued and broken. (Regarding sections 2 and 3): It is explained there that when a person moves from level to level, then he must go through these dim’yonos in order to reach the holiness, and immediately when he ascends to the second level, then the klipos in the level awaken and surround him, and he must subdue them anew, and so on [see there]. And even though the klipah in the higher level was already broken, and so on, nevertheless when the inner aspect of the higher one moves from there and the inner aspect of the lower one ascends, then the klipah returns and awakens, and so on [see there]. And he said then in this language: And in this many pious err, that suddenly it seems to them that they have fallen from the service of Hashem. And in truth, this is not a fall at all, but because they must ascend from level to level, and then the klipos, which are the desires and confusions and dim’yonos and thoughts and hindrances, awaken and prevail anew, as above. Therefore they must strengthen themselves each time anew to return and subdue and break the klipos and hindrances, and so on, that are in every level and level anew.


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

(שיך לאות ג): ודע שאין שני בני אדם שוין וכו', נמצא כשאחד רוצה לעלות ממדרגתו למדרגה עליונה יותר אזי הולך ונעתק האדם העומד באותה המדרגה העליונה, והולך ונעתק למדרגה היותר עליונה וכו'. ואמר אז בזה הלשון: וזה בחינת הרמה, מה שאחד מרים ומגביה את חברו. כי על ידי שזה האדם שבמדרגה התחתונה עלה מדרגא לדרגא על ידי זה הגביה והרים את חברו שבמדרגה העליונה לעלות למעלה עליונה יותר. וכן חברו דחברו הגבוה עוד יותר מחברו עלה עוד יותר למעלה וכן למעלה למעלה, כי אי אפשר שיהיו שני בני אדם במדרגה אחת כנ"ל:

</div>

But in truth, this is not a fall at all, as above. (Regarding section 3): And know that no two people are equal, and so on, therefore when one desires to ascend from his level to a higher level, then the person standing in that higher level goes and moves to a yet higher level, and so on. And he said then in this language: And this is the aspect of lifting, that one elevates and raises his fellow, for through this person in the lower level ascending from level to level, through this he raised and elevated his fellow who is in the higher level to ascend to a yet higher level, and so his fellow’s fellow who is yet higher than his fellow ascended yet higher upward, and so upward and upward, for it is impossible for two people to be in one level, as above. After he said the above teaching, and there he designates and calls all the desires of the evil inclination by the name of the power of dim’yon [imagination, root d.m.h].


## Segment 13

<div dir="rtl" lang="he">

אחר שאמר מאמר הנ"ל, ושם מכנה וקורא כל תאוות היצר הרע בשם כח המדמה אמר אז: צריכין לקרא לו ולכנות לו שם אחר, הינו להבעל דבר והיצר הרע צריכין לקרות אותו בשם אחר, דהינו שלא לקרותו עוד בשם יצר הרע רק בשם כח המדמה. ואמר זאת בדרך שחוק, אבל הבנתי שהיה לו בזה כונה שלמה ולא זכיתי להבין כונתו בזה:

</div>

He said then: One must call it and designate it another name, that is, the master of the thing and the evil inclination, one must call it another name, that is, not to call it anymore by the name of evil inclination, but by the name of the power of dim’yon. And he said this in a jesting manner, but I understood that he had a complete intention in this, and I did not merit to understand his intention in this.



# All kinds of suffering and all the afflictions are only from lack of knowledge

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/250/

# All kinds of suffering and all the afflictions are only from lack of knowledge

<div dir="rtl">דע שכל מיני צער וכל היסורים אינם רק מחסרון הדעת</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/250


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

דע שכל מיני צער וכל היסורים אינם רק מחסרון הדעת, כי מי שיש לו דעת ויודע שהכל בהשגחה מהשם יתברך, אין לו שום יסורין, ואינו מרגיש שום צער, כי "ה' נתן וה' לקח" (איוב א). ואף על פי שיש יסורין שבהכרח מרגישים אותם, כגון היסורים שבאים מחמת ההרכבה, כמו יסורים שיש מיציאת הנשמה מן הגוף, והם יסורי החולה שבאים מחמת שמתחלת הנשמה להתפשט מן הגוף, ומחמת שנקשרה הנשמה בהגוף בקשר אמיץ וחזק, על כן בהכרח מרגיש היסורים בעת הפרוד, אף על פי כן היסורים קלים מאד ונוחים להתקבל בעת שיודע בדעת ברור שהכל בהשגחה מהשם יתברך, ומכל שכן שאר מיני צער ויסורין שאין מרגישין כלל כשיש לו דעת כנ"ל, ועקר הצער מהיסורין, הוא מחמת שנוטלין ממנו הדעת כדי שירגיש היסורין:

</div>

250 - All kinds of suffering and all the afflictions are only from lack of knowledge

Know that all kinds of suffering [pain or distress] and all the afflictions [torments] are only from lack of knowledge [awareness or understanding of divine providence], because one who has knowledge and knows that all is under providence from Hashem blessed be He has no afflictions, and does not feel any suffering, because "Hashem gave and Hashem took" [Job 1:21]. And even though there are afflictions that necessarily one feels them, like the afflictions that come because of the composition [physical makeup of body and soul], like afflictions that there are from the departure of the soul from the body, and they are the afflictions of the sick that come because the soul begins to spread [extend or depart] from the body. And because the soul is bound in the body with a tight and strong bond, therefore necessarily one feels the afflictions at the time of separation. Even so the afflictions are very light and easy to accept at the time that he knows with clear knowledge that all is under providence from Hashem blessed be He. And

all the more


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

וזה עקר צער של ישראל שיש להם בגלות, הכל הוא מחמת שנפלו מהדעת ותולין הכל בטבע ובמקרים ובמזל, ומחמת זה יש להם צער ויסורין כנ"ל, וזה בא להם מחמת שהם שרויין בין העכו"ם ולמדו מהם, מחמת שרואין שעתם מצלחת מאד, וישראל נבזים ושפלים, על כן הם לומדים מהם ותולין הכל בטבע ומקרה, ומחמת זה בעצמו יש להם יסורים, כי אלו היה להם דעת שהכל בהשגחה. לא היה להם יסורים כלל כנ"ל. ובאמת ישראל הם למעלה מהטבע, רק כשהם חוטאים, חס ושלום, אזי נופלים אל תחת הטבע, כמו העכו"ם שהם תחת המזל והטבע, ואזי יש להם גלות וצער, חס ושלום, ועקר הצער והגלות שלהם הוא רק על ידי זה בעצמו שאין להם דעת, ותולין בטבע, וכשהקדוש ברוך הוא רוצה לרחם על ישראל, ולהושיעם מגלותם, ולעשות קץ וסוף מהמצר להם, אזי ממשיך עליהם השגחה, ואזי מכניע ומבטל הטבע והמזל שהיה מחיב שיהיו ישראל נתונים תחת ידם, ואזי מחיב המצר להם, וישראל עולים עליהם על ידי ההשגחה:

</div>

so other kinds of suffering and all afflictions that one does not feel at all when he has knowledge as above. And the main the suffering from the afflictions is from that they take from him the knowledge in order that he will feel the afflictions. And this is the main suffering of Israel that they have in the exile, all is from that they fell from the knowledge and attribute all to nature and to chances and to mazal [fortune], and because of this they have suffering and all afflictions as above. And this comes to them from that they dwell among the idolaters [non-Jews] and learned from them, from that they see their time succeeding very much, and Israel despised and low, therefore they learn from them and attribute all to nature and chance, and because of this itself they have afflictions, because if they had knowledge that all is under providence there would be no afflictions for them at all as above. And in truth Israel they are above nature, only when they sin, G-d forbid, then they fall to under nature like the idolaters that they are under the mazal and nature, and then they have exile and suffering, G-d forbid. And the main suffering and the exile of them is only through this itself that they have no knowledge, and attribute to nature. And when the Holy One blessed be He wants to have mercy on Israel and to save them from their exile, and to make end and finish from the distress for them, then He draws upon them providence and then subdues and nullifies the nature and the mazal that was obligating that Israel be given under their hand, and then obligates the distress for them, and Israel ascend over them through the providence. And know that this providence He draws from the end of the world, because in the future at the time of the end nature will be nullified completely, and there will be only providence alone, as it is written: "For the heavens like smoke will vanish and the earth like a garment will wear out" [Isaiah 51:6], that is, that nature will be nullified that is according to the array of the stars and fortunes, and this vanish, that is, that the fortunes will be confused and mixed, and there will be no fortune, only providence alone. And

therefore

also now when the Name blessed be He wants to make end and finish from some idolaters and that Israel be above, then He draws upon them providence from end and end of the world that then there will be only providence. And through this providence Israel


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

ודע שזאת ההשגחה הוא ממשיך מסוף העולם, כי לעתיד בעת הקץ יתבטל הטבע לגמרי, ולא יהיה רק השגחה לבד, כמה שכתוב (ישעיה נ"א): "כי השמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה", הינו שיתבטל הטבע שהיא על פי מערכת הכוכבים ומזלות, וזהו נמלחו, הינו שיתבלבלו ויתערבבו כל המזלות, ולא יהיה שום מזל רק השגחה לבד, ואז יהיו ישראל למעלה, ועל כן גם עתה כשהשם יתברך רוצה לעשות קץ וסוף מאיזה עכו"ם ושיהיו ישראל למעלה, אזי ממשיך עליהם השגחה מקץ וסוף העולם, שאז לא יהיה רק השגחה, ועל ידי זאת ההשגחה נתעלים ישראל ונעשה קץ וסוף מהעכו"ם שהיה מצרה להם: וזה בחינת (יחזקאל ז'): "קץ בא הקץ", הינו כשהקדוש ברוך הוא רוצה להביא קץ על העכו"ם, אזי ממשיך השגחה מקץ האחרון כנ"ל: ותפלה הוא בחינת השגחה למעלה מהטבע, כי הטבע מחיב כך, ותפלה משנה הטבע, והוא בחינות גדול, בחינת (דברים ד): "כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו כה' אלקינו בכל קראינו אליו", כי זה גדלתנו, שהשם יתברך שומע תפלתנו, ומשנה הטבע על ידי השגחתו יתברך וכמו שכתוב (מלכים ח'): "ספרה נא לי את הגדולות אשר עשה אלישע", וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (מגלה כז): 'ואלישע דעבד ברחמי הוא דעבד', נמצא שתפלה שהיא בחינת נסים והשגחה הפך הטבע, היא בחינת גדול:

</div>

are

elevated and made end and finish from the idolaters that distressed them, and this aspect "End came the end" [Ezekiel 7:2], that is, when the Holy One blessed be He wants to bring end on the idolaters, then He draws providence from the last end as above. And prayer is aspect of providence above nature, because nature obligates thus, and prayer changes nature, and it is aspects great aspect "For who nation great that to him gods close to him like Hashem our G-d in all our calling to Him" [Deuteronomy 4:7], for this our greatness, that the Name blessed be He hears our prayer and changes nature through His providence blessed be He, and as written "Tell now to me the great that Elisha did" [2 Kings 8:4], and as said our rabbis, of blessed memory "And Elisha that with mercy he did" [Megillah 27a]. It is found that prayer that is aspect of miracles and providence opposite nature is aspect of great. And this is what answered Obey Tamya to Rav Ketina [Berachot 59a]. What goha? [earthquake or tremor] At the time that the Holy One blessed be He remembers His sons that they dwell in suffering among the idolaters, drops two tears to the great sea and His voice is heard from end of world to end his, that is, among the idolaters precisely, because this main suffering what they dwell among the idolaters and learned from them and fell from knowledge and attribute to fortune and nature, and this main suffering of them as above. And then drops tears and so forth, that is, He draws upon them providence, because tears are aspects of providence, as said our rabbis, of blessed memory [Shabbat 151a] on verse "And the clouds return after the rain" [Ecclesiastes 12:2], this the sight that goes after the crying. It is found that the tears are taking portion of sight, and the sight is drawn into them. It is found that the tears are portions of the providence and sight, because the tears take the sight as above. And this and drops two tears, that is, He draws portions of providence to the great sea that is aspects of the idolaters ruling over Israel, aspect "And the wicked like the driven sea" [Isaiah 57:20]. And then made aspects great, aspect of providence, aspects of prayer that it is aspect of great as above. And this and His voice is heard from end of the world and to end his, that is, He draws providence from end of the world from the last end to end

his,


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

וזה פרוש מה שהשיב אובי טמיא לרב קטינא (ברכות נט): מאי גוהא? בשעה שהקדוש ברוך הוא זוכר את בניו שהן שרויין בצער בין העכו"ם מוריד שני דמעות לים הגדול וקולו נשמע מסוף עולם ועד סופו, הינו כשהקדוש ברוך הוא זוכר שהן שרויין בצער בין העכו"ם, בין העכו"ם דיקא, כי זה עקר הצער, מה שהן שרויין בין העכו"ם ולמדו מהם ונפלו מהדעת ותולין בהמזל והטבע, וזה עקר הצער שלהם כנ"ל, ואזי מוריד דמעות וכו'. הינו שממשיך עליהם השגחה כי דמעות הם בחינות השגחה, כמה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (שבת קנא:): על פסוק (קהלת י"ב): "ושבו העבים אחר הגשם", 'זה הראות שהולך אחר הבכי', נמצא שהדמעות הם לוקחים חלק הראות, והראות נמשך לתוכם, נמצא שהדמעות הם חלקי ההשגחה והראות, כי הדמעות לוקחים הראות כנ"ל:

</div>

to make end and finish from the idolaters ruling in Israel, aspects end came the end as above. And this aspect of tears that cry at time of suffering, because since he has torments and suffering

therefore

he needs aspects of providence, to have salvation as above. And


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

וזה 'ומוריד שני דמעות', הינו שממשיך חלקי ההשגחה, לים הגדול, הינו בחינות העכו"ם המושלין על ישראל, בחינת (ישעיה נ"ז): "והרשעים כים נגרש", ואזי נעשה בחינות גדול בחינת השגחה, בחינות תפלה שהיא בחינת גדול כנ"ל, וזהו וקולו נשמע מסוף העולם ועד סופו, הינו שממשיך השגחה מסוף העולם מקץ האחרון עד סופו, לעשות סוף וקץ מהעכו"ם המושלים בישראל, בחינות קץ בא הקץ כנ"ל: וזה בחינת דמעות שבוכין בעת הצער, כי מאחר שיש לו יסורין וצער, על כן הוא צריך לבחינות השגחה, כדי שיהיה לו ישועה כנ"ל, ועל כן מורידין דמעות כדי להמשיך על ידם חלקי ההשגחה והראות, כי ההשגחה והראות נמשך לתוך הדמעות, בבחינות "ושבו העבים אחר הגשם" 'זה הראות שהולך אחר הבכי', הינו שהם מחסרים הראות ונוטלים חלק מהראות נמצא שהראות נמשך לתוך הדמעות כנ"ל: וזה בחינות (ישעיה ל"ח): "ויבך חזקיהו בכי גדול", הנאמר בעת שחלה, 'בכי גדול' דיקא, כי המשיך לתוך הבכי את הראות וההשגחה, שזה בחינות גדול בחינות תפלה וכו' כנ"ל, וזה מה שנאמר בדוד בעת שבכה על צערו, (שמואל א כ): "עד דוד הגדיל", שהגיע בכיתו לבחינות השגחה בחינות גדול כנ"ל, כי על ידי ההשגחה נצולים מכל מיני צער ויסורין כנ"ל:

</div>

therefore

drop tears to draw through them portions of providence and sight, because providence and sight is drawn into the tears in aspects "And the clouds return after the rain", this sight that goes after the crying, that is, they diminish sight and take portion from sight. It is found that sight drawn into tears as above. And this aspect "And Hezekiah wept great weeping" [Isaiah 38:3] that is said at time he was sick, great weeping precisely, because drew into the weeping the sight and providence that

this aspects

great, aspects of prayer and so forth as above. And this what is said about David at time he wept on his suffering "Until David became great" [1 Samuel 30:20 wait, this seems to be a misreference; perhaps 2 Samuel 5:10 or similar, but following text], that his weeping reached aspects of providence aspect of great as above, because through providence saved from all kinds of suffering and torments as above.



# Through wars that is division

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/251/

# Through wars that is division

<div dir="rtl">דע שעל ידי מלחמות הינו מחלקת</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/251


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

דע שעל ידי מלחמות הינו מחלקת, על ידי זה נופלים מחשבות של רשעים על אנשים כשרים, הינו מחשבות של כפירות, שנופלים עליהם על ידי זה: והתקון לזה - למסר המלחמה על ה'. שה' ילחם המלחמה, על ידי זה מבטל מחשבות רשעים הנ"ל, אבל דע שעל ידי צדקה שלהם, יש כח במחשבתם להתקים אפלו אם ימסר המלחמה לה'. כי יש צדקות שרשעים נותנים, כי מצינו שאפלו מלכי עכו"ם נותנים צדקה ועושים טובות כמו שכתוב (משלי כ"ח): "לחונן דלים יקבצנו" כמו שפרש רש"י עין שם:

</div>

251 - Through wars that is division

Know that through wars that is division [conflict or dispute], through this fall thoughts of wicked ones on fit people, that is thoughts of heresy [unbelief or atheism], that fall upon them through this. And the repair to this to deliver the war to Hashem that Hashem will fight the war, through this nullifies thoughts of wicked ones the above. But know that through charity of them there is power in their thought to exist even if he delivers the war to Hashem, because there are charities that wicked ones give, because we find that even kings of idolaters give charity and do good, as it is written "To favor the poor gathers it" [Proverbs 28:8] (as Rashi interpreted, see there). And know that man of truth, that is that he does commandments in completeness and in all the details between him and his Creator as he is precise to do the commandment before people, that this aspect of truth, that all is one to him between when he does commandment before Hashem and between when he does before people, this the man of truth, has power to draw to himself all the charities, because these charities the above that they do, it stands far from them and is not with them, because the way of charity to draw itself to truth. And because they are far from truth, the charity far from them. And this the man truth draws to himself all the charities because charity is drawn only after truth. And this aspect "And charity stands from afar because truth has stumbled in the street" [Isaiah 59:14], that is that charity stands from afar, this because truth stumbled in the street, because


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

ודע שאיש אמת, דהינו שעושה מצוות בשלמות ובכל הדקדוקים בינו לבין קונו כמו שמדקדק לעשות המצוה בפני בני אדם, שזה בחינת אמת, שהכל אחד אצלו, בין כשעושה מצוה לפני ה' ובין כשעושה בפני בני אדם, זה האיש האמת, יש לו כח להמשיך לעצמו כל הצדקות, כי אלו הצדקות הנ"ל שהם עושין, היא עומדת רחוקה מהם ואינה אצלם כי דרך הצדקה למשך עצמה לאמת, ומחמת שהם רחוקים מאמת, הצדקה רחוקה מהם, וזה האיש אמת מושך לעצמו כל הצדקות, כי הצדקה נמשכת רק אחר האמת, וזה בחינת (ישעיה נ"ט): "וצדקה מרחוק תעמד, כי כשלה ברחוב אמת", הינו שהצדקה עומדת מרחוק, זה מחמת, שנכשל ברחוב אמת, כי מחמת שאין אמת, על כן הצדקה רחוקה מהם כנ"ל:

</div>

because

there is no truth, therefore charity far from them as above. And this what is written "And charity will be for us because we guard to do all this commandment before Hashem our G-d as He commanded us" [Deuteronomy 6:25], that is when we will have aspects of truth that is to guard to do all the commandments before Hashem alone in all the details, as he does before people that this aspect of truth as above. And this "because we guard to do all this commandment before Hashem our G-d as He commanded us" before Hashem our G-d precisely, that is that we guard to do all the commandments before Hashem alone, between us and our Creator in all the details and the particulars as He commanded us that is in all the details as the Name blessed be He commanded us, that is aspect of truth the above that also when he does the commandment before the Name blessed be He alone he is precise in all the details and so forth as above. And then "And charity will be for us" for us precisely, that is that we draw to ourselves all the charities because the way of charity to draw to truth as above. It is found when this man of truth draws to himself the charities then they have no power the charity and no power in their thought to exist as above. And what charity is drawn to truth because charity is aspect of truth (see Zohar Emor 9a) because truth is one because one is only one because before one what are you counting (Sefer Yetzirah) and if there is second

etc


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

וזה שכתוב (דברים ו): "וצדקה תהיה לנו כי נשמר לעשות את כל המצוה הזאת לפני ה' אלקינו כאשר צונו". הינו כשיהיה לנו בחינות אמת, דהינו לשמר לעשות כל המצוות לפני ה' לבדו, בכל הדקדוקים, כמו שעושה בפני בני אדם, שזה בחינת אמת כנ"ל, וזה "כי נשמר לעשות את כל המצוה הזאת לפני ה' אלקינו כאשר צונו" וכו' 'לפני ה' אלקינו' דיקא, הינו שנשמר לעשות כל המצוות לפני ה' לבד, בינינו לבין קוננו, בכל הדקדוקים והפרטים. וזהו כאשר צונו, הינו בכל הדקדוקים כאשר צונו השם יתברך, הינו בחינת אמת הנ"ל, שגם כשעושה המצוה לפני השם יתברך לבד, הוא מדקדק בכל הדקדוקים וכו' כנ"ל, ואז: "וצדקה תהיה לנו", 'לנו' דיקא. הינו שנמשיך לעצמנו כל הצדקות, כי דרך הצדקה למשך לאמת כנ"ל: נמצא כשזה האיש אמת מושך לעצמו הצדקות, אזי אין להם כח הצדקה ואין כח במחשבתם להתקים כנ"ל:

</div>

it is not one and similarly the truth is only one because when they say on

some thing


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

ומה שצדקה נמשכת לאמת, כי צדקה הוא בחינת אמת (עיין זוהר אמור פ"ט) כי אמת הוא אחד כי אחד הוא רק אחד כי לפני אחד מה אתה סופר (ספר יצירה): ואם יש שני וכו' אינו אחד, וכן האמת הוא רק אחד, כי כשאומרים על איזה דבר האמת, אי אפשר לומר כי אם אחד, דהינו האמת כמו שהוא, אבל שקר אפשר לומר על דבר אחד דברים רבים כמבאר במקום אחר (לעיל בסימן נ"א, עין שם מה שמבאר שם. כי על כלי כסף אי אפשר לומר האמת כי אם אחד, דהינו שהוא כלי כסף לבד, אבל אם ירצה לומר שקר, יכול לומר הרבה כי יוכל לומר שהוא כלי זהב או נחשת או שאר שמות, וכן בכל הדברים שבעולם, אי אפשר לומר האמת כי אם דבר אחד כמו שהוא, אבל השקר הוא הרבה כנ"ל, נמצא שאמת הוא אחד, ועין שם עוד דברים נפלאים מענין האמת שהוא אחד עין שם). ועל כן קדשא בריך הוא ואוריתא וישראל כלא חד. כי השם יתברך אמת, ותורתו אמת וישראל אמת, וכיון שכלם אמת, הכל אחד, כי באמת אין בו שום שנוי, כמו שכתוב (מלאכי ג): אני ה' לא שניתי ואתם בית יעקב לא כליתם, כי השם יתברך אמת והוא אחד בלי שנוי, חס ושלום, כנ"ל, והשנוי הוא רק אצל המקבלים, כי כפי המקבל כן נתהוה אצלו השנוי, אבל השם יתברך אין בו שום שנוי, חס ושלום, וזה בחינת שמש, כי השמש הוא רק כח אחד לבד, והשנוי הוא אצל המקבלים, כי כמה שנויים נתהוים על ידי השמש, כגון להתיך ולהקפות לקרר ולחמם ושאר הכחות כמבאר במקום אחר. וזה רק מחמת המקבלים, כגון כשהשמש באה על שעוה, מתכת אותו. זה מחמת שהשעוה אינו קשה באמת, ועל כן נתהוה אצלה הכח להתיך, וכן בשאר הכחות. אבל השמש הוא רק כח אחד לבד. וזה בחינת צדקה, שהיא בחינת שמש בחינת אמת כנ"ל. בחינת (מלאכי ג): "וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה", וזה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (ברכות ו:): 'כרום זלת לבני אדם, כיון שנצרך אדם לבריות פניו משתנין לכמה גונין', כי על ידי הצדקה באים כמה שנויים, והכל הוא רק מחמת המקבלים, אבל הצדקה שהוא בחינת אמת בחינת שמש כנ"ל הוא רק אחד לבד, ואין בה שנוי כנ"ל, והשנוי הוא רק אצל המקבלים שנשתנין פניהם לכמה גונין, ויש שנשתנה פניו מחמת גדלות שיש לו, באשר שאינו ראוי לו שיצטרך לבריות, ויש מחמת קטנות על שהוא נצטרך לבריות, ויש שנשתנה פניו מחמת שמחה, ששמח על שנותנים לו, וגם בזה יש שנויים, כי יש מי ששמח מאד על שנותנין לו, נמצא שהשנויים הוא רק אצל המקבלים כל אחד לפי בחינתו כן נשתנין פניהם כנ"ל. אבל הצדקה היא רק כח אחד לבד, כי היא בחינת אמת, בחינת שמש, ועל כן מושכת עצמה לאמת כנ"ל: ויעקב שהוא בחינת אמת. כמו שכתוב (מיכה ז): "תתן אמת ליעקב" נאמר בו (בראשית ל"ב): "ויזרח לו השמש", הינו בחינת ולנו תהיה צדקה הנ"ל, כי שמש היא בחינת צדקה כנ"ל "וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה", הינו שיעקב על ידי האמת היה לו כח להמשיך ולהזריח לעצמו כל הצדקות, שהם בחינת שמש, וזה "ויזרח לו השמש", לו דיקא, בחינת "ולנו תהיה צדקה" כנ"ל:

</div>

the truth it is impossible to say because if one, that is the truth as it is but lie it is possible to say on one thing many things (as explained in another place above in sign 51, see there) because on vessel silver it is impossible to say the truth because if one that is that it is vessel silver alone but if he wants to say lie, he can say many because he can say that it is vessel gold or copper or other names and similarly in all the things in the world, it is impossible to say the truth because if thing one as it is but the lie is the many as above it is found that truth is one (and see there more wondrous things from the matter of truth that it is one see there) and therefore Holy One blessed be He and Torah and Israel all one because the Name blessed be He truth and His Torah truth and Israel truth and since all truth, all one because in truth there is no change as it is written "I Hashem have not changed and you house of Jacob have not ceased" [Malachi 3:6] because the Name blessed be He is truth and He is one without change, G-d forbid, as above and the change is only with the recipients because according to the recipient so is formed with him the change but the Name blessed be He no change in Him, G-d forbid and this aspect of sun because the sun is only power one alone and the changes are the many changes are formed through the sun like to melt and to freeze to cool and to heat and other powers (as explained in another place) and this is only because of the recipients like when the sun comes on wax melts it this because the wax is not hard in truth and therefore is formed with it the power to melt, and similarly in other powers but the sun is only power one alone and this aspect of charity, that is aspect of sun aspect of truth as above "And will rise for you fearers of My name sun of charity" [Malachi 3:20] and this that said our sages, of blessed memory "Like the blackening of olives to sons of man, once a person needs the creatures his face changes to several colors" [

Berachot

6b] for through charity come several changes and all is only because of the recipients but the charity that is aspect of truth aspect of sun as above is only power one alone, and no change in it as above and the change is only with the recipients that their faces change to several colors and there is that his face changes because of greatness that he has in that he is not worthy that he needs the creatures and there is because of smallness on that he needs the creatures and there is that his face changes because of joy, that he is joyful that they give to him and also in this there are changes because there is one who is very joyful on that they give to him it is found that the changes is only with the recipients each one according to his aspect so their faces change as above but the charity is only power one alone because it is aspect of truth, aspect of sun and therefore draws itself to truth as above and Jacob that is aspect of truth as it is written "Give truth to Jacob" [Micah 7:20] is said about him "And the sun rose for him" [Genesis 32:32] that is aspect of and charity will be for us the above because sun is aspect of charity as above "And sun of charity will rise for you fearers of My name" that is that Jacob through the truth had power to draw and to shine for himself all the charities, that they are aspect of sun and this "And the sun rose for him", for him precisely, aspect of "And charity will be for us" as above. In the


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

בגמרא (יבמות צו:): 'מעשה שנחלקו בבית המדרש עד שנקרע ספר תורה מחמתן ואמר: תמה אני אם לא יהיה בית זה עבודה זרה'. נמצא שעל ידי מחלקת נעשה עבודה זרה וכפירות, וזה שכתוב (תהלים ק"ם): "אשר חשבו רעות בלב כל יום יגורו מלחמות", שעל ידי המלחמות, הינו מחלקת, על ידו חשבו רעות בלב, על ידי זה באים מחשבות רעות, הינו כפירות כנ"ל: והתקון לזה למסר המלחמה לה' שה' ילחם המלחמה כנ"ל. וזה בחינת שתיקה, הינו שצריך לשתק להם רק לסמך על ה' שהוא ילחם בשבילנו, וזה בחינת (שמות י"ד): "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון". ועל ידי השתיקה זו נתעלה המחשבה, כי נתבטלין מחשבות רעות של כפירות כנ"ל, וזה בחינת 'שתק, כך עלה במחשבה' (מנחות כט). שעל ידי השתיקה נתעלה המחשבה כנ"ל.

</div>

Gemara

Yevamot


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

אך כשגם הם שותקים, אזי יכולים, חס ושלום, לקלקל התקון שנעשה על ידי שתיקתו, וזה בחינת (תהלים קכ"ט): "על גבי חרשו חורשים" לשון שתיקה בחינת "ואתם תחרישון", הינו ששתיקתם עולה על גבו כנ"ל. וזהו 'האריכו למעניתם', זה בחינת הצדקה שלהם, בחינת (בראשית ל): "וענתה בי צדקתי", הינו שעל ידי הצדקה שלהם, הם יכולין, חס ושלום, להתגבר ששתיקתם יעלה, חס ושלום, על שתיקתנו, בבחינת "על גבי חרשו חורשים" וכו'. ומחמת זה אין מועיל העצה הנ"ל, דהינו למסר המלחמה לה' שהוא בחינת "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון" כנ"ל, אך האיש האמת מושך לעצמו כל הצדקות ונתבטל כח הצדקה שלהם ואזי ממילא נתבטל מחשבתם הרעה ונתבטלין כל הכפירות כנ"ל:

</div>

96b]: a deed that they divided in the house of study until a Torah scroll was torn because of them and he said: I wonder if this house will not be idolatry. It is found that through division is made idolatry and heresy. And this is what is written "Who devise evils in heart every day they gird wars" [Psalms 140:3] that through the wars, that is division, through it devise evils in heart through this come evil thoughts, that is heresy as above. And the repair to this to deliver the war to Hashem that He will fight the war as above. And this aspect of silence that is one needs to silence to them only to rely on Hashem that He will fight for us. And this aspect of "Hashem will fight for you and you will be silent" [Exodus 14:14]. And through the silence this the thought is elevated because evil thoughts of heresy are nullified as above. And this be silent, thus it arose in thought [

Menachot

29b] that through the silence the thought is elevated as above. But when also they silent then can, G-d forbid, to spoil the repair that is made through silence his. And this aspect of "On my back plowmen plowed" [Psalms 129:3] language of silence aspect of "and you will be silent" that is that their silence rises on his back as above. And this they lengthened their furrows, this aspect of charity of them, aspect of "And my charity will answer in me" [Genesis 30:33] that is that through charity of them, they can, G-d forbid, to overcome that their silence will rise, G-d forbid, on our silence in aspect of "On my back plowmen plowed" and so forth. And because of this not help the advice the above that is to deliver the war to Hashem that is aspect of "Hashem will fight for you and you will be silent" as above. But the man the truth draws to himself all the charities and nullified power the charity of them and then automatically nullified their evil thought and nullified all the heresies as above.



# When there is unity between the tzadikim, the charity does not harm

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/252/

# When there is unity between the tzadikim, the charity does not harm

<div dir="rtl">כשיש אחדות בין הצדיקים</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/252


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

כשיש אחדות בין הצדיקים, אין הצדקה מזקת כי על פי הטבע כשנותנין צדקה נחסר מאתו מה שנתן, אבל על ידי האחדות שבין הצדיקים יוכל לתן צדקה ולא יחסר כלל, וכן על ידי זה יכולים שיהיה להאדם מסירת נפש באמת, ואף על פי כן לא יזיק לו וישאר בחיים:

</div>

252 - When there is unity between the tzadikim, the charity does not harm

When there is unity between the

tzadikim

, the charity does not harm [cause loss], because according to the nature when one gives charity it is lacking from him what he gave, but through the unity between the

tzadikim

one can give charity and not lack at all. And

similarly

through this one can have self-sacrifice in truth and even so not harm him and remain in life.



# Decreased sleep, it decreases desire of licentiousness

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/253/

# Decreased sleep, it decreases desire of licentiousness

<div dir="rtl">דע שמעוט שנה</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/253


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

דע שמעוט שנה, הוא ממעט תאות נאוף, כי יש אש באדם מתחלת התולדה, שמהאש הזה בוערין באדם כל התבערות של כל התאוות, וגם כל האכילה ושתיה שנותנין להגוף. האש הזה הוא מכלה ושורף הכל, ועל ידי מעוט שנה, האש הזה נחלש ואין לו כח לבער, אך שמזיק להמח מעוט שנה, וכן רבוי שנה כשהאדם מכריח עצמו לישן הרבה גם זה מחליש וממעט האש הנ"ל, וגם זה מזיק להמח, רק כשאדם ישן במדה כראוי, אזי תאות המשגל בתקפה וכחה, כי לא נחלש האש הנ"ל: [כל זה שמענו מתוך שיחותיו הקדושים ותכן כונתו בזה לא באר היטב, אך כפי מה שהבנתי משיחתו, הכונה שאין מועיל שום עצה למעט תאות נאוף על ידי איזה תחבולה, כי מזיק להמח, כי היה אפשר להחליש התאוה על ידי מעוט שנה או רבוי שנה, אבל שניהם מזיקים להמח, על כן אין חכמה ואין עצה כנגד זה, רק להתחזק להיות גבור לכבש את יצרו, וה' יעזר לו לסלק תאוה זאת מאתו]:

</div>

253 - Decreased sleep, it decreases desire of licentiousness

Know that decreased sleep decreases desire of licentiousness [forbidden sexual desire]. For there is fire in the person from the beginning of generation [creation or birth] that from this fire burn in the person all the burnings of all the desires. And

also

all the eating and drinking that one gives to the body this fire consumes and burns all. And through decreased sleep this fire is weakened and has no power to burn. But decreased sleep harms the brain. And similarly increased sleep when the person forces himself to sleep much also this weakens and decreases the fire the above. And

also

this harms the brain. Only when a person sleeps in proper measure then desire of the intercourse is in its strength and its power because the fire the above is not weakened [All this we heard from within his holy conversations. And the content of his intention in this he did not explain well. But according to what I understood from his conversation the intention is that no advice helps to decrease desire of licentiousness through some stratagem because it harms the brain. For it would be possible to weaken the desire through decreased sleep or increased sleep but both harm the brain.

Therefore

there is no wisdom and no advice against this only to strengthen to be a hero to conquer his inclination and Hashem will help him to remove this desire from him].



# Eyes are things superior and very high

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/254/

# Eyes are things superior and very high

<div dir="rtl">עינים הם דברים עליונים וגבוהים מאד</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/254


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

עינים הם דברים עליונים וגבוהים מאד, והם רואים תמיד דברים גדולים ונוראים, ואם היה האדם זוכה לעינים כשרים, היה יודע דברים גדולים רק ממה שעיניו רואות, כי הם רואות תמיד, אך שאין יודע מה רואה. כמו למשל כשמעבירין דבר לפני עיני האדם בהעברה ובמהירות גדול ואזי אין האדם יודע מה ראה, והנה אף שבשעה שהעבירו הדבר לפני עיניו, בודאי ראה אותו בראיה גמורה, עם כל זה אין יודע מה ראה, כי אף שעיניו ראו הדבר בשלמות, עם כל זה מחמת המהירות לא היה פנאי בכדי שיביא הראות להדעת שידע מה ראה, כי לידע הדבר שראה זה תלוי בדעת, ולזה צריך קצת זמן, שישהה קצת הדבר הנראה לפני עיניו, בכדי שיבוא ויושיט כח הראות להדעת את הדבר הנראה, כדי שידע בהדעת מה ראה, ומחמת המהירות לא ראה הדבר רק בכח הראות, אבל לא היה זמן להושיט הדבר להדעת, ועל כן אינו יודע מה ראה, וכן האדם רואה בעיניו תמיד דברים גדולים (הינו מראות וחזיונות) אך שהוא כמו שמעבירין לפניו בהעברה בעלמא ובמהירות גדול, על כן אינו יודע מה ראה כנ"ל, והבן:

</div>

254 - Eyes are things superior and very high

Eyes

are things that are

superior and very high [elevated and sublime], and they always see great and awesome things. And if the person merited to have fit eyes [proper or purified eyes], he would know great things only from what his eyes see, because they see always, but he does not know what he sees. Like for example when they pass a thing before the eyes of the person in passing and in great speed, then the person does not know what he saw. And behold even though at the hour that they passed the thing before his eyes certainly he saw it in seeing complete, with all this he does not know what he saw because even though his eyes saw the thing in completeness, with all this because of the speed there was no leisure enough that he

bring

the

seeing

to the knowledge that he

know

what he saw. For to know the thing that he saw this depends on the knowledge and for this one needs a little time that he

delay

a little the thing the seen before his eyes enough that he

bring

the power of seeing to the knowledge the thing the

seen

to know in the knowledge what he saw. And because of the speed he saw the thing only in power of seeing but there was no time to extend the thing to the knowledge. And

therefore

he does not know what he saw. And

similarly

the person sees in his eyes always great things [that is visions and visions [prophetic sights or revelations]]. But it is like that they pass before him in passing in general and in great speed therefore he does not know what he saw as above, and understand [implying deeper insight into the spiritual visions constantly perceived but not comprehended].



# When the person is believing in the tzadik without any knowledge

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/255/

# When the person is believing in the tzadik without any knowledge

<div dir="rtl">כשהאדם הוא מאמין בהצדיק בלי שום דעת אפשר לו לפל מה</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/255


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

כשהאדם הוא מאמין בהצדיק בלי שום דעת אפשר לו לפל מהאמונה, כי מאמונה לבד אפשר לפל, אבל אם יש לו גם דעת שמבין גם בהדעת, אזי אי אפשר לו לפל:

</div>

255 - When the person is believing in the tzadik without any knowledge

When the person is believing in the tzadik without any knowledge [intellectual understanding] it is possible for him to fall from the faith because from faith alone it is possible to fall. But if he has also knowledge that he understands also in the knowledge then it is impossible for him to fall.



# The Name אתה (You) is a segula over the sea

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/256/

# The Name אתה (You) is a segula over the sea

<div dir="rtl">שם אתה מסגל על הים להכניע הגלים, והסוד</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/256


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

שם אתה מסגל על הים להכניע הגלים, והסוד (תהלים פ"ט): "בשוא גליו אתה תשבחם" (עיין זוהר נח סט. ובמק"מ שם):

</div>

256 - The Name אתה (You) is a segula over the sea

The Name אתה (You) is a

segula

[propitious] over the sea, to subdue the waves (See

Chayay

Moharan - The Life of Our Leader Rabbi Nachman 136, and

Parparos

Lichuchmah

), and the secret is "In the rising of its waves You (אתה) calm them" [Psalms 89:10] (see Zohar Noach 69 and in Mikdash Melech there [referring to Kabbalistic sources explaining divine names as protections]).



# When you come in vineyard of your fellow

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/257/

# When you come in vineyard of your fellow

<div dir="rtl">כי תבא בכרם רעך</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/257


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

"כי תבא בכרם רעך" וכו' (דברים כ"ג). על פי מעשה וכו'. שהניחה לו אמו צואה שמי שאינו יכול לסבלו לא יניחנו להיות אצלו, ואם לאו יצטרך לעזר מהרחוקים על הקרובים אצלו וכו'. (ויתבאר במקום אחר). כי כשאוכל יותר מצרכו זה המאכל מזיק לו, כי כל דבר יש לו שרש שיש לו חיות ממנו, כגון הסמים יש להם חיות ממה שהאדם לוקח אותם לרפואה, וכן המאכלים יש להם חיות מזה שהאדם אוכל אותם ומקבל חיות מהם, מזה יש חיות להמאכלים אבל כשאוכל יותר מצרכו אין לזה המאכל ממי לקבל חיות, מאחר שאין האדם צריך אליו, והוא דומה כאלו הניחו האדם לתוך כלי שבודאי אינו מקבל חיות משם, ועל כן המאכל מבקש לו חיות להחיות עצמו ואזי הוא מוציא החיות של האדם ועל ידי זה הוא מזיק להאדם, ומחמת זה נצטרפין עמו אפלו שאר המאכלים ומזיקים לו, וזה: "ואכלת כנפשך שבעך", לא יותר. וזה: "ואל כליך לא תתן", הינו שלא תאכל יותר מצרכך שזה דומה כנותן לתוך הכלי מאחר שאין צריך לו כנ"ל:

</div>

257 - When you come in vineyard of your fellow

"When you come in vineyard of your fellow" and so forth [Deuteronomy 23:25] according to deed and so forth [perhaps linking to a story or principle] that left to him his mother will [testament or instruction] that one who cannot bear him not leave him to be with him. And if not, he will need help from the distant ones over the close ones to him and so forth (and it will be explained in another place). Because when one eats more than his need, this food harms him because

every thing

has a root that has life from it, like the spices have life from what the person takes them for medicine and similarly the foods have life from this that the person eats them and receives life from them; from this there is life to the foods. But when he eats more than his need there is no for this food from whom to receive life because the person does not need to it and it is similar as if left it the person inside vessel that certainly does not receive life from there. And

therefore

the food seeks for himself life to live himself and then he takes out the life of the person and through this he harms to the person and because of this join with him also other the foods and harm him. And this "and you shall eat as your soul satiated", not more. And this "and to your vessel not put" that is that not eat more than your need that this

similar to

giving to inside the vessel because not need to it as above.



# When there is division on the person

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/258/

# When there is division on the person

<div dir="rtl">כשיש מחלקת על האדם יכולים להטות אותו מדרך השם יתבר</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/258


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

כשיש מחלקת על האדם יכולים להטות אותו מדרך השם יתברך ולהפילו ממדרגתו, חס ושלום, וזה שהתפאר דוד המלך, עליו השלום (תהלים קי"ט): "רבים רודפי וצרי, מעדותיך לא נטיתי", שאף שהיה עליו מחלקת רבים, עם כל זה לא נטה מדרך השם יתברך:

</div>

258 - When there is division on the person

When there is division [dispute or opposition] on the person they can to incline him from way of the Name blessed be He and to cause him to fall from his level, G-d forbid. And this that boasted David the king, peace be upon him. "Many my persecutors and my adversaries, from Your testimonies I not turned" [Psalms 119:157] that even that was on him division many with all this not turned from way of the Name blessed be He.



# When person is in seclusion and explains his conversation

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/259/

# When person is in seclusion and explains his conversation

<div dir="rtl">כשאדם מתבודד ומפרש שיחתו וצערו לפני השם יתברך</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/259


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

כשאדם מתבודד ומפרש שיחתו וצערו לפני השם יתברך, ומתודה ומתחרט על גדל הפגמים שעשה, אזי גם השכינה כנגדו מפרשת לפניו שיחתה וצערה ומנחמת אותו, כי כל פגם ופגם שפגם בנשמתו, פגם אצלה גם כן כביכול, וזה בחינת (דברים כ"ו): "את ה' האמרת וה' האמירך" וכו'. והיא מנחמת אותו שתבקש תחבולות לתקן כל הפגמים:

</div>

259 - When person is in seclusion and explains his conversation

When person is in hisbodidus [seclusion for personal prayer and introspection] and explains his conversation [pouring out his heart] and his suffering before the Name blessed be He and confesses and regrets on greatness of the damages that he did then also the Shechinah [divine presence] opposite him explains before him her conversation and her suffering and comforts him because every damage and damage that damaged in his soul, damaged with her also as it were [anthropomorphically]. And this aspect "You Hashem declared and Hashem declared you" and so forth [Deuteronomy 26:17].



# Torah 26: A Chick That Dies in Its Egg

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/26/

# Torah 26: A Chick That Dies in Its Egg

<div dir="rtl">רציצא, זה אפרוח. זה בחינת צדיק, בחינת</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/26


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

(לשון רבנו זכרונו לברכה:)

</div>

Torah 26: A Chick That Dies in Its Egg

The language of our rabbi, of blessed memory

retzitzah

[chick] that dies in its

be’usah

[egg, root

b’ay

], where does its ruach [spirit] go out? And he said to them: Where it enters [

, root ‘

a.l.h

].


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

רציצא דמית בביעותה, היכא נפק רוחא. ואמר להו: בהינו דעאל.

</div>

[Rashi:

retzitzah

[chick] that died – chick that died inside its shell.]

This

retzitzah

[chick] – this is the aspect of tzadik [righteous one], the aspect of “May the tzadik flourish in his days” [Psalms 72:7].


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

רש"י: רציצא דמית, אפרוח שמת בתוך קלפתו:

</div>

That they asked him: The tzadik who kills himself [spiritually, exerting himself to the point of self-sacrifice] and gives his soul in his

tzlosah

[prayer] and in his

ba’usah

[supplicatory prayer, root

b’ay

], in which of the places from the

tzlosah

does he need to give his soul more? And he replied to them: Where it enters [

, root ‘

a.l.h

] – that is, [where the

machshavos

zaros

enters, there he must exert self-sacrifice to

lihaalos

them (elevate, root ‘

a.l.h

)] – how he has to

lihaalos

[elevate, root ‘

a.l.h

nitzotzos

hakdushah

[sparks of holiness, divine fragments trapped in the mundane] – that is, how

machshavos

zaros

[foreign thoughts, distracting or impure thoughts] enters [

, root ‘

a.l.h

] in him, and he needs to

lihaalos

[elevate, root ‘

a.l.h

] them, as is known – there he needs to give his soul.


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

רציצא, זה אפרוח. זה בחינת צדיק, בחינת (תהלים ע"ב): "יפרח בימיו צדיק". ששאלו אותו: הצדיק שממית את עצמו, ומוסר את נפשו בצלותה ובעותה - באיזה מן המקומות מן התפלה, צריך לו למסר את נפשו ביותר. והשיב להם: היכא דעאל. הינו איך שיש לו להעלות ניצוצי הקדשה, הינו איך שנכנסים בו מחשבות זרות, וצריך להעלותם כידוע, שם צריך לו למסר נפשו:

</div>

This retzitzah [chick] – this is the aspect of tzadik [righteous one], the aspect of “May the tzadik flourish in his days” [Psalms 72:7]. That they asked him: The tzadik who kills himself [spiritually, exerting himself to the point of self-sacrifice] and gives his soul in his tzlosah [prayer] and in his ba’usah [supplicatory prayer, root b’ay], in which of the places from the tzlosah does he need to give his soul more? And he replied to them: Where it enters [ol, root ‘a.l.h] – that is, [where the machshavos zaros enters, there he must exert self-sacrifice to lihaalos them (elevate, root ‘a.l.h)] – how he has to lihaalos [elevate, root ‘a.l.h] nitzotzos hakdushah [sparks of holiness, divine fragments trapped in the mundane] – that is, how machshavos zaros [foreign thoughts, distracting or impure thoughts] enters [ol, root ‘a.l.h] in him, and he needs to lihaalos [elevate, root ‘a.l.h] them, as is known – there he needs to give his soul.



# The Name is the soul

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/260/

# The Name is the soul

<div dir="rtl">השם הוא הנפש, כמו שמבאר בהתורה היכל הקדש</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/260


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

השם הוא הנפש, כמו שמבאר בהתורה היכל הקדש (בסימן נ"ט). עין שם. בבחינת (בראשית ב): "נפש חיה הוא שמו" עין שם. ויש בבחינה זו מסירת נפש: כי יש עשרה הרוגי מלכות שמסרו נפשם על קדוש ה' בשביל יחוד קדשא בריך הוא ושכינתה כידוע, שעקר היחוד על ידי מסירת נפש, והם ראו באותן הדורות, שאי אפשר לתקן ולעשות יחודים למעלה כי אם על ידי נשמותיהם, על כן מסרו נפשם על קדוש השם, כי כשהנפשות עולות למעלה על ידי מסירת נפש, אזי הם חוזרים להשכינה, כי משם יצאו, כי ישראל הם חלק אלוה ממעל ממש, שהם חלקי השכינה ממש, בבחינת "העמסים מני בטן" (ישעיה מ"ו). וכשהם חוזרים להשכינה אזי השכינה מתפארת חזי במה ברא קאתינא לגבך (זהר ויקרא י"ג). ואזי מתעורר השתוקקות עליון ונעשה יחוד כידוע, ולפעמים בא לצרך זה הריגה, חס ושלום, שנהרגין, חס ושלום, כמה וכמה נפשות מישראל, כדי שיהיה יחוד על ידי נפשותיהם העולות למעלה, כי לפעמים צריכין אל היחוד הרבה נפשות מאד, חס ושלום, על כן בא הריגה, חס ושלום: וכן על ידי אבדת השם, הינו המפרסם, דהינו שיש אחד שהוא מפרסם ואינו מפרסם, דהינו שהוא מפרסם בפי כל והכל מדברים ממנו, ואף על פי כן אינו מפרסם, כי אינו חשוב כלל, ויש אחד שאינו חפץ בזה, רק שאבד את המפרסם, דהינו אבדת השם שהיא הנפש, דהינו אף על פי שאין רצונו שלא יהיה מפרסם, אף על פי כן אבד אותו, כמו שאדם אובד דבר שלא ברצונו, דהינו שאבד את השם, שהוא בחינת מפרסם שיש לו שם בעולם, אבל יש אחד שעושה זאת ברצונו ובדעתו, שמוסר את נפשו על קדוש השם, דהינו המפרסם שלו, שהוא בחינת שם כנ"ל, שהוא בחינת נפש כנ"ל, ומחמת זה אף על פי שהוא מפרסם, אף על פי כן אינו מפרסם כלל כי אדרבא הוא להפך, כי הכל דוברים עליו, ובודים עליו כזבים שלא עלה על דעתו, ויש לו שפיכות דמים ממש מזה ועושה זה בכונה, כי הוא בחינת מסירת נפש ממש, כי השם הוא הנפש כנ"ל, וגם יש לו שפיכות דמים מזה כנ"ל, והוא מציל את ישראל בזה ממה שהיה ראוי לבוא עליהם, חס ושלום, בשביל היחוד כנ"ל, ועל ידי מסירת שמו שהוא נפשו כנ"ל, הוא מציל אותם כנ"ל.

</div>

260 - The Name is the soul

The Name is the soul as is explained in the Torah

Heichal

HaKodesh

[in sign 59, "living soul is his name" [Genesis 2:7] see there]. And there is in this aspect self-sacrifice. For there are ten martyrs of the kingdom [famous Jewish martyrs] who sacrificed their souls for the sanctification of the Name for the unification of the Holy One blessed be He and His Shechinah as is known that the main unification is through self-sacrifice. And they saw in those generations that it is impossible to repair and to make unifications above except through their souls.

Therefore

they sacrificed their souls for the sanctification of the Name. For when the souls ascend above through self-sacrifice then they return to the Shechinah, for from there they came out. For Israel are portion of G-d from above actually that they are portions of the Shechinah

actually in

aspect of "The laden from the womb" [Isaiah 46:3]. And when they return to the Shechinah then the Shechinah boasts see in what son I am coming to you [Zohar Vayikra 13a]. And then is aroused upper longing and unification is made as is known. And sometimes it comes for need this killing, G-d forbid that are killed, G-d forbid, several

several

souls from Israel in order that there be unification through their souls that ascend above. For sometimes need for the unification many souls very, G-d forbid.

Therefore

comes killing, G-d forbid. And

similarly

through loss of the Name, that is the famous that is, that there is one that is famous and is not famous, that is, that he is famous in mouth of all and all speak from him and even so is not famous, because he is not considered at all. And there is one that does not desire in this, only that he lost the famous that is loss of the Name that is even though not his will that not be famous even so lost it like person loses thing not in his will, that is, that lost the Name, that aspect of famous that has name in the world. But there is one that does this in his will and in his knowledge that sacrifices his soul for sanctification of the Name that is his famous, that aspect of name as above, that aspect of soul as above. And because of this even though he is famous even so he is not famous at all, for on the contrary he is opposite, for all speak against him, and invent against him lies that not arose on his mind. And has to him bloodshed

actually from

this. And does this in intention, because it is aspect of self-sacrifice

actually because

the Name is the soul as above,

and also

has to him bloodshed from this as above. And he saves Israel in this from what was proper to come upon them G-d forbid, for the unification as above. And through sacrifice of his name that is his soul as above he saves them as above.



# When a person falls from his level know that from heaven it is

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/261/

# When a person falls from his level know that from heaven it is

<div dir="rtl">כשנופל אדם ממדרגתו ידע שמן השמים הוא</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/261


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

כשנופל אדם ממדרגתו ידע שמן השמים הוא, כי התרחקות תחלת התקרבות, על כן נפל שיתעורר יותר להתקרב להשם יתברך, ועצתו שיתחיל מחדש לכנס בעבודת ה'. כאלו לא התחיל עדין כלל מעולם. וזה כלל גדול בעבודת ה' שצריכין ממש בכל יום להתחיל מחדש: (ועין ענין זה עוד בכמה מקומות בספרי רבנו, זכרונו לברכה. כמה צריך האדם להתחזק בעבודת ה'. ולבלי לפל משום דבר שבעולם, רק להתחיל בכל פעם מחדש, עין היטב בענין זה, ויערב לך לעד):

</div>

261 - When a person falls from his level know that from heaven it is

When a person falls from his level know that from heaven it is because distancing beginning of drawing near.

Therefore

fell that he will arouse more to draw near to the Name blessed be He. And his advice that he begin anew to enter in service of Hashem as if not begun yet at all from world. And this rule great in service of Hashem that need

actually each

day to begin anew. [And see matter this more in several places in books of our rabbi, memory his to blessing how much needs the person to strengthen in service of Hashem and not to fall from

any thing

in the world only to begin each time anew see well in matter this, and it will be sweet to you forever].



# Through renewal of the Torah rivers are made

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/262/

# Through renewal of the Torah rivers are made

<div dir="rtl">דע, שעל ידי התחדשות התורה נעשה נהרות</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/262


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

דע, שעל ידי התחדשות התורה נעשה נהרות, כי כשמתחיל לחדש בתורה, אזי מתחיל לנבע מעין בבחינת (יואל ד): "ומעין מבית ה' יצא", שהוא השכל, כמו שכתוב (משלי כ"ד): "בחכמה יבנה בית". וזה המעין בתחלה הוא צר וקטן, ואחר כך מתרחב ומתפשט יותר ויותר, עד שנעשה ממנו נהרות, והכל באים לשתות מאלו הנהרות. על כן מי שרוצה לחדש חדושין דאוריתא שיש בהן ממש, הוא צריך לבכות מקדם, כי כשנעשין נהרות הנ"ל והכל באים לשתות מהם, אזי יבואו גם כן קלפות וסטרא אחרא, חס ושלום, לשתות גם כן משם, על כן צריך לבכות מקדם, ואזי עושה על ידי הבכי נהרות, בבחינת (איוב כ"ח, עין רש"י שם): "מבכי נהרות חבש"; שעל ידי הבכי מתקן נהרות, ומשם שותין די ספוקם כל הקלפות וסטרא אחרא. ואחר כך כשעושה נהרות מחדושין דאוריתא שמחדש אחר כך, אזי יכול להמשיכם רק למקומות שצריך, שלא ישתו ממנו זרים. ועל כן חבור ההלכות והחדושין נקרא מסכת. זה בחינת (תהלים ק"ב): "ושקוי בבכי מסכתי" שצריך למסך המשקה בבכי, כי צריך לבכות מקדם כנ"ל. וזה בחינת (תהלים קל"ז): "על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו", זה בחינת תלמוד בבלי שנעשה אצל הישיבות, שמהם נעשין נהרות כנ"ל. וזהו גם בכינו. כי צריך לבכות מקדם, בבחינת: "ושקוי בבכי מסכתי" כנ"ל.

</div>

262 - Through renewal of the Torah rivers are made

Know that through renewal of the Torah [new Torah insights] rivers are made because when begins to renew in Torah, then begins to gush spring in aspect of "And a spring from house of Hashem will go out" [Joel 4:18] that is the intellect as written "In wisdom a house is built" [Proverbs 24:3]. And this spring at first it is narrow and small and after that widens and spreads

more and more

, until that rivers are made from it. And all come to drink from these rivers.

Therefore

who wants to renew innovations of Torah that have substance he needs to cry beforehand because when rivers the above are made and all come to drink from them then also

klipot

[shells, forces of impurity] and other side, G-d forbid, will come to drink also from there.

Therefore

needs to cry beforehand. And then makes through the crying rivers, in aspect of "From weeping rivers bound" [Job 28:11] (see Rashi there [interpreting as rivers stopped or bound by weeping]). That through the crying repairs rivers and from there drink their sufficiency all the

klipot

and other side. And after that when makes rivers from innovations of Torah that he renews after that then he can to draw them only to places that need, that strangers not drink from it. And

therefore

the composition the laws and the innovations

called tractate this aspect of "And my drink with weeping I mingled" [Psalms 102:10], that needs to mingle the drink with weeping, because needs to cry beforehand as above. And this aspect of "On rivers of Babylon there we sat also wept" [Psalms 137:1] this aspect of Babylonian Talmud that is made near the yeshivot [academies] from which rivers are made as above also wept because needs to cry beforehand, in aspect of "And my drink with weeping I mingled" as above.



# Illness of the fever - comes through what a person eats excessive eating

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/263/

# Illness of the fever - comes through what a person eats excessive eating

<div dir="rtl">דע שחלי הקדחת</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/263


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

דע שחלי הקדחת, רחמנא לצלן, בא על ידי מה שאדם אוכל אכילה יתרה, כי כשאוכל יותר ממה שצריך הוא בחינת מאכל בהמה, כי גדר האדם לאכל רק כפי מה שצריך, וכשאוכל יותר הוא מעשה בהמה, שאוכלת ולועסת כל היום, ועל ידי זה בא קדחת, רחמנא לצלן, וכן כשנזדמן להאדם בתוך מאכלו ניצוצות שלא נתבררו עדין ממאכל בהמה למאכל אדם, על ידי זה בא גם כן חלי הנ"ל. (אם לא מי שהוא אדם גדול מאד שיכול לדלג ממדרגה שלמה ולהעלות המאכל למעלת מדבר): כי כשאוכל מאכל בהמה כנ"ל, נמצא שיוצא מגדר אדם לגדר בהמה, וזה בחינת (תהלים ס"ו): "הרכבת אנוש לראשנו". הינו שגדר אנושי למעלה ממנו, כי הוא למטה מגדר אדם, כי ירד לגדר בהמה כנ"ל, אזי באנו באש ובמים זה בחינת חלי הקדחת, רחמנא לצלן, שהוא אש ומים חמימות וקרירות. וזה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (באבות דרבי נתן פרק א ובתנא דבי אליהו רבא פרק ל"א שם איתא לשון זה): 'בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון ואכלת את עשב השדה נזדעזעו איבריו. אמר: אני וחמור נאכל באבוס אחד', 'נזדעזעו איבריו', זה בחינת חלי הקדחת, שבא על ידי אכילת עשב השדה על ידי מאכל בהמה כנ"ל. וזה שאמרו 'כיון ששמע בזעת אפך תאכל לחם נתישבה דעתו', כי חלי הקדחת זה בחינת פגם הדעת, כי עקר הדעת הוא על ידי חבור אש ומים, וזה כיון ששמע בזעת אפך וכו'. כי רפואת החלי הנ"ל הוא על ידי זעה, ועל ידי זה נתישבה דעתו, הוא בחינת מה שנתרפא מחלי הנ"ל, שהוא שלמות הדעת כנ"ל:

</div>

263 - Illness of the fever - comes through what a person eats excessive eating

Know that the illness of the fever, Merciful one save [God protect us], comes through what a person eats excessive eating because when eats more than what needs

aspect of food animal [bestial eating] for definition the man to eat only according to what he needs and when eats more it

act

animal, that eats and chews all the day and through this comes fever, Merciful one save. And

similarly

when presents itself to the person in his food sparks that not clarified yet from food animal to food man through this comes also illness the above [if not who that he man great very that can to leap level complete and to raise the food to level of speaker [human level]]. Because when eats food animal as above found that goes out from definition man to definition animal. And this aspect "You caused man to ride our heads" [Psalms 66:12], that is definition man above him because he below definition man, because descended to definition animal as above then came in fire and in water this aspect illness the fever, Merciful one save, that fire and water heat and cold. And this that said our rabbis, memory

their

to blessing (in Avot de Rabbi Natan chapter 1 and in Tana de Bei Eliyahu Rabbah chapter 31 there

ita

language this). At time that said the Holy One blessed be He to Adam the first and you shall eat the herb the field trembled his limbs said: I and donkey eat in manger one trembled his limbs, this aspect illness the fever that comes through eating herb the field through food animal as above. And this that said since that heard in sweat your face you shall eat bread settled his mind because illness the fever this aspect damage the knowledge because main the knowledge through connection fire and water and this since that heard in sweat your face

etc

because healing the illness the above through sweat and through this settled his mind it aspect what healed from illness the above that completeness the knowledge as above.



# Charity is repair of the bris

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/264/

# Charity is repair of the bris

<div dir="rtl">צדקה היא תקון הברית</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/264


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

צדקה היא תקון הברית, כי פגם הברית הוא, כי הוא היה צריך להשפיע בקדשה למקום שצריך להשפיע, והוא סלק ההשפעה משם, והמשיכה, חס ושלום למקום אחר, ועל כן התקון על ידי הצדקה, שעל ידי זה חוזר ומשפיע לשם אל הקדשה, ועל ידי זה נתתקן: וזה בחינת: "ויבואו האנשים על הנשים" הנאמר בנדבת המשכן (שמות ל"ה). הינו בחינת זווג שנעשה על ידי הצדקה של נדבת המשכן כנ"ל, ועל כן כשנותן לעני שאינו הגון, אזי אדרבא הוא נפגם יותר, כי חוזר ומשפיע למקום שאינו צריך: ועין במקום אחר (לעיל בסימן ל"א, ובסימן נ"ד) שמבאר גם כן שצדקה הוא תקון הברית:

</div>

264 - Charity is repair of the bris

Charity is repair of the bris [covenant, often referring to sexual purity]. Because damage of the bris is, because he was needing to influence [channel spiritual energy] in holiness to place that needs to influence and he removed the influence from there and drew it, G-d forbid to place other. And

therefore

the repair through the charity that through this returns and influences to there to the holiness and through this is repaired. And this aspect "And the men came upon the women" that is said in donation the Tabernacle [Exodus 35:22], that is aspect of coupling [union] that is made through the charity of donation the Tabernacle as above. And

therefore

when gives to poor that not worthy then on the contrary he damaged more, because returns and influences to place that not need. And see in place other [above in sign 31 and in sign 54] that explained also that charity is repair of the bris.



# Reason for breaking vessel clay at time of connection the match

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/265/

# Reason for breaking vessel clay at time of connection the match

<div dir="rtl">טעם על שבירת כלי חרס בשעת התקשרות השדוך, כי כל אלו</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/265


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

טעם על שבירת כלי חרס בשעת התקשרות השדוך, כי (כל) אלו נשמות של הזווג הם למעלה אחד (עיין זוהר לך לך פ"ה: ובדצ"א ובזהר תזריע מג. ובשפע טל שער ג פ"ד) אך למטה ההתקשרות וההתאחדות שלהם הוא בהעלם, כי אין יודעין מהתאחדות שלהם עד השדוך, ואזי נתגלה ההתקשרות שלהם שהיה עד עתה בהעלם, אך זה ההתגלות של ההתקשרות שנתגלה בעת התנאים הוא בבחינת: "והחיות רצוא ושוב" (יחזקאל א). כי בשעת השדוך נתגלה ההתקשרות, ותכף ומיד נתעלם, כי אחר כך נתפרדין ונתרחקין, כי עדין היא אסורה עליו עד החפה, נמצא שבשעת השדוך נתגלה אור האחדות שלהם שהיה עד עתה בהעלם, ותכף ומיד נתעלם כנ"ל, בבחינת 'והחיות רצוא ושוב' כנ"ל, ובשביל זה שוברין כלי חרס בשעת התקשרות השדוך, כי כתיב (שם): "והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק", פרוש כאור היוצא מן החרסין, דהינו הניצוץ שיוצא בשעה ששוברין כלי חרס שהוא רק לפי שעה, ועל כן בשעת התקשרות השדוך שאז אור האחדות שלהם נתגלה בבחינת רצוא ושוב כנ"ל, על כן שוברין כלי חרס, זה מרמז על סוד 'והחיות רצוא ושוב' כמראה הבזק כנ"ל: (ועין עוד טעם על זה לעיל בסימן ס' ובלקוטי תנינא בסופו):

</div>

265 - Reason for breaking vessel clay at time of connection the match

Reason for breaking vessel clay [earthenware] at time of connection the match [engagement] because [all] these souls of the match they above one (see Zohar Lech Lecha 85b and in

Dtz"ach

and in Zohar

Tazria

43a [Kabbalistic sources on soul mates]). But below the connection and the unification of them is in concealment because they do not know from unification of them until the match. And then is revealed the connection of them that was until now in concealment. But this the revelation of the connection that is revealed at time of the conditions [engagement terms] is in aspect of "And the living creatures ran and returned" [Ezekiel 1:14]. Because at time of the match is revealed the connection and immediately is concealed because after that they separate and distance because still she forbidden to him until the chuppah [wedding canopy]. It is found that at time of the match is revealed light of the unity of them that was until now in concealment and immediately is concealed as above in aspect of and the living creatures ran and returned as above.

Therefore

break vessel clay at time of connection the match because written (there) "And the living creatures ran and returned as appearance of the lightning" interpretation as light that comes out from the potteries that is the spark that comes out at hour that break vessel clay that it only for according to hour [momentary]. And

therefore

at time of connection the match that then light of the unity of them is revealed in aspect of ran and returned as above therefore break vessel clay

this hints

on secret and the living creatures ran and returned as appearance of the lightning as above [and see more reason on this above in Torah 60 and in

Likutei

Tinyana

at its end].



# Deaths of animals and beasts before their time

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/266/

# Deaths of animals and beasts before their time

<div dir="rtl">דע שמיתות בהמות וחיות בלא זמנן</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/266


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

דע שמיתות בהמות וחיות בלא זמנן, הוא על ידי שאינן נזהרין במצות סכה כראוי, כי סכה בחינות 'אמא דמסככא על בנין' (תקונים דף ג), בחינות: "אם לבינה תקרא" (משלי ב). וזהו בחינות ההבדל שבין גדר אדם לגדר בהמה, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ברכות י): "ברכי נפשי את ה' ואל תשכחי כל גמוליו", שעשה לה דדים במקום בינה, אבל הבהמה יונקת מדדי בהמה למטה, וזהו ההפרש שבין גדר אדם לבהמה, שהאדם יונק מדדי אדם שהוא במקום בינה, בחינות "אם לבינה תקרא" בחינות סכה. אבל הבהמה יונקת מדדי בהמה שהם למטה, ועל כן כשפוגם במצות סכה, אזי נופל מבחינות דדי אדם שהם במקום בינה, בחינות סכה, ואזי נופל לבחינת דדי בהמה, ויונק משם, נמצא שיונק משפע של הבהמה, ועל כן יונק את חיותם, ועל ידי זה הם מתים, על ידי שנוטל מהם את השפעתם, ולפי הפגם שפגם בסכה כן הוא נפילתו, וכן נוטל את השפע של הבהמות, וכמו כן גורם מיתות הבהמות והחיות, וזהו בחינת ולמקנהו עשה סכות (בראשית ל"ג): כי הסכה הוא בשביל מקנהו כנ"ל:

</div>

266 - Deaths of animals and beasts before their time

Know that deaths of animals and beasts before their time [premature] is through that they are not careful in commandment sukkah as proper because sukkah aspects mother that covers on sons (Tikkunim page 3), aspects "If to understanding you call" [Proverbs 2:3]. And

this aspects

the difference that between definition man to definition animal as said our rabbis, memory

their

to blessing (Berachot 10): "Bless my soul Hashem and not forget all His benefits" that made for her breasts in place understanding but the animal sucks from breasts animal below. And this the difference between definition man to animal that the man sucks from breasts man that is in place understanding aspects "If to understanding you call" aspects sukkah. But the animal sucks from breasts animal that they below. And

therefore


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

גם העוסקין בבנין מזיק להם, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (סוטה יא): 'כל העוסק בבנין מתמסכן', כי צריך לבנות הבית בחכמה ושכל, ואזי אין מזיק לו הבנין ואזי ראוי לו לבנות בית, כמו שכתוב (משלי כ"ד): "בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן ובדעת חדרים ימלאו", (עיין סנהדרין צב) (כי יש לו מקום להכניס השפע). אבל כשבונה בלא שכל, אזי מזיק לו, ועל כן מתמסכן, כי זה ענשו על שפגם בחכמה. כי היה ראוי לו לבנות הבית בחכמה כנ"ל. ועל כן ענשו שמתמסכן, שזה בחינות פגם החכמה, בחינות "חכמת המסכן בזויה" (קהלת ט). ועל כן על ידי הסכה שהיא בחינת שכל, בחינת אם לבינה כנ"ל על ידי זה יכול לבנות בית בבחינת "בחכמה יבנה בית" וכו' כנ"ל: וזה בחינת (בראשית שם): "ויעקב נסע סכותה ויבן לו בית" כנ"ל:

</div>

when damages in commandment sukkah then falls from aspects breasts man that they in place understanding, aspects sukkah and then falls to aspect breasts animal, and sucks from there. It is found that sucks from abundance of the animal. And

therefore

sucks their life and through this they die through that takes from them their influence. And according to the damage that damaged in the sukkah so his fall and so takes the abundance of the animals and similarly causes deaths the animals and the beasts. And this "and for his livestock made sukkot" [Genesis 33:17]. Because the sukkah is for his livestock as above.

Also

the occupiers in building harms to them as said our rabbis, memory

their

to blessing (Sotah 11): all the occupier in building becomes poor. Because needs to build the house in wisdom and intellect and then not harm him the building. And then fitting to build house as written "In


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

וזה בחינת שבועות, כי שבועות וסכות הם אחד, כי התורה יוצאת מבינה שהיא בחינת סכה כמו שכתוב (משלי א): "ואל תטש תורת אמך", בחינת: "אם לבינה" שהוא בחינת סכה כנ"ל:

</div>

wisdom built

house and in understanding established and in knowledge chambers filled" [Proverbs 24:3-4] (see Sanhedrin 92a) [because has place to enter the abundance]. But when builds without intellect, then harms him. And

therefore

becomes poor because this punishment for that damaged in wisdom. Because was fitting to build the house in wisdom as above. And

therefore

punishment that becomes poor that

this aspects


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

ועל כן תכף אחר סכות הוא שמחת תורה, כי מבחינת סכה משם יוצאת התורה. נמצא על ידי שנכנסו בסכה, נעשים בעצמם בבחינות התורה, כי משם יוצאת התורה כנ"ל, ואז מתחלת התורה שהוא בראשית, בחינות בית, הינו בית דבראשית, בחינות: "ויעקב נסע סכותה ויבן לו בית" כנ"ל: וזהו בחינת סוון (צ"ל סיון ביוד ואו כי כן מבואר בש"ע אה"ע סי' קכו סעיף ז' ור"ל בפסוק זה מרומז ענין סיון שני פעמים כי ויעקב נסע סוכותה ר"ת סיון היינו הוי"ו יוד של ויעקב כי הואו אינה משרש התיבה ע"כ צריכין לצרף עמה גם היוד וכן נסע סוכותה ויבן ר"ת סיון כנ"ל) שאז הוא זמן מתן תורה ראשי תבות ויעקב נסע סכותה ויבן לו בית וכו' כנ"ל (לב ר"ת לו בית לב זו התורה כי בית מבראשית למד מלעיני כל ישראל היינו כלל התורה (זה מצאתי מכת"י ז"ל)):

</div>

damage the wisdom, aspects "Wisdom of the poor despised" [Ecclesiastes 9:16]. And

therefore

through the sukkah that she aspect intellect, aspect if to understanding as above through this can build house in aspect "In

wisdom built

house" etc as above. And this aspect "And Jacob journeyed Sukkotah and built for him house" as above. And this aspect Shavuot because Shavuot and Sukkot they one. Because the Torah comes out from understanding that she aspect sukkah as written "And not forsake Torah of your mother" [Proverbs 1:8] aspect "If to understanding" that

aspect sukkah as above. And

therefore

immediately after Sukkot he Simchat Torah because from aspect sukkah from there comes out the Torah. It is found through that entered in the sukkah, made themselves in aspects the Torah because from there comes out the Torah as above. And then begins the Torah that he Bereshit, aspects house that is house of Bereshit, aspects "And Jacob journeyed Sukkotah and built for him house" as above. And this aspect Siyon (should be Siyon with yud vav because so explained in Shulchan Aruch Even HaEzer si 126 se'if 7) [intention to say: in verse this hinted matter Siyon two times because and Jacob journeyed Sukkotah initial letters Siyon that is the vav yud of and Jacob because the vav not from root the word therefore need to join with it also the yud and similarly journeyed Sukkotah and built initial letters also Siyon as above] that then he time giving Torah initial letters and Jacob journeyed Sukkotah and built for him house etc as above [lev initial letters lo bayit lev this the Torah because house from Bereshit to eyes all Israel they general the Torah this found from handwriting z"l [of blessed memory]].



# Shavuot is a Remedy for the Lungs

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/267/

# Shavuot is a Remedy for the Lungs

<div dir="rtl">שבועות הוא רפואה להראה, כי חמשה כנפי ראה כנגד חמשה</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/267


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

שבועות הוא רפואה להראה, כי 'חמשה' כנפי ראה כנגד 'חמשה' חמשי תורה, (תקון כ"ה): ובשבועות מקבלין התורה יכולין לקבל חיות חדש:

</div>

267 - Shavuot is a Remedy for the Lungs

Shavuot is a remedy for the lungs, because the five lobes of the lungs correspond to the five books of the Torah [

Tikkunim

25, Kabbalistic text linking physical and spiritual], and on Shavuot, when we receive the Torah, we can receive renewed life [vitality or spiritual infusion].



# When a Person Does Not Focus on the Purpose, Why Does He Need Life?

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/268/

# When a Person Does Not Focus on the Purpose, Why Does He Need Life?

<div dir="rtl">כשאין האדם מסתכל על התכלית</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/268


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

כשאין האדם מסתכל על התכלית, למה לו חיים. והנה הנפש מתגעגעת תמיד לעשות רצון יוצרה, וכשרואה שאין האדם עושה רצונו יתברך, חס ושלום, אזי היא מתגעגע מאד לחזר לשרשה, ומתחלת להמשיך עצמה להסתלק מגוף האדם, ומזה נחלה האדם, על ידי שנחלש כח הנפש, על ידי שממשכת עצמה ממנו מחמת שאין ממלא רצונה, כי היא רוצה רק שיעשה רצון המקום ברוך הוא: ומה שהאדם חוזר לבריאותו על ידי רפואות. הוא מחמת שהנפש רואה שזה האדם יכול לכף עצמו לעשות הפך תאותו ורגילותו, כי הוא מרגל באכילת לחם ושאר מאכלים ועכשו כופה תאותו ומקבל רפואות וסמים מרים בשביל בריאותו, ומחמת שהנפש רואה שהוא יכול לכף תאותו בשביל איזה תכלית על כן היא חוזרת אליו, כי היא מצפה שיכף תאותו בשביל התכלית האמתי, לעשות רצון יוצרו יתברך:

</div>

268 - When a Person Does Not Focus on the Purpose, Why Does He Need Life?

When a person does not focus on the purpose [

ultimate goal

of existence, serving G-d], why does he need life? Behold, the soul always longs to fulfill the will of its Creator. And when it sees that the person is not doing His will, blessed be He—G-d forbid—then it longs very much to return to its root and begins to draw itself to depart from the person's body. From this, the person becomes ill, because the power of the soul is weakened as it draws itself away from him, since he does not fulfill its will—for it wants only that he

the will of the Place [euphemism for G-d], blessed be He. What returns the person to his health through medicines is because the soul sees that this person can force himself to act against his desire and habit. For he is accustomed to eating bread and other foods, and now he forces his desire and accepts bitter medicines and drugs for his health. Because the soul sees that he can force his desire for some purpose, therefore it returns to him, as it expects that he will force his desire for the true purpose—to do the will of his Creator, blessed be He.



# From the Dwelling of the Tzadik, the Deeds of the Generation Are Recognized

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/269/

# From the Dwelling of the Tzadik, the Deeds of the Generation Are Recognized

<div dir="rtl">מדירת הצדיק נכר מעשה הדור, וסימן לדבר, והיא יושבת תחת תמר</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/269


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

(לשון רבנו, זכרונו לברכה)

</div>

269 - From the Dwelling of the Tzadik, the Deeds of the Generation Are Recognized


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

מדירת הצדיק נכר מעשה הדור, וסימן לדבר, והיא יושבת תחת תמר (שופטים ד). ואמרו חכמינו, זכרונם לברכה (מגלה יד): 'מה תמר אין לו אלא לב אחד אף ישראל כן': (עד כאן לשונו, זכרונו לברכה)

</div>

[In the language of our rabbi, of blessed memory]: From the dwelling of the tzadik, the deeds of the generation are recognized. And a sign for this matter is: "And she sat under the palm tree" [Judges 4:5], and our sages, of blessed memory, said [Megillah 14a]: What is a palm tree? It has only one heart, so too Israel [symbolizing unity and singular devotion]. [Up to here in his language, of blessed memory].


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

ער

</div>


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

כמו שיש התעוררות מאדם לחברו, כגון כשרואין שאחד אומר בקשות וסליחות בהתעוררות בלב נשבר, אזי חברו מתעורר ממנו גם כן, כי מתעורר מחברו ומתחיל להסתכל על עצמו, ונתעורר גם כן, ומתחיל לומר גם כן בקשות בהתעוררות הלב, כמו כן יש אצל האדם עצמו התעוררות מנה ובה, שמתעורר מתוך דברי עצמו, דהינו שאומר בקשות ותחנות בהתעוררות וצועק וי לי. ובתוך כך נתעורר מזה ומתחיל להסתכל על עצמו היכן אני, ומי צועק כך, הלא וי לי, לי ממש, ומתחיל שנית לצעק וי לי, לי דיקא. ואף שבתחלה נדמה לו כאלו גם כן אומר באמת כראוי, עם כל זה אחר כך רואין ההפרש בין קדם לאחר כך והבן:

</div>



# The Chick That Died in Its Egg

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/27/

# The Chick That Died in Its Egg

<div dir="rtl">רציצא דמית בביעותה</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/27


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

רציצא דמית בביעותה, היכא נפק רוחא. אמר להו, בהינו דעאל.

</div>

27 - The Chick That Died in Its Egg

[Introduction: In the language of our rabbi, of blessed memory]

The chick [

retzitza

- chick] that died in its egg [

be'utah

- egg], where does the spirit go out? He said to them: Through that which it entered.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

א כי למשך את כל העולם לעבודתו לעבדו שכם אחד, וכלם ישליכו אלילי כספם וזהבם ויתפללו אל השם יתברך לבד - זה הדבר נעשה בכל דור ודור לפי השלום שבדור. כי על ידי השלום שיש בין בני האדם, והם חוקרים ומסבירים זה לזה האמת, על ידי זה משליך כל איש את שקר אלילי כספו, ומקרב את עצמו להאמת:

</div>

1. For to draw all the world to His service, to serve Him [with] one entity [

shechem

echad

- united purpose] (Zephaniah 3:9, per Rashi:

shechem

as portion or unity), and all of them shall cast their idols of their silver and their gold and shall pray to Hashem [the Name, i.e., G-d], blessed be He, alone—this thing is done in every generation and generation according to the peace [shalom - peace] that is in the generation. For by means of the shalom that there is between children of man, and they investigate and explain this to that the truth—by means of this [every man] casts every man the falsehood of his idols of his silver. And he brings himself close to the truth.


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

ב ואי אפשר לבוא לבחינת שלום, אלא על ידי הארת פנים, הדרת פנים. וזה (בראשית ל"ג): "ויבא יעקב שלם עיר שכם" - אתערותא של בחינת (צפניה ג): "לעבדו שכם אחד", הוא על ידי שלום. ושלום הוא על ידי בחינת יעקב. שהוא הארת פנים, בחינת שופרה דיעקב כעין שופרה דאדם (בבא מציעא פ"ד. עין שם), וזה בחינת (תהלים כ"ד): 'מבקשי פניך יעקב':

</div>

2. And it is impossible to come to [the] aspect of shalom except by means of radiance of the face [

heh'aras

panim], splendor of the face [

hadras

panim]. And this is "And Jacob came complete to the city of Shechem" (Genesis 33:18). Awakening of [the] aspect of "To serve Him [with] one entity [

shechem

echad

]" (Zephaniah 3:9), it is by means of shalom. And shalom, it is by means of [the aspect of] Jacob, who is [the] radiance of the face [

heh'aras

panim], [the] aspect of beauty of Jacob [

shufreh

deYaakov

- beauty of Jacob] like the eye of beauty of Adam [

shufreh

deAdam

- beauty of Adam] (Talmud

Bavli

, Bava

Metzia

84a). And this is [the] aspect of "Seekers of Your face, Jacob" (Psalms 24:6).


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

ג והדרת פנים זה בחינת דרושי התורה. שהתורה נדרשת בשלש עשרה מדות, הנמשכים מתריסר תקוני דקנא (זהר אחרי ס"ב.), מבחינת הדרת פנים, כמו שכתוב (ויקרא י"ט): "והדרת פני זקן":

</div>

3. And splendor of the face [

hadras

panim], this is [the] aspect of

expoundings

of the Torah [

derushai

haTorah

expoundings

of the Torah] that the Torah [Teaching/Law] is expounded in thirteen measures that are drawn from thirteen adornments of the beard [

tikunay

dikna

- adornments of the beard] (Zohar,

Acharai

62a) from [the] aspect of

hadras

panim, as it is written "And you shall respect the face of the elder" (Leviticus 19:32).


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

ד ולפי ההזדככות חכמתו בשלש עשרה מדות אלו הנ"ל, כן הזדככות קול רנתו. בבחינת: 'זקן - זה קנה חכמה' (קדושין ל"ב:), 'הקנה מוציא קול' (ברכות ס"א ועין זהר פנחס רל"ב רל"ד רל"ה:). וזה (שיר השירים ב): "הראיני את מראיך", זה בחינת הדרת פנים, בחינת זקן כנ"ל. 'השמיעני את קולך' - כי הקול לפי החכמה של דרושי התורה, לפי השכל של שלש עשרה מדות שהוא דורש בהם את התורה. וזהו (עמוס ה): "דרשוני וחיו", כי "החכמה תחיה את בעליה" (קהלת ז):

</div>

4. And according to the purification of his wisdom in these thirteen measures [thirteen measures] aforementioned, so [is] the purification of the voice of his singing [

kol

rinnaso

- voice of his singing] (Talmud

Bavli

, Kiddushin 32a) in [the] aspect of: Elder [

zaken

- elder] this [is] acquired wisdom [

kanah

chokhmah

- acquired wisdom, root קנה] (Kiddushin 32b). The reed [

kanah

- reed, root קנה] emits voice [

kol

- voice] (Talmud

Bavli

Berachos

61a and see Zohar Pinchas 232a–235a, Shir

HaShirim

2a). And this is "Show me your appearance" (Song of Songs 2:14)—this [is the] aspect of

hadras

panim, [the] aspect of

zaken

as above. Make me hear your

kol

—for the

kol

[is] according to the wisdom of

derushei

haTorah

according to the intellect of thirteen measures that he expounds in them the Torah. And this is "Seek Me and live" (Amos 5:4) for "Wisdom gives life to its owners" (Ecclesiastes 7:12).


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

ה וכשנזדכך קולו, אז על ידי השמעת קולו לבד בלא דבור, הקדוש ברוך הוא מושיעו בעת צרתו. בבחינת (תהלים ק"ו): "וירא (ה') בצר להם בשמעו את רנתם" - על ידי שמיעת קולו, הקדוש ברוך הוא רואה מי שמצר לו, איזהו עכו"ם מצר לנו. וזהו (דברים כ"ז): "באר היטב" - בשבעים לשון (סוטה ל"ב מובא בפרש"י שם) שפרושים ודרושי התורה שמשם תוצאות הקול, על ידם היטיב לנו בכל הלשונות ובכל העכו"ם. בבחינת בשמעו את רנתם, ראשי תבות בא"ר, ובאר הוא לשון פרוש ודרוש:

</div>

5. And when his

kol

[voice] is purified, then by means of making heard his

kol

alone without speech, the Holy One, blessed be He, saves him in [the] time of his distress in [the] aspect of "And He saw in their distress when He heard their singing [

rinnasam

- singing]" (Psalms 106:44). By means of hearing of his

kol

, the Holy One, blessed be He, sees who distresses him—which nation [akum - nations, i.e., idol-worshippers] distresses us. And this is "Explain well [

ba’er

]" (Deuteronomy 27:8)—in seventy languages (Talmud

Bavli

Sotah

32a brought in Rashi there), that

derushai

haTorah

and

drashos

drashos

- homilies] of the Torah from where outcomes the

kol

by their hand did good for us in all the languages and in all the akum in [the] aspect of when He heard their

rinnasam

, initial letters באר [

ba’er

- explain], and

ba’er

is [the] language of explanation and

drash

[homily].


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

ו ולהדרת פנים הנ"ל אי אפשר לבוא, אלא על ידי תקון הברית. בבחינת (דברי הימים א ט"ז): "הוד והדר לפניו", כש"עז וחדוה במקומו", שהוא ברית, הנקרא בעז, והוא חדוה דמטרוניתא (עיין פע"ח שער הזמירות פרק א').

</div>

And to

hadras

panim the aforementioned, it is impossible to come, except by means of rectification of the bris [circumcision/sexual purity] in [the] aspect of "Splendor and majesty before Him" (I Chronicles 16:27) when strength and joy in His place, that he is bris, that is called in strength, and he is joy of the

Matronisa

(see Pri Etz Chaim, Gate of the Songs, Chapter 1). And this is "My strength" (Exodus 15:2)—this [is the] aspect of bris and my song [

zimras

- song], this [is the] aspect of

kol

and it was for me salvation, in [the] aspect of and He saw in their distress and so on.


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

וזה (שמות ט"ו): עזי, זה בחינת ברית. וזמרת, זה בחינת קול. ויהי לי לישועה, בבחינת 'וירא (ה') בצר להם' וכו': וזה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (סוטה ל:): כשעלו ישראל מן הים, נתנו עיניהם לומר שירה. כי על הים נתגלה בחינת ברית, כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה: 'הים ראה וינס (וינס) - ויצא החוצה' (מדרש רבה וישב פרשה ז). נתנו עיניהם - זה בחינת הדרת פנים, בחינת 'זקן - זה קנה חכמה', כמו שפרש רש"י (בראשית ג): "ותפקחנה עיני שניהם" על שם החכמה נאמר. לומר שירה - זה בחינת קול, שנתגלה על ידי החכמה. וזה שאמרו (סוטה שם): עוללים ויונקים אמרו: "זה אלי ואנוהו", זה - בחינת ברית, בחינת (שמות ג): "וזה לך האות". ואנוהו - זה בחינת הדרת פנים: וזהו פרוש (משלי כ"ט): "רעה זונות יאבד הון", 'הון' זה בחינת קול, כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה: 'כבד את ה' מהונך - אל תקרי מהונך אלא מגרונך'. (כמובא בבאה"ט סימן נ"ג בשם הפסיקתא, וכן ברש"י משלי ג' בהג"ה שם. ולשון הפסיקתא אלא מחננך וכו' אם נתן לך קול ערב וכו'). וכשפוגם בברית, נפגם קולו. ויעקב ששמר בריתו, כמו (בראשית מ"ט): "ראשית אוני", זכה לקול, בבחינת (שם כ"ז): "הקל קול יעקב". ומבחינת קול זוכה לשלום, בבחינת (שיר השירים א): "שיר השירים אשר לשלמה" - למלך שהשלום שלו (שה"ר פ"א). ובשביל זה, תכף אחר קול רנה של שירת הים זכו לשבת שלום (עיין זוהר קרח קעו:). כמו שכתוב (שמות ט"ו): "ויבאו מרתה", ושבת במרה נצטוה (כמו שאמרו רבותינו ז"ל סנהדרין נ"ו:). וזה (שמות שם): "ותען להם מרים שירו לה'" ראשי תבות שלום שעל ידי שירה זכו לשלום:

</div>

And this is what our Chazal [our Sages of blessed memory] said (Talmud

Bavli

Sotah

30a): When Israel ascended from the sea, they set their eyes to say song [

shirah

- song]. For on the sea was revealed [the] aspect of bris, as our Chazal said: The sea saw and fled and went out outside (

Beraishis

Rabbah 87:7). They set their eyes—this [is the] aspect of

hadras

panim, [the] aspect of

zaken

, this [is]

kanah

chokhmah

as Rashi explained (Genesis 3:7): "And the eyes of both of them were opened" on account of the wisdom it is said. To say

shirah

—this [is the] aspect of

kol

, that was revealed by means of the wisdom. And this is what they said (

Sotah

there): Infants and

sucklings

said: "This is my G-d and I will beautify Him [

anvehu

- beautify Him, root

]" (Exodus 15:2)—this [is the] aspect of bris, [the] aspect of "And this for you the sign" (Exodus 3:12). And

anvehu

, this [is the] aspect of

hadras

panim [root הדר, related to

]. And this is the explanation of "One who shepherds prostitutes [

zonos

- prostitutes, implying spiritual unfaithfulness] loses wealth" (Proverbs 29:3)—wealth [hon - wealth] this [is the] aspect of

kol

as our Chazal said: Honor Hashem from your wealth [

mehonecha

] do not read from your wealth [

mehonecha

] but from your throat [

migeronecha

] (as brought in Be’er

Haitev

Orach

Chaim 53, citing

Pesikta

Rabbasi

; and likewise in Rashi Proverbs 3 in the gloss there) (and [the] language of the

Pesikta

: but from your flattering and so on, if He gave you sweet

kol

and so on). And when [he] blemishes in the bris, [he] blemished his

kol

. And Jacob who guarded his bris, as "The first of my strength" (Genesis 49:3) merited to the

kol

, in [the] aspect of "The voice [

kol

] is the voice [

kol

] of Jacob" (Genesis 27:22). And from [the] aspect of

kol

[he] merits to shalom in [the] aspect of "Song of Songs [Shir HaShirim] which is to Solomon" (Song of Songs 1:1)—to the king that the shalom is His (Shir

HaShirim

Rabbah chapter 1). And for this, immediately after

kol

of singing [

rinnah

- singing] of the

shirah

of the sea they merited to Shabbos shalom (see Zohar Korach 176a). As it is written "And they came to Marah [Marah - bitter]" (Exodus 15:23) and Shabbos in Marah they were commanded (as our Chazal said, Talmud

Bavli

, Sanhedrin 56b, Exodus there). "And Miriam answered them: Sing to Hashem" (Exodus 15:21)—initial letters שלום [shalom - peace], that by means of

shirah

they merited to shalom.


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

ז ודוקא במרה קבלו שבת שלום, כי כן דרך השלום להתלבש במרה, בבחינת (ישעיה ל"ח): "הנה לשלום מר לי מר" - כמו שכל הרפואות הם בסמים מרים, כן השלום שהוא רפואה לכל הדברים, בבחינת' (שם נ"ז): "שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו". ולפעמים החלשה גוברת כל כך, עד שאין יכלת ביד החולה לסבל מרירות הרפואות, ואז הרופאים מושכין ידיהם מן החולה ומיאשים אותו - כך כשהעוונות שהם חלי הנפש גוברים מאד, אז אין יכול לסבל מרירות הרפואות, ואז: "אין שלום אמר לרשעים" (ישעיה מ"ח נ"ז). וזה ששבח חזקיה את הקדוש ברוך הוא, שהשליך כל חטאתיו אחר כתפו, כדי שלא יצטרך להלביש את השלום במרירות הרבה. וזה, הנה לשלום מר לי מר (שם ל"ח), הינו זה ידוע, כי לשלום צריך מרירות. ואתה חשקת נפשי מרדת שחת (שם כתוב משחת בלי, ופרש רש"י: מבלי רדת שחת) - כי ידעת שאין בי כח לסבל מרירות לפי חטאתי. והשלכת אחר גוך כל חטאי - כדי שיתלבש השלום במרירות כפי יכלתי. וזה (בראשית כ"ד): "ואברהם זקן" - על ידי זקן הנ"ל, על ידי זה: "וה' ברך את אברהם בכל" - זה שלום, כמו שכתוב: 'עושה שלום ובורא את הכל':

</div>

7. And precisely in Marah [bitter] they received Shabbos shalom for so [is the] way of shalom to be clothed in bitter, in [the] aspect of "Behold, for peace [shalom], bitter to me, bitter [mar lee mar]" (Isaiah 38:17). As all the remedies, they are in bitter drugs, so shalom that is [the] remedy for all the things in [the] aspect of "Peace [shalom] to the far and to the near, said Hashem, and I healed him" (Isaiah 57:19). And sometimes the weakness prevails so much until that there is no ability in the hand of the sick to bear bitterness [

merirut

- bitterness] of the remedies, and then the physicians withdraw their hands from the sick and despair him.

when the iniquities, that they are [the] sickness of the soul, prevail very much, then [he] cannot bear

merirut

of the remedies, and then: "There is no peace [shalom], said to the wicked" (Isaiah 48:22, 57:21). And this [is] what Hezekiah praised the Holy One, blessed be He, that He cast all his sins behind His back in order that he should not need to clothe the shalom in much

merirut

. And this is "Behold, for peace [shalom], bitter to me, bitter [mar li mar]" (there 38:17)—that is, this [is] known, for to shalom needs

merirut

, and You have held fast my soul from descent of pit [there written from pit of nothingness, and Rashi explained: From without descent of pit], for You knew that there is no in

power to bear

merirut

according to my sin, and You cast behind Your back all my sins in order that [it] be clothed, the shalom, in

merirut

according to my ability. And this is "And Abraham was old" (Genesis 24:1)—by means of

zaken

aforementioned, by means of this: "And Hashem blessed Abraham in all" (Genesis 24:1)—this [is] shalom, as it is written: Who makes shalom and creates all.


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

ח ושלום בגופו (שבת ל"ג: דרשו על פסוק "ויבא יעקב שלם", שלום בגופו שלום בממונו וכו') - בארבע מרות שלא תתגבר אחת על חברתה. שלום בממונו - שלא יהיה בא זה ואכל את זה, כמו שאמרה בת נקדימון בן גריון (כתבות ס"ו:). שלום בתורתו - בלא קשיות. ואז: "ויבא יעקב שלם עיר שכם" כנ"ל: וזה פרוש: רציצא - בחינת קנה רצוץ. שהם העכו"ם, שהם רחוקים מבחינת 'זקן - זה קנה חכמה', מהדרת פנים והם דבקים בקנה רצוץ, כמו שכתוב (תהלים ס"ח): "גער חית קנה". דמית בביעותה - הינו להמית ולבטל בעותם וצלותם, מלבקש עוד מאלקים אחרים, אלא לקרא כלם בשם ה'. היכא נפק רוחא - הינו זאת הבחינה אי אפשר, אלא על ידי תקון ברית, שהוא בחינת (יהושע ב'): "ולא קמה עוד רוח באיש". ואיך מפיק ומוציא ניצוצי הקדשה שנפלו על ידי פגם הברית? ואמר להם: בהינו דעאל - בזה שנכנס בו רוח. הינו בזה שנכנס בו רוח שטות, הינו הרהורי זנות, והוא משבר תאותו - בזה הוא מפיק ומוציא ניצוצי הקדשה של פגם הברית, כי זה הוא בחינת תשובת המשקל (איכה ה'): "זקנים משער שבתו בחורים מנגינתם": (עד כאן לשון רבנו, זכרונו לברכה): (שיך לעיל): וירא (ה') בצר להם בשמעו את רנתם - על ידי שמיעת קולו, הקדוש ברוך הוא רואה מי שמצר לו, איזה עכו"ם מצר לנו וכו'. ואמר, שעל כן כשיש, חס ושלום, איזה גזרה וצרה לישראל מאיזה עכו"ם, אזי טוב לנגן הנגון של אותה העכו"ם שמצר להם, חס ושלום. וזהו: "בשמעו את רנתם" - 'רנתם' דיקא, הינו רנה ונגון שלהם של אותה העכו"ם שמצרה לישראל, חס ושלום:

</div>

8. And shalom in his body, shalom in his money, and shalom in his Torah (Talmud

Bavli

, Shabbos 33b) [They expounded on the verse "And Jacob came complete," shalom in his body, shalom in his money, and so on], in four

biles

that one should not prevail one on its fellow. Shalom in his money, that there should not be, this comes and eats that, as the daughter of

Nakdimon

ben Gurion said (Talmud

Bavli

Kesuvos

66b). Shalom in his Torah without difficulties. And this is the explanation: Chick, [the] aspect of crushed reed [

kaneh

ratzutz

- crushed reed, root קנה] that they are the nations [akum - nations, i.e., idol-worshippers], that they are distant from [the] aspect of

zaken

, this [is]

kanah

chokhmah

, from

hadrat

panim, and they cleave in

kaneh

ratzutz

, as it is written "Rebuke the beast of the reed [

kaneh

]" (Psalms 68:31). That died in its

be'usah

—that is, to kill and to nullify their request [

ba'oosam

- their request] and their prayer [

tzlosam

- their prayer] from requesting yet from other gods, but to call all in the name of Hashem. Where does the spirit go out—that is, this aspect [is] impossible except by means of rectification of bris that is [the] aspect of "And there arose no more spirit in any man" (Joshua 2:11). And how brings out and emits sparks of holiness that fell by means of blemish of the bris? And he said to them: Through that which it entered—in this that entered in him spirit of foolishness—that is, thoughts of licentiousness [

zenut

- licentiousness], and he breaks his desire—in this he brings out and emits sparks of holiness of blemish of the bris. For this is [the] aspect of repentance of the weight "The elders [

zkenim

] have ceased from the gate, the young men from their music" (Lamentations 5:14).

[Until here the language of our rabbi, of blessed memory]

[Explanation of

Rinnasam

"And He saw in their distress when He heard their singing [

rinnasam

]"—by means of hearing of his

kol

, the Holy One, blessed be He, sees who distresses him, which (

idoltarous

) nation [akum] distresses us, and so on. And he said, that therefore when there is, Heaven

forbid

, some decree and distress to Israel from some akum, then [it is] good to play the melody of that akum that distresses them, Heaven

forbid

. And this is: "When He heard their

rinnasam

"—their

rinnasam

precisely—that is,

rinnah

and melody of theirs, of that akum that distresses Israel, Heaven

forbid



# Just as There Is Arousal from One Person to His Fellow

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/270/

# Just as There Is Arousal from One Person to His Fellow

<div dir="rtl">תורה ער</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/270


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

כמו שיש התעוררות מאדם לחברו כגון כשרואין שאחד אומר בקשות וסליחות בהתעוררות בלב נשבר אזי חברו מתעורר ממנו גם כן כי מתעורר מחברו ומתחיל להסתכל על עצמו ונתעורר גם כן, ומתחיל לומר גם כן בקשות בהתעוררות הלב כמו כן יש אצל האדם עצמו התעוררות מנה ובה שמתעורר מתוך דברי עצמו דהינו שאומר בקשות ותחנות בהתעוררות וצועק וי לי ובתוך כך נתעורר מזה ומתחיל להסתכל על עצמו היכן אני ומי צועק כך הלא וי לי, לי ממש ומתחיל שנית לצעק וי לי, לי דיקא ו אף שבתחלה נדמה לו כאלו גם כן אומר באמת כראוי עם כל זה אחר כך רואין ההפרש בין קדם לאחר כך והבן

</div>

270 - Just as There Is Arousal from One Person to His Fellow

Just as there is arousal from one person to his fellow—for example, when they see that one says requests and prayers for forgiveness with arousal in a broken heart, then his fellow is also aroused from him, because he is aroused from his fellow and begins to look at himself and is also aroused, and begins also to say requests with arousal of the heart—so too, within the person himself there is arousal from him and within him, that he is aroused from his own words. That is, he says requests and supplications with arousal and cries "woe to me," and cries "woe to me," and within that he is aroused from this and begins to look at himself: "Where am I, and who is crying so? Is it not woe to me, to me actually?" And he begins a second time to cry "woe to me, to me precisely." And even though at the beginning it seems to him as if he is also saying in truth as is proper, with all this, afterward they see the difference between before and after, and understand [demonstrating self-arousal through personal prayer leading to deeper introspection].



# One Needs to Have Boldness of Holiness

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/271/

# One Needs to Have Boldness of Holiness

<div dir="rtl">צריך שיהיה להאדם עזות דקדשה כמבאר בכמה מקומות. כמו</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/271


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

צריך שיהיה להאדם עזות דקדשה כמבאר בכמה מקומות. כמו שכתוב (אבות פרק ה): 'הוי עז כנמר', וכמובא לעיל, ואפלו נגד הרב בעצמו צריך שיהיה לו עזות, שיעז פניו לדבר עמו כל מה שצריך, ולא יתביש. וזה שאחד מקרב יותר, הוא רק על ידי שיש לו עזות יותר, ומחמת זה מדבר עמו יותר, אך זה תלוי בזה, שזה שיש לו עזות לדבר, הוא מחמת עבודתו שהוא עושה ועובד הרבה את ה'. ומחמת זה יש לו עזות לדבר עם הרב, ומחמת זה שהוא מדבר עמו, על ידי זה עושה ועובד הרבה, על ידי שמתעורר ביותר על ידי שמדבר הרבה עמו, נמצא שזה תלוי בזה, וכן יש כמה דברים בעולם שהם תלויים זה בזה, ואין יודעין מהיכן ההתחלה, כי כל אחד מתחיל מחברו, כי זה תלוי בזה כנ"ל:

</div>

271 – One Needs to Have Boldness of Holiness

One must possess boldness of holiness, as explained in various places— for example, as it is written (Avot chapter 5): “Be bold as a leopard”, and as mentioned above.

Even toward the rabbi himself, one must have boldness—strengthening his resolve to speak openly with him about all that he needs, and not be ashamed.

The reason one person draws nearer more than another is only because he possesses greater inner boldness, and because of that, he speaks with him more. But this itself is dependent on something deeper: the boldness to speak comes from his service—that he serves and labors much in the service of Hashem.

Because of this devotion, he has the confidence to speak with the rabbi. And through speaking with him, he becomes further aroused and inspired, and through that inspiration, he serves and accomplishes even more.

Thus, this depends on that. And similarly, there are many things in the world that depend on one another, and we do not know where the beginning lies—for each one begins from its counterpart, and one supports the other, as explained above.



# Today, If You Will Hear His Voice

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/272/

# Today, If You Will Hear His Voice

<div dir="rtl">היום אם בקולו תשמעו</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/272


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

היום אם בקולו תשמעו (תהלים צ"ה), זה כלל גדול בעבודת השם, שלא ישים לנגד עיניו כי אם אותו היום, הן בעסק פרנסה והצטרכותו, צריך שלא יחשב מיום לחברו כמובא בספרים, וכן בעבודתו יתברך לא ישים לנגד עיניו כי אם אותו היום ואותו השעה, כי כשרוצין לכנס בעבודת ה', נדמה להאדם כאלו הוא משא כבד, ואי אפשר לו לשא משא כבד כזו. אבל כשיחשב שאין לו רק אותו היום, לא יהיה לו משא כלל, וגם שלא ידחה את עצמו מיום ליום, לאמר מחר אתחיל, מחר אתפלל בכונה ובכח כראוי, וכיוצא בזה בשאר העבודות, כי אין לאדם בעולמו כי אם אותו היום ואותו השעה שעומד בו, כי יום המחרת הוא עולם אחר לגמרי. היום אם בקולו תשמעו, "היום" דיקא, והבן:

</div>

272 – Today, If You Will Hear His Voice

“Today, if you will hear His voice” (Psalms 95:7). This is a great principle in the service of Hashem: that a person should set before his eyes only the present day— whether regarding matters of livelihood or his personal needs. He should not plan from one day to the next, as is taught in the holy books.

So too in his divine service—he should focus only on this day and this hour. For when a person desires to

enter into

the service of Hashem, it can seem to him like a heavy burden, one too great to carry. But if he thinks that he has only this day, it will not be a burden to him at all.

And furthermore, he should not delay his efforts from day to day, saying, “Tomorrow I will begin,” or, “Tomorrow I will pray with proper focus and strength,” and the like in other areas of service.

For a person has in his world only this day and this moment in which he now stands. Tomorrow is an entirely different world.

“Today, if you will hear His voice”—today, specifically. Understand this well.

→ Emphasizing the power of the present moment as the only true path to spiritual growth.



# There Are Very Great Ascendant Ones Who Beget Souls

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/273/

# There Are Very Great Ascendant Ones Who Beget Souls

<div dir="rtl">דע שיש בנים שמולידים בזה העולם</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/273


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

דע שיש בנים שמולידים בזה העולם, אבל יש בני עליה גדולים מאד, שמולידים נשמות שהם למעלה מהנשמות המתלבשים בבנים הנולדים בעולם, כי כל הנשמות שהם בעולם הם ששים רבוא, ואף שיש יותר, הם רק מהתחלקות הניצוצות. אבל בכלל הם רק ששים רבוא. אבל אלו הנשמות הנ"ל הם למעלה מששים רבוא נשמות שמתלבשים בזה העולם, כי הם אינם ראויין כלל להתלבש בזה העולם, ואפלו כשבאין בזה העולם, הם אינם נחשבים מזה העולם כלל, וזה בחינות בני משה, שכתוב בהם "ובני רחביה רבו למעלה", ודרשו חכמינו, זכרונם לברכה (ברכות ז): 'למעלה מששים רבוא', כי הם לא היו נחשבים בכלל הששים רבוא, כי הם היו למעלה מהם כנ"ל:

</div>

273 - There Are Very Great Ascendant Ones Who Beget Souls

Know that there are sons who are begotten in this world, but there are very great ascendant ones who beget souls that are above the souls that clothe in the sons born in the world. For all the souls that are in the world are sixty myriad, and even if there are more, they are only from the division of the sparks, but in general they are only sixty myriad. But these souls mentioned above are above the sixty myriad souls that clothe in this world, because they are not fitting at all to clothe in this world. And even when they come into this world, they are not considered part of this world at all. And this is the aspect of the sons of Moses, about whom it is written "And the sons of

Rechavya

increased upward" [1 Chronicles 23:17], and our sages, of blessed memory, expounded [

Berachot

7a]: "upward" from sixty myriad, because they were above them as the above.



# There Are Wicked Who Labor and Toil All Their Days

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/274/

# There Are Wicked Who Labor and Toil All Their Days

<div dir="rtl">דע שיש רשעים שעובדים ויגעים כל ימיהם כדי לעקר עצמן</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/274


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

דע שיש רשעים שעובדים ויגעים כל ימיהם כדי לעקר עצמן מהשם יתברך ומתורתו לגמרי, כי הנקדה הקדושה של קדשת ישראל שיש עדין בתוכם, אף על פי שהם רשעים גמורים, היא מבלבלת אותם, ומביאה בהם הרהורי תשובה ויראה מאימת הדין הגדול, ומחמת זה אין להם תענוג מהעברות והתאוות שלהם, על כן הם מתאוים ויגעים כדי שיגיעו לכפירה גמורה בדעתם, חס ושלום, באפן שלא יהיה להם עוד צד ספק לנטות אל האמת, אבל צריכים לזה יגיעה גדולה מאד מאד כמה וכמה שנים רחמנא לצלן, רחמנא לשזבן, כי היהדות שבהם אינה מנחת אותם ומבלבלת אותם תמיד:

</div>

274 - There Are Wicked Who Labor and Toil All Their Days

Know that there are wicked who labor and toil all their days to uproot themselves completely from Hashem, blessed be He, and from His Torah. Because the holy point of Israel's holiness that is still within them—even though they are complete wicked—confuses them and brings them thoughts of repentance and fear from the fear of the great judgment. And because of this, they have no pleasure from their transgressions and desires. Therefore, they desire and toil to reach complete denial in their knowledge, G-d forbid, in a way that they have no remaining side of doubt to incline toward the truth. But they need for this very, very great toil, many, many years, may the Merciful save us, may the Merciful deliver us. Because the Judaism within them does not let them be and confuses them always.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

ודע שיש מהם כשמגיעין ובאין למה שהתאוו דהינו לכפירה גמורה, חס ושלום, בלי שום ספק אל האמת, אזי תכף ומיד מתים מן העולם, ואז רואין האמת:

</div>

And know that there are some of them who, when they reach and come to what they desired—that is, to complete denial, G-d forbid, without any doubt toward the truth—then immediately they die [from the world], and then they see the truth.



# Every Mitzvah and Mitzvah That One Performs Creates One Candle from It

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/275/

# Every Mitzvah and Mitzvah That One Performs Creates One Candle from It

<div dir="rtl">דע שכל מצוה ומצוה שעושין, נעשה ממנה נר אחד</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/275


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

דע שכל מצוה ומצוה שעושין, נעשה ממנה נר אחד (עיין זוהר תרומה קסו). וכשנסתלק האדם, אם היא נשמה גדולה שהיא יקרה מאד בעיני השם יתברך, אזי נותנין לה להיות מחפש בגנזיא דמלכא, שיחפש ויקח לו מה שירצה מגנזי המלך יתברך, וזהו תכלית כל תענוגי עולם הבא, ולחפוש צריכין נרות, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (פסחים י:): 'שחפוש בנרות', ולמדו מפסוק: "נר ה' נשמת אדם חופש כל חדרי בטן", והנרות נעשין מן המצוות כנ"ל, בבחינת: "נר מצוה" (משלי ו). ואצל אלו הנרות, מחפשת הנשמה אחר ההסתלקות בגנזיא דמלכא, וזה בחינת "במתים חפשי" 'כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות' (שבת קנא:). 'חפשי'. הינו בחינת החפוש שנעשה מן המצוות, כי המצוות הם נרות שעל ידם החפוש כנ"ל: אבל יש צדיק שממית עצמו בחייו, וגם בעודו בחיים הוא מחפש בגנזי אביו:

</div>

275 - Every Mitzvah and Mitzvah That One Performs Creates One Candle from It

Know that every mitzvah and mitzvah that one performs creates one candle from it [see Zohar

Terumah

166, Kabbalistic idea of spiritual lights from deeds]. And when a person departs, if it is a great soul that is very precious in the eyes of the Name, blessed be He, then they give it to search in the treasuries of the king—to search and take what it wants from the treasuries of the king, blessed be He. And this is the ultimate of all pleasures of the world to come. And for searching, one needs candles, as our rabbis, of blessed memory, said [

Pesachim

10a]: that searching is with candles, and they learned from the verse "The candle of Hashem is the soul of man, searching all the chambers of the belly" [Proverbs 20:27]. And the candles are made from the mitzvot as above, in the aspect of "A candle is a mitzvah" [Proverbs 6:23]. But for these candles, the soul searches after departure in the treasuries of the king. And this is the aspect of "In the dead free" [Psalms 88:6]—once a person dies, he is made free from the mitzvot [Shabbat 151a]. Free is the aspect of searching that is made from the mitzvot, because the mitzvot are candles through which the searching occurs as above. But there is a tzadik who kills himself in his life,

and also

while still in life he searches in the treasuries of his father [G-d, symbolizing accessing divine wisdom even in this world through self-nullification].



# The Eating of Shabbat Is Not for Satiation at All

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/276/

# The Eating of Shabbat Is Not for Satiation at All

<div dir="rtl">דע כי אכילת שבת אינה בשביל שביעה כלל</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/276


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

דע כי אכילת שבת אינה בשביל שביעה כלל, רק בגין דיתברכון כלהו שתא יומין, כמובא בזהר (יתרו פ"ח): כי מאכילת שבת נשפעין ונתברכין כל ששת הימים, כי עקר השביעה בשבת, כי סומא אין לו שבע, כמו שלמדו רבותינו, זכרונם לברכה (יומא עד:) מפסוק: "המאכילך מן במדבר למען ענתך" וכו'. 'ופסיעה גסה נוטלת מאור עיניו של אדם ומהדר לה בקדושא דבי שמשי' (ברכות מג:). נמצא שעקר שלמות מאור עינים הוא בשבת, ועל כן אז השביעה, כי השביעה על ידי ראית עינים כנ"ל, וזה 'פוסעים בו פסיעה קטנה, סועדים בו לברך שלש פעמים', הינו שבשבת פוסעים פסיעה קטנה, שעל ידי זה המאור עינים בשלמות, שעל ידי זה השביעה כנ"ל. ועל כן מה שסועדים בו שלש פעמים הוא רק לברך, דהינו בגין דיתברכון כל שתא יומין כנ"ל. אבל בשביל שבת עצמו לא היה צריך לאכל כל כך שלש פעמים, כי בשבת השביעה, רק הוא לברך כנ"ל:

</div>

276 – The Eating of Shabbat Is Not for Satiation at All

Know that the eating on Shabbat is not for satiation at all, but rather so that all six days will be blessed, as taught in the Zohar (Yitro 88a): “All weekday blessing and success comes as a result of Shabbat’s holiness.” From the eating of Shabbat, all six days are influenced and blessed.

contentReference

[oaicite:

1]{

index=1}

Because the primary satiation is on Shabbat

for a blind person has no satiation,” as our Rabbis teach regarding the verse “Who fed you manna in the wilderness to afflict you” (Deuteronomy 8:16)—so the spiritual light of one’s eyes is restored at Kiddush on Friday night (

Berachot

43b).

contentReference

[oaicite:

2]{

index=2}

It is thus understood that the fullness of sight—that gives one true satisfaction—occurs on Shabbat. This satisfaction comes through the seeing of the eyes, as above.

The phrase "one steps in it a small step" indicates that on Shabbat one walks with a small step and eats three times (i.e. three festive meals), thus infusing the day with sanctity and blessing. Though it may seem counterintuitive—since the first wife (Shabbat) steps become shortened—the three meals restore and expand those steps, creating a “conquered path,” as in “You have cleared a path.”

Therefore, through the eating of Shabbat, one rectifies any defilement of Shabbat that is represented by shortened steps. The small steps are made broad and become a conquered path.

The leg is a remedy for weakness, as recognized by medical experts.

“Woe to me because I have sojourned in Meshech” (Psalms 120:5)—this verse expresses a prayer of distress over the judgments of fallen ones (

sh"kh

– numerical value 320), and the word “Meshech” reflects

tamar

twice, corresponding to two sets of

sh"kh

contentReference

[oaicite:

3]{

index=3}



# When There Is Controversy Against a Person

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/277/

# When There Is Controversy Against a Person

<div dir="rtl">דע כשיש מחלקת על האדם</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/277


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

דע כשיש מחלקת על האדם, אין לעמד עצמו כנגד השונאים, לומר כמו שעושה לי כן אעשה לו כנגדו. כי זה גורם שהשונא יבוא למבקשו, לראות בו, חס ושלום, מה שהוא רוצה לראות בו, רק אדרבא ראוי לדון אותם לכף זכות, ולעשות להם כל הטובות, בחינות: "ונפשי כעפר לכל תהיה", כמו העפר שהכל דשין עליה, והיא נותנת להם כל הטובות אכילה ושתיה וזהב וכסף ואבנים טובות, הכל היה מן העפר, כמו כן אף על פי שהם חולקים עליו ומבקשים רעתו, אף על פי כן יעשה להם כל הטובות, כמו העפר כנ"ל. והוא כמשל, כשאחד חותר תחת בית חברו, אם הוא יעמד עצמו ויחתר גם כן כנגדו, אזי בודאי בקל יבוא החותר למבקשו, אבל כשאחד חותר וחברו עומד בפנים ושופך עפר ועושה תל כנגדו, אזי מפיר מחשבתו, ואינו יכול השונא לעשות מבקשו, כמו כן אין לעמד כנגד השונאים לעשות כנגדם, שזהו בחינת שחותר גם כן כמו השונא, שעל ידי זה יבוא למבקשו בקל. אבל על ידי בחינת עפר, בחינת "ונפשי כעפר" כנ"ל. על ידי זה מפיר מחשבת השונא כנ"ל, ואזי כורה שחת בה יפל, כי נופל ונשאר בהשחת שכרה על חברו על ידי העפר שנשפך עליו, כי חברו עומד ושופך עליו עפר כנגדו כנ"ל, על ידי בחינת ונפשי כעפר כנ"ל: וכל זה כשהחולקים הם רשעים. אבל כשחולקים עליו צדיקים, בודאי כונתם הוא רק לטובה, שמרימין ומנשאין אותו על ידי זה, וממתיקים דינים מעליו, והוא כמו אחד שחופר עצמו תחת חברו ומשליך לו מתנה טובה וכמו שמצינו כעין זה בצדקה, שכמה תנאים השליכו צדקות בהצנע, כדי שלא ידע המקבל (כתבות סז:), כן זאת המחלקת של צדיקים, הוא שנותנין לו טובה בהעלם והצנע כנ"ל. וזה שבקש דוד (תהלים צ"ב): "בקמים עלי מרעים" וכו'. כי יש תמר בקדשה בחינת "צדיק כתמר יפרח" (שם), וכנגדו תמר בסטרא אחרא. בחינת 'שאור בככותבת' (לשון זה הובא בסידור האריז"ל וכבר ביארו בזה המקובלים ועיין בשו"ת חתם סופר חלק או"ה סי' קלז) וכותבת היא תמרה, הינו התמר שבסטרא אחרא, כי שאור הוא כללות ותקף הדינים, כי הוא בחינת אלקים ברבוע ובמלוי כמובא, ועל כן נקרא תמר לשון תמורה, הינו הסטרא אחרא שהיא נקראת תמורה, כי תמורת חכמה אולת, תמורת חיים וכו' כמובא (בספר יצירה). ושרש הדינים והסטרא אחרא הוא מחלקת שבקדשה, כי הסטרא אחרא הוא בחינת מחלקת, ושרשם - מחלקת שבקדשה, ואין הדין נמתק אלא בשרשו, ועל כן על ידי מחלקת של צדיקים שהיא מחלקת שבקדשה, על ידי זה נמתקים הדינים בשרשן כנ"ל, ועל ידי זה "צדיק כתמר יפרח", כי נמתק ונתבטל התמר דסטרא אחרא, על ידי המחלקת שהיא בחינת המתקת הדינים בשרשן, נמצא שמחלקת של צדיקים היא טובה גדולה, רק מחמת שמשם נשתלשל ונאחז הסטרא אחרא והדינים שהם מחלקת גמורה, על כן אפשר שידמה שהמחלקת של צדיקים היא גם כן מחלקת גמור של שנאה חס ושלום, מחמת שהם נאחזין שם כנ"ל, אבל באמת הוא רק לטובה. וזה שבקש דוד, כשיהיה עליו מחלקת של צדיקים שלא ישמע מן המחלקת - רק טובות, כי בודאי כונתם לטובה כנ"ל, וזה בקמים עלי מרעים. הינו מחלקת של צדיקים, שהם אחים ורעים בחינת תרין רעין דלא מתפרשין (זהר ויקרא ע"א). כי בודאי הם אוהבים גדולים. וכשהם יקומו עלי תשמענה אזני צדיק כתמר יפרח. שלא ישמע מן המחלקת כי אם הטובות שעושין לו בזה, שהוא בחינת "צדיק כתמר יפרח" בחינת המתקת הדינים כנ"ל, ולא יטעה, חס ושלום, שהיא מחלקת גמורה, חס ושלום, כנ"ל, כדי שלא לתן להם אחיזה בזאת המחלקת, כי זאת המחלקת הוא רק לטובה כנ"ל:

</div>

277 – When There Is Controversy Against a Person

Know that when controversy arises against a person, one should not oppose the haters by responding in kind

as he does to me, so I will do to him.” This only gives the hater what he seeks: to see in the person, God forbid, the faults he desires to find.

On the contrary—it is fitting to judge them favorably, to “do all good things” for them, reflecting “And my soul shall be as dust to all”—like the dust trodden upon by all but which gives them all good things: food, drink, silver, gold, precious stones, etc. Even if they dispute and wish him harm, one should act toward them with the humility and generosity of dust.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

גם כל הרפואות באין מן הארץ, ועל כן בעת שהארץ נותנת יבולה, שנותנת כח בכל האילנות והצמחים, דהינו בזמן החניטה שהוא בחדש איר אזי יש כח יותר בכל הרפואות כי אז נותנת הארץ בהם כח. אבל בזמן אחר, אפלו אם יקחו אותן הרפואות בעצמן, אין להם זה הכח ועל כן לוקחין רפואות בחדש איר שהוא (מאי). ועקר הוא ארץ ישראל, כי כל הארצות מקבלין מתמצית ארץ ישראל. וארץ ישראל יש לה ב' בחינות, לפעמים נקראת ארץ כנען, ולפעמים נקראת ארץ סתם. הינו כשיש מחלקת, אזי נקראת ארץ כנען, בחינת 'כאן עני', כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (פסחים נ): על פסוק "ולא יהיה כנעני" 'אין כאן עני', נמצא כנען הוא בחינות כאן עני, וזה על ידי מחלקת, כי מחלקת אחת דוחה מאה פרנסות (כמובא בשל"ה דף רמב): וזה בחינות (בראשית י"ג): "ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט והכנעני אז בארץ", שעל ידי הריב והמחלקת על ידי זה 'והכנעני' וכו'. כי אזי נקראת בחינת ארץ כנען כנ"ל. אבל כשיש שלום אזי היא נקראת בחינת ארץ סתם, ואזי היא בחינת "ארץ נתנה יבולה" (תהלים ס"ז), שנותנת כחותיה לכל יבול הארץ, ואזי יש כח לכל הרפואות כנ"ל, ועל כן אותיות אייר ראשי תבות איבי ישובו יבשו רגע (תהלים ו): (כמובא בדן ידין מאמר ז' ובמגלה עמוקות אופן קכא). כי אזי הם כל הרפואות שהם בחינת שלום, בחינת ארץ נתנה יבולה כנ"ל שהוא הפך המחלקת, שהיא בחינת ארץ כנען כנ"ל:

</div>

This applies especially when dissenters are wicked. But when the dispute comes from

tzadikim

(righteous ones), their intent is only for good—to uplift him through hidden measures and sweeten the judgments against him. Just as in charity, several

Tannaim

used to give gifts in secret so the recipient would not know (


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

ודע שעקר כבוד שבת היא האכילה, כמו שכתוב (שמות ט"ז): "אכלוהו היום", כי אכילת שבת יקרה מאד, כי הוא כלו אלהות כלו קדש, וכמבאר (לעיל בסימן נ"ז). ועל כן מצוה גדולה להרבות בסעדת שבת, והוא תקון לחלול שבת, כי מחלול שבת אי אפשר לזהר. כי בקל אפשר להכשל בחלול שבת, חס ושלום. והתקון הוא על ידי האכילה של שבת, כי חלול שבת הוא בחינות חלל, בחינת הסתלקות, בחינות "כי ימצא חלל באדמה" (דברים כ"א). 'ומי שמתה אשתו הראשונה פסיעותיו מתקצרות' כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (סנהדרין כב), ושבת היא בחינת אשתו ראשונה, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (בראשית רבה פרשה י"א): שאמרה שבת לפני הקדוש ברוך הוא לכל נתת בן זוג ולי לא נתת, והשיבה השם יתברך שכנסת ישראל הוא בן זוג שלה. נמצא שחלול שבת הוא בחינות פסיעות קצרות, בחינות פסיעותיו מתקצרות כנ"ל. והנה מצינו להפך, כי הלא אדרבא רבותינו, זכרונם לברכה, אסרו לפסע בשבת פסיעה גסה (שבת קיג:), וצריך דוקא לפסע בשבת פסיעה קטנה. אך דע, כי בחל כשעושין מצוה, וכל מצוה היא קומה שלמה, יש מקומות שהסטרא אחרא יונקת מהם, והן הרגלין של המצוה, שמשם יניקת הסטרא אחרא, בבחינות "רגליה יורדות מות" (משלי ה), ובשבת עולין הרגלין מן הקלפות בבחינות "אם תשיב משבת רגלך" (ישעיה נ"ח), שבשבת משיבין הרגלין של מצוה אל הקדשה, ואזי מתחלת לילך לפני השם יתברך, והנה בודאי בתחלת ההליכה אינה יכולה לעשות דרך כבושה רק הוא עדין שביל דקיק פעמי הרגלין, אך הוא כמשל התינוק כשמתחיל לילך, שבתחלה אינו יכול להלך יפה, אך האב מחמת גדל אהבתו ושעשועיו עם בנו, הוא עושה מפעמי רגליו דרך, כמו שאנו רואין כשהתינוק עושה איזה דבר קטן, או מדבר איזה דבור אף שאינו חכמה כלל, עם כל זה מחמת אהבת האב ושעשועיו מזה, הוא מחבב הדבר ומגדילו ומרחיבו ועושה מזה דבר גדול, כמו כן השם יתברך, כשהמצוה מתחלת לילך, או כשאדם עושה איזה דרך חדש להשם יתברך, אף שבתחלה הוא שביל דקיק, עם כל זה מחמת גדל שעשועיו יתברך מזה, הוא עושה מפעמי רגליו דרך כבושה. וזה בחינות (תהלים פ"ה): "צדק לפניו יהלך". 'צדק', הינו המצוות כמה שכתוב (שם קי"ט): "כל מצותיך צדק". כשמתחלת המצוה לילך לפניו יתברך, אזי "וישם לדרך פעמיו", שהוא יתברך עושה דרך כבושה מפעמי הרגלין, שהם רק שביל דקיק, ומחמת שעשועיו, הוא משים לדרך רחב וכבוש, את פעמיו, שהם רק שביל דקיק כנ"ל, וכל זה נעשה על ידי אכילת שבת שמשם מקבלין כח הרגלין בבחינת (שבת קנב): 'דוק בככי ותשכח ברגלין', שעל ידי האכילה מקבלין הרגלין כח ואזי נעשה מפעמי הרגלין, שהם רק שביל דקיק, פסיעות קטנות, נעשה מהם דרך כבושה כנ"ל: וזה בחינות: פוסעים בו פסיעה קטנה, סועדים בו לברך שלש פעמים. הינו שבשבת פוסעים פסיעה קטנה. והוא תמוה, לכאורה, כי הלא אדרבה, מי שמתה אשתו הראשונה, פסיעותיו מתקצרות, ושבת הוא בחינות אשתו הראשונה כנ"ל, והיה ראוי שיהיה בו פסיעות גדולות ורחבות, אך סועדים בו לברך וכו' הינו שאוכלים סעדת שבת. ועל ידי זה באמת נתתקנין הפסיעות קטנות ונתרחבין ונעשה מהם דרך כבושה בבחינת "וישם לדרך פעמיו" כנ"ל, ועל כן על ידי אכילת שבת נתתקן חלול שבת, שהוא בחינות פסיעות קצרות כנ"ל, כי על ידי אכילת שבת נעשה מפסיעות קצרות רחבות ונעשה מהם דרך כבושה כנ"ל:

</div>

Ketubot

67b).

David’s request, “When the wicked rise up against me as evildoers” (Psalms 92), reflects this idea: the righteous dispute for his good, sweetening harsh judgments. The verse “The righteous shall flourish like a

tamar


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

רגל הוא רפואה להראה כידוע לחכמי הרפואות:

</div>

” (Psalms 92:13) symbolizes that through such divine controversy, the

tamar

Sitri

Achra

is overcome.


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

"אויה לי כי גרתי משך" (תהלים ק"כ). היה דרכו לכון בתפלתו שמצטער על שהיה מתירא מיראות הנפולות, שהם באים מש"ך דינים, וזה: "כי גרתי משך": תמר הוא גם כן שתי פעמים ש"ך, כמובא:

</div>

The root reality is that

Sitri

Achra

arises from holy controversy—but only brilliance can sweeten judgments from their source. Hence the spiritual potency in righteous conflict: it heals and expands, not harms.

Even earthly remedies derive strength from the land—especially in Iyar, the month when the earth gives its fullness, just as spiritual healing comes through resolved controversy and divine peace.



# Know That Upon a Good Chalif

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/278/

# Know That Upon a Good Chalif

<div dir="rtl">דע שעל חליף טוב יכולין לראות כל הכלים של הבית המקד</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/278


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

דע שעל חליף טוב יכולין לראות כל הכלים של הבית המקדש איזה פנים יש להם, וזה שכתוב כשאמר יצחק לעשו שיבדק הסכין וישחט יפה "שא נא כליך", (בראשית כ"ז), רמז על כלים של בית המקדש, שהם נראים על הסכין היפה כנ"ל, וכן איתא במדרש (בראשית פרשה ס"ה): שכליך רמז על כלים של בית המקדש, כמו שאמרו שם: 'כליך - זה בבל'. שנאמר: "ואת הכלים הביא בית אוצר אלהיו", נמצא שכליך מרמז על כלים של בית המקדש:

</div>

278 – Know That Upon a Good Chalif

Know that through a good

chalif

(the kosher slaughtering knife), one can behold all the vessels of the Beit

HaMikdash

— their forms, faces, and spiritual emanations. When Yitzchak told Esav, “Take now your vessels” (Genesis 27:3), he alluded to the vessels of the Sanctified House, visible through the


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

"בקנאו את קנאתי" (במדבר כ"ה), בחינת הצדיק שאינו מקנא שום צדיק, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, רק אותו לבדו יתברך:

</div>

chalif’s

purity.

This midrashic hint connects Yitzchak’s phrase “your vessels” to the Temple vessels: “and the vessels were brought to his god’s house” (Genesis

parasha

65). Thus “vessels” refers to the holy vessels of the Temple.

Ultimately, the verse “In My jealousy,

jealousy” (Numbers 25:11) teaches that no tzadik should be jealous of another—only the Divine alone is truly jealous.



# There Are Those Who Say Torah from Below to Above

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/279/

# There Are Those Who Say Torah from Below to Above

<div dir="rtl">דע שיש שאומרים תורה מלמטה למעלה</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/279


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

דע שיש שאומרים תורה מלמטה למעלה, והיא מלמטה רחבה מאד, שלמטה מרחיבין הדבר ומגדילין אותו מאד ולמעלה הוא קצר, והולך ומקצר ועולה עד שלמעלה מעלה הוא קצר מאד מאד, כי למעלה לא נשאר ממנה כלום, רק מעט מעט כי בודאי יש שם איזה ניצוץ הקדוש. אבל יש להפך שאומרים תורה מלמעלה למטה, ושם למעלה היא רחבה מאד מאד, וכל מה שיורדת למטה מתקצרת ויורדת, עד שלמטה היא קצרה מאד. והיא רק מעט מעט למטה, אבל למעלה היא רחבה מאד: וכן בהתעוררות מלמטה, צריך שיהיה מלמטה קצר, בבחינות (תהלים ס"ו): "ודבר פי בצר לי", בבחינת שופר, שהרחב הוא למעלה והקצר הוא למטה אצל הפה. וזה בחינות "ודבר פי בצר לי", הינו שיהיה הצד הצר והקצר אלי, אצל פי, בבחינות שופר כנ"ל, וכמו שמצינו אצל דוד בכל תפלותיו, שההתחלה היה מן המצר והדחק, שהיה צר לו מאד, כגון מחמת שנפל עליו צרות אבשלום או צרת נבל וכדומה, ואחר כך בא באותו תפלה לתוך רוח הקדש:

</div>

279 - There Are Those Who Say Torah from Below to Above

Know that there are those who say Torah from below to above, and she—from below—is very wide, for from below they expand the matter and enlarge it greatly, and above it is short, and it goes and shortens and ascends, until above-above it is very, very short. For above, nothing of it remains—only a little, little—because certainly there is there some holy spark.

But there are others who say Torah from above to below, and there above she is very, very broad, and all that descends below becomes shortened and descends until below—she is very short, and only a little, little below. But above she is broad, very much so.

And similarly in arousal from below, it needs to be from below short, in the aspect of (Psalms 66) "the mouth spoke in my distress," in the aspect of a shofar, where the wide part is above and the narrow is below at the mouth.

And this is the aspect of "the mouth spoke in my distress"—that is, the narrow and short side is to me, at the mouth, in the aspect of the shofar as above.

And

we find with David in all his prayers, that the beginning was from constriction and distress—when it was very narrow for him, such as due to troubles from Avshalom or the trouble from Naval, and so on—and afterward he would come in that same prayer into ruach

hakodesh

(divine inspiration).



# Build for Us a House in the Air of the World

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/28/

# Build for Us a House in the Air of the World

<div dir="rtl">ב וכשיש ליראי השם חרפות ובושות מהכופרים האלו, עצה על זה:</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/28


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

(לשון רבנו זכרונו לברכה)

</div>

28 - Build for Us a House in the Air of the World

[Introduction: In the language of our rabbi, of blessed memory]

Build for us a house in the air of the world, he said a shem [Name], stood and hung between shemaya [heavens] and ar'a [earth].


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

בני לן ביתא באוירא דעלמא, אמר שם, קם ותלא בין שמיא לארעא. אמר להו, אפיקו לי לבני וטינא מהתם. אמרו: ומי איכא דמצי לאסוקי התם. אמר: ומי איכא דמצי למבני ביתא בין שמיא לארעא:

</div>

He said to them, bring out for me livnay [bricks] and tina [clay] from there. They said: And who is there that can bring [it] up there. He said: And who is there that can build a house between shemaya and ar'a.


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

א המתנגדים המבזים והמחרפים יראי השם - זה מחמת שמקבלים תורה מתלמידי חכמים שדין יהודאין (עיין זוהר פנחס רנ"ג:). כי תלמידי חכמים שדין יהודאין הם מקבלים תורתם מהשדין, שיש להם תורה נפולה מאלפין נפולים. ובאלפין אלו כתיב בשלמה (מלכים א' ה'): "וידבר שלשת אלפים משל ויהי שירו חמשה ואלף". כי שלמה זכה להם בקדשה, אבל תלמידי חכמים שדין יהודאין מקבלין מהם דרך הקלפות. ובשביל זה כל דבורם - דרך משל ומליצה וטעמים נפלאים, כי שרשה מאלו אלפין הנ"ל. ואלו התלמידי חכמים, נאמר עליהם (ישעיה ז'): "המעט מכם הלאות אנשים כי תלאו גם אלקים". כי מיגעים אנשים שבאים לשמע דרושם ותורתם, ואנשים חושבים שיבואו לאיזהו תועלת על ידם, הינו שיבואו לדעת את ה' איך לעבד. והם - האנשים - אין משיגים שום תועלת, כי תורתם של אלו התלמידי חכמים אין לה כח להדריך את האדם בדרך הטוב, כי מבישא לא הוי טבא (עיין ברכות כ"ט ב"ר פ' כ"ב מצורע פ' י"ט ועיין שבת קכ"ט.). ולא עוד, כי תלאו גם אלקים - כאלו לואה הקדוש ברוך הוא מלעזר לעובדים אותו. נמצא שעל ידי זה אלו בני אדם נופלים בכפירות גדולות, וחושבים, חס ושלום, "לא יראה ולא יבין אלקים במעשה בני אדם". על ידי זה "את יראי ה' לא יכבדו", ומחרפים ומבישים אותם. ובשביל זה בושה נקרא עבודה זרה, כמו שכתוב (הושע ט'): "וינזרו לבשת", כי הבושה והחרוף נעשה מהכפירות:

</div>

1. The opponents who despise and revile the fearers of Hashem [the Name, i.e., G-d], this is because they receive Torah [Teaching/Law] from Talmeeday Chachamim Shaidin Yihoodu-in [(Torah) scholars (who are) Jewish Demons, human scholars whose Torah is influenced by demonic forces, as distinct from actual demons who learn Torah; see Zohar Pinchas 252b]. For the Talmeeday Chachamim Shaidin Yihoodu-in, they receive their Torah from the demons who have fallen Torah from the fallen Alefs [the first letter of the Hebrew Alef-bes, also read as Elef, meaning a thousand]. And in these teachings it is written regarding Solomon (I Kings 5:12) "And he spoke three thousand parables and his song was a thousand and five". For Solomon merited to them in holiness, but Talmeeday Chachamim Shaidin Yihoodu-in receive from them [in the] way of the klipos [husks, i.e., forces of impurity]. And for this, all their speech is in the way of parable, figure of speech, and wonderful reasons, for its root [is] from these fallen teachings aforementioned. And [regarding] these Talmeeday Chachamim, it is said (Isaiah 7:9) "Is it too little for you to weary men, that you weary also G-d". For they weary men who come to hear their drash [homily] and their Torah, and men think that they will come to some benefit by their hand—that is, that they will come to know G-d [and] how to serve [Him]. And they, the men, do not attain any benefit, for [the] Torah of these Talmeeday Chachamim has no power to guide the person in the good way, for from evil does not become good (see Talmud Bavli, Berachos 29a; Beraishis Rabbah 22:7; Vayikra Rabbah 19:2; and see Shabbat 129a). And not only [that], [but] you weary also G-d, as if [they] weary the Holy One, blessed be He, from helping those who serve Him. It turns out that by means of this, these children of man fall in great heresies and think, Heaven forbid, "G-d does not see and does not understand in the deed of children of man". By means of this, "The fearers of Hashem they do not honor", and [they] revile and shame them. And for this, shame is called service of idols, as it is written (Hosea 9:10) "And they separated themselves to shame", for the shame and the reviling is made from the heresies.


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

ב וכשיש ליראי השם חרפות ובושות מהכופרים האלו, עצה על זה: "אנכי תולעת ולא איש חרפת אדם" (תהלים כ"ב). לחרפות ובזיונות, הסגלה לזה בחינת תולע. שעל ידי בחינת הזאת, מנצח אויביו. כי תולע הוא בחינת אמונה, כמו שכתוב (איכה ד'): "האמנים עלי תולע". והוא בחינת אברהם שהוא ראש למאמינים, כמו שכתוב (בראשית ט"ו): "והאמין בה'". ובבחינת אברהם שהוא בחינת אמונה, משבר ומבטל עבודה זרה והכפירות והבזיונות, ומתגבר על הכופרים, בבחינת (תהלים כ'): "בגבורות ישע ימינו". כי אברהם שהוא בחינת חסד, בחינת אמונה, בחינת (שם פ"ט): "וחסדי לא אפיר ולא אשקר באמונתי", בימין הזאת הוא מתגבר על אויביו, כי נעשה בבחינת (נחום ב'): "אנשי חיל מתלעים". ובזה החסד הוא מתקן אלו האלפין הנפולים הנ"ל, בבחינת (שמות כ'): "ועושה חסד לאלפים":

</div>

2. And when there is for fearers of Hashem revilings and shames from these heretics, [the] counsel on this: "I am a tole’a [worm/scarlet] and not a man, reproach of man" (Psalms 22:7)—for revilings and disgraces, the segula [propitious] for this [is the] aspect of tole’a, that by means of [this] aspect, he conquers his enemies. For tole’a is [the] aspect of emunah [faith], as it is written (Lamentations 4:5) "The faithful upon tole’a [scarlet/worm]". And it is [the] aspect of Abraham, that he is head to the believers, as it is written (Genesis 15:6) "And he believed in Hashem". And in the aspect of Abraham, that he is [the] aspect of emunah, [he] breaks and nullifies service of idols and the heresies and the disgraces, and prevails over the heretics in [the] aspect of "In mighty acts, salvation of His right hand" (Psalms 20:7). For Abraham, that he is [the] aspect of chesed [lovingkindness], [the] aspect of emunah, [the] aspect of "And My chesed I will not withhold, and I will not falsify in My emunah" (Psalms 89:34)—in the right, [through] this, he prevails over his enemies. For there is made in [the] aspect of "Men of strength clad in tole’a [scarlet]" (Nahum 2:4). And through this chesed, he rectifies these fallen teachings aforementioned in [the] aspect of "And does chesed to thousands" (Exodus 20:6).


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

ג ולבוא לחסד, אי אפשר לבוא אלא על ידי שיכניס תלמידי חכמים צדיקים לתוך ביתו. כי 'המכניס אורחים תלמידי חכמים אמתיים לתוך ביתו כאלו הקריב תמידין', כמאמר חכמינו, זכרונם לברכה (ברכות י:): 'איש קדוש עובר עלינו תמיד' וכו'. ובזה השמוש שעומד עליהם ומשמש אותם, זוכה לחסד הנ"ל, כמאמר (כתבות צ"ו): 'כל המונע תלמידו מלשמשו כאלו מונע ממנו חסד'. ובשביל זה היה התמיד כבש, כי ממנו נתתקנו האלפין, בבחינת (ירמיה י"א): "ואני ככבש אלוף". וזה בחינת כבש - שכבוש תחת יד רבו ומשמש אותם. וזה תמד - גימטריא ד' אלפין שהוא תקון האלפין כנ"ל. וזהו (משלי כ"ג): "למי מדנים למי שיח", הינו על ידי שי"ח, על ידי חכם שד יהודאי, על ידו מדנים, על ידו בא התנגדות:

</div>

And to come to chesed, [it is] impossible to come except by means of that he brings in Talmeeday Chachamim tzadikim [righteous Torah scholars] into his house. For the one who brings in guests, Talmeeday Chachamim true, into his house, [it is] as if [he] offered continual offerings [temidim] as the saying of our sages, of blessed memory (Talmud Bavli, Berachos 10b): A holy man passes over us continual and so on. And in this, the service that he stands over them and serves them, [he] merits to the chesed aforementioned, as the saying (Talmud Bavli, Kesuvos 96a): Everyone who prevents his disciple from serving him, [it is] as if [he] prevents from him chesed. And for this, the continual was a keves [lamb, root כבש] for from it were rectified the teachings in [the] aspect of "And I like a docile keves [keves alluf]" (Jeremiah 11:19). And this is [the] aspect of keves that is kavush [subdued, root כבש] under the hand of his rabbi and serves them.


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

וזהו שאמרו סבי דבי אתונא: בני לן ביתא באוירא דעלמא. כי אלו בני אדם הרוצים לערך עבודתם על ידי התורה ששומעים מתלמידי חכמים שדין יהודאין, ובאמת אין להם על מה שיסמכו, והוי כאלו רוצים לבנות בית באוירא. כי תלמידי חכמים שדין יהודאין הם פורחין באויר, ואין להם על מה שיסמכו, כמו השדין שפורחים באויר. ואמר שם, וקם בין שמיא לארעא - הינו התלמיד חכם האמתי הוא בין שמיא לארעא, כתרגומו: "כי כל בשמים ובארץ" [דאחיד בשמיא וארעא]. ואמר אפיקו לי לבני וטינא מהתם - כי טינא נכנס בלבם של אלו כנ"ל, ונעשה לבם לב האבן. וכשתלמיד חכם האמתי רואה מחשבתם הרעה, אומר להם שיוציאו הטינא מלבם, שיוציאו הטינא שבלב האבן, ואל יכפרו בהקדוש ברוך הוא. כי הטינא ולב האבן מהתם, הינו מבחינת האלפין הנפולים הנ"ל, שהן גימטריא התם, [כי ארבע פעמים אלף עם הכולל עולה התם]. אמרו: מי איכא דמצי לאסוקי התם - שאמרו לו: מי יכול לעלות האלפין הנפולים. והשיב להם, מי איכא דמצי למבני ביתא בין שמיא לארעא - הינו מי שבונה ביתו על ידי תלמידי חכמים האמתיים. כי יש להם על מה שיסמכו, כי תלמידי חכמים אמתיים. הם יסוד כל דבר. ומי שביתו בית ועד לחכמים, שבונה ביתו בבחינת: "איש קדוש עובר עלינו תמיד נעשה עלית קיר" (מלכים ב ד'), אלו האנשים מעלין האלפין כנ"ל: וזה אלף בית גימל דלת. גימל דלת דא שמיא וארעא. בית - מי שבונה ביתו בין שמיא לארעא, זה תקון האלפין. זין חית - הינו אלו בני אדם המקבלים תורתם משדין יהודאין, המכנים בשם זין, בחינת (ויקרא י"ז): "לשעירים אשר הם זונים". מהם החרוף והבזיונות, בבחינת (איוב ל"א) "ובוז משפחות יחתני", בחינת חית: הא ואו - הוי וי. לשון צעקה ומריבה כנ"ל, 'למי מדנים למי שיח', הינו זין חית. טית יוד - טובא גנז בגוה. כי צריך כששומע תורה מתלמידי חכמים שדין יהודאין, שיאכל טוב שבגוה, כמו (חגיגה ט"ו:) 'רבי מאיר רמון מצא תוכו אכל'. כמו שכתוב (משלי כ"ג): "בני תנה לבך לי", וכתיב (שם כ"ב): "שמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי". וכשעושה כן, מעלה טוב הגנוז בגוה, הינו האלפין הנפולים. וזה טית - טובא גנז בגוה (הקדמת הזהר ג.). שתשית לבך לטוב הגנוז בדבריו, ועל ידי זה יוד - הינו תתקן על ידי זה האלפין, בחינת (ישעיה כ"ה): "אודה שמך כי עשית פלא" - דא אלף. וזה יוד צורת אלף. וזה יוד, לשון אודה. יוד, בחינת (איכה ג'): "וידו אבן" - לשון השלכה, הינו קלפתו זרק: (עד כאן לשון רבנו, זכרונו לברכה):

</div>

And this tamid [continual, gematria 445] [is] gematria [numerical value] four teachings [four Alefs, each 111, totaling 444, plus one for the inclusive equals 445], that it is [the] rectification of the teachings as above. And this is "To whom contentions, to whom siach [ranting/invective]" (Proverbs 23:29)—that is, by means of siach [ranting], by means of [Talmeeday Chachamim] Shaidin Yihoodu-in, by his hand contentions, by his hand comes opposition. And this is what the elders of the house of the furnace said: Build for us a house in the air of the world. For these children of man who want to arrange their service by means of the Torah that they hear from Talmeeday Chachamim Shaidin Yihoodu-in, and in truth, there is no for them on what they rely, and it is as if they want to build a house in the air, and there is no for them on what they rely, like the demons that fly in the air. And he said shem, and stood between shemaya and ar'a—that is, the true Talmid Chacham [Torah scholar], he is between shemaya and ar'a, as its Targum: "For all in the heavens and in the earth" [that holds in heavens and earth]. And he said, bring out for me livnay and tina from there—for tina enters in their heart of these as above, and there is made their heart a heart of stone. And when the true Talmid Chacham sees their evil thought, [he] says to them that they bring out the tina from their heart, that they bring out the tina that is in [the] heart of stone and not deny the Holy One, blessed be He. For the tina and [the] heart of stone [are] from hasam [there, gematria 445], that is, from [the] aspect of the fallen teachings aforementioned, that they are gematria hasam [four Alefs, each 111, totaling 444, plus one for the inclusive equals 445, corresponding to the fallen teachings]. They said: Who is there that can bring up hasam [there, i.e., raise the four fallen Alefs]—that they said to him: Who can raise the fallen teachings. And he replied to them, who is there that can build a house between shemaya and ar'a—that is, who builds his house by means of Talmeeday Chachamim true, for there is for them on what they rely, for true Talmeeday Chachamim they are [the] foundation of every thing. And who his house is [a] house of meeting for Chachamim [sages], that builds his house in [the] aspect of: "A holy man passes over us continual, let us make an attic of wall" (II Kings 4:10)—these men elevate the teachings as above. [4.] And this [is] א ב ג ד [aleph bes gimmel dalet]: ג ד [gimmel dalet], this [is] shemaya and ar'a. ב [bet]—who builds his house between shemaya and ar'a, this [is the] rectification of the teachings. ז ח [zayin chet]—that is, these children of man who receive their Torah from Shaidin Yihoodu-in, that are called by [the] name zayin, [the] aspect of "To the goats that they commit infidelity" (Leviticus 17:7). From them [come] the reviling and the disgraces in [the] aspect of "And contempt of families terrifies me" (Job 31:34), [the] aspect of chet.


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

ושמענו מפיו הקדוש, שזאת התורה מרמז בה כל הכונות של פרשת התמיד שאומרים בבקר. ובאר לנו קצת, ועין בכונות ותראה ותבין שכל הכונות של פרשת התמיד מבארים בתורה הזאת. כי מבאר שם בכונות, שתמיד מכניע קלפות דעשיה וכו', שהם בחינת עבודה זרה וכו'. ו"עולת" גימטריא שם אב"ג ית"ץ וכו', שהוא בחסד, וכו' בסוד: "וישכם אברהם בבקר", והוא סוד: "אל תיראי תולעת" וכו', ויש כנגדו בקלפה תולע אשר מכלה ואוכל הכל וכו'. ועל כן צוה השם יתברך ברחמיו להקריב עולת תמיד, להתגבר עולת תמיד שבקדשה, שהוא בחינת תולעת יעקב, שעל התולע שבקלפה וכו'. ודע כי כל קרבן עולה, היא בבחינת לאה וכו'. ולכן בא עולת תמיד כנגדה, כדי למתק דיניה, כדי שלא ישלט וימשל התולעת הטמא, ותולע יחזר לעולת. וזה שכתוב: עולת תמד כי תמד בגימטריא ד' אלפין שלוקחת לאה וכו'. כל זה מבאר ב"פרי עץ חיים" שער הקרבנות, פרק ד' עין שם היטב. ותדקדק ותראה שכל זה מבאר בהתורה הנ"ל. כי מבאר שם שהמתנגדים המחרפין יראי השם, זה נמשך מהאלפין הנפולים, שאלו האלפין בקדשה הם בחינת לאה, ואצלם נעשה מזה בחינת: "המעט מכם הלאות אנשים, כי תלאו גם אלקים" - כאלו לואה הקדוש ברוך הוא מלעזר וכו'. כי מלאה נעשה אצלם בחינת לואה, כי הם יונקים מהדינים הקשים שבלאה, שמשם אחיזת הקלפות הקשות שהם בחינת עבודה זרה הנ"ל. וזה מה שמבאר בהתורה הנ"ל שנופלים בכפירות בחינת עבודה זרה עין שם. והתקון: 'אנכי תולעת ולא איש' וכו', הינו בחינת תולע דקדשה שמכניע תולע דקלפה. וזה שמובא לעיל בהתורה הנ"ל שהוא בחינת אברהם, כי כן מבאר שם בכונות שתולע דקדשה, בחינת עולת תמד, הוא בחינת חסד, בחינת אברהם, בחינת חסד שבגבורה. וזה שמובא בהתורה הנ"ל שהוא בחינת: "בגבורות ישע ימינו", הינו בחינת חסד שבגבורה: וזה שמובא שם שעקר התקון - על ידי שיכניס אורחים תלמידי חכמים בתוך ביתו, שנחשב כאלו הקריב תמידין, כי תמד בגימטריא ד' אלפין. כי עקר התקון - על ידי בחינת קרבן תמד, שעולה ד' אלפין, שעל ידי זה נתתקנין האלפין הנ"ל, וזוכין לבחינת תולע דקדשה, שהוא בחינת עולת תמיד, בחינת חסד לאברהם. עין בהתורה הנ"ל ובכונות היטב, ותבין איך נכללו כל הכונות של פרשת התמיד בהתורה הנ"ל. עין היטב ותבין פלאות:

</div>

ה ו [he vav]—hoy vay [woe, alas], language of cry and controversy, as above, to whom contentions, to whom siach—that is, zayin chet. ט י [tet yud]—good hidden in it, for one needs, when he hears Torah from Talmeeday Chachamim Shaidin Yihoodu-in, that he eat the good that is in it, as (Talmud Bavli, Chagigah 15b) Rabbi Meir, [a] pomegranate, found its inside, ate, as it is written (Proverbs 23:24) "My son, give your heart to me" and it is written (Proverbs 22:17) "Hear the words of Chachamim and set your heart to my knowledge". And when he does so, [he] elevates [the] good, the hidden in it, that is, the fallen teachings, and this [is] tet, good hidden in it (Introduction to the Zohar 3a), that you set your heart to the good, the hidden in his words. And by means of this yud—that is, you rectify by means of this the teachings, [the] aspect of "I will thank Your shem for You have done wonder" (Isaiah 25:1), this aleph and this yud, form of aleph and this yud, language of odeh [I will thank, root ידה], yud, [the] aspect of "And they cast stone" (Lamentations 3:53), language of casting, that is, its klipah he threw. [Until here the language of our rabbi, of blessed memory]

[Explanation of Parashat haTamid]

And we heard from his holy mouth, that this Torah is hinted in it all the intentions that of parashat haTamid [continual offering] that they say in the morning. And he explained to us a little. And see in the intentions, and you will see and understand that all the intentions of parashat haTamid are explained in this Torah aforementioned. For there is explained in the intentions, that tamid subdues klipos of Asiyah [world of action] and so on, that they are [the] aspect of idolatry and so on, and "olah [burnt offering]" gematria shem אבג יתץ [ABG YTZ, numerical value 614] and so on, that is in chesed, and so on, in [the] secret of: "And Abraham rose early in the morning" (Genesis 22:3), and it is [the] secret of: "Fear not tole’a" (Isaiah 41:14) and so on, and there is opposite it in the klipah a tole’a that consumes and eats everything and so on, and therefore commanded Hashem, blessed be He, in His mercy to offer olah of tamid to prevail, olah of tamid that is in holiness, that is [the] aspect of tole’a of Jacob, on the tole’a that is in the klipah and so on. And know that every sacrifice of olah, it is in [the] aspect of Leah and so on, and therefore came olah of tamid opposite her, in order to sweeten her judgments in order that [the] impure tole’a not rule and govern, and tole’a shall return to olah. And this is what is written: olah tamid [burnt offering continual], for tamid [is] gematria four teachings [445, numerical value of four Alefs plus one] that takes Leah and so on, all this is explained in Pri Etz Chaim, Gate of the Sacrifices, Chapter 4, see there well and scrutinize, and you will see that all this is explained in the Torah aforementioned, for there is explained, that the opponents who revile fearers of Hashem, this is drawn from the fallen teachings, that these teachings in holiness, they are [the] aspect of Leah, and with them is made from this [the] aspect of: "Is it too little for you to weary men, that you weary also G-d", as if [they] weary the Holy One, blessed be He, and so on, for from Leah, is made with them [the] aspect of wearies, for they suck from the hard judgments that are in Leah, from where [the] holding of the hard klipos that they are [the] aspect of idolatry aforementioned. And this is what is explained in this Torah, that they fall in heresy, [the] aspect of idolatry, see there. And the rectification: I am a tole’a and not a man and so on—that is, [the] aspect of tole’a of holiness that subdues tole’a of klipah. And this [is] what is brought above in this Torah, that it is [the] aspect of Abraham, for so is explained there in the intentions, that tole’a of holiness, [the] aspect of olah of tamid, it is [the] aspect of chesed, [the] aspect of Abraham, [the] aspect of chesed in gevurah [strength]. And this [is] what is brought there, that the main of the rectification [is] by means of that he brings in guests, Talmeeday Chachamim, into his house, that is considered as if [he] offered temidim, for tamid [is] gematria four teachings, for the main of the rectification [is] by means of [the] aspect of sacrifice of tamid, that ascends four teachings, by means of this are rectified the teachings aforementioned, and [he] merits to [the] aspect of tole’a of holiness, that is [the] aspect of olah of tamid, [the] aspect of chesed to Abraham, see in this Torah and in the intentions well, and you will understand how are included all the intentions of parashat haTamid in this Torah aforementioned.



# One Who Needs to Judge Before Judges in Torah Law

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/280/

# One Who Needs to Judge Before Judges in Torah Law

<div dir="rtl">דע מי שצריך לדון לפני דינים בדין תורה</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/280


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

דע מי שצריך לדון לפני דינים בדין תורה, זה לו ענש ונקמה שהתורה נוקמת בו, כי באמת כל המשא ומתן הוא תורה, כי למשל הדין המחליף פרה בחמור הוא תורה ומכל שכן כשעושין הדבר בעצמו הוא בודאי תורה, (וכמו שמספרין כל זה בשם הבעל שם טוב זכרונו לברכה). ועל כן כשעושין משא ומתן, צריך שיקשר מחשבתו רק בהתורה והדינים המלבשים שם, ומי שעוקר המשא ומתן מן התורה, ונופל אל המשא ומתן בעצמו, ואינו מקשר מחשבתו אל התורה המלבש שם, אזי ענשו, שאחר כך הוא צריך לדון בדין תורה, ואזי צריך לחזר ולהביא כל הדברים וכל המחשבות וכל העסקים שהיה לו בשעת המשא ומתן מתחלתו ועד סופו, צריך להביא הכל אל התורה, דהינו שצריך לחזר ולספר הכל לפני הדינים, והם פוסקים על זה דין תורה. נמצא שחזר ונעשה מכל דברי המשא ומתן תורה, והוא לו נקמה, שהתורה נוקמת בו על אשר עקר הדינים המלבשים בהמשא ומתן מן התורה, ונפל אל המשא ומתן בעצמו, כאלו אין שום תורה בהמשא ומתן, על כן ענשו שצריך לבוא לפני דין תורה, ואזי צריך להביא כל דברי המשא ומתן ולעשות מהם תורה, ואזי מראים לו שכל המשא ומתן הוא תורה, כי עכשו נעשה מהכל דין תורה כנ"ל, כי בודאי הוא צריך להביא כל הדברים אפלו כל המחשבות לפני הדינים, כי אם חסר איזה דבור או איזה מחשבה יתקלקל הדין תורה, וצריך דוקא להביא הכל כל מה שעבר בשעת המשא ומתן לפני הדינים, והם עושין מזה דין תורה, נמצא שחזר ונעשה מהמשא ומתן תורה, ומראין לו שאין הדבר כמו שהוא סבר מתחלה שאין בהמשא ומתן תורה, כי הלא ראה בעיניך שכל דברי המשא ומתן כלם הם תורה, כי עכשו נעשה מהכל דין תורה כנ"ל. והכל לפי הפגם, כי יש אחד שאין ענשו רק שצריך לדון, אבל זוכה בדין, רק שמראין לו שפגם כנ"ל, אבל יש אחד שעקר יותר המשא ומתן מן התורה, אזי ענשו יותר, שגם אינו זוכה בדין. כי באמת כשעושין משא ומתן צריך שיהיה רק חיצונית המחשבה בתוך המשא ומתן. אבל פנימיות מחשבתו צריך לקשר אל התורה כנ"ל:

</div>

280 - One Who Needs to Judge Before Judges in Torah Law

Know: one who needs to be judged before judges in Torah law—this is a punishment and vengeance that the Torah exacts upon him. For truly, all business dealings (masa

u'matan

) are Torah. For example, the law of exchanging a cow for a donkey is Torah—and

all the more

so when one does the thing itself, it is certainly Torah (as is told in the name of the Baal Shem Tov, of blessed memory). Therefore, when doing business, one must bind their thought only to the Torah and the laws that are clothed therein. And one who uproots the business from the Torah, and falls into the business itself—not binding his thought to the Torah clothed in it—his punishment is that afterward he will need to be judged in Torah law. Then he must return and bring all the words, thoughts, and dealings he had at the time of the transaction—from beginning to end—and bring them all into Torah. That is, he must return and tell everything before the judges, and they rule on it in Torah law. It is then found that all the business was turned into Torah—and this is vengeance, that the Torah exacts from him for uprooting the laws clothed in the business from the Torah, and falling into business itself, as if there is no Torah in it.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

גם צריך אמונה בהמשא ומתן, דהינו שישא ויתן באמונה, ויהיה הדבור דבור אמת, כמה שאמרו (שבת לא): 'נשאת ונתת באמונה', כי משא ומתן הוא בחינות שמנשאין ומרימין הדבר, ונותנין ומשיבין אותו למקומו, כי יש קדשות נפולות, הינו בחינות ניצוצות שנפלו, ועל ידי משא ומתן מנשאין ומרימין אותן, ונותנין אותן למקומן, וזה בחינות משא ומתן כנ"ל.

</div>

his punishment is that he must bring all the words of the transaction and make them into Torah.


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

ועקר ברור הניצוצות מן הקלפות הוא על ידי אמונה, כי דרך האמונה לשכן תמיד אצל אלו הקדשות הנפולות, בבחינות (יחזקאל ה'): "זאת ירושלים בתוך הגוים שמתיה וסביבותיה ארצות", ירושלים היא קריה נאמנה, בחינות אמונה, היא שוכנת בתוך הגויים וסביבותיה וכו'. כי היא ביניהם תמיד כנ"ל, ועל כן אלו הניצוצות שנפלו, הם נדבקים ונתאחזין סביבות האמונה, והיא מעלה אותם משם, ועל כן צריך לעשות משא ומתן באמונה, שעל ידי האמונה מעלין הניצוצות כנ"ל, שזה עקר בחינות משא ומתן, להעלות הניצוצות כנ"ל. וזה בחינות פנימיות חב"ד [חכמה בינה דעת] דעשיה שעולה אל היצירה, ומלכות דעשיה עולה מן הקלפות, יצירה היא בחינת וא"ו, שהיא בחינת התורה (כמובא בזהר הקדוש), ועל ידי שמקשר פנימיות מחשבתו, בשעת עשית המשא ומתן אל התורה כנ"ל, זהו בחינת פנימיות המחין דעשיה, הינו של המשא ומתן, שהוא בחינות עשיה, שעולה אל היצירה, דהינו התורה כנ"ל, ומלכות דעשיה, הינו בחינות האמונה שבמשא ומתן כנ"ל, עולה מן הקלפות, כי היא מבררת הניצוצות מהם ועולה מהם, ועל ידי שעלה חב"ד דעשיה ליצירה, על ידי זה יש מקום למלכות לעלות לעשיה, גם על ידי זה שעולה חב"ד ליצירה, דהינו על ידי שמקשר מחשבתו אל התורה, על ידי זה מקבלת האמונה כח לברר הניצוצות מן הקלפות ולעלות מהם, כי בלא זה הכח, היה אפשר שיתאחזו גם הם בעצמן בהאמונה, חס ושלום. אך על ידי שמקשרין פנימיות המחשבה אל התורה, מקבלת כח לעלות כנ"ל, ואזי נעשית מלחמה, כי צריך ללחם עמהם להוציא הניצוצות מהם: וזה פרוש (דברים כ"א): "כי תצא למלחמה" וכו'. כי תצא, זה בחינות משא ומתן, בחינת (דברים ל"ג): "שמח זבולון בצאתך" וכו'. כי משא ומתן נקרא בחינת צאתך. כי אף על פי שזבולון ויששכר שוים, מחמת שזבולון היה מספיק ליששכר, ונאמר עליו 'שמח זבולון', על כל זה נקרא צאתך, 'ויששכר אהליך', כי אף על פי כן, עבודת התורה היא פנימיות יותר, והיא למעלה מעבודת המשא ומתן, אף על פי שגם המשא ומתן היא עבודה גדולה. כי הוא מספיק את התלמידי חכמים, ונאמר עליו 'שמח זבולון', על כל זה נקרא צאתך, נגד עבודת התורה שהיא בחינת 'יששכר באהליך' כי אף על פי כן עבודת התורה למעלה יותר, וכן כל מדרגה ומדרגה נגד המדרגה שלמעלה ממנה, נקראת המדרגה שלמטה צאתך נגד המדרגה שלמעלה, שהיא נקראת אהליך ואפלו מי שעובד השם יתברך בדבקות, עם כל זה נגד המדרגה שלמעלה ממנה עוד, נקרא אפלו דבקות בחינת צאתך, וזהו כי תצא. הינו בחינת המשא ומתן כנ"ל, וזהו למלחמה על איביך, כי אז הוא שעת מלחמה עם האויבים כנ"ל, כי צריך לברר ולהעלות הניצוצות מהם כנ"ל, וזהו ונתנו ה' אלהיך בידיך, זה בחינת אמונה. כמו שכתוב (שמות י"ז): "ויהי ידיו אמונה", כי על ידי אמונה מעלין הניצוצות כנ"ל. וזהו ושבית שביו זה בחינות התורה, כמו שכתוב (תהלים ס"ח): "עלית למרום שבית שבי" כנ"ל:

</div>

Then he is shown that all the business is Torah—for now all of it becomes Torah law. Surely, he must bring every word, even every thought, before the judges—because if even one word or thought is missing, the Torah law will be ruined. All this is according to the defect: there is one whose punishment is only that he must be judged, but he merits in the judgment—only being shown the defect. But one who uprooted even more of the business from Torah—his punishment is greater, and he does not merit in the judgment. For truly, when doing business, only the externality of the thought should be in the dealings, but the inner thought must be bound to Torah. Also, one must have faith in the transaction—that is, to deal in faith and speak words of truth, as it is said (Shabbat 31a): “Did you deal in faith?” For business is the aspect of raising and elevating the matter, returning it to its place—for there are fallen

holinesses

(holy sparks), and through business they are elevated and returned to their place. The main clarification of sparks from the

kelipot

(husks) is through faith. For faith dwells always with the fallen

holinesses

, in the aspect of (Ezekiel 5): “This is Jerusalem, in the midst of the nations I have set her.” Jerusalem, a faithful city—faith—is among them always. Therefore, the fallen sparks cling around faith, and faith raises them up. Thus

one must do business with faith—through faith, raising the sparks. This is the main aspect of business: to raise the fallen sparks.



# Even a Simple Person Can See New and Wondrous Things

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/281/

# Even a Simple Person Can See New and Wondrous Things

<div dir="rtl">אפלו אדם פשוט אם ישב עצמו על הספר</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/281


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

אפלו אדם פשוט אם ישב עצמו על הספר, ויסתכל על אותיות התורה, יכול לראות חדשות ונפלאות, הינו שעל ידי הסתכלותו היטב היטב על אותיות התורה יתחילו האותיות להאיר ולהצטרף בבחינת אותיות בולטות ומצטרפות שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (יומא עג:), ואזי יראה נפלאות צרופים חדשים, ויכולין לראות בהספר מה שבעל המחבר לא כון לזה כלל, וזה אפשר אפלו אדם פשוט, כי אדם גדול יכול לראות זאת בלי יגיעה, רק אפלו אדם פשוט לגמרי יכול להשיג ולראות חדשות כנ"ל, אם ישב עצמו ויסתכל על אותיות התורה כנ"ל, אך שלא יעמיד הדבר לנסיון, כי יכול להיות שאז דוקא לא יראה כלל, אך אף על פי כן יכול להשיג לזה אפלו אדם פשוט כנ"ל:

</div>

281 - Even a Simple Person Can See New and Wondrous Things

Even a simple person—if he sets himself upon the book and looks at the letters of the Torah—can see new and wondrous things. That is, through gazing very intently at the letters of the Torah, the letters begin to shine and combine, in the aspect of “letters bulging and combining,” as our sages of blessed memory said (Yoma 73b).

Then he will see wondrous combinations—new ones—and he can see in the book things that the author himself did not intend at all. And this is possible even for a simple person.

For a great person can see this without effort, but even a completely simple person can attain and see new things as above—if he sets himself and gazes at the letters of the Torah.

However, one should not set this as a test, for it may be that specifically then he will not see anything at all. Even so, it is possible to attain this—even for a simple person, as above.



# One Needs to Judge Every Person to the Scale of Merit

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/282/

# One Needs to Judge Every Person to the Scale of Merit

<div dir="rtl">דע כי צריך לדון את כל אדם לכף זכות</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/282


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

דע כי צריך לדון את כל אדם לכף זכות, ואפלו מי שהוא רשע גמור, צריך לחפש ולמצא בו איזה מעט טוב, שבאותו המעט אינו רשע, ועל ידי זה שמוצא בו מעט טוב, ודן אותו לכף זכות, על ידי זה מעלה אותו באמת לכף זכות, ויוכל להשיבו בתשובה, וזה בחינת (תהלים ל"ז): "ועוד מעט ואין רשע והתבוננת על מקומו ואיננו" הינו שהפסוק מזהיר לדון את הכל לכף זכות, ואף על פי שאתה רואה שהוא רשע גמור, אף על פי כן צריך אתה לחפש ולבקש למצא בו מעט טוב ששם אינו רשע וזהו ועוד מעט ואין רשע, שצריך אתה לבקש בו עוד מעט טוב שיש בו עדין, ששם אינו רשע, כי אף על פי שהוא רשע, איך אפשר שאין בו מעט טוב עדין, כי איך אפשר שלא עשה איזה מצוה או דבר טוב מימיו, ועל ידי זה שאתה מוצא בו עוד מעט טוב ששם אינו רשע, ואתה דן אותו לכף זכות, על ידי זה אתה מעלה אותו באמת מכף חובה לכף זכות, עד שישוב בתשובה על ידי זה, וזהו ועוד מעט ואין רשע, על ידי שמוצא בהרשע עוד מעט טוב, ששם אינו רשע, על ידי זה והתבוננת על מקומו ואיננו, הינו כשתתבונן ותסתכל על מקומו ומדרגתו, ואיננו שם על מקומו הראשון, כי על ידי שמוצאין בו עוד מעט טוב, איזה נקדה טובה, ודנין אותו לכף זכות, על ידי זה מוציאין אותו באמת מכף חובה לכף זכות. וזהו והתבוננת על מקומו ואיננו כנ"ל, והבן: וכן צריך האדם למצא גם בעצמו, כי זה ידוע שצריך האדם לזהר מאד להיות בשמחה תמיד, ולהרחיק העצבות מאד מאד (כמבאר אצלנו כמה פעמים). ואפלו כשמתחיל להסתכל בעצמו ורואה שאין בו שום טוב, והוא מלא חטאים, ורוצה הבעל דבר להפילו על ידי זה בעצבות ומרה שחורה, חס ושלום, אף על פי כן אסור לו לפל מזה, רק צריך לחפש ולמצא בעצמו איזה מעט טוב, כי איך אפשר שלא עשה מימיו איזה מצוה או דבר טוב, ואף שכשמתחיל להסתכל באותו הדבר הטוב, הוא רואה שהוא גם כן מלא פצעים ואין בו מתם, הינו שרואה שגם המצוה והדבר שבקדשה שזכה לעשות, הוא גם כן מלא פניות ומחשבות זרות ופגמים הרבה, עם כל זה איך אפשר שלא יהיה באותה המצוה והדבר שבקדשה איזה מעט טוב, כי על כל פנים איך שהוא, על כל פנים היה איזה נקדה טובה בהמצוה והדבר טוב שעשה, כי צריך האדם לחפש ולבקש למצא בעצמו איזה מעט טוב, כדי להחיות את עצמו, ולבוא לידי שמחה כנ"ל, ועל ידי זה שמחפש ומוצא בעצמו עדין מעט טוב. על ידי זה הוא יוצא באמת מכף חובה לכף זכות ויוכל לשוב בתשובה, בבחינות "ועוד מעט ואין רשע והתבוננת על מקומו ואיננו" כנ"ל, הינו כמו שצריכין לדון אחרים לכף זכות אפלו את הרשעים ולמצא בהם איזה נקדות טובות. ועל ידי זה מוציאין אותם באמת מכף חובה לכף זכות, בבחינת ועוד מעט וכו' והתבוננת וכו' כנ"ל, כמו כן הוא אצל האדם בעצמו, שצריך לדון את עצמו לכף זכות, ולמצא בעצמו איזה נקדה טובה עדין, כדי לחזק את עצמו שלא יפל לגמרי, חס ושלום, רק אדרבא יחיה את עצמו, וישמח את נפשו במעט הטוב שמוצא בעצמו, דהינו מה שזכה לעשות מימיו איזה מצוה או איזה דבר טוב, וכמו כן צריך לחפש עוד, למצא בעצמו עוד איזה דבר טוב, ואף שגם אותו הדבר הטוב הוא גם כן מערב בפסלת הרבה, עם כל זה יוציא משם גם כן איזה נקדה טובה. וכן יחפש וילקט עוד הנקדות טובות, ועל ידי זה נעשין נגונים כמבאר במקום אחר (במאמר ויהי מקץ בסימן נ"ד), בחינת מנגן בכלי זמר, שהוא בחינת שמלקט הרוח טובה מן הרוח נכאה עצבות רוח עין שם. [והכלל כי נגינה דקדשה היא גבוה מאד מאד כידוע, ועקר הנגון נעשה, על ידי ברור הטוב מן הרע, שעל ידי שמבררין ומלקטין הנקדות טובות מתוך הרע, על ידי זה נעשים נגונים וזמירות, עין שם היטב]. ועל כן על ידי שאינו מניח להפיל את עצמו ומחיה את עצמו במה שמחפש ומבקש ומוצא בעצמו איזה נקדות טובות ומלקט ומברר אלו הנקדות טובות, מתוך הרע והפסלת שבו וכו' כנ"ל, על ידי זה נעשין נגונים כנ"ל, ואזי הוא יכול להתפלל ולזמר ולהודות לה'. כי זה ידוע שכשהאדם נופל בדעתו מחמת גשמיותו ומעשיו הרעים שרואה שהוא רחוק מאד מאד מן הקדשה באמת, אזי על פי רב אינו יכול להתפלל כלל מחמת זה. ואינו יכול לפתח פיו כלל, מחמת גדל העצבות והמרה שחורה והכבדות שנופל עליו, על ידי שרואה גדל עצם רחוקו מהשם יתברך. אבל כשהוא מחיה את עצמו על פי העצה הנ"ל. דהינו שאף על פי שיודע בעצמו שיש לו מעשים רעים וחטאים הרבה מאד, והוא רחוק מאד מאד מהשם יתברך, אף על פי כן הוא מחפש ומבקש ומוצא בעצמו עדין איזה נקדות טובות כנ"ל, ומחיה ומשמח את עצמו בזה, כי בודאי ראוי להאדם, להגדיל שמחתו מאד בכל נקדה ונקדה טובה מקדשת ישראל שמוצא בעצמו עדין, ואזי כשמחיה ומשמח את עצמו על ידי זה כנ"ל אזי הוא יכול להתפלל ולזמר ולהודות לה'.

</div>

282 - One Needs to Judge Every Person to the Scale of Merit

Know that one needs to judge every person to the scale of merit and even who is wicked completely needs to search and find in him some little good that in that little is not wicked. Through this, that finds in him little good and judges him to the scale of merit, it raises him in truth to the scale of merit and can return him to repentance. This aspect "and yet little and no wicked and contemplated on his place and not he" warns to judge all to the scale of merit. Even if you see that he is completely wicked, you still need to search and seek to find in him a little good where he is not wicked. Because how is it possible that there is no little good in him? Because how is it possible that he did not do some mitzvah or good thing in his days?

Through this, when you find in him yet little good where he is not wicked and judge him to the scale of merit, you take him out in truth from the scale of guilt to the scale of merit until he returns in repentance. This "and yet little and no wicked" means finding in the wicked yet little good that is not wicked. Through this "and contemplated on his place and not he" means when you contemplate and gaze on his place and level his place and not he himself there — on his place first — because through finding in him yet little good, some good point, and judging him to the scale of merit through this, you truly take him out from scale guilt to scale merit. As above, understand that a person needs to find also in himself some little good. Because it is known that a person needs to be very careful to be in joy always and to distance sadness very much (as explained with us several times). Even when one begins to gaze in himself and sees no good in him and he is full of sins and wants the Master to make him fall through sadness and black bile, God forbid — with all this it is forbidden for him to fall. He only needs to search and find in himself some little good. Because how is it possible that he did not do some mitzvah or good thing in his days?

Even though when he begins to gaze at the good thing he sees that he is also full of wounds, seeing that even the mitzvah and the holy thing he merited to do is also full of turnings, foreign thoughts, and many defects, still how is it possible that in that mitzvah and holy thing there is no little good? Because in every aspect he was some good point in the mitzvah and good thing he did. Because a person needs to search and seek to find in himself some little good to revive himself and come to joy, as above. Through this searching and finding in himself still little good, he goes out in truth from scale guilt to scale merit and can return in repentance in the aspect "and yet little and no wicked and contemplated on his place and not he" as above. That is, one needs to judge others to the scale of merit, even the wicked, and find in them some points of good. Through this, you truly take them out from scale guilt to scale merit in the aspect "and yet little..." and "contemplated...". Similarly, for a person in himself, he needs to judge himself to the scale of merit and find in himself some good point to strengthen himself not to fall completely, God forbid. On the contrary, he will revive himself and gladden his soul in the little good that he finds in himself — that is what he merited to do in his days, some mitzvah or good thing. Similarly, he needs to search and find still some good in himself, and even though that good thing is mixed with much waste, he will still take some good point from there. So he will gather still the good points and through this make melodies, as explained elsewhere.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

וזה בחינת (תהלים קמ"ו): אזמרה לאלקי בעודי. בעודי דיקא, הינו על ידי בחינת העוד שלי שאני מוצא בעצמי בחינת עוד מעט ואין רשע כנ"ל, על ידי אותה הנקדה, על ידי זה אוכל לזמר ולהודות לה' כנ"ל. וזהו אזמרה אזמרה דיקא הינו זמירות ונגונים שנעשין על ידי שמלקט הנקדות טובות כנ"ל:

</div>

Through this, he does not let himself fall and revives himself by searching, seeking, and finding in himself some good points, gathering and clarifying these good points from within the bad and waste in him.


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

[והזהיר רבנו, זכרונו לברכה, מאד לילך עם התורה הזאת, כי הוא יסוד גדול לכל מי שרוצה להתקרב להשם יתברך, ולבל יאבד עולמו לגמרי חס ושלום, כי רב בני אדם שרחוקים מהשם יתברך, עקר רחוקם הוא מחמת מרה שחורה ועצבות, מחמת שנופלים בדעתם, מחמת שרואים בעצמם גדל קלקולם שקלקלו מעשיהם כל אחד כפי מה שיודע בעצמו את נגעי לבבו ומכאוביו, ומחמת זה הם נופלים בדעתם, ורבן מיאשים עצמן לגמרי, ועל ידי זה אינם מתפללים בכונה כלל, ואינם עושים אפלו מה שהיו יכולים לעשות עדין. על כן צריך האדם להשכיל מאד על דבר זה, כי כל הנפילות שבדעתו, אף על פי שהוא מחמת מעשים רעים שעשה באמת, עם כל זה, הנפילה שבדעתו, והעצבות והמרה שחורה שנופל עליו על ידי זה, הכל הוא רק מעשי בעל דבר, שמחליש דעתו כדי להפילו לגמרי, חס ושלום. על כן צריכין להתחזק מאד, לילך עם התורה הזאת לחפש ולבקש בעצמו בכל פעם איזה מעט טוב ונקדות טובות וכו' כנ"ל. ועל ידי זה יחיה וישמח את עצמו, ויצפה לישועה עדין, ויוכל להתפלל ולזמר ולהודות לה', בבחינת אזמרה לאלקי בעודי כנ"ל, ועל ידי זה יזכה לשוב באמת אל ה' כנ"ל]:

</div>

Through this he makes melodies and then can pray, sing, and thank Hashem from his corporeality and his deeds, even though he sees that he is far from holiness in truth. When revived and gladdened by his own words, even though he knows he has many bad deeds and sins and is very far from the Name blessed be He, he still searches and finds some good points in himself and revives and gladdens himself. Certainly it is fitting for a person to enlarge his joy very much in every good point from the holiness of Israel that he finds in himself. Then, when he revives and gladdens himself, he can pray, sing, and thank Hashem. This aspect "I will sing to my God in my stillness" is precisely through the aspect of "my stillness" that I find in myself, the aspect "still little and no wicked", as above.


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

ודע שמי שיכול לעשות אלו הנגונים, דהינו ללקט הנקדות טובות שנמצא בכל אחד מישראל, אפלו בהפושעי ישראל כנ"ל, הוא יכול להתפלל לפני העמוד, כי המתפלל לפני העמוד, הוא נקרא שליח צבור, וצריך שיהיה נשלח מכל הצבור, דהינו שצריך שיקבץ כל נקדה טובה שנמצא בכל אחד מהמתפללין, וכל הנקדות טובות יהיו נכללין בו, והוא יעמד ויתפלל עם כל הטוב הזה, וזהו שליח צבור, וצריך שיהיה בו בחינה גבוה כזו, שעל ידי זה, יהיו כל הנקדות תאבים אליו, ויהיו נכללין בו, ומי שיכול לעשות נגונים הנ"ל, דהינו שיכול לדון את כל אדם לכף זכות, אפלו את הקלים והרשעים, כי משתדל לחפש ולבקש למצא בכלם נקדות טובות כנ"ל, שעל ידי זה נעשין נגונים כנ"ל, זה הצדיק שאוחז במדרגה זאת, הוא יכול להיות חזן ושליח צבור, דהינו להתפלל לפני העמוד, כי הוא יש בו בחינה זו הצריכה להשליח צבור ההגון באמת, שצריך שיהיה בו בחינת שיהיו כל הנקדות טובות תאבים אליו ויהיו נכללין בו כנ"ל, כי הוא יכול לקבץ כל הנקדות טובות שנמצא בכל אחד מישראל אפלו בפושעי ישראל כנ"ל:

</div>

Through this point, one can sing and thank Hashem. [Our Rabbi warned strongly to follow this Torah, because it is a great foundation for all who want to approach the Name blessed be He and not to lose their world completely, God forbid. Many people far from the Name blessed be He mainly are distant from Him because of black bile and sadness; because of that they fall into despair and see in themselves great spoilage, their deeds spoiled, and despair completely. Because of this, they do not pray with intention at all and do not do even what they could still do. Therefore a person needs to be very wise about this because all the falls of mind, even though from bad deeds he did, with all this, the fall of mind and the sadness and black bile that fall on him is all by the master of evil, who weakens his mind to cause him to fall completely, God forbid.


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

ודע שיש בכל דור ודור רועה, והוא בחינות משה, שהוא רעיא מהימנא, וזה הרועה הוא עושה משכן. ודע שתנוקות של בית רבן מקבלים הבל פיהם שאין בו חטא מזה המשכן, ועל כן התינוק כשמתחיל לקרות ולהכנס בתורה, הוא מתחיל מן "ויקרא אל משה" (מדרש רבה צו פרשה ז), שהוא אלף זעירא כי "ויקרא" מדבר מגמר הקמת המשכן, שאז קראו השם יתברך והתחיל לדבר עמו מהמשכן, ועל כן משם מתחילין התינוקות, כי משם מקבלין הבל פיהם כנ"ל, ומשם מתחילין לקרות ולהכנס לתוך התורה:

</div>

Therefore, one needs to strengthen greatly and walk with this Torah — to search and seek in himself always some little good and good points, etc. Through this he will revive and gladden himself and expect salvation, and can pray, sing, and thank Hashem — the aspect "I will sing to my God in my stillness" — and by this merit to return to Him in truth.]

Know that whoever can make these melodies — that is, gather the good points found in all Israel, even in the sinners — he can pray before the amud (the prayer leader's platform), because he who prays before the amud is called shaliach tzibur (prayer leader) and needs to be sent by all the public.


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

ודע שכל הצדיקים שבדור כל אחד ואחד הוא בחינת רועה, כי בכל אחד ואחד יש בו בחינת משה, וכל אחד ואחד לפי בחינתו, הוא עושה בחינת משכן, שמשם מקבלין התינוקות הבל פיהם כנ"ל, וכל אחד לפי בחינתו, לפי בחינת המשכן שהוא עושה, כמו כן יש לו תינוקות שהם מקבלין משם, נמצא שיש לכל אחד ואחד מצדיקי הדור, סך תינוקות שהם מקבלין הבל פיהם ממנו, כל אחד לפי בחינתו כנ"ל, וזה בחינת מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (שבת לג:): שתינוקות נתפסין על עוון הדור שנאמר: "ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים" שמתמשכנין על הרועים וזהו: "על משכנות הרועים", שהם מקבלין הבל פיהם מבחינת המשכנות של הרועים, דהינו הצדיקים שבדור, שכל אחד עושה משכן כנ"ל: אך לידע כל זאת, דהינו לדעת כל צדיק וצדיק, איזה הם התינוקות השיכים לו, וכמה הם מקבלין ממנו, ולידע כל הבחינות שיש בזה, והדור שיבוא מהם עד הסוף. דע, מי שיוכל לעשות נגונים הנ"ל, הוא יכול לידע כל זה. וזהו סוד מה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה במשנה (שבת יא): 'באמת אמרו החזן רואה היכן התינוקות קוראים'. החזן, דהינו מי שיכול לעשות הנגונים הנ"ל. שהוא יכול להיות חזן ושליח צבור להתפלל לפני העמוד כנ"ל. הוא רואה ויודע היכן התינוקות קורין, הינו אצל איזה צדיק הם מקבלין הבל פיהם, שעל ידו הם קוראין ונכנסין בהתורה כנ"ל:

</div>

That is, he needs to gather all good points found in all the prayer-ers, and all the good points will be included in him. He will stand and pray with all this good. This is the shaliach tzibur. He needs to have such a high level that through this all the points will desire him and be included in him. Whoever can make these melodies can be chazan and shaliach tzibur to pray before the amud. But know all this, that to know all tzadikim (righteous ones) and which infants belong to them and how they receive from them — and all the aspects there — and the generation that will come from them until the end, to know who can make these melodies is to know all this.


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

.

</div>


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

.

</div>


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

תם ונשלם ספר ראשון. תהלה לאל אחרון וראשון:

</div>

Therefore a person needs to be very wise about this because all the falls of mind, even though from bad deeds he did, with all this, the fall of mind and the sadness and black bile that fall on him is all by the master of evil, who weakens his mind to cause him to fall completely, God forbid.


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

ואלה מוסיף על הראשונים. לקוטים חדשים שלקטתי מהחברים. מפיהם ומפי כתבם. שלא הובאו בראשונים:

</div>

Therefore, one needs to strengthen greatly and walk with this Torah — to search and seek in himself always some little good and good points, etc. Through this he will revive and gladden himself and expect salvation, and can pray, sing, and thank Hashem — the aspect "I will sing to my God in my stillness" — and by this merit to return to Him in truth.]

This is the secret what our rabbis said in the Mishnah (Shabbat 11): the chazan sees where the infants read the chazan — that is, who can make these melodies can be chazan and shaliach tzibur to pray before the amud, seeing and knowing where the infants read, i.e., from which tzadik they receive their breath and mouth through him read and enter in the Torah.]

He needs to have such a high level that through this all the points will desire him and be included in him. Whoever can make these melodies can be chazan and shaliach tzibur to pray before the amud.

But know all this, that to know all tzadikim (righteous ones) and which infants belong to them and how they receive from them — and all the aspects there — and the generation that will come from them until the end, to know who can make these melodies is to know all this.


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

.

</div>



# There Are Two Tzadikim Who Are from One Root

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/283/

# There Are Two Tzadikim Who Are from One Root

<div dir="rtl">שמעתי בשמו איזה דברים יקרים מתורה נפלא</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/283


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

(שמעתי בשמו איזה דברים יקרים מתורה נפלא, אך כפי הנראה שחסר מהם הרבה, אך אף על פי כן ארשם מה ששמעתי):

</div>

283 – There Are Two Tzadikim Who Are from One Root

I heard in his name precious matters of wondrous Torah, though much seems to be missing; yet I will write what I heard:

Know that there are two

tzadikim

who are from the same root, and even so, there is a controversy between them—because one changes his attribute at their root.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

דע כי יש שני צדיקים שהם משרש אחד, ואף על פי כן יש ביניהם מחלקת, זה מחמת שאחד משנה מדתו שבשרשו, וזה בחינת מחלקת שבין שאול ודוד, כי כתיב (תהלים כ"ג): "אך טוב וחסד ירדפוני". ואיתא בזהר הקדוש (תרומה קס"ח): 'הינו טוב הינו חסד, אלא טוב טובה כליל בגוה. חסד דאתפשט לבר', וזה בחינת שני צדיקים ששניהם משרש אחד, רק שזה בחינת טוב 'שטובה כליל בגוה'. דהינו שאינו מגלה תורתו לאחרים, והשני הוא בחינת חסד דאתפשט לבר, שמגלה תורתו לאחרים, שזהו בחינת חסד בחינת: "ותורת חסד על לשונה" (עין סכה מט:): ועל ידי זה יש ביניהם מחלקת. וזה בחינת המחלקת שהיה בין שאול ודוד, ששניהם היו צדיקים גדולים, ואף על פי כן היה ביניהם מחלקת, הינו מחמת בחינות הנ"ל, כי זה היה בחינת טוב, וזה היה בחינת חסד, כי אמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ערובין נג): 'דוד דגלי מסכתא' כתיב בה: "יראיך יראוני וישמחו", 'שאול דלא גלי מסכתא' כתיב בה: "אל כל אשר יפנה ירשיע", הינו כנ"ל. כי 'שאול דלא גלי מסכתא', זהו בחינת טוב. 'דטובה גניז בגוה'. אבל דוד דגלי מסכתא, שהיה מלמד תורתו לרבים, זהו בחינת חסד דאתפשט לבר, בחינת "ותורת חסד על לשונה", ומחמת זה היה ביניהם מחלוקת. כי 'המחלקת הוא בחינת רעמים' כמובא במקום אחר (בסימן נ"ו), ואיתא שהרעמים נעשין על ידי שיוצאין אדים חמים כמו אש, והעננים שואבין אותן האדים חמים ומחמת ששואבין אותם האדים הרבה עד שאין יכולין להחזיקם בתוכם, על ידי זה נבקע הענן ומזה נעשין רעמים, וזה בחינת מחלקת הנ"ל, כי מחמת שהתורה שהיא בחינת אש, כמו שכתוב (ירמיה כ"ג): "הלא כה דברי כאש" וכו', היא עצורה בלבו כאש בוערת, מחמת שאינו מגלה אותה, על ידי זה בוקעת ויוצאת בבחינת רעמים, שהוא בחינת מחלוקת כנ"ל. וזה בחינת (עבודה זרה י"ט): 'שיחתן של תלמידי חכמים צריכין למוד', הינו כל השיחות של התלמידי חכמים שמשיחין וחולקין זה על זה, לזה צריכין למוד, כי עקר המחלקת הוא מחמת חסרון הלמוד, מחמת שאין מלמד תורתו לאחרים וטובה גניז בגוה כנ"ל: נמצא שהמחלקת של צדיקים, הוא נמשך מהתורה כנ"ל. אבל יש מחלקת של הרשעים שאינו נמשך מהתורה כלל, וזהו שהיה קובל דוד לפני השם יתברך. (תהלים קי"ט): "כרו לי זדים שיחות אשר לא כתורתך", שהם משיחין וחולקין עלי שלא על פי התורה כלל: וזה שבקש דוד (שם כ"ג): "אך טוב וחסד ירדפוני", שבכל עת שיהיה עלי רדיפות ומחלקת שיהיה המחלקת רק משם, מבחינת טוב וחסד כנ"ל:

</div>

This corresponds to the controversy between Saul and David, for it is written: “Only good and kindness will pursue me”— which means that “good” which is wholly “kindness.” Good is entirely inward-rooted, kindness extends outward. Thus, these two

tzadikim

share the same root, but one is the aspect of “good” hidden inward—he does not reveal his Torah to others—while the second is the aspect of “kindness” that extends outward and reveals his Torah to others. This is the “kindness on her tongue”: “And Torah kindness on her tongue” (Sukkah 49). Because of this, there is controversy between them—and that controversy corresponds to the dispute between Saul and David, both great

tzadikim

Our Rabbis said (

Eruvin

53): David “reveals the tractate inscribed in him” (“Your fearers will see me and rejoice”), whereas Saul did not reveal his inscribed tractate (“he makes all who turn wicked”). This illustrates that Saul represents hidden “good,” which he did not publicize; David represents the outward-reaching “kindness” that taught Torah to many. Because of this distinction, controversy arose between them. The dispute is likened to thunder (Rama 56), where hot vapors rise like fire, and clouds accumulate them until they can no longer contain them, causing the cloud to split—and behold, thunder results. Likewise, the Torah—which is like fire (Jeremiah 23:29)—when confined in one’s heart without revealing it, bursts forth in controversy (“thunder”). Also, students’ debates are necessary—these are the conversations and disputes of students studied one-on-one. This controversy originates from the lack of revealed Torah—i.e. when one does not teach his Torah to others, and his “good” remains hidden. By contrast, the controversy of the wicked is rooted in no Torah at all. As David lamented before the Name: “They have dug pits for me, arrogant conversations not like Your Torah” (Psalm 119). He petitioned: “Only good and kindness will pursue me”— meaning that whenever controversy pursues him, may it only be the controversy arising from good and kindness. In summary, the conflict between two

tzadikim

from one root arises precisely because their root has two expressions

good” inwardly and “kindness” outwardly. The constructive controversy between them originates from shared root Torah, manifesting in conflicting but holy ways.



# He Rebuked One Who Said to Him That He Has No Leisure to Learn

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/284/

# He Rebuked One Who Said to Him That He Has No Leisure to Learn

<div dir="rtl">שמעתי בשמו</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/284


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

שמעתי בשמו, שהוכיח את אחד שאמר לו, שאין לו פנאי ללמד מחמת שעוסק במשא ומתן, אמר: שאף על פי כן ראוי לו לחטף איזה זמן לעסק בתורה בכל יום. ואמר, שזהו מה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה, (שבת לא), ששואלין את האדם: קבעת עתים לתורה? קבע הוא לשון גזלה, כמו שכתוב (משלי כ"ב): "וקבע את קבעיהם נפש"; הינו ששואלין את האדם, אם גזל מן הזמן שהוא טרוד בעסקיו, אם גזלת מהן עתים לתורה, כי צריך האדם לחטף ולגזל עתים לתורה מתוך הטרדא והעסק:

</div>

284 – He Rebuked One Who Said to Him That He Has No Leisure to Learn

I heard that he rebuked someone who said to him that he had no leisure for learning Torah because he was occupied with business dealings. He replied that even so, it is fitting for him to snatch some time every day to occupy himself with Torah study.

He explained that this is exactly what our Rabbis of blessed memory said (Shabbat 31a): “Do you set fixed times for Torah?” The word “fixed” (קבע) is linguistically related to “robbery”—as it is written:

“and robs the robbed soul their” (Proverbs 22:22).

This means that the question asked is: Have you “robbed” time from your daily affairs—time you are busy with your business—to dedicate for Torah? One must snatch and rob time for Torah study even amidst the busyness and occupations of life.



# She Tasted That Her Merchandise Is Good

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/285/

# She Tasted That Her Merchandise Is Good

<div dir="rtl">טעמה כי טוב סחרה</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/285


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

"טעמה כי טוב סחרה" (משלי ל"א) - הינו תכף כשטועמין טעם התורה של הצדיק האמת, שוב "לא יכבה בלילה נרה", הינו אף על פי שאחר כך ימנע ולא יתקרב אליו ויהיה רחוק ממנו (שזהו בחינת לילה וחשך), אף על פי כן לעולם יאיר לו אור התורה, שטעם קצת ממנה בהיותו אצלו. וזהו: "טעמה כי טוב סחרה" - תכף כשטועמין "כי טוב סחרה", שהוא התורה של הצדיק, שהסחורה שלו, הינו התורה שלו, טעמה טוב, אזי שוב לעולם "לא יכבה בלילה נרה", כי תמיד תאיר לו אור התורה שטעם אצלו, אפלו בלילה, הינו בעת ההתרחקות, שהיא בחינת לילה, כי לא יכבה בלילה נרה לעולם ועד:

</div>

285 – She Tasted That Her Merchandise Is Good

"She tasted that her merchandise is good" (Proverbs 31:18) means:

Immediately when one tastes the Torah of the true tzadik (righteous person), then even if afterward they are prevented from approaching it and become distant from it (this being the aspect of “night” and “darkness”), nevertheless:

her

lamp does not go out at night”—the light of the Torah they once tasted will forever shine for them.

The phrase “She tasted that her merchandise is good” means that upon tasting the goodness of the

tzadik’s

Torah—their “merchandise,” whose taste is good—the light of that Torah will continue to shine eternally, even during spiritual darkness and distance, which are “nights.”

Thus, even at night, the lamp does not go out forever and ever.



# There Is Gan Eden, and They Are Two Aspects: Gan and Eden

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/286/

# There Is Gan Eden, and They Are Two Aspects: Gan and Eden

<div dir="rtl">שמעתי משמו מכבר מה שאמר על פרשת שפטים ושטרים ונשכח</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/286


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

(שמעתי משמו מכבר מה שאמר על פרשת שפטים ושטרים ונשכח הרב, וזהו היוצא משם, מה שאנו זוכרים עדין):

</div>

286 – There Is Gan Eden, and They Are Two Aspects: Gan and Eden

(I heard from his name long ago something he said on the portion “Judges and Officers,” which the teacher forgot much of, and this is what we still remember:)

There is Gan Eden (the Garden of Eden), which has two aspects: Gan and Eden.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

כי יש גן עדן, והם שני בחינות: גן ועדן, והם בחינת חכמה עלאה וחכמה תתאה, כי עקר תענוג גן עדן הוא השגת חכמת אלקות, הינו חכמה עלאה וחכמה תתאה, שהם בחינת גן עדן כנ"ל. אך לזכות לזה אי אפשר כי אם על ידי השערים, כי יש שערים, הינו בחינת שערי גן עדן, שעל ידי זה זוכין לכנס לגן עדן, דהינו להשגת חכמה עלאה וחכמה תתאה, אך אלו השערים גנוזים וטמונים בארץ, בחינת (איכה ב): "טבעו בארץ שעריה"; וצריכים לזה בעל הבית על הארץ, שיהיה מושל בארץ, שיוכל להוציא ולהקים ולהעמיד השערים שנטבעו בארץ: ודע, שעל ידי למוד פוסקים זוכין להיות מלך ומושל בארץ, ואז יכולין להעמיד ולהקים השערים שטבעו בארץ. וזה בחינת (משלי כ"ט): "מלך במשפט יעמיד ארץ". 'במשפט' דיקא, הינו על ידי משפט, שהוא משפטי ודיני התורה, דהינו למוד פוסקים, שמבררים משפטי ודיני התורה, על ידי זה נעשה מלך ומושל, ועל ידי זה יוכל להעמיד ארץ, ואז מעמיד ומקים ומגלה השערים שטבעו בארץ, שעל ידי זה זוכין לגן עדן כנ"ל: וזהו: "שפטים ושטרים תתן לך בכל שעריך וכו' לשבטיך" (דברים ט"ז). "שבט" ראשי תבות ט'בעו ב'ארץ ש'עריה (הינו השערים שנטבעו בארץ), וזהו: שפטים ושטרים תתן לך וכו'; כי השופטים ושוטרים, שהם בחינת המנהיגים והמושלים בארץ. וזהו שופטים דיקא, כי העקר על ידי משפטי התורה, בחינת פוסקים, בחינת: "מלך במשפט יעמיד ארץ", על ידי זה נתגלין השערים שנטבעו בארץ. וזהו: תתן לך בכל שעריך לשבטיך, כי השופטים ושוטרים מקימין השערים שנטבעו בארץ. וזהו "בכל שעריך לשבטיך", כי הם מקימין ומגלין השערים שנתעלמו, בחינת טבעו בארץ שעריה; הם מקימין אותם על ידי המשפט שלהם, דהינו למוד פוסקים, בחינת: "מלך במשפט יעמיד ארץ", כנ"ל:

</div>

These correspond to Upper Wisdom and Lower Wisdom, because the main delight of Gan Eden is the attainment of Divine wisdom—that is, both the upper and lower wisdom. However, it is impossible to merit this except through the gates—these gates are the aspect of the gates of Gan Eden, through which one merits to enter Gan Eden, i.e., to attain upper and lower wisdom. These gates, however, are hidden and concealed in the earth, as it is written:

“Its gates sank into the earth” (Lamentations 2:6). For this, one needs a master of the house on earth, who is a ruler on earth able to take out, raise, and set up the gates that sank in the earth. Know that by studying the

poskim

(Jewish legal

decisors

), one merits to become king and ruler on earth, and then one can set up and raise the gates that sank in the earth. This is the meaning of:

“A king by justice establishes the land” (Proverbs 29:4). “By justice” specifically refers to judgment, meaning the judgments and laws of the Torah—that is, the study of

poskim

who clarify judgments and laws of the Torah. Through this, one becomes king and ruler, and through this can set up the land, raise, and reveal the gates that sank in the earth.


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

.

</div>


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

ברוך הנותן ליעף כח ולאין אונים, אשר עד כה עזרנו ברחמיו העצומים להתחיל ולגמר דבריו הראשונים, אשר הובאו בכרך הנורא הזה ספר "לקוטי מוהר"ן". אפרסמונא דכיא תליסר נהרין, צפנת פענח כל צפונות בו מתגלין ומתבארין, כשבילי דנהרדעא כן כל שבילי החכמה האמתית ויראת שמים ועצות דקדשה לה נהירין, הנמצא כזה איש אשר רוח אלקים בו דמגליא לה דמטמרין, כל דבריו כגחלי אש זקוקין דנור ובעורין. קומו וברכו את ה' אלקיכם מן העולם ועד העולם דגלי לן נהורין. עזרת אבותינו הוא מעולם מגן ומושיע להם ולבניהם אחריהם לדרי דרין, כען נחוי קדה ונצלי קדם רחמנא, דיהוי בסעדנא, להתחיל ולגמר ספר "לקוטי מוהר"ן - תנינא". אנא ה' הושיעה נא. כאשר זכינו לסדר אותם כן נזכה לעשותם עדי נשוב לציון ברננה, ובמהרה בימינו יקים תבואי תשורי מראש אמנה. אמן, כן יהי רצון:

</div>

Through this, one becomes king and ruler, and through this can set up the land, raise, and reveal the gates that sank in the earth.


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

חזק חזק ונתחזק

</div>


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

$ ליקוטי מוהר"ן חלק שני

</div>

Therefore,

“Judges and officers will give you in all your gates…” (Deuteronomy 16:18)—

These judges and officers are the leaders and rulers on earth. It is precisely through the judges, by the judgments of the Torah (

poskim

), that the gates buried in the earth are revealed. Thus, judges and officers correspond to the leaders who raise the gates that sank in the earth through their judgments (study of

poskim

), fulfilling:

“A king by justice establishes the land

It is precisely through the judges, by the judgments of the Torah (poskim), that the gates buried in the earth are revealed.

Thus, judges and officers correspond to the leaders who raise the gates that sank in the earth through their judgments (study of poskim), fulfilling: “A king by justice establishes the land”.



# 29 - This Man Who Goes to Request a Woman and They Did Not Give Him הַאי גַּבְר

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/29/

# 29 - This Man Who Goes to Request a Woman and They Did Not Give Him הַאי גַּבְר

<div dir="rtl">האי גברא דאזל בעי אתתא ולא קיהבי לה</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/29


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

האי גברא דאזל בעי אתתא ולא קיהבי לה, מאי חזי דאזל להיכא דמדלי מנה. שקל סכתא דצה לתתא לא עאל, דלי דצה לעלא עאל. אמר: האי נמי מתרמיא לה בת מזלה:

</div>

29 - This Man Who Goes to Request a Woman and They Did Not Give Him [הַאי גַּבְרָא דְּאָזֵל בָּעֵי אִתְּתָא וְלָא קָיָהֲבִי לֵהּ]

[In the language of our rabbi, of blessed memory]

This man [gavra (man)] who goes to request a woman [isesa (woman)] and they did not give him, what did he see that he goes to a place higher than her [dimidlay meena (higher than her)]? He took a peg [siksa (peg)] pushed it below, did not enter, lifted, pushed it above, entered. He said: This also happened to him, soulmate [bas mazalay (daughter of his constellation, i.e., the woman who shares his destiny)].


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

רש"י: דמדליה מנה, שמיחסת מראשונה ושואל אותו הלא יש לו ללמד הואיל ולא נתנו לו ראשונה כל שכן זו: סכתא, קבילא: דצה, השפיל ידו במקום שאין חור בכתל ולא על: דלי דצה, הגביה ידו ונעצה במקום נקב ועאל:

</div>

Rashi: To a place higher than her, that is designated from the first [i.e., a higher spiritual level]. And asks him, is there not for him to learn, since they did not give him the first, all the more this [i.e., if he was denied a wife at a lower level, how could he succeed at a higher one; cf. Talmud Bavli, Bava Metzia 59b]: Peg, receptacle: Pushed it, lowered his hand in a place that there is no hole in the wall and did not go up: Lifted, pushed it, raised his hand and stuck it in a place of hole and went up.


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

האי גברא דאזל בעי אתתא ולא קיהבי לה וכו',

</div>

This man [gavra (man)] who goes to request a woman [isesa (woman)] and they did not give him, what did he see that he goes to a place higher than her [dimidlay meena (higher than her)]? He took a peg [siksa (peg)] pushed it below, did not enter, lifted, pushed it above, entered. He said: This also happened to him, soulmate [bas mazalay (daughter of his constellation, i.e., the woman who shares his destiny)]. Rashi: To a place higher than her, that is designated from the first [i.e., a higher spiritual level]. And asks him, is there not for him to learn, since they did not give him the first, all the more this [i.e., if he was denied a wife at a lower level, how could he succeed at a higher one; cf. Talmud Bavli, Bava Metzia 59b]: Peg, receptacle: Pushed it, lowered his hand in a place that there is no hole in the wall and did not go up: Lifted, pushed it, raised his hand and stuck it in a place of hole and went up.


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

א כי לא כל דבור נקרא דבור, כי דבור שאינו נשמע ונתקבל אינו נקרא דבור, בחינת (תהלים י"ט): "אין אמר ואין דברים בלי נשמע קולם". ועקר מה שנתקבל הדבור, הוא מחמת הטוב שיש בו, כי טוב הכל חפצים. ועל כן כשיש טוב בהדבור, אזי הדבור נשמע ונתקבל, אבל כשאין טוב בהדבור אינו נתקבל: ואיך עושין הטוב בהדבור? הוא על ידי שלוקחין הדבור מהדעת, אזי יש בו טוב. אבל כשהדבור בלא דעת, אזי אין בו טוב. בבחינת (משלי י"ט): "גם בלא דעת נפש לא טוב", 'נפש' הוא הדבור, כמו שכתוב (בראשית ב'): "ויהי האדם לנפש חיה", ותרגומו: 'לרוח ממללא':

</div>

1. For not every speech is called speech, for speech that is not heard and received is not called speech, in the aspect of "There is no speech and there are no words without their voice being heard" (Psalms 19:4). And the main reason the speech is received is because of the good that is in it, for all desire good. And therefore, when there is good in the speech, then the speech is heard and received, but when there is no good in the speech, it is not received. And how do they make the good in the speech? It is by means of that they take the speech from the knowledge, then there is in it good, but when the speech is without knowledge, then there is no good in it, in the aspect of "Also without knowledge, a soul is not good" (Proverbs 19:2). Soul, it is the speech, as it is written "And the man became a living soul" (Genesis 2:7), and its Targum: To a speaking spirit [leruach memalela (speaking spirit)].


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

ב ולהקים ולרומם את הדעת, הוא על ידי שבח הצדיקים. כשמשבחין ומפארין את הצדיקים, על ידי זה נתרומם הדעת. בבחינת (דברים ל"ב): "כנשר יעיר קנו", 'נשרא' - דא רוחא (כמובא בתקון ג' מהי"א תקונים), דא בחינת צדיק, בבחינת (במדבר כ"ז): "איש אשר רוח בו". יעיר קנו - שהוא מעורר המחין מתרדמותן, מבחינת מחין דקטנות, מבחינת שנה. קנו - דא "קנה חכמה קנה בינה" (משלי ד'), שהם המחין. ואפלו מלאכים כשרוצים לעשות דבור שיהיה נשמע ונתקבל אצלם, בבחינת: 'עשי דברו לשמע בקול דברו', אזי הם משבחין ומפארין את השם יתברך תחלה, שהוא צדיקו של עולם, בחינת (תהלים קמ"ה): "צדיק ה' בכל דרכיו", ועל ידי זה נעשה הדבור, בבחינת: 'לשמע' וכו'. וזה (תהלים ק"ג): "ברכו ה' מלאכיו", הינו השבח שמשבחין תחלה את השם יתברך שהוא צדיקו של עולם. ואחר כך על ידי זה: 'עושה דברו לשמע בקול דברו', שעושין הדבור שהוא נשמע ונתקבל:

</div>

2. And to establish and to elevate the knowledge, it is by means of praise of the righteous [shevach hatzadikim (praise of the righteous)]. When they praise and glorify the righteous [tzadikim (righteous)], by means of this, the knowledge is elevated, in the aspect of "As the eagle stirs up its nest" (Deuteronomy 32:11). Eagle, this is spirit [neshra da ruacha (eagle, i.e., spirit)] (as brought in Tikunay Zohar, Third Tikkun of the Eleven Tikkunim, 139b), this is the aspect of *tzadik* [tzadik], in the aspect of "A man in whom there is spirit" (Numbers 27:18), stirs up its nest, that he arouses the brains [mochin (intellects)] from their slumber, from the aspect of brains of smallness [mochin dekatnus (brains of smallness)], from the aspect of sleep. Nest, this is "Acquire wisdom, acquire understanding" (Proverbs 4:5), that they are the brains. And even angels, when they want to make speech that it should be heard and received with them, in the aspect of: Doers of His word to hear the voice of His word, then they praise and glorify Hashem, blessed be He, first, that He is the *tzadik* of the world, in the aspect of "Righteous is Hashem in all His ways" (Psalms 145:17). And after that, by means of this: Doers of His word to hear the voice of His word, that they make the speech that it is heard and received.


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

ג וזה בחינת בגדים לבנים, הינו תקון הדבור שהוא בחינת מלכות פה, הוא בחינת בגדים לבנים. כי צריך לשמר מאד את הבגדים, שלא יבזה את הבגדים, רק לשמרן כראוי שלא יבוא עליהם שום כתם ורבב. וכל מי שהוא גדול יותר, צריך לשמר את הבגדים יותר. כי כל מי שגדול יותר, מדקדקין עמו יותר. ועל כן תלמיד חכם שנמצא רבב על בגדיו חיב מיתה (שבת קי"ג), כי עמו מדקדקין יותר. כי הבגדים בעצמם הם דנין אותו, בבחינת דינא דמלכותא. כי הבגדים הם בחינת מלכות, כי רבי יוחנן קרא למאנה מכבדותא (שבת קי"ג.), שזהו בחינת מלכות, בחינת (תהלים כ"ד): "מלך הכבוד". והם בחינת 'צדק מלכותא קדישא' (פתח אליהו) שזה בחינת הבגדים, בחינת (איוב כ"ט): "צדק לבשתי". והמבזה אותם, נמצא שהוא כמורד במלכות, ואז דינא דמלכותא דן אותו. ועל ידי זה עושה פרוד בין קדשא בריך הוא ושכינתה, בבחינת 'נחש משיך לה לגבה ואטיל בה זהמא' (עיין זוהר אחרי ע"ט), בבחינת דם נדה, בבחינת (ישעיה ס"ג): "מדוע אדם ללבושך". וזהו בחינת הכתם והרבב שנמצא על בגדו שעל ידי זה נפרדת בחינת המלכות הנ"ל שהיא שכינת עזו מקדשא בריך הוא. ואז (ירמיה כ"ה): "שאג ישאג על נוהו" - על נוה דילה (זוהר אחרי ע"ד). ואז שולטת שפחה בישא, שהוא מלכות דסטרא אחרא. בבחינת (משלי ל): "שפחה כי תירש גברתה", שהיא אשה רעה, שהיא בחינת עת רעה (עיין זוהר תרומה קנ"ה). כי יש כ"ח [עשרים ושמונה] עתים, עתים לטובה, עתים לרעה (קהלת ג). וצריך להכניע שפחה בישא, שהיא עת רעה. בבחינת (קהלת ט): "בכל עת יהיו בגדיך לבנים", 'בכל עת' דיקא. 'בגדיך לבנים', הינו בלא רבב, הינו בחינת טהרת השכינה מנדתה, בבחינת 'דם נעכר ונעשה חלב' (בכורות ו: נדה ט). והרשעים בעוונותיהם גורמין אפרשותא בין קדשא בריך הוא ושכינתיה, כי גורמין לה דם נדה, ואז היא נקראת עיר הדמים (יחזקאל כ"ב וכ"ד:) (נחום ג'), ועל שם זה רשעים נקראים אנשי דמים (תהלים נה). כי שס"ה לא תעשה תלויים בשס"ה גידים, ששם תהלוכת הדמים. ולפי בחינת לא תעשה שעוברים, כן מעוררים דם נדה להשכינה, כי כמה מיני דמים יש (נדה יט). בכן צריך להמתיק את הדמים האלו, הינו לתקן הלאוין שהם הגידין, ולהמשיך להם לבנונית, בבחינת: 'דם נעכר ונעשה חלב'. וזהו: בכל עת יהיו בגדיך לבנים - בגידיך דיקא, להמשיך להם לבנונית:

</div>

3. And this is the aspect of white garments [begadim levanim (white garments, root: בגד)]—that is, rectification of the speech that is the aspect of kingship [malkhus (kingship, root: מלך)]. Mouth [peh (mouth)] is the aspect of white garments, for one needs to guard very much the garments, that he should not despise the garments, only to guard them as proper, that there should not come on them any stain [ketem (stain)] and blemish [revav (blemish)]. And everyone who is greater, more needs to guard the garments more, for everyone who is greater, they scrutinize with him more. And therefore, a disciple of a sage, that is found a blemish on his garment, is liable to death (Talmud Bavli, Shabbos 113a), for with him they scrutinize more, for the garments themselves judge him in the aspect of law of kingship [dina demalkhusa (law of kingship)]. For the garments, they are the aspect of *malchus*, for Rabbi Yochanan called his garment my honor [mechabdusa (my honor)] (Shabbos 113a), that this is the aspect of *malkhus*, the aspect of "King of glory [melech hakavod (King of glory)]" (Psalms 24:10). And they are the aspect of righteousness, holy kingship (Tikunay Zohar, Patah Eliyahu, 17a), that this is the aspect of the garments, the aspect of "Righteousness I donned" (Job 29:14). And the one who despises them, it turns out that he is as rebels in *malkhus*, and then law of kingship judges him. And by means of this, he makes separation [peruda (separation)] between the Holy One, blessed be He, and His Shechinah, in the aspect of serpent draws her to him and injects in her filth (Zohar Acharei 79a), in the aspect of blood of *niddah*, in the aspect of "Why red in your garment" (Isaiah 63:2). And this is the aspect of the stain and the blemish that is found on his garment, that by means of this is separated the aspect of the *malchus* aforementioned, that it is the Shechinah of His strength, from the Holy One, blessed be He, and then rules maidservant evil, that is kingship of the other side, in the aspect of "A maidservant when she inherits her mistress" (Proverbs 30:23), that it is evil woman, that it is the aspect of evil time [ais ra’ah (evil time)] (Zohar Trumah 155a), for there are כ"ח [twenty-eight] times, times for good, times for evil [the 28 times of Ecclesiastes 3:2–8]. And one needs to subdue maidservant evil, that it is evil time, in the aspect of "In every time let your garments be white" (Ecclesiastes 9:8), in every time precisely, your garments white—that is, without blemish, that is the aspect of purification of the Shechinah from her *niddah*, in the aspect of blood becomes turbid and becomes milk (Talmud Bavli, Bechoros 6b; Niddah 9a). And the wicked in their iniquities cause separation between the Holy One, blessed be He, and His Shechinah, for they cause for her blood of *niddah*, and then it is called city of bloods (Ezekiel 22:2; 24:6; Nahum 3:1). And on account of this, wicked are called men of bloods (Psalms 55:24), for 365 do-nots depend on 365 sinews [gidin (sinews, root: גיד)], that there is circulation of the bloods. And according to the aspect of do-nots that they transgress, so they arouse blood of *niddah* to the Shechinah, for how many kinds of bloods there are (Niddah 19a). Therefore, one needs to sweeten these bloods—that is, to rectify the do-nots, that they are the sinews, and to draw to them whiteness, in the aspect of: In every time let your garments be white, for all the whiteness is drawn from the brain [moach (brain)], in the aspect of: And flow from Lebanon, from whiteness of brain [libbuna democha (whiteness of brain)] (Zohar Pinchas 235a).


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

ד ולתקן כל העברות בפרטיות הם רבים מאד, וכבד על האדם, ואי אפשר לתקן אותם, כי יש דקדוקים ופרטים רבים בכל לאו ולאו. בכן צריך לתקן כלליות הגידים, שהוא בחינת (דברים ד'): "ויגד לכם את בריתו" (עיין זוהר וישלח קע"ו), ואז, על ידי תקון הברית, שהוא כלליות הגידין, נתתקן ממילא כל הלאוין שעבר, ונמשך להם לבנונית. ועל שם זה נקרא כלליות הגידין שהוא הברית קדש, 'שדי' (עיין לעיל בסי' יא אות ג), על שם ששדי ויורה כחץ (עיין רש"י ע"פ ברכות שדים ורחם) לבנונית ותקונים לכל פרט ופרט כפי צרכו, ואפלו למקומות הצרים והדקים. כי יש מקומות צרים ודקים שאי אפשר לבוא לשם שום תקון כי אם על ידי תקון הכללי, שהוא זורק לבנונית ותקונים גם למקומות הצרים והדקים. בבחינת (איוב כ"ב): "והיה שדי בצריך" - ששדי ויורה תקונין לכל מקומות הצרים. ועל שם זה נקרא ברית: 'זהר הרקיע' (עיין מאורי אור). כי קדם התקון, אזי הרקיע הוא בבחינת (איוב כ): "יגלו שמים עוונו". ואחר התקון, אזי מזהיר ומטהר את הרקיע, בבחינת לשון של זהורית, שהוא מלבין עוונותיהן של שס"ה לאוין (עיין יומא סז סח), ומשפיע לבנונית בשס"ה גידין, בבחינת: 'בכל עת יהיו בגדיך לבנים'. כי כל הלבנונית נמשך מן המח, בחינת: 'ונוזלים מן לבנון' - 'מן לבונא דמחא' (זהר פינחס רל"ה:). ועל ידי תקון כלליות הגידין נתרומם המחין, בבחינת: "כנשר יעיר קנו". נשרא דא רוחא, שהוא כלליות הגידין, בחינת (יהושע ב): "ולא קמה עוד רוח באיש" (עיין זבחים קטז). יעיר קנו - שהוא מעורר 'קנה חכמה קנה בינה', מבחינת שנה. על גוזליו ירחף - שהוא מרחף ומגן על המחין שהיו מתחלה נגזלין, בבחינת (משלי כ"ח): "גוזל אביו ואמו", הם המחין, שהם אב בחכמה (מגילה יג) ואם לבינה (משלי ב). וזה בחינת (ברכות ג): 'תינוק יונק משדי אמו' (עיין זוהר פנחס רנ"ח:). 'תינוק' הינו המחין דקטנות, שהוא יונק ונגדל מקטנותו, על ידי תקון הכללי, שהוא שדי ויורה כחץ. וזה: אמו, דא כנסיה, כמו שכתוב (משלי כ"ג): "אל תבוז כי זקנה אמך". פרש רש"י: כנסיתך (עיין רש"י משלי א' פסוק ח' ורש"י ברכות נ"ד ד"ה ואומר:). ששם נתכנסין ונכללין כל התקונים: וזה עקר התקרבות ישראל לאביהם שבשמים, הינו על ידי תקון הברית, על ידי זה עקר ההתקרבות של ישראל לאביהם שבשמים, בבחינת (שמות י"ט): "ואשא אתכם על כנפי נשרים ואבא אתכם אלי". 'נשרא' זה תקון הכללי, שהוא בחינת: "ויגד לכם את בריתו" כנ"ל, הינו תקון הברית. על ידי זה דיקא, "ואבא אתכם אלי" - שנתקרבו אליו יתברך. כי עקר ההתקרבות להשם יתברך, הוא על ידי תקון הברית כנ"ל:

</div>

4. And to rectify all the

transgressions in particular, they

are very many and heavy upon the man, and it is impossible to rectify them, for there are many details and particulars in every do-not and do-not. Therefore, one needs to rectify the generality of the sinews [klaliyus hagidin (generality of the sinews)], which is the aspect of "And He declared to you His bris [בְּרִית (covenant, i.e., sexual purity)]" (Deuteronomy 4:13; see Zohar Vayishlach 176a). And then, by means of the rectification of the *bris* [bris], which is the generality of the sinews, all the do-nots that he transgressed are rectified automatically, and whiteness is drawn to them. And on account of this, it is called generality of the sinews, which is the holy *bris*, *Shaday* [Shaday (Almighty, i.e., breasts and shoots like an arrow)] (see Likutay Moharan 11:3), on account of that it breasts and shoots like an arrow (see *Rashi* on Berachos 64a s.v. Breasts and womb), whiteness and rectifications for every particular and particular, according to its need, and even to the narrow and thin places, for there are narrow and thin places that it is impossible to bring there any rectification except by means of the rectification of the general, which shoots whiteness and rectifications also to the narrow and thin places, in the aspect of "And Shaday shall be in your straits" (Job 22:25), that it breasts and shoots rectifications to all the narrow places. And on account of this, it is called *bris*: Splendor of the firmament [zohar harakia (splendor of the firmament)] (see Ma’oray Or), for before the rectification, then the firmament is in the aspect of "The heavens reveal his iniquity" (Job 20:27), and after the rectification, then it brightens and purifies the firmament, in the aspect of tongue of scarlet [lashon shel zehoris (tongue of scarlet)], which whitens their iniquities of the 365 do-nots (see Talmud Bavli, Yoma 67b–68a), and influences whiteness in the 365 sinews, in the aspect of "In every time let your garments be white" [as above]. And by means of rectification of generality of the sinews, the brains [mochin] are elevated, in the aspect of "As the eagle stirs up its nest" (Deuteronomy 32:11). Eagle, this is spirit [neshra da ruacha], which is the generality of the sinews, in the aspect of "And there arose no more spirit in any man" (Joshua 2:11; see Zevachim 116a), stirs up its nest, that he arouses acquire wisdom, acquire understanding, from the aspect of sleep. On its young it hovers, that he hovers and protects on the brains that were at first robbed, in the aspect of "Who robs his father and his mother" (Proverbs 28:24), they the brains, that they are father in wisdom (Talmud Bavli, Megillah 13a) and mother to understanding (Proverbs 2:3; Berachos 7a). And this is the aspect of infant sucking from breasts of his mother (Zohar Pinchas 258a), infant, that is, the brains of smallness [mochin dekatnus], that he sucks and grows from his smallness, by means of rectification of the general, that he is breasts and shoots like arrow. And this: His mother, this is assembly [kenesiyah (assembly)], as it is written "Do not despise because your mother is old" (Proverbs 23:25; see *Rashi* Proverbs 1:8 and *Rashi* Berachos 54a s.v. And says), that there are gathered and included all the rectifications.


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

ה ובזה תלוי פרנסה בלי טרח, שהוא בחינת (שם ט"ז): "לחם מן השמים". הינו על ידי תקון הכללי, שהוא תקון הברית, שהוא בחינת (משלי ל): "דרך הנשר בשמים". וזה (במדבר י"א): "והמן כזרע גד הוא" - 'זרע גד', דא טפה חורתא (תקונים תקון כ"א נ"ב:), הינו בחינת: 'ונוזלים מן לבנון' שזה בחינת תקון הברית, שבזה תלוי פרנסה בלי טרח, שהוא בחינת מן, בחינת: 'לחם מן השמים' כנ"ל. כי פרנסה שהוא בטרחא ובכבדות, הוא מחמת שלא תקן תקון הכללי, שהוא תקון הברית. כי מאן דזרק פרורין דנהמא עניות רדף אבתרה, כל שכן מאן דזרק פרורין דמחא (זהר פינחס רמ"ד.):

</div>

And this is the main approaching of Israel to their Father in Heaven—that is, by means of rectification of the *bris* [bris].


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

וזה (ויקרא י"ט) "לא תאכלו על הדם" - הינו על ידי הדמים, שהם גורמים לשכינה בחינת דם נדה, בבחינת עיר הדמים, בבחינת: 'מדוע אדם ללבושך', בבחינת 'שנמצא רבב על בגדיו', הינו על ידי פגם הברית, שהוא בחינת פגם כלליות הגידין, שזהו בחינת פגם הבגדים כנ"ל, על ידי זה: לא תאכלו - הינו פרנסה בטרח. וזה: לא תנחשו ולא תעוננו - שהם גורמים בחינת נחש משיך לה לגבה, וגורמים שליטת השפחה בישא, שהיא עת רעה. וזה: לא תנחשו, שלא לגרם, חס ושלום, נחש משיך לה לגבה וכו' כנ"ל. ולא תעוננו - שהוא לשון עת ועונה, הינו שלא לגרם, חס ושלום, שליטת העת רעה של הכ"ח עתים, וכנ"ל: וזה שבקש יעקב (בראשית כ"ח): "ונתן לי לחם לאכל ובגד ללבש", כי זה תלוי בזה, כי פרנסה תלוי בבחינת בגדים לבנים. וזה (ישעיה כ"ג): "לאכל לשבעה ולמכסה עתיק". ויעקב שהמשיך לבנונית, בבחינת (בראשית ל): "מחשף הלבן", על ידי תקון הכללי, כמו שכתוב (שם מ"ט): "ראשית אוני", נאמר בו (שם כ"ה): "יושב אהלים", הינו בחינת שמים, כמו שכתוב (ישעיה מ): "וימתחם כאהל לשבת", הינו בחינת: 'דרך הנשר בשמים', בחינת 'זהר הרקיע', בחינת 'לשון של זהורית', שמלבין עוונותיהן, והדמים של שס"ה גידין, בבחינת (שם א): "אם יאדימו כתולע כצמר יהיו":

</div>

By means of this precisely, "And I bore you on eagles’ wings and brought you to Me" (Exodus 19:4). Eagle, this is rectification of the general [klaliyus (generality)], that it is the aspect of: And there arose no more spirit in any man [as above]—that is, rectification of the *bris*. By means of this precisely, "And I brought you to Me," that they approached to Him, blessed be He, for the main of the approaching to Hashem, blessed be He, it is by means of rectification of the *bris* [as above].


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

ו וכל זמן שלא תקן תקון הכללי, והשכינה היא בבחינת: "מדוע אדם ללבושך", בחינת דם נדה, אזי הדבור אסור. בבחינת (תהלים ל"ט): "נאלמתי דומיה", שמאלו הדמים נעשה בבחינת 'דומיה'. כי עקר הדבור תלוי בתקון הכללי, שהוא בחינת: "ויגד לכם את בריתו" כנ"ל. וזה בחינת: 'בתר דשכיב רבי שמעון הוה אמר חד לחברה: אל תתן את פיך לחטיא את בשרך' (זהר ויקרא ע"ט. ודף ק"ה:), כי רבי שמעון היה קשת הברית (עיין ב"ר פ' ל"ה) בחינת: "ויגד לכם את בריתו", הינו כלליות הגידין. וכשאין תקון הכללי, אזי הדבור אסור, בבחינת: 'נאלמתי דומיה', בחינת: 'אל תתן את פיך' כנ"ל. ומי שהוא מדבר אז כשאין תקון הכללי, הוא עובר על: "לא תלך רכיל בעמך" (ויקרא י"ט), והוא "הולך רכיל מגלה סוד" (משלי י"א). אבל ביומוי דרבי שמעון, הוה אמר חד לחברה: 'פתח פיך'. כי כשיש תקון הכללי שהוא קשת הברית, אזי הדבור מתר. כי הדמים כבר נתתקנו, בבחינת: 'דם נעכר ונעשה חלב', בבחינת: 'בכל עת יהיו בגדיך לבנים': וזה (תהלים ל): "למען יזמרך כבוד ולא ידם", 'כבוד', זה בחינת בגדים כנ"ל. שנתלבנין מבחינת: 'מדוע אדם ללבושך', מבחינת 'דם נדה'. ואז: 'ולא ידם' - כי נמשך לבנונית בהדמים, מבחינת: "ונוזלים מן לבנון" כנ"ל. ואז הדבור מתר, בבחינת: 'פתח פיך':

</div>

6. And in this depends sustenance without toil, that it is the aspect of "Bread from heaven" (Exodus 16:4)—that is, by means of rectification of the general [klaliyus], that it is rectification of the *bris*, that it is the aspect of "The way of the eagle in the heavens" (Proverbs 30:19). And this is "And the manna like seed of *gad* it is" (Numbers 11:7), seed of *gad*, this is white drop [tipa chivarta (white drop)] (Tikunay Zohar, Tikkun 21, 52a)—that is, the aspect of: And flow from Lebanon, from whiteness of brain [as above], that this is the aspect of rectification of the *bris*, that in this depends sustenance without toil, that it is the aspect of manna, the aspect of: Bread from heaven [as above]. For sustenance that it is in toil and in heaviness, it is because of that he did not rectify rectification of the general, that it is rectification of the *bris*, for one who throws crumbs of bread, poverty pursues after him,

all the more

one who throws crumbs of brain (Zohar Pinchas 244a).


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

ז וזה בחינת חלי נופל, רחמנא לצלן, הינו כשהדמים מתגברין והם מתיזין להמח, ועל ידי זה נלחץ המחין. ועל ידי לחיצת המחין, רועשין האיברים. כי המח הוא שר צבא, וכשהשונא בא על השר צבא, אזי רועשים כל צבאיו, כי כלם תלויים בו. ואזי השכינה נופלת, חס ושלום, בבחינת (עמוס ט): "סכת דוד הנופלת". ועל ידי תקון הכללי שמעורר המחין כנ"ל, וממשיך לבנונית להגידין, בבחינת: 'בכל עת יהיו בגדיך לבנים', אזי נתרפאת מחולאת הנפילה. ואז: "נפלה ולא תוסיף, קום בתולת ישראל" (שם ה). ואז הדבור מתר, בבחינת: 'פתח פיך': וזהו: "לא תלך רכיל, ולא תעמד על דם רעך" - 'רעך', הינו המחין, שהם 'תרין רעין דלא מתפרשין' (זוהר ויקרא דף ד:), כשהם אינם עומדים ונתבטלין מלעשות פעלתם על ידי תגברת הדמים הלוחצים את המחין, על ידי זה לא תעבר על: "לא תלך רכיל". כי אז הדבור מתר, בחינת 'פתח פיך, ביומוי דרבי שמעון' וכו':

</div>

7. And this is the aspect of falling sickness [choli nofel (epilepsy, spiritual affliction)], Heaven forbid, that is, when the bloods prevail and they spatter to the brain [moach], and by means of this, the brains [mochin] are pressed, and by means of the pressing of the brains, the limbs tremble, for the brain is the commander of the army, and when the enemy comes upon the commander of the army, then all his armies tremble, for they all depend on him. And then the Shechinah falls, Heaven

forbid

, in the aspect of "The booth of (sukas) David that is fallen" (Amos 9:11). And by means of the rectification of the general [klaliyus], which awakens the brains [as above] and draws whiteness to the sinews in the aspect of "In every time let your garments be white" (Ecclesiastes 9:8), then it is healed from the sickness of falling. And then "She has fallen and shall no more, rise virgin of Israel" (Amos 5:2). And then the speech is permitted, in the aspect of "Open your mouth" (Zohar Vayikra 79a). And this is "You shall not go talebearing, nor stand upon the blood of your fellow" (Leviticus 19:16), your fellow, that is, the brains, which are two fellows that do not separate (Zohar Va'yikra 4a), when they do not stand and are nullified from doing their function by means of the prevailing of the bloods that press the brains. By means of this, you shall not transgress on "You shall not go talebearing", for then the speech is permitted, in the aspect of "Open your mouth", in the days of Rabbi Shimon [as above].


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

ח וזה בחינת (חבקוק ב): "ואף כי היין בוגד" - 'בוגד', הינו בחינת גידין הנ"ל, שעל ידו 'הולך רכיל מגלה סוד', בבחינת: 'נכנס יין - יצא סוד' (סנהדרין ל"ח). כי היין הוא בחינת גידין, התגברות הדמים. בבחינת (משלי כ"ג): 'אל תרא יין כי יתאדם', שאחריתו דם (סנהדרין ע). ועל שם זה נקרא "תירוש", ולמדו רבותינו, זכרונם לברכה, מזה (יומא ע"ו:): 'זכה - נעשה ראש, לא זכה - נעשה רש'. הינו כשלא זכה, שאינו מזכך את הדמים, על ידי זה נעשה רש - שאין לו לחם מן השמים כנ"ל. אבל זכה - נעשה ראש, בבחינת מחין. הינו בחינת המשכת הלבנונית מן המחין, בבחינת: 'ונוזלים מן לבנון' כנ"ל:

</div>

8. And this is the aspect of "Indeed, the wine betrays" (Habakkuk 2:5), betrays, that is, the aspect of the sinews [gidin (sinews, root: גיד)] aforementioned, by means of which he goes talebearing, revealing secret, in the aspect of "Wine entered, secret exited" (Talmud Bavli, Sanhedrin 38a), for the wine is the aspect of the sinews, the prevailing of the bloods, in the aspect of "Look not upon the wine when it reddens" (Proverbs 23:31), for its end is blood (Talmud Bavli, Sanhedrin 70a). And on account of this, it is called tirosh [new wine], and our rabbis, of blessed memory, learned from this (Talmud Bavli, Yoma 76b): If he merits, it becomes head [rosh (head)], if he does not merit, it becomes poor [rash (poor)], that is, when he does not merit, that he does not purify the bloods, by means of this he becomes poor, that he has no bread from heaven [as above], but if he merits, it becomes head, in the aspect of brains [mochin], that is, the aspect of drawing the whiteness from the brains, in the aspect of "And flow from Lebanon" (Song of Songs 4:15) [as above].


## Segment 13

<div dir="rtl" lang="he">

ט וזה בחינת משא ומתן באמונה, כי מי שאינו עושה משא ומתן באמונה, והוא משקע בתאות ממון, וגוזל את חברו - אזי הוא מעורר דמים הנ"ל, בבחינת: מדוע אדם ללבושך הנ"ל, וגורם דם נדה לשכינה, בבחינת (יחזקאל ז): "וזהבם לנדה". וזהו: 'דמים תרתי משמע' (מגלה י"ד:, ועין חדושי אגדות שבת קל"ט ד"ה כי כפיכם), הינו דם נדה על ידי הממון. בשביל זה נקרא 'גזלה' בחינת 'בגד', כמו שכתוב (ישעיה כ"ד): "ובגד בוגדים בגדו". הינו פגם הבגדים הנ"ל, בחינת 'שנמצא רבב על בגדיו'. וזה שתרגם יונתן (על פסוק ובגד בוגדים בגדו הנ"ל ובסנהדרין צ"ד): 'בזוזי ובזוזי דבזוזי', הינו בחינת תאות ממון, שכל מה שיש לו יותר הוא חומד יותר (קה"ר פ"א, ל"א): וזה עקר תקונו של המשא ומתן - שיכון בכל הלוך והלוך, ובכל דבור ודבור, שהוא הולך ומדבר בשעת המשא ומתן, שכונתו כדי שירויח כדי שיתן צדקה. וזה הוא בחינת תקון הכללי של הדמים, כי הצדקה הוא בחינת כלליות הגידין, בבחינת (הושע י): "זרעו לכם לצדקה". בבחינת 'זרע גד', הוא טפה חורא, שעל ידי התקון הזה נתרומם המחין, בבחינת: 'מחא חורתא ככספא' (תיקון ע). ועל שם זה נקרא משא ומתן, להורות שיש בו תקון לבחינת בגדים הנ"ל, לבחינת דמים הנ"ל. 'משא', זה בחינת (תהלים ל"ח): "כי עונותי עברו ראשי כמשא כבד יכבדו ממני". שהם השס"ה לאוין הנ"ל, שמתגברין על הראש שהוא המחין, בבחינת: "לא תעמד על דם רעך" כנ"ל, והוא בחינת פגם הבגדים הנ"ל כנ"ל. וזה: 'כבד יכבדו', הינו בחינת מלך הכבוד הנ"ל. 'כבד', הינו בחינת הדמים, שהכבד מלא דם, שהוא בחינת דם נדה הנ"ל. 'ומתן', הוא בחינת תקון הכללי, שהוא הצדקה, בחינת (משלי י"ח): "מתן אדם ירחיב לו". בחינת קשת הברית שהוא הצדיק, בחינת (תהלים ל"ז): "צדיק חונן ונותן". וזה שאמרו חז"ל (ראש השנה ו): 'בפיך' - זו צדקה, שאז הדבור מתר:

</div>

9. And this is the aspect of business dealings in faith [massa umattan be’emunah (business dealings in faith, root: אמן)], for one who does not do business dealings in faith [emunah (faith)] and is immersed in the desire for money, and robs his fellow, then he arouses the bloods aforementioned, in the aspect of "Why red in your garment" (Isaiah 63:2) [as above], and causes blood of *niddah* to the Shechinah, in the aspect of "And their gold for *niddah*" (Ezekiel 7:19; see Talmud Bavli, Megillah 14a; Chiddushay Aggados Shabbos 139a s.v. For your hands). That is, blood of *niddah* by means of the money, for on account of this, robbery is called a garment, as it is written "And with a garment traitors betray" (Isaiah 24:16; see Talmud Bavli, Sanhedrin 94a), that is, the blemish of the garments [begadim (garments, root: בגד)] aforementioned, in the aspect of that is found a blemish [revav] on his garments [as above]. Plunderers and plundered of plunderers [bazuzi ubazuzi debazuzi (plunderers and plundered of plunderers)], that is, the aspect of desire for money, that the more he has, the more he desires (Kohelet Rabbah 1:31). And this is the main rectification of the business dealings, that he should intend in every step and step, and in every speech and speech, that he goes and speaks at the time of the business dealings, that his intention is in order that he should profit

in order to

give charity [tzedakah (charity)]. And this is the aspect of the rectification of the general of the bloods, for the charity is the aspect of the generality of the sinews [klaliyus hagidin], in the aspect of "Sow for yourselves for righteousness [tzedakah]" (Hosea 10:12), in the aspect of seed of *gad*, that is, the white drop [tipa chivarta (white drop)] [as above], that by means of this rectification, the brains are elevated, in the aspect of white brain like silver [mocha chivarta kekaspa (white brain like silver)] (Tikunay Zohar, Tikkun 70). And on account of this, it is called business dealings [massa umattan (business dealings)], to indicate that there is in

rectification for the aspect of garments

[begadim] aforementioned, for

the aspect of

bloods aforementioned

. Business [massa (business)], this is the aspect of "For my iniquities have passed over my head, like a heavy burden they are heavy for me" (Psalms 38:5), which are the 365

do-nots aforementioned, that

prevail over the head, which is the brains, in the aspect of "Nor stand upon the blood of your fellow" [as above]. And this is the aspect of blemish of the garments [as above]. And heavy, they are heavy, that is, the aspect of the King of glory [melech hakavod] [as above], heavy, that is, the aspect of the bloods, for the liver is full of blood, which is the aspect of blood of *niddah* [as above]. And giving [mattan (giving)], this is the aspect of the rectification of the general, which is the charity, in the aspect of "The gift of man makes room for him" (Proverbs 18:16), in the aspect of the bow of the *bris* [bris], which is the *tzadik* [tzadik], in the aspect of "The *tzadik* is gracious and gives" (Psalms 37:21). And this is what our rabbis, of blessed memory, said (Talmud Bavli, Rosh Hashanah 6a): In your mouth, this is charity, for then the speech is permitted.


## Segment 14

<div dir="rtl" lang="he">

י והנה הכלל - שצריך לתקן תחלה 'תקון הכללי', ועל ידי זה ממילא יתקן הכל בפרט. ואף שתקון הכללי הוא גבוה ומרומם יותר מתקון כל דבר בפרט, עם כל זה מחמת שתקון כל דבר, תלוי בהמח, דהינו להמשיך לבנונית מן המח, בבחינת: 'ונוזלים מן לבנון'. ולרומם המח אי אפשר כי אם על ידי תקון הכללי, בבחינת: 'כנשר יעיר קנו' כנ"ל. על כן צריך לילך מתחלה אל המדרגה היותר עליונה מזה, דהינו תקון הכללי, כדי לתקן ולרומם המח, ועל ידי זה נתקן הכל ממילא כנ"ל:

</div>

And behold, the general rule is that one needs to rectify first the rectification of the general [tikkun haklali (rectification of the general)], and by means of this, automatically everything is

rectified in particular

. And even though the rectification of the general is higher and more elevated than the rectification of every thing in particular, nevertheless, because the rectification of every thing depends on the brain [moach], that is, to draw whiteness from the brain, in the aspect of "And flow from Lebanon" [as above], and to elevate the brain, it is impossible except by means of the rectification of the general, in the aspect of "As the eagle stirs up its nest" (Deuteronomy 32:11) [as above]. Therefore, one needs to go first to the highest level, that is, the rectification of the general,

in order to

rectify and elevate the brain, and by means of this, everything is rectified automatically [as above].


## Segment 15

<div dir="rtl" lang="he">

וזה פרוש: האי גברא דאזל בעי אתתא, ולא קיהבו לה. הינו בחינת "אשה יראת ה'" (משלי ל"א). הינו מי שפגם בעוונות, וגרם דם נדה לשכינה כנ"ל, שעל ידי זה נחש משיך לה לגבה וכו', ונעשה פרוד בין קדשא בריך הוא ושכינתה. וזהו: ולא קיהבי לה - בחינת 'שאג ישאג על נוהו' כנ"ל. מאי חזא דאזל להיכא דמדלי מנה - הינו כשרוצה לטהר את המלכות מהדמים, הוא הולך אל המדרגה היותר עליונה, הינו תקון הכללי שהוא למעלה מאשה יראת ה'. בחינת (שמואל ב כ"ג): "צדיק מושל ביראת אלקים", כי הצדיק שהוא בחינות תקון הכללי הוא למעלה, והוא מושל ביראת אלקים, שהוא בחינת מלכות, כמו שכתוב (אבות פרק ג): 'אלמלא מוראה של מלכות'. וזהו: שקל סכתא דצה לתתא וכו' - סכתא הם יתדות ומסמרות, כמו שפרש רש"י. הינו בחינת דברי תורה, כמו שכתוב (קהלת י"ב): "דברי חכמים כדרבונות וכמסמרות". דצה לתתא - הינו בחינת מדרגות התחתונות, כשאין תקון הכללי, בחינת: בתר דאסתלק רבי שמעון, שאז הדבור אסור. וזהו: ולא עאל - הינו שלא היה אפשר אז לדבר דברי תורה כנ"ל. דצה לעלא ועאל - הינו בחינות ביומוי דרבי שמעון, שהוא קשת הברית, שהוא תקון הכללי, שאז הדבור מתר. הינו שהראה להם, שאי אפשר לתקן הדבור כי אם על ידי שבח הצדיקים, שהוא תקון הכללי להדבור. והוא הדין כל הדברים אי אפשר לתקן כי אם על ידי תקון הכללי, כדי להרים את המח שמשם נמשך כל הלבנונית כנ"ל. וזה: האי נמי אתרמיא לה בת מזלה - הינו בחינת המחין, בחינת 'ונוזלים מן לבנון'. הינו שתפס להם לדגמא את הדבור, והראה להם, שאי אפשר לתקן כי אם על ידי תקון הכללי. והראיה, כי בימי רבי שמעון היה הדבור על תקונו, ובתר דאסתלק נאמר: 'אל תתן את פיך' וגו', וזהו: 'דצה לתתא' וכו' כנ"ל. וכמו כן כל הדברים, צריך לתקן על ידי תקון הכללי השיך לו. כגון משא ומתן - על ידי צדקה, וכן כלם צריך לתקן כל דבר על ידי תקון הכללי השיך לו. וזה מחמת שצריך להרים את המחין, להמשיך משם לבנונית, לתקן וללבן כל הפגמים, וזה אי אפשר כי אם על ידי תקון הכללי כנ"ל. וזה בחינת: 'האי נמי אתרמי לה בת מזלה', בחינת: 'ונוזלים מן לבנון', מן לבונא דמחא כנ"ל (משלי י): כס"ף נבח"ר לשו"ן צדי"ק: (באור זה הענין ומה שיכות יש לפסוק זה להתורה הנ"ל יתבאר במקום אחר):

</div>

And this is the explanation: This man [gavra (man)] who goes requests a woman [isesa (woman)], and they did not give him, that is, the aspect of "A woman who fears Hashem" (Proverbs 31:30), that is, one who blemished in iniquities and caused blood of *niddah* to the Shechinah [as above], by means of this, the serpent draws her to him and so on, and there is made a separation between the Holy One, blessed be He, and His Shechinah. And this is: And they did not give him, in the aspect of "He shall roar, roar over His habitation" (Jeremiah 25:30) [as above]. What did he see that he goes to where they hang from her, that is, when he wants to purify the kingship [malchus (kingship)] from the bloods, he goes to the highest level, that is, the rectification of the general, which is above a woman who fears Hashem, in the aspect of "A *tzadik* rules in the fear of G-d" (II Samuel 23:3), for the *tzadik*, who is the aspect of the rectification of the general, is above and rules in the fear of G-d, which is the aspect of *malchus*, as it is written (Avot 3:2): Were it not for the fear of kingship [mora’ah shel malchus (fear of kingship)]. And this is: He took a peg [siksa (peg)], pushed it below and so on, peg, they are stakes and nails, as *Rashi* explained, that is, the aspect of words of Torah, as it is written "The words of the wise are like goads and like nails" (Ecclesiastes 12:11). Pushed it below, that is, the aspect of the lower levels, when there is no rectification of the general, in the aspect of: After Rabbi Shimon passed away, for then the speech is forbidden and did not enter, that is, that it was impossible then to speak words of Torah [as above]. Pushed it above and entered, that is, the aspect of in the days of Rabbi Shimon, who is the bow of the *bris*, which is the rectification of the general, for then the speech is permitted, that is, that he showed to them that it is impossible to rectify the speech except by means of praising the *tzadikim* [shevach hatzadikim (praise of the righteous)], which is the rectification of the general for the speech. And the same law, all things are impossible to rectify except by means of the rectification of the general

in order to

lift the brain, from where is drawn all the whiteness [as above]. And this is: This also happened to him daughter of his constellation [bas mazalay (daughter of his constellation, i.e., intellects, *mochin*)], that is, the aspect of brains [mochin], in the aspect of "And flow from Lebanon", that is, that he took for them as an example the speech and showed to them that it is impossible to rectify except by means of the rectification of the general. And the proof is that in the days of Rabbi Shimon, the speech was on its rectification, and after he passed away, it was said: "Do not put your mouth" and so on [as above]. And likewise, all things need to be rectified by means of the rectification of the general that pertains to it, such as business dealings by means of charity [tzedakah], and so all of them, one needs to rectify every thing by means of the rectification of the general that pertains to it, and this is because one needs to lift the brains [mochin] to draw from there the whiteness to rectify and whiten all the blemishes, and this is impossible except by means of the rectification of the general [as above]. And this is the aspect of: This also happened to him daughter of his constellation [bas mazalay], in the aspect of "And flow from Lebanon", from the whiteness of the brain [libbuna democha (whiteness of the brain)] [as above], "Silver chosen tongue of *tzadik*" (Proverbs 10:20). [The explanation of this matter and what connection there is for this verse to this Torah will be explained in another place.]

[Pertaining to section 8] And therefore, a woman whose bloods are many and she has no fixed time [veset (fixed time)], even though wine harms her [as above], in the aspect of "Look not upon the wine when it reddens" (Proverbs 23:31), that its end is blood, in the aspect of "Wine entered, secret exited" (Talmud Bavli, Sanhedrin 38a) [as above], even so, her remedy is by means of wine that a true righteous one [tzadik (righteous)] looked at it. For the eyes, they are the aspect of hairs [se’arot (hairs, root: שער)] (Tikunay Zohar, Introduction, 12a; Tikkun 70), they are the aspect of "Seven locks of his head" (Judges 16:13).


## Segment 16

<div dir="rtl" lang="he">

(שיך לאות ח): ועל כן אשה שדמיה מרבים ואין לה וסת, אף שיין מזיק לה כנ"ל, בחינת: 'יין כי יתאדם', שאחריתו דם, בחינת: 'נכנס יין - יצא סוד' כנ"ל. עם כל זה רפואתה על ידי יין שהסתכל בו צדיק אמתי, כי העינים הם בחינת שערות. כי 'שבעה גלדי עינא' (בהקדמת התקונים י"ב ובתקון ע'), הם בחינת (שופטים ט"ז): 'שבע מחלפות ראשו', והם בחינת המחין. כי השערות הם מותרי מחין. ועל כן הם בחינת שבע מחלפות וכו', בחינת שבע מדות, שחולפין ועוברין במחשבה שבמח. כי המחשבה שבמח הוא כפי המדות שבאדם, וכפי המדה שהאדם אוחז בה, כן חולפין ועוברין עליו המחשבות שבמח. וזה: 'שבע מחלפות ראשו' - לשון חלף ועבר כנ"ל. וכשפוגמין בהשערות, נפגם הראיה שהיא 'שבע גלדי עינא'. ועל כן שמשון שפגם בשבע מחלפות ראשו, נאמר בו (שם): 'וינקרו פלשתים את עיניו'. ועל כן על ידי 'שבעה גלדי עינא', מתקנין בחינת שבע מחלפות ראשו, שהם השערות, בבחינת (דניאל ז): "ושער ראשה כעמר נקא". בבחינת 'לשון של זהורית', שהוא מלבין האדמימות של השס"ה גידין, בבחינת: 'אם יאדימו כתולע כצמר יהיו'. נמצא שנתתקן על ידי זה האדמימות, שהוא בחינת דם נדה כנ"ל. וזה בחינת (תהלים קי"ח): "מן המצ"ר קראתי יה", אותיות צמ"ר. כמובא בכונות, עין שם והבן:

</div>

And they are the aspect of the brains [mochin (intellects)], for the hairs, they are superfluities of brains. And therefore, they are the aspect of seven locks and so on, the aspect of seven attributes that pass and go in the thought that is in the brain, for the thought that is in the brain, it is according to the attributes that are in the person, and according to the attribute that the person holds in it, so pass and go over him the thoughts that are in the brain. And this: Seven locks of his head, language of passed and went [as above]. And when they blemish in the hairs, the sight is blemished, that it is seven layers of the eye. And therefore, Samson, who blemished in seven locks of his head, it is said regarding him: And Philistines gouged out his eyes (Judges 16:21). And therefore, by means of seven layers of eye, they rectify the aspect of seven locks of his head, that they are the hairs, in the aspect of "And the hair of his head like pure wool [tzemer (wool, צמר)]" (Daniel 7:9), in the aspect of tongue of scarlet [lashon shel zehoris (tongue of scarlet)], that it whitens the redness that is of the 365 sinews [gidin (sinews, root: גיד)], in the aspect of "If they be red like scarlet, like wool [tzemer] they shall be" (Isaiah 1:18). It turns out that is rectified by means of this the redness, that it is the aspect of blood of *niddah* [as above]. And this is the aspect of "From the narrow [metzar (narrow)] I called Yah" (Psalms 118:5), letters צמר [tzemer (wool)], as brought in the intentions, see there.



# Short Poetic Conclusion to 16-18 Hamishtu-ai and Preface to 19-22 on Safra DiTzniusa

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/3/

# Akrukta

<div dir="rtl">אמר רבה בר בר חנה</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/3


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

אמר רבה בר בר חנה: לדידי חזי לי ההיא אקרוקתא דהוי כאקרא דהגרוניא, ואקרא דהגרוניא כמה הוי שתין בתי, אתא תנינא בלעה אתא פושקנצא ובלעה לתנינא, וסליק יתיב באילנה. תא חזי כמה נפיש חיליה דאילנא:

</div>

Likutay Moharan 3

Akrukta

Rabba bar

bar

Chana said: To me was seen that

akrukta

(frog), which was like the

akra

Hagronya

(city of

Hagronya

).


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

רשב"ם

</div>

When the Holy Blessed One said to the trees: grow each to its own kind [לְמִינֵהוּ] — the grasses reasoned among themselves with a kal v'chomer [a fortiori argument]:


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

אקרוקתא צפרדע: כאקרא דהגרוניא גדול היה כאותה כרך: ואקרא דהגרוניא כמה הוי? שתין בתי תלמודא קאמר לה: אתא תנינא רבה קאמר לה: פושקנצא עורב נקבה:

</div>

And the

akra

Hagronya

how much is it? Sixty houses! Came a

tannina

(serpent) swallowed it.


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

הנה מי ששומע נגינה ממנגן רשע, קשה לו לעבודת הבורא. וכששומע ממנגן כשר והגון, אזי טוב לו, כמו שיתבאר. כי הנה קול הנגינה נמשכת מן הצפרים, כדאיתא במדרש (ויקרא רבה, טז): מפני מה מצרע - טהרתו תלויה בשתי צפרים חיות טהורות? יבוא קלניא ויכפר על קלניא. כי נלקה מחמת קולו שדבר לשון הרע. נמצא, מי שהוא כשר, נמשכת הנגינה שלו מן השתי צפרים חיות טהורות. וכתוב בזהר (ויקרא נג:), שהשתי צפרים הנ"ל, יונקים מאתר דנביאים ינקין. לכך נקרא המנגן חזן מלשון חזון, הינו לשון נבואה, כי לוקח הנגינה מאתר דנביאים ינקין. וכשהמנגן הוא רשע, אזי הוא לוקח הנגינה שלו מצפרים אחרות שבקלפה. וכתוב בזהר: כי הצפרים שבקלפה יונקין מדדי המלכות. וכד אתפלג ליליא כדין כרוזא כריז: "כצפרים האחוזות בפח כהם יוקשים בני אדם" (זוהר ויחי רי"ז: ועיין בע"ח שער הקליפות פ"ב): והתקון הוא שיוכל לשמע נגינה מכל אדם, הוא על ידי שילמד בלילה תורה שבעל פה, הינו גמרא שהיא בחינת לילה. כדאיתא במדרש (שוחר טוב תהלים יט), 'כשהיה משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה, לא היה יודע מתי יום ומתי לילה, רק על ידי זה כשהיה לומד תורה שבכתב, היה יודע שהוא יום, וכשלמד תורה שבעל פה, היה יודע שהוא לילה'. נמצא, שהתורה שבעל פה היא בחינת לילה. וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (סנהדרין כד.): "במחשכים הושיבני" - 'זה תלמוד בבלי'. וכתיב (בראשית א): "ולחשך קרא לילה". הינו על ידי שילמד ש"ס יתקן השית עיזקאין שבקנה, שמהם יוצא הקול. וזהו (איכה ב): "קומי רני בלילה", הינו שתהיה תקומה להרנה, הינו על ידי הלילה שהיא גמרא ש"ס. אך כשלומד שלא לשמה, הינו בשביל שיתקרא רבי, הלמוד אינו בחשיבות כל כך. וכשלומד בלילה, חוט של חסד נמשך עליו (חגיגה יב) ומגן עליו שלא יזיק לו המחשבה הנ"ל:

</div>

Came a

pushkantza

(female raven) and swallowed the

tannina

, and ascended sat in the tree.


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

ואיתא בכתבי האר"י ז"ל, כי צפרים שבקלפה הם מחין שבמלכות דקלפה, והשתי צפרים חיות טהורות, הם בנין המלכות דקדשה. לפיכך נשתבח דוד לפני שאול (שמואל א ט"ז): "ויודע נגן", כי הנגינה היא בנין המלכות, לכך ראוי הוא למלכות. וזה שכתוב אצלו (תהלים ע"ח): "מאחר עלות הביאו", הינו מאחר המיניקות, הינו נצח והוד. כי הם מניקין לנביאים, והם בנין המלכות.

</div>

Come see how abundant is the strength of the tree! (Bava Batra 73a)

Rashbam

Akrukta

frog: like the

akra

Hagronya

large was like that city: and the

akra

Hagronya

how much is it? Sixty houses Talmud he says to it: came

tannina

Rabba he says to it:

pushkantza

female raven

Behold, one who hears

negina

(melody/music) from a

menagen

(musician/player) who is wicked, it is difficult for him for the service of the Creator. And when he hears from a

menagen

(musician/player) who is kosher (fit/proper) and proper, then it is good for him as will be explained because behold, the voice of the

negina

(melody/music) is drawn from the birds as it is in the Midrash Why is the purification of a

metzora

(one afflicted with

tzara'at

- a spiritual skin disease) dependent on two living pure birds? Let the light-speaker come and atone for the light-speaker. Because he was stricken on account of his voice with which he spoke lashon hara (evil speech/slander). (Leviticus Rabbah 16:3). It is found that one who is kosher (fit/proper), his

negina

(melody/music) is drawn from the two living pure birds (Leviticus 14:4) that the aforesaid two birds, suck from the place where prophets suck. Therefore, the

menagen

(musician/player) is called chazan (cantor/singer) from the language of

chazon

(vision/prophecy), that is the language of prophecy because he takes the

negina

(melody/music) from the place where prophets suck. And when the

menagen

(musician/player) is wicked then he takes his

negina

(melody/music) from other birds that are in the

klipah

(husk/shell - forces of impurity). And it is written in the Zohar: Because the birds that are in the

klipah

(husk/shell - forces of impurity) suck from the breasts of the

Malkhut

(Kingship - a divine attribute).


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

וזה שאמר רבה בר בר חנה: לדידי חזי לי ההיא אקרוקתא - ופרש רשב"ם: צפרדע, הינו צפור דעה (עיין תדא"ר פ"ז ועיין בכוונות האריז"ל על ענין דם צפרדע). דהוי כי אקרא דהגרוניא - מלשון "קרא בגרון" (ישעיהו נ"ח) הינו שהנגינה נמשכת ממנו. ואקרא דהגרוניא כמה הוי שתין בתי - הינו על ידי מה תתקן בחינת קרא בגרון? על ידי שתין בתי, הינו על ידי שתין מסכתות, ופרש רשב"ם: תלמודא קאמר לה, הינו שילמד תלמוד. אתא תנינא בלעה - ופרש ר"ש: רבה קאמר לה,

</div>

And when the night is divided, then a herald proclaims: As birds seized in the snare, so are sons of man ensnared (Ecclesiastes 9:12 - as per Zohar context) (Zohar

Vayechi

217a; and see Etz Chaim Gate of

Klipot

chapter 2). And the tikkun (rectification/repair) is that he will be able to hear

negina

(melody/music) from every man it is by means of studying at night Torah

sheba'al

peh

(Oral Torah) that is

Gemara

(Talmud) which is the aspect of night as it is in the Midrash When Moshe was on the mountain forty days and forty nights, he did not know when it was day and when night, only by this when he was learning Torah

shebiksav

(Written Torah) he knew it was day, and when he learned Torah

sheba'al

peh

(Oral Torah) he knew it was night.


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

הינו על ידי שילמד שלא לשמה יבלע אותה הנחש. וזה שפרש רשב"ם, רבה קאמר לה, הינו על ידי שילמוד בשביל שיתקרא רבי. אתא פושקנצא - ופרש רשב"ם: עורב, הינו על ידי שילמד בלילה, מלשון ערבית (עיין רש"י עירובין כ"ב. ד"ה שמשכים ומעריב) ובלעה - הינו ומגן עליו מן הנחש הנזכר לעיל. וסליק יתיב באילנא - פרש המהרש"א, שהוא בחינת אברהם, שכתוב אצלו (בראשית כ"א): "ויטע אשל" שהוא בחינת חסד, הינו שהחוט של חסד שנמשך עליו מגן עליו מן הנחש הנ"ל. תא חזי כמה נפיש חיליה דאילנא - הינו שרבה מתמיה את עצמו, שכל כך גבר עלינו חסדו, שאפלו על זה יכול להגן.

</div>

(Midrash Tehillim 19:2). It is found, that Torah

sheba'al

peh

(Oral Torah) is the aspect of night.


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

ובזה יתישב הסמיכות של המשנה (אבות פרק א): 'עשה לך רב, וקנה לך חבר, והוי דן את כל האדם לכף זכות'. כי על ידי ששומע הנגינה כנ"ל, הוא מתקן בנין המלכות שלו, וזה 'עשה לך רב', הינו שיתקן בחינת מלכות, וזה על ידי 'קנה לך חבר', הינו על ידי קנה, שהקול יוצא ממנו. שמחבר השני כרובים להיות פנים בפנים "כמער איש ולויות" (מלכים א ז) 'בזמן שישראל עושין רצונו של מקום' (עין בבא בתרא צט. וברשב"ם שם). ואזי כשיתקן בחינת מלכות שלו, ויוכל למשל בכל מה שירצה ויוכל להמית לזה ולהחיות לזה, ונמצא עולם חרב. לזה אמר: 'והוי דן את כל האדם לכף זכות'. שצריך לדון את כל אדם לכף זכות, כי אין הקדוש ברוך הוא חפץ בחרבן העולם, "כי לא לתהו בראה, לשבת יצרה" (ישעיה מ"ה):

</div>

And like that which our Rabbis of blessed memory said

darkness He has set me this is Talmud

Bavli

(Sanhedrin 24a). And this is

And

to darkness He called night (Genesis 1:5) that is by means of studying

isha

- six)

edarim

- orders) (Six Orders - referring to the six sections of the Mishnah/Talmud) he will repair the six rings in the

kaneh

(root: Q-N-H - reed/cane) (windpipe), from them goes out the voice. And this is Arise cry out in the night (Lamentations 2:19) that is that there be

arising

to the

ron

(singing/joyous cry) that is by means of the night which is

Gemara

isha

- six)

edarim

- orders) (Six Orders - referring to the six sections of the Mishnah/Talmud).


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

ובשביל זה מרגלא בפומא דאינשי עכשו לומר, שהחזנים הם שוטים, ואינם בני דעה. כי עכשו מלכות דקדשה בגלות. ועל כן הנגינה שהיא נמשכת מאתר דנביאים מבחינת מחין ודעת דמלכות דקדשה, ועכשו שהמלכות בגלות, ועל כן הנגינה נפגמת, ועל כן החזנים הם בלא דעת, כי אין להם כח עכשו להמשיך הנגינה משרשה שבקדשה, שהוא בחינת מחין ודעת של מלכות דקדשה, כנ"ל. אבל לעתיד שיתעלה מלכות דקדשה, ויהיה "ה' למלך על כל הארץ", אזי תתעלה ותשלם הנגינה בבחינת דעת דמלכות דקדשה, שמשם נמשכת הנגינה כנ"ל. וזהו (תהלים מ"ז): "כי מלך כל הארץ אלהים, זמרו משכיל". כי אזי כשיהיה ה' למלך על כל הארץ ויתעלה מלכות דקדשה, אזי: "זמרו משכיל", הינו שהחזנים המזמרים יהיו בדעת ובשכל. על ידי שיתעלה מלכות דקדשה, ויקבלו הנגינה משרשה שבקדשה, שהוא בחינת דעת ומחין של מלכות דקדשה כנ"ל:

</div>

However

when he studies not for its sake (

lishma

- for the sake of Heaven), that is for the sake of being called Rabbi the learning is not in such importance and when studies in the night a thread of kindness is drawn on him (Chagigah 12b) and shields on him that will not damage him the aforesaid thought. And there is in the writings of the Ari

z"l

because birds in

klipah

(husk/shell - forces of impurity) they are brains in

Malkhut

(Kingship)

diklipah

(of impurity) and the two living pure birds, they are the building of

Malkhut

(Kingship)

dikedusha

(of holiness) therefore David praised himself before Shaul And skilled in playing (1 Samuel 16:18) because the

negina

(melody/music) is the building of the

Malkhut

(Kingship) therefore worthy is he for

Malkhut

(kingship) and this that is written by him From behind nursing ewes He has brought him (Psalms 78:71) that is from after the suckling ones, that is

Netzach

(Eternity) and Hod (Splendor - divine attributes) because they suckle the prophets and they are building of the

Malkhut

(Kingship). And this that Rabba bar

bar

Chana said: To me was seen that

akrukta

(frog).


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

שיך לעיל. וזהו (עיין פסחים נ' ועיין זוהר ויחי רי"ט.) "כי גדל מעל שמים חסדך" (תהלים ק"ח). 'שמים' הוא בחינת קול, כמו שכתוב: "משמים השמעת קולך", כי על ידי החסד, הינו בחינת חוט של חסד, הנמשך על ידי שלומד תורה בלילה על ידי זה נתתקן הקול כנ"ל. וזהו: "כי גדול מעל שמים חסדך" כנ"ל:

</div>

And

Rashbam

interpreted: frog, that is bird of knowledge (see

Tikunei

Zohar tikkun 7 and see in

Kavvanot

of Ari

z"l

on matter of blood frog) which was like

akra

d'Hagronya

(city of

Hagronya

) from language Cry in the throat (Isaiah 58:1) that is that the

negina

(melody/music) is drawn from him. And

akra

d'Hagronya

how much is it? Sixty houses. That is by what will you repair the aspect of cry in throat? By sixty houses, that is by sixty tractates. And

Rashbam

interpreted: Talmud he says to it, that is that he study Talmud came

tannina

(serpent) swallowed her and Rash interpreted:

rabba

(great one - play on "rabbi") he says to it that is by that he studies not for its sake (

lishma

), will swallow her the serpent and this that

Rashbam

interpreted,

rabba

he says to it that is by that he will study for the sake of being called rabbi came

pushkantza

(female raven) and

Rashbam

interpreted: raven that is by that he studies in the night, from language

aravit

(evening) (see Rashi

Eruvin

22a

s.v.


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

השתי צפרים דקדשה, שמשם הנבואה נמשכת, הם בנין מלכות דקדשה, ועל כן העמדת מלך היה על פי נבואה, ככל מלכות בית דוד שהיה על פי נבואה. והנבואה נמשכת מן הכרובים שהם בחינת שתי צפרים הנ"ל, שהם בנין מלכות דקדשה כנ"ל:

</div>

mashkim

u'ma'ariv

) and swallowed her that is and shields on him from the serpent mentioned above and ascended sat in the tree interpreted the

Maharsha

, that he is aspect of Avraham that is written by him And planted

eshel

(Genesis 21:33) that is aspect of

chesed

(kindness) that is the thread of

chesed

(kindness) that is drawn on him shields on him from the aforesaid serpent come see how abundant strength of the tree that is that

rabba

astonishes himself that so much His

chesed

(kindness) has overpowered us, that even on this can shield and by this will be settled the adjacency of the Mishnah (Avot chapter 1).


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

מאחר עלות הביאו, הינו מאחר המיניקות, כי הם ינקין לנביאים וכו' כנ"ל. וזהו "מאחר עלות", הינו שדוד המלך, עליו השלום, היה יכול לתקן ולהעלות גם הנגינה שאינו מאדם כשר, להעלותה אל הקדשה. וזהו: "מאחר עלות הביאו", הינו גם הנגינה, שהיא מאחורי הקדשה בבחינת "מאחר עלות", מאחר המיניקות, כי הנגינה דקדשה הוא מאתר דנביאים ינקין, והנגינה שאינו בקדשה היא בחינת מאחר עלות מאחורי הקדשה. ודוד המלך, עליו השלום, היה יכול לתקן נגינה זו גם כן, ועל ידי זה נתעלה מלכות דקדשה כנ"ל. וזהו: "מאחר עלות הביאו לרעות ביעקב" וכו', כי על ידי זה זכה למלכות כנ"ל.

</div>

Make yourself a

rav

(master/teacher) and acquire yourself a chaver (friend/companion) and be judging every man to scale of merit because by that hears the

negina

(melody/music) as above he repairs building of his

Malkhut

(kingship) and this make yourself a

rav

(master), that is that repair aspect of

Malkhut

(kingship) and this by acquire yourself a chaver (friend) that is by

kaneh

(root: Q-N-H) (cane), that the voice goes out from him that connects the two

keruvim

(cherubim) to be faces in faces As work of a man and his connections (1 Kings 7:36) in time that Yisrael do will of the Place (G-d) (see Bava Batra 99a and

Rashbam

there).

And then when he repairs aspect of his

Malkhut

(kingship) and he can to rule in all that he desires and he can to put to death this one and to give life to this one and found world destroyed for this one said: and be judging every man to scale of merit that needs to judge every man to scale of merit because the Holy Blessed One does not desire in destruction of the world For not for

tohu

(chaos) He created her, to dwell He formed her (Isaiah 45:18) and for this a saying in mouth of people now to say that the

chazanim

(cantors) they are fools, and not possessors of knowledge because now

Malkhut

(kingship)

dikedusha

(of holiness) in exile and therefore the

negina

(melody/music) which is drawn from place of prophets from aspect of brains and knowledge of

Malkhut

(kingship)

dikedusha

(of holiness) and now that the

Malkhut

(kingship) in exile, and therefore the

negina

(melody/music) is blemished and therefore the

chazanim

(cantors) they are without knowledge because they have no strength now to draw the

negina

(melody/music) from her root in kedusha (holiness) which is aspect of brains and knowledge of

Malkhut

(kingship)

dikedusha

(of holiness), as above but in the future that

Malkhut

(kingship)

dikedusha

(of holiness) will be elevated and will be Hashem for king on all the earth (Zechariah 14:9) then the

negina

(melody/music) will be elevated and completed in aspect of knowledge of

Malkhut

(kingship)

dikedusha

(of holiness) from there the

negina

(melody/music) is drawn as above and this For king all the earth G-d, sing maskil (with understanding) (Psalms 47:8) because then when will be Hashem for king on all the earth and

Malkhut

(kingship)

dikedusha

(of holiness) will be elevated then: sing maskil (with understanding), that is that the

chazanim

(cantors) the singers will be with knowledge and intellect by that

Malkhut

(kingship)

dikedusha

(of holiness) will be elevated and receive the

negina

(melody/music) from her root in kedusha (holiness) which is aspect of knowledge and brains of

Malkhut

(kingship)

dikedusha

(of holiness) as above [pertains to above] (see

Pesachim

50a and see Zohar

Vayechi

219a) For great above heavens Your

chesed

(kindness) (Psalms 108:5) heavens is aspect of voice, as written From heavens You caused Your voice to be heard (Psalms 76:9) because by the

chesed

(kindness) that is aspect of thread of

chesed

(kindness), drawn by that studies Torah in the night by this the voice is repaired as above and this: for great above heavens Your

chesed

(kindness) as above the two birds

dikedusha

(of holiness), that from there the prophecy is drawn, they are building

Malkhut

(kingship)

dikedusha

(of holiness) and therefore the setting up of king was by prophecy as all kingdom house of David that was by prophecy and the prophecy is drawn from the

keruvim

(cherubim) that they are aspect of two birds aforesaid that they are building

Malkhut

(kingship)

dikedusha

(of holiness) as above from after nursing ewes brought him, that is from after the suckling ones because they suckle to the prophets

etc

as above and this from after nursing ewes that is that David the king peace upon him was able to repair and to elevate also the

negina

(melody/music) that is not from kosher (fit/proper) man to elevate her to the kedusha (holiness) and this: from after nursing ewes brought him that is also the

negina

(melody/music), that she is from behind the kedusha (holiness) in aspect from after nursing, from after the suckling ones because the

negina

(melody/music)

dikedusha

(of holiness) he is from place that prophets suck and the

negina

(melody/music) that not in kedusha (holiness) she is aspect from after nursing, from behind the kedusha (holiness) and David the king peace upon him was able to repair this

negina

(melody/music) also and by this

Malkhut

(kingship)

dikedusha

(of holiness) was elevated as above and this: from after nursing ewes brought him to shepherd in Jacob

etc

because by this merited to

Malkhut

(kingship) as above.



# Akrukta

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/3/

# Akrukta

<div dir="rtl">אמר רבה בר בר חנה</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/3


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

אמר רבה בר בר חנה: לדידי חזי לי ההיא אקרוקתא דהוי כאקרא דהגרוניא, ואקרא דהגרוניא כמה הוי שתין בתי, אתא תנינא בלעה אתא פושקנצא ובלעה לתנינא, וסליק יתיב באילנה. תא חזי כמה נפיש חיליה דאילנא:

</div>

Likutay Moharan 3

Akrukta

Rabba bar

bar

Chana said: To me was seen that

akrukta

(frog), which was like the

akra

Hagronya

(city of

Hagronya

).


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

רשב"ם

</div>

When the Holy Blessed One said to the trees: grow each to its own kind [לְמִינֵהוּ] — the grasses reasoned among themselves with a kal v'chomer [a fortiori argument]:


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

אקרוקתא צפרדע: כאקרא דהגרוניא גדול היה כאותה כרך: ואקרא דהגרוניא כמה הוי? שתין בתי תלמודא קאמר לה: אתא תנינא רבה קאמר לה: פושקנצא עורב נקבה:

</div>

And the

akra

Hagronya

how much is it? Sixty houses! Came a

tannina

(serpent) swallowed it.


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

הנה מי ששומע נגינה ממנגן רשע, קשה לו לעבודת הבורא. וכששומע ממנגן כשר והגון, אזי טוב לו, כמו שיתבאר. כי הנה קול הנגינה נמשכת מן הצפרים, כדאיתא במדרש (ויקרא רבה, טז): מפני מה מצרע - טהרתו תלויה בשתי צפרים חיות טהורות? יבוא קלניא ויכפר על קלניא. כי נלקה מחמת קולו שדבר לשון הרע. נמצא, מי שהוא כשר, נמשכת הנגינה שלו מן השתי צפרים חיות טהורות. וכתוב בזהר (ויקרא נג:), שהשתי צפרים הנ"ל, יונקים מאתר דנביאים ינקין. לכך נקרא המנגן חזן מלשון חזון, הינו לשון נבואה, כי לוקח הנגינה מאתר דנביאים ינקין. וכשהמנגן הוא רשע, אזי הוא לוקח הנגינה שלו מצפרים אחרות שבקלפה. וכתוב בזהר: כי הצפרים שבקלפה יונקין מדדי המלכות. וכד אתפלג ליליא כדין כרוזא כריז: "כצפרים האחוזות בפח כהם יוקשים בני אדם" (זוהר ויחי רי"ז: ועיין בע"ח שער הקליפות פ"ב): והתקון הוא שיוכל לשמע נגינה מכל אדם, הוא על ידי שילמד בלילה תורה שבעל פה, הינו גמרא שהיא בחינת לילה. כדאיתא במדרש (שוחר טוב תהלים יט), 'כשהיה משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה, לא היה יודע מתי יום ומתי לילה, רק על ידי זה כשהיה לומד תורה שבכתב, היה יודע שהוא יום, וכשלמד תורה שבעל פה, היה יודע שהוא לילה'. נמצא, שהתורה שבעל פה היא בחינת לילה. וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (סנהדרין כד.): "במחשכים הושיבני" - 'זה תלמוד בבלי'. וכתיב (בראשית א): "ולחשך קרא לילה". הינו על ידי שילמד ש"ס יתקן השית עיזקאין שבקנה, שמהם יוצא הקול. וזהו (איכה ב): "קומי רני בלילה", הינו שתהיה תקומה להרנה, הינו על ידי הלילה שהיא גמרא ש"ס. אך כשלומד שלא לשמה, הינו בשביל שיתקרא רבי, הלמוד אינו בחשיבות כל כך. וכשלומד בלילה, חוט של חסד נמשך עליו (חגיגה יב) ומגן עליו שלא יזיק לו המחשבה הנ"ל:

</div>

Came a

pushkantza

(female raven) and swallowed the

tannina

, and ascended sat in the tree.


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

ואיתא בכתבי האר"י ז"ל, כי צפרים שבקלפה הם מחין שבמלכות דקלפה, והשתי צפרים חיות טהורות, הם בנין המלכות דקדשה. לפיכך נשתבח דוד לפני שאול (שמואל א ט"ז): "ויודע נגן", כי הנגינה היא בנין המלכות, לכך ראוי הוא למלכות. וזה שכתוב אצלו (תהלים ע"ח): "מאחר עלות הביאו", הינו מאחר המיניקות, הינו נצח והוד. כי הם מניקין לנביאים, והם בנין המלכות.

</div>

Come see how abundant is the strength of the tree! (Bava Batra 73a)

Rashbam

Akrukta

frog: like the

akra

Hagronya

large was like that city: and the

akra

Hagronya

how much is it? Sixty houses Talmud he says to it: came

tannina

Rabba he says to it:

pushkantza

female raven

Behold, one who hears

negina

(melody/music) from a

menagen

(musician/player) who is wicked, it is difficult for him for the service of the Creator. And when he hears from a

menagen

(musician/player) who is kosher (fit/proper) and proper, then it is good for him as will be explained because behold, the voice of the

negina

(melody/music) is drawn from the birds as it is in the Midrash Why is the purification of a

metzora

(one afflicted with

tzara'at

- a spiritual skin disease) dependent on two living pure birds? Let the light-speaker come and atone for the light-speaker. Because he was stricken on account of his voice with which he spoke lashon hara (evil speech/slander). (Leviticus Rabbah 16:3). It is found that one who is kosher (fit/proper), his

negina

(melody/music) is drawn from the two living pure birds (Leviticus 14:4) that the aforesaid two birds, suck from the place where prophets suck. Therefore, the

menagen

(musician/player) is called chazan (cantor/singer) from the language of

chazon

(vision/prophecy), that is the language of prophecy because he takes the

negina

(melody/music) from the place where prophets suck. And when the

menagen

(musician/player) is wicked then he takes his

negina

(melody/music) from other birds that are in the

klipah

(husk/shell - forces of impurity). And it is written in the Zohar: Because the birds that are in the

klipah

(husk/shell - forces of impurity) suck from the breasts of the

Malkhut

(Kingship - a divine attribute).


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

וזה שאמר רבה בר בר חנה: לדידי חזי לי ההיא אקרוקתא - ופרש רשב"ם: צפרדע, הינו צפור דעה (עיין תדא"ר פ"ז ועיין בכוונות האריז"ל על ענין דם צפרדע). דהוי כי אקרא דהגרוניא - מלשון "קרא בגרון" (ישעיהו נ"ח) הינו שהנגינה נמשכת ממנו. ואקרא דהגרוניא כמה הוי שתין בתי - הינו על ידי מה תתקן בחינת קרא בגרון? על ידי שתין בתי, הינו על ידי שתין מסכתות, ופרש רשב"ם: תלמודא קאמר לה, הינו שילמד תלמוד. אתא תנינא בלעה - ופרש ר"ש: רבה קאמר לה,

</div>

And when the night is divided, then a herald proclaims: As birds seized in the snare, so are sons of man ensnared (Ecclesiastes 9:12 - as per Zohar context) (Zohar

Vayechi

217a; and see Etz Chaim Gate of

Klipot

chapter 2). And the tikkun (rectification/repair) is that he will be able to hear

negina

(melody/music) from every man it is by means of studying at night Torah

sheba'al

peh

(Oral Torah) that is

Gemara

(Talmud) which is the aspect of night as it is in the Midrash When Moshe was on the mountain forty days and forty nights, he did not know when it was day and when night, only by this when he was learning Torah

shebiksav

(Written Torah) he knew it was day, and when he learned Torah

sheba'al

peh

(Oral Torah) he knew it was night.


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

הינו על ידי שילמד שלא לשמה יבלע אותה הנחש. וזה שפרש רשב"ם, רבה קאמר לה, הינו על ידי שילמוד בשביל שיתקרא רבי. אתא פושקנצא - ופרש רשב"ם: עורב, הינו על ידי שילמד בלילה, מלשון ערבית (עיין רש"י עירובין כ"ב. ד"ה שמשכים ומעריב) ובלעה - הינו ומגן עליו מן הנחש הנזכר לעיל. וסליק יתיב באילנא - פרש המהרש"א, שהוא בחינת אברהם, שכתוב אצלו (בראשית כ"א): "ויטע אשל" שהוא בחינת חסד, הינו שהחוט של חסד שנמשך עליו מגן עליו מן הנחש הנ"ל. תא חזי כמה נפיש חיליה דאילנא - הינו שרבה מתמיה את עצמו, שכל כך גבר עלינו חסדו, שאפלו על זה יכול להגן.

</div>

(Midrash Tehillim 19:2). It is found, that Torah

sheba'al

peh

(Oral Torah) is the aspect of night.


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

ובזה יתישב הסמיכות של המשנה (אבות פרק א): 'עשה לך רב, וקנה לך חבר, והוי דן את כל האדם לכף זכות'. כי על ידי ששומע הנגינה כנ"ל, הוא מתקן בנין המלכות שלו, וזה 'עשה לך רב', הינו שיתקן בחינת מלכות, וזה על ידי 'קנה לך חבר', הינו על ידי קנה, שהקול יוצא ממנו. שמחבר השני כרובים להיות פנים בפנים "כמער איש ולויות" (מלכים א ז) 'בזמן שישראל עושין רצונו של מקום' (עין בבא בתרא צט. וברשב"ם שם). ואזי כשיתקן בחינת מלכות שלו, ויוכל למשל בכל מה שירצה ויוכל להמית לזה ולהחיות לזה, ונמצא עולם חרב. לזה אמר: 'והוי דן את כל האדם לכף זכות'. שצריך לדון את כל אדם לכף זכות, כי אין הקדוש ברוך הוא חפץ בחרבן העולם, "כי לא לתהו בראה, לשבת יצרה" (ישעיה מ"ה):

</div>

And like that which our Rabbis of blessed memory said

darkness He has set me this is Talmud

Bavli

(Sanhedrin 24a). And this is

And

to darkness He called night (Genesis 1:5) that is by means of studying

isha

- six)

edarim

- orders) (Six Orders - referring to the six sections of the Mishnah/Talmud) he will repair the six rings in the

kaneh

(root: Q-N-H - reed/cane) (windpipe), from them goes out the voice. And this is Arise cry out in the night (Lamentations 2:19) that is that there be

arising

to the

ron

(singing/joyous cry) that is by means of the night which is

Gemara

isha

- six)

edarim

- orders) (Six Orders - referring to the six sections of the Mishnah/Talmud).


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

ובשביל זה מרגלא בפומא דאינשי עכשו לומר, שהחזנים הם שוטים, ואינם בני דעה. כי עכשו מלכות דקדשה בגלות. ועל כן הנגינה שהיא נמשכת מאתר דנביאים מבחינת מחין ודעת דמלכות דקדשה, ועכשו שהמלכות בגלות, ועל כן הנגינה נפגמת, ועל כן החזנים הם בלא דעת, כי אין להם כח עכשו להמשיך הנגינה משרשה שבקדשה, שהוא בחינת מחין ודעת של מלכות דקדשה, כנ"ל. אבל לעתיד שיתעלה מלכות דקדשה, ויהיה "ה' למלך על כל הארץ", אזי תתעלה ותשלם הנגינה בבחינת דעת דמלכות דקדשה, שמשם נמשכת הנגינה כנ"ל. וזהו (תהלים מ"ז): "כי מלך כל הארץ אלהים, זמרו משכיל". כי אזי כשיהיה ה' למלך על כל הארץ ויתעלה מלכות דקדשה, אזי: "זמרו משכיל", הינו שהחזנים המזמרים יהיו בדעת ובשכל. על ידי שיתעלה מלכות דקדשה, ויקבלו הנגינה משרשה שבקדשה, שהוא בחינת דעת ומחין של מלכות דקדשה כנ"ל:

</div>

However

when he studies not for its sake (

lishma

- for the sake of Heaven), that is for the sake of being called Rabbi the learning is not in such importance and when studies in the night a thread of kindness is drawn on him (Chagigah 12b) and shields on him that will not damage him the aforesaid thought. And there is in the writings of the Ari

z"l

because birds in

klipah

(husk/shell - forces of impurity) they are brains in

Malkhut

(Kingship)

diklipah

(of impurity) and the two living pure birds, they are the building of

Malkhut

(Kingship)

dikedusha

(of holiness) therefore David praised himself before Shaul And skilled in playing (1 Samuel 16:18) because the

negina

(melody/music) is the building of the

Malkhut

(Kingship) therefore worthy is he for

Malkhut

(kingship) and this that is written by him From behind nursing ewes He has brought him (Psalms 78:71) that is from after the suckling ones, that is

Netzach

(Eternity) and Hod (Splendor - divine attributes) because they suckle the prophets and they are building of the

Malkhut

(Kingship). And this that Rabba bar

bar

Chana said: To me was seen that

akrukta

(frog).


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

שיך לעיל. וזהו (עיין פסחים נ' ועיין זוהר ויחי רי"ט.) "כי גדל מעל שמים חסדך" (תהלים ק"ח). 'שמים' הוא בחינת קול, כמו שכתוב: "משמים השמעת קולך", כי על ידי החסד, הינו בחינת חוט של חסד, הנמשך על ידי שלומד תורה בלילה על ידי זה נתתקן הקול כנ"ל. וזהו: "כי גדול מעל שמים חסדך" כנ"ל:

</div>

And

Rashbam

interpreted: frog, that is bird of knowledge (see

Tikunei

Zohar tikkun 7 and see in

Kavvanot

of Ari

z"l

on matter of blood frog) which was like

akra

d'Hagronya

(city of

Hagronya

) from language Cry in the throat (Isaiah 58:1) that is that the

negina

(melody/music) is drawn from him. And

akra

d'Hagronya

how much is it? Sixty houses. That is by what will you repair the aspect of cry in throat? By sixty houses, that is by sixty tractates. And

Rashbam

interpreted: Talmud he says to it, that is that he study Talmud came

tannina

(serpent) swallowed her and Rash interpreted:

rabba

(great one - play on "rabbi") he says to it that is by that he studies not for its sake (

lishma

), will swallow her the serpent and this that

Rashbam

interpreted,

rabba

he says to it that is by that he will study for the sake of being called rabbi came

pushkantza

(female raven) and

Rashbam

interpreted: raven that is by that he studies in the night, from language

aravit

(evening) (see Rashi

Eruvin

22a

s.v.


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

השתי צפרים דקדשה, שמשם הנבואה נמשכת, הם בנין מלכות דקדשה, ועל כן העמדת מלך היה על פי נבואה, ככל מלכות בית דוד שהיה על פי נבואה. והנבואה נמשכת מן הכרובים שהם בחינת שתי צפרים הנ"ל, שהם בנין מלכות דקדשה כנ"ל:

</div>

mashkim

u'ma'ariv

) and swallowed her that is and shields on him from the serpent mentioned above and ascended sat in the tree interpreted the

Maharsha

, that he is aspect of Avraham that is written by him And planted

eshel

(Genesis 21:33) that is aspect of

chesed

(kindness) that is the thread of

chesed

(kindness) that is drawn on him shields on him from the aforesaid serpent come see how abundant strength of the tree that is that

rabba

astonishes himself that so much His

chesed

(kindness) has overpowered us, that even on this can shield and by this will be settled the adjacency of the Mishnah (Avot chapter 1).


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

מאחר עלות הביאו, הינו מאחר המיניקות, כי הם ינקין לנביאים וכו' כנ"ל. וזהו "מאחר עלות", הינו שדוד המלך, עליו השלום, היה יכול לתקן ולהעלות גם הנגינה שאינו מאדם כשר, להעלותה אל הקדשה. וזהו: "מאחר עלות הביאו", הינו גם הנגינה, שהיא מאחורי הקדשה בבחינת "מאחר עלות", מאחר המיניקות, כי הנגינה דקדשה הוא מאתר דנביאים ינקין, והנגינה שאינו בקדשה היא בחינת מאחר עלות מאחורי הקדשה. ודוד המלך, עליו השלום, היה יכול לתקן נגינה זו גם כן, ועל ידי זה נתעלה מלכות דקדשה כנ"ל. וזהו: "מאחר עלות הביאו לרעות ביעקב" וכו', כי על ידי זה זכה למלכות כנ"ל.

</div>

Make yourself a

rav

(master/teacher) and acquire yourself a chaver (friend/companion) and be judging every man to scale of merit because by that hears the

negina

(melody/music) as above he repairs building of his

Malkhut

(kingship) and this make yourself a

rav

(master), that is that repair aspect of

Malkhut

(kingship) and this by acquire yourself a chaver (friend) that is by

kaneh

(root: Q-N-H) (cane), that the voice goes out from him that connects the two

keruvim

(cherubim) to be faces in faces As work of a man and his connections (1 Kings 7:36) in time that Yisrael do will of the Place (G-d) (see Bava Batra 99a and

Rashbam

there).

And then when he repairs aspect of his

Malkhut

(kingship) and he can to rule in all that he desires and he can to put to death this one and to give life to this one and found world destroyed for this one said: and be judging every man to scale of merit that needs to judge every man to scale of merit because the Holy Blessed One does not desire in destruction of the world For not for

tohu

(chaos) He created her, to dwell He formed her (Isaiah 45:18) and for this a saying in mouth of people now to say that the

chazanim

(cantors) they are fools, and not possessors of knowledge because now

Malkhut

(kingship)

dikedusha

(of holiness) in exile and therefore the

negina

(melody/music) which is drawn from place of prophets from aspect of brains and knowledge of

Malkhut

(kingship)

dikedusha

(of holiness) and now that the

Malkhut

(kingship) in exile, and therefore the

negina

(melody/music) is blemished and therefore the

chazanim

(cantors) they are without knowledge because they have no strength now to draw the

negina

(melody/music) from her root in kedusha (holiness) which is aspect of brains and knowledge of

Malkhut

(kingship)

dikedusha

(of holiness), as above but in the future that

Malkhut

(kingship)

dikedusha

(of holiness) will be elevated and will be Hashem for king on all the earth (Zechariah 14:9) then the

negina

(melody/music) will be elevated and completed in aspect of knowledge of

Malkhut

(kingship)

dikedusha

(of holiness) from there the

negina

(melody/music) is drawn as above and this For king all the earth G-d, sing maskil (with understanding) (Psalms 47:8) because then when will be Hashem for king on all the earth and

Malkhut

(kingship)

dikedusha

(of holiness) will be elevated then: sing maskil (with understanding), that is that the

chazanim

(cantors) the singers will be with knowledge and intellect by that

Malkhut

(kingship)

dikedusha

(of holiness) will be elevated and receive the

negina

(melody/music) from her root in kedusha (holiness) which is aspect of knowledge and brains of

Malkhut

(kingship)

dikedusha

(of holiness) as above [pertains to above] (see

Pesachim

50a and see Zohar

Vayechi

219a) For great above heavens Your

chesed

(kindness) (Psalms 108:5) heavens is aspect of voice, as written From heavens You caused Your voice to be heard (Psalms 76:9) because by the

chesed

(kindness) that is aspect of thread of

chesed

(kindness), drawn by that studies Torah in the night by this the voice is repaired as above and this: for great above heavens Your

chesed

(kindness) as above the two birds

dikedusha

(of holiness), that from there the prophecy is drawn, they are building

Malkhut

(kingship)

dikedusha

(of holiness) and therefore the setting up of king was by prophecy as all kingdom house of David that was by prophecy and the prophecy is drawn from the

keruvim

(cherubim) that they are aspect of two birds aforesaid that they are building

Malkhut

(kingship)

dikedusha

(of holiness) as above from after nursing ewes brought him, that is from after the suckling ones because they suckle to the prophets

etc

as above and this from after nursing ewes that is that David the king peace upon him was able to repair and to elevate also the

negina

(melody/music) that is not from kosher (fit/proper) man to elevate her to the kedusha (holiness) and this: from after nursing ewes brought him that is also the

negina

(melody/music), that she is from behind the kedusha (holiness) in aspect from after nursing, from after the suckling ones because the

negina

(melody/music)

dikedusha

(of holiness) he is from place that prophets suck and the

negina

(melody/music) that not in kedusha (holiness) she is aspect from after nursing, from behind the kedusha (holiness) and David the king peace upon him was able to repair this

negina

(melody/music) also and by this

Malkhut

(kingship)

dikedusha

(of holiness) was elevated as above and this: from after nursing ewes brought him to shepherd in Jacob

etc

because by this merited to

Malkhut

(kingship) as above.



# Torah 30: A Field of Knives

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/30/

# Torah 30: A Field of Knives

<div dir="rtl">מישרא דסכינא במאי קטלי לה</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/30


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

מישרא דסכינא במאי קטלי לה, בקרנא דחמרא. ומי איכא קרנא לחמרא, ומישרא דסכינא מי הוי. איתו לה תרי ביעי, אמרו לה, הי זוגתא חורתא והי זוגתא אכמתא. איתי איהו תרי גביני, אמר להו, הי דעזא חורתא והי דעזא אכמתא:

</div>

Torah 30: A Field of Knives

[This Torah draws on the Savay Divay Atuna narrative from Talmud Bavli, Bechoros 8b. Savay Divay Atuna refers to the Elders of Atuna, possibly the House of Athens or a bathhouse/study hall; explanations of the debate begin from Torah 23.]

Rashi: Maishra disakina [a field of knives]—with what do they kill it (cut it down)? With the karna d’chamra [horn of the donkey].


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

רש"י: במאי קטלי לה, ערוגת סכינין במאי גוזזין וקוצצין אותה:

</div>

And is there a horn for a donkey? And a maishra disakina—is there? They brought to him two eggs [baytza], they said to him: Which pair is white and which pair is black? He brought two cheeses, he said to them: Which is from a white goat and which is from a black goat?

Maishra disakina [a field of knives]—with what do they kill it (cut it down)? [Savay Divay Atuna, Elders of Atuna; cf.


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

מישרא דסכינא במאי קטלי לה וכו'.

</div>

Bechoros 8b.]

[In the language of our rabbi, of blessed memory]

Attaining hasagos Elokus [conceptual understanding of the Divine] is impossible without many tzimtzumim [contractions], moving from the causer [aila] to the derivative [alul], from upper intellect to lower intellect.


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

א השגות אלקות, אי אפשר להשיג כי אם על ידי צמצומים רבים. מעלה לעלול, משכל עליון לשכל תחתון. כמו שאנו רואים בחוש, שאי אפשר להשיג שכל גדול, כי אם על ידי התלבשות בשכל התחתון. כמו המלמד כשרוצה להסביר שכל גדול להתלמיד, הוא צריך להלביש אותו בשכל תחתון וקטן, כדי שיוכל התלמיד להבינו. דהינו שהוא מציע לו מתחלה ההקדמות ושכליות קטנים שמסבב לו תחלה, כדי להבינו על ידי זה המכון, שהוא שכל עליון וגדול:

</div>

As we observe empirically, one cannot grasp great intellect without it being clothed in the lower intellect. Like a teacher, when he wishes to explain a lofty concept to a student, he must dress it in a lower and small intellect, so that the student can understand it, i.e., he first presents to him the introductions and smaller concepts that surround it (first), in order to give him to understand through this the intended goal, which is the higher and great intellect (concept). Every person must earnestly seek a worthy moreh [teacher] who can clearly explain and make comprehensible such lofty and profound intellect—that is, hasagos Elokus.


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

ב וצריך כל אחד לבקש מאד מלמד הגון כזה, שיוכל להסביר ולהבין אותו שכל עליון וגדול כזה, דהינו השגות אלקות. כי צריך לזה רבי גדול מאד מאד, שיוכל להסביר שכל גדול כזה, על ידי השכל התחתון כנ"ל, כדי שיוכלו הקטנים להבינו. וכל מה שהוא קטן ביותר, ומרחק ביותר מהשם יתברך, הוא צריך רבי גדול ביותר. כמו שמצינו בעת שהיו ישראל במדרגה קטנה מאד, דהינו במצרים, שהיו משקעים במ"ט שערי טמאה, היו צריכים רבי גדול ומלמד גדול ונורא מאד, דהינו משה רבנו, עליו השלום. כי כל מה שהוא קטן ומרחק ביותר, צריך מלמד גדול ביותר. שיהיה אמן כזה, שיוכל להלביש שכל עליון כזה, דהינו השגתו יתברך שמו, לקטן ומרחק כמותו. כי כל מה שהחולה נחלה ביותר, צריך רופא גדול ביותר. על כן אין להאדם לומר: די לי אם אהיה מקרב אצל איש נכבד וירא ה', אף, שאינו מפלג במעלה, כי הלואי שאהיה מקדם כמהו. אל יאמר כן, כי אדרבא, כפי מה שידע אנש בנפשה גדל פחיתותו וגדל רחוקו שנרחק מאד מהשם יתברך, כל אחד ואחד כפי מה שיודע בנפשו. וכמו כן כל מה שיודע בעצמו שהוא מרחק ביותר, צריך לבקש לנפשו רופא גדול מאד מאד, הגדול במעלה ביותר, דהינו שיחזיר ויבקש תמיד לזכות להתקרב להרבי הגדול מאד מאד כנ"ל. כי כל מה שהוא קטן ביותר, צריך מלמד גדול ביותר כנ"ל:

</div>

This requires a truly exceptional rabbi, one who can convey profound concepts through simpler intellect [as above] so that those of lesser understanding can grasp them. The greater a person’s awareness of his own lowliness and distance from Hashem [the Name, G-d], blessed be He, the greater the teacher he requires. For example, when Israel was at a very low level in Egypt, immersed in forty-nine gates of impurity, they needed an exceptionally great rabbi and teacher, Moshe our rabbi, peace be upon him. The greater one’s lowliness and alienation, the more exceptional a teacher he needs, just as a gravely ill patient requires a highly skilled physician. Therefore, a person should not say, “It is enough for me to draw near to an honorable man who fears G-d, even if he is not exceptionally elevated, for if only I could be like him.” On the contrary, the more a person recognizes his own lowliness and distance from Hashem, blessed be He, the more he must seek an exceptionally great spiritual healer, a truly great rabbi [as above]. The greater his lowliness and alienation, the greater the teacher he requires [as above]. This is the aspect of se’arot [hairs, root: שער, linked to measure, shee’oora], where the illuminations of the mochin [intellects] emanate through the hairs. Thus, the upper intellect, which is hasagos Elokus, is clothed in the lower intellect. This corresponds to (Tikunay Zohar, Tikun 70, 113a) hair [sa’ara] in a circle [be’igula], the aspect of surroundings [sivuvim]—that is, preliminary concepts that encircle and lead to the intended goal [as above]. The essence is the intended goal, as our rabbis, of blessed memory, taught (Talmud Bavli, Yevamos 16a): They surrounded him with halachos [laws] until they reached the co-wife [tzura] of the daughter [bas].


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

ג וזה בחינת שערות, שההארות המחין יוצאין בהשערות. כן השכל העליון שהוא השגות אלקות, הוא מתלבש בהשכל התחתון. וזה בחינת (תקון ע' קי"ג.) שערא בעגולא, בחינת סבובים, דהינו ההקדמות המסבבין עד שבאים אל המכון כנ"ל. והעקר הוא המכון, כמו שמצינו בדברי רבותינו, זכרונם לברכה (יבמות ט"ז): שסבבוהו בהלכות עד שהגיעו לצרת הבת. נמצא שכל ההלכות שדברו מקדם לא היו עקר המכון, רק היו סבובים והקדמות כדי להגיע לצרת הבת שהוא המכון: וזה בחינת (שם בתקון ע' קי"א:) 'שערא אכמא', בחינת (שיר השירים א'): "שחורה אני ונאוה". כי השחרות הוא מקבץ את הראות ומצמצם אותו כדי לראות היטב, כן השכל התחתון הוא בחינת שחרות, שמצמצם בו נאוה ויפי שבשכל העליון: ואלו השערות הן בחינת 'שעורא דאתון דאוריתא' (תקון ע'), כי המצוות הם חכמות הבורא יתברך שמו. כי כל מצוה ומצוה יש לה שעורים אחרים וגבולים, כגון מפני מה המצוה הזאת מצותה בכך, מפני שכן חיבה חכמתו יתברך שמו. וכן מצוה אחרת מצותה בכך, לפי חכמתו יתברך שמו. וכל מצוה ומצוה יש לה אותיות ותבות וענינים שהם שעורים וגבולים שמצמצם בהן חכמתו יתברך שמו, שזה בחינת התלבשות השכל העליון בשכל התחתון, שעל ידי זה זוכין להשגות אלקות כנ"ל:

</div>

Thus, all the halachos discussed earlier were not the main point but served as preparatory steps to reach the co-wife of the daughter, the true objective. This is also the aspect of (Tikunay Zohar, Tikun 70, 111a) black hair [sa’ara ukma], reflecting "Black I am and comely" (Song of Songs 1:5). The blackness gathers and contracts vision to see clearly, so the lower intellect, associated with blackness, contracts the beauty and splendor of the upper intellect. These hairs represent the measure [shee’oora, sharing root שער with sar (hair)] of the Torah’s letters (Tikunay Zohar, Tikun 70), for the mitzvot [commandments] embody the Creator’s wisdom, blessed be His name. Each mitzvah has specific measures and boundaries, determined by His wisdom. Why is one mitzvah commanded in a particular way? Because His wisdom, blessed be His name, decreed it so. Similarly, another mitzvah has its own form according to His wisdom. Each mitzvah contains letters, words, and concepts that are measures and boundaries, contracting His wisdom, blessed be His name. This is the clothing of the upper intellect in the lower intellect, through which one merits hasagos Elokus [as above].


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

וזה בחינת (בבא בתרא ט"ז:) 'בת היתה לו לאברהם אבינו ובכל שמה', 'בת', זה בחינת בת עין. דהינו השחר שבעין, שהוא בחינת השחרות הנ"ל, שהוא מצמצם ומגביל וכולל בעצמו כל הדברים הגדולים העומדים לנגדו. כגון הר גדול כשעומד לפני הבת עין, שהוא השחר שבעין, אזי נגבל כל ההר בתוך הבת עין שרואה אותו. כי השחרות שבעין הוא מצמצם כל הדברים הגדולים ונכללין ונראין בתוכו, ועל ידי זה רואין ומשיגין הדבר שרואין. כמו כן זה השכל התחתון מצמצם ומגביל השכל הגדול העליון ונכלל בתוכו, ועל ידי זה רואין ומבינים ומשיגים את השכל העליון הגדול כנ"ל:

</div>

This is also the aspect of (Talmud Bavli, Bava Basra 16a): Abraham our father had a daughter [bas] named bakol [in all], referring to the pupil of the eye [bas ayin], the black part of the eye, which embodies the blackness that contracts and encompasses all great things before it. For example, a great mountain, when viewed through the pupil, is contained within it. The blackness of the eye contracts all great things, making them visible within it. Similarly, the lower intellect contracts and contains the great upper intellect, and it is included inside of it, and through this the great upper intellect is perceived and understood [as above]. This is the aspect of: "And Hashem appeared to him in the flame of fire" (Exodus 3:2), where Hashem, blessed be He, clothed hasagos Elokus in the pupil of the eye [bas ayin] (see Tikunay Zohar, Tikun 6; Tikun 11; Tikun 70, Bava Basra 141a).


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

וזה בחינת (שמות ג): "וירא אליו ה' בלבת אש", שהשם יתברך רצה להלביש לו השגות אלקות, והלביש לו בבחינת בת עין הנ"ל (עיין בתיקון ו' ובתיקון י"א ובתיקון ע'). וזה בחינת (בבא בתרא קמ"א): 'בת תחלה - סימן יפה לבנים'. 'בת תחלה', זה בחינת השכל התחתון, שהוא תחלה והקדמה לשכל העליון. וזה בחינת: 'סימן יפה לבנים', 'בנים', זה בחינת השכל העליון. כמאמר חכמינו, זכרונם לברכה (מנחות ק"י): "הביאי בני מרחוק ובנותי מקצה הארץ", 'הביאי בני - אלו גליות שבבבל שדעתן מישבת כבנים'. 'בנותי - אלו גליות שבשאר ארצות שדעתן אינן מישבת כבנות'. נמצא שבנים הם בחינת דעת מישבת, בחינת שכל עליון וגדול הנ"ל. שמשיגין על ידי ההקדמות, בחינת שכל התחתון כנ"ל. וזהו 'בת תחלה', שהוא השכל התחתון. 'סימן יפה לבנים', שעל ידו משיגין השכל העליון שהוא בחינת בנים כנ"ל. וזהו 'סימן יפה', שבו מסמן ומגבל השכל העליון, בבחינת 'שיעורא דאתון דאוריתא', בחינות 'שחורה אני ונאוה' כנ"ל:

</div>

This is also the aspect of “a daughter [bas] first, a beautiful sign for sons.” A daughter first represents the lower intellect, the preliminary step to the upper intellect, a beautiful sign for sons, where sons represent the upper intellect, as our sages, of blessed memory, taught (Talmud Bavli, Menachos 110a): "Bring My sons from afar and My daughters from the end of the earth" (Isaiah 43:6). “Sons” are the exiles in Babylon, whose knowledge is settled like sons, while “daughters” are exiles in other lands, whose knowledge is unsettled like daughters. Thus, sons represent settled knowledge, the upper intellect, attained through the preliminary lower intellect [as above]. The daughter first is the lower intellect, a beautiful sign for sons, through which one attains the upper intellect, the aspect of sons [as above]. This beautiful sign marks and bounds the upper intellect through the Torah’s letter measures, reflecting “black I am and comely” [as above]. To come to this lower intellect is impossible without being a hater of gain [soanay betza], despising wealth with utmost hatred. For black hair [sa’ara ukma], representing the lower intellect, stems from the side of malchus [kingship].


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

ד ולבוא להשכל התחתון הזה, אי אפשר כי אם על ידי שונא בצע, שישנא הממון בתכלית השנאה. כי שערא אכמא, שהוא בחינת השכל התחתון, הוא מסטרא דמלכות. וכן שונא בצע, הוא מסטרא דמלכות (עיין תיקון ע'). כי השכל התחתון הוא בחינות מלכות, שהוא בחינות חכמה תתאה שבכל עולם ועולם, שהוא מנהיג אותו העולם. שזה השכל של ההנהגה והמלכות, הוא בחינת חכמה ושכל תחתון, כנגד השכל של השגות אלקות. ועל כן ביומוי דשמואל שנפלו ראשי הדור אל הממון, כמו שכתוב (שמואל א ח'): "ויטו אחרי הבצע", על כן תכף פגמו במלכות דקדשה. כמו שכתוב (שם) "כי אתי מאסו ממלך עליהם, ושאלו להם מלך ככל העכו"ם". וביומוי דשלמה שאין כסף נחשב (מלכים א י). היה מלכות דקדשה על תקונה ומכונה (עיין זוהר ויחי רמ"ט). כמו שכתוב (דברי הימים א כ"ט): "וישב שלמה על כסא ה'", שמלך על עליונים ותחתונים (מגלה י"א:). ועל כן זכה שלמה לזה השכל התחתון הנ"ל, כמו שכתוב (מלכים א ה'): "ויחכם מכל האדם", וכמו שכתוב (שם): "ותרב חכמת שלמה מכל בני קדם", כי זה השכל הוא בחינת מלכות כנ"ל. אבל על ידי אהבת ממון, הוא נופל לאכמא דסטרא אחרא, בחינות: 'שבתאי פתיא אכמא' (תקון ע'), מרה שחורה, בחינות (בראשית ג') "בעצבון תאכלנה". ונופל לעגולא וסבובים מסטרא אחרא, בחינות (תהלים י"ב): "סביב רשעים יתהלכון". שהוא מתאוה ומשתוקק אחר הממון, בחינות (במדבר י"א): "שטו העם ולקטו" - 'בשטותא' (זהר בשלח ס"ב: ס"ג.), הפך החכמה:

</div>

Likewise, hating gain aligns with malchus (see Tikunay Zohar, Tikun 70). The lower intellect, an aspect of malchus, is the lower wisdom that governs each world, the intellect of leadership and malchus, contrasting with the intellect of hasagos Elokus. Therefore, in the days of Shmuel, when the generation’s leaders succumbed to greed, as it is written: "And they turned aside after gain" (I Samuel 8:3), they immediately blemished the malchus of holiness, as it is written: "For Me they rejected from reigning over them, and they asked for a king like all the nations". But in Solomon’s days, when silver was not valued (I Kings 10:21), the malchus of holiness was rectified and established (see Zohar Va’yechi 249a): "And Solomon sat on the throne of Hashem" (I Chronicles 29:23), ruling over upper and lower realms (Talmud Bavli, Megillah 11a). Thus, Solomon merited this lower intellect, as it is written: "And he was wiser than all men" (I Kings 5:5), and: "And the wisdom of Solomon was greater than all the children of the east". This intellect is the aspect of malchus [as above]. But through love of wealth, one falls to the blackness of the other side, aspects of: Saturn fool black [shabtay patya ukma] (Tikunay Zohar, Tikun 70), black bile, reflecting: "In sorrow you shall eat it" (Genesis 3:17). He falls into a circle [igula] and surroundings of the other side, as in: "Around the wicked walk" (Psalms 12:9), craving wealth, as in: "The people wandered and gathered" (Numbers 11:4) in foolishness (Zohar Beshalach 62b), the opposite of wisdom. One who possesses this wisdom must strive to infuse it with vitality to enliven the lower wisdom, each according to the lower wisdom he holds, corresponding to the lower wisdom governing each world. The primary source of vitality is the light of the faces [ohr hapanim [light of the faces]], as in: "In the light of the face of the king life" (Proverbs 16:15). Therefore, one must elevate the malchus, the aspect of lower wisdom, to ohr hapanim, which shines during the three festivals [shalosh regalim [three festivals]].


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

ה ומי שיש לו אותו החכמה, צריך לראות להמשיך לתוכה חיות, להחיות החכמה תתאה. כל אחד לפי בחינות החכמה תתאה שיש לו, כפי בחינות החכמה תתאה שבכל עולם ועולם. ועקר החיות הוא מאור הפנים, בחינות (משלי ט"ז): "באור פני מלך חיים": ועל כן צריכין להעלות את המלכות, בחינות חכמה תתאה, אל אור הפנים המאיר בשלש רגלים, כי עקר אור הפנים הוא שמחה, כמו שכתוב (שם ט"ו): "לב שמח ייטב פנים". ועקר השמחה הוא מן המצוות, כמו שכתוב (תהלים י"ט): "פקודי ה' ישרים משמחי לב". ועקר השמחה הוא בלב, כמו שכתוב (שם ד'): "נתת שמחה בלבי". והלב של כל השנה הם השלש רגלים, בחינות (ויקרא כ"ג): "אלה מועדי ה'" ראשי תבות אמ"י כמובא. שהיא אם לבינה (משלי ב'). ובינא לבא (פתח אליהו). והשמחה של כל המצוות שעושין בכל השנה, הוא מתקבץ אל הלב, שהם השלש רגלים. ועל כן הם ימי שמחה, כמו שכתוב (דברים ט"ז): "ושמחת בחגך". ואז מאיר הפנים על ידי השמחה, בבחינות: "לב שמח ייטב פנים". בשביל זה נצטוינו (שם) "שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה' אלקיך". בשביל לקבל אור הפנים: וזה בחינת (סכה כ"ז:): 'חיב אדם להקביל פני רבו ברגל', כדי לקבל אור הפנים, ולהחיות את בחינות המלכות: וזה (תהלים פ"ה): "צדק לפניו יהלך" - 'צדק מלכותא קדישא' (שם). כשמוליכין אותה אל אור הפנים. העקר על ידי בחינות - "וישם לדרך פעמיו", הינו שלש פעמים בשנה וכו', שעל ידיהם מקבלין מאור הפנים כנ"ל. וזה בחינות (שם ק"ם): "ישבו ישרים את פניך", "ישרים", הם "פקודי ה' ישרים משמחי לב", הם מישבין ומאירין ומסדרין אור הפנים כנ"ל:

</div>

The essence of ohr hapanim is joy [simchah [joy]], as it is written: "A joyful heart makes a good face" (Proverbs 15:30). The primary source of joy is the mitzvot, as it is written: "The precepts of Hashem are upright, rejoicing the heart" (Psalms 19:9). The heart of joy is in the heart, as it is written: "You have put joy in my heart" (Psalms 4:8). The heart of the entire year is the shalosh regalim, as in: "These are the appointed times of Hashem" (Aileh Moaaday Y-H-V-H, Leviticus 23:4), with initial letters אמי [eemee (my mother, signifying the source of understanding)] (Zohar, Patah Eliyahu, Introduction to Tikunay Zohar). The joy of all mitzvot performed throughout the year gathers in the heart, the shalosh regalim, making them days of joy, as it is written: "And you shall rejoice in your festival" (Deuteronomy 16:14). Through this joy, the faces are illuminated, reflecting: A joyful heart makes good faces. For this, we were commanded: "Three times in the year all your males shall appear before the face of Hashem your G-d", to receive ohr hapanim. This is the aspect of (Talmud Bavli, Sukkah 27b): A person must greet his rabbi’s face during the festival to receive ohr hapanim and enliven the malchus. This is: "Righteousness before Him walks" (Psalms 85:14), where righteousness is holy malchus, led to ohr hapanim through: "And sets for way his steps"—three times a year, receiving ohr hapanim [as above]. This is also: "The upright shall dwell before Your face" (Psalms 140:14), where “upright” refers to "The precepts of Hashem are upright, rejoicing the heart", which settle, illuminate, and arrange ohr hapanim [as above]. Sometimes, Heaven forbid, the malchus of holiness, the aspect of lower wisdom, falls into the exile of four kingdoms [arba malchuyos (four exiles: Babylon, Persia, Greece, Rome)]. The malchus is the aspect of ד [dalet (letter dalet, symbolizing the poverty of malchus)] for it has nothing of its own (Zohar Va’yechi 238a), relying on branches of the upper intellect that extend to it.


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

ו ולפעמים שנופל, חס ושלום, בחינות המלכות דקדשה, בחינות חכמה תתאה, לגלות של ארבע מלכיות. כי המלכות הוא בחינות דל"ת, בגין דלית לה מגרמה כלום (זוהר ויחי רל"ח ורמ"ט) כי אם על ידי ענפי השכל העליון המתפשטין לשם. וגם היא כלולה מארבעה עולמות, כי בכל עולם ועולם יש בחינות המלכות, בחינות חכמה תתאה, שהיא בחינות החכמה המנהגת את העולם כנ"ל. וכל החכמות של העכו"ם כלם הם תחת החכמה תתאה הנ"ל, ומשם יונק חכמתם. וכשיונקים, חס ושלום, יותר מהראוי להם, אזי מתגברים, חס ושלום, ונעשה ממשלת הארבע מלכיות, שהם ארבע גליות. ומי יכול לסבל את קול הצעקה והזעקה הגדולה, כשנופל בחינות המלכות, בחינות החכמה תתאה, ביניהם, חס ושלום. בבחינות (קהלת ט): "זעקת מושל בכסילים", דהינו הזעקה כשנופל הממשלה, בחינות המלכות, בחינות חכמה תתאה, בין הכסילים. שהכסיל רוצה להתחכם, שרוצים לינק ולהמשיך לתוך החכמות שלהם שהם כסילות באמת, את בחינות החכמה האמתיות, בחינות חכמה תתאה הנ"ל. וגם יש עוד צעקה גדולה מזה, דהינו שהשם יתברך כביכול בעצמו שואג, בבחינות (ירמיה כ"ה): "שאג ישאג על נוהו" - 'על נוה דילה' (זוהר אחרי ע"ד ע"ב:) שהוא בחינות המלכות, שנופל בגליות של ארבע מלכיות: וצריך לראות לחתך ולהבדיל את בחינות המלכות הנ"ל מבין הארבע גליות, ולהעלותה משם. ועקר עליתה על ידי בחינות החסד, בבחינת (ישעיה ט"ז): "והוכן בחסד כסא". בחינת (הושע י): "קצרו לפי חסד", שעל ידי החסד קוצרין וחותכין את הדלת, בחינת המלכות, ומבדילין אותה מהם, ומעלין אותה אל אור הפנים: ועל כן אברהם היה איש החסד, והיה משתדל תמיד לעשות חסד, כדי להעלות בחינת המלכות מהם. ועל כן רדף אברהם אחר הארבעה מלכים כדי להכניעם, שהן בחינת הארבע מלכיות דסטרא אחרא. כי אברהם היה שונא ממון, כי מאס ממון סדום. כמו שכתוב (בראשית י"ד): "אם מחוט ועד שרוך וכו' ולא תאמר אני העשרתי את אברם". כי אברהם תקן שחרית (ברכות כ"ו:), בחינת שחרות הנ"ל. שהוא בחינת השכל התחתון הנ"ל, בחינת חכמה תתאה, שהוא בחינת שחרות כנ"ל, שזוכין לתקן בחינת זאת על ידי שונא בצע כנ"ל: ועל כן יצא מאברהם יצחק וישמעאל יעקב ועשו, שהם בחינת כנגד ארבעה בנים דברה תורה, אחד חכם ואחד רשע ואחד תם ואחד שאינו יודע לשאל, שהם כנגד ארבע מלכיות שבקדשה כידוע (עיין בכוונות ההגדה). יצחק, זה בחינת בן חכם. כי יצחק על שם הצחוק והשמחה, בחינת (משלי י'): "בן חכם. ישמח אב": עשו, הוא בן רשע: יעקב, הוא בן תם, כמו שכתוב (בראשית כ"ה): "ויעקב איש תם": ישמעאל, הוא בחינת בן שאינו יודע לשאל. כי ישמעאל עשה תשובה כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (בבא בתרא ט"ז:). ועקר התשובה היא בבחינת שאינו יודע לשאל. הינו לעשות תשובה ולשאל כפרה מהשם יתברך על שאינם ידועים, שזה עקר התשובה, בבחינת (תהלים ס"ט): "אשר לא גזלתי אז אשיב": וזה בחינת אברהם תקן שחרית, נוטריקון חכם רשע תם שאינו יודע. שהם בחינת הארבע מלכיות כנ"ל: וזה (שמואל ט ט"ו): וישסף שמואל את אגג, כי אגג הוא כללות הארבע מלכיות דסטרא אחרא, כמו שכתוב (במדבר כ"ד): "ראשית גוים עמלק". וזה שפרש רש"י: 'וישסף - חתכו לארבעה'. הינו שחתך והבדיל את הדל"ת , שהיא בחינת מלכות דקדשה, דלית לה מגרמא כלום וכו' כנ"ל. מאגג שהוא כלליות ארבע מלכיות דסטרא אחרא, והעלה את המלכות דקדשה בשלש רגלים וזה וישסף, ראשי תבות שבועות סכות פסח, כי עקר חיותה מאור הפנים שבשלש רגלים כנ"ל. בבחינת (שמואל ב י"א): "ויהי לתשובת השנה לעת צאת המלכים", "תשובת השנה" - זה בחינת שלש רגלים, שהם ימי דין, ימי תשובה, כמאמר חכמינו, זכרונם לברכה (ראש השנה ט"ז): 'בפסח נדונין על התבואה, בעצרת' וכו'. ואז עת צאת המלכים כנ"ל, שמוציאין את בחינת המלכות דקדשה מגליות של הארבע מלכיות, ומעלין אותה אל אור הפנים, המאיר בשלש רגלים כנ"ל: ועל כן יש ארבע בחינות בכל רגל, בפסח הם ארבע כוסות. בשבועות הוא סדר המשנה, שהוא ארבע פעמים ביד כל אחד, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ערובין נ"ד:): 'כיצד סדר משנה וכו'. בסכות היא ארבעה מינים, הכל כנגד בחינת הד' הנ"ל, בחינת מלכות הנ"ל, שצריך להעלותה אל האור הפנים, על ידי שמחות המצוות שמתקבצין לתוך הרגלים כנ"ל:

</div>

It is also composed of four worlds, as each world contains an aspect of malchus, the lower wisdom that governs that world [as above]. All the wisdoms of the nations lie beneath this lower wisdom, drawing from it. When they draw excessively, Heaven forbid, they prevail, and the arba malchuyos of the other side, the four exiles, gain dominance. Who can bear the great cry and scream when the malchus, the lower wisdom, falls among them, Heaven forbid, as in: "The cry of a ruler among fools" (Ecclesiastes 9:17)? This is the scream [za’aka (cry, alternate meaning of aruga (garden bed, root: ערג))] when the governance, the malchus of lower wisdom, falls among fools who seek to become wise, drawing true wisdom into their foolish wisdoms [as above]. There is also a greater cry, where Hashem, blessed be He, as it were, roars, as in: "He shall roar, roar over His habitation" (Jeremiah 25:30), over His habitation (Zohar Acharai 74a), the malchus fallen in the exiles of the four kingdoms. One must strive to cut and separate the malchus from these four exiles and elevate it from there. The main elevation is through chesed [lovingkindness], as in: "And established in lovingkindness throne" (Isaiah 16:5), and: "Sow for yourselves for lovingkindness" (Hosea 10:12). Through chesed, one reaps and cuts the ד [dalet] of malchus, separating and elevating it to ohr hapanim. And therefore, Abraham was a man of chesed, and he always strove to perform chesed to elevate malchus from them. Therefore, he pursued the four kings to subdue them, for they are the aspect of the arba malchuyos (four kingdoms) of the other side, for Abraham despised wealth, rejecting Sodom’s riches, as it is written: "If from a thread to a sandal strap, and so on, and you shall not say, I have made Abram rich" (Genesis 14:23). Abraham rectified the morning prayer [shacharis] (Talmud Bavli, Berachos 26b), the aspect of blackness [shachrus, linked to shacharis], which is the aspect of the lower intellect, the aspect of the lower wisdom, which is the aspect of blackness [as above]. One merits to rectify this through hating gain [as above]. And therefore, from Abraham came Yitzchak and Yishmael, Yaakov and Esav, who are the aspect of (Haggadah of Pesach): “corresponding four sons the Torah spoke; one wise, and one wicked, and one simple, and one who does not know to ask,” who correspond with the four kingdoms of holiness (see Kavanos of the Haggadah), as is known. Yitzchak is the aspect of the wise son, named for laughter and joy, as in: "A wise son gladdens a father" (Proverbs 10:1). Esav is the wicked son. Yaakov is the simple son, as it is written: "And Yaakov was a simple man" (Genesis 25:27). Yishmael is the son who does not know to ask, for he repented, as our rabbis, of blessed memory, said (Talmud Bavli, Bava Basra 16b). Repentance is primarily in the aspect of not knowing to ask, seeking forgiveness from Hashem, blessed be He, for the unknown, as in: "What I have not stolen, then I shall return" (Psalms 69:5). Thus, Abraham rectified shacharis, acronym חכם רשע תם שאינו [chacham, rasha, tam, she’ayno (wise, wicked, simple, who does not know)], corresponding to the arba malchuyos [as above]. And this is: "And Shmuel cut Agag" (I Samuel 15:33), for Agag represents the arba malchuyos of the other side, as it is written: "The first of nations, Amalek" (Numbers 24:20). Rashi explains: “And he cut him into four”—meaning he separated the ד [dalet], the malchus of holiness, which has nothing of its own [as above], from Agag, the generality of the four kingdoms of the other side. He elevated the malchus of holiness through the shalosh regalim. The word “and he cut” [va’yeShasSeF (cut, root: שסף)] has initial letters שבועות סוכות פסח [Shavuos Sukos Pesach (Shavuot, Sukkot, Pesach)], for the vitality comes from ohr hapanim in the shalosh regalim [as above], as in: "And it was at the turn of the year, at the time the kings go out" (II Samuel 11:1). “Turn of the year” refers to the shalosh regalim (regalim – feet, is the same word as raglayim – feet), days of judgment and repentance, as our sages, of blessed memory, said (Talmud Bavli, Rosh Hashanah 16a): On Pesach, they are judged on produce, on Shavuot, and so on. Then, the kings go out, extracting the malchus of holiness from the arba malchuyos and elevating it to ohr hapanim in the shalosh regalim [as above]. And therefore each festival has four aspects: on Pesach they are four cups; on Shavuos, it is the Mishnah’s order, four times in each person’s hand, as our rabbis, of blessed memory, said (Talmud Bavli, Eruvin 54b), “How is the order of the Mishna etc.”; on Sukos, it is the four species—all corresponding to the ד [dalet] (4) mentioned above, the aspect of malchus, which must be elevated to ohr hapanim through the joy of mitzvot gathered in the festivals (regalim – same word as raglayim – feet) [as above]. The main revelation of chesed [lovingkindness] mentioned above, through which the ד [dalet, letter dalet, with a numerical value of 4 in gematria, symbolizing malchus and its connection to the four exiles, arba malchuyos] is reaped, cut, and separated from the four exiles of the nations [arba malchuyos], is through tochachah [rebuke]. For through the opening of the mouth of the rebuker, wisdom [chochmah [wisdom]] is revealed, and through this wisdom, chesed is revealed. For the primary revelation of chesed comes through chochmah, for G-d is the illumination of wisdom (Zohar Lech Lecha 94a; see Zohar Tzav 31a), as it is written: "Her mouth she opened in wisdom and the Torah of lovingkindness [chesed] on her tongue" (Proverbs 31:26). And this is: "Let the tzadik [righteous person] smite me with lovingkindness [chesed] and rebuke [tochachah] me" (Psalms 141:5)—that is, through tochachah, chesed is revealed. And we must accept their tochachah (rebuke), even though their tochachah sometimes comes by way of denigration, that they denigrate us.


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

ז ועקר התגלות החסד הנ"ל, שעל ידו קוצרין וחותכין ומבדילין את הדל"ת הנ"ל מארבע גליות של העכו"ם, הוא על ידי תוכחה. כי על ידי פתיחת פה של המוכיח, נתגלה חכמה. ועל ידי זאת החכמה, נתגלה החסד. כי עקר התגלות החסד, על ידי החכמה, כי 'אל נהירו דחכמתא' (זהר לך לך צ"ד.) (עיין זוהר צו לא אחרי סה). כמו שכתוב (משלי ל"א): "פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה". וזה (תהלים קמ"א): "יהלמני צדיק חסד ויוכיחני", הינו שעל ידי תוכחה נתגלה חסד: וצריכין אנו לקבל תוכחתם, אף על פי שתוכחה שלהם היא לפעמים דרך בזיון שמבזים אותנו, אף על פי כן צריכין אנו לקבל תוכחתם, כדי לקבל על ידו את החסד, כנ"ל. כי מה שתוכחתם הולכת לפעמים בדרך בזוי, צריך לדון אותם לכף זכות. כי אין אדם נתפס על צערו, כי סובלים צער גדול מאתנו. כי אפלו מה שהוא טוב אצלנו הוא רעה אצל הצדיקים, וכעין מה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (יבמות ק"ג): 'כל טובתן של רשעים רעה היא אצל הצדיקים'. הינו כי עסקים ושיחת חלין שלנו הוא בודאי רעה אצלם, אלא אפלו טובותינו, הינו התפלה שהיא בערכנו רק טוב, הוא רעה אצל הצדיקים בבחינת (שם): "ותפלתי ברעותיהם", כי תפלתנו מבלבלת אותם. כי כל הערבוב הדעת וכל הבלבולים וכל השטותים שיש לנו לפעמים, הכל נמשך בתפלתנו. כי כל הבלבולים וכו' וכל המחשבות שחושב האדם לפעמים, הכל באים על דעתו בשעת התפלה דיקא, והכל נשמע אליו אז דיקא, בשעה שעומד להתפלל. בבחינת (שם ק"ו): "מי ימלל גבורות ה', ישמיע כל תהלתו". 'תהלתו' - לשון (איוב ד): "ובמלאכיו ישים תהלה", הינו ערבוב ובלבולים, שאז משמיעין את עצמן דיקא בשעה שעומד להתפלל ולמלל גבורות ה'. והוא בשתי בחינות: או שבאים להתתקן מחמת שרואים שמתפלל בכונה כראוי, על כן באים להתתקן. כי עכשו הוא הזמן שיכולין להתתקן, כי יש בהם ניצוצות קדושים שצריכין תקון. או בבחינה אחרת, מחמת שאינו ראוי להתפלל, ובאין לבלבל אותו מתפלתו. על כל פנים בין כך ובין כך, בשעת התפלה דיקא באין כל הערבובים וכל הבלבולים של האדם, ונשמעין אצלו אז, ובשביל זה נקראין הבלבולים והערבובים תהלה כנ"ל, מחמת שהן באים דיקא בעת התפלה והתהלה כנ"ל. וכל התפלות האלו עם כל הערבובים באין אל הצדיקים, כי הצדיקים הם בחינת משיח, שאליו באין כל התפלות להעלותן. בבחינת (ישעיה מ"ח): "ותהלתי אחטם לך", שכל התהלות באין לבחינת משיח, שהוא בחינת חטם, בחינת (איכה ד'): "רוח אפינו משיח ה'". כי משיח הוא מורח ודאין (כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה, סנהדרין צ"ג:), בבחינת (ישעיה י"א): "והריחו ביראת ה'". הינו בתפלות, שהן בחינת (משלי ל"א): "יראת ה' היא תתהלל". כי הוא מורח ומרגיש בהתפלות שמקבל מהם, את כל אחד ואחד כפי מה שהוא, כי כל הערבובים של כל אחד הם בתוך התפלה כנ"ל. נמצא שהצדיקים הם סובלים צער על ידי התפלות שלנו שמבלבלין אותן כנ"ל, ובשביל זה צריך לקבל תוכחתם אף שמבזין אותנו כנ"ל:

</div>

Even so, we must receive their tochachah in order to obtain through it the chesed [as above]. For when their tochachah comes by way of denigration, we must judge them favorably, for no person is held accountable for their pain. For they suffer great pain from us, because even what is good with us is evil to the tzadikim. And as our rabbis, of blessed memory, said (Talmud Bavli, Yevamos 103a): All the goodness of the wicked is evil to the tzadikim—that is, our mundane activities and secular talk are certainly evil to them. But even our good deeds—that is, the prayer [tefilah [prayer]], which we consider only good—are evil to the tzadikim, in the aspect of: "And my prayer is against their evils" (Psalms 141:5. The beginning of the verse was brought in the previous paragraph, it speaks of how He accepts the rebuke of the righteous). For our tefilah confuses them. Because all the jumbled thoughts [irbuv hada’as] and all the confusions [bilbulim] and all the foolishness that we sometimes have, all come on his mind precisely at the time of tefilah (prayer). And all are heard to him then, at the hour that he stands to pray, in the aspect of: "Who can utter the mighty acts of Hashem, make heard all His praise (tiheelusoa)" (Psalms 106:2). ‘His praise’ (tiheelusoa), is in the language of: "And in His angels He puts folly [taholah which is the same Hebrew letters as: tiheelah - praise]" (Job 4:18)—that is, being mixed up and confusions [bilbulim] that come precisely at the time of tefilah and praise [as above]. And it is in two aspects; either they come to be rectified, because they see that he prays with proper intention, so they come to be rectified, for now is the time they can be rectified, as they contain holy sparks that need rectification. Or in a different aspect, because he is not worthy to pray, they come to confuse him from his tefilah. In any case, whether this way or that, precisely at the time of tefilah, all the confusions and distractions of the person arise, and they are heard by him then. And for this reason, the confusions and distractions are called tuhulah, because they come precisely at the time of tefilah and praise [tehilah - same letters], [as above]. And all these prayers with all the confusions come to the tzadikim. For the tzadikim are the aspect of Messiah, to whom all the prayers come to be elevated, in the aspect of: "And (for) My praise I will restrain (echtum) (Myself) for you" (Isaiah 48:9). All the praises come to the aspect of Moshiach, who is the aspect of nose [chotem (same root as echtum [nose]], in the aspect of: "The spirit of our nose, the Moshiach of Hashem" (Lamentations 4:20). For Moshiach smells and judges (as our rabbis, of blessed memory, said, Talmud Bavli, Sanhedrin 93b), in the aspect of: "And he shall smell in the fear of Hashem" (Isaiah 11:3)—that is, in prayers that are the aspect of: "Fear of Hashem, she praises herself" (Proverbs 31:30). For he smells and feels in the prayers that he receives from them, each one and every one according to what he is, for all the confusions of each one are within the tefilah [as above]. It follows that the tzadikim suffer pain through our prayers that confuse them [as above]. And for this reason, we must receive their tochachah, even though they despise us [as above].


## Segment 13

<div dir="rtl" lang="he">

ח אמנם לכאורה איך אפשר לו, להוכיח את כל אחד ואחד. הלא כל התפלות באין אצלו ביחד, של הכשרים ושל אותם שאינן כשרים, ואיך יודע איזה תפלה באה מזה או מזה, כדי להוכיח אותו. אך הוא יודע זאת, על ידי העזות והתורה של כל אחד ואחד, אם תפלתו היתה כהוגן אם לאו. כי יש שני מיני עזות, כי יש עזות דקדשה, שאי אפשר לקבל את התורה כי אם על ידי זה העזות דקדשה. כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (אבות פרק ב'): 'לא הבישן למד', וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ביצה כ"ה:) 'מפני מה נתנה תורה לישראל - מפני שעזין הן', וכמו שאמרו (אבות פרק ה') 'הוי עז כנמר'. ובשביל זה התורה נקראת עז, כמו שכתוב (תהלים כ"ט): "ה' עז לעמו יתן", (וכמו שפרש רש"י, וכן בזבחים קט"ז). כי אי אפשר לבוא אל התורה, כי אם על ידי עזות דקדשה. וכנגד זה, יש להפוך עזות מן הסטרא אחרא, שמשם באין תורות אחרות. שהן תורות שלהן, שהם בחינת פסילים. כי 'כל מי שיש בו עזות, בידוע שלא עמדו רגלי אבותיו על הר סיני' (נדרים כ'). ויש לו תורה מסטרא אחרא הנקראין פסילים, שהוא הפך מן התורה הקדושה שלנו שהוא בחינות: "פסל לך". כי היא נקראת פסלת, על שם העתיד. כמאמר חכמינו, זכרונם לברכה (פסחים נ') 'אור שהוא יקר בעולם הזה, יהיה קפוי וקל לעולם הבא. שהיא בחינות פסלת, שהוא קפוי וקל וצף למעלה. אבל תורתו היא פסלת אפלו בעולם הזה, ועל שם זה נקראין פסילים, כמו שכתוב (שמות כ'): "לא תעשה לך פסל". ומי שיש לו עזות שלהם מן הסטרא אחרא, הוא מקבל תורה שלהם בחינת פסילים כנ"ל: ועל ידי העזות שהצדיק רואה בכל אחד ואחד כפי מה שהוא, אם יש לו עזות דקדשה או להפוך, על ידי זה הוא יודע אם תפלתו היתה תפלה הכשרה או להפוך. כי גם התפלה היא על ידי עזות, כי אי אפשר לעמד להתפלל לפני השם יתברך כי אם על ידי עזות. כי כל אחד לפום מה דמשער בלבה את גדלת הבורא יתברך שמו, כמו שכתוב (משלי ל"א): "נודע בשערים בעלה" - כל חד לפום מה דמשער בלבה (זהר וירא ק"ג:). וכל אחד לפי ערכו שמשער בלבו את גדלת הבורא יתברך שמו, איך אפשר לו לעמד ולהתפלל לפניו. ובפרט התפלה שהיא פלאות, דהינו שדוד המערכות. שהמערכות מחיבין כך, וכל כוכב ומזל קבוע על משמרתו ומערכה שלו, כפי מה שסדרם הבורא יתברך שמו, שיהיו קבועים ומסדרים כך וכך, והוא בא בתפלתו ורוצה לסלק המערכות ולעשות פלאות. על כן בשעת התפלה צריך לסלק את הבושה, כמו שכתוב (תהלים כ"ב): "בך בטחו אבותינו וכו' בטחו ולא בשו". כי על ידי הבושה שמתביש מאתו יתברך, אי אפשר להתפלל, כי אם על ידי עזות כנ"ל. וזה בחינת (שם ע"ז): "אתה האל עושה פלא הודעת בעמים עזך" - שהשם יתברך עושה פלאות על ידי תפלות ישראל, שהם על ידי בחינות עזות כנ"ל, שעל ידי זה מודיע להעכו"ם את העזות דקדשה של ישראל, שעל ידי שרואין העכו"ם את הפלאות הנעשין בעולם על ידי תפלות ישראל, על ידי זה יודעין כמה גדול העזות דקדשה של ישראל שיש להם עזות כזה, להתפלל ולעשות פלאות כנ"ל. ועל כן הצדיק על ידי שרואה העזות והתורה של כל אחד ואחד, על ידי זה יודע את התפלה שבלבלה אותו מאיזה מהם באה, ועל ידי זה יודע להוכיח אותו:

</div>

However, it appears [amnam lik’ora], how is it possible for him to rebuke each one and every one? For all the prayers [tefilos] come together, of the proper and of those that are not proper, and how does he know which tefilah came from this one or that one in order to rebuke him? But he knows this through the boldness [azus [boldness]] and the Torah of each one and every one, whether his tefilah was a proper tefilah or not. For there are two types of boldness [ki yesh shnay minay azus]. For there is azus of holiness, through which it is impossible to receive the Torah except by this azus of holiness, as our rabbis, of blessed memory, said (Avot chapter 2): “Not the bashful learns.” And as our rabbis, of blessed memory, said (Talmud Bavli, Beitzah 25b): “Why was the Torah given to Israel? Because they are bold.” And as our rabbis, of blessed memory, said (Avot chapter 5): “Be bold as the leopard.” And for this, the Torah is called strength, as it is written: "Hashem strength to His people gives" (Psalms 29:11), and as Rashi explained, and likewise in Zevachim 116a. For it is impossible to come to the Torah except through azus of holiness. In contrast, there is azus from the other side, from which come other Torahs, which are their Torahs, the aspect of idols [pesilim (idols, root: פסל)]. For everyone who has in him azus, it is known that the feet of his fathers did not stand at Mount Sinai (Talmud Bavli, Nedarim 20a). And he has a Torah from the other side, called pesilim, which is the opposite of our holy Torah, in the aspect of: "Carve for yourself" [pesol lekha (carve for yourself, root: פסל)]]. For it is called refuse [pesoles (refuse, root: פסל)] on account of the future, as our rabbis, of blessed memory, said (Talmud Bavli, Pesachim 50a): Light that is precious in this world will be cheap and light in the world to come, which is the aspect of pesoles, cheap and light and floating above. But his Torah is pesoles even in this world, and on account of this, they are called pesilim, as it is written: "You shall not make for yourself an idol" [pesel] (Exodus 20:4). And one who has azus from the other side receives their Torah, the aspect of pesilim [as above]. And by means of the boldness [v’al yeday ha’azus shehatzadik ro’eh] that the tzadik sees in each one and every one, according to what it is—whether he has azus of holiness or the opposite—by means of this, he knows if his tefilah was a proper tefilah or not. For the tefilah also is by means of azus. For it is impossible to stand and pray before Hashem, blessed be He, except by means of azus. For each one and every one, according to what he estimates in his heart the greatness of the Creator, blessed be His name, as it is written: "Known in the gates her husband" (Proverbs 31:26), each one according to what he estimates in his heart (Zohar Vayera 103a). And each one and every one, according to the value he estimates in his heart of the greatness of the Creator, blessed be His name, how is it possible for him to stand and pray before Him? And in particular, the tefilah that is wonders—that is, the arrangement of the arrays, for the arrays obligate such, and every star and constellation is fixed in its watch and its array according to what the Creator, blessed be His name, arranged them to be fixed and arranged such and such. And he comes in his tefilah and wants to arrange the arrays and to do wonders. Therefore, at the time of tefilah, one needs to remove the shame, as it is written: "In You our fathers trusted, and so on, they trusted and were not ashamed" (Psalms 22:5). For by means of the shame that he is ashamed from Him, blessed be He, it is impossible to pray, only by means of azus [as above]. And this is the aspect of: "You are the G-d who does wonder [v’zeh bechinat at Ha’El oseh fele], You have made known among the peoples Your strength" (Psalms 77:15), that Hashem, blessed be He, does wonders by means of the tefilos of Israel, which are by means of aspects of azus [as above]. By means of this, He makes known to the nations the azus of holiness of Israel, that they have such azus to pray and do wonders [as above]. When the nations see the wonders performed in the world through the tefilos of Israel, through this they know how great is the azus of holiness of Israel, that they have such azus to pray and perform wonders [as above]. And this is the garden bed of the knife [v’zeh maishra disakina]—that is, the aspect of lower wisdom mentioned above, the aspect of malchus mentioned above, in the aspect of: "Accustom [hehasken (accustom, root: הסכן)] have I accustomed" (Numbers 22:30), language of learning [as its Targum: hemelaf, alifna], in the aspect of: "Sword avenging" (Leviticus 26:37), which is the aspect of malchus mentioned above. Garden bed [maishra], Rashi explained: Garden bed [aruga], that is, the aspect of: Cry of a ruler and so on, as it is written: "As a deer longs [ta’arog (longs, root: ערג, linked to za’aka (cry))]" (Psalms 42:2).


## Segment 14

<div dir="rtl" lang="he">

וזהו מישרא דסכינא, הינו בחינת חכמה תתאה הנ"ל, בחינת מלכות הנ"ל. שהוא למוד הנ"ל, בחינת (במדבר כ"ב): "ההסכן הסכנתי" - לשון למוד, (כתרגומו המילף, אליפנא), בחינת (ויקרא כ"ו): "חרב נוקמת", שהיא בחינת מלכות הנ"ל: מישרא, פרש רש"י: 'ערוגה'. הינו בחינת: זעקת מושל וכו', כמו שכתוב (תהלים מ"ב): "כאיל תערג". במאי קטלי לה, פרש רש"י: 'במאי חותכין אותה'. הינו במה חותכין ומבדילין את המלכות הנ"ל, כדי להצילה מזעקה הנ"ל, בבחינת: חתכו לארבעה כנ"ל. והשיב להם, בקרנא דחמרא. הינו על ידי תוכחה, שעל ידי זה נתגלה החסד, ובזה קוצרין וחותכין את הד', בבחינות: "קצרו לפי חסד" כנ"ל. קרנא, זה בחינת קול המוכיח. בחינת קרן השופר, בבחינת (ישעיה נ"ח): "הרם כשופר קולך והגד לעמי פשעם", הינו תוכחה הנ"ל: חמרא, זה בחינת (בראשית מ"ט): "יששכר חמור גרם", בחינות (דברי הימים א י"ב): "ומבני יששכר יודעי בינה לעתים". כי על ידי התוכחה מעלין אותה לרגלים, שהוא בחינות בינה לעתים כנ"ל: איתו לה תרי ביעי, לשון צלותא ובעותא, בחינות תפלות, אמרי, הי דחורתא והי דאכמתא, הינו שאתה אומר שעל ידי תוכחה מעלין את המלכות כנ"ל, הלא איך אפשר להוכיח, כי הלא התפלות באין ביחד, ואיך יודע להוכיח לפי התפלה, כי אינו יודע איזה תפלה של הכשר או להפך. וזהו הי דחורתא והי דאכמתא, הינו איזה תפלה מאיש כשר או להפוך. איתי להו תרי גביני, הינו בחינות (איוב י'): "וכגבינה תקפיאני". הינו בחינות תרי תורות הנ"ל, שהן בחינות קפוי וקל, בחינות פסלת, בבחינות: "פסל לך", ובחינות: "לא תעשה לך פסל" כנ"ל. ואמר להו, הי דעזי חורתא והי דעזי אכמתא. הינו תרי עזות הנ"ל, שהן עזות דקדשה, ועזות דסטרא אחרא, שמהן תרי תורות הנ"ל. ולפי העזות יכולין לידע את התפלות כנ"ל, שעל ידי זה יכל להוכיח אותם כנ"ל. שעל ידי זה חותכין ומבדילין את בחינות המלכות, ומצילין אותה מזעקת מושל, ומעלין אותה לבחינות אור הפנים המאיר ברגלים כנ"ל:

</div>

With what do they kill it, Rashi explained: With what do they cut it—that is, with what do they cut and separate the malchus mentioned above in order to save it from this cry [za’aka] in the aspect of: Cut him into four [as above]. And he replied to them, with the horn of the donkey [v’heshiv lahem b’karna dechamra]—that is, by means of tochachah, through which the chesed is revealed, and with this they reap and cut in the aspects of: "Sow for yourselves for lovingkindness [chesed]" (Hosea 10:12) [as above]. Horn [karna] is the aspect of the voice of the rebuker, in the aspect of the horn of the shofar, in the aspect of: "Raise like the shofar your voice and declare to My people their transgression" (Isaiah 58:1)—that is, tochachah mentioned above. Donkey [chamra] is the aspect of: "Issachar is a strong donkey [chamor ga’rem (strong donkey)]" (Genesis 49:14), in the aspect of: "And from the children of Issachar, knowers of understanding for the times" (I Chronicles 12:33). For by means of the tochachah, they elevate it to the shalosh regalim [three festivals], which is the aspect of understanding for the times [as above]. They brought to him two eggs [baytza], language of prayer [tzlota] and request [ba’usa], aspects of tefilos. And this is: This white and this black [v’zehu hay dechivarta v’hay de’ukma]—that is, that you say that by means of tochachah they elevate the malchus [as above]. Is it not so, how is it possible to rebuke? For is it not that the tefilos come together, and how does he know to rebuke according to the tefilah, for he does not know which tefilah is proper or the opposite? And this is: This white and this black [chivarta and ukma]—that is, which tefilah is from a proper person or the opposite. He brought to them two cheeses, in the aspect of: "And like cheese you curdle me" (Job 10:10)—that is, aspects of the two Torahs mentioned above, which are aspects of cheap and light, aspects of refuse [pesoles (refuse, root: פסל)], in the aspects of: "Carve for yourself" [pesol lekha] and: "You shall not make for yourself an idol" [pesel] [as above]. And he said to them: This of white goat and this of black [ukma] goat—that is, the two boldnesses [azus] mentioned above, which are azus of holiness and azus of the other side, from which the two Torahs mentioned above arise. And according to the azus, one can know the tefilos [as above], that by means of this he can rebuke them [as above]. That by means of this, they cut and separate the aspects of the malchus and save it from the cry [za’aka] of the ruler and elevate it to the aspects of ohr hapanim [light of the faces] that illuminates in the festivals [as above]. [Unfinished Section]

This Torah began [zos hatorah hischil] with the verse: "And it was at the end" (Genesis 41:1), and so on, but he did not finish explaining this verse according to this Torah. And he said afterward that if he wanted to complete the explanation of the verse, he would need to say another Torah like this to explain the verse.


## Segment 15

<div dir="rtl" lang="he">

זאת התורה התחיל לומר על פסוק: "ויהי מקץ" וכו', אך לא סים לבאר זה הפסוק על פי התורה הזאת. ואמר אחר כך, שאם היה רוצה לסים פרוש הפסוק, היה צריך לומר עוד תורה כזאת כדי לבאר הפסוק:

</div>

[Additional Teaching]

From the voice of a person [mikol shel adam], one can know the aspects of his malchus. For there are no two voices equal, for the voice of each one and every one is different from his fellow.


## Segment 16

<div dir="rtl" lang="he">

מקולו של אדם יכולין לידע את בחינות המלכות שלו, כי יש בכל אחד ואחד בחינות מלכות. והוא נכר בקולו, כי אין שני קולות שוין, כי קול של כל אחד ואחד משנה מחברו. ועל כן יכולין להכיר את האדם בקולו, כמו שנראה בחוש, כי כפי בחינות האדם כן הוא קולו. ועל ידי הקול, יכולין להכיר את בחינות המלכות שלו. כי יש "קול ענות גבורה, וקול ענות חלושה" (שמות ל"ב), כפי בחינת המלכות של כל אחד. ועל כן שאול שהיה רודף את דוד על שראה בו שימלך, מצינו שם במקרא כשנזדמנו יחד שאול ודוד, אמר לו שאול לדוד (שמואל א כ"ד): "הקולך זה בני דוד". שהבין שאול בהקול, שהוא חזק בבחינות המלכות. ושאל את דוד "הקולך זה בני דוד", שתמה שאול על קולו של דוד, כי הבין שהוא קול של מלך ממש. ועל כן רצה שאול לשאת את קולו, דהינו להגביה את קולו למעלה מקולו של דוד, אבל לא היה יכול. וזהו (שם): "וישא שאול את קולו ויבך", דהינו שרצה לשאת ולהגביה קולו כנ"ל, אבל היה הקול נבכה. וזה בחינות: "ויבך", שהיה הקול נבכה, קול נמוך של בכיה. על כן אמר שאול אז אל דוד: "ידעתי כי מלך תמלך", כי ידע זה על ידי הקול כנ"ל:

</div>

And therefore, one can recognize the person by his voice, as we see empirically, for according to the aspects of the person, so is his voice. And by means of the voice, one can recognize the aspects of his malchus, for there is: "Voice of answering strength, and voice of answering weakness" (Exodus 32:18), according to the aspect of the malchus of each one. And therefore, Saul, who was pursuing David because he saw in him that he would be king, we find there in the Scripture, when Saul and David met together, Saul said to David: "Is this your voice, my son David" (I Samuel 24:17). That Saul understood by the voice that it is strong in the aspects of malchus, and Saul wondered at the voice of David, for he understood that it is the voice of a king, literally. And therefore, Saul wanted to lift his voice—that is, to elevate his voice above the voice of David, but he was not able. And this is: "And Saul lifted up his voice and wept"—that is, he wanted to lift and elevate his voice [as above], but the voice was wept, in the aspects of: “And wept,” that the voice was wept, a low voice of weeping. Therefore, Saul said then to David: "I know that you shall surely be king", for he knew this by means of the voice [as above].



# Likutay Moharan, Torah 31

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/31/

# Likutay Moharan, Torah 31

<div dir="rtl">אמרו לה, אית לן בירא בדברא</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/31


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

אמרו לה, אית לן בירא בדברא, עילי למתא. איתי פארי, שדא להו. אמר להו, אפשלי לי חבלי דפארי, ואעילה. אמרו לה, ומי איכא דמפשל חבלי מפארי. אמר להו, ומי איכא דמיתי בירא מדברא למתא:

</div>

Likutay Moharan, Torah 31

[In the words of our Rebbe, of blessed memory]

They said to him, “We have a בֵּירָא [bayra – well] in the wilderness [דַּבְרָא – dabra]. Bring it into the city [מָתָא – masa].” He brought פָּארֵי [parai – bran], threw it to them, and said to them, “Plait for me ropes [חַבְלֵי – chavlai] of bran, and I will bring it in.” They said to him, “And is there anyone who plaits ropes from bran?” He said to them, “And is there anyone who brings a well from the wilderness to the city?” [Rashi: פָּארֵי – parai is bran.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

רש"י: דפארי. סבין. עשו לי חבל מסבין, ואם אין אתם עושים שאלתי, אף אני לא אעשה שאלתכם:

</div>

Make for me a rope from bran.


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

(לשון רבנו, זכרונו לברכה):

</div>

And if you do not fulfill my request, I too will not fulfill your request.]

Tzedakah [charity, righteousness] is an aspect of the galgalim [wheels, celestial spheres], as our Sages, of blessed memory, said: “For because of this thing [בִּגְלַל – biglal] the L-rd your G-d will bless you” [Deuteronomy 15:10].


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

א צדקה היא בחינות הגלגלים, כמאמר חכמינו, זכרונם לברכה (שבת קנא:): כי בגלל הדבר הזה, גלגל הוא החוזר בעולם. ובשביל זה יש בה שש ברכות ואחת עשרה ברכות, (כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה, בבבא בתרא ט:, 'הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות, והמפיסו בדברים מתברך באחת עשרה ברכות), כנגד שבעה כוכבי לכת, וכנגד שנים עשר מזלות. כי הצדקה מנהגת כל גלגלי הרקיע, בבחינות (משלי ל'): "דרך הנשר בשמים". נשר דא רחמי (זהר יתרו פ:), הינו צדקה (בבא בתרא י, זהר נשא קמ"ח.): וזה שאמר שמואל (ברכות נ"ח:) נהירין לי שבילין דרקיע כשבילין דנהרדעי, הינו כשבילין דנהורי דעה, בחינות צדקה רחמי, ועקר הרחמים על ידי הדעת (עיין לקמן סי' נ"ו ק"ה קי"ט:):

</div>

גַּלְגַּל [galgal] is that which revolves in the world (-the rich become poor and the poor become rich) [Shabbos 151b]. And because of this, it [tzedakah] contains six blessings and eleven blessings, as our Sages, of blessed memory, said: “One who gives a penny (prootah) to a poor person is blessed with six blessings, and one who appeases him with words is blessed with eleven blessings” [Bava Basra 9b], corresponding to the seven planetary stars and the twelve constellations. For tzedakah directs all the galgalim of the heavens, in the aspect of: “The way of the eagle [נֶשֶׁר – nesher] in the heavens” [Proverbs 30:19]. נֶשֶׁר [nesher – eagle] is rachamim [compassion], which is tzedakah [Zohar, Yitro 80b; Bava Basra 10a; Zohar, Naso 148b]. And this is what Shmuel said: “The paths [שְׁבִילִין – shvilin] of the heavens are as clear to me as the paths of Neharday’a” [Berachot 58b], meaning the paths of the light of knowledge [nehorai day’ah], in the aspect of tzedakah, rachamim. And the primary [ikar] compassion is through da’as [knowledge] [see below, Torah 56, 105, 119]. And regarding what is lacking from the blessings—since there should be seven blessings and twelve blessings, yet according to the Gemara, for the one who gives and the one who appeases, there are only seventeen blessings—know that the primary perfection of the galgalim, the perfection of tzedakah, is only through Shabbos. As it is stated: “The sun on Shabbos is tzedakah for the poor” [Ta’anis 8b].


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

ב ומה שחסר מהברכות, הלא היה צריך להיות שבעה ברכות, ושתים עשרה ברכות. ולפי הגמרא, מהנותן והמפיס אין כאן רק שבע עשרה ברכות.

</div>

This means that tzedakah does not have the perfection of light except through Shabbos. Through Shabbos, it shines like the sun, in the aspect of: “A sun of tzedakah” [Malachi 3:20].


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

דע שעקר שלמות הגלגלים, שלמות הצדקה, אינו אלא בשבת. וזה (תענית ח:): 'שמש בשבת צדקה לעניים', הינו הצדקה אין לה שלמות אור אלא על ידי שבת. על ידי שבת מאירה כשמש, בבחינות (מלאכי ג): "שמש צדקה". וזה שמסמיך התנא (ריש שבת). 'יציאות השבת שתים שהן ארבע', וסמיך לה 'פשט העני'. כי עקר התנוצצות אור הצדקה ושלמותה, אינה אלא בשבת. כי עקר החשיבות הצדקה היא האמונה, בבחינות (בראשית ט"ו): "והאמין בה'" וכו'. ושבת היא אמונה, שמאמין בחדוש העולם וביחודו. ואמונה היא מקור הברכות, בבחינות (משלי כ"ח): "איש אמונות רב ברכות", בבחינות (בראשית ב): "ויברך אלקים את יום השביעי". ואין שלמות להברכות אלא עד שיקבלו ממקור הברכות, בשביל זה כתיב בהם שש ברכות ואחד עשר, להורות שאין להם שלמות: וזה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (מכות כ"ד) 'בא דוד והעמידן על אחד עשר, בא ישעיה והעמידן על שש, בא חבקוק והעמידן על אמונה'. להורות שאין שלמות להדעת שהוא התורה, ואין שלמות לגלגלים, אלא על ידי אמונה: גם שמה שמצינו גבי גלגלים שעקר הליכתם ממערב למזרח, וגלגל היומי מכריח אותם ממזרח למערב, זה הדבר מצינו גבי צדקה. מזרח, זה בחינות הנותן צדקה. בבחינות (ישעיה מ"ג): "ממזרח אביא זרעך", בבחינות (הושע י): "זרעו לכם לצדקה". ומערב, זה המקבץ הצדקה, הינו העני, בבחינות: "וממערב אקבצך". וזה: 'יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני, העני עושה עם בעל הבית' (מדרש רות פרשה ד'). כי עקר התנועה ממערב למזרח, הינו עקר העשיה העני עושה עם בעל הבית:

</div>

And this is why the Tanna juxtaposes [מַסְמִיךְ – masmich] in the Mishnah: “The carryings out of Shabbos are two, which are four”, and juxtaposes to it: “The poor person extended [פָּשַׁט – pashat] his hand” [Shabbos 2a]. For the primary radiance of the light of tzedakah and its perfection is only on Shabbos, because the primary importance of tzedakah is emunah [faith], in the aspect of: “And he believed in Hashem” [Genesis 15:6]. And Shabbos is emunah, for one believes in the renewal of the world and His unity. And emunah is the source of blessings, in the aspect of: “A man of faith [אֱמוּנוֹת – emunot] has many blessings” [Proverbs 28:20], and in the aspect of: “And G-d blessed the seventh day” [Genesis 2:3]. And there is no perfection to the blessings until they are received from the source of blessings. For this reason, it is written of them six blessings and eleven [to indicate their lack of perfection]. And this is what our Sages, of blessed memory, said: David came and established them on eleven, Isaiah came and established them on six, Habakkuk came and established them on emunah [Makkos 24a], to teach that there is no perfection to da’as [knowledge], which is the Torah, and no perfection to the galgalim, except through emunah. Also, what we find regarding the galgalim, that their primary movement is from west to east, yet the daily galgal forces them from east to west—this matter we find regarding tzedakah. East [מִזְרָח – mizrach] is the aspect of the one who gives tzedakah, in the aspect of: “From the east [מִּזְרָח – mizrach] I will bring your seed” [Isaiah 43:5], in the aspect of: “Sow for yourselves for tzedakah” [Hosea 10:12]. And west [מַעֲרָב – ma’arav] is the one who gathers the tzedakah, that is, the poor person, in the aspect of: “And from the west [מִמַּעֲרָב – mima’arav] I will gather you”. And this is: “More than the householder does for the poor, the poor does for the householder” [Midrash Ruth, Parasha 4]. For the primary movement from west to east means the primary action is what the poor does for the householder. And know that there is no existence of emunah except through the aspect of bris [sexual purity], in the aspect of: “And My bris is faithful to him” [Psalms 89:29]. And this is why it is said that the bris is on Shabbos, as it is written: “An eternal bris between Me and the children of Israel” [Exodus 31:16], and: “If not for My bris day and night, I would not have established the laws of heaven and earth” [Jeremiah 33:25]. For the “laws of heaven and earth” are the galgalim, which depend on the bris. And know that the afflictions a person experiences on the roads are due to the galgalim of the heavens.


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

ג ודע שאין קיום אמונה אלא על ידי בחינות ברית, בבחינות (תהלים פ"ט): "ובריתי נאמנת לו". וזהו שנאמר ברית בשבת, כמו שכתוב (שמות ל"א): "ברית עולם ביני ובין בני ישראל" וכו'. וזה (ירמיה ל"ג): "אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי", כי "חקות שמים וארץ", הינו הגלגלים, תלויים בברית:

</div>

For there is nothing below that does not have a star above. There are stars that cause certain types of grasses to grow in the places where they shine, and there are those that require there be a path for people in the places where they shine, and there are those that require there be a wilderness, and there are those that require there be a settlement in the places where they shine. And according to the radiance of the stars on a place, so the place is conducted. And this is the aspect of: “The ways of Zion mourn because none come to the appointed time [מוֹעֵד – mo’ed]” [Lamentations 1:4].


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

ד ודע שהיסורים שיש לאדם בדרכים, היא בסבת גלגלי הרקיע. כי אין לך דבר מלמטה, שאין לו כוכב מלמעלה. יש כוכבים שהם מגדלים מיני עשבים באיזהו מקומות שהם מאירים, ויש שהם מחיבים שיהא דרך בני אדם במקומות שהם מאירים ויש שהם מחיבים שיהיה מדבר, ויש שהם מחיבים שיהא ישוב במקומות שהם מאירים. ולפי ההתנוצצות הכוכבים על המקום, כן המקום מתנהג: וזהו בחינות (איכה א'): "דרכי ציון אבלות מבלי באי מועד", "מועד", זה בחינות גלגלי הרקיע שעל ידם נחשב הזמן: וזהו (משלי ד'): "דרך רשעים כאפלה", שאין כוכבים ומזלות מאירין להם, ועל ידי זה נכשלים. והכל תלוי בברית, בבחינות: "אם לא בריתי" וכו': וזהו 'כל הדרכים בחזקת סכנה' (ירושלמי ברכות פ"ד, מדרש רבה קהלת), בחינות (במדבר כ"ב): "ההסכן הסכנתי" (עיין סנהדרין ק"ה: שעשה מעשה אישות), הינו שהדרך תלוי בשמירת הברית. ובשביל זה חיב אדם לפקד את אשתו קדם שיצא לדרך (יבמות ס"ב:), כדי שלא יהיה בבחינות (בראשית ו'): "כי השחית כל בשר את דרכו", הינו שעל ידי שמירת הברית לא יהיה לו צער בדרך:

</div>

Mo’ed is the aspect of the galgalim of the heavens, through which time is reckoned. And this is: “The way of the wicked is like darkness” [Proverbs 4:19], for the stars and constellations do not shine for them, and through this they stumble. And everything depends on the bris, in the aspect of: “If not for My bris…”. And this is why all roads are presumed to be dangerous [Yerushalmi Berachot 4:4; Midrash Rabbah, Ecclesiastes], in the aspect of: “Have I endangered myself?” [Numbers 22:30; see Sanhedrin 105b] [where it refers to an act of licentiousness]. This means that the road depends on the guarding of the bris. And for this reason, a man is obligated to visit his wife before going on a journey [Yevamot 62b], so that he will not be in the aspect of: “For all flesh has corrupted its way” [Genesis 6:12]. This means that through guarding the bris, he will not have affliction on the road. And there are two aspects of bris: the aspect of Abraham and the aspect of Eliezer. Abraham is the higher bris, which is the firmament that separates between the upper waters and the lower waters, and it is the aspect of a free man, in the aspect of: “Fortunate is the land whose king is a free man” [Ecclesiastes 10:17]. And he produces offspring, in the aspect of: “And the souls they made in Haran” [Genesis 12:5]. For freedom depends on the bris, in the aspect of: “By the blood of your bris, I have sent forth your prisoners from the pit” [Zechariah 9:11].


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

ה ויש שני בחינות ברית, בחינות אברהם, ובחינות אליעזר. אברהם, הוא ברית עלאה, שהוא רקיע המבדיל בין מיין עלאין למיין תתאין. והוא בחינות בן חורין, בבחינות (קהלת י'): "אשריך ארץ שמלכך בן חורין". והוא עבד תולדין, בבחינות (בראשית י"ב): "ואת הנפש אשר עשו בחרן". כי החרות תלויה בברית, בבחינות (זכריה ט): "בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור": ואליעזר, הוא ברית תתאה. בבחינות (שמות כ"ג): "כי שמי בקרבו" 'שמו כשם רבו' (סנהדרין ל"ח: (מובא ברש"י שם)) שהוא חנוך, מט"ט. בחינות (בראשית י"ד): "וירק את חניכיו" (עיין נדרים לב). בחינות (משלי כ"ב): "חנוך לנער" (זוהר בראשית לז). בחינות (קהלת שם): "אי לך ארץ שמלכך נער". והוא תחת ברית עלאה, בבחינות (בראשית כ"ד): "שים נא ידך תחת ירכי": והוא רקיע המבדיל בין מיין דכין למיין מסאבין, בין אסור והתר, ובין כשר ופסול, ובין טמא וטהור (עיין תיקון ל). וזהו בחינות: "חנוך לנער על פי דרכו", "על פי" דיקא, הינו תורה שבעל פה:

</div>

And Eliezer is the lower bris, in the aspect of: “For My name is within him” [Exodus 23:21], his name is like his master’s [Sanhedrin 38b, cited in Rashi]. This is Chanoch, Metat [angel], in the aspect of: “And he armed his trained men [חֲנִיכָיו – chanichav]” [Genesis 14:14; see Nedarim 32a], in the aspect of: “Train [חֲנוֹךְ – chanoch] a youth” [Proverbs 22:6; Zohar, Genesis 37b; Ecclesiastes], in the aspect of: “Woe to you, land, whose king is a youth [נַעַר – na’ar]”. And he is under the higher bris, in the aspect of: “Place, please, your hand under my thigh” [Genesis 24:2]. And he is the firmament that separates between the pure waters and the impure waters, between prohibition and permission, between kosher and unfit, between impure and pure [see Tikunim 30]. And this is the aspect of: “Train a youth according to his way”. “According to his way” precisely, that is, the Oral Torah. And the higher bris is the guarding of the holy bris, and the lower bris is the guarding of prohibition and permission, and so forth. And a person needs to have these two aspects of bris, meaning that he must be a tzadik [righteous one] and a scholar. For an unlearned person cannot be pious [Avot 2:5]. A tzadik is called so through guarding the holy bris [Zohar, Noah 59b], and a scholar through prohibition and permission. And this is: “If the rabbi is like an angel of the Lord of Hosts…” [Mo’ed Katan 17a].


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

וברית עלאה, הוא שמירת הברית קדש. וברית תתאה, הוא שמירת אסור והתר וכו' וצריך לאדם להיות לו אלו שני בחינות ברית, הינו שיהא צדיק ולמדן. כי 'לא עם הארץ חסיד' (אבות פרק ב'). צדיק, נקרא על ידי שמירת הברית קדש (זוהר נח נ"ט: ועוד). ולמדן, על ידי אסור והתר:

</div>

He must be a tzadik and a scholar. An angel is the aspect of a scholar, the aspect of Metat, as above. Hosts [צְבָאוֹת – tzeva’os] is the letter [אוֹת – oas] in His army, the aspect of a tzadik, the letter of the bris [see Ra’aya Mehemna, Pinchas 236].


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

וזהו (מועד קטן י"ז): 'אם הרב דומה למלאך ה' צבאות' וכו', צריך שיהא צדיק ולמדן. מלאך, זה בחינות למדן, בחינות מט"ט כנ"ל. צבאות, אות הוא בצבא דילה, בחינות צדיק אות ברית (עיין ברע"מ פנחס רל"ו. ועיין חגיגה ט"ז). ובכל מקום שמזכר צדיק, גם ברית תתאה נכלל בו, כי התחתון נכלל בעליון, בבחינת ידך תחת ירכי:

</div>

And wherever a tzadik is mentioned, the lower bris is included in it, for the lower is included in the higher, in the aspect of: “Your hand under my thigh”. And one who is in the aspect of bris, then chesed [loving-kindness] is revealed in the mouth of the אַמָּה [amah – male organ] [Idra, Naso 142b], in the aspect of: “Forever I will keep My chesed for him, and My bris is faithful to him” [Psalms 89:29]. And for this reason, the attribute of chesed was given to Abraham, for he was the head of the believers and the head of those circumcised. And when chesed is revealed, that is, love and longing, in the aspect of: “For I am sick with love” [Song of Songs 2:5], then he makes souls, in the aspect of: “And the souls they made” [Genesis 12:5].


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

ו ומי שהוא בבחינת ברית, אזי (אדרא נשא קמ"ב.): 'חסד מתגלה בפמא דאמה', בבחינת (תהלים פ"ט): "לעולם אשמר לו חסדי ובריתי נאמנת לו". ובשביל זה נתנה מדת חסד לאברהם, כי הוא היה ראש למאמינים וראש לנמולים: וכשנתגלה החסד, הינו האהבה וההשתוקקות, בבחינות (שיר השירים ב): "כי חולת אהבה אני". אזי הוא עושה נפשות, בחינות (בראשית י"ב): "ואת הנפש אשר עשו", הינו שעושה נקדות לאותיות התורה. כי אותיות בלא נקדות, כגוף בלא נפש, שאין להם שום תנועה ופעלה בלא נפש. כן הצטרפות וזווגן של האותיות ברל"א שערים, לעשות איזה פעלה, אין להם כח אלא לפי הנקדות. והנקדות הן האהבה והכסופין, בבחינות (שיר השירים א'): "נקדות הכסף", והכסופין הן הנפש, בבחינות (תהלים פ"ד): "נכספה וגם כלתה נפשי". ולפי הכסופין כן הנקדות, אם כוסף לרע עושה הנקדות רעים, ואזי נצטרפים האותיות ונזדוגים לעשות פעלות רעות, ואם כוסף לשוב בתשובה, נעשה נקדות טובות, הינו נפשות טובות, ומתנועעים האותיות ונזדוגים לעשות פעלות טובות, וזהו (שיר השירים שם): "תורי זהב נעשה לך", כדאיתא בזהר (וישב דף קפ"ו:): 'אתערותא דזווגא מסטרא דצפון', "ומצפון זהב יאתה" (איוב ל"ז). וזהו: "תורי זהב נעשה לך", הינו אתערותא דזווגין והצטרפותן של אותיות התורה, לפעל איזהו פעלה, אינו אלא על ידי נקדות הכסף, אין להם שום תנועה אלא על ידי נקדות, שנעשה על ידי הכסופין: וזהו: "אם הרב דומה למלאך ה' צבאות" כנ"ל, אזי בודאי חסד ואהבה מתגלה, והשתוקקות נתגלה, שהם הנקדות, אזי "תורה יבקשו מפיהו", אזי אותיות התורה בעצמן מבקשים ממנו שידבר אותם, כדי שיהיה להם נקודות ונפשות:

</div>

This means that he makes nekudos [vowel points] for the letters of the Torah. For letters without nekudos are like a body without a soul, having no movement or action. And the coupling of the letters in 231 gates to perform any action has no power except through the nekudos. And the nekudos are the love and longing, in the aspect of: “Nekudos of silver” [Song of Songs 1:11]. And the longing [כִּסּוּפִין – kisufin] is the soul, in the aspect of: “My soul longed [נִכְסְפָה – nichsefa] and even fainted” [Psalms 84:3] [root: כסף – k-s-f]. And according to the kisufin, so are the nekudos. If one longs for evil, he makes evil nekudos, and then the letters combine and couple to perform evil actions. And if he longs to return in repentance [תְּשׁוּבָה – teshuvah], good nekudos are made, that is, good souls, and the letters move and couple to perform good actions. And this is: “Circles of gold we will make for you” [Song of Songs 1:11], as it is stated in the Zohar: “The arousal of coupling comes from the side of the north, ‘From the north gold comes’” [Job 37:22; Zohar, Vayeshev 186b]. And this is: “Circles of gold we will make for you”, meaning the arousal of couplings and the combination of the letters of the Torah to perform any action is only through the nekudos of silver. They have no movement except through the nekudos, which are made through the kisufin. And this is: “If the rabbi is like an angel of the L-rd of Hosts…”. Then certainly chesed and love are revealed, and longing is revealed, which are the nekudos. Then: “Torah they will seek from his mouth”. Then the letters of the Torah themselves seek from him that he speak them, so that they may have nekudos and souls. And know that it is not enough for a person to have longing in the heart alone, for a person must express his kisufin with his lips. And for this reason, the order of prayers was established.


## Segment 13

<div dir="rtl" lang="he">

ז ודע שלא די לאדם בהשתוקקות בלב בלבד, כי צריך האדם להוציא בשפתיו כסופיו, ועל זה נסדר סדר התפלות. כי על ידי השתוקקות בלב, נעשה נפש ונקדות בכח. וכשמוציא את תשוקתו בפיו, אזי נעשה הנפש בפעל. כי עקר מוצא הנפש היא מפיו, בבחינת (שיר השירים ה'): "נפשי יצאה בדברו". ובשביל זה "תורה יבקשו מפיהו", "מפיהו" דיקא. וגם תרגומו של (בראשית ב'): "ויהי האדם לנפש חיה", תרגומו: "לרוח ממללא", כי עקר הנפש מהדבור:

</div>

For through longing in the heart, a soul and nekudos are made in potential [בְּכֹחַ – b’koach]. And when he expresses his longing with his mouth, then the soul is made actual [בְּפֹעַל – b’fo’al]. For the primary source of the soul is from his mouth, in the aspect of: “My soul went out when he spoke” [Song of Songs 5:6]. And for this reason: “Torah they will seek from his mouth”, “from his mouth” precisely. And also, the translation of: “And the man became a living soul” [Genesis 2:7] is: “A speaking spirit [רוּחַ מְמַלְּלָא – ruach memalela]”.


## Segment 14

<div dir="rtl" lang="he">

ח וזהו (קהלת ח'): "יש הבל אשר נעשה על הארץ" וכו', זהו בחינת גלגולי נפשות, כשאדם משתוקק לאיזה דבר, ומוציא השתוקקותו אחר כך בהבל פיו כנ"ל, אזי נעשה הנפש. והנפש הזאת הינו הרוח ממללא, הולכת באויר, ומגיע לאדם אחר, ומעוררת את האדם אחר לתשוקה. ולפי התשוקה, לפי הנפש, לפי הרוח ממללא, כן נתעורר האדם. אם התשוקה בא מצדיק לרשע, אזי נתעורר הרשע בהרהורי תשובה, בבחינות: "יש רשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים". ואם להפך, להפך. והכל נעשה על ידי ההבל פיו שהוא הנפש, כי זה ידוע לכל, שעקר הדבור הוא, שכלי הדבור מכין באויר, ואויר הזה פוגע באויר הסמוך לו, והסמוך בסמוך, עד שמגיע לחברו, ושומע חברו האותיות. וכשהוא מקבל דבורו, הוא מקבל נפשו ונתעורר לדבר הזה:

</div>

For the primary soul comes from speech. And this is: “There is a vanity [הֶבֶל – hevel] that is done upon the earth…” [Ecclesiastes 8:14]. This is the aspect of the transmigration of souls [גִּלְגּוּלֵי נְפָשׁוֹת – gilgulai nefashos]. When a person longs for something and expresses his longing afterward through the hevel of his mouth, as above, then the soul is made. And this soul, that is, the ruach memalela [speaking spirit], goes through the air and reaches another person and arouses that person to longing. And according to the longing, according to the soul, according to the ruach memalela, so is the person aroused. If the longing comes from a tzadik to a wicked person, then the wicked person is aroused with thoughts of repentance [teshuvah], in the aspect of: “There are wicked who receive as the deeds of the righteous”. And if the opposite, then the opposite.


## Segment 15

<div dir="rtl" lang="he">

ט ומי שהוא במדרגת אברהם, הינו בחינות בעל נפש, אזי בודאי כל אכילותיו וסעדותיו בבחינת לחם הפנים. בבחינת (בראשית י"ז): "התהלך לפני", "התהלך", זה בחינת רגלין, בחינת פרנסתו. בחינת (דברים י"א): "ואת היקום אשר ברגליהם", (ודרשו רבותינו, זכרונם לברכה, סנהדרין ק"י זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו). "התהלך לפני", שנעשה מהם בחינת פנים. וזה בחינת (שמואל א כ"א): "לחם חם ביום הלקחו", הינו לחם הפנים, הם לחם חם, דרגין דאברהם, שהוא בחינת (בראשית י"ח): "כחם היום": ואז כל העכו"ם וכל הכוכבים ומזלות שהם תחתיהם, כלם הן טורחין בשביל זה האיש. בבחינת (תהלים ק"י): "שב לימיני", בחינת אברהם, "עד אשית אויביך הדום לרגליך", שהם טורחים בשביל פרנסתך. בבחינת (במדבר י"ד): "לחמנו הם סר צלם מעליהם", 'כי מראה חמה עמקה מן הצל' (בבא בתרא פ"ד), 'חמה' בחינת "כחם היום", בחינת "לחם חם". אבל כשסר צלם, אזי נתעלה ונתראה מראה חמה, דרגה דאברהם. והם נשפלים תחתיו, בבחינת: "עד אשית אויביך הדום" וכו'. וזהו: "התהלך לפני והיה תמים" בבחינת (דברים י"ח): "תמים תהיה עם ה' אלקיך" - שלא תצטרך לדרש אחר כוכבים ומזלות (פסחים קי"ג:), כי תהיה למעלה מהם: וזהו (שם ט"ז): "ולא יראה את פני ה' ריקם" - ברגלים, שאז נתגלין פני ה', בחינת פנים. ובזה שכל אחד מביא עולת ראיה מיגיעתו שמתיגע כל השנה, על ידי זה נתתקן ונתעלה כל לחמו ופרנסתו, בבחינת לחם הפנים: וזהו שהשיב הקדוש ברוך הוא למשה (שמות ל"ג): "פני ילכו והניחותי לך", כי משה בקש כפרה, והשיב לו: "פני ילכו", שיתקנו בחינת רגלין, בבחינת פנים, אזי יתכפר להם, 'כי שלחן דומה למזבח שמכפר' (חגיגה כ"ז). וזהו (שם): פתח ב"מזבח" וסים "זה השלחן אשר לפני ה'", "לפני" דיקא, שיהיה דיקא בבחינת פנים, ואזי מכפר: ולעתיד יתקים (ישעיה ל'): "ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך ראות את מוריך", שאזי יתגלה בחינת פנים. כי עכשו פני ה' מסתר בדרך הטבע, בהנהגת המזלות, בבחינת (דברים ל"א): "והסתרתי פני מהם והיו לאכל", ועכשו מראה החמה עמקה מן צלם. וזה בחינת (ישעיה י"ח): "צלצל כנפים", שהכנפים וההסתרה שהנהגתו מכנף ומסתר בהם, וזהו הצל שמסתיר אור החמה. ואין זה אלא מחמת שאור החמה, אין מאיר בשלמות, ואין זה אלא מראה החמה, מראה דיקא. אבל לעתיד שאז יתקים: "וזרחה לכם שמש", שהחמה בתקפה יתגלה, בבחינת 'עתיד הקדוש ברוך הוא להוציא חמה מנרתיקה' ((יא) עיין נדרים ח' ע"ז ג'). אזי יתקים: "ומרפא בכנפיה" (מלאכי ג'), הינו שלא יכנף עוד מוריך כנ"ל:

</div>

And all is done through the hevel of his mouth, which is the soul. For it is known to all that the primary speech is that the organs of speech strike the air, and this air strikes the adjacent air, and the adjacent to the adjacent, until it reaches his fellow, and his fellow hears the letters. And when he receives his speech, he receives his soul and is aroused to that thing. And one who is in the level of Abraham, that is, the aspect of a master of a soul [בַּעַל נֶפֶשׁ – ba’al nefesh], then certainly all his eating and meals are in the aspect of the Bread of the Presence [לֶחֶם הַפָּנִים – lechem hapanim], in the aspect of: “Walk before Me” [Genesis 17:1]. “Walk [הִתְהַלֵּךְ – hishalech]” is the aspect of legs [רַגְלִים – raglayim], the aspect of his livelihood [פַּרְנָסָה – parnasa], in the aspect of: “And the wealth that is under their feet” [Deuteronomy 11:6; Sanhedrin 110a: Our Sages, of blessed memory, expounded: This is a person’s wealth that establishes him on his feet]. “Walk before Me” [hishalech lifanaue], that from them is made the aspect of face [פָּנִים – panim]. And this is the aspect of: “Warm bread on the day it is taken” [1 Samuel 21:7], that is, the lechem hapanim, which is warm bread, the level of Abraham, which is the aspect of: “As the heat of the day [כְּחֹם הַיּוֹם – kichoam ha’yoam]” [Genesis 18:1]. And then all the nations and all the stars and constellations that are beneath them all toil for this man, in the aspect of: “Sit at My right hand”, the aspect of Abraham, “until I make your enemies a footstool for your feet” [Psalms 110:1]. They toil for your livelihood [parnasa], in the aspect of: “They are our bread, their shadow [צִלָּם – tzeelam] has departed from them” [Numbers 14:9]. For the appearance of the sun [חַמָּה – chama] is deeper than the shadow [tzel] [Bava Basra 84a]. The sun [chama] is the aspect of “as the heat of the day [kichoam ha’yoam]”, the aspect of “warm bread [לֶחֶם חַם – lechem cham]”. But when their shadow departs, then the appearance of the sun, the level of Abraham, is elevated and revealed, and they are humbled beneath him, in the aspect of: “Until I make your enemies a footstool…”. And this is: “Walk before Me and be perfect”, in the aspect of: “You shall be perfect with the L-rd your G-d” [Deuteronomy 18:13], so that you will not need to seek after stars and constellations [Pesachim 113b], for you will be above them. And this is: “And you shall not appear before the face of the L-rd empty” [Deuteronomy 16:16] on the festivals [רְגָלִים – regalim], when the face of [p’nay] Hashem is revealed, in the aspect of panim. And through each person bringing a burnt offering of appearance from his labor, which he toils all year, through this all his bread and livelihood [parnasa] is rectified and elevated, in the aspect of lechem hapanim. And this is what the Holy One, blessed be He, answered Moses: “My face [פָּנַי – panaye] will go, and I will give you rest” [Exodus 33:14]. For Moses sought atonement, and He answered him: “My face will go,” that they will rectify the aspect of legs [raglayim] in the aspect of face [panim], then they will be atoned for. For a table is like an altar that atones [Chagigah 27a]. It begins with “altar” and concludes: “This is the table that is before the L-rd”, “before” precisely, that it should be precisely in the aspect of panim, and then it atones. And in the future, it will be fulfilled: “No longer will your Teacher be hidden [יִכָּנֵף – yikanef], and your eyes will see your Teacher” [Isaiah 30:20]. For then the aspect of panim will be revealed, because now the face of [p’nay] Hashem is hidden in the way of nature, in the conduct of the constellations, in the aspect of: “And I will hide My face [פָּנַי – panaye] from them, and they will be consumed” [Deuteronomy 31:17]. And now the appearance of the sun [chama] is deeper than their shadow [tzilam]. And this is the aspect of: “Woe, land of the whirring of wings [צִלְצַל כְּנָפַיִם – tziltzal knafayim]” [Isaiah 18:1], for the wings and the hiding are that His conduct is hidden [muchsaf] in them. And this is the shadow [tzel] that hides the light of the sun [chama]. And this is only because the light of the sun does not shine in perfection. And this is only the appearance [מַרְאֵה – mar’eh] of the sun, mar’eh precisely. But in the future, when it will be fulfilled: “And a sun [שֶׁמֶשׁ – shemesh] will rise for you”, when the sun in its strength will be revealed, in the aspect of the future, the Holy One, blessed be He, will take the sun out of its sheath [Nedarim 8b; Avodah Zarah 3b], then it will be fulfilled: “And healing in its wings [בִּכְנָפֶיהָ – bichnafeha]” [Malachi 3:20], meaning “No longer will your Teacher be hidden [yikanef]”, as above.


## Segment 16

<div dir="rtl" lang="he">

וזהו מה ששאלו סבי דבי אתונא: אית לן בירא בדברא, עילה לה למתא. בירא - זה בחינת בר ומזון, שהוא בחוץ ולאחורי הקדשה, בבחינת: "והסתרתי פני מהם" וכו'. עילה לה למתא, - לפנים, שיהיה בבחינת לחם הפנים כנ"ל. איתא פארי ושדי להו, ואמר לון, אפשילו לי חבלי. פארי - זה שבת אמונה. כפרוש רש"י (דברים כ"ו): "את ה' האמרת וה' האמירך" - לשון פארי ושבח, שאנו מפארין את הקדוש ברוך הוא, ואנו מאמינים בו, ואומרים: "ה' אחד". ושדי להו - זה בחינת ברית, בחינת שדי (עיין לעיל סי' י"א אות ג') כנ"ל. וחבלי - זה בחינת אהבת חסד שמתגלים בפמא דאמה כנ"ל, כמו שכתוב (הושע י"א): "בחבלי אדם אמשכם בעבתות האהבה". הינו על ידי שבת וברית, נתגלה אהבה כנ"ל. ועל ידי האהבה, באים לבחינת לחם הפנים כנ"ל: (עד כאן לשון רבנו, זכרונו לברכה):

</div>

And this is what the elders of Athens asked: “We have a bayra in the dabra, bring it to the masa.” This is the aspect of grain and sustenance [בַּר וּמָזוֹן – bar u’mazon], which is outside and behind holiness, in the aspect of: “And I will hide My face [panai] from them…”. Bring it to the masa, to the face [panim], that it should be in the aspect of lechem hapanim, as above. He brought paray and threw it to them and said to them, “Plait for me ropes [chavlay] of paray.” This is Shabbos, emunah, as per Rashi’s explanation: “You have declared [הֶאֱמַרְתָּ – he’emarta] the L-rd, and the L-rd has declared [he’emircha] you” [Deuteronomy 26:17], in the language of glory [פְּאֵרִי – pe’eri] and praise [root: פאר – p-a-r], that we glorify the Holy One, blessed be He, and we believe in Him, saying: “The L-rd is One.” And he threw it to them, this is the aspect of bris, the aspect of Shaddai [Almighty], as above [see Torah 11:3]. And chavlay [ropes] is the aspect of love of chesed, which is revealed in the mouth of the amah, as above, as it is written: “With ropes [בְּחַבְלֵי – b’chavlay] of man I drew them, with cords of love [אַהֲבָה – ahavah]” [Hosea 11:4]. This means that through Shabbos and bris, love [ahavah] is revealed, as above, and through love [ahavah] one comes to the aspect of lechem hapanim, as above. [Until here are the words of our Rebbe, of blessed memory]

This Torah was said regarding the verse: “And G-d turned [וַיַּסֵּב – va'yasav]”. Turning [hasivah] is nothing but a meal [סְעֻדָּה – se’udah], as it is stated in the Midrash [Exodus Rabbah, Parasha 20]. This is the aspect of livelihood [parnasa], the aspect of grain and sustenance [bar u’mazon], which is the aspect of bayra, as explained above. And the completion of the explanation of the verse according to this Torah, we did not merit to receive.


## Segment 17

<div dir="rtl" lang="he">

זאת התורה נאמרה על פסוק: "ויסב אלקים" - אין הסבה אלא סעדה, כדאיתא במדרש (שמות פרשה כ'). הינו בחינת פרנסה, בחינת בר ומזון, שהוא בחינת 'בירא', כמבאר לעיל: וגמר באור הפסוק על פי התורה הזאת, לא זכינו לקבל: (ענין מעלת הכסופין דקדשה וכו' הנזכר לעיל בתוך התורה הזאת, שמעתי מפיו הקדוש תחלה בבאור יותר עם עוד כמה חדושים שלא נזכרו כאן כלל, וכן בענין האמונה ושאר הבחינות שנזכרו כאן שמעתי גם כן מפיו הקדוש תחלה, פסקא פסקא, בסגנון אחר קצת, על כן אעתיקם הנה. וזהו)

</div>

(The matter of the greatness of holy longing [kisufin dikdusha] and so forth, mentioned above within this Torah. I heard from his holy mouth initially with more explanation [with several additional insights not mentioned here, and similarly regarding the matter of emunah and the other aspects mentioned here, I also heard from his holy mouth initially, section by section in a slightly different style, therefore I will transcribe them here). The coupling and combination of the letters is through the nekudos, for the nekudos are the vitality and movement of the letters. And without the nekudos, the letters are like raw material [גֹּלֶם – golem] and have no movement. Therefore, the nekudos are the aspect of the soul [נֶפֶשׁ – nefesh]. For just as the soul is the vitality of a person, and all movement that a person moves is through the soul, and without the soul, he is like raw material [golem], so too the nekudos are the vitality and soul of the letters.


## Segment 18

<div dir="rtl" lang="he">

זווגן והצטרפותן של האותיות הוא על ידי הנקדות, כי הנקדות הם החיות והתנועה של האותיות. ובלי הנקדות האותיות הם כגלם, ואין בהם שום תנועה. ועל כן הנקדות הם בחינת נפש, כי כמו שהנפש הוא חיות האדם, וכל תנועה שאדם מתנועע, הכל הוא על ידי הנפש, ובלתי הנפש הוא כגלם, כן הנקדות הם החיות והנפש של האותיות, ובלי הנקדות הם כגלם, ואין להם שום תנועה וחיות. רק על ידי הנקדות הם מתנועעין, ועל ידי הנקדות נזדוגין ונצטרפין האותיות: ועקר התהוות הנפש, הוא על ידי ההשתוקקות והכסופין של איש ישראל אחר השם יתברך. כל אחד לפי מדרגתו שהוא נכסף ומשתוקק ומתגעגע להגיע אל מדרגה למעלה ממנה, על ידי הכסופין אלו נעשה נפש. כמו שכתוב (תהלים פ"ד): "נכספה וגם כלתה נפשי", הינו מה שאני נכסף וכלה אחר השם יתברך, מזה בעצמו נעשה נפשי. וזה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ביצה ט"ז.): "וינפש" - 'כיון ששבת וי אבדה נפש'. הינו שבתחלת השבת שצריך לקבל נפש יתרה אנו זוכרין מאבדת הנפש בחל, ואומרים: "וינפש", וי אבדה נפש, ומתחילין להתגעגע אחריה. ועל ידי זה בעצמו שאנו מתגעגעין אחר הנפש, מזה בעצמו נתהוה הנפש היתרה:

</div>

And without the nekudos, they are like raw material [golem] and have no movement or vitality. Only through the nekudos do they move. And through the nekudos, the letters couple and combine. And the main formation of the soul [nefesh] is through the longing and kisufin of a Jew after Hashem, blessed be He, each according to his level, that he longs and yearns and pines to reach a level higher than his own. Through these kisufin, a soul [nefesh] is made, as it is written: “My soul longed [nichsefa] and even fainted” [Psalms 84:3]. This means that from my longing [nichsefa] and pining after Hashem, blessed be He, from this itself my soul [nafshi] is made. And this is what our Sages, of blessed memory, said: “And it rested [וַיִּנָּפַשׁ – vayinafash]” [Baitzah 16a]. As soon as it is Shabbos, “Woe [וַי – vai], the soul is lost [אָבְדָה נֶפֶשׁ – avdah nefesh]”. This means that at the beginning of Shabbos, when one must receive an additional soul [נֶפֶשׁ יְתֵרָה – nefesh yesaira], we recall the loss of the soul during the weekdays and say: “Va’yinafash, woe, the soul is lost,” and we begin to pine after it. And through this itself, that we pine after the soul, from this itself the additional soul [nefesh yesaira] is formed. And this is the aspect of: “Nekudos of silver”. This means that through the kisufin, the nekudos, which are the aspect of the soul [nefesh], are made.


## Segment 19

<div dir="rtl" lang="he">

וזה בחינת (שיר השירים א'): "נקדות הכסף", הינו שעל ידי הכסופין נעשין הנקדות, שהם בחינת נפש. הינו שעל ידי מה שהוא נכסף ומשתוקק לדבר, אם לטוב או לרע, חס ושלום, אזי לפי הכסופין נעשו נקדות, ונצטירין האותיות שבתוך הדבר שהוא נכסף. כי כל דבר יש לו אותיות, אך שהאותיות בעצמן הם כגלם, ואין להם שום ציור בלי נקדות. ולפי הכסופין וההשתוקקות של האדם, כך נצטירין האותיות על ידי הנקדות שהם בחינת נפש שמקבלין על ידי הכסופין. הינו אם הוא נכסף לדבר טוב, נעשה מהכסופין נפש קדושה. ונעשים נקדות, בחינת "נקדות הכסף". ואזי נצטירו האותיות שהיו כגלם, ונעשים כלי לקבל טוב. וכן להפך, חס ושלום, אם נכסף לרע, חס ושלום, נעשים מהכסופין נפשות שהם בחינת נקדות, ונצטירו האותיות ונעשים כלי לקבל רע, חס ושלום. כי "מפי עליון לא תצא הרעות והטוב" (איכה ג'); רק כל אחד לפי מה שהוא מציר ועושה כלי לקבל טוב או רע, חס ושלום, על ידי הכסופין וההשתוקקות שלו, על ידי זה נעשה הנפש בחינת נקדות. ועל ידי הנקדות מתנועעים האותיות, ונצטירו לטוב או להפך, חס ושלום: אך כדי שתצא הנפש מכח אל הפעל, צריך לדבר בפה הכסופין והשתוקקות, שהוא נכסף ומשתוקק. כמו שכתוב (שם ה'): "נפשי יצאה בדברו", שעל ידי הדבור יוצאת הנפש מכח אל הפעל. כי על ידי ההשתוקקות נתהוה הנפש בכח, ועל ידי הדבור שהוא מדבר בפיו ההשתוקקות, נגמר הנפש ויוצאה מכח אל הפעל: וזה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (מועד קטן י"ז): 'אם הרב דומה למלאך ה' צבאות תורה יבקשו מפיהו', כי אותיות התורה הם פועלים, כי הם החיות של כל דבר. כמו שכתוב: 'ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית', ו'אין טוב אלא תורה' (ברכות ה.), כי הם מנהיגין את כל העולם. אך האותיות בעצמן הם כגלם, ואין להם שום תנועה וחיות, ואין להם שום ציור. ועל כן יש להתורה שני כחות, 'זכה נעשה לו סם חיים' (יומא ע"ב: ועין תענית ז') וכו'. כי כל אחד לפי מה שהוא נכסף, כך הוא מציר ומפרש אותיות התורה. כי בהתורה כלול אחיזת טוב ורע, "וצדיקים ילכו בם ופשעים יכשלו בם" (הושע י"ד). הינו כל אחד לפי הכסופין שלו שמהם נעשים נפשות, על ידי זה עושה נקדות לאותיות התורה, ונצטירו האותיות, ונתפרשו לטוב או להפך, חס ושלום. ולפי מה שנצטירין, כך הם פועלים בעולם. ועל כן אותיות התורה מבקשים להצטיר מפי צדיק, שהוא מדבר הכסופין דקדשה שלו, שעל ידי זה מקבלין האותיות נקדות ונצטירין לטוב. וזהו: 'אם הרב דומה למלאך ה' צבאות', כי הרב צריך גם כן שיהיה לו שני כחות שיש להתורה סם חיים וסם וכו', באפן שיהיה אפשר להמתקרב אליו לקבל כרצונו, "צדיקים ילכו, ופשעים יכשלו". אם הוא משתוקק לעבודת השם יתברך, יוכל לקבל מהרב דרך ישרה לעבד את ה'. ואם לאו וטינא יש בלבו, יוכל גם כן למצא בהרב דבר שיקצץ בנטיעות ויכפר בכל, חס ושלום: וזה בחינת (חגיגה י"ד:): 'ארבעה שנכנסו לפרדס, רבי עקיבא נכנס בשלום ויצא בשלום, בן עזאי הציץ ונפגע, בן זומא הציץ ומת, אחר קצץ בנטיעות'. ואלו הארבע בחינות הם בחינות צדיק ורשע עובד אלקים ולא עבדו, האמורים בפסוק (מלאכי ג'): "ושבתם וראיתם בין צדיק וכו' ואלו הארבע בחינות הם נמצאים בכל בני אדם הרוצים לכנס לעבודת ה', ולהתקרב להצדיק והרב שבדור. כי יש מי שהוא נכנס ונתקרב להצדיק, והוא מקבל ממנו דרך ישרה לעבודת ה' לפי מדרגתו וערכו. והוא בחינות צדיק, בחינות רבי עקיבא שנכנס בשלום ויצא בשלום. ויש מי שהוא בחינות הציץ ומת, הציץ ונפגע. הינו שנתלהב לבו מאד, מגדל האור וההתלהבות שהאיר בו הצדיק ביתר שאת למעלה ממדרגתו, ועל ידי זה יוכל למות. וזה בחינת הציץ ומת, בחינות עובד אלקים. ויש מי שיוצא מדעתו מחמת שעולה למעלה ממדרגתו, והוא בחינות הציץ ונפגע, בחינות לא עבדו. אך על כל פנים אפלו הציץ ומת הציץ ונפגע, שניהם הם בחינות צדיק, ועליהם גם כן נאמר: "צדיקים ילכו בם", רק שלא נכנסו ויצאו בשלום כמו רבי עקיבא. ויש מי שמתקרב להצדיק ומקצץ בנטיעות וכופר בכל, חס ושלום, והוא נקרא רשע, וזה בחינות אחר. וזה בודאי 'טינא היתה בלבו', כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (שם ט"ו:): על אחר. ועל כן בהכרח שימצא בהצדיק את שלו, שימצא דבר שיקצץ בנטיעות על ידו, ועל זה נאמר: "ופשעים יכשלו בם". כי הרב בהכרח שיהיה לו שני הכחות אלו כנ"ל:

</div>

This means that through what he longs and yearns for a thing, whether for good or, G-d forbid, for evil, according to the kisufin, nekudos are made, and the letters within the thing he longs for are formed. For every thing has letters, but the letters themselves are like raw material [golem] and have no form without nekudos. And according to the kisufin and longing of the person, so the letters are formed through the nekudos, which are the aspect of the soul [nefesh], received through the kisufin. This means that if he longs for a good thing, a holy soul is made from the kisufin, and nekudos are made, in the aspect of “nekudos of silver.” And then the letters that were raw material [golem] are formed and become a vessel to receive good. And similarly, the opposite, G-d forbid, if he longs for evil, G-d forbid, souls are made from the kisufin that are the aspect of nekudos, and the letters are formed and become a vessel to receive evil, G-d forbid. For: “From the mouth of the Most High do not come evil and good” [Lamentations 3:38]. Rather, each one, according to what he forms and makes a vessel to receive good or evil, G-d forbid, through his kisufin and longing, through this the soul [nefesh] is made, in the aspect of nekudos. And through the nekudos, the letters move and are formed for good or the opposite, G-d forbid. But in order for the soul [nefesh] to go from potential [bikoach] to actual [b’fo’al], he must speak with his mouth the kisufin and longing that he longs for, as it is written: “My soul went out when he spoke”. For through speech, the soul goes out from potential to actual. For through longing, the soul is formed in potential, and through the speech that he speaks with his mouth, the longing is completed, and the soul goes out from potential to actual. And this is what our Sages, of blessed memory, said (Mo'ed Katan 17): “If the rabbi is like an angel of the L-rd of Hosts, Torah they will seek from his mouth”. For the letters of the Torah are active, for they are the vitality of every thing, as it is written: “And in His goodness, He renews every day, continually, the work of creation”. And there is no goodness but Torah [Berachos 5a]. For they direct the entire world. But the letters themselves are like raw material [golem] and have no movement or vitality or form. Therefore, the Torah has two powers: If he merits, it becomes for him an elixir of life [Yoma 72b; see Ta’anit 7a], and so forth. For each one, according to what he longs for, so he forms and interprets the letters of the Torah. For the Torah includes the grasp of good and evil: “And the righteous will walk in them, and transgressors will stumble in them” [Hosea 14:10]. This means that each one, according to his kisufin, from which souls [nefashos] are made, through this he makes nekudos for the letters of the Torah, and the letters are formed and interpreted for good or the opposite, G-d forbid. And according to how they are formed, so they act in the world. Therefore, the letters of the Torah seek to be formed from the mouth of a tzadik who speaks the holy kisufin, through which the letters receive nekudos and are formed for good. And this is: “If the rabbi is like an angel of the L-rd of Hosts…”. For the rabbi must also have the two powers of the Torah, an elixir of life and an elixir [of death], such that it is possible for one who draws near to him to receive according to his will: “The righteous will walk, and transgressors will stumble”. If he longs for the service of Hashem, blessed be He, he can receive from the rabbi a straight path to serve the L-rd. And if not, and there is filth in his heart, he can also find in the rabbi something that will cut down the plantings and deny everything, G-d forbid. And this is the aspect of: “Four who entered the orchard [פַּרְדֵּס – pardes]” [Chagigah 14b]. Rabbi Akiva entered in peace and exited in peace. Ben Azzai gazed and was harmed. Ben Zoma gazed and died. Acher cut down the plantings. And these four aspects are the aspects of tzadik and wicked, servant of G-d and non-servant, mentioned in the verse: “And you will return and see between the tzadik…” [Malachi 3:18]. And these four aspects are found in all people who wish to enter the service of the L-rd and draw near to the tzadik and the rabbi of the generation. For there is one who enters and draws near to the tzadik and receives from him a straight path for the service of the L-rd according to his level and worth, and he is the aspect of tzadik, the aspect of Rabbi Akiva, who entered in peace and exited in peace. And there is one who is in the aspect of “he gazed and died,” “he gazed and was harmed,” meaning that his heart was greatly inflamed by the great light and fervor that the tzadik shone upon him, beyond his level, and through this he could die. And this is the aspect of “he gazed and died,” the aspect of a servant of G-d. And there is one who goes out of his mind because he ascends beyond his level, and he is the aspect of “he gazed and was harmed,” the aspect of a non-servant. But in any case, even “he gazed and died” and “he gazed and was harmed,” both are in the aspect of tzadik, and about them it is also said: “The righteous will walk in them”. Only they did not enter and exit in peace like Rabbi Akiva. And there is one who draws near to the tzadik and cuts down the plantings and denies everything, G-d forbid, and he is called a wicked person, and this is the aspect of Acher. And this is certainly because there was filth in his heart, as our Sages, of blessed memory, said about Acher [Chagigah 15a]. And therefore, it is inevitable that he will find in the tzadik what is his, that he will find something that will cut down the plantings through him. And about this it is said: “And transgressors will stumble in them”. For the rabbi must inevitably have these two powers, as above. And this is the aspect of: “An angel of the L-rd of Hosts”.


## Segment 20

<div dir="rtl" lang="he">

וזה בחינת: "מלאך ה' צבאות", כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (שם א.): על אחר, מאי חזא, חזא מט"ט דקא יתב וכו', אמר שמע מנה וכו', רבי עקיבא דרש: ה' צבאות שמו, אות הוא בצבא שלו (שם איתא אדון הוא וכו' וע"ש בחא"ג. ובע"י הגי' אות הוא וכו' וכ"ה בזוהר ובתקונים בכ"מ). ועל כן צריך הרב שיהיה לו שני בחינות אלו, בחינות מלאך, הינו מט"ט, ובחינות ה' צבאות, וזהו: דומה למלאך ה' צבאות. ואזי אפשר להנכנס ונתקרב אליו לקצץ בנטיעות על ידי בחינות מלאך, כמו אחר שקצץ בנטיעות על ידי שראה מט"ט שהוא מלאך, שהוא יושב וכו', שעל ידי זה טעה ואמר שהוא רשות בפני עצמו, חס ושלום, כנ"ל. או לכנס וליצא בשלום, על ידי בחינות ה' צבאות, כמו רבי עקיבא. כי כל צדיק צריך שיהיה למדן בתורה, וחסיד במעשים טובים. כי אם אינו למדן, אמרו רבותינו, זכרונם לברכה: 'ולא עם הארץ חסיד'. ולמדן בלבד בודאי אינו כלום, כי אפשר להיות למדן ורשע גמור. ולא זכה נעשה לו סם מות, על כן צריך שיהיה למדן וחסיד (עיין זוהר פנחס רי"ג: והאי צדיק חסיד איקרי ועיין מק"מ שם:). ושתי בחינות אלו, הם בחינות: 'מלאך ה' צבאות'. כי מה שהוא למדן בתורה, הוא בחינת מלאך שהוא מט"ט. כמו שכתוב (בתקונים תקון ל' דף ע"ב): "ויאמר אלקים יהי רקיע ויהי מבדיל בין מים למים, דא מט"ט. שהוא בחינות משנה, המבדיל ומפריש בין מיין דכין ובין מיין מסאבין, בין טמא לטהור, אסור ומתר וכו'. וצריך להדמות לקונו להיות חסיד במעשים טובים, וזה בחינות ה' צבאות. אך מי שטועה וסובר שבחינות למדן לבד הוא העקר הוא בחינות: אחר שקצץ בנטיעות, על ידי שסבר שמלאך מט"ט בעצמו הוא רשות, חס ושלום. אך באמת מט"ט בעצמו בלי הקדוש ברוך הוא אינו כלום, ואין לו שום רשות. כך התורה בלא מעשים טובים אינה כלום, אדרבא לא זכה כו'. ומחמת שני הבחינות אלו שצריך להיות להצדיק, למדן וחסיד, והם בחינת מלאך ה' צבאות. על ידי זה נמצא בהצדיק שני כחות שיש להתורה, סם חיים וסם מות. ואפשר להמתקרב אליו, למצא בו דבר שיקצץ בנטיעות, או לכנס ולצאת בשלום: וזהו: 'אם הרב דומה למלאך ה' צבאות', הינו שהוא למדן בתורה, ועובד את ה', ועל ידי זה הוא מציר אותיות שהתורה לטוב. אזי 'תורה יבקשו מפיהו', שאותיות התורה מבקשין לקבל נקדות ולהצטיר מפיו, הינו על ידי שפיו ידבר ההשתוקקות והכסופין דקדשה שלו, שעל ידי זה נגמרין ויוצאין הנפשות, ונעשין נקדות להאותיות, ונצטירו ונעשין כלי לקבל טוב. כי על ידי הנקדות, נזדוגו ונצטרפו האותיות כנ"ל:

</div>

As our Sages, of blessed memory, said about Acher: “What did he see? He saw Metat sitting…” and Rabbi Akiva expounded: “The L-rd of Hosts is His name, the letter [oas] is in His army” [Chagigah 15a; see Tosafos and Zohar, Tikkunim in various places]. Therefore, the rabbi must have these two aspects, the aspect of an angel, that is, Metat, and the aspect of the L-rd of Hosts. And this is: “If he is like an angel of the L-rd of Hosts…”. And then it is possible for one who enters and draws near to him to cut down the plantings, through the aspect of an angel, like Acher who cut down the plantings because he saw Metat, the angel, sitting, and through this he erred and said that he is an authority in himself, G-d forbid, as above. Or to enter and exit in peace through the aspect of the L-rd of Hosts, like Rabbi Akiva. For every tzadik must be a scholar in Torah and pious in good deeds. For if he is not a scholar, our Sages, of blessed memory, said: “An unlearned person is not pious”. And a scholar alone is certainly nothing, for it is possible to be a scholar and a complete wicked person, and if he does not merit, it becomes for him an elixir of death. Therefore, he must be a scholar and pious [see Zohar, Pinchas 213a]. And these two aspects are the aspects of: “An angel of the L-rd of Hosts”. For what he is a scholar in Torah, he is the aspect of an angel, that is, Metat, as it is written in the Tikunim: “And G-d said, ‘Let there be a firmament, and let it separate between water and water’” [Tikunim 30, 72b]. This is Metat, which is the aspect of the Mishnah that separates and distinguishes between pure waters and impure waters, between impure and pure, forbidden and permitted, and so forth. And he must resemble his Creator, to be pious in good deeds, and this is the aspect of the L-rd of Hosts. But one who errs and thinks, G-d forbid, that the aspect of a scholar alone is the primary thing, he is the aspect of Acher who cut down the plantings, because he thought that the angel Metat in himself is an authority, G-d forbid. But in truth, Metat in himself, without the Holy One, blessed be He, is nothing and has no authority. So too, the Torah without good deeds is nothing; on the contrary, if he does not merit, and so forth. And because of these two aspects that the tzadik must have, a scholar and pious, which are the aspect of an angel of the Lord of Hosts, through this there are found in the tzadik the two powers of the Torah, an elixir of life and an elixir of death. And it is possible for one who draws near to him to find in him something that will cut down the plantings or to enter and exit in peace. And this is: “If the rabbi is like an angel of the L-rd of Hosts…”. That is, he is a scholar in Torah and serves the L-rd, and through this he forms the letters of the Torah for good. Then: “Torah they will seek from his mouth”. For the letters of the Torah seek to receive nekudos and to be formed from his mouth, that is, through his mouth speaking the holy kisufin and longing, through which the souls [nefashos] are completed and go out and become nekudos for the letters, and they are formed and become a vessel to receive good. For through the nekudos, the letters couple and combine, as above. And this is what is written: “Circles of gold we will make for you with nekudos of silver”. For gold [זָהָב – zahav] is the aspect of coupling, as it is written: “From the north gold comes” [Zohar, Vayeshev 186b]. And this is: “Circles of gold we will make for you”.


## Segment 21

<div dir="rtl" lang="he">

וזה שכתוב: "תורי זהב נעשה לך עם נקדות הכסף", כי זהב הוא בחינות זווג, כמו שכתוב (איוב ל"ז): "מצפון זהב יאתה". ואתערותא דזווגא מסטרא דשמאלא, שהוא צפון (זהר וישב דף קפ"ו:): וזהו: "תורי זהב נעשה לך", שאותיות התורה נזדוגין ונצטרפין על ידי נקדות הכסף. כי זווגן והצטרפותן של האותיות היא על ידי הנקדות, שנעשים מהכסופין וההשתוקקות, שעל ידם נתהוין הנפשות. שהם בחינות נקדות. כי על ידי הכסופין נעשה זווג. כי על ידי מה שהוא נכסף אל הדבר, נעשה נפש. ועל ידי מה שהוא נכסף לדבר, חוזר הדבר וכוסף אליו. ומזה נתהוה גם כן נפש. והנפשות מזדוגין, ואחר כך באים לבחינות עבור ולדה. וזהו ענין הכתוב בזהר הקדוש (לך לך דף פ"ה:): 'תאבותה דנוקבא עבד נפש נוקבא, ותאבותה דדכר עבד נפש דכר'. כי מה שהוא נכסף הוא בחינות תאבותה דנוקבא, והוא עבד נפש נוקבא. ומה שהדבר חוזר ונכסף אליו, הוא בחינות תאבותה דדכר, ועבד נפש דכר. ואחר כך באים לבחינות עבור ולדה, כמו שכתוב בזהר שם: וזה בחינות גלגולי הנפשות, כי הדבור שמשם יוצאים הנפשות, נעשה על ידי חתוך האותיות באויר. כי המוצאות מכים זה בזה, וחותכים האותיות באויר. והאוירים מכים זה בזה, עד שמגיעין לאזן השומע. ועל ידי חתוך האותיות באויר נעשה הדבור, שמשם יוצאין הנפשות. כי האויר הוא החיות של כל דבר, ובלי אויר אי אפשר לחיות. והוא בחינות הנפש, והנפשות יוצאים ומתגלגלים:

</div>

For the letters of the Torah couple and combine through the nekudos of silver. For their coupling and combination is through the nekudos that are made from the kisufin and longing, through which the souls [nefashos] are formed, which are the aspect of nekudos. For through the kisufin, coupling is made. For through what he longs for the thing, a soul [nefesh] is made. And through what he longs for the thing, the thing returns and longs for him, and from this a soul [nefesh] is also formed. And the souls couple, and afterward they come to the aspect of conception and birth. And this is the matter of the verse in the holy Zohar: “The desire of the female makes a female soul, and the desire of the male makes a male soul” [Zohar, Lech Lecha 85b]. For what he longs for is the aspect of the desire of the female, and it makes a female soul. And what the thing returns and longs for him is the aspect of the desire of the male, and it makes a male soul. And afterward, they come to the aspect of conception and birth, as it is written in the Zohar there. And this is the aspect of the transmigration of souls [gilgulay nefashos]. For the speech, from which the souls [nefashos] go out, is made through the cutting of the letters in the air. For the articulators strike one another and cut the letters in the air, and the airs strike one another until they reach the ear of the hearer. And through the cutting of the letters in the air, the speech is made, from which the souls [nefashos] go out. For the air is the vitality of every thing, and without air, it is impossible to live, and it is the aspect of the soul [nefesh].


## Segment 22

<div dir="rtl" lang="he">

וכלל הדבר, שמאד יקר הכסופין וההשתוקקות לדבר שבקדשה. כי על ידם נתהוה נפש, ונגמר על ידי הדבור כנ"ל, ויוצא ומתגלגל. ולפעמים מתגלגל ובא הנפש דקדשה לתוך הרשע, ונופלים לו הרהורי תשובה, ותוכל להחזירו למוטב. וכן להפך, כמה רעות גורמים הכסופין לדבר רע, חס ושלום. כי הנפש שנתהוה על ידי כסופין רעים, מתגלגל לפעמים לתוך הצדיק, ותוכל להחטיאו, חס ושלום: וזה בחינת (קהלת ח'): "יש הבל אשר נעשה על הארץ" וכו', "הבל", הוא בחינת הבל פה, שמשם יוצאים הנפשות. ועל ידי זה "יש צדיקים אשר מגיע אליהם כמעשה הרשעים", על ידי שמתגלגל לתוכן נפש מכסופין רעים. ויש רשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים, על ידי שמתגלגל לתוכן נפש מכסופין טובים: ולפעמים הצדיק מתקן הנפש רעה שמתגלגל אליו, וכן הרשע מקלקל הנפש קדושה שמתגלגל בתוכו. אך בתחלה בעת שמגיע הנפש, על זה אמר הכתוב: "יש צדיקים שמגיע" וכו'. כי בודאי נופלים לו הרהורי עברה בעת שמגיע אליו נפש רעה מכסופין רעים. אך אחר כך אפשר שתחטיאו, ואפשר שהוא יתקן הנפש: וכן יש רשעים שמגיע וכו', שנופלים לו בודאי הרהורי תשובה, בעת שהגיע אליו נפש קדושה מכסופין קדושים. אך אחר כך אפשר שהוא יקלקל הנפש הקדושה, או שתחזירו למוטב: וזה סוד 'נפילת אפים', שכונתו להעלות הנפש בבחינות העלאות מיין נוקבין ולעשות יחוד. כי על ידי הכסופין וההשתוקקות, שזה בחינות העלאת מיין נוקבין כידוע, מזה בעצמו נעשה נפש ונתעלה ונעשה יחוד וזווג כנ"ל: על ידי הכסופין נעשין הנפשות, שהם בחינות נקדות, ונזדוגו הנפשות וכו'. וזה בחינות זווגן והצטרפותן של הנקדות, שהם בחינות זווגי הנפשות: ועל ידי הנקדות נזדוגו ונצטרפו האותיות, זה בחינות זווגי הגופות: וזה שכתוב (במדבר כ"ג): "לא הביט און ביעקב", על דרך שדרשו רבותינו, זכרונם לברכה, 'מחשבה רעה אין הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה' (קדושין מ' ועין ירושלמי פאה פרק א'). וזהו: "לא הביט או"ן, ראשי תבות וי אבדה נפש (ביצה ט"ז), שהוא בחינות השתוקקות וכסופין כנ"ל. הינו שהשתוקקות וכסופין רעים אין הקדוש ברוך הוא מצרף, וזה: "לא הביט און ביעקב": וזה שכתוב (תהלים קמ"ה): "רצון יראיו יעשה ואת שועתם ישמע ויושיעם", הינו שצריכין שני הבחינות רצון ודבור כנ"ל. כי הרצון שהוא הכסופין פועל שנעשה הנפש בכח, ועל ידי הדבור יוצא הנפש מכח אל הפעל, ואז נעשה בקשתו, על ידי שמציר האותיות לטוב וכו' וכנ"ל. וזהו: "רצון יראיו יעשה", כי על ידי הרצון שהוא הכסופין נעשה הנפש בכח, ואז נעשה בקשתו ורצונו בכח, בחינות: "רצון יראיו יעשה". ואחר כך, "ואת שועתם", שמדברים בפיהם ההשתוקקות והרצון והכסופין שלהם, על ידי זה, "ישמע ויושיעם". כי על ידי הדבור נגמר הנפש ויוצא מכח אל הפעל, ואזי נצטירו האותיות, ונעשים כלי לקבל טוב, ונתמלא בקשתו בפעל כנ"ל. כי כפי הנפש שעושה בכח או בפעל, כן נעשין נקדות להאותיות, וכן נצטירין האותיות, וכך הם פועלים ועושים בקשתו ורצונו כנ"ל:

</div>

And the souls go out and transmigrate. And the general principle is that the kisufin and longing for something in holiness are very precious. For through them, a soul [nefesh] is formed, and it is completed through speech, as above. And it goes out and transmigrates, and sometimes it transmigrates and comes, the holy soul [nefesh kedusha], into the wicked person, and thoughts of repentance [teshuvah] fall to him, and it can bring him to good. And similarly, the opposite, many evils are caused by kisufin for something evil, G-d forbid. For the soul [nefesh] that is formed through evil kisufin transmigrates sometimes into the tzadik and can cause him to sin, G-d forbid. And this is the aspect of: “There is a vanity [hevel] that is done upon the earth…”. Hevel is the aspect of the hevel of the mouth, from which the souls [nefashos] go out. And through this: “There are righteous who receive as the deeds of the wicked”, through a soul [nefesh] from evil kisufin transmigrating into them. And there are wicked who receive as the deeds of the righteous, through a soul [nefesh] from good kisufin transmigrating into them. And sometimes the tzadik rectifies the evil soul that transmigrates into him, and similarly, the wicked person corrupts the holy soul that transmigrates into him. But initially, when the soul [nefesh] arrives, about this the verse says: “There are righteous who receive…”. For certainly, thoughts of transgression fall to him when an evil soul from evil kisufin reaches him. But afterward, it is possible that it will cause him to sin, or it is possible that he will rectify the soul. And similarly, there are wicked who receive, and so forth, that certainly thoughts of repentance [teshuvah] fall to him when a holy soul from holy kisufin reaches him. But afterward, it is possible that he will corrupt the holy soul or that it will bring him to good. And this is the secret of falling on the face [נְפִילַת אַפַּיִם – nefilas apayim], whose intention is to elevate the soul [nefesh], in the aspect of elevating the feminine waters [מַיִּין נוּקְבִּין – mayin nukvin] and to make a unification [יִחוּד – yichud]. For through the kisufin and longing, which is the aspect of elevating the feminine waters, as is known, from this itself a soul [nefesh] is made and elevated, and a unification [yichud] and coupling is made, as above. Through the kisufin, souls [nefashos] are made, which are the aspect of nekudos, and the souls couple, and so forth. And this is the aspect of the coupling and combination of the nekudos, which are the aspect of the couplings of the souls. And through the nekudos, the letters couple and combine. This is the aspect of the couplings of the bodies. And this is what is written: “He did not look upon iniquity [אָוֶן – avven] in Jacob” [Numbers 23:21]. In the way that our Sages, of blessed memory, expounded: An evil thought, the Holy One, blessed be He, does not combine it with an action [Kiddushin 40a; see Yerushalmi Payah 1:1]. And this is: “He did not look upon iniquity [avven]”, the acronym of which is וַי אָבְדָה נֶפֶשׁ [vaye avdah nefesh – woe, the soul is lost] [Baitzah 16a], which is the aspect of longing and kisufin, as above. This means that longing and evil kisufin, the Holy One, blessed be He, does not combine. And this: “He did not look upon iniquity in Jacob”. And this is what is written: “The will of His fearers He will do, and their cry He will hear and save them” [Psalms 145:19]. This means that two aspects are needed: will and speech, as above. For the will, which is the kisufin, acts to make the nefesh in potential, and through speech, the nefesh goes out from potential to actual. And then his request is done through forming the letters for good, and so forth, as above.


## Segment 23

<div dir="rtl" lang="he">

שיך לעיל, למה שכתוב שם שלמדן בלבד בודאי אינו כלום וכו', ומי שטועה וסובר, חס ושלום, שלמדן לבד הוא העקר, הוא בחינות אחר שקצץ בנטיעות, כי יכול להיות למדן ורשע גמור וכו' כמבאר לעיל. וכן אפלו הצדיק לפעמים כשנופל ממדרגתו, כידוע שאי אפשר לעמד תמיד בקביעות על מדרגה אחת. אזי בעת שנופל ממדרגתו, אם ירצה להחזיק עצמו במדרגת למדן שנשאר לו, הוא לא טוב, רק צריך להחזיק עצמו ביראת שמים מה שיש לו עדין מהרשימו שנשאר לו. עין בתקונים, ס"ט דף ק"ב: אמר לה: "כי ביום אכלך ממנו" כתיב אמר לה: בההוא יומא הציץ ומת. אמר רבי שמעון: בגין דא כתיב: יש הבל אשר נעשה על הארץ אשר יש צדיקים וכו', עין שם והבן:

</div>

And this is: “The will of His fearers He will do”, for through the will, which is the kisufin, the nefesh is made in potential, and then his request and will is done in potential, in the aspect of: “The will of His fearers He will do”. And afterward, “and their cry”, which they speak with their mouth the longing and the will and their kisufin, through this, “He will hear and save them”. For through speech, the nefesh is completed and goes out from potential to actual. And then the letters are formed and become a vessel to receive good, and his request is filled in actual, as above. For according to the nefesh that he makes in potential or in actual, so nekudos are made for the letters, and so the letters are formed, and so they act and do his request and will, as above. (Related to above): What is written there that a scholar alone is certainly nothing, and so forth. And one who errs and thinks, G-d forbid, that a scholar alone is the primary, he is the aspect of Acher who cut down the plantings.


## Segment 24

<div dir="rtl" lang="he">

שלמות כל הדברים היא האמונה, ובלתי האמונה כל הדברים חסרים. כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה, (בבא בתרא ט'): לענין צדקה, 'הנותן פרוטה לעני מתברך בשש, והמפיסו באחד עשר'. ובין בנותן צדקה ובין במפיס העני הנ"ל, חסר א'. כי ראוי להיות שבע ושתים עשרה, כנגד שבעה כוכבי לכת, וכנגד שנים עשר מזלות. כי צדקה הוא בחינות גלגלים, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (שבת קנ"א:): "כי בגלל הדבר הזה יברכך" - גלגל הוא שחוזר בעולם. וכמו שהגלגל יש לו שתי תנועות, אחת תנועה הטבעית ממערב למזרח, ואחת תנועה ההכרחית ממזרח למערב, מה שהגלגל היומי חוזר ומתגלגל ממזרח למערב, ומכריח עמו כל הגלגלים. כן לענין צדקה אמרו רבותינו, זכרונם לברכה: 'יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני העני עושה עם הבעל הבית', שזה בחינות שני תנועות, ממערב למזרח וממזרח למערב, דהינו מהעני לבעל הבית ומבעל הבית להעני. (וכמבאר לעיל בלשונו, זכרונו לברכה). כי כל השפע והברכות באים על ידי הגלגלים, כי על ידם מנהיג הקדוש ברוך הוא העולם כידוע. ועל כן היה ראוי שיהיו הברכות האמורים אצל צדקה שבע ושתים עשרה, כנגד הגלגלים. אך בזה הורו לנו רבותינו, זכרונם לברכה, שהצדקה חסרה ואין לה שלמות, ועדין חסר אחת, הן בנותן והן במפיס. הינו שחסר האמונה שבלעדיה הצדקה חסרה עדין, ועל ידי האמונה נשלם ומאירה בחינות הצדקה: וזה שכתוב: "והאמין בה' ויחשבה לו צדקה", שעל ידי האמונה נחשבת הצדקה, כי בלתי האמונה היא חסרה: וזה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה, 'שמש בשבת צדקה לעניים', כי שבת היא בחינות אמונה, כי שבת הוא מעיד על יחודו ועל חדוש העולם כמובא בספרים. ועל ידי אמונה, שהוא בחינות שבת, מאירה הצדקה. וזה: "שמש בשבת צדקה", שמש לשון אור, הינו שבשבת שהוא בחינות אמונה, מאירה הצדקה כנ"ל: וכן התורה גם כן חסרה בלי אמונה, ועל כן אמרו רבותינו, זכרונם לברכה (מכות כ"ד) בא דוד והעמידן על אחד עשר, בא ישעיה והעמידן על שש, נמצא שחסר גם כן אחד מן המנין, מכון ממש כמו שאמרו אצל צדקה שש ואחת עשרה, כי התורה חסרה בלי אמונה, וזה שאמרו: 'עד שבא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחיה', כי על ידי האמונה נשלם התורה: וזה כונת התנא שהתחיל במשנה 'יציאות השבת שתים שהן ארבע כיצד העני' וכו' 'פשט העני את ידו לפנים', שבתחלת שבת התחיל תכף במצות צדקה, לרמז שבשבת נשלם ומאירה הצדקה כנ"ל, 'שמש בשבת צדקה לעניים'. כי על ידי שבת שהוא בחינות אמונה, נשלם ומאירה הצדקה, ועל ידיהם נתמלאו הברכות שהיו חסרים. כי אמונה הוא מקור הברכות, כמו שכתוב (משלי כ"ח): "איש אמונות רב ברכות". וכן שבת נאמר בו, 'כי היא מקור הברכה' (בהזמר "לכה דודי"): וזה שכתוב (תהלים פ"ה): "צדק לפניו יהלך" וכו', כי יש דרכים רחבים שהם דרך הכבושה לרבים, וכן יש שבילים, וזה הדרך והשביל נמשך לכאן, וזה לכאן. ולכל דרך ושביל יש כנגדו בגלגלים דרך ושביל. וכן בין דרך לדרך גדל כאן עשבים, כן יש גם כן נגד כל עשב ועשב כוכב שהוא כנגדו, שהעשב גדל מכחו, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (מדרש רבה בראשית פרשה י'): 'אין לך כל עשב ועשב שאין לו כוכב' וכו'. ולפעמים כשאדם יש לו עכוב וצער בדרך, הוא מחמת שכנגד המקום הזה יש שם עכוב בהכוכב, שאינו מאיר בשלמות. ועל כן התקנה לזה לתן צדקה קדם שיצא לדרך, כמה שכתוב: "צדק לפניו יהלך וישם לדרך" וכו'. כי על ידי הצדקה יאיר הכוכב, כי על ידי צדקה מאירין הגלגלים כנ"ל. ועל כן על ידי הצדקה שנותן, יבטל עכובו שיש לו בהדרך, שנמשך מהעכוב שיש בהגלגלים והכוכבים כנ"ל: וזה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (הוריות י): 'כוכב אחד יש שמתעה את הספינות', הינו כשהספינה מגיעה תחת אותו כוכב אזי הספינה תועה בדרך, מחמת שזה הכוכב אינו מאיר בשלמות: שמש הוא בחינות ברית (עיין זוהר שמות ג' ע"ב פנחס דרי"ז:). ועל ידי פגם הברית אין לנו מאור השמש, כי אם מראה חמה. ועכו"ם נקראים צל, כמו שכתוב (ישעיה י"ח): "הוי ארץ צלצל כנפים, והם מכסים אור השמש". וזהו בחינות 'צלצל כנפים', מלשון "ולא יכנף עוד מוריך". וזהו בחינות 'מראה חמה עמקה מן הצל', כי אף שישראל עקר, על כל זה העכו"ם מכסין עליהם כאלו כל העולם שלהם, ומכסין העולם בדרך הטבע. כי באמת הקדוש ברוך הוא מנהיג העולם, והם מכסים הנהגת השם יתברך כאלו מתנהג, חס ושלום, על ידי הכוכבים ומזלות בעצמן. אך לעתיד לבוא יעביר אותם, ואז יקים: "סר צלם", ואזי יתגלה אור השמש. בבחינות: "וזרחה לכם יראי שמי שמש", הינו שיתגלה אור השמש. וזהו: "ומרפא בכנפיה", הינו בחינת: "ולא יכנף עוד מוריך". ואז יקים: "עד אשית אויביך הדם לרגליך", הינו שהם יהיו למטה, לא כמו שהיו מקדם מראה חמה עמקה: באברהם נאמר כחם היום, שהוא בחינת שמש, על ידי שמל ונתגלה הברית: התפלה נקראת בחינת רגל (עיין לקמן סי' נ"ה ולעיל סי' ט'):

</div>

For it is possible to be a scholar and a complete wicked person, and so forth, as explained above. And similarly, even the tzadik sometimes when he falls from his level, as it is known that it is impossible to stand continually in permanence on one level, then at the time when he falls from his level, if he wants to hold himself in the level of scholar that remains to him, it is not good. Rather, he must hold himself in the fear of heaven that he still has from the impression that remains to him. See in the Tikunim, [69, 102b]: He said to him: “For on the day you eat of it” is written. He said to him: On that day he gazed and died. Rabbi Shimon said: For this reason it is written: There is a vanity that is done upon the earth that there are righteous, and so forth, see there and understand. The perfection of all things is emunah, and without emunah all things are lacking, as they said [Bava Basra 9a]: Regarding tzedakah, one who gives a penny (prootah) to a poor person is blessed with six, and one who appeases with eleven. And between giving tzedakah and appeasing the poor as above, lacks one, for it should be seven and twelve corresponding to the seven planetary stars, and corresponding to twelve constellations. For tzedakah is the aspect of galgalim, as our Sages, of blessed memory, said [Shabbos 151b]. “For because of this thing He will bless you” galgal is that which returns in the world. And as the galgal has two movements, one natural movement from west to east, and one forced movement from east to west, what the daily galgal returns and rolls from east to west and forces with it all the galgalim, so regarding tzedakah our Sages, of blessed memory, said. More than what the householder does for the poor, the poor does for the householder, which is the aspect of two movements from west to east and from east to west, that is, from the poor to the householder and from the householder to the poor [as explained above in his words, of blessed memory]. For all the abundance and blessings come through the galgalim, for through them the Holy One, blessed be He, directs the world, as is known. Therefore, it was fitting that the blessings said regarding tzedakah be seven and twelve corresponding to the galgalim. But in this our Sages, of blessed memory, indicated to us that tzedakah is lacking and has no perfection, and still lacks one, both in the giver and in the appeaser, meaning that emunah is lacking, without which tzedakah is still lacking. And through emunah it is completed and shines the aspect of tzedakah. And this is what is written: “And he believed in the L-rd, and He reckoned it to him as tzedakah” that through emunah tzedakah is reckoned, for without emunah it is lacking. And this is what our Sages, of blessed memory, said, the sun on Shabbos is tzedakah for the poor. For Shabbos is the aspect of emunah, for Shabbos testifies to His unity and to the renewal of the world, as brought in the books. And through emunah, which is the aspect of Shabbos, tzedakah shines. And this: “Sun on Shabbos tzedakah”, sun in the language of light, meaning that on Shabbos, which is the aspect of emunah, tzedakah shines, as above. And similarly the Torah, also is lacking without emunah. Therefore our Sages, of blessed memory, said [Makkos 24a] David came and established them on eleven, Isaiah came and established them on six. It turns out that it also lacks one from the exact count, just as they said regarding tzedakah six and eleven. For the Torah is lacking without emunah. And this is what they said: Until Habakkuk came and established them on one, and a tzadik lives by his emunah. For through emunah the Torah is completed. And this is the intention of the Tanna who began in the Mishnah the carryings out of Shabbos are two which are four, how so the poor person, and so forth, the poor person extended his hand inside. That at the beginning of Shabbos he began immediately with the mitzvah of tzedakah to hint that on Shabbos tzedakah is completed and shines, as above, sun on Shabbos tzedakah for the poor. For through Shabbos, which is the aspect of emunah, tzedakah is completed and shines. And through them the blessings that were lacking are filled, for emunah is the source of blessings, as it is written: “A man of emunos has many blessings”. And similarly Shabbos is said to be the “source of blessing” [in the song “Lecha Dodi”]. And this is what is written: “Tzedek before Him will walk” and so forth [Psalms 85:14]. For there are wide roads that are the path trodden by many, and similarly there are paths. And this road and path is drawn to here, and this to here. And for every road and path there is corresponding in the galgalim a road and path. And similarly between road to road, grass grows here, so there is also opposite every grass and grass a star that is opposite it, that the grass grows from its power, as our Sages, of blessed memory, said [Beraishis Rabbah, Parasha 10]. There is no grass and grass that has no star, and so forth. And sometimes when a person has a delay and affliction on the road, it is because opposite that place there is a delay in the star that does not shine in perfection. Therefore, the remedy for this is to give tzedakah before going on the road, as it is written: “Tzedek before Him will walk, and He will place it on the way” and so forth. For through tzedakah the star will shine, for through tzedakah the galgalim shine, as above. Therefore, through the tzedakah that he gives, he will cancel his delay that he has on the road, which is drawn from the delay that is in the galgalim and the stars, as above. And this is what our Sages, of blessed memory, said [Horayos 10a]. There is one star that misleads the ships, meaning when the ship reaches under that star, then the ship wanders on the road because that star does not shine in perfection. Shemesh (sun) is the aspect of bris [see Zohar, Exodus 3b, Pinchas 417b]. And through a blemish in the bris, we do not have the light of the shemesh except the appearance of chama. And idolaters are called shadow [tzel], as it is written: “Woe, land of the whirring of wings, and they cover the light of the shemesh”. And this is the aspect of tziltzal knafayim, from the language “and no longer will your Teacher be hidden [yikanef]”. And this is the aspect of the appearance of chama is deeper than the tzel. For even though Israel is primary over all, the idolaters cover over them as if the whole world is theirs, and they cover the world in the way of nature. For in truth, the Holy One, blessed be He, directs the world, and they cover the conduct of Hashem, blessed be He, as if it is conducted, G-d forbid, through the stars and constellations in themselves.


## Segment 25

<div dir="rtl" lang="he">

כל זה הענין שמענו תחלה בלי באור וקשר, וכבר מבארים הדברים היטב בהתורה אית לן בירא הנ"ל: גברא דאוזיף, וריחיא דתבירא, לא זכינו לשמע עליהם תורה. אבל מכלל דבריו שמעתי, שרצונו לגלות תורות על כל המאמרים הנאמרים שם. וגם גלה דעתו, שרצונו היה לגלות תורה גם על כל המעשה הנאמר שם בענין הסבי דבי אתונא בתחלה ובסוף, איך התנהג רבי יהושע בן חנניה עמם, איך בא אליהם וכו', ואיך התנהג עמהם אחר כך. ודבר עמי קצת מענין המעשה הזאת הנאמר שם בגמרא בענין זה, והבנתי שיש לו חדושי תורה על כל זה. אך בעוונותינו הרבים בא השמש בצהרים ולא זכינו לשמע כי אם מה שנדפס תהלה לאל חי:

</div>

But in the future to come, He will remove them, and then it will be fulfilled: “Their shadow has departed”. And then the light of the shemesh will be revealed, in the aspect of: “And a shemesh will rise for you who fear My name”. This means that the light of the shemesh will be revealed. And this is: “And healing in its wings”. This is the aspect of: “And no longer will your Teacher be hidden [yikanef]”. And then it will be fulfilled: “Until I make your enemies a footstool for your feet”. This means that they will be below, not like they were before, the appearance of chama deeper.


## Segment 26

<div dir="rtl" lang="he">

הפעם נודה את ה' בגילה ברנה, אשר זכינו לסים סבי דבי אתונא, דברים הסתומים וחתומים באלף עזקאין אין חכמה ואין תבונה, וגם אם יאמר החכם לדעת לא יוכל למצא נלעג לשון אין בינה, נתיב לא ידעו עיט ולא שזפתו עינא, מה אדבר והוא אמר ועשה אזנים לתורה הצפונה, עתה כפינו פרושות אל ה' בבקשה ותפלה ותחנה. ה' יגמר בעדינו להדפיס יתר המאמרים הנוראים, אשר גלה בהם דרכי עבודתו יתברך בדרכים נפלאים, עמודי שש מיסדים על אדני פז על כל פסוקי תנ"ך ועל כל דברי התנאים ואמוראים, גלילי זהב בתרשיש ממלאים, מפנינים יקרים ומפז מסלאים, בזכותם נזכה ללמד וללמד לשמר ולעשות ולקים את כל דברי תורתך אשר קבלנו מפי אדון כל הנביאים, ויקים במהרה בימינו ועלו בהר ציון מושיעים. אמן כן יהי רצון:

</div>

In Abraham it is said as the heat of the day, which is the aspect of shemesh through circumcision, and the bris was revealed. Prayer is called the aspect of foot [see below Torah 55 and above Torah 9]. All this matter we heard initially without explanation and connection, and the words are already explained well in the Torah “We have a bayra” as above. (The passages of) Gavra Di-ozif (The man who lent), and raicha-ya disvira (the broken mill), we did not merit to hear Torahs about them. But from the generality of his words I heard, that his will was to reveal Torahs on all the statements said there, and also he revealed his opinion, that his will was to reveal a Torah also on the entire story said there regarding the elders of Athens at the beginning and at the end, how Rabbi Yehoshua ben Chananya conducted with them, how he came to them, and so forth, and how he conducted with them afterward. And he spoke with me a little from the matter of this story said there in the Gemara regarding this. And I understood that he has Torah insights on all this. But due to our many sins, the sun came at noon, and we did not merit to hear except what is printed, praise to the living G-d.



# My Lord, Open My Lips

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/32/

# My Lord, Open My Lips

<div dir="rtl">אדני שפתי תפתח</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/32


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

(לשון רבנו זכרונו לברכה):

</div>

32 - My Lord, Open My Lips

[Note from English translator: This Torah explores the rectification of the kallah [bride] through

rikkudin

[dances], sweetening

dinim

[judgments] via Binah [understanding] and lev [heart], aligning with A-

donai

[divine name] and the spiritual pairing of the wedding.]

[In the language of our rabbi, of blessed memory] A-

donai

, open my lips (Psalms 51:17).


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

"אדני שפתי תפתח" (תהלים נ"א), והוא בחינת רקודין של חתנה. כי כל זמן שלא נתונה לזווג, היא אתקריאת נער בלא ה' (זהר בא דף ל"ח:) גימטריא ש"ך דינים. וכד אתתקנת לזווג אתקריאת נערה בה"א, שנמתקין הדינין על ידי ה' אלפין של אהיה שבבינה, כמובא ב"פרי עץ חיים" שער עמידה. נמצא הכלה עדין בבחינות נער, בבחינות ש"ך דינים, וצריך להמתיקה ולתקנה, וזה נעשה על ידי רקודין. כי הרגלין הם בבחינות נצח והוד (פתח אליהו). והם נתנשאים על ידי הלב, הינו על ידי שמחת הלב. כנראה בחוש שעל ידי שמחת הלב מרקדין, כמו שכתוב גבי יעקב (בראשית כ"ט): "וישא יעקב את רגליו", ופרש רש"י: 'לבו נשא את רגליו'. ולב הוא בינה כמו שכתוב (שם) בינה לבא ובה הלב מבין. על כן צריך לכון ברקודים [להמשיך] האלפין שבלב על ידי הרגלין, להכלה שהיא בחינת חמש פעמים דין, גימטריא ש"ך, גימטריא נע"ר. ועל ידי אור הלב שנמשך לה, נעשית נערה בה"א, ונעשית ה' פעמים "אדני". וזה בחינת: "אדני שפתי תפתח", שעל ידי השפתים שהם נצח והוד נפתח ונמתק הכלה בבחינת זווג, ונעשית בחינת אדני, שהיא נערה, שהיא ראויה לזווג. וזה דאיתא במדרש (בראשית פרשה ע') כשנשא יעקב את לאה, בשעה שהיו מרקדין היו מזמרין היא ליא, לרמז ליעקב הא לאה. הינו כי לאה היא עלמא דאתכסיא (זהר ויצא קנ"ד), שהוא בחינת לב, כמו שכתוב (תהלים קי"ט): "בלבי צפנתי אמרתך". ומשם המתוק של הדינים, כשממשיכין ה"א מהלב. וזה הא לאה, שצריך להמשיך מלאה האלפין, כדי להמתיק ולתקן את הכלה: גם היו אומרים שהכלה שמה לאה, שעל ידי בחינות עצמה נמתקת:

</div>

This is the aspect of

rikkudin

[dances] of the wedding. For as long as she is not given to

zivug

[pairing], she is called

na’ar

[maiden, without the Hebrew letter hay] [Zohar Ba 38a], gematria

shach

[320 -

ש"ך

, numerical value],

dinim

[judgments]. When she is rectified for

zivug

[pairing], she is called

na’ara

[maiden, with the Hebrew letter hay added to transform

na’ar

(נַעַר, gematria 320, representing

dinim

[judgments]) into

na’ara

(נַעֲרָה, gematria 325, sweetened by the divine light of Eh-

HehYeh

[divine name] in Binah [understanding])], for the

dinim

[judgments] are sweetened by means of the hay [Hebrew letter hay, numerical value 5] alfin [Alefs - the first Hebrew letter] of Eh-

HehYeh

[divine name] that are in Binah [understanding] [see Pri Etz Chaim, Gate of Standing Prayer]. Thus, the kallah [bride] is still in the aspect of

na’ar

[maiden, without hay], in the aspect of

shach

[320 -

ש"ך

dinim

[judgments]. One needs to sweeten and rectify her. This is done by means of

rikkudin

[dances], for the

raglin

[feet] are in the aspect of Netzach [victory] and Hod [splendor] [Patah Eliyahu]. They are elevated through the joy of the lev [heart], as seen in sense: Through the joy of the lev [heart], they dance, as it is written regarding Jacob (Genesis 29:1): And Jacob lifted his feet. Rashi [rabbinic commentator] explained: His lev [heart] lifted his

raglin

[feet]. The lev [heart] is Binah [understanding], as it is written [Patah Eliyahu]: Binah

libba

[understanding heart], and in it, the lev [heart] understands. Therefore, one needs to intend in the

rikkudin

[dances] to draw the alfin [thousands] in the lev [heart] through the

raglin

[feet] to the kallah [bride], who is the aspect of five times din [judgment], gematria

shach

[320], gematria

na’ar

[maiden, without hay]. Through the light of the lev [heart] that is drawn to her, she becomes a

na’ara

[maiden, with the Hebrew letter hay added to transform

na’ar

(נַעַר, gematria 320, representing

dinim

[judgments] = 5 times 'din') into

na’ara

(נַעֲרָה, gematria 325, sweetened by the divine light of Eh-

HehYeh

[divine name] in Binah [understanding])] and is made five times A-

donai

[divine name, this Name is the letters 'din' with an extra Alef]. This is the aspect of: A-

donai

, open my lips. For through the lips, which are Netzach [victory] and Hod [splendor], the kallah [bride] is opened and sweetened in the aspect of

zivug

[pairing] and becomes the aspect of A-

donai

[divine name], that she is a

na’ara

[maiden, with hay], worthy for

zivug

[pairing]. This is what is in the Midrash (

Beraishis

parasha

70): When Jacob married Leah, at the hour that they were dancing, they were singing Hu Laya [This is Leah, a song hinting at the revelation of the hidden world]. To hint to Jacob: Here is Leah [Zohar

Vayetze

154a]. That is, for Leah is the alma

de’itkasia

[hidden world], which is the aspect of lev [heart], as it is written (Psalms 119:11): In my heart I hid Your saying. From there is the sweetening of the

dinim

[judgments] when they draw the hay [Hebrew letter hay] from the lev [heart]. This is Hu Laya [This is Leah], that one needs to draw from Leah the alfin [the 5 Alefs of Bina] to sweeten and rectify the kallah [bride]. Also, they were saying that the kallah [bride], her name is Leah, that through aspects of herself, she is sweetened.



# Who Is the Man Who Desires Life

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/33/

# Who Is the Man Who Desires Life

<div dir="rtl">מי האיש החפץ חיים, אהב ימים לראות טוב</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/33


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

מי האיש החפץ חיים, אהב ימים לראות טוב (תהלים ל"ד):

</div>

33 - Who Is the Man Who Desires Life

[Note from English translator: This Torah explores finding peace through the oraisa [Torah] and tzadikim [righteous], revealing divinity in all things, including klipos [shells], and drawing chesed [lovingkindness] via the lulav [palm branch] to reveal malchus [kingship].


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

א הכלל הוא, שצריך לבקש שלום. שיהיה שלום בין ישראל, ושיהיה שלום לכל אדם במדותיו. הינו שלא יהיה מחלק במדותיו ובמארעותיו, שלא יהא לו חלוק בין בטיבו בין בעקו תמיד ימצא בו השם יתברך. הינו (שם נ"ו): "בה' אהלל דבר באלקים אהלל דבר": ועל ידי מה ימצא השם יתברך בין בטיבו בין בעקו, על ידי התורה הנקראת שלום, כמה דאת אמר (משלי ג'): "וכל נתיבותיה שלום" (זוהר קרח קע"ו:). ועל ידי צדיקים שנקראו גם כן ברית שלום (השמטת הזוהר בראשית רנז). ומחמת זה יכול לאהב את השלום בכל מקום הן בטיבו וכו', ויכול להיות שלום בין ישראל, ולאהב זה את זה:

</div>

]

[In the language of our rabbi, of blessed memory] Who is the man who desires life, loves days to see good (Psalms 34:13). This is a general principle: One needs to request peace, that there should be peace among Israel, and that every man should have peace in his midos [attributes] and in his events, so that there is no difference for him, whether in his goodness or in his wickedness. He will always find in it Hashem, blessed be He. This is (Psalms 56:10): In this I will praise a word, in G-d I will praise a word. By what means will he find Hashem, blessed be He, whether in his goodness or in his wickedness? By means of the oraisa [Torah], which is called peace, as it is said (Proverbs 3:17): And all her paths are peace [Zohar Korach 176a]. Also, by means of tzadikim [righteous], who are called bris [covenant] of peace [Omission of the Zohar Beraishis 257a]. Because of this, he can love peace in every place, whether in his goodness or in his wickedness, and he can foster peace among Israel and love one another. One needs to know that Full, all the earth, is His glory (Isaiah 6:3), and there is no place empty from Him [Tikkun 57]. He fills all worlds and surrounds all worlds [Ra’aya Mehemna Pinchas 225a]. Even one who engages in massa u’mattan [trade] with nations cannot excuse himself and say it is impossible to serve Hashem, blessed be He, because of the thickness and materiality that always falls upon him due to the occupation in which he constantly engages with them.


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

ב וצריך לדעת, ש"מלא כל הארץ כבודו" (ישעיה ו). ולית אתר פנוי מנה (תקון נז). ואיהו ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין (ר"מ פנחס רכה). ואפלו מי שעוסק במשא ומתן בעכו"ם, לא יכול להתנצל ולומר, אי אפשר לעבד את השם יתברך מחמת עביות וגשמיות שנופל תמיד עליו, מחמת העסק שעוסק תמיד עמהם. כי כבר גלו לנו חכמינו, זכרונו לברכה, שבכל דברים גשמיים, ובכל לשונות העכו"ם, יכול למצא בהם אלקות. כי בלא אלקותו אין להם שום חיות וקיום כלל, כמו שכתוב (נחמיה ט'): "ואתה מחיה את כלם". לבד שהחיות ואלקות הזה שם בצמצום גדול ובמעוט, רק כדי חיונו להחיותו ולא יותר. כי הקדוש ברוך הוא צמצם את אלקותו בצמצומים רבים ושונים, מראשית המחשבה עד נקדת המרכז של עולם הגשמי, ששם מדור הקלפות: ובכל מה שמשתלשל יותר ומתצמצם יותר למטה, אלקותו מלבש שם במלבושים רבים יותר. וזה שגלו חכמינו, זכרונם לברכה, ופתחו לנו פתח, שהמשכיל ידע ויבין שבכל הדברים גשמיים יש אלקותו וחיותו, כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (מנחות ל"ד:): 'טט בכתפי שתים, פת באפריקי שתים', להודיע שבכל לשונות העכו"ם יש שם אלקותו המחיה אותה: וזה שמביא בירושלמי (תענית פ"א): 'אם יאמר לך אדם היכן אלקיך, תאמר לו: בכרך גדול שברומי', שנאמר: "אלי קרא משעיר". נמצא שזה האדם ששאל היכן אלקיך, בודאי הוא משקע במדור הקלפות. כי הוציא את עצמו מן הכלל וכפר בעקר, שאמר: היכן אלקיך, ונדמה לו שבמקומו אין שם אלקים. בכן תאמר לו: אפלו במקומך שאתה משקע במדור הקלפות, גם כן שם תוכל למצא אלקותו. כי הוא מחיה את הכל, כמו שכתוב: "ואתה מחיה את כלם". ומשם אתה יכול לדבק את עצמך בו יתברך, ולשוב אליו בתשובה שלמה. כי לא רחוקה היא ממך (דברים ל', וע"ש בפי' הרמב"ן). אלא שבמקומך שם רבו הלבושים: וכל מה שאדם הולך ממדרגה למדרגה, הוא מתקרב יותר אל השם יתברך, ויכול לידע את השם יתברך בהבנה יתרה. כי כל מה שהמדרגה יותר עליונה, נתמעטו הלבושים, ונתמעט הצמצום, ואז הוא מקרב יותר אל השם יתברך, ויכול לאהב את עצמו עם השם יתברך באהבה יתרה:

</div>

For our sages, of blessed memory, have already revealed to us that in all material things, and in all languages of the nations, one can find His divinity. For without His divinity, there is no vitality or existence for them at all, as it is written (Nehemiah 9:6): And You give life to all of them. However, the vitality and this divinity are there in great contraction and in small measure, only for his vitality to give life to him and no more. For the Holy One, blessed be He, contracted His divinity in many and various contractions, from the beginning of the thought until the nekudah [point] of the center of the material world, where the dwelling of the klipos [shells, spiritual husks] is. In all that descends further and contracts more below, His divinity is clothed there in many more garments. This is what our sages, of blessed memory, revealed and opened for us an opening, that the intelligent will know and understand that in all material things, there is His divinity and His vitality, as our sages, of blessed memory, said (Talmud Bavli, Menachot 34b): Tet [letter tet] in my shoulder, two; pat [sound pat] in my cloak, two, to inform that in all languages of the nations, there is His divinity that gives life to it. This is what is brought in the Yerushalmi (Ta’anit chapter 1): If a man says to you, “Where is your G-d?” say to him, “In the great city that is in Rome,” as it is said: To Me they call from Sai-eer (Isaiah 21:11). Thus, this man who asked, “Where is your G-d?” is certainly immersed in the dwelling of the klipos [shells]. For he has removed himself from the generality and denied the main [purpose], saying, “Where is your G-d?” It seems to him that in his place, there is no G-d. Therefore, say to him: Even in your place, where you are immersed in the dwelling of the klipos [shells], there too you can find His divinity. For He gives life to all, as it is written: And You give life to all of them. From there, you can cleave yourself to Him, blessed be He, and return to Him in complete teshuvah [repentance], for it is not far from you [Deuteronomy 30; see Ramban there]. Only in your place, the garments are many. The more a person ascends from level to level, the closer he comes to Hashem, blessed be He, and he can know Hashem, blessed be He, with greater understanding. For the higher the level, the fewer the garments and the less the contraction. Then, he approaches more to Hashem, blessed be He, and can love himself with Hashem, blessed be He, in greater love. Behold, there are two kinds of days: days of good and days of evil, as it is written (Ecclesiastes 7:14): In the day of good, be in good, and in the day of evil, see. That is, one needs to look there very well; certainly, he will find there days of good, that is, the oraisa [Torah]. The days are called midos [attributes], as it is written (Psalms 39:5): And the measure of my days. The midos [attributes] are the oraisa [Torah], for the oraisa [Torah] entirely consists of His midos [attributes] of the Holy One, blessed be He. For the oraisa [Torah] speaks of love and fear and other midos [attributes]. With it, the Holy One, blessed be He, created worlds, as it is written (Proverbs 8:30): And I was with Him, an amon [nurseling]. Do not read amon [nurseling] but oman [artisan] [Beraishis Rabbah parasha 1; Zohar Shemini 35a]. The letters of the oraisa [Torah] give life to every thing and thing. However, the lower the level, the more the letters of the oraisa [Torah] are in contraction compared to what they were at a higher level. They do not illuminate as much as at the higher level, so as not to impart light and vitality more than is proper. Thus, even in the dwelling of the klipos [shells], that is, in days of evil, which are evil midos [attributes] and languages of the nations, there too one can find letters of the oraisa [Torah]. But because of the multiplicity of garments and the greatness of the contraction, the letters of the oraisa [Torah], that is, days of good, are not seen due to the days of evil and the darkness dwelling upon them. But one who subdues his yitzer [evil inclination], that is, the days of evil, that is, the evil midos [attributes], then the evil is completely confounded opposite the days of good that are in them. Then, the letters protrude, are seen, and illuminate more. For at first, they received only the vitality proper for that place, so as not to impart more than is proper to them, as it is written in the writings of the Ari: Until one does not know between cursed Haman and blessed Mordechai. That is, one draws abundance to the klipos [shells] for their vitality and no more [see Pri Etz Chaim, intentions of Purim, chapter 6: One needs to draw vitality to the holiness hidden within the klipos [shells], but in great contraction, the secret of the intoxication of Purim]. But when the letters are stripped from the klipos [shells], they receive great light from above.


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

ג והנה יש שני מיני ימים, ימי טוב וימי רע. כמו שכתוב (קהלת ז'): "ביום טובה היה בטוב, וביום רעה ראה". הינו שצריך לאדם להסתכל שם היטב היטב, בודאי ימצא שם ימי טוב, הינו תורה; והימים נקראים מדות, כמו שכתוב (תהלים ל"ט): "ומדת ימי". והמדות הם התורה, כי אוריתא כלה הם מדותיו של הקדוש ברוך הוא, כי התורה מדברת מאהבה ויראה ושאר המדות. ובה ברא הקדוש ברוך הוא עלמין, כמו שכתוב (משלי ח'): "ואהיה אצלו אמון". אל תקרי אמון אלא אמן (בראשית רבה פרשה א' זהר שמיני ל"ה:). ואותיות התורה הם המחיין את כל דבר ודבר, אלא כל מה שהמדרגה היא למטה, שם הם אותיות התורה בצמצום יותר ממה שהיו במדרגה יותר עליונה, ואינם מאירים כל כך כמו למעלה במדרגה עליונה, כדי שלא להשפיע אור וחיותה יותר מהראוי: נמצא אפלו במדור הקלפות, הינו בימי רע, שהם מדות רעות ולשונות עכו"ם, [גם] שם יכולין למצא אותיות התורה. אבל מחמת רבוי הלבושים וגדל הצמצום, אינם נתראים אותיות התורה, הינו ימי טוב, על ידי ימי רע והחשך השורה עליהם. אבל מי שכופה את יצרו הרע, הינו הימי רע, הינו המדות רעות, אזי הרע נתבלבל לגמרי נגד ימי הטוב שבהם, אזי אותיות בולטות ונתראים ומאירים ביותר. כי מתחלה לא היו מאירין כל כך, כי לא קבלו אור מלמעלה, כדי שלא יקבלו הימי רע יותר מכדי חיונו. ועכשו שנתבטל הרע, ונשארין אותיות התורה לבד, אזי מקבלין אור רב מלמעלה: נמצא, זה שכופה את יצרו, הינו שכופה את ימי רע. כשהוא מדבר עם העכו"ם או שרואה מדותיהם, אזי תכף הרע ששוכן על הטוב הינו אותיות התורה, נתבטל ונופל, ואותיות התורה בולטין, אזי הוא יודע התורה שבאותו הדבר: וזה שכתוב בזהר הקדוש (לך לך דף צ'.): "ברכו ה' מלאכיו גברי כח עשי דברו" אלין אנון דמתגברין על יצריהון, אנון דמין למלאכין ממש. "עשי דברו" דעבדין להאי דבר, "לשמע בקול דברו" אנון זכין למשמע קלין מלעלא. כי התורה נקראת דבר, כמו שכתוב (תהלים ק"ה): "דבר צוה לאלף דור". וכל מה שאותיות התורה נתצמצם ונתלבשים בצמצומים ובלבושים יתרים, התורה הוא בהעלם ובאתכסיא יותר. ומי שמפשיט את האותיות התורה מהלבושים, הוא דומה כמי שבונה את התורה. למשל אותיות התורה שהיו מפזרין ומפרדין בלשונות העכו"ם, ולא היה שום אדם יודע מהם, מחמת הימי רע שהחשיך עליהם והלביש אותם. וכשבא זה האדם, שהוא דומה למלאך ה' צבאות, על ידי שכופה את יצרו, הינו הימי רע. אזי הרע הינו לשונות העכו"ם נכפפין ונתבטלין כנגדו, ואז נשארין אותיות התורה בולטין. וכשנפשטין מהלבושים הגשמיים, הינו מלשונות העכו"ם הינו ממדות רעות, הינו מימי רע, אזי מקבלין אלו אותיות התורה אור רב יותר ממה שהיו מקבלין מתחלה. כי מתחלה לא היו מקבלין אלא כדי חיות הראוי לאותו מקום, כדי שלא להשפיע יותר מהראוי להם. כמו שכתוב בכתבי האר"י עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, הינו שימשיך שפע להקלפות כדי חיונו ולא יותר. (עין ב"פרי עץ חיים" בכונות פורים פרק ו', מבאר שם שצריכין להמשיך חיות להקדשה הנעלמת בתוך הקלפות. אבל צריכין להמשיך החיות בצמצום גדול, שזהו סוד כונות השכרות של פורים עין שם). אבל כשנפשטין האותיות מהקלפות, אזי מקבלין אור רב מלעלא. וזהו: "עשי דברו לשמע בקול דברו", כשעושין ובונין להתורה שהיה מתחלה מפזרין ומפרדין בלשונות העכו"ם ובמדות רעות ובימי רע, אזי "לשמע בקול דברו", וזוכין למשמע קלין מלעילא. הינו שהדבר, הינו התורה, מקבלין אור רב מלמעלה, וזה שמיעת התורה: וזה בחינת נעשה ונשמע, שמתחלה עושין ובונין לאותיות התורה, שיהא אותיות בולטות ומצטרפות (יומא עג:) ואחר כך נשמע, זכין למשמע קלין מלעלא. הינו שאותיות התורה מקבלין חיות ואור רב יותר ממה שקבלו מתחלה, כשהיו מלבשין בלשונות הגוים ובימי רע:

</div>

Thus, one who subdues his yitzer [evil inclination], that is, subdues the days of evil, when he speaks with the nations or sees their midos [attributes], immediately the evil dwelling on the good, that is, the letters of the oraisa [Torah], is nullified and falls. The letters of the oraisa [Torah] protrude, and he knows the oraisa [Torah] in that thing. This is what is written in the holy Zohar (Lech Lecha 90a): Bless Hashem, His angels, mighty of strength, doers of His word. These are those who prevail over their yaitzehr [(evil) inclination]; they resemble angels literally, doers of His word, who act to this thing, to hear the voice of His word. They merit to hear voices from above, for the oraisa [Torah] is called a thing, as it is written (Psalms 105:8): A thing He commanded for a thousand generations. The more the letters of the oraisa [Torah] contract and are clothed in greater contractions and garments, the more the oraisa [Torah] is in concealment and covering. One who strips the letters of the oraisa [Torah] from the material garments, that is, from the languages of the nations, that is, from evil midos [attributes], that is, from days of evil, resembles one who builds the oraisa [Torah]. For example, the letters of the oraisa [Torah] were scattered and separated in the languages of the nations, and no man knew of them because of the days of evil that darkened and clothed them. When this man comes, who resembles an angel of Hashem of Hosts by subduing his yitzer [evil inclination], that is, the days of evil, then the evil, that is, the languages of the nations, bends and is nullified before him. Then, the letters of the oraisa [Torah] remain protruding. When they are stripped from the material garments, that is, from the languages of the nations, that is, from evil midos [attributes], that is, from days of evil, these letters of the oraisa [Torah] receive greater light than they received at first. For at first, they received only the vitality proper for that place, so as not to impart more than is proper to them, as above, until one does not know between cursed Haman and blessed Mordechai [see Pri Etz Chaim, intentions of Purim, chapter 6]. But when the letters are stripped from the klipos [shells], they receive great light from above. This is doers of His word, to hear the voice of His word. When they act and build the oraisa [Torah] that was at first scattered and separated in the languages of the nations, in evil midos [attributes], and in days of evil, then to hear the voice of His word, they merit to hear voices from above. That is, the thing, that is, the oraisa [Torah], receives great light from above. This is the aspect of na’aseh venishma [we will do and we will hear]. First, they act and build the letters of the oraisa [Torah], so that the letters protrude and join [Yoma 73b]. Afterward, they hear, meriting to hear voices from above. That is, the letters of the oraisa [Torah] receive vitality and greater light than they received at first when they were clothed in the languages of the nations and in days of evil. It is known that the oraisa [Torah], that is, the midos [attributes], that is, the days, contains His love, blessed be His name [Zohar Balak 191a; Beraishis 46]. As it is written in the holy Zohar: Daytime, Hashem commands His chesed [lovingkindness]. The chesed [lovingkindness] is love, as it is written (Jeremiah 31:3): An eternal love I have loved you [therefore, I have drawn you with chesed [lovingkindness]]. It is a day that goes with all days, that is, the midos [attributes]. For the midos [attributes] are contractions of His divinity, so that we can apprehend Him through His midos [attributes], as it is written in the holy Zohar (Bo 42b): So that He may be known through them, for without His midos [attributes], it is impossible to apprehend Him. Because of the love with which He loved Israel and desired that they cleave to Him and love Him with Him from this material world, He clothed His divinity in the midos [attributes] of the oraisa [Torah]. This is the aspect of the 613 commandments. For Hashem, blessed be He, determined in His da’as [knowledge] that through this commandment, we can apprehend Him. Through this, He contracted His divinity specifically in these 613 commandments. For example, He determined in His da’as [knowledge] the commandment of tefillin [phylacteries] to be so, that is, four sections and four leather boxes with written parchments and leather straps. For He determined that through this contraction, we can apprehend and serve Him. Therefore, He did not command that there be four boxes of silver and gold, for so He determined and measured through His love. Thus, through His love with which He loved Israel, He clothed Himself in the midos [attributes] of the oraisa [Torah]. Thus, in every attribute, there is love, where the Holy One, blessed be He, loves Himself with Israel. Therefore, one who strips the oraisa [Torah] from the garments of the klipos [shells] by subduing the yaitzehr [(evil) inclination] approaches peace, as it is written: And all her paths are peace. The oraisa [Torah] has two aspects: the revealed aspect and the hidden aspect. The hidden aspect is the oraisa de’atika setima’a [hidden Torah], destined to be revealed in the future [Zohar Beha’aloscha 152b]. When this oraisa de’atika setima’a [hidden Torah] is revealed, peace will be wondrous in the world, as it is written (Isaiah 11:6-9): The wolf will dwell with the lamb, and the leopard with the kid, … they will neither harm nor destroy in all My holy mountain, for the earth will be full of the da’as [knowledge] of Hashem. For then, the love in His da’as [knowledge] will be revealed. There are two kinds of loves: one is the love in the days, as it is brought above: Daytime, Hashem commands His chesed [lovingkindness], a day that goes with all days, that is, in every day, that is, in every attribute, there is the love of Hashem, blessed be He, with Israel. This is actual love. There is a love in potential, that is, the love that existed between Israel and their Father in Heaven before creation, when Israel was still in His da’as [knowledge] and thought. For example, there is a love that a father loves his son, which every man can apprehend, this love and connection. The love that exists between the son and the father when the son is still in the father’s thought before birth, this connection and love we cannot apprehend now. For we apprehend now only in time and in midos [attributes]. The love in His da’as [knowledge] and thought is above time and midos [attributes] and is not clothed in any garment. In the future, when the oraisa de’atika setima’a [hidden Torah] is revealed, the saying of our sages, of blessed memory, will be fulfilled (Ta’anis 31a): The tzadikim [righteous] will point with their finger, as it is written, “This is Hashem, we have hoped in Him”. For then, the Holy One, blessed be He, will strip His garments, and the earth will be full of the da’as [knowledge] of Hashem as the waters cover the sea. The love that is in da’as [knowledge], which is the inner essence of the oraisa [Torah], that is, His divinity dwelling within the oraisa [Torah] and the midos [attributes], will be revealed. For now, this garment covers His divinity, that is, the inner essence of the oraisa [Torah]. When the inner essence, that is, His divinity, is revealed, peace will increase, as it is written: They will neither harm nor destroy in all My holy mountain, for the earth will be full of the da’as [knowledge]. The love in da’as [knowledge] will be revealed. This is (Zechariah 14:9): And it will be a single day, known to Hashem. That is, the love called day will be revealed, as it is written: Daytime, Hashem commands His chesed [lovingkindness]. This is the inner essence of the oraisa [Torah] that was hidden, as it is written (Genesis 1:4): And G-d saw the light, that it is good. Our sages said (Chagigah 12a): That it is good, to hide. For the light of this oraisa [Torah], the world is not worthy to use it. The oraisa [Torah] is called good, as it is said (Proverbs 4:2): For a good teaching I have given you [Avodah Zarah 19b]. It is called light, as it is written (Proverbs 6:23): And the oraisa [Torah] is light. There are also tzadikim [righteous] who are hidden and concealed, whom the world is not worthy to use, and a tzadik [righteous person] is called good, as it is written (Isaiah 3:10): Say of the tzadik [righteous person], that it is good [Chagigah there]. It is called light, as it is written (Psalms 97:11): Light is sown for the tzadik [righteous person]. When the hidden tzadikim [righteous] and the hidden oraisa [Torah] are revealed, great peace will be revealed in the world, where all opposites will unite, as it is written: The wolf will dwell with the lamb. For then, the love in da’as [knowledge], called a single day, known to Hashem, will be revealed, which is neither day nor night.


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

ד וזה ידוע, שהתורה הינו המדות, הינו הימים, שורה בהם אהבתו יתברך שמו. כמו שכתוב בזהר הקדוש (בלק קצ"א:, בראשית מ"ו.) "יומם יצוה ה' חסדו", שהחסד הינו האהבה, כמו שכתוב (ירמיה ל"א): "אהבת עולם אהבתיך" [על כן משכתיך חסד] וכו', הוא יומא דאזל עם כלהו יומין, הינו המדות. כי המדות הם צמצומים לאלקותו, כדי שנוכל להשיג אותו על ידי מדותיו, כמו שכתוב בזהר הקדוש (פרשת בא מ"ב:): 'בגין דישתמודעין לה', כי בלא מדותיו אי אפשר להשיג אותו. ומחמת האהבה שאהב את ישראל, ורצה שידבקו בו ויאהבו אותו עמו מזה העולם הגשמי, הלביש את אלקותו במדות התורה. וזה בחינות של תרי"ג מצוות, כי השם יתברך שער בדעתו שעל ידי המצוה הזאת נוכל להשיג אותו, ועל ידי זה צמצם את אלקותו דוקא באלו התרי"ג מצוות. למשל ששער בדעתו מצות תפלין, שהמצוה הזאת צריך להיות כך, הינו ארבע פרשיות וארבע בתים של עור כתובים ורצועות של עור. כי כך שער בדעתו, שעל ידי הצמצום הזה נוכל להשיג אותו ולעבדו, ולכן לא צוה שיהיה ארבע בתים של כסף וזהב, כי כן שער ומדד על ידי אהבתו. נמצא שעל ידי אהבתו שאהב את ישראל, הלביש את עצמו במדות התורה. נמצא שבכל מדה ומדה יש שם אהבה, שהקדוש ברוך הוא אוהב את עצמו עם ישראל: נמצא מי שמפשיט את התורה מלבושי הקלפות, על ידי כפית היצר, אזי הוא מקרב אל השלום, כמו שכתוב: "וכל נתיבותיה שלום": והתורה, יש בה שני בחינות. בחינות נגלה, ובחינות נסתר. והנסתר הזה, הוא אוריתא דעתיקא סתימאה דעתידא לאתגליא לעתיד לבוא (עיין זוהר בהעלותך קנ"ב:). ואז כשיתגלה התורה הזאת דעתיקא סתימאה, אזי יהיה השלום נפלא בעולם. כמו שכתוב (ישעיה י"א): "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי וכו', לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי, כי מלאה הארץ דעה את ה'", כי אזי יתגלה האהבה שבדעתו:

</div>

That is, this love is above time and midos [attributes]. Even in the midos [attributes] themselves, each one according to his aspect is the aspect of da’as [knowledge] for the aspect below it, as our sages said: What wisdom made a crown for its head, humility made a heel for folly [Midrash Rabbah Shir HaShirim, brought in Tosafot Yevamot 103b, s.v. HaMesulayim]. Thus, the lower level of the world of Formation is the aspect of da’as [knowledge] for the world of Action below it. Thus, there is a man whose love with Hashem, blessed be He, in his midos [attributes] and in time is the aspect of love in da’as [knowledge] above time for the man below him. This is what our sages said (Mo’ed Katan 17a): For the lips of a kohen [priest] guard da’as [knowledge], and oraisa [Torah] they shall seek from his mouth. If the rabbi resembles an angel of Hashem of Hosts, that is, he subdues his yaitzehr [(evil) inclination], then he resembles an angel of Hashem of Hosts, as it is written in the Zohar: Bless Hashem, His angels, mighty of strength, these are those who prevail over their yaitzehr [(evil) inclination]. By subduing his yaitzehr [(evil) inclination], the letters of the oraisa [Torah] protrude and join, na’aseh venishma [we will do and we will hear]. For he acts and builds the letters of the oraisa [Torah] and merits to hear the voice of the oraisa [Torah] from above. Certainly, from this rabbi, oraisa [Torah] they shall seek from his mouth. For certainly, he knows the oraisa [Torah], even from material things, he gathers letters of the oraisa [Torah]. This is For the lips of a kohen [priest] guard da’as [knowledge]. Kohen [priest] is the aspect of chesed [lovingkindness]. Guard da’as [knowledge], that is, through this rabbi, the love in da’as [knowledge] will be revealed, which is, according to your level, a love above time, a single day, known to Hashem. Every man can taste the light of the love in da’as [knowledge], each according to his aspect, even now within the days. That is, when he connects his heart to his da’as [knowledge]. For every one from Israel knows that there is G-d in generality, but the wicked are in the authority of their heart [Beraishis Rabbah Noach parasha 34]. The midos [attributes] and the days are included in the heart, as our sages, of blessed memory, said [Zohar Trumah 162b; see Sanhedrin 106b]. Hashem desires the heart, and only that he direct his heart to heaven [Berakhot 5a]. For the main [purpose] of the midos [attributes] is the heart. Thus, when he connects his heart to his da’as [knowledge], that he knows there is G-d in generality, that Full, all the earth, is His glory, and knows in the knowledges of the oraisa [Torah], and when he subdues his heart to this da’as [knowledge], that is, his heart is in his authority, subduing his yaitzehr [(evil) inclination], then the midos [attributes] in his heart are also included in his da’as [knowledge]. Then, the midos [attributes] receive the light of the love in da’as [knowledge] and see and apprehend the hidden light, according to his aspect. That is, the tzadikim [righteous] and the oraisa [Torah] that were hidden and concealed from him until now, when he subdues his heart to da’as [knowledge], then the heart, which is the root of all midos [attributes], receives the light of the love in da’as [knowledge]. This is the love in potential between the Holy One, blessed be He, and Israel before creation. This is Who is the man who desires life. Chafetz [desires] is the aspect of the heart, for desire is in the heart. Chayim [life] is the aspect of da’as [knowledge], as it is written (Proverbs 16:22): A fountain of life is the understanding of its possessor. That is, when he connects the heart to the da’as [knowledge], that his heart is in his authority, subduing his yaitzehr [(evil) inclination], then, according to his aspect, loves days, he draws the love from da’as [knowledge] into the days and into the midos [attributes] to see good, and he sees and apprehends the light that is good and hidden. I heard in his name that he said that in this Torah are included the intentions of the lulav [palm branch]. I did not merit to hear the explanation of the matter, but I studied and found a little. The main [purpose] of the intentions of the lulav [palm branch] is to draw all the chasadim [lovingkindnesses] until the chest to illuminate them to the malchus [kingship].


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

ה כי יש שני מיני אהבות, אחת שהיא אהבה שבימים, כמו שמובא לעיל "יומם יצוה ה' חסדו" - יומא דאזל עם כלהו יומין. שבכל יום, הינו שבכל מדה ומדה, יש שם אהבתו של השם יתברך עם ישראל, וזה שבפעל. ויש אהבה שהוא בכח, הינו האהבה שהיה בין ישראל לאביהם שבשמים קדם הבריאה, שהיו ישראל עדין בדעתו ובמחו. למשל, יש אהבה שהאב אוהב את בנו, שכל אדם יכול להשיג זאת האהבה. והתקשרות והאהבה שיש בין הבן ובין האב כשעדין הבן במח האב קדם ההולדה, זה ההתקשרות והאהבה אין אנו יכולין להשיג עכשו. כי אין משיגין עכשו כי אם בזמן ובמדות, ואהבה שבדעתו ובמחו היא למעלה מהזמן והמדות, ואינו מלבש בשום לבוש. ולעתיד לבוא שיתגלה אוריתא דעתיקא סתימאה, ואז יתקים מאמר חכמינו, זכרונם לברכה (תענית ל"א): עתידים צדיקים להראות באצבע, כמו שכתוב: "זה ה' קוינו לו". כי אז יפשט הקדוש ברוך הוא את לבושיו, "וימלא הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים". ויתגלה האהבה שהיא בדעת, שהיא פנימיות התורה, הינו אלקותו השוכן בתוך התורה והמדות. כי עכשו הלבוש הזה הוא מכסה על אלקותו, הינו על פנימיות התורה. וכשיתגלה הפנימיות, הינו אלקותו, אזי יתרבה השלום. כמו שכתוב: "לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי, כי מלאה הארץ דעה", שיתגלה האהבה שבדעת: וזהו (זכריה י"ד): "והיה יום אחד יודע לה'", שיתגלה האהבה הנקרא יום, כמו שכתוב: "יומם יצוה ה' חסדו". הינו התורה הפנימיות שהיתה צפונה, כמו שכתוב (בראשית א): "וירא אלקים את האור כי טוב", ואמרו רז"ל (חגיגה י"ב): "כי טוב לגנז", כי אור התורה הזאת אין העולם כדאי להשתמש בה. והתורה נקרא טוב, שנאמר (משלי ד'): "כי לקח טוב נתתי לכם" (עבודה זרה י"ט:). ונקרא אור, כמו שכתוב (משלי ו): "ותורה אור": ויש גם כן צדיקים שהם צפונים ומסתרים, שאין העולם כדאי להשתמש בהם. וצדיק נקרא טוב, כמו שכתוב (ישעיה ג): אמרו צדיק כי טוב (חגיגה שם). ונקרא אור, כמו שכתוב (תהלים צ"ז): "אור זרוע לצדיק". וכשיתגלו הצדיקים הצפונים, והתורה הצפונה, אזי יתגלה שלום רב בעולם. שיתחברו כל הפכים יחד, כמו שכתוב: וגר זאב עם כבש. כי אז יתגלה האהבה שבדעת, הנקרא יום אחד יודע לה' הינו האהבה שבדעת אשר הוא לא יום ולא לילה הינו שהאהבה הזאת היא למעלה מהזמן ולמעלה מהמדות:

</div>

One needs to perform the shakings to draw light from the root of the chasadim [lovingkindnesses] in da’as [knowledge] to the chasadim [lovingkindnesses] that spread in the body, to add to them great light from their root in da’as [knowledge] [see Pri Etz Chaim, Gate of the Lulav]. It is also explained there regarding the verse: Daytime, Hashem commands His chesed [lovingkindness]. It did not say “day” but “daytime,” for it goes with all of them [see there]. All this is explained in this Torah, according to the awesome way of our rabbi, of blessed memory. For it is explained there that by subduing the yaitzehr [(evil) inclination], one merits to reveal the love, which is the chesed [lovingkindness], which is a day that goes with all days. That is, the love, which is the chesed [lovingkindness], is clothed in all midos [attributes]. It is explained there that there is a love in da’as [knowledge] that is above time and midos [attributes]. By connecting his heart to his da’as [knowledge], that his heart is in his authority, the midos [attributes] receive the light of the love in da’as [knowledge], as above. All this is the secret of the intentions of the lulav [palm branch], to draw illumination from the root of the chasadim [lovingkindnesses] in da’as [knowledge], which is the aspect of love in da’as [knowledge], into the chasadim [lovingkindnesses] in the body, which are the aspect of the generality of the midos [attributes], in which all are clothed with chasadim [lovingkindnesses], which are the aspect of love, as above. All this is to illuminate to the malchus [kingship], which is the esrog [citron], that is, to reveal His kingship to all who come into the world, to find His divinity in all languages of the nations, in all material things, and in all dwellings of the klipos [shells], as above. This is the aspect of And His malchus [kingship] rules over all (Psalms 103:19). All this is done by means of the tzadik [righteous person] who subdues his yaitzehr [(evil) inclination], which is the aspect of the lulav [palm branch], which is the aspect of the tzadik [righteous person], as known, the aspect of A tzadik [righteous person] like a date palm flourishes (Psalms 92:13). For in Sukkos, we engage to reveal His malchus [kingship] to all who come into the world, even to all the seventy languages of the nations. This is the secret of the seventy bulls offered for them in Sukkos. This is what we say after taking the lulav [palm branch] and its circuits: In order that all peoples of the earth know that Hashem, He is G-d, there is no more (I Kings 8:60). All this is explained in this Torah, as explained above at length. Still, great study is needed to explain all the intentions of the lulav [palm branch] according to this Torah. Explain well, and may Hashem illuminate our eyes in His oraisa [Torah], that we merit to understand His words and His awesome and wondrous hints. It is known that the oraisa [Torah], that is, the midos [attributes], that is, the days, contains His love, blessed be His name [Zohar Balak 191a; Beraishis 46]. As it is written in the holy Zohar: Daytime, Hashem commands His chesed [lovingkindness]. The chesed [lovingkindness] is love, as it is written (Jeremiah 31:3): An eternal love I have loved you [therefore, I have drawn you with chesed [lovingkindness]]. It is a day that goes with all days, that is, the midos [attributes]. For the midos [attributes] are contractions of His divinity, so that we can apprehend Him through His midos [attributes], as it is written in the holy Zohar (Bo 42b): So that He may be known through them, for without His midos [attributes], it is impossible to apprehend Him. Because of the love with which He loved Israel and desired that they cleave to Him and love Him with Him from this material world, He clothed His divinity in the midos [attributes] of the oraisa [Torah]. This is the aspect of the 613 commandments. For Hashem, blessed be He, determined in His da’as [knowledge] that through this commandment, we can apprehend Him. Through this, He contracted His divinity specifically in these 613 commandments. For example, He determined in His da’as [knowledge] the commandment of tefillin [phylacteries] to be so, that is, four sections and four leather boxes with written parchments and leather straps. For He determined that through this contraction, we can apprehend and serve Him. Therefore, He did not command that there be four boxes of silver and gold, for so He determined and measured through His love. Thus, through His love with which He loved Israel, He clothed Himself in the midos [attributes] of the oraisa [Torah]. Thus, in every attribute, there is love, where the Holy One, blessed be He, loves Himself with Israel. Therefore, one who strips the oraisa [Torah] from the garments of the klipos [shells] by subduing the yaitzehr [(evil) inclination] approaches peace, as it is written: And all her paths are peace. The oraisa [Torah] has two aspects: the revealed aspect and the hidden aspect. The hidden aspect is the oraisa de’atika setima’a [hidden Torah], destined to be revealed in the future [Zohar Beha’aloscha 152b]. When this oraisa de’atika setima’a [hidden Torah] is revealed, peace will be wondrous in the world, as it is written (Isaiah 11:6-9): The wolf will dwell with the lamb, and the leopard with the kid, … they will neither harm nor destroy in all My holy mountain, for the earth will be full of the da’as [knowledge] of Hashem.


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

ו ואפלו במדות עצמן, כל אחד לפי בחינתו, הוא בחינת דעת, לבחינה שתחתיה. כמו שאמרו חז"ל 'מה שעשתה חכמה עטרה לראשה, עשתה ענוה עקב לסלותא' (מדרש רבה שיר השירים הובא בתוספות יבמות ק"ג: דבור המתחיל המסלים). נמצא שהמדרגה הפחותה של עולם היצירה הוא בחינת דעת לעולם העשיה שתחתיו. נמצא שיש אדם שאהבתו שיש לו עם השם יתברך במדותיו ובזמן, הוא בחינות אהבה שבדעת שלמעלה מהזמן, להאדם שהוא במדרגה פחותה ממנו:

</div>

For then, the love in His da’as [knowledge] will be revealed.
5.

There are two kinds of loves: one is the love in the days, as it is brought above: Daytime, Hashem commands His chesed [lovingkindness], a day that goes with all days, that is, in every day, that is, in every attribute, there is the love of Hashem, blessed be He, with Israel. This is actual love. There is a love in potential, that is, the love that existed between Israel and their Father in Heaven before creation, when Israel was still in His da’as [knowledge] and thought. For example, there is a love that a father loves his son, which every man can apprehend, this love and connection. The love that exists between the son and the father when the son is still in the father’s thought before birth, this connection and love we cannot apprehend now. For we apprehend now only in time and in midos [attributes]. The love in His da’as [knowledge] and thought is above time and midos [attributes] and is not clothed in any garment. In the future, when the oraisa de’atika setima’a [hidden Torah] is revealed, the saying of our sages, of blessed memory, will be fulfilled (Ta’anis 31a): The tzadikim [righteous] will point with their finger, as it is written, “This is Hashem, we have hoped in Him”.


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

וזה שאמרו רז"ל (מועד קטן י"ז): "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו" - אם הרב דומה למלאך ה' צבאות, הינו שכופה את יצרו, אזי הוא דומה למלאך ה' צבאות, כמו שכתוב בזהר: "ברכו ה' מלאכיו גבורי כח" - 'אלין אנון דמתגברין על יצריהון' וכו'. כי על ידי זה שכופה את יצרו, אזי אותיות התורה בולטין ומצטרפין. אזי הוא בחינות נעשה ונשמע, כי עושה ובונה אותיות התורה, וזוכה למשמע קול התורה מלעלא. בודאי מזה הרב, "תורה יבקשו מפיהו". כי בודאי יודע הוא את התורה, אפלו מדברים גשמיים הוא מלקט אותיות התורה. וזה כי שפתי כהן ישמרו דעת, כהן, הוא בחינות חסד. ישמרו דעת, הינו שיתגלה על ידי הרב הזה האהבה שבדעת, שהוא לפי מדרגתך אהבה שהוא למעלה מהזמן, שהוא יום אחד יודע לה' וכו':

</div>

For then, the Holy One, blessed be He, will strip His garments, and the earth will be full of the da’as [knowledge] of Hashem as the waters cover the sea. The love that is in da’as [knowledge], which is the inner essence of the oraisa [Torah], that is, His divinity dwelling within the oraisa [Torah] and the midos [attributes], will be revealed. For now, this garment covers His divinity, that is, the inner essence of the oraisa [Torah]. When the inner essence, that is, His divinity, is revealed, peace will increase, as it is written: They will neither harm nor destroy in all My holy mountain, for the earth will be full of the da’as [knowledge]. The love in da’as [knowledge] will be revealed. This is (Zechariah 14:9): And it will be a single day, known to Hashem. That is, the love called day will be revealed, as it is written: Daytime, Hashem commands His chesed [lovingkindness]. This is the inner essence of the oraisa [Torah] that was hidden, as it is written (Genesis 1:4): And G-d saw the light, that it is good. Our sages said (Chagigah 12a): That it is good, to hide. For the light of this oraisa [Torah], the world is not worthy to use it. The oraisa [Torah] is called good, as it is said (Proverbs 4:2): For a good teaching I have given you [Avodah Zarah 19b]. It is called light, as it is written (Proverbs 6:23): And the oraisa [Torah] is light. There are also tzadikim [righteous] who are hidden and concealed, whom the world is not worthy to use, and a tzadik [righteous person] is called good, as it is written (Isaiah 3:10): Say of the tzadik [righteous person], that it is good [Chagigah there]. It is called light, as it is written (Psalms 97:11): Light is sown for the tzadik [righteous person]. When the hidden tzadikim [righteous] and the hidden oraisa [Torah] are revealed, great peace will be revealed in the world, where all opposites will unite, as it is written: The wolf will dwell with the lamb.


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

ז ויכול כל אדם לטעם טעם אור האהבה שבדעת, כל אחד לפי בחינתו, אפלו עכשו בתוך הימים, הינו כשיקשר את לבו לדעתו. כי כל אחד מישראל יודע שיש אלקים בכלל, אבל הרשעים הם ברשות לבן (בראשית רבה נח פרשה ל"ד). והמדות והימים הם נכללין בלב, כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (זהר תרומה קס"ב: ועין סנהדרין ק"ו:): 'רחמנא לבא בעי', ובלבד שיכון את לבו לשמים (ברכות ה':), כי עקרן של המדות הוא הלב. נמצא כשמקשר את לבו לדעתו, שיודע שיש אלהים (יודע) בכלל, שמלא כל הארץ כבודו, ויודע בידיעות התורה. וכשכופה את לבו לדעתו הזה, הינו שלבו ברשותו, אזי נכללין גם כן המדות שבלבו לדעתו. ואזי מקבלין המדות אור האהבה שבדעת, ורואה ומשיג אור הגנוז לפי בחינתו. הינו שהצדיקים והתורה שהיה גנוז וצפון עד עתה ממנו, כשכופף את לבו להדעת, אזי מקבל הלב שהוא שרש לכל המדות, ומקבל אור האהבה שבדעת, הוא האהבה שהיה בכח בין הקדוש ברוך הוא לישראל קדם הבריאה:

</div>

For then, the love in da’as [knowledge], called a single day, known to Hashem, will be revealed, which is neither day nor night. That is, this love is above time and midos [attributes].
Even in the midos [attributes] themselves, each one according to his aspect is the aspect of da’as [knowledge] for the aspect below it, as our sages said: What wisdom made a crown for its head, humility made a heel for folly [Midrash Rabbah Shir HaShirim, brought in Tosafot Yevamot 103b, s.v. HaMesulayim]. Thus, the lower level of the world of Formation is the aspect of da’as [knowledge] for the world of Action below it. Thus, there is a man whose love with Hashem, blessed be He, in his midos [attributes] and in time is the aspect of love in da’as [knowledge] above time for the man below him. This is what our sages said (Mo’ed Katan 17a): For the lips of a kohen [priest] guard da’as [knowledge], and oraisa [Torah] they shall seek from his mouth.
If the rabbi resembles an angel of Hashem of Hosts, that is, he subdues his yaitzehr [(evil) inclination], then he resembles an angel of Hashem of Hosts, as it is written in the Zohar: Bless Hashem, His angels, mighty of strength, these are those who prevail over their yaitzehr [(evil) inclination]. By subduing his yaitzehr [(evil) inclination], the letters of the oraisa [Torah] protrude and join, na’aseh venishma [we will do and we will hear]. For he acts and builds the letters of the oraisa [Torah] and merits to hear the voice of the oraisa [Torah] from above. Certainly, from this rabbi, oraisa [Torah] they shall seek from his mouth. For certainly, he knows the oraisa [Torah], even from material things, he gathers letters of the oraisa [Torah]. This is For the lips of a kohen [priest] guard da’as [knowledge]. Kohen [priest] is the aspect of chesed [lovingkindness]. Guard da’as [knowledge], that is, through this rabbi, the love in da’as [knowledge] will be revealed, which is, according to your level, a love above time, a single day, known to Hashem.
Every man can taste the light of the love in da’as [knowledge], each according to his aspect, even now within the days. That is, when he connects his heart to his da’as [knowledge]. For every one from Israel knows that there is G-d in generality, but the wicked are in the authority of their heart [Beraishis Rabbah Noach parasha 34]. The midos [attributes] and the days are included in the heart, as our sages, of blessed memory, said [Zohar Trumah 162b; see Sanhedrin 106b].


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

וזה מי האיש החפץ חיים, חפץ, הוא בחינת לב, שהחפץ הוא בלב. חיים, הוא בחינת דעת, כמו שכתוב (משלי ט"ז): "מקור חיים שכל בעליו". הינו כשמקשר את הלב להדעת, שלבו ברשותו, שכופף את יצרו. אזי לפי בחינתו, אהב ימים, הוא ממשיך את האהבה מדעת, לתוך הימים ולתוך המדות. לראות טוב, ורואה ומשיג את האור כי טוב וגנוז. שמשיג האור, הינו התורה הגנוזה, והצדיקים הגנוזים:

</div>

Hashem desires the heart, and only that he direct his heart to heaven [Berakhot 5a]. For the main [purpose] of the midos [attributes] is the heart. Thus, when he connects his heart to his da’as [knowledge], that he knows there is G-d in generality, that Full, all the earth, is His glory, and knows in the knowledges of the oraisa [Torah], and when he subdues his heart to this da’as [knowledge], that is, his heart is in his authority, subduing his yaitzehr [(evil) inclination], then the midos [attributes] in his heart are also included in his da’as [knowledge]. Then, the midos [attributes] receive the light of the love in da’as [knowledge] and see and apprehend the hidden light, according to his aspect. That is, the tzadikim [righteous] and the oraisa [Torah] that were hidden and concealed from him until now, when he subdues his heart to da’as [knowledge], then the heart, which is the root of all midos [attributes], receives the light of the love in da’as [knowledge]. This is the love in potential between the Holy One, blessed be He, and Israel before creation.


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

[ושמעתי בשמו, שאמר שבהתורה הזאת כלולים הכונות של לולב. ולא זכיתי לשמע באור הענין, אך עינתי ומצאתי קצת. כי עקר הכונות של לולב הוא, להמשיך כל החסדים עד החזה, להאירם אל המלכות. וצריכין לנענע הנענועים, כדי להמשיך אור משרש החסדים שבדעת, אל החסדים המתפשטים בגוף, להוסיף עליהם אור גדול משרשם שבדעת וכו'. עין שם ב"פרי עץ חיים" בשער הלולב. וגם מבאר שם שהכונה בענין הכתוב: "יומם יצוה ה' חסדו", ולא אמר יום אלא יומם, שהוא הולך עם כלם עין שם. וכל זה מבאר בהתורה הנ"ל, על פי דרכו הנורא של רבנו, זכרונו לברכה. כי מבאר שם שעל ידי כפית היצר, זוכה לגלות האהבה, שהוא החסד, שהוא יומא דאזל עם כלהו יומין. דהינו שהאהבה שהוא החסד מלבש בכל המדות וכו'. ומבאר שם שיש אהבה שבדעת, שהיא למעלה מהזמן והמדות. ועל ידי שמקשר לבו לדעתו, שלבו ברשותו וכו', אזי מקבלין המדות אור האהבה שבדעת וכו' כנ"ל. וכל זה הוא סוד כונות לולב הנ"ל, שהוא להמשיך הארה משרש החסדים שבדעת, שהוא בחינת אהבה שבדעת, לתוך החסדים שבגוף, שהם בחינת כלליות המדות, שבכלם מלבשים חסדים, שהם בחינת אהבה כנ"ל: וכל זה כדי להאיר אל המלכות, שהוא האתרוג. הינו כדי לגלות מלכותו לכל באי עולם, הינו למצא אלקותו בכל לשונות העכו"ם, ובכל הדברים גשמיים, ובכל מדורי הקלפות כנ"ל, שכל זה הוא בחינות: "ומלכותו בכל משלה". וכל זה נעשה על ידי הצדיק שכופה יצרו, שהוא בחינת הלולב, שהוא בחינת צדיק כידוע, בחינת: "צדיק כתמר יפרח". כי בסכות אנו עוסקין לגלות מלכותו לכל באי עולם, ואפלו לכל השבעים לשונות העכו"ם שזהו סוד השבעים פרים שמקריבין בשבילם בסכות. וזהו שאנו אומרים אחר נטילת לולב והקפותיו: "למען דעת כל עמי הארץ כי ה' הוא האלקים אין עוד". וכל זה מבאר בהתורה הזאת כמבאר לעיל באריכות: ועדין צריכין עיונא רבא, לבאר כל הכונות של לולב על פי התורה הנ"ל באר היטב. וה' יאיר עינינו בתורתו שנזכה להבין דבריו ורמיזותיו הנוראים והנפלאים]:

</div>

This is Who is the man who desires life. Chafetz [desires] is the aspect of the heart, for desire is in the heart. Chayim [life] is the aspect of da’as [knowledge], as it is written (Proverbs 16:22): A fountain of life is the understanding of its possessor. That is, when he connects the heart to the da’as [knowledge], that his heart is in his authority, subduing his yaitzehr [(evil) inclination], then, according to his aspect, loves days, he draws the love from da’as [knowledge] into the days and into the midos [attributes] to see good, and he sees and apprehends the light that is good and hidden.
I heard in his name that he said that in this Torah are included the intentions of the lulav [palm branch]. I did not merit to hear the explanation of the matter, but I studied and found a little. The main [purpose] of the intentions of the lulav [palm branch] is to draw all the chasadim [lovingkindnesses] until the chest to illuminate them to the malchus [kingship]. One needs to perform the shakings to draw light from the root of the chasadim [lovingkindnesses] in da’as [knowledge] to the chasadim [lovingkindnesses] that spread in the body, to add to them great light from their root in da’as [knowledge] [see Pri Etz Chaim, Gate of the Lulav]. It is also explained there regarding the verse: Daytime, Hashem commands His chesed [lovingkindness]. It did not say “day” but “daytime,” for it goes with all of them [see there]. All this is explained in this Torah, according to the awesome way of our rabbi, of blessed memory. For it is explained there that by subduing the yaitzehr [(evil) inclination], one merits to reveal the love, which is the chesed [lovingkindness], which is a day that goes with all days. That is, the love, which is the chesed [lovingkindness], is clothed in all midos [attributes]. It is explained there that there is a love in da’as [knowledge] that is above time and midos [attributes]. By connecting his heart to his da’as [knowledge], that his heart is in his authority, the midos [attributes] receive the light of the love in da’as [knowledge], as above. All this is the secret of the intentions of the lulav [palm branch], to draw illumination from the root of the chasadim [lovingkindnesses] in da’as [knowledge], which is the aspect of love in da’as [knowledge], into the chasadim [lovingkindnesses] in the body, which are the aspect of the generality of the midos [attributes], in which all are clothed with chasadim [lovingkindnesses], which are the aspect of love, as above. All this is to illuminate to the malchus [kingship], which is the esrog [citron], that is, to reveal His kingship to all who come into the world, to find His divinity in all languages of the nations, in all material things, and in all dwellings of the klipos [shells], as above. This is the aspect of And His malchus [kingship] rules over all (Psalms 103:19). All this is done by means of the tzadik [righteous person] who subdues his yaitzehr [(evil) inclination], which is the aspect of the lulav [palm branch], which is the aspect of the tzadik [righteous person], as known, the aspect of A tzadik [righteous person] like a date palm flourishes (Psalms 92:13). For in Sukkos, we engage to reveal His malchus [kingship] to all who come into the world, even to all the seventy languages of the nations. This is the secret of the seventy bulls offered for them in Sukkos. This is what we say after taking the lulav [palm branch] and its circuits: In order that all peoples of the earth know that Hashem, He is G-d, there is no more (I Kings 8:60). All this is explained in this Torah, as explained above at length. Still, great study is needed to explain all the intentions of the lulav [palm branch] according to this Torah. Explain well, and may Hashem illuminate our eyes in His oraisa [Torah], that we merit to understand His words and His awesome and wondrous hints.



# And You Shall Be to Me a Kingdom of Priests

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/34/

# And You Shall Be to Me a Kingdom of Priests

<div dir="rtl">ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש אלה הדברים אשר</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/34


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל (שמות י"ט):

</div>

34 - And You Shall Be to Me a Kingdom of Priests

[Note from English translator: This Torah explores the role of the tzadik [righteous person] in illuminating Israel’s hearts through the

nekudah

[point] and

mela’fum

[this is a vowel that sounds:

.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

א כתיב (תהלים ס"ט): "חרפה שברה לבי", הינו החרפות ובזיונות שוברין לבו של אדם. והתקון הוא, על ידי שמקשר את לבו להנקדה השיך ללבו בעת הזאת, ועל ידי זה נתבטל החרפה השורה על לבו:

</div>

It is usually called:

shoorook

. It is a dot in the front of the middle of the Hebrew letter

vuv

- וּ. Mela'fum

literally means: full mouth], nullifying reproaches via holy love and speech.]

[In the language of our rabbi, of blessed memory] And you shall be to Me a kingdom of priests and a holy nation.


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

ב כי הנה הכלל, שהממשלה ביד הצדיק לפעל פעלות כרצונו, כמו שדרשו חז"ל (מועד קטן ט"ז:): "צדיק מושל" וכו' - מי מושל בי צדיק, וזהו בחינת (בראשית מ"ב): "ויוסף הוא השליט". והוא שרש כלליות נשמות ישראל, והם הענפים שלו המקבלים ממנו: ועקר הממשלה, להאיר ולהתעורר לבם לעבודת השם יתברך. כמו שכתוב (דברים ל"ג): "שמע ה' קול יהודה ואל עמו תביאנו", הינו להאיר הארת הצדיק בענפים, הינו בלב ישראל, וזהו: "ואל עמו תביאנו":

</div>

These are the words that you shall speak to the children of Israel (Exodus 19:6). It is written (Psalms 69:20): Reproach has broken my heart. That is, reproaches and disgraces break the heart of a man. The rectification is by means of connecting his heart to the

nekudah

[point, divine spark] that belongs to his heart at that time. Thereby, the reproach dwelling on his heart is nullified. Behold, this is a general principle: The government is in the hand of the tzadik [righteous person] to act according to his will, as our sages expounded (Talmud

Bavli

Mo’ed

Katan 16b): Tzadik rules, and so on, who rules over Me, the tzadik [righteous person].


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

ג ובחינה הזאת, הינו "ויוסף הוא השליט", הוא בחינת מלאפום. כמו שכתוב (בכל ספרי קבלה ומובא ב"שערי ציון" בשער תקון הנפש) ברית מרכבה ליסוד, אשר הוי"ה שלו בנקוד מלאפום (עיין תיקון ע'). כי המלאפום הוא האותיות מלא פום, להורות, שכלי השפע, הינו הפה של הצדיק, הוא מלא מאלקות של השם יתברך. כי לכאורה קשה, למה אנו צריכין לתפלה, והשם יתברך יודע מחשבות. אבל מחמת שהדבור הוא כלי השפע, שבהם מקבלין השפע. כמו שכתוב (דברים א'): "ויברך אתכם כאשר דבר לכם", הינו לפי הדבור כן השפע. אם הדבור הינו הכלי השפע הוא בשלמות ובמלואה, אזי יכולין לקבל בהם רב שפע. והדבורים של הצדיק, בודאי הוא בשלמות ובמלואה, לכן יכול להמשיך השפע לישראל. ועל ידי זה נקרא בחינת מלא פום, להורות שהפה שלו במלואה ובשלמות:

</div>

This is (Genesis 42:18): And Joseph, he is the ruler. He is the root of the generality of souls of Israel, and they are his branches that receive from him. The main [purpose] of the government is to illuminate and arouse their heart to the service of Hashem, blessed be He, as it is written (Deuteronomy 33:21): Hear, Hashem, the voice of Judah, and to his people bring him. That is, to illuminate the illumination of the tzadik [righteous person] in the branches, that is, in the heart of Israel. This is: And to his people bring him. This aspect, that is, And Joseph, he is the ruler, is the aspect of

mela’fum

[this is a vowel that sounds:

. It is usually called:

shoorook

. It is a dot in the front of the middle of the Hebrew letter

vuv

- ו. Mela'fum

literally means: full mouth. see

Sha’arei

Tzion, gate of rectification of the soul], the bris [covenant, referring to circumcision], chariot to the

yesod

[foundation], that Hashem of it in the vocalization of

mela’fum

[vowel וּ, full mouth; see Tikkun 70].


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

ד וכל אחד ואחד מישראל, יש בו בחינת "צדיק מושל" שהוא בחינת מלא פום, כמו שכתוב (ישעיה ס'): "ועמך (ישראל) כלם צדיקים". וזהו פרוש (תהלים קי"ד): "ישראל ממשלותיו", הינו 'מי מושל בי צדיק'. כי יש בכל אחד מישראל, דבר יקר שהוא בחינת נקדה, מה שאין בחברו. כמעשה דאביי ואבא אמנא (תענית כא:), שהשיבו לו לא מצית למעבד כעבדא דאבא אמנא וכו'. ובחינה הזאת שיש בו יותר מחברו, הוא משפיע ומאיר ומעורר לב חברו, וחברו צריך לקבל התעוררות ובחינה הזאת ממנו, כמו שכתוב (תרגום וקרא זה אל זה, ישעי' ג) ומקבלין דין מן דין: כי קדם מתן תורה היה הממשלה ביד השם יתברך, ואחר מתן תורה נתן הממשלה ליד כל ישראל, כל אחד לפי בחינתו. כי אותיות התורה הם התלבשות רצונו של השם יתברך, כי רצונו של השם יתברך שהמצוות יהיו כך. למשל מצות תפלין, היה רצונו שיהיה בארבע פרשיות ובתים של עור ולא של כסף, כי כן רצונו, נמצא שרצונו מלבש בכל התורה. ועכשו שהתורה מסורה בידינו, גם הרצון של השם יתברך מסורה בידינו. שאנו מושלין כביכול להיות רצונו כפי רצוננו, וזה בחינת "ישראל ממשלותיו" כנ"ל: וזהו שדרשו רז"ל (ירושלמי ראש השנה פא): רבות עשית אתה ה' אלקי, קדם מתן תורה. ואחר מתן תורה, נפלאותיך ומחשבותיך אלינו. הינו שהכל בידינו: וזהו (תהלים פ"א): "אנכי ה' אלקיך המעלך מארץ מצרים", הינו קדם מתן תורה, היה הכל אנכי. ואחר מתן תורה, הרחב פיך ואמלאהו, זה בחינת מלאפום. שהוא בחינת יוסף הוא השליט, הינו מי מושל בי, הינו שהשפע הוא לפי הרחבת הפה, ולפי כלי הדבור, כל אחד לפי בחינתו:

</div>

For the

mela’fum

[the vowel: וּ] is the letters

mulai

pum

[full mouth], to indicate that the vessel of abundance, that is, the mouth of the tzadik [righteous person], is full from the divinity of Hashem, blessed be He. For, apparently, it is difficult: Why do we need prayer, when Hashem, blessed be He, knows thoughts? But the speech is the vessel of abundance in which the abundance is received, as it is written (Deuteronomy 1:45): And He blessed you as He spoke to you. That is, according to the speech, so is the abundance. If the speech, that is, the vessel of abundance, is in perfection and fullness, then it can receive much abundance. The speeches of the tzadik [righteous person] are certainly in perfection and fullness, therefore able to draw the abundance to Israel. By means of this, it is called the aspect of mele

pum

[full mouth], to indicate that his mouth is in fullness and perfection. Every one

from Israel has in him the aspect of Tzadik rules, which is the aspect of mele

pum

[full mouth], as it is written (Isaiah 60:21): And your people, all of them

tzadikim

[righteous]. This is the explanation (Psalms 114:8): Israel, his governments. That is, who rules over Me, the tzadik [righteous person]. For every one from Israel has a precious thing, which is the aspect of

nekudah

[point], that is not in his fellow, as in the story of Abbaye and Abba Ummana (Talmud

Bavli

Ta’anit

21b), who said to him: You cannot do the deed of Abba Ummana, and so on. This aspect that he has more than his fellow influences, illuminates, and arouses the heart of his fellow. His fellow needs to receive arousal and this aspect from him, as it is written: And receiving this from that [Targum: And this one called to that one] (Isaiah 6:3). For before the giving of the Torah, the government was in the hand of Hashem, blessed be He. After the giving of the Torah, He gave the government to the hand of all Israel, each according to his aspect. For the letters of the Torah are the clothing of the will of Hashem, blessed be He. For the will of Hashem, blessed be He, is that the commandments be so; for example, the commandment of tefillin [phylacteries] was His will to be in four sections and leather boxes, not silver, for such is His will. Thus, His will is clothed in all the Torah. Now that the Torah is given into our hands, the will of Hashem, blessed be He, is given into our hands, that we rule, as it were, to make His will according to our will. This is the aspect of Israel, his governments, as above. This is what our sages expounded (Yerushalmi, Rosh Hashanah 4:1): Many things You have done, You, Hashem, my G-d, before the giving of the Torah, and after the giving of the Torah, Your

wonders

and Your thoughts toward us.


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

ה ומלאפום, הינו בחינת: "ויוסף הוא השליט", הוא בחינת נקדה עם ואו. כי בחינת יוסף נמשך מחכמה ובינה, כמו שכתוב (בראשית מ"א): "אחרי הודיע אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך", הינו חכמה ובינה, ועל ידי זה נעשה "ויוסף הוא השליט". וחכמה היא בחינת נקדה, הינו יוד, מעין. ובינה הוא נחל הנמשך מן המעין. ועל שם המשכות, הוא ואו, נקרא נחל הנמשך מן המעין, שהוא יוד:

</div>

That is, all is in our hands. This is (Psalms 81:6): I am Hashem, your G-d, who brought you up from the land of Egypt. That is, before the giving of the Torah, all was I. After the giving of the Torah,

Widen

your mouth, and I will fill it. This is the aspect of

mela’fum

[וּ, full mouth], which is the aspect of And Joseph, he is the ruler.


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

ו ובחינת מלאפום יש בכללות ובפרטות, כי עשרת הדברות עם הלוחות, הוא בחינת מלאפום. שהוא יוד, והלוחות הם ואו, כמו שאמרו חז"ל (בבא בתרא י"ד) והלוחות ארכן ששה ורחבן ששה. והתורה עם העולם גם כן יוד וואו. כי התורה היא יוד, שנקראת (תהלים קי"א): "ראשית חכמה". והעולם הוא ואו, שנברא בששת ימי המעשה. וצדיק עם ישראל, הם גם כן יוד ואו. כי צדיק הוא יוד, כי הצדיקים הם נקראים חכמי העדה. וישראל הם בחינת ואו, שהם תמכי אוריתא (עיין בהקדמת הזוהר דף ח'). ונקראים (שמות כז). ווי העמודים (עיין מאורי אור). ואצל כל אחד מישראל בפני עצמו, יש גם כן בחינת יוד ואו. יוד, על שם הפה, כמו שכתוב (תהלים מ"ט): "פי ידבר חכמות". ואו, על שם "והגות לבי תבונות", שהוא בחינת לוחות, שהם ואו כנ"ל, כמו שכתוב (משלי ג): "קשרם על גרגרותיך כתבם על לוח לבך":

</div>

That is, who rules over Me. That is, the abundance is according to the expansion of the mouth, and according to the vessel of speech, each one according to his aspect. The

mela’fum

[וּ, full mouth], that is, the aspect of And Joseph, he is the ruler, is the aspect of

nekudah

[point] with vav [letter vav]. For the aspect of Joseph is drawn from

chokhmah

[wisdom] and

binah

[understanding], as it is written (Genesis 41:39): After making known to you all this, there is no discerning and wise like you. That is,

chokhmah

[wisdom] and

binah

[understanding]. By means of this, And Joseph, he is the ruler is made. Chokhmah

[wisdom] is the aspect of

nekudah

[point], that is,

yud

[letter

yud

], a

ma’yan

[spring]. Binah [understanding] is a

nachal

[stream] drawn from the

ma’yan

[spring]. On account of

the drawing, it is vav [letter vav], called

nachal

[stream], drawn from the

ma’yan

[spring] that is

yud

[letter

yud

The aspect of

mela’fum

[וּ, full mouth] exists in generality and particularity. For the ten commandments with the tablets are the aspect of

mela’fum

[וּ, full mouth], which is

yud

[letter

yud

], and the tablets are vav [letter vav], as our sages said (Talmud

Bavli

, Bava Batra 14a): The tablets, their length six and their width six. The Torah with the world is also

yud

[letter

yud

] and vav [letter vav].


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

ז וכשהלב, הינו בחינת ואו, בחינת לוחות, הוא משקע באהבות רעות. הינו חרפות ובזיונות, הנקרא ערלת לב (דברים ו). אזי הוא בבחינת שברי לוחות. וחרפה הוא בחינת ערלה, כמו שכתוב (בראשית ל"ד): "לא נוכל לתת את אחותנו לאיש אשר לו ערלה כי חרפה הוא לנו". והוא בחינת אהבה נפולה ושבורה, כי ידוע שהיצר הרע והקלפות נתהוים מן שבירת כלים. ומובא ב"עץ חיים" (בהיכל הנקדים שער שבירת הכלים פרק ג'): כי שבירת כלי החסד נפלו אל בינה דבריאה, הינו בינה לבא (פתח אליהו). והאור החסד נשאר ביסוד דאצילות, שהוא בחינת (משלי י): "צדיק יסוד עולם". נמצא שאהבות רעות באים משבירת כלי החסד, וזה שתרגם אנקלוס: "כי חרפה היא לנו", 'ארי חסודא היא לנא'. כי החרפה, הינו ערלת לב, הינו אהבות רעות, נעשה משבירת כלי החסד. כי זה נראה בחוש, ש"על כל פשעים תכסה אהבה" (משלי י). אפלו אם אחד פושע נגד חברו, אזי אינו מחרפהו, כי האהבה מכסה על כל פשעים. וכשמתקלקל ברית האהבה ביניהם, הינו בחינת שבירת כלי החסד, אזי מחרפהו, כי החרפה הוא משבירת כלי החסד כנ"ל. וכשהלב הוא משקע בחרפה, הינו בערלת לב, בחינת שברי לוחות, הינו "חרפה שברה לבי". וכשמקשר הלב, הינו בחינת ואו כנ"ל, להיוד, הינו נקדה, שהוא בחינת צדיק. ששם האור האהבה הקדושה שורה, כי אור החסד נשאר ביסוד דאצילות. אזי נתבטל האהבות רעות, הינו החרפות, הינו ערלת לב. כי הצדיק שהוא נקדה, ששם שורה האהבה הקדושה, יאיר להואו שהוא בחינת לב. ונתבטל החרפה, הינו ערלת לב. כי על כל פשעים תכסה אהבה, כי שם שורה אהבה הקדושה: וזהו שאמרו חז"ל (נדרים ל"ב:): בקש הקדוש ברוך הוא להוציא כהנה משם, ובשביל שהקדים ברכת אברהם לברכת המקום, נטלה משם ונתנה לאברהם, שנאמר: "אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק": וזהו כשהקדוש ברוך הוא נתן הכהנה לפינחס, אמר: "הנני נותן לו את בריתי שלום" (במדבר כ"ה). כי הכהנה היא בחינת אהבה, הוא אברהם, שורה במקום ברית שלום, הינו צדיק יסוד עולם:

</div>

For the Torah is

yud

[letter

yud

], called (Psalms 111:10): The beginning of

chokhmah

[wisdom]. The world is vav [letter vav], created in six days of creation. The tzadik [righteous person] with Israel is also

yud

[letter

yud

] and vav [letter vav]. For the tzadik [righteous person] is

yud

[letter

yud

], for the

tzadikim

[righteous] are called sages of the congregation [see Introduction to the Zohar, page 8; Exodus 27; see

Ma’orai

Or]. Israel is the aspect of vav [letter vav], for they are

tamkei

oraita

[supporters of Torah] and are called

vavei

ha’amudim

[hooks of the pillars]. With every one from Israel by himself, there is also the aspect of

yud

[letter

yud

], vav [letter vav],

yud

[letter

yud

], on account of the mouth, as it is written (Psalms 49:4): My mouth speaks wisdoms. Vav [letter vav], on account of

And

the meditation of my heart, understandings, which is the aspect of tablets, which are vav [letter vav], as above, as it is written (Proverbs 3:3): Bind them on your throat, write them on the tablet of your heart. When the heart, that is, the aspect of vav [letter vav], the aspect of tablets, is immersed in evil loves, that is, reproaches and disgraces, called

orlat

lev [foreskin of the heart] (Deuteronomy 10:16), then it is in the aspect of broken tablets. Reproach is the aspect of

orlah

[foreskin], as it is written (Genesis 34:14): We cannot give our sister to a man who has

orlah

[foreskin], for reproach it is to us. It is the aspect of fallen and broken love. For it is known that the evil inclination and the

klipot

[shells, spiritual husks] were formed from

shevirat

hakelim

[breaking of the vessels; see Hall of the Points, Gate of Breaking of the Vessels, chapter 3]. For the

shevirat

hakelim

[breaking of the vessels] of

chesed

[lovingkindness] fell to

binah

[understanding] of Creation, that is,

binah

[understanding], the heart [Patah Eliyahu]. The light of

chesed

[lovingkindness] remained in

yesod

[foundation] of Emanation, which is the aspect of (Proverbs 10:14): Tzadik,

yesod

[foundation] of the world. Thus, evil loves come from the

shevirat

hakelim

[breaking of the vessels] of

chesed

[lovingkindness]. This is what Onkelos translated: For reproach it is to us, for

chisuda

[humiliation] it is to us. For the reproach, that is,

orlat

lev [foreskin of the heart], that is, evil loves, is made from the

shevirat

hakelim

[breaking of the vessels] of

chesed

[lovingkindness]. This is seen in sense, that

all transgressions

covers

love (Proverbs 10:12). Even if one sins against his fellow, he does not reproach him, for love covers all transgressions. When the bris [covenant] of love between them is corrupted, that is, the aspect of

shevirat

hakelim

[breaking of the vessels] of

chesed

[lovingkindness], then he reproaches him. For the reproach is from the

shevirat

hakelim

[breaking of the vessels] of

chesed

[lovingkindness], as above. When the heart is immersed in reproach, that is, in

orlat

lev [foreskin of the heart], the aspect of broken tablets, that is, Reproach has broken my heart. When he connects the heart, that is, the aspect of vav [letter vav], as above, to the

yud

[letter

yud

], that is,

nekudah

[point], which is the aspect of the tzadik [righteous person], where the light of holy love dwells—for the light of

chesed

[lovingkindness] remained in

yesod

[foundation] of Emanation—then the evil loves, that is, the reproaches, that is,

orlat

lev [foreskin of the heart], are nullified. For the tzadik [righteous person], who is the

nekudah

[point] where holy love dwells, illuminates to the vav [letter vav], which is the aspect of the heart. The reproach, that is,

orlat

lev [foreskin of the heart], is nullified, for On all transgressions

covers

love, where holy love dwells. This is what our sages said (Talmud

Bavli

Nedarim

32b): The Holy One, blessed be He, sought to bring out priesthood from Shem.


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

ח נמצא שצריך כל אחד לדבר בינו לבין קונו, כדי שיאיר בחינת נקדה, בחינת: "פי ידבר חכמות", להואו, שהוא בחינת: "והגות לבי תבונות". ועל ידי זה נתבטל ערלת לבו, הינו חרפות, הינו אהבות רעות: וגם צריך כל אדם לדבר עם חברו ביראת שמים, כדי לקבל התעוררות בלבו מהנקדה שיש בחברו יותר ממנו, כמו שכתוב: "ומקבלין דין מן דין". כי בזה הבחינה שיש בחברו יותר ממנו, זאת הבחינה הוא בחינת נקדה. ושם בהנקדה הזאת, שורה האהבה הנקרא כהן. והנקדה הזאת, הוא בחינת צדיק לגבי חברו. והנקדה הזאת, מאיר ללב חברו, הנקרא ואו:

</div>

Because he preceded the blessing of Abraham to the blessing of the Place, He took it from Shem and gave it to Abraham, as it is said: You are priest forever on my word Malki Tzedek [king of righteousness] (Psalms 110:4). When the Holy One, blessed be He, gave the priesthood to Pinchas, He said: Behold, I give to him My bris [covenant] of peace (Numbers 25:12). For the priesthood is the aspect of love, it is Abraham, dwelling in the place of bris [covenant] of peace, that is, the tzadik [righteous person],

yesod

[foundation] of the world. It turns out that

every one

needs to speak between himself and his Creator, so that the aspect of

nekudah

[point], the aspect of My mouth speaks wisdoms, illuminates to the vav [letter vav], which is the aspect of

And

the meditation of my heart, understandings. Thereby, the

orlat

lev [foreskin of the heart], that is, reproaches, that is, evil loves, is nullified. Also, every man needs to speak with his fellow in

yiras

shamayim

[fear of heaven], to receive arousal in his heart from the

nekudah

[point] that is in his fellow more than in himself, as it is written: And receiving this from that. For this aspect that is in his fellow more than in himself is the aspect of

nekudah

[point].


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

וכל הנקדות הללו, הינו הנקדה הנקרא פי ידבר חכמות, וגם הנקדה שיש בכל אחד מה שאין בחברו. הם ענפים להצדיק, שהוא נקדה כלליות של כל ישראל. שהכל צריכין לקבל מתחלה מהצדיק, ואחר כך יקבלו דין מן דין, וכל אחד יקבל מנה ובה. ועל ידי שלשה בחינות אלו, נתבטל החרפות, הינו ערלת לב, הינו אהבות רעות. וזהו: "על כל פשעים תכסה אהבה", כי שם שורה אהבה הקדושה: וזהו כשנולד יוסף הצדיק, אמרה רחל: "אסף אלקים את חרפתי" (בראשית ל'). כי כשנתגלה הנקדה ששם אהבה הקדושה, אזי נתבטל החרפות, הינו ערלת לב, הינו אהבות רעות: וזה שכתוב אצל יוסף (שם מה): "כי פי המדבר אליכם", ופרש רש"י: 'כפי כן לבי' (עיין מגילה טז:). הינו שהאיר הנקדה שלו, בואו שלו. שהאיר פי ידבר חכמות, בהגות לבי תבונות. וכתיב בו (שם נ): "וידבר על לבם", פרש רש"י: 'דברים המתישבין על הלב'. הינו שהאיר הנקדה כלליות שלו, בלב כל ישראל: נמצא שעל ידי שלש בחינות אלו, הינו התקשרות הצדיקים, והם יאירו בו, כי הם הנקדה כלליות ישראל, ויעוררו את לבו. וגם על ידי שידבר עם חברו, יכול גם כן כל אחד ואחד להאיר ולעורר לב חברו. וגם על ידי עצמו, שמדבר בינו לבין קונו, יכול גם כן לעורר את לבבו, על ידי פי ידבר חכמות. ויסיר ממנו ערלת לב:

</div>

There, in this

nekudah

[point], dwells the love called priest. This

nekudah

[point] is the aspect of tzadik [righteous person] regarding his fellow. This

nekudah

[point] illuminates to the heart of his fellow, called vav [letter vav]. All these points, that is, the

nekudah

[point] called My mouth speaks wisdoms,

and also

the

nekudah

[point] that is in every one, that is not in his fellow, are branches to the tzadik [righteous person], who is the

nekudah

[point] of generality of all Israel. All need to receive first from the tzadik [righteous person]. Afterward, they receive this from that, and each one receives from himself and in himself. By means of these three aspects, the reproaches, that is,

orlat

lev [foreskin of the heart], that is, evil loves, are nullified. This is: On all transgressions covers love. For

there

dwells holy love. When Joseph, the tzadik [righteous person], was born, Rachel said: G-d has taken away my reproach (Genesis 30:23). For when the

nekudah

[point] where holy love dwells

was

revealed, the reproaches, that is,

orlat

lev [foreskin of the heart], that is, evil loves, were nullified. This is written of Joseph (Genesis 45:14): For my mouth speaks to you. Rashi explains: As my mouth, so my heart [see Megillah 16b]. That is, he illuminated his

nekudah

[point] in his vav [letter vav], illuminating My mouth speaks wisdoms in

And

the meditation of my heart, understandings. It is written of him (Genesis 50:21): And he spoke to their heart. Rashi explains: Words that settle on the heart.


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

וזהו פרוש: ואתם תהיו לי ממלכת כהנים, הינו בחינת אהבה הקדושה כנ"ל. וגוי קדוש, הינו קדש שהוא בחינת נקדה, וואו הוא בחינת לב כנ"ל: על ידי מה תבוא לבחינת אהבה, ולבחינת קדש ואו, על ידי אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל. כי משה הוא נקדה כלליות נשמות ישראל, שבתחלה צריכין הכל לקבל מהנקדה כלליות, ואחר כך [צריך] כל אחד ואחד להאיר בחברו מהנקדה שיש בו, וגם יוכל להאיר מנה ובה מהנקדה שבו, שהוא "פי ידבר חכמות", להואו, שהוא "והגות לבי תבונות". ואז נקרא גוי קדוש, הינו קדש ואו. שהנקדה מאיר להואו. ועל ידי זה, "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים", הינו אהבה הקדושה. כי כשתקבל מן כל הנקדות הללו הן מנה ובה, והן מהנקדות שבכל אחד מישראל, הן מנקדה כלליות. ששם אצל כל הנקדות שורה אהבה קדושה, הנקרא כהן, כמו שכתוב: "הנני נותן לו את בריתי שלום". והנקדה הוא ברית שלום, כמו שכתוב ב"עץ חיים": שהאור החסד נשאר ביסוד דאצילות: [וכשמדבר עם חברו ביראת שמים, מקבל הנקדה שבלב חברו בלי לבוש. ולפעמים מקבל הנקדה מחברו על ידי דברים אחרים שמספר עמו, כי יש לפעמים שיכולין לקבל אור והתעוררות לעבודת השם יתברך. מהנקדה של חברו, על ידי שיחת חלין שמדברין עמו. ואז מקבלין אור הנקדה על ידי התלבשות. כי לפעמים צריכה הנקדה להתלבש, והיא מתלבשת בדבורים אלו, והוא מקבל ממנה]:

</div>

That is, he illuminated his

nekudah

[point] of generality in the heart of all Israel. Thus, by means of these three aspects, that is, connection to the

tzadikim

[righteous], who illuminate in him, for they are the

nekudah

[point] of generality of Israel and arouse his heart; also by speaking with his fellow, each one can illuminate and arouse his fellow’s heart; also by himself speaking between himself and his Creator, he can arouse his heart by means of My mouth speaks wisdoms and remove from himself

orlat

lev [foreskin of the heart]. This is the explanation: And you shall be to Me a kingdom of priests, that is, the aspect of holy love, as above,

And

a holy nation, that is, holiness, which is the aspect of

nekudah

[point] and vav [letter vav], the aspect of the heart, as above. By what means do you come to the aspect of love and the aspect of holiness, vav [letter vav]? By means of These are the words that you shall speak to the children of Israel. For Moses is the

nekudah

[point] of generality of the souls of Israel. All need to receive first from the

nekudah

[point] of generality. Afterward, each one needs to illuminate in his fellow from the

nekudah

[point] that is in him. Also, he can illuminate from himself and in himself from the

nekudah

[point] in him, which is My mouth speaks wisdoms, to the vav [letter vav], which is

And

the meditation of my heart, understandings. Then he is called a holy nation, that is, holiness, vav [letter vav], where the

nekudah

[point] illuminates to the vav [letter vav]. Thereby,

And

you shall be to Me a kingdom of priests, that is, holy love. For when you receive from all these points, whether from himself and in himself, or from the points in every one from Israel, or from the

nekudah

[point] of generality, where all the points dwell, there dwells holy love, called priest, as it is written: Behold, I give to him My bris [covenant] of peace. The

nekudah

[point] is the bris [covenant] of peace, as it is written in Etz Chaim: The light of

chesed

[lovingkindness] remained in

yesod

[foundation] of Emanation. [When he speaks with his fellow in

yiras

shamayim

[fear of heaven], he receives the

nekudah

[point] in his fellow’s heart without a garment. Sometimes, he receives the

nekudah

[point] from his fellow by means of other things that he tells with him. For sometimes one can receive light and arousal for the service of Hashem, blessed be He, from the

nekudah

[point] of his fellow by means of secular talk that they speak with him. Then, he receives the light of the

nekudah

[point] by means of clothing. For sometimes the

nekudah

[point] needs to clothe itself, and it clothes itself in these speeches, and he receives from it.]



# Happy Are the People Who Know the Teru’ah

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/35/

# Happy Are the People Who Know the Teru’ah

<div dir="rtl">אשרי העם ידעי תרועה ה באור פניך יהלכון</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/35


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

אשרי העם ידעי תרועה ה' באור פניך יהלכון (תהלים פ"ט):

</div>

35 - Happy Are the People Who Know the Teru’ah


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

א דע כי תשובה היא לשוב את הדבר למקום שנטל משם. והוא בחינת זרקא המובא בזהר הקדוש (תקונים תקון כ"א דף מ"ג: ובדף ס. ותקון ס"ד דף פ"ו:, ובתקונים שבסוף הזהר חדש בדף ק"ט:): 'דאזדריקת לאתר דאתנטילת מתמן. ומאן ההוא אתר, הוא חכמה'. כי חכמה היא שרש כל הדברים, כמו שכתוב (שם ק"ד): "כלם בחכמה עשית". לכן צריך כל אחד לשמר את שכלו משכליות חיצוניות, המכנה בשם בת פרעה. כי עקר החכמה לקנות שלמות, אינם רק חכמות אלקות. ושאר החכמות הם רק חכמות בטלות, ואינם חכמות כלל. ובת, היא מרמזת על החכמה שאינה חכמה. כמו שאמרו חז"ל (מנחות ק"י): "הביאי בני מרחוק וכו', ובנותי, אלו גליות שבשאר ארצות שדעתן אינם מישבת עליהם כבנות". פרעה לשון בטול, כמו שכתוב (שמות ה'): "אל תפריעו את העם": וחכמות חיצוניות, הם בחינת קנה. כי יש קנה בקדשה, הם חכמות קדושות, כמו שכתוב (משלי ד'): "קנה חכמה" (עיין זוהר פנחס רל"ב רל"ד:). "וזה לעמת זה עשה אלקים" (קהלת ז). הינו קנה שבקלפות, כמו שכתוב (תהלים ס"ח): "גער חית קנה", והם חכמות חיצוניות: "ישראל הם עם קדוש" (דברים ז', יד, כו, כח). וכל אחד ואחד מישראל, יש לו חלק אלוה ממעל שהוא בחינת חכמה כמו שכתוב (תהלים ק"ד): "כלם בחכמה עשית". ועל שם זה נקראים ראשית, כמו שכתוב (ירמיה ב'): "קדש ישראל לה' ראשית" וכו'. אבל בשעת הולדה, השכל מצמצם אצל כל אחד ואחד. וכשמתחילין להשתמש בו בהתבוננות עבודת השם יתברך, אזי שכלו הולך וגדול, כמו שכתוב (מלכים א ה'): "ותרב חכמת שלמה". וכשאדם מכניס בתוך שכלו הקדש מחשבות חיצוניות, הם חכמות חיצוניות, אזי נתמעט קדשת שכלו, כפי תפיסת המקום של חכמה חיצוניות, שכל חיצוני, בתוך שכל הקדש. והחכמה חיצוני היא נעוץ בתוך השכל הקדש כקנה, ומחסר מקום הקדשה. ועל זה הקנה, הינו זה השכל, מתלקטים ומתחברים כל המדות רעות ומגנות: וזהו (סנהדרין כ"א:): 'כשנשא שלמה את בת פרעה, ירד גבריאל ונעץ קנה בים'. הינו שגם למעלה, מהשתלשלות הגבורות, שזהו בחינת ירד גבריאל. נעשה סוספיתא דדהבא, הינו בחינת קלפות, שהם חכמות חיצוניות, הנקרא גם כן קנה, ונעץ בים החכמה, שמחסר מקום הקדשה. והעלה עליו שרטון, הינו בחינת מדות מגנות. ועליו נבנה כרך גדול של רומי, הינו נחש הקדמוני, הכרוך אחר קדשה. ועל שם זה נקרא כרך גדול, כמו שאמרו חז"ל (סכה נ"ב): 'כי הגדיל לעשות'. (שדרשו שם, שהיצר הרע מתגרה בישראל דיקא, ובגדולים דיקא, כמו שכתוב שם: 'ובתלמידי חכמים יותר מכלם'. ועל שם זה נקרא הנחש והיצר הרע כרך גדול). שהוא כרוך תמיד אחר גדולי הדור ביותר משאר אנשים, שהוא בונה בנינו על זה השכל החיצוני:

</div>

[Note from English translator: This Torah explores teshuvah [repentance] as returning the soul to its divine source through guarding against external intellects and renewing the neshamah [soul] via sleep and peshata oraisa [plain meaning of the Torah].]

[In the language of our rabbi, of blessed memory] Happy are the people who know the teru’ah [blast], Hashem, in the light of Your face they walk (Psalms 89:16). Know that this is a general principle: teshuvah [repentance] is to return the thing to the place from which it was taken. This is the aspect of zarka [cantillation mark זַרְקָא, symbolizing return to the divine source], as brought in the holy Zohar [Tikkunim Tikkun 21, page 43b; page 60a; Tikkun 64, page 86b; and Tikkunim at the end of the new Zohar, page 109b]. It is thrown to the place from which it was taken. That place is chokhmah [wisdom], for chokhmah is the root of all things, as it is written (Psalms 104:24): All of them in chokhmah You made. Therefore, everyone needs to guard his intellect from external intellects, called by the name bat Par’oh [daughter of Pharaoh]. For the main purpose of chokhmah to acquire perfection is only divine wisdoms. Other wisdoms are only null wisdoms, not wisdoms at all. The term bat [daughter בַּת] hints at the wisdom that is not wisdom, as our sages said (Talmud Bavli, Menachot 110a): Bring My sons from afar, and so on, and My daughters, these exiles that are in other lands, whose knowledge is not settled upon them like daughters. Par’oh [Pharaoh פַּרְעֹה] is a language of nullification, as it is written (Exodus 5:16): Do not nullify [tafre’u תַּפְרִיעוּ] from the people. External wisdoms are the aspect of kaneh [reed קָנֶה], for there is kaneh in holiness, which are holy wisdoms, as it is written (Proverbs 4:7): Acquire [kaneh] wisdom [see Zohar Pinchas 232b, 234b; Ecclesiastes 7a]. Corresponding to this, G-d made the kaneh that is in the klipot [shells, spiritual husks], as it is written (Psalms 68:31): Rebuke the beast of the kaneh. These are external wisdoms. Israel, they are a holy people (Deuteronomy 7:6, 14:2, 26:19, 28:9). Everyone from Israel has a portion of G-d from above, which is the aspect of chokhmah, as it is written (Psalms 104:24): All of them in chokhmah You made. On account of this, they are called reishis [beginning], as it is written (Jeremiah 2:3): Holy Israel to Hashem, reishis, and so on. But at the time of birth, the intellect is contracted for everyone. When they begin to use it in contemplation of the service of Hashem, blessed be He, then his intellect grows great, as it is written (I Kings 5:5): And the chokhmah of Solomon increased. When a man introduces within his holy intellect external thoughts, which are external wisdoms, the holiness of his intellect is diminished according to the grasping of the place of external wisdoms, external intellect, within the holy intellect. The external wisdom is stuck within the holy intellect like a kaneh, lacking the place of holiness. On this kaneh, that is, this intellect, all the evil and despised attributes gather and connect. This is (Talmud Bavli, Sanhedrin 21b): When Solomon married bat Par’oh, Gabriel descended and stuck a kaneh in the sea. That is, also above, from the chaining of the gevurot [strengths, divine judgments], which is the aspect of Gabriel’s descent, was made susfita de’dahava [golden reed-bed סוּסְפִיתָא דְּדַהֲבָא]. This is the aspect of klipot, which are external wisdoms, also called kaneh, stuck in the sea of chokhmah, lacking the place of holiness. It raised upon it a sirton [sandbank שִׂרְטוֹן], which is the aspect of despised attributes. Upon it was built the great city of Rome, that is, the nachash kadmoni [ancient serpent נָחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי], which is coiled after holiness.


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

ב ואחר כך כשאדם שומר את עצמו משכליות חיצונים, לא זו אף זו, שצריך לחדש השכל בכל עת. וזה בחינת: 'ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית', כי חדוש בראשית הוא חדוש החכמה, כמו שכתוב: "כלם בחכמה עשית". כי חדוש השכל היא חדוש הנשמה, כי השכל הוא הנשמה, כמו שכתוב (איוב ל"ב): "נשמת שדי תבינם". כמו שאמרו רז"ל (ברכות י'): 'מה הקדוש ברוך הוא זן את העולם אף הנשמה זנה את גופה', נמצא שהנשמה היא מחיה את הגוף, והיא בעצמה השכל, כמו שכתוב (קהלת ז'): "החכמה תחיה" וכו':

</div>

On account of this, it is called the great city, as our sages said (Talmud Bavli, Sukkah 52a): For he has done great [they expounded there, that the evil inclination incites Israel precisely, and the great ones precisely, as it is written there: And in disciples of sages more than all of them. On account of this, it is called the nachash kadmoni and the evil inclination great city]. It is coiled always after the great ones of the generation more than other people, building its structure on this external intellect. After that, when a man guards himself from external intellects, not only that, but he also needs to renew the intellect at every time. This is the aspect of: And in His goodness, He renews every day, continually, the work of creation. For the renewal of the reishis [beginning] is the renewal of chokhmah, as it is written: All of them in chokhmah You made.


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

ג וחדוש השכל, הינו חדוש הנשמה, הוא על ידי שנה, כמובא בזהר הקדוש (בראשית י"ט. ויקהל רי"ג:): 'חדשים לבקרים רבה אמונתך'. כי כשהמחין מתיגעים, אז על ידי השנה הם מתחדשים, כנראה בחוש. וזהו שאנו מברכין הנותן ליעף כח, כי היו מתחלה עיפים ועכשו נתחזקו. ובשעת השנה, המחין, הינו הנשמה, באה בתוך אמונה, בחינת: "חדשים לבקרים" וכו' כמובא בזהר הקדוש (שם):

</div>

The renewal of the intellect is the renewal of the neshamah [soul], for the intellect is the neshamah, as it is written (Job 32:8): The neshamah of Shaddai gives them understanding. As our sages said (Talmud Bavli, Berakhot 10a): What the Holy One, blessed be He, nourishes the world, so too the neshamah nourishes his body. It turns out that the neshamah gives life to the body, and it itself is the intellect, as it is written (Ecclesiastes 7:12): Wisdom gives life, and so on. The renewal of the intellect, that is, the renewal of the neshamah, is by means of sleep, as brought in the holy Zohar (Beraishis 19b): New in the mornings, great Your faith.


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

ד ויש כמה בחינת שנה, כי יש שנה בגשמיות, שהיא ניחא למחין. גם יש בחינת למוד, שהוא נקרא גם כן שנה, לגבי דבקות הבורא והוא למוד פשטא אוריתא, שהוא בחינת שנה (זהר פינחס רמ"ד: עין בראשית רבה, ויצא, פרשה ס"ט). כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (סנהדרין כ"ד): "במחשכים הושיבני" - זה תלמוד בבלי. וזה בחינת אמונה, כמו שכתוב (תהלים צ"ב): "ואמונתך בלילות", "ולחשך קרא לילה" (בראשית א'). ואדם הדבוק תמיד בעבודת הבורא, ונתיגעים המחין שלו מחמת גדל הדבקות, אזי ילמד פשטא אוריתא. וכשלומד פשטא אוריתא, אזי המחין שלו, הינו נשמתו, באה בתוך אמונה, בבחינת: "חדשים לבקרים", ומתחדשים, ומתחזקים מעיפותם: וזה בחינת 'פשטא מנח זרקא', שפשטא אוריתא, שהם בחינת "ואמונתך בלילות", הם ניחא למחין, והמחין נתחדשו כבראשונה. וזהו זרקא, דאזדריקת לאתר דאתנטילת מתמן:

</div>

When the brains are tired, by means of sleep they are renewed, as seen in sense. This is what we bless: Who gives to the weary strength, for they were at first weary and now strengthened. At the time of sleep, the brains, that is, his neshamah, come within faith [emuna], in the aspect of: New in the mornings, and so on, as brought in the holy Zohar [there]. There are several aspects of sleep. There is sleep in physicality, which is rest for the brains. There is also the aspect of learning, which is called sleep regarding deveikus [cleaving to the Creator]. This is the learning of peshata oraisa [plain meaning of the Torah], which is the aspect of sleep [Zohar Pinchas 244a; see Beraishis Rabbah, Vayetze, parasha 69]. As our sages said (Talmud Bavli, Sanhedrin 24a): In darkness He has made me dwell—this is Talmud Bavli. This is the aspect of faith, as it is written (Psalms 92:3): And Your faith in the nights, And to the darkness He called night (Genesis 1:5). It is the aspect of the small luminary, as it is written (Ecclesiastes 9:17): City small [see Zohar Acharei 68a], and as it is written (Genesis 1:16): And the small luminary to rule the night. The main purpose of the brains received through faith [emuna] is only from the light of the faces, as it is written (Proverbs 16:15): In the light of the king’s face is life.


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

ה ועקר המחין שמקבלין על ידי האמונה, אין מקבלין אלא מאור הפנים, כמו שכתוב (משלי ט"ז): "באור פני מלך חיים". "חיים", הם המחין, כמו שכתוב: "החכמה תחיה". מקבלין מאור הפנים, דרך האמונה, הנקראת מלכות. שהוא בחינת ירושלים, כמו שכתוב (בראשית י"ד): "ומלכי צדק מלך שלם", ותרגומו: 'מלכא דירושלם'. והיא בחינת אמונה, כמו שכתוב (ישעיה א'): "עיר הצדק קריה נאמנה". והיא בחינת לילה, כמו שכתוב: "ואמונתך בלילות". והיא בחינת פשטא אוריתא, כמו שכתוב: "במחשכים הושיבני" וכו', וכתיב: "ולחשך קרא לילה". והוא בחינת מאור הקטן, כמו שכתוב (קהלת ט'): "עיר קטנה" (עיין זוהר אחרי ס"ח:). וכמו שכתוב (בראשית א'): "את המאור הקטן לממשלת הלילה": ויש כמה בחינות באור הפנים, כי יש מקבלים השכל מאור הפנים של התורה, כי שבעים פנים לתורה. ויש מקבלים מאור פני הצדיקים, כשהצדיק מסביר לו פנים (עיין תענית ח). אזי מקבל שכל חדש, ונשמה חדשה. כי עקר השכל מאור הפנים, כמו שכתוב (קהלת ח'): "חכמת אדם תאיר פניו":

</div>

Life is the brains, as it is written: Wisdom gives life. They are received from the light of the faces through faith, called malchut [kingship], which is the aspect of Jerusalem, as it is written (Genesis 14:18): And Malki Tzedek [king of righteousness], king of Salem, and its Targum: king of Jerusalem. It is the aspect of faith, as it is written (Isaiah 1:21): City of righteousness, faithful town. It is the aspect of night, as it is written: And Your faith in the nights. It is the aspect of peshata oraisa, as it is written: In darkness He has made me dwell, and as it is written: And to the darkness He called night. It is the aspect of the small luminary, as it is written: City small, and as it is written: And the small luminary to rule the night. There are several aspects in the light of the faces. Some receive the intellect from the light of the faces of the Torah, for there are seventy faces to the Torah. Others receive from the light of the face of the tzadik. When the tzadik explains faces to him [see Talmud Bavli, Ta’anit 8a], he receives new intellect and a new neshamah. For the main purpose of the intellect is from the light of the faces, as it is written (Ecclesiastes 8:1): Wisdom of man illuminates his face. Also, there are several aspects in sleep. There is sleep that is the aspect of learning peshata oraisa according to deveikus. There is sleep that is the aspect of massa u’mattan [trade in faith], which is also peshata oraisa.


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

ו גם יש כמה בחינות בשנה, כי יש שנה שהיא בחינת למוד פשטא אוריתא כפי הדבקות. ויש שנה שהוא בחינת משא ומתן באמונה, שהוא גם כן פשטא אוריתא. כי כשעוסק במשא ומתן באמונה, אזי המחין, הינו נשמתו, באה לתוך אמונה, בבחינת: "חדשים לבקרים", ונתחדשו שם, ונתחזקו מעיפותם: וזה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (בבא בתרא קע"ה:): 'הרוצה להחכים יעסק בדיני ממונות', הינו הרוצה לחדש את שכלו, הינו נשמתו. יעסק בדיני ממונות, הינו משא ומתן באמונה. כי העוסק במשא ומתן באמונה, הוא בודאי עוסק בדיני ממונות. כי כל דיני ממונות שיך למשא ומתן, כי אי אפשר לעסק במשא ומתן באמונה, כי אם בקי בדיני ממונות, שלא יכשל בהם: וזה בחינת (משלי ל"א): "היתה כאניות סוחר", הינו על ידי משא ומתן, הינו על ידי פשטא אוריתא. אזי: "ממרחק תביא לחמה", וממשיך שכל חדש מאור הפנים. כי השכל נקרא רחוק, כמו שכתוב (קהלת ז'): "אמרתי אחכמה והיא רחוקה":

</div>

When one engages in massa u’mattan, the brains, that is, his neshamah, come into faith [emuna], in the aspect of: New in the mornings, great Your faith. They are renewed there and strengthened from their weariness. This is what our sages said (Talmud Bavli, Bava Batra 175b): One who wants to become wise should engage in monetary laws. That is, one who wants to renew his intellect, that is, his neshamah, should engage in monetary laws, that is, massa u’mattan. For one who engages in massa u’mattan certainly engages in monetary laws, for it is impossible to engage in massa u’mattan except if proficient in monetary laws, so that he should not stumble in them. This is the aspect of (Proverbs 31:14): She was like ships of merchant. That is, by means of massa u’mattan, that is, by means of peshata oraisa, then: From afar she brings her bread. He draws new intellect from the light of the faces, for intellect is called afar, as it is written (Ecclesiastes 7:23): I said I will be wise, but it is far. But when a man introduces his intellect, that is, his neshamah, into faith [emuna], that is, peshata oraisa, that is, massa u’mattan [trade in faith], in the aspect of: New in the mornings, great Your faith, then one needs to guard the faith so that the external forces do not suck from it. For it dwells within the external forces, in the aspect of (Ezekiel 5:5): This Jerusalem, I placed her in the midst of the nations and around her lands.


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

ז אבל כשאדם מכניס שכלו, הינו נשמתו, בתוך האמונה, הינו פשטא אוריתא, הינו משא ומתן, בבחינת: "חדשים לבקרים". אזי צריך לשמר האמונה, שלא יינקו ממנה החיצונים. כי היא שוכנת בתוך החיצונים, בחינת (יחזקאל ה'): "זאת ירושלים שמתיה בתוך הגוים וסביבותיה ארצות". וירושלים הוא בחינת אמונה, כמו שכתוב: "קריה נאמנה". והוא בחינת לילה, כמו שכתוב: "ואמונתך בלילות". והוא פשטא אוריתא, כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה: "במחשכים הושיבני", "ולחשך קרא לילה". והיא בחינת המאור הקטן, כמו שכתוב: "ואת המאור הקטן לממשלת הלילה". וצריך להמשיך בחינת חשמ"ל מעולם הבינה, להלביש את המלכות, הינו אמונה, שלא יינקו ממנה העכו"ם והארצות שסביבותיה. וכשאדם עוסק במשא ומתן כל כך באמונה, כמו רב ספרא, ומקים (תהלים ט"ו): "ודובר אמת בלבבו" (כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה, מכות כ"ד), זו הבחינה נעשה חשמ"ל, הינו מלבוש, סביב האמונה. ואזי אמא מסככת על בנהא (הק' התקונים) שלא יינקו ממנה. והיא: "אם לבינה תקרא" (משלי ב'), ובינה לבא (הקדמת תקונים). וזה שמקים: "ודובר אמת בלבבו", אזי אמא מסככת על בנהא. שהלב עושה חשמ"ל, הינו מלבוש, סביב האמונה, שלא יינקו ממנה החיצונים: וזה שאמרו חז"ל (שם בבבא בתרא): הרוצה שיעסק בדיני ממונות, ישמש את שמעון בן ננס. הינו הרוצה לעסק במשא ומתן באמונה, הינו פשטא אוריתא. הנקרא חשך, כמו שכתוב: "במחשכים הושיבני". ונקרא אמונה, כמו שכתוב: "ואמונתך בלילות". אזי צריך להמשיך חשמ"ל מהלב, הינו שיקים "ודובר אמת בלבבו". והחשמ"ל הזה, הוא מלביש את המאור הקטן, הינו את האמונה, בבחינת: 'אמא מסככת על בנהא'. וזהו: 'ישמש את שמעון בן ננס', כי שמיעה תליא בלבא (תיקון יח). כי חשמ"ל לב גמטריא שמע, כמו שכתוב (מלכים א ג'): "ונתת לעבדך לב שומע". ובן ננס, בחינת אמונה, היא בחינת בן ננס, הינו המאור הקטן:

</div>

Jerusalem is the aspect of faith [emuna], as it is written (Isaiah 1:21): City of righteousness, faithful town. It is the aspect of night, as it is written: And Your faith in the nights. It is peshata oraisa, as our sages said: In darkness He has made me dwell, and: And to the darkness He called night. It is the aspect of the small luminary, as it is written: And the small luminary to rule the night. [And] One needs to draw the aspect of chashmal [protective entity חַשְׁמַל, in modern Hebrew electricity, drawing from its fiery properties] from the world of binah [understanding], to clothe the malchut [kingship], that is, faith, so that the nations and lands around her do not suck from it. When a man engages so much in massa u’mattan, like Rav Safra, and fulfills (Psalms 15:2): And speaks truth in his heart (as our sages said, Makkot 24a), this aspect is made chashmal, that is, a garment around the faith. And this is what fulfills And speaks truth in his heart, then the mother covers over her sons [Introduction Tikkunim], so that they do not suck from it. This is: If [im אִם, readable as mother] to binah you call (Proverbs 2:3), and binah is the heart [Introduction to Tikkunim]. And this is what Rav said to Rav Shmuel bar Shilat (Bava Batra 21a): When you hit the yanuka [child יַנּוּקָא], do not hit except with the araksa demesanay [strap of shoe עַרְקְתָא דִּמְסָנֵי], hit, a language of purity, as it is written (Isaiah 44:22): I have wiped out like a cloud your transgressions. Yanuka is the aspect of the small luminary, the aspect of sleep. Do not hit except with araksa demesanay, that is, straps of tefillin. As our sages said (Talmud Bavli, Sotah 17a): In merit that Abraham said from thread until the strap of the shoe, his sons merited two mitzvot: the thread of tekhelet [blue fringe] and the straps of tefillin. Until the strap of the shoe, its Targum: araksa demesanay. That is, when you want to guard the small luminary, that is, massa u’mattan, so that the external forces do not suck from it, you cannot guard the nanas [small luminary נַנָּס], that is, the yanuka, except with araksa demesanay, that is, straps of tefillin. That is, you draw chashmal from binah, the heart, to clothe the faith. This is the aspect of serving Shimon ben Nanas, as above, that is, that he fulfills And speaks truth in his heart. At the time of doing massa u’mattan, like Rav Safra, retzu’ah [strap רְצוּעָה] is gematria 370 [שְׁעַ = 300+70+1 with inclusive counting], to hint that by means of this chashmal, which is the aspect of: Speaks truth in his heart, the faith and the neshamah, that is, the brains within it, are guarded. It receives from the light of the faces, which is 370 lights of upper faces, drawn from the rectification of truth, as known.


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

ח וכשאדם עוסק במשא ומתן באמונה, עוסק בדיני ממונות, הינו פשטא אוריתא, זהו בחינת הקרבת הקרבן תמיד, והקטרת הקטרת. כי על ידי התמיד עולים חכמה בינה דעת דעשיה ביצירה, וכל הניצוצות הקדושים שבקלפה עולים בסוד אחד עשר סממני הקטרת, בבחינת מלכות. וכשהאדם עוסק במשא ומתן, והמשא ומתן הוא בחינת דיני ממונות, הינו פשטא אוריתא. נמצא בשעת עשית המשא ומתן, עוסק בפשטא אוריתא, שהם בחינת מט"ט המקנן ביצירה. נמצא שחכמה בינה דעת שלו בעשית המשא ומתן עולים ביצירה, הינו לפשטא אוריתא וכל ניצוצות הקדשה שיש בתוך העכו"ם והארצות שסביבות ירושלים, עולים לבחינת אמונה, הנקרא ירושלים ומלכות. 'כשזה קם זה נופל' (רש"י פ' תולדות ע"פ ולאם מלאם יאמץ). כי חרבן אמונה הוא נקרא חרבן ירושלים, כמו שדרשו חכמינו, זכרונם לברכה (שבת קי"ט:): 'לא חרבה ירושלים עד שפסקו ממנה אנשי אמונה'. (עין שם מבאר דכונתם על משא ומתן באמונה) וכשירושלים, הינו האמונה, הינו משא ומתן, שהוא פשטא אוריתא, מתגברת. אזי אלו העכו"ם והארצות נופלים, ועולים ממנה כל הניצוצות הקדושים שבתוכם בסוד אחד עשר סממני הקטרת: וזהו שאמרו חכמינו ז"ל (סנהדרין כ':): 'שלשה מצוות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ, העמדת המלך, וכריתות זרעו של עמלק, ובנין בית המקדש. והא בהא תליא', כי העמדת המלך היא בחינת אמונה כנ"ל. וכריתות זרעו של עמלק, הם הניצוצות שעולים מבין העכו"ם והארצות, בבחינת אחד עשר סממני הקטרת. כמו שמובא במדרש (רות פרשה א'): 'למה נסמכה פרשת כריתות זרעו של עמלק לפרשת משקלת, לומר שבעון משקלת היה מלחמת עמלק', והינו הך כידוע. ובנין בית המקדש, הוא בחינת אור הפנים, שהוא בחינת חדוש המחין, חדוש הנשמה, כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (ברכות ל"ג): 'מי שיש בו דעה, כאלו נבנה בית המקדש בימיו'. וכנ"ל:

</div>

And when a man engages in massa u’mattan [trade in faith], he engages in monetary laws, that is, peshata oraisa. This is the aspect of bringing the continual sacrifice and burning of the ketores [incense]. By means of the continual sacrifice, chokhmah, binah, and da’at [knowledge] of Asiyah ascend in Yetzirah. All the holy sparks that are in the klipah ascend in the secret of eleven spices of the ketores, in the aspect of malchut in massa u’mattan. The massa u’mattan is the aspect of monetary laws, that is, peshata oraisa. At the time of doing massa u’mattan, he engages in peshata oraisa, which is the aspect of Metatron [angelic prince מֵטַטְרוֹן] that nests in Yetzirah. It turns out that his chokhmah, binah, and da’at in the doing of massa u’mattan ascend in Yetzirah, that is, to peshata oraisa. All sparks of holiness within the nations and lands around Jerusalem ascend to the aspect of faith [emuna], called Jerusalem and malchut, when this one rises, that one falls [Rashi, beginning Toldot, on “And to mother full them will strengthen”]. The destruction of faith is called the destruction of Jerusalem, as our sages expounded (Talmud Bavli, Shabbat 119b): Jerusalem was not destroyed until men of faith ceased from it [see there, explained that their intention is on massa u’mattan]. When Jerusalem, that is, faith, that is, massa u’mattan, which is peshata oraisa, prevails, then these nations and lands fall, and all the holy sparks within them ascend in the secret of eleven spices of the ketores. And this is what our sages said (Sanhedrin 20b): Israel was commanded three mitzvot upon entering the land: appointing a king, destroying the seed of Amalek, and building the Temple. And this depends on that, for appointing a king is the aspect of faith [emuna], as explained above. And destroying the seed of Amalek is the sparks that ascend from among the nations and lands in the aspect of the eleven spices of the ketores, as brought in the Midrash (Ruth Rabbah, parasha 1): Why was the section of destroying the seed of Amalek juxtaposed to the section of weights? To say that due to the sin of weights, the war of Amalek came, and this is as is known. And building the Temple is the aspect of the light of the faces, which is the aspect of renewing the brains, renewing the neshamah, as our sages said (Berachos 33b): One who has knowledge is as if the Temple was built in his days. And this chashmal [protective entity חַשְׁמַל, in modern Hebrew electricity, drawing from its fiery properties] that is made from the aspect of And speaks truth in his heart and clothes the faith [emuna], it is the aspect of retzu’ah [strap רְצוּעָה], for the retzu’os [straps] are the 'makeefay' (encompassing/surrounding spiritual levels) of the malchut [kingship], that is, faith.


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

ט וזה החשמ"ל הנעשה מבחינת: "ודובר אמת בלבבו", ומלביש להאמונה, הוא בחינת רצועות. כי רצועות הם מקיפי מלכות, הינו אמונה. וזה שאמר רב לרב שמואל בר שילת (בבא בתרא כ"א): 'כד תמחי לינוקא, לא תמחי אלא בערקתא דמסאני'. תמחי, לשון טהרה, כמו שכתוב (ישעיה מ"ד): "מחיתי כעב פשעיך". 'ינוקא', היא בחינת מאור הקטן, היא בחינת שנה. 'לא תמחי אלא בערקתא דמסאני', הינו רצועות של תפלין. כמו שאמרו חכמינו ז"ל (סוטה י"ז): 'בשכר שאמר אברהם מחוט ועד שרוך הנעל, זכו בניו לשני מצוות, לחוט של תכלת, ולרצועות של תפלין. ועד שרוך הנעל, תרגומו: 'ערקתא דמסאני'. הינו כשאתה רוצה לשמר את המאור הקטן, הינו משא ומתן באמונה, שלא יינקו ממנה החיצונים. לא תוכל לשמר את הננס, הינו מאור הקטן, הינו ינוקי, אלא בערקתא דמסאני, הינו רצועות של תפלין. הינו שתמשיך חשמ"ל מבינה לבא להלביש את האמונה, הינו בחינת ישמש את שמעון בן ננס כנ"ל, הינו שיקים "ודובר אמת בלבבו", בשעת עשית המשא ומתן, כרב ספרא: ורצועה גמטריא ש"ע, לרמז שעל ידי החשמ"ל הזה, שהוא בחינת: "דובר אמת בלבבו", נשמר האמונה, והנשמה, הינו המחין שבתוכה. ומקבלת מאור הפנים, שהוא ש"ע נהורין של פנים עליונים הנמשכין מתקון ואמת כידוע: וזהו שאמר (שם רב לרב שמואל הנ"ל): 'דקרי קרי, ודלא קרי להוי צותא לחברו'. כי הדבר קשה, הא תינח מי שהוא בר אורין ועוסק במשא ומתן באמונה. אזי המשא ומתן הוא טובה אצלו, שהמחין שלו מתחדשין. אבל מי שהוא אינו בר אורין, מה הנאה יש לו שעוסק במשא ומתן. דע, מי שהוא עוסק במשא ומתן באמונה, הוא עושה טובה לחברו שהוא משרשו, שמחין של חברו מתחדשין בתוך המשא ומתן שלו שבאמונה. וזהו דקרי קרי, מי שהוא בר אורין, אזי טובה לו שנתחדש שכלו בתוך האמונה, ויהיה לו מחין חדשים ללמוד ולדבקות הבורא. ודלא קרי להוי צותא לחברו, הינו שהוא עושה טובה לחברו שמשרשו:

</div>

And this is what Rav said to Rav Shmuel bar Shilat (Bava Batra 21a): When you hit the yanuka [child יַנּוּקָא], do not hit except with the araksa demesanay [shoelace, strap of shoe עַרְקְתָא דִּמְסָנֵי], hit, a language of purity, as it is written (Isaiah 44:22): I have wiped out like a cloud your transgressions. Yanuka is the aspect of the small luminary, the aspect of sleep. Do not hit except with araksa demesanay, that is, straps of tefillin. As our sages said (Talmud Bavli, Sotah 17a): In merit that Abraham said from thread until the strap of the shoe, his sons merited two mitzvot: the thread of tekhelet [blue fringe] and the straps of tefillin. 'Until the strap of the shoe', its Targum (translation of Unkelos): araksa demesanay. When you wish to preserve the small light (me'or hakatan), which is honest commerce, so that external forces do not draw from it, you cannot protect the "nanas" (small person, i.e., the small light, the "infants") except through the "shoelace", i.e., the straps of the tefillin. That is, to draw chashmal from 'Binah (Understanding) heart' to clothe the emuna (faith), which is the aspect of "serving Shimon ben Nanas," as mentioned above. That is, to fulfill "and he speaks truth in his heart" during business dealings, like Rav Safra. The word "strap" (רְצוּעָה) has the numerical value (gematria) of 370, hinting that through this chashmal, which is the aspect of "speaking truth in his heart," faith and the soul - i.e., the intellect within it, are preserved, and receive the light of the divine countenance, which is 370 lights of the supernal countenance which are drawn from the rectification of truth ("Vi-Emess" - the 7th Tikun), as is known. This is what was said (there, Rav to Rav Shmuel, as mentioned above): "He who studies, studies; and he who does not study should be a companion to his friend." For this matter is difficult. It is understandable that if one is learned and engages in commerce with honesty, then his commerce is beneficial to him, as his intellect is renewed. But what benefit is there for one who is not learned yet engages in commerce? Know that one who conducts commerce with honesty does good to his friend, who is from the same root, as his friend's intellect is renewed through his honest commerce (massa umatan bi-emuna). This is the meaning of "he who studies, studies"—if he is learned, it is beneficial to him, as his intellect is renewed within faith, and he gains new intellect for study and attachment (devaikus) to the Creator. And "he who does not study should be a companion to his friend" means that he does good to his friend from the same root.


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

י וזה בחינת תקיעות ראש השנה כי ראש השנה הוא בחינת שנה כידוע, שהוא בחינת משא ומתן באמונה, בחינת פשטא אוריתא, בחינת עוסק בדיני ממונות. ותקיעות הם התעוררות השנה (עי' לקמן סי' ס' אות ט') שהוא חדוש המחין מאור הפנים. ומזה הוא התאדמות פני התוקע, שנתעוררו אורות מפנים עליונים:

</div>

And this is the aspect of the teki’os [shofar blasts תְּקִיעוֹת] of Rosh Hashanah, for Rosh Hashanah is the aspect of sleep, as is known, that is, the aspect of massa u’mattan in faith, the aspect of peshata oraisa, the aspect of engaging in monetary laws.


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

וזהו פרוש, אשרי העם ידעי תרועה, הוא בחינת העלאת אחד עשר סממני הקטרת, שבתוך העכו"ם והארצות השוכנים סביבות המשא ומתן באמונה, שנתחברים אליו הניצוצות. וזה: "ידעי תרועה", ידעי, לשון התחברות. תרועה, מלשון שבירה, כי הניצוצות הם משבירת כלים. ה' באור פניך יהלכון, בחינת משא ומתן, כמו שכתוב (דברים ל"ג): "שמח זבולון בצאתך". הינו כשעוסק במשא ומתן באמונה, כדי להביא את נשמתו בבחינת: "חדשים לבקרים רבה אמונתך", כדי לקבל מאור הפנים, חדוש המחין, חדוש הנשמה, על ידי זה עולים כל הניצוצות על ידי אחד עשר סממני הקטרת:

</div>

And the teki’os are the awakening of the sleep [see Likutay Moharan 60:9], which is the renewal of the brains from the light of the faces. From this is the reddening of the face of the one who blows, for lights are awakened from the upper faces.



# Note from English translator: This Torah explores the soul’s exile among the ev

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/36/

# Note from English translator: This Torah explores the soul’s exile among the ev

<div dir="rtl">בקרב עלי מרעים לאכל את בשרי וכו</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/36


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

בקרב עלי מרעים לאכל את בשרי וכו' (תהלים כ"ז):

</div>

Likutay Moharan Volume 1: Torah 36

[Note from English translator: This Torah explores the soul’s exile among the evil measures of the seventy languages, particularly ni’uf [licentiousness], and its rectification through purification of the bris kodesh [holy covenant] and recitation of Shema, leading to revelation of the Torah and new souls.]

When evildoers came upon me to eat up my flesh, etc.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

א וזהו כלל, כי כל נפש מישראל הוא משרש בשבעים נפש של בית יעקב. ושבעים נפש של בית יעקב, משרשים בשבעים פנים של תורה (עיין תיקון ל"ב). וזה לעמת זה עשה האלקים, שכנגד שבעים נפש של בית יעקב, הם שבעים לשון. שכל לשון ולשון יש לה מדה רעה בפני עצמה, מה שאין בחברתה. ומחמת המדות האלו הם מרחקים משבעים פנים של תורה. וכשהנפש של בית יעקב באה בגלות תחת יד שבעים לשונות, הינו במדותיהם הרעים. אזי היא ראמת שבעין קלין, כיולדת שקדם הלדה היא צועקת שבעין קלין (זהר פינחס רמ"ט:), כנגד שבעין תבין שבמזמור "יענך", שבלא זה אי אפשר לה לילד: וזהו כלל שכל נפש מישראל קדם שיש לה התגלות בתורה ובעבודה, אזי מנסין ומצרפים את הנפש, בגלות של שבעים לשון, הינו בתאוותיהן. וכשהיא באה במדותיהן בגלות, אזי היא ראמת שבעין קלין. כי התגלות היא בחינת לדה, כי קדם התגלות של תורה, אזי היא בבחינת עבור. שהתורה היא נעלם ממנו, כעצמים בבטן המלאה (קהלת יא). בבחינת (דברים ל"א): "ואנכי הסתר אסתיר", הינו בגלות במדות הרעות של שבעים לשון. כי הקלפה קדמה לפרי, ומי שרוצה לאכל הפרי, צריך לשבר מקדם הקלפה. לכן קדם ההתגלות, מכרח הנפש לבוא בגלות, הינו במדותיהם, כדי לשברם, ולבוא אחר כך להתגלות:

</div>

(Psalms 27)

[In the language of our master, of blessed memory]

This is a general principle: Every soul from Israel is rooted in the seventy souls of the house of Jacob. These seventy souls are rooted in the seventy faces of the Torah [see Tikkun 32]. Corresponding to this, G-d made the seventy languages, each language having an evil measure unique to itself, distinct from its companion. Because of these measures, they are distant from the seventy faces of the Torah. When the soul of the house of Jacob comes into exile under the hand of the seventy languages, that is, in their evil measures, it screams seventy callings, like a woman in childbirth who cries seventy callings before the birth [Zohar Pinchas 249a], corresponding to the seventy words in the psalm “May He answer you.” Without this, it is impossible for her to give birth. This is a main [purpose] general principle: Every soul from Israel, before it has revelation in Torah and in service, is tested and refined in the exile of the seventy languages, that is, in their desires. When it comes into their measures in exile, it screams seventy callings, for revelation is the aspect of birth. Before the revelation of Torah, the soul is in the aspect of pregnancy, where the Torah is hidden from it, like bones in the belly of the full one (Ecclesiastes 11), as it is written (Deuteronomy 31): And I will surely hide. This is in exile in the evil measures of the seventy languages, for the klipah [shell, spiritual husk] precedes the fruit. One who wants to eat the fruit needs to break the klipah first. Therefore, before the revelation, the soul must come into exile, that is, in their measures, to break them and afterward come to revelation.


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

ב ודע שכללות של שבעים לשון של מדותיהן הרעות הללו, היא תאות נאוף. והוא תקון הכללי, מי שמשבר התאוה הזאת, אזי בקל יכול לשבר כל התאוות. ובשביל זה, משה רבנו לפי שהוא כלל של התגלות התורה, שהוא בחינת דעת, כי התורה נקרא ראשית דעת (משלי א). גם איתא משה רבינו עולה בגימטריא תרי"ג ("ספר הקנה" י"ב, "רוקח" סימן רצ"ו, "מגלה עמקות" אפן קי"ג), שהוא כללות כל התורה. ובשביל זה היה צריך לפרש את עצמו מכל וכל, כמו שכתוב (דברים ה'): "ואתה פה עמד עמדי". ובלעם שהיה כנגד משה בקלפה, כמו שכתוב (במדבר כ"ד): "ויודע דעת עליון". גם אותיות בלעם מרמזין שהוא בקלפה כנגד התורה, כי ב' היא התחלת התורה, ול' היא סוף התורה, וע' כנגד שבעים פנים, ומ' כנגד ארבעים יום שנתנה תורה. ומחמת שהוא בקלפה, לפיכך הוא משקע בתאוה הזאת ביותר, כמו שכתוב (שם כ"ב): "ההסכן הסכנתי" (עיין סנהדרין ק"ה:). גם יוסף קדם שהיתה לו התגלות בתורה, הינו חכמה בינה, כמו שכתוב (תהלים קי"א): "ראשית חכמה", כי "אם לבינה תקרא" (משלי ב'). וקדם שזכה להתגלות התורה, הצרך לבוא בנסיון בצרוף בתוך התאוה הכלליות של שבעים לשון הנ"ל. ועל ידי שעמד בנסיון ושבר הקלפה שקדמה לפרי זכה לפרי. הינו להתגלות התורה שהיא חכמה ובינה, כמו שכתוב (בראשית מ"א): "אין נבון וחכם כמוך:

</div>

Know that the totality of the seventy languages’ evil measures is the desire of ni’uf [licentiousness, illicit desire]. This is the main [purpose] rectification: One who breaks this desire can easily break all desires. Because of this, Moses our master, being the totality of the revelation of the Torah, which is the aspect of knowledge—for the Torah is called the beginning of knowledge (Proverbs 1)—ascends in gematria to six hundred and thirteen [מֹשֶׁה /Moshe: mem = 40, shin = 300, he = 5; “Sefer HaKaneh” 12, “Rokeach” sign 296, “Megaleh Amukot” way 113], which is the totality of all the Torah. Therefore, he needed to separate himself from everything, as it is written (Deuteronomy 5): And you here stand with Me. Balaam, who was opposite Moses in the klipah [shell], as it is written (Numbers 24): And knows the knowledge of the Most High, also has letters that hint he is in the klipah opposite the Torah: B [ב] is the beginning of the Torah, L [ל] is the end of the Torah, A [ע] corresponds to the seventy faces, and M [מ] corresponds to the forty days the Torah was given. Because he is in the klipah, he is immersed in this desire more, as it is written (there 22): Have I indeed been able [see Sanhedrin 105a]. Also Joseph, before he had revelation in the Torah, that is, wisdom and understanding, as it is written (Psalms 111): The beginning of wisdom, for If to understanding you call (Proverbs 2), needed to come into trial and refining within the desire of the totality of the seventy languages aforementioned. By standing in the trial and breaking the klipah that precedes the fruit, he merited the fruit, that is, the revelation of the Torah, which is wisdom and understanding, as it is written (Genesis 41): There is none so understanding and wise as you. Because of this, our sages, of blessed memory, expounded (Berakhot 12b) on the verse After your hearts, etc.: After your hearts, this is heresy; after your eyes, this is ni’uf [licentiousness]. Also, Samson went after his eyes [there and Sotah 9b]. Also, Balaam is called “open of the eye” (Numbers 24) because he is the totality of the evil measure of the seventy languages’ evil measures.


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

ובשביל זה דרשו חכמינו, זכרונם לברכה (ברכות י"ב:) על פסוק: "אחרי לבבכם" וכו', (אחרי לבבכם - זהו מינות. ואחרי עיניכם - זו נאוף). גם שמשון הלך אחר עיניו (שם וסוטה ט:), גם בלעם נקרא "שתום העין" (במדבר כ"ד) מחמת שהוא כלליות מדה רעה של מדות רעות של השבעים לשון:

</div>

Therefore, when reading the first verse of the Shema, one needs to close his eyes, in the aspect of: beautiful young woman who has no eyes [Saba Mishpatim 95a and as brought in the writings of the Ari, of blessed memory; see “Sha’arei Teshuvah” sign 61 sub 3], for the rectification of thoughts of ni’uf [licentiousness] that come to a person, that he say Shema and Blessed be the Name. The desire of ni’uf [licentiousness] comes from clouding of bloods, that is, from spleen, which is Lilith [evil maidservant, a Kabbalistic figure of spiritual impurity], mother of the mixed multitude [HaKdamat HaTikkunim and end of Tikkunim last], which is the kingship of evil. The malchut shamayim [kingship of heaven] is in the aspect of mistress, A woman who fears Hashem (Proverbs 31), which is in the aspect of the sea of Solomon, standing on twelve oxen, which are the twelve tribes of Yah [Zohar Vayechi 241a].


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

ג לפיכך כשקורין פסוק ראשון של קריאת שמע, צריך להעצים את עיניו, בבחינת: 'עולימתא שפירתא דלית לה עינין' (סבא משפטים דף צ"ה. וכמובא בכתבי האר"י, זכרונו לברכה, עין ב"שערי תשובה" סימן ס"א ס"ק ג). כי תקון של הרהורי זנות שבא לאדם, שיאמר 'שמע' ו'ברוך שם'. כי תאות נאוף היא באה מעכירת דמים, הינו מטחול, שהיא לילית, שהיא שפחה בישא, אמא דערב רב (הק' התקונים ובתי' ג' מתקונים אחרונים). שהיא מלכות הרשעה. ומלכותא דשמיא, הוא בבחינת גבירתא, "אשה יראת ה'" (משלי ל"א) שהיא בבחינת ים של שלמה העומדת על שנים עשר בקר, שהם שנים עשר שבטי יה (זהר ויחי רמ"א). וכשאדם מקבל עליו על מלכות שמים באלו הפסוקים, שכולל את נשמתו בשנים עשר שבטי יה, ומפריש את נשמתו מנשמת ערב רב, הבאים מאשה זונה, שהיא שפחה בישא, שהיא בבחינת (בראשית ט"ז): "מפני שרי גברתי אנכי בורחת", שהתאוה בורחת ונפרדת ממנה. ואם אינו משתדל לגרש את האשה זונה, אזי הוא בבחינת (משלי ל'): "שפחה תירש גברתה"; כי בשני פסוקים אלו, יש שתים עשרה תבות, נגד שנים עשר שבטי יה. וארבעים ותשע אותיות, כנגד ארבעים ותשע אותיות שבשמות שבטי יה. ובקבלת על מלכות שמים, הוא בחינת ים של שלמה. הוא נפרד מנשמותיהן דערב רב, שהיא שפחה בישא, אשה זונה, ונכלל בנשמות שבטי יה, בחינת אשה יראת ה', אזי הוא בחינת סגירת עינים בשעת קבלת על מלכות שמים, להורות שעל ידי קבלת על מלכות שמים, הוא בבחינת עולימתא שפירתא, דלית לה עינין, שהיא התאוה שכוללת המדות רעות של שבעים לשונות:

</div>

When a person accepts upon himself the malchut shamayim [kingship of heaven] in these verses, he includes his soul in the twelve tribes of Yah and separates his soul from the soul of the mixed multitude that come from a prostitute woman, which is Lilith [evil maidservant], which is in the aspect of (Genesis 16): From the face of Sarai my mistress I am fleeing. The desire flees and separates from her. If he does not strive to drive out the prostitute woman, he is in the aspect of (Proverbs 30): A maidservant inherits her mistress. In these two verses, there are twelve words, corresponding to the twelve tribes of Yah, and forty-nine letters, corresponding to the forty-nine letters in the names of the tribes of Yah. In accepting the malchut shamayim [kingship of heaven], which is the aspect of the sea of Solomon, he separates from the souls of the mixed multitude, which is Lilith [evil maidservant], prostitute woman, and is included in the souls of the tribes of Yah, the aspect of a woman who fears Hashem. Then he is in the aspect of closing eyes at the time of accepting the malchut shamayim [kingship of heaven], to indicate that through accepting the malchut shamayim [kingship of heaven], he is in the aspect of beautiful young woman who has no eyes, which is the desire that includes the evil measures of the seventy languages. All this applies when a person has thought incidentally in the world; then it is enough for him to say the aforementioned two verses. But if he is, Heaven forbid, accustomed in thought of the general desire, may the Merciful save us, and cannot separate from it, he also needs to shed tears at the time of accepting the malchut shamayim [kingship of heaven] [in Sefer Shelilei Emunah, path 4]. The tears are from the excesses of the black bile, and black bile is spleen [Tikkun 56], which is the aspect of the kingship of evil, prostitute woman, from there the souls of the mixed multitude. When he sheds tears, the excesses are rejected and go out outside, that is, the desires of ni’uf [licentiousness] that come from clouding of bloods of spleen. From the excesses, he includes his soul in the malchut shamayim [kingship of heaven]. This is what Yonatan translated on the verse (Numbers 25): And they were weeping at the entrance of the tent of meeting—weeping and reading the Shema. They did this only to be saved from thought of the prostitute woman, which is the klipah [shell] that precedes the fruit, and to come to the revelation of the Torah.


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

ד וכל זה כשיש לו לאדם הרהור באקראי בעלמא, אזי די לו באמירת שני פסוקים הנ"ל. אבל אם הוא, חס ושלום, רגיל בהרהור של התאוה הכלליות, רחמנא לצלן, ואינו יכול להפריד ממנה, אזי צריך גם כן להוריד דמעות בשעת קבלת מלכות שמים. כי איתא (בס' שבילי אמונה, נתיב ד') שהדמעות הם ממותרות המרה שחורה, ומרה שחורה היא טחול (תקון נ"ו) שהיא בחינת מלכות הרשעה, אשה זונה, שמשם נשמותיהן דערב רב. וכשמוריד דמעות, אזי נדחין ויוצאין לחוץ המותרות הינו התאוות נאוף הבאים מעכירת דמים של טחול, ומהמותרות, וכולל נשמתו במלכות שמים: וזה שתרגם יונתן על פסוק (במדבר כ"ה): "והמה בוכים פתח אהל מועד" בכין וקורין את שמע. וזה לא עשו אלא כדי להנצל מהרהור של אשה זונה, שהיא קלפה הקודמת לפרי, ולבוא להתגלות התורה:

</div>

When he comes to the revelation of the Torah, new souls are made from the revelation, as it is written: “To make souls and new spirits in two and in three”—this is the Torah that has in it thirty-two paths of wisdom [Shabbat 88b]. When the tzadik [righteous person] reveals some matter of Torah, he brings down new souls to each one from those who hear the Torah, according to his aspect and his grasping. The Torah has two powers: to kill and to give life, as they said: And you shall place—if he merits, it becomes for him an elixir of life, etc. [Yoma 72b, and see Taanit 7]. It is written (Hosea 14): The ways of Hashem are straight, the righteous shall walk in them, etc. The Torah of the tzadik [righteous person] is to each one according to his grasping. There is a person for whom a new soul is made from the revelation of the Torah, and there is a person who is, Heaven forbid, to the opposite, as it is written: The righteous shall walk in them.


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

ה וכשבא להתגלות התורה, אזי נעשה מההתגלות נשמות חדשות. כמו שכתוב: "למעבד נשמתין ורוחין חדתין בתרתין ובתלתין" היא התורה שיש בה שלשים ושנים נתיבות החכמה. "ובתלתא שבשין" הינו 'אוריתא תליתאי' (שבת פ"ח). נמצא כשהצדיק מגלה איזה דבר תורה, אזי מוריד נשמתין חדתין, לכל אחד מהשומעין התורה לפי בחינתו ותפיסתו.

</div>

Everything is according to his vessel, that is, according to his grasping, the grasping of his brain. This is a great general principle: It is impossible for any person to attain and grasp the speech of the tzadik [righteous person] unless he first rectified the sign of the bris kodesh [holy covenant, referring to circumcision] properly. Then he can understand and grasp the speech of the tzadik [righteous person].


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

כי התורה יש לה שני כחות: להמית ולהחיות. כמו שאמרו "ושמתם" - זכה נעשית לו סם חיים וכו' (יומא ע"ב:, ועין תענית ז), וכתיב (הושע י"ד): "ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם" וכו'. כך התורה של הצדיק לכל אחד כפי תפיסתו, יש אדם שנעשה לו נשמה חדשה מהתגלות התורה, ויש אדם שהוא, חס ושלום, להפוך, כמו שכתוב: "צדיקים ילכו בם". הכל לפי הכלי שלו, הינו כפי תפיסתו, תפיסת המחין שלו. דזה הוא כלל גדול, שאי אפשר לשום אדם להשיג ולתפס בדבורו של הצדיק, אם לא שתקן תחלה אות ברית קדש כראוי, ואזי יכול להבין ולתפס דבורו של הצדיק. דאיתא בזהר: 'סלוקא דיסודא עד אבא ואמא' (עיין זוהר משפטים ק"י ובזוהר הרקיע שם ועיין בביאור האדר"ז קי"ח) שהם בחינת חכמה ובינה, שהם י"ה, שהם מחין. נמצא כשתקן אות ברית קדש כראוי, אזי המחין שלו בשלמות, ויכול להבין דבורו של הצדיק. כפי התקון של כל אחד, כך הוא השגתו:

</div>

It is brought in the Zohar: the ascent of the foundation up to father and mother [see Zohar Mishpatim 110a and in Zohar HaRakiya there and see in Biur HaAdra 118a], which are the aspect of wisdom and understanding, which are Y-H, which are brains. When he rectifies the bris kodesh [holy covenant] properly, his brain is in completeness, and he can understand the speech of the tzadik [righteous person]. According to the rectification of each one, so is his attainment. This is a great general principle: For from the mouth of the Most High does not come out (Lamentations 3) but simple light. According to the aspect of the vessel that receives the light, so the light is formed within it. If the vessel is in completeness, he receives in the aspect of lights full. If, Heaven forbid, the vessel is not in completeness, he receives in the aspect of curse lacking vav, as it is written (Proverbs 3): The curse of Hashem in the house of the wicked [as it is in the Zohar in many places]. This is: The righteous shall walk in them.


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

ו וזה הוא כלל גדול, "כי מפי עליון לא תצא" (איכה ג). כי אם אור פשוט. אך לפי בחינת כלי המקבל את האור, כך נצטיר האור בתוכו, אם הכלי הוא בשלמות, אזי הוא מקבל בבחינת מאורות מלא, ואם, חס ושלום, הכלי אינו בשלמות, אזי הוא מקבל בבחינת מארת חסר ואו, כמו שכתוב (משלי ג): "מארת ה' בבית רשע" (כדאיתא בזוהר בכ"מ). וזה הוא "צדיקים ילכו בם" [וכו']. כי אור הפשוט הבא מלעיל, הוא בחינת 'קמיץ וסתים' (עיין תיקון ע). אך לפי בחינת הכלי המקבלים, הוא בחינת צירי, שנצטיר האור לפי בחינת הכלי. ועל כן כתיב בבלעם (במדבר כ"ג): "הנה ברך לקחתי, בקמץ. וברך ולא אשיבנו", בצירי. כי אפלו הלקיחה שהיא אז בבחינת קמיץ וסתים, היא בבחינת ברך. ראיה לזה, כי הוא היה רוצה להצטיר לפי בחינת הכלי שלו, שהיא בחינת קללה, ולא היה יכול להשיב ולצרף ולהצטיר כלל לפי בחינתו. וזה: "וברך ולא אשיבנו", ומפני שהיה בשעת לקיחה, הוא בחינת ברך. ומפני מה, לפי שהעיד עליהם הכתוב שישראל נקראו שבטי יה, כמו (שפרשו) (שפרש רש"י) זכרונו לברכה: על החנוכי (במדבר כ"ו): "שמי מעיד עליהם", שם יה שהוא בחינת מחין, כמו שמובא (בגמרא) [במדרש (שיר השירים פ"ד)]. שהעכו"ם היו אומרים אם בגופם היו מושלים וכו', לפיכך העיד הכתוב עליהם. וזה שכתוב (דברים י"א): "ראה אנכי נותן לפניכם" דיקא, כי למעלה [הוא] בבחינת קמץ, שקמץ וסתים. אבל לפניכם למטה, נצטיר האור לפי בחינת הכלי. ובשביל זה יעץ בלעם לבלק להכשילם בדבר ערוה, כדי לקלקל כליהם: וזה שכתבו חכמי הרפואות, שהסרוס רפואה למשגע. וזה הוא 'סלוקא דיסודא עד אבא ואמא', הינו בחינת שמי מעיד עליהם: וזה בקרב עלי מרעים, 'תרין רעין דלא מתפרשין' (זהר ויקרא ד.), הינו המחין. ואכילתם, שנאמר (שיר השירים ה): "אכלו רעים", הינו התחזקותם, הוא בשר קדש, הינו לאכל את בשרי. שהוא בחינת סלוקא דיסודא, הינו תקונו מגיע עד המחין, שהם אבא ואמא. והוא תקון הכללי, שעל ידו צרי ואיבי לי המה כשלו ונפלו, שהם בחינת שבעים לשונות. וכשישבר התאוה הזאת, ממילא נופלים כל התאוות רעות:

</div>

The simple light that comes from above is the aspect of kumatz [vowel , e.g., בָּרֵךְ /buraich/, symbolizing divine fullness and blessing] and closed [see Tikkun 70]. According to the aspect of the receiving vessel, it is the aspect of tzairay [vowel , e.g., בֵּרֵךְ /bairaich/, indicating the light’s formation according to the recipient’s vessel, potentially a curse if flawed], where the light is formed according to the aspect of the vessel. Therefore, it is written by Balaam (Numbers 23): Behold to bless I have taken, with kumatz [בָּרֵךְ /buraich/], and bless and I will not turn it back, with tzairay [בֵּרֵךְ /bairaich/]. Even the taking, which is in the aspect of kumatz and closed, is in the aspect of bless—see to this. He wanted to be formed according to the aspect of his vessel, which is the aspect of curse, and he could not turn back and form and be formed at all according to his aspect. This is: And bless and I will not turn it back. Why was it in the aspect of bless at the time of taking? Because the scripture testified about them that Israel are called tribes of Yah [Rashi explains; Numbers 7]: My name testifies about them—the name Yah, which is the aspect of brains [as brought in the Gemara in Midrash Shir HaShirim 4]. The idolaters were saying: If in their bodies they rule, etc.; therefore, the scripture testified about them. This is written (Deuteronomy 11): See I am giving before you—precisely, for above, it is in the aspect of kumatz [בָּרֵךְ /buraich/], that He contracted and closed, but before you below, the light is formed according to the aspect of the vessel. Because of this, Balaam advised Balak to cause them to stumble in the matter of nakedness to spoil their vessels. The sages of medicine wrote that castration is a remedy for the mad. This is the ascent of the foundation up to father and mother, that is, the aspect of: My name testifies about them. This is: When evildoers came upon me, two friends that do not separate [Zohar Vayikra 4a], that is, the brains (Song of Songs 5): Eat friends. Their strengthening is holy flesh, that is, to eat my flesh, which is the aspect of the ascent of the foundation (yesod), that is, its rectification reaches up to the brains, which are father and mother. My adversaries and my enemies to me, they have stumbled and fallen, which are the aspect of the seventy languages. When he breaks this desire, automatically all the evil desires fall. [This Torah is in the language of our master, of blessed memory.] He said: It is the secret of the intentions of Kiddush [sanctification, referring to the blessing over wine], and it will be explained in another place if Hashem wills [see in Chayay Moharan - The Life of Our Leader Rabbi Nachman 311, that he said this on the saying soon in sign 101]. Further, I found from the holy handwriting of our lord, our teacher, and our master, of blessed memory, from the matter of this Torah with a slight change of language.


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

(זאת התורה היא לשון רבנו, זכרונו לברכה. ואמר: שהיא סוד כונות קדוש, ויתבאר במקום אחר אם ירצה השם (עיין בס' חיי מוהר"ן שי"א שאמר זאת על מאמר בקרוב בסי' ק"א).

</div>

The paper was torn in half, and what was found written on the remaining, I copied. This is it: Tzofnat Pa’aneach [revealer of secrets, a title of Joseph] who reveals the seventy faces of Torah, another secret, as it is written (Proverbs 25): And another secret do not reveal [as brought in the Zohar, Tikkunim Tikkun 34, 56, 69].


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

עוד מצאתי מכתב יד קדש של אדוננו מורנו ורבנו, זכרונו לברכה, מענין התורה הזאת, בשנוי לשון קצת. והניר היה קרוע חציו, ומה שנמצא כתוב על הנשאר העתקתי. וזהו). צפנת פענח דמגלין) (שבעים פנים) (תורה) (סוד אחר, כמו שכתוב (משלי כ"ה): "וסוד אחר אל תגל" כמובא בזהר (בתקונים תקון ל"ד נ"ו ס"ט) כשמפסיק הנקדה מהדל"ת של אחד, והנקדה היא אות ברית, אזי נעשה אחר. הינו כשמכניס בריתו בזונה, הנקראת מלכות הרשעה, הנקרא אל אחר, אבל מי שמקדש את עצמו מזאת התאוה, אזי הוא נתקשר במלכות שמים (א) הנקרא אני, כמו שכתוב (ויקרא י"ט): "קדושים תהיו כי קדוש אני", ובכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה תמצא קדשה (זהר מקץ ר"ד:): 'אבל מאן דגלי עריין, הכי איהו אתגלי בין אנון עריין, דאנון אלקים אחרים', תקונים (תקון נ"ו) דף צ"ג: ובשביל [זה] מובא בזהר (קדושים פ"ד): כד חזי רבי שמעון נשי שפירין, אמר: "אל תפנו אל אלילים". כי נאוף היא עריות, אלקים אחרים, מלכות הרשעה. ובשביל זה, סגלה לבטל הרהורי נאוף, לקרא שמע ישראל וברוך שם כבוד וכו', כמובא על פסוק: "ויקרב אל אחיו המדינית" וכו' דף א: נמצא שעקר הנסיון והצרוף שמנסין לאדם, אין מנסין אותו אלא בנאוף, שהיא כלולה משבעים אמות, שהיא כלולה מסוד אחר, אל אחר. וכשצועק לאלקים כמו שכתוב (תהלים מ"ב): "כן נפשי תערג אליך", וצועק שבעין קלין לא פחות, אזי נפתחין לו סודות התורה, דמטמרין מגלין לה, ומוליד נפשין חדתין. כי מוליד תורה, והתורה היא כלולה מנפשות ישראל. ומגלה הפנים של התורה, כי עד עכשו היתה סתומה בקלפין, כי הקלפה קדמה לפרי. ויכול הצדיק להוריש בתורתו שמחדש נשמתין חדתין, לכל אחד מאנשי מקרביו המקשרים בתורתו. כמובא בהזמר: 'למעבד נשמתין חדתין בתרתין ובתלתין', הינו בהתורה המתחלת בבית ומסימת בלמד, 'ובתלתא שבשין', הינו אוריתא תליתאה, הוא 'עבד נשמתין ורוחין חדתין'. והתורה זכה - נעשה לו סם חיים ולא זכה וכו', כמו שכתוב ושמתם וכו', וכמו שכתוב: "צדיקים ילכו בם" וכו', לכל אחד ואחד כפי שמקבל. אבל מאתו לא תצא הרעות, כמו שכתוב (איכה ג): "מפי עליון לא תצא הרעות". והברכה והקללה נעשה אצל האדם, כפי הכלי שיש לו. כמו שכתוב: "ראה אנכי נותן לפניכם ברכה וקללה", "לפניכם" דיקא. כי מלפני הקדוש ברוך הוא יוצא אור פשוט, הינו אותיות פשוטים, ולפי האדם כן נעשה הצרוף. אם הוא אדם טוב, נעשה צרוף של ברכה. ואם לאו, להפך. וזה: "לפניכם ברכה וקללה" דיקא, כי לפני ה' עדין אין ציור לצרוף הזה, אם הוא ברכה אם לאו. וזה שהתמיה את עצמו בלעם על זה, הנה ברך לקחתי וברך ולא אשיבנה, ברך בקמץ, גם לקחתי משמע ברצונו לקח )(:

</div>

When he separates the point from the dalet of one [אֶחָד /echad/ with tzairay ֵ], and the point is the sign of the bris kodesh [holy covenant], then there is made another [אַחֵר /acher/], that is, when he inserts his bris kodesh [holy covenant] in a prostitute, called the kingship of evil, called another god. But one who sanctifies himself from this desire is connected to the malchut shamayim [kingship of heaven], called I, as it is written (Leviticus 19): Holy you shall be, for holy am I. In every place that you find a fence of nakedness, you will find holiness [Zohar Miketz 204a]. But one who reveals nakedness is revealed among those nakednesses, which are other gods [Tikkunim Tikkun 56, 93a]. Because of this, it is brought in the Zohar (Kedoshim 84a): When Rabbi Shimon saw beautiful women, he said: Do not turn to idols. For ni’uf [licentiousness] is nakednesses, other gods, kingship of evil. Because of this, a segula [spiritual remedy] to nullify thoughts of ni’uf [licentiousness] is to read Shema Yisrael and Blessed be the Name of His glory, etc., as brought on the verse: And he brought near to his brothers the Midianite, etc. [folio 1]. It comes out, that the main trial and refining that they test a person is only in ni’uf [licentiousness], which is included from seventy nations, which is included from the secret of another (-the Hebrew word: Achair, where the last letter is a resh - ר - by adding a little dot in the corner it becomes the letter Dalled - ד - and then the word spells: Echad - One, as in One is Hashem and there is no other, the proclamation of Shema) , another god (Psalms 42): So my soul longs for You. It screams seventy callings, not less. Then secrets of the Torah are opened to him, the hidden ones reveal to him, and he gives birth to new souls. He gives birth to Torah, and the Torah is included from souls of Israel and reveals the faces of the Torah. Until now, it was closed in klipot [shells], for the klipah [shell] precedes the fruit. The tzadik [righteous person] can bequeath in his Torah that he innovates new souls to each one from his close people who are connected to his Torah, as brought in the song: To make new souls in two and in three, that is, in the Torah that begins with bet and ends with lamed and in three shevashin, that is, the Torah is threefold. He makes souls and new spirits. The Torah, if he merits, becomes for him an elixir of life; if not, etc., as it is written: And you shall place, etc., and as it is written: The righteous shall walk in them, etc., to each one according to what he receives. But from Him do not come out the evils, as it is written (Lamentations 3): From the mouth of the Most High do not come out the evils. The blessing and the curse are made by the person, according to the vessel that he has, as it is written: See, I am giving before you blessing and curse, “before you” precisely. For from before the Holy One, blessed be He, comes out simple light, that is, simple letters. According to the person, so is made the combination: If he is a good person, a combination of blessing is made; if not, to the opposite. This is: Before you blessing and curse, precisely, for before Him, there is still no form to this combination, if it is blessing or not. This is what Balaam wondered at himself on this: Behold to bless I have taken and bless and I will not turn it back, bless (the first time in the verse) with a kumatz [בָּרֵךְ /buraich/]. Also, 'I have taken' implies, he took willfully.



# Seek Hashem and His strength, seek His face continually

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/37/

# Seek Hashem and His strength, seek His face continually

<div dir="rtl">דרשו יי ועזו בקשו פניו תמיד</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/37


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

דרשו יי ועזו בקשו פניו תמיד (תהלים ק"ה).

</div>

Likutay Moharan Volume 1: Torah 37

Seek Hashem and His strength, seek His face continually.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

א כי עקר הבריאה היא בגין דישתמודעין לה (זהר בא מב.) כמו שכתוב (ישעיה מ"ג): "לכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו:

</div>

(Psalms 105)

[In the language of our master, of blessed memory]

The main [purpose] of creation is that they make Him known (Zohar Bo 42b), as it is written (Isaiah 43): For My glory I created it, I formed it, even I made it.


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

ב וגוף ונפש, הם בחינת אדם ובהמה, חמר וצורה, חכמה וסכלות, בחינת אור וחשך. כמו שכתוב (קהלת ב'): "כיתרון אור מן החשך" וכו', וכמו שאמרו (רבותינו, זכרונם לברכה, ברכות ל"ג): 'גדולה דעה שנתנה בין שתי אותיות", שנאמר: "כי אל דעות ה'". וכתיב (תהלים קי"ח): "אל ה ויאר לנו", וכתיב (שם פ"ב): "ולא ידעו ולא יבינו": והם בחינת חיים ומיתה, כמו שכתוב (קהלת ז): "החכמה תחיה" וכו', וכתיב (איוב ד'): "ימותו ולא בחכמה" (עיין ב"ר פ' כ"ו ל"א). וכתיב (איכה ג'): "במחשכים הושיבני" וכו': והם בחינות שכחה וזכרון, כמו שכתוב (תהלים ל"א): "נשכחתי כמת מלב", וכתיב (שם צ"ח): "זכר חסדו". וזה שאמרו רז"ל (אבות פרק ג): 'השוכח דבר אחד ממשנתו כאלו מתחיב בנפשו', שנאמר: "רק השמר לך ושמר את נפשך מאד פן תשכח": והם בחינת חכמות התורה, שחכמות חיצוניות הם חמר וסכלות, ובחינת בהמה, כנגד חכמות התורה:

</div>

Body and soul are the aspect of man and beast, coarse [matter] and form, wisdom and foolishness, the aspect of light and darkness (Ecclesiastes 2): As the advantage of light from darkness, etc. And as they said (our rabbis, of blessed memory, Berakhot 33b): Great is knowledge that was given between two letters, as it is said: For a G-d of knowledges is Hashem (Psalms 118): G-d Hashem and He has shone upon us, and it is written (there 82): They do not know and they do not understand. They are the aspects of life and death, as it is written (Ecclesiastes 7): Wisdom gives life, etc. And it is written (Job 4): They die and not in wisdom (see Bereishit Rabbah 26, 31; Eicha 3): In darkness He has made me dwell, etc. They are the aspects of forgetfulness and remembrance, as it is written (Psalms 31): I am forgotten like a dead man from the heart, and it is written (there 98): He has remembered His kindness.


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

ג וצריך כל אדם להכניע החמר, הינו בחינות מיתה, בחינת סכלות של הגוף של הארבע יסודות. כמו שכתוב בזהר (בראשית כ"ז): "ויקח ה' אלקים את האדם", 'מאן נטל לה, מארבע יסודין דילה, דאפריש לה מתאוה דילהון'. וזה נעשה על ידי התענית, שעל ידי התענית מחלישין הארבע יסודות. ונתבטל החמר, בחינת החמר, סכלות, חשך, שכחה, בהמה. ונתגבר ונתעלה בחינת השכל, והצורה, האור, והזכרון, אדם: וזה שאמרו רז"ל (ברכות ו:) 'אגרא דתעניתא צדקתא', כי צדקה רמז לאור, כמו שכתוב (מלאכי ג'): "וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה". והוא התורה, כמו שכתוב בזהר (לך לך ע"ו:): "שמעו אלי אבירי לב הרחוקים מצדקה" - 'דאנון רחיקין מאוריתא'. והוא בחינת אדם, כמו שכתוב (במדבר י"ט): "זאת התורה אדם". וזה אותיות אדם, מ"ם סתומה הוא בחינת תענית, שהוא בחינת עולם הבא, דלית בה אכילה ושתיה (תקון כ"א). ודלת, הוא רמז לארבע יסודין שנשפלים על ידי התענית. ונתעלה השכל הרמוז באלף, כמו שכתוב (איוב ל"ג): "ואאלפך חכמה": וזה שכתוב בזהר (בהקדמה י"ג:) "נעשה אדם", על ידי התענית נתהוה בחינת אדם. כתיב הכא נעשה, וכתיב התם "ושם האיש אשר עשיתי עמו", מה התם צדקה, אף כאן צדקה. [פרוש: כי בזהר מפרש שם שעל ידי צדקה הוא בדיוקנא דאדם, ולמד שם ממקרא זה, "נעשה אדם", כתיב הכא עשיה, וכתיב התם "ושם האיש אשר עשיתי עמו" וכו', לענין צדקה וכו'. ורבנו, זכרונו לברכה, מביא ראיה מזה לענין תענית, כי צדקה ותענית הם בחינה אחת, כי 'אגרא דתעניתא - צדקתא' כנ"ל. ועל כן מבאר מזה, שעל ידי התענית שהוא בחינת צדקה, נעשין בגדר אדם, שהוא הדעת האמתי של התורה, שהוא בחינת אור ונפש וכו'. כי הכנעת החמר והגוף בחינת בהמה וכו', לגבי הנפש שהוא בחינת אדם, הוא על ידי התענית, שהוא בחינת צדקה כנ"ל]:

</div>

And this is what our sages said (Avot chapter 3): One who forgets one thing from his study, it is as if he is liable for his soul, as it is said: Only beware for yourself and guard your soul greatly lest you forget. They are the aspect of the wisdoms of the Torah, while external wisdoms are coarse [matter] and foolishness, and the aspect of beast, opposite the wisdoms of the Torah. Every man needs to subdue the coarse [matter] that is the aspects of death, the aspect of foolishness of the body of the four elements [arba yesodot], as it is written in the Zohar (Bereishit 27b): And Hashem G-d took the man—from whom did He take him? From his four elements, that He separated him from their desire. This is done through the fast that through the fast they weaken the four elements, and the coarse [matter] is nullified—the aspect of the coarse [matter], foolishness, darkness, forgetfulness, beast—and the aspect of the intellect is strengthened and elevated, and the form, the light, and the remembrance, man. And this is what our sages said (Berakhot 6b): The reward of the fast is tzedakah [charity], because tzedakah [charity] hints to light, as it is written (Malachi 3): And there shall shine for you who fear My name the sun of tzedakah [charity] (Lech Lecha 76a): Hearken to me stouthearted who are far from tzedakah [charity] who are far from the Torah (Numbers 19): This is the Torah a man—man, mem closed is the aspect of fast, which is the aspect of the world to come, that there is no eating and drinking in it (Tikkun 21); dalet, it hints to the four elements that are humbled through the fast; aleph, as it is written (Job 33): And I will teach you wisdom. And this is what is written in the Zohar (in the introduction 13b): Let us make man—through the fast there is formed the aspect of man; it is written here let us make, and it is written there: And the name of the man with whom I made—what there tzedakah [charity], so here tzedakah [charity] [explanation: for in the Zohar it explains there that through tzedakah [charity] he is in the image of man, and he learned there from this verse, Let us make man—it is written here making, and it is written there And the name of the man with whom I made, etc., for the matter of tzedakah [charity], etc.; and our master, of blessed memory, brings proof from this for the matter of fast because tzedakah [charity] and fast are one aspect, for the reward of the fast is tzedakah [charity] as above, and therefore it is explained from this that through the fast, which is the aspect of tzedakah [charity], they become in the category of man, which is the true knowledge of the Torah, which is the aspect of light and soul, etc.; for the subduing of the coarse [matter] and the body, the aspect of beast, etc., to the soul, which is the aspect of man, is through the fast, which is the aspect of tzedakah [charity] as above]. But there are two aspects of tzedakah [charity], for there is tzedakah [charity] outside the land, and there is tzedakah [charity] in the land of Israel; and the tzedakah [charity] of the land of Israel, it is great and above the tzedakah [charity] outside the land (see Laws of Charity sign 251

sub 3

). And so there are two aspects of Torah, for the Torah that comes out from breath that has sin in it is not similar to the Torah that comes out from breath that has no sin in it (Shabbat 119b), for the judgment is not sweetened, and the world is not sustained, except on the breath of the mouth of children (there in the introduction folio 1a): The buds appear in the land—these are the fathers of the world; The time of pruning has come—when the time comes to cut off the wicked from the world; And the voice of the turtledove is heard—this is the voice of the children of the rabbis who engage in the Torah (Song of Songs 1): Doves of gold, and it is written (Exodus 25): And you shall make two cherubim of gold—through the voice of the children of the rabbis, the fathers are revealed in the world to protect. It turns out, when you want that the fathers be revealed through you in the world in order to push away the judgment, and the darkness, forgetfulness, and foolishness, from the world, you need that you have breath that has no sin in it; and through tzedakah [charity] of the land of Israel you include yourself in the air of the land of Israel, which is the aspects of the holy breath that has no sin in it.


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

ד אבל יש שני בחינות צדקה, כי יש צדקה בחוץ לארץ, ויש צדקה בארץ ישראל. וצדקת ארץ ישראל, היא גדולה ולמעלה מצדקת חוץ לארץ (עיין הלכות צדקה סי' רנ"א ס"ג). וכן יש שני בחינות תורה, כי אין דומה התורה היוצאת מהבל שיש בו חטא, להתורה היוצאת מהבל שאין בו חטא (שבת קי"ט:) כי אין הדין נמתק, 'ואין העולם מתקים, אלא על הבל פה של תינוקות' (שם). כמו שכתוב בזהר (בהקדמה דף א:): "הנצנים נראו בארץ" - אלין אבות העולם. "עת הזמיר הגיע" - כד אתא עדן לקצצא חיביא מן עלמא. "וקול התור נשמע" - דא קלא דינוקא דרביא דלעי באוריתא. כמו שכתוב (שיר השירים א): "תורי זהב", וכתיב (שמות כ"ה): "ועשית שנים כרבים זהב". על ידי קלא דינוקא דרביא, נתגלו האבות בעולם להגן. נמצא כשאתה רוצה שיתגלו על ידך האבות בעולם, כדי לדחות הדין, והחשך, שכחה, וסכלות, מן העולם. צריך שיהיה לך הבל שאין בו חטא, ועל ידי צדקה דארץ ישראל תכלל עצמך באוירא דארץ ישראל, שהוא בחינות הבל הקדוש שאין בו חטא: וזה פרוש (ויקרא כ"ו): "וזכרתי את בריתי יעקב" וכו', פרוש, אימתי יתגלון האבות בעולם, כד "הארץ אזכר". על ידי אוירא דארץ ישראל, ועל ידי הבל שאין בו חטא, שהיא בחינת הבל פיהם של תינוקות. כי כן נתברכו תינוקות, כמו שכתוב (בראשית מ"ח): "הוא יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבותי", שעל ידי התינוקות נתגלו האבות להגן. על ידי צדקה דארץ ישראל, יכללו באוירא דארץ ישראל, אויר הקדוש, שהוא בחינת הבל שאין בו חטא: וזה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (תענית י"א:): 'היושב בתענית נקרא חסיד', שנאמר: "גומל נפשו איש חסד". כי התענית הוא גמילות חסדים לנפשו, הינו לתורה, כמו שכתוב (תהלים י"ט): "תורת ה' תמימה משיבת נפש". גלל כן נקרא איש חסיד, כי מבטל הדין והחשך, וממשיך חסדים בעולם:

</div>

And this is the explanation (Leviticus 26): And I will remember My covenant with Jacob, etc.—explanation: when will the fathers be revealed in the world? When The land I will remember—through the air of the land of Israel and through breath that has no sin in it, which is the aspect of the breath of their mouth of children; for so the children were blessed, as it is written (Genesis 48): He shall bless the lads and my name shall be called on them and the name of my fathers—that through the children the fathers were revealed to protect. Through tzedakah [charity] of the land of Israel, they are included in the air of the land of Israel, the holy air which is the aspect of breath that has no sin in it. And this is what our sages said, of blessed memory (Taanit 11b): One who sits in fast is called pious, as it is said: He who does kindness to his soul is a man of kindness—for the fast is bestowing kindness to his soul, that is to the Torah, as it is written (Psalms 19): The Torah of Hashem is perfect restoring the soul—because of this he is called a man of piety, for he nullifies the judgment and the darkness, and draws kindnesses in the world. And this is the explanation (Sanhedrin 96b): Three warnings that Rabbi Yehuda ben Beteira warned from Netzivin—beware of an elder who forgot his learning because of his compulsion, and beware of veins like Rabbi Yehuda, and beware of the sons of the people of the land, for from them Torah will come out. For these three aspects, they all hint to the elevation of the soul, and the intellect and the Torah, and the remembrance. Elder—this who forgot his learning because of his compulsion, he is the aspect of death, and foolishness, because of forgetfulness (Nedarim 27b). And Rabbi Yehuda warned to honor him, that through the honor the forgetfulness will be nullified from him and the soul will be revealed, that is the remembrance of the Torah; for the root of the Torah is the glory of the Name, blessed be He, as it is written: For My glory I created it, etc. And as our sages said, of blessed memory (Avot chapter 6): There is no glory but Torah. And this is: Beware of veins like Rabbi Yehuda—for the blood is the soul that comes in reincarnation, and the slaughterer needs to intend to elevate the soul that is in the blood.


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

ה וזה פרוש (סנהדרין צ"ו.): שלשה הזהרות שהזהיר רבי יהודה בן בתירא מנציבין, 'הזהרו בזקן ששכח תלמודו מחמת אנסו', 'והזהרו בורידין כרבי יהודה', 'והזהרו בבני עמי הארץ שמהם תצא תורה'. כי אלו השלשה בחינות, הם כלם רומזים להתעלות הנפש, והשכל, והתורה, והזכרון: 'זקן זה ששכח תלמודו מחמת אנסו', הוא בחינת מיתה, וסכלות, מחמת שכחה. אבל אנס רחמנא פוטרו (נדרים כ"ז.) 'והזהיר רבי יהודה לכבדו', שעל ידי הכבוד יתבטל ממנו השכחה. ויתגלה הנפש, הינו זכרון התורה. כי שרש התורה היא כבוד השם יתברך, כמו שכתוב: "לכבודי בראתיו" וכו', וכמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (אבות, פרק ו): 'אין כבוד אלא תורה':

</div>

Also

the main lack of sustenance that has diminished in these generations—this is only through the slaughterers who are not proper (Avot chapter 3): If there is no Torah there is no flour—Torah is the aspect of soul as above; through this there is no flour, the sustenance has diminished. And because of this the knife is called eater, as it is written (Genesis 22): And he took the eater—for there is a proper slaughterer who feeds and sustains Israel; for the proper slaughterer he clothes the soul that is in the living in the speaker, that is in the speech of the blessing that he blesses. And the speech is the aspect of Shechinah [divine presence], as it is written (Petach Eliyahu): Kingship mouth (Isaiah 34): A sword for Hashem filled with blood, for the Shechinah [divine presence] is called a sword for Hashem (as brought in the holy Zohar, and in Pardes); and it is the aspect of speech, which is the aspect of a sword of two edges, language of mouth, as it is written (Psalms 149): High praises of G-d in their throat and a sword of two edges, etc. And when the soul comes inside a sword for Hashem, inside the speech, in the aspect of mayim nukvin [female waters, a Kabbalistic term for spiritual arousal from below]—then the Shechinah [divine presence] mates through the mayim nukvin [female waters] that it has, in the aspect of: See with what creation I am coming (Zohar Vayikra 13a).


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

ו וזהו: 'הזהרו בורידין כרבי יהודה', כי הדם הוא הנפש שבא בגלגול, וצריך השוחט לכון להעלות הנפש שבדם. גם עקר חסרון הפרנסה שנתמעט בדורות הללו, אין זה אלא על ידי השוחטים שאינם מהגנים. וזה (אבות פרק ג): 'אם אין תורה אין קמח', 'תורה' היא בחינת נפש כנ"ל. על ידי זה אין קמח, הפרנסה נתמעט: ובשביל זה החליף נקרא מאכלת, כמו שכתוב (בראשית כ"ב): "ויקח את המאכלת". כי יש שוחט הגון מאכיל ומפרנס לישראל, כי השוחט הגון הוא מלביש את הנפש שבחי במדבר, הינו בדבור הברכה שהוא מברך. והדבור הוא בחינת שכינה, כמו שכתוב (פתח אליהו): מלכות פה. וזה פרוש (ישעיה ל"ד): "חרב לה' מלאה דם", כי השכינה נקראת חרב לה' (כמובא בזהר הקדוש, ובפרדס), והיא בחינת דבור, שהוא בחינת חרב פיפיות, לשון פה, כמו שכתוב (תהלים קמ"ט): "רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות" וכו'. וכשהנפש באה בתוך חרב לה', בתוך הדבור, בבחינת מיין נוקבין. אזי השכינה מזדוגת על ידי המיין נוקבין שיש לה, בבחינת: "חזי במה ברא קאתינא" (זהר ויקרא י"ג.). וזה: "חרב לה' מלאה דם", מנפשות העולות בה בבחינת מיין נוקבין. ועל ידי הזווג, היא מקבלת פרנסה לישראל: וזה פרוש (איכה ה): "בנפשנו נביא לחמנו מפני חרב המדבר", הינו כשהשוחט אינו הגון, ואינו מעלה את הנפש, בבחינת מיין נוקבין. וכשעומד עם החליף לשחט את החי, הוא עומד כרוצח נפשות. והחליף שלו הוא חרב המדבר, ואינו חרב לה', שהוא חרב המדבר. ויש צער להנפש החי, שצועקת בקול מר, (שיר השירים ה): "נפשי יצאה - כשיצאת בשביל להכניס בדברו של הברכה, בבחינת מיין נוקבין. וכשיצאתי, בקשתיו ולא מצאתיו, קראתיו ולא ענני - כי אינו שם בשעת הברכה, וחושב מחשבת פגול. על ידי זה, מצאני השומרים הסבבים בעיר, הכוני פצעוני, נשאו את רדידי מעלי - הינו שמעלה שהיה להנפש בבחינת חי, גם זה לקח ממנה, כי עכשו אין לה מנוח לכף רגלה. אוי לו להשוחט הזה! אוי להנפש, שהרג את הנפש, ומסר אותה בכף אויביה, ואין להשכינה מיין נוקבין, להמשיך טרף לביתה. ועל ידי זה: "בנפשנו נביא לחמנו" - ביגיעה וטרחא גדולה: וזה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (פסחים קי"ח): 'קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף', כי ים סוף נקרע לשנים עשר קרעים (פרקי דרבי אליעזר פרק מ"ב ובתקון כ"א), כנגד שתים עשרה בדיקות הסכין (רא"ש חולין פ"א סי' כ"ד) שעל ידיהם קשים מזונותיו של אדם וכו': וזה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (ברכות נ"ה): 'שלחן דומה למזבח', כי שעור פגימות החליף, כשעור פגימות המזבח (חלין י"ז:): גם על השחיטה גימטריא תל"ז, ובזעת אפיך תאכל לחם (בראשית ג') - ראשי תבות גימטריא תל"ז (עם הארבע תבות), לרמז חסרון הפרנסה על ידי שוחטים שאינם מהגנים: וזה פרוש (תהלים קי"א): "טרף נתן ליראיו", כי טרף יש לו שני משמעות, לשון טרפה, כמובא בזהר סוף משפטים (דף קכ"א:): ולשון מזון. לרמז, כשישראל שומרים את עצמם מטרפה, על ידי זה יש להם פרנסה: וזה פרוש (שבת ק"ד): 'מנצפך צופים אמרו', מנצפך הוא בחינת ורידין, בחינת רי"ו דין. וצופים, אלו נביאים, שיניקתם מבחינת כרבים, בחינת תינוקות, בחינת הבל שאין בו חטא, בחינת אוירא דארץ ישראל, ששם מקבלין רוח הקדש, כמובא בזהר (לך לך פ"ה.): "ויקם יונה לברח תרשישה". ואלו הצופים, הינו אלו שהם בבחינת הבל שאין בו חטא, הם נהירין ב"ורידין", רי"ו די"ן, במנצפ"ך. ומעלין את הנפש בבחינת מיין נוקבין, וממשיכין שפע. והשפע מכנה בשם א'מ'ר, כי מתחלה היא אור, ואחר כך נעשה מים, ואחר כך רקיע. וכשממתיקים את המנצפך, ועושים ממנצפך, אדני. כי מריו נעשה צורת אלף, ונעשה אדני. ואדני הוא דבור, הוא השכינה, כמו שכתוב (תהלים נ"א): "אדני שפתי תפתח". ומהבל הזה, הינו אדני, יוצא השפע, ונתחלק לכל אחד לפי בחינתו. וזה פרוש (תהלים ס"ח): אדני יתן א'מ'ר, המבשרות צבא רב, לכל אחד לפי בחינתו: וזה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (סנהדרין ק"ד:): "אכלי עמי אכלו לחם אדני לא קראו", 'רב אמר אלו הדינים, ושמואל אמר אלו מלמדי תינוקות. מר אמר חדא, ומר אמר חדא ולא פליגי'. 'רב אמר אלו הדינין', הינו רי"ו דין. שאינם מעלין את הנפש בבחינת מיין נוקבין, שאין עושין מרי"ו דין, אדני. רמז לשוחטים שאינם מהגנים, שמקלקלים הדינים. הינו רי"ו דין, מנצפך. הדמים שהם הנפשות, הם חמש אותיות, כנגד חמשה דמים כידוע. רמז לחמש בחינות שיש לנפש, כמו שאמרו חז"ל (ברכות י): הני חמשה ברכי נפשי כנגד מי וכו'. 'ושמואל אמר אלו מלמדי תינוקות, שמקלקלין את ההבל שאין בו חטא'. כשדבורו והבלו של השוחט, אינו בבחינת הבל שאין בו חטא, בחינת אוירא דארץ ישראל, על ידי זה, "אכלי עמי", הפרנסה נתמעט. כי כשיש להשוחט בחינת הבל שאין בו חטא, בחינת חרב לה', בחינת צדקה דארץ ישראל, בחינת נפש, בחינת תורה כנ"ל, גם הנפש שעולה מהחי להמדבר שלו, גם כן נתעלה בבחינות מעלות אלו הנזכר:

</div>

And this is A sword for Hashem filled with blood, from souls that ascend in it in the aspect of mayim nukvin [female waters]. And through the mating, it receives sustenance for Israel. And this is the explanation (Lamentations 5): With our soul we bring our bread because of the sword of the wilderness—that is when the slaughterer is not proper and does not elevate the soul, in the aspect of mayim nukvin [female waters]. And when he stands with the knife to slaughter the living, he stands like a murderer of souls; and his knife is the sword of the wilderness, and not a sword for Hashem, which is the sword of the speaker. And there is pain to the soul of the living that cries in a bitter voice (Song of Songs 5): My soul went out—when it went out

in order to

enter in his speech of the blessing, in the aspect of mayim nukvin [female waters]. I sought him but I did not find him, I called him but he did not answer me—for he is not there at the time of the blessing, and thinks a thought of piggul [disqualified offering]. The watchmen that go about the city found me, they beat me they wounded me, they took away my veil from me—that is the elevation that there was to the soul in the aspect of living, also this he took from it; for

now

it has no rest for the sole of its foot. Woe to this slaughterer! Woe to the soul, that he killed the soul and delivered it into the hand of its enemies; and there is no mayim nukvin [female waters] for the Shechinah [divine presence], to draw prey to its house. And through this,

With

our soul we bring our bread in toil and great trouble. And this is what our sages said, of blessed memory (Pesachim 118a): Difficult is the sustenance of man like the splitting of the Red Sea—for the Red Sea was split into twelve splits (Pirkei deRabbi Eliezer chapter 42 and in Tikkun 21), opposite twelve inspections of the knife (Rosh Chullin chapter 1 sign 24)—that through them the sustenance of man is difficult, etc. And this is what our sages said, of blessed memory (Berakhot 55a): A table is

similar to

an altar—for the measure of defects of the knife, like the measure of defects of the altar (Chullin 17b). Also on the slaughtering, gematria 337; and with the sweat of your

face

you shall eat bread (Genesis 3), initials gematria 337 [with the four words]—to hint the lack of sustenance through slaughterers who are not proper. And this is the explanation (Psalms 111): Prey He has given to those who fear Him—for prey has two meanings: language of invalid (as brought in the Zohar end of Mishpatim folio 121b), and language of food—to hint, when Israel

guard

themselves from invalid, through this they have sustenance. And this is the explanation (Shabbat 104a): Mantzepach—the watchers said mantzepach; it is the aspect of veins, the aspect of riv din [riv din – contention of judgment]. And watchers, these are prophets whose suckling is from the aspect of cherubim, the aspect of children, the aspect of breath that has no sin in it, the aspect of the air of the land of Israel, that there they receive the holy spirit, as brought in the Zohar (Lech Lecha 85b): And Jonah arose to flee to Tarshish. And these watchers, that is these who are in the aspect of breath that has no sin in it—they illuminate in veins, riv din, in mantzepach; and elevate the soul in the aspect of mayim nukvin [female waters]; and draw influx. And the influx is called saying—for at first it is light, and afterward it becomes water, and afterward firmament. And when they sweeten the mantzepach, and make from mantzepach, A-donai—for from riv there is made the form of aleph, and there is made A-donai. And A-donai is speech, it is the Shechinah [divine presence], as it is written (Psalms 51): A-donai open my lips. And from this breath, that is A-donai, comes out the influx, and is divided to each one according to his aspect (Psalms 68): A-donai gives the saying, the women who bear tidings are a great host—to each one according to his aspect. And this is what our sages said, of blessed memory (Sanhedrin 104b): The eaters of my people have eaten bread they have not called upon A-donai. Rav said these are the judges and Shmuel said these are the teachers of children—one said one, and one said one and they do not disagree. Rav said these are the judges, that is riv din who do not elevate the soul in the aspect of mayim nukvin [female waters] who do not make from riv din A-donai—hint to the slaughterers who are not proper who spoil the judgments that is riv din mantzepach the bloods which are the souls, they are five letters opposite five bloods as known—hint to five aspects that there are to the soul, as our sages said (Berakhot 10a): These five bless my soul opposite whom, etc. And Shmuel said these are the teachers of children who spoil the breath that has no sin in it—when the speech and the breath of the slaughterer is not in the aspect of breath that has no sin in it, the aspect of the air of the land of Israel—through this, The eaters of my people, the sustenance has diminished; for when the slaughterer has the aspect of breath that has no sin in it, the aspect of a sword for Hashem, the aspect of tzedakah [charity] of the land of Israel, the aspect of soul, the aspect of Torah as above—also the soul that ascends from the living to his speaker also then is elevated in these aspects that are mentioned. And this is the explanation: Beware of the sons of the people of the land—for this is known, that the precious souls [the oppressed] inside the balance, that is said in the Zohar (Saba Mishpatim folio 113a, and in other places), in shells of nogah [klipot nogah – shells of radiance, a Kabbalistic term for intermediate spiritual husks] and shells of nogah want that the soul be sunk there—then it gives them inside the drop of his mating of the people of the land in order that that soul be defiled more.


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

ז וזהו פרוש: 'הזהרו בבני עם הארץ'; כי זה ידוע, שהנפשות הנכבדות [הנעשקות] בתוך הטקלא, האמור בזהר (סבא משפטים דף קי"ג, ובשאר מקומות), בקלפות נגה. וקלפות נגה רוצה שישתקע שם הנפש, אזי היא נותנת אותן בתוך טפת זווגו של עם הארץ, כדי שיתטנף הנפש ההיא ביותר. נמצא שבני עמי הארץ הם נפשות יקרות, אלא שהם כצפרים האחוזות בפח (קהלת ט'). מאין אנו יודעים הדר תפארתם, אלא על ידי תורתם. כשאנו רואים שהם תלמידי חכמים, בידוע שיש להם נפש יקרה. וכל התורה שהם מגלים, הוא הכל גלוי להשוחט. כי הנפש היא [בחינת תורה] כנ"ל. והתורה שהם מגלים בני עמי הארץ, הם בחינת ניצוצות. ועולה להשכינה בבחינת מיין נוקבין, בבחינת: 'חזי במאי ברא קאתינא'. ובשביל זה צריך לכבדם, כי על ידי הכבוד יתגלה ביותר התורה מהתעלמותה, הינו הנפש. כי שרש הכל הוא הכבוד, כמו שכתוב: "לכבודי בראתיו" וכו', והנפש משתוקקת להכלל בו בשרשו. וזה: 'הזהרו בבני עמי הארץ לכבדם', כדי שישתוקק התורה, שהיא הנפש, להכלל בשרשו, שהוא הכבוד. ועל ידי זה, 'מהם תצא תורה': וזה פרוש: דרשו ה' על ידי איזה חכמה תוכל לדרש אותו, הדר מפרש, ועזו. הינו על ידי התורה, ולא על ידי חכמות אחרים. שהם סכלות וחשך, כנגד חכמות התורה. ועל ידי מה תזכה לחכמות התורה, בקשו פניו תמיד, על ידי צדקה של ארץ ישראל. כמובא במדרש (בראשית רבה פרשה מ"ד; קהלת רבה סדר א'): 'אין בקשת פנים אלא צדקה', כמו שכתוב (תהלים פ"ה): "צדק לפניו יהלך". ואין תמיד אלא ארץ ישראל ("שוחר טוב" תהלים ק"ה ועין "ראשית חכמה" שער התשובה פרק ו'), כמו שכתוב (דברים י"א): "תמיד עיני ה' אלקיך בה":

</div>

It turns out that the sons of the people of the land they are precious souls but they are like birds caught in the snare (Ecclesiastes 9)—from where do we know their splendor their glory but through their Torah when we see that they are Torah scholars, it is known that they have a precious soul. And all the Torah that they reveal, it is all revelation to the slaughterer—for the soul is [the aspect of Torah] as above; and the Torah that they reveal the sons of the people of the land, they are the aspect of sparks [nitzotzot – divine sparks, a Kabbalistic concept of holy fragments in the material world] and ascends to the Shechinah [divine presence] in the aspect of mayim nukvin [female waters], in the aspect of: See with what I am coming with creation. And because of this one needs to honor them—for through the honor the Torah will be revealed more from its concealment that is the soul; for the root of all is the glory, as it is written: For My glory I created it, etc. And the soul longs to be included in Him in its root. And this beware of the sons of the people of the land to honor them in order that the Torah long, which is the soul, to be included in its root, which is the glory; and through this, from them Torah will come out. And this is the explanation: Seek Hashem—through what wisdom can you expound Him? The splendor explains, and His strength—that is through the Torah and not through other wisdoms which are foolishness and darkness, opposite the wisdoms of the Torah. And through what will you merit to the wisdoms of the Torah? Seek His face continually, through tzedakah [charity] of the land of Israel (Bereishit Rabbah parsha 44, Kohelet Rabbah order 1). There is no seeking of face but tzedakah [charity] as it is written (Psalms 85): Charity shall go before Him; and there is no continually but the land of Israel ("Shocher Tov" Psalms 105 and see "Reishit Chochmah" Gate of Repentance chapter 6) as it is written (Deuteronomy 11): Continually the eyes of Hashem your G-d are upon it.



# The chariots of Pharaoh and his army He has cast into the sea,

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/38/

# The chariots of Pharaoh and his army He has cast into the sea,

<div dir="rtl">מרכבת פרעה וחילו ירה בים וכו</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/38


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

מרכבת פרעה וחילו ירה בים וכו' (שמות ט"ו):

</div>

Likutay Moharan Volume 1: Torah 38

The chariots of Pharaoh and his army He has cast into the sea, etc.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

א כי צריך כל אדם לפשפש את עצמו בכל עת אם הוא דבוק בהשם יתברך. והסימן של דבקות הוא תפלין כי תפלין הם סימן על הדבקות (עי' חא"ג ברכות ו' ד"ה מנין שהקב"ה מניח תפלין):

</div>

(Exodus 15)

[In the language of our master, of blessed memory]

Every person needs to examine himself constantly to determine if he is attached to Hashem, blessed be He. The sign of attachment is tefillin [phylacteries], for tefillin are a sign of this attachment (see Chagigah

Berakhot

6a, "From where do we know that the Holy One, blessed be He, lays tefillin").


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

ב ואי אפשר לבוא לבחינת תפלין, אלא שיעלה את הדבור ויתקנהו. כי הדבור שהוא רוח פיו של הקדוש ברוך הוא, שהוא בחינת מלכות פה (פתח אליהו). הוא בחינת ים, שכל הנחלים הולכים לתוכו, כמו שכתוב (קהלת א): כל הנחלים הולכים אל הים (עיין תיקון י"א מתיקונים אחרונים). והוא בחינת אדני, כמו שכתוב (תהלים נ"א): "אדני שפתי תפתח". וכשפוגמין הדבור שהוא אדני, אז על ידי הפגם, נעשה מרוח פיו, רוח סערה. כי כ"ז אותיות כל אחד כלול מעשרה, גימטריא ר"ע. ונעשה מבחינת הדבור, הינו מבחינת אדני, ר"ע אותיות, סערה. ס"ה הוא אדני, ור"ע אותיות. וזה בחינת (תהלים קמ"ח): "רוח סערה עושה דברו", שעושים ומתקנים את הדבור, ומעלים אותו מבחינת רוח סערה: ורוח סערה הזה, הוא מקטרג הגדול, שממנו באים כל הקטרוגים והנסיונות. והוא אחר הדברים, שהוא יונק מהדבור, כשמוצא פתח לינק. הינו "לפתח חטאת" (בראשית ד'): וכתיב (מיכה ז'): "שמר פתחי פיך" וכו'. וכמו שכתוב בזהר (וירא קי"ט:): "ויהי אחר הדברים והאלקים נסה את אברהם". והוא מסער גופה דבר נש (עיין תקו"ז תי' י"ח [דף ל"ה:]). וכל המלשינות והרעות שדוברים על אדם, בא מרוח סערה, מאחר הדברים הזה. כי הוא בחינת קץ כל בשר (בראשית ו') שעושה קץ וסוף לכל בשר: ובני אדם שהם דנים את כל אדם לכף חובה, וחוקרים תמיד על חובות בני אדם, הם מבחינת קץ כל בשר. כמו שכתוב (איוב כ"ח): "קץ שם לחשך ולכל תכלית הוא חוקר", (עין בזהר מקץ קצ"ג.), שהוא חוקר תמיד לעשות תכלית וכליון לכל דבר, ולעורר דין ולהלשין ולקטרג, כמו שכתוב (ישעיה נ"ז): "והרשעים כים נגרש כי השקט לא יוכל": וצריך כל אדם לראות, לאכפיא סטרא דקץ כל בשר, תחת הדבור של הקדשה. כמו שכתוב בזהר (ויחי רל"ח. ובזהר בלק ר"ז.): "אסרי לגפן עירה", 'גפן' דא כנסת ישראל. כמו שכתוב (תהלים פ'): "ופקד גפן זאת", וכמו שכתוב (בראשית מ"ט): "וזאת אשר דבר". וכשהוא כופף את רוחו סערה, דהינו שהוא נוטל ממנו כל הדבורים שנפלו לתוכו, אז "יקם סערה לדממה" (תהלים ק"ז):

</div>

It is impossible to attain the aspect of tefillin unless one elevates and rectifies his speech. Speech is the breath of the mouth of the Holy One, blessed be He, which is the aspect of kingship mouth [

Malchut

Peh, a Kabbalistic term for divine speech] (Petach Eliyahu). It is the aspect of the sea, into which all the rivers flow, as it is written (Ecclesiastes 1): All the rivers go to the sea (see Tikkun 11 from the later

Tikkunim

). This is the aspect of A-

donai

[My L-

], as it is written (Psalms 51): A-

donai

, open my lips. When speech, which is A-

donai

, is damaged, the breath of His mouth becomes a storm wind. [This occurs because] the twenty-seven letters [of the Hebrew alphabet], each included from ten [yielding a gematria of 270], form the aspect of speech, that is, from the aspect of A-

donai

[whose letters, with gematria 1+4+50+10=65], the letters

r"e

[200+70=270], and storm

s"h

[60+5=65]. This is the aspect of (Psalms 148): Storm wind doing His word. They [the letters] rectify the speech and elevate it from the aspect of storm wind. This storm wind is the great accuser, from which all accusations and trials come. It is "after the words," which sucks from the speech when it finds an opening to suck, as it is written (Genesis 4): At the opening, sin, and (Micah 7): Guard the openings of your mouth, etc. (

Vayera

119b). [It is also written] (Genesis 22): And it was after these words, and G-d tested Abraham (see

Tikkunei

Zohar Tikkun 18 [folio 35b]). All slander and evils spoken against a person come from the storm wind, from "after these words," for it is the aspect of the end of all flesh (Genesis 6), which brings termination to all flesh. People who judge others to the side of guilt and constantly investigate their faults are from the aspect of the end of all flesh (Job 28): An end He sets to darkness, and to every limit He investigates (see Zohar Miketz 193a). [This aspect] always seeks to bring destruction to everything, to awaken judgment, to slander, and to accuse, as it is written (Isaiah 57): And the wicked are like the driven sea, for it cannot rest. Every person needs to subdue the side of the end of all flesh under the speech of holiness, as it is written in the Zohar (Vayechi 238a): Binding his foal to the vine. The vine is the congregation of Israel (Psalms 80): And visit this vine, and (Genesis 49): And this that he spoke. When he subdues the storm wind, taking from it all the speeches that fell into it, then (Psalms 107): He raises the storm to silence.


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

ג וצריך להעלות את הדבור לשרשו, שהוא הזרוע. שהם חמש אצבעין שביד שמאל, שהם חמשה גבורות, שהם בחינת חמשת מוצאות הפה. כי עקר הדבור על ידי חמשת מוצאות הפה, שהם הגבורות. כמו שכתוב (שם ק"ו): "מי ימלל גבורות ה'", שעל ידי גבורות נעשה הדבור. כמו שכתוב (שם קמ"ה): "וגבורתך ידברו", וכמו שכתוב (ירמיה כ"ג): "הלוא כה דברי כאש נאם ה'": והתחלת עליות של הדבור, הוא מראשו. הינו מהמבחר האמת שיש בהדבור, שהוא נקרא ראש. כי יש כמה אמת, כמו שאמרו (סנהדרין צ"ז): 'אמת נעשה עדרים', וכמו שכתוב (תהלים קי"ט): "ראש דברך אמת". כי קדם תקונו, היה בבחינות (דניאל ח'): "ותשלך אמת ארצה". ולא היה יכול לדבר שום דבר אמת, מחמת שרוח סערה בלבל אותו, כמו שכתוב (תהלים ק"ז): "יעלו שמים ירדו תהומות" וכשמתקנו, אזי אין לו בלבול. וזה בחינות (פסחים ג'): 'עקם הכתוב תשע אותיות, שלא להוציא דבר מגנה מפיו'. זה רמז, כשרוח סערה שולט, אזי אין ביכלת לדבר בדרך ישר, כי הרוח מבלבל אותו, וצריך לעקם את הדרך:

</div>

One needs to elevate the speech to its root, which is the arm, comprising the five fingers of the left hand, which are the five strengths [

gevurot

, a Kabbalistic term for divine attributes of judgment]. These are the aspect of the five outlets of the mouth, for the essence of speech is through the five outlets of the mouth, which are the strengths (Psalms 106): Who can utter the strengths of Hashem. Through these strengths, speech is formed (Psalms 145): And Your strength they shall speak, and (Jeremiah 23): Is not thus My word like fire, declares Hashem. The beginning of the elevation of speech is from its head, that is, from the choice truth within the speech, which is called head (Sanhedrin 97a). Truth is made flocks, as it is written (Psalms 119): The head of Your word is truth. Before its rectification, it was in the aspect of (Daniel 8): And it cast truth to the ground. It could not speak any word of truth because the storm wind confused it, as it is written (Psalms 107): They ascend to heaven, they descend to the depths. When it is rectified, there is no confusion (

Pesachim

3a). The scripture twisted nine letters to avoid bringing out a contemptible thing from his mouth.


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

ד ותקון הדבור, הוא על ידי התורה שלומדין בצר לאדם, בעניות ובדחקות, שהוא בחינת לילה* שאז שלטנותא דקץ כל בשר. כמו שכתוב: "קץ שם לחשך", וכתיב (בראשית א'): "ולחשך קרא לילה". וחכמינו זכרונם לברכה, אמרו (חגיגה י"ב:): 'הלומד תורה בלילה. מושכין עליו חוט של חסד ביום'. 'חסד', הוא בחינת בקר דאברהם. כמו שכתוב בזהר (מקץ ר"ג.): "הבקר אור" - 'דא בקר דאברהם'. והאנשים שלחו, אנון מארי דדינין. המה וחמוריהם, אנון וכל סטר מסאבא. וכמו שכתוב (רות ג'): "שכבי עד הבקר". אזי נופלים כל המקטרגים השולטים על הדבור, ואז הדבור יוצא בשיר ושבח והלל להקדוש ברוך הוא. כמו שכתוב (תהלים פ"ג): אלקים אל דמי לך; וכמו שכתוב (תהלים ל'): "למען יזמרך כבוד ולא ידם", ואז: "ברן יחד כוכבי בקר" וכו' (איוב ל"ח): וזהו (תהלים קכ"ב): "עומדות היו רגלינו", כי הדבור נקרא רגל, כמו שכתוב (ישעיה מ"א): "צדק יקראהו לרגלו", וכמו שכתוב (תהלים נ"ח): "צדק תדברון". בשעריך ירושלים, על ידי התורה, כפרוש רש"י (והוא מדברי רבותינו, זכרונם לברכה (מכות י'):

</div>

This hints that when the storm wind rules, one cannot speak straightforwardly, for the wind confuses him, and he needs to twist the way. The rectification of speech is through the Torah, studied in distress, poverty, and constriction, which is the aspect of night, when the dominion of the end of all flesh prevails (Genesis 1): And to the darkness He called night (Chagigah 12b). One who studies Torah at night draws upon himself a thread of kindness during the day, which is the aspect of the morning of Abraham (

Miketz

203a): The morning light. This is the morning of Abraham, and the men were sent away, these are the masters of judgments,

they

and their donkeys, these and every impure side, as it is written (Ruth 3): Lie down until the morning. Then, all the accusers that rule over speech fall, and the speech emerges in song, praise, and laud to the Holy One, blessed be He (Psalms 83): G-d, do not be silent for You, and (Psalms 30): So that glory may sing praise to You and not be silent. Then (Job 38): Together the morning stars sing, and (Psalms 122): Our feet were standing. Speech is called foot, as it is written (Isaiah 41): Charity shall call him to his foot, and (Psalms 58): Shall you speak charity within your gates, Jerusalem, through the Torah, as explained by Rashi (from the words of our rabbis, of blessed memory,

Makkot

10a) [as brought in "Pri Etz Chayim" (Gate of Tefillin, chapter 7), on the verse: Set me as a seal upon your heart. Through the study of Torah at night, the head of kingship [the aspect of speech, as above] rises as the light of the morning and sits in the arm of

Zeir

Anpin

[a Kabbalistic term for the divine persona of emotional attributes]. It receives the impression in the chest of

Zeir

Anpin, and

Zeir

Anpin

receives its impression.


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

* כמובא ב"פרי עץ חיים" שער התפלין פרק ז, על פסוק: "שימני כחותם על לבך", שעל ידי למוד התורה בלילה, אזי כאור הבקר עולה ראש המלכות (שהוא בחינות הדבור כנ"ל), ויושבת בזרוע דזעיר אנפין, ומקבלת הרשימו שבחזה דזעיר אנפין. וזעיר אנפין מקבל הרשימו שלו. ועל ידי התפלה נכנסין מחין חדשים, והרשימו יוצאין בבחינת תפלין וכו':

</div>

Through prayer, new brains [intellectual insights] enter, and the impression emerges in the aspect of tefillin, etc.]. When one elevates speech to its root, that is, to the strengths, and begins to speak between himself and his Creator in the flame of the strengths, arousing himself to the service of Hashem, blessed be He, then light enters the root of the strengths, which is the warmth of the heart [the emotional fervor of devotion]. [This is the aspect of the impression in the heart of

Zeir

Anpin

that enters the head of Your word, truth, that is, the head of kingship, when it sits in the left arm.] The root of the strengths is in the heart, as it is written (Psalms 39): My heart was hot within me in my musing, etc.


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

ה וכשמעלה את הדבור לשרשו, הינו לגבורות, ומתחיל לדבר בינו לבין קונו בשלהבת הגבורות, ומעורר את עצמו לעבודת השם יתברך. אזי נכנס אור שרש של הגבורות, הינו חמימות הלב * (*וזה בחינת רשימו שבלב זעיר אנפין. שנכנס בראש דברך אמת, הינו בראש המלכות, כשהיא יושבת בזרוע שמאלי) כי שרש הגבורות הם בלב, כמו שכתוב (תהלים ל"ט): "חם לבי בקרבי בהגיגי" וכו'. ושם שרש אמתי של האמת של הדבור, כמו שכתוב (שם ט"ו): "ודובר אמת בלבבו". ומתחיל לדבר בחמימות שבלב, דבר אמת שבלב. וכשמדבר בינו לבין קונו דברי אמת שבלבו, בהתעוררות בתשובה, ורואה פחיתותיו וגדלת הבורא. כי עד עכשו השליך חטאתיו אחר כתפיו ולא עין בהם, ועכשו כשיודע אותם, אזי נכנס בו בושה גדולה על גדל פשעיו, כנגד רב ושליט עקרא ושרשא דכל עלמין. (יש אומרים שבכאן צריכין להעתיק ההגה השלישית, וכן הוא בכתב יד, והכל עולה בקנה אחד, ועין "פרי עץ חיים"): והבושה הזאת עדין איננה בפעל, הינו שהבושה הוא בפנימיות, ואין מתגלה על פניו, כמו שכתוב (תהלים ס"ט): "כסתה כלמה פני". כי זאת הבושה היא קדם התשובה, וזה ידוע אין דומה בן כפר לבן כרך. כל מה שמקרב ביותר אל המלך בשתו גדול. וכל מה שיודע ביותר בכבוד המלך, הוא בוש יותר מהמלך. וקדם התשובה, עדין ידיעתו בקטנות. על ידי זה בשתו אינו בפעל על פניו, כי חטאתיו מטמטמין שכלו וידיעתו, על ידי רוח שטות שבקרבו, כמו שאמרו (סוטה ג'): 'אין אדם עובר עברה' וכו' *. (*וזה בחינת שזעיר אנפין מתקנא במלכות ולוקח לעצמו הרשימו שלו) אבל אחר כך כשעושה תשובה, ומסיר ממנו הטפשות, ונתוסף בו שכלו. אזי הוא מתביש ביותר, ונתגלה הבושה על פניו. והבושה הזאת הוא בחינת אור התפלין * (*וזהו בחינת שעל ידי התפלה באין מחין חדשים ואז יוצא הרשימו בבחינות תפלין כי על ידי הבושה הוא מתפלל ומבקש מחילה על עוונותיו) שנתגלה על פניו במצחו. ועקר התגלות הבושה היא במצח, כמו שכתוב (ירמיה ג'): "ומצח אשה זונה היה לך מאנת הכלם": וזה פרוש (משלי ב'): "אז תבין יראת ה'", כמובא בזהר הקדוש (בהקדמת התקונים דף ט:): 'תפלין הם בחינת אמא על ברא', "ואם לבינה תקרא" (משלי ב'). וזה פרוש "אז תבין", הינו על ידי בינה יתרה שיהיה בהכרת הבורא, על ידי זה "יראת ה'", הינו בחינת תפלין, כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (ברכות ו'): "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך", אלו תפלין. כי היראה הוא הבושה, כמו שכתוב (נדרים כ'): "יראת ה' על פניכם" - 'זה הבושה', שהיא על הפנים. הינו בחינת תפלין על ידי בינה, שהיא אמא על ברא: וזה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (ברכות י"א): תפלין נקראין פאר, שנאמר: "פארך חבוש עליך". ופאר הוא כלליות הגונין, כי ההתפארות על ידי כלליות הגונין, כמו שכתוב (ישעיה מ"ט): "ישראל אשר בך אתפאר" (זוהר יתרו צ:), כי הם כלולין מגונין סגיאין. וזה שאנו רואים, כשאדם מתביש נעשה כמה גונין. ובזה יכולים אנו להבין, אם יש לאדם יראת שמים, הינו בושה, לאחר תקון החטא. כשאנו מסתכלין על פניו, ונופל עלינו יראה ובושה, הינו שנמשך עלינו דעת בגדלת הבורא יתברך שמו. וזה פרוש: "אז תבין יראת ה'", פרוש בזה תבין שיש לו יראת ה', ודעת אלקים תמצא. הינו כשימצא גם לך, דעה בגדלת הבורא, הינו בושה ויראה. וזה בחינת: "וראו כל עמי הארץ וכו' ויראו ממך", הינו שנמשך עליהם גם כן יראה:

</div>

There lies the true root of the truth of speech, as it is written (Psalms 15): And speaks truth in his heart. He begins to speak in the warmth of the heart, words of truth in the heart. When he speaks words of truth between himself and his Creator in arousal and repentance, seeing his lowliness and the greatness of the Creator—for until now he cast his sins behind his shoulders and did not look at them—now, when he knows them, great shame enters him for the magnitude of his transgressions against the great and ruling principle and root of all worlds. [There are those who say that here one needs to copy the third note, as it is in handwriting, and all ascends in one reed, see "Pri Etz Chayim".] This shame is still not in action, that is, it is internal and not revealed on his face, as it is written (Psalms 69): Shame has covered my face. This shame precedes repentance. It is known that a villager is not like a city-dweller; the closer one is to the king, the greater his shame, and the more one knows the king’s glory, the more ashamed he is before the king. Before repentance, his knowledge is still limited, so his shame is not active on his face, for his sins dull his intellect and knowledge through the spirit of folly within him, as they said (

Sotah

3a): A person does not commit a transgression, etc. [This is the aspect of

Zeir

Anpin

being jealous in kingship and taking its impression.] But after repentance, when he removes the stupidity and gains intellect, he becomes more ashamed, and the shame is revealed on his face. This is the aspect where, through prayer, new brains come, and the impression emerges in the aspect of tefillin. Through shame, he prays and seeks forgiveness for his iniquities revealed on his face, on his forehead (Jeremiah 3): And the forehead of a prostitute woman you had, you refused to be ashamed. This is the explanation (Proverbs 2): Then you will understand the fear of Hashem, as brought in the holy Zohar (introduction to

Tikkunim

, folio 9a). Tefillin are the aspect of mother on son,

And

if to understanding you call (Proverbs 2). This is the explanation: Then you will understand, that is, through extra understanding in recognizing the Creator, there is fear of Hashem, which is the aspect of tefillin, as our sages said, of blessed memory (

Berakhot

6a): And all the peoples of the earth shall see that the name of Hashem is called upon you, and they shall fear you. These are tefillin, for fear is shame, as it is written (

Nedarim

20a): Fear of Hashem on your faces. This is the shame on the face, the aspect of tefillin, through understanding, which is mother on son. Our sages said, of blessed memory (

Berakhot

11a), tefillin are called splendor, as it is said: Your splendor don upon you. Splendor is the generality of colors, for adorning is through the generality of colors, as it is written (Isaiah 49): Israel in whom I will be glorified (Zohar Yitro 90a). They are included from many colors, and we see that when a person is ashamed, he becomes many colors. Through this, we can understand if a person has fear of heaven, that is, shame, after the rectification of sin, when we look at his face, and fear and shame fall upon us. This means knowledge of the Creator’s greatness is drawn upon us, blessed be His name. This is the explanation: Then you will understand fear of Hashem. That is, through this, you will understand that he has fear of Hashem, and you will find knowledge of G-d. This is when knowledge of the Creator’s greatness, which is shame and fear, is found in you, as it is written: And all the peoples of the earth shall see, etc., and they shall fear you. That is, fear is drawn upon them also. Moses merited the light of the tefillin, as it is written in the Zohar (omissions

Bereishit

262a): And they stripped themselves of their ornaments. This is tefillin. And Moses would take the tent, meaning he took those lights, from the language of (Job 29): When His lamp shone over my head (see Zohar

Bereishit

52b, Ki Tisa 194a) (Exodus 34): For the skin of his face shone, on the name of one horn he had on his forehead (

Chullin

60a). This is the aspect of tefillin, which is on the forehead, and through this,

And

they were afraid to approach him, for he illuminated fear upon them, as it is written: Then you will understand fear of Hashem, etc. Our rabbis said, of blessed memory (

Berakhot

12b), one who commits a transgression and is ashamed of it, they forgive him immediately, for the transgression inserts a spirit of folly in the person.


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

ו ומשה זכה לאור התפלין, כמו שכתוב בזהר (בהשמטות בראשית רס"ב): "ויתנצלו את עדים" - דא תפלין. "ומשה יקח את האהל" - שלקח אותן האורות, מלשון (איוב כ"ט): "בהלו נרו עלי ראשי". (עין בזהר בראשית נ"ב: כי תשא קצ"ד.). וזהו (שמות ל"ד): "כי קרן עור פניו", על שם קרן אחת היה לו במצחו (חלין ס'). זה בחינת תפלין, שהוא במצח. ועל ידי זה "ויראו מגשת אליו", כי האיר עליהם היראה, כמו שכתוב: "אז תבין יראת ה'" וכו': וזה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ברכות י"ב:): 'העובר עברה ומתביש בה מוחלין לו מיד', כי העברה מכניס באדם רוח שטות, ועל ידי בושה מחזיר המחין, כמו שכתוב: "אז תבין יראת ה'" כנ"ל: וזה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (נדרים כ'): 'מי שיש בו עזות בידוע שלא עמדו רגלי אבותיו על הר סיני', כי אדם הראשון פגם בבחינת תפלין, שהם בחינת עץ החיים, כמו שכתוב (ישעיה ל"ח): "ה' עליהם יחיו" (עיין מנחות מד). ודבק את עצמו באילנא דמותא. ועל ידי זה ויגרש אותו מגן עדן (בראשית ג'): 'כי עזות פנים לגיהנם' (אבות פרק ה), וכד תב בתיובתא, כתיב (שם): "ויעש להם כתנות עור" - דא תפלין (כמובא בתקונים תקון ס"ט דף ק"ה.): וזה פרוש (חלין ס'): 'שור שהקריב אדם הראשון קרן אחת היתה לו במצחו', כי על ידי הקרבן, הינו על ידי התשובה, זכה לבחינת תפלין, שהוא בחינת קרון עור הפנים: וקין שהיה מזהמת הנחש (תיקון סט). כתיב בה (בראשית ד'): "למה נפלו פניך", שהוא בחינת אור התפלין, שהוא קרון עור הפנים. וקין הביא מפסלת (מ"ר פכ"ב) שראה חוב לכל אחד, ואיתא (במדרש תנחומא פרשת בראשית): "וישם לקין אות" - שזרח לו קרן, הינו כנ"ל: וזה שכתוב בקין (שם): "וישב בארץ נוד קדמת עדן", פרוש שלא זכה לעדן, על ידי שפגם באור התפלין. וזה קדמת ראשי תבות קרקפתא דלא מנח תפלין (עיין ר"ה יז). וזה שאמרו רז"ל (תענית ז:): מי שיש בו עזות בידוע שנכשל באשת איש, כי קין עמד על תאומתו של הבל, כמו שכתוב (שם): "ויהי בהיותם בשדה" (תיקון סט). וישראל שעמדו על הר סיני, פסקה זהמתן, הינו זהמת הנחש. ועכו"ם שלא עמדו, לא פסקה זהמתן (שבת קמ"ו). וזה בידוע שלא עמדו רגלי אבותיו, רגלי דיקא, כי אין להם רגלים, כמו שכתוב (בראשית ג'): "על גחנך תלך". וזה שכתוב (בזהר): "וישם ה' לקין אות", [פרוש רש"י]: החזיר מוראו עליהם. כמו שכתוב: "וראו כל עמי הארץ", כמו שכתוב (בזהר): 'כד תב בתיובתא', "וישם ה' לקין אות", (תקון ס"ט ק"ח:):

</div>

Through shame, he returns the brains, as it is written: Then you will understand fear of Hashem, as above. Our sages said, of blessed memory (

Nedarim

20a): One who has impudence, it is known that the feet of his fathers did not stand at Mount Sinai, for Adam the first damaged the aspect of tefillin, which is the aspect of the tree of life, as it is written (Isaiah 38): Hashem upon them they shall live (see

Menachot

). He attached himself to the tree of death, and through this, And He drove him out from the garden of Eden (Genesis 3). For impudence of face leads to Gehenna (Avot chapter 5). When he returns in repentance, it is written (Genesis 3): And He made for them coats of skin. This is tefillin (as brought in

Tikkunim

Tikkun 69, folio 105a). This is the explanation (

Chullin

60a): The ox that Adam the first offered had one horn on its forehead, for through the offering, that is, through repentance, he merited the aspect of tefillin, which is the shining of the skin of the face. Cain, who was from the filth of the serpent (Tikkun 69,

Bereishit

4a): Why has your face fallen, which is the aspect of the light of the tefillin, the shining of the skin of the face. Cain brought from the refuse (

Bereishit

Rabbah 22), seeing guilt in everyone. It is brought (Midrash Tanchuma, parsha

Bereishit

): And Hashem set for Cain a sign, that a horn shone for him, as above. This is written by Cain (Genesis 4): And he dwelt in the land of Nod, east of Eden, meaning he did not merit Eden because he damaged the light of the tefillin. East [

kidmat

] is the initials of "forehead that does not lay tefillin" (see Rosh Hashanah 17a). Our sages said (

Taanit

7b): One who has impudence, it is known that he stumbled in a married woman, for Cain stood on the twin of Abel, as it is written (Genesis 4): And it was when they were in the field (Tikkun 69). Israel, who stood at Mount Sinai, their filth ceased, that is, the filth of the serpent, but the nations who did not stand, their filth did not cease (Shabbat 146a). This is known that the feet of his fathers did not stand—feet precisely, for they have no feet, as it is written (Genesis 3): On your belly you shall go (Zohar). And Hashem set for Cain a sign, [Rashi explains]: He restored his fear upon them, as it is written: And all the peoples of the earth shall see, as written in the Zohar: When he returns in repentance, And Hashem set for Cain a sign (Tikkun 69, 108b). The Tanna said (

Bekhorot

57b): A cedar fell in our place, and sixteen wagons passed over it on its tip. It is known that the tzadik [righteous person] who serves Hashem with great attachment and intellect, when he falls to a lower level, even though this level is great compared to other

tzadikim

, according to his value, it is a fall. He is ashamed in this level as if he sinned and repents for it, as if he sinned. Through this, he comes to great shame, which is the aspect of tefillin, the aspect of: Then you will understand fear of Hashem. He attains new knowledge and recognition.


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

ז וזה שספר התנא (בכורות נ"ז:): ארז נפל במקומנו, ועברו עליו ששה עשר קרנות על חדו. כי ידוע שהצדיק שעובד את ה' בדבקות גדול, ובשכל גדול, כשנופל לאיזה מדרגה פחותה ממנה. אף על פי שזאת המדרגה שהוא עכשו בה, גם היא מדרגה גדולה לערך שאר הצדיקים. אבל מחמת שלפי ערכו הוי לה נפילה הוא מתביש בזה המדרגה כאלו חטא איזה חטא. ועושה תשובה על זה, כאלו חטא. ובא על ידי זה לבושה גדולה, הינו בחינת תפלין, בחינת: "אז תבין יראת ה'", ובא לבחינת ידיעה חדשה והכרה. ועקר הארת התפלין באים על ידי הלוחות, כמובא (בזהר בראשית וכי תשא הנ"ל): 'כשאמרו ישראל "נעשה ונשמע", זכו לחגירת זינא עלאה'. ומשה זכה לקרון עור פנים, מאור הלוחות. כי הם המחין בעצמן, כי על ידי חדוד השכל בתורה, נתחדדו המחין, ונתוסף בו הכרה ומתביש ביותר. והלוחות הם שרש התורה, ונקראים י"ו, על שם עשרת הדברות, וארכן ואו ורחבן ואו (בבא בתרא י"ד), והצדיק נקרא ארז בלבנון (כמ"ש (תהלים צ"ב) צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה): וזה שספר התנא בשבחו של הצדיק, שהיה צדיק בדורו, ונפל במקומנו. כי בודאי מדרגת התנא היתה גם כן גדולה, אבל לפי ערך הצדיק היתה נפילה. ועברו לשון התגלות כמו שכתוב (שמות י"ב): "ועבר ה' לנגף את מצרים", ותרגם אנקלוס: ואתגלי. י"ו קרנות על חדו הינו על ידי חדוד שכלו, וחדוש שכלו, שקבל על ידי התורה שנקרא י"ו כנ"ל, נתגלה קרון עור הפנים, הינו בושה, בחינת תפלין. גם הקדוש ברוך הוא נקרא מקומו של עולם (ב"ר ס"ח). וזה פרוש: 'נפל במקומנו' שנפל להשגות אלקות לפי השגתנו. הגם שגם השגתנו גדולה, אבל לפי ערכו הוי לה נפילה, ששב בתשובה, ומתביש בהשגתנו: וזה פרוש "בראשית" ירא בשת (תקו"ז תי' ז). כי היראה הוא הבושה. תמן ראשי תמן בת, "אלה ראשי בית אבותם" (שמות ו) הינו תלת גונין דעינא בת עין (תיקון ד). רמז מקום התפלין, "ולטוטפות בין עיניך" (שם י"ג), ותלת גונין דעינא ובת עין הם ארבע פרשיות:

</div>

The main illumination of the tefillin comes through the tablets, as brought (Zohar

Bereishit

and Ki Tisa, as above). When Israel said (Exodus 24): We will do and we will hear, they merited the girding of the upper weapon, and Moses merited the shining of the skin of the face from the light of the tablets, for they are the brains themselves. Through sharpening the intellect in the Torah, the brains are sharpened, recognition is added, and he is more ashamed. The tablets are the root of the Torah, called Y"V [gematria of 10+6=16, symbolizing the Ten Commandments], their length vav and width vav (Bava Batra 14a). The tzadik is called a cedar in Lebanon [as it is written (Psalms 92): The righteous shall flourish like a palm tree, like a cedar in Lebanon he shall grow]. The Tanna told in praise of the tzadik who was a tzadik in his generation and fell in our place, for certainly the Tanna’s level was great, but according to the

tzadik’s

value, it was a fall (Exodus 12): And Hashem will pass to plague Egypt. Onkelos translated: And Y"V is revealed, sixteen wagons on its tip. Through sharpening his intellect and its innovation through the Torah, called Y"V as above, the shining of the skin of the face is revealed, that is, shame, the aspect of tefillin (

Bereishit

Rabbah 68). This is the explanation: Fell in our place, meaning he fell to perceptions of divinity according to our perception. Although our perception is great, according to his value, it is a fall. He returns in repentance and is ashamed in our perception. This is the explanation (Genesis 1): In the beginning, fear, shame (

Tikkunei

Zohar Tikkun 7), for fear is shame,

there

heads, there daughter,

These

are the heads of their fathers’ houses (Exodus 6). This is the three colors of the eye, daughter of the eye (Tikkun 4, 13a), and the three colors of the eye and daughter of the eye are four portions. This is the explanation (Isaiah 58): If you hold back your foot from the Sabbath, doing your pleasure on My holy day. Sabbath is the aspect of shame, your foot. First, one needs to rectify the speech, called foot, doing your pleasure on My holy day, for the filth of the serpent caused thirty-nine curses (Tikkun 64), thirty-nine labors. Every person needs to draw the holiness of Sabbath to sanctify the weekdays, as in the

Mechilta

: Remember the Sabbath day, remember it from the first in the Sabbath.


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

וזה פרוש (ישעיה נ"ח): אם תשיב משבת רגלך עשות חפצך ביום קדשי, כי שבת, בחינת בושה. רגלך, בתחלה צריך לתקן הדבור, הנקרא רגל. ואיך תתקן הדבור, עשות חפצך ביום קדשי. כי זהמת הנחש גרם שלשים ותשע קללות (תיקון סד). שלשים ותשע מלאכות. וצריך כל אדם להמשיך קדשת שבת, לקדש ימי החל. כדאיתא במכילתא: "זכור את יום השבת" - 'זכרהו מאחד בשבת'. ולפי הקדשה שמקדש ימי החל, כן נדחה זהמת הנחש, קץ כל בשר, שהוא בחינת רוח סערה, ועל ידי זה עולה הדבור. וזה פרוש: עשות חפצך, כשאתה עושה חפצך, הינו בימי החל. ביום קדשי, ידמה כאלו עכשו יום קדשי. הינו שתמשיך מקדשת שבת על ימי החל, ותקדישם משלשים ותשע מלאכות: וזה (חגיגה י"ב:): תניא רבי יוסי אומר אוי להם לבריות, רואים ואינם יודעים מה רואים, הארץ עומדת על עמודים, הינו בינה, ארץ החיים, שממנה תוצאות התפלין כנ"ל. והתפילה נקרא עמוד, על שם (תהלים ק"ו): "ויעמד פינחס": ועמודים, בחינת תפלה, על המים. הינו על הלב, כמו שכתוב (איכה ב'): "שפכי כמים לבך נכח פני ה'": ומים על ההרים, זו בחינת תורה, שעל ידה נתעורר חסד אברהם. כי ההרים זו תורה, שהוא מרומם, כמו שכתוב (משלי ח'): "בי מלכים ימלכו". גם אברהם נקרא הר, כמו שכתוב (בראשית י"ט): "ההרה המלט" (ב"ר פ"נ, מובא בפרש"י שם), והרים על הרוח, הינו רוח פיו של הקדוש ברוך הוא, הינו בחינת דבור. שעל ידי התורת חסד, נתעלה הדבור כנ"ל, כמו שכתוב: "שכבי עד הבקר". ורוח על סערה, הינו שבחינת קץ כל בשר, הוא בחינת אחר הדברים, הוא יונק מהדבור, ונעשה רוח סערה כנ"ל: וסערה על זרועו של הקדוש ברוך הוא, כי הבריות צריכין לקץ כל בשר, כמו שכתוב: "והנה טוב מאד" - 'דא מלאך המות' (בראשית רבה פרשה ט'), והשתלשלותם מגבורות עלאין, כי הוא טוב מאד. וזהו שסערה בזרוע, זרוע, אלו חמשה גבורות, שמשם חיותו עד זמן בלע המות לנצח (ישעיה כ"ה): וזה פרוש: "מרכבת פרעה וחילו", הינו בחינת תפלין, כמובא בזהר (ויגש ר"י.): שפרעה היא אמא דכל נהירין אתפרען ואתגלין מנה. ותפלין נקרא מרכבות, כמו שכתוב (דברים ל"ג): "רוכב שמים". ושמים, אש ומים, בחינת גונין, כי תפלין הם נהרין מאמא עלאה. ועל ידי מה תזכה לבחינת תפלין, ירה בים. ירה, הם הגבורות (פרוש יר"ה עם הכולל גימטריא גבורה). בים, הוא בחינת דבור, כשתקשר ותעלה את הדבור לשרשה. ועל ידי מה תוכל להעלות את הדבור לשרשה, על ידי למוד התורה בלילה. שעל ידי למוד הזה, נמשך חוט של חסד, ואז הבקר אור וכו', ואז הדבור עולה, ונעשה בת אברהם, כמו שאמרו (בבא בתרא ט"ז:): 'בת היתה לו לאברהם ובכל שמה', בים גימטריא בכל. וזה: ומבחר שלשיו טבעו בים, התורה נקרא אוריתא תליתאי (שבת פ"ח). ומבחר דא אברהם כמו שכתוב (נחמיה ט'): "אשר בחרת באברם". פרוש, על ידי התורה, שעל ידה נתעורר מדת אברהם, על ידה נתתקן הדבור, וקץ כל בשר יטבע בנקבא דתהומא רבא. וזו טבעו בים סוף, סוף, הוא בחינת קץ כל בשר, שהוא דבוק בים הדבור, יטבע בנקבא דתהומא רבא, על ידי בקר דאברהם, שנתעורר על ידי התורה כנ"ל:

</div>

According to the holiness with which he sanctifies the weekdays, the filth of the serpent, the end of all flesh, which is the aspect of storm wind, is pushed away. Through this, the speech ascends, doing your pleasure, when you do your pleasure in the weekdays on My holy day, as if the weekdays are My holy day, and you sanctify them from thirty-nine labors. This is (Chagigah 12b): Rabbi

Yosei

says, woe to the creatures, they see and do not know what they see. The earth stands on pillars, that is, understanding, the land of the living, from which come the tefillin, as above. Prayer is called a pillar, as it is written (Psalms 106): And Phinehas stood. Pillars, the aspect of prayer, are on the water, that is, the heart, as it is written (Lamentations 2): Pour out your heart like water before the face of Hashem. Water on the mountains, this is the aspect of Torah, through which the kindness of Abraham is aroused, for mountains are Torah, elevated, as it is written (Proverbs 8): Through me kings reign. Abraham is called a mountain, as it is written (Genesis 19): To the mountain, escape (

Bereishit

Rabbah 50, brought in Rashi). Mountains on the wind, that is, the breath of the mouth of the Holy One, blessed be He, the aspect of speech. Through the Torah of kindness, the speech is elevated, as above, as it is written: Lie down until the morning. Wind on storm, the aspect of the end of all flesh, is the aspect of after the words, it sucks from the speech and becomes a storm wind, as above. Storm on the arm of the Holy One, blessed be He, for creatures need the end of all flesh, as it is written: And behold, it was very good, this is the angel of death (

Bereishit

Rabbah, parsha 9). Their chain is from upper strengths, for it is very good. This is storm in arm, arm, these are five strengths, from there its vitality, until the time death is swallowed up forever (Isaiah 25). This is the explanation: The chariots of Pharaoh and his army, that is, the aspect of tefillin, as brought in the Zohar (

Vayigash

210a). Pharaoh is the mother from which all lights are repaid and revealed. Tefillin are called chariots, as it is written (Deuteronomy 33): Rider of the heavens. Heavens, fire, and water are the aspect of colors, for tefillin flow from the upper mother. He has cast into the sea, cast, they are the strengths [explanation: cast,

yara

, with inclusive gematria, equals strength]. Into the sea, the aspect of speech, when you bind and elevate the speech to its root. How can you elevate the speech to its root? Through the study of Torah at night, which draws a thread of kindness, and then the morning light, etc. Then the speech ascends and becomes the daughter of Abraham, as they said (Bava Batra 16b): Abraham had a daughter, and

bakol

was her name, sea, gematria

bakol

. This is: And the choice of his officers

were

sunk in the sea. The Torah is called threefold Torah (Shabbat 88a), and choice is Abraham, as it is written (Nehemiah 9): Who chose Abram. Through the Torah, the attribute of Abraham is aroused, rectifying the speech, and the end of all flesh shall sink in the hole of the great deep, sunk in the Sea of Reeds. Reeds are the aspect of the end of all flesh, attached to the sea of speech, which shall sink in the hole of the great deep through the morning of Abraham, aroused through the Torah, as above.


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

(זאת התורה היא סוד כונות תפלין, כמבאר שם בתוך דברי התורה הזאת. וכנרשם מן הצד בהג"ה איך כל כונות תפלין כלולין שם, והדברים מובנים למשכילים ועדין צריכין באור רחב לבאר הדבר היטב, ואם יהיה אלקים עמדי, יתבאר הדבר במקום אחר בעזרת השם יתברך: ודע ששמעתי מפיו הקדוש, שחשב כמה וכמה תורות. ואמר: שכלם הם סוד כונות תפלין, דהינו התורה "בחצצרות וקול שופר", ו"אנכי ה' אלקיך", ו"קרא את יהושע" וכו', והתורה "מי האיש החפץ חיים", "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים", "אשרי העם זרקא", והתורה הזאת "מרכבת פרעה" וכו'. ועוד כמה וכמה תורות גדולות שאיני זוכר עתה לפרטם. ואמר שכלם הם סוד כונות תפלין. אשרי הזוכה להשיגם):

</div>

[This Torah is the secret of the intentions of tefillin, as explained within the words of this Torah. As noted in the margin, all intentions of tefillin are included here, understood by the wise. A broad explanation is still needed to clarify the matter well. If G-d is with me, it will be explained elsewhere with the help of Hashem, blessed be He. I heard from his holy mouth that he calculated many Torahs, saying all are the secret of the intentions of tefillin, namely the Torah "With trumpets and the sound of the shofar," "I am Hashem your G-d," "Call Joshua," etc., and the Torah "Who is the man who desires life," "And you shall be to Me a kingdom of priests," "And I will give grass" 39, "These are the journeys" 40, "Dances" 41, "And he saw distress" 42, "To distance from" 43, 44, "Happy is the people

zarka

," and this Torah "The chariots of Pharaoh," etc., and more great Torahs I do not now recall to detail. He said all are the secret of the intentions of tefillin.]



# “And I will give

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/39/

# “And I will give

<div dir="rtl">ונתתי עשב בשדך לבהמתך</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/39


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

"ונתתי עשב בשדך לבהמתך" (דברים י"א): עשב ראשי תבות עושה שלום במרומיו. 'בשדך', לשון שדוד ושבירה. כשאדם מרגיש איזה רעבון, שמתגבר עליו תאות אכילה, ידע שיש לו שונאים. כמאמר חכמינו, זכרונם לברכה (עיין ב"מ נ"ט:) "השם גבולך שלום" (תהלים קמ"ז), ומי שיש לו רשים מלמטה, בידוע שיש לו רשים מלמעלה (סנהדרין ק"ג:). בכן צריך לשדד ולשבר הבהמיות שלו המתאוה לאכל, כי עקר הרעבון הוא לבהמיות. גם אמרו במדרש (בראשית פרשה ס"ג): 'בא זדון ויבוא קלון, דא קלונו של רעב', כמו שכתוב (יחזקאל ל"ו): "אשר לא תקחו עוד חרפת רעב בגוים". נמצא המחלקת, הינו מה שמחרפין לאדם, בא על ידי זה בחינת רעב. ורעב הזה, הינו בחינת מחלקת, בחינת חרפה, הוא בחינת ערלה, כמו שכתוב (בראשית ל"ד): "כי חרפה היא לנו". והערלה הם שלש קלפות, המסבבים הברית שלום. וכשמשברין את הערלה, אזי נתגלה ברית שלום. וכשיש שלום למטה, יש לו שלום למעלה במרומו. וכשיש שלום למעלה, אזי נתגלה ונתרבה שבע גדול בעולם, כמו שכתוב גבי יוסף (שם מ"ז): "תן זרע ונחיה":

</div>

Likutay Moharan Volume 1: Torah 39

“And I will give

aisav

(grass [vegetation]) in your field for your cattle” [Deuteronomy 11:15]

[In the language of our master, Rabbi Nachman of Breslov, of blessed memory]

The word

aisav

(grass [vegetation]) is an acronym [

rashei

teivos

(initial letters)] for

Oseh

SHalom

Bimromav (He makes peace in His heights) (עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו). “In your field” (

b’sadkha

) is the language of

shidud

(plundering [overcoming base instincts]) and

shevirah

(breaking [nullifying desires]). When a person feels some

re’avon

(hunger [physical or spiritual craving]), that the

ta’avas

akhilah

(desire for eating [craving for physical gratification]) overcomes him, know that he has

son’im

(enemies [spiritual or social opposition]), as it is written: “He who sets shalom (peace [harmony]) in your border” [Psalms 147:14; Bava

Metzia

59a] [indicating hunger reflects spiritual discord]. And one who has

rashim

(poor [material lack]) below [in this world], it is known that he has

rashim

(poor) above [in the spiritual realms, causing deficiency in the divine attribute of Kingship] [Sanhedrin 103b]. Therefore, one needs to plunder and break his

bahamiyus

(animality [base instincts, animal soul]) that desires to eat, for the main aspect of

re’avon

(hunger) is to the

bahamiyus

(animality) [Zohar

Beraishis

63a]. “Pride comes, then comes

kalon

(disgrace [humiliation])” [Proverbs 11:2], this is the

kalon

(disgrace) of

re’avon

(hunger), as it is written: “Which you shall no longer bear the

cherpas

re’av

(disgrace of hunger) among the nations” [Ezekiel 36:30]. It emerges that

machlokes

(dispute [conflict]), that is, what disgraces a person, comes through this aspect of

re’avon

(hunger). And this

re’avon

(hunger), which is the aspect of

machlokes

(dispute) and the aspect of

cherpah

(disgrace), is also the aspect of

orlah

(foreskin [spiritual obstruction]). As it is written regarding the

orlah

(foreskin): “For it is a

cherpah

(disgrace) to us” [Genesis 34:14]. The

orlah

(foreskin) is three

klipos

(husks [spiritual forces concealing holiness]) that surround the bris shalom (covenant of peace [bris, sexual purity, spiritual unity]). And when they break the

orlah

(foreskin) [remove the spiritual obstruction], then the bris shalom (covenant of peace) is revealed. And when there is shalom (peace) below [among people], there is shalom (peace) above [in the spiritual realms], “in His heights.” And when there is shalom (peace) above, then great

sava’ah

(satiety [spiritual and material abundance]) is revealed and increased in the world, as it is written regarding Yosef: “Give

zera

(seed [sustenance]) and we shall live” [Genesis 47:19]. Another explanation: And I will give

aisav

(grass), a hint to sons, as it is written: “And your offspring like the

aisav

(grass) of the earth” [Job 5:25].


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

פרוש אחר. "ונתתי עשב", רמז לבנים, כמו שכתוב (איוב ה'): "וצאצאיך כעשב הארץ". "בשדך לבהמתך", הינו אימתי יהיה לך בנים חיים וקימים, כשיהיה זווגך בקדשה, ותשבר נפש המתאוה שלך, הינו נפש הבהמיות, וידמה לך כאלו כפאך שד (נדרים כ:). וזה "בשדך", לשון שד. על ידי זה יהיו לך בני קימא. כי מיתת הבנים, זה מחמת נשמות העשוקים בטקלא כידוע (עיין זוהר משפטים קי"ג.). כי הטקלא, הינו קלפות נגה, היא קרובה אל הנפש הבהמיות, כמובא במשנת חסידים במסכת ההרכבה: גם צריך שיהא עקר זווגך בליל שבת, שאז נכללת בקדשה, ויתפרדו ממנה כל פועלי און. וזה: "ואכלת ושבעת", זה רמז על שבת, שאז השביעה, שממנו נתברכין ששת ימים:

</div>

“In your field for your cattle,” that is to say, when will you have sons who are living and enduring? When your

zivug

(mating [spiritual or physical union]) will be in kedushah (holiness [sanctified state]), and you break your

nefesh

hamis’avah

(desiring soul [animal soul]), which is the

bahamiyus

(animality). And it shall seem to you as if you “force a

shaid

(demon [evil force])” [

Nedarim

20b]. And this is “in your field” (

sadeh

), the language of a

shaid

(demon) [sharing the root SH-D]. Through this [holy

zivug

(mating) and breaking the

bahamiyus

(animality)], you will have enduring sons. For the death of sons is because of the

neshamos

ha’ashukim

b’tikla

(oppressed souls in the balance [Kabbalistic state of spiritual judgment]) [Zohar Mishpatim 113a]. For the

tikla

(balance [scale of judgment]), which is the

klipos

nogah

(radiant husks [spiritual forces mixed with good]), is close to the

nefesh

habahamis

(animal soul), as brought in

Mishnas

Chassidim (Tractate of Composition). Also, one needs that the main of your

zivug

(mating) be on

shabbas

(Sabbath [day of holiness]) night, for then it is included in kedushah (holiness), and all

po’alei

aven

(workers of iniquity [evil forces]) separate from it. And this, “And you shall eat and be satisfied” (דְּבָרִים

) [Deuteronomy 11:15], hints at

shabbas

(Sabbath), for then there is a

sava’ah

(satiety) from which the six days of the week are blessed.



# Short Poetic Conclusion to Safra DiTzniusa and Preface to 23-31 on Suvay Divay Atuna

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/4/

# Anokhi Hashem Elokeikha

<div dir="rtl">אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים.</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/4


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

לשון רבנו, זכרונו לברכה

</div>

Likutay Moharan 4

Anokhi Hashem Elokeikha


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים. (שמות כ)

</div>

[In the language of our Rebbe, his memory for blessing] I am Hashem your G-d who brought you out from the land of Egypt from the house of slaves (Exodus 20:2)


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

א כשאדם יודע שכל מארעותיו הם לטובתו, זאת הבחינה היא מעין עולם הבא, כמו שכתוב (תהלים נ"ו): "בה' אהלל דבר באלהים אהלל דבר". (עיין ברכות ד"ס ע"ב). וזאת הבחינה היא מעין עולם הבא, כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (פסחים נ.): "ביום ההוא יהיה ה' אחד" וכו'. והקשו: וכי האידנא לאו הוא אחד? ותרצו חכמינו, זכרונם לברכה: האידנא מברכין על הטובה הטוב והמטיב, ועל הרעה דין אמת. ולעתיד כלו הטוב והמטיב, שיהיה שם ה' ושם אלקים אחדות אחד:

</div>

1. When a man knows that all his occurrences are for his good this aspect is from the aspect of the world to come as it is written "In Hashem I will praise a word in G-d I will praise a word" (Psalms 56:11) (see

Berakhot

60b) and this aspect is from the aspect of the world to come as our sages, their memory for blessing, said "On that day Hashem will be one" etc. (Zechariah 14:9) and they questioned: and now is He not one? and our sages, their memory for blessing, answered now we bless on the good "the good and the benefactor" and on the evil "true judge" and to the future all "the good and the benefactor" that will be the name Hashem and the name G-d one unity
2. And this aspect is impossible to attain except when he raises the aspect of


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

ב וזאת הבחינה אי אפשר להשיג, אלא כשמעלה בחינת מלכות דקדשה מהגלות מבין העכו"ם. כי עכשו המלכות והממשלה להעכו"ם, ובשביל זה נקראים עבודת אלילים שלהם בשם אלהים, כי יונקים מבחינת מלכות הנקרא אלהים, כמו שכתוב (תהלים ע"ד): "אלהים מלכי מקדם". וכשמעלין בחינת מלכות מבין העכו"ם, אזי נתקים (שם מ"ז): "כי מלך כל הארץ אלהים":

</div>

Malkhut

(kingship) of kedusha (holiness) from the exile from among the idolaters because now the

Malkhut

(kingship) and the dominion is to the idolaters and for this their idolatrous service is called by the name G-d because they suck from the aspect of

Malkhut

(kingship) that is called G-d as it is written "G-d is my king from of old" (Psalms 74:12) and when they raise the aspect of

Malkhut

(kingship) from among the idolaters then is fulfilled "For king of all the earth is G-d" (Psalms 47:8)
3. And it is impossible to return the kingdom to the Holy One blessed be He except by


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

ג ואי אפשר להשיב המלוכה להקדוש ברוך הוא אלא על ידי ודוי דברים לפני תלמיד חכם. על ידי זה מתקן ומעלה בחינת מלכות לשרשה. וזהו פרוש: (הושע י"ד): "קחו עמכם דברים" - זהו ודוי דברים, זה בחינת מלכות, כמו דבר אחד לדור (סנהדרין ח.). דבר, לשון מנהיג ומושל. ושובו אל ה' - שיתקנו ויעלו את הדברים, את בחינת מלכות, בחינת אלהים אל ה'. הינו כנ"ל: "בה' אהלל דבר, באלהים אהלל דבר", הינו שידע, שכל מארעותיו, כלם לטובתו, ויברך על כל הדברים הטוב והמטיב:

</div>

viduy

devarim

(confession of words) before a

talmid

chakham

(Torah scholar) by this he repairs and raises the aspect of

Malkhut

(kingship) to its root and this is "Take with you words" (Hosea 14:3) this is

viduy

devarim

(confession of words), this aspect of

Malkhut

(kingship) as "one word to a generation" (Sanhedrin 8a) word, language of leader and ruler and return to Hashem that they repair and raise the words, the aspect of

Malkhut

(kingship), aspect of G-d to Hashem that is as above and this is "In Hashem I will praise a word, in G-d I will praise a word" (Psalms 56:11) that is that he knows, that all his occurrences, all of them for his good and he blesses on all the things "the good and the benefactor"
4. And when he knows all this it is called complete knowledge because the main knowledge is unity of


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

ד וכשידע כל זאת נקרא ידיעה שלמה, כי עקר הדעת הוא אחדות של חסד וגבורה (כמובא בכתבי האריז"ל) זה נקרא דעת, הינו שלא יחלק בין חסד לדין, ויברך על כלם "הטוב והמטיב". וזה נקרא: "ה' אחד ושמו אחד" כמאמר חכמינו, זכרונם לברכה, שלעתיד יהיה אחדות גמור, שיהיה כלו הטוב והמטיב. וזה ה' אחד, ושמו - זה בחינת אלהים מלכות, כמו שכתוב (שמואל ב' ח): "ויעש דוד שם" אחד גימטריא אהבה, הינו הן ה' שהוא רחמים, הן שמו שהוא בחינת אלהים, בחינת דין - כלם לטובתך מחמת אהבה שהקדוש ברוך הוא אוהב אותך, כמו שכתוב (משלי ג): "את אשר יאהב ה' יוכיח" וכתיב (עמוס ג): "רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה, על כן אפקוד עליכם עוונותיכם":

</div>

chesed

(kindness) and

gevurah

(might) (as brought in the writings of the Ari

z"l

) this is called

da'at

(knowledge) that is that he does not divide between

chesed

(kindness) to din (judgment), and he blesses on all "the good and the benefactor" and this is called "Hashem one and His name one" (Zechariah 14:9) as the statement of our sages, their memory for blessing that to the future will be complete unity, that will be all "the good and the benefactor" and this Hashem one and His name this aspect of G-d

Malkhut

(kingship), as it is written "And David made a name" (2 Samuel 8:13) one gematria

ahava

(love) that is both Hashem that is mercy both His name that is aspect of G-d, aspect of din (judgment) all for your good because of love that the Holy One blessed be He loves you as it is written "Those whom Hashem loves He reproves" (Proverbs 3:12) and it is written "You only have I known of all the families of the earth, therefore I will visit upon you your iniquities" (Amos 3:2)
5.


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

ה ועוונותיו של אדם הם על עצמותיו, כמו שכתוב (יחזקאל ל"ב): "ותהי עונותם חקוקה על עצמותם". וכל עברה יש לה צרוף אותיות, וכשעבר איזה עברה, אזי נחקק צרוף רע על עצמותיו ועל ידי זה מכניס בחינת הדבור של הלאו הזה שעבר בתוך הטמאה. הינו שמכניס בחינת מלכות, שהוא בחינת דבר אחד לדור, הוא מכניס אותה בתוך העכו"ם, ונותן להם ממשלה. למשל, אם עבר על דבור של הלאו לא יהיה לך (שמות כ') אזי מחריב הצרוף הטוב של הדבור, ובונה צרוף רע, ונחקק הצרוף הזה על עצמותיו, ונוקם בו. כמו שכתוב (ירמיהו ה): "עונותיכם הטו אלה", וכתיב (תהלים ל"ד): "תמותת רשע רעה". ועל ידי ודוי דברים יוצא מעצמותיו האותיות החקוקים עליהם, ונעשה מהם הדבור של הודוי. כי הדבור יוצא מעצמותיו, כמו שכתוב (שם ל"ה): "כל עצמתי תאמרנה". ומחריב הבנין והצרוף הרע, ובונה מהם מלכות דקדשה. וזה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (סוטה ז:): בשעה שהלכו ישראל במדבר, היו עצמותיו של יהודה מגלגלין. עד שאמר משה: "שמע ה' קול יהודה". שבקש משה מהקדוש ברוך הוא, שיזכר ליהודה הודוי שהתודה, וכן הוי ליה. וזה דוקא עצמותיו היו מגלגלין, על שם: "ותהי עונותם חקוקה על עצמותם", ועל ידי הודוי נתתקנו, ועלו כל חד לדוכתיה. ויהודה זה בחינת מלכות, רמז, שבחינת מלכות נתתקן על ידי ודוי דברים, וזה נעשה על ידי משה, שזכר משה הודוי, כי כן צריך, שיהיה הודוי לפני תלמיד חכם וכל תלמיד חכם הוא בחינת משה, כמו שאמרו 'משה שפיר קאמרת' (שבת ק"א:), ובזה שזכר משה הודוי, נעשה כאלו התודה עכשו לפני משה, ועל ידי זה נתתקן בחינת מלכות, ונחרב הצרוף הרע שנחקק על עצמותיו.

</div>

And his iniquities of a man are on his bones as it is written "And their iniquities will be engraved on their bones" (Ezekiel 32:27) and every transgression has a combination of letters and when he transgressed some transgression, then is engraved a bad combination on his bones and by this he inserts the aspect of the speech of this prohibition that he transgressed, into the impurity that is that he inserts the aspect of

Malkhut

(kingship) that is aspect of one word to the generation he inserts it into the idolaters, and gives them dominion to rule, if he transgressed on the speech of the prohibition "You shall not have" (Exodus 20:3) then he destroys the good combination of the speech and builds a bad combination and this combination is engraved on his bones, and takes vengeance on him as it is written "Your iniquities have turned away these" (Jeremiah 5:25) and it is written "Put the wicked to death evil" (Psalms 34:22) and by

viduy

devarim

(confession of words) the letters engraved on them come out from his bones and are made from them the speech of the confession because the speech comes out from his bones as it is written "All my bones shall say" (Psalms 35:10) and he destroys the building and the bad combination and builds from them

Malkhut

(kingship) of kedusha (holiness) and this is what our sages, their memory for blessing, said (

Sotah

7a). At the time that Israel went in the wilderness, the bones of Yehudah were rolling until Moshe said "Hear Hashem the voice of Yehudah" (Deuteronomy 33:7) that Moshe requested from the Holy One blessed be He, that He remember for Yehudah the confession that he confessed and so it was for him and this specifically his bones were rolling on the name "And their iniquities will be engraved on their bones" (Ezekiel 32:27) and by the confession they were repaired and each one rose to his place and Yehudah this aspect of

Malkhut

(kingship) hint, that aspect of

Malkhut

(kingship) is repaired by

viduy

devarim

(confession of words) and this is done by Moshe, that Moshe remembered the confession because so it is necessary, that the confession be before a

talmid

chakham

(Torah scholar) and every

talmid

chakham

(Torah scholar) is aspect of Moshe as they said Moshe you said well (Shabbat 101b) and by this that Moshe remembered the confession it was made as if he confessed now before Moshe and by this the aspect of


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

ו וזה בחינת החזרת המלכות לשרשה, כי שרש המלכות הוא אש, כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (סנהדרין קא:): 'למה טעה נבט? שראה שיצא אש מאמתו'; והתורה נקראת אש, שמשם המלכות, כמו שכתוב (ירמיהו כ"ג): "הלוא כה דברי כאש", וכתיב (משלי ח): "בי מלכים ימלכו". ועקר התורה הם התלמידי חכמים, כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (מכות כב:): 'כמה טפשאי דקימא מקמי ספר תורה, ולא קימא מקמי צורבא מדרבנן'. וזהו (במדבר ל"א): "כל דבר אשר יבא באש - תעבירו באש". 'דבר' זה בחינת מלכות, שנמשך בתוך הטמאה בתוך חמימות היצר, כמו (קדושין פא.): 'נורא בי עמרם'. 'תעבירו באש' - תקונו על ידי אש, הינו ודוי דברים לפני תלמיד חכם כנ"ל. וזה לשון עברה, שהצרוף של עברה עובר בתוך עצמותיו, מעבר אל עבר. ומצוה - לשון התחברות, כשעושה חבילות חבילות של מצוות, (ויקרא רבה כא): אזי נתחברו שברי עצמותיו, כמו שכתוב (תהלים ל"ד): "שומר כל עצמותיו".

</div>

Malkhut

(kingship) was repaired and the bad combination that was engraved on his bones was destroyed
6. And this aspect of returning the

Malkhut

(kingship) to its root because the root of the

Malkhut

(kingship) is fire as our sages, their memory for blessing, said (Sanhedrin 101b). Why did Nevat err? That he saw fire coming out from his arm and the Torah is called fire, that from there the

Malkhut

(kingship) as it is written "Is not My word like fire" (Jeremiah 23:29) and it is written "By Me kings reign" (Proverbs 8:15) and the main Torah is the

talmidei

chakhamim

(Torah scholars) as our sages, their memory for blessing, said (

Makkot

22b). How foolish are those who stand before a Torah scroll, and do not stand before a Torah scholar and this is "

Every thing

that comes in fire you shall pass through fire" (Numbers 31:23) thing this aspect of

Malkhut

(kingship) that is drawn into the impurity into the heat of the inclination as (Kiddushin 81a) fire in the house of Amram you shall pass through fire its repair by fire that is

viduy

devarim

(confession of words) before a

talmid

chakham

(Torah scholar) as above and this language of transgression that the combination of transgression passes through his bones from side to side and mitzvah language of connection when he makes bundles

bundles

of mitzvot, (Vayikra Rabbah 21). Then the fragments of his bones are connected as it is written "Guards all his bones" (Psalms 34:21)


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

ז וזה פרוש (משלי ט"ז): "חמת מלך מלאכי מות", כי חמתו של הקדוש ברוך הוא בשביל המלכות שהשפיל על ידי עוונותיו, "ואיש חכם יכפרנה", הינו בחינת תלמיד חכם, בחינת משה, הוא יכפר לו. כמו שכתוב (מיכה ז): "ועבר על פשע לשארית", 'למי שמשים עצמו כשירים' (ראש השנה יז:). נמצא, כשבא לפני תלמיד חכם ומוציא כל צרופיו לפני התלמיד חכם, והתלמיד חכם הוא בחינת משה, שמשים עצמו כשירים, כמו שכתוב (במדבר י"ב): "והאיש משה ענו מאד", ועל ידי זה נקרא איש חכם, כמו שכתוב (איוב כ"ח): "והחכמה מאין תמצא" (עין סוטה כא:). ובזה יש כח לתלמיד חכם לכפר, כמו שנאמר: ואיש חכם יכפרנה. ובשביל זה, כשהתפלל משה על חטא העגל אמר (שמות ל"ב): "אם תשא חטאתם, ואם אין מחני נא". כי זה מן הנמנע שלא יבוא לאדם איזה גדלות, כששומע שמספרין שבחו, כל שכן כשמלך גדול משבח ומפאר את האדם, אזי בודאי מן הנמנע, שלא יבוא לו איזה גדלות, אבל צריך לזה בטול כל הרגשותיו וחמריותיו, אזי יכול האדם, לשמע שבחו, ולא יבוא לו שום גדלות, כמו משה רבנו, שראה כתוב בתורה: "וידבר ה' אל משה", "ויאמר ה' אל משה", וישראל קוראין בכל יום בתורה שבחו של משה, והוא בעצמו מספר להם שבחיו, ולא היה למשה שום התפארות וגדלות מזה, כמו שכתוב: "והאיש משה ענו מאד", ובודאי על ידי ענותנותו, היה כח ביד משה לכפר עוון העגל. כמו שכתוב: "ואיש חכם יכפרנה". וזה שטען משה: "ואם אין", הינו "אם לא תשא חטאתם", בזה אתה מראה, שאין לי כל כך עניוות, שאוכל לכפר להם עוון העגל. בכן בקשתי - "מחני נא", כדי שלא אכשל בגדלות, שאני רואה ושומע בכל עת ספור שמי ושבחי בתורה, כי מי יוכל לעמד בזה, שישמע ספור שבחו ולא יתגאה, אם לא ענו גדול, ואם אני ענו, צריך לך שתשא חטאתם, כמו שכתוב: "ועובר על פשע לשארית" וכו'.

</div>

And this interpretation "The wrath of a king is messengers of death" (Proverbs 16:14) because His wrath of the Holy One blessed be He for the

Malkhut

(kingship) that he humbled by his iniquities "And a wise man will atone it" (Proverbs 16:14) that is aspect of

talmid

chakham

(Torah scholar), aspect of Moshe he will atone for him (Micah 7:18) and this is "And passes over transgression for the remnant" (Micah 7:18) for who makes himself like remnants (Rosh Hashanah 17a) found, when he comes before a

talmid

chakham

(Torah scholar) and takes out all his combinations before the

talmid

chakham

(Torah scholar) and the

talmid

chakham

(Torah scholar) is aspect of Moshe who makes himself like remnants as it is written "And the man Moshe was very humble" (Numbers 12:3) and by this he is called a wise man as it is written "And wisdom from where is it found" (Job 28:12) (see

Sotah

21a) and by this there is power to the

talmid

chakham

(Torah scholar) to atone as it is said and a wise man will atone it and for this when Moshe prayed on the sin of the calf he said (Exodus 32:32). "If You will bear their sin, and if not erase me please" because this is impossible that there not come to a man some greatness, when he hears that they tell his praise all the more when a great king praises and glorifies the man then certainly impossible, that there not come to him some greatness but it is necessary for this annulment of all his feelings and materialities then the man can, to hear his praise and no greatness comes to him like Moshe our teacher who saw written in the Torah "And Hashem spoke to Moshe", "And Hashem said to Moshe" and Israel read every day in the Torah the praise of Moshe and he himself tells them his praises and Moshe had no arrogance and greatness from this as it is written "And the man Moshe was very humble" and certainly by his humility there was power in the hand of Moshe to atone the iniquity of the calf and this that Moshe argued "And if not" that is "if You will not bear their sin" by this You show that I do not have so much humility, that I can atone for them the iniquity of the calf therefore I request "erase me please" so that I not stumble in greatness that I see and hear at all times the story of my name and my praise in the Torah because who can stand in this that he hears the story of his praise and not become arrogant if not a great humble one and if I am humble it is necessary for You that You bear their sin as it is written "And passes over transgression for the remnant" etc. and this "And there was in Yeshurun a king" (Deuteronomy 33:5) that is that


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

וזה (דברים ל"ג): "ויהי בישרון מלך" (עיין מ"ר בהעלותך פ' ט"ו א"ל הקב"ה למשה מלך עשיתיך וכן תרגום יונתן ועיין ג"כ בתיקון ט"ו ובזוהר קדושים פ"ג). הינו שמלכות עלה לשרשה, כמו שכתוב (תהלים ל"ז): "וענוים ירשו ארץ", ו'ארץ' היא דינא דמלכותא, כמו שכתוב (איוב כ): "וארץ מתקוממה לו":

</div>

Malkhut

(kingship) rose to its root as it is written "And the humble shall inherit the land" (Psalms 37:11) and land is the judgment of the kingdom as it is written "And the land rises up against him" (Job 20:27)
And this is what our sages, their memory for blessing, said (

Sotah

21a).
A parable to one, who was walking on the way in the darkness of night and darkness and fears from the thorns and from the pits and from wild beasts and from robbers and does not know in which way he is walking etc.


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

ח וזהו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (סוטה כא): משל לאחד, שהיה מהלך בדרך באישון לילה ואפלה, ומתירא מן הקוצים ומן הפחתים ומחיה רעה ומלסטים, ואינו יודע באיזה דרך מהלך וכו':

</div>

because this is known that all the bad attributes and their offsprings are drawn from four elements, from four humors as brought in

Mishnat

Chasidim. Sadness and its offsprings are drawn from inanimate lusts evil and their offsprings are drawn from vegetative words futile and their offsprings are drawn from animal pride and their offsprings are drawn from speaking and one who wants to go in the way of holiness needs to break all the bad attributes and tell before the


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

כי זה ידוע, שכל המדות רעות ותולדותיהן נמשכין מארבעה יסודות, מארבע מרות, כמובא במשנת חסידים: 'עצבות ותולדותיהן נמשכין מדומם', 'תאוות רעות ותולדותיהן נמשכין מצומח', 'דברים בטלים ותולדותיהן נמשכין מחי'. 'גאוה ותולדותיהן נמשכין ממדבר'. ומי שרוצה לילך בדרך הקדש, צריך לשבר כל המדות רעות, ויספר לפני התלמיד חכם, הינו ודוי דברים. והתלמיד חכם יפרש ויברר לו דרך לפי שרש נשמתו. ויש שלש בחינות בהתקרבות לצדיקים, שעל ידי שלש בחינות אלו נתתקן הכל, ואלו הם השלושה בחינות:

</div>

talmid

chakham

(Torah scholar) that is

viduy

devarim

(confession of words) and the

talmid

chakham

(Torah scholar) will explain and clarify for him a way according to the root of his soul and there are three aspects in approaching the

tzadikim

(righteous ones) that by three aspects these all is repaired and these are the three aspects the first aspect.
When he sees the tzadik (righteous one), as it is written "And your eyes shall see your teachers" (Isaiah 30:20) and this aspect nullifies the bad attributes drawn from two elements: inanimate vegetative that is sadness and its offsprings, and evil lusts because tzadik (righteous one) of the generation is called mother on the name that he nurses Israel with the light of his Torah and the Torah is called milk as it is written "Honey and milk under you


## Segment 13

<div dir="rtl" lang="he">

הבחינה הראשונה: כשרואה את הצדיק, כמו שכתוב (ישעיהו ל): "והיו עיניך רואות את מוריך". וזאת הבחינה מבטלת המדות רעות הנמשכין משני היסודות: 'דומם' 'צומח', הינו עצבות ותולדותיה, ותאוות רעות, כי צדיק הדור נקרא אם, על שם שהוא מיניק לישראל באור תורתו, והתורה נקראת חלב, כמו שכתוב (שיר השירים ד): "דבש וחלב תחת לשונך". וזה אנו רואים בחוש, כשהתינוק הוא בעצבות ועצלות, כשרואה את אמו הוא נתעורר בזריזות גדול לקראת אמו, הינו לשרשו. גם אנו רואים בחוש, כשהתינוק עוסק בדברי שטות שלו, אף על פי שיש לו תאוה גדולה לזה, אף על פי כן כשרואה את אמו, הוא משליך כל תאוותיו אחר כתפיו, ומושך את עצמו לאמו. נמצא, שנתבטל ין המדות רעות של שני היסודות: 'דומם' 'צומח', על ידי הסתכלות פני הצדיק. וזהו 'ומתירא מן הקוצים', שהוא בחינת 'צומח'. 'ופחתים' שהוא בחינת 'דומם'. וכשנזדמן לו אבוקה של אור, זה תלמיד חכם, שהוא אביק באור התורה ועל ידו נצול ממדות רעות של שני יסודות: 'דומם' 'צומח', ואז נצול מן הקוצים ומן הפחתים:

</div>

r tongue" (Song of Songs 4:11) and this we see with sense when the infant is in sadness and laziness when he sees his mother he is aroused with great alacrity towards his mother that is to his root also we see with sense when the infant is occupied with his foolish words even though he has great lust for this nevertheless when he sees his mother he casts all his lusts behind his shoulders and draws himself to his mother found, that the bad attributes of two elements: inanimate vegetative are nullified by gazing at the face of the tzadik (righteous one) and this is and fears from the thorns, that is aspect of vegetative and pits that is aspect of inanimate and when a torch of light happens to him this

talmid

chakham

(Torah scholar), that is attached in the light of the Torah and by him he is saved from bad attributes of two elements: inanimate vegetative and then he is saved from the thorns and from the pits the second aspect: the tzedakah (charity) that he gives to

talmid

chakham

(Torah scholar) that by this he is saved from bad attributes of two elements: animal speaking that are aspect of wild beast and robbers that are futile words and pride and their offsprings because by futile words and evil speech, comes poverty as it is written "For all the men are dead" (Exodus 4:19), this is poverty (

Nedarim


## Segment 14

<div dir="rtl" lang="he">

הבחינה השניה: הצדקה שנותן לתלמיד חכם, שעל ידי זה נצול ממדות רעות של שני יסודות: 'חי' 'מדבר', שהן בחינת 'חיה רעה ולסטים', שהן דברים בטלים וגאוה ותולדותיהן. כי על ידי דברים בטלים ולשון הרע, בא עניות, כמו שכתוב (שמות ד): "כי מתו כל האנשים", זהו עניות (נדרים ס"ד). גם בגאוה אמרו (קדושין מט:) (ע"ש ועיין סוכה כ"ט: ועיין מגילה י"ג: ברש"י ד"ה ואם הגיס): 'סימן לגסות הרוח - עניות'. ועל ידי צדקה נתעשר, כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (גטין ז:): 'אם שלמים וכן רבים וכן נגוזו ועבר ועניתיך לא אענך, שוב אין מראין לו סימני עניות. וזהו, 'כיון שעלה עמוד השחר נצול מחיה רעה ומלסטים'. 'עמוד השחר' - רמז לצדקה, כמו שכתוב (ישעיהו נ"ח): "כי תראה ערם וכסיתו וכו', אז יבקע כשחר אורך". נמצא, על ידי צדקה נצול ממדות רעות של שני יסודות: 'חי' 'מדבר' שהם בחינת חיה רעה ולסטים:

</div>

64b Kiddushin 49b) also in pride they said (there and see Sukkah 29b and see Megillah 13b in Rashi dh and if haughty): sign for haughtiness poverty and by tzedakah (charity) he becomes rich as our sages, their memory for blessing, said (Gittin 7b) if complete and so many and so shear and pass and afflict you I will not afflict you, again they do not show him signs of poverty and this is, since the pillar of dawn rose, he is saved from wild beast and from robbers pillar of dawn hint to tzedakah (charity) as it is written "When you see the naked and cover him etc., then shall break forth as the dawn your light" (Isaiah 58:8) found, by tzedakah (charity) he is saved from bad attributes of two elements: animal speaking that they are aspect of wild beast and robbers the third aspect: when he confesses

viduy

devarim

(confession of words) before

talmid

chakham

(Torah scholar) that by this the

talmid

chakham

(Torah scholar) guides him in a straight way according to the root of his soul and this he reached

parashat

derakhim

(crossroads) and our sages, their memory for blessing, said (there

Sotah

): this

talmid

chakham

(Torah scholar) and day of death this aspect of

viduy

devarim

(confession of words) before

talmid

chakham


## Segment 15

<div dir="rtl" lang="he">

הבחינה השלישית: כשמתודה ודוי דברים לפני תלמיד חכם, שעל ידי זה התלמיד חכם מדריך אותו בדרך ישר לפי שרש נשמתו. וזה 'הגיע לפרשת דרכים', ואמרו חכמינו, זכרונם לברכה (שם סוטה): 'זה תלמיד חכם ויום המיתה', זה בחינת ודוי דברים לפני 'תלמיד חכם'. 'יום המיתה', רמז על ודוי, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (סנהדרין מג:): 'כל המומתין מתודין'. וזה נקרא פרשת דרכים כי התלמיד חכם מפריש לו דרך לפי שרש נשמתו, אזי נצול מכלם. כי קדם שהתודה, אף על פי שהיה אצל התלמיד חכם, ונתן לו ממון, עדין אינו יודע באיזהו דרך הוא מהלך, כי "יש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מות" (משלי י"ד), אבל 'כשהגיע לפרשת דרכים - זה תלמיד חכם ויום המיתה; הינו ודוי דברים לפני תלמיד חכם, אזי נצול מכלם:

</div>

(Torah scholar)

viduy

(confession), as our Rabbis, their memory for blessing, said (Sanhedrin 43b): all those put to death confess and this is called

parashat

derakhim

(crossroads) because the

talmid

chakham

(Torah scholar) separates for him a way according to the root of his soul then he is saved from all because before he confessed even though he was with the

talmid

chakham

(Torah scholar) and gave him money still he does not know in which way he is walking because "There is a way straight before a man and its end ways of death" (Proverbs 14:12) but when he reached

parashat

derakhim

(crossroads), this

talmid

chakham

(Torah scholar) and day of death that is

viduy

devarim

(confession of words) before

talmid

chakham

(Torah scholar) then he is saved from all
And this in every time that he comes to

talmid

chakham

(Torah scholar) and tells before him all his heart and the

talmid

chakham

(Torah scholar) is aspect of Moshe, that is aspect of ayin (nothing) as it is written "And wisdom from ayin (where) is it found" (Job 28:12) and by this you are included in Ein Sof (Infinite) and this aspect of (see Tikkun 21 and Tikkun 64)


## Segment 16

<div dir="rtl" lang="he">

ט וזה בכל פעם שבא אצל תלמיד חכם ומספר לפניו כל לבו, והתלמיד חכם הוא בחינת משה, שהוא בחינת אין, כמו שכתוב: "והחכמה מאין תמצא". ועל ידי זה אתה נכלל באין סוף. וזה בחינת (עיין תיקון כ"א ותיקון ס"ד) 'זרקא דאזדריקת לאתר דאתנטילת מתמן', שתחזיר את המלכות לאין סוף, שהוא רצון שבכל הרצונות. כי המלכות, שהוא בחינת אותיות הדבורים, כל אות ואות - מלבש בה רצון השם יתברך. שרצון השם יתברך היה, שזאת האות יהיה לה תמונה כזו, ואות אחרת יהיה לה תמונה אחרת. נמצא, שרצונות, הינו תמונות אותיות הם התגלות מלכותו יתברך שמו. וכל אלו הרצונות, הינו התמונות נמשכין מרצון אין סוף, שאין בו תמונה. וכל הדברים והישות שבעולם הם מהאותיות, הינו ממלכות, כי ישות הוא מחמת המלכות, שרצה הקדוש ברוך הוא שיתגלה מלכותו בעולם, ועל ידי זה ברא את העולם מאין ליש, וכל הרצונות, הינו התמונות וכל הישות, הינו בחינת מלכות מקבלים חיותם מרצון אין סוף. כמו שכתוב (מגלה לא.): 'בכל מקום שאתה מוצא גדלתו של הקדוש ברוך הוא', הינו מלכותו, הינו רצונות 'שם אתה מוצא ענותנותו', הינו רצון אין סוף. וזה בחינת התפשטות הגשמיות. כי כשרוצה להכלל ברצון אין סוף, צריך לבטל את הישות שלו, וזהו שכתוב בזהר (חלק ב' פח:), שהסתלקות משה בשבת בשעתא דמנחה, שאז התגלות רעוא דרעוין, שהוא בחינת רצון אין סוף, שכל הרצונות מקבלין חיותם ממנו, וזה מחמת שבטל משה כל ישותו, כמו שכתוב (שמות ט"ז): "ונחנו מה". וזה פרוש:(דברים ל"ד): "ויקבר אותו בגיא" - זה בחינת אין, כמו שכתוב (ישעיהו מ): "כל גיא ינשא". "בארץ מואב" - זה בחינת מלכות, שדוד בא ממואב, שנסתלק משה בתוך אין סוף, בתוך רצון שברצונות, בתוך רעוא דרעוין, שהוא בחינת רצון אין סוף, המלבש ברצונות, בתמונות אותיות, בבחינת מלכות, כמו שכתוב: "בכל מקום שאתה מוצא גדלתו", הינו מלכות בחינת רעוין, "שם אתה מוצא" רעוא, רצון אין סוף. וזה "מול בית פעור", כי אמרו חכמינו, זכרונם לברכה (מדרש אגדה; מובא בתוספות סוטה יד.): 'למה נקרא שמו פעור - על שם שפוער פיו', כי כשפוגמין במלכות, אזי יש לו כח לפער פיו בצרופים רעים, אבל משה שתקן מדת המלכות, על ידי זה לא היה יכלת ביד פעור לפער פיו. וזה: "ולא ידע איש", אפלו משה לא ידע, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (סוטה יד.), כי נתבטל לגבי אין סוף. וכל זה היה במותו, אבל

</div>

zarka

that was thrown to the place that was taken from there that you return the

Malkhut

(kingship) to Ein Sof (Infinite) that is will in all the wills because the

Malkhut

(kingship), that is aspect of letters of the speeches every letter and letter is clothed in it the will of the Name blessed be He that the will of the Name blessed be He was that this letter will have this form and another letter will have another form found, that wills, that is forms of letters they are revelation of His

Malkhut

(kingship) blessed be His name and all these wills, that is the forms are drawn from will Ein Sof (Infinite), that has no form and all the things and the existence in the world they are from the letters, that is from

Malkhut

(kingship) because existence is because of the

Malkhut

(kingship) that the Holy One blessed be He wanted that His

Malkhut

(kingship) be revealed in the world and by this He created the world from ayin (nothing) to

yesh

(existence) and all the wills, that is the forms, and all the

yesh

(existence), that is aspect of

Malkhut

(kingship) receive their vitality from will Ein Sof (Infinite) as it is written (Megillah 31a) in every place that you find His greatness of the Holy One blessed be He that is His

Malkhut

(kingship), that is wills there you find His humility, that is will Ein Sof (Infinite) and this aspect of divesting of materiality.
Because when he wants to be included in will Ein Sof (Infinite) he needs to nullify his

yesh

(existence) and this is what is written in the Zohar (part 2 88b) that the ascent of Moshe on Shabbat at the time of

Mincha

that then revelation of

ra'ava

d'ra'avin

(will of wills) that is aspect of will Ein Sof (Infinite) that all the wills receive vitality from him and this because Moshe nullified all his

yesh

(existence) as it is written "And we what" (Exodus 16:7) and this interpretation "And he buried him in the valley" (Deuteronomy 34:6) this aspect of ayin (nothing) as it is written "Every valley shall be lifted up" (Isaiah 40:4) "In the land of Moab" (Deuteronomy 34:6) this aspect of

Malkhut

(kingship) that David came from Moab that Moshe ascended into Ein Sof (Infinite) into will that is in wills, into

ra'ava

d'ra'avin

(will of wills) that is aspect of will Ein Sof (Infinite) clothed in wills, in forms of letters, in aspect of

Malkhut

(kingship) as it is written in every place that you find His greatness that is

Malkhut

(kingship) aspect of

ra'avin

(wills) there you find

ra'ava

(will), will Ein Sof (Infinite) and this "Opposite Beit Peor" (Deuteronomy 34:6) because our sages, their memory for blessing, said (Midrash Aggadah, brought in

Tosafot

Sotah

14a) why is its name called Peor on the name that it opens its mouth because when they blemish in

Malkhut

(kingship) then it has power to open its mouth in bad combinations but Moshe who repaired the attribute of the

Malkhut

(kingship) by this there was no ability in the hand of Peor to open its mouth and this "And no man knew" (Deuteronomy 34:6) even Moshe did not know as our Rabbis, their memory for blessing, said (

Sotah

14a) because he was nullified towards Ein Sof (Infinite) and all this was at his death but certainly also in his life he had divesting of materiality and he attached himself to the light of Ein Sof (Infinite).
But the divesting was in aspect of "And the living beings running and returning" (Ezekiel 1:14) because the Holy One blessed be He wants our service as it is written and I desired praise from


## Segment 17

<div dir="rtl" lang="he">

בודאי גם בחייו היה לו התפשטות הגשמיות, והיה מדבק את עצמו באור אין סוף, אבל ההתפשטות היה בבחינת (יחזקאל א): "והחיות רצוא ושוב". כי הקדוש ברוך הוא רוצה בעבודתנו, כמו שכתוב: 'ואבית תהלה מגושי עפר, מקרוצי חמר', ובשביל זה צריך שלא ישאר כן, אלא עד עת שיבוא הקדוש ברוך הוא בעצמו ויטל נשמתו. וזה שאנו רואים, שלפעמים נתלהב אדם בתוך התפלה ואומר כמה תבות בהתלהבות גדול, זה בחמלת ה' עליו, שנפתח לו אור אין סוף והאיר לו. וכשרואה אדם ההתנוצצות הזאת, אף על גב דאיהו לא חזי מזליה חזי (מגלה ג.), תכף נתלהב נשמתו לדבקות גדול, לדבק את עצמו באור אין סוף, וכשעור התגלות אין סוף, לפי מנין התבות שנפתחו והתנוצצו, כל אלו התבות אומר בדבקות גדול ובמסירת נפשו ובבטול כחותיו. ובשעה שנתבטל לגבי אין סוף, אזי הוא בבחינת: "ולא ידע איש", שאפלו הוא בעצמו אינו יודע מעצמו. אבל זאת הבחינה צריך להיות רצוא ושוב, כדי שיתקים ישותו. נמצא כשהוא בבחינת ושוב, אזי צריך להראות גם לדעתו. כי מתחלה, בשעת דבקות היה נתבטל הדעת, כמו שכתוב: "ולא ידע איש", וכשהוא בבחינת ושוב, ששב (לדעתו) לישותו, אז שב לדעתו, וכששב לדעתו, אז הוא יודע אחדות האין סוף וטובו, ואזי אין חלוק בין ה' לאלהים, בין מדת הדין למדת הרחמים. כי באין סוף אין שיך, חס ושלום, שנוי רצון, כי השנויים אינו אלא בשנוי התמונות, אבל על ידי הדבקות של אדם באין סוף, ששם אין שנוי רצון, כי שם רצון פשוט, ואחר כך נשאר בו רשימו מאחדות הזאת, ואחר כך נעשה בבחינת ושוב, אזי הרשימו מראה לדעת, שידע שכלו טוב וכלו אחד: וזה שאמר משה לדורו (דברים ד): "אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים". כי משה הוא בחינת אין, ודורו הדבוקים אליו ראוי להם לדעת, הינו להאיר לדעת, בחינת אין סוף, בחינת רעוא דרעוין, בחינת: ה' הוא האלהים:

</div>

clods

of dust, from lumps of clay and for this it is necessary that it not remain so but until the time that the Holy One blessed be He comes Himself and takes his soul and this that we see, that sometimes a man is inflamed within the prayer and says some words with great inflammation this by the compassion of Hashem upon him that opened for him light of Ein Sof (Infinite) and illuminated for him and when a man sees this sparkling even though he does not see his mazal sees (Megillah 3a) immediately his soul is inflamed to great attachment to attach himself to light of Ein Sof (Infinite) and according to the measure of revelation of Ein Sof (Infinite) according to the number of the words that opened and sparkled all these words he says with great attachment and with self-sacrifice and with nullification of his powers and at the time that he is nullified towards Ein Sof (Infinite) then he is in aspect of "And no man knew" that even he himself does not know of himself but this aspect needs to be running and returning in order that his existence be sustained found when he is in aspect of returning then he needs to show also to his knowledge because from the beginning, at the time of attachment the knowledge was nullified as it is written "And no man knew" and when he is in aspect of returning, that returns to his existence then returns to his knowledge and when he returns to his knowledge, then he knows the unity of the Ein Sof (Infinite) and His goodness and then there is no difference between Hashem to G-d between attribute of judgment to attribute of mercy because in Ein Sof (Infinite) there is no applicable, G-d forbid, change of will because the changes are only in change of the forms but by the attachment of man in Ein Sof (Infinite) that there no change of will, because there will simple and after that remains in him an impression from this unity and after that is made in aspect of returning then the impression shows to the knowledge that he knows that all is good and all is one.
And this that Moshe said to his generation "You have been shown to know that Hashem He is the G-d" (Deuteronomy 4:35) because Moshe is aspect of ayin (nothing) and his generation attached to him are worthy for them to know that is to illuminate to the knowledge, aspect of Ein Sof (Infinite), aspect of

ra'ava

d'ra'avin

(will of wills) aspect of: Hashem He is the G-d and this interpretation: Said Rabba bar

bar

Chana: One time we were going in a ship, and we saw that fish that sat in it a worm mud in its nostrils, and died (as in the gloss of Bach in the

Gemara

, and as in the words of our Rebbe

z"l


## Segment 18

<div dir="rtl" lang="he">

וזה פרוש: אמר רבה בר בר חנא: זימנא חדא הוה קאזלינן בספינתא, וחזינן ההוא כורא דיתבא ליה אכלה טינא באוסיה, (ומית כ"ה גי' הב"ח בגמ', וכ"ה בדברי רבינו ז"ל להלן בפירוש המאמר). ואידחוהו מיא, ושדיוהו לגודא, וחרוב מיניה שיתין מחוזי, ואכלו מיניה שיתין מחוזי, ומלחו מיניה שיתין מחוזי, ומלאו מחד גלגלא דעינא תלת מאה גרבי משחא. וכי הדרן לבתר תריסר ירחי שתא, חזינן דהוה קא מנסרי מגרמיה מטללתא, ויהבי למבנינהו הנך מחוזי (בבא בתרא עג:):

</div>

below in the interpretation of the statement) and the waters cast it, and threw it to the bank, and destroyed from it sixty cities, and ate from it sixty cities, and salted from it sixty cities, and filled from one eyeball three hundred jugs of oil.
And when we returned after twelve months of the year, we saw that they were sawing from its bones beams, and giving to build those cities (Bava Batra 73b)

Rashbam

: fish: worm mud small vermin: in its nostrils of the fish entered the vermin: and the waters cast it the waters washed it and threw it to the dry land as the way of the sea, that it does not tolerate a dead thing: destroyed from it sixty cities that the waters threw it on sixty cities and broke them al


## Segment 19

<div dir="rtl" lang="he">

רשב"ם:

</div>

Razin and Razin d'Razin — The Sar ha'Olam — The Two Tzaddikim — Exile and Return


## Segment 20

<div dir="rtl" lang="he">

כורא דג: אכלא טינא שרץ קטן: באוסיה בנחיריו של דג נכנס השרץ: ואידחוהו מיא הדיחוהו המים והשליכוהו ליבשה כדרך ים, שאינו סובל דבר מת: חרבו מיניה שיתין מחוזי שהשליכוהו המים על ששים כרכים ושברן כלם, שהיה גדול כל כך: ואכלו מיניה שיתין מחוזי בעודנו לח: ומלחו מיניה שיתין מחוזי אחרים, שהיו רחוקין משם, מלחו מיניה ונשאוהו למקומן: מחד גלגלא דעינא מגלגל עינו לקחו שמן תלת מאה גרבי: הוה מנסרי לבנות מעצמות הדג אותן מחוזי שהפיל:

</div>

l, tha


## Segment 21

<div dir="rtl" lang="he">

פרוש: ספינה - לשון חשיבות, בחינת מלכות. שרבה בר בר חנא חקר בשכלו אודות המלכות, איך בני ישראל מעלין אותה. וחזינן האי כורא - ישראל מכנין בשם דגים, כמו שכתוב (בראשית מ"ח): "וידגו לרב בקרב הארץ". דיתבי ליה אכלא טינא בנחיריו - זה בחינת תפלתן של ישראל, כמו שכתוב (ישעיהו מ"ח): "ותהלתי אחטם לך", שנתערב שרץ, הינו טמאה בתפלתו ועבודתו ובלבל אותו. ולא היה יכול איש הישראלי הזה לעבד עבודתו תמה. מה עשה האיש הזה? עשה שלש בחינות הנ"ל. הינו התקשרות להצדיק ונתינת הצדקה וודוי דברים. וזה פרוש: ומתה, ואידחוהו מיא, ושדיוהו לגודא. והזכיר השלש בחינות מעילא לתתא. ומתה - זה בחינת ודוי דברים, כמו שכתוב: "כל המומתין מתודין". ואידחוהו מיא - זה בחינת צדקה, כמו שכתוב (קהלת י"א): "שלח לחמך על פני המים". וכתיב (ישעיהו ל"ב): "אשריכם זורעי על כל מים". ושדיוהו לגודא - הצדיק נקרא גודא, לשון גדר, שהוא גודר פרצותיהן של ישראל (יחזקאל כ"ב; ישעיהו נ"ח) (מגילה י"ג.). וזה: 'ושדיוהו לגודא', שהקריב את עצמו לצדיק. ועל ידי שלש בחינות אלו, וחרוב מיניה שיתין מחוזא שעל ידי המיתה, הינו ודוי דברים, העלה את המלכות מבין הסטרא אחרא. והצדיק הורה לו את הדרך הישר, כמו שכתוב בהפטרת בראשית (ישעיהו מ"ב): "אחריב הרים וגבעות", רמז על חרבן ממשלת העכו"ם. "והולכתי עורים בדרך לא ידעו", זה בחינת שהצדיק הורה לו דרך ישר. זה בחינת פרשת דרכים כנ"ל. 'ושיתין מחוזא', רמז על עלית המלכות, דכתיב בה (שיר השירים ו): "ששים המה מלכות". ואכלו מינה שיתין מחוזא - רמז על שני מדות רעות של חי מדבר, שעל ידו בא עניות כנ"ל, ועל ידי צדקה מתקן אותם וימשיך שפע. וזה: 'אכלו מיניה'. ו'שיתין מחוזא', רמז על בחינת ששים גבורים, שמשם בא פרנסה, כמו שאמרו (ברכות לג; תענית ב. עין שם): 'גבורות גשמים'. ומלחו מינה שיתין מחוזא - זה רמז על תקון שתי מדות רעות - 'דומם צומח', על ידי קרבתו להצדיק, כי הצדיק הוא "ברית מלח עולם". גם עצבות ותאוות באים מדמים עכורים, ועל ידי מלח פולט הדמים רעים. ו'שיתין מחוזא', זה רמז על ששים אותיות שבברכת כהנים, שהם ביד הצדיק, כמו שכתוב (משלי י): "ברכות לראש צדיק". ומלאו מחד גלגלא דעינא תלת מאה גרבי משחא - גרבי משחא, זה בחינות הדעת, כי "שמן משחת קדש" (שמות ל), זה בחינת שכל. ותלת מאה, זה בחינת משה, שהוא בחינת מה שהצדיק מקטין את עצמו, בבחינת מה. בשלש בחינות צריך להקטין את עצמו, כמו שכתוב (ירמיהו ט): "אל יתהלל חכם, גבור ועשיר". נמצא שבכל בחינה מאלו שלש בחינות הוא נעשה מה. ועל ידי זה יש לו התפשטות הגשמיות, ומדבק באור אין סוף, שאין שם שום שנוי רצון, אלא: ה' הוא האלקים, כנ"ל, הינו כלו הטוב והמטיב. וזה בחינת 'חד גלגלא דעינא', כמובא באידרא (זהר נשא קלז:): 'ולזימנא דאתי ישתכח בה עינא חד דרחמי', זה בחינת כלו הטוב והמטיב. נמצא כשהצדיק עושה עצמו מה, מדבק את עצמו לעינא חד דרחמי, הינו לאין סוף, ואחר כך כשחוזר בבחינת רצוא ושוב, אז ממשיך מאור אין סוף האחדות הרצון הפשוט שם דרך המה שלו, ונעשה ממה מאה, כמו שנאמר: 'אל תקרי מה אלא מאה' (עיין מנחות מ"ג: ועיין רש"י ותוספות), ונעשה תלת מאה מתלת מה, וממשיך אור הזה לדעתו ולשכלו, הינו גרבי דמשחא, שהוא בחינת שכל, כנ"ל. אתה הראית לדעת, שממשיך אור אין סוף לדעתו, שידע האחדות, שה' הוא האלקים, ויברך הטוב והמטיב על הכל כמו לעתיד לבוא:

</div>

t it was so large: and ate from it sixty cities while it was still fresh: and salted from it sixty cities others, that were far from there, salted from it and carried it to their place: from one eyeball from the globe of its eye took oil three hundred jugs: were sawing to build from the bones of the fish those cities interpretation: ship language of importance, aspect of

Malkhut

(kingship) that Rabba bar

bar

Chana investigated in his intellect about the

Malkhut

(kingship) how the children of Israel raise it this fish Israel are called by name fishes as it is written "And they shall multiply like fish in the midst of the earth" (Genesis 48:16) that sat in it worm mud in its nostrils this aspect of their prayer of Israel as it is written "And My prais


## Segment 22

<div dir="rtl" lang="he">

כי הדרן ואתאן לבתר תריסר ירחי שתא וקחזינן דהוי מנסרא מגרמיהו לבנינא הנך מחוזא - כי מאחורי הקדשה, שהם שנים עשר שבטים, שעל ידם נתתקן מלכות הנ"ל (עיין זוהר ויחי רמא), ואחריהם הוא הטמאה. ויש בני אדם שיוצאין מהקדשה, וזה שספר התנא, שהדר וחזר לעין באלו שהם בתר תריסר ירחי שתא, שהם אחורי שנים עשר שבטים דקדשה, שיוצאין מכלל ישראל על ידי מעשיהם הרעים. וחזינן דהוו מנסרי מגרמיהו - הינו שעל ידי מעשיהם הרעים החקוקים על עצמותם, והחקיקה עובר מעבר לעבר כנסירה ממש. אבל על ידי שאיש הישראלי הנ"ל נתעורר בתשובה על ידי שרץ קטן שבנחיריו, על ידי שהרגיש טמאה קטנה שמבלבלת אותו, על ידי תשובתו גורם, שגם אלו הרשעים נעשו כסא לקדשה. ויהבי לבנינא הנך מחוזא - שעוזרים גם הם לעובדי השם, שיבנו הנך מחוזא הנ"ל:

</div>

e I will restrain for you" (Isaiah 48:9) that mixed vermin, that is impurity in his prayer and his service and confused him and the Israelite man could not do his service complete what did this man do? He did three aspects above that is connection to the tzadik (righteous one) and giving of tzedakah (charity) and

viduy

devarim

(confession of words) and this interpretation: and died, and the waters cast it, and threw it to the bank and he mentioned the three aspects from above to below and died this aspect of

viduy

devarim

(confession of words) as it is written "all those put to death confess" (root shared with "

viduy

" - confession as death-like surrender) and the waters cast it this aspect of tzedakah (charity) as it is written "Send your bread upon the face of the waters" (Ecclesiastes 11:1) and it is written "Happy are you who sow beside all waters" (Isaiah 32:20) and threw it to the bank the tzadik (righteous one) is called bank, language of fence that he fences the breaches of Israel (Ezekiel 22:30, Isaiah 58:12) (Megillah 13a) and this: and threw it to the bank, that he offered himself to the tzadik (righteous one) and by three aspects these and destroyed from it sixty cities that by the death, that is

viduy

devarim

(confession of words) raised the

Malkhut

(kingship) from among the other side and the tzadik (righteous one) showed him the straight way as it is written in the Haftarah of

Bereshit

"I will destroy mountains and hills" (Isaiah 42:15) hint on destruction of dominion of the idolaters "And I will lead the blind in a way they knew not" (Isaiah 42:16) this aspect that the tzadik (righteous one) showed him straight way this aspect of

parashat

derakhim

(crossroads) as above and sixty cities, hint on ascent of the

Malkhut

(kingship) as it is written in it "Sixty are the queens" (Song of Songs 6:8) and ate from it sixty cities hint on two bad attributes of animal speaking that by it comes poverty as above and by tzedakah (charity) repairs them and draws abundance and this: ate from it and sixty cities hint on aspect of sixty mighty men, that from there comes sustenance as they said (

Berakhot

33a) mighty ones rains and salted from it sixty cities this hint on repair of two bad attributes inanimate vegetative by his closeness to the tzadik (righteous one) because the tzadik (righteous one) is "covenant of salt eternal" also sadness and lusts come from turbid bloods and by salt expels the bad bloods and sixty cities this hint on sixty letters in the priestly blessing that are in the hand of the tzadik (righteous one) as it is written "Blessings for the head of the righteous" (Proverbs 10:6) and filled from one eyeball three hundred jugs of oil jugs of oil, this aspects of the knowledge because "oil of holy anointing" (Exodus 30:25), this aspect of intellect and three hundred, this aspect of Moshe that is aspect of what that the tzadik (righteous one) diminishes himself, in aspect of what in three aspects needs to diminish himself as it is written "Let not the wise glory, mighty and rich" (Jeremiah 9:22) found that in every aspect from these three aspects he is made what and by this he has divesting of materiality and attaches himself to light Ein Sof (Infinite) that there no change of will but: Hashem He is the G-d, as above that is all "the good and the benefactor" and this aspect of one eyeball as brought in

Idra

(Zohar Naso 137a): and for the time to come will be found in it one eye of mercy this aspect of all "the good and the benefactor" found when the tzadik (righteous one) makes himself what attaches himself to one eye of mercy that is to Ein Sof (Infinite) and after that when he returns in aspect of running and returning then draws from light Ein Sof (Infinite) the unity the simple will there way of the what of him and is made from what hundred as it is said: do not read what but hundred (see

Menachot

43b and see Rashi and

Tosafot

) and is made three hundred from three what and draws this light to his knowledge and to his intellect that is jugs of oil, that is aspect of intellect, as above you have been shown to know, that draws light Ein Sof (Infinite) to his knowledge that he knows the unity, that Hashem He is the G-d and blesses "the good and the benefactor" on all as to the future to come because we returned and came after twelve months of the year, and we saw that were sawing from their bones to building those cities because from behind the kedusha (holiness), that are twelve tribes by them is repaired

Malkhut

(kingship) above (see Zohar

Vayechi

241a) and after them is the impurity and there are people that go out from the kedusha (holiness) and this that the Tanna told that he returned and came to examine in these that are after twelve months of the year that are behind twelve tribes of kedusha (holiness) that go out from the categ


## Segment 23

<div dir="rtl" lang="he">

וזה פרוש: אנכי ה' אלהיך - פרוש הן ה' הן אלהיך תבין, שכל זאת אנכי, הינו שתקים: "בה' אהלל דבר, באלהים אהלל דבר", הינו כלו הטוב והמטיב, כנ"ל. אשר הוצאתיך מארץ מצרים - דאיתא במדרש (בראשית רבה טז), כי כל הגליות נקראים על שם גלות מצרים, מפני שהם מצרים לישראל. הינו שעל ידי הצדיק נתבטל מלכותם וממשלתם של העכו"ם, כי על ידי זה עולה מתוכם מלכות דקדשה כנ"ל. מבית עבדים - זה רמז על בטול המדות רעות של ארבע יסודות, המכנים בשם עבדים, כי כל הארבעה יסודות הם מתחת גלגל הירח. והירח מכנה בשם עבד, כמובא בזהר (וישב קפ"א): "הנה ישכיל עבדי" - דא סיהרא. פרוש: על ידי הצדיק עולה המלכות מן הסטרא אחרא, ונתבטלים המדות רעות, ועל ידי זה האדם בא לבחינת עולם הבא, לבחינת: "בה' אהלל דבר, באלהים אהלל דבר":

</div>

ory of Israel by their evil deeds and we saw that were sawing from their bones that is that by their evil deeds engraved on their bones and the engraving passes from side to side like sawing actually but by that the Israelite man above was aroused in repentance by the small vermin in his nostrils by that he felt small impurity that confuses him by his repentance causes that also these wicked are made throne to the kedusha (holiness) and giving to building those cities that help also they to the servants of the Name that they build those cities above and this interpretation: I am Hashem your G-d interpretation, both Hashem both your G-d you shall understand, that all this I that is that you fulfill: "In Hashem I will praise a word, in G-d I will praise a word" that is all "the good and the benefactor", as above who brought you out from the land of Egypt as it is in the Midrash (

Bereshit

Rabbah 16:4) that all the exiles are called on the name of exile of Egypt because they cause anguish to Israel that is that by the tzadik (righteous one) their

Malkhut

(kingship) and their dominion of the idolaters is nullified because by this

Malkhut

(kingship) of kedusha (holiness) rises from among them as above from the house of slaves this hint on nullification of the bad attributes of four elements called by name slaves because all the four elements are under the sphere of the moon and the moon is called slave as brought in the Zohar (

Vayeshev

181a): "Behold My servant shall prosper" (Isaiah 52:13) this is the moon interpretation: by the tzadik (righteous one) the

Malkhut

(kingship) rises from the other side and the bad attributes are nullified and by this the man comes to aspect of the world to come to aspect of "In Hashem I will praise a word, in G-d I will praise a word"



# Anokhi Hashem Elokeikha

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/4/

# Anokhi Hashem Elokeikha

<div dir="rtl">אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים.</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/4


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

לשון רבנו, זכרונו לברכה

</div>

Likutay Moharan 4

Anokhi Hashem Elokeikha


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים. (שמות כ)

</div>

[In the language of our Rebbe, his memory for blessing] I am Hashem your G-d who brought you out from the land of Egypt from the house of slaves (Exodus 20:2)


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

א כשאדם יודע שכל מארעותיו הם לטובתו, זאת הבחינה היא מעין עולם הבא, כמו שכתוב (תהלים נ"ו): "בה' אהלל דבר באלהים אהלל דבר". (עיין ברכות ד"ס ע"ב). וזאת הבחינה היא מעין עולם הבא, כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (פסחים נ.): "ביום ההוא יהיה ה' אחד" וכו'. והקשו: וכי האידנא לאו הוא אחד? ותרצו חכמינו, זכרונם לברכה: האידנא מברכין על הטובה הטוב והמטיב, ועל הרעה דין אמת. ולעתיד כלו הטוב והמטיב, שיהיה שם ה' ושם אלקים אחדות אחד:

</div>

1. When a man knows that all his occurrences are for his good this aspect is from the aspect of the world to come as it is written "In Hashem I will praise a word in G-d I will praise a word" (Psalms 56:11) (see

Berakhot

60b) and this aspect is from the aspect of the world to come as our sages, their memory for blessing, said "On that day Hashem will be one" etc. (Zechariah 14:9) and they questioned: and now is He not one? and our sages, their memory for blessing, answered now we bless on the good "the good and the benefactor" and on the evil "true judge" and to the future all "the good and the benefactor" that will be the name Hashem and the name G-d one unity
2. And this aspect is impossible to attain except when he raises the aspect of


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

ב וזאת הבחינה אי אפשר להשיג, אלא כשמעלה בחינת מלכות דקדשה מהגלות מבין העכו"ם. כי עכשו המלכות והממשלה להעכו"ם, ובשביל זה נקראים עבודת אלילים שלהם בשם אלהים, כי יונקים מבחינת מלכות הנקרא אלהים, כמו שכתוב (תהלים ע"ד): "אלהים מלכי מקדם". וכשמעלין בחינת מלכות מבין העכו"ם, אזי נתקים (שם מ"ז): "כי מלך כל הארץ אלהים":

</div>

Malkhut

(kingship) of kedusha (holiness) from the exile from among the idolaters because now the

Malkhut

(kingship) and the dominion is to the idolaters and for this their idolatrous service is called by the name G-d because they suck from the aspect of

Malkhut

(kingship) that is called G-d as it is written "G-d is my king from of old" (Psalms 74:12) and when they raise the aspect of

Malkhut

(kingship) from among the idolaters then is fulfilled "For king of all the earth is G-d" (Psalms 47:8)
3. And it is impossible to return the kingdom to the Holy One blessed be He except by


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

ג ואי אפשר להשיב המלוכה להקדוש ברוך הוא אלא על ידי ודוי דברים לפני תלמיד חכם. על ידי זה מתקן ומעלה בחינת מלכות לשרשה. וזהו פרוש: (הושע י"ד): "קחו עמכם דברים" - זהו ודוי דברים, זה בחינת מלכות, כמו דבר אחד לדור (סנהדרין ח.). דבר, לשון מנהיג ומושל. ושובו אל ה' - שיתקנו ויעלו את הדברים, את בחינת מלכות, בחינת אלהים אל ה'. הינו כנ"ל: "בה' אהלל דבר, באלהים אהלל דבר", הינו שידע, שכל מארעותיו, כלם לטובתו, ויברך על כל הדברים הטוב והמטיב:

</div>

viduy

devarim

(confession of words) before a

talmid

chakham

(Torah scholar) by this he repairs and raises the aspect of

Malkhut

(kingship) to its root and this is "Take with you words" (Hosea 14:3) this is

viduy

devarim

(confession of words), this aspect of

Malkhut

(kingship) as "one word to a generation" (Sanhedrin 8a) word, language of leader and ruler and return to Hashem that they repair and raise the words, the aspect of

Malkhut

(kingship), aspect of G-d to Hashem that is as above and this is "In Hashem I will praise a word, in G-d I will praise a word" (Psalms 56:11) that is that he knows, that all his occurrences, all of them for his good and he blesses on all the things "the good and the benefactor"
4. And when he knows all this it is called complete knowledge because the main knowledge is unity of


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

ד וכשידע כל זאת נקרא ידיעה שלמה, כי עקר הדעת הוא אחדות של חסד וגבורה (כמובא בכתבי האריז"ל) זה נקרא דעת, הינו שלא יחלק בין חסד לדין, ויברך על כלם "הטוב והמטיב". וזה נקרא: "ה' אחד ושמו אחד" כמאמר חכמינו, זכרונם לברכה, שלעתיד יהיה אחדות גמור, שיהיה כלו הטוב והמטיב. וזה ה' אחד, ושמו - זה בחינת אלהים מלכות, כמו שכתוב (שמואל ב' ח): "ויעש דוד שם" אחד גימטריא אהבה, הינו הן ה' שהוא רחמים, הן שמו שהוא בחינת אלהים, בחינת דין - כלם לטובתך מחמת אהבה שהקדוש ברוך הוא אוהב אותך, כמו שכתוב (משלי ג): "את אשר יאהב ה' יוכיח" וכתיב (עמוס ג): "רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה, על כן אפקוד עליכם עוונותיכם":

</div>

chesed

(kindness) and

gevurah

(might) (as brought in the writings of the Ari

z"l

) this is called

da'at

(knowledge) that is that he does not divide between

chesed

(kindness) to din (judgment), and he blesses on all "the good and the benefactor" and this is called "Hashem one and His name one" (Zechariah 14:9) as the statement of our sages, their memory for blessing that to the future will be complete unity, that will be all "the good and the benefactor" and this Hashem one and His name this aspect of G-d

Malkhut

(kingship), as it is written "And David made a name" (2 Samuel 8:13) one gematria

ahava

(love) that is both Hashem that is mercy both His name that is aspect of G-d, aspect of din (judgment) all for your good because of love that the Holy One blessed be He loves you as it is written "Those whom Hashem loves He reproves" (Proverbs 3:12) and it is written "You only have I known of all the families of the earth, therefore I will visit upon you your iniquities" (Amos 3:2)
5.


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

ה ועוונותיו של אדם הם על עצמותיו, כמו שכתוב (יחזקאל ל"ב): "ותהי עונותם חקוקה על עצמותם". וכל עברה יש לה צרוף אותיות, וכשעבר איזה עברה, אזי נחקק צרוף רע על עצמותיו ועל ידי זה מכניס בחינת הדבור של הלאו הזה שעבר בתוך הטמאה. הינו שמכניס בחינת מלכות, שהוא בחינת דבר אחד לדור, הוא מכניס אותה בתוך העכו"ם, ונותן להם ממשלה. למשל, אם עבר על דבור של הלאו לא יהיה לך (שמות כ') אזי מחריב הצרוף הטוב של הדבור, ובונה צרוף רע, ונחקק הצרוף הזה על עצמותיו, ונוקם בו. כמו שכתוב (ירמיהו ה): "עונותיכם הטו אלה", וכתיב (תהלים ל"ד): "תמותת רשע רעה". ועל ידי ודוי דברים יוצא מעצמותיו האותיות החקוקים עליהם, ונעשה מהם הדבור של הודוי. כי הדבור יוצא מעצמותיו, כמו שכתוב (שם ל"ה): "כל עצמתי תאמרנה". ומחריב הבנין והצרוף הרע, ובונה מהם מלכות דקדשה. וזה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (סוטה ז:): בשעה שהלכו ישראל במדבר, היו עצמותיו של יהודה מגלגלין. עד שאמר משה: "שמע ה' קול יהודה". שבקש משה מהקדוש ברוך הוא, שיזכר ליהודה הודוי שהתודה, וכן הוי ליה. וזה דוקא עצמותיו היו מגלגלין, על שם: "ותהי עונותם חקוקה על עצמותם", ועל ידי הודוי נתתקנו, ועלו כל חד לדוכתיה. ויהודה זה בחינת מלכות, רמז, שבחינת מלכות נתתקן על ידי ודוי דברים, וזה נעשה על ידי משה, שזכר משה הודוי, כי כן צריך, שיהיה הודוי לפני תלמיד חכם וכל תלמיד חכם הוא בחינת משה, כמו שאמרו 'משה שפיר קאמרת' (שבת ק"א:), ובזה שזכר משה הודוי, נעשה כאלו התודה עכשו לפני משה, ועל ידי זה נתתקן בחינת מלכות, ונחרב הצרוף הרע שנחקק על עצמותיו.

</div>

And his iniquities of a man are on his bones as it is written "And their iniquities will be engraved on their bones" (Ezekiel 32:27) and every transgression has a combination of letters and when he transgressed some transgression, then is engraved a bad combination on his bones and by this he inserts the aspect of the speech of this prohibition that he transgressed, into the impurity that is that he inserts the aspect of

Malkhut

(kingship) that is aspect of one word to the generation he inserts it into the idolaters, and gives them dominion to rule, if he transgressed on the speech of the prohibition "You shall not have" (Exodus 20:3) then he destroys the good combination of the speech and builds a bad combination and this combination is engraved on his bones, and takes vengeance on him as it is written "Your iniquities have turned away these" (Jeremiah 5:25) and it is written "Put the wicked to death evil" (Psalms 34:22) and by

viduy

devarim

(confession of words) the letters engraved on them come out from his bones and are made from them the speech of the confession because the speech comes out from his bones as it is written "All my bones shall say" (Psalms 35:10) and he destroys the building and the bad combination and builds from them

Malkhut

(kingship) of kedusha (holiness) and this is what our sages, their memory for blessing, said (

Sotah

7a). At the time that Israel went in the wilderness, the bones of Yehudah were rolling until Moshe said "Hear Hashem the voice of Yehudah" (Deuteronomy 33:7) that Moshe requested from the Holy One blessed be He, that He remember for Yehudah the confession that he confessed and so it was for him and this specifically his bones were rolling on the name "And their iniquities will be engraved on their bones" (Ezekiel 32:27) and by the confession they were repaired and each one rose to his place and Yehudah this aspect of

Malkhut

(kingship) hint, that aspect of

Malkhut

(kingship) is repaired by

viduy

devarim

(confession of words) and this is done by Moshe, that Moshe remembered the confession because so it is necessary, that the confession be before a

talmid

chakham

(Torah scholar) and every

talmid

chakham

(Torah scholar) is aspect of Moshe as they said Moshe you said well (Shabbat 101b) and by this that Moshe remembered the confession it was made as if he confessed now before Moshe and by this the aspect of


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

ו וזה בחינת החזרת המלכות לשרשה, כי שרש המלכות הוא אש, כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (סנהדרין קא:): 'למה טעה נבט? שראה שיצא אש מאמתו'; והתורה נקראת אש, שמשם המלכות, כמו שכתוב (ירמיהו כ"ג): "הלוא כה דברי כאש", וכתיב (משלי ח): "בי מלכים ימלכו". ועקר התורה הם התלמידי חכמים, כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (מכות כב:): 'כמה טפשאי דקימא מקמי ספר תורה, ולא קימא מקמי צורבא מדרבנן'. וזהו (במדבר ל"א): "כל דבר אשר יבא באש - תעבירו באש". 'דבר' זה בחינת מלכות, שנמשך בתוך הטמאה בתוך חמימות היצר, כמו (קדושין פא.): 'נורא בי עמרם'. 'תעבירו באש' - תקונו על ידי אש, הינו ודוי דברים לפני תלמיד חכם כנ"ל. וזה לשון עברה, שהצרוף של עברה עובר בתוך עצמותיו, מעבר אל עבר. ומצוה - לשון התחברות, כשעושה חבילות חבילות של מצוות, (ויקרא רבה כא): אזי נתחברו שברי עצמותיו, כמו שכתוב (תהלים ל"ד): "שומר כל עצמותיו".

</div>

Malkhut

(kingship) was repaired and the bad combination that was engraved on his bones was destroyed
6. And this aspect of returning the

Malkhut

(kingship) to its root because the root of the

Malkhut

(kingship) is fire as our sages, their memory for blessing, said (Sanhedrin 101b). Why did Nevat err? That he saw fire coming out from his arm and the Torah is called fire, that from there the

Malkhut

(kingship) as it is written "Is not My word like fire" (Jeremiah 23:29) and it is written "By Me kings reign" (Proverbs 8:15) and the main Torah is the

talmidei

chakhamim

(Torah scholars) as our sages, their memory for blessing, said (

Makkot

22b). How foolish are those who stand before a Torah scroll, and do not stand before a Torah scholar and this is "

Every thing

that comes in fire you shall pass through fire" (Numbers 31:23) thing this aspect of

Malkhut

(kingship) that is drawn into the impurity into the heat of the inclination as (Kiddushin 81a) fire in the house of Amram you shall pass through fire its repair by fire that is

viduy

devarim

(confession of words) before a

talmid

chakham

(Torah scholar) as above and this language of transgression that the combination of transgression passes through his bones from side to side and mitzvah language of connection when he makes bundles

bundles

of mitzvot, (Vayikra Rabbah 21). Then the fragments of his bones are connected as it is written "Guards all his bones" (Psalms 34:21)


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

ז וזה פרוש (משלי ט"ז): "חמת מלך מלאכי מות", כי חמתו של הקדוש ברוך הוא בשביל המלכות שהשפיל על ידי עוונותיו, "ואיש חכם יכפרנה", הינו בחינת תלמיד חכם, בחינת משה, הוא יכפר לו. כמו שכתוב (מיכה ז): "ועבר על פשע לשארית", 'למי שמשים עצמו כשירים' (ראש השנה יז:). נמצא, כשבא לפני תלמיד חכם ומוציא כל צרופיו לפני התלמיד חכם, והתלמיד חכם הוא בחינת משה, שמשים עצמו כשירים, כמו שכתוב (במדבר י"ב): "והאיש משה ענו מאד", ועל ידי זה נקרא איש חכם, כמו שכתוב (איוב כ"ח): "והחכמה מאין תמצא" (עין סוטה כא:). ובזה יש כח לתלמיד חכם לכפר, כמו שנאמר: ואיש חכם יכפרנה. ובשביל זה, כשהתפלל משה על חטא העגל אמר (שמות ל"ב): "אם תשא חטאתם, ואם אין מחני נא". כי זה מן הנמנע שלא יבוא לאדם איזה גדלות, כששומע שמספרין שבחו, כל שכן כשמלך גדול משבח ומפאר את האדם, אזי בודאי מן הנמנע, שלא יבוא לו איזה גדלות, אבל צריך לזה בטול כל הרגשותיו וחמריותיו, אזי יכול האדם, לשמע שבחו, ולא יבוא לו שום גדלות, כמו משה רבנו, שראה כתוב בתורה: "וידבר ה' אל משה", "ויאמר ה' אל משה", וישראל קוראין בכל יום בתורה שבחו של משה, והוא בעצמו מספר להם שבחיו, ולא היה למשה שום התפארות וגדלות מזה, כמו שכתוב: "והאיש משה ענו מאד", ובודאי על ידי ענותנותו, היה כח ביד משה לכפר עוון העגל. כמו שכתוב: "ואיש חכם יכפרנה". וזה שטען משה: "ואם אין", הינו "אם לא תשא חטאתם", בזה אתה מראה, שאין לי כל כך עניוות, שאוכל לכפר להם עוון העגל. בכן בקשתי - "מחני נא", כדי שלא אכשל בגדלות, שאני רואה ושומע בכל עת ספור שמי ושבחי בתורה, כי מי יוכל לעמד בזה, שישמע ספור שבחו ולא יתגאה, אם לא ענו גדול, ואם אני ענו, צריך לך שתשא חטאתם, כמו שכתוב: "ועובר על פשע לשארית" וכו'.

</div>

And this interpretation "The wrath of a king is messengers of death" (Proverbs 16:14) because His wrath of the Holy One blessed be He for the

Malkhut

(kingship) that he humbled by his iniquities "And a wise man will atone it" (Proverbs 16:14) that is aspect of

talmid

chakham

(Torah scholar), aspect of Moshe he will atone for him (Micah 7:18) and this is "And passes over transgression for the remnant" (Micah 7:18) for who makes himself like remnants (Rosh Hashanah 17a) found, when he comes before a

talmid

chakham

(Torah scholar) and takes out all his combinations before the

talmid

chakham

(Torah scholar) and the

talmid

chakham

(Torah scholar) is aspect of Moshe who makes himself like remnants as it is written "And the man Moshe was very humble" (Numbers 12:3) and by this he is called a wise man as it is written "And wisdom from where is it found" (Job 28:12) (see

Sotah

21a) and by this there is power to the

talmid

chakham

(Torah scholar) to atone as it is said and a wise man will atone it and for this when Moshe prayed on the sin of the calf he said (Exodus 32:32). "If You will bear their sin, and if not erase me please" because this is impossible that there not come to a man some greatness, when he hears that they tell his praise all the more when a great king praises and glorifies the man then certainly impossible, that there not come to him some greatness but it is necessary for this annulment of all his feelings and materialities then the man can, to hear his praise and no greatness comes to him like Moshe our teacher who saw written in the Torah "And Hashem spoke to Moshe", "And Hashem said to Moshe" and Israel read every day in the Torah the praise of Moshe and he himself tells them his praises and Moshe had no arrogance and greatness from this as it is written "And the man Moshe was very humble" and certainly by his humility there was power in the hand of Moshe to atone the iniquity of the calf and this that Moshe argued "And if not" that is "if You will not bear their sin" by this You show that I do not have so much humility, that I can atone for them the iniquity of the calf therefore I request "erase me please" so that I not stumble in greatness that I see and hear at all times the story of my name and my praise in the Torah because who can stand in this that he hears the story of his praise and not become arrogant if not a great humble one and if I am humble it is necessary for You that You bear their sin as it is written "And passes over transgression for the remnant" etc. and this "And there was in Yeshurun a king" (Deuteronomy 33:5) that is that


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

וזה (דברים ל"ג): "ויהי בישרון מלך" (עיין מ"ר בהעלותך פ' ט"ו א"ל הקב"ה למשה מלך עשיתיך וכן תרגום יונתן ועיין ג"כ בתיקון ט"ו ובזוהר קדושים פ"ג). הינו שמלכות עלה לשרשה, כמו שכתוב (תהלים ל"ז): "וענוים ירשו ארץ", ו'ארץ' היא דינא דמלכותא, כמו שכתוב (איוב כ): "וארץ מתקוממה לו":

</div>

Malkhut

(kingship) rose to its root as it is written "And the humble shall inherit the land" (Psalms 37:11) and land is the judgment of the kingdom as it is written "And the land rises up against him" (Job 20:27)
And this is what our sages, their memory for blessing, said (

Sotah

21a).
A parable to one, who was walking on the way in the darkness of night and darkness and fears from the thorns and from the pits and from wild beasts and from robbers and does not know in which way he is walking etc.


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

ח וזהו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (סוטה כא): משל לאחד, שהיה מהלך בדרך באישון לילה ואפלה, ומתירא מן הקוצים ומן הפחתים ומחיה רעה ומלסטים, ואינו יודע באיזה דרך מהלך וכו':

</div>

because this is known that all the bad attributes and their offsprings are drawn from four elements, from four humors as brought in

Mishnat

Chasidim. Sadness and its offsprings are drawn from inanimate lusts evil and their offsprings are drawn from vegetative words futile and their offsprings are drawn from animal pride and their offsprings are drawn from speaking and one who wants to go in the way of holiness needs to break all the bad attributes and tell before the


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

כי זה ידוע, שכל המדות רעות ותולדותיהן נמשכין מארבעה יסודות, מארבע מרות, כמובא במשנת חסידים: 'עצבות ותולדותיהן נמשכין מדומם', 'תאוות רעות ותולדותיהן נמשכין מצומח', 'דברים בטלים ותולדותיהן נמשכין מחי'. 'גאוה ותולדותיהן נמשכין ממדבר'. ומי שרוצה לילך בדרך הקדש, צריך לשבר כל המדות רעות, ויספר לפני התלמיד חכם, הינו ודוי דברים. והתלמיד חכם יפרש ויברר לו דרך לפי שרש נשמתו. ויש שלש בחינות בהתקרבות לצדיקים, שעל ידי שלש בחינות אלו נתתקן הכל, ואלו הם השלושה בחינות:

</div>

talmid

chakham

(Torah scholar) that is

viduy

devarim

(confession of words) and the

talmid

chakham

(Torah scholar) will explain and clarify for him a way according to the root of his soul and there are three aspects in approaching the

tzadikim

(righteous ones) that by three aspects these all is repaired and these are the three aspects the first aspect.
When he sees the tzadik (righteous one), as it is written "And your eyes shall see your teachers" (Isaiah 30:20) and this aspect nullifies the bad attributes drawn from two elements: inanimate vegetative that is sadness and its offsprings, and evil lusts because tzadik (righteous one) of the generation is called mother on the name that he nurses Israel with the light of his Torah and the Torah is called milk as it is written "Honey and milk under you


## Segment 13

<div dir="rtl" lang="he">

הבחינה הראשונה: כשרואה את הצדיק, כמו שכתוב (ישעיהו ל): "והיו עיניך רואות את מוריך". וזאת הבחינה מבטלת המדות רעות הנמשכין משני היסודות: 'דומם' 'צומח', הינו עצבות ותולדותיה, ותאוות רעות, כי צדיק הדור נקרא אם, על שם שהוא מיניק לישראל באור תורתו, והתורה נקראת חלב, כמו שכתוב (שיר השירים ד): "דבש וחלב תחת לשונך". וזה אנו רואים בחוש, כשהתינוק הוא בעצבות ועצלות, כשרואה את אמו הוא נתעורר בזריזות גדול לקראת אמו, הינו לשרשו. גם אנו רואים בחוש, כשהתינוק עוסק בדברי שטות שלו, אף על פי שיש לו תאוה גדולה לזה, אף על פי כן כשרואה את אמו, הוא משליך כל תאוותיו אחר כתפיו, ומושך את עצמו לאמו. נמצא, שנתבטל ין המדות רעות של שני היסודות: 'דומם' 'צומח', על ידי הסתכלות פני הצדיק. וזהו 'ומתירא מן הקוצים', שהוא בחינת 'צומח'. 'ופחתים' שהוא בחינת 'דומם'. וכשנזדמן לו אבוקה של אור, זה תלמיד חכם, שהוא אביק באור התורה ועל ידו נצול ממדות רעות של שני יסודות: 'דומם' 'צומח', ואז נצול מן הקוצים ומן הפחתים:

</div>

r tongue" (Song of Songs 4:11) and this we see with sense when the infant is in sadness and laziness when he sees his mother he is aroused with great alacrity towards his mother that is to his root also we see with sense when the infant is occupied with his foolish words even though he has great lust for this nevertheless when he sees his mother he casts all his lusts behind his shoulders and draws himself to his mother found, that the bad attributes of two elements: inanimate vegetative are nullified by gazing at the face of the tzadik (righteous one) and this is and fears from the thorns, that is aspect of vegetative and pits that is aspect of inanimate and when a torch of light happens to him this

talmid

chakham

(Torah scholar), that is attached in the light of the Torah and by him he is saved from bad attributes of two elements: inanimate vegetative and then he is saved from the thorns and from the pits the second aspect: the tzedakah (charity) that he gives to

talmid

chakham

(Torah scholar) that by this he is saved from bad attributes of two elements: animal speaking that are aspect of wild beast and robbers that are futile words and pride and their offsprings because by futile words and evil speech, comes poverty as it is written "For all the men are dead" (Exodus 4:19), this is poverty (

Nedarim


## Segment 14

<div dir="rtl" lang="he">

הבחינה השניה: הצדקה שנותן לתלמיד חכם, שעל ידי זה נצול ממדות רעות של שני יסודות: 'חי' 'מדבר', שהן בחינת 'חיה רעה ולסטים', שהן דברים בטלים וגאוה ותולדותיהן. כי על ידי דברים בטלים ולשון הרע, בא עניות, כמו שכתוב (שמות ד): "כי מתו כל האנשים", זהו עניות (נדרים ס"ד). גם בגאוה אמרו (קדושין מט:) (ע"ש ועיין סוכה כ"ט: ועיין מגילה י"ג: ברש"י ד"ה ואם הגיס): 'סימן לגסות הרוח - עניות'. ועל ידי צדקה נתעשר, כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (גטין ז:): 'אם שלמים וכן רבים וכן נגוזו ועבר ועניתיך לא אענך, שוב אין מראין לו סימני עניות. וזהו, 'כיון שעלה עמוד השחר נצול מחיה רעה ומלסטים'. 'עמוד השחר' - רמז לצדקה, כמו שכתוב (ישעיהו נ"ח): "כי תראה ערם וכסיתו וכו', אז יבקע כשחר אורך". נמצא, על ידי צדקה נצול ממדות רעות של שני יסודות: 'חי' 'מדבר' שהם בחינת חיה רעה ולסטים:

</div>

64b Kiddushin 49b) also in pride they said (there and see Sukkah 29b and see Megillah 13b in Rashi dh and if haughty): sign for haughtiness poverty and by tzedakah (charity) he becomes rich as our sages, their memory for blessing, said (Gittin 7b) if complete and so many and so shear and pass and afflict you I will not afflict you, again they do not show him signs of poverty and this is, since the pillar of dawn rose, he is saved from wild beast and from robbers pillar of dawn hint to tzedakah (charity) as it is written "When you see the naked and cover him etc., then shall break forth as the dawn your light" (Isaiah 58:8) found, by tzedakah (charity) he is saved from bad attributes of two elements: animal speaking that they are aspect of wild beast and robbers the third aspect: when he confesses

viduy

devarim

(confession of words) before

talmid

chakham

(Torah scholar) that by this the

talmid

chakham

(Torah scholar) guides him in a straight way according to the root of his soul and this he reached

parashat

derakhim

(crossroads) and our sages, their memory for blessing, said (there

Sotah

): this

talmid

chakham

(Torah scholar) and day of death this aspect of

viduy

devarim

(confession of words) before

talmid

chakham


## Segment 15

<div dir="rtl" lang="he">

הבחינה השלישית: כשמתודה ודוי דברים לפני תלמיד חכם, שעל ידי זה התלמיד חכם מדריך אותו בדרך ישר לפי שרש נשמתו. וזה 'הגיע לפרשת דרכים', ואמרו חכמינו, זכרונם לברכה (שם סוטה): 'זה תלמיד חכם ויום המיתה', זה בחינת ודוי דברים לפני 'תלמיד חכם'. 'יום המיתה', רמז על ודוי, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (סנהדרין מג:): 'כל המומתין מתודין'. וזה נקרא פרשת דרכים כי התלמיד חכם מפריש לו דרך לפי שרש נשמתו, אזי נצול מכלם. כי קדם שהתודה, אף על פי שהיה אצל התלמיד חכם, ונתן לו ממון, עדין אינו יודע באיזהו דרך הוא מהלך, כי "יש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מות" (משלי י"ד), אבל 'כשהגיע לפרשת דרכים - זה תלמיד חכם ויום המיתה; הינו ודוי דברים לפני תלמיד חכם, אזי נצול מכלם:

</div>

(Torah scholar)

viduy

(confession), as our Rabbis, their memory for blessing, said (Sanhedrin 43b): all those put to death confess and this is called

parashat

derakhim

(crossroads) because the

talmid

chakham

(Torah scholar) separates for him a way according to the root of his soul then he is saved from all because before he confessed even though he was with the

talmid

chakham

(Torah scholar) and gave him money still he does not know in which way he is walking because "There is a way straight before a man and its end ways of death" (Proverbs 14:12) but when he reached

parashat

derakhim

(crossroads), this

talmid

chakham

(Torah scholar) and day of death that is

viduy

devarim

(confession of words) before

talmid

chakham

(Torah scholar) then he is saved from all
And this in every time that he comes to

talmid

chakham

(Torah scholar) and tells before him all his heart and the

talmid

chakham

(Torah scholar) is aspect of Moshe, that is aspect of ayin (nothing) as it is written "And wisdom from ayin (where) is it found" (Job 28:12) and by this you are included in Ein Sof (Infinite) and this aspect of (see Tikkun 21 and Tikkun 64)


## Segment 16

<div dir="rtl" lang="he">

ט וזה בכל פעם שבא אצל תלמיד חכם ומספר לפניו כל לבו, והתלמיד חכם הוא בחינת משה, שהוא בחינת אין, כמו שכתוב: "והחכמה מאין תמצא". ועל ידי זה אתה נכלל באין סוף. וזה בחינת (עיין תיקון כ"א ותיקון ס"ד) 'זרקא דאזדריקת לאתר דאתנטילת מתמן', שתחזיר את המלכות לאין סוף, שהוא רצון שבכל הרצונות. כי המלכות, שהוא בחינת אותיות הדבורים, כל אות ואות - מלבש בה רצון השם יתברך. שרצון השם יתברך היה, שזאת האות יהיה לה תמונה כזו, ואות אחרת יהיה לה תמונה אחרת. נמצא, שרצונות, הינו תמונות אותיות הם התגלות מלכותו יתברך שמו. וכל אלו הרצונות, הינו התמונות נמשכין מרצון אין סוף, שאין בו תמונה. וכל הדברים והישות שבעולם הם מהאותיות, הינו ממלכות, כי ישות הוא מחמת המלכות, שרצה הקדוש ברוך הוא שיתגלה מלכותו בעולם, ועל ידי זה ברא את העולם מאין ליש, וכל הרצונות, הינו התמונות וכל הישות, הינו בחינת מלכות מקבלים חיותם מרצון אין סוף. כמו שכתוב (מגלה לא.): 'בכל מקום שאתה מוצא גדלתו של הקדוש ברוך הוא', הינו מלכותו, הינו רצונות 'שם אתה מוצא ענותנותו', הינו רצון אין סוף. וזה בחינת התפשטות הגשמיות. כי כשרוצה להכלל ברצון אין סוף, צריך לבטל את הישות שלו, וזהו שכתוב בזהר (חלק ב' פח:), שהסתלקות משה בשבת בשעתא דמנחה, שאז התגלות רעוא דרעוין, שהוא בחינת רצון אין סוף, שכל הרצונות מקבלין חיותם ממנו, וזה מחמת שבטל משה כל ישותו, כמו שכתוב (שמות ט"ז): "ונחנו מה". וזה פרוש:(דברים ל"ד): "ויקבר אותו בגיא" - זה בחינת אין, כמו שכתוב (ישעיהו מ): "כל גיא ינשא". "בארץ מואב" - זה בחינת מלכות, שדוד בא ממואב, שנסתלק משה בתוך אין סוף, בתוך רצון שברצונות, בתוך רעוא דרעוין, שהוא בחינת רצון אין סוף, המלבש ברצונות, בתמונות אותיות, בבחינת מלכות, כמו שכתוב: "בכל מקום שאתה מוצא גדלתו", הינו מלכות בחינת רעוין, "שם אתה מוצא" רעוא, רצון אין סוף. וזה "מול בית פעור", כי אמרו חכמינו, זכרונם לברכה (מדרש אגדה; מובא בתוספות סוטה יד.): 'למה נקרא שמו פעור - על שם שפוער פיו', כי כשפוגמין במלכות, אזי יש לו כח לפער פיו בצרופים רעים, אבל משה שתקן מדת המלכות, על ידי זה לא היה יכלת ביד פעור לפער פיו. וזה: "ולא ידע איש", אפלו משה לא ידע, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (סוטה יד.), כי נתבטל לגבי אין סוף. וכל זה היה במותו, אבל

</div>

zarka

that was thrown to the place that was taken from there that you return the

Malkhut

(kingship) to Ein Sof (Infinite) that is will in all the wills because the

Malkhut

(kingship), that is aspect of letters of the speeches every letter and letter is clothed in it the will of the Name blessed be He that the will of the Name blessed be He was that this letter will have this form and another letter will have another form found, that wills, that is forms of letters they are revelation of His

Malkhut

(kingship) blessed be His name and all these wills, that is the forms are drawn from will Ein Sof (Infinite), that has no form and all the things and the existence in the world they are from the letters, that is from

Malkhut

(kingship) because existence is because of the

Malkhut

(kingship) that the Holy One blessed be He wanted that His

Malkhut

(kingship) be revealed in the world and by this He created the world from ayin (nothing) to

yesh

(existence) and all the wills, that is the forms, and all the

yesh

(existence), that is aspect of

Malkhut

(kingship) receive their vitality from will Ein Sof (Infinite) as it is written (Megillah 31a) in every place that you find His greatness of the Holy One blessed be He that is His

Malkhut

(kingship), that is wills there you find His humility, that is will Ein Sof (Infinite) and this aspect of divesting of materiality.
Because when he wants to be included in will Ein Sof (Infinite) he needs to nullify his

yesh

(existence) and this is what is written in the Zohar (part 2 88b) that the ascent of Moshe on Shabbat at the time of

Mincha

that then revelation of

ra'ava

d'ra'avin

(will of wills) that is aspect of will Ein Sof (Infinite) that all the wills receive vitality from him and this because Moshe nullified all his

yesh

(existence) as it is written "And we what" (Exodus 16:7) and this interpretation "And he buried him in the valley" (Deuteronomy 34:6) this aspect of ayin (nothing) as it is written "Every valley shall be lifted up" (Isaiah 40:4) "In the land of Moab" (Deuteronomy 34:6) this aspect of

Malkhut

(kingship) that David came from Moab that Moshe ascended into Ein Sof (Infinite) into will that is in wills, into

ra'ava

d'ra'avin

(will of wills) that is aspect of will Ein Sof (Infinite) clothed in wills, in forms of letters, in aspect of

Malkhut

(kingship) as it is written in every place that you find His greatness that is

Malkhut

(kingship) aspect of

ra'avin

(wills) there you find

ra'ava

(will), will Ein Sof (Infinite) and this "Opposite Beit Peor" (Deuteronomy 34:6) because our sages, their memory for blessing, said (Midrash Aggadah, brought in

Tosafot

Sotah

14a) why is its name called Peor on the name that it opens its mouth because when they blemish in

Malkhut

(kingship) then it has power to open its mouth in bad combinations but Moshe who repaired the attribute of the

Malkhut

(kingship) by this there was no ability in the hand of Peor to open its mouth and this "And no man knew" (Deuteronomy 34:6) even Moshe did not know as our Rabbis, their memory for blessing, said (

Sotah

14a) because he was nullified towards Ein Sof (Infinite) and all this was at his death but certainly also in his life he had divesting of materiality and he attached himself to the light of Ein Sof (Infinite).
But the divesting was in aspect of "And the living beings running and returning" (Ezekiel 1:14) because the Holy One blessed be He wants our service as it is written and I desired praise from


## Segment 17

<div dir="rtl" lang="he">

בודאי גם בחייו היה לו התפשטות הגשמיות, והיה מדבק את עצמו באור אין סוף, אבל ההתפשטות היה בבחינת (יחזקאל א): "והחיות רצוא ושוב". כי הקדוש ברוך הוא רוצה בעבודתנו, כמו שכתוב: 'ואבית תהלה מגושי עפר, מקרוצי חמר', ובשביל זה צריך שלא ישאר כן, אלא עד עת שיבוא הקדוש ברוך הוא בעצמו ויטל נשמתו. וזה שאנו רואים, שלפעמים נתלהב אדם בתוך התפלה ואומר כמה תבות בהתלהבות גדול, זה בחמלת ה' עליו, שנפתח לו אור אין סוף והאיר לו. וכשרואה אדם ההתנוצצות הזאת, אף על גב דאיהו לא חזי מזליה חזי (מגלה ג.), תכף נתלהב נשמתו לדבקות גדול, לדבק את עצמו באור אין סוף, וכשעור התגלות אין סוף, לפי מנין התבות שנפתחו והתנוצצו, כל אלו התבות אומר בדבקות גדול ובמסירת נפשו ובבטול כחותיו. ובשעה שנתבטל לגבי אין סוף, אזי הוא בבחינת: "ולא ידע איש", שאפלו הוא בעצמו אינו יודע מעצמו. אבל זאת הבחינה צריך להיות רצוא ושוב, כדי שיתקים ישותו. נמצא כשהוא בבחינת ושוב, אזי צריך להראות גם לדעתו. כי מתחלה, בשעת דבקות היה נתבטל הדעת, כמו שכתוב: "ולא ידע איש", וכשהוא בבחינת ושוב, ששב (לדעתו) לישותו, אז שב לדעתו, וכששב לדעתו, אז הוא יודע אחדות האין סוף וטובו, ואזי אין חלוק בין ה' לאלהים, בין מדת הדין למדת הרחמים. כי באין סוף אין שיך, חס ושלום, שנוי רצון, כי השנויים אינו אלא בשנוי התמונות, אבל על ידי הדבקות של אדם באין סוף, ששם אין שנוי רצון, כי שם רצון פשוט, ואחר כך נשאר בו רשימו מאחדות הזאת, ואחר כך נעשה בבחינת ושוב, אזי הרשימו מראה לדעת, שידע שכלו טוב וכלו אחד: וזה שאמר משה לדורו (דברים ד): "אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים". כי משה הוא בחינת אין, ודורו הדבוקים אליו ראוי להם לדעת, הינו להאיר לדעת, בחינת אין סוף, בחינת רעוא דרעוין, בחינת: ה' הוא האלהים:

</div>

clods

of dust, from lumps of clay and for this it is necessary that it not remain so but until the time that the Holy One blessed be He comes Himself and takes his soul and this that we see, that sometimes a man is inflamed within the prayer and says some words with great inflammation this by the compassion of Hashem upon him that opened for him light of Ein Sof (Infinite) and illuminated for him and when a man sees this sparkling even though he does not see his mazal sees (Megillah 3a) immediately his soul is inflamed to great attachment to attach himself to light of Ein Sof (Infinite) and according to the measure of revelation of Ein Sof (Infinite) according to the number of the words that opened and sparkled all these words he says with great attachment and with self-sacrifice and with nullification of his powers and at the time that he is nullified towards Ein Sof (Infinite) then he is in aspect of "And no man knew" that even he himself does not know of himself but this aspect needs to be running and returning in order that his existence be sustained found when he is in aspect of returning then he needs to show also to his knowledge because from the beginning, at the time of attachment the knowledge was nullified as it is written "And no man knew" and when he is in aspect of returning, that returns to his existence then returns to his knowledge and when he returns to his knowledge, then he knows the unity of the Ein Sof (Infinite) and His goodness and then there is no difference between Hashem to G-d between attribute of judgment to attribute of mercy because in Ein Sof (Infinite) there is no applicable, G-d forbid, change of will because the changes are only in change of the forms but by the attachment of man in Ein Sof (Infinite) that there no change of will, because there will simple and after that remains in him an impression from this unity and after that is made in aspect of returning then the impression shows to the knowledge that he knows that all is good and all is one.
And this that Moshe said to his generation "You have been shown to know that Hashem He is the G-d" (Deuteronomy 4:35) because Moshe is aspect of ayin (nothing) and his generation attached to him are worthy for them to know that is to illuminate to the knowledge, aspect of Ein Sof (Infinite), aspect of

ra'ava

d'ra'avin

(will of wills) aspect of: Hashem He is the G-d and this interpretation: Said Rabba bar

bar

Chana: One time we were going in a ship, and we saw that fish that sat in it a worm mud in its nostrils, and died (as in the gloss of Bach in the

Gemara

, and as in the words of our Rebbe

z"l


## Segment 18

<div dir="rtl" lang="he">

וזה פרוש: אמר רבה בר בר חנא: זימנא חדא הוה קאזלינן בספינתא, וחזינן ההוא כורא דיתבא ליה אכלה טינא באוסיה, (ומית כ"ה גי' הב"ח בגמ', וכ"ה בדברי רבינו ז"ל להלן בפירוש המאמר). ואידחוהו מיא, ושדיוהו לגודא, וחרוב מיניה שיתין מחוזי, ואכלו מיניה שיתין מחוזי, ומלחו מיניה שיתין מחוזי, ומלאו מחד גלגלא דעינא תלת מאה גרבי משחא. וכי הדרן לבתר תריסר ירחי שתא, חזינן דהוה קא מנסרי מגרמיה מטללתא, ויהבי למבנינהו הנך מחוזי (בבא בתרא עג:):

</div>

below in the interpretation of the statement) and the waters cast it, and threw it to the bank, and destroyed from it sixty cities, and ate from it sixty cities, and salted from it sixty cities, and filled from one eyeball three hundred jugs of oil.
And when we returned after twelve months of the year, we saw that they were sawing from its bones beams, and giving to build those cities (Bava Batra 73b)

Rashbam

: fish: worm mud small vermin: in its nostrils of the fish entered the vermin: and the waters cast it the waters washed it and threw it to the dry land as the way of the sea, that it does not tolerate a dead thing: destroyed from it sixty cities that the waters threw it on sixty cities and broke them al


## Segment 19

<div dir="rtl" lang="he">

רשב"ם:

</div>

Razin and Razin d'Razin — The Sar ha'Olam — The Two Tzaddikim — Exile and Return


## Segment 20

<div dir="rtl" lang="he">

כורא דג: אכלא טינא שרץ קטן: באוסיה בנחיריו של דג נכנס השרץ: ואידחוהו מיא הדיחוהו המים והשליכוהו ליבשה כדרך ים, שאינו סובל דבר מת: חרבו מיניה שיתין מחוזי שהשליכוהו המים על ששים כרכים ושברן כלם, שהיה גדול כל כך: ואכלו מיניה שיתין מחוזי בעודנו לח: ומלחו מיניה שיתין מחוזי אחרים, שהיו רחוקין משם, מלחו מיניה ונשאוהו למקומן: מחד גלגלא דעינא מגלגל עינו לקחו שמן תלת מאה גרבי: הוה מנסרי לבנות מעצמות הדג אותן מחוזי שהפיל:

</div>

l, tha


## Segment 21

<div dir="rtl" lang="he">

פרוש: ספינה - לשון חשיבות, בחינת מלכות. שרבה בר בר חנא חקר בשכלו אודות המלכות, איך בני ישראל מעלין אותה. וחזינן האי כורא - ישראל מכנין בשם דגים, כמו שכתוב (בראשית מ"ח): "וידגו לרב בקרב הארץ". דיתבי ליה אכלא טינא בנחיריו - זה בחינת תפלתן של ישראל, כמו שכתוב (ישעיהו מ"ח): "ותהלתי אחטם לך", שנתערב שרץ, הינו טמאה בתפלתו ועבודתו ובלבל אותו. ולא היה יכול איש הישראלי הזה לעבד עבודתו תמה. מה עשה האיש הזה? עשה שלש בחינות הנ"ל. הינו התקשרות להצדיק ונתינת הצדקה וודוי דברים. וזה פרוש: ומתה, ואידחוהו מיא, ושדיוהו לגודא. והזכיר השלש בחינות מעילא לתתא. ומתה - זה בחינת ודוי דברים, כמו שכתוב: "כל המומתין מתודין". ואידחוהו מיא - זה בחינת צדקה, כמו שכתוב (קהלת י"א): "שלח לחמך על פני המים". וכתיב (ישעיהו ל"ב): "אשריכם זורעי על כל מים". ושדיוהו לגודא - הצדיק נקרא גודא, לשון גדר, שהוא גודר פרצותיהן של ישראל (יחזקאל כ"ב; ישעיהו נ"ח) (מגילה י"ג.). וזה: 'ושדיוהו לגודא', שהקריב את עצמו לצדיק. ועל ידי שלש בחינות אלו, וחרוב מיניה שיתין מחוזא שעל ידי המיתה, הינו ודוי דברים, העלה את המלכות מבין הסטרא אחרא. והצדיק הורה לו את הדרך הישר, כמו שכתוב בהפטרת בראשית (ישעיהו מ"ב): "אחריב הרים וגבעות", רמז על חרבן ממשלת העכו"ם. "והולכתי עורים בדרך לא ידעו", זה בחינת שהצדיק הורה לו דרך ישר. זה בחינת פרשת דרכים כנ"ל. 'ושיתין מחוזא', רמז על עלית המלכות, דכתיב בה (שיר השירים ו): "ששים המה מלכות". ואכלו מינה שיתין מחוזא - רמז על שני מדות רעות של חי מדבר, שעל ידו בא עניות כנ"ל, ועל ידי צדקה מתקן אותם וימשיך שפע. וזה: 'אכלו מיניה'. ו'שיתין מחוזא', רמז על בחינת ששים גבורים, שמשם בא פרנסה, כמו שאמרו (ברכות לג; תענית ב. עין שם): 'גבורות גשמים'. ומלחו מינה שיתין מחוזא - זה רמז על תקון שתי מדות רעות - 'דומם צומח', על ידי קרבתו להצדיק, כי הצדיק הוא "ברית מלח עולם". גם עצבות ותאוות באים מדמים עכורים, ועל ידי מלח פולט הדמים רעים. ו'שיתין מחוזא', זה רמז על ששים אותיות שבברכת כהנים, שהם ביד הצדיק, כמו שכתוב (משלי י): "ברכות לראש צדיק". ומלאו מחד גלגלא דעינא תלת מאה גרבי משחא - גרבי משחא, זה בחינות הדעת, כי "שמן משחת קדש" (שמות ל), זה בחינת שכל. ותלת מאה, זה בחינת משה, שהוא בחינת מה שהצדיק מקטין את עצמו, בבחינת מה. בשלש בחינות צריך להקטין את עצמו, כמו שכתוב (ירמיהו ט): "אל יתהלל חכם, גבור ועשיר". נמצא שבכל בחינה מאלו שלש בחינות הוא נעשה מה. ועל ידי זה יש לו התפשטות הגשמיות, ומדבק באור אין סוף, שאין שם שום שנוי רצון, אלא: ה' הוא האלקים, כנ"ל, הינו כלו הטוב והמטיב. וזה בחינת 'חד גלגלא דעינא', כמובא באידרא (זהר נשא קלז:): 'ולזימנא דאתי ישתכח בה עינא חד דרחמי', זה בחינת כלו הטוב והמטיב. נמצא כשהצדיק עושה עצמו מה, מדבק את עצמו לעינא חד דרחמי, הינו לאין סוף, ואחר כך כשחוזר בבחינת רצוא ושוב, אז ממשיך מאור אין סוף האחדות הרצון הפשוט שם דרך המה שלו, ונעשה ממה מאה, כמו שנאמר: 'אל תקרי מה אלא מאה' (עיין מנחות מ"ג: ועיין רש"י ותוספות), ונעשה תלת מאה מתלת מה, וממשיך אור הזה לדעתו ולשכלו, הינו גרבי דמשחא, שהוא בחינת שכל, כנ"ל. אתה הראית לדעת, שממשיך אור אין סוף לדעתו, שידע האחדות, שה' הוא האלקים, ויברך הטוב והמטיב על הכל כמו לעתיד לבוא:

</div>

t it was so large: and ate from it sixty cities while it was still fresh: and salted from it sixty cities others, that were far from there, salted from it and carried it to their place: from one eyeball from the globe of its eye took oil three hundred jugs: were sawing to build from the bones of the fish those cities interpretation: ship language of importance, aspect of

Malkhut

(kingship) that Rabba bar

bar

Chana investigated in his intellect about the

Malkhut

(kingship) how the children of Israel raise it this fish Israel are called by name fishes as it is written "And they shall multiply like fish in the midst of the earth" (Genesis 48:16) that sat in it worm mud in its nostrils this aspect of their prayer of Israel as it is written "And My prais


## Segment 22

<div dir="rtl" lang="he">

כי הדרן ואתאן לבתר תריסר ירחי שתא וקחזינן דהוי מנסרא מגרמיהו לבנינא הנך מחוזא - כי מאחורי הקדשה, שהם שנים עשר שבטים, שעל ידם נתתקן מלכות הנ"ל (עיין זוהר ויחי רמא), ואחריהם הוא הטמאה. ויש בני אדם שיוצאין מהקדשה, וזה שספר התנא, שהדר וחזר לעין באלו שהם בתר תריסר ירחי שתא, שהם אחורי שנים עשר שבטים דקדשה, שיוצאין מכלל ישראל על ידי מעשיהם הרעים. וחזינן דהוו מנסרי מגרמיהו - הינו שעל ידי מעשיהם הרעים החקוקים על עצמותם, והחקיקה עובר מעבר לעבר כנסירה ממש. אבל על ידי שאיש הישראלי הנ"ל נתעורר בתשובה על ידי שרץ קטן שבנחיריו, על ידי שהרגיש טמאה קטנה שמבלבלת אותו, על ידי תשובתו גורם, שגם אלו הרשעים נעשו כסא לקדשה. ויהבי לבנינא הנך מחוזא - שעוזרים גם הם לעובדי השם, שיבנו הנך מחוזא הנ"ל:

</div>

e I will restrain for you" (Isaiah 48:9) that mixed vermin, that is impurity in his prayer and his service and confused him and the Israelite man could not do his service complete what did this man do? He did three aspects above that is connection to the tzadik (righteous one) and giving of tzedakah (charity) and

viduy

devarim

(confession of words) and this interpretation: and died, and the waters cast it, and threw it to the bank and he mentioned the three aspects from above to below and died this aspect of

viduy

devarim

(confession of words) as it is written "all those put to death confess" (root shared with "

viduy

" - confession as death-like surrender) and the waters cast it this aspect of tzedakah (charity) as it is written "Send your bread upon the face of the waters" (Ecclesiastes 11:1) and it is written "Happy are you who sow beside all waters" (Isaiah 32:20) and threw it to the bank the tzadik (righteous one) is called bank, language of fence that he fences the breaches of Israel (Ezekiel 22:30, Isaiah 58:12) (Megillah 13a) and this: and threw it to the bank, that he offered himself to the tzadik (righteous one) and by three aspects these and destroyed from it sixty cities that by the death, that is

viduy

devarim

(confession of words) raised the

Malkhut

(kingship) from among the other side and the tzadik (righteous one) showed him the straight way as it is written in the Haftarah of

Bereshit

"I will destroy mountains and hills" (Isaiah 42:15) hint on destruction of dominion of the idolaters "And I will lead the blind in a way they knew not" (Isaiah 42:16) this aspect that the tzadik (righteous one) showed him straight way this aspect of

parashat

derakhim

(crossroads) as above and sixty cities, hint on ascent of the

Malkhut

(kingship) as it is written in it "Sixty are the queens" (Song of Songs 6:8) and ate from it sixty cities hint on two bad attributes of animal speaking that by it comes poverty as above and by tzedakah (charity) repairs them and draws abundance and this: ate from it and sixty cities hint on aspect of sixty mighty men, that from there comes sustenance as they said (

Berakhot

33a) mighty ones rains and salted from it sixty cities this hint on repair of two bad attributes inanimate vegetative by his closeness to the tzadik (righteous one) because the tzadik (righteous one) is "covenant of salt eternal" also sadness and lusts come from turbid bloods and by salt expels the bad bloods and sixty cities this hint on sixty letters in the priestly blessing that are in the hand of the tzadik (righteous one) as it is written "Blessings for the head of the righteous" (Proverbs 10:6) and filled from one eyeball three hundred jugs of oil jugs of oil, this aspects of the knowledge because "oil of holy anointing" (Exodus 30:25), this aspect of intellect and three hundred, this aspect of Moshe that is aspect of what that the tzadik (righteous one) diminishes himself, in aspect of what in three aspects needs to diminish himself as it is written "Let not the wise glory, mighty and rich" (Jeremiah 9:22) found that in every aspect from these three aspects he is made what and by this he has divesting of materiality and attaches himself to light Ein Sof (Infinite) that there no change of will but: Hashem He is the G-d, as above that is all "the good and the benefactor" and this aspect of one eyeball as brought in

Idra

(Zohar Naso 137a): and for the time to come will be found in it one eye of mercy this aspect of all "the good and the benefactor" found when the tzadik (righteous one) makes himself what attaches himself to one eye of mercy that is to Ein Sof (Infinite) and after that when he returns in aspect of running and returning then draws from light Ein Sof (Infinite) the unity the simple will there way of the what of him and is made from what hundred as it is said: do not read what but hundred (see

Menachot

43b and see Rashi and

Tosafot

) and is made three hundred from three what and draws this light to his knowledge and to his intellect that is jugs of oil, that is aspect of intellect, as above you have been shown to know, that draws light Ein Sof (Infinite) to his knowledge that he knows the unity, that Hashem He is the G-d and blesses "the good and the benefactor" on all as to the future to come because we returned and came after twelve months of the year, and we saw that were sawing from their bones to building those cities because from behind the kedusha (holiness), that are twelve tribes by them is repaired

Malkhut

(kingship) above (see Zohar

Vayechi

241a) and after them is the impurity and there are people that go out from the kedusha (holiness) and this that the Tanna told that he returned and came to examine in these that are after twelve months of the year that are behind twelve tribes of kedusha (holiness) that go out from the categ


## Segment 23

<div dir="rtl" lang="he">

וזה פרוש: אנכי ה' אלהיך - פרוש הן ה' הן אלהיך תבין, שכל זאת אנכי, הינו שתקים: "בה' אהלל דבר, באלהים אהלל דבר", הינו כלו הטוב והמטיב, כנ"ל. אשר הוצאתיך מארץ מצרים - דאיתא במדרש (בראשית רבה טז), כי כל הגליות נקראים על שם גלות מצרים, מפני שהם מצרים לישראל. הינו שעל ידי הצדיק נתבטל מלכותם וממשלתם של העכו"ם, כי על ידי זה עולה מתוכם מלכות דקדשה כנ"ל. מבית עבדים - זה רמז על בטול המדות רעות של ארבע יסודות, המכנים בשם עבדים, כי כל הארבעה יסודות הם מתחת גלגל הירח. והירח מכנה בשם עבד, כמובא בזהר (וישב קפ"א): "הנה ישכיל עבדי" - דא סיהרא. פרוש: על ידי הצדיק עולה המלכות מן הסטרא אחרא, ונתבטלים המדות רעות, ועל ידי זה האדם בא לבחינת עולם הבא, לבחינת: "בה' אהלל דבר, באלהים אהלל דבר":

</div>

ory of Israel by their evil deeds and we saw that were sawing from their bones that is that by their evil deeds engraved on their bones and the engraving passes from side to side like sawing actually but by that the Israelite man above was aroused in repentance by the small vermin in his nostrils by that he felt small impurity that confuses him by his repentance causes that also these wicked are made throne to the kedusha (holiness) and giving to building those cities that help also they to the servants of the Name that they build those cities above and this interpretation: I am Hashem your G-d interpretation, both Hashem both your G-d you shall understand, that all this I that is that you fulfill: "In Hashem I will praise a word, in G-d I will praise a word" that is all "the good and the benefactor", as above who brought you out from the land of Egypt as it is in the Midrash (

Bereshit

Rabbah 16:4) that all the exiles are called on the name of exile of Egypt because they cause anguish to Israel that is that by the tzadik (righteous one) their

Malkhut

(kingship) and their dominion of the idolaters is nullified because by this

Malkhut

(kingship) of kedusha (holiness) rises from among them as above from the house of slaves this hint on nullification of the bad attributes of four elements called by name slaves because all the four elements are under the sphere of the moon and the moon is called slave as brought in the Zohar (

Vayeshev

181a): "Behold My servant shall prosper" (Isaiah 52:13) this is the moon interpretation: by the tzadik (righteous one) the

Malkhut

(kingship) rises from the other side and the bad attributes are nullified and by this the man comes to aspect of the world to come to aspect of "In Hashem I will praise a word, in G-d I will praise a word"



# “These are the journeys of the children of Yisrael” Numbers 33:1

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/40/

# “These are the journeys of the children of Yisrael” Numbers 33:1

<div dir="rtl">איתא בעשרה מאמרות:</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/40


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

איתא בעשרה מאמרות: "אלה מסעי בני ישראל. בשביל שחטאו באלה אלקיך ישראל. בשביל זה יסעו בני ישראל". נמצא כל הנסיעות של אדם, הוא בשביל קלקול האמונה, הינו בחינת עבודה זרה. כי אם היה מאמין באמונה שלמה, שיכול הקדוש ברוך הוא להזמין לו כל צרכו, לא היה נוסע שום נסיעה. נמצא כי הנסיעה היא קלקול אמונה, הינו בחינת עבודה זרה. וזה שכתוב בעבודה זרה (ישעיה ל): "צא תאמר לו", 'צא', זה בחינת נסיעה וטלטול: גם על ידי טלטול, מתקן את הטלטול שגרם כביכול למעלה. כמו שכתוב (שם כ"ח): "והמסכה צרה כהתכנס": גם על ידי עבודה זרה, נמנע המטר, כמו שכתוב (דברים י"א): "ועבדתם אלהים אחרים וכו' ולא יהיה מטר". וכשאין מטר, אין שבע. וכשאין שבע, אין שלום. כמו שכתוב (תהלים ע"ב): "ישאו הרים שלום לעם", כמו שפרש רש"י. וכשאין שלום, אזי אין איש עוזר לחברו. וכל אחד צריך לנסע ולטלטל ממקום למקום, בשביל פרנסתו: גם הגלות בא על בטול תורה, כמו שכתוב (ישעיה ה'): "גלה עמי מבלי דעת". ועל ידי עבודה זרה, בא עצירת גשמים. וכשאין קמח, אין תורה (אבות פרק ג):

</div>

Likutay Moharan Volume 1: Torah 40

“These are the journeys of the children of Yisrael” [Numbers 33:1]

[In the language of our master, Rabbi Nachman of Breslov, of blessed memory]

It is brought in the holy book

Asarah

Ma’amaros

(Ten Utterances [Kabbalistic work by Rabbi Menachem Azariah da Fano]): “These are the

mas’ai

(journeys [spiritual movements]) of the children of Yisrael” because they sinned in “these are your gods, Yisrael” [Exodus 32:4]. Because of this, the children of Yisrael shall journey. It emerges that all the

nesiyos

(journeys) of a person are because of the

kilkul

ha’emunah

(spoiling of faith [lack of trust in G-d]), which is the aspect of

avodas

alilim

(idol worship [service of foreign powers]). For if he believed with complete

emunah

(faith [spiritual trust in G-d]) that the Holy One, blessed be He, can prepare for him all his needs, he would not journey any

nesiyah

(journey). It emerges that

nesiyah

(journey) is a

kilkul

emunah

(spoiling of faith), which is the aspect of

avodas

alilim

(idol worship). And this is what is written regarding

avodas

alilim

(idol worship): “Go out, say to him” [Isaiah 30:22]. “Go out,” this is the aspect of

nesiyah

(journey) and

tiltul

(movement [displacement]). Also, through

tiltul

(movement) [effort to rectify], he rectifies the

tiltul

(movement) that he caused, [

kivyakhol

(as if)] above [in the spiritual realms], as it is written: “And the

maseikhah

(molten image [idol]) is narrow as it gathers” [Isaiah 28:20]. Also, through

avodas

alilim

(idol worship), the

matar

(rain [divine abundance]) is withheld, as it is written: “And you shall serve other gods, etc., and there shall be no

matar

(rain)” [Deuteronomy 11:16-17]. And when there is no

matar

(rain), there is no

sava’ah

(satiety [abundance]). As it is written: “The mountains shall bear shalom (peace) for the people” [Psalms 72:3], as Rashi explained, then no man helps his fellow. And each one needs to journey and move from place to place for his

parnasah

(sustenance [livelihood]). Also,

golus

(exile [dispersion]) comes upon the

bittul

Torah (negation of Torah [lack of study]), as it is written: “My people are

golah

(exiled) for lack of

da’as

(knowledge [Torah wisdom])” [Isaiah 5:13]. And through

avodas

alilim

(idol worship), comes the

atziras

geshamim

(withholding of rains), and when there is no

kemach

(flour [material sustenance]), there is no Torah [Avot 3:17].



# Rikudin

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/41/

# Rikudin

<div dir="rtl">רקודין, הנה איתא ב</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/41


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

רקודין, הנה איתא ב"עץ חיים" דף כ"ב הברכים הינו הרגלין, הם נצח הוד, והם עוקבין. ועק"ב גימטריא שתי פעמים אלקי"ם, שהם דינים, שיש שם אחיזה לחיצונים כידוע. והפעלה להבריח החיצונים משם, שימשיך לתוך הברכים, הגבורות משרש הבינה. וכשממשיך שרש הגבורות מבינה, אז החיצונים בורחים משם, והוא לוקח הבכורה והברכה, שזה בחינת ברכים. ושרש הבכורות, נקרא יין כידוע, וזה יין המשמח. וזה שכתוב ביעקב, כשראה שהוא בחינת ברכים במקום דין, כי שתי פעמים אלקים עם עשר אותיות גימטריא יעקב, אזי המשיך שרש הגבורות, בחינת יין המשמח. כמו שכתוב (בראשית כ"ז): "ויבא לו יין וישת", שרש של הברכה. נמצא על ידי רקודין, ששותה יין המשמח, שהם שרש הגבורות שבבינה. ונמשכין למטה בתוך הרגלין, הינו שמרקד, בזה מגרש החיצונים משם, וזאת התלהבות של הרקוד, והוא "אשה ריח ניחוח לה'" (במדבר כ"ח). אבל מי שמרקד בהתלהבות היצר, זה נקרא חטא של נדב ואביהוא, שכתוב בהם (ויקרא י): "ויקריבו אש זרה". נדב ואביהוא, הם נצח והוד. והתלהבות שבקדשה, נקרא יין המשמח, שעל ידו נמתקים הבכורות. ואש זרה, נקרא יין המשכר, התלהבות היצר. ושם יש, חס ושלום, אחיזה להחיצונים, אשר לא צוה אותם:

</div>

Likutay Moharan Volume 1: Torah 41

Rikudin

(Dances [spiritual movements])”

[In the language of our master, Rabbi Nachman of Breslov, of blessed memory]

1. Dancing and Sweetening Judgments

It is brought in

Aitz

Chayim (Tree of Life [Kabbalistic text by Rabbi Chaim Vital], folio 22a) that the

birkayim

(knees [legs]) are Netzach (Eternity/Victory [divine emanation]) and Hod (Splendor/Glory [divine emanation]), and they are called

akeivim

(heels). The gematria (numerical value) of

akeiv

(heel) is equal to two times

Elokim

(G-d’s Name [judgment, value 86]), which are

dinim

(judgments [divine strictures]). This indicates that there is an

achizah

(grasping [hold]) for the

chitzonim

(externals [evil forces]) there, as is known. The action to drive away the

chitzonim

(externals) from there is that one draws into the

birkayim

(knees) the

gevuros

(strengths [divine powers]) from the root of Binah (Understanding [divine emanation]). And when he draws the root of the

gevuros

(strengths) from Binah (Understanding), then the

chitzonim

(externals) flee from there. And he takes the

bechorah

(birthright [spiritual inheritance]) and the

berachah

(blessing [divine favor]), for this is the aspect of

birkayim

(knees). And the root of the

bechoros

(birthrights) is called

yayin

(wine [spiritual joy]), as is known. And this is

yayin

hamesamai’ach

(wine that gladdens) [Psalms 104:15]. And this is what is written by Yaakov, when he saw that he is the aspect of

birkayim

(knees) in the place of din (judgment), for two times

Elokim

(G-d’s Name) with ten letters [gematria 172 + 10 = 182, equaling Yaakov יַעֲקֹב]. Then he drew the root of the

gevuros

(strengths), the aspect of

yayin

hamesamai’ach

(wine that gladdens), as it is written: “And he brought him

yayin

(wine) and he drank” [Genesis 27:25]. This is the root of the

berachah

(blessing). It emerges that through

rikudin

(dances)—that is, through drinking

yayin

hamesamai’ach

(wine that gladdens), which are the root of the

gevuros

(strengths) that are in Binah (Understanding) and are drawn below into the legs—one dances. In this way, he drives away the

chitzonim

(externals) from there. And this is the

hisla’havus

(flaming [spiritual fervor]) of the dance, and it is “A fire offering, a pleasing aroma to Hashem” [Numbers 28:24]. However, one who dances in the

hisla’havus

(flaming) of the

yaitzer

(inclination [evil impulse]), this is called the sin of Nadav and Avihu, regarding whom it is written: “And they offered strange fire” [Leviticus 10:1]. Nadav and Avihu are also Netzach (Eternity) and Hod (Splendor). And

hisla’havus

(flaming) that is in kedushah (holiness) is called

yayin

hamesamai’ach

(wine that gladdens), through which the

bechoros

(birthrights) are sweetened. But strange fire is called

yayin

hamashkir

(wine that intoxicates [causing deviation]), which is the

hisla’havus


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

וזה גם כן פדיון נפש, כי הממון נקרא עמודים, כמו שכתוב (דברים י"א): "ואת היקום אשר ברגליהם" (פסחים קי"ט). וכשהצדיק העושה הפדיון מניח ידיו על הממון, יכון כי יש יד הגדולה וכו', והינו שלש ידות, ושלש פעמים י"ד גימטריא מ"ב. ושם מ"ב יש בו שבעה שמות, וכל שם יש בו ששה אותיות. ויכון להמשיך אליו הווין, הינו השבעה שמות שיש בכל אחד ששה אותיות. להמשיך אותן לתוך הממון הנקרא עמודים, ואז נקרא ווי העמודים. ואלו עמודים, הינו רגלין, הינו עקבים, הם בחינת דין. כי שתי פעמים אלקים, גימטריא עקב, ויש שם אחיזה להחיצונים. ואין דין נמתק אלא בשרשו, ושרש הדינים בבינה, כמו שכתוב (בזהר ויקרא י:): 'בינה דינין מתערין מנה', "אני בינה לי גבורה" (משלי ח'). ושם מ"ב בבינה. נמצא כשממשיך שם מ"ב לתוך עמודים, אזי הדינין נמתקין בשרשם. וזה פרוש (שמות כ"ז): "ווי עמודים וחשקיהם כסף", פרוש: על ידי חשיקה והתחברות ווי עם עמודים, נעשה כסף, חסד, שנמתקין הדינין:

</div>

(flaming) of the

yaitzer

(inclination), and there is, Heaven

forbid

, an

achizah

(grasping) for the

chitzonim

(externals), “which He did not command them.”

2. Redemption of the Soul

And this also refers to the pidyon

nefesh

(redemption of the soul [payment to a tzadik for intercession]).

For

mamon

(money [material wealth]) is called

amudim

(pillars [sustenance]), as it is written: “And the

yikum

(standing [wealth]) that is on their feet” [Deuteronomy 11:24;

Pesachim

119a]. And when the tzadik (righteous person) who performs the pidyon (redemption) lays his hands on the

mamon

(money), he should intend for “there is the yad

hagedolah

(great hand [divine power]) etc.” And that means three hands [yad

hagedolah

(great hand), yad

chazakah

(strong hand), yad

ramah

(high hand)]. And three times

yud

(letter

yud

[value 10]) has a gematria (numerical value) of 42. And the Shem Mem-Bais (Name of 42 [Kabbalistic divine name]) has seven names, and each name has six letters. And he should intend to draw to him the

vavim

(vavs [letter vav, value 6]), which are the seven names that each one has six letters, to draw them into the

mamon

(money), which is called

amudim

(pillars). And then it is called

vavai

ha’amudim

(vavs of the pillars). And these

amudim

(pillars), which are legs, that is,

akeivim

(heels), they are the aspect of din (judgment), for two times

Elokim

(G-d’s Name) has the gematria (numerical value) of

akeiv

(heel). And there is

achizah

(grasping) there for the

chitzonim

(externals). And din (judgment) is not sweetened except in its root. And the root of the

dinim

(judgments) is in Binah (Understanding), as it is written in the Zohar [Vayikra 10a]: “Binah

dinin

mis’arin

minah

(Understanding, judgments are aroused from it).” And it is written: “I am Binah (Understanding),

gevurah

(power [divine might]) is mine” [Proverbs 8:14]. And the Shem Mem-Bais (Name of 42) is in Binah (Understanding). It emerges that when he draws the Shem Mem-Bais (Name of 42) into the

amudim

(pillars), then the

dinim

(judgments) are sweetened in their root, as it is written: “

Vavai

ha’amudim

(Vavs of the pillars) and their fillets

kesef

(silver [kindness])” [Exodus 27:17]. [Through the attachment of the

vavim

(vavs) with the

amudim

(pillars),

kesef

(silver) is created, which is

chesed

(kindness [divine attribute]), meaning the

dinim

(judgments) are sweetened.] This is discussed in

Aitz


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

"עץ חיים" פרק י"ג (היכל הכתרים שער א"א): שם מ"ב בבינה, ואלו המ"ב הם ש"ע נהורין המאירין. ועם ח' חורתא גימטריא בשלום. שם בפרק י"ד גימטריא חשמל מלבוש, שזה החשמל שומר בגדים עליונים מע"ש של קלפה, כמו שכתוב (ישעיה נ"א): "כבגד יאכלם עש": וזה (יומא ע"א): 'הרוצה לנסך יין על גבי המזבח, ימלא גרונם של תלמידי חכמים'. 'לנסך', הינו מלוכה וממשלה. כמו שכתוב (תהלים ב'): "ואני נסכתי מלכי" וכו'. יין, זה בחינת בינה, שרש הבכורה, יין המשמח, 'מזבח' זה בחינת דינים. 'תלמידי חכמים', הם בחינת נצח הוד: וזהו פרושו: הרוצה להמליך ולהמשיל ולהמתיק הדינים, על ידי שרשם, שהוא יין המשמח. מה יעשה, עצה (טובה): על זה. ימלא גרונם, על ידי רקודין, או על ידי פדיון, כמו שמובא לעיל: גם על ידי מלוי גרונם, נמתק הדינין. וזה פרוש (סוף ברכות): תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, שעל ידם נמשך שם של מ"ב, שהם ש"ע נהורין, ועם ח' חורתא, גימטריא בשלו"ם. ותלמידי חכמים נקראים נצח הוד, רגלין, כמו שמובא במדרש: "שוקיו עמודי שש" הם תלמידי חכמים (עיין תרגום). וגם מזבח נקרא רגלין, כמו שכתוב (תהלים ד'): "זבחו זבחי צדק", וכמו שכתוב (שם פ"ה): "צדק לפניו יהלך": וזה פרוש (שם כ): "יתן לך כלבבך", ואימתי, כאשר "וכל עצתך ימלא", על ידי מלוי גרונם של תלמידי חכמים. כי תלמידי חכמים נקראים עצות, כמו שכתוב (אבות פרק ו): 'ונהנין ממנו עצה ותושיה', וכמו שכתוב (שם ל"ג): "עצת ה' לעולם תעמד", שהם עמודי עולם. וכמו שכתוב (ישעיה י"ד): "ה' צבאות יעץ", ה' צבאות, הם נצח והוד:

</div>

Chayim (Tree of Life), Chapter 13 (Hall of the Crowns, Gate 1). The Shem Mem-Bais (Name of 42) is in Binah (Understanding), and these 42 are 300 lights that illuminate. “Eight whiteness” has the gematria (numerical value) of

bashalom

(in peace) [

Aitz

Chayim, Chapter 14]. This is also the gematria (numerical value) of

chashmal

(mystical substance [angelic garment]), which is a garment. This

chashmal

(mystical substance)

guards

upper garments from the

osh

(moth [evil force]) of the

klipah

(husk), as it is written: “Like a garment the

osh

(moth) shall eat them” [Isaiah 51:8]. And this is what is stated [Yoma 71b]: “One who wants to pour

yayin

(wine) on the

mizbai’ach

(altar [place of judgments]), let him fill the throats of

talmidai

chachamim (Torah scholars [sages]) to pour.” “Pouring” is

meluchah

(kingship [dominion]) and

memshalah

(rule), as it is written: “And I have poured My king” [Psalms 2:6]. Yayin (wine) is the aspect of Binah (Understanding), the root of the

bechorah

(birthright),

yayin

hamesamai’ach

(wine that gladdens).

Mizbai’ach

(altar) is the aspect of

dinim

(judgments).

Talmidai

chachamim (Torah scholars) are the aspect of Netzach (Eternity) and Hod (Splendor). [One who wants to make a king and to rule, and to sweeten the

dinim

(judgments) through their root, which is

yayin

hamesamai’ach

(wine that gladdens), what shall he do? Good advice: “On this, let him fill their throats,” meaning through

rikudin

(dances), or through pidyon (redemption), as brought above.] Also, through “filling their throats,” the

dinim

(judgments) are sweetened, as stated [

Berachos

64a]: “

Talmidai

chachamim (Torah scholars) increase shalom (peace) in the world.” For through them the Shem Mem-Bais (Name of 42) is drawn, which are 300 lights, and with eight whiteness, which has the gematria (numerical value)

bashalom

(in peace). And

Talmidai

chachamim (Torah scholars) are called Netzach (Eternity) and Hod (Splendor), “legs,” as brought in the Midrash [

Beraishis

Rabbah 74:1] regarding the verse: “His legs,

amudai

shaish

(pillars of marble)” [Song of Songs 5:15], that they are

talmidai

chachamim (Torah scholars) [see Targum Yonatan].

And also

, the

mizbai’ach

(altar) is called “legs,” as it is written: “Sacrifice

zivchai

tzedek

(sacrifices of righteousness)” [Psalms 4:6], and as it is written: “Tzedek (Righteousness [divine justice]) shall go before Him” [Psalms 85:14]. And this is the explanation: “May He give you according to your heart

and when? When “And all your

aitzah

(counsel [divine plan]) He will fulfill” [Psalms 20:5]. This is through filling the throats of

talmidai

chachamim (Torah scholars), as it is written [Avot 6:3]: “And they enjoy from him

aitzah

(counsel) and

tushiyah

(wisdom).” And as it is written: “The

aitzas

Hashem (counsel of Hashem) stands forever” [Psalms 33:11], for they [

talmidai

chachamim (Torah scholars)] are

amudai

olam

(pillars of the world). “Hashem Tzeva’os (of Hosts [divine name, linked to Netzach and Hod]) has counseled” [Isaiah 14:27].



# “And He saw their distress when He heard their

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/42/

# “And He saw their distress when He heard their

<div dir="rtl">וירא בצר להם בשמעו את רנתם וכו</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/42


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

וירא בצר להם בשמעו את רנתם וכו' (תהלים ק"ו). הנה על ידי נגינה, נמתקין הדינין. כמו שכתוב בזהר הקדוש (פינחס רט"ו): הקשת היא השכינה, ותלת גונין דקשת, הם האבות, והם לבושין דשכינתא. וכשהיא מתלבשת בלבושין דנהירין, אזי "וראיתיה לזכר ברית עולם", אזי 'וחמת המלך שככה'. משל למלך שכעס על בנו, וכשהמלך רואה המלכה בלבושין דנהירין, אזי מרחם על בנו. ואותיות התפלה היא השכינה, כמו שכתוב (תהלים נ"א): "אדני שפתי תפתח", שהדבור הוא שם אדני. ונקרא קשת, כמו שפרש רש"י (בראשית מ"ח): "בחרבי ובקשתי" - 'לשון תפלה'. וקול הנגינה הם תלת גונין דקשת, שיש בקול אש, מים, רוח, שהם שלשה אבות, שהאבות הם שלשה גונין דנהירין, שבהם וראיתיה לזכר וכו'. נמצא מי שמנגן אותיות התפלה, וקול הנגינה הם בזכות ובבהירות גדול. אזי מלביש את השכינה, הינו האותיות, בלבושין דנהירין. וקדשא בריך הוא רואה אותה, אזי 'וחמת המלך שככה': וזהו שפרש רש"י: "בשמעו את רנתם" - בזכות אבות. הינו כשהנגינה, שהם תלת גונין דקשת כנ"ל, בבהירות ובזכות גדול. כי התלת גונין הם האבות כנ"ל, והם לבושין דשכינתא. וכשהלבושין נהירין בזכות ובבהירות, נקרא זכות האבות. אזי: "וראיתיה לזכר ברית עולם", אזי: "וינחם כרב חסדיו". הינו: 'וחמת המלך שככה', ונמתק הדינין:

</div>

Likutay Moharan Volume 1: Torah 42

“And He saw their distress when He heard their

rinah

(cry [musical prayer])” [Psalms 106:44]

[In the language of our master, Rabbi Nachman of Breslov, of blessed memory]

1. Music and Sweetening Judgments

Through

neginah

(music [spiritual melody]), the

dinim

(judgments [divine strictures]) are sweetened, as it is written in the holy Zohar [Pinchas 215a]: The

keshes

(bow [rainbow, symbolizing Divine Presence]) is the Shechinah (Divine Presence [G-d’s immanent aspect]). And the three

gvanim

(colors [divine attributes]) of the

keshes

(bow) are the

avos

(Patriarchs [Abraham, Isaac, Jacob]), and they are garments of the Shechinah (Divine Presence). And when it [Shechinah (Divine Presence)] is clothed in garments of lights, then: “And I will see it to remember the bris

olam

(everlasting bris [covenant of spiritual unity])” [Genesis 9:16]. Then “and the wrath of the king subsided” [chamas

hamelech

shachachah

(the king’s anger subsided)]. [Like a parable of a king who was angry at his son, and when the king sees the queen in garments of lights, he has mercy on his son.] And the letters of the tefillah (prayer [liturgical devotion]) are the Shechinah (Divine Presence), as it is written: “Adonai (Lord [divine name]), open my lips” [Psalms 51:17], for

dibbur

(speech [expression]) is associated with the Name Adonai (Lord). And tefillah (prayer) is called a

keshes

(bow), as Rashi explained [Genesis 48:22] on the verse: “With my sword and with my

keshes

(bow)” [Genesis 48:22], meaning the language of tefillah (prayer). And the

kol

haneginah

(voice of the music [melodic expression]) are the three

gvanim

(colors) of the

keshes

(bow), for in the

kol

(voice [sound]) there is

aish

(fire [divine passion]),

mayim

(water [divine mercy]),

ru’ach

(wind [divine spirit]), which are the three

avos

(Patriarchs). The

avos

(Patriarchs) are the three

gvanim

(colors) of lights, in which it is written: “And I will see it to remember” etc. It emerges that one who plays [

menagein

(articulates [melodically expresses])] the letters of the tefillah (prayer), and the

kol

haneginah

(voice of the music), when they are performed in

zechus

(merit [righteous intent]) and with great

beirus

(brightness [spiritual clarity]), then he clothes the Shechinah (Divine Presence), which is the letters, in garments of lights. And the Holy One, blessed be He, sees it, then “and the chamas

hamelech

(wrath of the king) subsided.” And this is what Rashi explained regarding: “When He heard their

rinah

(cry)

meaning in the

zechus

ha’avos

(merit of the Patriarchs [ancestral merit]). [When the

neginah

(music), which are the three

gvanim

(colors) of the

keshes

(bow) as mentioned above, is in

beirus

(brightness) and great

zechus

(merit)—for the three

gvanim

(colors) are the

avos

(Patriarchs), as mentioned above, and they are garments of the Shechinah (Divine Presence)—and when these garments are lights, in

zechus

(merit) and

beirus

(brightness), it is called the

zechus

ha’avos

(merit of the Patriarchs).] Then: “And I will see it to remember the bris

olam

(everlasting bris)

Then: “And He relented according to the abundance of His

chasadim

(kindnesses)” [Psalms 106:45], that is, “and the chamas

hamelech

(wrath of the king) subsided,” and the

dinim

(judgments) are sweetened. Faith in Sages and Shofar Blowings

Also, through

emunas

chachamim (faith in sages [trust in their wisdom]), that he believes that all their

diburim

(speeches [teachings]) and their

ma’asim

(deeds [actions]) are not simple, and there are

razim

(secrets [mystical insights]) in them, through this he clothes the

keshes

(bow) in garments of lights. Then: “And I will see it to remember the bris

olam

(everlasting bris)

for the tzadik (righteous person) is the aspect of a

keshes

(bow), as Rabbi Shimon ben Yochai said to Rabbi Yehoshua ben Levi [

Ketubos

77b]: “Was a

keshes

(bow) seen in your days?” And it is brought in the holy Zohar [Pinchas 215a]: “One whose

uvdoy

(deeds [spiritual actions]) are to illuminate in them the

Matronisa

Matronita

[Aramaic for Shechinah, Divine Presence]) and to strip from her garments of darkness that she had stripped, and to adorn her in garments of

gvanim

nehirin

(colors of lights [secrets of Torah])—what is written about it? ‘And I will see it to remember the bris

olam

(everlasting bris),’ for ‘light’ is called a

raz

(secret [mystical insight]).


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

גם על ידי אמונת חכמים, שמאמין שכל דבריהם ומעשיהם אינו פשוט, ויש בהם רזין. על ידיכן מלביש את הקשת בלבושין דנהירין, אזי: "וראיתיה לזכר ברית עולם". כי הצדיק הוא בחינת קשת, כמו שאמר רבי שמעון בן יוחאי לרבי יהושע בן לוי: הנראה קשת בימיך וכו' (כתבות ע"ז:). ואיתא בזהר הקדוש (פרשת פינחס דף רט"ו): 'מי שעובדוי לאנהרא בהון מטרוניתא, ולמפשט מנה לבושין דקדרוניתא דפשטין, ולקשטא בלבושין דגונין נהירין דרזין דאוריתא, מה כתיב בה: "וראיתיה לזכר ברית עולם", דאור רז אתקרי, ובההיא זמנא סלק מנה רגזא דבריה, 'וחמת המלך שככה':

</div>

And at that time

rugza

(anger [divine wrath]) rises from him, and the chamas

hamelech

(wrath of the king) subsided.” Also, one who makes a fine garment for the tzadik (righteous person), through this the

dinim

(judgments) are sweetened. Also, this refers to aspects of

teki’os

blowings

[of the shofar]). For

teki’ah

(blast [single note]),

shevarim

(broken notes [three notes]),

teru’ah

(tremolo [nine short notes]) are the

avos

(Patriarchs)—Avraham, Yitzchak, Yaakov. And your sign for this is

keshes

(bow), that is

teki’ah

(blast) etc. [Zohar Pinchas 230a]. And this is what is written: “And the Shaddai (Almighty [divine name]) shall be in your distress” [Job 22:27], for the Name Shaddai (Almighty) represents the

avos

(Patriarchs) [Zohar Pinchas 231a].


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

גם מי שעושה לבוש נאה לצדיק, על ידי זה נמתק הדינים:

</div>

For שׁ (shin [first letter of Shaddai, symbolizing three branches]) represents three branches of the tree, which are the

avos

(Patriarchs).


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

גם זה בחינות תקיעות, כי תקיעה שברים תרועה, הם האבות אברהם יצחק יעקב, וסימנך קש"ת הינו תקיעה וכו' (זהר פרשת פינחס ר"ל:). וזהו פרוש: (איוב כ"ב): "והיה שדי בצריך". כי שם שדי הם האבות (שם רל"א), כי ש' תלת ענפי האילן, שהם האבות. והם שלשה שמות היחוד, ה' אלקינו ה', שהם י"ד אותיות, והם י"ד של שדי. וראשי תבות של אברהם יצחק יעקב, הם הראשי תבות של י"י אלקינו י"י: "אין אמר ואין דברים בלי נשמע קולם" (תהלים י"ט), זה בחינת קשת, וקול, תלת גונין דקשת:

</div>

And they are the three Names of the yichud (unity [divine oneness]): Hashem

Elokeinu

Hashem (Hashem, our G-d, Hashem), which are 14 letters. And they are the 14 of Shaddai (Almighty). Avraham, Yitzchak, Yaakov, they are the initials of Hashem

Elokeinu

Hashem (Hashem, our G-d, Hashem) [יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ יְהֹוָה]. “There is no saying and there are no

devarim

(words), without their

kol

(voice) being heard” [Psalms 19:4]. This is the aspect of

keshes

(bow) and

kol

(voice), the three

gvanim

(colors) of the

keshes

(rainbow).



# diburim

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/43/

# diburim

<div dir="rtl">דע כי הדבורים של הרשע שהוא בר דעת</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/43


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

דע כי הדבורים של הרשע שהוא בר דעת, מולידים נאוף בהשומע. כי הזווגים נמשכים מהדעת, כמו שכתוב (בראשית ד): "והאדם ידע את חוה אשתו", וכתיב (במדבר ל"א): "כל אשה ידעת איש". אך יש שני מיני זווגים, הינו זווג דקדשה, הוא התקשרות לצדיקים, ואל התורה, ואל השם יתברך, זה נמשך מדעת דקדשה. וזווגים של עברה, נמשכים מדעת דקלפה. והדבור הוא התגלות הדעת, כי אין יודעים מה שבדעת, אלא על ידי הדבור, כמו שכתוב (תהלים י"ט): "ולילה ללילה יחוה דעת". 'יחוה' מלשון דבור, שהדבור מדבר מה שבדעת. וכשרשע מדבר ומוציא מפיו הבלים, מוליד אוירים ארסיים של נאוף. והשומע ממנו הדבורים, ונושם נשימות, מכניס בגופו אלו האוירים. ולפיכך בבלעם שהוא בחינות דעת דקלפה כמו שדרשו חכמינו, זכרונם לברכה (ספרי פרשת וזאת הברכה, ובזהר שמות כ"א:, בלק קצ"ג:): על פסוק: "לא קם כמשה" וכו', 'בישראל לא קם, אבל באמות קם, ומנו בלעם'. כי משה הוא דעת, ולזה נקרא דורו "דור דעה" (ויקרא רבה פ"ט): ולכך כשנטלו מואב עצה ממדין, אמרו להם: אין כחו אלא בפה, כי הפה הוא התגלות הדעת. אמר מואב, אף אנו נבוא עליהם באדם שכחו בפה (כמובא בפרש"י בפ' בלק). כי הוא גם כן דעת דקלפה, כמו שכתוב (קהלת ז'): "את זה לעמת זה עשה אלקים". וזה שכתוב (במדבר כ"ד): "ויודע דעת עליון", ודרשו רבותינו, זכרונם לברכה (ברכות ז'): 'שידע מתי הקדוש ברוך הוא כועס'. כי כשהדעת אינו בישוב, אזי יש כעס, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (פסחים ס"ו:): 'כל הכועס חכמתו מסתלקת ממנו'. ולפיכך כשכעס משה רבנו, עליו השלום, על אנשי הצבא כשבאו ממדין, נסתלק ממנו הדעת, והצרך אלעזר לומר הלכות טבילות כלים. וכשהדעת שלם, אזי אין כעס, כמו שכתוב (ישעיה י"א): "לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה". ובלעם היה מסתכל בדעת דקלפה, שהוא מותרות של דעת עליון. וכשמשתנה, ידע שהקדוש ברוך הוא בכעס. נמצא שבלעם הוא דעת דקלפה, ועל ידי דבוריו הוליד אוירים ארסיים של נאוף. לזה כשבאו ממלחמת מדין, נאמר (במדבר ל"א): "ויקצף משה על פקודי החיל, ויאמר החייתם כל נקבה, הן הנה היו בדבר בלעם". 'בדבר' דיקא, כי על ידי דבריו, שהוא התגלות הדעת שלו, הוליד נאוף במדין. ולפיכך כשבאו ממלחמות מדין, כתיב (שם): "ויקרבו אל משה ראשי הפקדים וכו', ויאמרו ונקרב את קרבן ה' וכו', לכפר על נפשותינו לפני ה'". ודרשו רבותינו, זכרונם לברכה (שבת ס"ד): 'שכך אמרו, אף על פי שמידי עברה יצאנו, מידי הרהור לא יצאנו':

</div>

Likutay Moharan Volume 1: Torah 43

“The

diburim

(speeches [teachings]) of the wicked produce

ni’uf

(licentiousness [degenerate spiritual or physical connection]) in the hearer”

[In the language of our master, Rabbi Nachman of Breslov, of blessed memory]

Know that the

diburim

(speeches) of the rosha (wicked person [evil individual]), who is a bar

da’as

(man of knowledge [intellectual acumen]), produce

ni’uf

(licentiousness) in the hearer. For

zivugim

(matings [spiritual or physical unions]) are drawn from

da’as

(knowledge [spiritual awareness]), as it is written: “And the man knew Chavah his wife” [Genesis 4:1]. And it is written: “Every woman who has known a man” [Numbers 31:17]. But there are two kinds of

zivugim

(matings): that is,

zivug

dikdushah

(mating of holiness [connection to sanctity]), which is

hiskashrus

(attachment [connection]) to

tzadikim

, and to the Torah, and to Hashem, blessed be He—this is drawn from

da’as

dikdushah

(knowledge of holiness). And

zivugim

(matings) of

aveirah

(transgression [sin]) are drawn from

da’as

diklipah

(knowledge of the husk [evil force]). And

dibbur

(speech) is the

hisgalus

(revelation [expression]) of

da’as

(knowledge), for one does not know what is in the

da’as

(knowledge) except through

dibbur

(speech), as it is written: “And night to night

yechaveh

(declares)

da’as

(knowledge)” [Psalms 19:3] [root D-A].

Yechaveh

(declares) is from the language of

dibbur

(speech), meaning that

dibbur

(speech) speaks what is in the

da’as

(knowledge). And when a rosha (wicked person) speaks and brings out from his mouth vanities, he produces

avirim

arsim

(poisonous airs [corrupting influences]) of

ni’uf

(licentiousness). And the hearer, from him, inhales these

diburim

(speeches) and breathes these

neshimos

(breaths [spiritual influences]), inserting these

avirim

(airs) into his body. And therefore, by

Bil’am

, who is an aspect of

da’as

diklipah

(knowledge of the husk), as our chachamim (sages), of blessed memory, expounded [

Sifri

Parshas

Vezos Haberochoh; Zohar

Shemos

21b, Balak 193b] on the verse: “No one has arisen like Moshe” [Deuteronomy 34:10]: “In Yisrael no one has arisen, but among the nations has arisen.” And who was that?

Bil’am

[Vayikra Rabbah 9]. And therefore, when

Moav

took

aitzah

(counsel [advice]) from

Midyan

, they said to them: “His

ko’ach

(power [strength]) is only in the mouth” [referring to Moshe’s power, but also highlighting

Bil’am’s

similar power]. For the mouth is the

hisgalus

(revelation) of

da’as

(knowledge).

Moav

said: “Also we will come upon them with a man whose

ko’ach

(power) is in the mouth” [Rashi, Balak]. For he also possessed

da’as

diklipah

(knowledge of the husk), as it is written: “This opposite this, G-d made” [Ecclesiastes 7:14] [implying a parallel between Moshe’s holiness and

Bil’am’s

negative power]. And it is written: “And knows the

da’as

(knowledge) of the

Most High

” [Numbers 24:16]. And our

rabboseinu

(rabbis), of blessed memory, expounded [

Berachos

7a]: That he knew when the Holy One, blessed be He, is angry. For when

da’as

(knowledge) is not in

yishuv

(settlement [clarity]), then there is

ka’as

(anger [divine wrath]). As our

rabboseinu

(rabbis) said [

Pesachim

66b]: “Anyone who is angry, his

chochmah

(wisdom [spiritual insight]) departs from him.” And therefore, when Moshe our master, peace be upon him, was angry at the officers of the army when they came from

Midyan

, the

da’as

(knowledge) departed from him. And Elazar needed to say the laws of immersion of vessels. And when the

da’as

(knowledge) is complete, then there is no

ka’as

(anger), as it is written: “They shall not hurt nor destroy in all My holy mountain, for the earth shall be full of

de’ah

(knowledge)” [Isaiah 11:9]. And

Bil’am

was looking into

da’as

diklipah

(knowledge of the husk), which is the excesses of upper

da’as

(knowledge). And when it changes [i.e., when holiness is concealed], he knew that the Holy One, blessed be He, is in

ka’as

(anger). It emerges that

Bil’am

da’as

diklipah

(knowledge of the husk), and through his

diburim

(speeches) he produced

avirim

arsim

(poisonous airs) of

ni’uf

(licentiousness). This is why, when they came from the war of

Midyan

, it is written: “And Moshe was angry with the officers of the army, and he said, ‘Have you kept every female alive?

hein

heinah

(behold, they were) through the

d’var

(word [speech]) of

Bil’am

’” [Numbers 31:14-16]—

b’d’var

dayka

(through the word precisely) [i.e., through

Bil’am’s

corrupting speech]. And therefore, when they came from the wars of

Midyan

, it is written: “And the heads of the officers approached Moshe etc. and they said, ‘And we have brought near the offering of Hashem etc., to atone for our

nafshos

(souls [selves]) before Hashem’” [Numbers 31:48-50]. And our

rabboseinu

(rabbis), of blessed memory, expounded [

Shabbas

64a]: “That thus they said, ‘Even though from the hands of

aveirah

(transgression) we came out, from the hands of

hirhur

(thought [evil influence]) we did not come out.’”



# “What one strikes palm to palm at the time of prayer”

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/44/

# “What one strikes palm to palm at the time of prayer”

<div dir="rtl">שמכין כף אל כף בשעת התפלה. כי אמרו חכמינו, זכרונם</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/44


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

שמכין כף אל כף בשעת התפלה. כי אמרו חכמינו, זכרונם לברכה (בראשית רבה פרשה א'): 'למה התחילה התורה מבראשית, כי העכו"ם יאמרו לנו גזלנים אתם, שכבשתם ארץ שבעה עממין. בשביל זה, כח מעשיו הגיד לעמו, שהגיד שכל העולמות הכל מעשי ידיו, ולמי שהקדוש ברוך הוא רוצה הוא נותן. וזה, לתת להם נחלת גוים, כי בידו הכל'. וכל הדברים נקראים כח מעשיו, כנגד כ"ח אתון דעבדא דבראשית, כנגד כ"ח פרקין דידים. וזה ידוע כי אוירא דארץ עממין היא טמאה (עיין שבת ט"ו: גיטין ח' נזיר נ"ד נ"ה:). ואוירא דארץ ישראל הוא קדוש וטהור, כי הוציא הקדוש ברוך הוא מתחת יד העכו"ם ונתן לנו. אבל ארץ עמים, שהיא חוץ לארץ, שם אויר טמא. וכשאנו מחאן כף אל כף, בזה נתעורר כ"ח אתון דבראשית, כח מעשיו. ונמצא שבידו לתת לנו נחלת גוים, כי הכל של הקדוש ברוך הוא. ובזה יש כח בידינו לטהר אויר ארץ העמים, כי נחזר ארץ העמים תחת ממשלת הקדוש ברוך הוא, ובידו לתת לכל מי שירצה, כמו שכתוב: "לתת להם נחלת גוים". ואז נטהר אויר המקום שאיש הישראלי מתפלל, ושואב אויר הקדוש כמו בארץ ישראל: גם על ידי מחאת כף, נתגרש אויר הטמא. כי על ידי [מחאת] כפים נשמע קול, וקול הזה הוא אויר קדוש, מכ"ח אתון דעבדא דבראשית, מכ"ח פרקין דידים. כמו שאנו רואין בחוש, שנתגרש האויר על ידי מחאת כפים: ובשביל זה צריך לקבע מקום לתפלתו (ברכות ו:), כמו שאנו רואין בחוש, שבני אדם הבאים למדינה שאינם מרגלים באוירה, על ידי זה הם נחלשים ומתים, אפלו מנוה הרעה לנוה היפה (עיין כתובות ק"י:). כן הדבר בתפלה, אפלו כשעומד להתפלל במקום שהתפלל צדיק, אף על פי כן קשה לו מאד להתפלל שם, כי אינו מרגל באוירא של מקום, כל שכן מנוה היפה לנוה הרעה: וזה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (שם): 'כל הקובע מקום וכו', אלקי אברהם בעזרו'. כי על ידו נבנה עולם מחדש, ובנין עולם על ידי אברהם, כמו שכתוב (תהלים פ"ט): "עולם חסד יבנה": וזה דאיתא בתקונים תקון עשרין ותרין (דף ס"ו.): ובהאי כח ישראל מתתקפין על אדום: ועוד, (שם): צריך לסלקא להאי כח לגבי חכמה, וזה בחינת: 'כל הקובע מקום לתפלתו אלקי אברהם בעזרו'. כי אברהם הוא ימין, 'הרוצה להחכים ידרים' (בבא בתרא כ"ה:). ועוד, 'אלקי אברהם בעזרו', כי אברהם הוא ראשון להשגת ארץ ישראל. כדאיתא בזהר (לך לך ע"ח.): 'תקל בתקלא עד דאתגליא לה': וזה פרוש, (ברכות כ"ו:): 'תפלות כנגד תמידין תקנום'. 'תמיד', זה בחינות ארץ ישראל (עיין שוחר טוב מזמור קה). כמו שכתוב (דברים י"א): "תמיד עיני ה' אלקיך בה". הינו צריך לראות שיתפלל תפלתו באוירא דארץ ישראל. הינו תקון מחשבות זרות שבתפלה, שהם בחינות תפלות כנגד כנ"ל. תקונם על ידי תמיד, על ידי בחינות ארץ ישראל: וזה פרוש, (הושע י"ב): "וביד הנביאים אדמה". על ידי הידים, על ידי מחאת כף, הדבורים נדברים ב"אדמת קדש" (זכריה ב'). נביאים, לשון דבור (רש"י שמות ו' על ואהרן אחיך יהי' נביאך): גם נתבטל הרג ואבדון מעולם, כי הידים הם בחינות: "יהי אור ויהי אור", ימינא ושמאלא, וכתיב (בראשית א): "וירא אלקים את האור וכו', ויבדל בין האור" - דא אהרן. "ובין החשך" - דא קרח (תקונים תקון ל' ע"א): וזה בחינות (ויקרא כ"ו): "ונתתי שלום בארץ וחרב לא תעבר בארצכם":

</div>

Likutay Moharan Volume 1: Torah 44

“What one strikes palm to palm at the time of prayer”

[In the language of our master, Rabbi Nachman of Breslov, of blessed memory]

Our Sages, of blessed memory, said [

Beraishis

Rabbah 1]: Why does the Torah begin with

Beraishis

? So that when the nations say to us, “You are robbers, for you conquered the land of the seven nations,” [we reply that] He told His people the power of His works, that all the worlds are the work of His hands, and He gives to whomever He wishes. This is: “To give them the inheritance of nations” [Psalms 111:6], for everything is in His hand. All things are called the power of His works, corresponding to the twenty-eight letters of the Work of Creation, corresponding to the twenty-eight joints of the hands. It is known that the air of the land of the nations is impure [Shabbos 15b, Gittin 8a, Nazir 54b–55a], while the air of the Land of Israel is holy and pure, for G-d took it from the hand of the nations and gave it to us. But the land of the nations, which is outside the Land, has impure air. When we strike palm to palm, the twenty-eight letters of the Work of Creation, the power of His works, are aroused. It is found that it is in His hand to give us the inheritance of nations, for everything belongs to G-d. Through this, we have the power in our hands to purify the air of the land of the nations, for the land of the

nations

returns under G-d’s dominion, and it is in His hand to give to whomever He wishes, as it is written: “To give them the inheritance of nations.” Then the air of the place where the Israelite prays is purified, and he draws holy air as if in the Land of Israel.

Also, through striking palm to palm, the impure air [unholy spiritual atmosphere] is driven away. For through striking of hands, a sound is heard, and this sound is holy air from the twenty-eight letters of the Work of Creation, from the twenty-eight joints of the hands, as we see empirically that the air is driven away through striking of hands. Because of this, one must fix a place [consistent location] for his prayer [

Brachos

6b]. As we see empirically, people who come to a province where they are not accustomed to its air weaken and die, even from an evil abode to a beautiful abode [

Kesuvos

110b]. So it is with prayer: even when he stands to pray in a place where a tzadik (righteous person [saintly individual]) prayed, it is very hard for him to pray there, for he is not accustomed to the air of the place,


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

"אתם נצבים היום" (דברים כ"ט): - 'אין עמידה אלא תפלה' (ברכות ו:). "לפני ה' אלקיכם" - זה בחינות ארץ ישראל, כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (כתבות ק"י:): 'כל הדר בארץ ישראל כמי שיש לו אלוקי'. הינו על ידי מה תזכו שתהא תפלתכם באוירא דארץ ישראל, ראשיכם שבטיכם וכו', ומונה עשר בחינות, הינו בחינות מחאת כף. על ידי מחיאת כפים, התפלה היא באוירא דארץ ישראל כנ"ל:

</div>

all the more

so from a beautiful abode to an evil abode.

Our Sages, of blessed memory, said [

Brachos

6b]: “Anyone who fixes a place for his prayer, the G-d of Avraham is his help.” For through Avraham, the world is built anew. The building of the world is through Avraham, as it is written: “The world is built with

chessed

(kindness [divine attribute]).” [Psalms 89:3]

[And] This is what is brought in

Tikunay

Zohar [Tikkun 22:66a]: “With this power, Israel are strengthened over Edom.” Further: “One needs to raise this power to the side of

chochmah

(wisdom [divine attribute]).” This is the aspect of: “Anyone who fixes a place for his prayer, the G-d of Avraham is his help.” For Avraham is the right [attribute of

chessed

], and “one who wants to become wise should face south” [Bava Basra 25b] [south is the right side, as one typically faces east during prayer, making south the right]. Further, “the G-d of Avraham is his help,” for Avraham was the first to attain the Land of Israel, as brought in the Zohar [Lech Lecha 78b]: “He weighed with a scale [meticulous assessment] until it was revealed to him.”

This is the explanation of [

Brachos


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

תפלות כנגד תמידין וכו', הינו בחינות ארץ ישראל. הינו על ידי מחאת כפים, נתבטל מחשבות עכו"ם. כי כל הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוקי, וכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוקי. ועל ידי מחאת כף. אזי הוא דר באוירא דארץ ישראל, ויש לו אלוקי. ונתבטל מחשבות עכו"ם. ותפלה היא בחינת אמונה, כמו שכתוב (שמות י"ז): "ויהי ידיו אמונה עד בא השמש", ותרגומו: "פרישן בצלו". ונגד אמונה, הם הכפירות מחשבות עכו"ם. ותקונם על ידי תמידין, על ידי ארץ ישראל, על ידי מחאת כף: וזהו פרוש, (ישעיה ס"ב): "והיית עטרת תפארת ביד ה'". פרוש: על ידי יד ה', על ידי מחאת כף, שנתעורר ידיו של הקדוש ברוך הוא כנ"ל, על ידי זה נתתקן הרהורי עכו"ם. כי על ידי עכו"ם פוגם בתפארת, כמו שכתוב (שם מ"ד): "כתפארת אדם לשבת בית". כשמתקן הרהוריו, על ידי זה, נעשה עטרת תפארת, שנתעטר תפארת בעטרה שעטרה לו אמו (שיר השירים ג'):

</div>

26b]: “Prayers correspond to the continual offerings [daily Temple sacrifices].” They instituted “continual,” the aspect of the Land of Israel [

Shocher

Tov, Psalm 105; Deuteronomy 11:12], as it is written: “Continually the eyes of Hashem your G-d are upon it.” [Deuteronomy 11:12] One must see that he prays his prayer in the air of the Land of Israel. This is the rectification of idolatrous thoughts [distracting thoughts] in prayer, which are aspects of “prayers opposite” [opposing proper prayer], as mentioned above. Their rectification is through “continual,” through aspects of the Land of Israel.

This is the explanation of: “And by the hand of the prophets I will be likened.” [Hosea 12:11] Through the hands, through striking of palm, the speeches are spoken in the land of holiness [Zechariah 2:16]. Prophets – a term of speaking [as explained in Rashi on Exodus 6:29, the root of “prophet” means moving of the lips in speech].

Also, killing and destruction [calamities] are nullified from the world. For the hands are aspects of: “Let there be light and there was light,” [Genesis 1:3] representing the right [attribute of

chessed

] and left [attribute of

gevurah

(strength [divine judgment])]. It is written: “And G-d saw the light, etc., and He separated between the light.” [Genesis 1:4] This is Aharon [Zohar

Tikkunim

30:71b], who brought peace and separated between good and evil. This is the aspect of: “And I will give peace in the land and a sword shall not pass through your land.” [Leviticus 26:6]

“You stand this day” [Deuteronomy 29:9]: There is no standing but prayer [

Brachos

6b]. “Before Hashem your G-d,” this is the aspect of the Land of Israel, as our Sages, of blessed memory, said [

Kesuvos

110b]: “Anyone who dwells in the Land of Israel is like one who has a G-d.” Through what will you merit that your prayer be in the air of the Land of Israel? “Your heads, your tribes,” etc., counting ten aspects, the aspect of striking palm to palm.


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

פרוש אחר. 'תפלות כנגד תמידין', פרוש, שעל ידי התפלה נתגלה סודות התורה, הנקראים כבשונו של עולם, כבשי דרחמנא, כמו שכתוב (משלי כ"ז): "וכבשים ללבושך". (כמו שדרשו רבותינו ז"ל על פסוק זה בחגיגה י"ג, דברים שהם כבשונו של עולם וכו') ותמידין הם כבשים, כמו שכתוב (במדבר כ"ח): "את הכבש אחד תעשה בבקר" וכו' (עיין זוהר פנחס רכ"ו:). ועל ידי תפלות נתגלה סודות התורה, כמובא על פסוק: "כי תעבר במים אתך אני" (עיין לקמן סי' ע"ג ולעיל סי' ט"ו:):

</div>

“Prayers correspond to continual offerings,” the aspect of the Land of Israel. Through striking palm to palm, idolatrous thoughts are nullified. For anyone who dwells outside the Land is like one who has no G-d, and anyone who dwells in the Land of Israel is like one who has a G-d. Through striking palm to palm, he dwells in the air of the Land of Israel, and he has a G-d, and idolatrous thoughts are nullified. As it is written: “And his hands were faith until the sun came,” [Exodus 17:12] and its Targum: “Spread in prayer.” Opposite faith are the denials [heretical thoughts], idolatrous thoughts of nations. Their rectification is through continual offerings, through the Land of Israel, through striking palm to palm.

This is the explanation of: “And you shall be a crown of

tiferes

(splendor [divine harmony]) in the hand of Hashem.” [Isaiah 62:3]

Through the hand of Hashem, through striking palm to palm—that the hands of G-d are aroused, as mentioned above—through this, the thoughts of nations [idolatrous influences] are rectified. For through nations, he damages

tiferes

, as it is written: “As the

tiferes

of a man to dwell in the house.” [Isaiah 44:13] When he rectifies his thoughts, through this a crown of

tiferes

is made, that

tiferes

is crowned with the crown that his mother crowned him [Song of Songs 3:11].

Another explanation: “

Prayers

opposite”—that is the idolatrous thoughts that oppose, which confuse his prayer, called a flood [overwhelming distraction] that confuses his prayer. Their rectification is that he


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

פרוש אחר. תפלות כנגד, הינו המחשבות זרות שהם כנגד, שהם מבלבלין תפלתו. ונקראים מבול, שהם מבלבלין את תפלתו. ותקונו, שיתן צדקה לארץ ישראל. ועל ידי זה הוא נכלל בארץ ישראל, אשר עליה נאמר: "ארץ לא גשמה ביום זעם" (כמו שדרשו רבותינו ז"ל זבחים קי"ג), ועל ידי זה הוא נצול ממחשבות זרות. וזה 'תמידין תקנום', תקונם על ידי ארץ ישראל. שנאמר בה: "ארץ אשר וכו' תמיד עיני ה' אלקיך בה": גם 'אוירא דארץ ישראל מחכים' (בבא בתרא קנ"ח:), ועל ידי זה נזדכך מחו, הינו מחשבתו. וזה פרוש (בראשית ט'): "וראיתיה לזכר ברית עולם", 'וראיתיה', על ידי בחינות ארץ ישראל, על ידי זה נתעורר ונתתקן ברית עולם, בחינות תפלה, ח"י ברכאן דצלותא, צדיק חי עלמין: [כל זה הענין מתחלת סימן מ"ד עד כאן, מחבר יחד. וכן שמענו רב דברים אלו בדרוש אחד. אך בכתיבתו הקדושה, חלקם קצת. וכן היה דרכו כמה פעמים, ולא ידעתי טעמו]:

</div>

give

tzedakah (charity [righteous giving]) to the Land of Israel. Through this, he is included in the Land of Israel, about which it is said: “A land that is not rained upon on the day of wrath.” [Isaiah 30:23] [

Z’vochim

113a] [protected from negative influences]. Through this, he is saved from idolatrous thoughts. This is “continual offerings,” their rectification through the Land of Israel, upon which it is said: “A land which continually the eyes of Hashem your G-d are upon it.” [Deuteronomy 11:12] Also, the air of the Land of Israel makes one wise [Bava Basra 158b]. Through this, the brain [mind] is purified, which is his thought. As it is written: “And I will see it to remember the bris

oalum

(everlasting covenant [spiritual bond]).” [Genesis 9:16] “And I will see it” through aspects of the Land of Israel. Through this, the bris

oalum

is aroused and rectified. This applies to aspects of prayer, the eighteen

brachoas

(blessings [of the Amidah]), and the tzadik, who is the life of worlds [sustainer of creation].

Another explanation: “

Prayers

opposite”—through prayer, the secrets of the Torah, called the furnaces of the world, the lambs of the Merciful One, are revealed, as it is written: “And lambs for your clothing.” [Proverbs 27:26] [Chagigah 13a, the secrets of the Torah are the furnaces of the world]. Continual offerings are lambs, as it is written: “The one lamb you shall offer in the morning.” [Numbers 28:4] [Zohar Pinchas 226b]. Through prayers, the secrets of the Torah are revealed, as brought on the verse: “When you pass through the waters, I am with you.” [Isaiah 43:2] [see Likutay Moharan 73 and 15].

[All this matter from the beginning of Torah 44 until here is

connected together

. We heard many of these things in one exposition. But in his holy writing, he divided them a little, and so was his way several times, and I did not know his reason.]



# Clapping of Palms in Prayer

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/45/

# Clapping of Palms in Prayer

<div dir="rtl">מחאת כפים בתפלה</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/45


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

מה מחאת כפים בתפלה, כי על ידי זה נתעוררים בחינת כנפים, שמשם בא הדבור. כמו שכתוב (קהלת י): "ובעל כנפים יגיד דבר", וכתיב (יחזקאל י'): "וידי אדם מתחת כנפיהם". נמצא שעל ידי שאדם נתעורר בידים שלו, אזי [הכנפים] נתעוררים. הינו כנפי ראה, שמשם נתהוה הדבור. אבל עדין צריכין להכין ולתקן פה, לקבל את הדבור בתוכו. ועל ידי שמכה כף אל כף, על ידי זה נתהוה הפה. כי בכל יד חמשה אצבעות. והכאות האורות, יד ימין ביד שמאל, הינו חמשה פעמים חמשה, גימטריא עשרים וחמשה. והכאות יד שמאל ביד ימין חמשה פעמים חמשה, גימטריא גם כן עשרים וחמשה, שני פעמים עשרים וחמשה, גימטריא חמשים. זה בחינות חמשים פעמים יציאת מצרים שנזכר בתורה, כי 'על ידי בחינות יובל יצאו מגלות מצרים' (זהר שמות מ"ו). ועקר גלות מצרים, שהיה הדבור בגלות, ובשביל זה היה משה כבד פה. ועל ידי גאלה נתהוה בחינת פה, נמצא שעל ידי חמשין שערי בינה נתהוה הפה. וזה בחינת, (שמות ד): "מי שם פה לאדם". מי דיקא, נמצא שעל ידי מחאת כף, חמשה אצבעות ימין בחמשה שביד שמאל וחמשה שביד שמאל בחמשה שביד ימין, נתהוה בחינת מי, שעל ידה נתהוה פה, כמו שכתוב "מי שם פה לאדם". והפה מקבל הדבורים מהכנפי ראה, כמו שכתוב: "ובעל כנפים יגיד דבר". וכנפים נתעוררים בהתעוררות ידי אדם, כמו שכתוב: "וידי אדם מתחת כנפיהם". וכל זה אנו רואים בחוש, שהידים הם כנגד כנפי ראה. ובשביל זה אמרו הפוסקים 'נשבר הגף סמוך לגוף טרפה' (יורה דעה סימן נ"ג), כי בודאי נקב על ידי זה הראה:

</div>

Likutay Moharan Volume 1: Torah 45

Clapping of Palms in Prayer

[In the language of our master, Rabbi Nachman of Breslov, of blessed memory]

Behold, striking palm to palm at the time of prayer, this is the aspect of arousal of wings [spiritual faculties], from which speech [expression] comes. As it is written: “And the owner of wings shall tell the matter.” [Ecclesiastes 10:20] It is written: “And hands of a man from under their wings.” [Ezekiel 10:8] It turns out that through a person’s arousal in his hands [i.e., clapping them], the wings are aroused—that is, the wings of the lung [source of breath and speech], from which speech is formed. But still, they [wings/speech] need to prepare and rectify the mouth [organ of speech] to receive the speech within it. Through his striking palm to palm, through this the mouth is formed. For in each hand there are five fingers [digits]. The

strikings

[claps], which are the lights [spiritual illuminations]: right hand in left hand, that is, five times five, numerical equivalence of twenty-five. The

strikings

left hand in right hand, five times five, also numerical equivalence of twenty-five. Two times twenty-five, numerical equivalence of fifty. This is the aspect of “fifty times the Exodus from Egypt” mentioned in the Torah [linked to spiritual liberation]. For through the aspect of Jubilee [fifty-year cycle of freedom], they went out from the exile of Egypt [Zohar

Shemos

46a]. The main aspect of the exile of Egypt was that speech was in exile [restricted expression]. Because of this, Moshe was “heavy of mouth” [speech impediment] [Exodus 4:10]. Through redemption [liberation], the aspect of the mouth was formed. It turns out that through the “fifty gates of Understanding” [Kabbalistic levels of wisdom], the mouth was formed. This is what is written: “Who placed a mouth in man?” [Exodus 4:11] “Who” [numerical value 50] precisely. It turns out that through striking palm to palm—five fingers of the right in the five of the left, and five of the left in the five of the right—the aspect of “Who” is formed, through which the mouth was formed, as it is written: “Who placed a mouth in man?” The mouth receives the speeches from the wings of the lung, as it is written: “And the owner of wings shall tell the matter.” Wings are aroused by the arousal of the hands of man, as it is written: “And hands of a man from under their wings.” All this we see empirically, that the hands are opposite the wings of the lung. Because of this, the halakhic

decisors

said: “If the wing broke close to the body, it is invalid” [

Yoreh

De’ah

53] [non-kosher, as the lung was certainly punctured].



# Clapping of Palms in Prayer

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/46/

# Clapping of Palms in Prayer

<div dir="rtl">מחאת כף בשעת התפלה, זה בחינות נתינת המטה בין צפון</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/46


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

מחאת כף בשעת התפלה, זה בחינות נתינת המטה בין צפון לדרום (ברכות ה:). כי מטה הינו בחינות זווג. בחינות תפלה (תקון י' ועין תקון נ"ח). וצפון ודרום, זה בחינות ידים. וזה שהתפלל אבא בנימין (ברכות ה:): 'שיהא תפלתו סמוך למטתו', הינו שלא יהיה הפרש בין התפלה לזווג:

</div>

Likutay Moharan Volume 1: Torah 46

Clapping of Palms in Prayer

[In the language of our master, Rabbi Nachman of Breslov, of blessed memory]

Striking palm to palm at the time of prayer, this is the aspect of giving the bed [positioning] between north [attribute of judgment] and south [attribute of wisdom] [

Brachos

5b]. For bed is the aspect of mating [spiritual or physical union] and the aspect of prayer [Zohar

Tikkunim

10; see Tikkun 58]. North and south are aspects of hands [right and left attributes].


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

גם על ידי מחאת כף, נמתקים הדינים. כי יש שלש הויות, שהם בחינת שלש ידים. יד הגדולה. יד החזקה, יד הרמה. ויד ימין זה יד הגדולה. ויד שמאל, זה יד החזקה. ובשעת הכאה שנתחברים יחד, זה בחינת יד רמה. והדבורים היוצאים, הם יוצאים מהגרון, גימטריא שלש פעמים אלקים, והם נמתקים על ידי שלש הויות. וזה פרוש (תהלים קי"ט): "נפשי בכפי תמיד" וכו', 'נפש', זה בחינות דבור. כמו שכתוב (שיר השירים ה'): "נפשי יצאה בדברו", הינו בחינות תפלה, כמו שכתוב (איוב י"ח): "טורף נפשו באפו" (עיין ברכות ה: שמובא פסוק זה לענין תפלה). בכפי, הינו בחינות מחאת הכף. על ידי זה, ותורתך לא שכחתי ראשי תבות שלו, גימטריא שלש הויות ושלש אלקים, הינו המתקת הדינים: גם עקר השכחה הוא ממחין דקטנות, מבחינות אלקים. וכשממתיק את אלקים בכפיו, על ידי זה "ותורתך לא שכחתי": וזה פרוש, (תהלים צ"א): "כי בי חשק ואפלטהו". כי בי גימטריא מ"ב (הקדמת התקונים ז:), הינו שלש פעמים יד גימטריא מ"ב. שנתגלה החשק שבלב, בידים, וזה בחינות מחאת כפים. על ידי זה "ואפלטהו", בחינות המתקת הדינים:

</div>

This is what Abba Binyamin prayed [

Brachos

5b]: “That his prayer be close to his bed,” that there be no separation between the prayer and the mating. Also, through striking palm to palm, the

dinim

(judgments [divine strictures]) are sweetened. For there are three

Havayas

[permutations of the Divine Name Y-H-V-H], the aspect of three hands: the great hand [divine power], the strong hand [divine strength], the high hand [exalted power]. The right hand [attribute of

chessed

(kindness)] is the great hand. The left hand [attribute of

gevurah

(strength)] is the strong hand. At the time of striking [clapping] that they are

connected together

, this is the aspect of the high hand. The speeches [words] that come out, they come out from the throat, which has a numerical equivalence equal to three times

Elokim

[G-d’s Name, judgment, numerical value 86]. They are sweetened through the three

Havayas

This is the explanation of: “My soul in my palm continually, etc., and Your Torah I have not forgotten.” [Psalms 119:109] “My soul,” this is the aspect of speech, as it is written: “My soul went out when he spoke.” [Song of Songs 5:6] Also, the aspect of prayer, as it is written: “He tears his soul in his anger.” [Job 18:4] [

Brachos

5b, brought regarding prayer]. “In my palm continually,” that is, when he strikes palm to palm at the time of prayer, through this, “and Your Torah I have not forgotten.” The initial letters of this phrase [וְתוֹרָתְךָ לֹא שָׁכַחְתִּי] form

ShaLeV

(calm/peace [numerical value 336]), which has a numerical equivalence equal to three

Havayas

[3 x 26 = 78] and three

Elokims

[3 x 86 = 258], signifying the sweetening of the

dinim

Also, the main forgetfulness [memory lapse] is from brains of smallness [constricted state of consciousness], from the aspect of

Elokim

[G-d’s Name, judgment].


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

גם על ידי מחאת כף, מבטל המחלקת. כי כל המחלקת נמשכים מבחינת קרח על אהרן, שהם בחינת שמאלא וימינא (זוה"ק בראשית י"ז. ובתי' ל). ועל ידי מחאת כף, נכללים שמאל בימין, וימין בשמאל ונעשים אחדות. וזה פרוש, (תהלים צ"ז): "האירו ברקיו תבל ראתה". תבל, זה בחינות מחאת כפים. כי ימין זה ע"ב, ושמאל זה רי"ו. ועל ידי שנכללים זה בזה, נעשה שני פעמים רי"ו, גימטריא תבל. כי גם ע"ב שהוא ימין, יש בו שלש פעמים ע"ב, גימטריא רי"ו. ושלשה פעמים ע"ב, זה בחינת כהן גדול וכהן הדיוט, וסגן הכהן. ועל ידי שנתראה תבל, הינו מחאת הכפים, על ידי זה "האירו ברקיו", נתתקן המחלקת הנקרא ברק. כמו שכתוב (זכריה ט'): "ויצא כברק חצו", וחץ לשון מחלקת. כמו שכתוב (בראשית מ"ט): "וישטמוהו בעלי חצים", ותרגומו: 'בעלי פלגותא': וזה פרוש, (תהלים מ"ז): "כל העמים תקעו כף", לשון התחברות. כי שני פעמים ע"ב רי"ו, גימטריא תקעו:

</div>

When he sweetens the

Elokim

in his palms, through this, “and Your Torah I have not forgotten.”

This is the explanation of: “For

desired Me, and I will deliver him.” [Psalms 91:14] “For

desired Me,” numerical equivalence 42 [Zohar

Tikkunim

Introduction 7b], that is, three times hand [numerical value 14, 3 x 14 = 42], revealing the desire in the heart through the hands. This is the aspect of striking of hands, through which “and I will deliver him,” the aspect of sweetening the

dinim

Also, through striking palm to palm, dispute is nullified. For all disputes are drawn from the aspect of Korach against Aharon, which are the aspect of left and right [Zohar

Beraishis

17a]. Through striking palm to palm, the left is included in the right, and the right in the left, and they become unity. “His lightnings lit up the world; the earth saw.” [Psalms 97:4] “World,” this is the aspect of striking of hands, for the right is 72 [numerical value of

chessed

], and the left is 216 [numerical value of

gevurah

]. Through their inclusion in each other, it becomes two times 216, numerical equivalence of “world” [432]. Also, 72, which is the right, contains three times 72, numerical equivalence 216, the aspect of High Priest, ordinary priest, and deputy priest. Through the world being seen—that is, striking of hands

His lightnings lit up,” the dispute, called lightning, is rectified, as it is written: “And His arrow went out like lightning.” [Zechariah 9:14] Arrow means dispute [Genesis 49:24]: “And the owners of arrows hated him,” and its Targum: “Owners of disputes.” This is the explanation of: “All the peoples, strike palm,” [Psalms 47:2] meaning connection, for two times 72 and 216 is the numerical equivalence of “strike” [432].


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

להיות קדם שהעתקתי תורה זאת מכתיבת ידו הקדוש, כתבתי מתחלה קצת מענין זה בעצמי. כפי מה ששמעתיו. ולהיות קצת דברים מבארים שם קצת יותר. על כן העתקתיו גם כן. ושניהם כאחד טובים. וזהו: ענין הכאת כף אל כף בעת התפלה. כתוב ב"פרי עץ חיים" (בשער חזרת עמידה פרק ז' בסופו), "של"ו הייתי ויפרפרני" (איוב ט"ז), של"ו בגימטריא ג' הויות וג' אלהים. וראשי תבות של "וישם לך שלום", גימטריא של"ו. דהינו שג' פעמים הוי"ה, ממתיק ג' אלקים. כי יש ג' ידים, יד הגדולה, ויד החזקה, ויד הרמה. והן יד ימין, הוא יד הגדולה. יד השמאל, יד החזקה. ועל ידי חבוקת הידים, נעשה יד הרמה. ועל כן כשמכה כף אל כף ומחבר הידים בתפלה, נמתקין הדינין. כי יד הוא בחינת הויה, יוד אותיות וד' אותיות. ועל ידי ג' הידים, שהוא ג' הויות, נמתקין הג' אלקים, שהם הדינין היוצאין מהגרון, שהוא בגימטריא ג' אלקים: והוא סגלה לזכרון, כמו שכתוב (תהלים קי"ט): "נפשי בכפי תמיד". 'נפשי', הינו בחינת תפלה. כמו שכתוב (שיר השירים ה'): "נפשי יצאה בדברו". "בכפי תמיד", הינו כשמכה כף אל כף בשעת התפלה. על ידי זה, "ותורתך לא שכחתי". כי השכחה הוא מחין דקטנות, בחינת אלקים. וכשממתיק הדינים כנ"ל, אזי הוא במחין דגדלות, ואין לו שכחה. ועל כן ותורתך לא שכחתי, ראשי תבות של"ו. דהינו על ידי שממתיק ג' אלקים, בג' הויות כנ"ל, אין לו שכחה. וזה דיקא בשעת התפלה, כי אז יודע אם הוא במחין דקטנות, או דגדלות. כי הדבור הוא התגלות המחין, כמו שכתוב (משלי ב): "מפיו דעת ותבונה":

</div>

Before I copied this Torah from his holy writing, I wrote some of this matter myself as I heard it, and some things are explained there a bit more. Therefore, I copied it as well, and both are good together. The matter of striking palm to palm at the time of prayer, it is written in *Pri Etz Chaim* [Gate of Repeating the Amidah, Chapter 7, end]: “I was at peace, and He shook me.” [Job 16:12]

ShaLeV

(calm/peace), numerical equivalence three

Havayas

and three

Elokims

. The initial letters of “And He will place peace for you” [Numbers 6:26] are

ShaLeV

(calm/peace), that is, three times

Havaya

sweetens three

Elokims

. For there are three hands: the great hand, the strong hand, the high hand. They are: the right hand is the great hand, the left hand is the strong hand, and through the embracing of the hands, the high hand is made. Therefore, when he strikes palm to palm and connects the hands in prayer, the

dinim

are sweetened. For hand is the aspect of

Havaya

, the letter

yud

is the letters, and vav-

dalet

is the letters. Through three hands, which are three

Havayas

, the three

Elokims

, which are the

dinim

coming from the throat, numerical equivalence three

Elokims

, are sweetened. It is a

segula

(remedy [spiritual practice]) for memory, as it is written: “My soul in my palm continually.” “My soul,” the aspect of prayer [Song of Songs 5:6]: “My soul went out when he spoke.” “In my palm continually,” when he strikes palm to palm at the time of prayer, through this, “and Your Torah I have not forgotten.” For forgetfulness is from brains of smallness, the aspect of

Elokim

. When he sweetens the

dinim

as mentioned above, he is in brains of greatness [expanded state of consciousness], and he has no forgetfulness. And Your Torah I have not forgotten, the initial letters

ShaLeV

(calm/peace), that is, through sweetening three

Elokims

with three

Havayas

as mentioned above, he has no forgetfulness. This is precisely at the time of prayer, for then he knows if he is in brains of smallness or brains of greatness, for speech is the revelation [expression] of the brains, as it is written: “From His mouth knowledge and understanding.” [Proverbs 2:6]



# “And you shall eat eating and be satisfied” Joel 2:26

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/47/

# “And you shall eat eating and be satisfied” Joel 2:26

<div dir="rtl">ואכלתם אכול ושבוע והללתם וכו.</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/47


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

ואכלתם אכול ושבוע והללתם וכו'. (יואל ב). מי שהוא משקע בתאות אכילה בידוע שהוא רחוק מאמת, ובידוע שדינים שורין עליו, גם זה סימן על דלות, גם יבוא לידי בזיונות ובושות. כמו שכתוב (תהלים י"ב): "כרם זלת לבני אדם", 'כיון שנצרך אדם לבריות נשתנה פניו ככרום' (ברכות ו:): ודע מי שהוא משבר תאות אכילה, הקדוש ברוך הוא עושה על ידו מופתים. כי אמרו חכמינו, זכרונם לברכה (ברכות כ:): כתיב: "אשר לא ישא פנים", וכתיב: "ישא ה' פניו אליך". 'אמר הקדוש ברוך הוא: איך לא אשא להם פנים, אני אמרתי ואכלת ושבעת וברכת, והם מדקדקין על עצמן בכזית ובכביצה'. נמצא שנשיאות פנים, הוא על ידי שבור תאות אכילה. וזה פרוש (דברים ל"א): "והסתרתי פני והיה לאכל", פרוש על ידי תאות אכילה הוא מסתיר פנים: והארת פנים, הוא תקון ואמת, בחינת יעקב, כמו שכתוב (מיכה ז): "תתן אמת ליעקב". והוא בחינת תפלין, כי יעקב הוא תפארת, כלליות הגונין, בחינת תפלין הנקראים פאר, כמו שכתוב (יחזקאל כ"ד): "פארך חבוש" (עיין ברכות י"א:). ועקר עשירות בא מאמת, כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (שבת ק"ד): 'קשטא קאי'. ואמרו חכמינו, זכרונם לברכה (פסחים קי"ט): "ואת היקום אשר ברגליהם" - זה ממונו, שעליו קאי: וזה שאמרו חז"ל (ברכות כ"ד): "והיו חייך תלואים" - זה התולה תפליו. גם אמרו, (מנחות ק"ג:): 'זה הקונה תבואה מן השוק'. הינו שהדלות בא על ידי פגם התפלין על ידי פגם של אמת:

</div>

Likutay Moharan Volume 1: Torah 47

“And you shall eat eating and be satisfied” [Joel 2:26]

[In the language of our master, Rabbi Nachman of Breslov, of blessed memory]

One who is immersed in the

ta’avah

(desire [craving]) for eating, it is known that he is far from

emmess

(truth [divine reality]). It is known that

dinim

(judgments [divine strictness]) dwell upon him. Also, this is a sign of poverty. Also, he will come to disgraces and shames, as it is written: “(They eye evilly) when a lowly person is elevated [

kiroom

] (in the eyes) of the people” [Psalms 12:9]. (The Talmud interprets this verse as follows:) As soon as a person needs creatures [i.e., depends on others], his face changes like

kroom

(discoloration [like a bird that changes colors in sunlight, symbolizing shame]) [

Brachos

6b]. Know: one who breaks the

ta’avah

for eating, G-d does wonders through him. For our Sages, of blessed memory, said [

Brachos

20b]: It is written: “Who shows no favoritism” [Deuteronomy 10:17], and it is written: “May Hashem lift His face to you” [Numbers 6:26]. G-d said: “How shall I not lift My face to them? I said, ‘And you shall eat and be satisfied and bless’ [Deuteronomy 8:10], and they are precise with themselves from an olive’s bulk to an egg’s bulk.” Thus, lifting of face [divine favor] is through breaking of the

ta’avah

for eating [as mentioned above]. It is written: “And I will hide My face and he shall be for eating” [Deuteronomy 31:17]. This means that through the

ta’avah

for eating, one causes hiding of face [divine concealment]. The illumination of face [spiritual revelation] is rectification and

emmess

, the aspect of Jacob, as it is written: “You shall give truth to Jacob” [Micah 7:20]. Jacob is the aspect of

tiferes

(splendor [divine harmony]), the generality of colors [harmonious divine qualities], the aspect of *tefillin*, which are called splendor, as it is written: “Your splendor don” [Ezekiel 24:17] [

Brachos

11a] [as mentioned above]. The main wealth [spiritual and material abundance] comes from

emmess

, as our Sages, of blessed memory, said [Shabbos 104a]: Truth stands [

Pesachim

119a]. “And all the standing which is on their feet” [Genesis 14:16]—this is his money, upon which he stands. Our Sages said [

Brachos

24b]: “And your life shall hang” [Deuteronomy 28:66]—this is one who hangs his *tefillin* [neglects their significance].


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

וארץ ישראל, שעקר קבלתה מבחינת יעקב, כמו שכתוב (בראשית ל"ז): "וישב יעקב בארץ". בשביל זה, נקראת ארץ החיים (זהר ויקרא מ"ה:). כי תפלין נקראים חיים, כמו שכתוב (ישעיה ל"ח): "ה' עליהם יחיו" (עיין מנחות מד). וזה שבחה, "אשר לא במסכנות תאכל בה לחם" (דברים ח'). כי לפעמים אדם אוכל לחם מחמת עניות, ולא מחמת חסרון תאוה לתענוגים אחרים. אבל אם היה לו שאר מאכלים, לא היה אוכל לחם לבד. וזה שבח ארץ ישראל, שלא מחמת עניות תאכל לחם, אלא מחמת שבור ובטול תאות אכילה. כי היא מקבלת הארה והשפעה, מבחינת תפלין, מבחינת יעקב, מבחינת אמת, שמשם בא עשירות. נמצא מה שתאכל לחם לבד, לא מחמת מסכנות, אלא מחמת שבור תאות אכילה: וזה פרוש (במדבר י"ג): "ארץ אכלת יושביה", פרוש שהיא מקבלת שפעה מבחינת יעקב, כמו שכתוב: "וישב יעקב בארץ": וזה פרוש, כי היא שמלתו לעורו, דא עור של תפלין (תקונים תקון ס"ט דף צ"א:). שבה נכנס בחינת תפלין: [לכאורה אין לזה פרוש, מה חבור יש לענין זה למה שכתוב למעלה. אך נראה כונתו הקדוש, כי למעלה מבאר שעל ידי תפלין, שהוא בחינת אמת, בחינת יעקב, שזוכין על ידי שבירת תאות אכילה, על ידי זה נצולין מדלות ועניות כנ"ל. וזהו מה שהביא מקרא זה, "כי היא שמלתו" וכו', לענין זה. פרוש: כי מקרא זה נאמר על העני והאביון, "כי היא כסותה לבדה היא שמלתו לעורו". ומרמז על עניות השכינה בגלותא, שמשם עקר העניות של ישראל בגלות, כמבאר בתקונים (שם). וזהו: "כי היא כסותה וכו' היא שמלתו לעורו", 'דא תפלין'. הינו שהתפלין הם עקר השמלה המגנת על ענית השכינה וכנסת ישראל, כי תפלין מבטלין הדלות. כי עקר השפע והעשירות נמשך על ידי בחינת יעקב, שהוא בחינת אמת, בחינת תפלין. כך נראה לי לפרש]: וזה פרוש (דברים י"א): "ונתתי עשב", דא ע"ב שין (תקון נ"א וזהר בראשית כ"ה:), דא כלליות הגונין. "בשדך לבהמתך", כשתשדד את הבהמיות אז יתגלה כלליות הגונין, כמו שכתוב: "ישא ה' פניו אליך":

</div>

Also [

Menachos

103b]: This is one who buys produce from the market [depends on others due to poverty]. Thus, poverty comes through damage to *tefillin*, through damage to

emmess

[as mentioned above]. The Land of Israel, whose main reception [of spiritual influx] is from the aspect of Jacob, as it is written: “And Jacob dwelt in the land” [Genesis 37:1]. Hence, it is called the Land of the Living [Zohar Vayikra 45b]. For *tefillin* are called life, as it is written: “Hashem, upon them they shall live” [Isaiah 38:16] [

Menachos

44a]. This is its praise: “A land in which you shall not eat bread in poverty” [Deuteronomy 8:9]. Sometimes a person eats bread because of poverty, not due to a lack of desire for other pleasures. But if he had other foods, he would not eat bread alone. This is the praise of the Land of Israel: you will not eat bread in it due to poverty, but due to breaking and nullification of the

ta’avah

for eating. It receives illumination and influx from the aspect of *tefillin*, from Jacob, from

emmess

, from which wealth comes. Thus, eating bread alone is not due to poverty, but due to breaking the

ta’avah

for eating [as mentioned above]. This is the interpretation: “A land that eats its inhabitants” [Numbers 13:32]. Its eating and influx are from the aspects of its inhabitants, the aspect of “And Jacob dwelt in the land” [Genesis 37:1]. This is: it is his garment to his skin—this is the skin of *tefillin* [Zohar

Tikkunim

69:91b], into which the aspect of *tefillin* enters. [This seems unclear; what connection is there to what was mentioned above? But the holy intention is: through *tefillin*, the aspect of

emmess

, the aspect of Jacob, merited through breaking the

ta’avah

for eating, one is saved from poverty, as mentioned above.] This is why the verse “For it is his covering alone, it is his garment to his skin” [Deuteronomy 24:13] is brought, said concerning the poor and destitute, hinting at the poverty of the Shekhinah (Divine Presence [G-d’s immanent aspect]) in exile, from which comes the main poverty of Israel in exile [Zohar

Tikkunim

69:91b]. This is: *tefillin* are the main garment protecting against the poverty of the Shekhinah and the Congregation of Israel [the collective Jewish soul]. For *tefillin* nullify poverty, as the main influx and wealth are drawn through Jacob, the aspect of

emmess

, the aspect of *tefillin* [as mentioned above]. This is the interpretation: “And I will give grass” [Deuteronomy 11:15]. This is the seventy-two שִׁין (shin [letter symbolizing divine names]) [Zohar

Bereishis

25b,

Tikkunim

51], the generality of colors. “In your field for your cattle”—when you plunder your animality [base instincts], the generality of colors is revealed, as it is written: “May Hashem lift His face to you” [Numbers 6:26].


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

וכשפוגם באמת, בכלליות הגונין, אזי נעשה מכלליות הגונין בושה. ובא עליו בושה (עיין זוהר אמור פ"ט: ובתיקון נ"ח.). הינו עניות. כמו שכתוב: "כרם זלת לבני אדם", נשתנה פניו לכמה גונין, ככרום:

</div>

When one damages

emmess

, the generality of colors, then shame is made from the generality of colors [Zohar Emor 89b,

Tikkunim

58]. This means poverty, as it is written: “(They eye evilly) when a lowly person is elevated [

kroom

] (in the eyes) of the people” [Psalms 12:9], for his face changes to many colors, like

kroom

(discoloration) [

Brachos

6b] [as mentioned above].


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

ואנחנו בני ישראל, מקבלין השפע דרך ארץ ישראל. ושפע ארץ ישראל, היא הארת פני יעקב, הארת התפלין. ובשביל זה כתיב בה, (בראשית מ"ט): "הנותן אמרי שפר". כי שפר, זה בחינת פאר, בחינת תפלין. הינו, שהיא נותנת לנו אותיות הארה שקבלה מתפלין: וזה פרוש, (קהלת ט'): "ראה חיים עם אשה". הנותן אמרי שפר ראשי תבות אשה, וזה: "ראה חיים" דיקא, כי תפלין נקראים חיים. וזה: "נפתלי אילה שלוחה" וכו', נפתלי אותיות תפלין:

</div>

We, the children of Israel, receive influx through the Land of Israel. Its influx is the illumination of the face of Jacob, the illumination of *tefillin*. Hence, it is written: “Who gives words of

shefer

” [Genesis 49:21]. For

shefer

(beauty [spiritual splendor]; root:

-p-r) is the aspect of splendor, the aspect of *tefillin* [as mentioned above]. This is the interpretation: “See life with a woman” [Ecclesiastes 9:9].


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

וכשאנו אוכלים שפע אמת הבא דרך ארץ ישראל, ואחר כך אנו מדברים הלולו של הקדוש ברוך הוא בזה הכח, אזי נעשה שמים וארץ חדשה. כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (הקדמת הזהר ה.): "לאמר לציון עמי אתה", אל תקרי עמי אלא עמי, בשתפי וכו'. כי שמים החדש נעשה על ידי הארת פני יעקב, והארץ החדשה נעשה על ידי ארץ ישראל, שהולכת השפע דרך ארץ ישראל, נמצא שברא עכשו שמים ומזלות אחרים. נמצא שמשנה הטבע שהיה מטבע במזלות הראשונים, כי עכשו נעשה מזלות חדשים. נמצא שעל ידי שבור תאות אכילה, נעשה מופתים ופלאות:

</div>

The word woman (

) is an acronym for

A’yala

Sh’lucha

Ha’noasain

imray

shefer

(A hind let loose who gives words of beauty) [symbolizing the Shekhinah giving divine splendor]. This is specifically “See life

because *tefillin* are called life: “Hashem, upon them they shall live” [Isaiah 38:16] [

Menachos

44a]. And: “And all the peoples of the earth shall see that the Name of Hashem is called upon you” [Deuteronomy 28:10] [

Brachos

6a]. This is “See life

which is *tefillin*, with a woman—the acronym for who gives words of beauty, also the aspect of *tefillin* [as mentioned above]. This is: “Naphtali is a hind let loose, who gives words of beauty” [Genesis 49:21]. Naftali (Naphtali [tribe]) is an anagram of *tefillin* [letters נפתלי rearrange to תפלין].


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

גם זאת התורה כתבתי מתחלה בעצמי, ונמצאו בה כמה דברים מבארים יותר. גם סיום פרוש המקרא "ואכלתם", נחסר כאן בלשונו הקדוש, ומה שחסר זה גלה זה וכו', על כן העתקתי גם נסחא זאת שכתבתי בעצמי וזהו:

</div>

When we eat the influx of

emmess

through the Land of Israel, and afterward speak the praises of G-d with this power, then new heavens and earth are created, as our Sages, of blessed memory, said [Zohar Introduction 5a]: “To say to Zion, you are My people” [Isaiah 51:16]—do not read My people (

ami

) but with Me (

immi

) [in partnership]. The new heavens are created through the illumination of the face of Jacob, and the new earth through the Land of Israel, which causes influx to flow through it.


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

"ואכלתם אכול ושבוע והללתם את שם ה' אלקיכם" וכו', כי מי שיצא מתאות אכילה, יכול להיות איש מופת. ומי שהוא משקע בתאות אכילה, סימן שהוא שקרן. וכן אפלו איש צדיק שכבר יצא מהתאוה ונפל ממדרגתו ונפל לתאות אכילה, סימן שיצא שקר מפיו. וכן מורה גם כן שיש דין עליו למעלה, וגם הוא סימן עניות:

</div>

Thus, He created new heavens and constellations. This changes the nature instilled in the first constellations, for new constellations are made. Thus, through breaking the

ta’avah

for eating, wonders and miracles are performed [as mentioned above].


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

והענין, דהנה כתיב (דברים ח'): "ואכלת ושבעת וברכת", ולכאורה מזה טענת היצר הרע לאכל ולשבע למלאת נפשו, ואחר כך לברך את ה'. אך באמת אמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ברכות כ:): כתיב: "אשר לא ישא פנים", וכתיב: "ישא ה' פניו אליך" וכו', וכי לא אשא פנים וכו', שאני אמרתי: "ואכלת ושבעת וברכת", והן מדקדקין על עצמן מכזית ועד כביצה. וזהו רמז נפלא, אם ישראל מדקדקין לבלי לאכל הרבה, רק מכזית ועד כביצה, אזי הם בבחינת: "ישא ה' פניו", ואז יש נשיאות פנים. אך להפך, חס ושלום, מכלל הן וכו'. כי כאשר הם משקעים בתאות אכילה, אזי הסתרת פנים, חס ושלום. וזהו, (דברים ל"א): "והסתרתי פני והיה לאכל". כלומר, אם הם משקעים בתאות אכילה, אזי "והסתרתי פני" חס ושלום: והנה נשיאות פנים הוא בחינות אמת, כמבאר בכונות על שלש עשרה מדות, תקון אמת הוא הארת פנים, וזהו שאמרו, כי המשקע באכילה הוא רחוק מאמת, כי הוא בהסתרת פנים, שהוא מדת אמת כנ"ל:

</div>

[This teaching I wrote at first by myself, and several things are found in it more explained. Also, the conclusion of the interpretation of the verse “And you shall eat” is lacking here in his holy language, and what this lacked, that version revealed. Therefore, I copied also this version that I wrote by myself.]

“And you shall eat eating and be satisfied and you shall praise the name of Hashem your G-d” [Joel 2:26]

One who has gone out from the

ta’avah

(desire [craving]) for eating can be a man of wonder [miracle worker]. One immersed in the

ta’avah

for eating, it is a sign that he is a liar. Even a tzadik (righteous person [saintly individual]) who went out from desire but fell from his level and fell to the

ta’avah

for eating, it is a sign that falsehood came from his mouth. It also indicates that there is judgment upon him above. It is also a sign of poverty. The matter is: it is written: “And you shall eat and be satisfied and bless” [Deuteronomy 8:10]. Seemingly, from this comes the claim of the evil inclination to eat and be satisfied, to fill one’s soul, and afterward to bless Hashem. But in

emmess

(truth [divine reality]), our Sages, of blessed memory, said [

Brachos

20b]: It is written: “Who shows no favoritism” [Deuteronomy 10:17], and it is written: “May Hashem lift His face to you” [Numbers 6:26].


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

והנה כל העולם כלו, נזון משפע של ארץ ישראל כידוע. וארץ ישראל בעצמו, מקבל השפע מן אמת, שהוא מדת יעקב, כנאמר (מיכה ז'): "תתן אמת ליעקב". והוא מדת תפארת, שהוא כללות הגונין. והוא בחינות שמים, אש ומים, שהוא גם כן כללות הגונין. וזה מרמז בתורה, (במדבר י"ג): "ארץ אכלת יושביה". דקשה, הן אמת שהמרגלים הוציאו שקר מפיהם, אך איך נכתב שקר שלהם בתורה שהיא אמת (עיין כעין זה בזוהר בלק ר"ח:). ובהכרח, שבדברים הללו נרמז בהם דבר אמת. ויש לרמז הנ"ל, "ארץ אכלת", כלומר שאכילתה והשפעתה, הוא מבחינות יושביה, שהוא בחינות "וישב יעקב", שהוא מדת אמת כנ"ל. והוא גם כן בחינות תפלין, שנקראים פאר, שהוא מדת יעקב. ועל כן נקראת ארץ ישראל, "אילה שלוחה הנותן אמרי שפר", כמו שדרשו רז"ל, כלומר ארץ ישראל היא אילה שלוחה לבשל פרותיה. והשפעתה הוא ממדת אמת, שהוא בחינות תפארת, בחינות תפלין. והינו "הנותן אמרי שפר", כי שפר הוא לשון פאר, שהוא בחינת תפלין. ויש לרמז, נפתלי הוא אותיות תפלין:

</div>

How shall I not lift face, for I said: “And you shall eat and be satisfied and bless

and they are precise from an olive’s bulk to an egg’s bulk. This is an amazing hint: if Israel are precise not to eat much, only from an olive’s bulk to an egg’s bulk, they are in the aspect of: “May Hashem lift His face

and there is lifting of face. But to the contrary, Heaven

forbid

, they lose divine favor. For when immersed in the

ta’avah

for eating, there is hiding of face, Heaven

forbid

[as mentioned above]. It is written: “And I will hide My face and he shall be for eating” [Deuteronomy 31:17]. If they are immersed in the

ta’avah

for eating, then “And I will hide My face

Heaven

forbid

. Lifting of face is the aspect of

emmess

, as explained in the intentions on the Thirteen Attributes of rectification:

emmess

is illumination of face. Thus, one immersed in eating is far from

emmess

, for he is in hiding of face, the attribute of

emmess

[as mentioned above]. The entire world is nourished from the influx of the Land of Israel, as is known. The Land of Israel receives influx from

emmess

, the attribute of Jacob, as it is said: “You shall give truth to Jacob” [Micah 7:20]. He is the attribute of

tiferes

(splendor [divine harmony]), the generality of colors [harmonious divine qualities], the aspect of heavens, fire, and water, also the generality of colors.


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

ועל זה יש לרמז גם כן, (קהלת ט'): "ראה חיים עם אשה". כי אש"ה ראשי תבות ה'נותן א'מרי ש'פר. והינו "ראה חיים", כי תפלין נקראין חיים. כמו שאמרו רז"ל (מנחות מ"ד): "ה' עליהם יחיו", דדרשו על תפלין. כי בתפלין נאמר, (דברים כ"ח): "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך" וכו' (ברכות ו). והינו "ראה חיים", שהוא תפלין, "עם אש"ה", ראשי תבות ה'נותן א'מרי ש'פר, שהוא גם כן בחינות תפלין כנ"ל:

</div>

This is hinted in the teaching: “A land that eats its inhabitants” [Numbers 13:32], which is difficult [to understand literally]. The spies uttered falsehood, but how is their falsehood written in the Torah, which is

emmess

? [Zohar Balak 208b]. Perforce, a word of

emmess

is hinted. “A land that eats”—its eating and influx are from the aspects of its inhabitants, the aspect of “And Jacob dwelt in the land” [Genesis 37:1], the attribute of

emmess

[as mentioned above]. It is also the aspect of *tefillin*, called splendor, the attribute of Jacob.


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

וזהו, (דברים ח'): "ארץ אשר לא במסכנת תאכל בה לחם". כלומר, 'ארץ', שהוא בחינות אמת. ואז הוא בבחינות הארת פנים, ואינו בוחר בתפנוקים. ועל כן 'לא במסכנת', מחמת דלות ועניות, 'תאכל בה לחם', ולא שאר מעדנים. רק מחמת שהוא בבחינות אמת, והוא מפשט מתאות אכילה, ואינו בוחר רק בלחם לאכל: ועל כן נקראת ארץ ישראל, ארץ החיים. כי השפעתה ממדת יעקב, שנאמר עליו: 'יעקב אבינו לא מת' (תענית ה:). והוא גם כן בחינות תפלין, שנקראים חיים: נמצא, כי האוחז במדת אמת, אזי פרנסתו ברוח, כי ההשפעה ממדת אמת כנ"ל. וזה רמז, (שבת ק"ד): קשטא קאי. כי רז"ל דרשו (פסחים קי"ט) על פסוק: "ואת כל היקום" וכו' - 'זה ממונו של אדם שמעמידו' וכו'. וזהו 'קשטא', האוחז במדת אמת, אזי 'קאי', זה ממונו שמעמידו על רגליו, ופרנסתו ברוח. אך 'שקרא לא קאי', כי הוא בהסתרת פנים שהוא בחינות אמת: ועל כן על כל צרה שלא תבוא, גוזרין תענית. כי מאחר שישראל נתונין בצרה, הם בבחינות הסתרת פנים, בחינות דינים. ועל כן גוזרין תענית, לשבר תאות אכילה. ואזי יהיה בחינות הארות ונשיאות פנים, שהוא בחינות המתקת ובטול הדינים כנ"ל, וכי לא אשא פנים שהן מדקדקין וכו':

</div>

Hence, the Land of Israel is called “A hind let loose, who gives words of beauty” [Genesis 49:21], as our Sages expounded. The Land of Israel is a hind let loose to ripen its fruits, its influx from the attribute of

emmess

, the aspect of

tiferes

, the aspect of *tefillin*. This is “Who gives words of beauty”—for beauty is a term for splendor, the aspect of *tefillin*. Naftali is an anagram of *tefillin* [as mentioned above]. This can also be hinted: “See life with a woman” [Ecclesiastes 9:9]. Woman (

) is an acronym for

A’yala

Sh’lucha

Ha’noasain

imray

shefer

. This is “See life

for *tefillin* are called life: “Hashem, upon them they shall live” [Isaiah 38:16], expounded regarding *tefillin*. “And all the peoples of the earth shall see that the Name of Hashem is called upon you” [Deuteronomy 28:10]. This is “See life

which is *tefillin*, with a woman—an acronym for who gives words of beauty, also the aspect of *tefillin* [as mentioned above]. This is: “A land in which you shall not eat bread in poverty” [Deuteronomy 8:9]. A land that is the aspect of

emmess

, where one is in illumination of face and does not choose delicacies. Thus, “not in poverty,” due to poverty, shall you eat bread in it, and

not

other delicacies.


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

ובזה תבין נפלאות בדברי רבותינו, זכרונם לברכה (ברכות כ"ד), שדרשו על פסוק: "והיו חייך תלואים" - 'זה התולה תפליו'. גם אמרו (מנחות ק"ג:): - 'זה הקונה מן הפלטר'. זהו שאמרנו, כי אלו ואלו דברי אלקים חיים, ושניהם דבר אחד. כי מאחר שהוא תולה תפליו, ופוגם בתפלין, שהוא מדת אמת. אזי הוא בהסתרת פנים, ונתמעט השפע שלו, ומזונותיו מצמצמין, וצריך לקנות מן הפלטר: ועל כן כתיב על ארץ ישראל, (דברים י"א): "תמיד עיני ה' אלקיך בה". "כי דובר שקרים לא יכון לנגד עיני" (תהלים ק"א), אך ארץ ישראל, שהיא מדת אמת, "תמיד עיני ה' בה" וכו':

</div>

Rather, because he is in the aspect of

emmess

, divested from the

ta’avah

for eating, he chooses only bread. Hence, the Land of Israel is called the Land of the Living, because its influx is from the attribute of Jacob, of whom it is said: “Our father Jacob did not die” [

Taanis

5b]. He is also the aspect of *tefillin*, called life [as mentioned above]. One who holds the attribute of

emmess

has livelihood in abundance. For the influx is from the attribute of

emmess

[as mentioned above]. Truth stands [Shabbos 104a].


## Segment 13

<div dir="rtl" lang="he">

והנה כשהצדיק אוכל לשבע נפשו, ולא מחמת תאוה הגשמיות. אזי הוא בבחינת נשיאות פנים, ונזון ממדת אמת. וכאשר בכח אכילה זו, עומד להודות ולהלל לה', אזי יוצאין ממנו דבורי אמת, שהם בחינת יעקב, מדת תפארת, שהוא כללות הגונין. והוא בחינת שמים, אש ומים. וגם כן בחינת ארץ ישראל, שהשפעתה גם כן ממדת יעקב כנ"ל. ועל כן בכח זה, נעשה שתף להקדוש ברוך הוא לברא שמים וארץ, שהם בבחינת אמת, בדבוריו הקדושים שנובעים ויוצאים ממנו גם כן בבחינת אמת כנ"ל. וזהו שאמרנו למעלה, כי ארץ ישראל היא "אילה שלוחה". והינו "הנותן אמרי שפר", כי הנזון מבחינות ארץ ישראל, שהיא "אילה שלוחה", שהיא בחינות אמת, אזי "הנותן אמרי שפר". כלומר שנותנת מעצמה ומכחה "אמרי שפר" - לשון תפארת, שהם אמרי אמת. ועל כן יוכל לברא שמים וארץ, שהם גם כן ממדת אמת כנ"ל. ועליו נאמר (ישעיה נ"א): "ולאמר לציון עמי אתה", אל תקרי עמי אלא עמי. מה אנא עבדי שמיא וארעא במלולי, אף אתם וכו' במלולא כנ"ל (הקדמת הזהר ה.), כי בדברים האמתיים, יוכל לברא שמים וארץ: (וזה, "ולאמר לציון", הינו על ידי אמרי אמת, שהוא בחינת אמרי ציון, אמרי ארץ ישראל, שהוא בחינת אמת, על ידי זה "עמי אתה", אל תקרי עמי וכו' כנ"ל). וכיון שיכול לברא שמים וארץ חדשים, יוכל לעשות מופתים בשמים ובארץ. כי השם יתברך מנהיג עולמו על פי דרך הטבע, והטבע הוא על פי הנהגת הגלגלים כידוע. וכיון שהצדיק יכול לברא שמים חדשים, אזי הוא משנה כל הגלגלים, ועושה טבע חדש. ועל כן בודאי הוא יכול לעשות מופתים, שהם שנוי הטבע. והענין פלא ודו"ק: וזה, ואכלתם אכול ושבוע כלומר מה שתאכלו, הן מעט והן הרבה, תשבעו ולא תהיו משקעים בתאות אכילה. אזי תהיו בבחינת נשיאות פנים, ונזונין ממדת אמת. ובכח אכילה זו, והללתם את שם ה' אלהיכם כנ"ל, אזי תהיו שתפין להקדוש ברוך הוא לברא שמים וארץ. וזהו אשר עשה עמכם, דהינו אל תקרי עמי אלא עמי, מה אנא וכו'. וכיון שתוכלו לברא שמים וארץ, אזי להפליא, שתוכלו לעשות נפלאות ומופתים בשמים ובארץ. והינו דסים ולא יבשו וכו', כי בחינת הבושה הוא גם כן כלליות הגונין, כי 'אזל סמקא ואתי חורא' (בבא מציעא נ"ח:), ופניו משתנה לכמה גונין. והוא מדת תפארת, ממדות הנפולין. ומה מתקו דברי רבותינו, זכרונם לברכה, לפי זה, (ברכות ו:): 'כיון שנצרך לבריות פניו משתנה ככרום' שמשתנה לכמה גונין. כי 'כיון שנצרך לבריות', והינו מפני שפגם במדת אמת, והוא בהסתרת פנים, שהוא מדת אמת כללות הגונין כנ"ל. ועל כן פניו משתנין ככרום לכמה גונין, שהוא גם כן מדת תפארת ממדות הנפולין. כי "את זה לעמת זה עשה" וכו' (קהלת ז'). ועתה המקרא הזה נדרש כמין חמר, "ואכלתם אכול ושבוע", בבחינת אמת כנ"ל. ואז תוכלו לעשות נפלאות, אשר עשה עמכם להפליא כנ"ל. אזי: "ולא יבשו עמי לעולם", כי מאחר שאתם בבחינות אמת, כללות הגונין, אינכם צריכין להתביש. שהיא כללות הגונין, במדות הנפולין. על כן ולא יבשו עמי לעולם: וזהו "ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת". כמבאר בזהר (בראשית כ"ה: ובתקונים נ"א), 'עשב' הוא ע"ב שי"ן, תלת ראשין שלשה אבות, שהוא הגונין. והינו "בשדך לבהמתך", שתשדד הבהמיות שלך. "ואכלת ושבעת", לאכל ולשבע, רק להסתפק במעט, אזי "ונתתי עשב":

</div>

Our Sages expounded [

Pesachim

119a] on: “And all the standing” [Genesis 14:16]—this is a person’s money that sustains him. This is truth: one who holds the attribute of

emmess

, his money sets him on his feet, and his livelihood is in abundance. But falsehood does not stand, for it is in hiding of face, the attribute of

emmess

[as mentioned above]. For any trouble, Heaven

forbid

, that comes, a fast is decreed. Since Israel are in trouble, they are in hiding of face, the aspect of

dinim

(judgments [divine strictness]). Thus, a fast is decreed to break the

ta’avah

for eating. Then there will be illuminations and lifting of face, the aspect of sweetening and nullification of

dinim

[as mentioned above]. “How shall I not lift face, for they are precise” [as mentioned above]. With this, you will understand wonders in our Sages’ words [

Brachos

24b] on: “And your life shall hang” [Deuteronomy 28:66]

this is one who hangs his *tefillin*.” [

Menachos

103b]: “This is one who buys from the baker.” Both are one thing. Since he hangs his *tefillin*, damaging the attribute of

emmess

, he is in hiding of face, his influx is diminished, his sustenance constricted, and he must buy from the baker. Hence, it is written of the Land of Israel: “The eyes of Hashem your G-d are always upon it” [Deuteronomy 11:12]. The Land of Israel, the attribute of

emmess

, “the eyes of Hashem are always upon it” [as mentioned above]. When the tzadik eats to satisfy his soul, not out of physical desire, he is in lifting of face, nourished from the attribute of

emmess

. When, with the power of this eating, he gives thanks and praises Hashem, words of

emmess

emerge, the aspect of Jacob, the attribute of

tiferes

, the generality of colors, the aspect of heavens, fire, and water,

and also

the Land of Israel, whose influx is from the attribute of Jacob [as mentioned above]. With this power, he becomes a partner with G-d to create heavens and earth in the aspect of

emmess

, with his holy words that flow in the aspect of

emmess

[as mentioned above]. This is what we said: the Land of Israel is “A hind let loose

This is “Who gives words of beauty

for one nourished from the Land of Israel, a hind let loose, the aspect of

emmess

, gives “words of beauty,” a term for

tiferes

, words of

emmess

. Thus, he can create heavens and earth, also from the attribute of

emmess

[as mentioned above]. “And to say to Zion, you are My people” [Isaiah 51:16]

do not read My people but with Me: ‘What I have done, created heavens and earth with My speech, so too you,’ with speech” [Zohar Introduction 5a]. With words of

emmess

, one can create heavens and earth. This is “And to say to Zion”—through words of

emmess

, the aspect of words of Zion, words of the Land of Israel, the aspect of

emmess

. Through this, “You are My people”

do not read My people” [as mentioned above]. Since he can create new heavens and earth, he can perform wonders in heavens and earth. For Hashem guides His world by nature, and nature is by the guidance of the spheres. Since the tzadik can create new heavens, he changes all the spheres, creates a new nature, and can perform wonders, changes of nature [as mentioned above]. This is “And you shall eat eating and be satisfied

Whatever you eat, little or much, you will be satisfied and not immersed in the

ta’avah

for eating. Then you will be in lifting of face, nourished from the attribute of

emmess

. “And you shall praise the name of Hashem your G-d” [Joel 2:26] [as mentioned above]. Then you will be partners with G-d to create heavens and earth, “Which He did with you to work wonderfully” [Joel 2:26] [as mentioned above]. Then: “And My people shall never be ashamed” [Joel 2:27]. Since you are in the aspect of

emmess

, the generality of colors, you need not be ashamed, which is the generality of colors among fallen attributes. Therefore, “And My people shall never be ashamed

This is: “And I will give grass in your field for your cattle, and you shall eat and be satisfied” [Deuteronomy 11:15]. Grass is numerical value seventy-two [עֵשֶׂב: ע=70, ש=300, ב=2], referring to the seventy-two שִׁין (shin [three-pronged letter, symbolizing the Patriarchs]), the colors [Zohar

Beraishis

25b,

Tikkunim

51]. This is “In your field for your cattle”—you shall plunder your animality. “And you shall eat and be satisfied”—to eat and be satisfied, only to suffice in little. Then “And I will give grass” [as mentioned above].



# “For that you acted treacherously against Me in the waters of strife at Kadesh i

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/48/

# “For that you acted treacherously against Me in the waters of strife at Kadesh i

<div dir="rtl">על אשר מעלתם בי וכו במי מריבת קדש מדבר צין וכו</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/48


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

על אשר מעלתם בי וכו' במי מריבת קדש מדבר צין וכו' (דברים ל"ב): צירי זה בחינת וייצר, יצירה לטב יצירה לביש, יצירה לשכר יצירה לענש (זהר בראשית כ"ז. (וברע"מ בהר קיא). ובברכות ס"א), בחינת דין ורחמים. וזה בחינת בינה, ששם נוצר הולד, כמו שכתוב (משלי ב'): "כי אם לבינה תקרא". ושם שני בחינות חסד ודין, כי משם דינין מתערין (זוהר ויקרא י). והיא בחינת סכה, כמו שכתוב (תהלים קל"ט): "תסכני בבטן אמי". והיא בחינת כח התפלה מה שמתפללין בכח, "כל עצמותי תאמרנה" וכו' (תהלים ל"ה). והוא בחינת סכה, כמו שכתוב (איוב י): "בגידים ועצמות תסוככני". כי כח שאדם מכניס בתבות, הם כ"ח אתון דעבדא דבראשית, שבהם נברא העולם. ועשרה מאמרות שבהם נברא העולם (אבות פרק ה'): מקבלין כח מכ"ח אתון אלו. והדבורים שאדם מדבר בכח, הם עצמן הדבורים של הקדוש ברוך הוא. וזה בחינת (ישעיה נ"א): "ואשים דברי בפיך", כי הם עצמם דבר ה', והם "כח מעשיו" (תהלים קי"א). והמאמרות שבהם נברא העולם, הם בחינת חסד, כמו שכתוב (תהלים פ"ט): "כי אמרתי עולם חסד יבנה". והחסד הוא בחינת סכה, בחינת חבוק, וזה "ואשים דברי בפיך", אזי "ובצל ידי כסיתיך", שהיא בחינת סכה, שהיא בחינת צל יד, חבוק יד ימין (זהר פינחס רי"ד:): אבל הדבורים שאינם דבורים קדושים, אזי גורם שנתעורר סכת נוצרים, סכת עכו"ם, כמו שכתוב (תהלים קמ"ד): "אשר פיהם דבר שוא וימינם ימין שקר", שהוא חבוק דסטרא אחרא. וזה פרוש, (שם ל"א): "תצפנם בסכה מריב לשונות". כי כשלשונות של עכו"ם גוברים, חס ושלום, אזי השכינה היא ריב עם קדשא בריך הוא. כמו שכתוב בתקונים (תקון כ"א דף מ"ד:): "שמעו הרים ריב" - 'דאיהי ריב על בנהא בגלותא'. כי בארץ ישראל איהי רבי (שם דף מ"ה:), שנתהפך אתון רי"ב ונעשה רב"י. ועקר ארץ ישראל על ידי כח מעשיו, כמו שכתוב (תהלים קי"א): "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים". אבל כשכח הזה, הינו בחינת סכה נפגם, אזי גוברים אמות העולם גובר ימין שקר. ונעשה מרב"י רי"ב, אזי איהי ריב על בנהא, שגלו משלחן אביהם ומארצם יצאו: ובשביל זה, סכה, הינו תפלה בכח, היא סגלה לבנים. ובשביל זה, תכף אחר סכות שמיני עצרת. שהנוקבא עוצרת וקולטת הטפה, שלא תפיל (כמבאר ב"פרי עץ חיים" בסופו בכונות שמיני עצרת). וזה בחינת: "תסכני בבטן אמי", הינו בחינת סכה נעשה בחינת עבור. ובשביל זה "ותתפלל חנה על ה'" (שמואל א א). על דיקא (זהר אחרי עט: ועי' זהר תולדות קל"ז ובפי' אוה"ח שם) שהיא בחינת סכה:

</div>

Likutay Moharan Volume 1: Torah 48

“For that you acted treacherously against Me in the waters of strife at Kadesh in the wilderness of Zin” (Deuteronomy 32:51)

[In the language of our master, Rabbi Nachman of Breslov, of blessed memory]

1. The Formation and Protection of the Sukkah

Tzairay

Tzairay

- a Hebrew vowel, two horizontal dots under a letter making the sound "ai," its name; צֵירֵי] is the aspect of “And He formed” [Va-yeetzehr] (Genesis 2:7), a formation for good, a formation for evil, a formation for reward, a formation for punishment (Zohar

Beraishis

27a and

Ra’aya

Mehemna

Behar 111a). And in

Berakhot

61a, this is the aspect of din [din - judgment, divine justice] and mercy. This is the aspect of

binah

binah

- understanding, the

sefirah

of divine intellect], for there the fetus is formed, as it is written: “If [אִם,

- if, or aim - mother] to understanding [

binah

] you call” (Proverbs 2:3) [The Hebrew

can be read as aim (mother), linking to

binah

as the maternal

sefirah

nurturing spiritual forms]. And there are two aspects:

chesed

chesed

- kindness, divine benevolence] and din (judgment), for from there (

binah

) judgments are aroused (Zohar Vayikra 10a). And it is the aspect of sukkah, as it is written: “You have screened me in my mother’s belly” (Psalms 139:13).

And it is the aspect of the

koach

koach

- power, spiritual

strength

or energy] of tefillah [tefillah - prayer, spiritual service], that is, what they pray with power, as it is written: “All my bones shall say” (Psalms 35:10). And it is the aspect of sukkah, as it is written: “With sinews and bones You have screened me (

tisoachichainee

- same root as sukkah)” (Job 10:11). For the power that a person inserts into the letters—these are the twenty-eight letters of the work of Genesis, with which the world was created (Avot, chapter 5)—they receive power from these twenty-eight letters. And the speeches that a person speaks with

koach

(power), they are themselves the speeches of the Holy One, blessed be He, as it is written: “And I place My words in your mouth” (Isaiah 51:16), for they are themselves the word of Hashem. And they are “The power of His works” (Psalms 111:6) [as mentioned above].

And the utterances with which the world was created, they are the aspect of

chesed

(kindness), as it is written: “For I said, a world of kindness shall be built” (Psalms 89:3). And

chesed

(kindness) is the aspect of sukkah, the aspect of

chibbuk

chibbuk

- embrace, divine closeness]. And this is: “And I place My words in your mouth,” then “And in the shadow of My hand I have covered you” (Isaiah 51:16), which is the aspect of sukkah, which is the aspect of the shadow of a hand, the

chibbuk

(embrace) of the right hand (Zohar Pinchas 214b) [as mentioned above].

But the speeches that are not holy speeches then cause the

Sukkas

Notzrim

[likely referring to the sukkah of guards,

Sukkas

Shoamrim

, per Sukkah 8b, or possibly gentiles, per Jeremiah 4:16; the root implies constriction or distress, as per Rashi on Isaiah 24:20] to be aroused, the sukkah of the nations, as it is written: “Whose mouth speaks vanity and their right hand is a right hand of falsehood” (Psalms 144:8), which is the

chibbuk

(embrace) of the

sitra

achara [

sitra

achara - other side, evil forces]. And this is the interpretation of: “You shall hide them in a sukkah from the strife of tongues” (Psalms 31:21). For when the tongues of the

nations

prevail, Heaven forbid, then the Shekhinah [Shekhinah - Divine Presence, G-d’s immanent aspect] is in

riv

riv

- strife, conflict; root: ר-י-ב] with the Holy One, blessed be He (Tikkun 21, folio 44b). “Hear, O mountains, the strife” (Micah 6:2)—that it is

riv

(strife) for Her sons in

galuta

galuta

- exile, dispersion], for in the Eretz Yisrael [Eretz Yisrael - Land of Israel] it is rabbi [rabbi - master, authority; root: ר-ב-י] (there, folio 45b), as the letters of

riv

''ב] are reversed and become rabbi [רַבִּי''] [as mentioned above].

And the main essence of the Eretz Yisrael (Land of Israel) is through the

koach

(power) of His works, as it is written: “The power of His works He has declared to His people, to give them the inheritance of nations” (Psalms 111:6). But when this

koach

(power), which is the aspect of sukkah, is damaged, then the nations of the world prevail, the right hand of falsehood prevails, and from rabbi (master),

riv

(strife) is made. Then it is

riv

(strife) for Her sons who were exiled from the table of their father and left their land [as mentioned above].

And for this reason, sukkah, that is, tefillah (prayer) with

koach

(power), is a

segulah

segulah

- propitious quality, spiritual remedy] for sons. And for this reason, immediately after Sukkot [Sukkot - Festival of Booths] is Shemini Atzeret [Shemini Atzeret - Eighth Day of Assembly], when the

nukva

nukva

- female,

Malkhut

, divine sovereignty] detains and collects the drop so that it does not drop (as explained in Pri Etz Chayim, at the end, in the intentions of Shemini Atzeret). And this is the aspect of: “You have screened me in my mother’s belly” (Psalms 139:13), which is the aspect of sukkah; there the aspect of

ibbur

ibbur

- pregnancy, spiritual formation] is made. And for this reason: “And Hannah

prayed

upon Hashem” (1 Samuel 1:10) (Zohar

Acharei


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

גם ארץ ישראל סגלה לבנים, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ראש השנה ט"ז:): "לך לך מארצך", ושם תזכה לבנים. כי "נחלת ה' בנים" (תהלים קכ"ז), וזה מחמת, "שכר פרי הבטן", שכר סכה, בחינת: "תסכני בבטן אמי". כי עקר ארץ ישראל, הוא על ידי כח מעשיו, כמו שכתוב: "כח מעשיו וכו' לתת להם נחלת" וכו'. וכח הזה הוא בחינת סכה, "כל עצמותי תאמרנה", בחינת: "בגידים ועצמות תסוככני", בחינת: "ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך": וזה בחינת (מיכה ו'): "הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט", זה הדין (כמו שדרשו רבותינו, זכרונם לברכה מכות כ"ד), בחינת: "שמאלו תחת לראשי" (שיר השירים ב'). "ואהבת חסד", זה בחינות חסדים הפנימיים. "והצנע לכת", זה בחינות מקיפים, בחינת סכה. כי דפנות הסכה הם שתים כהלכתן, שהם נצח והוד, ושלישית אפלו טפח (סכה ו:), שהוא בחינות יסוד. וזה בחינות: "והצנע לכת", 'והצנע', זה בחינות יסוד, 'מגלה טפח ומכסה טפח' (נדרים כ:). ו'לכת', זה בחינות נצח והוד. "עם ה' אלקיך" זה בחינת ארץ ישראל, כי 'כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוקי' (כתבות ק"י:), כי ארץ ישראל נעשה מכח מעשיו כנ"ל: ולעתיד לבוא שיתנסו אמות העולם על ידי מצות סכה (עיין ע"ז ג'), אז נתקים (צפניה ג'): "אז אהפך אל כל העמים שפה ברורה". שפה ראשי תבות של שכר פרי הבטן, הינו בחינת סכה כנ"ל: גם אז נתהפך ריב לשונות, ולא יהיה בחינת ריב כנ"ל, ויהיה שפה אחת לעבדו שכם אחד. ואז יתגבר אמת, כמו שכתוב (משלי י"ב): "שפת אמת תכון לעד". הינו, אפלו עכו"ם יחזרו לעבדו שכם אחד: וזה (בראשית ד'): "אם תיטיב שאת", ראשי תבות שפת אמת תכון. "ואם לא תיטיב", לפתח חטאת רובץ, ראשי תבות רחל למפרע בחזרת אנפין, בחינת ריב. שהיא ריב בגלותא, דמתגברין אמין דעלמא, ריב לשונות, אשר פיהם דבר שוא וכו': וזה פרוש במי מריבת, זה בחינת מי החסדים, בחינת סכה. שמצלת מריב לשונות, כמו שכתוב: "תצפנם בסכה מריב לשונות" כנ"ל: קדש תרגומו רקם, לשון רקם וציר. בחינת צירי כנ"ל, שממנו יצירת הולד: מדבר צין לשון ציני הר הברזל. לשון תמרים (סכה ל"ב:): לשון תמורה וחלוף. פרוש כי הקדוש ברוך הוא צוה להם שידברו אל הסלע, כדי שילמדו ישראל קל וחמר על שכר וענש כפרוש רש"י, והם [פגמו] בהדבור, וגרמו, חס ושלום, התגברות של הריב לשונות. וגרמו התגברות ימין שקר, כמו שכתוב: "אשר פיהם דבר שוא" וכו'. וזה פרוש צין, לשון תמורה, תמורת קדש, תמורת צירי, תמורת סכה דקדשה, נעשה סכה בקלפה, חס ושלום. ובשביל זה ענשם, כי מנגד תראה ושמה לא תבוא, כי ארץ ישראל הוא מכח מעשיו כנ"ל:

</div>

79b, and see Zohar

Toldot

137a and Pei Ohel HaChaim there), which is the aspect of sukkah [as mentioned above].

Also, the Eretz Yisrael (Land of Israel) is a

segulah

(propitious quality) for sons, as our Sages, of blessed memory, said (Rosh Hashanah 16b): “Go forth from your land” (Genesis 12:1)—and there you shall merit sons. And this is because of: “The reward of the fruit of the womb” (Psalms 127:3), the reward of sukkah, the aspect of: “You have screened me in my mother’s belly” (Psalms 139:13). For the main essence of the Eretz Yisrael (Land of Israel) is through the

koach

(power) of His works, as it is written: “The power of His works He has declared to His people, to give them the inheritance” (Psalms 111:6). And this

koach

(power), it is the aspect of sukkah, “All my bones shall say” (Psalms 35:10)—the aspect of: “With sinews and bones You have screened me” (Job 10:11)—the aspect of: “And I place My words in your mouth and in the shadow of My hand I have covered you” (Isaiah 51:16) [as mentioned above].

And this is the aspect of: “He has told you, O man, what is good, and what Hashem requires of you: but to do justice” (Micah 6:8). This is din (judgment) (as our Sages, of blessed memory, expounded in

Makkot

24a), the aspect of: “His left hand under my head” (Song of Songs 2:6). “And loving kindness”—this is the aspect of inner

chasadim

chasadim

- kindnesses, divine acts of benevolence]. “And to walk humbly”—this is the aspect of the

makkifim

makkifim

- encompassing lights, transcendent divine energies], the aspect of sukkah. For the walls of the sukkah are two according to their law, which are Netzach [Netzach - Eternity, the

sefirah

of victory] and Hod [Hod - Splendor, the

sefirah

of humility], and a third, even a handbreadth, which is the aspect of

Yesod

Yesod

- Foundation, the

sefirah

of connection] (Sukkah 6b). And this is the aspect of: “And to walk humbly.” “And humbly”—this is the aspect of

Yesod

(Foundation), revealing a handbreadth and covering a handbreadth (

Nedarim

20b). And “to walk”—this is the aspect of Netzach (Eternity) and Hod (Splendor). “With Hashem your G-d”—this is the aspect of the Eretz Yisrael (Land of Israel), for anyone who dwells in the Eretz Yisrael (Land of Israel) is like one who has a G-d (

Ketubot

110b), for the Eretz Yisrael (Land of Israel) is made from the

koach

(power) of His works [as mentioned above].

And in the future, when the nations of the world will be tested by the commandment of sukkah (see Avodah Zarah 3a), then it will be fulfilled: “For then I will turn to all the peoples a pure language” [שָׂפָה,

safah

- language, acronym: שׂSakhar פPri ה

Habaten

- reward of the fruit of the womb, Psalms 127:3] (Zephaniah 3:9). Safah (language) is the aspect of sukkah [as mentioned above]. Also then, the

riv

(strife) of tongues will be reversed, and there will not be the aspect of

riv

(strife) [as mentioned above]. And there will be “One language to serve Him with one accord” (Zephaniah 3:9). “The language of truth shall be established forever” [שְׂפַת אֱמֶת,

sfas

emess

- language of truth] (Proverbs 12:19)—meaning, even the nations will return to serve Him with one accord [as mentioned above].

And this is: “If you do well, you will be lifted up” [אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת, acronym: שׂ

Sfat

Emess

Teekoan

- language of truth shall be established] (Genesis 4:7). “At the entrance sin crouches” [לַפֶּתַח חַטָּאת רוֹבֵץ, acronym: רחל - Rachel, in reverse, symbolizing the Shekhinah] (Genesis 4:7), referring to the reversal of faces, which is the aspect of

riv

(strife), which is

riv

(strife) in

galuta

(exile), where the nations of the world prevail, the

riv

(strife) of tongues, “Whose mouth speaks vanity” (Psalms 144:8) [as mentioned above].

And this is the interpretation of (the main verse of this teaching) “in the waters of strife” —this is the aspect of the waters of

chasadim

(kindnesses), the aspect of sukkah, which saves from the

riv

(strife) of tongues, as it is written: “You shall hide them in a sukkah from the strife of tongues” (Psalms 31:21) [as mentioned above]. "Kadesh" [Kadesh - the city in the desert of

Tzin

, Kadesh means holy], its Aramaic translation is Rekem, meaning to embroider or to draw, referring to the aspect of

Tzairay

(birth pangs), from which the formation of the fetus comes [as mentioned above]. "

Tzin

" [

Tzin

- wilderness of Zin, from root צ-י-ן, hardness or change] means the iron mountains (Sukkah 32a), and it is the meaning of

temurah

temurah

- change, substitution] and

chilluf

chilluf

- exchange, spiritual deviation]. The explanation is that the Holy One, blessed be He, commanded them to speak to the rock, so that Israel would learn a fortiori regarding

sakhar

sakhar

- reward] and

onesh

onesh

- punishment], as Rashi explains. But they damaged the speech, and caused, Heaven

forbid

, the strengthening of the

riv

(strife) of tongues, and caused the strengthening of the right hand of falsehood, as it is written: “Whose mouth speaks vanity” (Psalms 144:8). And this is the interpretation of

Tzin

Tzin

), meaning

temurah

(change/counterpart/swap), a change of holiness, a change of

Tzairay

(birth pangs), a change of the sukkah of holiness, it became a sukkah of impurity [sukkah

biklippah

- sukkah of spiritual corruption], Heaven

forbid

. For “From afar you will see it, but you shall not come there” (Deuteronomy 32:52), for the Eretz Yisrael (Land of Israel) is from the

koach

(power) of His works [as mentioned above].



# “Lashshemesh sam ohel bahem vehu kechatan yotze mechuppato” (For the sun He has

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/49/

# “Lashshemesh sam ohel bahem vehu kechatan yotze mechuppato” (For the sun He has

<div dir="rtl">לשמש שם אהל בהם והוא כחתן יצא מחפתו וכו</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/49


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

לשמש שם אהל בהם והוא כחתן יצא מחפתו וכו' (תהלים י"ט):

</div>

Likutey Moharan Volume 1: Torah 49

“Lashshemesh sam ohel bahem vehu kechatan yotze mechuppato” (For the sun He has set a tent in them, and he, like a bridegroom, comes out from his canopy) (תהילים יט:ה)

[In the language of our master, Rabbi Nachman of Breslov, of blessed memory]


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

א כי קדם הבריאה היה אור הקדוש ברוך הוא אין סוף. ורצה הקדוש ברוך הוא שיתגלה מלכותו, ואין מלך בלא עם, והצרך לברא בני אדם, שיקבלו על מלכותו. והתגלות מלכותו אי אפשר להשיג אלא על ידי המדות, שעל ידי המדות משיגין אלקותו, ויודעין שיש אדון מושל ומנהיג: וצמצם את האור אין סוף לצדדין, ונשאר חלל פנוי. ובתוך החלל הפנוי, ברא העולמות (כמבאר ב"עץ חיים" בתחלתו בהיכל א' ענף ג'), והן הן מדותיו: והלב הוא הציר של המדות, הינו החכמה שבלב, כמו שכתוב (שמות ל"א): "ובלב כל חכם לב" וכו'. ועקר היצירה היתה בחכמה, כמו שכתוב (תהלים ק"ד): "כלם בחכמה עשית". נמצא שהלב הוא הציר, כמו שכתוב (שם ע"ג): "צור לבבי". ואית יצירה לטב ולביש, כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (ברכות ס"א): "וייצר" - בשני יודין וכו'. והם שני יצרין, יצר טוב ויצר הרע. הינו מחשבות טובות, הם יצר טוב. ומחשבות רעות, הם יצר הרע. כי עקר היצרים, הם המחשבות והחכמות שבלב, כמו שכתוב (בראשית ו'): "כי יצר מחשבות לבו" וכו'. וכשאדם חושב במחשבות רעות, הוא מטמטם את החלל של הבריאה, ששם התגלות המדות. כי הלב הוא צור העולמים, הינו צור המדות. כי לפי אור להביות הלב של איש הישראלי, אי אפשר להתגלות מהמדות. כי אור להביותו, הוא עד אין סוף, הינו אין סוף ואין תכלית לתשוקתו. וצריך לצמצם ההתלהבות, כדי שישאר בלב חלל, כמו שכתוב (תהלים ק"ט): "ולבי חלל בקרבי". ועל ידי הצמצום של ההתלהבות, יוכל לבוא להתגלות מהמדות, הינו לעבד את השם יתברך בהדרגה ובמדה. ומחשבות טובות שבלב, הן יצרין טבין. שעל ידן נתגלין פעלות ומדות טובות, והינו יצירה לטב. וכשחושב מחשבות רעות, הוא מטמטם הלב, בבחינת ערלת לב. ומקלקל את הבריאה, הינו החכמה שבלב. כי היצר הרע הוא טפשות הלב, כמו שכתוב (דברים י'): "ומלתם את ערלת לבבכם", ותרגומו: 'ית טפשות לבכון'. 'וטפשות', הוא קלקול הבריאה, שהיא על ידי החכמה: נמצא כשאדם חושב מחשבות טובות בלבו איך לעבד את השם יתברך, בזה נעשה לבו, בבחינת: "צור לבבי", ובבחינת: "ולבי חלל בקרבי", שבתוך החלל יתגלו פעלותיו. ועל ידי פעלותיו ומדותיו הטובים, יתגלה שהוא מקבל על מלכות שמים שלמה: וזה פרוש, (תהלים פ"ז): "ושרים כחוללים" וכו'. 'ושרים', זה בחינת התגלות מלכות, בחינת 'שרה על העולם כלו' (ברכות י"ג), בחינת (זכריה י"ד): "והיה ה' למלך וכו'. כחוללים כל מעיני בך", הינו לפי החלל שנעשה על ידי מחשבותיו הקדושים, כן התגלות מלכותו:

</div>

1. The Heart as the Form-Giver of Divine Attributes

For before the beriah (creation [the act of forming the world]) [the process by which God brought the universe into existence], the or (light [divine radiance]) of the Holy One, blessed be He, was Ain Sof (Infinite Light [the boundless essence of God]) [the infinite, limitless aspect of God before creation]. And the Holy One, blessed be He, desired that His malkhut (Kingship [divine sovereignty]) [God’s authority and rule over creation] be revealed. And there is no melekh (king) without an am (nation), so it was necessary to create bnei adam (human beings) who would accept His malkhut (Kingship) [the act of humanity recognizing and submitting to God’s sovereignty]. And the revelation of His malkhut (Kingship) cannot be attained except through the middot (attributes [Divine qualities or measures, such as mercy or justice]) [the sefirot or divine traits through which God interacts with the world], for through the middot (attributes) one attains His Elokut (Divinity) [God’s essential divine nature], and they know that there is an Adon (Master) who moshel (rules) and manhig (guides).

And He tzimtzem (contracted [withdrew or limited]) [the Kabbalistic process of God limiting His infinite light to allow for creation] the or Ain Sof (light of the Infinite) to the tzedadim (sides), and there remained a chalal panui (vacant space [a metaphysical void allowing for creation]) [the empty space created after God’s contraction, within which the worlds were formed]. And within this chalal panui (vacant space), He created the olamot (worlds) (as explained in Etz Chayim [Tree of Life, a foundational Kabbalistic text], Heikhal [Hall] 1, Anaf [Branch] 3). And these are His very middot (attributes).

And the lev (heart) is the tzayyar (form-giving artist [the shaper or designer of spiritual forms]) [the heart as the creative force that shapes divine qualities] of these middot (attributes), that is, the chochmah (wisdom [divine insight]) [the intellectual and spiritual faculty of understanding] in the lev (heart), as it is written: “Uvelev kol chacham lev” (And in the heart of every wise-hearted person) (שמות לא:ו) and “Kullam bechochmah asita” (All of them You made with wisdom) (תהילים קד:כד). It is found that the lev (heart) is the tzayyar (form-giving artist), as it is written: “Tzur levavi” (The Rock of my heart [the stable foundation or form of my heart]) (תהילים עג:כו).

And there is yetzirah (creation [formation]) [the process of forming spiritual realities] for tov (good) and for bish (evil), as our Chakhamim, zikhronam livrakha (Sages, of blessed memory) said (Berakhot 61a) regarding “Vayyitzer” (And He formed) (וַיִּיצֶר, בראשית ב:ז) with two yudin (yuds [the Hebrew letter Yud, symbolizing divine potential]) [the smallest Hebrew letter, representing a spark of divine wisdom], and they are two yetzarim (inclinations), the yetzer tov (good inclination) and the yetzer hara (evil inclination), that is, machashavot tovot (good thoughts) are the yetzer tov (good inclination), and machashavot ra’ot (evil thoughts) are the yetzer hara (evil inclination). For the essence of the yetzarim (inclinations) are the machashavot (thoughts) and the chochmot (wisdoms) in the lev (heart), as it is written: “Ki yetzer machshevot libbo” (For the inclination of the thoughts of his heart) (בראשית ו:ה).

And when a person choshev (thinks) machashavot ra’ot (evil thoughts), he metamtem (dulls [obscures or dims]) the chalal (space [the void where divine attributes manifest]) of the beriah (creation) where the hitgallut (revelation) of the middot (attributes) occurs. For the lev (heart) is the tzur (form [the structure or mold]) of the olamot (worlds), that is, the tzur (form) of the middot (attributes). For according to the or lahaviyyut (light of the flaming desire) of the lev (heart) of an ish yisraeli (Israelite [a Jew, representing spiritual potential]), it is impossible for the hitgallut (revelation) of the middot (attributes) [to occur], for the or lahaviyyuto (his flaming light) is ad Ain Sof (until the Infinite [boundless]), that is, there is no sof (end) or takhlit (limit) to his teshukato (craving) [the infinite spiritual yearning of the soul]. And one must tzamtzem (contract) this hitlahavut (excitement [intense spiritual desire]) so that a chalal (space) remains in the lev (heart), as it is written: “Velibbi chalal bekirbi” (And my heart is a void within me) (תהילים קט:כב). And through the tzimtzum (contraction) of this hitlahavut (excitement), one can come to the hitgallut (revelation) of the middot (attributes), that is, to serve God, blessed be He, behadaragah (gradually) and bemiddah (with measure) [in a controlled, deliberate manner].

Machashavot tovot (good thoughts) in the lev (heart) are yetzarim tovim (good inclinations), through which pe’ullot (actions) and middot tovot (good attributes) are revealed, and this is yetzirah letov (creation for good). But when one choshev (thinks) machashavot ra’ot (evil thoughts), God forbid, he metamtem (dulls) the lev (heart) in the aspect of orlat lev (foreskin of the heart [spiritual insensitivity]) [a metaphor for spiritual obstruction] and mekalkel (spoils) the beriah (creation), that is, the chochmah (wisdom) in the lev (heart).

As it is written: “Umal’tem et orlat levavkhem” (And you shall circumcise the foreskin of your heart) (דברים י:טז), and its Targum (Aramaic translation) [translates]: Yat tippeshut libbekhon (the stupidity of your heart). And tippeshut (stupidity) is the kilkul (spoilage) of the beriah (creation), which is through chochmah (wisdom). It is found that when a person choshev (thinks) machashavot tovot (good thoughts) in his lev (heart) on how to serve God, blessed be He, his lev (heart) becomes in the aspect of: “Tzur levavi” (The Rock of my heart) (תהילים עג:כו), and in the aspect of: “Velibbi chalal bekirbi” (And my heart is a void within me) (תהילים קט:כב), so that within this chalal (space) His pe’ullot (actions) will be revealed. And through his pe’ullot (actions) and middoto hatovot (his good attributes), it will be revealed that he accepts complete malkhut shamayim (Kingship of Heaven [divine authority]).

This is the interpretation of: “Vesharim kecholalim kol ma’yanai bakh” (And singers as dancers, all my springs are in You) (תהילים פז:ז). Sharim (singers) is the aspect of the hitgallut (revelation) of malkhut (Kingship), the aspect of Sarah (Sarah [the matriarch, symbolizing divine sovereignty]) over the entire world (Berakhot 13a), the aspect of: “Vehayah Hashem lemelekh” (And Hashem shall be king) (זכריה יד:ט). Kecholalim kol ma’yanai bakh (As dancers, all my springs are in You)—that is, according to the chalal (space) created by his machashavot kedoshim (holy thoughts), so is the hitgallut (revelation) of His malkhut (Kingship) [the extent of divine sovereignty revealed corresponds to the spiritual space cleared by pure thoughts].


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

ב וזה בחינת (דברים י"א): "ולעבדו בכל לבבכם", 'איזהו עבודה שבלב זה תפלה' (תענית ב). כי תפלה בחינת מלכות דוד, כמו שכתוב (תהלים ק"ט): "ואני תפלה". ועקר התפלה תלוי בלב, שישים כל לבו עליה. שלא יהיה בבחינת (ישעיה כ"ט): "בשפתם כבדוני ולבם רחק ממני". כי תפלה שבלב, היא בחינת התגלות מלכותו, בתוך החלל הפנוי, בתוך המדות, בתוך העולמות:

</div>

2. Prayer as Service of the Heart

This is the aspect of: “Ule’avdo bekhol levavkhem” (And to serve Him with all your heart) (דברים יא:יג). What is the avodah (service) in the lev (heart)? This is tefillah (prayer) (Ta’anit 2a). For tefillah (prayer) is the aspect of malkhut David (Kingship of David [divine sovereignty manifested through King David’s legacy]) [prayer as an expression of submitting to God’s rule], as it is written: “Va’ani tefillah” (And I am prayer) (תהילים קט:ד). And the essence of tefillah (prayer) depends on the lev (heart), that one should place all his lev (heart) upon it, as it is written: “Bisfatam kibbeduni velibbam richak mimmenni” (With their lips they honored Me, but their heart is far from Me) (ישעיה כט:יג). For tefillah (prayer) that is in the lev (heart) is the aspect of the hitgallut (revelation) of His malkhut (Kingship) within the chalal panui (vacant space), within the middot (attributes), within the olamot (worlds) (kanal [as mentioned above]).


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

ג וזה בחינת ה"א, כי דל"ת היתה, ואתחזרת ונעשית ה"א (עיין תי' כ"א (דף מ"ז.) ובזוהר חקת ק"פ:). כי דלת הוית, לשון דלה ועניה. הינו כשמטמטם לבו בטפשות, 'ואין עני אלא בדעת' (נדרים מ"א), ואז היא בחינת דל"ת. וכשמקדש מחשבתו, ולית קדשה פחות מעשרה (מגלה כ"ג:). והיא בחינת יו"ד (תקון י'), שממשיך לתוך הדל"ת, ונעשית ה':

</div>

3. Transformation from Dalet to Hei

This is the aspect of the letter Hei (Hei [the fifth Hebrew letter, symbolizing divine presence]) [representing completion and divine breath], for it was a Dalet (Dalet [the fourth Hebrew letter, symbolizing poverty or lack]) [representing spiritual deficiency], and it returned and became a Hei (Hei) (see Tikkun 21, folio 47a). For Dalet (Dalet) is a term for dallah (poor) and aniyah (impoverished), that is, when he metamtem (dulls) his lev (heart) with tippeshut (stupidity [spiritual ignorance]), and “there is no ani (poor one) except in da’at (knowledge)” (Nedarim 41a), and then it is the aspect of Dalet (Dalet). And when he mekaddesh (sanctifies) his machashavto (thought), and “there is no kedushah (holiness) with less than ten” (Megillah 23a), it is the aspect of Yud (Yud [the tenth Hebrew letter, symbolizing divine wisdom]) [the spark of divine potential] (Tikkun 10), which he draws into the Dalet (Dalet), and it becomes a Hei (Hei) [symbolizing the infusion of divine wisdom into spiritual poverty, creating wholeness].


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

ד וכשמקים התפלה, את בחינת מלכות, בבחינת: "ולעבדו בכל לבבכם", זה בחינת: "היא העולה" (ויקרא ו'): בחינת (שיר השירים ח'): "מי זאת עולה", 'מי עם זאת עולה' (הקדמת הזהר י' ותקון כ"א ל ל"ח ס"ט). והם שני בתים ביתא עלאה וביתא תתאה, שיש לשניהם עליה, כי לא אבוא בעיר עד דבקרבך קדוש: [פרוש כי רבותינו, זכרונם לברכה, דרשו (תענית ה'): על פסוק זה (הושע י"א): "בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר", 'נשבע הקדוש ברוך הוא שלא יכנס בירושלים שלמעלה, עד שיבנה ירושלים שלמטה'. ואיתא בכתבי האר"י, זכרונו לברכה, שהכונה על פי סוד הוא, שבינה אמא עלאה, ביתא עלאה, היא בחינת ירושלים שלמעלה. ומלכות, ביתא תתאה, היא בחינת ירושלים שלמטה. שאין היחוד שלמעלה, שהוא בחינת עלית ביתא עלאה נשלם, עד שנבנה ונשלם בחינת מלכות בשלמות, שהיא בחינת עלית ביתא תתאה וכו' עין שם. וזהו מה שכתב רבנו, זכרונו לברכה, מי עם זאת עולה וכו'. כי בינה לבא (פתח אליהו). היא בחינת ביתא עלאה, בחינת מי. ומלכות, היא בחינת ביתא תתאה, בחינת זאת. ועל ידי בחינות אלו הנ"ל הנאמרים בתורה הזאת, על ידי זה יש לשני בתים אלו עליה. שהם ביתא עלאה וביתא תתאה. שהם בחינת מי עם זאת. הינו על ידי שמצמצם אור התלהבות לבו, שלא יתלהב יותר מדי, כדי שיוכל לעבד את השם יתברך בהדרגה ובמדה. ומקדש את מחשבתו לבלי לחשב שום מחשבות רעות, רק לחשב תמיד מחשבות קדושות. שהם בחינת יצר טוב, בחינת חכמה שבלב. שעל ידי זה מציר המדות טובות, וזוכה לעשות פעלות ומעשים טובים ומדות טובות. ועל ידי זה נתגלה בחינת מלכות, כי נתגלה שהוא מקבל על מלכות שמים שלמה. ואז יש עליה לבחינת מלכות, שהיא ביתא תתאה. אזי דיקא עולה גם ביתא עלאה, שהיא בחינת בינה לבא. כי באמת שניהם אחד, ואחת תלויה בחברתה: ולבאר הענין קצת, צריכין לחזר ולבאר ענין התורה הזאת. וכלל התורה היא, כי מבאר ב"עץ חיים" בתחלתו, שכשהשם יתברך רצה לברא את העולם היה אור הקדוש ברוך הוא אין סוף, ולא היה מקום לבריאת העולמות. והצרך כביכול לצמצם אור האין סוף לצדדין, ונעשה חלל הפנוי. ובתוך החלל הפנוי הזה, ברא כל העולמות. וכל העולמות נבראו על ידי חכמה, כמו שכתוב: "כלם בחכמה עשית". ועקר תכלית בריאת העולמות היה בשביל המלכות, הינו כדי לגלות מלכותו. שזה אי אפשר כי אם על ידי העולמות, כי אין מלך בלא עם. ובשביל זה היה הצמצום של החלל הפנוי, כדי שיהיה מקום לבריאת העולמות, כדי שיתגלה מלכותו יתברך. כל זה מבאר בזהר ובכתבים. ורבנו, זכרונו לברכה, מבאר כל זה בכל אדם. כי כל אחד מישראל הוא חלק אלוק ממעל, ועקר האלקות בלב. והאלקות שבלב איש הישראלי הוא בחינת אין סוף, כי אור להביותו הוא עד אין סוף, הינו אין סוף ואין תכלית לתשוקתו. ולפי גדל ההתלהבות הלב של איש הישראלי שהוא עד אין סוף, לא היה אפשר לו לעשות שום עבודה, ולא היה יכול לגלות שום מדה טובה. כי מגדל התלהבותו עד אין סוף, אינו יכול לעשות שום דבר. שזהו בחינת מה שבתחלת הבריאה לא היה מקום לבריאה, מחמת שהיה הכל אין סוף כנ"ל. כי בריאת העולמות, הן הן המדות כנ"ל. ועל כן בהכרח צריך האדם לצמצם אור התלהבות לבו שהוא עד אין סוף, כדי שיוכל לעבד את השם בהדרגה ובמדה. כי השם יתברך רוצה בעבודתנו, שנעבד אותו בעבדות ובמדות טובות, שזה אי אפשר כי אם על ידי הצמצום כנ"ל. וכשמצמצם את אור להביות לבו, אזי נשאר חלל פנוי בלב. בחינת: "ולבי חלל בקרבי". (שזהו סוד חלל הפנוי שהיה בתחלת הבריאה). ובתוך זה החלל הפנוי, נתגלין מדותיו הטובות. שהם סוד בריאת העולמות, שהיה בתוך חלל הפנוי הנ"ל. כי המדות הן הן העולמות כנ"ל, הינו כי על ידי הצמצום שמצמצם את אור ההתלהבות, שעל ידי זה נעשה בחינת חלל הפנוי, בחינת: "ולבי חלל בקרבי". על ידי זה הוא עובד את השם יתברך בהדרגה ובמדה, ועושה מעשים טובים ומדות טובות. שכל זה הוא בחינת התגלות המדות, שהן העולמות, בתוך חלל הפנוי שבלב. ועקר בריאת העולמות היה על ידי חכמה כנ"ל, וזה הוא בחינת מה שעקר עבודת השם, לזכות למדות ומעשים טובים, הוא על ידי ששומר החכמה שבלב, שהוא המחשבה שבלב. שצריכין לשמר מאד המחשבה שבלב, שהוא בחינת חכמת לב, שזהו עקר היצרין. כי מחשבות טובות הם יצר טוב, ומחשבות רעות הם יצר הרע. הינו כשחושב מחשבות טובות, שזהו בחינת חכמה שבלב, אזי על ידי זה זוכה לפעלות ומדות טובות, שזהו בחינת התגלות הבריאה, שהיא המדות, בתוך חלל הפנוי, על ידי החכמה שבלב, שהוא בחינת מחשבות טובות שבלב כנ"ל. אבל כשחושב מחשבות רעות, חס ושלום, אזי הוא מקלקל החלל שבלב, שהוא סוד חלל הפנוי, ואזי הוא מטמטם החלל שבלב, בבחינת ערלת לב וכנ"ל. וזהו בחינת קלקול הבריאה, שהיה על ידי החכמה שבלב כנ"ל. וכל עקר העבודה שצריכין לצמצום הנ"ל, ולחשב מחשבות טובות, כדי לזכות למעשים טובים ומדות טובות, כל זה הוא בשביל לגלות מלכותו יתברך, שבשביל זה היה עקר הבריאה כנ"ל. כי על ידי שזוכה לפעלות ומדות טובות על ידי כל הנ"ל, על ידי זה מקבל עליו על מלכות שמים שלמה שזהו בחינת התגלות מלכותו יתברך, שנתגלה על ידי בריאת העולמות שבתוך החלל הפנוי, על ידי החכמה וכנ"ל. והכלל שבריאת העולמות, ועבודת השם יתברך בפעלות ומדות טובות, הם בחינה אחת ממש וכנ"ל. והבן היטב: ואז כשנתגלה מלכותו יתברך על ידי מעשיו ומדותיו הטובים שנתגלו בתוך החלל שבלבו כנ"ל, זהו בחינת עלית שני הבתים הנ"ל, מי עם זאת, ביתא עלאה וביתא תתאה כנ"ל. כי התגלות המלכות, זה בחינת ביתא תתאה. ותחלת הצמצום שהוא החלל הפנוי שבלב, זה בחינת ביתא עלאה, שעקר כונת הצמצום היה בשביל עבודת השם יתברך, כדי לזכות לגלות מלכותו יתברך. ועל כן אין נשלם תקון ועלית ביתא עלאה, עד שעולה ביתא תתאה. דהינו עד שנתגלה מלכותו יתברך, שזה עקר תכלית כונת הבריאה. ואז כשנתגלה מלכותו יתברך, אז דיקא יש עליה לביתא עלאה. כי אז דיקא עולים שניהם יחד, ביתא עלאה וביתא תתאה, בבחינת מי זאת עולה, מי עם זאת עולה וכו' כנ"ל. כי לא אבוא בעיר עד דבקרבך קדוש, שאין הקדוש ברוך הוא נכנס בירושלים שלמעלה, שהיא בינה לבא וכו' כנ"ל, עד שיבנה ירושלים שלמטה, שהוא בחינת התגלות מלכותו יתברך כנ"ל: וכל זה הוא בחינת תפלה, שהיא עבודה שבלב. כי תפלה שבלב, היא בחינת התגלות מלכותו, שבתוך חלל הפנוי שבלב כנ"ל. והבן מאד, כי הדברים עמקים מאד מאד, ורבנו ז"ל קצר כאן ודבר הכל ברמז, כמאן דמחוי במחוג, והדברים נכוחים למבין. והעקר לקימם כפשוטן, לשמר עצמו מאד ממחשבות רעות, כי מחשבות רעות הם עקר היצר הרע, בחינת יצירה לביש. על כן צריכין לשמר מחשבתו מאד, ולהכריח עצמו תמיד לחשוב מחשבות טובות, שהם בחינת יצר טוב. ולזכות לעשות על ידי זה מעשים טובים ומדות טובות וכו', ולהתפלל בכונה ולעשות תשובה. ובתחלה צריכין לצמצם התלהבות לבו שלא יבער יותר מדי, כי צריכין לעבד את השם יתברך בהדרגא ובמדה דיקא. ושאר כל הדרכים קדושים וטהורים, ועצות נכונות, שיכולין להוציא מתוך דברי התורה הקדושה הנוראה הזאת. ועוד לאלוק מלין בכל זה, ויתבאר במקום אחר קצת. כי לא יספיקו המון יריעות לבאר דבור אחד מדבוריו הנוראים, ודי בזה כעת:] (ונחזר לענין ראשון): ובשביל זה, נקרא ניסן אביב, אל"ף עם בי"ת, יו"ד עם בית. וזה יחודא עלאה, ויחודא תתאה:

</div>

4. The Ascent of the Two Houses

And when one raises tefillah (prayer), the aspect of malkhut (Kingship), in the aspect of: “Ule’avdo bekhol levavkhem” (And to serve Him with all your heart) (דברים יא:יג), this is the aspect of: “Hi ha’olah” (It is the one that ascends) (ויקרא ו:ב), the aspect of: “Mi zot olah” (Who is this that ascends?) (שיר השירים ח:ה), Mi im zot olah (Who with this ascends) (Introduction to the Zohar 10, and Tikkun 21, 30, 38, 69). And these are two battim (houses): Beita Ila’ah (Upper House [Binah, divine understanding]) [the higher spiritual realm] and Beita Tata’ah (Lower House [Malkhut, divine sovereignty]) [the lower spiritual realm], both of which have aliyah (ascent) [elevation to a higher spiritual state]. For “I will not come into the city until you are kadosh (holy) in your midst.”

[Explanation: For our Rabboteinu, zikhronam livrakha (Sages, of blessed memory), expounded (Ta’anit 5a) on this verse: “Bekirbekh kadosh velo avo be’ir” (Holy in your midst, and I will not come in the city) (הושע יא:ט), that the Holy One, blessed be He, swore that He would not enter Yerushalayim shel ma’alah (Jerusalem above [the heavenly Jerusalem]) until Yerushalayim shel matah (Jerusalem below [the earthly Jerusalem]) is built. And it is stated in the writings of the Ari, zikhrono livrakha (Rabbi Isaac Luria, of blessed memory), that the intention by way of sod (secret [mystical interpretation]) is that Binah (Understanding [the sefirah of divine intellect]), Imma Ila’ah (Upper Mother), Beita Ila’ah (Upper House), is the aspect of Yerushalayim shel ma’alah (Jerusalem above). And malkhut (Kingship), Beita Tata’ah (Lower House), is the aspect of Yerushalayim shel matah (Jerusalem below). That the supernal yichud (unification [spiritual unity]), which is the aspect of the aliyah (ascent) of Beita Ila’ah (Upper House), is not complete until the aspect of malkhut (Kingship) is built and completed in its entirety, which is the aliyah (ascent) of Beita Tata’ah (Lower House), and so forth, see there (kanal [as mentioned above]).]

And this is what our master, of blessed memory, wrote, Mi im zot olah (Who with this ascends) (Petach Eliyahu). Mi (Who [Binah, divine understanding]) is the aspect of Beita Ila’ah (Upper House), the aspect of Mi (Who). And malkhut (Kingship) is the aspect of Beita Tata’ah (Lower House), the aspect of Zot (This [Malkhut, divine sovereignty]). And through these aspects mentioned above in this Torah (teaching) [this mystical discourse], through this, these two battim (houses) have aliyah (ascent), which are Beita Ila’ah (Upper House) and Beita Tata’ah (Lower House), which are the aspect of Mi im Zot (Who with This). That is, through tzamtzem (contracting) the or hitlahavut libbo (light of the flaming desire of his heart), so that it does not burn excessively, in order that he can serve God, blessed be He, behadaragah (gradually) and bemiddah (with measure). And he mekaddesh (sanctifies) his machashavto (thought) so as not to lachashov (think) any machashavot ra’ot (evil thoughts), but only to lachashov (think) always machashavot kedoshot (holy thoughts), which are the aspect of yetzer tov (good inclination), the aspect of chochmah (wisdom) in the lev (heart). Through this, he metzayyer (designs [shapes]) middot tovot (good attributes) and merits to do pe’ullot (actions) and ma’asim tovim (good deeds) and middot tovot (good attributes). And through this, the aspect of malkhut (Kingship) is revealed, for it is revealed that he accepts complete malkhut shamayim (Kingship of Heaven). And then there is aliyah (ascent) for the aspect of malkhut (Kingship), which is Beita Tata’ah (Lower House). Then, specifically, Beita Ila’ah (Upper House) also ascends, which is the aspect of Binah libba (Understanding of the heart [divine intellect]). For in truth, both are one, and one depends on the other (kanal [as mentioned above]).

To explain the matter somewhat, we need to return and explain the matter of this Torah (teaching). The general principle of the Torah (teaching) is as explained in Etz Chayim (Tree of Life) in its beginning, that when God, blessed be He, wanted to create the world, the or (light) of the Holy One, blessed be He, was Ain Sof (Infinite Light). And there was no makom (place) for the beriat ha’olamot (creation of the worlds). And it was necessary, as it were, to tzamtzem (contract) the or Ain Sof (light of the Infinite) to the tzedadim (sides), and the chalal panui (vacant space) was formed. And within this chalal panui (vacant space), He created all the olamot (worlds). And all the olamot (worlds) were created upon chochmah (wisdom), as it is written: “Kullam bechochmah asita” (All of them You made with wisdom) (תהילים קד:כד). And the main takhlit (purpose) of the beriat ha’olamot (creation of the worlds) was for the sake of malkhut (Kingship), that is, to reveal His malkhut (Kingship), which is impossible except through the olamot (worlds), for there is no melekh (king) without an am (nation). And for this reason, there was the tzimtzum (contraction) of the chalal panui (vacant space), so that there would be a makom (place) for the beriat ha’olamot (creation of the worlds), so that His malkhut (Kingship), blessed be He, would be revealed (kanal [as mentioned above]).

And our master, of blessed memory, explains all this in every person. For every one of Yisrael (Israel [the Jewish people]) is a chelek Eloka mima’al (part of God above [a divine soul]) [a spark of the divine essence]. And the essence of Elokut (Divinity) is in the lev (heart). And the Elokut (Divinity) in the lev (heart) of an ish yisraeli (Israelite) is the aspect of Ain Sof (Infinite Light), for the or lahaviyyuto (his flaming light) is ad Ain Sof (until the Infinite), that is, there is no sof (end) or takhlit (limit) to his teshukato (craving). And according to the greatness of the hitlahavut (excitement) of the lev (heart) of an ish yisraeli (Israelite), which is ad Ain Sof (until the Infinite), it would be impossible for him to do any avodah (service [worship or spiritual work]), and he would not be able to reveal any middah tovah (good attribute). For due to the greatness of his hitlahavut (excitement) ad Ain Sof (until the Infinite), he cannot do anything (kanal [as mentioned above]). This is the aspect of what happened at the beginning of the beriah (creation), that there was no makom (place) for the beriah (creation) because everything was Ain Sof (Infinite Light) (kanal [as mentioned above]). For the beriat ha’olamot (creation of the worlds) are the middot (attributes) (kanal [as mentioned above]).

And therefore, a person necessarily needs to tzamtzem (contract) the or hitlahavut libbo (light of the flaming desire of his heart), which is ad Ain Sof (until the Infinite), so that he can serve God behadaragah (gradually) and bemiddah (with measure). For God, blessed be He, desires our avodah (service), that we serve Him with uvdot (deeds [practical actions]) and middot tovot (good attributes), which is impossible except through the tzimtzum (contraction) (kanal [as mentioned above]). And when he tzamtzem (contracts) the or lahaviyyut libbo (light of the flaming desire of his heart), then a chalal panui (vacant space) remains in the lev (heart), in the aspect of: “Velibbi chalal bekirbi” (And my heart is a void within me) (תהילים קט:כב) [which is the sod (secret [mystical meaning]) of the chalal panui (vacant space) that was at the beginning of the beriah (creation)]. And within this chalal panui (vacant space), his middoto hatovot (good attributes) are revealed, which are the sod (secret) of the beriat ha’olamot (creation of the worlds), which was within the aforementioned chalal panui (vacant space). For the middot (attributes) are the olamot (worlds) (kanal [as mentioned above]).

That is, through the tzimtzum (contraction) that he tzamtzem (contracts) the or (light) of the hitlahavut (excitement), through which the aspect of the chalal panui (vacant space) is formed, the aspect of: “Velibbi chalal bekirbi” (And my heart is a void within me) (תהילים קט:כב), through this he serves God, blessed be He, behadaragah (gradually) and bemiddah (with measure), and does ma’asim tovim (good deeds) and middot tovot (good attributes). All of this is the aspect of the hitgallut (revelation) of the middot (attributes), which are the olamot (worlds), within the chalal panui (vacant space) in the lev (heart). And the main beriat ha’olamot (creation of the worlds) was through chochmah (wisdom) (kanal [as mentioned above]). And this is the aspect of the main avodat Hashem (service of God), to merit middot (attributes) and ma’asim tovim (good deeds), which is through guarding the chochmah (wisdom) in the lev (heart), which is the machashavah (thought) in the lev (heart). For one needs to guard the machashavah (thought) in the lev (heart) very much, which is the aspect of chochmat lev (wisdom of the heart), which is the essence of the yetzarim (inclinations). For machashavot tovot (good thoughts) are the yetzer tov (good inclination), and machashavot ra’ot (evil thoughts) are the yetzer hara (evil inclination). That is, when one choshev (thinks) machashavot tovot (good thoughts), which is the aspect of chochmah (wisdom) in the lev (heart), then through this he merits pe’ullot (actions) and middot tovot (good attributes). This is the aspect of the hitgallut (revelation) of the beriah (creation), which is the middot (attributes), within the chalal panui (vacant space), through the chochmah (wisdom) in the lev (heart), which is the aspect of machashavot tovot (good thoughts) in the lev (heart) (kanal [as mentioned above]).

But when one choshev (thinks) machashavot ra’ot (evil thoughts), God forbid, then he mekalkel (spoils) the chalal (space) in the lev (heart), which is the sod (secret) of the chalal panui (vacant space). And then he metamtem (dulls) the chalal (space) in the lev (heart), in the aspect of orlat lev (foreskin of the heart) (kanal [as mentioned above]). And this is the aspect of the kilkul (spoilage) of the beriah (creation), which was through the chochmah (wisdom) in the lev (heart) (kanal [as mentioned above]).

And all the essence of the avodah (service), that one needs the aforementioned tzimtzum (contraction) and to lachashov (think) machashavot tovot (good thoughts), in order to merit ma’asim tovim (good deeds) and middot tovot (good attributes)—all of this is in order to reveal His malkhut (Kingship), blessed be He, for which the essence of the beriah (creation) existed (kanal [as mentioned above]). For through meriting pe’ullot (actions) and middot tovot (good attributes) through all the aforementioned, through this he accepts upon himself complete malkhut shamayim (Kingship of Heaven), which is the aspect of the hitgallut (revelation) of His malkhut (Kingship), blessed be He, which is revealed through the beriat ha’olamot (creation of the worlds) that are within the chalal panui (vacant space) through chochmah (wisdom) (kanal [as mentioned above]). And the general principle is that the beriat ha’olamot (creation of the worlds) and the avodat Hashem (service of God), blessed be He, with pe’ullot (actions) and middot tovot (good attributes) are truly one aspect (kanal [as mentioned above]).

And then, when His malkhut (Kingship), blessed be He, is revealed through his ma’asav (deeds) and middotav hatovot (his good attributes) that are revealed within the chalal (space) in his lev (heart) (kanal [as mentioned above]), this is the aspect of the aliyat (ascent) of the two battim (houses) mentioned above, Mi im Zot (Who with This)—Beita Ila’ah (Upper House) and Beita Tata’ah (Lower House) (kanal [as mentioned above]). For the hitgallut (revelation) of malkhut (Kingship), this is the aspect of Beita Tata’ah (Lower House). And the beginning of the tzimtzum (contraction), which is the chalal panui (vacant space) in the lev (heart), this is the aspect of Beita Ila’ah (Upper House). For the main kavvanat (intention) of the tzimtzum (contraction) was for the avodat Hashem (service of God), blessed be He, in order to merit revealing His malkhut (Kingship), blessed be He. And therefore, the tikkun (rectification [spiritual repair]) and aliyat (ascent) of Beita Ila’ah (Upper House) is not completed until Beita Tata’ah (Lower House) ascends, that is, until His malkhut (Kingship), blessed be He, is revealed, which is the main takhlit kavvanat (purpose of the intention) of the beriah (creation). And then, when His malkhut (Kingship), blessed be He, is revealed, then specifically both of them ascend together, Beita Ila’ah (Upper House) and Beita Tata’ah (Lower House), in the aspect of Mi zot olah, Mi im Zot olah (Who is this that ascends, Who with This ascends) (kanal [as mentioned above]). For “I will not come into the city until you are kadosh (holy) in your midst”—that the Holy One, blessed be He, does not enter Yerushalayim shel ma’alah (Jerusalem above), which is Binah libba (Understanding of the heart) (kanal [as mentioned above]), until Yerushalayim shel matah (Jerusalem below) is built, which is the aspect of the hitgallut (revelation) of His malkhut (Kingship), blessed be He (kanal [as mentioned above]).

And all this is the aspect of tefillah (prayer), which is avodah shebalev (service of the heart). For tefillah (prayer) in the lev (heart) is the aspect of the hitgallut (revelation) of His malkhut (Kingship) that is within the chalal panui (vacant space) in the lev (heart) (kanal [as mentioned above]). And understand very well, for the matters are very, very deep. And our master, of blessed memory, was brief here and spoke everything in remez (hints), like one who points with a machog (needle [a subtle indication]). And the matters are straightforward to the mevin (understanding one). And the main thing is to fulfill them literally: to guard oneself very much from machashavot ra’ot (evil thoughts), for machashavot ra’ot (evil thoughts) are the essence of the yetzer hara (evil inclination), the aspect of yetzirah lebish (creation for evil). Therefore, one needs to guard his machashavto (thought) very much, and to force himself always to lachashov (think) machashavot tovot (good thoughts), which are the aspect of yetzer tov (good inclination), and to merit through this to do ma’asim tovim (good deeds) and middot tovot (good attributes), and so forth. And to hitpallel (pray) with kavvanah (intention [focused devotion]) and to do teshuvah (return [repentance and spiritual reconnection]). And at first, one needs to tzamtzem (contract) the hitlahavut libbo (excitement of his heart) so that it does not burn excessively, for one needs to serve God, blessed be He, specifically behadaragah (gradually) and bemiddah (with measure). And the rest of all the derakhim kedoshim (holy paths) and tehorim (pure), and etzot nekhonot (correct counsels), that can be extracted from within the words of this Torah kadoshah hanora’ah (awesome holy teaching). And there are more le’eloka millin (Divine words) in all this, and it will be explained elsewhere somewhat, for abundant scrolls would not suffice to explain one word of his awesome words. And this is enough for now.]

[And we return to the first matter.]


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

ה וזה בחינת השיר שיתער לעתיד, והוא שיר פשוט כפול משלש מרבע (תי' כ"א (נ"א ע"ב)) והם עשרה מיני נגונא. זה בחינת הא, שהיא דלת עם יוד. דל"ת, זה בחינת שיר פשוט כפול משלש מרבע. יוד, זה בחינת עשרה מיני נגונא. וזה על ידי התגלות מלכותו, בבחינת שרה על כל העולם. ושרה, זה בחינת שיר, בחינת: "ושרים כחוללים". וזה בחינת מלכות דוד, שהוא בחינת נעים זמירות ישראל (שמואל ב כ"ג): וזה פרוש (בבא מציעא נ"ט): 'אתתך גוצא גחן ולחיש', פרש רש"י: 'שמע עצתה'. כי באמת: "אשה יראת ה'" (משלי לא). היא בחינת עצה. כשהתפלה, הינו בחינת מלכות, בשפלות ובקטנות. בבחינת 'אתתך גוצא', בבחינת (שיר השירים ח'): "אחות לנו קטנה", בחינת (בראשית א'): "את המאור הקטן", בבחינת עצתו נופלת (סנהדרין כ"ב עין שם). צריך להקים אותה, בבחינת (עמוס ט'): "אקים את סכת דוד". וסכה זו שרה, שסכתה ברוח הקדש (מגלה י"ד), ושרה זה מלכות. בבחינת (משלי י"ט): "עצת ה' היא תקום", בבחינת (בראשית א'): "שני המאורות הגדולים". וזה: ולחיש לה, תקבל עצתה. וזה עליות התפלה שהיא בלחש (ברכות כד: ל.) שהיא עבודה שבלב:

</div>

5. The Song of Redemption

For this reason, Nisan (Nisan [the first month of the Jewish calendar]) is called Aviv (spring). Alef (Alef [the first Hebrew letter]) with Bet (Bet [the second Hebrew letter]), Yud (Yud) with Bet (Bet), forms Hei (Hei). This is the aspect of the shir (song) that will be aroused in the future, and it is a shir pashut kafool meshullash merubba (simple, doubled, tripled, quadrupled song) (Tikkun 21, 51b), and these are asarah minei nigguna (ten types of melody) [the ten categories of song in Kabbalistic tradition]. This is the aspect of Hei (Hei), which is Dalet (Dalet) with Yud (Yud). This is the aspect of a shir pashut kafool meshullash merubba (simple, doubled, tripled, quadrupled song). Yud (Yud) is the aspect of asarah minei nigguna (ten types of melody).

This is through the hitgallut (revelation) of His malkhut (Kingship), in the aspect of Sarah (Sarah) over the whole world. And Sarah (Sarah) is the aspect of shir (song), the aspect of: “Vesharim kecholalim” (And singers as dancers) (תהילים פז:ז). This is the aspect of malkhut David (Kingship of David), which is the aspect of ne’im zemirot Yisrael (pleasant singer of Israel) (Shemuel Bet [2 Samuel] 23:1).

This is the interpretation of (Bava Metzia 59a): Ittatakh gutza gchon ulechish (Your wife is short, bow and whisper). Rashi (Rabbi Shlomo Yitzchaki) explained: Shema etzatah (Listen to her counsel) (Mishlei [Proverbs] 31). She is the aspect of etzah (counsel [divine guidance]). When tefillah (prayer), that is, the aspect of malkhut (Kingship), is in shiflut (lowliness) and katnut (smallness), as it is written: “Achot lanu ketannah” (We have a little sister) (שיר השירים ח:ח), the aspect of: “Et hama’or hakatan” (The lesser light) (בראשית א:טז), in the aspect that her etzah (counsel) nofelet (fails) (Sanhedrin 22a; see there). One needs to raise her up, in the aspect of: “Akim et sukkat David” (I will raise up the sukkah of David) (עמוס ט:יא). And this sukkah (sukkah [booth, symbolizing divine protection]) is Sarah (Sarah), who sakh’tah (covered) with ruach hakodesh (Holy Spirit) (Megillah 14a). And Sarah (Sarah) is malkhut (Kingship), in the aspect of: “Etzat Hashem hi takum” (The counsel of Hashem, it shall stand) (משלי יט:כא), in the aspect of: “Shenei hama’orot hagdolim” (The two great lights) (בראשית א:טז). And this is: ulechish lah (and whisper to her), you will accept her etzah (counsel). And this is the aliyot (ascents) of tefillah (prayer), which is belachash (in a whisper) (Berakhot 24b), which is avodah shebalev (service of the heart).


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

ו וזה בחינת תשובה, כמו שכתוב (שמואל ב כ"ג): "הוקם על" - 'עלה של תשובה' (מועד קטן ט"ז:). ותשובה היא אותיות תשוב ה', שנעשית מדלת ה'. ועקר התשובה תלוי בלב, כמו שכתוב (ישעיה ו): "ולבבו יבין ושב". וזה בחינת: מי זאת עולה, מי עם זאת עולה. עלה של תשובה, עליתה של תשובה, עם מי: וזהו בחינת (יומא פ"ו): 'גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד', וזה (שם:): 'גדולה תשובה שמקרבת הגאלה'. כי לעתיד ליום שכלו שבת יתגלה אוריתא דעתיקא סתימאה (עיין זוהר בהעלותך קנ"ב). כמו שכתוב (ישעיה נ"ח): "אז תתענג על ה'" - על ה' דיקא, הוא עתיקא סתימאה (זהר ויחי רי"ט עין שם), וזה עקר ענג שבת. ושבת זה בחינת תשובה, כמו שכתוב (דברים ל): "ושבת עד ה' אלקיך". וזה בחינת גדולה תשובה, כשמעלה תשובה מבחינת את המאור הקטן, מבחינת 'אחות לנו קטנה'. לבחינת גדולה, לבחינת (ישעיה ל'): "והיה אור הלבנה כאור החמה". שמגעת עד כסא הכבוד, הינו שעל ידי זה יגיע וישיג אוריתא דעתיקא סתימאה. וזה 'כסא הכבוד', שמכסין אותה. בבחינת (משלי כ"ז): "וכבשים ללבושך", דברים שהם כבשונו של עולם יהיו תחת לבושך (חגיגה י"ד). שמכסין אותה, בבחינת (משלי כ"ה): "כבוד אלקים הסתר דבר". וזה 'כסא הכבוד', שמכסין מפני כבוד אלקים, ואתה תגיע ותשיג אותה: וזה בחינת בראשית, בי"ת ראשית, הינו שני ראשית. והם ראש השנה וניסן, שגם ניסן הוא ראש השנה. ואיתא בתקונים (תקון כ"א מ"ה.): 'והיא נקראת קבלה, כד איהי בין תרין דרועין דמלכא'. ו'תרין דרועין', הם תשרי וניסן (עיין תיקון כ"א הנ"ל). והם ימי תשובה, כי בם הוא ימי תשובה. כי 'בניסן עתידין לגאל' (ראש השנה י"א), ואין הגאלה אלא על ידי תשובה, כמו שכתוב (ישעיה נ"ט): "ובא לציון גואל" וכו' (יומא פ"ו:). ועקר ידיעת הקבלה, הינו ידיעת סודות התורה, הוא יהיה לעתיד. שאז יתגלה אוריתא דעתיקא, בבחינת תענוג שבת, בבחינת: "אז תתענג על ה'". וזה לשון תשרי, לשון שירה. ולשון פסח, פה סח (שער הכונות דף פ"ב). כמו שכתוב (ישעיה ל'): "השיר יהיה לכם כליל התקדש חג". כי יתער שיר ונגונא בעלמא, בבחינת פ"ה ס"ח. בבחינת (תהלים ל'): "למען יזמרך כבוד ולא ידם", 'ולא ידם' דיקא, הינו פה סח. 'כבוד', זה בחינת מלך הכבוד (תהלים כ"ד), בחינת שרה על כל העולם, בחינת שיר שלעתיד:

</div>

6. Repentance and the Throne of Glory

This is the aspect of teshuvah (return [repentance and spiritual reconnection]) [returning to God through moral and spiritual rectification], as it is written: “Hukam al” (He was established above) (שמואל ב כג:א)—the ulla (yoke [burden or obligation]) of teshuvah (return) (Moed Katan 16b). And teshuvah (return) is the letters Tashuv Hei (return Hei [the letter Hei symbolizing divine restoration]), for the Hei (Hei [the fifth Hebrew letter, symbolizing divine presence]) [representing completion and divine breath] is formed from Dalet (Dalet [the fourth Hebrew letter, symbolizing poverty or lack]) [representing spiritual deficiency]. And the essence of teshuvah (return) depends on the lev (heart [the seat of spiritual and emotional life]), as it is written: “Ulevavo yavin veshav” (And his heart shall understand and return) (ישעיה ו:י).

This is the aspect of: “Mi zot olah? Mi im zot olah?” (Who is this that ascends? Who with this ascends?) (שיר השירים ח:ה)—the ulla (yoke) of teshuvah (return), the aliyatah (ascent [elevation to a higher spiritual state]) of teshuvah (return), with Mi (Who [Binah, divine understanding]). And this is the aspect of (Yoma 86a): Gedolah teshuvah shemaggat ad kissei hakavod (Great is return that reaches until the Throne of Glory [the divine seat of ultimate holiness]). And this is (sham [there]): Gedolah teshuvah shemekarevet hage’ulah (Great is return that hastens the redemption [the messianic era]). For in the future, in the yom shekullo Shabbat (day that is entirely Sabbath [the messianic era of complete rest]) [a time of ultimate spiritual fulfillment], the orayta de’Atika Setima’ah (Torah of the Hidden Ancient One [the deepest, esoteric level of Torah]) [the ultimate divine wisdom to be revealed in the future] will be revealed (see Zohar, Beha’alotcha 152a). As it is written: “Az tit’annag al Hashem” (Then you shall delight in Hashem) (ישעיה נח:יד), “al Hashem” (in Hashem) specifically, this is Atika Setima’ah (Hidden Ancient One) (Zohar, Vayechi 219a; see there). And this is the essence of the oneg Shabbat (delight of Sabbath [spiritual joy of the Sabbath]). As it is written: “Veshavta ad Hashem Elokeikha” (And you shall return until Hashem your God) (דברים ל:ב).

Gedolah teshuvah (Great is return) when it elevates teshuvah (return) from the aspect of et hama’or hakatan (the lesser light) (בראשית א:טז), from the aspect of achot lanu ketannah (we have a little sister) (שיר השירים ח:ח). As it is written: “Vehayah or halevanah ke’or hachammah” (And the light of the moon shall be as the light of the sun) (ישעיה ל:כו), that it reaches until the kissei hakavod (Throne of Glory). That is, through this he will reach and attain the orayta de’Atika Setima’ah (Torah of the Hidden Ancient One). And this is the kissei hakavod (Throne of Glory), that they cover it, as it is written: “Ukhevasim lilevushekh” (And lambs for your clothing) (משלי כז:כו)—matters that are kivshono shel olam (profound, hidden aspects of the world [esoteric Torah secrets]) shall be under your clothing (Chagigah 14a; Mishlei [Proverbs] 25:2): “Kevod Elokim hastir davar” (The glory of God is to conceal a thing) (משלי כה:ב). And this is the kissei hakavod (Throne of Glory) that they cover before the kevod Elokim (glory of God), and you will reach and attain it. And this is the aspect of Bereishit (Genesis [Beginning]), Bet Reishit (two beginnings), that is, two Reishit (beginnings), which are Rosh Hashanah (New Year [the Jewish New Year]) and Nisan (Nisan [the first month of the Jewish calendar]). For Nisan (Nisan) is also Rosh Hashanah (New Year) (Tikkun 21, 45a). And it is called Kabbalah (tradition [mystical Torah wisdom]), when she is between the two dero’in (arms) of the Malka (King [God]) [symbolizing divine embrace]. And the two dero’in (arms) are Tishrei (Tishrei [the seventh month, containing Rosh Hashanah]) and Nisan (Nisan) (see Tikkun 21 there). And these are yemei teshuvah (days of return), for in them are yemei teshuvah (days of return) (Rosh Hashanah 11a). And there is no ge’ulah (redemption) except through teshuvah (return), as it is written: “Uva letziyyon go’el” (And a redeemer shall come to Zion) (ישעיה נט:כ) (Yoma 86a).

And the essence of knowing the Kabbalah (tradition), that is, knowing the sodot haTorah (secrets of the Torah), will be in the future, when the orayta de’Atika (Torah of the Ancient One) will be revealed, in the aspect of the ta’anug Shabbat (delight of Sabbath), in the aspect of: “Az tit’annag al Hashem” (Then you shall delight in Hashem) (ישעיה נח:יד). And this is the meaning of the word Tishrei (Tishrei), meaning shirah (song) (Sha’ar HaKavanot, page 82), as it is written: “Hashir yihyeh lakhem keleil hitkaddesh chag” (The song shall be yours as in the night when a holy feast is kept) (ישעיה ל:כט). For a shir (song) and nigguna (melody) will awaken in the world, in the aspect of Peh Sach (a mouth that speaks [a constant flow of song]) [symbolizing unceasing divine praise], in the aspect of: “Lema’an yezammerkha kavod velo yiddom” (To the end that my glory may sing praise to You, and not be silent) (תהילים ל:יג). “Velo yiddom” (and not be silent) specifically, this is Peh Sach (a mouth that speaks) (Tehillim [Psalms] 30:13, though the reference to Peh Sach is typically to this verse). This is the aspect of Sarah (Sarah) over the whole world, the aspect of the shir (song) of the future.


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

ז וזה בחינת ציצית, הינו בחינת תכלת, דאכלי כלא ושצי כלא. כי על ידי התגלות מלכות דקדשה, יתבטל מלכות דסטרא אחרא. אבל ישראל הדבוקים בה, יקבלו חיותם. כמו שכתוב בזהר (בראשית דף נ"א.): "ואתם הדבקים בה' אלקיכם", שהוא בחינת תכלת, דאכלי כלא ושצי כלא, אף על פי כן חיים כלכם היום. כי עקר החיות בא משם, בבחינת: 'דוד מלך ישראל חי וקים' (ראש השנה כ"ה.): וזה בחינת כלה, בחינת תכלת, דאכלי כלא ושצי כלא. אבל ישראל הדבקים בה, חיים וקימים. וזה בחינת (ירמיה ל'): "כי אעשה כלה בכל הגוים" וכו' (עיין זוהר בלק קצ"ט:). וזה (שמואל ב י"ג): "ותכל נפש דוד" (שם כתוב ותכל דוד, ופרש"י הרי זה מקרא קצר ותכל נפש דוד וכן ת"י וכו':). 'נפש דוד', היא בחינת תכלת, דאכלי כלא ושצי כלא: וזה בחינת (ברכות ג:): 'רוח צפון היה מנשבת בכנור של דוד, והיה מנגן'. 'רוח צפון', זה בחינת דינים גבורות, בחינת תכלת. משם הנגינה, בבחינת (ישעיה כ"ד): "מכנף הארץ זמרת שמענו". 'מכנף' דיקא, שהוא בחינת תכלת, ושם בחינת נעים זמירות ישראל: וזה בחינת ה ד"לת עם יוד. דלת, זה בחינת דלת כנפות, בחינת מכנף הארץ. יוד, זה בחינת עשרה מיני נגונא, בחינת זמרת שמענו: וזה פרוש (במדבר כ"ח): "ועשירית האיפה סלת למנחה" וכו'. כי עקר כח הכלה, הינו כח בחינת תכלת, היא מקבלת בבחינת אמא אוזפת מאנהא לברתה (הקדמת הזהר דף ב.). כי בינה, דינין מתערין מנה (זהר ויחי ר"כ:, ויקרא י:, אחרי ס"ה), והיא שרשן, שעל ידה נמתקין. וזה (בראשית ו): "ויתעצב אל לבו", בבחינת דינין מתערין מנה. "ויאמר אל לבו לא אוסיף עוד לקלל" (שם ח'), בבחינת המתקת הדינים בשרשן. וזה פרוש: ועשירית האיפה. איפה, אי פה. מלכות פה (פתח אליהו). בחינות כבוד אלקים, מלך הכבוד. כד איהי סליקית מלאכיא שאלין בגינה אי פה, "איה מקום כבודו" (זהר בראשית כ"ד ובתקון י). ועשירית, זה בחינת יו"ד, בחינת קדשה כנ"ל. הינו כשרוצין להמשיך קדשה לתוך מלכות, כדי להעלות אותה בבחינת אי פה, סלת למנחה בלולה בשמן, צריך לחבר שני בתים להיות אחד. ביתא עלאה. נקרא סלת למנחה. מנחה, זה בחינת דינים, בחינת (ברכות כ"ו:): 'יצחק תקן תפלת מנחה'. סלת, לשון (תהלים קי"ט): "סלית כל שוגים מחקיך". שביתא עלאה ממתיק ומשבר הדינים כנ"ל, בבחינת (שם ק"ו): "מי ימלל גבורות ה'" (עיין זוהר ויחי רמ"ט:). וצריך שיבלל ביתא עלאה עם ביתא תתאה, הנקרא שמן, בחינת מלכות דוד, כמו שכתוב (שם מ"ה): "על כן משחך אלקים אלקיך שמן ששון". ועל ידי זה, רביעת ההין, נעשה מדלתין ההין (עיין תיקון כא [מז.]):

</div>

The Blue Thread of Tzitzit

This is the aspect of tzitzit (fringes [ritual fringes on a garment]) [a mitzvah symbolizing divine commandments], specifically the techelet (blue thread [a sacred dye symbolizing divine majesty]) [representing divine sovereignty and holiness], which okhlei kulla veshotzei kulla (consumes and destroys all) (Zohar Bereishit 51b). For through the hitgallut (revelation) of malkhut dikdusha (holy Kingship [divine sovereignty]), the malkhut desitra achara (kingship of the other side [evil forces]) is nullified. But Yisrael (Israel) who are deveikim (attached) to it, receive their chiyyutam (vitality [spiritual life force]), as it is written in the Zohar (Bereishit 51a): “Ve’attem hadeveikim baHashem Elokeikhem” (And you who cleave to Hashem your God) (דברים ד:ד)—which is the aspect of techelet (blue thread), de’okhlei kulla veshotzei kulla (which consumes and destroys all), yet chayyim kulkhem hayyom (are alive all of you today), for the main chiyyut (vitality) comes from there. This is the chiyyut (vitality) of David melekh Yisrael (David, king of Israel), who chai vekayyam (lives and endures) (Rosh Hashanah 25a).


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

וזה פרוש: לשמש שם אהל בהם, כי הצדיק נקרא שמש, כמאמר חכמינו, זכרונם לברכה (קדושין ע"ב:): 'עד שלא שקעה שמשו של עלי' וכו', "וזרח השמש ובא השמש". וזריחתו של הצדיק, הינו השגתו, אינו אלא על ידי ישראל. כמאמר (שמות ל"ב): "לך רד כי שחת עמך", 'כלום נתתי לך גדלה אלא בשביל ישראל' (ברכות ל"ב.). וזהו: "אהל בהם". 'אהל' לשון זריחתו, כמו (איוב כ"ט): "בהלו נרו". וזהו: "בהם", על ידי ישראל. וכשישראל, חס ושלום, נכנסין בחכמות חיצוניות של האמות, אזי נופל הצדיק מהשגתו, ונתחפה ונתכסה השגתו. וכשיוצאין ישראל מחכמתן של האמות. אזי והוא כחתן יצא מחפתו, הצדיק יוצא מהחפה והמכסה שהיה לו עד עכשו. ואז ישיש כגבור לרוץ ארח, כי הצדיקים הם "גברי כח עשי דברו לשמוע בקול דברו" (תהלים ק"ג) (עיין זוהר לך לך דף צ'). כי צריך התגברות כדי לרוץ ארח הזה שהיו יכולים לילך בזמן הזה שהיו ישראל נזופים, ועכשו רצים במהירות גדול זה הדרך. והתגברות הזאת, היא בחינת ציצית, בחינת תכלת כנ"ל, בחינות מקיפים. וזה מקצה השמים מוצאו ותקופתו, בחינות מקיפים. ועם בחינת תכלת הזאת, מכלים ושצים העכו"ם, בבחינת: "כי אעשה כלה בכל הגוים". וזה, ואין נסתר מחמתו. מחמתו, זה בחינת כלה, כמו שכתוב (תהלים נ"ט): "כלה בחמה כלה ואינמו". ועל ידי זה זוכים להשגת אוריתא דעתיקא, בבחינת ענג שבת כנ"ל. וזה תורת ה' תמימה. שהיא תורה דעתיקא, שהיא תמימה עדין, שעדין לא השיגו ממנה כלום. משיבת נפש זה בחינת שבת, כי בו שבת וינפש:

</div>

This is the aspect of the kallah (bride [symbolizing Malkhut]) [the divine feminine aspect of sovereignty], the aspect of techelet (blue thread), de’okhlei kulla veshotzei kulla (which consumes and destroys all), but Yisrael (Israel), who are deveikim (attached) to her, are chayyim vekayyamim (alive and enduring). As it is written: “Ki e’eseh khalah bekhol hagoyim” (For I will make a full end of all the nations) (ירמיה ל:טז) (see Zohar Balak 199b; Shemuel Bet [2 Samuel] 13:39): “Vatechal nefesh David” (And David’s soul longed) (שמואל ב יג:לט) [There it is written vatechal David (and David ended), and Rashi (Rabbi Shlomo Yitzchaki) explained that this is a mikra katzar (truncated verse), and vatechal nefesh David (David’s soul ended), and similarly the Targum (Aramaic translation), and so forth].


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

וזה טעם למה שולחת הכלה להחתן טלית, כי הצדיק מקבל גבורתו על ידי ישראל, כמו שכתוב: לשמש שם אהל בהם: וזה שאומרים עלה על החתנה, על שם היא העולה כנ"ל, כי השמחה היא בלב, כמו שכתוב (תהלים ד'): "נתתה שמחה בלבי". וזה בחינת: "מי זאת עולה" מי עם זאת עולה:

</div>

Nefesh David (David’s soul) is the aspect of techelet (blue thread), de’okhlei kulla veshotzei kulla (which consumes and destroys all).


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

וזמירות שמזמרין על החתנה, זה ה"א, דל"ת עם יו"ד, שיר פשוט וכו' כנ"ל: וזה שצועקין שבת, שעל ידי זה זוכין לענג שבת, לאוריתא דעתיקא כנ"ל:

</div>

This is the aspect of (Berakhot 3b): Ruach tzafon hayetah menashevet bekhinnor shel David, vehayah menaggen (The north wind was blowing on David’s harp, and it was playing).


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

ומה שנותנין מעות כשקוראין שבת, כי באוריתא של עכשו יש ימין ושמאל "ובשמאלה עשר" (משלי ג). אבל בעתיקא לית שמאל ולית עשר תמן (זהר נשא קכ"ט). ובשביל זה כששומעין ישראל בשורת התורה דעתיקא נותנין את המעות. כי אין צריך למעות, כי בעולם הבא לית אכילה ושתיה (ברכות י"ז). וזה פרוש (תהלים סח): מלכי צבאות ידדון (עיין שבת פח:) הינו הצדיקים שהם מלאכיו גבורי כח שהם מדדין במרוצה ובמהירות כדי לרוץ ארח, וזה רקודין ונות בית תחלק שלל. וישראל הם מחלקים המעות, להורות שאין צריך למעות, ואין שם בבחינת עתיקא שמאל: בית תחלק שלל ראשי תבות שבת:

</div>

Ruach tzafon (north wind) is the aspect of dinim gevurot (judgments and powers [divine attributes of strictness]) [representing divine justice], the aspect of techelet (blue thread).


## Segment 13

<div dir="rtl" lang="he">

ענין אחר להורות ותרנות גדול בזה שמחלקין מעות, להורות שהכלה היא בחינת ה"א שמדל"ת נעשית ה"א. שעל ידי זה בא עשירות גדול, בבחינות: 'והריקותי לכם ברכה עד בלי די, עד שיבלו שפתותיכם' וכו' (שבת ל"ב:). שמחלקין המעות, מורה שהגיעו לזאת הברכה, עד שהמעות אין חשוב אצלם. וזה פרוש: "ועשירית האיפה". 'עשירית', שהוא בבחינת אי פה, הינו שבלו פיהם מלומר די, שיש להם כל כך עשירות, וזה מחמת שנעשה מרביעית ההין, מדל"ת ה"א כנ"ל:

</div>

As it is written: “Mikkenaf ha’aretz zemirot shama’nu” (From the wing of the earth we heard songs) (ישעיה כד:טז).


## Segment 14

<div dir="rtl" lang="he">

(מסימן ל"ב עד כאן, כל זה הוא לשון רבנו ז"ל. לבד באיזהו מקומות שהוספתי שם קצת דברים, כפי מה ששמעתי והבנתי מפיו הקדוש או מפי כתבו כנרשם כל אחד במקומו):

</div>

“Mikkenaf” (From the wing) specifically, which is the aspect of techelet (blue thread), and there is the aspect of ne’im zemirot Yisrael (pleasant singer of Israel).


## Segment 15

<div dir="rtl" lang="he">

(עוד שמעתי דברים השיכים לתורה הזאת, וזהו):

</div>

This is the aspect of Hei (Hei), Dalet (Dalet) with Yud (Yud).


## Segment 16

<div dir="rtl" lang="he">

הרוצה שינסך יין על גבי המזבח ימלא גרונם של תלמידי חכמים יין (יומא ע"א). כי עקר האלקות הוא בלב, כמו שכתוב: "צור לבבי", כמו שכתוב (שמואל א ב'): "ואין צור כאלקינו", 'אין ציר כאלקינו' (ברכות י.). כי הלב הוא הציר של המדות. הינו החכמה שבלב וכו' כנ"ל. כי קדם הבריאה היה אור הקדוש ברוך הוא אין סוף וכו', כנ"ל עין שם היטב. נמצא כשהלב בבחינת: "ולבי חלל בקרבי", בבחינות צור לבבי כנ"ל, הוא בחינות בריאת העולם. ולהפך כשהלב אטום, בבחינת ערלת לב, הוא מקלקל את הבריאה, כמבאר למעלה עין שם. ועל כן הצדיק שלבו פתוח בחכמה, בבחינת: "ולבי חלל בקרבי", בחינות: "צור לבבי". על כן על ידי זה יוכל לחדש מעשה בראשית, ולעשות נסים ונפלאות בעולם. כמו שכתוב: "ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית". 'ובטובו', זה הצדיק שנקרא טוב, כמו שכתוב (ישעיה ג'): "אמרו צדיק כי טוב" (יומא ל"ח:). כי לב הצדיק הנ"ל, הוא בחינת בריאת העולם כנ"ל: וזה פרוש מה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (סכה מ"ט): "חמוקי ירכיך כמו חלאים מעשה ידי אמן" - אלו השיתין שמנקבין ומחללים עד התהום. הינו בחינות: "ולבי חלל בקרבי", כי 'תהום דא לבא' כמובא בזהר (עיין רע"מ פנחס רכ"ז:). וזה 'חלאים מעשה ידי אמן', מעשי ידי אמנותו של הקדוש ברוך הוא (כך דרשו שם בסכה). הינו שבחינות חלאים, הינו שמחללין עד התהום, בחינות: "ולבי חלל בקרבי" כנ"ל, זה בחינת בריאת העולם כנ"ל. וזה מעשה ידי אמן אמנותו של הקדוש ברוך הוא, כי בחינות ולבי חלל וכו', בחינות חלאים שמחללין וכו' כנ"ל, הוא ממש מעשה ידי אמנותו של הקדוש ברוך הוא, כי זה הוא בחינות בריאת העולם כנ"ל. ועל ידי זה יוכל לעשות נסים בעולם כנ"ל, וזהו 'שמחללין עד התהום', הינו בחינות נסים. כמו שכתוב (רות א'): "ותהם כל העיר" - שעל דבר נסי הכל תמהין. וזהו: 'הרוצה לנסך יין וכו' ימלא גרונם' וכו'. כי 'גרונם', הוא בחינת שיתין שמחללין עד התהום, הם קנה ולבא. (ועל ידי היין נפתח חלל הלב, בבחינת: ולבי חלל בקרבי, כי (סנהדרין ע'): חמרא וריחני פקחין). ועל כן כל הממלא גרונם וכו', כאלו מנסך יין על גבי השיתין שמנקבין ומחללין עד התהום כנ"ל: (כאן חסר קצת דברים, כי לא נכתב בזמנו. ונשכח קצת): שיך לעיל. "ישיש כגבור לרוץ ארח" וכו'. כי צריך התגברות גדול וכו' לרוץ ארח הזה שהיו יכולים לילך בזמן שהיו ישראל נזופים ועכשו רצים במהירות גדול זה הדרך וכו' עד כאן לשונו. בעת שאמר זאת התורה, שמעתי אז מפיו הקדוש ענין זה בבאור יותר. שאמר בפרוש ענין זה, לענין בני אדם הזוכים לעשות תשובה על העבר. ואמר, שאף על פי שזוכים לתקן מה שעבר, אף על פי כן עדין היכן הוא אותו הזמן שהיו רחוקים מהשם יתברך, שהיו יכולים לעבד את השם יתברך באותו הזמן. ובודאי צריכים לתקן זאת, דהינו להשלים ולמלאת את העבודה שהיו יכולים לעבד את השם יתברך בכל אותו העת שהיו נזופים מלפניו יתברך ורחוקים ממנו. על כן אחר שזוכין להתעורר לתשובה, צריכין זריזות גדול בעבודתו יתברך, ולרוץ מאד מאד, כדי שיזכה על ידי זריזות עבודתו לתקן ולהשלים גם חסרון העבודה של הימים שעברו. כי עכשו צריך לרוץ במהירות גדול זה הדרך שהיה יכול לילך בזמן שהיה רחוק מהשם יתברך: ואמר לאנשיו בזה הלשון: איר דארפט זיך זיער יאגין איר זאלט נאך קענין עפיס חאפין.

</div>

Dalet (Dalet) is the aspect of dalet kenafot (four wings [of the tzitzit]) [the four corners of the garment], the aspect of mikkenaf ha’aretz (from the wing of the earth). Yud (Yud) is the aspect of asarah minei nigguna (ten types of melody), the aspect of zemirot shama’nu (songs we heard).



# Short Poetic Conclusion to Suvay Divay Atuna and Preface to 32-286

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/5/

# BeChatzotzrot VeKol Shofar

<div dir="rtl">בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני וכו</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/5


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני וכו' (תהלים צ"ח)

</div>

Likutay Moharan 5

BeChatzotzrot VeKol Shofar

[In the language of our Rebbe, his memory for blessing] With trumpets and sound of shofar shout before etc. (Psalms 98:6)


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

א כי צריך כל אדם לומר: כל העולם לא נברא אלא בשבילי (סנהדרין לז.). נמצא כשהעולם נברא בשבילי, צריך אני לראות ולעין בכל עת בתקון העולם. ולמלאות חסרון העולם, ולהתפלל בעבורם. וענין התפלה הן בשני פנים. הינו קדם גזר דין מתפללין כסדר התפלה, ואין צריך להלביש התפלה, אבל לאחר גזר דין צריך להלביש התפלה, כדי שלא יבינו המלאכים העומדים לשמאל, ולא יקטרגו. כמו שכתוב (דניאל ד): "בגזרת עירין פתגמין", הינו לאחר גזר דין, אזי "במאמר קדישין שאלתין", אזי הצדיקים מלבישים שאלתם במאמר:

</div>

1. Because every man needs to say. The whole world was not created except for me (Sanhedrin 37a) found when the world was created for me I need to see and examine at every time in the repair of the world and to fill the lack of the world and to pray for them and the matter of prayer they are in two faces before decree of judgment they pray as the order of the prayer and there is no need to clothe the prayer but after decree of judgment needs to clothe the prayer so that the angels standing to the left do not understand, and not prosecute as it is written "By decree of the watchers the sentence" (Daniel 4:14) that is after decree of judgment then "By word of the holy ones the asking" (Daniel 4:14) then the

tzadikim

clothe their asking in statement


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

ב אבל איך ידעינן בין קדם גזר דין בין לאחר גזר דין - על ידי המצוות שאנו עושים, יכולין אנחנו לידע בין קדם גזר דין לאחר גזר דין. ודוקא כשעושין המצוות בשמחה גדולה כל כך, עד שאין רוצה בשום שכר עולם הבא, אלא הוא רוצה שיזמין לו הקדוש ברוך הוא מצוה אחרת בשכר מצוה זאת, כמאמר חכמינו, זכרונם לברכה (אבות ד): 'שכר מצוה מצוה', כי הוא נהנה מהמצוה בעצמה. וזהו החלוק שבין נבואת משה רבנו לבין נבואת שאר נביאים, כפרוש רש"י: "וידבר משה אל ראשי המטות וכו' זה הדבר אשר צוה ה'" (במדבר ל), פרש רש"י: כל הנביאים נתנבאו ב"כה אמר ה'", נוסף עליהם משה, שהתנבא: ב"זה הדבר". כי בחינת "כה" הוא אספקלריא שאינה מאירה, ו"זה הדבר" הוא בחינת אספקלריא המאירה. ואלו השתי בחינות נביאות יש בעבודת הבורא. יש אדם העושה המצוה בשכר עולם הבא, שאינו נהנה מהמצוה בעצמה, אלו לא היו נותנין לו עולם הבא בשכרה, לא היה עושה אותה, וזה בחינת "כה", אספקלריא שאינה מאירה. כמו אדם שרואה איזה דבר מרחוק (עיין זוהר ויחי ק"ך), כן הוא עושה המצוה בשביל שכרה הבא לעת רחוק, הינו אחר עולם הזה. ושלום שכר נקרא בשם נביא, כי ראשי תבות של: יבא ברנה נשא אלמותיו, ושם בפסוק הזה נרמז על שלום שכר (תהלים קכ"ו): "הלוך ילך ובכה נושא משך הזרע", שמצטער בעשיתה, "בא יבא ברנה נשא אלמותיו", שישמח לעתיד, כשיקבל שכר המצוות. ראשי תבות של יבא ברנה נשא אלמותיו, ראשי תבות נביא. אבל נביא שמתנבא ב"זה הדבר", שאינו רוצה בשכר המצוות, אלא רוצה במצוה בעצמה, שהוא משמח כל כך בעשיתה, עד שממאס בכל מין שכר, נמצא שעולם הבא שלו בהמצוה בעצמה. וזה בחינת נביא, הינו שלום שכר, בבחינת: "זה הדבר", בבחינת אספקלריא המאירה, כמו אדם הרואה דבר מקרוב בראיה יפה וברה, כמו כן הוא נהנה מהמצוה בעצמה, ושכרו נגד עיניו. ומי שהוא במדרגה הזאת, שעושה המצוה בשמחה גדולה כל כך, עד שאין רוצה בשום שכר עולם הבא בשבילה, הוא יכול לידע בין קדם גזר דין לאחר גזר דין. כי המצוות הם קומה שלמה, והם מחיין את כל הקומות, הן קומת אדם, הן קומת עולם, הן קומת שנה, כי עולם שנה נפש, הן מקבלין החיות מהמצוות, כמו שכתוב (תהלים ל"ג): "וכל מעשהו באמונה", וכתיב (שם קי"ט): "כל מצותיך אמונה". והקדוש ברוך הוא, הוא אחדות פשוט עם המצוות. וכשמעשה הקדוש ברוך הוא כתקונן וכסדרן, אזי הקדוש ברוך הוא משמח בהם ומתענג בהם, כמו שכתוב (שם ק"ד): "ישמח ה' במעשיו". כמו בעל מלאכה, שעושה איזה כלי, והכלי הוא יפה, אזי הוא מתענג בה, והשמחה של הקדוש ברוך הוא היא מלבשת בהמצוות, כי הם אחדותו. ומי שעושה המצוה בשמחה מהמצוה בעצמה, נמצא כשנכנס בהשמחה שבמצוה, הוא נכנס בשמחת הקדוש ברוך הוא, שמשמח במעשיו, וזה בחינת (שם קמ"ט): "ישמח ישראל בעושיו". נמצא כשיש איזה צער ודין בעולם שנה נפש, אזי בודאי נגרע משמחת הקדוש ברוך הוא, כמו שכתוב (בראשית ו): "ויתעצב אל לבו", וכמו שכתוב (סנהדרין מו.): 'שכינה מה אומרת - קלני מראשי' וכו'. וזה שנכנס בתוך השמחה. יכול בודאי לידע לפי ענין השמחה אם הוא קדם גזר דין, אם הוא לאחר גזר דין. גם יכול לידע על איזהו חלק מהקומה נגזר הדין, כי יודע לפי קומת המצוות. אם אין יכול לעשות בשמחה ראשי המצוות, הינו מצוות התלויים בראש, ידע שהדין נגזר על ראשי עולם שנה נפש, וכן בשאר קומת המצוות. וזהו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (מכילתא; ועין ביצה טז.): 'בשבת - זכרהו מאחד בשבת', הינו שמחת ותענוג עולם הבא, שהוא בחינת שבת, ירגיש בששת ימי המעשה, שהן בחינת מעשה המצוות, שבהם נבראו עולם שנה נפש. [וזהו] (דברים כ"ד): "ביומו תתן שכרו", שיהא שכרו מהמצוות בעצמן, "ולא תבוא עליו השמש", שלא יעשה המצוות בשכר עולם הבא, שהיא אחר ביאת שמשו אחר מותו:

</div>

2. But how do we know between before decree of judgment to between after decree of judgment? By the mitzvot that we do we can know between before decree of judgment to after decree of judgment and specifically when doing the mitzvot in great joy so much until he does not want in any reward of the world to come but he wants that the Holy One blessed be He will provide him another mitzvah in reward of this mitzvah as the statement of our sages, their memory for blessing (Avot 4:2): reward of mitzvah

mitzvah

because he enjoys from the mitzvah in itself and this is the difference between prophecy of Moshe our teacher to between prophecy of other prophets as interpretation of Rashi: "And Moshe spoke to the heads of the tribes etc. this is the word that Hashem commanded" (Numbers 30:2) interpreted Rashi: all the prophets prophesied with "thus said Hashem" added to them Moshe, that prophesied: with "this is the word" because aspect of "thus" is mirror that does not illuminate and "this is the word" is aspect of mirror that illuminates and these two aspects prophecy there are in service of the Creator there is a man doing the mitzvah for reward of the world to come that does not enjoy from the mitzvah in itself if they did not give him the world to come for its reward he would not do it and this aspect of "thus", mirror that does not illuminate like a man that sees

some thing

from afar (see Zohar

Vayera

120a) so he does the mitzvah for its reward that comes at a distant time that is after this world and payment of reward is called by name prophet because first letters of come in joy bearing his sheaves and there in that verse is hinted on payment of reward (Psalms 126:6). "Going he goes and weeps carrying the seed-bag", that is pained in its doing "Coming he comes in joy bearing his sheaves" that he will rejoice in the future, when he receives reward of the mitzvot come in joy bearing his sheaves, first letters prophet but prophet that prophesies with "this is the word" that does not want in reward of the mitzvot but wants in the mitzvah in itself that he rejoices so much in its doing until he despises all kind of reward found that his world to come is in the mitzvah in itself and this aspect of prophet, that is payment of reward, in aspect of: "this is the word" in aspect of mirror that illuminates like a man seeing a thing from close in beautiful and clear seeing so he enjoys from the mitzvah in itself and his reward before his eyes and one who is in this level that does the mitzvah in great joy so much until he does not want in any reward of the world to come for it he can know between before decree of judgment to after decree of judgment because the mitzvot they are complete stature and they vitalize all the statures they stature of man, they stature of world, they stature of year because world year soul, they receive vitality from the mitzvot as it is written "And all His work in faith" (Psalms 33:4) and it is written "All Your mitzvot faith" (Psalms 119:86) and the Holy One blessed be He is simple unity with the mitzvot and when the work of the Holy One blessed be He as their repair and as their order then the Holy One blessed be He rejoices in them and delights in them as it is written "Hashem rejoice in His works" (Psalms 104:31) like a craftsman, that makes some vessel and the vessel is beautiful then he delights in it and the joy of the Holy One blessed be He is clothed in the mitzvot because they are His unity and one who does the mitzvah in joy from the mitzvah in itself found when he enters in the joy that is in the mitzvah he enters in the joy of the Holy One blessed be He that rejoices in His works and this aspect of "Let Israel rejoice in his Maker" (Psalms 149:2) found when there is some sorrow and judgment in world year soul then certainly is diminished from joy of the Holy One blessed be He as it is written "And He was grieved to His heart" (Genesis 6:6) and as it is written (Sanhedrin 46a) Shekhinah what does it say My head aches etc. and this that enters within the joy can certainly know according to the matter of the joy if it is before decree of judgment, if it is after decree of judgment also can know on which part from the stature the judgment was decreed because he knows according to stature of the mitzvot if he cannot do in joy heads of the mitzvot that is mitzvot dependent on the head he knows that the judgment was decreed on heads of world year soul and so in rest of stature of the mitzvot and this is what our Rabbis, their memory for blessing, said (

Mekhilta

, and see

Beitzah

16a): On Shabbat, remember it from one on Shabbat that is joy and delight of the world to come that is aspect of Shabbat he feels in six days of action that are aspect of doing of the mitzvot in them were created world year soul and this is "On its day you shall give its wage" (Deuteronomy 24:15) that its wage be from the mitzvot themselves "And the sun shall not set upon it" (Deuteronomy 24:15) that he not do the mitzvot for reward of the world to come that is after setting of his sun after his death


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

ג ועקר השמחה הוא בלב, כמו שכתוב (תהלים ד): "נתת שמחה בלבי". ואי אפשר ללב לשמח, אלא עד שיסיר עקמומיות שבלבו, שיהא לו ישרות לב, ואז יזכה לשמחה, כמו שכתוב (שם צ"ז): "ולישרי לב שמחה". ועקמומיות שבלב מפשיטין על ידי רעמים, כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (ברכות נט.): 'לא נבראו רעמים אלא לפשט עקמימיות שבלב', ורעמים הוא בחינת קול שאדם מוציא בכח בתפלתו, ומזה נעשה רעמים. כי איתא בזהר (פינחס רלה:) 'כד קלא נפיק ואערא בעבי מטרא אשתמע קלא לבריתא ודא אינון רעמים', ועקר הרעמים הם מגבורות, כמו שכתוב (איוב כ"ו): "ורעם גבורותיו מי יתבונן". ובשביל זה אנו מברכין: שכחו וגבורתו וכו'. והגבורות הם בחינת כח וגבורה, שאדם מוציא את הקול בכח גדול, והקול הזה פוגע בעבי מטרא, הינו בחינת מחין, שמשם יורדין טפין טפין, כמו שכתוב בזהר (פינחס רלה:): "באר מים חיים ונוזלים מן לבנון" - 'מן לבונא דמחא'. וכשפוגע בעבי מטרא, אזי אשתמע קלא לבריתא, הינו בחינת רעמים, וזהו (תהלים ע"ז): "קול רעמך בגלגל", הינו בגלגלתא דמחא, כד אערא בגלגלתא דמחא, נעשה מהקול רעמים, ונשמע לבריתא. וזה (שם מ"ט): "פי ידבר חכמות", הינו הדבור היוצא מפי פוגע בחכמה, הינו בגלגלתא דמחא, ועל ידי זה: "והגות לבי" וכו', הינו (עי"ז שנתעורר הרעם (כצ"ל). שנתעורר על ידי זה הרעם, נתעורר הלב, כמו שאמרו: 'קול מעורר הכונה' עיין ברכות כ"ד: ובהרא"ש ורבינו יונה שם ובש"ע סי' ק"א. [ובסי' ס"א סעיף ד']. וזה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (ברכות ו:) 'מי שיש בו יראת שמים, דבריו נשמעין', כי מי שיש בו יראה, קולו נעשה רעמים, כי רעם מסטרא דיצחק, כמו שכתוב: "ורעם גבורותיו", ועל ידי זה דבריו נשמעין, הינו משתמע קלא לבריתא, כי תמן תליא שמיעה (זוהר פנחס ר"ל. ובתיקון ע), כמו שנאמר (חבקוק ג): "ה', שמעתי שמעך יראתי". וזה פרוש (תהלים ק"ג): "גבורי כח עושי דברו לשמע בקול דברו". איתא בזהר (לך צ.): 'זכין למשמע קלין מלעילא', הינו על ידי הגבורות נעשה רעמים, ועל ידי זה הלב שומע, והינו: "והגות לבי תבונות", וכמו שכתוב (מלכים א' ג): "ונתת לעבדך לב שומע", וגם דבריו נשמעין לבריתא, וזהו: "לשמע בקול דברו". וזה בחינת קול השופר, דא שופר של איל, אילו של יצחק (זוהר פנחס רל"ה:) בחינת: "ורעם גבורותיו". וזהו (תהלים פ"ט): "אשרי העם יודעי תרועה", 'יודעי' דיקא, שיפגע הקול במח, בחינות עבי מטרא, ויהיה בבחינת רעמים, ומי ששומע תקיעת שופר מאיש ירא וחרד, בודאי לא ידאג כל השנה מרעמים, כמו שכתוב: "בקולות וברקים עליהם נגלית, ובקול שופר עליהם הופעת", שבקול השופר הופיע עליהם מקולות וברקים:

</div>

3. And main the joy is in the heart as it is written "You have put joy in my heart" (Psalms 4:8) and it is impossible for the heart to rejoice except until he removes crookedness that is in his heart that he have straightness of heart and then he merits to joy as it is written "And for upright of heart joy" (Psalms 97:11) and crookedness that in the heart they strip by thunders as our sages, their memory for blessing, said (

Berakhot

59a) thunders were not created except to straighten crookedness that in the heart and thunders it is aspect of voice that a man brings out with force in his prayer and from this is made thunders as it is in the Zohar (Pinchas 235a) when voice comes out and enters in clouds of rain is heard voice to creation and this they are thunders and main the thunders they are from

gevurot

as it is written "And thunder of His

gevurot

who can understand" (Job 26:14) and for this we bless: that His power and His

gevurah

etc. and the

gevurot

they are aspect of power and

gevurah

that a man brings out the voice with great power and this voice strikes in clouds of rain that is aspect of brains, that from there descend drops

drops

as it is written in the Zohar (Pinchas 235a). "A well of living waters and flowing from Lebanon" (Song of Songs 4:15) from whiteness of brain and when it strikes in clouds of rain then is heard voice to creation, that is aspect of thunders and this is "Voice of Your thunder in the wheel" (Psalms 77:19) that is in skull of brain when enters in skull of brain is made from the voice thunders, and is heard to creation and this "My mouth speaks wisdoms" (Psalms 49:4) that is the speech that comes out from mouth strikes in the wisdom that is in skull of brain and by this: "And meditation of my heart understandings" (Psalms 49:4) that is by this that the thunder is aroused, the heart is aroused as they said: voice arouses the intention (see

Berakhot

24a and in

HaRosh

and

Rabbeinu

Yonah there and in Shulchan

Arukh

siman

101 and in

siman

61 seif 4) and this is (

Berakhot

6a) one who has in him fear of heaven, his words are heard because one who has in him fear, his voice is made thunders because thunder from side of Yitzchak as it is written: "And thunder of His

gevurot

" and by this his words are heard that is heard voice to creation because there depends hearing (Zohar Pinchas 230a) as it is said "Hashem, I heard Your report I feared" (Habakkuk 3:2) and this interpretation (Psalms 103:20): "Mighty of power doers of His word to hear in voice of His word" it is in the Zohar (Lech 86a) fortunate to hear voices from above that is by the

gevurot

is made thunders and by this the heart hears and that is: "And meditation of my heart understandings" and as it is written "And You give to Your servant a hearing heart" (1 Kings 3:9) and also his words are heard to creation and this is: "To hear in voice of His word" and this aspect of voice of the shofar this shofar of ram, ram of Yitzchak (Zohar Pinchas 235a) aspect of: "And thunder of His

gevurot

" (Psalms 89:14) and this is "Happy the people knowers of teruah" (Psalms 89:16) knowers precisely that the voice strikes in the brain, aspects of clouds of rain and will be in aspect of thunders but one who hears blowing of shofar from a man fearing and trembling certainly will not worry all the year from thunders as it is written "With voices and lightnings upon them You revealed, and with voice of shofar upon them You appeared" (Psalms 81:4? wait, context from prayer or midrash, but likely Psalms 81:4 for teruah) that with voice of the shofar appeared upon them from voices and lightnings


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

ד אבל צריך לפנות את המחין מחכמות חיצוניות וממחשבות זרות. מחמץ שלא יחמיץ את חכמתו בחכמות חיצוניות ובתאוות, כדי כשיוציא את הקול ויפגע במחו, יתעבד ממנו רעם, אבל כשגלגלתא דמחא אטום בטמאה, כמו שכתוב (ויקרא י"א): "ונטמתם בם", אזי אין קולו נשמע. גם ישמר יראתו, שממנו תוצאות הקול, כמו שכתוב: "ורעם גבורותיו", שלא יהיה לו יראה חיצונית, וזה (אבות פרק ג): 'אם אין חכמה אין יראה'; אם אין יראה אין חכמה. וזהו (שבת נו: ובסנהדרין כא:): 'ירד גבריאל ונעץ קנה בים'. פרוש: מהשתלשלות הגבורות, הינו יראה חיצונית, נעץ קנה בים החכמה. קנה דא בחינת קול היוצא מהקנה (ברכות ס"א. ועיין זוהר פנחס רל"ד.) הינו על ידי השתלשלות הגבורות, שהיא בחינת סוספיתא דדהבא, יראה חיצונית, נשאר הקול נעוץ באטימת השכל, ולא ישתמע לבריתא. ועקר לשמר מחו שלא יחמיץ, וזהו (תהלים ס"ח): "גער חית קנה", כדאיתא בזהר (פינחס רנ"ב): קנה חי"ת תשבר ותעשה ממנה ה"א, ותעשה מאותיות חמץ - מצה, הינו שלא תחמיץ חכמתך. וזהו לשון גער - לשון מריבה, כי מצה - לשון מריבה. דצדיקיא עבדין מצותא בסטרין אחרנין, דלא יתקריבו למשכנא דקדשה. הינו כשתשמר את חכמתך שלא יכנס בו חכמות חיצוניות, שלא תהרהר בהרהורים רעים, שהם בחינת קנה דסטרא אחרא, כנגד 'קנה חכמה קנה בינה' דקדשה, על ידי זה תנצל מבחינת חמץ, שהיא סטרא דמותא, כדאיתא מחמצת, תמן סטרא דמותא. ותאמין, כי כל מצותא ומריבה שיש בין הצדיקים השלמים, אין זה אלא כדי שיגרשו סטרין אחרנין, וזה פרוש (משלי ט"ו): "אזן שמעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין" - לשון תלונה ומריבה (ועיין זוהר חדש ס' ויצא וילן שם כד"א וילונו העם). כשאתה שומע מריבות שבין הצדיקים תדע, שזה משמיעין אותך תוכחה, על שפגמת בטפי מחך, שעל זה נאמר (משלי ב): "כל באיה לא ישובון, ולא ישיגו ארחות חיים", שאתה דבוק בסטרא דמותא, בחינת חמץ, בחינת ירד גבריאל וכו', ותדע שנעץ קנה, הינו חכמות חיצוניות נעוצים בים חכמתך, ובודאי אם לא היה נפגם מחך, לא היה נשמע לך מריבות שבין הצדיקים, ואין המריבה אלא בשבילך, כדי שתשוב ממות לחיים, מחמץ למצה, מחי"ת לה"א, ותשוב מיראה רעה, מקול פגום, מחכמה פגומה ליראה טובה, לקול טוב, לחכמה טובה. וכשתשמר את מחך מבחינת חמץ, שלא יהיה אטום, אזי יפגע קולך בגלגלתך, ויתעבד רעם, ויתפשט עקמומיות שבלבך, ואז תזכה לשמחה, כמו שכתוב: "ולישרי לב שמחה", וזה פרוש (תהלים פ"א): "אענך בסתר רעם, אבחנך על מי מריבה סלה", 'מי מריבה' זה בחינת מצה, בחינת מחין. על ידי זה נעשה רעמים:

</div>

4. But needs to empty the brain from external wisdoms and from foreign thoughts from leaven that he not leaven his wisdom with external wisdoms and with lusts so that when he brings out the voice and it strikes in brain will be made from it thunder but when skull of brain sealed with impurity as it is written "And you become impure with them" (Leviticus 11:43) then his voice is not heard also he will guard his fear, that from it bring out the voice as it is written: "And thunder of His

gevurot

" that he not have external fear and this (Avot chapter 3:9): if no wisdom no fear if no fear no wisdom and this is (Shabbat 56b and in Sanhedrin 21a): Descended Gabriel and stuck a reed in the sea interpretation: from chain of the

gevurot

that is external fear stuck reed in sea of wisdom reed this aspect of voice that comes out from the reed (

Berakhot

61a) that is by chain of the

gevurot

that is aspect of golden ring, external fear remains the voice stuck in sealing of the intellect and not heard to creation and main to guard brain that not leaven and this is "Rebuke beast of reed" (Psalms 68:31), as it is in the Zohar (Pinchas 252b) reed

chet

break and make from it

hei

and make from letters of chametz matzah that is that not leaven your wisdom and this is language of rebuke language of quarrel because matzah language of quarrel of

tzadikim

do quarrel in other sides that not approach to dwelling of holiness that is when you guard your wisdom that not enter in

external wisdoms that not think in evil thoughts that they aspect of reed of other side against reed of wisdom reed of understanding of holiness by this you will be saved from aspect of chametz that is side of death as it is

machmetzet

, there side of death and believe that all

matzutah

and quarrel that is between complete

tzadikim

this only in order that they expel other sides and this interpretation (Proverbs 15:31): "Ear hearing reproof of life in midst of wise will dwell" language of complaint and quarrel (and see Zohar Chadash 6 and

Vayelech

there 24a and he quarreled the people) when you hear quarrels between the

tzadikim

know, that this they make heard to you reproof on that you blemished in drops of your brain that on this is said (Proverbs 2:19): "All her comers not return, and not attain paths of life" that you attached in side of death aspect of chametz aspect of descended Gabriel etc. and know that stuck reed that is external wisdoms stuck in sea of your wisdom and certainly if not blemished your brain not would be heard to you quarrels between the

tzadikim

and the quarrel only for you in order that you return from death to life, from chametz to matzah, from

chet

hei

and return from evil fear, from defective voice, from defective wisdom to good fear, to good voice, to good wisdom and when you guard your brain from aspect of chametz that not be sealed then your voice will strike in your skull and will strip crookedness that in your heart and then you merit to joy as it is written: "And for upright of heart joy" and this interpretation (Psalms 81:2): "I will answer you in secret of thunder, I will test you on waters of

Meribah

selah" waters of

Meribah

this aspect of matzah aspect of brain by this is made thunders


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

ה ותדע, שצריך לשתף הגבורות בחסדים, שמאלא בימינא, כמו שכתוב (תהלים כ): "בגבורות ישע ימינו", כי עקר התגלות על ידי החסדים, כמו שכתוב (שם ק"י): "שב לימיני". וכן צריך לשתף האהבה עם היראה כדי שיתעבד רעמים, וזה מסטרא דימינא, מחא חורא ככספא (תקון ע). וזה "וישב הים", הינו ים החכמה, "לפנות בקר" דא בקר דאברהם (עיין זוהר תרומה ק"ע:) בחינת: "אברהם אוהבי" (ישעיהו מ"א). "לאיתנו" דא גבורות הינו בחינת: "קול רעמך בגלגל". וזהו (שיר השירים ח): "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה", כי עקר התגברות על ידי האהבה כמו שכתוב: "שב לימיני" וכו'. וזהו פרוש (תהלים כ"ט): "אל הכבוד" 'אל' דא חסד. 'כבוד' דא חכמה, כמו שכתוב (משלי ג): "כבוד חכמים ינחלו". 'הרעים' דא בחינת רעמים, הינו הגבורות בחינת רעמים צריך לשתף עמהם אהבה כדי שיפגעו בכבוד, בבחינת חכמה שיתעבד מהם רעמים, ותתגבר על אויביך כמו שכתוב: "שב לימיני" וכו':

</div>

And know, that needs to join the

gevurot

chasadim

left in right as it is written "In

gevurot

salvation of His right" (Psalms 20:7) because main revelation by

chasadim

as it is written "Sit at My right" (Psalms 110:1) and so needs to join the love with the fear in order that be made thunders and this from side of right, brain white as silver (Tikkun 70) and this "And the sea turned" (Exodus 14:28), that is sea of wisdom to morning this morning of Avraham (see Zohar

Terumah

170a) aspect of: "Avraham My lover" (Isaiah 41:8) to its strength this

gevurot

that is aspect of: "Voice of Your thunder in the wheel" and this is (Song of Songs 8:7): "Many waters cannot quench the love" because main strengthening by the love as it is written: "Sit at My right" etc. and this interpretation (Psalms 29:3): "G-d of glory" G-d this

chesed

glory this wisdom as it is written "Glory wise inherit" (Proverbs 3:35) thundered this aspect of thunders that is the

gevurot

aspect of thunders needs to join with them love in order that they strike in the glory in aspect of wisdom that be made from them thunders and you strengthen on your enemies as it is written: "Sit at My right" etc. and this interpretation: Said Rabba bar

bar

Chana: One time we were going in a ship, and the ship went between fin to fin of fish, three days and three nights, it in upright and we in slope. And if you say, the ship does not go much? When Rav Dimi came said as heating kettle of water.


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

וזה פרוש: אמר רבה בר בר חנא: זימנא חדא הוה אזלינן בספינתא, וסגאי ספינתא בין שיצא לשיצא דכורא תלתא יומא ותלתא לילותא, איהו בזקיפו ואנן בשפולי. וכי תימא, לא מסגי ספינתא טובא? כי אתא רב דימי אמר כמיחם קמקומא דמיא מסגי שתין פרסי, ושדי פרשא גירא וקדמה ליה איהי. ואמר רב אשי ההוא גילדנא דימא הואי, דאית ליה תרי שיצא (בבא בתרא עג:).

</div>

Goes sixty

parsangs

, and throws rider arrow and it precedes it. And said Rav Ashi that skin of sea it was, that has two fins (Bava Batra 73a)

Rashbam

: fin: between fin to fin fins on back of the fish, one to side of head and one to side of tail: it in upright that was going against the wind: and we were going in slope like the wind goes, that waters of sea do not flow, but by wind go in them: as heating kettle of water as measure that heat kettle of hot water: and throws rider arrow when any man shoots with arrow and bow on shore of the sea to land, we were seeing that the ship precedes the arrow ship language of importance this aspect of

gevurah

fear as it is written "Fear of Hashem it is His treasure" (Isaiah 33:6), that it main the importance fin language of distress as it is written "And consume them in a moment" (Numbers 16:21), and its targum: and destroy them three days and three nights this aspect of mitzvot, that there are in them rational and traditional and statutes and it is written in them "And you meditate in it day and night" (Joshua 1:8) it in upright and we in slope this aspect of: "Hashem rejoice in His works, let Israel rejoice in his Maker" as heating kettle of water, this brain as it is written "And flowing from Lebanon" (Song of Songs 4:15) goes sixty

parsangs

this aspect of

gevurot

, sixty mighty men, and thunder of His

gevurot

and if throws rider arrow rider: this aspect of

chesed

that brings out to light secrets, things contracted he explains them arrow this "Send Your arrows and confuse them" (Psalms 144:6) this aspect of: "Sit at My right" etc.


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

רשב"ם:

</div>

When a worthy person learns the Torah of the Tanna — the Tanna kisses him and he kisses the Tanna, causing immense delight to the Tanna — as it is written: "his lips move in the grave."


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

שיצא סנפיר: בין שיצא לשיצא סנפירין בגב הדג, אחד לצד הראש ואחד לצד הזנב: איהו בזקיפו שהיה הולך כנגד הרוח: ואנן אזלינן בשפולי כמו שהרוח הולך, דמים של ים אינם נובעין, אלא על ידי רוח הולכין בהן: כמיחם קמקומא דמיא כשיעור שמחממים קמקומא של מים חמין: ושדיא פרשא גירא כשהיה שום אדם יורה בחץ ובקשת על שפת הים לארץ, הוי חזינן דקדמה לה ספינתא לחץ:

</div>

precedes it this aspect of fear that it before that the fear it precedes as it is written "Beginning of wisdom" (Psalms 111:10) etc.


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

ספינתא - לשון חשיבות, דא בחינת גבורה יראה, כמו שכתוב (ישעיהו ל"ג): "יראת ה' היא אוצרו", שהיא עקר החשיבות. שיצא - לשון צרה, כמו שכתוב (במדבר ט"ז) "ואכלה אתם כרגע", ותרגומו: 'ואשצי יתהון'. תלתא יומא ולילותא - דא בחינת מצוות, שיש בהם משכלות ומקבלות וחקות, וכתיב בהם (יהושע א): "והגית בו יומם ולילה". איהו בזקיפו ואנן בשפולי - זה בחינת: "ישמח ה' במעשיו, ישמח ישראל בעושיו". כמיחם קמקומא דמיא - דא מחא, כמו שכתוב (שיר השירים ד): "ונוזלים מן לבנון". מסגא שתין פרסי - דא בחינת גבורות, ששים גבורים, ורעם גבורותיו. וכי שדי פרשא גירא - 'פרשא': דא בחינת חסד, שהוא מוציא לאור תעלומות, דברים המצמצמין הוא מפרש אותם. גירא - דא (תהלים קמ"ד): "שלח חצך ותהמם", דא בחינת: "שב לימיני" וכו'. קדמה ליה איהי - דא בחינת יראה שהיא קדם, שהיראה היא קודמת, כמו שכתוב (שם קי"א): "ראשית חכמה" וכו'. שרבה בר בר חנא ספר, שהלך כל כך במדת היראה, וראה גדל כח היראה, עד שיכול להבין על ידה בין קדם גזר דין לאחר גזר דין, וזהו בין שיצא וכו'. והדר מפרש איך יכול להבין, הינו על ידי המצוות, שהם בחינת תלתא יומא וכו', יכול להבין. ודוקא כשעושין אותן בשמחה, ועל ידי שמחת המצוות יכול להבין. כי הקדוש ברוך הוא משמח במעשיו, והשמחה היא מלבשת במצוות, כנ"ל, ואנחנו משמחין למטה גם כן בהקדוש ברוך הוא, כמו שכתוב: "ישמח ישראל בעושיו", ואין רצוננו בשום שכר, אפלו שכר עולם הבא, כנ"ל. וזה, 'איהו בזקיפו ואנן בשפולי', לפי שמחתו כן שמחתנו, ועל ידי זה אנחנו יכולין להבין. והדר מפרש איך להשיג בחינת שמחה, על ידי בחינת רעם. וזהו: כי אתא רב דימי אמר: כמיחם קמקומא דמיא וכו', הינו בחינת: קול רעמך בגלגל. שיתין זה בחינת גבורות, הפוגעין בגלגלתא, ונעשה ממנו רעמים. ואשתמע קלא: זה בחינת הקול מעורר הכונה, בחינת: לא נבראו רעמים וכו'. והדר אמר, שעקר התגברות הגבורות אינו אלא על ידי חסדים. וצריך לאכללא שמאלא בימינא, כנ"ל, ואף על פי כן צריך לאקדמא את היראה (עיין תקונים בהקדמה), כי בעל אבדה מחזיר על אבדתו (כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה [קדושין ב:]: 'דרכו של איש לחזר אחר אשה. משל לאדם, שאבדה לו אבדה' וכו'. פרוש: כי אהבה הוא בחינת איש ויראה היא בחינת אשה, כידוע. ועל כן צריך להקדים את היראה, כי אז תבוא אליו האהבה ממילא, כי האהבה הולכת ומחזרת אחר היראה תמיד, כי בעל אבדה מחזיר אחר אבדתו כנ"ל; כך שמעתי מפיו הקדוש בפרוש). וזהו בחינת: וכי שדא פרשא גירא וכו' ואמר רב אשי: האי גלדנא דימא וכו' ג'י'ל'דנ'א הוא בחינת שם אג"לא שהוא בחינת גבורות, כי הוא ראשי תבות: א'תה ג'בור ל'עולם א'דני, כמובא (ז"ח פר' תרומה), כי גלדנא הוא אותיות אג"ל, ושם אדנ"י בשלמות הינו שם אגל"א, כנ"ל.

</div>

that Rabba bar

bar

Chana told, that he went so much in attribute of the fear and saw greatness power of the fear until he can understand by it between before decree of judgment to after decree of judgment and this is between fin etc. and after explains how can understand that is by the mitzvot, that are aspect of three days etc.


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

וזה פרוש: בחצצרות וקול שופר - וכו', היינו על ידי בחינת קול דנפיק, כנ"ל, על ידי זה ירעם הים וכו', נעשה בחינת רעמים, בחינת: "קול רעמך בגלגל". תבל וישבי בה - דא בחינת לבא וערקין דילה, כמו שאמרו: לא נבראו רעמים וכו', כי תבל - אותיות תיו לב. תיו - לשון רשימה, כמו שכתוב (יחזקאל ט): "והתוית תו", שנרשם הקול בלב, כמו שנאמר: לא נבראו רעמים וכו'. ועל ידי זה: נהרות ימחאו כף - בחינת שמחה, כנ"ל, "ולישרי לב שמחה". ועל ידי השמחה יחד הרים ירננו - רנה: לשון תפלה, כמו שכתוב (מלכים א' ח): "לשמע אל הרנה" וכו'. הרים בחינת צדיקים (עיין מ"ר בא פ' ט"ו). הינו על ידי שמחת הלב יכולין להתפלל ולהלביש את תפלתן במאמר, כשיבינו כי נגזר הדין, וזה פרוש יחד, שמלבישים תפלתם בספורים יחד.

</div>

can understand and specifically when doing them in joy and by joy of the mitzvot can understand because the Holy One blessed be He rejoices in His works and the joy is clothed in mitzvot, as above and we rejoice below also in the Holy One blessed be He as it is written: "Let Israel rejoice in his Maker" and there is no desire of us in any reward, even reward of the world to come, as above and this, it in upright and we in slope according to His joy so our joy and by this we can understand and after explains how to attain aspect of joy by aspect of thunder and this is: when Rav Dimi came said: as heating kettle of water etc. that is aspect of: voice of Your thunder in the wheel sixty this aspect of

gevurot

that strike in skull and is made from it thunders and heard voice. this aspect of the voice arouses the intention aspect of: thunders were not created etc. and after said that main strengthening of the

gevurot

only by

chasadim

and needs to include left in right, as above and even though so needs to precede the fear (see

Tikkunim

introduction) because owner of lost seeks after his lost [as our Rabbis, their memory for blessing, said (Kiddushin 2b). Way of a man to seek after a woman parable to a man, that lost to him a lost etc. interpretation: because love it aspect of man and fear she aspect of woman as known and therefore needs to precede the fear because then the love comes to him automatically because love goes and seeks after the fear always because owner of lost seeks after his lost as above so I heard from his holy mouth explicitly] and this is aspect of: and if throws rider arrow etc. and said Rav Ashi: this skin of sea etc. skin this aspect of name Agla that it aspect of

gevurot

because it first letters: You are mighty forever Adonai, as brought (Zohar Chadash Parashat

Terumah

) because skin it letters Agla, and name Adonai in completeness that is name Agla, as above and this interpretation: with trumpets and voice of shofar etc. that is by aspect of voice that comes out, as above by this the sea thunders etc. is made aspect of thunders, aspect of: "Voice of Your thunder in the wheel" world and its dwellers this aspect of heart and its vessels as they said: thunders were not created etc. because world letters

tav

lev, language of impression as it is written "And mark a

tav

" (Ezekiel 9:4) that the voice is impressed in the heart as it is said: thunders were not created etc.

rivers clap hand, aspect of joy, as above, "And for upright of heart joy" and by joy of the heart together the mountains will sing

rinah

: language of prayer as it is written "To hear to the

rinah

" (1 Kings 8:28) etc. mountains aspect of

tzadikim

(see Midrash Rabbah Ba 80:15) that is by joy of heart can pray and to clothe their prayer in statement when they understand that the judgment was decreed and this interpretation together that they clothe their prayer in stories together



# BeChatzotzrot VeKol Shofar

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/5/

# BeChatzotzrot VeKol Shofar

<div dir="rtl">בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני וכו</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/5


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני וכו' (תהלים צ"ח)

</div>

Likutay Moharan 5

BeChatzotzrot VeKol Shofar

[In the language of our Rebbe, his memory for blessing] With trumpets and sound of shofar shout before etc. (Psalms 98:6)


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

א כי צריך כל אדם לומר: כל העולם לא נברא אלא בשבילי (סנהדרין לז.). נמצא כשהעולם נברא בשבילי, צריך אני לראות ולעין בכל עת בתקון העולם. ולמלאות חסרון העולם, ולהתפלל בעבורם. וענין התפלה הן בשני פנים. הינו קדם גזר דין מתפללין כסדר התפלה, ואין צריך להלביש התפלה, אבל לאחר גזר דין צריך להלביש התפלה, כדי שלא יבינו המלאכים העומדים לשמאל, ולא יקטרגו. כמו שכתוב (דניאל ד): "בגזרת עירין פתגמין", הינו לאחר גזר דין, אזי "במאמר קדישין שאלתין", אזי הצדיקים מלבישים שאלתם במאמר:

</div>

1. Because every man needs to say. The whole world was not created except for me (Sanhedrin 37a) found when the world was created for me I need to see and examine at every time in the repair of the world and to fill the lack of the world and to pray for them and the matter of prayer they are in two faces before decree of judgment they pray as the order of the prayer and there is no need to clothe the prayer but after decree of judgment needs to clothe the prayer so that the angels standing to the left do not understand, and not prosecute as it is written "By decree of the watchers the sentence" (Daniel 4:14) that is after decree of judgment then "By word of the holy ones the asking" (Daniel 4:14) then the

tzadikim

clothe their asking in statement


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

ב אבל איך ידעינן בין קדם גזר דין בין לאחר גזר דין - על ידי המצוות שאנו עושים, יכולין אנחנו לידע בין קדם גזר דין לאחר גזר דין. ודוקא כשעושין המצוות בשמחה גדולה כל כך, עד שאין רוצה בשום שכר עולם הבא, אלא הוא רוצה שיזמין לו הקדוש ברוך הוא מצוה אחרת בשכר מצוה זאת, כמאמר חכמינו, זכרונם לברכה (אבות ד): 'שכר מצוה מצוה', כי הוא נהנה מהמצוה בעצמה. וזהו החלוק שבין נבואת משה רבנו לבין נבואת שאר נביאים, כפרוש רש"י: "וידבר משה אל ראשי המטות וכו' זה הדבר אשר צוה ה'" (במדבר ל), פרש רש"י: כל הנביאים נתנבאו ב"כה אמר ה'", נוסף עליהם משה, שהתנבא: ב"זה הדבר". כי בחינת "כה" הוא אספקלריא שאינה מאירה, ו"זה הדבר" הוא בחינת אספקלריא המאירה. ואלו השתי בחינות נביאות יש בעבודת הבורא. יש אדם העושה המצוה בשכר עולם הבא, שאינו נהנה מהמצוה בעצמה, אלו לא היו נותנין לו עולם הבא בשכרה, לא היה עושה אותה, וזה בחינת "כה", אספקלריא שאינה מאירה. כמו אדם שרואה איזה דבר מרחוק (עיין זוהר ויחי ק"ך), כן הוא עושה המצוה בשביל שכרה הבא לעת רחוק, הינו אחר עולם הזה. ושלום שכר נקרא בשם נביא, כי ראשי תבות של: יבא ברנה נשא אלמותיו, ושם בפסוק הזה נרמז על שלום שכר (תהלים קכ"ו): "הלוך ילך ובכה נושא משך הזרע", שמצטער בעשיתה, "בא יבא ברנה נשא אלמותיו", שישמח לעתיד, כשיקבל שכר המצוות. ראשי תבות של יבא ברנה נשא אלמותיו, ראשי תבות נביא. אבל נביא שמתנבא ב"זה הדבר", שאינו רוצה בשכר המצוות, אלא רוצה במצוה בעצמה, שהוא משמח כל כך בעשיתה, עד שממאס בכל מין שכר, נמצא שעולם הבא שלו בהמצוה בעצמה. וזה בחינת נביא, הינו שלום שכר, בבחינת: "זה הדבר", בבחינת אספקלריא המאירה, כמו אדם הרואה דבר מקרוב בראיה יפה וברה, כמו כן הוא נהנה מהמצוה בעצמה, ושכרו נגד עיניו. ומי שהוא במדרגה הזאת, שעושה המצוה בשמחה גדולה כל כך, עד שאין רוצה בשום שכר עולם הבא בשבילה, הוא יכול לידע בין קדם גזר דין לאחר גזר דין. כי המצוות הם קומה שלמה, והם מחיין את כל הקומות, הן קומת אדם, הן קומת עולם, הן קומת שנה, כי עולם שנה נפש, הן מקבלין החיות מהמצוות, כמו שכתוב (תהלים ל"ג): "וכל מעשהו באמונה", וכתיב (שם קי"ט): "כל מצותיך אמונה". והקדוש ברוך הוא, הוא אחדות פשוט עם המצוות. וכשמעשה הקדוש ברוך הוא כתקונן וכסדרן, אזי הקדוש ברוך הוא משמח בהם ומתענג בהם, כמו שכתוב (שם ק"ד): "ישמח ה' במעשיו". כמו בעל מלאכה, שעושה איזה כלי, והכלי הוא יפה, אזי הוא מתענג בה, והשמחה של הקדוש ברוך הוא היא מלבשת בהמצוות, כי הם אחדותו. ומי שעושה המצוה בשמחה מהמצוה בעצמה, נמצא כשנכנס בהשמחה שבמצוה, הוא נכנס בשמחת הקדוש ברוך הוא, שמשמח במעשיו, וזה בחינת (שם קמ"ט): "ישמח ישראל בעושיו". נמצא כשיש איזה צער ודין בעולם שנה נפש, אזי בודאי נגרע משמחת הקדוש ברוך הוא, כמו שכתוב (בראשית ו): "ויתעצב אל לבו", וכמו שכתוב (סנהדרין מו.): 'שכינה מה אומרת - קלני מראשי' וכו'. וזה שנכנס בתוך השמחה. יכול בודאי לידע לפי ענין השמחה אם הוא קדם גזר דין, אם הוא לאחר גזר דין. גם יכול לידע על איזהו חלק מהקומה נגזר הדין, כי יודע לפי קומת המצוות. אם אין יכול לעשות בשמחה ראשי המצוות, הינו מצוות התלויים בראש, ידע שהדין נגזר על ראשי עולם שנה נפש, וכן בשאר קומת המצוות. וזהו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (מכילתא; ועין ביצה טז.): 'בשבת - זכרהו מאחד בשבת', הינו שמחת ותענוג עולם הבא, שהוא בחינת שבת, ירגיש בששת ימי המעשה, שהן בחינת מעשה המצוות, שבהם נבראו עולם שנה נפש. [וזהו] (דברים כ"ד): "ביומו תתן שכרו", שיהא שכרו מהמצוות בעצמן, "ולא תבוא עליו השמש", שלא יעשה המצוות בשכר עולם הבא, שהיא אחר ביאת שמשו אחר מותו:

</div>

2. But how do we know between before decree of judgment to between after decree of judgment? By the mitzvot that we do we can know between before decree of judgment to after decree of judgment and specifically when doing the mitzvot in great joy so much until he does not want in any reward of the world to come but he wants that the Holy One blessed be He will provide him another mitzvah in reward of this mitzvah as the statement of our sages, their memory for blessing (Avot 4:2): reward of mitzvah

mitzvah

because he enjoys from the mitzvah in itself and this is the difference between prophecy of Moshe our teacher to between prophecy of other prophets as interpretation of Rashi: "And Moshe spoke to the heads of the tribes etc. this is the word that Hashem commanded" (Numbers 30:2) interpreted Rashi: all the prophets prophesied with "thus said Hashem" added to them Moshe, that prophesied: with "this is the word" because aspect of "thus" is mirror that does not illuminate and "this is the word" is aspect of mirror that illuminates and these two aspects prophecy there are in service of the Creator there is a man doing the mitzvah for reward of the world to come that does not enjoy from the mitzvah in itself if they did not give him the world to come for its reward he would not do it and this aspect of "thus", mirror that does not illuminate like a man that sees

some thing

from afar (see Zohar

Vayera

120a) so he does the mitzvah for its reward that comes at a distant time that is after this world and payment of reward is called by name prophet because first letters of come in joy bearing his sheaves and there in that verse is hinted on payment of reward (Psalms 126:6). "Going he goes and weeps carrying the seed-bag", that is pained in its doing "Coming he comes in joy bearing his sheaves" that he will rejoice in the future, when he receives reward of the mitzvot come in joy bearing his sheaves, first letters prophet but prophet that prophesies with "this is the word" that does not want in reward of the mitzvot but wants in the mitzvah in itself that he rejoices so much in its doing until he despises all kind of reward found that his world to come is in the mitzvah in itself and this aspect of prophet, that is payment of reward, in aspect of: "this is the word" in aspect of mirror that illuminates like a man seeing a thing from close in beautiful and clear seeing so he enjoys from the mitzvah in itself and his reward before his eyes and one who is in this level that does the mitzvah in great joy so much until he does not want in any reward of the world to come for it he can know between before decree of judgment to after decree of judgment because the mitzvot they are complete stature and they vitalize all the statures they stature of man, they stature of world, they stature of year because world year soul, they receive vitality from the mitzvot as it is written "And all His work in faith" (Psalms 33:4) and it is written "All Your mitzvot faith" (Psalms 119:86) and the Holy One blessed be He is simple unity with the mitzvot and when the work of the Holy One blessed be He as their repair and as their order then the Holy One blessed be He rejoices in them and delights in them as it is written "Hashem rejoice in His works" (Psalms 104:31) like a craftsman, that makes some vessel and the vessel is beautiful then he delights in it and the joy of the Holy One blessed be He is clothed in the mitzvot because they are His unity and one who does the mitzvah in joy from the mitzvah in itself found when he enters in the joy that is in the mitzvah he enters in the joy of the Holy One blessed be He that rejoices in His works and this aspect of "Let Israel rejoice in his Maker" (Psalms 149:2) found when there is some sorrow and judgment in world year soul then certainly is diminished from joy of the Holy One blessed be He as it is written "And He was grieved to His heart" (Genesis 6:6) and as it is written (Sanhedrin 46a) Shekhinah what does it say My head aches etc. and this that enters within the joy can certainly know according to the matter of the joy if it is before decree of judgment, if it is after decree of judgment also can know on which part from the stature the judgment was decreed because he knows according to stature of the mitzvot if he cannot do in joy heads of the mitzvot that is mitzvot dependent on the head he knows that the judgment was decreed on heads of world year soul and so in rest of stature of the mitzvot and this is what our Rabbis, their memory for blessing, said (

Mekhilta

, and see

Beitzah

16a): On Shabbat, remember it from one on Shabbat that is joy and delight of the world to come that is aspect of Shabbat he feels in six days of action that are aspect of doing of the mitzvot in them were created world year soul and this is "On its day you shall give its wage" (Deuteronomy 24:15) that its wage be from the mitzvot themselves "And the sun shall not set upon it" (Deuteronomy 24:15) that he not do the mitzvot for reward of the world to come that is after setting of his sun after his death


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

ג ועקר השמחה הוא בלב, כמו שכתוב (תהלים ד): "נתת שמחה בלבי". ואי אפשר ללב לשמח, אלא עד שיסיר עקמומיות שבלבו, שיהא לו ישרות לב, ואז יזכה לשמחה, כמו שכתוב (שם צ"ז): "ולישרי לב שמחה". ועקמומיות שבלב מפשיטין על ידי רעמים, כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (ברכות נט.): 'לא נבראו רעמים אלא לפשט עקמימיות שבלב', ורעמים הוא בחינת קול שאדם מוציא בכח בתפלתו, ומזה נעשה רעמים. כי איתא בזהר (פינחס רלה:) 'כד קלא נפיק ואערא בעבי מטרא אשתמע קלא לבריתא ודא אינון רעמים', ועקר הרעמים הם מגבורות, כמו שכתוב (איוב כ"ו): "ורעם גבורותיו מי יתבונן". ובשביל זה אנו מברכין: שכחו וגבורתו וכו'. והגבורות הם בחינת כח וגבורה, שאדם מוציא את הקול בכח גדול, והקול הזה פוגע בעבי מטרא, הינו בחינת מחין, שמשם יורדין טפין טפין, כמו שכתוב בזהר (פינחס רלה:): "באר מים חיים ונוזלים מן לבנון" - 'מן לבונא דמחא'. וכשפוגע בעבי מטרא, אזי אשתמע קלא לבריתא, הינו בחינת רעמים, וזהו (תהלים ע"ז): "קול רעמך בגלגל", הינו בגלגלתא דמחא, כד אערא בגלגלתא דמחא, נעשה מהקול רעמים, ונשמע לבריתא. וזה (שם מ"ט): "פי ידבר חכמות", הינו הדבור היוצא מפי פוגע בחכמה, הינו בגלגלתא דמחא, ועל ידי זה: "והגות לבי" וכו', הינו (עי"ז שנתעורר הרעם (כצ"ל). שנתעורר על ידי זה הרעם, נתעורר הלב, כמו שאמרו: 'קול מעורר הכונה' עיין ברכות כ"ד: ובהרא"ש ורבינו יונה שם ובש"ע סי' ק"א. [ובסי' ס"א סעיף ד']. וזה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (ברכות ו:) 'מי שיש בו יראת שמים, דבריו נשמעין', כי מי שיש בו יראה, קולו נעשה רעמים, כי רעם מסטרא דיצחק, כמו שכתוב: "ורעם גבורותיו", ועל ידי זה דבריו נשמעין, הינו משתמע קלא לבריתא, כי תמן תליא שמיעה (זוהר פנחס ר"ל. ובתיקון ע), כמו שנאמר (חבקוק ג): "ה', שמעתי שמעך יראתי". וזה פרוש (תהלים ק"ג): "גבורי כח עושי דברו לשמע בקול דברו". איתא בזהר (לך צ.): 'זכין למשמע קלין מלעילא', הינו על ידי הגבורות נעשה רעמים, ועל ידי זה הלב שומע, והינו: "והגות לבי תבונות", וכמו שכתוב (מלכים א' ג): "ונתת לעבדך לב שומע", וגם דבריו נשמעין לבריתא, וזהו: "לשמע בקול דברו". וזה בחינת קול השופר, דא שופר של איל, אילו של יצחק (זוהר פנחס רל"ה:) בחינת: "ורעם גבורותיו". וזהו (תהלים פ"ט): "אשרי העם יודעי תרועה", 'יודעי' דיקא, שיפגע הקול במח, בחינות עבי מטרא, ויהיה בבחינת רעמים, ומי ששומע תקיעת שופר מאיש ירא וחרד, בודאי לא ידאג כל השנה מרעמים, כמו שכתוב: "בקולות וברקים עליהם נגלית, ובקול שופר עליהם הופעת", שבקול השופר הופיע עליהם מקולות וברקים:

</div>

3. And main the joy is in the heart as it is written "You have put joy in my heart" (Psalms 4:8) and it is impossible for the heart to rejoice except until he removes crookedness that is in his heart that he have straightness of heart and then he merits to joy as it is written "And for upright of heart joy" (Psalms 97:11) and crookedness that in the heart they strip by thunders as our sages, their memory for blessing, said (

Berakhot

59a) thunders were not created except to straighten crookedness that in the heart and thunders it is aspect of voice that a man brings out with force in his prayer and from this is made thunders as it is in the Zohar (Pinchas 235a) when voice comes out and enters in clouds of rain is heard voice to creation and this they are thunders and main the thunders they are from

gevurot

as it is written "And thunder of His

gevurot

who can understand" (Job 26:14) and for this we bless: that His power and His

gevurah

etc. and the

gevurot

they are aspect of power and

gevurah

that a man brings out the voice with great power and this voice strikes in clouds of rain that is aspect of brains, that from there descend drops

drops

as it is written in the Zohar (Pinchas 235a). "A well of living waters and flowing from Lebanon" (Song of Songs 4:15) from whiteness of brain and when it strikes in clouds of rain then is heard voice to creation, that is aspect of thunders and this is "Voice of Your thunder in the wheel" (Psalms 77:19) that is in skull of brain when enters in skull of brain is made from the voice thunders, and is heard to creation and this "My mouth speaks wisdoms" (Psalms 49:4) that is the speech that comes out from mouth strikes in the wisdom that is in skull of brain and by this: "And meditation of my heart understandings" (Psalms 49:4) that is by this that the thunder is aroused, the heart is aroused as they said: voice arouses the intention (see

Berakhot

24a and in

HaRosh

and

Rabbeinu

Yonah there and in Shulchan

Arukh

siman

101 and in

siman

61 seif 4) and this is (

Berakhot

6a) one who has in him fear of heaven, his words are heard because one who has in him fear, his voice is made thunders because thunder from side of Yitzchak as it is written: "And thunder of His

gevurot

" and by this his words are heard that is heard voice to creation because there depends hearing (Zohar Pinchas 230a) as it is said "Hashem, I heard Your report I feared" (Habakkuk 3:2) and this interpretation (Psalms 103:20): "Mighty of power doers of His word to hear in voice of His word" it is in the Zohar (Lech 86a) fortunate to hear voices from above that is by the

gevurot

is made thunders and by this the heart hears and that is: "And meditation of my heart understandings" and as it is written "And You give to Your servant a hearing heart" (1 Kings 3:9) and also his words are heard to creation and this is: "To hear in voice of His word" and this aspect of voice of the shofar this shofar of ram, ram of Yitzchak (Zohar Pinchas 235a) aspect of: "And thunder of His

gevurot

" (Psalms 89:14) and this is "Happy the people knowers of teruah" (Psalms 89:16) knowers precisely that the voice strikes in the brain, aspects of clouds of rain and will be in aspect of thunders but one who hears blowing of shofar from a man fearing and trembling certainly will not worry all the year from thunders as it is written "With voices and lightnings upon them You revealed, and with voice of shofar upon them You appeared" (Psalms 81:4? wait, context from prayer or midrash, but likely Psalms 81:4 for teruah) that with voice of the shofar appeared upon them from voices and lightnings


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

ד אבל צריך לפנות את המחין מחכמות חיצוניות וממחשבות זרות. מחמץ שלא יחמיץ את חכמתו בחכמות חיצוניות ובתאוות, כדי כשיוציא את הקול ויפגע במחו, יתעבד ממנו רעם, אבל כשגלגלתא דמחא אטום בטמאה, כמו שכתוב (ויקרא י"א): "ונטמתם בם", אזי אין קולו נשמע. גם ישמר יראתו, שממנו תוצאות הקול, כמו שכתוב: "ורעם גבורותיו", שלא יהיה לו יראה חיצונית, וזה (אבות פרק ג): 'אם אין חכמה אין יראה'; אם אין יראה אין חכמה. וזהו (שבת נו: ובסנהדרין כא:): 'ירד גבריאל ונעץ קנה בים'. פרוש: מהשתלשלות הגבורות, הינו יראה חיצונית, נעץ קנה בים החכמה. קנה דא בחינת קול היוצא מהקנה (ברכות ס"א. ועיין זוהר פנחס רל"ד.) הינו על ידי השתלשלות הגבורות, שהיא בחינת סוספיתא דדהבא, יראה חיצונית, נשאר הקול נעוץ באטימת השכל, ולא ישתמע לבריתא. ועקר לשמר מחו שלא יחמיץ, וזהו (תהלים ס"ח): "גער חית קנה", כדאיתא בזהר (פינחס רנ"ב): קנה חי"ת תשבר ותעשה ממנה ה"א, ותעשה מאותיות חמץ - מצה, הינו שלא תחמיץ חכמתך. וזהו לשון גער - לשון מריבה, כי מצה - לשון מריבה. דצדיקיא עבדין מצותא בסטרין אחרנין, דלא יתקריבו למשכנא דקדשה. הינו כשתשמר את חכמתך שלא יכנס בו חכמות חיצוניות, שלא תהרהר בהרהורים רעים, שהם בחינת קנה דסטרא אחרא, כנגד 'קנה חכמה קנה בינה' דקדשה, על ידי זה תנצל מבחינת חמץ, שהיא סטרא דמותא, כדאיתא מחמצת, תמן סטרא דמותא. ותאמין, כי כל מצותא ומריבה שיש בין הצדיקים השלמים, אין זה אלא כדי שיגרשו סטרין אחרנין, וזה פרוש (משלי ט"ו): "אזן שמעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין" - לשון תלונה ומריבה (ועיין זוהר חדש ס' ויצא וילן שם כד"א וילונו העם). כשאתה שומע מריבות שבין הצדיקים תדע, שזה משמיעין אותך תוכחה, על שפגמת בטפי מחך, שעל זה נאמר (משלי ב): "כל באיה לא ישובון, ולא ישיגו ארחות חיים", שאתה דבוק בסטרא דמותא, בחינת חמץ, בחינת ירד גבריאל וכו', ותדע שנעץ קנה, הינו חכמות חיצוניות נעוצים בים חכמתך, ובודאי אם לא היה נפגם מחך, לא היה נשמע לך מריבות שבין הצדיקים, ואין המריבה אלא בשבילך, כדי שתשוב ממות לחיים, מחמץ למצה, מחי"ת לה"א, ותשוב מיראה רעה, מקול פגום, מחכמה פגומה ליראה טובה, לקול טוב, לחכמה טובה. וכשתשמר את מחך מבחינת חמץ, שלא יהיה אטום, אזי יפגע קולך בגלגלתך, ויתעבד רעם, ויתפשט עקמומיות שבלבך, ואז תזכה לשמחה, כמו שכתוב: "ולישרי לב שמחה", וזה פרוש (תהלים פ"א): "אענך בסתר רעם, אבחנך על מי מריבה סלה", 'מי מריבה' זה בחינת מצה, בחינת מחין. על ידי זה נעשה רעמים:

</div>

4. But needs to empty the brain from external wisdoms and from foreign thoughts from leaven that he not leaven his wisdom with external wisdoms and with lusts so that when he brings out the voice and it strikes in brain will be made from it thunder but when skull of brain sealed with impurity as it is written "And you become impure with them" (Leviticus 11:43) then his voice is not heard also he will guard his fear, that from it bring out the voice as it is written: "And thunder of His

gevurot

" that he not have external fear and this (Avot chapter 3:9): if no wisdom no fear if no fear no wisdom and this is (Shabbat 56b and in Sanhedrin 21a): Descended Gabriel and stuck a reed in the sea interpretation: from chain of the

gevurot

that is external fear stuck reed in sea of wisdom reed this aspect of voice that comes out from the reed (

Berakhot

61a) that is by chain of the

gevurot

that is aspect of golden ring, external fear remains the voice stuck in sealing of the intellect and not heard to creation and main to guard brain that not leaven and this is "Rebuke beast of reed" (Psalms 68:31), as it is in the Zohar (Pinchas 252b) reed

chet

break and make from it

hei

and make from letters of chametz matzah that is that not leaven your wisdom and this is language of rebuke language of quarrel because matzah language of quarrel of

tzadikim

do quarrel in other sides that not approach to dwelling of holiness that is when you guard your wisdom that not enter in

external wisdoms that not think in evil thoughts that they aspect of reed of other side against reed of wisdom reed of understanding of holiness by this you will be saved from aspect of chametz that is side of death as it is

machmetzet

, there side of death and believe that all

matzutah

and quarrel that is between complete

tzadikim

this only in order that they expel other sides and this interpretation (Proverbs 15:31): "Ear hearing reproof of life in midst of wise will dwell" language of complaint and quarrel (and see Zohar Chadash 6 and

Vayelech

there 24a and he quarreled the people) when you hear quarrels between the

tzadikim

know, that this they make heard to you reproof on that you blemished in drops of your brain that on this is said (Proverbs 2:19): "All her comers not return, and not attain paths of life" that you attached in side of death aspect of chametz aspect of descended Gabriel etc. and know that stuck reed that is external wisdoms stuck in sea of your wisdom and certainly if not blemished your brain not would be heard to you quarrels between the

tzadikim

and the quarrel only for you in order that you return from death to life, from chametz to matzah, from

chet

hei

and return from evil fear, from defective voice, from defective wisdom to good fear, to good voice, to good wisdom and when you guard your brain from aspect of chametz that not be sealed then your voice will strike in your skull and will strip crookedness that in your heart and then you merit to joy as it is written: "And for upright of heart joy" and this interpretation (Psalms 81:2): "I will answer you in secret of thunder, I will test you on waters of

Meribah

selah" waters of

Meribah

this aspect of matzah aspect of brain by this is made thunders


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

ה ותדע, שצריך לשתף הגבורות בחסדים, שמאלא בימינא, כמו שכתוב (תהלים כ): "בגבורות ישע ימינו", כי עקר התגלות על ידי החסדים, כמו שכתוב (שם ק"י): "שב לימיני". וכן צריך לשתף האהבה עם היראה כדי שיתעבד רעמים, וזה מסטרא דימינא, מחא חורא ככספא (תקון ע). וזה "וישב הים", הינו ים החכמה, "לפנות בקר" דא בקר דאברהם (עיין זוהר תרומה ק"ע:) בחינת: "אברהם אוהבי" (ישעיהו מ"א). "לאיתנו" דא גבורות הינו בחינת: "קול רעמך בגלגל". וזהו (שיר השירים ח): "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה", כי עקר התגברות על ידי האהבה כמו שכתוב: "שב לימיני" וכו'. וזהו פרוש (תהלים כ"ט): "אל הכבוד" 'אל' דא חסד. 'כבוד' דא חכמה, כמו שכתוב (משלי ג): "כבוד חכמים ינחלו". 'הרעים' דא בחינת רעמים, הינו הגבורות בחינת רעמים צריך לשתף עמהם אהבה כדי שיפגעו בכבוד, בבחינת חכמה שיתעבד מהם רעמים, ותתגבר על אויביך כמו שכתוב: "שב לימיני" וכו':

</div>

And know, that needs to join the

gevurot

chasadim

left in right as it is written "In

gevurot

salvation of His right" (Psalms 20:7) because main revelation by

chasadim

as it is written "Sit at My right" (Psalms 110:1) and so needs to join the love with the fear in order that be made thunders and this from side of right, brain white as silver (Tikkun 70) and this "And the sea turned" (Exodus 14:28), that is sea of wisdom to morning this morning of Avraham (see Zohar

Terumah

170a) aspect of: "Avraham My lover" (Isaiah 41:8) to its strength this

gevurot

that is aspect of: "Voice of Your thunder in the wheel" and this is (Song of Songs 8:7): "Many waters cannot quench the love" because main strengthening by the love as it is written: "Sit at My right" etc. and this interpretation (Psalms 29:3): "G-d of glory" G-d this

chesed

glory this wisdom as it is written "Glory wise inherit" (Proverbs 3:35) thundered this aspect of thunders that is the

gevurot

aspect of thunders needs to join with them love in order that they strike in the glory in aspect of wisdom that be made from them thunders and you strengthen on your enemies as it is written: "Sit at My right" etc. and this interpretation: Said Rabba bar

bar

Chana: One time we were going in a ship, and the ship went between fin to fin of fish, three days and three nights, it in upright and we in slope. And if you say, the ship does not go much? When Rav Dimi came said as heating kettle of water.


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

וזה פרוש: אמר רבה בר בר חנא: זימנא חדא הוה אזלינן בספינתא, וסגאי ספינתא בין שיצא לשיצא דכורא תלתא יומא ותלתא לילותא, איהו בזקיפו ואנן בשפולי. וכי תימא, לא מסגי ספינתא טובא? כי אתא רב דימי אמר כמיחם קמקומא דמיא מסגי שתין פרסי, ושדי פרשא גירא וקדמה ליה איהי. ואמר רב אשי ההוא גילדנא דימא הואי, דאית ליה תרי שיצא (בבא בתרא עג:).

</div>

Goes sixty

parsangs

, and throws rider arrow and it precedes it. And said Rav Ashi that skin of sea it was, that has two fins (Bava Batra 73a)

Rashbam

: fin: between fin to fin fins on back of the fish, one to side of head and one to side of tail: it in upright that was going against the wind: and we were going in slope like the wind goes, that waters of sea do not flow, but by wind go in them: as heating kettle of water as measure that heat kettle of hot water: and throws rider arrow when any man shoots with arrow and bow on shore of the sea to land, we were seeing that the ship precedes the arrow ship language of importance this aspect of

gevurah

fear as it is written "Fear of Hashem it is His treasure" (Isaiah 33:6), that it main the importance fin language of distress as it is written "And consume them in a moment" (Numbers 16:21), and its targum: and destroy them three days and three nights this aspect of mitzvot, that there are in them rational and traditional and statutes and it is written in them "And you meditate in it day and night" (Joshua 1:8) it in upright and we in slope this aspect of: "Hashem rejoice in His works, let Israel rejoice in his Maker" as heating kettle of water, this brain as it is written "And flowing from Lebanon" (Song of Songs 4:15) goes sixty

parsangs

this aspect of

gevurot

, sixty mighty men, and thunder of His

gevurot

and if throws rider arrow rider: this aspect of

chesed

that brings out to light secrets, things contracted he explains them arrow this "Send Your arrows and confuse them" (Psalms 144:6) this aspect of: "Sit at My right" etc.


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

רשב"ם:

</div>

When a worthy person learns the Torah of the Tanna — the Tanna kisses him and he kisses the Tanna, causing immense delight to the Tanna — as it is written: "his lips move in the grave."


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

שיצא סנפיר: בין שיצא לשיצא סנפירין בגב הדג, אחד לצד הראש ואחד לצד הזנב: איהו בזקיפו שהיה הולך כנגד הרוח: ואנן אזלינן בשפולי כמו שהרוח הולך, דמים של ים אינם נובעין, אלא על ידי רוח הולכין בהן: כמיחם קמקומא דמיא כשיעור שמחממים קמקומא של מים חמין: ושדיא פרשא גירא כשהיה שום אדם יורה בחץ ובקשת על שפת הים לארץ, הוי חזינן דקדמה לה ספינתא לחץ:

</div>

precedes it this aspect of fear that it before that the fear it precedes as it is written "Beginning of wisdom" (Psalms 111:10) etc.


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

ספינתא - לשון חשיבות, דא בחינת גבורה יראה, כמו שכתוב (ישעיהו ל"ג): "יראת ה' היא אוצרו", שהיא עקר החשיבות. שיצא - לשון צרה, כמו שכתוב (במדבר ט"ז) "ואכלה אתם כרגע", ותרגומו: 'ואשצי יתהון'. תלתא יומא ולילותא - דא בחינת מצוות, שיש בהם משכלות ומקבלות וחקות, וכתיב בהם (יהושע א): "והגית בו יומם ולילה". איהו בזקיפו ואנן בשפולי - זה בחינת: "ישמח ה' במעשיו, ישמח ישראל בעושיו". כמיחם קמקומא דמיא - דא מחא, כמו שכתוב (שיר השירים ד): "ונוזלים מן לבנון". מסגא שתין פרסי - דא בחינת גבורות, ששים גבורים, ורעם גבורותיו. וכי שדי פרשא גירא - 'פרשא': דא בחינת חסד, שהוא מוציא לאור תעלומות, דברים המצמצמין הוא מפרש אותם. גירא - דא (תהלים קמ"ד): "שלח חצך ותהמם", דא בחינת: "שב לימיני" וכו'. קדמה ליה איהי - דא בחינת יראה שהיא קדם, שהיראה היא קודמת, כמו שכתוב (שם קי"א): "ראשית חכמה" וכו'. שרבה בר בר חנא ספר, שהלך כל כך במדת היראה, וראה גדל כח היראה, עד שיכול להבין על ידה בין קדם גזר דין לאחר גזר דין, וזהו בין שיצא וכו'. והדר מפרש איך יכול להבין, הינו על ידי המצוות, שהם בחינת תלתא יומא וכו', יכול להבין. ודוקא כשעושין אותן בשמחה, ועל ידי שמחת המצוות יכול להבין. כי הקדוש ברוך הוא משמח במעשיו, והשמחה היא מלבשת במצוות, כנ"ל, ואנחנו משמחין למטה גם כן בהקדוש ברוך הוא, כמו שכתוב: "ישמח ישראל בעושיו", ואין רצוננו בשום שכר, אפלו שכר עולם הבא, כנ"ל. וזה, 'איהו בזקיפו ואנן בשפולי', לפי שמחתו כן שמחתנו, ועל ידי זה אנחנו יכולין להבין. והדר מפרש איך להשיג בחינת שמחה, על ידי בחינת רעם. וזהו: כי אתא רב דימי אמר: כמיחם קמקומא דמיא וכו', הינו בחינת: קול רעמך בגלגל. שיתין זה בחינת גבורות, הפוגעין בגלגלתא, ונעשה ממנו רעמים. ואשתמע קלא: זה בחינת הקול מעורר הכונה, בחינת: לא נבראו רעמים וכו'. והדר אמר, שעקר התגברות הגבורות אינו אלא על ידי חסדים. וצריך לאכללא שמאלא בימינא, כנ"ל, ואף על פי כן צריך לאקדמא את היראה (עיין תקונים בהקדמה), כי בעל אבדה מחזיר על אבדתו (כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה [קדושין ב:]: 'דרכו של איש לחזר אחר אשה. משל לאדם, שאבדה לו אבדה' וכו'. פרוש: כי אהבה הוא בחינת איש ויראה היא בחינת אשה, כידוע. ועל כן צריך להקדים את היראה, כי אז תבוא אליו האהבה ממילא, כי האהבה הולכת ומחזרת אחר היראה תמיד, כי בעל אבדה מחזיר אחר אבדתו כנ"ל; כך שמעתי מפיו הקדוש בפרוש). וזהו בחינת: וכי שדא פרשא גירא וכו' ואמר רב אשי: האי גלדנא דימא וכו' ג'י'ל'דנ'א הוא בחינת שם אג"לא שהוא בחינת גבורות, כי הוא ראשי תבות: א'תה ג'בור ל'עולם א'דני, כמובא (ז"ח פר' תרומה), כי גלדנא הוא אותיות אג"ל, ושם אדנ"י בשלמות הינו שם אגל"א, כנ"ל.

</div>

that Rabba bar

bar

Chana told, that he went so much in attribute of the fear and saw greatness power of the fear until he can understand by it between before decree of judgment to after decree of judgment and this is between fin etc. and after explains how can understand that is by the mitzvot, that are aspect of three days etc.


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

וזה פרוש: בחצצרות וקול שופר - וכו', היינו על ידי בחינת קול דנפיק, כנ"ל, על ידי זה ירעם הים וכו', נעשה בחינת רעמים, בחינת: "קול רעמך בגלגל". תבל וישבי בה - דא בחינת לבא וערקין דילה, כמו שאמרו: לא נבראו רעמים וכו', כי תבל - אותיות תיו לב. תיו - לשון רשימה, כמו שכתוב (יחזקאל ט): "והתוית תו", שנרשם הקול בלב, כמו שנאמר: לא נבראו רעמים וכו'. ועל ידי זה: נהרות ימחאו כף - בחינת שמחה, כנ"ל, "ולישרי לב שמחה". ועל ידי השמחה יחד הרים ירננו - רנה: לשון תפלה, כמו שכתוב (מלכים א' ח): "לשמע אל הרנה" וכו'. הרים בחינת צדיקים (עיין מ"ר בא פ' ט"ו). הינו על ידי שמחת הלב יכולין להתפלל ולהלביש את תפלתן במאמר, כשיבינו כי נגזר הדין, וזה פרוש יחד, שמלבישים תפלתם בספורים יחד.

</div>

can understand and specifically when doing them in joy and by joy of the mitzvot can understand because the Holy One blessed be He rejoices in His works and the joy is clothed in mitzvot, as above and we rejoice below also in the Holy One blessed be He as it is written: "Let Israel rejoice in his Maker" and there is no desire of us in any reward, even reward of the world to come, as above and this, it in upright and we in slope according to His joy so our joy and by this we can understand and after explains how to attain aspect of joy by aspect of thunder and this is: when Rav Dimi came said: as heating kettle of water etc. that is aspect of: voice of Your thunder in the wheel sixty this aspect of

gevurot

that strike in skull and is made from it thunders and heard voice. this aspect of the voice arouses the intention aspect of: thunders were not created etc. and after said that main strengthening of the

gevurot

only by

chasadim

and needs to include left in right, as above and even though so needs to precede the fear (see

Tikkunim

introduction) because owner of lost seeks after his lost [as our Rabbis, their memory for blessing, said (Kiddushin 2b). Way of a man to seek after a woman parable to a man, that lost to him a lost etc. interpretation: because love it aspect of man and fear she aspect of woman as known and therefore needs to precede the fear because then the love comes to him automatically because love goes and seeks after the fear always because owner of lost seeks after his lost as above so I heard from his holy mouth explicitly] and this is aspect of: and if throws rider arrow etc. and said Rav Ashi: this skin of sea etc. skin this aspect of name Agla that it aspect of

gevurot

because it first letters: You are mighty forever Adonai, as brought (Zohar Chadash Parashat

Terumah

) because skin it letters Agla, and name Adonai in completeness that is name Agla, as above and this interpretation: with trumpets and voice of shofar etc. that is by aspect of voice that comes out, as above by this the sea thunders etc. is made aspect of thunders, aspect of: "Voice of Your thunder in the wheel" world and its dwellers this aspect of heart and its vessels as they said: thunders were not created etc. because world letters

tav

lev, language of impression as it is written "And mark a

tav

" (Ezekiel 9:4) that the voice is impressed in the heart as it is said: thunders were not created etc.

rivers clap hand, aspect of joy, as above, "And for upright of heart joy" and by joy of the heart together the mountains will sing

rinah

: language of prayer as it is written "To hear to the

rinah

" (1 Kings 8:28) etc. mountains aspect of

tzadikim

(see Midrash Rabbah Ba 80:15) that is by joy of heart can pray and to clothe their prayer in statement when they understand that the judgment was decreed and this interpretation together that they clothe their prayer in stories together



# Rescue my soul from the sword, from the hand of the dog

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/50/

# Rescue my soul from the sword, from the hand of the dog

<div dir="rtl">הצילה מחרב נפשי מיד כלב וכו'</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/50


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

(לשון רבנו, זכרונו לברכה):

</div>

Likutey

Moharan Volume 1: Torah 50

"Rescue my soul from the sword, from the hand of the dog etc." (Psalms 22)

[In the language of our master, of blessed memory]

For all who damage the **covenant** [bris], cannot pray in the aspect of: "**All my bones shall say**" (Psalms 35).


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

הצילה מחרב נפשי מיד כלב וכו' (תהלים כ"ב):

</div>

And when he does not pray in the aspect of: "**All my bones**," then the dog descends and eats his offering (see

Tikkunei

Zohar, Tikkun 21, folio 45b and 62b)—that is, his prayer.


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

כי כל הפוגם בברית, אין יכול להתפלל בבחינת: "כל עצמותי תאמרנה" (תהלים ל"ה). וכשאין מתפלל בבחינת: "כל עצמותי", 'אזי כלבא נחת ואכל קרבנו' (עיין תקו"ז תי' כ"א דמ"ה ודס"ב:) הינו תפלתו. וכשמתפלל וטועם מתיקות בדבורי התפלה, זאת הבחינה נקראת "כל עצמותי תאמרנה". ואין יכול לטעם מתיקות בתפלה, אלא כשתקן פגם הברית. כי מיין מתיקין, זה בחינת מיין דדכין, (עיין זוהר שמות ו. ובזוהר נשא קכ"ד קכ"ה:). זרע קדש (ישעיה יג). שמירת הברית. ומי שהוא בבחינת מיין מתיקין, אזי דבוריו מתוקים וטובים. וכשיוצאים מפיו ומשמיע לאזניו, כמו שאמרו (ברכות ט"ו): 'השמע לאזנך' וכו', אזי נכנסים מתיקות המיין לתוך עצמותיו, בבחינת (משלי ט"ו): "ושמועה טובה תדשן עצם". וכשעצמות מרגישין מתיקות הדבורים, זה בחינת: "כל עצמותי תאמרנה". ואז אריה נחת ואכל קרבנה, כי עצם זה בחינת אריה (כמו שכתוב בתקונים תקון ג' בהי"א תקונים האחרונים). אבל מי שפגם בבריתו, הוא בבחינת מיין מרירין, בבחינת (שמות ט"ו): "ולא יכלו לשתות מים ממרה. מיין מסאבין, זרע טמא. אזי אין יכול להתפלל בבחינת: "כל עצמותי תאמרנה". ואז כלבא נחת, שהוא בחינת מיין מרירין, שצווח הב הב. והוא בחינת מרה דאית לה תרי פיות, והוא בחינת: "חרב פיות" (משלי ה'), בחינת גיהנם דאית לה תרי בנות, שצווחין הב הב (כמו שכתוב בתקונים שם). וזה בחינת חולאת שקורין ברעכניש, רחמנא לצלן, ששובר עצמות של אדם. וזה מחמת קלקול המח שבעצמות, בחינת מיין מסאבין, מיין מרירין, שבא החולאת הזאת מחמת תאות נאוף. וזה שנצטוינו בקרבן פסח (שמות י"ב): "ועצם לא תשברו בו", [וכתוב בזהר (בא מ"א:): שהיו מקימין בעצמות "לכלב תשליכון אותו", וזה היה קשה מאד להמצרים עין שם] כדי שיבחינו כל אחד מישראל את עצמו, אם בריתו על תקונו. כי בפסח כתיב בו (שם): "וכל ערל לא יאכל בו", כי עקר הפסח תלוי במצות מילה כידוע. וכשהשליכו את עצמותיו לכלבים, וראו אם שלטו בהם הכלבים, חס ושלום, היו יודעים שאין הברית, חס ושלום, על תקונו: וזה מה דאיתא בזהר (פרשת קדושים דף פ.): "אל תהיו כסוס כפרד" לענין טמאת הברית, "אין הבין", ומביא הפסוק: "והכלבים עזי נפש" עין שם. בכן מי שפגם בבריתו ישמר את עצמו מכלבים ומחרב:

</div>

And when he prays and tastes sweetness in the words of the prayer, this aspect is called: "**All my bones shall say**." And he cannot taste sweetness in the prayer except when he rectifies the damage of the covenant. For **sweet waters** [

mayin

metikin

], this is the aspect of **pure male waters** [

mayin

d'dakhya

] (see Zohar, Exodus 6a, and in Zohar, Naso 124a, 125a, Isaiah 13a). And one who is in the aspect of sweet waters, then his speeches are sweet and good. And when they come out from his mouth and he hears in his ears, as they said (

Berakhot

15a): "Make heard to your ears etc.," then the sweetness of the waters

enters into

his bones, in the aspect of (Proverbs 15): "**And a good report fattens the bone**." And when the bones feel the sweetness of the speeches, this is the aspect of: "**All my bones shall say**." And then the lion descends and eats his offering, for **bone** [

etzem

] this is the aspect of lion (as it is written in the

Tikkunim

, Tikkun 3, in the last five

Tikkunim

But one who has damaged his covenant is in the aspect of **bitter waters** [

mayin

meririn

], in the aspect of (Exodus 15): "**And they could not drink the waters from Marah**"—**impure waters** [

mayin

mesobim

], **defiled seed** [

zera

tamei

]. Then he cannot pray in the aspect of: "**All my bones shall say**." And then the dog descends, which is the aspect of bitter waters, which cries "**

Hav

Hav

*" [Give! Give!]. And it is the aspect of **Marah** [bitterness] that has two mouths. And it is the aspect of: "**a two-edged sword**" (Proverbs 5), the aspect of **Gehinnom** [hell] that has two daughters that cry "

Hav

Hav

!" (as it is written in the

Tikkunim

there). And this is the aspect of the illness called **bone sickness** [

brechenish

], may the Merciful One save us, which breaks a person's bones. And this is due to the damage of the marrow in the bones, the aspect of impure waters, bitter waters. This illness comes from the lust of adultery. And this is why we were commanded regarding the Paschal offering (Exodus 12): "**And you shall not break a bone of it**." [And it is written in the Zohar (Bo 41a) that they used to keep the bones for: "**You shall cast it to the dog**." And this was very difficult for the Egyptians; see there.] This was so that

each and every

Israelite could distinguish himself, to see if his covenant was in its rectification. For concerning the Paschal offering, it is written (there): "**And no uncircumcised person shall eat of it**." For the essence of the Paschal offering is dependent on the commandment of **circumcision** [

milah

], as is known. And when they threw its bones to the dogs and saw if the dogs took control over them, G-d forbid, they would know that the covenant, G-d forbid, was not in its rectification. And this is what is found in the Zohar (Parashat

Kedoshim

, folio 80): "**Do not be like a horse, like a mule**," concerning the impurity of the covenant, "**they do not understand**," and it brings the verse: "**And the dogs are impudent of soul**." See there. And this is: "**Rescue my soul from the sword and from the hand of the dog**" (see

Ra'aya

Meheimna, Pinchas 224b). But "**save me from the mouth of the lion**"—that is, when the lion eats my offering, this is salvation for me.


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

וזה: "הצילה מחרב נפשי ומיד כלב (עיין רע"מ פנחס רכ"ד:) אבל הושיעני מפי אריה. הינו כשאריה יאכל קרבני, זה לי לישועה. וזהו אצל חרב וכלב כתוב לשון הצלה, ואצל אריה כתיב ישועה: ודע שעזי פנים שיש בדור, הן הן הכלבים, כמו שכתוב (ישעיה נ"ו): "והכלבים עזי נפש". והן עומדין וחולקים על תפלת איש הישראלי, שעדין לא תקן בריתו בשלמות: וזה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (תענית י"א:): 'צורבא מרבנן דיתיב בתעניתא, ליכול כלבא שירותא'. כי בודאי הצדיק אכילתו היא יקר הערך, כי משביע את נפש דקדשה, כמו שכתוב (משלי י"ג): "צדיק אכל לשבע נפשו". והאי צורבא מרבנן דמרעיב את נפשו, ואין יודע להשביע נפשו, בשביל זה ליכול כלבא שירותא, שגם בהם כתיב: "לא ידעו שבעה", כי גם הוא אין יודע איך להשביע את נפשו היקרה: ובשביל זה נקרא כלב בשם שגל (ראש השנה ד), כי הוא בא על תאות המשגל כנ"ל: ודוקא שאין צריך להתענות ומתענה, אזי ליכול כלבא שירותא. אבל מי שצריך להתענות, בודאי צריך להתענות ומצוה הוא (עיין ב"ח או"ח סי' תקע"א). וזה בחינת דיתיב בתעניתא, יתיב דיקא, יתיב הוא מורה על הדבר שאין משתנה כמובא: (עד כאן לשונו ז"ל)

</div>

And this is why next to sword and dog, the language of "rescue" is written, and next to lion, the language of "salvation" is written. And know that the **impudent faces** [

azei

panim] that are in the generation, they are the dogs, as it is written (Isaiah 56): "**And the dogs are impudent of soul**." And they stand and dispute the prayer of the Israelite man who has not yet rectified his covenant in completeness. And this is what our sages, of blessed memory, said (

Ta'anit

11b): "**A Torah scholar who sits in fast, let the dog eat his portion**." For certainly, the righteous person's eating is of precious value, for he satiates the soul of holiness, as it is written (Proverbs 13): "**The righteous eats to the satisfaction of his soul**." And this Torah scholar who starves his soul and does not know how to satisfy his soul—because of this, "let the dog eat his portion," for it is also written regarding them: "**They do not know satisfaction**," for he too does not know how to satisfy his precious soul. And because of this, the dog is called by the name **

Shegal

** [

shegal

] (Rosh Hashanah 4a), for it comes on the desire of intercourse, as mentioned above. And

specifically

one who does not need to fast and fasts, then "let the dog eat his portion." But one who needs to fast certainly needs to fast, and it is a mitzvah (see Be'er

Heitev

Orach

Chaim, Siman 571). And this is the aspect of "who **sits** [

d'yative

] in fast," "sits" specifically, indicates something that does not change, as brought. [Up to

here

his language, of blessed memory.]



# Rabbi Akiva said: When you reach the stones of pure marble, do not say water wat

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/51/

# Rabbi Akiva said: When you reach the stones of pure marble, do not say water wat

<div dir="rtl">אמר רבי עקיבא כשאתם מגיעין לאבני שיש טהור, אל תאמר</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/51


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

אמר רבי עקיבא כשאתם מגיעין לאבני שיש טהור, אל תאמרו מים מים, שנאמר: "דבר שקרים לא יכון לנגד עיני" (עיין התו' הזאת בנ"א מכת"י רבינו ז"ל ממש): כי השקר מזיק לעינים בגשמיות וברוחניות, בבחינת (ישעיה ג): "ומשקרות עינים". כי כשהעינים כהות הם משקרין, שאינם מראין הדבר כמו שהוא. כגון על דבר גדול מראה שהוא קטן, ועל אחד שהוא שנים, הפך מן האמת. כי העינים נעשו כהות מן הדמעות, כמאמר חכמינו, זכרונם לברכה (שבת קנ"א:): "ושבו העבים אחר הגשם", 'זה הראות שהולך אחר הבכי'. ודמעות הן ממותרי המרה שחורה, שהטבע דוחה אותם לחוץ דרך העינים. והמרה שחורה, היא שואבת מעכירת הדמים. ועכירת הדמים, הוא על ידי השקר. כי אי אפשר לדבר שקר, עד שיעכר את דמיו. ואמת אי אפשר לדבר, כי אם כשמזכך מקדם את הדמים. כי עקר הדבור הוא הנפש, כמו שכתוב (שיר השירים ה): "נפשי יצאה בדברו". והנפש הוא הדם, כמו שכתוב (ויקרא י"ז): "כי הדם הוא הנפש". נמצא כשאומר שקר יש לו עכירת הדמים ומזה באה המרה שחורה. וממותרי המרה שחורה נתהוו הדמעות, ועל ידי זה העינים כהות. וזה בחינת (איוב ל): "הקטפים מלוח עלי שיח", "מלוח", זה בחינת דמעות, שהם מים מלוחים, שבא על ידי שיחה: וזה בחינת 'אל תאמרו מים מים', שהוא אזהרה על שקר. (כמו שסים שם שנאמר: "דבר שקרים לא יכון" וכו'): 'מים מים', הם בחינת שקר, שהוא בחינת דמעות, שהם מים מלוחים. כי השותה מים, מרוה צמאונו, אך השותה מים מלוחים, לא די שאינו מרוה צמאונו, אלא שמוסיף צמאון על צמאונו, עד שצריך לשתות מים אחרים, לכבות צמאונו. ועל כן נקרא השקר, 'מים מים'. וזהו 'אל תאמרו מים מים', שהוא השקר, שנאמר: "דבר שקרים לא יכון לנגד עיני:

</div>

Likutay Moharan Volume 1: Torah 51

Rabbi Akiva said: When you reach the stones of pure marble, do not say water water, as it is said: "One who speaks falsehoods shall not be established before My eyes." (Chagigah 14b)

[See this Torah in 51 from the handwriting of our master, of blessed memory, himself]

For **falsehood** [sheker] damages the eyes both physically and spiritually, in the aspect of (Isaiah 3:16): "And deceptive eyes" [or "lying eyes" - u'mesakros ainayim]. (Although in the verse itself, this phrase refers to winking seductively or painting the eyes with makeup, the root of the word (שקר) is the same as falsehood (שקר), and the Torah here interprets it based on this root meaning.) For when the eyes are dim, they become **deceptive/lying** [mesakrin], meaning they do not show the thing as it is. For example, regarding a large thing, it shows it as small; and regarding one thing, it shows it as two – the opposite of the truth. For the eyes become dim from tears, as the saying of our sages, of blessed memory (Shabbat 151b): "And the clouds return after the rain" – this refers to the sight that goes after crying. And tears are from the excesses of the **black bile** [marah shchorah] that nature pushes out through the eyes. And the black bile draws from the clouding of the **bloods** [damim - vital forces or spiritual energies]. And the clouding of the bloods is through falsehood. For it is impossible to speak falsehood until one clouds his bloods. And truth, it is impossible to speak except when one first purifies the bloods. For the main aspect of speech is the soul, as it is written (Song of Songs 5): "My soul went out when he spoke." And the soul is the blood, as it is written (Leviticus 17): "For the blood, it is the soul." [Thus], when one speaks falsehood, he has clouding of the bloods. And from this comes the black bile, and from the excesses of the black bile, tears are formed. And through this, [causing] the eyes to become dim. (Job 30): "The gatherers of saltwort by the bush." **Saltwort** [malluach, from root מלח - salt], this is the aspect of tears, which are salty waters that come through conversation. And this is the aspect of: "do not say water water" [mayim mayim, hinting at the deceptive doubling of falsehood], which is a warning concerning falsehood [as he concluded there, as it is said: "One who speaks falsehoods shall not be established," etc.]. Water water [mayim mayim] is the aspect of falsehood, which is the aspect of tears, which are salty waters. For one who drinks water quenches his thirst.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

והתהוות השקר, שהוא הרע, שהוא הטמאה, הוא מחמת הרחוק מאחד. כי הרע הוא נגדיות, למשל, כל מה שהוא נגד רצונו של אדם הוא רע. ובאחד אין שיך נגדיות, אלא כלו טוב. וזה שאמרו חז"ל (פסחים נ): 'ביום ההוא יהיה ה' אחד וכו', שיהיה כלו הטוב והמיטיב', כי באחד אין שיך רע. ועל כן לעתיד לבוא יקים: "שפת אמת תכון לעד" (משלי י"ב), כי יהיה אז כלו אחד, כלו טוב. כי אמת הוא אחד, למשל, על כלי כסף כשאומרים עליו שהוא כלי כסף, הוא האמת אבל כשאומרין עליו שהוא כלי זהב, הוא שקר. נמצא שהאמת הוא אחד, כי אי אפשר לומר אמת רק שהוא כלי כסף לא יותר. אבל השקר הוא הרבה, כי אפשר לומר שהוא כלי זהב, וכלי נחשת ושאר שמות. נמצא שהשקר הוא בבחינת, "בקשו חשבנות רבים" (קהלת ז). ובשביל זה לעתיד לבוא יתבטל הרע, ויתבטל ההתנגדות, ויתבטל הדמעות, כמו שכתוב (ישעיה י"א): "לא ירעו" וכו', הינו בטול הרע. וכתיב (שם): "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי" וכו', הינו בחינת בטול ההתנגדות. וכתיב (שם כ"ה): "ומחה ה' אלקים דמעה מעל כל פנים", הינו בטול הדמעות, שהם בחינת שקר כנ"ל (עיין תיקון כ"ב דף ס"ו:). כי אז "יהיה ה' אחד ושמו אחד", שהוא כלו טוב, כלו אמת כנ"ל. ועל כן לעתיד לבוא יתבטל הטמאה, כמו שכתוב (זכריה י"ג): "ואת רוח הטמאה אעביר מן הארץ". כי אז יהיה כלו אחד, כמו שכתוב (איוב י"ד): "מי יתן טהור מטמא לא אחד". [פרוש שעקר אחיזת הטהרה והטמאה, הוא מבחינת התרחקות מאחד]:

</div>

But one who drinks salty waters, not only does he not quench his thirst, but he adds thirst to his thirst until he needs to drink other waters to quench his thirst. And therefore, falsehood is called "water water." And this is: "do not say water water," which is falsehood, as it is said: "One who speaks falsehoods shall not be established before My eyes."

And the formation of falsehood, which is evil, which is impurity, is due to the distance from **One** [Echad]. For evil is opposition. For example, all that is against the will of a person is evil. And in One, there is no opposition, but it is all good. (Pesachim 50a): "On that day, Hashem shall be One, etc.," meaning that it shall be all good and beneficial. For in One, evil is not applicable, and therefore in the future there will be a fulfillment of "The language of truth shall be established forever" (Proverbs 12:19). For then it shall all be one, all good. For truth is one. For example, regarding a silver vessel, when they say concerning it that it is a silver vessel, it is the truth. But when they say concerning it that it is a gold vessel, it is falsehood. [Thus], truth is one, for it is impossible to speak truth except that it is a silver vessel, no more. But falsehood is many, for it is possible to say that it is a gold vessel, and a copper vessel, and other names. [It follows that] falsehood is in the aspect of: "They sought many calculations" (Ecclesiastes 7).


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

כי קדם הבריאה, כשהיה הבריאה בכח, כביכול, קדם שהוציא אל הפעל, היה כלו אחד, וכלו אמת, וכלו טוב, וכלו קדש. אפלו שם טהור לא היה שיך לומר, כי טהור אין שיך אלא כשיש טמאה, כמו שכתוב (יחזקאל ל"ו): "וטהרתם מכל טמאותיכם". אבל כשכלו אחד, אין שם בחינת חשבנות רבים, שהוא עקר הרע והטמאה כנ"ל. כי הטהרה הוא בחינת הממצע בין הקדש והטמאה, שעל ידו נתתקן הטמאה, כמו שכתוב: "וטהרתם מכל טמאותיכם". והוא בחינת הבחירה, שהוא ממצע בין שני דברים. וזה אין שיך קדם הבריאה, שאז היה כלו אחד. כי באחד אין שיך בחירה, שהוא בחינת הטהרה. וכשהוציא הקדוש ברוך הוא את הבריאה מן הכח אל הפעל, אזי נתהוה תכף בחינת הטהרה כי כשהוציא מן הכח אל הפעל, היו שני דברים, בחינת האחד והבריאה. ואז שיך בחירה, שהוא בחינת הטהרה. שהוא ממצע בין האחד, כי הוא סמוך לו, ועדין לא הגיע לחשבנות רבים, שהיא הרע והטמאה. אך הוא רשם וסימן על ההשתלשלות, שיוכל להשתלשל ויגיע עד שיהיה רע וטמאה. ועל כן כתוב בזהר (בראשית דף מ"ח. ובכמה מקומות): שעקר אחיזת הטמאה, מסטרא דשמאלא. כי הטהרה מרמזת שיש טמאה, והוא סימן שישתלשל עד שיהיה טמאה. ועל כן אפשר לזכך ולהעלות הטמאה לטהרה, כי היא בעצמה נשתלשלה מטהרה. כמו שכתוב: "וטהרתם מכל טמאותיכם". נמצא שעקר אחיזת הטמאה, מבחינת הטהרה, שהוא בחינת הבחירה כנ"ל. והטהרה הוא בחינת שמאל, בחינת לוי (עיין זוהר קרח קע"ו:). בחינת: "וטהרת את בני לוי" (עיין במדבר ח). ולוי הוא בחינת שמאל כידוע. ועל כן עקר אחיזת הטמאה הוא מבחינת שמאלא, כי שמאל הוא בחינת הטהרה, שמשם עקר אחיזת הטמאה כנ"ל: וכל זה, הינו בחינת שמאל, בחינת טהרה, בחינת הבחירה, שמשם עקר השתלשלות הטמאה, שהוא הרע וההתנגדות, בחינת שקר כנ"ל. כל זה נמשך מבחינת אחר הבריאה, אחר שיצא הבריאה מכח אל הפעל. שאז היה כביכול שני בחינות, דהינו האחד והבריאה וכנ"ל. נמצא שעקר אחיזת השקר, שהיא הטמאה וכו', הוא מחמת הרחוק מאחד כנ"ל, הינו מבחינת אחר הבריאה וכנ"ל: ועל ידי השגחת השם יתברך, אפלו אחר הפעלה, שהוציא הקדוש ברוך הוא מכח אל הפעל, כל הדברים הם באחדות עמו. והרע יונק מהשארת ההשגחה, הינו מאחורי כתפה כידוע (עיין זוהר חוקת קפ"ד:). והוא רחוק מאחד. ועל ידי אמת השגחת השם יתברך עליו, כמו שכתוב (תהלים ק"א): "עיני בנאמני ארץ". ועל ידי השקר שהוא הרע, מסיר ממנו השגחת השם יתברך, כמו שכתוב (שם): "דבר שקרים לא יכון לנגד עיני", ואין חיותו אלא מאחורי כתפא. נמצא מי שהוא רוצה שיהיה אחר הישות והפעלה שהוציא מכח אל הפעל, שיהיה כלו אחד, שיהיה אב ובן כאחד, כמו שהיה מקדם כשהיה בכח, ישמר עצמו משקר, ועל ידי זה השגחת השם יתברך עליו, ואזי כלו אחד: וזה שאמר רבי עקיבא, כשאתם מגיעים לאבני שיש טהור. שיש טהור, הוא בחינת אחר הפעלה, שהוא יש, ואז שיך שם טהור כנ"ל. אם תרצה שיהיה כמו קדם הפעלה שהיה בכח, שיהיה אב ובן כאחד. וזהו, כשאתם מגיעין לאבני. הוא בחינת אב ובן כחדא, שהוא בחינת קדם הבריאה שהיה בכח, שהיה הכל אחד. שיש טהור, הוא בחינת אחר הפעלה, שהוא בחינת ישות וטהרה. אם תרצו להגיע שיש טהור, לאבני. אל תאמרו מים מים, הוא בחינת שקר כנ"ל. שנאמר: "דבר שקרים לא יכון לנגד עיני", כי על ידי שקר הוא מסיר מעליו השגחת השם יתברך, והוא רחוק מאחד. אך על ידי אמת, השגחת השם יתברך עליו. ועל ידי ההשגחה, כלו אחד, כמו שהיה קדם הבריאה כנ"ל: ועל כן שכר עולם הבא, "עין לא ראתה אלקים זולתך" (ישעיה ס"ד, ועין ברכות ל"ד:). כי מאחר שיהיה כלו אחד, לא יהיה עין שיראה, רק "אלהים זולתך": ואמר אז, שגם בזה יש קשיא מה שאי אפשר להבין. כי אם כן איך יהיה חלוק השכר לכל אחד ואחד לפי מדרגתו, ולפי עבודתו ויגיעתו בזה העולם בשביל השם יתברך. כי בודאי גם בהסוף האחרון, לא יהיו כלם שוים. ומאחר שיהיה כלו אחד, איך שיך חלוק בין אחד לחברו לפי מדרגתו. אך יש בזה סוד שאי אפשר להבינו, והדברים עתיקים:

</div>

And because of this, in the future, evil shall be nullified, and opposition shall be nullified, and tears shall be nullified, as it is written (Isaiah 11): "They shall not hurt," etc.—that is the nullification of evil. And it is written (there): "And the wolf shall dwell with the lamb, and the leopard with the kid," etc.—that is the aspect of nullification of opposition. (There 25): "And Hashem G-d shall wipe away tears from all faces"—that is the nullification of tears, which are the aspect of falsehood, as mentioned above (see Tikun 22, folio 66b). For then, "Hashem shall be One and His Name One," which is all good, all truth, as mentioned above. And because of this, in the future, impurity shall be nullified, as it is written (Zechariah 13): "And the spirit of impurity I will remove from the land." And this is (Job 14): "Who can produce clean from unclean? Not one." [Explanation that the main grasping of purity and impurity is from the aspect of the distance from One.]

For before the creation [briyah - creation, or the spiritual world of creation], when the creation was in potential, as it were, before He brought it out to action, it was all one, and all truth, and all good, and all holy. Even the name "clean" was not applicable to say, for "clean" is only applicable when there is impurity, as it is written (Ezekiel 36): "And you shall be clean from all your impurities." But when all is one, there is no aspect of "many calculations," which is the main aspect of evil and impurity, as mentioned above. For purity is the aspect of the median between the holy and the impurity, through which impurity is rectified, as it is written: "And you shall be clean from all your impurities." And it is the aspect of **choice** [bechirah], which is a median between two things. And this is not applicable before the creation, for then it was all one, for in One there is no choice, which is the aspect of purity. And when the Holy One, blessed be He, brought creation out from potential to action, then the aspect of purity immediately came into being. For when He brought out from potential to action, there were two things, as it were: the aspect of the One and the creation. And then choice is applicable, which is the aspect of purity, which is a median between the One, for it is close to Him and has not yet reached "many calculations," which is evil and impurity. However, it is an impression and sign of the chain of emanation, that it can be emanated and reach until it becomes evil and impurity. And therefore, it is written in the Zohar (Beraishis, folio 48b) that the main grasping of impurity is from the aspect of the **left** [sitra di-smala - Aramaic for the left side, associated with judgment in Kabbalah]. For purity indicates that there is impurity, and it is a sign that it will emanate until it becomes impurity. And therefore, it is possible to purify and to elevate impurity to purity, for it itself was chained from purity, as it is written: "And you shall be clean from all your impurities." [It follows that] the main grasping of impurity is from the aspect of purity, which is the aspect of choice, as mentioned above. And purity is the aspect of left, the aspect of **Levi** [Levi] (see Zohar Korach 176b), the aspect of: "And you shall purify the sons of Levi" (see Numbers 8). And Levi is the aspect of left, as is known. And therefore, the main grasping of impurity is from the aspect of left, for the left is the aspect of purity, from where the main grasping of impurity, as mentioned above. And all this—that is, the aspect of left, the aspect of purity, the aspect of choice from where the main chaining of impurity, which is evil and opposition, the aspect of falsehood, as mentioned above—is after the creation, after creation came out from potential to action, where then there were, as it were, two aspects, that is, the One and the creation, as mentioned above. [Thus], the main grasping of falsehood, which is impurity, etc., is because of the distance from One, as mentioned above, that is, from the aspect of after the creation, as mentioned above. And through the **supervision** [hashgachah] of Hashem, blessed be He, even after the action, when the Holy One, blessed be He, brought all things out from potential to action, they are in unity with Him. And evil sucks from the residue of the supervision, that is, from behind His shoulder, as is known (see Zohar Chukat 184b), and it is distant from One. And through truth, the supervision of Hashem, blessed be He, is upon him, as it is written (Psalms 101): "My eyes are on the faithful of the land." And through falsehood, which is evil, he removes from himself the supervision of Hashem, blessed be He, as it is written (there): "One who speaks falsehoods shall not be established before My eyes." And its vitality is only from behind the shoulder. [It follows that] whoever wishes that after existence and the action, which He brought out from potential to action, it should all be one, that father and son be as one, as it was before when it was in potential, should guard himself from falsehood. And through this, the supervision of Hashem, blessed be He, will be upon him, and then it is all one. And this is what Rabbi Akiva said: "When you reach the stones of pure marble." Pure marble (sha-yish, in Hebrew this also can mean, she-yaish - there is, thus it) is the aspect of after the action, which is existence, and then the name "pure" is applicable, as mentioned above. If you wish it to be as before the action, when it was in potential, that father and son be as one—and this is: "When you reach the stones" [אַבְנֵי, avnai - stones, hinting at av (father) and ben (son)]—which is the aspect of father and son being as one, which is the aspect of before creation when it was in potential, when all was one. "Pure marble" is the aspect of after the action, which is the aspect of existence and purity. If you wish to reach (-to bring) pure marble (she-yaish - that is), to the **stones** [avnai, or the spiritual foundations of creation] that represent father and son being as one, and not merely "pure marble" which signifies a state of being "after the action"] then "do not say water water"—which is the aspect of falsehood, as mentioned above, as it is said: "One who speaks falsehoods shall not be established before My eyes." For through falsehood, he removes from himself the supervision of Hashem, blessed be He, and he is distant from One. But through truth, the supervision of Hashem, blessed be He, is upon him, and through the supervision, it is all one, as it was before creation, as mentioned above. And therefore, the reward of the World to Come: "Eye has not seen, O G-d, besides You" (Isaiah 64, and see Berachot 34b). For since it will all be one, there will be no eye that sees, only "O G-d, besides You." And then [Rabbi Nachman] said that even in this there is a difficulty that cannot be understood. For if so, how will there be a distinction in the reward for each and every one according to his level and according to his service and toil in this world for the sake of Hashem, blessed be He? For certainly, even in the ultimate end, not all will be equal. And since it will all be one, how is a distinction applicable between one and another according to his level? However, there is a secret in this that cannot be understood, and the matters are ancient. [Applicable to above]. And because of this, falsehood damages the eyes. For through falsehood, one removes the supervision of the eyes of Hashem, blessed be He, and he damages the eyes, which are the aspect of supervision, as mentioned above. For falsehood is drawn from distance from One, from where the main grasping of impurity, which is evil, which is falsehood, as mentioned above.


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

(שיך לעיל): ובשביל זה השקר מזיק לעינים, כי על ידי השקר מסלק השגחת עיני השם יתברך, ופוגם בעינים, שהם בבחינת השגחה כנ"ל. כי השקר נמשך מרחוק מאחד, שמשם עקר אחיזת הטמאה, שהוא הרע, שהוא השקר, כנ"ל. ומחמת זה בעצמו, פוגם על ידי שקר בהשגחה, ומסלק השגחת השם יתברך מעליו. כי על ידי השגחת השם יתברך הכל אחד, אחר הבריאה כמו קדם הבריאה. ועל ידי השקר פוגם באחד, כי השקר רחוק מאחד כנ"ל. על כן מסלק ההשגחה על ידי השקר, ומפריד, חס ושלום, אחר הבריאה מקדם הבריאה, שמשם עקר אחיזת הטמאה כנ"ל. אבל על ידי אמת, שהוא בחינת כלו אחד, כלו טוב על ידי זה ממשיך השגחת השם יתברך, ואז הכל אחד. כי על ידי ההשגחה, נכלל אחר הבריאה בקדם הבריאה כנ"ל. וזהו אמר רבי עקיבא וכו' כנ"ל: ובזה מקשר המאמר הזה היטב, תחלתו בסופו, וסופו בתחלתו וכן באמצעותו, והבן היטב:

</div>

And because of this very reason, one damages through falsehood in supervision and removes the supervision of Hashem, blessed be He, from himself. For through the supervision of Hashem, blessed be He, all is one after creation, just as before creation. And through falsehood, one damages in One, for falsehood is distant from One, as mentioned above. Therefore, he removes the supervision through falsehood and separates, G-d forbid, after creation from before creation, from where the main grasping of impurity, as mentioned above. But through truth, which is the aspect of all one, all good, through this he draws the supervision of Hashem, blessed be He, and then it is all one. For through the supervision, after creation is included in before creation, as mentioned above. And this is what Rabbi Akiva said, etc., as mentioned above. And in this, this saying is well connected: its beginning to its end, and its end to its beginning, and also in its middle. And understand well.



# Rabbi Chanina ben

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/52/

# Rabbi Chanina ben

<div dir="rtl">רבי חנינא בן חכינאי אומר הנעור בלילה והמהלך בדרך י</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/52


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

רבי חנינא בן חכינאי אומר הנעור בלילה והמהלך בדרך יחידי ומפנה לבו לבטלה הרי זה מתחיב בנפשו (אבות פ"ג):

</div>

Likutay Moharan Volume 1: Torah 52

Rabbi Chanina ben

Chakina'i

says: One who stays awake at night and walks on the road alone and turns his heart to vanity, behold this one is liable for his soul.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

כי יש אפיקורסים, שאומרים שהעולם הוא מחיב המציאות. ולפי דעתם הרעה המשבשת, נדמה להם שיש על זה ראיות ומופתים, חס ושלום, ממנהג העולם. אבל באמת הבל יפצה פיהם, כי באמת העולם ומלואו הוא אפשרי המציאות. כי רק השם יתברך לבד הוא מחיב המציאות, אבל כל העולמות עם כל אשר בהם הם אפשרי המציאות. כי הוא יתברך בראם יש מאין, וביכלתו וכחו ואפשרותו יתברך היה לבראם או שלא לבראם, על כן בודאי כל העולם ומלואו הוא אפשרי המציאות. אך מאין נמשך הטעות, שיכולין לטעות, חס ושלום, שהעולם הוא מחיב המציאות, חס ושלום. דע שזה נמשך מחמת שבאמת עתה שכבר נאצלו ונמשכו נשמות ישראל, עתה בודאי העולם הוא בבחינת מחיב המציאות. כי כל העולם ומלואו הכל לא נברא אלא בשביל ישראל כידוע (ויק"ר פל"ו ורש"י ריש בראשית) וישראל מושלין בעולם. ועל כן בודאי עתה אחר שנאצלו ונבראו נשמות ישראל, כביכול הוא יתברך מכרח לברא ולקים העולם. כי על מנת כן האציל נשמות ישראל, כדי לברא בשבילם כל העולמות. אך נשמות ישראל בעצמן כשנאצלו, היו הם בעצמן עם כל העולמות התלויים בהם, הכל היה אפשרי המציאות, כי היה באפשרותו להאצילם ולבראם או שלא לבראם. אך תכף כשנתרצה הקדוש ברוך הוא להאציל נשמות ישראל, אזי היה כל העולם בבחינת מחיב המציאות. כי מאחר שנאצלו נשמות ישראל, אזי כביכול הוא מחיב להמציא העולם, כי על מנת כן נאצלו נשמתן, שכל העולמות יבראו בשבילן, והם ימשלו בכל. והבן היטב. ומזה נשתלשל ונמשך הטעות של האפיקורסים שאומרים שהעולם הוא, חס ושלום, מחיב המציאות. אבל באמת רק השם יתברך לבד הוא מחיב המציאות, אבל כל הדברים הם אפשרי המציאות כנ"ל:

</div>

(Avot chapter 3)

[In the language of our master, of blessed memory]

For there are **heretics** [apikorsim], who say that the world is an **obligatory existence** [

mechuyav

hametzi'ut

]. And according to their evil, confused opinion, it seems to them that there are proofs and demonstrations for this, G-d forbid, from the custom of the world. But in truth, they open their mouths to **vanity** [

hevel

], for in truth, the

world

and its fullness are a **possible existence** [

efshari

hametzi'ut

]. For only Hashem, blessed be He, alone is an obligatory existence, but all the worlds with all that is in them are a possible existence. For He, blessed be He, created them *ex nihilo* [from nothing], and in His ability, power, and possibility, blessed be He, it was to create them or not to create them. Therefore, certainly, all the world and its fullness are a possible existence. But from where is the error drawn that they can err, G-d forbid, that the world is an obligatory existence, G-d forbid? Know that this is drawn because in truth, now that the souls of Israel were already emanated and drawn forth, now certainly the world is in the aspect of an obligatory existence. For certainly all the world and its fullness were not created except for Israel, as is known (Vayikra Rabbah 36 and Rashi, beginning of

Bereishit

). And Israel rules in the world. Therefore, certainly, now, after the souls of Israel were emanated and created, as it were, He, blessed be He, is compelled to create and sustain the world. For it was on this condition that He emanated the souls of Israel,

in order to

create all the worlds for their sake. But the souls of Israel themselves, when they were emanated, they themselves, along with all the worlds dependent upon them, all were a possible existence. For it was in His possibility to emanate and create them or not to create them. But immediately, when the Holy One, blessed be He, desired to emanate the souls of Israel, then all the world was in the aspect of an obligatory existence. For since the souls of Israel were emanated, then, as it were, He is obligated to bring the world into existence. For it was on this condition that their souls were emanated—that all the worlds would be created for their sake, and they would rule over everything. Understand well: from this was chained and drawn the error of the heretics who say that the world is, G-d forbid, an obligatory existence.


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

ועקר הכונה שברא כל העולם בשביל ישראל, היה כדי שישראל יעשו רצונו, ושיחזרו וידבקו בשרשן. דהינו שיחזרו ויכללו בו יתברך, שהוא מחיב המציאות, ובשביל זה נברא הכל. נמצא כל מה שישראל עושין רצונו של מקום, ונכללין בשרשם, שהוא מחיב המציאות. על ידי זה נכלל כל העולם שנברא בשבילם, בחיוב המציאות. כי עקר התכלית שנברא העולם הוא בשביל זה, ורק בשביל זה מחיב השם יתברך כביכול, לברא ולקים כל העולמות בשביל ישראל כנ"ל, כדי שיעשו רצונו כנ"ל. ועל כן אז דיקא כשעושין רצונו, נכלל העולם בבחינת מחיב המציאות כנ"ל. כי כל מה שעושין רצונו יותר, הם נכללין ביותר עם כל העולמות התלויים בהם בחיוב המציאות. כי על ידי שעושין רצונו יתברך, הם חוזרין ונכללין בו יתברך שהוא מחיב המציאות, ואז נכללין עמהם כל העולמות התלויים בנפשם, בחיוב המציאות כנ"ל: אך לזכות לזה להכלל בשרשו, דהינו לחזר ולהכלל באחדות השם יתברך, שהוא מחיב המציאות. זה אי אפשר לזכות, כי אם על ידי בטול. שיבטל עצמו לגמרי, עד שיהיה נכלל באחדותו יתברך: ואי אפשר לבוא לידי בטול, כי אם על ידי התבודדות. כי על ידי שמתבודד ומפרש שיחתו בינו לבין קונו, על ידי זה הוא זוכה לבטל כל התאוות והמדות רעות, עד שזוכה לבטל כל גשמיותו, ולהכלל בשרשו: אך עקר ההתבודדות הוא בלילה, בעת שהעולם פנוי מטרדת העולם הזה. כי ביום, על ידי שרודפין העולם אחר העולם הזה, הוא מבטל ומבלבל את האדם מלהתדבק ולהכלל בהשם יתברך. ואפלו אם הוא בעצמו אינו טרוד, אף על פי כן מאחר שהעולם טרודים אז, ורודפים אז אחר הבלי העולם הזה, על ידי זה קשה אז לבוא לידי בטול: וגם צריכין שיהיה ההתבודדות במקום מיחד, דהינו חוץ מהעיר בדרך יחידי, במקום שאין הולכים שם בני אדם. כי במקום שהולכים שם בני אדם ביום, הרודפים אחר העולם הזה, אף על פי שכעת אינם הולכים שם, הוא מבלבל גם כן ההתבודדות, ואינו יכול להתבטל ולהכלל בו יתברך. על כן צריך שילך לבדו בלילה, בדרך יחידי, במקום שאין שם אדם. ושם ילך ויתבודד, ויפנה לבו ודעתו מכל עסקי עולם הזה, ויבטל הכל, עד שיזכה לבחינת בטול באמת. הינו שבתחלה ירבה בתפלות ושיחות בהתבודדות בלילה בדרך יחידי כנ"ל, עד שיזכה לבטל זה הדבר, דהינו לבטל מדה ותאוה זאת. ואחר כך ירבה עוד בהתבודדות הנ"ל, עד שיבטל מדה ותאוה אחרת. וכן ינהג זמן רב בהתבודדות, בזמן הנ"ל, ובמקום הנ"ל עד שיבטל הכל. ואחר כך עדין נשאר ממנו איזה דבר וכו', ואחר כך מבטלין גם זה, עד שלא נשאר ממנו כלום. [פרוש כי יכול להיות אחר שבטל כל התאוות ומדות רעות, עדין נשאר ממנו כלום. דהינו שעדין לא בטל לגמרי הגאות והגסות, עד שנחשב בעיניו לאיזה דבר. ועל כן צריכין להתיגע ולהרבות בהתבודדות הנ"ל, עד שלא ישאר ממנו כלום, שיהיה בבחינת מה באמת, עד שיזכה לבחינת בטול באמת]. ואזי כשזוכה לבטול באמת, ואזי נכלל נפשו בשרשו, דהינו בו יתברך, שהוא מחיב המציאות. אזי נכלל כל העולם עם נפשו בשרשו, שהוא מחיב המציאות, כי הכל תלוי בו כנ"ל, ואזי נעשה כל העולם על ידו בבחינת מחיב המציאות כנ"ל:

</div>

But in truth, only Hashem, blessed be He, alone is an obligatory existence, but all things are a possible existence, as mentioned above. And the main intention that He created all the world for Israel was so that Israel would do His will and return and cleave to their **root** [

shoresh

] – that is, that they return and be included in Him, blessed be He, who is an obligatory existence. And for this was everything created. It turns out that the more Israel does the will of the Omnipresent and is included in their root, which is an obligatory existence, through this all the world, which was created for them, is included in obligatory existence. For the main purpose for which the world was created is for this. And only for this is Hashem, blessed be He, compelled, as it were, to create and sustain all the worlds for the sake of Israel, as mentioned above, so that they will do His will, as mentioned above. And therefore, precisely then, when they do His will, the world is included in the aspect of an obligatory existence, as mentioned above. For the more they do His will, the more they are included, along with all the worlds dependent upon them, in obligatory existence. For through their doing His will, blessed be He, they return and are included in Him, blessed be He, who is an obligatory existence. And then all the worlds that depend on their soul are included with them in obligatory existence, as mentioned above. However, to merit this—to be included in one’s root, that is, to return and be included in the unity of Hashem, blessed be He, who is an obligatory existence—it is impossible to merit except through **nullification** [

bittul

], that one nullifies his existence completely until he is included in His unity, blessed be He. And it is impossible to come to nullification except through **seclusion** [hisbodidus]. For through secluding oneself and explaining one’s conversation between oneself and one’s Creator, through

this one merits

to nullify all desires and bad traits until one

merits

to nullify all one’s physicality and to be included in one’s root. However, the main seclusion is at night, at a time when the world is free from the distractions of this world. For during the day, because people pursue this world, it nullifies and confuses a person from cleaving and being included in Hashem, blessed be He. And even if one is not personally distracted, nevertheless, since the world is distracted then and pursuing the vanities of this world then, it is difficult then to come to nullification. And also

, the seclusion needs to be in a special place, that is, outside the city, on a solitary road, in a place where people do not go there. For in a place where people go during the day, who pursue this world, even if they are not going there

at the moment

, it also confuses the seclusion, and one cannot nullify oneself and be included in Him, blessed be He. Therefore, one needs to go alone at night on a solitary road, in a place where there are no people. And there one shall go and seclude oneself and clear one’s heart and mind from all the affairs of this world and nullify everything until one

merits

to the aspect of true nullification. That is, initially, he should increase in prayers and conversations in seclusion at night on a solitary road, as mentioned above, until he merits to nullify this thing, that is, to nullify this trait and desire. And afterwards, he should increase yet more in the

aforementioned seclusion

until he nullifies another trait and desire. And he should continue in this manner for a long time in seclusion, at the

aforementioned time

and in the

aforementioned place

, until he nullifies everything. And afterwards, there

still remains

something from him, etc., and afterwards, they nullify this also, until nothing remains of him. [Explanation: For it is possible that after one has nullified all desires and bad traits, something

still remains

of him, that is, he has not yet completely nullified pride and arrogance, so that he is still considered something in his own eyes. Therefore, one needs to toil and increase in the

aforementioned seclusion

until nothing remains of him, so that he will be in the aspect of "what" [

mah

] in truth, until he merits to the aspect of true nullification.] And then, when one merits to true nullification, and then his soul is included in its root, that is, in Him, blessed be He, who is an obligatory existence, then all the world along with his soul is included in its root, which is an obligatory existence. For everything is dependent on Him, as mentioned above. And then all the world is made through him into the aspect of obligatory existence, as mentioned above. And now you shall see wonders of wonders, how all this is explained now in the

aforementioned Mishnah

. Explain well: "One who stays awake at night" literally, that is, that he is awake at night and secludes himself, and explains his conversation between him and his Creator. And "who walks on the road alone," that is, as mentioned above, that he walks on a solitary road precisely, in a place where people do not go, as mentioned above.


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

ועתה תראה פלאי פלאות, איך כל זה מבאר עתה בהמשנה הנ"ל באר היטב. וזהו הנעור בלילה כפשוטו,

</div>

For then it is the main completeness of the seclusion: at night and on a solitary road precisely, as mentioned above.


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

דהינו שהוא נעור בלילה, ומתבודד ומפרש שיחתו בינו לבין קונו והמהלך בדרך יחידי, הינו כנ"ל, שהולך בדרך יחידי דיקא, במקום שאין בני אדם הולכים שם כנ"ל, כי אזי הוא עקר שלמות ההתבודדות, בלילה, ובדרך יחידי דיקא כנ"ל, כי אז דיקא יכולין לבוא לבחינת בטול כנ"ל ומפנה לבו לבטלה-דהינו שמפנה לבו מכל עסקי העולם הזה- לבטלה, כדי לזכות לבחינת בטול כנ"ל ואז זוכה שיכלל נפשו במחיב המציאות כנ"ל, ואזי נכללין כל העולמות עם נפשו במחיב המציאות כנ"להרי זה מתחיב בנפשו, שנכלל כל העולם בבחינת מחיב המציאות עם נפשו כי על- ידי ההתבודדות הנ"ל, זכה לבחינת בטול, עד שנכלל נפשו בחיוב המציאות, ועל-ידי-זה נכלל כל העולם עם נפשו בחיוב המציאות כנ"ל, ונעשה נפשו וכל העולם בבחינת מחיב המציאות כנ"ל, וזהו: 'הרי זה מתחיב בנפשו' כנ"ל:

</div>

For then precisely they can come to the aspect of nullification, as mentioned above. And "turns his heart to vanity" – that is, that he turns his heart from all affairs of this world to vanity,

so as to

merit to the aspect of nullification, as mentioned above. And then he merits that his soul be included in the obligatory existence, as mentioned above. And then all the worlds with his soul are included in the obligatory existence, as mentioned above. "Behold this one is liable for his soul" – that all the world is included in the aspect of obligatory existence with his soul. For through the

aforementioned seclusion

, he merited to the aspect of nullification, until his soul is included in obligatory existence. And through this, all the world with his soul is included in obligatory existence, as mentioned above. And his soul and all the world are made into the aspect of obligatory existence, as mentioned above. And this is: "behold this one is liable for his soul," as mentioned above.


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

(והא לך לשון רבנו מהתורה הזאת שכתבה בתכלית הקצור. וזהו):

</div>

[And here is to you the language of our master, of blessed memory, from this Torah, which he wrote in the utmost brevity:] "who walks on the solitary road, who stays awake at night, etc." Know that the main nullification – that a person nullifies his existence and becomes nothing and is included in the unity of Hashem, blessed be He – this is only through seclusion.


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

המהלך בדרך יחידי, הנעור בלילה וכו': דע שעקר הבטול, שאדם מבטל ישותו ונעשה אין, ונכלל באחדות השם יתברך, אין זה אלא על ידי התבודדות. וההתבודדות צריך מקום וזמן מיחד, שלא יבלבלו אותו המונעים. והזמן הוא בלילה, הינו הנעור בלילה, שאז הכל ישנים. והמקום הוא בדרך יחידי, ולא בדרך הרבים, שלא יפסיקנו עוברי דרכים, אלא דיקא בדרך שאין רבים הולכים שם, שם ילך ויתבודד, והינו והמהלך בדרך יחידי. ואז יכול לפנות לבו מכל וכל, ויכול לבוא לבטול כל הישות, והינו והמפנה לבו לבטלה. ואז כשנתבטל לגמרי, אזי הוא נכלל באחדות השם יתברך, ואז הוא בא לבחינת מחיב, כי הקדוש ברוך הוא מחיב המציאות, וכל הדברים הם אפשר המציאות, וכשנתבטל ונכלל באחדותו, אזי הוא יוצא מבחינת אפשר, ונכלל במחיב, וזה בחינת: הרי זה מתחיב בנפשו:

</div>

And seclusion needs a special place and time, so that the preventers do not confuse him. And the time is at night – that is, "who stays awake at night" – for then all are sleeping. And the place is on a solitary road, and not on the public road, so that passersby do not interrupt him. But precisely on a road where the many do not go, there he shall go and seclude himself. And that is: "and who walks on the solitary road." And then he can clear his heart from everything, and can come to nullification of all existence. And that is: "and who turns his heart to vanity." And then, when he is nullified completely, then he is included in the unity of Hashem, blessed be He. And then he comes to the aspect of obligatory, for the Holy One, blessed be He, is obligatory existence, and all things are a possible existence. And when he is nullified and included in His unity, then he comes out from the aspect of possible and is included in the obligatory. And this is the aspect of: "behold this one is liable for his soul."



# The Essence of Birth Depends on the Hai

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/53/

# The Essence of Birth Depends on the Hai

<div dir="rtl">עקר הולדה תלוי בה</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/53


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

(גם זה לשון רבנו, זכרונו לברכה):

</div>

53 - The Essence of Birth Depends on the Hai

[In the language of our Rebbe, of blessed memory]

The essence [ikkar] of holadah (birth) depends on the hai (fifth letter of the Hebrew alphabet, symbolizing divine knowledge), in the aspect

of:Behold

for you zerah [seed

Genesis 47:23] [hai lach zerah], and Abraham and Sarah did not give birth until they reached this hai/span> [see Zohar Chadash Song of Songs on "Pleasant are your cheeks"].


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

עקר הולדה תלוי בה"א, בבחינת (בראשית מ"ז): "הא לכם זרע". ואברהם ושרה לא הולידו, עד שהגיעו לה"א הזאת (עיין ז"ח שה"ש ע"פ נאוו לחייך). כי עקר הולדה על ידי הדעת, בבחינת (שם ד): "וידע אדם" וכו', 'וקטן אינו מוליד' (סנהדרין ס"ח:). ועקר הדעת, הינו שישתמש בדעתו, הינו שיוציא את שכלו מכח אל הפעל. כי גם לקטן יש דעת, אבל אצל הקטן עדין הדעת בכח ולא בפעל, כי לא השתמש בדעתו, ולא הוציא אותו מכח אל הפעל. ומי שהוא שלם בדעתו, שהוציא אותו מכח אל הפעל, והשיג בדעתו מה שאפשר לדעת האדם להשיג בדעתו. אזי הוא קרוב לדעת הקדוש ברוך הוא, ואין חלוק בין דעת האדם לדעת השם יתברך, אלא חמשה דברים כמובא. ואז דעתו יונק מדעת השם יתברך, שהיא בחינת ה"א, ואז מוליד:

</div>

For the essence [ikkar] of holadah is through the da’as (knowledge) in the aspect

of:And

Adam yada [knew]etc. [Genesis 4:1], and a katan (small one) does not give birth [Sanhedrin 68b]. The core [ikkar] of the da’as is that he employs his da’as, namely, that he brings his saichel (intellect) from koach (potential) to po’al (action). For even a katan possesses da’as, but in the katan, the da’as remains in koach and not in po’al, for he has not employed his da’as nor brought it from koach to po’al. One who is shalem (complete) in his da’as, having brought it from koach to po’al and attained in his da’as what a person can attain, is close to the da’as of Hashem, blessed be He. There is no difference between the da’as of man and the da’as of Hashem, blessed be He, except five things, as brought [in traditional sources]. Then, his da’as draws sustenance from the da’as of Hashem, blessed be He, which is the aspect of hai, and then he gives birth. To complete his da’as (knowledge), so that it is shalem (complete), is possible only through aisek (engagement), by engaging with people to draw them near to the service of Hashem, blessed be He.


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

ולהשלים את דעתו, שיהא שלם בדעת, אי אפשר אלא על ידי עסק שעוסק עם בני אדם לקרבם לעבודת השם יתברך, על ידי זה נשלם דעתו. כי הם מחדדין דעתו, בבחינות 'ומתלמידי יותר מכלן' (מכות י). ובשביל זה תלמידים נקראים בנים (ספרי פרשת ואתחנן על פסוק ושננתם לבניך), כי על ידם בא ההולדה: ובשביל זה אברהם ושרה טרחו את עצמן לגיר גרים, כי על ידי זה השלימו דעתם, ונתקרבו לה"א הזאת, הינו לדעת השם יתברך, וזכו לבנים. כי על ידי גרים נתגדל דעתם, בבחינת 'ומתלמידי יותר מכלם': אבל מי שאין שלם בדעתו, והוא רחוק מדעת האדם, כל שכן מדעת השם יתברך, שהוא בחינת ה"א, ואזי הוא קטן ואין מוליד: וזה הטעם שהצדיקים מיגעים את עצמן, ורודפים אחר בני אדם לקרבם לעבודתו יתברך. אין זה כדי להרבות כבודם, חס ושלום, אלא כדי להשלים דעתם, בבחינות 'ומתלמידי יותר מכלם': ובשביל זה ביד הצדיקים לפקד עקרות, כי הם שלמים בדעת, וקרובים לדעת עליון. ואין בין דעתם לדעת השם יתברך אלא חמשה דברים כנ"ל. וחמשה דברים, היא היא דעת השם יתברך שמשם ההולדה: וזה (ברכות נ"ז:): 'שלשה דברים מרחיבין דעתו של אדם, אשה נאה, ודירה, וכלים'. אשה, הינו החמר מכנה בשם אשה. שיהא לו חמר ממזג במזג השוה, שיהא ראוי לקבל שכל: ודירה נאה, הינו היראה, כמאמר (שבת ל"א:): 'חבל על מאן דלית לה דרתא', כי צריך שיהא יראת חטאו קודמת לחכמתו (אבות פרק ג). וכלים, הינו תלמידים הגונים שיקבלו ממנו. וכשיש לו כל אלו הכנות, יכול לבוא לשלמות הדעת: ואלו הן חמשה דברים שנבדל מדעו מן מדענו. הראשון, שבמדעו האחד יודע ידיעות רבות, ואין רבוי במדעו: השני, יודע הדברים קדם המצאם, אפלו כשאין להם הויה כלל: והשלישי, שמדעו מקיף דברים שאין להם תכלית: והרביעי, שאין שנוי בידיעתו. ואין שנוי כשיודע הדבר בכח, ואחר כך שב פעל: והחמישי שידיעתו אין מוציא הדבר מאפשרותו:

</div>

Through this, his da’as is perfected, for they sharpen his da’as, in the aspect of: And from my talmidai (disciples) more than all [Makkot 10a]. For this reason, talmidim are called banim (sons) [Sifri parsha Va'etchanan on the verseAnd you shall shinantam [teach them] to your banecha [sons]Deuteronomy 6:7], because through them comes holadah (birth). Thus, Abraham and Sarah exerted themselves to convert gerim (converts), for through this they perfected their da’as and drew near to this hai, which is the da’as of Hashem, blessed be He, and they merited banim. For through gerim, their da’as was enlarged, in the aspect of: And from my talmidai more than all. But one who is not shalem (complete) in his da’as (knowledge), and is far from the da’as of man,

all the more

so from the da’as of Hashem, blessed be He, which is the aspect of hai, is a katan (small one) and does not give birth. This is why the tzadikim (righteous) exert themselves and pursue people to draw them near to His service, blessed be He. This is not to increase their kavod (honor), Heaven

forbid

, but to perfect their da’as in the aspect of: And from my talmidai more than all. For this reason, it is in the power of the tzadikim to visit akaros (barren women) [i.e., to enable them to conceive], for they are complete in da’as and close to the upper da’as. There is no difference between their da’as and the da’as of Hashem, blessed be He, except these five things, as above. These five things constitute the da’as of Hashem, blessed be He, from which holadah comes. It is taught [Berakhot 57b]: Three things expand the da’as (knowledge) of a person: a beautiful woman, a dwelling, and vessels. Woman refers to the chomer (matter), called by the name woman, meaning he must have chomer tempered in an even temperament, suitable to receive saichel (intellect). A beautiful dwelling refers to yirah (fear), as it is said [Shabbat 31b]: Woe to one who has no courtyard, for one needs his yiras chet (fear of sin) to precede his chokhmaso (wisdom) [Avot chapter 3]. Vessels refer to proper talmidim (disciples) who receive from him. When he has all these preparations, he can achieve completeness of da’as. These are the five things that distinguish His mada’o (knowledge) from our mada:

The first: In His mada, one knows many yedios (knowledges), yet there is no reeboy (multiplicity) in His mada. The second: He knows things before their existence, even when they have no havayah (being) at all. The third: His mada encompasses things that have no tachlis (end). The fourth: There is no sheenoy (change) in His yedi’aso (knowledge), whether He knows the thing in koach (potential) or afterward in po’al (action).


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

(עד כאן לשונו, זכרונו לברכה):

</div>

The fifth: His yedi’aso does not bring the thing out from its efsharuso (possibility).


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

(והא לך נסחא שניה שכתבתי בעצמי קצת מזה כפי מה ששמעתי וזהו:)

</div>

[Up to here, in the language of our Rebbe, of blessed memory]

Second Version [written by the scribe, likely Rabbi Natan, based on what he heard]: When a person merits shlaimus hada’as (completeness of knowledge), meaning he knows that it is impossible for a person to know more, there is a difference between the da’as (knowledge) of man in its completeness and the da’as of Hashem, blessed be He, in five aspects, as explained in the books.


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

כשאדם זוכה לשלמות הדעת, הינו שזוכה לדעת שאי אפשר לאדם לידע יותר, אזי יש הפרש בין דעת האדם בשלמות, לדעת השם יתברך, בחמש בחינות. והם מפרשים בספרים וצריך האדם להשתדל שיגיע לשלמות הדעת, מה שאי אפשר לאדם לידע יותר. ולא יהיה הפרש בין דעתו לדעת השם יתברך, רק בחמשה דברים אלו. שאלו חמשה דברים אי אפשר לשכל אנושי לדעת, אם לא מי שהוא למעלה ממין אנושי. אך לזכות לשלמות הדעת, הוא על ידי גרים, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: 'הרבה למדתי מרבותי, ומתלמידי יותר מכלם'. כי על ידי שכל אחד מקשה ושואל, כי כל אחד יש לו מניעה לעבודת השם יתברך, וצריך להשיב לכל אחד על שאלתו, על ידי זה נשלם דעתו. ועל ידי זה זוכה לבנים. כי קטן אינו מוליד, כי אין לו דעת השלם. אך כשזוכה לדעת השלם, זוכה לבנים. ועל כן באברהם שהוא היה מגיר אנשים, ושרה מגירת נשים (בראשית רבה פרשה ל"ט), על ידי זה זכה לשלמות הדעת, שלא היה הפרש בין דעתו לדעת השם יתברך, אלא אלו החמשה דברים, ועל ידי זה זכה להה"א הנ"ל. ועל כן 'אברם אינו מוליד אברהם מוליד' (שם פרשה מ"ד), כי על ידי שלמות הדעת, שהוא בחינת ה"א, זכה להוליד:

</div>

A person must strive to reach the completeness of da’as, beyond which no human can know, so that the only difference between his da’as and the da’as of Hashem, blessed be He, is these five things. These five things cannot be known by human saichel (intellect), except by one who transcends the human kind. To merit shaimus hada’as is through gerim (converts), as our rabbis, of blessed memory, said: Much I learned from my masters and from my talmidai (disciples) more than all. For each one questions and asks, as each has a meni’ah (obstacle) to the service of Hashem, blessed be He, and one must answer each one’s question. Through this, his da’as is perfected, and through this, he merits banim (sons). For a katan (small one) does not give birth, having no complete da’as. But when he merits complete da’as, he merits banim. Thus, Abraham, who converted men, and Sarah, who converted women [Beraishis Rabbah parsha 39], through this merited shlaimus hada’as, so that there was no difference between his da’as and the da’as of Hashem, blessed be He, except these five things. Through this, he merited the

hai aforementioned

. Therefore, Abram does not give birth; Abraham gives birth [Beraishis Rabbah parsha 44], for through shlaimus hada’as, which is the aspect of hai, he merited to give birth.



# And it was at the end of two years of days

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/54/

# And it was at the end of two years of days

<div dir="rtl">ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חלם והנה עמד על היאר והנ</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/54


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חלם והנה עמד על היאר והנה מן היאר עלת שבע פרות וכו' (בראשית מ"א):

</div>

54 - And it was at the end of two years of days

And it was at the end of two years of days, and Pharaoh is dreaming, and behold, he is standing by the river. And behold, from the river are coming up seven cows, etc.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

ה' אלקי גדלת מאד הוד והדר לבשת עטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה (תהלים ק"ד):

</div>

[Genesis 41]

My G-d, You have grown greatly, splendor and majesty You have donned; wrapping light as a garment, stretching heavens as a curtain. [Psalms 104]


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

א כי צריכין לשמר מאד את הזכרון, שלא יפל לשכחה, בחינת מיתת הלב. ועקר הזכרון הוא לזכר תמיד בעלמא דאתי, שלא יהיה בדעתו, חס ושלום, שאין עולם אלא אחד. ועל ידי מה שמדבק מחשבתו בעלמא דאתי, על ידי זה נעשה יחוד ה' אלקי הנ"ל: (כי ה' אלקים הוא בחינת שם מלא, שהוא בחינת עלמא דאתי כמובא. וכן מבאר בסבא משפטים דף צ"ח על פסוק זה. ה' אלקי, דא שרותא דמהמנותא, סליקו דמחשבה דעלמא דאתי):

</div>

1. Because one must guard greatly the zicharon [memory], that it not fall to forgetfulness, aspect of death of the heart. And the main zicharon is to remember always the olam haba [world to come], that it not be in his mind, G-d forbid, that there is only one world. And by attaching his thought to the olam haba, by this is made the unification My G-d the aforementioned. [Because My G-d is aspect of the full name, which is aspect of the olam haba, as brought, and so explained in Zohar (Mishpatim 98a) on this verse My G-d, this is the beginning of faith, the ascent of thought to the olam haba]


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

ב ובחינה זו, לזכר תמיד בעולם הבא, דהינו לאדבקא מחשבתה בעלמא דאתי, הוא בכלליות ובפרטיות. בכלליות כך ראוי להיות מנהג יראי השם, תכף בבקר בהקיצו, קדם שיתחיל שום דבר, יזכר מיד בעלמא דאתי. ואחר כך יעשה זאת בפרטיות, כי כל העולם הזה, הוא התלבשות מדרגות התחתונות של הקדשה, הינו בחינת רגלין של הקדשה, בבחינת (ישעיה ס"ו) "והארץ הדם רגלי". אף שגם מדרגות העליונות של הקדשה, יש מהם גם כן התגלות בעולם הזה. אך שאין ההתגלות מתלבש בעצם בזה העולם, כי אם הארה שמאיר בבחינת רגלין. אבל בחינת רגלין, מתגלין בעצם בזה העולם. וכל יום יש בו מחשבה דבור ומעשה, והקדוש ברוך הוא מצמצם אלקותו מאין סוף עד אין תכלית. עד נקדת המרכז של עולם הגשמי שעומד עליו, ומזמין לו לכל אדם מחשבה דבור ומעשה, לפי היום ולפי האדם ולפי המקום. ומלביש לו בזאת המחשבה דבור ומעשה שמזמין לו רמזים כדי לקרבו לעבודתו. בכן צריך להעמיק מחשבתו בזה, ולהגדיל בינתו, ולהבין מהו הרמיזות בפרטיות, שמלבש בזאת המחשבה דבור ומעשה של זה היום, שהזמין לו השם יתברך. הן מלאכה או משא ומתן, וכל מה שמזמין לו השם יתברך בכל יום, צריך להעמיק ולהגדיל מחשבתו בזה, כדי להבין רמיזותיו של השם יתברך:

</div>

And this aspect, to remember always the olam haba, that is to attach his thought to the olam haba, this is in general and in particular. In general, so it is proper to be the custom of those who fear Hashem, immediately in the morning upon waking, before he begins any thing, he should remember immediately the olam haba. And after that, he should do this in particular. For all this world is the clothing of the lower levels of holiness, that is dimension (b’china) of the feet of holiness, aspect of “and the earth is the footstool of My feet” [Isaiah 66]. Even though the upper levels of holiness also have revelation in this world, the revelation is not clothed in the essence of this world, but an illumination that illuminates in dimension (b’china) of feet. But dimension of feet, they are revealed in essence in this world. And every day there is in it thought, speech, and action. And the Holy One, blessed be He, contracts His divinity from infinite to no end (m’ayn sof ad ayn tachlis) [from infinite divine essence to a finite point], until the nekudas hamerkaz [central point] of the physical world that stands on it.


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

אך ההגדלות השכל בזה, צריך להיות במדה, שלא יצא מגבול הקדשה. רק לפי שכל אנושי שלו, כן יגדיל המחשבה בזה. וכן לא יסתכל בזה למעלה ממדרגתו, כי 'במפלא ממך אל תדרש' (חגיגה י"ג). וזה גדלת מאד, הוד והדר לבשת. הינו כשרוצה לקח דבר מזה העולם, שהוא בחינת: "הוד והדר לבשת", שהם בחינת רגלין המלבשין בזה העולם*, יהיה בבחינת גדלת מאד. הינו שההגדלת השכל, יהיה במדה ובצמצום. וזה מאד, שהוא סטרא דשמאלא שממנו הצמצום. [כמו שכתוב בסבא שם. מאד, דא הוא סטרא דשמאלא].

</div>

And He prepares (for him) for every person; thought, speech, and action, according to the day, the person, and the place. And He clothes (for him) in this thought, speech, and action that He prepares (for him) hints in order to bring him close to His service. Therefore, one must deepen (l’haamik) his thought in this and enlarge (l’hagdil) his understanding and understand what are the hints in particular that are clothed in this thought, speech, and action of this day that Hashem, blessed be He, prepared (for him), whether work or business (masa u-matan [bearing and giving, root: n-s-a, n-t-n]), and all that Hashem, blessed be He, prepares (for him) every day.


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

*(כי הרגלין הם בחינת נצח והוד, שהם בחינת הוד והדר. וכמו שכתוב בסבא הנ"ל, "הוד והדר לבשת", אלין תרי בדי ערבות וכו' עין שם. שהם בחינת נצח והוד בחינת רגלין כידוע):

</div>

He must deepen (l’haamik) and enlarge (l’hagdil) his thought in this in order to understand the hints of Hashem, blessed be He.


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

ואפלו מי שיודע ומבין בזה, הינו שזוכה להבין הרמזים שמרמז לו השם יתברך בכל דבר. ואם כן ירצה לעסק רק בזה, הינו שיעסק רק בעסקי העולם הזה, מאחר שהוא מבין הרמזים שהשם יתברך מרמז בהם. אך באמת אינו כן, כי צריך האדם שיהיה לו הסתפקות, להסתפק מזה העולם, רק במה שצריך לו בהכרחיות מזה העולם. וזה מחמת שני טעמים. א. מחמת שזאת הקדשה המלבשת בעסקי העולם הזה, הוא בחינת רגלין. והיא קדשה נמוכה. בבחינת (תהלים מ"ט): "עון עקבי יסבני". שהקלפות מסבבין אותה תמיד, ורוצין לינק מהם, על כן הוא מקום מסכן. בכן צריך להסתפק רק בהכרחיות. ועוד, מחמת שיש עבודה גבוהה מזו, שהוא קדשה גבוהה ממנה, וצריך לעבד השם יתברך באותן העבודות והקדשות הגבוהות מזה. [הינו, שאפלו הצדיק והחכם שיש לו מח גדול, עד שיכול להבין את הרמזים שהשם יתברך מרמז לו בכל דבר בכל יום, אפלו בעסקי חל. ועל ידי זה הוא יכול לעבד את השם יתברך בכל הדברים שבעולם, אפלו בעסקי חל. ואם כן ירצה, חס ושלום, לעסק רק בזה, דהינו בעסקי חל. מאחר שהוא יודע הרמזים שיש בהם, ויכול להתקרב לעבודת השם יתברך על ידם. אבל באמת אינו כן, כי אסור להרבות בעסקי העולם הזה, אפלו למי שיודע ומבין הרמזים הנ"ל. מחמת שני הטעמים הנ"ל, א, מחמת שזאת העבודה בעסקי העולם הזה הוא מקום מסכן מאד וכו' כנ"ל; והב'. מחמת שיש קדשה ועבודה גבוהה מזה, דהינו קדשת התורה והמצוות. ועל כן אפלו מי שיודע הרמזים הנ"ל, הוא צריך הסתפקות, להסתפק מזה העולם בהכרחיות לבד כנ"ל]. וההסתפקות הוא בחינת עוטה אור כשלמה, הינו בחינת אור מלא. כי הרשעים שאין להם הסתפקות, בבחינת (משלי י"ג) "ובטן רשעים תחסר", אצלם מארת חסר. בבחינת (שם ג) "מארת ה' בבית רשע". אבל בצדיקים שיש להם ההסתפקות, בבחינת: "צדיק אכל לשבע נפשו" (שם י"ג), אצלם הוא אור מלא. בבחינת (בראשית א) "וירא אלקים את האור כי טוב", אין טוב אלא צדיק, שנאמר (ישעיה ג): "אמרו צדיק כי טוב" (יומא ל"ח:): ואפלו מזה ההסתפקות גופה, צריך להפריש ממנו לצדקה. וזה בחינת: נוטה שמים כיריעה (עיין תקון ה"א). כי ארון הברית, שהוא בחינת עני, היא תחת היריעה, והיריעה משפיע לארון הברית, וזה בחינת צדקה. [פרוש, כי על ידי צדקה שמשפיע הנותן להמקבל, על ידי זה נעשה יחוד צדיק וכנסת ישראל, שבחינת צדיק משפיע לכנסת ישראל, שזה בחינת השפעת היריעה לארון הברית, בחינת: "נוטה שמים כיריעה" כנ"ל]:

</div>

But the enlargements of the intellect in this must be in measure, that he not go out from the boundary of holiness, only according to his human intellect, so he enlarges (l’hagdil) the thought in this. And so not to look in this above his level, for “in that which is hidden from you, do not seek” [Chagigah 13a]. And this is You have grown מְאֹד [very, strength], splendor and majesty You have donned, that is, when he wants to take a thing from this world, which is aspect of “splendor and majesty You have donned,” which are dimension (b’china) of feet clothed in this world, it should be in aspect of You have grown מְאֹד, that is, the enlargement of the intellect should be in measure and contraction. And this is מְאֹד [very, strength], which is the left side (sitra d’smala) from which the contraction [as written in Zohar (Mishpatim 98a), מְאֹד, this is the left side]. [For the feet are aspect of netzach [eternity] and hod [splendor], which are aspect of splendor and majesty, as written in Zohar (Mishpatim 98a), “splendor and majesty You have donned,” these are the two willow branches, etc., see there, that they are aspect of netzach and hod, aspect of feet, as known.] Even one who knows and understands in this, that is, who merits to understand the hints that Hashem, blessed be He, hints to him in every thing, and if so, he would want to occupy only with this, that is, to occupy only with affairs of this world since he understands the hints that Hashem, blessed be He, hints in them. But in truth, it is not so, for a person must have contentment (histapkus) to be content from this world only with what he needs necessarily from this world. And this is because of two reasons: First, because this holiness clothed in affairs of this world is dimension (b’china) of feet, “iniquity surrounds my heels” [Psalms 49], that the klipot [husks] surround it always and want to suck from them, therefore it is a dangerous place, therefore he must be content only with necessity. And further, because there is service higher than this, which is holiness higher than it, and he must serve Hashem, blessed be He, with those services and holinesses higher than this. [That is, even the tzadik [righteous person] and wise one who has great intellect until he can understand the hints that Hashem, blessed be He, hints to him in every thing every day, even in weekday affairs, and by this he can serve Hashem, blessed be He, with all things in the world, even in weekday affairs. And if so, he would want, G-d forbid, to occupy only with this, that is, with weekday affairs, since he knows the hints that are in them and can approach the service of Hashem, blessed be He, through them. But in truth, it is not so, for it is forbidden to increase in affairs of this world, even for one who knows and understands the aforementioned hints, because of the two reasons aforementioned: First, because this service in affairs of this world is a very dangerous place, etc., as above. And second, because there is holiness and service higher than this, that is, the holiness of Torah and mitzvot, and therefore even one who knows the aforementioned hints must have contentment (histapkus), to be content from this world with necessity only, as above.] And the contentment (histapkus) is aspect of wrapping light as a garment, that is, aspect of full light. For the wicked who do not have contentment (histapkus), aspect of “and the belly of the wicked lacks” [Proverbs 13], with them light is lacking, aspect of “the curse of Hashem in the house of the wicked” [ibid 3]. But with the tzadikim [righteous ones] who have contentment (histapkus), aspect of “the tzadik eats to the satisfaction of his soul” [ibid 13], with them it is full light, “and G-d saw the light that it is good” [Genesis 1], there is no good but tzadik, as said, “say of the tzadik that it is good” [Isaiah 3] [Yoma 38b]. And even from this contentment (histapkus) itself, he must separate from it to charity, stretching heavens as a curtain [see Tikkun 51], for the ark of the covenant, which is aspect of the poor, is under the curtain, and the curtain influences the ark of the covenant, and this is aspect of charity. [Explanation: for by charity, that the giver influences to the receiver, by this is made the unification of tzadik and Knesset Yisrael [Assembly of Israel, the collective soul of Israel, mystically representing the Shechinah], aspect of tzadik influences to Knesset Yisrael, which is aspect of influence of the curtain to the ark of the covenant, aspect of “stretching heavens as a curtain,” as above.]


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

ג והמון עם, שאין להם זה השכל להעמיק בכל זה, להבין הרמזים כנ"ל. נעשה אצלם כל זה ממילא, על ידי שנה, וציצית, ותפלין, ותורה, ותפלה, ומשא ומתן. כי השנה, היא בחינת לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי בכלליות כנ"ל, בחינת ה' אלקי הנ"ל. כי בשעת שנה, הנשמה עולה לעלמא דאתי (עיין זוהר לך לך פ"ג:): וציצית ותפלין, הם בחינת: "גדלת מאד". כי תפלין, הם בחינת הגדלת השכל הנ"ל. (כי תפלין, הם בחינת המחין כידוע, הינו בחינת הגדלת השכל להבין כל הרמזים שמרמז לו השם יתברך בכל יום כנ"ל). וציצית, הוא בחינת הצמצום הנ"ל, שהוא בחינת מאד הנ"ל. כי תכלת כרסיא דדינא (כמו שכתוב בזהר שלח לך דף קע"ה), שהוא בחינת צמצום. ועל כן ציצית קודם לתפלין, בבחינת (שיר השירים ב): "שמאלו תחת לראשי", ואחר כך: "וימינו תחבקני" (עיין מ"ר שה"ש) (כי שמאל הוא בחינת דין, בחינת צמצום, שהוא בחינת ציצית כנ"ל. וימין הוא בחינת מחין, בחינת תפלין כנ"ל): ותורה, הוא בחינת ההסתפקות הנ"ל. כי התורה היא בחינת עץ החיים דמזון לכלא ביה (עיין זוהר בראשית כ"ו.). הינו שיש לכל אחד די ספוקו ממנה, נמצא שהיא בחינת הסתפקות. וגם בלמוד התורה בעצמה, יש בחינת הסתפקות, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (אבות פרק ב) 'לא עליך המלאכה לגמר'. ועל כן, למוד התורה הוא בחינת ההסתפקות הנ"ל. ואפלו ההמון שאינם יכולים ללמד, הם מקימין עסק התורה במה שקורין קריאת שמע, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (מנחות צ"ט:): ותפלה, הוא בחינת: "הוד והדר" הנ"ל. כי תפלה היא חיי שעה (כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה, שבת י), הינו בחינת: "הארץ הדם רגלי" הנ"ל, הינו בחינת רגלי הקדשה המלבשין בזה העולם כנ"ל: ומשא ומתן, היא בחינת: "נוטה שמים כיריעה" הנ"ל, הינו בחינת יחוד צדיק וכנסת ישראל הנ"ל. כי צדיק וכנסת ישראל, הם בחינת משא ומתן. הצדיק נקרא משא, כי הוא נושא את העולם, "כאשר ישא האומן את היונק" (במדבר י"א). והוא נושא כל הברכות, כמו שכתוב (משלי י): "וברכות לראש צדיק", כמו שכתוב (תהלים כ"ד): "ישא ברכה מאת ה'". והוא נושא הטפה זרעיית של כל הנשמות, בבחינת (שם קכ"ו): "נושא משך הזרע", ומשפיע לכנסת ישראל, והיא נותנת לכל העולם. ועל שם זה נקראת כנסת ישראל מתן, על שם (משלי ל"א): "ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה". ויחוד של צדיק וכנסת ישראל נעשה על ידי משא ומתן: כי כל דבר שבעולם, יש בו ניצוצות הקדשה שנפלו בשעת שבירה. ושבירה, הוא בחינת אותיות שנשברו ונפלו לכל דבר ודבר מזה העולם. וכל דבר יש לו שעה (עיין אבות פ"ד). וצריך לבוא בשעה זו לאדם זה, שהוא משרש אחד עם אותן הניצוצות שיש בזה הדבר. וכשמגיע זה הדבר לאדם זה, והוא מקבל חיות מזה הדבר, הינו מהאותיות הנשברים שיש שם. על ידי זה נכללין האותיות הנשברים בזה האדם, בחיות שלו, ונעשה מהם קומה שלמה, ומתפשט בחיות של כל הגוף. ועל ידי זה נשלמין האותיות, ויש להם שלמות. וצריך לשהות הדבר אצל זה האדם להשתמש בו, עד שנפסקין האותיות והניצוצות השיכין לשרשו. ואחר כך יוצא מרשותו לאדם אחר, שהגיע העת שיהיה עליה להאותיות הנשארים, שהם משרש אחד עם האדם האחר, ועל כן יוצא לרשותו. ולפעמים חוזר הדבר ובא לאותו האדם שהיה שלו מתחלה, כי מחמת שלא היה לו אז חלקי נפש רוח נשמה אלו, לא היה יכול אז להשלים האותיות אלו, עד עתה שהגיעו לו אלו חלקי נפש רוח נשמה, שעל ידם יכול להשלים אלו האותיות הנשארים. ובין כך, הכרח לשהות אצל אחר. וכשמשלים האותיות אלו, נתוסף לו הארה בנפש רוח נשמה שלו, מחמת הארות אותיות אלו שהגיעו אליו ונשלמו אצלו. ועל ידי הארה זו, מאיר בשרש נפש רוח נשמה שלו, שהוא בצדיק וכנסת ישראל, שהם שרשי כל הנשמות כנ"ל. ועל ידי ההתנוצצות הזאת, נתיחד צדיק וכנסת ישראל, הנקראים משא ומתן כנ"ל. ועל שם זה נקרא מקח וממכר, וכל הדברים, וכל הלמוד, משא ומתן. כי על ידם נתיחד צדיק וכנסת ישראל, הנקראים משא ומתן כנ"ל:

</div>

3. And the masses of people, who do not have this intellect to deepen (l’haamik) in all this, to understand the hints as above, it is made for them all this automatically by sleep, and tzitzit, and tefillin, and Torah, and prayer, and business (masa u-matan [bearing and giving, root: n-s-a, n-t-n]). For sleep is aspect of attaching thought to the olam haba in general, as above, aspect of My G-d aforementioned. For at the time of sleep, the soul ascends to the olam haba [see Zohar Lech Lecha 83a]. And tzitzit and tefillin are aspect of “You have grown greatly”. [For tefillin are aspect of intellect (mochin), as known, that is, aspect of enlargement of the intellect to understand all the hints that Hashem, blessed be He, hints to him every day, as above.] And tzitzit is aspect of the contraction aforementioned, which is aspect of greatly, as written in Zohar [Shelach 175a], that it is aspect of contraction. And therefore, tzitzit before tefillin, aspect of “his left under my head,” and after that, “and his right embraces me” [Song of Songs 2] [see Midrash Rabbah Song of Songs]. [For left is aspect of judgment (din), aspect of contraction, which is aspect of tzitzit, as above, and right is aspect of intellect (mochin), aspect of tefillin, as above.] And Torah is aspect of the contentment (histapkus) aforementioned, for the Torah is aspect of the tree of life, food for all in it [see Zohar Bereishit 26a], that is, there is for each one enough sustenance from it, found that it is aspect of contentment (histapkus). And also in the study of Torah itself, there is aspect of contentment (histapkus), as our rabbis of blessed memory said [Avot chapter 2], “it is not upon you the work to finish.” And therefore, study of the Torah is aspect of the contentment (histapkus) aforementioned. And even the masses who cannot study, they fulfill occupation with Torah with what they read, reading of Shema, as our rabbis of blessed memory said [Menachot 99b]. And prayer is aspect of “splendor and majesty” aforementioned [as our sages of blessed memory said, Shabbat 10a], that is, aspect of “the earth is the footstool of My feet” aforementioned, that is, dimension (b’china) of feet of holiness clothed in this world, as above. And business (masa u-matan [bearing and giving, root: n-s-a, n-t-n]) is aspect of “stretching heavens as a curtain” aforementioned, that is, aspect of unification of tzadik and Knesset Yisrael aforementioned. For tzadik and Knesset Yisrael are aspect of masa u-matan. The tzadik is called masa [bearer, root: n-s-a], for he bears the world, “as the nurse bears the suckling” [Numbers 11:12], and he bears all the blessings, as it is written: “and blessings to the head of the tzadik” [Proverbs 10:6], as it is written: “he shall receive blessing from Hashem” [Psalms 24:5]. And he bears the seminal drop of all the souls, in the aspect of “bearer of the seed drawing” [Psalms 126:6]. He then influences [this to] Knesset Yisrael [Assembly of Israel, the collective soul of Israel, mystically representing the Shechinah], and she gives [it] to the entire world. On account of this, Knesset Yisrael is called matan [giving, root: n-t-n], based on the verse: “And she gives prey to her household and a statute to her maidens” [Proverbs 31:15]. The unification of the tzadik and Knesset Yisrael is achieved through business dealings (masa u-matan [bearing and giving, root: n-s-a, n-t-n]). For every thing in the world has in it holy sparks that fell at the time of breaking, and breaking is aspect of letters that broke and fell to every thing of this world. And every thing has its hour [see Avot chapter 4], and it must come at that hour to this person who is from one root with those sparks that are in this thing. And when this thing reaches this person, and he receives vitality from this thing, that is, from the broken letters that are there, by this the broken letters are included in this person in his vitality and made from them complete stature, and spreads in the vitality of all the body. And by this, the letters are completed and have completeness. And he must delay the thing with this person to use it until the letters and sparks belonging to his root are cut off. And after that, it goes out from his domain to another person, that the time has come that there be ascent to the remaining letters that are from one root with the other person, and therefore it goes out to his domain. And sometimes the thing returns and comes to that person that it was his initially, because since he did not have then these parts of nefesh ruach neshama [soul, spirit, higher soul], he could not then complete these letters until now that these parts of nefesh ruach neshama reached him, that through them he can complete these remaining letters. And meanwhile, it was forced to delay with another. And when he completes these letters, there is added to him illumination in his nefesh ruach neshama because of illuminations of these letters that reached him and were completed with him. And by this illumination, it illuminates in the root of his nefesh ruach neshama, which is in tzadik and Knesset Yisrael, that are roots of all souls, as above. And by this sparkling, tzadik and Knesset Yisrael are unified, called masa u-matan [bearing and giving, root: n-s-a, n-t-n], as above. And on account of this, it is called purchase and sale, and all things and all study are masa u-matan, for by them tzadik and Knesset Yisrael are unified, called masa u-matan, as above.


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

ד וכדי לשמר הזכרון הנ"ל, צריך לשמר את עצמו שלא יפל לבחינת רע עין, לבחינת מיתת הלב. כי עקר הזכרון תולה בעין, בבחינת (שמות י"ג): "ולזכרון בין עיניך". כי השכחה בא על ידי רע עין, על ידי מיתת הלב, בבחינת (תהלים ל"א) "נשכחתי כמת מלב". כי רע עין ומיתת הלב הם בחינה אחת, כי שורינא דעינא בלבא תליא (כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (עבודה זרה כ"ח:). ועל כן נבל שהיה רע עין, נאמר בו (שמואל א כ"ה): "וימת לבו בקרבו". ומיתת הלב, היא בחינת שברי לוחות. לב, הוא בחינת לוחות. בבחינת (משלי ג): "כתבם על לוח לבך". ושכחה היא על ידי שברי לוחות, כמאמר חכמינו, זכרונם לברכה, (ערובין נ"ד) 'אלמלא לא נשתברו לוחות הראשונות לא היתה שכחה בעולם'. נמצא שעקר השכחה, היא על ידי רע עין, שהוא בחינת מיתת הלב, שהיא בחינת שברי לוחות, שמשם עקר השכחה כנ"ל: ואבשלום שהיה עינו רעה במלכות אביו, על ידי זה נאמר בו מיתת הלב, שנאמר (שמואל ב י"ח): "ויקח שלשה שבטים ויתקעם בלב אבשלום". ועל כן לא הניח בן זכר (שם ועין סוטה י"א), כי פגם בזכרון, על ידי רע עין כנ"ל: ודוד המלך, עליו השלום, ברח אז ממלכותו מפני אבשלום, וקלל אותו שמעי בן גרא, ואמר (שם ט"ז): "אולי יראה ה' בעיני". "בעיני" דיקא, כי מי שרואה שנופל לרע עין, אם אינו מרגיש בעצמו שיוכל לעמד בזה להנצל ממנו, צריך לברח ממנו. אבל מי שיכול לתקן, אזי צריך לתקן. וצריך לראות מהות בחינת הרע עין, כדי לידע השרש שצריך לתקן על ידו, כי יש כמה בחינות רע עין. וכשנופל לרע עין של התנשאות, שעינו צרה בהתנשאות של חברו, צריך להכניע בהשרש של ההתנשאות. הינו בשרש המלכות, שהוא בחינת משיח. והוא שרש המלכות, בבחינת (שמואל א ב): "ויתן עז למלכו וירם קרן משיחו". והוא בחינת טוב עין, בבחינת (שם ט"ז): "יפה עינים וטוב ראי", הנאמר בדוד, שהוא משיח:

</div>

And in order to guard the zicharon [memory] aforementioned, one must guard himself that he not fall to aspect of evil eye, aspect of death of the heart. For the main zicharon is tied to/dependent on the eye, aspect of “and for a memory between your eyes” [Exodus 13]. For forgetfulness comes by evil eye, by death of the heart, aspect of “I am forgotten as a dead man from the heart” [Psalms 31]. For evil eye and death of the heart are one aspect, for the vision of the eye (shuriana d’ayna) is tied to/dependent on the heart [as our rabbis of blessed memory said, Avodah Zarah 28b, the spiritual connection between sight and heart], “and his heart died within him” [1 Samuel 25]. And death of the heart is aspect of broken tablets, “write them on the tablet of your heart” [Proverbs 3]. And forgetfulness is by broken tablets, as the statement of our sages of blessed memory [Eruvin 54a], “if the first tablets were not broken, there would be no forgetfulness in the world.” Found that the main forgetfulness is by evil eye, which is aspect of death of the heart, which is aspect of broken tablets, from there main forgetfulness, as above. And Avshalom, who had an evil eye in his father’s kingdom, by this is said in him death of the heart, as said, “and he took three spears and thrust them into the heart of Avshalom” [2 Samuel 18] [see Sotah 11a], for he damaged the zicharon by evil eye, as above. And David the king, peace upon him, fled then from his kingdom from Avshalom, and Shimi ben Gera cursed him and said, “perhaps Hashem will see in my eye” [ibid 16], “in my eye” specifically, for one who sees that he falls to evil eye, if he does not feel in himself that he can stand in this to be saved from it, he must flee from it. But one who can fix, then he must fix.


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

(לשון הגמרא נדה כ"ד:) תניא: אבא שאול אומר, קובר מתים הייתי. פעם אחת נפתחה מערה מתחתי, ועמדתי בגלגל עינו של מת, עד חטמי. כשחזרתי לאחורי, אמרו עין של אבשלום הוה:

</div>

And he must see the essence of the aspect of the evil eye in order to know the root that he must fix by it.


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

וזה שאמר אבא שאול, קובר מתים הייתי. כי אבא שאול השתדל לתקן תמיד את הרע עין, הנקרא מיתה כנ"ל. פעם אחת נפתחה מערה מתחתי. מערה, הינו בחינת דבקות, בחינת: "כמער איש וליות" (מלכים א ז). מתחתי, הינו בחינת אמת. בבחינת (תהלים פ"ה): "אמת מארץ תצמח". כי "טוב עין הוא יברך" (משלי כ"ב), והברכות הם בחינת אמת, כמו שכתוב (ישעיה ס"ה): "המתברך בארץ יתברך באלקי אמן". וזה שאמר אבא שאול, שעל ידי האמת שלו, נפתחה לו דבקות. ועמדתי בגלגל עינו של מת עד חטמי, הינו מחמת הדבקות, העמדתי עצמי בסכנה לכנס בגלגל עינו של מת, הינו ברע עין. עד שהצרכתי להשתמש בבחינת משיח, כדי להכניע את הרע עין. וזה עד חטמי, שהוא בחינת: "רוח אפינו משיח ה'" (איכה ד). וכשחזרתי לאחורי, אמרו לי עינו של אבשלום היתה, הינו שאבשלום נפל לבחינת הרע עין הזה. וזהו כשחזרתי לאחורי, הינו אחר התקון, שחזרתי בחינת משיח למקומו, לבחינת אחורי. כי שם שרש המלך המשיח, בבחינת (שיר השירים ז): "מלך אסור ברהטים", 'ברהיטי מחין' (תקון ו' דף כ"א). "אסור", הינו בחינת קשר של תפלין, שהיא בחינת אחורי, כמאמר חכמינו, זכרונם לברכה (ברכות ז): "וראית את אחורי", זה קשר של תפלין. וזה (שמואל א כ"ה): "והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים", הנאמר בדוד. הינו קשר של תפלין (עיין זוהר לך לך פ"ט ע"ב). כי תפלין הם בחינת חיים, כמאמר חכמינו זכרונם לברכה (מנחות מ"ד) 'כל המניח תפלין זוכה לחיים', שנאמר: "ה' עליהם יחיו". ועל כן לא אמרו לו שעינו של אבשלום היתה, עד שחזר לאחוריו. כי אלו היה יודע מקדם מזה, אפשר לא היה מסכן עצמו כל כך לכנס ברע עין כזה, כי הוא סכנה גדולה:

</div>

For there are several aspects of evil eye. And when he falls to evil eye of haughtiness, that his eye is narrow in the haughtiness of his friend, he must subdue in the root of the haughtiness, that is, in the root of kingship, which is aspect of mashiach [messiah], and he is the root of kingship, aspect of “and give strength to his king and exalt the horn of his mashiach” [1 Samuel 2]. And he is aspect of good eye, aspect of “beautiful eyes and good appearance” [ibid 16], said on David, who is mashiach [language of Gemara Nidah 24b], taught: Abba Shaul says, “I was a burier of dead, once a cave opened under me, and I stood in the eye socket of a dead man until my nose. When I returned behind me, they said it was the eye of Avshalom.” And this that Abba Shaul said, “I was a burier of dead,” for Abba Shaul strove to fix always the evil eye, called death, as above. “Once a cave opened under me,” that is, aspect of attachment (devekus), aspect of “as a cave of a man and his concubine” [1 Kings 7], “under me,” that is, aspect of truth, “truth from the earth will sprout” [Psalms 85], for “good eye, he will bless” [Proverbs 22], and blessings are aspect of truth, as written, “who blesses himself in the earth will bless himself by the G-d of truth” [Isaiah 65]. And this that Abba Shaul said, that by his truth, an attachment (devekus) was opened to him, “and I stood in the eye socket of a dead man until my nose,” that is, because of the attachment (devekus), I placed myself in danger to enter in the eye socket of a dead man, that is, in evil eye, until I was forced to use the aspect of mashiach in order to subdue the evil eye, and this “until my nose,” which is aspect of “the breath of our nostrils, the mashiach of Hashem” [Lamentations 4]. And “when I returned to my back,” they said to me, “the eye of Avshalom it was,” that is, that Avshalom fell to aspect of this evil eye. And this is “when I returned to my back,” that is, after the fixing, that I returned the aspect of mashiach to his place, to aspect of back,

for there is the root of the king mashiach [messiah], aspect of “king bound in the רַהֲטִים (rahatim)” [Song of Songs 7:6] [the simple meaning in the verse is “curls of hair,” but it is the same word as troughs and waterways, with a connotation of rahat [running, root: r-h-t], and this is what is being built upon], in the pathways (riheetay) of the intellect [Tikkun 6 21a], “bound,” that is, aspect of the knot of tefillin, which is aspect of back, as the statement of our sages of blessed memory [Berachot 7a], “and you shall see My back,” this is the knot of tefillin. “And the soul of my lord shall be bound in the bundle of life,” said on David [see Zohar Lech Lecha 89b], for tefillin are aspect of life, as the statement of our sages of blessed memory [Menachot 44a], “all who lay tefillin merit life,” as said, “Hashem upon them, they shall live.” And therefore, they did not say to him that it was the eye of Avshalom until he returned to his back, for if he knew beforehand, perhaps he would not endanger himself so much to enter such evil eye, for it is great danger.


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

ה וצריך לשמר את העין מכח המדמה. ואפלו מי שהוא טוב עין, צריך לשמר מזה. כמו שאנו רואים, כי אפלו מי שיש לו ראיה יפה, יכול לטעות, על ידי שרואה מרחוק, ונדמה לו להפך מן האמת. על כן צריך שמירה יתרה לזה. והכח המדמה בא על ידי לשון הרע, כי כח המדמה הוא כח הבהמיות, כי גם בהמה יש לה זה הכח המדמה. והמוציא דבה הוא נופל לבהמיות, ועל כן נתגבר עליו כח המדמה, שהוא כח הבהמיות. כי "מוציא דבה הוא כסיל" (משלי י), וכשהדעת נסתלק ממנו, נופל מאהבת השם יתברך, ונופל לאהבת הבהמיות. בבחינת (הושע ד): "כי אתה הדעת מאסת, ואמאסך מכהן לי". כהן, הינו בחינת (ישעיה מ"א): "אברהם אוהבי". בחינת (תהלים ק"י): "אתה כהן", בחינת: "וקמץ הכהן" (ויקרא ה) (עיין בהקדמת התיקונים ובתיקון י"ט ובתיקון ע'). ואז מתגבר עליו כח המדמה, שהוא כח הבהמיות. בבחינת (שם בהושע): "נדמו עמי מבלי הדעת", "נדמו", הינו כח המדמה:

</div>

5. And one must guard the eye from the power of imagination (medameh), and even one who is good eye must guard from this, as we see, for even one who has good vision can err by seeing from afar, and it seems to him the opposite from the truth. And the power of imagination (medameh) comes by evil tongue (lashon hara), for the power of imagination is the power of beastliness, for also an animal has this power of imagination (medameh). And the one who brings out report (motzi dibah) falls to beastliness, and therefore the power of imagination (medameh) overpowers him, which is power of beastliness [Proverbs 10:18]. And when knowledge (daas) is removed from him, he falls from love of Hashem, blessed be He, and falls to love of beastliness, “for you have rejected knowledge (daas), and I reject you from being priest to Me” [Hosea 4], “Abraham, My lover” [Isaiah 41], “you are priest” [Psalms 110], aspect of “and the priest shall grasp” [Leviticus 5] [see Introduction to Tikunim, Tikkun 19, Tikun 70]. And then the power of imagination (medameh) overpowers him, which is power of beastliness, “my people are like without knowledge (daas)” [Hosea 4], “are like” (nidmu), that is, power of imagination (medameh, root: d-m-h).


## Segment 13

<div dir="rtl" lang="he">

ו וזה הכח המדמה, הוא מבקש תמיד כלי לשכן שם, ועל כן הוא מחזיר תמיד לשרות על פי שונה הלכות. ועל כן אם הם מחדשים דבר בתורה, הוא חדוש נאה ומתקבל (בלשון אשכנז גליך). כי הוא בא מכח המדמה, שהוא מדמה מלתא למלתא, אך שהרע שבו הוא יותר מהטוב. ואלו החדושים מזיקים לפרנסה, כי על ידי חדושי תורה נבראים שמים וארץ, כמו שכתוב (ישעיה נ"א): "ולאמר לציון עמי אתה", אל תקרי עמי אלא עמי, מה אנא עבדי שמיא וארעא במלולי וכו' (כמו שכתוב בזהר בהקדמה דף ה). ועל ידי זה באים כל ההשפעות והברכות לעולם, כמו שכתוב (דברים כ"ח): "יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים וכו'. אך כשהחדושים הם על ידי כח המדמה, אזי נבראין רקיעין דשוא (בזהר שם), ועל ידם בא רעב לעולם. ואף שיש בהם גם כן טוב, שהם דברי תורה, שהם בחינת שבע. אך מחמת שהרע יותר מהטוב, על כן הרע גובר, והטוב נתבטל. בבחינת: "ולא נודע כי באו אל קרבנה" (בראשית מ"א), שמתגבר, חס ושלום, בחינת שבע שני הרעב על בחינת שבע שני השבע, שהוא בחינת התגברות הרע על הטוב. עד שאין נכר הטוב מפני הרע, בבחינת: "ולא נודע" וכו' כנ"ל: ומה שמחזר הכח המדמה לשרות על פי שונה הלכות, הוא מפני שהוא נברא בערב שבת בין השמשות, וקדש עליו היום, ולא נברא לו גוף, כמו שכתוב בזהר (בראשית דף מ"ז ומ"ח, ובפרשת תרומה דף קנ"ה:) על פסוק: "אשר ברא אלקים לעשות" (בראשית ב') שמבאר שם, שהקלפות שהם בחינת הכח המדמה, נבראו בערב שבת בין השמשות, ובתוך כך קדש עליו היום, ונשארו רוח בלא גוף וכו' עין שם. ועל כן זה הכח המדמה, שהוא בחינת הקלפות, שהוא רוח בלא גוף, הוא מבקש לעצמו גוף לשרות בו. והולך אצל השוני הלכות, כי הם בוראים הכל בדברי תורתם. על כן הוא הולך ושורה אצלם, כדי שיהיה נברא לו גוף להתלבש בו על ידם:

</div>

And this power of imagination (medameh) seeks always a vessel to dwell there, and therefore it returns always to dwell on the mouth of one who repeats laws (shoneh halachos). And therefore, if they innovate a thing in Torah, it is an agreeable and fitting innovation, in Yiddish, glaych [smooth and fitting properly], for it comes from the power of imagination (medameh, root: d-m-h), which imagines thing to thing, but the evil in it is more than the good. And these innovations damage livelihood, for by innovations of Torah are created heavens and earth, as written, “and to say to Zion, you are My people”, read not My people but with Me, “what I did, heavens and earth, with My words,” etc.


## Segment 14

<div dir="rtl" lang="he">

וזה שכתוב (שם בפרשה הנ"ל) ועל השנות החלום, הינו מה שהחלום שהוא בחינת כח המדמה, השתדלותו לשרות על השונה הלכות. כי נכון הדבר מעם האלהים, וממהר האלהים לעשותו. זה בחינת: "אשר ברא אלקים לעשות" הנ"ל, שהיה נכון הכל ערב שבת בין השמשות, וקדש היום, ומהר אלקים לעשותו בלא גוף, ומחמת זה הוא מחזיר תמיד לשרות על השונה הלכות כנ"ל: וזה, "חלום פרעה אחד הוא" (שם). הינו חלום פרעה, שהוא בחינת כח המדמה, כח בטל, כמו שכתוב (שמות ה): "תפריעו את העם". הוא בא מאחד, הינו מאהבה, [כי אחד הוא בחינת אהבה כמבאר (לעיל בסי' ד' אות ד':) במקום אחר]. הינו מאהבה נפולה כנ"ל. בחינת: "נדמו עמי מבלי הדעת, כי אתה הדעת מאסת" וכו' כנ"ל:

</div>

[Zohar Introduction 5a].


## Segment 15

<div dir="rtl" lang="he">

נמצא על ידי הסתלקות הדעת, שבא על ידי לשון הרע, שהוא בחינת: "מוציא דבה הוא כסיל", דהינו שנסתלק ממנו הדעת. על ידי זה נופל מאהבת השם יתברך, לאהבות הבהמיות. ואז מתגבר עליו כח המדמה, שהוא כח הבהמיות. ועל ידי הכח המדמה, נפגם הזכרון ונופל לשכחה: ועתה בוא וראה, מה טוב ומה נעים עתה קשר כל המקרא הזה, "נדמו עמי" וכו' הנ"ל. וזהו, נדמו עמי מבלי הדעת. שעל ידי פגם הדעת, מתגבר כח המדמה כנ"ל. וזהו, כי אתה הדעת מאסת ואמאסך מכהן לי. כי על ידי פגם הדעת, נופל מאהבות דקדשה, שהם בחינת כהן כנ"ל, ואז מתגבר עליו הכח המדמה, בחינת "נדמו עמי" וכו' כנ"ל. וזהו שסים שם בפסוק זה, ותשכח תורת אלקיך. ותשכח ודאי, כי על ידי פגם הדעת, שעל ידי זה מתגבר הכח המדמה, על ידי זה נפגם הזכרון ובא לשכחה כנ"ל. וזהו, אשכח בניך גם אני. כי על ידי שפוגם בזכרון ונופל לשכחה, על ידי זה אין לו בן זכר, כמו שמובא לעיל לענין אבשלום, שלא זכה לבן זכר מחמת זה שפגם בזכרון כנ"ל, וזהו: "אשכח בניך גם אני" כנ"ל: ועל כן גזר פרעה על הזכרים דיקא, כי פרעה הוא בחינת הכח המדמה, שהוא כח בטל כנ"ל. שהוא מתגבר על הזכרון, שהוא בחינת בן זכר כנ"ל. כי כח המדמה כשמתגבר, חס ושלום, הוא פוגם ומבטל, חס ושלום, את הזכרון כנ"ל. וזהו, (שמות א): "ויצו פרעה וכו' כל הבן הילוד היארה תשליכהו". "היארה" דיקא, כי יאור מצרים, זה פישון (כמובא בפרש"י פרשת בראשית). הינו בחינת 'פי שונה הלכות' (זהר בראשית כ"ו ע"ב ובתקון נ"ה), ששם שורה הכח המדמה כנ"ל. הינו שרצה לפגם הזכרון, שהוא בחינת בן זכר, על ידי הכח המדמה, השורה על פי שונה הלכות כנ"ל:

</div>

And by this come all influences and blessings to the world, as written, “Hashem will open for you His good treasury, the heavens,” etc. [Deuteronomy 28]. But when the innovations are by the power of imagination (medameh), then are created firmaments of vanity [Zohar there], and by them comes famine to the world.


## Segment 16

<div dir="rtl" lang="he">

ולהכניע הכח המדמה, הוא על ידי בחינת יד, בחינת (הושע י"ב): "ביד הנביאים אדמה". ויד, הינו בחינת שמחה, בחינת (דברים י"ב): "ושמחתם בכל משלח ידכם". וזה בחינת כלי זמר שמנגנין ביד, שעל ידי זה שורה הנבואה על הנביאים כמו שכתוב (מלכים ב ג): "קחו לי מנגן" וכו'. כי הכלי הוא התאספות הרוח, והוא מערב טוב ורע. כי יש עצבות רוח, רוח נכאה (עיין משלי ט"ו ישעי' נ"ד מ"ג). רוח רעה, כנאמר בשאול (שמואל א ט"ז): "ובעתתו רוח רעה". ויש רוח טובה, כמו שכתוב (תהלים קמ"ג): "רוחך טובה תנחיני בארץ מישור". והוא בחינת רוח נבואה, רוח הקדש. אך כשהוא מערב טוב ורע, אינו יכול לקבל נבואות אמת. ועל כן כתוב בשאול (שמואל א י"א): "ויתנבא וכו' ויפל ערם", ופרש רש"י: 'לשון משגע'. כי היה מערב ברוח שטות, עצבות רוח. וזה שמנגן ביד על הכלי, הוא מקבץ ומלקט ביד את הרוח טובה, רוח נבואה, מתוך עצבות רוח. וצריך להיות יודע נגן, שידע לקבץ וללקט ולמצא חלקי הרוח אחת לאחת, כדי לבנות הנגון, הינו השמחה. הינו לבנות הרוח טובה, רוח נבואה, שהוא הפך עצבות רוח. כי צריך לעלות ולירד בידו על הכלי שמנגן, כדי לכון לבנות השמחה בשלימות: וכשהנביא שומע זה הנגון מהיודע נגן, אזי מקבל ממנו רוח נבואה, שקבץ זה בידו מתוך העצבות רוח. וזה: "ונגן בידו וטוב לך" (שם בשמואל א י"ט). "וטוב לך" דיקא, שמלקט ומצרף הטוב מתוך הרע. ועקר התקבצות ובנין הרוח נבואה, הוא על ידי היד. כי שם פקדונות הרוחות, כמו שכתוב (תהלים ל"א): "בידך אפקיד רוחי", וכמו שכתוב (איוב י"ב): "אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש". וזה (שם במלכים): "והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה'":

</div>

And even though there is in them also good, that they are words of Torah, which are aspect of satiation, but because the evil is more than the good, therefore the evil overpowers, and the good is nullified, aspect of “and it was not known that they came into her midst” [Genesis 41], that overpowers, G-d forbid, aspect of seven years of famine on aspect of seven years of satiation, which is aspect of overpowering of evil on good, “and it was not known,” etc., as above. And what the power of imagination (medameh) returns to dwell on the mouth of one who repeats laws (shoneh halachos) is because it was created on the eve of Shabbat between the suns, and sanctified on it the day, and was not created for it a body, as written in Zohar [Bereishit 47b, 48a, and parashat Terumah 155a], on the verse “which G-d created to do” [Genesis 2], explained there that the klipot [husks], which are aspect of the power of imagination (medameh), were created on the eve of Shabbat between the suns, and meanwhile sanctified on it the day, and remained spirit without body, etc., see there. And therefore, this power of imagination (medameh), which is aspect of klipot, which is spirit without body, seeks for itself a body to dwell in and goes to the repeaters of laws (shoneh halachos), for they create all with the words of their Torah, therefore it goes and dwells with them so that there be created for it a body to clothe in by them.


## Segment 17

<div dir="rtl" lang="he">

נמצא על ידי שמנגן ביד על הכלי זמר, על ידי זה מברר הרוח טובה מן הרוח רעה, שזהו בחינת רוח נבואה כנ"ל. וכל זה הוא בחינת הכנעת המדמה, שהוא בחינת הרוח רעה, רוח שטות, שרוצה לפגם ולבלבל את בחינת הרוח טובה, רוח נבואה. והוא נכנע ונתבטל, על ידי השמחה הבאה על ידי המנגן ביד כנ"ל. כי עקר התגברות המדמה הוא על ידי עצבות, כי המדמה הוא בחינת עצבות רוח, רוח נכאה, רוח רעה, שהוא מבלבל את הרוח טובה, רוח נבואה, שהוא בחינת זכרון הנ"ל, בחינת לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי הנ"ל. ועל כן אין יכולין לקבל רוח נבואה, רוח הקדש, כי אם על ידי שמחה, שהוא בחינת מנגן ביד, כמו שכתוב: "והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה'", בחינת: "ונגן בידו וטוב לך" וכו' כנ"ל: וזה המנגן, צריך שיהיה יודע נגן כנ"ל. גם צריך שיהיה הכלי בשלמות, כדי שלא תצא כל הרוח המערב טוב ורע בבת אחת. ועל כן צריך שיהיה יודע נגן, וגם שיהיה הכלי שמנגנין עליה שלם. כדי שיוכל לברר ולכון הנגון בשלמות כראוי, שהוא בחינת מה שמברר הרוח טובה, שהוא בחינת שמחה, בחינת רוח נבואה. מן העצבות רוח, שהוא רוח רעה כנ"ל. כי כשאין הכלי שלם, או שאינו יודע נגן, ואינו יודע לעלות ולירד בידו, לברר הרוח טובה מן הרוח רעה, עליו נאמר (משלי כ"ט): "כל רוחו יוציא כסיל", דהינו שמוציא כל הרוח בבת אחת, ואזי בודאי אין נבנה הנגון. כי עקר נעימת הנגון, נעשה על ידי ברור הרוח (שהוא האויר שמשם הקול, כידוע לחכמי הנגינה). הינו שעקר בחינת הנגון, הוא על ידי ברור הרוח טובה מן הרוח רעה. וכשיוצא כל הרוח בבת אחת, יוצא כמו שהוא מערב טוב ורע, ואזי אין נבנה הנגון והשמחה, ואין נכנע המדמה. וזה בחינת (תהלים קמ"ו): "תצא רוחו ישוב לאדמתו". "לאדמתו", הינו בחינת המדמה. הינו כשיוצא כל הרוח, אזי חוזר ושב אל המדמה. כי לא נכנע המדמה, מאחר שאינו יכול ללקט ולברר הרוח טובה, ויוצא כל הרוח המערב טוב ורע. אבל כשיש לו בחינת יד הנ"ל, המלקט ומברר בחינת הרוח טובה מן הרוח רעה. אזי מכניע המדמה, בבחינת: "וביד הנביאים אדמה" כנ"ל. כי עקר בחינת הנבואה, הוא מבחינת היד הנ"ל, שמברר הרוח טובה מן הרוח רעה. ועל ידי זה מכניע המדמה, שהוא בחינת רוח רעה המערב ברוח טובה כנ"ל: וזה שכתוב (משלי ל): "מי עלה שמים וירד, מי אסף רוח בחפניו, מי צרר מים בשמלה, מי הקים כל אפסי ארץ". 'מי עלה שמים וירד', זה בחינת המנגן. כי זה המנגן, הוא עולה ויורד בנגינה. כי צריך לעלות ולירד במדת הנימין, כפי משקל השיר, כדי לקבץ הרוח: וזה, מי אסף רוח בחפניו. בחפניו ממש, שהם הידים, כי שם שרש הרוח כנ"ל. שעקר בחינת הרוח הוא בידים, ששם פקדונות הרוחות כנ"ל: וזה, מי צרר מים בשמלה. מים, בחינת לב כמו שכתוב (איכה ב): "שפכי כמים לבך". הינו שעל ידי זה שמלקט הרוח, הוא צורר מים בשמלה, ששומר הלב שלא ישלט עליו המדמה: וזה מי הקים כל אפסי ארץ, שעל ידי זה הוא מקים בחינת רגלין המלבש בזה העולם. "אפסי", בחינת רגלין, כמו שכתוב (יחזקאל מ"ז): "ויעברני מי אפסים". כי על ידי נגון ביד הנ"ל, על ידי זה נכנע המדמה. ואזי זוכה לזכרון הנ"ל, שהוא בחינת מה שיודע להבין כל הרמזים שיש בכל דבר שבעולם, שהם בחינת חיות אלקות, בחינת רגלי הקדשה, המלבשים בכל הדברים שבעולם כנ"ל. וזהו: "מי הקים כל אפסי ארץ", שמעלה ומקים בחינת רגלי הקדשה המלבשין בזה העולם כנ"ל:

</div>

And this is written [there in the parasha aforementioned], “and on the repetition of the dream,” that is, what the dream, which is aspect of the power of imagination (medameh), his striving to dwell on the repeater of laws (shoneh halachos), “for the thing is ready from G-d, and G-d hastens to do it.” This is aspect of “which G-d created to do” aforementioned, that was ready all eve of Shabbat between the suns, and sanctified the day, and G-d hastened to do it without body. And because of this, it returns always to dwell on the repeater of laws (shoneh halachos), as above. And this is, “Pharaoh’s dream is one” [there], that is, the dream of Pharaoh, which is aspect of the power of imagination (medameh), idle power, as written, “you disturb the people” [Exodus 5], it comes from one, that is, from love [for one is aspect of love, as explained in Torah 4, section 4 (likely Likutay Moharan 4:4, source unclear)], that is, from fallen love, as above, aspect of “my people are like without knowledge (daas), for you have rejected knowledge (daas)”, etc., as above. Found by removal of knowledge (daas), which comes by evil tongue (lashon hara), which is aspect of “one who brings out report (motzi dibah) is a fool” [Proverbs 10:18], that is, that knowledge (daas) is removed from him, by this he falls from love of Hashem, blessed be He, to loves of beastliness, and then the power of imagination (medameh, root: d-m-h) overpowers him, which is power of beastliness. And by the power of imagination (medameh), the zicharon [memory] is damaged, and he falls to forgetfulness. And now come and see how good and how pleasant now the connection of all this verse, “my people are like,” etc., aforementioned.


## Segment 18

<div dir="rtl" lang="he">

וזהו, ויהי מקץ שנתים ימים. שנתים ימים, הוא בחינת מוציאי דבה, הנאמר בהם (במדבר י"ד): "יום לשנה יום לשנה". שעל ידם נתקלקל ונפגם בחינת אהבה דקדשה, שהוא בחינת: "וקמץ הכהן" כנ"ל. וזה מקץ, שהוא בחינת פגם הקמץ. ופרעה חלם, הינו הכח המדמה כנ"ל. והנה עמד על היאר. היאר, זה פישון. הינו בחינת פי שונה הלכות, שמתגבר עליהם הכח המדמה כנ"ל. והנה מן היאר וכו', הינו שעל ידם בא שבע שני שבע ושבע שני רעב, הינו טוב ורע כנ"ל. והרע מתרבה וגובר על הטוב, בבחינת: "ולא נודע כי באו אל קרבנה". ותקונו הוא יוסף, בבחינת (בראשית ל): "אסף אלקים את חרפתי". שהוא ממתיק את הרע, שהוא בחינת הרעב, בבחינת (יחזקאל ל"ו): "אשר לא תקחו עוד חרפת רעב בגוים". והוא בחינת: "אסף רוח" וכו', בחינת (בראשית מ"א): "איש אשר רוח אלקים בו". וזה שנאמר בו, (שם מ"ו): "ויוסף ישית ידו על עיניך". שעל ידי היד, נשמר העין מכח המדמה כנ"ל: עין בסבא (משפטים דף צ"ח.) מה שדרש על פסוק: "ה' אלקי גדלת מאד" וכו':

</div>

“My people are like without knowledge (daas),” that by damage of knowledge (daas), the power of imagination (medameh, root: d-m-h) overpowers, as above. “For you have rejected knowledge (daas), and I reject you from being priest to Me,” for by damage of knowledge (daas), he falls from loves of holiness, which are aspect of priest, as above.


## Segment 19

<div dir="rtl" lang="he">

וזה בחינת: (תהלים ע"ז): "אזכרה נגינתי בלילה עם לבבי אשיחה ויחפש רוחי". בלילה, שאז הוא פקדונות הרוחות, בחינת: "בידך אפקיד רוחי" הנ"ל, אזי הזמן לקבץ הרוח טובה מתוך הרוח רעה. הינו שאז עקר הזמן של ההתבודדות, להתבודד בינו לבין קונו, ולפרש שיחתו לפני השם יתברך, לשוח עם לבבו, ולחפש הרוח טובה, דהינו הנקדות טובות שיש בו עדין, לבררם מתוך הרוח רעה. שזהו בחינת נגון הנ"ל, שעל ידי זה נשמר הזכרון כנ"ל. דהינו שעל ידי זה זוכה לזכר תכליתו האחרון לעולם הבא, ולחשב תמיד על סופו ולאדבקא מחשבתה בעלמא דאתי תמיד. שכל זה הוא בחינת זכרון כנ"ל. וזהו: "אזכרה נגינתי בלילה, עם לבבי אשיחה, ויחפש רוחי". אם תדקדק במקרא הזה, תמצא שבכל המלות האלה בכלם מבאר כל ענין הנ"ל. אזכרה, זה בחינת הזכרון הנ"ל, שצריכין לזכר תמיד בעלמא דאתי. וזה בחינת נגינתי, דהינו בחינת הנגון הנ"ל, שהוא בחינת ברור הטוב מן הרע כנ"ל. כי על ידי בחינת נגון ושמחה, יכולין לזכר עצמו בעולם הבא. כי שמירת הזכרון הוא, על ידי נגון ביד, שהוא בחינת שמחה כנ"ל. וזהו בלילה, כי עקר ברור הרוח טובה הוא בלילה, שאז הוא פקדונות הרוחות כנ"ל. וזהו: "עם לבבי אשיחה". כי על ידי בחינת נגון ושמחה הנ"ל, על ידי זה נשמר הלב מכח המדמה כנ"ל. ואז יכול לשפך לבו כמים לפני ה', שזהו בחינת: "מי צרר מים בשמלה" הנ"ל, בבחינת: "שפכי כמים לבך נכח פני ה'". וזהו, עם לבבי אשיחה ויחפש רוחי. שעל ידי זה נתעוררין לשוח עם לבבו מתכליתו הנצחי לעולם הבא, ולחפש ולבקש למצא הנקדות טובות, בחינת הרוח טובה שבקרבו, כדי לשוב להשם יתברך על ידי זה. כי עקר התשובה הוא, להכניע הרוח רעה, ולברר הרוח טובה כידוע:

</div>

And then overpowers him the power of imagination (medameh), aspect of “my people are like,” etc., as above. And this is that ends there with this verse, “and you forget the Torah of your G-d, surely forget,” for by damage of knowledge (daas), by this overpowers the power of imagination (medameh), by this the zicharon is damaged and comes to forgetfulness, as above. “I also forget your sons,” for by that he damages the zicharon and falls to forgetfulness, by this he has no male son, as brought above regarding Avshalom, that he did not merit a male son because of this, that he damaged the zicharon, as above.


## Segment 20

<div dir="rtl" lang="he">

וזה בחינת קימה בחצות לילה, כי כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד, וכיון שהגיע חצות לילה היה מנגן מאליו (כמו שאמרו רבותינו ז"ל ברכות ג:). הינו שבחצות לילה אז נתעורר בחינות הנגון דקדשה הנמשך מכנור של דוד, שהוא בחינת ברור הרוח טובה וכו' כנ"ל. ועל כן אז הזמן להתגבר בעבודת השם, לקום אז לעסק בעבודת השם, לפרש שיחתו לפניו יתברך. כי אז עקר הברור על ידי בחינת נגון בכלי הנ"ל, שהוא בחינת כנור של דוד שמנגן אז כנ"ל. והבן היטב דברים אלו למעשה:

</div>

And this is “I also forget your sons,” as above.


## Segment 21

<div dir="rtl" lang="he">

זאת התורה נאמרה בשבת חנכה. ואחר שאמר התורה הזאת אמר: אני אמרתי עתה, איך מדליקין נר חנכה, בחינת: 'לאמשכא משח רבות קדשא ולאדלקא בוצינא' (זהר בראשית ל"א ויקרא ז שמיני ל"ז אמר פ"ח ק"ד בהעלותך קנ"ד), "שמן משחת קדש" (שמות ל), שהוא הדעת כידוע. הינו בחינת הגדלת הדעת הנ"ל שהוא בחינת זכרון הנ"ל; ולא באר יותר:

</div>

And therefore, Pharaoh decreed on the males specifically, for Pharaoh is aspect of the power of imagination (medameh), which is idle power, as above, which overpowers the zicharon, which is aspect of male son, as above.


## Segment 22

<div dir="rtl" lang="he">

(שיך לעיל): מי אסף רוח בחפניו מי צרר מים בשמלה וכו' כנ"ל. וזהו, (תהלים קמ"ז): "ישב רוחו יזלו מים". על ידי ישב רוחו, שמלקט ומאסף הרוח בידו, על ידי זה יזלו מים. בחינת מי צרר מים, שהוא בחינת הלב, בחינת: "שפכי כמים לבך" כנ"ל, עין שם:

</div>

For the power of imagination (medameh), when it overpowers, G-d forbid, it damages and nullifies, G-d forbid, the zicharon, as above.


## Segment 23

<div dir="rtl" lang="he">

כלל הענין, הוא מה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (פסחים ס"ו, נדה י"ט:) אין אדם דן גזרה שוה מעצמו. כי יכול להיות שהוא דן גזרה שוה מעצמו, והוא מכח המדמה. שמדמה מלתא למלתא כנ"ל עין שם. על כן אסור לדון גזרה שוה, הינו לדמות מלתא למלתא, מעצמו. אלא אם כן קבלה מרבו, ורבו מרבו, עד משה רבנו, עליו השלום, מפי הגבורה, כדי להנצל מכח המדמה והבן:

</div>

And this is, “and Pharaoh commanded, etc., all the son born to the river you shall cast him,” “to the river” specifically, for the river of Egypt, this is Pishon [as brought in Rashi, parashat Bereishit, Zohar Bereishit 26b, and Tikkun 55], that there dwells the power of imagination (medameh), as above, that is, he wanted to damage the zicharon, which is aspect of male son, by the power of imagination (medameh) that dwells on the mouth of the repeater of laws (shoneh halachos), as above.



# Abba Shaul Says: I Was a Burier of the Dead

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/55/

# Abba Shaul Says: I Was a Burier of the Dead

<div dir="rtl">איתא בגמרא</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/55


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

(לשון רבנו, זכרונו לברכה):

</div>

55 - Abba Shaul Says: I Was a Burier of the Dead

[In the language of our rabbi, of blessed memory:] It is taught in the

Gemara

[Niddah 24b]: Abba Shaul says: I was a burier of the dead.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

איתא בגמרא (נדה כד:) אבא שאול אומר קובר מתים הייתי פעם אחת רצתי אחר צבי ונכנסתי בקולית של מת וכו':

</div>

Once, I ran after a deer and entered the hollow bone of a dead person, etc.


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

א דע, כי לראות במפלתם של רשעים אי אפשר, אלא על ידי בחינת ארץ ישראל. בבחינת (תהלים ק"י): "שב לימיני עד אשית אויביך הדם לרגליך" (עיין זוהר לך לך פ"ו:). ימין, זה בחינת ארץ ישראל. בחינת בנימין, בן ימין, שנולד בארץ ישראל (כמובא בפרש"י פרשת וישלח):

</div>

1. Know that to see the downfall of the wicked is impossible except through the aspect of the Land of Israel: Sit at My right hand until I make your enemies a footstool for your feet [Psalms 110; see Zohar Lech Lecha 86a]. The right hand—this is the aspect of the Land of Israel, the aspect of Binyamin (Benjamin), son of the right hand, who was born in the Land of Israel [as brought in Rashi on

parashat

Vayishlach


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

ב ולהמשיך בחינת קדשת ארץ ישראל עכשו בגלות, שהיא תחת יד הסטרא אחרא, ואין יכלת בקדשתה להתגלות, אף על פי כן יכולין לגלות ולהמשיך קדשתה אפלו בגלות המר הזה. בבחינת (ויקרא כ"ו): "ואף גם זאת בארץ איביהם", הינו אפלו בגלות המר, יכולין לגלות בחינת גם זאת. ועל ידי מה יכולין להמשיך את קדשת ארץ ישראל, על ידי התנוצצות אור זכות אבות. כמאמר הזהר (שלח דף קע"ד.) 'באתר דאית תמן אבות, אית תמן שכינתא'. בבחינת (שם): "וזכרתי את בריתי יעקב וכו' והארץ אזכר", כשמתנוצץ אור זכות אבות, אזי נתגלה קדשת ארץ ישראל. ולא די שהאדם נצול מהרשע, אלא גם רואה בהרשע מה שהרשע רצה לראות בו:

</div>

2. To draw down the aspect of the holiness of the Land of Israel now in exile—where it is under the dominion of the Other Side (

sitra

achra

), and its holiness lacks the ability to be revealed—even so, it is possible to reveal and draw down its holiness even in this bitter exile: And even also this, when they are in the land of their enemies [Leviticus 26]. That is, even in this bitter exile, it is possible to reveal the aspect of "also this" (gam zot). And by what means can one draw down the holiness of the Land of Israel? Through the sparkling of the light of the merit of the forefathers [Zohar Shelach 174a]: In the place where the forefathers are present, there the Shechinah (Divine Presence) is present [there]. And I will remember My covenant with Jacob, etc., and the land I will remember [Leviticus 26]. When the light of the merit of the

forefathers

sparkles, then the holiness of the Land of Israel is revealed. And not only is the person saved from the wicked, but he also sees in the wicked what the wicked wanted to see in him.


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

ג כי הרשעים ממשיכים בחינת רע עין על שונאיהם, בחינת (ברכות ז:) 'ולא עוד אלא שרואה בשונאיו'. והאדם נצול מרע עין הזה, על ידי למוד זכות שלמד על הרשע. כי גם הקדוש ברוך הוא מלמד זכות על הרשע, בשביל להציל את הצדיק מרע עין של הרשע: וזה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (שם) 'ולא עוד אלא שזוכה בדין', שנאמר: "מרום משפטיך מנגדו". וזאת הזכיה שזוכה בדין, שמלמדין עליו זכות, על ידי זה נצול הצדיק מרע עין של הרשע. כי לסלק הדין והמשפט, צריך לזה התגלות היד, בבחינת (דברים ל"ב): "ותאחז במשפט ידי", שלא לשלט על הרשע. וכשנתגלה יד ה', אזי נעשה צל, שבו נתכסה הצדיק מארס של הרע עין, בבחינת (ישעיה נ"א) "ובצל ידי כסיתיך". כי הרשעים בגלות המר הזה, עיניהם לטושים כראי מוצק. וארס עיניו מביטים למרחוק, בבחינת (תהלים כ"ב): "המה יביטו יראו בי". ועל ידי הצל כהו מאור עיניו ונחשכים, שאין הארס שלהם יכול להזיק. אבל הצדיקים שמאור עיניהם בזמן הזה קטן, בבחינת (ישעיה מ"ב): "מי עור כמשלם". ועל ידי הצל נתחזק מאור עיניהם, כדרך חלושי הראות שאינם יכולים לראות היטב כשאור חזק וגדול, וצריכים לצל כדי שיוכלו לראות: וזהו (תהלים ל"ז) צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו, הינו עם רע עין כנ"ל, וה' לא יעזבנו בידו. "בידו" דיקא, הינו בהתגלות יד ה' כנ"ל. ועל ידי מה נתגלה יד ה', על ידי ולא ירשיענו בהשפטו. על ידי בחינת: "ותאחז במשפט ידי", בחינת: "מרום משפטיך" כנ"ל. כי על ידי זה כהו מאור עיני הרשע, בבחינת (ישעיה כ"ח): "שגו בראיה, על ידי פקו פליליה", זהו בחינת משפט, שזוכה בדין. על ידי זה שגו בראיה, נחשך מאור עיניו כנ"ל: ועל ידי הצל נתחזק מאור עיניו של הצדיק כנ"ל, ויכול לראות למרחוק, בבחינת (תהלים קכ"א): "אשא עיני אל ההרים", ורואה ומשיג צדקתו של השם יתברך. ויכול לידע ולהבין כי ה' הצדיק, אף על פי שהרשע זוכה בדין, ואין זה ממדת הצדק. ורואה שהצדק שהקדוש ברוך הוא מצדיק את הרשע במשפט, זהו צדקתו של הקדוש ברוך הוא, (שמות כ"ג): "כי לא אצדיק רשע": וזהו, "אשא עיני אל ההרים", זהו בחינת צדקתו של הקדוש ברוך הוא. בבחינת (תהלים ל"ו): "צדקתך כהררי אל", אף על פי שמשפטיך כבוש בתהום רבה:

</div>

3. For the wicked

draw

down the aspect of the evil eye upon those they hate, in the aspect of [

Berachot

7a]: And not only that, but he sees [something negative] in those who hate him. A person is saved from this evil eye through studying [and finding] merit—that is, by learning merit on behalf of the wicked. For even the Holy One, blessed be He, teaches merit on behalf of the wicked

in order to

save the tzadik from the evil eye of the wicked. And this is what our sages, of blessed memory, said [there]: And not only that, but he merits in the judgment, as it is said: The height of Your judgments is before him [Psalms 10:5]. This "meriting" in the judgment—where merit is taught on his behalf—through this, the tzadik is saved from the evil eye of the wicked. For to remove the judgment and the trial, this requires the revelation of the Hand [of G-d], in the aspect of: And My Hand shall grasp the judgment [Deuteronomy 32:41]—so that it does not rule over the wicked. And when the Hand of Hashem is revealed, then a shadow is created in which the tzadik is covered from the poison of the evil eye, in the aspect of: And in the shadow of My

Hand

I have covered you [Isaiah 51:16]. For the wicked in this bitter exile—their eyes fly about like the gaze of a cast [metal figure], and the poison of their

eyes

gazes from afar, in the aspect of: They gaze, they see me [Psalms 22:18]. Through the shadow, the light of their eyes dims and darkens, so that their poison cannot harm. But for the

tzadikim

, the light of their eyes in this time is small, in the aspect of: Who is blind like the one who is paid [i.e., the servant of G-d] [Isaiah 42:19]. And through the shadow, the light of their eyes is strengthened—like those with weak vision who cannot see well when the light is strong and great, and they need a shadow

in order to

see. And this is: The wicked watches the tzadik and seeks to kill him [Psalms 37:32]—that is, with the evil eye, as above. Hashem will not abandon him into his hand—"into his hand" specifically, that is, through the revelation of the Hand of Hashem, as above. Nor will He condemn him when he is judged—through the aspect of: "And My Hand shall grasp the judgment," the aspect of "the height of Your judgments," as above. For through this, the light of the eyes of the wicked dims, in the aspect of: They have erred in vision, through

pakku

peliliyah

[staggering in judgment] [Isaiah 28:7]—this is the aspect of judgment where one merits in the judgment; through this, "they have erred in vision," the light of their eyes darkens, as above.

And through the shadow, the light of the eyes of the tzadik is strengthened, as above, and he can see from afar, in the aspect of: I will lift my eyes to the mountains [Psalms 121:1]. He sees and attains the righteousness of Hashem, blessed be He, and can know and understand that Hashem is the Tzadik—even though the wicked merits in judgment, and this seems not in accordance with the measure of justice. He sees that the justice by which the Holy One, blessed be He, justifies the wicked in judgment—this is His righteousness: For I will not justify the wicked [Exodus 23:7]. And this is: "I will lift my eyes to the mountains"—this is the aspect of the righteousness of the Holy One, blessed be He, in the aspect of: Your righteousness is like the mountains of G-d [Psalms 36:7], even though Your judgments are suppressed in a great abyss.


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

ד ועל ידי חזוק הראיה של הצדיק, שרואה צדקת ה'. נתחזק אמונתו, ויכול להתפלל. כי לבו נתפשט מעקמימותו, שהיה לו קדם שראה צדקת ה'. כי על ידי הצדקות של ה' שרואה, נתפשט הלב מעקמימותו, ונתישר, בבחינת (שם): "וצדקתך לישרי לב". כי מתחלה נעקם לבו מלהאמין בשלמות בהשם יתברך, כי היה נדמה לו שעות, חס ושלום, הקדוש ברוך הוא את הדין. אבל עכשו שרואה צדקות ה', נתישר לבו בשלמות אמונה ואז מחזק את עצמו, ומתפלל על צרכיו. כי עקר התפלה היא על ידי אמונה, שמאמין שהכל ברשות הקדוש ברוך הוא, אפלו לשנות הטבע. ואין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר כל בריה, כי צדיק ה'. וזהו בחינת (תהלים קי"ט): "אודך בישר לבב", על ידי ישרת לב, שהיא בחינת אמונה, נעשה בחינת תפלה: וזהו בחינת פרה אדמה, כמאמר הזהר (חקת דף ק"פ:) 'פרה דקבילת משור'. פרה, זהו בחינת תפלה, בחינת (הושע י"ד): "ונשלמה פרים שפתינו". דקבילת משור, בחינת הסתכלות, לשון (במדבר כ"ד): "אשורנו ולא קרוב". כי על ידי בחינת: "אשא עיני אל ההרים" כנ"ל, נעשה בחינת תפלה. וזהו: "אדמה תמימה". 'אדמה', דא גזרת דינא. 'תמימה', דא שור תם, דינא רפיא (כמו שכתוב בזהר שם). הינו שרואה שהקדוש ברוך הוא מחליש כח הדין, בבחינת: "ותאחז במשפט ידי": "אשר לא עלה עליה על", דא שלומי אמוני ישראל (גם זה שם בזהר הנ"ל). זהו בחינת חזוק אמונה, בחינת תפלה, שנעשה על ידי חזוק הראיה כנ"ל, בחינת: "וצדקתך לישרי לב" כנ"ל:

</div>

4. And through the strengthening of the

tzadik's

vision—where he sees the righteousness of Hashem—his faith is strengthened, and he can pray. For his heart spreads out from its crookedness that it had before he saw the righteousness of Hashem. For through the righteousness of Hashem that he sees, the heart spreads from its crookedness and is straightened, in the aspect of: And Your righteousness to the upright of heart [there]. For initially, his heart was crooked from believing completely in Hashem, blessed be He, for it seemed to him that the Holy One, blessed be He, had distorted the judgment, G-d forbid. But now that he sees the

righteousnesses

of Hashem, his heart is straightened in the completeness of faith. Then he strengthens himself and prays for his needs, for the main part of prayer is through faith—that he believes that everything is under the authority of the Holy One, blessed be He, even to change nature. And the Holy One, blessed be He, does not deprive the reward of any creature, for Hashem is righteous [Psalms 119:137]: I thank You with uprightness of heart [Psalms 119:7]—through the uprightness of heart, which is the aspect of faith, the aspect of prayer is created. And this is the aspect of the red heifer (

parah

adumah

), as stated in the Zohar [

Chukat

180a]: The heifer that receives from the ox. The heifer—this is the aspect of prayer, in the aspect of: And we will render the bulls of our lips [Hosea 14:3]—that receives from the ox, the aspect of gazing, in the language of: I gaze upon him but not near [Numbers 24:17]. For through the aspect of "I will lift my eyes to the mountains," as above, the aspect of prayer is created. And this is: A red heifer, perfect [Numbers 19:2]—red, this is the decree of judgment; perfect, this is the innocent ox, soft judgment [as written in the Zohar there]—that is, he sees that the Holy One, blessed be He, weakens the power of judgment, in the aspect of "and My Hand shall grasp the judgment." Upon which no yoke has come—this is the completers of the faith of Israel [also this in the Zohar aforementioned]—this is the aspect of the strengthening of faith, the aspect of prayer that is created through the strengthening of vision, as above, in the aspect of "and Your righteousness to the upright of heart," as above.


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

ה וזהו בחינת עפר ואפר הנאמר בפרה. כי בחינת התפלה, צריכה לבחינת עפר ואפר. כי צריך להכניע הרע, הן בפרט הן בכלל, תחת הטוב, בבחינת (מלאכי ג): "ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם" (עיין זוהר פקודי רל"ז:. וזה בחינת אפר שיש בבחינת התפלה. ורגל, זה בחינת תפלה, בבחינת (תהלים כ"ו): "רגלי עמדה" וכו': הרע שבפרט, הינו גופו המגשם וחמרו, יבטל בשעת תפלה. כמו חסידים הראשונים, שהיה להם בשעת תפלה התפשטות הגשמיות (עיין שו"ע או"ח סי' צ"ח:): והרע שבכלל, הינו התפלות של פושעי ישראל שמתפלל עמהם יבטל הרע שלהם, ויעשה מהרע כסא לקדשה. וזה בחינת אפר שבתפלה: ועפר שבתפלה, הינו שיקשר את עצמו בכלל ובפרט, עם נפשין ורוחין ונשמתין של שוכני עפר. ויעורר אותם בתפלתו, שיתפללו עמו, בבחינת (ישעיה כ"ו): "הקיצו ורננו שוכני עפר". וזהו, (איכה ג): "יתן בעפר פיהו". כלומר שיקשר דבורו עם שוכני עפר כנ"ל: וזהו שאמר אברהם בתפלתו (בראשית י"ח): "הנה נא הואלתי לדבר אל ה' ואנכי עפר ואפר", כי זה צריך לבחינת התפלה: וזהו נקרא תפלה בצבור, כי אותיות צבר ראשי תבות צדיקים, בינונים, רשעים. 'בינוני', הוא המתפלל, כמאמר חכמינו ז"ל (קדושין מ:): 'לעולם יראה אדם את עצמו כאלו חציו זכאי' וכו'. 'צדיקים', זהו בחינת עפר. 'רשעים', זהו בחינת אפר כנ"ל: ולעורר שוכני עפר, זה יש בפרט ובכלל. בפרט, הינו חלקי נפש רוח נשמה שלו שבאו כבר בגלגול ונתקן. ובכלל, הינו נפש רוח נשמה של שוכני עפר אחרים, לעורר אותם שיתפללו עמו: וזהו בחינת שבעה שבעה הנאמר בפרה, שכל ענינה שבעה. הינו כמובא (בזהר אחרי ע"ו: ובמדבר רבה פרשה י"ט) שבעה כבוסין, שבעה כהנים וכו'. זהו בחינת תפלה, בחינת (תהלים קי"ט): "שבע ביום הללתיך":

</div>

5. And this is the aspect of dust and ash mentioned in the red heifer. For the aspect of prayer requires the aspect of dust and ash, for one must subdue the evil—both

in particular and

in general—under the good, in the aspect of: And you shall trample the wicked, for they shall be ash under the soles of your feet [Malachi 3:21; see Zohar

Pekudei

237a]. And this is the aspect of ash that exists in the aspect of prayer. And "foot"—this is the aspect of prayer, in the aspect of: My foot has stood, etc. [Psalms 26:12]. The evil in particular—that is, his gross and material body—he nullifies at the time of prayer, like the early pious ones who, at the time of prayer, experienced a divestment of materiality [see Shulchan

Aruch

Orach

Chaim 98]. And the evil in general—that is, the prayers of the transgressors of Israel with whom he prays—he nullifies their evil and makes from the evil a throne for holiness. And the dust in prayer—this is that he

binds

himself, in general

and in particular, with

the souls (

nefashot

), spirits (

ruchot

), and higher souls (

neshamot

) of the dwellers of dust, and awakens them in his prayer so that they pray with him, in the aspect of: Awake and sing, dwellers of dust [Isaiah 26:19]. And this is: He puts his mouth in the dust [Lamentations 3:29]—meaning that he binds his speech with the dwellers of dust, as above. And this is what Abraham said in his prayer: Behold, please, I have ventured to speak to Hashem, and I am dust and ash [Genesis 18:27]—for this is necessary for the aspect of prayer. And this is called prayer in public (tefillah

b'tzibur

), for the letters of

tzibur

are the initials of

tzadikim

(righteous),

beinonim

(intermediates),

reshaim

(wicked). The

beinoni

—he is the one praying, as stated by our sages, of blessed memory [Kiddushin 40a]: A person should always see himself as if half meritorious, etc. Tzadikim—this is the aspect of dust;

reshaim

—this is the aspect of ash, as above. And to awaken the dwellers of dust—this exists

in particular and

in general. In particular—that is, the parts of his own

nefesh

, ruach, and

neshama

that have already come in reincarnation and been rectified. And the

nefesh

, ruach, and

neshama

of other dwellers of dust—to awaken them so that they pray with him. And this is the aspect of seven by seven mentioned in the red heifer, for all its matters are seven [in Zohar

Acharei

76a and in Midrash Rabbah parashah 19]: seven washings, seven priests, etc. This is the aspect of prayer, in the aspect of: Seven times a day I have praised You [Psalms 119:164].


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

ו גם צריך לתקן בתפלתו בחינת שלש קולות. בחינת (קהלת ה): "קול כסיל ברב דברים", ובחינת (שמות ל"ב): "קול ענות אנכי שומע", ובחינת קול, בחינת (תהלים מ"ד): "כל היום כלמתי נגדי וכו' מקול מחרף ומגדף": וזהו בחינת עץ ארז, ואזוב, ושני תולעת, הנאמר בפרה:

</div>

One also needs to rectify in his prayer the aspect of three voices: The voice of a fool in a multitude of words [Ecclesiastes 5:2]. And the aspect of: A voice of response I hear [Exodus 32:18].


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

ארז זה בחינת: 'קול כסיל ברב דברים, ברב ההנהגות ואמונות כוזבות'. שהם בחינת דרכי האמורי, כי "פתי יאמין לכל דבר" (משלי י"ד). וזהו בחינת ארז, בחינת (עמוס ב): "ואנכי השמדתי את האמורי אשר כגבה ארזים גבהו". והגבוהי קומה, על פי הרב הן כסילים. כי מחמת גבה קומתו, העשנים העולים מהלב אל המח להתבשל במח, ולהתהוות מהם מחשבות. העשנים האלו נחלשים ברב הדרך שיש מהלב אל המח, מחמת גבה קומתם, ואינם ביכלתם להתהוות מהם מחשבות שכליות. ומחמת זה, הגבוהי קומה הם שוטים. וזה בחינת דרכי אמורי, שאין להם שום שכל, מחמת "כי כגבה ארזים גבהו". בשביל זה, הם מאמינים אמונות רבות כזביות: וקטני קומה, שהעשנים שלהם נתבשלים היטב, ונעשה מהם מחשבות שכליות. אבל מחמת ששכלם יותר ממעשיהם הטובים, בחינת (אבות פרק ג): 'כל שחכמתו מרבה ממעשיו'. על ידי זה, כשהמחשבה שכליות חוזרת אל לבם, אין כח בלבם להכיל את השכל, כי עקר חזוק הלב, הוא על ידי מעשים טובים. על ידי זה הם בבחינות (משלי י"ז): "לקנות חכמה ולב אין", ועל ידי זה השכל הם מחטיאים, והן הן הפילוסופים, שאין להם לב טוב וטהור (עיין אבות פ"ב. תהלים נ"א:) ואינם בבחינת (תהלים קי"ט): "בלבי צפנתי אמרתך למען לא אחטא לך", ומחמת זה השכל מחטיאים ביותר. והן, בחינת (מלכים א ה): "אזוב היוצא בקיר". 'אזוב', זה בחינת קטני קומה. הם בעלי השכל, אבל הלב אינו יכול להצפין כח השכל בתוכו, כי לבם חלש וחסר. ובפרט הנואפים העוסקים בחכמת פילוסופיא, שמאד מאד מזיק להם. כי לבם חסר, בבחינת (משלי ו): "נואף אשה חסר לב". וזהו: "אזוב היוצא בקיר", הינו בקירות הלב. שהשכל יוצא דרך קירות הלב, ואין הלב יכולה להכיל בתוכה את השכל, בבחינת: "בלבי צפנתי" וכו'. וזהו בחינת: "קול ענות אנכי שומע", קול חרופין וגדופין (כמובא בפירש"י שם). שמגדפין כלפי מעלה בחכמתם כידוע. ועליהם נאמר (קהלת ז): ואל תתחכם יותר:

</div>

And the aspect of voice, in the aspect of: All day my disgrace is before me, etc., from the voice of the

reproacher

and blasphemer [Psalms 44:16-17]. And this is the aspect of the cedar wood, hyssop, and scarlet thread mentioned in the red heifer. Cedar—this is the aspect of the voice of a fool in a multitude of words, in the multitude of conducts and false beliefs that are the aspect of the ways of the Emori (Amorites), for

The

simpleton believes every word [Proverbs 14:15]. And this is the aspect of cedar, in the aspect of: And I destroyed the Emori, whose height was like the height of cedars [Amos 2:9]. The tall in stature—according to their multitude, they are fools, for because of the height of their stature, the vapors that rise from the heart to the brain to be cooked in the brain and formed into thoughts—these vapors weaken due to the great distance from the heart to the brain because of their tall stature, and they lack the ability to form intellectual thoughts from them. Because of this, the tall in stature are fools. And this is the aspect of the ways of the Emori, which have no intellect because of "for his height is like the height of cedars." For this reason, they believe in many false beliefs. And the short in stature—their vapors are well-cooked and formed into intellectual thoughts, but because their intellect exceeds their good deeds, in the aspect of [Avot chapter 3]: Anyone whose wisdom exceeds his deeds—by this, when the intellectual thoughts return to their heart, their heart lacks the power to contain the intellect, for the main strengthening of the heart is through good deeds: To acquire wisdom, but no heart [Proverbs 17:16]. And through this, their intellect causes them to sin, and these are the philosophers who lack a good and pure heart [see Avot chapter 2; Psalms 51:12], and they are not in the aspect of: In my heart I have hidden Your word, so that I will not sin against You [Psalms 119:11]. Because of this, their intellect causes even more sin. And they are in the aspect of: Hyssop that comes out from the wall [1 Kings 5:13]. Hyssop—this is the aspect of the short in stature; they are possessors of intellect, but the heart cannot conceal the power of the intellect within it, for their heart is weak and lacking—especially the adulterers who engage in the wisdom of philosophy, which greatly damages them, for their heart is lacking, in the aspect of: He who commits adultery with a woman lacks heart [Proverbs 6:32]. And this is "hyssop that comes out from the wall"—that is, from the walls of the heart, where the intellect emerges through the walls of the heart, and the heart cannot contain the intellect within it, in the aspect of "in my heart I have hidden," etc. And this is the aspect of: "A voice of response I hear"—a voice of reproofs and blasphemies [as brought in Rashi there], for they blaspheme upward with their wisdom, as known [Ecclesiastes 7:16]: And do not be overly wise.


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

ושני תולעת, זהו בחינת קול שלישי. שיש לאדם בזיונות וחרפות משונאים, בבחינת: "כל היום כלמתי נגדי ובשת פני כסתני, מקול מחרף ומגדף". וזהו תולעת בחינת (תהלים כ"ב): "ואנכי תולעת ולא איש חרפת אדם ובזוי עם": וזהו, 'שחיטה', 'שרפה', 'אסיפה', הנאמר בפרה, שהם שלש בחינות אלו. 'שחיטה', זהו בחינת בטול אמונת כסילים, בבחינת (הושע ה): "ושחטה שטים העמיקו": 'שרפה', זהו בחינת חזוק הלב, שיוכל להכיל את דברי החכמה בתוכו, בבחינת (תהלים ל"ט): "חם לבי בקרבי". כי על ידי שנעצר דברי השכל בלב, נתחמם הלב, כי השכל הוא כאש עצור (עיין ירמיה ו). וזהו 'שרפה': ו'אסיפה', זהו בחינת בטול הבזיונות של השונאים, בבחינת (בראשית ל): "אסף אלקים את חרפתי", זה בחינת בטול שלישי כנ"ל:

</div>

And scarlet thread—this is the aspect of the third voice that a person experiences in disgraces and reproofs from haters, in the aspect of: All day my disgrace is before me, and the shame of my face has covered me, from the voice of the

reproacher

and blasphemer [Psalms 44:16-17]: And I am a worm and not a man, a reproach of man and despised by the people [Psalms 22:7]. And this is slaughter, burning, gathering mentioned in the red heifer, which are these three aspects. Slaughter—this is the aspect of nullifying the faith of fools, in the aspect of: And the slaughter of the deviants has deepened [Hosea 5:2]. Burning—this is the aspect of strengthening the heart, so that it can contain the words of wisdom within it, in the aspect of: My heart grew hot within me [Psalms 39:4]—for when the words of intellect are restrained in the heart, the heart becomes heated, for the intellect is like a confined fire [see Jeremiah 20:9]. And this is burning. Gathering—this is the aspect of nullifying the disgraces of haters, in the aspect of: G-d has gathered my reproach [Genesis 30:23]—this is the aspect of nullifying the third voice, as above.


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

ז וכל זה, צריך המתפלל לתקן בתפלתו. להעלות את הנופלים באמונות כזביות, להעלותם בתפלתו לאמונה אמתית שהיא התפלה, ולקבע בלבם אמונה שלמה: ולתקן את לב המחקרים החכמי פילוסופיא, שיוכל לבם להכיל את שכלם, שלא יחטיא אותם, בבחינת: "בלבי צפנתי" וכו'. וזה נעשה על ידי כונת הלב שבתפלה, מתקן את לבם: ולהפך כל הבזיונות והחרפות, להפך לכבוד. כי כשאדם עומד בהיכל המלך, ומבטל את עצמו מכל וכל, ואין רואה שום דבר, אלא את המלך רואה. בודאי כששומע איזהו חרפה ובזוי, הוא מפרש את החרפה והבזוי לפרוש של כבוד להמלך. כי איך אפשר שיבוא אחד לתוך היכל המלך, ויבזה את המלך, אלא בודאי אלו דברים הם דבורי כבוד. ומתבונן בהדבורים איך לפרש ולצרף אותם, שיתהוו מהם כבוד להמלך. ואין לחשב, שמא אלו החרפות עליו נאמרים. זה אינו, כי מי הוא, הלא ישותו נתבטל, ואין כאן אלא המלך בעצמו. וזהו (תהלים כ"ט): "ובהיכלו כלו אומר כבוד". כל האמירות, צריך לצרפם להתהוות מהם כבוד. ובשעת התפלה, האדם עומד בהיכל המלך. בבחינת (שם נ"א): "אדני שפתי תפתח", אדני זהו היכל (תקון י"ח דף ל"א:). בכן צריך לעשות מכל הבזיונות, צרופי כבוד להמלך:

</div>

7. And all this, the one praying needs to rectify in his prayer: to elevate those who have fallen into false beliefs, to raise them in his prayer to true faith, which is prayer; and to establish in their hearts complete faith; and to rectify the hearts of the investigators, the wise men of philosophy, so that their hearts can contain their intellect and not cause them to sin, in the aspect of: "In my heart I have hidden," etc. And this is accomplished through the intention of the heart in prayer, which rectifies their hearts. And to transform all disgraces and reproofs—to turn them into honor. For when a person stands in the palace of the King and nullifies himself completely, seeing nothing but the King, certainly when he hears some reproach or disgrace, he interprets the reproach and disgrace as an explanation of honor to the King. For how is it possible for someone to enter the palace of the King and disgrace the King? Rather, certainly these words are words of honor. He contemplates the words—how to interpret and combine them so that honor to the King is formed from them. And he does not think that perhaps these reproofs are said about him—this is not so, for who is he? Behold, his existence is nullified, and there is nothing here but the King Himself. And this is: And in His palace, all says glory [Psalms 29:9]—all the sayings must be combined to form glory from them. And at the time of prayer, the person stands in the palace of the King: Adonai, open my lips [Psalms 51:17]—Adonai, this is the palace [Tikkun 18, 31a]. Therefore, one must make from all

disgraces

combinations of honor to the King.


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

ח ועל ידי תפלה כתקונו, מתנוצץ אור זכות אבות, בבחינת: 'חלה זכות אבות' [עין בזהר שלח, הנ"ל (באות ב)]. וזה נעשה על ידי תפלות כתקונו, כי חלה זכות אבות, על ידי: "ויחל משה את" וכו' (שמות ל"ב) על ידי בחינת תפלה. ובאתר דאבות תמן, שכינתא תמן, שהיא בחינת חלה, שהיא גם זאת. כי גם בחינת חלה, שהיא שעור מ"ג ביצים. והוא בחינת ירשת ארץ ישראל, כי זאת המצוה נצטוו שיעשו תכף, כמו שכתוב (במדבר ט"ו): "והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה מראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה" (עיין ספרי והובא בפירש"י שם). כי 'באתר דאבהן תמן, שכינתא תמן'. דהיא בחינת חלה, היא ארץ ישראל. ועל ידי בחינת ארץ ישראל, לא די שנצול מרע עין של רשעים, אלא גם רואה בהם, מה שהם רצו לראות בו. ועד עכשו "עברו משכיות לבם" (עיין תהלים עג). שהשיגו יותר ממה שהתאוו. ועכשו על ידי "ויחל", על ידי חלה זכות אבות, על ידי חלה תרומה, על ידי ארץ ישראל, נעשה לבם, "תוחלת ממשכה מחלת לב" (משלי י"ג):

</div>

And through prayer as its rectification, the light of the merit of the

forefathers

sparkles, in the aspect of the merit of the forefathers having weakened [see Zohar Shelach,

aforementioned in

letter 2]. And this is accomplished through prayers as their rectification, for the merit of the forefathers weakened through: And Moshe beseeched, etc. [Exodus 32:11]—through the aspect of prayer. And in the place where the forefathers are, there the Shechinah is—in the aspect of challah (portion separated from dough), which is "also this" (gam zot). Also

the aspect of challah, which is the measure of 43 eggs. And this is the aspect of the inheritance of the Land of Israel, for this mitzvah they were commanded to perform immediately, as it is written: And it shall be when you eat of the bread of the land, you shall raise up an offering from the first of your doughs; challah you shall raise up as an offering [Numbers 15:19-20; see

Sifri

, brought in Rashi there]. For in the place where the forefathers are, there the Shechinah is—that is the aspect of challah—she is the Land of Israel. And through the aspect of the Land of Israel, not only is one saved from the evil eye of the wicked, but he also sees in them what they wanted to see in him [see Psalms 73]—that they attained more than what they desired. And now, through "and he beseeched," through the weakening of the merit of the forefathers, through the challah offering, through the Land of Israel, their heart becomes: A drawn-out hope is a sickness of the heart [Proverbs 13:12]. And this is: Hope in Hashem and keep His way [Psalms 37:34]—this is the aspect of the rectification of prayer, the aspect of treading the bow, the aspect of prayer.


## Segment 13

<div dir="rtl" lang="he">

וזהו, (תהלים ל"ז) "קוה אל ה' ושמר דרכו". זה בחינת תקון התפלה, בחינת דריכת הקשת, בחינת התפלה. והן תלת גונין דקשת, שהם אור האבות המתנוצץ כנ"ל. על ידי זה, "וירוממך לרשת ארץ", זהו בחינת ארץ ישראל. ועל ידי זה, "בהכרת רשעים תראה", בחינת: "שב לימיני" וכו' כנ"ל: וזהו: "שכן ארץ ורעה אמונה" (תהלים שם). על ידי אמונה, שהיא התפלה, על ידי זה בא לבחינת ארץ ישראל:

</div>

And they are the three colors of the bow, which are the light of the forefathers that sparkles, as above. Through this: And He will exalt you to inherit the land—this is the aspect of the Land of Israel. And through this: When the wicked are cut off, you shall see—the aspect of "sit at My right hand," etc., as above. And this is: Dwell in the land and pasture faith [Psalms 37:3]—through faith, which is prayer, through this one comes to the aspect of the Land of Israel.


## Segment 14

<div dir="rtl" lang="he">

ט ודע, שלאו כל אדם יכול לתקן קולות הנ"ל בתפלתו. כי לפעמים הקולות הנ"ל בתפלתו, הם יוצאים מרשעים גדולים כל כך, עד כי כל מי שעומד כנגדם הוא מסכן נפשו. וצריך לזה תפלה גדולה, כמו תפלת משה רבנו, עליו השלום. ואפלו משה רבנו עליו השלום היה ירא מעוג מלך הבשן. כי אחיזת עוג היה סמוך לימין, שהוא ארץ ישראל. עד שאמר הקדוש ברוך הוא למשה: "אל תירא אותו" (במדבר כ"א) כי אמר: 'הא ימינא דילי אסתלק', כמובא בזהר (חקת דף קפ"ד). ועוג אחיזתו בימין, שהוא מבני ביתא דאברהם. וארצו סמוך לארץ ישראל. ובשביל זה היה ירא משה ממנו להתגרות, כל שכן שאר בני אדם, שצריך מאד לפשפש את עצמו, ולהבין שרש הרשע איך אחיזתו אם יוכל להתגרות בו ולשיצאה לו:

</div>

And know that not every person can rectify the

aforementioned voices

in his prayer, for sometimes the

aforementioned voices

in his prayer emerge from such great wicked ones that anyone who stands against them endangers his soul. And this requires a great prayer, like the prayer of Moshe Rabbeinu, peace be upon him. Even Moshe Rabbeinu, peace be upon him, feared Og, king of Bashan, for Og's grasp was adjacent to the right hand, which is the Land of Israel—until the Holy One, blessed be He, said to Moshe: Do not fear him [Numbers 21:34]. For he said: Behold,

right hand has been removed—as brought in the Zohar [

Chukat

184a]. And Og's grasp was on the right, as he was from the sons of Abraham's household, and his land was adjacent to the Land of Israel. For this reason, Moshe feared provoking him—

all the more

so for other people, who must greatly examine themselves and understand the root of the wicked, how his grasp is, whether he can provoke him and destroy him.


## Segment 15

<div dir="rtl" lang="he">

וזהו שאמר אבא שאול: 'קובר מתים הייתי' - שהיתה השתדלותו תמיד לראות בהכרת 'רשעים שבחייהם קרויין מתים' (ברכות יח:). פעם אחת רצתי אחר צבי, כי עקר מפלתן של רשעים, הוא על ידי ירשת ארץ ישראל, על ידי המשכת קדשת ארץ ישראל, בבחינת: "שב לימיני" וכו' כנ"ל, וארץ ישראל "צבי היא לכל הארצות" (יחזקאל כ). ונכנסתי בקולית של מת, הינו שרצה לתקן קולות הנ"ל. ורצתי אחריו שלש פרסאות, הינו בחינת התפלה, שהם שלש תפלות, ועל ידם מתנוצץ אור שלשת אבות, שהם בבחינת רגלי הכסא, כדי להמשיך אור ארץ ישראל, שהיא בחינת צבי הנ"ל. וצבי לא הגעתי, וקולית לא כלתה. שלא השיג בחינת ארץ ישראל, בטול קולות הנ"ל. וכשחזרתי לאחורי, הינו אחר גמר תפלתי, שאז פוסע האדם לאחוריו שלש פסיעות. אמרו לי של עוג מלך הבשן היא, ואין כל אדם יכול לתקן קולות כאלו, כי אחיזתו בימין. ואפלו משה רבנו היה ירא מפניו, עד שהבטיחו הקדוש ברוך הוא אל תירא אותו כמובא בזהר (שם): ובשביל זה, בחינת רשע כעוג, נקרא פליט. כמו שכתוב (בראשית י"ד) "ויבא הפליט" - זה עוג (בראשית רבה לך לך פרשה מ"ב ועין נדה ס"א ובתוספות שם ועין מדרש רבה דברים פרשה א). שרצה שיהרג אברהם וישא את שרה. והוא בבחינת: "צופה רשע לצדיק, אברהם וכו', ה' לא יעזבנו בידו", בבחינת: "ותאחז במשפט ידי". והקדוש ברוך הוא כבש משפטו ממנו זמן רב, עד זמן משה רבנו, עליו השלום. ובשביל זה נקרא פליט, בבחינת (איוב כ"ג): "ואפלטה לנצח משפטי", שנמלט מהמשפט זמן כביר: ועל ידי זה, הצדיקים שהם עושי טוב זוכים לפני ה'. כי קדם כריתות הרשעים היה פני ה' מכסה ומסתר בעושי רע כדי להכריתם בבחינת (תהלים ל"ד): "פני ה' בעושי רע להכריתם". ועכשו, תכף כשרואים בכריתות רשעים תכף נתגלה פני ה' לעושי טוב: וזהו (שם ק"ה): "בקשו פניו תמיד". כי על ידי תמיד, שהוא בחינת ארץ ישראל (עיין מדרש שוח"ט שם) כמו שכתוב (דברים י"א): "תמיד עיני ה' אלקיך בה". על ידי ארץ ישראל תזכו למצא פני ה'. כי על ידי ארץ ישראל תזכו לראות בהכריתות רשעים כנ"ל:

</div>

And this is what Abba Shaul said: I was a burier of the dead—that his striving was always to see the cutting

off of

the wicked, who in their lives are called dead [

Berachot

18b]. Once, I ran after a deer—for the main downfall of the wicked is through the inheritance of the Land of Israel, through drawing down the holiness of the Land of Israel, in the aspect of "sit at My right hand," etc., as above. And the Land of Israel "is a deer to all lands" [Ezekiel 20:6]. And I entered the hollow of a dead person—that is, he wanted to rectify the

aforementioned voices

. And I ran after it three

parsangs

—that is, the aspect of prayer, which consists of three prayers. Through them, the light of the three

forefathers

sparkles, which are in the aspect of the feet of the throne—

in order to

draw down the light of the Land of Israel, which is the aspect of the

deer aforementioned

. And the deer I did not reach, and the hollow did not end—that he did not attain the aspect of the Land of Israel, the nullification of the

aforementioned voices

. And when I returned to my back—that is, after the completion of my prayer, when a person steps back three steps—they said to me: It is that of Og, king of Bashan. And no person can rectify such voices, for his grasp is on the right, and even Moshe Rabbeinu feared before him until the Holy One, blessed be He, assured him: Do not fear him—as brought in the Zohar [there]. And for this reason, the aspect of a wicked one like Og is called a refugee: And the refugee came [Genesis 14:13]—this is Og [

Bereishit

Rabbah Lech Lecha parashah 42; see Nidah 61a and

Tosafot

there; see Midrash Rabbah Devarim parashah 1]—who wanted Abraham to be killed and to take Sarah. And he is in the aspect of: "The wicked watches the tzadik—Abraham, etc.—Hashem will not abandon him into his hand," in the aspect of: "And My Hand shall grasp the judgment." And the Holy One, blessed be He, suppressed his judgment from him for a long time until the time of Moshe Rabbeinu, peace be upon him. For this reason, he is called a refugee, in the aspect of: And I escape forever from my judgment [Job 23:7]—that he escaped from judgment for a great time. And through this, the

tzadikim

—who are doers of good—merit before Hashem, for before the cutting

off of

the wicked, the face of Hashem was covered and hidden in the doers of evil

in order to

cut them off, in the aspect of: The face of Hashem is against those who do evil, to cut off [Psalms 34:17]. And now, immediately when they see the cutting

off of

the wicked, immediately the face of Hashem is revealed to the doers of good. And this is: Seek His face always [Psalms 105:4]—for through "always" (

tamid

), which is the aspect of the Land of Israel [see

Rashbam

on Shochtim there], as it is written: Always the eyes of Hashem your G-d are upon it [Deuteronomy 11:12]—through the Land of Israel, you will merit to find the face of Hashem, for through the Land of Israel, you will merit to see the cutting off of the wicked, as above.


## Segment 16

<div dir="rtl" lang="he">

וזהו בחינת כלליות מלאך סנד"ל במלאך מט"ט שר הפנים, כלליות עשיה ביצירה, על ידי שכופלין הפסוק "כל הנשמה" (כמובא בכונות). בכל נשימה ונשימה, צריך להלל את ה' (בראשית רבה פרשה י"ד). ועל ידי עין הרע נכפל הנשימה, כנראה בחוש, כשיש לאדם עין הרע, אזי מגהק ופותח פיו לקבל נשימה כפולה. וכשהנשימה כפולה, גם ההלל צריך לכפל כנ"ל. ובפרט שצריך להלל ולהודות לה', שהציל אותו מעין הרע הזאת, והוא רואה בהכרת רשעים. וזהו בחינת מט"ט שר הפנים מאיר לעשיה, הינו שעושי טוב זוכין לפני ה' כנ"ל, על ידי כריתות הרע עין, שגרמו לכפילת הנשימה:

</div>

And this is the aspect of the generality of the angel Sandalphon within the angel Metatron, Prince of the Face—the generality of Asiyah (World of Action) within Yetzirah (World of Formation)—through doubling the verse Let every soul [as brought in the

Kavvanot

]. In every breath and breath, one must praise Hashem [

Bereishit

Rabbah parashah 14]. And through the evil eye, the breath is doubled—as seen sensibly when a person has an evil eye, then he yawns and opens his mouth to receive a double breath. And when the breath is doubled, the praise also needs to be doubled, as above—

and in particular, one

must praise and thank Hashem for saving him from this evil eye, and he sees the cutting

off of

the wicked. And this is the aspect of Metatron, Prince of the Face, illuminating to Asiyah—that is, the doers of good merit the face of Hashem, as above, through the cutting

off of

the evil eye that caused the doubling of the breath [up to here, in the language of our rabbi, of blessed memory].


## Segment 17

<div dir="rtl" lang="he">

(עד כאן לשון רבנו, זכרונו לברכה):

</div>



# And on the day of the bikurim (first fruits), when you bring near a new offering

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/56/

# And on the day of the bikurim (first fruits), when you bring near a new offering

<div dir="rtl">וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה בשבעתיכם</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/56


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה' בשבעתיכם, מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו (במדבר כ"ח)::

</div>

Likutay Moharan 56 - And on the Day of the First Fruits

And on the day of the bikurim (first fruits), when you bring near a new offering to Hashem in your Shavuos (Feast of Weeks), it shall be a holy convocation for you; all labor of service you shall not do (Numbers 28:26).


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

א כי יש בכל אחד מישראל בחינת מלכות, וכל אחד לפי בחינתו, כן יש לו בחינות מלכות. יש שהוא שורר בביתו, ויש שהוא מושל ביותר, וכן יש שהוא מושל על כל העולם, כל אחד לפי בחינת המלכות שיש לו. בבחינות: "שרי אלפים ושרי מאות ושרי חמשים ושרי עשרות" (שמות י"ח): ובחינות המלכות הזאת שיש בכל אחד, היא באתגליא ובאתכסיא. באתגליא, הינו הממשלה שיש לכל אחד לפי בחינתו, שהוא מושל על אלו האנשים באתגליא, כפי בחינת המלכות שלו כנ"ל. ובאתכסיא הוא, כי גם יש לכל אחד לפי בחינתו בחינת מלכות באתכסיא. דהינו שאף שבאתגליא נראה שאין לו שום ממשלה על אלו האנשים, עם כל זה באתכסיא ובהעלם גדול, הוא מושל על אלו האנשים. כי נשמתם הם תחתיו, ונכנעים תחתיו. וגם זאת הבחינה של מלכות באתכסיא, היא לכל אחד לפי בחינתו בבחינת: "שרי אלפים, ושרי מאות" וכו': ויש אחד שבאתגליא אין לו שום ממשלה, ואף על פי כן באתכסיא ובהעלם גדול, הוא מושל על כל הדור, ואפלו על כל צדיקי הדור. כי כל נשמותיהם הם כלם תחת ממשלתו ומלכותו, וכלם נכנעים וכפופים אליו. רק שהוא בהעלם גדול, בבחינות (מלאכי א): "בכל מקום מקטר ומגש לשמי". שאף שהם עובדים עבודת אלילים, על כל זה בהעלם גדול הם כלם נכנעים אליו יתברך, ועובדים אותו יתברך, רק שהוא בהעלם גדול. כמו כן זאת הבחינה של מלכות באתכסיא, שאף שבאתגליא אין לו שום ממשלה, עם כל זה בהעלם גדול, הוא מולך עליהם, והם כלם תחתיו ונכנעים אליו:

</div>

1. For there is in every one of Israel an aspect of malchus (kingship), and each one according to his aspect, so he has aspects of malchus. There is one who rules in his house, and there is one who governs more, and so there is one who governs over the entire world, each one according to the aspect of malchus that he has, in the aspects: "Officers of thousands, and officers of hundreds, and officers of fifties, and officers of tens" (Exodus 18:21). And these aspects of malchus that are in every one are in isgalya (revealed) and in iskasya (concealed). In isgalya, that is, the governance that each one has according to his aspect, that he governs over those people in isgalya according to the aspect of his malchus as mentioned above. And in iskasya, it is that also each one according to his aspect has an aspect of malchus in iskasya, that is, even though in isgalya it appears that he has no governance over those people, nevertheless in iskasya and in great concealment, he governs over those people because their souls are under him, and they submit under him. And also this aspect of malchus in iskasya is for each one according to his aspect, in the aspect: "Officers of thousands, and officers of hundreds" and so forth. And there is one who in isgalya has no governance at all, and even so in iskasya and in great concealment, he governs over the entire generation and even over all the tzadikim (righteous ones) of the generation, because all their souls are all under his governance and malchus, and they all submit and bow to him, only that it is in great concealment, in the aspects: "In every place it is offered and presented to My name" (Malachi 1:11), that even though they serve idolatrous worship, nevertheless in great concealment they all submit to Him, blessed is He, and serve Him, blessed is He, only that it is in great concealment. So too this aspect of malchus in iskasya, that even though in isgalya he has no governance at all, nevertheless in great concealment, he reigns over them, and they are all under him and submit to him.


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

ב וצריך כל אחד, לבלי להשתמש עם בחינות המלכות שיש לו להנאתו ולצרכו. שלא תהיה בחינות המלכות אצלו כעבד למלאת תאותו, רק שתהיה בחינת המלכות בבחינת בן חורין. בבחינת (קהלת י): "אשריך ארץ שמלכך בן חורין", שהמלכות יהיה אצלך בן חורין, לבלי להשתמש בו להנאתך:

</div>

And each one needs to not use the aspects of malchus that he has for his enjoyment and his needs, that the aspects of malchus should not be with him as a servant to fulfill his desire, but rather the aspect of malchus should be in the aspect of a free son, "Happy are you, O land, when your king is a free son" (Ecclesiastes 10:17), that the malchus should be with you a free son, to not use it for your enjoyment.


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

וזה בחינת מרדכי, בחינת מר דרור (חלין קל"ט:). שהמרות, הינו המלכות, יש לה דרור וחרות, שלא להשתמש בה להנאתו ולצרכו, כי אם להשם יתברך, בבחינות (עבדיה א): "והיתה לה' המלוכה". דהינו להשתמש עם המלכות לעבודת השם יתברך, דהינו להזהיר ולהוכיח את כל הנשמות שנכנעים אליו, כל אחד ואחד לפי בחינות המלכות שיש לו באתגליא ובאתכסיא. הן אם הוא מושל בביתו, צריך להזהיר ולהוכיח את בני ביתו. ואם יש לו ממשלה יותר, מטל עליו להזהיר יותר ויותר אנשים, לפי בחינת המלכות שלו:

</div>

And this is the aspect of Mordechai, the aspect of mar dror (pure myrrh) (Chullin 139b), that the marus (bitterness, [root: מרר]), that is, the malchus, has dror (freedom) and liberty to not use it for his enjoyment and his needs, but only for Hashem, blessed is He, in the aspects: "And the kingdom shall be to Hashem" (Obadiah 1:21), that is, to use the malchus for the service of Hashem, blessed is He, that is, to warn and to reprove all the souls that submit to him, each one according to the aspects of malchus that he has in isgalya and in iskasya. Whether he governs in his house, he needs to warn and reprove the members of his household, and if he has more governance, it is incumbent upon him to warn more and more people according to the aspect of his malchus.


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

ג וצריך להמשיך אריכות ימים לתוך המלכות, שלא תהיה בבחינות (פסחים פ"ז:): 'הרבנות מקברת את בעליה'. כי כל אחד לפי בחינת המלכות שיש לו, הוא בחינת צופה, שמטל עליו להזהיר ולהוכיח את האנשים שהם משרשו, שיש לו בחינת מלכות עליהם. ואם הוא מזהיר ומוכיח אותם, אזי הוא עושה את שלו, ומציל את נפשו, כמו שנאמר (יחזקאל ג): "צפה נתתיך לבית ישראל וכו', ואתה כי הזהרת רשע ולא שב מרשעו וכו', הוא בעונו ימות ואתה את נפשך הצלת". אבל אם אינו מזהיר ומוכיח אותם, אזי הענש עליו (כמו שכתוב שם), ועל כן 'הרבנות מקברת את בעליה'. ועל כן צריך לראות להמשיך אריכות ימים לתוך המלכות, דהינו שיראה שיוכל להזהיר ולהוכיח אותם: אך איך אפשר לו להזהיר ולהוכיח אותם, כי אינו יודע מה שצריך להם, וגם אינם אצלו להוכיח אותם. ועל כן צריכין לזה דעת, כדי לידע איך להוכיחם. ולבוא לדעת הזה, הוא גם כן על ידי אריכת ימים בעצמו. וזה שאומרים העולם שאינו יודע מחייו, כי עקר הידיעה הוא מחיים, מאריכות ימים: כי לבוא לאריכות ימים, הוא על ידי עסק התורה. כי אוריתא שמא דקדשא בריך הוא (תקון י' דף כ"ה:), וכמו כשצריכין לקרות את אחד קורין אותו בשמו, כן כשצריכין לקרות את חי החיים, כדי להמשיך ממנו חיים ואריכות ימים, צריך לקרות אותו בשמו כביכול, ושמו הוא התורה כנ"ל. נמצא שעל ידי עסק התורה, קורין את האריכות ימים. ועל כן מזהר המלך על עסק התורה ביותר מכל העולם, מחמת שהוא צריך לקרות את האריכות ימים לתוך המלכות כנ"ל. וזה שכתוב בפרשת המלך, (דברים י"ז): "והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו למען יאריך ימים על ממלכתו". וזה: "וקרא בו כל ימי חייו". "וקרא" בו דיקא, הינו שעל ידי עסק התורה הוא קורא את החיים כנ"ל. וזה: "ימי חייו". ימי חייו דיקא, כי כשמקבלין את החיות, צריך לקבלם במדה. כי בלא מדה וצמצום אי אפשר לקבל את החיות מהשם יתברך, מחמת רבוי אור, כי רבוי השמן גורם כבוי הנר, על כן צריך לקבל החיות במדה, וזה זוכין על ידי עסק התורה. כי התורה היא שמו של הקדוש ברוך הוא, והשם הוא הכלי של הדבר, שבהשם הזה נגבל החיות של הדבר הזה. כמו שכתוב (בראשית ב): "נפש חיה הוא שמו", שבהשם נגבל הנפש והחיות של כל דבר. ועל כן כשקורין את האדם בשמו, הוא מזמן תכף אצלו, מחמת שבהשם נגבל כל הנפש והחיות שלו. וכן התורה הוא שמו של הקדוש ברוך הוא, הינו ששם נגבל החיות מחי החיים. כי התורה היא בחינת מדות, כי יש בהתורה אותיות ותבות ופסוקים ופרשיות וסדרים, שהם בחינת מדות, שבהם נגבל החיות במדה. ועל כן על ידי התורה שהוא שמו של הקדוש ברוך הוא, שהוא בחינת מדות, יכולים לקבל את החיות. כי על ידי התורה קורים את החיים, וממשיכין את החיות לתוך המדות, שהם בחינת ימים. וזה שכתוב (תהלים ל"ט): "ומדת ימי מה היא", הינו שהתורה שהיא בחינת מה, כמו שכתוב (דברים ו): "מה העדות והחקים והמשפטים", היא בחינת מדות וימים כנ"ל. שעל ידה קורין את החיות לתוך המדות והימים, שבלא זה לא היה אפשר לקבל את החיות מחמת רבוי אור. וזה: "וקרא בו כל ימי חייו", שעל ידי התורה קורא את החיות לתוך הימים והמדות כנ"ל. ועל כן צריך לעסק בתורה בפה דיקא, כי כשצריכין לקרות את אחד בשמו צריך לקרותו בפה דיקא, ואי אפשר לקרותו בשמו במחשבה בעלמא. כן אי אפשר לקרות את חי החיים בשמו, כי אם על ידי הפה, ולא על ידי המחשבה לבדה. וזה שאמרו חכמינו ז"ל (ערובין נ"ד): "כי חיים הם למוצאיהם" - 'למוציאיהם בפה'. למוציאיהם בפה דיקא, שעל ידי זה זוכה לחיים כנ"ל. נמצא על ידי עסק התורה, ממשיכין אריכות ימים, ואז זוכה לדעת. כי הדעת והשכל הוא בעצמו החיות כמו שכתוב (קהלת ז): "החכמה תחיה את בעליה", כי השכל הוא עקר החיות. ועל ידי זה הדעת, יכולים לקרב ולהוכיח את מי שצריכין להוכיח:

</div>

And one needs to draw longevity of days into the malchus so that it should not be in the aspects: "The leadership buries its possessors" (Pesachim 87b), because each one according to the aspect of malchus that he has is in the aspect of a tzofeh (watchman) who is obligated to warn and reprove the people who are from his root, over whom he has an aspect of malchus. And if he warns and reproves them, then he does his part and saves his soul, as it is stated: "I have appointed you a watchman for the house of Israel... and you, if you have warned the wicked and he does not turn from his wickedness... he shall die in his iniquity, but you have delivered your soul" (Ezekiel 3:17-19). But if he does not warn and reprove them, then the punishment is upon him [as it is written there]. And therefore, the leadership buries its possessors. And therefore, one needs to see to draw longevity of days into the malchus, that is, that he should see that he is able to warn and reprove them. But how can he warn and reprove them when he does not know what they need, and also they are not with him to reprove them? And therefore, one needs for this daas (knowledge) in order to know how to reprove them. And to come to this daas is also through longevity of days itself. And this is what the world says, that he does not know from his life, because the main knowledge is from life, from longevity of days. Because to come to longevity of days is through engagement in Torah (teaching, [root: ירה]), because oraysa (Torah) is the name of the Holy One, blessed is He (Tikkunei Zohar, Tikkun 10, 25b). And just as when one needs to call someone, they call him by his name, so too when one needs to call the Life of Lives in order to draw from Him life and longevity of days, one needs to call Him by His name, so to speak, and His name is the Torah as mentioned above. It follows that through engagement in Torah, one calls the longevity of days. And therefore, the king is cautioned regarding engagement in Torah more than the entire world because he needs to call the longevity of days into the malchus as mentioned above, "And it shall be with him, and he shall read in it all the days of his life, in order that he may prolong days over his kingdom" (Deuteronomy 17:19). And this is "and he shall read in it all the days of his life", "and he shall read" in it precisely, that is, through engagement in Torah he calls the life as mentioned above. And this is "the days of his life", the days of his life precisely, because when one receives the vitality, one needs to receive it in measure, because without measure and constriction it is impossible to receive the vitality from Hashem, blessed is He, because of the abundance of light, for an abundance of oil causes the extinguishing of the lamp. Therefore, one needs to receive the vitality in measure, and this is achieved through engagement in Torah, because the Torah is the name of the Holy One, blessed is He, and the name is the vessel of the thing, that in this name the vitality of that thing is contained, "A living soul, it is its name" (Genesis 2:7), that in the name the soul and vitality of every thing is contained. And therefore, when one calls a person by his name, he is immediately ready at hand because in the name all his soul and vitality is contained. And so the Torah is the name of the Holy One, blessed is He, that is, there the vitality from the Life of Lives is contained, because the Torah is the aspect of measures, for there are in the Torah letters and words and verses and portions and orders, which are the aspect of measures in which the vitality is contained in measure. And therefore, through the Torah, which is the name of the Holy One, blessed is He, which is the aspect of measures, one can receive the vitality, because through the Torah one calls the life and draws the vitality into the measures, which are the aspect of days, "And the measure of my days, what is it" (Psalms 39:5), that is, the Torah, which is the aspect of mah (what), as it is written: "What are the testimonies and the statutes and the judgments" (Deuteronomy 6:20), is the aspect of measures and days as mentioned above, through which one calls the vitality into the measures and the days, without which it would not be possible to receive the vitality because of the abundance of light. And this is: "and he shall read in it all the days of his life", that through the Torah he calls the vitality into the days and the measures as mentioned above. And therefore, one needs to engage in Torah with the mouth precisely, because when one needs to call someone by his name, one needs to call him with the mouth precisely, and it is impossible to call him by his name in thought alone. So too, it is impossible to call the Life of Lives by His name except through the mouth, and not through thought alone, "For they are life to those who find them" (Eruvin 54a), to those who express them with the mouth, to those who express them with the mouth precisely, that through this one merits life as mentioned above. It follows that through engagement in Torah, one draws longevity of days, and then one merits daas, because daas and understanding is itself the vitality, as it is written: "Wisdom gives life to its possessors" (Ecclesiastes 7:12), because understanding is the main vitality.


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

כי יש שני הסתרות. וכשהשם יתברך נסתר בהסתרה אחת, גם כן קשה מאד למצאו. אך אף על פי כן, כשהוא נסתר בהסתרה אחת, אפשר ליגע ולחתר עד שימצא אותו יתברך, מאחר שיודע שהשם יתברך נסתר ממנו. אבל כשהשם יתברך נסתר בהסתרה תוך הסתרה, דהינו שההסתרה בעצמה נסתרת ממנו, דהינו שאינו יודע כלל שהשם יתברך נסתר ממנו, אזי אי אפשר כלל למצא אותו מאחר שאינו יודע כלל מהשם יתברך. וזה בחינת (דברים ל"א): "ואנכי הסתר אסתיר" דהינו שאסתיר ההסתרה, שלא ידעו כלל שהשם יתברך נסתר. ואזי בודאי אינו יכול למצא אותו יתברך, מאחר שאינו יודע כלל שצריך לבקש אותו יתברך, כי אינו יודע כלל שהשם יתברך נסתר ממנו, כי ההסתרה בעצמה נסתרת כנ"ל.

</div>

And through this daas, one can draw near and reprove those who need to be reproved, because there are two concealments, and when Hashem, blessed is He, is concealed in one concealment, it is also very difficult to find Him, but nevertheless, when He is concealed in one concealment, it is possible to strive and search until one finds Him, blessed is He, since one knows that Hashem, blessed is He, is concealed from him. But when Hashem, blessed is He, is concealed in a concealment within a concealment, that is, the concealment itself is concealed from him, that is, he does not know at all that Hashem, blessed is He, is concealed from him, then it is impossible at all to find Him, since he does not know at all about Hashem, blessed is He, "And I, I will surely hide" (Deuteronomy 31:18), that is, I will hide the concealment so that they will not know at all that Hashem, blessed is He, is concealed. And then he certainly cannot find Him, blessed is He, since he does not know at all that he needs to seek Him, blessed is He, because he does not know at all that Hashem, blessed is He, is concealed from him, because the concealment itself is concealed as mentioned above. But in truth, even in all the concealments, and even in the concealment within a concealment, certainly even there Hashem, blessed is He, is clothed, because certainly there is no thing that does not have in it the vitality of Hashem, blessed is He, for without His vitality it would have no existence at all. And therefore, certainly in all things, and in all deeds, and in all thoughts, Hashem, blessed is He, is clothed there, so to speak.


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

אבל באמת אפלו בכל ההסתרות, ואפלו בההסתרה שבתוך הסתרה, בודאי גם שם מלבש השם יתברך. כי בודאי אין שום דבר שלא יהיה בו חיות השם יתברך, כי בלעדי חיותו לא היה לו קיום כלל. ועל כן בודאי בכל הדברים, ובכל המעשים, ובכל המחשבות, מלבש שם השם יתברך כביכול. ואפלו אם, חס ושלום, עושין דבר עברה, שהוא שלא כרצון השם יתברך, עם כל זה בודאי יש שם חיות השם יתברך, אך שהוא בהעלם ובצמצום גדול. והתורה היא החיות של כל דבר, נמצא שבכל הדברים, ובכל המחשבות, אפלו מחשבה דבור ומעשה של עברה, חס ושלום, יש שם גם כן התלבשות התורה, אך שהוא בהעלם ובצמצום גדול, בבחינת הסתרות: כי 'עבר ושנה נעשה לו כהתר', כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (יומא פ"ו:), דהינו שעל ידי העברות הוא מהפך דברי אלקים חיים, ועושה צרופים אחרים בתורה, עד שנעשה מאסור התר, כמו שכתוב (ישעיה ה): "הוי האמרים לרע טוב ולטוב רע" וכו'. נמצא שאפלו בתוך העברות מלבש שם חיות השם יתברך, דהינו אותיות התורה. רק שהוא בהעלם. דהינו שמחמת העברות, הפך הצרופים של התורה, עד שנעשה מאסור התר כנ"ל, עבר ושנה נעשה לו כהתר, וזה בחינת הסתרה אחת. וכשהשם יתברך נסתר ממנו בהסתרה אחת, דהינו בחינה הנ"ל שנעשה לו כהתר, גם כן קשה מאד למצאו, מאחר שכבר נעשה לו כהתר. אבל עם כל זה אפשר ליגע ולחתר עד שימצא אותו יתברך שמו, מאחר שעל כל פנים יודע שנעשה לו כהתר. על כן אף שהשם יתברך נסתר ממנו, וכבר נעשה לו העברות כהתר. עם כל זה אפשר שישיב אל לבו זה בעצמו, דהינו מה שנפל והגיע לבחינת נעשה לו כהתר, ויבקש ויחתר עד שיצא מזה, מאחר שעל כל פנים יודע מזה שנעשה לו כהתר. אבל דע, שיש עוד בחינת הסתרה בתוך הסתרה. דהינו שההסתרה בעצמה נסתרת, שאינו יודע כלל שהשם יתברך נסתר ממנו, דהינו שאינו יודע כלל שנהפך אצלו האסור להתר, רק כל הדברים רעים דומות לו למישור גמור, חס ושלום. הינו אם, חס ושלום, אחר שעבר ושנה, עושה יותר עברות, חס ושלום, אזי נסתר ממנו אפלו זאת שידע שנעשה לו כהתר, רק שאינו יודע כלל משום נדנוד אסור, והכל הוא ישר בעיניו. וזה בחינת הסתרה שבתוך הסתרה, שההסתרה בעצמה נסתרת כנ"ל. ובאמת גם בתוך ההסתרה שבתוך ההסתרה, גם שם מלבש השם יתברך, דהינו אותיות התורה, כי בלעדיו אין חיות לשום דבר כנ"ל. רק שעל ידי רבוי העברות הפך דברי אלקים חיים לגמרי, עד שנהפך אצלו מחכמות התורה לפתיות. עד שאינו יודע כלל אפלו זה בעצמו שנעשה לו כהתר כנ"ל, שזה בחינת הסתרה שבתוך הסתרה כנ"ל. על כן צריך לגלות ההסתרות הנ"ל, וזה על ידי שממשיך אריכות ימים לתוך המלכות, שהוא בחינת דעת כנ"ל. ועל ידי זה הדעת, יוכל לידע שאפלו בתוך ההסתרה בעצמה, ואפלו בתוך ההסתרה שבתוך הסתרה, גם שם מלבש השם יתברך, דהינו התורה. ומאחר שיודע שאפלו בתוך ההסתרות יש שם השם יתברך, מזה בעצמו נתגלין ההסתרות, ונעשה מהם תורה. ואפלו מהסתרה שבתוך הסתרה, נעשה תורה. כי באמת גם שם מלבש השם יתברך, הינו תורה כנ"ל. רק מחמת שלא היו יודעין שהשם יתברך נסתר שם, זה בעצמו הוא בחינת ההסתרות. ותכף, כשיודעין שהשם יתברך נסתר שם, על ידי זה בעצמו נתהפכה ההסתרה שבתוך ההסתרה, ונעשה ממנה דעת, והחזרה התורה שנסתר כאן, לדעת, מאחר שיודע שהשם יתברך נסתר שם. וכיון שנחזר ההסתרה שבתוך הסתרה לדעת, ונעשה ממנה תורה, אזי התורה בעצמה מוכיחה אותם, בבחינת: 'אוריתא מכרזת קמיהו עד מתי פתיים תאהבו פתי' (זהר שמיני ל"ו, אחרי נ"ח, נשא קכ"ו). כי באמת התורה מכרזת וצועקת ומוכיחה תמיד, כמו שכתוב (משלי א): "בראש המיות תקרא וכו' עד מתי פתים תאהבו" וכו'. רק שאינו שומע קול הכרוז של התורה, מחמת ההסתרות הנ"ל. ומאחר שנתגלו ונחזרו ההסתרות ונעשה מהם תורה, על ידי הדעת כנ"ל, אזי תכף כשנעשה מהם תורה, התורה בעצמה מוכיחה אותם "עד מתי פתים" וכו' כנ"ל: וזה שכתוב (שם ל"א): "פיה פתחה בחכמה", שעל ידי החכמה ודעת הנ"ל שעל ידי זה מגלין ההסתרות, ועושין מהם תורה כנ"ל, על ידי זה "פיה פתחה". הינו בחינת אוריתא מכרזת קמיהו, שהתורה בעצמה פותחת פיה ומוכיחה אותם כנ"ל: נמצא שעל ידי עסק התורה, שעל ידה ממשיכין אריכות ימים לתוך המלכות, כי על ידה ממשיכין החיות לתוך הימים והמדות כנ"ל, ועל ידי זה זוכין לדעת כנ"ל. על ידי זה יכולין להוכיח אפלו את הרחוקים מאד מהשם יתברך, בבחינת הסתרה שבתוך הסתרה כנ"ל:

</div>

And even if, Heaven forbid, one does a matter of transgression, which is not according to the will of Hashem, blessed is He, nevertheless, certainly there is there the vitality of Hashem, blessed is He, but it is in concealment and in great constriction. And the Torah is the vitality of every thing. It follows that in all things, and in all thoughts, even a thought, speech, and deed of transgression, Heaven forbid, there is also there the clothing of the Torah, but it is in concealment and in great constriction, in the aspect of concealments. Because he transgressed and repeated, it became to him as permitted, as our Rabbis, of blessed memory, said (Yoma 86b), that is, through transgressions he inverts the words of the living G-d and makes different combinations in the Torah until it becomes from prohibition to permission, as it is written: "Woe to those who say to evil, good, and to good, evil" (Isaiah 5:20). It follows that even within transgressions, the vitality of Hashem, blessed is He, is clothed there, that is, the letters of the Torah, but it is in concealment, that is, because of the transgressions he inverted the combinations of the Torah until it became from prohibition to permission as mentioned above, he transgressed and repeated, it became to him as permitted. And this is the aspect of one concealment. And when Hashem, blessed is He, is concealed from him in one concealment, that is, the aspect mentioned above that it became to him as permitted, it is also very difficult to find Him, since it already became to him as permitted. But nevertheless, it is possible to strive and search until he finds Him, blessed is His name, since after all he knows that it became to him as permitted. Therefore, even though Hashem, blessed is He, is concealed from him and the transgressions already became to him as permitted, nevertheless, it is possible that he will take to heart this itself, that is, that he fell and reached the aspect of it became to him as permitted, and he will seek and search until he comes out from this, since after all he knows from this that it became to him as permitted. But know that there is still the aspect of a concealment within a concealment, that is, the concealment itself is concealed, that he does not know at all that Hashem, blessed is He, is concealed from him, that is, he does not know at all that the prohibition became to him as permitted, but all the evil things seem to him as completely smooth, Heaven forbid. That is, if, Heaven forbid, after he transgressed and repeated, he does more transgressions, Heaven forbid, then it is concealed from him even this that he knows that it became to him as permitted, but he does not know at all any hint of prohibition, and everything is upright in his eyes. And this is the aspect of a concealment within a concealment, that the concealment itself is concealed as mentioned above. And in truth, even within the concealment within a concealment, even there Hashem, blessed is He, is clothed, that is, the letters of the Torah, because without Him there is no vitality to any thing as mentioned above. But because of the abundance of transgressions, he completely inverted the words of the living G-d until it became to him from the wisdoms of the Torah to folly, until he does not know at all even this itself that it became to him as permitted as mentioned above, which is the aspect of a concealment within a concealment as mentioned above. Therefore, one needs to reveal the aforementioned concealments, and this is through drawing longevity of days into the malchus, which is the aspect of daas as mentioned above. And through this daas, one can know that even within the concealment itself, and even within the concealment within a concealment, even there Hashem, blessed is He, is clothed, that is, the Torah. And since he knows that even within the concealments there is Hashem, blessed is He, from this itself the concealments are revealed and become Torah, and even from the concealment within a concealment, it becomes Torah, because in truth even there Hashem, blessed is He, is clothed, that is, Torah as mentioned above. But because they did not know that Hashem, blessed is He, is concealed there, this itself is the aspect of the concealments. And immediately, when they know that Hashem, blessed is He, is concealed there, through this itself the concealment within a concealment is transformed and becomes from it daas, and the Torah that was concealed here is returned to daas, since he knows that Hashem, blessed is He, is concealed there. And since the concealment within a concealment is returned to daas and becomes from it Torah, then the Torah itself reproves them in the aspect of: Orayta proclaims before them, "How long, O simple ones, will you love simplicity" (Zohar Shemini 36a, Acharei 58a, Naso 126a), because in truth the Torah proclaims and cries out and reproves constantly, as it is written: "At the head of the noisy places she calls... How long, O simple ones, will you love" (Proverbs 1:20-22). But he does not hear the voice of the proclamation of the Torah because of the aforementioned concealments. And since the concealments are revealed and returned and become from them Torah through the daas as mentioned above, then immediately when it becomes from them Torah, the Torah itself reproves them, "How long, O simple ones" and so forth as mentioned above. And this is what is written: "Her mouth she opened in wisdom" (Proverbs 31:26), that through the wisdom and daas mentioned above, through which the concealments are revealed and made into Torah as mentioned above, through this "her mouth she opened", that is, the aspect of orayta proclaims before them, that the Torah itself opens its mouth and reproves them as mentioned above. It follows that through engagement in Torah, through which one draws longevity of days into the malchus, because through it one draws the vitality into the days and the measures as mentioned above, and through this one merits daas as mentioned above, through this one can reprove even those who are very far from Hashem, blessed is He, in the aspect of a concealment within a concealment as mentioned above. And this is the explanation: "And every day and day, Mordechai was walking before the court of the house of the women" (Esther 2:11). Mordechai, this is the aspect of malchus as mentioned above. And every day and day, this is the aspect of the Torah, through which one draws the vitality to the days and the measures as mentioned above.


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

וזה פרוש (אסתר ב): "ובכל יום ויום מרדכי מתהלך לפני חצר בית הנשים" וכו'. מרדכי, זה בחינת המלכות כנ"ל. ובכל יום ויום, זה בחינת התורה, שעל ידה ממשיכין החיות להימים והמדות כנ"ל. חצר בית, זה בחינת חיצוניות ופנימיות, הינו מחשבות ודבורים. שבכלם נסתר השם יתברך שם, אף המחשבות והדבורים של הרחוקים מהשם יתברך. וזה חצר בית הנשים, מלשון שנשו וקפצו ממקומו של עולם (מלשון גיד הנשה ברא' ל"ב ועיין רש"י שם:) שנתרחקו מהשם יתברך. ויש שכבר היו קצת אצל השם יתברך, אך שכבר שכחו אותו יתברך. וזה הנשים, לשון שכחה. כמו שכתוב (בראשית מ"א) כי נשני אלקים וכו', שכבר שכחו את השם יתברך. ויש שגם עתה זוכרים את השם יתברך, אך שנשתה גבורתם (לשה"כ ירמי' נא). ואין לאל ידם להתגבר על יצרם. ובשביל זה נקראים בשם נשים, מחמת שלש בחינת הנ"ל. בחינת שנשו וקפצו וכו', ויש שהם בבחינת שכחה וכו', ויש שהם בבחינת נשתה גבורתם כנ"ל. ועל ידי כל זה הם רחוקים מהשם יתברך, והשם יתברך נסתר מהם בבחינת הסתרות הנ"ל. ומרדכי, הינו בחינת המלכות. הוא יכול להוכיח ולהזהיר אותם, על ידי עסק התורה, שהוא בחינת ימים ומדות כנ"ל. שעל ידי זה זוכין לדעת, שעל ידי הדעת הזה מגלין ההסתרה שבתוך הסתרה, ועושין ממנה תורה כנ"ל, ואזי אוריתא מכרזת קמיהו כנ"ל. וזה, לדעת את שלום אסתר. שעל ידי זה עושה דעת, מהסתרה שבתוך הסתרה, שהיא בחינת אסתר, בחינת הסתר אסתיר. וזה, ומה יעשה בה. שעושה מההסתרה, בחינת מה, הינו תורה, כמו שכתוב: "מה העדות" וכו' כנ"ל. כי מזה בעצמו שיודע שגם בתוך הסתרה שבתוך הסתרה יש שם השם יתברך, מזה בעצמו נעשה דעת, דהינו תורה, ואזי אוריתא מכרזת קמיהו כנ"ל: וזה בעצמו בחינת התוכחה שמטל עליו להזהיר ולהוכיח כנ"ל, כי גורם על ידי הדעת שהתורה תוכיח אותם כנ"ל. ועל ידי התוכחה הזאת, הוא ממשיך אריכות ימים לתוך המלכות, שלא תהיה בבחינת הרבנות מקברת את בעליה, שזהו כשאין מוכיח את האנשים שיש לו ממשלה עליהם וכו', כנ"ל. אבל על ידי עסק התורה הנ"ל, שעל ידי זה ממשיך חיים ואריכות ימים בחינת דעת וכו', עד אשר אוריתא מכרזת קמיהו, ומוכיחה אותם, נמצא שיוצא ידי תוכחה. אזי אין הרבנות והמלכות מזקת לו כנ"ל, כי ממשיך אריכות ימים לתוך המלכות, על ידי התוכחה כנ"ל. נמצא שעל ידי אריכות ימים, שהוא בחינת דעת שממשיכין על ידי התורה, על ידי זה בעצמו ממשיכין אריכות ימים הנ"ל לתוך המלכות כנ"ל:

</div>

The court of the house, this is the aspect of externality and internality, that is, thoughts and speeches in which Hashem, blessed is He, is concealed there, even the thoughts and speeches of those who are far from Hashem, blessed is He. And this is the court of the house of the women, from the language of נָשׁוּ (dislocated) and jumped from the place of the world [from the language of the sciatic nerve] (Genesis 32:33, see Rashi there), that they became distant from Hashem, blessed is He. And there are those who were already somewhat near Hashem, blessed is He, but they already forgot Him, blessed is He, "For G-d has caused me to forget" (Genesis 41:51), that they already forgot Hashem, blessed is He. And there are those who even now remember Hashem, blessed is He, but their strength has failed (Lamentations Rabbah on Jeremiah 51:30), and their hand is not strong to overcome their inclination. And because of this, they are called by the name נָשִׁים (women) because of these three aspects mentioned above: the aspect of נָשׁוּ and jumped and so forth, and there are those in the aspect of forgetting and so forth, and there are those in the aspect of their strength has failed as mentioned above. And through all this, they are far from Hashem, blessed is He, and Hashem, blessed is He, is concealed from them in the aspect of the aforementioned concealments. And Mordechai, that is, the aspect of malchus, he can reprove and warn them through engagement in Torah, which is the aspect of days and measures as mentioned above, through which one merits daas, through which daas one reveals the concealment within a concealment and makes from it Torah as mentioned above. And then orayta proclaims before them as mentioned above. And this is, to know the welfare of Esther, that through this one makes daas from the concealment within a concealment, which is the aspect of Esther, the aspect of הַסְתֵּר אַסְתִּיר (I will surely hide), and what is done with her, that one makes from the concealment the aspect of mah (what), that is, Torah, as it is written: "What are the testimonies" and so forth as mentioned above. Because from this itself that he knows that even within the concealment within a concealment there is Hashem, blessed is He, from this itself daas is made, that is, Torah, and then orayta proclaims before them as mentioned above. And this itself is the aspect of the reproof that is incumbent upon him to warn and reprove as mentioned above, because he causes through the daas that the Torah reproves them as mentioned above. And through this reproof, he draws longevity of days into the malchus so that it should not be in the aspect of the leadership buries its possessors, which is when he does not reprove the people over whom he has governance and so forth, as mentioned above. But through engagement in the Torah mentioned above, through which he draws life and longevity of days, the aspect of daas and so forth, until orayta proclaims before them and reproves them, it follows that he fulfills the reproof. Then the leadership and the malchus do not harm him as mentioned above, because he draws longevity of days into the malchus through the reproof as mentioned above. It follows that through longevity of days, which is the aspect of daas that one draws through the Torah, through this itself one draws the aforementioned longevity of days into the malchus as mentioned above.


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

ד ודע, שהתורה המלבש תוך ההסתרה שבתוך הסתרה, היא תורה גבוה דיקא, הינו סתרי תורה. כי מחמת שהיא צריכה להתלבש במקומות נמוכים כאלו, הינו אצל אלו שעברו הרבה, עד שנסתר מהם בהסתרה שבתוך הסתרה, על כן חשב השם יתברך מחשבות לבלי להלביש שם פשטי תורה, לבל יוכלו הקלפות לינק משם הרבה, ויהיה הפגם גדול מאד. על כן הוא מסתיר ומלביש שם תורה גבוה דיקא, סתרי תורה, שהיא תורת ה' בעצמה (עיין ע"ז י"ט, ולעיל סי' כ"ב אות י') כדי שלא יוכלו הקלפות לינק משם הרבה. בבחינת (שמות י"ב): "ועברתי בארץ מצרים, אני ולא מלאך, אני ולא השליח, אני ה' ולא" וכו'. כי בארץ מצרים ששם מקום הקלפות מאד, על כן שם דיקא מלבש ומסתר השם יתברך בעצמו הינו תורת ה' ממש, סתרי תורה. על כן דיקא מההסתרה שבתוך הסתרה, כשחוזר ומהפכה לדעת, נעשה ממנה דיקא תורת ה' ממש. כי שם נסתר תורת ה', סתרי תורה כנ"ל:

</div>

4. And know that the Torah clothed within the concealment within a concealment is precisely a high Torah, that is, sitre Torah (secrets of the Torah), because since it needs to be clothed in such low places, that is, among those who have transgressed much until it is concealed from them in a concealment within a concealment, therefore Hashem, blessed is He, thought thoughts not to clothe there the simple meanings of the Torah so that the klipos (husks, [spiritual forces of impurity]) would not be able to draw much from there, and the damage would be very great. Therefore, He conceals and clothes there precisely a high Torah, sitre Torah, which is the Torah of Hashem itself [see Avodah Zarah 19a, Likutay Moharan I:22:10], so that the klipos would not be able to draw much from there, "And I will pass through the land of Egypt, I and not an angel, I and not the messenger, I Hashem and not" (Exodus 12:12), because in the land of Egypt, where the place of the klipos is very much, therefore there precisely Hashem, blessed is He, is clothed and concealed Himself, that is, the Torah of Hashem itself, sitre Torah. Therefore, precisely from the concealment within a concealment, when it is returned and transformed to daas, it becomes from it precisely the Torah of Hashem itself, because there the Torah of Hashem, sitre Torah, is concealed as mentioned above.


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

ה וכנגד מלכות דקדשה, יש מלכות הרשעה, הינו מלכות המן עמלק, כמה שכתוב (במדבר כ"ד): "ראשית גוים עמלק". וזה לעמת זה, כי מלכות דקדשה הוא בחינת: "מאסף לכל המחנות" (שם י'), כמו שכתוב (קהלת י"ב): "סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא". זה בחינת מלכות, כמה שכתוב (אבות פרק ג): 'אלמלא מוראה של מלכות'. הינו שמלכות דקדשה היא בחינת סוף דבר, בחינת מאסף לכל המחנות דקדשה. בחינת מחנה דן שהוא מאסף לכל המחנות, כי 'דינא דמלכותא דינא' (גטין י: בבא קמא קי"ג). ומלכות דסטרא אחרא, הוא מאסף ממון. כי מחמת שהוא ירא שלא יוציאו בלעו מפיו, הינו הניצוצות הקדושות שיש אצלו, על כן הוא מתגבר ומאסף ממון, שהם ניצוצי הקדשה. כי הם בחינת הגונין עלאין, שיש בזהב וכסף ונחשת שהם הממון. וזה בחינת תאות עשירות, שהיא בחינת מלכות. ועל כן עמלק, שהוא מלכות הרשעה. רודף את מחנה דן, שהוא בחינת מלכות דקדשה כנ"ל. כמו שכתוב (דברים כ"ה): "ויזנב בך וכו' ולא ירא אלקים", דהינו בעת שאין להם כח מלכות דקדשה, שהיא בחינת ירא אלקים כנ"ל. כי מלכות המן עמלק, הוא הפוך מלכות דקדשה. כי מלכות דקדשה, הוא בחינת מאסף לכל המחנות דקדשה. ומלכות המן עמלק, שהוא מלכות הרשעה, הוא בחינת מאסף ממון כנ"ל. כי מתגבר בתאות ממון, כדי לתפס כל הניצוצות הקדשה כנ"ל. אך אף על פי כן, אינו מועיל לו כלל. כי יש כח במלכות דקדשה, שהוא בחינת מרדכי, להוציא מאתו כל הממון, וכל הניצוצות הקדושים שבלע: וזה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (מגלה י:) "כי לאדם שטוב לפניו נתן חכמה ודעת" - 'זה מרדכי'. הינו שמרדכי, שהוא בחינת מלכות דקדשה כנ"ל, נתן לו חכמה ודעת כנ"ל. וזה טוב לפניו, בחינת התורה, כי 'אין טוב אלא תורה' (אבות פרק ו). "ולחוטא נתן ענין לאסף ולכנס" - 'זה המן'. הינו שהמן, שהוא בחינת מלכות דסטרא אחרא כנ"ל, הוא מאסף ממון כנ"ל. וזה: "לתת לטוב לפני אלקים", בחינת התורה. שמרדכי, שהוא בחינת מלכות דקדשה, מוציא ממנו כל הממון וכל הניצוצות, ונעשה מזה תורה כנ"ל. כי מרדכי מוציא ממנו כל העשירות, בבחינת (איוב כ): "חיל בלע ויקאנו". ועושה מזה תורה, שנקראת: "אשת חיל" (משלי ל"א):

</div>

5. And corresponding to the malchus of holiness, there is the malchus of wickedness, that is, the malchus of Haman, Amalek, as it is written: "The first of the nations, Amalek" (Numbers 24:20). And this is opposite this, because the malchus of holiness is the aspect of: "Gatherer of all the camps" (Numbers 10:25), as it is written: "The end of the matter, all is heard, fear G-d" (Ecclesiastes 12:13), this is the aspect of malchus, as it is written: "If not for the fear of the kingdom" (Pirkei Avos 3:2), that is, the malchus of holiness is the aspect of the end of the matter, the aspect of the gatherer of all the camps of holiness, the aspect of the camp of Dan, which is the gatherer of all the camps, because the law of the kingdom is the law (Gittin 10b, Bava Kamma 113a). And the malchus of the other side is the gatherer of wealth, because since he fears that they will take out what he swallowed from his mouth, that is, the holy sparks that are with him, therefore he prevails and gathers wealth, which are the sparks of holiness, because they are the aspect of the supernal colors that are in gold and silver and copper, which are the wealth. And this is the aspect of the desire for riches, which is the aspect of malchus. And therefore, Amalek, which is the malchus of wickedness, pursues the camp of Dan, which is the aspect of the malchus of holiness as mentioned above, "And he cut off the stragglers behind you... and he did not fear G-d" (Deuteronomy 25:18), that is, at the time when they do not have the power of the malchus of holiness, which is the aspect of fearing G-d as mentioned above, because the malchus of Haman, Amalek, is the opposite of the malchus of holiness, because the malchus of holiness is the aspect of the gatherer of all the camps of holiness, and the malchus of Haman, Amalek, which is the malchus of wickedness, is the aspect of the gatherer of wealth as mentioned above, because he prevails in the desire for wealth in order to seize all the holy sparks as mentioned above. But nevertheless, it does not benefit him at all, because there is power in the malchus of holiness, which is the aspect of Mordechai, to take out from him all the wealth and all the holy sparks that he swallowed. And this is what our Rabbis, of blessed memory, said: "For to the man who is good before Him, He gave wisdom and daas" (Megillah 10b), this is Mordechai, that is, to Mordechai, who is the aspect of the malchus of holiness as mentioned above, He gave wisdom and daas as mentioned above. And this is good before Him, the aspect of the Torah, because there is no good except Torah (Pirkei Avos 6:3). "And to the sinner He gave the task to gather and to collect", this is Haman, that is, Haman, who is the aspect of the malchus of the other side as mentioned above, he gathers wealth as mentioned above. And this is: "to give to the good before G-d", the aspect of the Torah, that Mordechai, who is the aspect of the malchus of holiness, takes out from him all the wealth and all the sparks, and it becomes from this Torah as mentioned above, because Mordechai takes out from him all the riches in the aspect of: "Wealth he swallowed and he will vomit it" (Job 20:15).


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

ו ולפי הגדלת הדעת, כן הפרנסה בנקל. כי פרנסה בנקל תולה בדעת, כמו שכתוב (במדבר י"א): "שטו העם ולקטו" - 'בשטותא' (זהר בשלח ס"ב ס"ג). כי כל מי שחסר דעת ביותר, הוא יגע וטורח אחר הפרנסה ביותר: גם לפי הגדלת הדעת, כן נתרבה השלום. כי שלום תלוי בדעת, כמו שכתוב (ישעיה י"א): "וגר זאב עם כבש וכו' כי מלאה הארץ דעה". שיהיה שלום נפלא בעולם, שיוכלו לגור ביחד שני הפכים, מחמת גדל הדעת שיהיה אז. כי על ידי הדעת נגדל השלום, כי נתבטל הכעס והאכזריות על ידי הדעת. כי כעס ואכזריות הוא מהעדר הדעת, כמו שכתוב (קהלת ז): "כעס בחיק כסילים ינוח". וכל מה שמתרבה הדעת, מתרבה הרחמנות והשלום. ועל כן הפרנסה בנקל, בבחינת (תהלים קמ"ז): "השם גבולך שלום, חלב חטים ישביעך":

</div>

6. And according to the increase of daas, so the livelihood is with ease, because livelihood with ease depends on daas, as it is written: "The people wandered and gathered" in shtusa (folly) (Zohar Beshalach 62b-63a), because anyone who lacks daas more, he toils and strives after livelihood more. Also, according to the increase of daas, so peace is increased, "And the wolf shall dwell with the lamb... for the earth shall be full of deah (knowledge)" (Isaiah 11:6-9), that there will be wondrous peace in the world, that two opposites will be able to dwell together because of the greatness of the daas that will be then, because through daas peace is increased, because anger and cruelty are nullified through daas, because anger and cruelty are from the lack of daas, as it is written: "Anger rests in the bosom of fools" (Ecclesiastes 7:9). And the more daas increases, the more mercy and peace increase, and therefore the livelihood is with ease in the aspect of: "He who sets your border peace, with the fat of wheat He will satisfy you" (Psalms 147:14).


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

ז וזה בחינת שבועות. כי שבועות הוא בחינת שכל גדול וגבוה מאד, שהוא חסד עליון ורחמים גדולים. כי גדל הרחמים, תלוי בגדל הדעת כנ"ל. כי 'בשעת מתן תורה, נראה להם כזקן מלא רחמים' (מכילתא פרשת בשלח, ופרשת יתרו, והובא בפרש"י פרשת יתרו). וזקן הוא בישוב הדעת, ובזה תלוי גדל הרחמים כנ"ל, ועל כן שבועות הוא חסד עליון ורחמים גדולים: וזה בחינת המקוה של שבועות, שהיא בחינות מקוה של שער החמשים, שהוא שער העליון מחמשים שערי בינה (כמו שמובא בכונות שבועות). שהוא בחינות שכל ודעת עליון, בחינת חסד עליון ורחמים גדולים כנ"ל: ועל כן המקוה מושיע בכל הצרות, כמו שכתוב (ירמיה י"ד): "מקוה ישראל מושיעו בעת צרה". כי הוא חסד עליון, שמושיע מכל הצרות. ועל כן המקוה מטהר מכל הטמאות, כמו שכתוב (יחזקאל ל"ו): "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם" וכו'. כי 'אין יסורין בלא עוון' וכו' (שבת נ"ה), ועל כן המקוה שמושיע מכל הצרות ומכל היסורים, הוא מטהר מכל הטמאות ומכל החטאים: וזה בחינת מן, בחינת מקוה של שער הנון, שהוא בחינת דעת גדול, כי המן בחינת דעת: וזה בחינת, (שבת ק"ד): 'מאמר פתוח נאמן פשוט'. 'מאמר פתוח' - זה בחינת התגלות הדעת. כי הדבור הוא התגלות הדעת, כמו שכתוב (משלי ב): "מפיו דעת ותבונה". ובמצרים שהיה הדעת בגלות, כמו שכתוב (שמות ו): "ושמי ה' לא נודעתי להם", היה גם הדבור בגלות (זהר וארא כ"ה:), בבחינת: "כבד פה וכבד לשון" (שם ד). וכשיצאו ממצרים, שיצא הדעת מהגלות, יצא ונפתח הדבור וזה בחינת 'מאמר פתוח', שנפתח הדבור ונתגלה הדעת. ועל ידי התגלות הדעת, נתפשט נאמנות השם יתברך, ונכר שהוא נאמן מבטיח ועושה. וזה בחינת 'נאמן פשוט', שנתפשט נאמנותו כנ"ל. אבל במצרים שהיה הדעת בגלות, לא נתפשט ונתגלה נאמנותו. וזה שפרש רש"י: "ושמי ה' לא נודעתי להם" - 'לא נכרתי במדת אמתית שלי'. שעל ידי שלא נתגלה הדעת במצרים, על ידי זה לא נכר נאמנותו כנ"ל, כי החסד תלוי בדעת כנ"ל: וזה בחינת "אנכי" - י'היבא כ'תיבא נ'אמנים א'מריה (שבת ק"ה). שעל ידי נתינת התורה, נפתח המאמר, ונתגלה הדעת כנ"ל, ועל ידי זה נתפשט נאמנותו כנ"ל, וזה בחינת 'נאמנים אמריה', בחינת 'נאמן פשוט מאמר פתוח' כנ"ל: וזה בחינת מן ראשי תבות מאמר נאמן, בחינת: 'מאמר פתוח נאמן פשוט' כנ"ל, כי המן הוא בחינת דעת גדול כנ"ל. ועל כן "אכלו בני ישראל את המן ארבעים שנה" (שמות ט"ז) כי 'בן ארבעים לבינה' (אבות פרק ה):

</div>

7. And this is the aspect of Shavuos (Feast of Weeks), because Shavuos is the aspect of great and very high understanding, which is supernal kindness and great mercy, because the greatness of mercy depends on the greatness of daas as mentioned above, because at the time of the giving of the Torah, He appeared to them as an elder full of mercy (Mekhilta, Parashat Beshalach and Parashat Yisro, cited in Rashi on Yisro). And an elder is with settled daas, and in this the greatness of mercy depends as mentioned above. And therefore, Shavuos is supernal kindness and great mercy. And this is the aspect of the mikveh (ritual bath) of Shavuos, which is the aspect of the mikveh of the fiftieth gate, which is the supernal gate of the fifty gates of understanding (as brought in the Kavanos of Shavuos), which is the aspect of supernal understanding and daas, the aspect of supernal kindness and great mercy as mentioned above. And therefore, the mikveh saves from all troubles, as it is written: "The hope of Israel, its Savior in time of trouble" (Jeremiah 14:8), because it is supernal kindness that saves from all troubles. And therefore, the mikveh purifies from all impurities, as it is written: "And I will sprinkle upon you pure waters, and you shall be purified" (Ezekiel 36:25), because there is no affliction without iniquity (Shabbos 55a). And therefore, the mikveh that saves from all troubles and from all afflictions purifies from all impurities and from all sins. And this is the aspect of man (manna), the aspect of the mikveh of the gate of נ (nun), which is the aspect of great daas, because the man is the aspect of daas. And this is the aspect of: מַאֲמָר פָּתוּחַ נֶאֱמָן פָּשׁוּט (Shabbos 104a), a statement open, faithful, simple, this is the aspect of the revelation of daas, because speech is the revelation of daas, as it is written: "From His mouth, daas and understanding" (Proverbs 2:6). And in Egypt, where daas was in exile, as it is written: "And My name Hashem I was not known to them" (Exodus 6:3), speech was also in exile (Zohar Va’eira 25a) in the aspect of: "Heavy of mouth and heavy of tongue" (Exodus 4:10). And when they went out from Egypt, when daas went out from exile, speech went out and was opened. And this is the aspect of a statement open, that speech was opened and daas was revealed. And through the revelation of daas, the faithfulness of Hashem, blessed is He, was spread and it was recognized that He is faithful, promising and doing. And this is the aspect of faithful, simple, that His faithfulness was spread as mentioned above. But in Egypt, where daas was in exile, His faithfulness was not spread and revealed. And this is what Rashi explained: "And My name Hashem I was not known to them", I was not recognized in My attribute of truth, because daas was not revealed in Egypt, through this His faithfulness was not recognized as mentioned above, because kindness depends on daas as mentioned above. And this is the aspect of אָנֹכִי (I am), yahiva (giving) is written, His statements are faithful (Shabbos 105a), that through the giving of the Torah, the statement was opened, and daas was revealed as mentioned above, and through this His faithfulness was spread as mentioned above. And this is the aspect of His statements are faithful, the aspect of faithful, simple, a statement open as mentioned above. And this is the aspect of man, the acronym of מַאֲמָר נֶאֱמָן (statement faithful), the aspect of a statement open, faithful, simple as mentioned above, because the man is the aspect of great daas as mentioned above (Exodus 16:15), because the son of forty is for understanding (Pirkei Avos 5:21).


## Segment 13

<div dir="rtl" lang="he">

ח וזה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (קדושין ל"ח) 'את המן אכלו ארבעים שנה והלא ארבעים שנה חסר שלשים יום, אלא עוגה שהוציאו ממצרים טעמו בה טעם מן'. כי באמת המן, שהוא בחינת הדעת, היה ראוי שיאכלו אותו ארבעים שנה בשלמות. כי ארבעים, הוא בחינת בינה ודעת כנ"ל. דהינו תכף שיצאו ממצרים ונתגלה הדעת, היה ראוי שיאכלו המן תכף. ועל זה תרצו רבותינו, זכרונם לברכה, עוגה שהוציאו ממצרים, הינו המצות, טעמו בה טעם מן. כי השלום תלוי בדעת וכנ"ל, ומחלקת הוא הפך הדעת. אך יש מחלקת שהוא לשם שמים, שהוא באמת דעת גדול מאד, יותר מהדעת של שלום. כי באמת זה המחלקת, היא אהבה ושלום גדול, כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (קדושין ל:): "את והב בסופה" - 'לא זזו משם עד שנעשו אוהבים זה לזה'. וזה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (אבות פרק ה): 'מחלקת שהיא לשם שמים סופה להתקים', הינו שבאמת היא אהבה כנ"ל. וזה: 'סופה להתקים', בחינת אהבה, כמו שכתוב (במדבר כ"א): "את והב בסופה" כנ"ל. וזה בחינת משה, כי משה הוא בחינת הדעת, שהוא בחינת מחלקת לשם שמים. ועל כן משה הוא ראשי תבות מחלוקת שמאי הלל (כמובא במגלה עמוקות אופן ע"ד) שהם בחינת מחלקת לשם שמים. ועל כן היה גאלת מצרים על ידי משה, כי עקר הגאלה על ידי הדעת, כמו שכתוב (שמות ט"ז) "וידעתם כי ה' הוציא אתכם" וכו', (ויקרא כ"ג): "למען ידעו" וכו'. וזה בחינת עוגה, דהינו מצות, שהוציאו ממצרים. כי מצה היא בחינת מחלקת, כמו שכתוב (ישעיה מ"א): "אנשי מצתך יהיו כאין". וזהו: 'שהוציאו ממצרים', 'שהוציאו' דיקא. כי במצרים שהיה הדעת בגלות, בודאי לא היה מחלקת לשם שמים, כי זה תלוי בדעת כנ"ל. וזה: 'עוגה שהוציאו ממצרים', הינו שהמצה, שהיא בחינת מחלקת, שהוציאו ממצרים, ששם היה הדעת בגלות, טעמו בהם טעם מן. כי לאחר שהוציאו בחינת המחלקת מן הגלות מצרים, היה בהם טעם מן, שהיא בחינת דעת גדול, שהיא בחינת מחלקת לשם שמים כנ"ל: וזה בחינת (שמות ט"ז): "לחם מן השמים" הנאמר במן. לשון מלחמה, כמו שכתוב (תהלים ל"ה): "לחם את לחמי", בחינת מחלקת. הינו שהמן, שהוא הדעת, הוא בחינת מחלקת לשם שמים כנ"ל. ועל כן דתן ואבירם שחלקו על משה שהוא הדעת, פגמו גם כן בהמן, והותירו ממנו. (מדרש רבה שמות פרשה א' ובפרשת כ"ה והובא בפרש"י בשלח) כי המן הוא בחינת הדעת, בחינת משה כנ"ל: וזה שכתוב בזהר הקדוש (תצוה דף קפ"ג:) כי 'מצה היא אסותא', כי מצה שהיא בחינת מחלקת לשם שמים, בחינת דעת, בחינת שלום כנ"ל, הוא רפואה. כי שלום הוא רפואה, כמו שכתוב (ישעיה נ"ז): "שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו". כי עקר החולאת, חס ושלום, הוא מחמת העדר השלום, הינו מחלקת היסודות, שיסוד אחד מתגבר על חברו, ושלום הוא רפואה: וזה שנקרא מצה, "לחם עני" (דברים ט"ז). 'כי אין עני אלא מן הדעת' (נדרים מ"א). וזה בחינת חולה, כמו שכתוב (שמואל ב י"ג): "מדוע אתה ככה דל בן המלך". 'ומצה היא אסותא' כנ"ל, וזה: "לחם עני", שהוא רפואה להעני כנ"ל:

</div>

8. And this is what our Rabbis, of blessed memory, said: They ate the man for forty years, but were not the forty years lacking thirty days? Rather, the cake that they brought out from Egypt, they tasted in it the taste of man (Kiddushin 38a), because in truth the man, which is the aspect of daas, it was fitting that they eat it for forty years completely, because forty is the aspect of understanding and daas as mentioned above, that is, immediately when they went out from Egypt and daas was revealed, it was fitting that they eat the man immediately. And on this our Rabbis, of blessed memory, explained: The cake that they brought out from Egypt, that is, the matzos (unleavened bread), they tasted in them the taste of man, because peace depends on daas as mentioned above, and machlokes (dispute) is the opposite of daas. But there is machlokes that is for the sake of Heaven, which is in truth very great daas, more than the daas of peace, because in truth this machlokes is love and great peace, as our Sages, of blessed memory, said: "Eth Vahev in Sufah", they did not move from there until they became lovers of each other (Kiddushin 30b). And this is what our Rabbis, of blessed memory, said: A dispute that is for the sake of Heaven, its end is to endure (Pirkei Avos 5:17), that is, in truth it is love as mentioned above. And this is, its end is to endure, the aspect of love, as it is written: "Eth Vahev in Sufah" (Numbers 21:14) as mentioned above. And this is the aspect of Moshe, because Moshe is the aspect of daas, which is the aspect of machlokes for the sake of Heaven. And therefore, Moshe is the acronym of מַחֲלוֹקֶת שַׁמַּאי הִלֵּל (dispute of Shammai and Hillel) (as brought in Megaleh Amukos, Ofan 74), which is the aspect of machlokes for the sake of Heaven. And therefore, the redemption of Egypt was through Moshe, because the main redemption is through daas, as it is written: "And you shall know that Hashem has brought you out" (Exodus 16:6), "In order that they may know" (Leviticus 23:43). And this is the aspect of the cake, that is, matzos that they brought out from Egypt, because matzah is the aspect of machlokes, as it is written: "The men of your strife shall be as nothing" (Isaiah 41:12). And this is: that they brought out from Egypt, that they brought out precisely, because in Egypt, where daas was in exile, certainly there was no machlokes for the sake of Heaven, because this depends on daas as mentioned above. And this is: the cake that they brought out from Egypt, that is, the matzah, which is the aspect of machlokes that they brought out from Egypt, where daas was in exile, they tasted in them the taste of man, because after they brought out the aspect of machlokes from the exile of Egypt, there was in them the taste of man, which is the aspect of great daas, which is the aspect of machlokes for the sake of Heaven as mentioned above. And this is the aspect of: "Bread from the heavens" said regarding the man (Exodus 16:4), "Give bread to my fighters" (Psalms 35:1), the aspect of machlokes, that is, the man, which is daas, is the aspect of machlokes for the sake of Heaven as mentioned above. And therefore, Dasan and Aviram, who disputed against Moshe, who is daas, also damaged the man and left over from it (Midrash Rabbah, Exodus, Parashah 1 and Parashah 25, cited in Rashi on Beshalach), because the man is the aspect of daas, the aspect of Moshe as mentioned above. And this is what is written in the holy Zohar: that matzah is asvasa (healing) (Zohar Tetzaveh 183a), because matzah, which is the aspect of machlokes for the sake of Heaven, the aspect of daas, the aspect of peace as mentioned above, is healing, because peace is healing, as it is written: "Peace, peace to the far and to the near, says Hashem, and I will heal him" (Isaiah 57:19), because the main illness, Heaven forbid, is because of the lack of peace, that is, the dispute of the elements, that one element prevails over another, and peace is healing. And this is why matzah is called "bread of affliction" (Deuteronomy 16:3), because there is no affliction except from daas (Nedarim 41a), and this is the aspect of illness, as it is written: "Why are you so weak, son of the king" (II Samuel 13:4). And matzah is asvasa as mentioned above. And this is: "bread of affliction", which is healing for the afflicted as mentioned above.


## Segment 14

<div dir="rtl" lang="he">

ט ולבוא למחלקת לשם שמים, צריך לזכך ולטהר את השמים, שלא יהיה בבחינת (ישעיה נ): "אלביש שמים קדרות". ולזכך ולטהר את השמים, היא על ידי אנחה באמת. כי יש בלב רוח הדופק, שהיא מתחלת התולדה, והוא נושא עליו כל הלחות, וכל הדמים, וכל המיצות (שקורין זאפטין) והרוח הדופק הזה, הולך ונוקש בכל האיברים. ועל ידי הליכתו ונשובו בהם, הוא מנענע ומנשב ומנפץ אותם מן העפוש, שלא יתעפשו ולא יתקלקלו. כמו הרוח המנשב בים, שהוא מנפץ ומנשב ומהפך ומגיס המים שלא יתעפשו ולא יתקלקלו. ועקר נשוב הרוח הדופק, בהידים. כי מחמת שהידים עסקניות, צריך לנשב ולנפץ אותם ביותר. ועל כן הדאקטר, כשמניח ידו על הדפק, יודע כל ענין החולה. מחמת ששם בידים, עקר הלוך הרוח הדופק של הלב, שהוא נושא הכל עליו כנ"ל. וצריך שילך זה הרוח הדופק, תנועה מסדרת כתקונו וכסדורו. ויש נחש, שעל ידה בא עצבות רוח (עיין משלי ט"ו, ישעי' נ"ד, ס"ג) הינו בחינת ל"ט מלאכות, שהוא זהמת הנחש, על ידי זה בא עצבות רוח. ועל ידי עצבות רוח, אין הרוח דופק כסדורו. ואזי נעשים האיברים כבדים, מחמת שאין רוח הדופק מנשב בהם כסדר. ואזי הידים בבחינת (שמות י"ז): "וידי משה כבדים". כי עקר הכבדות בהידים, ששם עקר רוח הדופק כנ"ל. וזה בחינת עצבון ידים (בראשית ה). כי עקר מזיק העצבות רוח להידים כנ"ל. וכשהאיברים כבדים, אזי מכבידין יותר על הרוח הדופק, ונחלש עוד יותר. ועל ידי שנחלש יותר הרוח הדופק, נעשים האיברים כבדים עוד יותר. וכן על ידי שנעשים האיברים עוד יותר כבדים, נחלש הרוח הדופק עוד יותר ויותר. וכן חוזרת חלילה, עד שיוצאת נפשו, חס ושלום. ועל ידי האנחה, הוא מחיה ומבריא את הרוח הדופק, ונצול מהעצבות רוח. וחוזר הרוח הדופק ומנשב כסדר בכל האיברים, ובפרט בהידים. ועל ידי זה מזכך את השמים, כי הידים הם בחינת שמים, אש ומים, שהם בחינת יד ימין ויד שמאל: וזה (איכה ג): "נשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים". שצריך לשא את הלב, הינו הרוח הדופק שבלב, אל הידים כנ"ל. וזה: "אל אל בשמים", כי מזה נזדכך השמים כנ"ל: וזה בחינת (דברים ל"ב): "כי אשא אל שמים ידי", שצריך לשא את הידים, שיהיה נעשה מהם בחינת שמים כנ"ל: וכשמזכך את הידים, בחינת שמים, על ידי אנחה. שעל ידה נושא הרוח שבלב אל הידים, ועל ידי זה נזדככין הידים והשמים כנ"ל, אזי הוא בחינת מחלקת לשם שמים. כי כל הדבורים מקבלין מן השמים, כי שם כל הדבורים, כמו שכתוב (תהלים קי"ט): "לעולם ה' דברך נצב בשמים". והדבורים שמקבלין מן השמים, מקבלין מן הרעמים. בחינת (שם י"ח): "ירעם בשמים ה'", בחינת (איוב ל"ז): "ירעם אל בקולו נפלאות". נמצא שמקבלין הדבורים מהידים, כי הן הן בחינת שמים, ששם כל הדבורים. ועקר הקבלה על ידי בחינת רעמים, הינו בחינת רוח הדופק. שנתתקן על ידי אנחה, שעל ידו נתנשאים הידים לשמים. כי הרוח הדופק שהולך ומנשב ומנפץ הכל, ועקר בהידים, זה בחינת רעמים, בחינת: "ירעם בשמים ה'" כנ"ל. כי הידים הן בבחינת שמים כנ"ל. ושם כל הדבורים, בחינת: "לעולם ה' דברך נצב בשמים" כנ"ל, נמצא שמקבלין הדבורים מהידים. וזה בחינת: "כאשר דבר ה' ביד", הנאמר במשה ובשאר נביאים. כי שם כל הדבורים, ומשם מקבלין אותם כנ"ל: וכל הדבורים שמקבלין משם, הינו מבחינת ידים, בחינת שמים, בחינת רעמים. אין לגנות את המקבל, אף אם אין הלכה כמותו, מאחר שקבלם מן השמים. ועל כן באמת אלו ואלו דברי אלקים חיים (ערובין י"ג:). ומה שאין הלכה כמותו, זה אי אפשר לנו להבין ולהשיג. כי זה בחינת רעמים, שמשם קבל הדבורים, שעליהם נאמר: "ירעם (ה') אל בקולו נפלאות". דהינו שהם באמת נפלאות תמים דעים (איוב שם). ואי אפשר לנו להשיג זאת. כי זה בחינת דרכי ה' שאי אפשר להשיג, הינו בחינת: "צדיק וטוב לו צדיק ורע לו, רשע וטוב לו רשע ורע לו", שאפלו משה רבנו, עליו השלום, לא השיג זאת, ועל זה בקש (שמות ל"ג): "הודיעני נא את דרכיך" (עיין ברכות ז). כי "צדיק וטוב לו", זה בחינת הצדיק שהלכה כמותו. "צדיק ורע לו", זה בחינת הצדיק שאין הלכה כמותו. "רשע וטוב לו", זה בחינת הרשע שמקרב להצדיק שהלכה כמותו. "רשע ורע לו", זה בחינת הרשע שמקרב להצדיק שאין הלכה כמותו. ואפלו משה לא השיג זאת, כי הם בחינת דרכי ה', בחינת רעמים, שהם נפלאות תמים דעים שאי אפשר להשיג. ועל כן כשמקבלים דבורים מן השמים, מבחינת ידים, בחינת רעמים כנ"ל, אין לגנות אותו, אף אם אין הלכה כמותו. כי זה בחינת מחלקת לשם שמים, שבאמת אלו ואלו דברי אלקים חיים, רק שאי אפשר להשיג זאת. כי הוא נפלאות תמים דעים, בחינת רעמים כנ"ל: וזה פרוש (איוב כ"ו): "ברוחו שמים שפרה חללה ידו נחש ברח, הן אלה קצות דרכיו ומה שמץ דבר נשמע בו ורעם גבורותיו מי יתבונן". ברוחו שמים שפרה, הינו בחינת הרוח הדופק הנ"ל, המנשב בידים, שהם בחינת שמים כנ"ל. וזהו בחינת: "ברוחו שמים שפרה", כי על ידי הרוח הדופק הנ"ל, הוא מזכך ומשפר השמים, שהם הידים בבחינת: "נשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים" כנ"ל: וזה חללה ידו נחש ברח, שעל ידי זה עושה חלל בהידים, שהיו כבדים וסתומים על ידי העצבות רוח, שהוא זהמת הנחש כנ"ל: ואזי כשמבטל בחינת זהמת הנחש, והרוח הדופק מנשב כסדר. ואזי נתנשאין הידים, ונזדכך השמים. ואזי מקבלין מהם דבורים, בחינת מחלקת לשם שמים, שזה בחינת דרכי ה', כי באמת אלו ואלו דברי אלקים חיים כנ"ל. וזה הן אלה קצות דרכו, הינו שזה בחינת דרכי ה', בחינת: "צדיק וטוב" וכו', שאי אפשר להשיג כנ"ל, בחינת רעמים, שהם נפלאות תמים דעים כנ"ל. וזה: ומה שמץ דבר נשמע בו ורעם גבורותיו מי יתבונן, הינו שבאלו הדבורים שמקבלין מן השמים הנ"ל, אין בהם שום גנות, ואסור לגנות את המקבל, אף אם אין הלכה כמותו. כי זה בחינת דרכי ה', בחינת רעמים שאי אפשר להבין ולהשיג כנ"ל. וזה: ומה שמץ דבר וכו', הינו שאין בהם שום גנות, אף אם אין הלכה כמותו. כי ורעם גבורתו מי יתבונן, כי מי יוכל להבין רעם גבורותיו, שהם נפלאות תמים דעים, בחינת: "ירעם (ה') אל בקולו נפלאות". כי באמת אלו ואלו דברי אלקים חיים, רק שזה אי אפשר להשיג, כי הוא בחינת דרכי ה' כנ"ל:

</div>

And to come to machlokes for the sake of Heaven, one needs to purify and cleanse the heavens so that they should not be in the aspect of: "I will clothe the heavens with darkness" (Isaiah 50:3). And to purify and cleanse the heavens is through a true sigh, because there is in the heart a pulsating spirit, which is from the beginning of creation, and it bears upon it all the moistures, and all the bloods, and all the juices (which are called zaftin). And this pulsating spirit goes and knocks in all the limbs, and through its going and blowing in them, it shakes and blows and scatters them from the decay so that they do not become decayed and do not become spoiled, like the wind that blows in the sea, which scatters and blows and turns and stirs the waters so that they do not become decayed and do not become spoiled. And the main blowing of the pulsating spirit is in the hands, because since the hands are active, it is necessary to blow and scatter them more. And therefore, the doctor, when he places his hand on the pulse, knows all the matter of the sick person because there in the hands is the main movement of the pulsating spirit of the heart, which bears everything upon it as mentioned above. And it is necessary that this pulsating spirit go in an orderly movement, according to its proper order. And there is a nachash (serpent), through which comes sadness of spirit (see Proverbs 15:13, Isaiah 54:6, 63:10), that is, the aspect of the thirty-nine labors, which is the impurity of the nachash. Through this comes sadness of spirit, and through sadness of spirit, the pulsating spirit does not beat in its order, and then the limbs become heavy because the pulsating spirit does not blow in them in order. And then the hands are in the aspect of: "And the hands of Moshe were heavy" (Exodus 17:12), because the main heaviness is in the hands, where the main pulsating spirit is as mentioned above. And this is the aspect of sadness of hands (Genesis 5:29), because the main damage of the sadness of spirit is to the hands as mentioned above. And when the limbs are heavy, then they weigh more on the pulsating spirit, and it becomes weaker still. And through the pulsating spirit becoming weaker, the limbs become heavier still, and so through the limbs becoming even heavier, the pulsating spirit becomes weaker still and still, and so it goes back and forth until his soul departs, Heaven forbid. And through the sigh, he revives and heals the pulsating spirit and is saved from the sadness of spirit, and the pulsating spirit returns and blows in order in all the limbs, and especially in the hands. And through this, he purifies the heavens, because the hands are the aspect of heavens, fire and water, which are the aspect of the right hand and the left hand. And this is: "Let our heart be lifted to our palms, to G-d in the heavens" (Lamentations 3:41), that one needs to lift the heart, that is, the pulsating spirit in the heart, to the hands as mentioned above. And this is to G-d in the heavens, because from this the heavens are purified as mentioned above. And this is the aspect of: "For I will lift My hand to the heavens" (Deuteronomy 32:40), that one needs to lift the hands, that they should become the aspect of heavens as mentioned above. And when he purifies the hands, the aspect of heavens, through the sigh, through which he lifts the spirit in the heart to the hands, and through this the hands and the heavens are purified as mentioned above, then it is the aspect of machlokes for the sake of Heaven, because all speeches are received from the heavens, because there are all the speeches, as it is written: "Forever, Hashem, Your word stands in the heavens" (Psalms 119:89). And the speeches that are received from the heavens are received from the thunders, in the aspect of: "Hashem thunders in the heavens" (Psalms 18:14), the aspect of: "G-d thunders with His voice wondrously" (Job 37:5). It follows that one receives the speeches from the hands, because they are the aspect of heavens, where all the speeches are, and the main reception is through the aspect of thunders, that is, the aspect of the pulsating spirit that is rectified through the sigh, through which the hands are lifted to the heavens, because the pulsating spirit that goes and blows and scatters everything, and mainly in the hands, this is the aspect of thunders, the aspect of: "Hashem thunders in the heavens" as mentioned above, because the hands are in the aspect of heavens as mentioned above, and there are all the speeches, in the aspect of: "Forever, Hashem, Your word stands in the heavens" as mentioned above. It follows that one receives the speeches from the hands, and this is the aspect of: "As Hashem spoke by the hand", said regarding Moshe and other prophets, because there are all the speeches, and from there they receive them as mentioned above. And all the speeches that are received from there, that is, from the aspect of hands, the aspect of heavens, the aspect of thunders, one should not denigrate the receiver, even if the law is not according to him, since he received them from the heavens. And therefore, in truth, both these and those are the words of the living G-d (Eruvin 13b). And that the law is not according to him, this is impossible for us to understand and comprehend, because this is the aspect of thunders, from where he received the speeches, about which it is said: "G-d thunders with His voice wondrously, opinions" (Job 37:5), and it is impossible for us to comprehend this, because this is the aspect of the ways of Hashem, which are impossible to comprehend, that is, the aspect of: "A tzadik and it is good for him, a tzadik and it is bad for him, a wicked one and it is good for him, a wicked one and it is bad for him", which even Moshe Rabbeinu, peace be upon him, did not comprehend, and on this he requested: "Make known to me, please, Your ways" (Exodus 33:13, see Berachos 7a), because "a tzadik and it is good for him", this is the aspect of the tzadik whose law is followed; "a tzadik and it is bad for him", this is the aspect of the tzadik whose law is not followed; "a wicked one and it is good for him", this is the aspect of the wicked one who draws near to the tzadik whose law is followed; "a wicked one and it is bad for him", this is the aspect of the wicked one who draws near to the tzadik whose law is not followed. And even Moshe did not comprehend this, because they are the aspect of the ways of Hashem, the aspect of thunders, which are wonders, perfect opinions, which are impossible to comprehend. And therefore, when one receives speeches from the heavens, from the aspect of hands, the aspect of thunders as mentioned above, one should not denigrate him, even if the law is not according to him, because this is the aspect of machlokes for the sake of Heaven, that in truth both these and those are the words of the living G-d, only that it is impossible to comprehend this, because it is wonders, perfect opinions, the aspect of thunders as mentioned above. And this is the explanation: "By His spirit the heavens are adorned, His hand pierced the fleeing serpent, behold, these are the edges of His ways, and what a whisper of a word we hear of Him, and the thunder of His mighty acts, who can contemplate" (Job 26:13-14). By His spirit the heavens are adorned, that is, the aspect of the aforementioned pulsating spirit that blows in the hands, which are the aspect of heavens as mentioned above, and this is the aspect of: "By His spirit the heavens are adorned", because through the aforementioned pulsating spirit he purifies and adorns the heavens, which are the hands, in the aspect of: "Let our heart be lifted to our palms, to G-d in the heavens" as mentioned above. And this is His hand pierced the fleeing serpent, that through this he makes a space in the hands that were heavy and blocked due to the sadness of spirit, which is the impurity of the nachash as mentioned above. And then when he nullifies the aspect of the impurity of the nachash, and the pulsating spirit blows in order, and then the hands are lifted, and the heavens are purified, and then one receives from them speeches in the aspect of machlokes for the sake of Heaven, which is the aspect of the ways of Hashem, because in truth both these and those are the words of the living G-d as mentioned above. Behold, these are the edges of His ways, that is, this is the aspect of the ways of Hashem, the aspect of: "a tzadik and it is good" and so forth, which is impossible to comprehend as mentioned above, the aspect of thunders, which are wonders, perfect opinions as mentioned above. And this is: and what a whisper of a word we hear of Him, and the thunder of His mighty acts, who can contemplate, that is, in these speeches that are received from the aforementioned heavens there is no denigration, and it is forbidden to denigrate the receiver, even if the law is not according to him, because this is the aspect of the ways of Hashem, the aspect of thunders, which are impossible to understand and comprehend as mentioned above. And what a whisper of a word and so forth, that is, there is no denigration in them, even if the law is not according to him, and the thunder of His mighty acts, who can contemplate, because who can understand the thunder of His mighty acts, which are wonders, perfect opinions, the aspect of: "G-d thunders with His voice wondrously", because in truth both these and those are the words of the living G-d, only that it is impossible to comprehend this, because it is the aspect of the ways of Hashem as mentioned above. And this is the explanation: And on the day of the bikurim, this is the aspect of malchus, as it is written: "Indeed, I will make him a firstborn, supreme over the kings of the earth" (Psalms 89:28).


## Segment 15

<div dir="rtl" lang="he">

וזה פרוש: וביום הבכורים, זה בחינת מלכות, כמו שכתוב (תהלים פ"ט): "אף אני בכור אתנהו עליון למלכי ארץ". בהקריבכם מנחה חדשה לה', זה בחינת תורה חדשה (עיין ויק"ר פי"ג). תורת ה', שנעשה על ידי בחינת המלכות הנ"ל: בשבועתיכם, זה בחינת הדעת כנ"ל. בחינת מן, בחינת מקוה של שבועות, שהוא מקוה של שער החמשים כנ"ל. ועל כן נקרא שבועות עצרת, מלשון מלכות, כמו שכתוב (שמואל א ט): "זה יעצר בעמי" (עיין זוהר פנחס רנו): מקרא קדש יהיה לכם, זה בחינת רוח הקדש, בחינת רוח הדופק הנ"ל. הינו שצריכין לקרות את הקדש, בחינת רוח הדופק הנ"ל, כדי להנצל מזהמת הנחש, ל"ט מלאכות, עצבות רוח כנ"ל. כל מלאכת עבדה לא תעשו, לבטל זהמת הנחש, ל"ט מלאכות, עצבון ידים, כמה שכתוב (בראשית ה): "זה ינחמנו ממעשינו ומעצבון ידינו". הכל כנ"ל:

</div>

When you bring near a new offering to Hashem, this is the aspect of a new Torah (see Vayikra Rabbah 13:3), the Torah of Hashem that is made through the aspect of the aforementioned malchus. In your Shavuos, this is the aspect of daas as mentioned above, the aspect of man, the aspect of the mikveh of Shavuos, which is the mikveh of the fiftieth gate as mentioned above. And therefore, Shavuos is called Atzeres (assembly), from the language of malchus, as it is written: "This one will restrain My people" (I Samuel 9:17, see Zohar Pinchas 256b). It shall be a holy convocation for you, this is the aspect of the spirit of holiness, the aspect of the aforementioned pulsating spirit, that is, one needs to call the holiness, the aspect of the pulsating spirit as mentioned above, in order to be saved from the impurity of the nachash, the thirty-nine labors, sadness of spirit as mentioned above. All labor of service you shall not do, to nullify the impurity of the nachash, the thirty-nine labors, sadness of hands, as it is written: "This one will comfort us from our work and from the sadness of our hands" (Genesis 5:29).



# When Will the Son of David Come

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/57/

# When Will the Son of David Come

<div dir="rtl">שאלו תלמידיו את רבי יוסי בן קסמא</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/57


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

שאלו תלמידיו את רבי יוסי בן קסמא, אימתי בן דוד בא וכו'. אמר להן לכשיפל השער הזה ויבנה, ויפל ויבנה, ויפל, ואין מספיקין לבנותו עד שבן דוד בא (סנהדרין צ"ח):

</div>

57 - When Will the Son of David Come

[In the language of our Rebbe, of blessed memory] His students asked Rabbi Yosei ben Kisma, When will the son of David come etc.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

(רש"י): השער הזה, של ארם, שבארם היה באותה השעה: ואין מספיקין לבנותו, פעם שלישית:

</div>

He said to them: When this gate falls and is built, and falls and is built, and falls, and they do not have time to build it until the son of David comes (Sanhedrin 98a) (Rashi): This gate, of Aram, for in Aram he was at that time: And they do not have time to build it, the third time.


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

(לשון רבנו, זכרונו לברכה):

</div>

They asked Rabbi Yosei ben Kisma when the son of David will come etc.


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

שאלו את רבי יוסי בן קסמא אימתי יבוא בן דוד וכו':

</div>

2. And to raise the fallen emunah (faith) is through the aspect of Yaakov, which is through neder (vow) [see Zohar Pinchas 255a] [meaning: and he fulfills immediately, see in the omissions]. And through the neder he returns to emunas chachamim, for when he has no emunas chachamim, this is the aspect of the histalkus (departure) of the chachamim, the aspect of pele (wonder): "Behold, I will again do a hafli [marvellous] work among this people, even a haflei [marvellous work] and a pele; and the chokhmas [wisdom] of their chachamim shall perish" [Isaiah 29:14]. And our Sages, of blessed memory, expounded [Midrash Rabbah Eicha 1]: that this is said about the silukan (departure) of chachamim. And the tikun (repair) of this pela’ah (wonder), which is of the silukan of chachamim, its tikun is the pela’ah of neder, in the aspect of: "When a man shall yafli [pronounce] a neder" [Numbers 6:2]. For through the neder he ascends to the shoresh (root) where the chachamim are rooted there, which is the aspect of plios chokhmah (wonders of wisdom) [Sefer Yetzirah, and see Zohar Balak 193b]. And he knows and recognizes the ma’alos (virtues) of the chachamim, and through this he returns and believes in them. And this is the aspect of: "I will give thanks unto Thy sheim [name], for Thou hast done pele" [Isaiah 25:1]. And through this: "Eitzos [counsels] from merachok [afar], emunah amen [faithfulness amen]" [Isaiah 25:1]. Which is, through the aspect of neder, which is the aspect of pele, the emunas chachamim is repaired, whose eitzah (counsel) is from merachok in the aspect of: "She bringeth her lachmah [bread] from merachok" [Proverbs 31:14], for divrei Torah (words of Torah) are poor in their place and rich from another place [Yerushalmi Rosh Hashanah, chapter Ra’uhu Beit Din]. That the chachamim learn their divreihen from mekomos rechokim (distant places) in the Torah, that this was given to them to expound the Torah for all their chefetzeihem (desires) in thirteen midos (measures) that the Torah is expounded by them. And we are obligated to believe all their divreihen, in the aspect of: "Thou shalt not sur from the davar" etc. And Yaakov is the aspect of neder, who is the rosh for all who vow, as it is written: "And Yaakov yidar [vowed] a neder" [Genesis 28:20] [see Bereishit Rabbah Vayetze 70]. And this is: "From the yedei [hands] of the abir [Mighty One] of Yaakov" [Genesis 49:24], in order to repair the yedei of the malach called abir, one needs to use neder, which is the aspect of Yaakov as above. For from there the ro’eh (shepherd), the even Yisrael (Stone of Israel), which is, through the neder the emunah is repaired, which is called ro’eh in the aspect of: "And ro’eh emunah" [Psalms 37:3]. And when the emunah is repaired, the yadayim are repaired, in the aspect of: "Thou shalt not sur" as above.


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

א דע, כי כל דבור ודבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא נברא ממנו מלאך (חגיגה י"ד). וכל דבור ודבור נחלק לכמה ניצוצות, בבחינת (ירמיה כ"ג): "כפטיש יפוצץ סלע" (עיין שבת פ"ח:). כמו כן נבראו כמה וכמה מלאכים, לפי רב הניצוצות. ודבור הכולל את הניצוצות נברא מלאך, שהוא שר וראש על המלאכים שנבראו מן הניצוצות, והם מחנהו. וכל מלאך ומלאך, הוא ממנה על איזהו דבר. ואפלו כל אילנות ועשבים יש עליהם ממנים, כמה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (בראשית רבה פרשה י): 'אין לך עשב מלמטה שאין לו מלאך מלמעלה' וכו'. וכל מלאך מקבל חיותו מהדבור, ומשפיע לתוך הדבר שנמנה עליו, הינו לאיזה עשב או דבר אחר שהוא ממנה עליו. ושני הכחות האלו, הינו כח שיש למלאך לקבל, וכח להשפיע, מכנים בבחינת ידים. ביד ימין מקבל חיותו, וביד שמאל משפיע. בבחינות: 'ומכה אותו ואומר לו גדל' (שם) והכאה היא בחינת שמאל. נמצא שכל הרפואות תלויים בתורה, בבחינות (משלי ד): "ולכל בשרו מרפא". כי התורה נותנת כח למלאכים, והמלאכים משפיעים לעשבים, ועשבים מרפאים בכח התורה. ומי שפוגם באמונת חכמים, ופורץ גדרם, אזי אין רפואה למכתו. בבחינות (שבת ק"י): 'דלמא חויא דרבנן טרקה, שאין לו אסותא'. כי הפורץ גדרם, על ידי זה מסיר הידים מן המלאכים, לפי בחינות הסרתו מדרך דברי רבנן. וזהו (דברים י"ז): "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל", לפי בחינות הסרתו, אם סר מדרך דברי רבנן לימין, בזה סר ימין המלאך, ואין לו כח לקבל. ואם סר לשמאל, בזה סר יד שמאל מהמלאך, ואין לו כח להשפיע. וכשנפגם איזהו יד המלאך, אזי אין לזה האדם אסותא. כי זה העשב שבו תלוי רפואתו, אין לו כח לרפאות, כי אין משפיע לו: וזה בחינת (דברים כ"ח): "מכה אשר לא כתובה בתורה" - 'זהו מיתת תלמידי חכמים', הינו המיתה שתלמידי חכמים ממיתין איזהו אדם. כי חולאת הבאה לאדם על שעבר על דברי רבנן, אין לו רפואה, והוא מת מן החולאת, זה המיתה באה על ידי מכה אשר לא כתובה בתורה. כי דברים שלא נכתבו בתורה, נמסרו לחכמים, ואנחנו מצוים לשמע מהם. ויש מי שמזלזל דבריהם, ואין מאמין דבריהם, מחמת שנדמה לו שמדאוריתא אינו כן, ועל ידי זה נחלה במכה שאין לו רפואה, ומת בה. ויש יסורין של אהבה, השולטין על האדם שהוא צדיק, והוא מכה ביסורין, ואין רפואתו תולה ברפואת עשבים. כי הוא איש צדיק, ולא פגם ידי המלאך, והידים הם שלמים. וזה (שיר השירים ב): "כי חולת אהבה אני, שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני". הינו חולת אהבה, יכולה היא לשלט על איש אחד, ואין רפואתו תולה בהידים הנ"ל. כי הידים בבחינתו הם שלמים, בבחינת: "שמאלו תחת" וכו': וזהו (ברכות ה:) 'כשבא רבי יוחנן לתנא שנחלה ביסורין, ואמר לו חביבין עליך יסורין, אמר לא וכו', אמר לו הב לי ידך וכו'. כי רבי יוחנן סבר שאלו יסורין הן יסורין של אהבה, וזהו ששאל אותו חביבין עליך יסורין, ששאל אותו: 'אם חביב עליו היסורין', הינו אם יסורין של אהבה הם. והשיב לו: לא וכו'. וכששמע רבי יוחנן שהיסורים לא של אהבה הן, חשב דילמא פגם, חס ושלום, בידים הנ"ל, ובשביל זה אין לו רפואה. וזה שאמר לו: 'הב לי ידך'. כדי שידע אם פגם בדברי רבנן, חס ושלום, כנ"ל. ותכף כשיהב לו ידא, אוקמוהו. כי לא היה יסורין של אהבה, ולא פגם בידים, בשביל זה היה יכול לחיות ולקום מחליו: וזהו, (איוב כ"ד): "ומשך אבירים בכחו יקום ולא יאמין בחיין". כי על ידי שאין מאמין בתלמידי חכמים הנקראים חיים, כמה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (ברכות י"ח): "ובניהו בן יהוידע בן איש חי" - 'צדיקים אפלו במיתתם נקראים חיים'. על ידי זה, הוא נופל בחולאת אשר לא יאמין בחייו. הינו שאין שום אדם מאמין שיחיה מחלי זה, כי אין רפואה למכתו כנ"ל. ותקונו, שיקים אמונה הנפולה, ויאמין אמונת חכמים. וזהו: "יקום ולא יאמין בחיין", הינו זה שלא האמין בחכמים הנקראים חיים, יקים זאת האמונה הנפולה. ועל ידי זה יקום מחולאת הזאת שלא האמין עד עכשו שום אדם שיש לו שום רפואה על מכתו, ועל ידי אמונתו יתרפא. כי על ידי אמונת חכמים, מתקן בחינות ידים של מלאכים, והם מקבלים ומשפיעים כחות לעשבים לרפואתו. וזה: "ומשך אבירים בכחו", הינו שהמלאכים הנקראים אבירים (עיין יומא ע"ה:) כל אחד ואחד נחזר לו כחו, הינו כ"ח פרקין דידים, וממשיכין שפע לכל הדברים שנתמנו עליהם, ואז יש לו רפואה כנ"ל. כי דברי חכמים עושין ומתקנין בחינת הידים כנ"ל:

</div>

1. Know, that every dibur (speech) and dibur that came out from the mouth of the Holy One blessed be He, a malach (angel) was created from it [Chagigah 14a]. And every dibur and dibur is divided into many nitzotzos (sparks), in the aspect of: "Like a patish [hammer] that breaks the sela [rock] in pieces" [Jeremiah 23:29] [see Shabbat 88b]. Similarly, many and many malachim (angels) were created, according to the abundance of the nitzotzos. And the inclusive dibur of the nitzotzos, a malach was created that is sar (prince) and rosh (head) over the malachim that were created from the nitzotzos, and they are his machaneihu (camp). And every malach and malach is appointed over some thing, and even all eilanos (trees) and asavim (herbs) have appointees over them, as our Sages, of blessed memory, said [Bereishit Rabbah parsha 10]: There is no esev (herb) below that does not have a malach above etc. And every malach receives his chiyus (vitality) from the dibur and influences into the thing that he is appointed over, which is to some esev or other thing that he is appointed over. And these two kochos (powers), which is the koach (power) that the malach has to receive, and the koach to influence, are called in the aspect of yadayim (hands). With the yad yamin (right hand) he receives his chiyus, and with the yad smol (left hand) he influences in the aspect of: And strikes it and says to it grow [there]. And the striking is the aspect of smol (left). It turns out that all the refuos (healings) depend on the Torah, in the aspect of: "And to all his flesh marpei [healing]" [Proverbs 4:22]. For the Torah gives koach to the malachim and the malachim influence to the asavim and the asavim heal through the koach of the Torah. And one who damages emunas chachamim (faith in Sages) and breaks their gider (fence), then there is no refuah (healing) for his makkah (wound) [Shabbat 110a], lest the chivya (serpent) of the Rabbis bit him, that he has no asvasa (healing). For the one who breaks their gider through this removes the yadayim from the malachim according to the aspect of his hasarah (removal) from the way of the divrei (words) of the Rabbis: "Thou shalt not sur [turn aside] from the davar [sentence] which they shall declare unto thee, to the yamin nor to the smol" [Deuteronomy 17:11]. According to the aspect of his hasarah, if he sar (turns aside) from the way of the divrei of the Rabbis to the yamin, through this the yamin of the malach is removed, and he has no koach to receive. And if he sar to the smol, through this the yad smol is removed from the malach, and he has no koach to influence. And when some yad of the malach is damaged, then this man has no asvasa, for this esev upon which his refuah depends has no koach to heal him, for it does not influence him. And this is the aspect of: "A makkah which is not written in the Torah" [Deuteronomy 28:61], this is the misas (death) of talmidei chachamim (disciples of Sages), which is the misah (death) that talmidei chachamim cause to some man, for the cholayas (illness) that comes to a man because he transgressed the divrei of the Rabbis has no refuah, and he dies from this cholayas. This misah comes through a makkah which is not written in the Torah, for things that are not written in the Torah were given to the chachamim (Sages), and we are commanded to hear from them. And there is one who belittles their divreihen (words) and does not believe their divreihen because it seems to him that from the Torah it is not so, and through this he becomes ill with a makkah that has no refuah, and dies in it. And there are yisurin shel ahavah (afflictions of love) that rule over a man who is a tzadik (righteous) and he is stricken with yisurin (afflictions), and his refuah does not depend on refuas asavim (healing of herbs), for he is a tzadik, and did not damage the yedei (hands) of the malach, and the yadayim are complete: "For I am cholas ahavah [lovesick], his smalo [left hand] is under my roshi [head], and his yemino [right hand] doth embrace me" [Song of Songs 2:5-6]. Which is, cholas ahavah can rule over one man, and his refuah does not depend on the yadayim above, for the yadayim in his aspect are complete, in the aspect of "smalo under" etc. And this is when Rabbi Yochanan came to the Tanna who was ill with yisurin and said to him: Are yisurin dear to you? He said: Neither they etc. He said to him: Give me your yad etc. [Berachot 5b]. For Rabbi Yochanan thought that these yisurin are yisurin shel ahavah, and this is what he asked him: Are yisurin dear to you, that he asked him if they are dear to him the yisurin, which is if they are yisurin shel ahavah. And he answered him: Neither etc. And when Rabbi Yochanan heard that the yisurin are not of ahavah, he thought perhaps he damaged, G-d forbid, in the yadayim above and because of this he has no refuah. And this is what he said to him: Give me your yad, in order to know if he damaged in the divrei of the Rabbis, G-d forbid, as above. And immediately when he gave him the yad, he raised him, for it was not yisurin shel ahavah, and he did not damage in the yadayim, because of this he was able to live and rise from his cholay (illness). And this is: "And he draws the abirim [mighty] with his koach; he rises up while he has no ya’amin [faith] in chayin [life]" [Job 24:22]. For through not believing in talmidei chachamim who are called chayim (life), as our Sages, of blessed memory, said [Berachot 18a]: "And Benayahu the son of Yehoyada the son of a ish chai [living man]", the tzadikim even in their death are called chayim. Through this he falls in cholayas in which he has no ya’amin in his chayav (life), which is that no man believes that he will live from this choli (disease), for there is no refuah for his makkah as above. And its tikun (repair) is that he raises the fallen emunah (faith), and believes the emunas chachamim. And this is: "He rises up while he has no ya’amin in chayin", which is, this that he did not believe in the chachamim who are called chayim, he raises this fallen emunah, and through this he rises from this cholayas in which no man believed until now that there is any refuah for his makkah. And through his emunah he is healed, for through emunas chachamim he repairs the aspects of yadayim of malachim, and they receive and influence kochos to the asavim for his refuah. And this is: "And he draws the abirim with his koach", which is, that the malachim who are called abirim [see Yoma 75a], each one returns to him his koach, which is twenty-eight parkin (joints) of the yadayim, and they draw shefa (abundance) to all the things that they were appointed over, and then he has refuah as above, for the divrei chachamim make and repair the aspect of the yadayim as above.


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

ב ולהקים אמונה הנפולה, היא על ידי בחינת יעקב, הינו על ידי נדר (עיין זוהר פנחס רנה). שידר איזהו נדר (רוצה לומר: ויקים מיד, עין בהשמטות), ועל ידי הנדר ישוב לאמונת חכמים. כי כשאין לו אמונת חכמים, זה בחינת הסתלקות החכמים, בחינת פלא. בבחינות (ישעיה כ"ט): "הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו", ודרשו חכמינו, זכרונם לברכה (מדרש רבה, איכה א): שזה נאמר על סלוקן של חכמים. ותקונו של הפלאה הזאת, הינו של סלוקן של חכמים, תקונו, הפלאה של נדר, בבחינת (במדבר ו): "כי יפליא לנדר נדר". כי על ידי הנדר, הוא עולה לשרש שהחכמים משרשים שם, הינו בחינת 'פליאות חכמה' (ספר יצירה, ועין זהר בלק קצ"ג:), ויודע ומכיר מעלות החכמים, ועל ידי זה הוא שב ומאמין בהם. וזהו בחינת (ישעיה כ"ה): "אודה שמך כי עשית פלא", ועל ידי זה: "עצות מרחק אמונה אמן". הינו על ידי בחינת נדר, שהוא בחינות פלא, נתתקן אמונת חכמים, שעצתם מרחוק, בבחינת: "ממרחק תביא לחמה" (משלי ל"א). 'כי דברי תורה עניים במקומם ועשירים ממקום אחר' (ירושלמי ראש השנה פרק ראוהו בית דין), שהחכמים למדים דבריהם ממקומות רחוקים שבתורה, שזה נמסר להם לדרש התורה לכל חפציהם, בשלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן. ומחיבין אנחנו להאמין לכל דבריהם, בבחינות: "לא תסור מן הדבר" וכו'. ויעקב הוא בחינות נדר, שהוא ראש לכל הנודרים, כמו שכתוב (בראשית כ"ח): "וידר יעקב נדר" (עיין ב"ר ויצא פ' ע'):

</div>

And to raise the fallen emunah (faith) is through the aspect of Yaakov, which is through neder (vow) [see Zohar Pinchas 255a] [meaning: and he fulfills immediately, see in the omissions]. And through the neder he returns to emunas chachamim, for when he has no emunas chachamim, this is the aspect of the histalkus (departure) of the chachamim, the aspect of pele (wonder): "Behold, I will again do a hafli [marvellous] work among this people, even a haflei [marvellous work] and a pele; and the chokhmas [wisdom] of their chachamim shall perish" [Isaiah 29:14]. And our Sages, of blessed memory, expounded [Midrash Rabbah Eicha 1]: that this is said about the silukan (departure) of chachamim. And the tikun (repair) of this pela’ah (wonder), which is of the silukan of chachamim, its tikun is the pela’ah of neder, in the aspect of: "When a man shall yafli [pronounce] a neder" [Numbers 6:2]. For through the neder he ascends to the shoresh (root) where the chachamim are rooted there, which is the aspect of plios chokhmah (wonders of wisdom) [Sefer Yetzirah, and see Zohar Balak 193b]. And he knows and recognizes the ma’alos (virtues) of the chachamim, and through this he returns and believes in them. And this is the aspect of: "I will give thanks unto Thy sheim [name], for Thou hast done pele" [Isaiah 25:1]. And through this: "Eitzos [counsels] from merachok [afar], emunah amen [faithfulness amen]" [Isaiah 25:1]. Which is, through the aspect of neder, which is the aspect of pele, the emunas chachamim is repaired, whose eitzah (counsel) is from merachok in the aspect of: "She bringeth her lachmah [bread] from merachok" [Proverbs 31:14], for divrei Torah (words of Torah) are poor in their place and rich from another place [Yerushalmi Rosh Hashanah, chapter Ra’uhu Beit Din]. That the chachamim learn their divreihen from mekomos rechokim (distant places) in the Torah, that this was given to them to expound the Torah for all their chefetzeihem (desires) in thirteen midos (measures) that the Torah is expounded by them. And we are obligated to believe all their divreihen, in the aspect of: "Thou shalt not sur from the davar" etc. And Yaakov is the aspect of neder, who is the rosh for all who vow, as it is written: "And Yaakov yidar [vowed] a neder" [Genesis 28:20] [see Bereishit Rabbah Vayetze 70].


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

וזהו (שם מ"ט): "מידי אביר יעקב", בשביל לתקן ידי המלאך, הנקרא אביר. צריך להשתמש בנדר, שהוא בחינת יעקב כנ"ל. כי משם רועה אבן ישראל, הינו על ידי הנדר, נתתקן האמונה הנקרא רועה, בבחינת: "ורעה אמונה" (תהלים ל"ז). וכשנתתקן האמונה, נתתקן הידים, בבחינת: "לא תסור" כנ"ל:

</div>

And this is: "From the yedei [hands] of the abir [Mighty One] of Yaakov" [Genesis 49:24], in order to repair the yedei of the malach called abir, one needs to use neder, which is the aspect of Yaakov as above. For from there the ro’eh (shepherd), the even Yisrael (Stone of Israel), which is, through the neder the emunah is repaired, which is called ro’eh in the aspect of: "And ro’eh emunah" [Psalms 37:3]. And when the emunah is repaired, the yadayim are repaired, in the aspect of: "Thou shalt not sur" as above.


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

ג וכשנתתקן הידים הנ"ל על ידי נדר כנ"ל, על ידי זה מתנוצצים בו אורות האבות. כי נדר זה בחינת אור יעקב, וידים, הם אברהם ויצחק, שהם ימין ושמאל. וזה בחינות (שם ע"ח): "נגד אבותם עשה פלא", הינו שעל ידי פלא הנ"ל, מתנוצצים בו אור האבות. וזהו סופי תבות של שמות האבות בקם, (כי סופי תבות של אברהם יצחק יעקב הם אותיות בקם) נוטריקון "בשמן קדשי משחתיו" (תהלים פ"ט), שהיא רמז בחינות נדר. כי כן כתיב בנדר יעקב, (בראשית כ"ח): "והאבן הזאת אשר" וכו'. וכתיב (שם ל"ה): "ויצק עליה שמן". הינו על ידי הנדר, מתנוצצים על האדם אור האבות:

</div>

3. And when the yadayim (hands) above are repaired through neder (vow) as above, through this the oros (lights) of the avos (fathers) shine in him, for neder this is the or (light) of Yaakov, and yadayim are Avraham and Yitzchak, who are yamin (right) and smol (left) [Zohar 78a]. "Before their avosam He wrought a pele [wonder]" [Psalms 78:12], which is, through the pele above, the or of the avos shine in him. And this is the sofei teivos (final letters) of the names of the avos, bqm [for the final letters of Avraham, Yitzchak, Yaakov are the letters bqm], acronym "With My shemen kodesh [holy oil] have I meshachtiv [anointed him]" [Psalms 89:21], which is a hint to the aspect of neder: "And this even [stone] which" etc. [Genesis 28:22] "And he poured shemen [oil] upon it" [Genesis 35:14], which is, through the neder the or of the avos shine upon the man.


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

ד ועל ידי האורות האלו, עולה ומתענג בענג שבת. בבחינות (ישעיה נ"ח): "אז תתענג על וכו' והרכבתיך על במתי ארץ, והאכלתיך נחלת יעקב אביך". "במתי ארץ" - הם אברהם ויצחק שהם הידים, שהם זרועות עולם (דברים ל"ג). "והאכלתיך נחלת יעקב" - זה בחינות נדר הנ"ל. ועל ידי האבות עם האמונה הנ"ל, זוכה לענג שבת. בחינת שין בת, שין זה בחינת אבות (הק' הזוהר דף ב: בראשית כ"ה). בת זה בחינות אמונה, בחינות 'בת היתה לאברהם' וכו', (בבא בתרא ט"ז: דרשו שם על פסוק: "וה' ברך את אברהם בכל" - 'בת היתה לו לאברהם ובכל שמה'). בחינת (משלי כ"ח): "איש אמונות רב ברכות":

</div>

4. And through these oros (lights) he ascends and delights in the oneg Shabbos (delight of Shabbat) in the aspect of: "Then shalt thou tis’aneg [delight thyself] in Hashem... and cause thee to ride upon the bomasai [high places] of the earth, and feed thee with the nachalas [heritage] of Yaakov thy father" [Isaiah 58:14]. "Bomasai of the earth" are Avraham and Yitzchak who are the yadayim (hands), who are the zero’os olam (everlasting arms) [Deuteronomy 33:27]. "And feed thee with the nachalas of Yaakov" this is the aspect of neder above. And through the avos with the emunah (faith) above, one merits the oneg Shabbos, shin bas, shin this is the aspect of avos [see Zohar daf 2b, Bereishit 25a]. Bas this is the aspect of emunah, the aspect of Avraham had a bas (daughter) etc. [Bava Batra 16b, expounded there on the verse: "And Hashem blessed Avraham bakol [in all]", Avraham had a bas and her name was Bakol, Proverbs 28:10]. "A ish emunos [man of many faithfulnesses] has many blessings" [Proverbs 28:20].


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

ה וענג שבת הזה, זה בחינת אכילה בקדשה. כי אכילת ימי החל, נהנה ממנה גם כן הסטרא אחרא. אבל מאכילת שבת, אין חלק לסטרא אחרא כלל וכלל. וזה שצוה אותנו על אכילת שבת, כמו שכתוב (שמות ט"ז): "אכלוהו היום כי שבת היום לה'". כי אכילת שבת, נעשה קדשה ואלקות גמור, בלא תערבת סיגים כלל. ויכול לפעל באכילת שבת, מה שפועל בתענית, הינו להפיל אויביו לפניו, בזכות ענג שבת, כמו שפועל בצום. ועל שם זה נקרא שבת, כי בסגלתו "להשבית אויב ומתנקם" (תהלים ח):

</div>

5. And the oneg Shabbos (delight of Shabbat) this is the aspect of achilah bikdushah (eating in holiness), for achilas yemei hachol (eating of weekdays), the sitra achara (other side) also enjoys from it, but from achilas Shabbos (eating of Shabbat) there is no cheilek (portion) to the sitra achara at all and at all. And this is what He commanded us about achilas Shabbos as it is written: "Eat it today, for today is a Shabbos unto Hashem" [Exodus 16:25], for achilas Shabbos is made kedushah (holiness) and complete Elokus (divinity), without mixture of sigim (dross) at all. And one can accomplish through achilas Shabbos what one accomplishes through ta’anis (fasting), which is to cause his oyevav (enemies) to fall before him through the merit of the oneg Shabbos as he accomplishes through tzom (fasting). And because of this it is called Shabbos, for through its segulah (propitious quality) "To cause the oyev [enemy] and the misnakem [avenger] to cease" [Psalms 8:3].


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

ו כי על ידי הצום, אויביו נופלים לפניו. כי על ידי הכעס הבא מהכבד, בחינת: 'כבד כועס' (ברכות ס"א:), נתעורר המקטרג הגדול, שהוא עשו, "הוא אדום" (בראשית ל"ו) שאחיזתו בכבד (זהר פינחס רל"ד ותקון כ"א). והוא אדמוני (שם כה). שהוא בחינת כבד, שהוא מלא דם (עיין בכורות נה). ומן המקטרג העליון נתעוררים ונשתלשלים מקטרגים וצרים למטה על אדם הכועס, ושולטים עליו, ואינם יראים מלפניו. כי על ידי הכעס נדמה להם כבהמה, בבחינת (תהלים מ"ט): "נמשל כבהמות נדמו". כי עקר המורא שמתיראין מן האדם, בבחינת (בראשית ט): "ומוראכם וחתכם", אינו אלא על ידי הצלם אלקים שבפני האדם. ועל ידי הצלם, האדם הוא אדם. וכשסר צלם, אזי יוצא מגדר אדם לגדר בהמה, ואז סר מוראו (עיין שבת קנא). ועקר הצלם המאיר בפני האדם, היא חכמות הבורא, שנתן לאדם יתרון על הבהמה, היא המאירה בפני אדם, בבחינת: "חכמת אדם תאיר פניו" (קהלת ח). ועל ידי הכעס, אם חכם הוא חכמתו מסתלקת (פסחים דף ס"ו:). ואז צלו סר, ופניו נופלים, בבחינת (בראשית ד): "למה חרה לך ולמה נפלו פניך". וכשאין לו פני אדם, אזי מוראו סר, כי נמשל כבהמות, וצריו מצרים לו. ועל ידי הצום והתענית הוא מתקן את פניו, ומחזיר לעצמו את חכמתו, שהיא צלמו המאיר בפניו. ואז הכל יראים ממנו, ואויביו נופלים לפניו. לפניו דיקא, כי עקר נפילתם, מחמת הפנים כנ"ל. וכל זה נעשה על ידי הצום, כי על ידי הצום, נכנע הכבד לפני המח. כי ביום שאדם אוכל, אז הכבד נזון תחלה, ואחר כך הוא שולח להמח. נמצא ביום האכילה, הגדלה והממשלה להכבד. וכשמתענה, אזי נזון המח תחלה, והמח שולח מזון אחר כך להכבד (עיין בשער תיקוני עונות להאריז"ל). נמצא ביום הצום, נכנע הכבד לפני המח, והגדלה והממשלה להמח. וזהו תקון למה שפגם בתחלה בהחכמה, שהיא המח, שהיא הצלם המאיר בפניו. ועכשו על ידי התענית, הוא מכניע את הכבד, ונותן הממשלה להמח. וכשנכנע הכבד, שהוא ראש המקטרגים, אזי נכנעים כל האויבים האחוזים בהכבד: וזה אותיות צום נוטריקון וכתותי מפניו צריו (תהלים פ"ט), שעל ידי הצום, נכנע הכבד, ונתתקן מח החכמה, שהיא הצלם, ומאיר בפני אדם. ועל ידי הצלם שבפניו, על ידי זה: "וכתותי מפניו צריו", מפניו דיקא כנ"ל:

</div>

For through tzom (fasting), his oyevav (enemies) fall before him, for through ka’as (anger) which comes from the kaveid (liver), the aspect of: kaveid koeis (liver angers) [Berachot 61b], the great mekatreg (accuser) is aroused, which is Esav, "He is Edom" [Genesis 36:1], whose achizah (hold) is in the kaveid [Zohar Pinchas 234a and Tikkun 21 there 25a], which is the aspect of kaveid which is full of dam (blood) [see Bechorot 55a]. And from the upper mekatreg, mekatregim (accusers) and tzarim (adversaries) are aroused and extended below upon the koeis (angry) man and rule over him, and they are not afraid before him, for through ka’as it seems to them like a beheimah (beast), in the aspect of: "He is like the beheimos [beasts] that perish" [Psalms 49:13]. "And the mora’achem [fear of you] and the chitchem [dread of you]" [Genesis 9:2] is only through the tzelem Elokim (image of G-d) that is in the penei (face) of man, and through the tzelem man is man. And when the tzelem departs, then he goes out from the category of man to the category of beheimah, and then his mora (fear) departs [see Shabbat 151b]. And the main tzelem that shines in the penei of man is the chokhmas (wisdom) of the Creator that He gave to man yisron (superiority) over the beheimah, it is what shines in the penei of man, in the aspect of: "The chokhmas adam [wisdom of a man] maketh his panav [face] to shine" [Ecclesiastes 8:1]. And through ka’as, if he is wise, his chokhmaso (wisdom) departs [Pesachim 66b], and then his tzilo (shadow) departs, and his panav fall in the aspect of: "Why art thou charah [wroth]? and why is thy paneicha [countenance] fallen" [Genesis 4:6]. And when he has no penei adam (face of man), then his mora departs for he is like beheimos. And his tzarav (adversaries) afflict him. And through tzom and ta’anis (affliction) he repairs his panav and returns to himself his chokhmah, which is his tzelem that shines in his panav. And then all fear him, and his oyevav fall before him, before him precisely, for the main of their falling is because of the panim as above. And all this is done through tzom, for through tzom the kaveid is subdued before the moach (brain), for on the day that man eats, then the kaveid is nourished first and afterward it sends to the moach. It turns out on the day of eating, the gedulah (greatness) and the memshalah (dominion) is to the kaveid. And when he fasts, then the moach is nourished first, and the moach sends mazon (food) afterward to the kaveid [see Shaar Tikunei Onot to the Arizal]. It turns out on the day of tzom, the kaveid is subdued before the moach, and the gedulah and the memshalah is to the moach. And this is tikun for what he damaged at first in the chokhmah, which is the moach, which is the tzelem that shines in his panav.


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

אבל כשזוכה לבחינת ענג שבת כנ"ל, אז אין צריך לצום (עיין אד"ז רפ"ח:). כי פועל באכילתו, מה שפעל על ידי הצום, הינו להשבית אויב. כי אכילת שבת, קדש היא, "וכל זר לא יאכל קדש" (ויקרא כ"ב). ואז נכנע הכבד, ואז נתבטל כחו, בבחינת (תרומה קל"ה:): וכל שולטני רגזין, שהם בחינת כבד כועס, כלהו ערקין ואתעברו*. ואז וכלא אהבה, בבחינת (שיר השירים ז): "אהבה בתענוגים", וכל זה מענג שבת הנ"ל:

</div>

And now through the ta’anis, he subdues the kaveid and gives the memshalah to the moach. And when the kaveid, which is the rosh (head) of the mekatregim, is subdued, then all the oyevim (enemies) that are held in the kaveid are subdued. And this is the letters tzom, acronym vekatoti mipanav tzarav [Psalms 89:24], that through tzom, the kaveid is subdued, and the moach the chokhmah is repaired and shines in his penei in the aspect of: "And his panav shines with nehiru ila’ah [upper shine]" [Zohar Terumah 135a].


## Segment 13

<div dir="rtl" lang="he">

*ונתגדל המח החכמה ומאיר בפניו, בבחינת ואנפהא נהירין בנהירו עלאה:

</div>

And all this from the oneg Shabbos above.


## Segment 14

<div dir="rtl" lang="he">

ז ודע, שלבטל ולהכניע האויבים, די הצום או אכילת שבת לבד. אבל לרב השלום, צריך גם להרבות בצדקה. כמאמר חכמינו, זכרונם לברכה (אבות פרק ב): 'מרבה צדקה מרבה שלום'. וזהו שאמרו (ברכות ו:): 'אגרא דתעניתא צדקתא', ואמרו (תענית ח:): 'שמש בשבת צדקה לעניים'. 'שמש', זה בחינת שלום, כמאמר חכמינו, זכרונם לברכה (מכילתא ובספרי פרשת תצא ובירושלמי כתבות פ"ד): "וזרחה עליו השמש" - 'מה שמש הוא שלום לכל באי עולם וכו'. וזהו 'שמש', הינו השלום, אינו אלא על ידי צדקה לעניים:

</div>

7. And know, that to nullify and subdue the oyevim (enemies), tzom (fasting) or achilas Shabbos (eating of Shabbat) alone is sufficient, but for the abundance of shalom (peace), one also needs to increase in tzedakah (charity), as the saying of our Sages, of blessed memory [Avot chapter 2]: He who increases tzedakah increases shalom [Berachot 6b]. The agra (reward) of ta’anisa (fasting) is tzidkesa (charity). And they said [Ta’anit 8a]: Shemesh (sun) on Shabbat is tzedakah to the aniyim (poor). Shemesh, this is the aspect of shalom, as the saying of our Sages, of blessed memory [Mekhilta and in Sifri Parshat Tetze and in Yerushalmi Ketubot chapter 4]: "And the shemesh rose upon him", what shemesh is shalom to all who come to the world etc. And this is shemesh, which is, the shalom is only through tzedakah to the aniyim.


## Segment 15

<div dir="rtl" lang="he">

ח ודע, שיש חלוק בין השלום של התענית של חל, ובין השלום של ענג שבת. הינו השלום של תענית אין לו בחינת דבור, בחינת (בראשית ל"ז): "ולא יכלו דברו לשלום". אבל על ידי ענג אכילת שבת, נשלם הדבור לשלום, בבחינת (תהלים קכ"ב): "למען אחי ורעי אדברה נא שלום". בחינת (ישעיה נ"ח): "ודבר דבר" הנאמר בשבת. כי הפה נשלם באור גדול, בשעת אכילת שבת. וזהו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (טעמי מצות לר"מ הבבלי וכן הובא בשל"ה במסכת פסחים): 'אין בין חמץ למצה אלא משהו'. 'חמץ', זהו בחינת תקון הכעס על ידי התענית כנ"ל, בחינת (ישעיה ס"ג): "מי זה בא מאדום חמוץ בגדים". 'אדום', זה בחינת כבד הנ"ל. וחמץ זה בחינת הכנעתו, בחינת תענית, בחינת העדר אכילה, בחינת (שמות י"ב): "כל מחמצת לא תאכלו". 'לא תאכלו', זה בחינת תענית הנ"ל: מצה, זה בחינת אכילת ענג שבת, בחינת (ישעיה ס"ו): "למען תמצו והתענגתם" וכו'. וזהו: 'אין בין חמץ למצה' וכו', הינו אין בין התענית לבין אכילת ענג שבת הנ"ל, אין החלוק ביניהם, אלא משהו, נוטריקון והיה מעשה הצדקה שלום (ישעיה ל"ב). הינו כי אין דומה שלום של התענית, לשלום של שבת. כי זה אין לו פה, וזה יש לו פה. וזהו החלוק, שבחינת שלום שיש לו פה, הוא במעלה על שלום שאין לו פה, כמו מעלת מדבר על חי. כי החיות הם חיים כמו בני אדם, אבל האדם יש לו מעלה שיש לו כח הדברי. וזהו החלוק בין חמץ למצה, שהחלוק בין חית להא. חמץ הוא בחית, זה בחינת שלום שאין לו פה, בחינת חי, בחינת (איוב ה): "וחית השדה השלמה לך". הינו בחינת שלום שאין לו פה, שאין לו כח הדברי, כמו חיות השדה. ומצה היא בהא, זה בחינת ה' מוצאות הפה, בחינת כח הדברי כנ"ל. וזה בחינת (בראשית מ"ז): "הא לכם זרע", בחינת (הושע י): "זרעו לכם לצדקה", בחינת: "מעשה הצדקה שלום" כנ"ל: וזהו, (משלי י"ח): "מדנים ישבית הגורל". 'גורל', זה בחינת ענג שבת. בחינת (דניאל י"ב): "ותנוח ותעמד לגורלך לקץ הימין", שאז יהיה כלו שבת. וזה: 'ותנוח', זהו בחינת (שמות כ): "וינח ביום השביעי". וגורל הזה, שהוא שבת, מבטל מדנים וצרים כנ"ל. ועוד יש לו כח, שבו נעשה בחינת פה כנ"ל. וזהו: "ובין עצומים יפריד", בין התעצמות והתחברות קנה החית לגג החית, הוא מפריד, ונעשה הא מחית, הינו בחינת פה כנ"ל:

</div>

And know, that there is a difference between the shalom (peace) of the ta’anis (fasting) of chol (weekday) and between the shalom of the oneg Shabbos (delight of Shabbat), which is, the shalom of ta’anis has no aspect of dibur (speech), the aspect of: "And they could not dabro [speak] unto him leshalom [peaceably]" [Genesis 37:4]. But through the oneg achilas Shabbos (delight of eating of Shabbat), the dibur is completed to shalom in the aspect of: "For my achai [brethren] and rei’ai [companions]’ sakes, I will now adabrah na shalom [speak peace]" [Psalms 122:8]. "And dabber davar [speak a word]" [Isaiah 58:13], said on Shabbat, for the peh (mouth) is completed with great or (light) at the time of achilas Shabbos. And this is what our Sages, of blessed memory, said [Ta’amei Mitzvot to R. the Babylonian and similarly brought in ShLaH Masechet Pesachim]: There is no difference between chametz (leavened bread) and matzah (unleavened bread) except mashehu (a little). Chametz, this is the aspect of tikun (repair) of ka’as (anger) through ta’anis as above, the aspect of: "Who is this that cometh from Edom, with chamutz [crimsoned] garments" [Isaiah 63:1]. Edom, this is the aspect of kaveid (liver) above. And chametz, this is the aspect of its hachna’ah (subduing), the aspect of ta’anis, the aspect of lack of eating, the aspect of: "Kol machmetzes [no leavened bread] ye shall eat not" [Exodus 12:20]. Lo socheilu (ye shall eat not), this is the aspect of ta’anis above. Matzah, this is the aspect of achilas oneg Shabbos (eating of the delight of Shabbat), the aspect of: "That ye may samtzu [suck], and hisanegtem [be delighted]" etc. [Isaiah 66:11]. And this is: There is no difference between chametz and matzah etc., which is, there is no difference between the ta’anis and between achilas oneg Shabbos above, there is no difference between them except mashehu, acronym vehayah ma’aseh hatzedakah shalom [Isaiah 32:17], which is, that the shalom of the ta’anis is not like the shalom of Shabbat, for this has no peh and this has a peh. And this is the difference, the aspect of shalom that has a peh is superior to shalom that has no peh, like the ma’alah (superiority) of medabber (speaker) over chai (living), for the chayos (living beings) are chayim (living) like bnei adam (human beings), but man has ma’alah that he has the koach hadibburi (power of speech). And this is the difference between chametz and matzah, that the difference between cheis and hei. Chametz is with cheis, this is the aspect of shalom that has no peh, the aspect of chai, the aspect of: "And the chayas hasadeh [beasts of the field] shall be at hashlemah [peace] with thee" [Job 5:23], which is the aspect of shalom that has no peh, that has no koach hadibburi, like the chayos hasadeh. And matzah is with hei, this is the aspect of the motza’os hapeh (utterances of the mouth), the aspect of the koach hadibburi as above: "Hei [here] is zera [seed] for you" [Genesis 47:23], the aspect of: "Ziru [sow] to yourselves according to tzedakah [righteousness]" [Hosea 10:12], the aspect of "The ma’aseh hatzedakah [work of righteousness] shall be shalom" [Isaiah 32:17]. And this is: "The medanim [contentions] yashbis [causeth to cease] the goral [lot]" [Proverbs 18:18]. "And thou shalt have sanua [rest], and shalt stand in thy goral at the keitz hayamim [end of the days]" [Daniel 12:13], that then it will be kulo Shabbos (all Shabbat). And this is sanua, this is the aspect of: "And He yanach [rested] on the seventh day" [Exodus 20:11]. And this goral, which is Shabbat, nullifies medanim and tzarim (adversaries) as above. And it also has koach (power) that through it is made the aspect of peh as above.


## Segment 16

<div dir="rtl" lang="he">

וזהו ששאלו את רבי יוסי בן קסמא, אימתי בן דוד בא. והשיב להם, כשיפל זה השער וכו'. ועקר הדבר, שיפל שלשה פעמים, ואין מספיקין לבנותו עד שבן דוד בא. כי שער ארם, זה בחינת שער דסטרא אחרא. וכשיפל נפילה אחר נפילה, על ידי בחינת שהבאתי* כנ"ל, אז יבוא בן דוד, ויבנה שערי הקדשה. הינו, כשאין אמונות חכמים, ואין שומע להם, בבחינת (ישעיה כ"ט): "ולמוכיח בשער יקשון". על ידי זה באים לחלי עד אין מרפא כנ"ל, בבחינת (תהלים ק"ז): "ויגיעו עד שערי מות". אבל כשיש להם אמונה, אזי נפתחים להם שערי הקדשה, בבחינת (ישעיה כ"ו): "פתחו שערים וכו' שומר אמונים". "וכשזה קם זה נופל" (רש"י פ' תולדות ע"פ ולאם מלאם יאמץ) ואז נופל שער ארם פעם אחת: והקמת אמונה היא על ידי נדר, ואז נהיר בנהירו דאבהן כנ"ל. ואז נבנה פעם שניה שער דקדשה, בבחינת (תהלים כ"ד): "שאו שערים ראשיכם" כי האבות הן הראשים (עיין זוהר פנחס רנ"ג). בבחינת (שמות ו): "אלה ראשי בית אבותם". "וכשזה קם זה נופל", וזה בחינת נפילת פעם שנית שער של ארם: ועל ידי הארות האבות, זוכה לשבת, להשבית אויב, וזוכה לשלום כנ"ל. ואז נבנה פעם שלישי שער דקדשה, בבחינת (זכריה א): "ומשפט שלום שפטו בשעריכם". ובבחינת צדקה, "אל תדכא עני בשער" (משלי כ"ב). ומכניעים השונאים היונקים משער ארם, בבחינת (תהלים ס"ט): "ישיחו בי ישבי שער". כי נכנע כבד כועס, שהיא עשו אדום כנ"ל, שהוא כאדרת שער (בראשית כ"ה), וזהו נפילת פעם שלישי שער של ארם: (עד כאן לשון רבנו, זכרונו לברכה):

</div>

And this is: "And bein atzumim [divideth between the mighty] yaprid [he divides]" [Proverbs 18:18], between the his’atzmus (strengthening) and hischabrus (connecting) of the kaneh hacheis (stem of the cheis) to the gag hacheis (roof of the cheis) he divides, and hei is made from cheis, which is the aspect of peh as above [wordplay: cheis (ח) of chametz transforms to hei (ה) of matzah, enabling speech]. And this is what they asked Rabbi Yosei ben Kisma, When will the son of David come. And he answered them: When this sha’ar (gate) falls etc. And the main thing that it falls three times, and they do not have time to build it until the son of David comes. For the sha’ar of Aram, this is the aspect of the sha’ar of the sitra achara (other side). And when it falls, fall after fall, through the aspect that I brought* as above, then the son of David will come, and will build the sha’arei hakdushah (gates of holiness), which is, when there is no emunos chachamim (faith in Sages), and one does not hear them in the aspect of: "And they that mochiach [reprove] in the sha’ar shall be yekshun [ensnared]" [Isaiah 29:21]. Through this they come to choli (illness) until no marpei (healing) as above, in the aspect of: "And they came near unto the sha’arei maves [gates of death]" [Psalms 107:18]. But when they have emunah, then the sha’arei hakdushah are opened to them, in the aspect of: "Open ye the she’arim [gates]... that shomeir emunim [keepeth faithfulness]" [Isaiah 26:2] [Rashi Parshat Toldot on "vele’im malam yamtzu (and to the mother full will strengthen)"]. And then the sha’ar of Aram falls once. And the establishment of emunah is through neder (vow), and then shines with the nehiru (shine) of the avahan (fathers) as above. And then the sha’ar dikdushah (gate of holiness) is built a second time, in the aspect of: "Se’u she’arim [lift up your gates] rasheichem [your heads]" [Psalms 24:7], for the avos (fathers) are the rashim (heads) [see Zohar Pinchas 253b], in the aspect of: "These are the rashei [heads] of their beis avosam [fathers’ houses]" [Exodus 6:14]. "And when this one kam [rises], that one nofel [falls]" [Esther 9:1]. And this is the aspect of the falling a second time of the sha’ar of Aram.


## Segment 17

<div dir="rtl" lang="he">

(שיך לעיל, אחר תבת על ידי בחינות שהבאתי* בכאן דלג רבנו, זכרונו לברכה, כמה תבות שהיו כתובים בלשונו שם, בכתיבתו הקדושה. וכשנתן לי להעתיק תורה זאת, מחק בכונה כמה וכמה תבות מכתיבות ידו הקדוש, כדי שלא אעתיקם. וראיתי שהיה לו בזה כונה שלמה. וכן היה דרכו כמה פעמים, בכמה תורות, שהיה מדקדק מאד כשנתן תורתו להעתיקה, למחק שם כמה וכמה תבות שהיו מכרחים להענין מאד, ודלג באמצע, כי לא רצה שיתגלו אלו הדבורים. והמעין היטב באלו המקומות, יוכל להבין שחסר שם באמצע הענין. וגם בתורה הזאת יכולין לראות קצת, כי כתב וכשיפל וכו' על ידי בחינות שהבאתי. ואין זה דרך לשונו. אך כל זה היה אצלו כתוב הדור מבאר היטב. אך בכונה מדיקת דלג באמצע כי כל דבריו הקדושים היו בפלס ומשקל גדול, מה לגלות ומה שלא לגלות. ואפלו תבה אחת יתרה, היה מדקדק עליה שלא לדבר או שלא להעתיק. כפי מה שהיה יודע על פי השגתו העצומה, שאין צריכין לגלות זאת. ועין בסמוך בסימן נ"ח אות ט, מה שכתוב שם כי הגדלה של הכשרי הדור היא בחינת כלי אל התחדשות התורה בבחינת* ואלו וכו'. ושם נכר החסרון לעינים. ועתה על פי הנ"ל תבין הדבר, כי שם מחק כמה תבות באמצע התורה. וכן באותה התורה שבסימן נ"ח הנ"ל מחק מקדם גם כן כמה וכמה תבות וענינים, בשאר מקומות שאין נכר כל כך. וכן אחר כך בסימן נ"ט שם גם כן מחק באות ו' אחר וזה פרוש: בית והון וכו' שהאבות היו מגירים גרים וכו'. שם מחק כמה וכמה תבות. וכן בשאר מקומות באותה התורה וכן היה בכמה וכמה תורות שנתן להעתיקם כנ"ל. והדברים עתיקים.

</div>

And through the he’aros (illuminations) of the avos, one merits Shabbat, to cause the oyev (enemy) to cease, and merits shalom as above. And then the sha’ar dikdushah is built a third time in the aspect of: "And mishpat shalom [judge ye truth and peace] shiptu [judge] in your sha’areichem [gates]" [Zechariah 8:16]. And in the aspect of tzedakah (charity), "Thou shalt not sedakei [oppress] a ani [poor man] in the sha’ar" [Proverbs 22:22]. And they subdue the sonim (haters) who suck from the sha’ar of Aram in the aspect of: "Yasichu [they that talk] of me yoshvei sha’ar [sit in the gate]" [Psalms 69:13]. For the kaveid koeis (liver angers) is subdued, which is Esav Edom as above, who is like a aderes se’ar (mantle of hair) [Genesis 25:25]. And this is the falling a third time of the sha’ar of Aram. [Up to here the language of our Rebbe, of blessed memory] [Belongs to above, after the word through the aspects that I brought*: here our Rebbe, of blessed memory, skipped several words that were written in his language there, in his holy writing. And when he gave me to copy this Torah, he erased intentionally many and many words from the writings of his holy hand, so that I would not copy them. And I saw that he had in this a complete intention. And so was his way many times, in many Torahs, that he was very precise when he gave his Torah to copy it, to erase there many and many words that were necessary for the matter very much, and skipped in the middle, for he did not want these words to be revealed. And the one who examines well in these places can understand that there is lacking there in the middle of the matter. And also in this Torah one can see a little, for he wrote and when it falls etc. through the aspects that I brought and this is not the way of his language. But all this was with him written beautifully, explained well, but with precise intention he skipped in the middle. For all his holy words were with great balance and weight, what to reveal and what not to reveal.


## Segment 18

<div dir="rtl" lang="he">

שיך לאות א' וב' 'המבזה תלמיד חכם אין לו רפואה למכתו' (שבת קי"ט:), כי כל הרפואות הם הרכבות, דהינו שלוקחים סם פלוני ועשב פלוני במדה ובמשקל כך וכך, וכן עשב אחר שמשקלו כך וכך, וכן שוקלין מכמה מינים, וכל עשב ועשב יש לו כח אחר, ומערבין אלו המינים ביחד, ועושין מהם הרכבה. וזאת ההרכבה, יש לה כח לרפאות החולאת נמצא. שעקר כח הרפואה על ידי ההרכבה, שנעשה לה כח אחר חדש על ידי הכח שקבלה מכל אלו העשבים שנתערבו. ובזה הכח של ההרכבה דוקא, מרפאין החולאת. ועל כן צריך רופא ממחה, שיודע לעשות ההרכבה. אבל מי שאינו ממחה, אף אם יקח העשבים שיש להם כח לרפאות, עם כל זה לא יפעל כלל, כי אין יודע איך להרכיבם.

</div>

And even one extra word, he was precise about it not to speak or not to copy, according to what he knew according to his immense attainment, that there is no need to reveal this. And see nearby in siman 58 ot 9, what is written there that the greatness of the kesherei (kosher) of the generation is the aspect of kli (vessel) to the hischadshus (renewal) of the Torah in the aspect* and these etc. and there the lack is apparent to the eyes. And now according to the above you will understand the matter, for there he erased several words in the middle of the Torah and similarly in that Torah in siman 58 above he erased beforehand also many and many words and matters, in other places that are not so apparent and similarly afterward in siman 59 there also he erased in ot 6 after and this is the interpretation bayis (house) and hon (riches) etc. that the avos (fathers) converted gerim (converts) etc. there he erased many and many words and similarly in other places in that Torah. And so it was in many and many Torahs that he gave to copy them as above].


## Segment 19

<div dir="rtl" lang="he">

כמו כן התורה שהיא רפואה לכל דבר, כמו שכתוב: "ולכל בשרו מרפא". אין מי שיודע אותה, כי אם חכמי הדור, כי נמסרה להם לדרשה בשלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן. אבל מהתורה בעצמה אי אפשר לידע דבר, כי אם על פי חכמי הדור שהם מפרשים אותה. כי התורה עניה במקומה ועשירה במקום אחר, והחכמים מלקטין ומערבין ומרכיבין את התורה ודורשין אותה ממקום למקום בשלש עשרה מדות. והם גורעין ומוסיפין ודורשין (בבא בתרא קי"א:), ואף שכתוב בהתורה כך, הם גורעים ממנה אות או תבה, ובמקום אחר מוסיפין, ובזה דורשין אותה, כפי מה שיודעין, כמו שנמסרה להם. ועל כן כשפוגם בכבוד תלמיד חכם, אין רפואה למכתו. כי עקר כח הרפואה שמקבלין מהתורה, אי אפשר לקבל כי אם על ידי חכמי הדור, כי להם נמסרה לדרש, והם יודעים להרכיב אותיות התורה כנ"ל, שזה עקר כח הרפואה כנ"ל, כי כל העשבים מקבלים כח מהתורה כמבאר לעיל. ועקר כחם לרפאות, הוא על ידי ההרכבה כנ"ל. על כן העקר תלוי בחכמי הדור, שעל ידי שהם יודעים לדרש את התורה, ולהרכיב אותיות התורה כנ"ל, על ידי זה מקבלין כח כל ההרכבות של כל העשבים, שמקבלים כח מהתורה: על כן העקר שיהיה לו אמונת חכמים, ולהזהר בכבודם, לירא מהם מאד. ואף אם נראה לו מהם דבר שאינו מפרש בהתורה כך לפי דעתו, ונדמה לו שהם עושים, חס ושלום, כנגד התורה, הוא צריך להאמין שבודאי הם עושים נכונה על פי התורה, כי התורה נמסרה להם. כגון שאנו רואים שמפרש בתורה: "ארבעים יכנו", (דברים כ"ה) והם אמרו: 'שלשים ותשע מלקות דוקא' (מכות כ"ב: עין שם). כי הם יודעים על פי הדרשות והמדות, כפי מה שנמסר להם, שצריך דוקא שלשים ותשע מלקות. על כן צריך להאמין בחכמים, ולהשליך שכלו ודעתו, רק לסמך עליהם, כי להם נמסרה התורה לדרשה כנ"ל:

</div>

Belongs to sections 1 and 2. The mevazeh (despiser) of a talmid chacham (disciple of a Sage) has no refuah (healing) for his makkah (wound) [Shabbat 119b], for all the refuos (healings) are harkavos (compositions), which is that they take such and such a sam (drug) and such and such a esev (herb) in such and such middah (measure) and mishkal (weight) and similarly another esev whose mishkal is such and such and similarly they weigh from several minim (kinds) and all esev and esev has another koach (power) and they mix these minim together and make from them a harkavah (composition) and this harkavah, it has koach to heal the cholayas (illness). It turns out that the main koach of the refuah is through the harkavah that a new other koach is made for it through the koach that it received from all these asavim (herbs) that were mixed. And with this koach of the harkavah precisely they heal the cholayas. And therefore one needs a rofei mumcheh (expert doctor) who knows how to make the harkavah. But one who is not mumcheh (expert), even if he takes the asavim that have koach to heal, nevertheless it will not work at all for he does not know how to compose them. Similarly, the Torah which is refuah for everything as it is written: "And to all his flesh marpei [healing]" [Proverbs 4:22], there is no one who knows it except the chachmei hador (Sages of the generation), for it was given to them to expound it in thirteen midos (measures) that the Torah is expounded by them. But from the Torah itself it is impossible to know a thing except according to the chachmei hador who interpret it, for the Torah is aniyah (poor) in its place and ashirah (rich) in another place. And the chachamim collect and mix and compose the Torah and expound it from place to place in thirteen midos and they subtract and add and expound [Bava Batra 111b], and even though it is written in the Torah thus, they subtract from it a letter or a word and in another place they add and with this they expound it, according to what they know, as it was given to them. And therefore when one damages the kavod (honor) of a talmid chacham, there is no refuah for his makkah. The koach of the refuah that is received from the Torah is impossible to receive except through the chachmei hador, for to them it was given to expound and they know how to compose the osios (letters) of the Torah as above, that this is the main koach of the refuah as above, for all the asavim receive koach from the Torah as explained above. And their main koach to heal is through the harkavah as above. Therefore, the main depends on the chachmei hador through which they know to expound the Torah and to compose the osios of the Torah as above, through this all the harkavos of all the asavim receive koach, that receive koach from the Torah. Therefore, the main is that he should have emunas chachamim (faith in Sages), and to be careful in their kavod, to fear them very much. And even if it appears to him from them a thing that is not explained in the Torah thus according to his da’as (opinion) and it seems to him that they do, G-d forbid, against the Torah, he needs to believe that certainly they do correctly according to the Torah, for the Torah was given to them to expound it. For example, that we see that it is explained in the Torah "Forty yakenhu [stripes he may give him]" [Deuteronomy 25:3] and they said: thirty-nine malkos (lashes) precisely [Makkot 22a, see there], for they know according to the derashos (expositions) and the midos according to what was given to them that precisely thirty-nine malkos are needed. Therefore, one needs to believe in the chachamim, and to cast away his seichel (intellect) and his da’as only to rely on them, for to them the Torah was given to expound it as above.



# Torah 58 - Well and Cloud and Manna, All Returned in the Merit of Moshe

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/58/

# Torah 58 - Well and Cloud and Manna, All Returned in the Merit of Moshe

<div dir="rtl">איתא בזהר בראשית</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/58


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

(לשון רבנו, זכרונו לברכה)

</div>

Torah 58 - Well and Cloud and Manna, All Returned in the Merit of Moshe

[In the language of our Rebbe, of blessed memory] It is stated in the Zohar

Bereishit

(32b): Three go out from one, one stands in three, one on between two, two suckle one, one suckles to several sides.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

איתא בזהר בראשית (דף ל"ב:): תלת נפקין מחד. חד בתלת קימא. חד על בין תרין. תרין ינקין לחד. חד יניק לכמה סטרין:

</div>

[In the language of our Rebbe, of blessed memory] It is stated in the Zohar Bereishit (32b): Three go out from one, one stands in three, one on between two, two suckle one, one suckles to several sides.


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

א הינו כי באר וענן ומן, כלם חזרו בזכות משה. כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (תענית ט): 'ואכחיד שלשת הרועים בירח אחד, וכי בירח אחד מתו. ותרצו, כי בהסתלקותם של אהרן ומרים נסתלקו ענן ובאר, וחזרו בזכות משה. וכשנסתלק משה בירח אדר, אזי נסתלקו באר וענן ומן, והוי כאלו מתו כל השלש בירח אחד'. וזהו: 'תלת נפקי מחד', הינו: 'באר וענן ומן', היו בשביל חד, בשביל משה:

</div>

1. That is, for the well, cloud, and manna, all returned in the

zechut

[merit] of Moshe, as our Sages, of blessed memory, said [

Ta’anit

9a]: "And I cut off the three shepherds in one month" [Zechariah 11:8]. And did they die in one month? And they resolved, that with the departure of Aharon and Miriam, the cloud and well departed, and they returned in the

zechut

of Moshe. And when Moshe departed in the month of Adar, then the well, cloud, and manna departed, and it is as if all three died in one month. And this is: Three go out from one, that is: well, cloud, and manna were for one, for Moshe.


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

ב ומשה היה נשמתו כלול משלשה אבות, והיה לו כח להמשיך אלו השלשה השפעות. "באר מים חיים" (בראשית כ"ו) זה בחינת אברהם, מימי החסד, ואברהם התחיל לחפר 'בארות'. ו'ענן' זה בחינת יצחק, בחינת: "חשך ענן וערפל" (דברים ד). בחינת (בראשית כ"ז): "ותכהין עיניו מראות". ו'מן' זה בחינת יעקב, בחינת (תהלים ע"ח): "לרעות ביעקב עמו". ומשה שהיה כלול מאבות, נאמר בו (שמות ב): "וישב משה על הבאר", וכתיב בה (שם כ"ד): "ויבא משה בתוך הענן", וכתיב בה (שם ט"ז): "ויאמר משה אליהם הוא הלחם". 'הוא' דיקא, קאי על משה בעצמו, שבזכותו אכלו המן. ולעתיד בשעת התחיה, יקום משה כלול משלשה אבות כמקדם. בחינת (קהלת א): "מה שהיה הוא שיהיה", בחינת (דברים ל"א): "הנך שוכב עם אבותיך וקם", שיקום בתחיה כלול משלשתן; וזה: 'חד בתלת קימא':

</div>

2. And Moshe, his soul was included from the three patriarchs, and he had power to draw these three abundances. Well of living water [Genesis 26:19], this is the aspect of Avraham, waters of

chesed

[kindness]. And Avraham began to dig wells. And cloud, this is the aspect of Yitzchak, the aspect of: "Darkness, cloud, and thick darkness" [Deuteronomy 4:11]. "And his eyes were dim from seeing" [Genesis 27:1]. And manna, this is the aspect of Yaakov, the aspect of: "To feed Yaakov His people" [Psalms 78:71]. And Moshe, who was included from the patriarchs, it is said about him: "And Moshe sat by the well" [Exodus 2:15]. And it is written about him: "And Moshe went into the midst of the cloud" [Exodus 24:18]. And it is written about him: "And Moshe said unto them: It is the bread" [Exodus 16:15], it precisely refers to Moshe himself, that in his

zechut

they ate the manna. And in the future, at the time of the resurrection, Moshe will arise included from the three patriarchs as before: "That which hath been is that which shall be" [Ecclesiastes 1:9], the aspect of: "Behold, thou shalt sleep with thy fathers; and arise" [Deuteronomy 31:16], that he will arise in the resurrection included from the three of them. And this is: One stands in three.


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

ג ובכח שהיה כלול מאבות, היה לוחם כנגד עמלק, בבחינת (ויקרא כ"ו): "חרב נקמת נקם ברית" (עיין זוהר בשלח ס"ו). כי האבות הן ברית, בחינת (שם): "וזכרתי את בריתי יעקב" וכו'. ועמלק טמא בריתם, בבחינת (דברים כ"ה): "אשר קרך בדרך. וזהו: 'וחד על בין תרין' - זהו מלחמת עמלק, שנאמר בו (שמות י"ז): "ואהרן וחור תמכו בידיו מזה אחד ומזה אחד":

</div>

3. And with the power that he was included from the patriarchs, he fought against Amalek, in the aspect of: "A sword of vengeance, vengeance of bris [covenant, referring to sexual purity]" [Leviticus 26:25] [Zohar

Beshalach

66a]. For the patriarchs are bris, the aspect of: "And I will remember My bris with Yaakov" [Leviticus 26:42]. And Amalek defiled their bris, in the aspect of: "Who met thee by the way" [Deuteronomy 25:18]. And this is: And one on between two, this is the war of Amalek, that it is said about it: "And Aharon and Chur supported his hands from one side one and from the other side one" [Exodus 17:12].


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

ד ובזה שהכניע קלפת עמלק ותקן הברית, זכה לבחינת (שמות ט"ז): "והיה לחם משנה על אשר ילקטו יום יום". ויוסף שזכה לברית, כתיב בה (בראשית מ"א): "וירכב אותו במרכבת המשנה", הינו משנה על אשר ילקטו יום יום, שעל ידי ברית זוכה לשפע כפולה: וזה: 'תרין ינקין לחד', שבחינת שבת מקבל מיוסף לחם משנה, הינו "משנה תורה" (דברים יז). בחינת (משלי ח): "ואהיה שעשועים יום יום: ובחינת שבת, משפיע לשאר העולמות, בבחינת (ויקרא כ"ח): "והיתה שבת הארץ לכם לאכלה". וזה: 'חד יניק לכמה סטרין':

</div>

4. And with this that he subdued the shell of Amalek and repaired the bris [covenant, referring to sexual purity], he merited the aspect of: "And it shall be double bread for what they gather day by day" [Exodus 16:5]. And Yosef, who merited the bris, it is written about him: "And he made him ride in the second chariot" [Genesis 41:43], that is, second for what they gather day by day. That through bris one merits double abundance. And this is: Two suckle one, that the aspect of Shabbat receives from Yosef double bread, that is, "

Mishneh

Torah [Second Torah]" [Deuteronomy 17:18], the aspect of: "And I was daily His delight" [Proverbs 8:30]. And the aspect of Shabbat influences to the other worlds, in the aspect of: "And the Shabbat produce of the land shall be for food for you" [Leviticus 25:6].


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

ה וזהו, כי על ידי הדעת באים תלת הנ"ל, שהם: 'אכילה' 'ושתיה' 'ומלבושים', כי בו כלולים. בבחינת (משלי ט): "לכו לחמו בלחמי", בחינת 'אכילה', בחינת מן הכלול בדעת התורה: 'שתיה' כלול בדעת, בבחינת (ישעיה נ"ה): "הוי כל צמא לכו למים", שהיא באר, בחינת (משלי ה): "ונוזלים מתוך בארך": 'מלבושים', בבחינת (ישעיה ג): "שמלה לכה קצין תהיה לנו". בחינת ענן, בחינת לבוש, בחינת (איוב ל"ח): "בשומי ענן לבושו". וזהו: 'תלת נפקי מחד': ועקר קיומו של הדעת, על ידי האבות, שהם: 'חסד' 'גבורה' 'תפארת'. 'חסד', הינו בחינת אברהם. הינו שצריך ללמד חכמתו לאחרים, ולקרבם תחת כנפי השכינה. בבחינת (משלי ל"א): "ותורת חסד על לשונה", ואמרו חכמינו, זכרונם לברכה (סכה מ"ט:): 'זה הלומד על מנת ללמדה', וזה בחינת (בראשית י"ב): "ואת הנפש אשר עשו בחרן": 'גבורה', זה בחינת 'שמקדים יראת חטאו לחכמתו' (אבות פרק ג): 'תפארת' זהו שמדקדק איך להוציא חכמתו, שלא יהיו נבזים, בבחינת (קהלת י): "דברי פי חכם חן". וזהו: 'חד בתלת קימא': וכשהחכמה בקיומה ובשלמותה, אזי הוא בבחינת: 'חד על בין תרין'. שיכול ללחם מלחמות ה', בבחינת (שם ט): "טובה חכמה מכלי קרב". ואז כשמכניע כל הצרים הרודפים אחר חלושי כח שבישראל, ומכניס אותם לעבודת השם יתברך, על ידי זה זוכה לחדש חדושין דאוריתא בשבת על חד תרין, בבחינת לחם משנה, בחינת משנה תורה, בחינת: "מגלה עפה" (זכריה ה), בבחינת: 'תרין ינקין לחד' כנ"ל, בחינת: "חרב פיפיות" (תהלים קמ"ט). על ידי החרב נוקמת כנ"ל, זוכה לפי שנים, בחינת: "לחם משנה". ושבת משלח הארותיו לכל המדרגות, בבחינת: 'חד יניק לכמה סטרין', ומרפא רפואות הנפש ורפואות הגוף, בבחינת (שמות כ"א): "רק שבתו יתן ורפא ירפא", שתי רפואות, על ידי שבת:

</div>

5. And this is, for through knowledge come the three above, which are: eating, drinking, and clothing. For in it are included: "Come ye, eat of my bread" [Proverbs 9:5], the aspect of eating, the aspect of manna included in the knowledge of the Torah. Drinking included in knowledge, in the aspect of: "Ho, every one that

thirsteth

, come ye for water" [Isaiah 55:1], which is the well, the aspect of: "And flowing from within thy well" [Proverbs 5:15]. Clothing, in the aspect of: "Apparel for thee, thou shalt be an officer unto us" [Isaiah 3:6 [possible error in original citation]]. "When I put a cloud for His garment" [Job 38:9]. And the main existence of the knowledge is through the patriarchs, who are: chesed [kindness], gevura [strength], tiferet [beauty]. Chesed, that is, the aspect of Avraham, that is, that one needs to teach his wisdom to others and to draw them near under the wings of the

Shechina

[Divine Presence]: "And the law of

chesed

is on her tongue" [Proverbs 31:26]. And our Sages, of blessed memory, said [Sukkah 49b]: This is one who studies

in order to

teach it. And this is the aspect of: "And the souls that they had made in Charan" [Genesis 12:5].

Gevura

, this is the aspect that he precedes his fear of sin to his wisdom [

Pirkei

Avot 3:9]. Tiferet, this is that he is precise how to bring out his wisdom that they should not be despised, in the aspect of: "The words of the wise man’s mouth are gracious" [Ecclesiastes 10:12]. And this is: One stands in three.


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

ו וזה שהחכם משפיע "לחם משנה" הנ"ל, כי על ידי זכותו זכה גם כן לחלק חברו, כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (חגיגה ט"ו): 'זכה נוטל חלקו וחלק חברו'. וכשבא יום השבת, ונפשו נכללת בשבת, בבחינת: "כי בו שבת וינפש" (שמות ל"א), אזי נותן לחם משנה ליום השבת כנ"ל:

</div>

6. And when the wisdom is in its existence and in its completeness, then it is in the aspect of: One on between two, that he can fight the wars of Hashem, in the aspect of: "Wisdom is better than weapons of war" [Ecclesiastes 9:18]. And then, when he subdues all the adversaries who pursue the weak in strength in Israel and brings them into the service of Hashem, blessed be He, through this he merits to renew innovations of Torah on Shabbat on one two, in the aspect of double bread, the aspect of

Mishneh

Torah [Second Torah], the aspect of: "A flying scroll" [Zechariah 5:1], in the aspect of: Two suckle one as above, the aspect of: "A two-edged sword" [Psalms 149:6]. Through the sword of vengeance [Leviticus 26:25] as above, one merits double, the aspect of: "Double bread." And Shabbat sends its lights to all the levels, in the aspect of: One suckles to several sides. And heals healings of the soul and healings of the body, in the aspect of: "But his Shabbat he shall pay, and heal he shall heal" [Exodus 21:19], two healings through Shabbat.


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

ז ועל ידי הארת שבת, נתעורר העולם לתשובה מאהבה. כי שבת בחינת תשובה, בחינת (דברים ל): "ושבת עד ה' אלקיך". והתשובה היא מאהבה, בחינת: "אהבה בתענוגים" (שיר השירים ז). כי אהבה בא מתענוג שבת, בחינת (ישעיה נ"ח): "וקראת לשבת ענג". ותשובה מאהבה, זה בחינת: "לחם משנה", כמאמר חכמינו, זכרונם לברכה: 'כאן מאהבה כאן מיראה' (סוטה ל"א איתא שם גדול העושה מאהבה יותר מן העושה מיראה, שזה תלוי לאלף דור וזה תלוי לאלפים דור). על ידי תשובה מאהבה, עושה חסד לשני אלפים:

</div>

7. And this is that the wise man influences "double bread" above, for through his

zechut

[merit] he also merited the portion of his fellow, as our Sages, of blessed memory, said [Chagigah 15a]: If he merited, he takes his portion and the portion of his fellow. And when the day of Shabbat comes, and his soul is included in the Shabbat, in the aspect of: "For in it He rested and was refreshed" [Exodus 31:17], then he gives double bread to the day of Shabbat as above.


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

ח ואז כל הכשרים שבדור נתרפאים, בבחינת (ישעיה ו): "ושב ורפא לו". כי קדם סבלו יסורים, בבחינת (שם נ"ג): "אכן חלינו הוא נשא". גם נעשים מכבדים בעיני הבריות, בבחינת (שיר השירים ז): "מה יפית ומה נעמת", על ידי אהבה בתענוגים כנ"ל, כי מקדם היו בבחינת (ישעיה נ"ג): "לא תואר ולא הדר לו":

</div>

8. And through the illumination of Shabbat, the world is aroused to teshuva [repentance] from love, for Shabbat is the aspect of teshuva, the aspect of: "And thou shalt return unto Hashem thy G-d" [Deuteronomy 30:2]. And the teshuva is from love, the aspect of: "Love in delights" [Song of Songs 7:7]. "If thou call the Shabbat a delight" [Isaiah 58:13]. And teshuva from love, this is the aspect of: "Double bread," as the saying of our Sages, of blessed memory: Here from love, here from

yirah

[fear] [

Sotah

31a] [It is stated there: Greater is the one who does from love more than the one who does from

yirah

, for this endures for a thousand generations and this for two thousand generations]. Through teshuva from love, one does

chesed

[kindness] to two thousand.


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

ט וכשהכשרי דור נתיפים ונתכבדים בעיני כל, אזי כל אחד לפי כשרותו, יכול להבין שכבר השפיע חכם הדור ביום השבת "לחם משנה" הנ"ל. כי כל אחד ואחד לפי כשרותו, כן מקבל יפי והדר ונתגדל כן בעיני הבריות. והיפי והגדלה היא ציון וסימן ורשימה על משנה תורה הנ"ל, בבחינת (תהלים מ"ח): "הר ציון ירכתי צפון". 'הר', זה בחינת גדלה, כמאמר חכמינו, זכרונם לברכה (סנהדרין ק"ז): על "נודי הרכם צפור" - 'זה מלכות וגדלה'. שהגדלה הוא ציון וסימן "על ירכתי צפון", "על חמוקי ירכיך" (ש"ה ז) 'תורה הצפונה' (עיין סוכה מט). וזהו (ישעיה נ"ח): "אם תשוב משבת רגלך", על ידי תשובה הבאה מבחינת שבת, נמשך ירכתי צפון וזהו 'רגלך': וכל אחד לפי כשרותו, כן נתצין ונתסמן אצלו, כדי לקבל אחר כך בתוך הציונים של הגדלה, את ירכתי צפון הנ"ל. כי הגדלה של הכשרי דור, היא בחינת כלי אל התחדשות התורה. בבחינת* (עיין לעיל אחר המאמר בסי' נ"ח בד"ה שייך לעיל):

</div>

9. And then all the kosher of the generation are healed, in the aspect of: "And he shall return and be healed" [Isaiah 6:10]. "Surely our diseases he did bear" [Isaiah 53:4]. Also, they become honored in the eyes of creatures, in the aspect of: "How beautiful and how pleasant art thou" [Song of Songs 7:7], through love in delights as above. For before, they were in the aspect of: "He had no form nor comeliness" [Isaiah 53:2].


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

י ואלו הכשרי הדור, צריך להם להתבונן מאד בההוד והדר והגדלה הבאה להם, שלא יכשלו בגאוה. כי לפעמים כשהדור אינם שומרים את פיהם, אזי אין יכלת בידם לקבל בחינת שבת הנ"ל. כי שבת תלוי בשמירת הדבור. בבחינת: "ודבר דבר" - שלא יהא דבורך של שבת כדבורך של חל (שבת קי"ג:). ואז כשאינם שומרים את פיהם, אזי אף על פי שפקחי הדור משפיעים את השבת, את התשובה הנ"ל, נתקלקל אצלם הארת התשובה. ואז נתקלקל ההוד והדר והגדלה הבאה לכשרי הדור, ונתגאים. וזהו בחינת (תהלים נ"ט): "חטאת פימו דבר שפתימו וילכדו בגאונם". על ידי חטא הדבור, נלכדים בעון גאוה. וזהו גלות השכינה, הינו הגדלה, שהוא בחינת מלכות, בחינת שכינה, נפגם ונעשה גאוה: וזהו פרוש (שבת ל"א): 'מפני מה ראשיהם של בבליים סגלגלות מפני שאין להם חיות פקחות'. 'בבליים', הינו הדור הפוגמים בהדבור בחינת (בראשית י"א): "כי שם בלל ה' שפת כל

</div>

And when the kosher of the generation

are

beautified and honored in the eyes of all, then each one according to his

kosherness

can understand that already the wise man of the generation has influenced on the day of Shabbat "double bread" above, for each one and one according to his

kosherness

, so he receives beauty and splendor and is magnified so in the eyes of creatures. And the beauty and the greatness

a mark and sign and impression on the

Mishneh

Torah [Second Torah] above, in the aspect of: "Mount Zion, the uttermost parts of the north" [Psalms 48:3]. Mount, this is the aspect of greatness, as the saying of our Sages, of blessed memory [Sanhedrin 107a]: On "Flee ye birds to your mountain" [Psalms 11:1], this is kingdom and greatness. That the greatness is a mark and sign "on the uttermost parts of the north," "on the curves of thy thighs" [Song of Songs 7:2], hidden Torah [Sukkah 49b].


## Segment 13

<div dir="rtl" lang="he">

הארץ". 'וראשיהם', הן כשרי הדור. סגלגלות,הינו סגל גלות. 'סגל', זה בחינת ההוד והמלכות, בחינת "סגלת מלכים" (קהלת ב), גלות השכינה כנ"ל, שנפגם אצלם ההוד, ונלכדים בגאות: וזה שהשיב להם: 'מפני שאין להם חיות פקחות'. 'חיות', זה בחינת שבת הנ"ל, בחינת: 'טועמיה חיים זכו', בחינת תשובה הנ"ל, בחינת (יחזקאל י"ח): "שובו וחיו", בחינת רפואה, כמו שכתוב (ישעיה ל"ח): "ותחלימני ותחייני". שאין מקבלין חיות, בחינת שבת הנ"ל, מפקחי הדור, מחכמי הדור הנ"ל, מבחינת משה הנ"ל. כי אי אפשר להם לקבל שבת, בחינת תשובה, מחכם הנ"ל, אלא על ידי שמירת הדבור כנ"ל. אבל הדור שהם בחינת בבליים כנ"ל, שאין מקבלין חיות שבת כנ"ל. על ידי זה, 'ראשיהם', שהם כשרי הדור, 'סגל גלות'. ההוד והגדלה אצלם בגלות, הינו שנפגם בחינת מלכות. וזהו גלות השכינה, שנופלים בגדלות, חס ושלום:

</div>

And this is: "If thou turn away thy foot from the Shabbat" [Isaiah 58:13], through teshuva [repentance] that comes from the aspect of Shabbat, the uttermost parts of the north are drawn, and this is thy foot. And each one according to his

kosherness

, so is marked and signed with him

in order to

receive afterward within the marks of the greatness, the uttermost parts of the north above. For the greatness of the kosher of the generation is the aspect of vessel to the renewal of the Torah in the aspect [see above after the saying in Torah 58 in the word that belongs to above].



# 59 - One Who Always Strives to Bring People Close to the Service of Hashem Bless

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/59/

# 59 - One Who Always Strives to Bring People Close to the Service of Hashem Bless

<div dir="rtl">א מי שמשתדל תמיד לקרב בני אדם לעבודת השם יתברך</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/59


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

א מי שמשתדל תמיד לקרב בני אדם לעבודת השם יתברך, צריך לשמר את עצמו שלא יתאחזו בו הקלפות והרע של אלו בני אדם. כי זה האיש המשתדל לקרב ולעשות נפשות, בבחינת (בראשית י"ב): "ואת הנפש אשר עשו בחרן", הוא בונה בחינת 'היכל הקדש'. 'קדש', זה בחינת (ישעיה ד): "והנותר בירושלים קדוש יאמר לו", הינו זה שבני אדם נשארים דבוקים ביראה שלמה (עיין ב"ר פ' נ"ו ובמדב"ר פ' ב' ע"פ נאוה כירושלים) על ידו. אף על פי שיש כמה וכמה שנפלו מקדשתם, אף על פי כן מאלו שנשארו ביראה שלם, על ידי זה "קדוש יאמר לו", וזה בחינת 'קדש'. ו'היכל', זה בחינת הכבוד שנתכבד השם יתברך. כמובא בזהר (יתרו דף ס"ט.) 'כד אתי יתרו, כדין אתיקר שמא דקדשא בריך הוא'. וזה בחינת (תהלים צ"ו): "ספרו בגוים את כבודו", שעל ידי שמקרבים את עצמן לעבודת השם יתברך אלו הרחוקים, זהו כבודו יתברך שמו. והכבוד זהו בחינת 'היכל', בבחינת (שם כ"ט): "ובהיכלו כלו אומר כבוד". ו'היכל הקדש' הזה, מושך את עצמו תמיד לשרשו, הינו ללבו של עושהו, כי שם שרשו. כי מחמת הדברים שיצאו מעמק לבו של האיש הכשר, נכנסו בלבם, וחזרו להשם יתברך. והיכל הקדש הזה, שורה ומלביש את הרוח החיוני שבלב האיש הכשר. כי הרוח הוא בלב. בבחינת (יחזקאל (י"ח) ל"ו): "ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה". ו'היכל הקדש' יונק חיותו מהרוח הזה, בבחינת (משלי כ"ט): "ושפל רוח יתמך כבוד". ועקר הלבשתו לרגלי הרוח, בבחינת (ישעיה מ"ב): "ורוח להלכים בה". כי ברוח הזה יש קומה שלמה, כי מבחינת רגלין, נתעורר להישיר את בני אדם לעבודת השם יתברך, בבחינת (שם מ): "ישרו בערבה מסלה לאלקינו". 'מסלה' דיקא, שהוא מקום הרגלין. וזהו בחינת (תהלים פ"ד): "מסלות בלבבם", שעל ידי מסלות שבלבבם, נתעורר להישיר את בני אדם השוכנים בערבה ובחשך, להישיר להם דרך לעבודת השם יתברך. ומחמת שהיכל הנ"ל נעשה מהנפשות אשר היו רחוקים עד הנה, ויש קלפות רבות השוכנים סביבם, בבחינת (יחזקאל ה): "זאת ירושלים שמתיה בתוך הגוים". ואפשר עכשו כשמלביש ההיכל את הלב כנ"ל, אפשר שיתאחזו, חס ושלום, החיצונים, ביצר מחשבות לבו של הכשר הזה. עצה על זה, שיזמין מלאכי לבו, שהוא בחינת התלהבות הלב. שההתלהבות הוא בחינת מלאכים, בבחינת (שמות ג): "וירא אליו מלאך ה' בלבת אש", ואש הזה הוא שורף אותם. ואז גם היכל הקדש מקבל כח האש, ושורף את הקלפות גם מלהתאחז בו, בבחינת (שם כ"ד): "וכבוד ה' כאש אכלת":

</div>

1. One who always strives to bring people close to the service of Hashem blessed be He needs to guard himself that the klipos (shells [evil forces]) and the ra (evil) of these people should not attach to him. For this man who strives to bring close and to make nefashos (souls) in the aspect of: "And the nefesh that they had made in Charan" [Genesis 12:5], he builds the aspect of the heichal hakodesh (holy sanctuary): "And the remnant in Jerusalem shall be called kadosh [holy]" [Isaiah 4:3], which is, this that people remain attached in complete yirah (fear) [see Bereishit Rabbah 56 and Bereishit Rabbah 2 on "beautiful as Jerusalem"] through him, even though there are many and many who fell from their kedushah (holiness), nevertheless from these who remained in complete yirah through this "kadosh shall be said to him". And this is the aspect of kodesh (holy) and heichal (sanctuary), this is the aspect of the kavod (glory) that Hashem blessed be He is honored: When Yitro came, then the name of the Holy One blessed be He was honored [Zohar Yitro 69a]. And this is the aspect of: "Tell among the nations His kavod" [Psalms 96:3], that through bringing themselves close to the service of Hashem blessed be He, these who were far, this is His kavod blessed be His name: "And in His heichal everyone speaks of kavod" [Psalms 29:9]. And this heichal hakodesh draws itself constantly to its shoresh (root), which is to the lev (heart) of its maker, for there is its shoresh, for because of the devarim (words) that came out from the depth of the lev of this kosher (upright) man, they

entered into

their lev and they returned to Hashem blessed be He. And this heichal hakodesh dwells and clothes the ruach hachiyuni (vital spirit) that is in the lev of the kosher man, for the ruach is in the lev in the aspect of: "And I will give you a new lev and a new ruach" [Ezekiel 36:26]. And the heichal hakodesh suckles its vitality from this ruach in the aspect of: "And the lowly of ruach shall uphold kavod" [Proverbs 29:23]. "And ruach to them that walk therein" [Isaiah 42:5], from the aspect of raglayim (feet) is aroused to straighten people to the service of Hashem blessed be He, in the aspect of: "Make straight in the aravah [desert] a mesilah [highway] for our G-d" [Isaiah 40:3], mesilah precisely, which is the place of the raglayim: "Mesilos [highways] in their levavam [hearts]" [Psalms 84:6], that through mesilos in their levavam is aroused to straighten people who dwell in the aravah and in choshech (darkness) to straighten for them a derech (way) to the service of Hashem blessed be He. And because the heichal above is made from the nefashos who were far until now and there are many klipos dwelling around them, in the aspect of: "This is Jerusalem, I have set her among the nations" [Ezekiel 5:5]. And it is possible now when the heichal clothes the lev as above, it is possible that the chitzonim (externals [evil forces]) attach, G-d forbid, to the yetzer (inclination) of the machshavos (thoughts) of the lev of this kosher. Advice on this, that he should appoint malachei libo (angels of his heart), which is the aspect of his’lahavus halev (flaming of the heart), that the his’lahavus is the aspect of malachim (angels), in the aspect of: "And the malach of Hashem appeared unto him in a labas eish [flame of fire]" [Exodus 3:2]. And this eish (fire) burns them. And then also the heichal hakodesh receives the koach (power) of the eish and burns the klipos also from attaching to him, in the aspect of: "And the kavod of Hashem like

eish ocheles [devouring fire]" [Exodus 24:17].


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

ב ואש המלאך הזה, נעשה מבחינת משפט. שמכלכל דבריו במשפט, שאדם שופט את עצמו. וזהו בחינת (ישעיה ס"ו): "כי באש ה' נשפט". והמשפט הוא בלב, בבחינת (שמות כ"ח): "ונשא אהרן את משפט בני ישראל על לבו תמיד". ואז יוצא לאור משפט, הינו שנתלהב הלב, ויושב על כסא. בבחינת (תהלים ט): "כונן למשפט כסאו", שהוא בחינת כבוד הנ"ל בבחינת (ירמיה י"ז): "כסא כבוד". וזהו בחינת (תהלים י"ז) "תמוך אשורי במעגלותיך". 'אשורי', זה בחינת רגלין הנ"ל. 'במעגלותיך', זה בחינת כסא כבוד, בחינת (מלכים א י): "וראש עגל לכסא מאחריו", הינו שהכבוד מלביש את הלב כנ"ל. וזהו בחינת (ישעיה א): "קריה נאמנה מלאתי משפט". 'קריה' זה בחינת ירושלים עיר הקדש הנ"ל, מלביש את משפט הנ"ל: וזהו בחינת (ירמיה ג): "בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה' ונקוו אליה כל הגוים לשם ה' ולא ילכו עוד אחרי שרירות לבם הרע". כי אש המלאכים שבלב הנ"ל, יכניע את לבם הרע:

</div>

2. And the eish (fire) of this malach (angel) is made from the aspect of mishpat (judgment) that he sustains his devarim (words) in mishpat, that man judges himself: "For by eish will Hashem contend" [Isaiah 66:16]. "And Aharon shall bear the mishpat of Bnei Yisrael upon his lev [heart] continually" [Exodus 28:30]. And then mishpat comes forth to light, which is that the lev is flamed. And sits on a kisei (throne) in the aspect of: "He hath established His kisei for mishpat" [Psalms 9:8], which is the aspect of kavod (glory) above, in the aspect of: "A kisei kavod [throne of glory]" [Jeremiah 17:12]: "Uphold my ashurai [goings] in Thy maagalos [paths]" [Psalms 17:5], ashurai, this is the aspect of raglayim (feet) above in Thy maagalos, this is the aspect of kisei kavod, the aspect of: "And a rosh agol [round head] to the kisei from behind" [1 Kings 10:19], which is, that the kavod clothes the lev as above. And this is the aspect of: "A kiryah ne’emanah [faithful city] full of mishpat" [Isaiah 1:26], kiryah (city), this is the aspect of Jerusalem, the ir hakodesh (holy city) above, clothes the mishpat above. And this is the aspect of: "At that time they shall call Jerusalem the kisei of Hashem; and all the nations shall be gathered unto it, to the name of Hashem... neither shall they walk any more after the sherirus [stubbornness] of their lev ra [evil heart]" [Jeremiah 3:17], for the eish of the malachim in the lev above will subdue their lev ra.


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

ג וזהו בחינת שמירת שבת, כמובא בזהר (בהקדמה דף ה:): "את שבתותי תשמרו" 'שבתותי - דא עגולא ורבוע דלגו'. 'עגולא', בחינת כסא כבוד הנ"ל, בחינת: "וראש עגל לכסא". 'ורבוע', דא משפט, בבחינת (שמות כ"ח): "רבוע יהיה כפול" הנאמר בחשן המשפט. כי בחל, השכינה מבררת ברורים, ובשבת היא שובתת. ולעתיד שיתבטל כל הרע, בבחינת: "ולא ילכו עוד בשרירות לבם הרע", אזי יהיה יום שכלו שבת. כן על ידי עגולא ורבוע הנ"ל, שעל ידם נתבטל הרע כנ"ל, על ידי זה נתהוה בחינת שבתותי, בחינת עגולא ורבוע:

</div>

3. And this is the aspect of shemiras Shabbos (guarding Shabbat), as brought in the Zohar [Introduction 5b], "My Shabbasos ye shall keep", My Shabbasos, this is igula (circle) and ribua (square) within. Igula, the aspect of kisei kavod (throne of glory) above, the aspect of: "And a rosh agol [round head] to the kisei". And ribua, this is mishpat (judgment), in the aspect of: "It shall be rabua [square] and kafool [double]" [Exodus 28:16], said about the choshen hamishpat (breastplate of judgment). For on a weekday the Shechinah (Divine Presence) clarifies berurim (clarifications), and on Shabbat she rests. And in the future when all ra (evil) will be nullified, in the aspect of "And they shall not walk any more in the sherirus of their lev ra", then it will be a yom shekulo Shabbos (day that is all Shabbat). Similarly, through igula and ribua above, through them ra is nullified as above, through this is formed the aspect of My Shabbasos, the aspect of igula and ribua.


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

ד וזהו בחינת: 'בטול האסור בששים'. 'ששים', זה בחינת 'עגולא', בחינת סמ"ך, שהיא עגולא. בחינת כסא כבוד, בחינת (איוב ל"ו): "ואת מלכים לכסא", בחינת (שיר השירים ו): "ששים המה מלכות". והאסור שהיא הקלפה, נתבטל על ידי כסאות למשפט ואין זוכר אלא עגולא, כי זה באתגליא, ורבוע מכסה בעגולא ועקר הכח של הסמ"ך, אינה אלא מרבוע, הינו מהמ"ם, בבחינת (דברים כ"ה): "ארבעים יכנו". כי הסמ"ך מקבלת מהמ"ם, שהיא כסאות למשפט: וזה פרוש (שבת ק"ד): 'מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדים'. 'מ"ם', זה רבוע, ו'סמ"ך' זה עגולא הנ"ל. שבלוחות הלב, כמו שכתוב (משלי ג): "כתבם על לוח לבך". 'בנס עומדין', 'בנס', זה בחינת שבת, בחינת (שמות ל"א): "אות היא לעולם":

</div>

4. And this is the aspect of: bitul (nullification) of the isur (prohibition) in shishim (sixty). Shishim, this is the aspect of igula, the aspect of samech, which is igula, the aspect of kisei kavod, the aspect of: "And melachim [kings] to the kisei" [Job 36:7], the aspect of: "Shishim [threescore] are the melachos [queens]" [Song of Songs 6:8]. And the isur, which is the klipah (shell), is nullified through kis’os lemishpat (thrones for judgment). And one remembers only igula, for this is in isgalya (revealed) and ribua is covered in igula. And the main koach (power) of the samech is only from ribua, which is from the mem in the aspect of: "Forty stripes he may give him" [Deuteronomy 25:3]. For the samech receives from the mem, which is kis’os lemishpat. And this is the interpretation [Shabbat 104a]: Mem and samech in the luchos (tablets) stood by nes (miracle). Mem, this is ribua, and samech, this is igula above, which in the luchos halev (tablets of the heart), as it is written: "Write them upon the luach [tablet] of thy lev" [Proverbs 3:3], by nes they stand, by nes, this is the aspect of Shabbat, the aspect of: "A os [sign] it is forever" [Exodus 31:17].


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

ה וזהו (ישעיה נ"ו): "ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם טוב מבנים ומבנות". 'יד ושם' דיקא, בזכות שמירת שבתותי הנ"ל, הינו עגולא ורבוע הנ"ל. 'יד', בחינת רבוע, בחינת משפט הנ"ל, בבחינת (דברים ל"ב): "ותאחז במשפט ידי". 'שם' זה בחינת עגולא, בבחינת (תהלים כ"ג): "ינחני במעגלי צדק למען שמו": ו'יד', הינו שיהיה לו כח להעמיד תלמידים הגונים, ולהמשיך בהם רוח חכמה, כמו שכתוב (דברים ל"ד): "ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה ידיו עליו". וכח הזה יהיה לו מבית ה', שמעין החכמה יוצא מבית ה' (יואל ד), "כי בחכמה יבנה בית" (משלי כ"ד): 'ושם', הינו שיזכה לשם טוב, שכל הנפשות יתאוו תאוה להיות נשרשים בשמו. כי השם הוא הנפש, בבחינת (בראשית ב): "נפש חיה הוא שמו". ויתאוו להיות נשרשים בנפשו, בבחינת (ישעיה כ"ו): "לשמך ולזכרך תאות נפש". ולשם הזה יזכו, מחמת בחינת חומה. וזה בחינת 'חומה', בחינת מאריך אף, שיכבש כעסו. כי עשירות וכבישת כעס בחינה אחת, ונקראים חומה. כי מי שהוא מקלקל חומה של עשירות, ולוקח לעצמו כעס וחמה, ומחומה עושה חמה כי שניהם מסטרא דשמאלא, כמו שכתוב (ירמיה א): "מצפון תפתח הרעה" וכתיב (איוב ל"ז): "מצפון זהב יאתה". ועשירות היא חומה, כמו שכתוב (משלי י"ח): "הון עשיר קרית עזו וכחומה נשגבה במשכתו". ובכעס כתיב, (שם כ"ה): "עיר פרוצה אין חומה איש אשר אין מעצור לרוחו". וכשנמשך לאיש עשירות, אזי יש לו חומה, והחומה של עשירות מעצור לכעסו. ולפעמים כשמתגבר בכעסו, ומקלקל החומה של עשירות, נמצא שהכעס מזיק לעשירות. וכשהיצר מסית לאדם שיכעוס, ידע שבזאת השעה ישפיעו לו מלמעלה איזה סך ממון, והיצר רוצה לקלקל זאת ההשפעה. ועקר שמירת השם, שמירת הנפש, אינו אלא שישמר מכעס. כי הכעס פוגם בנפשו, בבחינת (איוב י"ח): "טורף נפשו באפו". אבל כששומר את עצמו מכעס ומגדיל החומה של עשירות, ובזה מגדיל נפשו ושמו, אזי כל הנפשות תאבים להכלל בנפשו. כי כל הנפשות שרשם בעשירות, בבחינת (דברים כ"ד): "ואליו הוא נושא את נפשו". בשביל זה, 'הגוזל ממון ישראל כאלו גוזל את נפשו' (בבא קמא קי"ט), בבחינת (משלי כ"ב): "וקבע את קבעיהם נפש". בשביל זה הכל תאבים לקרב את עצמו לעשיר, כי שם שרש נפשם. נמצא זה שזכה להעמיד תלמידים חכמים, וזכה שיכללו בנפשו נפשות של רבים, בודאי זה טוב מבנים ובנות. כי בנים ובנות הם מעטים, ואלו הם מרבים. וכלם מקבלים חיות ממנו, וכאלו ילדם: וזה פרוש (בראשית י"ב): "ואברכך ואגדלה שמך", ופרש רש"י: 'ואברכך - בממון'. כי עקר גדול השם והנפש, הוא על ידי עשירות כנ"ל: וכל זה נעשה על ידי כסא ומשפט הנ"ל, כי על ידי שמכלכל דבריו במשפט, על ידי זה יכול ללמד לתלמידים חכמתו, ולא יזיק להם. כי עקר הלמוד תלוי בזה, שיכלכל דבריו במשפט (תהלים קי"ב). כמו שכתוב (אבות פרק א): 'חכמים הזהרו בדבריכם וכו', וישתו התלמידים הבאים וכו'. ועל ידי הכבוד שנתגדל, על ידי זה נתגדל נפש המגדל את הכבוד. כי הנפש בכבוד, בבחינת (בראשית מ"ט): "בסדם אל תבא נפשי" וכו'. וכשנתגדל שמו ונפשו, על ידי זה כל הנפשות תאבים להכלל בנפשו ובשמו הנ"ל: וזה פרוש: (משלי י"ט): "בית והון נחלת אבות". 'בית והון', זה בחינת: "בביתי ובחומותי" וכו'. זה הכח מקבל מאבות, שהאבות היו מגירים גרים, כמו שכתוב גבי אברהם (בראשית י"ב): "ואת הנפש אשר עשו", וכתיב (שם ל"א): "וישב יעקב בארץ מגורי אביו", ואיתא במדרש (בראשית פרשה פ"ד): 'מלמד שיצחק גיר גרים', וזה: "מגורי אביו". וכתוב ביעקב (שם ל"ה): "ויאמר יעקב אל ביתו ולאשר עמו", הינו הגרים, "הסירו את אלקי הנכר":

</div>

5. And this is: "And I will give them in My bayis [house] and within My chomos [walls] a yad [monument] and a sheim [name] better than banim [sons] and banos [daughters]" [Isaiah 56:5]. Yad and sheim precisely, through shemiras My Shabbasos above, which is igula and ribua above. Yad, the aspect of ribua, the aspect of mishpat (judgment) above, in the aspect of: "And let Thy yad hold fast to mishpat" [Deuteronomy 32:41]. Sheim, this is the aspect of igula, in the aspect of: "He leadeth me in maagalei [circles of] tzedek [righteousness] for His sheim’s sake" [Psalms 23:3]. And yad, which is, that he will have koach (power) to establish worthy talmidim (disciples) and to draw in them ruach chokhmah (spirit of wisdom), as it is written: "And Yehoshua the son of Nun was full of the ruach chokhmah; for Moshe had laid his yadayim [hands] upon him" [Deuteronomy 34:9]. And this koach will be to him from the beis (house) of Hashem, that the mayan hachokhmah (spring of wisdom) comes out from the beis of Hashem: "For with chokhmah a bayis is built" [Proverbs 24:3]. And sheim, which is, that he will merit a sheim tov (good name), that all the nefashos (souls) will desire a ta’avah (desire) to be rooted in his sheim. For the sheim is the nefesh in the aspect of: "A nefesh chayah [living soul] is his sheim" [Genesis 2:19, interpretive paraphrase]. And they will desire to be included in his nefesh, in the aspect of: "Unto Thy sheim and unto Thy zichrecha [memorial] is the ta’avas nefesh [desire of the soul]" [Isaiah 26:8]. And this is the aspect of chomah (wall), the aspect of ma’arich af (long-suffering), that he will conquer his ka’as (anger). For ashirus (wealth) and keviyas ka’as (conquering anger) are one aspect. And they are called chomah, for one who damages the chomah of ashirus and takes for himself ka’as and cheimah (wrath) and from chomah makes cheimah [wordplay: chomah (חוֹמָה, wall) becomes cheimah (חֵמָה, wrath)], for both are from the sitra dismala (left side), as it is written: "Out of the tzafon [north] ra’ah [evil] shall break forth" [Jeremiah 1:14]. And it is written: "From the tzafon comes zahav [gold]" [Job 37:22]. "The hon [wealth] of the ashir [rich man] is his kiryas ozo [strong city], and as a chomah nisgavah [high wall] in his maskis [conceit]" [Proverbs 18:11]. "

ir perutzah [city broken down] without a chomah is a man whose ruach [spirit] is without maatzor [restraint]" [Proverbs 25:28]. And when ashirus is drawn to the man, then he has a chomah, and the chomah of ashirus is a maatzor to his ka’as. And sometimes when he strengthens in his ka’as and damages the chomah of ashirus, it turns out that the ka’as damages the ashirus. And when the yetzer incites the man that he should be angry, he should know that at that hour they will influence to him from above some sach mamon (sum of money), and the yetzer wants to damage this hashpa’ah (influence). And the main shemirah (guarding) of the sheim, shemirah of the nefesh, is only that he

guard

from ka’as, for ka’as damages his nefesh, in the aspect of: "He tears his nefesh in his af [anger]" [Job 18:4]. But when he guards himself from ka’as and enlarges the chomah of ashirus and with this enlarges his nefesh and his sheim, then all the nefashos desire to be included in his nefesh and in his sheim above [wordplay: sheim (שֵׁם, name) and nefesh (נֶפֶשׁ, soul) connect through desire for inclusion]. And this is the interpretation: "Bayis and hon [riches] are an inheritance from avos [fathers]" [Proverbs 19:14], bayis and hon, this is the aspect of: "In My bayis and within My chomos" etc. This koach he receives from avos, that the avos converted gerim (converts), as it is written about Avraham: "And the nefesh that they had made" [Genesis 12:5]. And it is written: "And Yaakov dwelt in the land of the megurei [sojournings] of his father" [Genesis 37:1]. And it is in the Midrash [Bereishit Rabbah, parsha 84]: Teaches that Yitzchak converted gerim, and this is "megurei of his father". "And Yaakov said unto his beiso [household] and to all that were with him", which is the gerim, "Put away the strange gods" [Genesis 35:2].


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

ו ודע, שיש כמה רשעים שאסור לקרבם תחת כנפי עבודתו, כי הם מורידים את המקרבם ממדרגתו. כמו שמצינו גבי משה, שקרב את הערב רב, ואחר כך על ידי זה אמר לו הקדוש ברוך הוא: "לך רד כי שחת עמך" (שמות ל"ב). ואין כח במשפט הנ"ל, להכניע הרע שלהם. וכשאין משפט, אזי בא קלקול גדול, הן במלאכים הנעשים על ידי משפט הנ"ל, הן בעגולא ורבוע הנ"ל: וזה פרוש, (שבת ל"א): 'מפני מה עיניהם של תרמודיים טרוטות'. 'תרמוד', זה בחינת רשעים שאין מקבלין גרים מהם (כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה יבמות ט"ז 'אין מקבלין גרים מן התרמודיין'). וכל המקרבם, עיניהם 'טרוטות'. זה בחינת קלקול שבת, 'שין', תלת גונא דעינא. 'בת', בת עין (תקונא שבעין). בחינת קלקול החומה ובית הנ"ל, שהם בחינת עינים. כי עין על שם החכמה נאמר, כמו שכתוב (בראשית ג): "ותפקחנה עיני שניהם" (כמו שפרש"י שם). ועל הנפש נאמר, (קהלת ו): "טוב מראה עינים מהלך נפש". וזה בחינת פגם הכעס בחינת (תהלים ו): "עששה מכעס עיני" וזה בחינת עשירות, בחינת (קהלת ה): "ברבות הטובה רבו אוכליה ומה כשרון לבעליו כי אם ראות עיניו". ושאלו את הלל הנשיא: 'מפני מה עיניהם טרוטות'. הינו מקלקלין כל הבחינות עינין הנ"ל, כשמקרבין את שאינן ראויין לקרבן, כגון 'התרמודיים' והשיב הלל: 'מפני שדרין בין החולות'. הינו שאלו הרשעים, הצלחתן כל כך חזק, עד שאין יכלת בכח המשפט להכניע רשעתן. וזה (תהלים י): "יחילו דרכיו בכל עת מרום משפטיך מנגדו". וזה: 'בין החולות', בחינת 'יחילו', בחינת הצלחתן, עד שאין משפט כנגדם. וזה ידוע שצריך משפט כנ"ל, ומחמת שמרום משפט מנגדם, על ידי זה בחינת העינין בקלקול.

</div>

And know, that there are several resha’im (wicked) that it is forbidden to bring them close under the wings of His service, for they bring down the one who brings them close from his madreigah (level), as we found about Moshe, that he brought close the eirev rav (mixed multitude), and afterward through this Hashem blessed be He said to him: "Go, get thee down; for thy people is corrupt" [Exodus 32:7]. And there is no koach (power) in the mishpat (judgment) above to subdue their ra (evil). And when there is no mishpat, then comes great kilkul (damage), both in the malachim (angels) that are made through the mishpat above, both in the igula and ribua above. And this is the interpretation [Shabbat 31a]: Why are the einayim (eyes) of the Tarmudi’im (Tarmudians) terutos (bleary). Tarmud, this is the aspect of resha’im that one does not receive gerim from them [as our Rabbis, of blessed memory, said [Yevamot 16a]: One does not receive gerim from the Tarmudi’im]. And all who bring them close, their einayim are terutos, this is the aspect of kilkul of Shabbat, shin, three gavna (colors) of the eina (eye), bas (daughter), bas ayin (daughter of eye) [Tikkunei Zohar 70]. The aspect of kilkul of the chomah and bayis above, which are the aspect of einayim, for ayin is said about chokhmah (wisdom), as it is written: "And the einei [eyes] of them both were opened" [Genesis 3:7] [as Rashi interpreted there]. And about the nefesh it is said: "The mareh einayim [seeing of the eyes] is better than the halach nefesh [wandering of the soul]" [Ecclesiastes 6:9]. And this is the aspect of pegam (damage) of ka’as, the aspect of: "My ayin is consumed because of ka’as" [Psalms 6:8]. And this is the aspect of ashirus, the aspect of: "When tovah [goods] increase, they are increased that eat them; and what kishron [advantage] is there to the owner thereof, saving the re’us einav [beholding of them with his eyes]" [Ecclesiastes 5:10]. And they asked Hillel the prince why their einayim are terutos, which is, damaged all the aspects of einayim above when bringing those who are not worthy to bring close, such as the Tarmudi’im. And Hillel answered: Because they dwell among the cholos (sands), which is, that these resha’im, their hatzlachah (success) is so strong until there is no yecholes (ability) in the koach of mishpat to subdue their rish’asan (wickedness): "His ways yachilu [prosper] at all times; Thy mishpatecha [judgments] are marom [far above] out of his sight" [Psalms 10:5].


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

(עד כאן לשון רבנו, זכרונו לברכה)

</div>

And this is: Among the cholos, the aspect of yachilu, the aspect of their hatzlachah, until mishpat is not against them.


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

(תלת נפקין מחד שבסימן נ"ח, וזאת התורה של היכל הקדש, שניהם נאמרו כאחד, בתורה אחת, על פסוק: "אשרי העם ידעי תרועה". אך אחר כך כשכתבם חלקם לשני תורות. וכשקבלתי מאתו תורות אלו בכתב, אמר לי חלקתים לשנים. והבנתי שהיה לו כונה בזה, וה' יודע כונתו:)

</div>

And this is known that one needs mishpat as above, and because "mishpatecha marom out of his sight", through this the aspect of the einayim in kilkul [up to here the language of our Rebbe, of blessed memory] [Three go out from one, which is in siman 58, and this Torah of the heichal hakodesh, both were said as one in one Torah on the verse: "Happy is the people that know the teruah [blast]" [Psalms 89:16], but afterward when he wrote them, he divided them into two Torahs, and when I received from him these Torahs in writing, he said to me, I divided them into two].



# Call Joshua

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/6/

# Call Joshua

<div dir="rtl">ויאמר ה אל משה, קרא את יהושע וכו</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/6


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

ויאמר ה' אל משה, קרא את יהושע וכו' (דברים ל"א)

</div>

Likutay Moharan 6

Call Joshua

[In the language of our Rebbe, his memory for blessing] And Hashem said to Moshe, call Joshua etc.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

א כי צריך כל אדם למעט בכבוד עצמו ולהרבות בכבוד המקום (עיין תנד"א פי"ג, מ"ר במדבר פ' ד'.). כי מי שרודף אחר הכבוד, אינו זוכה לכבוד אלקים, אלא לכבוד של מלכים, שנאמר בו (משלי כ"ה): "כבד מלכים חקר דבר", והכל חוקרים אחריו ושואלים: מי הוא זה ואיזהו, שחולקים לו כבוד הזה, וחולקים עליו, שאומרים שאינו ראוי לכבוד הזה. אבל מי שבורח מן הכבוד, שממעט בכבוד עצמו ומרבה בכבוד המקום, אזי הוא זוכה לכבוד אלהים, ואז אין בני אדם חוקרים על כבודו אם הוא ראוי אם לאו, ועליו נאמר (שם): "כבד אלהים הסתר דבר", כי אסור לחקר על הכבוד הזה.

</div>

(Deuteronomy 31:14)
1. Because every man needs to diminish in his own honor and to increase in the honor of the Place (see

Tikkunei

Zohar tikkun 13, Midrash Rabbah Ba 80:4) because one who pursues after honor does not merit to honor of G-d but to honor of kings, that is said in him "Honor of kings search a matter" (Proverbs 25:2) and all search after him and ask. Who is this and what is he, that they give him this honor and dispute on him that say that he is not worthy for this honor but one who flees from the honor that diminishes in his own honor and increases in the honor of the Place then he merits to honor of G-d and then people do not search on his honor if he is worthy or not and on him is said "Honor of G-d conceal a matter" (Proverbs 25:2) because forbidden to search on this honor


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

ב ואי אפשר לזכות לכבוד הזה, אלא על ידי תשובה. ועקר התשובה - כשישמע בזיונו, ידם וישתק, כי לית כבוד בלא כ"ף (זוהר פנחס רנ"ה:). והכ"ף הוא כתר (שם ובתיקונים), בחינת אהיה, בחינת תשובה, כי אהיה דא אנא זמין למהוי. הינו קדם התשובה, עדין אין לו הויה, כאילו עדיין לא נתהוה בעולם, כי טוב לו שלא נברא משנברא, וכשבא לטהר את עצמו ולעשות תשובה, אז הוא בבחינת אהיה, הינו שיהיה לו הויה בעולם, הינו אנא זמין למהוי. וזה בחינת כתר, כי כתר לשון המתנה, בחינת תשובה, כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (יומא לח: לט.): 'הבא לטהר מסיעין לו משל לאחד, שבא לקנות אפרסמון. אומרים לו: המתן' וכו', וזה בחינת כתר, כמו שכתוב (איוב ל"ו): "כתר לי זעיר ואחוך". אבל קדם התשובה אזי בחינת אהיה בהסתרת פנים ממנו, כי עדין לא הכין את עצמו למהוי בעולם, והסתרת פני אהיה גימטריא דם*, הינו שפיכות דמים ובזיונות, על שם (שמואל א ב): "ובזי יקלו", כי עדין הדם שבחלל השמאלי שבלב, ששם מדור היצר הרע, כמו שכתוב (קהלת י): "ולב כסיל לשמאלו", עדין הוא בתקף ועז. ובשביל זה באין עליו בזיונות ושפיכות דמים, כי זה בחינת הסתרת והחזרת פני אקי"ה, גימטריא - דם.

</div>

And impossible to merit to this honor except by teshuvah and main teshuvah when he hears his disgrace, he is silent and quiet because there is no honor without kaf (Zohar Pinchas 255a there and in

Tikkunim

) and the kaf is

keter

aspect of

Ehyeh

aspect of teshuvah because

Ehyeh

this I am ready to be that is before the teshuvah still he has no existence as if still not formed in the world because good for him that not created than that created and when he comes to purify himself and to do teshuvah then he is in aspect of

Ehyeh

that is that will be to him existence in the world that is I am ready to be and this aspect of

keter

because

keter

language of waiting aspect of teshuvah as our sages, their memory for blessing, said (Yoma 38b 39a) one who comes to purify they help him. Parable to one, that came to buy balsam they say to him: wait etc.
and this aspect of

keter

as it is written "Crown for me a little and I will show you" (Job 36:2) but before the teshuvah then aspect of

Ehyeh

in concealment of face from him because still not prepared himself to be in the world and concealment of face of

Ehyeh

gematria dam that is bloodshed and disgraces on name "And despisers are despised" (1 Samuel 2:30) because still the blood that in the left chamber that in the heart, that there dwelling of the evil inclination as it is written "And heart of fool to his left" (Ecclesiastes 10:2) still it in strength and might and for this come upon him disgraces and bloodshed because this aspect of concealment and return of face of


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

*פרוש: כי אחורי שם אהיה הוא בגימטריא דם, כמובא. הינו כשכותבין השם באחורים, דהינו א, אה, אהי, אהיה, שחוזרין בכל פעם לאחור, הוא בגימטריא דם, וזהו בחינת החזרת והסתרת פני אהיה, שעולה דם:

</div>

Ehyeh

, gematria dam [interpretation: because behind of name

Ehyeh

it in gematria dam, as brought.
that is when write the name backwards that is a, ah, ahi,

ahyeh

, that return each time backwards it in gematria dam and this aspect of return and concealment of face of


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

ותקון לזה, שיהפך דם לדם, שיהיה מן השומעים חרפתם ואינם משיבים ולא ידקדק על בזיון כבודו. וכשמקים דם לה', אז הקדוש ברוך הוא מפיל לו חללים חללים, כמו שכתוב (תהלים ל"ז): "דום לה' והתחולל לו והוא יפיל לך חללים" (כמו שדרשו רבותינו ז"ל גטין ז.), הינו: "ולבי חלל בקרבי" (תהלים ק"ט), הינו על ידי זה נתמעט הדם שבחלל השמאלי, וזה בחינת זביחת היצר הרע, ועל ידי זה זוכה לכבוד אלקי, כמו שכתוב (שם נ): "זבח תודה יכבדנני", ודרשו חכמינו, זכרונם לברכה (סנהדרין מג:) על זביחת היצר הרע:

</div>

Ehyeh

, that ascends dam] and repair for this, that he turn dam to

dom

that will be from those hearing their reproach and not replying and not precise on disgrace of his honor and when he fulfills

dom

to Hashem then the Holy One blessed be He fells for him corpses

corpses

as it is written "Be silent to Hashem and wait for Him" (Psalms 37:7) and He will fell for you corpses (as our Rabbis

z"l

expounded Gittin 7a) that is: "And my heart corpse within me" (Psalms 109:22) that is by this is diminished the blood that in the left chamber and this aspect of slaughter of the evil inclination and by this merits to divine honor as it is written "One who slaughters thanksgiving honors Me" (Psalms 50:23) and our sages, their memory for blessing, expounded (Sanhedrin 43b) on slaughter of the evil inclination


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

ג וצריך לאחז תמיד במדת התשובה, כי מי יאמר: "זכיתי לבי, טהרתי מחטאתי" (משלי כ), כי בשעה שאדם אומר: חטאתי, עויתי, פשעתי, אפלו זה אי אפשר לומר בבר לבב בלי פניה. (וזהו: מי יאמר: "זכיתי לבי, טהרתי מחטאתי", הינו מי יוכל לומר, שלבו זך וטהור מפניות, אפלו בשעה שאומר: חטאתי וכו'. וזהו: "מי יאמר וכו': טהרתי מחטאתי", הינו שיהיה טהור מן החטאתי, עויתי, פשעתי שאמר, כי גם אז אינו זך וטהור בלי פניות, כנ"ל). נמצא, שצריך לעשות תשובה על התשובה הראשונה, הינו על חטאתי, עויתי, פשעתי שאמר, כי עליו נאמר (ישעיהו כ"ט): "בשפתיו כבדוני", כי על ידי תשובה זוכה לכבוד ה', "ולבו רחק ממני". ואפלו אם יודע אדם בעצמו, שעשה תשובה שלמה, אף על פי כן צריך לעשות תשובה על תשובה הראשונה. כי מתחלה כשעשה תשובה עשה לפי השגתו, ואחר כך בודאי כשעושה תשובה, בודאי הוא מכיר ומשיג יותר את השם יתברך. נמצא לפי השגתו שמשיג עכשו, בודאי השגתו הראשונה הוא בבחינת גשמיות. נמצא, שצריך לעשות תשובה על השגתו הראשונה, על שהתגשם את רוממות אלקותו. וזה בחינת עולם הבא, שיהיה כלו שבת, הינו כלו תשובה, כמו שכתוב (דברים ל): "ושבת עד ה' אלקיך", כי עקר עולם הבא הוא השגת אלקותו, כמו שכתוב (ירמיהו ל"א): "וידעו אותי למקטנם ועד גדולם". נמצא בכל עת שישיגו השגה יתרה, אזי יעשו תשובה על ההשגה הראשונה. וזה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה: (שם בסנהדרין): 'כל הזובח את יצרו', הינו בחינת תשובה, בחינת: "ולבי חלל בקרבי", בחינת דם לה', בחינת אקיה, בחינת כתר, בחינת כבוד, כנ"ל, 'ומתודה עליו', הינו שמתודה על זביחת יצרו, הינו שעושה תשובה על תשובתו והשגתו הראשונה, 'כאלו כבדו להקדוש ברוך הוא בשני עולמות'. כי תשובה הראשונה, בחינת כבוד עולם הזה. ואחר התשובה שזוכה להשגה יתרה, ומכיר ביותר את רוממות אלקותו, ועושה תשובה על תשובתו, זאת התשובה הוא בחינת כבוד עולם הבא. וזה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (פסחים נ.): "אור יקרות וקפאון" (זכריה י"ד), 'אור שהוא יקר בעולם הזה, יהיה קפוי וקל לעולם הבא'. נמצא בעולם הבא, כשיזכו להשגה יתרה באלקותו, בודאי יתחרטו ויעשו תשובה על השגת עולם הזה, כי השגת עולם הזה בבחינת גשם נגד השגת עולם הבא. וזה כאלו כבדו להקדוש ברוך הוא בשני עולמות, כי זביחת היצר היא תשובה הראשונה, הוא בחינת כבוד עולם הזה, והודוי על זביחת היצר, הינו תשובה שניה, היא בחינת כבוד עולם הבא, שהכבוד הראשון נעשה קפוי וקל, נגד הכבוד השני. וזה שאומר הקדוש ברוך הוא (תהלים נ): "אלה עשית והחרשתי, דמית היות אהיה כמוך", כי האדם על ידי שמחריש, נעשה בחינת אקיה, כנ"ל. אבל הקדוש ברוך הוא, מה שמחריש לאדם, אין זה בשביל אקיה, חס ושלום, כי זה אין שיך אצל הקדוש ברוך הוא. אין זה אלא כדי שיקבלו ענשם בעולם הבא, שאז מסדרין לעיניו עוונותיו, ויוכיח אותו על פניו, וזה: אוכיחך ואערכה לעיניך:

</div>

3. And needs to hold always in attribute of teshuvah because who will say: "I have made my heart innocent, I am pure from my sin" (Proverbs 20:9) because at the time that a man says: I have sinned, I have transgressed, I have rebelled even this impossible to say with pure heart without bias [and this is: who will say: "I have made my heart innocent, I am pure from my sin" that is who can say that his heart pure and clean from biases even at the time that he says: I have sinned etc. and this is: "I am pure from my sin" that is that will be pure from the I have sinned, I have transgressed, I have rebelled that he said because also then he not pure and clean without biases, as above] found, that needs to do teshuvah on the first teshuvah that is on I have sinned, I have transgressed, I have rebelled that he said because on him is said "With his lips he honored Me" (Isaiah 29:13) because by teshuvah merits to honor of Hashem "And his heart far from Me" (Isaiah 29:13) and even if a man knows in himself, that he did complete teshuvah even so needs to do teshuvah on the first teshuvah because from the beginning when he did teshuvah he did according to his attainment and after that certainly when he does teshuvah certainly he recognizes and attains more the Name blessed be He found according to his attainment that he attains now certainly his first attainment it aspect of materiality found, that needs to do teshuvah on his first attainment on that he materialized the exaltation of His divinity and this aspect of the world to come that will be all Shabbat, that is all teshuvah as it is written "And you return to Hashem your G-d" (Deuteronomy 30:2) because main world to come it attainment of His divinity as it is written "And they know Me from their small to their great" (Jeremiah 31:33) found at every time that they attain additional attainment then they do teshuvah on the first attainment and this that our sages, their memory for blessing, said (there in Sanhedrin). All who sacrifices his inclination that is aspect of teshuvah aspect of: "And my heart corpse within me" aspect of

dom

to Hashem aspect of

Ehyeh

aspect of

keter

aspect of honor, as above and confesses on it that is that confesses on sacrifice of his inclination that is that does teshuvah on his teshuvah and his first attainment as if he honored the Holy One blessed be He in two worlds because teshuvah the first aspect of honor of this world and after the teshuvah that he merits to additional attainment and recognizes more the exaltation of His divinity and does teshuvah on his first teshuvah this teshuvah it aspect of honor of the world to come that the first honor is made frozen and light against the second honor and this that says the Holy One blessed be He (Psalms 50:20). "These you did and I was silent, you thought to be I will be like you" because the man by that he is silent is made aspect of

Ehyeh

, as above but the Holy One blessed be He, what that He is silent to the man this not for

Ehyeh

, G-d forbid because this not applicable at the Holy One blessed be He this only in order that they receive their punishment in the world to come that then arrange before his eyes his iniquities and reprove him to his face and this: I will reprove you and set before your eyes
4. And when a man wants to go in ways of teshuvah needs to be expert in

halakhah

and needs to have to him two

expertises

that is expert in running, expert in returning as it is written fortunate who enters and exits (Zohar

Vayakhel

213a,

Haazinu

292b) and this aspect of "If I ascend heaven there You" (Psalms 139:8) aspect of enter aspect of expert in running "And make bed

Sheol


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

ד וכשרוצה אדם לילך בדרכי התשובה, צריך להיות בקי בהלכה, וצריך להיות לו שני בקיאות, הינו בקי ברצוא, בקי בשוב, כמו שכתוב: 'זכאה מאן דעיל ונפיק' (זהר ויקהל ריג:, האזינו רצב.). וזה בחינת (תהלים קל"ט): "אם אסק שמים - שם אתה", בחינת עיל, בחינת בקי ברצוא. "ואציעה שאול - הנך", בחינת ונפיק, בחינת בקי בשוב. וזה (שיר השירים ו): "אני לדודי ודודי לי". 'אני לדודי', - זה בחינת עיל. 'ודודי לי' זה בחינת ונפיק. [וזה סוד כונת אלול], וזה עקר כבודו. וזה (ישעיהו נ"ח): "וכבדתו מעשות דרכיך". 'דרכיך' לשון רבים. הינו עיל ונפיק, וכשיש לו אלו השני בקיאות הנ"ל, אזי הוא הולך בדרכי התשובה וזוכה לכבוד ה', כמו שכתוב: "וכבדתו מעשות דרכיך" הינו שזוכה לכתר, כי לית כבוד בלא כף, ואז ימין ה' פשוטה לקבל תשובתו [וזה סוד כונת אלול]:

</div>

behold You" (Psalms 139:8) aspect of and exit aspect of expert in returning and this is (Song of Songs 6:3): "I to my beloved and my beloved to me" I to my beloved, this aspect of enter and my beloved to me this aspect of and exit [and this secret of intention of Elul] and this main his honor and this (Isaiah 58:13): "And honor it from doing your ways" your ways language of plural that is enter and exit and when he has these two

expertises

above then he goes in ways of teshuvah and merits to honor of Hashem as it is written: "And honor it from doing your ways" that is that merits to

keter

because there is no honor without kaf and then right of Hashem extended to receive his teshuvah [and this secret of intention of Elul]
5. And by the silence and the quiet is made aspect of

chirik

as brought in

Tikkunim

(in introduction 7a) "And under His feet like work of brick of sapphire" (Exodus 24:10) this

chirik

and this aspect of "And the earth

hadom

My feet" (Isaiah 66:1)

hadom

this aspect of silence and this aspect of the lower point of form of alef and point the upper that on the alef this aspect of


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

ה ועל ידי הדמימה והשתיקה נעשה בחינת חיריק, כמובא בתקונים (בהקדמה ז.). "ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר" (שמות כ"ד) - דא חיריק, וזה בחינת (ישעיהו ס"ו): "והארץ הדם רגלי". 'הדם' - זה בחינת דמימה, וזה בחינת הנקדה התחתונה של תמונת א. ונקדה העליונה שעל האלף זה בחינת כתר, בחינת (יחזקאל א): "וממעל לרקיע אשר על ראשם אבן ספיר דמות כסא", 'דמתכסיא לעילא מוא"ו שבאל"ף, דמתקריא רקיע' (שם בתקונים), והנקדה היא כסא דמתכסיא, כמו שכתוב (חגיגה יג.): "במפלא ממך אל תדרש, ובמכסה ממך אל תחקר", וזה בחינת: "כבוד אלקים הסתר דבר", בחינת כתר. והוא"ו שבתוך האלף, הוא רקיע, שמים, אש ומים, בחינת הבושה שנשתנה פניו לכמה גונין (עיין חא"ג ברכות ו: [בד"ה מאי כרום]). וזה בחינת רקיע כלליות הגונין. ונעשה על ידי זה אדם לשבת על הכסא, כמו שכתוב (שם ביחזקאל): "ודמות כמראה אדם עליו מלמעלה", 'כי לית אדם בלא אל"ף' (שם). וזה אותיות אדם, אלף דם. הינו על ידי דם לה', נעשה אל"ף, ונעשה אדם לשבת על הכסא (עיין זוהר תזריע דף מח). כי הוא"ו שבתוך האלף הוא רקיע כלליות הגונין, הינו הבושה, כנ"ל. והנקדה התחתונה היא השתיקה והדמימה, כמו שכתוב: "והארץ הדם רגלי", וזה בחינת חיריק, בחינת: "ותחת רגליו", והנקדה העליונה הוא כסא דמתכסיא, בחינת תשובה, בחינת: "כבוד אלקים הסתר דבר", בחינת: "במכסה ממך אל תחקר", בחינת: "וממעל לרקיע דמות כסא וכו', ונעשה אדם לשבת על הכסא", בחינת: "כמראה אדם עליו מלמעלה". ואז נעשה יחוד בין חמה ללבנה, שהשמש מאיר ללבנה, ונעשה יחוד בין משה ויהושע, כי (בבא בתרא עה.) 'פני משה כפני חמה', ודא נקדה העליונה, בחינת כסא, בחינת משה, כמו שכתוב (תהלים פ"ט): "וכסאו כשמש נגדי", בחינת: "וממעל לרקיע דמות כסא". והנקדה התחתונה היא יהושע, בחינת לבנה, בחינת: "ותחת רגליו כמעשה לבנת", דא לבנה. והוא"ו שבתוך האלף הוא הרקיע, הוא בחינת האהל, כמו שכתוב (שמות ל"ג): "ויהושע בן נון לא ימיש מתוך האהל". ו'אהל' הוא רקיע, כמו שכתוב (ישעיהו מ): "וימתחם כאהל לשבת", וכתיב (תהלים ק"ד): "נוטה שמים כיריעה", וזה (שמות כ"ו): "יריעות האהל". וכסא העליון, הינו נקדה העליונה נחלקת לשלש טפין. כי תשובה צריך להיות בשלש תנאים, כמו שכתוב (ישעיהו ו): "פן יראה בעיניו, ובאזניו ישמע, ולבבו יבין ושב". ואלו השלש בחינות הם נקדת סגו"ל, 'וסגול דא חמה' (תקונים בהקדמה ז:), הינו פני משה כפני חמה.

</div>

keter

aspect of "And from above the firmament that on their head stone of sapphire likeness of throne" (Ezekiel 1:26) that covered above from vav that in alef, that called firmament (there in the

Tikkunim

) and the point she throne that covered as it is written (Chagigah 13a) in the wondrous from you do not seek, and in the covered from you do not investigate and this aspect of: "Honor of G-d conceal a matter" aspect of

keter

and the vav that within the alef, he firmament, heaven, fire and water aspect of the shame that changed his face to several colors (see

Chiddushei

Aggadot

Berakhot

6a [dh

mai

krom

]) and this aspect of firmament generality of the colors and is made by this

adam

to sit on the throne as it is written (there in Ezekiel): "And likeness like appearance of

adam

on it from above" because there is no

adam

without alef (there) and this letters

adam

, alef dam. that is by

dom

to Hashem, is made alef and is made

adam

to sit on the throne aspect of: "Like appearance of

adam

on it from above" and then is made unity between sun to moon that the sun illuminates to the moon and is made unity between Moshe and Joshua because (Bava Batra 75a) face of Moshe like face of sun and this point the upper aspect of throne aspect of Moshe as it is written "And His throne like the sun before Me" (Psalms 89:37) aspect of: "And from above the firmament likeness of throne" and the point the lower she Joshua aspect of moon aspect of: "And under His feet like work of brick" this moon and the vav that within the alef he the tent as it is written "And Joshua son of Nun would not depart from within the tent" (Exodus 33:11) and tent he firmament as it is written "And stretches them like a tent to dwell" (Isaiah 40:22) and it is written "Stretches heavens like a curtain" (Psalms 104:2) and this (Exodus 26:11): "Curtains of the tent" and throne the upper that is point the upper divided to three drops because teshuvah needs to be in three conditions as it is written "Lest he see with his eyes, and with his ears hear, and his heart understand and return" (Isaiah 6:10) and these the three aspects they point of

segol

and

segol

this sun (

Tikkunim

in introduction 7a) that is face of Moshe like face of sun
And this interpretation: Said Rabba bar

bar

Chana: One time we were going in desert, and we saw these geese that drop their feathers from fatness, and flow rivers of oil from under them.
And I said to them: Is there to me from you portion to the world to come? One raised to me thigh, and one raised to me wing.
When I came before Rabbi Elazar, he said to me: Israel are destined to give on them the judgment: (Bava Batra 73b)

Rashbam

: that drop their feathers fell feathers of them from much fat: raised to me the wing hinted this your portion to the future to come: to give on them the judgment that in their sin Messiah is delayed, and there is to them pain of living beings, to those geese, because of their fatness that went to search in the good measure of humility that a man puts himself like the desert, to trample.
(see

Eruvin

54a) that all trample on him and saw sages, and this aspect of geese as our sages, their memory for blessing, said (


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

ו וזה פרוש: אמר רבה בר בר חנה: זימנא חדא הוה אזלינן במדברא, וחזינן הני אוזי דשמיטין גדפיהו משמניהו, וקא נגדי נחלי דמשחא מתותיהו. ואמינא להו: אית לי מניכו חולקא לעלמא דאתי? חדא דליא לי אטמא, וחדא דליא לי גדפא. כי אתאי לקמיה דרבי אלעזר, אמר לי: עתידין ישראל לתן עליהם את הדין: (בבא בתרא עג:)

</div>

Berakhot

57a) one who sees goose in dream expect to wisdom that drop their feathers interpreted Rashi: feathers, this aspect of dispute and disgraces as it is written "That men fight" (Deuteronomy 25:11) that is that not pay attention on dispute and disgraces that disgrace them and hear their reproach and not reply and on name of the silence called sages because (Avot 3:13): fence to wisdom silence [because the silence she aspect of

keter

because by the silence merit to teshuvah that she aspect of


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

רשב"ם: דשמיטין גדפיהו נפלו נוצה שלהם מרב שומן: דליא לי גדפא הגביה לי הכנף, רמז - זהו חלקך לעתיד לבוא: לתן עליהם את הדין שבחטאתם מתעכב משיח, ויש להם צער בעלי חיים, לאותן אוזין, מחמת שומנן:

</div>

keter

, as above] and this language of drop as it is written "Drop all owner of loan his hand" (Deuteronomy 15:2) that is that not demand his insult and this aspect of: fence to wisdom silence fence precisely this aspect of

keter

that he aspect of fence and fence around

around

that surrounds and crowns and adorns the wisdom and this the


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

שהלך - לחקר במדה הטובה של ענוה, שאדם משים עצמו כמדבר לדוש (עיין עירובין נ"ד.) שהכל דשין עליו. וראה חכמים, וזה בחינת אוזי, כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (ברכות נז:): 'הרואה אוז בחלום יצפה לחכמה'. דשמיטין גדפיהו - פרש רש"י: נוצות, זה בחינת מחלקת ובזיונות, כמו שכתוב (דברים כ"ה): "כי ינצו אנשים", הינו שאין משגיחין על מחלקת ובזיונות שמבזין אותן, ושומעים חרפתן ואינם משיבים. ועל שם השתיקה נקראים חכמים, כי (אבות ג): 'סיג לחכמה - שתיקה': [כי השתיקה היא בחינת כתר*]. וזה לשון דשמטין, כמו שכתוב (דברים ט"ו): "שמוט כל בעל משה ידו", הינו שלא יתבע עלבונו.

</div>

keter

, that he aspect of fence is made from the silence, as above and this interpretation from their fatness from language: "You grew fat thickened" (Deuteronomy 32:15) [that is because that hold themselves in aspect of (Deuteronomy 32:15): you grew fat thickened] that is because this hear their reproach and not reply because this do for teshuvah on their iniquities as it is written (there): "And Yeshurun grew fat" [aspect of fatten heart etc., and his ears etc., lest he see etc.
that the teshuvah needs to be in three conditions these] and flow rivers of oil from under them that is by the silence merit to divine honor that he aspect of oil as it is written "You loved righteousness and hated wickedness, therefore anointed you" (Psalms 45:8) and this aspect of "King of glory" (Psalms 24:7) and I said to them: Is there to me from you portion to the world to come? One raised to me thigh this aspect of: "And the earth


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

*(כי על ידי השתיקה זוכין לתשובה, שהיא בחינת כתר, כנ"ל. וזה בחינת: 'סיג לחכמה שתיקה'. 'סיג' דיקא, זה בחינת כתר, שהוא בחינת סיג וגדר סביב סביב, שמסבב ומכתיר ומעטיר את החכמה, וזה הכתר, שהוא בחינת סיג, נעשה מהשתיקה, כנ"ל. וזהו: 'סיג לחכמה שתיקה', כנ"ל).

</div>

hadom

My feet" aspect of point the lower, as above and one raised to me wing this aspect of throne as it is written "And not fold again your teachers" (Isaiah 30:20) this aspect of point the upper that is showed to Rabba bar

bar

Chana that also he merited to these aspects said Rabbi Elazar: Israel destined to give on them the judgment because Israel called


## Segment 13

<div dir="rtl" lang="he">

וזה פרוש משמניהו - מלשון: "שמנת עבית", (כלומר: מחמת שאוחזין עצמן בבחינת (דברים ל"ב): "שמנת עבית"), הינו בשביל זה שומעין חרפתן ואינם משיבים, כי זה עושין בשביל תשובה על עוונותם, כמו שכתוב (שם): "וישמן ישרון". (בחינת השמן לב כו', ואזניו כו', פן יראה כו', שהתשובה צריך להיות בשלשה תנאים אלו). ונגדי נחלי דמשחא מתחותיהו - הינו על ידי השתיקה זוכין לכבוד אלקי, שהוא בחינת שמן, כמו שכתוב (תהלים מ"ה): "אהבת צדק ותשנא רשע, על כן משחך", וזה בחינת (שם כ"ד): "מלך הכבוד". ואמינא להו: אית לי מיניכו חולקא לעלמא דאתי? חדא דליא לי אטמא - זה בחינת: "והארץ הדם רגלי", בחינת נקדה התחתונה, כנ"ל. וחדא דליא לי כנף - זה בחינת כסא, כמו שכתוב (ישעיהו ל): "ולא יכנף עוד מוריך", זה בחינת הנקדה העליונה. הינו שהראו לרבה בר בר חנה, שגם הוא זכה לאלו הבחינות. 'אמר רבי אלעזר: עתידין ישראל לתן עליהם את הדין' - כי ישראל נקראים אדם, וקודשא בריך הוא וישראל - כלא חד. וישראל, שהם בחינת אדם, ישבו על הכסא (עיין זוהר חיי שרה קכ"ו: ובתנחומא פ' קדושים [פ"א]) כמו שכתוב: "ועל הכסא דמות כמראה אדם", וישראל יתנו דין לכל באי עולם, הינו הם ישפטו בעצמן כל הדינין:

</div>

adam

and Holy Blessed He and Israel all one (see Zohar Chayei Sarah 126a and in

Tanchuma

parashat

Kedoshim

[1]) as it is written "And on the throne likeness like appearance of

adam

" (Ezekiel 1:26) and Israel will give judgment to all comers of world that is they judge in themselves all the judgments
And this interpretation: (Psalms 47:4): "He subdues peoples under us and nations under our feet" this aspect of

chirik

point the lower of alef that he aspect of: "And under His feet" aspect of: "And the earth

hadom

My feet" "He chooses for us our inheritance", this aspect of Moshe aspect of point the upper of the alef aspect of: "And from above the firmament likeness of throne" "And His throne like the sun" face of Moshe like face of sun as statement of our sages, their memory for blessing (

Zevachim

119a) R Shimon says: inheritance this Shilo

Shilo

this Moshe (Zohar

Bereshit

25a and in tikkun 21) "The pride of Jacob" this aspect of vav that within alef aspect of tent aspect of light that Moshe illuminates to Joshua as it is written "And Jacob man perfect dweller of tents" (Genesis 25:27) aspect of firmament as it is written "And stretches them like a tent" (Isaiah 40:22) and this (Sanhedrin 20a): Three things that Israel were commanded that destroy seed of Amalek, this aspect of: "He subdues peoples under us" and to appoint for them king, this aspect of "pride of Jacob" aspect of (Numbers 24:17): "Steps a star from Jacob", aspect of king and to build for them house of choice, this aspect of Moshe, aspect of knowledge as our sages, their memory for blessing, said (


## Segment 14

<div dir="rtl" lang="he">

ז וזה פרוש: (תהלים מ"ז): "ידבר עמים תחתינו ולאמים תחת רגלינו", זה בחינת חיריק נקדה התחתונה של אלף, שהוא בחינת: "ותחת רגליו", בחינת: "והארץ הדם רגלי". "יבחר לנו את נחלתנו", זה בחינת משה, בחינת נקדה העליונה של האלף, בחינת: "וממעל לרקיע דמות כסא", וכסאו כשמש. פני משה כפני חמה, כמאמר חכמינו, זכרונם לברכה (זבחים קיט.): 'ר' שמעון אומר: נחלה זו שילה', 'שילה דא משה' (זהר בראשית כה: ובתקון כא). "את גאון יעקב", זה בחינת וא"ו שבתוך אלף, בחינת אהל, בחינת אור, שמשה מאיר ליהושע, כמו שכתוב (בראשית כ"ה): "ויעקב איש תם יושב אהלים". וזה בחינת (סנהדרין כ:): 'שלשה דברים שנצטוו ישראל, שיכלו זרעו של עמלק', זה בחינת: "ידבר עמים תחתינו", 'ולמנות להם מלך', זה בחינת "גאון יעקב", בחינת (במדבר כ"ד): "דרך כוכב מיעקב", בחינת מלך, 'ולבנות להם בית הבחירה', זה בחינת משה, בחינת דעת, כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (ברכות לג.): 'מי שיש בו דעה, כאלו נבנה בית המקדש בימיו', וזה בחינת: "יבחר לנו את נחלתנו":.

</div>

Berakhot

33b) one who has in him knowledge, as if the Temple built in his days and Moshe he aspect of the knowledge and this aspect of: "He chooses for us our inheritance" [from sign 4 until here language of our Rebbe, his memory for blessing] [belongs to above], and this secret of intentions of Elul. I heard some as drop from the sea see there in the intentions of Elul, explained there, that general intentions of Elul he, "Who gives in the sea a way" (Isaiah 43:16), that need to illuminate aspect of way in the sea etc., and this the way he aspect of two times the name

Yabok

, because two times

Yabok

ascends way, and this drawn from aspect of two names, that they 161 63, because these two names 161 63, they ascend in gematria two times

Yabok

, that he in gematria way, as above and needs to intend name 161 in

segol

, and name 63 in

chirik

and

segol

of 161 and

chirik

of 63 they ascend

tav

, because name 161 he name

Ehyeh

in filling like this: alef

hei

yud

hei

, that they ten letters, and each one point in

segol

, and

segol

he three points, and therefore he ascends thirty, and therefore ten times

segol

ascends 300 and 63 they ten letters of filling of

Havayah

yud

hei

vav

hei

, and each one point in

chirik

, ascends 10, and both

chirik

of 63 and

segol

of 161 ascend together 410, in gematria simple, and then by all aspects above, the right of Hashem extended to receive his teshuvah, because


## Segment 15

<div dir="rtl" lang="he">

(מסימן ד' עד כאן לשון רבנו, זכרונו לברכה)

</div>

yamin

in filling ascends way with the three letters, that he two times


## Segment 16

<div dir="rtl" lang="he">

וזה פרוש: "ויאמר ה' אל משה: קרא את יהושע" - משה הוא נקדה העליונה ויהושע הוא נקדה התחתונה. "והתיצבו באהל" - זה בחינת הרקיע, בחינת הוא"ו שבתוך האלף. "ואצונו" - כי משה היה צריך אז למסר הכל ליהושע, "ואין שלטון ביום המות" (קהלת ח), כי בשעת הסתלקות הצדיק אין לו שליטה וכח להאיר ליהושע, על כן דיק ואצונו, אני בעצמי, כי חזרה הממשלה להקדוש ברוך הוא:

</div>

Yabok

etc., see there and now come and see and understand how all the intentions above hinted and hidden in way wonderful and awesome very within the Torah above because explained there, that one who wants to do teshuvah needs that will be to him two

expertises

that is expert in running expert in returning that he aspect of enters and exits aspect of: "If I ascend heaven there You" that he aspect of expert in running "And make bed

Sheol

behold You", that he aspect of expert in returning etc.


## Segment 17

<div dir="rtl" lang="he">

ח וכלל כל הענין כלול בתמונת אלף, שהוא נקדה העליונה, ונקדה התחתונה ווא"ו. ודוק מאד. והוא ענין שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה: שקדם כניסת ישראל לארץ הזהרו לקים שלש מצוות: 'להכרית זרעו של עמלק' 'ולבנות להם בית הבחירה' 'ולמנות מלך'. 'להכרית זרעו של עמלק' היא בחינת יהושע, נקדה התחתונה. כי עקר מחית עמלק תלוי ביהושע, כמו שכתוב (שמות י"ז): "צא הלחם בעמלק", וכמבאר בזהר הענין (בשלח סה:). 'ולבנות בית הבחירה' הוא בחינת משה, נקדה העליונה, כי 'מי שיש בו דעה, כאלו נבנה בית המקדש בימיו', ומשה הוא בחינת הדעת. 'ולמנות מלך' הוא בחינת רקיע, הוא"ו שבתוך האל"ף, כמו שכתוב: "דרך כוכב מיעקב", שקאי על שיקום מלך מיעקב, "ודרך כוכב" הוא בחינת רקיע, שיש בו כוכבים ומזלות. והינו "מיעקב", כי "יעקב איש תם ישב אהלים", בחינת רקיע, כמו שכתוב: "וימתחם כאהל", כמבאר בזהר, שיעקב הוא בחינת וא"ו. כי שלש מצוות אלו הם בחינת תשובה, והבן. (מן וכלל עד כאן כפול לעיל בשנוי לשון קצת): (שיך לעיל), וזה סוד כונות אלול. שמעתי קצת כטפה מן הים. עין שם בכונות של אלול, מבאר שם, שכלל כונות אלול הוא, "הנותן בים דרך", שצריכין להאיר בחינת דרך בים וכו', וזה הדרך הוא בחינת שתי פעמים השם יב"ק, כי שתי פעמים יב"ק עולה דרך, וזה נמשך מבחינת שני שמות, שהם קס"א ס"ג, כי אלו שני שמות - קס"א ס"ג, הם עולים בגימטריא שתי פעמים יב"ק, שהוא בגימטריא דרך, כנ"ל. וצריך לכון שם קס"א בסגול, ושם ס"ג בחיריק. וסגול דקס"א וחיריק דס"ג הם עולים תי"ו, כי שם קס"א הוא שם אקי"ק במלואו כזה: אלף קי יוד קי, שהם יוד אותיות, וכל אחת נקדה בסגול, וסגול הוא שלש נקדות, ועל כן הוא עולה שלשים, ועל כן יוד פעמים סגול עולה שי"ן. וס"ג הם יוד אותיות של מלוי הוי"ה, יוד קי ואו קי, וכל אחת נקדה בחיריק, עולה ק', ושניהם - חיריק דס"ג וסגול דקס"א עולים יחד תיו, בגימטריא פשוטה, ואז על ידי כל בחינות הנ"ל, הימין פשוטה לקבל תשובתו, כי ימין במלואו עולה דרך עם השלש אותיות, שהוא שתי פעמים יב"ק וכו', עין שם. כל זה מבאר מתוך כונת אלול. ועתה בוא וראה והבן איך כל הכונות הנ"ל מרמזים ונעלמים בדרך נפלא ונורא מאד בתוך התורה הנ"ל, כי מבאר שם, שמי שרוצה לעשות תשובה, צריך שיהיה לו שני בקיאות, הינו בקי ברצוא בקי בשוב, שהוא בחינת עיל ונפיק, בחינת: "אם אסק שמים שם אתה", שהוא בחינת בקי ברצוא, "ואציעה שאול הנך", שהוא בחינת בקי בשוב וכו', כמבאר לעיל, עין שם. והפרוש הפשוט הוא, שמי שרוצה לילך בדרכי התשובה, צריך לחגר מתניו, שיתחזק עצמו בדרכי ה' תמיד, בין בעליה בין בירידה, שהם בחינת: "אם אסק שמים ואציעה שאול" וכו', הינו בין שיזכה לאיזו עליה, לאיזו מדרגה גדולה, אף על פי כן אל יעמד שם, ולא יסתפק עצמו בזה, רק צריך שיהיה בקי בזה מאד, לידע ולהאמין שהוא צריך ללכת יותר ויותר וכו', שזהו בחינת בקי ברצוא, בבחינת עיל, שהוא בחינת: "אם אסק שמים שם אתה". וכן להפך, שאפלו אם יפל, חס ושלום, למקום שיפל אפלו בשאול תחתיות, גם כן אל יתיאש עצמו לעולם, ותמיד יחפש ויבקש את השם יתברך, ויחזק עצמו בכל מקום שהוא, בכל מה שיוכל, כי גם בשאול תחתיות נמצא השם יתברך, וגם שם יכולין לדבק את עצמו אליו יתברך, וזה בחינת: "ואציעה שאול הנך". וזה בחינת בקי בשוב, כי אי אפשר לילך בדרכי התשובה, כי אם כשבקי בשני הבקיאות האלו. ודקדק רבנו, זכרונו לברכה, וקרא ענין זה בלשון בקי, כי היא בקיאות גדולה מאד מאד, שיזכה לידע ליגע עצמו ולטרח בעבודת ה' תמיד, ולצפות בכל עת להגיע למדרגה גבוהה יותר, ואף על פי כן אל יפל משום דבר, ואפלו אם יהיה איך שיהיה, חס ושלום, אף על פי כן אל יפל בדעתו כלל, ויקים: "ואציעה שאול הנך", כנ"ל: ועל פי סוד נעלם בזה סוד כונות אלול הנ"ל, כי בקי הוא בחינת שם יב"ק הנ"ל, שהוא אותיות בקי (עיין זוהר משפטים קט"ז:, וזוהר פנחס רכ"ג.). וזה שזוכה לשני הבקיאות הנ"ל, שהם שתי פעמים בקי, דהינו בקי ברצוא בקי בשוב, על ידי זה זוכה לדרך התשובה, כי שתי פעמים בקי, שהם בחינת שתי פעמים יב"ק, הנ"ל, עולה בגימטריא דרך כנ"ל. כי על פי הכונות נעשה זה הדרך מבחינת סגול דקס"א וחיריק דס"ג, שהם בגימטריא שתי פעמים יב"ק, כנזכר לעיל. וזה בעצמו סוד, בחינת שני הבקיאות הנ"ל, כי בקי ברצוא, שהוא בחינת "אסק שמים", זה בחינת סגול דקס"א, כי אסק אותיות קס"א. ובקי בשוב, שהוא בחינת: "ואציעה שאול הנך", זה בחינת חיריק דס"ג, מלשון: "אל תס"ג גבול עולם", שהוא בחינת שמסיג גבולו ומחזירו לאחוריו, שזה בחינת ירידה, שהאדם נופל, חס ושלום, ממדרגתו, והוא נסוג אחור, חס ושלום. אף על פי כן יחזק את עצמו, ואל יתיאש עצמו לעולם, כי גם שם נמצא השם יתברך, בבחינת: "ואציעה שאול הנך", כנ"ל, וזה בחינת שם ס"ג, כנ"ל. כי סגול דא חמה, שהוא נקדה העליונה שעל האלף, הנחלקת לשלש טפין, שזהו בחינת "אסק שמים", בחינת סגול דקס"א, שהוא אותיות אסק, כנ"ל. וחיריק הוא בחינת נקדה התחתונה של האלף, שהוא בחינת: "ואציעה שאול הנך", שהוא בחינת חיריק דס"ג הנ"ל. וזה שכתב שם למעלה בהתורה הנ"ל: "וכשיש לו אלו השני בקיאות הנ"ל אזי הוא הולך בדרכי התשובה", כי משני פעמים בקי, שהם בחינת קס"א וס"ג, "אסק שמים ואציעה שאול" וכו', על ידי זה נעשה בחינת דרך, שהוא בגימטריא שתי פעמים בקי, שהם קס"א וס"ג וכו', כנ"ל. כי עקר דרך התשובה זוכין על ידי שני הבקיאות הנ"ל, ואז ימין ה' פשוטה לקבל תשובתו, כי ימין בגימטריא דרך, שהם שתי פעמים בקי, כנ"ל. ופשוטה בגימטריא סגול דקס"א וחיריק דס"ג, שהם בעצמם בחינת נקדה העליונה ונקדה התחתונה, שהם בחינת מה שצריכין לבקש השם יתברך תמיד, הן למעלה הן למטה, בחינת: "אם אסק שמים שם אתה, ואציעה שאול הנך", שהם בחינת שני הבקיאות הנ"ל, ועל כן כשיש לו שני הבקיאות הנ"ל, אז הוא הולך בדרכי התשובה, ואז ימין ה' פשוטה לקבל תשובתו. והבן הדברים היטב, כי הם דברים עמקים מאד. ועל פי זה תבין לקשר התורה היטב, שמה שכתב בסוף מענין נקדה העליונה ונקדה התחתונה של האלף, זהו בעצמו בחינת שני הבקיאות הנ"ל, (כי זה אינו מבאר בפרוש בהתורה הנ"ל, רק על פי כונות הנ"ל מובן זאת ממילא למשכיל), וזהו בעצמו בחינת תשובה על תשובה, שכתב שם, כי זביחת היצר הרע, שהוא בחינת דם לה', שהוא בחינת תשובה הראשונה, שהוא בחינת כבוד עולם הזה, זה בחינת נקדה התחתונה, שנעשית מבחינת הדמימה והשתיקה, מבחינת דם לה'. וכל זה הוא בחינת חיריק דס"ג וכו', שהוא בחינת בקי בשוב, כנ"ל. ותשובה השניה שעושה על תשובתו הראשונה, שהוא בחינת כבוד העולם הבא, בחינת: "כבוד אלקים הסתר דבר", זה בחינת נקדה העליונה, בחינת כתר, שהוא בחינת משה, בחינת סגול וכו'. והבן הדברים היטב, איך כל הדברים הנאמרים שם, בהתורה הנ"ל, נקשרים ונכללים אחר כך ביחד בקשר נפלא ונורא, והמשכילים יבינו קצת:

</div>

as explained above, see there and the simple interpretation he that one who wants to go in ways of teshuvah needs to gird his loins, that he strengthen himself in ways of Hashem always whether in ascent whether in descent that they aspect of: "If I ascend heaven and make bed

Sheol

" etc. that is whether that he merit to some ascent, to some great level even so not stand there, and not satisfy himself in this only needs that he be expert in this very to know and to believe that he needs to go more and more etc. that this aspect of expert in running, in aspect of enters aspect of: "If I ascend heaven there You" and so conversely that even if he fall, G-d forbid, to place that he fall even to

Sheol

lowest also not despair himself forever and always search and seek the Name blessed be He and strengthen himself in every place that he is in all that he can because also in

Sheol

lowest found the Name blessed be He and also there can attach himself to Him blessed be He and this aspect of: "And make bed

Sheol

behold You" and this aspect of expert in returning because impossible to go in ways of teshuvah but when expert in two these

expertises

and precise our Rebbe, his memory for blessing, and called matter this in language expert because she expertise great very

very

that merit to know to toil himself and to labor in service of Hashem always and to expect at every time to reach to level higher more and even so not fall from

any thing

and even if will be how that will be, G-d forbid even so not fall in his mind at all and fulfill: "And make bed

Sheol

behold You", as above. [and on secret hidden in this secret of intentions of Elul above, because expert he aspect of name

Yabok

above, that he letters expert (see Zohar

Mishpatim

119a, and Zohar Pinchas 223a). and this that merit to two the

expertises

above, that they two times expert, that is expert in running expert in returning, by this merit to way of teshuvah, because two times expert, that they aspect of two times

Yabok

, above, ascends in gematria way as above. because on the intentions is made this the way from aspect of

segol

of 161 and

chirik

of 63, that they in gematria two times

Yabok

, as mentioned above and this itself secret, aspect of two the

expertises

above, because expert in running, that he aspect of "I ascend heaven", this aspect of

segol

of 161, because I ascend letters 161 and expert in returning, that he aspect of: "And make bed

Sheol

behold You", this aspect of

chirik

of 63, from language: "Not approach eternal border", that he approaches his border and returns it to his back, that this aspect of descent, that the man falls, G-d forbid, from his level, and he retreats back, G-d forbid.
even so strengthen himself, and not despair himself forever, because also there found the Name blessed be He, in aspect of: "And make bed

Sheol

behold You", as above, and this aspect of name 63, as above.
because

segol

this sun, that he point the upper that on the alef, the divided to three drops, that this aspect of "I ascend heaven", aspect of

segol

of 161, that he letters I ascend, as above and

chirik

he aspect of point the lower of the alef, that he aspect of: "And make bed

Sheol

behold You", that he aspect of

chirik

of 63 above and this that wrote there above in the Torah above: "And when he has these two

expertises

above then he goes in ways of teshuvah", because from two times expert, that they aspect of 161 and 63, "I ascend heaven and make bed

Sheol

" etc., by this is made aspect of way, that he in gematria two times expert, that they 161 and 63 etc., as above because main way of teshuvah merit by two the

expertises

above, and then right of Hashem extended to receive his teshuvah, because

yamin

in gematria way, that they two times expert, as above and extended in gematria

segol

of 161 and

chirik

of 63, that they themselves aspect of point the upper and point the lower that they aspect of what that need to seek the Name blessed be He always, both above both below, aspect of: "If I ascend heaven there You, and make bed

Sheol

behold You", that they aspect of two the

expertises

above, and therefore when he has two the

expertises

above, then he goes in ways of teshuvah, and then right of Hashem extended to receive his teshuvah and understand the things well, because they things deep very and on this you understand to connect the Torah well, that what that wrote at the end from matter of point the upper and point the lower of the alef, this itself aspect of two the

expertises

above, [because this not explained explicitly in the Torah above, only on the intentions understood this automatically to the insightful] and this itself aspect of teshuvah on teshuvah, that wrote there because sacrifice of the evil inclination, that he aspect of

dom

to Hashem, that he aspect of teshuvah the first, that he aspect of honor of this world, this aspect of point the lower, that made from aspect of the silence and the quiet, from aspect of

dom

to Hashem and all this he aspect of

chirik

of 63 etc., that he aspect of expert in returning, as above and teshuvah the second that does on his first teshuvah, that he aspect of honor of the world to come, aspect of: "Honor of G-d conceal a matter", this aspect of point the upper, aspect of

keter

, that he aspect of

segol

etc.


## Segment 18

<div dir="rtl" lang="he">

ועקר הדבר, שעל ידי שהאדם, כשהוא במדרגה התחתונה מאד, ואף על פי כן הוא מחזק עצמו ומאמין שגם שם יש לו תקוה עדין, כי גם שם נמצא השם יתברך, בבחינת: "ואציעה שאול הנך", אזי ממשיך על עצמו הקדשה משם הקדוש הויה במלוי ס"ג, שהוא מחיה את כל הנסוגים אחור מקדשתו להחזיקם לבל יפלו לגמרי, חס ושלום, וזה בחינת בקי בשוב, שזה הבקיאות הוא בחינת שם יב"ק הקדוש, בחינת שם ס"ג. וכן כשאדם זוכה לבוא לאיזו מדרגה בקדשה העליונה, ואף על פי כן אינו עומד שם, והוא מתחזק ומתגבר לעלות יותר ויותר, אזי ממשיך הקדשה על עצמו משם הקדוש אקי"ק במלוי קס"א, שהוא בחינת בקי ברצוא. כי האדם - כפי תנועותיו וכפי התחזקותו בעבודתו יתברך, כן גורם ליחד השמות למעלה וממשיך על עצמו הקדשה משם והבן היטב:

</div>

and understand the things well, how all the things said there, in the Torah above, connected and included after together in connection wonderful and awesome, and the insightful will understand some] and main the thing that by that the man, when he in the level the lower very and even so he strengthens himself and believes that also there

there

is to him hope still because also there found the Name blessed be He in aspect of: "And make bed

Sheol

behold You" then draws on himself the holiness from name the holy

Havayah

in filling 63 that he enlivens all the retreating back from His holiness to hold them not to fall completely, G-d forbid and this aspect of expert in returning that this the expertise he aspect of name

Yabok

the holy, aspect of name 63 and so when a man merits to come to some level in the upper holiness and even so not stand there and he strengthens and overcomes to ascend more and more then draws the holiness on himself from name the holy

Ehyeh


## Segment 19

<div dir="rtl" lang="he">

והנה מבאר לעיל, שעל ידי הדמימה והשתיקה ששותקין לחברו כשמבזין אותו, על ידי זה זוכה לתשובה, שהיא בחינת כתר כנ"ל, עין שם, כי 'סיג לחכמה שתיקה' כנ"ל, כי צריכין לזהר מאד לדון את כל אדם לכף זכות, ואפלו החולקים עליו ומבזין אותו, צריך לדונם לכף זכות ולשתק להם, ועל ידי זה נעשה בחינת כתר. כמובא במדרש: 'משל לאחד, שמצא את חברו שהוא עושה כתר. אמר לו: בשביל מי, אמר לו: בשביל המלך. אמר לו: כיון שהוא לצרך המלך, כל אבן טוב שתמצא, תקבענו בו' (ויקרא רבה פרשה ב), כך כל אחד מישראל הוא בחינת כתר להשם יתברך, וצריך להכניס בו כל מין אבנים טובות שאפשר למצא, דהינו שצריכין להשתדל לחפש ולבקש אחר כל צד זכות ודבר טוב שאפשר למצא בישראל, ולדון את הכל לכף זכות, כי הם בחינת כתר להשם יתברך כנזכר לעיל. וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: 'הוי דן את כל אדם לכף זכות'. נמצא, שעל ידי שדנים את הכל לכף זכות, שעל ידי זה שותקין לו כשמבזה אותו, כי מוצאין בו זכות, שאינו חיב כל כך במה שמבזה אותו, כי לפי דעתו וסברתו נדמה לו שראוי לו לבזות אותו וכו', על ידי זה נעשה בחינת כתר, הינו כנ"ל, שעל ידי הדמימה והשתיקה נעשה בחינת כתר, כנ"ל. והבן:

</div>

in filling 161 that he aspect of expert in running because the man according to his movements and according to his strengthening in His service blessed be He so causes to unite the names above and draws on himself the holiness from there and understand well and behold explained above that by the silence and the quiet that are silent to friend when disgraces him by this merits to teshuvah, that she aspect of

keter

as above, see there because fence to wisdom silence as above because need to be careful very to judge every man to scale of merit and even the disputing on him and disgracing him needs to judge them to scale of merit and to be silent to them and by this is made aspect of

keter

that is as above that by the silence and the quiet is made aspect of

keter

, as above



# There is a newer translation

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/60/

# There is a newer translation

<div dir="rtl">האדרא רבא קדישא</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/60


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

האדרא רבא קדישא (נשא דף קכ"ח):

</div>

There is a newer translation

60 - Know That There Are Paths of the Torah, In Which There Is Great Contemplation


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

פתח רבי שמעון ואמר, עת לעשות לה'. אמאי עת לעשות לה', משום דהפרו תורתך. מאי הפרו תורתך, תורה דלעלא דאיהי מתבטלא אי לא יתעבד בתקוני דא. ולעתיק יומין אתמר. כתיב: "אשריך ישראל מי כמוך", וכתיב: "מי כמוך באלים ה'". קרא לרבי אלעזר ברה אותבה קמה, ולרבי אבא מסטרא אחרא, ואמר: אנן כללא דכלא. עד כאן אתתקנו קימין. אשתיקו, שמעו קלא, וארכבתן דא לדא נקשן. מאי קלא, קלא דכנופיא עלאה דמתכנפי:

</div>

The holy Idra Rabba (Naso 128a) Rabbi Shimon opened and said: A time to do for Hashem.
Why a time to do for Hashem, because they have made void Thy Torah.
What is they have made void Thy Torah, Torah above which is nullified if not done in these repairs.
And to the Ancient of

days

it is said it is written: "Happy art thou, O Israel, who is like unto thee", and it is written "Who is like unto Thee among the mighty, O Hashem".
He called Rabbi Elazar his son sat him before him, and Rabbi Abba from the other side, and said: We are the inclusion of all.
Up to

here

they were established standing they were silent, they heard a voice, and their knees knocked one against the other.
And when one occupies to arouse

people

he needs to guard himself from disciples who are not worthy in order that evil of them should not stick to him that it should not damage him as our Rabbis of blessed memory said [Hullin 133a]: Anyone who teaches to a disciple who is not worthy etc. And

similarly

our Sages, of blessed memory, forbade [Shabbat 108a]: To write on the skin of an unclean animal as it is said: "That the Torah of Hashem may be in thy mouth" from that which is permitted to thy mouth. And when one studies with another it is the aspect of writing for the tongue is the aspect of: "My tongue is the pen of a ready writer" [Psalms 45] that is engraved and written on the heart of the disciple as


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

א

</div>


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

דע שיש שבילי התורה, שיש בהם התבוננות גדול מאד. שאי אפשר לבוא להתבוננות הזאת, כי אם על ידי עשירות. כמו שבפשטי אוריתא 'אם אין קמח אין תורה' (אבות פרק ג), וצריך שיהיה לו על כל פנים פרנסה. כמו כן להתבוננות הזאת, שהוא גדול מאד, צריך שיהיה לו עשירות גדול מאד. שיהיה לו הון רב, ולא תחסר כל בה. כי צריך כל הון דעלמא, להתבוננות הזאת. ובני יששכר שהיה להם זאת ההתבוננות, בבחינת (דברי הימים א י"ב): "ומבני יששכר יודעי בינה", לא זכו לזה, כי אם על ידי עשירות, בחינת (בראשית מ"ט): "יששכר חמור גרם", ותרגומו: 'עתיר בנכסין'. ועל כן משה וכל הנביאים היה להם עשירות גדול מאד, כדי לבוא על ידו להתבוננות הזאת. ומחמת שיש בהתורה התבוננות הזאת, על כן נקראת התורה הון (עיין עירובין נ"ד:): וכן כל מי שעבר דרך ידם התורה, היה להם עשירות גדול מאד. דהינו משה רבנו שהביא התורה לישראל, היה עשיר גדול כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (עיין נדרים לח). וכן רבי שסדר וחתם המשניות, וכן רב אשי שהיה חתימת התלמוד, וסדר את כל התלמוד, שגם כן היו עשירים גדולים מאד כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (גטין נ"ט ועין בבא מציעא פ"ה). כי מחמת שתקנו וסדרו את כל התורה שבעל פה, ועבר דרך ידם התורה, על כן היו גם כן עשירים כנ"ל, כי צריך עשירות גדול להתבוננות הנ"ל. וזה בחינת (שמות ל"ד): "פסל לך", ודרשו רבותינו, זכרונם לברכה (ירושלמי שקלים פ"ה ונדרים ל"ח): 'הפסלת יהיו שלך וכו'. כי כמו שבפשטי התורה, קדם שמחדשין איזה פשט, צריך לומר מקדם הקדמות. ואחר כך משליכין ההקדמות, ובאים אל המכון. כי העקר הוא המכון, וכל הדברים וההקדמות שמקדם, הם בחינת פסלת, שננסרין ונפסלין סביב המכון. כמו כן בהתבוננות התורה, צריך לילך מקדם, ולסבב בכמה סבובים, עד שבאים אל המכון. והעקר הוא המכון, וכל אלו הסבובים, הם בחינת פסלת, והם בחינת עשירות, שעל ידו באים אל ההתבוננות. וזה בחינת: "פסל לך" - 'הפסלת יהיה שלך', משם נתעשר משה. כי זה הפסלת של לוחות, הם בחינת הסבובים, שננסרין ונפסלין סביב סביב ההתבוננות. והם בחינת עשירות כנ"ל, שעל ידו באים אל ההתבוננות כנ"ל. וזה אותיות ממון, ראשי תבות משם נתעשר משה. והוי"ו הוא בחינת הלוחות, שמשם נתעשר משה, כי הלוחות ארכן ו' ורחבן ו' וכו' כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בבא בתרא י"ד):

</div>

1. Know that there are paths of the Torah, in which there is very great contemplation that it is impossible to come to this contemplation except through wealth [Avot chapter 3]. And one needs to have at least sustenance similarly to this contemplation which is very great one needs to have very great wealth that he should have great wealth, and it shall lack nothing in it for one needs all the wealth of the world for this contemplation. And the children of Yissachar who had this contemplation in the aspect of: "And of the children of Yissachar men that had understanding" [1 Chronicles 12] did not merit this except through wealth the aspect of: "Yissachar is a large-boned ass" [Genesis 49], and its translation: rich in possessions. And therefore Moshe and all the prophets had very great wealth in order to come through it to this contemplation. And because there is in the Torah this contemplation therefore the Torah is called wealth [see Eruvin 54b]. And similarly all through whose hand the Torah passed had very great wealth that is Moshe Rabbeinu who brought the Torah to Israel was a great rich as our Rabbis, of blessed memory, said [see Nedarim 38a]. And similarly Rebbi who arranged and sealed the Mishnayot and similarly Rav Ashi who was the sealing of the Talmud, and arranged all the Talmud who also were very great rich as our Rabbis, of blessed memory, said [Gittin 59a and see Bava Metzia 85a]. For because they repaired and arranged all the oral Torah and the Torah passed through their hand therefore they also were rich as above for one needs very great wealth for the contemplation above. And this is the aspect of: "Hew thee" [Exodus 34] and our Rabbis, of blessed memory, expounded [Yerushalmi Shekalim chapter 5 and Nedarim 38a]: The hewings shall be thine etc. For just as in the plain meanings of the Torah before one renews some plain meaning, one needs to say beforehand introductions and afterward one casts away the introductions, and comes to the intended for the main is the intended and all the things and the introductions beforehand are the aspect of hewings that are sawn and disqualified around the intended. Similarly in the contemplation of the Torah one needs to go beforehand, and to circle in many circles until one comes to the intended and the main is the intended and all these circles are the aspect of hewings. And they are the aspect of wealth through which one comes to the contemplation. And this is the aspect of: "Hew thee" the hewings shall be thine, from there Moshe became rich for this hewings of the tablets are the aspect of the circles that are sawn and disqualified around around the contemplation and they are the aspect of wealth as above through which one comes to the contemplation as above. And this is letters mammon acronym misham nit'asher Moshe and vav is the aspect of the tablets for from there Moshe became rich for the tablets their length 6 and their width 6 etc. as our Rabbis of blessed memory said [Bava Batra 14a].


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

ב

</div>


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

ולבוא לעשירות הזאת, הוא על ידי בחינת תקוני עתיק. בחינת אריכות ימים, בחינת זקן. כי צריך אריכות ימים, כדי לקבל בתוכו את העשירות של ההתבוננות: ואריכות ימים, הינו שצריך שיראה להאריך ולהגדיל ימיו. כי כל יום ויום ממקום שמתחיל אצל כל אחד, בודאי בתחלה הוא קצר. הינו שבתחלת היום, קשה עליו מאד העבודה שצריך לעשות באותו היום, כגון להתפלל וללמד וכיוצא. ועל כן היום בתחלתו הוא קצר, כי צריך להתחיל מעט מעט, ואחר כך מתרחב והולך בעבודתו. וצריך האדם לראות להגדילה ולהרחיבה ולהאריך כל שעה ושעה שבא אחר כך, להגדיל ולהרחיב בתוספות קדשה. וכן כשבא יום השני, יהיה הולך ומתרחב בתוספות קדשה יתרה. וכן בכל פעם ופעם יהיו ימיו מתרחבין בתוספות קדשה, וזה בחינת אריכות ימים: ואברהם שזכה לבחינת זקן בחינת אריכות ימים על ידי זה זכה לעשירות בחינת (בראשית כ"ד): ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל: וזה בחינת (תהלים קי"ט): מזקנים אתבונן שעל ידי בחינת זקן הנ"ל בא להתבוננות שהוא בא על ידי עשירות, שנמשך לתוך אריכות ימים, שהוא בחינת זקן כנ"ל:

</div>

it is written: "Write them upon the tablet of thy heart" [Proverbs 3]. And

therefore

one needs that his words should not be written on the aspect of skin of unclean animal that is disciple who is not worthy.
But it is impossible for flesh and blood to guard himself that unworthy disciples should not hear from him.
And for this his study needs to be to study and to teach and to observe and to do that is that through his study with his disciple it should be as if he did it to his fellow and as if he did it to words of Torah as our Rabbis, of blessed memory, said [Sanhedrin 99b] anyone who teaches the son of his fellow Torah it is as if he made him etc. and as if he made it to words of Torah etc. And when he studies with this intention then Hashem blessed be He guards him that his words should not be written in the power of the memory of the disciple who is not worthy but they should be forgotten from him. And his conversation and his stories also in the aspect of the study above that is to study and to teach to observe and to do as above [Avodah Zarah 19b]: The conversation of disciples of Sages needs study that is that all that is needed for the study is needed also for his conversation which is the aspect of stories of tales as above. And this is: "And the leaf thereof for healing" [Ezekiel 47] and the leaf thereof this is the aspect of conversation of a disciple of a Sage as our Rabbis, of blessed memory, said [there in Avodah Zarah]: "And the leaf thereof shall not wither" even the conver


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

ג

</div>


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

ובחינת זקן, דהינו להרחיב ולהאריך ימיו בתוספות קדשה בכל פעם כנ"ל. הוא על ידי יראה, שהיראה מביאה תוספות קדשה בכל יום ויום. שעל ידי זה נתארכין ונתרחבין הימים, בבחינת (משלי י) "יראת ה' תוסיף ימים". וזה בחינת (ישעיה ל"ג): "יראת ה' היא אוצרו", בחינת (ברכות ס"א): 'עשאה כאוצר', שהוא קצר מלמעלה ורחב מלמטה. כי התחלת הימים הם קצרים, ואחר כך מתרחבין והולכין, בתוספות קדשה, על ידי היראה כנ"ל. נמצא שזוכין על ידי היראה, לאריכות ימים, שהם בחינת זקן, בחינת תקוני עתיק, שעל ידי זה זוכין לעשירות. כי היראה שומרת מההפך של עשירות, דהינו עניות, שבא על ידי בחינת: "שקר החן והבל היפי". כי יש כמה מיני חן של שקר, שעושים בעמידה, ובאכילה, ובדבורו עם אנשים, וכן בשאר דברים, ולכל דבר יש חן אחר מיחד. וכל אלו החנות של שקר, הם באים על ידי הבל היפי, בבחינת: "שקר החן והבל היפי". דהינו, מי שאינו נשמר מיפי הנשים, על ידי זה יש לו תאוות של אלו החנות של שקר. ויראה הוא הפך מזה, כמו שכתוב (משלי ל"א): "שקר החן והבל היפי, אשה יראת ה' היא תתהלל". ועל כן אברהם ויצחק, כשבאו למקומות שלא היו שם יראות. ותכף כשרצו לכנס לשם, הרגישו זאת, על ידי שהתחילו להרגיש לפי ערך גדל קדשתם, יפי הנשים, ועל כן הרגישו שאין שם יראה, ועל כן אסרו על עצמן זווג נשותיהן כאחותו, כמו שכתוב (בראשית כ): "כי אמרתי רק אין יראת אלקים במקום הזה" וכו'. ואחר כך תקן אברהם זאת, והמשיך אריכות ימים, כמו שכתוב (שם כ"א): "ויגר אברהם בארץ פלשתים ימים רבים", בחינת: "יראת ה' תוסיף ימים" כנ"ל. ואחר כך קלקלו הפלשתים כל התקונים שתקן אברהם, בחינת (שם כ"ו): "וכל הבארות וכו' סתמום פלשתים". ועל כן כשבא יצחק לשם, הצרך גם כן לאסר זווגו כאחותו כנ"ל. עד אשר המשיך שם אריכות ימים, שהיא בחינת יראה, שמצלת מזה כנ"ל. ואז התרה לו כמו שכתוב (שם): "ויהי כאשר ארכו לו שם הימים וישקף אבימלך" וכו'. ועל ידי זה שהמשיך אריכות ימים, זכה שם לעשירות, כמו שכתוב (שם): "ויזרע יצחק בארץ ההוא וימצא בשנה ההוא מאה שערים" וכו' כנ"ל. כי מי שאין לו יראה, ואינו נשמר מבחינת: "הבל היפי". על ידי זה בא לעניות, כמו שכתוב (משלי ו): "אל תחמד יפיה בלבבך, כי בעד אשה זונה עד ככר לחם". כי עשירות והבל היפי, הם שני הפכים. כי עשירות, הוא מאריכות הנשימה. ויפי, הוא מהפסק הנשימה. כי בשעת יציאת הטפה זרעיות, אזי צריך להיות הפסק הנשימה, משני טעמים. א' כדי שלא יתקרר הטפה על ידי הנשימה, שהוא אויר הקר, שמקבל בכל רגע מבחוץ. כי צריכה לצאת בחמימות, כדי שתהיה ראוי להולדה. והב' כי מחמת שעוסק כח הדוחה להוציא ולדחות הטפה, על כן הוא בהכרח הפסק הנשימה. כי הנשימה הוא מוציא רוח ומכניס רוח, ומחמת שעוסק כח הדוחה לדחות הטפה, אי אפשר להוציא הרוח, ועל כן הוא הפסק הנשימה. וזה הרוח וההבל שנכנס מקדם ונשאר שם, הוא מתלבש בהכח הדוחה, ועל ידו יוצאה הטפה לחוץ. וכפי זכות וצחות ההבל, כן הולד מלבן ומזרז. כי אם ההבל זך ונקי, אזי הטפה שיוצאת שמלבש שם ההבל הזה, היא גם כן צחה ונקיה, ואזי הולד גם כן מלבן ומזרז. ואם יש עכירות בתוך ההבל, אזי נתעכר הטפה גם כן. וזה בחינת (תהלים קמ"ד): "אדם להבל דמה", כי כפי ההבל, כן התהוות הולד. וזה בחינת (שם ס"ב): "אך הבל בני אדם", כי ההבל הוא מלבן ומזרז הולד כנ"ל. וזה בחינת: "הבל היפי", כי היפי הוא כפי ההבל כנ"ל. נמצא שהבל היפי, הוא מהפסק הנשימה: ועל כן מי שחומד יפי הנשים, נמצא שמקבל בחינת הפסק הנשימה. ועל כן הוא בהפך מעשירות שהוא בחינת אריכות הנשימה כי כל מיני עשירות, דהינו כל מיני דגן, וכל האילנות ועשבים, וכל מיני מתכות, הם רק על ידי גשמים. וכן כל האוצרות הם על ידי גשמים, כמו שכתוב (דברים כ"ח): "יפתח ה' לך את אוצרו הטוב לתת מטר ארצך" וכו'. והגשמים הם מבחינת הנשימה, שמכניסין ומקבלין אויר מן החוץ, כמו שכתוב (איוב ל"ז): "מנשמת אל יתן קרח ורחב מים במוצק". וזה בחינת (משלי י"ח): "הון עשיר קרית עזו", הינו שהעשירות הוא על ידי בחינת הנשימה, שהוא אויר הקר שמקבלין בכל רגע מן החוץ כנ"ל. וזהו 'קרית עזו', בחינת: "גשם מטרות עזו" (איוב ל"ז): וזה שכתוב (ירמיה י"ד): "היש בהבלי הגוים מגשמים", כי 'בהבלי הגוים', שהם בחינת הפסק הנשימה, בחינת 'הבל היפי' הנ"ל, אין שם בחינת גשמים, כי גשמים הם רק על ידי הנשימה כנ"ל: וזה בחינת (משלי י"ג): "הון מהבל ימעט", על ידי הבל הנ"ל, נתמעט ההון: וזה בחינת (שם י"ז): "וקר רוח איש תבונה", על ידי קר רוח, שהוא רוח הקר של הנשימה, על ידי זה זוכין להתבוננות הנ"ל, שבא על ידי עשירות כנ"ל: וזה בחינת (איוב ל"ב): "ונשמת שדי תבינם", כי עקר ההתבוננות על ידי הנשימה, בחינת קר רוח כנ"ל. כי עקר תקון השכל, הוא על ידי הנשימה. כי עקר השכל שיהיה על תקונו, שיוכל להתבונן, הוא על ידי השמנים שבגוף. כי השכל הוא כמו נר הדולק, כי הוא דולק על ידי השמנים שנמשכין אליו, והם כמו שמן שנמשך אל פתילה הדולקת. וכשאין שמנים בגוף, אין השכל יכול לדלק בהתבוננות. ומזה באים משגעים, על ידי שנתיבשין לחות הגוף. ועל ידי זה נתקלקל המח, על ידי שאין לו שמנים לדלק. וכל הלחות והשמנים שבגוף, הם על ידי הנשימה. כי 'אלמלא כנפי ראה דנשבין על לבא, הוי לבא אוקד כל גופא' (תקון י"ג דף כ"ז:). נמצא שעקר קיום שמנונית ולחות שבגוף. הוא על ידי הנשימה. שמקבלת הראה רוח קר מבחוץ לקרר הלב, ועל ידי זה קיום השכל שיוכל לדלק בהתבוננות כנ"ל. וזה בחינת (משלי כ): "נר ה' נשמת אדם", שעקר קיום ותקון נר ה', שהוא השכל, הוא על ידי הנשימה כנ"ל. נמצא שעל ידי יראה זוכין לאריכות ימים, שעל ידי זה נמשך העשירות, שעל ידו באים להתבוננות כנ"ל:

</div>

3. And the aspect of elder, that is to expand and to lengthen his days with additions of holiness every time as above is through fear that the fear brings additions of holiness every day and day through which the days are lengthened and expanded, in the aspect of: "The fear of Hashem addeth days" [Proverbs 10]. "The fear of Hashem is His treasure" [Isaiah 33] the aspect of [Berachot 61b]: He made it like a treasure which is short above and broad below for the beginning of the days are short and afterward they expand and go with additions of holiness through the fear as above. It turns out that one merits through the fear length of days which are the aspect of elder, the aspect of repairs of ancient through which one merits wealth for the fear guards from the opposite of wealth that is poverty which comes through the aspect of: "False is grace, and vain is beauty" for there are several kinds of false grace that one does in standing, and in eating and in his speech with people, and similarly in other things and for every thing there is another special grace. And all these false graces come through vain beauty in the aspect of "False is grace, and vain is beauty" that is one who does not guard from the beauty of women through this he has desires for these false graces. And fear is the opposite of this as it is written: "False is grace, and vain is beauty; a woman that feareth Hashem, she shall be praised" [Proverbs 31]. And therefore Avraham and Yitzchak when they came to places where there was no fear and immediately when they wanted to enter there they felt this through that they began to feel according to the value of the greatness of their holiness the beauty of the women and therefore they felt that there is no fear there and therefore they forbade the coupling of their wives as his sister as it is written: "Because I thought: Surely the fear of G-d is not in this place" etc. [Genesis 20]. And afterward Avraham repaired this and drew length of days as it is written: "And Avraham sojourned in the land of the Philistines many days" [Genesis 21] the aspect of: "The fear of Hashem addeth days" as above. And afterward the Philistines damaged all the repairs that Avraham repaired the aspect of: "And all the wells... the Philistines stopped them" [Genesis 26]. And therefore when Yitzchak came there he also needed to forbid his coupling as his sister as above until he drew there length of days which is the aspect of fear that saves from this as above. And then it was permitted to him as it is written: "And it came to pass, when he had been there a long time" etc. [there]. And through this that he drew length of days he merited there wealth as it is written: "And Yitzchak sowed in that land, and found in the same year a hundredfold" etc. [there] as above. For one who has no fear and does not guard from the aspect of "vain is beauty" through this comes to poverty as it is written: "Lust not after her beauty in thy heart... for on account of a harlot a man is brought to a loaf of bread" [Proverbs 6]. For wealth and vain beauty are two opposites for wealth is from length of breathing and beauty is from interruption of breathing for at the time of the going out of the drop of semen then there needs to be interruption of breathing for two reasons. A so that the drop should not be cooled through the breathing which is cold air that he receives every moment from outside for it needs to go out in warmth in order that it should be fit for generation. And B because he occupies the pushing power to bring out and to push the drop therefore it is perforce interruption of breathing for the breathing is bringing out wind and bringing in wind and because he occupies the pushing power it is impossible to bring out the wind and therefore it is interruption of breathing. And this wind and the vain that entered beforehand and remained there is clothed in the pushing power and through it the drop goes out to outside. And according to the purity and clarity of the vain so the child is whitened and hastened for if the vain is pure and clean then the drop that goes out that is clothed there this vain is also clear and clean and then the child also is whitened and hastened. And if there is turbidity within the vain then the drop also is turbid. And this is: "Man is like to vanity" [Psalms 144] for according to the vain so the formation of the child. And this is the aspect of: "But the vain are the sons of men" [Psalms 62] for the vain whitens and hastens the child as above. And this is the aspect of: "Vain is beauty", for the beauty is according to the vain as above. And therefore one who covets the beauty of women it turns out that he receives the aspect of interruption of breathing and therefore he is in the opposite from wealth which is the aspect of length of breathing for all kinds of wealth that is all kinds of grain, and all the trees and herbs, and all kinds of metals are only through rains and similarly all the treasures are through rains as it is written: "Hashem will open unto thee His good treasure... to give the rain of thy land" etc. [Deuteronomy 28]. And the rains are from the aspect of the breathing that one brings in and receives air from outside as it is written: "From the breath of G-d ice is given, and the breadth of the waters is straitened" [Job 37]. And this is the aspect of: "The rich man's wealth is his strong city" [Proverbs 18] that is that the wealth is through the aspect of the breathing which is cold wind of the breathing the aspect of: "A cold wind a man of understanding" [Proverbs 17? Wait, Proverbs 17:27]. Through cold wind which is the cold wind of the breathing through this one merits the contemplation above which comes through wealth as above. And this is the aspect of: "From the breath of the Almighty they get understanding" [Job 32] for the main contemplation is through the breathing, the aspect of cold wind as above for the main repair of the intellect is through the breathing for the main that the intellect should be on its repair that it can contemplate is through the oils that are in the body for the intellect is like a burning lamp for it burns through the oils that are drawn to it and they are like oil that is drawn to a burning wick. And when there are no oils in the body the intellect cannot burn in contemplation and from this come madmen through that the humors of the body dry up and through this the brain is damaged through that it has no oils to burn. And all the humors and the oils that are in the body are through the breathing for were it not for the wings of the lung that blow on the heart the heart would burn all the body [Tikkun 13 27b]. It turns out that the main existence of fatness and humors in the body is through the breathing that the lung receives cold wind from outside to cool the heart and through this the existence of the intellect that it can burn in contemplation as above. And this is the aspect of: "The lamp of Hashem is the breath of man" [Proverbs 20] that the main existence and repair of the lamp of Hashem which is the intellect is through the breathing as above. It turns out that through fear one merits length of days as above through which the wealth is drawn through which one comes to contemplation as above.


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

ד

</div>


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

ושלמות היראה, היא בבחינת שלש קוין. בחינת 'מורא שמים', 'ומורא רבך', 'ומורא אב ואם'. וכשיש חכם הדור שזוכה לתלמידים הגונים, ולבנים הגונים, אזי היראה בשלמות. כי יראת החכם והרב שבדור, הוא בחינת 'מורא שמים'. והתלמידים, יש להם יראת הרב, בחינת 'מורא רבך'. והבנים, יש להם 'מורא אב ואם'. שעל ידי שלש יראות אלו, היראה בשלמות: ובחינת יראה של כל אחד מהשלש הנ"ל, צריך שיהיה כלול משלש שלש. דהינו מורא של הרב, שהוא 'מורא שמים', צריך שיהיה כלול בכל התלת מחין 'חכמה' 'בינה' 'דעת'. כי עקר יראתו של הרב, הוא על ידי התבוננות גדלת הבורא יתברך שמו, שחוקר ודורש בשכלו. נמצא שיראתו על ידי השכל, על כן צריך שתהיה היראה מלאה בכל השלשה מחין, בחכמתו ובינתו ודעתו, כלם יהיו מלאים מיראת השם: ויראת התלמיד, דהינו 'מורא רבך', שהוא על ידי הלמוד שמקבל מהרב. צריכה שתהיה נמשכת בכל חלקי הלמוד, שהוא גם כן בחינת שלש קוין, הינו בחינת 'אוריתא תליתאה' (שבת פ"ח): ויראת הבן, שהוא 'מורא אב ואם', צריך להמשיכה בבחינת 'נחלת אבות', בחינת (משלי י"ט): "בית והון נחלת אבות". וצריך שתתפשט היראה על כל חלקי עשירות, שהם נחלת אבות כנ"ל. דהינו בחינת שלש קוין, בחינת (בבא מציעא מ"ב): 'לעולם ישלש אדם מעותיו, 'שליש בפרקמטיא', 'ושליש בקרקע', 'ושליש בידו'. ושלשה חלקים אלו שיש בעשירות, הם כנגד שלשה פעמים עשירות שנזכר בתורה. כי בכל התורה כלה לא נזכר עשירות, כי אם שלש פעמים אלו. דהינו אצל סדום, כמו שכתוב (בראשית י"ד): "ולא תאמר אני העשרתי את אברם". ואצל רחל ולאה, כמו שכתוב (שם ל"א): "כי כל העשר אשר הציל אלקים" וכו'. ואצל שקלים, כמו שכתוב (שמות ל): "העשיר לא ירבה". כי שליש שבפרקמטיא, הוא כנגד העשירות שנזכר אצל סדום. כי בסדום כתיב, (איוב כ"ח): "הנשכחים מני רגל" (עיין סנהדרין ק"ט). כי הם רצו לבטל המשא ומתן, שהוא בחינת רגל, כמו שכתוב (דברים ל"ג): "שמח זבלון בצאתך", על כן צריך דוקא משא ומתן. וזהו, 'שליש שבפרקמטיא': 'ושליש שבקרקע', הוא כנגד העשירות שנזכר אצל רחל ולאה. כי באמת עקר העשירות, הוא רק בשביל התבוננות. אבל בלא זה, העשירות הוא רק בשביל נשים, וקטני הדעת כמותן. וזהו שאמרו: "כי כל העשר אשר הציל אלקים מאבינו לנו הוא ולבנינו", הינו שכל העשירות הוא רק בשביל נשים וקטני הדעת כמונו. אבל אתה, "ועתה כל אשר אמר אליך אלקים עשה", דהינו שאתה צריך להעשירות בשביל התבוננות בגדלת ה'. וכנגד זה הוא בחינת 'שליש שבקרקע', בחינת (סנהדרין ע"ד:): 'אשה קרקע עולם': 'ושליש בידו', הוא כנגד העשירות שאצל שקלים. שנאמר שם: "לכפר על נפשתיכם", בחינת (איוב י"ב): "אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש":

</div>

sation of a disciple of a Sage etc. And this is "for healing" to permit mouth, that is the aspect of: from that which is permitted to thy mouth for when his conversation is in the aspect of conversation of disciples of Sages needs study that is to study and to teach to observe and to do as above then he is guarded from unworthy disciples which this is the aspect of: from that which is permitted to thy mouth as above whence that one does not write etc. as above.
And this is the aspect of shofar for shofar is the aspect of arousal of sleep as brought in the books that shofar hints the aspect of: Awake sleepers from your slumber. And through this it is the aspect of to permit mouth to mutes and to permit mouth to barren as above. And this is the aspect of tekiah shevarim teruah [Proverbs 6] "Thou art snared by the words of thy mouth". Teruah is the aspect of speech the aspect of: "The lips of the righteous feed many" [Proverbs 10]. Shevarim this is the aspect of confidence, the aspect of: "Put thy trust in Hashem his G-d" [Psalms 146] the aspect of vessels of generation as it is written: "Shall I bring to the birth and not cause to bring forth" [Isaiah 66]. For through the shofar which is the aspect of arousal of sleep through this it is the aspect of to permit mouth to mutes and to permit mouth to barren as above that is that the power of speech that goes out with power from these who were aroused from their sleep who at first were in the aspect of lack of speech for they were as deaf and mutes


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

ה

</div>


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

והתגלות היראה, הוא על ידי פקידות עקרות. כי על ידי לדה, נתגלה יראה, בחינת (תהלים מ"ח): "רעדה אחזתם שם חיל כיולדה". כי על ידי הלדה יוצאין דמים וגבורות, שהן בחינת יראה. ובפרט כשנפקדה עקרה, שהיו הדמים והגבורות נעצרין כל כך עד עתה. על כן אחר כך כשיוצאין, נתגלה היראה ביותר. וכפי הלדה, כן התגלות היראה. כי כשנפקדה עקרה אחת, נתגלה יראה, וכשנפקדו הרבה עקרות, נתגלה היראה ביותר. וזה בחינת: "חיל כיולדה" - כפי הלדה כן התגלות היראה. ועל כן בראש השנה היה פקידת יצחק (ראש השנה י"א.), שהוא תקף התגלות היראה מאד, בחינת: "פחד יצחק" (בראשית ל"א). כי כשנפקדה שרה, נפקדו כמה עקרות עמה כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מדרש רבה בראשית פרשה נ"ג). וזה בחינת (בראשית כ"א): "כי ילדתי בן לזקניו", כי על ידי לדת יצחק, שהוא התגלות היראה, על ידי זה נמשך אריכות ימים, בחינת זקן כנ"ל, בבחינת: "יראת ה' תוסיף ימים" כנ"ל:

</div>

5. And the revelation of the fear is through visiting barren women for through birth fear is revealed, the aspect of: "Trembling took hold of them there, pangs as of a woman in travail" [Psalms 48]. For through birth bloods and strengths go out which are the aspect of fear. And especially when a barren is visited that the bloods and the strengths were stopped until now therefore afterward when they go out the fear is revealed more. And according to the birth so the revelation of the fear for when one barren is visited fear is revealed and when many barren are visited the fear is revealed more. And this is the aspect of: "Pangs as of a woman in travail" according to the birth so the revelation of the fear very much, the aspect of: "The fear of Yitzchak" [Genesis 31]. For when Sarah was visited many barren were visited with her as our Rabbis of blessed memory said [Midrash Rabbah Bereishit parsha 53]. And this is the aspect of: "For I have borne him a son in his old age" [Genesis 21] for through the birth of Yitzchak which is the revelation of fear through this length of days is drawn, the aspect of elder as above the aspect of: "The fear of Hashem addeth days" as above.


## Segment 13

<div dir="rtl" lang="he">

ו

</div>


## Segment 14

<div dir="rtl" lang="he">

ופקידות עקרות, נעשה על ידי שמעוררין את בני אדם משנתם. כי יש בני אדם שישנים את ימיהם, ואף שנדמה להעולם שהם עובדים את השם, ועוסקים בתורה ובתפלה, אף על פי כן כל עבודתם אין להשם יתברך נחת מהם. כי נשאר כל עבודתם למטה, ואין יכול להתרומם ולהתעלות למעלה. כי עקר החיות הוא השכל, כמו שכתוב (קהלת ז): "החכמה תחיה את בעליה". וכשהעבודה היא עם שכל, משימין בה חיות שתוכל להתעלות. אבל כשנופל לבחינת מחין דקטנות, בחינת שנה, אין יכול להתעלות למעלה. ויש שנפלו לבחינת שנה, על ידי תאוות ומעשים רעים. ויש שהם אנשים כשרים ויפים, רק שנפילתם הוא על ידי אכילה. כי לפעמים כשאוכל האדם מאכל שלא נתברר עדין למאכל אדם, על ידי זה נופל מחו לבחינת שנה. כי כמו שבגשמיות, יש מאכלים שמרבים שנה, ויש שממעטים שנה. כמו כן ברוחניות, יש מאכלים שלא נתבררו, שמפילין לבחינות שנה. וכשאוכל בקדשה ובטהרה, אזי הוא בחינת: "לחם הפנים" (שמות לה). כי השכל הוא הפנים, כמו שכתוב (קהלת ח): "חכמת אדם תאיר פניו". אבל כשאין אכילתו בקדשה, אזי אובד פניו, הינו השכל, ונופל לבחינת שנה. כי עקר המאכל הוא להחיות הלב, כמו שכתוב (רות ג): "ויאכל וישת וייטב לבו", וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (מדרש רבה בראשית פרשה מ"ח): 'פתא סעדא דלבא'. וכשאין המאכל מברר, ואין אוכל אותו בקדשה, אזי מביא רע אל הלב. ועל ידי רע הלב, נתקלקל הפנים, כמו שכתוב (נחמיה ב): "מדוע פניך רעים, אין זה כי אם רע לב". וכן להפך, בקשת הפנים, דהינו שיחזר ויבקש פניו, הוא תלוי בתקון הלב, כמו שכתוב (תהלים כ"ז): "לך אמר לבי בקשו פני". ועל כן לפעמים על ידי מאכל שאין מברר, שעל ידו נתקלקל הלב, על ידי זה אובד הפנים, ונופל לבחינת שנה. וצריך לעוררו משנתו. ואי אפשר לעוררו, כי אם כשמתעורר מעצמו, כי צריך אתערותא דלתתא. רק כשמתעורר מעצמו, אם לא היו מעוררין אותו, היה נשאר ישן יותר. על כן צריך תכף כשמתעורר, להראות לו פניו, ולהלביש אותו בפניו שנסתלק ממנו בשעת שנה, וזהו בחינת התעוררות השנה:

</div>

as above and now when one arouses them to Hashem blessed be He until they hear the arousal of the true wise then they begin to speak as above. And this speech comes into the vessels of generation who are the aspect of the grinders of the generation as above and through this visiting of barren is made which this is the aspect of Rosh Hashanah that then Sarah was visited etc. as above.
And all this is the aspect of shofar that one blows on Rosh Hashanah the aspect of tekiah teruah shevarim as above. And through visiting of barren fear is revealed as above and this is the aspect of shofar as it is written: "Shall the horn be blown in a city, and the people not tremble" etc. [Amos 3]. And this is the aspect of shofar which is short above and broad below which this is the aspect of: "Out of my straits I called upon Hashem; He answered me with enlargement" [Psalms 118] as brought for through the shofar it is the revelation of fear as above through which one merits length of days that is to expand and to lengthen his days with extra additions of holiness every time which this one merits through fear as above that all this is the aspect of shofar as above.
It turns out that through the shofar which is the aspect of arousal of sleep and through this visiting of barren is made as above through this fear is revealed as above and fear subdues vain beauty as above and this is the aspect of the vapors of the shofar for they are the aspect of vain beauty for shofar language of beauty, the aspect of improve


## Segment 15

<div dir="rtl" lang="he">

וכשרוצין להראות לו פניו, ולעוררו משנתו, צריכין להלביש לו את הפנים בספורי מעשיות. כי יש שבעים פנים לתורה, והם בחינת שבעים שנים, כי כל אחד משנה מחברו. וצריכין להלביש את הפנים דוקא, מחמת שלשה טעמים: א. כי כמו שמרפאין את העור, צריכין לסגרו, שלא יראה את האור פתאם. וצריכין לצמצם לו את האור, כדי שלא יזיק לו מה שיראה פתאם. כמו כן לזה שהיה בשנה ובחשך זמן רב, כשרוצין להראות לו פניו ולעורר, צריכין להלביש לו את הפנים בספורי מעשיות, כדי שלא יזיק לו פתאם האור. וזה בחינת (תהלים י"ז): "אני בצדק אחזה פניך", 'צדק', הוא בחינת לבושין, בחינת (איוב כ"ט): "צדק לבשתי". אזי: "אשבעה בהקיץ תמונתך". כי אז יכול לראות אחר כך בהקיץ, דהינו כשמקיצין ומעוררין אותו מהשנה, כי לא יזיק לו האור פתאם כנ"ל: והטעם השני, כי צריך להלביש, כדי שלא יתאחזו החיצונים בו: והטעם השלישי, כי החיצונים האוחזין בו, לא יניחו אותו לצאת. על כן צריך להלביש את פניו, כדי לשנותו, שלא יהיו מכירין בו, בבחינת (איוב י"ד): "משנה פניו ותשלחהו": ויש כמה בחינות, בזה שמלבישין את הפנים. כי יש שמלבישין את הפנים שלו, בספור מעשה. ויש שאי אפשר לעוררו בפנים שלו, וצריך להראות לו פנים גבוה. ולפעמים מלבישין גם כן בדברי תורה, דהינו שאומרים תורה גבוה, ואי אפשר לאמרה כך כמות שהיא, ומלבישין אותה בתורה נמוכה וקטנה ממנה. וזה בחינת (חבקוק ג): "ה' פעלך בקרב שנים חייהו". 'חייהו', פרש רש"י: 'עוררהו'. וזהו: 'פעלך', הינו ספורי מעשיות. 'בקרב שנים', הינו בחינת מעשיות של השבעים פנים, שהם שבעים שנים כנ"ל (עיין זוהר נשא קל"ח: ובס' קול ברמה שם ועיין זוהר בראשית ז: ובזוהר בשלח מ"ה ובפי' הרמ"ז שם). הינו שמעוררין אותו על ידי ספורי מעשיות, שהן בקרב שנים, הינו המעשיות של השבעים פנים כנ"ל: אבל יש שנפל מכל השבעים פנים, עד שאי אפשר לעוררו בשום פנים, כי אם על ידי ספורי מעשיות של שנים קדמוניות, שכל השבעים פנים, שבעים שנים מקבלין חיות משם. וזה בחינת עתיק, בחינת זקן, בחינת הדרת פנים (עיין שבת קנב). שכל השבעים פנים מקבלין חיות והדור משם. וזה בחינת ורב חסד (שמות לד, במדבר יד). כי הלומד את תלמידו הלכה אחת, הוא עושה עמו חסד, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (כתבות צ"ו): 'כל המונע תלמידו מלשמשו, כאלו מונע ממנו חסד'. ושמוש חכמים, זה בחינת הלכות שהתלמיד מקבל מהרב. נמצא שמה שהרב לומד עם תלמידו, זה בחינת חסד. ועל כן כשמעוררו עם איזה פנים של השבעים פנים, שמלביש אותו בבחינת: "ה' פעלך בקרב שנים חייהו" כנ"ל, הוא בחינת חסד סתם. אבל כשמעוררו על ידי ספורי מעשיות של שנים קדמוניות, הוא בחינת ורב חסד (עיין זוהר נשא קמ). כי כל הפנים וכל החסדים מקבלין משם:

</div>

7. And when one occupies to arouse people he needs to guard himself from disciples who are not worthy in order that evil of them should not stick to him that it should not damage him as our Rabbis of blessed memory said [Hullin 133a]: Anyone who teaches to a disciple who is not worthy etc. And similarly our Sages, of blessed memory, forbade [Shabbat 108a]: To write on the skin of an unclean animal as it is said: "That the Torah of Hashem may be in thy mouth" from that which is permitted to thy mouth. And when one studies with another it is the aspect of writing for the tongue is the aspect of: "My tongue is the pen of a ready writer" [Psalms 45] that is engraved and written on the heart of the disciple as it is written: "Write them upon the tablet of thy heart" [Proverbs 3]. And therefore one needs that his words should not be written on the aspect of skin of unclean animal that is disciple who is not worthy. But it is impossible for flesh and blood to guard himself that unworthy disciples should not hear from him. And for this his study needs to be to study and to teach and to observe and to do that is that through his study with his disciple it should be as if he did it to his fellow and as if he did it to words of Torah as our Rabbis, of blessed memory, said [Sanhedrin 99b] anyone who teaches the son of his fellow Torah it is as if he made him etc. and as if he made it to words of Torah etc. And when he studies with this intention then Hashem blessed be He guards him that his words should not be written in the power of the memory of the disciple who is not worthy but they should be forgotten from him. And his conversation and his stories also in the aspect of the study above that is to study and to teach to observe and to do as above [Avodah Zarah 19b]: The conversation of disciples of Sages needs study that is that all that is needed for the study is needed also for his conversation which is the aspect of stories of tales as above. And this is: "And the leaf thereof for healing" [Ezekiel 47] and the leaf thereof this is the aspect of conversation of a disciple of a Sage as our Rabbis, of blessed memory, said [there in Avodah Zarah]: "And the leaf thereof shall not wither" even the conversation of a disciple of a Sage etc. And this is "for healing" to permit mouth, that is the aspect of: from that which is permitted to thy mouth for when his conversation is in the aspect of conversation of disciples of Sages needs study that is to study and to teach to observe and to do as above then he is guarded from unworthy disciples which this is the aspect of: from that which is permitted to thy mouth as above whence that one does not write etc. as above.


## Segment 16

<div dir="rtl" lang="he">

ז וכשעוסק לעורר בני אדם, הוא צריך לשמר עצמו מתלמידים שאינם הגונים, כדי שלא יהא נדבק בו מהרע שלהם, שלא יזיק לו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (חלין קל"ג): 'כל המלמד לתלמיד שאינו הגון' וכו'. וכן אסרו חכמינו, זכרונם לברכה (שבת ק"ח): לכתב על עור בהמה טמאה, שנאמר: "למען תהיה תורת ה' בפיך" - 'מן המתר לפיך'. וכשלומד עם אחר, הוא בחינת כתיבה. כי הלשון הוא בחינת (תהלים מ"ה): "לשוני עט סופר מהיר", שנחקק ונכתב על לב התלמיד, כמו שכתוב (משלי ג): "כתבם על לוח לבך". ועל כן צריך שלא יהיו דבריו נכתבין על בחינת עור בהמה טמאה, הינו תלמיד שאינו הגון. אך אי אפשר לבשר ודם להיות נשמר בעצמו, שלא ישמעו תלמידים שאינם הגונים ממנו. ולזה צריך שיהיה למודו, ללמד וללמד ולשמר ולעשות. דהינו שעל ידי למודו עם תלמידו, יהיה כאלו עשאו לחברו, וכאלו עשאו לדברי תורה. כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (סנהדרין צ"ט:): 'כל המלמד בן חברו תורה, כאלו עשאו וכו', וכאלו עשאו לדברי תורה וכו'. וכשלומד בכונה זו, אזי השם יתברך שומר אותו, שלא יהיו דבריו נכתבין בכח הזכרון של התלמיד שאינו הגון, רק יהיו נשכחין ממנו. וכשעוסק לעורר על ידי ספורי מעשיות, צריך שיהיה שיחתו וספוריו גם כן בבחינת הלמוד הנ"ל, דהינו ללמד ולעשות כנ"ל. וזה בחינת (עבודה זרה י"ט:): 'שיחתן של תלמידי חכמים צריכין למוד', דהינו שכל מה שצריכין אל הלמוד, צריכין גם כן אל שיחתו, שהוא בחינת ספורי מעשיות כנ"ל: וזהו, (יחזקאל מ"ז): "ועלהו לתרופה". 'ועלהו', זה בחינת שיחת תלמיד חכם, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (שם בעבודה זרה): "ועלהו לא יבל", 'אפלו שיחת תלמיד חכם וכו'. וזהו: "לתרופה" - להתיר פה, הינו בחינת: 'מן המתר לפיך'. כי כששיחתו היא בבחינת 'שיחת תלמידי חכמים צריכין למוד', הינו ללמד וללמד לשמר ולעשות כנ"ל, אזי נשמר מן תלמידים שאינם הגונים, שזהו בחינת: 'מן המתר לפיך' כנ"ל, 'מנין שאין כותבין וכו' כנ"ל:

</div>

your deeds [Midrash Rabbah Eicha parsha 29] that is that through the vapors of the shofar vain beauty is subdued for shofar is the aspect of revelation of fear as above. And this is the interpretation [Ta'anit 23a]: Rabbi Yochanan said: All the days of that tzadik etc. He said is there who sleeps seventy years one day he was going on the way, he saw that man who was planting a carob tree, he said to him since a carob tree until seventy years does not bear, it is clear to thee that thou wilt live seventy years and eat from it.
He said to him, I the world in carob I found it, just as my fathers planted for me, I also plant for my sons. He sat and was wrapping bread, sleep came to him, and he slept a cave surrounded him, and he was hidden from eye, and he slept seventy years.
When he

awoke

he saw that man who was eating from that carob tree. He said to him, Dost thou know who planted that carob tree. He said to him my grandfather. He said certainly I slept seventy years. He saw his ass that bore for him foals foals etc. Rashi: That tzadik, Choni HaMe'agel etc.: Possible etc., in wonder: Is there who sleeps seventy years, that is is there a man who sleeps seventy years in one sleep: Does not bear, first bearing: Sat, Choni HaMe'agel etc.: A cave surrounded him arose around him tooth of the rock: Hidden from eye of people and they did not find him there. Foals

foals, offspring of offspring, she was pregnant male and he came upon her again and bore. For Choni HaMe'agel was very great as it is


## Segment 17

<div dir="rtl" lang="he">

ח

</div>


## Segment 18

<div dir="rtl" lang="he">

וזה בחינת מה שדרשו רבותינו, זכרונם לברכה (סנהדרין ק): על פסוק זה: "ועלהו לתרופה" 'להתיר פה אלמים, ולהתיר פה עקרות'. כי על ידי זה שמעורר בני אדם משנתם על ידי ספורי מעשיות, שזהו בחינת: "ועלהו לתרופה" וכו' כנ"ל, על ידי זה נעשה בחינת 'להתיר פה אלמים'. כי מקדם כשהיו בבחינת שנה, ולא היו שומעים התעוררות החכם, ולא היה נשמע לאזניהם דבריו, כי 'זכאה מאן דמלל על אדנא דשמע' (זהר תצוה קפ"ו:), אבל הם היו כחרשים ולא היו שומעים כלל. ומחמת זה לא היה אפשר להם לדבר, כי 'סתם חרש הוא שאינו שומע ואינו מדבר' (תרומות פרק א' עין שם, חגיגה ב:), דהינו מחמת שאינו שומע אינו יכול לדבר. ועכשו שמעוררו החכם, ושומע דבריו, אזי יכולים לדבר. וזה בחינת 'להתיר פה אלמים', וזה בחינת (משלי ל"א): "פתח פיך לאלם": ועל ידי זה הוא בחינת להתיר פה עקרות, כי זה הדבור שהיה מצמצם אצלם כל כך זה זמן רב שהיו חרשים ואלמים, עכשו כשיוצא הדבור, הוא יוצא בכח גדול, בבחינת (תהלים ק"ג): "גבורי כח עשי דברו". וזה הכח בא לכלי הולדה, בחינת (בראשית מ"ט): "כחי וראשית אוני". דהינו בטחני הדור, שהם בחינת כלי ההולדה, הם מקבלין זה הכח, בבחינת (ישעיה מ): "וקוי ה' יחליפו כח". ועל כן נקראין הכליות, בטוחות, כי הכליות הם כלי ההולדה. וכשמקבלין בטחני הדור, זה הכח של הדבור, הם מקבלין על פי דין ומשפט. כל אחד לפי בטחונו, כן מקבל הכח. וזה בחינת: "פתח פיך לאלם", אל דין כל בני חלוף, בחינת: "קוי ה' יחליפו כח". שעל ידי פתח פיך וכו', על ידי זה יוצא כח הדבור אל כלי ההולדה, שהם הבטחנים, שמקבלין אותו על פי דין ומשפט כנ"ל. וצריך לראות, שיהיו כלי הדבור סמוכין וקרובין אל כלי ההולדה, כדי שיוכלו לקבל כח הדבור כנ"ל, שלא יהיו בבחינת (ירמיה י"ב): "קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם". ועל כן הויה אחת לכלי הדבור ולכלי ההולדה, כי אלו מלאים גידים ועצבים, כמו אלו, כי הם בחינה אחת. כי על ידי כח הדבור, נעשה ההולדה כנ"ל. וזה בחינת: "ועלהו לתרופה", 'להתיר פה אלמים, ולהתיר פה עקרות', כי זה תלוי בזה כנ"ל: וזה בחינת זווג הנשיקין, וזווג הגופני. שזווג הנשיקין, קודם לזווג הגופני, כמובא בכתבים. כי על ידי כח הדבור, בחינת להתיר פה אלמים, שהוא בחינת זווג הנשיקין, על ידי זה נעשה זווג הגופני, בחינת להתיר פה עקרות כנ"ל: וזה בחינת שבירת כלי חרס, ששוברין בשעת התקשרות הזווגים. להורות, שעכשו שנעשה התקשרות, שהוא בשביל הולדה. שהוא בבחינת בטחון, בחינת כליות, שהם כלי ההולדה כנ"ל, וזה בחינת (משלי ל"א): "בטח בה לב בעלה", על ידי זה נתבטל ונשבר בחינת הבטחון דסטרא אחרא. ועל זה שוברין הכלי חרס, בבחינת (ישעיה ל): "ותבטחו בעשק ונלוז וכו', ושברה כנבל יוצרים, ולא ימצא במכתתו חרס" וכו'. כי הבטחון דקדשה שנעשה על ידי ההתקשרות כנ"ל, הוא להפך מהבטחון דסטרא אחרא, שהוא בבחינת שבירת כלי חרס כנ"ל. וגם מרמזין להם, שאם לא יתנהגו בקדשה, ויבגדו, חס ושלום, בבחינת הבטחון, בבחינת ההולדה. אזי יהיו בבחינת שבירת כלי חרס, שזה נעשה על ידי מבטח בוגד כנ"ל: וזה (מיכה ז): "אל תבטחו באלוף, משכבת חיקך שמור פתחי פיך". הינו, שאי אפשר שיהיה הבטחון, הינו כלי ההולדה, סמוכין אל הדבור, שהוא בחינת אלף שהוא ראשי תבות להתיר פה אלמים. וזה: 'משכבת חיקך', הינו שיהיה נעשה מזה הולדה. וזה: 'משכבת חיקך', בחינת (מלכים א א): "ושכבה בחיקך". וזה אי אפשר כי אם על ידי 'שמר פתחי פיך' כנ"ל: וזה, (איכה ג): "יתן בעפר פיהו אולי יש תקוה". 'עפר', הוא בחינת העדר הדבור, כמו שכתוב (ישעיה כ"ט): "ומעפר תשח אמרתך". הינו, שצריך ליתן בחינת הדבור, להתיר פה אלמים כנ"ל. ועל ידי זה בא כח הדבור, לקווי ה', שהם כלי ההולדה כנ"ל, וזהו, 'אולי יש תקוה', כדי שיגיע הדבור לקווי ה' כנ"ל: וזהו (בראשית כ"ח): "והיה זרעך כעפר הארץ", כי ההולדה תלויה, על ידי בחינת 'יתן בעפר פיהו' הנ"ל: וזה בחינת (דניאל י"ב): "ורבים מישני אדמת עפר יקיצו", הינו שמקיצין ומעוררין אותן משנתן כנ"ל. וזהו 'מישני אדמת עפר', מבחינת העדר הדבור כנ"ל. וזהו 'אלה לחיי עולם', הינו בחינת הדבור, כמו שכתוב (בראשית ב): "ויהי האדם לנפש חיה", ותרגומו: 'לרוח ממללא', הינו בחינת להתיר פה אלמים. ואלה לחרפות וכו', הינו בחינת (תהלים ס"ט): "חרפה שברה לבי", בחינת שכחה, שבירת הלב, שהיא בחינת שבירת הלוחות, כמו שכתוב: "לוח לבך". ועל ידי שבירת הלוחות, בא שכחה, כמו שאמרו רז"ל (ערובין נ"ד): 'אלמלא לא נשתברו לוחות הראשונות לא היתה שכחה'. הינו שאותן שאינן ראויין לקבל, שהם בחינת עור בהמה טמאה, נשכח מהם כנ"ל:

</div>

9. And this is the aspect of shofar for shofar is the aspect of arousal of sleep as brought in the books that shofar hints the aspect of: Awake sleepers from your slumber. And through this it is the aspect of to permit mouth to mutes and to permit mouth to barren as above. And this is the aspect of tekiah shevarim teruah [Proverbs 6] "Thou art snared by the words of thy mouth". Teruah is the aspect of speech the aspect of: "The lips of the righteous feed many" [Proverbs 10]. Shevarim this is the aspect of confidence, the aspect of: "Put thy trust in Hashem his G-d" [Psalms 146] the aspect of vessels of generation as it is written: "Shall I bring to the birth and not cause to bring forth" [Isaiah 66]. For through the shofar which is the aspect of arousal of sleep through this it is the aspect of to permit mouth to mutes and to permit mouth to barren as above that is that the power of speech that goes out with power from these who were aroused from their sleep who at first were in the aspect of lack of speech for they were as deaf and mutes as above and now when one arouses them to Hashem blessed be He until they hear the arousal of the true wise then they begin to speak as above. And this speech comes into the vessels of generation who are the aspect of the grinders of the generation as above and through this visiting of barren is made which this is the aspect of Rosh Hashanah that then Sarah was visited etc. as above. And all this is the aspect of shofar that one blows on Rosh Hashanah the aspect of tekiah teruah shevarim as above. And through visiting of barren fear is revealed as above and this is the aspect of shofar as it is written: "Shall the horn be blown in a city, and the people not tremble" etc. [Amos 3]. And this is the aspect of shofar which is short above and broad below which this is the aspect of: "Out of my straits I called upon Hashem; He answered me with enlargement" [Psalms 118] as brought for through the shofar it is the revelation of fear as above through which one merits length of days that is to expand and to lengthen his days with extra additions of holiness every time which this one merits through fear as above that all this is the aspect of shofar as above. It turns out that through the shofar which is the aspect of arousal of sleep and through this visiting of barren is made as above through this fear is revealed as above and fear subdues vain beauty as above and this is the aspect of the vapors of the shofar for they are the aspect of vain beauty for shofar language of beauty, the aspect of improve your deeds [Midrash Rabbah Eicha parsha 29] that is that through the vapors of the shofar vain beauty is subdued for shofar is the aspect of revelation of fear as above. And this is the interpretation [Ta'anit 23a]: Rabbi Yochanan said: All the days of that tzadik etc. He said is there who sleeps seventy years one day he was going on the way, he saw that man who was planting a carob tree, he said to him since a carob tree until seventy years does not bear, it is clear to thee that thou wilt live seventy years and eat from it. He said to him, I the world in carob I found it, just as my fathers planted for me, I also plant for my sons. He sat and was wrapping bread, sleep came to him, and he slept a cave surrounded him, and he was hidden from eye, and he slept seventy years. When he awoke he saw that man who was eating from that carob tree. He said to him, Dost thou know who planted that carob tree. He said to him my grandfather. He said certainly I slept seventy years. He saw his ass that bore for him foals foals etc. Rashi: That tzadik, Choni HaMe'agel etc.: Possible etc., in wonder: Is there who sleeps seventy years, that is is there a man who sleeps seventy years in one sleep: Does not bear, first bearing: Sat, Choni HaMe'agel etc.: A cave surrounded him arose around him tooth of the rock: Hidden from eye of people and they did not find him there. Foals foals, offspring of offspring, she was pregnant male and he came upon her again and bore. For Choni HaMe'agel was very great as it is said there in this sugia that when he would enter the house of study any difficulty that the Rabbis had he would resolve for them for there was no face of Torah hidden from him. And therefore he asked is there who sleeps seventy years that is how is it possible to fall to the aspect of sleep from all the seventy faces which are the aspect of seventy years for even though it is possible to fall from one face or more but how is it possible to fall from all of them. He saw that man who was planting a carob tree, he said to him etc. it is clear to thee that thou wilt live seventy years and eat from it. Carob this is the aspect of elder the aspect of ancient for carob is cypresses which is the aspect of Mordechai as our Rabbis, of blessed memory, said [Megillah 10b]: "Instead of the brier shall come up the cypress" this is Mordechai. And Mordechai is the aspect of great kindness for they are in the equal number which is the aspect of ancient that is that he saw one who occupies in stories of tales of ancient years who are the aspect of ancient as above. And eat from them that is the aspect of from that which is permitted to thy mouth. He said to him, Dost thou know who planted that carob tree that is from what time is this story for it is possible that one tells a story that already was and in truth it was not but before four years. He said to him my grandfather that is the aspect of elder, the aspect of ancient that is that he answered him that the stories of tales that he occupies in them are stories of tales of ancient years who are the aspect of elder, the aspect of ancient as above. He said certainly I slept seventy years that is that certainly he fell to the aspect of sleep from all the seventy faces who are the aspect of seventy years as above. He saw his ass that bore for him foals foals that is the aspect of wealth, the aspect of: "Yissachar is a bony ass" for through this great wealth is drawn as above for through stories of tales above through this one arouses from sleep as above through this to permit mouth to mutes to permit mouth to barren through this fear is revealed and through fear length of days is drawn the aspect of elder, the aspect of repairs of ancient as above and through this wealth is drawn into the length of days as above. And this is Rabbi Shimon opened and said: A time to do for Hashem etc. this Torah above which is nullified if not done in these repairs. And to the Ancient of days it is said that is Torah above which is the aspect of the contemplation above which is nullified and cannot endure if not done in the aspect of repairs above who are the aspect of repairs of ancient, the aspect of length of days above. It is written: "Happy art thou, O Israel; who is like unto thee" this is the aspect of arousal from below which is the praise of Israel who arouse from below the aspect of: "Happy art thou, O Israel; who is like unto thee". And afterward it is arousal from above as above which this is the aspect of: "Who is like unto Thee among the mighty, O Hashem". He called Rabbi Elazar his son etc. and Rabbi Abba, and said we are the inclusion of all that is the aspect of completeness of the fear which is through the aspect of three lines above the aspect of: fear of Heaven, and fear of the rabbi, and fear of father and mother. It turns out that through Rabbi Shimon and Rabbi Elazar his son and Rabbi Abba his disciple the fear is completed through which comes length of days the aspect of repairs of ancient as above. They were silent, they heard a voice that is those who were in the aspect of silence, the aspect of mutes and could not speak through the aspect of sleep as above they heard a voice that is the aspect of arousal of sleep the aspect of fortunate is he who speaks to an ear that hears as above. And their knees knocked one against the other, this is the aspect of generation, the aspect of physical coupling for through arousal of sleep which is the aspect of to permit mouth to mutes through this to permit mouth to barren as above which this is the aspect of coupling of kisses that precedes the physical coupling as above. What voice, the voice of the upper gathering that gathers that is the aspect of stories of tales that one clothes in them the faces of Torah as above for the clothing is the aspect of wing, the aspect of: "And thy teacher shall not hide himself any more" [Isaiah 30]. And through this clothing one arouses from sleep and begins to speak, in the aspect of: "And he that hath wings shall tell the matter" [Ecclesiastes 10].


## Segment 19

<div dir="rtl" lang="he">

ט וזה בחינת שופר, כי שופר הוא בחינת התעוררות השנה. כמובא בספרים, ששופר מרמז בחינת: "עורו ישנים מתרדמתכם". ועל ידי זה הוא בחינת להתיר פה אלמים, ולהתיר פה עקרות כנ"ל. וזה בחינת 'תקיעה' 'שברים' 'תרועה'. 'תקיעה', הוא בחינת העדר הדבור, בחינת (משלי ו): "תקעת לזר כפיך נוקשת באמרי פיך". 'תרועה', הוא בחינת הדבור, בחינת (משלי י): "שפתי צדיק ירעו רבים". 'שברים', זה בחינת בטחון, בחינת (תהלים קמ"ו): "שברו על ה' אלקיו". בחינת כלי הולדה, כמו שכתוב (ישעיה ס"ו): "האני אשביר ולא אוליד". כי על ידי השופר, שהוא בחינת התעוררות השנה, על ידי זה הוא בחינת להתיר פה אלמים, ולהתיר פה עקרות כנ"ל. דהינו שכח הדבור, היוצא בכח מאלו שנתעוררו משנתם. שמתחלה היו בבחינת העדר הדבור, כי היו כחרשים ואלמים כנ"ל. ועכשו כשמעוררם משנתם להשם יתברך, עד ששומעים התעוררות החכם האמת, אזי מתחילין לדבר כנ"ל. וזה הדבור, בא לתוך כלי ההולדה, שהם בחינת בטחני הדור כנ"ל, ועל ידי זה נעשה פקידות עקרות. שזהו בחינת ראש השנה, שאז נפקדה שרה וכו' כנ"ל. וכל זה הוא בחינת שופר, שתוקעין בראש השנה, בחינת 'תקיעה תרועה שברים' כנ"ל. ועל ידי פקידות עקרות, נתגלה יראה כנ"ל. וזה בחינת שופר, כמו שכתוב (עמוס ג): "אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו" וכו'. וזה בחינת שופר, שהוא 'קצר מלמעלה ורחב מלמטה', שזהו בחינת (תהלים קי"ח): "מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה" כמובא. כי על ידי השופר, הוא התגלות היראה כנ"ל. שעל ידה זוכין לאריכות ימים, דהינו להרחיב ולהאריך ימיו בתוספות קדשה יתרה בכל עת, שזהו בחינת 'קצר מלמעלה ורחב מלמטה', בחינת: "יראת ה' היא אוצרו", בחינת 'עשאה כאוצר' וכו' כנ"ל.

</div>

said there in this sugia that when he would enter the house of study any difficulty that the Rabbis had he would resolve for them for there was no face of Torah hidden from him. And

therefore

he asked is there who sleeps seventy years that is how is it possible to fall to the aspect of sleep from all the seventy faces which are the aspect of seventy years for even though it is possible to fall from one face or more but how is it possible to fall from all of them. He saw that man who was planting a carob tree, he said to him etc. it is clear to thee that thou wilt live seventy years and eat from it. Carob this is the aspect of elder the aspect of ancient for carob is cypresses which is the aspect of Mordechai as our Rabbis, of blessed memory, said [Megillah 10b]: "Instead of the brier shall come up the cypress" this is Mordechai. And Mordechai is the aspect of great kindness for they are in the equal number which is the aspect of ancient that is that he saw one who occupies in stories of tales of ancient years who are the aspect of ancient as above. And eat from them that is the aspect of from that which is permitted to thy mouth. He said to him, Dost thou know who planted that carob tree that is from what time is this story for it is possible that one tells a story that already was and in truth it was not but before four years. He said to him my grandfather that is the aspect of elder, the aspect of ancient that is that he answered him that the stories of tales that he occupies in them are


## Segment 20

<div dir="rtl" lang="he">

וזה בחינת תקוני עתיק, שהוא בחינת אריכות ימים הנ"ל, בחינת זקן כנ"ל. כי הזקן גם כן 'קצר מלמעלה ורחב מלמטה', כמובא בכונות: 'שתקוני דקנא הם בחינת: "מן המצר קראתי וכו' ענני במרחב" וכו', שמתחלה היא קצרה ואחר כך הולכת ומתרחבת. הינו כנ"ל, כי זקן היא בחינת אריכות ימים הנ"ל, דהינו שמאריכין ומרחיבין ימיו בכל עת בתוספות קדשה כנ"ל, שזה זוכין על ידי יראה כנ"ל, שכל זה הוא בחינת שופר כנ"ל. נמצא שעל ידי השופר, שהוא בחינת התעוררות השנה, ועל ידי זה נעשה פקידות עקרות כנ"ל, על ידי זה נתגלה יראה כנ"ל. ויראה, מכניע את הבל היפי כנ"ל. וזה בחינת ההבלים של השופר, כי הם בחינת 'הבל היפי'. כי שופר לשון יפי, בחינת 'שפרו מעשיכם' (מדרש רבה, אמר, פרשה כ"ט). הינו, שעל ידי ההבלים של השופר, נכנע הבל היפי, כי שופר הוא בחינת התגלות היראה כנ"ל:

</div>

stories of tales of ancient years who are the aspect of elder, the aspect of ancient as above. He said certainly I slept seventy years that is that certainly he fell to the aspect of sleep from all the seventy faces who are the aspect of seventy years as above. He saw his ass that bore for him foals foals that is the aspect of wealth, the aspect of: "Yissachar is a bony ass" for through this great wealth is drawn as above for through stories of tales above through th


## Segment 21

<div dir="rtl" lang="he">

וזה פרוש (תענית כ"ג): אמר רבי יוחנן: כל ימיו של אותו הצדיק וכו', אמר מי איכא דנים שבעין שנין. יומא חד הוה קאזל בארחא, חזיה לההוא גברא דנטע חרובא, אמר לה מכדי חרובא עד שבעין שנין לא טעין, פשיטא לך דחיית שבעין שנין, ואכלת מנה. אמר לה, אנא עלמא בחרובא אשכחתה, כי היכי דשתלי לי אבהתי, אנא נמי שתלי לבנאי. יתב וקא כרך רפתא, אתיא לה שינתא, ונים. הדרא עלה משוניתא, ואכסי מעינא, ונים שבעין שנין. כי קם אתער, חזי לההוא גברא, דאכל מההוא חרובא. אמר לה, ידעת מאן שתלה לההוא חרובא, אמר לה אבוה דאבא, אמר ודאי נימי לי שבעין שנין. חזא לחמרה דקא ילדה לה רמכי רמכי וכו':

</div>

is one arouses from sleep as above through this to permit mouth to mutes to permit mouth to barren through this fear is revealed and through fear length of days is drawn the aspect of elder, the aspect of repairs of ancient as above and through this wealth is drawn into the length of days as above. And this is Rabbi Shimon opened and said: A time to do for Hashem etc. this Torah above which is nullified if not done in these repairs. And to the Ancient of

days

it is said that is Torah above which is the aspect of the contemplation above which is nullified and cannot endure if not done in the aspect of repairs above who are the aspect of repairs of ancient, the aspect of length of days above.


## Segment 22

<div dir="rtl" lang="he">

רש"י: אותו הצדיק, חוני המעגל וכו': אפשר וכו', בתמיהה: מי איכא דנים שבעין שנין,כלומר יש אדם ישן שבעין שנים, בשנה אחת: לא טען, טעינה קמיתא: יתב, חוני המעגל וכו': אהדרא לה משוניתא, עלתה סביביו שן הסלע: אכסי מעינא, דאנשי ולא אשכחוהו התם: רמכי רמכי, ולדי ולדות, מעברת זכר היתה וחזר ובא עליה והולידה:

</div>

It is written: "Happy art thou, O Israel; who is like unto thee" this is the aspect of arousal from below which is the praise of Israel who arouse from below the aspect of: "Happy art thou, O Israel; who is like unto thee". And afterward it is arousal from above as above which this is the aspect of: "Who is like unto Thee among the mighty, O


## Segment 23

<div dir="rtl" lang="he">

כי חוני המעגל היה גדול מאד. כמו שאמרו שם בסגיא זו: 'דכד הוה עיל לבי מדרשא, כל קשיא דהוו להו לרבנן הוה מפרק להו, כי לא היה שום פנים של תורה נסתר ממנו. ועל כן שאל, מי איכא דנים שבעין שנין. הינו שאיך אפשר לפל לבחינת שינה מכל השבעים פנים, כי אף שאפשר לפל מפנים אחד או יותר, אבל איך אפשר לפל מכלם. חזיה לההוא גברא דנטע חרובא, אמר לה, וכו' פשיטא לך דחיית שבעין שנין, ואכלת מנה. 'חרוב', זה בחינת זקן, בחינת עתיק. כי חרוב הוא ברושים, שהוא בחינת מרדכי. כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (מגלה י:): "תחת הנעצוץ יעלה ברוש" - זה מרדכי. ומרדכי הוא בחינת רב חסד, כי הם במספר השוה, שהוא בחינת עתיק. הינו שראה אחד שעוסק בספורי מעשיות של שנים קדמוניות. שהם בחינת עתיק כנ"ל. ושאל אותו: 'מי פשיטא לך דחיית שבעין שנין'. 'חיית', זה בחינת התעוררות השנה, בחינת דבור כנ"ל. הינו, כלום בחנת לעורר על ידי ספורי מעשיות של בקרב שנים. ואכלת מניהו, הינו בחינת 'מן המתר לפיך'. הינו שיהיו דבריך נשמעים, שיהיו התלמידים הגונים. [הינו ששאל אותו, איך אתה עוסק לספר ספורי מעשיות גבוהות כאלה, של שנים קדמוניות. שמא ישמעו תלמידים שאינם הגונים, שאינם בבחינת 'מן המתר לפיך' כנ"ל. וכי כבר נסית ובחנת לעורר על ידי ספורי מעשיות של בקרב שנים, שהם בתוך השבעים שנים, שהם בחינת השבעים פנים לתורה, ועלה בידך לעוררם משנתם על ידי זה. כי הגיעו דבריך לתלמידים הגונים, שהם בחינת 'מן המתר לפיך', בחינת 'ואכלת מניהו' כנ"ל. עד שאתה רוצה עכשו, לעסק עוד בספורי מעשיות הגבוהים יותר, שהם ספורי מעשיות של שנים קדמוניות. ואיך אין אתה מתירא, לספר ספורי מעשיות גבוהים כאלה, אולי ישמעו תלמידים שאינם הגונים]. אמר לה, אנא עלמא בחרובא אשכחתה, הינו שאפלו שאספר ספורי מעשיות של שנים קדמוניות, שהם בחינת חרובים כנ"ל. אני יכול להביא בחינת שכחה, שהתלמידים שאינם הגונים יהיה נשכח מהם כנ"ל. [הינו כמו שמבאר לעיל, שהצדיק שעוסק לעורר העולם מהשנה על ידי ספורי מעשיות, השם יתברך שומרו, שדבריו יהיו נשכחין מלב התלמידים שאינם הגונים כנ"ל]. כי היכי דשתלי לי אבהתי, אנא נמי שתלי לבנאי. הינו, כמו שהולידו אותי על ידי ספורי מעשיות הנ"ל, בבחינת 'להתיר פה אלמים, להתיר פה עקרות' כנ"ל. 'הכי נמי שתלי לבנאי', הינו שעל ידי זה גם כן נולדים בנינו על ידי זה כנ"ל: [פרוש, שאמר לו שהוא מכרח לספר ספורי מעשיות כאלה, בשביל פקידות עקרות. כי כמו שאבותי עסקו בספורי מעשיות, ועל ידי זה נמשך ההולדה, בחינת פקידות עקרות כנ"ל, שעל ידי זה הולידו אותי, כן אני צריך להוליד את בני על ידי זה, כי עקר ההולדה נמשך על ידי ספורי מעשיות כנ"ל. וזהו, 'כי היכי דשתלי לי אבהתי, הכי נמי שתלי לבנאי' כנ"ל]: כרך רפתא, אתיא לה שינתא ונים. הינו שאכל סעדתו, ועל ידי האכילה, בא עליו שנה ונים. הינו, שנפל לבחינת שנה לפי ערך מדרגתו על ידי האכילה. כמבאר לעיל, שלפעמים על ידי האכילה יכול לפל לבחינת שנה כנ"ל. הדרא עלה משוניתא, הינו בחינת הסבובים והדמיונות שמחזרין וסובבין סביב בשעת השנה. ולא ידע בריתא, כי העולם אין מכירין במי שהוא בבחינת שנה, כי נדמה להם שעוסק בתורה ועבודה, ובאמת הכל הוא בחינת שנה כנ"ל. כי קם אתער, הינו בחינת התעוררות מלמטה. חזיה להאי גברא דאכל מהאי חרובא, הינו שראה אותו עוסק בספורי מעשיות הנ"ל. ואכל מהם, הינו בחינת מן המתר לפיך. אמר לה, ידעת מאן שתלי להאי חרובא, הינו שמאיזה זמן הוא ספור המעשה הזאת. כי אפשר שאחד מספר מעשה שהיה כבר, ובאמת לא היה כי אם לפני ארבע שנים. אמר לה אבוה דאבא. הינו בחינת זקן, בחינת עתיק. הינו, שהשיב לו, שהספורי מעשיות שהוא עוסק בהם, הם ספורי מעשיות של שנים קדמוניות, שהם בחינת זקן, בחינת עתיק כנ"ל. אמר: ודאי נימי לי שבעין שנין. הינו שבודאי נפל לבחינת שנה מכל השבעים פנים, שהם בחינת שבעים שנים כנ"ל. חזא לחמרה, דקא ילדה לה רמכי רמכי. הינו בחינת עשירות, בחינת: "יששכר חמור גרם". כי על ידי זה נמשך עשירות גדול כנ"ל, כי על ידי ספורי מעשיות הנ"ל, שעל ידי זה מעוררין מהשנה כנ"ל, על ידי זה 'להתיר פה אלמים להתיר פה עקרות', שעל ידי זה נתגלה יראה, ועל ידי היראה נמשך אריכות הימים, בחינת זקן, בחינת תקוני עתיק כנ"ל, ועל ידי זה נמשך העשירות לתוך האריכות ימים כנ"ל:

</div>

Hashem". He called Rabbi Elazar his son etc. and Rabbi Abba, and said we are the inclusion of all that is the aspect of completeness of the fear which is through the aspect of three lines above the aspect of: fear of Heaven, and fear of the rabbi, and fear of father and mother. It turns out that through Rabbi Shimon and Rabbi Elazar his son and Rabbi Abba his disciple the fear is completed through which comes length of days the aspect of repairs of ancient as above.


## Segment 24

<div dir="rtl" lang="he">

וזה, פתח רבי שמעון ואמר: "עת לעשות לה'" וכו' דא תורה דלעלא דמתבטלא אי לא אתעבד בתקוני דא, ולעתיק יומין אתמר. הינו תורה דלעלא, שהיא בחינת התבוננות הנ"ל, שהוא מתבטל ואינו יכול להתקים, אם אינו נעשה על ידי בחינת תקונים הנ"ל, שהם בחינת תקוני עתיק, בחינת אריכות ימים הנ"ל: כתיב: "אשריך ישראל מי כמוך". וכתיב: "מי כמוך באלים ה'". זה בחינת אתערותא דלתתא, שהוא שבח של ישראל המתעוררים מלמטה, בחינת: "אשריך ישראל מי כמוך". ואחר כך הוא אתערותא דלעלא כנ"ל, שזהו בחינת: "מי כמוכה באלים ה'": קרא לרבי אלעזר ברה וכו' ולרבי אבא, ואמר: אנן כללא דכלא. הינו בחינת שלמות היראה, שהוא על ידי בחינת שלשה קוין הנ"ל. בחינת: 'מורא שמים', 'ומורא הרב', 'ומורא אב ואם'. נמצא, שעל ידי רבי שמעון, ורבי אלעזר בנו, ורבי אבא תלמידו, נשלם היראה. שעל ידי זה בא אריכות ימים, בחינת תקוני עתיק כנ"ל: אשתיקו, שמעו קלא. הינו שאותן שהיו בבחינת שתיקה, בחינת אלמים, ולא היו יכולים לדבר על ידי בחינת שנה כנ"ל. 'שמעו קלא', הינו בחינת התעוררות השנה, בחינת 'זכאה מאן דמליל על אדנא דשמע' כנ"ל. וארכבותה דא לדא נקשן, זה בחינת הולדה, בחינת זווג הגופני. כי על ידי התעוררות השנה, שהוא בחינת 'להתיר פה אלמים', על ידי זה להתיר פה עקרות כנ"ל, שזהו בחינת זווג הנשיקין שקודם לזווג הגופני כנ"ל: מאי קלא, קלא דכנופיא עלאה דמתכנפי. הינו בחינת ספורי מעשיות, שמלבישין בהם את הפנים של תורה כנ"ל. כי ההתלבשות הוא בחינת כנף, בחינת (ישעיה ל) "ולא יכנף עוד מוריך". ועל ידי זה ההתלבשות, מעוררין מהשנה, ומתחילין לדבר, בבחינת (קהלת י): "ובעל כנפים יגיד דבר". הכל כנ"ל:

</div>

They were silent, they heard a voice that is those who were in the aspect of silence, the aspect of mutes and could not speak through the aspect of sleep as above they heard a voice that is the aspect of arousal of sleep the aspect of fortunate is he who speaks to an ear that hears as above.

And their knees knocked one against the other, this is the aspect of generation, the aspect

of physical coupling for through arousal of sleep which is the aspect of to permit mouth to mutes through this to permit mouth to barren as above which this is the aspect of coupling of kisses that precedes the physical coupling as above.

What voice, the voice of the upper ga

thering that gathers that is the aspect of stories of tales that one clothes in them the faces of Torah as above for the clothing is the aspect of wing, the aspect of: "And thy teacher shall not hide himself any more" [Isaiah 30]. And through this clothing one arouses from sleep and begins to speak, in the aspect of: "And he that hath wings shall tell the matter" [Ecclesiastes 10].



# Through Emunas Chachamim (Faith in the Sages)

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/61/

# Through Emunas Chachamim (Faith in the Sages)

<div dir="rtl">חדי רבי שמעון ואמר:</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/61


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

חדי רבי שמעון ואמר: "ה' שמעתי שמעך יראתי", אמר: התם יאות הוי למדחל וכו' (שם באידרא נשא דף קכ"ח):

</div>

61 - Through Emunas Chachamim (Faith in the Sages)

Rejoiced Rabbi Shimon and said: "Hashem, I have heard Thy report, I was afraid" [Habakkuk 3:2].
He said: There it is fitting to fear, etc. (There in Idra, Naso, page 128) [Zohar’s Idra Rabba, Naso, introduces fear tied to divine revelation, framing the teaching’s focus on proper faith in sages.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

א על ידי אמונת חכמים, יכולין להוציא משפטנו לאור. כי משפט הוא עמודא דאמצעיתא (פתח אליהו). הינו בחינת דרך הממצע, שאינו נוטה לימין ולשמאל. וזה זוכין על ידי אמונת חכמים, שהוא בחינת (דברים י"ז): "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל". ועל כן, על ידי זה יוצא המשפט ברור כנ"ל, בבחינת: "משפטי אמת" (תהלים יט). הינו, כי כל הלמודים שהאדם לומד, צריך שיקבל ויוציא מהם משפטי אמת, שלא יהיה בבחינת משפט מעקל. דהינו, שיקבל וילמד מכל הלמודים שלומד, משפטי הנהגות. שידע איך להתנהג, הן לעצמו, הן לאחרים שמתנהגים לפי דעתו, כל אחד ואחד כפי בחינתו, כפי הממשלה והרבנות שיש לו, הן לרב או למעט. וכל זה זוכין על ידי אמונת חכמים, שהוא בחינת: "לא תסור" וכו'. ואז יוכל להוציא משפטי הנהגות ישרות, בבחינת משפטי אמת, שאינו נוטה לימין ושמאל כנ"ל. אבל כשפוגם באמונת חכמים, אזי נדון ביגיעת בשר, הינו במותרות. כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ערובין כ"א): 'הלועג על דברי חכמים נדון בצואה רותחת', כמו שכתוב: "ולהג הרבה יגיעת בשר". והוא מדה כנגד מדה, כי הוא אינו מאמין בדבריהם, ומלעיג עליהם, ודבריהם הם אך למותר אצלו, על כן נדון במותרות. וכל המשפטים הן מן המח, בבחינת (מלכים א ג): "וייראו מפני המלך כי ראו כי חכמת אלקים בקרבו לעשות משפט". והמח, הוא לפי המזון. וכשהגוף נקי, אזי המח ברור. ואזי יכול להוציא משפטי אמת, הנהגות ישרות. אבל כשנדון במותרות, על ידי פגם אמונת חכמים כנ"ל. אזי עולים עשנים סרוחים אל המח, ומערבבים ומבלבלין דעתו. ואזי אינו יכול להוציא משפטי אמת, ואזי יוצא משפט מעקל. בבחינת (חבקוק א): "כי רשע מכתיר את הצדיק על כן יצא משפט מעקל", הינו, על ידי שהעשנים סרוחים מסבבין ומקיפין המח, ומבלבלין אותו, על ידי זה יוצא משפט מעקל, בבחינת (תהלים קמ"ז): "משפטים בל ידעום", הינו בלבול המוחין:

</div>

] 1.
Through emunas chachamim (faith in the sages), we are able to bring out our mishpat (judgment) to light, for mishpat is the amuda de-emtza’isa (central pillar [Kabbalistic middle column, balancing mercy and severity]) (Opening of Eliyahu [Tikunei Zohar introduction]), which is the aspect of the middle path, that does not incline to the right or to the left, and this is merited through emunas chachamim, which is the aspect of "Thou shalt not sur [deviate] from the word that they tell thee, right or left" [Deuteronomy 17:11] [Wordplay: "sur" (סוּר) links deviation to imbalance; faith in sages ensures adherence to the middle path.].
And therefore, through this, the mishpat comes out clear as above, in the aspect of "mishptei emes (judgments of truth)" [Psalms 19:10], which is, for all the studies that the man learns, he needs to receive and bring out from them mishptei emes, so that it not be in the aspect of mishpat me’ukal (crooked judgment), which is, that he receive and learn from all the studies that he learns, mishptei hanhagos (judgments of conduct) that he know how to conduct himself, both for himself and for others who conduct themselves according to his opinion, each one according to his aspect, according to the governance and rabbinate that he has, whether great or small, and all this is merited through emunas chachamim, which is the aspect of "Thou shalt not sur" etc., in the aspect of mishptei emes, that does not incline to the right or to the left as above. But when he damages emunas chachamim, then he is judged with yegias basar (weariness of flesh), which is with mosaros (surpluses [excesses]; root (ytr - extra)) (Eruvin 21b), he who mocks the words of the sages is judged with boiling excrement, as it is written "And lahag harbeh [much study] is yegias basar" [Ecclesiastes 12:12] [Wordplay: "lahag" (לַהַג, study) shares root with mocking, leading to "yegias basar" (יְגִיעַת בָּשָׂר), measure for measure.], and it is measure for measure, for he does not believe in their words, and mocks them, and their words are only mosar (surplus) to him, therefore he is judged with mosaros, and all the mishpatim (judgments) are from the moach (brain [intellect]), in the aspect of "And they feared from before the king, for they saw that the wisdom of G-d was in him to do mishpat" [1 Kings 3:28], and the moach is according to the food, and when the body is clean, then the moach is clear, and then he can bring out mishptei emes, straight conducts, but when he is judged with mosaros, through damage to emunas chachamim as above, then foul smokes rise to the moach, and mix and confuse his mind, and then he cannot bring out mishptei emes, and then mishpat comes out me’ukal, "For the rasha [wicked] maktir [surrounds] the tzadik [righteous]; therefore mishpat comes out me’ukal" [Habakkuk 1:4] [Correlation: "maktir" (מַכְתִּיר, surrounds) evokes smokes encircling the moach, causing "me’ukal" (מְעֻקָּל, crooked).], which is, through the foul smokes that surround and encircle the moach and confuse it, through this mishpat comes out me’ukal, in the aspect of "Mishpatim they do not know" [Psalms 147:20], which is confusion of the mochin (brains), and Doeg (worrier; root (dag - worry)), through that his study was from the aspect of these mosaros, in the aspect of what is said about Doeg, "And there a man from the servants of Saul was ne’etzar [detained] before Hashem, and his name was Doeg" etc. [1 Samuel 21:8], and Rashi explained: otzer (detaining) himself etc. to engage in Torah, for his study was from the aspect of atzirus (detention), aspect of mosaros, through this he did not bring out from his study mishptei emes, only mishpat me’ukal, and therefore he judged that David is not worthy to enter the congregation (Yevamot 76b), and this was, through that his study was from mosaros as above.
And there are manhigim (leaders) who are called by the name Rabbi whose study is from these mosaros, and not only can they not even lead themselves as above, and all the more so that they cannot lead others, and they take gedulah (greatness) for themselves, to lead the world, one must see not to give semicha (ordination [laying of hands]) to them, not to give them tokef (strength) and oz (might), that they not be called by the name Rabbi, for they themselves are not so obligated, for they have a great yetzer hara (evil inclination) to lead


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

ודואג, על ידי שלמודו היה מבחינת אלו המותרות, בבחינת הנאמר בדואג (שמואל א כ"א): "ושם איש מעבדי שאול נעצר לפני ה' ושמו דואג" וכו' ופרש רש"י: 'עוצר עצמו וכו' לעסק בתורה'. כי למודו היה מבחינת עצירות, בחינת מותרות. על ידי זה, לא היה מוציא מלמודו משפטי אמת, רק משפט מעקל. ועל כן היה דן שאין דוד ראוי לבוא בקהל (יבמות ע"ו:), וזה היה, על ידי שלמודו היה ממותרות כנ"ל:

</div>

the world, but one must guard very much not to give them tokef and oz, for those who give them tokef and oz and are given semicha by them that they be called by the name Rabbi, they will have to give din (judgment) and cheshbon (reckoning), and through giving semicha to a Rabbi who is not worthy, through this our ksav yad (handwriting) is weakened, and has no tokef, and they give koach (power) to their ksav yad, and through this they decree that there be no tokef to our ksavim (writings), only to their ksavim, and Yisrael will be forced to learn their ksav, and through this they also decree to expel Bnei Yisrael from the place of yishuv (settlement) where Yisrael have already settled, to places where Yisrael have never been, for the semicha that they give to the Rabbi, and the ksav, they are from one aspect, for the semicha is with yadayim (hands), as it is written "And Yehoshua the son of Nun was full of the spirit of chokhmah [wisdom], for Moshe had laid his yadayim upon him" [Deuteronomy 34:9], and it is the aspect of the ksav


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

ב ויש מנהיגים שנקראים בשם רבי, שלמודם מאלו המותרות. ולא די שאינם יכולים אפלו להנהיג את עצמן כנ"ל, ומכל שכן שאינם יכולים להנהיג את אחרים, והם נוטלים גדלה לעצמן, להנהיג העולם. צריך לראות שלא להסמיך אותם, שלא לתן להם תקף ועז, שלא יהיו מכנים בשם רבי. כי הם עצמן אינם חיבים כל כך, כי יש להם יצר הרע גדול להנהיג העולם. אך צריך לשמר מאד, שלא לתן להם תקף ועז, כי אלו הנותנים להם תקף ועז ונסמכים על ידם שיהיו נקראים בשם רבי, הם עתידין לתן דין וחשבון. ועל ידי שמסמיכין רבי שאינו הגון, על ידי זה נחלש כתב ידנו, ואין לו שום תקף, ונותנין כח בכתב ידם. ועל ידי זה הם גוזרין שלא יהיה תקף לכתבים שלנו, כי אם לכתבים שלהם, וישראל יהיו מכרחין ללמד כתב שלהם. ועל ידי זה גוזרין גם כן לגרש בני ישראל ממקום הישוב, שנתישבו שם ישראל כבר, אל מקומות שלא היו שם ישראל מעולם. כי הסמיכה שסומכין את הרב, והכתב, הם מבחינה אחת. כי הסמיכה בידים, כמו שכתוב (דברים ל"ד): "ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה את ידיו עליו". והוא בחינת הכתב, בחינת יד כותבת. כי הכתב הוא גם כן מבחינת חכמה, כי אותיות הכתב, בהם נבראו כל העולמות. כמו שכתוב (תהלים ל"ג): "בדבר ה' שמים נעשו" וכו', וכתיב (שם ק"ד): "כלם בחכמה עשית". כי יש בכל אות ואות חכמה, שחיבה חכמתו יתברך שהאות הזו יהיה בתמונה זו, ועל ידו יהיה נברא זה העולם בזאת התמונה, ולהתנהג באותו ההנהגה שיש באותו העולם. וכן שאר העולמות בתמונה והנהגה אחרת, על ידי תמונת אות אחר, כי כן גזרת חכמתו יתברך. וכשהחכם הראוי לסמיכה, נסמך בשם רבי, שהנהגתו בבחינת משפטי אמת כנ"ל. אזי על ידי הסמיכה, שאזי מקבל חכמתו מבחינת יד ה', בבחינת: "ויהושע בן נון מלא רוח חכמה" וכו' כנ"ל. אזי מביא הארה וכח בכתב ידנו, שהוא גם כן מבחינת חכמה כנ"ל. בבחינת (דברי הימים א כ"ח): "הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל", שעל ידי השכל שמקבל מיד ה', שזה בחינת סמיכה, על ידי זה מביא הארה וכח בכתב כנ"ל. וזה בחינת (במדבר י"א): "ותנח עליהם הרוח והמה בכתובים, שעל ידי שנסמכו אז, וקבלו הרוח חכמה, על ידי זה הביאו הארה בכתובים, הינו בכתב ידנו כנ"ל. ואזי, לא די שאין כתב ידנו נכנע למשפטם, אלא אפלו שכל משפטי הנהגות שלהם, כלם על ידי כתב ידנו, בבחינת (תהלים קמ"ט): "לעשות בהם משפט כתוב. אבל כשמסמיכין רבי שאינו הגון, על ידי זה נחלש כתב ידנו, ונותנין תקף לכתב שלהם, וכל המשפטים צריכים להיות על ידי כתבים שלהם דוקא, שהוא בחינת "משפטים בל ידעום", בחינת משפט מעקל כנ"ל: ועל ידי זה גוזרין לגרש את ישראל ממקום שנתישבו כבר. כי במקום שישראל יושבין שם מכבר, אפלו בחוץ לארץ, הוא בחינת קדשת ארץ ישראל, בחינת (יחזקאל י"א): "מקדש מעט". כי על ידי שישראל יושבין שם, נתקדש האויר בבחינת אוירא דארץ ישראל. כי על ידי כתב ידנו, נתקדש האויר בבחינת 'אוירא דארץ ישראל מחכים' (בבא בתרא קנ"ח: זהר פינחס רמ"ה ובתקון כ"ב). כי הכתב הוא בחינת אותיות מחכימות, ועל ידי תנועות הקלמוס באויר בשעת כתיבה, נחקקים בחינת האותיות מחכימות בתוך האויר. ועל ידו נתקדש האויר, בבחינת 'אוירא דארץ ישראל מחכים'. ועל ידי שפוגמין בכתב ידנו, על ידי הסמיכה שמסמיכין רבי שאינו הגון כנ"ל, על ידי זה מגרשין ישראל מן הישוב, ממקום שישבו שם מכבר, שהוא בחינת אוירא דארץ ישראל כנ"ל. ומגרשין אותם משם, אל מקום מדבר שממה, שאין שם שום קדשה, כי לא ישבו שם ישראל מעולם כנ"ל:

</div>

, aspect of yad (hand) that writes, for the ksav is also from the aspect of chokhmah, for the osiyos (letters) of the ksav, with them all the worlds were created, "By the dvar [word] of Hashem the heavens were made" etc. [Psalms 33:6], and it is written "All of them in chokhmah Thou hast made" [Psalms 104:24] [Correlation: Creation through osiyos of the dvar and chokhmah; each letter’s form decreed by divine chokhmah.], for there is in every os (letter) chokhmah that His blessed chokhmah obligated that this os be in this form, and through it this world be created in this form, and to be conducted in that conduct that is in that world, and similarly other worlds in other form and conduct, through the form of another os, for so is the decree of His blessed chokhmah, and when the chacham (sage) worthy of semicha is given semicha by the name Rabbi, whose conduct is in the aspect of mishptei emes as above, then through the semicha, that then he receives his chokhmah from the aspect of the yad of Hashem, in the aspect of "And Yehoshua the son of Nun was full of the spirit of chokhmah" etc. as above, then he brings he’arah (illumination) and koach to our ksav yad, which is also from the aspect of chokhmah as above, in the aspect of "All in ksav from the yad of Hashem upon me He caused me to understand" [1 Chronicles 28:19], that through the seichel (understanding) that he receives from the yad of Hashem, which is the aspect of semicha, through this he brings he’arah and koach to the ksav as above, "And the spirit rested upon them, and they were among the ksuvim [written ones]" [Numbers 11:26], that through being given semicha then, and receiving the spirit of chokhmah, through this they brought he’arah to the ksuvim, which is to our ksav yad as above, and then, not only is our ksav yad not subdued to their mishpat, but even all their mishptei hanhagos, all through our ksav yad, in the aspect of "To execute upon them the mishpat kasuv [written]" [Psalms 149:9]. But when they give semicha to a Rabbi who is not worthy, through this our ksav yad is weakened, and they give tokef to their ksav, and all the mishpatim need to be through their ksavim specifically, which is the aspect of "Mishpatim they do not know", aspect of mishpat me’ukal as above, and through this they decree to expel Yisrael from the place where they have settled already, for in the place where Yisrael dwell there from before, even in the diaspora, it is the aspect of the kedushah (holiness) of the Land of Yisrael, aspect of "A mikdash [sanctuary] me’at [small]" [Ezekiel 11:16], for through Yisrael dwelling there the avir (air) is sanctified in the aspect of the avira (air) of the Land of Yisrael, for through our ksav yad the avir is sanctified in the aspect of avira de’Eretz Yisrael machkim (the air of the Land of Yisrael makes wise) (Bava Basra 158b; Zohar Pinchas 245a, Tikun 22), for the ksav is the aspect of osiyos that make wise, and through the movements of the kulmus (quill) in the avir at the time of writing, aspects of the wise osiyos are engraved within the avir, and through it the avir is sanctified in the aspect of avira de’Eretz Yisrael machkim, and through damaging our ksav yad through the semicha that they give to a Rabbi who is not worthy as above, through this they expel Yisrael from the yishuv, from the place where they dwelt there from before, which is the aspect of avira de’Eretz Yisrael as above, and they expel them from there to a place of midbar shemamah (desert wilderness) where there is no kedushah, for Yisrael have never dwelt there as above.
And through this, the chokhmah (wisdom) of the tahaluchei galgalei harakia (processes of the heavenly spheres) is taken from us, to know all the hishtanus (changes) and asidos (futures) that come through the galgalei harakia, and is given to them, for initially this chokhmah was given only to us, as it is written "For it is your chokhmah and your binah [understanding] in the eyes of the peoples" [Deuteronomy 4:6], and our rabbis expounded, may their memory be for blessing (Shabbos 75a): What is chokhmah and binah that is in the eyes of the peoples? Say: This is chishuv tekufos u’mazalos (calculation of seasons and constellations), for there is in this seichel (intellect), that the sod (secret) remains with us, even though they inform them of the chokhmah, for certainly one must inform them of the chokhmah so that they know from our chokhmah that we know this chokhmah, as it is written "For it is your chokhmah" etc., and if so, since they inform them, it is not a sod, for also they know, but there is in this seichel, that they can inform them the chokhmah and nevertheless the sod remains with us, and this is the aspect of "For it is your chokhmah and your binah in the eyes of the peoples", in the eyes of the peoples specifically, which is, that it is only in the eyes of the peoples at the time that they inform them, and immediately after that they do not know at all, only they know that the sod is with us, for we do not inform them this chokhmah in its essence that it is the sod ha’ibur (secret of the intercalation [leap year calculation]), only that there is in this seichel, that they can show this chokhmah to their eyes only, so that they know that this chokhmah is with us, but the essence of the sod of the chokhmah remains with us, and this is the aspect of the sod ha’ibur that is given only to the gedolei hador (great ones of the generation), who have great neshamos (souls), for the tahaluchos of the galgalim (spheres) is through sichliyim (intellects [angelic intelligences]), which are the malachim (angels), and each galgal has its own seichel, which is a malach, that is conducted through it, and through this is the hishtanus of the hiluch (walk) of the galgalim, that this galgal walks in a month, and in this order, and this galgal walks in a year or more, and there is a galgal that needs much time, several thousands of years until it revolves, and all according to the hishtanus of the sichliyim, that they change according to their distance from the ilah (cause), and similarly the galgalim are conducted, and all these sichliyim, all receive from the manhig hakolel (general leader) who is the seichel hakolel (general intellect), which is the neshamah that all are conducted through it, "And the nishmas [soul] of Shaddai gives them binah" [Job 32:8], that the neshamah pours the seichel into them, and therefore the neshamah is called shamayim (heavens) which is the generality of the galgalim, "He calls to the shamayim from above", this is the neshamah (Sanhedrin 91b), for the neshamah is the manhig hakolel of all the galgalim as above, and therefore the neshamah is called galgalta (skull; named after galgalim) on the name of the galgalei harakia that are conducted through it, and therefore these great neshamos are expert in the sod ha’ibur, for who knows their conduct like the manhig, and these great neshamos need to have a guf (body) in the aspect of "The pri [fruit] of the aretz [land]" [Isaiah 4:2], aspect of avira de’Eretz Yisrael, for when the avir is sanctified in the aspect of avira de’Eretz Yisrael, then all the peiros (fruits) and tevuah (produce) that grow there from which the man is nourished, and from there comes the tipah (drop) of zera (seed), all is in the aspect of Eretz Yisrael, and from there the guf is woven, in the aspect of "I was woven in the lower parts of the aretz" [Psalms 139:15], aspect of Eretz Yisrael, and then the guf is in the aspect of pri ha’aretz, and then it is worthy to receive a great neshamah, in the aspect of "He calls to the shamayim from above", this is the neshamah, "and to the aretz", this is the guf (Sanhedrin 91b), for the neshamah is according to the guf, when the guf is pure and clean, it can receive a great neshamah, and similarly the opposite, and therefore there are medinos (countries) whose seichel is thick and gross, and there are medinos whose seichel is pure and clear, and all according to the medinah, according to the mazon (food) that comes from it, and therefore through being expelled from the aspect of avira de’Eretz Yisrael, through the aspect above, then they cannot weave pure gufim (bodies), and cannot receive a great neshamah, and through this the sod ha’ibur is taken from us, and this is what our sages said, may their memory be for blessing (Kesuvos 112b), "And My yad shall be against the prophets that see vanity etc., in the


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

ג

</div>


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

ועל ידי זה, נלקח ממנו חכמת תהלוכי גלגלי הרקיע, לידע כל ההשתנות ועתידות הבאין על ידי גלגלי הרקיע, ונמסר להם. כי מתחלה זאת החכמה נמסרה רק לנו, כמו שכתוב (דברים ד): "כי הוא חכמתכם ובנתכם לעיני העמים", ודרשו רבותינו, זכרונם לברכה (שבת ע"ה): 'איזו חכמה ובינה שהיא לעיני העמים, הוי אומר: זה חשוב תקופות ומזלות'. כי יש בזה שכל, שישאר הסוד אצלנו, אף על פי שמודיעין להם החכמה. כי בודאי צריך להודיע להם החכמה, כדי שידעו מחכמתנו, שאנו יודעין חכמה זו, כמו שכתוב: "כי היא חכמתכם" וכו'. ואם כן, מאחר שמודיעין להם, אינו סוד, כי הלא גם הם יודעין. אך יש בזה שכל, שיכולין להודיע להם החכמה, ואף על פי כן ישאר הסוד אצלנו. וזה בחינת: "כי היא חכמתכם ובנתכם לעיני העמים". 'לעיני העמים' דיקא, דהינו שהיא רק לעיני העמים בשעה שמודיעין להם, ותכף אחר כך אינן יודעין כלל, רק יודעין שהסוד אצלנו. כי אין אנו מודיעין להם זאת החכמה בעצם, שהיא סוד העבור, רק שיש בזה שכל, שיכולין להראות זאת החכמה לעיניהם לבד, למען ידעו שזאת החכמה היא אצלנו, אבל עצם סוד החכמה נשאר אצלנו. וזהו בחינת סוד העבור, שאינו נמסר רק לגדולי הדור, שיש להם נשמות גדולות. כי תהלוכות הגלגלים הוא על ידי שכליים, שהם המלאכים. וכל גלגל וגלגל יש לו שכל מיחד, דהינו מלאך, שמתנהג על ידו. ועל ידי זה הוא השתנות הלוך הגלגלים, שזה הגלגל מהלך בחדש, ובזה הסדר, וזה הגלגל מהלך בשנה או יותר, ויש גלגל שצריך זמן רב כמה אלפים שנים עד שמסבב. והכל לפי השתנות השכליים, שהם משתנים לפי רחוקם מהעלה, וכמו כן מתנהגים הגלגלים. וכל אלו השכליים, כלם מקבלים מהמנהיג הכולל, שהוא שכל הכולל, שהיא הנשמה, שכלם מתנהגים על ידה. בבחינת (איוב ל"ב): "ונשמת שדי תבינם", שהנשמה שופע השכל בהם. ועל כן הנשמה נקראת שמים, שהוא כלליות הגלגלים. כמו שכתוב (תהלים נ): "יקרא אל השמים מעל", זו הנשמה (סנהדרין צ"א:). כי הנשמה הוא מנהיג הכולל, של כל הגלגלים כנ"ל. ועל כן הנשמה נקראת גלגלתא, על שם גלגלי הרקיע שמתנהגים על ידה. ועל כן אלו הנשמות הגדולות, בקיאין בסוד העבור, כי מי יודע הנהגתם כמו המנהיג. ואלו הנשמות הגדולות צריכין שיהיה להם גוף בבחינות (ישעיה ד): "פרי הארץ", בחינות אוירא דארץ ישראל. כי כשהאויר מתקדש בבחינות אוירא דארץ ישראל, אזי כל הפרות והתבואה הגדל שם, שמהם נזון האדם, ומשם בא הטפה זרעיות, הכל הוא בבחינות ארץ ישראל. ומשם נרקם הגוף, בבחינות (תהלים קל"ט): "רקמתי בתחתיות ארץ", בחינת ארץ ישראל, ואזי הגוף בבחינת פרי הארץ. ואזי ראוי לקבל נשמה גדולה, בבחינת: "יקרא אל השמים מעל" - 'זה הנשמה', "ואל הארץ" - 'זה הגוף' (שם סנהדרין). כי הנשמה לפי הגוף, כשהגוף זך ונקי, יכול לקבל נשמה גדולה, וכן להפך. ועל כן יש מדינות ששכלם עב ומגשם, וכן יש מדינות ששכלם זך וצלול. והכל לפי המדינה, לפי המזון היוצא ממנה. ועל כן על ידי שנתגרשין מבחינת אוירא דארץ ישראל, על ידי בחינת הנ"ל, אזי אין יכולין להתרקם גופים זכים, ואין יכולין לקבל נשמה גדולה, ועל ידי זה נלקח סוד העבור מאתנו: וזה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (כתבות קי"ב) "והיתה ידי אל הנביאים החוזים שוא וגו' בסוד עמי לא יהיו" - 'זה סוד העבור'. "ובכתב בית ישראל לא יכתבו" - 'זה סמיכה'. "ואל אדמת בני ישראל לא יבואו" - כמשמעו. הינו כנ"ל, 'בכתב ישראל לא יכתבו - זה סמיכה', הינו על ידי סמיכה שמסמיכין בשם רבי, את שאינם הגונים, על ידי זה מחלישין כתב ישראל כנ"ל. וזהו: 'ואל אדמת ישראל לא יבואו", הינו שנתגרשין מבחינת אוירא דארץ ישראל כנ"ל. וזהו 'בסוד עמי לא יהיו - זה סוד העבור', שעל ידי זה נלקח מאתנו סוד העבור כנ"ל: וכל זה על ידי המותרות הנ"ל:

</div>

sod of My people they shall not be", this is the sod ha’ibur, "and in the ksav of the house of Yisrael they shall not be written", this is semicha, "and to the land of Bnei Yisrael they shall not come", as it means, which is as above, "in the ksav of Yisrael they shall not be written", this is semicha, which is, through semicha that they give in the name Rabbi to those who are not worthy, through this they weaken the ksav of Yisrael as above, and this is "and to the land of Yisrael they shall not come", which is, they are expelled from the aspect of avira de’Eretz Yisrael as above, and this is "in the sod of My people they shall not be", this is the sod ha’ibur that through this the sod ha’ibur is taken from us as above, and all this through the mosaros above.
And through this he has no eitzah sheleimah (complete counsel) forever, and always he cannot give eitzah (counsel) to his nefesh (soul), and he is always mesupak (in doubt), for all his eitzos (counsels) are in the aspect of eitzos nivaros (counsels of fools) (Isaiah 19:11), eitzas nashim (counsels of women), for the tinofes (filth) of the mosaros rises to the lev (heart), in the aspect of "They have brought their gilulim [idols] upon their lev" [Ezekiel 14:3], and his lev becomes metunaf (defiled) like a beis hakisei (toilet), which is the place of eitzas hanashim, as the saying of Rav Ilash (Gittin 45a): Nashim (women) arrange all matters in the beis hakisei, for there is all their eitzah. But he who has already sunk in these mosaros, there is mayim (water) that purifies from this tinofes, in the aspect of "And I will sprinkle mayim tehorim [clean water] upon you, and you shall be clean from all your tum’os [uncleannesses], and from all your gilulim I will cleanse you" [Ezekiel 36:25], (Ezekiel 36:37) "And they shall not be divided into two kingdoms any more, and they shall not defile themselves any more with their gilulim", that through being purified from the gilulim and the tinofes above, through this "and they shall not be divided into two kingdoms", aspect of eitzos, as it is written "My eitzah shall be acceptable unto thee" [Daniel 4:24], which is, he merits eitzah sheleimah, for through the mayim above, eitzos sheleimos (complete counsels) are made to him, in the aspect of "Mayim amukim [deep waters] are eitzah in the lev of man" [Proverbs 20:5]. And these mayim are the aspect of machlokes (controversy), aspect of "Mei merivah [waters of strife]" [Numbers 20:13], and therefore machlokes is called plugta, aspect of "Peleg [river] of G-d is full of mayim" [Psalms 65:10] [Wordplay: Plugta (פְּלֻגְתָּא, Aramaic for division) sounds like peleg (פֶּלֶג, river), linking machlokes to purifying mayim.], for from every machlokes a sefer (book) is made, aspect of she’eilos u’teshuvos (questions and answers), for the machlokes is she’eilah (question) and kushya (difficulty), that they pose kushyos and ask upon him, and he returns in teshuvah (answer), and through this he answers and resolves the she’eilah, and from this is made aspect of sefer she’eilos u’teshuvos, for through the teshuvah, through this several sfarim (books) are renewed to him, for there are several sfarim now, and also in the future there will be more several sfarim, and all are needed for the world, and initially when he did not have emunas chachamim, then all the sfarim were to him as nothing, for he mocked them, as it is written "Of making sfarim harbeh [many books] there is no end, and lahag harbeh" etc., which is, he mocks the multiplicity of their sfarim, and then all were as nothing to him, and when he returns in teshuvah (repentance) on this, then a sefer is renewed to him each time, for all the sfarim that initially were in his eyes as nothing are returned and counted to him, and he contemplates the machlokes, why they dispute so, in these diburim (words), and not in another way, and through this he contemplates how to return in teshuvah, and to repair the emunas chachamim, for from there the machlokes is drawn, through damaging emunas chachamim, and according to the teshuvah, according to the machlokes, so he returns and comes back to emunas chachamim, and similarly a sefer is renewed to him, for he returns and it is counted in his eyes wh


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

ד ועל ידי זה אין לו עצה שלמה לעולם, ותמיד אינו יכול לתת עצה לנפשו, והוא תמיד מספק. כי כל עצותיו בבחינת עצות נבערות (ישעיה י"ט). עצת נשים. כי הטנפת של המותרות עולה אל הלב, בבחינת (יחזקאל י"ד): "העלו גלוליהם על לבם". ונעשה לבו מטנף כמו בית הכסא, שהוא מקום עצת הנשים. כמאמר רב עילש (גטין מ"ה): 'נשי - כל מלי מסדרין בבית הכסא', ששם כל עצתם:

</div>

at was initially in his eyes as nothing, and so each time according to the machlokes, so the teshuvah that he returns and comes back to emunas chachamim, and similarly another sefer is renewed to him, for he returns and another sefer is counted in his eyes that initially he mocked it, and it was in his eyes as nothing as above, and therefore, through the machlokes a sefer is made, "And a sefer wrote the man of my riv [controversy]" [Job 31:35], that through riv (strife) and machlokes a sefer is made.


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

ה אך מי שכבר נשקע באלו המותרות, יש מים שהוא מטהר מזאת הטנפת, בבחינת (יחזקאל ל"ו): "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טמאותיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם". ואזי בא לעצה שלמה, בבחינת (שם ל"ז): "ולא יחצו לשתי ממלכות עוד, ולא יטמאו עוד בגלוליהם". שעל ידי שנטהרין מהגלולין והטנפת הנ"ל, על ידי זה, ולא יחצו לשתי ממלכות, בחינת עצות, כמו שכתוב (דניאל ד): "מלכי ישפר עלך", הינו שזוכה לעצה שלמה. כי על ידי המים הנ"ל, נעשים אצלו עצות שלמות, בבחינת (משלי כ): "מים עמקים עצה בלב איש": ואלו המים, הם בחינת מחלקת, בחינת (במדבר כ): "מי מריבה". ועל כן מחלקת נקרא פלגתא, בחינת (תהלים ס"ה): "פלג אלקים מלא מים". כי מכל מחלקת נעשה ספר, בחינת שאלות ותשובות. כי המחלקת היא שאלה וקשיא, שמקשין ושואלין עליו. והוא שב בתשובה, ועל ידי זה הוא משיב ומתרץ השאלה, ונעשה מזה בחינת ספר שאלות ותשובות. כי על ידי התשובה, על ידי זה נתחדשים אצלו כמה ספרים. כי יש כמה ספרים עכשו, וגם עתידים להיות עוד כמה ספרים, וכלם צריכים להעולם. ובתחלה כשלא היה לו אמונת חכמים, אזי היו כל הספרים אצלו כלא, כי היה מלעיג עליהם, כמו שכתוב (קהלת י"ב): "עשות ספרים הרבה אין קץ ולהג הרבה" וכו', דהינו שמלעיג על רבוי ספריהם, ואזי כלם כלא אצלו. וכששב בתשובה על זה, אזי נתחדש אצלו בכל פעם ספר, כי חוזרים ונחשבים אצלו כל הספרים שבתחלה היו בעיניו כלא. והכל לפי המחלקת, כי הוא מסתכל ומתבונן בהמחלקת, מפני מה הם חולקים כך, באלו הדבורים, ולא באפן אחר. ועל ידי זה מתבונן איך לשוב בתשובה, ולתקן האמונת חכמים. כי משם נמשך המחלקת, על ידי שפגם באמונת חכמים. ולפי התשובה, לפי המחלקת, כן הוא חוזר ושב אל אמונת חכמים. וכמו כן נתחדש אצלו ספר, כי חוזר ונחשב בעיניו מה שהיה בתחלה בעיניו כלא. וכן בכל פעם לפי המחלקת, כן התשובה, ששב וחוזר אל האמונת חכמים. וכמו כן נתחדש אצלו ספר אחר, כי חוזר ונחשב בעיניו עוד איזה ספר אחר, שבתחלה היה מלעיג עליו, והיה בעיניו כלא כנ"ל. ועל כן, על ידי המחלקת נעשה ספר. וזה בחינת (איוב ל"א): "וספר כתב איש ריבי", שעל ידי ריב ומחלקת נעשה ספר: ויש צדיקי הדור שאמונתם שלמה בודאי, ואף על פי כן יש עליהם מחלקת. הוא בבחינת (ישעיה נ"ג): "והוא חטא רבים נשא" וכו', (שם): "ועוונוותם הוא יסבל", הינו שיש לו מחלקת בשביל העולם. ועל ידי המחלקת שיש עליו, על ידי זה מתקן האמונת חכמים אצל ההמון עם: ויש שיש עליהם מחלקת, מחמת שאין להם אמונה בעצמן, ואינם מאמינים בחדושי תורה שלהם שהם מחדשים, ואינם מאמינים שיש להשם יתברך שעשועים גדולים מחדושים שלהם. ועל ידי זה שאין להם אמונה בחדושים של עצמן, על ידי זה הם מתרשלין בהחדושין שלהם. ועל כן בא עליהם מחלקת, ועל ידי זה הם שבים בתשובה, וחוזרים ונחשבים אצלן חדושין שלהם, וחוזרים ומחדשים, ונעשה מזה ספר: ולפעמים נעשה מזה ספר למעלה, שעל ידי זה שזה שואל ומקשה, וזה שב בתשובה, ועל ידי זה משיב ומתרץ. על ידי זה נעשה ספר למעלה, בבחינת (מלאכי ג): "אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר":

</div>

And there are tzadikim (righteous) of the generation whose emunah is certainly complete, and nevertheless there is machlokes upon them, "And he bore the chet [sin] of many" etc.
[Isaiah 53:12], "And for transgressors he interceded" (ibid.), which is, he has machlokes for the world, and through the machlokes that is upon him, through this he repairs emunas chachamim among the hamon am (masses), and there are those who have machlokes upon them because they have no emunah in themselves, and do not believe in their chidushei Torah (Torah innovations) that they innovate, and do not believe that Hashem blessed has great sha’ashuim (pleasures) from their innovations, and through this that they have no emunah in their own innovations, through this they are misrashel (lax) in their innovations, and therefore machlokes comes upon them, and through this they return in teshuvah, and their innovations are returned and counted to them, and they return and innovate, and from this a sefer is made, and sometimes a sefer is made from this above, that through this that this asks and poses kushyos, and this returns in teshuvah, and through this he answers and resolves, through this a sefer is made above, in the aspect of "Then they that fear Hashem spoke one with another, and Hashem hearkened and heard, and a sefer was written" [Malachi 3:16]. And through this all the tzimtzumim (contractions [Kabbalistic restrictions, judgments]) are sweetened, which are the dinim (judgments), and every place that there is some din (judgment) and tzimtzum, is sweetened through this, through repair of emunas chachamim, that through this the sfarim of the holy Torah are multiplied, for all the sweetenings of all the tzimtzumim and dinim, is through the seichel (intellect), for all were clarified in machshavah (thought) (Zohar Pekudei 254b), that the seichel is the shoresh (root) of the dinim, and there the dinim are sweetened, for the din is not sweetened except in its shoresh (Etz Chaim, Gate 3, Chapter 11), and every din and tzimtzum needs to be sweetened in the seichel belonging to it, that is its shoresh, and each tzimtzum has a seichel through which it is sweetened, but there is chokhmah ila’ah (supernal wisdom), that all chokhmos (wisdoms) are included there, and receive from there, and therefore there all the dinim are sweetened, for in the particular sichliyim, it is not possible to sweeten except in this seichel specifically belonging to this tzimtzum, that is its shoresh, but through the aspect of chokhmah ila’ah that is included from all, there all the tzimtzumim are sweetened, and all the dinim all, and the Torah that comes out from chokhmah ila’ah, for the Torah comes out from chokhmah ila’ah (Zohar Beshalach 62a), and it can receive from chokhmah ila’ah only when it has sheleimus (completeness), and the sheleimus of the Torah is through Torah shebe’al peh (Oral Torah), for Torah shebiksav (Written Torah) has no sheleimus except through Torah shebe’al peh, and therefore through the sfarim above, that are renewed through the machlokes, in the aspect of "And a sefer wrote the man of my riv", aspect of "Of making sfarim harbeh there is no end", through this the Torah is completed, "Luchos ha’even (tablets of stone)" [Exodus 24:12], that receives he’arah (illumination) from the aspect of even shtiyah (foundation stone [cosmic foundation in Temple lore]) (Zohar Vayechi 231a), for every thing in the world has another


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

ו ועל ידי זה נמתקים כל הצמצומים, שהם הדינים. וכל מקום שיש איזה דין וצמצום, נמתק על ידי זה, על ידי תקון אמונת חכמים, שעל ידי זה נתרבין הספרים של התורה הקדושה. כי כל המתקות של כל הצמצומים והדינים, הוא על ידי השכל, כי כלם במחשבה אתברירו (עיין זוהר פקודי רנד). שהשכל הוא שרש הדינים, ושם נמתקים הדינים. כי אין הדין נמתק אלא בשרשו (עיין זוהר ויחי רלא). וכל דין וצמצום צריך שיהיה נמתק בשכל השיך לו, ששם שרשו. ויש לכל צמצום וצמצום שכל שעל ידו נמתק. אך יש חכמה עלאה, שכל החכמות כלולים שם, ומקבלין משם, ועל כן שם נמתקים כל הדינים. כי בהשכליים פרטיים, אי אפשר להמתיק כי אם בזה השכל דיקא השיך לזה הצמצום, שהוא שרשו. אבל על ידי בחינת חכמה עלאה שכלול מכלם, שם נמתקים כל הצמצומים, וכל הדינים כלם. והתורה שהיא יוצאת מחכמה עלאה, כי 'אוריתא מחכמה עלאה נפקת' (זהר בשלח ס"ב). ואין יכולה לקבל מחכמה עלאה, כי אם כשיש לה שלמות. ושלמות התורה, היא על ידי תורה שבעל פה. כי תורה שבכתב אין לה שלמות, כי אם על ידי תורה שבעל פה. ועל כן על ידי הספרים הנ"ל, שנתחדשים על ידי המחלקת, בבחינת: "וספר כתב איש ריבי", בחינת: "עשות ספרים הרבה אין קץ", על ידי זה נשלם התורה. ואזי, התורה בבחינת (שמות כ"ד): "לוחות האבן" שמקבלת הארה מבחינת אבן שתיה (עיין זוהר ויחי רל"א). כי כל דבר שבעולם, יש לו צמצום אחר בכמות ואיכות. וכל הצמצומים שבעולם, כלם נרשמים באבן שתיה, שממנו השתת העולם, וכלם מקבלים ממנו. ושם המתקת כל הדינים, כי הוא בחינת חכמה עלאה, בחינת קדשי קדשים. כי השכל נקרא קדש (עיין זוהר אחרי דף סא). וכלם מקבלים ונכללים בבחינת קדשי קדשים, שהוא בחינת חכמה עלאה, שכלול מכלם. ומשם המתקת כל הדינים, בפרטיות ובכלליות. כי גם כשממתיקין הדין בפרט, באיזה שכל של איזה צמצום, צריכין גם כן להמשיך כח מהשכל העליון הנ"ל, כדי שיהיה כח לזה השכל הפרטי להמתיק הדין. וכן בכלליות, להמתיק כל הדינים מאיזה צמצום שיהיה, אי אפשר להמתיק כי אם על ידי בחינת השכל העליון, בחינת קדשי קדשים, בחינת אבן שתיה (עיין זוהר ויחי רלא. ובתנחומא פר' עקב). כנ"ל. וכשהתורה יש לה שלמות על ידי הספרים כנ"ל, אזי מקבלת מחכמה עלאה, בבחינת לוחות האבן, בחינת אבן שתיה. ואזי משפעת בכל החכמות, ונמתקים כל הדינים. בבחינת (תהלים כ): "ישלח עזרך מקדש", שעקר העזר והישועה, שהוא בחינת המתקת הדינים, הוא מקדש, הינו על ידי השכל שנקרא קדש כידוע. וזה אותיות שתיה, ראשי תבות הן תוי שדי יענני. (לשון המקרא איוב ל"א: "הן תוי שדי יענני וספר כתב איש ריבי"). 'הן תוי שדי', הינו בחינת הרשימות של כל הצמצומים. נמתקין על ידי שבאים בתוך שתיה, בחינת אבן שתיה הנ"ל. וזה 'יענני', בחינת ההמתקה, בבחינת: "ישלח עזרך מקדש" כנ"ל: וזה: "הן תוי שדי יענני וספר כתב איש ריבי", שעל ידי וספר כתב כנ"ל, הינו רבוי הספרים שנעשין על ידי המחלקת כנ"ל, שאז יש להתורה שלמות, ומקבלת משכל הכולל, מחכמה עלאה, שהיא בחינת אבן שתיה כנ"ל, על ידי זה 'הן תוי שדי יענני', בחינת ההמתקה, על ידי בחינת לוחות האבן, שמקבלין מאבן שתיה כנ"ל:

</div>

tzimtzum in kamut (quantity) and eichut (quality), and all the tzimtzumim in the world are all imprinted in the even shtiyah, from which the world was founded, and all receive from it, and there is the sweetening of all the dinim, for it is the aspect of chokhmah ila’ah, aspect of kodshei kodashim (holy of holies), for the seichel is called kodesh (holy) (Zohar Acharei 61a), and all receive and are included in the aspect of kodshei kodashim, which is the aspect of chokhmah ila’ah, that is included from all, and from there the sweetening of all the dinim, in particular and in general, for also when they sweeten the din in particular, in some seichel of some tzimtzum, they need also to draw koach (power) from the seichel ha’elyon (supernal intellect) above, so that there be koach to this particular seichel to sweeten the din, and similarly in general, to sweeten all the dinim from whatever tzimtzum it be, it is not possible to sweeten except through the aspect of the seichel ha’elyon, aspect of kodshei kodashim, aspect of the even shtiyah (Zohar Vayechi 231a), and when the Torah has sheleimus through the sfarim above, then it receives from chokhmah ila’ah, in the aspect of luchos ha’even, aspect of even shtiyah, and then it influences all the chokhmos, and all the dinim are sweetened, "He will send thy ezer [help] from the kodesh" [Psalms 20:3], that the main ezer and yeshuah (salvation), which is the aspect of sweetening the dinim, is from the kodesh, which is through the seichel that is called kodesh as known, and this is the osiyos (letters) of shtiyah (שְׁתִיָּה), acronym hen tavi shaddai ya’aneni (from the verse in Job 31:35, "Hen tavi Shaddai ya’aneni and a sefer wrote the man of my riv"), hen tavi Shaddai, which is the aspect of the reshimos (impressions) of all the tzimtzumim are sweetened through coming into shtiyah, aspect of even shtiyah above, and this ya’aneni (He will answer me), aspect of the sweetening, in the aspect of "He will send thy ezer from the kodesh" as above, and this "hen tavi Shaddai ya’aneni and a sefer wrote the man of my riv", that through "and a sefer wrote" as above, which is the multiplicity of the sfarim that are made through the machlokes as above, that then the Torah has sheleimus, and receives from the seichel hakolel (general intellect), from chokhmah ila’ah, which is the aspect of even shtiyah as above, through this hen tavi Shaddai ya’aneni, aspect of the sweetening through the aspect of luchos ha’even, that receive from even shtiyah as above. And this is the aspect of what they travel on Rosh Hashanah to tzadikim, for Rosh Hashanah is the yoma de’dina (day of judgment) of all the year, and each one comes with his kedushah (holiness) and his tzimtzumim to the tzadik of the generation, who is the aspect of kodshei kodashim, aspect of even shtiyah, "For to Hashem are the metzukei [pillars] of the earth, and He sets the world upon them" [1 Samuel 2:8] (Yoma 38b; Sanhedrin 26b), that they are the tzadikim upon whom the world is founded, and through this all the dinim are sweetened, through the aspect of even shtiyah as above, and this is the aspect of the avnei Yaakov (stones of Jacob), that all were included in the even shtiyah (Bereishis Rabbah, Vayeitzei, Parsha 68; Zohar Noach 72b, Vayechi 231a), for the nefashos (souls) are the aspect of avanim (stones), as it is written "The avnei kodesh [holy stones] are poured out" [Lamentations 4:1], and are included in the tzadik of the generation, who is the aspect of even shtiyah, and through this all the tzimtzumim are sweetened as above.


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

ז וזהו בחינת מה שנוסעין על ראש השנה לצדיקים. כי ראש השנה הוא יומא דדינא של כל השנה, וכל אחד ואחד בא עם קדשתו וצמצומיו אל הצדיק הדור. שהוא בחינת קדשי קדשים, בחינת אבן שתיה. בבחינת (שמואל א ב): "כי לה' מצוקי ארץ וישת עליהם תבל" (י). שהם הצדיקים שעליהם נשתת העולם. ועל ידי זה נמתקים כל הדינים, על ידי בחינת אבן שתיה כנ"ל. וזה בחינת אבני יעקב, שנכללו כלם בתוך אבן שתיה (בראשית רבה ויצא פרשה ס"ח, עין זהר נח ע"ב, ויחי רל"א). כי הנפשות הם בחינת אבנים, כמו שכתוב (איכה ד): "תשתפכנה אבני קדש". וכלם באים ונכללים בתוך הצדיק הדור, שהוא בחינת אבן שתיה, ועל ידי זה נמתקים כל הצמצומים כנ"ל:

</div>

And through this that all the nefashos (souls) are included together as above, through this simchah (joy) is made, in the aspect of "The or [light] of tzadikim yismach [rejoices]" [Proverbs 13:9], for the nefesh is the aspect of ner (lamp), in the aspect of "The ner of Hashem is the nishmas [soul] of man" [Proverbs 20:27], and when they are included together, or is made from them, and through this simchah is made, in the aspect of "The or of tzadikim yismach", and this chadi (rejoiced) Rabbi Shimon and said: "Hashem, I have heard Thy report, I was afraid", there it is fitting to fear, for Chavakuk said this prophecy about Rabbi Akiva and his colleagues, who died through that there was not in them chavivusa (affection), as our rabbis said, may their memory be for blessing (Yevamot 62b), for


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

ח ועל ידי זה שנכללים יחד כל הנפשות כנ"ל, על ידי זה נעשה שמחה, בבחינת (משלי י"ג): "אור צדיקים ישמח". כי הנפש הוא בחינת נר, בבחינת (משלי כ): "נר ה' נשמת אדם". וכשנכללין יחד נעשה מהם אור, ועל ידי זה נעשה שמחה, בחינת: "אור צדיקים ישמח":

</div>

they were in the aspect of gevuros (severities) and tzimtzumim, and were not included together and were not sweetened, and Rabbi Shimon and his colleagues were their repair, therefore he said, we depend on chavivusa, which is the aspect of klalus (inclusion) that they are included together, and through this the sweete


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

וזה חדי רבי שמעון ואמר: "ה' שמעתי שמעך יראתי", תמן יאות הוי למדחל. כי חבקוק אמר נבואה זו על רבי עקיבא וחבריו שמתו על ידי שלא היה בהם אהבה כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (יבמות ס"ב:). כי הם היו בחינת גבורות וצמצומים, ולא נכללו יחד. ולא נמתקו. ורבי שמעון וחבריו שהיו התקון שלהם, על כן אמר אנן בחביבותא תליא, הינו בחינת האהבה וכללות שנכללין יחד, ועל ידי זה ההמתקה והתקון כנ"ל. ומזה בא בחינת חדי רבי שמעון, הינו בחינת השמחה, שנעשה על ידי הכללות והאהבה, בחינת: "אור צדיקים ישמח": פתח ואמר: "הולך רכיל מגלה סוד". 'הולך רכיל וכו' דלית רוחה רוחא דקיומא. הינו רוח חכמה. ולא הוה מהימנא. הינו אמונת חכמים כנ"ל, כי על ידי שאין בו אמונת חכמים, אין בו רוח חכמה, כי נדון במותרות כנ"ל. מגלה סוד, זה בחינת בטול כתב ידנו, שאין מקבלין אור השכל מידי הסמיכה כנ"ל, בבחינת (איוב ל"ו): "על כפים כסה אור". כי האותיות צריכות לקבל אור השכל, מידי הסמיכה כנ"ל. ועל ידי פגם אמונת חכמים, שהוא בחינת 'הולך רכיל', על ידי זה 'מגלה סוד', שנתגלה ונסתלק אור השכל כנ"ל, ועל ידי זה בסוד עמי לא יהיו כנ"ל: ונאמן רוח מכסה דבר, דאית בה רוחא דקיומא. על ידי בחינת אמונת חכמים, על ידי זה, מכסה דבר, בחינת 'על כפים כסה אור' כנ"ל:

</div>

ning and the repair as above, chadi Rabbi Shimon, which is the aspect of the simchah that is made through the klalus, in the aspect of "The or of tzadikim yismach", he opened and said: "He who goes about as a rachil [talebearer] reveals a sod [secret]" [Proverbs 11:13], which is the ruach chokhmah (spirit of wisdom) and he was not meheimana (faithful), which is emunas chachamim as above, for through that there is no emunas chachamim in him, there is no ruach chokhmah in him, for he is judged with mosaros as above, reveals a sod, this is the aspect of bitul (nullification) of our ksav yad that they do not receive the or of the seichel from the semicha as above, in the aspect of "With his kapayim [palms] he covered the or" [Job 36:32], for the osiyos need to receive the or of the seichel from the semicha as above, and through damage to emunas chachamim, which is the aspect of holech rachil (he who goes about as a talebearer), through this reveals a sod, that the or of the seichel is revealed and removed as above, and through this "in the sod of My people they shall not be" as above, and a ne’eman ruach (faithful spirit) conceals the matter, that has in him the ruacha de-kiyuma (spirit of existence), through the aspect of emunas chachamim, through this conceals the matter, in the aspect of "with kapayim he covered the or" as above.



# 62 - Through the Eating of Israel, Unity is Made (Yichud - Unification of the Ho

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/62/

# 62 - Through the Eating of Israel, Unity is Made (Yichud - Unification of the Ho

<div dir="rtl">ויסב אלקים את העם וכו'</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/62


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

(לשון רבנו זכרונו לברכה)

</div>

62 - Through the Eating of Israel, Unity is Made (Yichud - Unification of the Holy One and His Shechinah)

[Language of our Rabbi, his memory for blessing] And G-d turned the people [and so on] [Exodus 13:18] [See this Torah in another version from the manuscript of our Rabbi, of blessed memory, himself] 1.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

ויסב אלקים את העם וכו' (שמות י"ג) (עיין התו' הזאת בנ"א מכת"י רבינו ז"ל בעצמו):

</div>

Know that through the eating of Israel, unity (yichud) of the Holy One, blessed be He, and His Shechinah (Kudsha Brich Hu u’Shechinteh - the masculine and feminine aspects of G-d in Kabbalah) face to face is made, in the aspect of And Boaz said to Ruth, at the time of the meal, come hither [Ruth 2:14], at the time of the meal specifically, that is, through the eating, come hither, this is the unity of the Holy One, blessed be He, and His Shechinah, aspect of And Judah approached him [Genesis 44:18], this is the approach of the king to the king (Zohar, Vayigash, page 206, and see there in the explanation of the Ramaz) [Wordplay: Vayigash (approached, from root gash - to draw near) links to unity].


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

א דע, שעל ידי אכילתם של ישראל, נעשה יחוד קדשא בריך הוא ושכינתה אפין באפין, בבחינת (רות ב): "ויאמר בעז לרות לעת האכל גשי הלם". 'לעת האכל' דיקא, הינו על ידי האכילה 'גשי הלם', דא יחוד קדשא בריך הוא ושכינתה. בחינת (בראשית מ"ד): "ויגש אליו יהודה" - 'דא תקרבתא מלכא במלכא' (זהר ויגש דף ר"ו, ועין שם בפרוש הרמ"ז). רק האכילה צריך להיות מאכל אחר שנתברר, ואין בו שום תערובות. כי מאכל שיש בו תערובות. על ידי מאכל כזה, יוכל האדם לחטא:

</div>

Only the eating needs to be from food that is clarified (birur - purified), and there is no mixture in it, for food that has mixture, through such food, the person can sin. And the clarification of the foods is through faith (emuna), for the truth, what Hashem, blessed be He, limited to the human intellect that he can understand, it is a great mitzvah (commandment) to sharpen the intellect, to understand the thing clearly, and on this it is said (Avot, chapter 2): And know what to answer to an epicure (apikorus - heretic, doubter), for there is a difference between the difficulties, for there is a difficulty that the person can understand an answer to this difficulty, on this it is said: And know what [and so on], and there is a difficulty that it is not possible for the human intellect to understand an answer to such a difficulty, only in the future to come the answer will be revealed. It is forbidden for a person to look into them, and anyone who relies on his intellect and looks into it, on this it is said: All who come to her shall not return [Proverbs 2:19], for on such a difficulty, it is forbidden to rely on his intellect, only to establish on faith.


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

ב והברור של המאכלים, הוא על ידי אמונה. כי האמת, מה שהגביל השם יתברך לשכל האנושי שיוכל להבין, הוא מצוה גדולה לחדד השכל, להבין הדבר על בריו, ועל זה נאמר (אבות פרק ב): 'ודע מה שתשיב לאפיקורוס'. כי יש חלוק בין הקשיות, כי יש קשיא שיכול האדם להבין תרוץ על קשיא זו, על זה נאמר: 'ודע מה וכו'. ויש קשיא, שאינו באפשרי לשכל האנושי להבין תרוץ על קשיא כזו, רק לעתיד לבוא יתגלה התרוץ, אסור לאדם לעין בהם, וכל מי שסומך על שכלו ומעין בה, על זה נאמר (משלי ב): "כל באיה לא ישובון". כי על קשיא כזו, אסור לסמך על שכלו, רק להעמיד על אמונה. ואפלו אלו הקשיות שיש עליהם תשובה, לפעמים נסתמו שבילי השכל, ואינו יודע להשיב, ונזרקה בו אפיקורסות, ואינו יודע מה להשיב על אפיקורסות. וזאת האפיקורסות היא לכל אחד לפי בחינתו, יכול להבין בין רב למעט. כי צריך לעבד את ה' בשני יצרין, שיהיה היצר הרע כפוף ליצר טוב, כמאמר חכמינו, זכרונם לברכה (ברכות נ"ד): "ואהבת וכו' בכל לבבך" - בשני יצריך. שיהיה לבו שלם עם ה' אלקיו, שלא יהיה לו מחלקת בין שני יצרין. הינו שלא יהיה לבו חלק עליו, בחינת (הושע י): "חלק לבם". ובאמת אם היה יודע האדם ידיעה בלב שלם, 'שמלא כל הארץ כבודו' (ישעיה ו), והקדוש ברוך הוא עומד בשעת התפלה, ושומע התפלה. ודאי היה מתפלל בהתלהבות גדול, והיה מדקדק מאד לכון את דבריו. ובשביל שהאדם אינו יודע זאת ידיעה בלב שלם, בשביל זה אינו מתלהב כל כך, ואינו מדקדק כל כך. וכל אחד לפי מעוט שכלו וידיעתו, כן התלהבותו ודקדוקו. והידיעה היא מהיצר הטוב שבלב, והסתרת הידיעה היא מהיצר הרע שבלב. והסתרת הידיעה, הן הן אפיקורסות וקשיות, שהיצר הרע מקשה את לבו לפל ברעה (משלי כ"ח): והתקון לזה המחלקת שבלב, לתקן אותו בשרשו. הינו כי עקר התהוות מחלקת היצר הרע, שרשו מן המחלקת שבקדשה. כשהשתלשלה מן דרגא לדרגא, עד שנשתלשל למטה, נתהוה ממנו מחלוקת היצר הרע, בבחינת "חלק לבם". ומטיל בו אפיקורסות, ומסתיר ממנו שבילי השכל אשר אינו יודע להשיב. ומחלקת שבקדשה, הוא מחלקת תנאים ואמוראים שבגמרא, שזה אוסר וזה מתיר. ומהשתלשלותם למטה, נתהוה ממנו מחלקת היצר הרע. וכשמתקן המחלקת שבקדשה, אזי ממילא נתבטל מחלקת היצר הרע, כי אין אחיזתו אלא משם. ותקון המחלקת שבקדשה, הן הלכות פסוקות. כי פסק הלכה הוא השלום והכרעה של מחלוקת התנאים ואמוראים. ועל ידי למוד הפוסקים, הוא נתקשר להשלום שבקדשה, ומתקן המחלקת שבקדשה. ואז נתבטל המחלקת היצר הרע שבלבו. ואז יוכל לעבד את השם בכל לבבו, בשני יצרים. ונפתחו לו שערי השכל. שיודע להשיב לאפיקורוס. וכל זה נעשה על ידי ההכרעה והשלום הנ"ל: וזה אותיות שלום, נוטריקון ודע מה שתשיב לאפיקורוס. כי על ידי השלום, יודע להשיב על אפיקורסות שבלבו: וזה (תהלים קי"ט): "אודך בישר לבב בלמדי משפטי צדקך". 'לבב' דיקא, בשני יצרין. אימתי, כד 'למדי משפטי צדקך', הינו על ידי למוד הפוסקים: אבל הקשיות שאין עליהם תרוץ, אסור לאדם לעין בהם, רק לחזק את עצמו באמונה. וכשיש לו אמונה בשלמות, יוכל להיות על ידי אכילתו, יחוד קדשא בריך הוא ושכינתה כנ"ל. בחינת (תהלים ל"ז): "ורעה אמונה", הינו בחינת אכילה על ידי אמונה:

</div>

And even these difficulties that have answers, sometimes the paths of the intellect are closed, and he does not know to answer, and epicureanism (apikorsus) is thrown into him, and he does not know what to answer to epicureanism. And this epicureanism is for each one according to his aspect, he can understand between great and small, for one needs to serve G-d with both inclinations, that the evil inclination be subdued to the good inclination, as the saying of our sages, may their memory be for blessing (Berachot 54a): And you shall love [and so on] with all your heart, with your two inclinations, that his heart be complete with Hashem his G-d, that there not be controversy (machlokas - dispute, from root chalak - to divide) between two inclinations, that is, that his heart not be divided upon him, aspect of Their heart is divided [Hosea 10:2]. And in truth, if the person knew knowledge with a complete heart, that the whole earth is full of His glory [Isaiah 6:3], and the Holy One, blessed be He, stands at the time of prayer and hears the prayer, certainly he would pray with great fervor (hisla’havus - burning enthusiasm), and would be very precise to direct his words. And because the person does not know this knowledge with a complete heart, because of this he does not [have such] fervor, and does not [have such] precision. And each one according to the smallness of his intellect and his knowledge, so his fervor and precision. And the knowledge is from the good inclination in the heart, and the hiding of the knowledge is from the evil inclination in the heart. And the hiding of the knowledge, they are epicureanism and difficulties, that the evil inclination hardens his heart to fall into evil [Proverbs 28:14]. And the repair for this controversy in the heart, to repair it in its root, that is, for the main formation of the controversy of the evil inclination, its root is from the controversy in holiness, when it descended from level to level until it descended below, was formed from it controversy of the evil inclination, aspect of Their heart is divided. And [it] throws into him epicureanism and hides from him the paths of the intellect, that he does not know to answer. And controversy in holiness is the controversy of Tannaim and Amoraim in the Gemara, that this forbids and this permits, and from their descent below, was formed from it controversy of the evil inclination. And when he repairs the controversy in holiness, then automatically the controversy of the evil inclination is nullified, for its hold is only from there. And repair of the controversy in holiness, they are decided halachos (rulings), for decision of halacha is peace (shalom) and decision of controversy of the Tannaim and Amoraim. And through study of the poskim (decisors of Jewish law), he is connected to the peace in holiness, and repairs the controversy in holiness, and then the controversy of the evil inclination in his heart is nullified. And then he can serve Hashem with all his heart, with two inclinations, and the gates of the intellect are opened to him, that he knows to answer to an epicure. And all this is made through the decision and the peace above. And these letters shalom, acronym shet ans le’apikoros om [and know what to answer to an epicure] [Acronym: Shalom (שָׁלוֹם) forms the initials of the Mishnah’s phrase, linking peace to resolving doubts], for through the peace, he knows to answer to epicureanism in his heart. And this: I thank You with uprightness of heart, when I learn Your righteous judgments [Psalms 119:7], heart specifically, with two inclinations, when? When I learn Your righteous judgments, that is, through study of the poskim. But the difficulties that have no answer, it is forbidden for a person to look into them, only to strengthen himself in faith. And when he has faith in completeness, he can be, through his eating, unity of the Holy One, blessed be He, and His Shechinah, as above: And pasture faith [Psalms 37:3], that is, the aspect of eating through faith. And the main completeness and adornments of faith, that is to bring close specifically the distant, aspect of To call all of them in the name of Hashem [Zephaniah 3:9], even idolaters will bring close to the faith of Israel, and to serve Him shoulder to shoulder.


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

ג ועקר שלמות וקשוטי אמונה, הינו לקרב דוקא המרחקים, בחינת (צפניה ג): "לקרא כלם בשם ה'", אפלו עכו"ם יקרבו לאמונות ישראל, ולעבדו שכם אחד:

</div>

And to complete the faith, that is, to bring close the distant, as above, needs first to raise the sparks (nitzotzos - holy fragments in Kabbalah, from shattered vessels) of letters of speech.


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

ד ולהשלים את האמונה, הינו לקרב את הרחוקים כנ"ל, צריך מתחלה להעלות ניצוצי אותיות הדבור. וכשנתבררו אותיות הדבור, אזי הופך את עצמו הדבור, ומלקט הניצוצות הקדשה מבין הקלפות, ונשארים הקלפות בלא חיות. ואז העכו"ם שיניקתם מהקלפות, כשרואים שאין להם חיות, אזי משליכים את אמונתם, בחינת (ישעיה ב): "ביום ההוא ישליך האדם את אלילי כספו ואת אלילי זהבו", ומדביקים את עצמם לאמונת ישראל. וזה בחינת (שם בצפניה): "אז אהפך אל העמים שפה ברורה". 'שפה ברורה', הינו הדבור שנתברר מביניהם, הוא הופך את עצמו אל העמים, כדי ללקט מהם שארי ניצוצות הקדשה. ואז נתקים\: "לקרא כלם בשם ה'", שידבקו כלם באמונת ישראל:

</div>

And when the letters of speech are clarified, then the speech turns itself and gathers the sparks of holiness from between the klipos (shells - husks of impurity), and the klipos remain without vitality. And then the idolaters, whose suckling is from the klipos, when they see that they have no vitality, then they cast their faith, aspect of In that day a man shall cast away his idols of silver and his idols of gold [Isaiah 2:20], and attach themselves to the faith of Israel (there in Zephaniah): Then will I turn to the peoples a pure language, pure language, that is, the speech that was clarified from among them, it turns itself to the peoples, to gather from them the rest of the sparks of holiness. And then is fulfilled: To call all of them in the name of Hashem, that all will attach to the faith of Israel. And to raise sparks of the speech, needs fast (ta’anis): From the way of their transgression and from their iniquities they afflict themselves [and so on] [Psalms 107:17], then He sends His word, for the main repair of the speech is through the fast, for the main suckling of the klipos is only from behind the holiness, for from the face of the holiness it is not possible for them to suck, from the brightness of light.


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

ה ולהעלות ניצוצי הדבור, צריך לתענית. וזה בחינת (תהלים ק"ז): "מדרך פשעם ומעונותיהם יתענו" וכו', אזי: "ישלח דברו". כי עקר תקון הדבור, הוא על ידי התענית. כי עקר יניקת הקלפות, אינו אלא מאחורי הקדשה. כי מפני הקדשה אי אפשר להם לינק, מחמת בהירות אור. אלא לפעמים נותנים להם מלמעלה במכון כח לינק מפני הקדשה, וכל זה אינו אלא לרע להם, בחינת (קהלת ח): "עת אשר שלט האדם באדם לרע לו". וכל התאוות הם בחינת קלפות, כי התאוות הם מותרות, כי בלא התאוות יכול הגוף להתקים, נמצא שהם מותרות לקיום הגוף. כמו הקלפות הם מותרות, כי עקר אינו אלא הפרי. והקלפות הם מותרות. וכשמתגברים התאוות על האדם, הוא התגברות הקלפות על הקדשה. וראשי התאוות הם שלשה שרי פרעה, 'שר המשקים' ו'אופים' ו'טבחים', שהם: 'קנה' ו'ושט' ו'ורידין' (עיין לק"ת להאריז"ל פ' לך לך ופ' וישב) שהם בחינת תאוות אכילה ושתיה, שהם ראשים, שכל התאוות נמשכים אחריהם. ויניקתם מפרעה, שהוא אותיות ערף, הינו מאחורים. ועקר יניקתם מהדבורים, בחינת אחר הדברים, כי הם סמוכין לה, כי 'קנה' ו'ושט' ו'ורידין' הם סמוכים לחמשת מוצאות הפה. ועקר יניקתם, מהדבורים שאינם זכים כל כך. וכשראשי התאוות שהם הקלפות מתגברים, צריך להדביק ולהסתיר אחורי הקדשה, שלא יינקו. ודבקות אחורי הקדשה, היא על ידי התענית. כמו שכותבים שם הוי"ה בבחינת אחורים, שכותבים מתחלה יו"ד, ואחר כך כשרוצים וכותבים ה"א, חוזרים לאחורים וכותבים יו"ד ה"א וכו'. כן התענית, שהוא עקר הכנעתן של השרים הנ"ל, הוא בבחינת דבקות אחורי הקדשה: כי עקר זכות התענית, אינו אלא כשאנו חושבים השעות שהתחיל להתענות. למשל, כשמתענה שני ימים, היום השני שהוא נחשב ביותר, אין מחמת עצמו, אלא מחמת שאנו חוזרים ליום ראשון, אזי נחשב יום שני לזכות יותר: גם כי עקר כל הדברים הן התחלה, כי 'כל התחלות קשות' (מכילתא פרשת יתרו והובא בפרש"י), מחמת שיוצא מהפך להפך. אבל אחר התחלה, הוא נכנס מעט בהרגל, ואינו קשה עליו כל כך. וכן בכל יום ויום שהולך למרחוק מההתחלה, כן נקל הדבר, שנכנס מעט בהרגל. נמצא שעקר כח העבודה של כל ימים, אינו אלא ההתחלה, שאנו צריכין לחזר לאחורי, ליום ראשון שהתחיל להבין ולהתענות (עיין דניאל י') שהוא תחלת התשובה, שהיה קשה עליו ההתחלה, שיצא מהפך להפך. ובכל יום חוזר לאחוריו, לקבל כח מהתחלה. ומחמת שאלו השרים הנ"ל, הם סמוכים להדבור, וכשמתגברים, אזי ממשכין את הדבור לגלות מצרים, בחינת מצר הגרון, בחינת (תהלים ס"ט): "נחר גרוני", ואינו יכול לדבר שום דבור לפני השם יתברך. ועל ידי התענית שמרעיב את עצמו, הוא ממשיך מימי החסדים ללחלח הגרון, ואז יוכל לדבר. וזה בחינת (בראשית י"ב): "ויהי רעב בארץ". 'רעב', הינו בחינת תענית, שמרעיב את עצמו. וזה הוא דבקות אחורי הקדשה, כי הויה אלקים בחינת אחורים, מספר רעב. [כי שם הויה באחורים, דהינו י י"ק יק"ו יקו"ק עולה ע"ב. ושם אלקים באחורים, כזה א אל אלק אלקי אלקים עולה ר'. ושניהם יחד עולים רע"ב] "וירד אברהם מצרימה", הינו הורדות מימי החסדים ללחלח מצר הגרון, להוציא את הגרון מבחינת "נחר גרוני". בבחינת (שם): "הלוך ונסוע הנגבה", ללחלח הנגיבה, להתקים (ישעיה נ"ח): "קרא בגרון אל תחשך". ואז כשנתדבקין אחורי הקדשה, שאי אפשר להקלפות לכנס לשם ולינק, ואז נתגלין הפנים של הקדשה. ואז: "ויראו אותה שרי פרעה" (בראשית שם). הינו, שאלו השרים הנ"ל, רואים את יופי הוד הדבור, "ויהללו אותה אל פרעה". וכל זה הוא מכון מהשם יתברך, כדי להוציא בלעם מפיהם, בחינת: "עת אשר שלט האדם באדם לרע לו". וזה: "וינגע ה' את פרעה". וזה (משלי ל"א): "אשה יראת ה' היא תתהלל", בחינת: "ויהללו אותה אל פרעה". אין זה אלא בשביל, "תנו לה מפרי ידיה". הינו, להוציא ניצוצות הקדשה מביניהם. כשהיא מוציאה כל חיותה מבין הקלפות, אזי משליכין כל העכו"ם את אליליהם, ופונים כלם לאמונת ישראל, "לקרא כלם בשם ה'". וזה עקר קשוטי האמונה, שיקרבו אחרים לאמונתה: וזה בחינות (סבא משפטים דף צ"ה): עולימתא שפירתא דלית לה עינין. עולימתא שפירתא, זה בחינת אמונה, בחינת (שיר השירים ו) "יפה את רעיתי", בחינת: "ורעה אמונה": דלית לה עינין, הינו אלו הקשיות הנ"ל, שאין לעין בהם, וצריך לחזק באמונתו: גופא טמירתא ואתגלי, כי היא טמירא, כי אם תשאל את המאמין איזה טעם באמונה, ודאי אינו יודע להשיב לך טעם, כי אמונה אינו שיך אלא בדבר שאינו יודע טעם. ואף על פי כן, 'וגליא'. הינו שאצל המאמין הדבר גלוי, כאלו רואה בעיניו את הדבר שהוא מאמין בו, מחמת גדל אמונתו השלמה: נפקת בצפרא ומתכסיא ביממא, כי האמונה מתחדשת אצל האדם בכל בקר, בחינת (איכה ג): "חדשים לבקרים" וכו'. ומתכסיא ביממא, מחמת טרדת עסקי עולם, נתכסה האמונה: מתקשטת בקשוטין דלא הוו, הינו עקר קשוטי האמונה, כשמקרבין אצלה בני אדם שלא היו מקרבין לה:

</div>

But sometimes they give them from above intentionally power to suck from the face of the holiness, and all this is only for evil to them, aspect of A time when one man rules over another to his own hurt [Ecclesiastes 8:9]. And all the desires (ta’avos) are the aspect of klipos, for the desires are surpluses (mosaros - excesses), for without the desires, the body can exist. It is found that they are surpluses for the existence of the body, like the klipos are surpluses, for the main is only the fruit, and the klipos are surpluses. And when the desires overcome the person, it is the overcoming of the klipos on the holiness. And the heads of the desires are three ministers of Pharaoh (Paroh), chief butler and baker and cook, which are windpipe and esophagus and arteries (see Likutay Torah of the Ari, of blessed memory, Parshas Lech Lecha and Parshas Vayeshev), which are the aspect of desires of eating and drinking that are heads, that all desires are drawn after them. And their suckling from Pharaoh, which is letters oref (nape, from behind, sharing letters with Paroh), that is, from behind. And the main of their suckling from the speeches, aspect of after the words, for they are adjacent to it, for windpipe and esophagus and arteries are adjacent to the five outlets of the mouth. And the main of their suckling from the speeches that are not so pure. And when the heads of the desires, which are the klipos, overcome, [one] needs to attach and hide behind the holiness, that they not suck. And attachment behind the holiness is through the fast, like they write the name Havayah in the aspect of behind, that they write first י (yud), and after, when they want and write ה (heh), they return behind and write י ה (yud heh) [and so on]. So the fast, which is the main subduing of those ministers, is in the aspect of attachment behind the holiness, for the main merit of the fast is only when we think the hours that he began to fast, for example, when he fasts two days, the second day that is counted more is not because of itself but because we return to the first day, then the second day is counted for merit more also. For the main of all things is the beginning (haschala), for all beginnings are difficult (Mechilta, Parshas Yitro, brought in Rashi), because he goes out from opposite to opposite. But after the beginning, he enters a little in habit, and it is not difficult for him so much. And similarly, in every day that goes farther from the beginning, so the thing is easier, that he enters a little in habit. It is found that the main power of the work of all days is only the beginning, that we need to return behind, to the first day that he began to understand and to fast (see Daniel 10), which is the beginning of the repentance that the beginning was difficult for him, that he went out from opposite to opposite. And every day he returns behind him, to receive power from the beginning. And because these ministers above are adjacent to the speech, and when they overcome, then they draw the speech to the exile of Egypt, aspect of strait of the throat (maytzar hagarone, from root tzar - narrow), aspect of My throat is parched [Psalms 69:4], and he cannot speak any speech before Hashem, blessed be He. And through the fast that he starves himself, he draws waters of kindnesses to moisten the throat, and then he can speak. And this is the aspect of And there was famine in the land [Genesis 12:10], famine (ra’av), that is, the aspect of fast, that he starves himself. And this is attachment behind the holiness, for Havayah Elokim in the aspect of behind, numerical value ra’av [Gematria: Ra’av (רעב) = 272, for the name Havayah behind, that is, י יק יקו יקוק equals 72, and the name Elokim behind, like א אל אלק אלקי אלקים equals 200, and both together 272, ra’av]. And Abram went down to Egypt, that is, descents of waters of kindnesses to moisten the strait of the throat to take out the throat from the aspect of My throat is parched. To go and journey southward [Genesis 12:9], to moisten the dryness, to fulfill Call in the throat, spare not [Isaiah 58:1]. And then, when behind the holiness are attached, that it is not possible for the klipos to enter there and suck, and then the faces of the holiness are revealed (Genesis there), that is, that these ministers above see the beauty and splendor of the speech, And they praised her to Pharaoh [Genesis 12:15]. And all this is intended from Hashem, blessed be He, to bring out praise from their mouth, aspect of A time when one man rules over another to his own hurt, A woman who fears Hashem, she shall be praised [Proverbs 31:30], aspect of And they praised her to Pharaoh, this is only for Let her own works praise her [Proverbs 31:31], that is, to bring out sparks of holiness from among them. When she brings out all her vitality from between the klipos, then all the idolaters cast their idols, and then they turn, all, to the faith of Israel, To call all of them in the name of Hashem. And this is the main adornments of the faith, aspect of beautiful maiden who has no eyes (Zohar, Sava Mishpatim, page 95), beautiful maiden, this is the aspect of faith, aspect of You are beautiful, my love [Song of Songs 6:4], aspect of And pasture faith. Who has no eyes, that is, these difficulties above, that one should not look into them, and needs to strengthen in his faith. The body hidden and revealed, for she is hidden, for if you ask the believer some reason in faith, certainly he does not know to answer you reason, for faith is only in a thing that he does not know reason, and nevertheless, and revealed, that is, that to the believer the thing is revealed as if he sees with his eyes the thing that he believes in, because of the greatness of his complete faith. Goes out in the morning and is covered in the day, for the faith is renewed to the person every morning, aspect of They are new every morning [and so on] [Lamentations 3:23], and is covered in the day, because of the preoccupation of world affairs, the faith is covered. Is adorned with adornments that were not, that is, the main adornments of the faith, when people who were not brought close to her are brought close. And when the faith is so in completeness, then his eating is very precious, for the Holy One, blessed be He, and His Shechinah are united, aspect of And Boaz said to Ruth [and so on].


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

ו וכשהאמונה כל כך בשלמות, אזי אכילתו היא יקרה מאד. כי נתיחד קדשא בריך הוא ושכינתה, בבחינת: "ויאמר בעז לרות" וכו'. אזי, האמונה היא ממלצת על הרחוקים לפני השם יתברך, שיקרב אותם בצל כנפיו. וזה היא מליצתה. כי עקר טעותם של הרחוקים מאמונת השם יתברך, מחמת שעקר ידיעת אלקותו אינו אלא מגלוי על הסתום. ומחמת שרואים מגלוי, שהנהגת העולם הוא על ידי מערכת המזלות, נפלו בטעיות, כל אחד לפי טעותו. ויש חושבים שהכל על פי הטבע, עולם כמנהגו נוהג. ויש חושבים שצריך לעבד את האמצעי, כמו שטעו בעגל, שרצו לעשות את העגל אמצעי, בינם לבין השם יתברך, שאמרו: "אשר ילכו לפנינו" (שמות ל"ב), בחינת אמצעי. ובטעיות כזה, רבים נכשלים. ועושים את הסבות אמצעי, בינם לבין השם יתברך. הינו שמאמינים בהשם יתברך, אבל מאמינים גם כן באמצעי, ואומרים שצריך לסבות. הינו שמאמינים למשל בהסבה של פרנסה, שהוא המשא ומתן, ואומרים הסבה של משא ומתן עקר. כאלו חס ושלום, בלא הסבה של משא ומתן, אין יכלת ביד השם יתברך לתן להם פרנסה. ובהסבה של הרפואה, שהוא סמים, עושים מהם עקר, כאלו, חס ושלום, בלי הסמים, אין יכלת ביד השם יתברך לרפא. ואין הדבר כן, כי הקדוש ברוך הוא סבת כל הסבות ועלת כל העלות, ואין צריך לשום סבה. ועסקנו באלו הסבות, צריך להאמין בהשם יתברך לבד, ולא לעשות מהסבות עקר. וכשהצדיק מבטל בתפלתו איזה חיוב של מערכת המזלות, אזי נתידע מהגלוי על הסתום, שיש אלקי נמצא, שהוא שומע תפלת הצדיק, ומשדד המערכות ומשנה הטבע. וכל זה יהיה לעתיד, כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (פסחים ס"ח): 'עתידים צדיקים להחיות את המתים', ושאר נפלאות:

</div>

Then, the faith advocates for the distant before Hashem, blessed be He, that He bring them close under the shadow of His wings. For the main error of the distant from faith in Hashem, blessed be He, is because the main knowledge of His divinity is only from revealed on the hidden. And because they see from revealed, that the conduct of the world is through the system of the constellations, they fell into errors, each one according to his error. And there are those who think that all is according to nature, the world conducts as its custom. And there are those who think that one needs to serve the intermediary, like they erred in the calf, that they wanted to make the calf intermediary between them and Hashem, blessed be He, that they said: Which shall go before us [Exodus 32:1], aspect of intermediary. And with such error, many stumble and make the causes intermediary between them and Hashem, blessed be He, that is, they believe in Hashem, blessed be He, but believe also in intermediary, and say that one needs to causes, that is, they believe, for example, in the cause of livelihood, that is, business, and say the cause of business is main, as if, G-d forbid, without the cause of business, there is no ability in the hand of Hashem, blessed be He, to give them livelihood. And in the cause of healing, which is medicines, they make them main, as if, G-d forbid, without the medicines, there is no ability in the hand of Hashem, blessed be He, to heal. And the thing is not so, for the Holy One, blessed be He, is cause of all causes and reason of all reasons, and needs no cause. And our occupation in these causes needs to believe in Hashem, blessed be He, alone, and not to make from the causes main. And when the tzadik nullifies in his prayer some obligation of the system of the constellations, then it is known from the revealed on the hidden, that there is G-d existent, that He hears the prayer of the tzadik and overthrows the systems and changes the nature. And all this will be in the future, as our sages said, may their memory be for blessing (Pesachim 68a): The righteous are destined to revive the dead, and other wonders.


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

וזה: ויגש אליו יהודא, דא תקרבתא דמלכא למלכא. ויאמר אליו בי אדוני, שהשכינה מבקשת רחמים מהשם יתברך, על אלו הרחוקים. ידבר נא עבדך דבר באזני אדני, ולא ישמע עוד אמצעי. ואל יחר אפך בעבדך, על העבר. כי כמוך כפרעה, פרעה, לשון התגלות. כי אתה אינך ידוע לבני אדם אלא מהגלוי, ומחמת שאינך ידוע אלא מהגלוי, לפיכך טעו כל אחד לפי טעותו. אבל כשאתה מבטל רצונך בשביל רצון הצדיק, כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (מעד קטן ט"ז:): 'הקדוש ברוך הוא גוזר וצדיק מבטל'. אזי ידעו מהגלוי על הסתום, כשרואים שמערכת המזלות מחיבים איזה גזרה, וצדיק מבטל, אזי ידעו שיש אלקי נמצא, שהוא עושה רצון הצדיק. וזה מה פרעה גוזר ואינו מקים. פרעה הינו מערכת המזלות הגלויים לכל גזרתם. אף אתה גוזר ואינך מקים, כי הצדיק מבטל:

</div>

And this: And Judah approached him, this is the approach of the king to the king, and he said to him: Please, my lord, that the Shechinah requests mercy from Hashem, blessed be He, on these the distant, Let Your servant speak a word in my lord’s ears, and no more intermediary heard, and Let not Your anger burn against Your servant, on the past, For you are as Pharaoh, Pharaoh, language of revelation (hisgalus, from root parah - to uncover), for You are not known to people except from the revealed, and because You are known only from the revealed, therefore they erred, each one according to his error. But when You nullify Your will for the will of the tzadik, as our sages said, may their memory be for blessing (Moed Katan 16b): The Holy One, blessed be He, decrees, and the tzadik nullifies, then they will know from the revealed on the hidden, when they see that the system of the constellations obligates some decree, and the tzadik nullifies, then they will know that there is G-d existent, that He does the will of the tzadik. What Pharaoh decrees and does not fulfill, Pharaoh, that is, the system of the constellations, the revealed, their decree, even You decree and do not fulfill, for the tzadik nullifies. And this: And G-d turned [and so on], it is in the Midrash (Shemos Rabba, Parsha 20), And turned, language of meal (se’udah, from root savav - to turn), that is, language of turning, and armed, one from five (as Rashi there), that is, the five outlets of the mouth through which all the idolaters turn to the faith of Israel, to serve Him shoulder to shoulder, as it is written: Then will I turn to all the peoples a pure language [and so on]. The children of Israel went up from the land of Egypt, from the strait of the throat, that is, through the ascent of the children of Israel from the heads of the desires above, from the strait of the throat above, through the speech, returns the idolaters to the faith of Israel.


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

וזהו ויסב אלקים וכו', איתא במדרש (שמות פרשה כ) 'ויסב' - לשון סעדה, הינו לשון הסבה. וחמשים, אחד מחמשה (כמו שפרש"י שם), הינו חמשת מוצאות הפה. שעל ידם כל העכו"ם פונים לאמונת ישראל, לעבדו שכם אחד, כמו שכתוב: "אז אהפך אל כל העמים שפה ברורה" וכו'. עלו בני ישראל מארץ מצרים, ממצר הגרון. הינו, על ידי עלות בני ישראל מראשי התאוות הנ"ל, ממצר הגרון, הנ"ל, על ידי הדבור, מחזיר את העכו"ם לאמונת ישראל. וזה עקר קשוטי האמונה, בחינת 'מתקשטא בקשוטין דלא הוו'. על ידי אמונה בשלמות, אזי התרה אכילה, בחינת "ויסב": (עד כאן לשונו, זכרונו לברכה:

</div>

And this is the main adornments of the faith, aspect of is adorned with adornments that were not, through faith in completeness, then eating is permitted, aspect of And turned [until here his language, his memory for blessing]. [Belongs to section 2] And this shalom, acronyms and know what to answer to an epicure, for through the peace, he knows to answer to epicureanism in his heart, as above, see there. And also through the peace that is between Israel, between one and his fellow, also through this the epicureanisms are nullified, as explained elsewhere [above in sign 27]. And this is what our rabbis, of blessed memory, said (Bereishis Rabba, Parsha 38): A company of idols is Ephraim, let him alone [Hosea 4:17], that when there is peace between Israel, even if they worship idols, they are forgiven, but Their heart is divided, now they shall bear their guilt [Hosea 10:2], for through the controversy come denials, as above.


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

שיך לאות ב', וזה שלו"ם ראשי תבות ו'דע מ'ה ש'תשיב ל'אפיקורוס, כי על ידי השלום יודע להשיב על אפיקורסות שבלבו כנ"ל עין שם. וגם על ידי השלום שיש בין ישראל, בין אחד לחברו, גם על ידי זה נתבטלין האפיקורסות, כמבאר במקום אחר (לעיל בסימן כ"ז). וזה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (בראשית רבה פרשה ל"ח): "חבור עצבים אפרים הנח לו" (הושע ד), 'שכשיש שלום בין ישראל, אפלו עובדין עבודה זרה מוחלין להם'. אבל "חלק לבם, עתה יאשמו" (שם י). כי על ידי המחלקת באין כפירות כנ"ל, וכל אחד אוחז בדעתו, מאחר שאינם באים ומתועדים יחד, לדבר אחד עם חברו להפכו לדעתו. ואפלו יבואו יחד וידברו זה עם זה, לא ישוב מדעתו, מחמת הנצחון של המחלקת. אבל כשיש שלום, אפלו עובדין עבודה זרה מוחלין להם. כי על ידי השלום, בודאי יתבטל העבודה זרה והאפיקורסות שיש לכל אחד מהם, על ידי שידברו זה עם זה, וישיבו זה את זה מדעותיו הרעות והכפירות. ובודאי יבואו לאמונה שלמה וישרה על ידי השלום כנ"ל וכמבאר במקום אחר (שם):

</div>

And each one holds his opinion, since they do not come and convene together to speak one with his fellow to turn him to his opinion. And even if they come together and speak this with this, he will not return from his opinion because of the victory of the controversy. But when there is peace, even if they worship stars and constellations, they are forgiven, for through the peace, certainly the idolatry and epicureanism that each one of them has will be nullified through that they speak this with this and answer this to this from his bad opinions and denials. And certainly, they will come to complete and straight faith through the peace, as above and as explained elsewhere (there). [Also this belongs to the section above] From the controversy, halachos are made, as explained in Tehillah LeDavid, see there, well explained there, that the halachos are the repair of the controversy, for he returns and turns the combinations of letters of the controversy to halachos, as explained there, see there what is written there, that the tzadik learns these combinations of the controversy and makes from them combination halacha [and so on], see there. And this is the aspect of what is explained here, that one needs to learn halachos, that is, posek, for repair of the controversy [belongs to section 5]. Also, for the main of all things is the beginning, for all beginnings are difficult, because he goes out from opposite to opposite [and so on], as above.


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

(גם זה שיך לאות הנ"ל): מהמחלקת נעשה הלכות, כמבאר בתהלה לדוד עין שם היטב. מבאר שם שההלכות הם תקון המחלקת, כי חוזר ומהפך הצרופי אותיות של המחלקת להלכות כמבאר שם. עין שם מה שכתוב שם שהצדיק לומד אלו הצרופין של המחלקת, ועושה מהם צרוף הלכה וכו' עין שם. וזהו בחינת מה שמבאר כאן, שצריכין ללמד הלכות, דהינו פוסק, בשביל תקון המחלקת. והבן:

</div>

And therefore, every time that he travels to the tzadik, [he] needs that he see that he come every time anew, not like that he already was at the tzadik, and now he comes second time, only like that he was never at the tzadik. And it will be to him like he comes now anew, first time, for the main is the beginning, for all beginnings are difficult, as above. It is found that the main power of the work of all the days is only the beginning, as above, see there.


## Segment 13

<div dir="rtl" lang="he">

(שיך לאות ה): גם כי עקר כל הדברים הן התחלה. כי כל התחלות קשות מחמת שיוצא מהפך אל הפך וכו' כנ"ל. ועל כן בכל פעם ופעם שנוסע להצדיק, צריך שיראה שיבוא בכל פעם מחדש. לא כמו שכבר היה אצל הצדיק, ועכשו הוא בא פעם שנית, רק כמו שלא היה מעולם אצל הצדיק, ויהיה אצלו כמו שבא עכשו מחדש פעם ראשון. כי עקר הוא ההתחלה, כי כל התחלות קשות כנ"ל, נמצא שעקר כח העבודה של כל הימים אינו אלא ההתחלה כנ"ל עין שם. וכפי הכח וההתלהבות של ההתחלה, כן הולך ומתנהג בעבודתו, כי עקר היא ההתחלה כנ"ל. על כן צריך להתחיל בכל פעם מחדש, כי פן ואולי לא היתה התחלתו כראוי, ואם כן גם כל עבודתו אינה בשלמות כראוי, כי הכל מתנהג כפי ההתחלה. על כן צריך להתחיל בכל פעם מחדש, ולבוא להצדיק מחדש, בכח ההתלהבות גדול, והתגברות חדש לעבודת השם יתברך, כדי שתהיה עבודתו כראוי כפי כח ההתחלה כנ"ל. וכן בכל פעם ופעם צריך לחשש חששא זו, פן לא התחיל עדין כראוי, וצריך להתחיל ולבוא להצדיק בכל פעם מחדש:

</div>

And according to the power and fervor of the beginning, so he goes and conducts in his service, for the main is the beginning, as above. Therefore, [he] needs to begin every time anew, for perhaps his beginning was not as proper. And if so, also all his service is not in completeness as proper, for all conducts according to the beginning. Therefore, [he] needs to begin every time anew and to come to the tzadik anew, with power of great fervor and new overcoming for the service of Hashem, blessed be He, so that his service be as proper, according to the power of the beginning, as above. And similarly, every time [he] needs to fear this fear, perhaps he has not begun yet as proper, and [he] needs to begin and to come to the tzadik every time anew.



# Torah 63: Sod Kavonas HaMila (Secret of the Kavana -Kabbalistic Intentions of

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/63/

# Torah 63: Sod Kavonas HaMila (Secret of the Kavana -Kabbalistic Intentions of

<div dir="rtl">.סוד כונת המילה</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/63


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

.סוד כונת המילה.

</div>


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

א

</div>


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

סוד כונת המילה. כי ברית נקרא בלשון תרגום אמה, וכמו שמזכר בלשון זה בגמרא (שבת ק"ח:). והוא בחינת אמה בת ששה טפחים (עירובין ג:) שהברית כלול מהם. והוא בחינת (ישעיה ו): "שרפים עומדים ממעל לו שש כנפים שש כנפים לאחד" (עיין זוהר פנחס רלו). 'שש כנפים', הם בחינת הששה טפחים הנ"ל. והם נחלקים לשלש, הינו בחינת (שם) "בשתים יכסה פניו, ובשתים יכסה רגליו, ובשתים יעופף". כי פנים, הוא בחינות 'וטפח לו על פניו' (בבא קמא ל"ב:). 'ובשתים יכסה פניו' הוא בחינות שני טפחים, בחינות 'מגלה טפח ומכסה טפח', הנאמר בברית, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (נדרים כ:). וכן 'בשתים יכסה רגליו', הוא בחינת 'וטפח לו בסנדלו' (בבא קמא שם). והוא גם כן בחינת שני טפחים כנ"ל, 'מגלה טפח ומכסה טפח'. 'ובשתים יעופף', הוא בחינת עופות, שנבראו מן הרקק (חלין כ"ז:), בחינות 'טופח על מנת להטפיח' (יומא ע"ח גטין ט"ז ע"ז ס:). וכל הששה טפחים כלם, כלולים ומנחים בברית. כי הששה טפחים הנ"ל, הם בחינת "ששת ימים שבהם עשה ה' את השמים ואת הארץ", בבחינת (תהלים ל"ט): "הנה טפחות נתת ימי". כמו שכתוב (שמות כ): "ששת ימים עשה ה' וכו' וינח ביום השביעי", הינו שכל הששת ימים, בחינת הששה טפחים, הניח כלם ביום השביעי, שהוא שבת, שהוא בחינת ברית, כמו שכתוב (שם ל"א): "ברית עולם ביני ובין בני ישראל". וזה בחינת 'בראשי"ת - בר"א שי"ת' (תקון י"א). בחינת ששת ימים, ששה טפחים הנ"ל, שכלם מנחים וכלולים בברית. וזה 'בראשי"ת - ברי"ת א"ש (תקון ג' דף י"ח). הינו ברית שהוא כלול מששה ימים, ששה טפחים, שש כנפים. וזה ברית אש, בחינת 'שרפים בשש כנפים', שהן בחינת ששה טפחים כנ"ל. כי גם אש יש לה ששה כחות, וכמבאר גם למחקרים, שיש ששה כחות באש, הינו מתיך ומקפיא, מבשל ושורף, משחיר ומלבין. וכן עוף יש בו ששה כחות, כי על ידי העפיפה הוא נעלם ומתגלה, קרוב ורחוק וכו':

</div>

Torah 63: Sod Kavonas HaMila (Secret of the Kavana [-Kabbalistic Intentions] of the Circumcision)

"Seraphim stood above Him, six wings, six wings to one; with two he covered his face, and with two he covered his feet, and with two he flew" [Isaiah 6:2]

The secret of the

kavana

(kabbalistic intentions) of the circumcision, for bris (organ of circumcision, referring to the covenant of sexual purity) is called in the language of the Targum amah (cubit), as mentioned in this language in the

Gemara

(Shabbat 108b), and it is the aspect of amah of six handbreadths [

tefachim

] (

Eruvin

3b) [Wordplay: bris as amah (אמה) links the circumcised organ to measurement, symbolizing structure and holiness], that the bris includes them, and it is the aspect of "Seraphim stood above Him, six wings, six wings to one" [Isaiah 6:2] (see Zohar Pinchas 246) [Correlation: Six wings parallel six

tefachim

, symbolizing spiritual elevation].


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

והצדיק שהוא בחינות ברית, בחינות (משלי י): "צדיק יסוד עולם". הוא כלול מבחינות הששה טפחים הנ"ל, שנחלקים לשלש בחינות של שתים שתים. הינו שכל בחינה מהשלש, הוא בחינות 'מגלה טפח ומכסה טפח'. כי הוא בחינת מגלה טפח ומכסה טפח נגד עצמו, וזה בחינת: 'בשתים יכסה פניו'. וכן הוא בחינת מגלה ומכסה וכו' נגד העולם, וזה בחינת 'בשתים יכסה רגליו'. וכן הוא בחינת מגלה ומכסה נגד השם יתברך, וזה בחינת 'בשתים יעופף'. כי לפעמים הוא אצל העולם בחינת מגלה, שמגלה ומקרב עצמו אליהם. ולפעמים הוא בחינת מכסה, שנתכסה ונתעלם מהם, שמתרחק מהם מאד. ולא די שמתרחק מהם, ומתרומם מהם, ואינם יכולים להתקרב אליו, אלא שנופלים עליו קשיות ותמיהות, עד שנתעקם ונתבלבל מחם, מחמת שנתרחק מהם מאד, וקשה עליו קשיות ופליאות, וזה בחינת: 'מכסה טפח'. וזה בחינת 'ובשתים יכסה רגליו', רגלין לשון המשכה, כמו (שמות י"א): "וכל העם אשר ברגליך", - 'ההולכים אחר עצתך' (כמובא בפרש"י שם). הינו, שבההמשכה שממשיך העולם אליו, הוא בחינת מגלה טפח ומכסה וכו' כנ"ל. כי מחמת שמח הצדיק בעצמו אי אפשר לקבל ממנו, על כן הוא צריך להתכסות ולהתלבש עצמו בדברים קטנים, כדי שיוכל להתגלות, שיוכלו העולם לקבל ממנו. וזה בחינת: 'מגלה טפח ומכסה טפח', שמה שמכסה ומתלבש עצמו, הוא בחינת מגלה, שעל ידי זה הוא מגלה עצמו אליהם, כי בלא זה לא היה אפשר להתגלות אליהם. ולפעמים הוא בחינת מכסה ממש, שמתכסה ומתעלם מהם ונתרחק ונפלא מהם כנ"ל:

</div>

"Seraphim stood above Him, six wings, six wings to one; with two he covered his face, and with two he covered his feet, and with two he flew" [Isaiah 6:2]


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

וכן אצל השם יתברך צריך להיות בחינת מגלה ומכסה וכו', כי צריך לדבק ולקרב עצמו להשם יתברך, כאלו כביכול השם יתברך נגלה ומתקרב אליו. אבל כל מה שמתקרב יותר להשם יתברך, צריך להתרחק יותר. הינו כל מה שמתקרב יותר, צריך לידע שהוא רחוק מאד מהשם יתברך. כי אם יחשב וידמה בדעתו שכבר נתקרב להשם יתברך, ויודע בידעות השם יתברך, זה סימן שאינו יודע כלום. כי אם היה יודע קצת מהשם יתברך, היה יודע שהוא רחוק מאד ממנו. כי כל מה שמתקרב יותר להשם יתברך, ויודע יותר, הוא יודע שהוא רחוק מאד, ואינו יודע כלל. וזה דבר שאי אפשר לפה לדבר ולהסביר זאת, כי גדלת הבורא אין שעור. וזה בחינת (ישעיה נ"ז): "שלום לרחוק ולקרוב", בחינות: מגלה טפח ומכסה וכו', שכל מה שמתקרב מתרחק כנ"ל. וזה בחינת 'ובשתים יעופף', 'יעופף' כתרגומו: 'משמש', הינו בחינות מגלה טפח ומכסה וכו' של השמוש, שמשמש ועובד השם יתברך כנ"ל: ובשתים יכסה פניו, זה בחינת מגלה טפח ומכסה טפח אצל עצמו. כי פנים לשון כעס, כמו שכתוב (שמות ל"ג): "פני ילכו" (עיין ברכות ז:). וגם פנים לשון רצון והשגחת השם יתברך, כמו שכתוב (במדבר ו): "יאר ה' פניו אליך". והצדיק הוא לפעמים מקבל על עצמו יסורין בשביל העולם, והוא כמו חלוף, שמחליף עם השם יתברך ההשפעה וההשגחה, שאינו רוצה זאת ההשפעה וההשגחה, ומכסה פני השגחה זו, ומקבל על עצמו יסורין, כי הוא בוחר בהשפעה והשגחה רוחניות. ואותה ההשפעה שהלכה לה, נתפזרה בין העולם. וזה בחינת מגלה טפח ומכסה וכו', שלפעמים מגלה פנים של רצון והשגחה, ומכסה פנים של כעס, ולפעמים מכסה פנים של רצון והשגחה כנ"ל:

</div>

Six wings, they are the aspect of the six

tefachim

(handbreadths) above, "With two he covered his panim (face), and with two he covered his feet, and with two he flew" [Three pairs of wings correspond to three aspects of spiritual function: concealment, grounding, and elevation], for panim is the aspect of and he slapped him on his face (Bava Kamma 32b) [Root: (t-f-

) (טפח) connects physical measurement to spiritual covering], and with two he covered his panim, is the aspect of two

tefachim

, aspect of revealing a handbreadth and covering a handbreadth, as our Sages said, may their memory be for blessing (

Nedarim

20a). Similarly, with two he covered his feet, is the aspect of and he slapped him with his sandal (Bava Kamma 32b), and it is also the aspect of two

tefachim

as above, revealing a handbreadth and covering a handbreadth, and with two he flew, is the aspect of birds [

ofot

], that were created from the mire (

Chullin

27b), aspect of flapping to make fly (Yoma 78a, Gittin 16a, Avodah Zarah 50b) [Wordplay: Root (t-f-

) (טפח) ties flying to the bris’s spiritual elevation]. And all the six

tefachim

, all are included and placed in the bris, for the six

tefachim

above are the aspect of "Six days in which Hashem made the heavens and the earth" in the aspect of "Behold, You have made my days handbreadths" [Psalms 39:6], as it is written "Six days Hashem made etc., and He rested on the seventh day" [Exodus 20:11], that is, all the six days, aspect of the six

tefachim

, He placed all of them on the seventh day, which is Shabbos, which is the aspect of bris, as it is written "An everlasting covenant between Me and the children of Israel" [Exodus 31:16] [Correlation: Shabbos as bris links rest to covenantal holiness]. This is the aspect of

Bereishit

Bara Shit (בְּרֵאשִׁית בָּרָא שִׁית) (In the beginning created six) (

Tikkunei

Zohar Tikkun 11), aspect of six days, six

tefachim

above, that all are placed and included in the bris, and this is

Bereishit

Brit Esh (בְּרֵאשִׁית בְּרִית אֵשׁ) (In the beginning covenant of fire) (

Tikkunei

Zohar Tikkun 3, page 18), that is, bris that is included from six days, six

tefachim

, six wings, and this is bris of fire, aspect of seraphim with six wings, which are the aspect of six

tefachim

as above. For also fire has six powers, and as explained also to the investigators, that there are six powers in fire, that is, melting and freezing,

cooking

and burning, blackening and whitening, and similarly a bird has six powers, for through flying it is hidden and revealed, near and far, etc.


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

ולחם הפנים הוא בחינת ברית, כמו שכתוב (ויקרא כ"ד): "ביום השבת יערכנו לפני ה' וכו', ברית עולם", ונאמר בהם (שמות כ"ה): "ועשית לו מסגרת טפח": ועל כן נקראת הבחינה המקבלת הששה טפחים הנ"ל, מטפחת, כמו שכתוב (רות ג): "הבי המטפחת". כי זה היה בקשתה, כמו שכתוב (שם): "ופרשת כנפיך על אמתך", שבקשה הכנפים הנ"ל, שהן בחינת הששה טפחים כנ"ל. על כן: "ויאמר לה הבי המטפחת וימד לה שש שעורים", שהן בחינת ששה טפחים, שש כנפים הנ"ל: ויש נחש ונמלה בתוך פיה, וזאת הנמלה אין לה ניחא בודאי, מחמת שהיא בתוך פיה של נחש. והנחש פעמים הולך, ופעמים מעופף. והחלוק שבין הליכה לעפיפה, כי בעפיפה יוכל לעוף ולפרח ברגע הרבה, אבל בהליכה הוא הולך מעט מעט, כדרך ההולך, שהוא תנועה כבדה. ובכל הדבורים רעים שמדברים, ובפרט כשהם נוגעים על צדיקים וגדולים, באלו הדבורים הם עושים כנפים להנחש, שיוכל לעופף. כי על ידי דבורים קדושים, עושים כנפים דקדשה, בבחינת (קהלת י): "ובעל כנפים יגיד דבר". אבל באלו הדבורים רעים, עושים כנפים להנחש, והם נגד השש כנפים של הקדשה הנ"ל. כי הדבור יוצא מכנפי ראה, על כן נעשה ממנו בחינת כנפים להנחש, כי הדבור היוצא משית עזקאין דקנה, הוא נגד השש כנפים של הקדשה הנ"ל: והנחש, הם אלו החכמים להרע, החוקרים פילוסופיא ואפיקורסית. כמו שכתוב (ירמיה ד): "חכמים המה להרע ולהטיב לא ידעו", שהם רק חכמים להרע, שאם ירצו להשתמש בחכמתם להיטיב לא יוכלו. והם בחינות הנחש, בחינות (בראשית ג): "והנחש היה ערום מכל חיות השדה". ועל ידי דבורים רעים, עושים כנפים להחכמים אלו, שהם בחינת הנחש, שיוכלו לעוף ולפרח. הינו שמעופפת ומתפשטת חכמתם ואפיקורסית שלהם בעולם, ומזיק מאד להעולם. וגם בחקירותם בעצמם, הם מעופפים, כמו מי שיש לו שכל מעופף, הינו ששכלם מעופף במהירות, ונפתח להם חכמתם מאד. אבל אם אין להנחש כנפים, הינו שאין להם דבורים רעים כנ"ל, אזי אין להנחש רק בחינת הליכה, הינו שאין להחכמים להרע הנ"ל, רק מה שחוקרים בינם לבין עצמן, ואינם מעופפים בעולם, הינו שאין מתפשט ומעופף חכמתם בעולם. ואינם יכולים להזיק להעולם, רק למי שסמוך אליהם, כגון תלמידיהם וחבריהם, אבל ברחוק מהם אינם יכולים להזיק. כמו ההולך, שהולך רק מעט, ואינו יכול למהר למרחוק כמו המעופף. וגם בינם לבין עצמן אין שכלם מעופף, הינו שאין נפתח להם החכמה כל כך, ואינם מעופפים ומהירים בחכמות שלהם, רק חוקרים בחכמתם מעט מעט, כמו ההולך. וגם מה שמזיקים לאחרים בחכמתם, הוא רק בבחינת הליכה, שאינו מעופף ונכנס בעמק לתוך המח והלב, רק שנדבק קצת להמח, אבל אינו נכנס בעמק לתוך הלב והמח. אבל כשיש להם, חס ושלום, כנפים מדבורים רעים כנ"ל, אזי שכלם מעופף כנ"ל, וגם מזיק למרחוק, כמו המעופף שמעופף בשעה אחת למרחוק, וגם שמעופף חכמתם המשבשת ונכנס ונדבק בהמח והלב בעמק גדול מאד: והנמלה המנח בתוך פי הנחש, הוא בחינות חכם הדור, שהוא חכם הישר והצדיק, ובעל מדות טובות. ומחמת שהוא חכם גדול דקדשה ונכנס באלו החכמות, אזי כשאלו החכמים נכנסים בחקירתם, לחקר באלו החכמות, אז יש לו צער גדול מאד, ויש לו מלחמה גדולה עמהם, הינו עם בחינת הנחש הנ"ל. כי מתגברים עליו מאד בלבולים ואמונות כזביות, והוא בחינת מבטח בוגד, שמתגבר עליו בטחון בוגד, שאינו בטחון שלם ואמת כראוי, שזהו בחינת אמונות כזביות. וזהו בחינות (משלי כ"ה): "שן רועה ורגל מועדת מבטח בוגד", הינו שזה המבטח בוגד היא בחינות שן רועה את החכם, שהוא הנמלה שבתוך פיה כנ"ל. כי מחמת שהוא חכם ונכנס בעבודת ה', מתגברים עליו אלו הבלבולים והאמונות כזביות ביותר, וצריך לו תמיד מלחמה גדולה עמהם. ובין כשהנחש הולך ובין כשהוא מעופף, יש לו צער גדול ומלחמה גדולה. רק שבודאי בעת העפיפה, צערו גדול יותר מאד. ואין לו שום ניחא בין כשהוא הולך, בין כשהוא מעופף. רק שיש ממצע בין ההליכה ובין העפיפה, והוא בעת שפוסק העפיפה ומוריד עצמו מן העפיפה, ממעלה למטה, כדרך המעופף בעת שרוצה לשלשל ולהוריד עצמו למטה, ואזי יש להנמלה הנ"ל ניחא, כי אזי אינו הולך ואינו מעופף. הינו, כי יש כמה עתים שהחכמים ניחים ואינם חוקרין, כגון בעת שנה ואכילה, ואז יש ניחא להחכם שהוא בחינת הנמלה שבתוך פיה. כי החכם הוא בחינת נמלה, כמו שכתוב (משלי ו): "לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם", כי זה החכם מלמד דעת ודרכי ה' אל העם:

</div>

And the tzadik (righteous one), who is the aspect of bris (organ of circumcision, referring to the covenant of sexual purity), aspect of "The righteous is the foundation of the world" [Proverbs 10:25], he is included from the aspects of the six

tefachim

above, which are divided into three aspects of two by two, that is, each aspect from the three is the aspect of revealing a handbreadth and covering a handbreadth, for he is the aspect of revealing a handbreadth and covering a handbreadth against himself, and this is the aspect of: with two he covered his panim (face). Similarly, he is the aspect of revealing and covering against the world, and this is the aspect of with two he covered his feet, and similarly he is the aspect of revealing and covering against Hashem, and this is the aspect of with two he flew, for sometimes he is with the world, aspect of revealing, that he reveals and brings himself close to them, and sometimes he is the aspect of covering, that he is covered and hidden from them, that he distances himself greatly from them, and not only does he distance himself from them, and elevates himself above them, and they cannot come close to him, but questions [

kushyos

] and wonders [

t’michos

] fall upon him, until his mind is distorted and confused because he distanced himself greatly from them, and questions and wonders are difficult for him, and this is the aspect of: covering a handbreadth, and this is the aspect of with two he covered his feet, feet in the language of drawing, as "And all the people that are at your feet" [Exodus 11:8], those who go after your counsel (as brought in Rashi there), that is, in the drawing that he draws the world to him, it is the aspect of revealing a handbreadth and covering etc. as above. For because the mind of the tzadik in himself cannot be received from him, therefore he needs to cover and clothe himself in small things so that he can reveal, that the world can receive from him, and this is the aspect of: revealing a handbreadth and covering a handbreadth, that what he covers and clothes himself, is the aspect of revealing, that through this he reveals himself to them, for without this it was not possible to reveal to them, and sometimes he is the aspect of covering literally, that he is covered and hidden from them, and distanced and wondrous from them as above.


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

וזה סוד מה שאמר הסבא (זהר משפטים דף צ"ה): 'מאן הוא נחש דפרח באוירא ואזל בפרודא, בין כך ובין כך אית ניחא לחד נמלה דשכב בין שנוי'. הינו בחינות הנחש הנ"ל. 'דפרח באוירא', שפריחתו, על ידי האוירים. הינו, על ידי דבורים רעים, שנעשה לו מהם כנפים. 'ואזל בפרודא', הינו שאין לו רק בחינות הליכה, כשכנפים דקדשה הם כתקונו, ואין להנחש כנפים מדבורים רעים, אזי אין לו רק בחינת הליכה. וזה 'ואזל בפרודא', בחינות (יחזקאל א): "וכנפיהם פרודות מלמעלה", הינו בחינות כנפי הקדשה. אזי, 'ואזל', שאין לו רק בחינות הליכה. כי בחינות הליכה יש לו תמיד, כי הבחירה חפשית להמחקרים לחקר בכל עת שירצו, רק שאין יכולים לעופף בבחינה הנ"ל, כשאין להם כנפים מדבורים רעים, ואין להם רק בחינת הליכה כנ"ל: בין כך ובין כך, הינו בחינת הממצע בין ההליכה והעפיפה כנ"ל, וזה נקרא בין כך ובין כך, שהוא בין ההליכה והעפיפה ואזי יש לה ניחא להנמלה דשכב בין שנה כנ"ל: 'שארי בחבורא וסים בפרודא', הינו שאלו המחקרים, שהם חכמים להרע, שהם בחינות הנחש כנ"ל, חכמתם וחקירתם הוא, 'שארי בחבורא', שתחלת חקירתם מתחלת מהמחברים, מחבור חמר וצורה. 'וסים בפרודא', שמסתימת חכמתם בשכליים הנפרדים. כי כן דרך כל חקירתם, להתחיל מחבור החמר והצורה, ועולים ממדרגה למדרגה, מתחלה מחמר וצורה של הגשמיים, ואחר כך מחמר וצורה של הדקים יותר, ואחר כך מחמר וצורה של עלה ועלול, עד שמגיעים ומסימים בשכליים הנפרדים. ורוצים להשיג בחקירתם האנושית, המטעית והמשבשת, כידוע להמחקרים בעצמן, הם רוצים להשיג על ידי חקירותם הללו, מחבור חמר וצורה, את שכליים נפרדים, וזה 'שארי בחבורא וסים בפרודא':

</div>

Similarly with Hashem, it needs to be the aspect of revealing and covering, for he needs to attach and bring himself close to Hashem, as if, so to speak, Hashem is revealed and comes close to him, but the more he comes close to Hashem, he needs to distance more, that is, the more he comes close, he needs to know that he is very far from Hashem, for if he thinks and imagines in his mind that he has already come close to Hashem and knows the knowledge of Hashem, this is a sign that he knows nothing, for if he knew a little from Hashem, he would know that he is very far from Him, for the more he comes close to Hashem, and knows more, he knows that he is very far, and does not know at all, and this is a matter that it is impossible for the mouth to speak and explain, for the greatness of the Creator has no measure, and this is the aspect of "Peace to the far and to the near" [Isaiah 57:19], aspect of: revealing a handbreadth and covering, that the more he comes close, he distances as above. This is the aspect of with two he flew, flew, its Targum: serves [

m’shamesh

], that is the aspect of revealing a handbreadth and covering of the service, that he serves and worships Hashem as above. And with two he covered his panim, this is the aspect of revealing a handbreadth and covering a handbreadth with himself, "My face shall go" [Exodus 33:14] (see

Berachot

7a),

and also

panim in the language of will and supervision of Hashem, as it is written "Hashem make His face shine upon you" [Numbers 6:25]. The tzadik sometimes receives upon himself afflictions [

yissurin

] for the world, and it is like an exchange that he exchanges with Hashem the influence and supervision, that he does not want this influence and supervision, and covers the face of this supervision, and receives upon himself

yissurin

, for he chooses spiritual influence and supervision, and that influence that went away, was scattered among the world, and this is the aspect of revealing a handbreadth and covering, that sometimes he reveals the face of will and supervision and covers the face of anger, and sometimes he covers the face of will and supervision as above.

The bread of the panim is the aspect of bris, as it is written "On the day of Shabbos he shall arrange it before Hashem etc., an everlasting covenant" [Leviticus 24:8], and it is said of them "And you shall make for it a border of a handbreadth" [Exodus 25:25], and therefore the aspect that receives the six

tefachim

above is called

mitpachat

(kerchief, from root (t-f-

) (טפח)), as it is written "Give me the kerchief" [Ruth 3:15], "And you shall spread your wings over your maidservant" (there), that she requested the wings above, which are the aspect of the six

tefachim

as above, therefore: "And he said to her give me the kerchief and he measured for her six measures of barley," which are the aspect of six

tefachim

, six wings above. And there is a serpent [

nachash

] and an ant in its mouth, and this ant certainly has no rest because it is in the mouth of the

nachash

, and the

nachash

sometimes walks, and sometimes flies, and the difference between walking and flying, for in flying it can fly and soar in a moment greatly, but in walking it walks little by little as the way of the walker, which is heavy movement. In all evil speeches that they speak, and especially when they touch upon

tzadikim

(righteous ones) and great ones, in these speeches they make wings for the

nachash

, that it can fly, for through holy speeches, they make wings of holiness, in the aspect of "And the possessor of wings will tell the matter" [Ecclesiastes 10:20], but in these evil speeches, they make wings for the

nachash

, and they are against the six wings of holiness above, for the speech comes out from the wings of the lung [

kanfei

re’ah

(כנפי ריאה)], therefore it becomes from it the aspect of wings for the

nachash

, for the speech that comes out from the six rings of the windpipe [

shis

izka’in

d’kaneh

], is against the six wings of holiness above [Correlation: Speech from lungs/windpipe parallels wings, but evil speech empowers the

nachash’s

flight]. The

nachash

, they are those sages for evil, who investigate philosophy and epicureanism [

apikorsus

(heresy)], as it is written "They are sages to do evil, but to do good they know not" [Jeremiah 4:22], that they are only sages to do evil, that if they want to use their wisdom to do good, they cannot, "And the serpent was cunning above all the beasts of the field" [Genesis 3:1]. Through evil speeches, they make wings for these sages who are the aspect of the

nachash

, that they can fly and soar, that is, that their wisdom and

apikorsus

flies and spreads in the world, and harms the world greatly, and also in their investigations themselves, they fly like one who has a flying intellect, that is, that their intellect flies in speed, and their wisdom is opened to them greatly. But if the

nachash

has no wings, that is, they have no evil speeches as above, then the

nachash

has only the aspect of walking, that is, that these sages for evil above have only what they investigate among themselves, and they do not fly in the world, that is, their wisdom does not spread and fly in the world, and they cannot harm the world, only those close to them, such as their students and colleagues, but far from them they cannot harm, like the walker, that walks only a little and cannot hasten to a distance like the flier. Also among themselves their intellect does not fly, that is, their wisdom is not opened to them so much, and they do not fly and hasten in their wisdoms, only investigate in their wisdom little by little, like the walker, and also what they harm others with their wisdom, it is only in the aspect of walking, that it does not fly and enter deeply into the brain and the heart, only that it attaches a little to the brain, but does not enter deeply into the heart and the brain. But when they have, G-d forbid, wings from evil speeches as above, then their intellect flies as above,

and also

harms from a distance like the flier that flies in one hour to a distance,

and also

their corrupted wisdom flies and enters and attaches to the brain and heart in great depth. The ant that is placed in the mouth of the

nachash

, is the aspect of the tzadik of the generation, who is the sage of righteousness and the righteous one, and possessor of good traits, and because he is a great sage of holiness and enters into these wisdoms, then when these sages enter into their investigation, to investigate in these wisdoms, then he has very great pain and has a great battle with them, that is, with the aspect of the

nachash

above, for they overcome him greatly with confusions [

bilbulim

] and false beliefs [

emunot

kazviyot

He is the aspect of treacherous confidence [

mivtach

boged

], that overcomes him with treacherous confidence, that is not complete and true confidence as proper, which is the aspect of false beliefs [

emunot

kazviyot

], and this is the aspect of "A broken tooth and a tottering foot is treacherous confidence" [Proverbs 25:19], that is, this treacherous confidence is the aspect of a broken tooth against the sage who is the ant in its mouth as above, for because he is a sage and enters into the service of G-d, these confusions and false beliefs overcome him more, and he needs always a great battle with them. Whether when the

nachash

walks and whether when it flies, he has great pain and a great battle, only that certainly at the time of flying, his pain is much greater, and he has no rest at all whether when it walks, whether when it flies, only that there is an intermediary [

memutza

] between the walking and the flying, and it is at the time that it ceases the flying and lowers itself from the flying from above to below, as the way of the flier when it wants to lower and bring itself down. Then the ant above has rest, for then it neither walks nor flies, that is, for there are several times that the sages rest and do not investigate, such as at the time of sleep and eating, and then there is rest for the sage who is the aspect of the ant in its mouth, for the sage is the aspect of an ant, as it is written "Go to the ant, you sluggard, see its ways and be wise" [Proverbs 6:6], for this sage teaches knowledge and the ways of G-d to the people.

This is the secret of what the Elder said (Zohar Mishpatim page 95): Who is the serpent [

nachash

] that flies in the air and goes in separation, meanwhile there is rest for one ant that lies between its teeth, that is, the aspect of the

nachash

above that flies in the air, that its flight is through the airs, that is, through evil speeches, that wings are made for it from them, and goes in separation, that is, it has only the aspect of walking when the wings of holiness are as their repair, and the

nachash

has no wings from evil speeches, then it has only the aspect of walking. This is and goes in separation, aspect of "And their wings were separated from above" [Ezekiel 1:11], that is, the aspect of wings of holiness then, and goes, that it has only the aspect of walking for the investigators to investigate at any time they want, only that they cannot fly in the aspect above when they have no wings from evil speeches, and they have only the aspect of walking as above, meanwhile, that is, the aspect of the intermediary [

memutza

] between the walking and the flying as above, and this is called meanwhile [

bein

kach

u’bein

kach

], that it is between the walking and the flying, and then it has rest for the ant that lies between its teeth as above. Begins in connection [

chibura

] and ends in separation [

piruda

], that is, these investigators, who are sages for evil, who are the aspect of the

nachash

as above, their wisdom and investigation begins in connection, that the beginning of their investigation begins from the connected, from the connection of matter [chomer] and form [

tzura

], and ends in separation, that their wisdom ends in the separated intellects [

sichliyim

nifradim

For so is the way of all their investigation to begin from the connection of chomer and

tzura

, and ascend from level to level, from the beginning from chomer and

tzura

of the material, and after that from chomer and

tzura

of the more refined, and after that from chomer and

tzura

of cause and effect, until they reach and end in the

sichliyim

nifradim

, and they want to attain through their human, mistaken, and corrupted investigation as known, they want to attain through these investigations from the connection of chomer and

tzura

the

sichliyim

nifradim

, and this is begins in connection and ends in separation.



# And Hashem Said to Moses, Come to Pharaoh

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/64/

# And Hashem Said to Moses, Come to Pharaoh

<div dir="rtl">ויאמר ה אל משה בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו ואת</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/64


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שתי אתתי אלה בקרבו. ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אתתי אשר שמתי בם וידעתם כי אני יי וכו'. הנני מביא מחר ארבה בגבולך (שמות י) (עיין התו' הזאת בנ"א מכת"י רבינו ז"ל בעצמו):

</div>

64 - And Hashem Said to Moses, Come to Pharaoh

(וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה - Enter the Realm of Impurity)

And Hashem said to Moses, Come to Pharaoh, for I have hardened his heart and the heart of his servants, that I may place these My signs in his midst, and that you may tell in the ears of your son and your son’s son what I have done in Egypt, and My signs which I have placed in them, and you shall know that I am Hashem, etc. Behold, I am bringing tomorrow locusts in your border [Exodus 10:1-4]


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

א כי השם יתברך מחמת רחמנותו ברא את העולם, כי רצה לגלות רחמנותו, ואם לא היה בריאת העולם על מי היה מראה רחמנותו. ועל כן ברא את כל הבריאה מתחלת האצילות, עד סוף נקדת המרכז של עולם הגשמי, כדי להראות רחמנותו. וכאשר רצה השם יתברך לברא את העולם, לא היה מקום לבראו מחמת שהיה הכל אין סוף. על כן צמצם את האור לצדדין, ועל ידי הצמצום הזה נעשה חלל הפנוי. ובתוך החלל הפנוי הזה, נתהוו כל הימים והמדות, שהם בריאת העולם (כמו שכתוב בעץ חיים בתחלתו). וזה החלל הפנוי, היה מכרח לבריאת העולם. כי בלתי החלל הפנוי, לא היה שום מקום לבריאת העולם כנ"ל. וזה הצמצום של החלל הפנוי, אי אפשר להבין ולהשיג, כי אם לעתיד לבוא. כי צריך לומר בו שני הפכים, יש ואין. כי החלל הפנוי הוא על ידי הצמצום, שכביכול צמצם אלקותו משם, ואין שם אלקות כביכול, כי אם לא כן אינו פנוי, והכל אין סוף, ואין מקום לבריאת העולם כלל. אבל באמת לאמתו, בודאי אף על פי כן יש שם גם כן אלקות, כי בודאי אין שום דבר בלעדי חיותו. ועל כן אי אפשר להשיג כלל בחינת חלל הפנוי, עד לעתיד לבוא:

</div>

1.

For Hashem, blessed be He, because of His mercy (rachmonus [-mercy]), created the world, for He desired to reveal His rachmonus. For if there were no creation of the world, upon whom would He show His rachmonus? Therefore, He created all existence, from the beginning of emanation (atzilus [-divine emanation]) until the end of the central point of the physical world, in order to manifest His rachmonus. And when Hashem, blessed be He, desired to create the world, there was no place to create it, because everything was infinite (ayn sof [-without end]). Therefore, He contracted His light to the sides, and through this contraction (tzimtzum [-contraction]), an empty space (chalal panoy [-void for creation]) was formed. And within this chalal panoy, all the days and attributes, which are the creation of the world, were established (as written in Etz Chaim at its beginning). And this chalal panoy was necessary for the creation of the world, for without the chalal panoy, there would be no place at all for the creation of the world, as mentioned above. And this tzimtzum of the chalal panoy is impossible to understand or grasp except in the future to come, for it requires reconciling two opposites: being and nothingness. For the chalal panoy exists through the tzimtzum, as if, so to speak, He contracted His divinity from there, and there is no divinity there, so to speak, for otherwise it would not be empty, and everything would be infinite, with no place at all for the creation of the world. But in true truth [in true truth], certainly, even so, there is divinity there as well, for certainly nothing exists without His vitality. Therefore, it is impossible to grasp the aspect of the chalal panoy at all until the future to come. [Correlation: The tzimtzum enables creation by forming a void, yet divinity persists.]


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

ב ודע, שיש שני מיני אפיקורסית. יש אפיקורסית, שבא מחכמות חיצוניות, ועליו נאמר (אבות פרק ב): 'ודע מה שתשיב לאפיקורוס'. כי האפיקורסית הזאת יש עליה תשובה, כי זאת האפיקורסית בא מחכמות חיצוניות, שהם באים ממותרות, מבחינות שבירת כלים. כי מחמת רבוי האור נשתברו הכלים, ומשם נתהוו הקלפות כידוע. וחכמות חיצוניות באים משם, הינו משבירת כלים, ממותרות פסלת הקדשה. כמו אצל האדם, יש כמה מיני מותרות ופסלת, כגון צפרנים ושער וזעה, ושאר פסלת ומותרות, כן כל חכמה חיצונה בא ממותרות ופסלת ידועה של הקדשה, וכן כשוף בא ממותרות ופסלת ידוע. ועל כן מי שנופל לאפיקורסית הזאת, אף שבודאי צריך לברח ולהמלט משם. אך אף על פי כן מי שנופל לשם, אפשר לו למצא הצלה לצאת משם. כי יוכל למצא שם את השם יתברך, אם יבקשהו וידרשהו שם. כי מאחר שהם באים משבירת כלים, יש שם כמה ניצוצות הקדשה, וכמה אותיות שנשברו ונפלו לשם כידוע. ועל כן יוכל למצא שם אלקות ושכל, לישב הקשיות של האפיקורסית הזאת הבא מחכמות חיצוניות, שהם באים ממותרות משבירת כלים, כי יש שם חיות אלקות, הינו שכל ואותיות שנשברו ונפלו לשם. ועל כן האפיקורסית הזאת יש עליה תשובה, ועליו נאמר ודע מה שתשיב לאפיקורוס: אבל יש עוד מין אפיקורסית, והם החכמות שאינם חכמות. אלא מחמת שהם עמקים ואינם משיגים אותם, ומחמת זה נראים כחכמות. כמו למשל כשאחד אומר סברא שקר בגמפ"ת [גמרא, פרוש רש"י, תוספות], ומחמת שאין למדן לישב הקשיא שבא על ידי סברא זו, על ידי זה נדמה שאמר סברא וחכמה גדולה, אף שבאמת אינו סברא כלל. כן יש כמה מבוכות וקשיות אצל המחקרים, שבאמת אינם שום חכמה, והקשיות בטלים מעקרא. אך מחמת שאין בהשכל אנושי לישבם, על ידי זה נדמים לחכמות וקשיות. ובאמת אי אפשר לישב אלו הקשיות, כי אלו הקשיות של אפיקורסית הזאת, באים מחלל הפנוי, אשר שם בתוך החלל הפנוי אין שם אלקות כביכול. ועל כן אלו הקשיות הבאים משם, מבחינת חלל הפנוי, אי אפשר בשום אפן למצא להם תשובה, הינו למצא שם את השם יתברך. כי אלו היה מוצא שם גם כן את השם יתברך, אם כן לא היה פנוי, והיה הכל אין סוף כנ"ל. ועל כן על האפיקורסית הזאת, נאמר (משלי ב): "כל באיה לא ישובון". כי אין שום תשובה על האפיקורסית הזאת, מאחר שבא מחלל הפנוי, שמשם צמצם אלקותו כביכול. רק ישראל על ידי אמונה עוברים על כל החכמות, ואפלו על האפיקורסית הזאת הבא מחלל הפנוי. כי הם מאמינים בהשם יתברך בלי שום חקירה וחכמה, רק באמונה שלמה. כי השם יתברך 'ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין' (רע"מ פנחס רכ"ה.). נמצא שהוא כביכול בתוך כל העולמות, וסביב כל העולמות. וצריך להיות הפרש כביכול, בין המלוי והסבוב. שאם לאו, אם כן הכל אחד. אך על ידי בחינת החלל הפנוי, שמשם צמצם אלקותו כביכול, ובתוכו ברא את כל הבריאה. נמצא שהחלל הפנוי מקיף את כל העולם, והשם יתברך שהוא סובב כל עלמין, מסבב גם על החלל הפנוי. ועל כן שיך לומר ממלא כל עלמין, הינו כל הבריאה, שנברא בתוך החלל הפנוי. וגם סובב כל עלמין, הינו שמסבב גם על החלל הפנוי. ובאמצע מפסיק החלל הפנוי, שכביכול צמצם משם אלקותו. והנה על ידי אמונה, שמאמינים שהשם יתברך ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין. ומאחר שהוא סובב כל עלמין, אם כן שגם החלל הפנוי בעצמו נתהוה מחכמתו יתברך. ובודאי באמת לאמתו יש שם אלקותו יתברך, רק שאי אפשר להשיג זאת, ולמצא שם השם יתברך כנ"ל. על כן הם עוברים על כל החכמות והקשיות והאפיקורסית הבא משם מחלל הפנוי, כי יודעים שבודאי אי אפשר למצא להם תשובה. כי אם היה מוצא עליהם תשובה, הינו שהיה מוצא בהם את השם יתברך, אם כן לא היה חלל הפנוי, ולא היה אפשר להתהוות הבריאה. אבל באמת לאמתו, בודאי יש עליהם תשובה, ובודאי יש שם אלקותו יתברך. אבל על ידי חקירות נשקעים שם, כי אי אפשר למצא שם את השם יתברך, מאחר שהוא בחינת חלל הפנוי. רק צריכין להאמין שהשם יתברך סובב גם עליו, ובודאי באמת גם שם יש אלקותו יתברך. ועל כן ישראל נקראים עבריים, על שם שהם עוברים באמונתם על כל החכמות. ואפלו על החכמות שאינם חכמות, הינו האפיקורסית השנית הבא מחלל הפנוי כנ"ל. ועל כן השם יתברך נקרא "אלקי העבריים" (שמות ג), מלשון (יהושע כ"ד): "עבר הנהר" (רש"י בראשית ל"ט ע"פ איש עברי) 'לשון צדדין'. הינו שאלקותו מסבב גם על החלל הפנוי, הבא על ידי הצמצום, שצמצם האור לצדדין. ועל כן ישראל נקראים עבריים, שעל ידי אמונתם שמאמינים שהשם יתברך אלקי העבריים כנ"ל, הם עוברים על כל החכמות, ועל מה שאינם חכמות, הינו האפיקורסית השנית כנ"ל. ועל כן בודאי מזה האפיקורסית השנית, בודאי צריך לזהר יותר ויותר, לברח ולהמלט משם, לבלי לעין ולהביט בדבריהם כלל, כי, חס ושלום, בודאי ישקע שם, כי עליו נאמר: "כל באיה לא ישובון" וכו' כנ"ל:

</div>

2.

Know that there are two types of heresy (apikorsus [-heresy]). There is an apikorsus that comes from external wisdoms, about which it is said (Avot, chapter 2): “Know what to answer to an epicure,” for this apikorsus has an answer. For this apikorsus comes from external wisdoms, which come from surpluses (mosaros [-excesses]), from the aspects of the breaking of the vessels (sheviras hakaylim [-breaking of the vessels]). For due to the abundance of light, the vessels broke, and from there the shells (klipos [-husks of impurity]) were formed, as is known. And external wisdoms come from there, that is, from the sheviras hakaylim, from the mosaros, the refuse of holiness. Just as with a person, there are several types of mosaros and refuse, such as nails, hair, and sweat, and other refuse and mosaros, so too every external wisdom comes from the known mosaros and refuse of holiness. And similarly, sorcery comes from known mosaros and refuse. Therefore, one who falls into this apikorsus, although he certainly must flee and escape from there, nevertheless, one who falls there can find salvation to escape from there, for he can find Hashem, blessed be He, there if he seeks Him and searches for Him there. For since they come from the sheviras hakaylim, there are many sparks of holiness (nitzotzos hakdusha [-sparks of holiness]) and many letters that broke and fell there, as is known. Therefore, he can find divinity and intellect there to resolve the questions of this apikorsus that comes from external wisdoms, which come from the mosaros of the sheviras hakaylim, for there is divine vitality there, that is, intellect and letters that broke and fell there. Therefore, this apikorsus has an answer, and about it is said: “Know what to answer to an epicure.” But there is another type of apikorsus, which are wisdoms that are not wisdoms, but because they are profound and cannot be grasped, they appear as wisdoms. For example, when someone proposes a false reasoning in Gemara, Peirush Rashi, or Tosafos [commentaries by Rashi and Tosafos on the Talmud], and because the scholar cannot resolve the question that arises from this reasoning, it seems that he proposed a great reasoning and wisdom, even though in truth it is not reasoning at all. So too, there are many confusions and questions among investigators that in truth are not wisdom at all, and the questions are null from the outset, but because human intellect cannot resolve them, they appear as wisdoms and questions. And in truth, it is impossible to resolve these questions, for these questions of this apikorsus come from the chalal panoy, where, within the chalal panoy, there is no divinity, so to speak. Therefore, these questions that come from there, from the aspect of the chalal panoy, cannot in any way have an answer found for them, that is, to find Hashem, blessed be He, there. For if one could find Hashem, blessed be He, there as well, then it would not be empty, and everything would be infinite, as mentioned above. Therefore, about this apikorsus, it is said (Proverbs 2): “All who come there shall not return,” for there is no answer at all for this apikorsus, since it comes from the chalal panoy, from where He contracted His divinity, so to speak. But Israel, through faith (emuna [-faith]), pass over all wisdoms, even this apikorsus that comes from the chalal panoy, for they believe in Hashem, blessed be He, without any investigation or wisdom, but with complete emuna. For Hashem, blessed be He, fills all worlds and surrounds all worlds. It is found that He is, so to speak, within all the worlds and around all the worlds, and there must be a difference, so to speak, between the filling and the surrounding, for otherwise everything would be one. But through the aspect of the chalal panoy, from where He contracted His divinity, so to speak, and within it He created all existence, it is found that the chalal panoy surrounds the entire world, and Hashem, blessed be He, who surrounds all worlds, surrounds the chalal panoy as well. Therefore, it is proper to say He fills all worlds, that is, all the creation that was created within the chalal panoy, and also surrounds all worlds, that is, He surrounds even the chalal panoy, and in between, the chalal panoy separates, where He contracted His divinity from there, so to speak. And behold, through emuna, they believe that Hashem, blessed be He, fills all worlds and surrounds all worlds, and since He surrounds all worlds, then even the chalal panoy itself was formed from His wisdom, blessed be He. And certainly, in true truth [in true truth], His divinity, blessed be He, is there, but it is impossible to grasp this or to find Hashem, blessed be He, there, as mentioned above. Therefore, they pass over all the wisdoms and questions and the apikorsus that comes from the chalal panoy, for they know that certainly it is impossible to find an answer for them, for if one could find an answer for them, that is, find Hashem, blessed be He, in them, then it would not be the chalal panoy, and it would be impossible for the creation to come into being. But in true truth [in true truth], certainly there is an answer for them, and certainly His divinity, blessed be He, is there. But through investigations, one sinks there, for it is impossible to find Hashem, blessed be He, there, since it is the aspect of the chalal panoy. Rather, one must believe that Hashem, blessed be He, surrounds it as well, and certainly, in truth, His divinity, blessed be He, is there as well. Therefore, Israel are called Hebrews (Ivrim [-from root עבר, to pass over]), because through their emuna, they pass over all wisdoms, even the wisdoms that are not wisdoms, that is, the second apikorsus that comes from the chalal panoy, as mentioned above. Therefore, Hashem, blessed be He, is called “G-d of the Hebrews” [Exodus 3:18], from the term “beyond the river” (Joshua 24:2), meaning sides, that is, His divinity surrounds even the chalal panoy, which came about through the tzimtzum, where He contracted the light to the sides. Therefore, Israel are called Ivrim, for through their emuna, believing that Hashem, blessed be He, is the G-d of the Hebrews, as mentioned above, they pass over all wisdoms and what are not wisdoms, that is, the second apikorsus, as mentioned above. Therefore, certainly, from this second apikorsus, one must be exceedingly cautious to flee and escape from there, not to examine or look at their words at all, for, G-d forbid, one will certainly sink there, as it is said: “All who come there shall not return” [Proverbs 2:19], as mentioned above. [Correlation: emuna transcends the unanswerable questions of the chalal panoy.]


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

ג אך דע, אם יש צדיק גדול שהוא בחינת משה, הוא צריך דוקא לעין בדברי האפיקורסית אלו. ואף שאי אפשר לישבם כנ"ל, על כל זה על ידי עיונו שמעין שם, הוא מעלה משם כמה נשמות שנפלו ונשקעו בתוך האפיקורסית הזאת. כי אלו המבוכות והקשיות של האפיקורסית הזאת הבא מחלל הפנוי, הם בבחינת שתיקה, מאחר שאין עליהם שכל ואותיות לישבם כנ"ל. כי הבריאה היתה על ידי הדבור, כמו שכתוב (תהלים ל"ג): "בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם". ובהדבור יש חכמה, כי כלל הדבור הוא רק חמשת מוצאות הפה, ועל ידם נתהוו כל הדברים של כל הבריאה, וכמו שכתוב (שם ק"ד): "כלם בחכמה עשית". והדבור הוא הגבול של כל הדברים, כי הגביל חכמתו בהאותיות, שאותיות אלו הם גבול לזה, ואותיות אלו הם גבול לזה. אבל בהחלל הפנוי שהוא מקיף כל העולמות כנ"ל, והוא פנוי מכל כביכול כנ"ל, אין שם שום דבור, ואפלו שכל בלא אותיות כנ"ל. ועל כן המבוכות הבאים משם, הם בבחינת שתיקה. וכמו שמצינו במשה (מנחות כ"ט): 'כששאל על מיתת רבי עקיבא, זו תורה וזה שכרה. השיבו לו: שתק, כך עלה במחשבה'. הינו שאתה צריך לשתק, ולבלי לשאל תשובה ותרוץ על קשיא זו. כי כך עלה במחשבה, שהוא למעלה מן הדבור. על כן אתה צריך לשתק על שאלה זו, כי הוא בבחינות עלה במחשבה, שאין שם דבור לישב אותה. וכמו כן אלו הקשיות והמבוכות שבאים מחלל הפנוי, שאין שם דבור ולא שכל כנ"ל, על כן הם בבחינת שתיקה, וצריך רק להאמין ולשתק שם. ועל כן אסור לכנס ולעין בדברי האפיקורסית והמבוכות אלו, כי אם צדיק שהוא בחינת משה. כי משה הוא בחינת שתיקה, בבחינות שנקרא: "כבד פה" (שמות ד), בחינת שתיקה, שהוא למעלה מן הדבור. ועל כן הצדיק שהוא בחינות משה, בחינות שתיקה, יכול לעין בדברי המבוכות אלו, שהם בחינות שתיקה כנ"ל. וצריך דוקא לעין, כדי להעלות הנשמות שנפלו לשם כנ"ל:

</div>

3.

But know, if there is a great tzadik [tzadik - righteous one], who is in the aspect of Moses, he must specifically examine the words of this apikorsus, and even though it is impossible to resolve them, as mentioned above, nevertheless, through his examination there, he raises many neshamos [-souls] that fell and sank into this apikorsus. For these confusions and questions of this apikorsus that come from the chalal panoy are in the aspect of silence (shtika [-silence]), since there is no intellect or letters to resolve them, as mentioned above. For the creation was through speech, as it is written (Psalms 33:6): “By the word of Hashem the heavens were made, and by the breath of His mouth all their host.” And in speech, there is wisdom, for the entirety of speech is only through the five outlets of the mouth, and through them, all the things of all creation were formed, as it is written (Psalms 104:24): “You have made them all in wisdom.” And speech is the boundary of all things, for He limited His wisdom in letters, these letters being the boundary for this, and those letters being the boundary for that. But in the chalal panoy, which surrounds all worlds, as mentioned above, and is empty of all, so to speak, as mentioned above, there is no speech at all, nor even intellect without letters, as mentioned above. Therefore, the confusions that come from there are in the aspect of shtika. And as we find with Moses (Menachot 29b), when he asked about the death of Rabbi Akiva, “This is Torah and this is its reward,” he was answered: “Be silent, thus it arose in thought,” meaning, you must be silent and not ask an answer or resolution for this question, for thus it arose in thought, which is above speech. Therefore, you must be silent about this question, for it is in the aspect of “it arose in thought,” where there is no speech to resolve it. And similarly, these questions and confusions that come from the chalal panoy, where there is no speech or intellect, as mentioned above, are in the aspect of shtika, and one must only believe and be silent there. Therefore, it is forbidden to enter and examine the words of this apikorsus and these confusions, except for a tzadik who is in the aspect of Moses, for Moses is in the aspect of shtika, in the aspect of being called “heavy of mouth” [Exodus 4:10], the aspect of shtika, which is above speech. Therefore, the tzadik who is in the aspect of Moses, in the aspect of shtika, can examine the words of these confusions, which are in the aspect of shtika, as mentioned above, and he must specifically examine them to raise the neshamos that fell there, as mentioned above. [Correlation: Moses’ shtika aligns with the silence of the chalal panoy.]


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

ד ודע, כי מחלקת היא בחינות בריאת העולם. כי עקר בריאת העולם, על ידי חלל הפנוי כנ"ל, כי בלא זה היה הכל אין סוף, ולא היה מקום לבריאת העולם כנ"ל. ועל כן צמצם האור לצדדין, ונעשה חלל הפנוי, ובתוכו ברא את כל הבריאה, הינו הימים והמדות, על ידי הדבור כנ"ל, "בדבר ה' שמים נעשו" וכו'. וכן הוא בחינת המחלוקות, כי אלו היו כל התלמידי חכמים אחד, לא היה מקום לבריאת העולם. רק על ידי המחלקת שביניהם, והם נחלקים זה מזה, וכל אחד מושך עצמו לצד אחר, על ידי זה נעשה ביניהם בחינות חלל הפנוי, שהוא בחינות צמצום האור לצדדין, שבו הוא בריאת העולם על ידי הדבור כנ"ל. כי כל הדברים שכל אחד מהם מדבר, הכל הם רק בשביל בריאת העולם שנעשה על ידם בתוך החלל הפנוי שביניהם. כי התלמידי חכמים בוראים את הכל על ידי דבריהם. כמו שכתוב (ישעיה נ"א): "ולאמר לציון עמי אתה" - 'אל תקרי עמי אלא עמי, מה אנא עבדי שמיא וארעא במלולי אף אתם כן' (כמו שכתוב בזהר בהקדמה דף ה): אך צריך לזהר שלא לדבר יותר מדי, רק כפי צרך בריאת העולם לא יותר. כי על ידי רבוי האור, שלא היו הכלים יכולים לסבל רבוי האור, נשתברו, ומשבירת הכלים היה התהוות הקלפות. כן אם אחד מרבה לדבר, מזה גורם התהוות הקלפות. כי הוא בחינת רבוי האור, שעל ידי זה היו שבירת הכלים, שעל ידי זה התהוות הקלפות:

</div>

Know that controversy (machlokas [-dispute]) is in the aspect of the creation of the world. For the main aspect of the creation of the world was through the chalal panoy, as mentioned above, for without this, everything would be infinite, and there would be no place for the creation of the world, as mentioned above. Therefore, He contracted the light to the sides, and the chalal panoy was formed, and within it, He created all existence, that is, the days and attributes, through speech, as mentioned above: “By the word of Hashem the heavens were made” [Psalms 33:6], etc. And so it is with the aspect of controversies, for if all the disciples of the sages were one, there would be no place for the creation of the world. But through the machlokas among them, where they are divided from one another, and each one draws himself to a different side, through this, an aspect of the chalal panoy is formed among them, which is the aspect of the tzimtzum of the light to the sides, through which the creation of the world occurs by means of speech, as mentioned above. For all the words that each one of them speaks are only for the sake of the creation of the world, which is formed through them within the chalal panoy among them. For the disciples of the sages create everything through their words, as it is written (Isaiah 51:16): “And to say to Zion, you are My people”—read not “My people” but “with Me”; just as I create the heavens and the earth with My speech, so too do you (as written in the Zohar, Introduction, page 5). But one must be cautious not to speak excessively, only as needed for the creation of the world, no more. For through the abundance of light, which the vessels could not bear, they broke, and from the sheviras hakaylim, the klipos were formed. Similarly, if one speaks excessively, this causes the formation of the klipos, for it is the aspect of the abundance of light, through which the sheviras hakaylim occurred, through which the klipos were formed.


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

וזה פרוש המשנה (אבות פרק א): כל ימי גדלתי בין החכמים, ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה. ולא המדרש הוא העקר, אלא המעשה, וכל המרבה דברים מביא חטא'. 'כל ימי גדלתי בין החכמים וכו'. בין החכמים, הוא בחינת חלל הפנוי, שנתהוה ונעשה בין החכמים, על ידי הפרוד והמחלקת שיש ביניהם כנ"ל. וזה 'בין החכמים' דיקא, הינו שיש פרוד ומחלקת ביניהם. כי אם היו כלם אחד, אין שיך לומר בין החכמים. ועל ידי המחלקת נעשה בחינות חלל הפנוי, ובתוך החלל הפנוי הזה נעשה בריאת העולם, הינו הימים והמדות. וזה כל ימי גדלתי, שהייתי מגדל ימי ומדותי, שהוא בחינת בריאת העולם. בין החכמים, בין החכמים דיקא, בתוך החלל הפנוי כנ"ל, כי שם נעשה כל הבריאה כנ"ל. וזה גדלתי, שהגדלתי ימי ומדותי, מקטנות לגדלות. וזה שקראם ימי, כי הם ימים שלו, כי הוא בורא את העולם וכו' כנ"ל. וזה ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה, כי שם בחלל הפנוי אין טוב משתיקה כנ"ל. כי אסור לכנס לשם, כי אם מי שהוא בבחינות שתיקה, בחינת משה כנ"ל. וזה שאמר: 'כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי וכו', כי על ידי שאחז במדרגה זו, בבחינת שתיקה, כמו שאמר: שאין טוב משתיקה, על כן היה מגדל ימיו ומדותיו שם בחלל הפנוי. כי אסור לכנס לשם, כי אם מי שהוא בבחינות שתיקה כנ"ל. וזה ולא המדרש הוא העקר אלא המעשה, וכל המרבה דברים מביא חטא. כי כל מדרשם ודבריהם שאלו החכמים מדברים, אין העקר המדרש בלבד, אלא המעשה, שיעשו ויבראו על ידי דבריהם את העולם כנ"ל, אל תקרי עמי אלא עמי כנ"ל. אך 'כל המרבה דברים מביא חטא', כי מרבוי האור נתהוו הקלפות כנ"ל:

</div>

And this is the meaning of the Mishnah (Avot, chapter 1): “All my days I grew among the sages, and I found nothing better for the body than shtika. And not study is the main thing, but action. And anyone who multiplies words brings sin.” “Among the sages” is the aspect of the chalal panoy, which was formed and came into being among the sages through the separation and machlokas among them, as mentioned above. And this is specifically “among the sages,” meaning there is separation and machlokas among them, for if they were all one, it would not be appropriate to say “among the sages.” And through the machlokas, the aspect of the chalal panoy is formed, and within this chalal panoy, the creation of the world occurs, that is, the days and attributes. And this is: “All my days I grew”—meaning I caused my days and attributes to grow, which is the aspect of the creation of the world. “Among the sages”—specifically among the sages, within the chalal panoy, as mentioned above, for there all creation is formed, as mentioned above. And this is “I grew”—I caused my days and attributes to grow, from smallness to greatness. And this is why he called them “my days,” for they are his days, for he creates the world, etc., as mentioned above. And this is: “I found nothing better for the body than shtika”—for there in the chalal panoy, nothing is better than shtika, as mentioned above, for it is forbidden to enter there except for one who is in the aspect of shtika, in the aspect of Moses, as mentioned above. And this is what he said: “All my days I grew among the sages, and I found nothing better, etc.,” for through holding to this level, the aspect of shtika, as he said that nothing is better than shtika, therefore he caused his days and attributes to grow there in the chalal panoy, for it is forbidden to enter there except for one who is in the aspect of shtika, as mentioned above. And this is: “Not study is the main thing, but action, and anyone who multiplies words brings sin”—for all their study and words that these sages speak, the main thing is not study alone but action, that they perform and create the world through their words, as mentioned above, “read not ‘My people’ but ‘with Me,’” as mentioned above. But anyone who multiplies words brings sin, for from the abundance of light, the klipos were formed, as mentioned above. [Correlation: Disputes mirror the tzimtzum, creating space for divine speech.]


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

ה ודע, שעל ידי הנגון של הצדיק, שהוא בחינת משה, הוא מעלה את הנשמות מן האפיקורסית הזאת של החלל הפנוי שנפלו לשם. כי דע, שכל חכמה וחכמה שבעולם, יש לה זמר ונגון מיחד. שזה הזמר מיחד לחכמה זו, ומזה הזמר נמשכת החכמה הזאת. וזה בחינות (תהלים מ"ז): "זמרו משכיל", שכל שכל וחכמה יש לו זמר ונגון. ואפלו חכמת האפיקורסית, יש לה נגון וזמר המיחד לחכמה האפיקורסית. וזה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (חגיגה ט"ו:) 'אחר מה הוי בה - זמרא יוני לא פסק מפמה, וכשהיה קם מבית המדרש, כמה ספרי מינין נופלין ממנו', כי זה תלוי בזה, כי על ידי זמר הנ"ל שלא פסק מפיו, על ידי זה היו הספרי מינין נופלין ממנו, כי זה הזמר היה מיחד לזה האפיקורסית והמינות שהיה לו. נמצא כל חכמה וחכמה לפי בחינתה ומדרגתה, כן יש לה זמר ונגון השיך ומיחד אליו. וכן ממדרגה למדרגה, כי בחינת החכמה שבמדרגה היותר עליונה, יש לה זמר ונגון יותר עליון לפי בחינתה. וכן למעלה מעלה עד ראשית נקדת הבריאה שהיא תחילת האצילות, ושם אין למעלה ממנה. ואין מקיף לאותה חכמה שיש שם, כי אם אור האין סוף המקיף לחלל הפנוי, שבתוכו כל הבריאות והחכמות. ובודאי גם שם יש בחינת חכמה, אך החכמה שיש שם באור אין סוף, אי אפשר לידע ולהשיג אותה. כי אין סוף הוא השם יתברך בעצמו, וחכמתו אי אפשר להשיג כלל. ואין שם רק בחינת אמונה, שמאמינים בו יתברך שאורו האין סוף מסבב כל עלמין ומקיף הכל. ואמונה, יש לה גם כן זמר ונגון המיחד לאמונה. וכמו שאנו רואים שאפלו אמונות עכו"ם בדברי טעותם, יש לכל אמונה של עכו"ם נגון מיחד, שמזמרין בו ועורכין בו בבית תפלתם. כן להפך בקדשה, כל אמונה יש לה זמר ונגון. ואותו הזמר המיחד לאמונה הנ"ל, שהוא אמונה העליונה מכל המיני חכמות ואמונות שבעולם, הינו אמונה בהאור אין סוף עצמו הסובב כל עלמין כנ"ל, אותו הזמר הוא גם כן למעלה מכל הנגינות וזמירות שבעולם, השיכים לכל חכמה ואמונה. וכל הזמירות והנגונים של כל החכמות, נמשכין מזה הזמר והנגון, שהוא למעלה מכל הזמירות והנגונים של כל החכמות. כי הוא הזמר השיך להאמונה בהאור אין סוף עצמו, שהוא למעלה מן הכל: ולעתיד לבוא "שיהפך לכל העמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה'" (צפניה ג), והכל יאמינו בו יתברך, אז יתקים (שיר השירים ד): "תבואי תשורי מראש אמנה". 'מראש אמנה' דיקא, הינו בחינת אמונה עליונה זו הנ"ל, שהוא ראש לכל האמונות כנ"ל. וזה 'תשורי' דיקא, הינו הנגון והזמן השיך לראש אמונה זו כנ"ל. ולבחינת זמר של אמונה העליונה הזאת, אין מי שיזכה, כי אם צדיק הדור, שהוא בחינת משה. שהוא במדרגת אמונה זו, שהוא בחינת שתיקה, בחינת 'שתק כך עלה במחשבה' הנ"ל, הינו שהיא עדין למעלה מהדבור כנ"ל. כי משה הוא בחינות שתיקה כנ"ל. וזה (שמות ט"ו): "אז ישיר משה", ואמרו חכמינו, זכרונם לברכה (סנהדרין צ"א:) 'שר לא נאמר, אלא ישיר', מכאן לתחית המתים מן התורה, שעתיד משה לשיר לעתיד לבוא גם כן. כי כל השירות, בין של עולם הזה בין של לעתיד לבוא, הוא רק אצל משה, שהוא בחינת שתיקה. שזכה לזמר ששיך לאמונה העליונה על הכל, ששם נכללין כל הזמירות, כי כלם נמשכים ממנה. וזה שפרש רש"י: 'ישיר', יו"ד על שם המחשבה נאמרה. הינו בחינות 'כך עלה במחשבה' הנ"ל, בחינות משה, בחינות שתיקה כנ"ל. ועל כן על ידי נגון של הצדיק, שהוא בחינות משה כנ"ל, על ידי זה עולים ויוצאים כל הנשמות שנפלו בתוך האפיקורסית של חלל הפנוי. כי נגונו הוא בבחינות 'ראש אמונה', הינו אמונה העליונה על הכל, שעל ידי נגון ואמונה זו נתבטלים כל האפיקורסית. ונכללים ונתבטלים כל הנגונים בתוך הנגון הזה, שהוא למעלה מן הכל, שממנו נמשכים כל הנגונים כנ"ל:

</div>

5.

Know that through the melody (nigun [-melody]) of the tzadik, who is in the aspect of Moses, he raises the neshamos from the apikorsus of the chalal panoy where they fell. For know that every wisdom in the world has a specific song and nigun, where this song is specific to that wisdom, and from this song, that wisdom is drawn. And this is the aspect of (Psalms 47:8): “Sing, O wise,” for every intellect and wisdom has a song and nigun. And even the wisdom of apikorsus has a nigun and song specific to the wisdom of apikorsus. And this is what our sages, of blessed memory, said (Chagigah 15b): “What became of Elisha? Greek song did not cease from his mouth, and when he arose from the study hall, many heretical books fell from him.” For this is dependent on that, for through the aforementioned song that did not cease from his mouth, through this, the heretical books fell from him, for this song was specific to that apikorsus and heresy that he had. It is found that every wisdom, according to its aspect and level, has a song and nigun that is appropriate and specific to it. And so from level to level, for the wisdom in the higher level has a higher song and nigun according to its aspect. And so upward and upward until the beginning of the point of creation, which is the start of atzilus, and there is nothing above it, and there is no surrounding for that wisdom that is there, except the light of the ayn sof, which surrounds the chalal panoy, within which are all creations and wisdoms. And certainly, there is also an aspect of wisdom there, but the wisdom that is there in the light of the ayn sof cannot be known or grasped, for the ayn sof is Hashem, blessed be He, Himself, and His wisdom cannot be grasped at all, and there is only the aspect of emuna, where they believe in Him, blessed be He, that His light, the ayn sof, surrounds all worlds and encompasses everything. And emuna also has a song and nigun specific to emuna. And as we see, even the faiths of idolatry in their erroneous words have a specific nigun for each faith of idolatry, which they sing and perform in their house of worship. So too, conversely, in holiness, every emuna has a song and nigun. And that song specific to the aforementioned emuna, which is the supernal emuna above all kinds of wisdoms and faiths in the world, that is, emuna in the light of the ayn sof itself, which surrounds all worlds, as mentioned above, that song is also above all the melodies and songs in the world that are related to every wisdom and faith. And all the songs and melodies of all the wisdoms are drawn from this song and nigun, which is above all the songs and melodies of all the wisdoms, for it is the song related to the emuna in the light of the ayn sof itself, which is above all. And in the future to come, when He will turn to all the peoples a pure language to call all in the name of Hashem (Zephaniah 3:9), and all will believe in Him, blessed be He, then it will be fulfilled (Song of Songs 4:8): “Come, behold from the peak of faith,” specifically from the peak of faith, that is, the aspect of this supernal emuna, which is the head of all faiths, as mentioned above. And this is specifically “behold” (tashuri), that is, the nigun and song related to this peak of faith, as mentioned above. And to the aspect of the song of this supernal emuna, no one merits it except the tzadik of the generation, who is in the aspect of Moses, who is at the level of this emuna, which is the aspect of shtika, the aspect of: “Be silent, thus it arose in thought,” meaning it is still above speech, as mentioned above. For Moses is the aspect of shtika, as mentioned above. And this is (Exodus 15:1): “Then Moses will sing,” and our sages, of blessed memory, said (Sanhedrin 91b): “It does not say ‘sang’ but ‘will sing,’ indicating the resurrection of the dead from the Torah,” that Moses will sing in the future to come as well. For all the songs, whether of this world or the future to come, are only with Moses, who is the aspect of shtika, who merited the song related to the supernal emuna above all, where all songs are included, for they are all drawn from it. And this is what Rashi explained: “Will sing,” the yud is said for the sake of thought, that is, the aspect of “thus it arose in thought,” the aspect of Moses, the aspect of shtika, as mentioned above. Therefore, through the nigun of the tzadik, who is in the aspect of Moses, as mentioned above, through this, all the neshamos that fell into this apikorsus of the chalal panoy rise and come out, for his nigun is in the aspect of the peak of emuna, that is, the supernal emuna above all. Through this nigun and emuna, all apikorsus is nullified, and all melodies are included and nullified within this nigun, which is above all, from which all melodies are drawn, as mentioned above. [Correlation: The tzadik’s nigun transcends all wisdoms.]


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

ו וזה, ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה כי אני הכבדתי וכו'. פרעה הוא בחינות חלל הפנוי. כי פרעה לשון בטול, מלשון (שמות ה): "תפריעו את העם", וגם פרעה לשון התגלות. הינו בחינת חלל הפנוי, שהוא בטל ופנוי מכל, ובתוכו התגלות כל הבריאה כנ"ל. ושם בחלל הפנוי יש כבדות לב, כי אי אפשר להשיג בחינות החלל הפנוי כנ"ל. וכל החכמות הבאים משם, יש בהם כבדות לב, שנשארים בקשיא על השם יתברך, ואי אפשר למצא שם השם יתברך, מחמת שפנה אלקותו משם כביכול, כדי שתוכל הבריאה להתהוות כנ"ל. ועל כן: "ויאמר ה' אל משה בא" וכו'. שמשה דיקא, יבוא אל פרעה, בחינות החלל הפנוי, כי אסור לכנס לשם כי אם בחינות משה כנ"ל, כי אי אפשר למצא שם את השם יתברך כנ"ל. וזה, כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו. עבדים, הם בחינות ההקדמות של כל החכמות. כי כל חכמה יש לה הקדמות, והם נקראים עבדים ומשמשים להחכמה. הינו שכל החכמות וההקדמות הבאים משם מחלל הפנוי, יש בהם כבדות לב, שנשארים בקשיא כנ"ל. וזהו למען שתי אתתי אלה בקרבו, הינו שמה שהכבדתי את לבו וכו', שאי אפשר למצא שם את השם יתברך, זה היה "למען שיתי" וכו', כדי שאשית בקרבו האותיות של הבריאה, הינו כדי שתוכל הבריאה להתהוות שם בתוך החלל הפנוי, שצמצם ופנה אלקותו משם כביכול. כי אם לא היה מצמצם אלקותו משם, לא היה מקום לבריאה כנ"ל. וזה ולמען תספר וכו', כי שם בתוך הבריאה שנתהוה בתוך חלל הפנוי, שם תוכל לספר ולדבר, כי יש שם אותיות ודבור, שעל ידם נתהוה הבריאה כנ"ל: וזה באזני בנך ובן בנך, כי עקר כלל הבריאה היתה בשביל רחמנותו כנ"ל, והבריאה היתה על ידי הדבור כנ"ל. נמצא שבכל דבר שנברא בתוך החלל הפנוי, יש שם צמצום רחמנותו. כי השם יתברך צמצם רחמנותו, וברא את הדבר הזה, בתבנית ודמות הזה, כפי הרחמנות שלו. שמדת רחמנותו יתברך חיבה, שזה הדבר יהיה כך. כי הרחמנות שרש כל הבריאה, כי הכל נברא כדי לגלות רחמנותו כנ"ל. וזה: "ולמען תספר באזני בנך ובן בנך" - 'עד כאן רחמי האב על הבן' (ב"ר פ' נ"ד) (כמו שפרש רש"י בראשית כ"א על פסוק: "אם תשמר לי ולניני ולנכדי"). כי במה שהוא אחר הבריאה, שם תוכל לספר ולדבר, ולהשיג צמצום רחמנותו שיש בכל דבר. עד כאן רחמי האב וכו', הינו שבדבר הזה יש כל כך רחמנות, ובדבר הזה יש כל כך רחמנות. וזה את אשר התעללתי במצרים וכו', זה בחינת הקלפות שבאים מרבוי האור משבירת כלים. כי 'התעללתי', פרש רש"י: 'שחקתי'. הינו שעשיתי שחוק ועוללות בעולם, הינו בחינת הקלפות, שהן כנגד הקדשה רק כמו מי שמדמה ומשחק ומעקם עצמו לחברו, כי הם רק כקוף המשחק ומדמה עצמו לאדם (עיין זוהר תרומה קמ"ח:). וזהו ואת אתתי אשר שמתי בם, כי יש שם אותיות, כי הם באים מרבוי אור, משבירת כלים כנ"ל. על כן וידעתם כי אני ה'. כי שם תוכלו להכיר את ה', כי יש שם ניצוצי הקדשה ואותיות כנ"ל. הינו, שאפלו בתוך בחינת השחוק, בחינת הקלפות, הינו בחינת אפיקורסית הראשונה, שבא מבחינת רבוי אור כנ"ל, גם שם תוכל להכיר את ה'. כי עליו נאמר: 'ודע מה שתשיב לאפיקורוס' כנ"ל. כי אפשר למצא שם אותיות וניצוצות לישבם, כי הם באים משבירת כלים כנ"ל:

</div>

And this is: “And Hashem said to Moses, Come to Pharaoh, for I have hardened,” etc. Paroh [-Pharaoh] is the aspect of the chalal panoy, for Paroh is a term of nullification (bitul [-from פרע, to disturb, Exodus 5:4]), and also Paroh is a term of revelation (hisgalus [-from פרע, to uncover]), that is, the aspect of the chalal panoy, which is null and empty of all, and within it is the revelation of all creation, as mentioned above. And there in the chalal panoy, there is heaviness of heart (kavedus lev [-heaviness of heart]), for it is impossible to grasp the aspect of the chalal panoy, as mentioned above. And all the wisdoms that come from there have kavedus lev, for they remain in a question against Hashem, blessed be He, and it is impossible to find Hashem, blessed be He, there, because He withdrew His divinity from there, so to speak, so that the creation could come into being, as mentioned above. Therefore: “And Hashem said to Moses, Come,” etc.—specifically Moses, he shall come to Paroh, the aspect of the chalal panoy, for it is forbidden to enter there except in the aspect of Moses, as mentioned above, for it is impossible to find Hashem, blessed be He, there, as mentioned above. And this is: “For I have hardened his heart and the heart of his servants.” The servants are the aspect of the premises of all wisdoms, for every wisdom has premises, and they are called servants and attendants to the wisdom, that is, all the wisdoms and premises that come from the chalal panoy have kavedus lev, for they remain in a question, as mentioned above. And this is: “That I may place these My signs in his midst”—meaning that because I have hardened his heart, etc., that it is impossible to find Hashem, blessed be He, there, this was so that I may place, etc., in order to place within him the letters of creation, that is, so that the creation could come into being there, within the chalal panoy, where He contracted and withdrew His divinity, so to speak, for if He had not contracted His divinity from there, there would be no place for the creation, as mentioned above. And this is: “And that you may tell,” etc.—for there, within the creation that was formed within the chalal panoy, there you can tell and speak, for there are letters and speech through which the creation was formed, as mentioned above. And this is: “In the ears of your son and your son’s son”—for the main purpose of all creation was for the sake of His rachmonus, as mentioned above, and the creation was through speech, as mentioned above. It is found that in every thing that was created within the chalal panoy, there is a contraction of His rachmonus, for Hashem, blessed be He, contracted His rachmonus and created this thing in this form and image, according to His rachmonus, for His attribute of rachmonus, blessed be He, necessitated that this thing be so. For rachmonus is the root of all creation, for everything was created to reveal His rachmonus, as mentioned above. And this is: “And that you may tell in the ears of your son and your son’s son”—thus far extends the mercy of the father upon the son (as Rashi explained on Genesis 21:8, on the verse “If you lie to me and to my grandson and to my great-grandson”), for in that which is after the creation, there you can tell and speak and grasp the contraction of His rachmonus that is in every thing. Thus far extends the mercy of the father, etc., meaning that in this thing there is such and such rachmonus, and in this thing there is such and such rachmonus. And this is: “What I have done in Egypt,” etc.—this is the aspect of the klipos that come from the abundance of light from the sheviras hakaylim. For “I have done” (hit’alalti)—Rashi explained: “I played,” meaning I made a mockery and folly in the world, that is, the aspect of the klipos, which are against holiness, only like one who mimics and plays and distorts himself to his fellow, for they are only like a monkey that plays and mimics itself to a human. And this is: “And My signs which I have placed in them”—for there are letters there, for they come from the abundance of light, from the sheviras hakaylim, as mentioned above. Therefore, “And you shall know that I am Hashem,” for there you can recognize Hashem, for there are nitzotzos hakdusha and letters there, as mentioned above. That is, even within the aspect of the mockery, the aspect of the klipos, that is, the aspect of the first apikorsus, which comes from the aspect of the abundance of light, as mentioned above, even there you can recognize Hashem. For about it is said: “Know what to answer to an epicure,” as mentioned above, for it is possible to find letters and sparks there to resolve them, for they come from the sheviras hakaylim, as mentioned above. And this is: “And Moses came to Pharaoh,” etc., “Behold, I am bringing tomorrow locusts in your border.” “Tomorrow” is the aspect of the future to come, for “tomorrow” is for receiving reward (Eruvin 22a), the aspect of (Genesis 30:33): “And my righteousness will answer for me on the day of tomorrow,” that is, the aspect of receiving reward in the future to come.


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

וזה, ויבא משה אל פרעה וכו', הנני מביא מחר ארבה בגבולך. מחר, הוא בחינת לעתיד לבוא, כי מחר לקבל שכר (ערובין כ"ב): בחינת (בראשית ל): "וענתה בי צדקתי ביום מחר", הינו בחינת קבול השכר לעתיד לבוא, ואז יבינו בחינת החלל הפנוי שהוא על ידי הצמצום, איך אפשר להיות, שבאמת יש שם אלקות, ואף על פי כן הוא חלל הפנוי כנ"ל. וזהו בעצמו הקבול שכר, כי עקר הקבול שכר לעתיד הוא, שישיגו השגות, ויבינו מה שהיה אי אפשר להבין בעולם הזה. ואז ידעו שהחלל הפנוי הוא בבחינת ארבה, כההוא קמצא דלבושה מנה ובה (בראשית רבה פרשה כ"א), (כמובא בכל ספרי קבלה שזהו בחינת סוד חלל הפנוי). לבוש, הוא בחינת הצמצום של חלל הפנוי, שעל ידו בחינת הלבושין. יבינו שהוא מנה ובה, שבאמת יש שם אלקות. ואף על פי כן הוא בחינת לבוש, בחינת צמצום, בחינת חלל הפנוי. וזה בחינת: "וענתה בי צדקתי ביום מחר". 'צדקתי', בחינת לבושין, בחינת (איוב כ"ט): "צדק לבשתי". שאז ביום מחר, שיהיה הקבול שכר, יתגלה סוד בחינות הלבושין, בחינת הצמצום של החלל הפנוי כנ"ל. כי אז יתגלה ראש אמנה הנ"ל, בחינת: "תבואי תשורי מראש אמנה" הנ"ל, בחינת הנגון העליון של ראש אמונה הנ"ל, שעל ידו נתבטל כל המבוכות של חלל הפנוי כנ"ל. וזה הנני מביא מחר ארבה, ראשי תבות אכן רוח הוא באנוש (איוב ל"ב): בחינת נגינה, שהוא בחינת רוח. הינו, שאז יתגלה הנגון והזמר של ראש אמונה כנ"ל, ועל ידו יתבטלו כל האפיקורסית, אפלו של חלל הפנוי כנ"ל:

</div>

And then they will understand the aspect of the chalal panoy, which is through the tzimtzum, how it is possible that in truth there is divinity there, and yet it is the chalal panoy, as mentioned above. And this itself is the receiving of reward, for the main receiving of reward in the future is that they will attain understandings and understand what was impossible to understand in this world. And then they will know that the chalal panoy is in the aspect of locusts, like that locust whose garment is from it and in it (Bereishis Rabba 21), (as brought in all Kabbalistic books, that this is the aspect of the secret of the chalal panoy). The garment is the aspect of the tzimtzum of the chalal panoy, through which is the aspect of garments, they will understand that it is from Him and in Him, that in truth there is divinity there, and yet it is the aspect of a garment, the aspect of tzimtzum, the aspect of the chalal panoy. And this is the aspect of: “And my righteousness will answer for me on the day of tomorrow.” “My righteousness” is the aspect of garments, the aspect of (Job 29:14): “I put on righteousness”; for then, on the day of tomorrow, which will be the receiving of reward, the secret of the aspect of garments, the aspect of the tzimtzum of the chalal panoy, will be revealed, as mentioned above. For then the peak of faith, as mentioned above, will be revealed, the aspect of: “Come, behold from the peak of faith,” the aspect of the supernal nigun of the peak of emuna, as mentioned above, through which all the confusions of the chalal panoy are nullified, as mentioned above. And this is: “Behold, I am bringing tomorrow locusts”—the initials form: Achen Ruach Hu Beenosh [Job 32:8, “Surely the spirit is in man”], the aspect of melody, which is the aspect of spirit. That is, then the nigun and song of the peak of emuna will be revealed, as mentioned above, and through it, all apikorsus, even that of the chalal panoy, will be nullified, as mentioned above. [Wordplay: Paroh connects nullification and revelation; Arbeh אַרְבֶּה links to divine spirit.]



# And Boaz Said to Ruth

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/65/

# And Boaz Said to Ruth

<div dir="rtl">ויאמר בעז אל רות</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/65


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

ויאמר בעז אל רות, הלא שמעת בתי, אל תלכי ללקט בשדה אחר, וגם לא תעבורי מזה וכו'. עיניך בשדה אשר יקצרון, והלכת אחריהן, הלוא צויתי את הנערים לבלתי נגעך. וצמת, והלכת אל הכלים ושתית, מאשר ישאבון הנערים (רות ב):

</div>

65 - And Boaz Said to Ruth

(ויאמר בעז אל רות - The Field of Souls)

And Boaz said to Ruth, Have you not heard, my daughter, do not go to glean in another field, nor pass from this one, etc., let your eyes be on the field where they reap, and go after them, have I not commanded the young men not to touch you, and when you thirst, go to the vessels and drink from what the young men draw [Ruth 2:8-9]

[Note: This teaching explores the spiritual field of souls, prayer, and attaining the ultimate purpose (tachlis).]


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

א דע, כי יש שדה, ושם גדלים אילנות ועשבים יפים ונאים מאד. וגדל יקר יפי השדה וגדוליו אי אפשר לספר, אשרי עין ראתה זאת. ואילנות ועשבים, הם בחינת נשמות קדושות הגדלים שם. ויש כמה וכמה נשמות ערמות, שהם נעים ונדים מחוץ לשדה, וממתינים ומצפים על תקון, שיוכלו לשוב ולכנס אל מקומם. וגם אפלו נשמה גדולה, שבה תלויים כמה נשמות, לפעמים כשהיא יוצאת לחוץ, קשה לה לחזר לשם. והם כלם מבקשים ומצפים על בעל השדה, שיוכל להתעסק בצרך תקונם. ויש נשמה, שתקונה על ידי מיתה של אחד, או על ידי מצוה ועבודה של אחד: ומי שרוצה לחגר מתניו, להכניס עצמו להיות הוא הבעל השדה, צריך להיות איש אמוד ותקיף, וגבור חיל, וחכם, וצדיק גדול מאד. כי צריך להיות אדם גדול ומפלג במעלה מאד. ויש אחד, שאינו יכול לגמר הענין כי אם עם מיתתו. ואפלו לזה צריך להיות גדול מאד, כי יש כמה וכמה גדולים, שאפלו עם מיתתם לא יועילו. רק אם יש אדם גדול ומפלג במעלה מאד מאד, יכול לגמר מה שצריך בחיים חיותו. כי הרבה יסורין ודברים קשים עוברין עליו, אך על ידי גדלותו ומעלתו עובר על כלם, ועושה פעלות השדה כמו שצריך: וכשזוכה לתקן הנשמות ולהכניסם, אזי טוב ויפה מאד להתפלל, כי אזי התפלה על תקונה: וזה הבעל השדה, הוא משגיח ומשתדל תמיד להשקות האילנות ולגדלם, ובשאר תקוני השדה. ולהרחיק האילנות זה מזה הרחקה הראוי, שלא יכחיש אחד את חברו. כי לפעמים צריך להראות למקרב גדול הרחקה גדולה, כדי שלא יכחיש את חברו:

</div>

1.

Know that there is a field (sadeh [-field]), and there grow trees and grasses, exceedingly beautiful and lovely, and the precious beauty of the sadeh and its growth cannot be described, fortunate is the eye that has seen this. And the trees and grasses are the aspect of holy souls (neshamos k’doshos [-holy souls]) that grow there. And there are very many naked souls (neshamos arumos [-souls without their proper vessels]) that wander and roam outside the sadeh, waiting and hoping for their rectification (tikkun [-rectification]) so they may return and enter their place. And even a great soul, upon which very many souls depend, sometimes, when it goes out, it is difficult for it to return there. And they all seek and hope for the master of the field (baal hasadeh [-the tzadik who tends to souls]) who can engage in their tikkun. And there is a soul whose tikkun is through the death of one, or through the mitzvah [-commandment] and service of one. And one who desires to gird his loins to become the baal hasadeh must be a measured and strong man, a valiant warrior, wise, and a great tzadik [-righteous one], for he must be an exceedingly great and lofty person. And there is one who cannot complete the matter except with his death, and even for this, he must be exceedingly great, for there are very many great ones who, even with their death, do not benefit, only if there is a very, very great and lofty person can he complete what is needed in his lifetime, for very many afflictions (yissurin [-afflictions]) and difficult things pass over him, but through his greatness and loftiness, he overcomes them all and performs the actions of the sadeh as needed. And when he merits to rectify the neshamos and bring them in, then it is exceedingly good and beautiful to pray (l’his palel [-to pray]), for then the prayer (tefillah [-prayer]) is for their tikkun. And this baal hasadeh supervises and strives always to water the trees and grow them, and in other rectifications of the sadeh, and to distance the trees from each other the proper distance so that one does not weaken the other, for sometimes it is necessary to show a great closeness a great distance so that one does not weaken his fellow [Correlation: The tzadik as gardener ensures spiritual growth without interference.].


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

ב ודע, שכשהנשמות עושין פרות שעושין רצונו של מקום. אזי מאירין עיני בעל השדה, ויכולין להיות צופין ורואין במקום שצריך. וזה בחינת (במדבר כ"ג): "שדה צופים". אבל כשאין עושין רצונו יתברך, חס ושלום, אזי נתחשכים עיניו, חס ושלום. וזה בחינת: "שדה בוכים" (אהלות פרק י"ח מעד קטן ה: עין שם), כי בכי הוא קלקול הראות, כמו שכתוב (קהלת י"ב): "ושבו העבים אחר הגשם", ודרשו רבותינו, זכרונם לברכה (שבת קנ"א:): 'זה הראות שהולך אחר הבכי'. וכשעיניו מאירות וצופות, בבחינות 'שדה צופים' הנ"ל, אזי יכול להסתכל בכל אחד ואחד, להביאו אל התכלית. הינו שיכול להסתכל בהדבור של כל אחד, אם אינו על תקונו בשלמות, מחמת שרחוק מהתכלית עדין, אזי הוא מביאו אל התכלית, ואז הדבור כהגן בשלמות. כי כל דבור ודבור הוא עולם מלא, וכשאדם עומד להתפלל, ומדבר דבורי התפלה, אזי הוא מלקט ציצים ופרחים ושושנים נאים. כאדם ההולך בשדה, ומלקט שושנים ופרחים נאים אחת לאחת, עד שעושה אגדה אחת. ואחר כך מלקט עוד אחת לאחת ועושה אגדה אחרת ומחברם יחד, וכן הולך ומלקט ומקבץ כמה וכמה אגדות יפים ונאים. כמו כן הוא הולך בתפלה מאות לאות, עד שמתחברים כמה אותיות, ונעשה מהם דבור. וכן עושה בתבות שלמות, ואחר כך נתחברין שתי התבות. ואחר כך הולך ומלקט יותר, עד שגומר ברכה אחת. ואחר כך מלקט יותר ויותר, והולך מאבות לגבורות, ומגבורות לקדשות, וכן הולך להלן יותר. מי יפאר גדל פאר הלקוטים והקבוצים, שאדם מלקט ומקבץ בדבורי התפלה. וכשהדבור יוצא, והדבור הוא יוצא מהנפש, כמו שכתוב (בראשית ב): "ויהי האדם לנפש חיה", ותרגומו: 'לרוח ממללא'. והדבור בא ונשמע לאזניו, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ברכות ט"ו) 'השמע לאזניך מה שאתה מוציא בפיך'. אזי הדבור מבקש ומתחנן מהנפש, לבל תפרד ממנו. ותכף כשיוצא אות ראשונה, כגון אות בי"ת מתבת ברוך, אזי מבקש ומתחנן מהנפש לבל תפרד ממנו. כי איך תוכל להתפרד ממני, לגדל ההתקשרות והאהבה שיש בינינו. כי אתה רואה את יקר יפיי וזיוי והדרי ותפארתי, ואיך תוכל לנתק עצמך ממני ולפרד מאתי. הן אמת, שאתה צריך לילך יותר, כדי ללקט עוד סגלות יקרות וחמודות גדולות, אבל איך תוכל לפרד ממני ולשכח אותי, על כל פנים תראה שבכל מקום שתלך ותבוא לשם לא תשכח אותי, ולא תפרד ממני. מכל שכן כשגומר תבה אחת, אזי כל התבה מבקשת כל הנ"ל. ומלפפת ומחבקת אותו, ואינה מנחת אותו לילך מאתה כנ"ל. ובאמת הוא צריך ומכרח לדבר עוד הרבה דבורים, וכמה ברכות וענינים עד גמר התפלה. על כן הכלל שצריך לעשות אחד מכל התפלה כלה. ובכל דבור שמדבר, יהיה נמצא שם כל הדבורים של התפלה ומהתחלת התפלה עד הסוף יהיה הכל אחד. וכשעומד בהדבור האחרון של התפלה, יהיה עדין עומד בתבה ראשונה של התפלה. כדי שעל ידי זה יוכל להתפלל כל התפלה כלה, ואף על פי כן לא יתפרד אפלו מאות ראשונה של התפלה:

</div>

2.

And know, that when the neshamos produce fruits (peiros [-spiritual accomplishments]) that fulfill the will of the Omnipresent (Hashem [-the Name]), then the eyes of the baal hasadeh shine, and they can watch and see in the place that is needed, "Field of Watchers" (שְׂדֵה צוֹפִים - Sadeh Tzofim) [Numbers 23:14] [Wordplay: Tzofim (watchers) links to spiritual clarity.]. But when they do not fulfill the will of Hashem blessed, G-d forbid, then his eyes are darkened, G-d forbid (Ohalos Chapter 18, Moed Katan 5b, see there [on the connection between crying and impaired vision]), for crying is the impairment of sight, as it is written "And the clouds return after the rain" [Ecclesiastes 12:2], and our sages, may their memory be for blessing, expounded (Shabbat 151b): This is the sight that goes after crying [Correlation: Crying impairs spiritual vision, linked to lack of divine will.]. And when his eyes shine and watch, in the aspect of the Sadeh Tzofim above, then he can look at each and every one to bring him to the ultimate purpose (tachlis [-goal of unity and goodness]), that is, he can look at the speech (dibur [-speech]) of each one, if it is not in its complete tikkun because it is still far from the tachlis, then he brings him to the tachlis, and then the dibur is proper in completeness, for every dibur [and dibur] is a complete world. And when a person stands to pray (l’his palel) and speaks the words of tefillah, then he gathers buds and flowers and lovely roses, like a person walking in a sadeh and gathering lovely roses and flowers one by one until he makes one bundle, and then gathers more one by one and makes another bundle, and joins them together, and so he goes and gathers and collects very many beautiful and lovely bundles. Similarly, he goes in tefillah from letter to letter until many letters are joined and become a dibur, and so he makes complete words, and then the two words are joined, and then he goes and gathers more until he completes one blessing, and then gathers more and more, and goes from Patriarchs to Strengths, and from Strengths to Sanctities, and so further [referring to the progression of blessings in the Amidah prayer: Avot (Patriarchs), Gevurot (Strengths), Kedushot (Sanctities)], who can extol the great splendor of the gatherings and collections that a person gathers and collects in the words of tefillah. And when the dibur goes out, and the dibur goes out from the soul (nefesh [-soul]), as it is written "And the man became a living soul" [Genesis 2:7], and its Targum: a speaking spirit [Wordplay: Root (חיה - life) links nefesh to dibur.], and the dibur comes and is heard in his ears, as our sages said, may their memory be for blessing (Berachot 15a), let your ears hear what you bring out with your mouth, then the dibur requests and pleads from the nefesh not to separate from it, and immediately when the first letter goes out, such as the letter ב (bes) from the word ברוך (baruch), then it requests and pleads from the nefesh not to separate from it, for how can you separate from me due to the great connection and love between us, for you see my precious beauty and my radiance and my splendor and my glory, and how can you disconnect yourself from me and separate from me, it is true that you need to go further to gather more precious and great spiritual treasures (segulos [-propitious remedies]), but how can you separate from me and forget me, in any case, you will see that in every place you go and come to, you will not forget me, and you will not separate from me, all the more so when he completes one word, then the entire word requests all the above and embraces and hugs it and does not let it go from it as above. And in truth, he needs and is compelled to speak very many more speeches and many blessings and matters until the completion of the tefillah, therefore the principle is that he must make one from the entire tefillah, and in every dibur he speaks, all the speeches of the tefillah should be present there [present there], and from the beginning of the tefillah until the end, all should be one, and when he stands in the last dibur of the tefillah, he should still be standing in the first word of the tefillah, so that through this he can pray the entire tefillah, and even so, he does not separate even from the first letter of the tefillah.


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

ג ודע, שבחינה זו, הינו בחינת אחד, זה הוא בחינת התכלית. כמו שכתוב (זכריה י"ד): "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד". 'וביום ההוא', הינו התכלית. והוא בחינת כלו טוב, כי אחד הוא כלו טוב. כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (פסחים נ) על פסוק זה: "ביום ההוא יהיה ה' אחד" וכו', 'אטו האדנא לאו אחד הוא, אלא האדנא מברכין על הרעה: 'דין אמת', ועל הטובה: 'הטוב והמיטיב', אבל לעתיד יברכו על הכל הטוב והמיטיב'. נמצא, שבחינת אחד הוא התכלית. והוא כלו טוב, כי התכלית הוא כלו טוב. כי אפלו כל הצרות והיסורין והרעות העוברין על האדם, חס ושלום, אם יסתכל על התכלית, בודאי אינם רעות כלל, רק טובות גדולות. כי בודאי כל היסורין באים בכונה מהשם יתברך לטובתו, אם להזכירו שישוב בתשובה, אם למרק עוונותיו. ואם כן היסורין הם טובות גדולות, כי כונת השם יתברך הוא בודאי רק לטובה. נמצא, שבכל הרעות והיסורין שיש לאדם, חס ושלום, אם יסתכל על התכלית, הינו כונת השם יתברך, לא יהיה לו יסורין כלל. רק אדרבא יתמלא שמחה, מגדל רב הטובה שיסתכל בתכלית היסורין הללו. כי התכלית הוא כלו טוב. כלו אחד כנ"ל. ובאמת אין שום רע בעולם, רק כלו טוב. אך עקר הצער שיש לאדם מהיסורין שעוברים עליו, חס ושלום. הוא רק מחמת שלוקחין מהאדם הדעת, עד שאין יכול להסתכל על התכלית, שהוא כלו טוב, ואז מרגיש צער וכאב היסורין. כי כשיש לו דעת, ומסתכל על התכלית, אינו מרגיש כלל הצער של היסורין כנ"ל. ובזה תבין דבר נעלם ונסתר, מה שנטבע בנפש האדם, כשיש לו יסורין גדולים, רחמנא לצלן, כגון למשל כשחותכין איזה איבר לאדם, חס ושלום. אזי סותם ועוצם את עיניו בחזק. כי זה אנו רואים בחוש, כשאדם רוצה להסתכל על דבר שהוא רחוק ממנו, אזי סותם את עיניו, ומצמצם ומכוץ הראות, כדי לכון הראות אל הדבר הרחוק שרוצה לראות. וזה מחמת כי הראות הוא משרת ושליח של המח, להביא הדבר שרואה לתוך המח. כי עקר הראיה היא הידיעה, דהינו לידע מהות הדבר שרואה, והידיעה היא במח. וכשרוצה המח לידע זה הדבר שעומד כנגדו, אזי הוא שולח את הראות, והראות הולך ורואה הדבר, ומביאו לתוך המח, ואזי יודע מה שרואה. ועל כן כשמעבירין דבר לפני אדם במהירות גדול, אינו יודע מהות הדבר, אף שבאמת ראה הדבר בעיניו ממש, עם כל זה מחמת המהירות, לא היה פנאי להביא הדבר לתוך המח. ועל כן כשהדבר רחוק ממנו, אין כח בהראות לילך לשם ולהביאו לתוך המח, מחמת שהדברים אחרים שרואה מן הצד מבלבלים אותו. וכן מחמת הפזור שנתפזר הראות, על ידי זה הוא נקלש, ואין בו כח להביא הדבר שרואה לתוך המח. על כן צריך לסתם את עיניו, ולצמצם הראות, ולכונו אל הדבר שצריך, כדי שלא יבלבלו דברים אחרים. וגם כדי שיתחזק כח הראות, ולא יהיה קלוש, ואז יוכל לראות הדבר הרחוק כנ"ל. כמו כן, כשרוצים להסתכל על התכלית, שהוא כלו טוב, כלו אחד. צריך לסתם את עיניו, ולכון ההסתכלות אל התכלית. כי אור התכלית הזה היא רחוקה מהאדם, ואי אפשר לראותו כי אם בסתימו דעינין. שצריך לסתם את העינים לגמרי, ולסגרם בחזקה מאד, אף גם לדחקם בהאצבע, כדי לסתמם לגמרי, ואז יוכל להסתכל על התכלית הזה. הינו שצריך לסתם את עיניו מחזו דהאי עלמא לגמרי, להעלים עיניו ולסגרם מאד, לבלי להסתכל כלל על תאוות עולם הזה והבליו. ואז יוכל לראות ולהשיג אור התכלית הזה, שכלו טוב. ואז יתבטלו היסורין כנ"ל, כי עקר היסורין מחמת שרחוק מהתכלית כנ"ל. ועל כן נטבע בנפש האדם לסתם עיניו בשעת יסורין כנ"ל, כדי לברח מהיסורין ולבטלם, על ידי ההסתכלות על התכלית, שהוא כלו טוב. שההסתכלות הזאת אי אפשר, כי אם על ידי סתימת העינים כנ"ל. ואף שהאדם אינו יודע כלום מה הוא עושה, אף על פי כן הנפש יודעת הכל, ועל כן מטבעה לסתם העינים בשעת יסורין כנ"ל:

</div>

3.

And know, that this aspect, that is, the aspect of one (echad [-one]), is the aspect of the tachlis [-ultimate purpose], "On that day Hashem will be one and His name one" [Zechariah 14:9], and on that day, that is, the tachlis, and it is the aspect of entirely good, for echad is entirely good, as our sages said, may their memory be for blessing (Pesachim 50a) on this verse "On that day Hashem will be one" etc., is He not now one? But now we bless on the bad: True Judge, and on the good: The Good and Beneficent, but in the future, they will bless on all: The Good and Beneficent, it is found that the aspect of echad is the tachlis, and it is entirely good, for the tachlis is entirely good, for even all the troubles and yissurin [-afflictions] and evils that pass over a person, G-d forbid, if he looks at the tachlis, certainly they are not evils at all, only great goods, for certainly all the yissurin come with intention from Hashem blessed for his good, whether to remind him to return in repentance, whether to cleanse his sins, and if so, the yissurin are great goods, for the intention of Hashem blessed is certainly only for good, it is found [it is found] that in all the evils and yissurin that a person has, G-d forbid, if he looks at the tachlis, that is, the intention of Hashem blessed, he will have no yissurin at all, but on the contrary, he will be filled with joy, from the great abundance of good that he looks at in the tachlis of these yissurin, for the tachlis is entirely good, entirely echad as above. And in truth, there is no evil in the world, only all is good, but the main pain that a person has from the yissurin that pass over him, G-d forbid, is only because they take from the person the knowledge until he cannot look at the tachlis, that is entirely good, and then he feels the pain and suffering of the yissurin, for when he has knowledge, and looks at the tachlis, he does not feel the pain of the yissurin at all as above. And in this, you will understand a hidden and concealed matter, what is imprinted in the nefesh [-soul] of a person when he has great yissurin, may G-d spare us, such as, for example, when they cut off a limb of a person, G-d forbid, then he closes and shuts his eyes strongly, for this we see in reality, when a person desires to look at something far from him, then he closes his eyes and narrows and contracts the sight to aim the sight at the far thing he desires to see, and this is because the sight is a servant and messenger of the brain to bring the thing he sees into the brain, for the main sight is the knowledge, that is, to know the essence of the thing he sees, and the knowledge is in the brain. And when the brain desires to know this thing that stands before it, then it sends the sight, and the sight goes and sees the thing and brings it into the brain, and then he knows what he sees. And therefore, when they pass something before a person in great speed, he does not know the essence of the thing, even though in truth he saw the thing with his eyes literally, nevertheless, because of the speed, there was no time to bring the thing into the brain. And therefore, when the thing is far from him, the sight has no strength to go there and bring it into the brain because the other things he sees from the side confuse it, and also because of the dispersion that the sight is dispersed, through this it is weakened and has no strength to bring the thing he sees into the brain. Therefore, he must close his eyes, and narrow the sight and aim it at the thing needed, so that other things do not confuse it, and also so that the strength of the sight is strengthened, and it is not weak, and then he can see the far thing as above. Similarly, when one desires to look at the tachlis that is entirely good, entirely echad, he must close his eyes, and aim the looking at the tachlis, for the light of this tachlis is far from the person, and it is impossible to see it except by closing the eyes, that he must completely close his eyes, and shut them very strongly, even to press them with the finger, to close them completely, and then he can look at this tachlis, that is, he must close his eyes from the vision of this world completely, to conceal his eyes and shut them greatly, not to look at all at the desires of this world and its vanities, and then he can see and attain the light of this tachlis, that is entirely good, and then the yissurin are nullified as above, for the main yissurin are because he is far from the tachlis as above. And therefore, it is imprinted in the nefesh of a person to close his eyes at the time of yissurin as above, to flee from the yissurin and nullify them through the looking at the tachlis, that is entirely good, that this looking is impossible except through the closing of the eyes as above. And even though the person does not know anything of what he is doing, nevertheless, the nefesh knows everything, and therefore it is imprinted to close the eyes at the time of yissurin as above.


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

ד והנה באמת, בשעת בטול שנתבטל אל התכלית, שהוא כלו טוב, כלו אחד, אזי באמת נתבטלין היסורין כנ"ל. אך אי אפשר להיות תמיד קבוע בבחינות הבטול, כי אם כן יצא מגדר אנושי, ועל כן מכרח שיהיה הבטול בבחינות רצוא ושוב. על כן כשחוזר השכל מהבטול אל המח, שהוא כלי השכל, אזי אי אפשר להמחין, שהם הכלים, לקבל זה השכל של בחינות בטול. כי הוא בחינות אין סוף, שהוא בחינות התכלית, שהוא כלו אחד, כלו טוב, ומחמת זה מרגיש המח הצער של היסורין. כי עקר ההרגשה של כל היסורין והכאבים, חס ושלום, הוא בהמח. כי מהמח יוצאין צנורות לכל האיברים כלם, ועל ידי זה מרגיש המח הכאב באיזו איבר שהוא: ודע שאחר כך כשחוזר מהבטול אל הכלים, דהינו המחין, אזי מתגברין היסורין ביותר ממה שהיו מקדם. כדרך שני אנשים שמתאבקים ונלחמים ונתגברים זה כנגד זה, שכשאחד רואה שחברו מתגבר עליו, אזי הוא מתחזק מאד, ומתגבר ביותר. כמו כן כשרואין הבעלי דינים, שהוא רוצה להתגבר על היסורין ולבטלם, על ידי הבטול אל התכלית כנ"ל, אזי הם מתחזקים ומתגברים ביותר. ועל כן אחר כך כששב מהבטול, אזי היסורין הם גדולים יותר מקדם. כי הם מתגברים כנגדו, מחמת שרוצה לברח מהם וכנ"ל:

</div>

And behold, in truth, at the time of nullification (bittul [-nullification]) that he is nullified to the tachlis that is entirely good, entirely echad, then in truth the yissurin are nullified as above. But it is impossible to be constantly fixed in the aspect of bittul, for then he would go out from the human condition, and therefore it is necessary that the bittul be in the aspect of going and returning (ratzo v’shov [-going and returning]). Therefore, when the intellect (sechel [-intellect]) returns from the bittul to the brain, which is the vessel of the sechel, then it is impossible for the brains, which are the vessels, to receive this sechel of the aspect of bittul, for it is the aspect of the infinite (ein sof [-infinite]), which is the aspect of the tachlis, that is entirely echad, entirely good, and because of this, the brain feels the pain of the yissurin, for the main feeling of all the yissurin and pains, G-d forbid, is in the brain, for from the brain go out channels to all the limbs, and through this, the brain feels the pain in whichever limb it is.


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

אך אחר כך מקלים היסורין ומתנחמין עליהם, על ידי התחדשות התורה שזוכין על ידי היסורין. כי על ידי היסורין בא לבחינת בטול כנ"ל. ואחר כך, אף על פי ששב מהבטול, אף על פי כן מהרשימו שנשאר מהבטול, על ידי זה נעשה התחדשות התורה. כי על ידי הבטול שנתבטל אל התכלית, והשיג שכל היסורין הם טובות גדולות מאד, על ידי זה נתמלא שמחה. והשמחה הוא כלי אל חדושין דאוריתא, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (שבת פ"ח): 'בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע, ירדו ששים רבוא מלאכים, ונתנו שני כתרים בראש כל אחד, וכשחטאו וכו', ועתיד הקדוש ברוך הוא להחזירן לנו, שנאמר "ושמחת עולם על ראשם"'. נמצא שהשמחה היא בחינת נעשה ונשמע, שהוא בחינת קבלת התורה. ועל ידי התחדשות התורה שזוכין על ידי הרשימו של הבטול כנ"ל, על ידי זה מקררין היסורין אחר כך, כי על ידי זה מכבין צמאון הנפש, כי הרגשת היסורין הוא בחינת צמאון הנפש, כי צמאון הוא על ידי מליחות, ומליחות הוא בחינת יסורין, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ברכות ה): 'נאמר ברית במלח, ונאמר ברית ביסורין'. כי הנפש היא בת השכל, כי עקר גדול הנפש, הוא על ידי השכל, שמגדלה ומתקנה, וכמו שכתוב (משלי י"ט): "גם בלא דעת נפש לא טוב". וכשהשכל בשלמות, אזי הוא עושה פרות. אבל כשנפגם השכל, אזי הוא בחינת "ארץ פרי למלחה" (תהלים ק"ז). והמליחות, הוא בחינת היסורין שמרגישין, על ידי שאין השכל בשלמות כנ"ל, והוא בחינת צמאון הנפש כנ"ל. ועל ידי ההתחדשות התורה הנ"ל, על ידי זה מקררין היסורין, ומכבין הצמאון, בבחינות (ישעיה נ"ה): "הוי כל צמא לכו למים". וזה בחינות (תהלים צ"ד): "אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו", כי על ידי היסורין, זוכה להתחדשות התורה כנ"ל. וזה סימן שפעל על ידי היסורין וקבלם כראוי, כשזוכה אחר כך לחדושין דאוריתא. שזה סימן שזכה לבחינות בטול אל התכלית על ידי היסורין, ועל ידי זה זכה לחדושין דאוריתא, על ידי הרשימו כנ"ל:

</div>

And know that afterward, when he returns from the bittul to the vessels, that is, the brains, then the yissurin intensify more than they were before, like two people who wrestle and fight and strengthen against each other, that when one sees that his fellow is overpowering him, then he strengthens greatly, and intensifies more, similarly, when the adversaries (baalei dinim [-accusers]) see that he desires to overpower the yissurin and nullify them through the bittul to the tachlis as above, then they strengthen and intensify more, and therefore afterward, when he returns from the bittul, then the yissurin are greater than before, for they intensify against him because he desires to flee from them as above. But afterward, the yissurin are alleviated, and they are comforted through the renewal of the Torah (chiddushei Torah [-renewals of Torah]) that they merit through the yissurin, for through the yissurin he comes to the aspect of bittul as above, and afterward, even though he returned from the bittul, nevertheless, from the impression that remains from the bittul, through this is made the chiddushei Torah, for through the bittul that he was nullified to the tachlis and attained that all the yissurin are very great goods, through this he is filled with joy, and the joy is a vessel for the chiddushei Torah, as our sages said, may their memory be for blessing (Shabbat 88a): At the time that Israel said we will do and we will hear, sixty myriads of angels descended, and gave two crowns on the head of each one, and when they sinned etc., and the Holy One, blessed be He, is destined to return them to us, as it is said "And everlasting joy upon their head" [Isaiah 35:10], it is found that the joy is the aspect of we will do and we will hear, which is the aspect of receiving the Torah. And through the chiddushei Torah that they merit through the impression of the bittul as above, through this they cool the yissurin afterward, for through this they extinguish the thirst of the soul (tzimaon hanefesh [-thirst of the soul]), for the feeling of the yissurin is the aspect of tzimaon hanefesh, for tzimaon is through saltiness (m’lichus [-saltiness]), and m’lichus is the aspect of yissurin, as our sages said, may their memory be for blessing (Berachot 5a), it is said bris with salt, and it is said bris with yissurin [Correlation: Salt and yissurin both preserve and refine, linked to the bris (covenant of spiritual purity).], for the nefesh is the daughter of the sechel, for the main growth of the nefesh is through the sechel that grows it and rectifies it, and as it is written "Also without knowledge the soul is not good" [Proverbs 19:2]. And when the sechel is in completeness, then it produces peiros, but when the sechel is impaired, then it is the aspect of "A land of fruit into saltiness" [Psalms 107:34], and the m’lichus is the aspect of the yissurin that are felt because the sechel is not in completeness as above, and it is the aspect of tzimaon hanefesh as above.


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

והבעל השדה הנ"ל, כשעיניו מאירות, בבחינות "שדה צופים". אזי יכול להסתכל בכל אחד ואחד, אם הוא קרוב אל התכלית. וכשרואה באחד שרחוק מהתכלית, אזי אין תפלתו עדין בשלמות כראוי כנ"ל, כי אינו יכול לעשות אחד מכל התפלה. וכשעומד בסוף התבה, שוכח תחלת התבה, ואינו יכול לכלל תפלתו בבחינות אחד כנ"ל. והבעל השדה הנ"ל, מסתכל בו, ומביאו אל התכלית, שהוא כלו אחד כנ"ל. ואזי יכול לעשות אחד מכל התפלה, ואף על פי שעומד בסוף התפלה, עדין הוא עומד בתחלת התבה של תחלת התפלה כנ"ל:

</div>

And through the chiddushei Torah above, through this they cool the yissurin and extinguish the tzimaon, in the aspect of "Ho, everyone who thirsts, go to the waters" [Isaiah 55:1], "Happy is the man whom You discipline, O G-d, and teach him from Your Torah" [Psalms 94:12], for through the yissurin, he merits the chiddushei Torah as above, and this is a sign that he acted through the yissurin and received them properly, when he merits afterward to chiddushei Torah, that this is a sign that he merited the aspect of bittul to the tachlis through the yissurin, and through this he merited chiddushei Torah, through the impression as above.


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

וזה בחינות (שבת ק"ד): 'מנצפ"ך צופים אמרו', ומסיק שם, שהצופים תקנו, הי בתחלת תבה והי בסוף תבה. צופים, זה בחינות הבעל השדה, כשעיניו בבחינות שדה צופים כנ"ל. אזי יכול לתקן ולהסתכל על אותם שהם סמוכים אל התכלית, וכשעומדים בסוף התפלה עדין הם בתחלת התבה כנ"ל. ועל אותם שהם רחוקים מהתכלית, והם בחינות סוף תבה. כי כשהם בסוף התבה, הם בסוף התבה ממש כנ"ל. והצופים מתקנים אותם, ומביאים אותם אל התכלית כנ"ל. וזה בחינות 'שכחום וחזרו ויסדום', הינו שמחמת שהם רחוקים מהתכלית, שכחו תחלת התבה, כי אינם כוללים תפלתם בבחינת אחד כנ"ל, וחזרו ויסדום ותקנו אותם, שיהיה כלו אחד כנ"ל:

</div>

And the baal hasadeh above, when his eyes shine, in the aspect of "Field of Watchers", then he can look at each and every one, if he is close to the tachlis, and when he sees in one that he is far from the tachlis, then his tefillah is not yet in completeness as proper as above, for he cannot make one from the entire tefillah, and when he stands at the end of the word, he forgets the beginning of the word, and he cannot include his tefillah in the aspect of echad as above.


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

וזה פרוש, ויאמר בעז אל רות. בעז הוא השכל, כמו שכתוב (קהלת ז): "החכמה תעז לחכם". רות היא בחינת הנפש, שממנה יוצא הדבור של התפלות והשירות והתשבחות, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ברכות ז:): 'למה נקרא שמה רות, שממנה יצא דוד שרוה להקדוש ברוך הוא בשירות ותשבחות'. הלוא שמעת בתי, כי הנפש היא בת השכל כנ"ל. וזהו הלוא שמעת, הינו השמע לאזניך מה שאתה מוציא בפיך, הינו הטה אזניך ושמע בקשת הדבור ותחנוניו, שמבקש ומתחנן לבל תתפרד ממנו כנ"ל. וזהו אל תלכי ללקט בשדה אחר כנ"ל, כי כל האותיות והדבורים הם לקוטים יקרים שמלקטים בשדות עליונים כנ"ל. והדבור מבקש מהנפש, לבל תלך מאתו ללקט לקוטים אחרים כנ"ל. אך זה אי אפשר כי צריך לילך וללקט יותר כנ"ל, אך וגם ולא תעבורי מזה. הינו, שאפלו כשתלך לתבה אחרת, אל תעבר מתבה ראשונה כנ"ל. וזה נעשה, על ידי שזוכה אל התכלית כנ"ל. וזה, עיניך בשדה אשר יקצרון. הינו בחינת ההסתכלות על התכלית, כי הקצירה היא תכלית החרישה והזריעה. הלוא צויתי את הנערים לבלתי נגעך, זה בחינת סתימת העינים, שצריך לסוגרם, ולחבר הראות, לכונו אל התכלית כנ"ל, כי בלא זה אי אפשר להסתכל על התכלית כנ"ל. וזה "הלוא צויתי את הנערים", לשון צותא והתחברות, שצריך לצות ולחבר הראות כנ"ל. והעינים נקראים נערים, כי הם משרתי השכל כנ"ל, כי הראות הוא שליח ומשרת להשכל כנ"ל. וזהו לבלתי נגעך, בחינת נגעי הנפש. כי כשהראות נתפזר, ורואה כל מה שלפניו, הינו שאינו סותם וסוגר עיניו מחזו דהאי עלמא כנ"ל, זהו בחינת נגעי הנפש. וצריך לצות ולחבר את הנערים, דהינו הראות, לבלי להסתכל מן הצד על הבלי עולם הזה, לבלתי לנגע את הנפש. ואז יוכל להסתכל על התכלית כנ"ל, ואזי על ידי ההסתכלות על התכלית, נתבטלין כל היסורין כנ"ל. אך אחר כך כששב מהבטול, מתגברין היסורין ביותר כנ"ל, שזה בחינת צמאון הנפש כנ"ל. וזה, וצמית והלכת אל הכלים ושתית מאשר ישאבון הנערים. כי לכבות הצמאון, הוא על ידי התחדשות התורה, שמקבלין המחין, שהם הכלים של השכל, על ידי הרשימו שנשאר מהבטול כנ"ל, ומשם שותה הנפש לכבות צמאונה כנ"ל. וזה, ושתית מאשר ישאבון הנערים. כי הנערים שהם עיני השכל, הם שואבין התחדשות התורה, מהרשימו שנשאר מההסתכלות על התכלית כנ"ל. ועל ידי זה נתבטלין היסורין אחר כך, ומכבין צמאון הנפש כנ"ל: וזה בחינת הגן עדן, בחינת משה ואהרן. גן, הוא בחינת הנפש, בחינת (ירמיה ל"א): "והיתה נפשם כגן רוה". עדן, הוא בחינת התכלית. כי עדן עין לא ראתה (כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה, ברכות ל"ד:) בחינת בטול כנ"ל:

</div>

And the baal hasadeh above looks at him and brings him to the tachlis, that is entirely echad as above, and then he can make one from the entire tefillah, and even though he stands at the end of the tefillah, he is still standing at the beginning of the word of the beginning of the tefillah as above. And this is the aspect of (Shabbat 104a): MמNנTzצPפKך the watchers established, ה (hei) at the beginning of a word and ה (hei) at the end of a word, watchers, this is the aspect of the baal hasadeh, when his eyes are in the aspect of "Field of Watchers" as above, then he can rectify and look at those who are close to the tachlis, and when they stand at the end of the tefillah, they are still at the beginning of the word as above, and on those who are far from the tachlis, and they are the aspect of the end of the word, for when they are at the end of the word, they are at the end of the word literally as above, and the watchers rectify them, and bring them to the tachlis as above. And this is the aspect of they forgot them and returned and established them, that is, because they are far from the tachlis, they forgot the beginning of the word, for they do not include their tefillah in the aspect of echad as above, and they returned and established them and rectified them, that it will be entirely echad as above. And this is the meaning, "And Boaz said to Ruth", he is the intellect (sechel [-intellect]), as it is written "Wisdom strengthens the wise" [Ecclesiastes 7:19] [Wordplay: Boaz from (עז - strength) links to sechel.], Ruth is the aspect of the nefesh, from which come the dibur of prayers and songs and praises, as our sages said, may their memory be for blessing (Berachot 7b), why is her name called Ruth, for from her came David who sated the Holy One, blessed be He, with songs and praises [Wordplay: Ruth from (רוה - to sate) links to spiritual dibur.], "Have you not heard, my daughter", for the nefesh is the daughter of the sechel as above, have you not heard, that is, let your ears hear what you bring out with your mouth, that is, incline your ears and hear the request of the dibur and its pleas that it requests and pleads not to separate from it as above, and this is "Do not go to glean in another field" as above, for all the letters and speeches are precious gatherings that are gleaned in supernal fields as above, and the dibur requests from the nefesh, not to go from it to glean other gatherings as above, but this is impossible, for it needs to go and glean more as above, but "Nor pass from this one", that is, even when you go to another word, do not pass from the first word as above, and this is done through meriting the tachlis as above, "Let your eyes be on the field where they reap", that is, the aspect of the looking at the tachlis, for the reaping is the tachlis of the plowing and sowing, "Have I not commanded the young men", this is the aspect of the closing of the eyes, that it needs to shut them and join the sight, to aim it at the tachlis as above, for without this it is impossible to look at the tachlis as above, and this is "Have I not commanded the young men", language of joining and connection (tzavta v’hischabrus [-joining and connection]), that it needs to command and join the sight as above, and the eyes are called young men (ne’arim [-young men]), for they are the servants of the sechel as above, for the sight is a messenger and servant to the sechel as above, and this is "Not to touch you", the aspect of plagues (nig’ei [-plagues]) of the nefesh, for when the sight is dispersed, and sees everything before it, that is, it does not close and shut its eyes from the vision of this world as above, this is the aspect of nig’ei of the nefesh, and it needs to command and join the ne’arim, that is, the sight, not to look from the side at the vanities of this world, not to touch the nefesh, and then it can look at the tachlis as above, and then through the looking at the tachlis, all the yissurin are nullified as above. But afterward, when he returns from the bittul, the yissurin intensify more as above, that this is the aspect of tzimaon hanefesh as above, and this is "And when you thirst, go to the vessels and drink from what the young men draw", for to extinguish the tzimaon is through the chiddushei Torah that the brains receive, which are the vessels of the sechel, through the impression that remains from the bittul as above, and from there the nefesh drinks to extinguish its tzimaon as above, and "Drink from what the young men draw", for the ne’arim, which are the eyes of the sechel, they draw the chiddushei Torah from the impression that remains from the looking at the tachlis as above, and through this the yissurin are nullified afterward, and extinguish the tzimaon hanefesh as above. And this is the aspect of the Garden of Eden, aspect of Moses and Aaron, garden, is the aspect of the nefesh, aspect of "And their soul shall be like a watered garden" [Jeremiah 31:11], Eden, is the aspect of the tachlis (as our sages said, may their memory be for blessing, Berachot 34b), aspect of bittul as above, and this is the aspect of (Taanit 31a): The Holy One, blessed be He, is destined to make a dance for the righteous in the future to come, and each one points with his finger etc., dance, this is the aspect of joy, which is a vessel for receiving the Torah as above, and all this is through the bittul, that through the shining of the impression from the bittul, from there comes the Torah, through the vessels, as brought there, and this is the aspect of pointing with his finger, pointing, this is the aspect of the vision and the shining of the impression from which comes the Torah, and this is the aspect of pointing with his finger, aspect of the Torah, which is the aspect of "Finger of G-d" [Exodus 31:18].


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

וזה בחינת (תענית לא): 'עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות מחול לצדיקים לעתיד לבוא, וכל אחד מראה באצבעו' וכו'. 'מחול', זה בחינת השמחה, שהיא כלי לקבלת התורה כנ"ל. וכל זה על ידי הבטול, שעל ידי הזריחה של הרשימו מן הבטול, משם באה התורה, על ידי הכלים, כמו שמובא שם. וזה בחינת 'מראה באצבעו'. 'מראה', זה בחינת המראה והזריחה של הרשימו, שמשם באה התורה. וזה בחינת 'מראה באצבעו', בחינת התורה, שהיא בחינות (שמות ל"א): "אצבע אלקים":

</div>

And he did not complete this discourse.



# Let There Be Double of Your Spirit Upon Me

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/66/

# Let There Be Double of Your Spirit Upon Me

<div dir="rtl">ויהי נא פי שנים ברוחך אלי, ויאמר וכו אם תראה אתי ל</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/66


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

ויהי נא פי שנים ברוחך אלי, ויאמר וכו' אם תראה אתי לקח מאתך יהי לך כן וכו' (מלכים ב ב'). והנה נתקים אחר כך באלישע פי שנים, נמצא שהיה אלישע מתפלל בכונה יותר מאליהו רבו. כי כל הנסים והגדולות שעשה אלישע, כלם היו על ידי תפלה. כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (מגלה כ"ז) על פסוק: "ספרה נא לי את כל הגדלות אשר עשה אלישע". 'ואלישע כי עבד, בתפלה הוא דעבד':

</div>

66 - Let There Be Double of Your Spirit Upon Me

(ויהי נא פי שנים ברוחך אלי - The Transmission of Spirit)

"Let there be double of your spirit upon me," and he said etc., "if you see me taken from you, it shall be so for you" etc.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

א

</div>


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

דע, שאפשר שיהיה התלמיד גדול מהרב. דהינו שיהיה לו פי שנים כרבו. ואף על פי כן, הכל יהיה בכחו של רבו. וזה בחינת: "ויהי נא פי שנים ברוחך אלי", 'ברוחך' דיקא, שעל ידי בחינת הרוח עצמו של אליהו רבו, יהיה לו פי שנים כמותו: כי איתא, שיש להצדיק בחינת שני רוחות. רוח לעלא, רוח לתתא. כמו שכתוב (בראשית ו) "אלה תולדות נח נח", 'נח לעלא נח לתתא' [כמו שכתוב שם בזהר נח דף נ"ט: על פסוק זה. עין שם בתוספתא וזה לשונו: 'למה נח תרי זמנא, אלא כל צדיק וצדיק די בעלמא, אית לה תרין רוחין, רוחא חד בעלמא דין, ורוחא חד בעלמא דאתי. והכי תשכח בכלהו צדיקי וכו' עין שם]. דהינו שיש לו בחינת חיות למעלה, וחיות למטה. והרוח והחיות שלמעלה, הוא גדול מאד מאד. והתלמידים הם עם הצדיק משרש אחד, רק שהם תלויים בו כענפים באילן. שהאילן יונק חיותו משרשו, והענפים יונקים החיות דרך האילן. ויש בזה כמה בחינות, כי יש תלמידים שהם בבחינת ענפים ויש שהם בבחינת עלים, וכן שארי הבחינות. ובשעת הסתלקות הצדיק, אזי הוא משיג הרבה יותר ממה שהשיג בחייו, כל אחד לפי מדרגתו. כמו שמצינו ברבי שמעון בן יוחאי באדרא, וברבנו הקדוש, ובשאר צדיקים:

</div>

[2 Kings 2:9-10]

And behold, it was fulfilled afterward in Elisha double, it is found that Elisha prayed with greater intention than Elijah his master, for all the miracles and great deeds that Elisha did, all were through prayer, as our sages said, may their memory be for blessing (Megillah 27a) on the verse: "Tell me now all the great deeds that Elisha did." [Note: This teaching explores the spiritual transmission from teacher to student and the power of truth in prayer.]

1. Know, that it is possible that the student be greater than the teacher, that is, that he have double (pi shenayim [-double portion]) than his teacher, and even so, all will be through the power of his teacher, and this is the aspect of: "Let there be double of your spirit upon me," in your spirit specifically, that through the aspect of the spirit itself of Elijah his teacher, he will have double like him. For it is stated, that the tzadik [-righteous one] has the aspect of two spirits, a higher spirit (ruach le’ela [-upper spirit]), a lower spirit (ruach letata [-lower spirit]), "These are the generations of Noah, Noah" [Genesis 6:9], Noah above, Noah below [as written there in Zohar (Noah page 59b on this verse, see there in Tosefta), and this is its language: Why Noah twice, but every tzadik and tzadik in the world has two spirits, one spirit in this world, and one spirit in the world to come, and so you will find in all the righteous etc., see there] [Correlation: Two mentions of Noah reflect the dual spiritual vitality of the tzadik.], that is, he has the aspect of vitality above, and vitality below, and the spirit and vitality above is very, very great, and the students are with the tzadik from one root [shoresh], only they are dependent on him like branches on a tree, that the tree draws its vitality from its root [shoresh], and the branches draw the vitality through the tree, and there are several aspects in this, for there are students who are in the aspect of branches, and there are those who are in the aspect of leaves, and similarly other aspects.


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

ודע, שזהו על ידי שבשעת הסתלקות, אזי יורד ובא למטה בחינת הרוח והחיות דלעלא, ואזי נתחבקין ונתאחדים יחד, הרוח דלתתא עם הרוח דלעלא. כי באמת שניהם אחד, ותכף כשנתגלין זה לזה, נתאחדין מאד באחדות גדול. ומחמת שהרוח דלעלא אינו יכול להיות בזה העולם, כי טבעו אינו יכול לסבל כלל זה העולם, על כן נסתלק לעלא. ועל ידי זה נסתלק הצדיק, כי כשנסתלק למעלה הרוח הנ"ל, נסתלק עמו הרוח דלתתא, מחמת שנתאחדו מאד באחדות גדול כנ"ל:

</div>

And at the time of the departure (histalkut [-ascension or passing of the tzadik]) of the tzadik, then he attains much more than he attained in his lifetime, each one according to his level, as we found with Rabbi Shimon ben Yochai in the Idra, and with our holy Rebbe, and with other righteous ones.


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

ועל כן הוא דבר גדול מאד, להיות בשעת הסתלקות הצדיק, אפלו מי שאינו תלמידו. כי מחמת שאז יורד ונתגלה למטה הרוח דלעלא, נמצא שנתגלה אז הארה גדולה מאד, על כן הוא טובה גדולה לכל מי שנמצא אז שם, והוא טובה להם לאריכת ימים. וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (חגיגה ה:): על פסוק (תהלים מ"ט): "ויחי עוד לנצח וכו', כי יראה חכמים ימותו". אבל להתלמידים מגיע הארה גדולה מאד אז ביותר, כי מחמת שהם תלויין בהצדיק, ויונקים משרש אחד. נמצא שזה החיות דלעלא, הוא חיותם ממש. ונתאחדים ונתחבקים גם כן עם זה הרוח באחדות גדול, כי הוא רוחם וחיותם ממש כנ"ל. ועל ידי זה, אם זוכה יכול לקבל פי שנים. כי הצדיק שהגיע זמנו להפטר מן העולם, נסתלק על ידי האחדות שנתאחד עם הרוח דלעלא כנ"ל. אבל התלמידים שעדין לא הגיע זמנן, אזי אדרבה נשאר אצלם הרוח דלעלא לגדל האחדות שנתאחד מאד עם הרוח דלתתא, כי אי אפשר להם להתפרד עוד זה מזה. נמצא שהצדיק נסתלק על ידי זה, על ידי שמושך עמו הרוח דלעלא את הרוח דלתתא, והתלמידים מגיע להם פי שנים על ידי זה. כי נשאר אצלם בחינות הרוח דלעלא, כי נתאחד מאד עם הרוח דלתתא כנ"ל: אך כמה בחינות יש בתלמידים, ומי שמקשר מאד בהצדיק כמו ענפים באילן ממש, דהינו שהוא מרגיש בעצמו כל עליות וירידות שיש להצדיק, אף על פי שאינו אצל הצדיק. כי ראוי לו להתלמיד להרגיש בעצמו כל עליות וירידות של הצדיק, אם הוא מקשר באמת כראוי, כמו ענפים באילן. כי הענפים מרגישים כל העליות וירידות שיש להאילן, ועל כן בקיץ הם גדלים, ויש להם חיות. כי האילן יונק חיותו משרשו, על ידי הגידין שיש בו, שיונק דרך שם חיותו משרשו, דהינו שיש בו חללים שיונק דרך שם חיותו. ועל ידי כן בחרף שנתיבש הלחלוחית ונתכוץ החללים, על ידי זה נתכוצים גם כל הענפים, ומחמת זה נופלים העלים אז, וכן להפך בקיץ כנ"ל. ומי שהוא מקשר אל הצדיק כמו כן, דהינו שהוא מרגיש כל העליות וירידות של הצדיק. כי יש כמה וכמה בחינות של עליות וירידות, כי יש כמה וכמה בחינות הסתלקות, כי יש בחינות הסתלקות הנפש, ויש הסתלקות השם, שהוא גם כן בחינות הסתלקות, כי השם הוא הנפש, וכמבאר במקום אחר (לקמן סימן ר"ס), שזה בחינות מסירת הנפש ממש עין שם. ויש הסתלקות מדרגא לדרגא, שהוא גם כן בחינות הסתלקות. והתלמיד שמקשר כל כך, שמרגיש בעצמו כל העליות וירידות של רבו, אזי יכול לזכות לפי שנים בעת ההסתלקות כנ"ל. וזה בחינות אם תראה אתי לקח, דהינו שתראה אותי לקח ונסתלק, מאתך. מאתך דיקא, דהינו שמאתך ומעצמך תרגיש ההסתלקות כנ"ל, ואז תזכה לפי שנים בעת ההסתלקות כנ"ל. כי בכל עת של ההסתלקות מאיזה בחינה שהוא, אזי הוא בחינת ירידת והתגלות הרוח דלעילא בבחינה הנ"ל. רק שההתגלות הוא כפי בחינת ההסתלקות, ובשעת ההסתלקות לגמרי, יורד ונתגלה לגמרי כנ"ל: וזה בחינות הקבלת פני רבו, שצריך להשתדל תמיד להקביל פני רבו, כי פן ואולי עכשו הוא עת של בחינת הסתלקות, ואם יזכה יקבל אז הארה גדולה, בבחינת פי שנים כנ"ל. וכשמקבל פי שנים, אזי אפשר שיתפלל בכונה, ויעשה עבדות וצדקות יותר מרבו. והכל על ידי בחינות רוח של רבו, בבחינת: "ויהי נא פי שנים ברוחך אלי", 'ברוחך' דיקא כנ"ל: (ומי שאינו יודע זאת, אינו יודע מהו אטר יד, כי אטר יד הוא דבר חדוש. גם אינו יודע להוציא מכח אל הפעל):

</div>

And know, that this is through that at the time of departure, then the aspect of the higher spirit and vitality descends and comes below, and then the lower spirit unites and joins together with the higher spirit, for in truth, they are one, and immediately when they are revealed to each other, they unite greatly in great unity, and because the higher spirit cannot be in this world, for its nature cannot bear this world at all, therefore it ascends above, and through this the tzadik departs, for when the higher spirit ascends, the lower spirit ascends with it because they united greatly in great unity as above. And therefore, it is a very great thing to be at the time of the departure of the tzadik, even for one who is not his student, for because then the higher spirit descends and is revealed below, it is found that a very great illumination is revealed then, therefore it is a great good for all who are there then, and it is a good for them for length of days (Chagigah 5b): on the verse "And he shall live forever etc., for he sees the wise die" [Psalms 49:10]. But for the students, a very great illumination reaches them then even more, for because they are dependent on the tzadik, and draw from one root [shoresh], it is found that this higher vitality is their very vitality, and they unite and embrace also with this spirit in great unity, for it is their spirit and vitality literally as above. And through this, if he merits, he can receive double, for the tzadik who reached his time to depart from the world departs through this, through that he draws with him the higher spirit the lower spirit, and the students receive double through this, for the aspect of the higher spirit remains with them because it united greatly with the lower spirit as above. But there are several aspects in students, and one who is very connected to the tzadik like branches on a tree literally, that is, that he feels in himself all the ascents and descents that the tzadik has, even though he is not with the tzadik, for it is proper for the student to feel in himself all the ascents and descents of the tzadik if he is truly connected as proper like branches on a tree, for the branches feel all the ascents and descents that the tree has, for the tree draws its vitality from its root [shoresh] through the channels that are in it, that it draws through them its vitality from its root [shoresh], that is, that it has hollows through which it draws its vitality, and through this in the winter when the moisture dries up and the hollows contract, through this all the branches contract, and because of this the leaves fall then, and similarly the opposite in the summer as above. And one who is connected to the tzadik similarly, that is, that he feels all the ascents and descents of the tzadik, for there are many, many aspects of ascents and descents, for there are aspects of the departure of the soul, and there is the departure of the Name, which is also the aspect of departure, for the Name is the soul, as explained elsewhere [below in Torah 260], that this is the aspect of giving over the soul literally, see there, and there is the departure from level to level, which is also the aspect of departure, and the student who is so connected that he feels in himself all the ascents and descents of his teacher, then he can merit double at the time of the departure as above. And this is the aspect of "If you see me taken from you," that is, that you see me taken and departing, from you specifically, that is, that from you and from yourself you feel the departure as above, and then you will merit double at the time of the departure as above, for at every time of the departure in whichever aspect it is, then it is the aspect of the descent and revelation of the higher spirit in the aspect of the departure above, and at the time of the complete departure, it descends and is revealed completely as above.


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

ב

</div>


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

כי קדם שמוציאין מכח אל הפעל, אזי הכח והפעל נקשרים ביחד, ואין הפרש ביניהם. כי סוף מעשה במחשבה תחלה, דהינו כשאדם רוצה לעשות איזה דבר, כגון לבנות בית. צריך לחשב תחלה במחשבתו, איך יהיה ציור בנין ביתו. ואז כשנגמר במחשבתו דמות ביתו, אזי מתחיל לבנותו. נמצא שסוף המעשה, במחשבה תחלה. וקדם שהוציא מכח אל הפעל, אזי סוף המעשה נקשר עדין בתחלת המחשבה, ואין הפרש והבדל ביניהם כלל. וצריך לראות להוציא מכח אל הפעל, ואזי נפתחין ונבדלין הכח והפעל. ויש הפרש והבדל בין תחלת המחשבה, שהיא בחינות כח, ובין סוף המעשה, שהיא בחינת פעל. וזה בחינת אלף, כי א היא שתי יודין, וואו באמצע, שהיא בחינת פתח. ואלו השני יודין, הם בחינת יו"ד בראש ויו"ד בסוף, שהם בחינות כח ופעל. הינו בחינת היו"ד של שם העצם, שהוא שם הויה ברוך הוא, שהוא יו"ד בראש, שהוא בחינת מחשבה תחלה, בחינת כח. והיו"ד השני, היא בחינת יו"ד של הכנוי, שהוא שם אדני, שהוא יו"ד בסוף, בחינת סוף מעשה, בחינת פעל. ובתחלה שני יודי"ן אלו הם נקשרין יחד, ואין הבדל ביניהם כנ"ל. ואחר כך כשמוציאין מכח אל הפעל, הם נפתחין ונבדלין כנ"ל. וזה בחינת הואו שבתוך האלף, שהוא בחינת פתח. הינו מה שנפתחין ונבדלין אלו השני יודי"ן, שהם בחינות כח ופעל כנ"ל: וזאת הואו שבתוך האלף, הוא בחינת הואו אותיות שיש בין שני היודי"ן של שני השמות הנ"ל, כזה, יאקדונקי. כי יש שלש אותיות אצל היו"ד של שם העצם, שהוא בחינת תחלת המחשבה. וכן יש שלש אותיות אצל היו"ד של שם הכנוי, שהוא בחינת סוף מעשה. כי בכל דבר שבעולם יש שלש בחינות, שהם מקום וציור וזמן, שהם בחינת שלש אותיות הנ"ל. כגון כשאדם רוצה לבנות בית, צריך לחשב באיזה מקום לבנותו, ובאיזה זמן, ובאיזה ציור יהיה נבנה הבית, וכן בכל דבר שבעולם. וכן אחר כך בסוף המעשה, דהינו כשעושה את הדבר, יש גם כן שלש בחינות הנ"ל, שהם מקום וציור וזמן. וזה בחינות שלש אותיות שיש אצל יוד בראש, שהיא תחלת המחשבה, וכן יש שלש אותיות אצל יוד בסוף, שהיא בחינת סוף המעשה, שהם בחינת הואו שבין שני היודין כנ"ל. וזה בחינת שני הרוחות הנ"ל, שהם רוח דלעלא ורוח דלתתא כנ"ל, שהם בחינת כח ופעל. שבתחלה הם נקשרים יחד, ואחר כך נפתחין ונבדלין כנ"ל. כי בחינת שתי הרוחות הנ"ל, נעשין על ידי המתקת חרון אף. כי יש בחינת חרון אף אצל השם יתברך כביכול, ואצל בני אדם. וכשיש חרון אף, חס ושלום, הוא בחינות עשן שיוצא מנחיריו. כמו שכתוב (תהלים י"ח): "עלה עשן באפו". וזה העשן מזיק לפרנסה, [שעל ידה מוציאין מכח אל הפעל, כי על ידי שיש לו פרנסה ואינו נצרך לבריות, זוכה לאמת. בחינות עלמא דאתי, בבחינות: "אשרי שאל יעקב בעזרו שברו על ה' אלקיו", שעל ידי זה מוציאין מכח אל הפעל כדלקמן]. כי העשן מזיק לעינים בבחינת (משלי י): "כעשן לעינים". שהם בחינת פרנסה, בחינת (תהלים קמ"ה): "עיני כל אליך ישברו" וכו'. כי כעס מזיק לפרנסה, כמו שמובא במקום אחר שכעס מפסיד העשירות (עין לעיל בסימן נ"ט). וצריך לשבר ולהמתיק החרון אף, דהינו להמתיק העשן ולבררו, עד שיהיה נעשה ממנו בחינת רוח. דהינו רוח אוירי, שנעשה מהתבררות העשן. וזה הרוח, שהוא המתקת העשן של החרון אף, הוא בחינת משיח, בחינת (איכה ד): "רוח אפינו משיח ה'". וכל זמן שלא בא בחינת זה הרוח אל בחינת הידים, עדין הוא קדם ההויה. כי עקר ההויה, הוא בבחינת הידים, שהם כלי העשיה, ששם הוא עקר התגלות בחינת הרוח. בבחינת (תהלים ל"א): "בידך אפקיד רוחי", ובבחינת (איוב י"ב): "אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש". ואחר כך כשנתגלה הרוח בבחינת הידים, עדין שני הרוחות הנ"ל, שהם בחינת כח ופעל בחינת שני הידים ימין ושמאל, הם שניהם ביחד עדין. דהינו שעדין לא נפתחו ונתפרדו הידים, ששם התגלות שתי הרוחות כנ"ל. כי עדין הכח והפעל נקשרים יחד, ואין הבדל ביניהם כלל, ואזי אין נכר בין ימין לשמאל כנ"ל. ואז עדין בחינת קדם הבריאה, דהינו קדם שמוציאין מכח אל הפעל, שאז הן נקשרים יחד כנ"ל. ואחר כך כשמוציאין מכח אל הפעל, אז הוא גמר הבריאה. ואז נפתחין הידים, ונכר בין ימין לשמאל, בבחינת (ישעיה מ"ח): "אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים". כי אז יש הפרש והכר בין הכח והפעל, שהם בחינת שתי הידים, שתי הרוחות כנ"ל. וכל זה נעשה על ידי המתקת החרון אף כנ"ל, וזה בחינת 'אף ידי', אף דיקא כנ"ל. וזה בחינת (תהלים קמ"ה): "פותח את ידך", שהידים נפתחין ונכרין בין ימין לשמאל כנ"ל. וזה 'את ידיך', בחינת שני יודי"ן הנ"ל (כמו שכתוב בזהר ובתקונים בהקדמה דף ז: ומובא ב"פרי עץ חיים" בשער הזמירות פ"ה עין שם), 'אל תקרי ידך אלא יודיך'. כי הידים הם בחינת שני יודין הנ"ל, שהם בחינת כח ופעל, שזה בחינות שתי הידים ימין ושמאל כנ"ל: וזהו 'פותח את ידך' סופי תבות 'חתך' כמובא, הינו בחינת שהידים נפתחין ונחתכין, ונכר בין ימין לשמאל כנ"ל, בחינת: 'אף ידי יסדה ארץ' וכו' כנ"ל. וזה, 'חתך' בגימטריא שתי פעמים רוח (כמובא ב"פרי עץ חיים" שם), הינו בחינת שני הרוחות הנ"ל, שהם בחינת שני היודין, שני הידים כנ"ל, כשנפתחין ונחתכין כשמוציאין מכח אל הפעל כנ"ל. וזהו 'פותח את' וכו', בבחינת פתח הנ"ל. וכל זה נעשה על ידי המתקות החרון אף, בבחינת 'רוח אפינו משיח ה'' כנ"ל. וזה פ'ותח א'ת י'דך ראשי תבות אפי, הינו בחינת רוח אפינו וכו' הנ"ל. כי על ידי בחינת 'רוח אפינו' וכו', נפתחין ונחתכין הידים, שהם בחינת שתי הרוחות כנ"ל: וכל המצוות והעברות תלויין גם כן בזה, בבחינת התפתחות הידים הנ"ל, בחינת כח ופעל כנ"ל. כי יש בהם גם כן שלש בחינות הנ"ל, שהם מקום וציור וזמן. וזה בחינת (אבות פרק ב): 'הסתכל בשלשה דברים ואי אתה בא לידי עברה', 'לידי עברה' דיקא, כי עקר העברה, חס ושלום, נעשה על ידי בחינות הידים הנ"ל. ובתחלה העברה בכח, שחושב לעשותה, חס ושלום, ואחר כך כשמוציאה מכח אל הפעל ועושה אותה, חס ושלום, אזי הוא רשע גמור, וחשוב כמת, כי 'רשעים בחייהן קרויין מתים' (ברכות י"ח:). וזה בחינת (תהלים פ"ח): "כמו חללים שוכבי קבר" וכו', הינו הרשעים שהם בחייהן קרויים מתים. וזהו, 'מידך נגזרו', 'נגזרו' לשון חת"ך, כמו שפרש רש"י. הינו שהעברה נעשה על ידי בחינת חתוך הידים, בחינת 'פותח את ידך' סופי תבות חת"ך. ומנפילת חתוך והתפתחות הידים אלו שבקדשה, נעשה העברה בבחינות 'והמה מידך נגזרו', לשון חת"ך כנ"ל. ועל כן מועיל תשובה על עברה, כי עקר התשובה היא חרטה שמתחרט על העברה, בחינות (נדרים כ"ב:): 'פתח חרטה'. שזה בחינות פתח כנ"ל, בחינות פותח את ידך כנ"ל:

</div>

And this is the aspect of greeting the face of the teacher (hakbalat penei rabbo [-receiving the presence of the teacher]), that one needs to strive always to greet the face of his teacher, for perhaps now is the time of the aspect of departure, and if he merits, he will receive then a great illumination, in the aspect of double as above. And when he receives double, then it is possible that he pray with intention, and perform deeds and charities more than his teacher, and all through the aspect of the spirit of his teacher, in the aspect of: "Let there be double of your spirit upon me," in your spirit specifically as above [and one who does not know this, does not know what is the left hand, for the left hand is a matter of innovation]. For before they bring out from potential to actual, then the potential and the actual are connected together, and there is no difference between them, for the end of the deed is in the thought first, that is, when a person wants to do something, such as to build a house, he needs to think first in his thought, how will be the form of the building of his house, and then when the image of his house is completed in his thought, then he begins to build it, it is found that the end of the deed is in the thought first, and before he brought out from potential to actual, then the end of the deed is still connected to the beginning of the thought, and there is no difference and distinction between them at all. And it is necessary to see to bring out from potential to actual, and then the potential and the actual are opened and separated, and there is a difference and distinction between the beginning of the thought, which is the aspect of potential, and the end of the deed, which is the aspect of actual, א (alef [-first letter of the Hebrew alphabet]), for א is two יs (yuds), and a ו (vav) in the middle (יוי), which is the aspect of an opening, and these two יs are the aspect of י at the beginning and י at the end, which are the aspect of potential and actual, that is, the aspect of the י of the essential Name (shaim ha-etzem [-essential Name]), which is the Name יהוה (Havayah) blessed is He, which is י at the beginning, which is the aspect of thought first, aspect of potential, and the second י is the aspect of י of the appellation (keenoy [-appellation]), which is the Name אדני (A-donai), which is י at the end, aspect of the end of the deed, aspect of actual, and at the beginning, these two יs are connected together, and there is no difference between them as above, and afterward, when they bring out from potential to actual, they are opened and separated as above. And this is the aspect of the ו within the א, which is the aspect of an opening, that is, that these two יs, which are the aspect of potential and actual, are opened and separated as above. And this ו within the א is the aspect of the ו, letters that are between the two יs of the two Names above, like this, YיAאHהDדVוNנHהYי [Acronym: Combination of Havayah (יהוה) and A-donai (אדני) forming a mystical sequence.], for there are three letters with the י of the essential Name (shaim ha-etzem), which is the aspect of the beginning of the thought, and similarly there are three letters with the י of the appellation Name (shaim hakeenoy), which is the aspect of the end of the deed, for in every thing in the world, there are three aspects, which are place, form, and time, which are the aspect of the three letters above, such as when a person wants to build a house, he needs to think in which place to build it, and in which time, and in which form the house will be built, and similarly in every thing in the world, and similarly afterward at the end of the deed, that is, when he does the thing, there are also the three aspects above, which are place, form, and time, and this is the aspect of the three letters that are with the י at the beginning, which is the beginning of the thought, and similarly there are three letters with the י at the end, which is the aspect of the end of the deed, which are the aspect of the ו that is between the two יs as above. And this is the aspect of the two spirits above, which are the higher spirit and the lower spirit as above, which are the aspect of potential and actual, that at the beginning they are connected together, and afterward they are opened and separated as above, for the aspect of the two spirits above is made through the sweetening of anger, for there is the aspect of anger with Hashem [-the Name] blessed, so to speak, and with people, and when there is anger, G-d forbid, it is the aspect of smoke that comes out from his nostrils, "Smoke went up in His nostrils" [Psalms 18:9], and this smoke harms livelihood (parnasa [-sustenance]) [which through it they bring out from potential to actual, for through that he has livelihood and is not dependent on creatures, he merits truth, the aspect of the world to come, in the aspect of: "Happy is he whose G-d of Jacob is his help, his hope is in Hashem his G-d", that through this they bring out from potential to actual, as below], "As smoke to the eyes" [Proverbs 10:26], "The eyes of all hope in You" [Psalms 145:15], for anger harms livelihood, as brought elsewhere that anger destroys wealth [see above in Torah 59]. And it is necessary to break and sweeten the anger, that is, to sweeten the smoke and clarify it until it becomes the aspect of spirit, that is, an airy spirit, which is made from the clarification of the smoke, and this spirit that is the sweetening of the smoke of anger is the aspect of Moshiach [-Messiah], aspect of "The spirit of our nostrils, the anointed of Hashem" [Lamentations 4:20]. And as long as this spirit does not come to the aspect of the hands, it is still before the formation, for the main formation is in the aspect of the hands, which are the vessels of action, where there is the main revelation of the aspect of the spirit, "Into Your hand I commit my spirit" [Psalms 31:6], and in the aspect of "In whose hand is the soul of every living thing and the spirit of all human flesh" [Job 12:10]. And afterward, when the spirit is revealed in the aspect of the hands, still the two spirits above, which are the aspect of potential and actual, the aspect of the two hands, right and left, are still together, that is, they have not yet been opened and separated, the hands where the two spirits are revealed as above, for still the potential and the actual are connected together, and there is no difference between them at all, and then there is no distinction between right and left as above, and then it is still the aspect of before the creation, that is, before they bring out from potential to actual, that then they are connected together as above. And afterward, when they bring out from potential to actual, then it is the completion of the creation, and then the hands are opened, and there is a distinction between right and left, in the aspect of "My hand also founded the earth, and My right hand spanned the heavens" [Isaiah 48:13], for then there is a difference and distinction between the potential and the actual, which are the aspect of the two hands, the two spirits as above. And all this is done through the sweetening of anger as above, and this is the aspect of My hand also, also specifically as above. And this is the aspect of "You open Your hand" [Psalms 145:16], that the hands are opened and distinguished between right and left as above, and this is Your hand, the aspect of the two יs above (as written in Zohar and Tikkunim introduction page 7, and brought in Pri Etz Chaim in the gate of songs chapter 5, see there), do not read Your hand but Your יs, for the hands are the aspect of the two יs above, which are the aspect of potential and actual, which is the aspect of the two hands, right and left as above, and this is "You open Your hand", the final letters חתך (chetach) as brought, that is, the aspect that the hands are opened and cut, and distinguished between right and left as above, in the aspect of: "My hand also founded the earth" etc. as above, and this חתך in gematria is two times ruach (as brought in Pri Etz Chaim there) [Acronym: חתך (final letters) equals gematria of two times ruach (spirit, 428 = 2 × 214), linking hands to spiritual vitality.], that is, the aspect of the two spirits above, which are the aspect of the two יs, the two hands as above, when they are opened and cut, when they bring out from potential to actual as above, and this is "You open Your hand" etc., in the aspect of the opening above, and all this is done through the sweetening of anger, in the aspect of the spirit of our nostrils, the anointed of Hashem as above, My nostrils, that is, the aspect of the spirit of our nostrils etc.


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

ג

</div>


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

ולהוציא מכח אל הפעל, הוא על ידי שלמות הדבור. וצריך שיהיו אותיות הדבור בשלמות, וזה נעשה על ידי בחינות עלמא דאתי, שעל ידי זה נשלמין אותיות הדבור. כי לעתיד לבוא יהיה הדבור בשלמות, כי אפלו העכו"ם יקראו את השם יתברך עם הדבור. כמה שכתוב (צפניה ג): "כי אז אהפך אל העמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה'" וכו', נמצא שיהיה להדבור שלמות. כי עכשו הדבור חסר ואינו בשלמות, מאחר שאין כל העולם קוראין להשם יתברך עם הדבור. אבל לעתיד יקראו כלם להשם יתברך עם הדבור, אפלו עכו"ם, ועל כן אז יהיה הדבור בשלמות, בחינת שפה ברורה, מאחר שהכל יקראו להשם יתברך עם הדבור, נמצא שיש להדבור שלמות. וכל זה יהיה לעתיד, כי עקר גדלתנו ותפארתנו יתגלה לעתיד לבוא, שאז ידעו ויראו הכל את גדלתנו. כי אז יראו הכל את גדלת ותפארת הצדיקים והכשרים, אשריהם אשרי חלקם, "מה רב טובך הצפון להם" (תהלים ל"א). ולהפך מפלת הרשעים, כמה שכתוב (מלאכי ג): "ועסותם רשעים" וכו'. כי אז יהיה יומא דדינא רבא, שיהיה האדם נדון על כל מעשה, על כל פרט ופרט, ולא יותרו לו על שום דבר קטן, כי אין שכחה לפניו יתברך, והכל יהיה נזכר לו אז (עיין קהלת י"ב כי את כל מעשה וגו' ובתרגום שם ובחגיגה דף ה.). ואזי כשיהיה מפלת הרשעים, וישובו ויראו בין צדיק לרשע וכו', (כמו שכתוב שם במלאכי: "ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלקים לאשר לא עבדו"). כי אז דיקא ביומא דדינא, יראו החלוק בין צדיק לרשע וכו'. ואזי יתהפכו כלם להשם יתברך על ידי זה, ויקראו כלם בשם ה', בבחינות: "אז אהפך אל כל העמים" וכו' כנ"ל. ואזי יהיה הדבור בשלמות, בחינת שפה ברורה כנ"ל. נמצא שעל ידי מפלת הרשעים שיהיה לעתיד, על ידי זה יהיה נשלם הדבור אז כנ"ל. אבל צריכין להמשיך בחינת עלמא דאתי גם בעולם הזה, דהינו שיהיה מפלה לרשעים גם בעולם הזה, וזה נעשה על ידי אמת: ועקר האמת הוא, כשאין האדם נצרך לבריות. כי 'כיון שנצרך האדם לבריות, משתנה פניו ככרום, לכמה גונין' (ברכות ו:). כי מי שהוא נצרך לבריות, קשה לו מאד להתפלל ברבים, וטוב ונוח לו להתפלל ביחיד. כי ברבים נופלין עליו פניות גדולות ושקרים, שעושה תנועות ושקרים בתפלתו בשביל בני אדם, מאחר שהוא נצרך להם. ואפלו מי שאין נצרך לבריות בשביל פרנסה, כי מתפרנס משלו, אף על פי כן יש שהוא נצרך לבריות, בשביל כבוד, או בשביל דבר אחר, דהינו שיש לו תאוה של כבוד וחשיבות וכיוצא. נמצא שהוא נצרך לבריות, שהוא צריך לכבוד וחשיבות שלהם. ואזי כשהוא נצרך לבריות באיזה בחינה, יוכל לפל בשקר גדול בתפלתו, דהינו לעשות תנועות בשקר בשביל בני אדם כנ"ל. ויש מי שהוא איש כשר קצת, וירא את ה' במקצת, ומתביש בעיניו לעשות שקר מגנה בתפלתו בשביל אחרים, ומתכון להתפלל באמת. אבל האמת הוא הרבה מאד יותר מדי, וגם זה אינו אמת, כי לא נמצא הרבה אמת. כי האמת הוא רק אחד, כמו שמובא במקום אחר (לעיל בהתורה אמר רבי עקיבא בסימן נ"א). דהינו מחמת שהוא בוש בעיני עצמו להתפלל בשקר גמור כנ"ל, על כן הוא רוצה לכסות על השקר, ולהלביש השקר באמת. דהינו למשל, שחפץ לעשות איזהו תנועה או המחאת כף בשביל אחר, אבל הוא מתביש בזה שיעשה שקר בתפלתו בשביל בני אדם, על כן הוא גונב דעת עצמו, ומסבב לו היצר הרע סבובים במחשבתו, עד שנתגלגל הדבר במחשבתו שהוא צריך באמת לעשות תנועה זו בתפלתו, או להכות כף אל כף, דהינו שמוצא לעצמו איזה אמת שהוא צריך לעשות אותה התנועה בשביל אותו האמת. נמצא שהוא מכסה השקר באמת, נמצא שיש לו הרבה אמת יותר מדי. כי העקר האמת אינו רק אחד, דהינו להתפלל באמת לאמתו בשביל השם יתברך לבדו. אבל זה האמת של שקר הוא הרבה מאד, כי יש בזה כמה גונין, וכמה מיני אמת שמוצא לעצמו לחפות על השקר. וזהו 'כיון שנצרך האדם לבריות', שאז נופלים עליו פניות ושקרים כנ"ל, אזי 'משתנה פניו לכמה גונין'. 'פניו', זה בחינת האמת, שהוא בחינת פנים, בחינת (תהלים כ"ד): "מבקשי פניך יעקב סלה", בחינת (מיכה ז): "תתן אמת ליעקב". דהינו שהאמת שלו, שהוא בחינת פנים, נשתנה לכמה גונין, דהינו שיש לו כמה מיני אמת, שמלביש בו השקר. דהינו שמוצא לעצמו אמת, שכונתו בשביל כך, או בשביל כך, נמצא שנשתנה הפנים שהוא אמת, לכמה גונין, כי העקר האמת אינו אלא אחד כנ"ל: וזה פרוש (תהלים קמ"ו): "אהללה ה' בחיי", הינו כשאין נצרך לבריות. וזה 'בחיי', בחיי דיקא, הינו שאני חי מחיים שלי, שאינו נצרך לחיות שום אדם. כי 'הנצרך לבריות חייו אינם חיים' (ביצה ל"ב:), הינו שאינם חיים שלו, כי הוא חי מאחרים. אבל כשאיני נצרך לבריות, ואני חי חיים שלי, אזי אוכל להללו ולהתפלל לפניו באמת כנ"ל, וזהו: "אהללה ה' בחיי" דיקא כנ"ל: וזהו (שם): 'כיון שנצרך האדם לבריות עולם חשך בעדו' וכו' (עין למטה):

</div>

above, for through the aspect of the spirit of our nostrils etc., the hands are opened and cut, which are the aspect of the two spirits as above. And to bring out from potential to actual is through the completeness of speech, and it is necessary that the letters of the speech be in completeness, and this is done through the aspect of the world to come, that through this the letters of the speech are completed, for in the future to come, the speech will be in completeness, for even the idolaters will call the Name of Hashem [-the Name] blessed with speech, "For then I will turn to the peoples a pure language to call all in the name of Hashem" [Zephaniah 3:9], it is found that the speech will have completeness, for now the speech is lacking and not in completeness since not all the world calls to Hashem blessed with speech, but in the future, they will all call to Hashem blessed with speech, even idolaters, and therefore then the speech will be in completeness, in the aspect of a pure language, since they will all call to Hashem blessed with speech, it is found that the speech has completeness, and all this will be in the future, for the main greatness and splendor of ours will be revealed in the future to come, that then all will know and see our greatness, for then all will see the greatness and splendor of the righteous and the upright, happy are they, happy is their portion, "How great is Your goodness that You have stored up for them" [Psalms 31:20], and the opposite, the downfall of the wicked, as it is written "And you shall trample the wicked" [Malachi 3:21], for then it will be the day of great judgment, that the person will be judged for every deed, for every detail and detail, and they will not forgive him for any small thing, for there is no forgetting before Him blessed, and all will be remembered to him then (see Ecclesiastes 12:14, and its Targum, and Chagigah 5a). And then when there will be the downfall of the wicked, and they will return and see the difference between the righteous and the wicked etc. [as written there in Malachi: "And you shall return and see between the righteous and the wicked, between one who serves G-d and one who does not serve"], for then specifically on the day of judgment, they will see the difference between the righteous and the wicked etc., and then they will all turn to Hashem blessed through this, and they will all call in the name of Hashem, in the aspect of: "For then I will turn to all the peoples" etc. as above, and then the speech will be in completeness, in the aspect of a pure language as above. It is found that through the downfall of the wicked that will be in the future, through this the speech will be completed then as above. But it is necessary to draw the aspect of the world to come also in this world, that is, that there be a downfall of the wicked also in this world, and this is done through truth (emess [-truth]), and the main truth is when the person is not dependent on creatures, for since the person is dependent on creatures, his face changes like a kroom [-a bird that changes colors in sunlight, Rashi Brachos 6b], for one who is dependent on creatures, it is very difficult for him to pray among the public, and it is good and comfortable for him to pray alone, for among the public, great faces and lies fall upon him, that he makes movements and lies in his prayer for the sake of people, since he is dependent on them. And even one who is not dependent on creatures for livelihood, for he is sustained from his own, nevertheless, there is one who is dependent on creatures for honor, or for another thing, that is, that he has a desire for honor and importance and the like, it is found that he is dependent on creatures, that he needs their honor and importance, and then when he is dependent on creatures in any aspect, he can fall into great falsehood in his prayer, that is, to make movements in falsehood for the sake of people as above. And there is one who is somewhat upright, and fears Hashem somewhat, and is ashamed in his eyes to make ugly falsehood in his prayer for the sake of others, and intends to pray in truth, but the truth is too much, and also this is not truth, for there is not much truth, for the truth is only one, as brought elsewhere [above in Torah 51, Rabbi Akiva said], that is, because he is ashamed in his own eyes to pray in complete falsehood as above, therefore he wants to cover the falsehood, and to clothe the falsehood in truth, that is, for example, that he desires to make some movement or clapping of hands for the sake of another, but he is ashamed of this that he makes falsehood in his prayer for the sake of people, therefore he steals his own mind, and the evil inclination causes him reasons in his thought until the matter rolls in his thought that he needs in truth to make this movement in his prayer or to clap hand to hand, that is, that he finds for himself some truth that he needs to make that movement for that truth, it is found that he covers the falsehood in truth, it is found that he has too much truth, for the main truth is only one, that is, to pray in true truth for the sake of Hashem blessed alone. There are many colors and many kinds of truth that he finds for himself to cover the falsehood, and this is since the person is dependent on creatures, then faces and lies fall upon him as above, then his face changes to many colors, face, this is the aspect of truth, which is the aspect of face, aspect of "Those who seek Your face, Jacob, selah" [Psalms 24:6], aspect of "You give truth to Jacob" [Micah 7:20], that is, that his truth, which is the aspect of face, changes to many colors, that is, that he has many kinds of truth, that he clothes the falsehood in it, that is, that he finds for himself truth, that his intention is for this, or for that, it is found that the face that is truth changes to many colors, for the main truth is only one as above.


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

וכשיש אמת אזי הוא מפלת הרשעים, כי עקר מפלת הרשעים לעולם הבא, הוא על ידי האמת שיתגלה אז. כמו שכתוב (משלי י"ב): "שפת אמת תכון לעד", כוננת לעד לא כתיב אלא תכון. כי לעתיד לבוא יתגלה האמת, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (זהר תשא קפ"ח: ובתקון ס"ג). ועל ידי האמת שיתגלה לעתיד, על ידי זה יהיה מפלת הרשעים. בבחינת (דברים ז): "ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו", 'פניו' זה בחינת אמת כנ"ל. שעל ידי זה, 'משלם לשונאיו' ומאבידן מן העולם. כמובא בזהר הקדוש (מקץ דף קצ"ז). וכן אמרו רבותינו, זכרונם לברכה, בגמרא (ערובין כ"ב): שכביכול הם כמשא על פניו, כי הפנים שהוא בחינת האמת של השם יתברך, אינו יכול לסבל את הרשעים. וכשנתגלה בחינת הפנים, דהינו האמת, אזי הוא מפלת הרשעים כנ"ל. ועל ידי זה יהיה מפלתם לעתיד, כי אז יתגלה האמת כנ"ל: ועל כן כשזוכין לאמת בעולם הזה כנ"ל, על ידי זה נתגלה בחינת הפנים כנ"ל. ואזי ממשיכין בחינת עולם הבא בתוך העולם הזה, ואזי נעשה מפלתם על ידי האמת גם בעולם הזה, כמו שיהיה בעולם הבא כנ"ל: ועל ידי זה ממשיכין שלמות אותיות הדבור שיהיה לעתיד, בחינת שפה ברורה, בתוך העולם הזה. כי בחינת שפה ברורה נעשה על ידי מפלתם, שעל ידי זה נתהפכין כלם אל השם יתברך כנ"ל. וזה בחינת (ישעיה נ"ח): "ודבר דבר", הנאמר בשבת. הינו שצריך להמשיך בחינות דבור של שבת, שהוא בחינות עלמא דאתי, בתוך הדבור של עולם הזה, להשלים הדבור בעולם הזה. כי עקר שלמות הדבור הוא מבחינות שבת, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (שבת קי"ג:) 'שלא יהא דבורך של שבת כדבורך של חל'. כי בשבת הוא שלמות הדבור, כי שבת הוא בחינות עולם הבא כנ"ל, וצריך להמשיך דבור של שבת בתוך הדבור של חל כנ"ל: וזהו בחינת 'אל הויה ביצירה' (פע"ח שער הזמירות בכוונות הללי נפשי. עיין פל"ח). שעל ידי בחינת 'אל', שהוא בחינת אמת, בחינת (במדבר כ"ג): "לא איש אל ויכזב", שהוא בחינת יעקב, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (מגלה י"ח): 'מנין שקראו הקדוש ברוך הוא ליעקב אל, שנאמר: "ויקרא לו אל אלקי" וכו', כי יעקב בחינת אמת כנ"ל. וזה האמת שהוא בחינות עלמא דאתי, תלוי בפרנסה. כי כשיש לו פרנסה ואין נצרך לבריות, יכול להתפלל כנ"ל. וזה בחינת (תהלים קמ"ו): "אשרי שאל יעקב בעזרו שברו על ה' אלקיו". כי 'כששברו על ה' אלקיו', ואין נצרך לבריות, אזי 'אל יעקב בעזרו', כי 'אל יעקב' הוא בחינת אמת כנ"ל. ואזי כשזוכין להמשיך בחינות עלמא דאתי, בחינות אמת, בחינות פנים, בתוך העולם הזה, אזי נעשה מפלת הרשעים כנ"ל. וזה בחינת הויה במלוי ההין, כי הי היא בחינת שלום שכר, כמה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ערובין כ"א) על פסוק (יחזקאל ב): "הגה והי", והי זה שלום שכר לרשעים בעולם הבא. וזה בחינת 'אל הויה', דהינו אל שהוא בחינות אמת, שעל ידו נעשה שלום שכר לרשעים, שהוא בחינות הויה במלוי ההין כנ"ל, צריך להמשיכה בתוך העולם הזה. שהוא בחינות 'ודבר דבר', להמשיך דבור של שבת בתוך ימי החל כנ"ל, שהם בחינות יצירה. בבחינות (תהלים קל"ט): "ימים יצרו ולא אחד בהם", דהינו שימי החל הם בחינות יצירה, כשאין אחד בהם שהוא בחינות שבת. וצריך להמשיך לבחינות יצירה, שהוא בחינת ימי החל, את בחינות 'אל הויה', שהוא בחינות עלמא דאתי, בחינות שבת. וזה בחינות (פתח אליהו) 'מלכות פה', שעל ידי זה נשלמים אותיות הדבור כנ"ל:

</div>

And this is the meaning "I will praise Hashem in my life" [Psalms 146:2], that is, when he is not dependent on creatures, and this is in my life, in my life specifically, that is, that I live from my own life, that he is not dependent on the vitality of any person, for one who is dependent on creatures, his life is not life (Beitzah 32b), that is, they are not his life, for he lives from others, but when I am not dependent on creatures, and I live my own life, then I can praise and pray before Him in truth as above, and this is: "I will praise Hashem in my life" specifically as above. And this is (there): since the person is dependent on creatures, the world darkens before him etc. (see below), and when there is truth, then it is the downfall of the wicked, for the main downfall of the wicked to the world to come is through the truth that will be revealed then, as it is written "The lip of truth shall be established forever" [Proverbs 12:19], You established forever is not written, but shall be established, for in the future to come, the truth will be revealed, as our sages said, may their memory be for blessing (Zohar Tissa 188a and Tikkun 63). And through the truth that will be revealed in the future, through this will be the downfall of the wicked, in the aspect of "And He repays His enemies to their face to destroy them" [Deuteronomy 7:10], face, this is the aspect of truth as above, that through this, He repays His enemies and destroys them from the world (Miketz page 197b). And so our sages said, may their memory be for blessing, in the Gemara (Eruvin 22a): that so to speak, they are like a burden on His face, for the face that is the aspect of the truth of Hashem blessed cannot bear the wicked, and when the aspect of the face is revealed, that is, the truth, then it is the downfall of the wicked as above. And through this will be their downfall in the future, for then the truth will be revealed as above, and therefore when they merit truth in this world as above, through this the aspect of the face is revealed as above, and then they draw the aspect of the world to come into this world, and then their downfall is made through the truth also in this world, as it will be in the world to come as above. And through this, they draw the completeness of the letters of the speech that will be in the future, the aspect of a pure language, into this world, for the aspect of a pure language is made through their downfall, that through this they all turn to Hashem blessed as above.


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

ד וכשנשלמין אותיות הדבור כנ"ל, צריך לראות להוציא הדבור בשלמות. כי לפעמים נתחבין אותיות הדבור במצר הגרון, ואי אפשר להוציא הדבור בשלמות, שזה בחינות מה שקורין בלשון אשכנז היזריק. וצריך לראות להוציא הדבור ממצר הגרון, שיוכל לדבר בשלמות, דהינו להמשיך נקדות אל האותיות. כי בלא נקדות אי אפשר לדבר שום אות, כידוע בחוש. ואזי כשממשיכין נקדות אל האותיות, ומוציאין הדבור בשלמות, אזי יכולין להוציא מכח אל הפעל. כי כל המחשבות שיש לאדם, כלם באים בתוך הדבור, כדאיתא בזהר (עיין אד"ז רצ"ד.). 'רחושי מרחשן שפותה'. ואף שאין האדם מרגיש זאת, אף על פי כן הוא בדקות גדול. כי כל מחשבה שבעולם שיש לאדם, כלם מכרחים לבוא בתוך הדבור בשעת המחשבה, רק שהוא בדקות מאד. ולכן כל עשיה שעושה האדם צריכה לבוא בתחלה בתוך הדבור, כי כל הדברים צריכין לבוא בבחינות מחשבה דבור ומעשה. נמצא שעל ידי הדבור, נגמר המעשה ויוצא מכח אל הפעל. כי קדם שיוצא המעשה מכח אל הפעל, צריכה לבוא תחלה בבחינות דבור. על כן כדי להוציא מכח אל הפעל, צריכין להשלים אותיות הדבור כנ"ל. ולהוציא הדבור בשלמות ממצר הגרון, דהינו להמשיך בחינות נקדות אל האותיות. ואזי כשיוצא הדבור בשלמות, יוצא הדבר מכח אל הפעל כנ"ל:

</div>

And this is the aspect of "And speak a word" [Isaiah 58:13], which is said about Shabbat [-Sabbath], that is, that it is necessary to draw the aspect of the speech of Shabbat, which is the aspect of the world to come, into the speech of this world, to complete the speech in this world, for the main completeness of the speech is from the aspect of Shabbat, as our sages said, may their memory be for blessing (Shabbat 113b): that your speech on Shabbat should not be like your speech on a weekday, for on Shabbat it is the completeness of the speech, for Shabbat is the aspect of the world to come as above. And it is necessary to draw the speech of Shabbat into the speech of the weekday as above, and this is the aspect of El Havayah in formation (Pri Etz Chaim, gate of songs, intentions of Hallel my soul), that through the aspect of El, which is the aspect of truth, aspect of "G-d is not a man that He should lie" [Numbers 23:19], which is the aspect of Jacob, as our sages said, may their memory be for blessing (Megillah 18a), from where do we know that the Holy One, blessed be He, called Jacob El, as it is said: "And He called him El, the G-d" etc., for Jacob is the aspect of truth as above, and this truth that is the aspect of the world to come, depends on livelihood, for when he has livelihood and is not dependent on creatures, he can pray in truth as above, "Happy is he whose G-d of Jacob is his help, his hope is in Hashem his G-d" [Psalms 146:5], for when his hope is in Hashem his G-d, and he is not dependent on creatures, then El Jacob is his help, for El Jacob is the aspect of truth as above. And then when they merit to draw the aspect of the world to come, the aspect of truth, the aspect of face, into this world, then the downfall of the wicked is made as above, and this is the aspect of Havayah in the filling of הs, for ה is the aspect of payment of reward, as our sages said, may their memory be for blessing (Eruvin 21a) on the verse "Hegeh and Vahi" [Ezekiel 2:10], Vahi is the payment of reward to the wicked in the world to come, and this is the aspect of El Havayah, that is, El which is the aspect of truth, that through it is made the payment of reward to the wicked, which is the aspect of Havayah in the filling of הs as above, it is necessary to draw it into this world, which is the aspect of "And speak a word", to draw the speech of Shabbat into the weekdays as above, which are the aspect of formation, "Days were formed, and not one in them" [Psalms 139:16], that is, that the weekdays are the aspect of formation, when there is not one in them, which is the aspect of Shabbat, and it is necessary to draw to the aspect of formation, which is the aspect of the weekdays, the aspect of El Havayah, which is the aspect of the world to come, the aspect of Shabbat (Poteach Eliyahu), kingdom of the mouth, that through this the letters of the speech are completed as above.


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

ולהמשיך נקדות אל האותיות הוא על ידי החשק והכסופין, שחושקין לעשות המצוה או שאר דבר שבקדשה שאיש ישראלי חושק לעשות. בבחינות (שיר השירים א): "נקדות הכסף", שעל ידי הכסופין והחשק נעשין נקדות. כי אי אפשר לעשות שום דבר כי אם על ידי חשק, דהינו למשל כשמדבר איזה דבור, צריך שיהיה לו מתחלה חשק לדבר. וכן כשעושה איזה פעלה, אם לא היה לו חשק מתחלה לעשותה, בודאי לא היה עושה אותה. ועל כן כל דבר שבקדשה שהאדם צריך לעשות, כגון לנסע להצדיק, או שאר דבר שבקדשה שהאדם צריך לעשות, נותנין לו מתחלה חשק, כדי שעל ידי זה יעשה הדבר:

</div>

And when the letters of the speech are completed as above, it is necessary to see to bring out the speech in completeness, for sometimes the letters of the speech are stuck in the straits of the throat, and it is impossible to bring out the speech in completeness, which is the aspect of what they call in Ashkenazi language hoarse, and it is necessary to see to bring out the speech from the straits of the throat, that he can speak in completeness, that is, to draw the vowel points (nekudot [-vowel points]) to the letters, for without vowel points, it is impossible to speak any letter, as known in reality, and then when they draw vowel points to the letters, and bring out the speech in completeness, then they can bring out from potential to actual, for all the thoughts that a person has, all come into the speech, as it is stated in the Zohar (see Idra Zuta 294a), his lips whisper thoughts, and even though the person does not feel this, nevertheless, it is in great subtlety, for all thought in the world that a person has, all are compelled to come into the speech at the time of the thought, only it is in great subtlety.


## Segment 13

<div dir="rtl" lang="he">

ועקר גדל החשק נעשה על ידי המניעה שמזמינין לו, כי כשאיש ישראלי צריך לעשות דבר הצריך לו ליהדותו, בפרט כשצריך לו לעשות דבר גדול הצריך ליהדותו, שכל יהדותו תלוי בזה, כגון לנסע לצדיק אמתי, אזי מזמינין לו מניעה. וזאת המניעה היא בשביל החשק, כדי שעל ידי זה יהיה לו חשק יותר לעשות אותו הדבר. כי על ידי המניעה שמונעין את האדם מן הדבר, על ידי זה נעשה התגברות החשק מאד. כמו למשל כשמראין לקטן דבר הנחמד לו, ותכף ומיד חוטפין ממנו ומחביאין ממנו, אזי הוא רודף מאד אחר האדם, ומבקש וחושק מאד לאותו הדבר, נמצא שעקר החשק נעשה על ידי שחטפו ממנו והחביאו את הדבר. כמו כן מונעין את האדם במניעות מהדבר הצריך לו, כדי שעל ידי זה יהיה לו חשק יותר. בבחינות (משלי ט): "ולחם סתרים ינעם", שכל מה שהדבר נמנע ונסתר מן האדם ביותר, הוא חושק אליו ונעים לו ביותר. שמזה בא תאוות והתגברות החשק אל עברה, חס ושלום, רחמנא לצלן, כי מחמת שהעברה נמנעת מאד מן האדם, כי אנו מצוים ומזהרים ומפקדים עליה שלא לעשותה, נמצא שהיא נמנעת מאד מאתנו, על כן יש התגברות החשק אליה כנ"ל, בבחינות "ולחם סתרים ינעם". כמו כן בקדשה, כשיש מניעה לאדם, החשק מתגבר ביותר. וכל מה שהדבר הנחשק גדול ביותר, המניעה יותר גדולה כי יש חשק וחושק ונחשק, דהינו האדם החושק, והדבר הנחשק. והחשק שחושקין לדבר הנחשק. וכפי מעלת הנחשק, כן צריך להיות גדל החשק. ועל כן כשהנחשק גדול מאד, נמצא שצריך שיהיה לו חשק גדול מאד. אזי יש לו מניעה גדולה ביותר, שעל ידי זה החשק גדול ביותר. כי כל מה שהמניעה יותר גדול, החשק מתגבר ביותר כנ"ל. ועל כן ראוי לאדם לדעת כשיש לו מניעות גדולות מאד מאיזה דבר שבקדשה, ידע ויבין מזה, שזה הדבר שרוצה לעשות, הוא נחשק גדול מאד, ודבר יקר מאד, שמחמת זה המניעה גדולה מאד כנ"ל. ובפרט כשרוצה לנסע לצדיק האמת, כי יש צדיקים הרבה, אבל יש בחינות נקדות האמת בין הצדיקים, שכשרוצים להתקרב אליו, שבזה תלוי הכל, אזי יש להאדם מניעות גדולות רבות מאד, ומזה בעצמו יבין האדם גדל מעלת הנחשק כנ"ל: והנה הכלל, שכל המניעות הם רק בשביל החשק, כדי שעל ידי זה יהיה לו חשק גדול ביותר כנ"ל. ועל כן כשאדם חושק ביותר, בודאי יוכל לעשות הדבר, ויוכל להוציאו מכח אל הפעל. כי על ידי החשק נעשין נקדות, שעל ידי זה מוציאין מכח אל הפעל כנ"ל. כי החשק משבר המניעה, כי עקר המניעה אינו אלא בשביל החשק כנ"ל, ועל כן כשאדם חושק ביותר כפי המניעה, ממילא נשבר המניעה:

</div>

And therefore, all action that a person does needs to come first into the speech, for all things need to come into the aspects of thought, speech, and action, it is found that through the speech, the action is completed and goes out from potential to actual, for before the action goes out from potential to actual, it needs to come first into the aspect of speech. Therefore, to bring out from potential to actual, they need to complete the letters of the speech as above, and to bring out the speech in completeness from the straits of the throat, that is, to draw the aspect of vowel points to the letters, and then when the speech goes out in completeness, the thing goes out from potential to actual as above. And to draw vowel points to the letters is through the desire and yearning (cheshek vekisufin [-desire and yearning]) that they desire to do the commandment (mitzvah [-commandment]) or other thing in holiness that an Israelite desires to do, "Points of silver" [Song of Songs 1:11], that through the yearning and desire, vowel points are made, for it is impossible to do anything except through desire, that is, for example, when he speaks some speech, he needs to have first desire to speak, and similarly when he does some action, if he did not have desire first to do it, certainly he would not do it. And therefore, every thing in holiness that the person needs to do, such as to travel to the tzadik [-righteous one], or other thing in holiness that the person needs to do, they give him first desire so that through this he will do the thing, and the main greatness of the desire is made through the prevention (meniah [-prevention]) that they prepare for him, for when an Israelite needs to do a thing that is needed for his Judaism, especially when he needs to do a great thing needed for his Judaism, that all his Judaism depends on this, such as to travel to a true tzadik, then they prepare for him a prevention, and this prevention is for the sake of the desire, so that through this he will have more desire to do that thing, for through the prevention that they prevent the person from the thing, through this the desire is greatly intensified, like for example when they show a child a thing that is desirable to him, and immediately they snatch it from him and hide it from him, then he pursues greatly after the person, and desires and yearns greatly for that thing, it is found that the main desire is made through that they snatched from him and hid the thing. Similarly, they prevent the person with preventions from the thing needed for him, so that through this he will have more desire, "And hidden bread is pleasant" [Proverbs 9:17], that the more the thing is prevented and hidden from the person, the more he desires it and it is pleasant to him, that from this comes the desire and intensification of the desire for transgression, G-d forbid, may G-d spare us, for because the transgression is greatly prevented from the person, for we are commanded and warned and entrusted about it not to do it, it is found that it is greatly prevented from us, therefore there is an intensification of the desire for it as above, in the aspect of "And hidden bread is pleasant", similarly in holiness, when there is a prevention for a person, the desire intensifies more, and the more the desired thing is greater, the prevention is greater, for there is desire and desirer and desired, that is, the person who desires and the thing desired and the desire that they desire for the desired thing, and according to the level of the desired, so must be the greatness of the desire, and therefore when the desired is very great, it is found that he needs to have a very great desire, then he has a very great prevention, that through this the desire is very great, for the more the prevention is greater, the desire intensifies more as above. And therefore, it is proper for a person to know that when he has very great preventions from some thing in holiness, he should know and understand from this that this thing he wants to do is a very great desired thing, and a very precious thing, that because of this the prevention is very great as above.


## Segment 14

<div dir="rtl" lang="he">

וזה בחינת ט' נקדין. ט' רקיעין (עיין בהקדמת התיקונים ובתיקון י"ח). כי הנקדות הם בחינות רקיעין, שהם בחינות מניעות. כי המניעה היא בחינת רקיע, שהיא בחינת מסך, שמפריש ומסך לפני האדם, ומונעו מן הדבר. כמו שכתוב (בראשית א): "יהי רקיע ויהי מבדיל", שהרקיע הוא בחינת מניעה שמפריש ומבדיל בין החושק והנחשק. ועל כן גם הארץ נקראת רקיע כמה שכתוב (תהלים קל"ו): "לרוקע הארץ על המים", כי גם הארץ היא שטח המבדיל ומפריש. ועל כן הט' נקדין, הם בחינת ט' רקיעין. כי הנקדות נעשין על ידי החשק כנ"ל, ועקר החשק על ידי המניעה, שהיא בחינת רקיע כנ"ל. ויש ט' נקדין, ט' רקיעין. כי יש כמה בחינות בהנחשק, כי יש נחשק למעלה מנחשק. ולפי גדל מעלות הנחשק, כן צריך להיות גדל החשק. ועל כן יש לו מניעה גדולה כנ"ל, שעל ידי זה נעשה הנקדה כנ"ל. וזה בחינת תשע נקדין, תשעה רקיעין, שהם מקמץ עד שורק, שהם נקדה למעלה מנקדה, רקיע למעלה מרקיע, דהינו נחשק למעלה מנחשק. שלפי גדל הנחשק, צריך שיהיה גדל החשק, שהיא בחינת הנקדה, שהיא בחינת רקיע. כי הנקדה נעשית על ידי הרקיע, שהוא בחינת מניעה כנ"ל. עד שיש נחשק שהוא בחינת קמץ, קמיץ וסתים, שהוא בחינת נקדות קמץ, שהוא למעלה מכל הנקדות, כי הנחשק קמיץ וסתים מאד. וכלל הדברים האלה, שכל מה שהאדם חושק באמת, בודאי יוכל לגמרו ולהוציאו מכח אל הפעל, ולא יוכל למנעו מזה שום מניעה ואנס. רק צריך שיהיה החשק גדול מאד, כפי מעלת הנחשק. וזה יוכל להבין מהמניעה בעצמה, שכשרואה המניעה מתגברת ומשתטחת ועומדת לפניו, ומונעת אותו מאד, ידע ויבין מזה, שהנחשק גדול מאד כנ"ל. ועל כן צריך להתגבר, שיהיה לו חשק גדול מאד מאד, כפי הנחשק, וכפי המניעה כנ"ל, ואז בודאי יוכל לגמרו כנ"ל:

</div>

And especially when he wants to travel to the true tzadik, for there are many righteous ones, but there is the aspect of the points of truth among the righteous, that when they want to come close to him, that all depends on this, then the person has very great and many preventions, and from this itself the person should understand the greatness of the level of the desired as above. And behold, the principle is that all the preventions are only for the sake of the desire, so that through this he will have a very great desire as above, and therefore when a person desires more, certainly he can do the thing and can bring it out from potential to actual, for through the desire, vowel points are made, that through this they bring out from potential to actual as above, for the desire breaks the prevention, for the main prevention is only for the sake of the desire as above, and therefore when a person desires more, according to the prevention, the prevention is automatically broken. And this is the aspect of nine points (see introduction to Tikkunim and Tikkun 18), for the vowel points are the aspect of firmaments, which are the aspect of preventions, for the prevention is the aspect of a firmament, which is the aspect of a screen that separates and screens before the person, and prevents him from the thing, as it is written "Let there be a firmament, and let it divide" [Genesis 1:6], that the firmament is the aspect of a prevention that separates and divides between the desirer and the desired, and therefore also the earth is called a firmament, as it is written "To Him who spread the earth above the waters" [Psalms 136:6], for also the earth is a surface that divides and separates, and therefore the nine points are the aspect of nine firmaments, for the vowel points are made through the desire as above, and the main desire is through the prevention, which is the aspect of a firmament as above, and there are nine points, nine firmaments, for there are several aspects in the desired, for there is desired above desired, and according to the greatness of the levels of the desired, so must be the greatness of the desire, and therefore he has a great prevention as above, that through this the vowel point is made as above, and this is the aspect of nine points, nine firmaments, which are from kamatz to shuruk, which are point above point, firmament above firmament, that is, desired above desired, that according to the greatness of the desired, so must be the greatness of the desire, which is the aspect of the vowel point, which is the aspect of the firmament, for the vowel point is made through the firmament, which is the aspect of prevention as above, until there is a desired that is the aspect of kamatz, grasping and closing, which is the aspect of the vowel point kamatz, which is above all the vowel points, for the desired grasping and closing is very great. And the generality of these matters, that the more a person desires in truth, certainly he can complete it and bring it out from potential to actual, and no prevention and coercion can prevent him from this, only he needs to have a very great desire, according to the level of the desired, and this he can understand from the prevention itself, that when he sees the prevention intensifying and spreading and standing before him, and preventing him greatly, he should know and understand from this that the desired is very great as above, that he should have a very, very great desire, according to the desired, and according to the prevention as above, and then certainly he can complete it as above.


## Segment 15

<div dir="rtl" lang="he">

כי אין להאדם לפטר את עצמו ולמצא לעצמו תרוץ, על ידי המניעה, לומר שהוא חפץ לעשות אותו הדבר, רק שאי אפשר לו מחמת המניעה והאנס, ועל כן יהיה נחשב לו כאלו עשאה, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ברכות ו): 'חשב לעשות מצוה, ונאנס ולא עשאה, כאלו עשאה'. כי באמת בודאי כשיש לו אנס, נחשב כאלו עשאה, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה. אבל כל זה נאמר על מי שרוצה לצאת בזה אזי יוצא בה, כי מה לו לעשות כי יש לו אנס. אבל מי שאינו רוצה לצאת, רק שהוא רוצה המצוה בעצמה, או הדבר שבקדשה שרוצה לעשות, הוא חפץ בהדבר עצמו. אם כן מה מועיל לו, מה שמקלין לו שנחשב כאלו עשאה, כי אינו מקרר דעתו כלל בזה. כי הוא תאב וחפץ ומתגעגע מאד, לעשות המצוה בעצמה, ולא לצאת עם ה"כאלו", שנחשב כאלו עשאה. כי באמת ראוי לאיש ישראלי, שיגמר חפצו ורצונו בכל דבר שבקדשה מכח אל הפעל: ואזי, כשחושק מאד באמת, ואינו מקרר דעתו כלל במה שנחשב עליו כאלו עשאה, אזי בודאי יגמר הדבר ויוציאו מכח אל הפעל. וישבר ויבטל כל המניעות ואנסים. כי הם לא באו רק בשביל החשק, וכשיש לו החשק הראוי לאותו המניעה, כפי גדל מעלת הנחשק, אזי ממילא נתבטל האנס והמניעה כנ"ל:

</div>

For a person should not exempt himself and find for himself an excuse through the prevention to say that he desires to do that thing, only it is impossible for him because of the prevention and coercion, and therefore it will be considered for him as if he did it, as our sages said, may their memory be for blessing (Berachot 6a): He thought to do a mitzvah, and was coerced and did not do it, it is as if he did it, for in truth, certainly when he has coercion, it is considered as if he did it, as our sages said, may their memory be for blessing. But all this is said about one who wants to be exempt with this, then he is exempt with it, for what can he do, for he has coercion, but one who does not want to be exempt, only he wants the mitzvah itself or the thing in holiness that he wants to do, he desires the thing itself, if so, what does it benefit him that they lighten for him that it is considered as if he did it, for he does not cool his mind at all with this, for he craves and desires and yearns greatly to do the mitzvah itself, and not to be exempt with the “as if he did it,” for in truth, it is proper for an Israelite that his desire and will be completed in every thing in holiness from potential to actual. And then, when he desires greatly in truth, and does not cool his mind at all with what is considered for him as if he did it, then certainly the thing will be completed, and he will bring it out from potential to actual, and he will break and nullify all the preventions and coercions, for they came only for the sake of the desire, and when he has the desire proper for that prevention, according to the greatness of the level of the desired, then automatically the coercion and prevention are nullified as above.


## Segment 16

<div dir="rtl" lang="he">

וזה בחינת (דברים כ"ו): "וירד מצרימה אנוס על פי הדבור" (הגדה של פסח). שכשהדבור יורד במצר הגרון, שזה בחינת גלות מצרים, אזי הוא 'אנוס על פי הדבור'. הינו, שיש לו אנס ומניעה, על ידי שאין נקדות להאותיות, ואינו יכול להוציאו ממצר הגרון, שמזה באין כל המניעות ואנסין כנ"ל. וזהו בחינת 'אנוס על פי הדבור', שעל ידי שאין הדבור בשלמות, על ידי זה הוא אנוס כנ"ל:

</div>

And this is the aspect of "And he went down to Egypt coerced by the word" [Deuteronomy 26:5] (Haggadah of Passover), that when the speech goes down in the straits of the throat, which is the aspect of the exile of Egypt, then it is coerced by the word, that is, that he has coercion and prevention because there are no vowel points to the letters, and he cannot bring it out from the straits of the throat, that from this come all the preventions and coercions as above, and this is the aspect of coerced by the word, that through that the speech is not in completeness, through this he is coerced as above.


## Segment 17

<div dir="rtl" lang="he">

וזהו (ביצה ל"ב:): 'כיון שנצרך לבריות עולם חשך בעדו', 'חשך' לשון מניעה, כמו שכתוב (בראשית ל"ט): "ולא חשך ממני, ולא חשכת את בנך" וכו' (שם כ"ב). הינו כשנצרך לבריות, אזי יש לו מניעות. וזה 'עולם חשך בעדו', הינו כשהוא בין העולם אזי יש לו מניעות, וקשה לו להתפלל באמת כנ"ל, כי כשנצרך לבריות נוח וטוב לו יותר להתפלל ביחיד כנ"ל. אבל מי שאינו נצרך לבריות, שאינו צריך להם לשום דבר, יוכל לעמד בין אלפים אנשים, להתפלל באמת להשם יתברך לבדו, מאחר שאין נצרך לשום בריה, לא לפרנסה, ולא לכבוד, ולא לשום דבר, רק "שברו על ה' אלקיו":

</div>

And this is (Beitzah 32b): since he is dependent on creatures, the world darkens before him, darkens, language of prevention, as it is written "And he did not withhold from me" [Genesis 39:9], "And You did not withhold Your son" [Genesis 22:12], that is, when he is dependent on creatures, then he has preventions, and this is the world darkens before him, that is, when he is among the world, then he has preventions, and it is difficult for him to pray in truth as above, for when he is dependent on creatures, it is more comfortable and good for him to pray alone as above.


## Segment 18

<div dir="rtl" lang="he">

וזה סוד (ברכות י"ח:): 'מעשה בחסיד אחד שהקניטתו אשתו והלך ולן וכו', ושמע שתי רוחות שמספרות זו עם זו'. וספורם היה על אודות פרנסה, כמובא שם בגמרא. 'שהקניטתו', זה בחינת החרון אף. 'שתי רוחות' זה בחינת שתי רוחות הנ"ל, הנעשין על ידי המתקת החרון אף, דהינו כשמוציאין מכח אל הפעל כנ"ל. וזה תלוי בבחינת פרנסה, שעל ידה מוציאין מכח אל הפעל כנ"ל: ולא גלה יותר, איך כל התורה הזאת מרמזת במאמר זה:

</div>

But one who is not dependent on creatures, who does not need them for anything, can stand among thousands of people to pray in truth to Hashem blessed alone, since he is not dependent on any creature, not for livelihood, not for honor, not for anything, only "His hope is in Hashem his G-d", and this is the secret of (Berachot 18b): a story of a certain pious man whose wife provoked him, and he went and slept etc., and he heard two spirits speaking with each other, and their story was about livelihood, as brought there in the Gemara that she provoked him, this is the aspect of anger, two spirits, this is the aspect of the two spirits above that are made through the sweetening of anger, that is, when they bring out from potential to actual as above, and this depends on the aspect of livelihood, that through it they bring out from potential to actual as above. And he did not reveal more, how all this Torah is hinted at in this statement.



# Vayiven Hashem Elokim et hatzela asher lakach v’chulu vay’vi’eha el ha’adam And

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/67/

# Vayiven Hashem Elokim et hatzela asher lakach v’chulu vay’vi’eha el ha’adam And

<div dir="rtl">ויבן ה אלקים את הצלע אשר לקח וכו ויבאה אל האדם</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/67


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

ויבן ה' אלקים את הצלע אשר לקח וכו' ויבאה אל האדם (בראשית ב). חד אמר מלמד שנתן בה בינה יתרה, וחד אמר מלמד שקלעה לחוה והביאה אל האדם (נדה מ"ה:):

</div>

Likutay Moharan, Torah 67: Vayiven Hashem Elokim Et HaTzela Asher Lakach [And Hashem G-d Built the Rib Which He Had Taken]


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

א הנפש היא יקרה מאד, וצריך להיות זהיר בה ולשמרה מאד. על כן צריכין לזהר מאד, כשבא איזה כבוד חדש לאדם. כי הכבוד הוא אם כל חי, והוא שרש כל הנפשות. וכשהנפש מסתלקת, היא מסתלקת אל הכבוד, שהוא שרשה, בבחינת (ישעיה נ"ח): "כבוד ה' יאספך". שהסתלקות ואסיפת הנפשות הם לתוך הכבוד כי שם שרשם כנ"ל: ועל כן כשבא כבוד חדש לאדם, צריך לזהר ולהשמר, כי אולי בא הכבוד, חס ושלום, בשביל הסתלקות, כדי שתסתלק הנפש אל הכבוד, שהיא שרשה כנ"ל: אך מדה טובה מרבה, ועל כן על פי הרב, בא הכבוד לטובה. דהינו, כשבא נפש חדשה אל האדם, אזי היא באה מלבשת בהכבוד, שהיא אם כל חי כנ"ל. ועל כן כשבא כבוד חדש לאדם, על פי רב הוא לטובה, דהינו שבא נפש חדשה לאדם, על ידי זה הכבוד. והכלל, שהכבוד הוא שרש הנפשות. ועל כן, לפעמים בא כבוד חדש לאדם בשביל הסתלקות איזה נפש, חס ושלום, כדי שתסתלק הנפש אל הכבוד כנ"ל. אבל על פי רב, בא הכבוד לטובה. דהינו, שבא נפש חדשה להאדם, על ידי זה הכבוד, שהוא שרש כל הנפשות כנ"ל. על כן צריכין לזהר מאד, לקבל הכבוד בקדשה גדולה, לשמו יתברך לבד, כי הכבוד הוא שרש כל הנפשות כנ"ל:

</div>

Vayiven Hashem Elokim et hatzela asher lakach v’chulu vay’vi’eha el ha’adam [And Hashem G-d built the rib which He had taken, etc., and He brought her to the man] [Genesis 2:22]


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

ב וצריך לראות, שיהיה פנים אל הכבוד. כי על ידי תאות אכילה, אזי נפגם הכבוד, ואין לו פנים. כי שלחנו של אדם היא בחינת כתר מלכות (יומא ע"ב: עין רש"י), והוא בחינת כבוד, בבחינת (תהלים כ"ד): "מלך הכבוד", כי הכבוד הוא בחינת מלכות. וכשפוגם באכילה אזי נפגם הכבוד ואין לו פנים. בבחינת (דברים ל"א): "והסתרתי פני והיה לאכל", שעל ידי תאות אכילה, חס ושלום, הוא הסתרת פנים. אבל על ידי מעוט אכילה, שמשבר תאות אכילה, על ידי זה הוא נשיאות פנים. כמו שאמרו רז"ל (ברכות כ:): "ישא ה' פניו אליך" וכו', 'וכי לא אשא פנים לישראל, שאני אמרתי "ואכלת ושבעת וברכת", והם מדקדקין מכזית ועד כביצה'. נמצא שעל ידי שבור תאות אכילה, שמדקדקין מכזית ועד כביצה, על ידי זה הוא נשיאות פנים. וזה בחינות (יחזקאל מ"א): "וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה'", 'לפני ה'' דיקא, בחינת הארת פנים על ידי השלחן, דהינו על ידי אכילה בקדשה כנ"ל:

</div>

One said, it teaches that He gave her extra understanding, and one said, it teaches that He braided her for Chava and brought her to the man [Niddah 45b].


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

ג וכשפוגם בתאות אכילה, ועל ידי זה נפגם הכבוד ואין לו פנים כנ"ל, על ידי זה מתגברין עזי פנים, דהינו שנופל הכבוד, שהוא בחינת מלכות, ואזי נוטלין כבוד העזי פנים שבדור. כי 'עזות מלכותא בלא תגא' (סנהדרין ק"ה), הינו כשאין בחינת מלכות, בחינת השלחן שבקדשה, בשלמות כנ"ל, אזי מתגבר העזות, שהוא 'מלכותא בלא תגא', בלא כתר מלכות הנ"ל: וזה בחינת (ישעיה נ"ו): "והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה", הינו על ידי תאות אכילה, בחינת (משלי י"ג): "בטן רשעים תחסר", וזהו: "לא ידעו שבעה", הפך "צדיק אוכל לשבע נפשו" (שם), על ידי זה מתגברים העזי פנים, שהם בחינת כלבים עזי נפש, בחינת (סוטה מ"ט:) 'פני הדור כפני הכלב'. וזהו (שם בפסוק "והכלבים עזי נפש" הנ"ל) "המה רעים לא ידעו הבין", שהם נעשים רועים ומנהיגים אל הדור. כי הכבוד נפל אליהם, ויש להם כל הכבוד. אבל כשמשברין תאות אכילה, בבחינת "צדיק אוכל לשבע נפשו", על ידי זה הוא נשיאות פנים. ואזי אין שום פקידות ושררה להעזי פנים, כי יניקתם הוא רק מהסתרת פנים, על ידי תאות אכילה כנ"ל. וזהו (משלי י"ט): "ושבע ילין בל יפקד רע", 'ושבע ילין', זה בחינת 'צדיק אוכל לשבע נפשו'. על ידי זה, 'בל יפקד רע'. שאין שום פקדה והתמנות להרע, דהינו להעזי פנים וכנ"ל:

</div>

1. The soul (nefesh) is very precious, and one must be careful with it and guard it greatly. Therefore, one must be very cautious when a new honor (kavod) comes to a person, for kavod is the mother of all living, and it is the root of all nefashos. When the nefesh departs, it departs to the kavod, which is its root, in the aspect of, “The glory of Hashem shall gather you” [Isaiah 58:8], that the departure and gathering of the nefashos are into the kavod, for there is their root, as above. Therefore, when a new kavod comes to a person, one must be careful and guard, for perhaps the kavod comes, G-d forbid, for departure, so that the nefesh may depart to the kavod, which is its root, as above. But the measure of good is greater, and therefore usually, the kavod comes for good, that is, when a new nefesh comes to the person, then it comes clothed in the kavod, which is the mother of all living, as above. Therefore, when a new kavod comes to a person, usually it is for good, that is, that a new nefesh comes to the person through this kavod, which is the root of all nefashos, as above. The principle is that kavod is the root of the nefashos, and therefore sometimes a new kavod comes to a person for the sake of the departure of some nefesh, G-d forbid, so that the nefesh may depart to the kavod, as above, but usually, the kavod comes for good, that is, that a new nefesh comes to the person through this kavod, which is the root of all nefashos, as above. Therefore, one must be very cautious to receive the kavod in great holiness (k’dusha), for the sake of His Name, Blessed be He, alone, for the kavod is the root of all nefashos, as above.

2. It is necessary to see that there be face (panim) to the kavod, for through the desire for eating, then the kavod is impaired, and it has no face. For a person’s table is the aspect of the crown of kingdom (keter malchus) [Yoma 72b, see Rashi], and it is the aspect of kavod, in the aspect of, “King of glory” [Psalms 24:7], for the kavod is the aspect of kingdom (malchus). When one impairs in eating, then the kavod is impaired and has no face, as it is written, “And I will hide My face and he shall be devoured” [Deuteronomy 31:17], that through the desire for eating, G-d forbid, it is the hiding of face (hastaras panim). But through minimizing eating, which breaks the desire for eating, through this it is the lifting of face (n’sius panim) [Berachot 20b]: “Hashem lift His face to you” [Numbers 6:26], and “Why shall I not lift face to Israel, for I said, ‘And you shall eat and be satisfied and bless,’ and they are precise from an olive’s bulk to an egg’s bulk”. It is found that through breaking the desire for eating, that they are precise from an olive’s bulk to an egg’s bulk, through this it is the n’sius panim. This is the aspect of, “And he spoke to me, this is the table that is before Hashem” [Ezekiel 41:22], before Hashem specifically, the aspect of the illumination of face (he’aras panim) through the table, that is, through eating in k’dusha, as above.


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

ד וכשנופל המלכות והכבוד להעזי פנים כנ"ל, אזי היא בחינת צדק. כי אות צדיק הוא יוד נון, והיוד היא בהחזרת פנים מן הנון, (כזה צ), שהיא בחינת מלכות בחינת (תהלים ע"ב): "לפני שמש ינון שמו" (פרש"י ינון לשון מלכות). הינו בחינת הסתרת פנים, דהינו שאין להכבוד פנים כנ"ל. וזה בחינת הדלת, דהינו שהכבוד והמלכות אזלא ונדלדלה, ונפלה אל הסטרא אחרא, שהן העזי פנים כנ"ל. וזה בחינת הקוף, הינו כשהמלכות והכבוד אזלא ונדלדלה, היא כקוף בפני אדם, דהינו שנתארך רגל ההא, ונעשה קוף, דהינו שנתארך מהרגל למטה, בבחינת (משלי ה): "רגליה יורדות מות", ויונקים ממנה. כי הכבוד והמלכות נפל ביניהם כנ"ל, ואזי היא בחינת "רגליה יורדות מות" דהינו שקיום מלכות דקדשה, צריכין לקבל מהם. ועל כן כשישראל צריכין לפעל איזה תקיפות, לצרך קיום דתנו הקדוש, צריכין לקבל הכח והממשלה ממלכות העכו"ם:

</div>

3. When one impairs in the desire for eating, and through this the kavod is impaired and has no face, as above, through this the brazen-faced (azei panim) strengthen, that is, the kavod, which is the aspect of malchus, falls, and the azei panim of the generation take the kavod [Sanhedrin 105a]. That is, when the aspect of malchus, the aspect of the table in k’dusha, is not in completeness, as above, then brazenness (azus) strengthens, which is malchus without a crown, without the keter malchus, as above. This is the aspect of, “And the dogs are brazen of soul, they do not know satisfaction” [Isaiah 56:11], that is, through the desire for eating, the aspect of, “The belly of the wicked lacks” [Proverbs 13:25], and this is: “They do not know satisfaction”, the opposite of, “The tzadik eats to the satisfaction of his soul” (ibid.). Through this, the azei panim strengthen, who are the aspect of dogs brazen of soul, the aspect of [Sotah 49b]: The face of the generation is like the face of a dog, on the verse, “And the dogs are brazen of soul”, as above, “They are evil shepherds who do not know understanding”, that they become shepherds and leaders to the generation, for the kavod fell to them, and they have all the kavod. But when they break the desire for eating, in the aspect of, “The tzadik eats to the satisfaction of his soul”, through this it is the n’sius panim, and then there is no appointment and authority for the azei panim, for their suckling is only from the hastaras panim, through the desire for eating, as above. This is, “And he lodges satisfied, evil will not visit him” [Proverbs 19:23], and satisfied lodges, this is the aspect of, “The tzadik eats to the satisfaction of his soul”, through this, evil will not visit him, that there is no visitation and appointment for the evil, that is, for the azei panim, as above.


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

ה וצריך להעלות את הכבוד והמלכות מהם, וזה נעשה על ידי צדקה, בבחינת (משלי י): "צדקה תציל ממות" (עיין זוהר בחוקותי קיג). דהינו שעל ידי צדקה, מעלין ומצילין אותה מבחינת 'רגליה יורדות מות', ועושין מצדק צדקה. כי צדקה היא בחינת חמשה חסדים, כי הצדקה היא בחינת חסד, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סכה מ"ט:): 'אין הצדקה משתלמת אלא לפי חסד שבה', שנאמר: "זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד". ועל ידי בחינת החמשה חסדים על ידי זה מוסיפין ה, ונעשית מצדק צדקה: וכנגד זה נזכר בתורה חמש פעמים צדקה, כנגד החמשה חסדים שהוא בחינת צדקה כנ"ל: וזה בחינת (ישעיה מ"א): "מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו", 'מי העיר ממזרח', זה בחינת צדקה. בבחינת (שם מ"ג): "ממזרח אביא זרעך", בחינות (הושע יוד): "זרעו לכם לצדקה" וכו'. על ידי זה, "צדק יקראהו לרגלו". הינו, שעל ידי הצדקה, אזי הצדק קורא את הרגלין, שמעלין את הרגלין, מבחינת 'רגליה יורדות' וכו' כנ"ל: וזה בחינת (ישעיה נ"ח): "והלך לפניך צדקך", דהינו שהצדק יוכל לילך, הינו בחינת שמעלין הרגלין, שהם כלי ההליכה. וזה "והלך לפניך", 'לפניך' דיקא, כי מעלין את הכבוד והמלכות, אל אור הפנים כנ"ל:

</div>

4. When the malchus and the kavod fall to the azei panim, as above, then it is the aspect of justice (tzedek). [The letter] tzadik (צ) is yud nun (י נ), and the yud is the return of face from the nun, like this tz (צ), which is the aspect of malchus, the aspect of, “Before the sun His name shall continue” [Psalms 72:17] (Rashi: yinon, language of kingdom), that is, the aspect of the hastaras panim, that is, that the kavod has no face, as above. This is the aspect of the dalet (ד), that is, that the kavod and the malchus go and diminish, and fall to the other side (sitra achara), which are the azei panim, as above, [becoming] kuf (ק), that is, when the malchus and the kavod go and diminish, it is like a monkey (kof) before a man, that is, that the leg of the hei (ה) is lengthened, and becomes kuf (ק), that is, that it is lengthened from the leg downward, in the aspect of, “Her feet go down to death” [Proverbs 5:5], and they suck from her, for the kavod and the malchus fell among them, as above, and then it is the aspect of, “Her feet go down to death”. That is, the existence of the malchus of k’dusha must receive from them. Therefore, when Israel need to perform some forcefulness for the need of the existence of our holy religion, they must receive the power and the rule from the malchus of idolatry (malchus ha’akum).


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

ו ואזי, כשמעלין את הכבוד והמלכות, אזי יוצא הכבוד מן הסטרא אחרא, מבין העזי פנים הנ"ל, וחוזר הכבוד אל המביני מדע, הפך נפילת הכבוד אל העזי פנים, שהם נקראים, 'המה רעים לא ידעו הבין', ועכשו חוזר אל המביני מדע: ואזי, כשחוזר הכבוד אל המביני מדע. בתחלת ממשלתם, נעשה מחלקת. כי עקר יניקת האויבים, הוא מן המביני מדע, דהינו מן המח. בבחינת (דברים ל"ב): "מראש פרעות אויב", הינו שמן המח שבראש, משם נתגלין כל האויבים והשונאים. כי יש בהמח מותרות, שמן אלו המותרות שבמח יוצאין השערות, ומהם יונקים האויבים. והם יונקים עד שכלה כל המותרות שבמח, ואזי אין להם יניקה, ונופלים: וזה בחינת קריחת ראש זקנים, כי 'בסבי מחא שקיט ושכיך' (כמו שמובא באדרא רבא דף קכ"ח:), הינו שדעת הזקנים צח וצלול, ואין להם מותרות במח. ועל כן נופלים השערות, כי אין להם יניקה כנ"ל: ועל כן על ידי הפרוד שבין השונאים, על ידי זה יש להם אריכת זמן וקיום ביותר. כי הם יונקים עד שיכלה כל המותרות שבמח, ואזי כשיכלה המותרות, ויהיה הדעת צח וצלול, אזי יפלו, כי לא יהיה להם עוד יניקה. ועל ידי הפרוד שיש ביניהם, אין להם כח לינק הרבה, ויונקים מעט מעט. ועל כן על ידי זה מאריכין זמן יותר, עד שיגמרו לינק כל המותרות. אבל כשמתחברין השונאים יחד, אזי יונקים הרבה, ואזי יונקים במהרה כל המותרות ונופלים כנ"ל: וזה בחינת שערות קלועין שנמצאין בבני אדם, שקורין קאלטיניס, שהעולם חוששין לקצצם, רק שיפלו מאליהם. הינו כשיש הרבה מותרות במח, אזי מטבע בטבע האדם, שיצאו שערות קלועין. כדי שעל ידי קליעותן והתחברותם, יינקו ביותר ויקבלו, ויוכלו לינק כל המותרות הרבה שבמח. ועל כן אין נקצצין קדם זמנם, כי יוכלו להזיק להמח, על ידי שישאר בתוכו המותרות, על ידי שלא יהיה השערות קלועין לינק אותן: וזה בחינת 'מלמד שנתן בה בינה יתרה'. 'בינה יתרה', הינו בחינת מותרות המחין, שמשם יונקין השערות, שמשם יניקת האויבים כנ"ל: וזהו, 'וחד אמר מלמד שקלעה לחוה וכו', הינו הך ולא פליגי'. כי על ידי מותרות שבמח, שזה בחינת בינה יתרה כנ"ל, מזה בא שערות קלועין, בחינת שקלעה לחוה כנ"ל: [כי הכבוד הוא בחינת חוה. שהיא הצלע הנ"ל. שהיא בחינת (בראשית ג): "אם כל חי" כנ"ל]: וזה בחינת (שמואל א כ"ה): "ואת נפש איביך יקלענה בתוך כף הקלע", בחינת שערות קלועין הנ"ל, הינו בחינת התחברות השונאים שעל ידי זה הוא מפלתם כנ"ל:

</div>

5. It is necessary to raise the kavod and the malchus from them, and this is done through charity (tzedakah), in the aspect of, “Charity saves from death” [Proverbs 10:2] [see Zohar Chukat 113a], that is, through tzedakah, they raise and save it from the aspect of, “Her feet go down to death”, as above, and they make from tzedek (justice) tzedakah. For tzedakah is the aspect of five kindnesses (chamisha chasadim), for tzedakah is the aspect of kindness (chesed), as our Sages, may their memory be for blessing, said [Sukkah 49b]: Charity is rewarded only according to the kindness in it, as it is said, “Sow for yourselves for charity, reap according to kindness” [Hosea 10:12], [the letter] hei (ה), and it becomes from tzedek to tzedakah. Against this, tzedakah is mentioned in the Torah five times, against the five kindnesses, which is the aspect of tzedakah, as above. This is the aspect of, “Who aroused from the east, justice calls him to his feet” [Isaiah 41:2], who aroused from the east, this is the aspect of tzedakah, “From the east I will bring your seed” [Isaiah 43:5], the aspect of, “Sow for yourselves for charity”, as above. Through this, “justice calls him to his feet”, that is, through tzedakah, then the tzedek calls the feet, that is, they raise the feet, from the aspect of, “Her feet go down”, as above. This is the aspect of, “And your justice shall go before you” [Isaiah 58:8], that is, that the tzedek can go, that is, the aspect of raising the feet, which are the vessels of walking, and this is, “And shall go before you”, before you specifically, for they raise the kavod and the malchus to the light of the face (or hapanim), as above.

6. Then, when they raise the kavod and the malchus, then the kavod comes out from the sitra achara, from among the azei panim, as above, and the kavod returns to the understanding ones of knowledge (m’vinei mada), the opposite of the falling of the kavod to the azei panim, who are called, “They are evil shepherds who do not know understanding”. Now it returns to the m’vinei mada. Then, when the kavod returns to the m’vinei mada, at the beginning of their rule, a controversy (machloket) is made, for the main suckling of the enemies is from the m’vinei mada, that is, from the brain (mo’ach), as it is written, “From the head of the wild ones of the enemy” [Deuteronomy 32:42], that is, from the mo’ach in the head, from there all the enemies and haters are revealed. For there are in the mo’ach surpluses (motaros), from which the hairs (s’aros) come out, and from them the enemies suck. They suck until all the motaros in the mo’ach are finished, and then they have no suckling, and they fall. This is the aspect of the baldness of the head of the elders, for in the elders of the brain it is quiet and peaceful [as brought in Idra Rabba 128b], that is, the knowledge (da’as) of the elders is pure and clear, and they have no motaros in the mo’ach, and therefore the s’aros fall, for they have no suckling, as above. Through the separation between the haters, through this they have length of time and existence more, for they suck little by little, and therefore through this they lengthen time more until they finish sucking all the motaros. But when the haters join together, then they suck much, and then they suck quickly all the motaros and fall, as above. This is the aspect of braided hairs (s’aros k’lu’im) that are found in people, which they call kaltunis, that the world fears to cut them, only that they fall by themselves. That is, when there are many motaros in the mo’ach, then it is imprinted in the nature of man that s’aros k’lu’im come out, so that through their braiding and connection, they suck more, and receive and can suck all the many motaros in the mo’ach. Therefore, they are not cut before their time, for they can harm the mo’ach through that the motaros will remain in it, through that there will not be the s’aros k’lu’im to suck them. This is the aspect of, “Teaches that He gave her extra understanding”, that is, the aspect of motaros of the mo’ach, from which the s’aros suck, from which is the suckling of the enemies, as above. This is, “And one said, it teaches that He braided her for Chava”, that is, these do not disagree, for through the motaros in the mo’ach, which is the aspect of extra understanding (binah y’teirah), as above, from this come s’aros k’lu’im, the aspect of, “He braided her for Chava”, as above. [For the kavod is the aspect of Chava, who is the rib (tzela), as above, “Mother of all living” [Genesis 3:20], as above.] This is the aspect of, “And the soul of your enemies, He shall sling it in the hollow of the sling” [1 Samuel 25:29], the aspect of s’aros k’lu’im, as above, that is, the aspect of the connection of the haters, through which is their fall, as above.


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

ז ואזי, כשבא הכבוד חדש אל האדם, ומלבש בתוכו נפש דקדשה כנ"ל, צריך לראות להוליד את הנפש בנקל, בלי קשוי הולדה. כי הכבוד היא 'אם כל חי' כנ"ל, והנפש מלבשת בה כעבר במעי אמו. ולפעמים כשיש, חס ושלום, בחינת קשוי לילד, יכולין להסתלק שניהם, חס ושלום, האם והולד, דהינו הכבוד והנפש. או לפעמים נסתלק אחד מהם, חס ושלום, כפי ענין הקשוי לילד, וצריך לראות, להוליד בנקל בלא קשוי: ואחר כך כשנולד הנפש, צריך לגדל את הנפש. ושתי בחינות אלו, דהינו ההולדה והגדול. נעשין, על ידי יראה ואהבה, שהם בחינת שתי ידים, יד הגדולה ויד החזקה. כי ההולדה נעשית על ידי היראה, בבחינת (תהלים מ"ח): "רעדה אחזתם שם חיל כיולדה". ואחר שנולד, אזי מגדילין אותה על ידי האהבה, בבחינת (בראשית ב): "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם", הינו 'בהבראם', שהוא לאחר הבריאה וההולדה, אזי מגדלין אותה על ידי בחינת אברהם, שהוא בחינת אהבה, בחינת יד ימין. וזהו בהבראם באברהם כמובא (בראשית רבה פרשה י"ב), הינו כנ"ל: וזה בחינת (דברי הימים א כ"ט): "ואתה מושל בכל", הינו בחינת הממשלה והמלכות, בחינת מלך הכבוד הנ"ל, ששם מלבש הנפש. 'ובידך כח וגבורה, ובידך לגדל ולחזק לכל', הינו בחינת שתי הידים כנ"ל ובידך כח וגבורה, זה בחינת יד החזקה. ובידך לגדל ולחזק, זה בחינת יד הגדולה. שעל ידי בחינת שתי הידים אלו, מולידין ומגדלין הנפש המלבשת בהכבוד כנ"ל: וזה בחינת הצדקה שנותנין אצל 'ואתה מושל בכל' (כמו שמובא בכונות), כי על ידי הצדקה, מוציאין ומעלין את הכבוד והממשלה כנ"ל: וזה בחינת (איוב כ"ט): "כבודי חדש עמדי וקשתי בידי תחליף". הינו, כשמגיע כבוד חדש אל האדם, אזי צריך להחליף ולהעביר הקשוי, על ידי בחינת ידים הנ"ל. וזהו: "וקשתי בידי תחליף". שעל ידי הידים, חולפת ועוברת הקשוי לילד כנ"ל: וזה בחינת חלוף שם אקי"ק שהוא שם בוכ"ו, שהוא בגימטריא ידך, שעל ידו ההולדה כידוע: ועין בכונות של "ואתה מושל בכל":

</div>

7. Then, when a new kavod comes to the person, and clothed within it is a nefesh of k’dusha, as above, one must see to give birth to the nefesh easily, without the hardship of birth (keeshoy lailaid), for the kavod is the mother of all living, as above, and the nefesh is clothed in it like a fetus in its mother’s womb. Sometimes, when there is, G-d forbid, the aspect of difficulty giving birth, they can both depart, G-d forbid, the mother and the child, that is, the kavod and the nefesh, or sometimes one of them departs, G-d forbid, according to the matter of the difficulty giving birth. It is necessary to see to give birth easily without difficulty (keeshoy). After the nefesh is born, it is necessary to raise the nefesh. These two aspects, that is, the birth and the raising, are done through fear (yirah) and love (ahava), which are the aspect of the two hands, the great hand and the strong hand. For the birth is done through yirah, in the aspect of, “Trembling seized them there, pangs as of a woman in labor” [Psalms 48:7]. After it is born, then they raise it through ahava, in the aspect of, “These are the generations of the heavens and the earth when they were created” [Genesis 2:4], that is, when they were created, which is after the creation and the birth, then they raise it through the aspect of Avraham, who is the aspect of ahava, the aspect of the right hand, when they were created in Avraham [as brought in Bereishit Rabba, Parsha 12], that is, as above. This is the aspect of, “And You rule over all” [1 Chronicles 29:12], that is, the aspect of the rule and the malchus, the aspect of the king of glory, as above, where the nefesh is clothed. In Your hand is power and might, and in Your hand to make great and to strengthen all, that is, the aspect of the two hands, as above. In Your hand power and might, this is the aspect of the strong hand, and in Your hand to make great and to strengthen, this is the aspect of the great hand. Through the aspect of these two hands, they give birth and raise the nefesh that is clothed in the kavod, as above. This is the aspect of the tzedakah that they give with, “And You rule over all” [as brought in the intentions], for through tzedakah, they bring out and raise the kavod and the rule, as above. This is the aspect of, “My honor is new with me, and my bow in my hand is renewed” [Job 29:20], that is, when a new kavod reaches the person, then one must exchange and remove the difficulty, through the aspect of hands, as above. This is, “And my bow in my hand is renewed”, that through the hands, the difficulty giving birth passes and goes, as above. This is the aspect of the exchange of the name AKYK (אקיק), which is the name BOKU (בוכו), which is in gematria Your hand, through which is the birth, as known [see in the intentions of “And You rule over all”].


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

ח ולפעמים יש עיפות אל הנפש, על ידי שנתרחקה מאמה, דהינו הכבוד כנ"ל. וצריך להחיותה ולהבריאה, על ידי מים קרים, בבחינת (משלי כ"ה): "מים קרים על נפש עיפה". הינו כשמתפללין בלא לב, על ידי זה נתרחק הנפש מן הכבוד, בבחינת (ישעיה כ"ט): "בשפתיו כבדוני ולבו רחק" וכו'. כי כונת הלב זה בחינת הנפש, כמו שכתוב (תהלים כ"ה): "אליך ה' נפשי אשא" ופרוש רש"י: 'לבי אכון'. אבל כשהלב רחוק מדבורי התפלה, אזי הוא בחינת התרחקות הנפש, שהוא בחינת הלב, מן הכבוד, בבחינת: "בשפתיו כבדוני ולבו רחק". ואזי יש עיפות אל הנפש, וצריך להבריאה על ידי מים קרים כנ"ל: ומים קרים, מקבלין על ידי בחינת רעמים. ורעמים נעשין, על ידי מה שנותנין כבוד לזקן ששכח תלמודו, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ברכות ח:) 'הזהרו בזקן ששכח תלמודו', שצריך לזהר ולכבדו. ועל ידי זה נעשין רעמים, ומשם באים מים קרים להחיות הנפש כנ"ל: כי הרעמים נעשין, על ידי שיוצאין אדים וקיטורים חמים, ובאים בתוך הענן, ונתלהבים שם, ועל ידי זה נקרע הענן, ומזה נשמע קול הרעם. ופעלות הרעמים, שעל ידי זה נתחלקין המים של כל מקום ומקום, כפי הצריך להשקותו, במדה ובמשקל, כפי הראוי לפי המקום, בבחינת (תהלים ק"ד): "מקול רעמך יחפזון יעלו הרים ירדו בקעות אל מקום זה יסדת להם". כמו כן, כשנותנין כבוד לזקן ששכח תלמודו, והשכחה הוא בחינת עננין דמכסין על עינין, וכשנותנין לו כבוד, והכבוד הוא בחינת אש, בבחינת (שמות כ"ד): "וכבוד ה' כאש אכלת", והוא בא בתוך הענן, בבחינת (שם ט"ז): "וכבוד ה' נראה בענן", הינו בתוך בחינת העננין דמכסין על עינין, ואזי נקרע הענן, ומזה נעשין בחינת רעמים. בבחינת (תהלים כ"ט): "אל הכבוד הרעים ה' על מים רבים", שעל ידי הכבוד נעשין רעמים כנ"ל. ואזי יוצאין מים רבים, דהינו שנתגלה דעת הזקן, על ידי שנקרע הענן המכסה על העינין כנ"ל, בבחינת (ישעיה י"א): "כי מלאה הארץ דעה וכו' כמים לים מכסים", וזהו בחינת מים רבים הנ"ל. והם בחינת מים קרים, שעל ידן מחיין ומבריאים את הנפש כנ"ל: ועל ידי אלו הרעמים נתחלקין מימי הדעת לכל אחד ואחד כראוי לו, לפי מה שצריך לקבל מים קרים, להחיות את נפשו. וזה החלוק שבין הלומד מן הספר, לשומע מפי צדיקי אמת. כי כשלומד מן הספר, אינו יודע השעור שצריך ללמד להחיות נפשו. אבל כששומע מפי הצדיק, אזי משפיע לו בחינת מים קרים לפי הראוי לו, לפי מדרגתו, על ידי בחינת הרעמים כנ"ל: ואלו המים קרים מחיין ומתקנין את הנפש, שהיתה עיפה על ידי שנתרחקה מן הכבוד, על ידי שהתפלל בלא כונת הלב כנ"ל. כי הסתלקות החכמה מן הזקנים, הינו מבחינת זקן ששכח תלמודו הנ"ל, זה נעשה על ידי מה שמתפללין בלא לב, וכמו שכתוב (שם בישעיה כ"ט): "בשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני, לכן הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא, ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבניו תסתתר". ועל כן על ידי שנותנין כבוד לזקן ששכח תלמודו, שעל ידי זה חוזר ונתגלה חכמתו כנ"ל, על ידי בחינת הרעמים כנ"ל, נמצא שבזה בעצמו מתקן הפגם שגרם על ידי שהתפלל בלי כונת הלב, דהינו שגרם הסתלקות החכמה מן הזקנים כנ"ל, כי עכשו על ידי הכבוד שנותן להם, חוזר ונתגלה חכמתם כנ"ל. ועל כן, אזי על ידי זה בעצמו, יוצאין מים קרים, ומחיה את נפשו, שהיתה עיפה על ידי פגם התפלה כנ"ל: וזה בחינת (איוב ל"ז): "ירעם אל בקולו נפלאות", הינו שקול הרעמים מתקנין את בחינת הנפלאות שהוא בחינת הסתלקות החכמה מן הזקנים, כמו שכתוב: "הנני יוסיף להפליא הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו" וכו'. ועל ידי הרעמים נתתקנין, וחוזר ונתגלה חכמתם כנ"ל: ואזי, כשמחיין הנפש על ידי מים קרים הנ"ל, מחיין גם את העצמות. כי פגם הנפש הוא פגם העצמות, כמו שכתוב (תהלים ו): "כי נבהלו עצמי ונפשי נבהלה מאד". כי על ידי שאין מתפללין בכונת הלב, שעל ידי זה הוא עיפות הנפש, על ידי זה הוא פגם העצמות. כי צריך להתפלל להרגיש דבורי התפלה בכל עצמותיו. בבחינת (שם ל"ה): "כל עצמותי תאמרנה". ועל ידי המים קרים, שעל ידי זה מחיה הנפש, על ידי זה מחיה העצמות, בבחינת (איוב כ"א): "ומח עצמותיו ישקה". וזה בחינת (משלי כ"ה): "מים קרים על נפש עיפה, ושמועה טובה מארץ מרחק". 'שמועה טובה' זה בחינת קול הרעמים, שמשמיעין עצמן בטוב, שהם מתקנין התרחקות הנפש מן הכבוד, וזה בחינת 'שמועה טובה מארץ מרחק', שזהו בחינת מים קרים על נפש עיפה, שהם באים מן הרעמים, שהם בחינת 'שמועה טובה' כנ"ל: וזה בחינת (שם ט"ו): "שמועה טובה תדשן עצם", שעל ידי בחינת שמועה טובה, שהיא בחינת רעמים, שמשם בחינת מים קרים, שהם מחיין ומבריאין הנפש כנ"ל, על ידי זה נתתקנין ונתדשנין העצמות, בבחינת 'ומח עצמותיו ישקה' כנ"ל. וזה 'תדשן עצם' כנ"ל כי תקון הנפש הוא תקון העצמות כנ"ל: (מן תבת ואזי כשמחיין הנפש עד כאן, לא נכתב כראוי):

</div>

8. Sometimes there is weariness (ayeifus) to the nefesh through that it distanced from its mother, that is, the kavod, as above, and it is necessary to revive it and heal it through cold water (mayim karim), in the aspect of, “Cold water on a weary soul” [Proverbs 25:25]. That is, when they pray without heart (tefillah b’lo lev), through this the nefesh distances from the kavod, in the aspect of, “With his lips he honors Me but his heart is far” [Isaiah 29:13], for the intention of the heart (kavanas halev) is the aspect of the nefesh, as it is written, “To You Hashem I lift my soul” [Psalms 25:1], and Rashi’s explanation: My heart I intend. But when the heart is far from the words of tefillah, then it is the aspect of the distance of the nefesh, which is the aspect of the heart, from the kavod, in the aspect of, “With his lips he honors Me but his heart is far”. Then there is ayeifus to the nefesh, and it is necessary to heal it through mayim karim, as above. Mayim karim are received through the aspect of thunders (re’amim), and re’amim are made through what they give kavod to an elder who forgot his learning, as our Sages, may their memory be for blessing, said [Berachot 8b]: Be careful with an elder who forgot his learning, that one must be careful and honor him. Through this, re’amim are made, and from there come mayim karim to revive the nefesh, as above. For the re’amim are made through that hot vapors and steams come out and come into the cloud, and are inflamed there, and through this the cloud is torn, and from this the sound of the thunder is heard. The actions of the re’amim through this divide the waters of each place according to what is needed to water it, in measure and weight according to what is proper for the place, in the aspect of, “At the voice of Your thunder they hasten away, they go up mountains, go down valleys to the place You founded for them” [Psalms 104:7-8]. Similarly, when they give kavod to an elder who forgot his learning, and the forgetting is the aspect of clouds that cover the eyes, and when they give him kavod, and the kavod is the aspect of fire, in the aspect of, “And the glory of Hashem like a devouring fire” [Exodus 24:17], and it comes into the cloud, in the aspect of, “And the glory of Hashem appeared in the cloud” [Exodus 16:10], that is, within the aspect of the clouds that cover the eyes. Then the cloud is torn, and from this the aspect of re’amim are made, as it is written, “G-d of glory thunders, Hashem over many waters” [Psalms 29:3], that through the kavod, re’amim are made, as above. Then many waters (mayim rabim) come out, that is, the knowledge (da’as) of the elder is revealed through that the cloud that covers the eyes is torn, as above, in the aspect of, “For the earth shall be full of knowledge, as the waters cover the sea” [Isaiah 11:9], and this is the aspect of mayim rabim, as above. They are the aspect of mayim karim, through which they revive and heal the nefesh, as above. Through these re’amim, the waters of knowledge (meimei hada’as) are divided to each one as proper for him according to what he needs to receive mayim karim, to revive his nefesh. This is the difference between one who learns from a book and one who hears from the mouth of true tzadikim. For when he learns from a book, he does not know the measure he needs to learn to revive his nefesh, but when he hears from the mouth of the tzadik, then he influences him the aspect of mayim karim according to what is proper for him according to his level, through the aspect of the re’amim, as above. These mayim karim revive and rectify the nefesh that was weary through that it distanced from the kavod through that he prayed without kavanas halev, as above. For the departure of wisdom (chochmah) from the elders, that is, from the aspect of an elder who forgot his learning, as above, this is made through what they pray without heart. As it is written, “With his lips he honors Me but his heart is far from Me, therefore behold I will continue to wonder the people with wonder and wonder, and the wisdom of his wise men shall perish and the understanding of his understanding ones shall be hidden” [Isaiah 29:13-14]. Therefore, through that they give kavod to an elder who forgot his learning, through this his chochmah returns and is revealed, as above, through the aspect of the re’amim, as above. It is found that in this itself he rectifies the impairment that he caused through that he prayed without kavanas halev, that is, that he caused the departure of chochmah from the elders, as above. For now, through the kavod that he gives to them, their chochmah returns and is revealed, as above. Therefore, through this itself, mayim karim come out and revive his nefesh, that was weary through the impairment of tefillah, as above. This is the aspect of, “G-d thunders with His voice wonders” [Job 37:5], that is, the voice of the re’amim rectify the aspect of the wonders, which is the aspect of the departure of chochmah from the elders, as it is written, “Behold I will continue to wonder with wonder and wonder, and the wisdom of his wise men shall perish”, as above. Through the re’amim, they are rectified, and their chochmah returns and is revealed, as above. Then, when they revive the nefesh through mayim karim, as above, they revive also the bones, for the impairment of the nefesh is the impairment of the bones, as it is written, “For my bones are dismayed, and my soul is greatly dismayed” [Psalms 6:3-4]. For through that they do not pray with kavanas halev, through this is the ayeifus of the nefesh, through this is the impairment of the bones, for it is necessary to pray to feel the words of tefillah in all his bones, as it is written, “All my bones shall say” [Psalms 35:10]. Through the mayim karim, through this revives the nefesh, through this revives the bones, in the aspect of, “And from the marrow of his bones it shall be watered” [Job 21:24], “Cold water on a weary soul, and good news from a far land” [Proverbs 25:25]. Good news, this is the aspect of the voice of the re’amim that make themselves heard in good, that they rectify the distance of the nefesh from the kavod. This is the aspect of good news from a far land, that this is the aspect of mayim karim on a weary nefesh, that they come from the re’amim, which are the aspect of good news, as above. This is the aspect of, “Good news fattens the bone” [Proverbs 15:30], that through the aspect of good news, which is the aspect of re’amim, from there the aspect of mayim karim, which revive and heal the nefesh, as above, through this the bones are rectified and fattened, in the aspect of, “And from the marrow of his bones it shall be watered”, as above, and this fattens the bone, as above, for the rectification (tikkun) of the nefesh is the tikkun of the bones, as above. [From the word then when they revive the nefesh until here, it was not written properly.]


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

וזה בחינת (במדבר כ"ח) "וביום הבכורים", בחינת הלדת הנפש בלי קשוי לילד, בחינת (ירמיה ד): "צרה כמבכירה", שהוא בחינת קשוי לילד, וגם הוא בחינת גדול הנפש, בחינת (זכריה י"ב): "כהמיר על הבכור", שהוא צער הגדול. 'מקרא קדש', זה בחינת שהכבוד שהוא בחינת קדש, כמו שכתוב (שמות כ"ט): "ונקדש בכבודי", קורא את הרגלין, בבחינת 'צדק יקראהו לרגלו' כנ"ל: והשאר לא באר:

</div>

This is the aspect of, “And on the day of the first fruits” [Numbers 28:26], the aspect of the birth of the nefesh without difficulty giving birth, the aspect of, “Distress as of a firstborn” [Jeremiah 4:31], which is the aspect of difficulty giving birth. It is also the aspect of the raising of the nefesh, the aspect of, “As the mourning over a firstborn” [Zechariah 12:10], which is the pain of raising. Scripture of holiness (mikra kodesh), this is the aspect that the kavod, which is the aspect of kodesh, as it is written, “And I will be sanctified in My glory” [Exodus 29:43], calls the feet, in the aspect of, “Justice calls him to his feet”, as above (and the rest he did not explain).

[Note from the English translator: This elucidates how the nefesh, rooted in kavod, requires k’dusha to receive new kavod, avoiding desire for eating to preserve its face. Tzedakah raises kavod from the azei panim, and honoring an elder who forgot his learning revives the nefesh and bones through mayim karim, rectifying tefillah without heart.]



# Likutay Moharan, Volume 1, Torah 68

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/68/

# Likutay Moharan, Volume 1, Torah 68

<div dir="rtl">כל הנפשות תאבים ומתאוים לממון</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/68


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

כל הנפשות תאבים ומתאוים לממון. ולא לממון בלבד מתאוים ואוהבים אותו, אלא אפלו להאדם שיש לו הממון, דרך בני אדם למשך אליו ולאהב אותו, מחמת שיש לו ממון, כמו שאנו רואין בחוש, וכמו שכתוב (משלי י"ד): "ואוהבי עשיר רבים". וזה מחמת שהנפש באה ממקום עליון, שהממון בא ומשתלשל ומתהוה משם. כי בודאי התחלת המקום שמשתלשל משם הממון, הוא בודאי בחינת קדשה ושפע קדש. ואחר כך נתגשם למטה, כדרך ההשתלשלות, ונתהוה ממון. ועל כן הנפש תאבה לממון, מחמת שהנפש באה ממקום שהממון בא משם. אך צריך לבלי להתאוות להממון, כמבאר כבר כמה פעמים גדל גנות תאות ממון, רק להתאוות ולאהב המקום שהממון בא ומשתלשל משם כנ"ל. ובבחינה זו, 'רבי מכבד עשירים', כמו שאמרו רבותינו ז"ל(ערובין פ"ו). מחמת שיש להם ממון שהוא בא ממקום גבוה כנ"ל:

</div>

Likutay Moharan, Volume 1, Torah 68

All Souls Thirst and Desire for Wealth

All souls thirst and desire for wealth [Proverbs 14:20]

All nefashos (souls) thirst and desire for mamon (wealth). They not only desire and love mamon itself but even the person who possesses mamon, as it is the way of people to be drawn to him and love him because of his mamon, as we

see in reality, and

as it is written: “And the lovers of the rich are many” [Proverbs 14:20]. This is because the nefesh comes from a supernal place where mamon is drawn and formed. Certainly, the beginning of the place from which mamon is drawn is the aspect of k’dusha (holiness) and holy shefa (abundance). Afterward, it is materialized below, as is the way of the descent, and it is formed as mamon. Therefore, the nefesh thirsts for mamon because the nefesh comes from the place where mamon comes from.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

ודע, שראוי שכל ישראל יהיו להם ממון, אך יש מדה אחת שמפסדת ומאבדת מהם הממון. והיא מדה רעה מגנה, שקשה מאד להנצל ממנה. ואפלו אם ירצה אחד להנצל ממנה. ובפרט בשביל תאות הממון, כדי שלא תפסיד לו את הממון, עם כל זה המדה רעה הזאת מתגברת עליו בילדותו ובקטנותו, ועל ידי זה מפסדת ממנו הממון שהיה ראוי שיהיה לו: והמדה רעה ההיא הוא מדת הכעס, שעל ידי זה מפסיד ומאבד הממון הראוי לו. כי בבחינת שרש ההשתלשלות שמשתלשל הממון, ממקום שמשתלשל משם, הוא בחינה אחת עם הכעס ממש. ועל כן הבעל דבר כשרואה שמשתלשל ויורד שפע לאדם שיהיה לו ממון, אזי יורד ומזמין לו כעס, ועושה לו מבחינת ההשפעה והשתלשלות שיורד אליו שיהיה לו ממון, עושה לו ממנו כעס. כי הכעס הוא ממש בחינה אחת וענין אחד עם הממון, במקום שרש ההשתלשלות, ואין ביניהם שום הפרש. כי שניהם יורדים מגבורות, ונמשכין ממקום אחד ממש, בבחינת (איוב ל"ז): "מצפון זהב יאתה" וכתיב (ירמיה א): "מצפון תפתח הרעה" הינו בחינת כעס, כמו שכתוב (קהלת י"א): "והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך": כי הממון והעשירות היא בחינת חומה, כמו שכתוב (משלי י"ח): "הון עשיר קרית עזו וכחומה נשגבה" וכו'. והכעס הוא קלקול החומה, כמו שכתוב (שם כ"ה): "עיר פרוצה אין חומה איש אשר אין מעצר לרוחו". והבעל דבר כשרואה שיורד לאדם השתלשלות שפע של ממון, שהוא בחינת חומה כנ"ל, אזי הוא עושה לו מזה ההשתלשלות, כעס, שמזמין לו דבר לכעס, ונתקלקל בחינת החומה, על ידי הכעס כנ"ל. כי הכעס והממון הם בחינה אחת, בשרש ההשתלשלות כנ"ל. ועל כן בקל מהפך לו ההשתלשלות שפע של ממון, שהוא בחינת חומה, לכעס שהוא הפך החומה, ועושה לו מחומה חמה, שמהפך הממון לכעס כנ"ל. כי תחלת שרש השתלשלות הממון, הוא מקום שהנפש באה משם, בבחינת (דברים כ"ד): "ואליו הוא נושא את נפשו", הנאמר על ממון של שכיר יום, וכמו שכתוב (איכה ה): "בנפשנו נביא לחמנו", ועל כן הנפש מתאוה ותאב לו כנ"ל. ועל ידי כעס, מאבד נפשו, בבחינת (איוב י"ח): "טורף נפשו באפו", כמובא בזהר (תצוה דף קפ"ב):

</div>

However, one must not desire mamon, as the great vileness of the desire for mamon has been explained many times. Rather, one should desire and love the place from which mamon is drawn, as mentioned above. In this aspect, a rabbi honors the rich, as our Rabbis, may their memory be for blessing, said [Eruvin 86a]: Because they have mamon that comes from a high place. Know that it is fitting for all Israel to have mamon, but there is one attribute that destroys and loses mamon from them. This attribute is evil and contemptible, and it is very difficult to be saved from it, even if one wishes to be saved from it, especially for the sake of the desire for mamon so that it does not destroy his mamon. Nevertheless, this evil attribute overpowers him in his youth and in his smallness, and through this, it destroys the mamon that was fitting for him to have. This evil attribute is the attribute of ka’as (anger), through which he destroys and loses the mamon that was fitting for him. For in the aspect of the root of the descent from which mamon is drawn, it is an aspect that is literally one with ka’as. Therefore, the adversary, when it sees that shefa is drawn and descends to a person that he should have mamon, then it descends and prepares for him ka’as and makes for him from the aspect of the influence and descent that descends to him that he should have mamon, it makes for him ka’as. For ka’as is literally an aspect and matter that is one with mamon in the place of the root of the descent, and there is no difference between them, for both descend from gevuros (divine attributes of judgment) and are drawn from one place literally, in the aspect of: “From the north gold comes” [Job 37:22], and it is written: “From the north evil shall break forth” [Jeremiah 1:14], that is, the aspect of ka’as, as it is written: “And remove anger from your heart and put away evil from your flesh” [Ecclesiastes 11:10]. For mamon and richness are the aspect of a choma (wall), as it is written: “The wealth of the rich is his strong city, and like a high choma” [Proverbs 18:11], and: “A broken-down city without a choma is a man with no restraint over his spirit” [Proverbs 25:28]. When the adversary sees that the descent of shefa of mamon, which is the aspect of a choma, descends to a person, then it makes for him from this descent ka’as, which prepares for him a thing to cause anger, and the aspect of the choma is impaired through ka’as. For ka’as and mamon are an aspect that is one at the root of the descent. Therefore, it easily turns the descent of the shefa of mamon, which is the aspect of a choma, into ka’as, which is the opposite of a choma, and it makes from a חומה (choma, wall) a חמה (chema, wrath [root: ח-מ-ה]), which turns the mamon into ka’as. For the beginning of the root of the descent of mamon is the place where the nefesh comes from, in the aspect of: “And to him he lifts his soul” [Deuteronomy 24:15], said about the mamon of a day laborer, and as it is written: “With our soul we bring our bread” [Lamentations 5:9].


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

ודע, שאפלו אם כבר הגיע לו השפע, ונתהוה ממנה ממון, וכבר יש לו הממון, שהוא בחינת חומה כנ"ל. על כל זה, לפעמים הבעל דבר מגרה אותו בכעס גדול כל כך, עד שמפסיד ומאבד ממנו, אפלו הממון שיש לו כבר. אף שהיה ראוי שלא יוכל אז להפסיד לו הממון על ידי הכעס, מאחר שכבר נתהוה מהשתלשלות השפע ממון, ושוב אי אפשר להתהפך לכעס, ואדרבא הממון שיש לו, שהוא בחינת חומה, ראוי שיגן עליו שלא יוכל להפסיד לו ולהזמין לו כעס, שהוא הפך בחינת חומה. על כל זה, יש כח ביד הבעל דבר להתגבר על האדם בכעס גדול כל כך, שיפסיד ממנו אפלו הממון שיש לו כבר. כי כשהממון יורד לאדם, הוא בבחינת (תהלים קי"א): טרף נתן ליראיו. והוא מהפכו לכעס, ונעשה מזה טורף נפשו באפו כנ"ל. ה' ישמרנו ויצילנו ממדה המגנה הזאת אמן כן יהי רצון:

</div>

Therefore, the nefesh desires and thirsts for it. Through ka’as, he loses his nefesh, in the aspect of: “He tears his soul in his anger” [Job 18:4], as brought in the Zohar [Tetzaveh 182a]. Know that even if the shefa has already reached him, and mamon has been formed from it, and he already has mamon, which is the aspect of a choma, nevertheless, sometimes the adversary incites him with great ka’as so much that it destroys and loses from him even the mamon that he already has. Even though it was fitting that ka’as could not cause him to lose mamon through ka’as, since it has already been formed from the descent of shefa into mamon, and it can no longer be turned into ka’as, and on the contrary, the mamon that he has, which is the aspect of a choma, should protect him so that it cannot destroy it or prepare for him ka’as, which is the opposite of the aspect of a choma, nevertheless, the adversary has power in its hand to overpower the person with great ka’as so much that it destroys from him even the mamon that he already has. For when mamon descends to a person, it is in the aspect of: “Prey He gave to those who fear Him” [Psalms 111:5], and it is turned into ka’as, and it becomes from this: “He tears his soul in his anger”. May Hashem guard and save us from this contemptible attribute, amen, so may it be His will.



# Likutay Moharan, Volume 1, Torah 69

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/69/

# Likutay Moharan, Volume 1, Torah 69

<div dir="rtl">דע, שהגוזל את חברו ממון</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/69


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

דע, שהגוזל את חברו ממון, בזה הוא גוזל ממנו בנים, הינו שהגזלן נוטל מהנגזל בנים. כי עקר הממון של האדם, בא לו על ידי בת זוגו (עיין זוהר תזריע נב). כי על ידי אור נפשה, מזה בא לו הממון. הינו, על ידי שמתנוצץ ומתפשט אורות מאור נפשה, אלו האורות הם בחינת הממון. כי הממון הוא ממקום הנפש, כמבאר במקום אחר (לעיל בסי' נ"ט, ס"ח, ובלקו"ת סי' מ"ו.). ונפש היא בחינת נקבה כידוע בכתבי האר"י, כי היא הבחינה האחרונה מן נפש רוח נשמה. וכן כלל נפש רוח ונשמה שלה, הוא בחינת נפש נגדו. כי כלל המדרגה התחתונה היא בחינות נפש, בחינת נקבה, נגד מדרגה שלמעלה הימנה. על כן על ידי בחינת הנקבה בת זוגו, שהיא בחינת הנפש אצלו, על ידה בא לו הממון. כי עקר הממון תלוי בה, כמבאר במקום אחר כי היא בחינת רגלין, כמו שכתוב בזהר (וירא קי"ב:): "רגלי חסידיו ישמר" - 'דא אתתא'. וכתיב (דברים י"א): "ואת כל היקום אשר ברגליהם", 'זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו' (פסחים קי"ט). כי עקר הממון בא מבחינת נפש, בחינת נקבה, בחינת רגלין. וזה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (יבמות ס"ב:) 'השרוי בלא אשה שרוי בלא חומה', הינו בלא ממון. כי חומה היא בחינת הממון, כמו שכתוב (משלי י"ח): "הון עשיר קרית עזו וכחומה נשגבה" וכו'. ועל כן אמרו רבותינו, זכרונם לברכה (בבא מציעא נ"ט): 'אוקירו לנשיכו כי היכי דתתעתרו' (עיין תיקונא שבעין קכו): וכל אדם ואדם כאשר הוא בא לעולם, הוא בא עם בת זוגו המיחדת לו, ועם סכום ממון הקצוב לו, שיהיה לו בזה העולם. וכמה פרות, הינו בנים שיהיו לו בזה העולם. והם בחינת אילן וענפים ופרות. הינו, שאור נפשה הוא בחינת עקר האילן, שממנו יוצאים ומתפשטים ענפים, הינו התנוצצות והתפשטות אורה, הינו בחינת הממון כנ"ל, הוא בחינת ענפים של האילן. ועל הענפים אלו גדלים הפרות, הינו הבנים. נמצא כשאחד גוזל מחברו ממון, הוא גוזל ונוטל ממנו ענפים של האילן שלו, הינו התנוצצות אור נפשה, שמשם הממון כנ"ל. על כן, על ידי זה הוא גוזל ונוטל ממנו נפש בניו ובנותיו, שהם תלויים וגדלים ויונקים מאור הענף הזה, כי הם הם הפרות הגדלים על הענפים אלו, וכשנוטל הענף נוטל הפרות: וזה שכתוב (אסתר ה): "ויספר להם המן את כבוד עשרו, ורב בניו". כי זה תלוי בזה. וכמו שכתוב (איוב כ"א): "עתקו גם גברו חיל, זרעם נכון לפניהם וצאצאיהם לעיניהם". 'עתקו גם גברו חיל' - זה עשירות. על ידי זה 'זרעם נכון' וכו'. וזה שאמרו רחל ולאה, (בראשית ל"א): "כי כל העשר אשר הציל אלקים מאבינו לנו הוא ולבנינו". 'לנו ולבנינו' דיקא, כי עקר העשירות - על ידי האשה, ובה תלויים הבנים כנ"ל. כי האשה היא עקר בחינת האילן, והעשירות הם הענפים של האילן, והבנים הם הפרות הגדלים בענפים האלו כנ"ל. וזה סוד, שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (בבא קמא קי"ט): 'הגוזל את חברו כאלו גוזל ממנו נפש בניו ובנותיו':

</div>

Likutay Moharan, Volume 1, Torah 69

Whoever Steals Wealth from His Fellow, in This He Steals Children from Him

Whoever steals wealth from his fellow, in this he steals children from him

Know that whoever steals mamon (wealth) from his fellow [root: ג-ז-ל], in this he steals banim (children) from him, meaning the thief takes banim from the robbed. For the main mamon of a person comes through his wife [Zohar Tazria 52a], through the light of her nefesh (soul), from which mamon comes. The sparkling and spreading of lights from her nefesh is the aspect of mamon, for mamon comes from the place of the nefesh, as explained elsewhere [Likutay Moharan 59, 68; Likutay Torah 46]. The nefesh is the aspect of the female, as known in the writings of the Ari [Rabbi Isaac Luria], the last aspect of vital soul, spirit, and higher soul. The generality of her soul levels is the aspect of nefesh, female relative to the level above it. Thus, through the female, his wife, the aspect of nefesh, mamon comes, as it depends on her, being the aspect of feet, as in the Zohar [Vayeira 112b]: “And He will guard the feet of His pious ones” [I Samuel 2:9], this is the woman; “And all the possessions which are at their feet” [Deuteronomy 11:6], this is mamon that sustains him on his feet [Pesachim 119a]. For mamon is the aspect of feet, as in “The wealth of the rich is his strong city” [Proverbs 18:11]. Our Rabbis said [Bava Metzia 59a]: Honor your wives so that you become rich [Tikkunei Zohar 70, 126a]. Every person comes to the world with his specific wife, an allotted sum of mamon, and fruits, that is, banim, in the aspect of a tree, branches, and fruits. The light of her nefesh is the aspect of the main tree, from which branches come and spread, the sparkling of her light, the aspect of mamon, the branches of the tree. On these branches, fruits, that is, banim, grow. When one steals mamon, he steals the branches of the tree, the sparkling of her nefesh, from which mamon comes. Thus, he steals the nefesh of his banim and daughters, who depend, grow, and draw from the light of this branch, the fruits growing on these branches. Taking the branch takes the fruits. As in “And Haman told them of the glory of his riches, and the multitude of his sons” [Esther 5:11], for this depends on this. As in “They have moved, also gained power, their seed is established before them and their offspring before their eyes” [Job 21:8]; they have moved, gained power is wealth, through which their seed is established. As in “For all the wealth that G-d saved from our father is ours and our sons” [Genesis 31:16], ours and our sons specifically, for the main wealth is through the woman, and the banim depend on her, as she is the aspect of the tree, wealth the branches, and banim the fruits. If the robbed has no banim (children) yet, one can steal that he will not have them by stealing the branch.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

ודע, שאם זה הנגזל עדין לא היה לו בנים, יוכל לגזל ממנו שלא יהיה לו, על ידי שגוזל ונוטל הענף כנ"ל. ואפלו אם כבר יש להנגזל בנים, יוכל להזיק לו שימותו בניו, חס ושלום. כי אם עדין הבנים צריכין לאמן, הינו לענפים שלה, כמו שיש פרות שלא נגמרו כל צרכן, וצריכין לינק עוד מהענף. ועל כן כשזה נוטל הענף, הוא מזיק הפרות, הינו הבנים, הצריכים לינק עוד ולקבל מהענף, הינו מהתנוצצות אור אמן כנ"ל. והכל לפי הגזלה, והכל לפי האילן והענפים והפרות. כי יש כמה וכמה שנויים בין האילנות עצמן, ובין מהות ואיכות הענפים, ובין רבוי הענפים, וכן בין הפרות, בכלן יש שנויים רבים. כי יש אילן שיש לו ענפים רבים ופרות מעטים. וכן להפך. ענפים מעטים ופרות רבים. וכן בין מהות הענפים עצמן, יש אילן שיש לו ענף אחד, אבל הוא יקר מאד. ויש שיש לו עשרה ענפים, וכלם אינם שוים רק עשרה זהובים. כן יש כמה עניים שיש להם בנים רבים ואין ידו משגת אלא זוז אחד. הינו שכל הענפים שלו הם פחותים, ואינם רק בערך זהב אחד, או שיש ענפים מעטים ופחותים. וכן להפך, יש עשיר גדול, מחמת שהענף שלו הוא יקר מאד, או שיש לו ענפים רבים ויקרים, ועם כל זה יכול להיות שלא יהיו לו רק בנים מעטים, כנ"ל במשל האילנות. והנה נתפס למשל, אילן אחד עם שלשה ענפים, וכל ענף מיחד לו שראוי להוציא שני פרות, נמצא שראוי שיהיה לו ששה בנים. וכן נאמר למשל, שכל ענף הוא בבחינה וערך שיהיה לו מאה אדמים. נמצא שראוי להיות לו שלש מאות אדמים, משלשה ענפים הללו. נמצא אם גוזל ממנה מאה אדמים, הוא גוזל ונוטל ממנו ענף אחד, נמצא שנוטל ממנו שני בנים. אבל דע, שבזה יש חלוק גדול, אם הפרות ראויים לצאת מהענפים בזה אחר זה, נמצא שאף שזה גוזל ממנו ענף אחד, ונוטל ממנו שני בנים, אף על פי כן עדין ראויים לו להתקים יתר הבנים של הענפים הנשארים, כי לא הזיק בהנשארים, כי לא נטל מהם כלום. אבל אם היו ראויים לצאת בבת אחת, בבחינת (שמו"ר פ"א) 'ששה בכרס אחד', על כן אף שזה לא גזל ממנו כי אם מאה אדמים, שהם בחינת ערך ענף אחד של שני פרות, עם כל זה קלקל אור כלם, מאחר שכלם היו ראויים לצאת בבת אחת, וזה נטל וחסר מהם אורם, ואין להם שלמות, על כן יוכל להזיק לו באלו המאה אדמים לבד שנטל ממנו, לטל ממנו כל הבנים. וכן יש בענין זה כמה וכמה שנויים, לפי הגזלה, ולפי האילן, והענפים והפרות, במהותם וכמותם. והכלל, כי היא צריכה תמיד להשלים אורה. וכל זמן שאין לה שלמות, אי אפשר לה להוליד. ועקר שלמותה על ידי הממון, כי הוא בחינת התנוצצות אורה כנ"ל: וזה שכתוב (ישעיה א): "למדו היטב דרשו משפט אשרו חמוץ", שהפסוק מזהיר לעשות משפט ולחזק את הנגזל, להציל עשוק מיד עושקו, כדי להציל נפש בניו ובנותיו כנ"ל. וזה למדו היטב וכו', שמה שתעשו משפט, ותצילו גזול מיד גוזלו, על ידי זה תעשו טובה להבנים, שהם בחינת למודי ה', כמה שכתוב (שם נ"ד): "וכל בניך למודי ה'". וזה 'למדו היטב', שההטבה תהיה להבנים, שהם בחינת 'למודי ה''. וזה סוד כונת הגמרא, (בבא קמא קג) 'הגוזל את חברו שוה פרוטה יוליכנו אחריו אפלו למדי'. והוא פליאה נשגבה מאד, למה תפסו מדי דוקא. אך דע, שהגמרא היא נעלמת ונסתרת מאד, וזה כונתם האמת. הגוזל וכו' יוליכנו אחריו אפלו למדי, הינו למודי ה', הינו הבנים. שצריך להחזיר לו אפלו הבנים שגזל ממנו על ידי שגזל את ממונו. וזה למדי, בחינת למודי ה' הנ"ל:

</div>

Even if he has banim, it can harm them to die, chas v’shalom [G-d forbid], if they still need their mother, that is, her branches, like fruits not yet complete, needing to draw from the branch. Thus, taking the branch harms the fruits, the banim, who need to draw from the branch, the sparkling of their mother’s light. It depends on the theft, the tree, branches, and fruits, as there are many variations among trees, the nature and quality of branches, and their number. Some trees have many branches but few fruits, or few branches but many fruits. Some have one precious branch, others ten worth only ten gold coins. Some poor people have many banim but only one coin, as their branches are inferior, worth one gold. Others have few, inferior branches. A great rich person may have a precious branch or many precious branches, yet few banim. For example, a tree with three branches, each specific to produce two fruits, should yield six banim. If each branch is worth one hundred red coins, it should yield three hundred. If one steals one hundred red coins, he steals one branch, taking two banim. If the fruits emerge one after another, stealing one branch takes two banim, but the remaining banim of other branches remain unharmed. But if they emerge all at once, as in [Exodus Rabbah 1], six in one womb, stealing one hundred red coins, the value of one branch for two fruits, damages the light of all, as they were to emerge together, leaving them without completeness, harming all banim. There are many variations depending on the theft, tree, branches, and fruits. She always needs to complete her light. Without completeness, she cannot give birth. The main completeness is through mamon, the aspect of her sparkling light. As in “Learn to do good, seek justice, strengthen the robbed” [Isaiah 1:17], urging to do justice, strengthen the robbed, and save the oppressed from the oppressor to save the nefesh of his banim and daughters. This is learn to do good, for doing justice and saving the robbed from the robber benefits the banim, the aspect of teachings of Hashem, as in “And all your sons are taught of Hashem” [Isaiah 54:13]. [Bava Kama 103a]: One who steals from his fellow worth a small coin must pursue him even to מדי [Media]. It is a great wonder why מדי [Media] specifically.


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

ודע, שלפעמים אף שנוטל ממנו ממון, עם כל זה לא יזיק לבניו, ולא יחסר אור נפשה. כי ברוחניות הנפש מרגשת הכאב והצער הגדול שיש לה, כשזה הגזלן שהוא כמו רוצח נפשות ממש, בא לחסר אורה, ולגזל נפש בניה. ועל כן היא מצמצמת אורה, וממשכת ומכוצת עצמה, ומקבצת לעצמה חלקי נפשה, כדי שזה הגזלן לא יוכל לינק ממנה, ולחסר אורה. עד שלפעמים לא יוכל הגזלן להתגבר עליה לקבל מאורה, ואף שגזל ונטל הממון ממנו, עם כל זה כבר התגברה הנפש, וצמצמה ומשכה וקבצה אורה, ולא הניחה לקבל מאורה. וזה הממון שלקח הגזלן, אינו ממון כלל, רק עפרא בעלמא, מאחר שאין בו אור כלל. והממון הזה הוא בבחינת (איוב כ"ח): "עפרות זהב", בבחינת (דברי הימים ב ט): "אין כסף נחשב", מחמת שאין בהכסף והזהב שום אור, כי התגברה ולא הניחה לקבל מאורה. וכמו שיש דגמתו בעולם הזה, כי יש אילנות במדינת אונגרין, שכשאדם בא לטלם, הם ממשיכין ומקטינים עצמן, ואינם מניחים לטל אותם: וזה בחינת קדושין, כי כשאין שלמות בדבר, יש שם אחיזת הסטרא אחרא והקלפות. והנפש בחינת נוקבא, היא בין הקלפות. כי היא מתפזרת ונדחת ביניהם תמיד, בבחינת (משלי ה): "רגליה יורדות מות". ועל כן כשהיא רואה זה הכסף או שוה כסף, שהוא בחינת שלמות אורה כנ"ל, ביד זה האיש שבא לקדש אותה, ולהשלימה, על ידי זה תאבה אליו ונכספת לו, שהוא ישלים אורה, ויקבץ נדחיה מבין הקלפות, להוציא רגליה ממות. וזה בחינת קדושין בכסף, כי על ידי שנשלם אורה על ידי הכסף, ואין בה חסרון, על ידי זה היא מתקדשת מטמאתה, ויוצאה מבין הקלפות. ועל כן היא מקדשת ונקנית אליו על ידי הכסף הזה, כי הכסף הוא שלמות אור האשה כנ"ל. וזה לשון קדושין, שמתקדשת ומזמנת עצמה לצאת מן הטמאה, ולקבל קדשה על ידו: ובכל המשא ומתן שהוא נושא ונותן ומרויח, הוא משלים אורה בזה, ומקבץ נדחיה. כי הוא צריך להשלים אורה תמיד, כי הוא בחינת הנקת האילן והענפים והפרות, שעל ידי שהוא מיניקם ומשלימם, על ידי זה האילן מגדל ענפים, הינו שמתנוצץ אורה, והענפים עושים פרות כנ"ל. וזה שנותן לה כתבה תכף אחר הקדושין, ומבטיח לה בכתבה, 'ואנא אפלח ואוקיר ואוזין ואפרנס יתך', שמבטיח לה להשלים אורה תמיד, על ידי הממון כנ"ל:

</div>

The Gemara is hidden and concealed. Their true intention: the thief must pursue him even to מדי [Media], that is, the teachings of Hashem [wordplay: מדי akin to למודי ה'], the banim he must return, even those stolen by stealing his mamon. This is the aspect of teachings of Hashem. Sometimes, though he takes mamon, he does not harm the banim, and her nefesh is not lacking. In spirituality, the nefesh feels great pain and sorrow when the thief, like a murderer of souls, comes to diminish her light and steal the nefesh of her banim. Thus, she contracts her light, draws, and gathers her soul’s parts so the thief cannot draw or diminish her nefesh. Sometimes, the thief cannot overpower to receive her nefesh. Though he stole the mamon, the nefesh overpowered, contracted, and gathered her light, not allowing reception. This mamon is not wealth at all, only dust in the world, as it has no light, as in “Dust of gold” [Job 28:6], “Silver is not considered” [II Chronicles 9:20], as the silver and gold have no light of nefesh. This is the aspect of kiddushin (betrothal, sanctification ceremony). Without completeness, there is a hold of the other side and klipos (spiritual impurities). The nefesh, the female aspect, is among the klipos, scattered and thrust among them, as in “Her feet go down to death” [Proverbs 5:5]. Seeing the silver or its worth, the aspect of her light’s completeness, in the hands of the man who comes to betroth her, she yearns to complete her light and gather her scattered ones from the klipos, to take her feet from death. This is the aspect of kiddushin with silver, as her light is completed, without lack, sanctified from impurity, exiting the klipos, acquired through this silver, the completeness of her light.


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

וזה בחינת ירשה ששיך לבנים. כי כשהפרות יוצאין. לפעמים עדין צריכים לענפיהם לינק מהם כנ"ל. ועל כן כשנפטר, ואינם יכולים לינק עוד, כי נפסק הנקת האילן, על כן הם מקבלים ויורשים הממון השיך להם, להשלים אורם, והיא מקבלת השאר מה שראוי לה לאורה, וזה בחינת הכתבה שנוטלת: ולפעמים אין צריכין הבנים לקבל עוד אור מהענפים ואף על פי כן נוטלים ירשה זהו מבחינה אחרת, כי כשהבנים יוצאים לעולם, יוצא תכף עמהם בת זוגם, וממונם, ובניהם, הינו, האילן והענפים והפרות, והאב מקבץ אורם. ועל כן אפשר שיהיה גם כן לאב ממון בשביל בניו, על ידי שמקבץ חלקי אור שלהם. ועל כן לפעמים הם נוטלים ירשה, אף שאינם צריכים לאמן, לקבל אור מענפיה, אבל הם נוטלים ממון שלהם, שקבץ אביהם על ידם מחלקי אור שלהם. ובאמת לא היה ראוי לחלק הירשה בשוה, כי בודאי אינו שוה חלקי אורם. אבל אי אפשר למסר משפט זה לבית דין שלמטה, כי אין יודע חלוקים אלו, כי אם היודע תעלומות, והוא באמת מסדר אחר כך כראוי, ונוטל מזה ונותן לזה:

</div>

This is the term kiddushin: she consecrates herself to depart from impurity and receive sanctity through him. In all his dealings and profits, he completes her light and gathers her scattered sparks, always completing her light, the aspect of nourishing the tree, branches, and fruits [soul structure: tree as core soul, branches as wealth, fruits as children]. By nurturing them, the tree grows branches, her light sparkles, and the branches produce fruits. Thus, he gives her a ksuba (marriage contract) immediately after kiddushin, promising, I will work, honor, sustain, and provide for you, ensuring he completes her light through mamon. This is the aspect of inheritance for the banim. When fruits emerge, they sometimes need to draw from their branches.


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

ודע, שעל ידי זה שגוזל את חברו הוא בא להרהורים. כי בודאי הוא מתדבק ונכסף לאשת חברו שגזלו, על ידי הממון שנטל ממנו, שהוא אור נפשה כנ"ל. וכן היא מהרהרת אחריו, על ידי שמשך אותה אליו, על ידי שמשך לעצמו אור נפשה. ועל כן אמרו רז"ל (סנהדרין פ"א) 'היורד לאמנות חברו, כאלו בא על אשת איש', שנאמר: "ואת אשת רעהו לא טמא" וכו'. כי הוא בא ומטמא ממש אשת רעהו, על ידי הגזלה כנ"ל. ולפעמים, יאבד הגזלן בת זוג שלו על ידי הגזלה. כי מאחר שנתן עינו בממון חברו, הינו באור בת זוגו, אם כן הוא ממאס בשלו, ופונה את עצמו משלו, ואינו רוצה בחלקו, בממון שלו, באור בת זוג שלו, על כן היא גם היא פונה את עצמה ממנו, ומתרחקת ממנו, כמו שהוא התרחק את עצמו, ופנה ממנה. וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ירושלמי ברכות פרק ט) 'משל לאשה שהיא ממתנת לאיש, כל זמן שהיה בדעתו להנשא לה, היתה יושבת וממתנת לו, כיון שהפליג את דעתו ממנה, אף היא הלכה ונשאת לאחר. על כן אם אין להגזלן אשה, יוכל לאבד בת זוג שלו: וגם יוכל הגזלן לפעמים לגזל מחברו, אפלו הבת זוג של הנגזל. והכל לפי תקף וחזק תאותו וחשקו והתגברותו על ממון חברו בהרהור ובמעשה, עד שאפשר שיתגבר ויקח גם בת זוג של חברו הנגזל. כי מאחר שהתגבר וגזל ממון חברו, שהוא אור נפש בת זוגו כנ"ל, על כן לפעמים נמשכת היא בעצמה גם כן אחר הממון שגזל זה הגזלן מבעלה. ועל כן לפעמים הגזלן גוזל גם אשת חברו, על ידי הממון שגזל ממנו בידים, או על ידי חמדה. כי דע, כי גם על ידי חמדה ותאוה והשתוקקות שיש לו לממון חברו, גם על ידי זה יוכל לגזלו, כי המחשבה יש לה תקף גדול, כמבאר במקום אחר (ובשיחות הר"ן סימן ח' וסימן ס"ב). ועל כן יוכל להיות שיהיה להאדם ממון גזלה, אף שלא גזל כלום בידים. וזהו האסור הלאו החמור שבעשרת הדברות, לא תחמד, כי החמדה בעצמה הוא אסור חמור מאד רחמנא לצלן, כי יש כח בהחמדה לגזל ממנו ממונו, ונפש בניו ובנותיו כנ"ל. ועל כן יש אסור אפלו במחשבה לשלח יד בפקדון, כמו ששנינו בבבא מציעא (דף מ"ג:): 'החושב לשלח יד בפקדון'. כי הפלגתא היא רק אם חיב על זה, כמו השולח יד ממש, אבל אסור יש בודאי לכלי עלמא, כנ"ל.

</div>

When he passes, and they cannot draw from the tree’s nourishment, they receive and inherit the mamon designated to complete their light. She receives the remainder, fitting for her light, the aspect of the ksuba. Sometimes, the banim no longer need light from the branches, yet they inherit due to another aspect: when banim come to the world, their soulmate, mamon, and banim, that is, tree, branches, and fruits, emerge with them. The father gathers their light, having mamon for his banim by gathering their light portions. Thus, they sometimes take their mamon that their father gathered from their light. In truth, the inheritance should not be divided equally, as their light portions differ, but this judgment cannot be entrusted to a human court, as only the Knower of Secrets discerns these distinctions and arranges it properly, taking from one and giving to another. Stealing from his fellow brings improper thoughts, as he cleaves and desires the fellow’s wife through the mamon he took, her light of nefesh. Likewise, she thinks of him, drawn because he took her nefesh. As in [Sanhedrin 81a]: One who engages in another’s trade is as if he violated a married woman, as in “He has not defiled his neighbor’s wife” [Leviticus 18:20], for through theft, he truly defiles his neighbor’s wife. Sometimes, the thief loses his soulmate through theft. By setting his eye on his fellow’s mamon, her light of nefesh, he rejects his own, turning from his portion, his mamon, the light of his soulmate’s nefesh. Thus, she turns and distances from him, as he distanced himself. As in [Yerushalmi Berachos 9]: Like a woman waiting for a man as long as he intends to marry her; when he turns his mind, she marries another. Thus, a thief without a wife may lose his soulmate or even steal his fellow’s, depending on the strength of his desire and actions.


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

והנה, לפעמים הגזלן הוא בבחינת ממאס באשת נעורים, וחומד אשת חברו כנ"ל. ולפעמים רוצה בשניהם, שרוצה את ממונו, וחפץ גם בשל חברו. וזה בחינת 'מכניס צרה בתוך ביתו'. והנביא הזהיר על זה, כמו שכתוב (מלאכי ב): "ובאשת נעוריך אל תבגד, כי שנא שלח". הכונה, אם אין די לך בחלקך, ואתה שונא את ממונך, שאינו מספיק לך, על כן שלח. הינו שתעשה תקנה לזה, שתתן צדקה. שהיא בחינות שלח, כמו שכתוב (קהלת י"א): "שלח לחמך על פני המים", כמה שאמרו רז"ל (גטין ז.): 'אם רואה אדם שמזונותיו מצמצמין, יעשה מהם צדקה'. כי מה שמזונותיו מצמצמין, הוא מחמת התגברות הקלפות על הנפש, בחינת נוקבא, בבחינת: "רגליה יורדות מות" ועל ידי שמתגברים הקלפות עליה, הם יונקים ממנה ומחסרים אורה, ועל ידי זה אין לו ממון. אבל על ידי צדקה, הוא מוציאה מבין הקלפות. כי: "צדקה תציל ממות" (משלי י), הינו ממה שהיה מקדם "רגליה יורדות מות". ועל כן, על ידי צדקה יוכל לתקן ממונו, בחינות אשת נעוריו, ולא לבגד בה, וזה, כי שנא שלח:

</div>

By overpowering and stealing his fellow’s mamon, her light of nefesh, she may be drawn after the mamon stolen, so the thief steals his fellow’s wife through mamon stolen by hand or through chemda (coveting). Even through chemda, desire, and longing for his fellow’s mamon, he can steal, as thought has great strength, as explained elsewhere [Likutay Moharan 193; Sichos HaRan 8, 62]. Thus, one may have stolen mamon without stealing by hand. This is the severe negative commandment in the Ten Commandments, “You shall not covet” [Exodus 20:14], for chemda is a severe prohibition, Heaven save us, as it has power to steal mamon and the nefesh of his banim and daughters. Thus, there is a prohibition even in thought to extend a hand to a deposit, as in [Bava Metzia 43b]: One who thinks to extend a hand to a deposit—the dispute is only if he is liable as if he actually did so, but the prohibition is certain. Sometimes, the thief is in the aspect of rejecting his youthful wife and coveting his fellow’s wife through chemda.


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

ודע, שעל ידי צדקה יוכל לתקן ממון גזלה שיש לו, הינו שגזלו על ידי חמדה. כי גזלה ממש אין לה תקון עד שישיב את הגזלה, וכן אם גזל את הרבים, צריך לעשות בהממון שגזל, צרכי רבים. אבל אם יש לו ממון גזלה על ידי חמדה כנ"ל, זה יכול לתקן על ידי צדקה, שעל ידי צדקה יתקים כך. הינו שיתקים אצלו ממונו, אף שהיא של גזלה על ידי החמדה: וזה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (קדושין עא) על פסוק (מלאכי ג): "וישב מצרף ומטהר כסף וטהר את בני לוי וזקק אתם כזהב וככסף והיו לה' מגישי מנחה בצדקה", צדקה עשה הקדוש ברוך הוא על משפחה שנטמעה נטמעה. הינו, שעל ידי צדקה נתתקן הגזלה, שהוא בחינות משפחה שנטמעה, כי הוא בחינת גוזל נפש בניו ובנותיו ונוטל אשת חברו כנ"ל, על כן הוא בחינת משפחה של תערובות. ועל ידי צדקה, נתתקן שיתקים כך, כמו שאמרו 'משפחה שנטמעה נטמעה'. וזה: "וישב מצרף ומטהר כסף וזקק אתם כזהב וככסף", הינו שיצרף ויזקק הכסף והזהב שהוא של גזלה כנ"ל, שהוא בחינת משפחה שנטמעה כנ"ל:

</div>

Sometimes, he desires both, wanting his mamon and his fellow’s, the aspect of bringing a rival into his house. As in “And with the wife of your youth do not betray, for He hates sending away” [Malachi 2:15-16], meaning if your portion is insufficient and you hate your mamon, send, that is, make a remedy by giving tzedaka (charity), the aspect of sending, as in “Send your bread upon the waters” [Ecclesiastes 11:1]. As our Rabbis said [Gittin 7b]: If one sees his sustenance diminished, he should give tzedaka. Diminished sustenance is due to the strengthening of the klipos over the nefesh, the female aspect, as in “Her feet go down to death” [Proverbs 5:5]. The klipos draw and diminish her light, causing lack of mamon. Through tzedaka, he extracts her from the klipos, as “Tzedaka saves from death” [Proverbs 10:2], from her feet go down to death.


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

וזה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה(קדושין ע): 'הנושא אשה לשם ממון הוין לה בנים שאינם מהגנים'. כי כשנשאה לשם ממון, ופונה עצמו להממון, הוא שוטה וכסיל. כי "לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו" (קהלת י), (עיין מ"ר במדבר פ' כ"ב). הינו שהחכם כשנושא אשה הוא פונה לימינו, הינו להתורה, שהוא בחינת ימין, כמו שכתוב (דברים ל"ג): "מימינו אש דת למו". הינו, שנושא אשה בשביל התורה, כדי שילמד תורה בטהרה, כמו שאמרו רז"ל (מנחות ק"י): 'הלומד תורה בטהרה נושא אשה' וכו'. אבל 'לב כסיל לשמאלו', שנושא אשה בשביל ממון, שהוא בחינת שמאל, כמו שכתוב (משלי ג) "בשמאלו עשר וכבוד". ונמצא כשנושא לשם ממון הוא כסיל, ופוגם ואובד דעתו, ועל כן הוין לה בנים שאינם מהגנים, מאחר שפגם הדעת שמשם באים הבנים:

</div>

Thus, through tzedaka, he repairs his mamon, the female aspect, without betrayal. Through tzedaka, he repairs stolen mamon from chemda, as actual theft has no repair until returned. If he stole from the public, he must use the mamon for public needs. But stolen mamon through chemda is repaired through tzedaka, sustaining his mamon. As our Rabbis said [Kiddushin 71a] on “He will sit as a refiner and purifier of silver, purify the sons of Levi, refine them as gold and silver, and they will be for Hashem presenters of an offering in righteousness” [Malachi 3:3]: tzedaka is an act of the Holy One, Blessed be He, for a mixed family.


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

ודע, שעל ידי שפונה עצמו להממון, מזה נעשים שונאים. כי עקר התגברות השנאה, הוא בא מבלבול ועכירת המח. כי אהבה תלויה בדעת ושכל, וכמו שכתוב (איוב ל"ט): "תקשיח בניה ללא לה, כי השה אלוק חכמה". הינו, שאין לה אהבה על בניה, זה בא מחמת שאין לה חכמה. ועל כן כשיש לו עכירת המח, מזה יונקים ומתגברים השונאים. וכפי הבלבול והעכירות של המח על ידי תאות ממון, כן התגברות השונאים. ולפעמים נעשים מזה שונאי חנם, כי לפי תאותו ופניתו לממון, כן נעשה כסיל, וכן נתעכר מחו, וכן מתגברים השונאים. וכל זמן שהעכירות בתוך המח, אזי השונאים המתגברים משם, הינו מהעכירות המח, הם גם כן שונאים בדעת ובמח, שיש להם טעם על שנאתם, אף שהדעת הזה הוא בחינות עכירות המח, כי עקר השנאה הוא רק מעכירת המח, עם כל זה יש להם על כל פנים טעם על שנאתם, מאחר שהעכירות עדין בתוך המח. אבל דע, שלפעמים חושק כל כך לממון, ונעשה כל כך כסיל, עד שאין המח יכול לסבל כלל העכירות, עד שיוצא בבחינות שערות, כי שערות הם מותרי מחין כידוע. ואז גם השונאים הבאים משם, הינו מהעכירות הזאת, מבחינת מותרי מחין, מבחינת שערות, הם שונאי חנם. כי אין להם שום טעם על שנאתם, מאחר שאינם באים אפלו מהעכירות שבתוך המח, רק ממותרי מחין, מבחינת שערות. על כן אין להם שום טעם ודעת, אפלו של עכירת מח, על שנאתם, והם רק שונאי חנם וזה בחינות (תהלים ס"ט): "רבו משערות ראשי שונאי חנם", כי שונאי חנם באים מבחינת שערות, מותרי מחין כנ"ל: אבל החכם, אף שיש לו גם כן מותרי מחין, בחינת שערות, דע, שהחכם, בחינות מותרי מחין ושערות שלו, הם בחינת שער בימין על השין. שמותרי מחין שלו, הם בחינת שערים, שפותח בהם שערי החכמה והמדע לעבודת השם יתברך. כי מחמת שמחו בעצמו, אי אפשר להעולם לסבלו לקבל מאורו, הוא צריך להתלבש ולהתכסות עצמו, ולהשפיל עצמו לדברים קטנים ונמוכים, כדי שיוכלו העולם לקבל ממנו, כדי שיפתח להם שערי החכמה והמדע לקרבם להשם יתברך. בבחינת (משלי י"ד): "שחו רעים לפני טובים, ורשעים על שערי צדיק". שכדי לשחות ולהכניע הרעים לפני הטובים, צריך להביא הרשעים על שערי צדיק כנ"ל. וזהו אצל הצדיק, בחינת מותרי מחין, בחינת שערות. נמצא שהשערות של החכם, הם בחינת שער בימין. אבל אצל הרשע הכסיל, הם שערות ממש בשמאל. וזה בחינת: "לב חכם לימינו, ולב כסיל לשמאלו. ועל כן אמרו רז"ל (שם בקדושין ע): 'הנושא אשה שאינה הוגנת לו, אליהו כופתו' כו'. כי כשנושא אשה שאינה הוגנת לו, בודאי אינו מתרצה בחלקו, בממונו באשת נעוריו, ובוחר במה שאינו שלו, שאינה הגונה לו. ועל ידי זה הוא בחינת מותרות, בחינת שערות כנ"ל, על כן אליהו ממנה על זה לענשו. כי הוא "בעל שער" (מלכים ב א), שממנה על זה, על בחינת שערות, לעשות בהם דין. ועל כן אמרו רז"ל (שם) 'אליהו כופתו, והקדוש ברוך הוא רוצעו'. זה בחינת מחין, ובחינת מותרי מחין. 'כופתו', בחינת מחין, בחינת תפלין, בחינת (שיר השירים ז): "מלך אסור ברהטים", ברהטי מחין, שהם בחינת תפלין כמובא (בתקו"ז תיקון ו'. ובתי' ו' שבסוף התיקונים). 'רוצעו', זה בחינת מותרי מחין, בחינת רצועות, שהן בחינת מותרי מחין:

</div>

Through tzedaka, theft, the aspect of a mixed family, stealing the nefesh of banim and taking his fellow’s wife, is repaired, sustaining it thus. Our Rabbis said [Kiddushin 70a]: One who marries a woman for mamon has improper banim. Marrying for mamon, turning to it, he is a fool, as in “The heart of the wise is to his right, and the heart of the fool to his left” [Ecclesiastes 10:2; Bereishis Rabbah 22]. The wise man, marrying a woman, turns to the right, the aspect of Torah, as in “From His right hand, a fiery law for them” [Deuteronomy 33:2], to learn Torah in purity [Menachos 110a]. But the fool’s heart to the left, marrying for mamon, the aspect of the left, as in “In her left hand, wealth and honor” [Proverbs 3:16]. Marrying for mamon, he is a fool, damaging his knowledge, producing improper banim. Turning to mamon causes enemies, as hatred’s strengthening comes from confusion and turbidity of the mind. Love depends on knowledge, as in “She is harsh to her children not hers, for G-d has withheld wisdom” [Job 39:16]. Lack of love for her banim is from lack of wisdom. With turbidity of the mind, enemies draw and strengthen. According to the desire for mamon, enemies grow. Sometimes, sonei chinam (baseless enemies) arise, as through desire for mamon, he becomes a fool, his mind turbid, strengthening enemies. While turbidity is in the mind, enemies have knowledge and thought with a reason for hatred, though from turbidity. Hatred stems from a turbid mind, yet they have a reason. Sometimes, one desires mamon so much, becoming a fool, that the mind cannot tolerate turbidity, exiting as hairs, the aspect of motrei mochin (excess of mind). Enemies from this, hairs, are sonei chinam, with no reason for hatred, coming from motrei mochin, not turbidity, as in “More than the hairs of my head are my baseless enemies” [Psalms 69:5]. But the wise, though having motrei mochin, hairs, his are the aspect of gates on the right, opening gates of wisdom and knowledge for service of Hashem Blessed. As his mind is too great for the world to tolerate, he must humble himself to small things so the world can receive from him, as in “The wicked bow before the good, and the evil at the gates of the righteous” [Proverbs 14:19]. One who marries a woman not fitting for him, Elijah binds him [Kiddushin 70a], as he is not satisfied with his mamon or wife, choosing what is not his, the aspect of hairs, the aspect of motrei mochin. Thus, Elijah, the man of hair [II Kings 1:8], executes judgment, as in “The king is bound in the channels” [Song of Songs 7:6], channels of mind, the aspect of tefilin (phylacteries) [Tikkunei Zohar 6].


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

[זאת התורה של חמר אסור גזלה, והתורה שבסימן ס"ח הקודם, מענין פגם הכעס שמפסיד העשירות. שני התורה אלו, יש להם חבור ושיכות זה לזה, כמובן למשכיל. והם מחברים יחד בתוך התורה של היכל הקדש שבסימן נ"ט, כי שם הובאו שני ענינים אלו בקצור בתוך המשך התורה ההיא. עין שם היטב]:

</div>

Elijah binds him, and the Holy One, Blessed be He, pierces him, this is the aspect of mind, the aspect of motrei mochin, the aspect of retzuos (straps of the phylacteries), which are the aspect of motrei mochin. [This teaching on the prohibition of theft and the teaching in Torah 68 on the damage of anger ruining wealth are connected and have what to do with each other, as understood by the wise, and they are joined in the teaching of the Holy Chamber in Torah 59, because there both these matters are brought concisely in the layout of that Torah, see there well.]



# VeEleh HaMishpatim

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/7/

# VeEleh HaMishpatim

<div dir="rtl">ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/7


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

לשון רבנו, זכרונו לברכה

</div>

Likutay Moharan 7

VeEleh HaMishpatim


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם (שמות כא):

</div>

[In the language of our Rebbe, his memory for blessing] And these the judgments that you place before them (Exodus 21:1) Our sages, their memory for blessing, said: Woman was equated to man (Kiddushin 35a Bava Kama 15a) And it is in


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

אמרו חכמינו, זכרונם לברכה: השוו אשה לאיש (קדושין לה: בבא קמא טו.). ואיתא במכילתא: 'יכול יהיו התלמידים לומדין ואינם מבינים - תלמוד לומר: "אשר תשים לפניהם" - ערכם לפניהם כשלחן ערוך':

</div>

Mekhilta

: Perhaps the students learn and do not understand Talmud says: "That you place before them" Arrange them before them like table arranged
1. Know, that main the exile is only because of lack of

emunah

(faith) as it is written "Come, gaze from head of Amana" (Song of Songs 4:8) (see


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

א דע, כי עקר הגלות אינו אלא בשביל חסרון אמונה, כמו שכתוב (שיר השירים ד): "תבואי, תשורי מראש אמנה" (עיין תנחומא פ' בשלח [פ"י]). ואמונה הוא בחינת תפלה, כמו שכתוב (שמות י"ז): "ויהי ידיו אמונה", ותרגומו: 'פרישן בצלו'. וזה בחינת נסים למעלה מהטבע, כי התפלה למעלה מהטבע, כי הטבע מחיב כן, והתפלה משנה הטבע, וזה דבר נס, ולזה צריך אמונה, שיאמין שיש מחדש ובידו לחדש דבר כרצונו. ועקר אמונה, בחינת תפלה, בחינת נסים, אינו אלא בארץ ישראל, כמו שכתוב (תהלים ל"ז): "שכן ארץ ורעה אמונה". ושם עקר עליות התפלות, כמו שכתוב (בראשית כ"ח): "וזה שער השמים". ובשביל זה, כשפגם אברהם "במה אדע" (שם ט"ו), ובזה פגם בירשת ארץ, שהיא בחינת אמונה, בחינת תפלה, היה גלות מצרים. ודוקא יעקב ובניו ירדו מצרים, כי הם בחינת שנים עשר נסחאות התפלה, והוריד אותם בגלות. ומצרים הוא הפוך הנסים, כמו שכתוב (שמות י"ד): "ומצרים נסים לקראתו", שאין שם מקום הנסים, ואין שם מקום התפלה, כמו שכתוב (שם ט): "והיה כצאתי את העיר אפרש את כפי". וכל הגליות מכנים בשם מצרים (ב"ר ט"ז), על שם שהם מצרים לישראל. וכשפוגמין באמונה, בתפלה, בארץ ישראל, הוא יורד לגלות. וזה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (סנהדרין צז.): 'אין משיח בן דוד בא, אלא עד שתכלה פרוטה מן הכיס'; הינו, שיכלו האפיקורסים שאין להם אמונה בנסים, ומכסים כל הנסים בדרך הטבע. כי עקר הנסים בארץ ישראל, כי (תענית י.) 'ארץ ישראל שותה תחלה', ושתיתה מהתהומות, שהם לשון: "ותהם כל העיר" (רות א), שעל דבר נסי תמהין העולם. וזה (תהלים מ"ב): "תהום אל תהום קורא", כי יש נסין עלאין, שהוא בחינת תהום עלאה; ויש נסים תתאין, שהם בחינת תהומא תתאה. ומלאך שכלול מכל הנסים, משני התהומות, דמיא לעגלא (תענית כה:), שהוא בחינת עגולים, בחינת אמונה, כמו שכתוב (תהלים פ"ט): "ואמונתך סביבותיך"; ופריטא שפותה, שהוא בחינת תפלה, כמו שכתוב (שם נ"א): "אדני שפתי תפתח", והוא כללות הנסים. וזה פרוש: 'עד שתכלה פרוטה מן הכיס'; כי יש בני אדם המכסים כלליות הנסים, הכלולים במלאך דפריטא שפותה, מכסים בדרך הטבע. וכשתכלה זאת ותתרבה אמונה בעולם, אז יבוא משיח, כי עקר הגאלה תלוי בזה, כמו שכתוב: "תבואי, תשורי מראש אמנה".

</div>

Tanchuma

parashat

Beshalach

[10]) And

emunah

(faith) he aspect of tefillah (prayer) as it is written "And his hands faith" (Exodus 17:12), and its targum: spread in prayer And this aspect of miracles above nature because tefillah (prayer) above nature because the nature obligates so and the tefillah (prayer) changes the nature and this matter of miracle and for this needs

emunah

(faith) that he believe that there is

Renewer

and in His hand to renew thing as His will and main

emunah

(faith) aspect of tefillah (prayer) aspect of miracles is only in land of Israel as it is written "Dwell land and pasture faith" (Psalms 37:3) And there main ascents of the prayers as it is written "And this gate of heaven" (Genesis 28:17) (there 15) And for this when Avraham blemished in what shall I know and by this blemished in inheritance of land that she aspect of

emunah

(faith), aspect of tefillah (prayer) was exile of Egypt and specifically Jacob and his sons descended Egypt because they aspect of twelve versions of the tefillah (prayer) and lowered them in exile And Egypt he opposite the miracles as it is written "And Egypt flee to meet it" (Exodus 14:25) that there no place of the miracles and there no place of the tefillah (prayer) as it is written (there 9): "And it will be when I go out the city I will spread my palms" (

Bereshit

Rabbah 16:2) And all the exiles called by name Egypt on name that they cause anguish to Israel and when they blemish in

emunah

(faith), in tefillah (prayer), in land of Israel he descends to exile and this that our sages, their memory for blessing, said (Sanhedrin 97a) Messiah son of David not come, but until that

perutah

finished from the purse that is, that the

epikorsim

that no to them

emunah

(faith) in miracles and cover all the miracles in way of the nature because when that finished and

emunah

(faith) multiply in the world then will come Messiah because main the redemption dependent in this as it is written: "Come, gaze from head of Amana"
2. But impossible to come to

emunah

(faith) except by truth as brought in the Zohar (Balak 198a): "And it will be righteousness girdle of his loins and faith" etc. (Isaiah 11:5) that is righteousness, that is

emunah

(faith) and they said there:

emunah

(faith) called, when connected in her truth
3. And impossible to come to truth except by approaching to

tzadikim

and go in way of their advice and by that he receives from them their advice is engraved in him truth as it is written "Behold truth you desired" (Psalms 51:8) when you desire truth "In inward parts and in hidden wisdom you make me know" (Psalms 51:8) because the advices that he receives from them he aspect of marriage and coupling and when receiving advices from wicked he aspect of marriage in the

klipah


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

ב אבל אי אפשר לבוא לאמונה אלא על ידי אמת, כמובא בזהר (בלק קצח:): "והיה צדק אזור מתניו ואמונה" וכו' (ישעיהו י"א) - הינו צדק, הינו אמונה. ואמרו שם: 'אמונה אתקריאת, כד אתחבר בה אמת'.

</div>

and this is "The serpent deceived me" (Genesis 3:13) language of marriage advices of the serpent that she received he aspect of marriage and by marriage injected in her impurity and at standing of Mount Sinai ceased their impurity (Shabbat 146a) because there they received 613 advices of holiness (Zohar Yitro 82a) and was to them marriage in holiness and why called advice in aspect of marriage ? because (


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

ג ואי אפשר לבוא לאמת אלא על ידי התקרבות לצדיקים וילך בדרך עצתם; ועל ידי שמקבל מהם עצתם, נחקק בו אמת; כמו שכתוב (תהלים נ"א): "הן אמת חפצת" - כשאתה חפץ אמת; "בטחות ובסתם חכמה תודיעני". כי העצות שמקבל מהם הוא בחינת נשואין וזווג, וכשמקבלין עצות מרשעים, הוא בחינת נשואין בקלפה. "הנחש השיאני" (בראשית ג) - לשון נשואין, עצות הנחש שקבלה הוא בחינת נשואין, ועל ידי נשואין הטיל בה זהמא. ובמעמד הר סיני פסקה זהמתן (שבת קמו. עין רש"י שם), כי שם קבלו תרי"ג עטין דקדשה (זהר יתרו פ"ב:), והיתה להם נשואין בקדשה. ולמה נקרא עצה בבחינת נשואין? כי (ברכות סא.) 'הכליות יועצות', וכליות הם כלי ההולדה, כלי הזרע. נמצא, כשמקבלין עצה מאדם, כאלו מקבלין ממנו זרע; והכל לפי אדם, אם רשע או צדיק. ובשביל זה התורה מתיש כח (סנהדרין כו:) ונקראת 'תושיה', כי הם תרי"ג עטין, כמו שכתוב (משלי ח): "לי עצה ותושיה". ועצות הם במקום נשואין, בחינת זווג המתיש כח. ועצת הצדיק הוא כלו זרע אמת. וזה פרוש (ירמיה ב): "ואנכי נטעתיך שורק" - בחינת הגאלה, כמו שכתוב (זכריה י): "אשרקה להם ואקבצם", ועל ידי מה? על ידי: "כלו זרע אמת" (שם בירמיה סיום הפסוק "ואנכי נטעתיך" הנ"ל) - על ידי עצת הצדיקים תבוא לאמת. ועל ידי זה נקראת אמונה, כד אתחבר בה אמת, ועל ידי זה תבוא הגאלה כנ"ל, כי הוא מקבל טפי השכל של הצדיק על ידי עצה שמקבל ממנו. וזה: "הן אמת חפצת בטחות" - בכליות; "חכמה תודיעני" - שאזכה לקבל טפי המח, טפי השכל, על ידי עצה שאקבל מהם; ואז אזכה לאמת, כי הטפי השכל נקרא "כלו זרע אמת".

</div>

Berakhot

61a) the kidneys advise and kidneys they instruments of the birth, instruments of the seed found, when receiving advice from man as if receiving from him seed and all according to man if wicked or tzadik and for this the Torah weakens power (Sanhedrin 26b) and called

tushiyah

because they 613 advices as it is written "To me advice and

tushiyah

" (Proverbs 8:14) and advices they in place of marriage aspect of coupling the weakening power and advice of the tzadik he all seed truth and this interpretation "And I planted you

sorek

" (Jeremiah 2:21) aspect of the redemption as it is written "I will whistle to them and gather them" (Zechariah 10:8) and by what ? by: "All seed truth" (there in Jeremiah) [completion of the verse "And I planted you" above] by advice of

tzadikim

come to truth and by this called

emunah

(faith), when connected in her truth and by this come the redemption as above because he receives drops of the intellect of the tzadik by advice that he receives from him and this: "Behold truth you desired in kidneys" in the kidneys "Wisdom you make me know" that I merit to receive drops of the brain, drops of the intellect by advice that I receive from them and then I merit to truth because the drops of the intellect called "all seed truth"
4. And know, that by mitzvah of tzitzit the man is saved from advice of the serpent from marriage of wicked from aspect of licentiousness because tzitzit guard to licentiousness as brought in the

Tikkunim

(tikkun 18): "And took Shem and Yafet the garment and placed on shoulder of both" (Genesis 9:23) this aspect of tzitzit "And nakedness of their father not saw" (Genesis 9:23) because tzitzit covers on naked but Cham, that he evil inclination that heats body of man in transgression he cursed, as it is written (there): "Cursed Canaan" (Genesis 9:25) as it is written (there 3): "Cursed you from all the beast" (Genesis 3:14) and the garment that is tzitzit he guard from advice of the serpent from impurity of the serpent and this aspect of "Son


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

ד ודע, שעל ידי מצות ציצית האדם נצול מעצת הנחש, מנשואין של רשע, מבחינת נאוף, כי ציצית שמירה לנאוף; כמובא בתקונים (תקון יח): "ויקח שם ויפת את השמלה וישימו על שכם שניהם" (בראשית ט) - זה בחינת ציצית. "וערות אביהם לא ראו" - כי ציצית מכסה על עריין. אבל חם, דהוא יצר הרע, דמחמם גופה דבר נש בעברה, הוא ארור, כמו שכתוב (שם): "ארור כנען", כמו שכתוב (שם ג): "ארור אתה מכל הבהמה". והשמלה הינו ציצית, הוא שמירה מעצת הנחש, מזהמת הנחש. וזה בחינת (שם מ"ט): "בן פרת עלי עין" - בשביל ציצית, לשון (שיר השירים ב): "מציץ מן החרכים", על ידי זה זכה לבן פרת, שנשמר מנשואין של נחש, מזווג של הסטרא אחרא, וזכה לזווגא דקדשה. וזה: "פרת", לשון זווג, לשון: "פרו ורבו". ועקר הנאוף תלוי בעינים, כמו שאמרו (סוטה ט:): 'שמשון הלך אחר עיניו', וכמו שכתוב (במדבר ט"ו): "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם", ושמירת ציצית, שהוא בחינת עינים, הוא שמירה מעצת הנחש, ויכול לקבל העצות מצדיק, שהוא כלה זרע אמת.

</div>

porat

on eye" (Genesis 49:22) because tzitzit language of "Peering from the cracks" (Song of Songs 2:9) by this merited to son

porat

that guarded from marriage of serpent from coupling of the other side and merited to coupling of holiness and this: "

porat

", language of coupling language of: "Be fruitful and multiply" (Genesis 1:28) and main the licentiousness dependent in the eyes as they said (

Sotah

9a): Shimshon went after his eyes and as it is written "And not stray after your heart and after your eyes" (Numbers 15:39) and guard of tzitzit, that he aspect of eyes he guard from advice of the serpent and can to receive the advices from tzadik that he all seed truth
And this interpretation: Said Rabba bar

bar

Chana: Said to me that Arab, come I will show you Mount Sinai.
I went and saw that surround to it scorpions, and stand as white donkeys.
And I heard bat

kol

that says: Woe to me that I swore, and now that I swore, who annuls for me

Rashbam

: "That I swore" from the exile, as written call good in prophets come and show you Mount Sinai that he aspect of advices because there received 613 advices I saw that surround to it scorpion that is that there advice of serpent advice of wicked that by them not can to receive advice of

tzadikim

, seed truth and stand as white donkeys this aspect of tzitzit that he guard from advice of the serpent, from licentiousness as our sages, their memory for blessing, said (


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

ה וזה פרוש: אמר רבה בר בר חנה: אמר לי ההוא טיעא, תא אחוי לך טורא דסיני. אזלי וחזאי דהדרן לה עקרבי וקימין כי חמרי חורתא. ושמעתי בת קול שאומרת: אוי לי שנשבעתי; ועכשו שנשבעתי, מי מפר לי.

</div>

Menachot

43b). Which punishment greater, that of white or that of

tekhelet

And they said: Parable to one, that commanded to bring him seal of gold, that is

tekhelet

, and seal of clay, that is white and this: "donkeys" language of clay and clay "white" that is white because now this main the tzitzit and I heard bat


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

רשב"ם: "שנשבעתי" - מן הגלות, כדכתיב קראי טובי בנביאים.

</div>

kol

that says, woe to me that I swore interpreted Rabbi Shmuel: on the exile that is, by tzitzit can to come to advice of


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

תא ואחוי לך טורא דסיני, שהוא בחינת עצות, כי שם קבלו תרי"ג עטין. חזאי דהדרן לה עקרבא, הינו שיש עצת נחש, עצת רשעים, שעל ידיהם אין יכולים לקבל עצת צדיקים, זרע אמת. וקימו כי חמרי חורתא - זה בחינת ציצית, שהוא שמירה מעצת הנחש, מנאוף; כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (מנחות מג:): 'איזה ענשו גדול, של לבן או של תכלת? ואמרו: משל לאחד, שצוה להביא לו חותם של זהב, הינו תכלת, וחותם של טיט, הינו לבן'. וזה: "חמרי" - לשון חמר וטיט; "חורא" - הינו לבן, כי עכשו זה עקר הציצית. ושמעתי בת קול שאומרת, אוי לי שנשבעתי. פרש רבנו שמואל: על הגלות, הינו, על ידי ציצית יכולין לבוא לעצת צדיקים, לבחינת אמת; ועל ידי אמת באים לאמונה כנ"ל; ועל ידי אמונה בא הגאלה כנ"ל. וזה ששמע חרטת השם יתברך על הגלות, כי הציצית שהם 'חמרי חורא' גרם כל זה.

</div>

tzadikim

to aspect of truth and by truth come to

emunah

(faith) as above and by

emunah

(faith) come the redemption as above and this that heard regret of the Name blessed be He on the exile because the tzitzit that they donkeys white caused all this and this interpretation: "And these" every place that said and these adds this aspect of Joseph aspect of guard of the bris aspect of tzitzit the judgments, this aspect of all seed truth as it is written "Judgments of Hashem truth" (Psalms 19:10) that merit to advice of

tzadikim

, to aspect of truth that you place before them this aspects when connected in her truth and this aspect of equated woman to man because this man and woman they aspect of connection truth and

emunah

(faith) and in this dependent the redemption as above and this: perhaps that will be the students learn and no understand Talmud says etc., arrange them before them like table arranged this aspect of the redemption of the future will be revealed all the wisdoms like table arranged as it is written "And full the land knowledge" (Isaiah 11:9) [until here language of our Rebbe, his memory for blessing] [omissions belonging to this Torah].


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

וזה פרוש: "ואלה" - כל מקום שנאמר 'ואלה' מוסיף; זה בחינת יוסף, בחינת שמירת הברית, בחינת ציצית. המשפטים - זה בחינת 'כלו זרע אמת', כמו שכתוב (תהלים י"ט): "משפטי ה' אמת", שזוכה לעצת צדיקים, לבחינת אמת. אשר תשים לפניהם - זה בחינות 'כד אתחבר בה אמת', וזה בחינת 'השוו אשה לאיש', כי זה איש ואשה הם בחינת התחברות אמת ואמונה, ובזה תלוי הגאלה כנ"ל. וזה: 'יכול שיהיו התלמידים לומדים ואין מבינים - תלמוד לומר וכו', ערכם לפניהם כשלחן ערוך', זה בחינת הגאלה, שלעתיד יתגלו כל החכמות כשלחן ערוך, כמו שכתוב (ישעיהו י"א): "ומלאה הארץ דעה". (עד כאן לשון רבנו, זכרונו לברכה)

</div>

The tefillah (prayer) he aspect of

emunah

(faith), and he aspect of the miracles, because miracle above nature, and for this needs

emunah

(faith) as above, see there And for this, the tefillah (prayer) capable for memory because tefillah (prayer) he aspect of

emunah

(faith) as above and forgetfulness he matter that was before us thing what and forgotten and passed from us and she way of the conduct according to system of the constellations that conducted as order day after day and he opposite the

emunah

(faith) what that not so if believe that there is

Renewer

all in His will every day always and He enlivens and sustains all always and He above the time there no forgetfulness, and understand well And from now you will see wonders in words of our Rabbis, their memory for blessing (Shabbat 104a) mem and


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

(השמטות השיכים להתורה הזאת): התפלה הוא בחינת אמונה, והוא בחינת הנסים, כי נס למעלה מטבע, ולזה צריך אמונה כנ"ל, עין שם. ובשביל זה, התפלה מסגל לזכרון, כי תפלה הוא בחינת אמונה כנ"ל. ושכחה הוא ענין, שהיה לפנינו דבר מה ונשכח ועבר מאתנו. (והיא דרך ההנהגה על פי מערכת המזלות, שמתנהג כסדר יום אחר יום, והוא הפוך האמונה. מה שאין כן אם מאמין שיש מחדש הכל ברצונו בכל יום תמיד, והוא מחיה ומקים הכל תמיד, והוא למעלה מהזמן, אין כאן שכחה, ודו"ק). ומעתה תראה נפלאות בדברי רבותינו, זכרונם לברכה (שבת קד.): 'מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין'; כי מס הוא בחינת השכחה, ועל זה אמרו רבותינו, זכרונם לברכה (חגיגה ט:): 'אין דומה השונה פרקו מאה פעמים למאה פעמים ואחד'. כי מס בגימטריא מאה, ועד מאה שולט השר של שכחה. וזה שהמתיקו חז"ל: מ"ם וסמ"ך, הינו מס שהוא בחינת השכחה, בנס היו עומדין, כי נס הוא הפך השכחה, כי נסים הם בחינת התפלה, בחינת אמונה, שהיא הפך השכחה, כנ"ל. ודע וכו' כי ציצית שמירה לנאוף וכו', על שכם שניהם זה בחינת ציצית וכו'. וזה (בראשית ל"ז): "הלא אחיך רעים בשכם", הינו בחינת ציצית כנ"ל, שהיא שמירה לנאוף, והוא בחינת שמירת הברית, שהיא בחינת יוסף. על כן אמר יעקב ליוסף: "הלוא אחיך רעים בשכם", שהוא בחינה שלך; "לכה ואשלחך אליהם". וזה פרוש: "ואנכי נטעתיך שורק" וכו', כי הוא מקבל טפי השכל של הצדיק על ידי עצה שמקבל ממנו. וזה שורק הוא בחינת שורק שהוא תלת טפין, כמו שכתוב בזהר (ובתקונים, תקון נ"ו), והוא תלת מחין. כי הוא ענין אחד, כי הטפה באה מהמח ומגיעה להכליות, שהן כלי ההולדה, שמבשלין הזרע. כן השכל נולד גם כן במח ומגיע עד הכליות היועצות. ותלת מחין, הוא בחינת (ישעיהו ו): "השמן לב וכו' ואזניו וכו' ועיניו וכו', פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין ושב וכו'", כלומר, שאינו רוצה לדבק עצמו לצדיקים פן יראה וכו'. אבל כשמדבק עצמו לצדיקים ומקבל מהם עצה, אזי הוא בחינת כליות יועצות, שהם כלי ההולדה, שמקבל הטפה מח המתחלקת לתלת טפין, תלת מחין כנ"ל; ואז יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין וכו', שהם בחינת השלשה מחין - ושב ורפא לו. וזהו: "ואנכי נטעתיך שורק כלה זרע אמת", והבן. וזה פרוש: אמר רבה בר בר חנה וכו', וזה רמז גם כן בפתח דבריו: אמר לי ההוא טיעא, ופרש רבנו שמואל: בכל מקום סוחר ישמעאל; כי ישמעאל הוא בחינת התפלה, כמו שכתוב (בראשית ט"ז): "כי שמע ה' אל עניך", ותרגומו: 'ארי קביל ה' ית צלותיך', והוא בחינת אמונה כנ"ל. וזהו סוחר, מלשון סחור סחור (בחינת מקיפים), שהוא בחינת אמונה כנ"ל, "ואמונתך סביבותיך" (תהלים פ"ט).

</div>

samekh that in the tablets in miracle were standing because mas he aspect of the forgetfulness and on this our Rabbis, their memory for blessing, said (Chagigah 9a) not similar the repeating his chapter hundred times to hundred times and one mas in gematria hundred and until hundred rules the prince of forgetfulness and this that sweetened Chazal: mem and samekh that is mas he aspect of the forgetfulness in miracle were standing because miracle he opposite the forgetfulness because miracles they aspect of the tefillah (prayer) aspect of

emunah

(faith) that she opposite the forgetfulness, as above And know etc.
because tzitzit guard to licentiousness etc. on shoulder of both, this aspect of tzitzit etc.
and this (Genesis 37:3): "Is not your brothers pasturing in Shechem" that is aspect of tzitzit as above that she guard to licentiousness and he aspect of guard of the bris that she aspect of Joseph therefore said Jacob to Joseph "Is not your brothers pasturing in Shechem" that he aspect yours "Come and I will send you to them" and this interpretation: "And I planted you

sorek

etc." because he receives drops of the intellect of the tzadik by advice that he receives from him and this

sorek

he aspect of

shuruk

that he three drops, as it is written in the Zohar (and in the

Tikkunim

, tikkun 56) and he three brains because he matter one because the drop comes from the brain and reaches to the kidneys that they instruments of the birth that cook the seed so the intellect born also in the brain and reaches until the kidneys the advising and three brains he aspect of (Isaiah 6). "Fatten heart etc. and his ears etc. and his eyes etc., lest he see with his eyes and with his ears hear and his heart understand and return etc." that is, that not want to attach himself to

tzadikim

lest he see etc. but when attaches himself to

tzadikim

and receives from them advice then he aspect of kidneys advising that they instruments of the birth that receives the drop from brain the divided to three drops three brains as above and then he see with his eyes and with his ears hear and his heart understand etc. that they aspect of the three brains and return and healed him and this is: "And I planted you

sorek

all seed truth", and understand and this interpretation: Said Rabba bar

bar

Chana etc. and this hinted also in opening of his words said to me that Arab and interpreted Rabbi Shmuel: in every place merchant Ishmaelite because Ishmaelite he aspect of the tefillah (prayer) as it is written "Because heard Hashem to your affliction" (Genesis 16:11) and its targum: because accepted Hashem your prayer and he aspect of

emunah

(faith) as above and this merchant, from language encircle

encircle

[aspect of encompassing] that he aspect of

emunah

(faith) as above, "And Your faith around You" (Psalms 89:9) and this is (Ruth 3:15): "And spread your wing on your maidservant" because tzitzit of holiness, that they wings of mitzvah he guard of the bris and he aspect of (there 48): "Behold your son Joseph comes to you" because all these the letters hint on the tzitzit that is number of the threads and the windings and the knots as explained in "Pri Etz Chayim" (in gate of the tzitzit, chapter 4, in the gloss, see there) [

z"l

the Pri Etz Chayim: 39 windings they 156 as number of Joseph.


## Segment 13

<div dir="rtl" lang="he">

וזהו (רות ג): "ופרשת כנפך על אמתך", כי ציצית דקדשה, שהם כנפי מצוה, הוא שמירת הברית והוא בחינת זווג דקדשה. וזהו ששאל חגי הנביא (חגי ב): "הן ישא איש בשר קדש בכנף בגדו ונגע בכנפו אל הלחם", כי פגם הברית - העדר הלחם, כמו שכתוב (משלי ו): "בעד אשה זונה עד ככר לחם", והבן: "ותשב באיתן קשתו וכו', משם רועה אבן ישראל" (בראשית מ"ט) אבהן ובנין, בחינת התפלה יעקב ובניו.

</div>

And 60 thumbs there in all the corners with the tzitzit as number of behold and as number of your son.
Windings and knots and the threads they 32 and they twisted behold 64 as number of comes to you end quote].


## Segment 14

<div dir="rtl" lang="he">

סגלה לחולה - להסתכל על הציצית. והסוד בפסוק (שם מ"ח): "הנה בנך יוסף בא אליך". כי כל אלו התבות מרמזין על הציצית, דהינו מנין החוטין והחליות והקשרים, (כמבאר ב"פרי עץ חיים" בשער הציצית, פרק ד', בהג"ה, עין שם (ז"ל הפע"ח ט"ל כריכות הם קנ"ו כמנין יוסף וסמ"ך גודלין יש בכל הכנפות עם הציצית כמנין הנה וכמנין בנך חוליות וקשרים. והחוטין הם ל"ב והם שזורין הרי ס"ד כמנין בא אליך ע"כ: וזהו: "הנה בנך יוסף בא אליך", דהינו בחינת ציצית כנ"ל, על ידי זה "ויתחזק ישראל".

</div>

and this is: "Behold your son Joseph comes to you" that is aspect of tzitzit as above by this "And Israel strengthened"



# Likutay Moharan, Volume 1, Torah 70

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/70/

# Likutay Moharan, Volume 1, Torah 70

<div dir="rtl">ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/70


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל: (ויקרא ט)

</div>

Likutay Moharan, Volume 1, Torah 70

And it was on the eighth day, Moshe called to Aharon and to his sons and to the elders of Israel [Leviticus 9:1]

And it was on the eighth day, for all things are on the earth, as we see with the senses, that everything grows from the earth, and all things and creations walk and are placed on the earth.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

כי כל הדברים הם על הארץ, כמו שאנו רואין בחוש, שהכל גדל מן הארץ, וכל הדברים והבריות הולכים ומנחים על הארץ, ואי אפשר שיפסקו ויתרחקו מהארץ. אם לא על ידי כח המכריח הינו על ידי שיש מי שמכריח הדבר, ונוטלו ממקומו מהארץ, ומרחיקו ממנה. וכפי כח המכריח, כן נתרחק הדבר מהארץ. ואחר כך כשנפסק כח המכריח, חוזר הדבר להארץ. כגון: אם זורק אדם דבר למעלה, אזי על ידי כחו מכריח הדבר ומפסיקו מהארץ. וכפי כחו, כן מכריח הדבר וזורקו למעלה יותר. ואחר כך כשנפסק כחו, שהוא כח המכריח, חוזר הדבר ונופל להארץ. כי הארץ יש לה כח המושך, וממשכת כל הדברים לעצמה. כי אם לאו, לא היו יכולים להתקים עליה, כי היה ראוי לפל ממנה, מחמת שהיא כדורית, וכל בני העולם עומדים סביבה כידוע, אך שיש לה כח המושך. ועל כן כשנפסק כח המכריח, וחוזר הדבר ונופל למטה להארץ, כל מה שמתקרב יותר למטה, הוא פורח ונופל למטה במהירות יותר, זה מחמת שמתקרב להכח המושך של הארץ, על כן נופל במהירות יותר למטה. והצדיק הוא בחינת עפר הנ"ל, כי הצדיק הוא יסוד עולם כמו שכתוב (משלי י): "וצדיק יסוד עולם", וכל הדברים עומדים עליו. ויש לו כח המושך, להמשיך כל הדברים אליו. כי זה הצדיק, הוא רק יחיד בעולם, שהוא יסוד עולם, שכל הדברים נמשכים ממנו, ואפלו כל הצדיקים הם רק ענפים ממנו, כל אחד לפי בחינתו. יש שהוא בחינות ענף, ממנו, ויש שהוא בחינות ענף מן הענף. כי זה הצדיק היחיד בעולם, הוא ענו ושפל, ומשים עצמו כעפר, בבחינות (בראשית י"ח): "ואנכי עפר ואפר". ועל כן הוא יסוד עולם, הינו בחינת עפר, שכל הדברים הם עליו כנ"ל. וזה שאנו מבקשים: 'ונפשי כעפר לכל תהיה', הינו שיהיה לה כח המושך, להמשיך הכל אליו כעפר כנ"ל. וזה הצדיק, ממשיך כל ההשפעות לעולם, בבחינות (איוב כ"ח): "ועפרות זהב", שכל ההשפעות נמשכין מבחינות עפר, מהצדיק הנ"ל. ועל כן אם נותנין צדקה לזה הצדיק, הוא מתברך מיד. כי הוא בחינת זריעה על העפר, שמצמחת כפל כפלים, בבחינות (הושע י): "זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד". אבל אם נותן צדקה למי שאינו בחינת עפר כלל, אינו עושה פרות. וזה שקלל ירמיה את אנשי ענתות: "בעת אפך עשה בהם" - 'הכשילם בעניים שאינם מהגנים' (בבא קמא ט"ז:), הינו שאינם בבחינת עפר כלל, ועל כן הצדקה שנותנים להם אינה בחינת זריעה כלל. והנה היה ראוי שימשכו כל בני אדם לזה הצדיק, שהוא בחינת עפר, שיש לו כח המושך כנ"ל. אך על ידי כח המכריח, מפסיקין ומרחיקין ממנו. הינו, שיש בני אדם, שעל ידי דבורם ומעשיהם, הם מכריחים את בני אדם להפסיקם ולהרחיקם מהצדיק הנ"ל. ולפי כח המכריח, כן מרחיק מהצדיק כנ"ל. ואחר כך כשיפסיק כח המכריח, יחזר וימשיך עצמו ויתקרב להצדיק שהוא בחינת עפר כנ"ל. כי כשיפסיק המכריח, ישוב להעפר להצדיק הנ"ל, שיש לו כח המושך כנ"ל. ועל כן יש בני אדם שהם רחוקים מאד מהצדיק, מחמת שהם עדין בכח המכריח המרחיק אותם, אבל אחר כך כשיפסיק כח המכריח, יחזרו ויתקרבו כנ"ל. וזה שאנו רואין, כשאדם נוסע להצדיק, כל מה שמתקרב למקום הצדיק יותר, יש לו חשק יותר, מחמת שמתקרב יותר להכח המושך כנ"ל:

</div>

It is impossible for them to be separated and distanced from the earth except by means of a compelling force, that is, through someone who compels the thing and takes it from its place on the earth and distances it from it. According to the compelling force, so the thing is distanced from the earth. Afterwards, when the compelling force ceases, the thing returns to the earth [due to its ko’ach hamosheich (drawing force, gravity)]. For example, if a person throws a thing upward, then by means of his force, he compels the thing and separates it from the earth. According to his force, so he compels the thing and throws it upward further. And afterwards, when his force, which is the compelling force, ceases, the thing returns and falls to the earth, because the earth has a ko’ach hamosheich (drawing force, gravity) and draws all things to itself. For if not, they could not exist upon it, because it would be fitting for them to fall from it, due to it being spherical, and all the people of the world stand around it, as is known. But it has a ko’ach hamosheich (drawing force, gravity), and therefore, when the compelling force ceases, the thing returns and falls downward to the earth. All that draws nearer downward flies and falls downward with greater speed. This is due to drawing nearer to the ko’ach hamosheich (drawing force, gravity) of the earth; therefore, it falls with greater speed downward. The tzadik (righteous one) is the aspect of afar (dust), as mentioned above, for the tzadik is y’sod olam (foundation of the world), as it is written: “And a tzadik is the foundation of the world” [Proverbs 10:25]. All things stand upon him, and he has a ko’ach hamosheich (drawing force, gravity) to draw all things to him, for this tzadik is unique in the world, the y’sod olam (foundation of the world), from whom all things are drawn. Even all tzadikim (righteous ones) are only branches from him, each one according to his aspect: there is one who is the aspect of a branch from him, and there is one who is the aspect of a branch from the branch. For this unique tzadik in the world is anav (humble) and shafal (lowly) and makes himself like afar (dust), in the aspect of: “And I am afar and ashes” [Genesis 18:27]. And therefore, he is y’sod olam (foundation of the world), that is, the aspect of afar (dust), upon which all things are, as above. This is what we request: “And my soul like afar to all shall be” [from the liturgy], that is, that it shall have the ko’ach hamosheich (drawing force, gravity) to draw all to it like afar (dust), as above. This tzadik draws all hashpa’os (influences) to the world, in the aspect of: “And dusts of gold” [Job 28:6], for all hashpa’os (influences) are drawn from the aspect of afar (dust), from the

aforementioned tzadik

. And therefore, if one gives tzedaka (charity) to this tzadik, he is blessed immediately, for it is the aspect of sowing upon the afar (dust), which sprouts double doubly, in the aspect of: “Sow for yourselves for tzedaka and reap according to kindness” [Hosea 10:12]. But if one gives tzedaka (charity) to one who is not in the aspect of afar (dust) at all, it does not produce fruits. This is what Yirmiyahu cursed the people of Anathoth: “In the time of Your anger, do to them” [Jeremiah 11:22], make them stumble with poor people who are not proper [Bava Kama 16b], that is, who are not in the aspect of afar (dust) at all. And therefore, the tzedaka (charity) given to them is not the aspect of sowing at all. It would be fitting that all people be drawn to this tzadik, who is the aspect of afar (dust), who has the ko’ach hamosheich (drawing force, gravity), as above. But by means of the compelling force, they separate and distance from him, that is, there are people who, by means of their speech and their actions, compel people to separate them and distance them from the

aforementioned tzadik

. And according to the compelling force, so he distances from the tzadik, as above. And afterwards, when the compelling force ceases, he will return and draw himself and draw near to the tzadik, who is the aspect of afar (dust), as above. For when the compeller ceases, he returns to the afar (dust), to the

aforementioned tzadik

, who has the ko’ach hamosheich (drawing force, gravity), as above. Therefore, there

are people who are

very distant from the tzadik due to them still being in the compelling force that distances them. But afterwards, when the compelling force ceases, they will return and draw near, as above.


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

וזה בחינת משכן, כי משכן היה לו כח המושך, להמשיך אלקות למקום שהיה עומד שם. בחינת (שיר השירים א): "משכני אחריך נרוצה", 'אחריך נרוצה' דיקא. כי כל מה שמתקרב יותר אליו, הוא רץ ביותר כנ"ל, מחמת הכח המושך כנ"ל. וכמובא במדרש (שמות פרק ל"א) שהמשכן הוא לשון משכון, שהוא משכון לישראל, שתשרה שכינה אצלם אפלו אם יחטאו, חס ושלום, כמו שכתוב (ויקרא כ"ו): "ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם". נמצא שעל ידי המשכן, השכינה שורה בישראל. הינו כנ"ל, כי משכן לשון משכני וכו', שיש לו בחינת כח המושך, להמשיך אלקות למקום שהיה עומד שם כנ"ל. ועל כן אי אפשר להקים את המשכן, אלא הצדיק שהוא בחינת עפר, בחינת משה, שהיה ענו מכל האדם, כמו שכתוב (שמות מ): "ויקם משה את המשכן". ואחר לא היה יכול להקימו, כי דוקא זה הצדיק, שהוא בחינת עפר, בחינת כח המושך, יכול להקים המשכן, שהוא בחינת כח המושך, להמשיך האלקות כנ"ל: וזה שכתוב (דברים ז): "לא מרבכם חשק ה' בכם כי אתם המעט", ודרשו רז"ל (חלין פ"ט והובא בפרש"י שם): "לא וכו' רק מחמת שאתם ממעיטין עצמכם וכו', חשק ה' בכם". כי מחמת שהם ממעיטין ומקטינים עצמן, על ידי זה הם בבחינת עפר, שיש לו כח המושך, בחינת משכן, שמושך האלקות כנ"ל, ועל כן חשק ה' בכם. וזה בחינת (ישעיה נ"ז): "אשכן את דכא", כי על ידי שפלות, שמשים עצמו כעפר, על ידי זה יש לו כח המושך, להמשיך השם יתברך אצלו, שזהו בחינת המשכן כנ"ל: וזה בחינת הכבוד הנאמר אצל המשכן, כמו שכתוב (שמות כ"ט): "ונקדש בכבודי", וכמו שכתוב (שם מ): "וכבוד ה' מלא את המשכן". כי כל הכבוד שיש לכל אדם שבעולם, מקטן ועד גדול, כלם הם מקבלים רק מזה הצדיק, שהוא בחינת עפר, בחינת משכן, שממנו נמשך הכל. כי כל הכבוד והגדלה, הוא רק אצל זה הצדיק, וכלם מקבלים ממנו. כמו שכתוב (מגלה ל"א): 'כל מקום שאתה מוצא גדלתו שם אתה מוצא ענותנותו'. נמצא, שבמקום השפלות והקטנות, שם שורה כל הכבוד והגדלה, כמו שכתוב: "אשכן את דכא". ועל כן כל הראשים שבעולם, מקבלים כבודם מזה הצדיק, שהוא בחינת עפר וכן התחדשות הכבוד, כי בכל פעם נתחדש הכבוד, שזה הממנה בא להתמנות אחר, ונתחדש הראשיות והכבוד הוא הכל על ידי זה הצדיק. כי כפי הקמתו את המשכן בכל פעם שמשם בא הכבוד בבחינות: "וכבוד ה' מלא את המשכן" כנ"ל, כן נתחדש כל הכבוד והראשיות כנ"ל:

</div>

This is what we see: when a person travels to the tzadik, the closer he draws near to the place of the tzadik, the more cheshek (desire) he has, due to drawing nearer to the ko’ach hamosheich (drawing force, gravity), as above. This is the aspect of Mishkan (Tabernacle), for the Mishkan had a ko’ach hamosheich (drawing force, gravity) to draw Divinity to the place where it stood, in the aspect of: “Moshcheni after you, we will run” [Song of Songs 1:4], after you, we will run specifically [root: ר-ו-ץ], for the closer one draws near to it, the more he runs, due to the ko’ach hamosheich (drawing force, gravity), as above. And as brought in the Midrash [Exodus Rabbah 31]: The Mishkan is לשון משכון [language of pledge], that it is a pledge for Israel that the Shechina (Divine Presence) will dwell with them, even if they sin, chas v’shalom [G-d forbid], as it is written: “And I will place My Mishkan among you, and My soul will not abhor you” [Leviticus 26:11]. It is found that by means of the Mishkan, the Shechina dwells in Israel, that is, as above, for Mishkan is לשון מושכני [language of draw me, root: מ-ש-ך], which has the aspect of ko’ach hamosheich (drawing force, gravity) to draw Divinity to the place where it stood, as above. Therefore, it is impossible to erect the Mishkan except by the tzadik, who is the aspect of afar (dust), the aspect of Moshe, who was anav (humble) more than any man, as it is written: “And Moshe erected the Mishkan” [Exodus 40:18]. And another could not erect it, for specifically this tzadik, who is the aspect of afar (dust) and ko’ach hamosheich (drawing force, gravity), can erect the Mishkan, which is the aspect of ko’ach hamosheich (drawing force, gravity), to draw Divinity, as above. This is what is written: “Not because you are more numerous did Hashem desire you, for you are the fewest” [Deuteronomy 7:7]. And our Sages expounded [Chullin 89a, brought in Rashi]: Not because of your multitude, but because you diminish yourselves, Hashem desired you. For because they diminish and make themselves small [root: מ-ע-ט], by this they are in the aspect of afar (dust), which has ko’ach hamosheich (drawing force, gravity), the aspect of Mishkan, which draws Divinity, as above. And therefore, Hashem desired you. This is the aspect of: “I will dwell with the crushed” [Isaiah 57:15]. For by means of shiflus (lowliness), that he makes himself like afar (dust), by this he has ko’ach hamosheich (drawing force, gravity) to draw the Blessed Name to him, which is the aspect of the Mishkan, as above. This is the aspect of kavod (glory) said regarding the Mishkan, as it is written: “And it shall be sanctified in My kavod” [Exodus 29:43], and: “And the kavod of Hashem filled the Mishkan” [Exodus 40:34]. For all the kavod (glory) that every person in the world has, from small to great, all of them receive only from this tzadik, who is the aspect of afar (dust), the aspect of Mishkan, from whom all is drawn. For all the kavod (glory) and greatness is only with this tzadik, and all receive from him, as it is written [Megillah 31a]: Every place that you find His greatness, there you find His anav’tanuso (humility). It is found that in the place of shiflus (lowliness) and smallness, there dwells all the kavod (glory) and greatness, as it is written: “I will dwell with the crushed” [Isaiah 57:15]. Therefore, all the heads in the world receive their kavod (glory) from this tzadik, who is the aspect of afar (dust). And similarly, the renewal of the kavod (glory), for each time the kavod (glory) is renewed, when an appointee comes to another appointment, and the headship and kavod (glory) are renewed, it is all by means of this tzadik. For according to his erection of the Mishkan each time, from there comes the kavod (glory), in the aspect of: “And the kavod of Hashem filled the Mishkan” [Exodus 40:34], as above. all the kavod (glory) and headship are renewed, as above. This is: “And it was on the eighth day, Moshe called to Aharon and to his sons and to the elders of Israel” [Leviticus 9:1].


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

וזה, ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל. כי כשהצדיק צריך לקרות את ראשי העם, הוא קורא אותם בזה שהוא מקים את המשכן, ששם הכבוד כנ"ל, ועל ידי זה קורא אותם, כי כלם באים אליו לקבל הכבוד ממנו. וזה 'ביום השמיני', שהקים משה את המשכן, על ידי זה, 'קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל', שהם כלל ראשי העם, מקטן ועד גדול. כי על ידי הקמת המשכן, קרא את כל ראשי העם, שהם בחינת אהרן ובניו וכו' כנ"ל: וזה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ראש השנה א): 'שניסן ראש השנה למלכים', כי אז היה הקמת המשכן, שמשם נמשך הכבוד של מלכים של כל הממנים והראשים כנ"ל: ועל כן היה הקמת המשכן בראש חדש ניסן דוקא, כי זה בחינת ראש חדש, שעל ידי זה נתחדשים כל הראשים כנ"ל, וזהו בחינת ראש חדש ניסן ראש השנה למלכים כנ"ל:

</div>

For when the tzadik needs to call the heads of the people, he calls them by this: that he erects the Mishkan, where there is the kavod (glory), as above. And by this, he calls them, for all come to him to receive the kavod (glory) from him. And this on the eighth day, that Moshe erected the Mishkan, by this Moshe called to Aharon and to his sons and to the elders of Israel, who are the inclusion of the heads of the people, from small to great. For by means of erecting the Mishkan, he called all the heads of the people, who are the aspect of Aharon and his sons, and [the elders of Israel], as above. This is what our Rabbis, of blessed memory, said [Rosh Hashanah 1a]: that Nisan is the Rosh Hashanah (New Year) for melachim (kings), for then was the erection of the Mishkan, from where the kavod (glory) of melachim (kings), of all the appointees and heads, is drawn, as above. And therefore, the erection of the Mishkan was specifically on Rosh Chodesh Nisan (New Moon of Nisan), for this is the aspect of Rosh Chodesh (New Moon), that by this all the heads are renewed, as above. And this is the aspect of Rosh Chodesh Nisan, the Rosh Hashanah (New Year) for melachim (kings), as above.



# lih’yos

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/71/

# lih’yos

<div dir="rtl">דע, שקשה מאד להיות מפרסם</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/71


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

דע, שקשה מאד להיות מפרסם. כי מה שהוא מפרסם, הוא מזיק לו מאד. כי לפעמים צריך לסבל יסורין בשביל רבים, כמה שכתוב (ישעיה נ"ג): "ובחברתו נרפא לנו". כי מאחר שהוא מפרסם, על כן הוא בבחינות (שם): "לכן אחלק לו ברבים", על כן צריך לסבל יסורין בשביל רבים, כי עליו נאמר: "ובחברתו נרפא לנו". רק שיש כמה בני אדם שצריכין להיות מפרסמים, ועושים אותם דוקא מפרסמים. אבל יש צדיקים שמקבלים מעצמם יסורים עליהם בשביל ישראל, ובזה מחליפין השפע. כמבאר למעלה בסימן ס"ג על פסוק "ובשתים יכסה פניו". עין שם:

</div>

Kashe

me’od

lih’yos

m’fursam

[It is very difficult to be famous]

It is very difficult to be famous

[In the language of the companions] Know that it is very difficult to be

m’fursam

[famous], for that which makes them famous harms them greatly. For sometimes, they must suffer sufferings for the many, as it is written [Yeshayahu 53]: “

U’vachavuraso

nirpa

lanu

” [And by his wounds we were healed]. Since they are

m’fursam

[famous], they are in the aspect of [Yeshayahu 53]: “

Lachein

achaleik

barabim

” [Therefore I will divide him a portion with the many]. Thus, they must suffer sufferings for the many, for it is said of them: “

U’vachavuraso

nirpa

lanu

” [And by his wounds we were healed]. However, there are several people who need to be famous and are made specifically famous. But there are

tzadikim

[righteous ones] who accept sufferings upon themselves for Yisrael, and through this they exchange the influx/bounty, as explained above in Torah 63 on the verse [Yeshayahu 6]: “

U’vishtayim

y’chaseh

panav

” [And with two he covers his face]. [Note from the English translator: This elucidates how being

m’fursam

[famous] brings sufferings for the many, yet

tzadikim

[righteous ones] willingly accept sufferings to exchange the

shefa

, healing Yisrael through their

chavuraso

[wounds].]



# Sometimes a thought of repentance comes to a man

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/72/

# Sometimes a thought of repentance comes to a man

<div dir="rtl">לפעמים בא לאדם הרהור תשובה</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/72


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

לפעמים בא לאדם הרהור תשובה, ונעשה באותו שעה איש כשר. ואחר כך רוצה לעשות עבדא, באשר שנתעורר לבו לתשובה, בכן רוצה לנסע להצדיק. ואחר כך כשנוסע, מתגבר עליו היצר הרע, ונופל מתשוקתו שהיה לו תחילה. ואחר כך כשבא להצדיק, מתגבר עליו היצר הרע עוד יותר, ואובד כל חשקו, אל יקשה בעיניך זאת, ואל יבהלוך רעיוניך על זה. כי דע, שזה נמשך מחמת כי בתחלה כשבא לו ההרהור תשובה, מחמת הטוב שהתעורר בתוכו, אזי על ידי מעשיו באותו שעה, המית יצרו, ונתבטל יצרו הרע שהיה לו, כי המיתו בזה ההרהור תשובה והעבדא של אותו השעה. ואחר כך כשרוצה לנסע, מתגבר עליו יצר הרע אחר. כי 'כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו' (כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה סכה נ"ב), ויש לו עתה יצר הרע גדול ממה שהיה לו תחלה. על כן אם אינו מתחזק נגדו, אזי מתגבר עליו זה היצר הרע החדש, ונופל מתשוקתו שהיה לו תחלה. כי צריך התגברות חדש ביותר, נגד זה היצר הרע החדש שבא לו כנ"ל:

</div>

Sometimes a thought of repentance comes to a man

Sometimes a thought of repentance comes to a man

[In the language of the companions] Sometimes a thought of t’shuva [repentance] comes to a man, and he becomes at that time a proper man. And afterwards, he desires to do a deed in that which his heart was aroused to t’shuva. Therefore, he desires to travel to the tzadik [righteous one]. And afterwards, when he travels, the evil inclination overcomes him, and he falls from his desire that he had initially. And when he comes to the tzadik, the evil inclination overcomes him even more, and he loses all his desire. Let this not be difficult in your eyes, nor let your thoughts alarm you about this. For know that this is drawn from the fact that initially, when the thought of t’shuva comes due to the good that was aroused within him, through his deeds at that time, he killed his inclination, and his evil inclination was nullified, for he killed it with this thought of t’shuva and the deed of that time. But afterwards, when he desires to travel, another evil inclination overcomes him, as our Rabbis, of blessed memory, said [Sukkah 52a], and now he has an evil inclination greater than the initial one.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

כי יש כמה בחינות ביצר הרע. כי יש בני אדם נמוכים מגשמים, שהיצר הרע שלהם הוא גם כן יצר הרע נמוך ומגשם. והרב, היצר הרע שלהם הם הדמים בעצמם, הינו הדם שבחלל השמאלי, שהוא בתקפו. ועקר בלבולים שלהם, מעכירת ומבלבול הדמים. ובאמת מי שיש לו דעת צח כל שהוא, היצר הרע הזה, הוא אצלו שטות גדול ושגעון, ואין צריך שום התגברות לנצח אותו. ואפלו מה שנחשב בעיני ההמון לנסיון גדול, כגון הנסיון של תאות נאוף, הוא אצלו שטות, ולא נחשב לו לשום נסיון כלל (עיין שבחי הר"ן סי' טז ובשיחות הר"ן סי' נא). כי מי שיש לו שום דעת, ויודע מעט מגדלת אדוננו הבורא יתברך שמו, כמה שכתוב (תהלים קל"ה): "כי אני ידעתי כי גדול ה' ואדנינו מכל אלהים". ואי אפשר להסביר זה, לא בכתב ולא בעל פה (עיין שיחות הר"ן סי' א). כי גדלת השם יתברך הוא רק לכל חד לפום מה דמשער בלבה, כמו שכתוב בזהר הקדוש (וירא ק"ג:) "נודע בשערים בעלה", 'לכל חד לפום מה דמשער בלבה'. ומי שזוכה לשער בלבו את גדלת השם יתברך, בודאי אצל זה אינו נחשב שום דבר לנסיון, ואין צריך שום התגברות על זה. רק שיש בחינת יצר הרע, שהוא מלאך הקדוש, ואף על פי כן הוא יצר הרע, וצריך להתגבר ולהמלט מאד ממנו. הינו בחינות גבורות, בחינות דינים. וזה הבר דעת, יש לו זה היצר הרע הנ"ל, הינו גבורות ודינים. וצריך להתגבר עליו, ולהמתיק הדינים, שיהיה רק כלו טוב. כי מי שנכלל במקום שצריך להכלל, הינו באין סוף, שם כלו טוב, ואין שם דין, חס ושלום. על כן צריך להיות כלו טוב, ולהמתיק כל הגבורות והדינים, שהם היצר הרע שלמעלה: ובזה פגם דוד בבת שבע, כי בודאי חלילה לומר, שדוד חטא בגשמיות מחמת תאוה, חס ושלום, כי כבר אמר דוד בעצמו, "ולבי חלל בקרבי" (תהלים ק"ט), שהרג כבר את היצר הרע הגשמי בתכלית, והכניע הדם שבחלל השמאלי. ואף שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (שבת נ"ו.): 'כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה וכו', אף על פי כן, אפלו זה הפגם הקטן והחטא קל שנעשה כמובא, גם זה בודאי לא היה, חס ושלום, מחמת תאוה, מחמת עכירת הדמים, חס ושלום, שמשם בא תאוה זו של נאוף. רק הפגם שלו היה למעלה בגבורות, שלא המתיק היצר הרע שלמעלה, הינו הגבורות והדינים. וגם זה היה בדקות גדול, כי ראויה היתה בת שבע לדוד וכו'. וזה שנאמר בדוד (דברי הימים א כ"ב): "לא תבנה בית לשמי כי דמים רבים שפכת", הינו שלא המתיק הגבורות, על כן לא זכה לבנות הבית. ואף שמלחמת ה' נלחם, עם כל זה למעלה למעלה, בתכלית המעלה, במקום שצריך להכלל, הינו באין סוף, שם כלו טוב, וצריך להיות רק טוב בלי שום דינים כלל: וזה בחינת (תקוני זהר תקון ע' דף קכ"ג:): 'אפלו כתר עליון אכמא איהו לגבי עלת העלות. בחינת (תהלים פ"ב): "לא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו" בחינת (עיין לעיל אחר המאמר בסי' נז, בד"ה שייך לעיל) הקדשה שלמעלה*) שהוא היצר הרע של הצדיקים הקדושים הנ"ל:

</div>

If he does not strengthen himself against it, this new evil inclination overcomes him, and he falls from his initial desire. For he needs new strengthening against this new evil inclination that came to him as above, because there are several aspects in the evil inclination. For there are lowly, gross people whose evil inclination is also lowly and gross. For the many, their evil inclination is the bloods themselves, that is, the blood in the left chamber, which is in its strength. And the main confusions of them are from the turbidity and confusion of the bloods. And in truth, one who has any pure knowledge at all, this evil inclination is to him great foolishness and madness, and he does not need any strengthening to conquer it. And even what is considered in the eyes of the masses as a great trial, such as the trial of the desire for licentiousness, is to him foolishness and is not considered to him as any trial at all (see Shivchei HaRan 16, Sichos HaRan 51). For one who has any knowledge and knows a little of the greatness of our Lord, the Creator, blessed be He, as it is written: "For I know that Hashem is great, and our Lord above all gods" [Tehillim 135:5]. And it is impossible to explain this neither in writing nor orally (see Sichos HaRan 1). For the greatness of Hashem, blessed be He, is only to each one according to what he estimates in his heart, as it is written in the holy Zohar [Vayeira 103b]: "Known in the gates is her husband", to each one according to what he estimates in his heart. And one who merits to estimate in his heart the greatness of Hashem, blessed be He, certainly with this it is not considered anything as a trial, and he does not need any strengthening over this. Only there is an aspect of the evil inclination that is a holy angel, and nevertheless it is an evil inclination, and one needs to strengthen and escape greatly from it. That is the aspect of gevuros [strengths] and dinim [judgments]. And one of knowledge has this evil inclination, that is, gevuros and dinim, and he needs to strengthen over it and to sweeten the dinim, that it be only all good. For one who is included in the place that he needs to be included, that is, in the Eyn Sof [Infinite], there it is all good, and there is no judgment there, chas v’shalom [G-d forbid]. So he needs to be all good and to sweeten all the gevuros and the dinim, which are the upper evil inclination. And in this David damaged with Bathsheba, for certainly, far be it to say that David sinned in physicality due to desire, chas v’shalom. For David already said himself: "And my heart is slain within me" [Tehillim 109:26], that he already killed the physical evil inclination completely and subdued the blood in the left chamber [Shabbas 56b]: Anyone who says David sinned is only mistaken. Nevertheless, even this small damage and light sin that was done as brought, also this certainly was not, chas v’shalom, due to desire from the turbidity of the bloods, from where comes this desire of licentiousness. Only his damage was above in gevuros, that he did not sweeten the upper evil inclination, that is, the gevuros and the dinim. And also this was in great subtlety, for Bathsheba was fitting for David [Divrei HaYamim I 22:8]: "You shall not build a house for My name, for much blood you have shed", that is, that he did not sweeten the gevuros, therefore he did not merit to build the House. And even though he fought the wars of Hashem, nevertheless above above, in the ultimate height in the place that he needs to be included, that is, in the Eyn Sof, there it is all good, and he needs to be only good without any dinim at all.


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

הגהה *) וגם למעלה (כביכול) אצלו יתברך מצינו בחינת יצר הרע הנ"ל כמו שדרשו רבותינו, זכרונם לברכה (בראשית רבה פרשה י"ב ומובא בפרש"י): בתחלה עלה במחשבה לברא את העולם במדת הדין, שזה בחינת יצר הרע כנ"ל, ואחר כך כביכול שבר היצר הרע, ושתף מדת רחמים וכו'. ומזה הכח נשתלשל ונמשך כח למטה לשבר את היצר הרע, כי לולא זאת לא היה כח לשבר היצר הרע: וכן מבאר לשון זה בגמרא (יומא ס"ט:) שאמרו שם 'זו היא גבורת גבורתו שכובש את יצרו, שנותן ארך אפים לרשעים'. נמצא מבאר שם ענין הנ"ל, שמה שהשם יתברך כובש מדת הדין ומאריך אפו, הוא בחינת שבירת היצר הרע אצלו יתברך (עיין רש"י שם בגמ' הנ"ל. ועיין ב"ב טז כאדם שמסיתים אותו וניסת וכו', הוא שטן הוא יצה"ר וכו'. ועיין סוכה נב ע"ב שכביכול הוא ית' בעצמו מתחרט על בריאת היצה"ר וכו'. וכ"ז לשבר את האוזן, כפי' המהרש"א בחא"ג בב"ב שם. והכלל שמבחינת מדה"ד משתלשלים בחינת המלאכים העומדים לשמאל, עד שנשתלשל גם בחי' השטן, כמ"ש (איוב א) ויבא גם השטן בתוכם. והוא שטן הוא יצה"ר, כי משם נמשך שורש היצה"ר שבלב האדם, שעי"ז יש לו בחירה) ועין בזהר בכמה מקומות. שם מובן ומבאר, שבחינת מדת הדין הוא (שרש) (ועיין זוהר בראשית מט ע"ב, ובזוהר ויצא קמח, ובזוהר שמות כו ע"ב, ובתיקון כא בענין פרה אדומה, ושם בדף ס' וגבורה תמן ס"מ דאיהו יצה"ר, וכן מבואר בכתבי האריז"ל במקומות הרבה, ועיין מאורי אור) בחינת היצר הרע: עד כאן ההגהה.

</div>

And this is the aspect of [Tikkunei Zohar Tikkun 70, 123b]: Even the upper crown is black to the Cause of Causes, the aspect of: "They do not know and do not understand, in darkness they walk" [Tehillim 82:5], the aspect of the upper holiness (see above after the teaching in sign 57, in the words that belong above), which is the evil inclination of the holy tzadikim aforementioned. (The following was printed as a gloss) And also above, kiv’yachol [as it were], with Hashem, blessed be He, we find the aspect of the aforementioned evil inclination, as our Rabbis, of blessed memory, expounded [Bereishis Rabba 12:2; Rashi]: Initially, it arose in thought to create the world with the attribute of judgment, which is the aspect of evil inclination as above. And afterwards, kiv’yachol, He broke the evil inclination, and joined the attribute of mercy. And from this force, it extended and was drawn a force below to break the evil inclination, for if not for this, there would be no force to break the evil inclination. And this is explained in the Gemara [Yoma 69b]: This is the might of His might that He conquers His inclination, that He gives long-suffering to the wicked. It is found explained there the aforementioned matter that what Hashem, blessed be He, conquers the attribute of judgment and lengthens His anger is the aspect of breaking the evil inclination with Him, blessed be He (see Rashi there in the aforementioned Gemara and see Bava Basra 16a: like a person whom they incite and he is incited, he is the Satan, he is the evil inclination; and see Sukkah 52b: that as if He Himself regrets the creation of the evil inclination; and all this to break the ear, according to the Maharsha in Chiddushei Aggadot in Bava Basra there). And the general principle is that from the aspect of judgment extend the aspect of the angels standing to the left, until it extended also in the living Satan, as it is written: "And the Satan also came among them" [Iyov 1:6], and he is the Satan, he is the evil inclination, for from there is drawn the root of the evil inclination in the heart of man, by which he has choice. And see in the Zohar in several places, there it is understood and explained that the aspect of the attribute of judgment is the root of the aspect of the evil inclination (see Zohar Bereishis 49b, Zohar Vayeitzei 148a, Zohar Shemos 26b, and Tikkun 21, 60: and Gevura there is the S”M who is the evil inclination, and similarly explained in the writings of the Ari z”l in many places, and see Ma-oray Or). And similarly Shlomo the king, peace be upon him, who married the daughter of Pharaoh and many foreign women, certainly it will not arise on the mind that it was from the physical evil inclination, for he was a true wise man, as it is written: "And he was wiser than any man" [Melachim I 5:11]. And already we have established as a rule that one who is a true wise man even a little, this desire is not considered to him as any trial, even if a beautiful woman demands him in a secret place where it is in his hand to fulfill the desire, it is to him only foolishness and madness, and is not considered to him as a trial at all. And what is said in the Torah, the praise of Yosef the tzadik that he stood in the trial, there is in this a secret. And the main trial is in the aforementioned aspect, in the aspect of sweetening the gevuros, to conquer the upper evil inclination.


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

וכן שלמה המלך, עליו השלום, שנשא בת פרעה ונשים נכריות רבות, בודאי לא יעלה על הדעת, שהיה מהיצר הרע הגשמי, כי היה חכם אמת, כמו שכתוב (מלכים א ה): "ויחכם מכל האדם" וכו'. וכבר מנח כלל בידינו, שמי שהוא חכם אמת קצת, אינו נחשב אצלו זאת התאוה לשום נסיון. אפלו אם תתבע אותו אשה יפה במקום סתר, שיהיה בידו למלאת התאוה, הוא אצלו רק שטות ושגעון, ואינו נחשב לו לנסיון כלל. ומה שנאמר בתורה שבח יוסף הצדיק שעמד בנסיון, יש בזה סוד. ועקר הנסיון בבחינה הנ"ל, בבחינת המתקת הגבורות, לנצח היצר הרע של מעלה. אבל לא לנצח היצר הרע הגשמי, שזה אינו נסיון כלל. וכן מה שפגם שלמה, לא היה רק בבחינה זו כנ"ל:

</div>

But not to conquer the physical evil inclination, which is not a trial at all. And similarly, what Shlomo damaged was only in this aspect as above. Therefore, one who has judgments upon him, chas v’shalom, and has some trouble, chas v’shalom, needs to see and strive greatly to be saved from the evil inclination then. For the main evil inclination is from the dinim, for even the thick physical evil inclination of the turbidity of the bloods certainly has a root above from it. And this upper evil inclination, from it also has a root, for there are several aspects in the evil inclination.


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

ועל כן, מי שיש עליו דינים, חס ושלום, ויש לו איזה צרה רחמנא לצלן, צריך לראות ולהשתדל מאד להנצל מהיצר הרע אז. כי עקר היצר הרע הוא מהדינים, כי אפלו היצר הרע העב והגשמי של עכירות הדמים, בודאי יש לו שרש למעלה הימנו, וזה היצר הרע שלמעלה ממנו, יש לו גם כן שרש, כי יש כמה בחינות ביצר הרע*. ויש יצר הרע, שאינו מגשם כל כך, שאינו מעכירת הדמים, אך הוא בחינת קלפה דקה. וגם זה היצר הרע, אינו היצר הרע של הקדושים בעלי חכמה ודעת, כי אצלם הוא רק היצר הרע שלמעלה, שהוא מלאך הקדוש, שהוא בחינת גבורות ודינים. והוא תכלית השרש העליון, של כל היצרים רעים, מהיצר הרע העליון, עד היצר הרע התחתון המגשם והמזהם השוטה והפתי והסכל, עכירת הדמים. על כן, כשיש על אדם דינים, מאחר שמתגבר עליו גבורות ודינים, שהוא השרש של כל היצר הרע, על כן אז מתגבר עליו מאד היצר הרע שלו, וצריך השתדלות והתחזקות על זה.

</div>

And there is an evil inclination that is not so gross, that is not from the turbidity of the bloods, but it is the aspect of a thin shell. And also this evil inclination is not the evil inclination of the holy ones, possessors of wisdom and knowledge, for with them it is only the upper evil inclination, which is a holy angel, which is the aspect of gevuros and dinim. And it is the ultimate upper root of all the evil inclinations, from the upper evil inclination until the lower gross, dirty, foolish, naive, and stupid evil inclination, turbidity of the bloods. Therefore, when dinim overcome a person, since gevuros and dinim, which is the root of all the evil inclination, overcome him, therefore then his evil inclination overcomes him greatly. And he needs striving and strengthening over this. Also in the matter of approaching Himself to Hashem, blessed be He, there is a great evil inclination, that is, that sometimes the abundance of enthusiasm beyond measure is from the evil inclination, for this is the aspect of "lest they break through" (as explained also in another place, in Likutay Torah 5:7, 9). For there is a great evil inclination when he begins to approach Hashem, blessed be He.


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

* הגהה גם בענין ההתקרבות עצמו להשם יתברך, יש יצר הרע גדול. (כלומר, שלפעמים רבוי ההתלהבות חוץ מהמדה הוא מהיצר הרע, כי זהו בחינת "פן יהרסו" וכמבאר גם במקום אחר (בלק"ת סי' ה' אות ז' ובסי' ט') כי יש יצר הרע גדול, כשמתחיל להתקרב להשם יתברך. ועל כן בשעת מתן תורה, הזהיר השם יתברך למשה (שמות י"ט): "רד העד בעם פן יהרסו אל ה' לראות". כי ישראל היו אז במעלה גדולה, והצרכו להזהירם מהיצר הרע שיש בהתקרבות להשם יתברך. עד כאן ההגהה.

</div>

And therefore, at the time of the giving of the Torah, Hashem, blessed be He, warned Moshe: "Go down, warn the people lest they break through to Hashem to see" [Shemos 19:21], for Yisroel were then in a great height, and they needed to be warned from the evil inclination that there is in approaching Hashem, blessed be He. And know that the evil inclination of the majority of the world, which is turbidity of the bloods, is foolishness, madness, and great stupidity, as they said [Sotah 3a]: A person does not commit a transgression unless a spirit of foolishness enters him. For in truth, there is a spirit of foolishness of transgression that is a great wise man more than all the world, and nevertheless it is a spirit of foolishness. But this spirit of foolishness of the majority of the world is actual foolishness, fool, naive, and madman.


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

ותדע, שהיצר הרע של רב העולם, שהוא עכירת הדמים, הוא שטות ושגעון וסכלות גדול, כמה שאמרו (סוטה ג): 'אין אדם עובר עברה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות'. כי באמת יש רוח שטות של עברה, שהוא חכם גדול יותר מכל העולם, ואף על פי כן הוא רוח שטות. אך זה הרוח שטות של רב העולם, הוא שטות ממש, אויל פתי ומשגע. והלא תראה, שיש כמה בני אדם שיש להם הרהורי עבודה זרה, ויש שבשעה שעומד להתפלל בא לנגדו דמות עבודה זרה. ואף שיודע בעצמו שאין בה ממש, אף על פי כן מתגבר עליו מאד, ומצטיר ועומד לפניו זה הדמות, וקשה לו מאד להעביר זאת מדמיונו ומחשבתו. ועתה ראה, היש לך שטות גדול ושגעון יותר מזה. ובודאי מי שמתגברים עליו אלו הדמיונות, קשה לו מאד להנצל מהם, ולהעבירם ממחשבתו. וכל מה שמתגבר ומנענע וזורק ראשו הנה והנה, מתגברים עליו הדמיונות אלו יותר ויותר. כי זה טבע וסגלת של אלו היצרין הרעים המזהמים, כל מה שרוצים להתגבר על אלו המחשבות, יותר ויותר הם מתגברים. כי הוא כמו שאדם בורח מדבר, ומסתכל מן הצד כלאחר יד על זה הדבר שברח ממנו, ואזי הדבר הזה מתגבר עליו ביותר, כי לא הסיח דעתו מזה, רק אדרבא שמסתכל בכל פעם לאחריו על זאת המחשבה, והבן זה. וכמו שידוע לכל מי שנלכד בזה, ויש לו אלו המחשבות, רחמנא לצלן. ובזה יכול כל אדם להבין שהוא שטות ושגעון גדול, והוא רק מעכירת הדמים, מעכירת ובלבול המח. כי זה ידוע לכל, שעבודה זרה אין בה ממש, ואף על פי כן קשה לו מאד לסלק מחשבתו מהם, מחמת שכבר נתעכר ונתבלבל מחו מאד. כן אלו ההרהורי זנות שיש לרב העולם, בפרט כשרואה בעיניו, כגון בעת שנזדמן לפניו אשה, וכשהוא רוצה להיות איש כשר, ואינו רוצה אלו ההרהורים, ואזי מנענע ראשו, ורוצה לסלק המחשבות אלו ממנו, ויותר ויותר הם מתגברים עליו כנ"ל. ובאמת מי שיש לו דעה, הוא אצלו שטות גדול, ואינו נחשב אצלו אפלו לשום מעלה, מה שאינו נופל עליו הרהור מזה, ואינו צריך כלל לזרק ולנענע ראשו כלל. וכמו שאצל רב בני אדם הוא שטות ושגעון אלו ההרהורי עבודה זרה, כן אצלו שטות ההרהורי זנות. ועל כן איתא בזהר (קדושים פ"ד): שרבי שמעון בר יוחאי כד חזא נשין שפירין, אמר: "אל תפנו אל האלילים". כי הם בחינת אלילים, וכמו שהרהורי עבודה זרה הם שטות נגלה לכל העולם, כן אלו ההרהורי זנות הם שטות ושגעון. על כן עקר התקנה, מי שכבר נלכד בזה, ויש לו אלו המחשבות, הן הרהורי זנות, הן הרהורי עבודה זרה, חס ושלום, אין לו תקנה, רק שיקדש ויטהר גופו, כדי שיזדכך ויטהר דמיו. וילך אצל חכם האמת, ויורה לו דרכי התשובה, דרכי החכמה, עצות נכונות על כל דבר. אז יכנע לבבו הערל, ושב ורפא לו. אבל כל זמן שעדין לא נתקדש ונטהר גופו, אין שום תקנה מה שמתגבר ומתאמץ, ויש לו יסורים גדולים, לסלק המחשבה כי יותר ויותר הם מתגברים כנ"ל: גם עצבות הוא מזיק מאד, ונותן כח לזה היצר הרע העב הגשמי. על כן אדרבא, אם רוצה להיות ירא ה', ורוצה להתפלל, ואינו רוצה באלו המחשבות רעות, צריך שלא להשגיח עליהם כלל, ושלא יכפת לה מה שעומדים לפניו, ורק יעשה את שלו במה שהוא עוסק, בתורה או תפלה או משא ומתן, ולא ישגיח עליהם כלל. וכמו ששמעתי מעשה באחד שבשעה שעמד להתפלל, היה מזדמן ועומד לפניו בדמיונו עכו"ם ערל, והיה לו יסורים גדולים מזה, וכל מה שרצה להתגבר ולסלק המחשבה, התגברה עליו יותר. ויעץ לו חכם, שלא יכפת לה, ויעמד העכו"ם, ואף על פי כן יעשה את שלו ויתפלל, ובזה יסתלק ממנו. אך זה עצה לפי שעה, כל זמן שלא נתקדש גופו עדין. והעקר לקדש ולטהר עצמו כנ"ל, וילך לחכם, ויתן לו עצה נכונה על כל דבר כנ"ל:

</div>

And behold, you will see that there are several people who have thoughts of idolatry, and there are those that at the time he stands to pray, an image of idolatry comes before him. And even though he knows himself that there is no substance in it, nevertheless it overcomes him greatly, and he is pained, and this image stands before him, and it is very difficult for him to remove this from his imagination and his thought. And now see, is there for you greater foolishness and madness than this?! And certainly, one whom these imaginations overcome, it is very difficult for him to be saved from them and to remove them from his thought. And all that he overcomes and shakes and throws his head here and there, these imaginations overcome him more and more. For this is the nature and propitious quality of these dirty evil inclinations: all that one wants to overcome these thoughts more and more, they overcome more. For it is like a person fleeing from a thing and looking from the side as if backward at this thing that he fled from, then this thing overcomes him more, for he did not divert his mind from this, but on the contrary, he looks each time backward at this thought. And understand this well. And as is known to all who is caught in this and has these thoughts, chas v’shalom, that it is great foolishness and madness, and it is only from turbidity of the bloods, from turbidity and confusion of the brain. For this is known to all that idolatry has no substance. And nevertheless, it is very difficult for him to remove his thought from them due to already being turbid and confused his brain greatly. Similarly, these thoughts of licentiousness that the majority of the world has, especially when he sees with his eyes, such as at the time that a woman happens before him. And when he wants to be a proper man and does not want these thoughts, then he shakes his head and wants to remove these thoughts from him, and more and more they overcome him as above. And in truth, one who has knowledge, it is to him great foolishness, and is not considered to him even as any merit that these thoughts do not fall upon him, and he does not need at all to throw and shake his head at all. And as with the majority of people it is foolishness and madness, these thoughts of idolatry, so with him foolishness the thoughts of licentiousness [Zohar Kedoshim 84a]: that Rabbi Shimon bar Yochai, when he saw beautiful women, said: "Do not turn to the idols" [Vayikra 19:4], for they are the aspect of idols. And as thoughts of idolatry are revealed foolishness to all the world, so these thoughts of licentiousness are foolishness and madness. Therefore, the main remedy for one who already is caught in this and has these thoughts, whether thoughts of licentiousness or thoughts of idolatry, chas v’shalom, he has no remedy except that he sanctify and purify his body, in order that his blood be refined and purified. And he should go to the true wise man, and he will instruct him the ways of t’shuva, ways of wisdom, proper counsels on every matter. Then his uncircumcised heart will be subdued, and he will return and be healed. But as long as his body is not yet sanctified and purified, there is no remedy for what he overcomes and strives and has great sufferings to remove the thought, for more and more they overcome as above. Also, sadness harms greatly and gives force to this thick physical evil inclination. Therefore, on the contrary, if he wants to be a fearer of G-d and wants to pray and does not want these evil thoughts, he needs not to pay attention to them at all, and not to care what stands before him, and only do his own in what he is engaged in Torah or tefillah [prayer] or business, and not pay attention to them at all. And as I heard a story about one that at the time he stood to pray, it would happen and stand before him in his imagination an uncircumcised idolater, and he had great sufferings from this. And all that he wanted to overcome and remove the thought, it overcame him more. And a wise man advised him not to care and let the idolater stand, and nevertheless do his own and pray. And by this it will be removed from him. But this is advice for the time as long as his body is not yet sanctified, and the main thing is to sanctify and purify himself as above. And go to the wise man, and he will give him proper counsel on every matter as above. (Note from the English translator: This elucidates how a thought of t’shuva can be overcome by a new evil inclination, requiring strengthening to reach the tzadik or wise man to sanctify the body, purify the bloods, and sweeten the dinim, transforming foolishness into knowledge.)



# For you will pass through waters, with you I am

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/73/

# For you will pass through waters, with you I am

<div dir="rtl">לשון החברים</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/73


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

(לשון החברים) כי תעבר במים אתך אני (ישעיה מ"ג). דהנה התורה סתים וגליא, והקדוש ברוך הוא גם כן סתים וגליא. דהינו מה שנגלה לנו הוא הלבוש וחיצוניות, ומה שנסתר ממנו הוא הפנימיות. והנה, כל אדם צריך לזרז את עצמו להשיג הפנימיות, מה שנסתר ממנו. אך איך יוכל להגיע אל הנסתר ממנו, בתפלה לשמה, שיקשר המחשבה אל הדבור של התפלה, בקשר אמיץ וחזק. כי 'הקדוש ברוך הוא מתאוה לתפלתן של צדיקים' (חלין ס:), ולמה, כי הקדוש ברוך הוא חפץ חסד הוא (מיכה ז') ורוצה תמיד להשפיע השפעות וברכות. ואין השפעה יכולה לירד, רק על ידי כלי הנקרא אני שנאמר (במדבר ו): "ואני אברכם". והכלי הנ"ל נעשה על ידי כל אחד מישראל, כשמתפלל באפן שמקשר המחשבה להדבור. כי כל אחד מישראל נקרא צדיק, שנאמר (ישעיה ס): "ועמך כלם צדיקים". והצדיק נקרא אלף, מלשון "אלופינו מסבלים" (תהלים קמ"ד). והנון נקרא דבור, כי הדבור הוא מלכות, על דרך מלכות פה (פתח אליהו) ומלכות נקרא נון, כמו שכתוב (תהלים ע"ב): "ינון שמו", ופרש רש"י: לשון מלכות. והיוד נעשה, על ידי המחשבה שמקשר להדבור כנ"ל. כי המחשבה נקרא יו"ד, כמו שכתוב (שמות ט"ו): "אז ישיר משה", ופרש רש"י: 'יו"ד על שם המחשבה נאמרה'. ונגמר הכלי הנקרא אני והשפע יורד ונשלם חפץ השם יתברך כי חפץ חסד הוא ולפיכך השם יתברך מתאוה לתפלתן:

</div>

For you will pass through waters, with you I am

For you will pass through waters, with you I am [Yeshayahu 43:2]

[In the language of the companions] Behold, the Torah [Scripture] is nistar [hidden] and revealed, and the Holy One, Blessed be He, is also nistar and revealed. That is, what is revealed to us is the garment and externality, and what is nistar from us is the p’nimiyus [internality]. Behold, every person must hasten himself to attain the p’nimiyus, what is nistar from him. But how can he reach to the nistar? By tefillah lish’ma [prayer for its own sake], that he binds the thought to the speech of the tefillah in a bond mighty and strong. For G-d desires the prayers of the tzadikim [righteous ones] [Chullin 60b]. And why? For G-d desires chesed [kindness] [Micha 7:18], and He wishes always to cause to flow influences and blessings. And the influence

is not able to

descend, only by means of a vessel that is called אֲנִי (Ani [I]), as it is said: "And I will bless them" [Bamidbar 6:26]. And this vessel is made by means of every one from Yisroel when he prays in a manner that he binds the thought to the speech, as it is written: "And your people, all of them tzadikim" [Yeshayahu 60:21]. And every tzadik from Yisroel is the א (Alef) of Ani, as it is said: "Our princes are laden" [Tehillim 144:14], where Alef [root: אלף] denotes leadership and primacy. And this vessel is Ani: א (Alef), from the language of "Our princes are laden" [Tehillim 144:14]. נ (Nun) is called speech, for speech is Malchus [kingship], on the way of Malchus peh [kingship of the mouth] [Tikkunei Zohar, Petach Eliyahu]. And Malchus is called Nun [root: נון], as it is written: "His name shall be perpetuated" [Tehillim 72:17], and Rashi explained: a language of kingship. י (Yud) is made by means of the thought that he binds to the speech as above, as it is written: "Then Moshe sang" [Shemos 15:1], and Rashi explained: Yud on the name of thought was said. And the vessel that is called Ani is completed, and the abundance descends, and the desire of Hashem, blessed be He, is fulfilled, for He desires chesed. And therefore, Hashem, blessed be He, desires their prayers.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

וידוע הוא, כי מי שמקבל תענוג מאחר נקרא נוקבא. רוצה לומר לגבה. ונמצא כשהשם יתברך מקבל תענוג מישראל מתפלתן, כביכול נעשה נוקבא לגבי ישראל. וזהו שכתוב (במדבר כ"ח): "אשה ריח ניחוח לה'", כי על ידי ריח הניחוח שמקבל השם יתברך מתפלות של ישראל, נעשה בסוד אשה. "ונקבה תסובב גבר" (ירמיה ל"א), אם כן מהפנימיות נעשה חיצוניות. (ועין לעיל בהתורה אור הגנוז (סימן ט"ו), שם מבאר גם כן ענין זה). וזהו פרוש הפסוק, כי תעבר במים, ותעבר, מלשון התגלות, כמה שכתוב (שמות י"ב): "ועבר ה' לנגף את מצרים", ותרגם אונקלוס: ויתגלי ה' וכו'. 'ואין מים אלא תורה' (בבא קמא י"ז). והפרוש הוא, כשתרצה שיתגלה לך הנסתר מהתורה. אתך אני, כלומר, תראה שתעשה הכלי שנקראת אני כנ"ל:

</div>

And it is known that he who receives pleasure from another is called nukva [female], meaning to him. And it is found that when Hashem, blessed be He, receives pleasure from Yisroel from their prayers, kiv’yachol [as it were], He is made nukva

with regard to

Yisroel, and this is what is written: "A fire offering, a pleasing aroma to Hashem" [Bamidbar 28:2]. For by means of the pleasing aroma that Hashem, blessed be He, receives from the prayers of Yisroel, He is made in the secret of woman [Yirmiyahu 31:22]. If so, from the p’nimiyus is made externality (see above in the Torah Ohr HaGanuz, Sign 15, there this matter is also explained). And this is the explanation of the verse: "For you will pass through waters", and sa’avor [you will pass] [root: עבר], a language of revelation, as it is written: "And Hashem will pass to smite Egypt" [Shemos 12:23], and Onkelos translated: "And Hashem will be revealed". And there is no mayim [waters] but Torah [Bava Kama 17a]. And the explanation is: When you desire that the nistar from the Torah be revealed to you, "with you I am", meaning, you will see that you make the vessel that is called Ani as above. (This elucidates how tefillah lish’ma, binding thought to speech, forms the vessel Ani, enabling the revelation of the Torah’s p’nimiyus and fulfilling Hashem’s desire for chesed.)



# Be exalted above the heavens, G-d, above all the earth Your glory

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/74/

# Be exalted above the heavens, G-d, above all the earth Your glory

<div dir="rtl">רומה על השמים אלהים על כל הארץ כבודך</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/74


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

רומה על השמים אלהים על כל הארץ כבודך (תהלים נ"ז). הנה כל אדם צריך לרפאות נפשו, דהינו להעלותה למקום שרשה. ובמה, דהנה יש שני מיני דינים. (עיין זוהר פקודי רכ"ג) א, דינא דמסאבא, בחינת 'נחש הטיל זהמא בחוה' (שבת קמו). ויש דינא קדישא, כמו שכתוב (משלי ג): "אשר יאהב ה' יוכיח". והתחלת התקרבות הוא התרחקות, כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (תענית ח) כל המצדיק את עצמו מלמטה, מצדיקים עליו את הדין מלמעלה. והוא בחינת מחין דקטנות, והוא בחינת (בראשית כ"ה): "אברהם הוליד את יצחק". כי אברהם הוא חסד, ויצחק הוא גבורה, "פחד יצחק" (שם ל"א). וחסד זה מלבש בגבורה, הדא הוא דכתיב (תהלים כ): "בגבורות ישע ימינו", וזה שנאמר (שם קי"ז): "כי גבר עלינו חסדו". וזהו, כי יצחק הוא בחינת אלקים, כמו שכתוב (בראשית כ"א): "צחוק עשה לי אלקים". והוא בא מבחינת שרה, מדת מלכות, כמו שפרש רש"י (שם י"ז, והוא מגמרא ברכות י"ג): 'ששרה על כל העולם', 'ודינא דמלכותא דינא' (גטין י:). והמלכות נקרא צדק, כמו שכתוב (תקוני זהר דף י"ז): 'צדק מלכותא קדישא', "ומלכי צדק מלך שלם" (בראשית י"ד). וזהו בחינת קטנות. והוא בחינת "ותכהין עיניו מראות" (שם כ"ז), והוא בחינת חשך. "ולחשך קרא לילה" (שם א), והוא בחינת נפש, כמו שכתוב (ישעיה כ"ו): "נפשי אויתך בלילה" (עיין זוהר לך לך פג). וצריך כל אדם, לילך מקטנות לגדלות. וכשבא לגדלות, הוא בחינת (בראשית ג): "ותפקחנה עיני שניהם", ופרש רש"י: 'על שם החכמה נאמר'. וזה מה שאמר הכתוב (שם א): "וירא אלקים את האור כי טוב", 'ואין טוב אלא תורה' (ברכות ח). ושני בחינות אלו, הן בחינות 'הושענא רבא ושמחת תורה'. שהן בחינות יצחק ויעקב. כי 'הושענא רבא', הוא בחינת דבור בלא דעה. והוא בחינת ערבה, כי 'ערבה דומה לשפתים' (תנחומא פרשת אמר, זהר צו ל"ב, פינחס רנ"ו), כדאיתא בזהר הקדוש (קדושים דף פ"ה:) 'אית מאן דלעי באוריתא ומגמגם בה בגמגומא דלא ידע, כל מלה ומלה סלקא לעילא, וקדשא בריך הוא חדי בהאי מלה, וקביל לה ונטע לה סחרנין דהאי נחלא, ואתעבדו מאנון מלין אילנין רברבין, ואקרון ערבי נחל: ושמחת תורה, הוא בחינת דבור בדעה. והוא החיות של הנפש, כמו שכתוב בזהר (שם): 'זכאין אנון דידעי אורחוי דאוריתא ומשתדלי בה בארח מישור, דאנון נטעין אילנא דחיין לעלא דכלא אסותא' וכו'. וזה שכתוב (מלאכי ג): "שמש צדקה ומרפא בכנפיה", כי שמש הוא בחינת יעקב. שהוא בחינת דבור בדעה, והוא בחינת אילנא דאסותא. וזה מאמר הכתוב (תהלים פ"ד): "שמש ומגן ה' אלקים" (עיין זוהר בראשית כ' פקודי רכד: ובהקדמת התיקונים. כי בחינות יצחק ויעקב, הם בחינות דין ורחמים. וזה פרוש (ישעיה ל): "והיה אור הלבנה כאור החמה", כי הלבנה הוא בחינת יצחק (עיין מ"ר במדבר פב). והחמה הוא בחינת יעקב (עיין מ"ר ויצא פ' סח). וסימן שידע אדם אם הוא בבחינת דינא דמסאבא, ואם הוא בבחינת דינא קדישא, סימן לדבר, תפלה. כשאין בו בטול תפלה, כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (ברכות ה): 'איזהו יסורין של אהבה, כל שאין בו בטול תפלה', שנאמר "ברוך ה' אשר לא הסיר תפלתי וחסדו מאתי". ותפלה הוא בחינת פנים, כמו שכתוב (ישעיה ל"ח): "ויסב חזקיה פניו ויתפלל"; וזה שכתוב (תהלים ל): "הסתרת פניך הייתי נבהל". וזה מה שפרש רש"י: לפי שהיו ליצני הדור אומרים: מאבימלך נתעברה שרה, בחינת סטרא דמסאבא, והקדוש ברוך הוא צר קלסתר פנים של יצחק דומה לו, והיו הכל מודים שאברהם הוליד את יצחק. פרוש שהדין, הוא בחינת דינא קדישא, ומסטרא דאברהם, הוליד יצחק. ובבחינת דין זה, שהוא הנפש, יש שתי בחינות. יעקב, הוא הדבור. ובחינת עשו, הוא הסיגים, והוא בחינת (ויקרא ה): "נפש כי תחטא" וזה פרש רש"י: אלה תולדות יצחק בן אברהם, יעקב ועשו. וכשבא אל בחינת יעקב, הוא החכמה כמו שכתוב (בראשית כ"ז): "ויעקבני זה פעמים", ותרגם אונקלוס: 'וחכמני'. אז נתרפא בחינת הנפש, כמו שכתוב: "שמש צדקה ומרפא בכנפיה". וזה שכתוב (תהלים י"ט): "תורת ה' תמימה משיבת נפש". והדבור בלא דעה נקרא צדק, כמו שכתוב (תהלים נ"ח): "צדק תדברון". וכשבא אל בחינת יעקב, היא החכמה, נקרא צדקה. וזה פרוש הפסוק (ישעיה ס"ג): "אני המדבר בצדקה רב להושיע", דהינו הנפש שהיה מקדם בלא ידיעה, ונושע על ידי הצדקה, שהוא בחינת דבור בידיעה. וזה פרוש הפסוק (משלי ג): "רפאות תהי לשריך", שהיא מדת מלכות. וכשבא אל בחינת חכמה, נתקן הנפש, ומעלהו לשרשו. כי טפת הזרע נמשכת מהמח, 'ומחא חכמה' (פתח אליהו). וכל העבודות שצריך האדם לעבד הבורא, הוא רק שיתגלה כבודו. והחכמה נקרא כבוד, כמו שכתוב (מלאכי א): "ואם אב אני איה כבודי". ואב נקרא חכמה, כמו שכתוב (בראשית מ"א) "אברך", פרש רש"י: 'אב בחכמה'. ועל ידי חכמה נתחדשו העולמות, כי קדשא בריך הוא באוריתא ברא עלמין, והתורה נקרא חכמה, וישראל עלו במחשבה תחלה (בראשית רבה פרשה א). וכשבא הנפש אל החכמה, אזי נתחדש העולם. ויעקב הוא בחינת שמים: וזה פרוש הפסוק: "רומה על השמים אלקים", כשהוא מעלה בחינת נפש, שהיא בחינת אלקים, דינא קדישא, לבחינת יעקב. שהוא שמים, בחינת חכמה, אז, "על כל הארץ כבודך", שנתגלה כבודו:

</div>

Be exalted above the heavens, G-d, above all the earth Your glory

Be exalted above the heavens, G-d, above all the earth Your glory [Tehillim 57:6]

[In the language of the companions] Behold, every person must effect healing for his soul, that is, to raise it to the place of its root [Zohar Pekudei 223b]. And with what? Behold, there are two kinds of judgments: judgment of defilement, the aspect of the serpent that injected filth into Chava [Shabbas 146a, Mishlei 3:18], and dina kadisha [holy judgment], as it is written: "Whom Hashem loves, He reproves" [Mishlei 3:12]. And the beginning of approaching is distancing, as our Sages said, of blessed memory: Whoever justifies himself below, they justify the judgment upon him above [Taanis 8a]. And this is the aspect of small intellect, and it is the aspect of "Avraham begot Yitzchak" [Bereishis 25:19], for Avraham is chesed [kindness], and Yitzchak is gevura [strength], "fear of Yitzchak" [Bereishis 31:42], as it is written: "In strengths, the salvation of His right hand" [Tehillim 20:7]. And this is what is said: "For His kindness has overwhelmed us" [Tehillim 117:2]. And this is because Yitzchak is the aspect of G-d, as it is written: "Laughter G-d has made for me" [Bereishis 21:6]. And he comes from the aspect of Sarah, the attribute of Malchus [kingship], as Rashi explained: that she is called Sarah because she ruled over all the world [Bereishis 17:15, Berachos 13a]. And judgment of kingship is judgment [Gittin 10b, Tikkunei Zohar 17]: righteousness, holy kingship, as it is written: "And Malki Tzedek, king of Shalem" [Bereishis 14:18]. And this is the aspect of smallness [Bereishis 27:1], and it is the aspect of darkness [Bereishis 1:2], and it is the aspect of the soul, as it is written: "My soul desires You in the night" [Yeshayahu 26:9] [Zohar Lech Lecha 83a]. And every person must go from smallness to greatness. And when he comes to greatness, it is the aspect of "And the eyes of both were opened" [Bereishis 3:7], and Rashi explained: on the name of chachma [wisdom] it was said. As it is written: "And G-d saw the light that it was good" [Bereishis 1:4], and there is no good but Torah [Scripture] [Berachos 8a]. And these two aspects are the aspects of Hoshana Rabba [Great Hoshana] and Simchas Torah [Rejoicing of the Torah], which are the aspects of Yitzchak and Yaakov. For Hoshana Rabba is the aspect of speech without knowledge, and it is the aspect of willow, for willow resembles lips [Tanchuma Emor, Zohar Tzav 32a, Zohar Pinchas 256a]. As it is stated in the holy Zohar: There is one who studies in the Torah and stammers in it with stammering, that he does not know every word, and that word ascends above, and the Holy One, Blessed be He, rejoices in that word and receives it and plants branches of that stream, and great trees are made from those words, and they are called willows of the stream [Zohar Kedoshim 85b]. And Simchas Torah is the aspect of speech with knowledge, and it is the vitality of the soul, as it is written in the Zohar: Fortunate are those who know the ways of the Torah and strive in it in a straight path, for they plant the tree of life above, all of which is healing, as it is written: "Sun of righteousness and healing in its wings" [Malachi 3:20]. For the sun is the aspect of Yaakov, the aspect of speech with knowledge, and it is the aspect of the tree of healing. And this is the statement of the verse: "Sun and shield, Hashem G-d" [Tehillim 84:12] [Zohar Bereishis 20a, Zohar Pekudei 224b, Tikkunei Zohar Introduction]. For the aspects of Yitzchak and Yaakov are the aspects of judgment and rachamim [mercy], as it is written: "And the light of the moon shall be as the light of the sun" [Yeshayahu 30:26], for the moon is the aspect of Yitzchak [Midrash Rabba Bereishis 82], and the sun is the aspect of Yaakov [Midrash Rabba Vayeitzei 68]. And a sign that a person may know whether he is in the aspect of judgment of defilement or in the aspect of dina kadisha, the sign of the matter is tefillah [prayer] when there is no nullification of prayer, as our Sages said, of blessed memory: Which are sufferings of love? Any that have no nullification of prayer, as it is said: "Blessed is Hashem who did not remove my prayer and His kindness from me" [Tehillim 66:20]. And tefillah is the aspect of face, as it is written: "And Chizkiyahu turned his face and prayed" [Yeshayahu 38:2]. And this is what is written: "You hid Your face, I was dismayed" [Tehillim 30:8]. And this is what Rashi explained: Because the scoffers of the generation were saying, from Avimelech Sarah became pregnant, the aspect of the side of defilement. And G-d formed the countenance of Yitzchak similar to Avraham, and all admitted that "Avraham begot Yitzchak" [Bereishis 25:19], meaning that the judgment is the aspect of dina kadisha and from the side of Avraham, the aspect of chesed, Yitzchak was born. And in this aspect of judgment, which is the soul, there are two aspects: Yaakov, he is the speech, and the aspect of Esav, he is the dross, and it is the aspect of "A soul when it sins" [Vayikra 5:1]. And this is what Rashi explained: "These are the generations of Yitzchak son of Avraham" [Bereishis 25:19], Yaakov and Esav. And when he comes to the aspect of Yaakov, he is chachma, as it is written: "And he supplanted me these two times" [Bereishis 27:36], and Onkelos translated: and he made me wise. Then the aspect of the soul is healed, as it is written: "Sun of righteousness and healing in its wings". And this is what is written: "The Torah of Hashem is perfect, restoring the soul" [Tehillim 19:8]. And speech without knowledge is called tzedek [righteousness], as it is written: "Righteousness you shall speak" [Tehillim 58:2]. And when he comes to the aspect of Yaakov, it is chachma, it is called tzedaka [charity], and this is the explanation of the verse: "I who speak in charity, mighty to save" [Yeshayahu 63:1]. That is, the soul that was previously without knowledge is saved by means of tzedaka, which is the aspect of speech with knowledge. And this is the explanation of the verse: "Healing it shall be to your navel" [Mishlei 3:8], which is the attribute of Malchus. And when he comes to the aspect of chachma, the soul is rectified, and he raises it to its root. For the drop of the seed of the birth of the soul is drawn from the brain, and the brain is chachma [Tikkunei Zohar, Petach Eliyahu]. And Yisroel ascended in thought first, and thought is chachma, which is the root of the souls of Yisroel and the root of all the worlds, for the root of all is the wisdom of the Torah. For with the Torah the Holy One, Blessed be He, created worlds, and the Torah is called chachma, as it is written: "I am wisdom" [Mishlei 8:12] [Bereishis Rabba 1:1]. And when the soul merits to the wisdom of the Torah, this is the aspect of the renewal of the world, for the renewal of all the worlds was by means of chachma, which is the Torah. And then, when he merits to chachma, then His glory is revealed, which is the main purpose of all the services of man. For the purpose of all the services that man must serve the Creator, blessed be He, is only that His glory be revealed, as it is written: "For My glory I created it" [Yeshayahu 43:7].


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

[זאת התורה שבסימן זה, לא שמעתי מפיו הקדוש, והוא מלשון החברים כנ"ל. והמעין יראה בעיניו שהלשון מגמגם מאד, וחסר הרבה, וגם מה שנכתב הוא שלא כסדר. על כן אמרתי לבאר קצת כפי מה שהבנתי מדברים אלו הנכתבים כאן. והוא]

</div>

And the glory is revealed by means of chachma, as it is written: "And if I am a father, where is My glory" [Malachi 1:6]. And father is the aspect of chachma, as it is written: "Avrech" [Bereishis 41:43], and Rashi explained: father in wisdom.


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

כי צריך כל אדם לרפאות נפשו, דהינו להעלותה למקום שרשה. וזה על ידי שמתיגע בתורה, עד שזוכה לידע אותה ולהבינה. כי יש שני מיני דינים, כי יש דינא דמסאבא, בחינת נחש הטיל זהמא בחוה. ויש דינא קדישא, בחינת: "את אשר יאהב ה' יוכיח". וזהו בחינת התרחקות שהוא התחלת ההתקרבות, כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה, 'כל המצדיק את עצמו מלמטה מצדיקים עליו את הדין מלמעלה'. דהינו, כשאדם רוצה להצדיק את עצמו ולהתקרב להשם יתברך, אזי מצדיקים עליו את הדין, דהינו שנמשכים עליו דינים ויסורים. ואלו הדינים והיסורים הם נראין כהתרחקות, כאלו רוצים להרחיקו מעבודתו, חס ושלום. ובאמת זה ההתרחקות הוא עקר ההתקרבות, כי אלו הדינים וההתרחקות הם לטובתו, בחינת "את אשר יאהב ה' יוכיח". כדי שיעמד בנסיון הזה, ויתגבר ויתאמץ להתקרב יותר (ועין במקום אחר (לעיל בסי' סו אות ד). שהמניעות הם בשביל החשק, ועוד מבאר מזה בכמה מקומות). ועל כן, זה הדין הוא בחינת דינא קדישא. רק שהוא בחינת מחין דקטנות, שמשם עקר אחיזת הדין כידוע. וזהו בחינת "אברהם הוליד את יצחק", כי אברהם הוא בחינת חסד, ויצחק הוא בחינת גבורה, בחינת פחד יצחק. הינו, שזה הדין הקדוש, שהוא בחינת יצחק, הוא נולד ונמשך מאברהם, שהוא בחינת חסד. כי באמת בזה הדין מלבש חסד גדול, כי הוא לטובתו, בחינת "את אשר יאהב ה' יוכיח" כנ"ל. וזה בחינת "בגבורות ישע ימינו", שבתוך הגבורות והדינים מלבש בהם ישע ימינו, בחינת חסד. כי זה הדין נמשך מחסד, בחינת "אברהם הוליד את יצחק" כנ"ל. וזהו בחינת "כי גבר עלינו חסדו", שהגבורות הם חסדים באמת כנ"ל, כדי שיתקרב על ידי זה יותר להשם יתברך כנ"ל. אבל צריך כל אחד לראות להמתיק זה הדין, כי הדינים הם מבחינת מחין דקטנות, וצריך כל אדם לילך מקטנות לגדלות, ועל ידי זה ימתיק את הדין, שהוא בחינת יצחק. כי יצחק הוא בחינת דין, בחינת אלקים, כמו שכתוב: "צחוק עשה לי אלקים". כי יצחק נולד משרה, שהיא בחינת מלכות, כמו שפרש רש"י: 'שנקראת שרה על שם ששרה על כל העולם כלו'. ומלכות הוא בחינת דין, בחינת דינא דמלכותא דינא. ועקר הדין הוא, כשהוא בבחינת מחין דקטנות, שאז נקראת המלכות צדק כידוע, כי צדק מלכותא קדישא, בחינת "ומלכי צדק מלך שלם". ואז כשהמלכות היא בבחינת צדק, אז הוא בחינת מחין דקטנות, בחינת דינים, שמשם נמשך הדין של יצחק. שהוא בחינת חשך, בחינת "ותכהין עיניו מראות", שהוא בחינת לילה, בחינת "ולחשך קרא לילה". וזהו בחינת נפש, בחינת "נפשי אויתך בלילה". וצריך כל אדם לילך מקטנות לגדלות, ולהמתיק הדין שבא מבחינת מחין דקטנות. וכשבא לבחינת מחין דגדלות, זהו בחינת "ותפקחנה עיני שניהם", ופרש רש"י: 'על שם החכמה נאמר'. כי עקר ההמתקה הוא על ידי חכמה, בחינת מחין דגדלות, דהינו על ידי ידיעת התורה. כי התורה נקראת אור, [בחינת (משלי ו) ותורה אור], וכמו שכתוב: "וירא אלקים את האור כי טוב", 'ואין טוב אלא תורה'. הינו, כי התורה היא בחינת אור, שהיא הפך החשך, שהוא בחינת דין כנ"ל. כי על ידי ידיעת התורה, נמתק הדין. כנ"ל. וסימן שידע האדם אם הוא בבחינת דינא דמסאבא, ואם הוא בבחינת דינא קדישא, סימן לדבר, תפלה. כשאין בו בטול תפלה, כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה, 'איזה יסורין של אהבה, כל שאין בו בטול תפלה', שנאמר: "ברוך ה' אשר לא הסיר תפלתי וחסדו מאתי". וזה שכתוב: "הסתרת פניך הייתי נבהל", 'פנים', זה בחינת תפלה, כמו שכתוב: "ויסב חזקיהו פניו וכו' ויתפלל". הינו כשהוא הסתרת פנים, חס ושלום, דהינו בטול תפלה, חס ושלום, אז הוא דין קשה, חס ושלום, בחינת "הסתרת פניך הייתי נבהל" כנ"ל:

</div>

And this is the explanation of the verse: "Be exalted above the heavens, G-d", this is the aspect of Yaakov (as brought elsewhere), when he raises the aspect of the soul, which is the aspect of G-d, dina kadisha, to the aspect of Yaakov, which is the aspect of heavens, the aspect of chachma, then "above all the earth Your glory", then His glory is revealed as above. [This Torah in this section, I did not hear from his holy mouth, and it is in the language of the companions as above. And the discerning reader will see with his eyes that the language is very stammering, and it lacks much, and also what is written is not in order. Therefore, I said to explain a little according to what I understood from these words written here.] For every person must effect healing for his soul, that is, to raise it to the place of its root, and this is by means of that he toils in the Torah, until he merits to know it and understand it. For there are two kinds of judgments, for there is judgment of defilement, the aspect of the serpent that injected filth into Chava, and there is dina kadisha, the aspect of "Whom Hashem loves, He reproves". And this is the aspect of distancing, which is the beginning of approaching, as our Sages said, of blessed memory: Whoever justifies himself below, they justify the judgment upon him above. That is, when a person desires to justify himself and to approach Hashem, blessed be He, then they justify the judgment upon him, that is, judgments and sufferings are drawn upon him. And these judgments and sufferings appear as distancing, as if they want to distance him from his service, chas v’shalom [G-d forbid]. And in truth, this distancing is the essence of approaching, for these judgments and this distancing are for his good, the aspect of "Whom Hashem loves, He reproves", so that he stand in this trial and strengthen and strive to approach more (see elsewhere [Likutay Moharan 66:4], that obstacles are for the sake of desire, and this is explained further in several places). And therefore, this judgment is the aspect of dina kadisha, only that it is the aspect of small intellect, from where the main grasp of judgment is, as known. And this is the aspect of "Avraham begot Yitzchak", for Avraham is the aspect of chesed, and Yitzchak is the aspect of gevura, the aspect of fear of Yitzchak. That is, this holy judgment, which is the aspect of Yitzchak, is born and drawn from Avraham, which is the aspect of chesed. For in truth, in this judgment, great chesed is clothed, for it is for his good, the aspect of "Whom Hashem loves, He reproves" as above. And this is the aspect of "In strengths, the salvation of His right hand", that within the strengths and judgments, salvation of His right hand is clothed in them, the aspect of chesed, for this judgment is drawn from chesed, the aspect of "Avraham begot Yitzchak" as above. And this is the aspect of "For His kindness has overwhelmed us", that the strengths are kindnesses in truth as above, so that he approach by means of this more to Hashem, blessed be He, as above. But every one must see to sweeten this judgment, for the judgments are from the aspect of small intellect, and every person must go from smallness to greatness, and by means of this he will sweeten the judgment, which is the aspect of Yitzchak. For Yitzchak is the aspect of judgment, the aspect of G-d, as it is written: "Laughter G-d has made for me". For Yitzchak was born from Sarah, which is the aspect of Malchus, as Rashi explained: that she is called Sarah because she ruled over all the world. And Malchus is the aspect of judgment, the aspect of judgment of kingship is judgment. And the main judgment is when it is in the aspect of small intellect, that then Malchus is called tzedek, as known, for righteousness is holy kingship, the aspect of "And Malki Tzedek, king of Shalem". And then, when Malchus is in the aspect of tzedek, then it is the aspect of small intellect, the aspect of judgments, from where the judgment of Yitzchak is drawn, which is the aspect of darkness, the aspect of "And his eyes were dim from seeing" [Bereishis 27:1], which is the aspect of night, the aspect of "And to the darkness He called night" [Bereishis 1:5], and this is the aspect of the soul, the aspect of "My soul desires You in the night". And every person must go from smallness to greatness and sweeten the judgment that comes from the aspect of small intellect. And when he comes to the aspect of great intellect, this is the aspect of "And the eyes of both were opened", and Rashi explained: on the name of chachma it was said. For the main sweetening is by means of chachma, the aspect of great intellect, that is, by means of knowing the Torah. And Torah is light, as it is written: "And G-d saw the light that it was good", and there is no good but Torah. That is, for the Torah is the aspect of light, which is the opposite of darkness, which is the aspect of judgment as above. For by means of knowing the Torah, the judgment is sweetened. And the sign that a person may know whether he is in the aspect of judgment of defilement or in the aspect of dina kadisha is tefillah when there is no nullification of prayer, as it is said: "Blessed is Hashem who did not remove my prayer and His kindness from me".


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

נמצא, שיצחק הוא בחינת דינא קדישא, שנמשך מצד החסד, בחינת "אברהם הוליד את יצחק" כנ"ל. וזה מה שפרש רש"י על פסוק זה: 'לפי שהיו ליצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה שרה', הינו בחינת סטרא דמסאבא. הינו, שהדין של יצחק שנולד משרה, נמשך מסטרא דמסאבא, חס ושלום, שהוא בחינת אבימלך. ועל כן צר הקדוש ברוך הוא קלסתר פנים של יצחק דומה לאברהם והיו הכל מודים שאברהם הוליד את יצחק. פרוש שהדין הוא בחינת דינא קדישא, ומסטרא דאברהם בחינת חסד, נולד יצחק כנ"ל:

</div>

And hiding of the face, chas v’shalom, that is, nullification of prayer, chas v’shalom, then it is a harsh judgment, chas v’shalom, the aspect of "You hid Your face, I was dismayed". It is found that Yitzchak is the aspect of dina kadisha that is drawn from the side of chesed, the aspect of "Avraham begot Yitzchak" as above. And this is what Rashi explained on this verse: Because the scoffers of the generation were saying from Avimelech Sarah became pregnant, that is, the aspect of the side of defilement, that is, that the judgment of Yitzchak that was born from Sarah was drawn from the side of defilement, chas v’shalom, which is the aspect of Avimelech. And therefore, G-d formed the countenance of Yitzchak similar to Avraham, and all admitted that "Avraham begot Yitzchak", meaning that the judgment is the aspect of dina kadisha and from the side of chesed, Yitzchak was born as above.


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

והמתקת הדין של יצחק, על ידי החכמה, שהוא ידיעת התורה כנ"ל, זה בחינת יעקב שנולד מיצחק. כי מבחינת הדין הזה בחינת יצחק, שהוא בחינת הנפש כנ"ל, נולדים שתי בחינות, שהם בחינת יעקב ועשו. יעקב, הוא בחינת החכמה, בחינת דבור בידיעה, שהוא בחינת המתקת הדין של יצחק. ועשו, הוא בחינת הסיגים והפסלת גמור, שמשתלשלין ויורדין מבחינת הדין, והוא בחינת "נפש כי תחטא". וזהו: "אלה תולדות יצחק בן אברהם", ופרש רש"י: 'יעקב ועשו'. הינו כנ"ל: כי המתקת הדין של יצחק, הוא על ידי בחינת יעקב, שהוא בחינת דבור בדעה. כי יעקב הוא בחינת חכמה, כמו שכתוב: "ויעקבני", ותרגם אונקלוס: 'וחכמני'. כי יש דבור בלא דעה, ויש דבור בדעה. ושני בחינות אלו, הן בחינת 'הושענא רבא ושמחת תורה', שהן בחינת יצחק ויעקב. כי 'הושענא רבא', הוא בחינת דבור בלא דעה, שהוא בחינת ערבה, כי ערבה דומה לשפתים, כי איתא בזהר הקדוש 'אית מאן דלעי באוריתא ומגמגם בה בגמגומא דלא ידע, כל מלה ומלה סלקא לעלא, וקדשא בריך הוא חדי בהאי מלה, ונטע לה סחרנין דההוא נחלא, ואתעבדו מאנון מלין אילנין רברבין, ואקרון ערבי נחל'. נמצא שערבי נחל הם בחינת דבור בלא דעה. וזהו בחינת הושענא רבא, שהוא בחינת דין, בחינת פחד יצחק, שנמשך ממחין דקטנות, ועל כן הדבור בלא דעת עדין. אבל שמחת תורה, הוא בחינת דבור בדעה, והוא החיות של הנפש. כדאיתא בזהר: 'זכאין אנון דידעין אורחוי דאוריתא, ומשתדלי בה בארח מישור, דאנון נטעין אילנא דחיי לעלא דכלא אסותא'. וזה בחינת יעקב, שהוא בחינת חכמה, בחינת מחין דגדלות, שהוא בחינת רפואת הנפש, בחינת "שמש צדקה ומרפא בכנפיה". כי שמש, הוא בחינת יעקב, [כמו שכתוב (בראשית ל"ב): "ויזרח לו השמש"] שהוא בחינת חכמה, בחינת דבור בדעה, שהוא בחינת התורה, בחינת שמחת תורה, תורה שהוא בחינת אילנא דאסותא כנ"ל. וזה בחינת "שמש ומגן ה' אלקים", 'ה' אלקים', זה בחינת רחמים ודין, בחינת יעקב ויצחק, שהם בחינת שמש ומגן. וזה בחינת "והיה אור הלבנה כאור החמה", כי הלבנה היא בחינת יצחק, והחמה היא בחינת יעקב. וצריך להמתיק הדין של יצחק, שהוא בחינת לבנה, על ידי בחינת שמש, שהוא בחינת יעקב, עד שיהיה אור הלבנה כאור החמה. ואז נעשה מצדק צדקה, בחינת שמש צדקה ומרפא. כי כשהמלכות בבחינת דין, נקראת צדק. וכשממתיקין אותה, על ידי בחינת יעקב, אזי היא בבחינת צדקה, בחינת שמש צדקה, שהוא בחינת דבור בדעה, בחינת "אני ה' המדבר בצדקה ורב להושיע". כי הנפש שהיה מקדם בבחינת דין, בבחינת צדק, בבחינת מחין דקטנות, בחינת דבור בלא דעה. כשעולה מצדק לצדקה, זהו המתקתה וישועתה, בחינת "מדבר בצדקה ורב להושיע" וכנ"ל. וזהו בחינת "תורת ה' תמימה משיבת נפש" 'תורת ה' תמימה', הינו חכמת התורה, בחינת דבור בדעה. זהו עקר ההמתקה, שהוא בחינת רפואת הנפש, בחינת משיבת נפש וכנ"ל. וזהו בחינת: "רפאות תהי לשריך", שנאמר בשבח התורה. 'לשריך', זה בחינת מלכות, בחינת: 'ששרה על כל העולם', שמשם נמשך הדין של יצחק. והתורה, היא הרפואה וההמתקה של הדין הזה כנ"ל. כי כשבא לחכמת התורה, נתתקן הנפש, ומעלהו לשרשו. כי טפת הזרע של הולדת הנפש נמשכת מהמח, ומחא, חכמה. כי ישראל עלו במחשבה תחלה, והמחשבה היא חכמה, שהיא שרש נפשות ישראל, ושרש כל העולמות. כי שרש כלם הוא חכמת התורה, כי באוריתא קדשא בריך הוא ברא עלמין. והתורה נקראת חכמה, כמו שכתוב (משלי ח): "אני חכמה" וכו'. וכשזוכה הנפש לחכמת התורה, זהו בחינת חדוש העולם. כי חדוש כל העולמות היה על ידי חכמה, שהוא התורה כנ"ל. ואזי כשזוכה לחכמה, אזי נתגלה כבודו יתברך, שזהו עקר התכלית של כל עבודות האדם. כי תכלית כל העבודות שצריך האדם לעבד את הבורא יתברך, הוא רק כדי שיתגלה כבודו. [כמו שכתוב (ישעיה מ"ג): "לכבודי בראתיו" וכו']. והכבוד נתגלה על ידי החכמה כמו שכתוב: "ואם אב אני איה כבודי" ואב הוא בחינת חכמה כמו שכתוב: אברך, ופרש רש"י: אב בחכמה: וזה פרוש הפסוק, רומה על השמים אלקים. שמים, זה בחינת יעקב (כמובא במקום אחר). כשהוא מעלה בחינת נפש, שהוא בחינת אלקים, דינא קדישא. לבחינת יעקב, שהוא בחינת שמים, בחינת חכמה. אזי, על כל הארץ כבודך, אזי נתגלה כבודו כנ"ל:

</div>

And the sweetening of the judgment of Yitzchak is by means of chachma, which is knowing the Torah as above, this is the aspect of Yaakov that was born from Yitzchak. For from this aspect of judgment, the aspect of Yitzchak, which is the aspect of the soul as above, two aspects are born, which are the aspect of Yaakov and Esav. Yaakov is the aspect of chachma, the aspect of speech with knowledge, which is the aspect of the sweetening of the judgment of Yitzchak. And Esav is the aspect of dross and complete waste that are drawn and descend from the aspect of judgment, and it is the aspect of "A soul when it sins". And this is: "These are the generations of Yitzchak son of Avraham", and Rashi explained: Yaakov and Esav. For the sweetening of the judgment of Yitzchak is by means of the aspect of Yaakov, which is the aspect of speech with knowledge. For Yaakov is the aspect of chachma, as it is written: "And he supplanted me", and Onkelos translated: and he made me wise. For there is speech without knowledge, and there is speech with knowledge, and these two aspects are the aspect of Hoshana Rabba and Simchas Torah, which are the aspect of Yitzchak and Yaakov. For Hoshana Rabba is the aspect of speech without knowledge, which is the aspect of willow, for willow resembles lips. For as it is stated in the holy Zohar: There is one who studies in the Torah and stammers in it with stammering, that he does not know every word, and great trees are made from those words, and they are called willows of the stream. It is found that willows of the stream are the aspect of speech without knowledge, and this is the aspect of Hoshana Rabba, which is the aspect of judgment, the aspect of fear of Yitzchak, that is drawn from small intellect, and therefore the speech is still without knowledge. But Simchas Torah is the aspect of speech with knowledge, and it is the vitality of the soul, as it is stated in the Zohar: Fortunate are those who know the ways of the Torah, and strive in it in a straight path, for they plant the tree of life above, all of which is healing. And this is the aspect of Yaakov, which is the aspect of chachma, the aspect of great intellect, which is the aspect of healing of the soul, the aspect of "Sun of righteousness and healing in its wings", as it is written: "And the sun rose for him" [Bereishis 32:32]. For the sun is the aspect of Yaakov, which is the aspect of chachma, the aspect of speech with knowledge, which is the aspect of the Torah, the aspect of Simchas Torah, which is the aspect of the tree of healing as above. And this is the aspect of "Sun and shield, Hashem G-d", Hashem G-d, this is the aspect of rachamim and judgment, the aspect of Yaakov and Yitzchak, which are the aspect of sun and shield. And this is the aspect of "And the light of the moon shall be as the light of the sun". For the moon is the aspect of Yitzchak, and the sun is the aspect of Yaakov. And one must sweeten the judgment of Yitzchak, which is the aspect of the moon, by means of the aspect of the sun, which is the aspect of Yaakov, until the light of the moon shall be as the light of the sun. And then it is made from tzedek to tzedaka [root: צדק], the aspect of sun of righteousness and healing. For when Malchus is in the aspect of judgment, it is called tzedek, and when they sweeten it by means of the aspect of Yaakov, then it is in the aspect of tzedaka, the aspect of sun of righteousness, which is the aspect of speech with knowledge, the aspect of "I, Hashem, who speak in charity, mighty to save". For the soul that was previously in the aspect of judgment, in the aspect of tzedek, in the aspect of small intellect, the aspect of speech without knowledge, when it ascends from tzedek to tzedaka, this is its sweetening and its salvation, the aspect of "Who speak in charity and mighty to save" as above. And this is the aspect of "The Torah of Hashem is perfect, restoring the soul", the Torah of Hashem is perfect, that is, the wisdom of the Torah, the aspect of speech with knowledge, this is the main sweetening, which is the aspect of healing of the soul, the aspect of restoring the soul as above. And this is the aspect of "Healing it shall be to your navel", which is said in praise of the Torah, to your navel, this is the aspect of Malchus, the aspect that Sarah ruled over all the world, from where the judgment of Yitzchak is drawn. And the Torah is the healing and the sweetening of this judgment as above. For when he comes to the wisdom of the Torah [Scripture], the soul is rectified, and he raises it to its root. For the drop of the seed of the birth of the soul is drawn from the brain, and the brain is chachma [wisdom] [Tikkunei Zohar, Petach Eliyahu]. And Yisroel ascended in thought first, and thought is chachma, which is the root of the souls of Yisroel and the root of all the worlds, for the root of all is the wisdom of the Torah. For with the Torah the Holy One, Blessed be He, created worlds, and the Torah is called chachma, as it is written: "I am wisdom" [Mishlei 8:12] [Bereishis Rabba 1:1]. And when the soul merits to the wisdom of the Torah, this is the aspect of the renewal of the world, for the renewal of all the worlds was by means of chachma, which is the Torah. And then, when he merits to chachma, then His glory is revealed, which is the main purpose of all the services of man. For the purpose of all the services that man must serve the Creator, blessed be He, is only that His glory be revealed, as it is written: "For My glory I created it" [Yeshayahu 43:7]. And the glory is revealed by means of chachma, as it is written: "And if I am a father, where is My glory" [Malachi 1:6]. And father is the aspect of chachma, as it is written: "Avrech" [Bereishis 41:43], and Rashi explained: father in wisdom. And this is the explanation of the verse: "Be exalted above the heavens, G-d", this is the aspect of Yaakov (as brought elsewhere), when he raises the aspect of the soul, which is the aspect of G-d, dina kadisha [holy judgment], to the aspect of Yaakov, which is the aspect of heavens, the aspect of chachma, then "above all the earth Your glory", then His glory is revealed as above.



# Likutay Moharan, Torah 75

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/75/

# Likutay Moharan, Torah 75

<div dir="rtl">יברכנו אלקים וייראו אתו כל אפסי ארץ</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/75


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

יברכנו אלקים וייראו אתו כל אפסי ארץ. דהנה, יש מדת נצחון ומחלקת ומלחמה. ומהיכן בא מדה זו, מדמים שעדין לא עבד בהם השם יתברך, כמו שכתוב: "ויז נצחם". ופרש רש"י: 'דמים'. 'ולא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום' וכו' (עוקצין פרק ג). ובמחלקת יש בחינת העושה שלום, והוא בחינת העלאת מיין נוקבין. למשל, כשנופל לאדם איזה קשיא, הוא בחינות מחלקת. והתרוץ, הוא בחינת העושה שלום, והוא העלאת מיין נוקבין. ולפעמים, שלום עושה שלום במקום אחר, והוא העלאת מיין נוקבין למקום אחר. ותורה ותפלה, הוא גם כן בחינת העלאת מיין נוקבין, שהוא שלום. כמו שכתוב "בורא ניב שפתים שלום". "ועושה שלום ובורא את הכל", כי בשעת בריאה נפלו עולמות למטה, והעולמות הם אותיות, ונתפזרו לכמה ניצוצות. ועל ידי העלאת מיין נוקבין של תורה ותפלה, נעשה צרוף מהניצוצות, ונעשה עולם. וזה "ונתתי שלום בארץ", כי מהארציות נתעלה הניצוצות, ונעשה שלום. וזהו: "ולאמר לציון עמי אתה", אל תקרי עמי אלא עמי בשתפי וכו', כי הוא גם כן כמו בורא במלולו שמים וארץ כנ"ל. ובחינת זאת נעשה בכל יום, עד ביאת משיח, עד "וביום ההוא יעמדו רגליו על הר הזיתים" שהוא בחינת רגלין. ותורה ותפלה, הם גם כן בחינת עמידה. 'תורה' כמו שכתוב: "ואתה פה עמד עמדי, ויתיצבו בתחתית ההר". 'ותפלה', "ויעמד פינחס ויפלל". והוא בחינת רגלין, ועל ידי בחינת רגלין דתורה ותפלה, נתקרבו, בחינת: "ועמדו רגליו על הר הזיתים", כמו שכתוב: "צדק לפניו יהלך", וצדק הוא תורה ותפלה כמו שכתוב: "צדק תדברון". וזה פרוש: 'שותא דינוקא בשוקא דאבוה ודאמא' (סכה נ"ו). כי על ידי הדבורים של תורה ותפלה, נעשה בחינות שוקין ורגלין, "ובדבר ה' שמים נעשו", לכן יש ניצוצות שנפלו בכל דבר במאכל ובמשתה ובמלבוש. והתענוג שיש מן הדבר מאכל ומשתה הוא הניצוצות, והניצוצות הם אותיות. וקדם שמוציא אל הדבור, הם בחינת דם. והוא בחינת נפש, כמו שכתוב: "כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוא". וכשיצאה לדבור, הוא בחינת: "נפשי יצאה בדברו". וקדם היא בחינת: "צולע על ירכו", ובהיציאה אל הדבור, הם בחינת: "ויבן את הצלע". ומפני שניצוצות הנ"ל קדם הדבור אין להם צרוף והם בבחינת שברים ומחלקת כי כל ניצוץ מתגבר על חברו. ובהוציאו אל הדבור, הוא בצרוף, והוא בחינת שלום. נמצא, שצריך בהניצוצות הנ"ל לדבר בדברי תורה ותפלה, ולא בדברים אחרים. וזהו פרוש הגמרא (סכה נ"ג תענית כ"ה): 'לוי הטיח דברים כלפי מעלה ואטלע', שהוא בחינת צולע על ירכו. כי מכח שהוציא הניצוצות בדברים אחרים נשאר בבחינת: צולע על ירכו. וצריך לדבר בתורה או בתפלה, עד שיהיה הגוף בטל ואפס. וזה פרוש הפסוק "והיו לבשר אחד", שיהא הגוף אחד עם הדבור עד שיהא כאפס. ובמה הוא בא לדבר זה, ביראה, כי אמרו חז"ל (בבא בתרא י): 'גוף קשה פחד שוברו'. ופחד, הוא פחד יצחק, הוא יראה:

</div>

Likutay Moharan, Torah 75

Y’vorchenu

Elokim,

v’yir’u

oso

kol

afsei

aretz

[May He bless us, G-d, and they shall fear Him, all the ends of the earth] [Psalms 67:8]

[In the language of the companions] Behold, there is the attribute (

midas

) of victory, controversy, and war, arising from bloods (

damim

[-vital forces]) not yet used to serve Hashem, Blessed be He, as it is written, “And their victory shall be sprinkled” [Isaiah 63:1], which Rashi explains as bloods. The Holy One, Blessed be He, found no vessel (

kli

) to hold blessing (

bracha

) for Israel except shalom (peace) [

Ukzin

, Chapter 3]. In controversy, there is the aspect of the maker of shalom, which is the raising of female waters (

ha’ala’as

mayin

nukvin

[-spiritual arousal from below]). For example, when a question (

kushya

) arises, it is controversy. The answer (

terutz

) is the maker of shalom, raising

mayin

nukvin

. Sometimes, shalom fosters shalom in another place (

makom

), raising

mayin

nukvin

elsewhere. Torah and prayer (tefillah) also raise

mayin

nukvin

, embodying shalom, as it is written, “Creator of the utterance of lips, peace” [Isaiah 57:19], and “Maker of peace and Creator of all” [Isaiah 45:7]. At creation (

briyah

), worlds (

olamot

) fell below through breaking of the vessels (

sheviras

hakeilim

[-Kabbalistic concept where divine vessels shattered, scattering holiness]), and these worlds, which are letters (

osios

), dispersed into many sparks (

nitzotzos

). Through

ha’ala’as

mayin

nukvin

via Torah and tefillah, these

nitzotzos

achieve combination (

tzeiruf

), forming a world (

olam

), which is shalom, as it is written, “And I will give peace in the land” [Leviticus 26:6]. From the earthliness (

artziyus

), the

nitzotzos

are elevated, creating shalom. This is, “And to say to Zion,

You

are My people” [Isaiah 52:7]—read not

ami

(My people) but

imi

(with Me), in My partnership (

shutafus

) [Introduction to Zohar, 5a]. As Hashem, Blessed be He, creates heavens and earth (

shamayim

v’aretz

) through His utterance (

milul

), so do we through Torah and tefillah. This occurs daily until the coming of Mashiach (Messiah), until, “And His feet shall stand on that day on the Mount of Olives” [Zechariah 14:4], an aspect of feet (

raglin

), per the Ari, of blessed memory. Torah and tefillah are aspects of standing (

amida

), tied to

raglin

. For Torah, it is written, “And you here stand with Me” [Deuteronomy 5:28], and “And they stood at the foot of the mountain” [Exodus 19:17]. For tefillah, “And Pinchas stood and prayed” [Psalms 106:30]. Through the

raglin

of Torah and tefillah, one draws near to, “And His feet shall stand on the Mount of Olives

as it is written, “Righteousness shall go before Him” [Psalms 85:14].


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

וזה פרוש הפסוק: "יברכנו אלקים וייראו אותו". כלומר כי הברכה כשיהיה בבחינת יראה, "כל אפסי ארץ". כלומר כל ארציות נעשים אפס, כמה שכתוב: "והיו לבשר אחד": ובתורה ותפלה יש שני גונים, מחשבה וצעקה, והוא בחינת משה ודוד. כי הצעקה בחינת: "חכמות בחוץ תרנה", ובמחשבה בחינת: "חמוקי ירכיך". במשה כתיב ויצעק משה, וכתיב: "וילך וידבר" וכו', כלומר שהיה מקהיל קהלות ברבים, וזה בחינת: "חכמות בחוץ תרנה". ובדוד כתיב: "במקהלות ברכו אלקים", והוא גם כן: "חכמות בחוץ תרנה".

</div>

Righteousness (

tzedek

) is the speech (

dibbur

) of Torah and tefillah, as it is written, “Righteousness you shall speak” [Psalms 58:2]. [Shuta

d’inuka

(partnership of the child) in the thigh (

shok

) of its father and mother [Sukkah 56a] is not fully understood here.] Before rectification (tikkun),

nitzotzos

not brought into holy

dibbur

are in the aspect of, “Limping on his thigh” [Genesis 32:32], a defect (

p’gam

) of

raglin

. When brought into holy

dibbur

, it is, “And He built the rib” [Genesis 2:22], rectifying the

p’gam

.


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

[גם זאת התורה, הלשון אינו מתקן ומסדר כלל, גם חסר הרבה. וכל אשר מצאה ידי להבין מדברים אלו בעזר ה' יתברך, הכרחתי לחזר ולכתבם במהדורא תנינא. וזהו]

</div>

Before

dibbur

nitzotzos

lack

tzeiruf

and connection (

chibur

), existing in brokenness (

shevarim

) and controversy.


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

יברכנו אלקים וייראו אתו כל אפסי ארץ (תהלים ס"ז):

</div>

Through holy

dibbur

, they achieve

tzeiruf

, creating shalom.


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

כי יש מדת נצחון ומחלקת ומלחמה, ומדה זאת באה מדמים שעדין לא עבד בהם את השם יתברך. כי עקר מדת הנצחון הוא מהדמים, כמו שכתוב (ישעיה ס"ג): "ויז נצחם", ופרש רש"י: 'דמים'. וצריך כל אחד לבטל מדת הנצחון והמחלקת, ולרדף אחר השלום, כי 'לא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה אלא השלום' (עוקצין פ"ג). וזה זוכין על ידי שידבר הרבה בתורה ותפלה, על ידי זה יזכה לשלום:

</div>

Thus, one must speak only words of Torah (

divrei

Torah) and tefillah, not other things (

d’varim

acheirim

). The

Gemara

[Sukkah 53a,

Taanis

25a] states: Levi hurled words (

hitiach

d’varim

) upward and became lame, reflecting, “Limping on his thigh”, as his non-holy

dibbur

left him with a

p’gam

. One must speak Torah or tefillah until the body (

guf

) becomes null and void (

batel

v’efes

), as in, “And they shall be one flesh” [Genesis 2:24], uniting the

guf

with

dibbur

, as it is written, “And night to night declares” [Psalms 19:3] [see Likutay Moharan, Sign 19, Letter 3; Likutay Torah, Sign 82].


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

כי כשיש מחלקת, צריכין לעשות שלום. וזה העושה שלום, הוא בבחינת העלאת מיין נוקבין. כי כשנופל לאדם איזה קשיא, הוא בחינת מחלקת. כי חלוק לבו, ואינו מבין הדבר. כי נראה לו כאלו הדברים סותרין זה את זה, וחולקין זה על זה. והתרוץ הוא בחינת העושה שלום, כי על ידי התרוץ הוא עושה שלום בין הדברים הנראים כחולקים וסותרים זה את זה, וזהו בחינת העלאת מיין נוקבין. [כי עקר בחינת העלאת מיין נוקבין, הוא בחינת השתוקקות ואהבה שמעורר אחד לגבי חברו. כגון כשאחד משתוקק להשם יתברך, או לנסע לצדיק אמתי, זהו בחינת העלאת מיין נוקבין, שעל ידי זה מתחברין ומתקשרין להשם יתברך ולצדיקיו. נמצא שזה העושה שלום, שמכניס אהבה בלב כל אחד לגבי חברו, ומקרבם יחד, ועושה שלום ביניהם, זהו בחינת העלאת מיין נוקבין]. ולפעמים זה השלום עושה שלום במקום אחר, והוא בחינת העלאת מיין נוקבין למקום אחר. וכל הדבורים שמדברים בתורה ותפלה, הם בבחינת העלאת מיין נוקבין כידוע. שהוא בחינת שלום, כמו שכתוב (ישעיה נ"ז): "בורא ניב שפתים שלום". וזה עקר תקון הבריאה, כמו שכתוב: "עושה שלום ובורא את הכל". כי בשעת בריאה נפלו עולמות למטה (על ידי שבירת כלים כידוע), והעולמות הן בחינת אותיות, ונתפזרו לכמה ניצוצות. ועל ידי העלאת מיין נוקבין של תורה ותפלה, נעשה צרוף מהניצוצות והאותיות, ונעשה עולם, וזהו בחינת שלום, כי קדם שמכניס אלו הניצוצות והאותיות תוך דבורי תורה ותפלה, אין להם שום צרוף וחבור, והם בבחינת שברים ומחלקת, כי כל ניצוץ מתגבר על חברו. וכשמכניסם אל הדבור דקדשה, הוא מצרפם ומחברם, שזהו בחינת שלום. כי על ידי הדבור דקדשה של תורה ותפלה, נעשה העלאת מיין נוקבין, שעל ידי זה נעשה שלום כנ"ל, שעל ידי זה נתתקנין ונתחדשין כל העולמות הנפולין, ונחשב כאלו בראן מחדש. וזהו מה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (הקדמת הזהר דף ה'): "ולאמר לציון עמי אתה", 'אל תקרי עמי אלא עמי בשתפי, מה אנא בורא שמים וארץ במלולי, אף אתה כן' וכו'. כי בודאי הוא בורא שמים וארץ בדבורי תורה ותפלה, כי חוזר ומחדש ומתקן העולמות הנפולין כנ"ל. וזה בחינת (ויקרא כ"ו): "ונתתי שלום בארץ", כי מהארציות נתעלין הניצוצות, ונעשה שלום, שזהו עקר תקון הבריאה כנ"ל. על כן צריכין לדבר רק דבורים קדושים, ולא דברים אחרים. כדי להעלות הניצוצות הנ"ל, לתקן כל העולמות. כי עקר הבריאה היתה על ידי הדבור, כמו שכתוב (תהלים ל"ג): "בדבר ה' שמים נעשו". ועל ידי השבירה נפלו ניצוצות בכל הדברים, במאכל ובמשתה ובמלבוש, ובכל התענוגים שבעולם. כי התענוג שיש בהדבר שאוכל ושותה וכיוצא בזה, הוא מהניצוצות שנפלו לשם, והנצוצות הם אותיות כנ"ל. וקדם שמוציאם אל הדבור, הם בבחינת דם, שהוא בחינת נפש, כמו שכתוב (ויקרא י"ז): "כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוא". וכשמוציאם על ידי הדבור, זהו בחינת (שיר השירים ה): "נפשי יצאה בדברו". ואז מעלה הניצוצות ומחברם יחד, ועושה שלום ביניהם. וזהו שאמרנו למעלה, שעל ידי הדמים שלא עבד בהם את השם יתברך, מזה בא נצחון ומחלקת. כי עקר הנצחון והמחלקת, הוא מבחינת הניצוצות הנפולין הנ"ל, קדם שמחברם ומתקנם, שאז הם בבחינת מחלוקת כנ"ל, ואזי הם בחינת דמים כנ"ל. ועל כן צריך לעבד את השם יתברך בכל הטפי דם שנמצאים בו, דהינו שידבר הרבה בתורה ותפלה, עד שיהיה נעשה מכל הדמים, דבורים של תורה ותפלה. כי הדבור הוא מהנפש, שהוא בחינת דמים כנ"ל. ואזי מבטל כל הנצחון והמחלקת הנמשך מהניצוצות הנפולין הנ"ל, שהם הם בחינת הדמים שעדין לא עבד בהם את השם יתברך כנ"ל:

</div>

This is the rib (

tzela

), where “And He built the rib” means the

guf

is nullified through holy

dibbur

This nullification requires fear (

yirah

), as our Sages said [Bava Basra 10a]: “A hard body, fear breaks it”. Fear (

pachad

) is Fear of Yitzchak (

Pachad

Yitzchak) [Genesis 31:42], meaning

yirah

. Thus, “

Y’vorchenu

Elokim,

v’yir’u

oso

” [May He bless us, G-d, and they shall fear Him] means

bracha

, which is shalom, comes through

yirah

, nullifying the

guf

via Torah and tefillah. “Kol

afsei

aretz

” [all the ends of the earth] signifies all earthliness (

artziyus

) becoming void and nothing (

efes

v’ayin

), enabling

bracha

through shalom. [Again, it is written]: “

Y’vorchenu

Elokim,

v’yir’u

oso

kol

afsei

aretz

” [May He bless us, G-d, and they shall fear Him, all the ends of the earth]. The attribute of victory, controversy, and war arises from

damim

not yet used to serve Hashem, Blessed be He, as it is written, “And their victory shall be sprinkled” [Isaiah 63:1], which Rashi explains as

damim

. One must nullify victory and controversy and pursue shalom, for the Holy One, Blessed be He, found no

kli

for

bracha

except shalom [

Ukzin

, Chapter 3]. This is achieved by speaking much Torah and tefillah, meriting shalom. In controversy, one makes shalom by raising

mayin

nukvin

. A

kushya

divides the heart (lev), as matters seem contradictory; the

terutz

makes shalom by resolving them, raising

mayin

nukvin

. [

Ha’ala’as

mayin

nukvin

is the arousal of longing (

hishtokekus

) and love (

ahava

) toward another, such as for Hashem or a true tzadik (righteous one), connecting to Hashem and His

tzadikim

. This maker of shalom fosters

ahava

, uniting and making peace, which is

mayin

nukvin

.] Sometimes, shalom creates peace in another

makom

, raising

mayin

nukvin

elsewhere. All speeches (

diburim

) of Torah and tefillah are

mayin

nukvin

, as known, “Creator of the utterance of lips, peace” [Isaiah 57:19]. This is the primary rectification (tikkun) of

briyah

, as it is written, “Maker of peace and Creator of all” [Isaiah 45:7]. briyah

olamot

fell through

sheviras

hakeilim

, and

osios

scattered into

nitzotzos

. Through

mayin

nukvin of Torah and tefillah, nitzotzos and osios achieve tzeiruf, forming an

olam

, which is shalom. Before entering

divrei

Torah and tefillah, they lack

tzeiruf

and

chibur

, existing in

shevarim

and controversy. Holy

dibbur

combines them, creating shalom, rectifying and renewing the fallen

olamot

, as if creating them anew. Thus, our Sages said [Introduction to Zohar, 5a]: “And to say to Zion,

You

are My people”—read

imi

(with Me), in My

shutafus

; as I create

shamayim

v’aretz

by My

milul

, so do you through Torah and tefillah. This is, “And I will give peace in the land” [Leviticus 26:6], raising

nitzotzos

from

artziyus

, creating shalom, the essence of

briyah’s

tikkun. Thus, one must speak only holy

diburim

not

other things, to elevate

nitzotzos

and rectify the

olamot

. Briyah was through

dibbur

, as it is written, “By the word of Hashem heavens were made” [Psalms 33:6].


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

ובחינה זאת של ברור הניצוצות, נעשה בכל יום עד ביאת המשיח, עד שיתקים (זכריה י"ד): "ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים" (כמובא בכתבי האריז"ל). כי עקר תקון הניצוצות, הוא בבחינת רגלין (כמבאר במקום אחר). כי תורה ותפלה הם בחינת עמידה, שהוא בחינת רגלין. 'תורה', כמו שכתוב (דברים ה): "ואתה פה עמד עמדי". וכתיב (שמות י"ט): "ויתיצבו בתחתית ההר". 'ותפלה', כמו שכתוב (תהלים ק"ו): "ויעמד פינחס ויפלל". וזה בחינת (שם פ"ה): "צדק לפניו יהלך", 'צדק', הוא בחינת הדבור של תורה ותפלה, כמו שכתוב (שם נ"ח): "צדק תדברון". על ידי זה נתתקנין הרגלין, בבחינת: "צדק לפניו יהלך". ועל ידי זה זוכין לבחינת: "ועמדו רגליו ביום ההוא" וכו', (וזה בחינת שותא דינוקא וכו' עין לעיל, זה איני מבין כלל). כי קדם התקון, דהינו קדם שמוציא הניצוצות אל הדבור דקדשה, אזי הם בבחינת: "צולע על ירכו" (בראשית ל"ב), שהוא בחינת פגם הרגלין. ואחר כך כשמוציאם אל הדבור, ובונה מהם דבור דקדשה, זהו בחינת (שם ב): "ויבן את הצלע", שמתקן בחינת צולע על ירכו. וזהו בחינת (מגלה כ"ב:): 'לוי הטיח דברים כלפי מעלה ואטלע', זה בחינת 'צולע על ירכו'. כי מחמת שפגם בהדבור, על כן אטלע. כי נשאר בבחינת 'צולע על ירכו', שהוא בחינת פגם הדבור כנ"ל: וצריכין לדבר בתורה ותפלה, עד שיהיה הגוף בטל ואפס. וזהו בחינת (בראשית ב): "והיו לבשר אחד", שיהא הגוף אחד עם הדבור. (שהוא בחינת חוה, כמו שכתוב (תהלים י"ט): "ולילה ללילה יחוה" כמבאר במקום אחר (לעיל בסי' יט אות ג', ובלקו"ת סי' פב) שהיא בחינת הצלע הנ"ל, בחינת: 'ויבן את הצלע', שעל זה נאמר: 'והיו לבשר אחד') דהינו, שיתבטל הגוף לגמרי כאין וכאפס על ידי דבורי תורה ותפלה. ולבוא לזה, לבטל הגוף לגמרי, הוא על ידי יראה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בבא בתרא דף י): 'גוף קשה פחד שוברו', ופחד הוא בחינת (בראשית ל"א): "פחד יצחק", דהינו יראה:

</div>

Through

sheviras

hakeilim

nitzotzos

fell into all things—food (

ma’achal

), drink (

mishteh

), garment (

malbush

), and all pleasures (

ta’anugim

). The pleasure (

ta’anug

) in these comes from

nitzotzos

, which are

osios

. Before

dibbur

, they are blood (dam), an aspect of soul (

nefesh

), as it is written, “For the soul of all flesh, its blood is in its soul” [Leviticus 17:14]. When brought into

dibbur

, it is, “My soul went out when he spoke” [Song of Songs 5:6], raising and uniting

nitzotzos

, making shalom. Thus,

damim

not used to serve Hashem, Blessed be He, cause victory and controversy, as unrectified

nitzotzos

remain in controversy. One must serve Hashem with all drops of blood (

tipei

dam) by speaking much Torah and tefillah, transforming

damim

into holy

diburim

, nullifying victory and controversy. This clarification (

birur

) of

nitzotzos

occurs daily until Mashiach, fulfilling, “And His feet shall stand on that day on the Mount of Olives” [Zechariah 14:4]. The tikkun of

nitzotzos

is through

raglin

[see Ari, of blessed memory]. Torah and tefillah are

amida

, tied to

raglin

, rectifying the feet, as in, “Righteousness shall go before Him

This merits the aspect of “And His feet shall stand

In Torah and tefillah, there are two aspects (

g’vanim

): thought (

machshavah

) and cry (

tze’aka

), represented by Moshe and Dovid. Tze’aka

is, “

Wisdoms

cry aloud outside” [Proverbs 1:20]. Machshavah

is, “The curves of your thighs” [Song of Songs 7:2]. For Moshe, it is written, “And Moshe cried” [Exodus 2:23], and “And he went and spoke” [Exodus 3:16], gathering assemblies (

k’hilos

), reflecting, “

Wisdoms

cry aloud outside”.


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

וזה פרוש הפסוק יברכנו אלקים, זה בחינת שלום, כי 'לא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה אלא השלום'. וייראו אתו, הינו יראה, שעל ידי זה נתבטל הגוף לגמרי, על ידי דבורי תורה ותפלה כנ"ל. וזהו כל אפסי ארץ, הינו שכל הארציות נעשים אפס ואין, כי נתבטלין לגמרי כנ"ל. אזי זוכין לברכה, שהוא בחינת שלום, בחינת 'יברכנו אלקים' וכנ"ל. ובתורה ותפלה יש שני גונים מחשבה וצעקה וכו', גם זה לא הבנתי כלל):

</div>

For Dovid, “In assemblies bless G-d” [Psalms 35:18], also “

Wisdoms

cry aloud outside”. [This Torah’s language (lashon) is unrefined and lacks much; what I understood, with Hashem, Blessed be

He’s

help, I rewrote in a second edition (

mahadora

).]

[This elucidates how Torah and tefillah, through holy

dibbur

, raise

nitzotzos

, transforming controversy into shalom with

yirah

nullifying the

guf

, enabling

bracha

until Mashiach completes the tikkun.]



# And HaElokim tested Avraham

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/76/

# And HaElokim tested Avraham

<div dir="rtl">ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/76


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם (בראשית כ"ב):

</div>

And HaElokim tested Avraham

And it was after these things, and HaElokim tested Avraham [Bereishis 22]

[In the language of the companions] As stated in Tikkunei Zohar [Tikkun 70, 118a], from the right side, the white moach [brain, intellect], pure like kesef [silver], it is written: “Zera Avraham My lover” [Yeshayahu 41].


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

איתא בתקוני זהר (תקון ע' קי"ח.), 'מסטרא דימינא מחא חורא ככספא', הדא הוא דכתיב: "זרע אברהם אוהבי": הנה, בהסתכלות יש אור הישר ואור החוזר. דהתפשטות הראות, הוא אור הישר. ובהגיע לראות דבר שחפץ, הוא אור החוזר. [כי עקר כח הראות, מחמת שכח הראות הולך ומתפשט ומכה בדבר הנראה, וחוזר הכח הראות, מחמת ההכאה, לעינים, ונצטיר הדבר בעינים, ואז העינים רואין את הדבר הנראה. כמבאר היטב (לעיל סימן י"ג אות ד עין שם). נמצא, שיש בכח הראות בחינת אור הישר ואור החוזר. כי כח התפשטות הראות מעיניו להדבר הנראה, זהו בחינת אור הישר. והכאת הראות בדבר הנראה, שעל ידי זה חוזר הדבר לעיניו ונצטיר בעיניו, שעל ידי זה עקר הראיה כנ"ל, זהו בחינת אור החוזר, שחוזר ושב הראות לעיניו כנ"ל]: והשם יתברך ברוך הוא אף שאינו נתפס בשום מדה, אך כדי לשבר האזן, נאמר בו גם כן (תהלים קל"ח): "כי רם ה' ושפל יראה וגבוה ממרחק ידע". 'יראה', הוא בחינת אור הישר. 'ממרחק ידע', הוא בחינת אור החוזר. [כי עקר הידיעה, לידע מה שרואה, הוא על ידי בחינת אור החוזר, שהיא בחינת מה שחוזר הכח הראות לעיניו. ועל כן לפעמים האדם רואה איזה דבר בעיניו ממש, ואף על פי כן אינו יודע מה הוא רואה, כגון כשמעבירין איזה דבר לפני עיניו במהירות גדול. וזה מחמת שלא היה פנאי שיחזר הכח הראות לעיניו, ויציר הדבר בדעתו עד שידע אותו, וכמבאר בסימן ס"ה אות ג' עין שם. נמצא שהידיעה מה שיודע מה שהוא רואה, זה בחינת 'אור החוזר']:

</div>

Behold, in histaklus [gazing, contemplation], there is ohr hayashar [direct light] and ohr chozer [returning light]. The extension of vision is ohr hayashar, and when it reaches the desired object, it is ohr chozer. [The essence of sight arises from the visual faculty extending and striking the seen object, causing the visual impression to return to the eyes, where the object is depicted. This enables clear perception [see above, Sign 13, Letter 4]. Thus, sight comprises ohr hayashar—the outward extension from the eyes—and ohr chozer—the return of the visual impression, forming the core of seeing.] Though Hashem Yisborach [Blessed Name], blessed be He, transcends all measure, to make it conceivable, it is said [Tehillim 138]: “For exalted is Hashem, and the lowly He sees, and the lofty from afar He knows”. “He sees” is ohr hayashar, and “from afar He knows” is ohr chozer. [Knowledge of what is seen comes through ohr chozer, the return of the visual impression to the eyes. Sometimes, one sees but does not comprehend, as when an object passes quickly, leaving no time for the impression to be processed in the mind [see Sign 65, Letter 3]. Thus, true understanding is tied to ohr chozer.] Know that histaklus creates a kli [vessel], meaning gevul [boundary] and z’man [time].


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

ודע, שהסתכלות עושה כלי, דהינו גבול וזמן. כי מקדם ראותו הדבר, הוא בלא גבול. וכשרואה הדבר, נעשה לו גבול. וזהו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (יומא ע"ד): "ויענך וירעיבך ויאכילך את המן", כי אינו דומה מי שרואה ואוכל וכו', מכאן שסומא אין לו שבע. כי מי שאינו רואה אין לו גבול כנ"ל. ומסקנא דגמרא, מאי קרא: "טוב מראה עינים מהלך נפש". כי בכח הראות, עושה הלוך לנפשו, והוא הגבול:

</div>

Before seeing, an object lacks definition; upon seeing, it gains gevul [Yoma 74b]: “And He afflicted you and starved you and fed you the man”. One who sees and eats is distinct, for a blind person lacks satiation, having no gevul. The Gemara concludes [Koheles 6]: “Good is the sight of eyes over the walking of the soul”, as sight creates a path for the soul, establishing gevul.


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

וזהו בחינת מעלת הבטחון. כי הבטחון הוא בחינת הסתכלות, שמסתכל וצופה בעיניו להשם יתברך לבד, ובוטח בו, בבחינת (תהלים קמ"ה): "עיני כל אליך ישברו". כי על ידי ההסתכלות בבטחון גם כן עושה כלי, דהינו גבול וזמן. כי ההשפעה יורדת מלמעלה תמיד, אך שהיא בלא זמן. כי לפעמים דבר שצריך לו עכשו, יבוא בשתים או שלש שנים. אך על ידי הסתכלות בבטחון, עושה לההשפעה גבול וזמן, שתבוא השפע בעת וזמן שהוא צריך. וזה פרוש הפסוק: "עיני כל אליך ישברו", על ידי זה, "נותן להם את אכלם בעתו". פרוש: בהסתכלותו בעיניו להשם יתברך, דהינו בחינות בטחון, בחינת: "עיני כל אליך ישברו", על ידי זה: "אתה נותן להם את אכלם בעתו". 'בעתו' דיקא, דהינו בעת וזמן שהוא צריך. כי הבטחון שהוא בחינת הסתכלות, עושה כלי וגבול וזמן כנ"ל:

</div>

This is the merit of bitachon [trust], an aspect of histaklus, where one gazes solely at Hashem Yisborach and trusts in Him [Tehillim 145]: “The eyes of all look to You”. Through bitachon, a kli is formed, giving gevul and z’man to divine hashpa’ah [influence]. Though hashpa’ah flows constantly, it is timeless; a needed blessing may arrive years later. But histaklus in bitachon ensures it comes at the needed time, as in: “The eyes of all look to You, and You give them their food b’ito” [in its time]. By gazing at Hashem Yisborach with bitachon, one receives sustenance precisely when needed.


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

וזה בחינת מעלת התקרבות לצדיקים. כי יש בחינת (שם מ"ב): "צמאה נפשי", דהינו כמו מי שהוא צמא מאד, ששותה אפלו מים הרעים. כמו כן גם בעבודת הבורא יתברך, יש בני אדם שהם תמיד בבחינת צמאון, ולומדים ועובדים עבודתו תמיד. והם תמיד בבחינת צמאון, כי נפשו שוקקת תמיד לעבודת השם יתברך, אך שהוא בלא זמן ושכל. כי 'לפעמים בטולה של תורה היא קיומה' (מנחות צ"ט), כמה שכתוב (תהלים קי"ט): "עת לעשות לה' הפרו תורתך". וזהו מעלת התדבקות בצדיקים, כי הם עושים גבול וזמן, לבל יהיה בבחינת צמאון: וזה פרוש הפסוק: "צמאה נפשי לאלקים לאל חי", זה בחינת צמאון כנ"ל. "מתי אבוא" ולא יהא בבחינת צמאון. "ואראה פני אלקים", ואראה דיקא, דהינו שאזכה שתהיה העבודה בבחינת ראיה, שאזי הוא בבחינת גבול וזמן כראוי כנ"ל, ואזי אינו בבחינת צמאון כנ"ל:

</div>

This is also the merit of hitkarvus [closeness] to tzadikim [righteous ones] [Tehillim 42]: “My soul thirsts for Elokim, for the living E-l”. Like one so thirsty they drink even foul water, some serve the Creator with constant tzima’on [thirst], studying and serving yet always longing. This lacks z’man and seichel [intellect], as sometimes Torah’s nullification is its fulfillment [Menachos 99b; Tehillim 119]: “A time to act for Hashem, they have violated Your Torah”. Tzadikim provide gevul and z’man, preventing excessive tzima’on. Thus: “My soul thirsts for Elokim, for the living E-l; when shall I come and appear before Elokim?” reflects tzima’on; “when shall I come” seeks freedom from it; “and appear” signifies service through re’iyah [seeing], with proper gevul and z’man, ending tzima’on.


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

על כן בכל יום ויום צריך התחדשות המחין, כמה שכתוב (איכה ג): "חדשים לבקרים" וכו', וכמה שכתוב: "המחדש בטובו" וכו'. [כי חדוש המח, דהינו שזוכה לשכל חדש, ושכלו הלך וגדול בכל פעם, זהו בחינת ראיה. כי ידיעת השכל הוא בחינת ראיה, שיודע ומבין הדבר על בריו, כאלו רואה אותו בעיניו בראיה יפה, וכמו שכתוב (בראשית ג): "ותפקחנה עיני שניהם", ופרש רש"י: 'על שם החכמה נאמר', כמובא בדברי רבנו כמה פעמים] ובכח הראות יש שתי בחינות, כי מי שכח הראות שלו יפה, יכול לראות מרחוק, ואין צריך להתקרב אל הדבר שצריך לראות. אבל מי שאין כח הראות שלו חזק, הוא צריך להתקרב להדבר שרוצה לראות, ולהסתכל בו יפה. כן בעבודת השם יתברך, יש מי שמחו צח, ויכול להתפלל או ללמד בלי עיון. ויש מי שצריך להעלות במחשבתו מקדם שידבר, ואם ידבר מקדם שיעלה במחשבתו, יהיה הדבור בלא מחשבה, והוא בחינת אחר הדברים. וזהו בחינת מחין דקטנות, שהם בחינת דינים. ומי ששכלו צח הוא בגדלות המחין, והוא בחינות רחמים וחסדים. כמאמר חכמינו, זכרונו לברכה (ברכות ל"ג): 'גדולה דעה שנתנה בין שני שמות', שנאמר: "כי אל דעות ה'". ואל הוא חסד, כמו שכתוב (תהלים נ"ב): "חסד אל כל היום". וה' הוא רחמים, כמו שכתוב (שם קי"ט): "רחמיך רבים ה'". אך אי אפשר להתפלל בשכל צח, עד שישוב בתשובה שלמה על חטאיו. כמו שכתוב (דברים ל): "ומל ה' את לבבך", ותרגומו: 'ויעדי ה' ית טפשות לבך'. ובאיזה תשובה נאמר, בתשובה מאהבה, שלא ישאר שום רשם כלל. כמאמר חכמינו, זכרונם לברכה (יומא פ"ו): "שובו בנים שובבים ארפא משובתם", דקשה שובבים משמע דמעקרא בלא שום רשם. 'וארפא', משמע שישאר רשם. ומשני, כאן מאהבה כאן מיראה. כי מאהבה אין נשאר שום רשם, ויש לו שכל צח, ויכול להתפלל בלי עיון, ובכל יום ויום יכול להתחדש מחו:

</div>

Each day requires chiddush hamochin [renewal of the intellect] [Eichah 3]: “New every morning”, and “Who renews in His goodness”. [Renewed moach brings fresh seichel, akin to re’iyah, where one understands clearly, as if seeing with the eyes, as in [Bereishis 3]: “And the eyes of both were opened”, which Rashi explains as wisdom, per our Rebbe’s teachings.] Re’iyah has two aspects: one with clear vision sees from afar without approaching, while one with weaker vision must draw near. In serving Hashem Yisborach, one with pure moach prays or studies without prior iyun [deep analysis], while another must elevate their machshava [thought] first. Speaking without prior machshava yields thoughtless dibbur [speech], termed achar hadevarim [after these things], reflecting mochin d’katnus [small intellect], tied to dinim [judgments]. A pure seichel reflects mochin d’gadlus [great intellect], linked to chasadim [kindnesses] and rachamim [mercies], as our Sages said [Berachos 33b]: “Great is knowledge given between two Names, as it is said, ‘For E-l of knowledge Hashem’”. E-l is chesed [Tehillim 52]: “Chesed of E-l all the day”, and Hashem is rachamim [Tehillim 119]: “Your rachamim are great, Hashem”. One cannot pray with pure seichel until achieving complete teshuvah [repentance] for sins [Devarim 30]: “And Hashem will circumcise your heart”, translated as removing the tipshus [foolishness] of the heart. This refers to teshuvah mei’ahava [repentance from love], leaving no trace of sin, as our Sages said [Yoma 86b]: “Shuvu, wayward sons, I will heal their backsliding”. “Wayward” implies no initial trace; “heal” suggests a trace remains. Teshuvah mei’ahava erases all traces, unlike teshuvah mi’yirah [from fear], granting pure seichel to pray without iyun and renew the moach daily. Thus, “And it was after these things” describes one stuck in stagnation, unable to renew their mochin, dwelling in mochin d’katnus, the aspect of Elokim [judgments], termed achar hadevarim.


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

וזה פרוש הפסוק: ויהי אחר הדברים. פרוש, אדם שהוא תמיד בשוה, שאינו יכול לבוא להתחדשות המחין. שהוא בקטנות המחין, שהוא בחינת אלקים, דינין, שזהו בחינת אחר הדברים כנ"ל. והאלקים נסה, הינו לנסות ולהרים את בחינת המחין דקטנות, שהם בחינת אלקים. זה זוכין, על ידי בחינת אברהם, שהוא בחינת אהבה. כי על ידי תשובה מאהבה, זוכין למחין דגדלות, שהם בחינת חסדים ורחמים כנ"ל. וזהו והאלקים נסה, את אברהם. שעל ידי בחינת אברהם, מנסין ומרימין את המחין דקטנות, שהם בחינת אלקים, וזוכין למחין דגדלות כנ"ל: וזה פרוש הזהר הקדוש: 'מסטרא דימינא מחא חורא'. פרוש: ממדת אהבה נעשה שכלו צח ככסף, הדא הוא דכתיב: "זרע אברהם אוהבי". כי המח נקרא 'זרע אברהם אוהבי', שהיא מדת אהבה, שממדה זאת בא לשכל צח כנ"ל:

</div>

“And HaElokim tested” means testing and elevating mochin d’katnus through the aspect of Avraham, which is ahava [love]. Through teshuvah mei’ahava, one attains mochin d’gadlus, embodying chasadim and rachamim. Hence, “And HaElokim tested Avraham” signifies elevating mochin d’katnus via Avraham’s ahava to achieve mochin d’gadlus. The holy Zohar explains: “From the right side, white moach” means that through ahava, the seichel becomes pure like kesef, as written: “Zera Avraham My lover

The moach, called “Zera Avraham My lover,” reflects ahava, leading to pure seichel. [English translators note: This elucidates how ahava, exemplified by Avraham, transforms mochin d’katnus into mochin d’gadlus through teshuvah mei’ahava, aligning sight, trust, and intellectual renewal with divine mercy and kindness.]



# And Hashem shall be King over all the earth

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/77/

# And Hashem shall be King over all the earth

<div dir="rtl">והיה ה למלך על כל הארץ זכריה יד</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/77


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

והיה ה' למלך על כל הארץ זכריה י"ד). דהנה הכלל הוא, שכל מה שאנו עושים, הן התפלה, והן למוד, הוא כדי שיתגלה מלכותו יתברך. כי ההבל פה, הוא בחינת ה. והקול הוא בהמשכה, הוא בחינת ו. וכשלומד או מתפלל בדחילו ורחימו, נתגלה בחינת י"ה (תקון י), וכשלומד הלכה באפן זה, בורא עולם אחד. וכשלומד כל המסכתא, נעשה מטרוניתא, וההלכות הן עלמין דילה (בהקדמת התקונים דף י"ד). כי 'אין מלך בלא עם'. וזה: "והיה ה' למלך על כל הארץ", שנתגלה מלכותו: (מבאר למעין שחסר כאן רבו ככלו, כי עקר המכון חסר מן הספר, ולא זכיתי לעמד כלל על דברים אלו):

</div>

And Hashem shall be King over all the earth

And Hashem shall be King over all the earth [Zecharyah 14]

[In the language of the companions] Behold, the general principle is that all our actions, whether tefillah [prayer] or

limmud

[study of Torah], are for the purpose of revealing His Malchus [Kingship], may He be blessed. For the

hevel

peh

[vapor of the mouth, breath of speech] is the aspect of the letter Heh, and the

kol

[voice], through its extension, is the aspect of the letter Vav. When one studies or prays with

d’chilu

[fear] and

r’chimu

[love], the aspect of

Yud

-Heh is revealed [Tikkun 10]. When one studies halacha [Jewish law] in this manner, they create one

olam

[world]. When one completes an entire

massechta

[tractate of Talmud], it forms the

Matronita

[the Divine Feminine, an aspect of the Shechinah]. The

halachos

[laws] are the

olamin

[worlds] associated with it [Introduction to

Tikkunei

Zohar, 14]. For there is no king without a people. Thus, “And Hashem shall be King over all the earth” signifies that His Malchus is revealed. [It is evident to the discerning reader that much is lacking here, as the primary intent is missing from the text, and I have not merited to fully comprehend these words.]



# And He gives strength to His king and exalts the horn of His anointed

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/78/

# And He gives strength to His king and exalts the horn of His anointed

<div dir="rtl">ויתן עז למלכו וירם קרן משיחו שמואל א ב</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/78


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

ויתן עז למלכו וירם קרן משיחו שמואל א ב). הנה יש בזה בחינת משיח, ורוח הקדש, ויחוד קדשא בריך הוא ושכינתה, ותחיה. כי תחלת הבריאה היה כדי שיתגלה מדת מלכותו, ומחמת גדל הארתו לא היה באפשרי לקבל, והכרח להתצמצם בתוך עולמות. וזה (תהלים קמ"ה): "מלכותך מלכות כל עולמים", הינו שמדת מלכות התלבש בתוך עולמות, כדי שנוכל לקבל ואין מי שיקבל על מלכותו, לכן יוצאות נפשות ישראל, שיקבלו על מלכותו, כי אין מלך בלא עם. ומאין יוצאות נפשות ישראל, מעולם הדבור. וזהו (שיר השירים ה): "נפשי יצאה בדברו", הינו שנפשות ישראל יוצאות מעולם הדבור. והדבור הוא בחינת מלכות, כמו שאמר אליהו: 'מלכות פה'. ובחינות שכינה גם כן, כי שוכנת אתם תמיד בלי הפסק רגע, כמו שכתוב (ויקרא ט"ז): "השוכן אתם בתוך טמאותם" (עיין יומא נז ומ"ר נשא פז) והוא בחינת (תהלים קיג): "אם הבנים". הינו, כמו שהאם הולכת תמיד עם בניה, ואינה שוכחת אותם. כן הדבור, שהוא בחינת שכינה, הולכת עם האדם תמיד. וזהו (ירמיה ל"א): "כי מדי דברי בו זכור אזכרנו", הינו כמו שאמרנו, שהדבור זוכרת אותו תמיד, והולכת עמו אפלו במקום הטנפת. וזהו בחינת גלות השכינה, שהדבור שהוא בחינת השכינה, בגלות. ונתאלם, כמו שכתוב (תהלים ל"ט): "נאלמתי דומיה". וזהו (תהלים נ"ח): "האמנם אלם צדק תדברון", הינו כי צדק זה מלכותא קדישא כנודע (פתח אליהו). ומלכות, הוא הדבור כנ"ל, כשהוא בגלות הוא אלם. ולכן במה שפגם יתקן, הינו ודוי דברים. כמו שאמר הכתוב (הושע י"ד): "קחו עמכם דברים", שיתודה תמיד בכל לבו, "נכח פני אדני". אזי, "ושובו אל ה'", שישובו כל הדברים שפגם אל שרשו. וזהו בחינת יחוד קדשא בריך הוא ושכינתה, כי מיחד הדבור, שהוא בחינת השכינה כנ"ל, אל ה'. וזהו גם כן שאמר הכתוב (ישעיה מ): "ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדו כי פי ה' דבר". הינו, כשמיחד הדבור עם ה', שהוא יחוד קדשא בריך הוא ושכינתה כנ"ל, אזי "ונגלה כבוד ה'". 'כבוד', זו שכינה כנודע. הינו, שנתגלה ונתגדל הארת השכינה, שהוא בחינת מלכות. כי עכשו נקטן אורה ונחלש כחה, כמו שכתוב בזהר הקדוש (בתיקון ו' מהי"א תיקונים אחרונים) שהשכינה צווחת: "סמכוני באשישות וכו', כי חולת אהבה אני", הינו אהבת ישראל, שאני שוכן אתם אפלו בתוך טמאותם. וזהו גלות השכינה. אבל כמו שאמרנו [שעל ידי] שיתקן פרצוף מלכות, וייחד הדבור, שהוא בחינת מלכות ובחינת שכינה, עם ה', יתגלה ויתגדל אורה של פרצוף מלכות. וזהו (משלי ט"ז): "באור פני מלך חיים", הינו [שעל ידי] שיתן הארה בפרצוף מלכות, יכול לחיות, כי שואב חיים ממדת מלכות, שהוא שרשו כנ"ל: וגם זהו בחינת רוח הקדש, כי מה שאדם חי, אינו כי אם מחמת שנושם נשימות. ומה היא נשימה, שמוציא ומכניס הרוח, וזהו בחינת (יחזקאל א): "החיות רצוא ושוב". ולכן, כשאדם דבוק למלכותא קדישא, ומדבר תורה או תפלה, מוציא ומכניס רוח הקדשה. וזהו (שם ל"ו): "ורוח חדשה אתן בקרבכם", הינו קרב שלכם, כשהוא נושם נשימה של קדשה, אזי, "ורוח חדשה אתן", הינו רוח הקדש. וזה (בראשית א): "ורוח אלקים מרחפת על פני המים", הינו כשלומד תורה, כי מים זו תורה (עיין תענית ז' בבא קמא י"ז, פ"ב.). כידוע, אזי, "ורוח אלקים", שהוא רוח הקדש. "מרחפת" וחופף עליו ושואב רוח חיים. כי בלא תורה אי אפשר לחיות, כמו שכתוב (בתקוני זהר תקון י"ג דף כ"ז:): 'אלמלא כנפי ראה דנשבי על לבא הוי לבא אוקיד כל גופא'. 'וראה דא מיא' זהר פינחס רי"ח:), 'ומיא דא תורה'. כי כשהאיש הישראלי בוער בלבו להשם יתברך, היה באפשרי להיות אוקיד כל גופא. אבל כשיתלבש באותיות התורה או תפלה, מגנת ומצלת עליו. וכן, חס ושלום, להפך, כשבוער אל תאוות עולם הזה, הוה אוקיד גם כן כל גופא. אבל כשאחר כך לומד תורה או עושה מצוה, היא מגנת ומצלת עליו, ויכול לחיות. כי שואב רוח חיים, שהוא רוח הקדש, ממדת מלכות שהוא שרשו. ולכן 'רשעים בחייהם קרויים מתים' (ברכות י"ח:), כי מחמת שנפסק מחבל דקדשה, מאין יהיה לו חיות. ושואב רוח של שטות, כי דבוק אל "מלך זקן וכסיל" (קהלת ד), וזהו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (סוטה ג): 'אין אדם עובר עברה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות'. אבל להפך, נכנס בו רוח הקדש. ורוח הקדש הוא בחינות מלכות, כמו שאמר הכתוב (אסתר ה): "ותלבש אסתר מלכות", ודרשו רבותינו, זכרונם לברכה (מגלה י"ד:): 'שלבשתה רוח הקדש'. ובחינת תחיה גם כן, כמו שפרש רש"י על פסוק (בראשית מ"ה): "ותחי רוח יעקב", 'ששרתה עליו רוח הקדש'. וזהו בחינה של משיח, כי כתוב אצלו (ישעיה י"א): "לא למראה עיניו ישפט" וכו', אלא הכל ברוח הקדש. כי אזי יתקן פרצוף מלכות בשלמות, ונתקבץ כל הבחינת מלכות אל שרשו. "והיתה לה' המלוכה" (עובדיה), "והיה ה' למלך על כל הארץ" (זכריה י"ד), ונוכל להכיר את בוראנו למעלה מכל העולמות, בלא שום לבוש וציור ותמונה. וזהו (תהלים מ"ז): "כי ה' וכו' מלך גדול על כל הארץ", הינו כשמדת מלכות יהיה גדול, ויתעלה אורה מחמת תקון מעשינו, אזי נוכל להכיר את בוראנו על כל, דהינו למעלה מכל העולמות, ולא כמו עכשו, כי עכשו הוא בהתלבשות עולמות כנ"ל:

</div>

And He gives strength to His king and exalts the horn of His anointed

And He gives strength to His king and exalts the horn of His anointed [1 Samuel 2:10]

[In the language of the friends] Behold, there is in this the aspect of Mashiach [Messiah], Ruach

HaKodesh

[Holy Spirit], unification of

Kudsha

Brich Hu [Holy One, Blessed be He] and His Shekhinah [Divine Presence], and

tchiyah

[resurrection]. The beginning of the creation was in order that His attribute of Malchus [Sovereignty] be revealed. And because of the greatness of His illumination, it was not possible to receive, and He was forced to contract within

olamos

[worlds], as it is written: "Your Malchus is the Malchus of all

olamos

" [Psalms 145:13]. That is, that the attribute of Malchus clothed itself within

olamos

in order that we can receive. And there is no one who will accept upon His Malchus, therefore the souls of Yisroel [Israel] emerge, that they accept upon His Malchus, because there is no king without a people. And from where do the souls of Yisroel emerge? From the world of

dibbur

[speech], as it is written: "My soul went out when he spoke" [Song of Songs 5:6]. That is, that the souls of Yisroel emerge from the world of

dibbur

. And the

dibbur

is the aspect of Malchus, as Eliyahu said, “Malchus is the mouth” [

Tikkunei

Zohar, Petach Eliyahu]. And aspects of Shekhinah also, because it dwells with them constantly without a moment's break, as it is written: "Who dwells with them in the midst of their impurities" [Leviticus 16:16] (see Yoma 57a and Midrash Rabbah Naso 87:6). And it is the aspect of "Mother of children" [Psalms 113:9]. That is, like the mother goes constantly with her children, and does not forget them, so the

dibbur

, which is the aspect of Shekhinah, goes with the person constantly, as it is written: "For whenever I speak of him, I surely remember him" [Jeremiah 31:20]. That is, as we said, that the

dibbur

remembers him constantly and goes with him even to the place of filth. And this is the aspect of the exile of the Shekhinah, that the

dibbur

, which is the aspect of the Shekhinah, is in exile, as it is written: "I was mute with silence" [Psalms 39:3] and "Indeed, in silence, righteousness you speak" [Psalms 58:2]. That is, because righteousness this is Malchus

K’disha

[Holy Sovereignty] as known [

Tikkunei

Zohar, Petach Eliyahu]. And Malchus, it is the

dibbur

as above, when it is in exile it is mute. And therefore, with what he damaged he shall rectify, that is,

vidui

d’varim

[confession with words], as it is written: "Take with

you

words" [Hosea 14:3], that he

confess

constantly with all his heart "before the face of my Lord." Then, "and return to G-d," that all the words that he damaged will return to their root. And this is the aspect of unification of

Kudsha

Brich Hu and His Shekhinah, because he unifies the

dibbur

, which is the aspect of the Shekhinah as above, to the letter ה (Hay [fifth letter of the Hebrew alphabet, representing the Divine Name]). And this is also what the verse said: "And the glory of G-d shall be revealed, and all flesh shall see together that the mouth of G-d has spoken" [Isaiah 40:5]. That is, when he unifies the

dibbur

with ה (Hay), which is unification of

Kudsha

Brich Hu and His Shekhinah as above, then "and the glory of G-d shall be revealed." Glory, this is Shekhinah as known. That is, that the illumination of the Shekhinah is revealed and magnified, which is the aspect of Malchus, because now its light is diminished and its strength weakened, as it is written in the holy Zohar (in Tikkun 6 of the later

Tikkunim

, 122b): that the Shekhinah cries: "Support me with raisin cakes, etc., because I am sick with love" [Song of Songs 2:5]. That is, love of Yisroel, that I dwell with them even

in the midst of

their impurities. And this is the exile of the Shekhinah. But as we said, [by means of] that he rectifies the

partzuf

[spiritual configuration] of Malchus and unifies the

dibbur

, which is the aspect of Malchus and aspect of Shekhinah with ה (Hay), the light of the

partzuf

of Malchus will be revealed and magnified, as it is written: "In the light of the king's face is life" [Proverbs 16:15]. That is, [by means of] that he gives illumination in the

partzuf

of Malchus he can live, because he draws life from the attribute of Malchus, which is his root as above. And

also

this is the aspect of Ruach

HaKodesh

. Because what a person lives, is only because of that he breathes breaths. And what is breathing? That he expels and brings in the ruach [spirit/wind]. And this is the aspect of "The living creatures running and returning" [Ezekiel 1:14]. And therefore, when a person is attached to Malchus

K’disha

and speaks Torah [Scripture] or tefillah [prayer], he expels and brings in Ruach

HaKodesh

. And this is "And a new spirit I will put within you" [Ezekiel 36:26]. That is, your innards, when he breathes a breath of holiness, then, "And a new spirit I will put," that is, Ruach

HaKodesh

And this is "And the Ruach of

Elokim

hovering over the face of the waters" [Genesis 1:2]. That is, when he studies Torah, because

mayim

[waters] this is Torah (see

Taanit

7a, Bava Kama 17a, 82a) as known, then, "And the Ruach of

Elokim

," which is Ruach

HaKodesh

"hovering" and covers over him, and he draws spirit of life. Because without Torah it is impossible to live, as it is written (in

Tikkunei

Zohar Tikkun 13, 27b): If not for the

kanfay

ray’ah

[wings of the lung] that blow on the heart, the heart would burn the entire body.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

וזהו: "ויתן עז למלכו", הינו כשיתן עז והארה למדת מלכות, אזי: "וירם קרן משיחו". כי כל אחד יתקן בחינות משיח שלו, וילך ממדרגה אל מדרגה מעט מעט, עד שיתקן הארת פרצוף מלכות בשלמות, וזהו בחינות משיח כנ"ל: [גם דברים אלה אינם מסדרים יפה, וחסר בהם גם כן. וכפי הנראה המכון מהם שמדבר ממעלת הדבור דקדשה כי הדבור דקדשה הוא בחינות השכינה, והוא בחינות רוחו של משיח בחינות רוח הקדש, בחינות תחיה, בחינות יחוד קדשא בריך הוא ושכינתה. וכל זה מבאר מתוך דברי התורה הנ"ל. רק שאין הדברים מסדרים כראוי, ואין הלשון מתקן. אף על פי כן כלם נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת: גם מבאר מתורה זאת, שהדבור הולך עם האדם אפלו למקומות המטנפים, כמו האם ההולכת עם הולד לכל מקום שהוא הולך, ועל כן נקרא הדבור "אם הבנים". וזהו: "כי מדי דברי בו זכור אזכרנו עוד", הינו שאפלו אם האדם מנח, חס ושלום, במקום שהוא, אפלו בשפל המדרגה מאד, אפלו במקומות המטנפים, אף על פי כן על ידי הדבור יכול להזכיר את עצמו בהשם יתברך. דהינו, שאפלו אם הוא במקום שהוא, אם יתחזק גם שם לדבר על כל פנים דבורים קדושים של תורה ותפלה והתבודדות, יכול להזכיר את עצמו בהשם יתברך, אפלו שם במקומות הנמוכים, שהם בחינות מקומות המטנפים, אפלו אם נפל למקום שנפל, כי הדבור אינו מניח אותו לשכח את השם יתברך. בבחינות: "כי מדי דברי בו זכור אזכרנו עוד", שכל זמן שיש בו הדבור של השם יתברך, שהוא הדבור דקדשה, זה הדבור אינו מניח אותו להיות נשכח מהשם יתברך, כי הדבור זוכר ומזכיר אותו להתחזק בהשם יתברך במקום שהוא. והבן הדבר היטב, מגדל כח הדבור. והוא עצה נפלאה ונוראה למי שחפץ באמת, לבל יאבד עולמו לגמרי, חס ושלום:

</div>

And the lung this is

mayim

[Zohar Pinchas 218b], and

mayim

this is Torah. Because when the Israelite man burns in his heart for Hashem, blessed be He, it would be possible to burn the entire body. But when he clothes in the letters of the Torah or tefillah, it protects and saves upon him. And similarly,

chas

v’shalom

[G-d forbid], to the opposite, when he burns to the desires of this world, it would burn also the entire body. But when after that he studies Torah or does a mitzvah [commandment], it protects and saves upon him, and he can live because he draws spirit of life, which is Ruach

HaKodesh

from the attribute of Malchus which is his root [

Berachos

18a]. Because

because

of that he is cut off from the rope of holiness, from where will he have vitality? And he draws spirit of foolishness because he is attached to "an old and foolish king" [Ecclesiastes 4:13]. And this is what our rabbis said, of blessed memory [

Sotah

3a]: A person does not commit a transgression unless a spirit of foolishness enters him. But to the opposite, Ruach

HaKodesh

enters him. And Ruach

HaKodesh

is aspects of Malchus as the verse said "And Esther clothed Malchus" [Esther 5:1] and our rabbis expounded, of blessed memory [Megillah 14a]: that she clothed Ruach

HaKodesh

. And aspect of

tchiyah

also, as Rashi explained on the verse "And the spirit of Jacob lived" [Genesis 45:27] that Ruach HaKodesh rested upon him. And this is the aspect of Mashiach because it is written by him "Not by the sight of his eyes will he judge" etc.


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

עוד מבאר מזה, גדל מעלת עסק התורה הקדושה, שהוא עקר החיים של האדם. כי 'אלמלא כנפי ראה דנשבי על לבא הוי לבא אוקיד כל גופא' וכנפי ראה הוא בחינות התורה כנ"ל. הינו כי יש באדם שני מיני תבערות מדורת אש, לטוב ולהפך. ושניהם אינם טובים. כי לפעמים לב האיש הישראלי בוער מאד מאד להשם יתברך כיקד יקוד אש, אבל הוא יותר מדי, עד שהיה אפשר להיות אוקיד כל גופא. ואף על פי שבוער להשם יתברך, אף על פי כן מאחר שהוא יותר מדי אינו טוב. ואי אפשר לקרר ולצמצם ההתלהבות הזאת, שיהיה במדה כי אם על ידי התורה. כי כשיעסק בתורה תגן התורה עליו, ותציל אותו שיזכה לצמצם ההתלהבות שיהיה כראוי. וכן יש, חס ושלום, להפך. כי לפעמים בוער האדם אל תאוות עולם הזה כל כך, עד שגם כן היה אוקיד כל גופא, חס ושלום. אבל כשלומד תורה היא מגנת עליו, ומצלת אותו גם מהתלהבות האש הרע הזה של התאוות, שהיה רוצה לשרפו לגמרי, חס ושלום. נמצא שבלא התורה, חס ושלום, לא היה האדם מתקים כלל, כי היה נשרף ומתבטל מרבוי התבערות שיש בכחו, לימין יותר מדי, או לשמאל, חס ושלום. וזהו 'אלמלא כנפי ראה', שהיא התורה, 'דנשבי על לבא, הוי לבא אוקיד כל גופא', על ידי שני מיני תבערות הנ"ל, ורק התורה מצלת מזה כנ"ל. והבן הדברים למעשה]:

</div>

[Isaiah 11:3] but all with Ruach

HaKodesh

because then the

partzuf

of Malchus will be rectified in perfection and all the aspect of Malchus will be gathered to its root "And the kingdom will be to G-d" [Obadiah 1:21] "And G-d will be king over all the earth" [Zechariah 14:9] and we can recognize our Creator above all the worlds without any clothing and image and form, as it is written: "For G-d etc. a great king over all the earth" [Psalms 47:3]. That is, when the attribute of Malchus will be great and its light will be exalted because of the rectification of our deeds, then we can recognize our Creator over all, that is, above all the worlds and not like now because now it is in clothing of worlds as above. And this is: "And He gives strength to His king" that is, when He gives strength and illumination to the attribute of Malchus then "and exalts the horn of His anointed" because

every one

will rectify the aspects of his Mashiach and will go from level to level little by little until he rectifies the illumination of the

partzuf

of Malchus in perfection and this is aspects of Mashiach as above. [Also these words are not arranged nicely, and they are also lacking and according to what is seen the intent from them that he speaks of the greatness of the

dibbur

of holiness because the

dibbur

of holiness is aspects of the Shekhinah and it is aspects of the spirit of Mashiach aspects of Ruach

HaKodesh

, aspects of

tchiyah

, aspects of unification of

Kudsha

Brich Hu and His Shekhinah and all this is explained from within the words of the aforementioned Torah only that the words are not arranged properly, and the language is not corrected even though all of them are straight to the understanding and upright to those who find knowledge. Also explained from this Torah that the

dibbur

goes with the person even to the filthy places like the mother going with the child to every place that he goes and therefore the

dibbur

is called "mother of children" and this is: "For whenever I speak of him I surely remember him still" that is that even if the person is placed, G-d forbid, in the place that he is even in the lowest level very, even in the filthy places nevertheless by the

dibbur

he can remind himself in Hashem, blessed be He that is that even if he is in the place that he is if he strengthens also there to speak at least holy

dibburim

of Torah and tefillah and hisbodidus [solitary meditation] he can remind himself in Hashem, blessed be He even there in the low places, which are aspects of filthy places even if he fell to the place that he fell because the

dibbur

does not allow him to forget Hashem, blessed be He in aspects of: "For whenever I speak of him I surely remember him still" that as long as there is in him the

dibbur

of Hashem, blessed be He, which is the

dibbur

of holiness this

dibbur

does not allow him to be forgotten from Hashem, blessed be He because the

dibbur

remembers and reminds him to strengthen in Hashem, blessed be He in the place that he is and understand the matter well from the greatness of the power of the

dibbur

and it is a wonderful and awesome counsel for who desires truly not to lose his world entirely, G-d forbid. Furthermore it is explained from this the greatness of occupation with the holy Torah which is the main of the life of the person because if not for the wings of the lung that blow on the heart the heart would burn the entire body and the wings of the lung is aspects of the Torah as above that is because there are in the person two kinds of burnings bonfire of fire, for good and for opposite because sometimes the heart of the Israelite man burns very

very

for Hashem, blessed be He like burns

burns

fire but it is too much until that it would be possible to burn the entire body and even though he burns for Hashem, blessed be He nevertheless since it is too much it is not good and it is impossible to cool and contract this enthusiasm, that it be in measure only by the Torah because when he occupies in the Torah the Torah shields upon him, and saves him that he merits to contract the enthusiasm that it be properly and so there is, G-d forbid, to opposite because sometimes the person burns to the desires of this world so much until that also it would burn the entire body, G-d forbid but when he studies Torah it shields upon him and saves him also from the enthusiasm of this evil fire of the desires that wanted to burn him entirely, G-d forbid it is found that without the Torah, G-d forbid the person would not exist at all because he would be burned and nullified from the multitude of the burnings that are in his power to the right too much, or to the left, G-d forbid and this is if not for the wings of the lung, which is the Torah that blow on the heart the heart would burn the entire body by the two kinds of burnings aforementioned and only the Torah saves from this as above. And understand the matters practically]



# Trust in Hashem and do good

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/79/

# Trust in Hashem and do good

<div dir="rtl">בטח בה ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/79


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

בטח בה' ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה (תהלים ל"ז). הנה הכלל, שצריך כל אדם לראות שמצדו לא יהיה עכוב משיחא, דהינו לעשות תשובה שלמה ולתקן מעשיו. ובכל צדיק וצדיק, מי שהוא צדיק באמת, יש בו התגלות משיח. ואף על פי שאין בו התגלות משיח, יש בו מדה של משיח, שהוא בחינת משה, כמו שכתוב בזהר הקדוש (בראשית דף כה:): 'משיח דא משה', כמו שאפרש. כי משה מסר נפשו בעד ישראל, כי ידע שפלותו באמת, וידע חשיבות וגדלות ישראל, כמו שכתוב (במדבר י"ב): "והאיש משה ענו מאד מכל האדם", ומחמת זה מסר נפשו וחיותו בעדם. לכן מי שהוא צדיק באמת, ויודע שפלותו, ויכיר חשיבות ישראל, יכול למסר את נפשו בעדם. ואימתי יכול לראות שפלותו, בשבת. כי בשבת נאמר (שמות ט"ז): "ראו כי ה' נתן לכם את השבת", כי שב"ת הוא שי"ן בת, 'שי"ן', תלת גונין דעינא, 'ב"ת' בת עין, ועל כן בשבת יכול לראות שפלותו. וזהו: "שבו איש תחתיו" הנאמר בשבת (שם), הינו תחת מדרגתו, שפל ממה שהוא. ועל כל פנים, "אל יצא איש ממקומו", הינו למעלה ממדרגתו, כגון 'עושה מעשה זמרי ומבקש שכר כפינחס' (סוטה כ"ב:). ואימתי יכול לראות שפלותו בשבת, כשעושה תשובה שלמה, שהיא שבת. כמו שכתוב (דברים ל): "ושבת עד ה' אלקיך, אתון דדין כאתון דדין". כי יש שני תשובות. אחת, יש בני אדם שעושין משא ומתן והולכין בהבלי עולם הזה. ובאמצעות נופל לו הרהורי תשובה, ואחר כך חוזר למקומו הראשון. וזהו בחינות (יחזקאל א): "החיות רצוא ושוב", שאין לו ניחא, כי פעם טמא ופעם טהור, כשר ופסול, אסור ומתר, וזהו בחינות ששת ימי חול. אבל תשובה שלמה הוא בחינות שבת, שיש לו ניחא. כי 'בא שבת בא מנוחה' (רש"י בראשית ב' פסוק ב') שיש לו מנוחה מכל וכל, ונדחה הרע לגמרי. ותדע נאמנה, שתשובה שלמה הוא בחינות שבת, כי איתא במדרש רבה (בראשית פרשה כ"ב): כשפגע אדם הראשון לקין, ושאל לו מה נעשה בדינך, והשיב לו שעשה תשובה. אמר, אם כך תקיף חילא דתשובה, פתח ואמר: "מזמור שיר ליום השבת". ולכאורה, מה ענין שבת אצל תשובה. אבל לפי דברינו מכון היטב, כי כשעושה תשובה שלמה ונדחה הרע לגמרי, ויש לו ניחא, זהו בחינות שבת, ובחינת שדי, ובחינת מט"ט. כי 'מה הוא שדי, שאמר לעולמו די' (חגיגה י"ב בראשית רבה פרשה מ"ו). ובחינות שבת גם כן כך כמו שכתוב (בראשית ב): "וישבת ביום השביעי מכל מלאכתו", ואמר די. ובחינת מט"ט, הוא גם כן בחינת שדי כנודע. וזהו שכתוב בזהר הקדוש (בראשית דף כ"ז) על פסוק: "ויקח את האדם ויניחהו בגן עדן" וכו' 'ויקח' מאן נטל לה, אלא נטל לה מארבע יסודין דילה וכו'. בזמנא דתב בתיובתא ומתעסק באוריתא, קדשא בריך הוא נטל לה מתמן. ועלה אתמר "ומשם יפרד", אפריש נפשה מתאוה דילהון וכו'. לעבדה בפקודין דעשה, ולשמרה בפקודין דלא תעשה וכו'. ואי עבר על אוריתא, אתשקיה ממרירו דאילנא רע, דאיהו יצר הרע. ואם תיבין בתיובתא, אתמר בהון "ויורהו ה' עץ", דא עץ החיים, ובה "וימתקו המים". ודא משה משיח, דאתמר בה "ומטה האלקים בידי". מטה דא מט"ט, מסטרה חיים ומסטרה מיתה עד כאן לשונו. וזה כמו שפרשנו, הינו כשעושה תשובה שלמה, שידחה הרע לגמרי ונעשה כלו טוב, זהו בחינות משה משיח, דאתמר בה "ומטה האלקים בידי", הינו שהיה בידו להפך [מרע לטוב]. ומטה דא מט"ט, מסטרה חיים ומסטרה מיתה. כי מט"ט הוא בחינות משנה, שזה בחינות ששת ימי החל, שהם בחינות ששה סדרי משנה, שכלולים מששה בחינות כשר ופסול טמא וטהור אסור ומתר כנודע. ועל כן אלו בני אדם שאינם קבועים עדין בעבודת הבורא יתברך, ואין תשובתם שלמה עדין, רק לפעמים נופל לו הרהור תשובה ומתחיל קצת בעבודתו יתברך, ואחר כך נופל מזה וחוזר למקומו, ואחר כך הוא חוזר ונתעורר, וחוזר ונופל וכן משתנה בכל פעם מטוב לרע ומרע לטוב. זאת התשובה היא בחינות ששת ימי החל, שהם בחינות כשר ופסול וכו' כנ"ל. כי הוא גם כן פעם כשר ופעם פסול, פעם טמא ופעם טהור וכו', כי אין לו ניחא. אבל כשעושה תשובה שלמה, זהו בחינות שבת, כמו שפרשנו. וזהו בחינת משה משיח, שהיה בידו להפך מרע לטוב, ונדחה הרע לגמרי, וזהו בחינות שדי, ויש לו ניחא מכל וכל. ובחינת מט"ט גם כן בחינות שדי, אף על פי שאמרנו שבחינות מט"ט הוא משנה, זהו בששת ימי החל. אבל כשבא שבת בא מנוחה, "וישבת מכל מלאכתו", וזהו בחינת שדי. (אזי נכלל מט"ט בבחינת שד"י). היוצא לנו מזה, שכשעושה תשובה שלמה שהוא בחינת שבת כמו שאמרנו, על ידי זה יכול לראות שפלותו כנ"ל: וזה הוא בטח בה', לשון השקי ובטח, שיש לו מנוחה מכל וכל. ועשה טוב, הינו שנתהפך מרע לטוב גמור. שכן ארץ, הינו בחינות נפש, כמה דאת אמר (תהלים קמ"ג): "נפשי כארץ" וכו'. הינו שהנפש יש לו ניחא, מחמת שעשה תשובה שלמה כנ"ל. וכשעושה תשובה שלמה הוא בחינות שבת, ויכול לראות שפלותו, וחשיבות וגדלות ישראל. וזהו ורעה אמונה, הינו שיכול להיות כמו רעיא מהימנא, שיכול למסר את נפשו בעד ישראל:

</div>

Trust in Hashem and do good

Trust in Hashem and do good; dwell in the land and pasture faith [Psalms 37:3]

[In the language of the friends] Behold, the general principle is that every person must ensure no delay in Mashiach [Messiah] comes from their side—that is, to perform complete teshuvah [repentance] and rectify their deeds.

In every tzadik [righteous one], especially a true one, there is a revelation of Mashiach. Even if they lack the full revelation, they possess a measure of Mashiach, corresponding to the attribute of Moshe, as stated in the holy Zohar [

Bereishis

25b]: Mashiach is Moshe. I will explain: Moshe gave his life for Israel, knowing his own

HYPERLINK "https://www.google.com/search?ved=1t:260882&q=define+shiflus&bbid=1792408119556522103&bpid=8200846526931314395" \t "_blank"shiflus

[lowliness] in truth and recognizing Israel’s greatness, as it is written: "And the man Moshe was very humble, more than any man" [Numbers 12:3]. Because of this humility, he was willing to risk everything for the people.

Therefore, a true tzadik who knows their

shiflus

and recognizes Israel’s importance can willingly give their life for them. When can one truly see their

shiflus

? On

HYPERLINK "https://www.google.com/search?ved=1t:260882&q=Shabbas+meaning&bbid=1792408119556522103&bpid=8200846526931314395" \t "_blank"Shabbas

[Sabbath], as it says: "See that Hashem has given you the Shabbat" [Exodus 16:29].

Shabbas

is represented by the three letters ש-ב-ת (Shin-Bet-

Tav

), symbolizing the three layers of the eye—bat

bat

ayin [pupil, white, and iris]—indicating humility. On

Shabbas

, one sees their own lowly place, below their level.

"Let no man go out from his place" [Exodus 16:29]—meaning one should not act above their level, such as committing the sin of Zimri while seeking reward as Pinchas did [

HYPERLINK "https://www.google.com/search?ved=1t:260882&q=Sotah+22b+Talmud&bbid=1792408119556522103&bpid=8200846526931314395" \t "_blank"Sotah

22b].

When does one see their

shiflus

Shabbas

? When they complete full teshuvah. There are two types of teshuvah. First, there are those who, amidst worldly pursuits, are struck by thoughts of repentance and return to their original state, as it says: "The living creatures running and returning" [Ezekiel 1:14]—they have no

HYPERLINK "https://www.google.com/search?ved=1t:260882&q=naycha+meaning&bbid=1792408119556522103&bpid=8200846526931314395" \t "_blank"naycha

[rest], alternating between impurity and purity, forbidden and permitted, kosher and non-kosher. This reflects the six weekdays.

But complete teshuvah corresponds to

Shabbas

—it brings

naycha

. As Rashi explains [Genesis 2:2],

Shabbas

means rest from all, and evil is banished wholly. The Midrash Rabbah [

Bereishis

22:13] recounts how Adam asked Cain about his judgment, and Cain replied that he repented. Adam exclaimed, “If repentance is so powerful, recite ‘A psalm, a song for the Shabbat day’” [Psalms 92:1]. This shows that when true teshuvah is accomplished, evil is fully expelled, mirroring

Shabbas

, Shadai [Divine Name, meaning “enough”], and Metatron [angelic figure of divine service].

Shadai says to the world: “Enough!” [Chagigah 12a,

HYPERLINK "https://www.google.com/search?ved=1t:260882&q=Bereishis+Rabbah+46:3&bbid=1792408119556522103&bpid=8200846526931314395" \t "_blank"Bereishis

Rabbah 46:3]. Its

Shabbas

expression is: "And He rested on the seventh day from all His work" [Genesis 2:2]. Metatron also embodies this rest [

Bereishis

27a], teaching that when a person truly repents and immerses in holy Torah, the Holy One, blessed be He, takes them from there, as it says: "And from there it separates" [Genesis 2:10]. He separates their soul from its desires, guiding it to

HYPERLINK "https://www.google.com/search?ved=1t:260882&q=define+mitzvos&bbid=1792408119556522103&bpid=8200846526931314395" \t "_blank"mitzvos


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

שיך לעיל, לענין שפלות, שהוא בחינות "שבו איש תחתיו", דהינו שמחזיק עצמו שפל למטה תחת מקומו ומדרגתו. שוב שמעתי משמו, זכרונו לברכה, בענין זה. שעל ידי זה שזוכין לראות שפלותו באמת, על ידי זה אין שום אדם יכול להוציאו ולדחותו ממקומו, דהינו לקפח פרנסתו, חס ושלום. כי מאחר שהוא ענו ושפל באמת, הוא בבחינת אין, ואינו תחת המקום כלל, על כן בודאי אין יכולין לדחותו ממקומו. וזהו: "שבו איש תחתיו אל יצא איש ממקומו", הינו על ידי שזוכין לשפלות, שזהו בחינות "שבו איש תחתיו", שמחזיק עצמו תמיד בשפלות למטה תחת מקומו ומדרגתו כנ"ל, על ידי זה "אל יצא איש ממקומו". כי שום אדם לא יוכל להוציאו ממקומו, דהינו לדחותו מפרנסתו, חס ושלום כנ"ל. וזה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (סנהדרין פ"א): 'כל היורד לאמנות חברו כאלו בא על אשת איש' וכו', כי מאחר שיורד לאמנות חברו, ורוצה לדחות חברו ממקומו ומפרנסתו, נמצא שהוא רוצה לפגם בחינת שפלות הנ"ל, בחינת: "שבו איש תחתיו" וכו' כנ"ל, ועל כן הוא 'כאלו בא על אשת איש'. כי אשת ראשי תבות שבו איש תחתיו, הינו שפוגם בבחינת ענוה ושפלות, שהוא בחינת 'שבו איש תחתיו', שעל ידי זה 'אל יצא איש ממקומו' כנ"ל:

</div>

[commandments], bringing sweetness and transformation, as in: "And He showed him a tree, and the waters were sweetened" [Exodus 15:25].

This relates to Moshe-Mashiach: "And the staff of G-d in my hand" [Exodus 4:20]—this staff, Metatron, gives life or death. Metatron is associated with the realm of the Mishnah, symbolizing the six weekdays and their alternating states. People not yet rooted in divine service experience this instability: they fall, rise, and fluctuate—treif [non-kosher] and kosher, impure and pure, forbidden and permitted—as the living creatures run and return.

Complete teshuvah brings Shabbas and

naycha

—Moshe-Mashiach’s power to turn from evil to good, pushing evil away and bringing rest. It enables one to perceive their

shiflus

and yet find

bitachon

[trust] in Hashem. "Trust in Hashem" signifies quiet and secure rest from all turmoil; "do good" means complete transformation from evil to good.

"Dwell in the land" refers to the soul’s

naycha

, as it says: "My soul is like land" [Psalms 143:6]. Through full teshuvah—the aspect of

Shabbas

—one can see their

shiflus

and Israel’s significance, becoming a

HYPERLINK "https://www.google.com/search?ved=1t:260882&q=ro%E2%80%99eh+mehumnah+meaning&bbid=1792408119556522103&bpid=8200846526931314395" \t "_blank"ro’eh

mehumnah

[faithful shepherd - Moshe Rabbainu] who is ready to give their soul for Israel.

Pertaining above - the matter of humility which is the aspect of —"Sit each under him" [

sh’vu

ish

tachsav

, Exodus 16:29]—means holding oneself low beneath their place and level. Subsequently I heard from his holy mouth, of blessed memory: One who sees their

shiflus

in truth can never be overthrown or displaced from their place or livelihood, because they are rooted in humility, in the aspect of ayin [nothingness], and thus not truly under any place. Therefore, no one can displace them. This is the meaning of: "Sit each under him; let no man go out from his place" [Exodus 16:29]. Through achieving

shiflus

, which is the aspect of

sh’vu

ish

tachsav

, always holding oneself low beneath their place and level, no one can displace them from their livelihood, Heaven

forbid

And this is what our Rabbis, of blessed memory, teach [Sanhedrin 81a]: "Anyone who stoops to his fellow’s craft is as if he committed adultery with a married woman." For by seeking to displace his fellow from their place and livelihood, he seeks to damage the aspect of

shiflus

, the aspect of

sh’vu

ish

tachsav

. Thus, it is as if he committed adultery, for

ayshes

[wife] is an acronym for שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו (

sh’vu

ish

tachsav

). By damaging the aspect of humility and

shiflus

, which is

sh’vu

ish

tachsav

, he violates the principle that ensures no one is displaced from their place, as mentioned above.



# I Saw a Golden Menorah

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/8/

# I Saw a Golden Menorah

<div dir="rtl">ראיתי והנה מנורת זהב כלה וגלה על ראשה וכו</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/8


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

ראיתי והנה מנורת זהב כלה וגלה על ראשה וכו' (זכריה ד', והוא הפטרת שבת חנכה).

</div>

8 - I Saw a Golden Menorah

I saw, and behold, a menorah (menorah [lampstand]) all of gold, with its bowl on top of it, etc.
(Zechariah 4, Haftarah for Shabbat Chanukah)


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

א הנה יקר גנוחי ונה (שקורין קרעכץ) מאיש ישראלי, כי הוא שלמות החסרונות. כי על ידי בחינת הנשימה, שהוא הרוח חיים, נברא העולם, כמו שכתוב (תהלים ל"ג): "וברוח פיו כל צבאם". וחדוש העולם יהיה גם כן בבחינת הרוח, כמו שכתוב (שם ק"ד): "תשלח רוחך יבראון ותחדש פני אדמה". והוא גם כן חיות האדם, כי חיות האדם הוא הנשימה, כמו שכתוב (בראשית ב): "ויפח באפיו נשמת חיים", וכתיב (שם ז): "כל אשר נשמת רוח חיים באפיו". וכמו שאמרו חכמים: 'אם תחסר הנשימה - תחסר החיים'. נמצא, כי עקר חיות כל הדברים הוא בבחינת רוח; וכשיש חסרון באיזה דבר, עקר החסרון הוא בבחינת החיות של אותו הדבר, שהוא בחינת הרוח חיים של אותו הדבר, לאשר הרוח הוא המקים הדבר. והאנחה הוא אריכת הנשימה, והוא בבחינת "ארך אפים", דהינו מאריך רוחה. ועל כן כשמתאנח על החסרון ומאריך רוחה, הוא ממשיך רוח החיים להחסרון, כי עקר החסרון הוא הסתלקות הרוח חיים כנ"ל, ועל כן על ידי האנחה משלים החסרון.

</div>

Behold, precious is the groaning and moaning [which they call

krechtz

] from a Jewish person, because it is the completion of the deficiencies. For by means of the aspect of the breathing that is the spirit (ruach [wind, breath]) of life the world was created, as it is written "And with the spirit of His mouth all their host." (Psalms 33:6) And the renewal of the world will be also in the aspect of the spirit, as it is written "You will send Your spirit they will be created and You will renew the face of the ground." (Psalms 104:30) And it is also the vitality of man, for the vitality of the man is the breathing, as it is written "And He blew in his nostrils the soul of life." (Genesis 2:7) And it is written "All in whose nostrils was the breath of the spirit of life." (Genesis 7:22) And as the sages said: if the breathing is lacking the life is lacking.
It is found, that the main vitality of all the things is in the aspect of spirit. And when there is deficiency in

some thing

the main deficiency is in the aspect of the vitality of that thing that is the aspect of the spirit of life of that thing, for the spirit is the sustainer of the thing. And the sigh is the lengthening (root

א.ר.כ

) of the breathing and it is in the aspect of "long of nostrils" (

erekh

apayim

[long-suffering]) that is he lengthens his spirit and therefore when he sighs on the deficiency and lengthens his spirit he draws the spirit of life to the deficiency because the main deficiency is the removal of the spirit of life as above and therefore by means of the sigh he completes the deficiency.


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

ב אך מאין מקבלין הרוח חיים? דע, שעקר הרוח חיים מקבלין מהצדיק והרב שבדור, כי עקר רוח החיים הוא בהתורה, כמו שכתוב (שם א): "ורוח אלקים מרחפת על פני המים" - הוא התורה, והצדיקים דבקים בתורה, ועל כן עקר הרוח חיים הוא אצלם. וכשהוא מקשר להצדיק והרב שבדור, כשהוא מתאנח ומאריך רוחה, ממשיך רוח החיים מהצדיק שבדור, שהוא דבוק בהתורה אשר שם הרוח. וזהו שנקרא הצדיק (במדבר כ"ז): "איש אשר רוח בו" - 'שיודע להלך נגד רוחו של כל אחד ואחד' (כמו שפרש רש"י שם). כי הצדיק ממשיך ומשלים הרוח חיים של כל אחד ואחד כנ"ל. וזה בחינת (ברכות ג:): 'רוח צפונית המנשבת בכנור של דוד' - כי כנור של דוד היה של חמש נימין, כנגד חמשה חמשי תורה; ורוח צפון שהיתה מנשבת בו הוא בחינת "ורוח אלקים מרחפת על פני המים" הנ"ל, כי רוח צפון הוא בחינת הרוח הצפון בלבו של אדם (עיין תיקון ס"ט) שהוא בחינת הרוח חיים. כי צפון חסר (בבא בתרא כה:), והחסרון הוא בלב, כמו שכתוב (תהלים ל"ז): "ויתן לך משאלת לבך"; "ימלא ה' כל משאלותיך" (שם כ). ועקר הרוח חיים הוא בלב, וכמו שכתוב בתקוני זהר (תקון יג): 'כלהו שיפין מתנהגין בתר לבא כמלכא' כו', כמא דאת אמר (יחזקאל א): "אל אשר יהיה שם הרוח ללכת" כו'. כי הרוח הוא בלב, והחסרון הוא הסתלקות הרוח שמקומו בלב, ועל כן נרגש החסרון בלב. ועל כן כשנתמלא החסרון שהוא בבחינת הרוח כנ"ל - נאמר: "ויתן לך משאלת לבך, ימלא ה'" וכו', הינו כנ"ל. ועל כן ישראל, שהם מקבלין הרוח חיים מהתורה, נקראים על שם צפון, כמו שכתוב (תהלים פ"ג): "על עמך יערימו סוד ויתיעצו על צפוניך".

</div>

But from where do they receive the spirit (ruach [wind, breath]) of life? Know, that the main spirit of life they receive from the tzadik (tzadik [righteous one]) and the

rav

rav

[master, teacher]) of the generation because the main spirit of life is in the Torah (Torah [teaching, law]), as it is written "And the spirit of G-d hovering on the face of the waters" (Genesis 1:2) it is the Torah and the

tzadikim

tzadikim

[righteous ones]) are attached to the Torah and therefore the main spirit of life is with them and when he is connected to the tzadik and the

rav

of the generation when he sighs and lengthens (root

א.ר.כ

) his spirit he draws the spirit of life from the tzadik of the generation that is attached in the Torah where the spirit is and this is what the tzadik is called "A man in whom there is spirit" (Numbers 27:18) that he knows to walk against the spirit of each and every one (as Rashi interpreted there) because the tzadik draws and completes the spirit of life of each and every one as above and this is the aspect of the north wind that blows on David's harp (

Berakhot

3b) because David's harp was of five strings against the five books of Torah and the north wind that was blowing in it is the aspect of "And the spirit of G-d hovering on the face of the waters" the above because the north wind is the aspect of the spirit hidden in the heart of man (see Tikkun 69) that is the aspect of the spirit of life because north is lacking (Bava Batra 25b) and the deficiency is in the heart as it is written "And He will give you the requests of your heart" (Psalms 37:4) "G-d will fulfill all your requests" (Psalms 20:5) and the main spirit of life is in the heart and as it is written in

Tikkunei

Zohar (Tikkun 13): all of them are conducted after the heart like a king etc., as you said "To where the spirit was to go" (Ezekiel 1:20) etc. because the spirit is in the heart and the deficiency is the removal of the spirit whose place is in the heart and therefore the deficiency is felt in the heart and therefore when the deficiency is filled that is the aspect of the spirit as above it is said: "And He will give you the requests of your heart, G-d will fulfill" etc., that is as above and therefore Israel that receive the spirit of life from the Torah are called by the name north as it is written "Against Your people they plot craftily and conspire against Your hidden ones.


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

ג אך רשעים הדוברים על צדיק עתק בגאוה ובוז, מאין מקבלין הם הרוח להשלים החסרון? אך דע שיש רב דקלפה והוא בחינת עשו, כמו שכתוב בעשו (בראשית ל"ג): "יש לי רב"; והוא בחינת אלופי עשו, וכמו שתרגם אונקלוס: "רברבי עשו" - בחינת הרב דקלפה. ומהם מקבלין הרשעים הרוח, והוא בחינת רוח הטמאה, בחינת רוח סערה, כמו שכתוב (שם כ"ז): "הן עשו אחי איש שעיר" (עיין תיקון ס"ט. ועל כן הרוח שלהם גדול ותקיף לפי שעה כמו רוח סערה שהוא גדול בשעתו. ועל כן: "כל צורריו יפיח בהם" (תהלים י) - "יפיח" דיקא, שמתגבר עליהם על ידי בחינת רוח פיו, שהוא גדול בשעתו, אך שאין לו קיום כלל ולסוף כלה ונאבד, ומסער גופה ונשמתה (עיין תיקון יח); וכמו שכתוב (דברים ז): "ומשלם לשנאיו אל פניו להאבידו"; 'ומשלם' - לשון שלמות החסרון שנמשך לו, דהינו בחינת אריכת הרוח. וזהו: 'אל פניו', כי פניו הוא בחינת הרוח, כמו שכתוב (ישעיהו ג): "הכרת פניהם ענתה בם" - זה החטם (יבמות קכ.), שהוא בחינת הרוח, כמו שכתוב: "ויפח באפיו נשמת חיים", "כל אשר נשמת רוח חיים באפיו". אך הוא להאבידו, כי אף שהוא גדול לפי שעה - לסוף נאבד כנ"ל. וזהו בחינת (ירושלמי תענית פ"ב ה"א): ארך אפים לרשעים (ועיין עירובין כב). כי הרוח הנשימה הוא בבחינת ארך אפים; והינו מאריך אפה וגבי דילה (ב"ר פ' ס"ז). כי אף שלפי שעה הרוח גדול ותקיף, בחינת מאריך אפה, אך לסוף גבי דילה כנ"ל. ועל כן נקראים ישראל (ישעיהו נ"ד) "עניה סערה", כי הם עכשו תחת ממשלת עשו איש שעיר, בחינת רוח סערה הנ"ל. אך הדבוק בצדיקים מקבל הרוח חיים, שלמות החסרון, מהצדיק והרב דקדשה.

</div>

" (Psalms 83:4)

But the wicked who speak against the tzadik (tzadik [righteous one]) harshly with pride and contempt from where do they receive the spirit to complete the deficiency? But know that there is a

rav

rav

[master]) of the

klipah

klipah

[husk, shell]) and he is the aspect of Esav as it is written about Esav "I have much" (Genesis 33:9) and he is the aspect of "The chiefs of Esav" (Genesis 36:15) and as Onkelos translated: "The great ones of Esav" the aspect of the

rav

of the

klipah

and from them the wicked receive the spirit and it is the aspect of the spirit of impurity the aspect of storm wind as it is written "Behold Esav my brother is a hairy man" (Genesis 27:11) (see Tikkun 69) and therefore their spirit is great and strong for the moment like a storm wind that is great at its time and therefore "All his adversaries blow at them" (Psalms 10:5) "blow" precisely that he overpowers them by means of the aspect of the spirit of his mouth that is great at its time but it has no endurance at all and in the end it perishes and is lost and storms his body and his soul (see Tikkun 18) and as it is written "And pays His haters to their face to destroy him" (Deuteronomy 7:10) and pays language of completion of the deficiency that is drawn to him that is the aspect of lengthening (root

א.ר.כ

) of the spirit and this is to their face because their face is the aspect of the spirit as it is written "The show of their countenance does witness against them" (Isaiah 3:9) this is the nose (

Yevamot

120a) that is the aspect of the spirit as it is written: "And He blew in his nostrils the soul of life" "All in whose nostrils was the breath of the spirit of life" but it is to destroy him because even though it is great for the moment in the end it is lost as above and this is the aspect of long-suffering to the wicked (Yerushalmi

Ta'anit

chapter 2

halakhah

1) (and see

Eruvin

22a) because the spirit the breathing is in the aspect of long-suffering and that is he lengthens his nostril and collects to himself (

Bereishit

Rabbah 80:67) because even though for the moment the spirit is great and strong the aspect of

lengthens his nostril but in the end he collects to himself as above and therefore Israel are called "Afflicted storm-tossed" (Isaiah 54:11) because they are now under the rule of Esav the hairy man the aspect of storm wind the above but the one attached to


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

ד ועל כן "ואיש חכם יכפרנה" (משלי ט"ז), כי החסרון הוא מחמת עוונות, כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (שבת נה.): 'אין מיתה בלא חטא ואין יסורים בלא עון', כמו שכתוב (תהלים פ"ט): "ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם". ועל כן הצדיק, הממשיך רוח החיים ומשלים החסרון, מכפר העון. והוא מגדל רחמנות וחנינות מהבורא יתברך שמו, שצמצם עצמו להיות הרוח חיים אצל הצדיקים, דהינו שהם יקבלו הרוח חיים מהתורה, והם ממשיכין רוח החיים אל החסרונות ובזה מכפרין העוונות. וזהו בחינת שלש עשרה מדות (שמות ל"ד): "ה' ה' אל רחום וחנון ארך אפים". 'ארך אפים' - הוא בחינת הרוח, שהוא מאריך רוחה, בחינת אנחה על החסרון; והינו "ורב חסד ואמת", כמו שאמרנו, שמקבלין הרוח חיים מהצדיק רב דקדשה, שהוא "רב חסד", הפך עשו רב דקלפה, שהוא אדמוני, תקף הדין. והינו "ואמת", כי הצדיק מקבל הרוח חיים מהתורה, שנקראת (מלאכי ב): "תורת אמת היתה בפיהו". והינו "נצר חסד לאלפים"; 'לאלפים' - זה בחינת אלופי עשו, רברבי עשו שהם רב דקלפה. וזהו: "נצר חסד" - שחסד, בחינת הרב דקדשה, נוצר וממתיק בחינת אלופי עשו, רברבי עשו. ועל כן "נשא עון ופשע", כי על ידי רוח החיים, שלמות החסרון, שממשיכין מהצדיק על ידי אנחה, על ידי זה נתכפרין העוונות, שזהו בחינת "ואיש חכם יכפרנה" כנ"ל. וזהו "נשא עון ופשע", כנ"ל.

</div>

tzadikim

receives the spirit of life, completion of the deficiency from the tzadik and the

rav

of holiness. And therefore "And a wise man will atone for it" (Proverbs 16:14) because the deficiency is due to sins as our sages said of blessed memory there is no death without sin and no suffering without iniquity (Shabbat 55b) as it is written "And I will visit with a rod their transgression and with plagues their iniquity" (Psalms 89:33) and therefore the tzadik who draws the spirit of life and completes the deficiency atones for the iniquity and he is a tower of mercy and grace from the Creator blessed be His name who contracted Himself to have the spirit of life with the

tzadikim

that is that they receive the spirit of life from the Torah and they draw the spirit of life to the deficiencies and by this they atone for the iniquities and this is the aspect of the thirteen attributes "G-d

G-d

merciful and gracious long-suffering" (Exodus 34:6) long-suffering is the aspect of the spirit, that he lengthens his spirit the aspect of sigh on the deficiency and that is "and abundant in kindness and truth" as we said that they receive the spirit of life from the tzadik the

rav

of holiness that is "abundant in kindness" the opposite of Esav the

rav

klipah

that is reddish strong the judgment and that is "and truth" because the tzadik receives the spirit of life from the Torah that is called "The Torah of truth was in his mouth" (Malachi 2:6) and that is "keeping kindness for thousands" for thousands this is the aspect of the chiefs of Esav the great ones of Esav that they are the

rav

klipah

and this is "keeping kindness" that kindness, the aspect of the

rav

of holiness keeps and sweetens the aspect of the chiefs of Esav the great ones of Esav and therefore "bearing iniquity and transgression" because by means of the spirit of life completion of the deficiency that they draw from the tzadik by means of sigh by means of this the iniquities are atoned that this is the aspect of "And a wise man will atone for it" as above.


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

ה והנה, כשמתאנח ממשיך רוח החיים אל החסרון, שמתאנח עליו ומשלים אותו. אך להתגרות ברשעים אי אפשר, כי כשמתגרה בהרשע, והוא מתאנח וממשיך הרוח מהרב שלו דקלפה, והרוח שלו גדול בשעתו, ועל כן "כל צורריו יפיח בהם", כנ"ל, ויוכל להזיק לו, חס ושלום. ועל כן לאו כל אדם יכול להתגרות ברשעים, אם לא מי שהוא צדיק גמור. וצדיק גמור הוא, כשהוא בבחינת (משלי י"ב): "לא יאנה לצדיק כל און", דהינו שכבר גרש ובטל כל הרע שלו, עד שבטוח שלא יארע לו שום מכשול עברה: והענין - כי יש ארבעה יסודות: אש, רוח, מים, עפר; ולמעלה בשרשם הם ארבע אותיות הוי"ה (עיין סוף תיקון כ"ב) ולמטה הם מערבים טוב ורע. והצדיק גמור שהבדיל והפריש הרע מן הטוב לגמרי, עד שלא נשאר לו שום רע מאחד מארבעה יסודות הנ"ל, שהם כלל המדות כידוע, וכשהוא בבחינה זו מתר להתגרות ברשעים: והענין - כי כל רשע, ההכרח שיהיה לו צנור שיקבל דרך שם הרוח שלו להשלים החסרון, והצנור הוא - דרך המדה רעה מארבעה יסודות שהמשיך והגביר - הוא הדרך והצנור שמקבל דרך שם הרוח חיים שלו להשלים חסרונו. וכשהצדיק רוצה להשפילו, הוא מכרח לירד להמדה רעה ההיא שהגביר עליו הרשע, להכניעה ולקלקל הצנור ההוא של הרשע, שמקבל משם החיות שלו. ועל כן מכרח שיהיה זה הצדיק צדיק גמור, שאין בו שום רע, למען לא יהיה כח להרוח סערה, שהוא הרוח חיים של הרשע, לשלט ולהזיק, חס ושלום, להצדיק בעת שיורד להמדה רעה של הרשע לקלקלה, כי אין להרע שום תפיסה ואחיזה בהצדיק גמור, ואין לו מקום לאחז בו. (וגם מהמדה רעה בעצמה שיורד להכניעה אין לו שום תפיסה, חס ושלום, רק מה שיורד לתוכה הוא להכניעה ולהשפילה, בבחינת (בראשית י"ג): "ויעל אברם ממצרים"): וזהו (תהלים קמ"ז): מ'שפיל ר'שעים ע'די א'רץ - ראשי תבות: אש, רוח, מים, עפר, שהם כל הארבעה יסודות, שהם כלל כל המדות, שצריכין לבררם בברור גמור, עד שלא יהיה בו שום אחיזה משום רע שבשום מדה מהארבעה יסודות הנ"ל, ואזי הוא צדיק גמור כנ"ל. ואז דיקא, כשמבדיל הרע מארבעה יסודות - אש, רוח, מים, עפר - אזי הוא משפיל רשעים עדי ארץ כנ"ל. מה שאין כן צדיק שאינו גמור, אף שאין לו שום עברה, אף על פי כן עדין לא הבדיל הרע לגמרי והרע עדין בכח, ועל כן אסור לו להתגרות ברשעים, כי יש מקום להרע לאחז בו, ויוכל להזיק לו, חס ושלום, האריכות רוח של הרשע, שהוא גדול בשעתו בבחינת רוח סערה כנ"ל. וזהו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ברכות ז:): והכתיב: "אל תתחר במרעים"? (תהלים ל"ז) 'מי שלבו נוקפו אומר כן'; פרש רש"י: 'הירא מעברות שבידו' - 'שבידו' דיקא. זהו שאמרנו, כי באמת אין לו שום עברה, רק שהוא ירא עדין מעברות שבידו וכחו לעשות, כי הרע עדין בכח, כי לא זכה עדין לבחינת לא יאנה לצדיק כל און, ואינו בטוח עדין שלא יארע לו מכשול עברה, חס ושלום, ועל כן אסור לו להתגרות ברשעים כנ"ל. וזהו: "תחריש כבלע רשע צדיק ממנו" (חבקוק א), ואמרו רבותינו, זכרונם לברכה (בבא מציעא עא [ושם בברכות]: 'צדיק ממנו בולע' - 'בולע' דיקא, כי הוא בולע אותו ממש באריכת הרוח שלו, שהוא גדול בשעתו; אבל צדיק גמור אינו בולע, כי אין לבו נוקפו מחשש מכשול עברה כנ"ל, כי כבר בטל הרע לגמרי מכל המדות והתאוות של כל הארבעה יסודות. ועל כן זה הצדיק גמור וכל הנלוים אליו מתרים להתגרות ברשעים, כי זה הצדיק יכול לירד לתוך כל הצנורות של כל המדות רעות שלהם, שהגבירו על עצמם ולשברם ולבטלם, ועל ידי זה הוא משפיל רשעים עדי ארץ, כנ"ל:

</div>

And behold, when he sighs he draws the spirit of life to the deficiency that he sighs on and completes it but to provoke the wicked it is impossible because when he provokes the wicked and he sighs and draws the spirit from his

rav

klipah

and his spirit is great at its time and therefore "all his adversaries he blows at them", as above and he can harm him, G-d forbid and therefore not every person can provoke the wicked if not one who is a complete tzadik and a complete tzadik is when he is in the aspect of "No iniquity befalls the tzadik" (Proverbs 12:21) that is that he already chased and nullified all his evil until he is assured that no stumbling of sin will happen to him. And the matter is that there are four elements fire (אש), wind (רוח), water (מים), dust (עפר) and above in their root they are four letters of

Havayah

(see end of Tikkun 22) and below they mix good and evil and the complete tzadik who separated and separated the evil from the good completely until no evil remains to him from one of the four elements above that are the inclusion of the traits as known and when he is in this aspect it is permitted to provoke the wicked.
And the matter is that every wicked it is necessary that he has a pipe that he receives through there his spirit to complete the deficiency and the pipe is through the bad trait from the four elements that he drew and strengthened he is the way and the pipe that he receives through there his spirit of life to complete his deficiency and when the tzadik wants to humiliate him he must descend to that bad trait that the wicked strengthened on him to subdue it and to spoil that pipe of the wicked that he receives from there his vitality and therefore it is necessary that this tzadik is a complete tzadik that has no evil in him so that there is no power to the storm wind that is the spirit of life of the wicked to rule and to harm, G-d forbid, the tzadik at the time that he descends to the bad trait of the wicked to spoil it because the evil has no grasp and hold in the complete tzadik and it has no place to hold in him [and also from the bad trait itself that he descends to subdue it

has no grasp, G-d forbid only what he descends into it is to subdue it and to humiliate it in the aspect of "And Abram went up from Egypt" (Genesis 13:1)] and this is He humiliates the wicked to the ground (Psalms 147:6) initials: אֵשׁ, רוּחַ, מַיִם, עָפָר that they are all the four elements that are the inclusion of all the traits that need to clarify them in complete clarification until there is no hold from any evil in any trait from the four elements above and then he is a complete tzadik as above and then precisely when he separates the evil from the four elements אֵשׁ, רוּחַ, מַיִם, עָפָר then he humiliates the wicked to the ground as above what is not so a tzadik that is not complete even though he has no sin nevertheless he has not separated the evil completely and the evil is still in potential and therefore it is forbidden for him to provoke the wicked because there is place for the evil to hold in him and it can harm him, G-d forbid the lengthening of the spirit of the wicked that is great at its time in the aspect of storm wind as above and this is what our rabbis said of blessed memory And is it written: "Do not compete with evildoers"? (

Berakhot

7a) "One whose heart smites him says so" (Psalms 37:1) Rashi interpreted: he who fears from the sins in his hand in his hand precisely this is what we said because in truth he has no sin only that he still fears from the sins in his hand and his power to do because the evil is still in potential because he has not yet merited to the aspect of no iniquity befalls the tzadik and he is not assured yet that no stumbling of sin will happen to him, G-d forbid and therefore it is forbidden for him to provoke the wicked as above and this is: "You have swallowed up the wicked the tzadik from him" (Habakkuk 1:13) and our rabbis said of blessed memory the tzadik from him swallows

swallows

precisely because he swallows him literally in the lengthening of his spirit that is great at its time but a complete tzadik does not swallow because his heart does not smite him from fear of stumbling of sin as above because he already nullified the evil completely from all the traits and desires of all the four elements and therefore this complete tzadik and all who are attached to him are permitted to provoke the wicked because this tzadik can descend into all the pipes of all their bad traits that they strengthened on themselves and to break them and to nullify them and by this he humiliates the wicked to the ground, as above. And to come to this to separate and to distinguish and to nullify the evil from the good it is by means of Torah and prayer and the study of the Torah will be to delve into the depth of halacha (halacha [law]) (see Megillah 3a) that is to learn

poskim

poskim

decisors


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

ו ולבוא לזה - להפריש ולהבדיל ולבטל הרע מהטוב - הוא על ידי תורה ותפלה, ולמוד התורה יהיה ללון לעמקה של הלכה (עיין זוהר בהר קי"א:) הינו ללמד פוסקים. כי יש בהתורה אחיזת הטוב והרע, שנאחזין מבחינת אסור והתר, טמא וטהור, כשר ופסול, שיש בהתורה; וכל זמן שאינו מברר ההלכה הוא מערב טוב ורע; ועל כן אינו יכול להפריש ולבטל הרע מהטוב, והוא בבחינת (משלי י"א): "ודרש רעה תבואנו"; עד אשר הוא מעין ומברר הפסק הלכה ומברר האסור והמתר וכו', דהינו על ידי למוד פוסקים, אזי מפריש הטוב מהרע (עיין זוהר בהר דף קי"א). אך לזכות לזה השכל, שיוכל ללון לעמקה של הלכה, הוא על ידי תפלה, כי משם נמשך השכל:

</div>

]) because there is in the Torah grasp of the good and the evil that grasp from the aspect of prohibited and permitted, impure and pure, kosher and invalid, that there is in the Torah and as long as he does not clarify the halacha he mixes good and evil and therefore he cannot separate and nullify the evil from the good and he is in the aspect of "And he who seeks evil it will come to him" (Proverbs 11:27) until he delves and clarifies the ruling of halacha and clarifies the prohibited and the permitted etc. that is by means of study of

poskim

then he separates the good from the evil (see Zohar Behar 111a) but to merit to this intellect that he can delve into the depth of halacha it is by means of prayer because from there is drawn the intellect. And the matter as it is written in

Tikkunei

Zohar (Tikkun 14, 29b): the garden this is the Torah because the Torah is called garden and the souls of Israel who delve and understand in the

Torah


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

ז והענין, כמו שכתוב בתקוני זהר (תקון י"ד, כט:): 'גן - דא אוריתא', כי התורה נקראת גן, ונשמות ישראל המעינים ומבינים בהתורה הם בחינת עשבין ודשאין דאתרביאו בגן. ומאין הם גדלים? הוא ממעין, דא חכמה, כמו שכתוב (שיר השירים ד): "מעין גנים". ומהיכן מקבלין החכמה והשכל שהוא בחינת המעין? הוא מהתפלה, כמו שכתוב (יואל ד): "ומעין מבית ה' יצא" - הוא התפלה, כמו שכתוב (ישעיהו נ"ו): "כי ביתי בית תפלה". והוא בחינת מביא מכח אל הפעל. כי תפלה הוא בחינת חדוש העולם, כי תפלה הוא שמאמין שיש מחדש אשר בידו לעשות כרצונו לשנות הטבע, והוא בחינות בריאה בכח, כמו שכתוב (תהלים ק"ד): "כלם בחכמה עשית", שהוא בחינת התפלה שמשם יוצא מעין החכמה כנ"ל; והתורה היא בחינת בריאה בפעל, כמו שכתוב (משלי ח): "ואהיה אצלו אמון" - אמן, לשון פועל, כי בהתורה נברא העולם. וכשמתפלל על איזה דבר, הוא בחינת חדוש העולם והוא בחינת בריאה בכח, והוא בחינת התעוררות החכמה שהוא בתפלה, כנזכר לעיל: "ומעין מבית ה' יצא", זה התפלה, כי שם נתעורר החכמה כנ"ל, ומשם נמשך המעין הוא החכמה אל התורה, ושם יוצא אל הפעל, כמו שכתוב (משלי ב): "מפיו דעת ותבונה", כי בהתורה הוא התגלות החכמה, ועל ידי זה נעשה מעין גנים, שהמעין משקה הגן, ועל ידי זה אתרביאו עשבין ודשאין כנ"ל. וזהו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ברכות לב:): 'המעין בתפלתו בא לידי כאב לב' וכו', שנאמר (משלי י"ג): "תוחלת ממשכה מחלת לב". מאי תקנתה? יעסק בתורה, שנאמר: (שם) "ועץ חיים תאוה באה". זהו שאמרנו, כי בהתפלה עדין הוא בכח ואינו יוצא אל הפעל, עד שבא אל התורה, שהיא בחינת בריאה בפעל, ואזי נעשה בקשתו, על ידי שיוצא מכח אל הפעל.

</div>

they are the aspect of grasses and herbs that grow in the garden and from where do they grow? It is from the spring, that is wisdom as it is written "A spring of gardens" (Song of Songs 4:15) and from where do they receive the wisdom and the intellect that is the aspect of the spring? It is from the prayer as it is written "And a spring will go out from the house of G-d" (Joel 4:18) it is the prayer as it is written "For My house a house of prayer" (Isaiah 56:7) and it is the aspect of bringing from potential to actual because prayer is the aspect of renewal of the world because prayer is that he believes that there is a

renewer

who has the power to do as His will to change the nature and it is the aspect of creation in potential as it is written "All of them in wisdom You made" (Psalms 104:24) that is the aspect of the prayer from there goes out the spring of wisdom as above and the Torah is the aspect of creation in actual as it is written "And I was with Him as a nursling" (Proverbs 8:30) craftsman language of worker because with the Torah the world was created and when he prays for

some thing

he is the aspect of renewal of the world and he is the aspect of creation in potential and he is the aspect of awakening of the wisdom that is in the prayer as mentioned above: "And a spring will go out from the house of G-d" this the prayer because there the wisdom is awakened as above and from there is drawn the spring it is the wisdom to the Torah and there it goes out to the actual as it is written "From His mouth knowledge and understanding" (Proverbs 2:6) because in the Torah it is the revelation of the wisdom and by this is made a spring of gardens that the spring waters the garden and by this the grasses and herbs grow as above and this is what our rabbis said of blessed memory one who delves in his prayer comes to heartache etc., as it is said "Hope deferred makes the heart sick". What is his remedy? He should engage in Torah, as it is said: "And a tree of life is a desire fulfilled" (

Berakhot

32b) this is what we said, because in the prayer he is still in potential and he does not go out to the actual until he comes to the Torah that is the aspect of creation in actual and then his request is done by means of that it goes out from potential to actual and this is what is written "And a river went out from Eden to water the garden, and from there it divides and becomes four heads" (Genesis 2:10) it is the aspect of the prayer because Eden "an eye has not seen" as our rabbis said of blessed memory (


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

והינו דכתיב: ונהר יצא מעדן להשקות את הגן, ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים. עדן - הוא בחינת התפלה, כי עדן "עין לא ראתה", כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ברכות לד:), שזהו בחינת תפלה שהוא למעלה מן הטבע, כי על ידי תפלה משנה הטבע כנ"ל [שזהו בחינת עדן "עין לא ראתה", כי למעלה מהטבע אין לנו שום תפיסא]. והינו: ונהר יצא מעדן - הינו מהתפלה, כנ"ל: "ומעין מבית ה' יצא"; להשקות את הגן - הוא התורה כנ"ל, "מעין גנים". וכאשר נמשך מעין החכמה מהתפלה אל הגן שהוא התורה, אזי אתרביאו עשבין ודשאין - נשמות ישראל, כלומר שגדלים בהגן ומבינים ומשכילים בהתורה, ואזי זוכה ללון בעמקה של הלכה לברר הדין, האסור והמתר, הטהור וכו', ובזה מפריש הטוב מהרע כנ"ל. וזהו: ומשם יפרד, כי על ידי זה נפרד הרע מהארבעה יסודות ולא נשאר רק הטוב, ואזי: והיה לארבעה ראשים - הם ארבע אותיות הוי"ה, שהם שרש הטוב של הארבעה יסודות כנ"ל:

</div>

Berakhot

34b) that this is the aspect of prayer that is above nature because by means of prayer he changes the nature as above [that this is the aspect of Eden "an eye has not seen" because above nature we have no grasp] and this is: and a river went out from Eden that is from the prayer, as above "and a spring will go out from the house of G-d" to water the garden it is the Torah as above, "a spring of gardens" and when the spring of wisdom is drawn from the prayer to the garden that is the Torah then the grasses and herbs grow souls of Israel meaning that they grow in the garden and understand and comprehend in the Torah and then he merits to delve in the depth of halacha to clarify the law, the prohibited and the permitted, the pure etc. and by this he separates the good from the evil as above and this is: and from there it divides because by this the evil is separated from the four elements and only the good remains and then: and becomes four heads they are the four letters of


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

ח וזהו בחינות ארבע ציצית, כי ארבע ציצית הם בחינת הרוח חיים, וכמו שכתוב (יחזקאל ל"ז): "כה אמר ה' מארבע רוחות באי הרוח", שעל ידי זה מכניעין הרוח סערה, שהוא הרוח של המתנגדים החולקים על הצדיקים אמתיים, שממשיכין אריכת הרוח שלהם מהרב דקלפה, שהוא בחינת עשו איש שעיר כנ"ל. ועל כן ציצית הוא לשון שער, כמו שכתוב (שם ח): "ויקחני בציצית ראשי". כי על ידם נכנע עשו איש שעיר, בחינת רוח סערה כנ"ל. וזה בחינת טלית לבן שנתעטף הקדוש ברוך הוא וסדר שלש עשרה מדות (כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה, ראש השנה י"ז:), כי השלש עשרה מדות הן בחינות הרוח חיים דקדשה כנ"ל. וזהו בחינת טלית, שהוא ארבע כנפות, בחינות הרוח מארבע רוחות כנ"ל. והינו טלית לבן - הפך בחינות רוח דקלפה, בחינת עשו, שהוא "אדמוני כלו כאדרת שער" (בראשית כ"ה), ופרש רש"י: 'כטלית' - כטלית דיקא, בחינת טלית דקלפה, שהוא בחינת טלית אדום, שמשם נמשך הרוח של הרשעים כנ"ל. ועל ידי טלית דקדשה, שהוא בחינת טלית לבן, מכניעין אותו, כי משם נמשך הרוח חיים דקדשה, שהוא בחינת שלש עשרה מדות של רחמים כנ"ל. ועל כן נתעטף הקדוש ברוך הוא בטלית לבן דיקא וסדר לפני משה שלש עשרה מדות של רחמים, הינו כנ"ל, כי על ידי טלית דקדשה, שהוא בבחינות מקיף, שהוא בחינת הרוח חיים, בחינות (קהלת א): "סובב סבב הולך הרוח", נכנע טלית דקלפה, בחינת הרוח דקלפה: וזהו (איוב ל"ח): "לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה" - כי על ידי הארבע כנפות, שהם בחינת הרוח חיים דקדשה, שהם בחינת הארבע ראשים הנ"ל, על ידם וינערו רשעים, בחינת מ'שפיל ר'שעים ע'די א'רץ, ראשי תבות: א'ש, ר'וח, מ'ים, ע'פר, כנ"ל.

</div>

Havayah

that are the root of the good of the four elements as above.
And this is the aspect of four tzitzit (tzitzit [fringes]) because four tzitzit, they are the aspect of the spirit of life and as it is written "Thus says G-d from the four winds come the spirit" (Ezekiel 37:9) that by this they subdue the storm wind that is the spirit of the opposers who dispute the true

tzadikim

who draw their lengthening of the spirit from the

rav

klipah

that is the aspect of Esav hairy man as above and therefore tzitzit is language of hair as it is written "And he took me by the tzitzit of my head" (Ezekiel 8:3) because by them Esav the hairy man the aspect of storm wind is subdued as above and this the aspect of white tallit (tallit [prayer shawl]) that the Holy One blessed be He wrapped Himself and arranged thirteen attributes (Rosh Hashanah 17b) because the thirteen attributes are the aspects of the spirit of life of holiness as above and this is the aspect of tallit that is four corners aspects of the spirit from four winds as above and that is white tallit the opposite of the aspect of spirit of

klipah

, the aspect of Esav that is "reddish all over like a hairy garment" (Genesis 25:25) and Rashi interpreted: like a tallit like a tallit precisely the aspect of tallit of

klipah

that is the aspect of red tallit from there is drawn the spirit of the wicked as above and by means of tallit of holiness that is the aspect of white tallit they subdue him because from there is drawn the spirit of life of holiness that is the aspect of thirteen attributes of mercy as above and therefore the Holy One blessed be He wrapped Himself in white tallit precisely and arranged before Moshe thirteen attributes of mercy that is as above because by means of tallit of holiness that is in the aspects of encompassing that is the aspect of the spirit of life aspects of "Going around and around goes the wind" (Ecclesiastes 1:6) the tallit of

klipah

the aspect of the spirit of

klipah

is subdued and this is "To grasp the corners of the earth that the wicked be shaken from it" (Job 38:13) because by means of the four corners that are the aspect of the spirit of life of holiness that are the aspect of the four heads above by them and the wicked are shaken the aspect of

humiliates the wicked to the ground initials: אֵשׁ, רוּחַ, מַיִם, עָפָר, as above and this is the interpretation: Rabba bar


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

וזה פרוש: אמר רבה בר בר חנא: אמר לי ההוא טיעא, תא ואחוי לך מתי מדבר. אזלי וחזיתינהו, ודמו כמאן דמבסמו. וגנו אפרקיד, והוה זקיפא ברכה דחד מניהו, ועיל טיעא תותה ברכה, כי רכיב גמלא וזקיפא רמחה ולא נגע בה. פסקי חדא קרנא דתכלתא דחד מניהו ולא הוי מסתגי לן. אמר לי: דלמא שקלת מידי מניהו? דגמירי, דמאן דשקיל מידי מניהו לא מסתגי לה. אזלי אהדרתה, והדר מסתגי לן.

</div>

Bar

Chana said: That Arab said to me, come and I will show you the dead of the wilderness.
I went and saw them, and they looked like drunkards and were lying on their backs, and the knee of one of them was raised, and the Arab passed under his knee, while riding a camel and with his spear raised, and it did not touch him. I cut off one corner of the

tekhelet

of one of them and we could not move. He said to me: Perhaps you took something from them? For we have a tradition, that whoever takes something from them cannot move.
I went and returned it, and then we could move. Interpretation of

Rashbam


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

פרוש רשב"ם: טיעא - סוחר ישמעאל: אזלי וחזיתינהו ודמו כמאן דמבסמו - שהיו שוכבין בפנים צהבות כשתויי יין: אפרקיד - פניהם למעלה: ועיל טיעא תותה ברכה - כלומר, ראיתי שטיעא היה הולך תחת ברכי המת, רכוב על הגמל ורמחו בידו, ולא נגע בה בברכה: שקלא חדא קרנא - כנף הטלית להראותו לחכמים, ללמד ממנו דין ציצית, אי כבית שמאי אי כבית הלל, כדלקמן: ולא הוי קא מסתגי לן - בהמות שהיינו רוכבין לא היו יכולין להלך.

</div>

: Arab a Ishmaelite merchant: I went and saw them and they looked like those who are intoxicated that they were lying with yellow faces like wine drinkers: their faces upward: and the Arab passed under his knee meaning, I saw that the Arab was walking under the knee of the dead, riding on the camel and his spear in his hand, and it did not touch the knee: took one corner the corner of the tallit to show it to the sages, to learn from it the law of tzitzit, if like Beit Shammai or like Beit Hillel, as below: and we could not move the animals we were riding could not walk.
Come and I will show you the dead of the wilderness that is that he showed him the wicked who are not attached to the


## Segment 13

<div dir="rtl" lang="he">

תא ואחוי לך מתי מדבר - הינו שהראה לו הרשעים שאינם דבקים בצדיקים, והם נקראין מתי מדבר, כי מדבר לא היתה רוח צפונית מנשבת בו (יבמות עב.) - הינו בחינת רוח החיים דקדשה, שהיא בחינת רוח צפונית שהיתה מנשבת בכנור של דוד כנ"ל. והרשעים הללו, שאינם דבקים בצדיקים, ואין להם הרוח דקדשה, והם בחייהם קרואים מתים; והראה לו מהיכן מגיע להם שלמות החסרון. וזהו שהראה לו: דהוו דמו כמבסמי - פרש רבנו שמואל, כשתויי יין, בחינת עשו אדמוני, שהוא הרב דקלפה, אשר משם מקבלין הרשעים הרוח חיים שלהם להשלים החסרון. וזהו: וגנו אפרקיד - פרש רבנו שמואל, פניהם למעלה - פניהם זה בחינת הרוח כנ"ל: הכרת פניהם וכו'; והינו למעלה, כי הרוח שלהם גדול לפי שעה עד אשר עולה הצלחתם למעלה כנ"ל, בחינת כל צורריו יפיח בהם כנ"ל. והוה גבה ברכה דחד מניהו - זה מורה על גדל ההצלחה של הרשעים, כי העדר ההצלחה נקרא "ברכים כושלות" (ישעיהו נ"ה): 'וגבה ברכה' הינו רום ההצלחה. ועיל טיעא תותה ברכה - הינו הצדיק שנקרא טיעא, כמו שפרש רבנו שמואל בכל מקום: 'סוחר ישמעאל', וסוחר הוא בחינת הרוח, כמו שכתוב (קהלת א): "סובב סבב הולך הרוח", והינו הצדיק שמקבל הרוח מהקדשה. וזהו: 'סוחר ישמעאל' - על שם (בראשית ט"ז): "כי שמע ה' אל עניך", כי הצדיק שומע כל האנחות של הדבקים בו, כי ממנו תוצאות חיים לכל אחד, כי הוא איש אשר רוח בו כנ"ל. כי רכיב גמלא - בחינת (משלי י"א): "גומל נפשו איש חסד" - זה בחינת רב חסד כנ"ל. וזקיף רמחא - רומח הוא בחינת רוח מ"ם, בחינת "ורוח אלקים מרחפת על-פני המים", הינו התורה שנתנה למ' יום, ששם הרוח-חיים כנ"ל; כלומר, שהצדיק היה לו בחינת הרוח שמקבל מהתורה כנ"ל, ועם כל זה נחית תחות ברכה, תחת הצלחת הרשע, בחינת "כבלע רשע צדיק ממנו". וקא פסקי קרנא דתכלתא דחד מניהו - הינו שפסק ושבר המדה רעה מאחד מארבע יסודות שהגביר והמשיך הרשע על עצמו, שהוא הצנור שלו כנ"ל. וזהו: 'וקא פסקי קרנא דתכלתא' וכו', הינו שפסק אחת מן הציצית שלהם, שזה בחינת מה שפסק ושבר המדה רעה שלהם שהוא הצנור שלהם, כי כל המדות רעות נמשכין מארבעה יסודות, ששרשם ארבע ציצית כנ"ל. ולא מסתגי לן - כלומר, שאף על פי כן לא עלתה לו להשפיל את הרשע ולצאת מתחת ברכיו, אף על פי שפסק ושבר המדה רעה של הרשע שנמשכת מארבעה יסודות ששרשם ארבע ציצית כנ"ל, שזהו בחינת 'וקא פסקי קרנא דתכלתא דחד מניהו' כנ"ל, אף על פי כן לא היה יכול להשפילו ולצאת מתחת ברכיו, בחינת 'ולא מסתגי לן', שפרושו שלא היו יכולין לצאת משם, הינו כנ"ל. אמר לי: דלמא שקלית מידי מניהו? - הינו, שמא יש לך אחד מארבע יסודות שלא תקנת בשלמות להפריד ממנו הרע לגמרי, ועל כן לא מסתגי לן; כמבאר לעיל, שכל זמן שנשאר בו איזה אחיזה בעלמא מהרע של איזה מדה, אינו יכול להכניע את הרשע. וזהו: 'דלמא שקלית מידי מניהו' - שמא לקחת קצת מהם, הינו, שמא יש בך עדין איזה אחיזה מאיזה מדה רעה של הרשעים, שלקחת לעצמך איזה מדה ותאוה שלהם, ועל כן 'לא מסתגי לן' - ועל כן אין אנו יכולין לצאת מהם כנ"ל. דגמירי, דמאן דשקיל מידי מניהו לא מסתגי לה. - הינו כנ"ל, שיש לנו קבלה, שכל מי שלוקח לעצמו איזה דבר תאוה ומדה רעה של הרשעים, הינו שיש בו עדין איזה אחיזה מהמדות רעות שלהן, אינו יכול לצאת מהם ולהכניעם כנ"ל. אזלי אהדרתה - הינו שהחזרתי מה שהיה אצלי איזה מעט אחיזת הרע מהמדות רעות שלהם, החזרתי והפרשתי ממני. והדר מסתגי לן - שאז עלתה בידינו לצאת מתחת ברכיו להכניעו ולהשפילו; כמבאר לעיל, שצדיק גמור שמפריש מעצמו כל אחיזת הרע שלהם לגמרי, הוא יכול לצאת מהם ולהכניעם ולהשפילם, בבחינת "משפיל רשעים עדי ארץ" כנ"ל: וזהו: ראיתי והנה מנורת זהב - היא התורה, הנחמדים מזהב. וגלה על ראשה - פרש רש"י: 'מעין', הוא המעין היוצא מבית ה', הוא התפלה. ושבעה נרתיה - הם הנשמות דאתרביאו בגן, הנחלקים לשבע כתות עיין מדרש שוח"ט מזמור י"א). שבעה ושבעה מוצקות - הם מ"ט אורות, שהוא אור הגנוז לעתיד (כמו שפרש רש"י שם), בחינת עדן עין לא ראתה, שהוא בחינת התפלה כנ"ל. ושנים זיתים עליה - פרש רש"י: 'שני אילנות', הינו אילנא דחיי ואילנא דמותא, הינו טוב ורע כנ"ל. וזהו: אחד מימין ואחד משמאל - כנ"ל. "ומשם יפרד", שנפרד הרע מהטוב, זה לימין וזה לשמאל. ואמר אל המלאך מה אלה. ויען וכו' לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי - הינו בחינת הרוח חיים הנ"ל, בחינת "כה אמר ה' מארבע רוחות באי הרוח" וכו' כנ"ל; כי על ידי תורה ותפלה, שעל ידי זה מבררין הטוב מן הרע כנ"ל, שזה בחינת כל מראה המנורה כנ"ל, על ידי זה זוכה לרוח החיים ונשלם כל החסרונות כנ"ל. (וזהו: "לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה' צבאות. מי אתה הר הגדול לפני זרבבל למישר" וכו' - כי זרבבל היה אז הצדיק הדור, ועמדו כנגדו כמה רשעים לבטלו מעבודתו, כמבאר בפסוקים רבים. ועל זה נאמר שם: "לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי" וכו', שעל ידי בחינת המשכת הרוח חיים הנ"ל שממשיך הצדיק הגמור וכו' כנ"ל, על ידי זה יכניע ויפיל כל השונאים, בחינת "מי אתה הר הגדול לפני זרבבל למישר", שכל המונעים העומדים לפניו כהר, כלם יתבטלו על ידי בחינת הרוח חיים הנ"ל, כנ"ל).

</div>

tzadikim

and they are called dead of the wilderness because the wilderness the north wind did not blow in it (

Yevamot

72a) that is the aspect of the spirit of life of holiness that is the aspect of north wind that was blowing in David's harp as above and these wicked who are not attached to the

tzadikim

and they have no spirit of holiness and in their life they are called dead and he showed him from where completion of the deficiency reaches them and this is what he showed him. That they looked like intoxicated interpreted our rabbi Shmuel, like wine drinkers the aspect of Esav reddish, that is the

rav

klipah

from where the wicked receive their spirit of life to complete the deficiency and this is: and were lying on their backs interpreted our rabbi Shmuel, their faces upward their faces this the aspect of the spirit as above. The show of their countenance etc.
and that is upward because their spirit is great for the moment until their success goes up above as above the aspect of all his adversaries blow at them as above and the knee of one of them was high this indicates the greatness of the success of the wicked because the lack of success is called "faltering knees" (Isaiah 35:3) : and this is and his knee was high that is the height of the success and the Arab passed under his knee that is the tzadik who is called Arab as our rabbi Shmuel interpreted in every place: Ishmaelite merchant and merchant is the aspect of the spirit as it is written "Going around and around goes the spirit" and that is the tzadik who receives the spirit from holiness and this is: Ishmaelite merchant on the name "For G-d has heard your affliction" (Genesis 16:11) because the tzadik hears all the sighs of those attached to him because from him come out lives to each one because he is a man in whom there is spirit as above because riding a camel the aspect of "He who benefits his soul is a man of kindness" (Proverbs 11:17) this the aspect of abundant in kindness as above and raised his spear

spear

is the aspect of wind mem the aspect of "And the spirit of G-d hovering on the face of the waters" that is the Torah that was given in 40 days there the spirit of life as above meaning, that the tzadik had the aspect of the spirit that he receives from the Torah as above and with all this he descended under the knee under the success of the wicked the aspect of "as the wicked swallows the tzadik from him" and cut off a corner of

tekhelet

of one of them that is that he ruled and broke the bad trait from one of the four elements that the wicked strengthened and drew on himself that is his pipe as above and this is: and cut off a corner of

tekhelet

etc.
that is he cut one of their tzitzit that this the aspect of what he cut and broke their bad trait that is their pipe because all the bad traits are drawn from four elements whose root is four tzitzit as above and we could not move meaning, that nevertheless it did not succeed for him to humiliate the wicked and to go out from under his knees even though he cut and broke the bad trait of the wicked that is drawn from four elements whose root is four tzitzit as above that this the aspect of and cut off a corner of

tekhelet

of one of them as above nevertheless he could not humiliate him and go out from under his knees the aspect of and we could not move that interpreted that we could not go out from there that is as above he said to me: perhaps you took something from them? that is, perhaps you have one of the four elements that you did not fix completely to separate from it the evil completely and therefore we could not move as explained above that as long as there remains in him some grasp in the world from the evil of some trait he cannot subdue the wicked and this is: perhaps you took something from them that perhaps you took some from them that is, perhaps there is in you still some grasp from some bad trait of the wicked that you took for yourself some trait and desire of theirs and therefore we could not move and therefore we cannot go out from them as above for we have a tradition that whoever takes something from them cannot move that is as above that we have a tradition that whoever takes

some thing

of desire and bad trait of the wicked that is that there is in him still some grasp from their bad traits he cannot go out from them and subdue them as above I went I returned it that is that I returned what was with me some little grasp of the evil from their bad traits I returned and separated from me and then we could move that then it succeeded for us to go out from under his knee to subdue him and humiliate him as explained above that a complete tzadik who separates from himself all grasp of their evil completely he can go out from them and subdue them and humiliate them the aspect of "He humiliates the wicked to the ground" as above and this is: I saw and behold a menorah of gold it is the Torah more desirable than gold and its bowl on its head Rashi interpreted: a spring it is the spring that goes out from the house of G-d it is the prayer and its seven lamps they are the souls that grow in the garden divided into seven classes (see Rashi Shir

Hashirim

Mizmor

11) seven and seven pipes they are 49 lights that is the light hidden for the future (as Rashi interpreted there) the aspect of Eden an eye has not seen that is the aspect of prayer as above and two olives on it Rashi interpreted: two trees that is the tree of life and the tree of death that is good and evil as above and this is: one on the right and one on the left as above "and from there it divides" that the evil is separated from the good this to the right and this to the left and I said to the angel what are these.
And he answered etc. not by might and not by power but by My spirit that is the aspect of the spirit of life above the aspect of "Thus says G-d from four winds come the spirit" etc. as above because by means of Torah and prayer that by this they clarify the good from the evil as above that this the aspect of all the vision of the menorah as above by this he merits to the spirit of life and all the deficiencies are completed as above [and this is: "Not by might nor by power but by My spirit says G-d of hosts who are you the great mountain before Zerubbabel to become a plain" etc. because Zerubbabel was then the tzadik of the generation and many wicked stood against him to nullify him from his work as explained in many verses and on this it is said there: "not by might nor by power but by My spirit" etc. that by means of the aspect of drawing the spirit of life above that the complete tzadik draws etc. as above by this he will subdue and cast down all the haters the aspect of "who are you the great mountain before Zerubbabel to become a plain" that all the preventers standing before him like a mountain all of them will be nullified by means of the aspect of the spirit of life above, as above]

And behold it is explained above that the spirit of life is in the Torah the aspect of "And the spirit of G-d hovering on the face of the waters" as above and therefore in Egypt that was before receiving the Torah and they had no from where to receive the spirit of life it is said about them "From shortness of spirit" (Exodus 6:9) because they had no from where to receive the spirit of life that is the aspect of long-suffering he lengthens his spirit as above and therefore it is said about them from shortness of spirit that is the opposite of long-suf


## Segment 14

<div dir="rtl" lang="he">

ט והנה מבאר למעלה, כי הרוח חיים הוא בהתורה, בחינת "ורוח אלקים מרחפת על פני המים" כנ"ל. ועל כן במצרים, שהיה קדם קבלת התורה, ולא היה להם מהיכן לקבל הרוח חיים, נאמר בהם (שמות ו): "מקצר רוח", כי לא היה להם מאין לקבל הרוח חיים שהוא בחינת ארך אפים, מאריך רוחה כנ"ל, ועל כן נאמר בהם 'מקצר רוח', שהוא הפך ארך אפים, שהוא בחינת הרוח חיים שממשיכין על ידי אנחה להשלים החסרון כנ"ל, כי הרוח הוא שלמות החסרון כנ"ל, בחינת "ויתן לך משאלת לבך". וזהו בחינת: "הרחב פיך ואמלאהו" - שנתמלא החסרון. וזהו בחינת מלאפום - מלא פום. והענין, כי מלאפום הוא יוד ואו, והוא בחינת יו"ד מיני דפיקין, כנגד יו"ד הדברות. והדפק הוא על ידי הרוח, כידוע. ועל כן הם עשרה מיני דפיקין, כנגד עשרת הדברות, כי הרוח שהוא הדפק הוא בהתורה כנ"ל, והואו הוא בחינת המשכת הרוח. והינו מלאפום - מלא פום כי על ידי המשכת הרוח נשלם החסרון, שזהו בחינת "הרחב פיך ואמלאהו" - שנתמלא החסרון כנ"ל, שזהו בחינת מלאפום - מלא פום כנ"ל. וזהו שדקדק: (תהלים פ"א): "אנכי ה' אלקיך המעלך מארץ מצרים", וקבלו התורה אשר שם הרוח, ואזי דיקא "הרחב פיך ואמלאהו", בחינת מלאפום כנ"ל, בחינת שלמות החסרון. כי דיקא אחר יציאת מצרים, בחינת "המעלך מארץ מצרים", שאז נתבטל בחינת מקצר רוח הנ"ל, כי קבלו התורה ששם הרוח חיים כנ"ל, על כן אז דיקא: "הרחב פיך ואמלאהו", בחינת שלמות החסרון, בחינת מלא פום, בחינת "ימלא ה' כל משאלותיך" כנ"ל. ועל כן נזכר יציאת מצרים בפרשת ציצית, כי ציצית בחינת הרוח חיים, בחינת מארבע רוחות וכו' כנ"ל. גם דבר אז מענין שתים עשרה שעות היום ושתים עשרה שעות הלילה, שיש בהם שנים עשר צרופי הוי"ה, בכל שעה יש צרוף אחר, וכל שעה נחלקת לתתר"ף חלקים, וכל חלק וחלק מתתר"ף חלקים יש בו גם כן צרוף השם, וכל זה הוא בחינת רוח החיים שבהדפק (עיין ר"ח שער היראה פ' יוד) ולא זכיתי לשמע באור ענין זה היטב. גם שכחתי קצת מזה, והמשכילים יבינו.

</div>

fering that is the aspect of the spirit of life that they draw by means of sigh to complete the deficiency as above because the spirit is the completion of the deficiency as above the aspect of "And He will give you the requests of your heart" and this is the aspect of "Open your mouth wide and I will fill it" (Psalms 81:11) that the deficiency is filled and this is the aspect of

mela'um

full mouth and the matter, because

mela'um

yud

vav and it is the aspect of ten kinds of pulses against ten commandments and the pulse is by means of the spirit, as known and therefore they are ten kinds of pulses against the ten commandments because the spirit that is the pulse is in the Torah as above and the vav is the aspect of drawing the spirit and that is

mela'um

full mouth because by means of drawing the spirit the deficiency is completed that this the aspect of "Open your mouth wide and I will fill it" that the deficiency is filled as above that this the aspect of

mela'um

, full mouth as above and this is what he specified: "I am G-d your G-d who brought you up from the land of Egypt" (Psalms 81:11) and they received the Torah where the spirit and then precisely "open your mouth wide and I will fill it" the aspect of

mela'um

as above the aspect of completion of the deficiency because precisely after the exodus from Egypt the aspect of "who brought you up from the land of Egypt" that then the aspect of from shortness of spirit above was nullified because they received the Torah where the spirit of life as above therefore then precisely: "open your mouth wide and I will fill it" the aspect of completion of the deficiency the aspect of full mouth the aspect of "G-d will fulfill all your requests" (Psalms 20:5) as above and therefore the exodus from Egypt is mentioned in the portion of tzitzit because tzitzit the aspect of the spirit of life the aspect of from four winds etc. as above also he spoke then from the matter of twelve hours of the day and twelve hours of the night that there are in them twelve combinations of

Havayah

in every hour there is another combination and every hour is divided into 1080 parts and every part of 1080 parts there is in it also a combination of the Name and all this is the aspect of the spirit of life in the pulse (see Reshit

Chokhmah

Gate of Fear chapter 10) [and I did not merit to hear the explanation of this matter well, also I forgot some of this, and the wise will understand] "The chariot of G-d is twice ten thousand thousands of

shin'an

" (Psalms 68:18) thousands the aspect of chiefs of Esav and by means of the chariot of G-d twice ten thousand the aspect of receiving the Torah from there receive the spirit of life the rabbis of holiness by this thousands of

shin'an

as our sages expounded of blessed memory do not read

shin'an

but

she'einan

(Avodah Zarah 3b) that is by means of receiving the Torah, where the spirit of the


## Segment 15

<div dir="rtl" lang="he">

"רכב אלקים רבתים אלפי שנאן" (תהלים ס"ח), 'אלפי' - בחינת אלופי עשו, ועל ידי 'רכב אלקים רבתים' - בחינת קבלת התורה, שמשם מקבלין הרוח חיים הרבנים דקדשה - על ידי זה 'אלפי שנאן', כמו שדרשו חכמינו, זכרונם לברכה (עבודה זרה ג:): 'אל תקרי שנאן אלא שאינן', הינו שעל ידי קבלת התורה, ששם הרוח דהרב דקדשה, על ידי זה נתבטלין ונכנעין אלופי עשו, רברבי עשו, שהם בחינת הרב דקלפה, בבחינת 'אלפי שאינן', שאלופי עשו, רברבי עשו, נתבטלין ואינן:

</div>

rav

of holiness by this the chiefs of Esav the great ones of Esav that are the aspect of the

rav

klipah

are nullified and subdued in the aspect of thousands that are not that chiefs of Esav, great ones of Esav are nullified and are not "From the end of the earth we have heard songs glory to the tzadik but I said my secret to me my secret to me woe to me, the treacherous deal treacherously and with treachery the treacherous deal" (Isaiah 24:16) "From the end of the earth" this the aspect of the ends of the tzitzit where the spirit of life that is the aspect of David's harp that played by means of the north wind etc.


## Segment 16

<div dir="rtl" lang="he">

"מכנף הארץ זמרת שמענו צבי לצדיק ואמר רזי לי רזי לי אוי לי, בגדים בגדו ובגד בוגדים בגדו" (ישעיהו כ"ד). "מכנף הארץ" - זה בחינת כנפי הציצית, ששם הרוח חיים, שהוא בחינת כנור של דוד שהיה מנגן על ידי הרוח צפונית וכו' כנ"ל (עיין זוהר שלח קע"ה:) כי הנגינה והזמירות נמשכין מהרוח חיים שבכנפי ראה כידוע. וזהו: "זמרת שמענו", בחינת הנגון של כנור של דוד, שהוא בחינת הרוח חיים, שהוא בחינת כנפי הציצית, בחינת מכנף הארץ כנ"ל. ועל ידי זה מכניעין הרשעים, בבחינת "לאחז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה". וזהו: "צבי לצדיק", פרש רש"י: 'עתיד להיות מצב ותקומה לצדיקים' - הינו כנ"ל, כי על ידי הרוח חיים הנ"ל מתגברין הצדיקים על הרשעים כנ"ל. וזהו: "ואמר רזי לי" וכו' אוי לי - פרש רש"י, 'שנגלו לי שני רזים: רז פרעניות ורז ישועה, והרי תרחק הישועה עד' וכו' - הינו כנ"ל, כי הרוח של הרשע גדול בשעתו, בבחינת רוח סערה, שמשם כל הצרות ואריכת הגלות של ישראל. וזהו: "בגדים בגדו ובגד בוגדים בגדו" - כי יניקת הבוגדים והרשעים הוא מבחינת פגם הבגדים, דהינו פגם הציצית, שהם בכנפי הבגד, דהינו מפגם הארבעה יסודות, שאחיזתן ושרשם העליון הוא בחינת ארבע ציצית כנ"ל. אבל סוף כל סוף: "פחד ופחת ופח עליך יושב הארץ" וכו' - כי כל הרשעים יכרעו ויפלו, כי לסוף כלה ונאבד וכו' כנ"ל, כי הצדיקים גמורים מכניעין אותם ומשפילים רשעים עדי ארץ על ידי הרוח חיים שלהם, שהוא בחינת ציצית, בחינת "מכנף הארץ זמרת שמענו" כנ"ל. כנור של חמש נימין - בחינת התורה; וכן כתוב בזהר (צו לב.): 'ותופשי התורה - אלין דתפשין בכנורא'. חמש אני אית לראה (חלין מ"ז.) - כי רוח החיים הוא בהראה, ומשם המשכת הרוח של האנחה, כידוע בחוש, ועל כן אית לה חמש אני לראה, כנגד חמשה חמשי תורה (עיין תיקון כ"ה:) ה' נימין דכנור דדוד, ששם הרוח חיים כנ"ל: (עין בתקונים, תקון י: כנפי מצוה, אנון ה' קשרין לקבל שמע וכו', דאנון לקבל ה' נימין דכנור דדוד וכו', עין שם. גם עין בהשמטות הזהר):

</div>

as above (see Zohar Shelach 175b) because the melody and the songs are drawn from the spirit of life in the lungs as known and this is: "we have heard songs" the aspect of the tune of David's harp that is the aspect of the spirit of life that is the aspect of the ends of the tzitzit the aspect of from the end of the earth as above and by this they subdue the wicked the aspect of "To grasp the ends of the earth that the wicked be shaken from it" and this is: "glory to the tzadik" Rashi interpreted: it will be in the future a stand and uprising for the

tzadikim

that is as above because by means of the spirit of life above the

tzadikim

overpower the wicked as above and this is: "but I said my secret to me" etc.
woe to me, Rashi interpreted that two secrets were revealed to me: secret of retribution and secret of salvation, and behold the salvation is distant until etc. that is as above because the spirit of the wicked is great at its time the aspect of storm wind from there all the troubles and lengthening of the exile of Israel and this is: "the treacherous deal treacherously and with treachery the treacherous deal" because the suckling of the treacherous and the wicked is from the aspect of blemish of the garments that is blemish of the tzitzit that are in the corners of the garment that is from blemish of the four elements whose grasp and upper root is the aspect of four tzitzit as above but the end of all ends: "Fear and pit and snare are upon you O inhabitant of the earth" etc. because all the wicked will kneel and fall because in the end it perishes and is lost etc.
as above because the complete

tzadikim

subdue them and humiliate the wicked to the ground by means of their spirit of life that is the aspect of tzitzit the aspect of "from the end of the earth we have heard songs" as above harp of five strings, the aspect of the Torah and so it is written in the Zohar (Tzav 32b) and those who grasp the Torah these who grasp the harp five the lung has five lobes (

Chullin

47a) because the spirit of life is in the lung and from there the drawing of the spirit of the sigh, as known by sense and therefore it has five lobes for the lung against five books of Torah (see Tikkun 25) five strings of David's harp, where the spirit of life as above (see in the

Tikkunim

, Tikkun 10: the wings of the mitzvah, they are five knots against Shema etc., that they are against five strings of David's harp etc., see there)



# Hashem gives strength to His people; Hashem blesses His people with peace

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/80/

# Hashem gives strength to His people; Hashem blesses His people with peace

<div dir="rtl">ה עז לעמו יתן ה יברך את עמו בשלום</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/80


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

ה' עז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום (תהלים כ"ט):

</div>

Hashem gives strength to His people; Hashem blesses His people with peace

Hashem gives strength to His people; Hashem blesses His people with peace [Psalms 29]

[In the language of the friends] — It is known that peace is of great magnitude, as our Rabbis of blessed memory teach (

Ukzin

ch.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

הנה ידוע שגדול השלום, כמו שדרשו רבותינו, זכרונם לברכה (עקצין פרק ג'): 'שלא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה אלא השלום'. ומה הוא השלום, שמחבר תרי הפכים. כמו שדרשו רבותינו, זכרונם לברכה (זהר ויקרא דף י"ב:) בפסוק: "עושה שלום במרומיו", כי זה המלאך מאש וזה ממים, שהם תרי הפכים כי מים מכבה אש, והקדוש ברוך הוא עושה שלום ביניהם ומחברם יחד. והוא בחינת יוסף, כי יוסף מחבר תרי הפכים, חסדים וגבורות. לכך נאמר ביוסף (בראשית ל"ז): "ויבא יוסף את דבתם רעה", הוא בחינת גבורות. כי 'שמאל דוחה' (סוטה מ"ז) "את אחי אנכי מבקש" (בראשית שם), הוא בחינת חסדים, כי 'ימין מקרבת' (סוטה שם) וכתיב (בראשית מ"ב): "ויוסף הוא השליט", הוא בחינת גבורות. "הוא המשביר לכל עם הארץ", זה בחינת חסדים. ונאמר אצלו (שם מ"א): "ויקראו לפניו אברך", ופרש רש"י: 'אב בחכמה ורך בשנים', שהוא מחין דגדלות וקטנות [שהם בחינת חסדים וגבורות כידוע]

</div>

The Holy One, Blessed be He, found no vessel capable of holding blessing except peace. What is peace? It unites two opposites (Zohar Vayikra 12b), as it says: “Maker of peace in His high places.” For one angel is of fire and the other of water—opposite elements, since water extinguishes fire. But the Holy One causes peace between them, binding them together. This is the attribute of Yosef, for he joins opposites—

chesed

(kindness) and

gevurah

(strength). Thus regarding

Yosef

it is written (Gen. 37): “And Yosef brought their evil report”—the attribute of strength (

Sotah

47a); and “My brothers, I seek you”—the attribute of kindness (Gen.


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

וזהו בחינת קדוש השם, כי קדוש השם הוא גם כן בחינת חסדים וגבורות. כי מתחלה הוא נתלהב בשלהובין דרחימותא, זהו בחינת חסדים. ואחר כך מתגבר על יצרו, ומוסר את נפשו למות על קדוש השם, זהו בחינת גבורות, שזהו בחינת שלום, בחינת יוסף כנ"ל. ולכך אפלו פושעי ישראל הערו את נפשם למות על קדוש השם. כי 'ישראל עלה במחשבה' וכו' (בראשית רבה פרשה א), ואפלו פושעי ישראל, אך שעדין הוא מכנה בשם ישראל, יש להשם יתברך תענוג גדול ממנו, כמו שכתוב (ישעיה מ"ט): "ישראל אשר בך אתפאר". וכשרוצין להפריד אותו מבחינה זו ישראל, שהיא בחינת ו' כנודע, ואי אפשר לקרותו בלא ואו שניה, שהוא בחינת יוסף, ותכף ומיד נתעורר בו בחינה זו למסר נפשו כנ"ל: [פרוש כי כל אחד מישראל אפלו פושעי ישראל כל זמן ששם ישראל נקרא עליו, כי נקרא פושעי ישראל (כמבאר בסימנים י"ד וי"ז), 'אף על פי שחטא ישראל הוא' (סנהדרין מ"ד), ומאחר שנקרא עדין בשם ישראל, שהוא בחינת ו' כנ"ל, על כן יש בו בחינת יוסף גם כן, כי ואו אי אפשר לקרותה בלא ו' שניה. הינו שישראל שהוא בחינת ו', מקשר בו ו' שניה, שהוא בחינת יוסף (כי ישראל ויוסף כחדא אזלי כידוע) (עיין זוהר וישב קפב:). נמצא שבכל אחד מישראל מקשר בו בחינת יוסף, שהוא בחינת שלום, בחינת קדוש השם כנ"ל. ועל כן תכף כשרוצין להעבירו על דת, חס ושלום, להפרידו מבחינת ישראל, נתעורר בו תכף בחינת יוסף שמקשר בישראל, שהוא בחינת מסירת נפש על קדוש השם. דהינו שלהובין דרחימותא, והתגברות על יצרו למות על קדוש השם, שזהו בחינת שלום, בחינת יוסף כנ"ל]: כלל העולה, שיוסף הוא בחינת השלום, והשלום הוא כלי שעל ידו בוא יבוא כל ההשפעות והברכות לישראל. וכונתו יתברך שמו בזה, כדי שיוכל כל אדם הישראלי לדבר דבורים של קדשה לפני השם יתברך. ומה הוא קדשה, חכמה, כי חכמה נקרא קדשה כנודע (עיין זוהר אחרי סא). וזהו כשאדם מדבר בתורה ותפלה בחכמה ושכל, ומבין ושומע מה ידבר, נקרא קדשה. ויש להשם יתברך תענוג גדול מזה, כי נבנה מזה מחין, שהיא חכמה, והדבור, שהוא בחינת ירושלים. וזה בחינת (תהלים קמ"ז): "בונה ירושלים ה'".כי ירושלים הוא בחינת דבור, כמו שכתוב (בראשית י"ד): "ומלכי צדק מלך שלם" ותרגם אונקלוס: 'מלכא דירושלים', וצדק הוא בחינת הדבור, כמו שכתוב (תהלים נ"ח): "צדק תדברון". וה' הוא בחינת מחין כנודע. אימתי הוא נבנה, כשנדחי ישראל, רוצה לומר מי שהיה נדחה מבחינת ישראל, ואחר כך כונס: ונחזר לעניננו, שעל ידי השלום יכול לדבר דבורים בקדשה ובטהרה כנ"ל. והשלום הוא מחבר תרי הפכים כנ"ל, הינו חסדים וגבורות. הינו הויות שהוא חסדים, כמו שכתוב (תהלים מ"ב): "יומם יצוה ה' חסדו". ואלקים הוא גבורות, כי אלקים הוא מלכות, כמו שכתוב (שם ע"ד): "ואלקים מלכי מקדם", 'ודינא דמלכותא דינא' (גטין י:): ולכן גם כן נאמר ביוסף (בראשית מ"א): "ומבלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו". 'ידו', הוא בחינת מחין, כמו שכתוב (תהלים קל"ד): "שאו ידיכם קדש". וקדש הוא ראשית, וראשית הוא חכמה מחא. 'ורגלו' הוא בחינת גבורות, כמו שכתוב (ישעיה מ"א): "צדק יקראהו לרגלו". וצדק הוא הדבור, ודבור הוא בחינת גבורות, כמו שכתוב (תהלים קמ"ה): "וגבורתך ידברו". נמצא שכתוב אצל יוסף חסדים וגבורות כנ"ל, ויוסף הוא השלום מחבר תרי הפכים להיות אחד, ויבוא ישועות וברכות בגשמיות וברוחניות. כמו שכתוב (ישעיה י"ב): "ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה", ותרגם אונקלוס: 'ותקבלון אלפן חדת'. הינו שעל ידי התשועה, יבוא תורה ואלפן חדת מאת הבורא יתברך, לכל אחד לפי מדרגתו: וזה פרוש הפסוק: "ה' עז לעמו יתן, ה' יברך את עמו בשלום". הינו כמו שפרש רש"י, כשה' יברך ברכות על ידי כלי שלום, אזי 'עז' שהיא התורה גם כן 'לעמו יתן' הינו 'ותקבלון אלפן חדת'. [נראה באור הענין, כי על ידי השלום יכולין לדבר דבורים בקדשה, כי השלום מחבר תרי הפכים, חסדים וגבורות, שזהו בחינת יוסף, בחינת מסירת נפש על קדוש השם כנ"ל. ועקר הקדשה הוא חכמה ומחין דקדשה, כי חכמה נקרא קדש כידוע. כי קדש הוא בחינת ראשית, כמו שכתוב (ירמיה ב): "קדש ישראל לה' ראשית תבואתה", כי כל ראשית הוא קדש בכל מקום. וראשית הוא בחינת חכמה, כמו שכתוב (תהלים קי"א): "ראשית חכמה". וכשאדם זוכה לדבר דבורים קדושים של תורה ותפלה, ומכניס כל מחו וחכמתו ודעתו בתוך הדבורים, דהינו שמקשר מחשבתו היטב להדבורים, ומבין ושומע מה שהוא מדבר, זהו בחינת קדש, ויש להשם יתברך תענוג גדול מזה. וזהו בחינת שלום, שהוא בחינת התחברות חסדים וגבורות, כי הוא מחבר ומקשר החכמה והמחין שהם בחינת חסדים כנ"ל, להדבור שהוא בחינת גבורות כנ"ל. וזהו בחינת יוסף כנ"ל, ועל כן נאמר ביוסף: "ומבלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו", כי יוסף הוא כלול מבחינת ידין ורגלין, שהם בחינת החכמה והדבור, כי ידין זה בחינת חכמה בחינת קדש, כמו שכתוב: "שאו ידיכם קדש", ורגלין זה בחינת הדבור וכו' כנ"ל. על כן צריכין לעסק בתורה ובעבודת השם במסירת נפש ובפרט בשעת התפלה, שעקר שלמות התפלה הוא להתפלל במסירות נפש, שיכון למסר נפשו על קדוש השם. כי מסירת נפש על קדוש השם, בודאי מרצה כל אחד מישראל אפלו הקל שבקלים כנ"ל (וכמו שכבר ראינו בחוש בדורות שלפנינו שכמה אנשים קלים ופחותים מסרו נפשם ומתו על קדוש השם - אשרי להם) ותכף כשמרצה למסר נפשו על קדוש השם, נתעורר בחינת שלום, בחינת יוסף כנ"ל. ועל ידי זה יכולין לדבר, דהינו לקשר המחשבה אל הדבור, שזה עקר הקדשה כנ"ל, שזוכין לזה על ידי שלום כנ"ל. וזהו: "בונה ירושלים ה'", ירושלים הוא בחינת הדבור וכו' כנ"ל, ה' הוא בחינת מחין כנ"ל. הינו לזכות לקשר המח אל הדבור, שזהו בחינת "בונה ירושלים ה'", שהמחין בונין הדבור דקדשה. זה זוכין על ידי "נדחי ישראל יכנס", זה בחינת מסירת נפש על קדוש השם, שכל הנדחין מקדשת ישראל, כשרוצין להעבירם על דת, חס ושלום, אזי נתעוררין תכף ומוסרים נפשם על קדוש השם. נמצא שעל ידי קדוש השם נכנסין כל הנדחין מקדשת ישראל לתוך הקדשה, שזהו בחינת 'נדחי ישראל יכנס'. ועל ידי זה 'בונה ירושלים ה'', כי קדוש השם הוא בחינת שלום, שעל ידי זה יכולין לקשר המחשבה אל הדבור, שזהו בחינת 'בונה ירושלים ה' כנ"ל:

</div>

42), for the right-hand (symbol of kindness) draws close. And in Gen. 42: “And Yosef, he is the ruler”—strength; and “He is the provider to all the people of the land”—kindness. And it says (Gen. 41): “And they called before him

Avrech

”; Rashi: “Father in wisdom and tender in years,” denoting greatness and humility in intellect (respectively kindness and strength)—this too is Yosef, the attribute that sanctifies God’s Name. Sanctifying His Name itself includes both kindness and strength: first inflamed by flames of love (kindness), then overcoming the self and giving up one’s soul for sanctification (strength). That is peace—Yosef’s attribute. Indeed, even Israel’s transgressors risk their lives to sanctify His Name—for Israel rose spiritually (

Bereishit

Rabbah 1), and even transgressors who retain the name “Israel” bring great pleasure to the Blessed Name (Isaiah 49): “Israel in whom I will be glorified.”

When one attempts to separate them from Israel—the aspect of ה (vav)—

it’s

impossible to call them without the second vav, Yosef’s attribute. Immediately Yosef’s attribute awakens in them—they are ready to give their lives for sanctification (again kindness and strength united in peace). This unifies the concept: Yosef as peace becomes the vessel by which all blessings and divinities enter Israel. Its purpose is so that any Israelite can utter holy words before the Blessed Name. What is holiness? Wisdom. Wisdom is called holiness (Zohar Acharei 61a). When one speaks Torah or prayer with wisdom and intent—understanding and listening to one’s words—that is holiness. Great delight to the Blessed Name resides there, for the mind (wisdom) builds it. Speech is the aspect of Jerusalem (Psalms 147): “Builder of Jerusalem is Hashem.” (Gen. 14: “And MalkiTzedek, king of Shalem”, translated as king of Jerusalem by Onkelos.) Righteousness is speech (Psalms 58: “Righteousness you shall speak”). The letter ה (heh) symbolizes intellect—the cognitive element. Thus

holiness emerges when one who was estranged from Israel returns in peace and speaks from purity and wisdom. Peace binds opposites—kindness (the intellectual heart) and strength (speech). They combine in Yosef’s attribute. Kindness is the divine “

Havayot

,” as it says (Psalms 42): “By day Hashem commands His kindness.”

Elokim

is strength/kingship (Psalms 74: “And

Elokim

my King from of old.” Judgment of kingship is judgment (Gittin 10b). Thus

in Yosef (Gen. 41): “And without you no man shall lift his hand or his foot” (Psalms 134: “Lift your hands in holiness”). Holiness is the beginning; beginning is wisdom (Isaiah 41: “Righteousness shall call him to his foot”). Righteousness is speech, and speech is the attribute of strength (Psalms 145: “And Your strengths they shall speak”). Therefore

in Yosef we see kindness and strength united; he is peace. Salvation and blessing shall come both in the physical and spiritual (Isaiah 12: “And you shall draw water with joy from the springs of salvation.”)—Onkelos: “and you shall receive new teaching.” Through salvation comes Torah, new teaching from the Blessed Creator to each according to his level. This is the meaning of the verse: “Hashem gives strength to His people; Hashem blesses His people with peace.” As Rashi said: when God blesses through the vessel of peace, then strength (the Torah) is given to His people—thus you shall receive new teaching. [The explanation of the matter seems to be, that through peace one may speak words of holiness: peace joins kindness and strength (Yosef’s attribute), delivering the soul for sanctification. The essence of holiness is wisdom—it is called holy. Holy is the attribute of beginning (Jeremiah 2: “Holy Israel to the Lord is the first of His produce.”)—firsts are holy everywhere; the beginning is wisdom (Psalms 111: “The beginning of wisdom.”)

When one merits to speak holy words in Torah and prayer—bringing all intellect, wisdom, knowledge into speech—binding thought to speech and truly hearing it—that is holiness, and a great delight to the Blessed Name. That is peace: connecting kindness (mind, wisdom) to speech (strength)—in Yosef’s attribute. Hence: Yosef’s descriptor: “And without you no man shall lift his hand or foot.” Yosef unites hands (wisdom) and feet (speech) in holiness. Thus, one must engage in Torah and divine service with full self-sacrifice, especially during prayer, intending self-sacrifice for sanctification.


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

נמצא שיוצא לנו מזה עצה נפלאה לעבודת ה', ובפרט בשעת התפלה, שכשאדם רואה שאינו יכול להתפלל כלל, ולקשר המחשבה אל הדבור. אזי יזכיר את עצמו שהוא בודאי מרצה למות על קדוש השם, כי אף על פי שהוא כמו שהוא, אפלו אם הוא בדיוטא התחתונה מאד. אף על פי כן, אם היו רוצים להעבירו על דת לגמרי, חס ושלום, בודאי היה מוסר נפשו על קדוש השם. כי על זה מרצה אפלו פושעי ישראל למות על קדוש השם ולא לעבר על דת, חס ושלום, כאשר ראינו בחוש פעמים אין מספר וכנ"ל. ותכף כשיזכיר את עצמו שרוצה למסר נפשו על קדוש השם, על ידי זה יתעורר בחינת שלום, בחינת יוסף, שהוא בחינת התחברות המח והדבור כנ"ל, ועל כן על ידי זה יוכל להתפלל ולקשר המחשבה אל הדבור וכנ"ל: וכן שמעתי מפיו הקדוש שאמר זאת בתוך שיחתו הקדושה לדבר פשוט שצריכין להתפלל במסירת נפש]:

</div>

For such sacrifice is deeply desired from every Israelite—even the lightest sinner—as we have seen throughout our generations, many humble and lowly people sacrificing themselves for sanctification. Blessed are they. Immediately when one truly desires to deliver one’s soul for sanctification, the aspect of peace—Yosef’s attribute—arises in them, allowing binding of mind and speech. And

I heard from his holy mouth, as a simple truth, that it is necessary to pray with

mesiras

nefesh

self sacrifice

).]



# Go up this in the south and go up the mountain

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/81/

# Go up this in the south and go up the mountain

<div dir="rtl">עלו זה בנגב ועליתם את ההר</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/81


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

עלו זה בנגב ועליתם את ההר (במדבר י"ג), ופרש רש"י: 'פסלת ארץ ישראל': הכלל הוא, שהדבורים של צדיק שמדבר בתורה או בתפלה נקרא ארץ ישראל, כי ארץ היא בחינת נפש, כמו שכתוב (תהלים קמ"ג): "נפשי כארץ" וכו'. ונפש הוא בחינת דבור, כמו שכתוב (שיר השירים ה): "נפשי יצאה בדברו". וכשהצדיק מדבר בתורה או בתפלה, נקרא ארץ ישראל. והדבורים שהוא מדבר עם המון עם בשיחת חלין, הוא נקרא פסלת ארץ ישראל. ולמה מדבר שיחת חלין, כדי לקשר את המון עם אל הדעת, שהוא בחינת הר. דאיתא בגמרא אין הר (צריך לומר: לבנון, עין גטין נ"ו, ועין ילקוט פרשה ואתחנן בשם ילמדנו) אלא בית המקדש, שנאמר: "ההר הטוב הזה והלבנון". ובית המקדש הוא בחינת דעת, דאיתא בגמרא (ברכות ל"ג): 'כל מי שיש בו דעת כאלו נבנה בית המקדש בימיו', שבית המקדש נתן בין שתי אותיות, ודעת נתן בין שתי אותיות. כי על ידי תורה ותפלה אי אפשר לקשרם אל שרשם, מחמת שהם רחוקים מן האמת. כדאיתא בתלמי המלך (מגלה ט): 'כשהושיב ע"ב זקנים לכתב לו ספר תורה, וכתבו כלם אלקים ברא בראשית וכו'. כי הוא רחוק מן האמת, והצרכו להפך את הצרופים. כך הצדיק שרוצה לקשר את המון עם הרחוקים מן התורה האמתיות, צריך לדבר עמהם שיחת חלין, ולהלביש בהם התורה, רק שהוא מדבר בצרופים. ונקרא פסלת ארץ ישראל, כי אף שהם פסלת ארץ, אף על פי כן יש בהם תורה, שהיא בחינות ישראל: וזהו פרוש הפסוק, עלו, הינו שאתם המון עם עולים. זה בנגב, 'זה', - הוא בחינת הצדיק, כמו שכתוב (קהלת יב): "כי זה כל האדם", ודרשו רבותינו ז"ל (שבת ל) שכל העולם לא נברא אלא לצות לזה. הינו הצדיק הוא בנגב, הינו פסלת ארץ ישראל, הינו שיחת חלין. ועל ידי זה יכול לקשר אתכם, ועליתם את ההר, הינו הדעת הנ"ל: ועוד, כי לפעמים הצדיק נופל ממדרגתו, וכשבא אחד מן המון עם, ומדבר עמו דברים של הבלי העולם, והצדיק נהנה ממנו, אז הוא מחיה להצדיק, והצדיק בא למדרגתו, ואחר כך יכול הצדיק להעלותם לבחינת הדעת. וזהו עלו זה, הינו כשהצדיק צריך לעלות למדרגתו, צריך אתה להיות בנגב, הינו לדבר עמו שיחת חלין כדי להחיותו, ועל ידי זה ועליתם את ההר, שיוכל אז הצדיק לקשר אתכם לבחינת דעת הנקרא הר כנ"ל:

</div>

Go up this in the south and go up the mountain

Go up this in the south and go up the mountain [Numbers 13]

And Rashi explained: “Waste of the land of Israel” — this is the general meaning. The speeches of a tzadik (righteous person), when he speaks in Torah or in prayer, are called the “land of Israel.” For land is the aspect of

nefesh

(soul), as it is written (Psalms 143:6): “My soul is like land” (נַפְשִׁי כְּאֶרֶץ). And soul corresponds to the aspect of speech, as it is written (Song of Songs 5:6): “My soul went out when he spoke” (נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ). When the tzadik speaks in Torah or prayer, this is called the “land of Israel.”

However, the speeches he utters to the masses in ordinary weekday conversation are called the “waste of the land of Israel

Why does he speak weekday conversation? It is

in order to

bind the masses to

da’at

(knowledge), which corresponds to the aspect of the mountain. For the

Gemara

states there is “no mountain to Lebanon” — meaning no mountain to Lebanon proper (it should say “to Lebanon,” see Gittin 56a and

Yalkut

, Parashat

Va’etchanan

, citing

Yelamdenu

) — but rather the mountain is the Temple, as it says: “This good mountain and Lebanon”. The Temple represents the aspect of knowledge, since the

Gemara

Berachot

33a) says: “Anyone who has knowledge in him, it is as if the Temple were rebuilt in his days.” The Temple was given between two letters, and knowledge was given between two letters (alluding to the Hebrew letters that bracket these words).

Because through Torah and prayer it is impossible to directly bind them to their root — due to their distance from the truth — as is the case with Talmai the king (Megillah 9a), who seated seventy-two elders to write a book of Torah, and they all wrote “G-d created in the beginning” etc., because he was far from the truth, and they needed to reverse the letter combinations. Similarly, a tzadik who wishes to bind the masses — who are distant from the true Torah — must speak to them in ordinary weekday conversation, clothing the Torah in letter combinations. This is called the “waste of the land of Israel,” for even though they are “waste,” nevertheless there is Torah within them, which are aspects of Israel.

This explains the verse “go up this,” meaning that you, the masses, go up “this in the south” — that is, the aspect of the tzadik, as it is written (Ecclesiastes 12:14): “For this is all man”. Our Rabbis of blessed memory expounded (Shabbat 30a) that the whole world was created only to accompany this. The tzadik is in the south — that is, the waste of the land of Israel — which is weekday conversation. Through this, he can bind you and “go up the mountain” — meaning to the

knowledge aforementioned

Moreover, sometimes the tzadik falls from his level. When one from the masses comes and speaks with him words of the vanities of the world, and the tzadik derives pleasure from him, this revives the tzadik and the tzadik descends to his level. Afterwards, the tzadik can raise them to the aspect of knowledge.

“Go up this” means that when the tzadik needs to ascend to his level, you must be in the south — that is, speak to him in weekday conversation

in order to

revive him. And by this, “go up the mountain,” the tzadik can bind you to the aspect of knowledge that is called “mountain,” as explained above.



# Those who are insulted and do not insult

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/82/

# Those who are insulted and do not insult

<div dir="rtl">איתא בגמרא</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/82


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

איתא בגמרא (שבת פח:): הנעלבים ואינם עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבים עליהם הכתוב אומר: "ואהביו כצאת השמש בגבורתו":

</div>

Those who are insulted and do not insult

[In the language of the friends] It is stated in the Gemara [Shabbat 88b]: Those who are insulted and do not insult, hear their

reproach

and do not reply.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

הנה נודע, כי יש שלש קלפות, רוח סערה וענן גדול ואש מתלקחת (האמורים ביחזקאל א). וקלפת נגה, היא בין השלש קלפות ובין הקדשה. ולפעמים נכללת בקדשה, ולפעמים נכללת בקלפה, והיא בבחינת נשמת העשוקים ודי למבין (עיין סבא משפטים דף קיג). וזהו בחינת סדרי בראשית, שלש שני ערלה, כנגד השלש קלפות הנ"ל, ורבעי הוא כנגד נגה. והוא בחינות חשמ"ל, כי לפעמים נכללת במ"ל אורות. וזהו סוד מילה, כי יש שלש עורות, הם שלש קלפות. ועור דק רביעי, בחינת נגה. וכל החרפות הבאים לאדם, הם משלש קלפות הנ"ל. ומפני זה אמרו אחי דינה לאנשי שכם (בראשית ל"ד): "לא נוכל לתת את אחתנו לאיש אשר לו ערלה כי חרפה היא לנו". וגם יהושע אחר מל את ישראל שנית, אמר (יהושע ה): "היום גלתי את חרפת ישראל". כי עקר החרפות באים מבחינת ערלה, שהיא בחינת שלש קלפות הנ"ל (עיין תיקון נח). ועל כן כשנולד יוסף, אמרה אמו (בראשית ל): "אסף אלקים את חרפתי". כי בהתגלות בחינת יוסף, שהוא בחינת קדשת הברית, בחינת מילה כנודע, נאספו החרפות, הינו השלש קלפות כנ"ל. וזהו כונת רחיצת מים חמין בערב שבת קדש, כי אז קלפות נגה נכללת בקדשה, ואז חפצים גם השלש קלפות לעלות לאחז בקדשה, ואז יורדים בחינת (שיר השירים ח): "שלהבת י"ה", ומכוה אותן שלא יאחזו בקדשה, והוא בחינת מים חמין. והוא כונת נטילת צפרנים בערב שבת קדש כנודע: וזהו פרוש הגמרא 'הנעלבים ואינם עולבים', ואז הוא בחינת ח"ש, הוא שתיקה. 'שומעין חרפתם ואינם משיבים' כנ"ל. ועושין מאהבה, כי לפעמים שתיקה של האדם כדי לעשות יסורים לשכנגדו, ואז הוא בחינת זו נכלל בקלפה. אבל כשהוא מאהבה, אז הוא בחינת ח"ש נכללת בקדשה. עליהם הכתוב אומר: "ואהביו כצאת השמש בגבורתו", היא בחינת שלהבת יה כנ"ל: [פרוש שעל ידי ששומעין חרפתם ואינם משיבים, על ידי זה דוחים בחינת השלש קלפות הנ"ל, שהם בחינת ערלה, בחינת חרפה כנ"ל. ונכללים בבחינת חשמ"ל על ידי השתיקה שהיא בחינת ח"ש, כי הוא דוחה החרפה על ידי שאינו רוצה לריב ולחרף את חברו. שזהו בחינת מ"ל, בחינת מילה, שהיא בטול הערלה, שהיא בחינת חרפה. בחינת שלש קלפות הטמאות הנ"ל. וזהו חשמל, ח"ש מ"ל. הינו השתיקה, שהיא בחינת מילה, בחינת בטול החרפה, שהיא בחינת ערלה כנ"ל. וזהו 'ועושים מאהבה', כי זאת השתיקה שהיא בחינת חשמ"ל, זהו בחינת נגה הנ"ל. שיש בה שני בחינות, לפעמים נכללת בקדשה, ולפעמים נכללת בקלפה, בתוך השלש קלפות הנ"ל, שהם בחינת חרפה כנ"ל. הינו כי לפעמים הוא שותק לחברו, כדי לעשות לו יסורים ביותר, נמצא שבזאת השתיקה הוא מחרף את חברו ביותר. ואז נכללת השתיקה, בחינת נגה בקלפה, בבחינת חרפה כנ"ל. אבל כשעושה מאהבה ששותק מאהבה, מחמת שאינו רוצה לביש ולחרף את חברו, אזי בחינת נגה נכללת בקדשה. ועל כן עליהם הכתוב אומר: "ואהביו כצאת השמש בגבורתו", זהו בחינת שלהבת י"ה הנ"ל, שעל ידי זה נכלל נגה בקדשה, בבחינת חשמ"ל כנ"ל]

</div>

About them the verse says: "And His lovers like the going forth of the sun in its might" [Judges 5:31]. Behold, it is known that there are three klipos [husks, negative spiritual forces]: ruach se’arah [storm wind], anan gadol [great cloud], and aysh mislakachas [consuming fire]— all mentioned in [Ezekiel 1:4]. And the klipas Nogah [husk of radiance], which is situated between the three klipos and holiness, is sometimes included within holiness and sometimes within the klipos. It is considered the aspect of nishmas ha’ashukim [soul of the oppressed] [and sufficient for understanding] [see Saba Mishpatim, 113a]. This corresponds to the order of creation, the three years of orlah [forbidden fruit of a tree’s first three years], matching the three

aforementioned klipos

. The fourth corresponds to Nogah, which is an aspect of Chashmal [divine fiery brilliance]. Sometimes it is included among the

Ma”l

[circumcision lights]. This is the secret of milah [circumcision], for there are three skins, which are the three klipos, and a thin fourth skin, the aspect of Nogah. All reproaches that come to a person stem from these three klipos, as seen in: "We cannot give our sister to a man who has a foreskin, for it is a reproach to us" [Genesis 34:14], and "Today I have rolled away the reproach of Israel" [Joshua 5:9]. The main reproaches come from the aspect of orlah, which corresponds to the three klipos mentioned above [see Tikkun 58]. Therefore, when Yosef was born, his mother said: "G-d has gathered my reproach" [Genesis 30:23]. With the revelation of Yosef, who represents the holiness of the bris [covenant], the aspect of milah, the reproaches—the three klipos—were gathered. This is the intention behind washing with hot water on Shabbat eve:

at this time

, the klipos of Nogah are included in holiness, and the desire is for the three klipos to ascend and grasp holiness. Then descends the aspect of: "Flame of Yah" [Song of Songs 8:6], which burns them so they do not grasp holiness. This corresponds to hot water, and it is the reason for cutting nails on Shabbat eve, as is known [symbolizing removal of impure forces]. This explains the Gemara’s teaching on "those who are insulted and do not insult": it represents the aspect of Cha”sh [silence], hearing their reproach and not replying, and acting out of ahavah [love]. Sometimes silence is used by a person to cause suffering to another; then it belongs to the klipos. But when it is out of ahavah, silence is the aspect of Cha”sh included in holiness. About them, the verse says: "And His lovers like the going forth of the sun in its might", which is the aspect of the Flame of Yah as above. [Explanation: By hearing their reproach and not replying, they push away the three klipos (the aspect of orlah, the aspect of reproach), which are included in the aspect of Chashmal through silence, the aspect of Cha”sh. This silence pushes away reproach because the person does not wish to quarrel or reproach his fellow, which is the aspect of

Ma”l

, the nullification of the orlah, the aspect of reproach, the three impure klipos mentioned above. This is Chashmal, Cha”sh,

Ma”l

: silence, which is the aspect of milah—nullification of reproach, which is the aspect of orlah. This silence is done out of ahavah, which is the aspect of Chashmal, corresponding to Nogah, which has two aspects: sometimes included in holiness, sometimes included in the klipos, among the three klipos that are the aspect of reproach, as mentioned above. That is, sometimes a person remains silent toward his fellow

in order to

cause him greater suffering; then he reproaches his fellow more intensely through this silence, and thus the silence, the aspect of Nogah, is included in the klipos, in the aspect of reproach, as mentioned above. But when he acts out of ahavah, remaining silent out of love because he does not wish to shame or reproach his fellow, then the aspect of Nogah is included in holiness, in its might, which is the aspect of the Flame of Yah mentioned above. Through this, Nogah is included in holiness, in the aspect of Chashmal, as mentioned above.]



# A gift in secret subdues anger

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/83/

# A gift in secret subdues anger

<div dir="rtl">מתן בסתר יכפה אף</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/83


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

מתן בסתר יכפה אף (משלי כ"א). דע, כי בהאלף בית יש ששה פאין. דהינו, אלף אי אפשר לקרות בלא פ. גם כף ךף פ ף וקו"ף גם כן אי אפשר לקרא אותן בלא פ, נמצא שיש בהא"ב ששה פאין. וששה פעמים פ', גימטריא ת"פ, כמנין לילית. והנה, חס ושלום, כשארע לאדם מקרה בלתי טהור, הוא על ידי הקלפה הנ"ל כידוע. והנה הקלפה הנ"ל יונקת מן האלף בית כמנין שמה, הינו מן הפאין הנ"ל, ונעשה מן פא אף. לפיכך אמרו רבותינו, זכרונם לברכה (סוטה יז) איש ואשה - זכו שכינה שרויה ביניהם. לא זכו, הינו שהוא בלתי טהור, אש אוכלתו. כי דע וראה, כי האותיות עצמן של הפאין (הינו א. כ. ך. פ. ף. ק. הנ"ל), הם גימטריא אש, ונוקמין בו. וכשנותן צדקה בסתר, פודה הניצוצות הקדושות מן הקלפה, ונעשה מן האף פ"א. וזהו מתן בסתר יכפה אף. מלשון כופה עליו כלי (שהוא לשון הפיכה). וזה יכפה אף, שכופה והופך האף, ונעשה פ"א [והוא פלאי]:

</div>

A gift in secret subdues anger

[In the language of the

ḥaverim

(friends)] — “A gift in secret subdues anger” (Proverbs 21). Know that in the Aleph-Bet [Hebrew alphabet], there are six Pe’s.

The letter Aleph [א] cannot be pronounced without the letter Pe [פ].

Likewise

Kaf [כ], Final Kaf [ך], Pe [פ], Final Pe [ף],

and also

Kuf [ק] — all of them cannot be read without the articulation of a Pe sound. It is found that in the Aleph-Bet there are six Pe’s.

Pe [פ] has a gematria (numerical value) of 80. Six times 80 is 480, which is the gematria of Lilit [לילית].

And behold — God forbid — when something impure occurs to a person, it is through the

aforementioned

kelipah

[קְלִיפָה, spiritual husk], as is known. This

kelipah

draws its sustenance from the Aleph-Bet, specifically corresponding to the number of its name — that is, from these six Pe’s mentioned above.

And from this is formed “Pe

” [פֶּה אַף — literally “mouth of anger”]. As it is stated (

Sotah

17a): “A man and a woman — if they merit, the Shekhinah [Divine Presence] dwells between them; if they do not merit — meaning, if it is impure — a fire consumes them.”

For know and understand: the letters themselves of these Pe’s [i.e. Aleph א, Kaf כ, Final Kaf ך, Pe פ, Final Pe ף, Kuf ק] have the gematria of

esh

[אֵשׁ — fire], and they take vengeance on him.

But when one gives tzedakah [צְדָקָה — charity] in secret, he redeems the holy sparks from the

kelipah

, and transforms the

[אַף — anger] into Pe [פֶּה — mouth].

And this is the meaning of the verse: “A gift in secret subdues anger” — from the language of

kofer

alav

keli

[כּוֹפֶה עָלָיו כְּלִי — forcing upon him a vessel], meaning a term of reversal or turning.

“Subdues anger” — that is, he subdues and transforms the

into a Pe. [And this is wondrous.]



# In what did you prolong your days? He said to him: I was yielding in my money

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/84/

# In what did you prolong your days? He said to him: I was yielding in my money

<div dir="rtl">איתא בגמרא</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/84


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

איתא בגמרא (מגלה כח): במה הארכת ימים, אמר לו ותרן הייתי בממוני. לבאר זה, צריך לידע מה דאיתא בזהר הקדוש (פרשה נשא דף קכ"ג), וזה לשונו: 'תא חזי לשית ימי בראשית לכל חד אית לה פרצופה דההוא דרגא דאנהיג לה, ולא תשכח יום דלית בה טוב וכו'. וכל יומא אית לה גדר מלבר, דלא יעול כל בר נש לההוא טוב, כגון חשך דכסיא לנהורא וכו'. ובגין דא, מאן דאיהו חיבא ויעול למנדע רזין דאוריתא כמה נחשים ועקרבים מבלבלין מחשבתה דלא יעול לאתר דלאו דילה. אבל מאן דאיהו טוב, כל אילין נטירין אנון למימרה, וקטגור נעשה סנגור, ויעלון לה לטוב הגנוז, וימרון מרנא הא בר נש טוב וצדיק וירא שמים בעי לעילא קדמך וכו'. ההוא טוב גנוז יימא לון, פתחו ליה בהאי תרעא דאתקרי אהבה, או בהאי תרעא דאיהו תשובה, כל צדיק יעול כפום דרגא דילה. ואין טוב אלא תורה (עבודה זרה יט:), וכשאדם רוצה להגות ולחשב בתורה, הינו ברזין דאוריתא, אנון נטירין ונחשים ועקרבים מבלבלין מחשבתה, ואלו הם המחשבות שבאין לאדם. וכשאדם רוצה וחושק עד מאד, ופותחין לו, כנ"ל בזהר הקדוש. אזי כל יום ויום אצלו גדול עד מאד, כי רואה ומשיג הטוב הגנוז, הינו רזין דאוריתא, השיך לאותו היום. וזה ששאל התנא במה הארכת ימים, הינו באיזה מדה מן המדות נכנסת להטוב הגנוז, והארכת הימים שלך להיות גדולים כנ"ל. והשיב לו ותרן הייתי בממוני, שזו היא מדת אברהם אבינו, והיא תרעא דאיתקרי אהבה, והוא סטרא דימינא. ואיתא בתקוני זהר (תקון ע דף קי"ח) 'מסטרא דימינא מחא חורא ככספא'. הינו שכל המקטרגים וכל הנחשים ועקרבים, הינו המחשבות זרות שמבלבלין מחשבתה, נעשין חורא ככספא. ולכך נאמר באברהם (בראשית כ"ד): "ואברהם זקן בא בימים", הינו שהיו כל הימים שלו שלמים וגדולים. כי מסטרא דימינא מחא חורא ככספא, ומן הקטגור נעשה סנגור, והיה יכול לבוא בכל יום אל הטוב הגנוז השיך לו:

</div>

In what did you prolong your days? He said to him: I was yielding in my money.

[In the language of the

ḥaverim

(friends)] — It is stated in the

Gemara

(Megillah 28a): “In what did you prolong your days? He said to him: I was yielding in my money.”

To explain this, one must understand that which is written in the holy Zohar (Parashat Naso, 123a), and this is its language:

Come and see: For the six days of creation, each one has its

partzuf

[spiritual configuration] of that level that governs it. And you will not find a single day that does not contain good, etc.

And every day has its boundary from the outside, so that no person may enter into that good—such as darkness that covers the light, etc.

And therefore, one who is guilty and enters to understand the secrets of the Torah — how many snakes and scorpions [i.e. destructive spiritual forces] confuse his mind so that he will not enter into a place that is not his.

But one who is good — all those guardians say to him: “The accuser becomes a defender,” and they elevate him to that hidden good, and they say: “Our Master, behold, a good and righteous man and one who fears Heaven seeks to enter before You,” etc.

That hidden good says to them: “Open for him through this gate that is called ‘love’, or through this gate that is ‘teshuvah’ [repentance].” Every righteous individual enters according to his level.

And there is no good except Torah (Avodah Zarah 19b).

And when a person desires to contemplate and think upon the Torah — meaning, upon the secrets of Torah — those guardians, snakes, and scorpions confuse his thoughts. These are the distracting thoughts that come to a person.

But when a person truly desires and yearns very much, they open for him, as mentioned above in the holy Zohar. Then

each and every

day is exceedingly great for him — because he sees and grasps the hidden good, that is, the secrets of Torah that belong to that day.

And this is what the Tanna asked: “In what did you prolong your days?” That is — through which

middah

[spiritual attribute] from among the attributes did you enter the hidden good, and thereby your days were extended and made great, as explained above?

And he answered him: “I was yielding in my money.” This is the

middah

of Avraham

Avinu

(Abraham our father), and it is the gate called “

ahavah

” [love], and it is the right side.

And it is brought in

Tikkunei

Zohar (Tikkun 70, p. 118a): From the right side — a white brain like silver, meaning that all the accusers and all the snakes and scorpions — which are the foreign thoughts that confuse his mind — become whitened like silver.

And

therefore

it is said regarding Avraham (Genesis 24:1): “And Avraham was old, advanced in days” — meaning that all his days were complete and great. For from the right side — a white brain like silver — and from the accuser, there became a defender. And he was able to enter

each and every

day into the hidden good that was designated for him.



# One steps in it a small step

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/85/

# One steps in it a small step

<div dir="rtl">לשון רבנו</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/85


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

(לשון רבנו, זכרונו לברכה)

</div>

One steps in it a small step

[In the language of our Rebbe, of blessed memory]: One steps in it a small step — for initially, the

Malkhut

[Kingship — the lowest of the sefirot] is beside

Ze’ir

Anpin [the “Small Face” — the six central sefirot representing Divine emotion and the process of spiritual development] in the aspect of "

oshit

p'si'ah

levar

" — “extending a step outward,” as is brought in the holy Zohar (Balak 203b), and as explained in the writings of the Ari, of blessed memory.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

פוסעים בו פסיעה קטנה. כי מתחלה המלכות היא אצל זעיר אנפין בבחינת 'אושיט פסיעה לבר', כמובא בזהר הקדוש (בלק דף ר"ג: וכמבאר בכתבי האר"י, זכרונו לברכה). סועדים בו, פרוש כשאנו רוצים לתקנה ולגדלה בבחינת סעד ועזר כנגדו, שיהא פנים בפנים. ולברך שלש פעמים, פרוש שצריך להאיר את נצח הוד יסוד דזעיר אנפין, כי משם עקר בנינה. צדקתם תצהיר, פרוש על ידי מה מתברכין נצח הוד יסוד דזעיר אנפין, על ידי המחין שהוא מקבל כמובא. והמחין הם ארבע, חכמה בינה חסד וגבורה, והם מלבשים בנצח הוד יסוד דבינה. וזה בחינת כאור שבעת הימים, שהם סוד שין של שלשה ראשין ושין של ארבעה ראשין (עד כאן לשונו ז"ל):

</div>

One dines in it — that is, when we seek to rectify it [

Malkhut

] and elevate it into the aspect of

ezer

k’negdo

— “a helper opposite him” [Genesis 2:18], so that it may be face-to-face [with

Ze’ir

Anpin], in a state of mutual, direct connection. And to bless three times — meaning, that it is necessary to illuminate the sefirot of Netzach, Hod, and

Yesod

Ze’ir

Anpin. For from there is the primary structure [of

Malkhut

] built. Their righteousness shall shine — an explanation: how do Netzach, Hod, and

Yesod

Ze’ir

Anpin become blessed? Through the

moḥin

[intellectual powers] that

Ze’ir

Anpin receives, as is taught. And these

moḥin

(mental lights) are four: Chokhmah [wisdom], Binah [understanding], Chesed [kindness],

and

Gevurah

[strength/discipline]. And they are clothed within the Netzach, Hod, and

Yesod

of Binah. [This illumination] is like the light of the seven days

 Shin

with three heads — representing the three intellectual powers (

Chokhmah

, Binah,

Da’at

), and

 Shin

with four heads — representing the four

moḥin

mentioned above. [Until here is his language, may his memory be for a blessing.]



# One steps in it a small step

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/86/

# One steps in it a small step

<div dir="rtl">פוסעים בו פסיעה קטנה סועדים בו לברך שלש פעמים וכו</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/86


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

פוסעים בו פסיעה קטנה סועדים בו לברך שלש פעמים וכו'.

</div>

One steps in it a small step

[In the language of the

ḥaverim

(friends)]: One steps in it a small step, one dines in it to bless three times, etc.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

הנה ידוע כי בימי החל הוא שליטת החיצונים, וערב שבתקדש בין השמשות אין להם שליטה כלל. כמו שמובא בזהר הקדוש: 'כד אתקדש יומא כדין "יתפרדו כל פועלי און". ועקר שליטה שלהן בימי החל, הוא בבחינות רגלין, שאין מניחין לאדם לילך בדרכי השם יתברך. דאיתא בגמרא (ברכות ו): 'הני ברכי דרבנן דשלהי מניהו, ובשבת קדש חוזרין להם כח ההליכה, כמו שכתוב (ישעיה נ"ח): "אם תשיב משבת רגלך", הינו כמו שאמרנו, שבשבת קדש יכול לילך בדרכי השם יתברך. אך למשל, תינוק כשמתחיל לילך, עדין צריך סעד לתמכו. ואף על פי כן אינו יכול לילך במרוצה, רק פסיעות קטנות, וצריכין לחזק אותו. כך כשאדם מתחיל בשבת לילך בדרכי השם יתברך, צריך עוד סעד לתמכו, והסעד הזה הוא בחינת אמת. ובחינת אמת הזה הוא בחינת רגל שלישי, כדאיתא במסכת (שבת קד): 'קשטא קאי', ושבת הוא בחינת אמת, כדאיתא (במסכת דמאי פרק ד): 'אפלו עם הארץ ירא לשקר בשבת'. וכשמדבק את עצמו במדה זו, הוא סעד לתמכו, ובחינת רגל שלישי. אך עדין צריכין לברך את השלש רגלים הנ"ל, ולתן כח בהם, כדי שיוכלו לילך היטב. והוא על ידי צדקה שעושה בשבת, הינו שנותן לאדם על שבת, או שמאכסן עני על שלחנו. כי יש שני מיני צדקה, יש צדקה שעושין בימי החל, וצדקה שעושין בשבת קדש. וצדקה הוא בחינות שמש, כמו שכתוב (מלאכי ג): "שמש צדקה" וכו'. וצדקה שעושין בימי החל, הוא כנגד שמש שבזמן הזה. וצדקה של שבת שהוא מעין עולם הבא, היא כנגד שמש העתידה להתחדש לעתיד לבוא, שהוא כאור שבעת הימים. ושמש שהוא בחינות צדקה, הוא נותן כח לבחינת רגלין. שנאמר (תהלים פ"ה): "צדק לפניו יהלך", הינו שצדקה עושה לו הליכה. וגם נאמר (בראשית ל"ב): "ויזרח לו השמש", ופרש רש"י: 'לו לצרכו, לרפאותו מצלעתו'. נמצא בזה שעושה צדקה בשבת, שהוא בחינת אור השמש כאור שבעת הימים, הוא הנותן כח לבחינת שלש רגלין הנ"ל. וזהו פרוש, פוסעים בו פסיעה קטנה, הינו שבשבת פוסע עדין פסיעה קטנה כנ"ל. סועדים בו, הינו על ידי בחינת שבת שהוא בחינת אמת כנ"ל, הוא עושה לעצמו סעד ורגל שלישי. לברך שלש פעמים, הינו שלש רגלים הנ"ל. ולתן כח בהם שיוכלו לילך כראוי, הוא על ידי צדקתם תצהיר כאור שבעת הימים, הינו שיתן צדקה בשבת כנ"ל, שהיא בחינת שמש העתידה להתחדש כאור שבעת הימים כנ"ל:

</div>

Behold, it is known that during the weekdays, there is the dominion of the

ḥitzonim

[the "external forces" — i.e., spiritual impediments, destructive influences]. However, on Erev Shabbat (Friday afternoon), during

bein

ha-

shmashot

[twilight, between sunset and nightfall], they have no dominion at all, as brought in the holy Zohar: "When the day is sanctified, then 'All the workers of iniquity shall be scattered'" [Psalms 92:10]. And the primary dominion of the

ḥitzonim

during the weekdays is through the aspect of the feet "These knees of the Rabbis — from where are they worn out?" [i.e., from their walking and exertion in spiritual service]. But on Shabbat Kodesh [the holy Sabbath], the power of walking is returned to them, as it is written: "If you restrain your foot because of the Shabbat..." [Isaiah 58:13] — that is, as we said: on Shabbat, a person

is able to

walk in the ways of the Blessed Name. However, it is like a child who is first learning to walk — he still needs

sa'ad

[support] to hold him up. And even so, he cannot yet run, but only takes small steps. And they must strengthen him. Similarly, when a person begins on Shabbat to walk in the ways of the Blessed Name, he still requires support to hold him. And this support is the aspect of

emet

[truth]. And this aspect of

emet

is the aspect of the third leg — as it says in the

Gemara

(Shabbat 104a): "

Kushta

ka’i

" — "Truth stands."

And Shabbat itself is the aspect of

emet

[truth], as is stated in

Masekhet

Demai

(Chapter 4): "Even an am

ha’aretz

[unlearned person] is afraid to lie on Shabbat."

And when a person binds himself to this quality [of truth], it serves as support for him — the aspect of the third leg. But still, one must bless the three

aforementioned legs

and give them strength, so that they can walk properly. And this is accomplished through tzedakah [charity] given on Shabbat — that is, giving to a person in honor of Shabbat, or hosting a poor person at one’s table. For there are two kinds of tzedakah: tzedakah given on weekdays, and tzedakah given on Shabbat Kodesh. And tzedakah is the aspect of

shemesh

[sun], as it is written: "Shemesh tzedakah" — “The sun of righteousness” [Malachi 3:20 (Hebrew) / 4:2 (English)]. The tzedakah done during the weekdays corresponds to the current sun — the sun of this time. But the tzedakah of Shabbat, which is a semblance of Olam

HaBa

[the World to Come], corresponds to the sun that is destined to be renewed in the future — which is like the light of the seven days [of creation]. And this sun, which is the aspect of tzedakah, is what gives strength to the aspect of the legs, as it is written: "Tzedek

lefanav

yehalekh

" — “Righteousness shall go before Him” [Psalms 85:14]. That is: tzedakah enables walking. And it is written: "

Vayizrach

lo ha-

shemesh

" — “And the sun rose for him” [Genesis 32:32]. And Rashi explains: “For him — for his need, to heal him from his limp.”

Thus, tzedakah on Shabbat — which is the aspect of the sun, like the light of the seven days — gives strength to the three legs mentioned above. And this is the explanation of the phrase: "One steps in it a small step" — that is, on Shabbat one is still only stepping a small step, as described above. "One dines in it" — that is, through the aspect of Shabbat, which is the aspect of

emet

[truth], he makes for himself support — the third leg. "To bless three times" — these are the three

aforementioned legs

— and one must give them strength so they can walk properly. And this is accomplished through: "

Tzidkatam

tatzihir

ke’or

shivat

ha-

yamim

" — “[Their] righteousness will shine like the light of the seven days” [see reference to Malachi above],

that is: through giving tzedakah on Shabbat, which is the aspect of the sun destined to be renewed — like the light of the seven days, as above.



# Immediately when a person wants to walk in the upright path

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/87/

# Immediately when a person wants to walk in the upright path

<div dir="rtl">תתן אמת ליעקב חסד לאברהם</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/87


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

"תתן אמת ליעקב חסד לאברהם".

</div>

Immediately when a person wants to walk in the upright path

[In the language of the

ḥaverim

(friends)]:

Titen

emet

le-Yaakov,

ḥesed

le-Avraham" [“Give truth to Yaakov, kindness to Avraham” — Micah 7:20].


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

הענין הוא, כי אנו רואין בחוש תכף כשאדם רוצה לילך בדרך הישר, מתעוררין עליו דינים. והסברא הוא להפך. אך, כי יש שני מיני יראה, יראת הענש ויראת הרוממות. יראת הענש נקרא צדק, ויראת הרוממות נקרא אמונה. כי מחמת שהוא מאמין באמונה שלמה שהשם יתברך הוא רב ושליט עקרא ושרשא דכל עלמין, הוא ירא ממנו. וידוע הוא, כי אי אפשר לבוא לאמונה רק על ידי יראת הענש. כי מחמת שהוא ירא מהענש, מאמין שהשם יתברך הוא תקיף, ובעל היכלת ובעל הכחות כלם, ומזה בא לאמונה יותר גדולה. נמצא, תכף כשרוצה לילך בדרך הישר, צריך להיות לו יראה הנקרא צדק. ובצדק כתיב (תהלים ט): "והוא ישפט תבל בצדק", לפיכך מתעוררין עליו הדינים. אך כשבא אל האמת, הינו אל היראה הנקרא אמונה, אז כל הדינין נמתקין בשרשן. וזהו תתן אמת ליעקב, הינו להיראה, כי יעקב הוא יראה, מלשון (משלי כ"ב): "עקב ענוה יראת ה'". אז בודאי חסד לאברהם, כי אברהם נקרא מי שבא לדבק את עצמו להשם יתברך, מלשון אבוא רם. וזה שכתוב (בזהר בלק דף קצ"ח:) "והיה צדק אזור מתניו ואמונה אזור חלציו", הינו צדק והינו אמונה, אלא עד לא אתחברת אמת בהדה אקרי צדק, כיון דאתחבר אמת בהדה אקרי אמונה, וכל טיבו וכל נהורא שריא בה:

</div>

The matter is as follows: we see tangibly that immediately when a person desires to walk in the upright path,

dinim

[judgments] are aroused upon him — and logically, this appears to be the opposite of what one would expect. However, there are two types of

yirah

[fear/awe]:

yirat

ha-

onesh

[fear of punishment] and

yirat

haromemut

[awe of exaltedness]. Yirat

ha-

onesh

is called

tzedek

[righteousness], and

yirat

haromemut

is called

emunah

[faith]. Because when a person believes with complete faith that the Blessed Name is great and sovereign — the root and essence of all worlds — he is in awe of Him. And it is known that it is impossible to come to

emunah

[faith] except by means of

yirat

ha-

onesh

[fear of punishment]. For when a person fears punishment, he believes that the Blessed Name is powerful — the Master of all capacity and of all forces — and from this, he comes to a greater level of

emunah

[faith]. It follows that immediately when a person wishes to walk the upright path, he must possess

yirah

[fear/awe], which is called

tzedek

[righteousness], as it is written: "

VeHu

yishpot

tevel

b’tzedek

" [“And He shall judge the world with righteousness” — Psalms 9:9]. Therefore,

dinim

[judgments] are aroused upon him. But when he reaches the level of

emet

[truth], that is — to the form of

yirah

[awe] which is called

emunah

[faith] — then all the

dinim

[judgments] are sweetened at their root. And this is the meaning of: "

Titen

emet

le-Yaakov" — that is, to

yirah

[awe], for Yaakov represents

yirah

, as it says: "

Ekev

anavah

yirat

Hashem" [“The reward of humility is fear of Hashem” — Proverbs 22:4]. Then, surely: "

ḥesed

le-Avraham" — for Avraham is called one who attaches himself to the Blessed Name, from the expression "Avo Ram" [“I will come aloft,” as in the Zohar, Balak 198b]. And it is stated: "

V’hayah

tzedek

ezor

motnav

v’emunah

ezor

chalatzav

" [“And righteousness shall be the belt of his loins, and faith the belt of his hips” — Isaiah 11:5]. That is to say: initially, it is called

tzedek

[righteousness], and only once

emet

[truth] is joined with it, is it called

emunah

[faith]. And in that place — where truth is unified with awe — all goodness and all light reside.



# Who covers the heavens with clouds, who prepares rain for the earth

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/88/

# Who covers the heavens with clouds, who prepares rain for the earth

<div dir="rtl">המכסה שמים בעבים המכין לארץ מטר</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/88


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

המכסה שמים בעבים המכין לארץ מטר (תהלים קמ"ז):

</div>

Who covers the heavens with clouds, who prepares rain for the earth

[In the language of the friends]

"Who covers the heavens with clouds, who prepares rain for the earth" [Psalms 147:8].


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

הנה ידוע, כי ההשפעות והברכות אי אפשר להם לבוא לעולם אלא על ידי הצדיק. כי הצדיק יש לו ידים במה לקבלם, דהינו אהבה ויראה, כי הם הידים לקבל בהם כל ההשפעות וכל הברכות. וצריך הצדיק כזה לגנז האהבה והיראה, כדי שלא יקטרגו המקטרגים עליו, ויגזלו ממנו ההשפעות. וזהו המכסה שמים בעבים, הינו אש ומים. הינו כשהצדיק יכול לכסות שמים, הינו אש ומים, הינו האהבה והיראה שלו. אזי, המכין לארץ מטר, הינו שיכול להמשיך כל הברכות, שהם בחינת מטר: אך כשהצדיק הוא מפרסם גדול, אזי המקטרגים יודעים ומשגיחים עליו היטב, ואינם מניחים לו להוריד השפע. והקדוש ברוך הוא נותן בלב צדיק אחר להחזיק עליו במחלקת כדי לכסותו, ושיוכל להוריד השפע. וזהו 'מחלקת שהוא לשם שמים' (אבות פ"ה) הינו לשם צדיק, שהוא מכנה בשם שמים, מחמת שיש לו אהבה ויראה. הינו לשם שמים, האהבה ויראה. וכדי להכין מטר, שהוא בחינת השפעות וברכות:

</div>

Behold, it is known that the

hashpa’os

[influences] and

brachos

[blessings] cannot come to the world except through the tzadik [righteous one]. For the tzadik has hands with which to receive them—that is,

ahavah

[love] and

yirah

[fear]—for these are the hands with which all

hashpa’os

and

brachos

are received. The tzadik must guard and preserve this

ahavah

and

yirah

so that the accusers do not accuse him and rob him of the

hashpa’os

This is the meaning of "Who covers the heavens with clouds," which are fire and water: when the tzadik can cover the heavens—that is, fire and water [symbolizing spiritual attributes]—that is, his

ahavah

and

yirah

Then, "who prepares rain for the earth" means that he can draw down all

brachos

, which are in the aspect of rain [divine abundance]. But when the tzadik is well-known and great, the accusers watch him closely and do not allow him to bring down

shefa

[abundance]. Therefore, the Holy One, blessed be He, places in the heart of another tzadik to hold him in controversy, to cover him, so that he can bring down the

shefa

This controversy is "for the sake of Heaven" [

Avos

5:17], that is, for the sake of the tzadik, who is called by the name

shamayim

[Heaven] because he has

ahavah

and

yirah

. This is "for the sake of Heaven," the

ahavah

and

yirah

in order to

prepare rain, which is the aspect of

hashpa’os

and

brachos

[divine influences and blessings].



# You have made him a little less than Gd, and with glory and majesty You crown him

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/89/

# You have made him a little less than Gd, and with glory and majesty You crown him

<div dir="rtl">ותחסרהו מעט מאלקים וכבוד והדר תעטרהו</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/89


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

ותחסרהו מעט מאלקים וכבוד והדר תעטרהו (תהלים ח). הנה ידוע, כי כל מה שחסר לאדם הן ברוחני הן בגשמי, החסרון הוא בהשכינה, שהוא בחינת אלקים. וזהו ותחסרהו, בודאי מעט מאלקים, הינו החסרון בודאי מאלקים, הינו בהשכינה. אך כשידע זאת, שהחסרון הוא למעלה ולמטה, בודאי יהיה לו צער גדול ועצבות, ולא יוכל לעבד השם יתברך בשמחה. לכך צריך להשיב לעצמו, מה אני ומה חיי, כי המלך בעצמו מספר לי החסרון שלו, וכי יש כבוד גדול מזה. מתוך כך בא לשמחה גדולה, ונתחדשו המחין שלו. וזהו: וכבוד והדר תעטרהו. הינו על ידי כבוד והדר שיש לו שהמלך בעצמו מספר לו החסרון תעטרהו במחין חדשים:

</div>

You have made him a little less than Gd, and with glory and majesty You crown him

[In the language of the friends]

You have made him a little less than Gd, and with glory and majesty You crown him (Psalms 8).

Behold, it is known that all that is lacking to a person, whether spiritually or physically, the lack is in the Shechinah, which is the aspect of

Elokim

And this is: “You have made him a little less”—certainly from

Elokim

, that is, the lack certainly from

Elokim

, which is in the Shechinah.

But when he knows this—that the lack is above and below— certainly he will have great pain and sadness, and he will not be able to serve the Blessed Name with joy.

Therefore, he needs to answer himself: “What am I, and what is my life?”

For the King Himself tells me His lack.

And is there greater glory than this? From this he comes to great joy, and his understanding is renewed; “And with glory and majesty You crown him,” that is, by means of the glory and majesty he has, because the King Himself tells him of the lack,

You

crown him with new understandings.



# Tehomet Yechasyumu

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/9/

# Tehomet Yechasyumu

<div dir="rtl">תהמת יכסימו, ירדו במצולת וכו'</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/9


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

(לשון רבנו, זכרונו לברכה)

</div>

Likutay Moharan 9

Tehomet Yechasyumu

[In the language of our Rebbe, his memory for blessing] Depths covered them, they descended in depths etc.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

תהמת יכסימו, ירדו במצולת וכו' (שמות ט"ו).

</div>

(Exodus 15:5)


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

א

</div>

Know that the Tanna was indeed a complete Tzaddik, and his Torah is pure without any dross whatsoever [מִבְּלִי פְּסֹלֶת — miblai p'soless — not even a trace of impurity].


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

כי עקר החיות מקבלין מהתפלה, כמו שכתוב (תהלים מ"ב): "תפלה לאל חיי". ובשביל זה צריך להתפלל בכל כחו, כי כשמתפלל בכל כחו ומכניס כחו באותיות התפלה, אזי נתחדש כחו שם, בבחינת (איכה ג): "חדשים לבקרים (רבה אמונתך") וכו'. כי אמונה היא תפלה, כמו שכתוב (שמות י"ז): "ויהי ידיו אמונה", תרגומו: 'פרישן בצלו':

</div>

What appears in it as a doorway to cunning — this is because the whole world receives its sustenance from her Left Hand, as the verse states: "In her left hand — wealth and honor" [Proverbs 3:16].


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

ב

</div>

For this reason — solely in order to draw material sustenance to the world — the Tanna fell, at the moment of speaking his Torah, into some infinitely subtle error, fine as a hair [כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה], toward the aspect of her Left.


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

ודע, שיש שנים עשר שבטים, כנגד שנים עשר מזלות (תקון יח, ובתקון כא), וכל שבט ושבט יש לו נסחא מיחדת ויש לו שער מיחד לכנס דרך שם תפלתו, וכל שבט מעורר בתפלתו כח מזלו שבשנים עשר מזלות; והמזל מאיר למטה ומגדל הצמח ושאר דבריו הצריכים אליו. וזה פרוש (במדבר כ"ד): "דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל". 'וקם' - זה בחינת עמידה, בחינת תפלה. כששבט מישראל עומד להתפלל, על ידי זה מעורר כוכב, והכוכב הוא דורך ומכה הדברים שיגדלו, כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (בראשית רבה, פרשה י): 'אין לך עשב מלמטה שאין לו כוכב ומלאך מלמעלה, שמכה אותו ואומר לו: גדל!'. וזה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (פסחים קיח.): 'קשין מזונותיו כקריעת ים סוף וקשה זווגו [כקריעת ים סוף]' וכו' (סוטה ב). כי הים סוף נקרע לשנים עשר קרעים, כנגד שנים עשר שבטים (פרקי דרבי אליעזר, מב; עין תקון כ"א נט.), ובני ישראל בתפלתם גורמים זווגא דקדשא בריך הוא ושכינתה, כמו שכתוב (תהלים ס"ח): "סלו לרכב ערבות" - 'רוכב', דא קדשא בריך הוא, 'ערבות', דא שכינתה, שנתערב בה כל הגונין; ולפי הזווג שגורם בתפלתו, כן זוכה לזווגו; והתפלה הם שתים עשרה נסחאות, לפיכך הזווג כקריעת ים סוף שהם שנים עשר. וגם ישראל מפרנסים לאביהם שבשמים בתפלתם (עיין זוהר ויקרא ז: פנחס רכ"ו. רמ"א:) כמו שכתוב (שם ק"ה): "ויעמידה ליעקב לחק", 'וחק לשנא דמזונא הוא' (ביצה ט"ז.), 'ואין עמידה אלא תפלה' (ברכות ו:). וזה פרוש (תהלים צ"ט): "שמרו עדתיו וחק נתן למו" - 'עדות' זה תפלה, כמו שכתוב (שם קכ"ב): "שבטי יה עדות להדות לשם ה'". גם אמרו חכמינו, זכרונם לברכה (שבועות ל.): 'אין עדות אלא בעמידה'; ועמידה זה תפלה, שאנו מעידין על אחדותו. וכפי שמפרנס לאביו שבשמים בתפלתו, כן נותנין לו פרנסתו. וזה: 'קשין מזונותיו כקריעת ים סוף', הינו מזונות נתחלק לשנים עשר שבילים, לפי שתים עשרה שבטי יה. וצריך לזה זכות גדול, שיזכה אדם להעלות תפלתו דרך שער השיך לשבטו. וזה שאמר אבא בנימין (ברכות ה:): 'כל ימי הייתי מצטער על שני דברים: על תפלתי שתהא סמוך למטתי' - הינו כנ"ל, שיתפלל דרך שער המטה שלו, כי יש שנים עשר מטות, וכל אחד יש לו שער מיחד, והתפלל על שלא תתרחק תפלתו ממטה שלו. וזה לשון מטה, כי מטה לשון זווג, כמאמר הסמוך: על מטתי שתהא נתונה וכו', ומטה הוא בחינת זווג. גם מטה היא בחינת פרנסה, כמו שכתוב (ויקרא כ"ו): "בשברי לכם מטה לחם", כי שנים עשר מטות גורמין זווג ומפרנסין כנ"ל: 'קשה זווגן וקשין מזונותיו' וכו'. גם התפלל על שבטו, שיזכו לשני שלחנות. וזהו: 'ועל מטתי שתהא נתונה בין צפון לדרום', ואמרו חכמינו, זכרונם לברכה (בבא בתרא כה:): 'הרוצה להחכים וכו', הרוצה להעשיר' וכו'. ויעקב, שהוא כלול כל השנים עשר שבטים, והיה יודע כל מטה ומטה בשרשו - בשביל זה כתיב בה (בראשית מ"ט): "ויאסף יעקב רגליו אל המטה". 'רגליו' - זה בחינת תפלה, כמו שכתוב (תהלים פ"ה): "צדק לפניו יהלך" (עיין ברכות יד:), הינו, שהיה מאסף כל התפלות, כל אחת לשרשה. גם היה כח בידו לתן חלק מחלקי עולם ליוסף, כמו שכתוב (בראשית מ"ח): "ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך" וכו', כי על ידי תפלתו היה משפיע חיות לכל שלשה חלקי עולם, שהם עולם השפל ועולם הכוכבים ועולם המלאכים. וזה: שכ"ם - שפל, כוכב, מלאך, כי כל זה זכה על ידי תפלתו, כמו שכתוב (שם): "אשר לקחתי מיד וכו' בתפלתי ובקשתי":

</div>

For this reason — solely in order to draw material sustenance to the world — the Tanna fell, at the moment of speaking his Torah, into some infinitely subtle error, fine as a hair [כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה], toward the aspect of her Left.


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

ג אבל כשאדם עומד להתפלל, אזי באים מחשבות זרות וקלפות ומסבבין אותו, ונשאר בחשך ואין יכול להתפלל, כמו שכתוב (איכה ג): "סכת בענן לך מעבור תפלה", וכתיב (תהלים י"ב): "סביב רשעים יתהלכון", שהרשעים, הינו הקלפות, מסבבין אותו. 'כרם זלת' - הינו בשעת התפלה, 'שהיא עומדת ברומו של עולם' (ברכות ו:). ודע, שיש פתחים הרבה בחשך הזה לצאת משם, כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (יומא לח:): 'הבא לטמא, פותחין לו - יש לו פתחים הרבה' עיין תו' שבת ק"ד. בד"ה אית). נמצא, שיש פתחים הרבה בחשך גם לצאת משם. אבל האדם הוא עור ואין יודע למצא הפתח. ודע, שעל ידי אמת זוכה למצא הפתח, כי עקר אור המאיר הוא הקדוש ברוך הוא, כמו שכתוב (תהלים כ"ז): "ה' אורי וישעי"; ועל ידי שקר הוא מסלק את הקדוש ברוך הוא, כמו שכתוב (שמות כ): "לא תשא את שם ה' לשוא", כי על ידי שוא מסלק את הקדוש ברוך הוא, כי "דבר שקרים לא יכון לנגד עיניו" (תהלים ק"א). אבל על ידי אמת, הקדוש ברוך הוא שוכן עמו, כמו שכתוב (תהלים קמ"ה): "קרוב ה' לכל קוראיו לכל" וכו'; וכשהקדוש ברוך הוא עמו, הוא מאיר לו איך ליצא מהחשך המונע אותו בתפלתו, כמו שכתוב: "ה' אורי". וזה פרוש: (בראשית ו) "צהר תעשה לתבה", פרש רש"י: 'יש אומרים חלון, ויש אומרים אבן טוב'; והחלוק שבין חלון לאבן טוב - כי החלון אין לו אור בעצמו, אלא דרך שם נכנס האור, אבל כשאין אור, אין מאיר; אבל אבן טוב, אפלו כשאין אור מבחוץ הוא מאיר בעצמו. כן יש בני אדם שדבורם הוא חלון, ואין כח להאיר להם בעצמם; וזה: יש אומרים, ואמירתם נעשה חלון; ויש שאמירתם נעשה אבן טוב ומאיר. ודע, שהכל לפי גדל האמת, כי עקר האור הוא הקדוש ברוך הוא, והקדוש ברוך הוא הוא עצם האמת, ועקר השתוקקות של השם יתברך אינו אלא אל האמת. וזה: "ואל אמה תכלנה מלמעלה", לשון (שמואל ב י"ג): "ותכל נפש דוד". אמה - היא ה' מוצאות, הכלולים מאש ומים, הינו שתראה שיצאו הדבורים מפיך באמת, ואז ישתוקק הקדוש ברוך הוא מלמעלה לשכן אצלך; וכשישכן אצלך, הוא יאיר לך. וזה: אמה תכלנה מלמעלה - ראשי תבות אמת, כי על ידי אמת הקדוש ברוך הוא חומד מלמעלה לשכן עם האדם, כמו שכתוב: "קרוב ה' לכל קוראיו" וכו'. ואז: "ופתח התבה בצדה תשים", הינו התבה היוצאת באמת, היא תשים לך פתח בחשך שאתה נצוד בו. וזה: "בצדה" - הינו הקלפה הצד ציד, כמו שכתוב (בראשית כ"ה): "כי ציד בפיו", כי מתחלה לא היה יכול לדבר מחמת החשך הסובב אותו, ועל ידי שיוצא מתוך החשך ומתפלל היטב, על ידי זה הוא מתקן "תחתים שנים ושלישים", הינו עולם השפל ועולם הגלגלים ועולם השכל. (אך אי אפשר להתפלל, רק כשלומד תורה, כי 'לא עם הארץ חסיד' (אבות ב); וכתיב (משלי כ"ח): "מסיר אזנו משמע תורה גם תפלתו תועבה" - כתב יד החברים).

</div>

This infinitesimal slippage — so delicate as to be essentially imperceptible — is not a flaw in the Tanna. It is entirely for the benefit of the world: so that through this, the Left aspect draws down abundance and material sustenance, to bring wealth and honor to all — "In her left hand, wealth and honor."


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

ד וצריך כל אדם לקשר את תפלתו לצדיק הדור. והצדיק יודע לכון השערים ולהעלות כל תפלה ותפלה לשער השיך. כי כל צדיק וצדיק הוא בחינת משה משיח, כמו שאמרו (שבת ק"א:): 'משה, שפיר קאמרת', וכתיב (בראשית מ"ט): "עד כי יבא שילה" - 'דא משה' (זהר בראשית כה:); ומשיח הוא כלול כל התפלות, ובשביל זה יהיה משיח 'מורח ודאין' (כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה סנהדרין צג:), כי התפלות הם בחינת חטם, כמו שכתוב (ישעיהו מ"ח): "ותהלתי אחטם לך" (עיין זוהר נשא ק"ל):

</div>

But from the Tanna's own side — there is no crookedness and no perversion whatsoever. He is pure through and through. The double-meaning in his Torah is not a reflection of any flaw in him — it is the Torah performing its cosmic function of sustaining the material world through its left aspect.


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

וזה פרוש: אמר רבה בר בר חנא: זמנא חדא הוי קאזלינן במדברא, ואתלוי בהדן ההוא טיעא, דהוה שקיל עפרא ומורח לה. ואמר: הא ארחא לדוכתא פלן והא ארחא לדוכתא פלן. אמרינן לה: כמה מרחקינן ממיא? ואמר לן: הבו לי עפרא. יהבינן לה. אמר לן: תמניא פרסי. תנינן ויהבינן לה, אמר לן: דמרחקינן תלתא פרסי. אפכית לה ולא יכלית לה.

</div>

3. But when man stands to pray then come thoughts foreign and

klipot

and surround him and remains in the darkness and not can to pray as it is written "You fenced in cloud to You from passing prayer" (Lamentations 3:44) and it is written "Around wicked walk" (Psalms 12:9) that the wicked, that is the

klipot

, surround him as

krom

zullut

that is at time of the prayer that she stands in height of world (

Berakhot

6b) and know, that there openings many in the darkness this to go out from there as said our sages, their memory for blessing (Yoma 38b). One who comes to impure, open to him there to him openings many (see

Tosafot

Shabbat 104a) found, that

there

openings many in the darkness also to go out from there. But the man he blind and not knows to find the opening. And know, that by truth merit to find the opening because main the light the illuminating he the Holy One blessed be He as it is written "Hashem my light and my salvation" (Psalms 27:1) and by falsehood he removes the Holy One blessed be He as it is written "Not bear name of Hashem to falsehood" (Exodus 20:7) because by falsehood removes the Holy One blessed be He because "Speaker of lies not established before My eyes" (Psalms 101:7) but by truth, the Holy One blessed be He dwells with him as it is written "Near Hashem to all His callers to all that call Him in truth" (Psalms 145:18) etc. and when the Holy One blessed be He with him he illuminates to him how to go out from the darkness the preventing him in his prayer as it is written: "Hashem my light" and this interpretation: (Genesis 6:16) "Window you make to the ark" interpreted Rashi: There are who say window, and there are who say stone precious and the difference between window to stone precious because the window no to him light in itself but through there enters the light but when no light, not illuminates but stone precious even when no light from outside he illuminates in itself so there people that speech of them he window and no [to the] power to illuminate, to them in themselves and this: there are who say, and saying of them made window and there that saying of them made stone precious and illuminates and know, that all according to greatness of the truth because main the light he the Holy One blessed be He and the Holy One blessed be He

essence of the truth and main longing of the Name blessed be He only to the truth and this: "And to cubit finish it from above" language of (2 Samuel 13:32): "And finish soul of David" cubit she five outlets, the included from fire and water that is that you see that go out the speeches from your mouth in truth and then longs the Holy One blessed be He from above to dwell at you and when dwells at you he illuminates to you and this: cubit finish it from above, first letters truth because by truth the Holy One blessed be He desires from above to dwell with the man as it is written: "Near Hashem to all His callers" etc. and then: "And opening of the ark in its side place" that is the word the going out in truth she places to you opening in the darkness that you trapped in it and this: "in its side" that is the

klipah

the side trap as it is written (Genesis 25:26): "Because trap in his mouth" because from the beginning not was able to speak because of the darkness the surrounding him and by that goes out from within the darkness and prays well by this he repairs "lower second and third" that is world the low and world the spheres and world the intellect [but impossible to pray only when learns Torah because not commoner pious (Avot 2:5) and it is written (Proverbs 28:9): "Turns his ear from hearing Torah also his prayer abomination" handwriting of the friends]


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

רשב"ם: טיעא - סוחר ישמעאל: והפכינן - האי עפרא בהאי עפרא, לנסותו אם יהיה בקי כל כך.

</div>

And needs every man to connect his prayer to tzadik the generation and the tzadik knows to intend the gates and to raise every prayer and prayer to the gate the belonging because every tzadik and tzadik he aspect of Moshe Messiah as said (Shabbat 101b): Moshe, beautiful you said and it is written (Genesis 49:15): "Until that comes Shiloh" this Moshe (Zohar

Bereshit

25a) and Messiah he included all the prayers and for this will be Messiah smelling and judging (Sanhedrin 93b) because the prayers they aspect of nose as it is written "And My praise I restrain to you" (Isaiah 48:9) (see Zohar Naso 130a) and this interpretation: Said Rabba bar

bar

Chana: One time we were going in desert, and accompanied with us that Arab, that was taking dust and smelling it. And said: This way to place such and this way to place such.


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

זמנא חדא אתלוין בהדן ההוא טיעא, סוחר ישמעאל - זה בחינת צדיק הדור, שהוא כלול כל התפלות כמשיח. ותפלות זה בחינת סוחר ישמעאל, כמו שכתוב (בראשית ט"ז): "כי שמע ה' אל עניך", ותרגומו: 'קביל ה' צלותיך'. וזה סוחר, כי סביב - תרגומו סחור. וזה בחינת אמונה, כמו שכתוב (תהלים פ"ט): "ואמונתך סביבותיך". ואתלוין בהדן ההוא טיעא, - שקשרנו את עצמנו עם צדיק הדור, שהוא בחינת משיח, כלליות התפלה. ושקיל עפרא ומורח ואמר: הא לדוכתא פלן והא לדוכתא פלן. עפרא - זה בחינת תפלה, כמו שכתוב (ישעיהו מ"א): "יתן כעפר חרבו", וחרב זה בחינת תפלה, כמו שכתוב: "בחרבי ובקשתי". ומורח - כי יש לו כח הזה להריח, על ידי שהוא כלול כל התפלות, וכתיב: "ותהלתי אחטם לך". ואמר: הא לדוכתא פלן - שהיה יודע שערי תפלות, והיה יודע כל תפלה השיך לשבטו. ואמרינן לה: כמה מרחקינן ממיא? ואמר: הבו לי עפרא. ויהבינן לה. אמר לן: תמניא פרסי. תנינן ויהבינן לה, אמר לן: תלתא פרסי. אפכית ולא יכלית לה. - הינו, אמרינן לה: כמה אנן מרחקינן ממיא - מבחינת (איכה ב): "שפכי לבך כמים נכח פני ה'". אמר לן, תמניא בחינות, הינו למוד התורה, שהוא חמשה חמשי תורה, ושלשה תפלות. תנינן ויהבינן לה - תנינן, לשון למוד, ואחר הלמוד, יהבינן לה להריח, כמה מרחקינן מזאת הבחינה של מים. ואמר לן, תלתא פרסי - הינו שלשה בחינות תפלות. והראה לנו סימן על זה, שעדין לא הגענו למדרגה זאת שנתפלל כל כך בכונה עד שנשפך לבנו לפניו כמים. והא ראיה: אפכית כמו שכתוב (תהלים פ"ט): "אף תשיב צור חרבו ולא הקמותו במלחמה", כי כל התפלות הם בחינת חרב אצל משיח; ואם היו התפלות בבחינה הנ"ל, בודאי לא היה משיב צור חרבו, וזה סימן שעדין לא הגענו למדרגת "שפכי לבך כמים נכח פני ה'".

</div>

We said to him: How much we distant from

water ?

And said: Give to me dust gave we to him.


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

ה ותפלה הוא בחינת נסים, שהוא אין דרך הטבע; כי לפעמים הטבע מחיב איזו דבר, והתפלה מהפכת את הטבע. ועקר הנסים, הינו עקר התפלה, אינו אלא בארץ ישראל, כמו שכתוב (תהלים ל"ז): "שכן ארץ ורעה אמונה", ואמונה זה תפלה, כמו שכתוב (שמות י"ז): "ויהי ידיו אמונה" כתרגומו. ובשביל זה היא גבוה מכל הארצות (זבחים נד:), על שם שעקר הנסים שם הם, וכתיב (ישעיהו ס"ב): "הרימי נס". ובשביל זה נקראת ארץ כנען; כנען - לשון סוחר, בחינת אמונה, כמו שכתוב: "ואמונתך סביבותיך". וזה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (תענית י.): ארץ ישראל שותה תחלה. והגשמים באים מתהומות, כמו שכתוב (תהלים מ"ב): "תהום אל תהום קורא"; ותהום לשון נס, (עיין בר"ר פ"ד מעשה נסים יש בדבר ועיין רש"י שם:) כמו שכתוב (רות א): "ותהם כל העיר", כי על נס, הינו על דבר חדוש, מתמיהין. וזה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (תענית כה:): 'קול התור נשמע בארצנו' לענין גשמים, כי עקר הגשמים נשמע בארץ ישראל, כי שם התהומות, הינו הנסים, הינו אמונה, תפלה. וזה לעמת זה עשה אלקים - ומצרים הוא הפך ארץ ישראל, זה לעמת זה, כמו שכתוב (שמות י"ד): "ומצרים נסים לקראתו", שמצרים לעמת ארץ ישראל, לעמת הנסים. ובשביל זה אין מקום תפלה במצרים, כמו שכתוב (שם ט): "והיה כצאתי את העיר אפרש כפי". בשביל זה, כשפגם אברהם בארץ ישראל, בשעה שהבטיח לו הקדוש ברוך הוא על ירשת ארץ אמר (בראשית ט"ו): "במה אדע" - על ידי זה ירדו אבותינו למצרים, כי פגם באמונה, הינו ארץ ישראל, בחינת נסים, וירד יעקב ובניו למצרים, ששם הפך הנסים, שזה לעמת זה. וירדו דוקא יעקב ובניו, כי הוא פגם בארץ ישראל, בחינת תפלה, וירדו יעקב ובניו, שהם בחינת תפלה, שהם בחינת שנים עשר שערי תפלה. ועל ידי שעקר התפלה הם יעקב ובניו כנ"ל, על ידי זה לא זכה לארץ ישראל, לבחינת תפלה, אלא יעקב ובניו, כמו שכתוב (בראשית כ"א): "כי ביצחק יקרא לך זרע", ולא כל יצחק (נדרים לא.). וזה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (תענית ח.): 'אין הגשמים יורדין אלא בשביל אמנה', הינו בחינת ארץ ישראל, שהוא בחינת תפלה, בחינת אמונה; והיא שותה תחלה, ששם התהומות בחינת נסים, כמו שכתוב: "ותהם כל העיר". וזה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (שם ח:): 'בשעה שהגשמים יורדין, אפלו פרוטה שבכיס מתברכת'; 'פרוטה' - זה בחינת קול התור. ואמרו חכמינו, זכרונם לברכה: 'האי רודיא דמיא לתור, ופריטא שפותה', והוא עומד בין תהומא לתהומא, שהוא כלול משני התהומות, שהוא כלליות הנסים. וזה: 'פרוטה שבכיס', שפעמים נתכסה כח הנסים; ועל ידי הגשמים נתברך הפרוטה, הינו הנסים, 'דפריטא שפותה'. ואלו בני אדם המכחישים כל הנסים ואומרים שהכל דרך הטבע, ואם רואים איזהו נס, הם מכסים את הנס עם דרך הטבע, שאומרים שזה דרך הטבעים - נמצא שפוגמים בתפלה, כי התפלה היא נסים, שמשנה את הטבע; ופוגמים באמונה, שאין מאמינים בהשגחת הבורא יתברך; ופוגמים בארץ ישראל, שהוא מקום הנסים, כמו שכתוב: "וקול התור נשמע בארצנו", וכמו שאמרו: 'ארץ ישראל שותה תחלה', כי שם התהומות מקום הנסים, כמו שכתוב: "ותהם כל העיר". ועל ידי זה צריך לפל בגלות מצרים, כי זה לעמת זה עשה כנ"ל, וכל הגליות מכנים בשם מצרים, על שם שהם מצרים לישראל (כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה בראשית רבה טז). וזה פרוש: תהמת יכסימו - מי שמכסה את הנסים, ומראה לכל דבר שהוא דרך הטבע ירדו במצולת כמו אבן - (בראשית מ"ט) "משם רעה אבן ישראל" תרגומו: 'אב ובנן'. מצולת - זה בחינת מצרים, שנאמר (שמות י"ב): "וינצלו את מצרים". כמו 'אב ובנן' - הינו יעקב ובניו, שהם בחינת תפלה, בחינת נסים, בחינת ארץ ישראל. לפי ירידתם ולפי הפגם שפגם בתפלה ובאמונה ובארץ ישראל, כן צריך לירד לעמק הגלות של מצרים, כמו שירדו יעקב ובניו למצרים, כשאמר אברהם במה אדע על ירשת ארץ. (עד כאן לשונו, זכרונו לברכה)

</div>

Said to us: Eight

parsangs

.

We repeated and gave to him, said to us: Three

parsangs

. I turned it and not could to him. Rashbam

: Arab merchant Ishmaelite: and turned this dust in this dust, to test him if will be expert so much. One time accompanied with us that Arab, merchant Ishmaelite this aspect of tzadik the generation, that he included all the prayers as Messiah and prayers this aspect of merchant Ishmaelite as it is written (Genesis 16:11): "Because heard Hashem to your affliction" and its targum: accepted Hashem your prayer and this merchant, because around, its targum around and this aspect of faith as it is written "And Your faith around You" (Psalms 89:9) and accompanied with us that Arab that we connected ourselves with tzadik the generation that he aspect of Messiah, generality of the prayer and taking dust and smelling dust this aspect of prayer as it is written "Gives as dust his sword" (Isaiah 41:2) and sword this aspect of prayer as it is written: "With my sword and with my bow" and smelling because there to him power this to smell by that he included all the prayers and it is written: "And My praise I restrain to you" and said: this to place such that was knowing gates of prayers and was knowing every prayer the belonging to his tribe and we said to him how we distant from water from aspect of (Lamentations 2:19): "Pour your heart as water opposite face of Hashem" said to us, give to me dust and gave we to him. Said to us: eight

parsangs

this aspects that is learning the Torah, that he five books of Torah and three prayers we repeated and gave to him repeated, language of learning and after the learning gave we to him to smell how distant we from this aspect of water and said to us, three

parsangs

that is three aspects prayers and showed to us sign on this that still not we reached to level this that we pray so much with intention until that poured our heart before Him as water I turned like that is written (Psalms 89:35): "And You turn rock of his sword and not raised him in the war" because all the prayers they aspect of sword at Messiah and if were the prayers in the aspect above certainly not was turning rock of his sword and this sign that still not we reached to level of "Pour your heart as water opposite face of Hashem"

5. And tefillah (prayer) he aspect of miracles that he no way of the nature because sometimes the nature obligates

some thing

and the tefillah (prayer) overturns the nature and main the miracles, that is main the tefillah (prayer) is not but in land of Israel as it is written "Dwell land and pasture faith" (Psalms 37:3) and faith this tefillah (prayer) as it is written "And was his hands faith" (Exodus 17:12) as its targum and for this she high from all the lands (

Zevachim

54b) on name that main the miracles there they and it is written "Raised miracle" (Isaiah 62:9) and for this called land Canaan

Canaan

language of merchant, aspect of faith as it is written: "And Your faith around You" and this that said our sages, their memory for blessing (

Taanit

10a) land of Israel drinks first and the rains come from depths as it is written "Depth to depth calls" (Psalms 42:8) and depth language of miracle, (see

Bereshit

Rabbah 80:4 matter of miracles there in thing and see Rashi there:) as it is written (Ruth 1:19): "And agitated all the city" because on miracle, that is

thing renewal, wonder the world and this that said our sages, their memory for blessing (

Taanit

25a). Voice of the turtledove heard in our land for matter of rains because main the rains heard in land of Israel because there the depths, aspect of miracles as it is written: "And agitated all the city" and this one opposite this made G-d and Egypt he opposite land of Israel one opposite this as it is written (Exodus 14:25): "And Egypt flees to its meet" that Egypt opposite land of Israel opposite the miracles and for this no place of prayer in Egypt as it is written (there 9): "And will be when I go out the city I will spread my palms" for this, when blemished Avraham in land of Israel at time that promised him the Holy One blessed be He on inheritance of land said (Genesis 15:8): "In what shall I know" by this descended our fathers to Egypt because blemished in faith, that is land of Israel, aspect of miracles and descended Jacob and his sons to Egypt that there opposite the miracles one opposite this and descended precisely Jacob and his sons because he blemished in land of Israel, aspect of prayer and descended Jacob and his sons, that they aspect of prayer that they aspect of twelve gates of prayer and by that main the prayer they Jacob and his sons as above by this not merited to land of Israel, to aspect of prayer, but Jacob and his sons as it is written (Genesis 21:33): "Because in Yitzchak called to you seed" and not all Yitzchak (

Nedarim

31a) and this that said our sages, their memory for blessing (

Taanit

8a) no the rains descend but for faith that is aspect of land of Israel, that he aspect of prayer, aspect of faith and she drinks first that there the depths aspect of miracles as it is written: "And agitated all the city" and this (there 8a): At time that the rains descend, even

perutah

that in the purse blessed

perutah

this aspect of voice of the turtledove as what is written (there 25a): this

rudya

similar to turtledove, and

perita

lips of him and he stands between depth to depth that he included from two the depths, that he generality the miracles and this:

perutah

that in the purse, that sometimes covered power of the miracles and by the rains blessed the

perutah

that is the miracles, that

perita

lips of him and these people the denying all the miracles and say that all way of the natures found, that blemish in the prayer because the prayer she miracles, that changes the nature and blemish in the faith that not believe in supervision of the Creator blessed be He and blemish in land of Israel, that he place of the miracles as it is written: "And voice of the turtledove heard in our land" and by this needs to fall in exile Egypt because one opposite this made as above and all the exiles called in name Egypt on name that they cause anguish to Israel (as said our Rabbis

z"l

Bereshit

Rabbah 16) and this interpretation: depths covered them who that covers the miracles and shows to all thing that he way of the nature descended in depths like stone (Genesis 49:24) "From there shepherd stone of Israel" its targum: father and sons depths, this aspect of Egypt that is said (Exodus 12:36): "And emptied Egypt" like father and sons that is Jacob and his sons that they aspect of prayer, aspect of miracles, aspect of land of Israel according to their descent and according to the blemish that blemished in prayer and in faith and in land of Israel so needs to descend to depth of the exile of Egypt as descended Jacob and his sons to Egypt when said Avraham in what shall I know on inheritance of land [until here his language

z"l



# I will rejoice in Hashem; let sinners be consumed from the earth

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/90/

# I will rejoice in Hashem; let sinners be consumed from the earth

<div dir="rtl">אנכי אשמח בה יתמו חטאים מן הארץ</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/90


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

אנכי אשמח בה' יתמו חטאים מן הארץ (תהלים ק"ד)

</div>

I will rejoice in Hashem; let sinners be consumed from the earth

[In the language of the friends]

I will rejoice in Hashem; let sinners be consumed from the earth (Psalms 104).

Behold, it is known that all the lacks that come to a person come due to the breaking, that sparks fell from all the worlds and were lacking from the Shechinah, as is known.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

הנה ידוע, כי כל החסרונות שבאים לאדם, הן באין מחמת השבירה, שנפלו ניצוצות ונחסרו מהשכינה כידוע. והתקון הוא על ידי שמשמח את עצמו באלקיו, אזי נשלמו כל החסרונות מהשבירה, ונתעלה כל הניצוצות. וזה אנכי אשמח בה', יתמו ונשלמו כל החטאים, הינו החסרונות. כמו שכתוב (מלכים א א): "והייתי אני ובני שלמה חטאים". מן הארץ, הינו ארץ העליונה, בחינת השכינה:

</div>

And the rectification is by means of his rejoicing in his Gd; then all the lacks from the breaking are completed, and all the sparks are raised.

“I will rejoice in Hashem; let be completed all the sinners,” that is, the lacks,

as it is written (1 Kings 1): “And I and my son Shlomo are sinners”—

from the earth, that is, the upper earth aspect of the Shechinah.



# And his hands were faith until the sun came

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/91/

# And his hands were faith until the sun came

<div dir="rtl">ויהי ידיו אמונה עד בא השמש</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/91


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

ויהי ידיו אמונה עד בא השמש (שמות י"ז):

</div>

And his hands were faith until the sun came

[In the language of the friends]

And his hands were faith until the sun came (Exodus 17).

For there are several kinds of faith: there is faith that is only in the heart.

And the main thing a person needs is to have faith so much that it extends into all the limbs,


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

כי יש כמה מיני אמונה, יש אמונה שהוא רק בלב. והעקר שצריך להיות לאדם אמונה כל כך, עד שיתפשט בכל האיברים. כמו שמובא בכתבי האר"י שצריך להגביה ידיו בשעת נטילה נגד הראש, כדי לקבל הקדשה. נמצא שצריך לזה אמונה בהידים, להאמין שמחמת שמגביה ידיו כנגד הראש, מקבל הקדשה. כי בלא אמונה אינו כלום, כמו שכתוב (תהלים קי"ט): "כל מצותיך אמונה". וכשיש לו אמונה כזו, בא מן האמונה אל השכל. וכל מה שמחזיק את עצמו באמונה, בא אל שכל יותר. כי הדבר שהיה צריך מתחלה להאמין, עכשו כשבא אל אמונה יותר גדולה, מבין הדבר הראשון בשכל. וזה שכתוב במשה ויהי ידיו אמונה, שהיה לו אמונה כל כך גדולה, עד שנתפשט בכל האיברים, שאפלו בידיו היה האמונה כל כך גדולה עד בא השמש, הינו להשכל של הדבר, ושמש הוא בחינת חכמה כמובא אצלנו (לעיל בסימן א):

</div>

as it is brought in the writings of the Ari, that one needs to raise his hands at the time of washing opposite the head, in order to receive the holiness.

It is found that one needs for this faith in the hands to believe that because he raises his hands opposite the head, he receives the holiness. For without faith it is nothing, as it is written (Psalms 119): “All Your commandments are faith.”

And when he has such faith, from the faith comes the intellect. And all that he holds himself in faith comes to more intellect.

For the thing that he needed initially to believe, now when he comes to greater faith, he understands the first thing with intellect.

And this is what is written: “Moshe and his hands were faith,” so great that it extended into all he limbs, that even in his hands was the faith so great until the sun came— that is, to the intellect of the thing.

And the sun is the aspect of wisdom, as brought with us above in Torah 1.



# By means of what a person wanders in his house

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/92/

# By means of what a person wanders in his house

<div dir="rtl">על ידי מה שאדם נע ונד בתוך ביתו</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/92


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

על ידי מה שאדם נע ונד בתוך ביתו. יכול להחיות מתים. כמו שכתוב באלישע כשהחיה את בן השונמית, כתיב בה (מלכים ב ד): "וילך אחת הנה ואחת הנה". ומובא בתקונים (תקון י"ג דף כז:): 'אלמלא כנפי ראה דנשבי על לבא הוי לבא אוקיד כל גופא', והראה והלב הם בחינות יעקב ויוסף. כי יעקב הוא בחינת אמת, כמו שכתוב (מיכה ז): "תתן אמת ליעקב". ואמת הוא בחינת תורה (פתיחתא דאיכ"ר סי' ב') כמו שכתוב (מלאכי ב): "תורת אמת". ובהתורה יש חמשה ספרים, כנגד חמשה כנפי ראה (תקון כ"ה). ויוסף הוא בחינת לב, כי יוסף נקרא "צפנת פענח" (מקץ מ"א), וכתיב (תהלים קי"ט): "בלבי צפנתי" וכו'. וכשבוער האש שבלב, הוה אוקיד כל גופא. ועל ידי שהחמשה כנפי ראה נעים ונדים, מנשבי על לבא, ומשככים החמימות שבלב. לכך נאמר ביעקב (בראשית רבה וישב פרשה פ"ד): 'בקש יעקב', הינו הראה, 'לישב בשלוה. קפץ עליו רגזו של יוסף', הינו החמימות שבלב. נמצא שעל ידי מה שאדם, שהוא בחינת תורה, כמו שכתוב (במדבר י"ט): "זאת התורה אדם", נע ונד אפלו בתוך ביתו, יכול לשכך את האש שהוא בחינות דינים, ויכול להחיות מתים שיהיו חיים:

</div>

By means of what a person wanders in his house

[In the language of the friends]

By means of what a person wanders within his house, he can revive the dead, as it is written about Elisha when he revived the son of the Shunamite woman. It is written of him (2 Kings 4): “And he walked here and there”.

And it is brought in the

Tikkunim

(Tikkun 13, page 27b): If not for the wings of the lung that blow upon the heart, the heart would burn the entire body.

The lung and the heart correspond to the aspects of Yaakov and Yosef, as it is written (Micah 7): “Give truth to Yaakov” (

Peticha

d’Eicha

Rabbati, sign 2), and as it is written (Malachi 2): “Torah of truth”.

The Torah consists of five books, corresponding to the five wings of the lung (Tikkun 25). Yosef corresponds to the aspect of the heart, for Yosef is called

Tzofnat

Paneach

(at the end of Parashat Vayechi), and it is written (Psalms 119): “In my heart I have hidden”, etc.

When the fire that is in the heart burns, it would consume the entire body. By means of the five wings of the lung moving and wandering, blowing upon the heart, they calm the warmth within the heart.

As it is taught (

Bereishit

Rabbah,

Vayeshev

, Parsha 84): “Yaakov sought,” that is the lung wishing to dwell in tranquility, but the anger of Yosef — the warmth within the heart — jumped upon him.

It is found that by means of what a person — which is the aspect of Torah, as it is written (Numbers 19): “This is the Torah of the person” — wandering even within his house, he can calm the fire, which is the aspect of judgments, and he can revive the dead so that they live.



# All who does business in faith

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/93/

# All who does business in faith

<div dir="rtl">כל העושה משא ומתן באמונה, מקים מצות עשה של</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/93


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

כל העושה משא ומתן באמונה, מקים מצות עשה של "ואהבת", שהיא שרש לכל מצוות עשה. כמו שכתוב בתקונים (תקון כ"א): על פסוק: "ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי", 'מפקודין דעשה': וכיצד מקימין מצות "ואהבת", דאיתא בגמרא (יומא פו): על פסוק "ואהבת" שתראה שיתאהב שם שמים על ידך כיצד? אדם קרא ושנה ושמש תלמידי חכמים ועסקו בנחת עם הבריות, ומשאו ומתנו באמונה, מה הבריות אומרים, אשרי מי שלמדו תורה וכו'. נמצא שם שמים מתאהב על ידו, ומקים מצות של ואהבת, שהוא שרש כל המצוות (עי' מכילתא פ' בשלח ע"פ והישר בעיניו תעשה והובא ברמב"ן שם):

</div>

All who does business in faith

[In the language of the friends]

All who does business in

emunah

[faithfulness, integrity] fulfills the positive commandment of “

Ve’ahavta

” [“And you shall love (Hashem your God)”], which is the

shoresh

[root] of all positive commandments.

As it is written in the

Tikkunim

(Tikkun 21): On the verse “And make for me delicacies as I love” (Genesis 27:4) — these are from the

pikudin

de'asei

[positive commandments].

And how does one fulfill the commandment of “

Ve’ahavta

”? For it is taught in the

Gemara

(Yoma 86a): on the verse “And you shall love” — that one should ensure that the Name of Heaven becomes beloved through him.

How? A person who reads and studies, and serves Torah scholars, and conducts his affairs with gentleness toward others, and his business is with

emunah

— what do people say about him? “Happy is the one who taught him Torah

etc.

It is thereby found that the Name of Heaven becomes beloved through him. And he fulfills the commandment of “

Ve’ahavta

which is the root of all the mitzvot [see

Mekhilta

, Parashat


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

גם במשא ומתן באמונה, בא למדרגה שלמעלה מהזמן. כדאיתא בגמרא (שם) במסקנא ועליו הכתוב אומר: "ישראל אשר בך אתפאר". וישראל הוא במחשבה, כמאמר חז"ל (בראשית רבה פרשה א): 'ישראל עלה במחשבה' ומחשבה הוא למעלה מהזמן. וגם על ידי משא ומתן באמונה יכול להתפלל בשכל צח. כי תפלה היא גם כן למעלה מהזמן, כי הוא דבר העומד ברומו של עולם (ברכות ו:). וגם מחמת שבא לאהבה, מכח זה בא לגדלות המחין, ויכול להתפלל בשכל צח:

</div>

Beshalach

, on the verse: “and that which is upright in His eyes you shall do

and also

brought in

Ramban

there].

Also, by means of business in

emunah

, he ascends to a level that is above time, as it is in the

Gemara

(Yoma 86a, conclusion): “And upon him the verse says: ‘Israel, in whom I will be glorified’” (Isaiah 49:3).

And “Israel” ascended in thought — as the Sages taught (

Bereishit

Rabbah, Parasha 1): “Israel ‘rose up’ in thought”. And [to “rise up” in] thought means to transcend time itself.

Likewise, by means of business with

emunah

, one

is able to

pray with pure intellect. For prayer, too, is something that is above time, as the Sages said (Berakhot 6b): “It is a matter that stands at the height of the world.”

And also

, due to the love that arises through this

emunah

, he comes to

gadlut

ha-

mochin

[expansion or greatness of the intellect], and becomes able to pray with

sechel

tzach

[pure, clarified mind].



# Zachar Chasdo He Remembered His Kindness

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/94/

# Zachar Chasdo He Remembered His Kindness

<div dir="rtl">זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל ראו כל אפסי ארץ את ישו</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/94


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלקינו (תהלים צ"ח).

</div>

94 - Zachar Chasdo [He Remembered His Kindness]

[In the language of the companions]

“He remembered His kindness and His faith to the house of Israel; all the ends of the earth have seen the salvation of our G-d” [Psalms 98:3].


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

הענין הוא כך, שכל העולמות לא נבראו אלא בשביל ישראל דכתיב (ישעיה מ"ג): "לכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו", דהינו 'בריאה' 'יצירה' 'עשיה' לא נברא אלא לכבודי. וכבודי הינו ישראל, דכתיב (שמות כ"ה): "ושכנתי בתוכם", ודרשו רבותינו, זכרונם לברכה [עין של"ה (מסכת תענית) דף ס] 'בתוכו לא נאמר אלא בתוכם, מלמד שהקדוש ברוך הוא משרה שכינתו בתוך כל אחד מישראל'. נמצא כל אחד מישראל נקרא לבוש. ולבוש נקרא כבוד, כי 'רבי יוחנן קרי למאנה מכבדותא' (שבת קיג). נמצא כל העולמות לא נבראו אלא בשביל ישראל, כדי להשפיע להם רב טוב. וכשאינם יכולים לקבל מחמת עוונותיהם, יש לו צער, שנאמר (ישעיה ס"ג): "בכל צרתם לו צר". אך מחמת בהירות אור החסד, אי אפשר לקבלו כמות שהוא, וצריך לצמצום הקדוש. הינו כשרוצה להשפיע רב טוב, צריך לדבר, יהיה כך, כמו שכתוב (תהלים ל"ג): "בדבר ה' שמים נעשו". והאותיות הם צמצומים, עד כאן אות א, עד כאן אות ת. אך בעוונותינו הרבים הדבור גם כן בגלות, כמו שכתוב (שם צ"ו): "ספרו בגוים את כבודו", והינו הדבור עם ישראל בגלות. לכך נאמר (ישעיה מ): "ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדו כי פי ה' דבר", והינו כשיגאלו ישראל אז הדבור גם כן כביכול יהיה עם השם יתברך. ואמרו רבותינו, זכרונם לברכה (סנהדרין לז): 'חיב כל אדם לומר בשבילי נברא העולם', וחיב לתקנו. ומהו התקון, הענין הוא כך. שיראה שיעלה כל הניצוצות שבכל דבר, והניצוצות הם אותיות, נמצא מעלה אותיות. והאותיות נעשים דבורים, ועל ידי הדבור נשפע רב טוב לישראל. אך כיצד יכולין להעלות ניצוצות להשם יתברך, העצה הוא כך. כשיסתכל בדבר מה, תכף, יאמין באמונה שלמה שיש בדבר הזה אותיות וניצוצות. ומן האמונה הזה נעשה זי"ן, שנאמר (תהלים ל"ג): "וכל מעשיהו באמונה". והעשיה היא ששת ימי החל, והאמונה היא השביעית, ואחר כך יצרף אל האמונה החכמה, כמו שכתוב (דברי הימים א כ"ח): "דע את אלקי אביך". ואלקי אביך, היא בחינת אמונה, כמו 'מעשה אבותיהם בידיהם' (חלין יג:), שאנו מאמינים בו יתברך, שהוא אלקי אבותינו שזהו העקר, ודע, היא החכמה והשכל. וחכמה היא יו"ד, כמו שפרש רש"י (שמות ט"ו): "אז ישיר", 'שר לא נאמר אלא ישיר, י' על שם המחשבה נאמרה'. ומהיוד והזין הנ"ל, נעשה עין, כי ז' פעמים י' בגימטריא ע'. ועוד, העין הוא חכמה, כי חכמי העדה נקראים "עיני העדה" (במדבר ט"ו). וממילא כשיש לו עין כזה, כשמסתכל בדבר מהעולם, בודאי נתעלין הניצוצות. כמו שכתוב (שמות כ"ח): "ועשית ציץ זהב טהור", 'ציץ', מלשון הסתכלות (עיין זוהר ויקהל ריז ע"ב שלח קעה) כשהוא טהור כנ"ל, באמונה ובחכמה, אז, "ופתחת עליו פתוחי חותם", הינו שתפתח על ידי עין כזה הניצוצות החתומים בכל הדברים, ותעלה אותם "קדש לה'". והניצוצות הם אותיות, ומאותיות נעשה דבורים, ועל ידי הדבורים משפיע רב טוב לישראל. וכשמעלה ניצוצות מהדבר, אזי הדבר הזה נעשה אפס, כי הניצוצות הם החיות של הדבר: וזה פרוש של הפסוק, זכר חסדו, זכר, לשון השפעה. הינו כשרוצה להשפיע חסד לישראל, אזי יצרף, ואמונתו לבית ישראל, שהיא החכמה, שנאמר (משלי כ"ד): "בחכמה יבנה בית". בודאי, ראו כל אפסי ארץ, הינו הארציות של הדבר נעשה אפס. ואת, הינו האותיות מא' עד ת', הינו הניצוצות, נעשה ישועות אלקינו. כי מהניצוצות נעשה דבורים, ועל ידי זה משפיע השם יתברך רב טוב לישראל. וזהו: "ישועת אלקינו", כי זה תענוגו:

</div>

The matter is thus: All the worlds were created solely for the sake of Israel, as it is written, “For My glory I created it, I formed it, even I made it” [Isaiah 43:7]. That is, creation (beriah [creation]), formation (yetzirah [formation]), and making (

asiyah

[making]) were brought into being solely for My glory. And “My glory” refers to Israel, as it is said, “And I will dwell among them” [Exodus 25:8]. Our rabbis, of blessed memory, expounded [Shelah,

Masekhet

Taanit

, 60a]: It does not say “among him” but “among them,” teaching that the Shekhinah [Divine Presence] rests within

each and every

Jew. Thus, every individual of Israel is called a garment, and a garment is called glory, as Rabbi Yochanan referred to his clothing as “my honor” [Shabbat 113a]. It follows that all the worlds were created only for the sake of Israel, to bestow upon them abundant good. When they are unable to receive that good due to their sins, there is sorrow before Him, as it is said, “In all their trouble, He was troubled” [Isaiah 63:9]. However, due to the brilliance of the light of the

chesed

[kindness], it is impossible to receive it as it is. Therefore, a

tzimtzum

[contraction] is required. The Holy One, blessed be He, when He desires to bestow great goodness, must “speak”

Let it be thus,” as it is written, “By the word of Hashem the heavens were made” [Psalms 33:6]. The letters are the

tzimtzumim

[contractions], limiting the light by defining it—from the letter א (alef) to the letter ת (

tav

Yet, due to our many sins, the speech is also in exile, as it is said, “Declare His glory among the nations” [Psalms 96:3]. That is, speech with Israel is in exile. Therefore, it is written, “And the glory of Hashem shall be revealed, and all flesh shall see together, for the mouth of Hashem has spoken” [Isaiah 40:5]. When Israel is redeemed, the speech, so to speak, will be with the Name of Hashem. Our sages, of blessed memory, said [Sanhedrin 37a]: “Each person is obligated to say: For my sake the world was created,” and consequently is obligated to rectify it. What is this rectification? It is that a person should strive to raise all the sparks. These

nitzotzos

[sparks] are letters. Thus, by raising sparks, one raises letters. From letters, speech is formed. Through speech, the Blessed Name bestows great good to Israel. How can one raise

nitzotzos

to Hashem, blessed be He? The advice is as follows: When a person looks at something, he should immediately believe with complete

emunah

[faith] that within that thing are letters and sparks. From this

emunah

, the letter ז (zayin) is formed, as it is said, “All His work is in faith” [Psalms 33:4]. The “work” refers to the six weekdays; the

emunah

is the seventh [Shabbos, the day of faith]. Then he should unite the

emunah

with

chochmah

[wisdom], as it is written, “Know the G-d of your father” [1 Chronicles 28:9]. “G-d of your father” refers to the aspect of

emunah

, as in the saying [

Chullin

13b]: “The deeds of their ancestors in their hands,” meaning we believe in Him, that He is the G-d of our fathers. That is the essence. “Know” is

chochmah

. And

chochmah

is represented by the letter י (

yud

), as Rashi explains [Exodus 15:1]: “Then sang [Moshe]”—it does not say “sang,” but “will sing” (

yashir

), indicating thought (

yud

refers to the realm of thought). What is the combination of י (

yud

) and ז (zayin)? It forms the letter ע (ayin) [since 10 (י) × 7 (ז) = 70 = ע in gematria]. Furthermore, ayin also represents

chochmah

, as the wise of the congregation are called “the eyes (

aynai

) of the congregation” [Numbers 15:24]. Consequently, when a person has such an ayin [eye, vision], when he looks at something in the world, the

nitzotzos

are surely elevated, as it is said, “You shall make a

tzitz

of pure gold” [Exodus 28:36]. Tzitz [frontlet] comes from the root for “looking” [Zohar,

Vayakhel

217b;

Shemos

165a]. When the gaze is pure—rooted in

emunah

and

chochmah

—then, “You shall engrave upon

engravings of a seal,” meaning: through such a gaze, you open the sealed

nitzotzos

within all things and raise them “Holy to Hashem.”

These

nitzotzos

are letters. From letters, speech is made. Through such speech, the Blessed Name bestows great good upon Israel. When one raises the

nitzotzos

from the object, the object itself becomes nullified, for the

nitzotzos

are its life-force. This is the meaning of the verse: “He remembered His kindness”—

zakar

[remembered] here means bestowal. When He desires to bestow

chesed

to Israel, He combines “His faith to the house of Israel”—that is,

chochmah

, as it is said, “With wisdom a house is built” [Proverbs 24:3]. “All the ends of the earth have seen”—that is, the earthiness of the object becomes null. “Es” (es)—the letters from א (alef) to ת (

tav

)—that is, the

nitzotzos

, become the “salvation of our G-d,” for from the

nitzotzos

, speech is formed. Through this, Hashem, blessed be He, bestows abundant good to Israel. This is “the salvation of our G-d,” for this is His delight.



# When the Providers and Leaders of the Generation Become Arrogant

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/95/

# When the Providers and Leaders of the Generation Become Arrogant

<div dir="rtl">לשון רבנו זל</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/95


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

(לשון רבנו ז"ל)

</div>


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

כשפרנסי הדור ומנהיגי הדור נתגאים, אזי הקדוש ברוך הוא מקים עליהם בני אדם שיחלוקו וידברו עליהם, כדי שלא יזוחו דעתם עליהם, כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (יומא כ"ב:): 'אין ממנים פרנס על הצבור אלא אם כן קפה של שרצים תלוי מאחריו'. וזה פרוש: סוד שמובא ב"עץ החיים" שער אריך אנפין פרק י"ב. 'אחורים דמ"ה, תסיר מ"ה נשאר פ"ה'. פרוש, על ידי קפה של שרצים שתלוי מאחוריו, על ידי זה מחזיק את עצמו בבחינת מה ואפס ואין. וכשמסיר ממנו מה, שאין מחזיק את עצמו למה, אלא שהוא מתגאה, אזי נשאר פה, הינו שבני אדם פותחים את פיהם ואומרים חזר לאחוריך, ומבזים אותו. (עד כאן לשונו, זכרונו לברכה):

</div>

When the Providers and Leaders of the Generation Become Arrogant

[In the language of our Rebbe, of blessed memory]

When the providers of the generation and the leaders of the generation become arrogant, then the **Holy One, Blessed be He**, raises against them people who will **argue with them and speak about them**—in order that **they not become presumptuous in their own minds**.

As our Sages, of blessed memory, said (Yoma 22b): “They do not appoint a provider over the community unless a box of creeping things is hanging behind him.” And this is the explanation: A secret that is brought in Etz HaChayim (Sha’ar Arich Anpin, ch. 12): The Back of Ma”H — [“Ma”H” (מ״ה) is the Divine Name associated with humility and nullification ("What am I?"), whose gematria is 45. In Kabbalah, “the back” (achor) of a word refers to the sequential buildup of its letters,

similar to

the practice with “Na Nach Nachma Nachman”—one letter, then two, three, and so on. Thus, the “back of Ma”H” is: י, then י-ה, then י-ה-ו, then י-ה-ו-ה. Spelled out in full: יוד, יוד־הא, יוד־הא־ואו, יוד־הא־ואו־הא. The total gematria of this sequence is 130.] Remove Ma”H, [meaning, subtract the base value of 45] and what remains is 85, which is the gematria of Peh (mouth). Explanation: By means of a box of creeping things (kupah shel sheratzim) that is hanging behind him, [i.e., a hint to this “back of Ma”H” sequence as just explained], through this he holds himself in the aspect of MaH [the consciousness of “What am I?”—humility and self-nullification], and as such in the state of Efes v’Ayin [“Nothingness and Non-being”]. But when he removes from himself the MaH—that is, he no longer holds himself to be a “what,” but rather becomes arrogant— Then remains only Peh (mouth) [i.e., the final “Heh” from the last stage is removed, leaving just the first three levels of the sequence, which sum to 85 = Peh]. That is: people open their mouths and say to him, “Go back!” (חזור לאחוריך) [which is the Talmud’s own phrase: “If his mind grows haughty, they say to him: ‘Return to what is behind you.’” This “return to behind you” literally reverses the process—removing the final step of the back of Ma”H and leaving only Peh.] And they despise him. [Furthermore, the word “קופה” (box) is itself significant: the last two letters, פ״ה, spell mouth; and the first letter, ק, is gematria 100. The Talmud elsewhere plays on “MaH” to mean “Me’ah” (מאה = 100). Thus, “MaH” can be understood as 100 in this context as well, aligning with the kuf at the start of קופה. The box hanging on his back hints both to the structure of

Ma”H’s

back and the embedded Peh-mouth waiting to emerge if he forgets his humility.] [Until here is his language, of blessed memory.]



# The wicked plots against the righteous

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/96/

# The wicked plots against the righteous

<div dir="rtl">זמם רשע לצדיק וחרק עליו שניו ה ישחק לו כי ראה כי י</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/96


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

זמם רשע לצדיק וחרק עליו שניו ה' ישחק לו כי ראה כי יבא יומו וכו' (תהלים ל"ז).

</div>

The wicked plots against the righteous

[L’shon

HaChaveirim

– In the language of the companions]

“The wicked plots against the righteous and gnashes upon him his teeth; Hashem laughs at him, for He sees that his day will come” (Psalms 37:12–13).


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

הענין הוא כך, דקשה מאין יבוא מחשבה זרה לצדיק שרוצה להתפלל בדבקות גדול, הלא אמרו רבותינו, זכרונם לברכה (יומא לח:): 'הבא לטהר מסיעין אותו'. אלא הענין הוא כך, כי מעת השבירה נפלו הניצוצות מכל העולמות, ועל ידי תפלות הצדיקים, עולין מעט מעט, מדרגה אחר מדרגה. וכשצדיק עומד להתפלל, ומדבק את עצמו למדה שהוא בה עתה, נופל לו מחשבה זרה מעין אותה מדה. וכשבא למדרגה יותר גדולה, נופל לו המחשבה זרה מעין המדה הזאת שהוא בה עתה. והצדיק צריך לידע מאיזה מדה ומאיזה עולם היא זאת המחשבה זרה, וצריך לידע במה להעלותה לאותו עולם ולאותו המדה שהוא עתה בה. אך לפעמים, הצדיק רוצה להעלותה ואינו יכול. הטעם הוא, כי נופל לו מחשבה זרה ממדרגה עליונה שלא בא עדין למדרגה זו, לכן אי אפשר לו להעלותה, כי יש לו עדין מדרגה תחתונה מזו, הינו מדרגה שהוא בה עתה. אך קשה, למה באה לו מחשבה זרה קדם זמנה. דע, כי יש קבלה בידי, כי כשיש מחלקת על איזה צדיק, נופל מחשבה זרה מעין אותה מחלקת לצדיק אחר. ומחמת שרוצה להעלותה, אף על פי שאינו מעלה אותה, משבר בכח הרצון כל בעלי המחלקת: וזה פרוש הפסוק: זמם רשע, הינו מחשבה זרה. לצדיק, וחרק עליו שניו, הינו שרוצה להעלותה. וה' ישחק לו, כי ראה כי יבא יומו. הינו שעדין לא בא למדרגת המחשבה זרה זו. אך מאין יבוא לו המחשבה זרה זו. ומפרש, חרב פתחו רשעים, ופרש רש"י: 'חרב לשון מלחמה', הינו שנתעורר מחלקת על איזה צדיק. חרבם, הינו המחשבה זרה של אותה המחלקת. תבוא בלבם, הינו בלב צדיק זה. ועל ידי שרוצה להעלותה, בכח הרצון הזה, וקשתותם תשברנה. כלומר, המחלקת הנ"ל:

</div>

The matter is thus: it is difficult—from where would come a foreign thought (

machshavah

zarah

) to a tzaddik who desires to pray with great attachment (i.e. deep

deveikut

)? Surely our Rabbis, of blessed memory, said (Yoma 38b): “One who comes to purify—they help him.” But the matter is thus: From the time of the Shattering (

haShevirah

) [i.e. Shevirat

haKelim

, “the Breaking of the Vessels” in Lurianic Kabbalah], sparks (

nitzotzot

) fell from all the worlds. And by means of the prayers of the tzaddikim, they ascend little by little—level after level. And when a tzaddik stands to pray and binds himself to the attribute [

middah

] that he is now in—then falls to him a foreign thought from the kind of that attribute. And when he comes to a greater level, a foreign thought falls to him from the kind of this attribute that he is now in [i.e., as he ascends, deeper impurities surface—each from the corresponding level]. And the tzaddik must know from which attribute, and from which world, is this foreign thought. And he must know with what to elevate it—to that world and to that attribute he is now in. But sometimes the tzaddik wants to elevate it, but he cannot. The reason is: a foreign thought fell to him from a higher level, one which he has not yet reached. Therefore

it is impossible for him to elevate it—because he is still in a lower level than that; namely, the level he is in now. But it is difficult: why did the foreign thought come to him before its time? Know: I have a tradition in my hand, that when there is controversy (

machloket

) against a certain tzaddik, then a foreign thought—of the kind of that controversy—falls to another tzaddik. And through the fact that he wants to elevate it, even though he does not elevate it—nonetheless, he breaks, by the power of the will, all the masters of the controversy. And this is the explanation of the verse: “The wicked plots”—this is the foreign thought against the tzaddik. “And gnashes his teeth at him”—that is, that he (the tzaddik) wants to elevate it. “Hashem laughs at him”—for He sees that his day will come, i.e. that he has not yet arrived at the level of this foreign thought. But from where did this foreign thought come to him? “The wicked drew their sword”—and Rashi explains: “Sword, a term of war”—that is, that controversy was aroused against a certain tzaddik. “Their sword”—that is, the foreign thought from that controversy “will come into their heart”—that is, into the heart of this (other) tzaddik. And through the fact that he wants to elevate it—by the power of this will

their bows will be broken

Meaning: the

aforementioned controversy



# Gd, do not be silent; for You—do not be deaf; do not be still, O Gd!

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/97/

# Gd, do not be silent; for You—do not be deaf; do not be still, O Gd!

<div dir="rtl">אלקים אל דמי לך אל תחרש ואל תשקט אל</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/97


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

אלקים אל דמי לך אל תחרש ואל תשקט אל (תהלים פ"ג).

</div>

Gd, do not be silent; for You—do not be deaf; do not be still, O Gd!

[L’shon

HaChaveirim

– In the language of the companions]

“Gd, do not be silent; for You—do not be deaf; do not be still, O Gd!” (Psalms 83).


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

הענין הוא כך, דידוע הוא שיש מקום למעלה שנקרא אלדד ומידד, שמשם השפע יורד לעולם. כי השני אותיות א"ל, הם דד, והשני אותיות מ"י הם דד, (כמו שמובא ב"לקוטי תורה" להאר"י, פרשת בהעלותך). והשפע נקראת הא, כמו שכתוב (בראשית מ"ז): "הא לכם זרע". ונשלם השם אלקים משלם. אך לפעמים יש בעוונותינו הרבים הסתלקות השפע, ונעשה מן הא דלת, על שם דלית לה מגרמה כלום. וצריך כל אחד מישראל לזרז את עצמו שיעשה מן הד' ה'. וכיצד עושין מן הד' ה'. הענין הוא כך. דהנה כתיב (תהלים ס): לי גלעד ולי מנשה אפרים מעוז ראשי יהודה מחוקקי, הפרוש הוא כך. כי קדם בריאת העולם, השם יתברך עדן וקשט את עצמו בתפלתן ובמעשים טובים של צדיקים, שצפה שיהיו צדיקים, שעל ידי מעשים טובים שלהם ימשלו בתפלתם, ויפעלו כל מה שירצו, על דרך: "צדיק מושל יראת אלקים" (שמואל ב כ"ג) (עיין מו"ק טז:): וכל אחד מישראל יכול לבוא למדרגה זו, למשל בתפלתו. אלא שיש שני מניעות, האחת היא קדם התפלה, הינו שעומד להתפלל בגדלות, שהוא מיחס גדול, או מחמת שהוא עמל ויגע בעבודת הבורא ומחמת זה אי אפשר שיהיה ממשלה לתפלתו. רק צריך לשכח כל זאת, ויהיה נדמה לו כאלו היום נברא, והוא יחיד בעולם. וזהו בחינת מנשה, לשון נשיון ושכחה. וזה שכתוב (בראשית מ"א): "כי נשני אלקים את כל בית אבי", זה היחוס. "ואת כל עמלי", שעמל בעבודת הבורא: והמניעה השנית, היא בתוך התפלה. כי מחמת עוונות הראשונים במזיד, או שהרהר במזיד, נופלים לו מחשבות זרות בתפלתו, ומחמת המחשבות זרות גם כן אי אפשר למשל בתפלתו. על כן צריך לשבר המחשבות זרות על ידי מחשבות קדושות של התפלה, ועל ידי זה הזדונות, דהינו המחשבות זרות, נעשין לו כזכיות. וזהו בחינת אפרים כמו שכתוב (שם): "כי הפרני אלקים בארץ עניי". פרוש כי הדבר שהיה בעניות מקדם, דהינו חרב ויבש, ועל ידי המחשבות קדושות נעשין לו כזכיות. וכשמתפלל בשתי בחינות אלו, מנשה ואפרים הנ"ל, ובודאי בא לידי ענוה ושפלות. ומן הענוה נמשך היראה, כמו שכתוב (משלי כ"ב): "עקב ענוה יראת ה'", נמצא מתפלל גם כן ביראה. והיראה נקראת מלכות, כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (אבות פרק ג): 'אלמלא מוראה של מלכות' וכו', נמצא שהתפלה יש לה בחינת מלכות, ויש להתפלה כזו בחינת ממשלה. וזה תענוג של השם יתברך, ונתמלא רצון הבורא. ומה מתחלה שלא היה התענוג הזה, רק שהשם יתברך צפה למרחוק, שיהיו צדיקים שיתפללו באפן זה, ומזה התענוג נברא העולם בעשרה מאמרות. כל שכן עכשו, שבא התענוג הזה, שהשם יתברך מחדש את עולמו בעשרה מאמרות, כמו שכתוב: "ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית". וזה פרוש הפסוק, לי גלעד, לשון גל עד. שנתגלה התענוג שהיה להשם יתברך קדם בריאת העולם, שעדן וקשט בתפלתן של צדיקים, כשיהיה לו השתי בחינות של מנשה ואפרים כנ"ל. מעוז ראשי, הינו שיגביר המחשבות קדושות. יהודה, הינו התפלה, כמו שכתוב (בראשית כ"ט): "הפעם אודה". מחוקקי, ופרש רש"י: 'לשון שררה ומלכות', הינו שיהיה להתפלה ממשלה, ויתגלה התענוג הנ"ל, ויחדש עולמו בעשרה מאמרות כנ"ל: ועשרה מאמרות הנ"ל הם יו"ד, יו"ד וד הנ"ל, נעשה ה. ועשרה מאמרות נמשך מחסד, שנאמר (תהלים פ"ט): "אמרתי", דהינו המאמרות, 'עולם חסד יבנה'. וחסד נקרא אל, שנאמר (שם נ"ב): "חסד אל כל היום": וזהו פרוש הפסוק: אלהים אל דמי לך. הינו, כשאתה רואה שמשם אלהים נעשה אותיות אל דמי, דהינו שנעשה מן הה' ד'. אמר לך אל תחרש ואל תשקט אל, שתראה שתעורר בחינות אל, על ידי התפלה בשתי בחינות הנ"ל, ותעשה על ידי זה מן הד' ה' כנ"ל, ונעשה א"ל בחינת דד, ומ"י בחינת דד. וה' היא השפע, כי ה' בשלשה ציורין שלה גימטריא חלב, עם ב' הכללות, כידוע ליודעי חן (עיין מאורי אור ערך חלב ועיין בע"ח שער הכללים פ' ג:):

</div>

The matter is thus: it is known that there is a place above called Eldad and Medad, from where abundance (the

shefa

) descends to the world. For the two letters א"ל (A"L) are ד (Dad), and the two letters מ"י (M"Y) are also ד (Dad) [as brought in **Likutay Torah** of the Ari, Parashat

Beha’alotcha

]. And the abundance is called ה (He), as it is written (Genesis 47): “Heh for you is seed”. And the Name

Elokim

is completed from “Shalem.” But sometimes, through our many sins, the abundance withdraws, and it becomes “from הד” (HehDaled)—a Name that has nothing of its own [i.e. lacks independent abundance]. And every Israelite must hasten himself to form from הד into דה (“from DaledHeh”). And how is this done? (Psalms 60): “For me is Gilad, and for me is Menashe; Ephraim is the strength of my head; Judah is my lawgiver.” The explanation is thus: before the creation of the world, the Blessed Name delighted and adorned Himself with the prayers and good deeds of righteous ones (tzaddikim) that He foresaw would exist—such that through their deeds and prayers they would rule in their prayer and accomplish all they wish, like “The righteous rules in fear of Gd” (2 Samuel 23) [see Moed Katan 16b]. And any Israelite can reach that level—to rule in his prayer—except for two obstacles. The first comes before prayer: standing to pray in greatness (e.g. of noble lineage or from toil in the Creator’s service). Because of this, one’s prayer cannot rule; one must forget all that, and behave as though he were created today and alone in the world [this is the aspect of Menashe—language of forgetting, “For Gd has made me forget all my father’s house” (Genesis 41): lineage and toil]. The second obstacle is during prayer: due to prior willful sins or intentional thoughts, foreign thoughts enter during prayer, and they prevent prayer from ruling. Therefore

one must break foreign thoughts through holy thoughts within prayer, transforming those willful thoughts (foreign thoughts) into merits—this is the aspect of Ephraim, as it says: “For Gd has made me fruitful in the land of my poverty.” That is: what was in poverty—ruined and dry—is made into merits through holy thoughts. When one prays in these two aspects—Menashe and Ephraim—and certainly one reaches humility and lowliness (“The reward of humility is fear of Gd” Proverbs 22), then his prayer is also in fear [and “fear” is called “kingship,” as our Sages said (Avot chap.3): “Were it not for the Fear of Kingship…”, showing prayer takes on rule]. This becomes the pleasure of the Blessed Name, filling the Creator’s will. Originally

He foresaw that tzaddikim would pray in this way—and from that pleasure the world was created in ten utterances. Now that pleasure returns: the Blessed Name renews His world in ten utterances—as it is written: “And in His goodness He renews every day continuously the work of creation.” Now the verse “For me is Gilad”—language of revealed witness: the pleasure that the Blessed Name foresaw before creation, that He would delight in the prayers of tzaddikim when they reach Menashe and Ephraim as above. “Strength of my head” is strengthening holy thoughts (Ephraim); “Judah” is the prayer (“This time I will praise,” Genesis 29). “My lawgiver”—Rashi explains authority and kingship: that prayer will have rule, the pleasure will be manifest, and He will renew His world in ten utterances. And those ten utterances correspond to

YudYud

and DaledHeh (i.e. the name entries) as the “let there be … He” of Psalms 89, “I said: World kindness shall be built.” Kindness is called E-l, as Psalm 52: “Kindness of E-l all the day.” And here is the verse’s explanation: “

Elokim

, do not be silent”—when You see that from the Name

Elokim

letters result—do not be silent, i.e. from הד. “Do not be deaf, and do not be still, O E-l”—that You arouse aspects of E-l through prayer in those two aspects, thus forming from הד as above, eventually producing the א"ל aspect of '

dod

' (דד-breast) and מ"י aspect of '

dod

' (דד-breast) and the He which is abundance in its three forms (gematria חָלָב = חלב = “milk”), with two inclusions, known to the knowledgeable in kabala [ח"ן -

chuchmas

hanistar

, see Mi-Oaray Ohr entry of milk, and Etz Chayim Shaar

HaKlalim

chap.3].



# He set his eyes on him and he became a heap of bones

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/98/

# He set his eyes on him and he became a heap of bones

<div dir="rtl">הענין מה שנאמר בגמרא כמה פעמים, נתן בו עיניו ונעשה</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/98


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

הענין מה שנאמר בגמרא כמה פעמים, נתן בו עיניו ונעשה גל של עצמות (ברכות נח שבת לד בבא בתרא עה סנהדרין ק). מה הלשון נתן עיניו בו, ומה נעשה גל של עצמות. אך, הנה האדם אינו רואה עד היכן הפגם מגיע, אם עבר עברה. והצדיק רואה, כי הצדיק יש לו עיני ה', כמו שכתוב (תהלים ל"ד): "עיני ה' אל צדיקים", שהצדיק יש לו עיני ה', "ועיני ה' המה משוטטות בכל הארץ" (זכריה ד דברי הימים ב ט"ז), נמצא הצדיק רואה עד היכן הפגם מגיע. וזהו פרוש הגמרא, נתן עיניו בו, כלומר שיהיה רואה בעיניהם של צדיקים. ונעשה גל של עצמות, גל מלשון התגלות, ועצמות מלשון (ישעיה ל"ג): "עוצם עיניו מראות ברע". דהינו שהוא רואה מה שפגם, שהיה נסתר ממנו מקדם. ואין ענש גדול מזה, כשאדם רואה מה שפגם:

</div>

He set his eyes on him and he became a heap of bones

[L’shon

HaChaveirim

– In the language of the friends] The matter of what is stated in the

Gemara

several times: “He set his eyes on him and he became a heap of bones” (

Berachos

58a, Shabbos 34a, Bava Basra 75a, Sanhedrin 100a). What is the meaning of the expression “he set his eyes on him

and what is “he became a heap of bones”?

Behold, a person does not see to what extent the defect (

pegam

) reaches, if he has transgressed a transgression. But the tzaddik sees — for the tzaddik has the eyes of Hashem, as it is written (Tehillim 34): “The eyes of Hashem are toward the righteous” — that the tzaddik has the eyes of Hashem. “And the eyes of Hashem roam throughout the entire earth” (Zechariah 4;

Divrei

HaYamim

II 16).

It is found that the tzaddik sees to what extent the defect reaches. “He set his eyes on him” — meaning that he sees with the eyes of the righteous.

“And he became a heap of bones” — gal (heap) is from the language of revelation [

hitgalut

, meaning something hidden becoming revealed], and

atzamos

(bones) is from the language of (Yeshayahu 33): “He closes his eyes from seeing evil” — that is, he sees what he has damaged, which had previously been hidden from him.

[The Hebrew word for “he closes” in that verse is

otzem

(עוֹצֵם), which shares the same root as

etzem

(עֶצֶם), meaning “bone.” The verse is thus being used here to draw a connection between spiritual blindness and the bones — i.e., what was once hidden, now painfully exposed.]

And there is no punishment greater than this: when a person sees what he has damaged.



# And I pleaded with Hashem at that time, saying

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/99/

# And I pleaded with Hashem at that time, saying

<div dir="rtl">ואתחנן אל ה בעת ההיא לאמר</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/99


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר (דברים ג).

</div>

And I pleaded with Hashem at that time, saying

[In the language of the friends]

"And I pleaded with Hashem at that time, saying" (Deuteronomy 3:23).


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

דהנה האדם צריך להתפלל בדבקות גדול להשם יתברך, אך אם לפעמים יש עת, שאינו יכול להתפלל בדבקות. אל יאמר איני מתפלל כלל, מאחר שאינו יכול לכון כראוי ולהתפלל בדבקות, והתפלה אינה מקבלת, וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ברכות לד:): על רבי חנינא בן דוסא שהיה מתפלל וכו' אמרו לו וכו' אמר להם אם שגורה תפלתי בפי יודע אני שהוא מקבל ואם לאו יודע וכו'. וזהו על דרך שאמרנו, אם בדבקות, שאזי התפלה שגורה ומרצה בפיו, מקבלת. ואם לאו, חס ושלום, להפך. אף על פי כן אל יאמר האדם כן, אלא יתפלל תמיד. ואם לא יוכל להתפלל בדבקות כראוי. יתפלל בכל כחו. כי בעת שיתפלל בדבקות כראוי, אזי יעלה כל התפלות עם התפלה ההיא שהתפלל כראוי. וזה: ואתחנן אל ה' תמיד, בין בדבקות בין שלא בדבקות. בעת ההוא לאמר, הינו בעת שאזכה להתפלל בדבקות, שהוא בחינת שגורה תפלתי בפי. והינו בעת ההוא לאמר, שהדברים נאמרים ומרצים בפיו מחמת שמתפלל בדבקות, אז יעלה כל התפלות שהתפלל עד עתה כנ"ל:

</div>

Behold, a person must pray with

devaikus

[דבקות, deep attachment and cleaving] to the Blessed Name [Hashem

Yitbarach

, ה׳ יתברך]. Yet if at times he finds himself in a state where he cannot pray with

devaikus

, he should not say: “Since I cannot concentrate properly or reach attachment in prayer, therefore I will not pray at all, for such a prayer is not accepted.”

And as our Rabbis of blessed memory said (

Berachot

34b) regarding Rabbi Chanina ben Dosa: He would pray — and they said to him: "How do you know if your prayer has been accepted?" He replied: "If my prayer flows fluently from my mouth [שְׁגוּרָה בְּפִי, *

shegurah

b’fi

*], I know it is accepted; and if not, I know otherwise [i.e., it has not been accepted]."

This aligns with what we are saying: when one prays with

devaikus

, the prayer becomes fluent and pleasing in his mouth, and therefore is accepted. And if not — God forbid — the opposite. Nevertheless, a person must not say, “If I cannot pray with attachment, I will not pray at all.” Rather, he should pray always — and even if he cannot pray with full

devaikus

, he should pray with all his strength and capacity [בְּכָל כּחוֹ, *

b’chol

kocho

*]. For at the time when he does merit to pray with proper attachment, then all the previous prayers — even those said without

devaikus

— will ascend together with that properly-attached prayer. And this is the meaning of: "And I pleaded with Hashem" — that one should plead always, whether with

devaikus

or without

devaikus

, at “that time” [בָּעֵת הַהִיא, *

ba’et

ha’hi

*] — meaning: when I merit to pray with attachment, which is the aspect of “my prayer is fluent in my mouth” [שְׁגוּרָה תְּפִלָּתִי בְּפִי]. And this is the sense of: “at that time saying” — meaning, the words are said and are pleasing in his mouth, because he is praying with

devaikus

. And then — at that moment — all the prayers that he had previously prayed will ascend together with that one prayer, as explained above.



# Hakdama — Introduction (Hebrew)

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/hakdama/

# Hakdama — Introduction (Hebrew)

<div dir="rtl">הקדמה</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/hakdama


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

הַדּוֹר אַתֶּם רְאוּ דְבַר ה’. שִׁמְעוּ לא נֶאֱמַר אֶלָּא רְאוּ. רְאוּ כִּי ה’ נָתַן לָכֶם מַטְמוֹן. דְּבָרִים הָעוֹמְדִים בְּרוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם. כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ. זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (פְּסָחִים קיט.) וּלְמִכְסֵה עַתִּיק. זֶה הַמְכַסֶּה דְּבָרִים שֶׁכִּסָּה עַתִּיק יוֹמִין. וְאִיכָּא דְּאָמְרִי. זֶה הַמְגַלֶּה דְּבָרִים שֶׁכִּסָּה עַתִּיק יוֹמִין. וְתַרְוַיְהוּ כַּחֲדָא. אִיתַנְהוּ בְּהַאי חִבּוּרָא קַדִּישָׁא. כִּי הוּא מְגַלֶּה וּמְכַסֶּה. מְגַלֶּה וּמְבָאֵר דְּבָרִים עֶלְיוֹנִים וְנֶעֱלָמִים. חִדּוּשִׁים חֲדָשִׁים וְהַקְדָּמוֹת יְקָרוֹת נוֹרָאוֹת וְנִפְלָאוֹת עֵצוֹת מֵרָחוֹק אֱמוּנָה אֹמֶן. הַנּוֹבְעִים מִמְּקוֹר מַיִם חַיִּים מָקוֹר עֶלְיוֹן וְנוֹרָא מְאֹד. עִיר גִּבֹּרִים עָלָה חָכָם וַיֹּרֶד עֹז מִבְטֶחָה. דֶּרֶךְ כַּמָּה צִמְצוּמִים וְהִשְׁתַּלְשְׁלוּת מַעֲלֶה לְעָלוּל מִשֵּׂכֶל עֶלְיוֹן לְשֵׂכֶל תַּחְתּוֹן. עַד אֲשֶׁר נִתְלַבְּשׁוּ בִּלְבוּשִׁין הָאֵלּוּ בַּחֲלוּקָא דְּרַבָּנָן. בְּדֶרֶךְ צַחוּת וְנָאוּת. וּבִדְרוּשִׁים עֲרָבִים וְנִפְלָאִים וּמְתוּקִים לַחֵךְ. בְּדֶרֶךְ חָכְמָה וְטַעַם וּפִלְפּוּל וּסְבָרָא וְדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת מוּסָר הַשְׂכֵּל הַבּוֹעֵר כָּאֵשׁ עַד לֵב הַשָּׁמַיִם. וְכָל תּוֹרָה וְתוֹרָה שֶׁגָּלָה לְעָם סְגֻלָּה. כֻּלָּם מְלֵאִים עֵצוֹת נִפְלָאוֹת וְנוֹרָאוֹת לַעֲבוֹדָתוֹ הָאֲמִתִּית יִתְבָּרֵךְ. כַּאֲשֶׁר יִרְאֶה הָרוֹאֶה בְּעֵינָיו. אִם יָשִׂים לִבּוֹ עֲלֵיהֶם בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ. כִּי אַךְ לָזֶה הָיְתָה כַּוָּנָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה. לְעוֹרֵר יְשֵׁנִים וּלְהָקִיץ נִרְדָּמִים. לְהַיְשִׁיר לִבּוֹת בְּנֵי אָדָם אַחֵינוּ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל אֵלָיו יִתְבָּרֵךְ. לֵאמֹר לַאֲסוּרִים צֵאוּ לַאֲשֶׁר בַּחֹשֶׁךְ הִגָּלוּ. לִפְקֹחַ עֵינַיִם עִוְרוֹת. וּלְהוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת. לְהוֹצִיא מִמַּסְגֵּר אַסִּיר מִבֵּית כֶּלֶא יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ. הָאֲסוּרִים בְּתַאֲווֹתֵיהֶן. וְהַלְּכוּדִים בְּהַבְלֵיהֶם. וְהַנִּדָּחִים בַּעֲוֹנוֹתֵיהֶם. לְהַטּוֹת לְבָבָם אֵלָיו יִתְבָּרֵךְ לַהֲשִׁיבָם אֶל ה’ בֶּאֱמֶת בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר וְהַנָּכוֹן לִפְנֵיהֶם. בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר דַּרְכּוֹ בּוֹ אֲבוֹתֵינוּ מֵעוֹלָם:

</div>

And through each act of teshuvah and teshuvah — each time and each time [בְּכָל פַּעַם וּפַעַם, עַל יְדֵי כָּל תְּשׁוּבָה וּתְשׁוּבָה] — the repetition itself is essential — he walks from level to level [הוֹלֵךְ מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה], until he exits from the low level [יוֹצֵא מִמַּדְרֵגָה פְּחוּתָה] and arrives at the depths of Torah's wisdom.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

וְהִנֵּה אַף עַל פִּי שֶׁהַדְּבָרִים גְּלוּיִים וּמוּבָנִים קְצָת ע”פ פְּשׁוּטָן שֶׁל דְּבָרִים אעפי”כ עוֹד דְּבָרִים בְּגוֹ. כִּי כִּפְלַיִם לְתוּשִׁיָּה. כִּי עֲדַיִן פְּנִימִיּוּת הַדְּבָרִים סְתוּמִים וַחֲתוּמִים מֵעֵין כֹּל. כִּי הֵם דְּבָרִים שֶׁכִּסָּה עַתִּיק יוֹמִין. שֶׁצְּרִיכִין לְכַסּוֹתָם וּלְגָלוּתָם. כְּדֵי לְהַכְנִיסָם בְּזֶה הָעוֹלָם. כִּי הַמִּכְסֶה הוּא הַגִּלּוּי וְכוּ’. וְכִמְבֹאָר מִזֶּה בְּכִתְבֵי הָאֲרִ”י זַ”ל. וְכַאֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ זַ”ל שפ”א אָמַר שֶׁהַתּוֹרָה שֶׁהוּא מְגַלֶּה. הִיא נְמוּכָה אֲלָפִים וּרְבָבוֹת מַדְרֵגוֹת. מִכְּפִי מַה שֶׁהִשִּׂיגָה בִּמְקוֹמָהּ הָעֶלְיוֹן. וְהֵן הֵן גְּבוּרוֹתָיו. הֵן הֵן נוֹרְאוֹתָיו. אֲשֶׁר הִשִּׂיגָה יַד שִׂכְלוֹ הַקָּדוֹשׁ הָרָם וְנִשָּׂא. לְהַלְבִּישׁ וּלְהוֹרִיד. דְּבָרִים גְּבוֹהִים וְנוֹרָאִים כָּאֵלֶּה. דְּבָרִים קְדוֹשִׁים וְדַקִּים וְרוּחָנִיִּים מְאֹד לְהַלְבִּישָׁם בִּלְבוּשִׁים רַבִּים וְצִמְצוּמִים. עַד אֲשֶׁר יִהְיוּ דְּבָרִים הַשָּׁוִים לְכָל נֶפֶשׁ. לְהוֹדִיעַ לִבְנֵי הָאָדָם גְּבוּרֹתָיו יִתְבָּרֵךְ. לְגַלּוֹת עֵצוֹת וּדְרָכִים וּנְתִיבוֹת לְהַגִּיעַ לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרֵךְ בֶּאֱמֶת. לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי ה’ הוּא הָאֱלֹקִים אֵין עוֹד:

</div>

And this is the meaning of what Yochani and Mamrei [the Egyptian sorcerers] asked of Moshe : "Are you bringing straw [תֶּבֶן] to Afarayim?"


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

וְהִנֵּה דְּבַר שְׂפָתַיִם אַךְ לְמַחְסוֹר. לְהַאֲרִיךְ וּלְהַרְחִיב הַדִּבּוּר בְּשֶׁבַח הַפְלָגַת גְּדֻלַּת מַעֲלַת קְדֻשַּׁת נוֹרָאוֹת הַסֵּפֶר הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה הַנּוֹרָא מְאֹד. כִּי מִי שֶׁיִּרְצֶה לְהִסְתַּכֵּל בּוֹ בְּעֵין הָאֱמֶת. יִרְאֶה וְיָבִין בְּעַצְמוֹ עַד הֵיכָן הַדְּבָרִים מַגִּיעִין. וּמִי שֶׁלִּבּוֹ חָלַק. וְאֵינוֹ חָפֵץ בִּתְבוּנַת קְדֻשַּׁת הַסֵּפֶר הַזֶּה. לֹא יֹעִלוּ לוֹ דְּבָרַי אֵלֶּה: אוּלָם לְכָל אַחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה נָּא מְעַט מִדַּרְכֵי הַסֵּפֶר הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה. וְיֶתֶר מִזֶּה יִרְאוּ בְּעַצְמָם. יִרְאוּ עֵינֵיהֶם וְיִשְׂמַח לִבָּם. וְהוּא. כִּי כָּל תּוֹרָה וְתוֹרָה מִדִּבְרֵי הַסֵּפֶר הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה מְדַבֶּרֶת מִכַּמָּה וְכַמָּה דְּבָרִים פְּרָטִיִּים. מִכַּמָּה וְכַמָּה מִדּוֹת טוֹבוֹת. מִכַּמָּה וְכַמָּה מִצְווֹת תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה. וּמֵהַרְחָקוֹת מִדּוֹת רָעוֹת. וְכָל תּוֹרָה וְתוֹרָה מְדַבֶּרֶת מִדְּבָרִים מְיֻחָדִים מַה שֶׁלֹּא נִזְכְּרוּ בַּתּוֹרָה הַשְּׁנִיָּה. וְכֵן כֻּלָּם. כְּגוֹן הַתּוֹרָה הַמַּתְחֶלֶת אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים (בְּסִימָן ב’). מְדַבֶּרֶת מִתְּפִלָּה וּשְׁמִירַת הַבְּרִית שֶׁתְּלוּיִים זֶה בָּזֶה. וְשֶׁצְּרִיכִין בְּחִינַת מִשְׁפָּט לֵדַע אֵיךְ לִלְחֹם עִם הַחֶרֶב הַזֶּה וְכוּ’. וּבִשְׁבִיל זֶה צְרִיכִין לְהַפְרִישׁ צְדָקָה קֹדֶם הַתְּפִלָּה וְכוּ’; וּמֵעִנְיַן מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת שֶׁבַּתְּפִלָּה. וּמֵעִנְיַן לִמּוּד הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה. וּמֵהֲקָמַת הַמִּשְׁכָּן וְכוּ’ וְכוּ’. וְשֶׁצְּרִיכִין לְקַשֵּׁר הַתְּפִלָּה לְהַצְדִּיק שֶׁבַּדּוֹר וְכוּ’. וְכָל אֵלּוּ הַדְּבָרִים מְבֹאָרִים שָׁם בְּקֶשֶׁר נִפְלָא וְנוֹרָא אֲשֶׁר אֵין דֻּגְמָתוֹ. וְתוֹרָה שֶׁאַחֲרֶיהָ כְּגוֹן בַּחֲצוֹצְרוֹת וְכוּ’ (בְּסִימָן ה’) מְדַבֶּרֶת מֵעִנְיָנִים אֲחֵרִים. הַיְנוּ מַעֲשִׂיַּת הַמִּצְווֹת בְּשִׂמְחָה. וּמִתְּפִלָּה בְּכֹחַ. וּמִיִּרְאָה וְכוּ’ וְכוּ’ וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה בִּשְׁאָרי הַתּוֹרֹת. כִּי כָּל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה מָלֵא עֵצוֹת טוֹבוֹת וְנוֹרָאוֹת. וּמְדַבֵּר מִכָּל הַמִּדּוֹת וּמִכָּל הַמִּצְווֹת הַנְּהוּגוֹת. וּמֵהַרְחָקַת וּשְׁבִירַת כָּל הַתַּאֲווֹת. מִתַּאֲוַת נִאוּף. וְתַאֲוַת מָמוֹן. וְתַאֲוַת אֲכִילָה. מֵהַרְחָקַת הַכָּבוֹד. וְכָעַס וּקְפִידוֹת וְגַדְלוּת. (וּמַעֲלַת הָאֱמֶת וְעֹצֶם גְּנוּת הַשֶּׁקֶר) מֵהַרְחָקַת הָעַצְבוּת וְהָעַצְלוּת. מִפְּגָם הַדִּבּוּר. מִלְּשׁוֹן הָרַע וּרְכִילוּת וְכוּ’. מִפְּגָם הָרְאוּת וּמִפְּגַם כָּל הַחוּשִׁים. מִקְּדֻשַּׁת הָעֵינַיִם וְהַחֹטֶם וְהָאָזְנַיִם וְהַפֶּה שֶׁהֵם שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת הַמְּאִירִין אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה. מִקְּדֻשַּׁת שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב וְרֹאשׁ חֹדֶשׁ. מִשָּׁלֹשׁ רְגָלִים בִּכְלָל. וּבִפְרָטִיּוֹת מִכָּל רֶגֶל וְרֶגֶל בִּפְנֵי עַצְמוֹ. מִפֶּסַח מִשְּׁבוּעוֹת מִסֻּכּוֹת וּמֵהַמִּצְווֹת הַנְּהוּגוֹת בְּכָל רֶגֶל וְרֶגֶל. שֶׁהֵם מִצְוַת אֲכִילַת מַצָּה וְאָסוּר חָמֵץ וּשְׂאוֹר וּקְרִיאַת הַהַגָּדָה וְאַרְבַּע כּוֹסוֹת בְּפֶסַח. וְכֵן מִמִּצְוַת סֻכָּה וְאַרְבַּע מִינִים. וְהוֹשַׁעְנָא רַבָּה וּשְׁמִינִי-עֲצֶרֶת וְשִׂמְחַת-תּוֹרָה. וּמִקַּבָּלַת הַתּוֹרָה בִּשְׁבוּעוֹת. מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה וּתְקִיעַת שׁוֹפָר וּמִיּוֹם-הַכִּפּוּרִים. מֵחֲנֻכָּה וּפוּרִים. מִצִּיצִית וּתְפִלִּין וּקְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה. מִצְּדָקָה וְתַלְמוּד תּוֹרָה. וּמַשָּׂא וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה. מֵאֱמוּנָה וּמֵאֱמוּנַת חֲכָמִים. מֵעֲנָוָה. מִיִּרְאָה וְאַהֲבָה. וּמִמַּעֲלוֹת הָרָצוֹן וְהַכִּסּוּפִין דְּקָדְשָׁה. מִתְּפִלָּה בְּכֹחַ וּבְכַוָּנָה. הֵן מִשָּׁלֹשׁ תְּפִלּוֹת שֶׁבַּיּוֹם. הֵן מִגֹּדֶל עֹצֶם מַעֲלַת שְׁאָר הַתְּפִלּוֹת וּתְחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת שֶׁצְּרִיכִין לְהַרְבּוֹת בָּהֶם בְּכָל יוֹם וְיוֹם לוֹמַר תְּחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת הַרְבֵּה. וּבִפְרָט גֹּדֶל מַעֲלַת הַהִתְבּוֹדְדוּת לְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז לְפָנָיו יִתְבָּרֵךְ בְּכָל יוֹם בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ. שֶׁיִּשְׁפֹּךְ כַּמַּיִם לִבּוֹ נֹכַח פְּנֵי ה’ שֶׁיְּזַכֵּהוּ לְהִתְקָרֵב לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרֵךְ. וּמִגֹּדֶל מַעֲלַת אֲמִירַת תְּהִלִּים שֶׁמְּזַכֶּה לִתְשׁוּבָה. וּמִמַּעֲלַת הַבְּכִיָּה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. כְּבֵן הַמִּתְחַטֵּא לִפְנֵי אָבִיו. מִמַּעֲלַת לֵב נִשְׁבָּר. וּמֵהַרְחָקַת הָעַצְבוּת. מִמַּעֲלַת הַשִּׂמְחָה. שֶׁצְּרִיכִין לְהַכְרִיחַ עַצְמוֹ בְּכָל כֹּחוֹתָיו לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד וְהַרְבֵּה עֵצוֹת נִפְלָאוֹת לָבוֹא לְשִׂמְחָה. מִמַּעֲלַת קְדֻשַּׁת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. מֵעִנְיַן הַמִּשְׁכָּן וּבֵית-הַמִּקְדָּשׁ וִירוּשָׁלַיִם. מִגְּנוּת הַמַּחֲלֹקֶת וּמִגְדָּל מַעֲלַת הַשָּׁלוֹם. מִתְּשׁוּבָה. מִתַּעֲנִית. מִקְּדֻשַּׁת הַמַּחֲשָׁבָה. וּמֵהַרְחָקַת מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת. וְכֵן מִכָּל הַדְּבָרִים וְהַדְּרָכִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁבָּעוֹלָם הַמֻּכְרָחִים לַכֹּל. מִגֹּדֶל מַעֲלַת הִתְקָרְבוּת וְהִתְקַשְּׁרוּת לַצַּדִּיקִים. שֶׁבָּזֶה תָּלוּי כָּל קְדֻשַּׁת אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי. מֵעִנְיַן נִגּוּן וּכְלֵי זֶמֶר וַעֲשָׂרָה מִינֵי נְגִינָה. וּמֵהַמְחָאַת כַּף וְרִקּוּדִין. וְעִנְיַן אֲנָחָה. וְקוֹל הֲבָרָה. דְּבָרִים שֶׁלֹּא שְׁמַעְתֶּן אֹזֶן מֵעוֹלָם אֲשֶׁר לֹא נִשְׁמַע וְלֹא נִרְאָה לְגַלּוֹת סוֹדוֹת נוֹרָאוֹת הַנִּצְרָכִין לְהָעוֹלָם מְאֹד מְאֹד בִּדְבָרִים כְּאִלּוּ אֲשֶׁר דַּרְכֵי ה’ נִסְתְּרוּ בָּהֶם מְאֹד. (וְעַיֵּן בַּזֹּהַר שָׁלַח דַּף קס”ח ע”ב מַה שֶׁמַּפְלִיג מְאֹד בְּסוֹד קוֹל הֲבָרָה. וּבְפָרָשַׁת פִּינְחָס דַּף רי”ח: שֶׁמַּפְלִיג מְאֹד בְּסוֹד מַה שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְנַעְנְעִין עַצְמָן כְּשֶׁעוֹסְקִין בְּאֵיזֶה דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה. וְעַיֵּן עוֹד בִּמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים בַּזֹּהַר וּבַכְּתָבִים בֵּין מֵחָצְדִי חַקְלָא. שָׁם תִּרְאֶה וְתָבִין מֵרָחוֹק גֹּדֶל עֶצֶם הַסּוֹדוֹת הַנִּסְתָּרוֹת בְּכָל הַתְּנוּעוֹת שֶׁבְּנֵי אָדָם עוֹשִׂין. וּבִפְרָט כְּשֶׁעוֹשִׂין אוֹתָן בִּשְׁבִיל דְּבַר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה כְּגוֹן מְחִיאַת כַּפַּיִם בִּתְפִלָּה אוֹ בִּשְׁבִיל שִׂמְחַת מִצְוָה. וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה. פְּקַח עֵינֶיךָ וּרְאֵה וְהָבֵן). וּמַרְבֶּה לְדַבֵּר עַל לֵב הָאָדָם לְחַזְּקוֹ בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרֵךְ. לְבַל יִתְיָאֵשׁ עַצְמוֹ בְּשׁוּם אֹפֶן. וּלְבַל יִפֹּל מִשּׁוּם דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם. רַק יִהְיֶה עַקְשָׁן גָּדוֹל בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרֵךְ. לִבְלִי לְהַנִּיחַ אֶת מְקוֹמוֹ בְּשׁוּם אֹפֶן בָּעוֹלָם כִּי חַסְדֵי ה’ לֹא תָּמְנוּ וְלֹא כָּלוּ רַחֲמָיו לְעוֹלָם. וְכֵן מִכְּלָלִיּוּת כָּל הַתַּרְיָ”ג מִצְווֹת שֶׁבַּתּוֹרָה וְעַנְפֵיהֶם וְכָל מִצְווֹת דְּרַבָּנָן. מִכְּלָלִיּוּת תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שבע”פ. מִנִּגְלָה וְנִסְתָּר. הֲלָכָה וְקַבָּלָה. רָזִין וְרָזִין דְּרָזִין. לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא. וּמִכֻּלָּם יְדַבֵּר כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים. בִּדְרָכִים וּקְשָׁרִים נִפְלָאִים וְחִדּוּשִׁים חֲדָשִׁים. וְכֻלָּם כְּאֶחָד הֵם עֵצוֹת נִפְלָאוֹת. אֵיךְ לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ. עַד אֲשֶׁר אֵין שׁוּם דָּבָר מִצְוָה וּקְדֻשָּׁה וְעֵצָה טוֹבָה הַנִּצְרָךְ לְכָל אָדָם שֶׁבָּעוֹלָם בְּכָל דַּרְגָּא וְדַרְגָּא שֶׁלֹּא נִזְכַּר בַּסֵּפֶר הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא הַזֶּה. כִּי מְאֹד עָמְקוּ מַחְשְׁבוֹתָיו. כִּי הוּא מְדַבֵּר מִכְּלָלִיּוּת הַכֹּל בִּכְלָל וּבִפְרָט. כּוֹלֵל כָּל הָעוֹלָמוֹת וְהַדְרָגוֹת שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁל כָּל אָדָם. כְּקָטָן כַּגָּדוֹל. מִן רֵאשִׁית נְקֻדַּת הַבְּרִיאָה. שֶׁהוּא תְּחִלַּת הָאֲצִילוּת. עַד תַּכְלִית נְקֻדַּת הַמֶּרְכָּז שֶׁל עוֹלַם הָעֲשִׂיָּה הַגַּשְׁמִי שֶׁהָאָדָם עוֹמֵד עָלָיו. כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְפִי מְקוֹמוֹ וּמַדְרֵגָתוֹ בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה וְהַזְּמַן. מִן הַגָּדוֹל שֶׁבַּגְּדוֹלִים עַד הַקָּטָן שֶׁבַּקְּטַנִּים. וַאֲפִלּוּ הַמֻּנָּחִים לְמַטָּה לְמַטָּה בְּעֶשֶׂר כַּתְרִין דְּמִסְאֲבוֹתָא. אֲשֶׁר יָרְדוּ בַּעֲוֹנוֹתֵיהֶם עַד הַשָּׁאוּל תַּחְתִּיּוֹת וּמִתַּחְתָּיו. לְכֻלָּם יְעוֹרֵר יָקִיץ וִיחַיֶּה. לְבַל יִתְיָאֲשׁוּ. חַס וְשָׁלוֹם. מִן הָרַחֲמִים. כּוֹשֵׁל יְקִימוּן מִלָּיו וּבְרַכִּים כּוֹרְעוֹת יְאַמֵּץ (וְכַמְבֹאָר מִזֶּה בְּהַתּוֹרָה כִּי מֵרְחָמָם יְנַהֲגֵם בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא בְּסִימָן ז’ עַיֵּן שָׁם עַל פָּסוּק כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ:)

</div>

He answered them with the folk saying: "Amrei anashei — l'masa yarqa, yarqa shkul." "The saying of people goes: to a town of herbs — bring herbs."


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

וּמִכָּל דָּבָר וְדָבָר וְכָל עִנְיָן וְעִנְיָן שֶׁהוּא מְדַבֵּר. עַל-פִּי רֹב יְדַבֵּר מִמֶּנּוּ כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים. וְכָל פַּעַם בְּסִגְנוֹן אַחֵר. בְּדֶרֶךְ עֵצָה טוֹבָה אַחֶרֶת. לְמָשָׁל. בְּהַתּוֹרָה בַּחֲצוֹצְרוֹת (בְּסִימָן ה’) שָׁם מְבֹאָר שֶׁתְּפִלָּה בְּכֹחַ הִיא בְּחִינַת רְעָמִים. ועי”ז זוֹכִין לְפַשֵּׁט עַקְמִימֻיּוֹת שֶׁבַּלֵּב. וְלִזְכּוֹת לַעֲשׂוֹת הַמִּצְווֹת בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה מֵהַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ וְכוּ’. וּבְהַתּוֹרָה עַל אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם (בְּסִימָן מ”ד) מְבָאֵר שֶׁעַל יְדֵי תְּפִלָּה בְּכֹחַ זוֹכִים לְבָנִים מִבְּחִינַת סֻכָּה וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְכוּ’, וּבְמָקוֹם אַחֵר מְבָאֵר שֶׁתְּפִלָּה בְּכֹחַ מְבַטֵּל גַּדְלוּת וּפְנִיּוֹת וּמַחְשְׁבוֹת זָרוֹת שֶׁבַּתְּפִלָּה. וּבְהַתּוֹרָה תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ (בְּסִימָן ט) מְבָאֵר שֶׁמִּתְּפִלָּה בְּכֹחַ מִשָּׁם מְקַבְּלִין עִקַּר הַחִיּוּת. וּמִקָּיְמִין כָּל הָעוֹלָמוֹת תַּחְתִּיִּים שְׁנִיִּים וְשָׁלִישִׁים. וְזוֹכִין לְנִסִּים וְנִפְלָאוֹת. וְלֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה וּלְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וְכוּ’. וְכֵן בְּכָל הַמִּדּוֹת וְהַמִּצְווֹת וְהַדְּרָכִים וְהַהַנְהָגוֹת וְהָעֵצוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁהוּא מְדַבֵּר מֵהֶם. מִכֻּלָּם יְדַבֵּר כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים. וְכָל פַּעַם בַּדֶּרֶךְ וְקֶשֶׁר חָדָשׁ נִפְלָא וְנוֹרָא. פַּעַם יְחַבֵּר וִיקַשֵּׁר יַחַד שְׁמִירַת הַבְּרִית שעי”ז זוֹכִין לֶאֱמוּנָה. שֶׁהִיא בְּחִינַת שַׁבָּת. שעי”ז נִשְׁלַם הַצְּדָקָה וְהַתּוֹרָה וְכוּ’. וַאֲזַי זוֹכִין לְכִסּוּפִין דְּקָדְשָׁה לִהְיוֹת בַּעַל נֶפֶשׁ. וַאֲזַי כָּל אֲכִילָתוֹ בִּבְחִינַת לֶחֶם הַפָּנִים וְכוּ’. כַּמְּבֹאָר בְּהַתּוֹרָה אִית לַן בֵּירָא בְּדַבְרָא וְכוּ’ (בְּסִימָן ל”א). וּפַעַם יְחַבֵּר שְׁמִירַת הַבְּרִית עִם בִּטּוּל הַגַּדְלוּת שֶׁהוּא עֲבוֹדָה זָרָה. וְתִקּוּן הל”ט מְלָאכוֹת שֶׁהֵם כָּל הָעֲסָקִים וּמַשָּׂא וּמַתָּן שֶׁבָּעוֹלָם. וְיִחוּדָא עִלָּאָה וְיִחוּדָא תַּתָּאָה וְהָלְכָה וְקַבָּלָה וְכוּ’. ועי”ז זוֹכִין לְדִבּוּר הַמֵּאִיר לִתְשׁוּבָה עַד שֶׁזּוֹכִין לִתְבוּנוֹת הַתּוֹרָה לְעָמְקָהּ. כַּמְּבֹאָר בְּהַתּוֹרָה אֲנִי ה’ (בְּסִימָן י”א) וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה בִּשְׁאָרֵי הַמִּצְווֹת וְהַמִּדּוֹת. הִפְלִיא עֵצָה הִגְדִּיל תּוּשִׁיָּה. בְּכַמָּה דְּרָכִים שׁוֹנִים. חֲדָשִׁים וְנִפְלָאִים. כִּי בְּעֹצֶם חֲלִישׁוּתֵנוּ. וּלְגֹדֶל הִתְגַּבְּרוּת יִצְרוֹ שֶׁל אָדָם שֶׁמִּתְגַּבֵּר עָלָיו בְּכָל יוֹם כמשארז”ל (סֻכָּה נ”ב). עַל כֵּן אָנוּ צְרִיכִין עֵצוֹת וְהִתְעוֹרְרוּת לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרֵךְ בְּכַמָּה דְּרָכִים. כִּי לִפְעָמִים הָאָדָם נִתְעוֹרֵר לְדֶרֶךְ זֶה וַעֲבוֹדָה זֹאת ע”י אוֹר הַתּוֹרָה הַזֹּאת. וְלִפְעָמִים אֵינוֹ מִתְעוֹרֵר לָזֶה ע”י תּוֹרָה זֹאת רַק עַל-יְדֵי תּוֹרָה אַחֶרֶת. וְהַכֹּל לְפִי הָאָדָם וּכְפִי הַמַּדְרֵגָה שֶׁלּוֹ וּכְפִי הַזְּמַן וְהַמָּקוֹם. טַעֲמוּ וּרְאוּ כִּי טוֹב ה’. שִׁמְעוּ אֲמָרָיו כִּי נָעֵמוּ מְאֹד. לְכָל אֲשֶׁר חָפֵץ בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ וְרוֹצֶה לְהִסְתַּכֵּל עַל עַצְמוֹ וְלָחוּס עַל חַיָּיו הָאֲמִתִּיִּים לַחֲשֹׁב עַל אַחֲרִיתוֹ וְסוֹפוֹ בְּהָאֵיךְ אַנְפִּין יֵעוּל קֳדָם מַלְכָּא וְכוּ’ וְכוּ’ כַּאֲשֶׁר כָּל אָדָם יוֹדֵעַ בְּנַפְשׁוֹ וּלְבָבוֹ:

</div>

The word תֶּבֶן [teven — straw] is the language [לְשׁוֹן] of תְּבוּנָה [tevunah — understanding], as it is written: "Understanding will guard you" [Proverbs 2:11]. They understood that Moshe wanted to bring the tevunos of Torah into Israel [בְּיִשְׂרָאֵל] — and therefore they asked [וְעַל כֵּן שָׁאֲלוּ]: for at the time when Israel does not perform the will of the Omnipresent, they are compared to dust — and how can he bring them to a high level [מַדְרֵגָה גְּבוֹהָה] — to the understandings of Torah?


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

גַּם תָּבִין וְתִרְאֶה. כִּי בְּכָל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר הַזֶּה יֵשׁ בָּהֶם עַמְקוּת גָּדוֹל מְאֹד בְּכָל תּוֹרָה וְתוֹרָה. עַמְקוּת לְפָנִים מֵעַמְקוּת בִּכְלָל וּבִפְרָט וּבִפְרָטֵי פְּרָטִיּוֹת. וְכַאֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ זַ”ל. שֶׁפַּעַם אַחַת אָמַר בְּהַתּוֹרָה שֶׁלִּי יֵשׁ עַמְקוּת גָּדוֹל: כִּי הֲלֹא כֹּה דִּבְרֵי הַסֵּפֶר הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה כָּאֵשׁ וּכְפַטִּישׁ יְפוֹצֵץ סָלַע. כָּל תּוֹרָה וְתוֹרָה מִתְחַלֵּק לְכַמָּה וְכַמָּה הַקְדָּמוֹת יְקָרוֹת חֲדָשׁוֹת וְנִפְלָאוֹת וּלְכַמָּה טְעָמִים וְעִנְיָנִים הַיּוֹצְאִים לָרֹב מִכָּל תּוֹרָה וְתוֹרָה. כִּי כָּל תּוֹרָה וְתוֹרָה מִדִּבְרֵי הַתּוֹרֹת הַנֶּאֱמָרִים בְּסֵפֶר הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה. הוּא בִּנְיָן גָּדוֹל נִפְלָא וְנוֹרָא וְחָזָק מְאֹד. בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת. תֵּל שֶׁהַכֹּל פּוֹנִים בּוֹ. כָּלוּל מִכַּמָּה וְכַמָּה חֲדָרִים. חֶדֶר לִפְנִים מֵחֶדֶר. וְחֶדֶר לִפְנִים מֵחֶדֶר. וְחַלּוֹנוֹת וּפְתָחִים פְּתוּחִים מִזֶּה לָזֶה וּמִזֶּה לָזֶה. וְכָל חֶדֶר וְחֶדֶר וְכָל טַעַם וְעִנְיָן וְהַקְדָּמָה הַנִּמְצָאִים בִּפְרָטוּת בְּכָל תּוֹרָה וְתוֹרָה. יֵשׁ בְּכָל אֶחָד וְאֶחָד עַמְקוּת גָּדוֹל מְאֹד מְאֹד. וְכָל מַה שֶׁהוֹלְכִין וּמִתְרַבִּין הַטְּעָמִים וְהָעִנְיָנִים יֵשׁ בָּהֶם עַמְקוּת (עַמְקוּת) יוֹתֵר וְיוֹתֵר. כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים. וְעָרוֹם יָבִין לַאֲשׁוּרוֹ כִּי בְּכָל פַּעַם שֶׁהוּא נִכְנָס וְיוֹצֵא מְפַלְּטִין לַפָּלָטִין וּמֵחֶדֶר לְחֶדֶר וּמֵעִנְיָן לְעִנְיָן בְּאוֹתוֹ עִנְיָן. צָרִיךְ לַחֲזֹר לַאֲחוֹרָיו בְּכָל פַּעַם וּלְהַבִּיט מֵאַחֲרָיו לְהָבִין הֵיטֵב מְתִיקוּת עַמְקוּת הַדְּבָרִים אַחֲרִית דָּבָר מֵרֵאשִׁיתוֹ וְרֵאשִׁיתוֹ מֵאַחֲרִיתוֹ. כֻּלּוֹ קָשׁוּר וּמְחֻבָּר וְנָעוּץ סוֹפוֹ בִּתְחִלָּתוֹ וּתְחִלָּתוֹ בְּסוֹפוֹ. וְכֵן בְּאֶמְצָעִיתוֹ וּבִצְדָדָיו. יְשׁוֹטֵט הַמְעַיֵּן וְיִרְבֶּה הַדַּעַת. וּבְיוֹתֵר בִּכְלָלוּת הַתּוֹרָה שֶׁהִיא מְחֻבֶּרֶת וְנִסְגֶּרֶת וְנִכְלֶלֶת. מִכַּמָּה טְעָמִים וְעִנְיָנִים שׁוֹנִים נוֹרָאִים וְנִפְלָאִים וַעֲמֻקִּים וּרְחָבִים מִנִּי יָם. וְצָרִיךְ אַתָּה הַמְעַיֵּן שֶׁתָּבִין בִּדְבָרָיו שֶׁלִּפְעָמִים מֵבִיא שְׁנַיִם אוֹ שָׁלֹשׁ רְאָיוֹת לְדָבָר אֶחָד. בְּדֶרֶךְ עַמְקוּת נִפְלָא וְנָעִים מְאֹד. וּמֵרְהִיטַת הַלָּשׁוֹן נִדְמֶה כְּאִלּוּ הִיא רְאָיָה אַחַת. כִּי כָּךְ דֶּרֶךְ הַסֵּפֶר הַזֶּה. שֶׁכּוֹתֵב עַל-פִּי רֹב כַּמָּה פְּעָמִים תֵּבַת כִּי וְכַיּוֹצֵא עַל דָּבָר אֶחָד. וּמֵחֲמַת זֶה נִדְמֶה שֶׁהוּא טַעַם וּרְאָיָה אַחַת. וּבֶאֱמֶת הוּא כַּמָּה וְכַמָּה טְעָמִים. וְכָל אֶחָד קָשׁוּר בַּחֲבֵרוֹ. עַל-כֵּן אִי אֶפְשָׁר לְחַלְּקָם. כִּי הֵם טְעָמִים וּרְאָיוֹת רַבּוֹת בְּדֶרֶךְ נִפְלָא מְאֹד. וְכָל אֶחָד נָעוּץ וְקָשׁוּר בַּחֲבֵרוֹ (עַיֵּן בְּסֵפֶר פַּרְפְּרָאוֹת לְחָכְמָה בִּתְחִלָּתוֹ).

</div>

And this [in detail]: straw [תֶּבֶן] — the language of the understandings of Torah — you are bringing to Afarayim — which is the aspect of dust [עָפָר] — that is, the low level.


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

וְהִנֵּה לְפִי גֹּדֶל הַעֲמָקוֹת שֶׁל כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר. הָיָה מֵהָרָאוּי לִכְתֹּב בְּכָל פַּעַם וְדוֹק אוֹ וְהָבֵן וְעַיֵּן הֵיטֵב. וְכַיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ הַלְּשׁוֹנוֹת הַמּוֹרִים לַמֵעַיֵּן שֶׁיָּשִׂים עֵין עִיּוּנוֹ שָׁם לְהָבִין הֵיטֵב. אַךְ רָאֹה רָאִיתִי. כִּי אִם כֵּן יִהְיֶה הַהֶכְרֵחַ לִכְתֹּב כִּמְעַט אֵצֶל כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר לְשׁוֹנוֹת כְּאִלּוּ. לְפִי עֹצֶם עֲרֵבַת מְתִיקַת הַשֵּׂכֶל וְהַעֲמָקוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל עִנְיָן וְכִמְעַט בְּכָל דִּבּוּר. ועפ”י רֹב יֵשׁ עַמְקוּת גָּדוֹל מְאֹד בִּדְבָרָיו אֲשֶׁר לֹא יַסְפִּיק שׁוּם לָשׁוֹן מֵאֵלּוּ הַלְּשׁוֹנוֹת. עַל כֵּן הֶחְדַּלְתִּי אֶת עֵטִי. וּמָנַעְתִּי אֶת עַצְמִי מִלִּכְתֹּב שׁוּם לָשׁוֹן מִלְּשׁוֹנוֹת הַנָּ”ל. רַק לִפְעָמִים וּלְעִתִּים רְחוֹקוֹת נִשְׁמַט מִתַּחַת הַקֻּלְמוֹס אֵיזֶה לָשׁוֹן כָּזֶה. וְהַמְּעַיֵּן בֶּאֱמֶת. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מח בְּקָדְקֳדוֹ. יָבִין מֵאֵלָיו עַמְקוּת הַדְּבָרִים. שֶׁהֵם רְחָבִים וַעֲמֻקִּים מִנִּי יָם. גָּבֹה מִשָּׁמַיִם וְעֵמֶק מִתְּהוֹם. וּמִי שֶׁרוֹצֶה לִטְעֹם צוּף דְּבַשׁ אִמְרֵי נֹעַם הָאֵלּוּ צָרִיךְ לְהַעֲמִיק בְּעֵין הָאֱמֶת בְּעִיּוּן גָּדוֹל הָדֵק הֵיטֵב לְהָבִין הַדָּבָר עַל מַתְכֻּנְתּוֹ עַד מָקוֹם שֶׁיַּד שִׂכְלוֹ מַגַּעַת. אַשְׁרֵי אָדָם מָצָא חָכְמָה וְאָדָם יָפִיק תְּבוּנָה לְהָבִין הֵיטֵב פְּשָׁטִיּוֹת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַנֶּאֱמָרִין בַּסֵּפֶר הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה. ואעפי”כ הוּא מִלְּתָא דְּשַׁוְיָא לְכֻלְּהוֹ. כִּי גַּם אֲשֶׁר קָצְרָה יָדוֹ לְהָבִין דְּבָרִים עֲמֻקִּים. הוּא גַּם הוּא יוּכַל לִמְצֹא מַרְגּוֹעַ לְנַפְשׁוֹ בְּדִבְרֵי הַסֵּפֶר הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה. בְּדִבְרֵי הָעֵצוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת וְהַמּוּסָר הַנִּפְלָא הַיּוֹצְאִים מִכָּל תּוֹרָה וְתוֹרָה. כְּפִי אֲשֶׁר יָאִיר ה’ עֵינֵי שִׂכְלוֹ לְהָבִין כַּוָּנָה הַפְּשׁוּטָה שֶׁהִכְנִיס רַבֵּנוּ זַ”ל בְּתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה. כִּי בֶּאֱמֶת כָּל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר הַנּוֹרָא הַזֶּה. הֵם הַשָּׂגוֹת עֶלְיוֹנוֹת גְּבוֹהוֹת וַעֲמֻקּוֹת מְאֹד מְאֹד עַד אֵין סוֹף וְאֵין תַּכְלִית. וְנֶעְלַם וְנִסְתָּר וְנִתְלַבֵּשׁ בָּהֶם דְּבָרִים גְּבוֹהִים וְעֶלְיוֹנִים מְאֹד. אֲשֶׁר אֵינָם מֻזְכָּרִים כְּלָל בְּתוֹךְ הַתּוֹרָה כִּי אִם בְּדֶרֶךְ רֶמֶז וְסוֹד. וְכָל כִּתְבֵי הָאֲרִ”י זַ”ל וּמַאַמְרֵי הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ וְתִקּוּנִים וְכָל דַּרְכֵי הַקַּבָּלָה הַקְּדוֹשָׁה. כֻּלָּם כְּאֶחָד כְּלוּלִים בְּדִבְרֵי הַסֵּפֶר הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה. וְכָל תּוֹרָה וְתוֹרָה מְדַבֶּרֶת מִכַּוָּנוֹת מְיֻחָדוֹת מֵאֵיזֶה מִצְוָה וּמִשַּׁעַר מְיֻחָד מֵהָעֵץ חַיִּים. בְּדֶרֶךְ נִפְלָא וְנוֹרָא מְאֹד כַּאֲשֶׁר עֵינֵינוּ רָאוּ וְלֹא זָר אֲשֶׁר פָּתַח עֵינֵינוּ וְהֶרְאָה לָנוּ לִפְעָמִים כְּטִפָּה מִן הַיָּם מֵעֹצֶם כַּוָּנָתוֹ. וְכַאֲשֶׁר הוּבָא בְּתוֹךְ הַסֵּפֶר לִפְרָקִים אֵיזֶה רְמָזִים בְּעָלְמָא. כִּי כָּל תּוֹרָה וְתוֹרָה כָּלוּל מִפַּרְדֵּ”ס וּבְכָל אֶחָד וְאֶחָד הֵן בְּדֶרֶךְ פְּשַׁט הֵן בְּדֶרֶךְ רֶמֶז וְכוּ’. בְּכֻלָּם יֵשׁ בָּהֶם עַמְקוּת גָּדוֹל נִפְלָא וְנוֹרָא מְאֹד. אַךְ עִקַּר כַּוָּנָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה הוּא פֵּרוּשׁ הַפָּשׁוּט שֶׁבְּכָל תּוֹרָה וְתוֹרָה, כִּי לֹא הַמִּדְרָשׁ הוּא הָעִקָּר אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה כַּמְּבֹאָר כְּבָר כַּמָּה פְּעָמִים. שֶׁכָּל עִקַּר כַּוָּנָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה בְּכָל תּוֹרָה וְתוֹרָה שֶׁגִּלָּה. וּבְכָל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁיָּצָא מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ הַכֹּל הָיָה רַק בִּשְׁבִיל לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל לַהֲבִיאָם לִידֵי מַעֲשֶׂה יְשָׁרָה. לְרַמֵּז לָהֶם מֵרָחוֹק וּמִקָּרוֹב לְהוֹרוֹת לָהֶם עֵצוֹת וְתַחְבּוּלוֹת. עֲמֻקוֹת וְנִפְלָאוֹת. לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ מִכָּל מָקוֹם שֶׁהוּא. כַּאֲשֶׁר יִרְאֶה הָרוֹאֶה בְּעֵינָיו אִם יִרְצֶה לְהִסְתַּכֵּל בְּעֵין הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ. כִּי כָּל כַּוָּנָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה הָיָה רַק שֶׁנִּשְׁתַּדֵּל לְהָבִין הָעֲבוֹדָה וְהָעֵצוֹת הַיּוֹצְאִים מִכָּל תּוֹרָה וְתוֹרָה. וְשֶׁנְּבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ וְנִשְׁתַּטֵּחַ לְפָנָיו יִתְבָּרֵךְ וְנִשְׁתַּדֵּל לְקַיֵּם כְּכָל הַכָּתוּב בָּהֶם בִּפְשִׁיטוּת. וּבָהּ’ בָּטַחְנוּ. שֶׁכָּל מִי שֶׁיָּשִׂים עֵינוֹ וְלִבּוֹ הֵיטֵב לְדִבְרֵי קֹדֶשׁ הַנֶּאֱמָרִין בַּסֵּפֶר הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה. יִתְלַהֵב לִבּוֹ וְיִפָּתְחוּ עֵינָיו וְיִכְסֹף וְיִשְׁתּוֹקֵק מְאֹד לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרֵךְ. עַד אֲשֶׁר יָשׁוּב אֶל ה’ בֶּאֱמֶת. בְּכָל לְבָבוֹ וְנַפְשׁוֹ וּמְאֹדוֹ. וְלֵב חָזָק כְּצוּר יָזִיז מִמְּקוֹמוֹ. אִם אֶבֶן הוּא נִמּוֹחַ. אִם בַּרְזֶל הוּא מִתְפּוֹצֵץ. כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ זַ”ל. שֶׁאָמַר שֶׁמִּי שֶׁיִּסְתַּכֵּל בַּסֵּפֶר הַזֶּה בְּעֵין הָאֱמֶת. בְּוַדַּאי יִהְיוּ נִפְתָּחִין אֶצְלוֹ כָּל גִּידֵי קַשְׁיוּת לְבָבוֹ. וְיִהְיֶה נַעֲשֶׂה בַּעַל תְּשׁוּבָה גָּמוּר:

</div>

He answered them: "Amrei anashei" — "the saying of people" — that is, through the sayings, through the speech of the Jewish man [עַל יְדֵי הָאֲמִירוֹת, עַל יְדֵי הַדִּבּוּר שֶׁל אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי], it illuminates for him in all the places where he needs to do teshuvah.


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

וּבֶאֱמֶת הוּא מִן הַנִּמְנָע וְאִי אֶפְשָׁר לְסַפֵּר בְּשֶׁבַח הַחִבּוּר הַקָּדוֹשׁ הַכֶּרֶךְ הַנּוֹרָא הַזֶּה. ומכ”ש וכ”ש בְּשֶׁבַח קְדֻשַּׁת הַמְחַבֵּר הַקָּדוֹשׁ בּוּצִינָא עִלָּאָה רַבָּא וְיַקִּירָא אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוֹ וְרַבֵּנוּ זֵכֶר צַדִּיק וְקָדוֹשׁ לִבְרָכָה. כִּי לוֹ דּוּמִיָּה תְּהִלָּה. וּמָה גַּם כִּי יָדַעְנוּ גַּם יָדַעְנוּ עֹצֶם הַמַּחֲלֹקֶת רַבִּים קָמוּ עָלָיו וְעָלֵינוּ. חִנָּם עַל לֹא דָּבָר. וּבִגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה הֻכְרַחְנוּ לָשׂוּם לְפִינוּ מַחְסוֹם וְהֶחֱשִׁינוּ מִטּוֹב מִלְּהַאֲרִיךְ וּלְסַפֵּר בְּשֶׁבַח קְדֻשָּׁתוֹ וּפְרִישׁוּתוֹ וּתְמִימוּתוֹ וְצִדְקָתוֹ וְעַנְוְתָנוּתוֹ בֶּאֱמֶת. וּבִמְקוֹם גְּדֻלָּתוֹ וְחָכְמָתוֹ הָרָמָה וְהַנִּשָּׂאָהּ אֲשֶׁר כַּבִּיר מָצְאָה יָדוֹ בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ בְּנִגְלֶה וּבְנִסְתָּר בְּיַם הַתַּלְמוּד וּפוֹסְקִים רִאשׁוֹנִים וְאַחֲרוֹנִים וּבְכָל סִתְרֵי הַשָּׂגוֹת גְּבוֹהוֹת וַעֲצוּמוֹת כָּל רָז לָא אֲנִיס לֵהּ וְכָל סָתוּם לֹא עֲמָמָהוּ שָׁם אָנוּ מוֹצְאִין עַנְוְתָנוּתוֹ. הַפָּשׁוּט הַסַּבְלָן וְהֶעָלוּב וְתָמִים בְּמַעֲשָׂיו. עוֹבֵד אֶת ה’ בִּמְסִירוֹת נֶפֶשׁ נִפְלָא יוֹמָם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּת. לֹא יִשְׁקֹט וְלֹא יָנוּחַ מֵעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרֵךְ בְּחָכְמָה וְהַשָּׂגָה גְּדוֹלָה וְנוֹרָאָה מְאֹד מְאֹד כַּאֲשֶׁר עֵינֵיכֶם תֶּחֱזֶינָה מֵישָׁרִים בַּסֵּפֶר הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה. כִּי כָּל מְעַיֵּן אֲשֶׁר יָשִׂים לִבּוֹ לַדְּבָרִים הָאֵלֶּה יִשְׁפֹּט בְּצֶדֶק. שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג דְּבָרִים כְּאִלּוּ מִכֶּרֶס מְלֵאָה. וְכַמָּה יְגִיעוֹת יָגַע וְכַמָּה טְרָחוֹת טָרַח וְכַמָּה אֲלָפִים תַּעֲנִיתִים וְהַפְסָקוֹת וְכַמָּה וְכַמָּה הַפְסָקוֹת שְׁלֵמוֹת מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת וְכַמָּה מִינֵי סִגּוּפִים סִגֵּף וְכַמָּה וְכַמָּה שָׁנִים הִתְבּוֹדֵד בְּהִתְבּוֹדְדוּת וּפֵרַשׁ עַצְמוֹ בְּכָל מִינֵי פְּרִישׁוּת מִכָּל מִינֵי תַּאֲווֹת. וְקִדֵּשׁ עַצְמוֹ בְּכָל מִינֵי קְדֻשּׁוֹת. וּבְיוֹתֵר עַל הַכֹּל נִתְעַלָּה וְנִתְקַדֵּשׁ בִּקְדֻשָּׁה נוֹרָאָה וַעֲצוּמָה עַל-יְדֵי קְדֻשַּׁת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הִשְׁלִיךְ נַפְשׁוֹ מִנֶּגֶד. וְנָסַע לָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה בִּשְׁעַת מִלְחָמָה שֶׁהָיוּ תֹּקֶף מִלְחָמוֹת קָשׁוֹת וַחֲזָקוֹת בְּאוֹתָן הַמְּדִינוֹת. וְכַמָּה וְכַמָּה הַרְפַּתְקָאוֹת דַּעֲדוּ עָלָיו בְּאוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ. ה’ צַדִּיק יִבְחָן כְּפִשְׁתָּנִי הַזֶּה וְכוּ’ . כִּי הִקִּיפוּ עָלָיו אָז בְּאוֹתָן הַיָּמִים כַּמָּה מִינֵי צָרוֹת וְסַכָּנוֹת תְּכוּפוֹת וּרְצוּפוֹת. צָרַת הַדֶּבֶר רַחֲמָנָא לִצְּלַן שֶׁהָיָה אָז בְּאוֹתָהּ הַמְּדִינָה וְתֹקֶף רַעַשׁ הַמִּלְחָמָה שֶׁלֹּא הָיוּ בְּטוּחִים בְּחַיֵּיהֶם יוֹם אֶחָד. וּשְׁאָר מִינֵי הַרְפַּתְקָאוֹת קָשׁוֹת בְּגוּף וְנֶפֶשׁ וּמָמוֹן אֲשֶׁר אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר בִּכְתָב. וְהַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ בְּרַחֲמָיו נָתַן לוֹ כֹּחַ בַּרְזֶל לִסְבֹּל כָּל זֶה מַה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְשׁוּם אָדָם לִסְבֹּל צָרוֹת וְיִסּוּרִין כָּאֵלֶּה מִכָּל צַד. עַד אֲשֶׁר זָכָה לַעֲבֹר בְּשָׁלוֹם וְנִכְנַס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְיָצָא וּבָא בְּשָׁלוֹם בְּלִי פָּגַע. וְזָכָה לְמָה שֶׁזָּכָה בְּאִתְגַּלְיָא וּבְאִתְכַּסְיָא. כִּי מִלְּבַד הַנִּסְתָּרוֹת לָהּ’ אֱלֹקֵינוּ מַה שֶׁזָּכָה עַל-יְדֵי אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל לִדְבָרִים נֶעֱלָמִים מֵעֵין כָּל חַי. גַּם בְּאִתְגַּלְיָא רָאוֹ רָאִינוּ כִּי הָיָה ה’ עִמּוֹ. כִּי הַתּוֹרָה שֶׁגִּלָּה אַחַר אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל בְּכַמָּה מַעֲלוֹת עַד אֵין שִׁעוּר נִתְעַלֵּית וְשָׂגְבָה מֵהַתּוֹרָה שֶׁגָּלָה מִקֹּדֶם. אִם אָמְנָם גַּם מִקֹּדֶם תּוֹרָתוֹ הַקָּדוֹשׁ הֵאִירָה פְּנֵי תֵּבֵל נוֹרָאוֹת נִפְלְאַתָה. נִפְלָאִים דִּבְרֵי תּוֹרָתוֹ גַּם מֵאָז וּמִקֶּדֶם. אוּלָם. כִּי גָבְהוּ שָׁמַיִם מֵאָרֶץ כֵּן גָּבְהוּ דַּרְכֵי תּוֹרָתוֹ שֶׁגִּלָּה לְאַחַר אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. מִדַּרְכֵי תּוֹרָתוֹ שֶׁגִּלָּה מִקֹּדֶם כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בְּפֵרוּשׁ כַּמָּה פְּעָמִים. וְכָל הַסֵּפֶר הַזֶּה רֻבּוֹ כְּכֻלּוֹ הוּא מֵהַתּוֹרָה שֶׁגָּלָה לְאַחַר שֶׁהָיָה בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. וְלֹא נִמְצָא בּוֹ מֵהַתּוֹרוֹת שֶׁל קֹדֶם אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל כִּי אִם מְעַט מִזְּעֵיר שְׁנַיִם אוֹ שְׁלֹשָׁה עָלִין לְדֻגְמָא. (וְהֵם נִמְצָאִים בְּתוֹךְ הַסִּימָנִים שֶׁנִּכְתְּבוּ בִּלְשׁוֹן הַחֲבֵרִים שֶׁהֵם מִסִּימָן ע”ג עַד סִימָן קי”ד וְגַם שָׁם הֵם רַק מְעַט דִּמְעַט):

</div>

And this is: "L'masa yarqa" — "to a town of herbs" — to the places where he needs to do teshuvah. Yarqa [herbs/greenness] is the aspect of teshuvah, as the Midrash states : "Va'yarek es chanichav" — this was explained as orikan — he invigorated and armed them [אוֹרִיקָן] — in the Parshah of Shoftim — meaning he spurred them to do teshuvah, for the Parshah of Shoftim speaks of teshuvah: "Who is the man who is fearful and faint-hearted?" — referring to one who is afraid on account of sins in his hand .


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

וְהִנֵּה זֶה הַסֵּפֶר נִדְפַּס פַּעַם רִאשׁוֹן בְּאוֹסְטִרְהָא בִּשְׁנַת תקס”ח. בְּחַיֵּי רַבֵּנוּ זַ”ל. זֶה שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה. אַךְ הַמַּדְפִּיסִים דְּשָׁם עִוְּתוּ מְאֹד. כִּי נִדְפַּס שֶׁלֹּא בְּפָנֵינוּ. וְעַל כֵּן רַבּוּ כְּמוֹ רַבּוּ הַטָּעֻיּוֹת שֶׁנָּפְלוּ שָׁם בִּשְׁעַת הַדְּפוּס. וּבְכַמָּה מְקוֹמוֹת נֶחְסְרוּ שִׁיטוֹת שְׁלֵמוֹת. גַּם שִׁנּוֹ הַסֵּדֶר בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת וְהֶחְלִיפוּ כַּמָּה עִנְיָנִים לְגַמְרֵי. מִלְּבַד שְׁאָר קִלְקוּלִים בְּעִנְיַן הַהַפְסָקוֹת שֶׁבֵּין תּוֹרָה לְתּוֹרָה. וְשֶׁבְּתוֹךְ כָּל תּוֹרָה בְּעַצְמָהּ שֶׁצְּרִיכִין לִפְעָמִים לִתֵּן רֶוַח וְהֶפְסֵק בֵּין עִנְיָן לְעִנְיָן. וּבְכָל אֵלֶּה עִוְּתוּ מְאֹד. לִפְעָמִים הִפְסִיקוּ הֶפְסֵק גָּדוֹל בְּאֶמְצַע הָעִנְיָן שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ. וּבְמָקוֹם שֶׁאָמְרוּ לְהַפְסִיק. כָּלְלוּ וְצֵרְפוּ הָעִנְיָן יַחַד. עַד שֶׁבְּכַמָּה מְקוֹמוֹת לֹא נָתְנוּ הֶפְסֵק אֲפִלּוּ בְּהַתְחָלַת הַמַּאֲמָר. עַל כל אֵלֶּה שַׂמְתִּי לִבִּי וְדַעְתִּי לְתַקֵּן הַכֹּל עַל צַד הַיּוֹתֵר טוֹב. כְּפִי אֲשֶׁר הָיָה ה’ עִמָּדִי. וְתִקַּנְתִּי כָּל הַטְּעִיּוֹת וְהָעִוּוּת שֶׁנָּפְלוּ בְּהַדְפָּסָה רִאשׁוֹנָה:

</div>

[And see in the Introduction to the Tikkunim: yarok [green] is from the side of Imma [the Supernal Mother — Binah], which is teshuvah — a green line [קַו יָרֹק] — the kav yarok, the green ray drawn from Binah.]


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

גַּם זֹאת לָדַעַת שֶׁהַסֵּפֶר הָרִאשׁוֹן נִדְפַּס פִּתְאֹם שֶׁלֹּא בְּפָנַי כַּנַ”ל. בְּעֵת שֶׁהָיָה רַבֵּנוּ זַ”ל, בִּקְהִלַּת לֶמְבֶּרְג. וּבְכַמָּה מְקוֹמוֹת הָיוּ צְרִיכִין עֲדַיִן לְתַקֵּן הַלָּשׁוֹן בְּמַהְדּוּרָא תִּנְיָנָא. וּמֵחֲמַת נְחִיצַת הַדְּפוּס. נִדְפַּס כְּפִי מַה שֶׁנִּכְתַּב בָּרִאשׁוֹנָה בְּמַהְדּוּרָא קַמָּא. עַל כֵּן רָאִיתִי וְנָתוֹן אֶל לִבִּי לְתַקֵּן בְּהַרְבֵּה מְקוֹמוֹת לְהַרְחִיב וּלְבָאֵר יוֹתֵר. כְּפִי מַה שֶׁיָּדַעְתִּי וְהֵבַנְתִּי בְּדַעְתִּי כַּוָּנַת הַמַּאֲמָר. כְּפִי מַה שֶׁשָּׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ. וְכָל הַתּוֹרֹת שֶׁנִּכְתְּבוּ בִּלְשׁוֹנוֹ הַקָּדוֹשׁ בְּעַצְמוֹ זַ”ל. לֹא גָּרַעְתִּי וְהוֹסַפְתִּי אֲפִלּוּ אוֹת אַחַת. רַק בִּמְקוֹם הַהֶכְרֵחַ מְאֹד לִכְתֹּב אֵיזֶה פֵּרוּשׁ וּבְאוֹר. הִצַּגְתִּי אוֹתוֹ מֻסְגָּר בְּתוֹךְ שְׁנֵי חֲצָאֵי לְבָנָה לְמַעַן דַּעַת שֶׁאֵין זֶה מִלְּשׁוֹנוֹ זַ”ל בְּעַצְמוֹ:

</div>

And this is: "Yarqa shkul" — "take the herbs" — this is the aspect of teshuvah ha'mishkal [the "weighed" teshuvah — precise, exact repentance, measure for measure]: that the speech will illuminate for him so he can perform teshuvah ha'mishkal in actual fact, literally [מַמָּשׁ].


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

גַּם יָגַעְתִּי וּמָצָאתִי כָּל הַמַּרְאֶה מְקוֹמוֹת מִכָּל פְּסוּקֵי תַּנַ”ך וּמַאַמְרֵי רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. בְּשַׁ”ס וּמִדְרָשִׁים וְסִפְרֵי הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ וְתִקּוּנִים וְכִתְבֵי הָאֲרִ”י זַ”ל אֲשֶׁר רַבּוּ כְּמוֹ רַבּוֹ בַּסֵּפֶר הַזֶּה. וּבְכֻלָּם צִיַּנְתִּי בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הַמַּרְאֶה מְקוֹמוֹת שֶׁלָּהֶם אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדָם:

</div>

But [אַךְ] — the illuminating speech — one cannot merit it except through kavod [honor]. That is: he must see to it [יִרְאֶה] — actively ensure — that the honor of Hashem Yisborach be complete. Meaning: that his own honor should be as ayin [לְאַיִן] — as absolute nothingness — compared to the honor of Hashem Yisborach. This comes through anavah [humility] and katnus [smallness / self-diminishment].


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

גַּם שַׂמְתִּי סִימָנִים לַתּוֹרָה. שֶׁהִצַּגְתִּי אֵצֶל כָּל תּוֹרָה וְתוֹרָה צִיּוּן וְסִימָן ע”פ סֵדֶר הא”ב. לְמַעַן יָקֵל עַל הַמְעַיֵּן לִמְצֹא מְבֻקָּשׁוֹ. וְגַם בְּתוֹךְ כָּל תּוֹרָה בְּעַצְמָהּ. הִצַּגְתִּי אוֹתִיּוֹת לְסִימָן אֵצֶל כָּל עִנְיָן וְעִנְיָן. לִתֵּן רֶוַח וְסִימָן לְהִתְבּוֹנֵן בֵּין עִנְיָן לְעִנְיָן. וּלְהוֹדִיעַ שֶׁבְּכָאן יוֹצֵא הַמַּאֲמָר מֵעִנְיָן לְעִנְיָן. לְלַמֵּד וּלְבָאֵר הַקְדָּמָה וְעִנְיָן אַחֵר. כַּאֲשֶׁר יָבִין הַמְעַיֵּן בִּמְקוֹמוֹ:

</div>

For the essential [עִקַּר] aspect of speech derives from kavod, as the verse states: "Who is this King of Glory?" [Psalms 24] — this refers to מַלְכוּת פֶּה — the malchus [sovereignty] of the mouth .


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

גַּם כַּמָּה מַאֲמָרִים. הוּבְאוּ בַּסֵּפֶר הַזֶּה כְּפוּלִים. פַּעַם בְּאָרְכָּהּ וּפַעַם בִּקְצָרָה. וְזֶה. כִּי כֵן דַּרְכּוֹ בַּקֹּדֶשׁ שֶׁל רַבֵּנוּ זַ”ל. שֶׁהַתּוֹרוֹת שֶׁכָּתַב בְּעַצְמוֹ הָיָה עַל-פִּי-רֹב שִׁנּוּיִים רַבִּים בֵּין הָאֲמִירָה וְהַכְּתִיבָה. כִּי כְּתָבָם כְּפִי רְהִיטַת מֹחוֹ הַקָּדוֹשׁ. וע”כ הָיָה גּוֹרֵעַ וּמוֹסִיף מִכְּפִי מַה שֶׁיָּצְאוּ מִפִּיו בִּשְׁעַת הַדְּרוּשׁ. אֲבָל לֹא כֵן אָנֹכִי עִמָּדִי. כִּי אֲנִי דִּקְדַּקְתִּי לִכְתֹּב כְּפִי מַה שֶׁשָּׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בְּלִי גֵּרָעוֹן וְתוֹסֶפֶת. וְלַאֲשֶׁר נִמְצְאוּ כַּמָּה מַאֲמָרִים שֶׁכְּתַבְתִּים בְּעַצְמִי. וְאַחַ”כּ בָּאוּ לְיָדִי מִכְּתִיבַת יָדוֹ הַקְּדוֹשָׁה. וְנִמְצְאוּ שִׁנּוּיִים רַבִּים בֵּינֵיהֶם. מִטַּעַם הַנָּ”ל. עַל-כֵּן אָמַרְתִּי שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד טוֹבִים. וְהַכְּלָל. כִּי כָּל דָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר וְנִשְׁנָה לֹא נִשְׁנָה אֶלָּא בִּשְׁבִיל דָּבָר שֶׁנִּתְחַדֵּשׁ בּוֹ:

</div>

For when Torah comes into flawed speeches [דִּבּוּרִים פְּגוּמִים] — into a flawed mouth — not only [לֹא דַּי] does the speech of Torah fail to illuminate for him — but furthermore the Torah itself [הַתּוֹרָה עַצְמָהּ] becomes materialized and darkened there [שָׁם] — in that very place — from his mouth. As the verse states: "This scroll of the Torah shall not depart from your mouth" [Joshua 1:8] — in light of: "and the darkness will move away" [Exodus 10:21] — meaning: the words of Torah should not become gross and darkened from your mouth [מִפִּיךָ].


## Segment 13

<div dir="rtl" lang="he">

עַד כֹּה דְּבָרֵינוּ אֵלֶּה הַמֻעַטִּים הַמַּחֲזִיקִים הַרְבֵּה. לְהוֹדִיעַ מְעַט מִזְּעֵיר מִדַּרְכֵי הַסֵּפֶר הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה: וְיֶתֶר מִזֶּה אִי אֶפְשָׁר לְהַאֲרִיךְ וּלְסַפֵּר בְּמַהוּת קְדֻשַּׁת נִפְלָאוֹת נוֹרָאוֹת הַסֵּפֶר הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא הַזֶּה. כִּי לֹא יַסְפִּיקוּ הֲמוֹן יְרִיעוֹת לְדַבֵּר וּלְסַפֵּר בְּשֶׁבַח מַעֲלַת תּוֹרָה אַחַת מֵהַסֵּפֶר הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה. וּבִפְרָט מֵחֲמַת עֹצֶם הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁהִתְגַּבְּרָה עַכְשָׁו בעו”ה. וְנִתְקַיֵּם בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים וְתַשְׁלֵךְ אֱמֶת אַרְצָה. וְהָאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת שֶׁנַּעֲשֶׂה הָאֱמֶת עֲדָרִים עֲדָרִים. וְכָל א’ וְא’ אוֹמֵר שֶׁאֶצְלוֹ הָאֱמֶת. אֲבָל אעפי”כ הָאֱמֶת הוּא אֶחָד. וְהָאֱמֶת עֵד לְעַצְמוֹ. וְהַבּוֹחֵר יִבְחַר. וְעַל ה’ נַשְׁלִיךְ יְהָבֵנוּ. כִּי אֵין לָנוּ עַל מִי לְהִשָּׁעֵן. כִּי-אִם לְאָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם תְּלוּיוֹת עֵינֵינוּ. עַד הֵנָּה רַחֲמֶיךָ עֲזָרוּנוּ. גַּם לָנֶצַח אַל תִּטְּשֵׁנוּ וְאַל תַּעַזְבֵנוּ. שְׁלַח אוֹרְךָ וַאֲמִתְּךָ הֵמָּה יַנְחוּנוּ. יְהִי ה’ אֱלֹקֵינוּ עִמָּנוּ כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם אֲבֹתֵינוּ. וִיהִי נֹעַם ה’ אֱלֹקֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂי יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ. בֶּן דָּוִד יָבוֹא וְיִגְאָלֵנוּ. וְיַעֲלֶנּוּ בְּשִׂמְחָה לְאַרְצֵנוּ. וְיִבְנֶה בֵּית קָדְשֵׁנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ. אכי”ר:

</div>

For through not being vigilant that Hashem's honor be complete — that is, through gadlus [pride / haughtiness] — one cannot open one's mouth. As in the verse: "They closed their mouths [סָגְרוּ פִּימוֹ] — they spoke with arrogance [דִּבְּרוּ בְגֵאוּת]" [Psalms 17:10]. The arrogance closes the mouth — it destroys the very capacity for illuminating speech.


## Segment 14

<div dir="rtl" lang="he">

הֲלֹא כֹּה דִּבְרֵי הַמַּעְתִּיק וְהַמְּסַדֵּר. יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר:

</div>

This is like the case of Levi bar Sisah, who was brought up to the bimah [the raised platform to speak publicly] — and haughtiness dripped upon him [טָפַת רוּחוֹ עָלָיו — tafat rucho alav — literally: his proud spirit fell upon him in drops] — and he could not answer them a single word . The image is vivid: pride drips onto a person like a liquid — it falls upon him at the moment of public prominence, and immediately seals his mouth.


## Segment 15

<div dir="rtl" lang="he">

הַק’ נָתָן בא”א מוהר”ר נַפְתָּלִי הֵרְץ מנעמראב רַבָּתִי: חֲתַן הָרַב הַגָּאוֹן הֶחָסִיד הַמְפֻרְסָם מו”ה דָּוִד צְבִי אב”ד בק”ק שׁאריגראד ובק”ק קרעמיניץ וְהַגָּלִיל. ובק”ק מאהלוֹב יצ”ו:

</div>

For through arrogance, a person is in the category of idol-worship . And regarding idol-worship it is written: "The graven images of their gods you shall burn in fire" [Deuteronomy 7]. And whatever stands ready to be burned is considered as if already burned [כְּשָׂרוּף דָּמֵי] — deemed, regarded as already burned — and kichusei michtat shi'ureh — its measure is considered already shattered — as brought in the Gemara regarding the shofar of idol-worship. Since its measure is deemed already shattered — it has no vessels of speech [אֵין לוֹ כְּלֵי הַדִּבּוּר] to speak with them [לְדַבֵּר עִמָּהֶם] — with the holy words of Torah. The speech-vessels themselves are shattered.



# Haskamos (Approbations)

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/haskamos/

# Haskamos (Approbations)

<div dir="rtl">הסכמות</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/haskamos


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

הסכמת הרב המאוה"ג הקדוש עטרת תפארת ישראל מנורה הטהורה אור שבעת הימים אור בהיר בשחקים אור צח ומצוחצח אור טמיר ונעלם קודש הקדשים המפורסם בכל קצוי תבל לשם ולתהלה מו' יעקב יצחק מלובלין זצללה"ה בעהמ"ח ס' דברי אמת ושאר ספרים: הנהיד כתובה אלי באצבע אלקים חרות אשר שלח אלי חד מן קאמייא הלא הוא מחותני חביבי וידידי הרב המאור הגדול איש קדוש מופת הדור נ"י פ"ה ע"ה מו"ה נחמן נ"י ליקוטים המלאים לה אמיר מלא וגדוש ביראת אלקים בדברים מושכלים שכל אלקים: ועיינתי בהם על נכון. והנה מאד ישרו בעיני דברים נכבדים כאלו ולית דין צריך בושש. כי הדברים מאליהם יעידון ויגידון דבר אמת לאמיתו לפי עניינו ודברי אלקים חיים. והנה האי גברא רבא לא צריך לדידי ולא לדכוותי. כי מה אני ומה חי שפל ונבזה חדל אישים ומעולם לא הלכתי בגדולות ובנפלאות ממני ליתן הסכמה על ספרים חדשים. אמנם לאהבת האמת אמרתי ענוותנותיה דמר גרמא לי: והנני מן המסכימים להוציא לאור תעלומות חכמה והנני לא אבא על הלטותא אשר יעשה כמותה בהדפסה בערך עשרה שנים מיום דלמטה כי בלא זה ליקום בארור אשר ישיג וכו'. ולהשומע תבוא עליו ברכת טוב: היום יום גימל כ"ו ימים לחודש טבת תקס"ח לפ"ק פה לובלין: כ"ד האוהבו הגם שאינני יודעו ומכירו ומצפה טובתו ובריאותו ושלומו תמיד. יעקב יצחק במוהר"ר אברהם אליעזר הלוי הורוויץ:

</div>

Introduction to Likutay Moharan

O generation, behold the word of G-d. It is not said, “hear,” but rather, “see.” See that G-d has given you a treasure: matters that stand at the pinnacle of the world, as our rabbis of blessed memory taught [Pesachim 119a]. And regarding “the one who covers ancient things”—this refers to the one who conceals matters that the Attik Yomin [Ancient of Days, a divine name denoting eternity] has covered. Yet there are those who say: this is the one who reveals matters that the Ancient of Days concealed. Both interpretations are unified in this holy composition, for it reveals and conceals, unveils and explicates lofty and hidden truths, new insights, precious, awesome, and wondrous teachings, counsels from afar, and steadfast faith. These flow from a source of living waters, a sublime and profoundly awesome source. “A wise man scales the city of the mighty and brings down the strength of its confidence” [Proverbs 21:22]. Through many contractions and causal chains, from higher intellect to lower intellect, these truths are clothed in the chaluka d’rabanan [rabbinic garb, a metaphor for scholarly discourse], presented with clarity and beauty, in interpretations that are sweet, wondrous, and pleasing to the palate, crafted with wisdom, discernment, pilpul [dialectical reasoning], logic, and guidance for life, with reproofs of instruction and an intellect that burns like fire to the heart of heaven. Every teaching and every Torah revealed to the treasured people is filled with wondrous and awesome counsels for His true service, may He be blessed, as one who gazes with sincerity will see if he sets his heart upon them in truth. For his holy intention was solely to awaken the slumbering, rouse the sleeping, and straighten the hearts of our brothers, the children of Israel, to Him, may He be blessed; to proclaim to the bound, “Go forth,” to those in darkness, “Be revealed,” to open blind eyes, to free prisoners from restraint, to bring out from confinement those dwelling in darkness—those bound by their desires, trapped in their vanities, and exiled in their sins; to incline their hearts to Him, may He be blessed, and return them to G-d in truth, along the straight and righteous path trodden by our forefathers. Behold, though these matters are revealed and somewhat understood according to their simple meaning, there are deeper layers within, for they are doubly profound in wisdom. The inner essence of these matters is sealed and closed from every eye, for they are matters concealed by the Ancient of Days, requiring both covering and revelation to introduce them into this world. For the covering is the revelation, as explained in the writings of the Ari z”l [Rabbi Yitzchak Luria]. As we heard from his holy mouth, the Torah he reveals is lowered thousands and myriads of levels from what he attained in its supernal source. These are His mighty and awesome deeds, grasped by his holy, exalted intellect to clothe and lower such lofty, holy, ethereal, and spiritual matters into many garments and contractions, until they become accessible to every soul, to make known to humanity His might, may He be blessed, to reveal counsels, ways, and paths to attain His service, may He be blessed, in truth, so that all peoples of the earth may know that G-d is the G-d, and there is none else. Behold, these matters are clear and somewhat understood according to the simple sense of the words, yet there are deeper layers within. For they are doubly profound in wisdom.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

הסכמת האדם הגדול בענקים, בהיר הוא בשחקים כבוד הרב הגאון האמיתי זקן ויושב בישיבה איש אלקים מופת הדור עטרת תפארת ישראל חסידא סבא קדישא אספקלריא המאירה, לו נפתחו שערי אורה בנגלה ובנסתר וידיו רב לו תהלתו מלאה ארץ כקש"ת מו"ה ישראל זצלה"ה מגיד מישרים דק"ק קאזניץ בעמ"ח ס' עבודת ישראל ושאר ספרים: לכו חזו מפעלות אלקים אשר פעל ועשה איש חי רב פעלים מקבציאל שקיבץ על ידו זקוקין דנורא ובעורין דאשא אשר לקט במאמרים אומר לגלגולת איהו יאה וגולתיה יאה. ליקוטי אמרים דברים נפלאים ונורא הוא סביביו ששלח אלי חד מן ידידיי ה"ה הרב המאור הגדול בנן של קדושים מופת הדור גדול מרבן שמו נודע בשערים מו"ה נחמן נ"י נכד לרבינו הק' בעש"ט זללה"ה אשר רוצה להעלותו על מזבח הדפוס להוציא לאור תעלומות חכמה: וראיתי בהם דברים ערבים נעימים וחדודים עמוקים מאד איש לפי ערכו. ומה נכבד היום אשר יצאו לאור דברים כאלו אשר להם דומיה תהלה. והנני מן המסכימים להעלות על הדפוס דברים יקרים מפז ומפנינים וראוים להכניסם לפני ולפנים. אמנם מדאגה מדבר פן יקום איש או אשה ויעשה כמתכונתה ע"י עצמו או ע"י גירא דיליה. לכן הנני גוזר בגזירת נחש לטותא דרבנן וליקום בארור כל משך י' שנים מיום גמר הדפסה: ולהשומע יונעם ותבוא עליו ברכת טוב. יום ג' דלת שבט תקס"ח לפ"ק פה ק"ק קאזיניץ יצ"ו: נאום ישראל בהמנוח מו"ה שבתי מ"מ דפה ק"ק הנ"ל:

</div>

The inner aspects of these matters are sealed and closed from all eyes, for they are matters concealed by the Ancient of Days, requiring both covering and revelation to introduce them into this world. For the covering is the revelation, as explained in the writings of the Ari z”l. As we heard from his holy mouth, he said that the Torah he reveals is lowered thousands and myriads of levels from what he attained in its supernal source. These are His mighty deeds, His awesome deeds, grasped by his holy, exalted intellect to clothe and lower such lofty, awesome, holy, ethereal, and spiritual matters into many garments and contractions, until they become accessible to every soul, to make known to humanity His might, may He be blessed, to reveal counsels, ways, and paths to attain His service, may He be blessed, in truth, so that all peoples of the earth may know that G-d is the G-d, and there is none else. It is impossible to fully recount and expound at length in praise of the immense holiness of this sacred and profoundly awesome book. Whoever desires to gaze upon it with the eye of truth will see and understand for himself the extent of its reach. Yet for one whose heart is smooth and does not desire to comprehend the holiness of this book, my words will not avail him. Nevertheless, to all my brothers and friends, I now speak briefly of the ways of this holy book, and the rest they will see for themselves; their eyes will behold, and their hearts will rejoice. Every teaching and every Torah in this holy book speaks of numerous specific matters, of many virtuous attributes, of many commandments of our holy Torah, and of distancing oneself from negative traits. Each teaching speaks of unique matters not mentioned in another, and so it is with all of them. For example, the teaching that begins “Speak to the priests” [siman 2] speaks of prayer and guarding the bris [covenant, referring to sexual purity], which depend on each other, requiring the aspect of judgment to know how to wield this sword, and necessitating the giving of charity before prayer; it addresses foreign thoughts in prayer, the study of the holy Torah, the erection of the Tabernacle, and binding prayer to the tzadik of the generation, all explained in a wondrous and awesome connection without parallel. The teaching that follows, “With trumpets” [siman 5], speaks of other matters: performing mitzvot with joy, praying with strength, and fear, and so forth. Thus it is with all the teachings, for all the words of this holy book are filled with wondrous and awesome counsels, speaking of all attributes and all practiced mitzvot, and of distancing negative desires—licentiousness, greed, gluttony, honor, anger, arrogance, and the greatness of truth over the degradation of falsehood; distancing sadness and laziness, defects of speech, slander, and talebearing; defects of sight and all senses; the holiness of the eyes, nose, ears, and mouth, likened to the seven lamps shining before the holy Menorah; the holiness of Shabbat, festivals, Rosh Chodesh, the three pilgrimage festivals in general and in their specifics—Pesach, Shavuot, Sukkot, with mitzvot like eating matzah, avoiding chametz and leaven, reciting the Haggadah, the four cups on Pesach, the sukkah, the four species, Hoshana Rabbah, Shemini Atzeret, Simchat Torah, receiving the Torah on Shavuot, Rosh Hashanah and shofar blowing, Yom Kippur, Chanukah, Purim, tzitzit, tefillin, reciting Shema, prayer, charity, Torah study, honest business dealings, faith, faith in sages, humility, fear, love, the merits of holy will and longings, fervent prayer with intention, the three daily prayers, the greatness of additional prayers, supplications, and requests that one must increase daily, and especially the greatness of hisbodidus [secluded meditation], pouring out one’s heart in the Ashkenazi tongue before Him, may He be blessed, daily, between man and his Creator, that he may merit to draw near to His service; the greatness of reciting Tehillim, which leads to repentance; the merit of weeping before Hashem, may He be blessed, like a son pleading before his father; the merit of a broken heart; distancing sadness; the merit of joy, which one must strive with all strength to maintain always, with many wondrous counsels to attain joy; the holiness of the Land of Israel; matters of the Tabernacle, Temple, and Jerusalem; the degradation of controversy and the merit of peace; repentance; fasting; the holiness of thought; distancing foreign thoughts; the greatness of binding to tzadikim, upon which all holiness of an Israelite depends; matters of melody, musical instruments, and ten types of melody; clapping hands and dancing; matters of sighing and the voice of enunciation—matters unheard from of old, never seen, revealing awesome secrets vital for the world. (See in the Zohar, Shelach, folio 168b, its great praise of the secret of the voice of enunciation, and in parashat Pinchas, folio 218, its praise of Israel’s movements in holiness. See further in other places in the Zohar and writings, between half the field, where you will see and understand from afar the greatness of the essence of secrets hidden in all human movements, especially when done for holiness, like clapping hands in prayer or for the joy of a mitzvah. Open your eyes, see, and understand.) It strengthens the heart to serve Him, may He be blessed, without despair or falling, to be steadfast in His service, for His kindnesses never cease, and His mercies endure forever. Thus, it encompasses all 613 mitzvot of the Torah, their branches, and all rabbinic commandments, the general scope of written and oral Torah, revealed and hidden, Halachah and Kabbalah, secrets and secrets of secrets, calling each by name, addressing them multiple times in wondrous and innovative connections, all as one providing wondrous counsels to approach Hashem, may He be blessed, until no mitzvah, holiness, or counsel needed by any person at any level is omitted. For his thoughts are profoundly deep.


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

הסכמת הרב הגאון החסיד הקדוש המפורסם, בוצינא קדישא נ"י ע"ה פ"ה ק"ש מוהר"ר אברהם חיים זצ"ל אב"ד דק"ק זלאטשיב בעה"מ ספר אורח לחיים: הנה קבלתי מכתב אדם גדול בענקים ואדמהו ואכנהו ולא ידעתיו ה"ה הרב הגדול בוצינא קדישא מופת הדור נ"י פ"ה ק"ש החסיד המפורסם בנן של קדושים מחו' מוהר"ר נחמן נ"י ובקש שאסכים על הדפסת ספרו הקדוש וראיתי בו ובמעט דבש שהטעמתי האירו עיני וראיתי שאין צריך להסכמותי ובפרט שכבר הסכימו גדולי הדור גאוני זמנינו אך אין מסרבין לגדול ובאתי כיהודא ועוד לקרא והנני גוזר בגזירת התורה לבל יסיג שום אדם מגבול שגבלו הראשונים עשרה שנים מיום דלמטה ולהשומע יונעם. הכ"ד המדבר לכבוד התורה יום ה' ך' שבט תקס"ח לפ"ק פה ק"ק זלאטשוב: הק' אברהם חיים בהרב מוהר"ר גדליה זלה"ה:

</div>

Every teaching in this holy book is a great, wondrous, and awesome edifice, built to talpiyot, a mound to which all turn, encompassing all worlds and levels of every person, great or small, from the beginning of creation’s point, the start of Atzilut, to the center of the material world of Asiyah where man stands, each according to his place and level at that time, from the greatest of the great to the least of the least, even those sunken in the ten crowns of impurity, descended in their sins to the nether Sheol and below. To all, he awakens, rouses, and revives, that they not despair, G-d forbid, from His mercies, raising the stumbling with their words and strengthening bending knees, as explained in the teaching “From their compassion he will lead them” in Likutay Tinyana, siman 7, on the verse “for all in heaven and earth.”

For every matter and every thing he speaks of, he addresses it multiple times, each in a different style, with another wondrous counsel. For example, in the teaching “With trumpets” [siman 5], he explains that prayer in strength is the aspect of thunders, thereby meriting to straighten the heart’s crookedness and perform mitzvot with great joy from the mitzvah itself. In the teaching “On that you trespassed” [siman 44], he explains that prayer in strength with sons is from the aspect of sukkah and the Land of Israel, and elsewhere he explains that prayer in strength annuls arrogance, turnings, and foreign thoughts in prayer. In the teaching “Depths cover them” [siman 9], he explains that prayer in strength provides the main vitality, sustaining the second and third lower worlds, leading to miracles, wonders, complete faith, and the Land of Israel. So it is with all attributes, mitzvot, ways, conduct, and holy counsels he addresses, speaking of them multiple times, each in a new, wondrous, and awesome way. Sometimes he connects guarding the bris with annulling arrogance, which is idolatry, rectifying the thirty-nine labors encompassing all worldly dealings, upper and lower unifications, Halachah and Kabbalah, thereby meriting speech that shines to repentance and understanding the Torah’s depths, as explained in the teaching “I am G-d” [siman 11], and similarly with other mitzvot and attributes. He has made wondrous counsel and magnified wisdom in many different, new, and wondrous ways. For due to our weakness and the daily strengthening of man’s inclination, as our rabbis z”l said [Sukkah 52a], we need counsels and arousals to His service, may He be blessed, in many ways. Sometimes a person is aroused through one teaching’s light, sometimes only through another, according to the person, his level, time, and place.


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

הסכמת הרב הגאון החסיד המפורסם החריף ובקי בחדרי תורה, המאיר עיני חכמים נ"י ע"ה פ"ה ק"ש מוהר"ר מאיר זצ"ל אב"ד ור"מ ומ"ץ בק"ק בראד והקרייז: אם אמנם שכבר גדרתי בעדי מימים ימימה. מלהיות עולה בהסכמה על הדפסת ספרים חדשים להביא תחת מכבש הדפוס מחמת כמה טעמים הכמוסים אשר בלבי חקוקה אך כעת הנה יד שלוחה אלי מן חד מבני חבריא ה"ה הרב המופלא ומופלג בתורה ובחסידות המפורסם מוהר"ר נחמן נ"י הגדול בשם טוב גידולי הקודש זרע קודש מחצבתו נכד לה"ה הרב המפורסם בתורה ובחסידות ידיו רב לו בעשר ידות בוצינא קדישא חסידא ופרישא קדוש יאמר לו כל רז לא אנם ליה מו"ה ישראל בעש"ט ז"ל והרב מוהר"ר נחמן הולך בעקבות אבותיו הקדושים ועשה חיבור לטהרה על דברי מאמרים אשר בש"ס שהמה סתומים וצריכים לדורשם ואף שלא היה לי פנאי לעיין עליו אך אפס קציהו ראיתי שהרב הנ"ל טרח ביגיעה רבה לפענח כל נעלמים ועל מה אדניו הוטבעו חיכו ממתקים מה מתוק מדבש היוצא מהאר"י קדוש יאמר לו רבינו האר"י ז"ל ולזאת נמניתי במנין הראוי שכבר קדמוני הרבנים מובהקים גדולי זמנינו להביא החיבור של הרב מוהר"ן לבית הדפוס גם ידי תיכון עמהם וכל המסייע לדבר מצוה מן ה' יהיה שכרו כפול מן השמים כי היכי דלעביד נייח נפשיה של הרב מוהר"ן הנ"ל להחיש מעשיהו להוציא מחשבתו מכח אל הפועל ואצ"ל שלא לגרום ח"ו היזק להרב מוהר"ן הנ"ל וכל השומע לדברינו אלה ישכון בטח ושאנן ויהי הודו כזית רענן ויזכה לראות בביאת משיח צדקינו אשר שמו ינון. הכ"ד המדבר לכבוד התורה ולומדיה אור ליום ג' כ"ה לחודש שבט תקס"ח פה ק"ק בראד יע"א: נאום הק' מאיר בא"א מ"ו הגאון המנוח מו"ה צ"ה זללה"ה חפ"ק הנ"ל והגליל יצ"ו:

</div>

Taste and see that G-d is good; hear His words, for they are exceedingly pleasant to all who desire truth and seek to reflect on their true life, their end, and how they will stand before the King, as every person knows in his soul and heart. You will also understand and see that every teaching in this book has great depth, depth within depth, in general, in particular, and in the particulars of particulars. As I heard from his holy mouth z”l, he said, “In my Torah, there is great depth.” For the words of this holy book are like fire and a hammer that shatters rock. Every teaching divides into numerous precious, new, and wondrous introductions and matters, for each teaching in this holy book is a great, wondrous, awesome, and strong edifice, built to talpiyot, a mound to which all turn, containing many rooms, room within room, with windows and openings from one to another. Every room, taste, matter, and introduction in each teaching has great depth, and as the tastes and matters increase, their depth grows like waters covering the sea. The sincere reader will understand this, for each time he enters and exits from palace to palace, room to room, matter to matter, he must look back to grasp the sweetness of the depth, the end from its beginning and its beginning from its end, all tied, connected, and nailed, end to beginning and beginning to end, in its middle and sides. The peruser will roam and increase knowledge, especially in the generality of the Torah, which is connected, closed, and included, with many different, awesome, wondrous, deep, and broad matters like the sea. The reader must note that sometimes he brings two or three proofs for one thing in a wondrous and pleasant way, and due to the haste of the tongue, it may seem like one taste. For such is the way of this book: it often repeats “because” or similar terms for one matter, making it seem like a single proof, when in truth, there are many tastes, each tied to the other, inseparable, for they are many proofs in a wondrous way, each nailed and bound to its fellow, as noted in Sefer Parperaot LeChochmah at its beginning. According to the greatness of the depth of every speech, it would be fitting to write each time to understand and see clearly, instructing the reader to set his eye upon it. But I refrain, for then it would be necessary to write such instructions for nearly every speech, given the sweetness of the intellect and depth in every matter. Mostly, his words have such great depth that no language suffices to explain them. Thus, I ceased my pen and restrained myself from writing such instructions, except occasionally when a phrase escaped my quill. The sincere reader with understanding will grasp the depth himself, broader and deeper than the sea, higher than heaven, deeper than the abyss. Whoever wishes to taste the honeycomb of these pleasant words must delve with the eye of truth in great, meticulous study to understand each matter in its form, as far as his intellect reaches. Happy is the man who finds wisdom and brings forth understanding to grasp the simple meanings of this holy book’s teachings. Yet it is accessible to all, for even one whose hand is short to understand deep matters can find rest for his soul in the holy counsels and wondrous ethics of each teaching, as G-d illuminates his intellect to understand the simple intention of our Rebbe z”l. For in truth, all the words of this awesome book are lofty, high, and deep attainments without end or limit, with hidden and concealed matters clothed within, mentioned only in hints and secrets. All the writings of the Ari z”l, the ma’amarim of the Zohar Hakadosh, Tikkunim, and all paths of holy Kabbalah are included in this book’s words. Every teaching speaks of unique intentions of a mitzvah and a gate from the Etz Chaim in a wondrous and awesome way, as our eyes saw, not a stranger’s, sometimes revealing a drop from the sea of his intention. All teachings are from the Pardes, with peshat, remez, and more, each with great, wondrous, and awesome depth.


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

הסכמת הרב הגאון המובהק המפורסם בכל קצוי ארץ וים רחוקים, האדם הגדול בענקים, החריף ובקי בכל חדרי תורה רקיע לשחקים, נ"י ע"ה פ"ה כק"ש מו"ה אפרים זלמן מרגליות מבראד זצלה"ה בעהמ"ח שו"ת בית אפרים וס' פרי תבואה ושאר ספרים: שמוע שמעתי אפרים. זה ימים כביר קל זיע סגיא דמשבחין ביה בדרב נחמן דאדם גדול הוא בתורה ובחסידות. איש קדוש מבין חידות. יודע תעלומות חכמה ושושן סודות. מפענח נעלמים ומגלה רזים במקרא תלמוד ואגדות, ירושה היא לו מאבותיו אבות מכלל דאיכא תולדות, שכן יונק מגידולי הקודש חוטר מגזע האלקי המפורסם הבעש"ט זלה"ה איש חמודות, וזרעו לברכה זרע קודש שמם ומעשיהם עליהם מעידות, כי האנשים אנשי מדות, מושכים הלבבות בחבלי מוסר השכל משמחי לב ומאירות עינים וכושל ברכים יקומון ועל רגליו מעמידות. ונפק מבנייהו אילנא רברבא ותקיפא ורב נחמן חסידא שמי' ואמליך וכתב שופרא ושבחא ופרושי דקראי ואדגות דרבה בר בר חנה. זה פרישתו לקדושה כהאי תנא דבעי כוונה. אלו ואלו בנועם מנעימים. נאהבים ונעימים. לקרואים והולכים לתומם. ערבים על אוזן שומעת מחליל ותופת. מתוקים מדבש ונופת. והרב החסיד הנ"ל בקש זאת מידי למחמי חתימת ידי אכתבי' כתוב הדר. בקודש נאדר. ואם אמנם אני איני כדאי ששלח אלי ובפרט כי איככה אוכל וראיתי בדברים העומדים ברומו של עולם, ולא באתי במשפט על כל נעלם, תמן מתלין מתליא ארייוותא קומיכון ואתון שאלין לתעליא אפס כי עז אהבתי כמים רבים לא יוכלו לכבות. חבר אני לכל יראי השם וכל קדושיו ואוותה נפשי לעשות רצון צדיק כי"ב. אמרתי ויהי מה ארוצה. לפי השעה הנחוצה. והצצתי ראשי פרקים. כמציץ מן החרכים ומצאתי בהם דברים של טעם. לחם סתרים ינעם. וכל מה שבתוכו מצטרף לקודש ונשאתי את ידי להיות מסכים הולך על דברת גדולי הדור אשר קדמוני. ונמצאתי לאשר בקשוני וחזינא לאצטרופי בצירוף דרבנן. קדישי עליונין. לתורה ולתעודה. ועל ספיר גזרתם ידי הדה, גזירה ותופסת עד עשרה שנים מיום העלותו על מזבח הדפוס וזר הקרב יירא לנפשו מחמת תנינים וראש פתנים. ושומע לדברי חכמים, ינחל בטוב תמימים, דברי זעירא דמן חברייא חותם על דבר אמת לסדר והסירותי מחלה מקרבך ולמספר ימיך אמלא לפ"ק בראד. הק' אפרים זלמן מרגליות מבראד:

</div>

Yet the main intention of the holy one is the simple explanation in each teaching, for the deed, not the midrash, is primary, as explained many times. His sole intention in every teaching and speech from his holy mouth was to merit Israel to straightforward deeds, hinting from afar and near, instructing deep and wondrous counsels and stratagems to approach Hashem, may He be blessed, from every place. As the seer will see with the eye of truth, his intention was that we strive to understand the service and counsels in each teaching, request from Hashem, may He be blessed, prostrate before Him, and fulfill them in simplicity. In G-d we trust, that whoever sets his eye and heart to these holy words, his heart will be enflamed and opened, yearning greatly for His service, returning to G-d in truth with all his heart, soul, and might. Even a heart strong as rock will move; if stone, it melts; if iron, it bursts. As we heard from his holy mouth z”l, he said that whoever gazes at this book with the eye of truth, all tendons of his heart’s stiffness will open, and he will become a complete penitent. In truth, it is impossible to recount the praise of this holy and awesome composition, and even more so the holiness of its author, our master, teacher, and rabbi, the great and precious upper light, memory of the righteous and holy for blessing, for silence is his praise. Moreover, we know the essence of the controversy that arose against him and us without cause, forcing us to muzzle our mouths and remain silent from recounting his holiness, separation, wholeness, righteousness, and true humility. In place of his greatness and exalted wisdom, where the mighty found his hand in all Torah—revealed and hidden, the sea of Talmud, poskim, first and last, and all secrets of lofty attainments, none forgotten or obscured to him—there we find his humility, simplicity, tolerance, and wholeness in deeds, serving G-d with wondrous self-sacrifice day and night without ceasing, never quiet or resting from His service, may He be blessed, in wisdom and great, awesome attainment, as your eyes will see in this holy book. For anyone who sets his heart to these matters will judge righteously that such attainments cannot come from a full belly. How many labors he endured, troubles he faced, thousands of fasts and interruptions, complete fasts from Shabbat to Shabbat, afflictions he bore, years he secluded in hisbodidus, separating from all desires, sanctifying himself in all holinesses, and above all, ascending in awesome holiness through the sanctity of the Land of Israel, casting his soul to the test. He traveled to the holy land during a time of fierce wars in those communities, facing numerous adventures: the plague, G-d save us, then prevalent, the roar of war where lives were unsecured daily, and other severe trials in body, soul, and wealth, impossible to detail in writing. Hashem, may He be blessed, granted him iron strength to bear what no man could endure, until he passed in peace, entered the Land of Israel, and exited unharmed, meriting what he merited in revealed and hidden realms. Beyond what is hidden to G-d, what he attained through the Land of Israel is concealed from every eye. Yet in the revealed, we saw that G-d was with him, for the Torah he revealed after the Land of Israel ascended immeasurably beyond his earlier teachings, though even those illuminated the world with wondrous awe. His words were wondrous before, yet the heavens are higher than the earth, so much higher were his teachings after the Land of Israel, as he explicitly stated many times. Most of this book comprises teachings revealed after the Land of Israel, with only a small portion—two or three leaves—from before, found in the simanim written in the language of the friends, from siman 73 to siman 114, and even there, only a little. This book was first printed in Ostrog in 5568 [1808 CE] during our rabbi’s lifetime, in his thirteenth year. But the printers there distorted it greatly, as it was printed without our presence, resulting in many errors, missing lines, changed orders, and exchanged sections. There were also issues with interruptions between teachings and within teachings, where spaces were needed between matters. They distorted much, sometimes adding large interruptions mid-matter unnecessarily, or combining matters where interruptions were needed, even omitting breaks at the start of a ma’amar. I set my heart and knowledge to repair these as best I could, with G-d’s help, correcting all errors and distortions from the first printing. Know also that the first book was printed suddenly without my presence, when our rabbi z”l was in Lemberg. Several places needed language repairs in the second edition, but due to printing haste, it followed the first edition. Thus, I resolved to repair many places, expanding and explaining further according to my understanding of the ma’amar’s intention, as heard from his holy mouth. For teachings written in his holy language, I neither subtracted nor added a single letter, except where greatly needed for explanation, which I enclosed in parentheses to distinguish from his own words. I labored to find all references to verses of Tanach, ma’amarim of our rabbis z”l in Shas, midrashim, Zohar Hakadosh, Tikkunim, and the Ari’s writings, which are numerous in this book, noting their sources with Hashem’s help. I also placed signs for each teaching, marking them with aleph-bet letters for easy navigation, and within each teaching, I added letters to mark transitions between matters, to contemplate and teach new introductions, as the reader will understand in context.


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

אלו ההסכמות כבר ניתנו על ההדפסה הראשונה שנדפס זה הספר הקדוש בק"ק אוסטרהא בחיי רבינו המחבר זצוק"ל. בצירוף שאר ההסכמות מגדולי גאוני וחסידי הדור. ומרוב ענוותנותו העצום. לא אבה להדפיסם. ומרוב הזמן נאבדו רוב ההסכמות. וכעת מדי עברי באמתחת הכתבים לחפש אחר חידושים חדשים שלא נדפסו מקודם. מצאתי דאתי לידי אלו השלשה הסכמות משלשה גאוני מצוקי ארץ האלה, בכתיבת ידם וחתימתם ממש. כאשר הנה בידינו, אמרתי מאת ה' היתה זאת להדפיסם, ויכתבו בספר ויוחקו יתנו עדיהן ויצדקו: (כ"ז מועתק מהדפסה שני') וכעת מצאנו באמתחת תלמידיו הקדושים עוד שני הסכמות משני עמודי עולם קדושי עליון המגדי דק' קאזניץ והמגיד דלובלין אמרנו טוב להדפיסם ג"כ לקיים מ"ש אל תמנע טוב מבעליו כו' וזכות הצדיקים הק' יגינו עלינו ועל כל ישראל ובא לציון גואל בבי"א:

</div>

Some ma’amarim appear twice, once long and once short, because such was his holy way z”l. The teachings he wrote himself often differed greatly between his spoken and written words, as he wrote according to the rush of his holy intellect, subtracting or adding from what he spoke during the derush. But I was precise to write as I heard from his holy mouth without alteration. Thus, some ma’amarim I wrote were later found in his holy hand with many changes. For this reason, I included both, as they are both good, for anything repeated is renewed in some way. Thus far, these few words hold much, hinting at the ways of this holy book. The rest cannot be recounted, for no number of sheets would suffice to praise even one teaching’s merit, especially amidst the great controversy that has arisen, casting truth to the ground in our many sins. Truth is missing, made into flocks, each claiming it for themselves. Yet truth is one, testifying for itself, and the chooser will choose. We cast our lot upon G-d, relying only on our Father in heaven, whose mercies never cease and compassions endure forever. These are the words of the humble one who yearns for the honor of his Maker, seeking the uplifting of the Divine Presence and the sanctity of Israel, the servant of the servant of G-d, Natan of Nemirov, may his light shine, who wrote this in sanctity and purity, with awe and love, to merit Israel to the service of the Creator, may He be blessed.



# Shir Na'im

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/intro/

# Shir Na'im

<div dir="rtl">שיר נעים</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/intro


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

ואלה דברי רבנו זכרונו לברכה שיר נעים כולל ענינים רבים בדברים מעטים מעט מחזיק המרבה ידבר נפלאות משבח תורתנו הקדושה ומשבח משה רבנו עליו השלום ומוסר נפלא והתעוררות עצום שיעורר כל אחד את נפשו וידבר מגדלת הבורא יתברך ונפלאות בריותיו וינצח בשירו להזכיר נפלאות ערבת נעימת תענוגי העולם הבא ושעשועיו לכל הזוכים אליהם והשיר שיתער לעתיד ולהפך מרירת המכאוב וקהיון שנים של הנדחים מהם ואובדים אבדה שאינה חוזרת יעורר ישנים יקיץ נרדמים יחזק עיפים יודיע להאדם מגדל כחו אשר בידו וכחו לזכות לכל אלה כשופר ירים קולו להטות לבבנו אליו יתברך לעבדו שכם אחד הן אלה קצות דרכי השיר הזה.

</div>

"I am Hashem — that is My Name; and My glory I will not give to another, nor My praise to graven images."


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

נימוסי הדתות כלם לא ישוו לדתנו חכמיהם בדו מלבם נימוסים בשכלם האנושי משה עלה למרום וענן לבושו נמצא המחיב דבר עמו בכל פעם, ופרש מן האשה נבזים ודוויים וסחופים אנחנו חכמתו מאין תמצא, ממנו לקח טוב לקחנו מלך בישורון עם דתנו כשני אחים לא יתפרדו נשמתו וגופו הזך, זו מזו לא נדו נפשותם רבים, כן רבו דעותיהם, וחלוף סברותיהם חדשים מקרוב באו עבודותיהם מחשבותיהם לא מחשבותינו, ולא דרכינו דרכיהם נפשותינו אחת היא, ואינה נוטה לרבוי צלמיהם נפשי החזקה והפקחת למה לא חסת עליך ושכחת אומן המגדל אותך והאכילך ממתקים והלבישך ארגמן ועתה אתה רמוסה בין עקבי צאן ובין רגלי התאוות העבים והגשמיים ואתה ערם ועריה יין משתיך נהפך למשתה שמחתך נהפך למספד ומתה חפצי בחיי יתברך קום רנני בלילה בגולה אתה מר יבכיון (איכה א) יודע אני כי הדמעות לעתיד תפוגנה לא יועילו עוד שובו בנים שובבים רפואה קדם למכה ככתוב (ישעיה נ''ז) : בורא ניב שפתים שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה'' ורפאתיו (עין שבת ק''ד) בורא ניב שפתים, ושלום שלום, שהוא כפול, עולה במספר תשובה (עין תקונים י''ח י''ט) מוסר השם תקשיב אזנך (משלי ב') בקולו תשמע שובו בנים אוי למורד במקום אוי למורד בדתו שמחה לנו בשביל כח תורתנו בה סודות עמקות ורפואות מחלאי גופותנו מתירה אסורים אך כפי מעשינו גלגלי הנהגות העולם והנפש בה כלולים מזלות וכוכבים, צרופי שמות הקדושים, כל הטובות בכל הדרכים שבעולם סגלות חכמות ובינות, נבואות, רוח הקדש, בנקיותנו להשיגם גופנו אצלנו היכלות מפלשות גם האבן שם יעקב והסלם לעלות מלאכים (עין ילקוט בראשית רמז קי''ט) ויונקים מעולמות עליונים מי ימלל גבורות ה' משבח ומקלס לאין סוף מי מנה עפר התפארת צמח מזרע שושנים חסד לאברהם גבר כעין הבדלח מדות לנו מפתחות השפע למי שהצטער אתנו נאמר וכזהר הרקיע יזהירו שכבר נפלו דמעותיו כפרה על עונותיו זכור אהבתך הישנה נהרות נחלים אפיקי מים רבים וימים גדולים וקטנים נפלאים ומשנים בצבעיהם ובטעמיהם ובטבעיהם חיות קטנות וגדולות בכל אחד ואחד אין מספר למיניהם משבחים ומהללים כלם להשם יתברך בכל איבריהם מלין יגידון תמיד ולא יכחשון מנהיגיהם נוצצים אבנים טובות ומרגליות בעמקיהם נחבא בהם אורות כליהם נשמות הגזורים מתחת כסא כבוד נכספה תמיד אל שרשה להיות לבוד חיים וחסד שואבת מחסדי דוד חן רוח מטפי גן עדן ממנה לא אבד מושבות ההיכלות ואהלי השלום לכל אחת ואחת נסמן ונתוה תיו הוד מה פעל אל המלאכים ישאלו, וירוצון בשליחותם ככוכבא דשביט מרחקים ומסלקים מכל התענוגים, מי שארחותיו עביט [מלשון ולא יעבטון ארחותם (עין רש''י יואל ב) ] נשארים בשלמותם לכו חזו מפעלות ה' העולמות כלם נמשכות מאותיות התורה מאות א' עד אות ת' בצרופיהם ובחלופיהם ובגלגוליהם באתב''ש באלב''ם (עין שם, ובתקון כא ובתקון ע)

</div>

For there is a Yichuda Ila'a — a Higher Unification — and a Yichuda Tata'a — a Lower Unification. That is to say: "Shema Yisrael" [Hear O Israel] and "Baruch Shem Kevod Malchuso Le'olam Va'ed" [Blessed is the Name of His glorious Kingdom for ever and ever] . And every single one of Israel needs to bring BOTH OF THESE ABOUT through himself [כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה נַעֲשֶׂה זֹאת עַל יָדוֹ] — the responsibility for both Unifications rests personally upon every Jew.


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

חובטים כבמקלות בצורותם המשנות חוברי חברים ומכשפים מכריעים אותם בהשבעתם בשמות המכונות התורה הקדושה שומרת אותנו מכל טמאות הצדקה מצלת ממיתות מגנות נבואה אין לנו חריקת שן האמות על אמה יחידה, תבונה אין בנו מרירת הצרות איך להשקות הם דנו נסבל עולם עד יבוא עני בן יחפש בגנזי אביו נזר עטרת נעטר בבן חביב שיר חדש אז נשיר מלכנו כל אחד ואחד מראה באצבע בשר חתום תורה בלב כל אחד מלהשכח המות לנצח יבלע כקטרת ריח נביא לבב חכמה להבין תכונת גופנו ומרחקי פרקיו ועריכות איבריו חיוב הבנתו מועילה לידיעת הבורא המציר אלו היצירות כלם מרפא כל חלי ואיש מכאובות עור ופסח צרוע ונגוע דואג וכואב נאכל לבד לקיום נפשותינו ולמלאכי השרת הנפלאות באופניהם הרבים מצילים ומזיקים עונשים ומשכירים יונקים מכבוד ומלכות הנהגות מלכות העולם ממנים לכל מעשה אנוש למעלה מהם שרפים ואופנים וחיות הקדש מלכות נורא מלכות הכסא העלמו עד אין קץ עד כלות הכל חושה ענני ה' רצה מלכנו בתפלותינו רוצה בבניך רוצה בנו

</div>

Through this — through achieving both Unifications — he can come to attain the tevunos [deep understandings / illuminations] of the Torah, to its very depths. For one who stands on a low level is still distant from the depths of Torah's understanding. Yet only through the intermediary of speech [רַק עַל יְדֵי אֶמְצָעוּת הַדִּבּוּר] — and through no other means — can he arrive at the depths of Torah's wisdom.



# Introduction to Likutey Moharan

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/intro-lm/

# Introduction to Likutey Moharan

<div dir="rtl">מבוא לליקוטי מוהר"ן</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/intro-lm


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

הַדּוֹר אַתֶּם רְאוּ דְבַר ה’. שִׁמְעוּ לא נֶאֱמַר אֶלָּא רְאוּ. רְאוּ כִּי ה’ נָתַן לָכֶם מַטְמוֹן. דְּבָרִים הָעוֹמְדִים בְּרוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם. כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ. זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (פְּסָחִים קיט.) וּלְמִכְסֵה עַתִּיק. זֶה הַמְכַסֶּה דְּבָרִים שֶׁכִּסָּה עַתִּיק יוֹמִין. וְאִיכָּא דְּאָמְרִי. זֶה הַמְגַלֶּה דְּבָרִים שֶׁכִּסָּה עַתִּיק יוֹמִין. וְתַרְוַיְהוּ כַּחֲדָא. אִיתַנְהוּ בְּהַאי חִבּוּרָא קַדִּישָׁא. כִּי הוּא מְגַלֶּה וּמְכַסֶּה. מְגַלֶּה וּמְבָאֵר דְּבָרִים עֶלְיוֹנִים וְנֶעֱלָמִים. חִדּוּשִׁים חֲדָשִׁים וְהַקְדָּמוֹת יְקָרוֹת נוֹרָאוֹת וְנִפְלָאוֹת עֵצוֹת מֵרָחוֹק אֱמוּנָה אֹמֶן. הַנּוֹבְעִים מִמְּקוֹר מַיִם חַיִּים מָקוֹר עֶלְיוֹן וְנוֹרָא מְאֹד. עִיר גִּבֹּרִים עָלָה חָכָם וַיֹּרֶד עֹז מִבְטֶחָה. דֶּרֶךְ כַּמָּה צִמְצוּמִים וְהִשְׁתַּלְשְׁלוּת מַעֲלֶה לְעָלוּל מִשֵּׂכֶל עֶלְיוֹן לְשֵׂכֶל תַּחְתּוֹן. עַד אֲשֶׁר נִתְלַבְּשׁוּ בִּלְבוּשִׁין הָאֵלּוּ בַּחֲלוּקָא דְּרַבָּנָן. בְּדֶרֶךְ צַחוּת וְנָאוּת. וּבִדְרוּשִׁים עֲרָבִים וְנִפְלָאִים וּמְתוּקִים לַחֵךְ. בְּדֶרֶךְ חָכְמָה וְטַעַם וּפִלְפּוּל וּסְבָרָא וְדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת מוּסָר הַשְׂכֵּל הַבּוֹעֵר כָּאֵשׁ עַד לֵב הַשָּׁמַיִם. וְכָל תּוֹרָה וְתוֹרָה שֶׁגָּלָה לְעָם סְגֻלָּה. כֻּלָּם מְלֵאִים עֵצוֹת נִפְלָאוֹת וְנוֹרָאוֹת לַעֲבוֹדָתוֹ הָאֲמִתִּית יִתְבָּרֵךְ. כַּאֲשֶׁר יִרְאֶה הָרוֹאֶה בְּעֵינָיו. אִם יָשִׂים לִבּוֹ עֲלֵיהֶם בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ. כִּי אַךְ לָזֶה הָיְתָה כַּוָּנָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה. לְעוֹרֵר יְשֵׁנִים וּלְהָקִיץ נִרְדָּמִים. לְהַיְשִׁיר לִבּוֹת בְּנֵי אָדָם אַחֵינוּ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל אֵלָיו יִתְבָּרֵךְ. לֵאמֹר לַאֲסוּרִים צֵאוּ לַאֲשֶׁר בַּחֹשֶׁךְ הִגָּלוּ. לִפְקֹחַ עֵינַיִם עִוְרוֹת. וּלְהוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת. לְהוֹצִיא מִמַּסְגֵּר אַסִּיר מִבֵּית כֶּלֶא יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ. הָאֲסוּרִים בְּתַאֲווֹתֵיהֶן. וְהַלְּכוּדִים בְּהַבְלֵיהֶם. וְהַנִּדָּחִים בַּעֲוֹנוֹתֵיהֶם. לְהַטּוֹת לְבָבָם אֵלָיו יִתְבָּרֵךְ לַהֲשִׁיבָם אֶל ה’ בֶּאֱמֶת בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר וְהַנָּכוֹן לִפְנֵיהֶם. בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר דַּרְכּוֹ בּוֹ אֲבוֹתֵינוּ מֵעוֹלָם:

</div>

Introduction to Likutay Moharan


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

וְהִנֵּה אַף עַל פִּי שֶׁהַדְּבָרִים גְּלוּיִים וּמוּבָנִים קְצָת ע”פ פְּשׁוּטָן שֶׁל דְּבָרִים אעפי”כ עוֹד דְּבָרִים בְּגוֹ. כִּי כִּפְלַיִם לְתוּשִׁיָּה. כִּי עֲדַיִן פְּנִימִיּוּת הַדְּבָרִים סְתוּמִים וַחֲתוּמִים מֵעֵין כֹּל. כִּי הֵם דְּבָרִים שֶׁכִּסָּה עַתִּיק יוֹמִין. שֶׁצְּרִיכִין לְכַסּוֹתָם וּלְגָלוּתָם. כְּדֵי לְהַכְנִיסָם בְּזֶה הָעוֹלָם. כִּי הַמִּכְסֶה הוּא הַגִּלּוּי וְכוּ’. וְכִמְבֹאָר מִזֶּה בְּכִתְבֵי הָאֲרִ”י זַ”ל. וְכַאֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ זַ”ל שפ”א אָמַר שֶׁהַתּוֹרָה שֶׁהוּא מְגַלֶּה. הִיא נְמוּכָה אֲלָפִים וּרְבָבוֹת מַדְרֵגוֹת. מִכְּפִי מַה שֶׁהִשִּׂיגָה בִּמְקוֹמָהּ הָעֶלְיוֹן. וְהֵן הֵן גְּבוּרוֹתָיו. הֵן הֵן נוֹרְאוֹתָיו. אֲשֶׁר הִשִּׂיגָה יַד שִׂכְלוֹ הַקָּדוֹשׁ הָרָם וְנִשָּׂא. לְהַלְבִּישׁ וּלְהוֹרִיד. דְּבָרִים גְּבוֹהִים וְנוֹרָאִים כָּאֵלֶּה. דְּבָרִים קְדוֹשִׁים וְדַקִּים וְרוּחָנִיִּים מְאֹד לְהַלְבִּישָׁם בִּלְבוּשִׁים רַבִּים וְצִמְצוּמִים. עַד אֲשֶׁר יִהְיוּ דְּבָרִים הַשָּׁוִים לְכָל נֶפֶשׁ. לְהוֹדִיעַ לִבְנֵי הָאָדָם גְּבוּרֹתָיו יִתְבָּרֵךְ. לְגַלּוֹת עֵצוֹת וּדְרָכִים וּנְתִיבוֹת לְהַגִּיעַ לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרֵךְ בֶּאֱמֶת. לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי ה’ הוּא הָאֱלֹקִים אֵין עוֹד:

</div>

O generation, behold the word of G-d. It is not said, “hear,” but rather, “see.” See that G-d has given you a treasure: matters that stand at the pinnacle of the world, as our rabbis of blessed memory taught [Pesachim 119a]. And regarding “the one who covers ancient things”—this refers to the one who conceals matters that the Attik Yomin [Ancient of Days, a divine name denoting eternity] has covered. Yet there are those who say: this is the one who reveals matters that the Ancient of Days concealed. Both interpretations are unified in this holy composition, for it reveals and conceals, unveils and explicates lofty and hidden truths, new insights, precious, awesome, and wondrous teachings, counsels from afar, and steadfast faith. These flow from a source of living waters, a sublime and profoundly awesome source. “A wise man scales the city of the mighty and brings down the strength of its confidence” [Proverbs 21:22]. Through many contractions and causal chains, from higher intellect to lower intellect, these truths are clothed in the chaluka d’rabanan [rabbinic garb, a metaphor for scholarly discourse], presented with clarity and beauty, in interpretations that are sweet, wondrous, and pleasing to the palate, crafted with wisdom, discernment, pilpul [dialectical reasoning], logic, and guidance for life, with reproofs of instruction and an intellect that burns like fire to the heart of heaven. Every teaching and every Torah revealed to the treasured people is filled with wondrous and awesome counsels for His true service, may He be blessed, as one who gazes with sincerity will see if he sets his heart upon them in truth. For his holy intention was solely to awaken the slumbering, rouse the sleeping, and straighten the hearts of our brothers, the children of Israel, to Him, may He be blessed; to proclaim to the bound, “Go forth,” to those in darkness, “Be revealed,” to open blind eyes, to free prisoners from restraint, to bring out from confinement those dwelling in darkness—those bound by their desires, trapped in their vanities, and exiled in their sins; to incline their hearts to Him, may He be blessed, and return them to G-d in truth, along the straight and righteous path trodden by our forefathers.

Behold, though these matters are revealed and somewhat understood according to their simple meaning, there are deeper layers within, for they are doubly profound in wisdom. The inner essence of these matters is sealed and closed from every eye, for they are matters concealed by the Ancient of Days, requiring both covering and revelation to introduce them into this world. For the covering is the revelation, as explained in the writings of the Ari z”l [Rabbi Yitzchak Luria]. As we heard from his holy mouth, the Torah he reveals is lowered thousands and myriads of levels from what he attained in its supernal source. These are His mighty and awesome deeds, grasped by his holy, exalted intellect to clothe and lower such lofty, holy, ethereal, and spiritual matters into many garments and contractions, until they become accessible to every soul, to make known to humanity His might, may He be blessed, to reveal counsels, ways, and paths to attain His service, may He be blessed, in truth, so that all peoples of the earth may know that G-d is the G-d, and there is none else.

Behold, these matters are clear and somewhat understood according to the simple sense of the words, yet there are deeper layers within. For they are doubly profound in wisdom. The inner aspects of these matters are sealed and closed from all eyes, for they are matters concealed by the Ancient of Days, requiring both covering and revelation to introduce them into this world. For the covering is the revelation, as explained in the writings of the Ari z”l. As we heard from his holy mouth, he said that the Torah he reveals is lowered thousands and myriads of levels from what he attained in its supernal source. These are His mighty deeds, His awesome deeds, grasped by his holy, exalted intellect to clothe and lower such lofty, awesome, holy, ethereal, and spiritual matters into many garments and contractions, until they become accessible to every soul, to make known to humanity His might, may He be blessed, to reveal counsels, ways, and paths to attain His service, may He be blessed, in truth, so that all peoples of the earth may know that G-d is the G-d, and there is none else.

It is impossible to fully recount and expound at length in praise of the immense holiness of this sacred and profoundly awesome book. Whoever desires to gaze upon it with the eye of truth will see and understand for himself the extent of its reach. Yet for one whose heart is smooth and does not desire to comprehend the holiness of this book, my words will not avail him. Nevertheless, to all my brothers and friends, I now speak briefly of the ways of this holy book, and the rest they will see for themselves; their eyes will behold, and their hearts will rejoice. Every teaching and every Torah in this holy book speaks of numerous specific matters, of many virtuous attributes, of many commandments of our holy Torah, and of distancing oneself from negative traits. Each teaching speaks of unique matters not mentioned in another, and so it is with all of them. For example, the teaching that begins “Speak to the priests” [siman 2] speaks of prayer and guarding the bris [covenant, referring to sexual purity], which depend on each other, requiring the aspect of judgment to know how to wield this sword, and necessitating the giving of charity before prayer; it addresses foreign thoughts in prayer, the study of the holy Torah, the erection of the Tabernacle, and binding prayer to the tzadik of the generation, all explained in a wondrous and awesome connection without parallel. The teaching that follows, “With trumpets” [siman 5], speaks of other matters: performing mitzvot with joy, praying with strength, and fear, and so forth. Thus it is with all the teachings, for all the words of this holy book are filled with wondrous and awesome counsels, speaking of all attributes and all practiced mitzvot, and of distancing negative desires—licentiousness, greed, gluttony, honor, anger, arrogance, and the greatness of truth over the degradation of falsehood; distancing sadness and laziness, defects of speech, slander, and talebearing; defects of sight and all senses; the holiness of the eyes, nose, ears, and mouth, likened to the seven lamps shining before the holy Menorah; the holiness of Shabbat, festivals, Rosh Chodesh, the three pilgrimage festivals in general and in their specifics—Pesach, Shavuot, Sukkot, with mitzvot like eating matzah, avoiding chametz and leaven, reciting the Haggadah, the four cups on Pesach, the sukkah, the four species, Hoshana Rabbah, Shemini Atzeret, Simchat Torah, receiving the Torah on Shavuot, Rosh Hashanah and shofar blowing, Yom Kippur, Chanukah, Purim, tzitzit, tefillin, reciting Shema, prayer, charity, Torah study, honest business dealings, faith, faith in sages, humility, fear, love, the merits of holy will and longings, fervent prayer with intention, the three daily prayers, the greatness of additional prayers, supplications, and requests that one must increase daily, and especially the greatness of hisbodidus [secluded meditation], pouring out one’s heart in the Ashkenazi tongue before Him, may He be blessed, daily, between man and his Creator, that he may merit to draw near to His service; the greatness of reciting Tehillim, which leads to repentance; the merit of weeping before Hashem, may He be blessed, like a son pleading before his father; the merit of a broken heart; distancing sadness; the merit of joy, which one must strive with all strength to maintain always, with many wondrous counsels to attain joy; the holiness of the Land of Israel; matters of the Tabernacle, Temple, and Jerusalem; the degradation of controversy and the merit of peace; repentance; fasting; the holiness of thought; distancing foreign thoughts; the greatness of binding to tzadikim, upon which all holiness of an Israelite depends; matters of melody, musical instruments, and ten types of melody; clapping hands and dancing; matters of sighing and the voice of enunciation—matters unheard from of old, never seen, revealing awesome secrets vital for the world. (See in the Zohar, Shelach, folio 168b, its great praise of the secret of the voice of enunciation, and in parashat Pinchas, folio 218, its praise of Israel’s movements in holiness. See further in other places in the Zohar and writings, between half the field, where you will see and understand from afar the greatness of the essence of secrets hidden in all human movements, especially when done for holiness, like clapping hands in prayer or for the joy of a mitzvah. Open your eyes, see, and understand.) It strengthens the heart to serve Him, may He be blessed, without despair or falling, to be steadfast in His service, for His kindnesses never cease, and His mercies endure forever. Thus, it encompasses all 613 mitzvot of the Torah, their branches, and all rabbinic commandments, the general scope of written and oral Torah, revealed and hidden, Halachah and Kabbalah, secrets and secrets of secrets, calling each by name, addressing them multiple times in wondrous and innovative connections, all as one providing wondrous counsels to approach Hashem, may He be blessed, until no mitzvah, holiness, or counsel needed by any person at any level is omitted. For his thoughts are profoundly deep. Every teaching in this holy book is a great, wondrous, and awesome edifice, built to talpiyot, a mound to which all turn, encompassing all worlds and levels of every person, great or small, from the beginning of creation’s point, the start of Atzilut, to the center of the material world of Asiyah where man stands, each according to his place and level at that time, from the greatest of the great to the least of the least, even those sunken in the ten crowns of impurity, descended in their sins to the nether Sheol and below. To all, he awakens, rouses, and revives, that they not despair, G-d forbid, from His mercies, raising the stumbling with their words and strengthening bending knees, as explained in the teaching “From their compassion he will lead them” in Likutay Tinyana, siman 7, on the verse “for all in heaven and earth.”

For every matter and every thing he speaks of, he addresses it multiple times, each in a different style, with another wondrous counsel. For example, in the teaching “With trumpets” [siman 5], he explains that prayer in strength is the aspect of thunders, thereby meriting to straighten the heart’s crookedness and perform mitzvot with great joy from the mitzvah itself. In the teaching “On that you trespassed” [siman 44], he explains that prayer in strength with sons is from the aspect of sukkah and the Land of Israel, and elsewhere he explains that prayer in strength annuls arrogance, turnings, and foreign thoughts in prayer. In the teaching “Depths cover them” [siman 9], he explains that prayer in strength provides the main vitality, sustaining the second and third lower worlds, leading to miracles, wonders, complete faith, and the Land of Israel. So it is with all attributes, mitzvot, ways, conduct, and holy counsels he addresses, speaking of them multiple times, each in a new, wondrous, and awesome way. Sometimes he connects guarding the bris with annulling arrogance, which is idolatry, rectifying the thirty-nine labors encompassing all worldly dealings, upper and lower unifications, Halachah and Kabbalah, thereby meriting speech that shines to repentance and understanding the Torah’s depths, as explained in the teaching “I am G-d” [siman 11], and similarly with other mitzvot and attributes. He has made wondrous counsel and magnified wisdom in many different, new, and wondrous ways. For due to our weakness and the daily strengthening of man’s inclination, as our rabbis z”l said [Sukkah 52a], we need counsels and arousals to His service, may He be blessed, in many ways. Sometimes a person is aroused through one teaching’s light, sometimes only through another, according to the person, his level, time, and place. Taste and see that G-d is good; hear His words, for they are exceedingly pleasant to all who desire truth and seek to reflect on their true life, their end, and how they will stand before the King, as every person knows in his soul and heart.

You will also understand and see that every teaching in this book has great depth, depth within depth, in general, in particular, and in the particulars of particulars. As I heard from his holy mouth z”l, he said, “In my Torah, there is great depth.” For the words of this holy book are like fire and a hammer that shatters rock. Every teaching divides into numerous precious, new, and wondrous introductions and matters, for each teaching in this holy book is a great, wondrous, awesome, and strong edifice, built to talpiyot, a mound to which all turn, containing many rooms, room within room, with windows and openings from one to another. Every room, taste, matter, and introduction in each teaching has great depth, and as the tastes and matters increase, their depth grows like waters covering the sea. The sincere reader will understand this, for each time he enters and exits from palace to palace, room to room, matter to matter, he must look back to grasp the sweetness of the depth, the end from its beginning and its beginning from its end, all tied, connected, and nailed, end to beginning and beginning to end, in its middle and sides. The peruser will roam and increase knowledge, especially in the generality of the Torah, which is connected, closed, and included, with many different, awesome, wondrous, deep, and broad matters like the sea. The reader must note that sometimes he brings two or three proofs for one thing in a wondrous and pleasant way, and due to the haste of the tongue, it may seem like one taste. For such is the way of this book: it often repeats “because” or similar terms for one matter, making it seem like a single proof, when in truth, there are many tastes, each tied to the other, inseparable, for they are many proofs in a wondrous way, each nailed and bound to its fellow, as noted in Sefer Parperaot LeChochmah at its beginning.

According to the greatness of the depth of every speech, it would be fitting to write each time to understand and see clearly, instructing the reader to set his eye upon it. But I refrain, for then it would be necessary to write such instructions for nearly every speech, given the sweetness of the intellect and depth in every matter. Mostly, his words have such great depth that no language suffices to explain them. Thus, I ceased my pen and restrained myself from writing such instructions, except occasionally when a phrase escaped my quill. The sincere reader with understanding will grasp the depth himself, broader and deeper than the sea, higher than heaven, deeper than the abyss. Whoever wishes to taste the honeycomb of these pleasant words must delve with the eye of truth in great, meticulous study to understand each matter in its form, as far as his intellect reaches. Happy is the man who finds wisdom and brings forth understanding to grasp the simple meanings of this holy book’s teachings. Yet it is accessible to all, for even one whose hand is short to understand deep matters can find rest for his soul in the holy counsels and wondrous ethics of each teaching, as G-d illuminates his intellect to understand the simple intention of our Rebbe z”l. For in truth, all the words of this awesome book are lofty, high, and deep attainments without end or limit, with hidden and concealed matters clothed within, mentioned only in hints and secrets. All the writings of the Ari z”l, the ma’amarim of the Zohar Hakadosh, Tikkunim, and all paths of holy Kabbalah are included in this book’s words. Every teaching speaks of unique intentions of a mitzvah and a gate from the Etz Chaim in a wondrous and awesome way, as our eyes saw, not a stranger’s, sometimes revealing a drop from the sea of his intention. All teachings are from the Pardes, with peshat, remez, and more, each with great, wondrous, and awesome depth. Yet the main intention of the holy one is the simple explanation in each teaching, for the deed, not the midrash, is primary, as explained many times. His sole intention in every teaching and speech from his holy mouth was to merit Israel to straightforward deeds, hinting from afar and near, instructing deep and wondrous counsels and stratagems to approach Hashem, may He be blessed, from every place. As the seer will see with the eye of truth, his intention was that we strive to understand the service and counsels in each teaching, request from Hashem, may He be blessed, prostrate before Him, and fulfill them in simplicity. In G-d we trust, that whoever sets his eye and heart to these holy words, his heart will be enflamed and opened, yearning greatly for His service, returning to G-d in truth with all his heart, soul, and might. Even a heart strong as rock will move; if stone, it melts; if iron, it bursts. As we heard from his holy mouth z”l, he said that whoever gazes at this book with the eye of truth, all tendons of his heart’s stiffness will open, and he will become a complete penitent.

In truth, it is impossible to recount the praise of this holy and awesome composition, and even more so the holiness of its author, our master, teacher, and rabbi, the great and precious upper light, memory of the righteous and holy for blessing, for silence is his praise. Moreover, we know the essence of the controversy that arose against him and us without cause, forcing us to muzzle our mouths and remain silent from recounting his holiness, separation, wholeness, righteousness, and true humility. In place of his greatness and exalted wisdom, where the mighty found his hand in all Torah—revealed and hidden, the sea of Talmud, poskim, first and last, and all secrets of lofty attainments, none forgotten or obscured to him—there we find his humility, simplicity, tolerance, and wholeness in deeds, serving G-d with wondrous self-sacrifice day and night without ceasing, never quiet or resting from His service, may He be blessed, in wisdom and great, awesome attainment, as your eyes will see in this holy book. For anyone who sets his heart to these matters will judge righteously that such attainments cannot come from a full belly. How many labors he endured, troubles he faced, thousands of fasts and interruptions, complete fasts from Shabbat to Shabbat, afflictions he bore, years he secluded in hisbodidus, separating from all desires, sanctifying himself in all holinesses, and above all, ascending in awesome holiness through the sanctity of the Land of Israel, casting his soul to the test. He traveled to the holy land during a time of fierce wars in those communities, facing numerous adventures: the plague, G-d save us, then prevalent, the roar of war where lives were unsecured daily, and other severe trials in body, soul, and wealth, impossible to detail in writing. Hashem, may He be blessed, granted him iron strength to bear what no man could endure, until he passed in peace, entered the Land of Israel, and exited unharmed, meriting what he merited in revealed and hidden realms. Beyond what is hidden to G-d, what he attained through the Land of Israel is concealed from every eye. Yet in the revealed, we saw that G-d was with him, for the Torah he revealed after the Land of Israel ascended immeasurably beyond his earlier teachings, though even those illuminated the world with wondrous awe. His words were wondrous before, yet the heavens are higher than the earth, so much higher were his teachings after the Land of Israel, as he explicitly stated many times. Most of this book comprises teachings revealed after the Land of Israel, with only a small portion—two or three leaves—from before, found in the simanim written in the language of the friends, from siman 73 to siman 114, and even there, only a little.

This book was first printed in Ostrog in 5568 [1808 CE] during our rabbi’s lifetime, in his thirteenth year. But the printers there distorted it greatly, as it was printed without our presence, resulting in many errors, missing lines, changed orders, and exchanged sections. There were also issues with interruptions between teachings and within teachings, where spaces were needed between matters. They distorted much, sometimes adding large interruptions mid-matter unnecessarily, or combining matters where interruptions were needed, even omitting breaks at the start of a ma’amar. I set my heart and knowledge to repair these as best I could, with G-d’s help, correcting all errors and distortions from the first printing.

Know also that the first book was printed suddenly without my presence, when our rabbi z”l was in Lemberg. Several places needed language repairs in the second edition, but due to printing haste, it followed the first edition. Thus, I resolved to repair many places, expanding and explaining further according to my understanding of the ma’amar’s intention, as heard from his holy mouth. For teachings written in his holy language, I neither subtracted nor added a single letter, except where greatly needed for explanation, which I enclosed in parentheses to distinguish from his own words.

I labored to find all references to verses of Tanach, ma’amarim of our rabbis z”l in Shas, midrashim, Zohar Hakadosh, Tikkunim, and the Ari’s writings, which are numerous in this book, noting their sources with Hashem’s help. I also placed signs for each teaching, marking them with aleph-bet letters for easy navigation, and within each teaching, I added letters to mark transitions between matters, to contemplate and teach new introductions, as the reader will understand in context.

Some ma’amarim appear twice, once long and once short, because such was his holy way z”l. The teachings he wrote himself often differed greatly between his spoken and written words, as he wrote according to the rush of his holy intellect, subtracting or adding from what he spoke during the derush. But I was precise to write as I heard from his holy mouth without alteration. Thus, some ma’amarim I wrote were later found in his holy hand with many changes. For this reason, I included both, as they are both good, for anything repeated is renewed in some way.

Thus far, these few words hold much, hinting at the ways of this holy book. The rest cannot be recounted, for no number of sheets would suffice to praise even one teaching’s merit, especially amidst the great controversy that has arisen, casting truth to the ground in our many sins. Truth is missing, made into flocks, each claiming it for themselves. Yet truth is one, testifying for itself, and the chooser will choose. We cast our lot upon G-d, relying only on our Father in heaven, whose mercies never cease and compassions endure forever.


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

וְהִנֵּה דְּבַר שְׂפָתַיִם אַךְ לְמַחְסוֹר. לְהַאֲרִיךְ וּלְהַרְחִיב הַדִּבּוּר בְּשֶׁבַח הַפְלָגַת גְּדֻלַּת מַעֲלַת קְדֻשַּׁת נוֹרָאוֹת הַסֵּפֶר הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה הַנּוֹרָא מְאֹד. כִּי מִי שֶׁיִּרְצֶה לְהִסְתַּכֵּל בּוֹ בְּעֵין הָאֱמֶת. יִרְאֶה וְיָבִין בְּעַצְמוֹ עַד הֵיכָן הַדְּבָרִים מַגִּיעִין. וּמִי שֶׁלִּבּוֹ חָלַק. וְאֵינוֹ חָפֵץ בִּתְבוּנַת קְדֻשַּׁת הַסֵּפֶר הַזֶּה. לֹא יֹעִלוּ לוֹ דְּבָרַי אֵלֶּה: אוּלָם לְכָל אַחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה נָּא מְעַט מִדַּרְכֵי הַסֵּפֶר הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה. וְיֶתֶר מִזֶּה יִרְאוּ בְּעַצְמָם. יִרְאוּ עֵינֵיהֶם וְיִשְׂמַח לִבָּם. וְהוּא. כִּי כָּל תּוֹרָה וְתוֹרָה מִדִּבְרֵי הַסֵּפֶר הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה מְדַבֶּרֶת מִכַּמָּה וְכַמָּה דְּבָרִים פְּרָטִיִּים. מִכַּמָּה וְכַמָּה מִדּוֹת טוֹבוֹת. מִכַּמָּה וְכַמָּה מִצְווֹת תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה. וּמֵהַרְחָקוֹת מִדּוֹת רָעוֹת. וְכָל תּוֹרָה וְתוֹרָה מְדַבֶּרֶת מִדְּבָרִים מְיֻחָדִים מַה שֶׁלֹּא נִזְכְּרוּ בַּתּוֹרָה הַשְּׁנִיָּה. וְכֵן כֻּלָּם. כְּגוֹן הַתּוֹרָה הַמַּתְחֶלֶת אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים (בְּסִימָן ב’). מְדַבֶּרֶת מִתְּפִלָּה וּשְׁמִירַת הַבְּרִית שֶׁתְּלוּיִים זֶה בָּזֶה. וְשֶׁצְּרִיכִין בְּחִינַת מִשְׁפָּט לֵדַע אֵיךְ לִלְחֹם עִם הַחֶרֶב הַזֶּה וְכוּ’. וּבִשְׁבִיל זֶה צְרִיכִין לְהַפְרִישׁ צְדָקָה קֹדֶם הַתְּפִלָּה וְכוּ’; וּמֵעִנְיַן מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת שֶׁבַּתְּפִלָּה. וּמֵעִנְיַן לִמּוּד הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה. וּמֵהֲקָמַת הַמִּשְׁכָּן וְכוּ’ וְכוּ’. וְשֶׁצְּרִיכִין לְקַשֵּׁר הַתְּפִלָּה לְהַצְדִּיק שֶׁבַּדּוֹר וְכוּ’. וְכָל אֵלּוּ הַדְּבָרִים מְבֹאָרִים שָׁם בְּקֶשֶׁר נִפְלָא וְנוֹרָא אֲשֶׁר אֵין דֻּגְמָתוֹ. וְתוֹרָה שֶׁאַחֲרֶיהָ כְּגוֹן בַּחֲצוֹצְרוֹת וְכוּ’ (בְּסִימָן ה’) מְדַבֶּרֶת מֵעִנְיָנִים אֲחֵרִים. הַיְנוּ מַעֲשִׂיַּת הַמִּצְווֹת בְּשִׂמְחָה. וּמִתְּפִלָּה בְּכֹחַ. וּמִיִּרְאָה וְכוּ’ וְכוּ’ וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה בִּשְׁאָרי הַתּוֹרֹת. כִּי כָּל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה מָלֵא עֵצוֹת טוֹבוֹת וְנוֹרָאוֹת. וּמְדַבֵּר מִכָּל הַמִּדּוֹת וּמִכָּל הַמִּצְווֹת הַנְּהוּגוֹת. וּמֵהַרְחָקַת וּשְׁבִירַת כָּל הַתַּאֲווֹת. מִתַּאֲוַת נִאוּף. וְתַאֲוַת מָמוֹן. וְתַאֲוַת אֲכִילָה. מֵהַרְחָקַת הַכָּבוֹד. וְכָעַס וּקְפִידוֹת וְגַדְלוּת. (וּמַעֲלַת הָאֱמֶת וְעֹצֶם גְּנוּת הַשֶּׁקֶר) מֵהַרְחָקַת הָעַצְבוּת וְהָעַצְלוּת. מִפְּגָם הַדִּבּוּר. מִלְּשׁוֹן הָרַע וּרְכִילוּת וְכוּ’. מִפְּגָם הָרְאוּת וּמִפְּגַם כָּל הַחוּשִׁים. מִקְּדֻשַּׁת הָעֵינַיִם וְהַחֹטֶם וְהָאָזְנַיִם וְהַפֶּה שֶׁהֵם שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת הַמְּאִירִין אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה. מִקְּדֻשַּׁת שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב וְרֹאשׁ חֹדֶשׁ. מִשָּׁלֹשׁ רְגָלִים בִּכְלָל. וּבִפְרָטִיּוֹת מִכָּל רֶגֶל וְרֶגֶל בִּפְנֵי עַצְמוֹ. מִפֶּסַח מִשְּׁבוּעוֹת מִסֻּכּוֹת וּמֵהַמִּצְווֹת הַנְּהוּגוֹת בְּכָל רֶגֶל וְרֶגֶל. שֶׁהֵם מִצְוַת אֲכִילַת מַצָּה וְאָסוּר חָמֵץ וּשְׂאוֹר וּקְרִיאַת הַהַגָּדָה וְאַרְבַּע כּוֹסוֹת בְּפֶסַח. וְכֵן מִמִּצְוַת סֻכָּה וְאַרְבַּע מִינִים. וְהוֹשַׁעְנָא רַבָּה וּשְׁמִינִי-עֲצֶרֶת וְשִׂמְחַת-תּוֹרָה. וּמִקַּבָּלַת הַתּוֹרָה בִּשְׁבוּעוֹת. מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה וּתְקִיעַת שׁוֹפָר וּמִיּוֹם-הַכִּפּוּרִים. מֵחֲנֻכָּה וּפוּרִים. מִצִּיצִית וּתְפִלִּין וּקְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה. מִצְּדָקָה וְתַלְמוּד תּוֹרָה. וּמַשָּׂא וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה. מֵאֱמוּנָה וּמֵאֱמוּנַת חֲכָמִים. מֵעֲנָוָה. מִיִּרְאָה וְאַהֲבָה. וּמִמַּעֲלוֹת הָרָצוֹן וְהַכִּסּוּפִין דְּקָדְשָׁה. מִתְּפִלָּה בְּכֹחַ וּבְכַוָּנָה. הֵן מִשָּׁלֹשׁ תְּפִלּוֹת שֶׁבַּיּוֹם. הֵן מִגֹּדֶל עֹצֶם מַעֲלַת שְׁאָר הַתְּפִלּוֹת וּתְחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת שֶׁצְּרִיכִין לְהַרְבּוֹת בָּהֶם בְּכָל יוֹם וְיוֹם לוֹמַר תְּחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת הַרְבֵּה. וּבִפְרָט גֹּדֶל מַעֲלַת הַהִתְבּוֹדְדוּת לְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז לְפָנָיו יִתְבָּרֵךְ בְּכָל יוֹם בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ. שֶׁיִּשְׁפֹּךְ כַּמַּיִם לִבּוֹ נֹכַח פְּנֵי ה’ שֶׁיְּזַכֵּהוּ לְהִתְקָרֵב לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרֵךְ. וּמִגֹּדֶל מַעֲלַת אֲמִירַת תְּהִלִּים שֶׁמְּזַכֶּה לִתְשׁוּבָה. וּמִמַּעֲלַת הַבְּכִיָּה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. כְּבֵן הַמִּתְחַטֵּא לִפְנֵי אָבִיו. מִמַּעֲלַת לֵב נִשְׁבָּר. וּמֵהַרְחָקַת הָעַצְבוּת. מִמַּעֲלַת הַשִּׂמְחָה. שֶׁצְּרִיכִין לְהַכְרִיחַ עַצְמוֹ בְּכָל כֹּחוֹתָיו לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד וְהַרְבֵּה עֵצוֹת נִפְלָאוֹת לָבוֹא לְשִׂמְחָה. מִמַּעֲלַת קְדֻשַּׁת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. מֵעִנְיַן הַמִּשְׁכָּן וּבֵית-הַמִּקְדָּשׁ וִירוּשָׁלַיִם. מִגְּנוּת הַמַּחֲלֹקֶת וּמִגְדָּל מַעֲלַת הַשָּׁלוֹם. מִתְּשׁוּבָה. מִתַּעֲנִית. מִקְּדֻשַּׁת הַמַּחֲשָׁבָה. וּמֵהַרְחָקַת מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת. וְכֵן מִכָּל הַדְּבָרִים וְהַדְּרָכִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁבָּעוֹלָם הַמֻּכְרָחִים לַכֹּל. מִגֹּדֶל מַעֲלַת הִתְקָרְבוּת וְהִתְקַשְּׁרוּת לַצַּדִּיקִים. שֶׁבָּזֶה תָּלוּי כָּל קְדֻשַּׁת אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי. מֵעִנְיַן נִגּוּן וּכְלֵי זֶמֶר וַעֲשָׂרָה מִינֵי נְגִינָה. וּמֵהַמְחָאַת כַּף וְרִקּוּדִין. וְעִנְיַן אֲנָחָה. וְקוֹל הֲבָרָה. דְּבָרִים שֶׁלֹּא שְׁמַעְתֶּן אֹזֶן מֵעוֹלָם אֲשֶׁר לֹא נִשְׁמַע וְלֹא נִרְאָה לְגַלּוֹת סוֹדוֹת נוֹרָאוֹת הַנִּצְרָכִין לְהָעוֹלָם מְאֹד מְאֹד בִּדְבָרִים כְּאִלּוּ אֲשֶׁר דַּרְכֵי ה’ נִסְתְּרוּ בָּהֶם מְאֹד. (וְעַיֵּן בַּזֹּהַר שָׁלַח דַּף קס”ח ע”ב מַה שֶׁמַּפְלִיג מְאֹד בְּסוֹד קוֹל הֲבָרָה. וּבְפָרָשַׁת פִּינְחָס דַּף רי”ח: שֶׁמַּפְלִיג מְאֹד בְּסוֹד מַה שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְנַעְנְעִין עַצְמָן כְּשֶׁעוֹסְקִין בְּאֵיזֶה דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה. וְעַיֵּן עוֹד בִּמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים בַּזֹּהַר וּבַכְּתָבִים בֵּין מֵחָצְדִי חַקְלָא. שָׁם תִּרְאֶה וְתָבִין מֵרָחוֹק גֹּדֶל עֶצֶם הַסּוֹדוֹת הַנִּסְתָּרוֹת בְּכָל הַתְּנוּעוֹת שֶׁבְּנֵי אָדָם עוֹשִׂין. וּבִפְרָט כְּשֶׁעוֹשִׂין אוֹתָן בִּשְׁבִיל דְּבַר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה כְּגוֹן מְחִיאַת כַּפַּיִם בִּתְפִלָּה אוֹ בִּשְׁבִיל שִׂמְחַת מִצְוָה. וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה. פְּקַח עֵינֶיךָ וּרְאֵה וְהָבֵן). וּמַרְבֶּה לְדַבֵּר עַל לֵב הָאָדָם לְחַזְּקוֹ בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרֵךְ. לְבַל יִתְיָאֵשׁ עַצְמוֹ בְּשׁוּם אֹפֶן. וּלְבַל יִפֹּל מִשּׁוּם דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם. רַק יִהְיֶה עַקְשָׁן גָּדוֹל בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרֵךְ. לִבְלִי לְהַנִּיחַ אֶת מְקוֹמוֹ בְּשׁוּם אֹפֶן בָּעוֹלָם כִּי חַסְדֵי ה’ לֹא תָּמְנוּ וְלֹא כָּלוּ רַחֲמָיו לְעוֹלָם. וְכֵן מִכְּלָלִיּוּת כָּל הַתַּרְיָ”ג מִצְווֹת שֶׁבַּתּוֹרָה וְעַנְפֵיהֶם וְכָל מִצְווֹת דְּרַבָּנָן. מִכְּלָלִיּוּת תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שבע”פ. מִנִּגְלָה וְנִסְתָּר. הֲלָכָה וְקַבָּלָה. רָזִין וְרָזִין דְּרָזִין. לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא. וּמִכֻּלָּם יְדַבֵּר כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים. בִּדְרָכִים וּקְשָׁרִים נִפְלָאִים וְחִדּוּשִׁים חֲדָשִׁים. וְכֻלָּם כְּאֶחָד הֵם עֵצוֹת נִפְלָאוֹת. אֵיךְ לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ. עַד אֲשֶׁר אֵין שׁוּם דָּבָר מִצְוָה וּקְדֻשָּׁה וְעֵצָה טוֹבָה הַנִּצְרָךְ לְכָל אָדָם שֶׁבָּעוֹלָם בְּכָל דַּרְגָּא וְדַרְגָּא שֶׁלֹּא נִזְכַּר בַּסֵּפֶר הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא הַזֶּה. כִּי מְאֹד עָמְקוּ מַחְשְׁבוֹתָיו. כִּי הוּא מְדַבֵּר מִכְּלָלִיּוּת הַכֹּל בִּכְלָל וּבִפְרָט. כּוֹלֵל כָּל הָעוֹלָמוֹת וְהַדְרָגוֹת שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁל כָּל אָדָם. כְּקָטָן כַּגָּדוֹל. מִן רֵאשִׁית נְקֻדַּת הַבְּרִיאָה. שֶׁהוּא תְּחִלַּת הָאֲצִילוּת. עַד תַּכְלִית נְקֻדַּת הַמֶּרְכָּז שֶׁל עוֹלַם הָעֲשִׂיָּה הַגַּשְׁמִי שֶׁהָאָדָם עוֹמֵד עָלָיו. כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְפִי מְקוֹמוֹ וּמַדְרֵגָתוֹ בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה וְהַזְּמַן. מִן הַגָּדוֹל שֶׁבַּגְּדוֹלִים עַד הַקָּטָן שֶׁבַּקְּטַנִּים. וַאֲפִלּוּ הַמֻּנָּחִים לְמַטָּה לְמַטָּה בְּעֶשֶׂר כַּתְרִין דְּמִסְאֲבוֹתָא. אֲשֶׁר יָרְדוּ בַּעֲוֹנוֹתֵיהֶם עַד הַשָּׁאוּל תַּחְתִּיּוֹת וּמִתַּחְתָּיו. לְכֻלָּם יְעוֹרֵר יָקִיץ וִיחַיֶּה. לְבַל יִתְיָאֲשׁוּ. חַס וְשָׁלוֹם. מִן הָרַחֲמִים. כּוֹשֵׁל יְקִימוּן מִלָּיו וּבְרַכִּים כּוֹרְעוֹת יְאַמֵּץ (וְכַמְבֹאָר מִזֶּה בְּהַתּוֹרָה כִּי מֵרְחָמָם יְנַהֲגֵם בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא בְּסִימָן ז’ עַיֵּן שָׁם עַל פָּסוּק כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ:)

</div>

These are the words of the humble one who yearns for the honor of his Maker, seeking the uplifting of the Divine Presence and the sanctity of Israel, the servant of the servant of G-d, Natan of Nemirov, may his light shine, who wrote this in sanctity and purity, with awe and love, to merit Israel to the service of the Creator, may He be blessed.



# Introduction to Handwritten Manuscripts

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/intro-manuscripts/

# Introduction to Handwritten Manuscripts

<div dir="rtl">מבוא לכתבי היד</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/intro-manuscripts


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

(זה הַיּוֹם עשָׂה ה' יום ד' כ"ד אֲדָר שְׁנָת תקפ"ד הפְלִיא ה' עמָּנוּ, שְׁפִתְאוֹם הַבִיא לִי אִישׁ אֶחָד מִעיר הַסְמוּכָה תַּכְרִיךְ שֶׁל כְּתָבִים מכְתִיבַת יַד רַבֵּנוּ זִ"ל, וְהֵם כַּמָּה דָפִין קְטַנִים מהָא"ב הָרֵאשׁוֹן וְכַמָּה דפים מהתורות שַׁכְּבָר נִדְפְסוּ בַּסֵּפֶר ליקוטי מוהר"ן הראשון, אך יֵשׁ בָּהֶם כָּמָה דְבָרִים נוֹסְפִים וְכמָה ענְיָנִים בְּשְׁנוּי לָשׁוֹן וּבְמִנְנוֹן אַחַר קְצָת עַל כֵּן אַעֲתִיקָם הַנָּה)

</div>

But when one is careful and guards the honor of Hashem to be complete — meaning: he is נִבְזֶה בְּעֵינָיו [contemptible in his own eyes] and נִמְאָס [despised, rejected] in his own sight — then through this he can speak words that illuminate, as the verse states: "And the earth was illuminated by His glory" [Ezekiel 43:2]. And these words illuminate for him the path to teshuvah, and he can arrive at the depths of Torah's wisdom, as above.


## Segment 2

(This day was made by the Lord, Wednesday, the 24th of Adar [II], 5584 [March 24, 1824]. The Lord has done wonders with us, for suddenly a man from the nearby city brought me a bundle of handwritten manuscripts of our revered teacher, of blessed memory. These include several small pages from the first Aleph-Bet (book, published in English as: Character) and several pages from the teachings already printed in the first volume of Likutay Moharan. However, they contain some additional matters and several topics with different wording and slightly altered enumeration. Therefore, I will transcribe them here).



# Misod Gdulat HaTanna Rabbi Shimon bar Yochai

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/1/intro-shimon/

# Misod Gdulat HaTanna Rabbi Shimon bar Yochai

<div dir="rtl">מסוד גדלת התנא האלקי רבי שמעון בן יוחאי</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/1/intro-shimon


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

לכו חזו מפעלות ה התגלות נפלא מסוד גדלת התנא האלקי רבי שמעון בן יוחאי ז''ל רבי שמעון בן יוחאי הבטיח שלא תשתכח תורה מישראל על ידו כמובא בדברי רבותינו, זכרונם לברכה (שבת קלח:) : כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה אמרו: עתידה תורה שתשתכח מישראל ואמר רבי שמעון בן יוחאי שלא תשתכח (נשא קכד:) : בהאי חבורא דאיהו ספר הזהר יפקון בה מן גלותא ועתה בוא וראה והבן נפלאות נסתרות של תורתנו הקדושה כי על כן סמך רבי שמעון בן יוחאי עצמו על זה הפסוק כי לא תשכח מפי זרעו כי באמת בזה הפסוק בעצמו מרמז ונסתר סוד הזה שעל ידי זרעו של יוחאי שהוא רבי שמעון בן יוחאי על ידו לא תשתכח התורה מישראל כי סופי תבות של זה הפסוק כי לא תשכח מפי זרעו הם אותיות יוחאי וזה שמרמזו ונסתר בזה הפסוק בעצמו מרמז ונסתר בסופי תבות כנ''ל שהוא רבי שמעון בן יוחאי ודע שסוד רבי שמעון בעצמו הוא מרמז בפסוק אחר כי דע בסופי תבות כנ''ל שהוא רבי שמעון בן יוחאי ודע שסוד רבי שמעון בעצמו הוא מרמז בפסוק אחר כי דע כי התנא הקדוש רבי שמעון הוא בחינת (דניאל ד) : עיר וקדיש מן שמיא נחת ראשי תבות שמעון וכו

</div>

בעזרת א-ל עליון אשר שמים וארץ קנה, ונתן לנו את תורתו ממדבר מתנה, נתחיל להדפיס חדושים נפלאים ונוראים על מאמרי רבה בר בר חנה, בזכות זה נזכה לעלות לציון ברננה, אל קרית מלך דוד חנה.

Short Poetic Preface to Torahs 1-15 on Rabba Bar Bar Chana

With the help of the Supreme G-d, Who acquired heaven and earth [Genesis 14:19, 22], And gave us His Torah from the wilderness as a gift [Numbers 21:18, referencing "Matanah"], We begin to print wondrous and awesome innovations On the sayings of Rabba Bar Bar Chana [Bava Basra 73-74]. By this merit, may we be privileged to ascend to Zion with song [Isaiah 35:10; 51:11], To the city of King David, where [his] camp is pitched [cf. 2 Samuel 5:9; 1 Chronicles 11:7]. 

Notes on Translation and References:

"With the help of the Supreme G-d": The phrase "בעזרת א-ל עליון" is translated formally to reflect the invocation of divine assistance, with "Supreme G-d" capturing the exalted nature of "א-ל עליון.""Who acquired heaven and earth": The Hebrew "אשר שמים וארץ קנה" directly echoes Genesis 14:19 and 14:22, where G-d is described as "Creator (or Possessor) of heaven and earth.""And gave us His Torah from the wilderness as a gift": The phrase "ונתן לנו את תורתו ממדבר מתנה" alludes to Numbers 21:18, where "Matanah" (gift) is a place name in the wilderness, symbolically linked to the giving of the Torah as a divine gift."Wondrous and awesome innovations": The Hebrew "חדושים נפלאים ונוראים" is rendered literally to maintain the sense of novel, profound, and awe-inspiring teachings."On the sayings of Rabba Bar Bar Chana": This is a direct translation of "על מאמרי רבה בר בר חנה," referring to the Talmudic sage whose sayings are the basis for Torahs 1-15."By this merit, may we be privileged to ascend to Zion with song": The phrase "בזכות זה נזכה לעלות לציון ברננה" closely mirrors Isaiah 35:10 and 51:11, which describe the redeemed ascending to Zion with joy and song."To the city of King David, where [his] camp is pitched": The Hebrew "אל קרית מלך דוד חנה" refers to Jerusalem, the city of David, with "חנה" (pitched/camped) evoking 2 Samuel 5:9 or 1 Chronicles 11:7, where David establishes his stronghold in Jerusalem. The verb "חנה" also resonates with the name "Bar Bar Chana," creating a poetic wordplay. [Further note, that the letters ChaN are also found in the name of NaChmaN. Further note, that in the introduction to the poem at the beginning of Likutay Moharan it says that Rabbi Nachman's name is spelled out, single-double-triple-quadruple (Na NaCh NaChMa NaChMaN) and here we have Rabba, bar bar - anagram: Rav Rav, Chana. Almost like a precursor to Na Nach Nachma Nachman]



# Blow the shofar in the beginning of the month, when the moon is concealed, for t

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/1/

# Blow the shofar in the beginning of the month, when the moon is concealed, for t

<div dir="rtl">תקעו בחדש שופר בכסא ליום חגנו</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/1


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

תקעו בחדש שופר בכסא ליום חגנו (תהלים פ"א):

</div>

Likutay Moharan 1:1

Blow the shofar in the beginning of the month, when the moon is concealed, for the day of our festival (Psalms 81:4).


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

א כי איש הישראלי נברא, שיהיה לו ממשלה על המלאכים (עיין תיקון עין דף קלז, וזה התכלית והסוף של ישראל, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ירושלמי שבת פרק ב'): 'עתידין צדיקים, שיהיה מחצתן לפנים ממלאכי השרת', שנאמר: "כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל", שהמלאכים יצטרכו לשאל מישראל, כשירצו לידע מה פעל אל. וצריך כל אחד לראות, שיבוא לזה התכלית, שיהיה לו ממשלה על מלאכים, אך צריך לשמר עצמו מאד ולראות, שיהיה לו כח לעמד בממשלה זו, שלא יקנאו בו מלאכי השרת ויפילו אותו, חס ושלום (עין זוה"ח שה"ש ע"פ שחורה אני ונאוה כו'), כי המלאכים מתקנאים מאד באדם כזה, שיש לו ממשלה עליהם, כמו שמצינו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (חגיגה טו:) על כמה גדולים, שבקשו מלאכי השרת לדחפו:

</div>

1. For the man of Israel was created so that he would have

memshalah

[dominion] over the angels (see

Tikunay

Zohar, page 137). And this is the

tachlis

[ultimate purpose] and the end of Israel, as our Sages, of blessed memory, said (Jerusalem Talmud, Shabbat, chapter 2): The

tzadikim

[righteous] are destined to have their dwelling place inward of the ministering angels, as it is said: “At that time it will be said to Jacob and to Israel, ‘What has G-d wrought?’” (Numbers 23:23). The angels will need to ask Israel when they wish to know what G-d has wrought. And every individual must strive to reach this

tachlis

, to have

memshalah

over the angels. However, one must guard himself exceedingly and ensure that he has the strength to stand in this

memshalah

, so that the ministering angels do not become jealous of him and cause him to fall, Heaven forbid (see Zohar, Song of Songs, on the verse “I am black but comely”). For the angels are exceedingly jealous of such a person who has

memshalah

over them, as we find that our Sages, of blessed memory, said (Chagigah 15b) regarding several great ones, that the ministering angels sought to push them away.


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

ב והעצה על זה לקשר עצמו עם נשמות ישראל ועל ידי ההתקשרות נצול מהם. וזה בחינת (איוב כ"ו): "מאחז פני כסא", שצריך לאחז עצמו בשרשי הנשמות, החצובות מתחת כסא הכבוד, שהיא בחינת (בראשית ג'): "אם כל חי" (עין מדרש הנעלם חיי שרה קכ"ה:). וזה בחינת מה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (שבת פח:): בשעה שעלה משה למרום, אמרו מלאכי השרת: מה לילוד אשה בינינו, אמר להם: לקבל תורה בא. אמרו: אשר תנה הודך על השמים וכו'. אמר הקדוש ברוך הוא למשה: החזר להם תשובה. אמר: אני מתירא, שלא ישרפוני בהבל פיהם. אמר לו: אחז בכסא כבודי וכו'; הינו שנתן לו השם יתברך עצה לאחז ולהתקשר בשרשי הנשמות, שהם בחינת כסא הכבוד, אם כל חי, כנ"ל, שעל ידי זה יהיה נצול מן קנאת המלאכים כנ"ל. וזה בחינת (בראשית ב): ויבן ה' אלקים את הצלע אשר לקח מן האדם וכו'. ויבן - ראשי תבות: ותקעתיו יתד במקום נאמן (ישעיה כ"ב); שהוא בחינת ממשלה, כמו שתרגם יונתן על זה הפסוק: 'ואמנינה אמרכל מהימן משמש באתר קים', הינו בחינת ממשלה הנ"ל, שיהיה לה קיום כנ"ל. וזהו בחינת הצלע, שהיא בחינת חוה אם כל חי, בחינת כסא הכבוד, שרשי הנשמות כנ"ל, שעל ידי זה יש כח לעמד בממשלה זו כנ"ל. וזהו: אשר לקח מן האדם, הינו האדם העליון, כמו שכתוב (יחזקאל א): "ועל הכסא דמות כמראה אדם" וכו'. ויביאה אל האדם, הינו אל האדם התחתון, שעל ידי זה יש כח לאדם התחתון לעמד בממשלה זו כנ"ל. וזהו שאמר רב עמרם חסידא אל המלאך (קדושין פ"א): 'אנא בשרא ואנת אש, ואנא עדיפנא מנך'. בשרא ראשי תבות: ששים רבוא בכרס אחד (מ"ר שה"ש בפסוק הנך יפה, ע' תיקון כא) דהינו בחינת שרשי הנשמות, שעל ידי זה יש לו כח, שיהיה לו ממשלה על המלאכים, בחינת: 'אנא עדיפנא מנך' כנ"ל:

</div>

2. And the advice for this is to bind oneself with the

neshamos

[souls] of Israel. Through this

hiskashrus

[binding], one is saved from them (Job 26:2): “He grasps the face of the throne”—one must grasp himself to the

shorshay

haneshamah

[roots of the souls], which are hewn from beneath the Throne of Glory, which is the aspect of (Genesis 3:20): “The mother of all living” (see Rashi, Chayei Sarah, page 125b). This is the aspect of what our Sages, of blessed memory, said (Shabbat 88b): When Moses ascended on high, the ministering angels said, “What is one born of woman doing among us?” He said to them, “I have come to receive the Torah.” They said, “You set Your splendor above the heavens!” The Holy One, blessed be He, said to Moses, “Return to them an answer.” He said, “I am afraid they will burn me with the breath of their mouths.” He said to him, “Grasp My Throne of Glory.” This means that Hashem, blessed be He, gave him advice to grasp and bind himself to the

shorshay

haneshamah

, which are the aspect of the Throne of Glory, the mother of all living, as mentioned above. Through this, he is saved from the jealousy of the angels, as mentioned above. This is the aspect of (Genesis 2:22): “And Hashem G-d built the

tzela

[rib/side] that He took from the man”. The word

([root: בנה—build]) forms an acronym: ותְקַעְתִּיו יָתֵד בְּמָקוֹם נֶאֱמָן—“And I will drive him as a peg in a steadfast place” (Isaiah 22:23), which is the aspect of

memshalah

, as Yonatan translates this verse: “And I will appoint him a faithful steward, serving in an enduring place,” meaning the aspect of

memshalah

, which has endurance, as mentioned above. The

tzela

, which is the aspect of Chavah, the mother of all living, the aspect of the Throne of Glory, the

shorshay

haneshamah

, as mentioned above, through which one has the strength to stand in this

memshalah

. “That He took from the man” refers to the supernal Man, as it is written (Ezekiel 1:26): “And upon the throne was the likeness of the appearance of a man”. “And He brought her to the man” refers to the lower man, through which the lower man has the strength to stand in this

memshalah

. This is what Rav Amram

Chasida

said to the angel (Kiddushin 81a): “I am flesh, and you are fire, yet I am greater than you.” The word

([root: בשר—flesh]) forms an acronym: שִׁשִּׁים

Sixty

myriads

in one womb” (Midrash Rabbah, Song of Songs, on the verse “Behold, you are fair,” and

Tikunay

Zohar 21). This is the aspect of the

shorshay

haneshamah

, through which he has the strength to have

memshalah

over the angels, in the aspect of: “I am greater than you,” as mentioned above.


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

ג ולקשר עצמו לשרשי הנשמות של ישראל צריך לידע מקור כל הנשמות ומקור חיותם, מהיכן כל נשמה ונשמה מקבלת חיות, והעקר לידע כל מפרסמי הדור. כי אם אינו יכול לידע ולקשר עצמו בפרטיות עם כל נשמה ונשמה, צריך לקשר עצמו עם כל מפרסמי ומנהיגי הדור, כי הנשמות נחלקים תחתם, כי כל מפרסם ומנהיג הדור יש לו כמה נשמות פרטיות, השיכים לחלקו, וכשמקשר עצמו עם המפרסמים, הוא מקשר עם כל פרטי נשמות ישראל. אך צריך לידע ולהכיר את המפרסמים. כי יש כמה מפרסמים שהם בשקר והם רק על ידי עזות, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (סנהדרין קה.): 'עזות מלכותא בלא תגא':

</div>

3. To bind oneself to the

shorshay

haneshamah

of Israel, one must know the source of all the

neshamos

and the source of their vitality, from where each soul and soul receives its vitality. The primary thing is to know all the

mefursamim

[renowned ones] of the generation and to bind oneself specifically with each soul and soul. One must bind oneself with all the

mefursamim

and leaders of the generation, for the

neshamos

are divided under them. Each renowned one and leader of the generation has several specific souls that pertain to his portion. When one binds himself with the

mefursamim

, he

is connected with

all the specific souls of Israel. However, one must know and recognize the

mefursamim

, for there are many

mefursamim

who are false, achieving their status only through

azus

[audacity], as our Sages, of blessed memory, said (Sanhedrin 105b): “Audacity is kingship without a crown.”


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

ד ולהכיר את המפרסמים, איזהו על ידי עזות, הוא על ידי בנין ירושלים, שהוא בחינת הלב (עין תיקון כא מט.), כי ירושלים בחינת יראה שלם (מדרש רבה וירא פרשת נ"ו, ועין מדרש רבה במדבר פרשה ב' על פסוק: "נאוה כירושלים"), הינו שלמות היראה התלויה בלב, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (קדושין לב): 'דבר המסור ללב - נאמר בו ויראת':

</div>

To recognize the

mefursamim

, which ones are through

azus

, is through the building of Jerusalem, which is the aspect of the heart (see

Tikunay

Zohar 21, page 49). For Jerusalem is the aspect of complete fear (Midrash Rabbah,

Vayeira

, parsha 56, and see Midrash Rabbah, Numbers, parsha 2, on the verse “Comely as Jerusalem”), meaning the perfection of fear, which depends on the heart, as our Sages, of blessed memory, said (Kiddushin 32b): “A matter entrusted to the heart is said, ‘And you shall fear.’” However, there are three traits that destroy Jerusalem, that is, the heart, meaning they impair the fear that depends on the heart. These three traits are: the desire for wealth, the desire for eating, and the desire for licentiousness ([

na’uf

]).


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

אך יש שלש מדות, שהם מחריבי ירושלים, דהינו הלב, הינו שמפסידין היראה התלויה בלב. והשלש המדות הם: 'תאות ממון' ו'תאות אכילה' ו'תאות משגל', כי שלש מדות אלו הם בלב, ועל כן הם מפסידים היראה שבלב. 'ממון' - שרשו בלב, בבחינת (משלי י): "ברכת ה' היא תעשיר, ולא יוסף עצב עמה"; בחינת (בראשית ו): "ויתעצב אל לבו"; 'אכילה', בחינת (תהלים ק"ד): "ולחם לבב אנוש יסעד". 'תאות משגל' גם כן בלב, כי עקר התאוה על ידי החמימות, הבא מהדם שבחלל הלב. ומחמת שהם בלב, על כן הם מפסידין היראה שבלב שהוא בחינות ירושלים: וזה פרוש (ברכות ג'): 'שלש משמרות הוי הלילה' וכו'. 'לילה' זה בחינת חשך, הינו מניעות, והם בחינת שלש משמרות, הינו בחינת שלש מדות הנ"ל. וזהו: 'משמרה ראשונה - חמור נוער', בחינת 'תאות ממון', בחינת (בראשית מ"ט): "יששכר חמר גרם" ותרגומו: 'עתיר בנכסין'. 'שניה - כלבים צועקים'. זה בחינת 'תאות אכילה', כמו שכתוב (ישעיה נ"ו): "והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה". 'שלישית - תינוק יונק משדי אמו, ואשה מספרת עם בעלה' - זה בחינת 'משגל', כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (כתבות יג.): ראוה מדברת וכו', וזהו 'תינוק יונק משדי אמו' כי תאוה זו - לפי היניקה: אם התינוק יונק מחלב אשה חצופה, אזי מתגבר בו תאוה זו, כי 'דם נעכר ונעשה חלב' (בכורות ו:), ועל כן כשהיא חצופה, אזי מזיק להתינוק חלב הנעשה מעכירת דמיה, ונולד לו חמימות בלבו, שהוא התגברות תאוה זו. וכן להפך, כשיונק חלב אשה כשרה, אזי לבו חלל בקרבו, ואין לו חמימות, רק מעט המכרח למצוות הבורא יתברך שמו. וזה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (עבודה זרה ד:): לא היה דוד ראוי לאותו מעשה, שנאמר (תהלים ק"ט): "ולבי חלל בקרבי". כי לבי חלל בקרבי - ראשי תבות חלב, הינו שעל ידי חלב כשרה לבו חלל בקרבו, ואין מתגבר בו תאוה זו, ועל כן דוד, שהיה בבחינה זו, לא היה ראוי לאותו מעשה. ולהפך חלב אשה חצופה מוליד חמימות הרבה, בחינת: חם לבי בקרבי (תהלים ל"ט) - ראשי תבות חלב וכנ"ל. וזהו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (שם

</div>

For these three traits are in the heart, and therefore they impair the fear in the heart. Wealth has its root in the heart, in the aspect of (Proverbs 10:22): “The blessing of Hashem, it enriches, and no sorrow is added with it”, in the aspect of (Genesis 6:6): “And He was grieved in His heart”. Eating is in the aspect of (Psalms 104:15): “And bread strengthens the heart of man”. The desire for licentiousness is also in the heart, for the primary desire comes through the heat that comes from the blood in the chamber of the heart. Because they are in the heart, they impair the fear in the heart, which is the aspect of Jerusalem. This is the meaning of (

Berachot

3b): “The night has three watches”—night is the aspect of darkness, meaning hindrances, and they are the aspect of three watches, meaning the three traits mentioned above. This is: In the first watch, a donkey brays, the aspect of the desire for wealth, in the aspect of (Genesis 49:14): “Issachar is a strong donkey”, and its translation: “Rich in possessions.” In the second watch, dogs howl, the aspect of the desire for eating, as it is written (Isaiah 56:11): “And the dogs are greedy, they know not satiety”. In the third watch, a baby suckles from its mother’s breasts, and a woman converses with her husband, the aspect of licentiousness, as our Sages, of blessed memory, said (

Ketubot

13b): “They saw her conversing.” This is “a baby suckles from its mother’s breasts,” for this desire is according to the suckling. If the baby suckles from the milk of an impudent woman, then this desire grows strong in him, for the blood becomes turbid and turns into milk (

Bechorot

6b). Therefore, when she is impudent, it harms the baby, as the milk made from her turbid blood causes heat in his heart, which is the strengthening of this desire. Conversely, when he suckles the milk of a proper woman, his heart is hollow within him, and he has no heat except the minimal amount necessary for the commandments of the Creator, blessed be His name. This is what our Sages, of blessed memory, said (Avodah Zarah 4b): David was not worthy of that act, as it is said (Psalms 109:22): “And my heart is hollow within me”. The phrase וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי forms an acronym: חָלָב—milk, meaning through proper milk, his heart is hollow within him, and this desire does not grow strong in him. Therefore, David, who was in this aspect, was not worthy of that act.


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

בברכות): 'ועל כל משמר ומשמר יושב הקדוש ברוך הוא ושואג כארי'; הינו על הפסד היראה, בחינת: "אריה שאג מי לא יירא" (עמוס ג') כי שלש מדות הנ"ל שהם בחינת שלש משמרות, הם מפסידין בנין ירושלים, הינו שלמות היראה התלויה בלב כנ"ל:

</div>

Conversely, the milk of an impudent woman produces much heat, in the aspect of (Psalms 39:4): “My heart was hot within me”, forming an acronym: חָלָב—milk, as mentioned above. This is what our Sages, of blessed memory, said (

Berachot

3b): “At each watch, the Holy One, blessed be He, sits and roars like a lion,” meaning over the loss of fear, in the aspect of (Amos 3:8): “A lion has roared, who will not fear?” For these three traits, which are the aspect of the three watches, impair the building of Jerusalem, meaning the perfection of fear that depends on the heart, as mentioned above.


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

ה ולתקן שלש מדות אלו הוא על ידי הדעת, שצריכין להמשיך הדעת אל הלב, בבחינת (דברים ד'): "וידעת היום והשבות אל לבבך", שצריך להמשיך הדעת אל הלב, ועל ידי זה נתתקן שלש מדות הנ"ל. כי הדעת הוא בחינת תלת מחין, תלת חללי דגלגלתא, והם בחינת שלש רגלים. כי כל רגל הוא בחינת התחדשות המחין, שנמשך שכל חדש לתקן שלש מדות אלו, הינו בכל רגל משלש רגלים נתתקן מדה אחת משלש מדות הנ"ל. על כן צריכין לזהר מאד בכבוד יום טוב ולקבל השלש רגלים כראוי. כי על ידי מצות השלש רגלים, על ידי זה זוכין לתקן השלש מדות הנ"ל, כי 'בפסח נתתקן תאות ממון', כמו שכתוב (שמות י"ב): "וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאילום" - 'בעל כרחם' (ברכות ט'), כי הם לא רצו כלל, כי אז נתתקן תאות ממון. 'בשבועות נתתקן תאות משגל', בבחינת: 'דם נעכר ונעשה חלב' (כמובא בכוונות ספירה ושבועות ומובא ג"כ בבאר היטב סימן תצ"ד סק"ח ע"ש

</div>

To rectify these three traits is through

daas

[knowledge], for one must draw

daas

to the heart, in the aspect of (Deuteronomy 4:39): “And you shall know today and bring it to your heart”. One must draw

daas

to the heart, and through this, the three traits mentioned above are rectified. For

daas

is the aspect of the three brains in the three cavities of the skull, which are the aspect of the three festivals. For each festival is the aspect of the renewal of the mind, drawing a new intellect to rectify these three traits. At each of the three festivals, one of these three traits is rectified. Therefore, one must be very careful with the honor of the festival day and receive the three festivals properly, for through the commandment of the three festivals, one merits to rectify these three traits. At Passover, the desire for wealth is rectified, as it is written (Exodus 12:36): “And Hashem gave the people favor in the eyes of Egypt, and they lent to them”, against their will (

Berachot

9b), for they did not want to at all, as then the desire for wealth was rectified.


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

פל"ח). 'בסכות נתתקן תאות אכילה', כי סכות נקרא "חג האסיף" (שמות כ"ג), שאוסף כל מיני מאכל, וזהו בחינת תקון תאות אכילה, כי 'אינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו' וכו' (יומא ע"ד:). וזהו בחינת (במדבר ט"ז): "קרואי מועד אנשי שם". 'אנשי שם' זה בחינת שלש מדות הנ"ל, שכל אחד ואחד נקרא בחינת שם. 'ממון' - כמו שכתוב (שמות כ): "בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך", בחינת: "ברכת ה' היא תעשיר" וכו', כנ"ל. 'אכילה' - כמו שכתוב (רות ד'): "וקרא שם בבית לחם". 'משגל' - בחינת (אסתר ב'): "כי אם חפץ בה המלך ונקראה בשם". וגם היראה שבלב היא גם כן בחינת שם, בבחינת (דברים כ"ח): "ליראה את השם הנכבד". וזהו בחינת: "קרואי מועד אנשי שם", שצריכין לקרות את המועדות, דהינו השלש רגלים, לתקן את השלש מדות הנ"ל, שהם בחינת 'אנשי שם' כנ"ל:

</div>

At Shavuot, the desire for licentiousness is rectified, in the aspect of: Blood becomes turbid and turns into milk (as brought in the

kavanot

Sefirat

HaOmer

and Shavuot,

and also

in Be’er

Heitev

Orach

Chaim 494:8). At Sukkot, the desire for eating is rectified, for Sukkot is called “the festival of gathering” (Exodus 23:16), which gathers all kinds of food, and this is the aspect of rectifying the desire for eating, for one who has bread in his basket is not like one who does not (Yoma 74b). This is the aspect of (Numbers 16:15): “The

called

of the appointed time, men of renown”. “Men of renown” refers to these three traits, for each one is called an aspect of a name: (Exodus 20:24): “In every place where I cause My name to be mentioned, I will come to you and bless you”, in the aspect of: “The blessing of Hashem, it enriches”, as mentioned above; (Ruth 4:11): “And make a name in Bethlehem”; (Esther 2:14): “If the king desires her, she is called by name”. Also, the fear in the heart is an aspect of a name, in the aspect of (Deuteronomy 28:58): “To fear this glorious name”. This is the aspect of: “The

called

of the appointed time, men of renown”, for one must call the appointed times, meaning the three festivals, to rectify these three traits, which are the aspect of men of renown, as mentioned above.


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

ו ועל ידי בנין ירושלים, דהינו תקון שלמות היראה שבלב, על ידי זה נברא מלאך, שמשפיע נבואה לכלי הנבואה. כי הנבואה באה מבחינת כרובים, בבחינת (במדבר ז'): "וישמע את הקול מבין שני הכרבים" וכרובים הם אנפי זוטרי (סוכה ד"ה ע"ב) (זהר בראשית יח:), והם נשפעים מן המלאך, בבחינת (בראשית מ"ח): "המלאך הגואל אתי מכל רע יברך את הנערים"; שהם אנפי זוטרי, בחינת כרובים (עין זוהר ויחי רכח: ובזוהר בלק קפ"ז.). וזה המלאך - שרשו מיראה, כי זה אותיות מלאך

</div>

Through the building of Jerusalem, meaning the rectification of the perfection of fear in the heart, through this, an angel is created that bestows prophecy to the vessels of prophecy. For prophecy comes from the aspect of the cherubim, in the aspect of (Numbers 7:89): “And he heard the voice from between the two cherubim”. The cherubim are small faces (Sukkah 5b, Zohar, Genesis 18b), and they are influenced by the angel, in the aspect of (Genesis 48:16): “The angel who redeems me from all evil, may he bless the lads”, who are small faces, the aspect of cherubim (see Zohar,

Vayechi

228, and Zohar, Balak 187). This angel has its root in fear, for the word מַלְאָך forms an acronym: כִּי אֵין מַחְסוֹר

For there is no lack to those who fear Him” (Psalms 34:10).


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

ראשי תבות כי אין מחסור ליראיו (תהלים ל"ד), ואזי נמשכת נבואה, ואפילו קטנים יכולין להתנבאות, בבחינת (יואל ג'): "ונבאו בניכם ובנותיכם":

</div>

Then prophecy is drawn, and even the small ones can prophesy, in the aspect of (Joel 3:1): “Your sons and daughters shall prophesy”.


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

ז אך צריך לזהר מאד מהתמנות, כי זה הזוכה ליראה, יש לו השתוקקות להתמנות, כי 'מי שיש בו יראת שמים, דבריו נשמעין' (ברכות ו:), ומחמת שדבריו נשמעין, הוא משתוקק להתמנות, אבל צריך לשמר עצמו מאד מהתמנות, כי ההתמנות מפסיד השפעת הנבואה, בחינות המלאך הנ"ל, הנעשה על ידי היראה. וזה שאמר יהושע למשה, כשאמר לו: "אלדד ומידד מתנבאים במחנה" (במדבר י"א): - "אדוני משה כלאם". פרש רש"י (והוא בסנהדרין י"ז): 'הטל עליהם צרכי צבור והם כלים' וכו'. כי 'צרכי צבור', הינו התמנות, מכלה ומפסיד הנבואה כנ"ל, כי נעשה מאותיות מלא"ך כלא"ם:

</div>

7. However, one must be very careful of

hismanus

[seeking appointment], for one who merits fear has a yearning for

hismanus

. For one who

has fear

of Heaven, his words are heeded (

Berachot

6b). Because his words are heeded, he yearns for

hismanus

. But he must guard himself exceedingly from

hismanus

, for

hismanus

impairs the bestowal of prophecy, the aspect of the angel mentioned above, which is created through fear. This is what Joshua said to Moses when he said, “Eldad and Medad are prophesying in the camp” (Numbers 11:27): “My lord Moses, restrain them” (Sanhedrin 17a): “Impose upon them the needs of the community, and they will cease.” For the needs of the community, meaning

hismanus

, consumes and impairs prophecy, as mentioned above, for it is made from the letters מַלְאָך—כְּלָאֵם.


## Segment 13

<div dir="rtl" lang="he">

ח ועל ידי השפעת הנבואה אף על פי שאין מי שיתנבא, רק שיש בחינת השפעת הנבואה בעולם, על ידי זה נגאלת ונפדית התפלה, כי התפלה היא גבוהה מאד, ובני אדם מזלזלין בה. וכשעומדים להתפלל, חפצים לפטר התפלה מעליהם, כמאמר רבותינו, זכרונם לברכה (ברכות ו:): "כרם זלת לבני אדם" - 'אלו דברים העומדין ברומו של עולם, ובני אדם מזלזלין בהם' וכו' ועל ידי הנבואה נגאלת התפלה מן הגלות, בבחינת (בראשית כ): "כי נביא הוא ויתפלל בעדך". שעל ידי נבואה התפלה בשלמות, כי התפלה היא בחינת (ישעיה נ"ז): "בורא ניב שפתים", בחינת נבואה:

</div>

8. Through the bestowal of prophecy, even though there is no one who prophesies, only that there is the aspect of the bestowal of prophecy in the world, through this, prayer is redeemed and saved. For prayer is very exalted, yet people belittle it. When they stand to pray, they desire to discharge the prayer from upon them, as our Sages, of blessed memory, said (

Berachot

6b): “An outer layer of worthlessness for people”—these are matters that stand at the height of the world, yet people belittle them. Through prophecy, prayer is redeemed from exile, in the aspect of (Genesis 20:7): “For he is a prophet, and he will pray for you”. Through prophecy, prayer is in its perfection, for prayer is the aspect of (Isaiah 57:19): “Creating the speech of the lips”, the aspect of prophecy.


## Segment 14

<div dir="rtl" lang="he">

ט וכשנגאלת ונפדית התפלה, אזי נופל כל הדאקטיריי, כי אין צריכין לרפואות. כי כל הרפואות הם על ידי עשבים, וכל עשב ועשב מקבל כח מכוכב ומזל המיחד לו, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (מדרש רבה, בראשית, פרשה י): 'אין לך כל עשב ועשב, שאין לו כוכב ומזל, שמכה אותו ואומר לו: גדל'. וכל כוכב ומזל מקבל כח מכוכבים שלמעלה ממנו, והעליון - מהעליון ממנו, עד שמקבלים כח מהשרים העליונים, כמו שאמרו (בתקוני זהר, תקון מ"ד, ע"ט:): 'כל כוכביא לוין דא מן דא, סהרא לוי מן שמשא' וכו', "כי גבה מעל גבה" וכו' (קהלת ה'), והם כלם בחינת לווים זה מזה וזה מזה, עד שמקבלים ולווין מהשרים העליונים, והשרים מקבלים מהעליונים מהם, גבוה מעל גבוה, עד שכלם מקבלים משרש הכל, שהוא דבר ה', כמו שכתוב (תהלים ל"ג): "בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם". ועל כן כשזוכין לתפלה, אין צריכין לרפואת העשבים, כי התפלה היא בחינת דבר ה', שהוא שרש הכל. וזה בחינת נביא, ראשי תבות: בדבר יי שמים נעשו כי האלף הוא רקיע, המבדיל בין מים למים (תקון ה' ותקון מ').* (*פרוש, ועל כן תבת שמים היא במקום הא' שבתבת נביא, כי הא' היא רקיע וכו' כנ"ל) כי על ידי נבואה זוכין לתפלה, שהיא בחינת דבר ה' כנ"ל. וזה בחינת (תהלים ק"ז:) "ישלח דברו וירפאם וימלט משחיתותם". 'ישלח דברו וירפאם', הינו שמקבלין כל הרפואות רק על ידי דבר ה', דהינו תפלה. אזי: 'וימלט משחיתותם', הינו עשבים, בבחינת (מנחות ע"א): 'הקוצר לשחת', כי אין צריכין לרפואת העשבים כנ"ל:

</div>

When prayer is redeemed and saved, then all the doctors fall, for there is no need for medicines, for all medicines are through herbs, and each herb receives strength from its specific star and constellation, as our Sages, of blessed memory, said (Midrash Rabbah, Genesis, parsha 10): There is no herb that does not have a star and constellation that strikes it and says, “Grow.” Each star and constellation receives strength from the stars above it, and the higher from the higher above it, until they receive strength from the supernal princes, as it is said (

Tikunay

Zohar, Tikun 44, page 79b): “All the stars borrow one from another, the moon borrows from the sun”, and “For one higher than the high watches” (Ecclesiastes 5:7). They are all in the aspect of borrowing one from another until they receive and borrow from the supernal princes, and the princes receive from those higher than them, higher than high, until they all receive from the root of all, which is the word of Hashem, as it is written (Psalms 33:6): “By the word of Hashem the heavens were made, and by the breath of His mouth all their host”. Therefore, when one merits prayer, there is no need for the medicine of herbs, for prayer is the aspect of the word of Hashem, which is the root of all. This is the aspect of נָבִיא [prophet], forming an acronym: בִּדְבַר יְיָ שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ

By the word of Hashem the heavens were made.” The letter א is the firmament that separates between waters and waters (

Tikunay

Zohar, Tikun 5 and 40) [Explanation: Therefore, the word שָׁמַיִם takes the place of the א in the word נָבִיא, for the א is the firmament, as mentioned above]. For through prophecy, one merits prayer, which is the aspect of the word of Hashem, as mentioned above (Psalms 107:20): “He sent His word and healed them, and delivered them from their pits”. “He sent His word and healed them” means that all medicines are received only through the word of Hashem, meaning prayer. Then, “and delivered them from their pits,” meaning herbs, in the aspect of (

Menachot

71a): “One who reaps for destruction.” For there is no need for the medicine of herbs, as mentioned above. This is the aspect of (Exodus 23:25): “And you shall serve Hashem your G-d, and He will bless your bread and your water, and I will remove sickness from your midst”. “And you shall serve Hashem”—service is prayer (Bava Kama 92b).


## Segment 15

<div dir="rtl" lang="he">

וזהו בחינת: "ועבדתם את ה' אלקיכם, וברך את לחמך ואת מימיך, והסירתי מחלה מקרבך" (שמות כ"ג). "ועבדתם את ה'" - 'עבודה זו תפלה' (בבא קמא צב:). אזי: "וברך את לחמך ואת מימיך והסירתי מחלה" וכו'; הינו שיהיה לך רפואה על ידי לחם ומים, על ידי שיתברכו מן שרש הכל, דהינו דבר

</div>

Then, “and He will bless your bread and your water, and I will remove sickness,” meaning there will be healing through bread and water, through their being blessed from the root of all, meaning the word of Hashem, the aspect of prayer. Bread and water will have the power to heal like herbs, for the division of powers—that this herb has the power to heal this sickness and that herb another sickness—is only below.


## Segment 16

<div dir="rtl" lang="he">

ה' בחינת תפלה, ויהיה ללחם ומים כח לרפאות כמו עשבים. כי התחלקות הכחות שזה העשב יש לו כח לרפאות חולאת פלוני וזה חולאת פלוני, וכיוצא בזה - כל חלוקי כחותם הוא רק למטה, אבל למעלה בשרש הכל, דהינו דבר ה' הכל אחד, ואין חלוק בין לחם ומים ובין עשבים, וכשאוחזין בהשרש, דהינו דבר ה' בחינת תפלה, יכולין להמשיך כחות הרפואה לתוך לחם ומים, ויהיה לו רפואה על ידי לחם ומים, בחינת: "וברך את לחמך וכו' והסירתי מחלה" וכו' כנ"ל:

</div>

But above, at the root of all, meaning the word of Hashem, all is one, and there is no distinction between bread and water and herbs. When one grasps the root, meaning the word of Hashem, the aspect of prayer, one can draw the powers of healing into bread and water, and there will be healing through bread and water, in the aspect of: “And He will bless your bread…and I will remove sickness”, as mentioned above.


## Segment 17

<div dir="rtl" lang="he">

י אך יש שלש עבודות שהם מפסידין עבודות התפלה, והם שלש מדות, הינו: א. 'אל תהי בז לכל אדם' (אבות פרק ד') - שלא לבזות שום אדם ב. עבודה זרה - ואפילו קלקול האמונה, שאין האמונה בשלמות הוא גם כן בחינת עבודה זרה ג. שמירת הברית - הינו מי שאין שומר הברית כראוי. כי כל שלש מדות אלו הם בחינת עבודות דסטרא אחרא, ומפסידין עבודת התפלה. בזוי אנשים הוא בחינת עבודה, כמו שמצינו באחי יוסף, על שבזו אותו ולא האמינו שהוא יהיה מלך, על ידי זה נפלו לבחינת עבדות ואמרו לו: "הננו לך לעבדים" (בראשית נ). עבודה זרה - כמו שכתוב (שמות כ): "אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים", כי ארץ מצרים מלאה גלולים ועבודה זרה, ועל כן נקראים בית עבדים, בחינת עבדות הנ"ל (עיין מכילתא פ' יתרו). שמירת הברית - מי שפוגם בו הוא גם כן בבחינת עבדות, בבחינת חם, שנאמר בו (בראשית ט'): "ארור כנען, עבד עבדים יהיה לאחיו". וצריך לצאת משלש עבודות אלו, דהינו משלש מדות הנ"ל, ואז זוכין לעבודת התפלה, ואז יכולין להתרפאות בכל דבר שבעולם אפלו בלחם ומים כנ"ל. וזה פרוש (פסחים כ"ה): בכל מתרפאין, הינו בכל דבר שבעולם יכולין להתרפאות, ובתנאי; חוץ מעבודה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים, דהינו שלש מדות הנ"ל, שהם בחינת שלש עבודות כנ"ל, הינו כשיוצא משלש מדות אלו, אזי: בכל מתרפאין - אפלו בלחם ומים כנ"ל. כי כשהוא חוץ משלש עבודות הנ"ל, ואז זוכה לעבודת התפלה, אזי יכול להתרפאות בכל דבר שבעולם כנ"ל:

</div>

10. However, there are three services that impair the service of prayer, and they are the three traits: a) “Do not despise any person” (

Pirkei

Avot, chapter 4), meaning not to scorn anyone; b) idolatry, and even the impairment of faith, where faith is not complete, is also the aspect of idolatry; c) guarding the bris [sexual purity], meaning one who does not guard the bris properly. For these three traits are the aspect of services of the other side, and they impair the service of prayer. Scorning people is the aspect of service, as we find with Joseph’s brothers, who scorned him and did not believe he would become king; through this, they fell into the aspect of servitude and said to him: “Behold, we are your servants” (Genesis 50:18). Idolatry—as it is written (Exodus 20:2): “I am Hashem your G-d who brought you out of the land of Egypt, from the house of slaves”, for the land of Egypt was full of idols and idolatry, and therefore it is called the house of slaves, the aspect of servitude mentioned above (see

Mechilta

, parsha Yitro). Guarding the bris—one who impairs it is also in the aspect of servitude, in the aspect of Ham, about whom it is said (Genesis 9:25): “Cursed be Canaan, a servant of servants shall he be to his brothers”. One must depart from these three services, meaning these three traits, and then one merits the service of prayer. Then one can be healed through anything in the world, even

through

bread and water, as mentioned above. This is the meaning of (

Pesachim

25a): “With everything one can be healed”, meaning with anything in the world one can be healed, provided it is except for idolatry, licentiousness, and bloodshed, meaning these three traits, which are the aspect of the three services mentioned above. When one departs from these three traits, then: “With everything one can be healed”, even with bread and water, as mentioned above. For when one is outside these three services and merits the service of prayer, then one can be healed with anything in the world, as mentioned above.


## Segment 18

<div dir="rtl" lang="he">

יא ודע, שיש חלוק בין החולאות. כי יש חולאת שהוא בחינת צומח, כמו שזורעין גרעין בארץ והוא נרקב, ויוצא ממנו שמנונית ונעשין גידין, ונתוספין אלו על אלו, עד שנעשה השרש, וממנו יוצא כמו ענפים, ומאלו ענפים עוד ענפים אחרים, עד שצומח הפרי. כמו כן יש חולאת שגדל באדם כמה שנים. ויש חולאת שהוא באדם בתולדה מאביו ואמו, ואינו נתגלה אלא לעת זקנותו, ובשעת צמיחת וגדול החולאת אזי החולאת נסתר ונעלם מעין כל חי, ואין שום אדם יודע ממנו, רק שיש מחושים שנולדים באדם אז, בעת גדול החולאת, שהם סימנים על החולאת. וכן ברפואת העשבים יש גם כן חלוקים שיש חולאת, שיוכל להתרפאות על ידי עשב אחד, ויש חולאת גדול מזה, שצריכין לרפואתו מרכבים, להרכיב כמה עשבים לרפואה, ויש שצריכין רפואות ממרחקים לרפאותו, ויש חולאת שאין מועיל לו שום רפואה, כי כח החולאת גדול מכח העשבים, ובתחלת צמיחת החולאת, קדם שנצמח ונתגלה, היו יכולין לרפאות אותו בקל, רק שאז היה נעלם ונסתר מעיני כל, ואין יודע ממנו רק השם יתברך לבד. אבל כשאוחזין בבחינת דבר ה', בחינת תפלה כנ"ל, שאזי מקבלין הרפואה מכל הדברים שבעולם אפלו מלחם ומים בבחינת: בכל מתרפאין כנ"ל, אזי יכולין להתרפאות אפילו בעת צמיחת החולאת, בעת שהוא נסתר מעין האדם, מאחר שאין צריך לרפואות כלל, רק רפואתו על ידי לחם ומים כנ"ל. על כן גם אז, הינו בעת שעדין לא נתגלה החולאת, יוכל גם כן להתרפאות על ידי לחם ומים, שאוכל אז. וזהו בחינת (שמות ט"ו): "כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רפאך". והקשו כל המפרשים: אם לא ישים, מה צרך לרפואה (עיין סנהדרין קא.), אבל לפי הנ"ל מישב היטב. פרוש: "כל המחלה וכו' לא אשים עליך", הינו שלא יביא אותך לידי מחלה כלל, כי ירפא אותך מקדם בעת צמיחת המחלה. וזה: "כי אני ה' רופאך" - 'אני ה'' דיקא. הינו בעת צמיחת המחלה, שאז אין יודע ממנו, רק 'אני ה'', אז ארפא אותך על ידי בחינת דבר ה', בחינת תפלה, ולא יבוא לידי מחלה כלל, כי יתרפא מקדם בעת צמיחתו כנ"ל. וכל זה תלוי בתקון התפלה כנ"ל, ותקון התפלה הוא על ידי שיוצאין משלש עבודות הנ"ל: וזהו בחינת: "ויאמר אם שמוע וכו' והישר בעיניו תעשה, והאזנת למצותיו, ושמרת כל חקיו" (שם) - זה בחינת תקון השלש עבודות הנ"ל. והישר בעיניו תעשה - זה הפך בזוי אנשים, כי כשמבזה אנשים נאמר (איוב ל"ג): "ישר על אנשים ויאמר חטאתי וישר העויתי" וכו', כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (יומא פ"ז.). והאזנת למצותיו - זה בחינת תקון הברית, בבחינת (בראשית כ"א) "וימל אברהם את יצחק בנו בן שמונת ימים כאשר צוה אתו אלקים". ושמרת כל חקיו - זה בחינת תקון אמונה, הפך עבודה זרה פגם אמונה, שנאמר עליהם (ירמיה י'): "חקות העמים הבל הוא", ואזי: "כל המחלה אשר שמתי וכו' כי אני ה' רופאך"; כי אזי התפלה בשלמות, ויכול להתרפאות על ידי דבר ה' בכל הדברים שבעולם,* (* וגם כשנולד ונצמח המחלה, כגון כשאין זוכה להתרפאות מקדם, אזי גם כן יוכל להתרפאות על ידי בחינת דבר ה' גם ממחלה גמורה, בבחינת: "וברך את לחמך וכו' והסירותי מחלה מקרבך", הינו מחלה גמורה, כי על ידי דבר ה' יוכל להתרפאות לעולם בכל דבר שבעולם כנ"ל), אפלו קדם שנתגלה החולאת כנ"ל, בבחינת: 'בכל מתרפאין' וכו' כנ"ל:

</div>

Know that there is a distinction between sicknesses, for there is a sickness in the aspect of growing, like sowing a seed in the ground, which rots, and from it emerges a sprout, and it becomes tendrils, and they add one to another until the root is formed, and from it emerge branches, and from these branches other branches, until the fruit grows. Similarly, there is a sickness that grows in a person for many years, and there is a sickness that comes to a person by inheritance from his father and mother and is not revealed until his old age. During the growth and development of the sickness, the sickness is hidden and concealed from the eyes of all living, and no person knows of it, except that there are sensations that arise in the person then, during the growth of the sickness, which are signs of the sickness. Similarly, in the healing of herbs, there are distinctions: there is a sickness that can be healed with one herb, and there is a greater sickness that requires compounded medicines, combining several herbs for healing. There is a sickness that requires medicines from afar to heal it, and there is a sickness for which no medicine avails, for the power of the sickness is greater than the power of the herbs. At the beginning of the growth of the sickness, before it has grown and been revealed, it could have been healed easily, but then it was hidden and concealed from all eyes, and no one knows of it except Hashem, blessed be He, alone. But when one grasps the aspect of the word of Hashem, the aspect of prayer, as mentioned above, when one receives healing from all things in the world, even from bread and water, in the aspect of: “With everything one can be healed”, as mentioned above, then one can be healed even during the growth of the sickness, when it is hidden from human eyes, since no medicines are needed at all, only healing through bread and water, as mentioned above. Therefore, even then, meaning when the sickness has not yet been revealed, one can also be healed through bread and water that he eats then. This is the aspect of (Exodus 15:26): “All the sickness that I placed in Egypt, I will not place upon you, for I am Hashem your healer”. The commentators ask: If He does not place it, what need is there for healing? (see Sanhedrin 101a). But according to the above, it is well resolved: “All the sickness…I will not place upon you” means that He will not bring you to sickness at all, for He will heal you beforehand, during the growth of the sickness. This is: “For I am Hashem your healer”—I, Hashem, specifically, meaning during the growth of the sickness, when no one knows of it except I, Hashem, then I will heal you through the aspect of the word of Hashem, the aspect of prayer, and you will not come to sickness at all, for you will be healed beforehand during its growth, as mentioned above. All this depends on the rectification of prayer, as mentioned above. The rectification of prayer is through departing from the three services mentioned above. This is the aspect of (Exodus 15:26): “And He said, ‘If you will surely listen…and do what is right in His eyes, and heed His commandments, and keep all His statutes’”. This is the aspect of rectifying the three services mentioned above. “And do what is right in His eyes” is the opposite of scorning people, for when one scorns people, it is said (Job 33:6): “I am upright before people, and I said, ‘I have sinned, and I have perverted what is right’”, as our Sages, of blessed memory, said (Yoma 87a).


## Segment 19

<div dir="rtl" lang="he">

וזה שאמר חזקיה: "והטוב בעיניך עשיתי" (ישעיה ל"ח), ואמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ברכות י'), שסמך גאלה לתפלה וגנז ספר הרפואות, והכל אחד, כי על ידי שסמך גאלה לתפלה, הינו שגאל את התפלה מן הגלות כנ"ל, על ידי זה גנז ספר הרפואות. כי כשנגאלת התפלה, אז נופלים כל הרפואות כנ"ל, כי נתרפאין על ידי דבר ה' כנ"ל, ואזי כל הדאקטורים מתבישין ברפואות שלהם, כי אזי אין כח לשום רפואה, כי כל העשבים חוזרים כחם לתוך התפלה, שהוא בחינת דבר ה', שהוא שרשם העליון כנ"ל. כי כן חובת כל

</div>

“And heed His commandments” is the aspect of rectifying the bris, in the aspect of (Genesis 21:4): “And Abraham circumcised Isaac his son at eight days, as G-d commanded him”. “And keep all His statutes” is the aspect of rectifying faith, the opposite of idolatry and impaired faith, about which it is said (Jeremiah 10:5): “The statutes of the nations are vanity”. Then: “All the sickness…I will not place upon you, for I am Hashem your healer”, for then prayer is in its perfection, and one can be healed through the word of Hashem with anything in the world, even when the sickness is born and grows, such as when one does not merit to be healed beforehand.


## Segment 20

<div dir="rtl" lang="he">

העשבים וכל שיח השדה; כשאדם עומד להתפלל, שאזי הוא בבחינת דבר ה', שהוא שרשם העליון, אזי הם מחזירין כחם לתוך התפלה, שהוא שרשם העליון. וכשאדם מתפלל על איזה חולאת, אזי אותן העשבים, שיש להם כח לרפאות אותו החולאת, הם מחיבים להחזיר כחם לתוך התפלה, שהיא שרשם, בחינת דבר ה' כנ"ל. וזה בחינת (בראשית כ"ד): "ויצא יצחק לשוח בשדה" - שתפלתו היתה עם שיח השדה, שכל שיח השדה חזרו כחם ונתנו אותם בתוך תפלתו, שהיא שרשם כנ"ל:

</div>

Then, too, one can be healed through the aspect of the word of Hashem, even from a complete sickness, in the aspect of: “And He will bless your bread…and I will remove sickness from your midst”, meaning a complete sickness. For through the word of Hashem, one can be healed forever with anything in the world, as mentioned above, even before the sickness is revealed, as mentioned above, in the aspect of: “With everything one can be healed”, as mentioned above.


## Segment 21

<div dir="rtl" lang="he">

יב וזה בחינת התנוצצות משיח. כי כל הדברים נחלקים זה מזה במראה טעם וריח. בשביל זה הדבר המגדל כל הצמחים נקרא בשם מטר, ראשי תבות: מראה, טעם, ריח. ועקר הוא הריח, כי אין הנשמה נהנית אלא מהריח, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ברכות מ"ג:): 'איזהו דבר שהנשמה נהנית ממנו ולא הגוף, הוי אומר זה הריח'. ועקר התפלה היא מהנשמה, בבחינת (תהלים ק"נ): "כל הנשמה תהלל יה". ומשיח מקבל כל התפלות, כי משיח הוא בחינת חטם, בבחינת (איכה ד'): "רוח אפינו משיח ה'" שמקבל כל הריחות שהם בחינת התפלות, כי יניקת התפלה שהיא מהנשמה, היא מהריח כנ"ל. וזה בחינת (ישעיה מ"ח): "ותהלתי אחטם לך" בחינת חטם כנ"ל. ובשביל זה נקרא משיח, כי הוא יונק ומקבל משיח השדה (עיין זוהר בראשית כה.) דהינו כל הריחות שבאים בתוך התפלה שהיא בחינת חטם, בחינת: "ותהלתי אחטם" וכו' ומשיח מקבל אותם בבחינת: "רוח אפינו משיח ה'" כנ"ל:

</div>

12. This is the aspect of the shining of Mashiach [Messiah]. For all things are distinguished one from another by appearance, taste, and scent. Therefore, the thing that causes all plants to grow is called מָטָר [rain], forming an acronym: מַרְאֶה, טַעַם, רֵיחַ—appearance, taste, scent. The primary thing is the scent, for the soul benefits only from the scent, as our Sages, of blessed memory, said (

Berachot

43b): “What is it that the soul benefits from and not the body? This is the scent.” The essence of prayer is from the soul, in the aspect of (Psalms 150:6): “Let every soul praise G-d”. Mashiach receives all the prayers, for Mashiach is the aspect of the nose, in the aspect of (Lamentations 4:20): “The breath of our nostrils, the Messiah of Hashem”, who receives all the scents, which are the aspect of the prayers. For the suckling of prayer, which is from the soul, is from the scent, as mentioned above (Isaiah 48:9): “And My praise I will restrain for you”, the aspect of the nose, as mentioned above. Therefore, he is called Mashiach, for he suckles and receives from the conversation of the field (see Zohar, Genesis 25), meaning all the scents that come into the prayer, which is the aspect of the nose, in the aspect of: “And My praise I will restrain”, and Mashiach receives them, in the aspect of: “The breath of our nostrils, the Messiah of Hashem”, as mentioned above.


## Segment 22

<div dir="rtl" lang="he">

יג וזה בחינת נשיאות חן, בבחינת: "ותהי אסתר נשאת חן בעיני כל ראיה" (אסתר ב') - שכל אחד ואחד נדמה לו כאמתו (מגלה י"ג). כי זה הבעל תפלה הוא בבחינת דבר ה', שהוא השרש העליון, שכל הכחות וכל צבא השמים כלם מקבלים ממנו, ועל כן כל צבא השמים וכל השרים העליונים, כל אחד ואחד נדמה לו כאמתו, הינו שהוא נושא חן בעיניהם, וכל אחד ואחד נדמה לו שהוא עוסק עמו לבד, כי כלם מקבלים ממנו:

</div>

This is the aspect of bearing favor, in the aspect of (Esther 2:15): “And Esther found favor in the eyes of all who saw her”, for each one thought she was of his nation (Megillah 13a). For this master of prayer is in the aspect of the word of Hashem, which is the supernal root, from which all the powers and all the hosts of heaven receive. Therefore, all the hosts of heaven and all the supernal princes, each one thinks he is of his nation, meaning he bears favor in their eyes, and each one thinks he is engaged with him alone, for they all receive from him.


## Segment 23

<div dir="rtl" lang="he">

ואזי יכול להכיר המפרסמים שהם על ידי עזות, כי עזותם נופל לפניו. כי כשזוכה לתפלה שהיא בחינת דבר ה', שהוא השרש העליון, שכל השרים העליונים וכל צבא השמים כלם מקבלים כחם ממנו, אזי הם כלם בחינת לווין אצלו, בבחינת: כל כוכביא לווין דא מן דא וכו'. נמצא שכלם הם בחינות לווים עד השרש העליון, שהיא דבר ה', שהוא בחינת הבעל תפלה, שהוא המלוה הגדול, שכל צבא השמים וכל הכחות כלם הם בחינת לווין ממנו, בבחינת (נחמיה ט'): "וצבא השמים לך משתחוים" - שכל צבא השמים הם משתחוים ונכנעים לשרשם שהוא בחינת דבר ה', בחינת הבעל תפלה כנ"ל. וזה: וצבא השמים לך משתחוים - ראשי תבות מלוה, כי כלם הם בחינת לווין זה מזה וזה מזה עד המלוה הגדול, שהוא בחינת הבעל תפלה, שהוא המלוה הגדול, כי הוא בבחינת השרש העליון, שהוא דבר ה' כנ"ל. ועל כן יכול להכיר בהמפרסמים שהם רק על ידי עזות, כי אין אדם מעז פנים בפני בעל חובו (בבא מציעא ג), ועל כן עזותם נופל לפני הבעל תפלה, שהוא המלוה הגדול כנ"ל, כי כלם הם בחינת לווין ממנו כנ"ל. וזה בחינת (שמות ל"ג): "כי מצאת חן בעיני ואדעך בשם" - שעל ידי בחינת נשיאות חן, שהוא בחינת: 'וצבא השמים לך משתחוים', שכלם מקבלים ולווים ממנו, שעל ידי זה נושא חן בעיניהם, בבחינת: 'כל אחד ואחד נדמה לו כאמתו' כנ"ל, על ידי זה: 'ואדעך בשם' - שתוכל לדעת ולהכיר כל המפרסמים בעלי השם, כי מי שהוא מפרסם ויש לו שם על ידי עזות, הוא נופל לפניו כנ"ל. גם 'ואדעך בשם' זה בחינת הנפשות, בחינת (בראשית ב): "נפש חיה הוא שמו" כי על ידי המפרסמים הוא מקשר עם כל הנפשות כנ"ל, שזה בחינת: "מאחז פני כסא", דהינו התקשרות לשרשי הנשמות, שהם בחינת כסא הכבוד כנ"ל:

</div>

Then he can recognize the

mefursamim

who are through

azus

, for their audacity falls before him. For when one merits prayer, which is the aspect of the word of Hashem, the supernal root, from which all the supernal princes and all the hosts of heaven receive their power, then they are all in the aspect of borrowers from him, in the aspect of: “All the stars borrow one from another”, as mentioned above. Thus, they are all in the aspect of borrowers until the supernal root, which is the word of Hashem, the aspect of the master of prayer, who is the great lender, for all the hosts of heaven and all the powers are in the aspect of borrowers from him, in the aspect of (Nehemiah 9:6): “And the host of heaven bows to You”. The phrase וּצְבָא הַשָּׁמַיִם לְך

forms an acronym:

—lender, for they are all in the aspect of borrowers one from another until the great lender, who is the aspect of the master of prayer, who is the great lender, for he is in the aspect of the supernal root, which is the word of Hashem, as mentioned above. Therefore, he can recognize the

mefursamim

who are only through

azus

, for no one is audacious before his creditor (Bava

Metzia

3a). Therefore, their audacity falls before the master of prayer, who is the great lender, for they are all in the aspect of borrowers from him, as mentioned above (Exodus 33:23): “For you have found favor in My eyes, and I know you by name”. Through the aspect of bearing favor, which is the aspect of: “And the host of heaven bows to You”, for they all receive and borrow from him, through this he bears favor in their eyes, in the aspect of: each one thinks he is of his nation, as mentioned above. Through this: “And I know you by name”, meaning you can know and recognize all the

mefursamim

, those with a name, for one who is renowned and has a name through

azus

falls before him, as mentioned above. Also, “And I know you by name” is the aspect of the souls, in the aspect of (Genesis 2:7): “A living soul, that is his name”. For through the

mefursamim

, he

is connected with

all the souls, as mentioned above, which is the aspect of: “He grasps the face of the throne”, meaning the binding to the

shorshay

haneshamah

, which are the aspect of the Throne of Glory, as mentioned above.


## Segment 24

<div dir="rtl" lang="he">

יד ואזי יכולין לעשות ראש השנה. כי כשאדם יושב לדבר בחברו, זה בחינת ראש השנה, שהוא יומא דדינא, שהוא יושב ודן את חברו. וצריך לזהר מזה מאד, ולהסתכל על עצמו היטב אם הוא ראוי לזה לשפט את חברו, "כי המשפט לאלקים הוא" (דברים א'). כי רק הוא יתברך לבדו ראוי לשפט את האדם, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (אבות פרק ב): 'אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו' ומי הוא שיכול לידע ולהגיע למקום חברו, כי אם השם יתברך, שהוא מקומו של עולם, ואין העולם מקומו (בראשית רבה, ויצא, פרשת סח, הובא בפירש"י (בפסוק הנה מקום אתי.) פרשת תשא), וכל אחד ואחד יש לו מקום אצלו יתברך, ועל כן הוא לבדו יתברך יכול לדון את האדם, כי הוא יתברך בעל הרחמים, ובודאי הוא מקים בנו: 'הוי דן את כל האדם לכף זכות' (אבות פרק א). ואנו רואין רחמנותו במה שקבע לנו ראש השנה, שהוא יום הדין, בראש חדש, כי זה הוא חסד גדול, כי איך היינו מרימין פנינו לבקש כפרה מאתו יתברך, על כן עשה עמנו חסד וקבע יום הדין ראש השנה בראש חדש, שאז כביכול הוא יתברך בעצמו מבקש כפרה, בבחינת: 'הביאו עלי כפרה', הנאמר בראש חדש (כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (חולין דף ס:) שבועות ט), ועל כן אין לנו בושה ביום הדין לבקש כפרה, מאחר שהוא יתברך בעצמו מבקש אז כפרה, כנ"ל. גם על ידי שהשם יתברך בעצמו כביכול בא לידי זה שיצטרך לומר: הביאו עלי כפרה הינו שעשה דבר שהצרך להתחרט עליו ולומר: הביאו עלי וכו' על כן אין לנו בושה לבוא לפניו בחטאינו לבקש עליהם כפרה ולהתחרט עליהם, כי גם הוא יתברך עשה דבר שהצרך להתחרט עליו כנ"ל. נמצא, שאנו רואין גדל רחמנות שלו, על כן הוא לבדו יתברך ראוי לדון את העולם, כי הוא יתברך יודע מקום כל אחד ואחד, כי כל המקומות הם אצלו יתברך, כי הוא מקומו של עולם, ואין העולם מקומו כנ"ל. כי אף על פי שאנו מוצאים מקומות שהיה בהם השראת השכינה, כגון בבית המקדש, אין הכונה, חס ושלום, שנתצמצם שם אלקותו יתברך, חס ושלום, כמו שאמר שלמה (מלכים א ח): "הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך, אף כי הבית הזה"

</div>

Then one can make Rosh Hashanah, for when a person sits to speak about his fellow, this is the aspect of Rosh Hashanah, which is the day of judgment, when he sits and judges his fellow. One must be very careful of this and examine himself well, whether he is worthy to judge his fellow, for “The judgment is G-d’s” (Deuteronomy 1:17). For only He, blessed be He, alone is worthy to judge a person, as our Sages, of blessed memory, said (

Pirkei

Avot, chapter 2): “Do not judge your fellow until you reach his place.” And who can know and reach the place of his fellow except Hashem, blessed be He, who is the place of the world, and the world is not His place (Genesis Rabbah,

Vayetze

, parsha 68, brought in Rashi, Exodus, parsha Tisa, on the verse “Behold, a place with Me”). Each one has his place with Him, blessed be He, and therefore He alone, blessed be He, can judge a person, for He, blessed be He, is the Master of mercy. Certainly, He fulfills for us: “Judge every person favorably” (

Pirkei

Avot, chapter 1). We see His mercy in that He established for us Rosh Hashanah, which is the day of judgment, on Rosh Chodesh, for this is a great kindness. For how could we raise our faces to seek atonement from Him, blessed be He? Therefore, He did us a kindness and established the day of judgment, Rosh Hashanah, on Rosh Chodesh, when, so to speak, He, blessed be He, Himself seeks atonement, in the aspect of: “Bring atonement upon Me”, as said on Rosh Chodesh (as our Sages, of blessed memory, said,

Chullin

60b, Shavuot 9a). Therefore, we are not ashamed on the day of judgment to seek atonement, since He, blessed be He, Himself seeks atonement then, as mentioned above. Also, through Hashem, blessed be He, Himself, so to speak, coming to the point of needing to say: “Bring atonement upon Me”, meaning He did something that required Him to regret and say: “Bring atonement upon Me”. Therefore, we are not ashamed to come before Him with our sins to seek atonement for them and regret them, for He, blessed be He, also did something that required Him to regret, as mentioned above. Thus, we see the greatness of His mercy. Therefore, He alone, blessed be He, is worthy to judge the world, for He, blessed be He, knows the place of each one, for all places are with Him, blessed be He, for He is the place of the world, and the world is not His place, as mentioned above. For even though we find places where the Divine Presence rested, such as in the Temple, the intention is not, Heaven forbid, that His divinity, blessed be He, is confined there, Heaven forbid, as Solomon said (I Kings 8:27): “Behold, the heavens and the heavens of heavens cannot contain You, how much less this house”. But because there were pleasant things there, for in the Temple there was the image of the work of creation and the image of the Garden of Eden (see Introduction to

Tikunay

Zohar), therefore He drew His holiness there, blessed be He. But He, blessed be He, Himself—the world is not His place, but He is the place of the world.


## Segment 25

<div dir="rtl" lang="he">

וכו' רק מחמת שהיה שם דברים נאים, כי בבית המקדש היה ציורא דעבדא דבראשית וציורא דגן עדן (עין בהקדמת התקונים), על כן המשיך לשם קדשתו יתברך, אבל הוא יתברך אין העולם מקומו, רק הוא מקומו של עולם, ועל כן הוא יתברך יכול לעשות ראש השנה, שהוא יום הדין, כי הוא מקים: 'אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו', כי הוא מקומו של עולם כנ"ל. וזה בחינת (תהלים צ"ג): "לביתך נאוה קדש, ה' לארך ימים" הינו שהשם יתברך המשיך רק קדשתו לבית המקדש מחמת שהיו שם דברים נאים, אבל הוא יתברך בעצמו אין העולם מקומו, רק הוא מקומו של עולם ועל כן: "ה' לארך ימים", הינו שהוא יתברך יכול לעשות ראש השנה, שהוא יומא אריכתא כנ"ל (עין ביצה ד' ודף ו' ובשלחן ערוך ארח חיים סימן שצ"ג). ומי שאוחז בבחינת כסא הכבוד, בבחינת שרשי הנשמות, הוא גם כן בחינת מקומו של עולם, בבחינת (שמואל א ב): "וכסא כבוד ינחילם, כי לה' מצוקי ארץ וישת עליהם תבל". דהינו על ידי בחינת כסא הכבוד, שרשי הנשמות, על ידי זה הוא מקומו של עולם, בחינת: 'וישת עליהם תבל' ועל כן הוא יכול לעשות ראש השנה כנ"ל:

</div>

Therefore, He, blessed be He, can make Rosh Hashanah, which is the day of judgment, for He fulfills: “Do not judge your fellow until you reach his place”, for He is the place of the world, as mentioned above. This is the aspect of (Psalms 93:2): “Holiness befits Your house, Hashem, for length of days”, meaning that Hashem, blessed be He, drew only His holiness to the Temple because there were pleasant things there. But He, blessed be He, Himself—the world is not His place, but He is the place of the world. Therefore: “Hashem, for length of days”, meaning He, blessed be He, can make Rosh Hashanah, which is a long day, as mentioned above (see

Beitzah

4b and 6a, and Shulchan Aruch,

Orach

Chaim 593). One who grasps the aspect of the Throne of Glory, the aspect of the

shorshay

haneshamah

, is also in the aspect of the place of the world, in the aspect of (I Samuel 2:8): “And He will cause them to inherit the Throne of Glory, for to Hashem are the pillars of the earth, and He has set the world upon them”. Through the aspect of the Throne of Glory, the

shorshay

haneshamah

, through this he is the place of the world, in the aspect of: “And He has set the world upon them”. Therefore, he can make Rosh Hashanah, as mentioned above. This is the meaning of: “Blow the shofar in the month”—this is the aspect of the

memshalah

mentioned above, in the aspect of: “And I will drive him as a peg in a steadfast place”, as mentioned above.


## Segment 26

<div dir="rtl" lang="he">

וזה פרוש: תקעו בחדש שופר. תקעו זה בחינת הממשלה הנ"ל, בחינת: "ותקעתיו יתד במקום נאמן" כנ"ל. בחדש זה בחינת התחדשות המחין שבשלש רגלים, בבחינת (תהלים ק"ד): "עשה ירח למועדים" - שכל המועדים והרגלים הם על ידי חדוש הירח. שופר זה בחינת הלב, שנזון משופרא דשופרא (זהר פנחס דף רטז רכא ועין תקונים תקון כא מט). גם שופר הוא בחינת יראה, בבחינת (עמוס ג): "היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו". גם שופר הוא בחינת נבואה, בבחינת (ישעיה נ"ח): "הרם כשופר קולך". גם שופר הוא בחינת תפלה, בבחינת (תהלים קי"ח): "מן המצר קראתי יה" וכו', וזה בחינת מצר השופר ומרחב השופר. גם הוא בחינת שיח השדה, שחוזרין כחם לתוך התפלה, בבחינת: "ויצא יצחק לשוח בשדה" כנ"ל, וזה בחינת שופר, בבחינת (יהושע ו): "במשוך בקרן היובל - ראשי תבות: ויצא יצחק לשוח בשדה, כנ"ל. ועל ידי כל הבחינות אלו - "בכסא ליום חגנו" הינו ראש השנה, כי על ידי זה יכולין לעשות ראש השנה כנ"ל:

</div>

“In the month” is the aspect of the renewal of the mind in the three festivals, in the aspect of (Psalms 104:19): “He made the moon for the appointed times”, for all the appointed times and festivals are through the renewal of the moon. “Shofar” is the aspect of the heart, which is nourished from the beauty of beauty (Zohar, Pinchas 247a, 261a, and see

Tikunay

Zohar 21, page 49). Also, shofar is the aspect of fear, in the aspect of (Amos 3:6): “Is a shofar blown in a city, and the people are not afraid?” (Isaiah 58:1): “Raise your voice like a shofar”. Also, shofar is the aspect of prayer, in the aspect of (Psalms 118:5): “From the straits I called to G-d”, the aspect of the straits of the shofar and the expanse of the shofar. It is also the aspect of the conversation of the field, which returns its power into the prayer, in the aspect of: “And Isaac went out to converse in the field”, as mentioned above. This is the aspect of shofar, in the aspect of (Joshua 6:5): “When they prolong the blast of the horn of the jubilee”, forming an acronym: וַיֵּצֵא יִצְחָק

And Isaac went out to converse in the field,” as mentioned above. Through all these aspects, “when the moon is concealed (

kesse

- same Hebrew letters as,

Keesay

- throne) for the day of our festival”—this is Rosh Hashanah, for through this one can make Rosh Hashanah, as mentioned above.


## Segment 27

<div dir="rtl" lang="he">

בענין הנבואה הנ"ל יש קשיא, כי המלאך המשפיע הנבואה, דהינו בחינת המלאך הגואל וכו', כנ"ל, הוא למטה מבחינת מקום הנבואה, כי המלאך הנ"ל הוא בחינת השכינה, כמובא, והיא בבחינת למטה מנצח והוד, שמשם הנבואה. אך יש בזה דברים בגו, דהינו כשהיא עולה למעלה מהם, אזי היא דיקא משפיע נבואה, ואין לנו עתה עסק בזה:

</div>

Regarding the matter of prophecy mentioned above, there is a difficulty, for the angel that bestows prophecy, meaning the aspect of “The angel who redeems”, as mentioned above, is below the aspect of the place of prophecy, for this angel is the aspect of the Shechinah, as brought, and it is in the aspect of below Netzach and Hod, from where prophecy comes. But there are matters within matters, meaning when it ascends above them, then it specifically bestows prophecy. However, we are not dealing with this now.



# 10 - The World is Distant from Hashem, Blessed be He, Because They Lack Settleme

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/10/

# 10 - The World is Distant from Hashem, Blessed be He, Because They Lack Settleme

<div dir="rtl">מה שהעולם רחוקים מהשם יתברך ואינם מתקרבים אליו יתב</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/10


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

מה שהעולם רחוקים מהשם יתברך ואינם מתקרבים אליו יתברך, הוא רק מחמת שאין להם ישוב הדעת, ואינם מישבין עצמן. והעקר - להשתדל לישב עצמו היטב, מה התכלית מכל התאוות ומכל עניני העולם הזה, הן תאוות הנכנסות לגוף, הן תאוות שחוץ לגוף, כגון כבוד, ואז בודאי ישוב אל ה':

</div>

10 - The World is Distant from Hashem, Blessed be He, Because They Lack Settlement of Mind

That which the world is distant from Hashem, blessed be He, and do not draw near to Him, blessed be He, is only because they lack settlement of mind [

da’as

] and do not calm their minds [

da’as

]. And the main thing is to strive to settle oneself well: What is the ultimate purpose of all the desires and of all the matters of this world? And then certainly one will return to G-d.

But know, that through sadness [black bile] one cannot direct the brain [

moach

] and mind [

da’as

] as desired, and therefore it is difficult to settle one’s mind [

da’as

]. Only through joy can one direct the brain [

moach

] and mind [

da’as

] as

desired, and

settle one’s mind [


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

אך דע, שעל ידי מרה שחורה אי אפשר להנהיג את המח כרצונו, ועל כן קשה לו לישב דעתו. רק על ידי השמחה יוכל להנהיג המח כרצונו, ויוכל לישב דעתו, כי שמחה הוא עולם החרות, בבחינת (ישעיה נ"ה): "כי בשמחה תצאו", שעל ידי שמחה נעשין בן חורין ויוצאין מן הגלות. ועל כן כשמקשר שמחה אל המח, אזי מחו ודעתו בן חורין, ואינו בבחינת גלות, ואזי יוכל להנהיג את מחו כרצונו ולישב דעתו, מאחר שמחו בחרות ואינו בגלות. כי על ידי גלות אין הדעת מישב, כמו שדרשו רבותינו, זכרונם לברכה (מגילה יב:) על בני עמון ומואב, דמיתבא דעתיהו מחמת שלא הלכו בגלות, שנאמר (ירמיה מ"ח): "שאנן מואב מנעוריו וכו', ובגולה לא הלך, על כן עמד טעמו בו" וכו':

</div>

da’as

]. For joy is the world of freedom, the aspect of: "For with joy you shall go out" [Isaiah 55:12], that through joy one becomes free and goes out from exile. And therefore, when one binds joy to the brain [

moach

] and mind [

da’as

], then the mind [

da’as

] is liberated, free from the state of exile. And then one can direct one’s brain [

moach

] and mind [

da’as

] as desired and settle one’s mind [

da’as

], since the mind [

da’as

] is in freedom and not in exile. For through exile the mind [

da’as

] is not settled, as our Rabbis, of blessed memory, expounded on the children of Ammon and Moab, that their mind [

da’as


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

ולבוא לשמחה הוא על ידי מה שמוצא בעצמו איזה נקדה טובה על כל פנים, כמבאר על פסוק: "אזמרה לאלקי בעודי" (בלקוטי הראשון, בסימן רפב), עין שם. ועל כל פנים יש לו לשמח במה שזכה להיות מזרע ישראל, שלא עשני גוי, וכמו שאנו אומרין: 'ברוך אלקינו שבראנו לכבודו, והבדילנו וכו' ונתן לנו תורת אמת' וכו'. מכל זה וכיוצא בזה ראוי לו לקח לו שמחה לשמח דעתו כנ"ל. וזה בחינת (שבת עז:): 'בדיחא דעתה', שהוא דבר גדול, דהינו שמקשר השמחה למחו ודעתו, ואזי המח משחרר, ויש לו ישוב הדעת כנ"ל, וגם למעלה נעשה מזה יחוד גדול על ידי בדיחא דעתה:

</div>

] was settled because they did not go into exile, as it is said: "Moab has been at ease from his youth," etc., "and has not gone into exile, therefore his taste has remained in him," etc. [Jeremiah 48:11; Megillah 12b].

And to come to joy is through what one finds in oneself some good point in any case, as explained on the verse: "Then I will sing to my G-d while I yet exist" [in Likutay Moharan I, Torah 282], see there. To rejoice in that which one merited to be from the seed of Israel, that He did not make me a gentile, and as we say: Blessed is our G-d who created us for His glory, and separated us, etc., and gave us the Torah of truth, etc. From all this and the like [Israelite identity, Torah], it is fitting for one to draw joy to gladden one’s mind [

da’as

] as above (Shabbos 77b), cheerfulness of mind [

bedeecha

da’atay

], a great virtue, binds joy to the brain [

moach

] and mind [

da’as

]. And then the mind [

da’as

] is liberated and one has settlement of the mind [

da’at

] as above.

And also

above, a great unification is made from this through cheerfulness of mind [

bedeecha

da’atay



# Tinyana

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/100/

# Tinyana

<div dir="rtl">ספרו לי שאמר</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/100


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

ספרו לי שאמר, שמקטן ועד גדול אי אפשר להיות איש כשר באמת, כי אם על ידי התבודדות. והיה מזכיר כמה וכמה צדיקים מפרסמים אמתיים ואמר, שכלם לא באו למדרגתם כי אם על ידי התבודדות. וגם תפס איש אחד פשוט מנכדי הבעל שם טוב, זכרונו לברכה, ואמר: גם זה מפרש שיחתו בכל פעם לפני השם יתברך בבכיה גדולה. ואמר: שזרע הבעל שם טוב רגילים בזה ביותר, כי הם מזרע דוד המלך, עליו השלום, וכל עסקו של דוד היה ענין זה, שהיה משבר לבו מאד לפני השם יתברך תמיד, שזהו עקר ספר תהלים שיסד, כמבאר במקום אחר:

</div>

Tinyana

All Reached Their Level Only Through Hisbodidus

They told me that he said: From small to great, it is impossible to be a truly upright person except through hisbodidus [secluded prayer]. And he mentioned several well-known true

tzadikim

[righteous ones] and said that all of them reached their level only through hisbodidus. And he also took hold of one simple man from the descendants of the Baal Shem Tov, of blessed memory, and said: This one too expresses his conversation each time before Hashem [G-d] with great weeping. And he said that the descendants of the Baal Shem Tov are especially accustomed to this, for they are from the seed of David the King, peace be upon him, and all of David’s occupation was this matter, that he greatly broke his heart before Hashem constantly, which is the essence of the Book of Psalms that he established, as explained elsewhere.



# Tinyana

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/101/

# Tinyana

<div dir="rtl">אמר: שעל ידי אמירת תקון חצות יכולין לפרש שיחתו את</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/101


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

אמר: שעל ידי אמירת תקון חצות יכולין לפרש שיחתו את כל אשר עם לבבו כמו על ידי התבודדות. כי מסתמא אין אומרים חצות על העבר, ועקר אמירת חצות הוא על מה שנעשה עכשו עם האדם, וכשיאמר חצות בבחינה זו, יכולין למצא כל אשר עם לבבו בתוך אמירת חצות:

</div>

Tinyana

Through Reciting Tikun Chatzos One Can Express His Conversation

He said: Through reciting Tikun Chatzos [midnight lament], one can express his conversation, all that is in his heart, like through hisbodidus [secluded prayer]. For presumably, one does not recite Tikun Chatzos for the past, and the essence of reciting Tikun Chatzos is for what is happening now with the person.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

וכן אמירת תהלים וכיוצא צריך לראות, שימצא את עצמו בתוך כל מזמורי תהלים ובתוך כל התחנות ובקשות וסליחות וכיוצא. ובקל בפשיטות בלי חכמות יכולין למצא את עצמו בתוך כל התחנות ובקשות, ובפרט בתהלים, שנאמר בשביל כלל ישראל, בשביל כל אחד ואחד בפרט. וכל אדם - כל מלחמות היצר שיש עליו וכל מה שנעשה עמו, הכל מבאר ומפרש בתהלים, כי עקרו נאמר על מלחמות היצר הרע וחילותיו, שהם עקר האויבים והשונאים של האדם, שרוצים למנעו מדרך החיים ולהורידו לשאול תחתיות, חס ושלום, אם לא ישמר עצמו מהם. ורק על ענין מלחמה זאת נתיסד כל ספר תהלים. כי עקר כלל ושרש ויסוד של כל העצות להתקרב להשם יתברך, הוא רק אמירת תהלים ושארי תחנות ובקשות והתבודדות, לפרש שיחתו בינו לבין קונו, לבקש מלפניו, שיקרבהו לעבודתו יתברך, ורק על ידי זה זוכין לנצח המלחמה אם יהיה חזק ואמיץ מאד תמיד להעתיר ולהתפלל ולהתחנן לפני השם יתברך תמיד, יהיה איך שיהיה, אז בודאי ינצח המלחמה. אשרי לו. כך הבנו מדברי רבנו, זכרונו לברכה:

</div>

And when one recites Tikun Chatzos in this aspect, one can find all that is in his heart within the recitation of Tikkun Chatzos. And similarly, the recitation of Psalms and the like, one must see to find himself within all the Psalms and within all the supplications, requests, and

forgivenesses

, and the like. And with ease, in simplicity, without sophistries, one can find himself within all the supplications and requests, and especially in Psalms, which were said for the sake of all Israel, for

each and every

individual. And every person, all the battles of the evil inclination that are upon him, and all that happens to him, all is explained and expressed in Psalms, for its essence was said regarding the battles of the evil inclination and its forces, which are the main enemies and haters of a person who seek to prevent him from the path of life and to bring him down to the lowest depths, Heaven forbid, if he does not guard himself from them. And only for this matter of battle was the entire Book of Psalms established. For the essence, entirety, root, and foundation of all the counsels to draw close to Hashem [G-d] is only the recitation of Psalms and other supplications and requests and hisbodidus to express his conversation between himself and his Creator, to request from before Him that He bring him close to His service. And only through this does one merit to win the battle, if he is very strong and steadfast always to supplicate and pray and plead before Hashem constantly, whatever his state may be. Then certainly he will win the battle, fortunate is he.


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

כי אף על פי שנמצאים כמה עצות טובות בספרי רבנו, זכרונו לברכה, שהם מלאים עצות להתקרב להשם יתברך, אף על פי כן על פירב קשה להאדם לקים העצה בעצמה. על כן העקר הוא תפלות ותחנות ובקשות, יהיה איך שיהיה, על כל פנים ידבר בפיו באיזה בחינה שהוא, ויבקש מהשם יתברך תמיד, שיוציא אותו מחשך לאור ויחזירהו בתשובה שלמה באמת, ואל יתן דמי לו עד שיענהו. ואף על פי שהוא קורא וצועק להשם יתברך זה זמן רב מאד, ועדין הוא רחוק מאד מאד, אף על פי כן אם יהיה חזק ואמיץ בתפלות ובקשות, בודאי סוף כל סוף יענהו השם יתברך ויקרבו לעבודתו באמת, בודאי בלי ספק, רק חזק ואמץ. וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ברכות לב), 'שתפלה צריך חזוק', כמו שכתוב (תהלים כ"ז): "קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה'", ופרש רש"י 'ואם לא תתקבל תפלתך, חזר וקוה. וכן לעולם, עד ישקיף וירא ה' משמים':

</div>

Thus

we understood from the words of our master, of blessed memory, for even though there are many good counsels in the books of our master, of blessed memory, which are full of counsels to draw close to Hashem, nevertheless, generally, it is difficult for a person to fulfill the counsel itself. Therefore, the essence is prayers, supplications, and requests, whatever his state may be. At least he should speak with his mouth in whatever aspect he is and request from Hashem constantly that He bring him out from darkness to light and return him in complete repentance in truth. And he should not give Him rest until He answers him. And even though he calls and cries to Hashem for a very long time and is still very, very far, nevertheless, if he is strong and steadfast in prayers and requests, certainly in the end, Hashem will answer him and bring him close to His service in truth, certainly without doubt, only be strong and steadfast. And as our Sages, of blessed memory, said: "Prayer needs strengthening, as it is written: ‘Hope to Hashem, be strong and let your heart be steadfast, and hope to Hashem’ [Psalms 27:14]. And Rashi explained: And if your prayer is not accepted, return and hope, and so forever, until Hashem looks and sees from heaven.


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

וכבר מבאר זאת בדברינו כמה פעמים. אך צריכין לכפל ולשנות זאת ולזכר זאת בכל יום ויום, כי יש כמה וכמה מיני חלישות ובלבולים על זה בלי שעור, מה שאין הפה יכול לדבר והלב לחשב. על כן צריכין לחזר זאת אלפים פעמים, כדי שיתחזק ויתאמץ לעמד על עמדו, להתפלל ולהתחנן לפני השם יתברך תמיד, שיקרבהו לעבודתו, יהיה איך שיהיה. "נשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים. כי לא יטש ה' את עמו ונחלתו לא יעזב. חסדי ה' כי לא תמנו, כי לא כלו רחמיו":

</div>

And this has already been explained in our words several times, but one must repeat and reiterate this and remember this every single day, for there are many, many types of weaknesses and confusions regarding this without measure, which the mouth cannot speak and the heart cannot conceive. Therefore, one must repeat this thousands of times so that he may be strengthened and steadfast to stand firm to pray and plead before Hashem constantly that He bring him close to His service, whatever his state may be. "Let our heart be lifted to our palms, to G-d in heaven, for Hashem will not forsake His people, and His inheritance He will not abandon" [Psalms 94:14].



# Tinyana

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/102/

# Tinyana

<div dir="rtl">פעם אחד באתי אליו</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/102


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

פעם אחד באתי אליו, זכרונו לברכה, וספר לי, שזה בסמוך היה אצלו רב אחד, ודבר עמו ואמר לפניו תורה, (הינו שרבנו, זכרונו לברכה, אמר לפני הרב הנ"ל תורה). ולא זכיתי, שיחזר ויאמר אותה התורה לפני, רק אלו הדבורים שמעתי מפיו הקדוש, שספר לי, שאמר אז מענין בעז ורות, שבעז ורות הם סוד סמיכת גאלה לתפלה, כי בעז הוא בחינת גואל, כמו שכתוב (רות ג): "כי גואל אנכי" וכו', ורות היא בחינת תפלה, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ברכות ז:): 'למה נקרא שמה רות, שיצא ממנה דוד, שרוה להקדוש ברוך הוא בשירות ותשבחות'. והיה מובן מדבריו, זכרונו לברכה, שגלה בזה תורה גבוה, אך לא זכיתי לשמעה:

</div>

Tinyana

Regarding the Matter of Boaz and Ruth

Once I came to him, of blessed memory, and he told me that recently a certain rabbi was with him, and he spoke with him and said before him a Torah teaching [that is, our master, of blessed memory, said before the

aforementioned rabbi


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

גם שמעתי בשמו, שאמר אז, שכל ההשגות הגבוהות מאד שהוא משיג, אינו עולה אצלו כנגד איזה דבור, שהוא מגלה בפני העולם. כי בכל דבור ודבור שהוא מגלה בפני העולם, תלויים בו כל העולמות, עליונים ותחתונים: (פרוש, כי אף על פי שבודאי ההשגות שלו שאינו מגלה הם גבוהים אלפים ורבבות פעמים בלי שעור, כנגד מה שהוא מגלה בפני העולם, כמבאר מזה במקום אחר כמה פעמים, אבל אף על פי כן זה אינו חשוב ויקר בעיניו כל כך, מאחר שאינו מזכה את ישראל כל כך בזה. והעקר הוא אצלו, כשהעולם זוכין לשמע ממנו איזה דבור, כי בכל דבור וכו' כנ"ל).

</div>

a Torah teaching]. And I did not merit that he

repeat

and say that Torah teaching before me, only these words I heard from his holy mouth, that he told me that he said then regarding the matter of Boaz and Ruth, that Boaz and Ruth are the secret of the connection of redemption to tefillah [prayer]. For Boaz is the aspect of a redeemer, as it is written: "For I am a redeemer" [Ruth 3:12]. And Ruth is the aspect of tefillah, as our Sages, of blessed memory, said: "Why was her name called Ruth? Because from her came David, who satiated the Holy One, blessed be He, with songs and praises" [

Berachos

7b]. And it was understood from his words, of blessed memory, that he revealed in this a lofty Torah teaching, but I did not merit to hear it. Also, I heard in his name that he said then that all the very lofty attainments that he attains do not compare to him to any word that he reveals before the world, for in every single word that he reveals before the world, all the worlds, upper and lower, depend on it. [Meaning, that even though certainly his attainments that he does not reveal are thousands and myriads of times beyond measure compared to what he reveals before the world, as explained elsewhere several times, nevertheless, this is not so precious and valuable in his eyes, since it does not benefit Israel so much. And the essence for him is when the world merits to hear some word from him, for in every word, etc., as above.]



# Tinyana

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/103/

# Tinyana

<div dir="rtl">בשעת התפלה</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/103


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

בשעת התפלה, כל זמן שהאדם שומע עוד אז איזה אדם, דהינו ששומע ומרגיש, שעומד עוד אדם אחד בשעת תפלתו, הוא לא טוב. כי צריך כל אדם בשעת תפלתו, שיציר בדעתו, שאין שם אלא אני והשם יתברך לבד. ובמאמר אבא שאול וכו' פעם אחת רצתי אחר צבי וכו' (בסימן נה), שם מבאר בטול גדול יותר בשעת התפלה, שמחיב האדם לבטל עצמו כל כך בשעת התפלה, עד שלא ירגיש אפלו את עצמו כלל בשעת תפלתו, רק את השם יתברך לבדו, כי אז, בשעת התפלה, האדם עומד בהיכל המלך וכו', עין שם מה שכתוב שם (באות ו): מי הוא, הלא ישותו נתבטל, ואין כאן אלא המלך בעצמו וכו', עין שם:

</div>

Tinyana

As Long as a Person Hears Another Person, It Is Not Good

During tefillah [prayer],

as long as

a person hears then another person, that is, he hears and feels that another person is standing during his tefillah, it is not good. For every person during his tefillah must imagine in his mind that there is only I and Hashem [G-d] alone. And in the teaching of Abba Shaul, etc., "Once I ran after a deer, etc." [Likutay Moharan I:55], there it is explained a greater nullification during tefillah, that a person is obligated to nullify himself so much during tefillah that he does not feel himself at all during his tefillah, only Hashem alone. For then, during tefillah, the person stands in the palace of the King, etc., see there what is written there [section 6]. "Who is he? Behold, his existence is nullified, and there is only the King Himself, etc.", see there.



# Tinyana

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/104/

# Tinyana

<div dir="rtl">היה אוהב מאד את העבודות הפשוטות של סתם בני אדם</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/104


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

היה אוהב מאד את העבודות הפשוטות של סתם בני אדם, האנשים הפשוטים הכשרים, והיה אוהב מאד מי שיכול לומר הרבה תחנות ובקשות בתוך הסדורים הגדולים, כדרך ההמון עם הכשרים. והיה מזהיר ומוכיח אותנו כמה פעמים, לזמר זמירות בשבת, והיה מקפיד וכועס מאד על מי שהוא חכם בעיניו ואינו מתאמץ לזמר זמירות בשבת ובמוצאי שבת או שאר עבודות פשוטות, כי עקר היהדות הוא בפשיטות ובתמימות גמור, בלי שום חכמות, כמבאר אצלנו כבר כמה פעמים:

</div>

Tinyana

He Greatly Loved Simple Services

He greatly loved the simple services of ordinary upright people, and he greatly loved one who could say many supplications and requests within the large prayer books, as is the way of the upright masses. And he cautioned and rebuked us several times to sing songs on Shabbos, and he was very particular and angry at one who is wise in his own eyes and does not exert himself to sing songs on Shabbos and on

Motzay


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

וגם הוא בעצמו, זכרונו לברכה, קדם שהגיע לו החולאת הכבד שנסתלק על ידו, קדם לזה, כל ימיו היה מזמר זמירות הרבה בכל שבת ושבת ובמוצאי שבת:

</div>

Shabbos or other simple services. For the essence of Judaism is in simplicity and complete sincerity without any sophistries, as explained by us already several times. And

also

he himself, of blessed memory, before the severe illness that caused his passing, before this, all his days he would sing many songs every Shabbos and Shabbos and on

Motzay

Shabbos.



# Tinyana

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/105/

# Tinyana

<div dir="rtl">שמעתי מאחד, שהזהיר אותו, שישתדל לעין בתורתו, ויראה</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/105


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

שמעתי מאחד, שהזהיר אותו, שישתדל לעין בתורתו, ויראה לחדש בתורתו איזה דבר, (כאשר הזהיר על זה לכמה וכמה מאנשיו). ואמר לו: אם תזכה לכון אל תכן כונתי בתורתי - מה טוב, ואפלו אם לא תוכל לכון כונתי, אף על פי כן טוב מאד כשזוכין לחדש איזה דבר בתורה, כי הוא תקון גדול להרהורים. כי כל ההרהורים באים על ידי כח המדמה, ועל ידי שמחדשין איזה דבר בתורה, שזהו בחינת מדמה מלתא למלתא, על ידי זה מתקנין פגם ההרהורים שבאין על ידי המדמה:

</div>

Tinyana

He Should Strive to Study His Torah and See to Innovate Something

I heard from one that he cautioned him to strive to study his Torah and see to innovate something in his Torah [as he cautioned several of his people about this]. And he said to him: If you merit to align with the essence of my intention in my Torah, how good. And even if you cannot align with my intention, nevertheless, it is very good when one merits to innovate something in Torah, for it is a great repair for thoughts. For all thoughts come through the power of imagination, and through innovating something in Torah, which is the aspect of imagining one thing to another, through this one repairs the defect of thoughts that come through imagination.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

גם אנכי בעצמי שמעתי מפיו הקדוש כמה וכמה פעמים, שהזהיר מאד לחדש בתורה, ואמר שהוא תקון גדול מאד מאד על העבר. ואמר שאפלו דבור אחד לבד כשזוכין לחדש, הוא גם כן טוב מאד, כי הוא תקון גדול מאד. גם אמר שהוא טובה לנשמת אבותיו, שכבר נסתלקו(עין זוהר שלח קעא וקעד ובז"ח רות):

</div>

Also,

I myself

heard from his holy mouth several times that he greatly cautioned to innovate in Torah and said that it is a very, very great repair for the past. And he said that even one word alone, when one merits to innovate, is also very good, for it is a very great repair. Also, he said that it is a benefit for the soul of his ancestors who have already passed [see Zohar Shlach 171a, 174a, and Zohar Chadash Ruth].



# Tinyana

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/106/

# Tinyana

<div dir="rtl">ראוי להרהר בדברי תורה בשעת זווג</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/106


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

ראוי להרהר בדברי תורה בשעת זווג (עין זוהר מצורע נו ובמק"מ שם), ואף על פי כן יוכל להוליד בנים, אף על פי שמחשבתו תהיה דבוקה אז בהרהורי תורה. וטוב מאד להרגיל עצמו בכך:

</div>

Tinyana

It is proper to contemplate matters of Torah during marital union [see Zohar

Metzora

56a and Mikdash Melech there]. And nevertheless, one can beget children even though his thought is then attached to thoughts of Torah. And it is very good to accustom oneself to this.



# Tinyana

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/107/

# Tinyana

<div dir="rtl">פעם אחד דבר מענין מאוס והרחקת התאוה הכללית</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/107


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

פעם אחד דבר מענין מאוס והרחקת התאוה הכללית, שהיא תאות נאוף. ענה ואמר: הנה אכילה, על כל פנים נתוסף להאדם כח וחיות על ידי זה, אבל זאת התאוה, הלא אדרבא, היא מפסדת ומזקת החיות מאד ומתשת כחו של אדם מאד, בודאי אין צריכין אותה כלל, כי אם בשביל קיום המין לבד:

</div>

Tinyana

Regarding the Matter of Loathing and Distancing the General Desire

Once he spoke regarding the matter of loathing and distancing the general desire, which is the desire for licentiousness [

taavas

ni’uf

]. He responded and said: Behold, eating, at least, adds strength and vitality to a person through this. But this desire, on the contrary, it destroys and greatly harms vitality and greatly weakens a person’s strength. Certainly, it is not needed at all except for the perpetuation of the species alone.



# Tinyana

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/108/

# Tinyana

<div dir="rtl">פעם אחד ספר מענין מעשה בני אדם</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/108


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

פעם אחד ספר מענין מעשה בני אדם. ענה ואמר: הלא האדם, בשביל תענוג קטן אחד של רבע שעה הוא יכול לאבד ולהפסיד כל העולם הזה עם העולם הבא. ואמר בלשון אשכנז בזה הלשון: א מענטש פון איין תענוג'ל וועגן פון א פערטל שעה, קאן ער אן ווערן גאר דעם עולם הזה מיט דעם עולם הבא:

</div>

Tinyana

Regarding the Matter of Human Actions

Once he spoke regarding the matter of human actions, he spoke up and said: Behold, a person, for one small pleasure of a quarter of an hour, can lose and forfeit this entire world with the World to Come. And he said in the Ashkenazi language in these words: A

mentsh

fun

eyn

taanugl

vegn

fun a

fertl

sha’ah

kan

er on

vern

gar dem

olam

hazeh

mit

dem

olam

haba

[A person, for one small pleasure for a quarter of an hour, can lose completely this world with the World to Come].



# Tinyana

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/109/

# Tinyana

<div dir="rtl">ספר עמי מענין קבר הבעל שם טוב</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/109


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

ספר עמי מענין קבר הבעל שם טוב, זכר צדיק וקדוש לברכה, שטוב מאד להיות שם על קברו. ואמר כי "צדיקים יירשו ארץ" (תהלים ל"ז), הינו שהצדיקים אמתיים יורשים ארץ ישראל, שזוכין שמקום גניזתם הוא קדוש בקדשת ארץ ישראל ממש, וארץ ישראל הוא תקון גדול לפגם הברית:

</div>

Tinyana

Regarding the Matter of the Grave of the Baal Shem Tov

He told me regarding the matter of the grave of the Baal Shem Tov, memory of a righteous and holy one for a blessing, that it is very good to be there at his grave. And he said that: "The righteous shall inherit the land" [Psalms 37:29], that is, the true

tzadikim

[righteous ones] inherit the Land of Israel, that they merit that the place of their burial is holy with the actual holiness of the Land of Israel. And the Land of Israel is a great repair for the defect of the bris [circumcision/sexual purity].



# When a Person Prays in the Field

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/11/

# When a Person Prays in the Field

<div dir="rtl">דע, כשאדם מתפלל בשדה</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/11


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

דע, כשאדם מתפלל בשדה, אזי כל העשבים כלם באין בתוך התפלה, ומסיעין לו, ונותנין לו כח בתפלתו. וזה בחינת שנקראת התפלה שיחה, בחינת (בראשית ב): "שיח השדה", שכל שיח השדה נותנין כח וסיוע בתפלתו. וזה בחינת (שם כ"ד): "ויצא יצחק לשוח בשדה" - שתפלתו היתה עם סיוע וכח השדה, שכל עשבי השדה נתנו כח וסיוע בתפלתו כנ"ל, שבשביל זה נקראת התפלה שיחה כנ"ל. ועל כן בקללה נאמר (דברים י"א): "והאדמה לא תתן את יבולה"; כי כל יבול הארץ צריכין לתן כח וסיוע בתוך התפלה, וכשיש פגם ועכוב על זה, אזי נאמר: "והאדמה לא תתן את יבולה". כי אפלו כשאינו מתפלל בשדה, נותנים גם כן יבול הארץ סיוע בתפלתו, דהינו כל מה שסמוך אל האדם, כגון אכילתו ושתיתו וכיוצא, רק כשהוא בשדה, שאזי סמוך להם ביותר, אזי כל העשבים וכל יבול האדמה נותן כח בתפלתו כנ"ל. וזה יבול - ראשי תבות: ויצא יצחק לשוח בשדה - שכל יבול השדה התפללו עמו, כנ"ל: (זה הענין מבאר היטב במאמר תקעו בחדש שופר, המתחיל בדף א, עין שם):

</div>

11 - When a Person Prays in the Field

Know, when a person prays in the field, then all the grasses [all] come into the prayer and assist

him, and

give him strength in his prayer. And this is the aspect that prayer is called

sichah

[conversation], the aspect of: "The bush (

siach

) of the field" [Genesis 2:5], for every bush of the field gives strength and assistance in his prayer (there 24a): "And Isaac went out to converse (

lasuach

) in the field" [Genesis 24:63], that his prayer was with assistance and strength of the field, that all the grasses of the field gave strength and assistance in his prayer as above, hence, prayer is called

sichah

[conversation].

And

therefore

in the curse it is said: "And the ground shall not give its produce" [Deuteronomy 11:17], for all produce of the earth needs to give strength and assistance within the prayer. And when there is blemish and hindrance to this, then it is said: "And the ground shall not give its produce," for even when one does not pray in the field, the produce of the earth also gives assistance in one’s prayer, that is, all that sustains the person, such as eating and drinking and the like [derived from the earth’s produce]. Only when one is in the field, then one is closer to them exceedingly, then all the grasses and all the produce of the ground

gives

strength in one’s prayer as above.

And this is produce (

yevul

), acronym: Yitzchak went out to converse in the field (

va'yaitzay

Yitzchak

la'suach

ba'sa'deh

), that all the produce of the field prayed with him, as above [This matter is explained well in the discourse "Blow the shofar on the new moon" that begins on p. 1a, see there, Likutay Moharan II, Torah 1].



# Tinyana

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/110/

# Tinyana

<div dir="rtl">שמעתי שאיש אחד שאל אותו</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/110


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

שמעתי שאיש אחד שאל אותו: כיצד הוא הבחירה, השיב לו בפשיטות: שהבחירה היא ביד האדם בפשיטות, אם רוצה עושה, ואם אינו רוצה אינו עושה. ורשמתי זאת, כי הוא נצרך מאד, כי כמה בני אדם נבוכים בזה מאד, מחמת שהם מרגלים במעשיהם ובדרכיהם מנעוריהם מאד, על כן נדמה להם שאין להם בחירה, חס ושלום, ואינם יכולים לשנות מעשיהם. אבל באמת אינו כן, כי בודאי יש לכל אדם בחירה תמיד על כל דבר, וכמו שהוא רוצה עושה. והבן הדברים מאד:

</div>

Tinyana

How Is Free Will

I heard that a person asked him how free will is. He answered him in simplicity: That free will is in the hand of a person in simplicity. If he wants, he does; and if he does not want, he does not do. And I recorded this, for it is very necessary, for many people are very confused about this because they are very accustomed to their actions and ways from their youth. Therefore, it seems to them that they have no free will, Heaven

forbid

, and they cannot change their actions. But in truth, it is not so, for certainly every person has free will always in every matter, and as he wants, he does. And understand these matters very well.



# Tinyana

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/111/

# Tinyana

<div dir="rtl">אחד שאל אותו בענין הנהגת התקרבות להשם יתברך</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/111


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

אחד שאל אותו בענין הנהגת התקרבות להשם יתברך, וצוה לו ללמד וכו'. ושאל אותו: הלא איני יכול ללמד. השיב לו: על ידי תפלה יכולין לבוא לכל, לכל טוב, לתורה ועבודה ולכל הקדשות ולכל העבודות ולכל הטובות שבכל העולמות:

</div>

Tinyana

Through Prayer One Can Attain Everything, All Good

One asked him regarding the conduct of drawing close to Hashem [G-d], and he commanded him to study, etc. And he asked him: But I


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

פעם אחד אמר: אם היו מניחין מת לעולם הזה להתפלל, בודאי היה מתפלל יפה יפה בכל כחו:

</div>

am not able to

study. He answered him: Through tefillah [prayer], one can attain everything, all good, to Torah and service and to all

holinesses

and to all services and to all the goods in all the worlds. Once he said: If they would allow a dead person in this world to pray, certainly he would pray very, very well with all his strength.



# Tinyana

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/112/

# Tinyana

<div dir="rtl">לענין התחזקות לבל יפל האדם בדעתו מחמת רבוי הפגמים</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/112


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

לענין התחזקות לבל יפל האדם בדעתו מחמת רבוי הפגמים והקלקולים שקלקל על ידי מעשיו, ענה ואמר: אם אתה מאמין, שיכולין לקלקל, תאמין שיכולין לתקן:

</div>

Tinyana

If You Believe You Can Destroy, Believe You Can Repair

Regarding strengthening so that a person does not fall in his mind because of the multitude of defects and damages that he caused through his actions, he responded and said: If you believe that you can destroy, believe that you can repair.



# Tinyana

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/113/

# Tinyana

<div dir="rtl">מי שרק מתנוצץ לו השם יתברך</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/113


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

מי שרק מתנוצץ לו השם יתברך, כשעושה, חס ושלום, אפלו דבר אחד שלא כראוי בשלמות (כלומר, אף על פי שאין בזה הדבר שום נדנוד עברה, חס ושלום, ולא שום תאוה גמורה בגשמיות, רק שאינו עושה הדבר בתכלית שלמות הקדשה כראוי באמת), ראוי לו שתכלה נפשו לגמרי מעצם החרטה והבושה:

</div>

Tinyana

One to Whom Hashem Merely Sparks

One to whom Hashem [G-d] merely sparks, when he does, Heaven forbid, even one thing that is not proper in completeness [meaning, even though there is no hint of transgression in this thing, Heaven forbid, and no complete physical desire, only that he does not do the thing in the ultimate perfection of holiness as is truly proper], it is fitting for him that his soul should completely expire from the very regret and shame.



# Tinyana

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/114/

# Tinyana

<div dir="rtl">פעם אחד דברתי עמו ז</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/114


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

פעם אחד דברתי עמו ז"ל והבנתי, שהיה חפץ מאד לגלות לי איזה דבר מהשגותיו שהשיג, כדרכו תמיד, אך היה קשה עליו. והלכתי עמו יחד בשתיקה, כי לא דבר עמי מאומה, אך בתוך זה יצאו מפיו הקדוש דבורים אלו: סע האט א פנים אז מע מוז זיך פון א הרהור זייער היטן. והבנתי אז בלשונו הקדוש ומתנועותיו הקדושים בעת שדבר זאת, שאז נתגלה לו בהשגותיו הנוראות עצם פגם ההרהור, חס ושלום, שפוגם מאד מאד, רחמנא לצלן. ואי אפשר לציר זאת בכתב:

</div>

Tinyana

The Essence of the Defect of Thought, Heaven Forbid

Once I spoke with him, of blessed memory, and I understood that he greatly desired to reveal to me something from the attainments he attained, as was his constant way. But it was difficult for him, and I walked with him together in silence, for he did not speak to me anything. But within this, these words came out from his holy mouth: Seh hat

apanim

meh

muz

zich

feun

hirhur

zaiyer

hitn

[See, take care that one must greatly guard himself from a thought]. And I understood then from his holy language and from his holy movements when he spoke this, that then it was revealed to him in his awesome attainments the essence of the defect of thought, Heaven

forbid

, that it greatly, greatly damages, may the Merciful One save us. And it is impossible to depict this in writing.



# Tinyana

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/115/

# Tinyana

<div dir="rtl">ספר שהיה לו התחזקות גדול בעבודתו</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/115


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

ספר שהיה לו התחזקות גדול בעבודתו, ולא הניח עצמו לבלבל כלל. ודרכו היה, שהיה בורר לו איזהו דרך ישרה איך להתנהג בעבודת השם, והתחיל להתנהג באלו ההנהגות ובאותו הדרך, שבחר לו. והיה מתנהג באלו ההנהגות איזה זמן, וכל מה שהיו באים עליו מחשבות אחרות לבלבלו מהנהגה זאת ולהתנהג בדרך אחר, לא היה שומע לאלו המחשבות כלל, והיה דוחה את אלו המחשבות מדעתו, ולא הניחם לכנס בדעתו כלל, רק היה חזק ואמיץ בדעתו מאד, והיה הולך ומתנהג בדרך שבחר לו איזה זמן. אך אחר כך בהמשך הזמן, אחר כמה שבועות, חזר ובא על דעתו איזה מחשבות, שצריך להתנהג בדרך אחר, ואז, אחר שכבר עבר זמן ארך, אז ישב עצמו ובחר לו איזה דרך וסדר אחר, כפי שהיה נראה לו אז. אבל לא הניח עצמו לבלבל בכל פעם מעבודה לעבודה ומדרך זה לדרך אחר, רק היה חזק לילך בדרך אחד זמן גדול כנ"ל:

</div>

Tinyana

He Said That He Had Great Strengthening in His Service

He said that he had great strengthening in his service and did not allow himself to be confused at all. And his way was that he would choose for himself some straight path, how to conduct himself in the service of Hashem [G-d]. And he began to conduct himself in those conducts and in that path that he chose for himself. And he would conduct himself in those conducts for some time. And all that came upon him, other thoughts to confuse him from that conduct and to conduct himself in another path, he did not listen to those thoughts at all. And he would push away those thoughts from his mind and did not allow them to enter his mind at all. Rather, he was very strong and steadfast in his mind and would go and conduct himself in the path he chose for some time. But afterward, over time, after several weeks, other thoughts would return and come to his mind that he needed to conduct himself in another path. And then, after a long time had passed, then he would settle himself and choose for himself some other path and order as it seemed to him then. But he did not allow himself to be confused each time from one service to another service and from this path to another path. Rather, he was strong to go in one path for a long time, as above.



# Tinyana

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/116/

# Tinyana

<div dir="rtl">ספר שכשהיה בארץ ישראל</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/116


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

ספר שכשהיה בארץ ישראל, ספרו לו שם החשובים שהיו שם, שבאו ממדינות אלו וקבעו דירתם שם בארץ ישראל, כמפרסם. וספרו לו, שקדם שהיו בארץ ישראל, לא היו יכולים לציר לעצמן, שארץ ישראל היא עומדת בזה העולם, והיו סוברים שארץ ישראל הוא עולם אחר לגמרי, לפי גדל קדשת ארץ ישראל המבאר בספרים. ומפרש בתורתנו הקדושה מעלת קדשת ארץ ישראל כמה וכמה פעמים, והתורה בעצמה מפרשת כל גבולי ארץ ישראל לגדל מעלתה וקדשתה העצום והנורא מאד מאד. על כן לא היו יכולין לציר לעצמן בעיניהם, שארץ ישראל יהיה בזה העולם, עד אשר באו לשם וראו, שארץ ישראל היא בזה העולם ממש. כי באמת ארץ ישראל הוא כמו מדינות אלו ממש, ועפר ארץ ישראל הוא במראה ודמות כמו עפר מדינות אלו ממש. כי מה שמביאין לפעמים עפר לבן משם זהו רק במקומות פרטיים, וגם במדינה זו נמצא עפר לבן ועפר של נתר בכמה מקומות, אבל עקר העפר בארץ ישראל הוא כמו עפר מדינות אלו ממש. כי באמת בדמות ותמונה אין חלוק כלל בין ארץ ישראל ובין שאר מדינות, להבדיל, ואף על פי כן היא קדושה מאד מאד בתכלית הקדשה עצומה ונוראה מאד. אשרי הזוכה להלך שם אפלו ארבע אמות וכו', כאשר הפליגו רבותינו, זכרונם לברכה וכל הספרים בעצם קדשתה הגדולה והנוראה:

</div>

Tinyana

The Land of Israel Is in This World Itself

He said that when he was in the Land of Israel, the prominent people who were there, who came from these countries and established their residence there in the Land of Israel, as is well-known, told him that before they were in the Land of Israel, they could not imagine to themselves that the Land of Israel exists in this world. And they thought that the Land of Israel is entirely another world because of the great holiness of the Land of Israel explained in the books and expounded in our holy Torah, the merit of the holiness of the Land of Israel many, many times. And the Torah itself explains all the boundaries of the Land of Israel for the greatness of its merit and its awesome and very great holiness. Therefore, they could not imagine in their eyes that the Land of Israel would be in this world until they came there and saw that the Land of Israel is in this world itself. For in truth, the Land of Israel is like these countries themselves, and the dust of the Land of Israel is in appearance and form like the dust of these countries themselves. For the white dust that is sometimes brought from there is only in specific places,

and also

in this country, white dust and soda dust are found in several places. But the essence of the dust in the Land of Israel is like the dust of these countries themselves. For in truth, in form and appearance, there is no difference at all between the Land of Israel and other countries, to distinguish. And even so, it is very, very holy, in the ultimate awesome and very great holiness. Fortunate is the one who merits to walk there even four cubits, etc., as our Sages, of blessed memory, and all the books have expounded on its great and awesome holiness. And our master, of blessed memory, said this, for it is a very necessary matter for many matters in which people are confused with errors. For there are those who err, thinking that one must recognize the tzadik [righteous one] or another holy matter by his face, in his image and form, that his form and movements should be specifically different. But in truth, it is not so, for the tzadik is in the form and image like all people, and there is no change in him. And even so, he is entirely another matter. And other people are not at all in his form in true truth, as our master, of blessed memory, said, that an upright person seems to walk with carriages and thin garments like other people, and even so, he is entirely another matter. And

the Land of Israel is in truth completely

separated

and distinct from other lands in all its matters and aspects. And our master, of blessed memory, said that the Land of Israel has a different firmament from other lands, as is understood in the holy Zohar,

parashas


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

וספר רבנו, זכרונו לברכה, זאת, כי הוא ענין נצרך מאד לכמה ענינים, שבני אדם נבוכים בהם בטעותים. כי יש טועים סוברים, שצריכין להכיר את הצדיק או שאר דבר שבקדשה להכירו בפניו בצלמו ודמותו, שיהיה משנה בדמותו ובתנועותיו דיקא, ובאמת לא כן הוא. כי הצדיק הוא בדמות וצלם ככל האנשים ואין בו שום שנוי, ואף על פי כן הוא ענין אחר לגמרי, ושארי בני אדם אינם בדמותו כלל באמת לאמתו, כמו שאמר רבנו, זכרונו לברכה, שאיש הכשר - נדמה, שהולך עם כרכשות ודקין כמו שאר בני אדם, ואף על פי כן הוא ענין אחר לגמרי. וכן ארץ ישראל באמת היא מבדלת ומפרשת לגמרי משאר ארצות בכל עניניה ובחינותיה. ואמר רבנו, זכרונו לברכה, שארץ ישראל - יש לה רקיע אחר משאר ארצות, וכמובן בזהר הקדוש פרשת תרומה (ועין זוהר ויקהל ר"מ.). אך אף על פי כן בגשמיות לפי מראה עיני האדם אין רואים שום שנוי בין ארץ ישראל לשאר ארצות, כי אם מי שזוכה להאמין בקדשתה, יכול להבחין קצת ההפרש. כמו כן הצדיק והאנשים כשרים לערך שאר העולם, שבאמת הם דומים בכל תנועותיהם כשאר בני אדם בדמותם וצלמם, ואין ביניהם הפרש בגשמיות לכל מראה עיני בשר, ואף על פי כן באמת לאמתו אנו מאמינים שהם מפרשים ומבדלים לגמרי. כי איש כשר הוא ענין אחר לגמרי כנ"ל, מכל שכן הצדיקים האמתיים. וענין זה נצרך לכמה ענינים, והבן זה מאד:

</div>

Terumah

[see Zohar

Vayechi

249a]. But even so, in physicality, according to the sight of human eyes, no difference is seen between the Land of Israel and other lands, except for one who merits to believe in its holiness, who can somewhat discern the difference. Similarly, the tzadik and upright people compared to the rest of the world, in truth, they are similar in all their movements, in their form and image, and there is no difference in physicality to all the sight of fleshly eyes. And even so, in true truth, we believe that they are completely

separated

and distinct, for an upright person is entirely another matter, as above,

all the more

so true

tzadikim



# Tinyana

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/117/

# Tinyana

<div dir="rtl">מה שמבלבל את האדם</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/117


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

מה שמבלבל את האדם, כשנכנס לקדשה גבוהה, כגון כשמתקרב לצדיק האמת וכיוצא, אזי דיקא יקרה לו מקרה בלתי טהור, חס ושלום. כבר מבאר מזה במקום אחר (שכשהאדם נכנס לקדשה, מתגבר עליו היצר הרע ביותר, כי כל מה שנכנס בקדשה יותר, יש לו בכל פעם יצר הרע חדש גדול מבתחלה. עין בלקוטי הראשון בסימן עב ובמקום אחר). ובאמת הבלבול הזה שטות, כי ממה נפשך: אם יקרה לו מחמת הרהור - מי חיב בזה, ואין לו להתרעם כלל, מאחר שהוא בעצמו גרם לו, ואם אינו מחמת הרהור, אזי בודאי אינו סימן רע כלל, כי אם היה ענין רע, לא היו רבותינו, זכרונם לברכה, נותנין אותו לסימן יפה לחולה, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ברכות נז), שקרי - 'סימן יפה לחולה'. ובאמת אדרבא, מחמת שנתקרב לקדשה גבוהה מאד, מחמת זה נזדמן לו, כי 'כל המצדיק את עצמו מלמטה, מצדיקין עליו הדין מלמעלה', שנאמר: "וכיראתך עברתך", כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (תענית ח). נמצא כשאדם מצדיק עצמו ונכנס בקדשה, מדקדקין עליו יותר, ומתעוררין עליו קטרוגים ודינים, חס ושלום, ומהשתלשלות הדינים נעשה היצר הרע, כמובא במקום אחר (בסימן עב הנ"ל). ועל כן אין לו להתרעם כלל על זה, כי אדרבא, מחמת שנכנס לקדשה גבוהה כזו, מחמת זה נתגרה בו היצר הרע, מהשתלשלות הדינים כנ"ל. ועל כן חשבו רבותינו, זכרונם לברכה, לנס גדול, מה שלא ארע קרי לכהן גדול ביום הכפורים, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (אבות פרק ה), כי מחמת שנכנס הכהן הגדול ביום הכפורים לקדשה גבוהה כזו לפני ולפנים, היה בודאי עליו קטרוגים והתגרות הרבה, שמשם נמשך היצר הרע כנ"ל, על כן נחשב לנס, מה שנצול הכהן הגדול ממקרה ביום הכפורים. ועתה ראה והבן, איך יבלבל את האדם ענין הנ"ל, וכי יש לו להתרעם על שלא היה לו נס כמו לכהן הגדול ביום הכפורים, גם דע, שלפעמים יש באדם טמאה טמונה, שאין יודעין לה שום תקון, מחמת שהיא טמונה ונסתרת בו, ועל כן זהו טובה מה שארע לו כשמתקרב אל הקדשה, כי יוצא ממנו הטמאה הטמונה הנ"ל, כי אזי כשיוצאת, יכולין למצא לה תקון, מה שאין כן מקדם כשהיתה טמונה כנ"ל. ומחמת זה לא הוליד אברהם את יצחק, עד שהוליד תחלה את ישמעאל, וכן יצחק הוליד את עשו ואחר כך את יעקב, כדי להוציא הזהמא תחלה, כמובא:

</div>

Tinyana

What Confuses a Person When He Enters a High Holiness

What confuses a person when he enters a high holiness, such as when he draws close to a true tzadik [righteous one] or the like, is that specifically then an impure event [

mikreh

bilti

tahor

], Heaven forbid, happens to him. It has already been explained elsewhere [that when a person enters holiness, the evil inclination strengthens against him more, for the more one enters holiness, each time he has a new, greater evil inclination than at first, see Likutay Moharan I:72 and elsewhere]. And in truth, this confusion is folly, for what of it? If it happens to him because of a thought, who is to blame for this? And he should not complain at all, since he himself caused it. And if it is not because of a thought, then certainly it is not a bad sign at all, for if it were a bad matter, our Sages, of blessed memory, would not have given it as a good sign for a sick person, as our Sages, of blessed memory, said: "An emission is a good sign for a sick person" [

Berachos

57b]. And in truth, on the contrary, because he drew close to a very high holiness, because of this it happened to him. For whoever justifies himself below, they justify the judgment upon him above, as it is said: "And as your fear, so is your wrath" [Psalms 90:11], as our Sages, of blessed memory, said [

Taanis

8a]. It turns out that when a person justifies himself and enters holiness, they scrutinize him more, and accusations and judgments are aroused against him, Heaven forbid. And from the chain of judgments, the evil inclination is created [as brought elsewhere in Likutay Moharan I:72, as above]. Therefore, he should not complain at all about this, for on the contrary, because he entered such a high holiness, because of this the evil inclination was aroused against him, from the chain of judgments, as above. And therefore, our Sages, of blessed memory, considered it a great miracle that an emission did not happen to the High Priest on Yom Kippur, as our Sages, of blessed memory, said [

Avos

, chapter 5]. For because the High Priest on Yom Kippur entered such a high holiness, into the Holy of Holies, certainly there were many accusations and arousals against him, from which the evil inclination is drawn, as above. Therefore, it was considered a miracle that the High Priest was saved from an emission on Yom Kippur. And now, see and understand how this matter confuses a person, and whether he should complain that he did not have a miracle like the High Priest on Yom Kippur. Also, know that sometimes there is hidden impurity in a person for which no repair is known, because it is hidden and concealed in him. And therefore, it is a benefit that it happened to him when he draws close to holiness, for then the

aforementioned hidden

impurity comes out from him. For then, when it comes out, one can find a repair for it, which was not so before when it was hidden, as above. And because of this, Abraham did not beget Isaac until he first begot Ishmael, and so Isaac begot Esau and afterward Jacob,

in order to

bring out the filth first, as brought.



# Tinyana

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/118/

# Tinyana

<div dir="rtl">לענין חדושי תורה שיש גדולים</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/118


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

לענין חדושי תורה שיש גדולים, שהיו משבחים אותם, שאומרים תורה בלי מחשבה ועיון מקדם, אמר שאין זה מעלה כל כך, כי בודאי יכולים לומר תורה בלי מחשבה ועיון, כי יכולין לקשר המחשבה והדבור להשם יתברך ולומר תורה בלי מחשבה ועיון מקדם, אבל טוב יותר כשחושבין תורה. והלא אפלו אצל השם יתברך; מצינו במדרש (בראשית רבה פרשת כי תשא פרשה מ), שהשם יתברך - כשרוצה לגלות תורה, הוא חוזרה ארבע פעמים קדם שאומרה. ולמדו מפסוק: "אז ראה ויספרה, הכינה וגם חקרה", שנכתב בכאן ארבע בחינות: "ראה ויספרה" וכו', שהשם יתברך, כביכול, רואה וסופר ומכין וחוקר דברי התורה ארבע פעמים קדם שאומרה, ואחר כך מגלה אותה להעולם. מכל שכן בן אדם שצריך לחשב ולעין ולחקר ולברר הדברי תורה במחשבתו תחלה היטב, קדם שאומרה:

</div>

Tinyana

Regarding Innovations in Torah

Regarding innovations in Torah, there are great ones who praised those who say Torah without thought and prior study. He said that this is not such a merit, for certainly one can say Torah without thought and prior study, for one can connect thought and speech to Hashem [G-d] and say Torah without thought and prior study. But it is better when one thinks Torah. [

Bereishis

Rabbah,

parashas

Ki Sisa,


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

ואמר שעכשו בנקל מאד לחדש בתורה, מחמת שכבר נתפשטו חבורים קדושים הרבה מצדיקים שבדורותינו. וכפי השיחות וההתגלות שנתפשט בימינו, בנקל מאד לחדש בתורה. גם אמר על מה שמובא בזהר הקדוש: פתח רבי יצחק ואמר וכו', וכיוצא בזה בשאר החבריא קדישא, אמר: פתח רבי יצחק - כשהיה רק פותח את פיו, תכף ומיד היה אומר ומגלה תורה. ואף על פי כן כבר מבאר, שטוב יותר לעין ולחשב (שקורין טראכטין) תורה:

</div>

parasha

40]: "When Hashem desires to reveal Torah, He reviews it four times before saying it". And they learned from the verse: "Then He saw it and recounted it, prepared it, and also investigated it" [Job 28:27], which is written here in four aspects: "saw it and recounted it," etc. That Hashem, so to speak, sees and recounts and prepares and investigates the words of Torah four times before saying it. And afterward, He reveals it to the world.

All the more

so, a human being must think and study and investigate and clarify the words of Torah in his thought first well before saying it. And he said that now it is very easy to innovate in Torah because many holy compositions have already spread from

tzadikim

[righteous ones] in our generations. And according to the conversations and revelations that have spread in our days, it is very easy to innovate in Torah. Also, he said regarding what is brought in the holy Zohar, Rabbi Yitzchak opened and said, etc., and the like with other holy companions: Rabbi Yitzchak opened, as soon as he opened his mouth, immediately he would say and reveal Torah. And even so, it has already been explained that it is better to study and think [

trachtin

] Torah.



# Tinyana

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/119/

# Tinyana

<div dir="rtl">דבר עמנו כמה פעמים מענין יסורי עולם הזה</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/119


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

דבר עמנו כמה פעמים מענין יסורי עולם הזה, שכל בני העולם כלם מלאים יסורים, אין גם אחד שיהיה לו עולם הזה. ואפלו העשירים הגדולים ואפלו השרים, אין להם שום עולם הזה כלל, כי כל ימיהם כעס ומכאובות, וכלם מלאים טרדות ודאגות ועצבות ויגון ואנחה תמיד, וכל אחד יש לו יסורים מיחדים, ואין גם אחד מכל הגבירים והשרים, שיהיה לו הכל כסדר כרצונו תמיד, וכלם כאחד מלאים יסורים ודאגות תמיד, וזה ברור וידוע לכל מי שבקי קצת בהם ובדרכיהם. וכמה פעמים דברנו מזה, והיינו רואים בעינינו כל זאת. ואפלו מי שנדמה עליו, שיש לו העולם הזה בשלמות ויש לו כל התענוגים: עשר ונכסים וכבוד והון רב וארמונים גדולים וכלים נפלאים ותכשיטין וסגלת מלכים וכו' - אם יסתכלו בו היטב, הוא גם כן מלא כעס ומכאובות הרבה תמיד בכמה מיני אפנים וענינים, כנראה בחוש, ואין צריך לבאר זאת למי שיש לו מח בקדקדו ומסתכל קצת בהם באמת, וכמו שאמר שלמה המלך עליו השלום (קהלת ב): "גם כל ימיו כעס ומכאובות" וכו', וכתיב: "אדם לעמל יולד קצר ימים ושבע רגז" (איוב י"ד). וזה כולל כל בני אדם שבעולם מקטן ועד גדול, כי כלם נולדו לעמל ומלאים רגז ויסורין, ואין שום עצה ותחבולה להנצל מעמל ויגון הזה כי אם לברח להשם יתברך ולעסק בתורה. וכמו שמובא במדרש (בראשית רבה פרשה יג:) "אדם לעמל יולד" - 'אשרי מי שעמלו בתורה', הינו מאחר שכל אדם נולד לעמל, ואי אפשר להמלט מזה בשום אפן, אפלו אם יהיה לו כל חללי דעלמא, בודאי יהיה לו עמל ויסורין ודאגות הרבה, על כן החכם - עיניו בראשו - שיהפך העמל לעמל של תורה, אשר בשביל זה נולד שיעמל בתורה, ואז אשרי לו, כי נצול מעמל העולם הזה וזוכה לחיי עולם הבא:

</div>

Tinyana

Regarding the Sufferings of This World

He spoke with us several times regarding the sufferings of this world, that all people of the world, all of them, are full of sufferings. There is not even one who has this world. And even the great wealthy and even the princes, they have

this world at all, for all their days are anger and pains, and all of them are full of troubles and worries and sadness and grief and sighing constantly. And each one has unique sufferings. And there is not even one among all the magnates and princes who has everything in order according to his desire constantly. And all of them, as one, are full of sufferings and worries constantly. And this is clear and known to anyone who is slightly familiar with them and their ways. And we spoke of this several times, and we saw with our eyes all this. And even one who seems to have this world in completeness and has all pleasures, wealth and assets and honor and great fortune and great palaces and wondrous vessels and jewelry and royal

segulos

[propitious treasures], etc., if they look at him well, he too is full of anger and many pains constantly in many types of ways and matters, as is visible to the senses. And there is no need to explain this to one who has a mind in his head and looks at them somewhat in truth. And as King Solomon, peace be upon him, said: "Also all his days are anger and pains" [Ecclesiastes 2:23], etc. And it is written: "Man is born to toil, short of days and full of agitation" [Job 14:1]. And this includes all people in the world, from small to great, for all of them are born to toil and are full of agitation and sufferings. And there is no counsel or strategy to escape from this toil and grief except to flee to Hashem [G-d] and to engage in Torah. [


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

ענה ואמר רבנו, זכרונו לברכה: הנה הכל אומרים, שיש עולם הזה ועולם הבא. והנה עולם הבא - אנו מאמינים שיש עולם הבא, אפשר יש גם עולם הזה גם כן באיזה עולם, כי בכאן נראה שהוא הגיהנם, כי כלם מלאים יסורים גדולים תמיד. ואמר: שאין נמצא שום עולם הזה כלל:

</div>

Beraishis

Rabbah,

parasha

13:6]: "Man is born to toil"—fortunate is he whose toil is in Torah. That is, since every person is born to toil and it is impossible to escape from this in any way, even if he has all the pleasures of the world, certainly he will have toil and sufferings and many worries. Therefore, the wise man, his eyes are in his head, that he transforms the toil into the toil of Torah, for which he was born to toil in Torah. And then, fortunate is he, for he is saved from the toil of this world and merits the life of the World to Come. Our master, of blessed memory, responded and said: Behold, all say that there

this world and the World to Come. And behold, the World to Come, we believe that there is a World to Come. Perhaps there is also this world in some world, for here it seems that it is Gehinnom [Hell], for all are full of great sufferings constantly. And he said that

this world is found at all.



# When a Person Goes After His Intellect and Wisdom

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/12/

# When a Person Goes After His Intellect and Wisdom

<div dir="rtl">כשאדם הולך אחר שכלו וחכמתו</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/12


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

כשאדם הולך אחר שכלו וחכמתו, יוכל לפל בטעותים ומכשולות רבים, ולבוא לידי רעות גדולות, חס ושלום. ויש שקלקלו הרבה, כגון הרשעים הגדולים מאד המפרסמים, שהטעו את העולם, והכל היה על ידי חכמתם ושכלם. ועקר היהדות הוא רק לילך בתמימות ובפשיטות, בלי שום חכמות, ולהסתכל בכל דבר שעושה, שיהיה שם השם יתברך, ולבלי להשגיח כלל על כבוד עצמו. רק אם יש בזה כבוד השם יתברך יעשה, ואם לאו - לאו, ואזי בודאי לא יכשל לעולם. ואפלו כשנופל, חס ושלום, לספקות, ויש שנפילתו גדולה מאד מאד, רחמנא לצלן, שנופל לספקות והרהורים, ומהרהר אחר השם יתברך, אף על פי כן הנפילה והירידה היא תכלית העליה. כי דע, כי שרש כל הבריאה הוא הכבוד. כי כל מה שברא הקדוש ברוך הוא לא בראו אלא לכבודו, כמו שכתוב: "כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו" וכו' (יומא לח). ומאחר שהכל נברא בשביל כבודו יתברך, נמצא שכבודו יתברך הוא שרש כל הבריאה. ואף על פי שכלו אחד, על כל זה בהבריאה יש חלקים, ובכל חלק וחלק מהבריאה יש בו בחינת כבוד מיחד, שהוא שרשו כנ"ל. וזה בחינת (אבות פרק ה): 'בעשרה מאמרות נברא העולם. והלא במאמר אחד יכול להבראות, אלא בשביל שכר וענש נברא בעשרה מאמרות'. ובכל מאמר ומאמר יש בו בחינת כבוד מיחד, שהוא שרשו, כי הכבוד הוא שרש הכל כנ"ל. וזה בחינת (תהלים כ"ט): "ובהיכלו כלו אמר כבוד" - שבכל מאמר מלבש בו כבודו יתברך, שעל ידי זה נברא העולם, כי 'מלא כל הארץ כבודו' (ישעיה ו). ואפלו בעברות ודברים רעים, חס ושלום, ששם אין כבודו יתברך, בבחינת (ישעיה מ"ב): "וכבודי לאחר לא אתן", שיש גבול להכבוד שלא יתפשט לשם, ואף על פי שמלא כל הארץ כבודו, עם כל זה יש גבול כשמגיע למקומות הנ"ל, שלא יצא לשם, בבחינת: 'וכבודי לאחר לא אתן' כנ"ל. ויש גבול לכל כבוד וכבוד, שמלבש בכל מאמר ומאמר מעשרה מאמרות כנ"ל, שלא יתפשט למקומות החיצונים כנ"ל. אבל דע, כי אף על פי כן בודאי גם הם מקבלים חיות ממנו יתברך, ואפלו מקומות המטנפים או בתי עבודה זרה צריכין גם כן לקבל חיות ממנו יתברך. אך דע, כי הם מקבלים מבחינת מאמר סתום, שהוא בראשית מאמר סתום (עין חא"ג שבת קד ד"ה מם סתומה, מאמר סתום), שהוא כולל כל המאמרות, וכלם מקבלים חיות ממנו. והכבוד של המאמר סתום הוא סתום ונעלם בתכלית ההסתרה, ומשם הם מקבלין חיות. כי מבחינת הכבוד והמאמרות המתגלים אי אפשר להם לקבל חיות משם, בבחינת: 'וכבודי לאחר לא אתן' כנ"ל, רק מהמאמר סתום, שהוא נסתר בתכלית ההסתרה, משם מקבלין חיות. ודבר זה אי אפשר להבין, ואסור להרהר בזה כלל. ועל כן כשאדם נופל, חס ושלום, לבחינת מקומות אלו, דהינו לבחינת מקומות המטנפים, ונופל לספקות והרהורים ובלבולים גדולים, ואזי מתחיל להסתכל על עצמו, ורואה שרחוק מאד מכבודו יתברך, ושואל ומבקש איה מקום כבודו, מאחר שרואה בעצמו שרחוק מכבודו יתברך, מאחר שנפל למקומות כאלו, רחמנא לצלן, וזה זה עקר תקונו ועליתו, בבחינת 'ירידה תכלית העליה', המובא בספרים. כי איה מקום כבודו - זה בחינת הכבוד עליון של המאמר העליון, דהינו המאמר סתום בראשית כנ"ל, שמשם נמשך חיות למקומות האלו. נמצא כשמבקש ומחפש איה מקום כבודו, בזה בעצמו הוא חוזר ועולה אל הכבוד העליון, שהוא בחינת איה, שמגדל הסתרתו והעלמו הוא מחיה מקומות הללו, ועכשו, על ידי שהוא נפל לשם, ואזי מבקש איה מקום כבודו. ובזה חוזר ומדבק עצמו לשם, ומחיה את נפילתו, ועולה בתכלית העליה. וזה בחינת קרבן עולה, שמכפר על הרהור הלב. כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (מדרש רבה, ויקרא, פרשה ז), כמו שכתוב: "והעולה על רוחכם" - 'שעולה מכפר ההרהור'. כי יש בחינת (תהלים ל"ח): "לבי סחרחר", כי יש קלפה, שהיא מעקמת ומסבבת הלב בעקומים וסבובים ובלבולים הרבה, והיא בחינת קלפת נגה. ועל כן נקרא סחרחר, תרגום של סביב: 'סחור סחור', בחינת (יחזקאל א): "ונגה לו סביב". כי היא בחינת תרגום, כמובא (עין בלקוטי א' סימן יט), ועל כן כתיב בלשון תרגום. וכשאדם נופל לשם, שזה בחינת מקומות המטנפים, ואזי מבקש וצועק איה מקום כבודו, וזה בעצמו תקונו. כי חוזר ושב אל הכבוד העליון, שהוא בחינת איה כנ"ל. וזהו בחינות עולה, בחינת (בראשית כ"ב): "ואיה השה לעולה". שבחינת איה היא בחינות שה לעולה, לתקן ולכפר הרהור הלב, שבא ממקומות המטנפים כנ"ל. כי על ידי בחינות איה נתתקן ועולה משם כנ"ל. וזה בחינות מה שמובא בסוף תקונים (תקון תנינא דף א): 'בראשי"ת - בר"א תי"ש", דהינו השה לעולה, שנעשה על ידי בחינת איה, שהוא בחינות בראשית מאמר סתום כנ"ל. וזה בחינות תשובה, כי זה עקר התשובה, כשאדם מבקש ומחפש אחר כבודו יתברך, ורואה בעצמו שרחוק מכבודו יתברך, ומתגעגע ושואל ומצטער אי"ה מקום כבודו, וזהו בעצמו תשובתו ותקונו כנ"ל, והבן היטב. ויש בזה עוד הרבה דברים. כי כשאדם הולך בדרך או כשהולך בדרכים ברוחניות, אזי התורה הולכת לפניו, בבחינות (משלי ו): "בהתהלכך תנחה אתך", כי יש בזה כמה בחינות, כי כל אחד לפי תורתו. ולפני כל תורה יש בחינות ספקות הנ"ל, כגון בחדושי תורה, קדם שמחדשין יש כמה ספקות ובלבולים, קדם שמברר ומלבן הדבר כראוי. ואלו הספקות הם בחינת עץ הדעת טוב ורע, שהוא בחינת נגה. וכשמגיע אל התורה בעצמה, זה בחינת עץ החיים וכו':

</div>

12 - When a Person Goes After His Intellect and Wisdom

When a person goes after his intellect and wisdom, one can fall into errors and many stumbling blocks and come to grave spiritual harm, G-d forbid. And there are those who spoiled much, such as the very great wicked ones who are famous, who misled the world, and all was through their wisdom and intellect.

And the main thing of Judaism is only to go in simplicity and innocence, without any wisdoms at all. And to ensure that in every action, Hashem, blessed be He, is present. And not to pay attention at all to one’s own honor, only if there is in this the glory of Hashem, blessed be He, one should do it, and if not, not. And then certainly one will not stumble forever.

And even if one falls, G-d forbid, into doubts, and the fall is exceedingly great, Heaven

save

us, that one falls into doubts and thoughts, and ponders after Hashem, blessed be He, even so the fall and the descent is the ultimate of the ascent.

For know

, that the root of all creation is the glory, for all that the Holy One, blessed be He, created, He created only for His glory, as it is written: "Everyone that is called by My name, and for My glory I have created it," etc. [Isaiah 43:7; Yoma 38a]. And since all was created for His glory, blessed be He, it is found that His glory, blessed be He, is the root of all creation.

And even though all is one, nevertheless in creation there are parts, and in every part and part of creation there is in it the aspect of

particular glory

, which is its root as above. And this is the aspect of (Avot chapter 5): With ten utterances the world was created, but could it not have been created with one utterance? But for the sake of reward and punishment it was created with ten utterances. And in every utterance and utterance there is in it the aspect of

particular glory

, which is its root, for the glory is the root of all as above.

And this is the aspect of: "And in His temple all say glory" [Psalms 29:9], that in every utterance clothed in it is His glory, blessed be He, through which the world was created, for the whole earth is full of His glory [Isaiah 6:3]. And even in transgressions, where His glory is absent, G-d forbid, the aspect of: "And My glory I will not give to another" [Isaiah 42:8], that there is a boundary to the glory that shall not spread to there. And even though the whole earth is full of His glory, nevertheless there is a boundary when it reaches the

aforementioned places

, that it shall not go out there, the aspect of: and My glory I will not give to another as above.

And there is a boundary to every glory and glory, that is clothed in every utterance and utterance from the ten utterances as above, that it shall not spread to the external places as above. But know, that even so certainly they also receive the vitality from Him, blessed be He. And even the defiled places or houses of idolatry need also to receive the vitality from Him, blessed be He. But know, that they receive from the aspect of closed utterance, which is

Beraishis

closed utterance (see Etz Chaim, Shaar Shabbat

s.v.

mem

stumah

ma’amar

satum

[hidden divine creative force]), which includes all the utterances, and all receive the vitality from it. And the glory of the closed utterance is closed and hidden in the ultimate concealment. And from there they receive the vitality, for from the aspect of the glory and the revealed utterances it is impossible for them to receive the vitality from there, the aspect

of:

and My glory I will not give to another as above. Only from the closed

utterance

which is hidden in the ultimate concealment, from there they receive the vitality. And this thing is impossible to understand, and it is forbidden to ponder this at all.

And therefore when a person falls, G-d forbid, to the aspect of these places, that is, to the aspect of defiled places, and falls into doubts and thoughts and great confusions, and then begins to look at oneself, and sees that one is very distant from His glory, blessed be He, and asks and seeks: Where is the place of His glory? Since one sees in oneself that one is distant from His glory, blessed be He, since one fell to such places, Heaven

save

us. And this itself is one’s rectification and ascent, the aspect of descent is the ultimate of ascent, which is brought in books. For "Where is the place of His glory" this is the aspect of the supernal glory of the supernal utterance, that is, the closed utterance

Beraishis

as above, from which the vitality is drawn to these places. "Where is the place of His glory" in this itself one returns and ascends to the supernal glory which is the aspect of


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

שיך לעיל; וזהו בחינות: 'אם יאמר לך אדם, היכן אלקיך - תאמר לו: בכרך גדול של רומי' (ירושלמי תענית פרק א) - שגם שם, שמלאים גלולים ועבודה זרה, גם שם מסתר הוא יתברך כנ"ל. והכלל - כשנופל לשם, חס ושלום, אזי כשמתחיל לבקש איה מקום כבודו, בזה הוא מחיה את עצמו מחיות הקדשה. כי חיות הקלפות הוא רק מההסתרה, מה שנסתר השם יתברך שם בתכלית ההסתרה, עד שאין יודעין ממנו יתברך כלל. אבל תכף כשמבקשין איה מקום כבודו, נמצא שיודעין על כל פנים שיש אלו"ק יתברך, רק שהוא נסתר ונעלם, ועל כן מבקשין 'איה מקום כבודו'. ובזה בעצמו מחיה עצמו במקום נפילתו. כי איה הוא בחינות מאמר סתום, שהם מקבלין חיות משם, רק שחיות הקלפות הוא מההסתרה. אבל הוא מחיה את עצמו בבחינות חיות הקדשה במקום נפילתו, על ידי הבקשה והחפוש שמחפש איה מקום כבודו כנ"ל. ואחר כך זוכה לעלות משם לגמרי אל הקדשה בעצמה, דהינו במקום התגלות כבודו יתברך, כי עקר הקדשה - שיתגלה כבודו יתברך. ברוך ה' לעולם אמן ואמן:

</div>

ayeh

(where), from the greatness of its concealment and hiding He enlivens these places. And now, through that one fell there and then seeks where is the place of His glory, and in this itself returns and attaches oneself to

there, and

enlivens one’s fall and ascends in the ultimate of ascent.

And this is the aspect of burnt offering sacrifice that atones for the thought of the heart (Midrash Rabbah, Vayikra,

parasha

7), as it is written: "and that which comes up upon your spirit" that the ascent atones for the thought (Psalms 38:19). "My heart whirls about" [Psalms 38:11], for there is a husk that bends and turns the heart in curvatures and turnings and many confusions, and it is the aspect of the husk of

nogah

[mixture of good and evil], and therefore it is called

sechar

char, translation of around: around

around

, the aspect of: "and its brightness around" [Ezekiel 1:27] (see in Likutay Moharan I, Torah 19). And

therefore

it is written in the language of translation.

And when a person falls to there, that is the aspect of defiled

places, and

then seeks and cries out where is the place of His glory, and this itself is one’s rectification, for one

returns

and comes back to the supernal glory, that is the aspect of

ayeh

as above (Genesis 22:7). "And where is the lamb for the offering"

ayeh

is the aspect of lamb for offering to rectify and to atone the thought of the heart that comes from defiled places as above. Ayeh is rectified and ascends from there as above.

And this is the aspect of what is brought at the end of

Tikunim

(Tikun

Tinyana

, p. 1a)

Beraishis

bara

teyesh

, that is, the lamb for the offering, that is made by the aspect of

ayeh


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

(זאת התורה, וגם מאמר המתחיל: אלו המתפארין עצמן וכו', וכל מה שנאמר בדרך וכו', כגון הקשו וכו' - הכל אחד, כי כל אלו המאמרים קשורים זה בזה, והם מרמזים ונסתרים בדברי רבותינו, זכרונם לברכה (שבת דף עז) בתוך האגדה הפליאה מאד, מה ששאל רבי זירא את רב יהודה כד הוי בדיחא דעתה, ואי בעי מנה כל חללי דעלמא וכו', ושאל אותו כמה שאלות, והם פליאות נשגבות מאד, כגון: מאי טעמא תורא אריכא גנובתה וכו', מאי טעמא תרנגולא מדלא עינא וכו', וכל השאלות הנאמרות שם כלם הם פליאות גדולות מאד, ושם מרמז ונסתר כל הנ"ל. ומה שמובא לעיל בענין שמחה ובדיחא דעתה שיך גם כן לזה, ומרמז גם כן באגדה הנ"ל, שנאמר שם בעת שהיה בדיחא דעתה. גם מה שמובא במאמר הזה על פסוק: "ואיה השה לעלה", מרמז באגדה הנ"ל, שנאמר שם: 'אי בעי מנה כל חללי דעלמא' - זה סוד בחינת חלל הפנוי, שהוא כביכול פנוי מאלקותו יתברך. ובאמת בודאי אי אפשר שלא יהיה שם גם כן השם יתברך, כי אם כן מהיכן יקבל חיות. אך זהו בחינת הנ"ל, שמקבל חיות מבחינת מאמר סתום, בחינת בראשית וכו'. גם מה שמובא לקמן בענין יראה 'ירא שבת', שיך גם כן לכאן, כי כל יראה יש לה מאמר וכו', ויש מאמר שכולל כלם וכו' כנ"ל. גם מה שמובא לקמן בענין השגחה שיך גם כן לזה, על אגדה הנ"ל: מאי טעמא תרנגולא מדלי עינא. ולא זכינו לשמע באור כל זה):

</div>

, which is the aspect of

Beraishis

closed utterance as above.

And this is the aspect of repentance, for this is the main repentance when a person seeks and searches after His glory, blessed be He, and sees in oneself that one is distant from His glory, blessed be He, and yearns and asks and grieves where is the place of His glory, and this itself is one’s repentance and rectification as above. And understand well. And there is in this still many things.

For when a person goes on the way or when goes on the ways in spirituality, then the Torah goes before him, the aspect of: "In your walking it will lead you" [Proverbs 6:22]. For there is in this several aspects, for each according to his Torah, and before each Torah there is aspects of doubts

the aforementioned, such as

in innovations of Torah before one innovates there are many doubts and confusions before one clarifies and whitens the thing properly. And these doubts are aspect of tree of knowledge good and evil which is aspect of

nogah

[mixture of good and evil]. And when one arrives to the Torah

in itself this

aspect of tree of life and belongs to above.

And this is the aspect of: if a man says to you where is your G-d say to him in the great city of Rome (Yerushalmi

Taanit

chapter 1), that also there that full of idols and idolatry also there He, blessed be He, is hidden as above.

And the general when falls to

there

G-d forbid then when begins to seek where is the place of His glory in this enlivens himself from vitality of holiness for vitality of husks is only from the concealment what Hashem, blessed be He, is hidden there in ultimate concealment until not know from Him, blessed be He, at all. But immediately when seeks where is the place of His glory it is found that knows on all faces that there is G-d, blessed be He, only that He is hidden and concealed and therefore seeks where is the place of His glory. And in this itself enlivens himself in place of his fall for

ayeh

is aspect of closed utterance that they receive vitality from there only vitality of husks is from the concealment. But he enlivens himself in aspect of vitality of holiness in place of his fall through the request and the search that searches where is the place of His glory as above.

And after all merits to ascend from there completely to the holiness itself that is in place of revelation of His glory, blessed be He [This Torah, and also discourse that begins these who glorify themselves etc. and all that is said on the way etc. such as hardened etc.

the

all one for all these discourses connected this in this and they hinted and hidden in words of our Rabbis of blessed memory (Shabbos 77b) in the wondrous Aggadah what Rabbi Zaira asked Rabbi Yehuda as was in cheerfulness of mind [

bedeecha

da’atay

] and if wants from him all spaces of the world etc. and asked him several questions and they wondrous exalted very much such as what reason ox long horns etc. what reason chicken lifts eye etc. and all the questions said there all they wondrous great very and there hinted and hidden all the above and what brought above in matter joy and cheerfulness of mind [

bedeecha

da’atay

] belongs also to this, and hinted also in the Aggadah the above that said there in time that was in cheerfulness of mind [

bedeecha

da’atay

] also what brought in this discourse on verse and where the lamb for ascent hinted in the Aggadah the above that said there if wants from him all spaces of the world this secret aspect of empty space that is as if empty from His divinity blessed be He and in truth certainly impossible that not be there also Hashem blessed be He for if so from where receive vitality but this aspect of the above that receives vitality from aspect closed utterance aspect

Beraishis

etc. also what brought below in matter fear

fear

Shabbat belongs also to here for every fear has utterance etc. and there utterance includes all etc. as above also what brought below in matter providence belongs also to this on Aggadah the above. what reason chicken lifts eye and not merited to hear explanation all this].



# Tinyana

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/120/

# Tinyana

<div dir="rtl">אחד מאנשי שלומנו ספר לי</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/120


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

אחד מאנשי שלומנו ספר לי, שהיה מדבר עם רבנו, זכרונו לברכה, בעבודת השם כדרכו, והבין רבנו, זכרונו לברכה, שהוא עוסק קצת לכון כונות בתפלתו, והקפיד עליו רבנו, זכרונו לברכה, מאד ואמר לו, שלא יעסק עוד בזה, ולא יתפלל עם כונות, רק יכון פרוש המלות כפשוטו. (אף על פי שזה האיש למד כתבי האר"י, זכרונו לברכה, על פי פקדתו, אף על פי כן לא רצה שיתפלל עם כונות כלל). ואמר לו רבנו, זכרונו לברכה, שמי שאינו ראוי לזה, כשמתפלל עם כונות הוא כמו כשוף, כי בכשוף נאמר: "לא תלמד לעשות" (דברים י"ח), ודרשו רבותינו, זכרונם לברכה (שבת עה ראש השנה כד סנהדרין סח): 'לא תלמד לעשות, אבל אתה למד להבין ולהורות'. כך הוא בענין הכונות להבדיל, שאין צריכין ללמד אותם כי אם להבין ולהורות, אבל לא לעשות עמהם, דהינו לכונם בתפלה, מי שאינו ראוי לזה. ואמר כי עקר התפלה היא דבקות להשם יתברך, והיה טוב יותר להתפלל בלשון לעז, שמדברים בו, כי כשמתפללים בלשון, שמדברים בו, אזי הלב סמוך ודבוק מאד בדבורי התפלה, ויכול לדבק עצמו ביותר להשם יתברך. אך כבר תקנו לנו אנשי כנסת הגדולה סדר התפלה (מחמת שלאו כל אדם יכול לסדר סדר התפלה לעצמו, כמובא), על כן אנו חיבים להתפלל בלשון הקדש כמו שסדרו לנו. אבל העקר הוא רק לכון פרוש המלות כפשוטו, שזהו עקר התפלה, שמתפללין לפני השם יתברך על כל דבר ודבר, ועל ידי זה מתקרבין ומתדבקין בו יתברך. והנה מי שמדבר בלשון הקדש תמיד, כגון ירושלמי, אין צריך לחשב בדעתו פרוש המלות, רק שיטה אזנו מה שהוא אומר, וזה עקר כונתו בתפלה. ואצל הצדיקים האמתיים הגדולים במעלה, אצלם כל הכונות של האר"י, זכרונו לברכה וכו' הם פרוש המלות, שבפרוש המלות שלהם כלולים כל הכונות:

</div>

Tinyana

He Should Not Pray with Intentions, Only Intend the Meaning of the Words Literally

One of our people told me that he was speaking with our master, of blessed memory, about the service of Hashem [G-d], as was his way. And our master, of blessed memory, understood that he was somewhat engaging in intending

kavanos

[kabbalistic meditative intentions] in his tefillah [prayer]. And our master, of blessed memory, was very particular with him and said to him that he should no longer engage in this and not pray with

kavanos

, but

only intend the meaning of the words literally [

pirush

hamilos

kipshuto

]. [Even though this person studied the writings of the Ari, of blessed memory, by his command, nevertheless he did not want him to pray with

kavanos

at all.] And our master, of blessed memory, said to him that one who is not worthy of this, when he prays with

kavanos

, it is like sorcery. For in

sorcery

it is said: "You shall not learn to do" [Deuteronomy 18:9]. And our Sages, of blessed memory, expounded [Shabbos 75a, Rosh Hashanah 24b, Sanhedrin 68a]: "You shall not learn to do, but you may learn to understand and to teach."

it is with the matter of

kavanos

, to distinguish, that one should not learn them except to understand and to teach, but not to do with them, that is, to intend them in tefillah, for one who is not worthy of this. And he said that the essence of tefillah is attachment to Hashem. And it would be better to pray in the vernacular language that one speaks, for when one prays in the language that one speaks, then the heart is very close and attached to the words of tefillah, and one can attach himself more to Hashem. But the Men of the Great Assembly already established for us the order of tefillah [because not every person can arrange the order of tefillah for himself, as brought]. Therefore, we are obligated to pray in the holy language as they arranged for us. But the essence is only to intend the meaning of the words literally, for this is the essence of the tefillah that one prays before Hashem for every single matter. And through this, one draws close and attaches to Him, blessed be He. And behold, one who speaks in the holy language constantly, such as a Jerusalemite, does not need to think in his mind the meaning of the words, but only to incline his ear to what he says, and this is the essence of his intention in tefillah. And for true great

tzadikim

[righteous ones], for them, all the

kavanos

of the Ari, of blessed memory, etc., are the meaning of the words, for in their literal meaning of the words, all the

kavanos

are included.



# Tinyana

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/121/

# Tinyana

<div dir="rtl">היה מחזק את אנשיו</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/121


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

היה מחזק את אנשיו, שקבלו לפניו בקבלנא גדולה, על שהם רחוקים מתפלה מאד וקשה עליהם מאד להתפלל, והיה מחזק אותם ומנחם אותם בכמה לשונות, שלא יפלו בדעתיהן בשביל זה. ואמר הלא אצל הגר שנתגיר, כמה זכיה הוא אצלו כשזוכה לידע אמירת התבות לבד עד ברוך שאמר! על כן ראוי לאדם לנחם את עצמו ולשמח את עצמו, על אשר על כל פנים הוא זוכה לומר התבות של התפלה.

</div>

Tinyana

He Strengthened His People

He strengthened his people who complained before him with great complaint, that they are very far from tefillah [prayer] and it is very difficult for them to pray. And he strengthened them and comforted them with many expressions that they should not fall in their minds because of this. And he said: Behold, for a convert who converted, how much merit it is for him when he merits to know the recitation of the words alone until Baruch

She’amar

! Therefore, a person should comfort himself and gladden himself that at least he merits to say the words of tefillah. And I heard that he was speaking with one simple man about the matter of tefillah, that it is very difficult to pray.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

ושמעתי שהיה מדבר עם איש פשוט אחד מענין תפלה, שקשה מאד להתפלל, ונתן לו עצה ואמר לו, שיחשב בלבו, שאינו צריך להתפלל כי אם עד ברוך שאמר, כי אולי הוא צריך בגלגול זה לתקן רק חלק זה מהתפלה, כי אולי בגלגול הראשון כבר התפלל בכונה שאר חלקי התפלה, רק חלק זה עד ברוך שאמר הוא צריך עכשו בגלגול זה להתפלל בכונה, ועל כן יכניס כל כחו בזה המעט להתפלל בכונה עד ברוך שאמר. ואחר כך כשיגיע לברוך שאמר, יחשב: אולי צריך לתקן חלק זה, כגון מברוך שאמר עד ויברך דוד, ויתפלל עוד אותו החלק בכונה, וכן להלן. והכלל - שלא יבלבל דעתו בתחלה בכל התפלה, כי יהיה קשה וכבד עליו, רק יתאמץ בכל פעם לומר מעט מעט בכונה, כי מעט יכולין להתפלל בכונה, ואחר כך עוד מעט וכו' כנ"ל:

</div>

And he gave him advice and said to him that he should think in his heart that he only needs to pray until Baruch She’amar, for perhaps he needs in this incarnation to repair only this part of the tefillah. For perhaps in the first incarnation, he already prayed the rest of the parts of tefillah with intention, only this part until Baruch

She’amar

he needs now in this incarnation to pray with intention. And therefore, he should put all his strength into this little bit to pray with intention until Baruch She’amar. Baruch

She’amar

he should think: Perhaps he needs to repair this part, for example, from Baruch

She’amar

until

Vayevarech

David, and he should pray that part again with intention, and so on further. And the principle is that he should not confuse his mind at the beginning with the entire tefillah, for it will be difficult and heavy for him. Rather, he should strive each time to say a little bit with intention, for a little one can pray with intention, and afterward a little more, etc., as above. Also, it has already been explained that in truth, generally, one cannot pray the entire tefillah with intention, only a little.


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

גם כבר מבאר, שבאמת על פי הרב אין יכולין להתפלל כל התפלה בכונה, רק מעט, כי כל אחד מתפלל איזה חלק מהתפלה לפי בחינתו, כי אית מארי דידין ומארי דרגלין וכו', כמבאר במקום אחר:

</div>

For each one prays some part of the tefillah according to his aspect, for there are masters of hands and masters of feet, etc., as explained elsewhere.



# Tinyana

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/122/

# Tinyana

<div dir="rtl">לענין המחשבות זרות שבתפלה</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/122


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

לענין המחשבות זרות שבתפלה. וכבר ידוע, שכל מחשבה ומחשבה היא קומה שלמה, כמובא. ואמר שכשהאדם עומד ומתפלל כסדר ואינו משגיח על המחשבות זרות, ועל ידי זה הוא מנצח אותם ומעבירם ממנו (וכמבאר במקום אחר, שאין צריכין להסתכל עליהם כלל, רק לילך כסדר בתפלתו ולבלי להביט לאחריו כלל, ועל ידי זה ממילא יסתלקו), אזי בדרך הלוכו בתפלתו הוא מפיל אותם, לזה חותך יד, ולזה חותך רגל, וכיוצא בזה בשאר האיברים. פרוש, כמו למשל בענין מלחמה, כשצריך לילך ולעבר בין הרבה רוצחים ואורבים, וכשהוא גבור ועבר ביניהם, אזי בדרך הלוכו הוא מפיל אותם, כי לזה חותך יד בדרך הלוכו ומפילו, ולזה חותך רגל וכו', וכיוצא בזה כן הוא ממש בענין התפלה, שכשמתפללין כסדר ואין משגיחין על המחשבות זרות ודוחין אותם ומפילם, אזי בדרך הלוכו בתפלתו הוא חותך לזה יד ולזה רגל וכו' כנ"ל. כי כל מחשבה זרה הוא קלפה, והיא קומה שלמה, כמובא, וכשמתגבר להתפלל כסדר ולבלי להסתכל עליהם, אזי הורג אותם או חותך מהם איברים איברים כנ"ל:

</div>

Tinyana

Regarding Foreign Thoughts in Prayer

Regarding foreign thoughts in tefillah [prayer], and it is already known that every thought is a complete structure, as brought. And he said that when a person stands and prays in order and does not pay attention to the foreign thoughts, and through this he overcomes them and removes them from himself [and as explained elsewhere, that one should not look at them at all, but go in order in his tefillah and not look back at all, and through this they will naturally depart], then in the course of his going in his tefillah, he

fells

them: to this one he cuts a hand, and to that one he cuts a foot, and the like with other limbs. Meaning, like for example in the matter of war, when one needs to go and pass among many murderers and ambushers, and when he is a hero and passes among them, then in the course of his going, he

fells

them, for to this one he cuts a hand in the course of his going and fells him, and to that one he cuts a foot, etc., and the like. So it is exactly in the matter of tefillah, that when one prays in order and does not pay attention to the foreign thoughts and pushes them away and fells them, then in the course of his going in his tefillah, he cuts to this one a hand and to that one a foot, etc., as above. For every foreign thought is a husk, and it is a complete structure, as brought. And when one overcomes to pray in order and not look at them, then he kills them or cuts from them limb by limb, as above.



# Tinyana

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/123/

# Tinyana

<div dir="rtl">אמר: שמקוה אינה מזקת כלל</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/123


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

אמר: שמקוה אינה מזקת כלל, והדאקטיר שיאמר לו, שמקוה מזקת, אינו דאקטיר כלל. אדרבה, טבילת מקוה טובה מאד לבריאות הגוף, כי יש נקבים קטנים הרבה בגופו של אדם והם נקבי הזעה, שדרך שם יוצא הזעה מן האדם, והם צריכין לפתח, כי אם נסתמין נקבי הזעה יוכל לחלש ולפל לחלשה, חס ושלום, ועל ידי טבילה במים נפתחין נקבי הזעה, וזה טוב מאד לבריאות הגוף. רק שלא יהיו המים קרים ביותר, כי אז מיא מטרשי להנקבים הנ"ל, אבל כשאין המים קרים מאד, אזי הטבילה בהם טובה מאד:

</div>

Tinyana

Mikva Does Not Harm at All

He said: A mikvah [ritual bath] does not harm at all. And the doctor who tells him that a mikveh harms is not a doctor at all. On the contrary, immersion in a

mikva

is very good for the health of the body, for there are many small pores in a person’s body, which are the pores of sweat, through which sweat comes out from a person. And they need to be opened, for if the sweat pores are blocked, one can become weak and fall into weakness, Heaven forbid. And through immersion in water, the sweat pores are opened, and this is very good for the health of the body. Only that the water should not be too cold, for then the water hardens the

aforementioned pores

. But when the water is not too cold, then immersion in it is very good.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

גם כבר מבאר, שאין העבודות וסגופים, שקורין האריוואני, מזיקים כלל, ומי שמזיק לו העבודה והסגופים, זהו רק מחמת גדלות:

</div>

Also, it has already been explained that the services and ascetic practices, which are called

hariwani

[hardships], do not harm at all. And one whom the service and ascetic practices harm, this is only because of haughtiness.



# Tinyana

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/124/

# Tinyana

<div dir="rtl">שמעתי בשמו שאמר</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/124


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

שמעתי בשמו שאמר, שלפעמים מגיע לאדם הרהור תשובה והשתוקקות להשם יתברך באיזה מקום, שצריך שם באותו המקום דיקא להתחזק בזה ההרהור תשובה וההשתוקקות, כגון לדבר שם איזה דבורים של תחנות ובקשות או דברי השתוקקות בפה ובלב כפי הענין, ולא ימתין ולא יזוז ממקומו, אף על פי שאין זה המקום מוכן לכך, כגון שלא במקום קביעות לתורה ותפלה, רק בדרך הלוכו וכיוצא. כי כשיזוז ממקומו, יכול להיות שיפסק. וכן ממנו, זכרונו לברכה, בעצמו ראינו ענין כזה כמה פעמים, שלפעמים נשאר עומד באמצע הבית, ודבר עמנו וגלה לנו תורה נפלאה ושיחה נאה מאד, וגלה דרכים נפלאים לעבודת השם יתברך והתעוררות גדול וכו', ולא רצה לזוז ממקומו, עד שגמר מה שרצה, וכן היה כמה פעמים:

</div>

Tinyana

Sometimes a Thought of Repentance Reaches a Person

I heard in his name that he said: Sometimes a thought of teshuva [repentance] and yearning for Hashem [G-d] reaches a person in some place, that he must specifically in that place strengthen himself in this thought of teshuva and yearning. For example, to speak there some words of supplications and requests or words of yearning with the mouth and heart according to the matter. And he should not wait and not move from his place, even though that place is not prepared for this, such as not a fixed place for Torah and tefillah [prayer], but

in the course of

his going and the like. For if he moves from his place, it may be that it will cease. And so, from him, of blessed memory, himself, we saw this matter several times, that sometimes he remained standing in the middle of the house and spoke with us and revealed to us wondrous Torah and very pleasant conversation and revealed wondrous ways for the service of Hashem and great arousal, etc. And he did not want to move from his place until he finished what he wanted. And

it was several times.



# Tinyana

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/125/

# Tinyana

<div dir="rtl">מענין אמירת תהלים דבר עם אחד ואמר לו</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/125


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

מענין אמירת תהלים דבר עם אחד ואמר לו, שעקר אמירת תהלים לומר כל מזמורי תהלים על עצמו, למצא את עצמו בתוך כל מזמור ומזמור. ושאל אותו זכרונו לברכה: איך, ופרש לו רבנו, זכרונו לברכה, קצת, כי כל המלחמות שבקש דוד המלך, עליו השלום, שיצילהו השם יתברך מהם - הכל צריכין לפרש לעצמו על מלחמת היצר הרע וחילותיו, וכיוצא בזה בשאר המזמורים (וכמבאר מזה לעיל בסימן קא). ושאל אותו: איך יפרש לעצמו מהפסוקים, שדוד המלך, עליו השלום, משבח את עצמו, כגון: "שמרה נפשי כי חסיד אני" (תהלים פ"ו), וכיוצא בזה. השיב לו: גם זה צריכין לפרש על עצמו, כי צריכין לדון את עצמו לכף זכות, ולמצא בעצמו איזה זכות ונקדה טובה, אשר בבחינת הנקדה טובה הזאת הוא בחינת חסיד, וכיוצא. ואמר לו רבנו, זכרונו לברכה: הלא אצל יהושפט כתיב (דברי הימים ב יז): "ויגבה לבו בדרכי ה'", שבדרכי ה' ועבודתו יתברך הגביה לבו קצת. עוד אמר לו רבנו, זכרונו לברכה: הלא בבקר אנו אומרים בתחלה: 'מה אנו מה חיינו' וכו', ואנו מקטינים עצמנו מאד, ואחר כך אנו אומרים: 'אבל אנחנו עמך בני בריתך' וכו', שאחר כך אנו מחזקים עצמנו ומרימים את עצמנו, ואנו מספרים את גדלתנו ומתפארים, שאנחנו עמו בני בריתו זרע אברהם יצחק ויעקב וכו', כי כך צריכין להתנהג בעבודת השם כנ"ל. ועין מזה ספר הראשון בסימן רפ"ב, על פסוק: "אזמרה לאלקי בעודי":

</div>

Tinyana

Regarding the Matter of Reciting Psalms

Regarding the matter of reciting Psalms, he spoke with one and said to him that the essence of reciting Psalms is to say all the Psalms about himself, to find himself within

each and every

Psalm. And he asked him, of blessed memory: How? And our master, of blessed memory, explained to him somewhat, that all the battles that David the King, peace be upon him, requested that Hashem [G-d] save him from them, all must be explained about himself regarding the battle of the yetzer hara [evil inclination] and its forces, and the like in other Psalms [and as explained above in Likutay Moharan II:101]. And he asked him: How should he explain about himself from the verses where David the King, peace be upon him, praises himself, such as: "My soul guarded, for I am pious" [Psalms 86:2], and the like? He answered him: This too must be explained about himself, for one must judge himself favorably and find in himself some merit and good point, that in the aspect of this good point he is in the aspect of a pious one [

chasid

] and the like. And our master, of blessed memory, said to him: Behold, regarding Yehoshafat it is written: "And his heart was lifted in the ways of Hashem" [II Chronicles 17:6], that in the ways and service of Hashem he lifted his heart somewhat. Further, our master, of blessed memory, said to him: Behold, in the morning we say at the beginning: "What are we, what is our life," etc., and we greatly diminish ourselves. And afterward we say: "But we are Your people, the children of Your bris [covenant]," etc., that afterward we strengthen ourselves and lift ourselves, and we recount our greatness and pride ourselves that we are His people, the children of His bris, the seed of Abraham, Isaac, and Jacob, etc. For so one must conduct himself in the service of Hashem, as above. And see this in the first book [Likutay Moharan I:282] on the verse: "I will sing to my G-d while I exist". Be strong, be strong, be strong.

Regarding the matter of reciting Psalms, he spoke with one and said to him that the essence of reciting Psalms is to say all the Psalms about himself, to find himself within each and every Psalm. And he asked him, of blessed memory: How? And our master, of blessed memory, explained to him somewhat, that all the battles that David the King, peace be upon him, requested that Hashem [G-d] save him from them, all must be explained about himself regarding the battle of the yetzer hara [evil inclination] and its forces, and the like in other Psalms [and as explained above in Likutay Moharan II:101]. And he asked him: How should he explain about himself from the verses where David the King, peace be upon him, praises himself, such as: "My soul guarded, for I am pious" [Psalms 86:2], and the like? He answered him: This too must be explained about himself, for one must judge himself favorably and find in himself some merit and good point, that in the aspect of this good point he is in the aspect of a pious one [chasid] and the like. And our master, of blessed memory, said to him: Behold, regarding Yehoshafat it is written: "And his heart was lifted in the ways of Hashem" [II Chronicles 17:6], that in the ways and service of Hashem he lifted his heart somewhat. Further, our master, of blessed memory, said to him: Behold, in the morning we say at the beginning: "What are we, what is our life," etc., and we greatly diminish ourselves. And afterward we say: "But we are Your people, the children of Your bris [covenant]," etc., that afterward we strengthen ourselves and lift ourselves, and we recount our greatness and pride ourselves that we are His people, the children of His bris, the seed of Abraham, Isaac, and Jacob, etc. For so one must conduct himself in the service of Hashem, as above. And see this in the first book [Likutay Moharan I:282] on the verse: "I will sing to my G-d while I exist".


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

חזק חזק חזק

</div>



# All That Dispute Him More, Bring Him Closer More to Hashem

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/13/

# All That Dispute Him More, Bring Him Closer More to Hashem

<div dir="rtl">כשחולקין על האדם</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/13


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

כשחולקין על האדם, נמצא שרודפין אותו, והוא בורח בכל פעם להשם יתברך, וכל מה שחולקין עליו יותר, מקרבין אותו יותר להשם יתברך כי השם יתברך בכל מקום, בבחינת (תהלים קל"ט): "אם אסק שמים שם אתה, ואציעה שאול הנך", נמצא שבכל מקום בורח להשם יתברך. וזה בחינת: "ופרעה הקריב" - 'שהקריב את ישראל לאביהם שבשמים' (מדרש רבה, בשלח פרשה כא), שעל ידי רדיפתו אותם נתקרבו יותר להשם יתברך כנ"ל:

</div>

13 - All That Dispute Him More, Bring Him Closer More to Hashem

When they dispute against the person, it is found that they pursue him and he flees each time to Hashem, blessed be He. The more they dispute against him, the closer he draws to Hashem, blessed be He, for Hashem, blessed be He, is in every place, the aspect of: "If I ascend to heaven, there You are, and if I make my bed in

Sheol

, behold You" [Psalms 139:8]. It is found that in every place he flees to Hashem, blessed be He.

And this is the aspect of: "and Pharaoh drew near [

hikriv

]" that he drew near Israel to their Father in heaven (Midrash Rabbah,

Beshalach

parasha

21) [caused to draw near spiritually], that through his pursuit of them they were drawn closer to Hashem, blessed be He, as above.



# Many Fight Against Me from the Heights

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/14/

# Many Fight Against Me from the Heights

<div dir="rtl">רבים לוחמים לי מרום</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/14


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

"רבים לוחמים לי מרום" (תהלים נ"ו), הינו שיש לו שונאים למעלה במרום. וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (עין סנהדרין מד: ובדף קג): 'כשם שיש צרים למטה, כך יש צרים מלמעלה':

</div>

14 - Many Fight Against Me from the Heights

Many fight against me from the heights [Psalms 56:3]

That is, that he has adversaries above, in the heights [spiritual realms]. And as our Rabbis, of blessed memory, said (see Sanhedrin 103b): Just as there are the adversaries below, so there are the adversaries from above.



# These Who Glorify Themselves in Falsehood in Great and Wondrous Things

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/15/

# These Who Glorify Themselves in Falsehood in Great and Wondrous Things

<div dir="rtl">אלו המתפארין עצמן בשקר בגדולות ונפלאות</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/15


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

אלו המתפארין עצמן בשקר בגדולות ונפלאות, וכאלו אין שום דבר נמנע מהם, והכל בידם, ויש מהם שהם מנהיגי הדור - הנה עקר כחם ויניקתם הוא רק מהצדיקים הגדולים. כי יש צדיקים אמתיים גדולים במעלה, ויש להם פה קדוש, ודרכם לדבר גדולות ונפלאות, והם באמת יכולים לעבד ה' בכל דבר שבעולם: באכילה ושתיה ושאר דברים. וכמובא בכונות, 'שלפעמים ממתיקין דינים על ידי אכילה ושתיה'. ויש צדיקים אמתיים, שיכולין לעשות פדיון על ידי אכילתם וכיוצא. ומחמת ההתפארות של אלו הצדיקים הגדולים שיוצא מפיהם הקדוש, מזה בא, שנמצאים צבועים שקרנים, שמתדמים עצמן כקוף, ומתפארין עצמן גם כן ממש באלו הלשונות של התפארות, שיוצא מפה קדוש של הצדיק האמת. וכעין שמצינו בנביאים, שירמיה היה מתנבא בשוק העליון: "הנני שבר את קשת עילם" וכו' (ירמיה מ"ט), וחנניה בן עזור, נביא שקר, היה מתנבא בלשון זה ממש להפך, (סנהדרין פט) כמו כן מתנהג עכשו כנ"ל. אבל עקר יניקתם - רק מצדיקים כאלו שהולכים בגדולות ונפלאות כנ"ל. כי מצדיקים פשוטים, עובדי ה' בפשיטות, בתורה ותפלה ומעשים טובים, אין להם שום כח, מאחר שהצדיקים בעצמן אינם מדברים גדולות, ומתנהגים בפשיטות בעבודה תמה, על כן אין להשקר והגדלות שלהם אחיזה בהם כל כך. ואף על פי שגם בזה אפשר קצת שימצאו שקרנים צבועים בדרך זה. כמו שנמצא, שיש אנשים שיושבים מעטפים בטלית ותפלין כל היום, והם צבועים, עם כל זה אין להם כח להטעות העולם כל כך כמו אלו המתפארין בגדולות כנ"ל. כי דע, שהצדיק האמת הנ"ל מקבל דבור פיו הקדוש מבעלי צדקה, וזה בחינת (תהלים קי"ט): "נדבות פי רצה נא ה'" - שהצדיק מקבל דבור פיו מנדיבי לב, דהינו בעלי צדקה. וצדקה היא בחינת מים, בבחינת (שם קי"ד): "ההפכי הצור אגם מים", 'הצור' - זה בחינת (תהלים ע"ג): "צור לבבי", כי יש "לב אבן" (יחזקאל ל"ו), דהינו "אבירי לב הרחוקים מצדקה" (ישעיה מ"ו), וזהו: "ההפכי הצור אגם מים", דהינו שנתהפך ללב רך, בחינת (איכה ב): "שפכי כמים לבך נכח פני ה'", הינו לב רך להתנדב לצדקה. ובשביל זה נקרא צדקה מים, כמו שכתוב (עמוס ה): "וצדקה כנחל איתן", וזה בחינת (קהלת י"א): "שלח לחמך על פני המים", הנאמר בצדקה. ועל ידי הצדקה נעשה פה קדוש של הצדיק כנ"ל, וזה בחינת (ראש השנה ו.): "בפיך" - 'זו צדקה', שעל ידי צדקה נעשה הפה של הצדיק כנ"ל. והצדיק הוא בחינת (דברים ל"ג): "בכור שורו הדר לו", ובכור נוטל פי שנים, הינו שדבור פיו הקדוש יש לו שני משמעות, ומזה בא שיש כח ויניקה להצבועים הנ"ל לינק מהם, להפך דבריהם אל השקר שלהם, מאחר שהדבור הקדוש בעצמו יש לו שני משמעות, בבחינת פי שנים כנ"ל:

</div>

15 - These Who Glorify Themselves in Falsehood in Great and Wondrous Things

These who glorify themselves in falsehood in great and wondrous things, and as if

no thing

is withheld from them, and all is in their hand, and there are among them leaders of the generation. Behold, the main thing of their strength and suckling is only from the great true

tzadikim

. For there are true great

tzadikim

in level, and they have a holy mouth, and their way is to speak great and wondrous things, and they truly can serve G-d in

every thing

in the world, in eating and drinking and other things, and as brought in the intentions that sometimes they sweeten judgments through eating and drinking, and there are true

tzadikim

who can make redemption through their eating and the like. And because of the grandiose bragging of these great

tzadikim

, which elicits from their holy mouths, from this comes that there are found hypocritical liars who liken themselves like a monkey and glorify themselves also literally in these languages of glorification that come out from the holy mouth of the true tzadik. And like we find in the prophets, that Jeremiah was prophesying in the upper market: "Behold, I am breaking the bow of Elam" etc. [Jeremiah 49:35], and Hananiah son of Azzur, a false prophet, was prophesying in this language literally to the opposite (Sanhedrin 89a). Similarly

now as above. But the main suckling is only from such

tzadikim

who go in great and wondrous things as above. For from simple

tzadikim

who serve Hashem in simplicity, in Torah and prayer and good deeds, they have no strength, since the

tzadikim

themselves do not speak great things and conduct themselves in simplicity in complete service. Therefore, there is not to the lie and greatness of them attachment in them so much that there be found hypocritical liars in this way, like there is found that there are people who sit wrapped in tallit and tefillin all day, and they are hypocritical, even so they do not have strength to mislead the world so much like these who glorify in great things as above. For know

, that the true tzadik

aforementioned receives

the speech of his holy mouth from masters of charity. And this is the aspect of: "Accept, I pray, the freewill offerings of my mouth, Hashem" [Psalms 119:108], that the tzadik receives the speech of his mouth from generous of heart, that is, masters of charity (there 114): "Can you turn the rock into a pool of water" [Psalms 114:8], the rock this is the aspect of: "rock of my heart" [Psalms 73:26], for there is "heart of stone" [Ezekiel 36:26], that is, "the mighty of heart who are far from charity" [Isaiah 46:12]. And this is: "Can you turn the rock into a pool of water," that is, that it is turned to a soft heart, the aspect of: "Pour out your heart like water before Hashem" [Lamentations 2:19], that is, a soft heart to volunteer for charity. And for this charity is called water, as it is written: "and charity like a mighty stream" [Amos 5:24]. And this is the aspect of: "Send your bread upon the face of the waters" [Ecclesiastes 11:1], said regarding charity. And through charity is made the holy mouth of the tzadik as above. And this is the aspect of: "with your mouth" this is charity [Rosh Hashanah 6a], that through charity is made the mouth of the tzadik as above (Deuteronomy 33:21): "the firstborn of his ox, majesty is his," and firstborn takes

pey

shna-yim

[twofold, literally two mouths, referring to dual meanings], that is, that the speech of his holy mouth has dual meanings [literal and spiritual]. And from this comes that there

strength and suckling to the

aforementioned hypocrites

to suck from them [the

tzadikim

] to turn their words to the falsehood [of the wicked], since the holy speech itself has

pey

shna-yim

[twofold, literally two mouths, referring to dual meanings] as above. But in truth it is good [for the tzadik] what there are found these liars who liken to them. For there are wicked who give charity to

tzadikim

, and through the charity is made the aspect of

Yabbok

[spiritual unification through charity], that is, unification of blessing holiness. And all three aspects are said in water which is the aspect of charity as above (Genesis 1:9): "Let the waters be gathered from under the heaven to one place" blessing as it is written (there): "Let the waters swarm with swarms of living creatures" etc. holiness as it is written: "holy waters" [Numbers 5:17]. And because of this there are found masters of charity who are adulterers, for they suck from the aspect of the

Yabbok

[spiritual unification] aforementioned, and the aspect of

Yabbok

in holiness is the aspect of holy matings, and with them this suckling is spoiled and becomes with them adultery, Heaven forbid.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

אבל באמת הוא טובה להצדיק האמת מה שנמצאים אלו השקרנים המתדמים אליהם. כי יש רשעים שנותנין צדקה לצדיקים, ועל ידי הצדקה נעשה בחינת יבק, הינו: יחוד ברכה קדשה, וכל שלש בחינות אלו נאמרו במים, שהוא בחינת צדקה כנ"ל. 'יחוד' - כמו שכתוב (בראשית א): "יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד". 'ברכה' - כמו שכתוב (שם): "ישרצו המים שרץ נפש חיה" וכו'. 'קדשה' - כמו שכתוב (במדבר ה): "מים קדשים". ומחמת זה נמצאים בעלי צדקה שהם נואפים, כי הם יונקים מבחינת היבק הנ"ל. ובחינת היבק בקדשה הוא בחינת זווגין דקדשה, ואצלם נתקלקל זאת היניקה, ונעשה אצלם נאוף, רחמנא לצלן. ועל כן הצדקה שלהם היא רעה אצל הצדיק. כי הצדיק מקבל דבור פיו הקדוש מן הצדקה, וכשנתקלקל אצלם כנ"ל, גורם פגם לדבור פיו של הצדיק, שמקבל משם כנ"ל. ועל כן הוא טובה מה שנמצאים השקרנים הנ"ל, שאזי אלו הרשעים הנותנים צדקה פונין אליהם ונותנין להם, וכמאמר ירמיה הנביא: 'הכשילם בעניים שאינם מהגנים', כמו שדרשו רבותינו, זכרונם לברכה (בבא קמא טז:), ואזי נצול הצדיק האמת מפגם הצדקה שלהם כנ"ל. אבל עקר כח יניקת השקרנים הנ"ל הוא רק מאלו הצדיקים הגדולים, ההולכים בגדולות כנ"ל, אבל מאלו העוסקים בתורה תמיד ומתנהגים בפשיטות, אין להם יניקה וכח כנ"ל:

</div>

And

therefore

their charity is evil to the tzadik, for the tzadik receives the speech of his mouth from the charity. And when it is spoiled with them as above causes blemish to the speech of his mouth of the tzadik, that receives from there as above. And

therefore

it is good [for the tzadik] what there are found the

aforementioned liars

, that then these wicked who give charity turn to them and give to them. And as the saying of Jeremiah the prophet

cause

them to stumble in the poor who are not decent, as our Rabbis, of blessed memory, expounded (Bava Kama 16b). And then the true tzadik is saved from the blemish of their charity as above. But the main strength of the suckling of the

aforementioned liars

is only from these great

tzadikim

, the ones who go in great things as above. But from these who engage in Torah constantly and conduct in simplicity they have no suckling and strength as above. The language of the

Gemara

: what is the reason the camel has short tail, because it eats thorns. What is the reason the ox has long tail, because it dwells in marshes, and needs to swat flies. Rashi: that eats bags of thorns, therefore its tail is short, so that the thorns

not stick

to it. And needs to swat flies to drive away the mosquitoes.


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

לשון הגמרא

</div>


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

מאי טעמא גמלא זוטרי גנובתה, משום דאכל כיסי. מאי טעמא תורא אריכא גנובתה, משום דדיר באגמי, ובעי לכרכושי בקי:

</div>

And this is what Rabbi

Zeira

asked Rabbi Yehuda.


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

רש"י: דאכלה כיסי. קוצים, לפיכך זנבו קצר, כדי שלא ידבקו בו הקוצים. ובעי לכרכושי בקי. להבריח היתושים:

</div>

What is the reason the camel has short

tail

and the ox has long tail (Shabbat 77b).


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

וזהו ששאל רבי זירא את רב יהודה: מאי טעמא גמלא זוטרי גנובתה ותורי אריכא גנובתה (שבת עז:), 'גמלא' - זה בחינות הצדיק הפשוט, בבחינת (תהלים קל"א): "ולא הלכתי בגדלות ונפלאות כגמל עלי אמו". כי הוא מתנהג בפשיטות, ואינו מדבר גדולות, וכל עבודתו הוא בבחינת שתיקה. כי אין יוצא מפיו גדולות ונפלאות, והוא רק כגמול עלי אמו, וזהו בחינת 'גמלא'. ו'זוטרי גנובתה' - זה בחינת נביא ומורה שקר, הוא הזנב, כמו שכתוב (בישעיה ט). הינו אלו הצבועים המשקרים, בחינת נביאי השקר, שאחיזתם הוא רק בצדיקים הגדולים כנ"ל. אבל בהצדיקים הפשוטים, שהם בחינת גמלא, אין להם אחיזה כל כך, וזהו 'זוטרי גנובתה' כנ"ל. וזהו: 'תורי אריכא גנובתה' - זהו בחינת הצדיקים הגדולים, בחינת: "בכור שורו הדר לו" כנ"ל. 'ואריכא גנובתה' - הינו שעקר יניקת הנביא ומורה השקר, שהוא הזנב, הוא רק אצלם כנ"ל. וזהו שהשיב: 'משום דאכלי קוצי', הינו שאלו הצדיקים הפשוטים, שהם בחינת גמלא, 'אכלי קוצי' - שאוכלים ומכלים את הקוצים והחוחים, הסובבים את השושנה העליונה. ושושנה זה בחינת הדבור הקדוש, בחינת (שיר השירים ה): "שפתותיו שושנים" וכו'. כי הם עוסקים בתורה ועבודה יום ולילה ומכלים כל החוחים, שלא יהיה להם יניקה מהדבור הקדוש. כי מעבודה פשוטה בתמימות אין להם יניקה כנ"ל. כי אינם יכולים להתדמות אליהם ולנהג שקר שלהם על ידם, מאחר שהנהגתם רק בתמימות ובפשיטות כנ"ל. 'ותורי אריכא גנובתה, משום דדירי באגמי ובעי לכרכושי בקי'. 'דדירי באגמי' - הינו שמקבלים דבור פיהם הקדוש מבעלי צדקה, מבחינת: "ההפכי הצור אגם מים" כנ"ל. וזהו 'דדירי באגמי ובעי לכרכושי' בקי - בחינת יב"ק הנ"ל, שצריכין לגרש היבק של הצדקה שנותנין רשעים, כי אצלם נפגם היבק כנ"ל, וגורם רעה להצדיק שמקבל דבור פיו מהם כנ"ל. ועל כן הוא טובה גדולה מה שיונק מהם הנביא וכו', שהוא הזנב, שעל ידי זה מגרשין הרשעים מעצמן. כי מכשילין אותן בשקרנים הנ"ל, שפונין אליהם ונותנין להם הצדקה, ונצולין הצדיקים, כנ"ל:

</div>

Camel this aspect of the simple tzadik, the aspect of: "and I have not walked in great things and wonders like a weaned child upon his mother" [Psalms 131:2], for he conducts in simplicity, and does not speak great things, and all his service is in the aspect of silence, for there does not come out from his mouth great and wondrous things, and he is only like a weaned child upon his mother.

And this is the aspect of camel, and short tail this aspect of false prophet and teacher, he is the tail, as it is written (Isaiah 9). That is these hypocritical who lie, aspect of prophets of the lie, their attachment is only in the great

tzadikim

as above. But in the simple

tzadikim

who are the aspect of camel, they have no attachment so much. And this is short tail as above. And this is: ox long tail this aspect of the great

tzadikim

, aspect of: "firstborn of his ox majesty to him" as above. And long tail, that is, that main suckling of the prophet and teacher of the lie, who is the tail is only with them as above. And this is that answered: because they eat thorns, that is these simple

tzadikim

, who are aspect of camel eat thorns, that eat and consume the thorns and the briars, that surround the supernal rose. And rose this aspect of the holy speech, aspect of: "his lips roses" etc. [Song of Songs 5:13]. For they engage in Torah and service day and night and consume all the briars that

not have

suckling from the holy speech, for from simple service in innocence they have no suckling as above. For they cannot liken to them and conduct their lie by means of them, since their conduct is only in innocence and simplicity as above. And ox long tail because they dwell in marshes and need to swat flies. That dwell in marshes, that is, that they receive speech of their holy mouth from masters of charity from aspect of: "can you turn the rock into a pool of water" as above. And this is that dwell in marshes. And need to swat

flies

aspect of

Yabbok

[spiritual unification] the above that need to chase the

Yabbok

of the charity that wicked give, for with them the

Yabbok

is blemished as above, and causes evil to the tzadik that receives speech of his mouth from them as above. And therefore it is good [for the tzadik] what sucks from them the prophet etc. who is the tail, for by means of this they chase the wicked from themselves, for they cause them to stumble in the aforementioned liars that they turn to them and give them the charity, and the

tzadikim

are saved, as above.



# Why When a Person Seeks Livelihood

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/16/

# Why When a Person Seeks Livelihood

<div dir="rtl">הקשו: מפני מה כשהאדם מבקש פרנסה</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/16


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

הקשו: מפני מה כשהאדם מבקש פרנסה, אין נותנין לו תכף מן השמים, כי אם על ידי סבות, לכל אחד לפי סבתו; - שזה צריך לזרע תבואה ולחרש ולקצר וכו', וזה צריך לנסע ולמצא צרך פרנסתו שם, וכיוצא בזה, ולמה לא נותנין לו תכף, בשעה שמבקש פרנסתו, מזמן. והתרוץ: דע, שכל הפרנסה של ישראל צריכין לקבל על ידי המלך (עין זוהר תרומה קנג), כמו שכתוב במלך (דניאל ד): "אילנא די חזית די רבה ותקף וכו' ומזון לכלא בה אנת הוא מלכא". ועקר המלכות הוא על ידי ענוה, בבחינת (משלי ט"ו): "ולפני כבוד ענוה", שעקר כבוד וגדלת המלכות הוא על ידי ענוה דיקא, כי כן דרך המלכות; בכל פעם, שצריך, שיקדים ענוה לכבודו וגדלתו. כמו שבכל יום בשעה שקם ממטתו, שאזי עדין הוא בקטנות, שמלבש במלבושים פשוטים, וגם פניו אינו בצחות וזכות עדין קדם הרחיצה, ואחר כך מיפה עצמו ומתלבש בבגדי כבוד, ומתפשט בגדלתו כדרך המלך. וכן אמרו רבותינו, זכרונם לברכה (יומא כב:): 'מפני מה לא נמשכה מלכותו של שאול, מפני שלא היה בו שום דפי. כי אין ממנין פרנס על הצבור אלא אם כן קפה של שרצים תלויה מאחוריו. שאם תזוח דעתו עליו, אומרים לו: כלך מאחריך'. כי עקר המלכות - על ידי ענוה כנ"ל, וכל מה שיש להמלך ענוה ביותר, מתפשט מלכותו ביותר כנ"ל. וכשנמשך המזון על ידי המלך כנ"ל, נעשה ממנו ברורים, כגון תבואה, שהרבה ממנה אוכלין בהמות, ואחר כך מתברר עוד, ואוכלין ממנה עכו"ם, עד שמתברר ממנה לישראל. וגם בהאכילה יש ברורים, עד שמתברר ונעשין מהם אמרי שפר, דהינו ברכות שמברכין עליהם תחלה וסוף, ומתפללין ועובדין השם יתברך בכחות האכילה. וזה בחינת (בראשית מ"ט): "מאשר שמנה לחמו והוא יתן מעדני מלך, נפתלי אילה שלוחה הנותן אמרי שפר". 'שמנה לחמו' וכו', דהינו הפרנסה שהיא בחינת 'מעדני מלך', כי מקבלין אותה על ידי המלך, ועל כן תכף כתיב אחריו: 'נפתלי וכו' הנותן אמרי שפר', דהינו אמרי שפר של ברכות ותפלות וכיוצא, שנעשין מן הברורים של מעדני מלך כנ"ל. ואלו הברורים הם בחינת קטרת, כידוע, שקטרת היא בחינת ברורים. ומאלו אמרי שפר שנעשין מן מעדני מלך, נעשה עטרה להמלך, וגם יכולין לראות זאת העטרה. וזהו בחינת (שיר השירים ג): "צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה, בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתנתו וביום שמחת לבו" - הינו לראות העטרה של המלך שנעשה ביום חתנתו. כי התחברות שמתחברין האמרי שפר עם המלך, זה בחינת חתנה, בבחינת (משלי כ"ב): "חן שפתיו רעהו מלך" שחן השפתים, דהינו האמרי שפר, מתחברין עם המלך בבחינת רעות - וזהו "ביום חתנתו". וזהו: "וביום שמחת לבו" - זה בחינת קטרת, בבחינת (משלי כ"ז): "שמן וקטרת ישמח לב". כי הברורים שמהם נעשה אמרי שפר כנ"ל, שמהם נעשה העטרה כנ"ל, הם בחינת קטרת כנ"ל. וזהו: "שעטרה לו אמו" - הינו בחינת חוה, שהיא היתה "אם כל חי" (בראשית ג) כי חוה - ראשי תבות: המעטרכי חסד ורחמים (תהלים ק"ג), הינו בחינת העטרה הנ"ל, שנעשה על ידי בחינת: "המשביע בטוב עדיך", דהינו בחינת מעדני מלך כנ"ל. (והעקר חסר). והכלל - שצריכין לראות את המלך, בבחינת (ישעיה ל"ג): "מלך ביפיו תחזינה עינך", דהינו כשהוא ביפיו וגדלתו, ולא בשעת קטנות. ואם היו נותנין לו פרנסתו תכף ומיד, לחם מזמן, היה אפשר שיראה את המלך בשעת קטנות, כגון בשעה שמקטין את עצמו ומחשב את עצמו שקפה של שרצים תלויה מאחוריו וכיוצא כנ"ל. אבל עכשו שנותנין הפרנסה על ידי סבובים, נמצא שבאה בעתים מיחדים. כי לכל סבה צריכה עת מיחד, עד שתצא הפרנסה אליו. ועל כן לא יבוא לראות את המלך בקטנותו, רק ביפיו כנ"ל, כי אין נותנין לו הפרנסה תכף, רק בעת מיחד, באפן שלא יראהו - רק ביפיו, בבחינת: 'מלך ביפיו' וכו'. כי על ידי הפרנסה רואין המלך בעטרה כנ"ל. וזה הסוד מרמז בפסוק (תהלים קמ"ה): "עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו, פותח את ידך" וכו'. 'עיני כל' וכו' - זהו הקשיא הנ"ל, הינו: "עיני כל אליך ישברו, ואתה נותן להם את אכלם בעתו", דהינו שמבקשין על פרנסה, ואין נותנין תכף, רק בעתו כנ"ל. והתרוץ: "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון" (ולא סים):

</div>

16 - Why When a Person Seeks Livelihood

They asked why when the person seeks livelihood, they do not give him prepared and set from heaven, but by means of causes, for each according to his cause, that this needs to sow grain and to plow and to reap etc., and this needs to travel and find his livelihood need there, and the like. And why is his livelihood not given prepared and set when he seeks it? And the answer. Know, that all the livelihood of Israel must be received through the king (see Zohar

Trumah

153a), as it is written by king: "the tree that you saw that grew and was strong" etc. "and food for all in it you are the king" [Daniel 4:17-19]. And the main thing of kingship is by means of humility, the aspect of: "and before honor humility" [Proverbs 15:33], that the main honor and greatness of kingship is by means of humility precisely. For so the way of kingship, in every time that one needs that humility precede to his honor and his greatness. As each day in the hour that rises from his bed that then still he is in smallness that clothed in simple clothes and also his face is not in brightness and purity still before the washing. And after that beautifies himself and dresses in clothes of honor and spreads in his greatness as the way of the king. And so our Rabbis, of blessed memory, said (Yoma 22b). Why not extended the kingship of Saul, because there was no blemish in him. For they do not appoint a leader on the public unless a box of reptiles hanging behind him that if his mind [

da’as

] becomes haughty they say to him: turn to your rear. For the main thing of kingship by means of humility as above. And all that there is to the king more humility, his kingship spreads more as above.

And when the food is drawn by means of the king as above, clarifications are made from it such as grain, that much from it animals eat, and after that further clarified, and gentiles eat from it until it is clarified from it to Israel. And also in the eating there are clarifications until it is clarified and become from them beautiful words that is blessings that bless upon them beginning and end and pray and serve Hashem, blessed be He, with the powers of the eating (Genesis 49:11). "From Asher his bread is fat and he gives delicacies of king Naftali a hind let loose giving beautiful words" fat his bread etc., that is the livelihood which is aspect of delicacies of king, for receive it by means of the king. And therefore immediately after [the mention of the bounty], it is written, "Naftali etc., who gives beautiful words" that is beautiful words of blessings and prayers and the like that are made from the clarifications of delicacies of king as above.

And these clarifications they aspect of incense [

ketoret

, spiritual refinement], as known that incense is aspect of clarifications. And from these beautiful words that are made from delicacies of king is made crown to the king, and also can see this crown. And this aspect of: "Go forth and see daughters of Zion the king Solomon with the crown that crowned him his mother on the day of his wedding and on the day of the gladness of his heart" [Song of Songs 3:11], that is to see the crown of the king that is made on the day of his wedding, for the connection that connect the beautiful words with the king this aspect of wedding, aspect of: "grace of his lips his friend the king" [Proverbs 22:11], that the grace of the lips, that is the beautiful words connect with the king in aspect of friends. And this "on the day of his wedding" and this "and on the day of the gladness of his heart" this aspect of incense [

ketoret

, spiritual refinement] aspect of: "oil and incense gladden heart" [Proverbs 27:9], for the clarifications that from them made beautiful words as above that from them made the crown as above, they aspect of incense as above. And this "that crowned him his mother" that is aspect of Eve, that she was "mother of all living" [Genesis 3:20], for Eve [

ChaVAh

] is acronym

Hame’atraichee

Chesed

Verachamim

[Who crowns you with kindness and mercy - Psalms 103:4], that is aspect of the crown the above that is made by means of aspect of: "who satisfies with good your adornment" that is aspect of delicacies of king as above [principal discourse missing].

And the general that need to see the king in aspect of: "king in his beauty your eyes shall see" [Isaiah 33:17], that is when he in his beauty and greatness, and not in time of smallness. And if they gave him his livelihood prepared and set, prepared and set bread, it would be possible that one would see the king in time of smallness such as in hour that minimizes himself and thinks himself that box of reptiles hanging behind him and the like as above. But now that give the livelihood by means of circuits it is found that comes in times particular, for to every cause needs time particular until the livelihood comes to him. And therefore not come to see the king in his smallness only in his beauty as above. For not give him the livelihood prepared and set only in time particular in way that not see him only in his beauty, aspect of king in his beauty etc. For by means of the livelihood see the king in the crown as above.

And this the secret hinted in the verse: "eyes of all to You hope and You give them their food in its time, open Your hand" etc. eyes of all etc. this the difficulty the above that is: "eyes of all to You hope, and You give them their food in its time" that is that seek on livelihood, and not give prepared and set, only in its time as above. And the answer: "open Your hand and satisfy every living favor" [and he did not conclude].



# One Needs to Be Very Careful to Be Joyful and Good-Hearted on Shabbos

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/17/

# One Needs to Be Very Careful to Be Joyful and Good-Hearted on Shabbos

<div dir="rtl">צריך לזהר מאד להיות שמח וטוב לב בשבת</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/17


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

צריך לזהר מאד להיות שמח וטוב לב בשבת, כי מעלות וקדשות שבת גדולה ויקרה מאד, כמובא, ובפרט ב"ראשית חכמה" בשער הקדשה בתחלתו, עין שם. וראוי ונכון ללמד ב"ראשית חכמה" בשער הנ"ל, ולשום לבו היטב על כל הדברים הנאמרים שם בענין קדשת ומעלות שבת קדש. כי יש שם כמה דברים פרטיים יקרים מקדשת ומעלות שבת. כי כל ענין ומעלה הנאמר שם על שבת הוא דבר בפני עצמו, והבן שם היטב, כדי שיתלהב לבו לקבל שבת בשמחה גדולה ועצומה כראוי. ועל ידי זה היראה בשלמות, דהינו עם דעת, כי בחל אפשר שיהיה היראה עם כסילות, בבחינת (איוב ד): "הלא יראתך כסלתך". ועקר הכסילות הוא מחמת השעבוד שיש בחל, כי על ידי השעבוד אין הדעת שלם. וכמו שכתוב במואב (ירמיה מ"ח): "שאנן מואב מנעוריו וכו' ובגולה לא הלך, על כן עמד טעמו בו" וכו'. וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (מגלה יב:), כי על ידי שעבוד וגלות הדעת מבלבל. אבל בשבת הוא חרות, וכשיש חרות ואין שעבוד וגלות, אזי הדעת שלם כנ"ל. ועקר החרות

</div>

17 - One Needs to Be Very Careful to Be Joyful and Good-Hearted on Shabbos

One needs to be very careful to be joyful and good-hearted about Shabbos, for the virtues and holiness of Shabbos is great and precious very, as brought in

Raishis

Chochmah in Shaar

HaKedushah

at its beginning, see there. And it is fitting and correct to study in

Raishis

Chochmah in the gate the above and to ponder in his heart all teachings there in matter of holiness and virtues of Shabbos holy for there several particular

precious

from holiness and virtues of Shabbos for every matter and virtue said there about Shabbos is a

thing in itself

. And understand there well, to inflame his heart to receive Shabbos in joy great and mighty as fitting. And by means of this the fear in completeness that is with knowledge [


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

על ידי התענוג והשמחה של שבת, בחינת (ישעיה נ"ח): "אז תתענג על ה'", הנאמר בשבת. ועל ידי זה נעשה חרות, בבחינת (שם נ"ה): "כי בשמחה תצאו", שעל ידי שמחה יוצאין לחרות. וכשיש חרות, הדעת בשלמות כנ"ל ואזי היראה כראוי, בבחינת ירא שבת (תקוני זהר תקון ט), כי אז היראה בלי כסילות שיש בימי החל, כי עקר הכסילות - מחמת השעבוד כנ"ל. ובזה מעלין היראות הנפולות, דהינו מה שיראים לפעמים משר וכדומה, כי על ידי הדעת מרימין אותן. ועקר הדעת הוא בשבת על ידי השמחה, שעל ידי זה יש חרות ואזי הדעת בשלמות כנ"ל:

</div>

da’as

], for in weekday possible that the fear be with foolishness aspect of: "is not your fear your foolishness" [Job 4:6]. And main foolishness because of the servitude that is in weekday for by means of servitude the knowledge [

da’as

] not complete. And as written on Moab: "at ease Moab from his youth" etc. "and in exile

not went

, therefore stood his taste in him" etc. [Jeremiah 48:11]. And as our Rabbis of blessed memory said (Megillah 12b), for by means of servitude and exile the mind [

da’at

] confused. But on Shabbos it is freedom, and when there

freedom and no servitude and exile, then the knowledge [

da’as

] complete as above. And main the freedom by means of the delight and the joy of Shabbos, aspect of: "then you shall delight on Hashem" [Isaiah 58:14], said about Shabbos (there 55:12): "for in joy you shall go out", that by means of joy go out to freedom. And when there is freedom, the knowledge [

da’as

] in completeness as above. And then the fear as fitting aspect of fear Shabbos (


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

והכלל, שצריך לנהג שמחה גדולה בשבת קדש, ולבלי להראות שום עצבות ודאגה כלל. רק להתענג על ה' ולהרבות בתענוגי שבת בכל מיני תענוג, הן אכילה ושתיה, הן מלבושים כפי מה שיכול. כי אכילת שבת היא כלה רוחניות, כלו קדש, ועולה למקום אחר לגמרי מן אכילת חל, כמבאר במקום אחר (לעיל בסימן נו, ובסימן רעז, ועין זהר ויקהל דף ריח ובמק"מ שם):

</div>

Tikunay

Zohar Tikun 9). For then the fear without foolishness that is in days of weekday for main the foolishness because of the servitude as above. And by this raise the fears the fallen that is what fears sometimes from prince and the like for by means of the knowledge [

da’as

] raise them. And main the knowledge [

da’at

] is about Shabbos by means of the joy, that by means of this there is freedom and then the knowledge [

da’as

] in completeness as above.

And the general, that need to conduct joy great about Shabbos holy and not to show any sadness and worry at all only to delight on Hashem and to increase in delights of Shabbos in all kinds of delight whether eating and drinking, whether clothes according to what can for eating Shabbos it all spirituality, all holy, and ascends to place other completely from eating weekday as explained in place other [above in sign 56 and in sign 277], (and see Zohar

Vayakhel

p. 218 and in Mikdash Melech there). Way of Hashem blessed be He to focus on the good deeds performed and even if found in them also what not good, not look on this as written: "not looked iniquity in Jacob" [Numbers 23:21] (see

Yalkut

and in


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

דרך השם יתברך - להביט על הטובות שעושין, ואף שנמצא בהם גם כן מה שאינו טוב, אינו מסתכל על זה. כמו שכתוב (במדבר כ"ג): "לא הביט און ביעקב". (עין ילקוט ובתד"א רבה פ"א). מכל שכן שהאדם אסור לו להביט על חברו לרעה, למצא בו דוקא מה שאינו טוב ולחפש למצא פגמים בעבודת חברו, רק אדרבא, מחיב להביט רק על הטוב. ולזה טובה גדולה שיש טבע והשגחה. כי כשהאדם עושה טוב, אזי מנהיג אותו בהשגחה. וכשהוא אינו טוב, ואם היה מנהיג אותו בהשגחה - לא היה יכול להגיע לו שום טובה, אזי מניח אותו על הטבע, ויכול להיות שיהיה לו טובות על פי הטבע. ואם לא היה רק השגחה, היה אפשר שתתבטל ההשגחה לגמרי. כי כשהיה רואה יתברך, שאין האדם מתנהג כראוי, היה כועס, והיה מסיר ההשגחה לגמרי. אבל עכשו מניחו על פי הטבע, וכשהוא חוזר למוטב, משגיח עליו כנ"ל. ובאמת אין אנו יכולין להבין מהו טבע והשגחה. כי באמת גם הטבע היא השגחתו יתברך, וזה אי אפשר לאדם להבין שני דברים כאחד, דהינו הטבע שבאמת היא השגחתו יתברך:

</div>

Tanchuma

Re'eh

p.1).

All the more

that the person forbidden to look on his fellow to evil to find in him precisely what not good and to search to find defects in service of his fellow only on the contrary, obligated to look only on the good. And to this good great that there is nature and providence for when the person does good, then leads him in providence and when he not good and if was leading him in providence not could to reach to him any good then leaves him on the nature and can be that will be to him goods on according to the nature. And if not was only providence, possible that providence canceled completely for when saw blessed be He that the person not conducts as fitting was

angry, and

was removing the providence completely but now leaves him on according to the nature and when he returns to better, supervises on him as above. And in truth not we

can to

understand what

is nature and providence

for in truth also the nature

providence His blessed be He. And this thing is impossible to understand two things as one that is the nature that in truth

providence His blessed be He [and he did not conclude].



# Great Danger to Be Famous and to Lead the World

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/18/

# Great Danger to Be Famous and to Lead the World

<div dir="rtl">סכנה גדולה להיות מפרסם ולהנהיג העולם</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/18


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

סכנה גדולה להיות מפרסם ולהנהיג העולם. לא מבעיא כשאינו ראוי כלל, ולובש טלית שאינו שלו, רק אפלו עובדי השם באמת, גדולי הדור, יש עליהם סכנות נוראות בהנהגת העולם. כי איש פשוט רחוק מאד, שיעבר על רציחה, אפלו אם אינו איש כשר, כי אין לו תאוה לזה. ואפלו כשמגיע, חס ושלום, לתאוה כזו, רחמנא לצלן, אינו בא לידו, ויש לו כמה מניעות לזה ואפלו אם יעבר, לא יעבר כי אם לעתים רחוקות, וקרוב שלא יעבר רק פעם אחת כל ימיו. אבל בהנהגת העולם ובחדושין דאוריתא שמחדשין, יכולים לעבר ממש גנב ונאף ורצח בכל פעם, בכל רגע, רחמנא לצלן(עין זוה"ק בהק' ד"ה ע"א):

</div>

18 - Great Danger to Be Famous and to Lead the World

Great danger to be famous and to lead the world not only when one is wholly unworthy and wears a tallit not his own. Only even servants of Hashem in truth great of the generation have on them dangers terrible in leading the world. For man simple far very that will transgress murder even if not man worthy for not has desire to this and even when comes G-d forbid to desire such Heaven save us not comes to his

hand, and

has many preventions to this. And even if transgresses not transgress only to times distant and close that not transgress only one time all his days. But in leading the world and in innovations of Torah that innovates

can to

transgress literally theft and adultery and murder in every time, in every moment [in the spiritual sense, e.g., misguiding others, corrupting teachings] Heaven save us (see Zohar Chadash Hakdama

s.v.

71a).



# The Main Purpose and Completeness is Only to Serve Hashem in Complete Innocence

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/19/

# The Main Purpose and Completeness is Only to Serve Hashem in Complete Innocence

<div dir="rtl">עקר התכלית והשלמות הוא רק לעבד השם בתמימות גמור</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/19


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

עקר התכלית והשלמות הוא רק לעבד השם בתמימות גמור, בלי שום חכמות כלל. כי יש מחקרים שאומרים, שעקר התכלית והעולם הבא הוא רק לדעת כל דבר כמות שהוא, כגון לידע הכוכב כמו שהוא, לידע מהותו ומפני מה עומד במקום ההוא. כי יש משכיל ומשכל ושכל, דהינו הכח המשכיל והשכל בעצמו והדבר המשכל וזהו התכלית והעולם הבא אצלם, שיהיה נעשה אחד מהמשכיל והמשכל והשכל והם מבלים ימיהם על זה בעולם הזה לחקר ולהשיג המשכלות, שזהו התכלית אצלם, וזהו בעצמו העולם הבא לדעתם. רק שבעולם הזה שמלבשין בגוף, אין להם תענוג כל כך מן החקירות, ובעולם הבא שיתפשטו מהגוף, יתענגו מאד מזה. ולדעתם הרעה, עקר השגת התכלית הוא על ידי חקירות וחכמות חיצוניות שלהם. אבל באמת אצלנו עקר השגת התכלית הוא רק על ידי אמונה ומצוות מעשיות, לעבד השם על פי התורה בתמימות ובפשיטות. ועל ידי זה בעצמו זוכין למה שזוכין, 'עין לא ראתה' וכו', כמו שכתוב (תהלים קי"א): "ראשית חכמה יראת ה'" - שעקר ראשית וקדימת החכמה הוא רק יראת ה', שצריך להקדים היראה להחכמה. ותדע שאין הדבר כדעתם, חס ושלום. כי אם כן לא ישיגו התכלית, רק מתי מעט מעט מאד, דהינו הבעלי שכל פילוסופים. ומה יעשו קטני הערך, שאין להם שכל כזה לחקר חקירות, לדעת המשכלות, שהם רב ועקר העולם, איך ישיגו הם את התכלית. אבל באמת עקר השגת התכלית הוא רק על ידי תמימות דיקא, דהינו יראת השם ומצוות מעשיות בפשיטות גמור. וזהו (סוף קהלת): "סוף דבר הכל נשמע, את האלקים ירא ואת מצותיו שמור, כי זה כל האדם". הינו ששלמה המלך, עליו השלום, מלמד אותנו, שעקר השגת התכלית, שהוא בחינת סוף דבר, הוא רק על ידי תמימות ופשיטות, ליראה את ה' ולשמר מצוותיו בפשיטות. וזהו: "סוף דבר הכל נשמע, את האלקים ירא ואת מצותיו שמור", שזהו בחינת תמימות ופשיטות, ליראה את ה' ולקים מצוותיו בעבדא וכו' בפשיטות כנ"ל. וזה שסים: "כי זה כל האדם" - הינו כי זה יכול כל אדם לקים ולהשיג על ידי זה את התכלית, מאחר שעקר הוא "את אלקים ירא" וכו'. על כן יכול כל אדם להשיג התכלית, כי זה כל אדם יכול לקים:

</div>

19 - The Main Purpose and Completeness is Only to Serve Hashem in Complete Innocence

[This Torah I did not hear from his holy mouth himself and see in the omissions from this] The main purpose and the completeness is only to serve Hashem in complete innocence, without any wisdoms at all. For there are investigators who say that the main purpose and the world to come is only to know

every thing

as it is, such as to know a star as it is, to know its essence, and why stands in that place for there is knower and known and knowledge that is the knowing power and the knowledge itself and the thing known. And this is their purpose and concept of the world to come with them that will be made one from the knower and the known and the knowledge. And they spend their days on this in this world to investigate to attain the knowns that this is their purpose. And this itself the world to come to their opinion only in this world that clothed in body

not have

pleasure so much from the investigations and in the world to come that strip from the body will delight very much from this. And to their opinion the main attainment of the purpose is by means of investigations and wisdoms external

their

. But in truth with us the main attainment of the purpose is only by means of faith and mitzvot practical to serve Hashem according to the Torah in innocence and simplicity. And by means of this itself merits to what merits eye

not saw

etc. as written: "beginning of wisdom fear of Hashem" [Psalms 111:10] that main beginning and precedence of the wisdom is only fear of Hashem that need to precede the fear to the wisdom. And know that the thing not as their opinion G-d forbid for if so attain the purpose only few

few

very much that is owners of intellect philosophers and what will those of lesser capacity do that not have to them intellect such to investigate investigations to know the knowns that they many and main the world how they attain the purpose. But in truth main attainment of the purpose is only by means of innocence precisely that is fear of Hashem and mitzvot practical in simplicity complete (end Ecclesiastes). "end of matter all heard, the G-d fear and His mitzvot keep for this all the man" that is that Solomon the king peace be upon him teaches us that main attainment of the purpose, that is aspect of end of matter is only by means of innocence and simplicity to fear G-d and to keep His mitzvot in simplicity. And this "end of matter all heard, the G-d fear and His mitzvot keep" that this aspect of innocence and simplicity to fear G-d and to fulfill His mitzvot in action etc. in simplicity as above.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

ובאמת הוא אסור גדול מאד להיות מחקר, חס ושלום, וללמד ספרי החכמות, חס ושלום. רק הצדיק הגדול מאד, הוא יכול להכניס עצמו בזה, ללמד השבע חכמות. כי מי שנכנס בתוך החכמות הללו, חס ושלום, יכול לפל שם. כי יש אבן נגף בכל חכמה וחכמה, שהיא בחינת עמלק, שעל ידי האבן הנגף הזה יכולין לפל, חס ושלום. כי עמלק היה פילוסוף ומחקר וכפר בעקר, כמו שכתוב (דברים כ"ה): "ולא ירא אלקים", דהינו שהוא רק נוהג על פי חכמות, ואין לו יראה כלל. אבל הצדיק כשנכנס באלו השבע חכמות, הוא מחזיק עצמו ונשאר קים על עמדו על ידי אמונה, בבחינת (חבקוק ב): "וצדיק באמונתו יחיה". כי "שבע יפול צדיק וקם" (משלי כ"ד) הינו שהצדיק הגדול הולך דרך אלו השבע חכמות, ואף על פי ששם יכולין להחליק ולפל על ידי האבן נגף, בחינת עמלק כנ"ל, אבל הצדיק - שבע יפל, וקם על ידי אמונה כנ"ל. וזה: "שבע יפול צדיק וקם" - סופי תבות עמלק, שהוא האבן נגף של השבע חכמות, שעל ידו נופלין, חס ושלום, אך הצדיק שבע יפול, וקם על ידי אמונה כנ"ל. וזה שכתוב במשה רבנו (שמות י"ז): "ויהי ידיו אמונה", במלחמת עמלק כי על ידי אמונה החליש את עמלק, דהינו החכמות והחקירות כנ"ל. וזה: "ויהי ידיו אמונה". 'ידיו' - הינו בחינת מצוות מעשיות שהם בחינת אמונה, כמו שכתוב (תהלים קי"ט): "כל מצותיך אמונה". שעל ידי אמונה ומצוות מעשיות, שהם הפך בחינת עמלק, החלישו כנ"ל. ואמונה זה תפלה, כמו שתרגם: 'פרישן בצלו'. כי התפלה משנה הטבע, ונתבטלין החכמות והחקירות, שהם הולכים על פי הטבע. וזהו עקר התכלית אצלנו, שתהיה התפלה נכללת באחדותו יתברך, בבחינת (דברים י): "הוא תהלתך והוא אלקיך", שהתפלה והשם יתברך אחד, כביכול, וזהו עקר התכלית באמת:

</div>

And this that concluded: "for this all the man" that is for this can every man to fulfill and to attain by means of this the purpose, since the main "G-d fear" etc. therefore can every man to attain the purpose, for this every man

can to

fulfill. And in truth it is prohibition great very to be investigator G-d forbid and to study books of the wisdoms G-d forbid. Only the tzadik great very he can to enter himself in this, to study the seven wisdoms for who enters in these wisdoms G-d forbid can to fall there for there is stone of stumbling in every wisdom and wisdom, that is aspect of Amalek [intellectual denial of divine truth] that by means of this stone of stumbling can to fall G-d forbid. For Amalek was philosopher and investigator and denied the main as written: "and not feared G-d" [Deuteronomy 25:18] that is that he only conducts according to wisdoms, and not

has fear

at all. But the tzadik when enters in these seven wisdoms he holds himself and remains standing on his

stand by

means of faith aspect of: "and tzadik in his faith lives" [Habakkuk 2:4]. "

seven

falls tzadik and rises" [Proverbs 24:16] that is the great tzadik goes way these seven wisdoms and even though there

can to

slip and to fall by means of the stone stumbling aspect of Amalek [intellectual denial] as above. But the tzadik seven

falls, and

rises by means of faith as above seven falls tzadik and rises ends letters Amalek that he the stone stumbling of the seven wisdoms, that by him fall G-d forbid but the tzadik seven falls, and rises by means of faith as above. And this written in Moses our teacher: "and his hands were faith" [Exodus 17:12] in war of Amalek for by means of faith weakened Amalek that is the wisdoms and the investigations as above. And this "and his hands were faith" hands that is aspect of mitzvot practical that they aspect of faith as written: "all Your mitzvot faith" [Psalms 119:86] that by means of faith and mitzvot practical, that they opposite aspect of Amalek weakened him as above. And faith this prayer, as translated of

p’rishan

in shadow for the prayer changes the nature and canceled the wisdoms and investigations, that they go according to nature. And this main the purpose with us that the prayer be included in His unity blessed be He aspect of: "He your praise and He your G-d" [Deuteronomy 10:21] that the prayer and Hashem blessed be He one, as if.


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

והמחקרים והכופרים מפרשים כל התורה כלה על פי חכמות ואפיקורסות שלהם, שכל התורה, ואפלו מצוות מעשיות הכתובים בתורה, מפרשים הכל על פי צורה ושכל. לא מבעיא מעשיות הכתובים בתורה, אומרים שהם מרמזים רק על הנמשל והצורה לבד, דהינו שכליות שלהם, אלא אפלו מצוות מעשיות המפרשים בתורה, מפרשים הכל שהם מרמזים רק על שכליות וחכמות שלהם, וכופרים בפשוטו לגמרי. וזהו בחינת מה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (תנחומא והובא ברש"י תצא), 'שהיה עמלק חותך מילות וזורק כלפי מעלה'. כי מילה היא מצוה ראשונה, שנצטוה בה אברהם אבינו, שהיה ראש למאמינים. ועמלק, שהוא בחינת הפילוסופים והכופרים, הוא כופר בכל המצוות ומפרש הכל על שכליות לבד כנ"ל. וזהו: 'חותך מילות וזורק כלפי מעלה' - שכופר במצות מילה, וזורקה כלפי מעלה אל השכל. כי הם מפרשים הכל רק על שכליות לבד, וכופרים בעשיות המצוות כנ"ל. אשרי מי שאינו יודע מהם כלל. ועל כן עקר הכנעתו - על ידי אמונה, בחינת: "ויהי ידיו אמונה" וכו' כנ"ל:

</div>

And this main the purpose in truth. And the investigators and the deniers interpret all the Torah all according to wisdoms and heresy

their

that all the Torah, and even mitzvot practical written in the Torah interpret the all according to form and intellect not to mention stories written in the Torah say that they hint only to the parable and the form alone that is intellectuality their but even mitzvot practical the explained in the Torah interpret the all that they hint only to intellectuality and wisdoms their and deny the simple to completely. And this aspect of what our Rabbis of blessed memory said (

Tanchuma

and brought in Rashi Tetze) that Amalek cut

milot

and throw upward. For

milah

is mitzvah first that commanded in

Abraham our father, that was head to the believers and Amalek that he aspect of the philosophers and deniers he denies in all the mitzvot and interprets all to intellectuality alone as above. And this: cut

milot

and throw upward that denies mitzvah

milah

, and

throws it upward to the intellect for they interpret

the all

only to intellectuality alone and deny the actions of the mitzvot as above. Happy who not knows from them at all. And

therefore

main subduing his by means of faith, aspect of: "and his hands were faith" etc.


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

(זאת התורה לא שמעתי מפיו הקדוש בעצמו, ועין בהשמטות מזה).

</div>

as above [this Torah not heard from his holy mouth himself and see in the omissions from this].



# The days of Chanukah are days of hodaa [thanksgiving].

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/2/

# The days of Chanukah are days of hodaa [thanksgiving].

<div dir="rtl">א ימי חנכה הם ימי הודאה</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/2


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

א ימי חנכה הם ימי הודאה, כמו שכתוב: 'וקבעו שמונת ימי חנכה אלו להודות ולהלל' וכו'. וימי הודאה זה בחינת שעשוע עולם הבא, כי זה עקר שעשוע עולם הבא - להודות ולהלל לשמו הגדול יתברך ולהכיר אותו יתברך, שעל ידי זה סמוכים וקרובים אליו יתברך, כי כל מה שיודעין ומכירין אותו יתברך ביותר, סמוכים אליו ביותר, כי שאר כל הדברים יתבטלו לעתיד כלם, בבחינת: 'כל הקרבנות בטלין, חוץ מקרבן תודה' (מדרש רבה, צו פרשה ט, אמור פרשה כז, עין שם), שלא ישאר לעתיד, רק בחינת תודה והודאה, להודות ולהלל ולדעת אותו יתברך, כמו שכתוב (ישעיה י"א): "כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים", שזה כל שעשוע עולם הבא:

</div>

1. The days of Chanukah are days of hodaa [thanksgiving], as it is written: “And they established these eight days of Chanukah to give thanks and to praise” (Al Haneeseem). The days of hodaa are the aspect of the shaashua [delight] of the World to Come, for this is the essence of the shaashua of the World to Come: to give thanks and to praise His great name, blessed be He, and to know Him, blessed be He. Through this, one is close and near to Him, blessed be He, for the more one knows and recognizes Him, blessed be He, the closer one is to Him. For all other things will be nullified in the future, all of them, in the aspect of: “All sacrifices will be nullified, except for the thanksgiving offering” (Midrash Rabbah, Tzav, parsha 9; Emor, parsha 27). In the future, only the aspect of hodaa and thanksgiving will remain, to give thanks and to praise and to know Him, blessed be He, as it is written (Isaiah 11:9): “For the earth will be full of the knowledge of Hashem as the waters cover the sea”. This is the entire shaashua of the World to Come.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

ב ובחינת תודה, שהוא שעשוע עולם הבא, זה בחינת הלכות, כי ההלכות שזוכין ללמד, בפרט מי שזוכה לחדש בהם, זה בחינת שעשוע עולם הבא, בבחינת (נדה עג): 'כל השונה הלכות בכל יום, מבטח לו שהוא בן העולם הבא'. כי כשנתחדש הלכה, נתחדש שכל וידיעה, והדעת הוא עקר שעשוע עולם הבא כנ"ל. וזה בחינת (ברכות נד:): 'ארבעה צריכין להודות', דהינו תודה, שהם מפרשין במזמור ק"ז, שסים בסופם: "מי חכם וישמר אלה ויתבוננו חסדי ה'". "חסדי ה'" זה בחינת הלכות, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (כתבות צו): 'כל המונע תלמידו מלשמשו, כאלו מונע ממנו חסד', שנאמר: "למס מרעהו חסד" ושמוש חכמים זה בחינת הלכות, שהם בחינת (ישעיה נ"ה): "חסדי דוד" - שהלכה כמותו, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (סנהדרין צג:): "וה' עמו" - 'שהלכה כמותו'. וזהו: "וה' עמו", הינו שסמוך וקרוב להשם יתברך, בחינת שעשוע עולם הבא, שהוא בחינת הלכות כנ"ל:

</div>

The aspect of hodaa, which is the shaashua of the World to Come, is the aspect of halachos [Jewish laws]. For the halachos that one merits to learn, especially one who merits to innovate in them, this is the aspect of the shaashua of the World to Come, in the aspect of (Niddah 73a): “Whoever studies halachos every day is assured to be a son of the World to Come”. For when a halacha is renewed, intellect and knowledge are renewed, and daas [knowledge] is the essence of the shaashua of the World to Come, as mentioned above. This is the aspect of (Berachot 54b): “Four must give thanks”, which are explained in Psalm 107, concluding with: “Whoever is wise will observe these and understand the kindnesses of Hashem”. “The kindnesses of Hashem” is the aspect of halachos, as our Sages, of blessed memory, said (Ketubot 96a): “Whoever prevents his student from serving him is as if he withholds kindness from him, as it is said: ‘To withhold kindness from a friend’” (Job 6:14). Serving the Sages is the aspect of halachos, which are the aspect of (Isaiah 55:3): “The kindnesses of David”, for the halacha follows him, as our Sages, of blessed memory, said (Sanhedrin 93b): “And Hashem was with him”—meaning the halacha follows him. This is: “And Hashem was with him”, meaning he is close and near to Hashem, blessed be He, in the aspect of the shaashua of the World to Come, which is the aspect of halachos, as mentioned above. Therefore, hodaa is called by the name halacha, for hodaa is brought when one emerges from distress.


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

ובשביל זה מכנה התודה בשם הלכה, כי תודה מביאין כשיוצאין מצרה, כי כשנופלין לאיזהו צרה, חס ושלום, אזי עקר הצרה בלב, כי הלב יודע ומרגיש הצרה ביותר, כמו שכתוב (משלי י"ד): "לב יודע מרת נפשו" כי "הלב מבין" (ברכות ס"א), ועל כן הוא מרגיש הצרה ביותר. ואזי, בשעת הצרה, מתכנסים כל הדמים ועולים אל הלב, כמו כשיש צרה באיזהו מקום, חס ושלום, אזי מתכנסים כלם אל החכם שיש שם, לקבל ממנו עצה. כמו כן נתקבצים כל הדמים ועולים אל הלב, לבקש עצה ותחבולה כנגד הצרה. ואזי הם שוטפים על הלב, ואז הלב בצרה ובדחק גדול, כי לא די שהלב דואג בעצמו, כי הוא מרגיש הצרה יותר מכלם, אף גם הדמים שוטפין עליו ומצרין לו מאד. ועל כן כשיש, חס ושלום, צרה לאדם, הלב דופק בדפיקות גדולות, כי הוא מבקש לנענע מעצמו ולהשליכם מעליו, ועל כן הוא דופק בדפיקות גדולות בשעת הצרה, חס ושלום, ואחר כך כשיוצאין מהצרה, אזי חוזרין תהלוכות הדמים לילך כסדר בתוך שבילי הגוף. ועל כן התודה, שהיא באה כשיוצאין מהצרה, היא מכנה בשם הלכה, על שם תהלוכות הדמים, שהולכין כסדר כשיוצאין מהצרה כנ"ל:

</div>

For when one falls into distress, Heaven forbid, the essence of the distress is in the heart, for the heart knows and feels the distress more, as it is written (Proverbs 14:10): “The heart knows the bitterness of its soul”, for “the heart understands” (Berachot 61a). Therefore, it feels the distress more. At the time of distress, all the blood gathers and rises to the heart, just as when there is distress in a place, Heaven forbid, everyone gathers to the wise one there to receive advice from him. Similarly, all the blood gathers and rises to the heart to seek advice and strategy against the distress. Then they flood the heart, and the heart is in distress and great straits, for not only does the heart itself worry, as it feels the distress more than all, but the blood also floods over it and greatly distresses it. Therefore, when there is distress, Heaven forbid, the heart beats with great palpitations, for it seeks to shake them off and cast them away. Thus, it beats with great palpitations during distress, Heaven forbid. Afterward, when one emerges from the distress, the pathways of the blood return to flow in order within the body’s channels. Therefore, hodaa, which comes when one emerges from distress, is called by the name halacha, after the pathways of the blood that flow in order when one emerges from distress, as mentioned above.


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

ג ומזה באה הולדה בנקל. כי 'בשעה שאשה כורעת לילד ירכותיה מצטננות' (כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה, סוטה יא:), ועל ידי זה נעשה ההולדה, כי הדמים עולין למעלה, ואזי נדחק המקום שם, ואזי הם דוחים את הולד לחוץ, ואחר כך חוזרים הדמים למקומם, שזה בחינת תודה הלכה, שהוא בחינת תהלוכות הדמים, שחוזרים לילך כסדר כנ"ל. כי גם ההלכה היא בחינת הולדה, כי יש תמכי אוריתא, שנותנים ממון ללומדי תורה, ובתחלה הם מחסרים ממונם מעצמם, כי כשנותנים הממון להתלמיד חכם, נחסר אצלם, שזה בחינת ירכותיה מצטננות, כי 'דמים תרתי משמע' (מגילה יד: וע' חא"ג שבת קלט ד"ה כי כפיכם). אבל אחר כך, על ידי ממונם שמחזיקין התלמיד חכם, ונולד הלכות שהם בחינת חסד, אזי על ידי השפעת החסד חוזר ונתמלא החסרון. וזה בחינת שעשוע עולם הבא, בבחינת (ישעיה ל): "והיה אור הלבנה כאור החמה", הנאמר לעתיד (עין פסחים סח ובסנהדרין צא:), כי הלבנה טבעה קר, בחינת חסרון וקרירות, ועתידה להתמלאת כאור החמה, בחינת מלוי החסרון, שזה בחינת הולדה, בחינת הלכות, שהם בחינת שעשוע עולם הבא כנ"ל. וזה בחינת (בראשית ב): "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם" - באברה"ם (בראשית רבה פרשת יב), הינו חסד, כי ההולדה - על ידי בחינת הלכות, שהם בחינת חסד כנ"ל. וזה בחינת (תהלים ק): "מזמור לתודה הריעו ליי כל הארץ". לתודה - אותיות תולדה. הריעו ליי כל הארץ - ראשי תבות הלכה, כמובא. כי ההלכות, בחינת תודה, הם בחינת הולדה כנ"ל:

</div>

From this comes easy childbirth, for when a woman crouches to give birth, her thighs become cold (as our Sages, of blessed memory, said, Sotah 11b). Through this, childbirth occurs, for the blood rises upward, and then the place becomes constricted, and they push the child outward. Afterward, the blood returns to its place, which is the aspect of hodaa, halacha, the aspect of the pathways of the blood that return to flow in order, as mentioned above. For halacha is also the aspect of childbirth, for there are supporters of the Torah who give money to Torah scholars. Initially, they diminish their own wealth, for when they give money to the Torah scholar, it is diminished from them, which is the aspect of “her thighs become cold,” for דָּמִים has a double meaning—blood and money (Megillah 14b, Chullin 87a, Shabbat 139a). But afterward, through their money, by supporting the Torah scholar, halachos are born, which are the aspect of chesed [kindness]. Then, through the bestowal of chesed, the lack is restored and filled. This is the aspect of the shaashua of the World to Come, in the aspect of (Isaiah 30:26): “And the light of the moon will be like the light of the sun”, said of the future (see Pesachim 68b, Sanhedrin 91b). For the moon’s nature is cold, the aspect of lack and coolness, and it is destined to be filled like the light of the sun, the aspect of filling the lack, which is the aspect of childbirth, the aspect of halachos, which are the aspect of the shaashua of the World to Come, as mentioned above. This is the aspect of (Genesis 2:4): “These are the generations of the heavens and the earth when they were created”—(the Hebrew word for - when they were created) בְּהִבָּרְאָם, (is the same letters, and can be) read as בְּאַבְרָהָם (in Abraham, Genesis Rabbah, parsha 12), meaning chesed (the attribute of Abraham), for childbirth is through the aspect of halachos, which are the aspect of chesed, as mentioned above. (Psalms 100:1): “A psalm for hodaa, shout to Hashem, all the earth”. The word תּוֹדָה (toada-thanks) shares letters with תּוֹלָדָה [toalada - childbirth]. “Shout to Hashem, all the earth” forms an acronym: הֲלָכָה—halacha, as brought, for halachos, the aspect of hodaa, are the aspect of childbirth, as mentioned above.


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

וזה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (סוטה י): 'אסא חלה את רגליו, על שעשה אנגריא בתלמידי חכמים'. כי על ידי שעשה אנגריא בתלמידי חכמים ובטל אותם מן ההלכות, על ידי זה חלה את רגליו, כי ההלכות הם בחינת תקון וקיום הרגלין, כי ההלכות הם בחינת תהלוכות הדמים, שחוזרין והולכין כסדר כנ"ל, ואסא שפגם בזה ובטל את התלמידי חכמים מן ההלכות, על כן חלה את רגליו:

</div>

This is what our Sages, of blessed memory, said (Sotah 10b): Asa became ill in his feet because he imposed forced labor on Torah scholars. For by imposing forced labor on Torah scholars and preventing them from halachos, he became ill in his feet, for halachos are the aspect of rectifying and sustaining the feet, as halachos are the aspect of the pathways of the blood that return and flow in order, as mentioned above. Asa, who impaired this and prevented the Torah scholars from halachos, therefore became ill in his feet.


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

ד וכשזוכין לבחינת תודה הלכה, על ידי זה נתגלה אור האמת ומאיר בהדבור, כי מתחלה כשהדמים שוטפין על הלב הוא בחינת פגם האמת, בבחינת (משלי כ"ט): "אנשי דמים ישנאו תם", אבל אחר כך כשיוצאין מהצרה, שזה בחינת תודה הלכה, אזי מאיר האמת, בבחינת (מיכה ז): "תתן אמת ליעקב, חסד לאברהם" . "חסד לאברהם" - הינו הלכות כנ"ל - על ידי זה מאיר האמת ומשלים הדבור, כי עקר שלמות הדבור - על ידי אמת, כי קושטא קאי וכו' (שבת ק"ד), ואפלו שקר אין לו קיום רק על ידי אמת (כמו שפרש רש"י (במדבר י"ג) על פסוק: "וגם זבת חלב ודבש" וכו') (עי' הקדמת הזוהר ד"ב ע"ב). נמצא שעקר קיום ושלמות הדבור הוא על ידי האמת, שהוא מאיר בהדבור על ידי שלשה שמות, בבחינת (תהלים נ): "אל אלהים ה' דבר". כי אלו שלשה שמות הם מקור האמת, ועל ידם מאיר האמת בהדבור, דהינו ברבוע הדבור, הינו בחינת ארבעה חלקי הדבור. כי יש רבוע הדבור, ועל כן כשהיו ישראל בגלות, והיה הדבור בגלות (עין זוהר וארא כה:), נאמר במשה (שמות ד): "לא איש דברים אנכי גם מתמול גם משלשום גם מאז דברך" וכו', זה בחינת רבוע הדבור, ארבעה חלקי הדבור. כי יש 'דבור של צדקה', בבחינת (ישעיה ס"ג): "מדבר בצדקה", שזהו בחינת היתרון שיש לאדם על החי שהוא הדבור, שהוא גדר האדם והוא בחינת צדקה, שהוא גומל חסד עם הבריות שזה גדר האדם, שדרכו לגמל חסד, מה שאין כן החי. וזה שנאמר: "נעשה אדם", וכתיב: "ושם האיש אשר עשיתי עמו היום" וכו'. 'מה התם צדקה אף כאן צדקה' (הקדמת הזהר דף יג:), שעל ידי צדקה נקרא אדם, כי הצדקה שמשם הדבור הוא גדר האדם כנ"ל. וזה בחינת: "לא איש דברים אנכי", הינו הדבור של צדקה, בחינת (תהלים קי"ב): "טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו", דהינו גמילות חסד וצדקה. ויש 'דבור של תשובה', בחינת (הושע י"ד): "קחו עמכם דברים ושובו אל ה'". וזה בחינת: גם מתמול, בחינת דבור של תשובה, כמו שכתוב (תהלים צ): "ותאמר שובו בני אדם כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול":

</div>

When one merits the aspect of hodaa, halacha, through this, the light of truth is revealed and shines in speech. For initially, when the blood floods the heart, it is the aspect of impairing truth, in the aspect of (Proverbs 29:12): “Men of blood hate the upright”. But afterward, when one emerges from distress, which is the aspect of hodaa, halacha, then truth shines, in the aspect of (Micah 7:20): “You will give truth to Jacob, chesed to Abraham”. “Chesed to Abraham” is the aspect of halachos, as mentioned above. Through this, truth shines and perfects speech, for the essence of the perfection of speech is through truth, for truth endures (Shabbat 104a). Even a lie has no endurance except through truth (as Rashi explains, Numbers 13:27, on the verse “And also it flows with milk and honey”, see Introduction to Zohar, 4b-5a). Thus, the essence of the endurance and perfection of speech is through truth, which shines in speech through the three names, in the aspect of (Psalms 50:1): “El, Elohim, Hashem has spoken”. For these three names are the source of truth, and through them, truth shines in speech, meaning in the square of speech, the aspect of the four parts of speech. For there is a square of speech, and therefore, when Israel was in exile, and speech was in exile (see Zohar, Va’eira 25b), it is said of Moses (Exodus 4:10): “I am not a man of words, neither from yesterday, nor from the day before, nor from when You spoke”. This is the aspect of the square of speech, the four parts of speech. (Isaiah 63:9): “Speaking in righteousness”—this is the aspect of the advantage that man has over an animal, which is speech, the defining trait of man, the aspect of righteousness, which benefits creatures with chesed. This is the defining trait of man, whose way is to perform chesed, unlike an animal, as it is said: “What I did with him today…just as there it is righteousness, so here it is righteousness” (Introduction to Zohar, 13b). Through righteousness, one is called a man, for the righteousness from which speech comes is the defining trait of man, as mentioned above.


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

ויש 'דבור של עשירות', דהינו עשירים קרובים למלכות שהם בחינת (בראשית מ): "שלשת השריגים", ודרשו רבותינו, זכרונם לברכה (חלין צ"ב): 'שלשה שרי גאים', דהינו 'עשירים קרובים למלכות' (כמו שפרש רש"י שם), שיש להם בחינת דבור, בבחינת (משלי כ"ב): "חן שפתיו רעהו מלך", הינו הדבור של קרובים למלכות. וזה בחינת: גם משלשם, בחינת שלשת השריגים הנ"ל, הינו הדבור של 'עשירים קרובים למלכות'. ויש 'דבור של מלכות', בחינת מלכות פה (פתח אליהו). וזה בחינת: גם מאז דברך, בחינת (תהלים צ"ג): "נכון כסאך מאז": והאמת מאיר ברבוע הדבור הנ"ל על ידי שלשה שמות הנ"ל שהם: אל, אלקים, יי, שהם בחינת: תפלה ותורה ושדוכים וזווגים. אל זה בחינת תפלה, כי אל על שם הכח, שהוא תקיף ובעל היכלת, ועל ידי התפלה נקראין ישראל בשם אל, בבחינת (מגלה י"ח): 'מנין שקראו הקדוש ברוך הוא ליעקב אל שנאמר: "ויקרא לו אל" וכו'. כי על ידי התפלה, כביכול, אנו לוקחין לעצמנו הכח ממנו יתברך, כי אנו מבטלין גזרותיו, נמצא שיש לנו הכח, ועל כן נקראין ישראל - "אל" על ידי התפלה על שם הכח כנ"ל. וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ירושלמי תענית): "לא איש אל ויכזב" - 'לא איש הוא, שעשה דברי אל ככזב'. כי על ידי התפלה מבטלין גזרותיו יתברך, ואזי ישראל נקראין אל. ומשם מאיר הדבור, בבחינת (תהלים קמ"ה): "וגבורתך ידברו"; דהינו על ידי הכח וגבורה, שזה בחינת אל על שם הכח, מאיר הדבור על ידי האמת, כי התפלה היא רק על ידי אמת, כמו שכתוב (שם): "קרוב ה' וכו' לכל אשר יקראהו באמת". אלקים זה בחינת תורה, כמו שכתוב (שמות ד): "ואתה תהיה לו לאלקים", ותרגומו: 'לרב'. וזהו: "הוא יהיה לך לפה" - שבחינת אלקים, בחינת תורה הוא מאיר לפה, דהינו להדבור, כי הרב מורה דרך ישר לתלמידיו בתורתו, שזה בחינת (ירמיה ט"ו): "אם תוציא יקר מזולל כפי תהיה", והוא בחינת אמת, בבחינת (מלאכי ב): "תורת אמת היתה בפיהו". ה' זה בחינת שדוכים, בבחינת (בראשית כ"ד): "מה' יצא הדבר", בחינת (משלי י"ט): "ומה' אשה משכלת". והוא בחינת אמת, בבחינת (בראשית שם): "אשר הנחני בדרך אמת". ועל ידי זה נשלם הדבור, כי 'עשרה קבין שיחה ירדו לעולם, תשעה נטלו נשים, ואחד כל העולם כלו' (כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה, קדושין מ"ט:) וכל זמן שאין התקשרות, אין להדבור שלמות, אבל כשנתקשרין, נתחברים ונשלמים חלקי הדבור. נמצא שעל ידי שלשה שמות הנ"ל

</div>

“I am not a man of words”—this is the speech of righteousness, the aspect of (Psalms 112:5): “Good is the man who is gracious and lends, he sustains his words”, meaning acts of chesed and righteousness. There is also the speech of repentance, the aspect of (Hosea 14:3): “Take words with you and return to Hashem”. Also, “from yesterday,” the aspect of the speech of repentance, as it is written (Psalms 90:4): “And You said, ‘Return, sons of man,’ for a thousand years in Your eyes are like yesterday”. There is also the speech of wealth, meaning the wealthy who are close to the kingdom, in the aspect of (Genesis 40:13): “Three branches”, which our Sages, of blessed memory, expounded (Chullin 92a): “Three proud princes,” meaning the wealthy close to the kingdom (as Rashi explains there), who have the aspect of speech, in the aspect of (Proverbs 22:7): “The charm of his lips is his friend, the king”, meaning the speech of those close to the kingdom. Also, “from the day before,” the aspect of the three branches mentioned above, meaning the speech of the wealthy close to the kingdom. There is also the speech of kingdom, the aspect of the kingdom of the mouth (P’tach Eliyahu), the aspect of: “from when You spoke,” the aspect of (Psalms 93:2): “Your throne is established from of old”. Truth shines in the square of speech mentioned above through the three names mentioned above: El, Elohim, Hashem, which are the aspects of prayer, Torah, and matchmaking. El is the aspect of prayer, for El is named for strength, as He is mighty and capable, and through prayer, Israel is called by the name El, in the aspect of (Megillah 18a): “From where do we know that the Holy One, blessed be He, called Jacob El? As it is said: ‘And He called him El’”. For through prayer, so to speak, we take the strength from Him, blessed be He, for we nullify His decrees, so we have the strength, and therefore Israel is called El through prayer, named for strength, as mentioned above. As our Sages, of blessed memory, said (Jerusalem Talmud, Taanit): “Not a man, El, that He should lie”—He is not a man, but He made the words of El as a lie, for through prayer, His decrees, blessed be He, are nullified, and then Israel is called El. From there, speech shines, in the aspect of (Psalms 145:5): “And they will speak of Your might”, meaning through the strength and might, which is the aspect of El, named for strength, speech shines through truth, for prayer is only through truth, as it is written (Psalms 145:18): “Hashem is near…to all who call Him in truth”. Elohim is the aspect of Torah, as it is written (Exodus 4:16): “And you shall be to him as Elohim”, translated as: “as a master,” and this is: “And he shall be to you as a mouth”, for the aspect of Elohim, the aspect of Torah, shines to the mouth, meaning to speech, for the master teaches the straight path to his students through his Torah, which is the aspect of (Jeremiah 15:19): “If you extract the precious from the worthless, you shall be as My mouth”, the aspect of truth, in the aspect of (Malachi 2:6): “The Torah of truth was in his mouth”. Hashem is the aspect of matchmaking, in the aspect of (Genesis 24:27): “From Hashem the matter came”, the aspect of (Proverbs 19:14): “And from Hashem a prudent wife”, (Genesis 24:50): “Who guided me in the way of truth”. Through this, speech is perfected, for ten measures of speech descended to the world, nine were taken by women, and one by the rest of the world (as our Sages, of blessed memory, said, Kiddushin 49b). As long as there is no connection, speech lacks perfection, but when they are connected, the parts of speech are joined and perfected.


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

שהם: אל, אלקים, ה', שהם בחינת: תפלה, תורה, שדוכים - נשלם הדבור על ידי האמת, הינו רבוע הדבור, שנשלם על ידי האמת כנ"ל:

</div>

Thus, through the three names mentioned above—El, Elohim, Hashem—which are the aspects of prayer, Torah, and matchmaking, speech is perfected through truth, meaning the square of speech, which is perfected through truth, as mentioned above.


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

ה ושלמות הדבור הוא בחינת לשון הקדש, כי כל לשונות העמים הם חסרים, ואין להם שלמות, כי נקראין לשון עלגים (ישעיה ל"ב), ואין שלמות - רק ללשון הקדש. ולשון הקדש הוא מקשר לשבת, בבחינת (שם נ"ח): "ודבר דבר" - 'שלא יהא דבורך של שבת כדבורך של חל' (שבת קי"ג). בבחינת (במדבר ו): "כה תברכו" - 'בלשון הקדש' (סוטה ל"ח) שבלשון הקדש נכלל ברכה וקדשה, כי הלשון הקדש מקשר לשבת, שנאמר בו ברכה וקדשה, כמו שכתוב (בראשית ב): "ויברך ויקדש" וכו'. ועל כן על ידי שלשון הקדש מקשר לשבת, על כן על ידי שלמות הדבור שהוא בחינת לשון הקדש, על ידי זה ממשיכין השמחה של שבת לששת ימי החל. כי ימי החל הם בחינת עצבות, ואפלו המצוות שעושין בימי החל הם בחינת עצבות, כי מט"ט שלטנותה בימי החל (תקוני זהר, תקון יח, דף לג:), ומט"ט הוא בחינת עבד, בחינת עצבות, אבל שבת הוא בחינת בן ואז ניחא לעלאין ותתאין, ונתעורר שמחה, ואזי נתרוממין ונתעלין כל המצוות של ששת ימי החל מן העצבות, ונמשך עליהם מנוחה ושמחה, בבחינת (בראשית ה): "ויולד בן ויקרא שמו נח לאמר, זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו", הינו בחינת שבת שהיא בחינת בן, בחינת נח, ניחא דעלאין ותתאין (עין תקון ע' בסופו ובזהר בראשית נ"ח נ"ט), שהוא מנחם ומשמח הכל מן העצבות, בחינת: "זה ינחמנו" וכו'. וכשזוכין לבחינת לשון הקדש, שהוא מקשר לשבת, אזי ממשיכין על ידו את הקדשה והשמחה של שבת לששת ימי החל, כי מחמת שהלשון הקדש מקשר לשבת, על כן נמשך על ידו השמחה של שבת לששת ימי החל. וזה: אל אלקים ה' דבר (עם התבות) מספר שמחה, כי על ידי שלמות הדבור שהוא לשון הקדש, נמשך שמחה כנ"ל:

</div>

5. The perfection of speech is the aspect of lashon hakodesh [the holy tongue], for all the languages of the nations are deficient and lack perfection, for they are called a stammering tongue (Isaiah 32:4). Perfection is only in lashon hakodesh, and lashon hakodesh is connected to Shabbat, in the aspect of (Isaiah 58:13): “And speak a word”—that your speech on Shabbat should not be like your speech on a weekday (Shabbat 113b), in the aspect of (Numbers 6:24): “Thus you shall bless”—in lashon hakodesh (Sotah 38a), for lashon hakodesh includes blessing and holiness. For lashon hakodesh is connected to Shabbat, which is said to have blessing and holiness, as it is written (Genesis 2:3): “And He blessed and sanctified”. Therefore, through lashon hakodesh, which is connected to Shabbat, the joy of Shabbat is drawn to the six weekdays. For the weekdays are the aspect of sadness, and even the commandments performed on the weekdays are the aspect of sadness, for Metatron rules on the weekdays (Tikunay Zohar, Tikun 18, page 33b). Metatron is the aspect of a servant, the aspect of sadness. But Shabbat is the aspect of a son, and then there is rest for the upper and lower realms, and joy is aroused. Then all the commandments of the six weekdays are elevated from sadness, and rest and joy are drawn upon them, in the aspect of (Genesis 5:29): “And he begot a son and called his name Noah, saying, ‘This one will comfort us from our work and from the toil of our hands’”. This is the aspect of Shabbat, which is the aspect of a son, the aspect of Noah, the rest of the upper and lower realms (see Tikunay Zohar, Tikun 70, end, and Zohar, Genesis 58-59), which comforts and brings joy to all from sadness, in the aspect of: “This one will comfort us”. When one merits the aspect of lashon hakodesh, which is connected to Shabbat, then through it, the holiness and joy of Shabbat are drawn to the six weekdays. Because lashon hakodesh is connected to Shabbat, the joy of Shabbat is drawn to the six weekdays through it. “El, Elohim, Hashem has spoken”—with the letters, it numerically equals simcha [joy], for through the perfection of speech, which is lashon hakodesh, joy is drawn, as mentioned above.


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

ו ועל ידי זה שממשיכין קדשה של שבת לששת ימי החל, על ידי זה נתגלה האחדות הפשוט יתברך. כי בששת ימי החל הם פעלות משתנות, שבכל יום נברא פעלה משנה, וזה כנגד השכל האנושי, להבין זאת בשכל האנושי, שפעלות משתנות יהיו נמשכין מאחד הפשוט יתברך ויתעלה, כי בשכל האנושי אי אפשר להבין זאת. רק על ידי שבת שאנו זוכין, שנתן לנו השם יתברך מתנה גדולה, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (שבת י:): 'מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה', על ידי זה נתגלה אחדות הפשוט. כי שבת מורה על אמונת היחוד, שאנו מאמינים, שכל הפעלות משתנות נמשכין מאחד הפשוט יתברך, שברא כלם בששת ימי החל ושבת בשבת. נמצא שעל ידי שבת נתגלה אחדות הפשוט יתברך. והתגלות אחדות הפשוט זאת הבחינה יקרה מאד אפלו אצלו יתברך, כמו שמצינו: 'יחיד ורבים - הלכה כרבים' (ברכות ט' ול"ז), כי מחמת שהם רבים, שכל אחד יש בו דעה משנה בחינת פעלות משתנות, וכשהם מסכימים יחד לדעת אחד, נמצא בחינת פעלות משתנות נעשה בחינת אחדות הפשוט, שזה יקר מאד בעיניו יתברך, ועל כן הלכה כמותם. וגם כדי שלא להרבות מחלקת בישראל, כי אם לא כן, כל יחיד ויחיד יאמר כדעתו ואין לדבר סוף, ויתרבו מחלקת בישראל (עין בבא מציעא נ"ט:), שאין זה רצונו יתברך, כי רצונו רק בבחינת אחדות הפשוט, כי כשנתגלה בחינת אחדות הפשוט למטה, גם למעלה נתגלה אחדות הפשוט יתברך, בבחינת: "אתה אחד ושמך אחד, ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ". שעל ידי אחדות שנתגלה בישראל למטה, נתגלה אחדותו הפשוט יתברך למעלה:

</div>

Through drawing the holiness of Shabbat to the six weekdays, the simple unity of Hashem, blessed be He, is revealed. For during the six weekdays, there are varied actions, as each day a different action was created, corresponding to human intellect, to understand in human intellect that varied actions are drawn from the simple One, blessed be He, and exalted. For in human intellect, it is impossible to understand this except through Shabbat, which we merit, as Hashem, blessed be He, gave us a great gift, as our Sages, of blessed memory, said (Shabbat 10b): “A good gift I have in My treasury, and its name is Shabbat”. Through this, the simple unity is revealed, for Shabbat indicates the faith in the unity, that we believe all varied actions are drawn from the simple One, blessed be He, who created everything in the six weekdays and rested on Shabbat. Thus, through Shabbat, the simple unity of Hashem, blessed be He, is revealed. The revelation of the simple unity is very precious, even to Him, blessed be He, as we find: “An individual and the majority, the halacha follows the majority” (Berachot 9a, 37a). For because they are the majority, each with a different opinion, the aspect of varied actions, when they agree on one opinion, the aspect of varied actions becomes the aspect of simple unity, which is very precious in His eyes, blessed be He. Therefore, the halacha follows them, and also to avoid increasing disputes in Israel, for otherwise, each individual would say according to his opinion, and there would be no end to the matter, and disputes would increase in Israel (see Bava Metzia 59b), which is not His will, blessed be He, for His will is only the aspect of simple unity. For when the aspect of simple unity is revealed below, the simple unity of Hashem, blessed be He, is also revealed above, in the aspect of: “You are One, and Your name is One, and who is like Your people Israel, one nation in the land”. Through the unity revealed in Israel below, His simple unity, blessed be He, is revealed above.


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

וזה בחינת מעשה דרבי אליעזר הגדול בתנור של עכנאי (בבא מציעא מ"ט), כי 'רבי אליעזר - הלכה כמותו בכל מקום' (שם), והיה רוצה להראות, שזכה לשלמות הדבור, דהינו שלמות רבוע הדבור, שזוכין לזה על ידי הלכות כנ"ל, ועל כן אמר: 'חרוב יוכיח', 'אמת המים יוכיח', 'כתלי בית המדרש יוכיחו', 'בת קול יוכיח'. כי אלו ארבעה דברים הם בחינת רבוע הדבור, דהינו ארבעה חלקי הדבור הנ"ל. כי הצדיקים הם גבורי כח עושי דברו, כמובא בזהר הקדוש (לך לך דף צ), שהם עושים ומנהיגים עם הדבור כרצונם, ועל כן רצה רבי אליעזר להראות, שיש לו שלמות רבוע הדבור, ועל כן יכול לעשות עם הדבור כרצונו, דהינו לשנות הטבע כרצונו על ידי שלמות דבורו, והראה זאת בארבעה דברים שהם בחינת רבוע הדבור:

</div>

This is the aspect of the incident of Rabbi Eliezer the Great with the oven of Achnai (Bava Metzia 59b), for the halacha follows him in every place (ibid.). He wished to show that he merited the perfection of the square of speech, which is achieved through halachos, as mentioned above. Therefore, he said, “The carob tree shall prove it, the water channel shall prove it, the walls of the study hall shall prove it, the heavenly voice shall prove it,” for these four things are the aspect of the square of speech, meaning the four parts of speech mentioned above. For the tzadikim are mighty in strength, performing His word, as brought in the holy Zohar (Lech Lecha 90a), for they perform and guide with speech as they wish. Therefore, Rabbi Eliezer wished to show that he has the perfection of the square of speech, and thus he can manipulate nature as he wishes through the perfection of his speech.


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

חרוב יוכיח - זה בחינת הדבור של צדקה, כי חרוב הוא בחינת צדקה, כי חרוב נוטעין אותו רק לדורות, כמו שאמרו בגמרא (תענית כ"ג): 'אנא עלמא בחרובא אשתכח, כי היכי דשתלי לי אבהתי, אנא נמי שתלי לבנאי'. נמצא שהחרוב הוא רק לדורות כמו הצדקה שהיא לדורות, כמו שאמר רבי חיא (שבת קנ"א:): 'כי אתא עניא אקדם לה רפתא, כי היכי דלקדמו לבניך וכו', גלגל הוא שחוזר בעולם': אמת המים - זה בחינת תשובה, בבחינת (איכה ב): "שפכי כמים לבך נכח פני ה'":

</div>

He demonstrated this with four things, which are the aspect of the square of speech. “The carob tree shall prove it”—this is the aspect of the speech of righteousness, for the carob is the aspect of righteousness, as the carob is planted only for future generations, as it is said in the Talmud (Taanit 23a): “I found the world with a carob, just as my fathers planted for me, so I plant for my children.” Thus, the carob is only for future generations, like righteousness, which is for future generations, as Rabbi Chiya said (Shabbat 151b): “When a poor man comes, give him bread first, so that it will be given to your children…for the wheel turns in the world.” “The water channel shall prove it”—this is the aspect of repentance, in the aspect of (Lamentations 2:19): “Pour out your heart like water before the presence of Hashem”. “The walls of the study hall shall prove it”—this is the aspect of the wealthy, who are like a wall that everyone turns to, for “the lovers of the rich are many” (Proverbs 14:20), and everyone turns to the wealthy (Psalms 34:11): “Those who seek Hashem lack no good”, meaning the tzadikim who seek Hashem, from whom all good is drawn.


## Segment 13

<div dir="rtl" lang="he">

כתלי בית המדרש - זה בחינת עשירים, שהם כתל שהכל פונין בו, כי "אהבי עשיר רבים" (משלי י"ד), והכל פונים אל העשירים. וזהו: 'כתלי בית המדרש', בחינת (תהלים ל"ד): "דרשי ה' לא יחסרו כל טוב" דהינו הצדיקים - דורשי ה', שכל טוב נמשך מהם. אך 'צדיקים מהני זכותיהו אעלמא, אדידהו לא' (חלין פ"ו), כי הצדיקים בעצמן אין להם כלום, רק ממשיכין כל טוב אל העולם, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה, על רבי חנינא בן דוסא (שם): 'כל העולם נזון בשביל חנינא בני, וחנינא בני די לו בקב חרובין' וכו'. ועל כן העשירים נקראין כתלי בית המדרש, שהם כתל שהכל פונין אליו על ידי עשירותם, וכל טוב שיש להם נמשך להם מבחינת בית המדרש, הינו בחינת: "דורשי ה' לא יחסרו כל טוב", שמהם נמשך כל ההשפעות כנ"ל:

</div>

But the tzadikim benefit the world with their merit, not themselves (Chullin 86a), for the tzadikim themselves have nothing, but they draw all good to the world, as our Sages, of blessed memory, said about Rabbi Chanina ben Dosa (ibid.): “The whole world is sustained for the sake of Chanina my son, and Chanina my son suffices with a measure of carobs.” Therefore, the wealthy are called the walls of the study hall, for they are like a wall that everyone turns to through their wealth, and all the good they have is drawn from the aspect of the study hall, meaning the aspect of: “Those who seek Hashem lack no good”, from whom all influences are drawn, as mentioned above. “The heavenly voice shall prove it”—this is the aspect of kingdom, for the voice comes from the six rings of the throat, the aspect of kingdom, in the aspect of (I Kings 10:6): “Six steps to the throne” (see Zohar, Naso 121b, Pinchas 235a, and Tikunay Zohar 22). Thus, Rabbi Eliezer demonstrated with these four things that he has the perfection of the square of speech, meaning the four parts of speech mentioned above. But even so, they did not heed this, for an individual and the majority, the halacha follows the majority, for this is precious in the eyes of Hashem, blessed be He, as this is the aspect of the revelation of the simple unity from the aspect of varied actions, as mentioned above, which is the aspect of Shabbat, as mentioned above. This is what the Holy One, blessed be He, said: “My sons have defeated Me,” meaning the aspect of their being sons has prevailed, for the majority agreeing on one opinion is the aspect of Shabbat, the aspect of a son, as mentioned above.


## Segment 14

<div dir="rtl" lang="he">

בת קול - זה בחינת מלכות, כי הקול יוצא משת עזקאין דקנה, בחינת מלכות, בחינת (מלכים א י'): "שש מעלות לכסא" (עין זהר נשא קכ"א: פנחס רל"ה ובתקון כ"ב). נמצא שהראה רבי אליעזר בארבעה דברים אלו, שיש לו שלמות רבוע הדבור, דהינו בחינת ארבעה חלקי הדבור הנ"ל. אבל אף על פי כן לא השגיחו על זה, כי יחיד ורבים - הלכה כרבים, כי זה יקר בעיני השם יתברך, שזה בחינת התגלות אחדות הפשוט מבחינת פעלות משתנות כנ"ל, שזה בחינת שבת כנ"ל. וזהו שאמר הקדוש ברוך הוא: 'נצחוני בני'; הינו שבחינת בן שלהם נצח, כי זה שרבים מסכימים לדעת אחד, זה בחינת שבת, בחינת בן כנ"ל:

</div>

This is the aspect of (Psalms 100:2): “Serve Hashem with joy”, meaning to draw joy to the aspect of a servant, the aspect of Metatron, the aspect of the six weekdays, as mentioned above. “Know that Hashem, He is Elohim”, the aspect of the simple unity, that all changes are one, which is revealed through drawing the joy of Shabbat to the six weekdays, which are the aspect of a servant, as mentioned above. This is the aspect of Chanukah, for the days of Chanukah are days of hodaa, which is the aspect of the shaashua of the World to Come, the aspect of halachos, through which one merits the perfection of speech through the revelation of truth, as mentioned above. This is the aspect of the oil of the Chanukah lamp, in the aspect of (Deuteronomy 33:24): “Your integrity and your light to Your pious one”, for through acts of chesed, meaning the aspect of halachos, the light of truth is revealed, in the aspect of: “Your integrity and your light”.


## Segment 15

<div dir="rtl" lang="he">

וזה בחינת: "עבדו את ה' בשמחה" (תהלים ק'). הינו להמשיך שמחה לבחינת עבד, בחינת מט"ט, בחינת ששת ימי החל כנ"ל. וזהו: דעו כי ה' הוא אלקים, בחינת אחדות הפשוט, שכל השנויים הם אחד, שזה נתגלה על ידי שנמשך השמחה של שבת לששת ימי החל, שהם בחינת עבד כנ"ל:

</div>

This is the aspect of the oil, which is the aspect of the light of truth, in the aspect of (Psalms 43:3): “Send Your light and Your truth”. It must be placed near the entrance (Shabbat 21b), in the aspect of (Micah 7:5): “The openings of your mouth”, meaning speech, for truth shines in speech, as mentioned above, in the aspect of (Psalms 119:130): “The opening of Your words gives light”.


## Segment 16

<div dir="rtl" lang="he">

וזה בחינת חנכה. כי ימי חנכה הם ימי הודאה, שהוא בחינת שעשוע עולם הבא, בחינת הלכות, שעל ידי זה זוכין לשלמות הדבור, על ידי התגלות האמת כנ"ל. וזהו בחינת השמן של נר חנכה, בבחינת (דברים ל"ג): "תמיך ואוריך לאיש חסידך"; שעל ידי החסדים, דהינו בחינת הלכות, נתגלה אור האמת, בחינת: "תמיך ואוריך". וזה בחינת השמן, שהוא בחינת אור האמת, בחינת (תהלים מ"ג): "שלח אורך ואמתך". וצריך לתנו סמוך לפתח (שבת כ"א:), בחינת: "פתחי פיך" (מיכה ז'), הינו הדבור, כי האמת מאיר בהדבור כנ"ל, בבחינת (תהלים קי"ט): "פתח דבריך יאיר" ואזי נמשך vanjv ak ac, kaa, hnh vjk gk hsh kaui vesa' avut aknu, vscur/ uzv cjhb,: חנכה - חנו כ"ה, בחינת שבת ניחא, שבו מקשר לשון הקדש שהוא בחינת: "כה תברכו" - בלשון הקדש כנ"ל. והשמחה של שבת מאיר לששת ימי החל, שהם גם כן בחינת חנכה בחינת חנוך, מט"ט, עבד, ששלטנותה בימי החל, בבחינת: "זה ינחמנו ממעשינו ומעצבון ידינו" בחינת שמחה של שבת, שנמשך לששת ימי החל כנ"ל:

</div>

Then the joy of Shabbat is drawn to the six weekdays through lashon hakodesh, which is the perfection of speech. This is the aspect of: Chanukah—חָנוּ כ''ה, the aspect of Shabbat, rest, which is connected to lashon hakodesh, which is the aspect of: “Thus you shall bless” in lashon hakodesh, as mentioned above. The joy of Shabbat shines to the six weekdays, which are also the aspect of Chanukah, the aspect of Enoch, Metatron, servant, whose dominion is in the weekdays, in the aspect of: “This one will comfort us from our work and from the toil of our hands”, the aspect of the joy of Shabbat, which is drawn to the six weekdays, as mentioned above. This is (Genesis 41:1): “And it was at the end of two years of days”—“at the end” is the end, the aspect of halachos, which are the shaashua of the World to Come, which is at the end. This is: “two years of days,” as our Sages, of blessed memory, said (Chagigah 5b): Regarding a certain student who was distressed until Rabbi Yochanan expounded for him: “And Me, day by day they seek”, that one day in a year is considered a year. This is: “two years of days,” the aspect of days considered as years through the study of halachos, in the aspect of: “Day by day they seek”, as mentioned above.


## Segment 17

<div dir="rtl" lang="he">

וזה: "ויהי מקץ שנתים ימים" (בראשית מ"א). מקץ - הינו סוף, בחינת הלכות, שהם שעשוע עולם הבא שהוא בסוף. וזהו: שנתים ימים, כמאמר רבותינו, זכרונם לברכה (חגיגה ה:): על האי בר בי רב דחד יומא שהיה מצטער, עד שדרש לו רבי יוחנן: "ואותי יום יום ידרשון", שיום אחד בשנה חשוב שנה, וזהו: שנתים ימים, בחינת הימים שנחשבין לשנים על ידי למוד הלכות, בחינת יום יום ידרשון כנ"ל: (וגמר פרוש הפסוק על פי התורה הנ"ל לא זכינו לשמע)

</div>

[We have not merited to complete the explanation of the verse according to the above teaching.]

When the heart is in distress, the lung is also in distress, for the lung sustains the body, as the lung sustains the white moisture and draws moisture to the body. For the body has movements that dry it, as movements dry, and therefore the essence of sustenance is through the lung, which draws moisture. When the heart is in distress, when the blood rises and floods the heart, and the heart beats with great palpitations, then the lung breathes with great breaths, and then the lung dries, and through this, the body dries, Heaven forbid.


## Segment 18

<div dir="rtl" lang="he">

ובשעה שהלב בצרה גם הראה בצרה. כי הראה היא קיום הגוף, כי הראה מקימת הלחה לבנה וממשכת הלחלוחית להגוף, כי הגוף יש לו תנועות שהם מיבשין הגוף, כי התנועות מיבשין, ועל כן עקר הקיום - על ידי הראה, שממשכת לחלוחית. וכשהלב בצרה, שאז הדמים עולין ושוטפין על הלב, ואזי הלב דופק בדפיקות גדולות, אזי הראה מנשבת נשיבות גדולות, ואזי נתיבש הראה, ועל ידי זה נתיבש הגוף, חס ושלום. ושמן הוא רפואה להראה, כמו שאומרין העולם, כי השמן מלחלח, הינו בחינת השמן הנ"ל, שהוא בחינת תקון הצרה כנ"ל. ובתחלה כשהצדיק בצער ובצרה, כמה וכמה נשמות שבעולם הזה ועולם הבא מקוננין ומתאבלין על צערו, וגם השכינה מקוננת, כי אפלו על דמים של רשעים השכינה מקוננת, קל וחמר על דמן של צדיקים, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה, (סנהדרין מו) אבל כשזוכה לרפואה, אזי מתנחמין כלם, ונמשך שמחה לכלם, בבחינת (ישעיה נ"ז): "וארפאהו ואשלם נחמים לו ולאבליו", שעל ידי רפואתו נמשך נחמה לכל האבלים הנ"ל, הינו שמחה כנ"ל:

</div>

Oil is a remedy for the lung, as the world says, for oil moistens. This is the aspect of the oil mentioned above, which is the aspect of rectifying distress, as mentioned above. Initially, when the tzadik is in pain and distress, many souls in this world and the World to Come mourn and grieve over his pain, and also the Shechinah mourns, for even over the blood of the wicked, the Shechinah mourns, how much more so over the blood of the tzadikim, as our Sages, of blessed memory, said (Sanhedrin 46a). But when he merits healing, then all are comforted, and joy is drawn to all, in the aspect of (Isaiah 57:18): “And I will heal him and grant him comforts, to him and to his mourners”. Through his healing, comfort is drawn to all the mourners mentioned above, meaning joy, as mentioned above. Know that the psalm for hodaa is a segula [propitious remedy] for a woman in difficult labor, meaning to recite it.


## Segment 19

<div dir="rtl" lang="he">

ודע, שמזמור לתודה הוא מסגל למקשה לילד, דהינו לומר אותו. כי מזמור לתודה - ראשי תבות מל, בחינת שבעין קלין של היולדת שצועקת קדם הלדה, כמובא (בזוהר פנחס רמ"ט:). ויש במזמור זה קס"ח אותיות. קס"ח הוא חסד בא"ת ב"ש, שעל ידי החסד בחינת הלכות ההולדה בנקל כנ"ל. ויש מ"ג תבות בזה המזמור, כי קשוי לילד הוא על ידי שיש קלפה שהיא אומרת: "גזרו, גם לי גם לך לא" וכו' (מלכים א ג'), כי אינו רוצה שיצא לאויר העולם, וכנגד זה יש מ"ג תבות בזה המזמור כנגד בחינת גם הנ"ל, כי המזמור הזה הוא סגלה למקשה לילד כנ"ל:

</div>

“A psalm for hodaa” forms an acronym: מִזְמוֹר לְתוֹדָה—מל, the aspect of the seventy cries of the woman in labor who cries before giving birth, as brought (Zohar, Pinchas 249b). This psalm has 168 letters, and 168 is chesed in the Atbash cipher, for through chesed, the aspect of halachos, childbirth is easy, as mentioned above. There are 43 words in this psalm, for difficult labor is due to a husk that says: “Cut it, neither for me nor for you” (I Kings 3:26), for it does not want it to emerge into the air of the world. Against this, there are 43 words in this psalm, corresponding to the aspect of “neither” mentioned above, for this psalm is a segula for a woman in difficult labor, as mentioned above.



# By Means of the Dispute That is in the World

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/20/

# By Means of the Dispute That is in the World

<div dir="rtl">שיך לא</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/20


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

שיך לא"ב חדש, מריבה, אות י

</div>

20 - By Means of the Dispute That is in the World

Belongs to (the holy book of Sefer

Hamidos

, Book of Character, also known as the) Aleph Bet (book) new (i.e.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

על ידי המחלקת שיש בעולם, על ידי זה נעשין מפרסמים קדם זמנם. הינו כי כשאחד נכנס בעבודת השם, הוא צריך לשהות ולהתמהמה עד שיתפרסם בעולם, ועל ידי פגם המחלקת נתפרסם קדם זמנו. ועל ידי זה הם גורמים הזק והפסד להאיש הזה, שנעשה מפרסם קדם זמנו, או גם להדרך לעבודת השם, שהיה זה רוצה לגלות בעולם, ואזי גורמין מיתה לבעלי המחלקת. ולפעמים, שאין הפגם גדול כל כך, אזי גורמין עניות. וזה הסוד מבאר בתורה בפסוק (שמות כ"א): "וכי ינצו אנשים יחדו ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה" וכו'. כי כשמתחיל לכנס לאיזה דרך הוא בחינת הריון, וצריך להתעלם שם בבחינת עבור, כי עדין לא נתגלה זה הדרך בעולם, רק הוא נכנס לשם לגלותו, ואזי הוא בחינת הריון, בבחינת (משלי ד): "בדרך חכמה הריתיך". בחינת הריון, וצריך לשהות שם ולהתמהמה, לחמם עצמו שם כמו עבר במעי אמו, עד שיגיע הזמן, שיצא לאויר העולם, לגלות זה הדרך בעולם. וכשיוצא קדם זמנו, זה בחינת נפל. ופגם זה נעשה על ידי מחלקת כנ"ל. וזה בחינת: "וכי ינצו אנשים יחדו" - הינו מחלקת, על ידי זה: "ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה" - הינו בחינת המפרסמים שנעשין קדם זמנם, שהם בבחינות נפלים כנ"ל, וענשם מיתה או עני, לפי הפגם כנ"ל. וזה: "אם לא יהיה אסון" - פרש רש"י: באשה. הינו שלא יפסידו ויקלקלו את הדרך חכמה בעצמו, שהוא בחינות אשה הרה כנ"ל, רק יפסידו הנפלים, דהינו האנשים בעצמן, שנתפרסמו ויצאו בעולם קדם זמנם. כי כמו שבאשה הרה, כשנוגפין אותה עד שמפלת נפלים, יש שתי בחינות, דהינו שלפעמים היא מפסדת הנפלים לבדם, שמפלת אותם על ידי שיצאו בלא עתם, ולפעמים גם האשה הרה בעצמה נזוקת על ידי זה ונסתלקה כמו כן בבחינות הנ"ל. הינו שלפעמים נפסדין האנשים בעצמן, שנתפרסמו קדם זמנם, שהם בחינת נפלים אבל עדין לא נסתלק הדרך חכמה בעצמו, רק הנפלים לבד, ויכולין אחרים להתעבר שם בבחינת הריון הנ"ל, כמו במשל אשה הרה כנ"ל. ולפעמים נפסד גם הדרך חכמה בעצמו, באפן שאפלו איש אחר אינו יכול לכנס לשם בבחינת הריון, לגלות ולהוציא זה הדרך לעולם, שזה בחינת מיתת האשה הרה כנ"ל. ולפי הפגם, כן הענש. כמו שמפרש בתורה, "אם לא יהיה אסון" - 'באשה', "ענוש יענש" - 'בממון', הינו עניות, שנעשה כשאין הפגם גדול כל כך כנ"ל. "ואם יהיה אסון" - 'באשה', שגרמו להפסיד גם הדרך בעצמו כנ"ל, אזי: "ונתת נפש תחת נפש", הינו מיתה כנ"ל. ה' יצילנו:

</div>

part II), (entry of) quarrel, item 10, by means of the dispute that is in the world by means of this become famous before their time that is for when one enters the service of Hashem one needs to linger and to delay until one is famous in the world. And by means of blemish of the dispute one is revealed famous before his time. And

thus

they cause damage and loss to this man that became famous before his time or also to the way to service of Hashem that this wanted to reveal in the world and then cause death to owners of the dispute and sometimes that the blemish not great so much then cause poverty. And this the secret explained in the Torah in the verse: "and when men fight together and strike woman pregnant and her children come out" etc. [Exodus 21:22]. For when begins to enter to some way he aspect of pregnancy and needs to linger there in aspect of gestation for still not revealed this way in the world only he entered there to reveal it and then he aspect of pregnancy aspect of: "in way of wisdom I made you pregnant" aspect of pregnancy. And needs to linger there and to delay

to warm

himself there as fetus in bowels of his mother until arrives the time that comes out to air of the world, to reveal this way in the world. And when comes out before his time this aspect of miscarriage and blemish this is made by means of dispute as above. And this aspect of: "and when men fight together" that is dispute by means of this: "and strike woman pregnant and her children come out" that is aspect of the famous that are made before their time that they in aspects of miscarriages as above, and their punishment death or poverty according to the blemish as above. And this: "if not will be disaster" interpreted Rashi: in the woman that is that

not spoil

and corrupt the way wisdom

in itself that

aspect of pregnant woman as above only spoil the miscarriages that is the men themselves, that became famous and came out in the world before their time. For as in woman pregnant when strike her until miscarries miscarriages there two aspects that is that sometimes loses the miscarriages alone that miscarries them by means of that they came out not in their time. And sometimes also the pregnant woman herself damaged by means of this and removed as similarly in aspects the above that is that sometimes spoiled the men themselves that became famous before their time that they aspect of miscarriages but still not removed the way wisdom in itself only the miscarriages alone and can others to become pregnant there in aspect of pregnancy the above as in parable woman pregnant as above. And sometimes spoiled also the way wisdom

in itself in

way that even man other not

can to

enter there in aspect of pregnancy to reveal and to bring out this way to the world that this aspect of death of the pregnant woman as above. And according to the blemish so the punishment as explained in the Torah "if not will be disaster" in the woman "fined will be fined" in money that is poverty that is made when the blemish not great so much as above "and if will be disaster" in the woman that caused to lose also the way in itself as above then "and give soul for soul", that is death as above, may Hashem save us.



# When Innovating Innovations of Torah

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/21/

# When Innovating Innovations of Torah

<div dir="rtl">כשמחדשין חדושי תורה</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/21


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

כשמחדשין חדושי תורה, ואזי יש אלו הידועים, המסתכלים ומצפים על זה, וצריך להעמיד אנשי חיל, להעמידם לפניהם ולאחריהם, כדי שלא יתקרב זר וזה נעשה על ידי למוד הפוסקים, שצריך ללמד פוסקים קדם החדוש שמחדש ואחר כך, ועל ידי זה נעשין בחינת אנשי חיל מלפניהם ומלאחריהם. והתורה יורדת והולכת ביניהם לבטח, כי האנשי חיל עומדים עם הכלי זין, ואינם יכולים אלו הנ"ל להתקרב:

</div>

21 - When Innovating Innovations of Torah

When innovating innovations of Torah and then there are known adversaries, the observing and awaiting on this. And need to set men of valor [spiritual guardians], to set them before and behind to prevent a stranger from approaching. And this is made by means of study of the

poskim

that need to study

poskim

before the innovation that innovates and after that. And by means of this made aspect of men of valor [spiritual guardians] from before them and from behind them. And the Torah descends and goes between them securely for the men of valor stand with the weapons and not able these to approach.



# In the Matter of Humility

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/22/

# In the Matter of Humility

<div dir="rtl">בענין ההכנעה טועים העולם הרבה כי הלא כמה אנו מיגעי</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/22


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

בענין ההכנעה טועים העולם הרבה כי הלא כמה אנו מיגעין עצמנו בעבודות ובתפלה כדי לצאת ממחין דקטנות למחין דגדלות, ואם כן אי אפשר שיהיה ההכנעה בפשיטות, כי אם כן הוא נכנס לקטנות, ועל כן בהכרח שיש בזה דעת. ועל כן לאו כל אדם יכול להיות ענו כראוי, רק משה רבנו, עליו השלום, הוא היה "ענו מכל האדם אשר על פני האדמה" (במדבר י"ב). ורבותינו, זכרונם לברכה, קראו לענוה שאינו כראוי - חנפה, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (סוטה מא:) על ירמיה הנביא, שהיה ענו נגד הנביא שקר חנניה, ואמר לו בהכנעה: אמן, כן יעשה ה'; ואמרו רבותינו, זכרונם לברכה, על זה: 'כל המחניף וכו' לסוף נופל ביד בנו' וכו':

</div>

22 - In the Matter of Humility

In the matter of humility, the world errs greatly, for behold, how much we toil ourselves in services and in prayer to go out from small consciousness to expansive consciousness. And if so, it is impossible that humility be in simplicity, for if so, he

enters into

small consciousness. And therefore, perforce, there is in this knowledge [

da’as

], and thus not every man can be humble as fitting, only Moses our teacher, peace be upon him, was "humble from all the man that on the face of the earth" [Numbers 12:3]. And our Rabbis, of blessed memory, called humility that is not fitting flattery, as said our Rabbis, of blessed memory (

Sotah

41b), on Jeremiah the prophet that was humble against the prophet of falsehood Hananiah and said to him in humility: Amen, so do Hashem. And said our Rabbis, of blessed memory, on this: All who flatters, etc., in the end falls in the hand of his son, etc.



# In the Matter of Joy

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/23/

# In the Matter of Joy

<div dir="rtl">בענין השמחה</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/23


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

בענין השמחה. על פי משל, שלפעמים כשבני אדם שמחים ומרקדים, אזי חוטפים איש אחד מבחוץ, שהוא בעצבות ומרה שחרה, ומכניסים אותו בעל כרחו לתוך מחול המרקדים, ומכריחים אותו בעל כרחו שיהיה שמח עמהם גם כן, כן יש בענין השמחה. כי כשאדם שמח, אזי המרה שחרה ויסורים נסתלקים מן הצד. אבל מעלה יתרה - להתאמץ לרדף אחר המרה שחרה דוקא, להכניס אותה גם כן בתוך השמחה, באפן שהמרה שחורה בעצמה תתהפך לשמחה. שיהפך המרה שחרה וכל היסורין לשמחה, כדרך הבא לתוך השמחה, שאז מגדל השמחה והחדוה מהפך כל הדאגות והעצבות והמרה שחרה שלו לשמחה. נמצא שחוטף המרה שחרה ומכניס אותה בעל כרחה לתוך השמחה, כמשל הנ"ל. וזה בחינת (ישעיה ל"ה): "ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה" - שהיגון ואנחה בורחים ונסים מן השמחה, כי בעת השמחה דרך היגון ואנחה לעמד מן הצד כנ"ל, אבל צריך לרדף אחריהם דיקא, ולהשיגם ולהגיעם, להכניס אותם דוקא לתוך השמחה כנ"ל. וזהו: "ששון ושמחה ישיגו" וכו' - שהששון ושמחה ישיגו ויתפסו את היגון ואנחה, שהם נסים ובורחים מן השמחה, להכניס אותם בעל כרחם לתוך השמחה כנ"ל. כי יש יגון ואנחה שהם הסטרא אחרא, שאינם רוצים להיות מרכבה אל הקדשה, ועל כן הם בורחים מן השמחה. על כן צריך להכריח אותם לתוך הקדשה, דהינו השמחה בעל כרחם, כנ"ל:

</div>

23 - In the Matter of Joy

In the matter of joy, according to the parable that sometimes when people are joyful and dancing, then they grab a man from outside who is in sadness [black bile] and forcefully bring him against his will into the circle of the dancers and force him against his will to be joyful with them also. Similarly, in the matter of joy, for when a man is joyful, then the sadness [black bile] and sufferings are removed from the side. But a greater virtue is to strive to pursue after the sadness [black bile] specifically to grab it and forcefully bring it into the joy, in a way that the sadness [black bile] itself turns to joy, that turns the sadness [black bile] and all the sufferings to joy as the way of coming into the joy, that then from the greatness of the joy and gladness turns all the worries and the sadness [black bile] his to joy. Thus, it grabs the sadness [black bile] and forcefully brings it into the joy, as the parable above.

And this is the aspect of: "gladness and joy attain and fled sorrow and sighing" [Isaiah 35:10], that the sorrow and sighing flee and escape from the joy, for in the time of the joy, the way of the sorrow and sighing is to stand from the side as above. But one must pursue after them specifically, specifically the sorrow and sighing, and attain them and reach them, to grab them and forcefully bring them into the joy as above. And this is "gladness and joy attain" etc., that the gladness and joy attain and catch the sorrow and sighing that they flee and escape from the joy to grab them and forcefully bring them into the joy as above. For there is sorrow and sighing that they are the other side that do not want to be a chariot to the holiness and therefore they flee from the joy, therefore one must force them into the holiness, that is, the joy, against their will, as above.



# Likutay Moharan II, Torah 24: A Great Mitzvah to Always Be in Simchah

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/24/

# Likutay Moharan II, Torah 24: A Great Mitzvah to Always Be in Simchah

<div dir="rtl">מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/24


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד, ולהתגבר להרחיק העצבות והמרה שחרה בכל כחו. וכל החולאת הבאין על האדם, כלם באין רק מקלקול השמחה. כי יש עשרה מיני נגינה שהם בחינת שמחה, כמו שכתוב (תהלים צ"ב): "עלי עשור וכו' כי שמחתני ה' בפעלך" וכו'. ואלו יוד מיני נגינה באין בתוך עשרה מיני דפקין, והם מחיין אותן (עין תיקון סט דף קה). ועל כן כשיש קלקול ופגם בהשמחה, שהיא בחינת יוד מיני נגינה, על ידי זה באין חולאת מן היוד מיני דפקין, שנתקלקלין על ידי קלקול היוד מיני נגינה, שהם השמחה כנ"ל. כי כל מיני חולאת כלולים ביוד מיני דפקין, וכן כל מיני נגונים כלולים ביוד מיני נגינה. וכפי קלקול השמחה והנגון, כן בא חולאת כנ"ל. וגם חכמי הרופאים האריכו בזה, שכל החולאת - על ידי מרה שחרה ועצבות, והשמחה הוא רפואה גדולה. ולעתיד תתגדל השמחה מאד, ועל כן אמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ירושלמי סכה פרק לולב וערבה ובמדרש רבה שמיני פרשה יא): 'עתיד הקדוש ברוך הוא להיות ראש חולה לצדיקים לעתיד לבוא', דהינו שיעשה מחול לצדיקים, והוא יתברך יהיה ראש חולה, כי שכינה למעלה מראשותיו של חולה, כמו שדרשו רבותינו, זכרונם לברכה (נדרים מ), שנאמר: "ה' יסעדנו על ערש דוי". כי אין להחולה שום חיות, רק השכינה מחיה אותו. ולעתיד על ידי השמחה יתתקן כל החולאת כנ"ל, ואז יהיה השם יתברך ראש חולה, דהינו ראש המחול כנ"ל, כי השמחה היא בחינת תקון החולה כנ"ל. ובשביל זה נקראין השמחה והרקודין חווה כנ"ל, כי הם תקון החולאת כנ"ל:

</div>

Likutay Moharan II, Torah 24: A Great Mitzvah to Always Be in Simchah

“Upon the asor [ten-stringed instrument]… for You have made me

simchah

[joyful] with Your deeds…” (Psalms 92:4-5)

It is a great mitzvah [commandment] to always be in

simchah

[joy] and to strengthen oneself with all one’s might to remove

atzvus

[sadness] and

marah

shechorah

[black bile, melancholy]. For all the

cholaim

[sicknesses] that come upon a person, all of them come only from the spoiling of

simchah

. For there are ten types of

neginah

[melody], which are an aspect of

simchah

, as it is written: “Upon the asor… for You have made me

simchah

with Your deeds…” And these ten types of

neginah

come within ten types of

depakin

[pulses], and they give them life (see Tikun 69, folio 105). Therefore, when there

a spoiling and defect in

simchah

, which is the aspect of the ten types of

neginah

, through this come

chola'im

(illnesses) from the ten types of

defikin

(pulses) that are spoiled due to the spoiling of the ten types of

neginah

, which are

simchah

, as mentioned above. For all types of

chola'im

are included in the ten types of

defikin

, and similarly, all types of nigunim [melodies] are included in the ten types of

neginah

. And according to the spoiling of

simchah

and

neginah

, so too come

chola'im

, as mentioned above.

And also

, the wise physicians have elaborated on this, that all

chola'im

(illnesses) come due to

marah

shechorah

(depression, lit. black bile) and

atzvus

(sadness). And

simchah

[joy] is a great

refuah

[healing]. And in the future,

simchah

will be greatly increased, and therefore our Sages, of blessed memory, said (Jerusalem Talmud, Sukkah, Chapter Lulav and

Aravah

; Midrash Rabbah, Shemini, Parsha 11): In the future, the Holy One, blessed be He, will be the head of the

chulah


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

והכלל, שצריך להתגבר מאד בכל הכחות, להיות אך שמח תמיד. כי טבע האדם - למשך עצמו למרה שחרה ועצבות מחמת פגעי ומקרי הזמן, וכל אדם מלא יסורים, על כן צריך להכריח את עצמו בכח גדול להיות בשמחה תמיד ולשמח את עצמו בכל אשר יוכל, ואפלו במלי דשטותא. אף שגם לב נשבר הוא טוב מאד, עם כל זה הוא רק באיזו שעה, וראוי לקבע לו איזה שעה ביום לשבר לבו ולפרש שיחתו לפניו יתברך, כמובא אצלנו, אבל כל היום כלו צריך להיות בשמחה. כי מלב נשבר בקל יכולין לבוא למרה שחרה, יותר מאשר יכולין לכשל על ידי שמחה, חס ושלום, לבוא לאיזה הוללות, חס ושלום, כי זה קרוב יותר לבוא מלב נשבר למרה שחרה. על כן צריך שיהיה בשמחה תמיד, רק בשעה מיחדת יהיה לו לב נשבר:

</div>

[dance/sick person] for the

tzadikim

[righteous ones] to come. That is, He will make a

machol

[dance circle] for the

tzadikim

, and He, blessed be He, will be the head of the

chulah

[dance/sick person]. For the Shechinah [Divine Presence] is above the head of the

choleh

[sick person], as our Sages, of blessed memory, expounded (

Nedarim

40): “Hashem supports him on the bed of

devai

[sickness]” (Psalms 41:4). For the

choleh

has no vitality except that the Shechinah gives him life. And in the future, through

simchah

, all

cholaim

will be rectified, as mentioned above. And then Hashem, blessed be He, will be the head of the

chulah

[dance], that is, the head of the

machol

[dance], as mentioned above. For

simchah

is the aspect of the rectification of the

choleh

[sick person], as mentioned above. And therefore,

simchah

and

rikudin

[dances] are called

chulah

[dance/sick person], as mentioned above, because they are the rectification of

cholaim

[sicknesses], as mentioned above.

And the principle is that one must greatly strengthen oneself with all one’s strengths to be only

samai'ach

[joyful] always. For it is the nature of a person to draw oneself to

marah

shechorah

(depression) and

atzvus

(sadness) due to the blows and events of time. And every person is full of

yissurim

[sufferings]. Therefore, one must force oneself with great strength to be in

simchah

always and to gladden oneself with whatever one can, even with

milay

dish’tusa

[foolish words]. Although a broken heart is also very good, nevertheless, it is only at a specific hour, and it is proper to designate for oneself some hour in the day to break one’s heart and to pour out one’s

sichah

[speech] before Him, blessed be He, as brought by us. But

all the day

, one must be in

simchah

. For from a broken heart, one can easily come to

marah

shechorah

more than one can stumble through

simchah

, heaven forbid, to come to any

holelus

[foolishness], heaven forbid. For this is closer to coming from a broken heart to

marah

shechorah

. Therefore, one must be in

simchah

always, and only at a specific hour should one have a broken heart.



# Likutay Moharan II, Torah 25: Hisbodidus Is a Supreme and Great Virtue Above All

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/25/

# Likutay Moharan II, Torah 25: Hisbodidus Is a Supreme and Great Virtue Above All

<div dir="rtl">ההתבודדות הוא מעלה עליונה וגדולה מן הכל</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/25


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

ההתבודדות הוא מעלה עליונה וגדולה מן הכל. דהינו לקבע לו על כל פנים שעה או יותר להתבודד לבדו באיזה חדר או בשדה, ולפרש שיחתו בינו לבין קונו בטענות ואמתלאות בדברי חן ורצוי ופיוס, לבקש ולהתחנן מלפניו יתברך, שיקרבו אליו לעבודתו באמת. ותפלה ושיחה זו יהיה בלשון שמדברים בו, דהינו בלשון אשכנז (במדינתנו). כי בלשון הקדש קשה לו לפרש כל שיחתו, וגם אין הלב נמשך אחרי הדבורים, מחמת שאינו מרגל כל כך בהלשון, כי אין דרכנו לדבר בלשון הקדש. אבל בלשון אשכנז - שמספרים ומדברים בו, קל וקרוב יותר לשבר לבו, כי הלב נמשך וקרוב יותר אל לשון אשכנז, מחמת שהוא מרגל בו. ובלשון אשכנז יכול לפרש כל שיחתו. ואת כל אשר עם לבבו ישיח ויספר לפניו יתברך, הן חרטה ותשובה על העבר, והן בקשת תחנונים לזכות להתקרב אליו יתברך מהיום ולהלאה באמת, וכיוצא בזה כל חד לפום דרגה. ויזהר מאד להרגיל עצמו להתמיד בזה מדי יום ביום שעה מיחדת כנ"ל, ושאר היום יהיה בשמחה כנ"ל. והנהגה זו הוא גדולה במעלה מאד מאד, והוא דרך ועצה טובה מאד להתקרב אליו יתברך, כי זאת היא עצה כללית, שכולל הכל. כי על כל מה שיחסר לו בעבודת השם, או אם הוא רחוק לגמרי מכל וכל מעבודתו יתברך - על הכל יפרש שיחתו ויבקש מאתו יתברך כנ"ל. ואפלו אם לפעמים נסתתמין דבריו, ואינו יכול לפתח פיו לדבר לפניו יתברך כלל, אף על פי כן זה בעצמו טוב מאד. דהינו ההכנה שהוא מוכן ועומד לפניו יתברך, וחפץ ומשתוקק לדבר, אך שאינו יכול, זה בעצמו גם כן טוב מאד, וגם יוכל לעשות לו שיחה ותפלה מזה בעצמו. ועל זה בעצמו יצעק ויתחנן לפניו יתברך, שנתרחק כל כך, עד שאינו יכול אפלו לדבר. ויבקש מאתו יתברך רחמים ותחנונים, שיחמל עליו ויפתח פיו, שיוכל לפרש שיחתו לפניו. ודע, שכמה וכמה צדיקים גדולים מפרסמים ספרו, שלא באו למדרגתם, רק על ידי הנהגה זו. והמשכיל יבין מעצמו גדל מעלת הנהגה זו, העולה למעלה למעלה, והוא דבר השוה לכל נפש מקטן ועד גדול, כי כלם יכולים לנהג הנהגה זו, ועל ידי זה יבואו למעלה גדולה. אשרי שיאחז בזה:

</div>

Likutay Moharan II, Torah 25: Hisbodidus Is a Supreme and Great Virtue Above All

hisbodidus [solitary prayerful meditation] is a supreme and great virtue above all. That is, to designate for oneself, at the very least, an hour or more to be alone in some room or in the field and to pour out one’s

sichah

[speech] between oneself and one’s Maker with arguments and sayings, with words of grace, appeasement, and conciliation, to request and beseech before Him, blessed be He, that He bring one close to His service in truth. And this tefillah [prayer] and

sichah

should be in the language that one speaks, that is, in lashon Ashkenaz [Yiddish] (in our country). For in lashon

hakodesh

[Hebrew], it is difficult for one to pour out all one’s

sichah

and also

the heart is not drawn after the words because one is not so accustomed to it, for it is not our way to speak in lashon

hakodesh

. But in lashon Ashkenaz, which we converse and speak in, it is easier and closer to break one’s heart. For the heart is drawn and closer to lashon Ashkenaz because one is accustomed to it. And in lashon Ashkenaz, one can pour out all one’s

sichah

and relate before Him, blessed be He, all that is in one’s heart, whether

charatah

[regret] and teshuvah [repentance] for the past or requests and supplications to merit to draw close to Him, blessed be He, from this day forward in truth, and the like, each according to one’s level. And one should be very careful to accustom oneself to persist in this every day at a specific hour, as mentioned above. And the rest of the day, one should be in

simchah

[joy], as mentioned above. And this practice is very, very great in virtue and is a very good path and advice to draw close to Him, blessed be He. For this is a general advice that includes everything. For regarding all that one lacks in the service of Hashem or if one is completely far from His service entirely, regarding all, one should pour out one’s

sichah

and request from Him, blessed be He, as mentioned above. And even if sometimes one’s words are blocked, and one cannot open one’s mouth to speak before Him, blessed be He, at all, even so, this itself is very good, that is, the preparation that one is ready and stands before Him, blessed be He, and desires and yearns to speak, but cannot. This itself is also very good. And one can also make from this itself a

sichah

and tefillah. And from this itself, one should cry out and beseech before Him, blessed be He, that one has become so distant that one cannot even speak. And one should request from Him, blessed be He, mercy and supplications that He have compassion on one and open one’s mouth, so that one can pour out one’s

sichah

before Him. And know that many, many great and renowned

tzadikim

[righteous ones] related that they reached their level only through this practice. And the wise one will understand from oneself the greatness of the virtue of this practice, which ascends

higher and higher

. And it is a matter equal for every soul, from small to great, for all can conduct this practice, and through it, they will come to a great level.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

גם טוב לעשות מהתורה תפלה. דהינו כשלומד או שומע איזה מאמר תורה מצדיק האמת, אזי יעשה מזה תפלה, דהינו לבקש ולהתחנן לפניו יתברך על כל מה שנאמר שם באותו המאמר, מתי יזכה גם הוא לבוא לכל זה, וכמה הוא רחוק מזה. ויבקש מאתו יתברך, שיזכהו לבוא לכל הנאמר שם באותו המאמר. והמשכיל והחפץ באמת, יוליכו ה' בדרך אמת ויבין בעצמו דבר מתוך דבר, איך להתנהג בזה, באפן שיהיו דבריו דברי חן וטענות נכונות, לרצותו יתברך שיקרבהו לעבודתו באמת. וענין השיחה זו עולה למקום גבוה מאד, ובפרט כשעושה מתורה תפלה, מזה נעשה שעשועים גדולים מאד למעלה:

</div>

Fortunate is the one who holds fast to this. Also, it is good to make a tefillah from the Torah, that is, when one learns or hears some Torah teaching from a true tzadik, then one should make from it a tefillah. That is, to request and beseech before Him, blessed be He, regarding all that is said in that teaching, when will one also merit to attain all this, and how far one is from this. And one should request from Him, blessed be He, that He grant one to attain all that is said in that teaching. And the wise one and the one who truly desires will be led by Hashem in the path of truth and will understand from oneself, thing from thing, how to conduct oneself in this so that one’s words will be words of grace and proper arguments to appease Him, blessed be He, that He bring one close to His service in truth very much. And especially when one makes a tefillah from the Torah, from this are made very great delights above.



# Likutay Moharan II, Torah 26: One Must Distance Oneself from Drunkenness

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/26/

# Likutay Moharan II, Torah 26: One Must Distance Oneself from Drunkenness

<div dir="rtl">שיך לא</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/26


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

שיך לא"ב החדש, שכרות, אות ד

</div>

Likutay Moharan II, Torah 26: One Must Distance Oneself from Drunkenness

Pertaining to the new (i.e.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

צריך להרחיק משכרות, ולדקדק שלא לשתות יותר מיכלתו, כדי שלא יבוא לידי שכרות, כי מעט השתיה לפי הצרך הוא טובה להרחיב דעתו. ודע, כי הדעת מלבש בחסדים, וכששותה במדה כראוי לפי ערכו, אזי נתרחב דעתו ונתרומם מחו, ואזי נגדלין החסדים ביותר על ידי השתיה. כי כשנתרומם הדעת, נתרוממין ונגדלין החסדים, כי הדעת מלבש בחסדים כנ"ל. ועל זה אמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ערובין ס"ה): "כל המתפתה ביינו, יש בו מדעת קונו". 'מתפתה' דיקא, בחינת חסדים, שעל ידי היין נגדלין החסדים. וזהו מתפתה - שעל ידי הגדלת החסדים הוא מתפתה ומתפיס, אף על פי שלא היה ראוי להתפתות לפי חסדים סתם, והיה יכול להיות רגז, אבל על ידי הגדלת החסדים על ידי היין הוא מתפתה כנ"ל. אבל השותה יותר מדאי ומשתכר, אזי אדרבא, מתגברין תקף הגבורות, ונעשה כעס ורגז, ולפעמים מתגברין גבורות דסטרא אחרא, ויוכל לבוא לידי רעות וכו', חס ושלום:

</div>

part II of the holy book of Sefer

Hamidos

- Book of Character, also known as the Book of the) Aleph-Bais [alphabet], (entry of)

shichrus

[drunkenness], item 4. One must distance oneself from

shichrus

and be meticulous not to drink more than one’s capacity so as not to come to

shikrus

. For a little drinking according to the need is good to expand one’s

daas

[knowledge/consciousness]. And know that

daas

is clothed in

chasadim

[kindnesses]. And when one drinks in the proper measure according to one’s worth, then one’s

daas

is expanded, and one’s

moach

[mind] is elevated. And then the

chasadim

are greatly increased through the drinking. For when the

daas

is elevated, the

chasadim

are elevated and increased, for

daas

is clothed in

chasadim

, as mentioned above. (

Eruvin

65) “All who are

mispateh

[enticed] by wine have some of the

daas

of their Creator”. Mispateh

specifically, the aspect of

chasadim

, for through wine the

chasadim

are increased. And this is

mispateh

, that through the increase of

chasadim

, one is enticed and appeased even though one was not worthy to be enticed according to ordinary

chasadim

and could have been angry. But through the increase of

chasadim

through wine, one is

mispateh

, as mentioned above. But one who drinks too much and becomes

mishtaker

[drunk], on the contrary, the strength of the

gevuros

[severities] is increased, and it becomes anger and wrath. And sometimes the

gevuros

of the

sitra

achara [other side] are strengthened, and one can come to evils, heaven forbid.


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

ודע, שעל ידי שכרות שוכחין כל המצוות והאזהרות שצוה משה רבנו, עליו השלום. כי משה הוא מלבש בכל אחד ואחד מישראל, בכל איבר ואיבר, ומזכיר כל איבר ואיבר, שיעשה המצוה השיכה לאותו איבר. כי רמ"ח מצוות כנגד רמ"ח איברים. ועל כן משה נקרא מחקק (דברים ל"ג), שהוא גימטריא רמ"ח, שמזכיר רמ"ח מצוות כנ"ל. ועל ידי השכרות שוכח אותם, בבחינת (משלי ל"א): "פן ישתה וישכח מחקק", שעל ידי השתיה והשכרות שוכח רמ"ח מצוות של משה כנ"ל. והתלבשות משה באיברים זהו בעצמו בחינת התלבשות הדעת בחסדים כנ"ל. כי משה הוא הדעת, והאיברים הם רמ"ח, בחינת אברהם איש החסד, שהוא גימטריא רמ"ח איברים:

</div>

And know that through

shichrus

, one forgets all the mitzvot [commandments] and warnings that Moshe, our teacher, peace be upon him, commanded. For Moshe is clothed in every single one of Israel in every single limb and reminds every single limb to perform the mitzvah pertaining to that limb. For the

ַ''ח [248] mitzvot correspond to the

ַ''ח [248] limbs. Mechokek

[lawgiver] (Deuteronomy 33:4) is numerically equivalent to

ַ''ח [248], which reminds of the

ַ''ח mitzvot, as mentioned above. And through

shichrus

, one forgets them, in the aspect of “Lest he drink and forget the

mechukak

[lawgiver]” (Proverbs 31:5). That through drinking and

shichrus

, one forgets the

ַ''ח mitzvot of Moshe, as mentioned above. And the clothing of Moshe in the limbs is itself the aspect of the clothing of

daas

chasadim

(kindnesses), as mentioned above. For Moshe is

daas

, and the limbs are

ַ''ח, the aspect of Avraham, the man of

chesed

[kindness], who is numerically equivalent to

ַ''ח limbs.



# Likutay Moharan II, Torah 27: One Who Is a New Leader or Ruler

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/27/

# Likutay Moharan II, Torah 27: One Who Is a New Leader or Ruler

<div dir="rtl">מי שהוא פרנס חדש או מנהיג,</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/27


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

מי שהוא פרנס חדש או מנהיג, (שקורין רוגיריר), והוא מנהיג בכשרות ובישר, ורואה ומסתכל להטיל המשאוי על כל אחד כראוי לו, כפי מה שמעריך את כל אחד בישר להכביד על זה ולהקל על זה כראוי, על ידי זה מבטל הארבע מדות רעות, דהינו 'עבודה זרה' 'וגלוי עריות' 'ושפיכות דמים' 'ולשון הרע'. והסוד - כי הנדר שנודרין צריכין לשלם מיד, והמאחר נדרו גורם אלו הארבע מדות הנ"ל. כדאיתא במדרש (ויקרא פרשה לז), שלמד מיעקב, שבשביל שאחר נדרו בא לידי ארבע הנ"ל. 'עבודה זרה' - שנאמר: "הסירו את אלקי הנכר". 'גלוי עריות' - "ותצא דינה" וכו' 'שפיכות דמים' - בשכם. 'לשון הרע' - "וישמע את דברי בני לבן". ואיתא (שם), שבשביל שראה משה בסבלות בני ישראל, כמו שכתוב: "וירא בסבלותם", דהינו שנתן לב על סבלותם, שהיו מכבידין עליהם, והעבודה השיך לאיש נתנו על אשה, וכן להפך, והיה משה מסתכל על זה, והפך הדבר ונתן על כל אחד העבודה הראוי לו, מה שראוי לאיש וכו', וכן בין אנשים בעצמן הסתכל לתן על כל אחד מה שראוי לו. ואמר לו השם יתברך למשה, שעל ידי זה תזכה להתיר נדר, שנאמר בו גם כן: "בין איש לאשתו" וכו'. נמצא שעל ידי שמסתכלין להעריך כל אחד כראוי, על ידי זה זוכין להתרת נדרים, ועל ידי זה נצולין מארבע מדות הנ"ל, כנ"ל. והבן:

</div>

Likutay Moharan II, Torah 27: One Who Is a New Leader or Ruler

One who is a new

parnas

[leader] or

manhig

[ruler] (called

rogirer

[governor]), and he leads with integrity and uprightness, and sees and considers to impose the burdens on each one as is fitting for him, according to what he evaluates each one with uprightness, to make heavy on this one and to lighten on that one as is fitting—through this, he nullifies the four evil traits, namely: avodah

zarah

[idolatry],

gilui

arayos

[licentiousness],

shefichus

damim

[bloodshed], and lashon hara [evil speech]. And the secret is that the

neder

[vow] that one vows must be paid immediately, and one who delays his

neder

causes these four traits mentioned above, as it is stated in the Midrash (Leviticus Rabbah, Parsha 37): It is learned from Yaakov that because he delayed his

neder

, he came to these four: avodah

zarah

, as it is said, “Remove the foreign gods” (Genesis 35:2);

gilui

arayos

, “And Dinah went out” (Genesis 34:1);

shefichus

damim

in Shechem; lashon hara, “And he heard the words of Lavan’s sons” (Genesis 31:1). And it is stated that because Moshe saw the burdens of the Children of Israel, as it is written: “And he saw their burdens” (Exodus 2:11), that is, he paid attention to their burdens, that they were imposing heavily on them, and the work pertaining to a man was given to a woman, and vice versa. And Moshe considered this and reversed the matter and gave to each one the work fitting for him, what is fitting for a man, and so forth. And

similarly

among men themselves, he considered to give to each one what is fitting for him. And Hashem, blessed be He, said to Moshe that through this you will merit to release a

neder

, as it is said also, “Between a man and his wife” (Numbers 30:17). It is found that through considering

to evaluate

each one as is fitting, through this one merits the release of

nedarim

[vows], and through this one is saved from the four traits mentioned above.



# Likutay Moharan II, Torah 28: There Are Differences Between the Torahs

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/28/

# Likutay Moharan II, Torah 28: There Are Differences Between the Torahs

<div dir="rtl">דע, שיש חלוקים בין התורות</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/28


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

דע, שיש חלוקים בין התורות, כי יש תורה שלא נתנה אפלו לדרש, ויש תורה שנתנה לדרש ולא נתנה לכתב. ויש שנתנה לכתב, וכמו שמצינו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (גטין ס:): 'דברים שבעל פה - אי אתה רשאי לאמרם בכתב' וכו'. ומי שיודע להבחין ולהכיר בין התורות, איזהו נתנה לכתב, ואיזהו לא נתנה לכתב - הוא יכול להכיר את איש ישראלי בין האמות, ואפלו אם אחד מישראל עומד בין כמה אמות, יכול להכירו. וסוד זה מרמז בפסוק (הושע ח): "אכתב לו רבי תורתי כמו זר נחשבו" (ילקוט שם). הינו כשכותבין רבי תורתי, הינו רב יותר מהראוי, דהינו שכותבין מה שלא נתן לכתב כנ"ל, אזי "כמו זר נחשבו", הינו שאין יוכל להכיר את הישראל, וכמו זר נחשב אצלו, שנדמה לו לזר ולנכרי, וכן להפך, שיוכל לטעות על הנכרי שהוא ישראל כנ"ל. כי עקר ההבדל שבין ישראל לאמות הוא בבחינת מה שלא נתן לכתב, בחינת תורה שבעל פה. כמו דאיתא (עין מ"ר תשא פ' מז הובא בתוספות גיטין ס: ד"ה אתמוה וע' ירושלמי פאה פ"ב), 'שבשביל זה נתנה תורה שבעל פה, מחמת שצפה שיהיו ישראל בגלות, ויעתיקו האמות לעצמן תורה שבכתב, על כן נתן לנו תורה שבעל פה, שזה אינם יכולים להעתיק, מחמת שהוא בעל פה'. נמצא שעקר ההבדל והיתרון של ישראל על האמות הוא בבחינת תורה שבעל פה, שלא נתן לכתב. ויש בכל אחד ואחד מישראל חלק מבחינת תורה שבעל פה, שלא נתן לכתב. ועל כן מי שמכיר בין התורות שנתנו לכתב ושלא נתנו לכתב, הוא יכול להכיר בין ישראל לאמות, כי זה עקר הבדלם כנ"ל:

</div>

Likutay Moharan II, Torah 28: There Are Differences Between the Torahs

Know that there are differences between the Torahs [teachings]. For there is a Torah that was not given even to be expounded, and there is a Torah that was given to be expounded but not given to be written, and there is a Torah that was given to be written. And as we find that our Sages, of blessed memory, said (Gittin 60): “Matters of the Oral Law you are not permitted to say in writing”. And one who knows how to distinguish and recognize between the Torahs, which one was given to be

written

and which one was not given to be written, he can recognize a Jew among the nations. And even if one Jew stands among many nations, he can recognize him. And the secret of this is hinted in the verse: “I will write for him the majority of My Torah, they were regarded as a stranger” (Hosea 8:12) (

Yalkut

Shimoni

). That is, when they write

the majority of

My Torah, that is, more than is proper, that is, they write what was not given to be written, as mentioned above, then “they were regarded as a stranger”. That is, one cannot recognize the Jew, and he seems to him as a stranger and a foreigner. And similarly, the opposite, that one can err regarding a foreigner that he is a Jew, as mentioned above. For the main difference between Israel and the nations is in the aspect of what was not given to be written, the aspect of the Torah

sheb’al

peh

[Oral Torah] (see Midrash Rabbah, Tetzaveh 40:47; Tosafot, Gittin 60,

s.v.

Atmoha

; Jerusalem Talmud,

Peah

2). For this reason, the Torah

sheb’al

peh

was given because it was foreseen that Israel would be in exile, and the nations would copy for themselves the Torah

shebichsav

[Written Torah]. Therefore, the Torah

sheb’al

peh

was given to us, which they cannot copy because it is oral. It is found that the main difference and advantage of Israel over the nations is in the aspect of the Torah

sheb’al

peh

, which was not given to be written. And there is in every single one of Israel a portion of the aspect of the Torah

sheb’al

peh

, which was not given to be written. Therefore, one who recognizes between the Torahs that were given to be written and those that were not given to be written, he can recognize between Israel and the nations, for this is their main difference, as mentioned above.



# When a question arises in a person’s house due to a mixture of

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/29/

# When a question arises in a person’s house due to a mixture of

<div dir="rtl">כשארע שאלה בבית האדם על ידי תערבת אסור בהתר</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/29


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

כשארע שאלה בבית האדם על ידי תערבת אסור בהתר, ואין בהתר כדי לבטל את האסור - בזה מראין לו, שפגם באיזהו יחוד של מעלה. כי כל היחודים והזווגים הם בחינת בטול אסור. וזה בחינת 'ואסר לנו את הארוסות והתיר לנו את הנשואות'. נמצא שמאסור נעשה התר, כי בתחלה היא ארוסה, ואז היא אסורה, ואחר כך נעשית התר בנשואין. ועל כן גם בזווג התחתון של זה העולם נאמר (תהלים ס"ח): "אלקים מושיב יחידים ביתה", הינו זווגים. כמו שדרשו רבותינו, זכרונם לברכה, (סוטה ב) זה הפסוק לענין זווגים, אזי: "מוציא אסירים בכושרות", הינו שנעשה האסור כשר והתר, בחינת בטול האסור כנ"ל. ועל כן כשאין נתבטל האסור, והשאלה אסורה, היא סימן שפגם ביחוד של מעלה, כי היחוד הוא בחינת בטול האסור כנ"ל:

</div>

Likutay Moharan II, Torah 29: When a Question Arises in a Person’s House Due to a Mixture of Forbidden and Permitted

When a question arises in a person’s house due to a mixture of

issur

[forbidden] with

heter

[permitted], and there is not enough

heter

to nullify the

issur

, this shows him that he has damaged some yichud [unification] above. For all the

yichudim

[unifications] and

zivugim

[pairings] are the aspect of nullifying

issur

. And this is the aspect of “And He forbade us the betrothed and permitted us the married”. It is found that from

issur

it becomes

heter

. For at first, she is betrothed, and then she is forbidden, and afterward she becomes

heter

through marriage. And therefore, also in the lower

zivug

[pairing] of this world, it is said: “G-d sets the solitary in a house” (Psalms 68:7), that is,

zivugim

, as our Sages, of blessed memory, expounded (

Sotah

2) this verse regarding

zivugim

. Then: “He brings out prisoners in

kosharos

[fitting times]”, that is, the

issur

becomes kashrus [permitted] and

heter

, the aspect of nullifying the

issur

, as mentioned above. And therefore, when the

issur

is not nullified, and the question is forbidden, it is a sign that he has damaged a yichud above, for the yichud is the aspect of nullifying the

issur

, as mentioned above.



# 3 When Rabbi Eliezer the Great Fell Ill

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/3/

# 3 When Rabbi Eliezer the Great Fell Ill

<div dir="rtl">כשחלה רבי אליעזר הגדול, אמר לרבי עקיבא: חמה עזה בע</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/3


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

כשחלה רבי אליעזר הגדול, אמר לרבי עקיבא: חמה עזה בעולם (סנהדרין ק"א). כי לא היה אז מי שיוכל להמתיק הדין, כי היה צריך לפדיון להמתיק הדין ולא נמצא. כי באמת אחר ההמתקה והפדיון, אז דיקא טוב לרפאות החולה על ידי רפואות, כי אזי דיקא אחר הפדיון וההמתקה יש רשות לרופא לרפאות. כי הנה באמת, איך יכול הרופא לחגר מתניו לרפאות החולה על ידי רפואות וסמים, הלא אינו יודע הסם, הצריך לרפואות אותו החולה, כי יש סמים הרבה שהם מסגלים לרפואות החולאת, אך בודאי החולה אינו יכול להתרפא כי אם על ידי סם פלוני המיחד לרפואתו, כפי שנגזר למעלה, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (עבודה זרה נ"ה), 'שגוזרין למעלה, שיתרפא על ידי סם פלוני ועל ידי איש פלוני ביום פלוני'. ואם כן איך יכול הרופא להכניס עצמו לרפאות, הלא אינו יודע הסם, שנגזר למעלה. אבל אחר ההמתקה והפדיון אז יכול לרפאות. כי מה שצריך שיתרפא דיקא על ידי סם פלוני ואיש פלוני הוא מחמת מדת הדין, שכפי מדת הדין נגזר, שימשך החולאת עד אותו הזמן ויום פלוני, ועל כן נגזר שלא יוכל להתרפאות כי אם על ידי סבות אלו, דהינו סם פלוני ואיש פלוני, כדי שימשך החולאת עד יום פלוני, כי כפי הזמן שצריך שימשך החולאת, כך גוזרין הסבות לרפואתו, כדי שלא יוכל להתרפאות עד שיזדמנו יחד סבות אלו: סם פלוני ואיש פלוני, באפן שלא יהיה לו רפואה כי אם ביום פלוני; אבל כשעושין פדיון וממתיקין הדין, ואזי נתבטל הגזרה, אזי קדם שגוזרין דין אחר, כי כשנמתק דין זה אזי גוזרין דין אחר, ובין כך ובין כך, דהינו אחר המתקת הדין הראשון קדם שגוזרין דין אחר, אזי יכול הרופא לרפאות החולה על ידי סמים, כי אזי אין דין, ואזי יוכל להתרפאות על ידי איזה סם שיהיה, כי אין צריך דוקא סם פלוני וכו' מאחר

</div>

3 When Rabbi Eliezer the Great Fell Ill

When Rabbi Eliezer the Great fell ill, he said to Rabbi Akiva: Fierce wrath is in the world (Sanhedrin 101a), because there was no one then who could sweeten the judgment, for it required a redemption to sweeten the judgment, and none was found. For in truth, after the sweetening and the redemption, then specifically it is good to heal the sick person through medicines, because then specifically, after the redemption and the sweetening, there is permission for the doctor to heal. For behold, in truth, how can the doctor gird his loins to heal the sick person through medicines and drugs? Surely he does not know the drug needed to heal that sick person, for there are many drugs that are capable of healing the illness, but certainly the sick person cannot be healed except through a specific drug unique to his healing, as decreed above, as our Rabbis, of blessed memory, said (Avodah Zarah 55a), that they decree above that he be healed through a specific drug and through a specific person on a specific day. And if so, how can the doctor insert himself to heal?

Surely

he does not know the drug that was decreed above. But after the sweetening and the redemption, then he can heal, because what is needed—that he be healed specifically through a specific drug and a specific person—is because of the attribute of judgment; according to the attribute of judgment it is decreed that the illness be prolonged until that time and specific day, and therefore it is decreed that he cannot be healed except through those causes, namely a specific drug and a specific person, in order to prolong the illness until the specific day. For according to the time that the illness needs to be prolonged, so they decree the causes for his healing, so that he cannot be healed until those causes coincide: the specific drug and the specific person, in a way that he will have no healing except on the specific day. But when they make a redemption and sweeten the judgment, then the decree is nullified, then before they decree another judgment—for when this judgment is sweetened, then they decree another judgment—and in between, that is, after the sweetening of the first judgment before they decree another judgment, then the doctor can heal the sick person through drugs, because then there is no judgment, and then he can be healed through whatever drug there may be, because there is no need specifically for a specific drug and so forth, since there is no judgment as above. It turns out that it is impossible for a doctor to heal except through redemption, that they need to make a redemption first to sweeten the judgment, and then specifically there is permission for the doctor to heal as above. And this is “And he shall surely heal” (Exodus 21:19) [with the two words numerically equal to pidyon

nefesh

(redemption of the soul)], because the main healing is specifically through redemption, through which they sweeten the judgment. And this is what our Rabbis, of blessed memory, said (

Berachos

60a): From here the Torah gave permission to the doctor to heal—from here specifically, that is, after the redemption, then specifically there is permission for the doctor to heal, because before the redemption there is no permission for the doctor to heal, because he needs to be healed through a specific drug and so forth as above; only after the redemption and the sweetening, then there is permission for him to heal as above. Also the difference between the vowels of

ve’rapo

yerapay

(translated above as: and he shall surely heal, in Hebrew it is the same word repeated with a slight variation, which) is that

ve’rapo

is with a

cholam


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

שאין דין כנ"ל. נמצא שאי אפשר לרופא לרפאות כי אם על ידי פדיון, שצריכין לעשות פדיון תחלה להמתיק הדין, ואז דיקא יש רשות לרופא לרפאות כנ"ל: וזהו "ורפא ירפא" (שמות כ"א) (עם שתי התבות) מספר פדיון נפש. כי עקר הרפואה - על ידי פדיון דוקא, על ידי שממתיקין הדין. וזה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ברכות ס): 'מכאן שנתנה תורה רשות לרופא לרפאות'. מכאן דיקא, הינו אחר הפדיון, אז דיקא יש לו רשות להרופא לרפאות, כי קדם הפדיון אין רשות להרופא לרפאות, כי צריך להתרפאות על ידי סם פלוני וכו' כנ"ל. רק אחר הפדיון וההמתקה אז יש לו רשות לרפאות כנ"ל:

</div>

(a dot above, sounding:

yerapay

is with a

tzairai

(two dot underneath the letter, sounding: ay), that is,

cholam

is the aspect of sweetening, as brought in the writings of the Ari, of blessed memory, that

cholam

is numerically three

Havayos

which sweeten three

Elokims

in the throat which are the brains of smallness, that descend to the throat and are sweetened through three

Havayos

, numerically


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

גם החלוק שבין הנקדות של ורפא ירפא הוא כי ורפא בחולם, ירפא בצירי, הינו כי חולם הוא בחינת המתקה, כמובא בכתבי האר"י, זכרונו לברכה, שחולם - גימטריא שלש הויות, שהם ממתיקין שלשה אלקים שבגרון, שהם מחין דקטנות, שיורדין בגרון, ונמתקין על ידי שלש הויות, גימטריא חלם. ואזי אחר ההמתקה - ירפא בצירי, בחינת (ירמיה ח): "הצרי אין בגלעד אם רפא אין שם", הינו בחינת רפואות, שאחר ההמתקה שהוא בחינת ורפא בחולם, אזי דיקא יכולין להתרפאות על ידי רפואות, שהוא בחינת ירפא בצירי כנ"ל:

</div>

cholam

Yerapay

with

tzairai

, aspect of “Is there no balm in Gilead? Is there no healer there?” (Jeremiah 8:22) that is, aspect of healings after the

sweetening

which is aspect of

ve’rapo

with

cholam

, then specifically they can be healed through healings which is aspect of

yerapay

with

tzairai

as above.



# Likutay Moharan II, Torah 30: When a New Book Comes to the World

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/30/

# Likutay Moharan II, Torah 30: When a New Book Comes to the World

<div dir="rtl">כשבא ספר חדש לעולם, וזה מבאר אצלנו, שיש חדושים שנע</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/30


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

כשבא ספר חדש לעולם, וזה מבאר אצלנו, שיש חדושים שנעשין על ידי דמעות (כמובא בסימן רסב), אזי אלו הדמעות של החדושים, שמהם נעשה הספר החדש, הם עומדים כנגד גזרות האמות, ומבטלן: והדבר מבאר, כי כל כחם היא מן הדמעות של עשו (עין זוהר שמות יב.), ועל כן כשיש אלו הדמעות הנ"ל, הם עומדים כנגדם ומבטלן. וזה אותיות בכיה - ראשי תבות: "בני ישראל כחול הים" (הושע ב) - 'מה חול הים מגן מן גלי הים, שלא ישטפו העולם (עין זוהר פקודי רכה. ובמדרש תהלים ב.), כן בני ישראל מגן עליהם' הבכיה והדמעות כנגד גזרות האמות כנ"ל. וזה: "והיה מספר בני ישראל כחול הים" - 'מספר', הינו מספר הנ"ל, משם בני ישראל כחול הים', הינו בכיה ודמעות של החדושין שבספר, שמגן עליהם כנ"ל:

</div>

Likutay Moharan II, Torah 30: When a New Book Comes to the World

When a new

sefer

[book] comes to the world, and this is explained by us, that there are

chiddushim

[new insights] that are made through

demaos

[tears] (see Torah 262), then these

demaos

of the

chiddushim

, from which the new

sefer

is made, stand against the decrees of the nations and nullify them. And the matter is explained, for all their strength is from the

demaos

of Esav (see Zohar,

Shemos

12). And therefore, when there are these

demaos

mentioned above, they stand against them and nullify them. בְּכִיָּה

bicheya

[weeping], the acronym: בְּBinay יִ

Yisro'el

Kichol

Ha'yum

[Children of Israel like the sand of the sea] (Hosea 2:1). Just as the sand of the sea protects against the waves of the sea, that they do not flood the world (see Zohar,

Pekuday

225; Rashi, Psalms 2), so too the Children of Israel protect against them with the

becheyah

[weeping] and

demaos

(tears). Against the decrees of the nations, as mentioned above, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם [Children of Israel like the sand of the sea],

mispar

[number], that is, from the

sefer

mentioned above, from there the Children of Israel are like the sand of the sea, that is, the

bechiyah

and

demaos

of the

chiddushim

in the

sefer

, which protect against them, as mentioned above.



# Likutay Moharan II, Torah 31: Through Melody a Person Is Recognized

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/31/

# Likutay Moharan II, Torah 31: Through Melody a Person Is Recognized

<div dir="rtl">על ידי הנגינה אדם נכר, אם קבל עליו על תורה. וסימן:</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/31


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

על ידי הנגינה אדם נכר, אם קבל עליו על תורה. וסימן: "בכתף ישאו" (במדבר ז), ודרשו רבותינו, זכרונם לברכה (ערכין יא): 'אין ישאו אלא לשון שירה', שנאמר: "שאו זמרה ותנו תף", ומקרא זה נאמר במשא בני קהת, שהיו נושאין בכתף את הארון, הינו בחינת על תורה:

</div>

Likutay Moharan II, Torah 31: Through Melody a Person Is Recognized

Through

neginah

[melody], a person is recognized, whether he has accepted upon himself the yoke of Torah. And the sign is: “They shall be carried on the shoulder” (Numbers 7:9). And our Sages, of blessed memory, expounded (

Arachin

11): “

Yisau

[carried] refers only to the language of

shirah

[song]”, as it is said: “Raise

zimrah

[song] and give the drum”. And this verse is said regarding the carrying of the sons of Kehas, who carried the Aron [Ark] on the shoulder, that is, the aspect of the yoke of Torah.



# Likutay Moharan II, Torah 32: There Are Hidden Tzadikim

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/32/

# Likutay Moharan II, Torah 32: There Are Hidden Tzadikim

<div dir="rtl">יש צדיקים גנוזים</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/32


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

יש צדיקים גנוזים, והם יודעים פנים בתורה, אך הם צריכים להעלים תורתם, וכמו שמספרין מעשה מהבעל שם טוב עם הדרשן. וגם אצלו יש לפעמים, שיודע תורה שיש לה פנים, דהינו פנים בתורה והוא צריך להעלימה, ואינו אומרה ולפעמים אינו כותבה כלל, ולפעמים כותבה ואחר כך שורפה. ובאמת אם היתה נכתבת, היה מזה ספר והיה בא בתוך העולם. וגם יש בהם שמות, בחינת שמי שנכתב בקדשה, אך העולם מקלקלין זאת, וצריכין להעלימה ולשורפה. אבל הוא טובה להעולם, מה שנעלם ונשרף תורות וספרים הללו. כי גם יש כמה ספרים, שכבר נעשו ספרים ונמחו ונאבדו מן העולם, כי בודאי הצדיקים הגדולים הקדמונים, תנאים ואמוראים וכיוצא בהם, עשו ספרים הרבה, אך נאבדו. אך הוא טובה להעולם, כי אם לא היה זאת, לא היה אפשר לנו כלל להתקרב להשם יתברך. כי יש הרבה ספרי מינין, שאם היו, חס ושלום, מתפשטין בעולם, לא היה אפשר כלל להתקרב להשם יתברך. כי ירבעם בן נבט, שעשה שני עגלי זהב ואמר: "הנה אלקיך ישראל" וכו' (מלכים א י"ב), והטעה כל ישראל אחריהם - היעלה על הדעת, שהטעה עם רב בשטות כזה לעבד עגלים, אך בודאי היה בזה חכמות גדולות מאד מאד של אפיקורסות ואם היה, חס ושלום חס ושלום, רחמנא לצלן, נמצא עתה דף אחד מספרים הללו, חס ושלום, היו מתרחקים מאד מהשם יתברך, ולא היה אפשר להתקרב אליו יתברך כלל. ובשביל זה הוא טובה מה שנתעלמין ונשרפין הספרים הקדושים הנ"ל:

</div>

Likutay Moharan II, Torah 32: There Are Hidden Tzadikim

There are hidden

tzadikim

[righteous ones], and they know panim [faces/insights] in the Torah, but they must conceal their Torah. And as they relate a story about the Baal Shem Tov with the preacher.

And also

with him, there are times when he knows a Torah that has panim, that is, panim in the Torah, and he must conceal it and not say it. And sometimes he does not write it at all, and sometimes he writes it and afterward burns it. And in truth, if it were written, it would become a

sefer

[book] and would come into the world.

And also

, there are in them

shemos

[names], the aspect of

Shmi

[My Name] that is written in holiness, but the world spoils this, and it must be concealed and burned. But it is a benefit to the world that these Torahs and

sfarim

[books] are concealed and burned. For there are also many

sfarim

that were already made into

sfarim

and were erased and lost from the world. For certainly, the great

tzadikim

, the early

Tannaim

and Amoraim and the like, made many

sfarim

, but they were lost. But this is a benefit to the world, for if this were not so, it would not be possible for us at all to draw close to Hashem, blessed be He. For there are many heretical

sfarim

that, if they were, heaven forbid, spread in the world, it would not be possible at all to draw close to Hashem, blessed be He. For

Yeravam

ben Nevat, who made two golden calves and said: “Behold your gods, Israel” (1 Kings 12:28), and led all Israel astray after them—could it enter the mind that he led a great nation astray with such foolishness to worship calves? But certainly, there were in this very, very great wisdoms of heresy. And if, heaven forbid, even one page of these

sfarim

were found now, heaven forbid, they would distance greatly from Hashem, blessed be He, and it would not be possible to draw close to Him, blessed be He, at all. And therefore, it is a benefit that the holy


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

כי הספר הוא בחינת שם ה', בבחינת: "מגדל עז שם ה', בו ירוץ צדיק ונשגב" (משלי י"ח). ואיתא בזהר (בראשית דף לז:): שם ה' - דא ספר, כי ספר במספר שם, כמובא. כי הספר הוא בחינת שמי שנכתב בקדשה, ונתפשט בעולם ועושה שם. ודע, שכל אחד ואחד צריך לשמר את בחינת משיח שיש לו. כי כל אחד כפי קדשתו וטהרתו, כן יש לו בחינת משיח, וצריך לשמר מאד, שלא יתקלקל בחינת משיח שלו. ועקר הדבר שבו תלוי בחינות משיח הוא שמירה מנאוף. כי משיח הוא בחינות חטם, בבחינות (איכה ד): "רוח אפינו משיח ה'", ונאוף תלוי בחטם, כמו שכתוב (שמות כ): "לא תנאף". ואיתא במדרש (רבה פרשת נשא פרשה י): 'לא תהנה אף'. וצריך לשמר עצמו מאד אפלו מריח נאוף, כי הוא פוגם בחינת משיח שלו, שהוא בחינת חטם כנ"ל. ובחינת משיח הוא שורה על אנפי אוריתא, דהינו הספרים הקדושים שמגלין הפנים של תורה, ושם מרחף רוחו של משיח, בבחינת (בראשית א): "ורוח אלקים מרחפת על פני המים". 'רוח אלקים - דא רוחו של משיח' (זהר ויחי דף רמ.), 'שמרחף על פני המים', ומים הוא התורה, כמובא (תענית ד', ב"ק י"ז):

</div>

sfarim

mentioned above are concealed and burned. For the

sefer

is the aspect of Shem Hashem [Name of Hashem], in the aspect of: “A tower of strength is Shem Hashem, in it the tzadik runs and is exalted” (Proverbs 18:10;

Bereshis

Rabbah 37). Shem Hashem is a

sefer

, for

sefer

in number is Shem, as brought, for the

sefer

is the aspect of

Shmi

that is written in holiness and is spread in the world and makes a name.

And know that every single one must guard the aspect of Moshiach [Messiah] that one has. For

every one

, according to one’s holiness and purity, so one has an aspect of Moshiach. And one must guard very much that the aspect of Moshiach not be spoiled. And the main matter on which the aspects of Moshiach depend is guarding from

niuf

[licentiousness]. For Moshiach is the aspect of

chotem

[nose], in the aspect of: “The breath of our nostrils, Moshiach Hashem” (Lamentations 4:20). And

niuf

depends on the

chotem

, as it is written: “You shall not commit

niuf

” (Exodus 20:14). And it is stated in the Midrash (Rabbah, Naso, Parsha 10): “Do not derive pleasure from the nose”. And one must guard oneself very much even from the scent of

niuf

, for it damages the aspect of Moshiach, which is the aspect of

chotem

, as mentioned above. And the aspect of Moshiach rests upon the

anpei


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

ודע, שבחינת - "רוח אפינו משיח ה'" - נעשה רוח קנאה, שהולך ומקנא; בכל מקום שמוצא שם נאוף, הוא נעשה רוח קנאה ומקנא על זה לגדל קדשתו וטהרתו. ופעמים "מקנא והיא נטמאה, או עבר עליו רוח קנאה וכו' והיא לא נטמאה", (במדבר ה) כי לגדל עצם קדשתו וטהרתו, אף על פי שלא נטמאה, הוא מקנא על הסתירה לבד, כי נחשב פגם כנגד עצם טהרתו של הרוח קנאה, ונעשה על ידי זה לפעמים גט. ועל כן נקרא הגט "ספר כריתות" (דברים כ"ד), כי נעשה על ידי הספר, ששם שורה רוחו של משיח, שהוא הרוח קנאה כנ"ל. או שמשקה אותה מים מאררים, ואזי נבדקת אם נטמאה וכו' ואם לאו, אזי אדרבא: "ונקתה ונזרעה זרע" וכו':

</div>

oraisa

[faces of the Torah], that is, the holy

sfarim

that reveal the panim of the Torah, and there the spirit of Moshiach hovers, in the aspect of: “And the spirit of G-d hovers over the face of the waters” (Genesis 1:2). The spirit of G-d is the spirit of Moshiach (Zohar,

Vayechi

240), which hovers over the face of the waters, and water is the Torah, as brought (

Taanis

4; Bava Kamma 17). And know that the aspect of “The breath of our nostrils, Moshiach Hashem” becomes a spirit of kinah [jealousy] that goes and is jealous in every place where it finds

niuf

. It becomes a spirit of kinah and is jealous for this to increase its holiness and purity. And sometimes “He is jealous, and she is defiled, or a spirit of kinah comes over him… and she is not defiled” (Numbers 5:14). For to increase the essence of its holiness and purity, even though she is not defiled, he is jealous for the mere contradiction, for it is considered a blemish against the essence of the purity of the spirit of kinah. And through this, sometimes a get [divorce document] is made. And therefore, the get is called “A

sefer

kerisus

[book of severance]” (Deuteronomy 24:1), for it is made through the

sefer

, where the spirit of Moshiach, which is the spirit of kinah, rests, as mentioned above. Or he makes her drink bitter waters, and then it is checked whether she is defiled, and so forth. And if not, then on the contrary: “She shall be cleared and shall conceive seed”. And know that there is a lower

yichuda

[unification] in this world that is in great kashrus [fitness] in holiness and purity to such an extent that the upper

yichuda

depends on it. For the couple, that is, the man and the woman, are so

kasher

[fit] that she is very

kasher

, and there is no trace of defect in her, and he is also very

kasher

, and their

zivug

is in such kashrus and holiness that the upper

yichuda

depends on it. For a man and a woman, if they merit, the Shechinah [Divine Presence] dwells between them, as our Sages, of blessed memory, expounded (

Sotah

17), for there is in him a י [

yud

] and in her a ה [


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

ודע, שיש יחודא תתאה שבזה העולם, שהוא בכשרות גדול בקדשה ובטהרה כל כך, עד שבו תלוי יחודא עלאה. שהזוג, דהינו האיש והאשה, כשרים כל כך, שהיא כשרה מאד ואין בה שום שמץ פסול, וגם הוא כשר מאד, וזווגם בכשרות ובקדשה כל כך, שבו תלוי יחודא עלאה. כי 'איש ואשה, זכו - שכינה שרויה ביניהם' (כמו שדרשו רבותינו, זכרונם לברכה, סוטה יז), כי יש בו יו"ד ובה ה"א, שזהו יחודא עלאה. וזה הזווג והיחודא תתאה הוא יקר מאד מאד, מאחר שבזה העולם נעשה יחודא תתאה בקדשה כזו, שבו תלוי יחודא עלאה. והנה הרוח קנאה שהוא בחינת רוחו של משיח כנ"ל, שהוא מקנא על נאוף, מה הוא עושה כאן, מאחר שהם קדושים וטהורים מאד, אך דע, שכאן בא הרוח קנאה בשביל אהבה. כי איתא בזהר (ויחי דף רמה.): 'כל רחימותא דלא קשיר עמה קנאה, לאו רחימותא רחימא', הדא הוא דכתיב: "כי עזה כמות אהבה, קשה כשאול קנאה". כי הקנאה מורה על אהבה. כי מחמת גדל האהבה הוא מקנא בה: "אל תסתרי" כדי שלא יתקלקל האהבה, חס ושלום, וזה פועל כאן הרוח קנאה הנ"ל בשביל אהבה כנ"ל. אך מחמת שאף על פי כן זה היחודא תתאה הוא בזה העולם, יוכל להתקלקל השלום שביניהם, חס ושלום, על ידי הרוח קנאה. כי הקנאה, אף על פי שהיא בשביל אהבה, יכולה להטיל מחלקת, חס ושלום, על ידי שמקנא לה וכו':

</div>

hei

], which is the upper

yichuda

. And this

zivug

and lower

yichuda

is very, very precious, for in this world a lower

yichuda

is made in such holiness that the upper

yichuda

depends on it. And behold, the spirit of kinah, which is the aspect of the spirit of Moshiach, as mentioned above, which is jealous for

niuf

, what does it do here, since they are very holy and pure? But know that here the spirit of kinah comes for the sake of

ahavah

[love] (Zohar,

Vayechi

245): “All love that has no kinah with it is not true love, as it is written: ‘For love is as strong as death, kinah is as harsh as

Sheol

’”. For kinah indicates

ahavah

, for because of the greatness of

ahavah

, he is jealous for her: “Do not hide”, so that the

ahavah

not be spoiled, heaven forbid. And this is what the spirit of kinah mentioned above does here for the sake of

ahavah

, as mentioned above. But since even so, this lower

yichuda

is in this world, the peace between them can be spoiled, heaven forbid, through the spirit of kinah. For kinah, even though it is for the sake of

ahavah

, can cause strife, heaven forbid, through being jealous for her, and so forth. And therefore, know that for this reason, the great


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

ועל כן דע, שבשביל זה צריכין הצדיקים הגדולים להעלים תורתם, לשרפן ולהאבידן כנ"ל, כדי שיהיה נסתלק הרוח קנאה, שלא יקלקל, חס ושלום, שלום הזוג הקדוש הנ"ל. כי יחודא תתאה שלהם יקר מאד, וכשנתקלקל שלום שביניהם על ידי הרוח קנאה כנ"ל, הוא הפסד גדול מאד. ועל כן מכרחין שיהיו נאבדין התורות והספרים הנ"ל, כדי לסלק הרוח קנאה. כי הרוח קנאה הוא רוחו של משיח, שהוא שורה על אנפי אוריתא, דהינו הספרים כנ"ל נמצא כשנשרפין ונאבדין הספרים, ממילא נסתלק הרוח קנאה, שהוא רוחו של משיח, ששורה על הספרים כנ"ל. וזהו סוד "שמי שנכתב בקדשה - ימחה". כי הספר הוא בחינת שם ה', בחינת 'שמי שנכתב בקדשה' כנ"ל. ואמרה תורה, שימחה ויאבד, כדי להטיל שלום בין איש לאשתו, דהינו זוג הקדוש הנ"ל, שבשביל השלום שביניהן נמחין ונאבדין הספרים, שהם בחינת שמי שנכתב בקדשה כנ"ל. ואזי נושאין קל וחמר למעלה (כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה, (שבת קטז): ומה שמי שנכתב בקדשה, שהוא הספרים הקדושים הנ"ל, אמרה תורה - ימחה - בשביל להטיל שלום וכו', ספרי המינין שהם מטילין שנאה ותחרות בין ישראל וכו', על אחת כמה וכמה שימחו ויאבדו ויעקרו מן העולם, שימח ויעקר זכרם מן העולם. נמצא שעל ידי אבדת הספרים הקדושים בא טובה, שנאבדין ונעקרין ספרי המינין, ואזי יכולים להתקרב אליו יתברך, אמן:

</div>

tzadikim

must conceal their Torah, burn it, and cause it to be lost, as mentioned above, so that the spirit of kinah will be removed and not spoil, heaven forbid, the peace of the holy couple mentioned above. For their lower

yichuda

is very precious, and when the peace between them is spoiled through the spirit of kinah, as mentioned above, it is a very great loss. And therefore, it is necessary that these Torahs and

sfarim

be lost to remove the spirit of kinah. For the spirit of kinah is the spirit of Moshiach, which rests upon the

anpei

oraisa

, that is, the

sfarim

, as mentioned above. It is found that when the

sfarim

are burned and lost, the spirit of kinah, which is the spirit of Moshiach that rests upon the

sfarim

, is automatically removed, as mentioned above. And this is the secret of “My Name that was written in holiness shall be erased”. For the

sefer

is the aspect of Shem Hashem, the aspect of

Shmi

that was written in holiness, as mentioned above. And the Torah said that it shall be erased and lost to bring peace between a man and his wife, that is, the holy couple mentioned above. For the sake of the peace between them, the

sfarim

that are the aspect of

Shmi

that was written in holiness are erased and lost, as mentioned above, as our Sages, of blessed memory, said (Shabbat 116). And if

Shmi

that was written in holiness, which is the holy

sfarim

mentioned above, the Torah said shall be erased to bring peace, how much more so the heretical

sfarim

that cause hatred and contention between Israel, and so forth, that they shall be erased and lost and uprooted from the world, that their memory shall be erased and uprooted from the world. It is found that through the loss of the holy

sfarim

, a benefit comes that the heretical

sfarim

are lost and uprooted, and then one can draw close to Him, blessed be He. Amen.



# Likutay Moharan II, Torah 33: And Yisro Rejoiced Over All the Good

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/33/

# Likutay Moharan II, Torah 33: And Yisro Rejoiced Over All the Good

<div dir="rtl">ויחד יתרו על כל הטובה</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/33


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

"ויחד יתרו על כל הטובה" וכו' (שמות י"ח), ואמרו רבותינו, זכרונם לברכה (סנהדרין צד), 'שנעשה בשרו חדודין חדודין'. כי כל השמחות הם רק בשעתן, כגון, למשל שמחה של חתנה או ברית, השמחה הוא רק בשעתן, ואם יסתכל על הסוף, אין שום שמחה בעולם, כי סוף אדם וכו' (ברכות יז). אבל אם יסתכל על הסוף של הסוף, אז יש לו לשמח מאד, כי סוף כל סוף, דהינו התכלית הוא טוב מאד. והנה זהו רק מצד הנשמה, שמצדה המות טוב מאד, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (בראשית רבה פרשה ט): "והנה טוב מאד" - זה וכו', כי הוא טוב מאד, שעל ידו באין לתכלית הטוב. אך מי שהוא צדיק, ואפלו גופו נקי וקדוש מאד, אזי יכול לשמח גם עם גופו, אפלו אם מסתכל על הסוף, מאחר שגם גופו טהור וקדוש. כמו שכתוב (תהלים נ"ו): "באלקים בטחתי מה יעשה בשר לי" - שהבשר, דהינו הגוף אינו יכול לעשות לו שום הזק, וכמו שכתוב (תהלים ט"ז): "אף בשרי ישכן לבטח" - שהצדיק בטוח, שגם להגוף יהיה טוב מאד, ועל כן יכול לשמח גם עם גופו, אפלו כשמסתכל על הסוף. אבל מי שאין גופו קדוש כל כך, בפרט גר, שאף על פי שנשמתו גבוה מאד, אף על פי כן גופו נוצר מטפה טמאה, ואיך אפשר לשנות זאת. נמצא שזה האיש שאין גופו קדוש כל כך, בפרט גר, אי אפשר לו לשמח עם גופו כשמסתכל על התכלית. וזהו: "ויחד יתרו על כל הטובה" - שיתרו היה שמח על כל הטובה, פרוש, אפלו כשהסתכל להלאה מן הטובה. וזהו: "על כל הטובה" - למעלה ולהלאה על הטובה, אף על פי שהסתכל על זה, הינו להלאה מן הטובה, הינו על הסוף, אף על פי כן היה שמח מאד. כי מצד הנשמה אף כשמסתכל על הסוף, הוא טוב מאד כנ"ל, אך שנעשה בשרו חדודין חדודין - בשרו דיקא, דהינו הגוף. כי מאחר שהיה גר, לא היה שמחתו בגופו כשהסתכל על הסוף כנ"ל. וזהו: 'נעשה בשרו חדודין חדודין' - בשרו דיקא כנ"ל:

</div>

Likutay Moharan II, Torah 33: And Yisro Rejoiced Over All the Good

“And

Yisro

yichad

[rejoiced] over all the good…” (Exodus 18:9) (Sanhedrin 94). And our Sages, of blessed memory, said that his flesh became

chidudin

chidudin

[goosebumps]. For all

simchos

[joys] are only at their time, for example, the

simchah

of a wedding or a bris [circumcision, symbolizing sexual purity], the

simchah

is only at their time. And if one looks at the end, there is no

simchah

in the world, for the end of a person [is to die], and so forth (

Berachos

17). But if one looks at the end of the end, then one

has to

rejoice very much, for the end of all ends, that is, the ultimate purpose, is very good. And behold, this is only from the side of the

neshamah

[soul], for from its side, death is very good, as our Sages, of blessed memory, said (

Bereshis

Rabbah, Parsha 9): “And behold, it is very good”, this is [the angel of death], and so forth. For it is very good, for through it one comes to the ultimate good. But one who is a tzadik [righteous one], and even his body is very pure and holy, then he can rejoice also with his body, even if he looks at the end, since his body is also pure and holy (Psalms 56:5) “In G-d I trust, what can flesh do to me?” That the flesh, that is, the body, cannot do him any harm. And as it is written: “Also my flesh shall dwell securely” (Psalms 16:9). That the tzadik is confident that also for the body it will be very good. And therefore, he can rejoice also with his body, even when he looks at the end. But one whose body is not so holy, especially a convert, even though his

neshamah

is very lofty, nevertheless his body was formed from an impure drop. And how is it possible to change this? It is found that this person, whose body is not so holy, especially a convert, cannot rejoice with his body when he looks at the purpose. And this is: “And

Yisro

yichad

over all the good”. That

Yisro

was sameach [joyful] over all the good, meaning, even when he looked beyond the good. And this is: “over all the good”, above and beyond the good. Even though he looked at this, that is, beyond the good, that is, at the end, nevertheless he was very sameach. For from the side of the

neshamah

, even when one looks at the end, it is very good, as mentioned above. But his flesh became

chidudin

chidudin

, specifically his flesh, that is, the body. For since he was a convert, his

simchah

was not in his body when he looked at the end, as mentioned above.



# וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ עַל כָּל הַטּוֹבָה“And Yisro rejoiced over all the good…” (Ex

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/34/

# וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ עַל כָּל הַטּוֹבָה“And Yisro rejoiced over all the good…” (Ex

<div dir="rtl">וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ עַל כָּל הַטּוֹבָה</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/34


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

"וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ עַל כָּל הַטּוֹבָה" כִּי אֵצֶל סְתַּם בְּנֵי אָדָם אֵין הַשִּׂמְחָה שֶׁל כָּל הַטּוֹבוֹת בְּיַחַד כִּי יֵשׁ חִלּוּקִים רַבִּים בְּעִנְיַן הַשִּׂמְחָה לְמָשָׁל כְּשֶׁבָּאִין עַל חֲתֻנָּה יֵשׁ מִי שֶׁשָּׂמֵחַ מִן הָאֲכִילָה שֶׁאוֹכֵל, דָּגִים וּבָשָׂר וְכַיּוֹצֵא וְיֵשׁ אֶחָד, שֶׁשָּׂמֵחַ מִן הַכְּלֵי זֶמֶר וְיֵשׁ שֶׁשָּׂמֵחַ מִדְּבָרִים אֲחֵרִים כַּיּוֹצֵא בָּהֶם וְיֵשׁ שֶׁשָּׂמֵחַ מִן הַחֲתֻנָּה עַצְמָהּ כְּגוֹן הַמְחֻתָּנִים, שֶׁאֵינָן מַשְׁגִּיחִים עַל אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה רַק שְׂמֵחִים מִן הַחֲתֻנָּה עַצְמָהּ וְכַיּוֹצֵא שְׁאָר חִלּוּקִים אֲבָל אֵין אָדָם שֶׁיִּהְיֶה שָׂמֵחַ מִכָּל הַשְּׂמָחוֹת בְּיַחַד וַאֲפִילּוּ מִי שֶׁשָּׂמֵחַ מִכָּל הַדְּבָרִים הַנַּ"ל אַף עַל פִּי כֵן אֵין הַשִּׂמְחָה מִכָּל הַדְּבָרִים בְּיַחַד רַק מִכָּל אֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ בָּזֶה אַחַר זֶה גַּם יֵשׁ אֶחָד, שֶׁאֵין לוֹ שׁוּם שִׂמְחָה כְּלָל לא מִן הָאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וְלא מִשְּׁאָר דְּבָרִים וְאַדְּרַבָּא, יֵשׁ לוֹ קִנְאָה וָצַעַר שֶׁמְּקַנֵּא עַל הַשִּׁדּוּך, עַל שֶׁזֶּה נִשְׁתַּדֵּך בָּזֶה אֲבָל שְׁלֵמוּת וְגַדְלוּת הַשִּׂמְחָה הִיא מִי שֶׁזּוֹכֶה לִשְׂמחַ מִכָּל הַטּוֹבוֹת בְּיַחַד וְזֶה אִי אֶפְשָׁר כִּי אִם כְּשֶׁמִּסְתַּכֵּל לְמַעְלָה עַל כָּל הַטּוֹבָה דְּהַיְנוּ עַל הַשּׁרֶשׁ, שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁכִין כָּל הַטּוֹבוֹת וְשָׁם בְּהַשּׁרֶשׁ הַכּל אֶחָד וַאֲזַי שִׂמְחָתוֹ מִכָּל הַטּוֹבוֹת בְּיַחַד וְאָז הַשִּׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאֹד וּמְאִירָה בְּאוֹר גָּדוֹל מְאֹד כִּי עַל יְדֵי הַכְּלָלִיוּת שֶׁנִּכְלָל שִׂמְחָה בַּחֲבֶרְתָּהּ נִגְדָּל בְּיוֹתֵר אוֹר הַשְּׂמָחוֹת וְכֵן כָּל מַה שֶּׁנִּכְלָלִין יוֹתֵר רִבּוּי הַשְּׂמָחוֹת זֶה בָּזֶה נִגְדָּל וְנִתּוֹסֵף אוֹר הַשִּׂמְחָה בְּיוֹתֵר וְיוֹתֵר כִּי נִגְדָּל וְנִתּוֹסֵף הָאוֹר מְאֹד, עַל יְדֵי הִתְנוֹצְצוּת שֶׁמִּתְנוֹצֵץ מִשִּׂמְחָה לַחֲבֶרְתָּהּ וְכָל מַה שֶּׁיֵּשׁ יוֹתֵר שְׂמָחוֹת שֶׁנִּכְלָלִין בְּיַחַד נִתּוֹסֵף בְּיוֹתֵר וְיוֹתֵר אוֹר הַהִתְנוֹצְצוֹת וְעַל כֵּן כְּשֶׁנִּכְלָל הַשִּׂמְחָה שֶׁל כָּל הַטּוֹבוֹת בְּיַחַד אֲזַי אוֹר הַשִּׂמְחָה גָּדוֹל מְאֹד עַל יְדֵי רִבּוּי הַהִתְנוֹצְצוּת מִזֶּה לָזֶה וּמִזֶּה לָזֶה כַּנַּ"ל וְזֶהוּ: "וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ עַל כָּל הַטּוֹבָה" שֶׁהָיָה שָׂמֵחַ מִכָּל הַטּוֹבוֹת בְּיַחַד וְזֶהוּ: "עַל כָּל הַטּוֹבָה" כִּי הָיָה מִסְתַּכֵּל לְמַעְלָה עַל כָּל הַטּוֹבָה הַיְנוּ עַל הַשּׁרֶשׁ שֶׁשָּׁם הַכּל אֶחָד וְשָׁם נִכְלָלִין כָּל הַשְּׂמָחוֹת יַחַד וְעַל כֵּן הָיָה שָׂמֵחַ עַל כָּל הַטּוֹבוֹת בְּיַחַד כַּנַּ"ל

</div>

וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ עַל כָּל הַטּוֹבָה“And Yisro rejoiced over all the good…” (Exodus 18:9)

Ordinary Joy is Fragmented and Divided

Among ordinary people, there is no single joy that encompasses all the goods together. Joy is divided into many separate categories. For example, at a wedding:

One person rejoices from the food — fish, meat, and the like. Another rejoices from the music and instruments. Yet another rejoices from other things in the same way. And some rejoice from the wedding itself — like the in-laws, who pay no attention to eating and drinking; they are simply happy about the marriage union. There are many such distinctions. But no person rejoices from all these joys simultaneously. Even if someone does feel joy from each of the above things, still — the joy is not from all of them together; rather, from each one separately, one after another. Moreover, some people have no joy at all — neither from food and drink nor from anything else. On the contrary, they may feel jealousy and pain, envying the match, that this one got engaged to that one. True perfection and greatness of joy belongs to one who merits to rejoice from all the goods together — as one unified whole. The Secret: Looking Upward to the Root

This unified joy is impossible except when one looks upward — to all the good, meaning to the Root/Source (הַשֹּׁרֶשׁ) from which all goods are drawn. There, in the Root, everything is one. All joys are included together as a single entity. Then — his joy is from all the goods simultaneously, and the joy becomes exceedingly great and shines with a very great light. Why is the light so amplified?Because through this inclusion — one joy included within another — the light of the joys grows enormously.The more joys are included and unified with one another, the more the light of joy increases and intensifies.This happens through the mutual reflections (הִתְנוֹצְצוּת) — sparks of light reflecting from one joy to another.The greater the number of joys included together, the more the light of these reflections multiplies exponentially — from this to that, and that to this. The Precise Meaning of Yisro’s Rejoicing

This is the meaning of:

“And Yisro rejoiced over all the good” —He rejoiced from all the goods together as one. And this is:

“Over all the good” —He looked upward to all the good, i.e., to the Root, where everything is one, and where all joys are included together. Therefore, he was able to rejoice over all the goods simultaneously — with the amplified, radiant joy described above. May we merit to connect to the Root of all good, so that our joy becomes whole, unified, and ever-increasing in divine light — reflecting eternally from one spark of holiness to another.

וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ עַל כָּל הַטּוֹבָה “And Yisro rejoiced over all the good…” (Exodus 18:9)

Ordinary Joy is Fragmented and Divided

Among ordinary people, there is no single joy that encompasses all the goods together. Joy is divided into many separate categories.

For example, at a wedding:

There are many such distinctions. But no person rejoices from all these joys simultaneously.

Even if someone does feel joy from each of the above things, still — the joy is not from all of them together; rather, from each one separately, one after another.

Moreover, some people have no joy at all — neither from food and drink nor from anything else. On the contrary, they may feel jealousy and pain, envying the match, that this one got engaged to that one.

True perfection and greatness of joy belongs to one who merits to rejoice from all the goods together — as one unified whole.

The Secret: Looking Upward to the Root

This unified joy is impossible except when one looks upward — to all the good, meaning to the Root/Source (הַשֹּׁרֶשׁ) from which all goods are drawn.

There, in the Root, everything is one. All joys are included together as a single entity.

Then — his joy is from all the goods simultaneously, and the joy becomes exceedingly great and shines with a very great light.

Why is the light so amplified? Because through this inclusion — one joy included within another — the light of the joys grows enormously. The more joys are included and unified with one another, the more the light of joy increases and intensifies. This happens through the mutual reflections (הִתְנוֹצְצוּת) — sparks of light reflecting from one joy to another. The greater the number of joys included together, the more the light of these reflections multiplies exponentially — from this to that, and that to this.

The Precise Meaning of Yisro’s Rejoicing

This is the meaning of:

“And Yisro rejoiced over all the good” — He rejoiced from all the goods together as one.

“Over all the good” — He looked upward to all the good, i.e., to the Root, where everything is one, and where all joys are included together.

Therefore, he was able to rejoice over all the goods simultaneously — with the amplified, radiant joy described above.

May we merit to connect to the Root of all good, so that our joy becomes whole, unified, and ever-increasing in divine light — reflecting eternally from one spark of holiness to another.



# Likutay Moharan II, Torah 35: Those Who Study Torah Are Worthy to Know the Future

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/35/

# Likutay Moharan II, Torah 35: Those Who Study Torah Are Worthy to Know the Future

<div dir="rtl">לומדי תורה ראוי להם לידע עתידות, וזה שכתוב:</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/35


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

לומדי תורה ראוי להם לידע עתידות, וזה שכתוב: "קדם ידעתי" (תהלים קי"ט) - שאני יודע מקדם מה שיהיה. ומהיכן - "מעדתיך", דהינו מן התורה:

</div>

Likutay Moharan II, Torah 35: Those Who Study Torah Are Worthy to Know the Future

Those who study Torah [Torah] are worthy to know the future. And this is what is written: “Before, I knew” (Psalms 119:67). That I know beforehand what will be, and from where? “From Your testimonies”, that is, from the Torah.



# As soon as a sefer book is made from the very, very lofty and wondrous Torahs

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/36/

# As soon as a sefer book is made from the very, very lofty and wondrous Torahs

<div dir="rtl">תכף שנעשה ספר מן התורות הגבוהות והנפלאות מאד מאד</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/36


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

תכף שנעשה ספר מן התורות הגבוהות והנפלאות מאד מאד, מאחר שנעשה מהם ספר, יש עליהם חפויים והסתרות, שנחפה ונסתר אורם הצח והנפלא. והדפין של כריכה הם מחפים וכו':

</div>

Likutay Moharan II, Torah 36: As Soon as a Book Is Made from the Lofty and Wondrous Torahs

As soon as a sefer [book] is made from the very, very lofty and wondrous Torahs [teachings], since it is made into a sefer, there are coverings and concealments upon them, that their pure and wondrous light is covered and concealed, and the pages of the binding cover them, and so forth.



# “From those who die by Your hand, Hashem, from those who die of the world…” “I,

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/37/

# “From those who die by Your hand, Hashem, from those who die of the world…” “I,

<div dir="rtl">ממתים ידך ה ממתים מחלד וכו אני בצדק אחזה פניך</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/37


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

"ממתים ידך ה' ממתים מחלד וכו' אני בצדק אחזה פניך" וכו' (תהלים י"ז). הכלל - שעקר התכלית הוא רק לעבד ולילך בדרכי ה' לשמו יתברך, כדי לזכות להכיר אותו יתברך ולדעת אותו יתברך, שזהו עקר התכלית, וזהו רצונו יתברך, שאנחנו נכיר אותו יתברך. ואין ראוי לאדם שיהיה לו כונה אחרת בעבודתו יתברך, כי אם למלאות רצונו יתברך, שאמר ונעשה רצונו. כי יש מי שעובד כל ימיו ורודף אחר תאוות עולם הזה, כדי למלאות בטנו וכרסו בתאוות עולם הזה. ויש מי שעובד ומשתדל, כדי לזכות לעולם הבא, וגם זהו נקרא מלוי בטן, שרוצה למלאות בטנו ותאותו עם עולם הבא. וזהו בחינות, "חלקם בחיים וצפונך תמלא בטנם". 'חלקם בחיים וצפונך' - הינו הן אותן שבוחרין חלקם בחיים, דהינו למלאות תאותם בחיים, חיותם בעולם הזה, והן אותן שבוחרין ברב טוב הצפון, דהינו עולם הבא, וזהו 'וצפונך', שבוחרין בטוב הצפון, דהינו עולם הבא - ושניהם הם בחינת מלוי בטן כנ"ל: וזהו 'חלקם בחיים וצפונך - תמלא בטנם', שאלו שתי הכתות, הן הבוחרין בעולם הזה והן העובדין בשביל העולם הבא, שהם בחינות 'חלקם בחיים וצפונך', כנ"ל, - שניהם הם בבחינת 'תמלא בטנם', שרוצים למלאות בטנם ותאותם; זה - בעולם הזה, וזה - בעולם הבא. רק שזה הבוחר בעולם הבא הוא חכם יותר, שבוחר בעולם עומד, הקים והנצחי, וממאס עולם הזה, שהוא עובר וכלה. וגם באמת בודאי טוב יותר הרבה לעבד ה', אפלו אם עובד בשביל עולם הבא, אך אף על פי כן גם זה נקרא בחינת מלוי בטן כנ"ל. וזהו: 'ישבעו בנים' - שהשביעה שלהם הוא בנים, כדרך העולם, שכל עבודתם הוא כדי להשאיר ירשה לבניו. ובאמת מי שאינו איש קדוש, ורודף אחר תאוות, ומניח ממונו לבניו, הוא כמו מי שמלכלך עצמו בטנוף, ולוקח טנוף ומכסה על הטנוף. כי באמת ממון דקדשה הוא גבוה מאד, ויש בו כמה בחינות גבוהות וקדושות עליונות מאד, כמבאר במקום אחר. אבל הממון של תאות עולם הזה הוא מותרות, שנשאר מן האדם מותרות, אחר שמלא תאותו בעולם הזה, והמותרות אחר כל תאוותיו הוא הממון שנשאר אחריו. גם הבנים שאינם נולדים בקדשה, הם גם כן מותרות ממש, כי הם באים ממותרות וסרחון ועכירת המח שיוצא לחוץ, ומזה נתהוו הבנים, בחינת (אבות פרק ג) 'טפה סרוחה', סרחון ממש. ובשביל זה נקראים הבנים עוללים, לשון טנוף, כי "עולל" פרש רש"י (תהלים ח): 'טנוף ולכלוך', וכנ"ל. ומי שמניח בנים כאלו, הוא גנאי ובזיון. כי הם בחינות מותרות וטנוף, על כן הוא רוצה לכסות אותם וליפות אותם עם הממון, שהוא גם כן מותרות גמור, שנשאר אחר כל התאוות כנ"ל, וזהו הירשה שמשאיר להם אחר מותו, נמצא שמכסה בטנוף על טנוף. וזהו: "ישבעו בנים" - שהשביעה שלהם הוא בנים, שבשבילם הם מבלים את ימיהם. והניחו יתרם לעולליהם - שמכסים במותרות על העוללים, שהם גם כן בחינות מותרות כנ"ל, הינו הירשה שמניחים לבנים, שבשביל זה מבלים ימיהם כנ"ל. אבל אני, אין בוחר לעצמי משתי הכתות הנ"ל, כי אם לזכות לחזות בנעם ה', וזהו: "אני בצדק אחזה פניך"; שדוד המלך, עליו השלום, אמר, שבחר לו רק לזכות בצדקות שלו, לחזות פני ה' ולהכיר הבורא יתברך, וגם הבנים שהוא חפץ להשאיר, כונתו רק בשבילו יתברך, כדי להשלים, כביכול, צלם דמות תבניתו, כי הבנים דקדשה הם גבוהים מאד. וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (יבמות סג:): 'כל מי שאינו עוסק בפריה ורביה, כאלו ממעט את הדמות'. כי כשבא ונולד בן בעולם, נולד ובא צלם אלקים, כביכול, ונשלם צלם דמות תבניתו.

</div>

Likutay Moharan II, Torah 37: The Main Purpose Is Only to Serve and Walk in the Ways of Hashem for His Sake, Blessed Be He

“From those who die by Your hand, Hashem, from those who die of the world…” “I, in righteousness, shall behold Your face…” (Psalms 17:14-15)

The principle is that the main purpose is only to serve and walk in the ways of Hashem for His sake, blessed be He, in order to merit to know Him, blessed be He, and to recognize Him, blessed be He. This is the main purpose, and this is His will, blessed be He, that we recognize Him, blessed be He. And it is not fitting for a person to have any other intention in his service of Hashem, blessed be He, except to fulfill His will, blessed be He, that His will be done. For there is one who serves all his days and pursues the desires of this world

in order to

fill his belly and stomach with the desires of this world. And there is one who serves and strives

in order to

merit the World to Come. And this too is called filling the belly, that he wants to fill his belly and his desire with the World to Come. And this is the aspect of: “Their portion in life, and Your hidden treasure fills their belly”. Chelkam [their portion] in life and tzefuncha [Your hidden treasure], that is, those who choose their portion in life, that is, to fulfill their desire in their life in this world, and those who choose the great good that is hidden, that is, the World to Come. And this is tzefuncha, that they choose the hidden good, that is, the World to Come. And

both of them

are the aspect of filling their belly, as mentioned above. And this is: Chelkam in life and tzefuncha fill their belly, that these two groups, those who choose this world and those who serve for the sake of the World to Come, are the aspect of chelkam in life and tzefuncha, as mentioned above. Both are the aspect of filling their belly, that they want to fill their belly and their desire, this one in this world and that one in the World to Come. Only that the one who chooses the World to Come is wiser, for he chooses an enduring, eternal world and rejects this world that passes and perishes. And also

in truth, it is certainly much better to serve Hashem even if one serves for the sake of the World to Come. But even so, this too is called the aspect of filling the belly, as mentioned above. And this is: “They are satisfied with children”, that their satisfaction is with children, as is the way of the world, that all their service is to leave an inheritance to their children. And in truth, one who is not a holy person and pursues desires and leaves his wealth to his children, he is like one who soils himself with filth and takes filth and covers the filth. For in truth, wealth of holiness is very lofty, and there are in it many lofty and holy aspects, very exalted, as explained elsewhere. But the wealth of the desire of this world is the excess that remains from the person, the excess after he has fulfilled his desire in this world. And the excess after all his desires is the wealth that remains after him. Also, the children who are not born in holiness are also actual excess, for they come from excess and stench and the turbidity of the mind that goes out. And from this, the children are formed, the aspect of (Avos, Chapter 3) a putrid drop, actual stench. And for this reason, the children are called olalim [children], the language of filth, for olel, Rashi explains (Psalms 8) as filth and dirt, as mentioned above. And one who leaves such children, it is a disgrace and shame, for they are the aspect of excess and filth. Therefore, he wants to cover them and beautify them with the wealth that is also complete excess that remains after all the desires, as mentioned above. And this is the inheritance that he leaves to them after his death. It is found that he covers filth with filth. And this is: “They are satisfied with children”, that their satisfaction is with children, for whose sake they spend their days. And they left their excess to their olalim, that they cover with excess over the olalim, which are also the aspect of excess, as mentioned above. This is the inheritance that they leave to the children, for whose sake they spend their days, as mentioned above. But I do not choose for myself from these two groups mentioned above, except to merit to behold the pleasantness of Hashem. And this is: “I, in righteousness, shall behold Your face”, that David the King, peace be upon him, said that he chose for himself only to merit in his righteousness to behold the face of Hashem and to recognize the Creator, blessed be He. And

also

the children that he desires to leave, his intention is only for the sake of Him, blessed be He, to complete, as it were, His image, likeness, and form.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

וזהו: 'אשבעה' - דהינו השביעה של בנים, בחינת ישבעו בנים הוא רק: "בהקיץ תמונתך", שעקר שביעתו של בנים הוא רק מה שהוא מקיץ ומעורר בזה תמונתו יתברך, בחינת צלם דמות תבניתו, כנ"ל:

</div>

For children of holiness are very lofty, and as our Sages, of blessed memory, said (Yevamos 63): “Anyone who does not engage in procreation is as if he diminishes the likeness”. For when a son is born into the world, the image of G-d is born and comes, as it were, and His image, likeness, and form are completed.


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

וזהו: "ממתים ידך ה'" וכו'. כי יש שהם מתים מיתה טבעית, שהם נולדים בלחות שרשית ושאר דברים כאלו, שעל ידם ראוי להם לחיות מספר שנים כאלו, והם מתקימים וחיים כל אותן השנים, עד שנפסק ונכלה לחותם וחיותם, והם מתים מחלד. וזהו בחינת: "ממתים מחלד". ויש שהשם יתברך גוזר עליהם מיתה קדם זמנם בשביל ענש, וזהו: "ממתים ידך ה'" וכו', ואלו ראוי להם עולם הבא, מאחר שמתו קדם זמנם. אבל המתים מחלד הם בחינת בני עולם הזה, שאין להם עולם הבא, כי הם חיים וקימים בעולם הזה בלי שום ענש, עד שמתים מחלד כנ"ל. ודוד המלך, עליו השלום, אמר, שמשתי הכתות הנ"ל, דהינו בני עולם הזה ובני עולם הבא, וזהו: "ממתים ידך ה'", ממתים מחלד, הינו מן המתים על ידי ה', ויש להם עולם הבא, ומן המתים מחלד, דהינו בני עולם הזה, וזהו: "חלקם בחיים וצפונך", הינו שתי הכתות כנ"ל, ששניהם בחינת: "תמלא בטנם", הינו מלוי בטן בעולם הזה או בעולם הבא כנ"ל, וזהו: "ישבעו בנים והניחו יתרם לעולליהם", כנ"ל, וגם מי שבוחר בעולם הבא, ורוצה להשאיר זכותו לבניו, גם זה בחינת: "ישבעו בנים והניחו" וכו'. אבל אני בוחר לעצמי משתי הכתות הנ"ל - "בצדק אחזה פניך", שעם כל הצדקות שלי אזכה לחזות פני ה', אשבעה בהקיץ תמונתך, כנ"ל. ועם כל זה טוב מאד אפלו מי שעובד בשביל עולם הבא. וגם טוב להשאיר זכותו לבניו, כמובא, שאין לאדם לקבל כל שכרו, רק ישאיר מזכותו לבניו אחריו. רק שהצדיקים השלמים, אוהבי ה' באמת, כגון דוד וכיוצא, אין בוחרים בכל זה כלל, ואין רוצים לא בעולם הזה ולא בעולם הבא ולא להשאיר זכותם וצדקתם לבניהם, רק למלאות רצונו יתברך וכנ"ל:

</div>

And this is: “I shall be satisfied”, that is, the satisfaction of children, the aspect of “They are satisfied with children”, is only: “When I awake, Your likeness”. That the main satisfaction of children is only what he awakens and arouses through this His likeness, the aspect of His image, likeness, and form, as mentioned above. And this is: “From those who die by Your hand, Hashem”, and so forth. For there are those who die a natural death, who are born with a root moisture and other such things, through which they are worthy to live a certain number of years, and they are sustained and live all those years until their moisture and vitality are exhausted, and they die of the world. And there are those whom Hashem, blessed be He, decrees death upon before their time for the sake of punishment. And this is: “From those who die by Your hand, Hashem”, and so forth. And these are worthy of the World to Come, since they died before their time. But those who die of the world are the aspect of the people of this world, who have no World to Come, for they live and are sustained in this world without any punishment until they die of the world, as mentioned above. And David the King, peace be upon him, said that from these two groups mentioned above, that is, the people of this world and the people of the World to Come, and this is: “From those who die by Your hand, Hashem, from those who die of the world”, that is, from those who die by Hashem, and they have the World to Come, and from those who die of the world, that is, the people of this world. And this is: “Their portion in life and Your hidden treasure”, that is, the two groups, as mentioned above, that both are the aspect of: “Fill their belly”, that is, filling the belly in this world or in the World to Come, as mentioned above. And this is: “They are satisfied with children and leave their excess to their olalim”, as mentioned above. And

also

one who chooses the World to Come and wants to leave his merit to his children, this too is the aspect of: “They are satisfied with children and leave”, and so forth. But I choose for myself from these two groups mentioned above: “In righteousness, I shall behold Your face”, that with all my righteousness, I shall merit to behold the face of Hashem. “I shall be satisfied when I awake,

Your

likeness”, as mentioned above. And even so, it is very good even for one who serves for the sake of the World to Come, and it is also good to leave his merit to his children, as it is brought that a person should not receive all his reward, but leave some of his merit for his children after him. But the complete tzadikim, the true lovers of Hashem, such as David and the like, do not choose any of this at all and do not want either this world or the World to Come, nor to leave their merit and righteousness to their children, but only to fulfill the will of Hashem, blessed be He, as mentioned above.



# Sometimes the great one goes and travels to the small one, and sometimes the opp

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/38/

# Sometimes the great one goes and travels to the small one, and sometimes the opp

<div dir="rtl">לפעמים הגדול הולך ונוסע להקטן</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/38


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

לפעמים הגדול הולך ונוסע להקטן, ולפעמים להפך. דהינו שלפעמים הצדיק נוסע על המדינה ומאיר להתלמידים, ולפעמים התלמידים באים אצלו. ודע, שזאת הבחינה היא גדולה, דהינו כשהגדול נוסע להקטן, זאת הבחינה היא גדולה ביותר. כי זה פשוט שהקטן צריך לבוא להגדול, כי הוא צריך לקבל ממנו. אך לפעמים אורו של הגדול הוא גדול מאד מאד, עד שאי אפשר להקטן לקבל מן הגדול במקומו מחמת רבוי האור הגדול מאד, על כן מכרח הגדול להוריד ולהכניע עצמו אצל הקטן ולילך אחריו, כדי שעל ידי זה יתמעט ויתגשם האור קצת, כדי שיוכל הקטן לקבלו. נמצא כשהגדול צריך לילך להקטן, זהו מגדל עצם מעלתו מאד כנ"ל. ומשה רבנו, עליו השלום, היה גדול במעלה כל כך, עד שאפלו לפני גדולים היה צריך להקטין עצמו ולהראות הכנעה נגדם. כמו שכתוב (במדבר י"ב): "והאיש משה ענו מאד מכל האדם" וכו' הינו אף על פי שגם הם היו גדולים מאד, כגון יהושע ואהרן, עם כל זה היה משה רבנו, עליו השלום, במעלה גדולה ועצומה מאד, עד שהכרח להקטין עצמו ולהכניע עצמו נגדם, כדי שיוכלו לקבל אורו כנ"ל. וזה בחינת (מגלה לא): 'בכל מקום שאתה מוצא גדלתו, שם אתה מוצא ענותנותו' - שבכל מקום שיש גדלות ביותר, שם צריך ענוה וקטנות, כדי שיוכלו לקבל האור כנ"ל. והנה כשהקטן בא לפני הגדול כדי לקבל ממנו, ואזי הגדול מאיר בו. ועקר הדבר לעשות ממחין דקטנות מחין דגדלות, דהינו להאיר בהקטן, להגדיל דעתו, שיתגדל מקטנותו ויהיה נעשה גדול, דהינו שיבוא למחין דגדלות, שזהו בחינת המתקה. ולפעמים מאיר בו על ידי הארת פנים ונחמות, שמאיר לו פניו בפנים שוחקות, אנפין נהירין, ולפעמים אינו יכול לקבל על ידי זה, והוא בבחינת: 'אעא דלא דליק, מבטשין לה', שצריך להאיר בו על ידי יסורין שצריך ליסרו ולבזותו, כדי לבטל אותו שיוכל לקבל. ודע, כי אף על פי שהגדול צריך להוריד עצמו ולבטל עצמו קצת מגדלותו, כדי שיוכל הקטן לקבל, אף על פי כן אין נחשב זה הגרעון וההפסד של הגדול, שצריך לבטל אורו לפי שעה, כנגד התקון שנעשה בהקטן, שהוא מתקנו ומגדילו. כי בטול וקטנות הגדול הוא רק לפי שעה ואחר כך חוזר למעלתו, והוא מתקן ומגדיל את הקטן לגמרי כנ"ל:

</div>

Likutay Moharan II, Torah 38: Sometimes the Great One Goes and Travels to the Small One, and Sometimes the Opposite

Sometimes the great one goes and travels to the small one, and sometimes the opposite. That is, sometimes the tzadik [righteous one] travels to the province and illuminates the students, and sometimes the students come to him. And know that this aspect is great, that is, when the great one travels to the small one, this aspect is greater. For it is obvious that the small one needs to come to the great one because he needs to receive from him. But sometimes the light of the great one is very, very great, so that it is impossible for the small one to receive from the great one in his place because of the abundance of the very great light. Therefore, the great one is compelled to lower and humble himself to the small one and go after him so that through this the light is somewhat diminished and materialized so that the small one can receive it. It is found that when the great one needs to go to the small one, this is from the greatness of his virtue very much, as mentioned above. And Moshe, our teacher, peace be upon him, was so great in virtue that even before great ones, he needed to diminish himself and show humility toward them (Numbers 12:3): “And the man Moshe was very humble, more than any person”. That is, even though they were also very great, such as Yehoshua and Aharon, nevertheless, Moshe, our teacher, peace be upon him, was in such a great and tremendous virtue that he was compelled to diminish himself and humble himself toward them so that they could receive his light, as mentioned above (Megillah 31): “In every place where you find his greatness, there you find his humility”. That in every place where there is greater greatness, there humility and smallness are needed so that they can receive the light, as mentioned above.

And behold, when the small one comes before the great one to receive from him, and then the great one illuminates him, the main matter is to make from the mind of smallness a mind of greatness, that is, to illuminate in the small one, to expand his daas [knowledge/consciousness] so that he grows from his smallness and becomes great, that is, he comes to a mind of greatness, which is the aspect of sweetening. And sometimes he illuminates him through the illumination of the face and consolations, that he illuminates his face with smiling faces, shining faces. And sometimes he cannot receive through this, and he is in the aspect of: O’a d’lo dalik [a lamp that does not burn], they strike him, that he needs to illuminate him through yissurim [sufferings], that he needs to chastise him and disgrace him to nullify him so that he can receive. And know that even though the great one needs to lower himself and nullify himself somewhat from his greatness so that the small one can receive, nevertheless, this is not considered a loss or damage to the great one that he needs to nullify his light temporarily, in proportion to the rectification that is done in the small one, that he rectifies him and expands him. For the nullification and smallness of the great one is only temporary, and afterward, he returns to his level, and he rectifies and expands the small one completely, as mentioned above.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

ויש חלוקים בענין קטנות והכנעת הגדול אצל הקטן, כדי לקבל אורו כנ"ל, כי הכל לפי הענין: לפעמים הוא בתנועה בעלמא, ולפעמים צריך לילך ולנסע אליו, והכל לפי הענין. כמו נר שכבה, כשיש בו קצת אור, עדין יכולין להדליקו, רק על ידי מה שמקרבין אותו קצת לנר הדולק, דהינו שאוחזין אותו למטה אצל נר הדולק, כידוע בחוש, וזה מחמת שיש בו עדין קצת אור אבל כשאין בו שום אור, אין יכולין להדליקו מרחוק, כי אם כשמקרבין אותו ממש להאור או להפך וכו':

</div>

And there are differences in the matter of the smallness and humility of the great one toward the small one to receive his light, as mentioned above, for it all depends on the matter. Sometimes it is in mere movement in the world, and sometimes he needs to go and travel to him, and it all depends on the matter, like a candle that has gone out when there is still some light in it, one can still kindle it only by bringing it somewhat close to the burning candle, that is, holding it below near the burning candle, as is known by sense. And this is because there is still some light in it. But when there is no light in it at all, one cannot kindle it from afar unless one brings it

actually to

the light or the opposite, and so forth.



# Likutay Moharan II

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/39/

# Likutay Moharan II

<div dir="rtl">לכו חזו מפעלות ה, אשר שם שמות בארץ</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/39


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

"לכו חזו מפעלות ה', אשר שם שמות בארץ" (תהלים מ"ו). כי באמת הדבר נפלא ונורא מאד, אשר ברא השם יתברך את כל הבריאה, שיש בה כמה וכמה דברים נפלאים ונוראים הרבה מאד מאד, מה רבו מעשי ה'! ואפלו בזה העולם לבד עצמו נפלאות ה', אשר ברא דוממים וצומחים וכו', ומי יוכל לשער גדלת ה' שיש בבריות של זה העולם, מכל שכן שאר העולמות. והכל כאשר לכל לא נברא אלא בשביל ישראל. וישראל בעצמן, עקר בריאתן - בשביל בחינת שבת, שהוא התכלית. כי שבת הוא תכלית מעשה שמים וארץ, שהוא בחינת עולם הנשמות (הקדמת הזהר דף א; וזהר תרומה קלו), שהוא עולם שכלו שבת, ושם ישיגו את השם יתברך כראוי, בלי שום מסך המבדיל ובלי שום מונע; כי אז יהיה נעשה אחדות גמור, וכל אחד יהיה מראה באצבעו: "זה ה' קוינו לו", כמאמר רבותינו, זכרונם לברכה (תענית לא), וזהו התכלית, שבשביל זה ברא השם יתברך את כל הבריאה כלה. ועל כן יש בודאי בכל דבר ודבר, שנברא בעולם בחינת התכלית, כי בכל דבר ודבר יש בו התחלה וסוף, דהינו ההתחלה ממקום שנשתלשל בהשתלשלות, עד שנתגשם ונתהוה בזה התמונה והדמות. וגם יש בו בחינת התכלית והסוף, שבשביל זה נברא, דהינו שיכולין ישראל להעמיק עיונם ולדעת ולהתבונן בפרטי הבריאה: בתבנית האיברים ובנין וקומה ודמות וכו', של כל דבר ודבר, להתבונן בהם גדלות הבורא יתברך, ולעבדו יתברך על ידי זה. וכן למעלה מעלה עד התכלית, ששם נסמך אותו הדבר אל התכלית. כי כל דבר ודבר יש לו אחיזה בהתכלית, שבשבילו נברא, שעל ידי דבר זה יכולין להשיגו יתברך ולעבדו עד אותו התכלית, ששם נסתים אותו הדבר ונסמך אל התכלית. וצריך כל אחד להעמיק עיונו בזה, לדעת ולהכיר גדלת הבורא בכל דבר ודבר, בתבניתו ודמותו, בפרטיות איבריו ובנינו וכיוצא בזה, ולעבדו יתברך בזה, עד אשר יבוא לבחינת התכלית של אותו הדבר, שהוא בחינת שבת, עולם הנשמות וכו': והנה הבעלי שכל שיש להם שכל גדול, הם יכולים זאת. אבל קטני ערך כמונו היום, שכלנו במדרגה פחותה מאד בבחינת רגלין, איך אפשר לנו לבוא לידיעה זו. ועל כן יש לנו לכסף ולהתגעגע ולהשתוקק מאד, מי יתן והיה לנו מנהיג הדור, רועה נאמן, שיהיה לו זה הכח, שיוכל להאיר אפלו בנו בבחינת רגלין, ידיעה והשגה הנ"ל, שנזכה לבוא אל התכלית. כמו משה רבנו, עליו השלום, שמגדל עצם מעלתו היה יכול להאיר אפלו בפחות שבפחותים, אפלו בשפחה, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (מכילתא פרשת בשלח ופירש"י שם, ועין זהר בשלח נה, ויקרא כב): 'ראתה שפחה על הים, מה שלא ראה יחזקאל הנביא'. הרי שאפלו יחזקאל, שהיה נביא גדול כזה, לא היה רואה, מה שראתה שפחה בימי משה. וכל זה מחמת גדל עצם מעלת המנהיג, שהיה משה רבנו המנהיג, והוא יכול להאיר אפלו בבחינת רגלין. שאפלו הרגלין שרחוקים מהמח, אף על פי כן גם הם יוכלו להשיג ולדעת התכלית, על ידי מפעלות ה' אשר ברא בעולם השפל הזה כנ"ל. כי על ידי גדלת המנהיג יכול להמשיך המח אפלו להרגלין, ואז יוכל להיות, שהרגלין אלו הם גדולים ממח אחר. וזהו: 'לכו חזו'. 'לכו' דיקא, הינו בחינת הרגלין, שהם כלי ההליכה, גם הם יחזו 'מפעלות ה' אשר שם שמות בארץ'. הינו פעלות ה' אשר שם בארץ הזו, דהינו בזה העולם השפל, שעל ידי מפעלות ה' שבארץ הזאת השפלה, יכולין לדעת ולהשיג התכלית. וזהו: 'אשר שם שמות בארץ', הינו שהתכלית שהוא בחינת שמות - ראשי תבות: תכלית מעשה שמים וארץ, בבחינת (בראשית ב): "נפש חיה הוא שמו", וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ברכות ז:): 'אל תקרא שמות, אלא שמות' דהינו עולם הנשמות שהוא התכלית הוא מלבש ונאחז בארץ השפלה הזו, שעל ידי עולם הזה השפל, דיקא על ידו מכרחין להשיג התכלית כנ"ל. ובאמת הוא חדוש נפלא ונורא מאד, שהשגת התכלית, שהוא דבר גבוה כזה להשיג אותו יתברך, הוא תלוי דיקא בבריות עולם השפל, וכל הנשמות מכרחין לעבר בזה העולם כדי להשיג התכלית. כי 'אין משיח בן דוד בא, עד שיכלו כל הנשמות שבגוף' (יבמות סב.), כי כלם מכרחין לבוא לזה העולם השפל, כדי להשיג התכלית על ידו כנ"ל. נמצא שכלם הם בחינת נצרך לבריות, שהם נצרכים לבריות העולם, להשיג התכלית על ידם כנ"ל:

</div>

Likutay Moharan II

Torah 39

Come, behold the works of Hashem,

Who

has set

shamos

(names) in the earth (Tehillim 46 [Tehillim 46:9]). For in truth, the matter is exceedingly wondrous and awesome, that Hashem

Yisborach

created the entire creation, in which there are so very many, many wondrous and awesome things—exceedingly, exceedingly so. How manifold are Your works, Hashem! And even in this world alone, the wonders of Hashem are mighty, for He created the inanimate, the vegetative, and so on. And who can estimate the greatness of Hashem that exists in the creatures of this world—how much more so in the other worlds!

And everything, just as everything, was created only for the sake of Yisrael. And Yisrael themselves—the main point of their creation—is for the aspect of Shabbos, which is the

tachlis

(ultimate purpose). For Shabbos is the

tachlis

of the act of Heaven and earth, which is the aspect of the World of Souls (Introduction to the Zohar, fol. 1a; Zohar

Terumah

136a), which is a world that is entirely Shabbos. And there they will attain Hashem

Yisborach

as is fitting, without any separating curtain and without any preventer; for then there will be complete unity accomplished, and each one will point with his finger: This is Hashem Whom we have hoped for—as our Rabbis of blessed memory said (

Ta'anis

31a), and this is the

tachlis

, for the sake of this Hashem

Yisborach

created the entire creation in its entirety. And therefore, certainly in every single thing that was created in the world there is the aspect of the

tachlis

, for in every single thing there is a beginning and an end—that is, the beginning from the place where it descended in the chain of descent, until it became materialized and came into being in this form and image. And there is also in it the aspect of the

tachlis

and the end, for the sake of which it was created—that is, that Yisrael can deepen their contemplation and know and reflect upon the details of the creation: in the structure of the limbs and the building and stature and image and so on, of every single thing, to contemplate in them the greatness of the Creator, blessed be He, and to serve Him, blessed be He, through this. And similarly,

higher and higher

, until the

tachlis

, where that thing attaches itself to the

tachlis

. For

every single thing

has a hold in the

tachlis

, for the sake of which it was created—that through this thing they can attain Him, blessed be He, and serve Him up to that

tachlis

, where that thing concludes and attaches to the

tachlis

And every person needs to deepen his contemplation in this, to know and recognize the greatness of the Creator in every single thing, in its structure and its image, in the particularity of its limbs and its building and the like, and to serve Him, blessed be He, through this—until he comes to the aspect of the

tachlis

of that thing, which is the aspect of Shabbos, the World of Souls, and so on. And behold, those who possess intellect and have great intellect—they can do this. But those of small stature like us today, who are all in a very low level in the aspect of

raglayim

(feet/lower limbs)—how is it possible for us to come to this knowledge?

And therefore we need to yearn and long and desire exceedingly: If only we had a leader of the generation, a faithful shepherd, who would have this power—that he could illuminate even in us, in the aspect of

raglayim

, the aforementioned knowledge and attainment, so that we merit to come to the

tachlis

—like Moshe Rabbeinu, peace be upon him, who from the greatness of the intensity of his level was able to illuminate even in the lowest of the low, even in a maidservant, as our Rabbis of blessed memory said (

Mekhilta

Parashat

Beshalach

; and see Rashi there; and see Zohar

Beshalach

55a, Vayikra 22a): “A maidservant saw at the sea what Yechezkel the prophet did not see.” Behold, even Yechezkel, who was such a great prophet, did not see what the maidservant saw in the days of Moshe. And all this was because of the greatness of the intensity of the level of the leader, who was Moshe Rabbeinu the leader, and he was able to illuminate even in the aspect of

raglayim

That even the

raglayim

, which are distant from the brain—nevertheless, they too can attain and know the

tachlis

, through the works of Hashem that He created in this lowly world, as mentioned above. For through the greatness of the

leader

he can draw the brain even to the

raglayim

, and then it can be that these

raglayim

are greater than another brain. And this is: Come, behold—specifically “come,” that is, the aspect of the

raglayim

, which are the instruments of walking; they too will behold the works of Hashem Who has set

shamos

in the earth—that is, the actions of Hashem that He has placed in this earth, that is, in this lowly world, that through the works of Hashem that are in this lowly earth, they can know and attain the

tachlis

And this is: Who has set

shamos

in the earth—that is, that the

tachlis

, which is the aspect of “

shamos

” [names]—ראשי

(acronym): תכלית מעשה שמים וארץ (the

tachlis

of the act of Heaven and earth), in the aspect of (

Bereishis

2[:19]): “the living soul, that is its

shem

” [name]; [and as our Rabbis of blessed memory said (

Berachos

7b): “Do not read

shamos

, but

shemos

”]—that is, the World of Souls, which is the

tachlis

, is clothed and grasped in this lowly earth, that through this lowly world—specifically through it—they are compelled to attain the

tachlis

, as mentioned above. And in truth it is an exceedingly wondrous and awesome innovation, that the attainment of the

tachlis

, which is such a lofty matter to attain Him, blessed be He, depends specifically upon the creatures of the lowly world, and all the souls are compelled to pass through this world

in order to

attain the

tachlis

. For Mashiach ben Dovid does not come until all the souls in the body are completed (

Yevamos

62a), for they are all compelled to come to this lowly world

in order to

attain the

tachlis

through it, as mentioned above. It turns out that they are all in the aspect of

nitzrach

(needing) the creatures—that they need the creatures of the world to attain the

tachlis

through them, as mentioned above. And it is fitting for us to say this with weeping, with tears in threes, to cry and

long, to beseech and entreat before Him, blessed be He: When will we merit this—that we have this knowledge, that we can know and recognize the Creator, blessed be He, from

every thing

of this world in the details of details as mentioned above, up to the

tachlis

as mentioned above? And according to our present very low level, and we all have faces that are not beautiful at all, we need Hashem

Yisborach

to have mercy upon us, to give us a leader, a faithful shepherd, who can illuminate in us the aforementioned knowledge, so that we can serve Him, blessed be He, as is fitting and come to the

tachlis

as mentioned above. The six days are the beginning, in which everything was created, and Shabbos is the end and the

tachlis

, and so on.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

וראוי לנו לומר זאת בבכיה, בדמעות שליש, לבכות ולהתגעגע, לבקש ולהתחנן לפניו יתברך, מתי נזכה לזה, שיהיה לנו זה הדעת, שנוכל לדעת ולהכיר הבורא יתברך מכל דבר של זה העולם בפרטי פרטיות כנ"ל, עד התכלית כנ"ל. וכפי המדרגה פחותה שלנו עתה, וכלנו אין פנינו יפות כלל (עין מדרש תהלים מזמור קמג) אנו צריכין שירחם עלינו השם יתברך, לתן לנו מנהיג רועה נאמן, שיוכל להאיר בנו ידיעה הנ"ל, כדי שנוכל לעבדו יתברך כראוי ולבוא אל התכלית כנ"ל:

</div>

And

certainly

there is a distinction among the creations, for certainly there is a distinction between what was created first and what was created on the sixth, which is closer to Shabbos. And it is brought in the books that “Six days Hashem made the heaven and the earth” (

Shemos

31[:17]), that even the six days themselves were created, and they are in the secret of a circle to the inner point, which is Shabbos (Zohar

Vayakhel

204a). Nevertheless, there are distinctions.


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

הששת ימים הם ההתחלה, שבהם נברא הכל, ושבת הוא הסוף והתכלית וכו'. ובודאי יש חלוק בין הבריות, כי בודאי יש חלוק בין מה שנברא קדם ובין מה שנברא בששי, שהוא סמוך יותר לשבת. ואיתא בספרים, "כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ" (שמות ל"א), שגם הששת ימים בעצמן נבראו, והם בסוד עגלה אל הנקדה פנימית, שהיא שבת (זהר ויקהל רד), אך אף על פי כן יש חלוקים:

</div>

What our Rabbis of blessed memory said: It is better for a person not to have been created than to have been created (

Eruvin

13b); and similarly what is written (

Koheles

4[:3]): “And better than both is he who has not yet been”—the matter is astonishing: And if so, for what was he created? And

certainly

these words are said only in this world, that according to the troubles of this world and the sufferings that people endure in this world, each one—certainly it would have been better if he had not been created at all. But in the World to Come, certainly it is better that he was created, for specifically through this they come to the

tachlis

as mentioned above.


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

מה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: 'נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא' (ערובין יג:), וכן מה שכתוב (קהלת ד): "וטוב משניהם את אשר עדן לא היה" - הדבר תמוה: ואם כן על מה נברא. ובודאי אין הדברים נאמרין כי אם בעולם הזה, שכפי צרות עולם הזה והיסורין, שסובלין בני אדם בזה העולם כל אחד ואחד, בודאי היה טוב יותר אם לא היה נברא כלל. אבל בעולם הבא בודאי טוב יותר מה שנברא, כי על ידי זה דיקא באין אל התכלית כנ"ל. וגם אפלו בעולם הזה - 'יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא' (אבות פרק ד):

</div>

And even in this world—one hour of teshuvah and good deeds in this world is more beautiful than all the life of the World to Come (

Avos

ch. Nissan is the New Year for kings (Rosh Hashanah 2a), and then they appoint all the kings Above, and certainly they give gifts to each one whom they crown. And may Hashem

Yisborach

give us also a king and leader, a faithful shepherd, who can illuminate in us and so on as mentioned above.


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

'ניסן - ראש השנה למלכים' (ראש השנה ב), ואז ממנין כל המלכים למעלה, ובודאי נותנין מתנות לכל אחד ואחד שממליכין אותו. והשם יתברך יתן לנו גם כן מלך ומנהיג, רועה נאמן, שיוכל להאיר בנו וכו' כנ"ל. "ואנחנו הם העם אשר ברגליך - ההולכים אחר עצתך" (שמות י"א ופרש"י שם), שמתנהגים אחר המנהיג. ומי יתן והיה לנו מנהיג כמו משה רבנו, עליו השלום, וכו' כנ"ל (כל זה שיך לסימן ל"ט):

</div>

And we are the people who are at Your feet—who go after Your counsel, who conduct themselves after the leader. And if only we had a leader like Moshe Rabbeinu, peace be upon him, and so on as mentioned above. (All this pertains to Lesson 39)



# 4 And on the Day of the First Fruits

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/4/

# 4 And on the Day of the First Fruits

<div dir="rtl">וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה בשבעתיכם</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/4


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה' בשבעתיכם, מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת עבדה לא תעשו (במדבר כ"ח):

</div>

4 And on the Day of the First Fruits

“And on the day of the first fruits when you bring a new meal offering to Hashem on your weeks, it shall be a holy convocation for you; you shall do no laborious work” (Numbers 28:26).


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

א "ואת הערבים צויתי לכלכלך" (מלכים א י"ז) - זה בחינת צדקה. כי בתחלה כשמתחילין להתנדב לצדקה, אזי צריכין לשבר את האכזריות שלו להפכו לרחמנות, וזהו עקר עבודת הצדקה. כי מי שהוא רחמן בטבעו ונותן צדקה מחמת רחמנות שבטבעו, אין זה עבודה, כי יש גם כמה חיות שהם רחמנים בטבעם, רק עקר העבודה - לשבר האכזריות להפכו לרחמנות. וזה בחינת: "ואת הערבים צויתי לכלכלך" כי העורב הוא בטבעו אכזרי, ונתהפך לרחמנות לכלכל את אליהו. כמו כן צריכין בצדקה כנ"ל. וכל הנדיבי לב, כל מי שהוא נדבן, צריך לילך ולעבר בתחלה דרך בחינה זו, בחינת: "ואת הערבים" הנ"ל. דהינו שבתחלה צריכים לשבר האכזריות שלהם, מה שיש להם אכזריות בתחלה, להפכו לרחמנות, להתנדב לצדקה כנ"ל:

</div>

1. “And I have commanded the ravens to sustain you” (I Kings 17:4) this is the aspect of charity, for at first when they begin to donate to charity, then they need to break their cruelty to turn it to compassion, and this is the main service of charity, for one who is compassionate by nature and gives charity because of the compassion in his nature, this is not service, for there are also several animals that are compassionate by their nature; only the main service is to break the cruelty to turn it to compassion, and this is the aspect of: “And I have commanded the ravens to sustain you” for the raven is by nature cruel, and it was turned to compassion to sustain Elijah; similarly they need in charity as above.


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

ב ובחינה זו, דהינו התחלת הצדקה היא קשה וכבדה מאד. כי כל העבודות וכל התשובות, כל מה שרוצין לעשות איזה עבדא בעבודת השם, כמה קלין של אוי ואבוי וכמה גניחות וכמה כפילות וכמה הטיות (הינו תנועות משנות שעושין יראי ה' בעבודתם) צריכין לעשות קדם שעושין איזה עבדא. ועקר בהתחלה, שאז קשה מאד, כי 'כל התחלות קשות' (מכילתא פרשת יתרו, והובא בפירש"י שם), וצריכין כמה קלין וכמה גניחות וכו' קדם שמתחילין איזהו התחלה. וגם אחר כך לאחר ההתחלה גם כן אינו בא בנקל עבודת השם, וצריכין כמה יגיעות וכמה תנועות כנ"ל קדם שזוכין לעשות איזה עבדא, שיהיה לה הדור. אך ההתחלה קשה מאד כנ"ל, כי עקר תולדותיהן של צדיקים - מעשים טובים, (תנחומא פרשת נח והובא בפירש"י שם) נמצא שהמצוות ומעשים טובים וכל עבודת השם הם בחינת הולדה, וקדם ההולדה כמה קלין וכמה חבלים וצירים יש להיולדת קדם שמולדת ההולדה, ובפרט מבכירה, דהינו הולדה ראשונה של אשה, שאז קשה עליה מאד, כמו שכתוב (ירמיה ד): "צרה כמבכירה", שזה בחינת ההתחלה, בחינת: 'כל התחלות קשות' כנ"ל. וצדקה היא תמיד התחלה בבחינת (דברים ט"ו): "פתוח תפתח" שאפלו כשיש פתח והתחלה הצדקה היא פותחת יותר ויותר ומרחבת הפתח יותר, כי כל דבר ודבר מעבודת השם, כשרוצין לכנס באותו הדרך ואותו העבודה, צריכין לפתח שם פתח לכנס באותו הדרך, וזה בחינת: 'כל התחלות קשות', מחמת שבהתחלה צריכין לשבר ולפתח פתח מחדש, על כן קשה מאד. וסגלת כח הצדקה - להרחיב ולפתח הפתח יותר ויותר, שכשעושין איזהו פתח באיזה עבודה ונותנין צדקה, אזי הצדקה פותחת ומרחבת הפתח יותר ויותר, כי צדקה היא ההתחלה של כל ההתחלות, כי היא פותחת ומרחבת כל הפתחים כנ"ל. וגם בצדקה עצמה יש התחלה, דהינו כשמתחילין לתן צדקה, שזה בחינת: 'ואת הערבים צויתי' כנ"ל, ועל כן התחלת הצדקה היא קשה וכבדה מאד, כי היא בחינת התחלה של כל ההתחלות כנ"ל:

</div>

And all the generous of heart, everyone who is a donor needs to go and pass at first through this aspect, the aspect of: “And the ravens” the above, that is, that at first they need to break their cruelty, what they have cruelty at first, to turn it to compassion, to donate to charity as above.
2. And this aspect, that is, the beginning of charity is hard and heavy very much, for all the services and all the repentances, all that they want to do some act in the service of Hashem, how many sounds of woe and alas and how many groans and how many doublings and how many motions [that is, strange movements that the fearers of G-d do in their service] they need to do before they do some act, and mainly at the beginning, that then it is very hard, for all beginnings are hard (Mechilta Parashas Yisro, and brought in Rashi there), and they need many sounds and many groans and so forth before they begin any beginning, and also after that, after the beginning, also then the service of Hashem does not come easily, and they need many efforts and many movements as above before they merit to do some act that will have enhancement; but the beginning is very hard as above, for the main offspring of tzadikim are good deeds (Tanchuma Parashas Noach, and brought in Rashi there); it turns out that the commandments and good deeds and all the service of Hashem are the aspect of birth, and before the birth how many sounds and how many pains and contractions the birthing woman has before she gives birth to the offspring, and especially a first-birther, that is, the first birth of a woman, that then it is very hard for her, as it is written “distress like a first-birther” (Jeremiah 4:31) which is the aspect of the beginning, the aspect of: all beginnings are hard as above. And charity is always a beginning in the aspect of “You shall surely open” (Deuteronomy 15:8) that even when there is an opening and beginning, charity opens more and more and expands the opening mo


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

ג אך התועלת של הצדקה גדול מאד מאד, כי הצדקה מועלת תמיד, כי צרכי הגוף הם רבים מאד, ואפלו ההכרחיות הם רבים וגדולים מאד: אכילה ושתיה ומלבושים ודירות, שיכולין לבלות ימיו ושניו אפלו על ההכרחיות לבד, והם מונעין את האדם מאד מעבודת הבורא, ואף על פי שגם הם בעצמן הם גם כן עבודת הבורא יתברך, כי הם בחינת אתערותא דלתתא, כי 'בעבדא דלתתא אתער לעלא' (זוהר פ' לך לך עז: פו: ועוד במקומות רבים מזוה"ק). כי על ידי כל עסקים ומלאכות שעושין בני אדם, על ידי זה נתעורר אותו הציור של אותו המלאכה למעלה במעשה בראשית, ומביא חיות והארה לאותו הציור של אותו המלאכה של מעשה בראשית שלמעלה, שהוא מכון כנגד אותו העסק והמלאכה, שהאדם עושה למטה בעולם הזה, כי על ידי העסקים והמלאכות שעושים, נעשה על ידי זה בחינת משכן. כי כל המלאכות כלולים בל"ט מלאכות שהם אבות מלאכות, 'אבות מכלל דאיכא תולדות' (בבא קמא ב.), כי כל מיני מלאכות ועסקים שעושין, כלם כלולים בל"ט מלאכות שהם האבות, והשאר הם תולדות. ול"ט מלאכות הם כנגד מלאכת המשכן, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (שבת מ"ט:): 'אבות מלאכות ארבעים חסר אחת - כנגד מי, כנגד מלאכת המשכן'. 'וציורא דמשכנא כציורא דעבדא דבראשית' (תקוני זהר דף יב בהקדמה), והאדם עושה המלאכה, 'וציורא דגופא כציורא דמשכנא' (בהקדמת התקונים שם). נמצא שעל ידי האדם שעושה המלאכה והעסק, על ידי זה נעשה בחינת משכן, כשעושה המלאכה והעסק כראוי, כמו שצריך לעשות, ועל ידי זה נותן חיות

</div>

re, for every thing and thing from the service of Hashem, when they want to enter that path and that service, they need to open there an opening to enter that path, and this is the aspect of: all beginnings are hard, because at the beginning they need to break and open an opening anew, therefore it is very hard; and the segula (-propitious quality) of the power of charity is to expand and open the opening more and more, that when they make some opening in some service and give charity, then the charity opens and expands the opening more and more, for charity is the beginning of all beginnings, for it opens and expands all the openings as above. And also in charity itself there is a beginning, that is, when they begin to give charity, which is the aspect of: And the ravens I have commanded as above; and therefore the beginning of charity is hard and heavy very much, for it is the aspect of the beginning of all beginnings as above.
But the benefit of charity is very very great, for charity always benefits, for the needs of the body are very many, and even the necessities are many and very great: eating and drinking and clothing and dwellings, that they can spend their days and years even on the necessities alone, and they greatly prevent the person from the service of the Creator; and even though they themselves are also the service of the Creator, blessed be He, for they are the aspect of awakening from below, for through the act from below it awakens above (Zohar Parashas Lech Lecha 77a, 86b: and more in many places


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

והארה למעשה בראשית, והוא קיום העולם. נמצא שגם זה הוא עבודת הבורא:

</div>

in the Zohar), for through all the occupations and works that people do, throu


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

אף על פי כן אם היה שופע עלינו חסדו, לא היינו צריכים לכל זה, כי הלא איך ברא השם יתברך את כל העולם כלו אחר העדר הגמור, שלא היה שום הויה, שיהיה על ידה אתערותא דלתתא, ואף על פי כן ברא עולמות כאלו. והכל בחסדו בלי אתערותא דלתתא כלל, בבחינת (תהלים פ"ט): "עולם חסד יבנה". ומאחר שהוא יתברך היה יכול לברא עולמות כאלו בלי אתערותא דלתתא כלל, רק על ידי חסדו, בודאי הוא יכול להחיות ולקים העולמות רק על ידי חסדו, ולא היינו צריכים לעשות כלל שום עסק ומלאכה, ואפלו ההכרחיות היו נעשין על ידי אחרים, כמו שכתוב (ישעיה ס"א): "ועמדו זרים ורעו צאנכם, ובני נכר אכריכם וכרמיכם, ואתם כהני ה' תקראו". כהני ה' דיקא בחינת חסד, בחינת: "עולם חסד יבנה", הינו שיהיו נקראים "כהני ה'", בחינת חסד, שאין צריכים לעשות שום מלאכה, רק העולם מתקים בחסדו כנ"ל. אך כשהחסד נתעכב, חס ושלום, ואין משפיע עלינו חסדו, אזי צריכין לעשות בשביל אתערותא דלתתא כנ"ל. וזה בחינת (תהלים ס"ב): "ולך ה' החסד, כי אתה תשלם לאיש כמעשהו". הינו כשהחסד נתעכב אצלו יתברך, שזה בחינת: "ולך ה' החסד" - שהחסד נתעכב אצלו יתברך ואין משפיעו עלינו, אזי: "כי אתה תשלם לאיש כמעשהו", הינו כפי העשיות והעסקים שעושה, כן הוא יתברך משלם. כי צריכין לעשות דוקא, מחמת שהחסד נתעכב אצלו יתברך ואינו משפיעו עלינו, אבל אם היה משפיע עלינו החסד, לא היינו צריכין לעשות כלל, ואזי היה נתקים: "כי אתה תשלם לאיש כמעשהו", כאלו הוא עושה, כי אין צריכין לעשות כלל, כששופע חסדו כנ"ל:

</div>

gh this that drawing of that work is awakened above in the work of creation, and brings vitality and illumination to that drawing of that work of the work of creation above that is directed against that occupation and work that the person does below in this world, for through the occupations and works that they do, through this is made the aspect of Tabernacle, for all the works are included in the 39 works which are father works fathers including that there are offspring (Bava Kama 2a), for all kinds of works and occupations that they do, all are included in the 39 works which are the fathers, and the rest are offspring; and the 39 works are corresponding to the work of the Tabernacle, as our Rabbis, of blessed memory, said (Shabbos 49b): father works forty minus one corresponding to what, corresponding to the work of the Tabernacle; and the drawing of the Tabernacle is like the drawing of the work of creation (Tikkunei Zohar folio 12b in the introduction); and the person does the work, and the drawing of the body is like the drawing of the Tabernacle (in the introduction to the Tikkunim there); it turns out that through the person who does the work and the occupation, through this is made the aspect of Tabernacle when he does the work and the occupation properly, as he needs to do; and through this he gives vitality and illumination to the work of creation, and it is the sustenance of the world; it turns out that also this is the service of the Creator; even so, if His kindness would flow upon us, we would not need all this, for behold, how did Hashem, blessed be He, create the entire world af


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

ד אך צריך לקבל החסד בהדרגה, כי רב החסד אי אפשר לקבל, כי היו בטלים במציאות מחמת רב החסד, כי אין יכולין לקבל רב טובה (תענית כ"ג), וצריך לעשות כלי וצנור לקבל על ידו החסד. וזה נעשה על ידי יראה, כי על ידי יראה נעשה חקיקה וצנור לקבל על ידו החסד, בבחינת (בראשית מ"ט): "ומחוקק מבין רגליו". 'רגל' הוא בחינת יראה שהיא בחינת סוף, כמו שכתוב (סוף קהלת): "סוף דבר הכל נשמע, את האלקים ירא", הינו שעל ידי יראה שהיא בחינת רגל, נעשה חקיקה וצנור לקבל בתוכו את החסד. וזה בחינת (במדבר י"ז): "והנה פרח מטה אהרן לבית לוי" הינו שהחסד - בחינת אהרן, צריך לקבלו על ידי הכלי, שהוא בחינת יראה סטרא דלוי, וזה בחינת (תהלים כ): "בגבורות ישע ימינו":

</div>

ter the complete absence, that there was no existence at all that there would be through it an awakening from below, and even so He created such worlds, and all through His kindness without an awakening from below at all, in the aspect of “A world of kindness shall be built” (Psalms 89:3); and since He, blessed be He, was able to create such worlds without an awakening from below at all, only through His kindness, certainly He is able to sustain and maintain the worlds only through His kindness, and we would not need to do any occupation and work at all, and even the necessities would be done through others, as it is written “And strangers shall stand and tend your flocks, and foreigners shall be your farmers and your vinedressers; and you


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

ה ועקר היראה נעשה על ידי התגלות הרצון, בבחינת: "רצון יראיו יעשה" (תהלים קמ"ה), שעל ידי התגלות הרצון נעשה יראה, הינו על ידי שנתגלה שהכל מתנהג ברצונו יתברך, כי הוא יתברך ברא הכל ברצונו בלי שום חיוב כלל, ומחיה ומקים הכל ברצונו יתברך, ואין שום חיוב הטבעי כלל, על ידי זה נעשה יראה, כי אזי יש שכר וענש, ושיך להתירא מפניו יתברך, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ברכות ד): 'ויירא יעקב מאד - אמר: שמא יגרם החטא'; אבל כשאין נתגלה הרצון וסוברים שיש חיוב הטבע, חס ושלום, וכאלו מתנהג הכל על פי הטבע, חס ושלום, אין שיך יראה כלל, כי אין שכר וענש כלל, חס ושלום, מאחר שהכל מתנהג רק כפי חיוב הטבע, חס ושלום. נמצא שעקר היראה - על ידי התגלות הרצון:

</div>

shall be called priests of Hashem” (Isaiah 61:5-6) priests of Hashem specifically, aspect of kindness, aspect of: “A world of kindness shall be built” that is, that they will be called “priests of Hashem”, aspect of kindness that they do not need to do any work, only the world is maintained by His kindness as above.
But when the kindness is delayed, G-d forbid, and He does not flow His kindness upon us, then we need to do for the awakening from below as above, and this is the aspect of “And to You, Hashem, is the kindness, for You pay a man according to his deed” (Psalms 62:13) that is, when the kindness is delayed at Him, blessed be He, which is the aspect of: “And to You, Hashem, is the kindness” that the kindness is delayed at Him, blessed be He, and He does not flow it upon


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

ו והתגלות הרצון הוא על ידי ימים טובים, כי כל אחד מהימים טובים מכריז וקורא ומגלה את הרצון, שהכל מתנהג רק על פי רצונו בלבד, בבחינת (ויקרא כ"ג): "מקרא קדש", שהיום טוב קדש קורא ומכריז את הרצון כנ"ל, כי בכל יום טוב ויום טוב עשה השם יתברך עמנו אותות נוראות, שהם הפך הטבע, שעל ידי זה נתגלה הרצון, שהכל ברצונו, ואין שום חיוב הטבע כלל. בפסח - יציאת מצרים, שהוציאנו ממצרים באותות נוראות. בשבועות - מתן תורה, שנתן לנו התורה באותות נוראות. בסכות - הקף ענני כבוד. ועל כן כל יום טוב ויום טוב מכריז וקורא את הרצון בבחינת מקרא קדש כנ"ל. ועל כן הימים טובים נקראים רגל, שהיא בחינת יראה כנ"ל. כי על ידי יום טוב, שהוא התגלות הרצון, על ידי זה נעשה יראה כנ"ל:

</div>

us, then: “for You pay a man according to his deed” that is, according to the deeds and occupations that he does, so He, blessed be He, pays, for we need to do specifically because the kindness is delayed at Him, blessed be He, and He does not flow it upon us; but if He would flow the kindness upon us, we would not need to do at all, and then it would be fulfilled: “for You pay a man according to his deed” as if he does, for we do not need to do at all, when His kindness flows as above.
4. But we need to receive the kindness gradually, for great kindness it is impossible to receive, for they would be nullified in existence because of the great kindness, for they cannot receive great good (Taanis 23a), and we need to make a vessel and conduit to receive throug


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

אך לא תמיד שומעין את קול הקריאה של יום טוב, שמגלה את הרצון כנ"ל, וזה נכר בשמחת יום טוב, כי כל אחד לפי מה שמרגיש ושומע את קול הקריאה של יום טוב, שמכריז וקורא את הרצון, כמו כן יש לו שמחת יום טוב, כי כשנתגלה הרצון, שהכל ברצונו יתברך, אזי יודעים, שכל השעבודים והגלות וכל ההכבדות של העכו"ם, שהם מכבידים עלינו - על כלם ינקם בהם הוא יתברך ויגאלינו מידם. אבל כשסוברים, חס ושלום, שהכל על פי חיוב הטבע, אין שיך נקמה בהם, מאחר שהכל מתנהג רק על פי סדר הטבע, חס ושלום. וזה בחינת (תהלים נ"ח): "ישמח צדיק כי חזה נקם, פעמיו ירחץ בדם הרשע". פעמיו דיקא. הינו על ידי "שלש פעמים בשנה" (דברים ט"ז), שהם הימים טובים שעל ידם נתגלה הרצון, על ידי זה: 'ישמח צדיק כי חזה נקם' וכו' כנ"ל, וכמו שכתוב (שם): "ויאמר אדם אך פרי לצדיק, אך יש אלקים שפטים בארץ". דהינו, שנתגלה שיש אלקים שופט ברצונו, ויש פרי לצדיק ובהם ינקם, ועל ידי זה: "ישמח צדיק". וזה בחינת שמחת יום טוב, על ידי התגלות הרצון שנתגלה ביום טוב על ידי קול הקריאה, שהיום טוב מכריז וקורא את הרצון כנ"ל, אך לא כל אחד ואחד שומע קול הקריאה הנ"ל של יום טוב, כי יש חיות רעות דורסים וטורפים, והם חכמי הטבע, שמראין בחכמתם המטעית שהכל על פי הטבע, וכאלו אין שום רצון, חס ושלום, ואפלו האותות נוראות שעשה עמנו השם יתברך, משימים הכל בתוך דרך הטבע. והחכמים הללו הם בחינת חיות רעות, והם דורסים וטורפים רבים מבני עמנו, שטועים גם כן אחריהם וסוברים כמותם, כאלו הכל על פי חיוב הטבע, חס ושלום, וכשהם מתגברים, אזי קול שאגתם עולה ומתגבר על קול הקריאה של יום טוב, שקורא את הרצון, ואזי נשבת שמחת יום טוב, חס ושלום, כי עקר שמחת יום טוב - על ידי התגלות הרצון כנ"ל. וזה בחינת (שם ע"ד): שאגו צרריך בקרב מועדך, שמו אותתם אתות - ששאגת הצוררים, דהינו קול החיות רעות, שהם חכמי הטבע, נכנס בקרב המועדים ממש, הינו בתוך קול הקריאה של יום טוב, שמכריז וקורא את הרצון כנ"ל, ושאגת הצוררים נכנס בתוכם ממש, ושואגים בקולם, שהכל רק על פי חיוב הטבע, חס ושלום, כפי סדר אותות השמים. וזה: שמו אותתם אתות - שמשימים אותות השמים לאותות, שאומרים שהכל רק על פי אותות השמים כפי חיוב הטבע, חס ושלום:

</div>

h it the kindness, and this is made through fear, for through fear is made an engraving and conduit to receive through it the kindness in the aspect of “and the lawgiver between his feet” (Genesis 49:10) foot is the aspect of fear that is the aspect of end, as it is written “The end of the matter, all having been heard, fear G-d” (Ecclesiastes 12:13) that is, through fear that is the aspect of foot is made an engraving and conduit to receive within it the kindness, and this is the aspect of “Behold, Aaron's staff for the house of Levi had blossomed” (Numbers 17:23) that is, the kindness aspect of Aaron needs to receive it through the vessel that is the aspect of fear side of Levi, and this is the aspect of “in mights, salvation of His right hand” (Psalms 20:7).
5. And the main fear is made through the revelation of the will in the aspect of: “The will of his fearers He will do” (Psalms 145:19) that through the revelation of the will is made fear, that is, through that it is revealed that all is conducted by His will, blessed be He, for He, blessed be He, created all by His will without any obligation at all, and sustains and maintains all by His will, blessed be He, and there is no natural obligation at all, through this is made fear, for then there is reward and punishment, and it is applicable to fear before Him, blessed be He, as our Rabbis, of blessed memory, said (Berachos 4a) “And Jacob was very afraid” he said: perhaps the sin will cause, but when the will is not revealed and they think that there is natural obligation, G-d forbid, and as if all is conducted according to nature, G-d forbid, there is no fear at all, for there is no reward and punishment at all, G-d forbid, since all is conducted only according to the obligation of nature, G-d forbid; it turns out that the main fear is through the revelation of the will.
And the revelation of the will is through good days, for each of the good days proclaims and calls and reveals the will that all is conducted only according to His will alone in the aspect of “a holy convocation” (Leviticus 23:4) that the good day holy calls and proclaims the will as above, for on each good day and good day Hashem, blessed be He, did with us awesome signs that are the opposite of nature, through this the will


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

ז והכנעתם של אלו החיות רעות, חכמי הטבע, הוא על ידי חכם גדול שבקדשה, שיכול לקשר כל הרצונות בשרש הרצון, ששם הוא בחינת הסתלקות משה, כידוע (זהר פרשת יתרו פ"ח: ועין זהר נשא קכ"ט). והוא בחינת מצח הרצון, בחינת (שמות כ"ח): "והיה על מצחו לרצון". וצריך לקשר כל הרצונות שיש בעולם לשרש הרצון, ועל ידי זה הוא מתגבר ומכניע וסותר דעות חכמי הטבע, שכופרים ברצון. אך כנגד זה יש בחינת מצח הנחש, שהוא שרש חכמת הטבע, כי כל דבר יש לו שרש, ושרש חכמת הטבע הוא בחינת מצח הנחש, בחינת (שמואל א י"ז): "ומצחת נחשת על רגליו", הנאמר בגלית, הינו בחינת מצח הנחש הנ"ל, כי גלית היה כופר והיה רוצה להראות, שכל הסבות הכל על פי הטבע, חס ושלום, שזה בחינת מצח הנחש כנ"ל, וזהו: "רגליו", בחינת סבות, כמו שכתוב (בראשית ל): "ויברך ה' אותך לרגלי" - בסבותי, כי כן הוא הפרוש שם, שיעקב אמר ללבן, שהשם יתברך היה מסבב אליו הברכה על ידו ובסבתו. נמצא שרגל הוא בחינת סבות. רק שיעקב תלה כל הסבות בהשם יתברך כנ"ל, וגלית היה תולה כל הסבות שלו במצח הנחש, דהינו בחיוב הטבע, וזהו: "ומצחת נחשת על רגליו" כנ"ל:

</div>

is revealed that all is by His will, and there is no natural obligation at all, on Passover the exodus from Egypt, that He took us out from Egypt with awesome signs, on Shavuos the giving of the Torah, that He gave us the Torah with awesome signs, on Sukkos the surrounding clouds of glory, and therefore each good day and good day proclaims and calls the will in the aspect of a holy convocation as above, and therefore the good days are called festival, that it is the aspect of fear as above, for through the good day, that is the revelation of the will, through this is made fear as above.
But not always they hear the voice of the call of the good day that reveals the will as above, and this is recognized in the joy of the good day, for each one according to what he feels and hears the voice of the call of the good day that proclaims and calls the will, so he has joy of the good day, for when the will is revealed, that all is by His will, blessed be He, then they know that all the subjugations and the exile and all the oppressions of the idolaters, that they oppress us, on all of them He, blessed be He, will take vengeance on them and redeem us from their hand, but when they think, G-d forb


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

ולפעמים מתגבר בחינת מצח הנחש בפעל, דהינו על ידי איש פרטי, שיונק חכמתו ממצח הנחש, שהוא שרש חכמת הטבע, והוא מראה בחכמתו, שהכל על פי הטבע, חס ושלום. ויש שנכנס בחינת מצח הנחש, שרש חכמת הטבע, בתוך החכם שבקדשה, וחכמה זו של מצח הנחש מתחלת לכנס עמו מעיון לעיון, עד שנכנס בעיון דק מאד, עד שרוצה להטיל פגם, חס ושלום, בשרש הרצון ולכפר שם, חס ושלום, כאלו אין רצון כלל, חס ושלום:

</div>

id, that all is according to the obligation of nature, there is no vengeance on them, since all is conducted only according to the order of nature, G-d forbid “The righteous shall rejoice when he sees vengeance, his steps he shall wash in the blood of the wicked” (Psalms 58:11) his steps specifically, that is, through “three times in the year” (Deuteronomy 16:16), that are the good days through them the will is revealed, through this: the righteous shall rejoice when he sees vengeance and so forth as above, and as it is written “And man shall say, surely there is fruit for the righteous, surely there is G-d judging in the earth” (ibid.


## Segment 13

<div dir="rtl" lang="he">

ח ודע, שזה המצח הנחש - יניקתו מזקני הדור, ממאריכי ימים שבדור, כשאין בהם שלמות, מזה יונק מצח הנחש הנ"ל, כי 'זקן - זה קנה חכמה' (קדושין ל"ב:), וצריך האדם, כל מה שמזקין, כל מה שנתוסף ובא לו יום מימי חייו, להוסיף בכל יום ויום שבא אחר כך תוספות אור קדשה ודעת, וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (קנים פרק ג): 'זקני תלמידי חכמים - כל זמן שמזקינין, דעתן מתישבת עליהן' כי צריכין בכל יום ויום שבא אחר כך להוסיף בו קדשה ודעת, כמו שכתוב (בראשית א): "ויקרא אלקים לאור יום" - שכל יום צריך שיאיר ביותר כנ"ל. אבל כשהזקנים, המאריכי ימים שבדור, פוגמים את ימיהם ואין מוסיפין אור קדשה ודעת בכל יום ויום, מזה יונק מצח הנחש, חכמת הטבע הנ"ל, (כי מנפילת הימים של הזקנים, אשר אין דעתם מתישבת כנ"ל, מפגם הדעת הזה של אלו הזקנים יונק מצח הנחש, שהוא חכמת הטבע) ומתגבר, חס ושלום, דעת חכמת הטבע, שכופרים ברצון על ידי נפילת הדעת והימים, שנופלים מהזקנים המאריכי ימים שאינם כראוי כנ"ל. וזהו בחינת (איוב י"ד) "קצר ימים שבע רגז" הינו שתי הבחינות הנ"ל. 'קצר ימים' זה בחינת הזקנים שאינם כראוי, שאין מוסיפין קדשה ודעת בכל יום, שזהו עקר הזקנה והאריכות ימים כנ"ל, וכשהזקנים פוגמים את ימיהם ואין מאריכין את ימיהם בקדשה ודעת כנ"ל, זה בחינת "קצר ימים", ומזה יונק מצח הנחש, שהוא הפך מצח הרצון, וזהו: "שבע רגז" - הפך הרצון כנ"ל. אבל כשהזקנים כראוי, בחינת: 'זקן - זה קנה חכמה' וכו' כנ"ל, על ידי זה מתגבר התגלות הרצון, בבחינת (ישעיה ט): "זקן ונשוא פנים" - שעל ידי זקן שבקדשה מתגבר הרצון, שהוא בחינת נשוא פנים, כי נשיאת פנים הוא בחינת רצון, כמו שאמר אלישע ליהורם (מלכים ב ד): "לולי פני יהושפט אני נשא אם אביט אליך ואם אראך" - שאלישע לא היה לו שום רצון ליהורם, רק על ידי נשיאת פנים של יהושפט, על ידי זה נתרצה אליו. נמצא שנשיאות פנים הוא בחינת רצון, וזה בחינת זקן ונשוא פנים כנ"ל:

</div>

12) that is, that it is revealed that there is G-d judging by His will and there is fruit for the righteous and on them He will take vengeance, and through this: “The righteous shall rejoice” and this is the aspect of joy of the good day through the revelation of the will that is revealed on the good day through the voice of the call that the good day proclaims and calls the will as above. But not every one and one hears the voice of the call above of the good day, for there are evil beasts that tread and tear, and they are the wise of nature that show in their erroneous wisdom that all is according to nature, and as if there is no will, G-d forbid, and even the awesome signs that Hashem, blessed be He, did with us, they put all within the way of nature, and these wise are the aspect of evil beasts, and they tread and tear many from our people that also err after them and think like them, as if all is according to the obligation of nature, G-d forbid, and when they prevail, then the voice of their roar rises and prevails over the voice of the call of the good day that calls the will, and then the joy of the good day is broken, G-d forbid, for the main joy of the good day is through the revelation of the will as above “The adversaries roared in the midst of Your meeting place, they have set their signs as signs” (Psalms 74:4) that the roar of the adversaries, that is, the voice of the evil beasts, that are the wise of nature enters in the midst of the festivals literally, that is, within the voice of the call of the good day that proclaims and calls the will as above, and the roar of the adversaries enters within them literally and they roar in their voice, that all is only according to the obligation of nature, G-d forbid, according to the order of the signs of the heavens they have set their signs as signs that they set the signs of the heavens as signs that they say that all is only according to the signs of the heavens according to the obligation of nature, G-d forbid.


## Segment 14

<div dir="rtl" lang="he">

ט וצדקה מועיל לזה, שעל ידי הצדקה מתקנין ומעלין פגם נפילת הימים והדעת של הזקנים מאריכי ימים, שאינם כראוי, שמזה יניקת מצח הנחש כנ"ל, בבחינת (קהלת י"א): "שלח לחמך על פני המים, כי ברב הימים תמצאנו" - שכח הצדקה מוצאין ברב הימים, דהינו במאריכי ימים, כי על ידי הצדקה מעלין ומתקנין הפגם שלהם כנ"ל. וזהו: "שלח לחמך על פני המים", הינו שתתן צדקה, והכתוב מבטיחך, שההפסד שאתה מפסיד ממונך, שפזרת לצדקה תרויח ותמצאנו ברב הימים, במאריכי ימים כנ"ל, כי על ידי הצדקה מעלין פגם נפילת הדעת של המאריכי ימים, שמזה הוא יניקת מצח הנחש כנ"ל, ומוציאין כל היניקה והחיות של מצח הנחש, חכמת הטבע, ומתגבר בחינת מצח הרצון. כי עקר עבודת הצדקה היא בבחינת: ואת הערבים צויתי וכו' כנ"ל, דהינו מה שצריכים בהתחלה לשבר האכזריות להפכו לרחמנות, ומזה בעצמו מתגבר בחינת הרצון, 'כי מנה ובה אבא ליזיל בה נרגא' (סנהדרין ל"ט), מאחר שמתגבר ומהפך אכזריות שבטבעו לרחמנות, על ידי זה נתהפך הרגז לרצון. ואזי כשנכנע מצח הנחש ונתגלה בחינת מצח הרצון, אזי נכנעים ונופלים קול החיות רעות, ונשמע קול הקריאה של יום טוב, שהוא התגלות הרצון כנ"ל. ואזי כשנתגלה הרצון, נעשה יראה כנ"ל. ועל ידי היראה יכולין לקבל החסד כנ"ל. וכששופע החסד, אזי אין צריכין לעשות שום עסק ומלאכה כנ"ל, כי אזי נתקים: "ועמדו זרים ורעו צאנכם וכו' ואתם כהני ה' תקראו" וכו', כנ"ל. וכל זה נעשה על ידי הצדקה כנ"ל. נמצא שתועלת הצדקה גדול מאד:

</div>

And their subjugation of these evil beasts, the wise of nature is through a great wise in holiness that can connect all the wills to the root of the will that there is the aspect of the ascension of Moshe, as known (Zohar Parashas Yisro 88b: and see Zohar Naso 129a) and it is the aspect of the forehead of the will, aspect of “and it shall be on his forehead for acceptance” (Exodus 28:38) and he needs to connect all the wills that are in the world to the root of the will, and through this he prevails and subdues and destroys the opinions of the wise of nature, that deny the will, but against this there is the aspect of the forehead of the snake that is the root of the wisdom of nature, for every thing has a root, and the root of the wisdom of nature is the aspect of the forehead of the snake, aspect of “and a forehead of copper on his legs” (I Samuel 17:6), said about Goliath, that is the aspect of the forehead of the snake the above, for Goliath was a denier and he wanted to show that all the causes all is according to nature G-d forbid, that this is the aspect of the forehead of the snake as above, and this is: “his legs”, aspect of causes, as it is written “and Hashem has blessed you on my account” (Genesis 30:30) on my causes, for so is the explanation there that Jacob said to Laban, that Hashem, blessed be He, was causing the blessing to him through him and because of him; it turns out that leg is the aspect of causes, only that Jacob hung all the causes on Hashem, blessed be He, as above, and Goliath was hanging all his causes on the forehead of the snake, that is, on the obligation of nature, and this is: “and a forehead of copper on his legs” as above.


## Segment 15

<div dir="rtl" lang="he">

י ועל כן כשרצה יעקב לעשות רצון בעשו, אמר: "ולקחת מנחתי מידי, כי על כן ראיתי פניך כראת פני אלהים ותרצני" (בראשית ל"ג). כי גם מה שנותנין לעכו"ם, הוא גם כן בחינת צדקה, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (בבא בתרא ט): 'ונוגשיך צדקה', ועל ידי צדקה נעשה רצון כנ"ל. וזהו שאמר לו: "ולקחת מנחתי מידי", הינו צדקה, בחינת (מלאכי ג): "מגישי מנחה בצדקה". "כי על כן ראיתי פניך כראות פני אלקים", הינו כמו ראות פני אלקים, שהוא בחינת (דברים ט"ז): "שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה'", דהינו ימים טובים, שעל ידם נתגלה הרצון, (ועקר התגלות הרצון על ידי ימים טובים הוא על ידי הצדקה כנ"ל), כמו כן יהיה נעשה אצלו רצון על ידי הצדקה, וזהו: 'ותרצני' כנ"ל. (כי מאחר שהמנחה והצדקה שנתן לעשו היא בחינת צדקה ממש, בחינת: "ונוגשיך צדקה", נמצא שעל ידי זה נתגלה הרצון העליון, שהוא נתגלה על ידי צדקה כנ"ל, ומשם נשתלשל הרצון למטה ונעשה רצון גם בעשו):

</div>

And sometimes the aspect of the forehead of the snake prevails in action, that is, through a private person that sucks his wisdom from the forehead of the snake, that is the root of the wisdom of nature, and he shows in his wisdom that all is according to nature, G-d forbid, and there is that enters the aspect of the forehead of the snake, root of the wisdom of nature within the wise in holiness, and this wisdom of the forehead of the snake begins to enter with him from study to study until it enters a very fine study until he wants to cast a blemish, G-d forbid, in the root of the will and to deny there, G-d forbid, as if there is no will at all, G-d forbid.
8. And know, that this forehead of the snake its sustenance from the elders of the generation from the long-lived in the generation, when there is no perfection in them, from this sucks the forehead of the snake the above, for elder this acquired wisdom (Kiddushin 32b) and the person needs, all that he ages all that is added and comes to him a day from th


## Segment 16

<div dir="rtl" lang="he">

יא וזה בחינת מלחמת דוד וגלית (שמואל א י"ז), כי גלית היה רוצה להראות בחכמתו, שהכל על פי הטבע, כי היה יונק ממצח הנחש, בבחינת: "ומצחת נחשת על רגליו", שתלה כל הסבות בחיוב הטבע, שהוא בחינת מצח הנחש כנ"ל. ועל כן "חרף מערכות אלקים חיים" (שם), כי היה רוצה להראות, שהכל על ידי מערכת השמים כפי חיוב הטבע, חס ושלום:

</div>

e days of his life to add in every day and day that comes after that addition of light of holiness and knowledge, and as our Rabbis, of blessed memory, said (Kinim chapter 3) elders of disciples of wise, all time that they age their knowledge is settled upon them, for they need in every day and day that comes after that to add in it holiness and knowledge, as it is written “And G-d


## Segment 17

<div dir="rtl" lang="he">

ודוד היה איש חיל (שמואל א' ט"ז). ועמד כנגדו ואמר, שכבר היה לו מעשה כזו: ובא הארי והדוב - דהינו חיות רעות הנ"ל הדורסים וטורפים, שהם חכמי הטבע כנ"ל. ונשא זה מהעדר - הינו מהעדר הגמור, שנשא וסלק זאת מהעדר הגמור, דהינו שכפר בזה, שהשם יתברך ברא הכל ברצונו אחר העדר הגמור, רק שהכל על פי חיוב הטבע, חס ושלום. ויצאתי אחריו והכתיו - הינו שהייתי מתגבר עליו והכנעתי והשפלתי אותו. ויקם עלי - הינו שאחר כך התגבר עוד כנגדי. והחזקתי בזקנו - הינו שהבנתי, שכל כחו ויניקתו על ידי מצח הנחש, שיונק מזקני הדור שאינם כראוי כנ"ל, ועל כן החזקתי בזקנו, שהחזקתי ותפסתי שם בשרש יניקתו בזקני הדור. והכתיו והמיתיו - שהכנעתי והשפלתי את חכמי הטבע, חיות רעות, על ידי שהחזקתי בזקנו, בשרש יניקתם כנ"ל. ועל כן: והיה הפלשתי כאחד מהם - כי הוא גם כן בחינה זו ממש, שכל כחו ממצח הנחש, בחינת: "ומצחת נחשת" וכו' כנ"ל, ועל כן גם הוא כמותם, ואוכל להכניעו ולהפילו. וזה שכתוב (שם): ותטבע האבן במצחו - הינו במצח הנחש, שהכניעו על ידי בחינת (משלי י"א): "אבן שלמה רצונו" בחינת רצון כנ"ל. וזה בחינת שהזהיר ישי את דוד בלכתו לשם: "ואת ערבתם תקח" זה בחינת עורב בחינת צדקה. כי עקר עבודת הצדקה - בבחינת עורב, בחינת: "ואת הערבים צויתי" וכו' כנ"ל, כי על ידי הצדקה הוא מוציא החיות של מצח הנחש, שיונק מזקני הדור כנ"ל: ודע, שאפלו כשמכניעין וסותרין דעות חכמי הטבע ומשפילין אותם, אף על פי כן אם אין התגלות הרצון חזק ותקיף, דהינו שעדין יש ספק ברצון, שאינו מברר בברור חזק שמתנהג רק על פי הרצון, אף על פי שחכמת הטבע נכנעת, אף על פי כן מאחר שהרצון אינו חזק עדין יש יכלת, חס ושלום, למצח הנחש, חכמת הטבע, שיחזר ויתעורר ויתגבר כבתחלה, וגם על זה צריכין כח הצדקה, כי הצדקה מועלת תמיד ועומדת תמיד כנגד מצח הנחש כנ"ל:

</div>

called the light day” (Genesis 1:5) that every day needs to shine more as above; but when the elders, the long-lived in the generation, blemish their days and do not add light of holiness and knowledge in every day and day, from this sucks the forehead of the snake the wisdom of nature the above [for from the fall of the days of the elders, that their knowledge is not settled as above from the blemish of this knowledge of these elders sucks the forehead of the snake that is the wisdom of nature] and the opinion of the wisdom of nature that denies the will is strengthened, G-d forbid, through the fall of the knowledge and the days that fall from the elders the long-lived that are not proper as above “Short of days, full of agitation” (Job 14:1) that is, two aspects the above short of days this aspect of the elders that are not proper that do not add holiness and knowledge in every day that this is the main old age and length of days as above, and when the elders blemish their days and do not lengthen their days in holiness and knowledge as above this is the aspect of “short of days” and from this sucks the forehead of the snake, that is the opposite of the forehead of the will, and this is: “full of agitation” opposite of the will as above. But when the elders are proper aspect of: elder this acquired wisdom and so forth as above, through this the revelation of the will is strengthened, in the aspect of “elder and uplifted face” (Isaiah 9:14) that through elder in holiness the will is strengthened, that is the aspect of uplifted face, for uplifting face is the aspect of will, as Elisha said to Yehoram “Were it not for the face of Yehoshaphat that I uplift, if I would regard you and if I would see you” (II Kings 3:14) that Elisha had no will to Yehoram, only through the uplifting face of Yehoshaphat, through this he became willing to him; it turns out that uplifting face is the aspect of will, and this is the aspect of elder and uplifted face as above.


## Segment 18

<div dir="rtl" lang="he">

וזה פרוש: רב יהודא הנדואה משתעי: זמנא חדא הוה אזלינא בספינתא וחזינא ההוא אבן טבא דהדר לה תנינא, ונחת בר אמוראי לאתויה. אתא תנינא, קא בעי בלע לספינתא. אתא צפרא פושקנצא, פסקה לרישה. אתהפכו מיא והוו דמא אתא תנינא חברה, שקלה ותליא לה ואחיה. הדר אתי, קא בעי בלעה לספינתא. הדר אתי צפרא (פושקנצא), פסקה לרישה, שקלה לההוא אבן טבא, שדיה לספינתא. הוה צפרא מליחי בהדן, אותבינהו עליהו, שקלוהו ופרחו להו בהדה: (בבא בתרא עד:)

</div>

9. And charity benefits for this that through charity they repair and raise the blemish of the fall of the days and the knowledge of the elders long-lived, that are not proper that from this is the


## Segment 19

<div dir="rtl" lang="he">

רשב"ם

</div>


## Segment 20

<div dir="rtl" lang="he">

וחזינא ההוא אבן טבא, לתוך הים, והדרא לה תנינא, הכי גרסינן אתא ההוא תנינא, רגש וקא בעי למבלע לספינתא. אתא פושקנצא, עורב נקבה: וקטעה לרישא דתנינא. אתהפכו מיא והוו דמא, מרב דם, שהיה גדול הרבה: הדר קא בעי לטבועי לספינתא, אתא ההוא פושקנצא וקטלה, ואזל בר אמוראי ושקלה לההוא אבן טבא, ותלינהו להנהו צפרי, לנסות אם יחיו וחיו: ופרחו להו בהדי, ההוא אבן:

</div>

11. And this is the aspect of the war of David and Goliath (I Samuel 17) for Goliath wanted to show in his wisdom, that all is according to nature for he sucked from the forehead of the snake, in the aspect of: “and a forehead of copper on his legs” that he hung all the causes on the obligation of nature, that is the aspect of the forehead of the snake as above, and therefore “he reviled the ranks of the living G-d” (ibid.) for he wanted to show that all is through the constellation of the heavens according to the obligation of nature, G-d forbid, and David was a man of valor (I Samuel 16:18) and stood against him and said that already he had such a story and the lion came and the bear that is evil beasts the above the treading and tearing, that are the wise of nature as above and he took this from the flock that is from the complete absence that he took and removed this from the complete absence, that is, that he denied in this that Hashem, blessed be He, created all by His will after the complete absence, only that all is according to the obligation of nature, G-d forbid, and I went after him and smote him that is, that I was prevailing over him and I subdued and humbled him and he rose against me that is, that after that he strengthened again against me and I held his beard that is, that I understood that all his power and sustenance through the forehead of the snake that sucks from the elders of the generation that are not proper as above and therefore I held his beard that I held and grasped there in the root of his sustenance in the elders of the generation and I smote him and killed him that I subdued and humbled the wise of nature, evil beasts through that I held his beard, in the root of their sustenance as above and this Philistine shall be as one of them for he is also this aspect literally that all his power from the forehead of the snake, aspect of: “and a forehead of copper” and so forth as above, and I can subdue him and fell him (ibid.). “And the stone sank into his forehead” that is, into the forehead of the snake that he subdued him through the aspect of “a complete stone his will” (Proverbs 11:1) aspect of will as above, and this is the aspect that Jesse warned David when he went there. “and take their pledge” this aspect of raven aspect of charity for the main service of charity in the aspect of raven aspect of: “And the ravens I have commanded” and so forth as above, for through charity he takes out the vitality of the forehead of the snake that sucks from the elders of the generation as above. And know, that even when they subdue and destroy the opinions of the wise of nature and humble them even so if the revelation of the will is not strong and powerful, that is, that there is still doubt in the will that it is not clarified with strong clarification that it conducts only according to the will even though the wisdom of nature is subdued even so since the will is not strong there is still ability, G-d forbid, to the forehead of the snake, the wisdom of nature that it will return and awaken and strengthen as at first, and also for this they need the power of charity, for charity benefits always and stands always against the forehead of the snake as above, and this is the interpretation: Rav Yehuda the Indian relates: Once we were traveling on a ship and we saw that good stone that a sea monster encircles it, and a diver descended to bring it, the sea monster came, wanted to swallow the ship, a female raven came, cut off its head, the waters turned and became blood, the companion sea monster came, took it and hung it and revived it, it came again, wanted to swallow the ship, again the raven came [female], cut off its head, he took that good stone, threw it to the ship, there were salted birds with us, we placed them on them, they took them and flew with them (Bava Basra 74b). Rashbam: and we saw that good stone, into the sea, and encircles it a sea monster, so we have the text the sea monster came, stirred and wanted to swallow the ship female raven: and cut the head of the sea monster the waters turned and became blood, from abundance of blood that it was very large: again wanted to sink the ship, the female came and killed it, and the diver went and took that good stone and hung those birds, to test if they will live and they lived: and flew with that stone. Once we were traveling on a ship, this aspect of the root of the will that there is the burial of Moshe, that ascended to the root of the will as above, and this is the aspect of ship aspect of “for there the portion of the lawgiver is hidden” (Deuteronomy 33:21) and we saw that good stone that a sea monster encircles it that is aspect of: a complete stone will, aspect of the will the above that encircles it a sea monster this forehead of the snake, that encircles and strengthens on the will as above, and a diver descended to bring it that is aspect of the wise in holiness, aspect of “Say to wisdom you are my sister” (Proverbs 7:4) that the wise in holiness wanted to prevail and to raise the will to connect it to the root of the will as above the sea monster came wanted to swallow the ship that is that came aspect of the forehead of the snake, root of the wisdom of nature and wanted to swallow the ship, aspect of the root of the will aspect of: “for there the portion of the lawgiver is hidden” for the forehead of the snake wanted to prevail also in the root of the will to cast a blemish and denial there, G-d forbid as above the female came, that is raven, cut its head interpretation, that came aspect of raven, that is charity as above for the main service of charity in the aspect of raven aspect of: “And the ravens I have commanded” and so forth to turn cruelty to compassion and through this they prevail over the forehead of the snake, the wisdom of nature as above for from it and in it the father to go in it a weapon as above, and this is that the female came, that is raven aspect of charity and cut its head, that cut the head of the snake aspects forehead of the snake that killed it through charity as above the waters turned and became blood that is through this that he subdued the forehead of the snake, root of the wisdom of nature through this the voice of the roar of the evil beasts that tread and tear many from our people were subdued and fell as above and then is heard the voice of the call of the good day, that is the revelation of the will and then: the righteous shall rejoice when he sees vengeance and so forth as above the waters turned that is the roar of the evil beasts, aspect of “my roar is poured out like water” (Job 3:24) and became blood this aspect of: “The righteous shall rejoice when he sees vengeance, his steps he shall wash in the blood of the wicked” as above for through the subjugation of the voice of the roar of the evil beasts through this: “The righteous shall rejoice when he sees vengeance” and so forth for the voice of the call of the good day is heard as above the companion sea monster came, took it and hung it and revived it that came aspect of the forehead of the snake, and took it to the good stone the above that took the good stone, aspect of: a complete stone will and hung it that is that he cast doubt in it and this is: and hung it like a thing that hangs in doubt that he cast doubt in the will, that is aspect of the good stone the above and through this and revived it that the wisdom of nature returned and was strengthened through that there was doubt in the will as above and this is: again came wanted to swallow the ship that returned and came the sea monster forehead of the snake to swallow the ship aspect of the root of the will, G-d forbid, as above again came the raven female cut its head that is that returned and came the raven aspect of charity as above, and cut its head that killed the forehead of the snake and subdued it for always they subdue the forehead of the snake through charity as above and he took that good stone and threw it to the ship for after that he subdued the forehead of the snake, the wisdom of nature, completely then he took the good stone aspect of the will, aspect of: a complete stone will and threw it to the ship that he threw it to the root of the will, that there they connect all the wills as above there were salted birds with us, we placed them on them, they took them and flew with them interpretation, that there was with us salted birds that is souls of Israel from our people that erred after them, after the wise of nature that are aspect of evil beasts that tread and tear many from our people as above and this is: salted birds, for they “like birds caught in a snare” (Ecclesiastes 9:12) and this salted language salted, that is confused (see Rashi Exodus 30:35) for also they were confused through the evil beasts the above and erred also after them and now they flew and went out in peace through the good stone the above through aspect of the will that is revealed now as above and then when the will is revealed, then fear is made and through fear they receive the kindness as above and this also aspect of flew, aspect of: “Behold, Aaron's staff for the house of Levi had blossomed” that is aspect of the flow of the kindness through the fear that is made through the revelation of the will as above.


## Segment 21

<div dir="rtl" lang="he">

זמנא חדא אזלינא בספינתא, - זה בחינת שרש הרצון, ששם קבורת משה, שנסתלק בשרש הרצון כנ"ל. וזה בחינת ספינתא, בחינת (דברים ל"ג): "כי שם חלקת מחקק ספון". וחזינא ההוא אבן טבא דהדר לה תנינא - הינו בחינת: אבן שלמה רצונו, בחינת הרצון הנ"ל. דהדר לה תנינא - זה מצח הנחש, שמסבב ומתגבר על הרצון כנ"ל. ונחת בר אמוראי לאתויה - הינו בחינת החכם שבקדשה, בחינת (משלי ז): "אמר לחכמה אחותי את", שהחכם שבקדשה רצה להתגבר ולהעלות הרצון, לקשרו לשרש הרצון כנ"ל. אתא תנינא קא בעי בלע לספינתא, הינו שבא בחינת מצח הנחש, שרש חכמת הטבע, ורצה לבלע הספינה, בחינת שרש הרצון, בחינת: "כי שם חלקת מחקק ספון", כי מצח הנחש רצה להתגבר גם בשרש הרצון, להטיל פגם וכפירה שם, חס ושלום, כנ"ל. אתא פושקנצא , הינו עורב, פסקה לרישה. פרוש, שבא בחינת עורב, דהינו צדקה כנ"ל, כי עקר עבודת הצדקה - בבחינת עורב, בחינת: "ואת הערבים צויתי" וכו' להפך אכזריות לרחמנות, ועל ידי זה מתגברים על מצח הנחש, חכמת הטבע כנ"ל, כי מנה ובה אבא ליזיל בה נרגא כנ"ל. וזהו שאתא פושקנצא, דהינו עורב בחינת צדקה, ופסקה לרישה, שחתך ראש הנחש בחינות מצח הנחש, שהכניעו והרגו על ידי הצדקה כנ"ל. אתהפכו מיא והוו דמא - הינו שעל ידי זה שהכניע מצח הנחש, שרש חכמת הטבע, על ידי זה נכנעו ונפלו קול שאגת החיות רעות, הדורסים וטורפים רבים מבני עמנו כנ"ל, ואזי נשמע קול הקריאה של יום טוב, שהוא התגלות הרצון, ואזי: 'ישמח צדיק כי חזה נקם' וכו' כנ"ל. וזהו אתהפכו מיא - הינו שאגת החיות רעות, בחינת (איוב ג): "יתכו כמים שאגתי". והוו דמא - זה בחינת: "ישמח צדיק כי חזה נקם, פעמיו ירחץ בדם הרשע" כנ"ל. כי על ידי הכנעת קול שאגת החיות רעות, על ידי זה: "ישמח צדיק כי חזה נקם" וכו', כי נשמע קול הקריאה של יום טוב כנ"ל. אתא תנינא חברה, שקלה ותליא לה ואחיה - שבא בחינת מצח הנחש, ושקלה לאבן טוב הנ"ל, שנטל את האבן טוב, בחינת: אבן שלמה רצונו. ותליא לה, הינו שהטיל בו ספק, וזהו: ותליא לה, כמו דבר התולה בספק, שהטיל ספק ברצון, שהוא בחינת אבן טוב הנ"ל, ועל ידי זה ואחיה - שחזר וחיה חכמת הטבע, מצח הנחש, כי חכמת הטבע חזרה ונתגברה על ידי שהיה ספק ברצון כנ"ל. וזהו: הדר אתי קא בעי בלעה לספינתא - שחזר ובא התנין מצח הנחש לבלע הספינה, בחינת שרש הרצון, חס ושלום, כנ"ל. הדר אתי צפרא פושקנצא, פסקה לרישה - הינו שחזר ובא העורב בחינת צדקה כנ"ל, ופסקה לרישה, שהרג את מצח הנחש והכניעו, כי תמיד מכניעין את מצח הנחש על ידי הצדקה כנ"ל. ושקלה לההוא אבן טבא ושדיה לספינתא - כי אחר שהכניע את מצח הנחש, חכמת הטבע, לגמרי, אזי נטל את האבן טוב בחינת הרצון, בחינת: אבן שלמה רצונו, ושדיה לספינתא - שהשליכו לשרש הרצון, ששם מקשרין כל הרצונות כנ"ל:

</div>

sustenance of the forehead of the snake as above in the aspect of “Send your bread upon the face of the waters, for in the multitude of days you will find it” (Ecclesiastes 11:1) that the power of charity finds in the multitude of days, that is, in the long-lived, for through charity they raise and repair their blemish as above, and this is: “Send your bread upon the face of the waters”, that is, that you give charity and the verse promises you, that the loss that you lose your money that you scattered to charity you will profit and find it in the multitude of days in the long-lived as above, for through charity they raise the blemish of the fall of the knowledge of the long-lived that from this is the sustenance of the forehead of the snake as above, and they take out all the sustenance and the vitality of the forehead of the snake, the wisdom of nature, and the a


## Segment 22

<div dir="rtl" lang="he">

הוה צפרי מליחי בהדן, אותבינהו עליהו, שקלוהו ופרחו להו, פרוש, שהיה עמנו צפרי מליחי, הינו נפשות ישראל מבני עמנו שטעו אחריהם, אחרי חכמי הטבע, שהם בחינת חיות רעות, שדורסים וטורפים רבים מבני עמנו כנ"ל. וזהו: צפרי מליחי, כי הם "כצפרים האחזות בפח" (קהלת ט). וזהו 'מליחי' - לשון ממלח, הינו מבלבל (עין רש"י שמות ל' פסוק לה). כי גם הם נתבלבלו על ידי חיות רעות הנ"ל, וטעו גם כן אחריהם, ועכשו פרחו להו ויצאו לשלום על ידי האבן טוב הנ"ל, על ידי בחינת הרצון שנתגלה עתה כנ"ל. ואזי כשנתגלה הרצון, אזי נעשה יראה, ועל ידי יראה מקבלין החסד כנ"ל. וזה גם כן בחינת פרחו, בחינת: "והנה פרח מטה אהרן לבית לוי", הינו בחינת השפעת החסד על ידי היראה, שנעשה על ידי התגלות הרצון כנ"ל:

</div>

spect of the forehead of the will is strengthened, for the main service of charity is in the aspect of: And the ravens I have commanded and so forth as above, that is, what they need at the beginning to break the cruelty to turn it to compassion, and from this itself the aspect of the will is strengthened, for from it and in it the father to go in it a weapon (Sanhedrin 39a) since he strengthens and turns the cruelty in his nature to compassion, through this the agitation is turned to will, and then when the forehead of the snake is subdued and the aspect of the forehead of the will is revealed, then the voice of the evil beasts are subdued and fall, and the voice of the call of the good day that is the revelation of the will is heard as above, and then when the will is revealed, fear is made as above, and through the fear they can receive the kindness as above, and when the kindness flows, then they do not need to do any occupation and work as above, for then is fulfilled “And strangers shall stand and tend your flocks” and so forth, as above, and all this is made through charity as above; it turns out that the benefit of charity is very great.
10. And therefore when Jacob wanted to make will in Esau he said: “And take my gift from my hand, for therefore I have seen your face as seeing the face of G-d and you accepted me” (Genesis 33:10) for also what they give to the idolaters, it is also the aspect of charity, as our Rabbis, of blessed memory, said (Bava Basra 9a): and your taskmasters charity, and through charity is made will as above, and this is what he said to him: “And take my gift from my hand”, that is, charity aspect of “bringers of gift in charity” (Malachi 3:3) “for therefore I have seen your face as seeing the face of G-d” that is, like seeing the face of G-d that is the aspect of “three times in the year all your males shall appear before the face of Hashem” (Deuteronomy 16:16) that is, good days, through them the will is revealed [and the main revelation of the will through good days is through charity as above] similarly it will be made at him will through the charity, and this is: and you accepted me as above [for since the gift and the charity that he gave to Esau is the aspect of charity literally aspect of: “and your taskmasters charity” it turns out that through this the upper will is revealed that it is revealed through charity as above, and from there the will is extended down and will is made also in Esau].
And this is the aspect of the war of David and Goliath (I Samuel 17) for Goliath wanted to show in his wisdom, that all is according to nature for he sucked from the forehead of the snake, in the aspect of: “and a forehead of copper on his legs” that he hung all the causes on the obligation of nature, that is the aspect of the forehead of the snake as above, and therefore “he reviled the ranks of the living G-d” (ibid.) for he wanted to show that all is through the constellation of the heavens according to the obligation of nature, G-d forbid, and David was a man of valor (I Samuel 16:18) and stood against him and said that already he had such a story and the lion came and the bear that is evil beasts the above the treading and tearing, that are the wise of nature as above and he took this from the flock that is from the complete absence that he took and removed this from the complete absence, that is, that he denied in this that Hashem, blessed be He, created all by His will after the complete absence, only that all is according to the obligation of nature, G-d forbid, and I went after him and smote him that is, that I was prevailing over him and I subdued and humbled him and he rose against me that is, that after that he strengthened again against me and I held his beard that is, that I understood that all his power and sustenance through the forehead of the snake that sucks from the elders of the generation that are not proper as above and therefore I held his beard that I held and grasped there in the root of his sustenance in the elders of the generation and I smote him and killed him that I subdued and humbled the wise of nature, evil beasts through that I held his beard, in the root of their sustenance as above and this Philistine shall be as one of them for he is also this aspect literally that all his power from the forehead of the snake, aspect of: “and a forehead of copper” and so forth as above, and I can subdue him and fell him (ibid.).
“And the stone sank into his forehead” that is, into the forehead of the snake that he subdued him through the aspect of “a complete stone his will” (Proverbs 11:1) aspect of will as above, and this is the aspect that Jesse warned David when he went there. “and take their pledge” this aspect of raven aspect of charity for the main service of charity in the aspect of raven aspect of: “And the ravens I have commanded” and so forth as above, for through charity he takes out the vitality of the forehead of the snake that sucks from the elders of the generation as above.
And know, that even when they subdue and destroy the opinions of the wise of nature and humble them even so if the revelation of the will is not strong and powerful, that is, that there is still doubt in the will that it is not clarified with strong clarification that it conducts only according to the will even though the wisdom of nature is subdued even so since the will is not strong there is still ability, G-d forbid, to the forehead of the snake, the wisdom of nature that it will return and awaken and strengthen as at first, and also for this they need the power of charity, for charity benefits always and stands always against the forehead of the snake as above, and this is the interpretation: Rav Yehuda the Indian relates: Once we were traveling on a ship and we saw that good stone that a sea monster encircles it, and a diver descended to bring it, the sea monster came, wanted to swallow the ship, a female raven came, cut off its head, the waters turned and became blood, the companion sea monster came, took it and hung it and revived it, it came again, wanted to swallow the ship, again the raven came [female], cut off its head, he took that good stone, threw it to the ship, there were salted birds with us, we placed them on them, they took them and flew with them (Bava Basra 74b).


## Segment 23

<div dir="rtl" lang="he">

יב וזה בחינת רפואות, כי הוא רפואה לכל המכות, כי כל בחינות אלו הם בחינת רפואות. צדקה היא רפואה, בבחינת (מלאכי ג): "צדקה מרפא בכנפיה". זקן - זה קנה חכמה (קדושין ל"ב) הוא בחינת רפואה, בבחינת (משלי י"ב): "לשון חכמים מרפא". רצון הוא בחינת רפואה, כמו שכתוב (ישעיה ס"א): "ה' שלחני לחבש לנשברי לב, לקרא שנת רצון". מלאכת מעשה בראשית הוא רפואה, כמו שכתוב (דברי הימים ב כ"ד): "ותעל ארוכה למלאכה בידם". כי רפואות המכה היא על ידי כמה בחינות. שבתחלה צריכין שיפתח פי המכה, אחר כך צריך כח המושך, שימשך ויוציא הלחה והדמים המקלקלים מתוך המכה, אחר כך צריכין להדיח כל הדמים, שלא יהיה בהם שום קלקול ועכירות, כדי שיוכלו הדמים לילך ולסבב כל סדר סבובם כסדר בלי שום עכוב. כי כשהדמים הולכים ומסבבים בגוף כדרכם, כשבאים למקום שיש בו קלקול, דהינו במקום המכה, נתעכבים שם, ושם נתעכב ונמשך כל עכירות וקלקול שיש בהדמים, כי כן הדרך - שבמקום המקלקל שם נתעכב כל מיני עכירות וקלקול שיש בהדמים, ואזי נתעכבים שם הדמים, ואין יכולים לסבב סבובם כסדר הלוכם ומרוצתם, כי יש להדמים סדר ההלוך, שהולכים ומסבבים הגוף כך וכך פעמים בשעה, וכיוצא, וכשיש בהם עכירות, נתעכבים במקום המקלקל כנ"ל, ואינם יכולים לסבב כסדר, על כן צריכין להדיחם ולכבסם. אחר כך צריכים לסגר פי המכה. וכל אלו בחינות רפואות נעשים על ידי בחינות הנ"ל, כי צדקה היא בחינת פתיחת פי המכה, בבחינת: "פתוח תפתח". חכמה היא בחינת כח המושך, בבחינת (איוב כ"ח): "ומשך חכמה מפנינים" - מלפני ומלפנים (וכמו שדרשו רבותינו, זכרונם לברכה (ירושלמי שבת פרק המצניע) על פסוק: "יקרה היא מפנינים" - מלפני ולפנים, עין שם), שבחינת חכמה מושכת ומוציאה הקלקול מלפני ולפנים, מכל מקומות הפנימיים. רגל שהוא התגלות הרצון, על ידי זה נעשה בחינת הדחת וכבוס הדמים, כדי שיוכלו הדמים לסבב סבובם כסדר. וזה בחינת רגל, בחינת (מלכים א א): "עין רוגל" - עין כובס, כמו שפרש רש"י שם. הינו שעל ידי רגל ויום טוב שהוא התגלות הרצון, על ידי זה נעשה בחינת הדחת וכבוס הדמים כנ"ל, ואזי יכולים הדמים לסבב כסדר. ובשביל זה נקרא הרגל חג - לשון סבוב, כמו שכתוב (ישעיה מ): "הישב על חוג הארץ" - על סבוב הארץ, כי על ידי הדחת וכבוס הדמים, על ידי זה הם מסבבים כסדר כנ"ל. מעשה בראשית - דהינו בחינת: 'עולם חסד יבנה', כי על ידי בחינות אלו הנ"ל זוכין להשפעת החסד, שיתקים העולם בחסדו, בחינת: "ואתם כהני ה' תקראו" כנ"ל, ועל ידי בחינה זו, בחינת כהן, חסד - על ידי זה נסגר פי המכה, בבחינת (ויקרא י"ג): "והסגיר הכהן את הנגע" שעל ידי בחינת חסד, בחינת כהן, נסגר המכה לגמרי ונתרפא בשלמות:

</div>

Rashbam: and we saw that good stone, into the sea, and encircles it a sea monster, so we have the text the sea monster came, stirred and wanted to swallow the ship female raven: and cut the head of the sea monster the waters turned and became blood, from abundance of blood that it was very large: again wanted to sink the ship, the female came and killed it, and the diver went and took that good stone and hung those birds, to test if they will live and they lived: and flew with that stone.
Once we were traveling on a ship, this aspect of the root of the will that there is the burial of Moshe, that ascended to the root of the will as above, and this is the aspect of ship aspect of “for there the portion of the lawgiver is hidden” (Deuteronomy 33:21) and we saw that good stone that a sea monster encircles it that is aspect of: a complete stone will, aspect of the will the above that encircles it a sea monster this forehead of the snake, that encircles and strengthens on the will as above, and a diver descended to bring it that is aspect of the wise in holiness, aspect of “Say to wisdom you are my sister” (Proverbs 7:4) that the wise in holiness wanted to prevail and to raise the will to connect it to the root of the will as above the sea monster came wanted to swallow the ship that is that came aspect of the forehead of the snake, root of the wisdom of nature and wanted to swallow the ship, aspect of the root of the will aspect of: “for there the portion of the lawgiver is hidden” for the forehead of the snake wanted to prevail also in the root of the will to cast a blemish and denial there, G-d forbid as above the female came, that is raven, cut its head interpretation, that came aspect of raven, that is c


## Segment 24

<div dir="rtl" lang="he">

וזה פרוש: וביום הבכורים - זה בחינת התחלה, בחינת צרה כמבכירה. ואיזהו התחלה, בהקריבכם מנחה חדשה לה' - הינו התחלת הצדקה, כשמתחילין מחדש לתן צדקה. וזה בחינת מנחה חדשה, בחינת צדקה חדשה, בחינת התחלת הצדקה. כי מנחה בחינת צדקה, כמו שכתוב: "מגישי מנחה בצדקה". ועל ידי הצדקה נתתקן בחינת זקן כנ"ל, וזהו: בשבעתיכם - זה בחינת זקן, כי בסיני נדמה להם כזקן (כמו שפרש רש"י בפרשת אנכי), כי על ידי בחינת מנחה חדשה שהוא בחינת התחלת הצדקה נתתקן בחינת זקן, שהוא בחינת שבועות כנ"ל, ואזי נתבטל יניקתו של מצח הנחש, שיונק מזקני הדור, שאינם כתקונו כנ"ל, ונשמע קול הקריאה של יום טוב, שמגלה את הרצון כנ"ל. וזהו: מקרא קדש יהיה לכם - הינו קול הקריאה של יום טוב שהוא התגלות הרצון, שזה בחינת: "מקרא קדש" כנ"ל, שהוא נשמע עתה על ידי הצדקה, שמכניע את מצח הנחש, חכמת הטבע, כנ"ל. ואזי על ידי התגלות הרצון, כל מלאכת עבדה לא תעשו - כי על ידי התגלות הרצון נעשה יראה, ועל ידי יראה נשפע חסד, ואזי אין צריכין לעשות שום מלאכה, כי נתקים העולם בחסדו, בבחינת: "עולם חסד יבנה", ואזי: "ועמדו זרים ורעו צאנכם" וכו', "ואתם כהני ה' תקראו", כנ"ל. וזהו: כל מלאכת עבדה לא תעשו - כי אין צריכין לעשות שום מלאכה ושום עסק, כי נתקים העולם בחסדו, בחינת: "ואתם כהני ה' תקראו", כנ"ל:

</div>

harity as above for the main service of charity in the aspect of raven aspect of: “And the ravens I have commanded” and so forth to turn cruelty to compassion and through this they prevail over the forehead of the snake, the wisdom of nature as above for from it and in it the father to go in it a weapon as above, and this is that the female came, that is raven aspect of charity and cut its head, that cut the head of the snake aspects forehead of the snake that killed it through charity as above the waters turned and became blood that is through this that he subdued the forehead of the snake, root of the wisdom of nature through this the voice of the roar of the evil beasts that tread and tear many from our people were subdued and fell as above and then is heard the voice of the call of the good day, that is the revelation of the will and then: the righteous shall rejoice when he sees vengeance and so forth as above the waters turned that is the roar of the evil beasts, aspect of “my roar is poured out like water” (Job 3:24) and became blood this aspect of: “The righteous shall rejoice when he sees vengeance, his steps he shall wash in the blood of the wicked” as above for through the subjugation of the voice of the roar of the evil beasts through this: “The righteous shall rejoice when he sees vengeance” and so forth for the voice of the call of the good day is heard as above the companion sea monster came, took it and hung it and revived it that came aspect of the forehead of the snake, and took it to the good stone the above that took the good stone, aspect of: a complete stone will and hung it that is that he cast doubt in it and this is: and hung it like a thing that hangs in doubt that he cast doubt in the will, that is aspect of the good stone the above and through this and revived it that the wisdom of nature returned and was strengthened through that there was doubt in the will as above and this is: again came wanted to swallow the ship that returned and came the sea monster forehead of the snake to swallow the ship aspect of the root of the will, G-d forbid, as above again came the raven female cut its head that is that returned and came the raven aspect of charity as above, and cut its head that killed the forehead of the snake and subdued it for always they subdue the forehead of the snake through charity as above and he took that good stone and threw it to the ship for after that he subdued the forehead of the snake, the wisdom of nature, completely then he took the good stone aspect of the will, aspect of: a complete stone will and threw it to the ship that he threw it to the root of the will, that there they connect all the wills as above there were salted birds with us, we placed them on them, they took them and flew with them interpretation, that there was with us salted birds that is souls of Israel from our people that erred after them, after the wise of nature that are aspect of evil beasts that tread and tear many from our people as above and this is: salted birds, for they “like birds caught in a snare” (Ecclesiastes 9:12) and this salted language salted, that is confused (see Rashi Exodus 30:35) for also they were confused through the evil beasts the above and erred also after them and now they flew and went out in peace through the good stone the above through aspect of the will that is revealed now as above and then when the will is revealed, then fear is made and through fear they receive the kindness as above and this also aspect of flew, aspect of: “Behold, Aaron's staff for the house of Levi had blossomed” that is aspect of the flow of the kindness through the fear that is made through the revelation of the will as above.
And this is the aspect of healings for it is healing for all the wounds, for all these aspects are aspect of healings charity is healing, in the aspect of “charity healing in her wings” (Malachi 3:20) elder this acquired wisdom (Kiddushin 32b) is aspect of healing, in the aspect of “the tongue of the wise is healing” (Proverbs 12:18) will is aspect of healing as it is written “Hashem sent me to bind up the brokenhearted, to proclaim the year of acceptance” (Isaiah 61:1-2) work of creation that is aspect of: a world of kindness shall be built for through these aspects above they merit to the flow of the kindness that the world is maintained by His kindness aspect of: “and you shall be called priests of Hashem” as above is healing as it is written “and healing went up to the work in their hand” (II Chronicles 24:13) for healings of the wound is through several aspects that at first they need that the mouth of the wound be opened after that they need the power of drawing that will draw and take out the moisture and the spoiled bloods from within the wound after that they need to rinse all the bloods that there be in them no spoilage and turbidity in order that the bloods can go and circulate all their order of circulation as order without any delay for when the bloods go and circulate in the body as their way when they come to a place that there is spoilage, that is in the place of the wound they are delayed there and there is delayed and drawn all turbidity and spoilage that there is in the bloods for so is the way that in the spoiled place there is delayed all kinds of turbidity and spoilage that there is in the bloods and then the bloods are delayed there and cannot circulate their circulation as the order of their walk and their run for there is to the bloods order of the walk that they go and circulate the body so and so times in an hour, and the like and when there is in them turbidity, they are delayed in the spoiled place as above and they cannot circulate as the order therefore they need to rinse them and wash them after that they need to close the mouth of the wound and all these aspects of healings ar


## Segment 25

<div dir="rtl" lang="he">

יש חלוק בין החיות רעות ובין המצח הנחש, כי חכמי הטבע שהם בחינת חיות רעות הם החכמים שאוחזים בחכמת הטבע להנאתם, כי יש להם הנאה מזה, כדי להחזיק דעת ושקר שלהם וכיוצא. אבל החכם שהוא בבחינת מצח הנחש, הוא רשע וכופר בלי שום הנאה, שאין לו שום הנאה מחכמתו, רק הוא (כמו רשע ירא, שהוא) רשע וכופר בלי שום הנאה כנ"ל:

</div>

e made through the aspects the above for charity is the aspect of opening the mouth of the wound in the aspect of: “open you shall open” wisdom is the aspect of the power of drawing in the aspect of “and the drawing of wisdom from pearls” (Job 28:18) from before and from within [and as our Rabbis, of blessed memory, expounded (Yerushalmi Shabbos chapter the one who hides) on the verse: “she is more precious than pearls” from before and within, see there] that aspect of wisdom draws and takes out the spoilage from before and within from all the inner places festival that is the revelation of the will through this is made aspect of rinsing and washing the bloods in order that the bloods can circulate their circulation as the order “En Rogel” eye washer, as Rashi explained there (I Kings 1:9) that is through festival and good day that is the revelation of the will through this is made aspect of rinsing and washing the bloods as above and then the bloods can circulate as the order and for this the festival is called chag language of circle as it is written “He who sits on the circle of the earth” (Isaiah 40:22) on the circle of the earth for through rinsing and washing the bloods through this they circulate as the order as above work of creation that is, aspect of: a world of kindness shall be built for through aspects these the above merit to the flow of the kindness through this the mouth of the wound is closed in the aspect of “and the priest shall shut up the plague” (Leviticus 13:4) that through aspect of kindness, aspect of priest through this the wound is closed completely and healed in completeness. And this interpretation: And on the day of the first fruits this aspect of the beginning, aspect of distress like a first-birther when you bring a new meal offering to Hashem that is the beginning of charity when they begin anew to give charity and this aspect of new meal offering aspect of new charity, aspect of the beginning of charity for meal offering aspect of charity as it is written: “bringers of meal offering in charity” and through charity is repaired aspect of elder as above and this on your weeks this aspect of elder for at Sinai they appeared as an elder (as Rashi explained in Parashas Anochi) for through aspect of new meal offering that is aspect of the beginning of charity is repaired aspect of elder, that is aspect of weeks as above and then the sustenance of the forehead of the snake is nullified that sucks from the elders of the generation, that are not as their repair as above and the voice of the call of the good day is heard, that reveals the will as above a holy convocation it shall be for you that is the voice of the call of the good day that is the revelation of the will that this aspect of: a holy convocation as above that it is heard now through charity that subdues the forehead of the snake, the wisdom of nature as above and then throug


## Segment 26

<div dir="rtl" lang="he">

כלל המאמר כלו אחד וכלו קשור זה בזה, שהצדקה היא קשה מאד בהתחלה, אבל התועלת של הצדקה גדול מאד, כי על ידי הצדקה אין צריכין לעשות שום מלאכה ועסק, כי נתקים העולם בחסדו, כי על ידי הצדקה מוציאין יניקת מצח הנחש, שיונק מזקני הדור, ואזי נשמע קול הקריאה של יום טוב, שמגלה את הרצון, ואזי נתגלה יראה, כי עקר היראה - על ידי התגלות הרצון, ועל ידי היראה נעשה כלי וצנור לקבל על ידו השפעת החסד, כי בלא הכלי והצנור אי אפשר לקבל את החסד, רק על ידי היראה שהוא צנור וכלי, על ידה מקבלין את החסד, ואזי מתקים העולם בחסדו, ואז אין צריכין לעשות שום מלאכה, כי נתקים: "ועמדו זרים ורעו צאנכם" וכו' כנ"ל:

</div>

h the revelation of the will, you shall do no laborious work for through the revelation of the will fear is made and through fear kindness is poured and then they do not need to do any work for the world is maintained by His kindness aspect of: “a world of kindness shall be built” and then: “And strangers shall stand and tend your flocks” and so forth “and you shall be called priests of Hashem”, as above you shall do no laborious work for they do not need to do any work and any occupation for the world is maintained by His kindness aspect of: “and you shall be called priests of Hashem”, as above.
There is a difference between the evil beasts and between the forehead of the snake for the wise of nature that are aspect of evil beasts they are the wise that hold in the wisdom of nature for their

benefit for they have benefit from this, to hold their opinion and lie and the like but the wise that is in the aspect of the forehead of the snake he is wicked and denier without any benefit that he has no benefit from his wisdom only he is [like a wicked fearer that he is] wicked and denier without any benefit as above.
The general of the entire teaching is one and all is connected this to that that charity is very hard at the beginning but the benefit of charity is very great for through charity they do not need to do any work and occupation for the world is maintained by His kindness for through charity they take out the sustenance of the forehead of the snake, that sucks from the elders of the generation and then the voice of the call of the good day is heard, that reveals the will and then fear is revealed for the main fear through the revelation of the will and through the revelation of the will is made fear and through fear is made vessel and conduit to receive through it the flow of the kindness for without the vessel and the conduit it is impossible to receive the kindness only through the fear that is conduit and vessel through it they receive the kindness, and then the world is maintained by His kindness and then they do not need to do any work for is fulfilled “And strangers shall stand and tend your flocks” and so forth as above.



# Likutay Moharan II, Torah 40: One Who Knows from the Land of Israel

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/40/

# Likutay Moharan II, Torah 40: One Who Knows from the Land of Israel

<div dir="rtl">מי שיודע מארץ ישראל</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/40


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

מי שיודע מארץ ישראל, שטעם באמת טעם ארץ ישראל, הוא יכול להכיר באחר, אם היה אצל צדיק על ראש השנה אם לאו, ואם אותו הצדיק הוא גדול במעלה או קטן, ואם הוא צדיק אמתי אם לאו, או אם הוא בעצמו צדיק. כי טעם ארץ ישראל יכולין לציר לפני מי שיודע טעם שכל. כי רק מי שהוא איש בור, אי אפשר לו לידע זאת, אבל מי שיודע משכל, כגון לומדים שמרגישים מעט טעם השכל בפשט וקשיא כדרך הלומדים, או חכמים בחכמות אחרות, שמרגישים טעם שכל, יכולין להבין טעם ארץ ישראל, כי 'אוירא דארץ ישראל מחכים' (בבא בתרא קנח, ובזהר פינחס דף רמה:, ובתקון כב). וטעם החכמה והשכל בודאי יקר מאד, אך עקר מעלת קדשת ארץ ישראל הוא רק על ידי השגחת השם יתברך. ומחמת שהשם יתברך מסתכל בארץ ישראל תמיד, כמו שכתוב (דברים י"א): "תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה", על ידי זה ארץ ישראל מקדשת ואוירה מחכים, כי עינים על שם החכמה, כי התפתחות החכמה נקרא בחינת עינים, כמו שכתוב (בראשית ג): "ותפקחנה עיני שניהם", ופרש רש"י: 'על שם החכמה נאמר'. ומחמת שעיני ה' בארץ ישראל, שמסתכל בה תמיד, על ידי זה 'אוירא דארץ ישראל מחכים'. אך מהיכן נמשך ונתעורר זאת אצל השם יתברך, דהינו בחינת עינים להשגיח כנ"ל, זה נעשה על ידי נשמות ישראל, שהשם יתברך מתפאר בהם, בבחינת (ישעיה מ"ט): "ישראל אשר בך אתפאר". ועל ידי ההתפארות נעשין בחינת תפלין, שנקראין פאר (סכה כה), והתפלין הם בחינת מחין, ונכנסין לפנים ובוקעין בעינים, ומזה נעשה השגחת השם יתברך כביכול, שעל ידי זה נעשה קדשת ארץ ישראל, בחינת אוירא דארץ ישראל מחכים כנ"ל. ועל שם זה נקרא ארץ ישראל, שמקבלת קדשתה, מבחינת: "ישראל אשר בך אתפאר", כנ"ל. אך בודאי לא כל העתים שוות בהתקרבות ישראל להשם יתברך, כי לפעמים, חס ושלום, יש שנתרחק אחד מהשם יתברך (עין זוהר בשלח א ב.) ואזי אדרבא, השכינה צועקת: 'קלני מראשי, קלני מזרועי' (סנהדרין מו). הינו שצעקתה, שנתקלקל ונפגם בחינת ההתפארות שאינו יכול להתפאר בהם, ונפגם בחינת התפלין, שנעשין מן ההתפארות כנ"ל. וזה: 'קלני מראשי, קלני מזרועי', 'מראשי' 'מזרועי' דיקא, בחינת תפלין (שמניחין על הראש ועל הזרוע) וכנ"ל. רק כשאחד מישראל נתקרב להשם יתברך, ונתוסף עוד ישראל שרוצה לעבדו יתברך, וכל מה שנתוספין יותר רבים מישראל שרוצים לעבדו ולהתקרב אליו, אזי נתגדל ונתוסף יותר התפארותו יתברך, שהוא יתברך מתפאר בעמו ישראל המתקרבים אליו. ועל ידי זה ההתפארות נעשין תפלין מחין, ומזה נעשה קדשת ארץ ישראל, בחינת 'אוירא דארץ ישראל מחכים' על ידי עיני השגחתו כנ"ל: אך מי שיכול לראות זאת ההתפארות, שמתפאר השם יתברך בעמו ישראל, אזי הוא מקבל בחינת פאר ומחין מן זאת ההתפארות שרואה, ונעשין אצלו גם כן בחינת תפלין, ונכנסין לפנים כנ"ל, ובוקעין בעינים כנ"ל, ואזי נעשין עיניו גם כן בבחינת עיני ה'. ואזי בכל מקום שהוא מסתכל ורואה, נעשה שם גם כן בחינת אוירא דארץ ישראל מחכים, כי עקר קדשת ארץ ישראל הוא רק מבחינת עינים הנ"ל. אבל מי הוא זה שיוכל לראות את השם יתברך, שיוכל לראות התפארותו יתברך, אמנם מי שרואה את הצדיק האמת, שהוא מקרב בני אדם לעבודתו יתברך, והוא עקר התקרבות ישראל לאביהם שבשמים, נמצא שהוא בעצמו ההתפארות שמתפאר השם יתברך בעמו, כי על ידו כל ההתקרבות וההתפארות. אזי מי שמסתכל בו. ועקר הדבר בעת הקבוץ, בעת שמתקבצים אליו העולם הבאים לשמע את דבר ה', וביותר - בראש השנה, שאז הוא הקבוץ הגדול, אזי ההתפארות גדול ביותר, מחמת שמתקבצים הרבה בני אדם, החפצים להתקרב אליו יתברך, ואזי נתגדל ונתוסף פאר ויפי הצדיק, כי הוא בעצמו ההתפארות כנ"ל, אזי מי שמסתכל באמת בזה הצדיק האמתי, אזי הוא גם כן מקבל מן ההתפארות הזאת, ונעשין אצלו גם כן בחינת תפלין מחין כנ"ל, ואזי נעשין עיניו גם כן כנ"ל בבחינת עיני ה'. ואזי גם בכל מקום שהוא מסתכל, נעשה גם כן בחינת ארץ ישראל, בחינת 'אוירא דארץ ישראל מחכים', כי הוא מחכים האויר על ידי הסתכלותו בעיניו הנ"ל, שנעשין מן ההתפארות כנ"ל. וזה פרוש (ישעיה ל"ג): "מלך ביפיו תחזינה עיניך", הינו כשתזכה לראות מלך ביפיו, דהינו הצדיק ביפיו ותפארתו, דהינו בעת הקבוץ, שאזי הוא יפיו ותפארתו כנ"ל, על ידי זה: "עיניך תראינה ארץ מרחקים", בחינת ארץ ישראל, בחינת 'אוירא דארץ ישראל מחכים'. כי החכמה נקרא מרחקים, כמו שכתוב (קהלת ז): "אמרתי אחכמה והיא רחוקה", הינו שעל ידי זה שתראה את הצדיק ביפיו ותפארתו כנ"ל, על ידי זה בכל מקום שתראה בעיניך, יהיה נעשה בחינת אוירא דארץ ישראל מחכים כנ"ל. וזהו: 'עיניך תראינה ארץ מרחקים' כנ"ל. נמצא, מי שיש לו תאוה והשתוקקות לארץ ישראל, בפרט מי שטעם טעם האמת של ארץ ישראל, כשפוגע ומתועד יחד עם אדם שהיה אצל צדיק אמתי על ראש השנה, הוא מחיב להרגיש אז טעם ארץ ישראל, כי על ידי זה האיש נעשה גם זה האויר בבחינת ארץ ישראל כנ"ל, וראוי שיתעורר לו עתה השתוקקות וגעגועין לארץ ישראל, כל אחד לפי בחינתו. ועקר הדבר - שיהיה באמת ובתמימות:

</div>

Likutay Moharan II, Torah 40: One Who Knows from the Land of Israel

One who knows from Eretz Yisrael [Land of Israel], who has truly tasted the taste of Eretz Yisrael, can recognize in another whether he was with a tzadik [righteous one] on Rosh Hashanah [New Year] or not, and whether that tzadik is great in stature or small, and whether he is a true tzadik or not, or whether he himself is a tzadik. For the taste of Eretz Yisrael can be depicted before one who knows the taste of

seichel

[intellect]. For only one who is an

ish

bur [ignorant person] cannot know this, but one who knows from

seichel

, such as scholars who sense a bit of the taste of

seichel

in the simple meaning and question, as is the way of scholars, or wise men in other wisdoms who sense the taste of

seichel

, can understand the taste of Eretz Yisrael. For the

avira

d’Eretz

Yisrael

machkim

[air of the Land of Israel makes wise] (Bava Basra 158; Zohar, Pinchas 245;

Tikkunei

Zohar 22). And the taste of

chochmah

[wisdom] and

seichel

is certainly very precious, but the main virtue of the holiness of Eretz Yisrael is only through the providence of Hashem, blessed be He. And because Hashem, blessed be He, gazes upon Eretz Yisrael always, as it is written: “The eyes of Hashem your G-d are always upon it, from the beginning of the year to the end of the year” (Deuteronomy 11:12), through this, Eretz Yisrael is sanctified, and its air makes wise. For

einayim

[eyes] are named after

chochmah

, for the opening of

chochmah

is called the aspect of

einayim

, as it is written: “And the eyes of both of them were opened” (Genesis 3:7), and Rashi explains: This is said regarding

chochmah

. And because the

einayim

of Hashem are on Eretz Yisrael, gazing upon it always, through this, the

avira

d’Eretz

Yisrael

machkim

[air of the Land of Israel makes wise]. But from where is this drawn and aroused in Hashem, blessed be He, that is, the aspect of

einayim

to provide providence, as mentioned above? This is done through the

neshamos

[souls] of Israel, that Hashem, blessed be He, glories in them, in the aspect of: “Israel, in whom I will be glorified” (Isaiah 49:3). And through this glorying, the aspect of tefillin [phylacteries] is made, which are called

pe’er

[glory] (Sukkah 25), and the tefillin are the aspect of

mochin

[minds], and they enter within and burst forth in the

einayim

. And from this, the providence of Hashem, blessed be He, is made, as it were, through which the holiness of Eretz Yisrael is made, the aspect of

avira

d’Eretz

Yisrael

machkim

, as mentioned above. And for this reason, it is called Eretz Yisrael, for it receives its holiness from the aspect of: “Israel, in whom I will be glorified”, as mentioned above. But certainly, not all times are equal in the closeness of Israel to Hashem, blessed be He, for sometimes, heaven forbid, there is one who becomes distant from Hashem, blessed be He. And then, on the contrary, the Shechinah [Divine Presence] cries out: “Woe to me from my head, woe to me from my arm” (Sanhedrin 46). That is, its cry is that the aspect of glorying is spoiled and damaged, that He cannot glory in them, and the aspect of tefillin, which is made from the glorying, is damaged, as mentioned above. And this is: “Woe to me from my head, woe to me from my arm”, specifically from my head, from my arm, the aspect of tefillin (which are placed on the head and arm (-these words were added in editions from after 1874), as mentioned above. But when one of Israel draws close to Hashem, blessed be He, and another Israelite is added who wants to serve Him, blessed be He, and the more numerous Israelites are added who want to serve Him and draw close to Him, then His glorying, blessed be He, is increased and added, that He, blessed be He, glories in His people Israel who draw close to Him. And through this glorying, tefillin

mochin

are made, and from this, the holiness of Eretz Yisrael is made, the aspect of

avira

d’Eretz

Yisrael

machkim

, through His eyes of providence, as mentioned above. But one who can see this glorying, that Hashem, blessed be He, glories in His people Israel, then he receives the aspect of

pe’er

and

mochin

from this glorying that he sees, and the aspect of tefillin is also made for him, and they enter within, as mentioned above, and burst forth in the

einayim

, as mentioned above. And then his eyes also become the aspect of the

einayim

of Hashem. And then, in every place where he gazes and sees, there too the aspect of

avira

d’Eretz

Yisrael

machkim

is made, for the main holiness of Eretz Yisrael is only from the aspect of the

ainayim

mentioned above. But who is this who can see Hashem, blessed be He, to see His glorying, blessed be He? Indeed, one who sees the true tzadik, who brings people close to His service, blessed be He, and he is the main closeness of Israel to their Father in Heaven, it is found that he himself is the glorying in which Hashem, blessed be He, glories in His people, for through him is all the closeness and glorying. Then, one who gazes upon him, and the main matter is at the time of the gathering, when people gather to him to hear the word of Hashem, and especially on Rosh Hashanah, when it is the great gathering, then the glorying is greater, because many people gather who desire to draw close to Him, blessed be He, and then the glory and beauty of the tzadik is increased, for he himself is the glorying, as mentioned above. Then, one who truly gazes upon this true tzadik, then he also receives from this glorying, and the aspect of tefillin

mochin

is also made for him, as mentioned above, and then his eyes also become, as mentioned above, the aspect of the

einayim

of Hashem. And then, also in every place where he gazes, the aspect of Eretz Yisrael, the aspect of

avira

d’Eretz

Yisrael

machkim

, is made, for he makes the air wise through his gazing with his

einayim

mentioned above, which are made from the glorying, as mentioned above [T.N. see Likutay

Halachos

Orach

Chaim, Laws of Grace after Meals 4:11]. And this is the meaning of: “Your eyes shall see a king in his beauty” (Isaiah 33:17), that is, when you merit to see a king in his beauty, that is, the tzadik in his beauty and glory, that is, at the time of the gathering, when his beauty and glory are manifest, as mentioned above, through this: “Your eyes shall see a far-off land”, the aspect of Eretz Yisrael, the aspect of

avira

d’Eretz

Yisrael

machkim

. For

chochmah

is called

marchakim

[far-off, see Torah II:83 - because the main wisdom is to know that the wisdom is distant from him and he has not attained it], as it is written: “I said I will be wise, but it is far from me” (Ecclesiastes 7:23), that is, through seeing the tzadik in his beauty and glory, as mentioned above, through this, in every place where you see with your eyes, it will become the aspect of

avira

d’Eretz

Yisrael

machkim

, as mentioned above. And this is: “Your eyes shall see a far-off land”, as mentioned above. It is found that one who has a desire and yearning for Eretz Yisrael (T.N. as was with Rabbainu himself, see

Chayay

Moharan - The Life of Our Leader Rabbi Nachman #54), especially one who has tasted the true taste of Eretz Yisrael, when he meets and converses with a person who was with a true tzadik on Rosh Hashanah, he is obligated to sense then the taste of Eretz Yisrael, for through this person, this air also becomes the aspect of Eretz Yisrael, as mentioned above, and it is fitting that his yearning and longing for Eretz Yisrael be aroused now, each according to his level. And the main matter is that it be in truth and simplicity. And there are further matters in this, for no person dies with half his desire in his hand (Midrash Rabbah, Ecclesiastes, Section 1). It is found that one never fulfills his desire and will with wealth, for he always lacks, as mentioned above.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

ויש בזה עוד ענינים, כי 'אין אדם מת וחצי תאותו בידו'. (קהלת רבה סדר א) נמצא שאין ממלא תאותו ורצונו בממון לעולם, כי תמיד חסר לו כנ"ל. אבל יש בחינת שפע כפולה, בחינת (איוב כ"ב): "וכסף תועפות לך", שהוא לשון כפול. נמצא שבזה השפע נתמלא רצונו, מאחר שהיא כפולה (ולא סים):

</div>

But there is the aspect of abundant wealth, the aspect of: “And silver of abundance for you” (Job 22:25) [See

Chayay

Moharan, The Life of Our Leader Rabbi Nachman #585], which is the language of doubling. It is found that with this abundance, his will is fulfilled, since it is doubled (and he did not conclude) [See Likutay

Halachos

Orach

Chaim, Laws of Grace After Meals 4:16 for a suggested conclusion].



# Likutay Moharan II, Torah 41: Sometimes Hashem, Blessed Be He, Performs Wonders

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/41/

# Likutay Moharan II, Torah 41: Sometimes Hashem, Blessed Be He, Performs Wonders

<div dir="rtl">לפעמים השם יתברך עושה מופתים על ידי בעלי הפוסקים,</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/41


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

לפעמים השם יתברך עושה מופתים על ידי בעלי הפוסקים, בבחינת (דברי הימים א ט"ז): "מפתיו ומשפטי פיהו", שעל ידי 'משפטי פיהו', שפוסק שיהיה כך, נעשה מופת. כי מחמת שנתקבל לבעל פוסק, וכשפוסק באסור והתר וכיוצא, מקבלין דעתו, כמו כן כשפוסק באיזה ענין, מקבלין דעתו, ונעשין מופתים על ידו. וזהו בחינת המופתים שמספרין מהגאונים שהיו בדורות שלפנינו:

</div>

Likutay Moharan II, Torah 41: Sometimes Hashem, Blessed Be He, Performs Wonders

Sometimes Hashem, blessed be He, performs

mofsim

[wonders] through the masters of legal rulings, in the aspect of: “His wonders and the judgments of His mouth” (1 Chronicles 16:12). That through the judgments of His mouth, that he rules that it should be so, a

mofes

[wonder] is made. For because he is accepted as a master of rulings, and when he rules on prohibition and permission and the like, his opinion is accepted, so too when he rules on some matter, his opinion is accepted, and

mofsim

are made through him. And this is the aspect of the

mofsim

related about the Geonim [sages] who were in the generations before us.



# Likutay Moharan II, Torah 42: For I, Hashem, Am Your Healer

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/42/

# Likutay Moharan II, Torah 42: For I, Hashem, Am Your Healer

<div dir="rtl">כי אני יי רפאך</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/42


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

"כי אני יי רפאך" (שמות ט"ו) - ראשי תבות: אמן כן יהי רצון. (ועין במקום אחר באור ענין זה):

</div>

Likutay Moharan II, Torah 42: For I, Hashem, Am Your Healer

“For I, Hashem, am your healer” (Exodus 15:26). The acronym: אָmen כֵּn יְhi רָ

tzon

[Amen, so may it be Your will] (see elsewhere the explanation of this matter).



# Through chalishus halev weakness of the heart, pachadim fears fall upon him

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/43/

# Through chalishus halev weakness of the heart, pachadim fears fall upon him

<div dir="rtl">על ידי חלישות הלב נופלים פחדים עליו</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/43


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

על ידי חלישות הלב נופלים פחדים עליו. כי הגבור אין לו שום פחד, ועקר הגבורה הוא בלב. דהינו מי שלבו חזק, אינו מתירא משום דבר, ורץ לתוך קשרי המלחמה, ומתגבר על ידי חזק ואמץ לבו. וכן להפך, רכי לבב הם מתפחדים. וזה שכתוב (דברים כ): "איש הירא ורך הלבב", פרש רש"י: 'הירא' וכו', כי על ידי רך לבב, על ידי זה הוא מתירא, כנ"ל:

</div>

Through chalishus halev [weakness of the heart], pachadim [fears] fall upon him. For the gibor [mighty one] has no fear at all, and the main gevurah [might] is in the heart, that is, one whose heart is strong does not fear anything and runs into the bonds of war, and prevails through the strength and courage of his heart. And similarly, the opposite, rakei levav [soft-hearted] are afraid (Deuteronomy 20:8): “The man who is afraid and soft-hearted”. Rashi explains: The one who is afraid, and so forth, for through rach levav [soft-heartedness], through this he is afraid, as mentioned above.



# Likutay Moharan II, Torah 44: Faith Depends on a Person’s Mouth

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/44/

# Likutay Moharan II, Torah 44: Faith Depends on a Person’s Mouth

<div dir="rtl">האמונה תולה בפה של אדם, בבחינת:</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/44


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

האמונה תולה בפה של אדם, בבחינת: "אודיע אמונתך בפי" (תהלים פ"ט). הינו על ידי שמדברין האמונה בפה זהו בעצמו אמונה, וגם על ידי זה באים לאמונה. ומחמת זה צריך לזהר מאד מדבורים של כפירה ואפיקורסות, אף על פי שאינו אומרם מלבו; הינו שהוא בעצמו מאמין ואינו כופר, חס ושלום, רק שהוא חוזר ואומר דברי אפיקורסות ששמע בשם אחרים, שהם אפיקורסים, והוא מתלוצץ מהם, אף על פי כן גם מזה צריך לזהר מאד, כי הדבור הזה של כפירה מזיק לאמונה. גם הוא אסור גמור, כי על השם יתברך, ברוך הוא, אסור לומר דברי הלצות, אפלו בדרך שחוק. וכבר מבאר בספרים ובדברינו בכמה מקומות, להרחיק עצמו מאד מאד לבלי לעין כלל בספרי המחקרים הפילוסופיא, ואפלו מספרים של חקירה שחברו גדולים מאחינו בני ישראל, גם מהם צריך להרחיק מאד, כי הם מזיקים מאד לאמונה, כי די לנו באמונתנו שקבלנו מאבותינו הקדושים. וזה כלל גדול ויסוד ועקר בעבודת השם - להיות תם וישר וכו', לעבד אותו יתברך בתמימות, בלי שום חכמות וחקירות כלל כלל לא. גם מחכמות שיש בעבודת השם בעצמו צריך להרחיק מאד. כי כל אלו החכמות של העולם, שיש להנכנסין ומתחילין קצת בעבודת השם, אינם חכמות כלל, והם רק דמיונות ושטותים ובלבולים גדולים. ואלו החכמות מפילין מאד את האדם מעבודת השם, דהינו מה שחושב וחוקר ומדקדק ביותר, אם הוא יוצא כראוי במה שעושה. כי בשר ודם אי אפשר לו שיצא ידי חובתו בשלמות, 'ואין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא' וכו' (עבודה זרה ג.), ולא נתנה תורה למלאכי השרת' (קדושין נד). ועל אלו המדקדקים ומחמירים בחמרות יתרות, עליהם נאמר (ויקרא י"ח): "וחי בהם", 'ולא שימות בהם', (יומא פה:) כי אין להם שום חיות כלל, ותמיד הם במרה שחרה, מחמת שנדמה להם שאינם יוצאים ידי חובתם בהמצוות שעושין, ואין להם שום חיות משום מצוה מחמת הדקדוקים והמרה שחרות שלהם (והוא בעצמו אינו מחמיר שום חמרא כלל):

</div>

Likutay Moharan II, Torah 44: Faith Depends on a Person’s Mouth

Emunah [faith] depends on the mouth of a person, in the aspect of: “I will make known Your

emunah

with my mouth” (Psalms 89:2). That is, through speaking

emunah

with the mouth, this is itself

emunah

and also

through this, one comes to

emunah

. And because of this, one must be very careful from words of

kefirah

[heresy] and

epikorsus

[heresy], even if one does not say them from one’s heart, that is, one himself believes and does not deny, heaven forbid, but only repeats words of

epikorsus

that he heard in the name of others who are

epikorsim

[heretics], and he mocks them. Even so, one must be very careful from this, for these words of

kefirah

harm

emunah

. Also, it is an absolute prohibition, for regarding Hashem, blessed be He, it is forbidden to say words of jest, even in a joking manner. And it is already explained in books and in our words in several places to greatly distance oneself from looking at all at the books of investigators, philosophy, and even from books of investigation written by great ones of our brethren, the Children of Israel, one must also greatly distance oneself from them, for they greatly harm

emunah

. For our

emunah

that we received from our holy ancestors is sufficient for us. And this is a great principle and foundation and essence in the service of Hashem, to be simple and upright, and so forth, to serve Him, blessed be He, in simplicity without any wisdoms and investigations at all, at all. Also, from wisdoms that are in the service of Hashem itself, one must greatly distance oneself, for all these wisdoms of the world that are for those entering and beginning a bit in the service of Hashem are not wisdoms at all, but only imaginations and foolishness and great confusions. And these wisdoms greatly cause a person to fall from the service of Hashem, that is, what one thinks and investigates and is overly meticulous about, whether one fulfills properly what one does. For a person of flesh and blood cannot possibly fulfill his obligation perfectly, and the Holy One, blessed be He, does not come with complaints, and so forth (Avodah Zarah 3), and the Torah was not given to ministering angels (Kiddushin 54). And regarding these overly meticulous and stringent ones, it is said about them: “And you shall live by them” (Leviticus 18:5), and not die by them (Yoma 85), for they have no vitality at all, and they are always in

marah

shechorah

[melancholy] because it seems to them that they do not fulfill their obligation in the mitzvot [commandments] they perform, and they have no vitality from any mitzvah because of their meticulousness and their

marah

shechorah

[and he himself does not impose any stringency at all].


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

ובאמת, אחר כל החכמות, אפלו מי שיודע חכמות באמת, אחר כל החכמות צריך להשליך כל החכמות ולעבד את ה' בתמימות בפשיטות גמור בלי שום חכמות. וזה היא החכמה הגדולה שבכל החכמות, לבלי להיות חכם כלל. כי באמת אין חכם בעולם כלל, 'ואין חכמה ואין תבונה נגדו יתברך' (משלי כ"א). והעקר הוא, כי 'רחמנא לבא בעי' (סנהדרין קו: זהר תצא דף רפא:):

</div>

And in truth, after all the wisdoms, even one who knows true wisdoms, after all the wisdoms, one must cast aside all the wisdoms and serve Hashem in complete simplicity without any wisdoms. And this is the greatest wisdom of all wisdoms, to not be wise at all. For in truth, there is no wise person in the world at all, and there

no wisdom and no understanding before Him, blessed be He (Proverbs 21:30; Sanhedrin 106; Zohar, Tetzaveh 281).



# Regarding people who want and prepare themselves several times to travel to the

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/45/

# Regarding people who want and prepare themselves several times to travel to the

<div dir="rtl">בענין בני אדם שרוצים ומכינים עצמן כמה פעמים לנסע ל</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/45


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

בענין בני אדם שרוצים ומכינים עצמן כמה פעמים לנסע לצדיק האמת, ואחר כך יש להם מניעות, ונמנעים - דע, כי שבת היא נקדה הפנימית, וממנה יונקים כל הששה ימים, שהם בחינת העגולים סביב הנקדה, כמו שכתוב בזהר (ויקהל דף רד.) וכמובא. והקלפות מוליכין את הרשעים סביב הנקדה, בבחינת (תהלים י"ב): "סביב רשעים יתהלכון", ואינם מניחים אותם להתקרב לפנים אל הנקדה הפנימית, וכל זמן שהם עדין בתוך העגולים, עדין יש להם תקוה להתקרב. אפלו פושעי ישראל - כל זמן שלא יצא מן העגולים לגמרי, חס ושלום, עדין יש לו תקוה להתקרב אל הנקדה הפנימית אבל מי שכבר יצא לגמרי, חס ושלום, מן העגולים, כגון משמדים, אזי אי אפשר לו להתקרב כלל. והצדיק הוא בחינת שבת, בחינת הנקדה פנימית, שממנו יונקים הכל, כמובא:

</div>

Likutay Moharan II, Torah 45: Regarding People Who Want to Travel to the True Tzadik

Regarding people who want and prepare themselves several times to travel to the true tzadik [righteous one] and afterward have

menios

[obstacles] and are prevented, know that Shabbos [Sabbath] is the inner point, and from it, all the six days draw sustenance, which are the aspect of the circles around the point, as it is written in the Zohar (

Vayakhel

204). And the

kelipos

[husks, forces of evil] lead the wicked around the point, in the aspect of: “The wicked walk around” (Psalms 12:9), and they do not allow them to approach within to the inner point. And

as long as

they are still within the circles, there is still hope for them to approach, even for the sinners of Israel,

as long as

they have not completely left the circles, heaven forbid, there is still hope for them to approach the inner point. But one who has already completely left the circles, heaven forbid, such as apostates, then it is impossible for him to approach at all. And the tzadik is the aspect of Shabbos, the aspect of the inner point, from which everything draws sustenance, as brought.



# Mesiras

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/46/

# Mesiras

<div dir="rtl">מסירת נפש יש לכל אחד ואחד מישראל בכל יום ובכל שעה</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/46


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

מסירת נפש יש לכל אחד ואחד מישראל בכל יום ובכל שעה, כגון שנותן ממונו לצדקה. והממון הוא הנפש, "כי אליו הוא נושא את נפשו" (דברים כ"ד). דהינו שמוסר נפשו ביגיעות וסכנות קדם שמרויח הממון, ואחר כך נוטל הממון ונותנו בשביל השם יתברך, נמצא מוסר נפשו. וכן בתפלה איתא במדרש הנעלם (חיי שרה דף קכד:), שהיא בחינת, "כי עליך הרגנו כל היום" וכו', הינו מסירת נפש. כי צריך יגיעה גדולה ומלחמה גדולה עם המחשבות והבלבולים, ותחבולות לנוס ולברח מהם, ועל זה נאמר: 'כי עליך הרגנו' וכו', כמובא במדרש הנעלם, נמצא שהוא מסירת נפש, וכן כיוצא בזה:

</div>

Likutay Moharan II, Torah 46: Self-Sacrifice Is for Every Single One of Israel Every Day and Every Hour

Mesiras

nefesh

[self-sacrifice] is for every single one of Israel every day and every hour, such as when one gives one’s wealth to tzedakah [charity], and the wealth is the soul, “For to Him he lifts his soul” (Deuteronomy 24:15). That is, he sacrifices his soul with toils and dangers before he earns the wealth, and afterward he takes the wealth and gives it for the sake of Hashem, blessed be He. It is found that he sacrifices his soul. And

similarly

in tefillah [prayer], it is stated in the Midrash

Ne’elam

Cha'yay

Sarah 124), that it is the aspect of: “For Your sake we are killed

all the day

” (Psalms 44:23), and so forth. That is,

mesiras

nefesh

, for it requires great toil and a great battle with thoughts and confusions and schemes to flee and escape from them. And regarding this, it is said: “For Your sake we are killed”, and so forth, as brought in the Midrash

Ne’elam

.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

ודע, שהמניעות שיש לכל אחד לעבודת הבורא יתברך שמו, כגון לנסע להצדיק האמת וכיוצא, ולכל אחד ואחד נדמה לו, שהמניעות שלו גדולים יותר משל חברו, וקשה לעמד בהם. דע, שלכל אחד אין לו מניעות רק כפי כחו, כפי מה שיכול לשאת ולעמד בהם - אם ירצה. ובאמת אין שום מניעה, כי גם בהמניעה בעצמה מלבש שם השם יתברך, וכמבאר במקום אחר (בלקוטי א' סימן קטו). והמניעה הגדולה שבכל המניעות היא מניעת המח, דהינו מה שמחו ולבו חלוקים מהשם יתברך או מהצדיק, כי אפלו כשמשבר המניעות שיש לו לנסע להצדיק האמת ובא לשם, עם כל זה, כשמחו חלוק וקשה לו קשיות על הצדיק, ויש לו עקמומיות בלבו על הצדיק, זאת המניעה מונע אותו יותר מכל המניעות. וכן בתפלה; שבתחלה יש לו כמה מניעות על התפלה, ואחר כך כשעובר עליהם ובא להתפלל, כשלבו עקם ופתלתל מהשם יתברך, זאת המניעה גדולה מכלם כנ"ל, הינו בחינת (תהלים ל"ח): "לבי סחרחר". תרגום - 'סביב' - 'סחור סחור'. דהינו שלבו מסבב ומקף ומעקם בעקמומיות וקשיות וכפירות על השם יתברך, שזה בחינת (שמות א): "וימררו את חייהם בעבדה קשה" וכו'. ואיתא בתקונים (תקון יג דף כח.): בקשיא וכו', הינו הקשיות שבלבו, שהם המניעה הגדולה מכלם, ואזי צריך לצעק לאביו שבשמים בקול חזק מעמקי הלב, ואזי השם יתברך שומע קולו ופונה לצעקתו. ויכול להיות, שמזה בעצמו יפל ויתבטל לגמרי כל הקשיות והמניעות הנ"ל, ועל כל פנים השם יתברך שומע קולו, שזה ישועתו. וזה אותיות קשיא - ראשי תבות: "שמע יי קולי אקרא" (תהלים כ"ז) שצריך רק לקרות לה', כשמתגבר עליו הקשיא והכפירה כנ"ל. ומעין זה מה שמספרים בשם הבעל שם טוב, זכר צדיק וקדוש לברכה, משל, שמלך אחד הניח אוצר גדול במקום אחד, וסבב באחיזת עינים כמה וכמה חומות סביב האוצר וכשבאו בני אדם לאלו החומות, נדמה להם שהם חומות ממש, וקשה לשברם. וקצתם חזרו תכף, וקצתם שברו חומה אחת ובאו אל השניה ולא יכלו לשברה, וקצתם שברו יותר ולא יכלו לשבר הנשארים, עד שבא הבן מלך, אמר: אני יודע, שכל החומות הם רק באחיזת עינים, ובאמת אין שום חומה כלל, והלך לבטח עד שעבר על כלם.

</div>

It is found that it is

mesiras

nefesh

. And similarly, the like. And know that the

menios

[obstacles] that every single one has in the service of the Creator, blessed be His Name, such as to travel to the true tzadik and the like, and to every single one it seems that his

menios

are greater than his fellow’s and it is difficult to withstand them, know that for every single one, there are no

menios

except according to his strength, according to what he can bear and withstand if he wishes. And in truth, there is no obstacle at all, for even in the obstacle itself, Hashem, blessed be He, is clothed there, as explained elsewhere (Likutay Moharan I, Torah 115). And the greatest obstacle of all obstacles is the obstacle of the mind, that is, what his mind and heart are divided from Hashem, blessed be He, or from the tzadik. For even when one breaks the

menios

that he

has to

travel to the true tzadik and comes there, even so, when his mind is divided, and he has difficulties and

akmumiyus

[crookedness] in his heart regarding the tzadik, this obstacle prevents him more than all obstacles. And

similarly

in tefillah, that at first, he has several

menios

regarding tefillah, and afterward, when he overcomes them and comes to pray, when his heart is crooked and twisted from Hashem, blessed be He, this obstacle is greater than all of them, as mentioned above. This is the aspect of: “My heart whirls” (Psalms 38:11), the Targum:

Saviv

sechor

sechor

around and around

], that is, his heart is surrounded and enveloped and crooked with

akmumiyus

and difficulties and denials regarding Hashem, blessed be He. This is the aspect of: “And they embittered their lives with hard labor” (Exodus 1:14), and so forth. And it is stated in the

Tikkunim

(Tikkun 13, folio 28): With difficulty, and so forth, that is, the difficulties in his heart, which are the greatest obstacle of all. And then, one must cry out to his Father in Heaven with a strong voice from the depths of the heart, and then Hashem, blessed be He, hears his voice and turns to his cry. And it can be that from this itself, all the difficulties and obstacles mentioned above will fall and be completely nullified. And in any case, Hashem, blessed be He, hears his voice, which is his salvation. קֻשְׁיָא [difficulty], the acronym: שְׁShima יְ Hashem ק

Koalee

אֶEkra [Hear, Hashem, my voice, I call] (Psalms 27:7). That one needs only to call to Hashem when the difficulty and denial overcome him, as mentioned above. And from the like of this is what is related in the name of the Baal Shem Tov, may the memory of the righteous and holy be a blessing, a parable, that a certain king placed a great treasure in one place and surrounded it with many walls in an illusion of the eyes. And when people came to these walls, it seemed to them that they were actual walls, and it was difficult to break them. And some turned back immediately, and some broke one wall and came to the second and could not break it, and some broke more and could not break the remaining ones, until the king’s son came and said: I know that all the walls are only an illusion of the eyes, and in truth, there is no wall at all. And he walked securely until he passed over all of them.


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

ומזה יבין המשכיל הנמשל מאליו על כל המניעות וההסתות ופתויים, שהם בחינת חומות, שיש על אוצר של יראת שמים, שבאמת אינם כלום. והעקר - לב חזק ואמיץ, ואז אין לו שום מניעה ובפרט המניעות בגשמיות, כגון מחמת ממון או שמונע אותו אשתו ובניו וחותנו או אביו ואמו וכו', וכיוצא, הם כלם בטלים ומבטלים למי שלבו חזק ואמיץ להשם יתברך. וגם אפלו גבורה של הגבורים, הוא רק מחזק ואמץ הלב, שיש לו לב חזק ביותר לרוץ בקשרי המלחמה, כמובא בספרים (עי' לקו"א סי' רמ"ט ולעיל בסי' מ"ג):

</div>

And from this, the wise one will understand the lesson himself regarding all the obstacles and enticements and temptations, which are the aspect of walls that are upon the treasure of fear of Heaven, which in truth are nothing. And the main thing is a strong and courageous heart, and then there is no obstacle at all. And especially the obstacles in physicality, such as because of wealth or because his wife and children or father-in-law or father and mother, and so forth, prevent him, and the like, they are all null and void for one whose heart is strong and courageous for Hashem, blessed be He. And also

, even the might of the mighty ones is only from the strength and courage of the heart, that he has a very strong heart to run into the bonds of war, as brought in the books [see Likutay Moharan I, Torah 249; and above, Torah 43].



# Likutay Moharan II, Torah 47: It Is a Great Danger to Say Torah

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/47/

# Likutay Moharan II, Torah 47: It Is a Great Danger to Say Torah

<div dir="rtl">סכנה גדולה לומר תורה</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/47


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

סכנה גדולה לומר תורה, וצריך לזה יגיעה גדולה ואמנות יתרה, שיוכל לשקל בפלס דבריו, באפן שלא ישמע כל אחד ואחד מהשומעין כי אם מה שצריך לו, לא יותר. ואף על פי שהכל שומעין כל התורה שאומר, עם כל זה לא ישמע כל אחד רק מה שצריך לבד. וכמובא על פסוק "וישמע יתרו": 'והלא כל העולם שמעו, אלא יתרו שמע' וכו' (זהר יתרו דף סח). כי רק שמיעת יתרו נחשב לשמיעה, שנכנס באזניו, ושמיעת כל העולם אינו נחשב שמיעה כלל. ומי שאינו יכול לומר תורה בבחינה זו, אסור לו לומר תורה. כי כל אחד ואחד כשבא אל הצדיק לשמע תורה, בא עמו גם הרע שלו, דהינו הקלפות הנבראים על ידי עברות, חס ושלום, והם הדוחקים את העולם ועושים בלבול ודחק גדול בשעת אמירת התורה, כי הרע הנ"ל של כל אחד רוצה לבלבל. וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות ו): 'האי דחקא דכלה מניהו', הינו מהרע של כל אחד ואחד, שהם הקלפות כנ"ל. ואלו הקלפות רוצים גם כן לינק מן התורה, ויניקתם הוא רק מהמותרות, דהינו מה שאחד שומע יותר ולמעלה ממחו והבנתו, זה בחינת מותרות, ומשם יניקתם. וזה בחינת רזי תורה שנמסר לחיצונים, כי יניקתם רק מבחינת רזי תורה, דהינו ממה שהוא למעלה ממח האדם, כל אחד לפי הבנתו. על כן צריך החכם האומר תורה, שיהיה לו אמנות הנ"ל, שלא ישמע שום אחד מהשומעין מה שאינו לפי מחו והבנתו, שאינו שיך לו כנ"ל, כדי שלא לתן להם יניקה, חס ושלום. ודע, שיש קלפה דקה, שסמוכה להקדשה, שזאת הקלפה הדקה יכולה לינק אפלו מגוף התורה בעצמה, אפלו אם אין בה מותרות. והתקון לזה - כשמדברים מישועת ישראל, שאז בורחת אותו הקלפה הדקה. וזה בחינת מה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (זבחים קטז), 'שיתרו בא והלך לו קדם מתן תורה', כי יתרו הוא בחינת הקלפה הדקה שבורחת, כששומעת ישועות ישראל. והצדיק האמת יש לו אימה גדולה כשאומר תורה, יותר מאימת ראש השנה ויום הכפורים:

</div>

Likutay Moharan II, Torah 47: It Is a Great Danger to Say Torah

It is a great

sakanah

[danger] to say Torah [Torah teaching], and it requires great effort and exceptional skill to weigh one’s words with a scale so that

each and every

one of the listeners hears only what he needs, no more. And even though everyone hears the entire Torah that he says, even so, each one hears only what he needs alone. And as brought regarding the verse: “And Yitro heard” (Exodus 18:1): Did not the whole world hear? But Yitro heard, and so forth (Zohar, Yitro 68). For only Yitro’s hearing was considered hearing, that it entered his ears, and the hearing of the whole world is not considered hearing at all. And one who cannot say Torah in this aspect, it is forbidden for him to say Torah. For

each and every

one who comes to the tzadik [righteous one] to hear Torah brings with him also his evil, that is, the

kelipos

[husks, forces of evil] created through sins, heaven forbid. And they press the world and cause great confusion and pressure at the time of saying the Torah. For the evil mentioned above of each one wants to confuse. And this is what our Sages, of blessed memory, said (

Berachos

6): “This pressure at the bride’s [gathering] is from them”, that is, from the evil of

each and every

one, which are the

kelipos

, as mentioned above. And these

kelipos

also want to draw sustenance from the Torah, and their sustenance is only from the excesses, that is, from what one hears more and above his mind and understanding, this is the aspect of excesses, and from there is their sustenance. And this is the aspect of the secrets of the Torah that are given to the external forces, for their sustenance is only from the aspect of the secrets of the Torah, that is, from what is above the mind of the person, each according to his understanding. Therefore, the wise one who says Torah must have the skill mentioned above, that no one of the listeners hears what is not according to his mind and understanding that does not pertain to him, as mentioned above, so as not to give them sustenance, heaven forbid. And know that there is a fine

kelipah

, which is close to holiness, that this fine

kelipah

can draw sustenance even from the body of the Torah itself, even if there are no excesses. And the rectification for this is when they speak of the salvation of Israel, then that fine

kelipah

flees. And this is the aspect of what our Sages, of blessed memory, said (

Zevachim

116), that Yitro came and went before the giving of the Torah, for Yitro is the aspect of the fine

kelipah

that flees when it hears the salvations of Israel. And the true tzadik has great fear when he says Torah, more than the fear of Rosh Hashanah and Yom Kippur.



# Likutay Moharan II, Torah 48: When a Person Enters the Service of Hashem

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/48/

# Likutay Moharan II, Torah 48: When a Person Enters the Service of Hashem

<div dir="rtl">כשאדם נכנס בעבודת השם</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/48


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

כשאדם נכנס בעבודת השם, אזי הדרך - שמראין לו התרחקות. ונדמה לו שמרחיקין אותו מלמעלה, ואין מניחין אותו כלל לכנס לעבודת השם, ובאמת כל ההתרחקות הוא רק כלו התקרבות. וצריך התחזקות גדול מאד מאד לבלי לפל בדעתו, חס ושלום, כשרואה שעוברים כמה וכמה ימים ושנים, שהוא מתיגע ביגיעות גדולות בשביל עבודות השם, ועדין הוא רחוק מאד, ולא התחיל כלל לכנס לשערי הקדשה. כי רואה עצמו שהוא מלא עדין עביות וגשמיות והרהורים ובלבולים גדולים, וכל מה שהוא רוצה לעשות בעבודת השם איזה דבר שבקדשה, אין מניחין אותו. ונדמה לו כאלו אין השם יתברך מסתכל עליו כלל, ואין רוצה כלל בעבודתו, מחמת שהוא רואה שהוא צועק בכל פעם ומתחנן ומתנפל לפניו יתברך שיעזרהו בעבודתו, ואף על פי כן עדין הוא רחוק מאד מאד. על כן נדמה לו כאלו אין השם יתברך מסתכל עליו כלל ואין פונה אליו כלל, כי הוא יתברך אין רוצה בו כלל. הן על כל אלה וכיוצא בזה צריך התחזקות גדול, לחזק עצמו מאד מאד, ולבלי להסתכל על כל זה כלל. כי באמת כל ההתרחקות הוא רק כלו התקרבות כנ"ל. וכל הנ"ל עבר על כל הצדיקים, כאשר שמענו מפיהם בפרוש, שנדמה להם, שהשם יתברך אין מסתכל ופונה אליהם כלל, מחמת שראו שזה זמן רב, שהם מבקשים ויגעים ועושים ועובדים עבודת השם יתברך, ועדין הם רחוקים מאד מאד, ואלו לא היו מחזקים עצמן מאד לבלי להסתכל על זה, היו נשארים במקומם הראשון, ולא היו זוכים למה שזכו. והכלל, אהובי אחי, חזק ואמץ מאד, ואחז עצמך בכל הכחות לשאר קים בעבודתך, ואל תחוש ואל תסתכל כלל על כל הנ"ל או כיוצא בזה. ואם אתה רחוק מאד מאד ממנו יתברך, ונדמה לך, שאתה פוגם בכל שעה ממש נגדו יתברך, עם כל זה כנגד זה תדע, שאיש כזה שהוא מגשם כל כך - כל תנועה ותנועה שהוא מנתק עצמו מעט מעט מן גשמיותו ופונה להשם יתברך היא גדולה ויקרה מאד מאד, ואפלו נקדה קטנה מאד, שהוא נעתק מגשמיותו אליו יתברך, הוא רץ בזה כמה וכמה אלפים פרסאות בעולמות עליונים, כאשר תבין היטב מן המעשה של הצדיק שהתגבר עליו מאד העצבות וכו', כמובא אצלנו. ועל זה ישמח מאד ויחזק עצמו בשמחה תמיד, כי עצבות מזיק מאד מאד. ודע, שתכף כשאדם רוצה לכנס בעבודתו יתברך, אזי תכף היא עברה גדולה כשיש לו עצבות, חס ושלום, כי 'עצבות היא סטרא אחרא (זהר נח דף עא), והשם יתברך שונא אותה':

</div>

Likutay Moharan II, Torah 48: When a Person Enters the Service of Hashem

When a person enters the service of Hashem, then the way is that they show him

hisrachkus

[distance], and it seems to him that they distance him from above and do not allow him at all to enter the service of Hashem. And in truth, all the

hisrachkus

is only entirely

hiskarvus

[closeness]. And great strengthening is needed very, very much not to fall in his mind, heaven forbid, when he sees that many days and years pass that he toils with great efforts for the service of Hashem, and he is still very far, and he has not begun at all to enter the gates of holiness. For he sees himself that he is still full of coarseness and physicality and thoughts and great confusions. And whatever he wants to do in the service of Hashem, any holy matter, they do not allow him, and it seems to him as if Hashem, blessed be He, does not look at him at all and does not want his service at all, because he sees that he cries out each time and beseeches and prostrates himself before Him, blessed be He, that He help him in his service, and even so, he is still very, very far. Therefore, it seems to him as if Hashem, blessed be He, does not look at him at all and does not turn to him at all, for He, blessed be He, does not want him at all. Regarding all these and the like, great strengthening is needed to strengthen himself very, very much and not to look at all this at all. For in truth, all the

hisrachkus

is only entirely

hiskarvus

, as mentioned above. And all the above passed over all the

tzadikim

[righteous ones], as we heard explicitly from their mouths that it seemed to them that Hashem, blessed be He, does not look and turn to them at all because they saw that for a long time they were requesting and toiling and doing and serving the service of Hashem, blessed be He, and they were still very, very far. And if they had not strengthened themselves greatly not to look at this, they would have remained in their original place and would not have merited what they merited. And the principle is, my beloved brother, be very strong and courageous and hold yourself with all your strengths to remain steadfast in your service, and do not worry and do not look at all at all the above or the like. And if you are very, very far from Him, blessed be He, and it seems to you that you transgress every hour actually against Him, blessed be He, even so, against this, know that such a person who is so coarse, every single movement that he detaches himself little by little from his physicality and turns to Hashem, blessed be He, is very, very great and precious. And even a very small point that he is removed from his physicality to Him, blessed be He, he runs with this thousands of

parsaot

in the upper worlds, as you will understand well from the story of the tzadik who was greatly overcome by

atzvus

[sadness], and so forth, as brought by us [in the Talks at the end of the book

Sippurei

Ma’asiyos

]. And regarding this, he should rejoice greatly and strengthen himself in

simchah

[joy] always, for

atzvus

harms very, very much. And know that as soon as a person wants to enter the service of Hashem, blessed be He, then immediately it is a great sin when he has

atzvus

, heaven forbid, for

atzvus

is the

sitra

achara [other side] (Zohar, Noach 71), and Hashem, blessed be He, hates it. And one must be very stubborn in the service of Hashem not to abandon his place, that is, the little bit of his service that he began, even if something passes over him. And remember this matter well, for you will need it greatly when you begin a bit in the service of Hashem.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

וצריך להיות עקשן גדול בעבודת השם, לבלי להניח את מקומו, דהינו מעט מקצת עבודתו שהתחיל, אף אם יעבר עליו מה. וזכר דבר זה היטב, כי תצטרך לזה מאד, כשתתחיל קצת בעבודת השם. כי צריך עקשנות גדול מאד מאד להיות חזק ואמיץ, לאחז עצמו, לעמד על עמדו, אף אם מפילין אותו, חס ושלום, בכל פעם. כי לפעמים יש שמפילין אחד מעבודת השם, כידוע, אף על פי כן עליו לעשות את שלו, לעשות מה שיוכל בעבודת השם, ואל יניח עצמו לפל לגמרי, חס ושלום. כי כל אלו הנפילות והירידות והבלבולים וכיוצא בזה צריכים בהכרח לעבר בהם, קדם שנכנסין בשערי הקדשה, וגם הצדיקים האמתיים עברו בכל זה. ודע, שיש אחד שכבר הוא אצל הפתח של הקדשה, והוא חוזר לאחוריו מחמת הבלבולים הנ"ל, או שאזי כשהוא סמוך אצל הפתח, אז מתגבר עליו הסטרא אחרא והבעל דבר מאד מאד, רחמנא לצלן, בהתגברות גדול ונורא מאד מאד, רחמנא לצלן, ואין מניחין אותו לכנס לתוך הפתח, ומחמת זה הוא חוזר לאחור, חס ושלום. כי כן דרך הבעל דבר והסטרא אחרא, כשרואה שהאדם סמוך סמוך ממש לשערי הקדשה, וכמעט שיכנס, אזי הוא מתפשט עליו בהתגברות גדול מאד מאד, רחמנא לצלן. על כן צריך אז התחזקות גדול נגדו. ושמענו מצדיק אמתי שאמר, שאלו היה אומר לו אחד, יהיה מי שיהיה, בעת שעסק בעבודת השם בתחלתו: אחי, חזק ואחז עצמך - הייתי רץ ומזדרז מאד בעבודתו יתברך, כי גם עליו עבר כל הנ"ל, ולא היה שומע שום התחזקות משום אדם. על כן מי שרוצה לכנס בעבודת השם, יזכר זאת היטב. וחזק עצמך מאד, ועשה מה שתוכל בעבודת השם, וברבות הימים והשנים תכנס לבטח בעזרתו יתברך לתוך שערי הקדשה, כי השם יתברך מלא רחמים ורוצה בעבודתך מאד. ודע, שכל התנועות וההעתקות, שאתה נתק ונעתק בכל פעם איזה מעט מן גשמיות לעבודתו יתברך, כלם מתקבצים ומתחברים ומתקשרים ובאים לעזרתך בעת הצרך, דהינו כשיש, חס ושלום, איזה דחק ועת צרה, חס ושלום. ודע, שהאדם צריך לעבר על גשר צר מאד מאד, והכלל והעקר - שלא יתפחד כלל:

</div>

For great stubbornness is needed very, very much to be strong and courageous to hold oneself to stand in one’s place, even if they cause him to fall, heaven forbid, each time. For sometimes there is one whom they cause to fall from the service of Hashem, as is known. Even so, he must do what is his, to do what he can in the service of Hashem, and not abandon himself to fall completely, heaven forbid. For all these falls and descents and confusions and the like are necessarily needed to pass through before entering the gates of holiness. And

also

the true

tzadikim

passed through all this. And know that there is one who is already at the opening of holiness and returns backward because of the confusions mentioned above, or that then, when he is close to the opening, then the

sitra

achara and the

baal

davar

[evil inclination] overcome him greatly, very, very much, heaven save us, with great and very awesome strength, heaven save us. And they do not allow him to enter the opening, and because of this, he returns backward, heaven forbid. For such is the way of the

baal

davar

and the

sitra

achara, when they see that the person is very, very close to the gates of holiness and almost enters, then they spread over him with great, very, very great strength, heaven save us. And we heard from a true tzadik who said that if someone, whoever it may be, had told him at the time when he was engaged in the service of Hashem at its beginning: My brother, be strong and hold yourself, I would have run and hastened greatly in the service of Hashem, blessed be He. For also over him passed all the above, and he did not hear any strengthening from any person. Therefore, one who wants to enter the service of Hashem should remember this well and strengthen himself greatly and do what he can in the service of Hashem. And with many days and years, he will enter securely with His help, blessed be He, into the gates of holiness. For Hashem, blessed be He, is full of mercy and wants your service greatly. And know that all the movements and removals that you are removed and detached each time a little from physicality to the service of Hashem, blessed be He, all of them are gathered and connected and bound and come to your aid at the time of need, that is, when there is, heaven forbid, some pressure and time of trouble, heaven forbid. And know that a person must pass over a very, very narrow bridge, and the principle and essence is not to be afraid at all.


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

ודע, שיש אילן, שגדלים עליו עלים, שכל עלה צריך להיות גדל מאה שנים, והוא נמצא בפרדסים של השרים, וקורין אותו בלשונם מאה שנים. ומסתמא כשגדל מאה שנים, בודאי עובר עליו מה שעובר, ואחר כך בסוף המאה שנים הוא יורה בקול גדול כמו קני שרפה, שקורין אורמאטיע. והבן הנמשל היטב:

</div>

And know that there is a tree on which leaves grow, each leaf needing to grow for a hundred years, and it is found in the orchards of the nobles, and they call it in their language “hundred years.” And presumably, when it grows for a hundred years, certainly something passes over it, and afterward, at the end of the hundred years, it shoots with a great sound like burning reeds, which they call

ormatye

[cannon]. And understand the lesson well.


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

וראוי לילך עם מה שנאמר במאמר אזמרה לאלקי בעודי (בלקוטי הראשון בסימן רפ"ב), דהינו לבקש ולחפש למצא בעצמו איזה זכות ואיזה נקדה טובה. ובזה המעט טוב שמוצא בעצמו, ישמח ויחזק עצמו, ואל יניח את מקומו, אף אם נפל למה שנפל, רחמנא לצלן, אף על פי כן יחזק עצמו במעט דמעט טוב שמוצא בעצמו עדין, עד אשר יזכה לשוב על ידי זה להשם יתברך, וכל הזדונות יהיו נעשין זכיות (עין יומא פו:). ומה עשה הבעל שם טוב, זכר צדיק לברכה, על הים, כשהסיתו הבעל דבר וכו'. ומזה תבין, עד היכן אתה צריך להתחזק ולבלי ליאש עצמך, חס ושלום, אף אם יהיה מה שיהיה. והעקר להיות בשמחה תמיד. וישמח עצמו בכל מה שיוכל, ואפלו על ידי מלי דשטותא, לעשות עצמו כשוטה ולעשות עניני שטות וצחוק או קפיצות ורקודים, כדי לבוא לשמחה, שהוא דבר גדול מאד:

</div>

And it is fitting to go with what is said in the teaching

Azamra

l’Elokai

b’odi

[Likutay Moharan I, Torah 282], that is, to seek and search to find in oneself some merit and some good point. And with this little good that he finds in himself, he should rejoice and strengthen himself and not abandon his place, even if he fell to what he fell, heaven save us. Even so, he should strengthen himself with the little bit of good he still finds in himself until he merits to return through this to Hashem, blessed be He. And all the intentional sins will become merits (see Yoma 86). And what did the Baal Shem Tov, may the memory of the righteous be a blessing, do on the sea when the

baal

davar

enticed him, and so forth. And from this, you will understand how far you must strengthen and not despair yourself, heaven forbid, even if it be what it be. And the main thing is to be in

simchah

always and to gladden himself with whatever he can, even

through

milay

dish’tusa

[foolish words], to make himself like a fool and to do matters of foolishness and jest or jumps and dances to come to

simchah

, which is a very great matter.



# According to the greatness of Hashem, blessed be He, and the essence of His exal

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/49/

# According to the greatness of Hashem, blessed be He, and the essence of His exal

<div dir="rtl">לפי גדלות השם יתברך ועצם רוממותו יתברך</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/49


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

לפי גדלות השם יתברך ועצם רוממותו יתברך, בתנועה קלה בעלמא ובהסתכלות בעלמא, שאינו כראוי לפי כבודו יתברך, היה ראוי לבוא על האדם מה שראוי, חס ושלום חס ושלום, אך השם יתברך מלא רחמים, וכל העולם מלא רחמנות, והוא רוצה מאד בהעולם. על כן צריך לחזק עצמו מאד בעבודתו בכל מה שיוכל, אף אם הוא כמו שהוא. ויסמך על רחמיו המרבים מאד בלי שעור, כי בודאי לא יעזב אותו, אף אם עבר מה שעבר. העבר אין, והעקר - מכאן ולהבא לא יעשה עוד, ויהיה - שב ואל תעשה - על כל פנים, הן במחשבה והן במעשה. כי גם המחשבה של אנשים כאלו היא גם כן עשיה, כי גם בעולם העשיה יש מחשבה, וצריך להיות שב ואל תעשה במעשה ובמחשבה כנ"ל. ומה שנעשה עמו ממילא, אל יחוש ואל יסתכל על זה כלל:

</div>

Likutay Moharan II, Torah 49: According to the Greatness of Hashem, Blessed Be He, and the Essence of His Exaltedness

According to the greatness of Hashem, blessed be He, and the essence of His exaltedness, blessed be He, with a slight movement in the world and a glance in the world that is not fitting for His honor, blessed be He, it would be fitting for what is fitting to come upon a person, heaven forbid, heaven forbid. But Hashem, blessed be He, is full of mercy, and the entire world is full of His mercy, and He wants the world greatly. Therefore, one must strengthen himself greatly in His service with whatever he can, even if he is as he is, and rely on His abundant mercies, very boundless, for certainly He will not abandon him, even if what passed

passed

. And henceforth, he should not do anymore, and he should be

shev


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

ודע, שעקר התשובה השלמה היא, כשאדם עובר באלו המקומות ממש שהיה מקדם התשובה, כל אחד לפי מה שעבר עליו בימים הקודמים, וכשעובר באלו המקומות והענינים שהיה מתחלה ממש, ועכשו פונה ערף מהם, וכופה יצרו לבלי לעשות עוד מה שעשה - זהו עקר התשובה השלמה, ורק זה נקרא תשובה:

</div>

v’al

taaseh

[sit and do not act] in any case, both in thought and in deed. For also the thought of such people is also a deed, for also in the world of deed there is thought. And one must be

shev

v’al


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

והוא מעלה גדולה, כשיש עדין יצר הרע להאדם, כי אז יכול לעבד אותו יתברך עם היצר הרע דיקא, דהינו לקח כל ההתלהבות והחמימות ולהכניסו בתוך עבודת השם, דהינו להתפלל ולהתחנן בחמימות והתלהבות הלב וכיוצא. ואם אין יצר הרע להאדם, אין עבודתו שלמה כלל. והעקר - לעצר ולעכב החמימות בעת התאוות, ולהניחו בעת התפלה והעבודה, שם יניח חמימותו והתלהבותו לתוך העבודה כנ"ל. ואפלו מי שאינו איש כשר, נזדמן לו לפעמים, שמתפלל בהתלהבות, וזה בא גם כן מחמימות היצר הרע שיש לו, רק שהוא אינו מקבל על זה שכר. אבל מי שרוצה להתנהג בכשרות, הוא מעלה גדולה כשיש לו עדין יצר הרע כנ"ל:

</div>

taaseh

in deed

and in thought, as mentioned above. And what is done with him automatically, he should not worry and not look at it at all. And know that the main complete teshuvah [repentance] is when a person passes through those very places where his teshuvah was before, each according to what passed over him in previous days. And when he passes through those places and matters where he was

actually at

the beginning, and now he turns his back on them and subdues his inclination not to do anymore what he did, this is the main complete teshuvah, and only this is called teshuvah. And it is a great virtue when a person still has an evil inclination, for then he can serve Him, blessed be He, with the evil inclination specifically, that is, to take all the fervor and warmth and introduce it into the service of Hashem, that is, to pray and beseech with the warmth and fervor of the heart, and the like. And if a person has no evil inclination, his service is not complete at all. And the main thing is to restrain and hold back the warmth at the time of desires and to place it at the time of tefillah [prayer] and service, there he should place his warmth and fervor into the service, as mentioned above. And even one who is not a worthy person, it happens to him sometimes that he prays with fervor, and this also comes from the warmth of the evil inclination that he has, only that he does not receive reward for this. But one who wants to conduct himself in worthiness, it is a great virtue when he still has an evil inclination, as mentioned above.



# Blow the Shofar in the Month, the Essence is Faith

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/5/

# Blow the Shofar in the Month, the Essence is Faith

<div dir="rtl">תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו, כי חק לישראל הוא מש</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/5


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו, כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב (תהלים פ"א):

</div>

5 -

Blow the Shofar in the Month, the Essence is Faith

Blow the shofar in the month, at the concealed time for our festival day, for it is a statute for Israel, a judgment for the G-d of Jacob (Psalms 81:4-5).


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

א העקר הוא האמונה, וצריך כל אחד לחפש את עצמו ולחזק את עצמו באמונה. כי יש סובלי חלאים, שיש להם מכות מפלאות, והם סובלים החלאים רק בשביל נפילת האמונה, בבחינת (דברים כ"ח): "והפלא ה' את מכתך מכות גדלת ונאמנות וחלים רעים ונאמנים". 'ונאמנים' דיקא, כי הם באים על ידי פגם אמונה, כי על ידי נפילת האמונה באים מכות מפלאות, שאין מועיל להם לא רפואות ולא תפלה ולא זכות אבות. כי כל הרפואות הם על ידי עשבים, והם גדלים רק על ידי אמונה, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (תענית ח): 'אין הגשמים יורדין אלא בזכות אמונה', שנאמר: "אמת מארץ תצמח, וצדק משמים נשקף". שכשיש אמונה, אז יורדין גשמים וצומחים עשבים, ואזי יש רפואות, אבל על ידי נפילת האמונה אין גשמים, ואזי אין רפואה. גם עקר כח הרפואה שיש בכל עשב ועשב הוא על פי הסדר שיש להזרעים, לפי המקום ולפי הזמן. כי יש עשב, שעקר כחו לרפאות הוא רק כשקוצרין אותו, עד שלא הביא שליש, ואחר כך אין כח לאותו עשב לרפאות. וכן יש עשב, שכחו רק כשנגמר, עד שנופל מאליו, וכיוצא בזה, כפי הסדר של הזמן שיש להם. וכן יש סדר לפי המקום - שבמקום זה גדל זה העשב, ובמקום אחר גדלים עשבים אחרים, ועקר כחם לרפאות הוא רק על פי הסדר שיש להם לפי הזמן והמקום. וסדר הזרעים הוא על ידי אמונה, בבחינת (שבת לא): 'אמונה - זה סדר זרעים', שעל ידי אמונה נעשה הסדר של הזרעים לפי הזמן והמקום, שעל ידי זה יש להם כח לרפאות, ועל כן על ידי נפילת האמונה אין מועיל רפואות. וכן תפלה הוא גם כן בחינת אמונה, כמו שכתוב (שמות י"ז) "ויהי ידיו אמונה", ותרגומו: 'פרישן בצלו'. וכן זכות אבות נתגלה גם כן רק על ידי אמונה, בבחינת (שיר השירים ב): "הנצנים נראו בארץ". 'הנצנים' - אלין אבהן, כמו שכתוב בזהר הקדוש (בהקדמה א:), הם נראין ונתגלין בארץ שהיא בחינת אמונה, כמו שכתוב (תהלים ל"ז): "שכן ארץ ורעה אמונה", בחינת: 'עפר מאנא דכלהו' (תקוני זהר, תקון ע' ק"כ:). על כן על ידי נפילת האמונה אין מועיל לו לא רפואה ולא תפלה ולא זכות אבות, כי כל אלו הם בחינת אמונה כנ"ל. וגם אין מועיל להחולה קול צעקה של אח וגניחות, שלפעמים מועיל להחולה אלו הקולות, שמרחמין עליו על ידי קולות הללו, אבל על ידי נפילת האמונה גם זה אין מועיל, כי הגניחות וצעקת אח הנ"ל הם קול בלא דבור, וקול - זה בחינת אבהן, כי הקול כלול מאש מים רוח (תקון סט), שהם בחינת תלת אבהן, והם נראין ונתגלין רק על ידי אמונה, שהיא בחינת עפר מאנא דכלהו. ועל כן על ידי נפילת האמונה אין מועיל לו גם הקולות הנ"ל. וגם על ידי זה בעצמו אין מועיל לו רפואה, כי עקר הרפואה היא על ידי התמזגות היסודות, כי יש ארבעה יסודות: אש, מים, רוח, עפר, וצריך לזה חכם גדול, שידע על פי (דאקטיריי) למזג היסודות שיש בכל אחד ואחד מן העשבים, כפי הרפואה שצריך זה החולה לפי קלקול היסוד, שנתקלקל ונחלש אצל זה החולה. (גם בהכרעת הקול יש בחינת התמזגות היסודות), ועל כן על ידי פגם אמונה, שעל ידי זה נפגם בחינת הארבעה יסודות, כי כלם מתגלין רק על ידי בחינת עפר שהיא מאנא דכלהו, על כן אין לו רפואה:

</div>

The principal is faith [אֱמוּנָה, trust in G-d], and everyone must examine themselves and strengthen themselves in faith. For there are those who suffer illnesses, who have wondrous plagues [מַכּוֹת מֻפְלָאוֹת, severe, extraordinary afflictions], and they suffer these illnesses only because of a weakening of faith, in the aspect of: And the L-rd will make your plagues wondrous, great and enduring plagues, and evil and enduring illnesses (Deuteronomy 28:59). Enduring specifically, for they come due to a blemish in faith. Because through a weakening of faith, wondrous plagues come that are not helped by medicines, nor by prayer, nor by the merit of the patriarchs. For all medicines are through herbs [עֲשָׂבִים, medicinal plants, dependent on faith for efficacy], and they grow only through faith, as our Sages, of revered memory, said: Rain falls only through the merit of faith, as it is said: Truth will sprout from the earth, and righteousness will look down from heaven (Ta’anit 8a; Psalms 85:12). Rain falls, and herbs grow, and then there are medicines. But through a weakening of faith, there is no rain, and thus no medicine. Also, the primary power of the medicine in each herb is according to the order of seeds [סֵדֶר זְרָעִים, this is the first of the six sections of the Mishna and Talmud dealing primarily with agriculture aligned with the attribute of emuna, thus - natural order of plant growth, sustained by faith] based on the place and time. For there is an herb whose primary power to heal is only when it is harvested before it reaches a third of its growth, and afterward, that herb has no power to heal. Likewise, there is an herb whose power is only when it is fully mature, until it falls on its own, and so forth, according to the order of time they have. Similarly, there is an order according to place, where in one place this herb grows, and in another place other herbs grow, and their primary power to heal is only according to their order of time and place. The order of seeds is through faith, in the aspect of: Faith is the order of seeds (Seder Ziru-im, the first section of the Mishna and Talmud, Shabbat 31a), for through faith, the order of seeds is established according to time and place, through which they have the power to heal. Therefore, through a weakening of faith, medicines do not help. Likewise, prayer is also an aspect of faith, as it is written: And his hands were faith (Exodus 17:12), and its translation: spread out in prayer. Similarly, the merit of the patriarchs is revealed only through faith, in the aspect of: The buds appeared in the land (Song of Songs 2:12), the buds being the patriarchs, as it is written in the holy Zohar (Introduction 1a), they appear and are revealed in the land, which is the aspect of faith, as it is written: Dwell in the land and cultivate faith (Psalms 37:3), in the aspect of: earth, the vessel of all (Tikkunei Zohar, Tikkun 70, 120b). Therefore, through a weakening of faith, neither medicine, nor prayer, nor the merit of the patriarchs helps. Also, the sound of a brother’s cry and groans, which sometimes help the ill through the compassion evoked by these sounds, do not help due to a weakening of faith. For these sounds and the cry of a brother are sound without speech, and this sound is the aspect of the patriarchs, for the sound is composed of fire, water, air (Tikkunei Zohar, Tikkun 69), which are the aspect of the three patriarchs, and they are revealed only through faith, which is the aspect of earth, the vessel of all. Therefore, through a weakening of faith, these sounds do not help. Also, through this very weakening of faith, medicine does not help, for the primary aspect of medicine is through the blending of elements [יְסוֹדוֹת, four foundational elements: fire, water, air, earth]. For there are four elements: fire, water, air, earth, and it requires a great sage who knows, according to the medicine, how to blend the elements in each herb according to the medicine needed by the ill person, based on the corruption of the element that was corrupted and weakened in that person. [Also, in the decision of the sound, there is an aspect of the blending of elements.] Therefore, through a blemish in faith, which causes a blemish in the aspect of the four elements, for they are all revealed only through the aspect of earth, which is the vessel of all, there is no medicine for him.


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

ב והתקון לזה הוא שצריכין לחתר ולמצא המים, שמשם גדלה האמונה. ואלו המים הם בחינת עצות שמשם גדלה האמונה, בבחינת (ישעיה כ"ה): "אודה שמך כי עשית פלא עצות מרחק אמונה אמן"; שעל ידי העצות גדלה האמונה. ועצות הם בחינת עמק הלב, הינו כשנתקלקל ונופל האמונה, עד שאין מועיל אפלו קול צעקה, שהוא קול בלא דבור כנ"ל, אזי צריכין לצעק מן הלב לבד, בבחינת (איכה ב): "צעק לבם אל ה'", שהוא צעקת הלב לבד, בלי קול, בבחינת (תהלים ק"ל): "ממעמקים קראתיך ה'" - מעמקא דלבא. ועמק הלב זה בחינת עצות, בבחינת (משלי כ): "מים עמקים עצה בלב איש". ועל כן כשאין מועיל קול צעקה מחמת נפילת האמונה, אזי צריכין לצעק מן הלב לבד; בלי קול, רק מעמקא דלבא, ועל ידי זה נתגלין העצות כנ"ל, שהם בחינת: "מים עמקים עצה" וכו'. ועל ידי העצות שנתגלין בעולם, (דהינו שיודעין בעולם לתן עצה לנפשם, כל אחד ואחד מה שצריך), על ידי זה גדלה האמונה, בבחינת: "עצות מרחק אמונה אמן", כנ"ל. ואזי חוזר ונתתקן כל הבחינות הנ"ל, כי העצות הם בחינת פלא, בחינת: "אודה שמך כי עשית פלא עצות מרחק" וכו', ועל ידי זה נתתקן ומקבל רפואה להמכות המפלאות, שהם בחינת: "והפלא ה' את מכתך" וכו'. גם תפלה היא בחינת פלאות בחינת (שמות ט"ו): "נורא תהלת עשה פלא". וכן זכות אבות, בבחינת (תהלים ע"ח): "נגד אבותם עשה פלא":

</div>

The remedy for this is that one must strive and find the waters, from which faith [אֱמוּנָה, trust in G-d, foundation of spiritual and physical vitality] grows, and these waters are the aspect of advice [עֵצוֹת, spiritual guidance fostering faith], from which faith grows, in the aspect of: I will give thanks to Your name, for You have done wonders, advice from afar, faithful and true (Isaiah 25:1). Through advice, faith grows. Advice is the aspect of the depth of the heart [עמֶק הַלֵּב, inner spiritual source of silent prayer], meaning that when faith is corrupted and falls, to the point that even the sound of a cry, which is sound without speech, as mentioned above, does not help, then one must cry from the heart alone, in the aspect of: Their heart cried out to the L-rd (Lamentations 2:19), which is the cry of the heart [צַעֲקַת הַלֵּב, silent, heartfelt prayer] alone, without sound, in the aspect of: From the depths I called to You, L-rd (Psalms 130:1), from the depth of the heart. The depth of the heart is the aspect of advice, in the aspect of: Deep waters, advice in the heart of a person (Proverbs 20:5). Therefore, when the sound of a cry does not help due to the weakening of faith, one must cry from the heart alone, without sound, only from the depth of the heart. Through this, advice is revealed, as mentioned above, which is the aspect of deep waters, advice, and so forth. Through the advice that is revealed in the world [meaning that people know in the world to give advice to their souls, each according to their need], faith grows, in the aspect of: advice from afar, faithful and true, as mentioned above. Then all the aforementioned aspects are repaired, for advice is the aspect of wonder, in the aspect of: I will give thanks to Your name, for You have done wonders, advice from afar (Isaiah 25:1). Through this, one is repaired and receives healing for the wondrous plagues [מַכּוֹת מֻפְלָאוֹת, severe, extraordinary afflictions], which are the aspect of: And the L-rd will make your plagues wondrous (Deuteronomy 28:59). Also, prayer is the aspect of wonders, in the aspect of: Awesome in praises, doing wonders (Exodus 15:11).


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

וזהו: "ואנכי תרגלתי לאפרים" (הושע י"א) - זה בחינת עצות, כמו שכתוב (שמות י"א): "העם אשר ברגליך" - ההולכים אחר עצתך. קחם על זרועתיו - זה בחינת זכות אבות, שהם "זרועות עולם" (דברים ל"ג). ולא ידעו כי רפאתים - כי באמת על ידי זה נעשה רפואה כנ"ל:

</div>

Likewise, the merit of the patriarchs, in the aspect of: Before their fathers He did wonders (Psalms 78:12). This is: And I trained Ephraim (Hosea 11:3), which is the aspect of advice, as it is written: The people at your feet (Exodus 11:8), those who follow your advice, He took them on His arms, which is the aspect of the merit of the patriarchs, who are arms of the world (Deuteronomy 33:27).


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

וזהו בחינת בריאת העולם, 'ברישא חשוכא והדר נהורא'. חשך זה בחינת העדר העצה, בבחינת (איוב ל"ח): "מי זה מחשיך עצה במלין" ואחר כך, כשנתגלה העצה שהוא בחינת עמק, בחינת מים עמקים, זה בחינת (שם י"ב): "מגלה עמקות מני חשך". וכל מה שנתגלה יותר האור, דהינו העצה, ונדחה החשך שהוא העדר העצה, נתגדל האמונה ביותר. כי עקר גדול האמונה הוא בבחינת (תהלים צ"ב): "ואמונתך בלילות", דהינו כל מה שנדחה והולך חלק מהלילה ונתקרב אל אור היום, נתגדל האמונה ביותר, וכן הולכת ונגדלת מעט מעט, כפי מה שנדחה מהלילה ונתקרב יותר אל היום, עד שבאור היום אז נתגדל האמונה בשלמות, בבחינת (איכה ג): "חדשים לבקרים רבה אמונתך". ואז, באור היום, הוא עקר צמיחת הרפואה, בבחינת (ישעיה נ"ח): "אז יבקע כשחר אורך וארכתך מהרה תצמח". נמצא שעל ידי התגלות העצה שהיא בחינת התגלות האור מן החשך, דהינו שנדחה החשך שהוא בחינת לילה, ונתגלה האור, בחינת יום, על ידי זה נתגדל האמונה כנ"ל, ועל ידי זה עקר הרפואה, בבחינת: "אז יבקע כשחר אורך וארכתך" וכו':

</div>

They did not know that I healed them, for in truth, through this, healing is achieved, as mentioned above. This is the aspect of the creation of the world, first darkness and then light. Darkness [חֹשֶׁך, absence of spiritual guidance] is the aspect of the absence of advice, in the aspect of: Who is this who darkens advice with words (Job 38:2). Afterward, when advice is revealed, which is the aspect of depth, in the aspect of deep waters, this is the aspect of: Revealing depths from darkness (Job 12:22). The more the light [אוֹר, revelation of divine guidance] is revealed, meaning advice, and the darkness, which is the absence of advice, is pushed away, the more faith grows. For the primary growth of faith is in the aspect of: And Your faith in the nights (Psalms 92:3), meaning that the more a portion of the night is pushed away and one approaches the light of the day, the more faith grows. It continues to grow little by little as the night is pushed away and one approaches the day more, until in the light of the day, then faith grows to completion, in the aspect of: New every morning, great is Your faith (Lamentations 3:23). Then, in the light of the day, is the primary growth of healing, in the aspect of: Then your light will break forth like the dawn, and your healing will spring up quickly (Isaiah 58:8).


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

וזהו מה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: מאי טעמא עזי מסגן ברישא והדר אמרי, כבריתו של עולם, ברישא חשוכא והדר נהורא (שבת עז:). עזי זה בחינת אמונה, בחינת (תהלים צ"ג): "לבש ה' עז התאזר", בחינת (ישעיה י"א): "והיה צדק אזור מתניו, ואמונה אזור" וכו'. והדר אמרי - אמרי בחינת הרפואה, בחינת (שם נ"ז): "אמר ה' ורפאתיו", וזהו אמר; ראשי תבות: אש מים רוח, שמשם הרפואה. הינו מפני מה עקר הרפואה על ידי אמונה, כי צריך להקדים אמונה בתחלה, ואחר כך זוכין לרפואה, והשיב: כבריתו של עולם, ברישא חשוכא והדר נהורא, הינו, כי זה הוא בחינת בריאת העולם שברישא חשוכא וכו', כי עקר גדול האמונה - על ידי העצה, שהיא בחינת: "מגלה עמקות מני חשך", כי אין האמונה נגדלת בשלמות רק באור היום, ועל כן צריכין לקבל הרפואה רק על ידי אמונה, כי צמיחת הרפואה היא רק באור היום, בבחינת: "אז יבקע כשחר אורך" וכו', כנ"ל:

</div>

Thus, through the revelation of advice, which is the aspect of the revelation of light from darkness, meaning that the darkness, which is the aspect of night, is pushed away, and the light, the aspect of day, is revealed, through this, faith grows, as mentioned above, and through this is the primary aspect of healing, in the aspect of: Then your light will break forth like the dawn, and your healing, and so forth, as mentioned above. This is what our Sages, of revered memory, said: Why do goats go out first and then lambs? Like the creation of the world, first darkness and then light (Shabbat 77b). Goats are the aspect of faith, in the aspect of: The L-rd clothed Himself with might, He girded Himself (Psalms 93:1), in the aspect of: Righteousness will be the belt of His waist, and faith the belt (Isaiah 11:5). Then lambs, lambs are the aspect of healing, in the aspect of: The L-rd said, I will heal him (Isaiah 57:19). This is said, the acronym of fire, water, air, from which healing comes. Why is the primary aspect of healing through faith? Because one must first have faith, and afterward, one merits healing.


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

ג

</div>


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

ולדלות ולגלות המים הנ"ל, דהינו העצות, לזה צריכין איש תבונות, בבחינת: "מים עמקים עצה בלב איש, ואיש תבונות ידלנה". וזה שכתוב (דברים ל"ב): "כי גוי אבד עצות המה, ואין בהם תבונה", כי כשאין תבונה, עצתו אבודה, כי התגלות העצה - על ידי איש תבונה כנ"ל. ואיש תבונות הוא, מי שיש לו נשמה, בבחינת (איוב ל"ב): "ונשמת שדי תבינם". וצריך לזכך ולצחצח הנשמה, וזה נעשה על ידי שממשיך המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים, שזה בחינת שדי, שהוא בחינת צמצום, כי שדי - על שם שאמר לעולמו די, (כמובא בפירש"י פרשת מקץ, ועין בראשית רבה פרשה ה' ופרשה מ"ו, חגיגה י"ב), ועל ידי זה מצחצח הנשמה. וזהו: "ונשמת שדי תבינם" - שעל ידי בחינת שדי, דהינו המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים, על ידי זה מצחצח הנשמה, ואזי הוא איש תבונות כנ"ל. כי על ידי המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים, דהינו לתוך גופים, על ידי זה נכפל ונתרבה פרנסתו, כי כשממשיך רוחניות אלקות לתוך צמצומים, דהינו לתוך גופים, זה בחינת בריאה, כי נעשה עתה בריאה חדשה על ידי חבור רוחניות אלקות עם הגוף והצמצום, שזה עקר הבריאה, ואזי תכף כשנעשה איזה בריאה, אזי השם יתברך נותן פרנסה תכף, כי השם יתברך מפרנס 'מקרני ראמים עד ביצי כנים' (עבודה זרה ג:), ותכף שיש בריאה, תכף השם יתברך נותן פרנסה, כי הנשמה לבד אינה צריכה פרנסה, וכן הגוף לבד אינו צריך גם כן פרנסה, ועקר צרך הפרנסה הוא רק כשנתחבר הנשמה עם הגוף, דהינו 'שתופא דנפשא ובשרא' (עיין הקדמת התיקונים) אז צריכין פרנסה, ועל כן על ידי שממשיך רוחניות אלקות לתוך צמצומים וגופים שזה בחינת בריאה, בחינת שתופא דנפשא וגופא, על ידי זה נתרבה ונכפל פרנסתו, כי תכף כשיש בריאה, נותן השם יתברך פרנסה כנ"ל. וזה בחינת (ברכות ס"ג): כל המשתף שם שמים בצערו - דהינו שממשיך ומשתף רוחניות אלקות לתוך הצמצום שהוא בחינות צער, אזי כופלין לו פרנסתו, כי על ידי זה נתרבה הפרנסה כנ"ל. שנאמר: והיה שדי בצריך, וכסף תועפות לך. 'שדי' זה בחינות הצמצום, בחינות המשכת רוחניות אלקות לתוך הצמצום, בחינת 'משתף שם שמים בצערו' - על ידי זה: "וכסף תועפות לך", הינו רבוי הפרנסה כנ"ל, ועל ידי הפרנסה הוא מצחצח נפשו, כי אכילת הצדיק הוא רק בשביל הנשמה, כמו שכתוב (משלי י"ג): "צדיק אוכל לשבע נפשו", ושביעת הנפש זה בחינת הצחצחות, שמצחצח נשמתו על ידי אכילתו, בבחינת (ישעיה נ"ח): "והשביע בצחצחות נפשך". ואזי כשמצחצח נשמתו, אזי הוא איש תבונות, בחינת: "ונשמת שדי תבינם" כנ"ל. ועל ידי זה נתגלין העצות כנ"ל. ומשם גדלה האמונה וכו' כנ"ל:

</div>

The remedy for this is that one must strive and find the waters, from which faith [אֱמוּנָה, trust in G-d, foundation of spiritual and physical vitality] grows, and these waters are the aspect of advice [עֵצוֹת, spiritual guidance fostering faith], from which faith grows, in the aspect of: I will give thanks to Your name, for You have done wonders, advice from afar, faithful and true (Isaiah 25:1). Through advice, faith grows. Advice is the aspect of the depth of the heart [עמֶק הַלֵּב, inner spiritual source of silent prayer], meaning that when faith is corrupted and falls, to the point that even the sound of a cry, which is sound without speech, as mentioned above, does not help, then one must cry from the heart alone, in the aspect of: Their heart cried out to the L-rd (Lamentations 2:19), which is the cry of the heart [צַעֲקַת הַלֵּב, silent, heartfelt prayer] alone, without sound, in the aspect of: From the depths I called to You, L-rd (Psalms 130:1), from the depth of the heart. The depth of the heart is the aspect of advice, in the aspect of: Deep waters, advice in the heart of a person (Proverbs 20:5).


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

ד ודע, שעל ידי נפילת האמונה על ידי זה נעשה ונתחזק אמונות כזביות, אמונות העבודה זרה וכיוצא, כמו שכתוב (יחזקאל כ"ו): "אמלאה החרבה", כשזה קם זה נופל וכו' (עין מגלה ו) (ועין רש"י תולדות ע"פ ולאם מלאם יאמץ). כי עקר קיום וחזוק אמונות כזביות הוא מנפילת האמונה הקדושה, וכשמעלין האמונה הנפולה, מזה נעשין גרים, כי על ידי שנלקטין ונבררין נפילת האמונה שמשם יניקת אמונתם, על ידי זה נחלש כח אמונתם, ואזי הם חוזרים לאמונתינו הקדושה ונעשין גרים. ולפעמים נעשין גרים בכח ולפעמים נעשין גרים בפעל. הינו או שנעשין גרים ממש בפעל, שבאין עכו"ם ומתגירין או שנעשה רק בכח, שעל ידי שמעלין אמונה הנפולה ונחלש אמונתם, על ידי זה נתגלה להם במקום שהם האמונה הקדושה, ומאמינים שם במקום שהם, שיש יחיד קדמון יתברך, בבחינת (מלאכי א): "בכל מקום מקטר ומגש לשמי". וזה תלוי כפי חזק האמונה כזביות שהיה מתחלה, הינו כשהאמונה כזביות היתה חזקה בתחלה, אזי אחר כך כשמשברין אותה ומעלין האמונה הנפולה דקדשה משם ונעשין גרים, אזי נעשין גרים בפעל ממש, וכשהאמונה כזביות לא היתה חזקה כל כך בתחלה, אזי כשנשברת ומהפכין אותה אל הקדשה, אזי אין נעשה ממנה רק גרים בכח:

</div>

He replied: Like the creation of the world, first darkness and then light, meaning this is the aspect of the creation of the world, first darkness and so forth, for the primary growth of faith is through advice, which is the aspect of: revealing depths from darkness, for faith is not fully grown except in the light of the day. Therefore, one must receive healing only through faith, for the growth of healing is only in the light of the day, in the aspect of: Then your light will break forth like the dawn, and so forth, as mentioned above. To draw and reveal the aforementioned waters, meaning the advice [עֵצוֹת, spiritual guidance fostering faith], one needs a man of understanding [אִישׁ תְּבוּנוֹת, wise person with a purified soul], in the aspect of: Deep waters, advice in the heart of a person, and a man of understanding will draw it out (Proverbs 20:5). For a nation without advice is lost, and there is no understanding in them (Deuteronomy 32:28), for when there is no understanding, their advice is lost, because the revelation of advice is through a man of understanding, as mentioned above. A man of understanding is one who has a soul [נְשָׁמָה, spiritual essence enabling divine connection], in the aspect of: And the soul of Shaddai gives them understanding (Job 32:8). One must purify and refine the soul, and this is done by drawing the spirituality of divinity into contractions [צִמְצוּמִים, divine limitations creating physical reality], which is the aspect of Shaddai [שַׁדַּי, divine name of limitation, enabling creation], the aspect of contraction, for Shaddai is so called because He said to His world, “Enough,” (Rashi, Genesis 41; Genesis Rabbah 5 and 46; Chagigah 12a). Through this, the soul is refined, and this is: And the soul of Shaddai gives them understanding, for through the aspect of Shaddai, meaning the drawing of the spirituality of divinity into contractions, the soul is refined, and then he is a man of understanding, as mentioned above. Through the drawing of the spirituality of divinity into contractions, meaning into bodies, one’s livelihood [פַּרְנָסָה, material sustenance tied to spiritual acts] is multiplied and increased. For when one draws the spirituality of divinity into contractions, meaning into bodies, this is the aspect of creation, for a new creation is made through the connection of the spirituality of divinity with the body and contraction. This is the essence of creation. Immediately when there is a creation, the Holy One, blessed be He, gives livelihood, for the Holy One, blessed be He, sustains from the horns of wild oxen to the eggs of lice (Avodah Zarah 3b). As soon as there is a creation, the Holy One, blessed be He, gives livelihood. For the soul alone does not need livelihood, and the body alone does not need livelihood either. The primary need for livelihood is only when the soul is joined with the body, meaning the partnership of soul and body (Introduction to Tikkunei Zohar). Then, they need livelihood. Therefore, through drawing the spirituality of divinity into contractions and bodies, which is the aspect of creation, the aspect of the partnership of soul and body, one’s livelihood is multiplied, for as soon as there is a creation, the Holy One, blessed be He, gives livelihood, as mentioned above. This is the aspect of: Whoever partners the Name of Heaven with his suffering (Berachot 63b), meaning one who draws and partners the spirituality of divinity into the contraction, which is the aspect of suffering, then his livelihood is doubled, for through this, livelihood is increased, as mentioned above. This is: Shaddai was in your suffering, and abundant silver for you, Shaddai being the aspect of contraction, the aspect of drawing the spirituality of divinity into the contraction, the aspect of partnering the Name of Heaven with his suffering.


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

ה והנה הכלל - שעל ידי שמעלין אמונה הנפולה, על ידי זה נעשין גרים, ומחמת שאלו הגרים נעשין מלקיטת נפילת האמונה, על כן הם מזיקין לישראל, בבחינת (קדושין ע:): 'קשים גרים לישראל כספחת'. ספחת - הינו מכות, בחינת מכות מפלאות הנ"ל, שנעשין על ידי נפילת האמונה כנ"ל, ומחמת שאלו הגרים נעשין מלקיטת נפילת האמונה, על כן הם קשים כספחת כנ"ל:

</div>

Through this: and abundant silver for you, meaning the increase of livelihood, as mentioned above. Through livelihood, he refines his soul, for the eating of the tzadik is only for the sake of the soul, as it is written: The tzadik eats to satisfy his soul (Proverbs 13:25). The satisfaction of the soul is the aspect of refinement, refining his soul through his eating, in the aspect of: And He will satisfy your soul in parched places (Isaiah 58:11). Then, when he refines his soul, he is a man of understanding, in the aspect of: And the soul of Shaddai gives them understanding, as mentioned above. Through this, advice is revealed, as mentioned above, and from there, faith grows, and so forth, as mentioned above. Know that through the weakening of faith [אֱמוּנָה, trust in G-d, foundation of spiritual and physical vitality], false beliefs [אֱמוּנוֹת כָּזְבִּיּוֹת, idolatrous or misguided faiths], the beliefs of idolatry and the like, are strengthened. As it is written: I will be filled, she that is laid waste (Ezekiel 26:2), when one rises, the other falls, and so forth (Megillah 6a; Rashi, Genesis 25:23). For the primary existence and strength of false beliefs come from the weakening of holy faith. When one raises the fallen faith, converts [גֵּרִים, those returning to holy faith, literally or spiritually] are made, for by gathering and clarifying the fallen faith, from which their belief draws sustenance, their belief’s strength is weakened, and then they return to our holy faith and become converts.


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

ואלו הגרים הם מכניסין גאוה בישראל, כי אמרו רבותינו, זכרונם לברכה (חגיגה ה:): "במסתרים תבכה נפשי מפני גוה" - 'מפני גאותן של ישראל, שנתנה לעכו"ם'. נמצא שהגאוה דקדשה של ישראל נפלה אליהם, ועל כן כשחוזרים עכו"ם ומתגירין, הם מביאין עמהם גאוה שהיתה אצלם כנ"ל, ומכניסין בישראל גאוה:

</div>

Sometimes converts are made in potential, and sometimes in actuality, meaning either they become actual converts when gentiles convert, or it is only in potential, where by raising the fallen holy faith and weakening their belief, the holy faith is revealed to them where they are, and they believe where they are that there is an eternal One, blessed be He, in the aspect of: In every place incense is offered to My name (Malachi 1:11). This depends on the strength of the false beliefs initially. When the false beliefs were initially strong, then when they are broken and the fallen holy faith is raised, converts are made in actuality.


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

ועל ידי זה נוטלין חרב הגאוה מנהיגי הדור, שמתגאים על הדור בחנם, כי יש מנהיגים, שמתנהגים ברבנות ומושלים על עם דל, והם מתגאים על הדור בחנם, כי לא נתן להם גדלה מן השמים כלל, רק הם מתגאים מעצמם על הדור בחנם, והם מקבלין חרב הגאוה, בבחינת (דברים ל"ג): "ואשר חרב גאותך" - על ידי הגרים הנ"ל, שהם מכניסין גאוה בישראל כנ"ל, ומושלים על עם דל בחנם, ויש להם כח אפלו להעניש את מי שאינו רוצה להכניע עצמו תחת ממשלתם, וכל זה על ידי חרב הגאוה הנ"ל. ובאמת אין זה נקרא מעניש, אלא מזיק, כי הן מזיקי עלמא. וזה: 'קשים גרים לישראל כספחת', בחינת ספיחים שגדלים מאליהם, הינו שעל ידי הגרים נוטלין גאוה מנהיגי הדור, שגדלים מאליהם ומתגאין מעצמן על הדור בחנם, כי לא נתן להם גדלה מן השמים כלל כנ"ל, ועל כן נקראים גרים, על שם (תהלים ס"ג): "יגירהו על ידי חרב", כי על ידי הגרים נעשה חרב הגאוה כנ"ל:

</div>

When the false beliefs were not so strong initially, then when they are broken and turned to holiness, only converts in potential are made. The general principle is that by raising the fallen faith [אֱמוּנָה, trust in G-d, foundation of spiritual and physical vitality], converts [גֵּרִים, those returning to holy faith, literally or spiritually] are made.


## Segment 13

<div dir="rtl" lang="he">

ו ועל ידי הגאוה של אלו המנהיגי הדור על ידי זה הם מגבירים תאות נאוף בעולם, בבחינת (משלי ו): "ואשת איש נפש יקרה תצוד", שעל ידי גאוה מתגבר תאות נאוף (עיין סוטה ד:) שהיא בחינת חותם דסטרא אחרא, בחינת (ויקרא ט"ו): "החתים בשרו מזבו, כי על ידי חרב הגאוה דקדשה מתגברים על תאות נאוף, בבחינת (תהלים מ"ה): "חגור חרבך על ירך". אבל על ידי חרב הגאוה של אלו המנהיגים הנ"ל שמקבלים מהגרים כנ"ל, מתגבר, חס ושלום, תאוה זו כנ"ל:

</div>

Because these converts are made from gathering the fallen faith, they harm Israel, in the aspect of: Converts are as difficult for Israel as a sore (Kiddushin 70a). A sore is the aspect of plagues, the aspect of wondrous plagues [מַכּוֹת מֻפְלָאוֹת, severe, extraordinary afflictions] mentioned above, which come through the weakening of faith, as mentioned above. Because these converts are made from gathering the fallen faith, they are as difficult as a sore, as mentioned above. These converts introduce pride [גַּאֲוָה, arrogance, often spiritually harmful] into Israel, for our Sages, of revered memory, said: In secret my soul weeps because of pride (Chagigah 5b), because of the pride of Israel that was given to the gentiles. Thus, the holy pride of Israel fell to them, and therefore, when gentiles return and become converts, they bring with them the pride that was with them, as mentioned above, and introduce pride into Israel. Through this, they take the sword of pride, and the leaders of the generation, who act haughtily over the generation without cause, for there are leaders who conduct themselves with authority and rule over a poor people, acting haughtily over the generation without cause, for no greatness was given to them from Heaven at all, but they act haughtily over the generation on their own without cause.


## Segment 14

<div dir="rtl" lang="he">

ז ולהנצל מזה הוא על ידי המגנים שבדור. כי יש מגני ארץ, שהם מגנים עלינו ומצילין אותנו, כי הם מכניעין החותם דסטרא אחרא, שנעשה על ידי הגאוה כנ"ל, בבחינת (איוב מ"א): "גאוה אפיקי מגנים סגור חותם צר", שהם סוגרין ומכניעין חותם דסטרא אחרא, שהיא בחינת תאוה הנ"ל, שנעשה על ידי גאוה כנ"ל. ועל ידי שהם מכניעין זאת התאוה, שהוא בחינת חותם דסטרא אחרא, על ידי זה נעשה בחינת תפלין, מחין, שהם בחינת חותם דקדשה, בחינת (שיר השירים ח): "שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך" (עין תקון א ותקון כ"ב). כי עקר תקון המחין - על ידי שבירת תאות נאוף, כי עקר המח על ידי לחות הגוף, כי המח הוא כמו נר דולק, והלחות שבגוף הם עולין להמח, ונעשין שמנים אל המח. נמצא שעקר המחין - על ידי לחות ושמנונית הגוף. על כן על ידי שמכניעין תאות נאוף, ואין יוצאין לחות ושמנונית הגוף לחוץ, על ידי זה עולין הלחות אל המח ונעשה שמנים, שזה עקר המחין. על כן על ידי המגנים הנ"ל שמכניעין תאוה זו, על כן הם עושין על ידי זה בחינת תפלין, מחין כנ"ל, כי הם מעלין לחות הגוף מבחינת החתים בשרו, עושין מזה מחין בחינת תפלין, כי תפלין הם התנוצצות המחין, ועל כן נקראו התפלין יקר, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (מגלה ט"ז:) "ויקר" - אלו תפלין, כי התפלין נעשין על ידי תקון תאות נאוף, שהיא בחינת: "אשת איש נפש יקרה תצוד", כנ"ל. ועל כן נקראין התפלין פאר (סוכה כ"ה.), כי נעשין על ידי תקון הגאוה וההתפארות, שמביאין הגרים כנ"ל. וזה בחינת (שמות ג): "ומשה היה רעה". משה הוא הדעת בחינת מחין, תפלין, הוא רועה דקדשה, הפך "רעה זונות" (משלי כ"ט). וזה בחינת שבעה רועים דקדשה, בחינת משה היה רועה בחינת תפלין, שין של שלשה ראשים, שין של ארבעה ראשים, שהם בחינת שבעה רועים הנ"ל. וזה בחינת שדי של תפלין, זה בחינת הצמצום, שצריך כל אחד ואחד לצמצם את מחו ושכלו, שלא להניח את המח לצאת חוץ לגבול שיש לו, שלא יהיה משוטט המח במה שאין לו רשות לפי מדרגתו, בבחינת (חגיגה י"ג): 'במפלא ממך אל תדרש, במכסה ממך אל תחקר', שזהו בחינת שדי בחינת צמצום, כי שדי - שיש די באלקותו לכל בריה (כמובא בפירש"י פרשת לך), הינו שכל בריה יש לו די וגבול באלקותו יתברך, שאסור לו לילך בשכלו כי אם עד הגבול, לא יותר, כי כל אחד ואחד יש לו גבול וצמצום בשכלו לפי ערכו, שאפלו בקדשה אסור לו לצאת חוץ לגבול שיש לו, בחינת: 'במפלא ממך אל תדרש וכו', בחינת (שמות י"ט): "פן יהרסו אל ה' לראות" וכו' *). (*) פי' כל אחד ואחד יש לו גבול וצמצום בידיעת אלקותו, לפי ערכו ומדריגתו. כי מה שנחשב להקטן במעלה בחינת במופלא ממנו, שהוא למעלה ממדריגתו, וצריך לצמצם שכלו שם, זה אצלו בחינת במופלא ממנו. והאדם הגדול ממנו במעלה הגבוה, הוא יכול להשיג זאת, רק שהוא יש לו צמצום וגבול אחר גבוה ממנו, ששם הוא צריך לצמצם שכלו. וכן אדם הגבוה עוד יותר, גם זה אינו נחשב אצלו בחינת במופלא ממנו, רק שיש לו צמצום וגבול גבוה עוד יותר. וכן בכל אדם ואדם לפי מדריגתו. נמצא שלכל אדם וכל בריה יש לו צמצום וגבול מיוחד בהשגת אלקותו יתברך לפי מדריגתו, שעד זה הגבול מותר לרדוף מחשבתו להשיג ממנו יתברך לא יותר. וזה בחינת שדי, שדרז"ל שיש די באלקותו לכל ברי'. היינו שכל ברי' וברי' יש לו די וגבול וצמצום באלקותו, היינו בידיעת אלקותו, היינו שכל בריה ובריה יש לו די וצמצום וגבול מיוחד בפ"ע בידיעת אלקותו כפי מדריגתו, וזהו שיש די באלקותו לכל בריה). וזה בחינת (שם ל"ג): "ושמתיך בנקרת הצור", הנאמר במשה, בעת שזכה לראות ולהשיג מה שהשיג, הינו שהבטיחו השם יתברך להגן עליו, שיהיה נסתר בנקרת הצור, דהינו בחינת צמצום, שלא יצא המח לשוטט חוץ לגבול שהיה לו:

</div>

They receive the sword of pride, in the aspect of: And He who is the sword of your pride (Deuteronomy 33:29), through the aforementioned converts, who introduce pride into Israel, as mentioned above. They rule over a poor people without cause, and they have power even to punish those who do not wish to submit to their authority. All this is through the sword of pride mentioned above.


## Segment 15

<div dir="rtl" lang="he">

ח ועל ידי זה נעשין דבורים כשרים, להחיות ולהשיב את הנשמות הנפולות, כי יש נשמות שנפלו, שצריכין להחיות ולהשיב אותם בכל מיני מטעמים, המשיבין את הנפש, בבחינת (שיר השירים ב): "סמכוני באשישות, רפדוני בתפוחים, כי חולת אהבה אני". ועל ידי תקון וזכוך המחין, שנעשה על ידי מגני ארץ כנ"ל, מזה נעשה אמרות טהורות להחיותם. כי עקר התגלות המח הוא בהדבור, כמו שכתוב (משלי ב): "מפיו דעת ותבונה". ועל כן כשהמחין זכים, נעשין דבורים כשרים, ובהם משיבין את הנשמות הנפולות, בבחינת (שם כ"ו): שבעה משיבי טעם, הינו על ידי תפלין מחין שהם בבחינת שבעה רועים, על ידם נעשין שבעה משיבי טעם, הינו בחינת דבורים כשרים הנ"ל, שבהם משיבין הנשמות שנפלו, שהם בחינת (שם כ"ד): שבע יפול צדיק וקם. וזהו בחינת (תהלים י"ב): אמרות ה' אמרות טהורות מזקק שבעתים; הינו בחינת האמרות טהורות שנעשין על ידי זכוך המחין, בחינת תפלין שהם בחינת שבעה רועים, שעל ידי זה נעשה שבעה משיבי טעם כנ"ל, וזהו: מזקק שבעתים, כנ"ל:

</div>

In truth, this is not called punishing but harming, for they are the world’s harmers to Israel, like a sore, in the aspect of aftergrowths that grow on their own, meaning that through the converts, the leaders of the generation take pride, growing on their own and acting haughtily over the generation without cause, for no greatness was given to them from Heaven at all, as mentioned above. Therefore, they are called converts, in the aspect of: They will be poured out by the sword (Psalms 63:11), for through the converts, the sword of pride is made, as mentioned above. Through the pride [גַּאֲוָה, arrogance, often spiritually harmful] of these leaders of the generation, they strengthen illicit desire [תַּאֲוַת נִאוּף, immoral lust, spiritually corrupting] in the world, in the aspect of: And an adulterous woman hunts a precious soul (Proverbs 6:26). Through pride, illicit desire is strengthened (Sotah 4b), which is the aspect of the seal of the other side, in the aspect of: He sealed it in his flesh with his flow (Leviticus 15:3). For through the sword of pride of holiness, one overcomes illicit desire, in the aspect of: Gird your sword on your thigh (Psalms 45:4). But through the sword of pride of these aforementioned leaders, received from the converts, Heaven forbid, this desire is strengthened, as mentioned above. To be saved from this is through the shields [מָגִנִּים, spiritual protectors of the generation] of the generation, for there are shields of the earth that protect us and save us, for they subdue the seal of the other side that is made through pride [גַּאֲוָה, arrogance, often spiritually harmful], as mentioned above, in the aspect of: Pride, the channels of shields, sealed with a tight seal (Job 41:26). They close and subdue the seal of the other side, which is the aspect of the aforementioned desire [תַּאֲוָה, immoral lust, spiritually corrupting] made through pride, as mentioned above. Through their subduing this desire, which is the aspect of the seal of the other side, the aspect of tefillin [תְּפִלִּין, phylacteries, symbolizing holy intellect], intellect [מחִין, spiritual mind, source of divine thought], is made, which is the aspect of the seal of holiness, in the aspect of: Set me as a seal upon your heart, as a seal upon your arm (Song of Songs 8:6) (Tikkunei Zohar, Tikkun 1 and 22). For the primary rectification of intellect is through breaking the desire for illicit relations. For the primary aspect of intellect is through the moisture of the body, for the intellect is like a burning candle, and the moisture of the body rises to the intellect and becomes fat for the intellect. Thus, the primary intellect is through the moisture and fatness of the body. Therefore, by subduing the desire for illicit relations, preventing the moisture and fatness of the body from going outward, this moisture rises to the intellect and becomes fat, which is the essence of intellect. Thus, through the aforementioned shields that subdue this desire, they create the aspect of tefillin, intellect, as mentioned above, for they raise the moisture of the body from the aspect of he sealed it in his flesh and make it into intellect, the aspect of tefillin. For tefillin are the sparkling of intellect. Therefore, tefillin are called precious, as our Sages, of revered memory, said: ‘Precious’ refers to tefillin (Megillah 16b), for tefillin are made through the rectification of the desire for illicit relations, which is the aspect of: And an adulterous woman hunts a precious soul, as mentioned above. Therefore, tefillin are called splendor (Sukkah 25b), for they are made through the rectification of pride and haughtiness brought by the converts, as mentioned above. This is the aspect of: And Moses was a shepherd (Exodus 3:1). Moses is the aspect of knowledge, the aspect of intellect, tefillin, a shepherd of holiness, the opposite of a shepherd of harlots (Proverbs 29:3). This is the aspect of the seven shepherds of holiness, the aspect of Moses was a shepherd, the aspect of tefillin, the shin of three heads, the shin of four heads, which are the aspect of the seven shepherds mentioned above. The Shaddai of tefillin is the aspect of contraction, for everyone must contract their intellect and mind not to allow the intellect to go beyond the boundary they have, so that the intellect does not wander into what they are not permitted to explore according to their level, in the aspect of: Do not inquire into what is too wondrous for you, do not investigate what is hidden from you (Chagigah 13a), which is the aspect of Shaddai, the aspect of contraction. For Shaddai means there is enough in His divinity for each creature (Rashi, Genesis 17), meaning each creature has enough and a boundary in His divinity, blessed be He, and it is forbidden to go in their intellect beyond the boundary, only up to the boundary, no more, for everyone has a boundary and contraction in their intellect according to their level, even in holiness it is forbidden to go beyond the boundary they have, in the aspect of: Do not inquire into what is too wondrous for you, and so forth, in the aspect of: Lest they break through to the L-rd to see (Exodus 19:21) [meaning each person has a boundary and contraction in knowing His divinity, according to their level and rank, for what is considered too wondrous for a lesser person is above their level, and they must contract their intellect there, this is the aspect of what is too wondrous for them, but a greater person can attain it, though they have another higher boundary and contraction where they must contract their intellect, and so for an even greater person, it is not considered too wondrous for them, but they have a higher boundary and contraction, and so for each person according to their level, thus each person and creature has a unique boundary and contraction in attaining His divinity, blessed be He, according to their level, up to which they may pursue their thought to attain Him, blessed be He, no more, and this is the aspect of Shaddai, as our Sages said, there is enough in His divinity for each creature, meaning each creature has enough and a boundary and contraction in His divinity, in knowing His divinity, each creature has a unique enough and contraction and boundary in knowing His divinity according to their level]. This is the aspect of: And I will place you in the cleft of the rock (Exodus 33:22), said of Moses when he merited to see and attain what he attained, meaning the Holy One, blessed be He, assured him protection to be hidden in the cleft of the rock, the aspect of contraction, so that his intellect would not wander beyond the boundary he had. Through this, pure speech [דִּבּוּרִים כְּשֵׁרִים, righteous words reviving the soul] is made to revive and restore fallen souls [נְשָׁמוֹת נְפוּלוֹת, souls needing spiritual revival], for there are souls that have fallen that need to be revived and restored with all kinds of delicacies that restore the soul, in the aspect of: Sustain me with raisins, refresh me with apples, for I am faint with love (Song of Songs 2:5). Through the rectification and purification of intellect [מחִין, spiritual mind, source of divine thought], made through the shields of the earth, as mentioned above, pure sayings are made to revive them, for the primary revelation of intellect is in speech, as it is written: From His mouth come knowledge and understanding (Proverbs 2:6). Therefore, when the intellect is pure, pure speech is made, and through it, the fallen souls are restored, in the aspect of: Seven restorers of reason (Proverbs 26:25), meaning through tefillin, intellect, which are the aspect of the seven shepherds, seven restorers of reason are made, meaning the aspect of pure speech mentioned above, through which the souls that fell are restored, in the aspect of: Seven times a tzadik falls and rises (Proverbs 24:16).


## Segment 16

<div dir="rtl" lang="he">

ט וזה בחינת חלום על ידי מלאך (עיין ברכות נה:). כי אלו המאמרות טהורות הם בחינת מלאך, בחינת חלום על ידי מלאך, כי הדבור הוא הרשימה של המח, כי מה שנרשם ונעלם במח, נחקק ונרשם בהדבור, וכשהמחין זכים, שעל ידי זה נעשין אמרות טהורות כנ"ל, אזי גם כשנסתלק המח בשעת שנה, ואין נשאר רק הרשימה של המח שהוא בחינת דבור, אזי גם הרשימה זכה, בבחינת חלום על ידי מלאך. וזה בחינת שאחר הסתלקות משה בא שר צבא ה' ואמר: "עתה באתי" (יהושע ה). הסתלקות משה זה בחינת הסתלקות הדעת, בחינת שנה שאז הדעת מסתלק, ואין נשאר רק הרשימו, אזי הוא בחינת: "ויאמר וכו' אני שר צבא ה'", דהינו מלאך, "עתה באתי", כי אז נשאר הרשימו בבחינת מלאך, בחינת חלום על ידי מלאך כנ"ל: וזה בחינת: "ה' יתן אמר המבשרות צבא רב" (תהלים ס"ח). ה' יתן אמר - זה בחינת אמרות טהורות הנ"ל, בחינת הרשימה של המח שזה בחינת מלאך כנ"ל. וזהו: המבשרות צבא רב - הינו מלאכים כנ"ל. וזה בחינת מה שמובא בכתבי האר"י, זכרונו לברכה, שצבאות הוא הנעלם של שדי, כי הנעלם של שין דלת יוד הוא בגימטריא צבאות עם הכולל, כמבאר שם. הינו שהנעלם של שדי, דהינו כשבחינת שדי שהוא המחין נסתלק, בחינת הסתלקות המחין בשעת שנה, ואין נשאר רק הרשימו, שהוא בחינת נעלם של שדי, אזי זאת הרשימו שהיא בחינת נעלם של שדי, היא בבחינת צבאות, בחינת מלאך כנ"ל. וזה בחינת (דניאל ז): "ושער ראשה כעמר נקא". 'שער ראשה' זה בחינת התנוצצות המחין, כי השערות יוצאין מן המחין, וכשהמחין נקיים וזכים, אזי נעשה גם מהרשימו בחינת מלאך. וזהו: 'כעמר נקא'. עמר ראשי תבות: עשה מלאכיו רוחות (תהלים ק"ד), בחינת מלאכים שנעשין על ידי הרשימו, כשהמחין נקיים וזכים כנ"ל. אבל כשאין המחין נקיים וזכים, אזי נעשה מבחינת שערות בחינת (ישעיה י"ג): "ושעירים ירקדו שם", בחינת חלום על ידי שד. וזה בחינת אדם ובהמה, בחינת חלום על ידי מלאך וחלום על ידי שד. כי חלום על ידי מלאך זה בחינת אדם, בחינת (בראשית א): "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו". 'כדמותנו' - זה כח המדמה, שהוא בצלמנו בבחינת מלאך, בחינת חלום על ידי מלאך, כי בשעת שנה המח מסתלק, ואין נשאר רק בחינת כח המדמה, וכשהמחין זכים, אזי גם הכח המדמה שנשאר הוא בבחינת מלאך, בחינת: כדמותנו בצלמנו - שהכח המדמה הוא בצלמנו, בבחינת מלאך כנ"ל, בחינת חלום על ידי מלאך וזה בחינת אדם, כמו שכתוב: "נעשה אדם" וכו'. אבל חלום על ידי שד זה בחינת בהמה, בבחינת (חבקוק ב): "ושד בהמות יחיתן". וזה בחינת (תהלים מ"ט): אדם ביקר בל ילין - הינו כשאינו לן וישן ביקר בבחינת תפלין כנ"ל, הינו שאינו מזכך המחין בבחינת תפלין אזי: נמשל כבהמות נדמו - הינו אז הכח המדמה בבחינת בהמה, בחינת חלום על ידי שד שזה בחינת בהמה כנ"ל. וזה אותיות מלאך ראשי תבות: "כי לאלקים מגני ארץ" (שם מ"ז) כי על ידי מגני ארץ נעשה המלאך, על ידי שמתקנין המחין והתפלין כנ"ל, שעל ידי זה נעשה בחינת חלום על ידי מלאך כנ"ל:

</div>

The sayings of the L-rd are pure sayings, refined sevenfold (Psalms 12:7), meaning the aspect of pure sayings made through the purification of intellect, the aspect of tefillin, which are the aspect of the seven shepherds, through which seven restorers of reason are made, as mentioned above, and this is: refined sevenfold, as mentioned above. This is the aspect of dream through an angel (Berachot 55b), for these pure sayings [אֲמָרוֹת טְהוֹרוֹת, righteous words reviving the soul] are the aspect of an angel, the aspect of a dream through an angel. For speech is the impression of the intellect [מחִין, spiritual mind, source of divine thought], for what is impressed and concealed in the intellect is engraved and impressed in speech. When the intellect is pure, such that pure sayings are made, as mentioned above, then even when the intellect departs during sleep and only the impression of the intellect, which is the aspect of speech, remains, that impression is pure, in the aspect of a dream through an angel. This is the aspect of: after the departure of Moses, the prince of the host of the L-rd came and said: Now I have come (Joshua 5:14). The departure of Moses is the aspect of the departure of knowledge, the aspect of sleep when knowledge departs, and only the impression remains. Then it is the aspect of: And he said, I am the prince of the host of the L-rd, meaning an angel, Now I have come, for then the impression remains in the aspect of an angel, the aspect of a dream through an angel, as mentioned above.


## Segment 17

<div dir="rtl" lang="he">

י אבל יש גם להמאכלים חלק בחלום, כי מן המאכלים עולים עשנים אל המח ונצטירין מהם חלומות בשנה. על כן צריכין לחזק את המלאך, כדי שלא יהיה נפגם החלום על ידי המאכלים, כי כשאין חזוק בהמלאך, אזי נפגם החלום על ידי המאכלים בבחינת חלום על ידי שד, חס ושלום:

</div>

This is the aspect of: The L-rd gives a saying, the bearers of tidings are a great host (Psalms 68:12). The L-rd gives a saying is the aspect of the aforementioned pure sayings, the impression of the intellect, which is the aspect of an angel, as mentioned above. The bearers of tidings are a great host refers to angels, as mentioned above. This is the aspect of what is brought in the writings of the Ari, of blessed memory, that Hosts is the concealment of Shaddai, for the concealment of shin, dalet, yud equals Hosts in gematria, including the kolel, as explained there. This means that the concealment of Shaddai, when the aspect of Shaddai, which is the intellect, departs during sleep, and only the impression remains, which is the aspect of the concealment of Shaddai, is in the aspect of Hosts, the aspect of an angel, as mentioned above. This is the aspect of: And the hair of his head was like pure wool (Daniel 7:10). Hair of his head is the aspect of the sparkling of the intellect, for the hairs come from the intellect. When the intellect is pure and refined, then the impression also becomes the aspect of an angel. This is: like pure wool, the acronym of wool being: He makes His angels spirits (Psalms 104:4), the aspect of angels made through the impression when the intellect is pure and refined, as mentioned above. But when the intellect is not pure and refined, then the aspect of hairs becomes the aspect of: And satyrs will dance there (Isaiah 13:21), the aspect of a dream through a demon. This is the aspect of man and beast, the aspect of a dream through an angel and a dream through a demon. For a dream through an angel is the aspect of man, in the aspect of: Let us make man in our image, after our likeness (Genesis 1:26). After our likeness is the power of imagination, which is in our image, in the aspect of an angel, the aspect of a dream through an angel. For during sleep, the intellect departs, and only the aspect of the power of imagination remains. When the intellect is pure, then the power of imagination that remains is in the aspect of an angel, in the aspect of: in our image, after our likeness, for the power of imagination is in our image, in the aspect of an angel, as mentioned above, the aspect of a dream through an angel. This is the aspect of man, as it is written: Let us make man, and so forth. But a dream through a demon is the aspect of beast, in the aspect of: And He will revive the beasts (Habakkuk 2:17). This is the aspect of: Man in honor does not abide (Psalms 49:13), meaning when he does not sleep in honor, in the aspect of tefillin, as mentioned above, meaning he does not purify the intellect in the aspect of tefillin, then: he is likened to the beasts that are silent, meaning then the power of imagination is in the aspect of a beast, the aspect of a dream through a demon, which is the aspect of a beast, as mentioned above. This is the letters of angel, the acronym of: For to G-d are the shields of the earth (Psalms 47:10), for through the shields of the earth, the angel is made by rectifying the intellect and tefillin, as mentioned above, through which the aspect of a dream through an angel is made, as mentioned above. However, foods [מַאֲכָלִים] also have a role in dreams, for from foods, vapors rise to the intellect [מחַ, spiritual mind, source of divine thought], and dreams are formed from them during sleep. Therefore, one must strengthen the angel [מַלְאָך, spiritual force guiding pure dreams] so that the dream is not corrupted by foods.


## Segment 18

<div dir="rtl" lang="he">

כי יש שבעה אקלימים, ועל כל אקלים יש מלאך ממנה, בחינת (זכריה ד): "שבעה עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ", ועל כן בכל אקלים גדלים פרות אחרים, כפי הממנה, ועל כן הם נחלקים לשבעה אקלימים כנגד בחינת שבעה רועים, שהם בחינת תפלין, שמשם נעשין בחינת המלאכים כנ"ל והשפע כשיורדת, מקבל אותה תחלה המלאך הממנה שם, ואחר כך יורדת דרך השדים השוכנים באויר, שהם מקבלים את השפע בדרך מעבר לבד, ואין יונקים ממנה רק כדי חיותם לבד, ואחר כך יורדת השפע למטה, לאותו המקום והשדה שהשפע הולכת לשם, ואחר כך מקבל המלך את השפע (עיין זוהר תרומה קנג.) בבחינת (דניאל ד): "אנת הוא מלכא" וכו', שנאמר שם על האילן "דמזון לכלא בה" וכו'. וזה בחינת (קהלת ה): "מלך לשדה נעבד", שהמלך מקבל השפע מן השדה, דהינו כשהשפע באה למטה, אז מקבל אותה המלך. וכל אלו מקבלין מבחינת שדי, ועל כן כלם נקראים על שם שדי, כי שד - על שם שד"י, וכן שדה - על שם שדי, וכן העובד השדה נקרא על שם שדי, כמו שכתוב (ישעיה כ"ח): "יפתח וישדד אדמתו". וכשבחינת המלאך חזק, אזי אין השדים מקבלין השפע רק דרך מעבר לבד, ואין יונקים ממנה רק כדי חיותם לבד. אבל כשנחלש, חס ושלום, כח המלאך, אזי הם מקבלין לעצמן כח המלאך, ואזי המאכלים הגדלים על ידם, נתערב בהן כח הש"ד, כי הם קבלו לתוכן ממש את כח המלאך. נמצא כשגדלים המאכלים, הם גדלים על ידי תערבת כח הש"ד, וכשאוכלין אלו המאכלים, נעשה מהם חלום על ידי שד, חס ושלום, ולא זו אף זו, כי גם הם יכולין לטמא את האדם, חס ושלום, בשנה בטמאה הידוע, חס ושלום, כי המלאך הוא בחינת אש, כמו שכתוב (יחזקאל א): "מראיהם כגחלי אש בוערות כמראה הלפידים", וכשנחלש כח המלאך, ואזי השדים מקבלין לעצמן כח המלאך, אזי הם מחממין על ידי האש הזה ומטמאין, חס ושלום, בטמאה הנ"ל. ועל כן צריכין לחזק את המלאך, וחזוק המלאך הוא על ידי שמחה, בבחינת (משלי ט"ו): "לב שמח ייטב פנים, זה בחינת המלאך, בחינת (ישעיה ס"ג): "ומלאך פניו הושיעם" - שנתחזק על ידי לב שמח. ועל כן מקום המלאכים נקרא שחקים על שם שחוק ושמחה, כי עקר חזוק המלאכים - על ידי שמחה כנ"ל:

</div>

For when there is no strength in the angel, the dream is corrupted by foods, in the aspect of a dream through a demon [שֵׁד, impure forces corrupting dreams], Heaven forbid. For there are seven climates [שִׁבְעָה אַקְלִימִים, seven cosmic regions influencing creation], and over each climate, there is an appointed angel, in the aspect of: The seven eyes of the L-rd, they roam throughout the earth (Zechariah 4:10).


## Segment 19

<div dir="rtl" lang="he">

וזה בחינת השמחה של תפלין, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה, [שרב] (שר' ירמיה) הוה בדח טובא, ואמר: תפלין קא מנחנא (ברכות ל, ועין תר"י שם). הינו, כי על ידי תפלין מחין נעשה בחינת המלאך כנ"ל, ועל כן צריך שמחה כדי לתן חזוק להמלאך כנ"ל. ועל כן כשחלם לאדם חלום לא טוב, התקון הוא תענית (עיין שבת י"א.), כי תענית הוא בחינת שמחה, כמו שכתוב (תהלים צ): "שמחנו כימות עניתנו", שעל ידי תענית נעשה שמחה, ועל ידי השמחה נותנין חזוק להמלאך ומתקנין ומכניעין את בחינת החלום רע, שהוא בחינת חלום על ידי ש"ד, שבא על ידי שאין חזוק בהמלאך כנ"ל. ועל כן מי שאין רוצה להתענות על החלום, אומרים לו המיטיבין: "לך אכל בשמחה לחמך", (קהלת ט) הינו שיהיה אכילתו בבחינת שמחה, שעל ידי זה מחזק את המלאך ומכניע את השדים, שעל ידם נתקלקל החלום על ידי המאכלים כנ"ל:

</div>

Therefore, in each climate, different fruits grow, according to the appointed angel. Thus, they are divided into seven climates, corresponding to the aspect of the seven shepherds, which are the aspect of tefillin [תְּפִלִּין, phylacteries, symbolizing holy intellect], from which the aspect of angels is made, as mentioned above. When the abundance [שֶׁפַע, divine flow sustaining creation] descends, the appointed angel there receives it first, and then it descends through the demons dwelling in the air, who receive the abundance only in passing and draw from it only for their sustenance. Afterward, the abundance descends below to the place and the field where the abundance goes, and then the king receives the abundance (Zohar, Terumah 153), in the aspect of: You are the king (Daniel 4:14), as it is said there about the tree: Whose food is for all, and so forth. This is the aspect of: A king for a cultivated field (Ecclesiastes 5:8), for the king receives the abundance from the field, meaning when the abundance comes below, the king receives it. All these receive from the aspect of Shaddai [שַׁדַּי, divine name of limitation, enabling creation], and therefore, all are called after Shaddai, for a demon is named after Shaddai, and a field is named after Shaddai, and the worker of the field is called after Shaddai, as it is written: He opens and tills his land (Isaiah 28:24). When the aspect of the angel is strong, then the demons receive the abundance only in passing and draw from it only for their sustenance. But when the power of the angel is weakened, Heaven forbid, then they receive the power of the angel for themselves, and then the foods that grow through them are mixed with the power of the demon. For they have actually taken the power of the angel into themselves. Thus, when the foods grow, they grow mixed with the power of the demon. When one eats these foods, a dream through a demon is made, Heaven forbid. Not only that, but they can also defile a person, Heaven forbid, during sleep with the known impurity, Heaven forbid. For the angel is the aspect of fire, as it is written: Their appearance was like burning coals of fire, like the appearance of torches (Ezekiel 1:13). When the power of the angel is weakened, and the demons receive the power of the angel for themselves, they heat through this fire and defile, Heaven forbid, with the aforementioned impurity. Therefore, one must strengthen the angel, and the strengthening of the angel is through joy, in the aspect of: A joyful heart makes a cheerful face (Proverbs 15:13).


## Segment 20

<div dir="rtl" lang="he">

ועקר חזוק המלאך הוא בניסן, כי ניסן ראש השנה למלכים (ראש השנה ב.), ואז נתחדש כל ההתמנות של כל אחד ואחד, ואז נותנין לכל המלאכים ההתמנות שלהם, ואזי נתחדש הרצון של השם יתברך, בחינת (דניאל ד): "וכמצביה עבד בחיל שמיא", כי אז נותנין לכלם ההתמנות שלהם כרצונו יתברך, ואז יש להמלאכים שמחה ונתחזקין. כי אז, בניסן, הוא זמן הגאלה, כי 'בניסן נגאלו', וזה ידוע, שעקר גלות מצרים היה לתקן חטא אדם הראשון, שהיו שדים מחממין אותו והוליד שדין וכו' (ערובין י"ח: בראשית רבה פרשת כ'), והחמום הוא על ידי חלישות המלאך כנ"ל, ומחמת זה היה גלות מצרים ובניסן נגאלו, ונתתקן חטא אדם הראשון אז. נמצא שבניסן נתחזק כח המלאך, שזה בחינת תקון חטא אדם הראשון, שנתתקן בניסן, בעת גאלת מצרים כנ"ל. וזה שכתוב (שמות ז): "והוצאתי את צבאתי" - בחינת מלאכים, שיצאו ונגאלו בניסן (עין מכילתא פ' בא). כי אז נתחזקו ונתתקנו כנ"ל. ועל כן עקר התחדשות הרצון, בחינת: "וכמצביה עבד בחיל שמיא", הוא בניסן, כי אז הוא זמן תקון וחזוק שלהם כנ"ל. אבל גם בכל השנה יכולין לחדש הרצון על ידי השמחה, כי על ידי השמחה נותנין חזוק בהמלאכים כנ"ל, ואזי נתעורר שמחה בהמלאכים כאלו נתחדש הרצון, בחינת: "וכמצביה עבד בחיל שמיא", באותו היום, כאלו קבלו ההתמנות שלהם באותו היום. אבל עקר התחדשות הרצון הוא בניסן, ואזי הוא עקר חזוק שלהם. ואזי בניסן היה ראוי שיתבטל הטמאה הנ"ל לגמרי, מאחר שנתתקן ונתחזק כח המלאך, כנ"ל:

</div>

This is the aspect of the angel, in the aspect of: And the angel of His face saved them (Isaiah 63:9), which is strengthened through a joyful heart. Therefore, the place of the angels is called heavens, from laughter and joy, for the primary strengthening of angels is through joy, as mentioned above. This is the aspect of the joy of tefillin, as our Sages, of revered memory, said: [Rav] (Rav Yirmiyah) was very joyful, and said, We are putting on tefillin (Berachot 30b; Tosafot there). This is because through tefillin, intellect, the aspect of the angel is made, as mentioned above. Therefore, joy is needed to give strength to the angel, as mentioned above. Thus, when a person dreams a bad dream, the remedy is fasting (Shabbat 11a), for fasting is the aspect of joy, as it is written: Make us joyful as the days You afflicted us (Psalms 90:15).


## Segment 21

<div dir="rtl" lang="he">

יא אבל יש שבא טמאה הנ"ל מבחינה אחרת. כי דע, שעל ידי רבנים ודינים שאינם כשרים, שעושין עוות הדין, על ידי זה בא טמאה הנ"ל, חס ושלום, כי על ידי עוות המשפט, שהוא בחינת (תהלים קכ"ב): "כסאות למשפט", נופלין בחינת אהבות מן המרכבה, כי כסאות למשפט שהוא בחינת המרכבה, שם הוא בחינת אהבה קדושה, בבחינת (שיר השירים ג): "מרכבו ארגמן, תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלים". וכשנפגם המרכבה בחינת כסאות למשפט על ידי עוות הדין - אזי נופלים משם אהבות נפולות, ועל ידי האהבות הנפולות בא, חס ושלום, החמום והטמאה הנ"ל. ועוות המשפט נעשה על ידי בחינת תפלין רעים. כי יש בחינת תפלין מחין שיש בהם פסלת, כי התפלין מחין נעשין על ידי שמעלין הלחות ושמנונית הגוף מבחינת החתים בשרו לבחינת חותם דקדשה, בחינת תפלין מחין כנ"ל. ויש לחות שצריכין לצאת בבחינת טפת עשו וישמעאל, וכשמעלין בחינת אלו השמנונית מבחינת החתים בשרו אל המח, אזי נתערב פסלת בהמחין והתפלין, ועל ידי זה נעשה קלקול המשפט, בבחינת (חבקוק א): "רשע מכתיר את הצדיק" הינו הפסלת שמתערב ומסבב את המח, על ידי שמעלין בחינת טפת עשו וישמעאל אל המח, על ידי זה נתקלקל המשפט. וזהו: על כן יצא משפט מעקל, הינו קלקול המשפט כנ"ל, כי המשפט - על ידי המח, כמו שכתוב בשלמה (מלכים א ג): "כי ראו כי חכמת אלקים בקרבו לעשות משפט". ועל כן כשנפגם המח, נתקלקל המשפט. ועל ידי קלקול המשפט בחינת משפט מעקל, על ידי זה בא, חס ושלום, טמאה הנ"ל, כנ"ל. וזה מעקל, אותיות עמלק, שעל ידו בא הטמאה הנ"ל, בבחינת (דברים כ"ה): "אשר קרך בדרך". וזהו (במדבר כ"ד): "וירא את הקיני" - "וירא את עמלק", שהם סמוכים זה לזה בתורה, כי טמאה הנ"ל, שהיא טמאת עמלק, היא באה על ידי גרים, ככל המבאר למעלה. וזה בחינת מראה בחלום (כמו שקורין זאת הטמאה מראין). מראה ראשי תבות: רשע מכתיר את הצדיק, שעל ידי זה בא טמאה זו כנ"ל, על ידי שנעשה עוות המשפט כנ"ל:

</div>

Through fasting, joy is made, and through joy, strength is given to the angel, rectifying and subduing the aspect of a bad dream, which is the aspect of a dream through a demon that comes because the angel is not strengthened, as mentioned above. Therefore, for one who does not wish to fast for the dream, they say to the good ones: Go, eat your bread with joy (Ecclesiastes 9:7), meaning that their eating should be in the aspect of joy, through which the angel is strengthened, and the demons that corrupt the dream through foods are subdued, as mentioned above. The primary strengthening of the angel is in Nisan, for Nisan is the head of the year for kings (Rosh Hashanah 2b), and then all the appointments of each one are renewed, and then the angels are given their appointments, and then the will of the Holy One, blessed be He, is renewed, in the aspect of: And according to His will He acts in the host of heaven (Daniel 4:32). For then, all are given their appointments according to His will, blessed be He, and then the angels have joy and are strengthened, for then, in Nisan, is the time of redemption, for in Nisan they were redeemed, and this is known, that the primary exile of Egypt was to rectify the sin of Adam the First, who was heated by demons and begat demons (Eruvin 18b; Genesis Rabbah 20). This heating was due to the weakness of the angel, as mentioned above. Because of this, there was the exile of Egypt, and in Nisan, they were redeemed, and the sin of Adam the First was rectified. Thus, in Nisan, the power of the angel was strengthened, which is the aspect of the rectification of the sin of Adam the First that was rectified in Nisan, at the time of the redemption of Egypt, as mentioned above. This is as it is written: And I brought out My hosts (Exodus 7:4), the aspect of angels that went out and were redeemed in Nisan (Mechilta, Bo), for then they were strengthened and rectified, as mentioned above. Therefore, the primary renewal of the will, in the aspect of: And according to His will He acts in the host of heaven, is in Nisan, for then is the primary rectification and strengthening of them, as mentioned above. But also throughout the year, one can renew the will through joy, for through joy, strength is given to the angels, as mentioned above, and then joy is aroused in the angels as if the will was renewed, in the aspect of: And according to His will He acts in the host of heaven, as if they received their appointment on that day.


## Segment 22

<div dir="rtl" lang="he">

יב ואזי כשבא טמאה הנ"ל על ידי עוות המשפט, אין תקון רק על ידי קשור המרכבה שצריכין לקשר המרכבה, בחינת: מרכבו ארגמן, שהם רפאל וגבריאל וכו', שהם מלאכי המרכבה, כמובא, שצריך לקשרם, לתקן פגם המרכבה הנ"ל, שמשם באין האהבות הנפולות כנ"ל. ועל כן קדם השנה נתתקן מקדמונים לומר קשור המרכבה, דהינו: מימיני מיכאל, ומשמאלי גבריאל וכו'; כי על ידי קשור המרכבה נצולין מטמאה הנ"ל:

</div>

But the primary renewal of the will is in Nisan, and then is the primary strengthening of them, and then in Nisan, it was fitting that the aforementioned impurity be completely nullified, since the power of the angel was rectified and strengthened, as mentioned above. However, there is the aforementioned impurity that comes from another aspect, for know that through rabbis and judges who are not righteous, who cause a distortion of justice [עִוּוּת הַדִּין, perversion of righteous judgment], through this, the aforementioned impurity comes, Heaven forbid. For through the distortion of justice, which is the aspect of: Thrones for justice (Psalms 122:7), the aspect of loves falls from the chariot [מֶרְכָּבָה, divine structure of holiness], for thrones for justice, which is the aspect of the chariot, is the aspect of holy love, in the aspect of: Its chariot is purple, its interior paved with love from the daughters of Jerusalem (Song of Songs 3:10). When the chariot is blemished, in the aspect of thrones for justice, through the distortion of justice, then fallen loves [אֲהָבוֹת נְפוּלוֹת, corrupted desires from spiritual decline] fall from there, and through these fallen loves, the aforementioned heating and impurity come, Heaven forbid. The distortion of justice is caused by the aspect of defective tefillin [תְּפִלִּין, phylacteries, symbolizing holy intellect], for there is an aspect of tefillin, intellect [מחִין, spiritual mind, source of divine thought], that contains dross. For tefillin, intellect, are made by raising the moisture and fatness of the body from the aspect of he sealed it in his flesh to the aspect of the seal of holiness, the aspect of tefillin, intellect, as mentioned above. There is moisture that needs to go out, in the aspect of the drop of Esau and Ishmael, and when the aspect of this fatness is raised from the aspect of he sealed it in his flesh to the intellect, then dross is mixed into the intellect and tefillin. Through this, the corruption of justice 후, in the aspect of: The wicked surrounds the tzadik (Habakkuk 1:4), meaning the dross that is mixed and surrounds the intellect by raising the aspect of the drop of Esau and Ishmael to the intellect. Through this, justice is corrupted, and this is: Therefore, justice comes forth perverted, meaning the corruption of justice, as mentioned above, for justice is through the intellect, as it is written of Solomon: For they saw that the wisdom of G-d was in him to do justice (1 Kings 3:28). Through the corruption of justice, the aspect of perverted justice, this brings the aforementioned impurity, Heaven forbid, as mentioned above. Perverted is the letters of Amalek, through which the aforementioned impurity comes, in the aspect of: Who met you on the way (Deuteronomy 25:18), And he saw the Kenite, And he saw Amalek (Numbers 24:20-21), which are adjacent in the Torah, for the aforementioned impurity, which is the impurity of Amalek, comes through converts [גֵּרִים, those returning to holy faith, literally or spiritually], as explained above. This is the aspect of a vision in a dream [as this impurity is called visions], vision being the acronym of: The wicked surrounds the tzadik, through which this impurity comes, as mentioned above, through the distortion of justice, as mentioned above. Then, when the aforementioned impurity comes through the distortion of justice [עִוּוּת הַמִּשְׁפָּט, perversion of righteous judgment], the remedy is only through the binding of the chariot [קִשּׁוּר הַמֶּרְכָּבָה, spiritual act of unifying divine forces], for one must bind the chariot [מֶרְכָּבָה, divine structure of holiness], in the aspect of its chariot is purple (Song of Songs 3:10), which are Raphael and Gabriel and so forth, who are the angels of the chariot, as it is taught that one must bind them to rectify the blemish of the chariot mentioned above, from which the fallen loves [אֲהָבוֹת נְפוּלוֹת, corrupted desires from spiritual decline] come, as mentioned above. Therefore, before sleep, it was established by the ancients to say the binding of the chariot, meaning: From my right, Michael, and from my left, Gabriel, and so forth, for through the binding of the chariot, one is saved from the aforementioned impurity.


## Segment 23

<div dir="rtl" lang="he">

יג וזה בחינת: תקיעה, תרועה, שברים. תקיעה זה בחינת: "היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו" (עמוס ג), בחינת חרדת הגוף, בחינת קר רוח בחינת (משלי י): "וקר רוח איש תבונה", שעל ידי זה הוא תקון האמונה, על ידי 'איש תבונה' כנ"ל. תרועה זה בחינת: "ומשה היה רעה" בחינת תפלין, הפך רעה זונות כנ"ל. שברים זה בחינת חלומות צודקים ואמתיים, בחינת (שופטים ז): "את מספר החלום ואת שברו", דהינו חלומות צודקים ואמתיים:

</div>

This is the aspect of: tekiah [תְּקִיעָה, shofar blast inspiring awe], teruah [תְּרוּעָה, shofar wail linked to holy intellect], shevarim [שְׁבָרִים, broken shofar sobs rectifying justice]. Tekiah is the aspect of: Will a shofar be blown in a city and the people not tremble? (Amos 3:6), the aspect of the trembling of the body, the aspect of a cool spirit, in the aspect of: A cool spirit is a man of understanding (Proverbs 17:10), through which the faith [אֱמוּנָה, trust in G-d, foundation of spiritual and physical vitality] is rectified, through the man of understanding [אִישׁ תְּבוּנָה, wise person with a purified soul], as mentioned above. Teruah is the aspect of: And Moses was a shepherd (Exodus 3:1), the aspect of tefillin [תְּפִלִּין, phylacteries, symbolizing holy intellect], the opposite of a shepherd of harlots, as mentioned above.


## Segment 24

<div dir="rtl" lang="he">

גם שברים הוא בחינת תקון המשפט, בחינת (תהלים נ"א): "לב נשבר" (עין תקון כ"א דף מ"ט), דהינו מה שהלב נשקה לכבות חמום הלב, שהוא כמו נור דלוק, בחינת (תהלים ק"ד): "ישברו פראים צמאם" כי על ידי קלקול המשפט, שמזה נופלין אהבות נפולות כנ"ל, ועל ידי זה הם מחממין הלב ומטמאין, חס ושלום, כנ"ל, כי הלב הוא מקום המשפט, כמו שכתוב (שמות כ"ח): "ונשא אהרן את משפט בני ישראל על לבו". וכשיש קלקול המשפט, הם מחממין הלב על ידי האהבות הנפולות, ועל כן צריך להשקות את הלב, לכבות חמום הנ"ל. וזה בחינת שברים, בחינת לב נשבר, בחינת: "ישברו פראים צמאם", דהינו שהלב נשקה, ונכבה חמום הנ"ל, שזה בחינת תקון המשפט:

</div>

Shevarim is the aspect of true and just dreams, in the aspect of: The number of the dream and its interpretation (Judges 7:13), meaning true and just dreams. Also, shevarim is the aspect of the rectification of justice, in the aspect of: A broken heart (Psalms 51:19) (Tikkunei Zohar, Tikkun 21, 49), meaning that the heart is quenched to extinguish the heating of the heart, which is like a burning fire, in the aspect of: Wild oxen break their thirst (Psalms 104:25). For through the corruption of justice, from which fallen loves [אֲהָבוֹת נְפוּלוֹת, corrupted desires from spiritual decline] come, as mentioned above, they heat the heart and defile, Heaven forbid, as mentioned above.


## Segment 25

<div dir="rtl" lang="he">

יד וזה בחינת: ראש השנה, יום כפור, סכות, שמיני עצרת. כי ראש השנה הוא בחינת תקון האמונה, בבחינת (תהלים פ"ט): "אף אמונתך בקהל קדשים", כי אז נתקבצין כל הקהלות הקדושות, ועל ידי זה נתלקטין ונתקבצין כל לקוטי האמונה, בבחינת: "אף אמונתך בקהל קדשים" כנ"ל, ועל ידי זה נעשה תקון המחין כנ"ל. וזהו ראש השנה - ראש דיקא, כי נעשה ונתתקן בחינת מחין כנ"ל. וזהו בחינת החמשה חושים של המח, שכלם נמצאים בבחינת ראש השנה, כי יש חמשה חושים בהמח, שהם: "ראיה, שמיעה, ריח, טעם, משוש" - וכלם נמשכין מהמח, כי מהמח נמשכין גידין לכל אלו החושים, וכל אלו החושים נמצאים בבחינת ראש השנה, שהוא בחינת ראש ומחין כנ"ל. 'חוש הראיה' בראש השנה הוא בבחינת (דברים י"א): "תמיד עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה", בראש השנה נדון מה יהא בסופה (כמובא בפירש"י שם), שבראש השנה רואה ומשגיח על כל השנה, מה יהא בסופה, וזהו בחינת 'חוש הראיה'. שמיעה הוא בחינת מה שהשם יתברך שומע קול צעקות ותפלות ותרועת עמו ישראל ברחמים. ריח זה בחינת (ישעיה י"א): "והריחו ביראת ה'", בחינת: 'ובכן תן פחדך ה' אלקינו על כל מעשיך ואימתך על כל מה שבראת'. טעם זה בחינת (בראשית כ"ז): "ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי" - 'מפקודין דעשה' (תקוני זהר, תקון כ"א), הינו מה שהשם יתברך טועם בראש השנה כל המעשים טובים של ישראל, וזהו בחינת 'חוש הטעם'. משוש הוא בידים, כמו שכתוב בעבודה זרה (תהלים קט"ו): "ידיהם ולא ימישון" כי המשוש הוא בידים, וזהו בחינת 'שידו פשוטה לקבל שבים מראש השנה עד יום הכפורים' (ראש השנה י"ח), וזה בחינת 'חוש המשוש'. נמצא שבראש השנה הוא תקון המחין כנ"ל, ועל ידי תקון המחין נעשין בחינת תפלין דמכסין על מחא, כי תפלין הם התנוצצות המחין. וזהו בחינת עשרת ימי תשובה, כי תשובה היא בחינת (ירמיה ט"ו): "אם תוציא יקר מזולל" וזהו בחינת תפלין שנקראו 'יקר', כמו שאמרו: "ויקר" - אלו תפלין כנ"ל. (כי התפלין נעשין על ידי תקון המחין, שהם נעשין על ידי שמתקנין ומעלין מבחינת החתים בשרו לבחינת חותם דקדשה בחינת מחין תפלין כנ"ל. וזהו בחינת: "אם תוציא יקר מזולל", שהוא בחינת תשובה, והבן - נראה לי). וביום כפור, אז הוא גמר תקון חותם דקדשה, שהוא בחינת תפלין, הפך חותם דסטרא אחרא כנ"ל, בבחינת: 'וביום צום כפור יחתמון'. הינו שבעשרת ימי תשובה נעשה בחינת תקון התפלין כנ"ל, וביום הכפורים אז הוא גמר תקונם, כי אז נגמר גמר תקון חותם דקדשה, שהוא בחינת תפלין כנ"ל. סכה זה בחינת תקון המלאך, כי סוכה בגימטריא מלאך, בחינת חלום על ידי מלאך, שנעשה על ידי תקון המחין והתפלין כנ"ל. ועל כן סכות הוא זמן שמחתנו, בחינת שמחה של תפלין, לתן חזוק להמלאך, כדי שלא יזיקו המאכלים לקלקל את החלום כנ"ל, כי סכות הוא חג האסיף, שאוסף כל מיני מאכל, ועל כן אז צריכין שמחה לחזק את המלאך, שזהו תקון המאכלים כנ"ל, ועל כן הוא זמן שמחתנו כנ"ל. שמיני עצרת זה בחינת מלכות, בחינת (שמואל א ט): "זה יעצר בעמי", הנאמר במלך, שזה בחינת תקון המשפט, בבחינת (תהלים ע"ב): "משפטיך למלך תן", הינו בחינת תקון המשפט המבאר למעלה, שעל ידי זה נתבטל טמאה הנ"ל, כנ"ל. וזהו בחינת מה שמובא בכתבים, שבשמיני עצרת הנקבא עוצרת הטפה, הינו בחינת תקון טמאה הנ"ל, שנתתקן בחינת החתים בשרו על ידי בחינות הנ"ל, ונעצרת הטפה בקדשה ואינה נשחתת, בבחינת החתים בשרו, חס ושלום:

</div>

For the heart is the place of justice, as it is written: And Aaron shall bear the justice of the children of Israel upon his heart (Exodus 28:30).-when there is corruption of justice, they heat the heart through the fallen loves. Therefore, one must quench the heart to extinguish the aforementioned heating, and this is the aspect of shevarim, the aspect of a broken heart, the aspect of: Wild oxen break their thirst, meaning that the heart is quenched, and the aforementioned heating is extinguished, which is the aspect of the rectification of justice. And this is the aspect of: Rosh Hashanah, Yom Kippur, Sukkot, Shemini Atzeret. Rosh Hashanah is the aspect of the rectification of faith in the aspect of (Psalms 89): Indeed, Your faith in the assembly of holy ones, for then all the holy assemblies are gathered [root: קבץ], and through this, all the collections [root: לקט] of faith are gathered and assembled in the aspect of: Indeed, Your faith in the assembly of holy ones, as mentioned above. And through this, the rectification of the mind is achieved, as mentioned above.


## Segment 26

<div dir="rtl" lang="he">

טו וזה בחינת רבי עם תלמידים, שכשיש רבי אמתי עם תלמידים, על ידי זה נעשה ונתתקן גם כן כל הבחינות הנ"ל, כי על ידי קבוץ התלמידים אצל הרב, על ידי זה נתקבץ ונתלקט חלקי האמונה. ועל כן נקרא למוד הרב עם התלמידים ישיבה, על שם קבוץ חלקי האמונה, שהוא בחינת (שמות ט"ז): "ארץ נושבת", בחינת (תהלים ל"ז): "שכן ארץ ורעה אמונה", הפך: "ארץ לא זרועה" (ירמיה ב), שהיא בחינת פגם אמונה כנ"ל. כי הרב הוא משגיח על חלקי האמונה של כל אחד ואחד לקבצם ולהעלותם, בבחינת (תהלים ק"א): "עיני בנאמני ארץ לשבת עמדי". 'לשבת עמדי' - בחינת ישיבה, בחינת: "ארץ נושבת", וכנ"ל. ועל כן הגרים שנעשין על ידי קבוצי האמונה, כמבאר לעיל, על כן הם נקראים על שם ישיבה, כמו שכתוב (במדבר כ"ד): "וירא את הקיני ויאמר איתן מושבך". וזהו: אית"ן - תני"א דמסיע לך, כמובא בתקונים (תקון כ"א דף מ"ג), כי למוד הישיבה הוא מסיע לגרים, כי הם נתגירין על ידי בחינת הישיבה כנ"ל, כי על ידי רבי עם תלמידים שהוא בחינת ישיבה, על ידי זה נעשין גרים, על ידי שנתקבצין ונתלקטין חלקי האמונה כנ"ל. נמצא שבחינת אמונה נתתקן על ידי רבי עם תלמידים. גם נתחדש ונתתקן המח, כי מח התלמידים נתתקן ונתחדש על ידי הרב, וגם מח הרב נתחדש על ידי התלמידים, כמו שאמרו (מכות י): 'ומתלמידי יותר מכלם': ועקר זמן הקבוץ הוא בראש השנה, שהוא בחינת ראש שאז הוא בחינת תקון המחין כנ"ל, והם מאירין ומחזקין זה את זה, דהינו כי גם בהרב עם התלמידים כשמתקבצים, יש כל בחינות החמשה חושים של המח. 'חוש הראיה' זה בחינת מה שרואין את הרב, בבחינת (ישעיה ל): "והיו עיניך רואות את מוריך", שהוא דבר גדול. 'שמיעה' הוא בחינות (איוב ל"ו): "ויגל אזנם למוסר" דהינו מה שכל אחד ואחד שומע המוסר של הרב. 'ריח' זה בחינת הטרחות והיגיעות שיש לכל אחד ואחד בשביל לנסע ולילך ולבוא אל הרב, וזה בחינת ריח, בחינת (שיר השירים ז): "וריח אפך", בחינת (קהלת ב): "אף חכמתי עמדה לי" - 'חכמתי שבאף עמדה לי' (מדרש רבה קהלת סדר ב, עין שם במתנות כהונה), דהינו על ידי טרחות ויגיעות, כי אי אפשר לקבל מהרב כי אם על ידי טרחות ויגיעות, וזהו בחינת 'חוש הריח'. טעם' זה בחינת מה שכל אחד טועם ומרגיש מתיקות אמרי נעם של הרב. 'משוש' זה בחינת ידים כנ"ל, זה בחינת ההוצאות שיש לכל אחד, מה שכל אחד מוציא יגיע כפו על הוצאות לבוא להרב, וזה בחינת 'משוש', בחינת ידים, בחינת יגיע כפו כנ"ל. נמצא שגם כאן נתתקן בחינות החמשה חושים כמו בראש השנה, והם מאירין ומחזקין זה את זה. שלפעמים נחלש בחינות החמשה חושים של ראש השנה, ונתחזקין על ידי אלו החמשה חושים של הרב עם התלמידים, וכן להפך. גם בחינת תפלין, שהוא חותם דקדשה, נתתקן על ידם, בבחינת (ישעיה ח): "חתום תורה בלמדי":

</div>

And this is Rosh Hashanah, specifically Head [Rosh], because the aspect of the mind is made and rectified, as mentioned above. And this is the aspect of the five senses of the mind, all of which are present in the aspect of Rosh Hashanah, for there are five senses in the mind, namely: sight, hearing, smell, taste, touch, and all of them are drawn from the mind, for from the mind nerves extend to all these senses. And all these senses are present in the aspect of Rosh Hashanah, which is the aspect of head and mind, as mentioned above. The sense of sight on Rosh Hashanah is in the aspect of (Deuteronomy 11): The eyes of Hashem your G-d are always upon it, from the beginning of the year until the end of the year (see Rashi there). On Rosh Hashanah, it is judged what will be at its end, for on Rosh Hashanah, [G-d] sees and observes the entire year, what will be at its end, and this is the aspect of the sense of sight. The sense of hearing is the aspect of Hashem, blessed be He, hearing the sound of the cries, prayers, and shofar blasts of His people Israel with mercy. The sense of smell is the aspect of (Isaiah 11): And he shall smell with the fear of Hashem, in the aspect of: Therefore, place Your fear, Hashem our G-d, upon all Your works, and Your awe upon all that You have created (Ne’ilah prayer, Yom Kippur). The sense of taste is the aspect of (Genesis 27): And make me delicacies as I love, from the positive commandments [mitzvot aseh] (Tikkunei Zohar, Tikkun 21), namely, that Hashem, blessed be He, tastes on Rosh Hashanah all the good deeds of Israel, and this is the aspect of the sense of taste. The sense of touch is in the hands, as it is written regarding idolatry (Psalms 115): They have hands but do not feel, for the sense of touch is in the hands, and this is the aspect of [G-d’s] hand being outstretched to receive penitents from Rosh Hashanah until Yom Kippur (Babylonian Talmud, Rosh Hashanah 18), and this is the aspect of the sense of touch. It follows that on Rosh Hashanah, there is the rectification of the mind, as mentioned above, and through the rectification of the mind, the aspect of tefillin is formed, which covers the mind, for tefillin are the radiance of the mind. And this is the aspect of the Ten Days of Repentance, for repentance is the aspect of (Jeremiah 15): If you extract the precious from the worthless, and this is the aspect of tefillin, which are called precious, as it is said: And precious refers to tefillin, as mentioned above (see above). For tefillin are formed through the rectification of the mind, which is achieved by rectifying and elevating from the aspect of the imprint of his flesh [chetim b’saro] to the aspect of the seal of holiness, the aspect of the mind and tefillin, as mentioned above. And this is the aspect of: If you extract the precious from the worthless, which is the aspect of repentance. Understand this. And on Yom Kippur, this is the completion of the rectification of the seal of holiness, which is the aspect of tefillin, the opposite of the seal of the Other Side, as mentioned above, in the aspect of: And on the day of the fast of Kippur, they shall be sealed (Ne’ilah prayer, Yom Kippur). That is, during the Ten Days of Repentance, the aspect of the rectification of tefillin is achieved, as mentioned above, and on Yom Kippur, their rectification is completed, for then the final completion of the rectification of the seal of holiness, which is the aspect of tefillin, is achieved, as mentioned above. Sukkah is the aspect of the rectification of the angel, for Sukkah in gematria equals angel (Sukkah = 91, Mal’ach = 91), in the aspect of a dream through an angel, which is achieved through the rectification of the mind and tefillin, as mentioned above. Therefore, Sukkot is the time of our joy, in the aspect of the joy of tefillin, to give strength to the angel so that the foods do not harm and spoil the dream, as mentioned above. For Sukkot is the festival of ingathering, which gathers all kinds of food, and therefore, at that time, joy is needed to strengthen the angel, which is the rectification of the foods, as mentioned above. And therefore, it is the time of our joy, as mentioned above. Shemini Atzeret is the aspect of kingship [Malchut], in the aspect of (I Samuel 9): He shall restrain My people, said regarding a king, which is the aspect of the rectification of judgment, in the aspect of (Psalms 72): Give Your judgments to the king. That is, the aspect of the rectification of judgment explained above, through which the aforementioned impurity is nullified, as mentioned above. And this is the aspect of what is stated in the writings, that on Shemini Atzeret, the feminine [Nukva] retains the drop, namely, the aspect of the rectification of the aforementioned impurity, which rectifies the aspect of the imprint of his flesh [chetim b’saro] through the aforementioned aspects, and the drop is retained in holiness and is not corrupted, in the aspect of the imprint of his flesh, Heaven forbid. And this is the aspect of a tzadik with disciples, for when there is a true tzadik with disciples, through this, all the aforementioned aspects are formed and rectified.


## Segment 27

<div dir="rtl" lang="he">

וזה בחינת מה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (כתבות ק"ו עין שם): 'כד הוו קמו רבנן ממתיבתא דרב הונא, הוו נפצי גלימיהו, וסלק ענני (בג' איתא וסליק אבקא, אך המכוון שהאבק כסה על אור החמה כמו ענן. וע' בחידושי מהרי"ט כתובות, שכתב שם וז"ל ונראה דה"ק דכי מכסי יומא במערבא מחמת עננים וכו' הוו אמרי קמו ממתיבתא דר"ה, כלומר דמו כמאן דקמו, ומזכירין אותו לשבח לומר שהיה לו תלמידים הרבה (ואפשר שהוא על דרך כמו (נחום א) וענן אבק רגליו). וכסי ליומא' (דהינו שמשא). הינו כשהיו קמים התלמידים מהישיבה של רבם רב הונא, 'הוו נפצי גלימיהו', דהינו הלבושין בחינת גדלות, כמו שכתוב (תהלים צ"ג): "ה' מלך גאות לבש", הינו שהיו מנפצין ומסלקין בחינת הגאוה, כי על ידי הישיבה של הרב עם התלמידים נתתקן חותם דקדשה, שהוא הפך הגאוה כנ"ל. וזהו: גלימיהו, גלמי ראשי תבות: "יי מלך גאות לבש" (תהלים צ"ג), בחינת הגאוה כנ"ל, שהם הכניעו וסלקו אותה. וזהו: 'וסלק ענני', זהו בחינת תקון הברית שמסלקין ומעלין בחינת החתים בשרו לבחינת מחין תפלין כנ"ל. וזהו: 'וסלק ענני', בחינת (בראשית ט): "והיתה הקשת בענן", בחינת תקון הברית כנ"ל. וזהו: ענן - ראשי תבות: "נדיבי עמים נאספו" (תהלים מ"ז), בחינת גרים. כי על ידי תקון הגרים נעשה תקון הברית כנ"ל. ואזי כשנעשה תקון הברית, דהינו שמעלין בחינת החתים בשרו לבחינת מחין, אזי נעשה בחינת תפלין דמכסין על מחא (עין תקון ס"ט דף קט"ו). וזהו: 'וכסי ליומא, דהינו שמשא', הינו בחינת תפלין דמכסין על מחא שהוא בחינת שמשא, בחינת משה, בחינת (בבא בתרא עה): 'פני משה כפני חמה', כי משה הוא הדעת, וכנ"ל:

</div>

For through the gathering [root: קבץ] of the disciples to the tzadik, through this, the portions of faith are gathered and collected [root: לקט]. Therefore, the study of the tzadik with the disciples is called a yeshiva, named after the gathering of the portions of faith, which is the aspect of (Exodus 16): An inhabited land, in the aspect of (Psalms 37): Dwell in the land and shepherd faith, the opposite of (Jeremiah 2): A land not sown, which is the aspect of a blemish in faith, as mentioned above. For the tzadik oversees the portions of faith of each and every one, to gather them and elevate them, in the aspect of (Psalms 101): My eyes are on the faithful of the land to dwell with me. “To dwell with me” is the aspect of a yeshiva, the aspect of: An inhabited land, as mentioned above. Therefore, the converts who are formed through the gatherings of faith, as explained above, are called by the name of yeshiva, as it is written (Numbers 24): And he saw the Kenite and said, “Enduring is your dwelling”. Enduring [Eitan] is Tanya that assists you, as brought in the Tikkunim (Tikkunei Zohar, Tikkun 21, 43), for the study of the yeshiva assists the converts, as they are converted through the aspect of the yeshiva, as mentioned above. For through a tzadik with disciples, which is the aspect of a yeshiva, converts are formed, through the gathering and collection of the portions of faith, as mentioned above. It follows that the aspect of faith is rectified through a tzadik with disciples. Also, the mind is renewed and rectified, for the mind of the disciples is rectified and renewed through the tzadik, and also the mind of the tzadik is renewed through the disciples, as it is said (Makkot 10): And from my disciples, more than all of them. The primary time of this gathering is on Rosh Hashanah, which is the aspect of the head, when there is the aspect of the rectification of the mind, as mentioned above. And they illuminate and strengthen one another, meaning that when the tzadik and disciples gather, all the aspects of the five senses of the mind are present. The sense of sight is the aspect of seeing the tzadik, in the aspect of (Isaiah 30): And your eyes shall see your teachers, which is a great matter. The sense of hearing is the aspect of (Job 36): And He opens their ear to instruction, namely, that each one hears the instruction of the tzadik. The sense of smell is the aspect of the efforts and exertions that each one has in order to travel and come to the tzadik, and this is the aspect of smell, in the aspect of (Song of Songs 7): And the fragrance of your breath, in the aspect of (Ecclesiastes 2): My wisdom stood by me. “My wisdom in my breath stood by me” (Midrash Rabbah, Ecclesiastes, Section 2, see Matnot Kehuna there), namely, through efforts and exertions, for it is impossible to receive from the tzadik except through efforts and exertions, and this is the aspect of the sense of smell. The sense of taste is the aspect of each one tasting and feeling the sweetness of the pleasant words of the tzadik. The sense of touch is the aspect of hands, as mentioned above, the aspect of the expenses that each one has, that each one expends the labor of his hands on expenses to come to the tzadik, and this is the aspect of touch, the aspect of hands, the aspect of the labor of his hands, as mentioned above. It follows that here too, the aspects of the five senses are rectified, as on Rosh Hashanah, and they illuminate and strengthen one another. Sometimes the aspects of the five senses of Rosh Hashanah weaken, and they are strengthened through these five senses of the tzadik with the disciples, and vice versa.


## Segment 28

<div dir="rtl" lang="he">

וכשנתתקן המח בבחינת משה, בחינת תפלין כנ"ל, אזי גם בבחינת הסתלקות משה, דהינו כשנסתלקין המחין, אזי גם הרשימה שנשאר שהיא בחינת שנה, היא טובה גם כן מאד, בבחינת (קהלת ה): "מתוקה שנת העובד" - ראשי תבות משה. כי לפעמים נסתלקין המחין אצל הרב, וכן אצל התלמידים, כי אין המחין קבועים תמיד. ובשעת ההסתלקות אזי הוא בחינת הסתלקות משה, שהוא הדעת בחינת שנה, ועל ידי תקון המחין על ידי הישיבה כנ"ל, אזי גם בשעת ההסתלקות הדעת, שהוא בחינת הסתלקות משה, בחינת שנה, אזי גם בחינת השנה מתוקה וטובה, בבחינת: "מתוקה שנת העובד" כנ"ל, כי על ידי תקון המחין בבחינת משה על ידי זה הוא תקון השנה, בבחינת חלום על ידי מלאך כנ"ל. וזהו: "מתוקה שנת העובד". 'מתוקה' דיקא, בחינת מין מתיקין, בחינת תקון הברית שהוא בחינת מין מתיקין (כמובא (במ"א) בלקוטי הראשון בסימן נ'), הפך פגם הברית, שהוא בחינת מין מרירין, שהוא בחינת פגם טמאה הנ"ל, חס ושלום, אבל על ידי תקון המחין כנ"ל, על ידי זה השנה מתוקה בבחינת מין מתיקין, בבחינת תקון הברית כנ"ל. וזהו: 'אם מעט ואם הרבה יאכל', הינו שאין מזיק לו האכילה, שעל ידה בא, חס ושלום, טמאה הנ"ל בחלום בשנה כנ"ל, כי נתתקן בחינת השנה על ידי תקון המחין כנ"ל, כי על ידי תקון המחין גם השנה שהיא בחינת הסתלקות הדעת, היא גם כן טובה ומתוקה מאד כנ"ל:

</div>

This is the seal of holiness, rectified through them, in the aspect of (Isaiah 8): Seal the Torah among my disciples. And this is the aspect of what our Sages, of blessed memory, said (Ketubot 106, see there): When the Rabbis arose from the yeshiva of Rav Huna, they shook out their garments, and clouds arose and covered the day [i.e., the sun] [In Bava Batra, it is stated that dust arose, but the intention is that the dust covered the light of the sun like a cloud. See Chiddushei Maharit, Ketubot, who writes: “It seems that it means that when the day was covered in the west due to clouds, they would say, ‘They have arisen from the yeshiva of Rav Huna,’ meaning they were like those who arose, and they mentioned him in praise, saying that he had many disciples. And it is possible that this is in the sense of (Nahum 1): ‘And a cloud is the dust of His feet’”]. That is, when the disciples arose from the yeshiva of their teacher, Rav Huna, they shook out their garments, meaning the clothing, the aspect of greatness, as it is written (Psalms 93): Hashem reigns, He is clothed in majesty. That is, they shook out and removed the aspect of pride, for through the yeshiva of the tzadik with the disciples, the seal of holiness is rectified, which is the opposite of pride, as mentioned above. Galmi [my garment] is the acronym of: Hashem reigns, He is clothed in majesty (Psalms 93), the aspect of pride, as mentioned above, which they subdued and removed. And this is: “And clouds arose,” which is the aspect of the rectification of the bris, removing and elevating the aspect of the imprint of his flesh [chetim b’saro] to the aspect of the mind and tefillin, as mentioned above (Genesis 9): And the bow shall be in the cloud, the aspect of the rectification of the bris, as mentioned above. Cloud [anan] is the acronym of: The nobles of the peoples are gathered (Psalms 47), the aspect of converts, for through the rectification of converts, the rectification of the bris is achieved, as mentioned above. And then, when the rectification of the bris is achieved, meaning that the aspect of the imprint of his flesh is elevated to the aspect of the mind, then the aspect of tefillin is formed, which covers the mind (see Tikkunei Zohar, Tikkun 69, 116). And this is: “And covered the day,” meaning the sun, which is the aspect of tefillin that cover the mind, which is the aspect of the sun, the aspect of Moshe, in the aspect of (Bava Batra 75): The face of Moshe is like the face of the sun, for Moshe is the knowledge [da’at], as mentioned above. And when the mind is rectified in the aspect of Moshe, in the aspect of tefillin, as mentioned above, then even in the aspect of the withdrawal of Moshe, meaning when the mind is withdrawn, then the remnant that remains, which is the aspect of sleep, is also very good, in the aspect of (Ecclesiastes 5): Sweet is the sleep of the laborer, the acronym of which is Moshe.


## Segment 29

<div dir="rtl" lang="he">

כי באמת צריכין דיקא לסלק את המח, כי צריכין להשליך כל החכמות ולעבד את ה' בפשיטות, כי צריך שיהיו מעשיו מרבין מחכמתו (אבות פרק ג), ולא המדרש הוא העקר, אלא המעשה (שם פרק א), ועל כן צריכין לסלק כל החכמות ולעבד את ה' בפשיטות, בלי שום חכמות. לא מבעיא חכמות של שטות של סתם בני אדם, אלא אפלו חכמות גמורות, אפלו מי שיש לו מח גדול באמת, כשמגיע לאיזה עבודה, הוא צריך להשליך כל החכמות ולעסק בעבודתו יתברך בפשיטות. וצריך אפלו להתנהג ולעשות דברים, שנראה כמשגע בשביל עבודת השם, בבחינת (משלי ה): "באהבתה תשגה תמיד", שבשביל אהבת השם צריכין לעשות דברים הנראין כשגעון, כדי לעשות מצוותיו ורצונו יתברך, כי צריכין להתגלגל בכל מיני רפש וטיט בשביל עבודת השם ומצוותיו יתברך, ולאו דוקא מצוה ממש, אלא כל דבר שיש בו רצון השם יתברך נקרא מצוה. כי יש תרי"ג מצוות, ואלו התרי"ג מצוות יש להם ענפים רבים, וכל דבר שיש בו רצון השם יתברך, שעושין בו נחת לאביו שבשמים, הוא בחינת מצוה, וצריך לגלגל עצמו בכל מיני רפש וטיט, כדי לעשות איזה רצון ונחת להשם יתברך. ואזי כשאהבתו חזקה כל כך להשם יתברך, עד שמסלק כל חכמתו ומשליך עצמו לרפש וטיט בשביל עבודתו יתברך, כדי לעשות לו יתברך איזה נחת, אזי הוא טובה להמחין, כי אזי זוכה להשיג אפלו מה שהוא למעלה מהמחין, מה שגם משה בחייו לא השיג, הינו בחינת: "צדיק ורע לו, רשע וטוב לו" (עין ברכות ז), שזה בחינת עוות המשפט, כי זה נראה כעוות הדין, חס ושלום, שגם משה בחייו לא השיג זאת. הינו גם כשהמח בשלמות ואינו נסתלק, שזה בחינת משה בחייו, כי הסתלקות המחין בחינת שנה זה בחינת הסתלקות משה כנ"ל, וקיום המחין, בעת שהמחין קימים ואינם נסתלקין, זה בחינת משה בחייו, וגם אז אין יכולין להשיג השגה הנ"ל, דהינו להשיג מפני מה יש צדיק ורע לו וכו', אבל על ידי שאהבתו חזקה כל כך להשם יתברך, שמשליך ומגלגל עצמו ברפש וטיט בשביל עבודתו יתברך, ועושה עבדות כעבד ממש בשביל אהבתו יתברך, אזי זוכה להשיג גם מה שבחינת משה בחייו, דהינו בעת קיום המחין אין יכולין להשיג, דהינו 'צדיק ורע לו, רשע וטוב לו': כי יש בחינת בן, שהוא מחפש בגנזיא דמלכא, כמו בן (עין זהר בהר קי"א:), ויש בחינת עבד, שאין לו - רק לעשות עבודתו שנתנו לו, ואסור לו לשאל שום טעם וחקירה על עבודתו, כי הוא מחיב רק לעשות את שלו, דהינו עבודתו שנתנו לו לעשות. אבל יש בן, שהוא אוהב כל כך את אביו, עד שמחמת האהבה הוא עושה מעשה עבד, מה שעבד פשוט צריך לעשות, והולך וקופץ בתוך הסוללות הגדולה (שקורין פאסי'), בתוך קשרי המלחמה, ומגלגל עצמו בכל מיני רפש וטיט כדי לעשות נחת רוח לאביו, מה שאפלו עבד פשוט לא היה עושה עבודות כאלו, ואזי כשאביו רואה אהבתו החזקה כל כך, עד שמשליך עצמו לעבדות גמור בשביל אהבתו, אזי הוא מגלה לו גם מה שאין נמסר אפלו לבן, כי אפלו הבן, שהוא מחפש בגנזיא דמלכא, אף על פי כן יש מקומות שגם הבן אסור לכנס לשם, הינו שיש השגות, שגם הבן אינו משיג אותם, אבל על ידי שהבן מסלק כל חכמתו ומשליך עצמו לעבדות כנ"ל, על ידי זה אביו מרחם עליו ומגלה לו מה שאינו נמסר אפלו לבן, הינו שנתגלה לו בחינת 'צדיק ורע לו, רשע וטוב לו', שגם משה בחייו לא השיג זאת. וזהו בחינת (מלאכי ג): וחמלתי עליהם כאשר יחמל איש על בנו העבד אתו. 'העבד אתו' דיקא, הינו בחינת בן שמשליך עצמו לעבדות, שמסלק כל חכמתו ועושה מעשה עבד, וזהו: בנו העבד אתו, הינו בן שעושה מעשה עבד כנ"ל, על ידי זה: 'וחמלתי עליו', כי על ידי זה השם יתברך מרחם עליו, מחמת שרואה אהבתו חזקה כל כך, ומראה ומגלה לו בחינת 'צדיק ורע לו, רשע וטוב לו' כנ"ל. וזהו (מה שכתוב שם): ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע וכו', דהינו שזוכה להשיג על ידי זה צדיק ורע לו, רשע וטוב לו, כנ"ל: וזה בחינת תקון המשפט; כי זוכה להשיג 'צדיק ורע לו, רשע וטוב לו', שזה נראה כעוות המשפט, ועכשו, כשזוכה להשיג ולהבין זאת, זה בחינת תקון המשפט. נמצא שעל ידי רבי אמת עם תלמידים, נעשין ונתתקנין כל הבחינות הנ"ל:

</div>

For sometimes the mind is withdrawn from the tzadik and also from the disciples, for the mind is not always constant. And during the withdrawal, this is the aspect of the withdrawal of Moshe, who is the knowledge, the aspect of sleep. And through the rectification of the mind through the yeshiva, as mentioned above, then even during the withdrawal of knowledge, which is the aspect of the withdrawal of Moshe, the aspect of sleep, even then the aspect of sleep is sweet and good, in the aspect of: Sweet is the sleep of the laborer, as mentioned above. For through the rectification of the mind in the aspect of Moshe, this is the rectification of sleep, in the aspect of a dream through an angel, as mentioned above. And this is: Sweet is the sleep of the laborer, specifically sweet, the aspect of sweet waters, the aspect of the rectification of the bris, which is the aspect of sweet waters [see Likutei Moharan I, 50], the opposite of a blemish in the bris, which is the aspect of bitter waters, the aspect of the blemish of the aforementioned impurity, Heaven forbid. But through the rectification of the mind, as mentioned above, the sleep is sweet, in the aspect of sweet waters, in the aspect of the rectification of the bris, as mentioned above. And this is: “Whether he eats little or much,” meaning that the eating does not harm him, which, Heaven forbid, brings the aforementioned impurity in a dream during sleep, as mentioned above, for the aspect of sleep is rectified through the rectification of the mind, as mentioned above. For through the rectification of the mind, even the sleep, which is the aspect of the withdrawal of knowledge, is also very good and sweet, as mentioned above. For in truth, it is specifically necessary to remove the mind, for one must cast aside all wisdom and serve Hashem in simplicity, for one’s deeds must be greater than his wisdom (Pirkei Avot 3), and the exposition is not the main thing, but the deed (Pirkei Avot 1). Therefore, one must remove all wisdom and serve Hashem in simplicity, without any wisdom—not only the foolish wisdom of ordinary people, but even true wisdom.


## Segment 30

<div dir="rtl" lang="he">

טז וזהו בחינת הראה. כשהראה בשלמות נעשין גם כן כל הבחינות הנ"ל, כי הראה היא קר ולח. קר זה בחינת: "וקר רוח איש תבונה", בחינת תקון האמונה על ידי איש תבונה כנ"ל. לח זה בחינת הלחלוחית והשמנונית העולה אל המח, ונעשה בחינת מחין תפלין כנ"ל. גם כשהראה בשלמות, זה בחינת תקון השנה, כי השנה על ידי הראה. כי הראה היא קר ולח, ועל ידי קר ולח, על ידי זה עקר השנה. ועל כן בשעת גשמים אז הוא זמן שנה, כי אז ערב לאדם השנה מאד, וזה מחמת שהגשמים הם קר ולח, קרירות ולחות וכן בבקר השנה ערבה גם כן, כי אז יורד הטל, ואזי גם כן הוא קר ולח, ועל כן השנה ערבה אז גם כן. נמצא שעל ידי הראה שהיא קר ולח, הוא בחינת תקון השנה. גם ראה על שם שהיא מאירת עינים, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (חלין מט). וזהו בחינת שמחה, בחינת (משלי ט"ו): "מאור עינים ישמח לב", הינו בחינת תקון השמחה, שהוא חזוק המלאך כנ"ל. גם הראה בשלמות זה בחינת תקון המשפט, כי מקום המשפט הוא בלב, כמו שכתוב: "ונשא אהרן את משפט בני ישראל על לבו". ועל ידי קלקול המשפט, שעל ידי זה נופלין אהבות נפולות מן המרכבה כנ"ל, על ידי זה בא חמום הלב כנ"ל. נמצא שחמום הלב זה בחינת קלקול המשפט. והראה מנשבת על הלב ומקררת החמום, שזהו בחינת תקון המשפט. וזה בחינת (תהלים קמ"ז): "ישב רוחו יזלו מים". הינו על ידי נשיבת הרוח של הראה שהיא מנשבת על הלב ומקררת חמום הלב, על ידי זה נעשה בחינת תקון המשפט. וזהו: "יזלו מים", בחינת (עמוס ה): "ויגל כמים משפט", שהוא בחינת תקון המשפט כנ"ל. וזהו ראה על שם שהיא מאירת עינים כנ"ל, זה בחינת (סנהדרין ו:): 'אין לדין אלא מה שעיניו רואות', שזהו בחינת תקון המשפט. וזהו: מאירת - ראשי תבות: תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלים, הינו בחינת תקון המשפט שהוא תקון המרכבה, ששם האהבה דקדשה, בבחינת: "מרכבו ארגמן תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלים", כנ"ל. וזה בחינת (הושע ו): "ומשפטיך אור יצא" וכמו שאנו אומרים: 'ותוציא כאור משפטינו' הינו על ידי הראה, שהיא מאירת עינים, על ידי זה הוא בחינת תקון המשפט, בחינת: 'ותוציא כאור משפטינו':

</div>

Even one who truly has a great mind, when he comes to perform any service, he must cast aside all wisdom and engage in the service of Hashem, blessed be He, in simplicity. And he must even act and do things that appear as madness for the sake of serving Hashem, in the aspect of (Proverbs 5): In her love, you shall always err, for the sake of the love of Hashem, one must do things that appear as madness in order to fulfill His commandments and His will, blessed be He. For one must roll in all kinds of mud and mire for the sake of serving Hashem and His commandments, blessed be He, and not only an actual commandment, but every matter that contains the will of Hashem, blessed be He, is called a commandment. For there are 613 commandments, and these 613 commandments have many branches, and every matter that contains the will of Hashem, blessed be He, that brings satisfaction to our Father in Heaven, is the aspect of a commandment. And one must roll himself in all kinds of mud and mire to perform any will and satisfaction for Hashem, blessed be He. And then, when his love for Hashem, blessed be He, is so strong that he casts aside all his wisdom and throws himself into mud and mire for the sake of His service, blessed be He, to bring Him some satisfaction, then this is beneficial to the mind. For then he merits to attain even that which is beyond the mind, that which even Moshe in his lifetime did not attain, namely the aspect of: “A tzadik and it is bad for him, a wicked person and it is good for him” (see Berachot 7), which is the aspect of the distortion of judgment, for this appears as a distortion of justice, Heaven forbid, which even Moshe in his lifetime did not attain. That is, even when the mind is in its perfection and is not withdrawn, which is the aspect of Moshe in his lifetime, for the withdrawal of the mind, the aspect of sleep, is the aspect of the withdrawal of Moshe, as mentioned above, and the presence of the mind, when the mind is present and not withdrawn, is the aspect of Moshe in his lifetime. And even then, one cannot attain the aforementioned attainment, namely to understand why there is a tzadik and it is bad for him, and so forth. But through his love being so strong for Hashem, blessed be He, that he throws and rolls himself in mud and mire for His service, blessed be He, and performs service as an actual servant for the sake of His love, blessed be He, then he merits to attain even that which the aspect of Moshe in his lifetime, namely when the mind is present, cannot attain, namely a tzadik and it is bad for him, a wicked person and it is good for him. For there is the aspect of a son, who searches in the treasures of the king, like a son (see Zohar, Behar 111), and there is the aspect of a servant, who has only to perform the service given to him and is forbidden to ask any reason or inquiry about his service, for he is obligated only to do his task, namely the service given to him to perform. But there is a son, who loves his father so much that, due to his love, he performs the deeds of a servant, what a simple servant must do, and goes and leaps into the great entanglements (called “pasi”), into the knots of war, and rolls himself in all kinds of mud and mire to bring satisfaction to his father, what even a simple servant would not do such services. And then, when his father sees his love so strong that he throws himself into complete servitude for the sake of his love, then he reveals to him even that which is not given even to a son. For even the son, who searches in the treasures of the king, nevertheless, there are places where even the son is forbidden to enter, namely there are attainments that even the son does not attain. But through the son casting aside all his wisdom and throwing himself into servitude, as mentioned above, through this, his father has compassion on him and reveals to him that which is not given even to a son, namely the aspect of a tzadik and it is bad for him, a wicked person and it is good for him, which even Moshe in his lifetime did not attain. And this is the aspect of (Malachi 3): And I will have compassion on them as a man has compassion on his son who serves him. “Who serves him” specifically, namely the aspect of a son who throws himself into servitude, who casts aside all his wisdom and performs the deeds of a servant. And this is: “His son who serves him,” namely a son who performs the deeds of a servant, as mentioned above. Through this, And I will have compassion on him, for through this, Hashem, blessed be He, has compassion on him because He sees his love so strong and shows and reveals to him the aspect of a tzadik and it is bad for him, a wicked person and it is good for him, as mentioned above. (Malachi 3): And you shall return and discern between the tzadik and the wicked, namely that he merits to attain through this a tzadik and it is bad for him, a wicked person and it is good for him, as mentioned above. And this is the aspect of the rectification of judgment, for he merits to attain a tzadik and it is bad for him, a wicked person and it is good for him, which appears as a distortion of judgment. And now, when he merits to attain and understand this, this is the aspect of the rectification of judgment. It follows that through a true tzadik with disciples, all the aforementioned aspects are formed and rectified. And this is the aspect of the lung [re’ah]. When the lung is in its perfection, all the aforementioned aspects are also formed. For the lung is cold and moist. Cold is the aspect of (Proverbs 25): And cold is the spirit of a man of understanding, the aspect of the rectification of faith through a man of understanding, as mentioned above. Moist is the aspect of the moisture and oiliness that ascends to the mind and forms the aspect of the mind and tefillin, as mentioned above.


## Segment 31

<div dir="rtl" lang="he">

וזה פרוש: אמר רב אשי: אמר לי הונא בר נתן, זמנא חדא הוה קאזלינן במדברא, והוה אטמא דבשרא בהדן. פתחנא ונקרינא ואנחנא אעשבא. אדמיתינן ציבי, חלם אטמא וטוינן. כי הדרן לבתר תריסר ירחי שתא, חזינהו להנהו גמרי דהוו קא מלחשי. כי אתאי לקמה דאמימר, אמר לי: ההוא עשבא סמתרי הוה, הנהו גמרי דרתמא הוו: (בבא בתרא ע"ד:)

</div>

Also, when the lung is in its perfection, this is the aspect of the rectification of sleep, for sleep is through the lung, because the lung is cold and moist, and through cold and moist, the essence of sleep is achieved. Therefore, during the time of rain, it is a time of sleep, for then sleep is very pleasant to a person, and this is because the rains are cold and moist, coolness and moisture. Similarly, in the morning, sleep is also pleasant, for then the dew descends, and then it is also cold and moist, and therefore sleep is pleasant then. It follows that through the lung, which is cold and moist, it is the aspect of the rectification of sleep. Also, the lung [re’ah] is so called because it illuminates the eyes [me’irat einayim], as our Sages, of blessed memory, said (Chullin 49, Proverbs 15): The light of the eyes gladdens the heart, namely, the aspect of the rectification of joy, which is the strengthening of the angel, as mentioned above. Also, the lung in its perfection is the aspect of the rectification of judgment, for the place of judgment is in the heart, as it is written (Exodus 28): And Aaron shall bear the judgment of the Children of Israel upon his heart. And through the distortion of judgment, through which fallen loves fall from the Chariot [Merkavah], as mentioned above, through this, the heating of the heart occurs, as mentioned above. It follows that the heating of the heart is the aspect of the distortion of judgment. And the lung blows upon the heart and cools the heating, which is the aspect of the rectification of judgment. And this is the aspect of (Psalms 147): He sends forth His wind, and the waters flow, namely, through the blowing of the wind of the lung, which blows upon the heart and cools the heating of the heart, through this, the aspect of the rectification of judgment is achieved. And this is: And the waters flow, the aspect of (Amos 5): And let judgment roll down like waters, which is the aspect of the rectification of judgment, as mentioned above. And this is: lung [re’ah], so called because it illuminates the eyes [me’irat einayim], as mentioned above, the aspect of (Sanhedrin 6): A judge has only what his eyes see, which is the aspect of the rectification of judgment. Me’irat is the acronym of: Its interior is paved with love from the daughters of Jerusalem [tocho ratzuf ahavah mibnot Yerushalayim], namely, the aspect of the rectification of judgment, which is the rectification of the Chariot, where there is the love of holiness, in the aspect of (Song of Songs 3): Its Chariot is purple, its interior is paved with love from the daughters of Jerusalem, as mentioned above. And this is the aspect of (Hosea 6): And Your judgments shall go forth as light. And as we say: And bring forth our judgments as light, namely, through the lung, which illuminates the eyes, through this, it is the aspect of the rectification of judgment, the aspect of: And bring forth our judgments as light.


## Segment 32

<div dir="rtl" lang="he">

הינו שספר, שפעם אחד הלך במדבר - זה בחינת תקון האמונה, בבחינת (ירמיה ב): "לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה". 'ארץ לא זרועה'. זה בחינת פגם האמונה, שעל ידי זה נתקלקלו הזרעים כנ"ל, ולכתך אחרי במדבר זה בחינת תקון האמונה, שהאמינו בו יתברך והלכו אחריו במדבר, ותקנו בחינת "ארץ לא זרועה", דהינו נפילת האמונה כנ"ל. והוה אטמא דבשרא בהדן. 'אטמא בשרא' זה בחינת גרים, שהם ערלי בשר (יחזקאל מ"ד), שעל ידם בא בחינת: החתים בשרו, כנ"ל. וזהו: אטמי בשרא - בחינת ערלי בשר ובחינת החתים בשרו, כנ"ל. כי על ידי עלית האמונה הנפולה נעשין גרים, שעל ידם מתגבר, חס ושלום, חותם דסטרא אחרא, בחינת: החתים בשרו, כנ"ל. ופתחינן - הינו שתקננו בחינת החתים בשרו, ונעשה בחינת חותם דקדשה, שהוא בחינת (שמות כ"ח): "פתוחי חתם קדש לה'", הינו בחינת תקון המחין כנ"ל. ונקרינן - זה בחינת: "ושמתיך בנקרת הצור", בחינת צמצום המחין, שלא לצאת חוץ לגבול כנ"ל. ואנחנא אעשבא - 'עשבא' זה בחינת כלליות המאכלים, כמו שכתוב (בראשית ט): "כירק עשב נתתי לכם את כל"; נמצא שכלליות המאכלים הם בחינת עשבא. וזה: ואנחנא אעשבא - הינו אחר שהיינו מתקנים את המחין כנ"ל, הנחנו עצמנו אעשבא, הינו על המאכלים, לתקן את המאכלים, שלא יזיקו ויפגמו את החלום, חס ושלום. ותקון זה, הינו תקון המאכלים, נעשה על ידי חזוק המלאך, שנתחזק על ידי התחדשות הרצון, על ידי השמחה כנ"ל. וזהו: 'אדמיתינן ציבי' - זה בחינת: "וכמצביה עבד בחיל שמיא", בחינת התחדשות הרצון. הינו שהיינו רוצים להביא הרצון, בחינת התחדשות הרצון, שזהו חזוק המלאך, שעל ידי זה הוא תקון המאכלים כנ"ל. וזהו: אדמיתינן ציבי חלים - הינו שבתוך שהיינו עוסקים בתקון המאכלים על ידי התחדשות הרצון, חלם לנו חלום. וזהו: חלים לשון חלום. גם חלים הוא לשון התקשרות והתחברות, כי החלום היה מחובר משני כחות: מכח המלאך וכח השד, מחמת שעדין לא נתתקנו המאכלים כנ"ל. וזהו: וטוינן לשון תענית (עין דניאל ו, פסחים ק"ז), הינו שהיינו מתענים. כי התענית מביא שמחה שהוא תקון החלום כנ"ל. כי הדרן לבתר תריסר ירחי שתא - הינו כשחזרנו ובאנו לחדש ניסן שהוא אחר שנים עשר חדשי השנה, כי ניסן תחלת החדשים והוא ראש השנה למלכים, ואז הוא חזוק המלאך כנ"ל, ואף על פי כן: חזינהו להני גמרי דקא מלחשי, דהינו שגם לבתר תריסר ירחי שתא שהוא ניסן, אז גם כן עדין היו בוערים הגחלים, הינו בחינת חמום הלב, שעל ידי החמימות בא טמאה הנ"ל, חס ושלום. ובאמת בניסן הוא חזוק המלאך כנ"ל, והיה ראוי שיתבטל אז הטמאה הנ"ל לגמרי - כי אתינא לקמה דאמימר, אמר: הנהו עשבא דסמתרי הוו, הינו שהמאכלים הנ"ל שהם בחינת עשבא כנ"ל, 'של סם תרי הוו', שהיה כלול בהם שני כחות: סם חיים וסם מות, דהינו כח המלאך וכח השד כנ"ל. כי קדם תקון המאכלים, אזי נתערב בהן כח השד כנ"ל, ואזי הם בחינת סמתרי, סם תרי, כי הם כלולים משני כחות: כח המלאך וכח השד כנ"ל. וזהו: הנהו עשבא דסמתרי הוו, כנ"ל. הנהו גמרי דרתמא הוו. 'רתמא' הינו רתם, כמו שפרש רש"י, זה בחינת תקון המרכבה, בחינת (מיכה א): "רתם המרכבה". הינו שהודיע לו אמימר, שהחמימות בא מפגם המרכבה על ידי עוות המשפט כנ"ל, שלזה אין תקון כי אם על ידי קשור המרכבה, בחינת: רתם המרכבה. וזהו ריתמא - ראשי תבות: תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלים שמנפילת האהבה הזאת בא החמימות הנ"ל, ואין תקון כי אם על ידי בחינת: "רתם המרכבה", הינו קשור המרכבה, בחינת: "מרכבו ארגמן תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלים", כנ"ל:

</div>

And this is the meaning of: Rav Ashi said: Huna bar Natan told me, “Once we were traveling in the desert, and we had a thigh of meat with us. We opened it, removed its sinews, and placed it on grass until we brought firewood. It dried up, and we roasted it.


## Segment 33

<div dir="rtl" lang="he">

וזהו: "תקעו בחדש שופר". תקעו זה בחינת: "היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו", בחינת חרדת הגוף, בחינת: "וקר רוח איש תבונה". הינו בחינת איש תבונות שעל ידו נתתקן האמונה כנ"ל. בחדש שופר - הינו בהתפארות חדש, דהינו התפארות וגאוה חדשה שנתגלה. הינו בחינת גרים שהם מכניסין גאוה בישראל, שנעשין על ידי שמעלין האמונה הנפולה כנ"ל. וזהו: בכסא ליום חגנו. בכסא - זה בחינת תפלין דמכסין על מחא, כי מהגאוה הנ"ל נעשה תפלין על ידי המגני ארץ, שהם מתקנין ומעלין פגם הגאוה, שהיא בחינת: החתים בשרו ועושין מזה בחינת חותם דקדשה, בחינת תפלין כנ"ל. וזהו: ליום חגנו - הינו ראש השנה שהוא בחינת ראש ומחין, שאז נעשין כל הבחינות הנ"ל. כי חק לישראל הוא - חק לשנא דמזונא (ביצה ט"ז), בחינת תקון המאכלים כנ"ל. משפט לאלקי יעקב - זה בחינת תקון המשפט, הכל כנ"ל:

</div>

When we returned after twelve months of the year, we saw those coals that were still smoldering. When I came before Ameimar, he said to me: That grass was samtrei, and those coals were of ritma” (Bava Batra 74). That is, he recounted that once he traveled in the desert, which is the aspect of the rectification of faith, in the aspect of (Jeremiah 2): Your following Me in the desert, in a land not sown. “A land not sown” is the aspect of a blemish in faith, through which the seeds were spoiled, as mentioned above. And “Your following Me in the desert” is the aspect of the rectification of faith, that they believed in Him, blessed be He, and followed Him in the desert, and rectified the aspect of “a land not sown,” namely, the fall of faith, as mentioned above. “And we had a thigh of meat with us” – thigh of meat [atma d’bisra] is the aspect of converts, who are uncircumcised in flesh (Ezekiel 44), through whom the aspect of the imprint of his flesh [chetim b’saro] comes, as mentioned above. Thighs of meat is the aspect of uncircumcised in flesh and the aspect of the imprint of his flesh, as mentioned above, for through the elevation of fallen faith, converts are formed, through whom, Heaven forbid, the seal of the Other Side is strengthened, the aspect of the imprint of his flesh, as mentioned above. “We opened it” – namely, we rectified the aspect of the imprint of his flesh, and it became the aspect of the seal of holiness, which is the aspect of (Exodus 28): Engravings of a seal, holy to Hashem, namely, the aspect of the rectification of the mind, as mentioned above. “And removed its sinews” – this is the aspect of (Exodus 33): And I will place you in the cleft of the rock, the aspect of the contraction of the mind, so as not to go beyond the boundary, as mentioned above. “And placed it on grass” – grass [isba] is the aspect of the generality of foods, as it is written (Genesis 9): Like green grass, I have given you everything. It follows that the generality of foods is the aspect of grass. “And placed it on grass” – namely, after we rectified the mind, as mentioned above, we placed ourselves on the foods, to rectify the foods so that they do not harm and spoil the dream, Heaven forbid. And this rectification, namely the rectification of the foods, is achieved through the strengthening of the angel, which is strengthened through the renewal of the will, through joy, as mentioned above. And this is: “Until we brought firewood” – this is the aspect of (Daniel 4): And according to His will, He acted with the host of heaven, the aspect of the renewal of the will, namely, that we desired to bring the will, the aspect of the renewal of the will, which is the strengthening of the angel, through which is the rectification of the foods, as mentioned above. And this is: “Until we brought firewood” [tzivei]. “It dried up” – namely, while we were engaged in the rectification of the foods through the renewal of the will, a dream came to us, and this is “dried up” [chilim], the language of a dream. Chilim is the language of connection and joining, for the dream was composed of two forces: the force of the angel and the force of the demon, because the foods had not yet been rectified, as mentioned above. “And we roasted it” [u’tvinan] – the language of fasting (see Daniel 6, Pesachim 107), namely, that we were fasting, for fasting brings joy, which is the rectification of the dream, as mentioned above. “When we returned after twelve months of the year” – namely, when we returned and came to the month of Nisan, which is after twelve months of the year, for Nisan is the beginning of the months, and it is the Rosh Hashanah for kings, and then it is the strengthening of the angel, as mentioned above. And even so: “We saw those coals that were still smoldering” – namely, that even after twelve months of the year, which is Nisan, even then the coals were still burning, namely, the aspect of the heating of the heart, through which the aforementioned impurity comes, Heaven forbid. And in truth, in Nisan, it is the strengthening of the angel, as mentioned above, and it would have been fitting for the aforementioned impurity to be completely nullified then. “When I came before Ameimar, he said: That grass was samtrei” – namely, that the aforementioned foods, which are the aspect of grass, as mentioned above, were of samtrei, meaning they contained two forces: the elixir of life and the elixir of death, namely, the force of the angel and the force of the demon, as mentioned above. For before the rectification of the foods, the force of the demon is mixed with them, as mentioned above, and then they are the aspect of samtrei, an elixir of two, for they are composed of two forces: the force of the angel and the force of the demon, as mentioned above. And this is: “That grass was samtrei,” as mentioned above. “Those coals were of ritma” – ritma, namely, broom [retem], as Rashi explains, this is the aspect of the rectification of the Chariot, the aspect of (Micah 1): Harness the Chariot, namely, that Ameimar informed him that the heating came from a blemish in the Chariot due to the distortion of judgment, as mentioned above, for which there is no rectification except through the binding of the Chariot, the aspect of: Harness the Chariot.


## Segment 34

<div dir="rtl" lang="he">

שיך לעיל, לפסוק: וחמלתי עליהן וכו'

</div>

Ritma is the acronym of: Its interior is paved with love from the daughters of Jerusalem, for from the fall of this love came the aforementioned heating, and there is no rectification except through the aspect of: Harness the Chariot, namely, the binding of the Chariot, the aspect of (Song of Songs 3): Its Chariot is purple, its interior is paved with love from the daughters of Jerusalem, as mentioned above. And this is: (Psalms 81): Blow the shofar in the month. “Blow” is the aspect of (Amos 3): Shall a shofar be blown in the city and the people not tremble?, the aspect of the trembling of the body, the aspect of: And cold is the spirit of a man of understanding, namely, the aspect of a man of understanding through whom faith is rectified, as mentioned above. “In the month, the shofar” – namely, in the new glory, namely, a new glory and pride that is revealed, the aspect of converts who introduce pride to Israel, who are formed through the elevation of fallen faith, as mentioned above. “At the full moon for our festival day” – this is the aspect of tefillin that cover the mind, for from the aforementioned pride, tefillin are formed through the shields of the earth, who rectify and elevate the blemish of pride, which is the aspect of the imprint of his flesh, and make from this the aspect of the seal of holiness, the aspect of tefillin, as mentioned above. And this is: “For our festival day” – namely, Rosh Hashanah, which is the aspect of the head and mind, when all the aforementioned aspects are formed.


## Segment 35

<div dir="rtl" lang="he">

ובאמת הוא דבר גדול מאד להשליך מאתו כל החכמות ולהתנהג בפשיטות, לעשות מעשה עבדות לעבדו יתברך בעבדות בתמימות, בלי חכמות, כי זה בחינת סתרי תורה, שהתורה נסתרת ונעלמת שם, כי כשעושה עבדות פשוטים, ובאמת בודאי יש בהם תורה גבוה מאד, רק שאין יודעין מה שיש בהם. נמצא שהתורה שיש בהם הוא נסתר ונעלם, בחינת סתרי תורה. וסתרי תורה הוא בחינת (שיר השירים ז): "חמוקי ירכיך" - 'מה ירך בסתר, אף דברי תורה בסתר', כמו שדרשו רבותינו, זכרונם לברכה (סכה מט:), ועל ידי זה נעשה תקון המשפט, בבחינת: "חמוקי ירכיך כמו חלאים" וכו', שהם השתין שמחוללין ויורדין עד התהום (כמו שדרשו רבותינו, זכרונם לברכה, שם [עמוד א'] בסכה), בחינת (תהלים ל"ו): "משפטיך תהום רבה"; הינו בחינת המשפט שנפל עד התהום. ועל ידי העבדות הנ"ל, שהם בחינת סתרי תורה, בחינת: "חמוקי ירכיך", בחינת: שתין, שהם מחוללין עד התהום, הם בוקעין ויורדין עד התהום ומעלין את המשפט מנפילתו, מבחינת: "משפטיך תהום רבה", בבחינת (תהלים מ"ב): "תהום אל תהום קורא", ודרשו רבותינו, זכרונם לברכה (תענית כ"ה:): 'כשמנסכין את המים בחג, תהום אומר לחברו: אבע מימך'. הינו, שהתהומות קורין זה לזה, שישובו ויחזרו המשפט שנפל אליהם, כדי שיחזר ויתתקן המשפט, בבחינת: "ויגל כמים משפט". וזהו: 'אבע מימך', בחינת: "ויגל כמים משפט", הינו שיביעו ויחזרו המשפט שנפל אליהם, שיתתקן בבחינת: "ויגל כמים משפט", כנ"ל. נמצא שעל ידי עשיות ועבדות בפשיטות נעשה תקון המשפט:

</div>

“For it is a statute for Israel” – a statute for the year of sustenance (Beitzah 16), the aspect of the rectification of foods, as mentioned above.

“A judgment for the G-d of Jacob” – this is the aspect of the rectification of judgment, all as mentioned above. [Related to above, to the verse “And I will have compassion on them,” etc.]: And in truth, it is a very great matter to cast aside all wisdom and act in simplicity, to perform the deeds of servitude to serve Him, blessed be He, in actions with sincerity, without wisdom, for this is the aspect of the secrets of the Torah, where the Torah is hidden and concealed, for when one performs simple actions, and in truth, there is certainly very lofty Torah in them, only one does not know what is in them. It follows that the Torah that is in them is hidden and concealed, the aspect of the secrets of the Torah. And the secrets of the Torah are the aspect of (Song of Songs 7): The curves of your thighs – just as the thigh is hidden, so too the words of the Torah are hidden, as our Sages, of blessed memory, expounded (Sukkah 49). And through this, the rectification of judgment is achieved, in the aspect of: The curves of your thighs are like jewels, which are the shtin [pipes] that dance and descend to the abyss (as our Sages expounded there in Sukkah), the aspect of (Psalms 36): Your judgments are a great abyss, namely, the aspect of judgment that has fallen to the abyss. And through the aforementioned actions, which are the aspect of the secrets of the Torah, the aspect of: The curves of your thighs, the aspect of the shtin, which dance to the abyss, they pierce and descend to the abyss and elevate the judgment from its fall, from the aspect of: Your judgments are a great abyss, in the aspect of (Psalms 42): Abyss calls to abyss. And our Sages, of blessed memory, expounded (Taanit 25): When they pour the water on the festival, the abyss says to its fellow: “Let your waters bubble forth.” Namely, the abysses call to one another to return and restore the judgment that fell to them, so that the judgment may be returned and rectified, in the aspect of: And let judgment roll down like waters. And this is: “Let your waters bubble forth,” the aspect of: And let judgment roll down like waters, namely, that they express and return the judgment that fell to them, to be rectified in the aspect of: And let judgment roll down like waters, as mentioned above. It follows that through actions and deeds in simplicity, the rectification of judgment is achieved.



# Machshavah

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/50/

# Machshavah

<div dir="rtl">המחשבה - ביד האדם להטותה כרצונו למקום שהוא רוצה</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/50


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

המחשבה - ביד האדם להטותה כרצונו למקום שהוא רוצה, וכמבאר במקום אחר, שאי אפשר שיהיו שני מחשבות ביחד כלל, ואפלו אם לפעמים הולכת מחשבתו ופורחת ומשוטטת בדברים אחרים וזרים, הוא ביד האדם לחזר ולהטותה בעל כרחה אל הדרך הישר, לחשב מה שראוי. והוא ממש כמו סוס שפונה מן הדרך וסר לדרך אחר, שתופסין אותו באפסר וכיוצא, ומחזירין אותו בעל כרחו אל הדרך הישר, כמו כן במחשבה ממש, שיכולין לתפסה בעל כרחה להשיבה אל הדרך הראוי:

</div>

Likutay Moharan II, Torah 50: Thought Is in the Hand of a Person to Direct It as He Wishes

Machshavah

[thought] is in the hand of a person to direct it to the place he wishes. And it is impossible for two

machshavos

[thoughts] to be together at all. And even if sometimes his


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

נא היצר הרע נוקש באדם בכל פעם ומעוררו למה שמעוררו. ואף אם אין האדם שומע לו ופונה ערף ממנו, אף על פי כן הוא נוקש בו עוד פעם שני ושלישי ורביעי ויותר. אבל אם האדם הוא חזק בדעתו ועקשן נגד היצר הרע, ואינו פונה אליו כלל, אזי היצר הרע מסתלק והולך לו. וכן בתפלה, בענין המחשבות הבאים לבלבל, הוא ממש כנ"ל, שהמחשבה באה כמה פעמים, פעם אחר פעם, לבלבל. וצריך להיות חזק לבלי להסתכל עליה כלל בשום אפן, ואזי תסתלק. ועין במקום אחר מזה:

</div>

machshavah

flies and wanders to other and foreign things, it is in the hand of the person to direct it against its will to the straight path to think what is proper. And it is

actually like

a horse that turns from the path and veers to another path, that they seize it by its reins and return it against its will to the straight path. Similarly, one can seize the

machshavah

against its will to return it to the proper path.



# Likutay Moharan II, Torah 51: The Evil Inclination Knocks on a Person Each Time

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/51/

# Likutay Moharan II, Torah 51: The Evil Inclination Knocks on a Person Each Time

<div dir="rtl">אמר רבי עקיבא כשאתם מגיעין לאבני שיש טהור, אל תאמר</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/51


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

אמר רבי עקיבא כשאתם מגיעין לאבני שיש טהור, אל תאמרו מים מים, שנאמר: "דבר שקרים לא יכון לנגד עיני" (עיין התו' הזאת בנ"א מכת"י רבינו ז"ל ממש): כי השקר מזיק לעינים בגשמיות וברוחניות, בבחינת (ישעיה ג): "ומשקרות עינים". כי כשהעינים כהות הם משקרין, שאינם מראין הדבר כמו שהוא. כגון על דבר גדול מראה שהוא קטן, ועל אחד שהוא שנים, הפך מן האמת. כי העינים נעשו כהות מן הדמעות, כמאמר חכמינו, זכרונם לברכה (שבת קנ"א:): "ושבו העבים אחר הגשם", 'זה הראות שהולך אחר הבכי'. ודמעות הן ממותרי המרה שחורה, שהטבע דוחה אותם לחוץ דרך העינים. והמרה שחורה, היא שואבת מעכירת הדמים. ועכירת הדמים, הוא על ידי השקר. כי אי אפשר לדבר שקר, עד שיעכר את דמיו. ואמת אי אפשר לדבר, כי אם כשמזכך מקדם את הדמים. כי עקר הדבור הוא הנפש, כמו שכתוב (שיר השירים ה): "נפשי יצאה בדברו". והנפש הוא הדם, כמו שכתוב (ויקרא י"ז): "כי הדם הוא הנפש". נמצא כשאומר שקר יש לו עכירת הדמים ומזה באה המרה שחורה. וממותרי המרה שחורה נתהוו הדמעות, ועל ידי זה העינים כהות. וזה בחינת (איוב ל): "הקטפים מלוח עלי שיח", "מלוח", זה בחינת דמעות, שהם מים מלוחים, שבא על ידי שיחה: וזה בחינת 'אל תאמרו מים מים', שהוא אזהרה על שקר. (כמו שסים שם שנאמר: "דבר שקרים לא יכון" וכו'): 'מים מים', הם בחינת שקר, שהוא בחינת דמעות, שהם מים מלוחים. כי השותה מים, מרוה צמאונו, אך השותה מים מלוחים, לא די שאינו מרוה צמאונו, אלא שמוסיף צמאון על צמאונו, עד שצריך לשתות מים אחרים, לכבות צמאונו. ועל כן נקרא השקר, 'מים מים'. וזהו 'אל תאמרו מים מים', שהוא השקר, שנאמר: "דבר שקרים לא יכון לנגד עיני:

</div>

Likutay Moharan II, Torah 51: The Evil Inclination Knocks on a Person Each Time

The yetzer hara [evil inclination] knocks on a person each time and arouses him to what it arouses. And even if the person does not listen to it and turns his back on it, even so, it knocks on him again a second, third, fourth, and more times. But if the person is strong in his mind and stubborn against the yetzer hara and does not turn to it at all, then the yetzer hara departs and goes away. And


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

והתהוות השקר, שהוא הרע, שהוא הטמאה, הוא מחמת הרחוק מאחד. כי הרע הוא נגדיות, למשל, כל מה שהוא נגד רצונו של אדם הוא רע. ובאחד אין שיך נגדיות, אלא כלו טוב. וזה שאמרו חז"ל (פסחים נ): 'ביום ההוא יהיה ה' אחד וכו', שיהיה כלו הטוב והמיטיב', כי באחד אין שיך רע. ועל כן לעתיד לבוא יקים: "שפת אמת תכון לעד" (משלי י"ב), כי יהיה אז כלו אחד, כלו טוב. כי אמת הוא אחד, למשל, על כלי כסף כשאומרים עליו שהוא כלי כסף, הוא האמת אבל כשאומרין עליו שהוא כלי זהב, הוא שקר. נמצא שהאמת הוא אחד, כי אי אפשר לומר אמת רק שהוא כלי כסף לא יותר. אבל השקר הוא הרבה, כי אפשר לומר שהוא כלי זהב, וכלי נחשת ושאר שמות. נמצא שהשקר הוא בבחינת, "בקשו חשבנות רבים" (קהלת ז). ובשביל זה לעתיד לבוא יתבטל הרע, ויתבטל ההתנגדות, ויתבטל הדמעות, כמו שכתוב (ישעיה י"א): "לא ירעו" וכו', הינו בטול הרע. וכתיב (שם): "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי" וכו', הינו בחינת בטול ההתנגדות. וכתיב (שם כ"ה): "ומחה ה' אלקים דמעה מעל כל פנים", הינו בטול הדמעות, שהם בחינת שקר כנ"ל (עיין תיקון כ"ב דף ס"ו:). כי אז "יהיה ה' אחד ושמו אחד", שהוא כלו טוב, כלו אמת כנ"ל. ועל כן לעתיד לבוא יתבטל הטמאה, כמו שכתוב (זכריה י"ג): "ואת רוח הטמאה אעביר מן הארץ". כי אז יהיה כלו אחד, כמו שכתוב (איוב י"ד): "מי יתן טהור מטמא לא אחד". [פרוש שעקר אחיזת הטהרה והטמאה, הוא מבחינת התרחקות מאחד]:

</div>

similarly

in tefillah [prayer], regarding the

machshavos


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

כי קדם הבריאה, כשהיה הבריאה בכח, כביכול, קדם שהוציא אל הפעל, היה כלו אחד, וכלו אמת, וכלו טוב, וכלו קדש. אפלו שם טהור לא היה שיך לומר, כי טהור אין שיך אלא כשיש טמאה, כמו שכתוב (יחזקאל ל"ו): "וטהרתם מכל טמאותיכם". אבל כשכלו אחד, אין שם בחינת חשבנות רבים, שהוא עקר הרע והטמאה כנ"ל. כי הטהרה הוא בחינת הממצע בין הקדש והטמאה, שעל ידו נתתקן הטמאה, כמו שכתוב: "וטהרתם מכל טמאותיכם". והוא בחינת הבחירה, שהוא ממצע בין שני דברים. וזה אין שיך קדם הבריאה, שאז היה כלו אחד. כי באחד אין שיך בחירה, שהוא בחינת הטהרה. וכשהוציא הקדוש ברוך הוא את הבריאה מן הכח אל הפעל, אזי נתהוה תכף בחינת הטהרה כי כשהוציא מן הכח אל הפעל, היו שני דברים, בחינת האחד והבריאה. ואז שיך בחירה, שהוא בחינת הטהרה. שהוא ממצע בין האחד, כי הוא סמוך לו, ועדין לא הגיע לחשבנות רבים, שהיא הרע והטמאה. אך הוא רשם וסימן על ההשתלשלות, שיוכל להשתלשל ויגיע עד שיהיה רע וטמאה. ועל כן כתוב בזהר (בראשית דף מ"ח. ובכמה מקומות): שעקר אחיזת הטמאה, מסטרא דשמאלא. כי הטהרה מרמזת שיש טמאה, והוא סימן שישתלשל עד שיהיה טמאה. ועל כן אפשר לזכך ולהעלות הטמאה לטהרה, כי היא בעצמה נשתלשלה מטהרה. כמו שכתוב: "וטהרתם מכל טמאותיכם". נמצא שעקר אחיזת הטמאה, מבחינת הטהרה, שהוא בחינת הבחירה כנ"ל. והטהרה הוא בחינת שמאל, בחינת לוי (עיין זוהר קרח קע"ו:). בחינת: "וטהרת את בני לוי" (עיין במדבר ח). ולוי הוא בחינת שמאל כידוע. ועל כן עקר אחיזת הטמאה הוא מבחינת שמאלא, כי שמאל הוא בחינת הטהרה, שמשם עקר אחיזת הטמאה כנ"ל: וכל זה, הינו בחינת שמאל, בחינת טהרה, בחינת הבחירה, שמשם עקר השתלשלות הטמאה, שהוא הרע וההתנגדות, בחינת שקר כנ"ל. כל זה נמשך מבחינת אחר הבריאה, אחר שיצא הבריאה מכח אל הפעל. שאז היה כביכול שני בחינות, דהינו האחד והבריאה וכנ"ל. נמצא שעקר אחיזת השקר, שהיא הטמאה וכו', הוא מחמת הרחוק מאחד כנ"ל, הינו מבחינת אחר הבריאה וכנ"ל: ועל ידי השגחת השם יתברך, אפלו אחר הפעלה, שהוציא הקדוש ברוך הוא מכח אל הפעל, כל הדברים הם באחדות עמו. והרע יונק מהשארת ההשגחה, הינו מאחורי כתפה כידוע (עיין זוהר חוקת קפ"ד:). והוא רחוק מאחד. ועל ידי אמת השגחת השם יתברך עליו, כמו שכתוב (תהלים ק"א): "עיני בנאמני ארץ". ועל ידי השקר שהוא הרע, מסיר ממנו השגחת השם יתברך, כמו שכתוב (שם): "דבר שקרים לא יכון לנגד עיני", ואין חיותו אלא מאחורי כתפא. נמצא מי שהוא רוצה שיהיה אחר הישות והפעלה שהוציא מכח אל הפעל, שיהיה כלו אחד, שיהיה אב ובן כאחד, כמו שהיה מקדם כשהיה בכח, ישמר עצמו משקר, ועל ידי זה השגחת השם יתברך עליו, ואזי כלו אחד: וזה שאמר רבי עקיבא, כשאתם מגיעים לאבני שיש טהור. שיש טהור, הוא בחינת אחר הפעלה, שהוא יש, ואז שיך שם טהור כנ"ל. אם תרצה שיהיה כמו קדם הפעלה שהיה בכח, שיהיה אב ובן כאחד. וזהו, כשאתם מגיעין לאבני. הוא בחינת אב ובן כחדא, שהוא בחינת קדם הבריאה שהיה בכח, שהיה הכל אחד. שיש טהור, הוא בחינת אחר הפעלה, שהוא בחינת ישות וטהרה. אם תרצו להגיע שיש טהור, לאבני. אל תאמרו מים מים, הוא בחינת שקר כנ"ל. שנאמר: "דבר שקרים לא יכון לנגד עיני", כי על ידי שקר הוא מסיר מעליו השגחת השם יתברך, והוא רחוק מאחד. אך על ידי אמת, השגחת השם יתברך עליו. ועל ידי ההשגחה, כלו אחד, כמו שהיה קדם הבריאה כנ"ל: ועל כן שכר עולם הבא, "עין לא ראתה אלקים זולתך" (ישעיה ס"ד, ועין ברכות ל"ד:). כי מאחר שיהיה כלו אחד, לא יהיה עין שיראה, רק "אלהים זולתך": ואמר אז, שגם בזה יש קשיא מה שאי אפשר להבין. כי אם כן איך יהיה חלוק השכר לכל אחד ואחד לפי מדרגתו, ולפי עבודתו ויגיעתו בזה העולם בשביל השם יתברך. כי בודאי גם בהסוף האחרון, לא יהיו כלם שוים. ומאחר שיהיה כלו אחד, איך שיך חלוק בין אחד לחברו לפי מדרגתו. אך יש בזה סוד שאי אפשר להבינו, והדברים עתיקים:

</div>

[thoughts] that come to confuse, it is

actually as


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

(שיך לעיל): ובשביל זה השקר מזיק לעינים, כי על ידי השקר מסלק השגחת עיני השם יתברך, ופוגם בעינים, שהם בבחינת השגחה כנ"ל. כי השקר נמשך מרחוק מאחד, שמשם עקר אחיזת הטמאה, שהוא הרע, שהוא השקר, כנ"ל. ומחמת זה בעצמו, פוגם על ידי שקר בהשגחה, ומסלק השגחת השם יתברך מעליו. כי על ידי השגחת השם יתברך הכל אחד, אחר הבריאה כמו קדם הבריאה. ועל ידי השקר פוגם באחד, כי השקר רחוק מאחד כנ"ל. על כן מסלק ההשגחה על ידי השקר, ומפריד, חס ושלום, אחר הבריאה מקדם הבריאה, שמשם עקר אחיזת הטמאה כנ"ל. אבל על ידי אמת, שהוא בחינת כלו אחד, כלו טוב על ידי זה ממשיך השגחת השם יתברך, ואז הכל אחד. כי על ידי ההשגחה, נכלל אחר הבריאה בקדם הבריאה כנ"ל. וזהו אמר רבי עקיבא וכו' כנ"ל: ובזה מקשר המאמר הזה היטב, תחלתו בסופו, וסופו בתחלתו וכן באמצעותו, והבן היטב:

</div>

mentioned above, that the

machshavah

comes several times, time after time, to confuse. And one must be strong not to look at it at all in any way, and then it will depart. And see elsewhere regarding this.



# Likutay Moharan II, Torah 52: That Difficulties Are Difficult for the Tzadikim

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/52/

# Likutay Moharan II, Torah 52: That Difficulties Are Difficult for the Tzadikim

<div dir="rtl">מה שקשה קשיות על הצדיקים</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/52


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

מה שקשה קשיות על הצדיקים, זהו מכרח להיות. כי הצדיקים מתדמים ליוצרם, כמובא, וכמו שקשה קשיות על השם יתברך, כמו כן בהכרח שיהיה קשה קשיות על הצדיק, כי הוא מתדמה אליו יתברך:

</div>

Likutay Moharan II, Torah 52: That Difficulties Are Difficult for the Tzadikim

That

kushyos

[difficulties/questions] are difficult for the

tzadikim

[righteous ones], this is necessarily so. For the

tzadikim

resemble their Creator, as brought. And as

kushyos

are difficult regarding Hashem, blessed be He, so too it is necessarily that


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

ובענין הקשיות שקשה על השם יתברך, מרגלא בפמה לומר: אדרבא, כך ראוי להיות דיקא, שיהיו קשיות על השם יתברך, וכך נאה ויפה לו יתברך לפי גדלתו ורוממותו. כי מעצם גדלתו ורוממותו, שהוא מרומם מאד מדעתנו, על כן בודאי אי אפשר שנבין ונשיג בשכלנו הנהגתו יתברך. ועל כן בהכרח שיהיו עליו יתברך קשיות, כי כך נאה ויפה להבורא יתברך, שיהיה מרומם ונשא מדעתנו, שעל ידי זה קשה הקשיות כנ"ל ואם היה הנהגתו כפי חיוב דעתנו, אם כן היה, חס ושלום, דעתו כדעתנו:

</div>

kushyos

are difficult regarding the tzadik, for he resembles Him, blessed be He. And regarding the

kushyos

that are difficult regarding Hashem, blessed be He, it is common to say: On the contrary, it is fitting to be specifically so, that there be

kushyos

regarding Hashem, blessed be He, and this is proper and beautiful for Him, blessed be He, according to His greatness and exaltedness. For from the essence of His greatness and exaltedness, that He is very exalted from our knowledge, therefore certainly it is impossible that we understand and attain His conduct, blessed be He, with our intellect. And therefore, it is necessarily that there be

kushyos

regarding Him, blessed be He, for this is proper and beautiful for the Creator, blessed be He, that He be exalted and elevated from our knowledge, through which the

kushyos

are difficult, as mentioned above. And if His conduct were according to the obligation of our knowledge, then, heaven forbid, His knowledge would be like our knowledge.



# Likutay Moharan II, Torah 53: The Great Preciousness of Thought

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/53/

# Likutay Moharan II, Torah 53: The Great Preciousness of Thought

<div dir="rtl">גדל יקרת המחשבה נודע לי עתה</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/53


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

גדל יקרת המחשבה נודע לי עתה. כי המחשבה יקרה מאד מאד, שנעשה ממנה דברים שלמים ממש, שיש להם קיום כל הימים שיתקימו העולמות, כל זמן אשר השם יתברך וכו' וכו'. וחכמה יקר יותר, כי מחשבה הוא שעולה על מחשבתו לבד, וחכמה הוא שבונה בחכמתו בנינים בשכלו, והוא יקר מאד, ועקר הדבר - שיהיה באמת. ואפלו פשט שמחדשין, הוא גם כן דבר גדול מאד, וצריך גם כן שיהיה באמת. וגם להפך, כשהוא בלא אמת נעשה ממנה גם כן דברים להפך:

</div>

Likutay Moharan II, Torah 53: The Great Preciousness of Thought

The great preciousness of

machshavah

[thought] has become known to me now, for

machshavah

is very, very precious, that complete things are made from it

, actually, that

have existence all the days that the worlds exist,

as long as

Hashem, blessed be He, and so forth, and so forth. And

chochmah

[wisdom] is more precious, for

machshavah

is what rises to His thought alone, and

chochmah

is what builds with his wisdom buildings with his intellect, and it is very precious. And the main matter is that it be in truth. And even a simple meaning that they innovate is also a very great matter, and it also needs to be in truth. And

also

the opposite, when it is not in truth, things are made from it also to the contrary.



# Bechirah

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/54/

# Bechirah

<div dir="rtl">הבחירה - ביד האדם לעשות כרצונו</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/54


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

הבחירה - ביד האדם לעשות כרצונו. ואפלו כל הדברים, הכל ביד האיש הישראלי להתנהג הכל כרצונו כבחירתו. כי ביד ישראל יש בחירה בידם על כל דבר שבעולם. כי אצל אחרים יש דברים שהם מכרחים בהם, אבל אצל איש הישראלי, כל דבר ודבר שהוא עושה, כגון לנסע לאיזה מקום וכיוצא, יש בו עבודה, ועל כן יש לו בחירה על הכל:

</div>

Likutay Moharan II, Torah 54: Free Choice Is in the Hand of a Person to Do as He Wishes

Bechirah

[free choice] is in the hand of a person to do as he wishes. And even all things, everything is in the hand of the Israelite person to conduct everything as he wishes, as his

bechirah

. For in the hand of Israel, there is

bechirah

in their hand over

every single thing

in the world. For with others, there are things in which they are compelled, but with an Israelite person,

every single thing

that he does, such as to travel to some place and the like, has service in it, and therefore he has

bechirah

over everything.



# Likutay Moharan II, Torah 55: The Profit of This World Cannot Be Measured

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/55/

# Likutay Moharan II, Torah 55: The Profit of This World Cannot Be Measured

<div dir="rtl">רוח העולם הזה אין לשער</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/55


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

רוח העולם הזה אין לשער, דהינו מה שהאדם יכול להרויח בזה העולם, ואין צריך על זה הוצאות משלו, שקורין אויש לאג, רק ממה שהכין לפניו הבורא יתברך, יכול להרחיב ידו ולהרויח הרבה מאד. עין לא ראתה וכו':

</div>

Likutay Moharan II, Torah 55: The Profit of This World Cannot Be Measured

The

revach

[profit] of this world cannot be measured, that is, what a person can profit in this world without expenses from himself, which they call

oys

la’ag

[without cost]. Only from what the Creator, blessed be He, has prepared before him, he can extend his hand and profit very much.



# When a person has a lev heart,

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/56/

# When a person has a lev heart,

<div dir="rtl">כשיש להאדם לב</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/56


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

כשיש להאדם לב, אין שיך אצלו מקום כלל, כי אדרבא, הוא מקומו של עולם וכו'. כי האלקות הוא בלב, כמו שכתוב (תהלים ע"ג): "צור לבבי". ואצל השם יתברך נאמר (שמות ל"ג): "הנה מקום אתי" - שהוא מקומו של עולם, ואין העולם מקומו (כמובא בפרש"י שם, והוא במד"ר שם). נמצא, מי שיש לו לב ישראלי, אין ראוי לו לומר שמקום זה אין טוב לפניו, כי אין שיך אצלו מקום כלל, כי אדרבא, הוא מקומו של עולם, ואין העולם מקומו כנ"ל:

</div>

Likutay Moharan II, Torah 56: When a Person Has a Heart, Place Does Not Pertain to Him at All

When a person has a lev [heart],

makom

[place] does not pertain to him at all. For on the contrary, he is the

makom

of the world, and so forth. For divinity is in the lev, as it is written: “Rock of my heart” (Psalms 73:26). And regarding Hashem, blessed be He, it is said: “Behold, a place is with Me” (Exodus 33:21), that He is the

makom

of the world, and the world is not His

makom

(see Rashi there;

Bereshis

Rabbah there). It is found that one who has an Israelite lev is not fitting to say that this place is not good before him, for

makom

does not pertain to him at all. For on the contrary, he is the

makom

of the world, and the world is not his

makom

, as mentioned above.



# Likutay Moharan II, Torah 57: When a Great True Tzadik Reveals Torah

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/57/

# Likutay Moharan II, Torah 57: When a Great True Tzadik Reveals Torah

<div dir="rtl">דע, כשצדיק גדול אמתי מגלה תורה</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/57


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

דע, כשצדיק גדול אמתי מגלה תורה, חדושים נפלאים ונוראים, הוא טובה להקטנים במעלה, שעל ידי זה נתגדל הקטן במעלה, שהכל רצים ובאים אליו. וגם בהסטרא אחרא נתגדל אחד על ידי זה, כמו שמצינו בבלעם, כשנתן השם יתברך את התורה לישראל, באו כל האמות לבלעם (כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה, זבחים קטז). נמצא שעל ידי נתינת התורה לישראל נתגדל בלעם, ובאו אליו כל העולם, והוא עמד עצמו על איזה פסוק ואמר להם תורה. כי אז כשבאו אליו, שאלו אותו מה ששאלו - "ה' למבול ישב", והוא עמד על פסוק, והשיב להם: "ה' עז" וכו'. וכן בישראל בעצמן שהם בקדשה ואינם באים, חס ושלום, לבלעם וכיוצא בו. אך כשצדיק גדול אמתי מגלה חדושים, ונעשה רעש גדול, שזה מגלה חדושים נוראים כאלו, אזי כלם מתקבצים ובאים לאיזה קטן במעלה, ונאספים אצלו לשמע ממנו, מחמת הרעש שנעשה על ידי החדושים, שמגלה הצדיק הגדול, והוא עומד עצמו על איזה פסוק ואומר להם מה שאומר:

</div>

Likutay Moharan II, Torah 57: When a Great True Tzadik Reveals Torah

Know that when a great true tzadik [righteous one] reveals Torah [Torah teaching], wondrous and awesome

chiddushim

[new insights], it is a benefit to those of lesser stature. For through this, the one of lesser stature is elevated, that everyone runs and comes to him. And

also

in the

sitra

achara [other side], one is elevated through this, as we find with

Bilaam

, when Hashem, blessed be He, gave the Torah to Israel, all the nations came to

Bilaam

, as our Sages, of blessed memory, said (

Zevachim

116). It is found that through the giving of the Torah to Israel,

Bilaam

was elevated, and the whole world came to him, and he stood himself on some verse and said to them Torah. For then, when they came to him, they asked him what they asked: “Hashem sat at the flood” (Psalms 29:10), and he stood on a verse and answered them: “Hashem is strength”, and so forth. And similarly with Israel themselves who are in holiness and do not come, heaven forbid, to

Bilaam

and the like. But when a great true tzadik reveals

chiddushim

and a great commotion is made that he reveals such awesome

chiddushim

, then everyone gathers and comes to some one of lesser stature and assembles to him to hear from him because of the commotion made through the

chiddushim

that the great tzadik reveals. And he stands himself on some verse and says to them what he says.



# There are people who say that when the tzadik righteous one is great in statur

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/58/

# There are people who say that when the tzadik righteous one is great in statur

<div dir="rtl">יש בני אדם שאומרים</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/58


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

יש בני אדם שאומרים, שכשהצדיק גדול במעלה, מחמת גדלתו אינו יכול להשגיח ולהסתכל על בני העולם, כי הוא רחוק מהעולם. ובאמת אינו כן, כי אדרבא, כשהצדיק גדול מאד, הוא יכול להשגיח ולהסתכל יותר על העולם. וכמו שמצינו ברבן יוחנן בן זכאי, שבודאי היה גדול במעלה מאד מאד, יותר ויותר הרבה מהצדיקים שבזמן הזה, ואף על פי כן אמר: 'אוי לי אם אמר, אוי לי אם לא אמר' (כלים פרק יז משנה טז). נמצא שרבן יוחנן בן זכאי היה בקי כל כך בתוך העולם, עד שהיה מתירא לומר דברי תורה, שלא ילמדו ממנו הרמאים. הרי שהיה בקי מאד בהעולם, עד שאדרבא, היה מתירא פן ילמדו ממנו רמאות, כי באמת כל מה שהצדיק גדול ביותר, יכול להשגיח ולהסתכל בעולם יותר, כי הלא השם יתברך הוא מרומם ומנשא מאד מאד מן העולם, ואף על פי כן הוא משגיח בהשגחה פרטית על כל העולם. כי באמת מי שהוא יש, אזי אינו יכול להיות בכל מקום בבת אחת, כי מה שהוא ישות, כשהוא עומד כאן אינו כאן, כגון כשהוא באיזה עבודת השם, אינו יכול להסתכל בעולם. אבל מי שהוא אין, אין מקום שלא יהיה שם, כי אין לו מקום כלל. ועל כן כל מה שהצדיק נכלל יותר באין, הוא יכול להשגיח ולהסתכל בעולם ביותר, כי אין שיך לומר עליו שהוא במקום גבוה ורחוק מהעולם, כי אין לו מקום כלל, וכמו שמובא בדברינו (בלקוטי קמא, סימן קסב) בשם המגיד, על הרוצה להחכים, ידרים וכו', עין שם:

</div>

Likutay Moharan II, Torah 58: There Are People Who Say That When the Tzadik Is Great in Stature

There are people who say that when the tzadik [righteous one] is great in stature, because of his greatness, he cannot gaze and look upon the people of the world, for he is far from the world. And in truth, it is not so. For on the contrary, when the tzadik is very great, he can gaze and look upon the world more. And as we find with Rabban Yochanan ben Zakkai, who certainly was very, very great in stature, much more than the

tzadikim

of this time, and even so, he said: Woe to me if I say, woe to me if I do not say (

Kailim

, Chapter 17, Mishnah 16). It is found that Rabban Yochanan ben Zakkai was so familiar with the world that he was afraid to say words of Torah lest the deceivers learn from him. Behold, he was very familiar with the world, so that on the contrary, he was afraid lest they learn deceit from him. For in truth, the greater the tzadik, the more he can gaze and look upon the world. For behold, Hashem, blessed be He, is very, very exalted and elevated from the world, and even so, He gazes with

particular providence

upon the entire world. For in truth, one who is a

yesh

[something], then he cannot be in every place at once, for what is a

yesh

, when he stands here, he is not there, such as when he is in some service of Hashem, he cannot look upon the world. But one who is an

ain

[nothing], there is no place where he is not, for he has no place at all. And therefore, the more the tzadik is included in the

ain

, the more he can gaze and look upon the world. For it is not fitting to say about him that he is in a high and far place from the world, for he has no place at all. And as brought in our words [Likutay Moharan I, Torah 162] in the name of the Maggid regarding one who wants to become wise, let him go south, and so forth, see there.



# Tinyana

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/59/

# Tinyana

<div dir="rtl">יש זריז ונשכר, זריז ונפסד</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/59


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

יש זריז ונשכר, זריז ונפסד (עין פסחים נ:). כי דע, כי "מצוה גוררת מצוה" (אבות פרק ד), נמצא שהמצוה גוררת את חברתה. ובודאי יש איזה בחינה בין המצוות, מה שהוא בין מצוה למצוה, שהוא מקשר מצוה אחת לחברתה, אשר על ידי זה המצוות נגררים אחת אחר חברתה. ובאמת זאת הבחינה בעצמה, הינו מה שהוא בין המצוות כנ"ל, זאת הבחינה היא גם כן יקרה מאד. ועל כן מי שהוא צדיק מנעוריו והולך בדרך הישר מימיו, מדרגא לדרגא, כמו שכתוב באברהם (בראשית כ"ד): "ואברהם זקן בא בימים" - שאברהם בא לדרגא שלו על ידי הימים, כמובא בזהר (חיי שרה דף קכט.), כי 'בן שלש שנים הכיר את בוראו' (נדרים לב), והיה הולך תמיד מדרגא לדרגא. ומי שהוא בבחינה זו, הוא מפסיד על ידי הזריזות. כי כשהוא זריז גדול ורץ בזריזות ממצוה למצוה, אזי הוא מפסיד על ידי זה את בחינת הקדשה, מה שהוא בין מצוה למצוה כנ"ל. כי על ידי זה הזריזות הוא עובר ומדלג על הבחינה הזאת, כי המצוה בעצמה הולכת אליו, כי היא נמשכת ונגררת אליו על ידי המצוה ראשונה, שגוררת את השניה כנ"ל. וכשגם הוא רץ בזריזות אל המצוה, אזי יוכל לדלג ולעבר את הבחינה הנ"ל, דהינו מה שהוא בין המצוות כנ"ל, ועל כן הוא זריז ונפסד. אבל כששוהה קצת, יוכל בתוך כך להשיג גם הבחינה שבין המצוות כנ"ל. וכל זה - למי שהולך בדרכי ה' כסדר מנעוריו. אבל מי שצריך לעשות תשובה, הוא צריך דוקא להיות זריז גדול מאד מאד, למהר ולרוץ מאד, להמלט על נפשו, ואסור לו לשהות כלל לעמד ולהתישב כי בעל תשובה אינו הולך מדרגא לדרגא כלל, ואין בינו ובין הקדשה שום בחינה הנ"ל, כי הוא צריך להתחיל מחדש, והוא צריך לרוץ ולדלג אל הקדשה, כמובא, שהבעל תשובה צריך לדלג על מה שצריך לדלג, ולקפץ אל הקדשה בזריזות גדול. ואיש כזה הוא זריז ונשכר כנ"ל:

</div>

Tinyana

There is a zealous one who is rewarded, a zealous one who loses (

Pesachim

50b). For know

, that mitzvah [mitzvah – commandment] [root גרר] drags another mitzvah (Avot, Chapter 4), it is found that the mitzvah drags its fellow. And certainly, there is some aspect between the

mitzvos

that connects one mitzvah to its fellow, through which the

mitzvos

are dragged one after another [

goreret

– dragging, from root גרר]. In truth, this aspect itself, namely, that which is between the

mitzvos

as mentioned above, this aspect is also exceedingly precious. Therefore, one who is a tzadik [tzadik – righteous one] from his youth and walks in the upright path from his days, from level to level, as it is written regarding Avraham (Genesis 24:1): “And Avraham was old, come in days,” that Avraham came to his level through the days, as brought in the Zohar (Chayei Sarah, 129a), that at three years old he recognized his Creator (

Nedarim

32a), and he was always going from level to level. But one who is in this aspect [

bechina

– spiritual level], he loses through zealousness. For when he is greatly zealous and runs with zealousness from mitzvah to mitzvah, then he loses through this the aspect of holiness that is between mitzvah and mitzvah as mentioned above. For through this zealousness, he passes over and skips this aspect. Because the mitzvah itself comes to him, as it is drawn and dragged to him through the first mitzvah that drags the second, as mentioned above. And when he also runs with zealousness toward the mitzvah, then he may skip and pass over the

aforementioned aspect

, namely, that which is between the

mitzvos

as mentioned above. Therefore, he is zealous and loses. But when he lingers a little, he can, in the meantime, attain also the aspect that is between the

mitzvos

as mentioned above. And all this is for one who walks in the ways of G-d in order from his youth. But one who needs to do teshuvah [teshuvah – repentance], he must specifically be greatly, very greatly zealous, to hasten and run exceedingly to escape for his soul. And it is forbidden for him to linger at all, to stand and settle, because a

baal

teshuvah [

baal

teshuvah – penitent] does not go from level to level at all, and there is no

aforementioned aspect

between him and holiness. For he needs to begin anew, and he must run and leap toward holiness, as it is brought, that the

baal

teshuvah must leap over what needs to be leaped over and jump toward holiness with great zealousness. And such a person is zealous and rewarded, as mentioned above. And the aspect that is between the

mitzvos

as mentioned above is, for example: “And G-d spoke to Moshe, saying,

And

you shall make” (Exodus 25:1 and elsewhere).


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

ובחינה שבין המצוות כנ"ל הוא כגון: "וידבר ה' אל משה לאמר ועשית". ובודאי יש עבודה גם באלו הדבורים, שהם קדם המצוה. כי עקר המצוה בעצמה נאמר בתורה אחר כך, אחר תבת "ועשית", אבל באמת בודאי גם בפסוקים הנ"ל שבין מצוה למצוה, יש בהם עבודה. וזהו בחינה הנ"ל מה שבין מצוה למצוה. ועוד יש בזה, ועין במקום אחר (בלקוטי א סימן כב) מענין זה, שבאמת יש עבודה גם בפסוק וידבר וכו':

</div>

And certainly, there is service also in these words that are before the mitzvah. For the essence of the mitzvah itself is stated in the Torah afterward, after the word “And you shall make.” But in truth, certainly, also in the

aforementioned verses

that are between mitzvah and mitzvah, there is service. And this is the

aforementioned aspect

, that which is between mitzvah and mitzvah. And see elsewhere [Likutay Moharan 1, Torah 22] regarding this matter, that in truth, there is service also in the verse “And He spoke,” etc.



# Through Good Sweat, Through This Joy is Made

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/6/

# Through Good Sweat, Through This Joy is Made

<div dir="rtl">על ידי זעה טובה</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/6


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

על ידי זעה טובה (כגון כשמזיעין על ידי דבר שבקדשה), על ידי זה נעשה שמחה, בחינת (דברים ט"ז): "ושמחת בחגך", בחינת שמחה של יום טוב. (ולאו דוקא יום טוב ממש, אלא כל יום שהוא בחינת טוב, נקרא יום טוב). כי השמחה - על ידי הדמים, כי העצבות - מן הטחול, וטחול היא עכירות הדמים. וכשמתגבר, חס ושלום, עכירת הדמים של הטחול, על ידי זה באין חלשות, חס ושלום, כי כשהעכירת הדמים הוא במדה בטחול, אזי אדרבא, הוא טובה מה שהטחול מקבל העכירת הדמים, כי נשארין הדמים זכים אבל כשעכירת הדמים של הטחול מתגבר, חס ושלום, נעשין חלשות, חס ושלום. והרפואה היא זעה, כי על ידי הזעה יוצא הארס, שיש בהדמים העכורים, שהם הפילו אותו למשכב, חס ושלום, ואזי נשארין הדמים זכים. ואזי זוכה לשמחה, כי עקר העצבות - על ידי הטחול, שהוא עכירת הדמים כנ"ל, ועכשו שיוצאין עכירת הדמים על ידי זעה, נעשה שמחה וכו'. וזה אותיות זיעה - ראשי תבות: "זה היום עשה י'י" (תהלים קי"ח) הינו בחינת שמחה של יום טוב, שנעשה על ידי זעה טובה כנ"ל:

</div>

6 - Through Good Sweat, Through This Joy is Made

Through good sweat [

ze’ah

] (such as when one sweats through a matter in holiness), through this, joy is made, in the aspect of: "And you shall rejoice in your festival" (Deuteronomy 16:14) – the aspect of the joy of a festival day (and not necessarily an actual festival day, but every day that is the aspect of good is called a festival day). For joy is through the blood, for sadness is from the spleen, and the spleen is the turbidity of the blood. And when the turbidity of the blood of the spleen increases, Heaven forbid, through

this weaknesses

come, Heaven

forbid

. For when the turbidity of the blood is in measure in the spleen, then on the contrary it is good that the spleen receives the turbidity of the blood, for the blood remains pure. But when the turbidity of the blood of the spleen increases, Heaven forbid, weaknesses are made, Heaven forbid. And the remedy is sweat, for through sweat the poison that is in the turbid blood which cast him to bed, Heaven forbid, goes out. And then the blood remains pure, and then he merits joy. For the essence of sadness is through the spleen, which is the turbidity of the blood, as mentioned above. And now that the turbidity of the blood goes out through sweat, joy is made. Sweat [

ze’ah

] is an acronym [Zeh Ha-Yom ‘Asah]: "This is the day Hashem has made" (Psalms 118:24) – that is the aspect of the joy of a festival day that is made through good sweat, as mentioned above.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

וזה שאנו רואין, שהחולה תכף כשמזיע, נמשך עליו שמחה, כי על ידי הזעה נעשה שמחה כנ"ל:

</div>

And this is what we

see,

that the sick person, immediately when he sweats, joy is drawn upon him, for through sweat, joy is made, as mentioned above.



# Tinyana

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/60/

# Tinyana

<div dir="rtl">כשיש מלחמות בעולם, השכל מחיב שיהיה יקרות, כי נתעור</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/60


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

כשיש מלחמות בעולם, השכל מחיב שיהיה יקרות, כי נתעורר הקללה של קין: "כי תעבד את האדמה לא תסף תת כחה לך" (בראשית ד), על ידי השפיכות דמים שיש בעולם. כי קללה זו נאמרה על שפיכות דמים, כי האדמה היא חיבת בזה כשיש שפיכות דמים. כי הגשמים נעשין על ידי האדים העולים מן הארץ, כמו שכתוב (בראשית ב): "ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה", כי מן האדים העולים מן הארץ, מזה נעשים גשמים, וכשיש מלחמות ושפיכות דמים, אזי נעשה מן האדים הנ"ל שפיכות דמים. וזה שכתוב (יחזקאל ל"ה): "ותגר את בני ישראל על ידי חרב בעת אידם", הינו בחינת אדים הנ"ל, שעל ידם נעשה השפיכות דמים. וכן בכמה אמות: מצרים ועמון ומואב, כשנבא על מפלתם, נאמר שם: "בעת אידם" - בחינת אדים הנ"ל, שעל ידם נעשה השפיכות דמים כנ"ל. ועל כן כשיש מלחמות ושפיכות דמים, אזי האדמה נותנת כחה לשם, כי מן האדים העולים ממנה נעשה השפיכות דמים, ועל כן אין יורדין גשמים, כי הגשמים נעשין מן האדים, ועכשו נעשה מן האדים ענין אחר, דהינו שפיכות דמים כנ"ל. וזה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה - (תענית ח:): 'בשעת גשמים אפלו גיסות פוסקות בו'. כי כשיש גשמים, נפסקים הגיסות והמלחמות כנ"ל:

</div>

Tinyana

When there are wars in the world, reason dictates that there will be scarcity. For when there are wars in the world, reason dictates that there will be scarcity, because the curse of Kayin is aroused: “When you work the ground, it will no longer yield its strength to you” (Genesis 4:12), due to the bloodshed that is in the world. For this curse was stated regarding bloodshed. For the ground is liable in this when there is bloodshed, because the rains are made through the vapors [

eidim

– mists] that rise from the earth, as it is written (Genesis 2:6): “And a vapor would rise from the earth and water the whole face of the ground.” For from the

eidim

that rise from the earth, from this the rains are made. And when there are wars and bloodshed, then from the

aforementioned

eidim

, bloodshed is made. And this is what is written (Ezekiel 35:6): “And you have poured out the blood of the children of Yisrael by the sword at the time of their calamity [

eidam

].” This is the aspect of the

aforementioned

eidim

, through which bloodshed is made. And similarly with several nations: Egypt, Ammon, and

Moav

, when it was prophesied about their downfall, it is said

there

“at the time of their calamity [

eidam

]” (Ezekiel 35:5 and elsewhere), the aspect of the

aforementioned

eidim

, through which bloodshed is made, as mentioned above. Therefore, when there are wars and bloodshed, then the ground gives its strength there [to bloodshed], because from the

eidim

that rise from it, bloodshed is made. And therefore, rains do not fall, because the rains are made from the

eidim

, and now another matter is made from the

eidim

, namely, bloodshed, as mentioned above.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

ולזה מקשר מה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: 'כשהיה רבי עקיבא בתפיסה, אמר לו רבי שמעון בן יוחאי: רבי, למדני תורה, ואם לאו, אני אומר ליוחאי אבא ומוסרך למלכות' (פסחים קיב). והדברים תמוהים מאד מאד, שרבי שמעון יאמר כדברים האלה לרבו, שימסרו למלכות. וגם כי מסתמא כשרבי עקיבא רבו לא רצה ללמדו, בודאי כון לטובה. וגם הלא כבר היה תפוס בתפיסה, ומה ימסרהו עוד:

</div>

(

Taanit

8b): At the time of rains, even armies cease, because when there are rains, the armies and wars cease, as mentioned above. And to this is connected what our sages, of blessed memory, said: When Rabbi Akiva was in captivity, Rabbi Shimon ben Yochai said to him, “Rabbi, teach me Torah, and if not, I will tell Yochai my father, and he will hand you over to the government” (

Pesachim

112a). And the words are exceedingly, very exceedingly astonishing, that Rabbi Shimon would say such things to his teacher, that he would hand him over to the government.


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

אך דע, כי גם על ידי מי שאומר תורה ברבים, ושומעים תלמידים שאינם הגונים, על ידי זה בא גם כן עצירת גשמים, כי על ידי כבוד התורה בא גשמים, בבחינת (שמות ט"ז): "וכבוד ה' נראה בענן", ועל ידי הענן בא גשמים. וזה בחינת (תהלים כ"ט): "אל הכבוד הרעים, ה' על מים רבים"; הינו בחינת גשמים שבאים על ידי כבוד ה', בחינת כבוד התורה. והלומד תורה לתלמיד שאינו הגון, אמרו רבותינו, זכרונם לברכה, (חלין קלג) שהוא כזורק אבן למרקוליס, ופרשו רבותינו, זכרונם לברכה (עין תוספות סנהדרין סד ד"ה מרקוליס). שמרקולי"ס פרושו: מ"ר קלו"ס, הינו חלוף הכבוד. נמצא כשלומד תורה לתלמיד שאינו הגון, הוא הפך הכבוד, ועל כן בא על ידי זה עצירת גשמים, הפך הכבוד, שעל ידו באין גשמים. וזה בחינת (משלי כ"ו): "כמטר בקציר כן לא נאוה לכסיל כבוד", הינו כשלומד תורה לתלמיד שאינו הגון, שזה בחינת: "נותן לכסיל כבוד" (שם) (כמבואר שם בחולין), שנותן כבוד התורה לכסיל, דהינו תלמיד שאינו הגון, ועל ידי זה מקלקל הגשמים. וזהו: "כמטר בקציר", הינו קלקול הגשמים שיורדין שלא בעונתן. כי בשעת הקציר, אזי אדרבה, מזיק המטר - כן לא נאוה לכסיל כבוד, כי על ידי זה בעצמו הוא קלקול הגשמים כנ"ל:

</div>

And also

, presumably, when Rabbi Akiva, his teacher, did not want to teach him, he certainly intended it for good. And also

, was he not already captured in captivity, so what would he hand him over further? But know, that also through one who says Torah in public and students who are not worthy hear, through this, a cessation of rains also comes. For through the honor of the Torah, rains come, in the aspect of (Exodus 16:7): “And the glory of G-d appeared in the cloud.” And through the cloud, rains come. And this is the aspect of (Psalms 29:3): “The G-d of glory thunders, G-d is over many waters,” namely, the aspect of rains that come through the glory of G-d, the aspect of the glory of the Torah. And one who teaches Torah to a student who is not worthy, our sages, of blessed memory, said (

Chullin

133a), it is as if he throws a stone to Markulis. And our sages, of blessed memory, explained (Tosafot, Sanhedrin 64a,

s.v. Markulis) that Markulis means: Mar

Killus

[master of desecration], namely, the opposite of honor. It is found that when one teaches Torah to a student who is not worthy, it is the opposite of honor. And therefore, through this, a cessation of rains comes, the opposite of the honor through which rains come.


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

וזה שאמר רבי שמעון בן יוחאי לרבי עקיבא: למדני תורה, ואם לאו, אני אומר וכו'. כי רבי עקיבא היה מקהיל קהלות ודורש ברבים, וסבר רבי שמעון, שמפני זה נתפס בתפיסה, מחמת שהיה דורש ברבים, ושמעו בני אדם שאינם מהגנים. כי על ידי חדושי תורה שמגלין, על ידי זה נמשך אלקות, כביכול, כמו שכתוב (שמות כ"ה): "ויקחו לי תרומה", הינו כשתרצו לקח ולהמשיך אותי, אי אפשר כי אם על ידי התורה, כי על ידי התורה ממשיכין אותו, כביכול. ולהיכן נמשך האלקות - לתוך מח השומע. ואף על פי שזהו תפיסה, כביכול, בבחינת (שיר השירים ז): "מלך אסור ברהטים" - 'ברהטי מחין' (סוף התקונים תקון ו, דף ה) (ועין בתיקון ו' דף כא:). 'אסור' דיקא, שמה שנמשך אלקותו יתברך, כביכול, ברהטי מחין הוא בחינת תפיסה, בחינת (תהלים ס"ח) "שבית שבי", אף על פי כן הוא ניחא להשם יתברך, שיהיה נמשך, כביכול, על ידי התורה, אף על פי שהוא בחינת תפיסה. אבל כשלומד תורה לתלמיד שאינו הגון, וממשיך אלקותו יתברך לתוך מח שלו, זהו תפיסה ממש, ועל כן ענשו תפיסה. ועל כן סבר רבי שמעון בן יוחאי, שעל ידי זה נתפס רבי עקיבא בתפיסה כנ"ל, כי על ידי התפיסה יתתקן, ויזדככו הדבורים, שהכניס לתלמידים שאינם הגונים, בבחינת (בראשית מ"ב): "ואתם האסרו ויבחנו דבריכם". ועל כן אמר רבי שמעון בן יוחאי לרבי עקיבא, שילמדנו תורה, ועל ידי זה שילמד עתה לרבי שמעון בן יוחאי, על ידי זה יתתקן פגם הנ"ל, שלמד תורה לתלמידים שאינם מהגנים:

</div>

(Proverbs 26:1): “As rain in harvest, so honor is not fitting for a fool,” namely, when one teaches Torah to a student who is not worthy, which is the aspect of “giving honor to a fool” (ibid.) (as explained there in

Chullin

), that he gives the honor of the Torah to a fool, namely, a student who is not worthy. And through this, he spoils the rains. And this is: “As rain in harvest,” namely, the spoiling of the rains that fall out of their season, because at the time of harvest, on the contrary, rain is harmful. So, honor is not fitting for a fool, because through this itself, it is the spoiling of the rains, as mentioned above. And this is what Rabbi Shimon ben Yochai said to Rabbi Akiva: “Teach me Torah, and if not, I will tell,” etc. For Rabbi Akiva would gather congregations and expound in public, and Rabbi Shimon thought that because of this, he was captured in captivity, because he expounded in public, and people who were not worthy heard. For through the novel insights of Torah that are revealed, through this, Divinity is drawn, so to speak, as it is written (Exodus 25:2): “And let them take for Me a contribution,” namely, when you wish to take and draw Me, it is only possible through the Torah. For through the Torah, He is drawn, so to speak. And to where is the Divinity

drawn?

Into the mind of the hearer. And even though this is captivity, so to speak, in the aspect of (Song of Songs 7:6): “A king bound in the channels,” channels of the mind (end of

Tikkunei

Zohar, Tikkun 6, 5a) (and see Tikkun 6, 21b), bound precisely. For that which His Divinity, blessed be He, is drawn, so to speak, in the channels of the mind, is the aspect of captivity, the aspect of (Psalms 68:19): “You have captured captivity.” Nevertheless, it is pleasing to Hashem, blessed be He, that He is drawn, so to speak, through the Torah, even though it is the aspect of captivity.


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

'ואם לאו, אני אומר' וכו' - 'אני אומר' דיקא, הינו שרבי שמעון אמר לרבי עקיבא, שאם הוא אינו רוצה ללמדו תורה, אזי אני אומר תורה. וזהו: 'אני אומר ליוחאי אבא', כי כל חדושי התורה שמגלין, על ידי זה מגלין חסדים, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (כתבות צו): 'כל המונע תלמידו מלשמשו, כאלו מונע ממנו חסד', שנאמר: "למס מרעהו חסד". ויש בכל אחד חסדים וגבורות: חסדים מצד האב וכו'. ורבי עקיבא לא היה לו מצד האב חסדים, כי היה בן גרים, ולא היה לו זכות אבות, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ברכות כז:), שלא רצו למנותו נשיא לרבי עקיבא, משום דלית לה זכות אבות. וסבר רבי שמעון, שרבי עקיבא - אין רוצה לומר תורה מחמת זה, מחמת שאין לו חסדים מצד האב. אבל רבי שמעון בן יוחאי בודאי היה לו חסדים מצד אביו רבי יוחאי, (שהיה גדול בישראל) (עין בהקדמת הזוהר דף י"א יוחאי הברנא). ועל כן אמר רבי שמעון: 'ואם לאו, אני אומר ליוחאי אבא', הינו שאני אומר להתורה שהוא בחינת 'יוחאי אבא', בחינת החסדים מצד האב, שמשם התגלות התורה, כי התגלות התורה הוא התגלות החסדים כנ"ל. וזהו: 'ומוסרך למלכות' - כי רבי שמעון אמר, שזה שרבי עקיבא אינו רוצה לומר תורה ולגלות החסדים, ועל ידי התגלות החסדים על ידי התורה שהיה רבי עקיבא אומר עתה, היה מתקן פגם הנ"ל, שלמד תורה לתלמידים שאינם הגונים. אך רבי עקיבא אינו רוצה לגלות חדושי תורה ולגלות החסדים, מחמת שאין לו חסדים מצד האב. ורבי שמעון אמר, שזהו רק מחמת עניוות של רבי עקיבא, שמחמת ענותנותו של רבי עקיבא הוא סובר שאין יכול לגלות תורה, מחמת שאין לו חסדים מצד האב, ואין יכול לתקן פגם הנ"ל כי אם על ידי התפיסה, כי התפיסה הוא תקון וזכוך להדבורים כנ"ל. אבל באמת רבי עקיבא הוא רבי גדול כזה, שיש לו חסדים מצד עצמו, ואין צריך לזכות אבות כלל, ויכול רבי עקיבא לגלות תורה על ידי החסדים שיש לו מצד עצמו לבד, ועל ידי זה יתקן פגם הנ"ל, כנ"ל. ועל כן אמר רבי שמעון: 'אני אומר' וכו', הינו שאני אומר תורה, שיש לי חסדים מצד האב, ועל ידי זה יביא את רבי עקיבא לתוך בחינת גדלות, עד שיכרח רבי עקיבא בעל כרחו לומר תורה. כי באמת רבי עקיבא יכול בודאי לגלות תורה, אף על פי שאין לו זכות אבות, כי רבי עקיבא גדול כל כך, שיכול לגלות תורה על ידי חסדים שיש לו מצד עצמו, רק שהוא ענו, ועל ידי שיגלה רבי שמעון תלמידו תורה שהוא יש לו חסדים מצד האב, על ידי זה יביא את רבי עקיבא לבחינת גדלות, עד שיכרח בעל כרחו לומר תורה אף על פי שאינו רוצה. וזהו: 'ואם לאו', הינו שאמר רבי שמעון לרבי עקיבא: אם אין אתה רוצה לומר תורה, וזהו מחמת ענותנותך, אזי 'אני אומר ליוחאי אבא', הינו שאני אומר תורה, כי יש לי חסדים מצד האב כנ"ל, 'ומוסרך למלכות', שאביא אותך ואמסרך בעל כרחך למלכות, לבחינת גדלות, ותהיה מכרח בעל כרחך לגלות תורה, שהיא התגלות החסדים כנ"ל. כי על ידי שרבי שמעון בן יוחאי תלמידו יאמר תורה, על ידי זה יביא את רבי עקיבא לבחינת גדלות בעל כרחו, ויכרח לומר תורה, שהוא התגלות החסדים, שהוא תקון פגם הנ"ל: (ולא באר איך על ידי התגלות התורה שמגלה חסדים, על ידי זה יתתקן פגם הנ"ל. גם לא באר איך על ידי התלמיד שיש לו זכות אבות, כשמגלה תורה, על ידי זה יהיה רבו מכרח לבוא בגדלות ולומר תורה).

</div>

But when one teaches Torah to a student who is not worthy and draws His Divinity, blessed be He, into his mind, this is actual captivity. And therefore, his punishment is captivity. And therefore, Rabbi Shimon thought that because of this, Rabbi Akiva was captured in captivity, as mentioned above. For through the captivity, the words that he introduced to students who are not worthy will be rectified and purified, in the aspect of (Genesis 42:24): “And you, be bound, and your words will be tested.” And therefore, Rabbi Shimon ben Yochai said to Rabbi Akiva that he should teach him Torah, and through this, that he would now teach Rabbi Shimon ben Yochai, through this, the

aforementioned flaw

would be rectified, that he taught Torah to students who are not worthy. And if not, “I will tell,” etc. “I will tell” precisely, namely, that Rabbi Shimon said to Rabbi Akiva that if he does not want to teach him Torah, then “I will tell Torah,

” and

this is: “I will tell Yochai my father.” For all the novel insights of Torah that are revealed, through this, kindnesses [

chasadim

– acts of loving-kindness] are revealed, as our sages, of blessed memory, said (

Ketubot

96a): Anyone who prevents his student from serving him is as if he withholds kindness from him, as it is said: “To one who withholds from his fellow kindness” (Job 6:14). And there are kindnesses [

chasadim

] and strengths in everyone, kindnesses from the side of the father, etc. And Rabbi Akiva did not have kindnesses [

chasadim

] from the side of the father, for he was the son of converts, and he did not have the merit of the forefathers, as our sages, of blessed memory, said (

Berachot

27b), that they did not want to appoint Rabbi Akiva as president because he lacked the merit of the forefathers. And Rabbi Shimon thought that Rabbi Akiva did not want to say Torah because of this, because he lacked kindnesses [

chasadim

] from the side of the father. But Rabbi Shimon ben Yochai certainly had kindnesses [

chasadim

] from the side of his father, Rabbi Yochai [who was a great one in Yisrael] (see Introduction to the Zohar, 11a, Yochai the righteous). And therefore, Rabbi Shimon said: “And if not, I will tell Yochai my father,” namely, that I will say Torah, which is the aspect of Yochai my father, the aspect of kindnesses [

chasadim

] from the side of the father, from which the revelation of the Torah comes. For the revelation of the Torah is the revelation of kindnesses [

chasadim

], as mentioned above. And this is: “And hand you over to the government,” for Rabbi Shimon said that this, that Rabbi Akiva does not want to say Torah and reveal the kindnesses [

chasadim

], and through the revelation of the kindnesses through the Torah that Rabbi Akiva would now say, he would rectify the aforementioned flaw, that he taught Torah to students who are not worthy. But Rabbi Akiva does not want to reveal novel insights of Torah and reveal the kindnesses [

chasadim

] because he lacks kindnesses from the side of the father. And Rabbi Shimon said that this is only because of the humility of Rabbi Akiva, that because of his humility, Rabbi Akiva thinks that he cannot reveal Torah because he lacks kindnesses [

chasadim

] from the side of the father, and he cannot rectify the

aforementioned flaw

except through the captivity. For the captivity is a rectification and purification for the words, as mentioned above. But in truth, Rabbi Akiva is such a great rabbi that he has kindnesses [

chasadim

] from himself, and he does not need the merit of the forefathers at all. And Rabbi Akiva can reveal Torah through the kindnesses [

chasadim

] that he has from himself alone. And through this, he will rectify the

aforementioned flaw

, as mentioned above. And therefore, Rabbi Shimon said, “I will tell,” etc., namely, that I will say Torah, for I have kindnesses [

chasadim

] from the side of the father. And through this, he will bring Rabbi Akiva into the aspect of greatness until Rabbi Akiva will be compelled against his will to say Torah. For in truth, Rabbi Akiva can certainly reveal Torah, even though he lacks the merit of the forefathers, for Rabbi Akiva is so great that he can reveal Torah through the kindnesses [

chasadim

] that he has from himself. Only that he is humble, and through Rabbi Shimon, his student, revealing Torah, that he has kindnesses [

chasadim

] from the side of the father, through this, he will bring Rabbi Akiva to the aspect of greatness until he will be compelled against his will to say Torah. And this is: “And if not,” namely, that Rabbi Shimon said to Rabbi Akiva, if you do not want to say Torah, and this is because of your humility, then “I will tell Yochai my father,” namely, that I will say Torah, for I have kindnesses [

chasadim

] from the side of the father, as mentioned above. And “hand you over to the government,” that I will bring you and hand you over against your will to the government, to the aspect of greatness, and you will be compelled against your will to reveal Torah, which is the revelation of kindnesses [

chasadim

], as mentioned above.


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

וזהו: 'ומוסרך למלכות' - מסירה הוא לשון בעל כרחו, כמו שכתוב (במדבר ל"א): "וימסרו מאלפי ישראל" - פרש רש"י: 'שנמסרו בעל כרחם'. כי רבי שמעון בן יוחאי יביא את רבי עקיבא בעל כרחו לבחינת גדלות על ידי שהוא יאמר תורה כנ"ל:

</div>

For through Rabbi Shimon ben Yochai, his student, saying Torah, through this, he will bring Rabbi Akiva to the aspect of greatness against his will, and he will be compelled to say Torah, which is the revelation of kindnesses [

chasadim

], which is the rectification of the aforementioned flaw [and he did not explain how through the revelation of Torah that reveals kindnesses, through this, the aforementioned flaw is rectified, nor did he explain how through the student who has the merit of the forefathers, when he reveals Torah, through this, his teacher will be compelled to come to greatness and say Torah]. And this is: “And hand you over to the government.” Handing over is an expression of against one’s will, as it is written (Numbers 31:5): “And they were handed over from the thousands of Yisrael.” Rashi explained: that they were handed over against their will. For Rabbi Shimon ben Yochai will bring Rabbi Akiva against his will to the aspect of greatness through his saying Torah, as mentioned above.



# Tinyana

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/61/

# Tinyana

<div dir="rtl">השם יתברך הוא למעלה מהזמן</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/61


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

השם יתברך הוא למעלה מהזמן, כמובא. וזה הענין הוא באמת דבר נפלא ונעלם מאד, ואי אפשר להבין זאת בשכל אנושי. אך דע, שעקר הזמן הוא רק מחמת שאין מבינים, דהינו מחמת ששכלנו קטן, כי כל מה שהשכל גדול ביותר, הזמן נקטן ונתבטל ביותר. כי בחלום, שאז השכל נסתלק, ואין לו רק כח המדמה, אזי ברבע שעה יכולים לעבר כל השבעים שנה, כאשר נדמה בחלום, שעובר והולך כמה וכמה זמנים בשעה מעטת מאד, ואחר כך כשנתעוררים מהשנה, אזי רואים, שכל אלו הזמנים והשבעים שנה שעברו בחלום, הוא זמן מעט מאד באמת. וזה מחמת שאחר כך בהקיץ אז חוזר השכל אליו, ואצל השכל כל אלו השבעים שנה שעברו בחלום הם רק רבע שעה אצלו, רק שבעים שנה ממש, הם שבעים שנה גם אצל השכל שלנו. ובאמת בהשכל הגבוה למעלה משכלנו, גם מה שנחשב אצלנו לשבעים שנה ממש הוא גם כן רק רבע שעה או פחות. כי כמו שאנו רואין שיכולין לעבר שבעים שנה בחלום, ובאמת אנו יודעין אחר כך בשכל שלנו שהוא רק רבע שעה, כמו כן ממש, מה שנחשב לפי שכלנו שבעים שנה ממש, הוא בשכל הגבוה למעלה יותר רק רבע שעה, רק שאין אנו מבינים זאת. כי גם בחלום אם היה אחד בא אצלו בשעת החלום והיה אומר לו, שכל זה שנדמה לו שעוברים ימים ושנים, שבאמת אינם כלום, והכל הוא רק רבע שעה - בודאי לא היה מאמין לו כלל, כי לפי הדמיון שבחלום נדמה לו שעוברים ימים ושנים ממש; כמו כן ממש, אף על פי שאצלנו לפי שכלנו נדמה שזהו זמן של שבעים שנה, בשכל הגדול יותר הוא רק רבע שעה. וכן למעלה מעלה שבשכל שהוא גבוה עוד יותר למעלה, גם אותו הזמן שבשכל הגבוה משכלנו אינו נחשב שם, בשכל הגבוה עוד יותר, רק לזמן מעט ופחות מאד. וכן למעלה מעלה עד אשר יש שכל גבוה כל כך, ששם כל הזמן כלו אינו נחשב כלל, כי מחמת גדל השכל מאד, כל הזמן אין ואפס לגמרי, כמו שאצלנו השבעים שנה שעוברים בחלום הם רק רבע שעה באמת כנ"ל, כמו כן יש שכל למעלה משכל, עד שהזמן נתבטל לגמרי:

</div>

Tinyana

Hashem, blessed be He, is above time. Hashem [Hashem – the Name, referring to G-d], blessed be He, is above time, as it is brought. And this matter is truly a wondrous and exceedingly hidden thing, and it is impossible to understand this with human intellect. But know, that the essence of time is only because we do not understand, namely, because our intellect is small. For the greater the intellect, the more time diminishes and is nullified. For in a dream, when the intellect is withdrawn, and one has only the power of imagination, then in a quarter of an hour, one can pass through all seventy years, as it seems in a dream that one passes and goes through many, many times in a very short time. And afterward, when one awakens from sleep, then one sees that all these times and the seventy years that passed in the dream are, in truth, a very short time. And this is because afterward, upon waking, then the intellect returns to him. And with the intellect, all those seventy years that passed in the dream are only a quarter of an hour to him. But seventy

years in reality, they

are seventy years also to our intellect. And in truth, in the higher intellect above our intellect, even what is considered to us as seventy years

in reality is

also only a quarter of an hour or less. For just as we see that one can pass through seventy years in a dream, and in truth, we know afterward with our intellect that it is only a quarter of an hour, so too exactly, what is considered according to our intellect as seventy years in reality is in the higher intellect above only a quarter of an hour. Only that we do not understand this, because even in a dream, if someone came to him during the dream and told him that all this that seems to him, that days and years pass, that in truth they are nothing, and it is all only a quarter of an hour, certainly he would not believe him at all. For according to the imagination in the dream, it seems to him that days and years

pass in reality

. So too exactly, even though to us, according to our intellect, it seems that this is a time of seventy years, in the greater intellect, it is only a quarter of an hour. And so too,

higher and higher

, that in the intellect that is even higher above, even that time that in the intellect higher than ours is not considered there, in the intellect even higher, only as a very short and much lesser time. And so too,

higher and higher

, until there is an intellect so great that there all time entirely is not considered at all. For because of the greatness of the intellect exceedingly, all time is utterly nothing and naught. Just as to us, the seventy years that pass in a dream are only a quarter of an hour in truth, as mentioned above, so too there is an intellect above intellect, until time is utterly nullified. Therefore, Mashiach [Mashiach – Messiah], who has passed through what has passed from the day of the creation of the world and suffered what he suffered, and after all this, in the end, Hashem, blessed be He, will say to him: “You are My son, today I have begotten you” (Psalms 2:7). And the matter is very wondrous and astonishing, seemingly.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

ועל כן משיח - שעבר עליו מה שעבר מיום בריאת העולם וסבל מה שסבל, ואחר כל זה, בסוף יאמר לו השם יתברך: "בני אתה, אני היום ילדתיך" (תהלים ב). והדבר תמוה ונפלא מאד, לכאורה, אך כל זה מחמת גדל עצם שכלו של משיח, לפי גדל מדרגתו שיאחז אז, ומחמת הפלגת עצם מעלת שכלו, שיגדל אז מאד מאד. על כן יהיה כל הזמן שעבר עליו מיום בריאת העולם עד אותו הזמן, כלו אין ואפס ממש, ויהיה ממש כאלו נולד היום, כי יתבטל כל הזמן בשכלו, שיהיה גדול מאד. ועל כן יאמר לו השם יתברך: "אני היום ילדתיך" - 'היום' ממש, כי כל הזמן שעבר, אין ואפס לגמרי כנ"ל:

</div>

But all this is because of the greatness of the essence of Mashiach’s intellect, according to the greatness of his level that he will attain then. And because of the exceeding greatness of the essence of his intellect that will then grow exceedingly, very exceedingly, therefore all the time that passed over him from the day of the creation of the world until that time will be utterly nothing and naught. And it will be exactly as if he was born today. For all the time will be nullified in his intellect, which will be exceedingly great. And therefore, Hashem, blessed be He, will say to him, “Today I have begotten you,” today exactly. For all the time that passed is utterly nothing and naught, as mentioned above. And so too, we see regarding place, also, that one who has strength can pass through a great place in a short time.


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

וכן אנו רואים במקום גם כן, שהבעל כח יכול לעבר מקום גדול בשעה מעטת. נמצא שאצלו כל זה המקום הוא קטן, ואצל החלושי כח נחשב זה המקום גדול, וצריכים לילך שעה מרבה עד שעוברים אותו המקום. וכמו כן למעלה מעלה, כל מה שהכח גדול יותר, המקום נקטן אצלו יותר, וכן למעלה מעלה, עד שהמקום נתבטל לגמרי, רק שבשכלנו אי אפשר להבין כל זה, כמו שאי אפשר להבין בחלום את האמת, שכל אותו הזמן שנדמה בחלום אינו כלום באמת, כמו כן גם אנו אי אפשר לנו להבין, שכל הזמן שלנו אינו כלום למעלה בשכל הגבוה כנ"ל:

</div>

It is found that to him, all that place is small. And for those of weak strength, that place is considered great, and they need to walk many hours until they pass through that place. And so too,

higher and higher

, the greater the strength, the more the place diminishes to him. And so too,

higher and higher

, until the place is utterly nullified. Only that with our intellect, it is impossible to understand all this, just as it is impossible to understand in a dream the truth that all that time that seems in the dream is nothing in truth. So too, also we cannot understand that all our time is nothing above in the higher intellect, as mentioned above.



# “These are the journeys of the children of Yisrael” (Numbers 33:1) see Likutay

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/62/

# “These are the journeys of the children of Yisrael” (Numbers 33:1) see Likutay

<div dir="rtl">אלה מסעי בני ישראל</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/62


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

"אלה מסעי בני ישראל" (במדבר ל"ג). איתא במדרש (עין בלקוטי קמא סי' מ' בשם ס' עשרה מאמרות) שמסעי בני ישראל, דהינו הנסיעות שבני ישראל נוסעין ממקום למקום, הם מכפרין על אלה אלקיך ישראל, הינו על פגם עבודה זרה. כי אפלו כשאין עובדין עבודה זרה, יש פגם עבודה זרה, כי קלקול האמונה היא גם כן בחינת עבודה זרה, וכמו שמובא (בשם הבעל שם טוב) על פסוק (דברים י"א): "וסרתם ועבדתם אלקים אחרים", שתכף כשסרים מהשם יתברך הוא בחינת עבודה זרה, ועל ידי הנסיעות של ישראל נתכפר. 'וכל זמן שיש עבודה זרה בעולם, חרון אף בעולם' (ספרי, פרשת ראה והובא בפרש"י שם). נמצא כשנתכפר פגם עבודה זרה כנ"ל, נמתק החרון אף, ונמשך רחמנות. ועקר רחמנות הוא בבחינת (בראשית מ"ג): "ואל שדי יתן לכם רחמים" - 'לכם' דיקא. הינו שהשם יתברך יתן לנו הרחמנות, שימסר את הרחמנות בידינו. כי אצלו יתברך יכול להיות, שגם החולאת הקשה וכל היסורין הם הרחמנות שלו, כי בודאי כל מה שהשם יתברך עושה להאדם, אפלו יסורין קשים, הכל הוא רק רחמנות. אבל אנו מבקשים, שיתן וימסר בידינו את הרחמנות, כי אין אנו מבינים הרחמנות שלו וגם אין אנו יכולין לקבל אותו הרחמנות שלו הנ"ל, רק שהשם יתברך יתן בידינו את הרחמנות, שאנחנו בעצמנו נרחם עלינו, ואצלנו הרחמנות בפשיטות, להתרפא מן החלי וכיוצא בזה. וזהו ישראל- ראשי תבות: אל שדי יתן לכם רחמים, כנ"ל, כי הרחמנות נעשה על ידי מסעי בני ישראל כנ"ל:

</div>

“These are the journeys of the children of Yisrael” (Numbers 33:1) [see Likutay Moharan 1, Torah 40, in the name of Sefer

HaMidot

That the journeys of the children of Yisrael, namely, the travels that the children of Yisrael travel from place to place, they atone for “These are your gods, Yisrael” (Exodus 32:4), namely, for the flaw of idolatry [avodah

zarah

– foreign worship]. For even when they do not worship idolatry, there is a flaw of idolatry, because the spoiling of faith [

emunah

– belief in G-d] is also an aspect of idolatry. And as it is brought (in the name of the Baal Shem Tov) on the verse (Deuteronomy 11:16): “And you turn aside and serve other gods,” that immediately when one turns aside from Hashem, blessed be He, it is an aspect of idolatry. And through the travels of Yisrael, it is atoned.

And

as long as

there is idolatry in the world, there is wrath in the world (

Sifri

, Parashat

Re’eh

, brought in Rashi there). It is found that when the flaw of idolatry is atoned as mentioned above, the wrath is sweetened, and mercy [

rachamim

– compassion] is drawn. And the essence of mercy is in the aspect of (Genesis 43:14): “And may G-d Almighty give you mercy,” “to you” precisely, namely, that Hashem, blessed be He, gives us the mercy, that He hands over the mercy into our hands. For with Him, blessed be He, it can be that even the harsh illness and all the afflictions are His mercy, because certainly all that Hashem, blessed be He, does to man, even harsh afflictions, all is only mercy. But we request that He give and hand over into our hands the mercy, because we do not understand His mercy, and

also

we cannot receive that mercy of His as mentioned above. Only that Hashem, blessed be He, gives into our hands the mercy that we ourselves have mercy on ourselves. And with us, mercy in its simplicity is to be healed from the illness and the like.

Yisrael is an acronym: E-l Sha-

daye

Yeetten

Lachem

Rachamim [“May G-d Almighty give to

you

mercy”], as mentioned above. For the mercy is made through the journeys of the children of Yisroel, as mentioned above.



# Tinyana

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/63/

# Tinyana

<div dir="rtl">דע, כי יעקב אבינו</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/63


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

דע, כי יעקב אבינו, כששלח את בניו - עשרת השבטים - ליוסף, שלח עמהם נגון של ארץ ישראל. וזה סוד: "קחו מזמרת הארץ בכליכם" וכו' (בראשית מג), בחינת זמר ונגון, ששלח על ידם ליוסף, וכמו שפרש רש"י: "מזמרת" - 'לשון זמר' וכו'. כי דע, כי כל רועה ורועה יש לו נגון מיחד לפי העשבים ולפי המקום שהוא רועה שם, כי כל בהמה ובהמה יש לה עשב מיחד, שהיא צריכה לאכלו. גם אינו רועה תמיד במקום אחד. ולפי העשבים והמקום שרועה שם, כן יש לו נגון. כי כל עשב ועשב יש לו שירה שאומר, שזה בחינת פרק שירה, ומשירת העשבים נעשה נגון של הרועה. וזה סוד מה שכתוב (שם ד): "ותלד עדה את יבל, הוא היה אבי ישב אהל ומקנה ושם אחיו יובל, הוא היה אבי כל תפש כנור ועוגב". כי תכף כשהיה בעולם רועה מקנה, היה תכף כלי זמר כנ"ל. ועל כן דוד המלך, עליו השלום, שהיה "ידע נגן" (שמואל א ט"ז), על כן היה רועה (שם) כנ"ל. (גם מצינו באבות העולם כלם, שהיו רועי מקנה). וזה בחינת (ישעיה כ"ד): "מכנף הארץ זמרת שמענו", הינו שזמירות ונגונים יוצאים מכנף הארץ, כי על ידי העשבים הגדלים בארץ נעשה נגון כנ"ל. ועל ידי שהרועה יודע הנגון, על ידי זה הוא נותן כח בהעשבים, ואזי יש לבהמות לאכל. וזה בחינת (שיר השירים ב) "הנצנים נראו בארץ, עת הזמיר הגיע", הינו שהנצנים גדלים בארץ על ידי הזמר והנגון השיך להם כנ"ל. נמצא שעל ידי הזמר והנגון שהרועה יודע, הוא נותן כח בעשבים, ויש מרעה לבהמות. גם הנגון הוא טובה להרועה בעצמו, כי מחמת שהרועה הוא תמיד בין בהמות, היה אפשר שימשיכו ויורידו את הרועה מבחינת רוח האדם לרוח הבהמיות, עד שירעה הרועה את עצמו, בבחינת (בראשית ל"ז): "וילכו לרעות את צאן אביהם" וכו', ופרש רש"י: 'שהלכו לרעות את עצמן'. ועל ידי הנגון נצול מזה, כי הנגון הוא התבררות הרוח, שמבררין רוח האדם מן רוח הבהמה, בבחינת (קהלת ג): "מי יודע רוח בני האדם העלה היא למעלה, ורוח הבהמה הירדת היא למטה", כי זהו עקר הנגון - ללקט ולברר הרוח טובה, כמבאר במקום אחר. ועל כן על ידי הנגון נצול מרוח הבהמיות, כי נתברר רוח האדם מרוח הבהמה על ידי הנגון כנ"ל:

</div>

Tinyana

Know, that Yaakov Avinu, when he sent his sons. Know, that Yaakov

Avinu

Avinu

– our father], when he sent his sons, the ten tribes, to Yosef, he sent with them a melody [nigun – tune] of the Land of Yisrael. And this is the secret of “Take from the produce [

zimras

] of the land in your vessels,” etc. (Genesis 43:11), the aspect of song [

zemer

] and melody [nigun] that he sent through them to Yosef. And as Rashi explained: “

zimrat

” is an expression of song [

zemer

], etc. For know

, that every shepherd has a specific melody [nigun] according to the grasses and according to the place where he shepherds there. For every animal has a specific grass that it needs to eat. Also, he does not always shepherd in one place. And according to the grasses and the place where he shepherds there, so he has a melody [nigun], in the aspect of a chapter of song. And from the song of the grasses, the melody [nigun] of the shepherd is made. And this is the secret of what is written (Genesis 4:21): “And Ada bore

Yaval

, he was the father of those who dwell in tents and have cattle. And the name of his brother was

Yuval,

he was the father of all who handle the harp and pipe.” For immediately when there was a shepherd of cattle in the world, there were immediately musical instruments, as mentioned above. And therefore, David

HaMelech

, peace be upon him, who “knew how to play” (1 Samuel 16:18), therefore he was a shepherd (ibid.) [also we find with the patriarchs of the world, all of them were shepherds of cattle], as mentioned above. (Isaiah 24:16): “From the ends of the earth we have heard songs [

zemiros

],” namely, that songs [

zemiros

] and melodies [nigunim] come from the ends of the earth. For through the grasses that grow in the earth, a melody [nigun] is made, as mentioned above. And through the shepherd knowing the melody [nigun], through this, he gives strength to the grasses, and then there is food for the animals to eat. (Song of Songs 2:12): “The blossoms have appeared in the land, the time of singing [

zamir

] has arrived,” namely, that the blossoms grow in the land through the song [

zemer

] and melody [nigun] that belong to them, as mentioned above. It is found that through the song [

zemer

] and melody [nigun] that the shepherd knows, he gives strength to the grasses, and there is pasture for the animals. Also, the melody [nigun] is a benefit to the shepherd himself. For because the shepherd is always among animals, it could be that they would draw and lower the shepherd from the aspect of the spirit of man to the spirit of animality, until the shepherd would pasture himself, in the aspect of (Genesis 37:2): “And they went to pasture their father’s flock,” etc. And Rashi explained: that they went to pasture themselves. And through the melody [nigun], he is saved from this. For the melody [nigun] is the clarification of the spirit, which clarifies the spirit of man from the spirit of the animal, in the aspect of (Ecclesiastes 3:21): “Who knows the spirit of the children of man that rises upward, and the spirit of the animal that descends downward.” For this is the essence of the melody [nigun], to gather and clarify the good spirit, as explained elsewhere. And therefore, through the melody [nigun], he is saved from the spirit of animality, because the spirit of man is clarified from the spirit of the animal through the melody [nigun], as mentioned above.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

ויש חלוקים רבים בנגינה, כי יש נגון שלם, ויש נגון שהוא בכמה בבות, ויכולים לחלקו לבבות וענינים:

</div>

And there are many distinctions in melody [nigun].


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

ודע, שהמלך יש לו כל הנגון כלו בשלמות, אבל השרים אין להם רק איזה חלק בנגון, כל אחד לפי מקומו. ועל כן אמר דניאל לנבוכדנצר (דניאל ד): "אנת הוא אילנא וכו' ומזון לכלא בה". כי נבוכדנצר שהיה מלך ויש לו כל הנגון, על ידו נמשך כל המזון, כי המזון נמשך על ידי הנגון כנ"ל. ועל כן יעקב אבינו, אף שלא היה יודע אז שהוא יוסף, רק כפי מה שספרו לו השבטים הנהגותיו של יוסף, שלח לו נגון השיך לשר כמותו, כפי מה ששמע מבניו דרכיו והנהגותיו, כי יעקב רצה לפעל אצלו על ידי הנגון מה שהיה צריך, על כן שלח לו אותו הנגון של ארץ ישראל. וזהו שאמר לבניו: "קחו מזמרת הארץ בכליכם", הינו שיקחו בחינת הנגון הנ"ל, שהוא בחינת 'זמרת הארץ' כנ"ל, בכלים שלהם. "והורידו לאיש מנחה, מעט צרי ומעט דבש, נכאת ולט, בטנים ושקדים" - הם בחינת משקולות ומדות הנגון, כי הנגון נעשה מגדולי הארץ כנ"ל:

</div>

For there is a complete melody [nigun], and there is a melody [nigun] that is in several reflections [

babos

– parts], and it can be divided into reflections and matters. And know, that the king has the entire melody [nigun] in its completeness. But the princes have only some

part

of the melody [nigun], each according to his place. And therefore, Daniel said to

Nevuchadnezzar

(Daniel 4:19): “You are the tree, etc., and sustenance for all is in it.” For

Nevuchadnezzar

, who was a king and has the entire melody [nigun], through him all sustenance is drawn, because sustenance is drawn through the melody [nigun], as mentioned above. And therefore, Yaakov Avinu, even though he did not know then that it was Yosef, only according to what the tribes told him of Yosef’s behaviors, he sent him a melody [nigun] that belongs to a prince like him, according to what he heard from his sons of his ways and behaviors. For Yaakov wanted to effect through the melody [nigun] what was needed. Therefore, he sent him that melody [nigun] of the Land of Yisrael. And this is what he said to his sons: “Take from the produce [

zimrat

] of the land in your vessels,” namely, that they should take the aspect of the

aforementioned melody

[nigun], which is the aspect of the song [

zimras

] of the land, as mentioned above, in their vessels. “And bring down to the man a gift, a little balm and a little honey, spices and

ladanum

, pistachios and almonds” (Genesis 43:11). They are the aspect of the weights and measures of the melody [nigun], for the melody [nigun] is made from the growths of the earth, as mentioned above.



# Tinyana

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/64/

# Tinyana

<div dir="rtl">מה שאנו רואים</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/64


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

מה שאנו רואים, שכל הנגידים הגדולים, כמעט כלם, הם משגעים ממש כמו שאנו רואין בחוש, שכל מי שהוא עשיר, יש לו שגעון גדול - דע, כי הממון עושה אותו משגע. כי הממון הוא מנפילת העשירות של הנביאים, כי 'כל הנביאים היו עשירים' (נדרים לח), והנבואה כשבאה על הנביא, היה כמו משתגע, כמו שפרש רש"י: "ויתנבא" - 'ואשתטי' (שמואל א י"ח): ואצל הנגידים הנ"ל נעשה על ידי הממון שגעון גמור, ועל כן הם נעשים משגעים על ידי העשירות שלהם:

</div>

Tinyana

All the great leaders, almost all of them, are

actually insane

What we

see,

that all the great leaders, almost all of them, are

actually insane

, as we see with our senses that everyone who is rich has great insanity. Know, that wealth [mammon – money] makes him insane. For wealth [mammon] is from the fall of the wealth of the prophets. For all the prophets were rich (

Nedarim

38a). And prophecy, when it came upon the prophet, was like becoming insane, as Rashi explained: “And he prophesied” – and he became crazed (1 Samuel 18:10). And with the

aforementioned leaders

, through wealth [mammon], it becomes complete insanity. And therefore, they become insane through their wealth.



# Tinyana

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/65/

# Tinyana

<div dir="rtl">כשמקנאין קנאת ה צבאות</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/65


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

כשמקנאין קנאת ה' צבאות, נחשב כמו צדקה. כמו שכתבו התוספות בפרק השתפין, על מה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (בבא בתרא י:): "צדקה תרומם גוי" - 'אלו ישראל', "וחסד לאמים חטאת" - 'אלו העכו"ם', שכל חסד שעושין וכו'. והביאו ראיה מנבוזראדן, עין שם. וכתבו התוספות שם: 'ונבוזראדן עשה אז צדקה, שקנא להקדוש ברוך הוא'. נמצא שקנאת ה' צבאות הוא כמו צדקה:

</div>

Tinyana

When one is zealous with the zeal of Hashem of Hosts, it is considered like charity.

When one is zealous with the zeal of Hashem [Hashem – the Name, referring to G-d] of Hosts, it is considered like charity [tzedakah – righteous giving]. As the Tosafot wrote in the chapter of the partners on what our sages, of blessed memory, said (Bava Batra 10b): “Charity [tzedakah] exalts a nation,” these are Yisrael, “and kindness to the nations is a sin,” these are the idol-worshippers, that all the kindness they do, etc., and they brought a proof from

Nevuzaradan

, see there. And the Tosafot wrote there: And

Nevuzaradan

did then charity [tzedakah], that he was zealous for the Holy One, blessed be He.



# Tinyana

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/66/

# Tinyana

<div dir="rtl">הצדיק הוא מכרח לעשות תשובה בעד ישראל</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/66


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

הצדיק הוא מכרח לעשות תשובה בעד ישראל, דהינו כשיוצא אחד חוץ לשורה ופורק על, אזי הצדיק מכרח לעשות תשובה בשבילו. על פי משל, שפעם אחד נסעו שני בני אדם עם סוס מבהל ומשגע, ונשא אותם הסוס והשליכם מן העגלה. ועמד אחד והתחיל להכות את הסוס באגרוף, והכה אותו הרבה. ושחק ממנו השני ואמר לו: הלא אתה מכה את ידך, ומה תועיל להסוס הכאה זו, רק אתה צריך לקח רצועה, שמכין בה הסוסים, להכות אותו. והלך ועשה כן, ולקח רצועה והתחיל להכות את הסוס. ועמד הסוס ורץ בבהלה גדולה, וברח ונשא אותם והשליך אותם לתוך רפש וטיט, והסוס ברח לו להלן. נמצא, שגם זה אינו עצה טובה. ויעצו אותו שיעשה כך; שיקח חבל יפה, ויקשר את הסוס לאיזה אילן, ויכה אותו הרבה, ובזה ילמדו להיטיב. ועשה כך, והכה הסוס הרבה ונתיגע. וראה שגם זה אינו עצה טובה, כי אינו כדאי הסוס כלו בעד היגיעה והקצר רוח, שיש לו על ידי ההכאה, ואין תקנה לסוס כזה רק לירות אותו על ידי קני שרפה, וזה צר לו. כך כשאחד יוצא לחוץ, ואינו מתנהג כשורה - אין יכולין למצא עצה מה לעשות לו. כי היה אפשר להעניש אותו בעצמו או על ידי שליח או באפן אחר, אך כל הענשים הם נוגעים להצדיק בעצמו. כמו שמצינו אצל השם יתברך, "שבכל צרתם לו צר" (ישעיה ס"ג), כי הם חלק אלו"ק ממעל, ועל כן כשיש להם צרה, חס ושלום, לו צר כביכול; כמו כן אצל הצדיק גם כן, "כי גם ענוש לצדיק לא טוב" (משלי י"ז), כי הענש שמעניש את אחד, הוא נוגע להצדיק בעצמו. כי האדם נתהוה מארבעה יסודות (ע' זוהר בראשית כז.) אש, רוח, מים, עפר. וכל אלו הארבעה יסודות נמשכין מיסוד הפשוט, שהוא בחינת הצדיק, בחינת (משלי י): "צדיק יסוד עולם". שהצדיק הוא בחינת יסוד הפשוט, שממנו נמשכין כל הארבעה יסודות, בבחינת (בראשית ב): "ונהר יצא מעדן להשקות את הגן", ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים. "נהר יצא מעדן" - זה בחינת 'צדיק יסוד עולם', בחינת יסוד הפשוט, אשר "משם יפרד" - הארבעה יסודות, שהם בחינת ארבעה ראשים כנ"ל. נמצא שכלם נמשכין מהצדיק, ועל כן אם הוא מעניש את אחד, נוגע את הצדיק בעצמו, ועל כן: "גם ענוש לצדיק לא טוב" כנ"ל:

</div>

Tinyana

The tzadik is compelled to do teshuvah on behalf of Yisrael. The tzadik [tzadik – righteous one] is compelled to do teshuvah [teshuvah – repentance] on behalf of Yisrael, namely, when one goes out of line and casts off the yoke, then the tzadik is compelled to do teshuvah for him. By way of a parable: Once, two people were traveling with a frightened and crazed horse, and the horse carried them and threw them from the wagon. And one stood and began to hit the horse with his fist, and he struck it a lot. And the second laughed at him and said to him, “Are you not hitting your hand, and what benefit does this striking do to the horse? Only you need to take a strap, with which horses are struck, to hit it.” And he went and did

so, and

took a strap and began to hit the horse. And the horse stood and ran in great panic and

fled, and

carried them and threw them into mud and mire, and the horse fled away. It is found that this too is not good advice. And they advised him to do thus, that he should take a good rope and tie the horse to some tree and hit it a lot, and with this, he will teach it to behave well. And he did so, and struck the horse a lot and became exhausted, and saw that this too is not good advice, because the horse is not worth all the effort and frustration that he has through the striking. And there is no remedy for such a horse except to shoot it with a firearm. And this is painful to him. So too, when one goes out to the outside and does not behave according to the line, they cannot find advice what to do with him. For it would be possible to punish him himself or through an agent or in another way. But all the punishments touch the tzadik himself, as we find with Hashem, “In all their distress, He is distressed” (Isaiah 63:9). For they are a portion of Divinity from above, and therefore, when they have distress, G-d forbid, He is distressed, so to speak. So too with the tzadik, also, “For also punishing the tzadik is not good” (Proverbs 17:26). For the punishment that one punishes another

touches

the tzadik himself. (Zohar, Genesis 27b) Fire, wind, water, dust, and all these four elements are drawn from the simple foundation, which is the aspect of the tzadik, the aspect of (Proverbs 10:25): “The tzadik is the foundation of the world,” that the tzadik is the aspect of the simple foundation, from which all the four elements are drawn, in the aspect of (Genesis 2:10): “And a river went out from Eden to water the garden,” and from there it divided and became four heads. “A river went out from Eden” – this is the aspect of the tzadik, the foundation of the world, the aspect of the simple foundation, from which “it divided” – the four elements, which are the aspect of four heads, as mentioned above. It is found that all are drawn from the tzadik.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

וזה שאמרו הבעלי מוסר, שכשבאים לצדיק ורואים אותו, בבחינת (ישעיה ל): "והיו עיניך ראות את מוריך", ראוי שימצא את עצמו בתוך הצדיק, שיסתכל בעצמו על כל המדות, איך הוא אוחז בהם על ידי ראית פני הצדיק. כי כל המדות נמשכין מהארבעה יסודות הנ"ל, כמובא (במשנת חסידים, עי' בלקו"א סי' ד' אות ח'). ועל כן כשרואה את הצדיק, שהוא בחינת יסוד הפשוט, שממנו נמשכין כל הארבעה יסודות, ראוי לו שיסתכל וירגיש על ידי זה איך הוא אוחז בכל המדות, שבאין מן הארבעה יסודות, שנמשכין מהצדיק, שהוא בחינת יסוד הפשוט כנ"ל:

</div>

And therefore, if he punishes one, it touches the tzadik himself. And therefore, “Also punishing the tzadik is not good,” as mentioned above. And this is what the masters of

Mussar

said, that when one comes to the tzadik and sees him, in the aspect of (Isaiah 30:20): “And your eyes shall see your teachers,” it is fitting that he find himself within the tzadik, that he look at himself regarding all the attributes, how he holds them through seeing the face of the tzadik. For all the attributes are drawn from the

aforementioned four

elements, as brought (in

Mishnat

Chassidim) [see Likutay Moharan 1, Torah 4, section 8]. And therefore, when he sees the tzadik, who is the aspect of the simple foundation, from which all the four elements are drawn, it is fitting for him to look and feel through this how he holds all the attributes that come from the four elements that are drawn from the tzadik, who is the aspect of the simple foundation, as mentioned above. And this is: “And your eyes shall see your teachers,” an acronym: Eish Ruach Mayim Afar [fire, wind, water, dust], which are the four elements, from which all the attributes are drawn, all of which are drawn from the tzadik, as mentioned above.


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

וזה: והיו עיניך ראות את מוריך - ראשי תבות: אש רוח מים עפר, שהם הארבעה יסודות, שמהם נמשכין כל המדות, שכלם נמשכין מהצדיק כנ"ל. ועל כן כשרואין את הצדיק, שזה בחינת: והיו עיניך ראות את מוריך, על ידי זה רואין בעצמו איך הוא אוחז בכל המדות, שבאין מארבעה יסודות: אש, רוח, מים, עפר, שנמשכין מהצדיק כנ"ל:

</div>

And therefore, when one sees the tzadik, which is the aspect of: “And your eyes shall see your teachers,” through this, one sees in himself how he holds all the attributes that come from the four elements – fire, wind, water, dust – that are drawn from the tzadik, as mentioned above. And this is why the world calls the day after Yom Kippur “Shem Hashem” [the Name of G-d]. For after Yom Kippur, then the aspect of the Name of G-d [Shem Hashem] is revealed.


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

וזה שקורין העולם את מחרת יום הכפורים שם ה', כי אחר יום הכפורים, אז נתגלה בחינת שם ה'. וזה שנצטוו תכף למחרת יום הכפורים על שבת, כי למחרת יום הכפורים נתרצה השם יתברך לישראל והזהירם על מלאכת המשכן, ואזי הקהילם משה והזהירם על שבת, כדי שלא יטעו לומר שמלאכת המשכן דוחה שבת (כמובא בפרש"י פרשת ויקהל). נמצא שתכף למחרת יום הכפורים הזהרו על שבת, ושבת שמא דקדשא בריך הוא (זהר יתרו דף פח:). כי אז, אחרי יום הכפורים, נתגלה בחינת שם ה'. כי כשמענישין את אחד, עוקרין אותו משרש חיותו, כי אפלו שאר ענשים נקראים בחינת מיתה, כמו שכתוב (שמות ד): "כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך", ואמרו רבותינו, זכרונם לברכה (עבודה זרה ה.), 'שנעשו עניים'; והשם הוא החיות, בבחינת (בראשית ב): "נפש חיה הוא שמו". 'ושמו משתף בשמנו כביכול' (ירושלמי תענית פרק ב, ובפרש"י יהושע ז, ירמיה יד, ובילקוט יהושע ז). ועל כן כשיש לישראל איזה ענש, חס ושלום, נוגע את עצמו יתברך, כביכול, כי עקר הענש נוגע בהחיות שהוא השם, ושמו משתף בשמנו כנ"ל. ועל כן כשאמר משה: "ואם אין מחני נא" (שמות ל"ב), והשיבו השם יתברך: "מי אשר חטא לי אמחנו" וכו' (שם) - בקש משה, שיעשה למען שמו הגדול המשתף בשמנו (עין ברכות לב ובמ"ר תשא פ' מד ובמדרש קהלת). כי מאחר ששמו יתברך משתף בשמנו, נמצא כשיעניש אותם, נוגע את עצמו יתברך, כביכול, כנ"ל. ועל כן אמרו רבותינו, זכרונם לברכה (מגלה י:): 'הוא אינו שש' וכו', כי נוגע בעצמו יתברך, כביכול, כי שמו משתף בשמנו כנ"ל. נמצא כשנתרצה הקדוש ברוך הוא לישראל ביום הכפורים ואמר: "סלחתי כדבריך", אזי, כביכול, נגדל שמו יתברך המשתף בשמנו כנ"ל. ועל כן נצטוו תכף אחר יום הכפורים על שבת כנ"ל, כי שבת שמא דקדשא בריך הוא כנ"ל, ועל כן קורין מחרת יום הכיפורים שם ה', כי אחר המחילה והסליחה שנעשה ביום הכפורים, נגדל שם ה', כנ"ל:

</div>

And this is why they were immediately commanded the day after Yom Kippur regarding Shabbat. For the day after Yom Kippur, Hashem, blessed be He, was reconciled with Yisrael and warned them regarding the work of the Tabernacle. And then Moshe gathered them and warned them regarding Shabbat so that they would not err to say that the work of the Tabernacle overrides Shabbat (as brought in Rashi, Parashat

Vayakhel

It is found that immediately the day after Yom Kippur, they were warned regarding Shabbat. And Shabbat is the Name of the Holy One, blessed be He (Zohar, Yitro, 88b). For then, after Yom Kippur, the aspect of the Name of G-d [Shem Hashem] is revealed. For when one punishes one, they uproot him from the root of his vitality. For even other punishments are called an aspect of death, as it is written (Exodus 4:19): “For all the men who sought your life are dead.” And our sages, of blessed memory, said (Avodah Zarah 5a), that they became poor. And Hashem is the vitality, in the aspect of (Genesis 2:7): “A living soul, it is His Name.” And His Name is shared with our name, so to speak (Yerushalmi,

Taanit

, Chapter 2; Rashi, Joshua 7:9, Jeremiah 14:7;

Yalkut

Shimoni

, Joshua 7). And therefore, when Yisrael has some punishment, G-d forbid, it touches Himself, blessed be He, so to speak. For the essence of the punishment touches the vitality, which is Hashem, and His Name is shared with our name, as mentioned above. And therefore, when Moshe said: “And if not, erase me, please” (Exodus 32:32), and Hashem, blessed be He, answered: “Whoever has sinned against Me, I will erase him,” etc. (ibid.), Moshe requested that He act for the sake of His great Name that is shared with our name (see

Berachot

32a; Midrash Rabbah,

Shemot

, Parashat Tisa, section 6; Rashi, Ecclesiastes). For since His Name, blessed be He, is shared with our name, it is found that when He punishes them, it touches Himself, blessed be He, so to speak, as mentioned above. And therefore, our sages, of blessed memory, said (Megillah 10b): He does not rejoice, etc., for it touches Himself, blessed be He, so to speak, because His Name is shared with our name, as mentioned above. It is found that when the Holy One, blessed be He, was reconciled with Yisrael on Yom Kippur and said: “I have forgiven according to your words” (Numbers 14:20), then, so to speak, His Name, blessed be He, that is shared with our name, was magnified, as mentioned above. And therefore, they were immediately commanded after Yom Kippur regarding Shabbat, as mentioned above. For Shabbat is the Name of the Holy One, blessed be He, as mentioned above. And therefore, they call the day after Yom Kippur “Shem Hashem,” for after the forgiveness and pardon that was done on Yom Kippur, the Name of G-d [Shem Hashem] is magnified, as mentioned above.



# Likutay Moharan II, Torah 67, Section 1

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/67/

# Likutay Moharan II, Torah 67, Section 1

<div dir="rtl">חבור התחלת התורה בסופה</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/67


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

(חבור התחלת התורה בסופה)

</div>

Likutay Moharan II, Torah 67, Section 1

"בְּרֵאשִׁית לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל – In the beginning, before the eyes of all Israel" [Deuteronomy 34:12]

[Connection of the beginning of the Torah with its end] "בְּרֵאשִׁית לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל – In the beginning, before the eyes of all Israel," for there are clouds that cover the eye, which are Romi

Rabbasi

[Great Rome] and Romi

Ze’irasa

[Lesser Rome], as it is brought (in

Ra’aya

Mehemna

, Pinchas, page 252; Ecclesiastes 12:2): "וְשָׁבוּ הֶעָבִים אַחַר הַגָּשֶׁם – And the clouds return after the rain." This is the aspect of the

me’or

ainayim

[light of the eyes], which

follows after

weeping, as our Rabbis, of blessed memory, said (Shabbos 151b): Through weeping, the

me’or

ainayim

departs and is removed.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

"בראשית - לעיני כל ישראל". כי יש עננין דמכסין על עינא, שהם רומי רבתי ורומי זעירתא, כמובא (ברעיא מהימנא, פינחס דף רנב). וזה בחינת (קהלת י"ב): "ושבו העבים אחר הגשם" - 'זה מאור עינים, שהולך אחר הבכיה'. כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (שבת קנא:), שעל ידי הבכי הולך ומסתלק מאור עינים. וזה בחינת שקיעת האור במערב, כי במזרח חמה זורחת ובמערב שוקעת, נמצא שמערב הוא שקיעת האור. וכל זה על ידי בחינת הבכי, שעל ידו מסתלק מאור העינים כנ"ל, שזה בחינת שקיעת האור כנ"ל. כי מערב - ראשי תבות: "רחל מבכה על בניה" (ירמיה ל"א), (כמובא בכתבי האריז"ל), כי שכינה במערב (בבא בתרא כה), והשכינה בוכה ומיללת, כביכול, על ישראל, בחינת (ירמיה ל"א): "רחל מבכה על בניה, מאנה להנחם על בניה כי איננו" - שהיא בוכה על צרת ישראל, המפזרים בגויים ואינם על מקומם. ועל כן שקיעת האור במערב, כי על ידי הבכיה מסתלק מאור עינים, שזה בחינת שקיעת האור כנ"ל. וזה בחינת 'כתל המערבי', ששם השכינה בוכה ומיללת על חרבן בית המקדש, כי ב"מערב" שם רחל מבכה על בניה, כנ"ל. ויש 'מאורי אור ומאורי אש' (עין זוהר בראשית כ:), והם זה לעמת זה. שכשיש כח ל'מאורי אור', אזי נכנעין 'מאורי אש', וכן להפך, חס ושלום, שכשנכנעין ונסתלקין מאורי אור, חס ושלום, אזי מתגברין 'מאורי אש'. וזה בחינת חרבן בית המקדש, בחינת (איכה א): "ממרום שלח אש בעצמתי", כי נתגברו מאורי אש על ידי שנסתלקו מאורי אור, בבחינת: "רחל מבכה על בניה", כי הבכיה הוא בחינת הסתלקות מאורי אור כנ"ל, ואזי מתגברין, חס ושלום, מאורי אש, בחינת: "ממרום שלח אש" וכו' כנ"ל:

</div>

This is the aspect of the setting of the light in the west, for in the east the sun rises, and in the west it sets. Thus, it is found that the west is the setting of the light, and all this is through the aspect of weeping, by which the

me’or

ainayim

is removed, as mentioned above. This is the aspect of the setting of the light, as mentioned above, for

ma’arav

[west] is the acronym: "רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ – Rachel weeping for her children" [Jeremiah 31:15], (as brought in the writings of the Ari, of blessed memory). For the Shechinah [Divine Presence] is in the west (Bava Basra 25a), and the Shechinah weeps and wails, as it were, for Israel, in the aspect of: "רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ, מֵאֲנָה

עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ – Rachel weeping for her children, refusing to be comforted for her children, for they are not" [Jeremiah 31:15]. For she weeps over the distress of Israel, scattered among the nations and not in their place. Therefore, the setting of the light is in the west, for through weeping, the

me’or

ainayim

is removed, which is the aspect of the setting of the light, as mentioned above. This is the aspect of the Western Wall, where the Shechinah weeps and wails over the destruction of the Temple, for in "

ma’arav

" there is "Rachel

mevakah

baneha

– Rachel weeping for her children," as mentioned above. And there are

me’oray

or [lights of light] and

me’oray

aish

[lights of fire] (see Zohar,

Beraishis

20a), and they are opposite one another. When there is strength in the

me’oray

or, then the

me’oray

aish

are subdued, and vice versa, Heaven

forbid

, when the

me’oray

or are subdued and removed, Heaven

forbid

, then the

me’oray

aish

gain strength. This is the aspect of the destruction of the Temple, in the aspect of: "מִמָּרוֹם שָׁלַח אֵשׁ

– From on high He sent fire into my bones" [Lamentations 1:13]. For the

me’oray

aish

gained strength because the

me’oray

or were removed, in the aspect of "Rachel

mevakah

baneha

– Rachel weeping for her children," for weeping is the aspect of the removal of the

me’oray

or, as mentioned above. And then, Heaven

forbid

, the

me’oray

aish

gain strength, in the aspect of: "מִמָּרוֹם שָׁלַח אֵשׁ – From on high He sent fire," as mentioned above.


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

וזה בחינת ההעלמה, שנתעלם היפי והפאר של כל העולם. כי יש צדיק, שהוא היפי והפאר והחן של כל העולם כלו, בבחינת (בראשית ל"ט): "ויהי יוסף יפה תאר ויפה מראה", בחינת (תהלים מ"ח): "יפה נוף משוש כל הארץ" (ועין זוהר ויגש רו:). כי זה הצדיק האמתי שהוא בחינת יוסף, הוא ההדור והיפי של כל העולם, וכשזה היפי והפאר נתגלה בעולם, דהינו כשזה הצדיק, שהוא היפי של כל העולם, נתפרסם ונתגדל בעולם, אזי נפתחין העינים של העולם. שכל מי שנכלל בזה החן האמת של זה הצדיק, שהוא החן והיפי של העולם, דהינו שמתקרב אליו ונכלל בו, נפתחין עיניו ויכול לראות, והעקר להסתכל על עצמו. וכמבאר לעיל (בסימן סו), שעל ידי שמתקרב לצדיק אמתי, שהוא בחינת (משלי י): "צדיק יסוד עולם", בחינת יסוד הפשוט, שממנו נמשכין כל הארבעה יסודות, בבחינת (בראשית ב): "ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים"; 'נהר יוצא מעדן' - זה בחינת: 'צדיק יסוד עולם', שהוא בחינת יסוד הפשוט, אשר "משם יפרד והיה לארבעה ראשים" - הינו בחינת הארבעה יסודות, שנמשכין מן הצדיק כנ"ל. וכשמתקרב אליו, על ידי זה ראוי לו להסתכל בעצמו על כל המדות, איך הוא אוחז בהם. כי כל המדות נמשכין מן הארבעה יסודות, כידוע (עין בלקו"א סי' ד' אות ה'.), והארבעה יסודות נמשכין מן הצדיק כנ"ל, ועל כן כשנתגלה זה הצדיק, שהוא החן והיפי של העולם, כל מי שמתקרב ונכלל בזה החן האמת, נפתחין עיניו, ורואה ומסתכל על עצמו, איך הוא אוחז בכל המדות, שנמשכין מארבעה יסודות, שהם נמשכין מהצדיק כנ"ל. וגם יכול לראות ולהסתכל בגדלת השם ולהסתכל בעולם, על ידי שנפתחו עיניו על ידי התגלות הפאר של הצדיק האמת כנ"ל. כי כשזה הצדיק נתגלה ונתפרסם בעולם, זה בחינת 'שם', דהינו שנתפרסם ויש לו שם בעולם, ובתוך זה השם של הצדיק האמת מלבש ומשתף שמו יתברך, כי 'שמו משתף בשמנו' (מצויין לעיל בסי' סו בפנים). נמצא כשנתגדל שם הצדיק, נתגדל שמו יתברך, וכל מה שנתגדל יותר שם הצדיק, נתגדל יותר שמו יתברך, כביכול, כי שמו משתף בשמנו כנ"ל. ושם ה' הוא בחינת (זכריה י"ד): "ה' אחד ושמו אחד" כי שמו יתברך הוא אחדות פשוט, אך למטה משתלשל משמו יתברך בחינת הארבעה יסודות, כי שמו אחד יתברך - הוא בחינת ארבע אותיות השם. ועל כן למטה נשתלשל משמו יתברך בחינת הארבעה יסודות. ומתחלה משתלשל מארבע אותיות השם בחינת תלת גונין דעינא ובת עין, ואחר כך משתלשל לארבעה יסודות. ומקדם משתלשל לבחינת: 'צדיק יסוד עולם', שממנו נמשכין כל הארבעה יסודות. וזה: "ראו כי קרא ה' בשם בצלאל" (שמות ל"ה) (ועין זוהר תרומה קנב.) - 'ראו' דיקא, כי על ידי שנתגלה ונתגדל שם בצלאל, על ידי זה 'ראו', כי על ידי זה נפתחין העינים ורואים כנ"ל. וזה: "כי קרא ה' בשם בצלאל", הינו, כי ה' הוא בשם בצלאל, כי שמו משתף בשמנו, ועל ידי זה ראו כנ"ל. כי כח הראות נמשך גם כן מבחינת השם, שהוא בחינת ארבע אותיות, שמשם נמשך תלת גונין דעינא ובת עין כנ"ל. וזה בחינת שבת - שין בת. שין - תלת גונין דעינא, ב"ת עין (תקון ע) - כי 'שבת שמא דקדשא בריך הוא' (זהר יתרו דף פח:). גם הצדיק הוא בחינת שבת, כמו שכתוב (בזהר נשא דף קמד:): 'אנת הוא שבת דכלהי יומי'. וזה: "ראו כי ה' נתן לכם את השבת" (שמות ט"ז) - 'ראו' דיקא, כי שבת, שהוא שמא דקדשא בריך הוא, הוא בחינת כח הראות, בחינת תלת גונין דעינא ובת עין כנ"ל. ועל כן בכל מקום שנזכר בנין בית המקדש, נזכר שבת, כמו שכתוב (ויקרא י"ט): "את שבתתי תשמרו, ומקדשי תיראו". וכן בכל מקום שהזהיר על מלאכת המשכן, הזהיר מקדם על שבת, כי שבת מאיר להבית המקדש, כי המקדש הוא גם כן בחינת עינים, כמו שכתוב (יחזקאל כ"ד): "גאון עזכם, מחמד עיניכם" (עין בבא בתרא ד). ושבת הוא בחינת הגונין המאירין במקדש, כי שבת הוא בחינת כח הראות, שהם תלת גונין דעינא ובת עין, המאירין לבית המקדש שהוא בחינת עינים. וזה בחינת מחין. כי מתחלה נעשה מבחינת שם ה', שהוא ארבע אותיות, בחינת ארבעה מחין, בחינת (שמות ל"א): "ואמלא אתו רוח אלקים בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה". 'חכמה, תבונה ודעת וכל מלאכה' - זה בחינת ארבעה מחין (כמו שמובא בתקוני זהר דף יג: בהקדמה), שהם נעשין מבחינת שם ה', כמו שכתוב: 'ראו כי קרא ה' בשם בצלאל, ואמלא אותו וכו' בחכמה ובתבונה" וכו', ואחר כך נעשה בחינת תלת גונין דעינא ובת עין, ואחר כך ארבעה יסודות כנ"ל:

</div>

This is the aspect of

he’alamah

[concealment], that the beauty and splendor of the entire world are concealed. For there is a tzadik [righteous one], who is the beauty, splendor, and grace of the entire world, in the aspect of: "וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה – And Joseph was beautiful of form and beautiful of appearance" [Genesis 39:6], in the aspect of: "יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ – Beautiful in elevation, the joy of the whole earth" [Psalms 48:3] (see Zohar,

Vayigash

206a). For this true tzadik, who is in the aspect of Joseph, is the adornment and beauty of the entire world. And when this beauty and splendor are revealed in the world, that is, when this tzadik, who is the beauty of the entire world, is publicized and magnified in the world, then the eyes of the world are opened. For anyone who is included in this true grace of this tzadik, who is the grace and beauty of the world, that is, who draws near to him and is included in him, his eyes are opened, and he is able to see, and primarily to look upon himself [see Torah 66], for through drawing near to the true tzadik, who is in the aspect of: "צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם – The tzadik is the foundation of the world" [Proverbs 10:25], in the aspect of the simple foundation, from which the four elements are drawn, in the aspect of: "וְנָהָר יוֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן, וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים – And a river went out from Eden to water the garden, and from there it was parted and became four heads" [Genesis 2:10]. "

Naharf

[river] going out from Eden" is the aspect of: "צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם – The tzadik is the foundation of the world," who is the aspect of the simple foundation, from which "

misham

yipared

v’haya

l’arba’ah

rashim

– from there it was parted and became four heads," that is, the aspect of the four elements that are drawn from the tzadik, as mentioned above. And when one draws near to him, through this he is worthy to look upon himself at all the attributes, how he grasps them, for all the attributes are drawn from the four elements, as is known [see Likutay Moharan, Torah 4, Section 5]. And the four elements are drawn from the tzadik, as mentioned above. Therefore, when this tzadik, who is the grace and beauty of the world, is revealed, anyone who draws near and is included in this true grace has his eyes opened and sees and looks upon himself, how he grasps all the attributes that are drawn from the four elements, which are drawn from the tzadik, as mentioned above. And he is also able to see and look upon the greatness of Hashem and to look upon the world, through his eyes being opened by the revelation of the splendor of the true tzadik, as mentioned above. For when this tzadik is revealed and publicized in the world, this is the aspect of

shem

[name], that is, he is publicized and has a name in the world. And within this name of the true tzadik, the name of Hashem, blessed is He, is clothed and partnered, for His name is partnered in our names [as cited above in Torah 66]. Thus, when the name of the tzadik is magnified, the name of Hashem, blessed is He, is magnified. And the more the name of the tzadik is magnified, the more the name of Hashem, blessed is He, is magnified, as it were, for His name is partnered in our names, as mentioned above, in the aspect of: "ה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד – Hashem is one, and His name is one" [Zechariah 14:9]. For the name of Hashem, blessed is He, is simple unity, but below, it extends into the aspect of the four elements, for His name, blessed is He, is the aspect of the four letters of the Hashem (יהוה). Therefore, below, it extends from His name, blessed is He, into the aspect of the four elements. And initially, it extends from the four letters of the Hashem into the aspect of the three colors of the eye and the pupil, and afterward it extends into the four elements. And from aforetime, it extends into the aspect of: "צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם – The tzadik is the foundation of the world," from whom all the four elements are drawn (Exodus 35:31) (see Zohar,

Terumah

152a). "רְאוּ – See" precisely, for through the revelation and magnification of the name of Betzalel [in the shadow of G-d], through this they "רְאוּ – see," for through this the eyes are opened, and they see, as mentioned above. This is: "כִּי קָרָא ה בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל – For Hashem called by the name Betzalel" [Exodus 35:30], that is, Hashem is in the name Betzalel, for His name is partnered in our names, and through this they "רְאוּ – see," as mentioned above. For the power of seeing is also drawn from the aspect of the Hashem, which is the aspect of the four letters, from which the three colors of the eye and the pupil are drawn, as mentioned above. This is the aspect of Shabbos [Sabbath]: שִׁין בַּת שִׁין – the three colors of the eye, בַּת עַיִן – the pupil (

Tikkunei

Zohar, Tikkun 70). For Shabbos is the name of the Holy One, blessed is He (Zohar,

Yisro

88b). Also, the tzadik is the aspect of Shabbos, as it is written (Zohar, Naso 120a): "Ant hu Shabbos

d’cholay

yomei

– You are the Sabbath of all days." This is: "רְאוּ כִּי ה נָתַן לָכֶם אֶת הַשַּׁבָּת – See, for Hashem has given you the Shabbos" [Exodus 16:29], "רְאוּ – See" precisely, for Shabbos, which is the name of the Holy One, blessed is He, is the aspect of the power of seeing, the aspect of the three colors of the eye and the pupil, as mentioned above. Therefore, in every place where the building of the Temple is mentioned, Shabbos is mentioned, as it is written: "אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמרוּ, וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ – My Sabbaths you shall keep, and My sanctuary you shall revere" [Leviticus 19:30]. And so, in every place where He warned about the work of the Tabernacle, He warned beforehand about Shabbos, for Shabbos illuminates the Temple, for the Temple is also the aspect of eyes, as it is written: "גְּאוֹן

, מַחְמַד עֵינֵיכֶם – The glory of your strength, the delight of your eyes" [Ezekiel 24:21] (see Bava Basra 4a). And Shabbos is the aspect of the colors that illuminate the Temple, for Shabbos is the aspect of the power of seeing, which are the three colors of the eye and the pupil that illuminate the Temple, which is the aspect of eyes. This is the aspect of

mochin

[intellects], for initially it is made from the aspect of the name of Hashem, which is the four letters, the aspect of the four

mochin

, in the aspect of: "וַאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹקִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה – And I will fill him with the spirit of G-d, with wisdom, understanding, knowledge, and all workmanship" [Exodus 31:3]. Wisdom, understanding, knowledge, and all workmanship are the aspect of the four

mochin

(as brought in

Tikkunei

Zohar, Introduction, page 13b). They are made from the aspect of the name of Hashem, as it is written: "רְאוּ כִּי קָרָא ה בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל, וַאֲמַלֵּא אֹתוֹ – See, for Hashem called by the name Betzalel, and I will fill him" with wisdom, understanding, etc. And afterward, it is made into the aspect of the three colors of the eye and the pupil, and afterward the four elements, as mentioned above. And for this reason, the

tzadikim

are called "עֵינֵי הָעֵדָה – The eyes of the congregation" [Numbers 15:24] (see Bava Basra 4a), for through them the eyes are opened, as mentioned above. And then, when the splendor and beauty of the true tzadik are revealed, and his name is magnified, which is the aspect of the magnification of the name of Hashem, blessed is He, as it were, as mentioned above, through this the

mochin

and the power of seeing are made, and the eyes are opened, as mentioned above.


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

ובשביל זה נקראים הצדיקים "עיני העדה" (במדבר טו) (עין בבא בתרא ד), כי על ידם נפתחין העינים כנ"ל. ואזי כשנתגלה הפאר והיפי של הצדיק האמת ונתגדל שמו, שזה בחינת הגדלת שמו יתברך, כביכול, כנ"ל, שעל ידי זה נעשין המחין וכח הראות, ונפתחין העינים כנ"ל, אזי יש להעולם בעל הבית, שהוא משגיח על העולם. וזה בחינת 'בראשי"ת - רא"ש בי"ת' (תקוני זהר תקון ג דף יח.). 'ראש' זה בחינת מחין, 'בית' זה בחינת בית המקדש, שעקר קיומו - על ידי בחינת המחין, שהם בחינת תלת גונין דעינא ובת עין, בחינת שבת, שמאיר לבית המקדש כנ"ל. גם 'בית' זה בחינת הבתים של התפלין, ששם הם המחין, בחינת: 'ואמלא אותו רוח אלקים בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה'. 'ואמלא' דיקא, בחינת הבתים שהמחין ממלאין אותם, ואזי יש בעל הבית בחינת ראש הבית, שהוא מחזק בדקי הבית, כי תקון הבית המקדש הוא על ידי זה כנ"ל:

</div>

Then the world has a

ba’al

habayis

[master of the house], who oversees the world. This is the aspect of בְּרֵאשִׁית – רֹאשׁ בַּיִת [head of the house] (

Tikunay

Zohar, Tikkun 3, page 18a). ראשׁ [head] is the aspect of

mochin

, בַּיִת [house] is the aspect of the Temple, whose primary existence is through the aspect of the

mochin

, which are the aspect of the three colors of the eye and the pupil, the aspect of Shabbos, which illuminates the Temple, as mentioned above. Also, בַּיִת is the aspect of the compartments of the tefillin, where the

mochin

are, in the aspect of: "וַאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹקִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה – And I will fill him with the spirit of G-d, with wisdom, understanding, knowledge, and all workmanship." "

Va’amalay

– And I will fill" precisely, the aspect of the compartments that the

mochin

fill. And then there is a

ba’al

habayis

, the aspect of the head of the house, who strengthens the repairs of the house, for the repair of the Temple is through this, as mentioned above. But there is, Heaven

forbid

, the exact opposite, when someone who has no name of Hashem at all is publicized, Heaven

forbid

. And when the name of such a one is publicized and magnified, as it were, the name of Hashem is diminished and concealed, Heaven

forbid

.


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

אבל יש, חס ושלום, ההפך ממש. כשנתפרסם, חס ושלום, מי שאין בו שם ה' כלל, וכשנתפרסם ונתגדל שמו של זה, כביכול, נתמעט ונתעלם שם ה', ואזי נתגדלין בעולם בעלי שמות וקדריים, שקורין טאטירין, ובאין לעולם, חס ושלום, דברים שאין מועיל להם כי אם שמות הטמאה, חס ושלום, שכל זה הפך שם ה', כי נתעלם שם ה', חס ושלום. ואזי נסתלקין ונכנעין מאורי אור, חס ושלום, שהם בחינת מאור העינים, בחינת תלת גונין דעינא ובת עין, שנמשכין משם ה' כנ"ל. וכשנכנעין מאורי אור, אזי מתגברין מאורי אש, ומזה באין שרפות בעולם, חס ושלום, על ידי שמתגברין ונתגדלין בשם אלו המפרסמים של שקר, שעל ידי זה נתעלם שם ה', חס ושלום, ונכנעים מאורי אור, ומתגברין מאורי אש, בחינת: "ממרום שלח אש", שזה בחינת שרפת בית המקדש, שנעשין גם כן על ידי הסתלקות מאורי אור, שעל ידי זה נתגברו מאורי אש כנ"ל:

</div>

Then those with names of impurity and

Kedarites

, called Tatars, gain prominence in the world, and things that are of no benefit come into the world, Heaven forbid, for they are names of impurity, Heaven forbid, which are the opposite of the name of Hashem. For the name of Hashem is concealed, Heaven

forbid

, and then the

me’oray

or are removed and subdued, Heaven

forbid

, which are the aspect of the

me’or

ainayim

, the aspect of the three colors of the eye and the pupil, which are drawn from the name of Hashem, as mentioned above. And when the

me’oray

or are subdued, then the

me’oray

esh

gain strength, and from this come conflagrations in the world, Heaven forbid, through the strengthening and magnification of the names of these false celebrities. Through this, the name of Hashem is concealed, Heaven

forbid

, and the

me’oray

or are subdued, and the

me’oray

esh

gain strength, in the aspect of: "מִמָּרוֹם שָׁלַח אֵשׁ – From on high He sent fire," which is the aspect of the burning of the Temple. This is also done through the removal of the

me’orei

or, through which the

me’oray

esh

gained strength, as mentioned above. This is the aspect of: "

אֵשׁ בְּצִיּוֹן וַתֹּאכַל יְסוֹדוֹתֶיהָ – And He kindled a fire in Zion, and it consumed her foundations" [Lamentations 4:11]. "

Yesodoaseha

– Her foundations" is the aspect of the four elements that are drawn from the aspect of the

me’oray

or, from the aspect of the three colors of the eye and the pupil, which were consumed and burned through "

vayatzes

esh

b’Tzion

– And He kindled a fire in Zion," through the strengthening of the

me’orei

esh

, as mentioned above.


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

וזה בחינת: "ויצת אש בציון ותאכל יסודותיה" (איכה ד). 'יסודותיה' - זה בחינת ארבעה יסודות, שנמשכין מבחינת מאורי אור, מבחינת תלת גונין דעינא ובת עין, שנאכלו ונשרפו על ידי: 'ויצת אש בציון', על ידי ההתגברות מאורי אש כנ"ל:

</div>

And behold, what has passed is gone, for the Temple has already been burned. But now, when Hashem, blessed is He, awaits our return to Him and to rebuild our Temple, it is incumbent upon us not to delay, Heaven

forbid

, the building of the Temple, but to strive in its construction.


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

והנה מה שעבר אין, כי כבר נשרף בית מקדשנו. אך כעת, שהשם יתברך מצפה לשוב אלינו ולחזר ולבנות בית מקדשנו, ראוי לנו שלא לעכב, חס ושלום, בנין בית המקדש, רק להשתדל בבנינו. על כן מאד צריך לזהר לקום בחצות, להיות מתאבל על חרבן בית המקדש, כי אולי בגלגול הראשון היה הוא הגורם שיחרב הבית המקדש, ואפלו אם לאו, אולי הוא מעכב עתה בנין בית המקדש, ונחשב גם כן כאלו הוא גרם להחריבו (עין ירושלמי יומא פ"א ה"א). על כן צריך לזהר מאד לקום בחצות, ולהיות מתאבל מאד על חרבן בית המקדש, והשם יתברך הבטיח לכל המתאבל על ציון לשום לאבלי ציון "פאר תחת אפר" (ישעיה ס"א). 'פאר תחת אפר' דיקא. 'פאר' זה בחינת המחין, בחינת תפלין, בחינת ראש בית, בחינת כלליות הגונין, בחינת תלת גונין דעינא ובת עין, בחינת מאורי אור, בחינת שבת המאיר לבית המקדש כנ"ל. 'תחת אפר' - 'אפר' זה בחינת מאורי אש, (שהוא ההפך מהנ"ל), הינו שיהיו נכנעין מאורי אש, שעל ידם נשרף הבית המקדש, ויתגברו מאורי אור, שהם קיום הבית המקדש כנ"ל, וזהו 'פאר תחת אפר', כנ"ל. נמצא, שעל ידי שהוא מתאבל על הבית המקדש, על ידי זה מכניע מאורי אש, ומתגברין מאורי אור, שהם בחינת שבת כנ"ל. וזה מתאבל- ראשי תבות: "לא תבערו אש בכל משבתיכם" (שמות ל"ה). כי על ידי שמתאבלין, נכנעין מאורי אש כנ"ל. וזהו: "ביום השבת", כי אזי מאירין מאורי אור, שהם בחינת שבת, בחינת תלת גונין דעינא ובת עין, שהם מאירין להבית המקדש, בבחינת: "את שבתתי תשמרו ומקדשי תיראו" כנ"ל. וזה שכתוב (שמות ל"א): "לעשות את השבת לדרתם". ואמרו חכמינו, זכרונם לברכה (זהר פינחס דף רמג: ובתקון כד): 'לדרתם' כתיב - לשון דירה. הינו כי על ידי שבת, שהוא בחינת מאורי אור, על ידי זה נעשה דירה, דהינו בחינת הבית המקדש, שקיומו על ידי שבת כנ"ל. גם דירה ממש, כי על ידי שבת, שהוא בחינת מאורי אור, על ידי זה נכנעין מאורי אש, ונצולין משרפות כנ"ל (עין שבת קיט.). נמצא שקיום דירות ישראל הוא על ידי שבת כנ"ל:

</div>

Therefore, one must be very careful to rise at midnight to mourn over the destruction of the Temple, for perhaps in the first incarnation he was the cause of the Temple’s destruction. And even if not, perhaps he is now delaying the building of the Temple, and it is considered as if he caused its destruction (see Jerusalem Talmud, Yoma 1:1). Therefore, one must be very careful to rise at midnight and mourn greatly over the destruction of the Temple. And Hashem, blessed is He, promised to all who mourn for Zion to give to the mourners of Zion "פְּאֵר תַּחַת אֵפֶר – splendor instead of ashes" [Isaiah 61:3]. "Pe’er

tachas

efer

– Splendor instead of ashes" precisely:

pe’er

[splendor] is the aspect of the

mochin

, the aspect of tefillin, the aspect of

rosh

bayis

[head of the house], the aspect of the generality of the colors, the aspect of the three colors of the eye and the pupil, the aspect of the

me’oray

or, the aspect of Shabbos that illuminates the Temple, as mentioned above. "Tachas

efer

– Instead of ashes" is the aspect of the

me’oray

aish

[which is the opposite of the above], that is, the

me’oray

aish

, through which the Temple was burned, are subdued, and the

me’oray

or, which are the existence of the Temple, gain strength, as mentioned above. This is "

peh’ehr

tachas

aifehr

– splendor instead of ashes," as mentioned above. Thus, through mourning over the Temple, one subdues the

me’oray

aish

, and the

me’oray

or, which are the aspect of Shabbos, gain strength, as mentioned above. "

Mis’abel

– Mourning" is the acronym: "לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכָל מֹשְׁבֹתֵיכֶם – You shall not kindle a fire in all your dwellings" [Exodus 35:3]. For through mourning, the

me’oray

aish

are subdued, as mentioned above. This is: "בְּיוֹם הַשַּׁבָּת – On the day of the Shabbos," for then the

me’oray

or, which are the aspect of Shabbos, the aspect of the three colors of the eye and the pupil, illuminate the Temple, in the aspect of: "אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמרוּ וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ – My Sabbaths you shall keep, and My sanctuary you shall revere," as mentioned above. – To make the Shabbos for their generations" [Exodus 31:16]. And our Sages, of blessed memory, said (Zohar, Pinchas 243b and Tikkun 24): "

L’dorosam

– For their generations" is written in the language of

dirah

[dwelling], that is, through Shabbos, which is the aspect of the

me’oray

or, through this a

dirah

is made, that is, the aspect of the Temple, whose existence is through Shabbos, as mentioned above. Also, an actual

dirah

, for through Shabbos, which is the aspect of the

me’oray

or, the

me’oray

aish

are subdued, and we are saved from conflagrations, as mentioned above (see Shabbos 119b). Thus, the existence of the dwellings of Israel is through Shabbos, as mentioned above.


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

וזהו: 'בראשית - ראש בית', בחינת הבעל הבית של העולם. הינו הצדיק האמת, שהוא היפי והפאר של העולם, שהוא בחינת יוסף, בחינת (בראשית מ"ב): "ויוסף הוא השליט הוא המשביר" וכו', בחינת ראש בית, בחינת בעל הבית של העולם. כי על ידו קיום הבית המקדש וקיום הבתים והדירות של ישראל כנ"ל. ועל ידי שנתגדל השם של זה הצדיק, שהוא בחינת ראש בית, על ידי זה נפתחין העינים של ישראל כנ"ל. וזהו 'בראשית - לעיני כל ישראל'. 'בראשית', הינו ראש בית, בחינת הצדיק הנ"ל, שהוא הפאר של העולם כנ"ל, על ידו נפתחין עיני כל ישראל כנ"ל:

</div>

This is: "בְּרֵאשִׁית – רֹאשׁ בַּיִת," the aspect of the

ba’al

habayis

[master of the house] of the world, that is, the true tzadik, who is the beauty and splendor of the world, who is the aspect of Joseph, in the aspect of: "וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט הוּא הַמַּשְׁבִּיר – And Joseph, he is the ruler, he is the provider" [Genesis 42:6], the aspect of

rosh

bayis

, the aspect of the

ba’al

habayis

of the world, for through him is the existence of the Temple and the existence of the houses and dwellings of Israel, as mentioned above. And through the magnification of the name of this tzadik, who is the aspect of

rosh

bayis

, through this the eyes of Israel are opened, as mentioned above. This is: "בְּרֵאשִׁית לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל – In the beginning, before the eyes of all Israel." "

Beraishis

– In the beginning," that is,

rosh

bayis

, the aspect of the tzadik mentioned above, who is the splendor of the world, through whom the eyes of all Israel are opened, as mentioned above. This is the aspect of the eulogy for the passing of the tzadik, for "בְּרֵאשִׁית –

Beraishis

" is a eulogy for Noach, that is, the teaching mentioned above on "

Beraishis

" is a eulogy for the passing of the tzadik, who is the aspect of Noach, for there it is said from the aspect of

he’alamah

[concealment], that the splendor of Israel is concealed, that is, the tzadik, who is the splendor of Israel, is removed and concealed.


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

וזה בחינת הספד על סלוק הצדיק. כי בראשית הוא הספד על נח, הינו מאמר הנ"ל על בראשית הוא הספד על סלוק הצדיק, שהוא בחינת נח. כי שם נאמר מבחינת ההעלמה, שנתעלם הפאר של ישראל, הינו שנסתלק ונתעלם הצדיק שהוא הפאר של ישראל, והנה להצדיק שנסתלק, אין לו הפסד כלל במה שנתעלם ונסתלק, כי אם נתעלם ונסתלק מכאן, הוא גדול ומפאר שם בעולם הבא, בחינת (בראשית ו): "את האלקים התהלך נח". אבל על הדור יתום שנשארו ועל התולדות, דהינו הבנים שנשארו, הוא רחמנות גדול מאד, ועליהם נאמר כמקונן: "אלה תולדת נח", כמקונן ואומר: 'אלה' הם התולדות והבנים של הצדיק, בחינת נח שנסתלק, ואלה הם התולדות היתומים שנשארו:

</div>

And behold, for the tzadik who is removed, there is no loss at all in his being concealed and removed, for if he is concealed and removed from here, he is great and splendid there in the World to Come, in the aspect of: "אֶת

הִתְהַלֶּךְ נֹחַ – With G-d did Noach walk" [Genesis 6:9]. But for the orphaned generation that remains, and for the

toldos

[generations/offspring], that is, the children who remain, it is a great pity. And upon them it is said as one who laments: "אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ – These are the generations of Noach" [Genesis 6:9], as one who laments and says, these are the

toldos

, the children of the tzadik, the aspect of Noach, who was removed, and these are the orphaned

toldos

who remain. For know

that all the generations are drawn from the tzadik, who is the

rosh

[head], the aspect of

rosh

bayis

, the aspect of the

ba’al

habayis

of the world, as mentioned above, in the aspect of: "קוֹרֵא הַדֹּרוֹת מֵרֹאשׁ – He who calls the generations from the head" [Isaiah 41:4]. For all the generations are drawn from the

rosh

, that is, the tzadik mentioned above.


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

כי דע, שכל הדרות כלם נמשכין מן הצדיק שהוא הראש, בחינת ראש בית, בחינת הבעל הבית של העולם כנ"ל בבחינת (ישעיה מ"א): "קורא הדרות מראש", שכל הדרות נמשכין מן הראש, דהינו הצדיק הנ"ל. ואזי כשיש זה הצדיק שהוא הראש בית, אזי יש בחינת 'ראש' ויש בחינת 'בית', ואזי כלנו, דהינו כל בני הדור, כלם בחינת בני בית. אבל כשנסתלק ונתעלם זה הראש שהוא הפאר, בחינת שם ה' כנ"ל, אזי מתגברין, חס ושלום, שמות הטמאה של החיצונים, שזה בחינת המפרסמים של שקר כנ"ל. והם בחינת ראש של הסטרא אחרא, שהוא כנגד ראש הנ"ל דקדשה, בחינת "ראש כל חוצות", שזהו בחינת ראש דסטרא אחרא, בחינת מפרסמים של שקר, בחינת שם הטמאה של החיצונים, חס ושלום, ואזי אין בית, ומתגלגלים בחוצות, חס ושלום. ועל כן נקרא ראש כל חוצות, כי נתעלם, חס ושלום, בחינת ראש בית, ואזי אין בית, ומתגלגלים בחוצות, חס ושלום. ועל זה נאמר: "תשתפכנה אבני קדש בראש כל חוצות, בני ציון היקרים המסלאים בפז" וכו' (איכה ד). דהינו שישראל קדושים מתגלגלים, חס ושלום, 'בראש כל חוצות', כי נסתלק ונתעלם הראש בית, דהינו הצדיק האמתי, ונתגבר, חס ושלום, ההפך, שהוא בחינת שם של הטמאה של החיצונים, בחינת 'ראש כל חוצות' כנ"ל:

</div>

And when this tzadik, who is the

rosh

bayis

, is present, then there is the aspect of

rosh

and the aspect of

bayis

, and then all of us, that is, all the people of the generation, are the aspect of

bnay

ba'yis

[children of the house]. But when this

rosh

, who is the splendor, the aspect of the name of Hashem, is removed, as mentioned above, then, Heaven

forbid

, the names of impurity of the external forces gain strength, which is the aspect of the false celebrities, as mentioned above. They are the aspect of the

rosh

of the

sitra

achra

[other side], which is opposite the

rosh

mentioned above of holiness, the aspect of "רֹאשׁ כָּל חוּצוֹת – The head of all the streets" [Lamentations 4:1], which is the aspect of the

rosh

of the

sitra

achra

, the aspect of the false celebrities, the aspect of the name of impurity of the external forces, Heaven forbid. And then there is no

bayis

, and they roll about in the streets, Heaven forbid. Therefore, it is called "

roash

kol

chutzos

– The head of all the streets," for the aspect of

rosh

bayis

is concealed, Heaven

forbid

, and then there is no

bayis

, and they roll about in the streets, Heaven forbid. And on this it is said: "תִּשְׁתַּפֵּכְנָה אַבְנֵי קֹדֶשׁ בְּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת, בְּנֵי צִיּוֹן הַיְקָרִים

בַּפָּז – The stones of holiness are poured out at the head of all the streets, the precious sons of Zion, comparable to fine gold" [Lamentations 4:1]. That is, holy Israel rolls about, Heaven forbid, at the head of all the streets, for the

rosh

bayis

, that is, the true tzadik, is removed and concealed, and the opposite, Heaven forbid, gains strength, which is the aspect of the name of impurity of the external forces, the aspect of "

rosh

kol

chutzos

– The head of all the streets," as mentioned above. And Jeremiah the prophet was lamenting and cherishing the blood of Israel that was spilled, and he was sharing in their distress, and he saw Israel being led in chains, their hands bound behind them, and millstones on their necks, and he was sharing with them, and he was lamenting over every drop of blood of Israel: "בְּנֵי צִיּוֹן הַיְקָרִים

בַּפָּז... תִּשְׁתַּפֵּכְנָה אַבְנֵי קֹדֶשׁ – The precious sons of Zion, comparable to fine gold...


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

וירמיהו הנביא היה מקונן ומחבב דם ישראל שנשפך, והיה משתתף בצרתן, והיה רואה ישראל מוליכים בקולרין, וידיהון מהדקין לאחורא, ורחיא על צואריהון, והיה משתתף עמהם, והיה מקונן על כל טפה דם של ישראל: "בני ציון היקרים המסלאים בפז וכו' תשתפכנה אבני קדש" וכו':

</div>

the stones of holiness are poured out" [Lamentations 4:1-2]. This is: "אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ – These are the generations of Noach," that is, as one who laments over the

toldos

that remain, as mentioned above.


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

וזהו: "אלה תולדת נח", הינו כמקונן על התולדות שנשארו כנ"ל. וזהו: "נח איש צדיק תמים היה", הינו שהיה ונסתלק וכו' כנ"ל:

</div>

This is: "נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה – Noach, a righteous man, perfect was he" [Genesis 6:9], that is, he was and was removed, as mentioned above.


## Segment 13

<div dir="rtl" lang="he">

והנה כל הדרות כלם נמשכין מן הצדיק שהוא הראש, בחינת "קורא הדרות מראש" כנ"ל. וזה בחינת: "אלה תולדת נח" - שכל התולדות, דהינו הדרות, כלם נמשכין מן נח שהוא בחינת הצדיק, בחינת הראש, בחינת 'קורא הדרות מראש', כנ"ל:

</div>

And behold, all the generations are drawn from the tzadik, who is the

rosh

, the aspect of: "קוֹרֵא הַדֹּרוֹת מֵרֹאשׁ – He who calls the generations from the head" [Isaiah 41:4], as mentioned above. This is the aspect of: "אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ – These are the generations of Noach," that all the

toldos

, that is, the generations, are drawn from Noach, who is the aspect of the tzadik, the aspect of the

rosh

, the aspect of "

koaray

hadoros

merosh

– He who calls the generations from the head," as mentioned above.


## Segment 14

<div dir="rtl" lang="he">

ודע, שגם הדור האתרוג נמשך גם כן מן הראש הנ"ל. וזה בחינת 'קורא הדרות מראש', בחינת הדור האתרוג, שנמשך גם כן מהראש הנ"ל, דהינו הצדיק הנ"ל, שהוא הראש והפאר וההדור של העולם כנ"ל. והנה עקר ההדור הם ישראל, כי אף על פי שגם חם ויפת הם תולדות נח, אף על פי כן עקר ההדור הם ישראל, שבאים מבני שם. וזה בחינת: 'הדור מצוה עד שליש' (בבא קמא ט: ושלחן ערוך ארח חיים סימן תרנו) - זה בחינת שם, שהוא השליש משלשה בני נח (ועין בסנהדרין קיא מה שדרשו על פסוק : "והשלישית יותר בה" - שלישי של נח, שלישי של שם), שהוא עקר ההדור והפאר כנ"ל. והוא בחינת שם, שם דיקא, בחינת שם הקדש, שהוא בחינת פאר והדור כנ"ל: (והבן היטב לקשר כל זה עם מה שמבאר לעיל במאמר בראשית, ובסימן סו, כי הכל מקשר יחד, עין שם היטיב)

</div>

And know that also the

hiddur

[beauty/enhancement] of the esrog is drawn from the

rosh

mentioned above. This is the aspect of "

koaray

hadoros

merosh

– He who calls the generations from the head," the aspect of the

hiddur

of the esrog, which is also drawn from the

rosh

mentioned above, that is, the tzadik mentioned above, who is the

rosh

and the

pe’er

and the

hiddur

of the world, as mentioned above. And behold, the primary

hiddur

is Israel, for even though Cham and

Yefes

are also the

toldos

of Noach, nevertheless, the primary

hiddur

is Israel, who come from the sons of Shem. This is the aspect of

hiddur

mitzvah [enhancement of the commandment] up to a third (Bava Kamma 9b and Shulchan Aruch,

Orach

Chaim 656), which is the aspect of Shem [name], who is the third of the three sons of Noach [and see Sanhedrin, where they expound on the verse: "וְהַשְּׁלִישִׁית יִוָּתֵר בָּהּ – And the third shall remain in it" [Zechariah 13:8], the third of Noach, the third of Shem], who is the primary

hiddur

and

pe’er

, as mentioned above. And he is the aspect of Shem precisely, the aspect of the holy name, which is the aspect of

peh’ehr

and

hiddur

, as mentioned above [and understand well to connect all this with what is explained above in the teaching on

Beraishis

and in Torah 66, for it is all connected together, see there well]. Related to what was mentioned above: "רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ – Rachel weeping for her children," this is the aspect of

ulemta

shapeerta

d’lais

lah

ainayin

[the beautiful maiden without eyes] (Zohar,

Mishpatim

95a).


## Segment 15

<div dir="rtl" lang="he">

שיך לעיל: "רחל מבכה על בניה" - זה בחינת 'עולמתא שפירתא דלית לה עינין' (זהר משפטים דף צה). כי "רחל היתה יפת תאר ויפת מראה" (בראשית כ"ט), ועל כן עקר ההולדה של הצדיק שהוא בחינת יוסף, שהיה יפה תאר ויפה מראה, בחינת הפאר והיפי של העולם כנ"ל, הוא מרחל. אבל עכשו בגלות, אחר החרבן, היא בבחינת 'רחל מבכה על בניה', ועל כן היא בחינת 'עולמתא שפירתא דלית לה עינין' כי מאור עינים נסתלקין על ידי הבכי כנ"ל, והבן היטב. ועל ידי זה מקשר היטב מאמר הנ"ל, שמתחיל לדבר מענין 'רחל מבכה על בניה', ואחר כך מדבר מההעלמה, שנתעלם הצדיק, שהוא הפאר והיפי, בחינת יוסף, בחינת: "ויוסף היה יפה תאר" וכו', כי הכל ענין אחד, כי עקר הולדת הצדיק, שהוא בחינת יוסף וכו' כנ"ל, הוא מרחל וכו' כנ"ל:

</div>

For "רָחֵל הָיְתָה יְפַת תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה – Rachel was beautiful of form and beautiful of appearance" [Genesis 29:17]. Therefore, the primary offspring of the tzadik, who is the aspect of Joseph, who was "

yefeh

to’ar

v’yefeh

mareh

– beautiful of form and beautiful of appearance," the aspect of the

pe’er

and beauty of the world, as mentioned above, is from Rachel. But now in the exile, after the destruction, she is in the aspect of "Rachel

mevakah

baneha

– Rachel weeping for her children," and therefore she is the aspect of

ulemta

shapirta

d’lais

lah

ainayin

[the beautiful maiden without eyes], for the

me’or

ainayim

are removed through weeping, as mentioned above. And understand this well. And through this, the teaching mentioned above is well connected, which begins to speak about the matter of "Rachel

mevakah

baneha

– Rachel weeping for her children," and afterward speaks about the

he’alamah

, that the tzadik, who is the

pe’er

and beauty, the aspect of Joseph, in the aspect of: "וְיוֹסֵף הָיָה יְפֵה תֹאַר – And Joseph was beautiful of form" [Genesis 39:6], is concealed. For it is all one matter, for the primary offspring of the tzadik, who is the aspect of Joseph, as mentioned above, is from Rachel, as mentioned above.



# Likutay Moharan II, Torah 68

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/68/

# Likutay Moharan II, Torah 68

<div dir="rtl">עקר שלמות הצדיק - שיוכל להיות למעלה ולמטה</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/68


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

עקר שלמות הצדיק - שיוכל להיות למעלה ולמטה, שיהיה יכול להראות למי שהוא למעלה ונדמה בדעתו שהוא במדרגה עליונה, יהיה מראה לו שהוא ההפך. וכן להפך, למי שהוא למטה מאד במדרגה התחתונה, בתוך הארץ ממש, יהיה מראה לו שאדרבא, הוא סמוך להשם יתברך. וזה השלמות מכרח שיהיה להצדיק, ובלא זה אינו צדיק כלל, כי צריך להראות למי שהוא למטה מאד בדיוטא התחתונה לגמרי, שעדין הוא סמוך לה' ממש, כביכול, ולעוררו ולגלות לו: ה' עמך, ואל תירא ואל תפחד ואל תחת, כי הוא יתברך עמך ואצלך וקרוב לך ממש, כי "מלא כל הארץ כבודו" (ישעיה ו). על כן אפלו אם האדם נופל, חס ושלום, למקום שנופל, רחמנא לצלן, והוא בשפל המדרגה התחתונה ממש - גם משם יוכל לדבק את עצמו בה' ולשוב אליו יתברך, כי 'מלא כל הארץ כבודו'. וכבר דברנו מזה, שכשהאדם מנח למטה לגמרי, ורואה שהוא בדיוטא התחתונה, חס ושלום, רחוק מאד מהשם יתברך - ראוי לו להחיות עצמו בזה בעצמו, הינו כי זהו בעצמו הוא התקרבות, מאחר שרואה שהוא רחוק. כי מקדם היה מרחק כל כך, עד שלא היה יודע כלל שהוא רחוק, ומאחר שעל כל פנים יודע שהוא רחוק זהו בעצמו התקרבות, ובזה בעצמו ראוי לו להחיות את עצמו ולשוב אל ה':

</div>

Likutay Moharan II, Torah 68

The primary perfection of the tzadik [righteous one] is that he can be above and below. That he will be able to show to one who is above and imagines in his mind that he is on a high level, he will show him that he is the opposite. And

likewise

the opposite, to one who is very below on the lowest level within the earth literally, he will show him that on the contrary he is close to Hashem, blessed is He. And this perfection must be for the tzadik. And without this he is not a tzadik at all. For he must show to one who is very below on the lowest rung completely that the man is still close to Him literally, as it were. And to arouse him and reveal to him: G-d is with you, and do not fear and do not be dismayed. For He, blessed is He, is with you and near you and close to you literally. For "the whole earth is full of His glory" [Isaiah 6:3]. Therefore, even if a man falls, Heaven

forbid

, to a place where he falls, may the Merciful One save us, and he is on the lowest level literally, even from there he can attach himself to Him and return to Him, blessed is He. For the whole earth is full of His glory. And we have already spoken of this, that when a man is placed completely below and sees that he is on the lowest rung, Heaven

forbid

, very far from Hashem, blessed is He, it is incumbent upon him to revive himself with this itself. That is, that this itself is closeness. After he sees that he is far, for previously he was so distant that he did not know at all that he was far. And since in any case he knows that he is far, this itself is closeness. And with this itself it is incumbent upon him to revive himself and return to Him. And

likewise

the opposite, to one who is very above, the tzadik must show him that he is completely far from Hashem, blessed is He. "מֶה

מַה יָּדַעַתְּ – What have you seen, what have you known?" (see Zohar, Introduction, page 1a; 1 Chronicles 29:11): "כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ – For all in heaven and on earth," which is the aspect of the tzadik, as is known, that He is one in heaven and on earth (Targum there, Genesis 2:1; Zohar,

Bereishis

31a; Tikkun 22). That is, as mentioned above, that he will be above and below. That he will show to one who is above, in the aspects of heaven, that he is very far and does not know at all in the knowledge of Him, blessed is He, the aspects of "meh

chamis


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

וכן להפך, למי שהוא למעלה מאד, צריך הצדיק להראות לו שהוא רחוק לגמרי מהשם יתברך, 'מה חמית מה ידעת' וכו' (הק' הזוהר דף א:). וזהו שלמות הצדיק, בבחינות (דברי הימים א כ"ט): "כי כל בשמים ובארץ", שהוא בחינת הצדיק, כידוע, 'דאחד בשמיא ובארעא' (תרגום שם וע' בזוהר בראשית לא ובתיקון כ"ב), דהינו כנ"ל, שיהיה למעלה ולמטה, שיהיה מראה למי שהוא למעלה, בבחינות שמים, שהוא להפך, שהוא רחוק מאד ואינו יודע כלל בידיעתו יתברך, בחינות: 'מה חמית מה ידעת' וכו', כי שם למעלה בשמים, שם דיקא, שואלים 'איה מקום כבודו'. ולהפך, למי שהוא למטה בארץ ממש, יהיה מראה לו כי ה' עמו, כי 'מלא כל הארץ כבודו'. וזהו עקר השלמות, להיות למעלה ולמטה. וזה בחינות בנים ותלמידים שצריכין להניח בעולם. כי לכאורה הדבר תמוה, כי הלא העקר - שצריך האדם לשבר עצמו לגמרי מן החמר, ואם כן למה הוא חיוב כשהאדם נסתלק לגמרי למעלה, דהינו אחר ההסתלקות, שיניח אחריו בנים בזה העולם הגשמי, שימלאו מקומו בזה העולם, הלא אדרבא, טוב להסתלק לגמרי למעלה. אך באמת, העקר השלמות להיות למעלה ולמטה, בשמים ובארץ, כי כשהוא בעולם אחד לבד, אין זה שלמות, רק שניהם יחד, מעלה ומטה, זהו עולם שלם. ועל כן מחיב האדם שיהיה נשאר ממנו שארית בארץ, בן או תלמיד, כדי שגם כשיהיה למעלה אחר ההסתלקות, יהיה למטה גם כן בזה העולם, דהינו מה שנשאר ממנו למטה בן או תלמיד הנמשכים ממנו. ועקר הוא המח, שיהיה נשאר למטה ממחו, ועל כן צריך להניח בן או תלמיד, כמו שדרשו רבותינו, זכרונם לברכה, (בבא בתרא קטז) על פסוק: "אשר אין חליפות למו" - 'חד אמר בן, וחד אמר תלמיד', כי התלמיד הוא ממח הרב, וכן הבן נמשך גם כן ממח האב. ורבי יוחנן סבר תלמיד, כי לא היה לו בנים. כי אצל התלמיד המח מפשט מגשמיות, אבל אצל הבן המח מלבש בהטפה זרעית, אבל גם זה צריכים:

</div>

meh

yadas

– What have you seen, what have you known?" For

there

above in heaven, there precisely they ask where

is the place of His glory

. And the opposite, to one who is below on earth literally, he will show him that G-d is with him, for the whole earth is full of His glory.

And this is the primary perfection, to be above and below. And this is the aspects of sons and disciples that one must leave in the world. For apparently the matter is astonishing, for is not the primary that a man must break himself completely from

materiality?

And if so, why is it an obligation when a man is completely removed above, that is, after the removal, that he

leave

after him sons in this material world, who will fill his place in this world? Is it not on the contrary better to be completely removed above? But in truth, the primary perfection is to be above and below, in heaven and on earth. For when he is in one world alone, this is not perfection. Only both together, above and below, this is a complete world. Therefore, a man is obligated that there remain from him a remnant on earth, a son or a disciple, so that even when he is above after the removal, he will be below also in this world. That is, what remains from him below, a son or a disciple drawn from him. And primarily it is the intellect that must remain below from his intellect. Therefore, he must leave a son or a disciple, as our Rabbis, of blessed memory, expounded (Bava Basra 116a) on the verse: "אֲשֶׁר אֵין חֲלִיפוֹת לָמוֹ – Who have no changes" [Psalms 55:20], one said a son, and one said a disciple. For the disciple is from the intellect of the master. And

likewise

the son is also drawn from the intellect of the father. And Rabbi Yochanan held a disciple, for he had no sons. For with the disciple the intellect is abstracted from materiality. But with the son the intellect is clothed in the seminal drop. But both are needed.


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

והכלל, שצריך שישאר ממנו בנים ותלמידים, והתלמידים יאירו יותר לתלמידים אחריהם, וכן להלן יותר, שגם התלמידים יפרו וירבו ויעשו תלמידים אחרים, ותלמידי תלמידיו יעשו יותר תלמידים, וכן להלן יותר ויותר, כדי שיהיה נשאר מחו גם למטה לעולם ועד. וכן הבנים צריכים גם כן שישאר זכרם לדורי דורות, בנים ובני בנים וכו'. כי זהו עקר השלמות של הצדיק, שיהיה למעלה ולמטה, בבחינת: 'כי כל בשמים ובארץ - דאחד בשמיא וארעא': (עין כל זה במאמר ויהי מקץ - כי מרחמם ינהגם (בסימן ז), עין שם, כי שם מבאר הענין היטב.)

</div>

And the general rule, that he must leave from him sons and disciples. And the disciples will illuminate more to disciples after them, and so

further more

. That also the disciples will be fruitful and multiply and make other disciples, and the disciples of his disciples will make more disciples, and so

further more

and more. In order that his intellect remain also below forever and ever. And

likewise

the sons must also that their memory

remain

for generations, sons and sons of sons, etc. For this is the primary perfection of the tzadik, that he be above and below, in the aspect of "כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ – For all in heaven and on earth," that He is one in heaven and on earth [see all this in the teaching "

Vayehi

miketz

merachamam

yenahagem

" [in Torah 7], see there, for there the matter is explained well].



# Likutay Moharan, Torah 69

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/69/

# Likutay Moharan, Torah 69

<div dir="rtl">מה שנוהגים לתן ברכה להאיש, המביא המשקה לאורחים או</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/69


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

מה שנוהגים לתן ברכה להאיש, המביא המשקה לאורחים או על החתנה וכיוצא, (הינו כשנושאין יין או דבש לאורחים או על חתנה, אזי נוהגין לתן מן המשקה להשליח, הנושא את המשקה, לעשות ברכה) הוא על פי מה שכתוב בזהר (פקודי דף רמב.), שיש כמה דברים שהם נשאים ונושאים, וחושב שם כמה דברים שהם נשאים, דהינו שנושאים אותם, ובאמת אלו הדברים הם נושאים, כגון המרכבה, שהיא נשאת ונושאת, וכן הארון, שהיו נושאים אותו "והוא נשא את נושאיו" וכו'. וזה בחינת ברכה שנותנין כנ"ל, כי ברכה - ראשי תבות: "כי רוח החיה באופנים" (יחזקאל א), בחינת נשאת ונושאת. כי האופנים נושאים החיות, והחיות נושאים אותם, כי רוח החיה באופנים, וכן הוא כל המרכבה, שהאופנים נושאים את החיות, והחיות את המרכבה, ובאמת המרכבה נושאת הכל. ועל כן זה שנושא את המשקה נותנין לו ברכה, שהוא בחינת: 'כי רוח החיה באופנים', בחינת נושא ונשא, כי הוא נושא את המשקה, ועתה המשקה מנשא אותו. (או שנעשה מזה שברים, כי המשקה הוא מכבה וגם מחממת קצת - ולא באר הדבר הזה כלל):

</div>

Likutay Moharan, Torah 69

What is customary to give a blessing to the man who brings the beverage to the guests or at a wedding and the like [that is, when they carry wine or honey to guests or at a wedding, then they are accustomed to give from the beverage to the messenger who carries the beverage to make a blessing]. It is according to what is written in the Zohar (

Pekudei

, page 242a) that there are several things that are carried and carry. And it counts there several things that are carried, that is, that they carry them. And in truth these things carry, such as the chariot, which is carried and carries. And

likewise

the ark, which they would carry it "and it carried its carriers" [see 1 Samuel 6:7-12, and interpretations]. And this is the aspect of

beracha

[blessing] that they give as mentioned above. For

beracha

is the acronym: "כִּי רוּחַ חַיָּה בָּאוֹפַנִּים – For the spirit of the living creature was in the wheels" [Ezekiel 1:20], the aspect of carried and carrying. For the wheels carry the living creatures, and the living creatures carry them. For the spirit of the living creature is in the wheels. And so is the entire chariot, that the wheels carry the living creatures, and the living creatures the chariot. And in truth the chariot carries everything. Therefore, this one who carries the beverage, they give him a

beracha

, which is the aspect of: "ki ruach

hachayah

ba'ofanim

– For the spirit of the living creature was in the wheels," the aspect of carrying and carried. For he carries the beverage, and now the beverage elevates him [or that pieces are made from this, for the beverage quenches

and also

warms a bit, and he did not explain this matter at all].



# Likutay Moharan – Torah 7

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/7/

# Likutay Moharan – Torah 7

<div dir="rtl">ויהי מקץ שנתים ימים, ופרעה חלם וכו</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/7


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

ויהי מקץ שנתים ימים, ופרעה חלם וכו' (בראשית מ"א):

</div>

Likutay Moharan – Torah 7

And it came to pass at the end – For with compassion He will lead them

And it came to pass at the end of two years of days, and Pharaoh was dreaming etc. (Genesis 41:1).


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

א כי מרחמם ינהגם (ישעיה מ"ט) - הינו מי שהוא רחמן, הוא יכול להיות מנהיג. וצריך לידע איך להתנהג עם הרחמנות, כי על רשעים או על רוצחים וגזלנים אסור לרחם. וכן מי שאינו יודע איך להתנהג עם הרחמנות, אזי יוכל לרחם על תינוק של ארבעה ימים, לתן לו מאכל הצריך לגדול ולא לקטן כזה, כי קטן כזה צריכין לזונו רק על ידי חלב דוקא. על כן צריך לידע איך להתנהג עם הרחמנות, שלקטן כזה צריכין לרחם לתן לו חלב דיקא, ולגדול - מאכל הצריך לו, וכן על כל אחד ואחד צריכין לרחם במה שצריך לו:

</div>

1. For with compassion He will lead them (Isaiah 49:10) — this means that one who is compassionate can be a leader, because it is forbidden to have compassion on wicked people or on murderers and robbers. Likewise, one who does not know how to conduct himself with compassion might have compassion on a four-day-old infant by giving him food appropriate for an adult and not for such a small child, for a child that small must be nourished only through milk specifically. Therefore one must know how to conduct himself with compassion: for such a small child one must show compassion by giving him milk specifically, and for an adult the food he needs, and similarly for each and every person one must show compassion with exactly what he needs.


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

ב ורחמן כזה הוא רק משה רבנו, כי הוא היה מנהיג ישראל, והוא יהיה המנהיג לעתיד, כי "מה שהיה הוא שיהיה" וכו' (קהלת א). כי משה רבנו היה לו רחמנות באמת על ישראל, ומסר נפשו בשביל ישראל, והשליך נפשו מנגד, ולא היה חושש על עצמו כלל. כי השם יתברך אמר לו (שמות ל"ב): "ואעשך לגוי גדול", והוא לא השגיח על זה כלל, רק אמר: "אם תשא חטאתם" וכו' (שם), כי הוא היה רחמן ומנהיג אמתי, והיה עוסק בישובו של עולם, שיהיה העולם מישב מבני אדם, כי עקר האדם הוא הדעת, ומי שאין לו דעת, אינו מן הישוב ואינו מכנה בשם אדם כלל, רק הוא בחינת חיה בדמות אדם. ומשה רבנו היה לו רחמנות, והיה עוסק בישוב העולם, שיהיה העולם מישב וממלא מבני אדם, הינו בני דעה, כנזכר לעיל, כי הוא פתח לנו אור הדעת, כמו שכתוב (דברים ד): "אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים", כי משה פתח את הדעת וגלה לנו, כי יש אלקים שליט בארץ:

</div>

2. And such a compassionate one is only Moshe Rabbainu, because he was the leader of Israel and he will be the leader in the future, because “what was is what will be” etc. (Ecclesiastes 1:9). Moshe Rabbainu had true compassion on Israel: he gave his soul for Israel, cast his own soul aside completely, and had no concern for himself at all (Exodus 32:10) — even when Hashem said “And I will make you into a great nation,” he paid no attention to it at all, only said “If You will bear their sin…” (ibid.). He was compassionate and a true leader, occupied with the settlement of the world so that the world would be settled with human beings. For the essence of a human being is daas [spiritual knowledge/awareness of G-d], and one who has no daas is not part of the settlement and is not called “human” at all — he is merely an animal in human likeness. Moshe Rabbainu therefore had compassion and was engaged in settling the world so that it would be settled and filled with human beings — that is, people of understanding, as mentioned above. He opened for us the light of daas, as it is written (Deuteronomy 4:35): “You have been shown to know that Hashem — He is the G-d,” for Moshe opened daas and revealed to us that there is a G-d who rules upon the earth.


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

ג כי עקר הרחמנות הוא כשישראל עם קדוש נופלין, חס ושלום, בעוונות, רחמנא לצלן, כי זהו הרחמנות הגדול מכל מיני רחמנות. כי כל היסורים הקשים שבעולם אינם נחשבים כלל כנגד המשאוי הכבד של עוונות, חס ושלום. כי כשישראל נופלים בעוונות, חס ושלום, זהו משאוי כבד מאד, שאי אפשר לשא כלל המשאוי הכבד הזה, בבחינת: "כמשא כבד יכבדו ממני" (תהלים ל"ח). כי מי שיודע קדשת ישראל מאין הם לקוחים, ויודע רוחניות ודקות של ישראל - הוא יודע, שישראל הם רחוקים לגמרי מעוון, ואין עוון שיך להם כלל כלל לא, לפי גדל קדשתם משרשם וגדל דקותם ורוחניותם. ועל כן כל היסורים שבעולם אינם נחשבים למשאוי כנגד המשאוי הכבד של עוונות, חס ושלום, רחמנא לצלן. ואפלו כשיש לאדם יסורים, אם אין בהם עוונות, אינם נחשבים ליסורים כלל. וזה בחינת (שבת נ"ה): 'אין יסורין בלא עון'. שכשאין בהם עוון, אינם יסורים כלל, כי עקר היסורים הם רק כשנופלים בעוונות, חס ושלום, וזהו עקר הרחמנות, לרחם על ישראל - עם קדוש, להוציאם מהמשאוי הכבד של עוונות. ועל כן משה רבנו, עליו השלום, בכל עת שנפלו ישראל באיזה עוון, היה מוסר נפשו עליהם והתפלל בעדם, כגון במרגלים וכיוצא. כי ידע, שלפי קדשת ישראל ודקותם הם רחוקים מעוון ואי אפשר להם לשא כלל המשא הכבד של עוון כנ"ל. ובאמת, מהיכן באים לעוונות, חס ושלום, הוא רק על ידי שאין לו דעת, כי 'אין אדם עובר עברה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות' (סוטה ג), וזהו הרחמנות הגדול מן הכל, שצריכין לרחם עליו להכניס בו דעת, בבחינת (תהלים מ"א): "אשרי משכיל אל דל" כי 'אין עני אלא מן הדעת' (נדרים מ"א), וצריכין לרחם עליו, להכניס בו דעת:

</div>

3. The essence of compassion is when Israel the holy people fall — Heaven forbid — into sins; may the Merciful One save us. This is the greatest compassion of all kinds. All the harsh sufferings in the world are considered nothing compared to the heavy burden of sins — Heaven forbid. When Israel fall into sins — Heaven forbid — this is an extremely heavy burden that cannot be borne at all, in the aspect of “Like a heavy burden they are too heavy for me” (Psalms 38:5). One who knows the holiness of Israel, from where they are drawn, and knows their spirituality and refinement, understands that Israel are completely distant from sin — sin has no relevance to them at all, not according to the greatness of their holiness from their root nor according to the greatness of their refinement and spirituality. Therefore all the sufferings in the world are not considered a burden at all compared to the heavy burden of sins — Heaven forbid, may the Merciful One save us. Even when a person has sufferings, if no sin is involved, they are not considered sufferings at all (Shabbat 55a): “There are no sufferings without sin” — meaning that when there is no sin in them they are not sufferings at all. The essence of sufferings is only when they fall into sins — Heaven forbid. This is therefore the essence of compassion: to have compassion on Israel the holy people to remove them from the heavy burden of sins. Therefore Moshe Rabbainu, peace be upon him, every time Israel fell into any sin would give his soul for them and pray for them — as with the spies and similar cases — because he knew that according to the holiness and refinement of Israel they are distant from sin and cannot bear at all the heavy burden of sin as explained. In truth, sins come — Heaven forbid — only through lack of daas, because a person does not commit a transgression unless a spirit of folly enters him (Sotah 3a). This is the greatest compassion of all: to have compassion on such a person by inserting daas into him, in the aspect of “Happy is he who considers the poor” (Psalms 41:2), for “there is no poor except from daas” (Nedarim 41a), and one must have compassion on him to insert daas into him.


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

ד ואפלו כשמגיע זמנו להסתלק, והנשמה עולה ומתדבקת במקום שעולה, בעולמות עליונים, אין זה תכלית ושלמות, שתהיה הנשמה רק דבוקה למעלה. רק עקר השלמות של הנשמה היא, שבעת שהיא למעלה תהיה למטה גם כן. על כן צריך שישאיר אחריו ברכה, בן או תלמיד, כדי שישאר דעתו למטה גם כן בעת שנסתלק למעלה, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (בבא בתרא קט"ז): "אשר אין חליפות למו" - 'חד אמר בן, וחד אמר תלמיד', כי התלמיד מקבל דעת הרב. גם הבן, בודאי אין מעלה כשנשאר בן רשע, חס ושלום, והעקר - להשאיר בן שיהיה בחינת תלמיד גם כן, שיקבל ממנו שכלו ודעתו. ולאידך מאן דאמר די בתלמיד לבד, כי מאחר שעקר הוא כדי שישאר דעתו בעולם, על כן די גם בתלמיד לבד, כי זהו עקר השלמות, שישאר דעתו בעולם הזה גם בעת ההסתלקות, כשהנשמה עולה למעלה. כי מי שיודע קצת בידיעתו יתברך, הוא יודע שעקר התענוגים והשעשועים של השם יתברך הוא רק שאנחנו מעולם הזה השפל נגדל ונקדש שמו יתברך, וזהו עקר התענוגים והשעשועים של השם יתברך, כמו שכתוב: "ואבית תהלה מגושי עפר מקרוצי חמר" וכו', כי השם יתברך יש לו שרפים וחיות ואופנים ועולמות עליונים, שהם עובדים אותו יתברך, ואף על פי כן עקר התענוג והשעשוע שלו - כשעולה למעלה העבודה של עולם השפל הזה. ועל כן צריכין להשאיר אחריו בן או תלמיד, כדי שישאר דעתו למטה, שיאיר בבני עולם הזה השפל. כי כשנשאר דעתו למטה על ידי בן או תלמיד, נחשב כאלו הוא בעצמו ממש נשאר בעולם:

</div>

And even when the time arrives for him to depart and the soul ascends and cleaves to the place where it ascends in the upper worlds, this is not the purpose and perfection — that the soul should be only cleaved above. The essence of the soul’s perfection is that when it is above it should also be below. Therefore one must leave after him a blessing — a son or a disciple — so that his daas remains below also when he departs above. As our Rabbis of blessed memory said (Bava Batra 116a): “Who have no changes for them” — one said “son” and one said “disciple,” for the disciple receives the daas of the teacher. Certainly there is nothing worse than when a wicked son remains — Heaven forbid. The essence is to leave a son who is also in the aspect of disciple, who receives from him his intellect and daas. On the other hand, the one who said it is enough with disciple alone — since the essence is that his daas remain in the world, a disciple alone is also sufficient. This is the essence of perfection: that his daas remains in this world even at the time of departure when the soul ascends above. One who knows even a little of His daas, blessed be He, knows that the essence of the pleasures and delights of Hashem, blessed be He, is only that we — from this lowly world — magnify and sanctify His name, blessed be He. This is the essence of Hashem’s pleasures and delights, as it is written: “And I desired praise from clods of dust, from lumps of clay” etc. Although Hashem, blessed be He, has seraphim, holy living creatures, wheels, and upper worlds that serve Him, blessed be He, nevertheless the essence of His pleasure and delight is when the service from this lowly world ascends above.


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

וכל אדם יכול לקים זאת, להעמיד תלמידים. כי כששנים מדברים יחד ביראת שמים, אזי כשאחד מאיר לחברו באיזה דבור, נחשב חברו אצלו בחינת תלמיד. ולפעמים נעשה להפך, דהינו כשאחר כך הוא מקבל מחברו איזה דבור, אזי נעשה הוא בבחינת תלמיד לגבי חברו. וצריך כל אדם לזהר, להשתדל ולעסק בזה, כי "לא תהו בראה לשבת יצרה" (ישעיה מ"ה), כי צריך כל אחד לעסק בישובו של עולם, שיהיה העולם ממלא מבני אדם, כמו שכתוב (בראשית א): "ומלאו את הארץ", כי זה עקר ישוב העולם, כשהעולם ממלא מבני אדם, הינו מבני דעה. כי מי שאין בו דעת, אינו אדם כלל כנ"ל. [הינו כמו שהאדם - מצוה להעמיד בנים בעולם בשביל קיום העולם, כן הוא מצוה להכניס דעת ויראת שמים בבניו ובתלמידים, כי זה עקר המצוה, שמצוה להעמיד תולדות לקיום העולם, כי העקר - להעמיד תולדות ממין בני אדם דוקא, ולא מין בהמות וחיות בדמות אדם. על כן כל זמן שאין מאיר הדעת בבני אדם, ואינם יודעים ומרגישים אלקותו יתברך וממשלתו, אינם בכלל בני אדם, מאחר שאין בהם דעת לדעת את ה', שזה עקר גדר האדם. ועל כן נחשב העולם כתהו ובהו, ועל זה נאמר: לא תהו בראה לשבת יצרה, כי צריכין לישב את העולם, שיהיה מישב העולם מבני אדם דיקא, דהינו מבני דעה, שיודעין את השם יתברך. וזהו גם כן מצות: "ומלאו את הארץ", שצריכין למלאות את הארץ בבני אדם. הינו שכל אדם מצוה שידבר עם חברו ביראת שמים כדי להכניס דעת בחברו, שזה עקר ישוב העולם, שיהיה העולם מישב מבני אדם, הינו מבני דעה, שיודעין את השם יתברך כנ"ל]. על כן צריך כל אחד לעסק בזה - להכניס דעת ויראת שמים בחברו, שעל ידי זה נעשה חברו בחינת תלמיד אצלו, ואזי כשימלאו ימיו ויגיע זמן הסתלקותו, אזי יתלבש בזה הדבור שהכניס בחברו, ויהיה נחשב כאלו הוא בעצמו ממש קים בזה העולם, כמו שכתוב: "אשר אין חליפות למו" - 'חד אמר בן, וחד אמר תלמיד'. נמצא כשנשאר בן או תלמיד אחריו, אזי יש חליפות למו, הינו כי יש לו חליפין, מאחר שנשאר דעתו אחריו על ידי בן או תלמיד כנ"ל. כי עקר הוא הדעת, וכשנשאר הדעת אחריו על ידי בן או תלמיד, נחשב כאלו הוא ממש נשאר קים בעולם. וזה חליפות - ראשי תבות: פי ידבר חכמות והגות לבי ת'בונות (תהלים מ"ט). כי עקר הוא הדעת שהוא בחינת: "פי ידבר חכמות והגות לבי תבונות", שזהו עקר ההשארה והחליפות שנשאר מן האדם אחריו, דהינו מה שהיה מדבר חכמה ותבונה עם חברו והכניס בו דעת אמת ויראת שמים כנ"ל. ועל כן פ'י י'דבר ח'כמות ו'הגות ל'בי ת'בונות - ראשי תבות חליפות, כי זה עקר החליפות וההשארה כנ"ל:

</div>

Therefore one must leave after him a son or disciple so that his daas remains below to illuminate the people of this lowly world. When his daas remains below through a son or disciple, it is considered as if he himself actually remains in the world. Every person can fulfill this by establishing disciples: when two speak together in fear of Heaven and one illuminates his fellow with some speech, the fellow becomes — in relation to him — in the aspect of disciple. Sometimes it reverses: later he receives some speech from his fellow and then becomes in the aspect of disciple to him. Every person must be careful, strive, and engage in this, because “Not for chaos did He create it, to dwell He formed it” (Isaiah 45:18). Everyone must engage in settling the world so that the world becomes filled with human beings, as it is written (Genesis 1:28): “And fill the earth.” This is the essence of settling the world — when it is filled with human beings, that is, people of understanding, for one who has no daas is not a human being at all, as explained above [that is, just as a human is commanded to establish children in the world for the existence of the world, so he is commanded to insert daas and fear of Heaven into his children and disciples. This is the essence of the commandment to establish offspring for the existence of the world — the essence is to establish offspring specifically from the species of human beings, not from the species of animals and beasts in human likeness. Therefore as long as daas does not illuminate human beings, and they do not know and feel His divinity, blessed be He, and His rule, they are not in the category of human beings, since they lack daas to know Hashem — and this is the essence of the definition of a human being. Thus the world is considered chaos and void, and concerning this it is said: “Not for chaos did He create it, to dwell He formed it.” One must settle the world specifically with human beings — that is, people of understanding who know Hashem, blessed be He. This is also the commandment “And fill the earth”: one must fill the earth with human beings — that is, every person is commanded to speak with his fellow in fear of Heaven in order to insert daas into his fellow. This is the essence of settling the world — that the world should be settled with human beings, that is, with people of understanding who know Hashem, blessed be He, as above]. Therefore every person must engage in this: to insert daas and fear of Heaven into his fellow. Through this his fellow becomes in the aspect of disciple to him. Then, when his days are completed and the time of his departure arrives, he will clothe himself in the speech he inserted into his fellow, and it will be considered as if he himself actually exists in this world, as it is written: “Who have no changes for them” — one said son, and one said disciple. Thus when a son or disciple remains after him, there are “changes” for them — meaning he has “changes” (continuation), because his daas remains after him through son or disciple as above. The essence is daas, and when daas remains after him through son or disciple, it is considered as if he himself actually remains existing in the world. This word changes is an acronym for: My mouth shall speak wisdoms and the meditation of my heart understandings (Psalms 49:4), because the essence is daas — the aspect of “My mouth shall speak wisdoms and the meditation of my heart understandings.” This is the essence of what remains and the “changes” that remain from a person after him — that is, what he spoke of wisdom and understanding with his fellow and inserted into him true daas and fear of Heaven as above. Therefore “My mouth shall speak wisdoms and the meditation of my heart understandings” is an acronym for changes, because this is the essence of the changes and the remaining as above. In truth, son and disciple are entirely one: the son is also a disciple as above, and the disciple is in the aspect of son, as our Rabbis of blessed memory said (Sanhedrin 99b, and see there folio 19b): anyone who teaches his fellow’s son Torah is considered as if he made him, for it is considered as if he also made the body of the disciple.


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

ובאמת בן ותלמיד הוא כלו חד. כי הבן הוא גם כן תלמיד כנ"ל, וגם התלמיד הוא בחינת בן, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (סנהדרין צ"ט: ועין שם גם בדף יט): 'כל המלמד בן חברו תורה, כאלו עשאו' כי נחשב כאלו עשה את הגוף של התלמיד גם כן, כי מקדם לא היה נקרא בשם אדם כלל, מאחר שלא היה בו דעת ולא היה רק דמות אדם, נמצא שעל ידי שלמד עמו תורה והכניס בו דעת, על ידי זה נעשה אדם, על כן נחשב כאלו עשאו ממש, על כן גם התלמיד הוא בחינת בן:

</div>

Previously he was not called “human” at all, since he had no daas and was only in the likeness of a human. Thus through teaching him Torah and inserting daas into him, he becomes a human being — therefore it is considered as if he actually made him. Hence the disciple is also in the aspect of son.


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

ה אמנם, מי שרוצה לדבר עם חברו ביראת שמים כנ"ל, הוא צריך שיהיה לו יראת שמים, כדי שיהיו דבריו נשמעין אצל חברו, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ברכות ו:): 'כל מי שיש בו יראת שמים, דבריו נשמעין' וגם כדי שיתקימו דבריו אצל חברו. כי לפעמים מדבר אחד עם חברו, ותכף ומיד עובר והולך הדבור מלב חברו, ואינו מתקים אצלו כלל. על כן צריך לזה יראת שמים. כי 'מי שיראת חטאו קודמת לחכמתו, חכמתו מתקימת' (אבות פרק ג), הינו שיש קיום לדבריו אצל חברו. נמצא; מי שרוצה להכניס דעת בחברו, הוא צריך שיהיה לו יראת שמים, כדי שיהיו דבריו נשמעין וכדי שיתקימו דבריו. וזהו: אשר אין חליפות למו, ולא יראו אלקים (תהלים נ"ה), הינו כשאין נשאר דעתו אחריו על ידי בן או תלמיד, שזה בחינת חליפות כנ"ל, זה סימן שלא יראו אלקים, כי על ידי יראה נשאר דעתו אחריו כנ"ל:

</div>

However, one who wants to speak with his fellow in fear of Heaven as above must have fear of Heaven himself so that his words will be heard by his fellow, as our Rabbis of blessed memory said (Berakhot 6b): “Anyone who has fear of Heaven in him, his words are heard.” Also so that his words will endure with his fellow — because sometimes one speaks with his fellow and immediately the speech passes from the heart of his fellow and does not endure with him at all.


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

ו

</div>


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

ועל ידי זה שעוסקים לדבר אחד עם חברו להכניס בו דעת ויראת שמים ולהעמיד תלמידים כנ"ל, על ידי זה נכנסין אורות המקיפים, דהינו שזוכה להבין ולידע, מה שלא היה מבין ויודע מתחלה (עין מסכת ע"ז לה:). כי מה שאדם מבין ומשיג בשכלו זה בחינת פנימי, כי זה השכל נכנס לתוך שכלו אבל מה שאין יכול לכנס לתוך שכלו, דהינו מה שאי אפשר לו להבין זה בחינת מקיפים, כי זה הדבר מקיף סביבות שכלו, ואי אפשר לו להכניסו בפנים בתוך שכלו, כי אי אפשר לו להבין זאת, מחמת שהוא בחינת מקיף אצלו. וכשעוסק לדבר עם בני אדם, ומכניס בהם דעתו, נמצא שנתרוקן מחו מהשכל והדעת שהיה לו, אזי על ידי זה נכנס השכל המקיף לפנים, כי על ידי שנתרוקן שכלו על ידי שהכניס דעתו בחברו, על ידי זה נכנס המקיף לפנים, וזוכה להבין בחינת השכל המקיף, דהינו שמבין מה שלא היה יכול להבין מתחילה כנ"ל:

</div>

Therefore fear of Heaven is needed for this, for “one whose fear of sin precedes his wisdom, his wisdom endures” (Avot ch.


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

ויש כמה בחינות במקיפים, כי מה שמקיף לזה, הוא בחינת פנימי אצל חברו, שהוא במדרגה למעלה ממנו, וכן למעלה מעלה. ויש שכל, שהוא בחינת מקיף לזה, ואצל אחר זה השכל הוא נמוך אפלו מבחינת פנימי, מחמת שהוא במדרגה גבוה ממנו הרבה, ועל ידי שמדבר אחד עם חברו ביראת שמים ומכניס בו דעתו, על ידי זה נכנס מקיף שלו לפנים כנ"ל. וכן למעלה מעלה, שכל אחד לפי בחינתו ומדרגתו נכנס מקיף שלו לפנים, על ידי שמדבר עם חברו ותלמידו ומכניס בו דעתו כנ"ל. וזהו (דברים ל): כי קרוב אליך הדבר מאד, בפיך ובלבבך לעשתו. כי קרוב אליך הדבר מאד - הינו לקרב אליך הדבר שהוא בבחינת מאד, בחינת מקיפים, שהם נעלמים ורחוקים מאד מן האדם, ולקרבם אליך להכניסם בפנים - זה תלוי בפיך ובלבבך לעשתו. בפיך ובלבבך - זה בחינת: "פי ידבר חכמות והגות לבי תבונות", הינו שיגלה חכמתו ותבונתו לתלמידיו כנ"ל. וזהו: לעשתו - בחינת כאלו עשאו הנ"ל, ועל ידי זה יוכל להכניס ולקרב המקיפים, שהם בחינת מאד, להכניסם לפנים כנ"ל: ולמעלה מן הכל הם המקיפים העליונים של חכם הדור, שהוא הרבי שבדור שעל ידי שזה הרבי והחכם שבדור עוסק לדבר עם תלמידיו ומכניס בהם דעתו, על ידי זה נכנסים המקיפים שלו לפנים. והמקיפים שלו הם בחינת אריכות ימים ושנים, כי המקיפים שלו הם בחינת עולם הבא, שהוא יום שכלו ארך (קדושין ל"ט: חלין קמ"ב), כי שם הוא למעלה מהזמן. כי כל הזמן של כל העולם הזה כלו, מה שהיה ומה שיהיה, הוא כלו אין ואפס נגד יום אחד, ואפלו נגד רגע אחת של עולם הבא, שהוא יום שכלו ארך. ושם אין שום זמן, כי הוא בחינת למעלה מהזמן, רק סדר הזמנים שיש שם הם בחינת השגות של המקיפים. שיש מקיפים שהם בחינת ימים, ויש מקיפים שהם בחינת שנים, בחינת: "תקופות הימים" (שמואל א א), "תקופות השנים" (שמות ל"ד ודברי הימים ב כ"ד) ואלו המקיפים שיש שם, הם בחינת סדר הזמנים שם. והשגות מקיפים הללו זה עקר התענוג והשעשוע של עולם הבא; אשרי מי שזוכה להשיגם. וזה בחינת תכלית הידיעה, כי תכלית הידיעה אשר לא נדע. כי השגות אלו המקיפים, שהם בחינת שעשוע עולם הבא, זה בחינת (תהלים ל"א): "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך", כי הם הם רב טוב הצפון וטמון וסתום מעין כל. וזהו: "מה רב טובך" - מה דיקא, כי הם בחינת מה, בחינת: "מה חמית מה פשפשת" (הק' הזוהר ד"א ע"ב), בחינת 'תכלית הידיעה אשר לא נדע'. וזה בחינת שפע הכתר, כי כתר הוא בחינת מקיף, כמו שכתוב (שופטים כ): "כתרו את בנימין" וכו':

</div>

3 mishnah 9) — meaning there is endurance to his words with his fellow.


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

ז וזה החכם שזוכה לאלו המקיפים הנ"ל, בחינת שפע הכתר, הוא צריך שיהיה לו בחינת כל, בחינת (דברי הימים א כ"ט): "כי כל בשמים ובארץ", ותרגומו: 'דאחד בשמיא וארעא' (זהר בראשית ל"א ובתקון כ"ב). הינו שיהיה אוחז ומקים שני העולמות, עולם העליון ועולם התחתון, שהם בחינת שמים וארץ. כי הצדיק והחכם הנ"ל הוא צריך שיהיה אוחז בשניהם, לקים את כל אחד ואחד בבחינתו. כי יש דרי מעלה ויש דרי מטה, דהינו עולם העליון ועולם התחתון, בחינת שמים וארץ, וצריך הצדיק להראות לדרי מעלה, שאינם יודעים כלל בידיעתו יתברך, שזה בחינת השגה של מה, בחינת: 'מה חמית מה פשפשת', בחינת: איה מקום כבודו ולהפך: צריך להראות לדרי מטה, שאדרבא, מלא כל הארץ כבודו (ישעיה ו). כי יש שוכני עפר, שהם בני אדם המונחים במדרגה התחתונה, ונדמה להם שהם רחוקים מאד ממנו יתברך, וצריך הצדיק לעוררם ולהקיצם, בבחינת (שם כ"ו): "הקיצו ורננו שכני עפר". ולגלות להם שה' עמם, והם סמוכים אליו יתברך, כי "מלא כל הארץ כבודו". ולחזקם ולעוררם, שלא יהיו מיאשין עצמן, חס ושלום, כי עדין הם אצל השם יתברך וקרובים אליו, כי "מלא כל הארץ כבודו". וזה בחינת כל, שיש להצדיק, בחינת: "כי כל בשמים ובארץ", 'דאחד בשמיא וארעא', הינו שהוא אוחז ומקים שני העולמות: עולם העליון הוא אוחז ומקים בבחינת מה, בחינת 'איה מקום כבודו', ועולם התחתון הוא מקים בבחינת "מלא כל הארץ כבודו". [ועין לקמן (סימן ס"ח), שם מבאר גם כן ענין זה בבאור יותר קצת. והכלל - שהצדיק - עקר שלמותו, כשיש לו שני הבחינות הנ"ל, דהינו שידע איך לדבר וללמד ולהאיר בכל אחד ואחד, בדרי מעלה ודרי מטה, בעליונים ובתחתונים, בשמים ובארץ, שהם בחינת גדולים וקטנים, הינו שלהגדולים במעלה, בני עליה, בחינת דרי מעלה, צריך שיהיה כח להצדיק להראות להם ולגלות להם, שעדין אינם יודעים כלל מהשם יתברך, בחינת: 'מה חמית מה פשפשת' וכו' וזה הלמוד וההשגה הוא צריך להאיר ולהכניס בהגדולים במעלה, שהם בחינת דרי מעלה. ולהפך, יש בני אדם שמונחים במדרגה התחתונה מאד, עד שהיו מיאשין את עצמן לגמרי, חס ושלום, כי נדמה להם שהם רחוקים מאד מהשם יתברך, וכבר אבד נצחם ותוחלתם מה' - צריך הצדיק שיהיה לו כח לעוררם ולהקיצם, שלא יהיו מיאשין עצמן בשום אפן בעולם, יהיה איך שיהיה, ולהראות להם ולהאיר בהם, כי עדין ה' עמם ואצלם וקרוב להם, ואפלו בתוך הארץ ממש, אפלו אם נפל לשאול תחתיות, חס ושלום, אף על פי כן שם דיקא נמצא כבודו יתברך, כי "מלא כל הארץ כבודו" וזה בחינת כל, שיש להצדיק וכו', כנ"ל]:

</div>

Thus one who wants to insert daas into his fellow needs fear of Heaven so that his words will be heard and will endure. “Who have no changes for them, and they did not fear G-d” (Psalms 55:20) — that is, when his daas does not remain after him through son or disciple (which is the aspect of “changes” as above), this is a sign that they did not fear G-d, for through fear his daas remains after him as above.


## Segment 13

<div dir="rtl" lang="he">

ח גם זה החכם הדור הנ"ל צריך לידע איזה מקיפים, שהוא צריך להמשיכם ואיזה מקיפים שאין צריך להמשיכם, ובשביל זה יש דברים שאין רשאים לגלותם בפני התלמידים, כי אם יגלה אותן הדברים, יכנסו מקיפים אחרים בתוך שכלו כנ"ל. ולפעמים אין צריך לקבל אלו המקיפים, כמו למשל, כשהרב מדבר עם תלמידו איזה פשט בגמפ"ת [גמרא, פרוש, תוספות], ובתוך דבריו הוא בא על איזה קשיא, ואותו הקשיא היה בתחלה בבחינת מקיף אצלו, כי לא ידע ממנה בתחלה, ותכף כשנופל בשכלו זאת הקשיא, הוא אומרה בפני תלמידו, ובתוך כך כשמסביר לו הקשיא, נופל בשכלו תרוץ על הקשיא, נמצא שחוזר ומשיג מקיף אחר, שהוא תרוץ על הקשיא, ואזי אומר גם התרוץ בפני התלמיד. אך כשמגלה גם התרוץ בפני התלמיד, אזי נכנס בו עוד מקיף אחר, ואז על ידי זה השכל שבא עליו עתה, הדרא קשיא לדוכתא, ואדרבא, עתה הקשיא חזקה ורחבה יותר מבתחלה. נמצא שעל ידי שגלה התרוץ בפני התלמיד, שעל ידי זה נכנס בו מקיף אחר, דהינו שכל חדש, שעל ידי זה חזרה הקשיא למקומה ביתר עז, כי עתה הקשיא חזקה ורחבה יותר מבתחלה. כמו כן יש בהשגות, שיש דברים שאסור לגלותם, כי אם יגלה זה התרוץ בפני התלמיד, יכנס בו מקיף חדש, שעל ידו יהיה הקשיא חזקה ורחבה יותר מבתחלה, עד שיוכל לכנס בהשגות מקיפים שהם למעלה מהזמן, שאין הזמן מספיק לבאר הקשיות והתרוצים שיש שם, כי הם למעלה מהזמן. כי כל מה שהוא מגלה איזה שכל, קשיא או תרוץ, נכנס בו שכל חדש שהוא בחינת מקיף כנ"ל. על כן אם לא יהיה נזהר בדבריו, לדקדק איזה דבר לגלות ואיזהו דבר שלא לגלות, על ידי זה יהיה נכנס בקשיות ותרוצים, שאין הזמן מספיק לבארם, כי הם בחינת מקיפים שהם למעלה מהזמן כנ"ל. על כן מכרח החכם לעשות סיג לדבריו, לדקדק ולזהר מה לגלות ומה שלא לגלות, באפן שלא ישיג רק אותן המקיפים, שצריך להשיג, ולא יבוא להשיג מקיפים שאין צריך להשיג:

</div>

7. And this sage who merits to these makifim mentioned above — the aspect of the abundance of the crown — needs to have the aspect of “all,” the aspect of (1 Chronicles 29:11) “For all in the heavens and in the earth,” and its Targum: “that unites in heaven and earth” (Zohar Bereshit 31a and Tikkun 22). That is, he must grasp and sustain the two worlds — the upper world and the lower world — that are the aspect of heavens and earth. For the tzadik and the sage mentioned above must grasp both to sustain each one in its aspect, because there are dwellers above and dwellers below — that is, the upper world and the lower world, the aspect of heavens and earth. The tzadik must show to the dwellers above that they do not know at all in His daas, blessed be He — this is the aspect of attainment of “what,” the aspect of “what did you see, what did you whisper,” the aspect of “where is the place of His glory.” And the opposite: he must show to the dwellers below that on the contrary “the whole earth is full of His glory” (Isaiah 6:3), because there are dwellers of dust — human beings placed on the lowest level who appear to themselves to be very distant from Him, blessed be He. The tzadik must arouse them and awaken them in the aspect of “Awake and sing, dwellers of dust” (Isaiah 26:19) and reveal to them that G-d is with them and they are close to Him, blessed be He, because “the whole earth is full of His glory,” and strengthen them and arouse them so they should not despair themselves — Heaven forbid — for they are still by Hashem, blessed be He, and close to Him, because “the whole earth is full of His glory.” This is the aspect of “all” that the tzadik has — the aspect of “For all in the heavens and in the earth” that unites heaven and earth — that is, he grasps and sustains the two worlds: the upper world he grasps and sustains in the aspect of “what,” the aspect of “where is the place of His glory,” and the lower world he sustains in the aspect of “the whole earth is full of His glory.” [And see below [sign 68], where this matter is also explained with a little more explanation. The general principle is that the essence of the tzadik’s perfection is when he has these two aspects mentioned above — that is, that he knows how to speak, teach, and illuminate each one: the dwellers above and the dwellers below, the upper ones and the lower ones, the heavens and the earth — that they are the aspect of great and small. That is, to the great in level, the people of ascent, the aspect of dwellers above, the tzadik must have the power to show them and reveal to them that they still do not know at all from Hashem, blessed be He — the aspect of “what did you see, what did you whisper” etc. This teaching and attainment he must illuminate and insert into the great in level who are the aspect of dwellers above. And the opposite: there are people placed in the very lowest level until they completely despair themselves — Heaven forbid — because it seems to them that they are very distant from Hashem, blessed be He, and they have already lost their eternity and their hope from G-d. The tzadik must have the power to arouse them and awaken them so they should not despair themselves in any way in the world, however it may be, and to show them and illuminate in them that still G-d is with them and by them and close to them — even actually in the earth, even if one fell to the lowest hell — Heaven forbid — nevertheless there precisely is found His glory, blessed be He, because “the whole earth is full of His glory.” And this is the aspect of “all” that the tzadik has etc., as above.]


## Segment 14

<div dir="rtl" lang="he">

וזה בחינת מה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (מנחות כט:): 'כשעלה משה למרום, מצאו להקדוש ברוך הוא שהיה קושר כתרים לאותיות. אמר לו: רבונו של עולם! מי מעכב על ידך. אמר לו: עתיד אחד לעמד ועקיבא בן יוסף שמו, שיהיה דורש על כל קוץ וקוץ תלי תלין של הלכות. אמר לו רבונו של עולם! ראוי שתנתן תורה על ידו. אמר לו: שתק! כך עלה במחשבה'. ולכאורה קשה, מה אמר לו השם יתברך שתק וכו', הלא כבר אמר הקשיא, ומה זו שתיקה, מאחר שכבר הקשה מה שהקשה. אך תכף כשאמר משה הקשיא, נפל בשכלו תרוץ על הקשיא. אך אם היה אומר את התרוץ, היה נכנס בו מקיף אחר, והיה בא על קשיא יותר חזקה ורחבה מבתחלה. על כן אמר לו השם יתברך - שתק - על התרוץ, הינו שישתק ולא יגלה את התרוץ, כדי שלא יבוא על קשיא יותר חזקה מבתחלה. וזהו: כך עלה במחשבה, הינו שתכף כשמגלין את השכל הפנימי, אזי עולה במחשבה שכל אחר חדש, כי נכנס מקיף אחר לפנים, ועל כן צריכין לשתק, כדי שלא יבוא למקיפים, שאין צריכין להשיגם כנ"ל, וזהו: שתק, כך עלה במחשבה, (*) (*) (משה היה למעלה מן המחשבה, לכך היה יודע את התרוץ, כי השיג בחינת (סתרי) [כתרי כ"ה בדפוס הראשון שנדפס ע"י מוהרנ"ת ז"ל]. אותיות. והדברים סתומים, כי לא באר היטב ענין זה), כנ"ל:

</div>

Also this sage of the generation mentioned above needs to know which makifim he needs to draw and which makifim he does not need to draw. For this reason there are things that are not permitted to reveal before the disciples, because if he reveals those things other makifim will enter into his intellect as above, and sometimes there is no need to receive those makifim. For example, when the rabbi speaks with his disciple some simple matter in Gemara, Perush, Tosafot, and in the midst of his words he comes upon some difficulty — and that difficulty was at first in the aspect of surrounding to him because he did not know it at first — and immediately when this difficulty falls into his intellect he says it before his disciple. And while he is explaining the difficulty to him, a resolution on the difficulty falls into his intellect — it turns out he attains another surrounding, that is, the resolution on the difficulty — and then he also says the resolution before the disciple. But when he reveals the resolution also before the disciple, then another surrounding enters into him, and through this the intellect that now comes upon him causes the difficulty to return to its place — and on the contrary, now the difficulty is stronger and broader than at first. It turns out that by revealing the resolution before the disciple — through which another surrounding entered into him, that is, new intellect — the difficulty returned to its place with greater strength because now the difficulty is stronger and broader than at first. Similarly in attainments there are things that are forbidden to reveal, because if he reveals this resolution before the disciple a new surrounding will enter into him through which the difficulty will become stronger and broader than at first — until he can enter into attainments of makifim that are above time, such that time is not sufficient to explain the difficulties and resolutions there because they are above time. For every time he reveals some intellect — difficulty or resolution — a new intellect enters into him that is the aspect of surrounding as above. Therefore if he is not careful in his words to be precise which thing to reveal and which not to reveal, through this he will enter into difficulties and resolutions that time is not sufficient to explain because they are the aspect of makifim that are above time as above. Therefore the sage is forced to make a fence around his words — to be precise and careful what to reveal and what not to reveal — in such a way that he attains only those makifim that need to be attained and does not come to attain makifim that do not need to be attained. This is the aspect of what our Rabbis of blessed memory said (Menachot 29b): When Moshe ascended on high he found the Holy One, blessed be He, tying crowns to the letters. He said to Him: “Master of the world! Who is holding back Your hand?” He said to him: “There is one in the future who will arise — Akiva ben Yosef is his name — who will expound on every tittle heaps and heaps of laws.” He said to Him: “Master of the world! Worthy that the Torah be given through him!” He said to him: “Be silent! Thus it arose in thought.” And it would seem difficult — why did Hashem, blessed be He, say to him “Be silent” etc.? Had he not already stated the difficulty? And what is this silence after he had already asked the difficulty? But immediately when Moshe stated the difficulty, a resolution on the difficulty fell into his intellect.


## Segment 15

<div dir="rtl" lang="he">

וזה פרוש: 'הוו מתונים בדין, והעמידו תלמידים הרבה, ועשו סיג לתורה' (אבות פרק א). 'הוו מתונים בדין' - זה בחינת שצריך החכם הנ"ל להיות לו מתינות, לידע איך לדבר עם כל אחד ואחד; שלפני בחינת דרי מעלה יגלה להם ההשגה של מה, בחינת: מה חמית וכו' ולפני דרי מטה יגלה ההשגה של 'מלא כל הארץ כבודו'. וזה בחינת דין, בחינת משפט, בחינת (תהלים ע"ה): "כי אלהים שפט, זה ישפיל וזה ירים" - שהגבוהים הוא צריך להשפיל, להראות להם שאינם יודעים כלל בידיעתו יתברך, והקטנים, בחינת שוכני עפר, צריך להרים, לעוררם ולהקיצם שלא יתיאשו, כי מלא כל הארץ כבודו, כנ"ל. וזהו: 'והעמידו תלמידים הרבה' - כי כשזוכה להשגה כזו, להאיר בגדולים וקטנים וכו' כנ"ל, בודאי יעמיד תלמידים הרבה, כי כלם צריכים אליו, כי יש לו כח ללמד עם כלם כנ"ל. וזהו: 'ועשו סיג לתורה' - בחינת (אבות פרק ג): 'סיג לחכמה שתיקה', כי צריך לעשות סיג לדבריו, לשתק לפעמים, בחינת: שתק, כך עלה במחשבה, כנ"ל. כי על ידי שזוכה להעמיד תלמידים הרבה, על ידי זה הוא זוכה להשיג את המקיפים, דהינו שמשיג ומבין מה שלא היה יכול להשיג מתחלה, על כן הוא צריך לעשות סיג לדבריו ולשתק לפעמים, כדי שלא יכנס במקיפים שהם למעלה מהזמן, שאין הזמן מספיק לבאר הקשיות והתרוצים שיש שם כנ"ל:

</div>

But if he had stated the resolution, another surrounding would have entered into him and would have brought a difficulty stronger and broader than at first. “Be silent” concerning the resolution — that is, he should be silent and not reveal the resolution so as not to come upon a difficulty stronger than at first. That is, immediately when the inner intellect is revealed, another new intellect arises in thought because another surrounding enters inside. Therefore one must be silent in order not to come to makifim that do not need to be attained as above. And this is: “Be silent! Thus it arose in thought” [Moshe was above thought, therefore he knew the resolution because he attained the aspect of the secrets of the crowns (as in the first printing by Moharnat z”l) of the letters and the sealed matters, because this matter was not well explained], as above. And this is the explanation of “Be deliberate in judgment, establish many disciples, and make a fence to the Torah” (Avot ch. 1 mishnah 1). “Be deliberate in judgment” is the aspect that the sage mentioned above needs deliberation to know how to speak with each one: before the aspect of dwellers above he reveals to them the attainment of “what,” the aspect of “what did you see” etc., and before dwellers below he reveals the attainment of “the whole earth is full of His glory.” This is the aspect of judgment, the aspect of justice — the aspect of “for G-d is judge; this one He lowers and this one He raises” (Psalms 75:8) — that the high ones he must lower to show them that they do not know at all in His daas, blessed be He, and the small ones — the aspect of dwellers of dust — he must raise, arouse them and awaken them so they do not despair, because “the whole earth is full of His glory,” as above.


## Segment 16

<div dir="rtl" lang="he">

ואלו השני בחינות של דרי מעלה ודרי מטה, דהינו השגה של בחינת מה והשגה של בחינת 'מלא כל הארץ כבודו', הם בחינת השגה של בחינת בן והשגה של בחינת תלמיד כי אף על פי שבן ותלמיד כלו חד כנ"ל, כי הבן הוא גם כן תלמיד, כנ"ל, והתלמיד הוא גם כן בחינת בן, כי נחשב כאלו עשאו כנ"ל, אף על פי כן יש הפרש בין בן לתלמיד. כי הבן שהוא תלמיד הוא במעלה יתרה מתלמיד לבד, כי הבן הוא כלו נמשך מן האב, מראשו עד רגלו, ואין בו שום שערה שאינה נמשכת ממח האב, על כן בחינת ההשגה של הבן גדולה יותר במעלה מהשגה של בחינת התלמיד. וזהו בחינת החלוק שבין נבואת משה רבנו לשאר נביאים; כי משה ראה באספקלריא המאירה, והם ראו באספקלריא שאינה מאירה (יבמות מט:), שזהו בחינת החלוק שבין השגת דרי מעלה להשגת דרי מטה, שהם בחינת בן ותלמיד. כי משה השיג בחינת (שמות ל"ג): "כי לא יראני האדם וחי", זה בחינת ההשגה של מה, בחינת: מה חמית וכו', שזהו ההשגה של דרי מעלה, בחינת בן. וישעיה, שהיה במדרגה קטנה ממשה, אמר (ישעיה ו): "ואראה את ה'" - זה בחינת השגה של דרי מטה, בחינת תלמיד, בחינת 'מלא כל הארץ כבודו'. כי אף על פי שידע ישעיה שיש השגה של בחינת מה, אף על פי כן אמר לפי מדרגתו, שהוא היה בבחינת ההשגה של 'מלא כל הארץ כבודו', בחינת: "ואראה את ה'" (עין זוהר וארא כ"ג:). נמצא שבן ותלמיד הם בחינות דרי מעלה ודרי מטה, הינו ההשגה של מה, בחינת: מה חמית מה פשפשת, בחינת: 'איה מקום כבודו', בחינת: "כי לא יראני האדם" - זה בחינת השגת הבן, השגת דרי מעלה והשגה של מלא כל הארץ כבודו, בחינת: ואראה את ה', זה בחינת השגת התלמיד, השגת דרי מטה. כי הבן שהוא נמשך כלו ממח האב, על כן זוכה להשגת אביו ממש שהוא בחינת מה, שהוא ההשגה של הרבי והחכם שבדור כנ"ל. אבל התלמיד אין מקבל רק בחינת ההשגה של דרי מטה, שהוא בחינת מלא כל הארץ כבודו וכו' כנ"ל:

</div>

And this is: “establish many disciples” — because when he merits such an attainment, to illuminate in great and small etc. as above, certainly he establishes many disciples, because all need him, for he has the power to teach all of them as above. And this is: “make a fence to the Torah” — the aspect of “silence is a fence to wisdom” (Avot ch. 3 mishnah 13) — because he needs to make a fence around his words, to be silent sometimes in the aspect of “Be silent! Thus it arose in thought,” as above. Because through that he merits to establish many disciples, through this he merits to attain the makifim — that is, he attains and understands what he was not able to attain at first. Therefore he must make a fence around his words and be silent sometimes in order not to enter makifim that are above time such that time is not sufficient to explain the difficulties and resolutions there as above. And these two aspects — dwellers above and dwellers below — that is, the attainment of the aspect of “what” and the attainment of the aspect of “the whole earth is full of His glory” — are the aspect of the attainment of the aspect of son and the attainment of the aspect of disciple. Although son and disciple are all one as above (the son is also disciple as above and the disciple is also in the aspect of son, because he is considered as if he made him as above), nevertheless there is a difference between son and disciple.


## Segment 17

<div dir="rtl" lang="he">

ט וצריך לכלל העולמות, עליון בתחתון ותחתון בעליון, שיהיה הבן כלול מבחינת תלמיד, וכן התלמיד יהיה כלול מבחינת בן, כדי שיהיה להם יראה. כי הבן שהוא בבחינת ההשגה של מה, בחינת: מה חמית וכו', ואם כן לא יהיה לו יראה כלל, מאחר שאינו רואה כלל כבודו יתברך. ועל כן צריך שיהיה הבן כלול מבחינת תלמיד, להראות לבחינת בן גם כן קצת מההשגה של בחינת התלמיד, דהינו בחינת 'מלא כל הארץ כבודו', כדי שיהיה לו יראה. וכן התלמיד שהשגתו בחינת 'מלא כל הארץ כבודו', ואם כן יוכל להתבטל במציאות, ועל כן צריך להראות לו קצת מההשגה של בחינת הבן, דהינו בחינת מה, כדי שלא יתבטל במציאות, ויהיה לו יראה:

</div>

The son who is a disciple is on a higher level than disciple alone, because the son is entirely drawn from the father — from his head to his foot — and there is no hair in him that is not drawn from the father’s brain. Therefore the attainment of the son is greater in level than the attainment of the aspect of disciple. This is the aspect of the difference between the prophecy of Moshe Rabbainu and the other prophets: Moshe saw in a clear lens, and they saw in a lens that does not illuminate (Yevamot 49b). This is the aspect of the difference between the attainment of dwellers above and the attainment of dwellers below that are the aspect of son and disciple. (Exodus 33:20): “for no human can see Me and live” — this is the aspect of the attainment of “what,” the aspect of “what did you see” etc. — this is the attainment of dwellers above, the aspect of son. And Yeshayahu, who was on a lower level than Moshe, said (Isaiah 6:1): “and I saw Hashem” — this is the aspect of the attainment of dwellers below, the aspect of disciple, the aspect of “the whole earth is full of His glory.” Although Yeshayahu knew that there is the attainment of the aspect of “what,” nevertheless he said according to his level that he was in the aspect of the attainment of “the whole earth is full of His glory,” the aspect of “and I saw Hashem” (see Zohar Vaera 23a). Thus son and disciple are the aspects of dwellers above and dwellers below — that is, the attainment of “what,” the aspect of “what did you see, what did you whisper,” the aspect of “where is the place of His glory,” the aspect of “for no human can see Me” — this is the attainment of the son, the attainment of dwellers above. And the attainment of “the whole earth is full of His glory,” the aspect of “and I saw Hashem” — this is the attainment of the disciple, the attainment of dwellers below. Because the son is entirely drawn from the father’s brain, therefore he merits the attainment of the father himself — that is the aspect of “what,” which is the attainment of the Rebbe and the sage of the generation as above. But the disciple receives only the aspect of the attainment of dwellers below — that is the aspect of “the whole earth is full of His glory” etc., as above.


## Segment 18

<div dir="rtl" lang="he">

י ועל ידי כלליות בן ותלמיד; על ידי זה מי שהוא איש חיל ואינו ההפך (שקורין: רע מזל, שלימזל), הוא יכול לקבל בעת האכילה הארת הרצון, דהינו שיאיר לו הרצון בעת האכילה, וישתוקק ויכסף מאד אליו יתברך ברצון מפלג, בלי שום ידיעה, שלא ידע כלל מה הוא רוצה. וזה בחינת (תהלים קמ"ה): "ואתה נותן להם את אכלם בעתו". בעתו זה בחינת הארת הרצון הנ"ל, בחינת (במדבר כ"ג): "כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל", כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ירושלמי שבת פרק ב): 'עתידין צדיקים שיהיה מחצתן לפנים ממלאכי השרת'. 'מחצה' זה בחינת מקיפים, שהם המחצה של השכל. ולעתיד יהיה מחצות המקיפים של הצדיקים למעלה ממקיפים של מלאכי השרת, ואז יהיה השגתם בחינת מה, בחינת: מה פעל אל. וזאת ההארה של בחינת מה הוא בחינת הארת הרצון, שהוא למעלה מן הכל, והוא מתגלה בעת האכילה, בבחינת: "ואתה נותן להם את אכלם בעתו" - בעתו דיקא, בחינת הארת הרצון שהוא בחינת מה, בחינת: "כעת יאמר ליעקב ולישראל מה" וכו', בחינת מקיפים הנ"ל שהם בחינת מה, שזהו בחינת הארת הרצון כנ"ל:

</div>

9. And one must include the worlds — upper in lower and lower in upper — so that the son is included from the aspect of disciple and similarly the disciple is included from the aspect of son, in order that they should have fear. Because the son, who is in the aspect of the attainment of “what,” the aspect of “what did you see” etc., if so he would have no fear at all since he does not see His glory, blessed be He, at all. Therefore the son must be included from the aspect of disciple to show to the aspect of son also a little from the attainment of the aspect of disciple — that is the aspect of “the whole earth is full of His glory” — so that he should have fear. And similarly the disciple, whose attainment is the aspect of “the whole earth is full of His glory,” if so he could become nullified in existence — therefore one must show him a little from the attainment of the aspect of son — that is the aspect of “what” — so that he should not become nullified in existence and he should have fear.


## Segment 19

<div dir="rtl" lang="he">

ומה שמתגלה הארת הרצון בעת האכילה דוקא - דע, כי מי שרוצה לחגר מתניו להיות מפרנס, לתן פרנסה להתלויים בו, הוא צריך שיהיה איש חיל ולא יהיה ההפך, (שקורין: רע מזל, שלימזל), כי צריך שיהיה לו קצת ממשלה. כי כל הפרנסה נמשך מהמלכות (ד), (ד) עי' זוהר תרומה קנג ובמק"מ שם וע"ש גם בדק"ע.כמו שכתוב במלך: (דניאל ד) "אילנא די חזית די רבה ותקף וכו' ומזון לכלא בה, אנת הוא מלכא". ועל כן מי שרוצה לקבל פרנסה, צריך שיהיה לו קצת ממשלה, כדי שיהיה לו איזה שיכות עם המלכות. וזה בחינת (רות ב): "לעת האכל גשי הלם" - 'אין הלום אלא מלכות' (זבחים קב). כי צריך שיהיה לו ממשלה בחינת מלכות לעת האכל, כי על ידי זה נמשך הפרנסה כנ"ל. ועל כן כשהבעל חוגר מתניו נגד אשתו ומחיב עצמו לפרנסה, כמו שכתוב בכתבה: ואנא אפלח ואוקיר ואזון וכו', אז נותנים לו קצת ממשלה, כמו שכתוב (בראשית ג): "והוא ימשל בך", כי על ידי הממשלה הוא יכול להמשיך הפרנסה כנ"ל. וכן כל השרים - כל מי שצריך לתן פרנסה יותר לאנשים רבים התלויים בו, הוא צריך שיהיה לו יותר ממשלה, כדי שיוכל להמשיך הפרנסה על ידי המלכות כנ"ל. והמלכות מקבל הפרנסה מן בחינת הידים שיש בים החכמה, דהינו הרמזים שהם בחינת ידים. כמו שכתוב (משלי א): "נטיתי ידי ואין מקשיב", ופרש רש"י: דהינו רמזים, כי כשהחכם מגלה חכמתו; לפעמים אומר איזה דבור, שמרמז בו רמזים לתלמידיו, דהינו מה שאי אפשר לבאר בפיו בפרוש, רק על ידי הרמזים שיש בהדבור, הם מבינים כונתו. ואלו הרמזים הם בחינת ידים, בחינת: נטיתי ידי כנ"ל, וזהו בחינת הידים שיש בים החכמה, בבחינת (תהלים ק"ד): "זה הים גדול ורחב ידים". ומאלו הידים מקבל בחינת המלכות את הפרנסה, בבחינת (שם קמ"ה): "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון", הינו שהפרנסה נמשכת מבחינת הידים הנ"ל. וזהו: "ומשביע לכל חי רצון" - בחינת הארת הרצון, שמתגלה בתוך הפרנסה כנ"ל בבחינת: "ואתה נותן להם את אכלם בעתו", כנ"ל. כי מחמת שהמלכות מקבל הפרנסה מידים אלו שיש בים החכמה, על כן מתגלה שם בתוך האכילה והפרנסה הארת המקיפים, שהם בחינת הארת הרצון כנ"ל כי המקיפים מאירים בים החכמה שמגלה החכם כנ"ל. וזה בחינת: זה הים גדול ורחב ידים וכו', לויתן זה יצרת לשחק בו., 'לויתן' זה בחינת מלכות, כמו שכתוב (ישעיה כ"ז): "לויתן נחש בריח, לויתן נחש עקלתון" ופרש רש"י: 'מלכות'. וזהו: לשחק בו - בחינת שחקים, ששם שוחקין מן (חגיגה יב:), דהינו פרנסה. הינו שהמלכות בחינת לויתן מקבל הפרנסה מן הידים שיש בים החכמה, שזהו בחינת: "זה הים גדול ורחב ידים", כנ"ל, וכשמגיע הפרנסה להמלכות, שם היא נשחקת ונכתשת, לתן לכל אחד ואחד חלק פרנסה כפי מה שראוי לו. וזהו: 'לשחק בו' - בחינת שחקים, ששם שוחקין מן. כי הפרנסה, שהיא בחינת מן, נשחקת ונכתשת אצל בחינת המלכות שהוא בחינת לויתן, שמקבל הפרנסה מבחינת: "זה הים גדול ורחב ידים", הינו מן הידים שיש בים החכמה, שהם בחינת רמזים כנ"ל. וזהו: כלם אליך ישברון לתת אכלם בעתו. כי הכל מסתכלין ומצפין על פרנסה, והמלכות מלקט ומקבץ כל אלו הבטחונות של כל באי עולם, מה שכלם מצפין ומסתכלין על פרנסה, ועם אלו הבטחונות עולה המלכות ומקבל פרנסה מן ידים הנ"ל. וזהו: "כלם אליך ישברון", הינו על ידי הבטחונות הנ"ל, שכלם ישברון אליו, ומצפין ומסתכלין על פרנסה, על ידי זה נמשך הפרנסה על ידי המלכות כנ"ל. וזהו: "לתת אכלם בעתו" - 'בעתו' דיקא, בחינת הארת הרצון, שמתגלה בתוך הפרנסה, שהוא בחינת: "כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל", בחינת: "ואתה נותן להם את אכלם בעתו", בחינת: "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון", כנ"ל: וזהו: "כי ימינך וזרועך ואור פניך כי רציתם" (תהלים מ"ד). 'ימינך וזרועך' - זה בחינת הידים הנ"ל, שבהם מתגלה הארת המקיפים, שהוא בחינת הארת הרצון כנ"ל. וזהו: 'ואור פניך כי רציתם', כי המקיפים הם אור הפנים, וזה: 'כי רציתם', כי הם בחינת הארת הרצון, כנ"ל: וזהו: "אשריך ארץ שמלכך בן חרין ושריך בעת יאכלו" (קהלת י) (עין זוהר לך צה. חיי שרה קכד:). 'חרות' זה בחינת יובל, שהוא בחינת כלליות בן ותלמיד, כי יובל הוא אותיות: "וכל בניך למודי יי" (ישעיה נ"ד), דהינו כלליות בן ותלמיד. כי בניך זה בן, 'למודי ה'' הם תלמידים, ומכלליות בן ותלמיד שהוא בחינת יובל, בחינת חרות, משם מקבל המלכות הפרנסה כנ"ל. וזהו: 'אשריך ארץ שמלכך בן חורין' - שמלכות מקבל הפרנסה מבחינת חרות, בחינת יובל וכו' כנ"ל. וזהו: 'ושריך בעת יאכלו'. 'בעת' - זה בחינת התגלות הרצון שמתגלה בשעת אכילה, בחינת: כעת יאמר וכו' כנ"ל (עין זוהר תרומה קע"ה ובאדר"נ פ' כא.). וזה בחינת (תענית ה:): 'אין מסיחין בסעדה', כי אז, בשעת סעדה, מאיר הארת הרצון שהוא בחינת הארת המקיפים, שהם בחינת שתיקה, בחינת: שתק, כך עלה במחשבה, כנ"ל:

</div>

And through the inclusiveness of son and disciple, one who is a man of valor and not the opposite [what people call bad luck, shlimazel] can receive at the time of eating the illumination of the will — that is, the will illuminates for him at the time of eating and he yearns and longs greatly to Him, blessed be He, with an extraordinary will without any knowledge, not knowing at all what he wants (Psalms 145:16): “and You give to them their food in its time.” “In its time” is the aspect of the illumination of the will mentioned above, the aspect of (Numbers 23:23): “at this time it shall be said to Yaakov and to Israel, what has G-d wrought,” as our Rabbis of blessed memory said (Jerusalem Talmud Shabbat ch. 2): in the future the tzadikim will have a partition before the ministering angels. Partition is the aspect of makifim — they are the partition of the intellect. And in the future the partitions of the makifim of the tzadikim will be higher than the makifim of the ministering angels, and then their attainment will be the aspect of “what,” the aspect of “what has G-d wrought.” And this illumination that is the aspect of “what” is the aspect of illumination of the will that is higher than all, and it is revealed at the time of eating in the aspect of “and You give to them their food in its time” — precisely “in its time” is the aspect of illumination of the will that is the aspect of “what,” the aspect of “at this time it shall be said to Yaakov and to Israel, what…” etc., the aspect of the makifim mentioned above that are the aspect of “what” — this is the aspect of illumination of the will as above. And that the illumination of the will is revealed specifically at the time of eating — know that whoever wants to gird his loins to be a sustainer, to give sustenance to those dependent on him, must be a man of valor and not the opposite [what people call bad luck, shlimazel], because he needs a little dominion — for all sustenance is drawn from kingship (see Zohar Terumah 153a and in the place “king” there, and see also 140b) — as it is written concerning a king (Daniel 4:17): “the tree that you saw that grew and became strong etc. and sustenance for all was in it — you are that king.” Therefore whoever wants to receive sustenance must have a little dominion so that he has some connection with kingship (Ruth 2:14): “At the time of eating approach here” — “here” is nothing but kingship (Zevachim 102a).


## Segment 20

<div dir="rtl" lang="he">

יא וזה בחינת חנכה. כי ענין חנכה; דע, כי כל אחד ואחד כפי מה שזוכה לפעל בקשתו ביום הכפורים, דהינו בקשת סלח נא, כן יש לו חנכה, כי על ידי סלח נא נעשה חנכה. כי משה רבנו בקש (במדבר י"ד): "סלח נא לעון העם הזה" - על חטא המרגלים, ועל ידי חטא המרגלים גרמו חרבן בית המקדש, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (תענית כט), שהשם יתברך אמר להם: 'אתם בכיתם בכיה של חנם, אני אקבע לכם בכיה לדורות'. כי אותו הלילה ליל תשעה באב היה, שבו נחרב הבית המקדש, ומשה רבנו בקש על זה סלח נא, כי בזה החטא והפגם תלויים כל העוונות, כי על ידי זה הפגם נחרב הבית המקדש, ובזמן שבית המקדש, היה קים, היינו נקיים מעוונות, כמו שכתוב (ישעיה א): "צדק ילין בה", ופרש רש"י, כי תמיד של שחר היה מכפר על עברות של לילה, ותמיד של בין הערבים היה מכפר על עברות של יום. כי ישראל עם קדוש; לפי גדל רוחניותם ודקותם אין יכולין לשא עליהם המשא של עוון אפלו יום אחד, על כן אנו צריכין את הבית המקדש, שיכפר עלינו בכל יום. ומעת אשר חרב בית מקדשנו, אין אנו יכולים לנקות עצמנו מן העוונות, כי אין מי שיכפר בעדנו. ומשה רבנו, עליו השלום, שידע כל זאת, על כן מסר נפשו על ישראל, ובקש: סלח נא לעון העם הזה וכו', כי ידע שבזה החטא תלוי חרבן הבית, שהוא כולל כל החטאים כנ"ל. וכשזכה לפעל בקשתו, מזה נעשה בחינת חנכת הבית, בחינת חנכה, הפך חרבן הבית. וכן כל אחד כפי מה שזוכה לפעל בקשת סלח נא ביום הכפורים, שעל ידי זה נתתקן פגם חרבן הבית, כמו כן נעשה בחינת חנכת הבית, בחינת חנכה. נמצא שחנכה נעשה על ידי סלח נא כנ"ל, ועל כן רמז משה רבנו, עליו השלום, צרוף חנוכה בפסוק סלח נא, כי סלח נא לעון העם הזה כגדל חסדך וכאשר נשאתה וכו' - הוא ראשי תבות חנוכה, כי חנכה נעשה על ידי סלח נא וכו' כנ"ל. וכן כל הבחינות הנ"ל כלם כלולים בבית המקדש, כי בית המקדש כלול מבחינות בן ותלמיד כי אמרו רבותינו, זכרונם לברכה (תענית טז): 'למה נקרא שמו הר המוריה, שממנו הוראה יוצאה לישראל' - זה בחינת תלמיד. גם אמרו רבותינו, זכרונם לברכה (מדרש שיר השירים על פסוק: "ערשנו רעננה"): 'למה נקרא שמו חדר המטות שעל ידו פרים ורבים ישראל' - זה בחינת בן. ועל כן בית המקדש במקום הגרן (שמואל ב כ"ד) זה בחינת פרנסה, שנמשך על ידי כלליות בן ותלמיד כנ"ל. וזה בחינת לחם הפנים שהיה בבית המקדש, זה בחינת האכילה והפרנסה, שנמשך על ידי כלליות בן ותלמיד, שבו נתגלה אורות המקיפים, שהם בחינת אור הפנים כנ"ל, כי אור הפנים זה בחינת ש"ע נהורין, כידוע, וש"ע הוא שתי פעמים הקף, כמובא. וזה בחינת (תהלים ק"ד): "להצהיל פנים משמן, ולחם לבב אנוש יסעד", הינו שבתוך האכילה מתגלה הארת המקיפים שהוא בחינת אור הפנים, בחינת: להצהיל פנים משמן ולחם וכו'. ועל כן מצות חנכה - בשמן. כי חנכה הוא בחינת חנכת הבית, שעל ידי זה נמשך פרנסה, ונתגלה אור הפנים, שזה בחינות לחם הפנים, בחינות: "להצהיל פנים משמן ולחם" וכו', כנ"ל. וזה בחינות (במדבר ו): "יאר ה' פניו אליך ויחנך". 'ויחנך' - זה בחינות חנכה, שעל ידו נתגלה אור הפנים, בחינת: "יאר ה' פניו" וכו' כנ"ל. ומשה רבנו זכה לסוד חנכה, על ידי שמסר נפשו בשביל ישראל ונתן לבו עליהם להסתכל בצרתם, כי הוא היה רחמן ומנהיג אמתי כנ"ל. ועקר צרת ישראל הוא המשא של עוונות, חס ושלום, כנ"ל, ועל כן בקש עליהם סלח נא כנ"ל, ועל ידי זה נעשה בחינת חנכה, בחינת חנכת הבית, שבזה תלוי תקון כל הבחינות הנ"ל, כנ"ל. וזהו חנוכה - חנו כ"ה (תקו"ז תי' י"ג), הינו כ"ה בכסלו. כסליו (עין בספר גט פשוט סימן קכו שכן הוא הגירסא בתרגום) הוא אותיות: "וירא יי כי סר לראות" (שמות ג) כי משה רבנו נתן לבו להסתכל בצרתן של ישראל. וזהו: 'כי סר לראות - לשון סר וזעף' (מלכים א כ"א) (ועין מ"ר שמות פ"ב) ועקר צרתן הוא המשא של עוונות, חס ושלום, כנ"ל. והשם יתברך כשראה, שהוא נותן לבו על זה, קראו אליו ויאמר: "משה משה, ויאמר הנני" - 'הנני לכהנה, הנני למלכות'. כמו שדרשו רבותינו, זכרונם לברכה (מדרש רבה, שמות, פרשה ב). 'הנני לכהנה' - זה בחינת חנכת הבית, כי משה שמש בשבעת ימי המלואים, כמו שכתוב (תהלים צ"ט): "משה ואהרן בכהניו" (זבחים ק"ב). גם כהן הוא בחינת כלליות בן ותלמיד, כי בכהן נאמר (ויקרא י): "להורת את בני ישראל" 'להורות' - לשון הוראה זה בחינת תלמיד. גם להורת - לשון הריון, בחינת בן. 'הנני למלכות' - זה בחינת מלכות הנ"ל, שעל ידו נמשך הפרנסה, שבו נתגלה אור הפנים כנ"ל. וזה בחינת (בראשית י"ד): "ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין, והוא כהן לאל עליון". 'מלכי צדק מלך שלם' - זה בחינת מלכות. 'הוציא לחם ויין' - הינו בחינת פרנסה, שנמשך על ידי המלכות הנ"ל. 'והוא כהן' - זה בחינת כהנה כנ"ל, שהוא בחינת כלליות בן ותלמיד, שמשם נמשך הפרנסה על ידי המלכות, כנ"ל:

</div>

He needs dominion — the aspect of kingship — at the time of eating, because through this sustenance is drawn as above. Therefore when the husband girds his loins opposite his wife and obligates himself to sustain her as written in the ketubah: “and I will work and honor and sustain” etc., then they give him a little dominion, as it is written (Genesis 3:16): “and he shall rule over you” — because through the dominion he can draw the sustenance as above. Similarly all princes — anyone who needs to give sustenance to many people dependent on him — needs more dominion so that he can draw the sustenance through kingship as above. And kingship receives the sustenance from the aspect of the hands that are in the sea of wisdom — that is, the hints that are the aspect of hands (Proverbs 1:24): “I stretched out my hand and no one listened,” and Rashi explained: that is hints — because when the wise man reveals his wisdom he sometimes says a speech that contains hints to his disciples — that is, what cannot be explained explicitly with his mouth, only through the hints in the speech they understand his intention. And these hints are the aspect of hands — the aspect of “I stretched out my hand” as above. This is the aspect of the hands that are in the sea of wisdom, in the aspect of (Psalms 104:25): “this is the great and broad sea with hands,” and from these hands the aspect of kingship receives the sustenance in the aspect of (Psalms 145:16): “You open Your hand and satisfy the will of every living thing.” That is, the sustenance is drawn from the aspect of the hands mentioned above, and “satisfy the will of every living thing” is the aspect of illumination of the will that is revealed within the sustenance as above in the aspect of “and You give to them their food in its time” as above. Because kingship receives the sustenance from these hands that are in the sea of wisdom, therefore within the eating and sustenance there is revealed the illumination of the makifim that are the aspect of illumination of the will as above — because the makifim illuminate in the sea of wisdom that the wise man reveals as above. This is the aspect of “this is the great and broad sea with hands” etc. “Leviathan this You formed to play with” — leviathan is the aspect of kingship as it is written (Isaiah 27:1): “Leviathan the straight serpent, Leviathan the crooked serpent,” and Rashi explained: kingship — “to play with” is the aspect of grinding, because there they grind the manna (Chagigah 12b) — that is, sustenance. That is, the kingship — the aspect of leviathan — receives the sustenance from the hands that are in the great and broad sea with hands as above. And when the sustenance reaches the kingship, there it is ground and crushed to give each one his portion of sustenance as fitting for him. This is “to play with” — the aspect of grinding, because there they grind the manna — because the sustenance that is the aspect of manna is ground and crushed by the aspect of kingship that is the aspect of leviathan that receives the sustenance from the aspect of “this is the great and broad sea with hands” — that is, from the hands that are in the sea of wisdom that are the aspect of hints as above. And this is: “all of them look to You to give their food in its time” — because all gaze and wait for sustenance, and kingship gathers and collects all these bitachons of all the people of the world — all that they wait and gaze for sustenance. And with these bitachons kingship ascends and receives sustenance from the hands mentioned above. This is: “all of them look to You” — that is, through these bitachons mentioned above that all look to Him and wait and gaze for sustenance — through this sustenance is drawn through kingship as above. And this is: “to give their food in its time” — precisely “in its time” is the aspect of illumination of the will that is revealed within the sustenance that is the aspect of “at this time it shall be said to Yaakov and to Israel what has G-d wrought,” the aspect of “and You give to them their food in its time,” the aspect of “You open Your hand and satisfy the will of every living thing,” as above. And this is “because Your right hand and Your arm and the light of Your face because You desired them” (Psalms 44:4). “Your right hand and Your arm” is the aspect of the hands mentioned above in which is revealed the illumination of the makifim that is the aspect of illumination of the will as above. And this is: “and the light of Your face because You desired them” — because the makifim are the light of the face, and “because You desired them” because they are the aspect of illumination of the will as above. And this is: “Happy are you, land, whose king is a son of free men and whose princes eat in due time” (Ecclesiastes 10:17) (see Zohar Lech Lecha 95a; Cha'yay Sarah 124a). Freedom is the aspect of Yovel that is the aspect of inclusiveness of son and disciple, because Yovel is the letters “and all your sons are taught of Hashem” (Isaiah 54:13) — that is, inclusiveness of son and disciple, because “your sons” is son, “taught of Hashem” are disciples. And from the inclusiveness of son and disciple that is the aspect of Yovel, the aspect of freedom — from there kingship receives the sustenance as above. And this is: “Happy are you, land, whose king is a son of free men” — that kingship receives the sustenance from the aspect of freedom, the aspect of Yovel etc. as above. And this is: “and your princes eat in due time” — “in due time” is the aspect of revelation of the will that is revealed at the hour of eating, the aspect of “at this time it shall be said” etc. as above (see Zohar Terumah 175a and in Adar Ner 21). And this is the aspect of (Ta’anit 5a): one does not converse at a meal, because then — at the hour of the meal — the illumination of the will illuminates that is the aspect of illumination of the makifim that are the aspect of silence, the aspect of “Be silent! Thus it arose in thought,” as above.


## Segment 21

<div dir="rtl" lang="he">

יב וזה בחינת מזג הראה; כשהראה היא במזג השוה, היא כלולה מכל הבחינות הנ"ל. כי הראה היא מאירת עינים, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (חלין מט) - זה בחינת תלמיד, שהשגתו בחינת: "ואראה את ה'". גם על ידי הראה בא שנה (כמבאר [במ"א] לעיל בסימן ה) - זה בחינת השגת הבן, שהשגתו בחינת מה, בחינת: מה חמית וכו', שזהו בחינת שנה, בחינת (ישעיה ס"ד): "עין לא ראתה אלקים זולתך". ורוח החיים שבתוך הראה זה בחינת מקיפים הנ"ל, בחינת (קהלת א): "סובב סובב הולך הרוח", בחינת (איוב ד): "ורוח על פני יחלף", בחינת אור הפנים. וכשהשמנים של הראה הם במזג השוה, על ידי זה מאיר אור הפנים, בבחינת: "להצהיל פנים משמן", הינו על ידי השמנים של הראה מאיר אור הפנים בחינת מקיפים. והידים הנ"ל שיש בים החכמה כנ"ל, בהם נתגלה אור הפנים בחינת מקיפים, שהם בחינת הארת הרצון, בבחינת: "פותח את ידך" וכו', כנ"ל. וזהו בחינת חת"ך, שהוא סופי תבות של פות'ח א'ת יד'ך, שהוא השם של הפרנסה, כמובא. חת"ך שתי פעמים רוח, הינו שבאלו הידים הנ"ל נתגלה בחינת המקיפים, שהם בחינת: "סובב סובב הולך הרוח", בחינת: "ורוח על פני יחלף", כנ"ל. וזה בחינת (יחזקאל י): "וידי אדם מתחת כנפיהם" - זה בחינת כנפי הראה ששם סובב הרוח, בחינת מקיפים, שמשם נמשך בחינת הארת הידים כנ"ל: וזה בחינת: "רוח איש יכלכל מחלהו" (משלי י"ח). 'רוח איש' - זה בחינת רוח החיים הנ"ל, שהוא בחינת: "סובב סובב הולך הרוח", בחינת מקיפים שמשם נמשך פרנסה וכלכלה, בחינת: יכלכל וכו' כנ"ל:

</div>

11. And this is the aspect of Chanukah. Know concerning the matter of Chanukah that each person according to what he merits to accomplish with his request on Yom Kippur — that is, the request “forgive please” — so he has Chanukah, because through “forgive please” Chanukah is made. Because Moshe Rabbainu requested (Numbers 14:19): “forgive please the sin of this people” concerning the sin of the spies, and through the sin of the spies they caused the destruction of the Temple (as our Rabbis of blessed memory said, Ta’anit 29a) — Hashem, blessed be He, said to them: “You cried a needless cry; I will establish for you a cry for generations,” because that night was the night of the ninth of Av in which the Temple was destroyed. And Moshe Rabbainu requested concerning this “forgive please,” because in this sin and defect all sins depend — because through this defect the Temple was destroyed. And in the time when the Temple existed we were clean from sins, as it is written (Isaiah 1:21): “justice lodges in it,” and Rashi explained: because the tamid of the morning atoned for the transgressions of the night and the tamid of the afternoon atoned for the transgressions of the day — because Israel are a holy people; according to the greatness of their spirituality and refinement they cannot bear upon themselves the burden of sin even for one day. Therefore we need the Temple that atones for us every day. And from the time that our Temple was destroyed we cannot cleanse ourselves from sins because there is no one to atone for us. And Moshe Rabbainu, peace be upon him, knew all this — therefore he gave his soul for Israel and requested: “forgive please the sin of this people” etc. — because he knew that in this sin the destruction of the House depends, which includes all the sins as above. And when he merited that his request be fulfilled, from this was made the aspect of dedication of the House — the aspect of Chanukah — the opposite of the destruction of the House. And similarly every person according to what he merits to accomplish with the request “forgive please” on Yom Kippur — through which the defect of the destruction of the House is repaired — similarly he makes the aspect of dedication of the House — the aspect of Chanukah. Thus Chanukah is made through “forgive please” as above. And therefore Moshe Rabbainu, peace be upon him, hinted at the combination of Chanukah in the verse “forgive please” — because “forgive please the sin of this people according to the greatness of Your kindness and as You have borne…” is the acronym Chanukah, because Chanukah is made through “forgive please” etc. as above. And similarly all the aspects mentioned above are all included in the Temple, because the Temple is included from the aspects of son and disciple. Because our Rabbis of blessed memory said (Ta’anit 16a): Why is its name called Mount Moriah? Because from it instruction (hora’ah) goes forth to Israel — this is the aspect of disciple. Also our Rabbis of blessed memory said (Midrash Song of Songs on “our couch is green”): Why is its name called Chamber of the Beds? Because through it Israel are fruitful and multiply — this is the aspect of son. Therefore the Temple is in the place of the threshing-floor (2 Samuel 24) — this is the aspect of sustenance that is drawn through the inclusiveness of son and disciple as above. And this is the aspect of the Showbread that was in the Temple — this is the aspect of eating and sustenance that is drawn through the inclusiveness of son and disciple in which are revealed the lights of the makifim that are the aspect of the light of the face as above. Because the light of the face is the aspect of 370 lights, as is known, and 370 is two times surrounding, as brought (Psalms 104:15): “to brighten the face from oil, and bread sustains the heart of man” — that is, within the eating is revealed the illumination of the makifim that is the aspect of “to brighten the face from oil and bread” etc. And therefore the mitzvah of Chanukah is with oil, because Chanukah is the aspect of dedication of the House through which sustenance is drawn and the light of the face is revealed — this is the aspect of Showbread, the aspect of “to brighten the face from oil and bread” etc. as above (Numbers 6:25): “May Hashem illuminate His face to you and be gracious to you” — “and be gracious to you” is the aspect of Chanukah, because through it the light of the face is revealed, the aspect of “May Hashem illuminate His face” etc. as above. And Moshe Rabbainu merited the secret of Chanukah through giving his soul for Israel and setting his heart upon them to look at their distress, because he was compassionate and a true leader as above. And the essence of the distress of Israel is the burden of sins — Heaven forbid — as above. Therefore he requested for them “forgive please” as above, and through this was made the aspect of Chanukah — the aspect of dedication of the House — in which depends the repair of all the aspects mentioned above as above. And this is “Chanukah encamped 25” (Tikunay Zohar Tikun 13) — that is 25 in Kislev. Kislev is the letters “and Hashem saw that he turned to see” (Exodus 3:4), because Moshe Rabbainu set his heart to look at the distress of Israel. And this is “that he turned to see” — language of turning aside and anger (1 Kings 21:4) (and see Midrash Rabbah Exodus ch. 2). And the essence of their distress is the burden of sins — Heaven forbid — as above. And when Hashem, blessed be He, saw that he set his heart upon this, He called to him and said “Moshe, Moshe,” and he said “Here I am.” “Here I am” to priesthood, “here I am” to kingship, as our Rabbis of blessed memory expounded (Midrash Rabbah Exodus parasha 2). “Here I am” to priesthood is the aspect of dedication of the House, because Moshe served during the seven days of consecration, as it is written (Psalms 99:6): “Moshe and Aharon among His priests” (Zevachim 102a). Also priest is the aspect of inclusiveness of son and disciple, because concerning a priest it is said (Leviticus 10:11): “to teach the children of Israel” — “to teach” is language of instruction, this is the aspect of disciple; also “to teach” is language of conception, the aspect of son. “Here I am” to kingship is the aspect of kingship mentioned above, that through it sustenance is drawn as above.


## Segment 22

<div dir="rtl" lang="he">

יג ועל כן כשמעינים ומדברים מאיזה חדוש, שחדש החכם שבדור, אזי נופל יראה על זה שמדבר ומעין בהחדוש. כי כשחוזרים את החדוש, אזי נתעורר ונתגלה ים החכמה, שמשם מקבל המלכות את הפרנסה, ואזי בא בחינת המלכות להמשיך פרנסה. ועקר היראה היא במלכות, כי מלכות היא מקור היראה, כמו שאמרו (אבות פרק ג): 'אלמלא מוראה של מלכות'. ואזי נתעורר היראה של החכם שחדש זה החדוש, כי הכל תלוי ביראה, כי צריך שיהיה לו יראה, כדי שיהיו דבריו נשמעין, וכדי שיתקימו דבריו כנ"ל. ועל כן כשחוזרים את החדוש, שאזי בא בחינת המלכות לקבל משם פרנסה, ומלכות הוא בחינת יראה כנ"ל, ועל ידי זה נתעורר יראה של החכם הנ"ל, על כן נופל יראה על זה שמעין בהחדוש:

</div>

12. And this is the aspect of the balanced temperament of the lung. When the lung is in the balanced temperament it is included from all the aspects mentioned above, because the lung illuminates the eyes, as our Rabbis of blessed memory said (Chullin 49a) — this is the aspect of disciple whose attainment is the aspect of “and I saw Hashem.” Also through the lung sleep comes [as explained above in Torah 5] — this is the aspect of the attainment of the son, whose attainment is the aspect of “what,” the aspect of “what did you see” etc. — this is the aspect of sleep, the aspect of (Isaiah 64:3): “Eye has not seen G-d besides You.” And the spirit of life that is within the lung is the aspect of the makifim mentioned above — the aspect of “circling, circling goes the spirit” (Ecclesiastes 1:6), the aspect of “and a spirit passed over my face” (Job 4:15) — the aspect of the light of the face. And when the oils of the lung are in the balanced temperament, through this the light of the face illuminates in the aspect of “to brighten the face from oil” — that is, through the oils of the lung the light of the face illuminates, the aspect of makifim. And the hands mentioned above that are in the sea of wisdom as above — in them is revealed the light of the face, the aspect of makifim that are the aspect of illumination of the will, in the aspect of “You open Your hand” etc., as above. And this is the aspect of “cut” that is the end-letters of “You open Your hand” — that is the name of the sustenance, as brought “spirit” — that is, in these hands mentioned above is revealed the aspect of the makifim that are the aspect of “circling, circling goes the spirit,” the aspect of “and a spirit passed over my face” as above. “And human hands from under their wings” (Ezekiel 10:21) — this is the aspect of the wings (lobes or auricles) of the lung where the spirit circles, the aspect of makifim from which is drawn the aspect of illumination of the hands as above. And this is the aspect of “A man’s spirit sustains his illness” (Proverbs 18:14) — “a man’s spirit” is the aspect of the spirit of life mentioned above that is the aspect of “circling, circling goes the spirit,” the aspect of makifim from which sustenance and support is drawn, the aspect of “sustains” etc. as above.


## Segment 23

<div dir="rtl" lang="he">

וזה פרוש: מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע שהיו באין בספינה, והיה רבי אליעזר ישן, ורבי יהושע נעור. נזדעזע רבי יהושע, וננער רבי אליעזר. אמר לו: מה זה, יהושע, מפני מה נזדעזעת. אמר לו: מאור גדול ראיתי בים. אמר לו: שמא עיניו של לויתן ראית, שנאמר: "עיניו כעפעפי שחר" (בבא בתרא עד:):

</div>

And therefore when one examines and speaks concerning some innovation that the sage of the generation innovated, then fear falls upon the one who speaks and examines the innovation — because when they repeat the innovation, then the sea of wisdom is aroused and revealed from which kingship receives sustenance. Then the aspect of kingship comes to draw sustenance, and the essence of fear is in kingship because kingship is the source of fear, as they said (Avot ch. 3 mishnah 2): “Were it not for the fear of kingship…” And then the fear of the sage who innovated this innovation is aroused, because everything depends on fear — he needs fear so that his words will be heard and so that his words will endure as above. And therefore when they repeat the innovation then the aspect of kingship comes to receive sustenance from there, and kingship is the aspect of fear as above — and through this the fear of the sage mentioned above is aroused. Therefore fear falls upon the one who examines the innovation. And this is the explanation of the incident of Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua who were traveling in a ship.


## Segment 24

<div dir="rtl" lang="he">

רבי אליעזר ורבי יהושע - זה בחינת בן ותלמיד. רבי אליעזר - זה בחינת בן, שהשגתו בחינת מה, בחינת: מה חמית וכו', בחינת: 'כי לא יראני האדם', בחינת: "עין לא ראתה אלקים זולתך" וכו' כנ"ל. וזה בחינת רבי אליעזר, כי אליעזר - ראשי תבות: עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה וכו', שזה בחינת בן כנ"ל. רבי יהושע - זה בחינת תלמיד, שהשגתו הוא בחינת 'מלא כל הארץ כבודו', בחינת: "ואראה את ה'", שזהו בחינת ההשגה של דרי מטה, שצריך לעוררם ולהקיצם, שלא יתיאשו עצמן כנ"ל, בבחינת: "הקיצו ורננו שוכני עפר" ולהראות להם כי 'מלא כל הארץ כבודו'. וזה בחינת רבי יהושע, כי יהושע הוא ראשי תבות: "יחיו מתיך נבלתי יקומון הקיצו ורננו שכני עפר". ומשה רבנו שהוא בחינת חכם הדור, שהוא מאיר בבן ותלמיד כנ"ל, על כן היה לו בן שהיה שמו אליעזר ותלמיד ששמו יהושע. כי אליעזר בן משה הוא בחינת רבי אליעזר הגדול הנ"ל, כמובא במדרש (במדבר, פרשה י"ט) על פסוק: "ושם האחד אליעזר" - 'האחד המיחד'. כי משה רבנו בקש על זה, שיהיה רבי אליעזר מיוצאי חלציו, ונתקים כן:

</div>

Rabbi Eliezer was sleeping and Rabbi Yehoshua was awake. Rabbi Yehoshua trembled and woke Rabbi Eliezer. He said to him: “What is this, Yehoshua? Why did you tremble?” He said to him: “I saw a great light in the sea.” He said to him: “Perhaps you saw the eyes of Leviathan, as it says: ‘His eyes are like the eyelids of dawn’” (Bava Batra 74b).


## Segment 25

<div dir="rtl" lang="he">

וזה: מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע וכו'. מעשה הוא מה ש"ע, כמובא בכתבים, הינו בחינת מקיפים הנ"ל, שהם בחינת ש"ע נהורין של אור הפנים, בחינת מה כנ"ל. וזה: שהיו באין בספינה, הינו שרבי אליעזר ורבי יהושע, שהם בחינות בן ותלמיד, היו מהלכין בים החכמה, ששם מתגלין אורות המקיפים. וזה בחינת ספינה, לשון ספון וטמון, בחינת המקיפים שהם ספונים וטמונין מעין כל, (כי הם בחינת: מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, כנ"ל). וזה בחינת (משלי ל"א): "היתה כאניות סוחר" - לשון סחור סחור, בחינת מקיפים שהם בחינת ספינה כנ"ל:

</div>

Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua are the aspect of son and disciple. Rabbi Eliezer is the aspect of son whose attainment is the aspect of “what,” the aspect of “what did you see” etc., the aspect of “no human can see Me,” the aspect of “eye has not seen G-d besides You” etc. as above. And this is the aspect of Rabbi Eliezer because Eliezer is the acronym: eye has not seen G-d besides You will do etc. — that this is the aspect of son as above. Rabbi Yehoshua is the aspect of disciple whose attainment is “the whole earth is full of His glory,” the aspect of “and I saw Hashem” — that this is the aspect of the attainment of dwellers below that needs to arouse them and awaken them so they do not despair themselves as above in the aspect of “Awake and sing, dwellers of dust” and to show them that “the whole earth is full of His glory.” And this is the aspect of Rabbi Yehoshua because Yehoshua is the acronym: “Your dead shall live, my corpse shall arise — awake and sing, dwellers of dust.” And Moshe Rabbainu who is the aspect of the sage of the generation who illuminates in son and disciple as above — therefore he had a son whose name was Eliezer and a disciple whose name was Yehoshua. Because Eliezer son of Moshe is the aspect of the great Rabbi Eliezer mentioned above as brought in the Midrash (Numbers parasha 19) on the verse “and the name of the one was Eliezer” — the one, the unique — because Moshe Rabbainu requested concerning this that Rabbi Eliezer should come forth from his loins, and it was fulfilled. And this incident of Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua etc. — “incident” is “what” 370 as brought in the writings — that is the aspect of the makifim mentioned above that are the aspect of 370 lights of the light of the face, the aspect of “what” as above.


## Segment 26

<div dir="rtl" lang="he">

וזה והיה רבי אליעזר ישן, ורבי יהושע נעור. כי השגת רבי אליעזר שהוא בחינת בן, הוא בחינת שנה, בחינת: 'עין לא ראתה' וכו', בחינת מה, בחינת: 'מה חמית' וכו' כנ"ל. אבל השגת רבי יהושע שהוא בחינת תלמיד, בחינת דרי מטה, הוא בחינת נעור, בחינת: "ואראה את ה'", בחינת: "מלא כל הארץ כבודו", בחינת: "הקיצו ורננו שוכני עפר". וזה: והיה רבי אליעזר ישן, ורבי יהושע נעור, כנ"ל. נזדעזע רבי יהושע, וננער רבי אליעזר. ננער רבי אליעזר - זה בחינת כלליות בן בתלמיד, כי צריך לכלל בן בתלמיד. להראות לבחינת בן בחינת ההשגה של התלמיד, כדי שיהיה לו יראה כנ"ל. וזהו: וננער רבי אליעזר, הינו שרבי אליעזר שהוא בחינת בן, בחינת שנה כנ"ל, נכלל בבחינת תלמיד, שהשגתו בחינת נעור כנ"ל. אמר לו: מה זה, יהושע - מה דיקא, זה בחינת השגה של בחינת בן, שהוא בחינת מה כנ"ל. זה בחינת כלליות תלמיד בבן, כי התלמיד צריך שיהיה נכלל בבחינת בן, שהוא בחינת מה, כדי שיהיה לו יראה כנ"ל. וזה (דברים י): "מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה". 'מה' דיקא, כי צריך שיהיה נכלל בבחינת מה, כדי שיהיה לו יראה כנ"ל. וזה: מה זה, יהושע - הינו שרבי אליעזר הביא את רבי יהושע לבחינת השגה של מה, כדי שיהיה רבי יהושע, שהוא בחינת תלמיד, נכלל בבן כנ"ל. מפני מה נזדעזעת. אמר לו: מאור גדול ראיתי בים - שראה אור גדול בים החכמה. אמר לו: שמא עיניו של לויתן ראית וכו', - לויתן זה בחינת מלכות, בחינת: "לויתן זה יצרת לשחק בו, כלם אליך ישברון" וכו' כנ"ל. הינו שהשיב לו, שראה עיניו של לויתן. דהינו מה שבחינת מלכות מלקט ומקבץ כל הבטחונות של כל באי עולם, שכלם עיניהם תלויות ומצפין על פרנסה, ומלכות, בחינת לויתן, מקבץ כל אלו הבטחונות ונכנס עמהם לים החכמה לקבל משם פרנסה. ועל ידי זה נזדעזע רבי יהושע, כי נפל עליו יראה, מחמת שנכנס בים החכמה, ששם נתגלה בחינת מלכות, שבא לקבל פרנסה, שזה בחינת עיניו של לויתן כנ"ל, ועל ידי זה נופל יראה, כי מלכות הוא מקור היראה כנ"ל:

</div>

And this — that they were traveling in a ship — that is, Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua who are the aspects of son and disciple were walking in the sea of wisdom where the lights of the makifim are revealed. And this is the aspect of ship — language of hidden and concealed — the aspect of the makifim that are hidden and concealed from every eye [because they are the aspect of “How great is Your goodness that You have hidden for those who fear You” as above] (Proverbs 31:14): “She is like merchant ships” — language of encircling — the aspect of makifim that are the aspect of ship as above. And this: Rabbi Eliezer was sleeping and Rabbi Yehoshua was awake — because the attainment of Rabbi Eliezer who is the aspect of son is the aspect of sleep, the aspect of “eye has not seen G-d besides You” etc., the aspect of “what,” the aspect of “what did you see” etc. as above. But the attainment of Rabbi Yehoshua who is the aspect of disciple, the aspect of dwellers below, is the aspect of awake, the aspect of “and I saw Hashem,” the aspect of “the whole earth is full of His glory,” the aspect of “Awake and sing, dwellers of dust.”

And this is: Rabbi Eliezer was sleeping and Rabbi Yehoshua was awake as above.


## Segment 27

<div dir="rtl" lang="he">

וזה: "ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חלם" וכו'. שנתים ימים - זה בחינת תקופות הימים, תקופות השנים הנ"ל, שהם בחינת עולם הבא; שהוא יום שכלו ארך; שהוא למעלה מהזמן; ששם סדר הזמנים הוא בחינת מקיפים כנ"ל; שהם כל התענוגים והשעשועים של עולם הבא כנ"ל. ופרעה זה בחינת יובל, כמובא בזהר (ויגש דף ר"י:), דכל נהורין אתפרעין ואתגלין מנה: (והשאר לא באר),

</div>

Rabbi Yehoshua trembled and woke Rabbi Eliezer. Waking Rabbi Eliezer is the aspect of inclusiveness of son in disciple, because one must include son in disciple to show to the aspect of son the attainment of the disciple as above so that he should have fear. And he woke Rabbi Eliezer — that is, Rabbi Eliezer who is the aspect of son, the aspect of sleep as above, was included in the aspect of disciple whose attainment is awake as above. He said to him: “What is this, Yehoshua?” — “what” precisely — this is the aspect of the attainment of the aspect of son that is the aspect of “what” as above. This is the aspect of inclusiveness of disciple in son, because the disciple must be included in the aspect of son — that is the aspect of “what” — so that he should have fear as above (Deuteronomy 10:12): “What does Hashem your G-d ask from you except to fear” — “what” precisely, because he must be included in the aspect of “what” so that he should have fear as above. “What is this, Yehoshua” — that is, Rabbi Eliezer brought Rabbi Yehoshua to the aspect of the attainment of “what” so that Rabbi Yehoshua who is the aspect of disciple should be included in son as above. “Why did you tremble — that you saw a great light in the sea of wisdom?” He said to him: “Perhaps you saw the eyes of Leviathan” etc. Leviathan is the aspect of kingship, the aspect of “this Leviathan You formed to play with, all of them look to You” etc. as above. That is, he answered him that he saw the eyes of Leviathan — that is, the aspect of kingship that gathers and collects all the bitachons of all the people of the world — all whose eyes are dependent and waiting for sustenance. And kingship — the aspect of Leviathan — collects all these bitachons and enters with them into the sea of wisdom to receive sustenance from there. And through this Rabbi Yehoshua trembled, because fear fell upon him from entering the sea of wisdom where the aspect of kingship that comes to receive sustenance is revealed — this is the aspect of the eyes of Leviathan as above. And through this fear falls because kingship is the source of fear as above. And this is: “And it came to pass at the end of two years of days and Pharaoh was dreaming” etc. “Two years of days” is the aspect of circuits of days, circuits of years mentioned above that are the aspect of the World to Come — a day entirely long — that is above time, where the order of times is the aspect of makifim as above that are all the pleasures and delights of the World to Come as above. And Pharaoh is the aspect of Yovel, as brought in the Zohar (Vayigash 210a) that all lights are repaid and revealed from her [and the rest was not explained]. And this is the aspect of the burial of Moshe that is the aspect of the makifim that are concealed from every eye.


## Segment 28

<div dir="rtl" lang="he">

וזה בחינת קבורת משה שהוא בחינת המקיפים, שהם טמונים מעין כל. וזה: 'עליונים נדמה להם למטה ותחתונים נדמה להם למעלה', הנאמר בקבורת משה. כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (סוטה י"ד), זה בחינת כל הנ"ל, בחינת: "כי כל בשמים ובארץ", שצריך הצדיק שזוכה לאלו המקיפים הנ"ל שיהיה לו בחינת כל כנ"ל, להראות לעליונים שהם למטה, שאינם יודעים כלל בידיעתו יתברך, בחינת: מה חמית וכו' ולהפך, תחתונים נדמה להם למעלה, כי הם משיגים, 'שמלא כל הארץ כבודו', בחינת: "ואראה את ה'":

</div>

And this: upper ones appear to them as below and lower ones appear to them as above — that was said concerning the burial of Moshe as our Rabbis of blessed memory said (Sotah 14a). This is the aspect of all mentioned above — the aspect of “For all in the heavens and in the earth” — that the tzadik who merits these makifim mentioned above must have the aspect of “all” as above to show to the upper ones — that they are below — that they do not know at all in His daas, blessed be He — the aspect of “what did you see” etc. And the opposite: lower ones appear to them as upper because they attain that “the whole earth is full of His glory,” the aspect of “and I saw Hashem.” Still there are many hidden matters in this, and only a little — a little — headings of chapters were explained, because Moshe Rabbainu was humble (Numbers 12:3) and humility is greater than all, as our Rabbis of blessed memory said (Avodah Zarah 20b).


## Segment 29

<div dir="rtl" lang="he">

עוד יש בזה דברים נעלמים הרבה, ולא באר רק קצת, קצת ראשי פרקים. כי משה רבנו היה ענו (במדבר י"ב), וענוה גדולה מכלם, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (עבודה זרה כ:). ויש עוד צרוף של חנכה, שהוא מרמז בפסוק (דברים ל"ד): ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה את ידיו עליו, בסופי תבות יש צרוף חנוכה, כי בזה הפסוק מרמז כל הבחינות של המאמר הנ"ל: מלא זה בחינת: ומלאו את הארץ, המבאר לעיל, וכן רוח חכמה - כי סמך משה ידיו וכו', כל זה מבאר לעיל במאמר הנ"ל. גם בענין היראה; כי יש חמש גבורות שהם חמש אימות, שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (שבת עז:), ויש אלף וארבע מאות וחמש גבוראן, המובא בזהר הקדוש (במדבר, דף קלז:), שנכללים הגבורות זה בזה עד אלף וארבע מאות וחמש. וכל אלו הדברים לא באר כלל, כי אלו הדברים נאמרו וכו':

</div>

And there is still the combination of Chanukah that is hinted in the verse (Deuteronomy 34:9): “And Yehoshua son of Nun was full of the spirit of wisdom because Moshe laid his hands upon him” — in the end-letters there is the combination of Chanukah, because in this verse all the aspects of the teaching mentioned above are hinted. “Full” is the aspect of “and fill the earth” explained above. And similarly “spirit of wisdom because Moshe laid his hands” etc. — all this is explained above in the teaching mentioned above.


## Segment 30

<div dir="rtl" lang="he">

התורה הזאת מדברת מכל העשר ספירות: שפע הכתר, חכמה ובינה, ידים גם יראה. גם אמרו רבותינו, זכרונם לברכה (כתבות צו): 'המונע הלכה מפי תלמיד, כאלו מונע ממנו חסד, ופורק ממנו יראת שמים'. גם בן ותלמיד - בן, איתא בזהר הקדוש (יתרו דף עט:): מה שמו, דא חכמה. מה שם בנו דא תפארת. תלמידים הם למודי ה', דא נצח הוד. כל, דא יסוד, ומלכות הנ"ל. ראה היא איברים הפנימיים. ויש ספירות שמדבר מהם כמה פעמים. (אשרי אזנים שכך שומעות. אשרי העם שככה לו וכו'):

</div>

Also concerning the matter of fear — because there are five strengths that are five terrors that our Rabbis of blessed memory said (Shabbat 77b), and there are one thousand four hundred and five strengths that are brought in the holy Zohar (Numbers 137b) that are included one in another until one thousand four hundred and five. And all these matters were not explained at all, because these matters were said etc. This Torah speaks of all the ten sefirot: the abundance of the crown, wisdom and understanding, hands, also fear. Also our Rabbis of blessed memory said (Ketubot 96a): one who withholds halachah from the mouth of a disciple is as if he withholds kindness from him and removes from him fear of Heaven. Also son and disciple — son — there in the holy Zohar (Yitro 79a): “What is His name? This is wisdom. What is the name of His son? This is Tiferet. Disciples — they are taught of G-d, this is Netzach Hod.

All - this is Yesod. And kingship as mentioned above. The lung is the inner limbs, and there are sefirot that it speaks of several times. [Happy are the ears that hear thus.]



# Likutay Moharan II, Torah 70

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/70/

# Likutay Moharan II, Torah 70

<div dir="rtl">כל מי שגדול יותר</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/70


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

כל מי שגדול יותר, צריך לבקש מבקשו ברחוק מקום יותר. כמו שאנו רואין, שהצומח - חיותו ומבקשו סמוך לו מיד, כי הוא צומח מן הארץ בסמוך לו ממש, ובהמה - מבקשה סמוך לה גם כן על הארץ, אך הוא ברחוק יותר קצת מן הצומח, כי הבהמה גדולה במעלה מן הצומח. אבל בן אדם צריך לבקש מבקשו ברחוק יותר ויותר מן הבהמה. ועל כן משה רבנו, עליו השלום, שהיה גדול במעלה מאד, היה צריך לבקש מבקשו ברחוק מקום ביותר, ועל כן הצרך לבקש לו אשה ממדין, כי מבקשו היה רחוק מחמת גדלתו:

</div>

Likutay Moharan II, Torah 70

Everyone who is greater must seek his sought-after in a more distant place. As we see that the plant, its vitality and its sought-after is close to it immediately, for it grows from the earth close to it literally. And the animal, its sought-after is close to it also on the earth. But it is in a distance a bit more than the plant, for the animal is greater in level than the plant. But a son of man must seek his sought-after in a distance

more and more

than the animal. Therefore, Moshe Rabbeinu, peace be upon him, who was very great in level, had to seek his sought-after in a distance from a place more. Therefore, he had to seek for himself a wife from Midian, for his sought-after was far from him because of his greatness.



# Likutay Moharan II, Torah 71

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/71/

# Likutay Moharan II, Torah 71

<div dir="rtl">דע, כי יש מחין של ארץ ישראל ויש מחין של חוץ לארץ</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/71


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

דע, כי יש מחין של ארץ ישראל ויש מחין של חוץ לארץ. וגם המחין של חוץ לארץ הם מקבלים ויונקים גם כן מהמחין של ארץ ישראל. כי עקר המח והחכמה היא בארץ ישראל, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה במדרש (בראשית רבה פרשת ט"ז): 'אין חכמה כחכמת ארץ ישראל' וכו'. וכל אחד מישראל יש לו חלק בארץ ישראל, וכל אחד כפי חלקו שיש לו בארץ ישראל כן הוא מקבל ויונק מהמחין של ארץ ישראל. נמצא שכל המחין הם בחינת מחין של ארץ ישראל, כי כלם מקבלים משם, כי שם בארץ ישראל עקר המח והחכמה כנ"ל. אבל אף על פי כן יש מחין של חוץ לארץ, וזה נעשה על ידי פגם הכבוד, חס ושלום. שמי שפוגם, חס ושלום, בכבוד השם יתברך, אזי על ידי פגם הכבוד של השם יתברך אין יכולין לקבל ולינק מהמחין של ארץ ישראל, וכפי הפגם שפוגם בכבוד השם יתברך, כמו כן אינו יכול לקבל ולינק מהמחין של ארץ ישראל, ואזי נשארין המחין בבחינת מחין של חוץ לארץ ממש. וכשהמחין הם בחינת מחין של חוץ לארץ, אזי אין יכולין להשוות דעתן יחד. וזהו בחינת המחלקת שיש בעולם, כי מחין של חוץ לארץ אין יכולין להשוות עצמן יחד. אבל היה ראוי שלא יהיה מחלקת כי אם בחוץ לארץ, ובאמת אנו רואין שגם בארץ ישראל יש מחלקת:

</div>

Likutay Moharan II, Torah 71

Know that there are mochin [intellects] of the Land of Israel, and there are mochin of outside the Land. And

also

the mochin of outside the Land receive and suckle also from the mochin of the Land of Israel. For the primary intellect and wisdom is in the Land of Israel, as our Rabbis, of blessed memory, said in the Midrash (Bereishis Rabbah, Parashah 16): There is no wisdom like the wisdom of the Land of Israel, etc. And

every one

from Israel has a portion in the Land of Israel. And

every one

according to his portion that he has in the Land of Israel, so he receives and suckles from the mochin of the Land of Israel. Thus, all the mochin are the aspect of mochin of the Land of Israel, for all of them receive from there. For there in the Land of Israel is the primary intellect and wisdom, as mentioned above. But nevertheless, there are mochin of outside the Land. And this is made through the blemish of the glory, Heaven forbid. For one who blemishes, Heaven

forbid

, in the glory of Hashem, blessed is He, then through the blemish of the glory of Hashem, blessed is He, they cannot receive and suckle from the mochin of the Land of Israel. And according to the blemish that he blemishes in the glory of Hashem, blessed is He, so he cannot receive and suckle from the mochin of the Land of Israel. And then the mochin remain in the aspect of mochin of outside the Land literally. And when the mochin are the aspect of mochin of outside the Land, then they cannot equalize their mind together. And this is the aspect of the controversy that there is in the world.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

אך דע, כי אלו המחין של חוץ לארץ, שנעשו על ידי פגם הכבוד כנ"ל, הם מבקשים לעצמן תקון. והתקון של אלו המחין של חוץ לארץ הוא בעת ששופע נעם העליון, שעל ידי זה נעשה התגלות הכבוד, אז הוא זמן תקונם של אלו המחין של חוץ לארץ. כי כבוד הוא תקון העולם, כי כל העולם נברא בשביל הכבוד, כמו שכתוב (ישעיה מ"'ג): "לכבודי בראתיו" וכו' (יומא לח), הינו בשביל כבוד השם יתברך. כי יש כבוד פרטי לכל מאמר ומאמר של העשרה מאמרות שבהם נברא העולם, אשר בשביל אותו הכבוד היה זה המאמר, שעל ידו נברא חלק פלוני מהבריאה. נמצא שכל מאמר ומאמר יש לו כבוד מיחד, שבשביל זה הכבוד היה אותו המאמר. כי זה המאמר, שבו נברא חלק פלוני מהבריאה, היה בשביל כבוד זה, כדי שיגיע כבוד זה להשם יתברך, וכן מאמר אחר, שבו נברא חלק אחר מהבריאה, היה בשביל כבוד אחר, שיגיע אותו הכבוד להשם יתברך, וכן כל המאמרות, כלם היו רק בשביל כבוד השם יתברך, אשר בשביל זה נברא העולם כנ"ל:

</div>

For mochin of outside the Land cannot equalize themselves together. But it would have been proper that there be no controversy except outside the Land. And in truth we see that also in the Land of Israel there is controversy. But know, that these mochin of outside the Land that are made through the blemish of the glory, as mentioned above, they seek for themselves repair. And the repair of these mochin of outside the Land is at the time when the supernal pleasantness flows. Through this the revelation of the glory is made. Then it is the time of their repair, of these mochin of outside the Land. For glory is the repair of the world. For the whole world was created for the glory, as it is written: "לִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו – For My glory I created it" [Isaiah 43:7], etc. (Yoma 38a). That is, for the glory of Hashem, blessed is He.


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

ועל כן כשאחד מישראל זוכה לראות בעצמו איזה התגלות הכבוד, הינו כשיש לו איזה כבוד, אזי הוא צריך לידע מאיזה מאמר נתהוה זה הכבוד, אשר בשביל זה הכבוד היה אותו המאמר, שעל ידו נברא חלק מהבריאה כנ"ל. ובודאי לאו כל אדם זוכה לזה, להרגיש בעצמו התגלות כבוד השם יתברך. אבל אלו שהם בהיכלא דמלכא, כשיש להם איזה כבוד, אזי אין לוקחין לעצמן כלל מן הכבוד, רק הם מעלין כל הכבוד להשם יתברך, כדי שיתגדל ויתעלה כבודו יתברך, כדי שיהיה על ידי זה תקון העולם כנ"ל. והם מבינים בהכבוד מאיזה מאמר נתהוה זה הכבוד, אשר בשביל זה הכבוד היה אותו המאמר, שעל ידו נברא חלק מהבריאה כנ"ל. וזה בחינת (תהלים כ"ט): "ובהיכלו כלו אומר כבוד", הינו שאצל אלו שהם בהיכלא דמלכא, הכבוד הוא כלו אומר, הינו כלו מאמר, כי הכבוד שיש להם הוא כלו רק בשביל המאמר, שנתהוה בשביל זה הכבוד, אשר על ידו נברא חלק מהבריאה כנ"ל:

</div>

For there is a particular glory for every utterance and utterance of the ten utterances with which the world was created. For which that glory was that utterance through which a particular part of creation was created. Thus, every utterance and utterance has a special glory for which that glory was that utterance. For that utterance, with which a particular part of creation was created, was for that glory, in order that that glory reach Hashem, blessed is He. And

likewise

another utterance, with which another part of creation was created, was for another glory, that that glory

reach

Hashem, blessed is He. And

likewise

all the utterances, all of them were only for the glory of Hashem, blessed is He, for which the world was created, as mentioned above. Therefore, when one from Israel merits to see in himself some revelation of the glory, that is, when he has some glory, then he must know from which utterance this glory was formed. For which that glory was that utterance through which a part of creation was created, as mentioned above. And certainly not every man

merits

this, to feel in himself the revelation of the glory of Hashem, blessed is He. But those who are in the palace of the King, when they have some glory, then they do not take for themselves at all from the glory. But they elevate all the glory to Hashem, blessed is He,

in order to

magnify and exalt His glory, blessed is He, in order that through this be the repair of the world, as mentioned above.


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

וזה בחינת: "ואשר כח בהם לעמד בהיכל המלך" (דניאל א). 'כח זה בחינת כ"ח אתון דמעשה בראשית' (תקוני זהר, תקון יח), בחינת עשרה מאמרות שבהם נברא העולם. הינו שאלו שהם בהיכלא דמלכא, הם מגלין ומאירין כ"ח אתון הנ"ל על ידי הכבוד כנ"ל, וזהו: "ואשר כח בהם לעמד" וכו' - לפי פשוטו של מקרא, הינו כח ממש, כי בודאי צריך שיהיה להם כח וגבורה לעמד בזה, שיזכו להיות בהיכלא דמלכא, אשר שם הכבוד הוא כלו אומר, בחינת כ"ח אתון דמעשה בראשית כנ"ל:

</div>

And they understand in the glory from which utterance this glory was formed, for which that glory was that utterance through which a part of creation was created, as mentioned above. "וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אוֹמֵר כָּבוֹד – And in His temple all say glory" [Psalms 29:9]. That is, with those who are in the palace of the King, the glory is all saying, that is, all utterance. For the glory that they have is all only for the utterance that was formed for this glory through which a part of creation was created, as mentioned above. And this is the aspect of: "וַאֲשֶׁר כֹּחַ בָּהֶם לַעֲמֹד בְּהֵיכַל הַמֶּלֶךְ – And those who have strength in them to stand in the palace of the king" [Daniel 1:4]. Koach [strength] is the aspect of the 28 letters of the act of creation (Tikkunei Zohar, Tikkun 18), the aspect of the ten utterances with which the world was created.


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

ועקר הכבוד של השם יתברך נתגלה רק על ידי האדם. כי האדם הוא תכלית כל הנבראים, כי עקר הבריאה היתה בשביל האדם (ברכות ו:). כי עקר התגלות כבודו יתברך הוא על ידי האדם. ועל כן על ידי ההולדה, כשנולדין ונתרבין בני אדם ביותר, על ידי זה נתגלה כבודו ביותר, כי עקר התגלות הכבוד - על ידי בני אדם כנ"ל:

</div>

That is, those who are in the palace of the King reveal and illuminate the 28 letters mentioned above through the glory, as mentioned above. This is: "va'asher koach bahem la'amod – And those who have strength in them to stand," etc. According to the plain meaning of the verse, that is, strength literally. For certainly they need strength and might to stand in this, that they merit to be in the palace of the King, where the glory is all saying, the aspect of the 28 letters of the act of creation, as mentioned above.


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

ודע, כי מחין של ארץ ישראל הם בחינת נעם, ומחין של חוץ לארץ הם בחינת חובלים, כמו שכתוב (זכריה י"א): "לאחד קראתי נעם ולאחד קראתי חבלים". ואמרו רבותינו, זכרונם לברכה (סנהדרין כד): 'נעם' - 'אלו תלמידי חכמים שבארץ ישראל, שמנעימים זה לזה בהלכה', 'חבלים' - 'אלו תלמידי חכמים שבחוץ לארץ, שחובלים זה לזה בהלכה'. ועקר ההולדה הוא על ידי בחינת נעם העליון, כי מנעם העליון נתעוררין שלהובין דרחימותא (עין תיקון טז), אשר על ידם בא ההולדה, בבחינת (שמואל ב א): "נעמת לי מאד, נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים". שעל ידי נעם העליון מתעורר האהבה, בחינת שלהובין דרחימותא שעל ידם ההולדה:

</div>

And the primary glory of Hashem, blessed is He, is revealed only through man. For man is the purpose of all the created beings. For the primary creation was for man (Berachos 6b). For the primary revelation of His glory, blessed is He, is through man. Therefore, through procreation, when people are born and multiply more, through this His glory, blessed is He, is revealed more. For the primary revelation of the glory is through people, as mentioned above. And know, that the mochin of the Land of Israel are the aspect of no'am [pleasantness], and the mochin of outside the Land are the aspect of chovlim [wounding]. As it is written: "לְאַחַד קָרָאתִי נֹעַם וּלְאַחַד קָרָאתִי חֹבְלִים – For one I called pleasantness, and for one I called wounding" [Zechariah 11:7].


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

ונעם העליון שופע תמיד, אבל צריכין כלי לקבל על ידו שפע נעם העליון. ודע, שעל ידי צדקה נעשה הכלי לקבל על ידה מנעם העליון שלהובין דרחימותא, כי צדקה היא נדיבות לב, כמו שכתוב (שמות כ"ה): "מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי", ונדיבות לב, הינו שנפתח ונתנדב הלב, ועל ידי זה נפתחין שבילין דלבא, ונעשין כלי לקבל שלהובין דרחימותא, שנמשכין מנעם העליון כנ"ל. ויש צדקה של ארץ ישראל, ויש צדקה של חוץ לארץ, ועקר הוא הצדקה של ארץ ישראל, שעל ידה נעשה כלי לקבל מנעם העליון, שעל ידי זה ההולדה כנ"ל. וזה בחינת (הושע י): "זרעו לכם לצדקה", כי עקר ההולדה - על ידי צדקה כנ"ל. וזה בחינת (בראשית ל"ז): "אלה תולדות יעקב יוסף", הינו שעקר ההולדה - על ידי יעקב ויוסף. כי יעקב הוא בחינת צדקה, כמו שכתוב (תהלים צ"ט): "משפט וצדקה ביעקב אתה עשית", ועקר ההולדה - על ידי צדקה כנ"ל, (שהיא הכלי לקבל השפעת נעם העליון כנ"ל, ויוסף הוא בחינת נעם, כמו שמבאר לקמן):

</div>

And our Rabbis, of blessed memory, said (Sanhedrin 24a): Pleasantness, these are the Torah scholars in the Land of Israel, who make pleasant one to another in halachah. Wounding, these are the Torah scholars outside the Land, who wound one another in halachah. And the primary procreation is through the aspect of supernal no'am. For from supernal no'am the flames of love are aroused (see Tikkun 16), through which procreation comes, in the aspect of: "נָעַמְתָּ לִּי מְאֹד, נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי מֵאַהֲבַת נָשִׁים – You have been very pleasant to me, your love to me was wonderful, more than the love of women" [2 Samuel 1:26]. Through supernal no'am love is aroused, the aspect of flames of love through which procreation. And supernal no'am flows always. But one needs a vessel to receive through it the flow of supernal no'am. And know, that through tzedakah [charity/righteousness] the vessel is made to receive through it from supernal no'am the flames of love. For tzedakah is generosity of heart, as it is written: "מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי – From every man whose heart prompts him, you shall take My contribution" [Exodus 25:2]. And generosity of heart, that is, that the heart is opened and prompted. And through this the pathways of the heart are opened, and vessels are made to receive the flames of love that are drawn from supernal no'am, as mentioned above. And there is tzedakah of the Land of Israel, and there is tzedakah of outside the Land.


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

ועל ידי ההולדה, דהינו שנולדין ונתרבין בני אדם, על ידי זה נתגלה כבודו יתברך ביותר כנ"ל. וזה בחינת (שם כ"ב): "כל זרע יעקב כבדוהו", כי על ידי ההולדה שנעשה על ידי בחינת יעקב, שהוא בחינת צדקה כנ"ל, על ידי זה: 'כבדוהו', כי על ידי זה נתרבה כבודו יתברך כנ"ל:

</div>

And the primary is the tzedakah of the Land of Israel, through which the vessel is made to receive from supernal no'am through which procreation, as mentioned above. "זִרְעוּ לָכֶם לִצְדָקָה – Sow for yourselves righteousness" [Hosea 10:12], for the primary procreation is through tzedakah, as mentioned above. And this is the aspect of: "אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף – These are the generations of Jacob, Joseph" [Genesis 37:2]. That is, that the primary procreation is through Jacob and Joseph.


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

ואזי כששופע נעם העליון על ידי הכלי, הנעשה על ידי צדקה בשביל ההולדה כנ"ל, וגם בחינת הנעם העליון שהוא המחין, מקבל ונשפע עוד מלמעלה יותר, כידוע, אזי אלו המחין של חוץ לארץ, שהם בחינת חובלים, הם נופלים גם כן באלו המחין של ארץ ישראל, שהם בחינת נעם, כדי להתתקן על ידי זה, כי אז הוא זמן תקונם של אלו המחין של חוץ לארץ. כי עקר פגם וקלקול המחין של חוץ לארץ הוא על ידי פגם הכבוד, שעל ידי זה אינם יכולים לינק ממחין של ארץ ישראל, ואזי הם בחינת מחין של חוץ לארץ ממש, וזהו קלקולם כנ"ל. וזה בחינת (משלי י"ג): "בז לדבר יחבל לו". 'בז לדבר', הינו בזיונות, הפך הכבוד, על ידי זה: 'יחבל לו', הינו מחין של חוץ לארץ שהם בחינת חובלים, כי על ידי פגם הכבוד נשארין המחין בבחינת חובלים, שהם מחין של חוץ לארץ כנ"ל. נמצא שעקר קלקול המחין של חוץ לארץ הוא על ידי פגם הכבוד. ועל כן בעת ששופע נעם העליון על ידי הכלי של צדקה בשביל הולדה, שעל ידי זה נעשה התגלות הכבוד כנ"ל, אז הוא זמן תקונם של המחין של חוץ לארץ, כי מאחר שנתעורר בחינת התגלות הכבוד, על ידי זה הם יכולין להתתקן, כי עקר הקלקול שלהם היה על ידי פגם הכבוד כנ"ל. ועל כן בעת ששופע נעם העליון בשביל הולדה כנ"ל, אז באים המחין של חוץ לארץ שהם בחינת חובלים, ונופלים במחין של ארץ ישראל שהם בחינת נעם, כדי להתתקן על ידי זה כנ"ל. וזה (תהלים ט"ז): "'חבלים נפלו לי בנעימים" - 'חבלים', הינו המחין של חוץ לארץ שהם בחינת חובלים, הם נופלים בנעימים, הינו במחין של ארץ ישראל שהם בחינת נעם כנ"ל, כדי להתתקן על ידי זה כנ"ל. וזהו: "אף נחלת שפרה עלי". 'נחלת' - זה בחינת יעקב, בחינת (דברים ל"ב): "יעקב חבל נחלתו'", בחינת צדקה. שפרה - זה בחינת יוסף, בחינת (בראשית ל"ט): "ויהי יוסף יפה תאר" וכו', ויפה תאר זה בחינת יפה תאר, הנאמר בדוד. ודרשו רבותינו, זכרונם לברכה (סנהדרין צג:): 'איש תאר, שמראה פנים בהלכה', הינו בחינת מחין, בחינת נעם, שמנעימים בהלכה כנ"ל. ועל ידי שתי בחינות אלו, יעקב ויוסף, שהם בחינת "נחלת שפרה", על ידי זה נעשה ההולדה, שאז החובלים נופלים בנעימים כנ"ל. וזה "יעקב חבל נחלתו". חבל זה בחינת חובלים הנ"ל, שנתתקנים על ידי בחינת יעקב, בחינת צדקה, שעל ידה ההולדה, שעל ידי זה נתתקנים החובלים, שהם המחין של חוץ לארץ כנ"ל. וזה בחינת חבלי לדה, בחינת חובלים הנ"ל, שנתתקנים על ידי הלדה כנ"ל. גם זהו בחינת שפרה הנ"ל בחינת שפיר ושליא, בחינת הולדה וכנ"ל:

</div>

For Jacob is the aspect of tzedakah, as it is written: "מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בְּיַעֲקֹב אַתָּה עָשִׂיתָ – Judgment and righteousness in Jacob You have done" [Psalms 99:4]. And the primary procreation is through tzedakah, as mentioned above [which is the vessel to receive the flow of supernal no'am, as mentioned above. And Joseph is the aspect of no'am, as will be explained below]. And through procreation, that is, that people are born and multiply, through this His glory, blessed is He, is revealed more, as mentioned above. "כָּל זֶרַע יַעֲקֹב כַּבְּדוּהוּ – All the seed of Jacob, glorify Him" [Psalms 22:24]. For through procreation that is made through the aspect of Jacob, who is the aspect of tzedakah, as mentioned above, through this glorify Him, for through this His glory, blessed is He, is multiplied, as mentioned above. And then when supernal no'am flows through the vessel made through tzedakah for procreation, as mentioned above, and also the aspect of supernal no'am which is the mochin, receives and is flowed still from above more, as is known, then these mochin of outside the Land which are the aspect of chovlim fall also into these mochin of the Land of Israel which are the aspect of no'am, in order to be repaired through this. For then is the time of their repair, of these mochin of outside the Land. For the primary blemish and spoilage of the mochin of outside the Land is through the blemish of the glory. Through this they cannot suckle from the mochin of the Land of Israel. And then they remain in the aspect of mochin of outside the Land literally. And this is their spoilage, as mentioned above. This is the aspect of: "בָּז לְדָבָר יֵחָבֶל לוֹ – He who despises a matter will be wounded by it" [Proverbs 13:13]. "Baz l'davar – Despises a matter," that is, contempts, the opposite of glory. Through this: "yechavel lo – will be wounded by it," that is, mochin of outside the Land which are the aspect of chovlim. For through the blemish of the glory the mochin remain in the aspect of chovlim, which are mochin of outside the Land, as mentioned above. Thus, the primary spoilage of the mochin of outside the Land is through the blemish of the glory. Therefore, at the time when supernal no'am flows through the vessel of tzedakah for procreation, through which the revelation of the glory is made, as mentioned above, then is the time of their repair, of the mochin of outside the Land. For since the aspect of the revelation of the glory is aroused, through this they can be repaired. For the primary spoilage of them was through the blemish of the glory, as mentioned above. Therefore, at the time when supernal no'am flows for procreation, as mentioned above, then the mochin of outside the Land which are the aspect of chovlim come and fall into the mochin of the Land of Israel which are the aspect of no'am,

in order to

be repaired through this, as mentioned above. "חֲבָלִים נָפְלוּ לִי בַּנְּעִימִים – The lines have fallen to me in pleasant places" [Psalms 16:6]. "Chavalim – Lines," that is, the mochin of outside the Land which are the aspect of chovlim, they fall "ban'imim – in pleasant places," that is, into the mochin of the Land of Israel which are the aspect of no'am, as mentioned above,

in order to

be repaired through this, as mentioned above. And this is "אַף נַחֲלָת שָׁפְרָה עָלָי – Indeed, a beautiful heritage is mine." "Nachalas – Heritage" is the aspect of Jacob, the aspect of: "יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ – Jacob is the lot of His inheritance" [Deuteronomy 32:9], the aspect of tzedakah. "Shafrah – Beautiful" is the aspect of Joseph, the aspect of: "וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר – And Joseph was beautiful of form" [Genesis 39:6], etc. And "yefeh to'ar – beautiful of form" is the aspect of "yefeh to'ar – beautiful of form," said of David. And our Rabbis, of blessed memory, expounded (Sanhedrin 93b): A man of form, who shows face in halachah. That is, the aspect of mochin, the aspect of no'am, who make pleasant in halachah, as mentioned above. And through these two aspects, Jacob and Joseph, which are the aspect of "nachalas shafrah – a beautiful heritage," through this procreation is made, that then the chovlim fall in the pleasant, as mentioned above.


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

ומחמת שהמחין של חוץ לארץ שהם בחינת חובלים, שחובלים זה לזה בהלכה, כי אינם יכולים להשוות דעתן יחד כנ"ל, הם נופלים במחין של ארץ ישראל שהם בחינת נעם, כדי להתתקן כנ"ל. על כן לפעמים כשפוגמים הרבה, חס ושלום, אזי אינם יכולין להתתקן, אדרבא, גורמים פגם גם להמחין של ארץ ישראל, ואזי גם המחין של ארץ ישראל אינם יכולים להשוות עצמן, כי נפגמו, חס ושלום, על ידי המחין הפגומים של חוץ לארץ, שנפלו לתוכם כנ"ל. וזהו בחינת המחלקת שיש בארץ ישראל גם כן:

</div>

And this is "Ya'akov chevel nachalaso – Jacob is the lot of His inheritance." "Chevel – Lot" is the aspect of chovlim mentioned above, which are repaired through the aspect of Jacob, the aspect of tzedakah through which procreation, through which the chovlim, which are the mochin of outside the Land, are repaired, as mentioned above. And this is the aspect of birth pangs, the aspect of chovlim mentioned above, which are repaired through birth, as mentioned above. Also

this is the aspect of shafrah mentioned above, the aspect of shafir veshilya [placenta and afterbirth], the aspect of procreation, as mentioned above. And because the mochin of outside the Land which are the aspect of chovlim who wound one another in halachah, for they cannot equalize their mind together, as mentioned above, they fall into the mochin of the Land of Israel which are the aspect of no'am,

in order to

be repaired, as mentioned above. Therefore, sometimes when they blemish a lot, Heaven

forbid

, then they cannot be repaired. On the contrary, they cause blemish also to the mochin of the Land of Israel.


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

וכלל הדברים - כי כל הנבראים וכל ההולדות, כלם הם רק בשביל התגלות כבודו יתברך. ועקר ההולדה - על ידי הצדקה, שעל ידה נעשה כלי לקבל מנעם העליון, שעל ידי זה נעשה ההולדה, ועל ידי זה נתגלה ונתגדל כבודו יתברך כנ"ל. וזה אותיות תרומה הם סופי תבות: לחזו'ת בנע'ם ה' ולבק'ר בהיכל'ו (תהלים כ"ז), כי תרומה, הינו צדקה שהיא נדיבות לב, בחינת: "מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי", על ידה נעשה כלי לקבל מנעם ה', שעל ידי זה נמשך התגלות כבודו יתברך, שהוא בחינת: "ובהיכלו כלו אמר כבוד". וזהו: "לחזות בנעם ה' ולבקר בהיכלו" - סופי תבות: תרומה כנ"ל. וזה בחינת השירה, בחינת (שמואל ב כ"ג): "נעים זמרות ישראל" (ולא גלה יותר):

</div>

And then also the mochin of the Land of Israel cannot equalize themselves, for they were blemished, Heaven

forbid

, through the blemished mochin of outside the Land that fell into them, as mentioned above. And this is the aspect of the controversy that there is in the Land of Israel also. And the general of the matters is that all the created beings and all the procreations, all of them are only for the revelation of His glory, blessed is He. And the primary procreation is through tzedakah through which the vessel is made to receive from supernal no'am through which procreation is made. And through this His glory, blessed is He, is revealed and magnified, as mentioned above. And this is the letters of terumah [contribution] are the end letters of: "לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ – To behold the pleasantness of Hashem and to visit His temple" [Psalms 27:4]. For terumah, that is, tzedakah which is generosity of heart, the aspect of: "מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי – From every man whose heart prompts him, you shall take My contribution." Through it the vessel is made to receive from the pleasantness of Hashem through which the flow of His glory, blessed is He, is drawn, which is the aspect of: "וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אוֹמֵר כָּבוֹד – And in His temple all say glory." And this is "lachazos b'no'am Hashem ul'vaker b'heichalo – To behold the pleasantness of Hashem and to visit His temple," end letters: תְרוּמָה, as mentioned above. And this is the aspect of song, the aspect of: "נְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל – The pleasant singer of Israel" [2 Samuel 23:1] (and he did not reveal more).


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

אשרי הזוכה להרגיש נעימות התורה. כי יש נעימות בתורה, וזהו העקר, לזכות להרגיש הנעימות שיש בהתורה:

</div>

Happy is one who merits to feel the pleasantness of the Torah, for there is pleasantness in the Torah.


## Segment 13

<div dir="rtl" lang="he">

("דרכיה דרכי נעם וכל נתיבתיה שלום" (משלי ג) נראה לי):

</div>

And this is the primary, to merit to feel the pleasantness that is in the Torah ["דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם – Her ways are ways of pleasantness, and all her paths are peace" [Proverbs 3:17], it seems to me].



# Likutay Moharan II Torah 72: To See Oneself with the Tzadik of Truth

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/72/

# Likutay Moharan II Torah 72: To See Oneself with the Tzadik of Truth

<div dir="rtl">דע, שלראות את עצמו עם הצדיק האמת הוא גם כן דבר גדו</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/72


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

דע, שלראות את עצמו עם הצדיק האמת הוא גם כן דבר גדול מאד. בודאי כשזוכין לשמע מפיו תורה, הוא מעלה יתרה, אבל גם כשאין שומעין תורה, הראיה לבד, שזוכין לראות את עצמו עם הצדיק, הוא גם כן טוב מאד. כי על ידי שרואין את עצמו עם הצדיק, על ידי זה מקבלין גדלה. ועקר הגדלה היא שפלות, כמו שמצינו אצל השם יתברך: 'כל מקום שאתה מוצא גדלתו של הקדוש ברוך הוא, שם אתה מוצא ענותנותו' (מגלה לא), כי עקר הגדלה היא שפלות. ועקר התחיה לעתיד, שיעמדו בתחיה ויחיו חיים נצחיים, עקר מה שיהיה נחיה ויקום בתחיה הוא השפלות של כל אחד. כי השפלות של כל אחד ואחד יהיה נחיה לעתיד, ויקום בתחיה, בבחינת (ישעיה כ"ו): "הקיצו ורננו שכני עפר", ודרשו רבותינו, זכרונם לברכה (סוטה ה): 'מי שנעשה שכן לעפר בחייו'. כי עקר התקומה בתחיה יהיה רק להשפלות, שהשפלות של כל אחד ואחד יהיה נחיה ויקום בתחיה לעתיד. כי תענוג עולם הבא אי אפשר לנו להשיג עכשו, וזה מחמת שאנו עכשו בגבול, וכל דבר שיש לו גבול אי אפשר לו להשיג תענוג עולם הבא הרוחני. ועל כן גם ענג שבת, שהוא מעין עולם הבא, אמרו רבותינו, זכרונם לברכה (שבת קיח): 'כל המענג את השבת, נותנין לו נחלה בלי מצרים', הינו בלי גבול, כי ענג שבת שהוא מעין עולם הבא, הוא בחינת בלתי גבול. ועל כן עקר חיים נצחיים של לעתיד לבוא, בחינת תענוג עולם הבא, יהיה רק להשפלות של כל אחד. כי שפלות ועניוות הוא בחינת בלתי גבול, כי הוא בחינת אין ממש, ואין לו שום גבול, מחמת שהוא בתכלית העניוות, ועקר חיים נצחיים של עולם הבא הוא רק בבחינת בלתי גבול כנ"ל. ועל כן שבת שהוא מעין עולם הבא, נאמר בו: "טועמיה - חיים זכו", כי מי שטועם טעם ענג שבת, זוכה לחיים, בחינת חיים נצחיים כנ"ל:

</div>

Likutay Moharan II Torah 72: To See Oneself with the Tzadik of Truth

Know that to see oneself with the tzadik [righteous one] of truth is also a very great matter. Certainly, when one merits to hear Torah [divine teaching] from his mouth, it is a superior virtue. However, even when one does not hear Torah, the seeing alone—meriting to see oneself with the tzadik—is also very good. For through seeing oneself with the tzadik, one receives gedulah [greatness], and the essence of gedulah is shiflus [humility]. As we find with Hashem [the Name, G-d]: “In every place where you find His gedulah [greatness], there you find His anavah [humility]” (Megillah 31a). For the essence of gedulah is shiflus. In the future, when they will stand in the techiyah [resurrection] and live eternal life, the essence of what will be revived and arise in the techiyah is the shiflus of each individual. For the shiflus of each and every person will be revived and arise in the techiyah in the future, in the aspect of: “Awake and sing, you who dwell in the dust” (Isaiah 26:19). Our Sages, of blessed memory, expounded (Sotah 5a): This refers to one who becomes a neighbor to the dust in his lifetime. For the essence of arising in the techiyah will be only for the shiflus. The shiflus of each and every person will be revived and arise in the techiyah in the future. For the pleasure of the World to Come cannot be comprehended by us now, because we are now in a state of limitation. Anything that has a limit cannot comprehend the spiritual pleasure of the World to Come. Therefore, even the pleasure of Shabbos [Sabbath], which is a semblance of the World to Come, our Sages, of blessed memory, said (Shabbos 118b): “Whoever delights in the Shabbos is given an inheritance without boundaries,” meaning without limit. For the pleasure of Shabbos, which is a semblance of the World to Come, is in the aspect of being without limit. Therefore, the essence of eternal life in the World to Come, in the aspect of the pleasure of the World to Come, will be only for the shiflus of each individual.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

ודע, שכל אחד ואחד לפי התנוצצות המחין שלו כן זוכה לקבל גדלה, בבחינת (שיר השירים ו): "מלך אסור ברהטים" - 'ברהטי מחין' (סוף התקונים תקון ו, דף ה). הינו שבחינת המלכות, דהינו גדלה הוא אסור וקשור ברהטי מחין, שלפי התנוצצות המחין כן מקבל גדלה. והמחין והדעת הם בחינת בנין בית המקדש, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ברכות לג): 'כל מי שיש בו דעה, כאלו נבנה בית המקדש בימיו. כי דעה נתן בין שתי אותיות, ובית המקדש נתן בין שתי אותיות' וכו', ועל כן כל אחד כפי מחו ודעתו וכפי שהוא מכניס עצמו בתוך הדעת, כל מה שהוא עוסק יותר להגדיל מחו ודעתו, כן הוא עוסק בבנין בית המקדש, כי עקר בחינת בנין בית המקדש הוא הדעת כנ"ל. ויש מי שיש לו מח מהיר וחריף, והוא עוסק תמיד להגדיל מחו ודעתו, שזהו בחינת עוסק בבנין בית המקדש, וכפי הגדלת דעתו ומחו כן זוכה לקבל גדלה. וזה בחינת (משלי כ"ב): "חזית איש מהיר במלאכתו, לפני מלכים יתיצב". 'איש מהיר במלאכתו' זה בחינת מי שיש לו מח מהיר וחריף כנ"ל, שהוא בחינת 'מהיר במלאכתו', הינו במלאכת בנין בית המקדש (עין מדרש שה"ש בתחלתו). כי מלאכת בנין בית המקדש הוא כפי מחו כנ"ל, ועל ידי זה: 'לפני מלכים יתיצב', הינו שזוכה לגדלה, בחינת מלכות, כי הגדלה היא כפי התנוצצות המח, בבחינת: 'מלך אסור ברהטים', כנ"ל:

</div>

For shiflus and humility are in the aspect of being without limit, as it is in the aspect of absolute nothingness, having no limit due to its ultimate humility. The essence of eternal life in the World to Come is only in the aspect of being without limit, as mentioned above. Therefore, regarding Shabbos, which is a semblance of the World to Come, it is said: “Those who taste it merit life” (Tikunay Zohar, Tikkun 7). For one who tastes the flavor of the pleasure of Shabbos merits life, in the aspect of eternal life, as mentioned above. Know that each and every person, according to the illumination of his mochin [intellect], merits to receive gedulah in the aspect of: “A king bound in the channels” (Song of Songs 6:3), meaning channels of mochin (Tikunay Zohar, Tikkun 6, 5a). That is, the aspect of malchus [kingship], which is gedulah, is bound and tied to the channels of mochin. According to the illumination of the mochin, one receives gedulah. The mochin and knowledge are in the aspect of building the Bais HaMikdash [Holy Temple]. As our Sages, of blessed memory, said (Berachos 33b): “Whoever has knowledge is as if the Bais HaMikdash was built in his days,” for knowledge is placed between two letters, and the Bais HaMikdash is placed between two letters, and so forth. Therefore, each person, according to his knowledge and intellect, and according to how he immerses himself in knowledge, the more he strives to increase his intellect and knowledge, the more he engages in building the Bais HaMikdash. For the essence of the aspect of building the Bais HaMikdash is knowledge, as mentioned above. There is one who has a swift and sharp intellect and constantly strives to increase his intellect and knowledge, which is the aspect of engaging in building the Bais HaMikdash.


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

ויש מח כללי ויש מחין פרטים, וכל המחין הפרטים הם מקבלין ממח הכולל, שהוא חכם הדור. וזהו מעלת הזוכה לראות את עצמו עם הצדיק האמת, שהוא חכם הדור, בחינת חכם הכולל כנ"ל. כי על ידי שזה החכם הכולל רואה אותו ומסתכל בו, על ידי זה מתנוצץ מחו, ועל ידי שמתנוצץ מחו, על ידי זה מקבל גדלה, כי עקר הגדלה הוא על ידי התנוצצות המח כנ"ל. כי עינים על שם החכמה נאמר, כמו שכתוב (בראשית ג): "ותפקחנה עיני שניהם", ופרש רש"י: 'על שם החכמה נאמר'. ועל כן על ידי שזה החכם, שהוא מח הכולל, מסתכל בו, על ידי זה מאיר בו חכמה ומחין, ומתנוצץ מחו, ועל ידי זה מקבל גדלה כנ"ל. כי כל אחד ואחד יש לו איזה מח ודעת לפי מדרגתו. אבל המח והדעת של כל אחד ואחד הוא מנח בקטנות, ואינו מתנוצץ, ועל ידי שמסתכל בו החכם הדור, שהוא מח הכולל, על ידי זה מתנוצץ מחו של כל אחד ואחד כפי מדרגת מחו, ועל ידי התנוצצות המח מקבל כל אחד גדלה כפי מדרגת מחו, כי עקר הגדלה היא על ידי התנוצצות המח כנ"ל:

</div>

According to the increase of his knowledge and intellect, he merits to receive gedulah. “Have you seen a man swift in his work? He will stand before kings” (Proverbs 22:29). A man swift in his work is the aspect of one who has a swift and sharp intellect, as mentioned above, which is the aspect of being swift in his work, meaning in the work of building the Bais HaMikdash (see Rashi on Song of Songs, beginning). For the work of building the Bais HaMikdash is according to his intellect, as mentioned above. Through this, “he will stand before kings,” meaning he merits gedulah, in the aspect of malchus. For gedulah is according to the illumination of the intellect, in the aspect of: “A king bound in the channels,” as mentioned above. There is a general intellect and particular intellects. All particular intellects receive from the general intellect, which is the chacham [wise one] of the generation. This is the virtue of one who merits to see himself with the tzadik of truth, who is the chacham of the generation, the aspect of the general chacham, as mentioned above.


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

ועל כן משה רבנו, עליו השלום, שהוא היה הדעת הכולל של כל ישראל, על כן על ידי ראיתו לבד, שהיה מסתכל בתוך כל אחד ואחד, על ידי זה היה יכול לחלק הגדלה והשררה לכל אחד ואחד כראוי לו לפי מדרגת מחו. וזה בחינת (שמות י"ח): "ואתה תחזה מכל העם, ושמת עליהם שרי אלפים שרי מאות" וכו'. 'ואתה תחזה' דיקא, כי על ידי הראיה לבד של משה רבנו, שהיה רואה ומסתכל בכל אחד ואחד, היה מתנוצץ מחו של כל אחד, ועל ידי זה קבל כל אחד ואחד גדלה ושררה כפי ערכו, כפי הראוי לו לפי מדרגת מחו, דהינו בחינת 'שרי אלפים ושרי מאות' וכו'. וזהו: 'ואתה תחזה וכו' ושמת עליהם שרי אלפים' וכו', כי על ידי שיחזה משה ויסתכל בעם, על ידי זה בעצמו הוא משים אותם 'שרי אלפים' וכו', כי על ידי הסתכלותו בהם מקבל כל אחד גדלתו, על ידי התנוצצות מחו שמתנוצץ על ידי ההסתכלות שמסתכל בו חכם הדור, בחינת משה כנ"ל. וגם משה היה יכול לצוות, שזה יהיה שר אלף וזה שר מאה וכו', כי על ידי הסתכלותו בהם היה יודע הגדלה המגיע לכל אחד ואחד, כי על ידי הסתכלותו היה יודע התנוצצות המח של כל אחד, אשר כפי התנוצצות המח כן מגיע לו גדלה כנ"ל:

</div>

For through this general chacham seeing him and looking at him, his intellect is illuminated. Through the illumination of his intellect, he receives gedulah. For the essence of gedulah is through the illumination of the intellect, as mentioned above. For eyes are called after chochmah [wisdom], as it is written: “The eyes of both of them were opened” (Genesis 3:7), and Rashi explains: This is said after chochmah. Therefore, through this chacham, who is the general intellect, looking at him, wisdom and intellect are illuminated in him, and his intellect is sparked, and through this, he receives gedulah, as mentioned above. For each and every person has some intellect and knowledge according to his level, but the intellect and knowledge of each individual are placed in a state of smallness and are not illuminated. Through the chacham of the generation, who is the general intellect, looking at him, the intellect of each and every person is illuminated according to the level of his intellect. Through the illumination of the intellect, each person receives gedulah according to the level of his intellect. For the essence of gedulah is through the illumination of the intellect, as mentioned above. Therefore, Moshe Rabbainu [Moses our Teacher], peace be upon him, who was the general knowledge of all Israel, through his seeing alone—looking into each and every person—could distribute gedulah and authority to each and every person as was fitting for him according to the level of his intellect.


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

ואזי כשמקבל כל אחד גדלה כפי הראוי לו באמת לפי מדרגת מחו, על ידי שיש מנהיג אמתי בחינת משה, שיכול לחלק הגדלה לכל אחד כראוי לו על ידי הסתכלותו לבד, אזי יודע כל אחד מהשרים והמנהיגים של ישראל לחדש חדושין דאוריתא כפי הראוי לו לפי מדרגת מחו, לא פחות ולא יותר. כי מאחר שכל אחד עומד על מקומו הראוי לו באמת, דהינו שיש לו שררה וגדלה כפי הראוי לו באמת כנ"ל, על כן כל אחד יודע לפי גדלתו והתמנותו איך וכמה הוא צריך לחדש בתורה, ובפני כמה אנשים הוא צריך לומר תורה, כי זה שממנה על אלף מישראל, דהינו שר האלף, הוא צריך לומר תורה בפני אלף אנשים, וכן כלם:

</div>

This is the aspect of: “And you shall see from all the people, and you shall appoint over them leaders of thousands, leaders of hundreds” (Exodus 18:21). “And you shall see” precisely, for through the seeing alone of Moshe Rabbainu, who saw and looked at each and every person, the intellect of each person was illuminated. Through this, each and every person received gedulah and authority according to his worth, as was fitting for him according to the level of his intellect, in the aspect of leaders of thousands and leaders of hundreds, and so forth. This is: “And you shall see… and you shall appoint over them leaders of thousands,” for through Moshe seeing and looking at the people, through this alone, he appoints them as leaders of thousands, and so forth. For through his looking at them, each person receives his gedulah through the illumination of his intellect, which is sparked through the looking of the chacham of the generation, in the aspect of Moshe, as mentioned above. Also, Moshe was able to command that this one should be a leader of a thousand and that one a leader of a hundred, and so forth.


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

כי יש בחינת רוח בכל אחד ואחד, והמנהיג האמתי של כל ישראל, דהינו בחינת משה הוא בחינת רוח הכולל, בחינת (במדבר כ"ז): "איש אשר רוח בו", ופרש רש"י: 'שיודע להלך נגד רוחו של כל אחד ואחד'. כי המנהיג האמתי הוא בחינת רוח הכולל, שיודע להלך נגד כל רוח ורוח, כי כלם מקבלים ממנו, כי הוא בחינת רוח הכולל, בחינת (יחזקאל ל"ז): "כה אמר ה' מארבע רוחות באי הרוח". ורוח הזה הוא בחינת רוח אלקים, שהוא בעצמו בחינת המחין, בבחינת (שמות ל"א): "ואמלא אותו רוח אלקים בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה", דהינו בחינת המחין, שהם בחינת מלאכת בנין בית המקדש כנ"ל. וכל אחד לפי בחינת הרוח אלקים שיש בו שהוא בחינת רוח הקדש, רוח נבואה, כמו כן הוא זוכה לחדש בתורה, כי זה הרוח אלקים, הוא שורה על פני התורה, בבחינת (בראשית א): "ורוח אלקים מרחפת על פני המים", הינו על פני התורה שנקראת מים, כמו שדרשו רבותינו, זכרונם לברכה (תענית ז' ב"ק י"ז). על כן על ידי הרוח אלקים הזה זוכין לחדש בתורה, כי הרוח אלקים שורה על פני התורה כנ"ל. על כן על ידי המנהיג האמתי שהוא בחינת משה, בחינת דעת הכולל, בחינת רוח הכולל, שעל ידו מתנוצץ מחו של כל אחד, שזהו בעצמו בחינת רוח אלקים שממשיך לכל אחד, כי הרוח אלקים הוא בעצמו המחין כנ"ל. על כן על ידי זה נמשך לכל אחד חדושין דאוריתא, כי החדושין דאוריתא הם על ידי בחינת הרוח אלקים, שהוא שורה על פני התורה כנ"ל, שהוא בעצמו בחינת המחין, שכל זה נמשך מהמנהיג, בחינת משה, שהוא דעת הכולל, רוח הכולל כנ"ל:

</div>

For through his looking at them, he knew the gedulah appropriate for each and every person, because through his looking, he knew the illumination of the intellect of each person, according to which gedulah is due to him, as mentioned above. When each person receives gedulah as is truly fitting for him according to the level of his intellect, through the true leader, in the aspect of Moshe, who can distribute gedulah to each person as is fitting for him through his looking alone, then each of the leaders and officers of Israel knows to innovate insights in the Torah according to what is fitting for him according to the level of his intellect, neither less nor more. For since each one stands in his truly appropriate place, meaning he has authority and gedulah as is truly fitting for him, as mentioned above, each one knows according to his gedulah and appointment how and to what extent he must innovate in the Torah and before how many people he must teach Torah. For one who is appointed over a thousand of Israel, meaning a leader of a thousand, must teach Torah before a thousand people, and so for all. For there is an aspect of spirit in each and every person, and the true leader of all Israel, in the aspect of Moshe, is the aspect of the general spirit, in the aspect of: “A man in whom there is spirit” (Numbers 27:18), and Rashi explains: Who knows how to conduct himself according to the spirit of each and every person. The general spirit knows how to conduct itself according to every spirit, for all receive from him, as he is the aspect of the general spirit, in the aspect of: “Thus says Hashem: Come from the four winds, O spirit” (Ezekiel 37:9). This spirit is the aspect of the spirit of G-d, which is itself the aspect of the mochin, in the aspect of: “And I filled him with the spirit of G-d, with wisdom, understanding, and knowledge, and with all craftsmanship” (Exodus 31:3), meaning the aspect of the mochin, which is the aspect of the craftsmanship of building the Bais HaMikdash, as mentioned above. Each person, according to the aspect of the spirit of G-d in him, which is the aspect of the holy spirit, the spirit of prophecy, accordingly merits to innovate in the Torah. For this spirit of G-d rests upon the face of the Torah, in the aspect of: “And the spirit of G-d hovered over the face of the waters” (Genesis 1:2), meaning over the face of the Torah, which is called water, as our Sages, of blessed memory, expounded (Taanis 7a, Bava Kamma 17a). Therefore, through this spirit of G-d, one merits to innovate in the Torah, for the spirit of G-d rests upon the face of the Torah, as mentioned above. Therefore, through the true leader, in the aspect of Moshe, in the aspect of the general knowledge, the general spirit, through whom the intellect of each person is illuminated, which is itself the aspect of the spirit of G-d that draws to each person. For the spirit of G-d is itself the mochin, as mentioned above. Therefore, through this, insights in the Torah are drawn to each person, for the insights in the Torah are through the aspect of the spirit of G-d that rests upon the face of the Torah, as mentioned above, which is itself the aspect of the mochin, all of which is drawn from the leader, in the aspect of Moshe, who is the general knowledge, the general spirit, as mentioned above. However, this leader must be greatly separated in great holiness.


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

אבל זה המנהיג צריך שיהיה פרוש גדול בקדשה גדולה, ואז דוקא הוא יכול להיות מנהיג ישראל. כי על ידי פרישותו וקדשתו הגדולה, הוא יכול לחזות ולהסתכל בכל אחד מישראל, ולחלק הגדלה לכל אחד על ידי ההסתכלות לבד, בבחינת: "ואתה תחזה" כנ"ל, כי הסתכלות הזאת היא תלויה בקדשה ופרישות גדול. ועל כן משה רבנו שהיה קדוש ופרוש גדול מאד על פי הדבור, כמו שכתוב (דברים ה): "ואתה פה עמד עמדי" - על כן היה יכול לחזות ולהסתכל בישראל, ולחלק להם הגדלה על ידי זה. וזהו: "ואתה תחזה" - אתה דיקא, כי רק משה שהיה פרוש גדול מאד בקדשה גדולה, זוכה להסתכלות הזאת, כי הסתכלות הזאת, בחינת "ואתה תחזה", היא תלויה רק בקדשה ופרישות מתאוה זאת. וזה בחינת (מלכים א כ"ב): "והזנות רחצו", ודרשו רבותינו, זכרונם לברכה (סנהדרין לט:): 'למרק שתי חזיונות'. הינו, שכפי מה שרוחצין עצמן מתאוה זאת, בחינת: 'והזנות רחצו', דהינו שרוחצין עצמן מתאוה זו, כמו כן הוא ממרק ומצחצח שתי חזיונות, בחינת: 'ואתה תחזה', בחינת: 'חזית איש מהיר במלאכתו' וכו', דהינו בחינת הסתכלות הנ"ל. כי עקר הסתכלות הנ"ל היא על ידי קדשה ופרישות מתאוה זו כנ"ל. כי תאוה הזאת היא בחינת פגם העינים, כמו שכתוב (במדבר ט"ו): "ולא תתורו וכו' ואחרי עיניכם אשר אתם זנים אחריהם". ועל כן צריך לקדש עצמו ביותר בפרישות גדול מזאת התאוה, ואז יש לו עינים זכים לחזות ולהסתכל ולתן הגדלה לכל אחד כראוי לו על ידי הסתכלותו לבד כנ"ל, ואז דוקא הוא יכול להיות מנהיג ישראל כנ"ל. וכשאין לישראל מנהיג ומשגיח כזה, באמת כל העולם מערב ומבלבל, וכל הרוצה לטל את השם, נוטל, כמו שמתנהג עכשו, בעוונותינו הרבים. כי ישראל צריכין שיהיה עליהם משגיח, שישגיח ויראה בהם שיעמד כל אחד על מקומו הראוי לו באמת, והמשגיח הזה יהיה פרוש וקדוש גדול, בבחינת קדשת ופרישות משה, ואז יכול להנהיג את ישראל לתן לכל אחד גדלה כראוי לו על ידי ההסתכלות לבד כנ"ל:

</div>

Only then can he be a leader of Israel. For through his separation and great holiness, he can see and look at each one of Israel and distribute gedulah to each one through his looking alone, in the aspect of: “And you shall see” (Exodus 18:21). For this looking depends on great holiness and separation. Therefore, Moshe Rabbainu, who was extremely holy and greatly separated, as it is written: “And you, stand here with Me” (Deuteronomy 5:31), could see and look at Israel and distribute gedulah to them through this. This is: “And you shall see,” “you” precisely, for only Moshe, who was greatly separated in great holiness, merited this looking. For this looking, in the aspect of “And you shall see,” depends only on holiness and separation from this desire. This is the aspect of: “And the harlots washed” (1 Kings 22:38), and our Sages, of blessed memory, expounded (Sanhedrin 39b): To purify two visions, meaning that according to how one washes himself from this desire, in the aspect of: “And the harlots washed,” meaning he washes himself from this desire, so too he purifies and clarifies two visions, in the aspect of: “And you shall see,” in the aspect of: “Have you seen a man swift in his work…” (Proverbs 22:29), meaning the aspect of the aforementioned looking. For the essence of this looking is through holiness and separation from this desire, as mentioned above. For this desire is the aspect of the blemish of the eyes, as it is written: “And you shall not stray… after your eyes, after which you go astray [zonim]” (Numbers 15:39). Therefore, one must sanctify himself greatly with great separation from this desire, and then he has pure eyes to see and look and give gedulah to each one as is fitting for him through his looking alone, as mentioned above. Only then can he be a leader of Israel, as mentioned above. When Israel does not have such a true leader and overseer, the entire world is confused and chaotic, and anyone who wishes to take the name takes it, as is the practice now due to our many sins. For Israel needs an overseer who oversees and sees them, ensuring that each one stands in his truly appropriate place. This overseer must be greatly separated and holy, in the aspect of the holiness and separation of Moshe. Then he can lead Israel, giving each one gedulah as is fitting for him through his looking alone, as mentioned above. Through this, teshuvah [repentance] is achieved. For the essence of teshuvah is through shame. Through this leader, in the aspect of Moshe, who looks at each and every person and illuminates his intellect, and he merits insights in the Torah, meaning innovations in the Torah, through this, shame is drawn upon each and every person.


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

ועל ידי זה נעשה תשובה, כי עקר התשובה היא על ידי הבושה, ועל ידי זה המנהיג בחינת משה, שהוא מסתכל בכל אחד ואחד, ומתנוצץ מחו, וזוכה לבאורי התורה, דהינו לחדושין דאוריתא, על ידי זה נמשך בושה על כל אחד ואחד, ואז רואה כל אחד את בשתו וכלמתו. כי עברה היא בודאי בושה גדולה, כי עברה אינה ראויה כלל לישראל, ובודאי אין נאה כלל לישראל שיהיה לו עברה, חס ושלום. אבל גם מצוה, כשרוצין לעשות איזה מצוה, ראוי שיהיה לו גם כן בושה גדולה, כי איזה זכות יש לו שיזכה לעשות המצוה, ואיך יעז פניו לכנס בהיכל המלך לעשות מצוה. וישער בדעתו לפני מי הוא עושה המצוה, וגם גדל מעלת המצוה בעצמה, כי המצוה בעצמה יקרה מאד אשר אין לשער, ובודאי ראוי שיפל עליו בושה גדולה כשבא לעשות איזה מצוה, כשיסתכל על עצמו ויראה שהוא רחוק מאד מהשם יתברך, ואין לו שום זכות שיזכה לעשות מצוה. ואם היה להאדם בושה, היה מתביש אפלו לקח המאכל, להושיטו לפיו, כי 'מאן דאכל דלאו דילה בהית לאסתכולי באפה' (ירושלמי פרק א דערלה), ומאחר שאין לו שום זכות, שיהיה לו אכל, אם כן הוא אכל דלאו דילה ובהית לאסתכולי באפה, על כן בודאי יש לו להתביש אפלו להושיט המאכל לפיו. אבל עקר הבושה נמשך על ידי המנהיג הנ"ל, בחינת משה שממשיך באורי התורה לכל אחד, על ידי זה נמשך בושה על כל אחד. כמו שבשעת מתן תורה, שהמשיך משה התורה לישראל, נאמר שם (שמות כ): "ולבעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו", ודרשו רבותינו, זכרונם לברכה (נדרים כ): 'זה הבושה', וזהו: "לבלתי תחטאו", דהינו שיהיה להם בושה לבלי לעשות חטא ועוון, חס ושלום. וגם אפלו 'לבלתי תחטאו', לבלי לעשות עברה, צריך שיהיה גם כן יראתו על פניו, דהינו בושה, כי אפלו כשעושין מצוה, צריך שיהיה לו גם כן בושה גדולה כנ"ל. כי איך באים לחטף התפלין, שהם כתרי דמלכא, ולהניחם פתאם על הראש. בודאי ראוי שיהיה לו בושה גדולה, כשבא לעשות איזה מצוה, וזאת הבושה נמשכת על ידי באורי התורה על ידי המנהיג הנ"ל, כמו שהיה בשעת מתן תורה כנ"ל. ועל כן בשעת מתן תורה זכו כל ישראל לבחינת קדשה ופרישות, כמו שכתוב (שמות י"ט): "היו נכונים לשלשת ימים, אל תגשו אל אשה". כי כלם נתקדשו בבחינת פרישות על ידי משה, שהיה קדוש ופרוש גדול, שהמשיך להם את התורה על ידי זה כנ"ל, ועל כן נמשך עליהם קדשה ופרישות גם כן. וכשזוכין לבושה, אזי רואה כל אחד את רחוקו מהשם יתברך, איך הוא רחוק מאד ממנו יתברך, ונופל עליו בושה גדולה, ועל ידי הבושה עושין תשובה, כי עקר התשובה - על ידי הבושה (עין ירמיה ג. לא יחזקאל טז לו וע' ברכות יב. וברי"ף שם). ותשובה הוא בחינת חיים, בחינת (יחזקאל י"ח): "והשיבו וחיו", בחינת חיים נצחיים של עולם הבא, בחינת שבת, בחינת: 'טועמיה חיים זכו'. וזה: "בראשי"ת" - 'יר"א בש"ת', 'יר"א שב"ת' (תקוני זהר תקון ז ותקון ט). כי היראה והבושה, דהינו בחינת תשובה, הוא בחינת שבת, בחינת חיים נצחיים של עולם הבא כנ"ל. ועקר החיים הוא להשפלות של כל אחד, כי השפלות של כל אחד הוא יהיה נחיה, ויקום בתחיה כנ"ל. ועל כן על ידי התשובה שהוא בחינת חיים נצחיים של עולם הבא, על ידי זה חוזר ונחיה, וקם בתחיה השפלות של משה רבנו, שיש בכל אחד מישראל, בכל איבר ואיבר. כי דע, שיש בכל אחד ואחד מישראל בחינת השפלות של משה בכל איבר ואיבר, וזה זכו ישראל במעמד הר סיני, שאז המשיך משה השפלות שלו בכל אחד ואחד מישראל, בכל איבר ואיבר אבל אותו השפלות של משה, שהוא משרש בכל אחד מישראל, הוא מנח ושוכב אצל כל אחד ואחד בבחינת שכיבה ומיתה, כי זאת השפלות נתעלם אצל כל אחד, ואינו מתעורר ומתגלה אצלו. אבל על ידי התשובה שהוא בחינת חיים נצחיים של עולם הבא, שעל ידי זה נחיה השפלות של כל אחד, כי עקר התחיה הוא להשפלות, כי השפלות יהיה נחיה ויקום בתחיה כנ"ל, על ידי זה חוזר ונחיה השפלות של משה, שהוא משרש בכל אחד ואחד מישראל בכל איבר. שמקדם היה מנח ושוכב זאת השפלות בהעלם ואתכסיא אצלו, בבחינת מיתה, ועכשו חוזר ונעור ונחיה אותו השפלות על ידי התשובה, שהיא בחינת חיים נצחיים של עולם הבא כנ"ל. כי עקר החיים נצחיים, בחינת תחיה שיהיה לעתיד, יהיה רק להשפלות, כי השפלות של כל אחד יהיה נחיה ויקום בתחיה כנ"ל, ואזי כשנחיה השפלות של כל אחד, בחינת שפלות של משה שיש בכל איבר ואיבר כנ"ל, אזי רואה ומרגיש כל אחד שפלותו, מאחר שחזר ונחיה ונתגלה אצלו בחינת השפלות של משה, שיש בכל איבר ואיבר כנ"ל:

</div>

Then each one sees his shame and disgrace, for a transgression is certainly a great shame, for a transgression is entirely unfitting for Israel. Certainly, it is not at all proper for Israel to have a transgression, Heaven forbid. But even a mitzvah [commandment], when one wishes to perform some mitzvah, it is fitting that he should also have great shame. For what merit does he have to merit performing the mitzvah? How dare he have the audacity to enter the palace of the King to perform a mitzvah? He should consider in his mind before Whom he is performing the mitzvah and also the great virtue of the mitzvah itself. For the mitzvah itself is exceedingly precious, beyond measure. Certainly, it is fitting that great shame should fall upon him when he comes to perform any mitzvah, when he looks at himself and sees that he is very far from Hashem and has no merit to perform a mitzvah. If a person had shame, he would be ashamed even to take food and put it in his mouth, for “one who eats what is not his is ashamed to look at his face” (Yerushalmi, Orlah 1:3). Since he has no merit to have food, he is eating what is not his and is ashamed to look at his face. Certainly, he should be ashamed even to put food in his mouth. However, the principal shame is drawn through the aforementioned leader, in the aspect of Moshe, who draws insights in the Torah to each person. Through this, shame is drawn upon each person, as at the time of the giving of the Torah, when Moshe drew the Torah to Israel, it is said: “So that His fear may be upon your faces, that you may not sin” (Exodus 20:20). Our Sages, of blessed memory, expounded (Nedarim 20a): This is shame. This is: “That you may not sin,” meaning that they should have shame so as not to commit a sin or iniquity, Heaven forbid. Even to “not sin,” to not commit a transgression, there must also be His fear upon his face, meaning shame. For even when performing a mitzvah, one must also have great shame, as mentioned above. For how can one come to seize the tefillin [phylacteries], which are the crowns of the King, and suddenly place them on his head? Certainly, it is fitting that he should have great shame when he comes to perform any mitzvah. This shame is drawn through insights in the Torah through the aforementioned leader, as it was at the time of the giving of the Torah, as mentioned above. Therefore, at the time of the giving of the Torah, all Israel merited the aspect of holiness and separation, as it is written: “Be ready for three days; do not approach a woman” (Exodus 19:15). For all were sanctified in the aspect of separation through Moshe, who was greatly holy and separated, who drew the Torah to them through this, as mentioned above. Therefore, holiness and separation were also drawn upon them. When one merits shame, then each person sees his distance from Hashem, how he is very far from Him, and great shame falls upon him. Through shame, one performs teshuvah, for the essence of teshuvah is through shame (see Jeremiah 3). Teshuvah is the aspect of life, in the aspect of: “And you shall return and live” (Ezekiel 18:32), in the aspect of eternal life of the World to Come, in the aspect of Shabbos, in the aspect of: “Those who taste it merit life” (Tikkunay Zohar, Tikkun 7 and Tikkun 9). For fear and shame, meaning the aspect of teshuvah, is the aspect of Shabbos, the aspect of eternal life of the World to Come, as mentioned above. The essence of life is for the shiflus of each person, for the shiflus of each person will be revived and arise in the techiyah, as mentioned above. Therefore, through teshuvah, which is the aspect of eternal life of the World to Come, through this, the shiflus of Moshe Rabbainu, which is in each and every person of Israel in every limb and organ, is revived and arises. For know, that there is in each and every person of Israel the aspect of the shiflus of Moshe in every limb and organ. This, Israel merited at the standing at Mount Sinai, when Moshe drew his shiflus into each and every person of Israel in every limb and organ. However, that shiflus of Moshe, which is rooted in each and every person of Israel, is placed and lies in each person in the aspect of lying down and death. For this shiflus is concealed in each person and is not aroused or revealed to him. But through teshuvah, which is the aspect of eternal life of the World to Come, through this, the shiflus of each person is revived. For the essence of the techiyah is for the shiflus, for the shiflus of each person will be revived and arise in the techiyah, as mentioned above. Through this, the shiflus of Moshe, which is rooted in each and every person of Israel in every limb, which was previously placed and lying in concealment and hiddenness, in the aspect of death, now returns and is aroused and revived through teshuvah, which is the aspect of eternal life of the World to Come, as mentioned above. For the essence of eternal life, in the aspect of the techiyah that will be in the future, will be only for the shiflus, for the shiflus of each person will be revived and arise in the techiyah, as mentioned above. Then, when the shiflus of each person, in the aspect of the shiflus of Moshe that is in every limb and organ, is revived, as mentioned above, then each person sees and feels his shiflus. For after it has returned and been revived and revealed to him in the aspect of the shiflus of Moshe that is in every limb and organ, as mentioned above. And this is the meaning of: “A well that the princes dug, that the nobles of the people delved, with the scepter, with their staffs, and from the wilderness, a gift” (Numbers 21:18). The well is the aspect of insights in the Torah, which the princes of Israel merit. Through the aspect of Moshe looking at them, through this, each one receives his gedulah as is fitting for him. Through this, they merit insights in the Torah, in the aspect of innovations in the Torah, as mentioned above.


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

וזה פרוש: "באר חפרוה שרים, כרוה נדיבי העם במחקק במשענתם וממדבר מתנה" (במדבר כ"א). באר זה בחינת באורי התורה, שזוכין השרים של ישראל, על ידי שמסתכל בהם בחינת משה, שעל ידי זה מקבל כל אחד את גדלתו כראוי לו, שעל ידי זה הם זוכין לבאורי התורה, בחינת חדושין דאוריתא כנ"ל. ועל ידי באורי התורה זוכין לבושה ותשובה כנ"ל, וזהו: "באר חפרוה שרים. חפרוה" - זה בחינת בושה, כמו שכתוב (ישעיה כ"ד): "וחפרה הלבנה ובושה החמה", כי על ידי באורי התורה הנ"ל, בחינות באר, זוכין לבושה כנ"ל, וזהו: חפרוה שרים, הינו שרים הנ"ל, בחינת שרי אלפים שרי מאות וכו' כנ"ל. וזה: כרוה נדיבי העם - נדיבי העם זה בחינת תשובה, כמו שפרש רש"י על פסוק (שופטים ה): "בהתנדב עם" - 'בהתנדב לבם לתשובה'. וזהו: במחקק במשענתם. מחקק - דא משה, כמו שדרשו רבותינו, זכרונם לברכה (בבא בתרא טו). גם מחקק בגימטריא רמ"ח, הינו בחינות השפלות של משה, שמלבש בכל אחד מישראל ברמ"ח איבריו, בכל איבר ואיבר כנ"ל. במשענתם - זה בחינת תחיה, כמו שדרשו רבותינו, זכרונם לברכה, (פסחים סח) על פסוק: "ואיש משענתו בידו" - 'עתידין צדיקים שיחיו מתים' וכו'. וזהו: במחקק במשענתם, הינו שיהיה נחיה השפלות של משה, שיש בכל הרמ"ח איברים של כל אחד ואחד, על ידי התשובה כנ"ל. וזהו: וממדבר מתנה - מדבר הינו שפלות, שמשים עצמו כמדבר, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה, (ערובין נד) - על ידי זה: מתנה, הינו שבת, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (שבת י:): 'מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה'. כי עקר תענוג עולם הבא, בחינת שבת, בחינת חיים נצחיים, יהיה רק להשפלות של כל אחד כנ"ל:

</div>

Through insights in the Torah, they merit shame and teshuvah, as mentioned above. This is: “A well that the princes dug,” this is the aspect of shame, as it is written: “And the moon shall be confounded, and the sun ashamed” (Isaiah 24:23). For through the aforementioned insights in the Torah, in the aspect of a well, one merits shame, as mentioned above. This is: “The princes dug,” meaning the aforementioned princes, in the aspect of leaders of thousands, leaders of hundreds, and so forth, as mentioned above. “The nobles of the people delved,” the nobles of the people is the aspect of teshuvah, as Rashi explains on the verse: “When the people volunteered” (Judges 5:2), meaning they volunteered their hearts for teshuvah. This is: “With the scepter, with their staffs,” “scepter” refers to Moshe, as our Sages, of blessed memory, expounded (Bava Basra 15b): “Scepter” in gematria is 248, meaning the aspect of the shiflus of Moshe, which is clothed in each one of Israel in his 248 limbs, in every limb and organ, as mentioned above. “With their staffs” is the aspect of the techiyah, as our Sages, of blessed memory, expounded (Pesachim 68b) on the verse: “And each man with his staff in his hand,” the righteous are destined to revive the dead, and so forth. “With the scepter, with their staffs,” meaning that the shiflus of Moshe that is in all the 248 limbs of each and every person will be revived through teshuvah, as mentioned above. “And from the wilderness, a gift,” “wilderness” is the aspect of shiflus, making oneself like a wilderness, as our Sages, of blessed memory, said (Eruvin 54a). Through this: “a gift,” meaning Shabbos, as our Sages, of blessed memory, said (Shabbos 10b): “I have a good gift in My treasure house, and its name is Shabbos.” For the essence of the pleasure of the World to Come, in the aspect of Shabbos, in the aspect of eternal life, will be only for the shiflus of each person, as mentioned above. This is: “The rock, he will dwell and lodge” (Job 39:28). “Rock” is the well, in the aspect of insights in the Torah, in the aspect of: “A well that the princes dug,” as mentioned above. This is: “From there he dug, he ate,” in the aspect of shame, as mentioned above. For through insights in the Torah, one merits shame, as mentioned above. This is: “From there he dug, he ate,” for he is ashamed to put food in his mouth due to the shame that comes to him, as mentioned above.


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

וזה שכתוב: סלע ישכן ויתלנן (איוב ל"ט). סלע זה הבאר, בחינת באורי התורה, בחינת: 'באר חפרוה שרים' כנ"ל. וזהו: משם חפר אכל - בחינת בושה כנ"ל. כי על ידי באורי התורה על ידי זה זוכה לבושה כנ"ל. וזהו: "משם חפר אכל", כי הוא מתביש להושיט האכל לפיו על ידי הבושה שבאה אליו כנ"ל. וזהו: למרחוק עיניו יביטו - הינו שרואה ומביט איך הוא רחוק מהשם יתברך כנ"ל:

</div>

“From afar his eyes will gaze,” meaning he sees and gazes at how he is far from Hashem, as mentioned above. Therefore, specifically Yisro [Jethro] said to Moshe: “And you shall see,” for Moshe was his son-in-law, and Yisro knew the greatness of his holiness and separation. Therefore, he precisely said to Moshe: “And you shall see,” “you” precisely, for Yisro knew through the greatness of his holiness that he could see and look at each one and distribute gedulah and authority to them through his looking alone, as mentioned above. Also, Yisro was a convert, and converts come from the holiness of the union of tzadikim [righteous ones], as it is written: “And the souls they made in Haran” (Genesis 12:5).


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

ועל כן יתרו דיקא אמר למשה: "ואתה תחזה", כי משה היה חתנו, וידע יתרו גדל קדשתו ופרישותו, ועל כן הוא דיקא אמר למשה: "ואתה תחזה". 'ואתה' דיקא, כי ידע יתרו בגדל קדשתו, שהוא יכול לחזות ולהסתכל על כל אחד, ולחלק להם הגדלה והשררה על ידי הסתכלות לבד כנ"ל. וגם יתרו היה גר. והגרים באים מקדשת הזווג של הצדיקים, כמו שכתוב (בראשית י"ב): "ואת הנפש אשר עשו בחרן", ואיתא (בזהר שלח לך דף קסח): שאברהם ושרה בעת שהיו עקרים, הולידו מזווגם נפשות הגרים. ועל כן יתרו שהיה גר, שהוא בא מקדשת הזווג של צדיקים, על כן הוא יודע גדל יקר קדשת הצדיקים, שלגדל קדשתם נעשה מזווגם נפשות הגרים, מכל שכן קדשת פרישותם, ועל כן הוא יודע, שלגדל קדשת ופרישות משה הוא יכול לחזות בעם, ועל ידי ראיתו לבד יתן להם הגדלה כנ"ל. ועל כן יתרו דיקא אמר למשה: 'ואתה תחזה' וכו', כנ"ל. וזה אותיות יתרו - סופי תבות: "ורבים מישני אדמת עפר יקיצו" (דניאל י"ב), כי יתרו דיקא אמר למשה: 'ואתה תחזה', כנ"ל, ועל ידי בחינת 'ואתה תחזה', על ידי זה זוכין לגדלה וזוכין לבאורי התורה, ועל ידי זה באין לבושה ותשובה. ועל ידי התשובה, שהיא בחינת חיים נצחיים, חוזר ונחיה השפלות של כל אחד, כי עקר התחיה הוא להשפלות, בבחינת: "הקיצו ורננו שכני עפר", כנ"ל. וכל זה נעשה על ידי יתרו דיקא, כי יתרו דיקא אמר למשה: 'ואתה תחזה', שעל ידי זה נעשין כל הבחינות הנ"ל. ועל כן מרמז באותיות יתרו: ורבים מישני אדמת עפר יקיצו, שהוא סופי תבות יתרו, כי על ידי יתרו, שאמר: 'ואתה תחזה', על ידי זה נמשך בחינת חיים, בחינת תחיה, בחינת: "הקיצו ורננו שכני עפר", בחינת: "ורבים מישני אדמת עפר יקיצו", 'מישני אדמת עפר' דיקא, הינו בחינת שפלות כנ"ל. וזה (ישעיה ד): "והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו". 'והנותר בירושלים' - זה בחינת יתרו, על ידו דיקא: 'קדוש יאמר לו' - להצדיק. כי יתרו, שהוא גר, הוא יודע קדשת הצדיק כנ"ל, ועל כן אמר למשה: 'ואתה תחזה', מחמת שידע קדשתו כנ"ל, וזה בחינת: 'קדוש יאמר לו' כנ"ל:

</div>

It is stated (Zohar, Shelach Lecha 168a) that Avraham and Sarah, when they were barren, produced the souls of converts from their union. Therefore, Yisro, who was a convert, who came from the holiness of the union of tzadikim, therefore knew the great preciousness of the holiness of tzadikim, that through the greatness of their holiness, the souls of converts are produced from their union, all the more so the holiness of their separation. Therefore, he knew that through the greatness of the holiness and separation of Moshe, he could see the people and through his seeing alone give them gedulah, as mentioned above. Therefore, Yisro precisely said to Moshe: “And you shall see,” as mentioned above. And therefore the letters of יִתְרוֹ [Yisro] are a hint to the final letters of: “And many of those who sleep in the dust of the earth shall awake” ורבים מישנ'י אדמ'ת עפ'ר יקיצ'ו (Daniel 12:2). For specifically Yisro said to Moshe: “And you shall see,” as mentioned above. Through the aspect of “And you shall see,” they merit gedulah and merit insights in the Torah. Through this, they come to shame and teshuvah. Through teshuvah, which is the aspect of eternal life, the shiflus of each person is revived. For the essence of the techiyah is for the shiflus, in the aspect of: “Awake and sing, you who dwell in the dust,” as mentioned above. All this is achieved through Yisro precisely, for Yisro precisely said to Moshe: “And you shall see,” through which all the aforementioned aspects are achieved. Therefore, it is hinted in the final letters of: “And many of those who sleep in the dust of the earth shall awake,” יִתְרוֹ, for through Yisro, who said: “And you shall see,” the aspect of life is drawn, the aspect of the techiyah, in the aspect of: “Awake and sing, you who dwell in the dust,” in the aspect of: “And many of those who sleep in the dust of the earth shall awake,” “those who sleep in the dust of the earth” precisely, meaning the aspect of shiflus, as mentioned above. This is: “And it shall be that the remnant in Zion and the remainder in Jerusalem shall be called holy” (Isaiah 4:3). “The remainder in Jerusalem” is the aspect of Yisro, through him precisely: “shall be called holy” to the tzadik. For Yisro, who was a convert, knew the holiness of the tzadik, as mentioned above. Therefore, he said to Moshe: “And you shall see,” because he knew his holiness, as mentioned above. This is the aspect of: “shall be called holy,” as mentioned above. The general conclusion from all the above is that one who comes to a true tzadik and hears Torah from his mouth, it is fitting that great shame and shiflus be drawn upon him. This is a sign that he was with a true tzadik, when shame and shiflus are drawn upon him through hearing some teaching of Torah from his mouth.


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

וכלל היוצא מכל הנ"ל, שמי שבא אצל צדיק אמתי ושומע מפיו תורה, ראוי שימשך עליו בושה ושפלות גדול מאד. וזה סימן שהיה אצל צדיק אמתי, כשנמשך עליו בושה ושפלות על ידי ששמע מפיו איזה דבר תורה, כי על ידי התורה שממשיך הצדיק האמתי, על ידי זה נמשך בושה, כמו שהיה בשעת מתן תורה כנ"ל. ועל ידי הבושה, דהינו תשובה, על ידי זה נחיה השפלות של משה, שיש בכל אחד בכל איבר ואיבר, ואז מחיב שירגיש כל אחד שפלותו באמת. אבל מי שהוא בא אצל איזה מפרסם, ושומע מפיו תורה, ובא עליו גדלות על ידי זה וכו' (ההפך מובן ממילא). אבל אין אנו יודעים כלל מהו שפלות אמתי, כי בודאי אין זה תכלית שיהיה שפל ונבזה ועצל, שקורין רע מזל (ובלע"ז: שלים מזלניק). כי השפלות הוא עקר החיים של כל איבר ואיבר, והוא כל תענוג עולם הבא כנ"ל, ובודאי אין זה התכלית של עולם הבא, שיהיה נבזה ועצל וכו', חס ושלום. על כן צריכין רק לבקש מהשם יתברך, שיעזר לזכות לעניוות ושפלות אמתי, שהוא עקר החיים ועקר התענוג של עולם הבא כנ"ל:

</div>

For through the Torah that the true tzadik draws, through this, shame is drawn, as it was at the time of the giving of the Torah, as mentioned above. Through shame, meaning teshuvah, through this, the shiflus of Moshe, which is in each person in every limb and organ, is revived. Then, each person is obligated to truly feel his shiflus. But one who comes to some renowned person and hears Torah from his mouth, and through this, gedulah comes upon him, and so forth, [the opposite is understood by itself]. But we do not know at all what true shiflus is. For certainly, this is not the ultimate purpose, that one should be lowly, despised, and lazy, which is called bad fortune [and in a foreign tongue: shlem mazelnik]. For shiflus is the essence of the life of every limb and organ and is the entire pleasure of the World to Come, as mentioned above. Certainly, this is not the ultimate purpose of the World to Come, that one should be despised and lazy, and so forth, Heaven forbid. Therefore, one must only seek from Hashem to help him merit true humility and shiflus, which is the essence of life and the essence of the pleasure of the World to Come, as mentioned above.



# Whoever desires to merit teshuvah repentance should be accustomed to reciting

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/73/

# Whoever desires to merit teshuvah repentance should be accustomed to reciting

<div dir="rtl">מי שרוצה לזכות לתשובה</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/73


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

מי שרוצה לזכות לתשובה, יהיה רגיל באמירת תהלים, כי אמירת תהלים מסגל לתשובה. כי יש נון שערי תשובה, ומ"ט שערים יכול כל אדם לכנס בהם ולהשיגם, אך שער החמשים הוא בחינת התשובה של השם יתברך בעצמו, כביכול, כי גם אצלו יתברך מצינו בחינת תשובה, כמו שכתוב (מלאכי ג): "שובו אלי ואשובה אליכם". ואלו המ"ט שערי תשובה הם בחינת מ"ט אותיות שיש בשמות שנים עשר שבטי י ה, כי כל שער ושער יש לו אות ממ"ט אותיות השבטים, והנה הכל חפצים ליראה את שמך, ואף על פי כן לאו כל אדם זוכה לעשות תשובה. כי יש אחד שאין לו התעוררות כלל לתשובה, ואפלו מי שיש לו התעוררות לתשובה, אינו זוכה להגיע אל האות והשער של תשובה השיך לו; ואפלו אם מגיע לשם, יכול להיות שהשער של תשובה סגור, ומחמת כל זה אין האדם זוכה לתשובה. ועל ידי אמירת תהלים, אפלו מי שאין לו שום התעוררות לתשובה, הוא מתעורר לעשות תשובה, וגם זוכה על ידי תהלים להגיע אל השער ואות השיך לו ולפתח השער. נמצא שזוכה על ידי תהלים לעשות תשובה. וזה בחינת (שמואל ב כ"ג): נאם הגבר הוקם על, ודרשו רבותינו, זכרונם לברכה (מועד קטן טז:): 'שהקים עלה של תשובה', ונעים זמרות ישראל, כי על ידי בחינת נעים זמירות ישראל, דהינו ספר תהלים שיסד, על ידי זה הוקם עלה של תשובה, כי על ידי תהלים זוכין לתשובה כנ"ל. וזה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (עבודה זרה ד:): 'לא היה דוד ראוי לאותו מעשה, אלא כדי להורות תשובה ליחיד' וכו'. נמצא שעקר הוראת התשובה על ידי דוד המלך, ועקר התשובה של דוד המלך הוא ספר תהלים, שאמרו בהתעוררות גדול מאד וברוח הקדש, עד שכל אחד ואחד כפי מה שהוא יכול למצא את עצמו בתוך ספר תהלים, ולזכות לתשובה על ידי אמירת תהלים כנ"ל:

</div>

Likutay Moharan II Torah 73: Whoever Desires to Merit Teshuvah Should Be Accustomed to Reciting Tehillim

Whoever desires to merit teshuvah [repentance] should be accustomed to reciting Tehillim [Psalms], for reciting Tehillim is a

segula

[propitious means] for teshuvah. For there are fifty gates of teshuvah, and forty-nine gates every person can enter and attain. But the fiftieth gate is the aspect of the teshuvah of Hashem [the Name, G-d] Himself, as it were, for we find even with Him, blessed be He, an aspect of teshuvah, as it is written: “Return to Me, and I will return to you” (Malachi 3:7). These forty-nine gates of teshuvah are the aspect of the forty-nine letters that are in the names of the twelve tribes of Yah. For each gate has a letter from the forty-nine letters of the tribes. Behold, all desire to fear Your Name, yet not every person merits to perform teshuvah. For there is one who has no arousal at all for teshuvah. Even one who has arousal for teshuvah does not merit to reach the letter and gate of teshuvah that pertains to him. Even if he reaches there, it is possible that the gate of teshuvah is closed. Due to all this, a person does not merit teshuvah. Through reciting Tehillim, even one who has no arousal at all for teshuvah is aroused to perform teshuvah. Also, through Tehillim, he merits to reach the gate and letter that pertains to him and to open the gate. Thus, he merits through Tehillim to perform teshuvah. This is the aspect of: “The utterance of the man raised on high, pleasant songs of Israel” (2 Samuel 23:1). Our Sages, of blessed memory, expounded (Moed Katan 16b): He established the yoke of teshuvah. Through the aspect of pleasant songs of Israel, meaning the book of Tehillim that he established, the yoke of teshuvah was raised, for through Tehillim, one merits teshuvah, as mentioned above. This is what our Sages, of blessed memory, said (Avodah Zarah 4b): David was not worthy of that deed, except to teach teshuvah to the individual, and so forth. Thus, the essence of the teaching of teshuvah is through David

HaMelech

[King David]. The essence of the teshuvah of David

HaMelech


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

ועקר הזדככות שנים עשר שבטי י ה, שהם מ"ט אותיות, שהם בחינות מ"ט שערי תשובה, היה במצרים, שהוא בחינת מצר הגרון, שהוא בחינת תשובה עלאה (כמובא בכתבי האר"י ז"ל, ועין שם והבן היטב). ועל כן אחר שנזדככו שם במצרים וזכו לצאת משם, ספרו מ"ט ימי הספירה, שהם כנגד מ"ט שערי תשובה, שהם בחינת מ"ט אותיות הנ"ל. וביום החמשים, אז: "וירד ה' על הר סיני" (שמות י"ט) - זה בחינת: "ואשובה אליכם", בחינת התשובה של השם יתברך בעצמו, כביכול, בחינת שער החמשים כנ"ל:

</div>

is the book of Tehillim, which he said with great arousal and with the holy spirit, such that

each and every

person, according to his level, can find himself within the book of Tehillim and merit teshuvah through reciting Tehillim, as mentioned above.

The essence of the purification of the twelve tribes of Yah, which are the forty-nine letters, the aspects of the forty-nine gates of teshuvah, was in

Mitzrayim

[Egypt], which is the aspect of

meitzar

hagaron


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

וזהו: "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו" - סופי תבות הם אותיות תהלים ואותיות תשובה. כי על ידי תהלים זוכין לתשובה, שהיא בחינת שמות בני ישראל הבאים מצרימה וכו'. כי מ"ט שערי תשובה הם בחינת מ"ט אותיות שיש בשמות בני ישראל, הבאים מצרימה, להזדכך שם כנ"ל:

</div>

[straits of the throat], the aspect of supreme teshuvah (as brought in the writings of the Ari, of blessed memory, see there and understand well). Therefore, after they were purified there in

Mitzrayim

and merited to leave from there, they counted the forty-nine days of the

Sefirah

[Counting of the Omer], which correspond to the forty-nine gates of teshuvah, the aspect of the

aforementioned forty-nine

letters. On the fiftieth day, then: “Hashem descended upon Mount Sinai” (Exodus 19:20), this is the aspect of “I will return to you,” the aspect of the teshuvah of Hashem Himself, as it were, the aspect of the fiftieth gate, as mentioned above. This is: “These are the names of the sons of Israel who came to


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

וזה שאנו רואין, שבימי תשובה, דהינו באלול ועשרת ימי תשובה, כל ישראל עוסקין אז באמירת תהלים, כי אמירת תהלים מסגל לתשובה כנ"ל. ועל כן הוא דבר גדול מאד לעסק תמיד באמירת תהלים, כי תהלים הוא התעוררות גדול מאד מאד להשם יתברך, אשרי שיאחז בו:

</div>

Mitzrayim

with Yaakov, each man and his household” (Exodus 1:1). The final letters are the letters of תְּהִלִּים [Tehillim] and the letters of תְּשׁוּבָה [teshuvah]. For through Tehillim, one merits teshuvah, which is the aspect of the names of the sons of Israel who came to

Mitzrayim

, and so forth. For the forty-nine gates of teshuvah are the aspect of the forty-nine letters in the names of the sons of Israel who came to

Mitzrayim

to be purified there, as mentioned above. This is what we see, that in the days of teshuvah, meaning in Elul and the Ten Days of Teshuvah, all Israel engages then in reciting Tehillim. For reciting Tehillim is a

segula

for teshuvah, as mentioned above. Therefore, it is a very great matter to constantly engage in reciting Tehillim, for Tehillim is a very, very great arousal to Hashem, blessed be He. Fortunate is he who holds fast to it.



# Likutay Moharan II Torah 74: After Purim, They Read the Parsha of Parah

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/74/

# Likutay Moharan II Torah 74: After Purim, They Read the Parsha of Parah

<div dir="rtl">אחר פורים קורין פרשת פרה</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/74


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

אחר פורים קורין פרשת פרה, שהיא הכנה לפסח. כי פרשת פרה קורין, כדי שיהיו נזהרין לטהר מטמאת מת, כדי שיהיו טהורין לעשות הפסח. ובתחלה הוא בחינת פור, כי פורים על שם הפר (אסתר ט ועין בכונות האריז"ל בסוד הפיל פור ובסוד פרה אדמה), ואחר כך נעשה פר"ה, כי גם פורים הוא בודאי הלוך ודרך לפסח. וזהו בחינת (שיר השירים ה): "שפתותיו שושנים נטפות מור עבר". שפתותיו זה בחינת פסח - פה סח (כמובא). שושנה היא אסתר, (כמובא בזהר הקדוש ובכתבי האריז"ל, ושושנה גימטריא אסתר). נטפות מור עבר זה בחינת מרדכי - מר דרור (חלין קלט:), לשון חרות, בחינת חרות של פסח. ועל כן צרוף של פורים מרמז בפסח, בפסוק (שמות כ"ג): "שבעת ימים תאכל מצות כאשר צויתך למועד חדש האביב, כי בו יצאת ממצרים ולא יראו פני ריקם". ממצרים ולא יראו פני ריקם - ראשי תבות פורים, כי פורים הוא דרך לפסח, שיהיו יכולים להיות נזהרין מחמץ: (ופסק באמצע הענין ולא גלה יותר).

</div>

Likutay Moharan II Torah 74: After Purim, They Read the Parsha of Parah

After Purim, they read the parsha of Parah [Red Heifer], which is a preparation for Pesach [Passover]. For they read the parsha of Parah so that they will be careful to purify themselves from the impurity of a dead body, so that they will be pure to perform the Pesach. Purim is named after the

pur

[lot] (Esther 9:26) (and see in the intentions of the Ari, of blessed memory, regarding the secret of “he cast a

pur

” and the secret of the Red Heifer). And afterward, the Parah is performed, for Purim is certainly a pathway and a way to Pesach. “His lips are roses, dripping with flowing myrrh” (Song of Songs 5:13). “His lips” is the aspect of Pesach,

peh

sach

[the mouth speaks] (as brought). “Rose” [

shoshanah

] is Esther (as brought in the holy Zohar and the writings of the Ari, of blessed memory) [

shoshanah

in gematria equals Esther]. “Dripping with flowing myrrh” [mor over] is the aspect of Mordechai, mar

dror

[pure myrrh] (

Chullin

139b), the language of freedom, the aspect of the freedom of Pesach. Therefore, the combination of Purim is hinted at in Pesach, in the verse: “Seven days you shall eat matzos, as I have commanded you, at the appointed time of the month of spring, for in it you went out from

Mitzrayim

, and they shall not appear before Me empty” (Exodus 23:15). “From

Mitzrayim

and they shall not appear before Me empty”—the initial letters are פּוּרִים [Purim]. For Purim is a way to Pesach, so that they will be able to be careful from chametz [leaven]. [And he stopped in the middle of the matter and did not reveal more.] For in the beginning, all beginnings were from Pesach, and therefore all the mitzvahs [commandments] are a remembrance of the exodus from

Mitzrayim

.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

כי בתחלה היו כל ההתחלות מפסח, ועל כן כל המצוות הם זכר ליציאת מצרים. ועכשו, (ולא סים).

</div>

[And he did not complete.]



# Looking at the face of the

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/75/

# Looking at the face of the

<div dir="rtl">הסתכלות פני הצדיקים לבד הוא גם כן דבר גדול מאד</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/75


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

הסתכלות פני הצדיקים לבד הוא גם כן דבר גדול מאד. כי אמרו רבותינו, זכרונם לברכה, שהתלמיד חכם הוא גדול מן התורה, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (מכות כב:): 'כמה טפשאי שאר אנשי, דקימו מקמי ספר תורה ולא קימי מקמי גברא רבה'. נמצא שהתלמיד חכם הוא גדול יותר מן התורה. ואצל התורה מצינו, שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה, (מדרש רבה איכה בפתיחתא), כי המאור שבה מחזירו למוטב, מכל שכן אור הצדיק, שההסתכלות בו לבד הוא מועיל לקדשה מאד, בודאי כשזוכין לדבר עמו טוב יותר, אך גם ההסתכלות לבד הוא גם כן דבר גדול:

</div>

Likutay Moharan II Torah 75: Looking at the Face of the Tzadikim Alone Is Also a Very Great Matter

Looking at the face of the

tzadikim

[righteous ones] alone is also a very great matter. For our Sages, of blessed memory, said that the

talmid

chacham

[Torah scholar] is greater than the Torah [divine teaching], as our Sages, of blessed memory, said (Makkos 22b): “How foolish are the rest of people, who stand before a Torah scroll but do not stand before a great man.” Thus, the

talmid

chacham

is greater than the Torah. Regarding the Torah, we find that our Sages, of blessed memory, said (Midrash Rabbah,

Eichah

, Introduction): “The light within it restores one to good.”

All the more

so, the light of the tzadik, where looking at him alone is greatly beneficial for holiness. Certainly, when one merits to speak with him, it is even better. But looking alone is also a very great matter.



# Likutay Moharan II Torah 76: Israel Becomes Masters Over Their Masters

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/76/

# Likutay Moharan II Torah 76: Israel Becomes Masters Over Their Masters

<div dir="rtl">ישראל הם נעשים אדונים לבעליהם, כמו שאמרו רבותינו,</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/76


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

ישראל הם נעשים אדונים לבעליהם, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה, (סנהדרין קד): 'כל מקום שהם הולכים, נעשים שרים לאדוניהם'. כי בכל מקום שהם באין בגלות, בתחלה הם כבושים בגולה, אבל אחר כך הם נעשים אדונים לבעליהם, כי אחר כך הם כובשים את המקום ההוא, שהם באים בגולה שם. כי ישראל הם מרימין ומעלין כל המקומות השפלים והנפולים, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (מגלה ו): 'עתידין בתי תרטיאות וקרקסיאות, שילמדו בהן תורה ברבים', שנאמר (זכריה ט): "ונשאר גם הוא לאלקינו" וכו' עין שם. כי ישראל מעלין ומנשאין כל המקומות הנפולין, ועל כן נקראין ישראל בגלות בני הגולה. כי אף על פי שאחר כך הם נעשים אדונים, ומקימין ומנשאין ומעלין הכל, אף על פי כן בתחלה הם בגלות, כי אף על פי כן הם נע ונד בגלות, אבל אחר כך הם מעלין ומנשאין הכל כנ"ל, ועל כן נקראין בני הגולה, כי זה אותיות גולה - ראשי תבות: ונשאר גם הוא לאלקינו. כי אחר כך הם מעלין ומנשאין הכל, בבחינת: 'ונשאר גם הוא לאלקינו', כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה: 'עתידין בתי תרטיאות וקרקסיאות' וכו', כנ"ל:

</div>

Likutay Moharan II Torah 76: Israel Becomes Masters Over Their Masters

Israel becomes masters over their masters, as our Sages, of blessed memory, said (Sanhedrin 104a): “In every place where they go, they become officers to their masters.” For in every place where they come in the

galus

[exile], at

first

they are subdued in the

galus

, but afterward they become masters over their masters. For afterward, they conquer that place where they come in the

galus

. For Israel raises and elevates all the lowly and fallen places, as our Sages, of blessed memory, said (Megillah 6a): “The theaters and circuses are destined to have Torah taught in them publicly, as it is said: ‘And he too shall remain for our G-d’” (Zechariah 9:7) (see there). For Israel elevates and raises all the fallen places. Therefore, they are called Israel in the

galus

, sons of the

galus

. For even though afterward they become masters and establish, raise, and elevate everything, nevertheless, at

first

they are in the

galus

. For even so, they wander and roam in the

galus

. But afterward, they elevate and raise everything, as mentioned above. Therefore, they are called sons of the

galus

, for this is the letters of גּוֹלָה [

galus

], the initial letters of: “And he too shall remain for our G-d” (וְנִשְׁאָר גַּם הוּא

). For afterward, they elevate and raise everything, in the aspect of: “And he too shall remain for our G-d,” as our Sages, of blessed memory, said: The theaters and circuses, and so forth, as mentioned above.



# Know that every one of Israel, even a great tzadik righteous one, must have so

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/77/

# Know that every one of Israel, even a great tzadik righteous one, must have so

<div dir="rtl">דע, שכל אחד מישראל</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/77


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

דע, שכל אחד מישראל, אפלו צדיק גדול, צריך שיהיה לו איזה צער בכל יום, וגם מי שדעתו יותר גדולה, צערו גדול ביותר, בבחינת (קהלת א): "יוסיף דעת יוסיף מכאוב". וההמתקה הוא על ידי אכילה בקדשה וביראת שמים, הינו, שעל ידי אכילה בקדשה, על ידי זה נעשה המתקה, שלא יתגבר הצער ביותר, חס ושלום, וגם שלא יהיה נשתלשל מן הצער, חס ושלום, השתלשלות אל הסטרא אחרא, שהיא דין קשה, חס ושלום. ועל ידי זה, הינו על ידי אכילה בקדשה, שעל ידי זה נעשה ההמתקה כנ"ל, על ידי זה נעשה הפה בבחינת קומת אדם, בבחינת (שמות ד): "מי שם פה לאדם", הינו שעושה ומשים הפה לבחינת קומת אדם. כי מי שאין אכילתו בקדשה, חס ושלום, אזי פיו הוא בחינת בעל חי ממש, אבל כשאוכל בקדשה, אזי משים את הפה לאדם, שנעשה מהפה בחינת קומת אדם כנ"ל. כי עקר היראה היא באה לאדם בשעת אכילה דיקא, בבחינת (רות ב): "לעת האכל גשי הלם", (כאשר דברנו מזה [במקום אחר] לעיל בסימן ז אות י) - 'אין הלם אלא מלכות' (זבחים קב), שהיא בחינת יראה, כמו שאמרו (אבות פרק ג): 'אלמלא מוראה של מלכות'. נמצא שבשעת אכילה אזי באה היראה להאדם, (וכמבאר במאמר 'ויהי מקץ - כי מרחמם ינהגם', שעקר האכילה והפרנסה נמשכת מבחינת מלכות, שהיא בחינת יראה, עין שם היטב). ועל כן כשאוכל בקדשה וממשיך על עצמו היראה הבאה לו בשעת אכילה, דהינו שאוכל עם יראת שמים בקדשה ובטהרה כראוי, אזי הוא מכניס את בחינת המלכות, שהיא בחינת היראה כנ"ל, לתוך הפה, ואזי נעשה מהפה בחינת קומת אדם, בבחינת: "מי שם פה לאדם" כנ"ל. כי כשאינו אוכל בקדשה וביראת שמים, אזי היראה הבאה בשעת אכילה כנ"ל, היא עומדת מרחוק ואינה נכנסת בו, אבל כשאוכל בקדשה וביראה, דהינו שממשיך על עצמו היראה קדושה הנ"ל, אזי נכנס בחינת היראה מלכות בפיו, ונעשה מהפה בחינת קומת אדם כנ"ל. ובשכר זה, שאוכל בקדשה וביראת שמים ועושה מהפה קומת אדם, על ידי זה זוכה לעליה יותר גדולה, שנתעלה בחינת קומת אדם הנ"ל ונעשה בחינת אדם העליון, בבחינת (יחזקאל א): "ועל הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה" (עיין זוהר פנחס רכה); שזה בחינת אדם העליון, בחינת: 'שכינה מדברת מתוך גרונו', בחינת: "אדני שפתי תפתח", שבפתיחת פיו הוא בחינת אדני, בחינת 'שכינה מדברת מתוך גרונו'. הינו כי כשעושה מהפה בחינת קומת אדם, אזי הוא בגדר מדבר, כי גדר האדם הוא הדבור, אבל אחר כך זוכה שנתעלה הפה בבחינת אדם העליון, הינו בחינת: שכינה מדברת מתוך גרונו, בחינת: 'אדני שפתי תפתח', כנ"ל:

</div>

Likutay Moharan II Torah 77: Know That Every One of Israel Must Have Some Sorrow Each Day

Know that every one of Israel, even a great tzadik [righteous one], must have some sorrow each day. Also, one whose knowledge is greater has greater sorrow, in the aspect of: “He who increases knowledge increases pain” (Ecclesiastes 1:18). The sweetening is through eating in holiness and with fear of Heaven. That is, through eating in holiness, through this, sweetening is achieved, so that the sorrow does not overpower excessively, Heaven

forbid

and also

so that there is no extension from the sorrow, Heaven

forbid

, an extension to the

sitra

achara [other side], which is harsh judgment, Heaven forbid. Through this, meaning through eating in holiness, through which sweetening is achieved, as mentioned above, through this, the mouth becomes the aspect of the stature of man, in the aspect of: “Who has placed a mouth for man” (Exodus 4:11). That is, it makes and places the mouth in the aspect of the stature of man. For one whose eating is not in holiness, Heaven

forbid

, his mouth is literally in the aspect of an animal. But when he eats in holiness, then he places the mouth as that of a man, such that the mouth becomes the aspect of the stature of man, as mentioned above. For the essence of fear [

yirah

] comes to a person specifically at the time of eating, in the aspect of: “At the time of eating, come here” (Ruth 2:14) [as we have discussed this elsewhere, above in Torah 7, section 10]. “Here” [

halom

] refers only to malchus [kingship] (

Zevachim

102a), which is the aspect of fear [

yirah

], as it is said (

Pirkei

Avos

, Chapter 3): “If not for the fear of kingship.” Thus, at the time of eating, fear comes to the person [as explained in the teaching “And it was at the end,” that the essence of eating and sustenance is drawn from the aspect of malchus, which is the aspect of fear, see there well]. Therefore, when one eats in holiness and draws upon himself the fear that comes to him at the time of eating, meaning that he eats with fear of Heaven in holiness and purity as is fitting, then he brings the aspect of malchus, which is the aspect of fear, as mentioned above, into the mouth. Then the mouth becomes the aspect of the stature of man, in the aspect of: “Who has placed a mouth for man,” as mentioned above. For when he does not eat in holiness and with fear of Heaven, then the fear that comes at the time of eating, as mentioned above, stands at a distance and does not enter him. But when he eats in holiness and with fear, meaning he draws upon himself the holy fear, as mentioned above, then the aspect of fear, malchus, enters his mouth, and the mouth becomes the aspect of the stature of man, as mentioned above. In the merit of this, that he eats in holiness and with fear of Heaven and makes from the mouth the stature of man, through this, he merits a greater elevation, that the aforementioned stature of man is elevated and becomes the aspect of the supernal man, in the aspect of: “And upon the throne, a likeness as the appearance of a man upon it from above” (Ezekiel 1:26) (see Zohar, Pinchas 225a). This is the aspect of the supernal man, the aspect of: The Shechinah [Divine Presence] speaks from within his throat, in the aspect of: “Hashem, my lips You shall open” (Psalms 51:17). In the opening of his mouth, it is the aspect of Ad-

nai

, the aspect of the Shechinah speaking from within his throat. That is, when he makes from the mouth the aspect of the stature of man, then he is in the category of a speaker, for the category of man is speech. But afterward, he merits that the mouth is elevated to the aspect of the supernal man, meaning the aspect of: The Shechinah speaks from within his throat, in the aspect of: “Hashem, my lips You shall open,” as mentioned above. Regarding the sweetening of sorrow through eating in holiness, know that this extension, that sorrow comes greater to one who is a person of knowledge, in the aspect of: “He who increases knowledge increases pain,” as mentioned above, seems difficult: Why should it be so, that one who increases knowledge increases sorrow, Heaven forbid? But know that this is the aspect of the loop of tefillin [phylacteries].


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

ומה שנמתק הצער על ידי אכילה בקדשה - כי דע, כי זאת ההשתלשלות, שנשתלשל ובא צער יותר גדול למי שהוא בר דעת, בבחינת: "יוסיף דעת יוסיף מכאוב", כנ"ל. ולכאורה קשה: מפני מה יהיה כך, שמי שמוסיף דעת יוסיף צער, חס ושלום, אך דע, כי זה בחינת מעברתא של תפלין, כי "ראשית חכמה יראת ה'" (תהלים קי"א), 'ואם אין יראה אין חכמה' (אבות פרק ג), ועל כן כל מי שזוכה לאיזה חכמה ודעת, עובר עליו יראה גם כן, כי זה תלוי בזה כנ"ל. וזה בחינת מעברתא של תפלין. כי תפלין הם בחינת מחין, והרצועה היא בחינת יראה, כי רצועה בישא היא יראה נפולה (הקדמת הזהר דף יא:), וכן היראה דקדשה היא גם כן בחינת רצועה דקדשה. וזה בחינת הרצועה שעוברת בתוך המעברתא של תפלין, הינו שהרצועה שהיא היראה, היא עוברת בתוך המחין והתפלין, כי "ראשית חכמה יראת ה'", כנ"ל. ועל כן כל איש ישראל שזוכה בכל יום לבחינת מחין, בחינת תפלין, עובר עליו יראה גם כן, בבחינת הרצועה שעוברת במעברתא של תפלין, ומזה נשתלשל ובא לכל אחד איזה צער בכל יום. וכל מי שדעתו יותר גדולה, צערו יותר גדול, כי הצער נשתלשל מן היראה, והיראה היא כפי המח והדעת כנ"ל. ויש צער שבא מיראה דקדשה, אבל יש שנשתלשל, חס ושלום, עד שבא הצער מבחינת יראות הנפולות, רצועה בישא. ואפלו בר ישראל כשאינו זוכה, אזי, חס ושלום, יש לו צער מרצועה בישא, חס ושלום. אבל על ידי אכילה בקדשה, שאוכל בקדשה וממשיך עליו היראה דקדשה בשעת האכילה, שבאה ונגשת אליו אז כנ"ל, אזי על ידי זה הוא ממתיק הצער והדין הבא מרצועה בישא, חס ושלום, כי הוא ממשיך עליו היראה דקדשה, שעל ידי זה עולין ונמתקין היראות הנפולות, שהם בחינת רצועה בישא, חס ושלום:

</div>

For “The beginning of wisdom is the fear of Hashem” (Psalms 111:10), and if there is no fear, there is no wisdom (

Pirkei

Avos

, Chapter 3). Therefore, everyone who merits some wisdom and knowledge

has fear

pass over him as well, for this depends on that, as mentioned above. This is the aspect of the loop of tefillin. For tefillin are the aspect of

mochin

[intellect], and the strap [

retzuah

] is the aspect of fear [

yirah

]. For a fallen strap [

retzuah

bisha

] is fallen fear (Introduction to the Zohar, 11b). So too, the holy fear is the aspect of a holy strap [

retzuah

dikdushah

]. This is the aspect of the strap that passes through the loop of tefillin, meaning the strap, which is fear, passes through the

mochin

and the tefillin. For “The beginning of wisdom is the fear of Hashem,” as mentioned above. Therefore, every person of Israel who merits each day the aspect of

mochin

, the aspect of tefillin,

has fear

pass over him as well, in the aspect of the strap that passes through the loop of tefillin. From this, some sorrow extends and comes to each one each day. The one whose knowledge is greater has greater sorrow, for sorrow extends from fear, and fear is according to the

mochin

and knowledge, as mentioned above. There is sorrow that comes from holy fear, but there is sorrow that extends, Heaven

forbid

, until the sorrow comes from the aspect of fallen fears, a fallen strap [

retzuah

bisha

]. Even a person of Israel, when he does not merit, then, Heaven forbid, he has sorrow from a fallen strap, Heaven forbid. But through eating in holiness, that he eats in holiness and draws upon himself the holy fear at the time of eating that comes and approaches him then, as mentioned above, through this, he sweetens the sorrow and the judgment that comes from a fallen strap, Heaven forbid.


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

וזה בחינת מאמר רבותינו, זכרונם לברכה: רצועה היתה יוצאה מחלקו של יהודה לחלקו של בנימין, ועל זה היה אותו צדיק מצטער בכל יום, ובקש לבלעה, וזכה ונעשה אשפיזכן לשכינה (מגלה כו).

</div>

For he draws upon himself the holy fear, through which the fallen fears, which are the aspect of a fallen strap, Heaven forbid, are elevated and sweetened. This is the aspect of the statement of our Sages, of blessed memory: A strap went out from the portion of Yehudah to the portion of Binyamin, and over this, that tzadik was sorrowful each day, and he sought to swallow it, and he merited and became a host for the Shechinah (Megillah 26a).


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

בנימין הוא בחינת הדעת, בחינת מחין תפלין. כי 'בית המקדש בחלקו של בנימין' (ספרי פרשת וזאת הברכה וברש"י שם, יומא יב, סוטה לז, זבחים נג קיח), ובית המקדש הוא בחינת הדעת, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ברכות לג) 'כל מי שיש בו דעה, כאלו נבנה בית המקדש בימיו', כי דעה נתן בין שתי אותיות, ובית המקדש נתן בין שתי אותיות וכו'. יהודה הוא בחינת מלכות, בחינת יראה. וזהו רצועה - הינו רצועה הנ"ל, בחינת יראה, בחינת רצועה של תפלין. שיוצאת מחלקו של יהודה לחלקו של בנימין - הינו כי הרצועה באה מבחינת חלקו של יהודה, מבחינת יראה, ונכנסת בחלקו של בנימין, הינו בתוך התפלין מחין, בבחינת רצועה העוברת בהמעברתא של תפלין כנ"ל. וזהו: ועל זה היה אותו צדיק מצטער בכל יום - כי מזאת הרצועה בא הצער בכל יום לכל אחד מישראל, ובפרט להצדיק - שדעתו יותר גדולה כנ"ל. וזהו: ובקש לבלעו - הינו שהיה מבקש ומחפש תמיד לתקן ולהמתיק הצער, הבא מרצועה הנ"ל על ידי האכילה כנ"ל. וזכה ונעשה אשפיזכן לשכינה - הינו שזכה להמתיק הצער על ידי האכילה בקדשה וביראת שמים כנ"ל, ועל ידי זה נעשה אשפיזכן לשכינה, הינו שנעשה הפה בבחינת קומת אדם. וזה בחינת אשפיזא, כי רבי יוסי בר אסין (ערובין נג:) כד הוי משתעי בלשון חכמה, הוי אמר על אשפיזא: גבר פום דין. הינו: 'איש פי זה' כמו שפרש רש"י שם, וזה בחינת: "מי שם פה לאדם", שנעשה מהפה קומת אדם הינו בחינת איש פי זה שנעשה מהפה בחינת איש, בחינת קומת אדם כנ"ל. וזהו: 'ונעשה אשפיזכן לשכינה', כי על ידי ההמתקה הנ"ל על ידי אכילה בקדשה כנ"ל, שעל ידי זה זוכה לעשות מהפה בחינת אדם כנ"ל, על ידי זה זוכה אחר כך לבחינת אדם העליון, בחינת: 'שכינה מדברת מתוך גרונו'. וזהו: 'ונעשה אשפיזכן לשכינה', שזכה לבחינת: 'שכינה מדברת מתוך גרונו', כנ"ל:

</div>

Binyamin is the aspect of knowledge [

daas

], the aspect of

mochin

, tefillin, for the Beis

HaMikdash

[Holy Temple] was in the portion of Binyamin (

Sifri

Parshas

V’Zos

HaBracha

; Rashi there; Yoma 12a;

Sotah

37a;

Zevachim

53a, 118b). The Beis

HaMikdash

is the aspect of knowledge, as our Sages, of blessed memory, said (

Berachos

33b): “Whoever has knowledge is as if the Beis

HaMikdash

was built in his days,” for knowledge is placed between two letters, and the Beis

HaMikdash

is placed between two letters, and so forth. Yehudah is the aspect of malchus, the aspect of fear [

yirah

]. This is the strap, meaning the

aforementioned strap

, the aspect of fear, the aspect of the strap of tefillin that goes out from the portion of Yehudah to the portion of Binyamin. That is, the strap comes from the aspect of the portion of Yehudah, from the aspect of fear, and enters the portion of Binyamin, meaning into the tefillin,

mochin

, in the aspect of the strap passing through the loop of tefillin, as mentioned above. Over this, that tzadik was sorrowful each day, for from this strap, sorrow comes each day to every one of Israel, and especially to the tzadik whose knowledge is greater, as mentioned above. This is: And he sought to swallow it, meaning he was always seeking and searching to repair and sweeten the sorrow that comes from the

aforementioned strap

through eating, as mentioned above. And he merited and became a host for the Shechinah, meaning he merited to sweeten the sorrow through eating in holiness and with fear of Heaven, as mentioned above. Through this, he became a host for the Shechinah, meaning the mouth became the aspect of the stature of man. This is the aspect of a host [

ushpiza

], for Rabbi Yose bar

Asyan

Eruvin

53b), when he spoke in the language of wisdom, would say about a host: “This man, this mouth,” meaning a man, this mouth, as Rashi explains: Placed. This is the aspect of: “Who has placed a mouth for man,” that the mouth becomes the stature of man, meaning the aspect of a man, this mouth, that the mouth becomes the aspect of a man, the aspect of the stature of man, as mentioned above. This is: And he became a host for the Shechinah, for through the

aforementioned sweetening

through eating in holiness, as mentioned above, through this, he merits to make from the mouth the aspect of a man, as mentioned above. Through this, he merits afterward the aspect of the supernal man, the aspect of the Shechinah speaking from within his throat. This is: And he became a host for the Shechinah, that he merited the aspect of: The Shechinah speaks from within his throat, as mentioned above.



# Regarding the conduct of simplicity peshitus of the true tzadik righteous one

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/78/

# Regarding the conduct of simplicity peshitus of the true tzadik righteous one

<div dir="rtl">בענין הנהגת הפשיטות של הצדיק האמת. הינו כי לפעמים</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/78


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

בענין הנהגת הפשיטות של הצדיק האמת. הינו כי לפעמים הצדיק האמת הוא איש פשוט ממש, (שקורין פראסטיק), שמתנהג עצמו בדרכי הפשיטות, ואינו מגלה שום תורה, ועוסק בשיחת חלין וכיוצא, והוא אז בחינת איש פשוט ממש:

</div>

Likutay Moharan II Torah 78: Regarding the Conduct of Simplicity of the True Tzadik

Regarding the conduct of simplicity [peshitus] of the true tzadik [righteous one], that is, sometimes the true tzadik is literally a simple man [ish pashut mamash, what is called prastik], who conducts himself in ways of simplicity and does not reveal any Torah [divine teaching] and engages in mundane conversation and the like. He is then in the aspect of a simple man, literally.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

דע, כי עקר החיים היא התורה, כמו שכתוב: "כי הוא חייך וארך ימיך" (דברים ל), 'וכל הפורש מן התורה כפורש מן החיים' (זהר לך לך דף צב, בהעלותך דף קמח, ואתחנן דף רס). ועל כן לכאורה, הדבר תמוה ונפלא, איך אפשר לפרש עצמו מן התורה אפלו שעה קלה. ובאמת זהו מן הנמנע ובלתי אפשר להיות דבוק בהתורה, תמיד יומם ולילה, בלי הפסק רגע, וכל בעל תורה, הן למדן שעוסק בלמוד התורה בגמפ"ת [בגמרא, פרוש רש"י, תוספות] וכיוצא, כל אחד כפי ערכו, כפי עסק למודו, בהכרח שיבטל מהתורה איזה שעה ביום. וכן אפלו בעל השגה, ואפלו מי שהוא גבוה יותר ויותר למעלה למעלה, אף על פי כן בהכרח שיפסיק ויבטל מהשגתו איזה זמן, כי אי אפשר להיות דבוק תמיד בתורה והשגה בלי הפסק. כי צריכין בהכרח להפסיק איזה שעה, אם לעשות איזה משא ומתן או כיוצא בזה, כי צריכין לעסק בצרכי הגוף גם כן. והכלל - כי אי אפשר בשום אפן להיות דבוק בהתורה ובהשגה בלי שום הפסק, ובהכרח צריכין לבטל איזה שעה. ובאותו שעה שמבטלין מהתורה, אזי זה הלמדן או הבעל השגה הוא בחינת איש פשוט ממש (הינו פראסטיק). ולכאורה, זה הדבר קשה מאד, איך אפשר לפרש עצמו מן התורה אפלו שעה קלה, הלא היא חיינו וכו', ומי הוא זה שירצה לפרש עצמו מן החיים אפלו רגע קלה. ואף על פי שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (מנחות צט): 'בטולה של תורה זהו קיומה', אף על פי כן מי יתרצה בזה להתבטל מן התורה אף שזהו קיומה, אף על פי כן טוב יותר בודאי להיות דבוק בהתורה, אשר היא החיים וארך הימים. ומי האיש אשר יתרצה לפרש מן החיים אפלו רגע אחת, בפרט מי שזוכה לאהבת התורה, ומתמיד מאד בתורה, ודבוק בה מאד, מכל שכן מי שזוכה להרגיש איזה מתיקות בתורה, לחדש איזה חדוש, אפלו איזה פשט בגמפ"ת, [בגמרא, פרוש רש"י, תוספות] מכל שכן וכל שכן בעל השגה, ובפרט מי שזוכה לגנזיא דמלכא, ומעלה זו אי אפשר לשער במח, ואיך יתרצה לפרש מן התורה אפלו שעה קלה. ובאמת זהו בלתי אפשר להיות דבוק בעסק התורה תמיד כנ"ל, כי בהכרח צריכין לבטל ולהפסיק איזה שעה, ואם כן במה מחיין עצמן בזו השעה שבטלין מן התורה, הלא עקר החיים הוא מן התורה כנ"ל:

</div>

Know that the essence of life is the Torah, as it is written: “For it is your life and the length of your days” (Deuteronomy 30:20). And anyone who separates from the Torah is as one who separates from life (Zohar, Lech Lecha 92b, B’Haaloscha 148a, Va’eschanan 260a). Therefore, it seems astonishing and wondrous how it is possible to separate oneself from the Torah even for a light moment. In truth, it is impossible and unimaginable to be attached to the Torah constantly, day and night, without any interruption for even a moment. Every scholar [baal Torah], whether a learned person who engages in studying the Torah with Gemara, Perush Rashi, Tosafos [Gemara, Rashi’s commentary, Tosafos], and the like, each according to his level, according to his engagement in study, must necessarily desist from the Torah for some time during the day. Similarly, even one who attains insight [baal hasagah], even one who is higher and higher, exceedingly lofty, nevertheless must necessarily interrupt and desist from his insight for some time. For it is impossible to be attached to the Torah and insight without interruption, as one must necessarily pause for some time, whether to engage in some business or the like, for one must also attend to the needs of the body. In general, it is impossible in any way to be attached to the Torah and insight without any interruption. One must necessarily desist for some time. During that time when one desists from the Torah, then that learned person or one who attains insight is in the aspect of a simple man, literally [ish pashut mamash, i.e., prastik]. It seems very difficult how it is possible to separate oneself from the Torah even for a light moment, for it is our life, and so forth. Who is the person who would desire to separate himself from life even for a fleeting moment? Even though our Sages, of blessed memory, said (Menachos 99b): “The cessation of Torah is its fulfillment,” nevertheless, who would consent to desist from the Torah, even if it is its fulfillment? Certainly, it is better to be attached to the Torah, which is life and the length of days. Who is the person who would consent to separate from life even for a single moment? Especially one who merits love of the Torah and is very constant in the Torah and greatly attached to it, all the more so one who merits to feel some sweetness in the Torah, to innovate some insight, even a simple explanation in Gemara, Perush Rashi, Tosafos, all the more so and even more so one who attains insight, and especially one who merits the treasures of the King. This level cannot be measured by the mind. How could he consent to separate from the Torah even for a light moment? In truth, it is impossible to be attached to engagement in the Torah constantly, as mentioned above, for one must necessarily desist and interrupt for some time. If so, how do they sustain themselves during that time when they are idle from the Torah, since the essence of life is from the Torah, as mentioned above? But know that the true tzadik sustains himself during that time when he is a simple man, as mentioned above, from the way of journeying to Eretz Yisrael [the Land of Israel].


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

אך דע, כי הצדיק האמת מחיה עצמו באותו הזמן שהוא איש פשוט כנ"ל מהדרך של נסיעת ארץ ישראל. כי דע, כי כל אלו הפשוטים, דהינו זה הלמדן בשעה שבטל מן התורה, שאז הוא איש פשוט כנ"ל, וכן יש איש פשוט ממש, שאינו למדן כלל ואף על פי כן הוא איש כשר וירא שמים, ובודאי מקבל חיות מן התורה, וכן אפלו הנמוכים למטה יותר, ואפלו אמות העולם, גם הם מקבלים בודאי גם כן חיות מן התורה. וכל אלו הפשוטים צריכין שיהיה עליהם איש פשוט גדול, שכלם יקבלו על ידו חיות, כי כל הפשוטים הנ"ל, כלם צריכין לקבל איזה חיות מהתורה, שהיא עקר החיים, ובאמת הם רחוקים מהתורה, כי הם אנשים פשוטים (שקורין פראסטאקיס), על כן צריכין שיהיה עליהם איש פשוט גדול, שעל ידו הם מקבלין חיות מהתורה:

</div>

For know that all these simple ones, meaning that learned person during the time he is idle from the Torah, when he is then a simple man, as mentioned above, and also there is a simple man, literally, who is not a learned person at all, yet he is a proper and G-d-fearing person, certainly receives vitality from the Torah. Similarly, even those who are lower still, even the nations of the world, they too certainly receive vitality from the Torah. All these simple ones need a great simple man [ish pashut gadol] through whom they all receive vitality. For all the aforementioned simple ones need to receive some vitality from the Torah, which is the essence of life. In truth, they are distant from the Torah, for they are simple people [prastakis]. Therefore, they need a great simple man through whom they receive vitality from the Torah.


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

כי דע, כי כל הפשוטים הנ"ל, הן למדן שהוא עוסק בתורה לשם שמים, (כי כשעוסק בתורה שלא לשמה, אינו מועיל בלמודו לישוב העולם, כי שלא לשמה הוא נצרך רק בשביל עצמו, וגם בזה יש בחינות, רק כשעוסק לשמה, שזהו עוסק בישוב העולם), כשמבטל מלמודו, שאז הוא בחינת איש פשוט ממש כנ"ל. הן שאר הפשוטים - כל אחד ואחד כפי אחיזתו בהתורה כן הוא מחיה עצמו בעת פשיטותו מבחינת קיום העולם קדם קבלת התורה. כי קדם קבלת התורה היה העולם מתקים רק בחסדו, כי לא היה עדין תורה ושום עשיה של מצוה, שעל ידו יתקים העולם, והיה עקר קיום העולם על ידי חסדו לבד. והצדיק - בעת פשיטותו, בשעה שבודל מן התורה, הוא מקבל חיות מבחינה זו. וזה בחינת 'אוצר מתנת חנם'. כי יש אוצר של מתנת חנם, שמי שאין לו שום זכות כלל מקבל משם (מדרש רבה תשא פרשת מה), ובודאי אין זה האוצר מוכן בשביל רשעים, כי אם כן הרשע הוא גדול מן הצדיק, כי הרשע בודאי אין לו שום זכות כלל, וכי יזכה בשביל זה לקבל מאוצר מתנת חנם. אך באמת הרשע בודאי אינו מקבל משם, רק זה האוצר מתנת חנם הוא בשביל הצדיק לבד, הינו בשעה שהצדיק הוא איש פשוט כנ"ל, אזי הוא מקבל מזה האוצר מתנת חנם, שזהו בחינת קדם קבלת התורה, שהיה מתקים העולם בחסד חנם לבד, בבחינת: "כי לעולם חסדו", הנאמר על קדם מתן תורה. [כמובא בגמרא פסחים (קיח): 'הני עשרים וששה כי לעולם חסדו כנגד מי, כנגד עשרים וששה דורות' וכו']. כי אז לא היה שום תורה, והיו עוסקין רק בישוב העולם ובדרך ארץ, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה במדרש (רבה צו פרשה ט): 'גדולה דרך ארץ, שקדמה לתורה עשרים וששה דורות', ואז היה עקר קיום העולם על ידי חסד חנם לבד. ובאמת גם קדם קבלת התורה, בודאי גם אז היתה התורה במציאות, כי התורה היא נצחית. אמנם אז, קדם מתן תורה, היתה התורה בהעלם ובהסתר, הינו כי כל התורה כלולה בעשרת הדברות, ואז קדם מתן תורה, היו העשרת הדברות נעלמין בעשרה מאמרות שבהם נברא העולם. נמצא שהיתה כל התורה כלה נעלמת ונסתרת בתוך ישוב העולם, שנברא בעשרה מאמרות. ובכל הדבורים של העולם ובכל העבדות והעשיות, הן מי שחוטב עצים או איזה עבדא שיהיה - בכלם נעלם התורה, כי הכל נברא בעשרה מאמרות, אשר שם התורה נעלמה ונסתרה קדם מתן תורה. והצדיק, בשעה שפורש מן התורה והוא בחינת איש פשוט, הוא מקבל חיות מבחינה זו של קדם מתן תורה. וזהו בחינת הדרך של ארץ ישראל הנאמר למעלה, שהצדיק מחיה עצמו בעת פשיטותו משם. כי עקר כח קדשת ארץ ישראל הוא על ידי בחינת: "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים". כמו שפרש רש"י בפסוק בראשית וכו', שבשביל זה פתח ב"בראשית", שלא יאמרו גזלנים אתם וכו', על כן פתח בבראשית, כי הוא יתברך ברא הכל, וברצונו נתנה להם וברצונו וכו'. נמצא שעקר כח ארץ ישראל הוא מבחינת עשרה מאמרות שבהם נברא העולם, שהם בחינת 'כח מעשיו', שעל ידי זה היו ישראל יכולים לילך ולכבש ארץ ישראל. וגם כאן, בחוץ לארץ, נמצא בחינה זו, כי ישראל עם קדוש באים לפעמים במקומות שהיו רחוקים מאד מאד מקדשת ישראל, כגון במקום שהיו מתחלה של עכו"ם, וגם עכשו הוא ברשות מי שהוא רחוק מאד מקדשת ישראל, וישראל באים לשם, וכובשים המקום ומקדשין אותו, שיהיה מקום ישראלי, שזהו גם כן בחינת ארץ ישראל והיו יכולים לומר גזלנים אתם, שכבשתם זה המקום שאינו שלכם אך על ידי 'כח מעשיו', בחינת 'עשרה מאמרות', על ידי זה יש לנו רשות לכבש כל העולם ולקדשו בקדשת ישראל, כי הוא יתברך בראה, וברצונו נתנה לנו. נמצא שעשרה מאמרות שהם מלבשין בדרך ארץ, הינו בישוב העולם, כי בהם נברא העולם, הם דרך לארץ ישראל, כי על ידי בחינת העשרה מאמרות יכולין לכבש ארץ ישראל כנ"ל. וזהו בחינת דרך ארץ, הינו שהוא דרך ונתיב לארץ, הינו לארץ ישראל. כי דרך ארץ שהוא ישוב העולם, שנברא בעשרה מאמרות, זה זה בעצמו הוא דרך ונתיב לארץ ישראל כנ"ל, וזהו דרך ארץ, הינו דרך לארץ ישראל כנ"ל. ובזה הדרך ארץ, הינו הדרך של ארץ ישראל, שהוא בחינת עשרה מאמרות שבהם נברא העולם, ששם נעלמת התורה, שבזה היה העולם מתקים בחסדו עשרים וששה דורות שקדם מתן תורה, בזה בעצמו הצדיק מחיה עצמו בעת פשיטותו שאינו עוסק בתורה. כי אז הוא מחיה עצמו בבחינת התורה שנעלמת בתוך העולם, בכל הדבורים ובכל העבדות שנבראו בעשרה מאמרות, ששם נעלמת התורה כנ"ל:

</div>

For know that all the aforementioned simple ones, whether the learned person who engages in the Torah for the sake of Heaven [for when he engages in the Torah not for its own sake, his study does not benefit the settlement of the world, for not for its own sake is needed only for himself, and even in this there are levels; only when he engages for its own sake does he engage in the settlement of the world], when he desists from his study, when he is then in the aspect of a simple man, literally, as mentioned above, or the other simple ones, each according to his connection to the Torah, so he sustains himself during his simplicity from the aspect of the maintenance of the world before the giving of the Torah. For before the giving of the Torah, the world was sustained only by His kindness [chesed], for there was no Torah yet or any performance of a mitzvah [commandment] through which the world would be sustained. The essence of the world’s maintenance was through His kindness alone. The tzadik, during his simplicity, when he desists from the Torah, receives vitality from this aspect. This is the aspect of the treasury of free gifts [matnas chinam], for there is a treasury of free gifts from which one who has no merit at all receives (Midrash Rabbah, Tisa, Parsha 45). Certainly, this treasury is not prepared for the wicked, for if so, the wicked would be greater than the tzadik, since the wicked certainly has no merit at all. Would he merit because of this to receive from the treasury of free gifts? But in truth, the wicked certainly does not receive from there. Rather, this treasury of free gifts is for the tzadik alone, meaning during the time when the tzadik is a simple man, as mentioned above. Then he receives from this treasury of free gifts, which is the aspect of before the giving of the Torah, when the world was sustained by free kindness alone, in the aspect of: “For His kindness is forever” (Psalms 136), which is said regarding before the giving of the Torah [as brought in the Gemara, Pesachim: These twenty-six “For His kindness is forever” correspond to whom? To the twenty-six generations, and so forth]. For then there was no Torah, and they engaged only in the settlement of the world and in proper conduct [derech eretz], as our Sages, of blessed memory, said in the Midrash (Rabbah, Tzav, Parsha 9): “Great is proper conduct, for it preceded the Torah by twenty-six generations.” Then the essence of the world’s maintenance was through free kindness alone. In truth, even before the giving of the Torah, the Torah certainly existed, for the Torah is eternal. However, then, before the giving of the Torah, the Torah was in concealment and hiddenness, meaning that the entire Torah is included in the Ten Commandments. Before the giving of the Torah, the Ten Commandments were concealed in the ten utterances with which the world was created. Thus, the entire Torah was concealed and hidden within the settlement of the world, which was created with the ten utterances. In all the speech of the world and in all the deeds and actions, whether one who chops wood or any act, whatever it may be, in all of them the Torah is concealed, for everything was created with the ten utterances in which the Torah is concealed and hidden before the giving of the Torah. The tzadik, during the time when he separates from the Torah and is in the aspect of a simple man, receives vitality from this aspect of before the giving of the Torah. This is the aspect of the way of Eretz Yisrael, as mentioned above, that the tzadik sustains himself during his simplicity from there. For the essence of the power of the holiness of Eretz Yisrael is through the aspect of: “The power of His deeds He declared to His people to give them the inheritance of nations” (Psalms 111:6), as Rashi explains on the verse in Genesis, and so forth, that for this reason it opens with “In the beginning,” so that they should not say, “You are robbers,” and so forth. Therefore, it opens with “In the beginning,” for He, blessed be He, created everything, and by His will He gave it to them, and by His will, and so forth. Thus, the essence of the power of Eretz Yisrael is from the aspect of the ten utterances with which the world was created, which are the aspect of the power of His deeds. Through this, Israel was able to go and conquer Eretz Yisrael. Also here, in the diaspora [chutz la’aretz], this aspect is found, for Israel, a holy people, sometimes comes to places that were very, very far from the holiness of Israel, such as a place that was originally of idol-worshippers and is now under the authority of one who is very far from the holiness of Israel. Israel comes there and conquers the place and sanctifies it, so that it becomes an Israelite place, which is also the aspect of Eretz Yisrael. They could say, “You are robbers, for you conquered this place that is not yours.” But through the power of His deeds, the aspect of the ten utterances, through this we have the authority to conquer the entire world and sanctify it with the holiness of Israel, for He, blessed be He, created it, and by His will He gave it to us. Thus, the ten utterances, which are clothed in proper conduct [derech eretz], meaning in the settlement of the world, for through them the world was created, are the way to Eretz Yisrael. For through the aspect of the ten utterances, one can conquer Eretz Yisrael, as mentioned above. This is the aspect of proper conduct [derech eretz], meaning the way to the land, meaning to Eretz Yisrael. For proper conduct, which is the settlement of the world created with the ten utterances, is itself the way and path to Eretz Yisrael, as mentioned above. This is proper conduct [derech eretz], meaning the way to Eretz Yisrael, as mentioned above. In this proper conduct, meaning the way of Eretz Yisrael, which is the aspect of the ten utterances with which the world was created, in which the Torah is concealed, through this the world was sustained by His kindness for the twenty-six generations before the giving of the Torah. In this itself, the tzadik sustains himself during his simplicity when he does not engage in the Torah. For then he sustains himself in the aspect of the Torah that is concealed within the world, in all the speech and in all the deeds that were created with the ten utterances, in which the Torah is concealed, as mentioned above.


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

ועל כן מכרח הצדיק הגדול לירד ולפל לתוך פשיטות ולהיות איש פשוט ממש איזה עת. כי על ידי זה הוא מחיה את כל הפשוטים הנ"ל, יהיה מי שיהיה, ואפלו אמות העולם, כי הוא מחיה עצמו בבחינת התורה הנעלמת בעשרה מאמרות, המלבשין בתוך העולם, וממנו מקבלין חיות כל הפשוטים הנ"ל. וכל אחד כפי קרובו יותר אל הקדשה ואל הצדיק הנ"ל, כן הוא מקבל ממנו חיות גבוה יותר:

</div>

Therefore, the great tzadik must descend and fall into simplicity and be a simple man, literally, for some time. For through this, he sustains all the aforementioned simple ones, whoever they may be, even the nations of the world. For he sustains himself in the aspect of the Torah concealed in the ten utterances, which are clothed within the world, and from him, all the aforementioned simple ones receive vitality.


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

ועל כן משה רבנו, עליו השלום, כשבקש לבוא לארץ ישראל, בקש מתנת חנם, כמו שכתוב (דברים ג): "ואתחנן אל ה'" - בחינת מתנת חנם (מד"ר שם ומובא בפרש"י שם). וזהו: "בעת ההיא לאמר" - הינו שתפלתו היה עם כח בחינת: "בעת ההיא לאמר", הינו בכח אותו העת שהיה העולם מתקים על ידי העשרה מאמרות, שהוא קדם מתן תורה, שאז היה העולם מתקים על ידי העשרה מאמרות שבהם היתה התורה נעלמת, ואז היה קיום העולם על ידי מתנת חנם כנ"ל. ובכח הזה של קיום העולם קדם מתן תורה, הינו בחינת מתנת חנם, בחינת עשרה מאמרות הנ"ל - בכח הזה זוכין לבוא ולכבש ארץ ישראל כנ"ל, ועל כן בקש משה לבוא לארץ ישראל על ידי בחינה זו. וזהו: "ואתחנן אל ה'" - הינו מתנת חנם "בעת ההיא לאמר" - הינו עם כח בחינת עת ההיא, שהיה העולם מתקים על ידי המאמרות לבד, שאז היה העולם מתקים על ידי בחינת מתנת חנם כנ"ל, אשר על ידי זה יכולין לבוא לארץ ישראל כנ"ל, ועל כן בקש משה לבוא לארץ ישראל על ידי בחינה זו כנ"ל. וזה בחינת: "בעת ההיא". 'ההיא' - זה בחינת סתום ונעלם, כי באותה העת, קדם מתן תורה, היתה התורה נעלמת ונסתרת בתוך העשרה מאמרות וכו' כנ"ל:

</div>

Each one, according to his closeness to holiness and to the aforementioned tzadik, receives higher vitality from him. Therefore, Moshe Rabbeinu, peace be upon him, when he sought to come to Eretz Yisrael, sought a free gift [matnas chinam], as it is written: “And I pleaded with Hashem” (Deuteronomy 3:23), the aspect of a free gift (Rashi there). This is: “At that time, saying” (Deuteronomy 3:23), meaning his prayer was with the power of the aspect of: “At that time, saying,” meaning with the power of that time when the world was sustained through the ten utterances, which was before the giving of the Torah. Then the world was sustained through the ten utterances in which the Torah was concealed, and then the world’s maintenance was through a free gift, as mentioned above. With this power of the maintenance of the world before the giving of the Torah, meaning the aspect of a free gift, the aspect of the aforementioned ten utterances, with this power, one merits to come and conquer Eretz Yisrael, as mentioned above. Therefore, Moshe sought to come to Eretz Yisrael through this aspect. This is: “And I pleaded with Hashem,” meaning a free gift, “at that time, saying,” meaning with the power of the aspect of that time when the world was sustained through the utterances alone, when the world was sustained through the aspect of a free gift, as mentioned above, through which one can come to Eretz Yisrael, as mentioned above. Therefore, Moshe sought to come to Eretz Yisrael through this aspect, as mentioned above. This is the aspect of: “At that time”—that [hahi] is the aspect of sealed and concealed, for at that time, before the giving of the Torah, the Torah was concealed and hidden within the ten utterances, and so forth, as mentioned above.


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

והכלל, כי אסור ליאש עצמו. כי אפלו מי שהוא איש פשוט ואינו יכול ללמד כלל, או שהוא במקום שאי אפשר לו ללמד וכיוצא בזה, אף על פי כן גם בעת פשיטותו צריך להחזיק עצמו ביראת ה' ובעבודה פשוטה לפי בחינתו, כי גם אז הוא מקבל חיות מהתורה כנ"ל, על ידי איש פשוט הגדול, הינו הצדיק הגדול, שהוא לפעמים איש פשוט, שהוא מחיה את כלם כנ"ל. ואפלו מי שהוא, חס ושלום, במדרגה התחתונה לגמרי, חס ושלום, רחמנא לצלן, אפלו אם מנח בשאול תחתיות, רחמנא לצלן, אף על פי כן אל יתיאש עצמו, ויקים "מבטן שאול שועתי" (יונה ב), ויחזיק עצמו במה שיוכל, כי גם הוא יכול לחזר ולשוב ולקבל חיות מהתורה על ידי הצדיק הנ"ל. והעקר - לחזק עצמו בכל מה שאפשר, [כי אין שום יאוש בעולם כלל. (ואמר אז בזה הלשון: קיין יאוש איז גאר ניט פאר האנדין), ומשך מאד אלו התבות קיין יאוש וכו' ואמרם בכח גדול ובעמקות נפלא ונורא מאד, כדי להורות ולרמז לכל אחד ואחד לדורות, שלא יתיאש בשום אפן בעולם, אפלו אם יעבר עליו מה], ואיך שהוא, אפלו אם נפל למקום שנפל, רחמנא לצלן, מאחר שמחזק עצמו במה שהוא, עדין יש לו תקוה לשוב ולחזר אליו יתברך. ואפלו איש פשוט גם כן צריך שיהיה לו יראת שמים. ויש כמה בחינות יראות, כי למעלה דברנו מבחינת דרך ארץ, הינו הדרך לארץ ישראל. אמנם ארץ ישראל בעצמה - יש בה גם כן בחינת עשר קדשות, כי יש שם יוד [עשר] בחינות קדשות זו למעלה מזו, והם בחינת עשרה מאמרות, וכל מאמר יש לו בחינת יראה, בחינת (תהלים קי"ט): "הקם לעבדך אמרתך אשר ליראתך", כי יש יראה למעלה מיראה (ולא סים לבאר זה הענין). וצריך לחזק עצמו ביראת שמים גם בעת פשיטותו בכל מה שיוכל, ויוכל לבוא לשמחה גדולה על ידי תמימותו ואמונתו. כי חכמות אין צריכין כלל, רק אמונה ותמימות ופשיטות בלי שום חכמה כלל. כי חכמות מזיקים מאד להאדם, והחכמים נלכדים בחכמתן של עצמם, כי החכמה מתעה אותו מחכמה לחכמה, ומאותה החכמה לחכמה אחרת, וכן מחכמה לחכמה יותר ויותר, עד שנלכד ונתעה בחכמות עצמו, בבחינת (איוב ה): "לכד חכמים בערמם" - 'בערמם' דיקא, הינו בערמימות וחכמות שלהם בעצמם הוא לוכד אותם. אשרי ההולך בתמימות:

</div>

In general, one must not despair of himself, for even one who is a simple man and cannot study at all, or is in a place where he cannot study, and the like, even so, during his simplicity, he must hold fast to fear of Hashem and simple service according to his aspect. For even then, he receives vitality from the Torah, as mentioned above, through the great simple man, meaning the great tzadik, who is sometimes a simple man, who sustains them all, as mentioned above. Even one who is, Heaven forbid, at the lowest level completely, Heaven forbid, G-d save us, even if he is placed in the lowest depths of Sheol, G-d save us, even so, he should not despair of himself and should fulfill: “From the belly of Sheol I cried out” (Jonah 2:3). He should hold fast to whatever he can, for even he can return and repent and receive vitality from the Torah through the aforementioned tzadik. The main thing is to strengthen himself in whatever is possible [“For there is no despair in the world at all” (and he then said in this language: kayn yiush iz gar nit farhandin [“No despair exists at all”]), and he greatly emphasized these words ayn yiush, and so forth, and said them with great power and with wondrous and awesome depth to teach and hint to each and every person for generations not to despair in any way in the world, even if something passes over him]. However he is, even if he has fallen to the place where he has fallen, G-d save us, since he strengthens himself with whatever he can, he still has hope to return and come back to Him, blessed be He. Even a simple man must also have fear of Heaven. There are several aspects of fears, for above we spoke of the aspect of proper conduct [derech eretz], meaning the way to Eretz Yisrael. However, Eretz Yisrael itself also has the aspect of ten holinesses, for there are ten [יוד] aspects of holiness, one above the other. These are the aspect of the ten utterances, and each utterance has the aspect of fear, the aspect of: “Establish for Your servant Your utterance that is for Your fear” (Psalms 119:38). For there is fear above fear [and he did not complete explaining this matter]. One must strengthen himself in fear of Heaven even during his simplicity in whatever he can, and he can come to great joy through his sincerity and faith. For wisdoms are not needed at all, only faith and sincerity and simplicity without any wisdom at all. For wisdoms greatly harm a person, and the wise are caught in their own wisdom, for wisdom leads him astray from wisdom to wisdom, and from that wisdom to another wisdom, and so from wisdom to greater wisdom, until he is caught and led astray in his own wisdoms, in the aspect of: “He catches the wise in their cunning” (Job 5:13). “In their cunning” specifically, meaning in their cleverness and wisdoms themselves, it catches them. Fortunate is he who walks in sincerity.


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

וצריכין לבקש מאד מהשם יתברך, לזכות להתקרב להצדיק האמת, כי אשרי למי שזוכה להתקרב בעודו בחיים חיותו לצדיק האמת, אשרי לו, אשרי חלקו. [כי אחר כך (הינו לאחר מיתה) קשה אז מאד להתקרב, וצריכין מאד להרבות בתפלה ותחנונים מאד, שיזכה בחיים חיותו להתקרב לצדיקי אמת]. כי הבעל דבר שם לבו על זה מאד עכשו, לבלבל את העולם, כי ישראל הם עכשו קרובים אל הקץ מאד, ויש עכשו לישראל געגועים גדולים וכסופין גדולים להשם יתברך, אשר לא היתה כזאת בימי קדם, וכל אחד נכסף מאד להשם יתברך. על כן הערים הבעל דבר והכניס מחלקת בין הצדיקים, והקים בעולם מפרסמים הרבה של שקר, וגם בין הצדיקים האמתיים הכניס מחלקת גדול, עד שאין אחד יודע היכן האמת. על כן צריכין לבקש מאד מהשם יתברך לזכות להתקרב להצדיק האמת:

</div>

One must greatly seek from Hashem, blessed be He, to merit to draw close to the true tzadik. For fortunate is he who merits to draw close while still in his lifetime to the true tzadik, fortunate is he, fortunate is his portion [for afterward [meaning after death], it is very difficult to draw close, and one must greatly increase in prayer and supplications to merit in his lifetime to draw close to true tzadikim]. For the baal davar [opposing force] greatly focuses on this now, to confuse the world. For Israel is now very close to the end, and Israel now has great longing and yearning for Hashem, blessed be He, such as there was not in earlier days. Every person greatly yearns for Hashem, blessed be He. Therefore, the baal davar has schemed and introduced strife among the tzadikim and has raised many false renowned ones in the world.


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

(העתקה מכתב יד רבנו, זכרונו לברכה, בעצמו, מה שמצאנו אצלו. והם ראשי פרקים מענין הנ"ל, ועוד נוסף דברים בהם מה שלא באר בפרוש. וכפי המובן מאלו הראשי פרקים יראה המעין שיש בזה הענין הנ"ל עוד דברים רבים כהמה, אך אנחנו לא זכינו לשמע בפרוש כי אם ענין הנ"ל:

</div>

Also, among the true tzadikim, he has introduced great strife, until no one knows where the truth is. Therefore, one must greatly seek from Hashem, blessed be He, to merit to draw close to the true tzadik.


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

ואתחנן. מתנת חנם. חנם, עריות. פגם הדעת. משה, דעת. פרישות. פה עמד עמדי. הבריאה, מתנת חנם. עולם חסד יבנה. הבריאה קדם מתן תורה. עת לעשות לה', הינו עשית העולם. הפרו תורתך, בטולה של תורה. בעת ההיא לאמר, בעשרה מאמרות. ההוא, ההעלמה. כח מעשיו הגיד לעמו:

</div>

[Transcription from the manuscript of our Rebbe, of blessed memory, himself, what we found with him, and they are headings of sections regarding the above matter, and additional matters in them that he did not explain explicitly. According to the understanding from these headings, the reader will see that there are many more matters in this subject, but we did not merit to hear explicitly except the above matter.] “And I pleaded”—free gift [matnas chinam], free [chinam], illicit relations [arayos], blemish of knowledge [pegam hadaas], Moshe, knowledge [daas], separation [prishus], mouth [peh], “stand here with Me” (Deuteronomy 5:31), the creation [habriah], free gift [matnas chinam], “the world is built with kindness” (Psalms 89:3), the creation before the giving of the Torah, “a time to act for Hashem, they have nullified Your Torah” (Psalms 119:126), the cessation of Torah, “at that time, saying,” in the ten utterances, that [hahi], the concealment, “the power of His deeds He declared to His people.”


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

עוד מצאנו כתב יד רבנו, זכרונו לברכה, והם ראשי פרקים מאיזה תורה נפלאה:

</div>

One must greatly seek from Hashem, blessed be He, to merit to draw close to the true tzadik. For fortunate is he who merits to draw close while still in his lifetime to the true tzadik, fortunate is he, fortunate is his portion [for afterward [meaning after death], it is very difficult to draw close, and one must greatly increase in prayer and supplications to merit in his lifetime to draw close to true tzadikim]. For the baal davar [opposing force] greatly focuses on this now, to confuse the world. For Israel is now very close to the end, and Israel now has great longing and yearning for Hashem, blessed be He, such as there was not in earlier days. Every person greatly yearns for Hashem, blessed be He. Therefore, the baal davar has schemed and introduced strife among the tzadikim and has raised many false renowned ones in the world. Also, among the true tzadikim, he has introduced great strife, until no one knows where the truth is. Therefore, one must greatly seek from Hashem, blessed be He, to merit to draw close to the true tzadik.



# Likutay Moharan II Torah 79: The Voice Is the Voice of Yaakov

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/79/

# Likutay Moharan II Torah 79: The Voice Is the Voice of Yaakov

<div dir="rtl">הקול קול יעקב</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/79


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

הקול קול יעקב. כרוז. עשו וישא קולו. יצחק זמן קוף צדיק ישנים וכו'. ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו. יצחק בן אברהם זמן נתאחד. אברהם אוהבי. בעיניו כימים אחדים באהבתו. ושאר ישוב בנך. אם תשוב ואשיבך לפני תעמד:

</div>

Likutay Moharan II Torah 79: The Voice Is the Voice of Yaakov

[We found further in the manuscript of our Rebbe, of blessed memory, and they are headings of sections from some wondrous Torah [teaching].] The voice is the voice of Yaakov, herald of Esav, and Yitzchak raised his voice, time [

zman

kuf

, tzadik, sleepers, and so forth, and you shall return to Hashem your G-d and listen to His voice, Yitzchak son of Avraham, time unified, Avraham My beloved, in his eyes as a few days in his love, and Shear Yashuv your son, if you return and I will restore you, you shall stand before Me, for the sun has come (Tikkun 18), take words with you and return, from the stones of the place, stones, letters, from his head, thought clarifies everything, and Yaakov sent angels, time-bound mitzvahs [commandments], he performed many mitzvahs, many angels were created before him, teshuvah [repentance], and I will restore you before Me, to the land of

Sayeer

nudtahar

[these Hebrew letters standing alone are an acronym for

nukva

ditahom

raba

- female of the great abyss], I will establish a booth, teshuvah shelters me, in my mother’s womb, birth, and Yaakov dwelt in the land, to fulfill honoring the father, to nullify the power of Esav’s honor, these are the generations, disqualifying Esav’s seed, Yosef, teshuvah, additions [

Tosafos

] to

tzadikim

, in the place where penitents [

baalay

teshuvah] stand, Esav’s house to stubble, Yosef’s house to flame, at the end of two years, the end of days, and Pharaoh dreams, the

sitra

achara [other side] strengthens, and behold it stands, he was silent, the river, teshuvah, from the weeping of rivers it bound, and Yehudah approached him, approach [

tikruvta

], king with king unified in mitzvahs, for behold the kings, then all the angels of destruction passed, let him speak now in the ears, and they shall not confuse my voice, and let not your anger burn, in your distress as Pharaoh, teshuvah in paying off debts, in volunteering, for as you are like Pharaoh, teshuvah the weight, and the days of Israel approached to die, unification of time, to die, this is in your distress, and so forth, in the end of days, and he called to his son, to Yosef, teshuvah, Shear Yashuv your son, I hid my shame, do not bury me in

Mitzrayim

, in the straits of the throat, at the time of the aspect of in your distress, and these are the names, go see the deeds, and so forth, desolation, actions, mitzvahs, desolation, separation between the mitzvahs, and it was every soul, and so forth, seventy souls, and I appeared to Avraham, and so forth, in El Shaddai, time and boundary, exile, and My Name Hashem, when they knock on the gates of mercy (see Or

HaChaim

Parshas

Va’era

), this is the approach of times, and also I established My covenant, and so forth, to give them their sojourning land, their seats, teshuvah, and also I heard the groaning of the children of Israel, this is the voice of their sojourning, gathering of the sparks in teshuvah, I came to Pharaoh, Moshe in the aspect of the unification of times, what was is what will be, Pharaoh, his voice goes like a serpent, I hardened his heart to place My signs, if they do not believe the voice of the sign, in its midst, his hardening that he hardened on Israel to arouse them to teshuvah, and Pharaoh brought near. And

Yitzro

heard, the splitting of the Sea of Reeds and the wars of Amalek, the splitting of the Sea of Reeds, this is the nullification of times, and Hashem looked down upon the camp of

Mitzrayim

in a pillar of fire and cloud and confounded them, pillar of fire this is night, and cloud this is day, and the Holy One, blessed be He, mixed them and nullified the times, the war of Amalek, this is teshuvah, Moshe, Aharon, and Chur, Rashi explained they were engaged in fasting, and

Yitzro

heard, he heard the voice.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

כי בא השמש. נתקצר הזמן. וישכב במקום. יש כ"ב (תקון יח). "קחו עמכם דברים ושובו. מאבני המקום אבנים אותיות. מראשותיו מחשבה מברר הכל:

</div>

[Thus far the words of our Rebbe, of blessed memory.]

All this we found from the manuscript of our Rebbe, of blessed memory, and we transcribed it letter for letter.


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

וישלח יעקב מלאכים מצוות זמניות עשה מצוות הרבה נברא כמה מלאכים. לפניו. תשובה. ואשיבך לפני. ארצה שעיר. נ'ד'ת'ה'ר'. אציגה. סכה תשובה. תסכני בבטן אמי. הולדה. שאר ישוב בנך:

</div>

Behold, the matters are sealed and closed from the eye of all, neither going out nor coming in.


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

וישב יעקב בארץ - לקים כבוד אב, לבטל כח כבוד של עשו. אלה תולדות - פוסל זרעו של עשו. יוסף תשובה. תוספות על צדיקים. במקום שבעלי תשובה עומדים. בית עשו לקש בית יוסף להבה:

</div>

But from the very desire to understand and comprehend as much as possible from the pleasant wonders of his holy insights, I toiled and found a little bit, like peering through the cracks.


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

מקץ שנתים. אחרית הימים. ופרעה חולם. סטרא אחרא מתחזקת. והנה עומד שתק. יאור תשובה מבכי נהרות חבש. נשאו נהרות קולם:

</div>

Behold, I, the one who sees, know that these matters he wrote in the manner of headings of sections in mere allusion for memory.


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

ויגש אליו יהודא תקרבתא מלכא במלכא נתאחדו במצוות. כי הנה המלכים אזי עברו כל מלאכי חבלה. ידבר נא באזני ולא יבלבלו את קולי. ואל יחר אפך. בצר לך. כפרעה תשובה. בפרוע פרעות בהתנדב. כי כמוך כפרעה. תשובה המשקל. יוסף הטמין חרפתי:

</div>

After study, I understood some premises that he intended, upon which this entire matter revolves. I found its edge, not its entirety.


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

ויקרבו ימי ישראל למות. התאחדות הזמן. למות זה בצר לך וכו' באחרית הימים. ויקרא לבנו ליוסף. תשובה שאר ישוב בנך. הטמין חרפתי. אל תקברני במצרים במצר הגרון. בשעת בחינת בצר לך:

</div>

For

it is clear that he

intended additional premises, which I did not merit to grasp.


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

ואלה שמות. לכו חזו מפעלות וכו' שמות פעלות מצוות. שמות פרוד בין המצוות. ויהי כל נפש וכו' שבעים נפש. אחדות. על ידי ויוסף היה במצרים אסף חרפתי:

</div>

Because of this, it is impossible to explain and expound this matter well so that all its words would be understood.


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

וארא אל אברהם וכו' באל שדי זמן וגבול גלות. ושמי ה' כשידפקו על דלתי רחמים. קדם הקץ (עין אור החיים פרשת וארא) זהו התקרבות הזמנים. וגם הקמתי את בריתי וכו' לתת להם ארץ מגריהם תותבותהון תשובה וגם אני שמעתי נאקת בני ישראל. זה קול. מגריהם אסיפת הניצוצות בתשובה. לארץ ישראל. בונה ירושלים. נדחי ישראל יכנס:

</div>

Nevertheless, what is possible to understand a little based on the premise I understood from his words, I have said to explain what is in my hand, and perhaps through this a wise person will hear and add

insight, and

understand further from within my words to explain the rest correctly. Behold, what Hashem enlightened my eyes with is that our Rebbe, of blessed memory, wishes to reveal that teshuvah and the aspect of above time, meaning the nullification of times, are one aspect.


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

בא אל פרעה. משה בחינת אחדות הזמנים, מ'ה ש'היה ה'וא שיהיה. פרעה, קולה כנחש ילך. אני הכבדתי את לבו למען שתי אתתי. אם לא יאמינו לקול האות. בקרבו. הכבדתו שהכביד על ישראל כדי לעוררם בתשובה. ופרעה הקריב:

</div>

Through this, one merits to hear the voice of holiness [

kol

dikdushah

] and to subdue the voice of the

sitra

achara [other side]. it is explained in the Aleph Bet HaChadash, letter

Tav

, teshuvah, section 1, and this is its language: The day a person performs teshuvah is above time and elevates all days above time, and so Yom Kippur is above time, thus far its language.


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

וישמע יתרו קריעת ים סוף ומלחמות עמלק. קריעת ים סוף, זה בטול הזמנים. וישקף ה' אל מחנה מצרים בעמוד אש וענן ויהם. עמוד אש זה לילה וענן זה יום, והקדוש ברוך הוא ערבבם ובטל הזמנים. מלחמת עמלק זה תשובה. משה אהרן וחור פרש רש"י בתענית היו שרויים. על ידי זה וישמע יתרו שמע הקול: (עד כאן לשון רבנו, זכרונו לברכה):

</div>

Thus, it is explained that teshuvah is above time. In my humble opinion, this is what he wishes to explain in these verses with the addition of some premises that I did not merit to grasp, as mentioned above.


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

כל זה מצאנו מכתב יד רבנו, זכרונו לברכה, והעתקנו אות באות. והנה הדברים סתומים וחתומים מעין כל, אין יוצא ואין בא. אך מעצם תשוקתנו להבין ולהשכיל כל מה דאפשר מנעימת נפלאות השגותיו הקדושים, יגעתי ומצאתי מעט מזעיר כמציץ מן החרכים. והנה אנכי הרואה, כי דברים האלה - כתבם בדרך ראשי פרקים ברמז בעלמא לזכרון, ואחרי העיון הבנתי איזה הקדמות שכון להם, אשר עליהם יסב כל הענין הזה. אפס קצהו מצאתי, לא כלו, כי כפי הנראה בודאי כון עוד לאיזה הקדמות, אשר לא זכיתי לעמד עליהם, ומחמת זה אי אפשר לבאר ולפרש הענין הזה היטב, שיהיה מובן כל דבריו. אך אף על פי כן מה שאפשר להבין מעט על פי ההקדמה, שהבנתי מדבריו, אמרתי לבאר מה שבידי, ואולי על ידי זה ישמע חכם ויוסף לקח, ויבין עוד דבר מתוך דברי, לבאר השאר על נכון:

</div>

Now come and see, and you will understand a little from his words. We will begin, for example, from the end of his holy words, and that is: And

Yitzro

heard, the splitting of the Sea of Reeds, and so forth, as mentioned above. The splitting of the Sea of Reeds, this is the nullification of times, and Hashem looked down, and so forth. Meaning, in this he wishes to explain and prove in wondrous brevity that the splitting of the Sea of Reeds is the aspect of the nullification of times. For regarding the splitting of the Sea of Reeds, it is written (Exodus 14:27): “And Hashem looked down upon the camp of

Mitzrayim

in a pillar of fire and cloud and confounded them.” The pillar of fire is night, and the cloud is day, and the Holy One, blessed be He, mixed them and nullified the times.


## Segment 13

<div dir="rtl" lang="he">

והנה מה שהאיר ה' עיני הוא, כי רבנו, זכרונו לברכה, רוצה לגלות, שתשובה ובחינת למעלה מהזמן, דהינו בטול הזמנים, הם בחינה אחת, ועל ידי זה זוכין לשמע הקול דקדשה ולהכניע הקול דסטרא אחרא. וכן מבאר בהאלף בית החדש, באות תו - תשובה, סימן א, וזה לשונו: יום שהאדם עושה תשובה הוא למעלה מהזמן, ומעלה כל הימים למעלה מהזמן, וכן יום הכפורים הוא למעלה מהזמן, עד כאן לשונו. נמצא מבאר, שתשובה הוא למעלה מהזמן. ולעניות דעתי זהו מה שרוצה לבאר בפסוקים אלו בצרוף עוד איזה הקדמות, שלא זכיתי לעמד עליהם כנ"ל. ועתה בוא וראה, ותבין מעט מדבריו. ונתחיל לדגמא מסוף דבריו הקדושים, והוא: וישמע יתרו קריעת ים סוף וכו' כנ"ל. קריעת ים סוף זה בטול הזמנים, וישקף ה' וכו' - פרוש, בזה רוצה לבאר ולהוכיח בקצור נפלא, שקריעת ים סוף הוא בחינת בטול הזמנים, כי בקריעת ים סוף כתיב (שמות י"ד): "וישקף ה' אל מחנה מצרים בעמוד אש וענן ויהם". 'עמוד אש' זה לילה, 'וענן' זה יום, והקדוש ברוך הוא ערבבם ובטל הזמנים. נמצא שקריעת ים סוף הוא בחינת בטול הזמנים. והולך ומבאר ההקדמה הנ"ל, שבטול הזמנים ותשובה הוא בחינה אחת וכו', וזה שכתב: מלחמת עמלק זה תשובה, משה אהרן וחור - פרש רש"י בתענית היו שרויים. פרוש, שמביא ראיה שמלחמת עמלק זה תשובה, כי אז היו שרויים בתענית משה אהרן וחור שזהו בחינת תשובה, נמצא שקריעת ים סוף ומלחמת עמלק זהו בחינת בטול הזמנים ותשובה, שהם תלויים זה בזה. ועל ידי זה וישמע יתרו שמע הקול, הינו כנ"ל כי על ידי תשובה, שהוא בטול הזמנים, על ידי זה שומעין הקול דקדשה כנ"ל. ועל פי דרך זה תשוב ותראה כל הענינים האלה, הכתובים לעיל, ותמצא בהם דברים ערבים. ועתה נשוב לתחלת דבריו, הקל קול יעקב. כרוז. עשו וישא קולו. הינו שצריכין להגביר הקול קול יעקב על הקול דסטרא אחרא שהוא בחינת עשו, שנאמר בו "וישא קולו", שהוא מתגבר להעלים, חס ושלום, הקול של יעקב, וצריכין להתגבר להכניע הקול של עשו, כדי שנזכה לשמע הקול של יעקב. וזה זוכין על ידי תשובה, שהוא בטול הזמנים כנ"ל. וזהו: יצחק זמן קוף צדיק ישנים וכו' - הינו שיצחק מרמז על זמן, כי יצחק אותיות קץ חי, כמובא. קץ מרמז על הזמן שהוא בחינת אחרית הימים, כמו שמובא לקמן: מקץ שנתים, אחרית הימים. וזה מה שאיתא, שאותיות קוף צדיק ישנים וכו' שזה מרמז על הזמן, כמבאר במקום אחר, שעקר הזמן הוא בבחינת שנה (כמבאר לעיל בסימן סא). ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו - הינו על ידי תשובה זוכין לשמע קולו יתברך, הינו הקול דקדשה כנ"ל, כי תשובה היא בחינת בטול הזמן, שעל ידי זה שומעין הקול כנ"ל. ועתה הולך ומבאר, שתשובה הוא בחינת בטול הזמן, דהינו שהזמן נתאחד, דהינו שהזמן עולה ונתקשר ונכלל בבחינת למעלה מהזמן. וזהו שמבאר בלשונו הקדוש יצחק בן אברהם זמן נתאחד. אברהם אוהבי. בעיניו כימים אחדים באהבתו. ושאר ישוב בנך וכו'. הינו שמבאר, שאברהם הוא בחינת למעלה מן הזמן, כי מדתו של אברהם היא אהבה, כמו שכתוב (ישעיה מ"א): אברהם אהבי, ואהבה הוא בחינת התאחדות הזמן, כמו שכתוב (בראשית כ"ט): "בעיניו כימים אחדים באהבתו". וזהו בחינת תשובה שעל זה מרמז תבת בן, כמו שכתוב (ישעיה ז): "ושאר ישוב בנך". כי תשובה היא למעלה מהזמן, כמו שכתוב (ירמיה ט"ו): "אם תשוב ואשיבך לפני תעמד", ולפניו יתברך הוא בודאי למעלה מהזמן, כי השם יתברך הוא למעלה מהזמן, כידוע. נמצא שיצחק בן אברהם מרמז על התאחדות הזמן על ידי תשובה, כי יצחק, שהוא בחינת הזמן כנ"ל, עולה ונתאחד ונכלל בבחינת אברהם שהוא בחינת אהבה, בחינת למעלה מהזמן, על ידי בחינת בן שהוא בחינת תשובה כנ"ל. ואזי מתגבר הקול יעקב על קול של עשו וכו' כנ"ל. כי על ידי תשובה שהוא בחינת בטול הזמן, על ידי זה שומעין הקול דקדשה, שהוא בחינת קול יעקב כנ"ל:

</div>

Thus, the splitting of the Sea of Reeds is the aspect of the nullification of times. He goes on to explain the

aforementioned premise

that the nullification of times and teshuvah are one aspect, and so forth. This is what he wrote: The war of Amalek, this is teshuvah, Moshe, Aharon, and Chur, Rashi explained they were engaged in fasting. Meaning, he brings proof that the war of Amalek is teshuvah, for then Moshe, Aharon, and Chur were engaged in fasting, which is the aspect of teshuvah. Thus, the splitting of the Sea of Reeds and the war of Amalek are the aspect of the nullification of times and teshuvah, which are dependent on each other. And

Yitzro

heard, he heard the voice, meaning, as mentioned above, for through teshuvah, which is the nullification of times, through this one hears the voice of holiness, as mentioned above. Based on this approach, you will return and see all these matters written above and find in them pleasant things. Now we return to the beginning of his words: The voice is the voice of Yaakov, herald of Esav, and he raised his voice. Meaning, one must amplify the voice, the voice of Yaakov, over the voice of the

sitra

achara, which is the aspect of Esav, regarding whom it is said (Genesis 27:22): “And he raised his voice,” that he seeks to overpower and conceal, Heaven

forbid

, the voice of Yaakov. One must overpower to subdue the voice of Esav

in order to

merit to hear the voice of Yaakov. This is merited through teshuvah, which is the aspect of the nullification of times, as mentioned above. This is: Yitzchak, time,

kuf

, tzadik, sleepers, and so forth. Meaning, Yitzchak hints at time [

zman

], for Yitzchak, the letters are קֵץ חַי [end of life], as brought,

ketz

[end] hints at time, which is the aspect of the end of days, as brought below: At the end of two years, the end of days. This is what is stated, that the letters

kuf

, tzadik, sleepers, and so forth, hint at time, as explained elsewhere that the essence of time is the aspect of sleep [as explained above in Torah 61]. And you shall return to Hashem your G-d and listen to His voice, meaning, through teshuvah, one merits to hear His voice, blessed be He, meaning the voice of holiness [

kol

dikdushah

], as mentioned above. For teshuvah is the aspect of the nullification of time, through which one hears the voice, as mentioned above. Now he goes on to explain that teshuvah is the aspect of the nullification of time, meaning that time is unified, meaning that time rises and is connected and included in the aspect of above time. This is what he explains in his holy language: Yitzchak son of Avraham, time unified, Avraham My beloved, in his eyes as a few days in his love, and Shear Yashuv your son, and so forth. Meaning, he explains that Avraham is the aspect of above time, for Avraham’s attribute is love [

ahavah

], as it is written (Isaiah 41:8): “Avraham My beloved.” Love is the aspect of the unification of time, as it is written (Genesis 29:20): “In his eyes as a few days in his love.” This is the aspect of teshuvah, which the word son [בֵּן] hints at, as it is written (Isaiah 7:3): “And Shear Yashuv your son.” For teshuvah is above time, as it is written (Jeremiah 15:19): “If you return and I will restore you, you shall stand before Me.” Before Him, blessed be He, is certainly above time, for Hashem, blessed be He, is above time, as is known. Thus, Yitzchak son of Avraham hints at the unification of time through teshuvah. For Yitzchak, who is the aspect of time, as mentioned above, rises and is unified and included in the aspect of Avraham, who is the aspect of love, the aspect of above time, through the aspect of son, which is the aspect of teshuvah, as mentioned above. Then the voice of Yaakov overpowers the voice of Esav, and so forth, as mentioned above. For through teshuvah, which is the aspect of the nullification of time, through this one hears the voice of holiness, which is the aspect of the voice of Yaakov, as mentioned above. This is: For the sun has come, time was shortened, for the sun came not in its season for Yaakov, and time was shortened, which is the aspect of the nullification of time.


## Segment 14

<div dir="rtl" lang="he">

וזהו: כי בא השמש - נתקצר הזמן. כי השמש באה שלא בעונתה בשביל יעקב, ונתקצר הזמן שזהו בחינת בטול הזמן. וזה: וישכב במקום, ואיתא שתבת וישכב הוא בחינת יש כ"ב, הינו כ"ב אתון דאוריתא, שמהם כל הדבורים. וזה מרמז על תשובה, בחינת (הושע י"ד): קחו עמכם דברים ושובו". וזהו: מאבני המקום, אבנים אותיות. הינו אותיות הדבורים שהם בחינת תשובה, בחינת: 'קחו עמכם דברים ושובו', כנ"ל. וזהו: מראשותיו - מחשבה מברר הכל. כי עקר תקון התשובה היא על ידי קדשת המחשבה, שמבררת ומתקנת כל הפגמים, כי כלם במחשבה אתבררו (עין זוהר פקודי רנ"ד:). נמצא שפסוק "וישכב במקום ההוא וכו', כי בא השמש, ויקח מאבני המקום, וישם מראשתיו" - כל זה מרמז, שתשובה הוא בחינת למעלה מהזמן. ובדרך זה תעין היטב בכל הדברים הנ"ל, הנכתבים ברמז בדרך ראשי פרקים, ותבין ותראה הקדמות הנ"ל בכל ענין וענין. אפס קצהו תראה, לא כלו, כי עדין חסרים כמה הקדמות שכון אליהם כאן, שלא זכיתי לעמד עליהם עדין. גם אלו ההקדמות שכבר מצאנו בדבריו, תהלה לאל, עדין צריכין באור רחב כי באמת עקר העבודה הוא לקשר ולבטל בחינת הזמן, להעלותו וליחדו בבחינת למעלה מהזמן. וזה בחינת מצוות זמניות, כדי לזכות על ידי המצוות זמניות, שיתאחד הזמן ויעלה הזמן לבחינת למעלה מהזמן. וכל הצרות והדינים ואחיזת הסטרא אחרא, הוא רק בבחינת הזמן, שזהו בחינת (דברים ד) "בצר לך" וכו' 'באחרית הימים' דיקא, שזהו בחינת זמן, ואז: "ושבת עד ה' אלקיך", דהינו שנזכה לשוב, ועל ידי זה נזכה לבטל הזמן כנ"ל, ואז יתבטלו כל הצרות והדינים וכל אחיזת הסטרא אחרא, ונזכה לשמע קול דקדשה, בחינת: "ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקלו". כל זה מבאר מתוך דברי רבנו ז"ל בהראשי פרקים הללו. תן לחכם ויחכם עוד, להבין קצת על פי דרכים הנ"ל רב דברי רבנו, זכרונו לברכה הכתובים כאן, והבן היטב:

</div>

And he lay down in that place, and it is stated that the word “and he lay down” is the aspect of

yesh

kaf-bet [there are 22], meaning the 22 letters of the Torah, from which all speech comes. This hints at teshuvah, the aspect of (Hosea 14:2): “Take words with you and return.” This is: From the stones of the place, stones, letters, meaning the letters of the speech, which are the aspect of teshuvah, the aspect of: “Take words with you and return,” as mentioned above. This is: From his head, thought clarifies everything, for the essence of the rectification of teshuvah is through the holiness of thought, which clarifies and rectifies all blemishes, for all were clarified in thought (see Zohar,

Pekuday

254b). Thus, the verse “And he lay down in that place, and so forth, for the sun has come, and he took from the stones of the place, and he placed at his head” (Genesis 28:11) all hints that teshuvah is the aspect of above time. Based on this approach, study well all the matters written above, which are written in allusion in the manner of headings of sections, and you will understand and see the

aforementioned premises

each and every

matter. You will see its edge, not its entirety, for there are still lacking several premises that he intended here, which I did not merit to grasp yet. Also, these premises that we already found in his words, thanks to G-d, still require broad explanation, for in truth, the essence of the service is to connect and nullify the aspect of time, to elevate it and unify it in the aspect of above time. This is the aspect of time-bound mitzvahs,

in order to

merit through time-bound mitzvahs that time be unified and time rise to the aspect of above time. All the troubles and judgments and the hold of the

sitra

achara are only in the aspect of time, which is the aspect of (Deuteronomy 4:30): “In your distress,” and so forth, in the end of days, specifically, which is the aspect of time. Then “And you shall return to Hashem your G-d,” meaning that we merit to return, and through this we merit to nullify time, as mentioned above. Then all the troubles and judgments and all the hold of the

sitra

achara are nullified, and we merit to hear the voice of holiness, the aspect of: “And you shall return to Hashem your G-d and listen to His voice.” All this is explained from within the words of our Rebbe, of blessed memory, in these headings of sections. Give to a wise person and he will become wiser, to understand a little based on the approaches mentioned above, the many words of our Rebbe, of blessed memory, written here, and understand well.



# Blow the Shofar in the Month

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/8/

# Blow the Shofar in the Month

<div dir="rtl">תקעו בחדש שופר בכסא ליום חגנו, כי חק לישראל הוא מש</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/8


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

תקעו בחדש שופר בכסא ליום חגנו, כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב (תהלים פ"א):

</div>

8 - Blow the Shofar in the Month


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

א אף על פי שתוכחה הוא דבר גדול, ומטל על כל אחד מישראל להוכיח את חברו, כשרואה בו שאינו מתנהג כשורה, כמו שכתוב (ויקרא י"ט): "הוכח תוכיח את עמיתך", אף על פי כן לאו כל אדם ראוי להוכיח. כמו שאמר רבי עקיבא (כ"ה הגי' בע"י) (ערכין טז:): 'תמה אני, אם יש בדור הזה מי שיכול להוכיח'. ואם רבי עקיבא אמר זאת בדורו, כל שכן בדור הזה של עכשו. כי כשהמוכיח אינו ראוי להוכיח, אזי לא די שאינו מועיל בתוכחתו, אף גם הוא מבאיש ריח של הנשמות השומעים תוכחתו. כי על ידי תוכחתו הוא מעורר הריח רע של המעשים רעים ומדות רעות של האנשים שהוא מוכיחם. כמו כשמנח איזה דבר שיש לו ריח שאינו טוב, כל זמן שאין מזיזין אותו הדבר, אין מרגישין הריח רע, אבל כשמתחילין להזיז אותו הדבר, אזי מעוררין הריח רע; כמו כן על ידי תוכחה של מי שאינו ראוי להוכיח, על ידי זה מזיזין ומעוררין הריח רע של המעשים רעים ומדות רעות של האנשים שמוכיחם, ועל כן הוא מבאיש ריחם, ועל ידי זה הוא מחליש את הנשמות שלהם, ועל ידי זה נפסק השפע מכל העולמות, התלויים באלו הנשמות. כי עקר יניקת הנשמה הוא מהריח. כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ברכות מ"ג:): 'מנין שמברכין על הריח, שנאמר: "כל הנשמה תהלל יה". איזהו דבר שהנשמה נהנית ממנו ולא הגוף, הוי אומר: זה הריח'. ועל כן על ידי זה המוכיח, שהוא מבאיש ריחם, על ידי זה נחלשת הנשמה, שיניקתה מהריח כנ"ל, וממילא נפסק השפע מכל העולמות התלויים בהם. אבל כשהמוכיח ראוי להוכיח, אזי אדרבא, הוא מוסיף ונותן ריח טוב בהנשמות על ידי תוכחתו. כי התוכחה צריכה להיות בבחינת התוכחה של משה, שהוכיח את ישראל על מעשה העגל, שעל ידי תוכחתו נתן בהם ריח טוב, בבחינת (שיר השיריםא): "נרדי נתן ריחו", הנאמר על מעשה העגל. עזב לא נאמר, אלא נתן, כמו שפרש רש"י שם וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה, בגמרא (שבת פח:). כי על ידי תוכחה של משה על מעשה העגל הוסיף ונתן בהם ריח טוב, שהוא בחינת מזונא דנשמתא. כי עקר יניקת הנשמה היא מהריח כנ"ל, כי על ידי קול המוכיח שהוא ראוי, על ידי זה הוא נותן ריח טוב בהנשמות, שהוא בחינת מזונא דנשמתא כנ"ל: כי יש מזונא דנשמתא ומזונא דגופא (תק"ז כ"א ועל ידי מזונא דגופא נחלש מזונא דנשמתא. כי על ידי מזונא דגופא, דהינו על ידי אכילה ושתיה על ידי זה מגדילין את בחינת עקב דסטרא אחרא, בבחינת (תהלים מ"א): "אוכל לחמי הגדיל עלי עקב". כי על ידי האכילה נתחזקין העקבים והרגלין, בבחינת (שבת קנב): 'דק בככי ותשכח בנגרי'. ואז כשנתגדל, חס ושלום, עקב דסטרא אחרא, על ידי זה נחלש, חס ושלום, בחינת עקב דקדשה שהוא בחינת (משלי כ"ב): "עקב ענוה יראת ה'", שהיא בחינת ריח, בבחינת (ישעיה י"א): "והריחו ביראת ה'", שהוא מזונא דנשמתא. והתקון לזה הוא על ידי בחינת קול כי בחינת קול הוא משקה את הגן, ששם גדלים כל הריחות והיראות, בבחינת (בראשית ב): "ונהר יצא מעדן להשקות את הגן". 'נהר היוצא מעדן' וכו' - זה בחינת קול, בבחינת (תהלים צ"ג): "נשאו נהרות קולם"; וזה בחינת (בראשית ג): "את קלך שמעתי בגן ואירא". כי זה הקול משקה את הגן, שעל ידי זה גדלים שם כל הריחות, שהם בחינת יראה כנ"ל, שזהו בחינת מזונא דנשמתא כנ"ל. כי על ידי זה הקול נכנע בחינת עקב דסטרא אחרא, כי זה הקול הוא בחינת (שם כ"ז): "הקל קול יעקב". ועל כן זכה יעקב לבחינת הריח, בבחינת (שם): "ראה ריח בני כריח שדה", הנאמר ביעקב, והוא מכניע עקב דסטרא אחרא, בבחינת (שם כ"ה): "וידו אוחזת בעקב עשו". וזה הקול הוא בחינת קול המוכיח הראוי, בבחינת (ישעיה נ"ח): "הרם כשופר קולך והגד לעמי פשעם" וכו'. כי המוכיח שרוצה להוכיח את ישראל ולהגיד להם פשעם וחטאתם, הוא צריך לזה הקול, כדי שלא יבאיש ריחם על ידי שמעורר עוונותיהם כנ"ל. על כן צריך לזה הקול, כי על ידי זה הקול הוא מוסיף ונותן בהם ריח טוב, כי על ידי זה הקול גדלים כל הריחות, כי זה הקול משקה את הגן וכו' כנ"ל: וזהו: "הרם כשופר קולך" - כשפר דיקא, כי זה הקול המשקה את הגן, שהוא בחינת: "ונהר יצא מעדן", הוא בחינת קול הנגון של השיר שיתער לעתיד, כשיחדש את עולמו, שהוא בחינת שיר פשוט, כפול, משלש, מרבע. וזהו כשפר - ראשי תבות: פשוט, כפול, שלוש, רבוע - שהוא בחינת השיר שלעתיד, שהוא בחינת הקול המשקה את הגן, שעל ידי זה הקול דיקא הוא יכול להוכיח. וזהו: "הרם כשפר קולך" - כשפר דיקא, כנ"ל. וזהו בחינת: 'מושכין עליו חוט של חסד', הנאמר במוכיח הראוי, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (תמיד כח): 'המוכיח את חברו לשם שמים, מושכין עליו חוט של חסד', שנאמר: "מוכיח אדם אחרי חן ימצא", כי חוט של חסד זה בחינת שנקלע ונשזר ונעשה חוט מהנימין, שעל אלו הנימין (שקורין סטריניס) יתנגן הנגון והשיר הזה של לעתיד, שהם ע"ב נימין כנגד שם י' י"ק יק"ו יקו"ק, שהוא בחינת שיר פשוט כפול וכו', כמובא בתקונים (תקון כ"א), שהוא עולה כלו ע"ב. ועל אלו הנימין יתנגן השיר הזה שלעתיד כשיחדש את עולמו, בבחינת (תהלים פ"ט): "עולם חסד יבנה", שאז יתער שיר פשוט וכו'. וזהו בחינת חוט של חסד הנ"ל, הנאמר במוכיח הראוי, הינו בחינת החוט הנעשה מהנימין הנ"ל, שעליהם יתנגן השיר הזה כשיהיה חדוש העולם, בחינת: "עולם חסד יבנה", כנ"ל. וזהו: 'מושכין עליו חוט של חסד' - זה בחינת ההמשכה, שמושכין ופושטין את הנימין, כדי לנגן עליהם שיר הנ"ל. נמצא שעל ידי קול המוכיח הראוי, הוא נותן ריח טוב בהנשמות כנ"ל:

</div>

Tik’u (blow) the shofar in the chodesh (month), on the keseh (covering [referring to the hidden moon or appointed time]) for the day of our chag (festival); for it is a chok (statute) for Israel, a mishpat (judgment) for the G-d of Jacob (Psalms 81).


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

ב אך לבוא לזה, לבחינת קול הנ"ל, הוא על ידי תפלה. כי עקר התפלה היא רחמים ותחנונים (כמבאר בפרק ב' דאבות), ועקר הרחמים תלוי בדעת, כמו שכתוב (ישעיה י"א): "לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי, כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים". כי לעתיד יגדל הדעת, ואז לא יהיה שום הזק ואכזריות, כי יתפשט הרחמנות על ידי הדעת, כי עקר הרחמים תלוי בדעת. ולפעמים, כשהסטרא אחרא יונקת מן הרחמנות, אזי הם ממשיכין לעצמן הרחמנות, ואזי נתמעט הרחמנות אצלנו. ואפלו מעט הרחמנות שנשאר הוא בבחינת אכזריות, כי על ידי שהם יונקים מן הרחמנות, נתקלקל הרחמנות ונעשה אכזריות, כי "רחמי רשעים אכזרי" (משלי י"ב). ועל כן גם מעט הרחמנות הנשאר אצלנו הוא בבחינת אכזריות, כי נתקלקל על ידי שהם יונקים מן הרחמנות, חס ושלום, כנ"ל. וזה בחינת (איכה ד): "גם תנים חלצו שד" - זה בחינת רחמנות דסטרא אחרא, בחינת: "כשד משדי" (ישעיה י"ג), כי שדי הוא בחינת רחמנות דקדשה, בבחינת (בראשית מ"ג): "ואל שדי יתן לכם רחמים", שהוא בחינת תפלה, שהוא שדוד המערכות. ועל ידי "שד משדי", בחינת הרחמנות דסטרא אחרא, בחינת: גם תנים חלצו שד - על ידי זה: בת עמי לאכזר, כי על ידי זה שהם יונקים מן הרחמנות, על ידי זה גם מעט הרחמנות הנשאר אצלנו נפגם ונעשה אכזריות כנ"ל. ועל ידי זה שנתקלקל הרחמנות ונעשה אכזריות, נפגם הדעת, בבחינת 'כל הכועס, חכמתו מסתלקת ממנו' (פסחים סו:) ואזי נקטן הדעת ונעשה בבחינת מחין דקטנות, ואזי הם יונקים, חס ושלום, מפגם הדעת, בבחינת (בראשית ג): "והנחש היה ערום". הינו דעת דסטרא אחרא, שיונק על ידי נפילת הדעת דקדשה, שנפגם על ידי אכזריות וכעס כנ"ל. ומזה בא, חס ושלום, תאות נאוף, כי המח הוא מחצה פרוסה בפני תאוה זו, כי 'אין אדם עובר עברה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות' (סוטה ג) אבל כשהמח והדעת שלם, הוא מגן בפני התאוה הזאת. כי יש שלשה מחין, וכל אחד ואחד הוא בחינת מחצה פרוסה בפני זאת התאוה; ומאלו השלשה מחין נמשך שלשה מיני רחמנות כי יש שלשה מיני רחמנות, בבחינת מה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה על פסוק (בראשית כ"א): "אם תשקר לי ולניני ולנכדי" - 'עד כאן רחמי האב על הבן' (בראשית רבה, וירא פרשה נד והובא בפרש"י שם), שהם בחינת שלשה מיני רחמנות, והם נמשכין משלשה מחין, כי 'מח הבן - ממח האב' (תקון י"ח): וזה בחינת שלש תפלות ביום. כי כל תפלה ותפלה הוא בחינת מח מיחד מאלו השלשה מחין, שהם בחינת שלשה מיני רחמנות התלויים במח, כי עקר התפלה היא רחמים ותחנונים כנ"ל. ועל כן כשהדעת נפגם, חס ושלום, כנ"ל, מזה בא, חס ושלום, תאות נאוף כנ"ל. ואזי כשנפגם הרחמנות והדעת, אזי אי אפשר להתפלל בבחינת רחמים ותחנונים, ואז התפלה בבחינת דין וכשהתפלה בבחינת דין, אז הסטרא אחרא בולעת את התפלה, חס ושלום, כי עקר יניקת הסטרא אחרא היא מבחינת דינים, שהם מחין דקטנות בחינת אלקים, כידוע, ועל כן הם נאחזין, חס ושלום, בתפלה זו שהיא בחינת דין, ובולעין אותה, חס ושלום:

</div>

Although rebuke (tochacha) is a significant and valuable act, and every member of Israel is obligated to correct a fellow who is behaving improperly, as the Torah states: "You shall surely rebuke your fellow" (Leviticus 19), not everyone is qualified to deliver rebuke. Rabbi Akiva remarked (Arachin 16b): "I am amazed if anyone in this generation is capable of giving proper rebuke." If Rabbi Akiva said this in his time, it applies even more to our current generation. When someone unfit gives rebuke, not only does it fail to help, but it also taints the scent (reiach) of the souls of those who hear it. Through improper rebuke, the rebuker stirs up the foul odor of the recipient’s misdeeds and negative traits, much like an unpleasant object that emits no smell when left undisturbed but releases a stench when moved. Similarly, an unqualified rebuker’s words agitate the negative deeds and traits of those he addresses, causing their spiritual scent to become foul. This weakens their souls and disrupts the flow of divine abundance to the worlds that depend on these souls. The soul’s primary nourishment comes from scent, as taught in (Berachos 43b): "From where do we know that one blesses over scent? As it is said: 'Let every soul praise Yah' (Psalms 150). What benefits the soul but not the body? This is scent [symbolizing spiritual nourishment, distinct from physical sustenance]." Thus, an unfit rebuker’s actions harm the soul’s vitality, which relies on this scent, and consequently block the abundance to dependent worlds. However, when a worthy person delivers rebuke, they achieve the opposite, imparting a pleasant scent to the souls through their words. Such rebuke mirrors Moshe’s correction of Israel for the sin of the golden calf, which infused them with a positive scent, as in: "My nard gave its scent" (Song of Songs 1). Rashi explains that “gave” (rather than “abandoned”) implies a positive imparting of scent, signifying spiritual elevation through Moshe’s rebuke [linked to forgiveness for the golden calf]. Our Rabbis, of blessed memory, noted in the Gemara (Shabbos 88b) that Moshe’s rebuke instilled a good scent, representing mezona d’nishmasa (sustenance of the soul [Aramaic: spiritual nourishment]). The soul’s primary sustenance is this scent. Through the voice (kol) of a worthy rebuker, a good scent is given to souls, nourishing them spiritually. There exists mezona d’nishmasa (soul sustenance) and mezona d’gufa (body sustenance) (Tikunei Zohar 21). Excessive focus on mezona d’gufa through eating and drinking strengthens the heel (akev) of the sitra achara (Other Side [root: s-t-r, realm of evil]), as in: "He who eats my bread has lifted up his heel against me" (Psalms 41). Eating bolsters the physical heels and legs, as referenced in (Shabbos 152a): "Thin in the heels, and you will find in the carpenters" [indicating physical strength in lower limbs]. When the heel of the sitra achara grows, G-d forbid, it weakens the heel of holiness, which is humility and fear of Hashem, as in: "The heel of humility is the fear of Hashem" (Proverbs 22), linked to scent and: "His scent shall be in the fear of Hashem" (Isaiah 11), nourishing the soul. The remedy is the voice, which waters the spiritual garden where scents and fears grow, as in: "And a river went out from Eden to water the garden" (Genesis 2). This river is the voice, as in: "The rivers have lifted up their voice" (Psalms 93), and: "Your voice I heard in the garden, and I was afraid" (Genesis 3). This voice nurtures the garden, fostering scents that embody fear of G-d, the soul’s sustenance. It subdues the heel of the sitra achara, as in: "The voice is the voice of Jacob" (Genesis 27), enabling Jacob to merit scent: "See, the scent of my son is like the scent of a field" (Genesis 27), and to overcome the heel of Esau: "And his hand grasping the heel of Esau" (Genesis 25). The worthy rebuker’s voice aligns with: "Raise your voice like a shofar and tell My people their transgression" (Isaiah 58), ensuring the rebuke imparts a good scent without stirring negativity. This voice, likened to a shofar, is the melody of the future song – simple, double, triple, quadruple – with the acronym: Pashut, Kafol, Shalosh, Ravua [forming ‘shofar’]. This song, tied to the world’s renewal, waters the garden, enabling effective rebuke. The worthy rebuker draws a thread of kindness, as in (Tamid 28a): "One who rebukes for Heaven’s sake draws a thread of kindness," linked to: "One who rebukes a man afterward will find favor" (Proverbs 28). This thread, woven from 72 strings corresponding to the Name Y YK YKV YKVK (Tikunei Zohar 21), supports the future song, tied to: "A world of kindness shall be built" (Psalms 89). Thus, the worthy rebuker’s voice infuses souls with a good scent.


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

ג ואז כשהתפלה בבחינת דין, אז צריכין בעל כח גדול, שיוכל להתפלל תפלה בבחינת דין. כמו פינחס בעת שקנא על מעשה זמרי, כמו שכתוב (תהלים ק"ו): "ויעמד פנחס ויפלל". ודרשו רבותינו, זכרונם לברכה (סנהדרין מד): 'שעשה פלילות עם קונו' הינו תפלה בבחינת דין, כי קנא על מעשה זמרי, שהוא בחינת (איוב ל"א): "כי הוא זמה והוא עון פלילים". הינו שהוא עוון שצריכין לזה תפלה בבחינת דין, שהוא בחינת פלילים, בחינת: 'ויעמד פנחס ויפלל'. כי כשיש פגם תאות נאוף, חס ושלום, שאז התפלה בבחינת דין והסטרא אחרא בולעת אותה, חס ושלום, אז צריכין בעל כח גדול, שיתפלל תפלה בבחינת דין, כמו בעת שהיה מעשה זמרי, שהצרך פינחס להתפלל תפלה בבחינת דין. כי כשזה הבעל כח מתפלל תפלה בבחינת דין, ואזי הסטרא אחרא רוצה לבלע אותה, כי היא בולעת תמיד התפלות שהם בבחינת דין כנ"ל. ואזי כשהיא רוצה לבלע זאת התפלה של הבעל כח שהיא בבחינת דין, אזי זאת התפלה היא עומדת בבית הבליעה שלו, בבחינת (שם מ"א): "בצוארו ילין עז"; הינו התפלה של הבעל כח הנ"ל, שהוא בחינת מטה עז, היא עומדת לו בצוארו, בבית הבליעה שלו, ואזי הוא מכרח לתן הקאות, הינו שהסטרא אחרא מכרח להקיא ולהוציא כל הקדשות של הדעת והרחמנות והתפלות שבלע, בבחינת (שם כ): "חיל בלע ויקאנו". ולא די שהוא מקיא ומוציא כל הקדשה שבלע, אף גם הוא מכרח להקיא ולהוציא עצמות החיות שלו ממש, בבחינת: "מבטנו יורישנו אל"; הינו שמוציא ומקיא עצמות חיותו ממש: וזהו בחינת גרים שמתגירין, שהם היו תחלה מעצמות הסטרא אחרא ממש, ועכשו חוזרין אל הקדשה. כי הסטרא אחרא מכרח להקיא ולהוציא עצם חיותו ממש, שזהו בחינת גרים כנ"ל. וזהו בחינת (תהלים ק"י): "מטה עזך ישלח ה' מציון רדה בקרב איביך". 'בקרב' דיקא, בחינת: "מבטנו יורישנו אל", כי מטה עז, הינו התפלה של הבעל כח הנ"ל, היא יורדת בקרבו ממש, כי על ידה הוא מוציא ומקיא עצמות חיותו ממש, מקרבו ומבטנו, בחינת: 'מבטנו יורישנו אל', כנ"ל. וזה בחינת (שם ע"ד): "אתה פוררת בעזך ים, שברת ראשי תנינים על המים". כי על ידי מטה עז הנ"ל, הוא משבר ראשי תנינים על המים. הינו הסטרא אחרא והנחש, שהיתה יונקת מן הרחמנות והדעת, שהיא בחינת: "כמים לים מכסים", בחינת: "והנחש היה ערום", כנ"ל. ועל ידי מטה עז הנ"ל, הינו התפלה של הבעל כח בחינת פינחס, על ידי זה הוא מוציא קדשת הדעת והתפלות שבלע ומשבר ראשי תנינים על המים כנ"ל. כי התפלה של הבעל כח, שהיא בבחינת דין, בבחינת: "ויעמד פינחס ויפלל" - היא עומדת בבית הבליעה של הנחש, ועל ידי זה הוא מכרח להקיא ולהוציא הכל כנ"ל. וזהו צרוף ויפלל - ראשי תבות: והשלך לפני פרעה יהי לתנין (שמות ז). כי צריכין להשליך מטה עז, שהיא בחינת התפלה הנ"ל, להתנין, בבחינת: "והשלך לפני פרעה יהי לתנין". שמשליכין בכונה המטה עז לפני הסטרא אחרא, כדי שיהיה להתנין, הינו כדי שיבלע התנין את התפלה הזאת. כי על ידי זה מוציאין ממנו כל הקדשות שבלע, כי היא עומדת בבית הבליעה שלו כנ"ל:

</div>

Reaching this voice requires prayer (tefillah), which is rooted in mercy (rachamim) and supplications (Avos chapter 2). Mercy depends on knowledge (da’as), as stated: "They shall not hurt nor destroy in all My holy mountain, for the earth shall be full of the knowledge of Hashem as the waters cover the sea" (Isaiah 11). In the future, expanded knowledge will eliminate harm and cruelty, as mercy flows from knowledge. However, when the sitra achara (Other Side) siphons off this mercy, it diminishes our share, leaving even the remaining mercy tainted with cruelty, as: "The mercies of the wicked are cruel" (Proverbs 12). This is likened to: "Even jackals draw out the breast" (Lamentations 4), representing the sitra achara’s corrupted mercy, called: "destruction from Shaddai" (Isaiah 13). In contrast, Shaddai signifies holy mercy, as in: "And El Shaddai give you mercy" (Genesis 43), tied to prayer that realigns spiritual forces. When the sitra achara saps mercy, it turns our mercy into cruelty, damaging knowledge, as: "All who get angry, their wisdom departs" (Pesachim 66b). This reduces knowledge to small-mindedness, allowing the sitra achara to feed on this flaw, as in: "And the serpent was cunning" (Genesis 3). This leads to the desire for licentiousness (ni’uf [root: n-a-f, encompassing degenerate sexual thoughts]), as: "No one transgresses unless a spirit of folly enters them" (Sotah 3a). A sound mind acts as a barrier against this desire, with three brains forming protective partitions, from which three types of mercy emerge, as in: "If you lie to me and to my offspring and to my grandson" (Genesis 21), indicating paternal mercy (Bereishis Rabbah, Vayeira 54, Rashi). These correspond to the three daily prayers, each tied to a unique brain and mercy, sustaining the soul through prayer’s mercy and supplications. When knowledge is impaired, licentiousness arises, and prayer shifts to judgment (din), losing its merciful quality. Such prayers are vulnerable to the sitra achara, which feeds on judgment and small-mindedness, swallowing the prayer, G-d forbid.

When prayer becomes rooted in judgment, it requires a man of great power (ba’al koach) to offer it effectively, as Pinchas did during the sin of Zimri: "And Pinchas stood and prayed" (Psalms 106). Our Rabbis explain (Sanhedrin) that he argued with his Creator, praying in judgment. This relates to: "For it is licentiousness, and it is an iniquity of judgments" (Job 31), requiring a prayer of judgment, as Pinchas exemplified. When licentiousness damages spirituality, prayer turns to judgment, and the sitra achara seeks to swallow it. A powerful figure’s prayer, like Pinchas’s, lodges in its throat, as in: "Strength dwells in his neck" (Job 41), forcing it to expel the holiness – knowledge, mercy, and prayers – it consumed, as in: "Wealth he swallowed and shall vomit it up" (Job 20). It also surrenders its own essence, becoming converts (geirim), as in: "From his belly G-d shall dispossess him." This is the staff of strength (mateh oz) sent from Zion: "Your staff of strength Hashem shall send from Zion; rule in the midst of your enemies" (Psalms 110). It shatters the sitra achara, as in: "You crushed with Your strength the sea; You broke the heads of the sea monsters" (Psalms 74), reclaiming holiness. The phrase "and he prayed" has first letters forming: Vehashlech Hifnei Paroh Yehiy Letanin (and cast it before Pharaoh, let it become a serpent) (Exodus 7), symbolizing casting the staff of strength to be swallowed, thus extracting holiness. This connects to: "And Jethro heard" (Zevachim 116a), referring to the Red Sea’s splitting and Amalek’s war, where Amalek defiled through licentiousness: "Who happened upon you on the way" (Deuteronomy 25), linked to: "The first of the nations is Amalek" (Numbers 24) and "and the serpent was cunning." The Red Sea’s splitting, "You crushed with Your strength the sea," rectifies this, producing converts like Jethro.


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

וזה בחינת: "וישמע יתרו" - 'מה שמועה שמע ובא; קריעת ים סוף ומלחמת עמלק' (זבחים קטז). כי עמלק טמא את ישראל בפגם תאות נאוף, כמו שכתוב (דברים כ"ה): "אשר קרך בדרך", בחינת מקרה לילה, חס ושלום, שבא על ידי בחינת עמלק. כי עמלק יונק מבחינת הדעת, בבחינת (במדבר כ"ד): "ראשית גוים עמלק", שזה בחינת: "והנחש היה ערום" כנ"ל, שעל ידי זה בא, חס ושלום, טמאת התאוה הזאת כנ"ל, וזה בחינת מלחמת עמלק. והתקון לזה הוא בחינת קריעת ים סוף, בחינת: "אתה פוררת בעזך ים, שברת ראשי תנינים על המים". הינו בחינת מטה עז הנ"ל, שעל ידי זה מוציאין ממנו מימי הדעת, שבלע מן הקדשה כנ"ל. ועל ידי זה: וישמע יתרו, הינו בחינת גרים, כי על ידי מטה עז הנ"ל שהוא בחינת קריעת ים סוף, בחינת 'אתה פוררת בעזך ים וכו', שהוא מתקן ומכניע מלחמת עמלק כנ"ל, על ידי זה נעשין גרים, בחינת וישמע יתרו. כי מוציאין ממנו גם עצמות חיותו שהוא בחינת גרים כנ"ל:

</div>

This is the aspect of thunder (re’amim). Through converts, enabled by the staff of strength, the sitra achara relinquishes its stolen holiness and essence, amplifying G-d’s glory (kavod): "Give to Hashem, O families of peoples, give to Hashem glory and strength" (Psalms 96). This is: "The G-d of glory thunders, Hashem upon many waters" (Psalms 29), where “many waters” are the waters of knowledge: "for the earth shall be full of the knowledge of Hashem" (Isaiah 11). These waters, reclaimed from the sitra achara, produce converts, magnifying G-d’s glory through thunder, a great noise (Berachos 59a). Thunder is clouds pouring water, the sitra achara’s shells: "You have covered Yourself with a cloud so that no prayer can pass through" (Lamentations 3). When they release the knowledge they stole, glory is revealed: "And the glory of Hashem appeared in the cloud" (Exodus 16). The word for converts, geirim, has first letters forming: "Ra’am Gevurato Mi Yitbonan" (Who can contemplate the thunder of His might?) (Job 26).


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

ד וזה בחינת רעמים. כי על ידי גרים שנעשין על ידי מטה עז הנ"ל, על ידי שהסטרא אחרא מכרחת להחזיר כל הקדשה שבלעה, עם עצמות חיותה כנ"ל, על ידי זה נתרבה ונתגדל כבודו יתברך בבחינת (תהלים צ"ו): "הבו לה' משפחות עמים, הבו לה' כבוד ועז". וזה בחינת רעמים, בבחינת (שם כ"ט): "אל הכבוד הרעים, ה' על מים רבים". 'מים רבים', זה בחינת מימי הדעת, בחינת (ישעיה י"א): "כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים", הינו בחינת מימי הדעת, שיוצאין מן הסטרא אחרא וחוזרין אל הקדשה, שעל ידי זה נעשין גרים, ונתגדל כבודו יתברך, שזהו בחינת רעמים, בחינת: "אל הכבוד הרעים". כי הרעש והפרסום שנתפרסם כבודו יתברך על ידי הגרים, זה בחינת רעמים, שהם קול רעש גדול. כי אמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ברכות נט): 'מאי רעמים ענני דשפכי מיא להדדי'. 'ענני דשפכי מיא', זה בחינת הסטרא אחרא, שהיא בחינת (איכה ג): "סכת בענן לך מעבר תפלה". הינו הקלפות המעכבים את התפלה - כשחוזרים ושופכים מימי הדעת שבלעו, זה בחינת: 'ענני דשפכי מיא' ואז נתגלה כבודו יתברך, בבחינת: "וכבוד ה' נראה בענן" (שמות ט"ז), וזהו בחינת רעמים כנ"ל. ועל כן צרוף גרים הוא ראשי תבות: "רעם גבורתו מי יתבונן" (איוב כ"ו), כי גרים הם בבחינת רעמים כנ"ל:

</div>

The revelation of glory leads to the spread of prophecy (nevuah), rooted in the seventy souls of Israel: "With seventy souls your fathers went down" (Deuteronomy 10), with first letters Navi (prophet). These souls are tied to glory: "Into their council let my soul not come, and in their assembly let my glory not be united" (Genesis 49). Prophecy arises from this glory, as: "Prophecy only rests upon a wise, mighty, and rich person" (Shabbos 92a), each tied to glory: "Wise men shall inherit glory" (Proverbs 3), "Who is this King of glory? Hashem strong and mighty" (Psalms 24), "And from what is our father’s he has made all this glory" (Genesis 31). The destruction of the house, temple, and exile of Israel’s children – "Woe is me that I have destroyed My house" (Berachos 3b) – reflect damage to prayer ("My house shall be called a house of prayer," Isaiah 56), glory ("And in His Temple everyone says glory," Psalms 29), and prophecy from Israel’s souls.


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

ה ועל ידי התגלות הכבוד, על ידי זה בא התפשטות הנבואה. כי הנבואה באה מבחינת שרשי נפשות ישראל שהם בחינת שבעים נפש, בבחינת (דברים י): "בשבעים נפש ירדו אבותיך" - ראשי תבות נביא. ושרש הנפשות הוא בחינת כבוד, בבחינת (בראשית מ"ט): "בסדם אל תבא נפשי, ובקהלם אל תחד כבדי". ועל כן על ידי התגלות הכבוד שהוא בחינת שרש הנפשות, על ידי זה בא התפשטות הנבואה. וזה בחינת (שבת צב): 'אין הנבואה שורה אלא על 'חכם', 'גבור' ו'עשיר'; כי כל בחינות אלו הם בבחינת כבוד, שמשם נמשך הנבואה. חכם - בבחינת (משלי ג): "כבוד חכמים ינחלו". גבור - בבחינת (תהלים כ"ד): "מי זה מלך הכבוד, ה' עזוז וגבור". עשיר - בבחינת (בראשית ל"א): "ומאשר לאבינו עשה את כל הכבד הזה". וזה בחינת (ברכות ג): 'אוי לי שהחרבתי את ביתי, ושרפתי את היכלי, והגליתי את בני לבין אמות העולם'. 'החרבתי את ביתי' - זה בחינת פגם התפלה, כמו שכתוב (ישעיה נ"ו): "כי ביתי בית תפלה". 'ושרפתי את היכלי' - זה בחינת פגם הכבוד, בחינת (תהלים כ"ט): "ובהיכלו כלו אומר כבוד". 'והגליתי את בני' - זה בחינת בטול הנבואה שבאה מנפשות בני ישראל, בחינת: "בשבעים נפש ירדו אבתיך מצרימה". כי גלות בני ישראל הוא בחינת בטול הנבואה, שבאה מנפשותם כנ"ל:

</div>

This is the aspect of healing (refuah), encompassing all prior aspects. Glory’s revelation is the rising sun: "And the glory of Hashem has risen upon you" (Isaiah 60), bringing healing: "And the sun of righteousness shall rise with healing" (Malachi 3), as: "When the day weakens, the sick


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

ו וזה בחינת רפואה, כי כל בחינות הנ"ל הם בחינת רפואה. כי התגלות הכבוד הנ"ל זה בחינת זריחת השמש, בבחינת (ישעיה ס): "וכבוד ה' עליך זרח"; ועל ידי זריחת השמש בא רפואה. כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (בבא בתרא טז:): 'אדלי יומא אדלי קצירי', כמו שכתוב (מלאכי ג): "וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא". כי רוח נבואה שנתפשט על ידי התגלות הכבוד, זה בחינת הרפואה הבאה על ידי זריחת השמש, בבחינת (משלי י"ח): "רוח איש יכלכל מחלהו". ועקר התגלות הכבוד הוא על ידי התפלה הנ"ל, שעל ידה העננים, שהם הסטרא אחרא והקלפות, כלים והולכים, ואז נעשין גרים, ונתגלה הכבוד כנ"ל. וזה בחינת סליחת העוון, שבא על ידי רבוי התפלות, שעל ידי זה השמש זורחת, שעל ידה בא רפואה. כי העוון הוא בחינת ענן, שמחשיך אור השמש. כי טבע העוונות הם בחינת חשך, כמו שכתוב (ישעיה כ"ט): "והיה במחשך מעשיהם"; וזה בחינת החולאת, כי עקר החולאת באה מעוונות, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (שבת נה): 'אין יסורין בלא עון', שנאמר: "ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם"; כי העוונות הם בחינת עננים, שמחשיכים אור השמש, שעל ידה הרפואה. ועל ידי התפלה נתכפרין העוונות, כי התפלה מכפרת, כי היא במקום קרבן (ברכות כו:), כמו שכתוב (ישעיה נ"ו): "והביאותים אל הר קדשי, ושמחתים בבית תפלתי, עולותיהם וזבחיהם". וכשנתכפרין העוונות, זה בחינת שהעננים כלים והולכים, בבחינת (שם מ"ד): "מחיתי כעב פשעיך וכענן חטאתיך" וכו' ואזי הוא בחינת זריחת השמש שמשם הרפואה, כי עקר החולאת היא בחינת העוון שהוא בחינת ענן וחשך, שמחשיך אור השמש שהוא בחינת רפואה; וכשנסלח העוון, הוא בחינת שהענן כלה, ואז השמש זורחת, ואזי בא רפואה כנ"ל. וכל זה בא על ידי התפלה, שהיא מכפרת עוונות כנ"ל. ועקר התפלה, שעל ידה נסלח העוון ונצולין מהחולאת, הוא בא על ידי שנתוסף שכן מישראל. כי כל מה שנתוסף שכן מישראל, נתרבה ונתגדל התפלה במאד מאד. וזה בחינת הקבוץ של ישראל. כי כל מה שנתקבצין ונתרבין ביותר נפשות ישראל ביחד, נתרבה ונתגדל ביותר מאד מאד בית התפלה. כי שלש אבנים בונות ששה בתים, ארבע אבנים בונות עשרים וארבעה בתים, חמש - מאה ועשרים בתים וכו', עד שאין הפה יכול לדבר והלב לחשב, כדאיתא בספר יצירה. נמצא שכל מה שנתוסף אבן אחת, נתרבין הבתים ביותר מאד מאד בכפלי כפלים כנ"ל. והנפשות הם בחינת אבנים, בבחינת (איכה ד): "תשתפכנה אבני קדש" וכו', והבתים זה בחינת: "כי ביתי בית תפלה". נמצא שכל מה שנתוסף ונתרבה נפש אחת להקבוץ של ישראל, נתרבה ונתגדל מאד בית התפלה כי עכשו, כשנתוסף עוד נפש אחד להקבוץ, נעשין צרופים אחרים חדשים הרבה מאד מאד, כפלי כפלים כמה וכמה פעמים כנ"ל. ועל כן כשנתוסף שכן מישראל, כגון במקום שדרים שם יהודים, כשנתוסף עליהם עוד שכן מישראל, אזי נתרבה ונתגדל התפלה במאד מאד, כי נתוסף נפש אחת להקבוץ כנ"ל. ועל ידי רבוי התפלה, על ידי זה סליחת העוון, שהוא בחינת רפואה כנ"ל. וזה בחינת (ישעיה ל"ג) ובל יאמר שכן חליתי כי על ידי שנתוסף שכן, על ידי זה נצולין מהחולאת כנ"ל, כי: העם הישב בה נשוא עוון - כי על ידי השכן נתרבה התפלה, ואזי הוא בחינת נשיאות עון כנ"ל, ועל ידי זה בא רפואה, ונתבטל החולאת כנ"ל:

</div>

weaken

" (Bava Basra 16b). Prophecy’s spread through glory sustains: "The spirit of a man sustains his infirmity" (Proverbs 18). Prayer clears the clouds of the sitra achara, enabling converts and revealing glory, forgiving iniquity through multiplied prayers, as iniquities are clouds: "And their deeds shall be in darkness" (Isaiah 29). Illness stems from iniquity: "There are no sufferings without iniquity" (Shabbos 55a). Prayer atones, like a sacrifice: "And I will bring them to My holy mountain… their burnt offerings" (Isaiah 56), dissolving clouds: "I have blotted out your transgressions as a cloud" (Isaiah 44), allowing the sun’s healing light. Adding a neighbor (shachen) to Israel’s community amplifies prayer, as in Sefer Yetzirah: three stones build six houses, four build twenty-four, etc., with souls as stones: "The holy stones are poured out" (Lamentations 4). This strengthens the house of prayer, forgiving iniquity and healing: "And the inhabitant shall not say, I am sick; the people who dwell therein shall be forgiven their iniquity" (Isaiah 33). [If the community is unworthy, the tzadik bears their suffering: "Surely our illnesses he bore" (Isaiah 53), but if worthy, all are healed].


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

[ודע, שלפעמים הוא בחינת נשא עון על ידי הקבוץ כנ"ל, ולפעמים הוא בחינת, חס ושלום (שם נ"ג): "אכן חלינו הוא נשא"; כי כשאין בני הקבוץ זכאים, אזי אין זוכים לבחינת נשא עון, ואז הצדיק מכרח לקבל על עצמו יסורין בשביל ישראל. ואין נצולים מחולאת - רק העולם, אבל לא הצדיק, חס ושלום, כי הוא מקבל יסורים בשביל ישראל, בחינת: אכן חלינו וכו'; אבל כשהם זכאים ותפלתם הגונה, אזי הוא בחינת: "העם הישב בה נשוא עון", ואז נצול גם הצדיק מחולאת, בבחינת: "ובל יאמר שכן חליתי, העם היושב בה נשא עוון", כנ"ל]:

</div>

Prophecy refines the imaginative power (koach hamedameh): "And by the hand of the prophets I use similitudes" (Hosea 12). This strengthens true faith (emunah) and nullifies false beliefs. Faith applies where intellect fails, relying on imagination. Prophecy, with ten levels corresponding to the ten commandments (Moharan 1:115; "Face to face Hashem spoke," Deuteronomy 5, Shabbos 138b), fosters belief in creation through ten utterances, perfecting holy faith.


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

ז ועל ידי התפשטות הנבואה על ידי זה נתברר ונתתקן בחינת כח המדמה, בבחינת (הושע י"ב): "וביד הנביאים אדמה" כי עקר תקון וברור המדמה הוא כשהוא ביד הנביאים, וכשנתתקן המדמה, על ידי זה נתתקן האמונה האמתית דקדשה, ונתבטל אמונות כזביות. כי עקר האמונה תלויה בכח המדמה. כי במה שהשכל מבין אין שיך אמונה. ועקר אמונה היא רק במקום שהשכל נפסק ואינו מבין הדבר בשכלו, שם צריכין אמונה, וכשאינו מבין הדבר בשכלו, אזי נשאר רק בבחינת כח המדמה, ושם צריכין אמונה. נמצא שעקר האמונה היא בבחינת המדמה, ועל כן על ידי התפשטות הנבואה שעל ידי זה נתברר ונתתקן המדמה, על ידי זה נתתקן האמונה האמתית דקדשה כנ"ל. כי יש עשרה מדרגות בנבואה (עין מ"ר לך פ' מד) והם כנגד עשרת הדברות, שהם בחינת עשרה מדרגות של נבואה. כמו שכתוב (דברים ה): "פנים בפנים דבר ה' עמכם". 'דבר ה'' - זו נבואה, כמו שדרשו רבותינו, זכרונם לברכה (שבת קלח:). ועל כן על ידי נבואה שהוא בחינת עשרה מדרגות, בחינת עשרת הדברות, זוכין לאמונה בהשם יתברך; להאמין שהכל ברא ה' בעשרה מאמרות. נמצא שעקר תקון האמונה הקדושה היא על ידי בחינת רוח נבואה:

</div>

One must diligently seek a true leader (manhig) with a prophetic spirit: "a different spirit" (Numbers 14), distinguishing him: "a man in whom there is spirit" (Numbers 27). Even without full prophecy today, this holy spirit strengthens faith in those who draw near, unlike false leaders who spread false faiths: "a lying spirit" (1 Kings 22). At Sinai, Israel’s faith was perfected through Moshe’s prophecy, ending the serpent’s filth (Shabbos 146a). This is the sixth day’s “the”: "the sixth day" (Genesis 1), tied to Torah’s acceptance on Sivan 6 (Shabbos 88a), affirming creation through faith: "And all His works are in faith" (Psalms 33).


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

ח ועל כן צריכין לחפש ולבקש מאד אחרי מנהיג אמתי להתקרב אליו. כי כל מנהיג ומנהיג יש לו בחינת רוח נבואה, וגם עכשו, שבטלה הנבואה, אף על פי כן בהכרח שיהיה להמנהיג בחינת (במדבר י"ד): "רוח אחרת", מה שאין נמצא בשאר ההמון, שעל ידי זה זכה להיות מנהיג. כי בלא זה, מפני מה יזכה זה דיקא להיות מנהיג ולא אחר. אך באמת כל מנהיג ומנהיג של ישראל יש לו בחינת רוח אחרת. כי המנהיג הוא בחינת (במדבר כ"ז): "איש אשר רוח בו, אשר יוציאם ואשר יביאם", כי המנהיג המוציא והמביא את ישראל, בודאי יש לו בחינת רוח אחרת, אשר מחמת זה נעשה הוא דיקא מנהיג לישראל. וזה הרוח אחרת שיש להמנהיג הוא בחינת רוח הקדש, רוח נבואה. אף על פי שעכשו אין נמצא רוח נבואה, רוח הקדש ממש, אף על פי כן בודאי יש לו בחינת רוח אחרת, הנמשך מן הקדשה, מה שאין נמצא בשאר ההמון, שזהו גם כן בחינת רוח הקדש. אף על פי שאינו רוח הקדש ממש לידע עתידות, אף על פי כן הוא בבחינת רוח הקדש, רוח נבואה. ועל ידי בחינת הרוח הקדש שיש להמנהיג האמתי שהוא בחינת רוח נבואה, על ידי זה כל המתקרבים אליו - נתחזק ונתתקן אצלם האמונה האמתית דקדשה. כי כל מי שזוכה להתקרב למנהיג האמתי, על ידי התקרבותו אליו נתתקן ונתברר אצלו בחינת המדמה, על ידי בחינת הרוח נבואה של המנהיג. כי עקר תקון המדמה הוא על ידי בחינת רוח נבואה כנ"ל, ועל ידי תקון המדמה נתתקן ונתברר האמונה הקדושה כנ"ל. על כן כל המתקרבים למנהיג אמתי, זוכין לאמונה ישרה דקדשה: אבל באמת צריכין לחפש ולבקש מאד מאד אחר מנהיג אמתי כזה, וצריך לבקש מאד מהשם יתברך, שיזכה להתקרב למנהיג אמתי, כדי שיזכה לאמונה אמתית בשלמות. כי כשמתקרבין, חס ושלום, למנהיג של שקר, על ידי זה באין, חס ושלום, לאמונות כזביות. כי מנהיג של שקר הוא בחינת נביא השקר, בחינת (מלכים א כ"ב): "רוח שקר"; ועל ידי זה אדרבא, נתקלקל המדמה, ובאים לאמונות כזביות. כי עקר תקון האמונה היא על ידי בחינת רוח נבואה שיש להמנהיג האמתי, שעל ידי זה נתברר המדמה, ועל ידי זה נתתקן האמונה כנ"ל. אבל בלא בחינת נבואה אין המדמה ברור ומתקן, ואזי המדמה מערב ומבלבל את האדם באמונות כזביות. וזה בחינת זהמת הנחש. כי ערוב ובלבול המדמה, שמערב ומבלבל באמונות כזביות, זה בחינת זהמת הנחש. כי כל המנחשים והקוסמים כלם הם על ידי כח המדמה, שאינו מברר ומתקן, שמערב ומבלבל אותם באמונות כזביות של שטות ושקר שהם זהמת הנחש. ועל כן 'ישראל שעמדו על הר סיני - פסקה זהמתן' (שבת קמו), כי שם זכו כלם לנבואה, על ידי משה רבנו, רבן של כל הנביאים, שהיה מנהיג האמתי שלהם. ועל ידי זה נתברר ונתתקן המדמה אצלם, וזכו לאמונה שלמה בה'. ועל כן פסקה זהמתן, זהמת הנחש, שהוא אמונות כזביות, כי זכו לשלמות אמונה הישרה דקדשה על ידי ברור המדמה, שזכו על ידי רוח נבואה כנ"ל. וזה בחינת ה דהששי, הנאמר במעשה בראשית. כמו שכתוב: "ויהי ערב ויהי בקר יום הששי", ודרשו רבותינו, זכרונם לברכה (שבת פח), שכל העולם היה תלוי עד ששה בסיון, שקבלו ישראל את התורה. כי עקר חדוש העולם, דהינו לידע שהעולם מחדש והשם יתברך ברא את העולם ברצונו, הוא תלוי באמונה. כי על ידי שכל אי אפשר להבין חדוש העולם, ועל כן האפיקורסים כופרים בזה, מחמת שאי אפשר להבין זאת בשכל. כי עקר חדוש העולם הוא רק על ידי אמונה, כי אנו מאמינים בה' שהוא יתברך ברא את העולם מחדש. כי באמת חדוש העולם היה על ידי בחינת אמונה, כמו שכתוב (תהלים ל"ג): "וכל מעשהו באמונה". נמצא שעקר חדוש העולם תלוי באמונה. ועל כן היה העולם תלוי עד קבלת התורה, כי אז זכו לאמונה שלמה על ידי רוח נבואה כנ"ל ועל כן אז דיקא נתגלה חדוש העולם, כי עקר חדוש העולם תלוי באמונה כנ"ל:

</div>

Faith enables future world renewal: "the world shall be built with kindness" (Psalms 89), through faith in the night: "Your faith in the nights" (Psalms 92), linked to imagination and dreams (Job 33). This leads to: "They are new every morning; great is Your faith" (Lamentations 3), heralding renewal through kindness.


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

ט ועל ידי אמונה יהיה חדוש העולם לעתיד. כי התקבצות החסדים - שעל ידם יהיה חדוש העולם, בבחינות (תהלים פ"ט): "כי אמרתי עולם חסד יבנה", הוא על ידי אמונה, בבחינת (שם צ"ב): "להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות". 'אמונתך בלילות' - זה בחינת האמונה, שהיא תלויה בכח המדמה שהוא בחינת לילה, בחינת חלום לילה (איוב ל"ג). שבא על ידי המדמה. ועל ידי זה: 'להגיד בבקר חסדך', הינו בחינת חסד הנ"ל, שעל ידו יהיה חדוש העולם לעתיד כנ"ל. וזה בחינת (איכה ג): "חדשים לבקרים רבה אמונתך". 'רבה אמונתך' - הינו אמונה, על ידי זה יהיה חדוש העולם, בחינת: חדשים לבקרים, בחינת: "להגיד בבקר חסדך" וכו' כנ"ל:

</div>

10.

Future renewal will be through wonders (nifla’ot), providence alone, not nature, like the Land of Israel: "The power of His works He has declared" (Psalms 111, Rashi on Genesis 1). This is: "Always the eyes of Hashem are upon it" (Deuteronomy 11). The new song of wonders: "Sing to Hashem a new song, for wonders He has done" (Psalms 98), contrasts with nature’s song: "The heavens declare the glory of G-d" (Psalms 19). This song, simple to quadruple, tied to kindness, waters the garden, enabling rebuke: "Raise your voice like a shofar." This relates to: "And he saw rest… became a servant under tribute" (Genesis 49), where rest is prophecy (Jeremiah 45, Mekhilta, Bo), land is Israel, bearing is song (Arachin 11a), and tribute is Mashiach: "The breath of our nostrils, the anointed of Hashem" (Lamentations 4), spreading scent.


## Segment 13

<div dir="rtl" lang="he">

י וכשיהיה חדוש העולם לעתיד, אז יתנהג העולם על ידי נפלאות, הינו על ידי השגחה לבד שהיא בחינת נפלאות, שלא כדרך הטבע. כי חדוש העולם לעתיד הוא בבחינת ארץ ישראל, כי עקר ארץ ישראל הוא על ידי בחינת (תהלים קי"א): "כח מעשיו הגיד לעמו" וכו'. כמו שפרש רש"י על פסוק: "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ", ופרש רש"י: 'שבשביל זה פתח בבראשית, משום "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים", כדי שלא יאמרו האמות העולם: לסטים אתם וכו', על כן פתח בבראשית, כי הוא יתברך בראה וכו'. נמצא שעקר ארץ ישראל הוא על ידי 'כח מעשיו', על ידי שיודעין שהשם יתברך ברא את העולם. ולעתיד יחדש הקדוש ברוך הוא את כל העולם כלו בבחינה זו של ארץ ישראל, כי אז יתגלה שהשם יתברך ברא הכל, ואז יחדש כל העולם כלו בבחינת ארץ ישראל. ועקר קדשת ארץ ישראל הוא, ששם הוא השגחתו יתברך תמיד, בבחינת (דברים י"א): "תמיד עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה"; ולעתיד, שיחדש את כל העולם כלו בבחינת ארץ ישראל כנ"ל, אז יתנהג כל העולם כלו על ידי השגחה לבד, כמו ארץ ישראל, ואז יתבטל הטבע לגמרי, ויתנהג העולם על ידי השגחה לבד, שהוא בחינת נפלאות, שלא כדרך הטבע. ואז יתער שיר חדש, בחינת (תהלים צ"ח): "שירו לה' שיר חדש, כי נפלאות עשה"; הינו השיר שיתער לעתיד, שהוא נגון של השגחה, בחינת נפלאות, כי אז יתנהג העולם על ידי השגחה ונפלאות. כי יש נגון של בחינת דרך הטבע, וזה בחינת (שם י"ט): "השמים מספרים כבוד אל, ומעשי ידיו מגיד הרקיע", שהוא בחינת הנגון והשיר של דרך הטבע, של תכונות השמים. הינו בחינת השירים ותשבחות שמשבחין להשם יתברך על ההנהגה של עכשו, שמנהיג העולם בדרך הטבע. אבל לעתיד יתער שיר חדש של בחינת נפלאות, בחינת השגחה, כי אז יהיה ההנהגה על ידי השגחה לבד. ושיר החדש הזה שיתער לעתיד, הוא בחינת שיר פשוט, כפול, משלש, מרבע, שעולה ע"ב, בחינת חסד, שעל ידו יהיה חדוש העולם לעתיד, בחינת: "עולם חסד יבנה". ושיר הזה הוא בחינת קול הנ"ל, שהוא משקה את הגן, שעל ידי קול הזה יכולין להוכיח, בבחינת: "הרם כשפר קולך והגד" וכו', כנ"ל. נמצא שעל ידי תפלה זוכין לבחינות הנ"ל, שעל ידי זה באין לבחינות קול הנ"ל, שעל ידי זה יכולין להוכיח כנ"ל. כי על ידי תפלה הנ"ל נעשין גרים, ונתגלה הכבוד, ועל ידי זה נתפשט הנבואה. ועל ידי נבואה זוכין לאמונה, ועל ידי אמונה יהיה חדוש העולם לעתיד. וחדוש העולם הוא בבחינת ארץ ישראל, הינו בבחינת השגחה כמו ארץ ישראל, ואז יתער השיר של השגחה ונפלאות, ושיר הזה הוא בחינות קול הנ"ל:

</div>


## Segment 14

<div dir="rtl" lang="he">

וזה בחינת: "וירא מנחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה, ויט שכמו לסבל, ויהי למס עבד" (בראשית מ"ט). מנחה - זה בחינת נבואה, כמו שכתוב בברוך בן נריה (ירמיה מ"ה): "ומנוחה לא מצאתי" - 'זו נבואה', כמו שדרשו רבותינו, זכרונם לברכה (מכילתא פרשת בא והובא בפרש"י שם). ואת הארץ - הינו ארץ ישראל. ויט שכמו לסבל - זה בחינת נגון, בחינת שיר חדש הנ"ל, בחינת: "בכתף ישאו" ודרשו רבותינו, זכרונם לברכה (ערכין יא): 'אין ישאו אלא לשון שירה', שנאמר: "שאו זמרה ותנו תף"; ועל ידי הנגון, בחינת שיר חדש, על ידי זה נתתקן הריח כנ"ל, שהוא בחינת משיח, בחינת (איכה ד): "רוח אפינו משיח ה'". וזהו: ויהי למס עובד - זה בחינת משיח, כמו שכתוב (רות ד): "ברוך ה' אשר לא השבית לך גאל וכו' ותקראנה שמו עובד". וזה בחינת למס - בחינת מסמוס, שממסמסין בדבר שיש לו ריח, כדי שיהיה הריח נודף. כי על ידי בחינות הנ"ל נתתקן הריח שהוא בחינת משיח כנ"ל:

</div>

Rosh Hashanah embodies judgment: "the law belongs to G-d" (Deuteronomy 1). Its prayers extract vitality from the sitra achara: "a statute for Israel" (Psalms 81, Beitzah 16a), using the staff of strength. This is Tishrei, as in: "You crushed with Your strength the sea" (Psalms 74), with first letters Tishrei. It restores knowledge, repairing the head, and produces converts: "And you know the soul of the convert" (Exodus 23), end letters Tishrei. This reveals glory, spreads prophecy, strengthens faith, and nullifies false beliefs through blowing, alarm, broken sighs, blowing: glory ("a throne of glory," Isaiah 22), prophecy ("the alarm of the King," Numbers 23), and faith’s triumph ("You shall break their pillars," Exodus 23, Tikkun 18, 21; "The eyes of all look to You," Psalms 145). This is Tishrei’s renewal: "Come, look from the top of Amana" (Song of Songs 4).


## Segment 15

<div dir="rtl" lang="he">

יא וזה בחינת ראש השנה, כי בראש השנה אז התפלה בבחינת דין ומשפט, כי "המשפט לאלקים הוא" (דברים א), ועל ידי זה מוציאין כל החיות של הסטרא אחרא, שינק מדעת ומתפלות ישראל. וזה בחינת (תהלים פ"א): "כי חק לישראל הוא, משפט לאלקי יעקב". 'חק לשנא דמזונא', כמו שדרשו רבותינו, זכרונם לברכה על פסוק זה (ביצה טז), הינו שמוציאין כל המזון והחיות מהסטרא אחרא, כי הוא מכרח להוציא ולהקיא הכל על ידי בחינת 'משפט לאלקי יעקב', הינו על ידי התפלה שהיא בבחינת דין ומשפט, שהיא בבחינת מטה עז, שעל ידי זה הוא מקיא כל הקדשה, שבלע מן הדעת ומתפלות ישראל כנ"ל. וזה בחינת תשרי, בחינת: "אתה פוררת בעזך ים, שברת ראשי תנינים על המים" (תהלים ע"ד), ים שברת ראשי תנינים - ראשי תבות הוא צרוף תשרי. ואז, כשמחזיר קדשת הדעת שבלע, אז הדעת והמח בשלמות. וזהו בחינת ראש השנה; ראש דיקא, בחינת תקון הראש והמח על ידי מטה עז הנ"ל. וכשמוציאין מהסטרא אחרא מה שבלע, אז מוציאין גם עצמות חיותו, שהוא בחינת גרים. וזהו בחינת תשרי, בחינת (שמות כ"ג): "ואתם ידעתם את נפש הגר כי גרים הייתם" וכו' - סופי תבות תשרי. ועל ידי גרים נתגלה הכבוד, ונתפשט הנבואה, ונתתקן האמונה הקדושה, ונתבטל אמונות כזביות. וזה בחינות תקיעה, תרועה, שברים. תקיעה זה בחינת התגלות הכבוד, בבחינת (ישעיה כ"ב): "ותקעתיו יתד במקום נאמן והיה לכסא כבוד". תרועה זה בחינת רוח נבואה, בבחינת (במדבר כ"ג): "ה' אלקיו עמו ותרועת מלך בו", ותרגומו: 'ושכינת מלכיהון בהון': הינו השראת השכינה, בחינת נבואה. שברים זה בחינת בטול אמונות כזביות, בבחינת (שמות כ"ג): "שבר תשבר מצבתיהם", (כמובא בתקון י"ח ובתקון כ"א), הינו בחינת בטול אמונות כזביות ותקון האמונה הקדושה, בחינת (תהלים קמ"ה): "עיני כל אליך ישברו". ועל ידי אמונה זוכין לחדוש העולם. וזה בחינת תשרי. כי 'בתשרי נברא העולם' (ראש השנה י:), וחדוש העולם יהיה בבחינת ארץ ישראל, בחינת השגחה, וזה בחינת ראש השנה, בבחינת: "תמיד עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה" וכו'. ואז יתער שיר חדש כנ"ל, וזה בחינות תשרי, בבחינת (שיר השירים ד): "תבואי תשורי מראש אמנה":

</div>


## Segment 16

<div dir="rtl" lang="he">

יב וזה בחינת הראה. כשמזג הראה בשלמות, נמצאין בה כל הבחינות הנ"ל, כי זה הבעל כח הנ"ל, שמתפלל תפלה בבחינת דין, שעל ידי זה מוציא כל הקדשה מהסטרא אחרא. בחינת: "ויעמד פינחס ויפלל", הוא בחינת 'ציר נאמן לשולחיו', כי הוא מוסר נפשו בשביל ישראל. וזה בחינת הראה, בבחינת (משלי כ"ה): "כצנת שלג ביום קציר כן ציר נאמן לשלחיו"; וצנה וקרירות הוא בחינת הראה, כי הראה מקרר חמימות הגוף. כי 'אלמלא כנפי ראה דנשבין על לבא, הוי לבא אוקיד כל גופא' (תקון י"ג, דף כז:). שלמות הדעת הנ"ל הוא בבחינת הראה, כי עקר הדעת והמחין הוא על ידי שמנונית הגוף. כי השכל דולק כמו נר על ידי שמנונית הגוף, והראה היא מעלה שמנונית הגוף אל המח על ידי הנשימה של הראה. גם על ידי הנשימה נתקים כל השמנונית של הגוף, שעל ידי זה עקר קיום השכל. ועל כן נקראין המחין - נשמה, בבחינת (איוב ל"ב): "ונשמת שדי תבינם"; כי עקר המח והדעת - על ידי הנשימה כנ"ל. וזה בחינת (משלי כ): "נר ה' נשמת אדם". כי השכל הוא נר דולק על ידי השמנונית שבגוף, שמתקימין ועולין אל המח על ידי הנשימה של הראה. נמצא שעקר קיום הדעת - על ידי הראה. גרים הנ"ל זה בחינת: 'הבל נחת הבל סלק', הנאמר בהראה, כמובא (בתקוני זהר, תקון ס"ט דף צו.). כי יש הבלים בעולם, שהם בחינת (ירמיה י נ"א): "הבל המה מעשה תעתעים", הינו הבלי עולם של שטות. וכשמקבלין אלו הבלים ומכניסין אותם בתוך תורה ותפלה, ונעשה מהם הבלים דקדשה, זה בחינת גרים. כי מהבל מעשה תעתועים נעשה הבל דקדשה של תורה ותפלה, שזה הוא בחינת גרים. וזה בחינת: 'הבל נחת הבל סלק', הנאמר בהראה, שמקבלת הבל ומוציאה הבל. הינו בחינת גרים הנעשין על ידי שמקבלין הבלים של העולם, שהם בחינת 'הבל המה מעשה תעתעים', ומעלין אותן לבחינת הבל דקדשה על ידי תורה ותפלה כנ"ל. התגלות הכבוד הנ"ל זה בחינת (משלי ג): "כבד את ה' מהונך" - 'אל תקרי מהונך, אלא מגרונך' (עין משלי ג' ברש"י שם, וכן הובא בבאה"ט או"ח סי' נג בשם הפסיקתא. אמנם בפסיקתא עצמה איתא ממה שחננך אם נתן לך קול ערב וכו'), והגרון יוצא מהראה. התפשטות הנבואה הנ"ל, זה בחינת הרוח של כנפי ראה, שהוא בחינת רוח נבואה, בחינת (שמואל ב כ"ג): "רוח ה' דבר בי". תקון המדמה הוא בבחינת הראה, כי שנה ודמיון הוא תלוי בהראה, כי עקר שנה ודמיון הוא על ידי קר ולח. ועל כן בעת הגשמים אז נופל שנה על האדם, והראה היא קר ולח, שעל ידי זה בא שנה ודמיון, הינו הדמיונות הבאין לאדם בעת השנה, שזה בחינת כח המדמה. חדוש העולם בבחינת הראה, זה בחינת (תהלים ק"ד): "תשלח רוחך יבראון ותחדש פני אדמה", בחינת הרוח של כנפי ראה. והחדוש העולם הוא בבחינת השגחה, בחינת ארץ ישראל, וזה בחינת הראה, בבחינת מה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (חלין מט): 'למה נקרא שמה ראה שמאירת את העינים' - זה בחינת: "תמיד עיני ה' אלקיך בה" וכו', הנאמר בארץ ישראל, שהוא בחינת השגחה כנ"ל. נגון ושיר חדש הנ"ל בבחינת הראה, זה בחינת: "קרא בגרון אל תחשך, כשפר הרם קולך". והגרון הוא הראה כנ"ל, ושם הוא בחינת הנגון כנ"ל, שהוא בחינת כשפר וכו' כנ"ל. תקון הריח והיראה, שהוא מזונא דנשמתא, שנתתקן על ידי כל בחינות הנ"ל, הוא בבחינת הראה, כי צרוף הראה הוא סופי תבות: ה' רעי לא אחסר (תהלים כ"ג). "ה' רעי לא אחסר", זה בחינת מזונא דנשמתא, וזהו: 'לא אחסר' - בחינת (שם לד): "כי אין מחסור ליראיו", הינו בחינת יראה, שהיא בחינת ריח, שהוא מזונא דנשמתא כנ"ל:

</div>

This teaching connects to the lung (re’ah), which encompasses all the aspects previously discussed when its functions are in harmony. The man of power (ba’al koach), who prays with intensity in the mode of judgment (din), as exemplified by "And Pinchas stood and prayed" (Psalms 106), acts as a faithful messenger for Israel, risking his life to reclaim holiness from the sitra achara (Other Side [root: s-t-r, realm of evil]). This is reflected in: "As the cold of snow in the time of harvest, so is a faithful messenger to those who send him" (Proverbs 25). The lung’s cooling quality, which prevents the heart’s heat from overwhelming the body (Tikkun 13, 27b), mirrors this role. The lung is also tied to knowledge (da’as), as the intellect, likened to a candle, burns through the body’s fatness, sustained and elevated to the brain by the lung’s breath. This is why the brain is called neshamah (soul), as in: "And the soul of Shaddai gives them understanding" (Job 32) and "The lamp of Hashem is the soul of man" (Proverbs 20). The lung’s breath is thus the primary source of intellectual sustenance.

The concept of converts (geirim) relates to the lung through the idea of "vapor descends, vapor ascends" (Tikkunei Zohar, Tikkun 69, 96a), linked to: "They are vapor, the work of errors" (Jeremiah 10, 51). Worldly vapors, representing folly, are transformed into holy vapors through Torah and prayer, symbolizing converts who shift from the sitra achara to holiness. The lung, which inhales and exhales vapor, facilitates this transformation. The revelation of glory (kavod) is connected to the lung via: "Honor Hashem from your wealth" (Proverbs 3), read as migaronech (from your throat) instead of meihonech (from your wealth) (Rashi; Be’er Heitev O.C. 53, citing Pesikta, though Pesikta links it to a sweet voice). The throat, an extension of the lung, channels this glory. The spread of prophecy (nevuah) is the lung’s breath, the spirit of prophecy: "The spirit of Hashem spoke in me" (2 Samuel 23).


## Segment 17

<div dir="rtl" lang="he">

וזה פרוש מאמר רבותינו, זכרונם לברכה, על עוג מלך הבשן: אמר: מחנה ישראל כמה הוי, תלתא פרסי. אזיל ואעקר טורא בת תלתא פרסי, ואשדי עליהו. עקר טורא בת תלתא פרסי, ואותבה ארישה. איתי עלה קומצא ונקבוה, ונחת עלה אצוארה. בעא למשלפה, משכוה שנה להאי גיסא ולהאי גיסא. משה כמה הוי, עשר אמין. שקל נרגא בת עשר אמין, ושור עשר אמין, ומחיה בקרסלה, וקטלה (ברכות נד:):

</div>

The repair of the imaginative is in the aspect of the lung. For sleep and imagination depend on the lung. For the main of sleep and imagination is through cold and moist, and therefore in the time of rains, then sleep falls on a person. And the lung is cold and moist, through which comes sleep and imagination – that is, the imaginations that come to a person in the time of sleep, which is the imaginative power.


## Segment 18

<div dir="rtl" lang="he">

כי עוג היה אחזתו בימין, כמובא (זהר חקת דף קפד), והיה יונק מבחינת הדעת דקדשה, כי 'מסטרא דימינא מחא חורא ככספא' (תקון ע, דף קיח), ועל כן רצה להתגבר על ישראל. וזה שאמר: 'מחנה ישראל כמה הוי, תלתא פרסי. מחנה ישראל - זה בחינת קדשת המחנה של ישראל, בחינת (דברים כ"ג): "והיה מחניך קדוש". ועקר קדשת מחנה ישראל הוא על ידי שמירה מתאות נאוף, מבחינת מקרה לילה, חס ושלום, כמו שכתוב שם בפרשה. ועקר השמירה מתאוה זו הוא על ידי בחינות תלתא פרסי, הינו תלת מחין, שכל אחד ואחד הוא מחצה פרוסה בפני תאוה זו כנ"ל. וזהו: מחנה ישראל כמה הוי, תלתא פרסי - הינו עקר הקדשה של מחנה ישראל, שיהיו קדושים מתאוה זו, ממקרה לילה, חס ושלום, הוא על ידי בחינת תלתא פרסי, הינו תלת מחין, שהם מחצה פרוסה בפני התאוה ההיא כנ"ל. אזיל ואעקר טורא בת תלתא פרסי, ואשדי עליהו. טורא זה בחינת התפלה, בבחינת: "והביאותים אל הר קדשי, ושמחתים בבית תפלתי". וזהו 'בת תלתא פרסי', כי התפלה נמשכת גם כן משלש המחין, שהם בחינת מחצות פרוסות, שמשם נמשך שלשה מיני רחמנות, שהם בחינות שלש תפלות ביום כנ"ל. הינו שהסטרא אחרא שיש לה יניקה מן הדעת, חס ושלום, בחינת עוג, היא רוצה לעקר, חס ושלום, תפלות ישראל, להמשיכם אליהם ולבלעם, חס ושלום, כנ"ל. וזהו שאמר: 'ואשדי עליהו', כי עקר רצונו הוא רק להמשיך אליו תפלות ישראל להתאחז בהם, אבל אחר כך כשהם אצלו, חס ושלום, אזי מרצה לחזר ולהשליכם על ישראל. כי מאחר שכבר ינק מהם, אזי אף על פי שהוא מעצמו מחזיר ומשליכם לישראל, עדין הם פגומים, על ידי שיש לו יניקה מהם, כי 'רחמי רשעים אכזרי' כנ"ל. ועל כן כשהוא יונק, חס ושלום, מהרחמנות ומתפלות ישראל, אף על פי שהוא נותנם מעצמו לישראל, אף על פי כן הם פגומים על ידי אחיזתו בהם כנ"ל. וזה שאמר: 'ואשדי עליהו', כי אחר כך שיעקרם ויבלעם, חס ושלום, הוא רוצה לחזר ולהשליכם לישראל, כי כבר הם פגומים על ידו כנ"ל. [כי מאחר שהסטרא אחרא לא נכנעת, רק מעצמה היא מחזרת לישראל, על כן הם פגומים אבל כשמוציאין ממנו בעל כרחו על ידי מטה עז כנ"ל, אזי הסטרא אחרא נכנעת לגמרי, ואז חוזר הכל אל הקדשה בשלמות, והבן - נראה לי]. אזל עקר טורא בת תלתא פרסי ואותבה ברישה - הינו שהתגבר ועקר תפלות ישראל, שהם בחינת 'טורא בת תלתא פרסי' כנ"ל. ואותבה ברישה - שהמשיך התפלות, שהם בחינות דעת ורחמים, לתוך הראש והמח שלו, שזה בחינת: 'והנחש היה ערום', כנ"ל. איתי קומצא זהו בחינות התפלה של הבעל כח, שהיא בבחינת קמוץ ודין, בחינות מטה עז הנ"ל. ונקבוה - זה בחינת: "נקבת במטיו ראש פרזו" (חבקוק ג). כי על ידי התפלה שהיא בבחינת קמוץ ודין של הבעל כח הנ"ל, שהוא בבחינת מטה עז, על ידה משברין ומכניעין אותו כנ"ל. כי היא עומדת בבית הבליעה שלו, בבחינת: "בצוארו ילין עז". וזהו: ונחת אצוארה - שהיא עומדת בצוארו, בבחינת "בצוארו ילין עז", כנ"ל. וזהו: 'בעא למשלפה' - כי הוא מכרח להוציא ולהקיא כל הקדשות של התפלות והדעת שבלע, בבחינת: "חיל בלע ויקאנו" כנ"ל. וזהו משכוה שנה וכו' - כי לא די שהוא מקיא ומוציא קדשת תפלת ישראל וכו', אף גם "מבטנו יורישנו אל"; הינו שמכרח להוציא עצמות חיותו ממש, שזהו בחינת גרים. וזהו בחינת: 'משכוה שנה', בחינת: "מעיו עשת שן" (שיר השירים ה), הינו שמכרח להוציא עצמות חיותו מתוך קרבו ומעיו, בבחינת: "מבטנו יורישנו אל", בחינת: "רדה בקרב אויביך", כנ"ל. משה כמה הוי, עשר אמין. משה הוא בחינת נבואה, כי משה רבן של כל הנביאים. וזה בחינת 'עשר אמין', בחינת עשרה מדרגות של נבואה. כי על ידי מטה עז הנ"ל שעל ידו נתגלה הכבוד כנ"ל, על ידי זה זוכין לנבואה כנ"ל. שקל נרגא בת עשר אמין - נרגא זה בחינת כלי מלאכה של מעשה בראשית, וזהו: בת עשר אמין - בחינת עשרה מאמרות שבהם נברא העולם, שהם בחינת כלי מלאכה של מעשה בראשית. כי על ידי נבואה זוכין לאמונה, שהיא בחינת עשרה מאמרות שהם כלי מלאכה של מעשה בראשית. כי על ידי אמונה מאמינים בחדוש העולם, שהשם יתברך ברא הכל בעשרה מאמרות כנ"ל. ועל ידי אמונה זוכין לחדוש העולם שלעתיד, ואז יתער שיר חדש הנ"ל. וזהו: ושור עשר אמין - זה בחינת השיר שלעתיד, שהוא שיר פשוט וכו', שהוא יוד אותיות, בחינת עשר אמין. וזהו: ושור - זה בחינת (שיר השירים ב): "מדלג על ההרים, מקפץ על הגבעות". 'הרים וגבעות' הם בחינת ריחות, בבחינת (שם ד): "אלך לי אל הר המור ואל גבעת הלבונה", הינו הריחות הגדלים בגן על ידי קול הנגון, שהוא משקה את הגן כנ"ל. וזה בחינת: "מדלג על ההרים מקפץ" וכו' - זה בחינת הנגון הנ"ל, שעל ידו גדלים הריחות, שהם בחינת הרים וגבעות. וזהו מדלג וכו' - זה בחינת המדות של הנגון, שקורין מאסין, שהם נעשין על ידי דלוג וקפיצה על הנימין שבכנור. וזהו בחינת 'ושור עשר אמין', הינו בחינת הנגון הנ"ל, שהוא בחינת: 'מדלג על ההרים' וכו' כנ"ל, כי על ידי בחינות הנ"ל זוכין לזה הנגון. וזה הנגון הוא בחינת הקול הנ"ל, בחינת קול יעקב, שהוא מכניע עקב דסטרא אחרא וזהו: ומחיה בקרסלה וקטלה - שהכה והכניע עקב דסטרא אחרא על ידי בחינת קול הנגון הנ"ל, שהוא בחינת קול יעקב, שהוא מכניע עקב דסטרא אחרא, בבחינת: 'וידו אוחזת בעקב עשו', כנ"ל:

</div>

The renewal of the world (chiddush ha’olam) is connected to the lung (re’ah), as reflected in the verse: "You send forth Your spirit, they are created; and You renew the face of the earth" (Psalms 104). This refers to the breath of the lung’s wings, symbolizing the flow of divine vitality. This is also linked to providence (hashgacha), which is associated with the Land of Israel, as the lung represents this providence. Our Rabbis, of blessed memory, asked (Chullin 49a): Why is it called re’ah (lung)? Because it enlightens (me’irah [root: a-y-r, to enlighten, connecting the lung to spiritual clarity]) the eyes. This aligns with the verse about the Land of Israel: "Always the eyes of Hashem your G-d are upon it" (Deuteronomy 11), emphasizing divine providence. The melody (nigun) and new song (shir chadash) are also tied to the lung, as in: "Call with the throat, do not hold back; like a shofar, raise your voice" (Isaiah 58). The throat, an extension of the lung, channels this melody, which is likened to the shofar, as discussed earlier. The repair of the scent (reiach) and fear (yirah [root: y-r-a, linking scent to awe of G-d]), which constitutes mezona d’nishmasa (sustenance of the soul [Aramaic: spiritual nourishment]), is achieved through all the aspects mentioned previously and is rooted in the lung. The word re’ah (lung) is formed by the final letters of: Hashem Roei Lo Echsar (Hashem is my shepherd; I shall not want) (Psalms 23) [the end letters spell ‘re’ah,’ tying the lung to spiritual sustenance]. This verse reflects mezona d’nishmasa, as does: "For there is no want to those who fear Him" (Psalms 34), connecting fear, scent, and the soul’s sustenance, as noted earlier. This is further explained through the teaching about Og, king of Bashan, who said: The camp of Israel, how large is it? Three parsangs. I will go and uproot a mountain of three parsangs and cast it upon them. He uprooted a mountain of three parsangs and placed it on his head. The Holy One brought ants that bored through it, causing it to fall onto his neck, trapping him. Moshe, how tall was he? Ten cubits. He took an axe of ten cubits, jumped ten cubits, struck Og on his ankle, and killed him (Berachos 54b). Og’s power was rooted in the right side, drawing from the knowledge (da’as) of holiness, as stated (Zohar Chukat 184a), where the right side is likened to white brain like silver (Tikkun 70, 118a). Thus, Og sought to overpower Israel. He said: The camp of Israel, how large is it? Three parsangs – referring to the camp of Israel (machaneh Yisrael), which embodies the holiness of Israel’s camp, as in: "And your camp shall be holy" (Deuteronomy 23). The holiness of this camp is maintained by guarding against the desire for licentiousness (ni’uf [root: n-a-f, encompassing degenerate sexual thoughts and actions]), specifically nocturnal emissions, G-d forbid, as mentioned in that portion. This guarding is achieved through the three parsangs – the three brains, each acting as a protective barrier against this desire, as explained earlier. The camp of Israel, three parsangs, signifies the holiness of Israel’s camp, protected from licentiousness by these three brains. Og’s intent to uproot a mountain of three parsangs and cast it upon them symbolizes prayer (tefillah), as in: "And I will bring them to My holy


## Segment 19

<div dir="rtl" lang="he">

וזה פרוש: תקעו בחדש שופר. תקעו - זה בחינת התגלות הכבוד, בחינת: "ותקעתיו יתד במקום נאמן והיה לכסא כבוד". בחדש - זה בחינת חדוש העולם, בחינת שיר חדש הנ"ל. וזהו בחינת שופר, בחינת הרם כשפר קולך כנ"ל. והדר מפרש איך זוכין על ידי התגלות הכבוד, שהוא בחינת תקעו, לבחינת חדוש העולם, בחינת שיר חדש, שהוא בחינת 'בחדש שופר' - וזהו: בכסה ליום חגנו. בכסה - זה בחינת נבואה, בחינת (בראשית י"ח): "המכסה אני מאברהם אשר אני עשה", שזה בחינת נבואה, בחינת (עמוס ג): "כי לא יעשה ה' אלקים דבר, כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים". ליום חגנו - הוא ראש השנה. זה בחינת אמונה, שנתתקן על ידי תקון כח המדמה, שהוא בחינת חג, בבחינת (ישעיה מ"ד): "ובמחוגה יתארהו". 'יתארהו' - הינו תארים ושבחים, שהם בחינת כח המדמה. כי כל התארים והשבחים שאנו מדמין אותו יתברך הם בבחינת המדמה. כי בפנימיות השכל הוא יתברך מפשט לגמרי מכל השבחים והתארים. נמצא שכל השבחים והתארים הם בבחינת המדמה. ועל כן כשהמדמה מברר ומתקן, אז יכולים לסדר שבחים ותארים לו יתברך כי כשאין המדמה מתקן, אזי אין יודעים כלל לתאר אותו יתברך, כביכול, בשבחים ותארים, כי כל השבחים והתארים הם בבחינת המדמה כנ"ל. וזה בחינת חג, בחינת "ובמחוגה יתארהו". ועל ידי זה נתתקן האמונה שהיא בחינת ראש השנה. כי עקר ראש השנה, שאז הוא חדוש העולם, כי בתשרי נברא העולם, הוא תלוי באמונה כנ"ל. וזה: בכסא ליום חגנו - כי עקר תקון המדמה והאמונה היא על ידי נבואה כנ"ל. ועל כן ראש השנה שהוא בחינת אמונה, עקר ראש השנה תלוי בסיון שהוא קבלת התורה, שעל ידי זה נתתקן האמונה כנ"ל. ועל ידי תקון המדמה והאמונה, שנתתקן על ידי נבואה, בחינת: "בכסא ליום חגנו" - על ידי זה זוכין לבחינת חדוש העולם, בחינת שיר חדש הנ"ל, שהוא בחינת "בחדש שופר". וכל זה נמשך מבחינת התגלות הכבוד, בחינת תקעו כנ"ל. כי על ידי התגלות הכבוד זוכין להתפשטות הנבואה וכו' כנ"ל. וכלל כל הבחינות האלו נעשין על ידי בחינת כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב, שהוא בחינת מטה עז הנ"ל, כנ"ל, שעל ידי זה נעשין כל הבחינות הנ"ל, כנ"ל:

</div>

mountain, and

make them joyful in My house of prayer" (Isaiah 56). This mountain of three parsangs represents prayer drawn from the three brains, which form barriers and give rise to three types of mercy, corresponding to the three daily prayers, as noted earlier. The sitra achara (Other Side [root: s-t-r, realm of evil]), embodied by Og, draws sustenance from knowledge, G-d forbid, and seeks to uproot Israel’s prayers, pulling them to itself and swallowing them, as discussed. This is what Og meant by “cast it upon them,” aiming to seize Israel’s prayers. Once absorbed, even if the sitra achara returns them, they remain tainted due to its influence, as the mercy of the wicked is cruel (Proverbs 12). Thus, Og’s act of uprooting the mountain and placing it on his head means drawing Israel’s prayers – embodying knowledge and mercy (rachamim) – into his own mind, as in: "and the serpent was cunning" (Genesis 3). The ants brought by the Holy One represent the prayer of the man of power (ba’al koach), marked by intensity and judgment, akin to the staff of strength (mateh oz). These ants boring through the mountain signify: "You have pierced with his staffs the head of his villages" (Habakkuk 3), breaking and subduing the sitra achara. This prayer lodges in its throat, as in: "Strength dwells in his neck" (Job 41), forcing it to vomit the holiness it swallowed – prayers and knowledge – as in: "Wealth he swallowed and shall vomit it up" (Job 20). Not only does it expel this holiness, but it also surrenders its own essence, as in: "From his belly G-d shall dispossess him," representing converts (geirim) who transition from the sitra achara to holiness. This is reflected in: "His bowels are as ivory overlaid with sapphires" (Song of Songs 5), and "rule in the midst of your enemies" (Psalms 110). Moshe, ten cubits tall, symbolizes prophecy (nevuah), as he is the master of all prophets, with ten cubits representing the ten levels of prophecy. The axe of ten cubits signifies the tools of creation’s work, the ten utterances that created the world. Through prophecy, one attains faith (emunah), linked to these utterances, enabling belief in the world’s renewal by Hashem’s will. This leads to the future renewal, awakening the new song. Jumping ten cubits reflects this song – simple, double, triple, quadruple – with ten letters, as in: "Leaping upon the mountains, skipping upon the hills" (Song of Songs 2). Mountains and hills are scents, as in: "I will go to the mountain of myrrh and to the hill of frankincense" (Song of Songs 4), grown in the garden through the melody’s voice, as discussed. This leaping represents musical notes (maasin [from leaping or moving]) created by skipping on harp strings. This melody, the voice of Jacob, subdues the heel (akev) of the sitra achara, as in: "and his hand grasping the heel of Esau" (Genesis 25). Striking Og’s ankle signifies this subduing through the melody’s voice. This explains the verse: Blow in the month the shofar – “blow” is the revelation of glory (kavod), as in: "and I will drive him like a peg in a firm place, and he shall be for a throne of glory" (Isaiah 22). “In the month” signifies the world’s renewal, the new song. “Shofar” is: "raise your voice like a shofar." The verse continues: “on the covering for the day of our festival” – this is prophecy, as in: "Shall I hide from Abraham what I am doing?" (Genesis 18), and "For the Lord G-d will do nothing unless He reveals His secret to His servants the prophets" (Amos 3). “The day of our festival” is Rosh Hashanah, tied to faith repaired through the imaginative power (koach hamedameh), as in: "And with a compass He shall describe it" (Isaiah 44), where descriptions and praises stem from the imaginative power. Since G-d transcends all descriptions, praises arise from the imagination, enabling proper glorification when refined. This is the festival aspect, linked to Rosh Hashanah, where faith is renewed through the Torah’s acceptance in Sivan, as faith underpins the world’s creation in Tishrei. All these aspects – glory, prophecy, faith, renewal – stem from the verse’s conclusion: "for it is a statute for Israel, a judgment for the G-d of Jacob," tied to the staff of strength, enabling all these spiritual achievements.



# Likutay Moharan II Torah 80: In the Beginning, Whoever Wanted to Remove the

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/80/

# Likutay Moharan II Torah 80: In the Beginning, Whoever Wanted to Remove the

<div dir="rtl">איתא בפרק שני מסכת יומא</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/80


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

איתא בפרק שני מסכת יומא: בראשונה כל מי שרצה לתרם תרומת הדשן תורם וכו'. פרוש, דורות הראשונים שהיו צדיקים, בשביל זה כל מי שרצה לזכות בהתנשאות, הנקרא דשן, כמו שכתוב (תהלים כ"ג): "דשנת בשמן ראשי" - תורם, והיה מנהיג הדור. ובזמן שהן מרבין, רצין ועולין בכבש, כל הקודם את חברו בארבע אמות - זכה. הינו כשהיו מרבין - רצין, שכל אחד אומר: אני רוצה להנהיג הדור. 'עולין בכבש - הינו כבשונו של עולם' (עין חגיגה יג), הינו מי שידע והשיג יותר בסודות התורה, לזה היו ממנין פרנס על הצבור. וזהו: 'כל הקודם את חברו בארבע אמות, הינו ארבע אמות של הלכה' (ברכות ח), 'זכה' - זה היה זוכה לתרומת הדשן, לבחינת: "דשנת בשמן" וכו'. ואם היו שניהן שוין, הממנה אומר להן הצביעו. ומה הן מוציאין, אחת או שתים, ואין מוציאין אגודל במקדש. פרוש, כשהיו שנים שוין בהשגת התורה, שעל ידה היו זוכין להתנשאות, כמו שכתוב (משלי ח): "בי מלכים ימלכו", וכל אחד רצה ההתנשאות, אזי הממנה, הינו היצר הרע, היה מסית ואומר להם: הצביעו, הינו שיראה איזה צביעות בפני המון עם, כדי שיחזיקו אותו ויקבלו אותו לרב. והממנה, הינו היצר, פתה את כל אחד על צביעות, והקל להם ואמר להם: ומה הן מוציאין, אחת או שתים. פרוש, אמר: 'ומה הן', הינו מה היא עברה בזה, שתוציא צביעות פעם אחת או שתים, ואחר כך כשתהא מחזק אצל המון עם לצדיק, אזי תחזיר לצדקתך ולאמתתך. אבל הצדיקים האלו - אין מוציאין שום צביעות ואין שומעין לעצת יצר הרע, מחמת גדל הכרתם בגדלות הבורא, 'שמלא כל הארץ כבודו' (ישעיה ו), ורואה ויודע הכל, ומתבישין לפני השם יתברך להראות איזהו צביעות. וזהו: 'אין מוציאין אגודל במקדש', הינו שכלם, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה, (ברכות לג): 'מי שיש בו דעה כאלו נבנה מקדש בימיו'. מעשה שהיו שניהם שוין ורצין ועולין בכבש, ודחף אחד מהן את חברו ונפל, ונשברה רגלו. וכיון שראו בית דין שבאין לידי סכנה, התקינו שלא יהא תורמין אלא בפיס. נשברה רגלו - הינו כפירה, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה, (מכות כג): 'בא חבקוק והעמידן על אחת - וצדיק באמונתו יחיה'. מחמת קנאה שקנא את חברו, שהיה שניהם שוים בהשגת התורה, וחברו דחף אותו, על ידי זה כפר בעקר. גם ירבעם אמר: 'מי בראש' (סנהדרין קב), כמו שמצינו בדור הזה, שכמה בני אדם נפלו מאמונתם מחמת שרואים שבני גילם עלו לגדלה. ובודאי מה שדחף אותו ולקח גדלה לעצמו היא עזות, כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (סנהדרין קה): 'עזות - מלכותא בלא תגא'. התקינו שיהא תורמין על ידי פיוס. הינו מתחלה היו רוצים בהתנשאות לשם שמים, אבל עכשו שההתנשאות היא בשביל כבוד עצמו, התקינו שלא ירדף שום אדם אחר התנשאות, אלא יברח מן ההתנשאות, 'ואין תורמין אלא על ידי פיס'. פרוש, הינו לא ירצה שום אדם בהתנשאות, אלא עד שיבואו כל העם ויפיסו אותו שיקבל רבנות, אזי יקבל, אבל בלא פיוס לא יקבל, ולא ירדף אחר התנשאות, כי לא מצינו בדור הזה שיהא כונתו לשם שמים. כמו שמצינו, (הוריות יג:) שהתקין רבן גמליאל כבוד לעצמו וכבוד לנשיא וכבוד לאב בית דין, ואחר כך כשראו רבי מאיר ורבי נתן, התיעצו לבטל הדבר, ובודאי לא היו כונתם, חס ושלום, בשביל כבוד עצמם, אלא בשביל כבוד השם יתברך:

</div>

Likutay Moharan II Torah 80: In the Beginning, Whoever Wanted to Remove the

Terumas

HaDeshen

Removes, and So Forth

It is stated in the second chapter of Tractate Yoma: In the beginning, whoever wanted to remove the

terumas

haDeshen

[separation - removal of the ashes from the

mizbayach

] removes, and so forth. Meaning, the early generations, who were

tzadikim

[righteous ones], because of this, whoever wanted to merit the elevation called

deshen

, as it is written: “You have anointed my head with oil” (Psalms 23:5), removes, and he was the leader of the generation. When they were many, they ran and ascended the ramp, whoever preceded his fellow by four cubits merited. That is, when they were many, they ran, each one saying: I want to lead the generation (see Chagigah 13a). Meaning, whoever knew and attained more in the secrets of the Torah, to him they appointed as leader over the public. This is: Whoever preceded his fellow by four cubits, meaning the four cubits of

halachah

[law] (

Berachos

8a), merited—this one merited the

terumas

haDeshen

, the aspect of “You have anointed with oil,” and so forth. And if they were equal, the appointed one says to them: Extend [your fingers], and what do they extend, one or two, and they do not extend a thumb in the Mikdash [Temple]. Meaning, when two were equal in attaining the Torah, through which they merited elevation, as it is written (Proverbs 8:8): “In Me kings reign,” and each wanted the elevation, then the appointed one, meaning the evil inclination [yetzer hara], incited and says to them: Extend [your fingers], meaning show some hypocrisy [

tzevius

] before the multitude of people so that they will hold him and accept him as rabbi. The appointed one, meaning the inclination, tempted each one to hypocrisy and made it light for them and said to them: And what do they extend, one or two. Meaning, he said: And what is the transgression in this, that you extend hypocrisy once or twice, and afterward, when you are established before the multitude of people as a tzadik, then you will turn to your righteousness. But these

tzadikim

do not extend any hypocrisy and do not listen to the advice of the evil inclination [yetzer hara] because of the greatness of their recognition of the greatness of the Creator [

Boaray

Who

fills all the earth with His glory (Isaiah 6:3) and sees and knows everything. They are ashamed before Hashem, blessed be He, to show any hypocrisy. This is: They do not extend a thumb in the Mikdash, meaning their intellect [

sechel

], as our Sages, of blessed memory, said (

Berachos

33a): “Whoever has knowledge is as if the Mikdash was built in his days.”

An incident occurred where they were both equal and ran and ascended the ramp, and one of them pushed his fellow and he fell, and his leg was broken. When the court saw that they came to danger, they instituted that they would remove only by lottery. Meaning, in anger, as our Sages, of blessed memory, said (Makkos 23a): “

Chabakuk

came and established them on one.” Because of jealousy, since they were both equal in attaining the Torah and his fellow pushed him, through this he denied the fundamental principle (Sanhedrin 102a), as we find in this generation that many people have fallen from their faith because they see that their contemporaries have risen to greatness. Certainly, what pushed him and took greatness for himself is audacity [

azus

], as our Sages, of blessed memory, said (Sanhedrin 105a): “Audacity is kingship without a crown.” They instituted that they would remove only by appeasement [

piyus

]. Meaning, in the beginning they wanted elevation for the sake of Heaven, but now that elevation is for self-honor, they instituted that no person should pursue elevation but flee from elevation. They do not remove except by lottery [

payis

]. Meaning, he should not want any elevation except until all the people come and appease [

yepaisu

] him to accept rabbinate, then he should accept. But without appeasement [

piyus

], he should not accept and not pursue elevation. For we do not find in this generation that his intention is for the sake of Heaven, as we find (

Horayos

13a) that Rabban Gamliel instituted honor for himself and honor for the Nasi and honor for the Av Bais Din, and afterward when Rabbi Meir and Rabbi Nasan saw, they consulted to nullify the matter. Certainly, their intention was not, Heaven forbid, for self-honor, but for the honor of Hashem, blessed be He.



# When a person gladdens himself with the joy of a mitzvah commandment and the j

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/81/

# When a person gladdens himself with the joy of a mitzvah commandment and the j

<div dir="rtl">כשאדם משמח עצמו בשמחה של מצוה</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/81


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

כשאדם משמח עצמו בשמחה של מצוה, והשמחה גדולה כל כך, עד שנוגעת עד רגליו, הינו שמרקד מחמת שמחה, זה הבחינה נקרא: "ונביא לבב חכמה" (תהלים צ). הרגלים הם נצח והוד, בחינת נביאים, נתעלים לבחינת לב על ידי השמחה שבלב, כי השמחה מעלה אותם. וזהו הרקוד שמעלה רגליו בכל פעם. וכשלומד תורה או שעושה מצוה בכל כך שמחה, שהשמחה נוגעת עד רגליו, ומעלה את רגליו למעלה - בזה נתעלים כל תומכי דאוריתא, שהם נקראים סמכי קשוט. וזה פרוש (ישעיה מ"א): "צדק יקראהו לרגלו", כי התורה והמצוה נקראים צדק, כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (חלין פט): 'צדק תדברון' וכו', וכמו שכתוב (תהלים קי"ט): "כי כל מצותיך צדק". גם הדבור הרע נקרא רגל, כמו שכתוב (שם ט"ו): "לא רגל על לשונו", גם הוא נתעלה. גם אדם נתעלה בממון, הנקרא רגל, כמו שכתוב (דברים י"א): "ואת היקום אשר ברגליהם" (פסחים קיט.). גם כל המדרגות התחתונות המכנים בשם רגלים, נתעלים על ידי שמחת תורה ומצוה, כמו שכתוב: "צדק יקראהו לרגלו", שהתורה והמצוה הם קוראים למעלה את אלו המדרגות התחתונות. וזה שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (בבא בתרא י): 'מי שאין לו בנים, ישמח את אשתו בדבר מצוה'. כי אשה נקראת רגל, כמו שכתוב (שמואל א ב): "רגלי חסידו ישמר" (עין זוהר וירא קיב:). נמצא שעל ידי השמחה הוא מעלה ומקשר אותה לבחינת צדק, הנקרא הא, ושם עקר הזרע, כמו שכתוב (בראשית מ"ז): "הא לכם זרע". גם 'ברא כרעא דאבוה' (ערובין ע:). גם אמונה נקראת רגל, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (מכות כד): 'בא חבקוק והעמידן על אחת' וכו'. [וכן] כל הדברים הנקראים רגל נתעלים:

</div>

Likutay Moharan II Torah 81: When a Person Gladdens Himself with the Joy of a Mitzvah

When a person gladdens himself with the joy of a mitzvah [commandment] and the joy is so great that it touches his feet, meaning that he dances from joy, this aspect is called: “And a prophet will bring wisdom to the heart” (Psalms 90:12). The feet are Netzach [victory] and Hod [splendor], the aspect of prophets. They are elevated to the aspect of the heart through the joy that is in the heart, for joy elevates them. This is dancing, which elevates his feet each time. When he studies Torah or performs a mitzvah with such great joy that the joy touches his feet and elevates his feet upward, through this, all the supporters of the Torah are elevated, who are called supporters of truth [

somchay

keshot

] (Isaiah 41:10). “Truth will guide him to his foot,” for the Torah and the mitzvah are called truth [

tzedek

], as our Sages, of blessed memory, said (

Chullin

89a): “Truth you shall speak,” and so forth, and as it is written (Psalms 119:160): “For all Your commandments are truth.”

Also

the evil speech is called a foot, as it is written (Psalms 15:3): “He does not slander [

ragal

] with his tongue.”

Also

the person is elevated in wealth, which is called a foot, as it is written (Deuteronomy 11:6): “And the wealth that was at their feet” (

Pesachim

119a).

Also

all the lower levels, called feet, are elevated through the joy of Torah and mitzvah, as it is written: “Truth will guide him to his foot.” The Torah and the mitzvah call upward these lower levels. This is what our Sages, of blessed memory, said (Bava Basra 10a): “One who has no children should gladden his wife with a matter of mitzvah.” For a woman is called a foot, as it is written (1 Samuel 1:9): “The feet [

raglay

] of His pious ones He guards” (see Zohar, Va'yaira 112a). Thus, through joy, he elevates and connects her to the aspect of truth, which is called the Hay [ה], and there is the essence of the seed, as it is written (Genesis 47:29): “Here is seed for you” (

Eruvin

70a).

Also

faith [

emunah

] is called a foot, as our Sages, of blessed memory, said (Makkos 24a):

Chabakuk

came and established them on one, and so forth. [And so] all things called a foot are elevated.



# Likutay Moharan II Torah 82: When You Go Out to War, and So Forth

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/82/

# Likutay Moharan II Torah 82: When You Go Out to War, and So Forth

<div dir="rtl">כי תצא למלחמה</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/82


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

"כי תצא למלחמה" וכו' (דברים כ"א). כתיב: "אחור וקדם צרתני" (תהלים קל"ט) - זה בחינת כסדר ושלא כסדר. 'קדם' הוא בחינת כסדר, בחינת אלף בית כסדר, ואחור הוא בחינת תשר"ק שלא כסדר. וזה בחינת אדם וחוה, כסדר ושלא כסדר. הוי"ה במלוי אלפין גימטריא מ"ה - אדם, וחוה הוא בחינת (פתח אליהו). 'מלכות פה ותורה שבעל פה קרינן לה'. וחוה לשון דבור, כמו שכתוב (תהלים י"ט): "ולילה ללילה יחוה דעת", הינו מלכות פה. כי המלכות נקרא דבור, על שם 'כי אין מלך בלא עם', ואין העם יודעים רצונו אלא אם כן כשהמלך מגלה מחשבתו ורצונו לתוך דבורו. נמצא שעקר הנהגות מלכותו אינו אלא על ידי דבור, וזה פרוש: 'מלכות פה'. וזה שאנו רואים, שלפעמים הולך להאדם שלא כסדר, כי שלמות של כל הדברים אינו אלא כשהם מיחדים ומקשרים בו יתברך, כי השלמות והמלוי היא החיות. כי איבר שנסתלק ממנו החיות, אזי נקרא חסרון. והחיות היא המחין והשכל, כמו שכתוב (קהלת ז): "והחכמה תחיה" וכו', והחכמה הוא בחינת מה - כ"ח מ"ה, מ"ה חיינו מ"ה כחנו. ומ"ה הוא אדם, כי לית אדם בלא אלף (הקדמת התיקוני זוהר), הינו הוי"ה במלוי אלפין. הינו הקדוש ברוך הוא הוא חיות של כל הדברים, כמו שכתוב (נחמיה ט:): "ואתה מחיה את כלם". נמצא זאת הבחינה מלכות, חוה כשהיא מקשרת לאדם, לבחינת מ"ה, הינו להקדוש ברוך הוא, אזי יש לה שלמות. כי השכל שהקדוש ברוך הוא שם בהנהגת מלכותו, בזה הוא מחיה אותה, כמו שכתוב: "החכמה תחיה". וזהו (תהלים כ"ד): "לה' הארץ ומלואה" - כשהארץ, הינו בחינת חוה מלכות מקשרת לה', אזי הוא במלאו ובשלמות. ומי שמחלק בחינת חוה, מלכות לעצמו, שאומר: אנא אמלך - בזה הוא מחלק ומפריד אותה מהקדוש ברוך הוא, אזי אינה בשלמות. כי עקר חיותה - מ"ה, הינו השכל. וזה (ירמיה י): "כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך". פרוש: שכלם אין כל כך גדול להחיות את מלכותם, וכשהוא מחלק את מלכות לעצמו, אזי הולך לו שלא כסדר, כי הוא בתוך בחינת שלא כסדר, הינו מלכות, חוה, תשר"ק. וכשזאת הבחינה חוה היא מקשרת להאדם, הינו להקדוש ברוך הוא, אזי הולך לו כסדר, כי 'באתר דאית דכר, נקבה לא אדכר תמן' (זהר חקת קפג ועין זהר בא דף לח לט). נמצא כי בחינות חוה שלא כסדר נתבטלים על ידי האדם כסדר:

</div>

Likutay Moharan II Torah 82: When You Go Out to War, and So Forth

It is written: “When you go out to war, and so forth” (Deuteronomy 21:10). It is written: “Back and front You formed me” (Psalms 139:5)—this is the aspect of in order [

k’seder

] and not in order [

shelo

k’seder

]. Front [

kedem

] is the aspect of in order, the aspect of Aleph-Bais in order. Back [

achor

] is the aspect of

tashrak

[the reverse alphabet], not in order. This is the aspect of Adam and Chavah, in order and not in order.

Havayah

[י-ה-ו-ה] in the filling with alephs equals in gematria 45 [

mah

]—Adam, and Chavah is the aspect of: Kingship [malchus] of the mouth [

peh

], and the Torah

shebe’al-peh

[Oral Torah] is called by it [see Zohar, Va'yaira 112a]. Chavah is the language of speech [

dibur

], as it is written (Psalms 19:3): “And night to night declares [


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

ובחינת כסדר נקרא יוד. שמלכות הנקרא דלת, לית לה מגרמה כלום, והקדוש ברוך הוא ממשיך לה חיות החכמה, הנקרא יו"ד, וזה יו"ד ו"ו דל"ת. וזה "אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפך" - אל תקרי כפך, אלא כפך, הינו יוד גימטריא כף. וכשמחלק את הד לעצמו וממשיך לעצמו חיות ממנה, אזי נעשית לו שלא כסדר דוי - מיוד נעשה דוי. וזה (ישעיה א): "וכל לבב דוי", כי כשהולך לאדם שלא כסדר, זה לו מחלת לב, כמו שכתוב (משלי י"ג): "תוחלת ממשכה" וכו'. וכשרואה אדם בעצמו, שהולך לו שלא כסדר ידע, שיש לו גדלות, הינו: אנא אמלך - יעשה תשובה וישפיל את עצמו, ויהיה בחינת מ"ה, כמו שכתוב (שמות ט"ז): "ונחנו מה", ואזי נחזר חוה לבחינת אדם, לבחינת מה, ונעשה כסדר, הינו אחור וקדם וכו' כפך הינו יו"ד:

</div>

yechaveh

] knowledge,” meaning kingship of the mouth. For kingship [malchus] is called speech, because there is no king without a people, and the people do not know his will except when the king reveals his thought and will into his speech. Thus, the essence of the conduct of his kingship is only through speech, and this is the meaning of: Kingship of the mouth [malchus

peh

]. This is what we

see,

that sometimes it goes for a person not in order, for the perfection of all things is only when they are unified and connected to Him, blessed be He, for perfection and filling is vitality [

chiyus

]. For a limb from which vitality has departed is called a deficiency [

chissaron

]. Vitality is the

mochin

[intellect] and the intellect [

sechel

], as it is written (Ecclesiastes 7:12): “And wisdom gives life,” and wisdom is the aspect of “

mah

the power of

mah

” [see Zohar,

Beraishis

24a], what is our life, what is our strength. And what is Adam, for there is no Adam without Aleph [see Zohar,

Beraishis

38a-39a], meaning

Havayah

[י-ה-ו-ה] in the filling with alephs. Meaning, the Holy One, blessed be He, is the vitality of all things, as it is written (Nehemiah 9:6): “And You give life to them all.” Thus, this aspect, kingship [malchus], Chavah, when it is connected to Adam, to the aspect of “


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

ועקר התשובה הוא בחדש אלול, כי הם ימי רצון, שעלה משה לקבל לוחות אחרונות ופתח דרך כבושה לילך בה. והדרך שעשה משה הוא כך, שמשה קשר את עצמו אפלו לפחות שבישראל ומסר נפשו עליהם, כמו שכתוב (שמות ל"ב): "ואם אין מחני נא". וזה פרוש (שמות ל"ה): "ויקהל משה" וכו' - שמשה היה מאסף ומיחד ומקשר את עצמו עם כל ישראל, אפלו עם הפחות שבפחותים. וזה פרוש (תהלים נ"ג): "כלו סג יחדו" - אפלו כשאני רואה אחד מישראל, שסג מכל וכל מהקדוש ברוך הוא, אף על פי כן צריך אני שנהיה יחדו - צריך ליחד ולקשר עמו, כמו שעשה משה. כי יש בחינת אלקות אפלו בדיוטא התחתונה, אפלו בעשרה כתרי דמסאבותא, לקים (תהלים ק"ג): "ומלכותו בכל משלה". וזה בחינת חיריק, כמו שכתוב (בתקוני זהר תקון י, דף כח:): 'ובחיריק לאנחתא לה לתתא, להמליך לה על תתאין'. נמצא שבפחות מישראל - יש בו בודאי איזה אלקות, ועל ידי זה אני יכול להיות יחדו עמו, וזה: "כלו סג יחדו". ועוד זאת הבחינה היתה למשה, כי כל מה שעלה למעלה יותר עליונה, מצא שם אלקים, כמו שכתוב (שמות י"ט): "ומשה עלה אל האלקים". כי בגשמיות אנו רואים, שיש אדם שהוא למטה בדחקות, אזי הוא עובד השם ומכיר אותו, וכשהוא נתעלה למעלה, שנתעשר, אזי הוא שוכח בהקדוש ברוך הוא. ודוד אמר (תהלים קל"ט): "אם אסק שמים שם אתה" - אפלו בשמים שם יש הקדוש ברוך הוא, בכל עליה ועליה צריך למצא שם הקדוש ברוך הוא. ומצינו שאלישע אחר עלה לרקיע על ידי שם, ואף על פי כן כפר בעקר (חגיגה יד). והדבר תמוה, כי אדרבא, כי כל מה שאדם נתעלה ביותר, בודאי הוא יותר קרוב לאלקות, כי כל הטוב הוא אלקות, כמו שכתוב (תהלים קמ"ה): "טוב ה' לכל", ואנו רואים בהפך - כשאדם בא בעשירות, בטוב, אזי הוא שוכח בהקדוש ברוך הוא. ותדע, שזה בחינת (בראשית כ"ז): "ותכהינה עיניו מראת", מחמת שנתקרב ביותר אל האור אלקות, אזי האור מכהה עיניו ומזיק לו, כמו כשאדם מסתכל בעצם השמש, אור השמש מזיק לעיניו. אבל יש בחינת סגול, כמו שכתוב (תקוני זהר, תקון יח, דף לא:): 'וסגול כד איהי בין (שם אי' תחות תרין וכו') תרין דרועין דמלכא', שזהו בחינת (שמות ל"ג): "ושכתי כפי עליך", כי בלא זה היה עצם אור הכבוד מזיק למשה, כמו שכתוב (שם): "כי לא יראני האדם וחי, וראית את אחרי" וכו'. וזה שבקש דוד: "ואחר כבוד תקחני" (תהלים ע"ג): תקרבני בהתקרבות של משה, שבקש ממך "הראני נא את כבדך" (שמות שם), והראית לו את אחורי כבודך, כמו שכתוב: "ושכתי וכו' וראית את אחרי":

</div>

mah

,” meaning to the Holy One, blessed be He, then it has perfection. For the intellect that the Holy One, blessed be He, placed in the conduct of His kingship, through this He gives it life, as it is written: “Wisdom gives life.” This is (Psalms 24:1): “To Hashem is the earth and its fullness”—when the earth, meaning the aspect of Chavah, kingship [malchus], is connected to Hashem, then it is in fullness and perfection. One who divides the aspect of Chavah, kingship [malchus], to himself and says: I will reign—through this he divides and separates it from the Holy One, blessed be He, then it is not in perfection. For its essence of vitality

mah

,” meaning the intellect. This is (Jeremiah 10:10): “For among all the wise of the nations and in all their kingship, there is none like You.” Meaning, their intellect is not so great to give life to their kingship, and when he divides kingship [malchus] to himself, then it goes for him not in order, for he is within the aspect of not in order, meaning kingship [malchus], Chavah,

tashrak

. When this aspect, Chavah, is connected to Adam, meaning to the Holy One, blessed be He, then it goes for him in order, for in the place where there is male, female is not mentioned there (Zohar,

Chukas

183a; and see Zohar, Ba 38a-39a). Thus, the aspects of Chavah not in order are nullified through Adam in order:

And the essence of teshuvah [repentance] is in the month of Elul, for they are days of favor [

yemei

ratzon

], when Moshe ascended to receive the latter tablets and opened a beaten path to walk in it. The path that Moshe made is such that Moshe bound himself even to the least in Israel and gave his soul for them, as it is written (Exodus 32:32): “And if not, blot me out, please.” This is the meaning of (Exodus 35:1): “And Moshe assembled, and so forth”—Moshe was gathering and unifying and binding himself with all Israel, even with the least of the least. This is the meaning of (Psalms 53:3): “All have turned away together”—even when I see one of Israel who has turned away from all and all from the Holy One, blessed be He, nevertheless, we must be together—one must unify and bind with him, as Moshe did. For there is an aspect of divinity even in the lowest commoner, even in the ten crowns of impurity, to fulfill (Psalms 103:20): “And His kingship rules

over all

.” This is the aspect of

chirik

, as it is written (

Tikkunay

Zohar, Tikkun 18, 31a): And with

chirik

to sigh for her to the lower, to crown her over the lower ones. Thus, in the least of Israel there is certainly some divinity, and through this I can be together with him. This is: “All have turned away together.” Furthermore, this aspect was for Moshe, for everything that ascended

higher and higher

, he found G-d there, as it is written (Exodus 19:3): “And Moshe ascended to G-d.” For we see in corporeality that there is a person who is below in distress, then he serves Hashem and recognizes Him, and when he is elevated higher in wealth, then he forgets the Holy One, blessed be He. David said (Psalms 139:8): “If I ascend to heaven, there You are”—even in heaven there is the Holy One, blessed be He, in every ascent and ascent one must find the Holy One, blessed be He. We found that Elisha Acher ascended to heaven by a name, and nevertheless he denied the fundamental principle (Chagigah 14b). The matter is wondrous, for on the contrary, since all that a person elevates more, certainly he is closer to divinity, for all good is divinity, as it is written (Psalms 145:9): “Hashem is good to all.” We see the opposite—when a person comes to wealth, to good, then he forgets the Holy One, blessed be He. Know that this is the aspect of (Genesis 27:41): “And his eyes dimmed from seeing,” because of coming closer to the light of divinity, then the light dims his eyes and harms him, like when a person looks at the essence of the sun, the light of the sun harms his eyes. But there is the aspect of purple [

segol


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

וכשהולך לאדם שלא כסדר, זהו התנגדות הרצון: אני רוצה שיהיה כן הדבר, והדבר להפך, שלא כסדר. וזה בחינת מלחמה, כי כל מלחמה הוא התנגדות הרצון, הוא בחינת שלא כסדר. וזהו: "כי תצא למלחמה" - כשהולך לך שלא כסדר, הינו התנגדות הרצון, "ונתנו ה' אלקיך בידך" - שיתבטל כל רצונות נגד רצונך, שילך לך כסדר כרצונך, אימתי כד, "ושבית שביו" - כשתהיה בבחינת מה, כשתמשיך לך אלקות, הוי"ה במלוי אלפין. וזה פרוש 'מחשב"ה - חש"ב מ"ה' (זהר בראשית כ"ד ותקון סט). כשתקשר תמיד במחשבתך אלקותו. וזה בחינת (שיר השירים ז): "מלך אסור ברהטים" - 'ברהטי מחין דילך' (תיקון ו'. ובתי' ו' שבסוף התקונים). וזהו: "ושבית שביו" - שתמשיך מ"ה בתוך מחשבתך, שתקשר אלקותו במחשבתך, כי כל דבר שנמשך ממקום גבוה נקרא שבי, כמו שכתוב (תהלים ס"ח): "עלית למרום שבית שבי", ועל ידי זה יתבטלו כל המלחמות וכל הרצונות נגד רצונך. וזה הסוד נרמז בעץ החיים בהקדמה בכלל יט ובכונות של ראש חדש אלול:

</div>

], as it is written (Exodus 33:22): “And I will cover [

ve’sakoti

] My hand over you,” for without this, the intensity of the light of glory would harm Moshe, as it is written (ibid. 33:20): “For no man can see Me and live,” and “You shall see My back, and so forth.” This is what David requested: “And after glory take me” (Psalms 73:24)—take me close in the closeness of Moshe, who requested from You “Show me, please, Your glory” (Exodus 33:18), and You showed him Your back glory, as it is written: “And I will cover, and so forth, and you shall see My back” (ibid. 33:22-23):

When it goes for a person not in order, this is opposition to the will—I want the matter to be so, and the matter is the opposite, not in order. This is the aspect of war [

milchamah

], for all war is opposition to the will, the aspect of not in order. This is: “When you go out to war”—when it goes for you not in order, meaning opposition to the will, and Hashem your G-d has given it into your hand—may all wills opposed to your will be nullified, so that it goes for you in order as your will. When? When and you capture its captive—when you are in the aspect of

mah

, when you draw divinity [Elokus],

Havayah

[י-ה-ו-ה] in the filling with alephs. This is the meaning of thought [

machshavah

]—think

mah

(Zohar,

Beraishis

24a; Tikkun 69). When you constantly connect in your thought divinity [Elokus]. This is the aspect of (Song of Songs 7:8): “The king bound in the channels”—in the channels of your intellect [

bi'ri'heetay

mochin

dilech

]. This is: And you capture its captive—that you draw “

mah

” into your thought, that you connect divinity [Elokus] in your thought, for everything that is drawn from a high place is called a captive [

shevey

], as it is written (Psalms 68:19): “You ascended on high, You captured a captive.” Through this, all the wars and all the wills opposed to your will are nullified. This secret is hinted in Etz Chaim, in the introduction, general 19, and in the intentions of Rosh Chodesh Elul:



# Likutay Moharan II Torah 83: Regarding the Rectification of the Bris

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/83/

# Likutay Moharan II Torah 83: Regarding the Rectification of the Bris

<div dir="rtl">על ידי תקון הברית שהוא קשת</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/83


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

על ידי תקון הברית שהוא קשת, יכול להוציא החצים, שהיא התפלה, שהוא חי ברכן דצלותא שהם תלת ווין, בחינת חצים, ומקומם בברית, בבחינת (תהלים פ"ט): "ובריתי נאמנת לו". אמונה זה בחינת תפלה, בבחינת (שמות י"ז): "ויהי ידיו אמונה". ואז התחלת צמיחת קרן משיח, בבחינת (תהלים קל"ב): "אצמיח קרן לדוד", בבחינת (חבקוק ג): "קרנים מידו לו". 'ידו' זה בחינת תפלה, ותפלות הם שלשה, כי כלליות משיח באבות, הינו משיח שהוא הדבור, שבו מתפלל, בחינת משיח אלמים, הוא מאש, מים, רוח:

</div>

Likutay Moharan II Torah 83: Regarding the Rectification of the Bris

Through the rectification of the bris [covenant, related to sexual purity], which is the bow [

keshes

], one can draw forth the arrows, which is the tefillah [prayer], which is the life of the blessings of prayer [

chay

birchan

ditzlosa

], which are three vavs [ווו], the aspect of arrows, and their place is in the bris, in the aspect of (Psalms 89:35): “And My covenant is faithful to him.” Faith [

emunah

] is the aspect of tefillah, in the aspect of (Exodus 17:12): “And his hands were faith.” Then begins the sprouting of the horn of Moshiach [Messiah], in the aspect of (Psalms 132:17): “I will cause a horn to sprout for David,” in the aspect of (Habakkuk 3:4): “Horns from his hand to him.” His hand is the aspect of tefillah, and prayers are three, for the generality of Moshiach is in the Patriarchs, meaning Moshiach, who is the speech [

dibur

] through which one prays, in the aspect of a mute speaker [

meshiach

illemim

], is from fire, water, wind:

Then he becomes a free man [ben

chorin

], meaning he comes to the holiness of Shabbos [Sabbath], where work is forbidden. For Shabbos is שִׁין בַּת [Shin, daughter].


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

ואז נעשה בן חורין, הינו שבא לקדשת שבת, שאסור במלאכה. כי שבת זו 'שין בת'. 'שין' תלת גונין: אש, רוח, מים. בת היא התפלה שהן הברכות, בחינת (בבא בתרא טז:): בת היה לו ובכל שמה, בחינת (בראשית כ"ד): "וה' ברך את אברהם בכל":

</div>

Shin is three colors: fire, wind, water.


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

וקדשת שבת זה בחינת תכלית הידיעה, ותכלית הידיעה שלא נדע. ובשביל זה שבת נקרא תכלית שמים וארץ, ותכלית זה בחינת (קהלת ז): "אמרתי אחכמה, והיא רחקה ממני", הינו זה עקר החכמה - שישכיל שרחוק ממנו החכמה:

</div>

Daughter [bas] is the tefillah, which are the blessings, in the aspect of (Bava Basra 16b): “He had a daughter, and her name was

Bakol

,” the aspect of blessings, the aspect of (Genesis 24:1): “And Hashem blessed Avraham with everything [

bakol

].”

The holiness of Shabbos is the aspect of the ultimate knowledge [

tachlis

hayediah

], and the ultimate knowledge is that we do not know.


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

ותכלית הזה הוא עקר המקום, הינו בחינת מקומו של עולם, שזה התכלית הוא המקיף את כל העולם שנברא בחכמה, כמו שכתוב (תהלים ק"ד): "כלם בחכמה עשית". וזהו בחינת (ברכות ו:): 'הקובע מקום לתפלתו', כי זה עקר המקום, בבחינת (שמות ט"ז): "אל יצא איש ממקמו ביום השביעי":

</div>

For this reason, Shabbos is called the ultimate of heaven and earth, and ultimate [

tachlis

] is the aspect of (Ecclesiastes 7:24): “I said, I will be wise, but it is far from me,” meaning this is the essence of wisdom—to realize that wisdom is far from him:

This ultimate is the essence of the place [

makom

], meaning the aspect of the place of the world, which is this ultimate that encompasses the entire world created with wisdom, as it is written (Psalms 104:24): “All of them You made with wisdom.” This is the aspect of (

Berachos

6b): “One who fixes a place for his prayer,” for this is the essence of the place, in the aspect of (Exodus 16:29): “Let no man go out from his place on the seventh day.”

Then the leper’s body, which is from the skin of the serpent [

mimashcha

dechivya

], extends, and he dons Shabbos garments, meaning a holy body from the Garden of Eden.


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

ואז פושט גופו המצרע, שהוא ממשכא דחויא, ולובש בגדי שבת, הינו גוף קדוש מגן עדן. כי המקום גורם, בבחינת (שם ג): "של נעליך וכו' כי המקום" וכו' (עין תיקון י"ב). ועל שם הגוף הקדוש נקרא שבת, בבחינת (שם ד): "והנה שבה כבשרו" - 'שנרפא מצרעתו', ונתלבש בגוף קדוש מגן עדן, הנקרא בשר, בחינת (בראשית ב): "בשר מבשרי":

</div>

For the place causes, in the aspect of (Exodus 3:5): “Remove your shoes, and so forth, for the place, and so forth.” Because of the holy body, it is called Shabbos, in the aspect of (Leviticus 14:9): “And behold, he returns, like his flesh”—he is healed from his leprosy and clothed in a holy body from the Garden of Eden, called flesh [

basar

], in the aspect of (Genesis 2:23): “Flesh from my flesh.”

Then his fortune [mazal] is elevated, which is flesh from his flesh, and he merits wealth, in the aspect of (Proverbs 10:22): “The blessing of Hashem, it makes rich,” and his good inclination [yetzer tov] is strengthened, meaning a heart of flesh (Ezekiel 36:26)—the good inclination, “He who finds a wife finds good” (Proverbs 18:22).


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

ואז נתרומם מזלו, שהיא בשר מבשרו, וזוכה לעשר, בבחינת (משלי י): "ברכת ה' היא תעשיר", ונתחזק יצרו הטוב, הינו "לב בשר" (יחזקאל ל"ו) - יצר טוב, "מצא אשה מצא טוב" (משלי י"ח). וזהו (שמות י"ט): "קול השפר הולך וחזק מאד" - 'קול השופר' היוצא מגופא שפירא הנ"ל. וקול זה בחינת תפלה הנ"ל "הולך וחזק מאד" - 'זה ממון' (ברכות נד). שנתחזק מזלו ויצרו הטוב כנ"ל, ונתבטל העצבות והליצנות הבאים ממרה שחרה. כי העצבות - מחמת דחקות ועניות, והליצנות היא "שחוק הכסיל" (קהלת ז), בחינת: 'הטחול שוחק' (ברכות סא) - הן נתבטלים על ידי המזל של עשירות ועל ידי יצר הטוב, שהוא בחינת (קהלת י): "לב חכם לימינו":

</div>

This is (Exodus 19:15): “The voice of the shofar goes and strengthens greatly”—the voice of the shofar that comes from the beautiful body mentioned above. This voice is the aspect of the tefillah mentioned above; it goes and strengthens greatly—this is wealth (

Berachos

54a).


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

ובימין הזה הוא מקים את הנופלים לאהבות וליראות רעות, הוא מקים אותם לאהבות ויראות קדושות, בבחינת (תהלים ק"ן): "כל הנשמה תהלל י"ק". כי ימינו מעביר החשך מעיניהם, ואז עיניהם רואות נפלאות, בבחינת (תהלים קי"ט): "גל עיני ואביטה נפלאות". ונפלאות האלו הן בבחינת פסח שהוא ימין, בחינת (מיכה ז): "כימי צאתך ממצרים אראנו נפלאות". ופסח הוא פה סח, בחינת (מלאכי ב): "תורת אמת היתה בפיהו", ונחשב כאלו ברא את העולם, כי שם כתיב (בראשית א): "יהי מארת", ועבר חשך, שכסה פני תהום:

</div>

For his fortune and his good inclination are strengthened, as mentioned above, and sadness [

atzvus

] and jesting [

leitzanus

] that come from black bile [

marah

shechorah

] are nullified. For sadness comes from distress and poverty, and jesting is the laughter of a fool (Ecclesiastes 7:6), the aspect of: The spleen laughs (

Berachos

61b)—they are nullified through the fortune of wealth and through the good inclination, which is the aspect of (Ecclesiastes 10:2): “A wise man’s heart is at his right.”

Through this right, he raises the fallen to loves and fears of evil, he raises them to holy loves and fears, in the aspect of (Psalms 150:6): “Let every soul praise Yah.” For His right removes the darkness from their eyes, and then their eyes see wonders, in the aspect of (Psalms 119:18): “Open my eyes, and I will behold wonders.” These wonders are the aspect of Pesach [Passover], which is the right, in the aspect of (Micah 7:15): “As in the days of your going out from

Mitzrayim

, I will show him wonders.” Pesach is mouth speaks [

peh

sach

], the aspect of (Malachi 2:7): “The Torah of truth was in his mouth,” and it is considered as if he created the world, for there it is written (Genesis 1:14): “Let there be luminaries,” and the darkness that covered the face of the abyss passed:

The light of the eyes also elevates all the requests and supplications that they pray to the Beis

HaMikdash

[Holy Temple], for there all requests ascend, and from there the light of the eyes goes out, in the aspect of (1 Kings 9:3): “And My eyes and My heart will be there.” The light of the eyes awakens the redemption that depends on the heart, in the aspect of (Isaiah 63:4): “For the day of vengeance is in My heart,” for His eyes and His heart are there.


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

ואור העינים מעלין גם כל הבקשות ותחנות, אשר יתפללו אל הבית המקדש, כי שם עולין כל הבקשות (מלכים א' ה'). ומשם האור עינים יוצא, בבחינת (מלכים א ט): "והיה עיני ולבי שם". ואור העינין מעוררין הגאלה, התלויה בלב, בבחינת (ישעיה ס"ג): "כי יום נקם בלבי", כי עיניו ולבו שם. וזה בחינת (בראשית א): "ויקרא לאור יום", אור העינין מעוררין יום נקם שבלב, לבטל שאור וחמץ של יצר לב האדם רע, הנשאר לו מנעוריו (בראשית ח). ושאור וחמץ שבלב האדם, הוא המסית את האדם, שיהרהר אחר תלמידי חכמים שבדור, ולומר זה נאה וזה לא נאה, בבחינת (הושע י): "חלק לבם". לבם הם עי"ן בי"ת צדיקים שבדור. וזהו (פסחים ב): 'אור לארבעה עשר', הינו אור שבעינים, שיש בהם שני פעמים שבעה גלדי עינא, בהם בודקין את החמץ:

</div>

This is the aspect of (Genesis 1:5): “And He called the light day,” the light of the eyes awakens the day of vengeance that is in the heart, to nullify the leaven and chametz [

se’or

vechametz

] of the evil inclination of man’s heart that remains from his youth. The leaven and chametz in man’s heart incite him to reflect on the Torah scholars of the generation and to say this one is fitting and that one is not fitting, in the aspect of (Hosea 10:2): “Their heart is divided.” Their heart, these are the seventy [עַיִ"ן] two [בֵּי"ת]

tzadikim

of the generation. This is (

Pesachim

2a): “Light for the fourteenth,” meaning the light in the eyes, which have twice seven layers of the eye, with which they check the chametz:

Then the heart can blaze in the study of the Torah with flames of love [

shalhovin

dirchimusa

], and many waters, which are external loves and fears, cannot extinguish this blaze, in the aspect of (Song of Songs 8:7): “Many waters cannot extinguish the love.” The Shechinah [Divine Presence] covers with her wings the blood of Israel in this love, so that the seed of evildoers, which are the aspect of the waters of the flood, do not rule over them.


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

ואז יכול הלב להתלהב בלמוד התורה בשלהובין דרחימותא, ומים רבים שהם אהבות ויראות חיצוניות, אי אפשר להם לכבות התלהבות הזאת, בבחינת (שיר השירים ח): "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה". והשכינה היא מכסה בכנפיה על דמהון של ישראל באהבה הזאת, שלא ישלטו עליהם זרע מרעים, שהם בחינת מי המבול. וזה: 'העובר עברה ומתביש בה, מוחלין לו' וכו' (ברכות יב), כי "על כל פשעים תכסה אהבה" (משלי י), כי על ידי הבושה נשפך דמו, ואז השכינה מכסה דמו באהבה כנ"ל, בבחינת כסוי דם, ועל ידי כסוי הזאת נתכסה כל פשעיו ממילא (ברכות יב):

</div>

This is: He who commits a transgression and is ashamed of it, they forgive him, and so forth (

Berachos

12b), for “Love covers all transgressions” (Proverbs 10:12), for through shame his blood is spilled, and then the Shechinah covers his blood in love, as mentioned above, in the aspect of covering blood [

kisui

dam], and through this covering, all his transgressions are automatically covered (

Berachos

12b):

[From the beginning of this section until here is the language of our Rebbe, of blessed memory.]

When the Holy One, blessed be He, wishes to taste the positive mitzvahs of a Jewish man who is a tzadik, then it is the aspect of a limb from the living, which is forbidden to eat, and it requires slaughter [shechitah] to permit it. Therefore, shame [

bushah

] is needed, which is the spilling of blood [

shefichus

damim

], the aspect of slaughter, which purifies the limb from the living.


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

(מתחלת סימן זה עד כאן הוא לשון רבנו, זכרונו לברכה).

</div>

Then Hashem, blessed be He, can taste from his positive mitzvahs, whether one positive mitzvah or many mitzvahs, for the mitzvahs are called delicacies [

matamim

], as it is written (Genesis 27:4): “And make me delicacies as I love”—from the positive commandments [

pikudin

de’aseh

], as brought (

Tikkunei

Zohar, Tikkun 21, 50a).


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

וכשהקדוש ברוך הוא רוצה לטעם ממצוות עשה של איש ישראלי, שהוא צדיק, אזי היא בחינת איבר מן החי, שהוא אסור באכילה, וצריך שחיטה להתירה. על כן צריך שיבוא עליו בושה שהיא שפיכות דמים, בחינת שחיטה, שהיא מטהרת האיבר מן החי, ואזי יוכל השם יתברך לטעם מהמצוות עשה שלו, בין מצות עשה אחת בין מצוות רבות, כי המצוות נקראים מטעמים, כמו שכתוב (בראשית כ"ז): "ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי" - 'מפקודין דעשה', כמובא (בתקוני זהר תקון כא דף נ). וכשנשפך דמו על ידי הבושה כנ"ל, אזי צריך לשמר, שלא יינקו ממנו החיצונים הידועים, שרוצים לינק מזה הדם הנשפך. על כן צריך כסוי, שהשכינה מכסה דמהון של ישראל, שנשפך באהבה הזאת, בחינת: כאשר אהבתי, כנ"ל. וזה בחינת כסוי דם:

</div>

When his blood is spilled through shame, as mentioned above, then one must guard that the known external forces [

chitzonim

] do not draw from it, for they wish to draw from this spilled blood. Therefore, covering [

kisui

] is needed, that the Shechinah covers the blood of Israel, which is spilled in this love, in the aspect of: “As I love,” as mentioned above. This is the aspect of covering blood [

kisui

dam]:

Regarding the spilling of blood [

shefichus

damim

] of Israel, there are many lofty and hidden matters, whether the spilling of blood through shame or other actual spilling of blood.


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

ובענין שפיכות דמים של ישראל יש דברים עליונים ונסתרים הרבה, בין שפיכות דמים על ידי בושה, בין שאר שפיכות דמים ממש. כי יש כמה וכמה נשמות נפולות, שאין להם עליה כי אם על ידי שפיכות דמים של ישראל - של אדם גדול, ולפעמים אין להם עליה כי אם על ידי שפיכות דמים ממש. וזה בחינת (יומא פו:): 'זדונות נעשין כזכיות'. שעל ידי הבושה ושפיכות דמים השכינה מכסה דמהון באהבה הנ"ל, וזה בחינת: "על כל פשעים תכסה אהבה", כנ"ל, ונתהפכין הזדונות לזכיות, ונתעלו הנשמות הנפולות, שהן בחינת פשעים, כי נתעלין ונתהפכין לזכיות על ידי כסוי דם באהבה הנ"ל (עין בתקון כא):

</div>

For there are many, many fallen souls that have no elevation except through the spilling of blood of Israel, of a great man, and sometimes they have no elevation except through actual spilling of blood. This is the aspect of (Yoma 86b): “Willful sins become like merits.” For through shame and the spilling of blood, the Shechinah covers their blood in the aforementioned love, and this is the aspect of: “Love covers all transgressions,” as mentioned above, and the willful sins are transformed into merits, and the fallen souls, which are the aspect of transgressions, are elevated and transformed into merits through the covering of blood in the aforementioned love (see

Tikkunei

Zohar, Tikkun 21).



# Tinyana

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/84/

# Tinyana

<div dir="rtl">דע, שעקר התחברות ודבקות להשם יתברך הוא על ידי התפל</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/84


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

לשון רבנו, זכרונו לברכה:

</div>

Tinyana

The exact words of Our Rebbe, of Blessed Memory

Know that the essence of connection and attachment to Hashem [G-d] is through tefillah [prayer].


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

דע, שעקר התחברות ודבקות להשם יתברך הוא על ידי התפלה. כי התפלה הוא שער, שדרך שם נכנסין להשם יתברך, ומשם אשתמודעין לה. כי תפלה היא מלכות, כמו שכתוב (תהלים ק"ט) "ואני תפלה"; ותפלה - לשון התחברות, כמו שכתוב (בראשית ל): "נפתולי אלקים נפתלתי", תרגומו: 'לשון התחברות'. ובשביל זה על פירב כשאדם מתפלל נופלים לו מחשבות של גדלות. כי התפלה, הינו בחינת מלכות, בחינת אני, היא בגלות בתוך מלכות הרשעה, כמו שכתוב (יחזקאל א): "ואני בתוך הגולה". וכשהיא רוצה לצאת, אזי מתאחזת בה מלכות הרשעה הינו גדלות, שגדלות היא ממלכות הרשעה, שרוצה להתגדל ולמלך. וזה שמתפללים בכח, בזה נותן כח בתפלה להתחזק כנגד מלכות הרשעה לצאת מגלותא. וזה (תהלים ס"ח): "תנו עז לאלקים על ישראל גאותו". כד הגאוה, הינו מלכות הרשעה, גוברת על ישראל, התקון לזה - שתתפללו בכח ותחזקו את אלקים, הינו בחינת אני. וזה (דברים ח): וזכרת את ה' אלקיך, כי הוא הנתן לך כח לעשות חיל. פרוש, שעל ידי הכח תתקן את אשת חיל, בחינת מלכות. וזה פרוש: 'למקני נכסין' (הינו תרגום של לעשות חיל - למקני נכסין.) פרוש, כי המלכות כד איהי בגלותא אזי אומרת: "אל תראוני שאני שחרחרת" (שיר השירים א), כי היא מלבשת בלבושין אכמין, בלבושין דקלפין ומכסה בהם. ואזי: "כצפור נודדת מן קנה כן איש נודד" (משלי כ"ז), כי היא קן דילה. וכד אדם מתפלל בכח ומוציא אותה מגלותא, מכסויין דילה, ונעשית קן להקדוש ברוך הוא. וזה פרוש: 'למקני' - לשון קן נכסין - לשון כסויין. ועקר כונתך יהיה, שתתקן השכינה כדי לזוגה עם בעלה. וזה פרוש: למען הקים את בריתו - הקמת הברית רמז לזווג. כי מתחלה צריך אתערותא דלתתא, הינו תקון השכינה, וכשהשכינה מתלבשת בלבושין נהירין: 'חור סמק ירק', בחינת אבות, והיא בחינת שבועה, בחינת שבעה (ע' זוהר וישב קפא.). ונעשה כאלו עכשו נשבע לאבות וזה: אשר נשבע לאבותיך כיום הזה - כיום הזה דיקא. נמצא על ידי תפלה בכח נתחדש השבועה לאבות:

</div>

For tefillah is the gate through which one enters to Hashem, may He be blessed, and from there one becomes known to Him. For tefillah is malchus [sovereignty], as it is written: "And I am tefillah" [Psalms 109:4]. And tefillah is the language of connection, as it is written: "The

wrestlings

naftulay

] of G-d, I have wrestled [

niftalti

]" [Genesis 30:8], its translation being the language of connection [from the root: P-T-L]. Therefore, generally, when a person prays, thoughts of

gadlus

[grandeur] fall upon him. For tefillah, which is the aspect of malchus, the aspect of "ani" [I], is in exile within the malchus

harasha

[wicked sovereignty], as it is written: "And I am in the midst of the exile" [Ezekiel 1:1]. And when it desires to go out, then the malchus

harasha

, which is

gadlus

, clings to it, for

gadlus

is from the malchus

harasha

, which seeks to aggrandize itself and to rule. And this is why when praying with strength, one gives strength to the tefillah to be strengthened against the malchus

harasha

to go out from exile. And this is: "Give strength to G-d, over Israel is His grandeur" [Psalms 68:35]. When the grandeur, which is the malchus

harasha

, prevails over Israel, the remedy for this is that you pray with strength and strengthen G-d, which is the aspect of "ani." And this is: "And you shall remember Hashem your G-d, for He is the One giving you strength to make wealth" [Deuteronomy 8:18]. Meaning, through the strength, you repair the

eshes

chayil

[woman of valor], the aspect of malchus. And this is the meaning: "

lemiknay

nichsin

" [to acquire assets, the Aramaic translation of "to make wealth"]. Meaning, for the malchus, when it is in exile, then it says: "Do not look at me, for I am blackened" [Song of Songs 1:6], for it is clothed in black garments, in garments of husks, and is covered by them. And then: "Like a bird wandering from its nest, so is a man wandering" [Proverbs 27:8], for it is His nest. And when a person prays with strength and brings it out from exile, from its coverings, it becomes a nest for the Holy One, blessed be He. And this is the meaning: "

lemiknay

"—the language of a nest [K-N]; "

nichsin

"—the language of coverings [K-S-H]. And the essence of your intention shall be to repair the Shechinah [Divine Presence]

in order to

pair it with its Husband. And this is the meaning: "In order to establish His bris"—establishing the bris [circumcision/sexual purity] alludes to pairing. For initially, an awakening from below is needed, which is the repair of the Shechinah, and when the Shechinah is clothed in radiant garments—white, red, green, the aspect of the Patriarchs [Abraham, Isaac, Jacob], and it is the aspect of an oath, the aspect of seven. And it is as if now an oath is made to the Patriarchs. And this is: "Which He swore to your fathers, as this day"—specifically "as this day." Thus, through tefillah with strength, the oath to the Patriarchs is renewed.



# Tinyana

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/85/

# Tinyana

<div dir="rtl">אגוזים הנקראים לוזים</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/85


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

אגוזים הנקראים לוזים, הם רומזים לבחינת לאה שהיא בערף, שהיא נקבא ראשונה, ואחר כך נכנסין לבית המקדש, שהוא בחינת: יעקב קראו בית אל (פסחים פח). וזהו שפרש רש"י (שופטים א), שדרך לוז נכנסין לבית אל. וזהו (ישעיה מ): "נחמו נחמו". שתי פעמים נחמו גימטריא קדקד, שהוא בחינת ערף, שעל ידה נכנסין לבית אל. וזהו שלשה שבועות שהם עשרים ואחד יום שבין המצרים, וכנגדו באילן לוז. בשביל זה נוהגין לאכל ביצה בסעדה המפסקת בתשעה באב, כי הביצה נגמרת בעשרים ואחד יום, כמאמר חכמינו, זכרונם לברכה (בכורות ה) (עין תוספות שם): תרנגלת מולדת לעשרים ואחד יום וכו', וכנגדו באילן לוז. וזהו העצם לוז שיש בערף אדם, שישאר אחר כליון הגוף, וממנו יתחדש בנין הגוף בשעת תחית המתים. וזהו עקר נחמותינו, בחינת 'נחמו נחמו' כנ"ל, כי על הגוף נאמר (רות ג): "שכבי עד הבקר", שהוא עת התחיה, והנה בבקר והנה היא לאה (בראשית כ"ט) - הינו עצם לוז הנ"ל, שעל ידה נתבנה הגוף. ובשביל שכל כונתו של יעקב היה בשביל רחל, נאמר בבני רחל, דהינו יוסף: "ולקדקד נזיר אחיו" (בראשית מ"ט), ובבנימין כתיב (דברים ל"ג): "ובין כתפיו שכן". רמז, שעל ידי בחינת לאה שהיא ראשונה, יכול לבוא לבחינת רחל. קדקד וכתפיו זה בחינת לוז הנ"ל. ערף גימטריא ש"נ ראשי תבות: שבת נחמו, רמז להנ"ל:

</div>

Tinyana

Nuts Called Luzim

Egozim

[nuts] called

luzim

[almonds] allude to the aspect of Leah, who is in the nape [

oref

], who is the first feminine, and afterward one enters the Temple, which is the aspect of: "Jacob called it Bais El" [

Pesachim

88a]. And this is what Rashi explained: "By way of Luz, one enters Bais El" [Judges 1:23]. And this is: "Comfort, comfort" [Isaiah 40:1]—"

nachamu

" is numerically equivalent to "

kadkoad

" [crown of the head], which is the aspect of the nape [

oref

], through which one enters Bais El. And this is the three weeks, which are twenty-one days between the straits, and corresponding to it in the almond tree [luz]. Therefore, it is customary to eat an egg at the meal before the fast of Tisha

B’Av

, for the egg is completed in twenty-one days, as our Sages, of blessed memory, said: "A hen hatches in twenty-one days" [

Bechoros

8a, see

Tosafos

there]. And corresponding to it in the almond tree [luz]. And this is the bone luz that is in the nape of a person, which remains after the body’s destruction, and from it the body’s structure is renewed at the time of the resurrection of the dead. And this is the essence of our comfort, the aspect of "

nachamu

nachamu

," as above, for regarding the body it is said: "Lie down until the morning" [Ruth 3:13], which is the time of resurrection. And behold, in the morning, and behold, it is Leah: "And it was in the morning, and behold, it was Leah" [Genesis 29:25], which is the

aforementioned bone

luz, through which the body is built. And because all of Jacob’s intention was for Rachel, it is said regarding the sons of Rachel, that is, Joseph: "And to the crown [

kadkod

] of the nazir of his brothers" [Genesis 49:26]. And regarding Benjamin, it is written: "And between his shoulders He dwells" [Deuteronomy 33:12], alluding that through the aspect of Leah, who is first, one can come to the aspect of Rachel—"

kadkod

" and "

kesaifav

" [shoulders]—this is the aspect of the

aforementioned luz

. "

Oaref

" [nape] is numerically equivalent to Shabbos

Nachamu

[SH-N], alluding to the above.



# Tinyana

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/86/

# Tinyana

<div dir="rtl">דע, שעל ידי שהעולם הם מקטני אמנה</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/86


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

דע, שעל ידי שהעולם הם מקטני אמנה, על כן הם צריכים לתענית, דהינו עבודות קשות. כי בודאי ידוע, שאפשר לעבד השם יתברך בכל דבר, כי 'אין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו' (עבודה זרה ג), אך מה שצריכין לפעמים לעבודות קשות, הוא בבחינת מה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (סנהדרין עד:): 'בשעת שמד אפלו אערקתא דמסאני יהרג ואל יעבר'. נמצא שאף שבאמת אין ראוי שיהרג על זה, אך מחמת שהוא שעת שמד, והם מתגברים ורוצים דיקא להעבירו על דת ולהביאו לכפירות, חס ושלום, על כן הוא מכרח למסר נפשו אפלו על דבר קל. והעבודה זרה והכפירות הם בבחינת (תהלים קל"ה): "אף אין יש רוח בהם" - שאין בהם שום רוח כלל. והקטני אמנה הם בבחינת "מקצר רוח", שהוא כמו ממצע, דהינו שאין להם אמונה שלמה, שהיא בחינת מאריך רוחו, כמובא במקום אחר (בלקוטי א סימן קנה), ואף על פי כן אינם כופרים לגמרי, שאין להם שום רוח כלל, רק הם כמו ממצע, ורוחם קצרה בחינת מקצר רוח. וזהו (שמות ו): "מקצר רוח ומעבדה קשה" - שמחמת שהם בבחינת "קצר רוח", מחמת שהם קטני אמנה כנ"ל, על ידי זה צריכין לעבודות קשות ולתעניתים כנ"ל. כמו שבשעת השמד שהיא קלקול אמונה לגמרי, צריכין אפלו למסר נפשם ממש אפלו על דבר קל, כמו כן כשיש קטנות ופגם באמונה, צריכין לעשות עבודות קשות כנ"ל. ויש כמה בחינות בקטני אמונה. כי יש אפלו צדיקים שהם קטני אמנה, כמו שדרשו רבותינו, זכרונם לברכה (סוטה מח:) על פסוק: "כי מי בז ליום קטנות" - 'מי גרם לצדיקים' וכו':

</div>

Tinyana

Because the World is of Little Faith

Know that because the world is of little

emunah

[faith], therefore they need fasting, that is, difficult services. For certainly it is known that it is possible to serve Hashem [G-d] in every matter, for the Holy One, blessed be He, does not come with complaints against His creations [Avodah Zarah 3a]. But the reason they sometimes need difficult services is in the aspect of what our Sages, of blessed memory, said: "At a time of persecution, even for the strap of a sandal, one should be killed rather than transgress" [Sanhedrin 74b]. Thus, even though in truth it is not appropriate to be killed for this, because it is a time of persecution and they prevail and specifically wish to make him transgress the religion and bring him to heresies, Heaven forbid, therefore he is compelled to give his life even for a small matter. And idol worship and heresies are in the aspect of: "Indeed, there is no spirit in them" [Psalms 135:17], for they have no spirit at all. And those of little

emunah

are in the aspect of "

mikotzer

ruach" [shortness of spirit], which is like an intermediate state, that is, they do not have complete

emunah

, which is the aspect of one who lengthens his spirit, as brought elsewhere [Likutay Moharan I:155]. And even so, they are not complete heretics who have no spirit at all; rather, they are like an intermediate state, and their spirit is short, the aspect of "

mikotzer

ruach." And this is: "From shortness of spirit and from difficult service" [Exodus 6:9]—because they are in the aspect of "

mikotzer

ruach," because they are of little

emunah

, as above, therefore they need difficult services and fasts, as above. Just as at a time of persecution, which is a complete corruption of

emunah

, they need to give their lives entirely even for a small matter, so too when there

smallness and a defect in

emunah

, they need to perform difficult services, as above. And there are several aspects in those of little

emunah

, for even

tzadikim

[righteous ones] are sometimes of little

emunah

, as our Sages, of blessed memory, expounded on the verse: "For who has despised the day of small things" [Zechariah 4:10]—who caused the

tzadikim

[to stumble, etc.] [

Sotah

48b].



# Tinyana

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/87/

# Tinyana

<div dir="rtl">דע, שכונת אלול הם תקון לפגם הברית, כי סוד כונות אל</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/87


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

דע, שכונת אלול הם תקון לפגם הברית, כי סוד כונות אלול הוא "הנותן בים דרך" (ישעיה מ"ג) (וכמבאר בכונת האר"י ז"ל) - להאיר בחינת דרך בים, ודרך זה נפתח בחדש אלול (ועין שם בכונות כל הכונות של אלול). ועקר פגם הברית הוא בבחינת דרך הזה, כי היה צריך להאיר בחינת הרכ"ד [מאתים עשרים וארבעה] אורות בבחינת ים, בחינת אמונה, והוא נטה מזה, ופגם בבחינת דרך, בבחינת (בראשית ו): "כי השחית כל בשר את דרכו". כי אשה נקראת דרך, כמובא בדברי רבותינו, זכרונם לברכה (קדושין ב:), ויש דרך אחר, בחינת (משלי ל): "דרך אשה מנאפת". והכלל - שעקר הפגם בבחינת דרך, שלא האיר הדרך בים. ולפעמים מחמת זה הפגם יוכל לאבד את זווגו (עין תיקון יד). כי מאחר שנטה מזווגו, קשה לו למצא את זווגו, ואפלו אם ימצא את זווגו, תהיה לו מנגדת, ולא תהיה נוטה אחר רצונו, מחמת שנטה ממנה ולא האיר בה, מזה נתהוה שיש לה רצון אחר כנגדו. ואז: לא זכה - כנגדו. (יבמות סג) וחדש אלול שאז יכולין לתקן זה ולהאיר הדרך בים כנ"ל, [על כן כונת אלול הם תקון לזה]. וכשמתקן זה, אזי מוצא זווגו, והיא אינה כנגדו, רק כרצונו. ויש בזה סוד נפלא. כי דע, שזה הסוד מסר אברהם לאליעזר עבדו, כששלחו לבקש הזווג של יצחק בנו, הינו סוד כונת אלול, שהם מסגלים לתקון הברית, שעל ידי זה מוצאין הזווג. כי על ידי התקון הנ"ל נעשה בה רצון אליו, כי מקדם לא היתה נוטה אחר רצונו, כי נטתה ממנו כנ"ל, ועל ידי זה אי אפשר למצא זווגו, ואפלו אם מוצאה, אינה נוטה אחר רצונו כנ"ל. אבל על ידי כונת אלול שהם התקון לזה, על ידי זה חזר ונעשה בה רצון אליו כנ"ל. וזה הסוד מבאר בתורה בפרשת אליעזר, כי אברהם מסר לו הסוד הזה. וזה שאמר אברהם לאליעזר (בראשית כ"ד): "ואם לא תאבה האשה ללכת אחריך", ראה והבט נפלאות תורתנו, כי ראשי תבות פסוק זה הם אותיות אלול, ובאמצע הם תבות: תאבה האשה, כי על ידי בחינת אלול, הינו סוד כונות אלול, על ידי זה תאבה האשה, כי על ידי זה נעשה בה רצון אליו כנ"ל. נמצא שבאלו התבות בעצמן שדבר אברהם עם אליעזר מענין החשש, שמא לא תתרצה לילך אחריו, דהינו מה שאמר לו: "ואם לא תאבה האשה ללכת אחריך" - באלו התבות עצמן גלה לו סוד התקון לזה, דהינו סוד אלול, המרמז בראשי התבות, שהוא התקון לזה, שעל ידי זה תאבה האשה. ועוד יש בזה סודות נוראים מאד. גם עין במאמר המתחיל: "ויאמר ה' אל משה קרא את יהושע" (בלקוטי א סימן ו), כי שם מדבר מכונות אלול, והוא תקון לפגם הברית כנ"ל. הינו לעין באותו המאמר, ולזכות להבין בו ולעשות עמו איזה עבודה בעבודת השם - על ידי זה יתקן פגם הברית:

</div>

Tinyana

The Intention of Elul is the Repair of the Defect of the Bris

Know that the intention of Elul [month of repentance] is the repair of the defect of the bris [circumcision/sexual purity]. For the secret of the intentions of Elul is: "He who places a way in the sea" [Isaiah 43:16] (and as explained in the intentions of the Ari, of blessed memory), to illuminate the aspect of a way in the sea. And this way is opened in the month of Elul (and see there in the intentions all the intentions of Elul). And the essence of the defect of the bris is in the aspect of this way, for it was necessary to illuminate the aspect of two hundred and twenty-four [

reish

-kaf-

daled

] lights in the aspect of the sea, the aspect of

emunah

[faith], and he deviated from this and defected in the aspect of the way, in the aspect of: "For all flesh has corrupted its way" [Genesis 6:12]. For a woman is called a way, as brought in the words of our Sages, of blessed memory [Kiddushin 2b]. And there is another way, the aspect of: "The way of a licentious woman" [Proverbs 30:20]. And the principle is that the essence of the defect is in the aspect of the way, that he did not illuminate the way in the sea. And sometimes, because of this defect, one may lose his pairing (see Tikkun 14). For since he deviated from his pairing, it is difficult for him to find his pairing, and even if he finds his pairing, she will be opposed to him and will not incline after his will, because he deviated from her and did not illuminate her. From this, it came about that she has another will against him, and then: "He did not merit [a wife] according to him" [

Yevamos

63a]. And the month of Elul, when one can repair this and illuminate the way in the sea, as above [therefore, the intention of Elul is the repair for this]. And when he repairs this, then he finds his pairing, and she is not opposed to him, but according to his will. And there is in this a wondrous secret,

for know

that this secret Abraham passed to Eliezer his servant when he sent him to seek the pairing of Isaac his son, which is the secret of the intention of Elul, which is a

segula

[propitious] for the repair of the bris. For through the

aforementioned repair

, a will toward him is made in her, for previously she did not incline after his will, because he deviated from her, as above. And through this, it is impossible to find his pairing, and even if he finds her, she does not incline after his will, as above. But through the intention of Elul, which is the repair for this, through this a will toward him is restored in her, as above. And this secret is explained in the Torah in the portion of Eliezer, for Abraham passed to him this secret. And this is what Abraham said to Eliezer: "And if the woman is not willing to go after you" [Genesis 24:8]. See and behold the wonders of our Torah, for the initial letters of this verse are the letters of E-L-U-L, and in the middle are the words "

toava

ha’isha

" [the woman is willing]. For through the aspect of Elul, which is the secret of the intentions of Elul, through this the woman is willing, for through this a will toward him is made in her, as above. Thus, in these very words that Abraham spoke with Eliezer regarding the concern that perhaps she would not consent to go after him, that is, what he said to him: "And if the woman is not willing to go after you," in these very words he revealed to him the secret of the repair for this, which is the secret of Elul, alluded to in the initial letters, which is the repair for this, through which the woman is willing. And there are further awesome secrets in this. Also, see in the teaching that begins: "And Hashem said to Moses, call Joshua" [Likutay Moharan I:6], for there it speaks of the intentions of Elul, and it is a repair for the defect of the bris, as above. That is, to study that teaching and merit to understand it and to do some service with it in the service of Hashem, through this one repairs the defect of the bris.



# Tinyana

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/88/

# Tinyana

<div dir="rtl">צריך לזהר מאד</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/88


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

צריך לזהר מאד, שלא לאכל פרי, שלא נתבשלה כל צרכה. וכמו 'שאסור לקץ אילן בלא זמנו', כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (בבא בתרא כו), כן אסור לתלש פרי קדם בשולה וכן אסור לאכלה. והאוכל פרי קדם גמר בשולה, יכולה להזיק לו מאד לנשמתו, כי יוכל לאבד נפשו על ידי זה. כי הפרי - כל זמן שהיא צריכה להתגדל, יש לה כח המושך, כי היא צריכה חיות להתגדל, ועל כן בודאי יש לה כח המושך, שמושכת יניקתה וחיותה וכשתולשין אותה קדם זמנה, קדם שנתבשלה עדין כל צרכה, עדין יש לה כח המושך, כי כשמתבשלת כל צרכה, שוב פסק ממנה כח המושך, כי אינה צריכה עוד למשך חיות אבל כשצריכה להתבשל עוד, עדין יש לה הכח המושך. ועל כן זה האוכלה קדם גמר בשולה, תוכל הפרי למשך לעצמה חיות הנפש של זה האדם, מאחר שעדין יש להפרי כח המושך כנ"ל, על כן תוכל הפרי להמשיך לעצמה חיות נפשו, ויוכל לאבד נפשו. ועם כל זה, אם מברך הברכה של הפרי בכונה וביראת שמים, אזי יוכל להנצל מזה, וגם אם הוא חזק ביותר בעבודת ה', יוכל גם כן להוציא עוד חיות מהפרי ולמצא שם אבדות. כי יש דברים אבודים, ויש בזה דברים נפלאים, סודות נסתרים ונוראים מאד, רזין עלאין. והעקר, שהאדם צריך לזהר מזה מאד, הינו שלא לאכל פרי, קדם שנתבשלה כל צרכה. ודע, כי גם כשמבשלין הפרות בביתו אינו מועיל לזה, אבל אם הפרות שלא נתבשלו כל צרכן על האילן, הם מנחים איזה זמן, עד שנעשין מבשלין מאליהן בתלוש, זה מועיל, ומתר לאכלן. וזה דומה כמו האדם שהוא יגע והוא מרחף רחיפות הרבה בפיו (שקורין סאפין), עד אשר ינוח, כמו כן אלו הפרות שנתלשו, קדם שנתבשלו כל צרכן, צריך להמתין עד שינוחו מרחיפתן, ואז יש התר לאכלן. והדברים סתומים: ודע, שיש מלאך, ותחתיו כמה ממנים, וכלם אוחזים בידם שופרות והם עומדים וחופרים תמיד ומחפשים תמיד אחר אבדות, והם תוקעים תקיעה תרועה, ואחר כך חוזרים ותוקעים תקיעה, וכשהם מוצאים איזה אבדה, נעשה רעש ושמחה גדולה. כי יש כמה דברים אבודים, הינו מה שאובדים אבדות הרבה על ידי התאוות, בבחינת (תהלים קי"ב): "תאות רשעים תאבד". ואפלו מי שהוא צדיק הוא אובד גם כן לפעמים, בבחינת (קהלת ז): "יש צדיק אבד בצדקו". ואפלו הצדיקים החופרין ומבקשים אחר אבדות, הם אובדים גם כן לפעמים, בבחינת (תהלים פ"ג): "יחפרו ויאבדו" - שאפלו החופרים אחר אבדות חוזרים ואובדים לפעמים, וזה בחינת (קהלת ג): "עת לאבד". וזה: תאות רשעים ת'אבד - ראשי תבות: תקיעה, תרועה, תקיעה, כי המלאכים המחפשים אחר האבדות, שהם בחינת 'תאות רשעים תאבד', הם אוחזים בידם שופרות ותוקעים תר"ת כנ"ל. וגם הזכיר אז, שקשה מאד מאד להיות מקבל. וגם הזכיר אז 'קנאת סופרים תרבה חכמה' (בבא בתרא כא). ולא באר כל זה, כי הם דברים סתומים וחתומים. גם נשכח קצת, כי לא כתבתים בזמנו כי אם בדרך רמז (כאשר נדפס כבר בהדפסה ראשונה). ואמר: שכל הנ"ל, דהינו ענין כונת אלול, שהם תקון לפגם הברית וענין הפרות הנ"ל, וענין זה של המלאך וכו' כנ"ל - הכל אחד, ויש בזה רזין גדולים:

</div>

Tinyana

Not to Eat Fruit That Has Not Fully Ripened

One must be very careful not to eat fruit that has not fully ripened. And just as it is forbidden to cut down a tree before its time, as our Sages, of blessed memory, said [Bava Basra 26a], so too it is forbidden to pick fruit before its ripening, and it is forbidden to eat it. And one who eats fruit before its complete ripening can greatly harm his soul, for he can lose his soul through this. For the fruit,

as long as

it needs to grow, has a drawing force, for it needs vitality to grow. And therefore, certainly, it has a drawing force that draws its sustenance and vitality. And when one picks it before its time, before it has ripened as needed, it still has the drawing force. For when it is fully ripened, the drawing force ceases from it, for it no longer needs to draw vitality. But when it still needs to ripen, it still has the drawing force. And therefore, one who eats it before its complete ripening, the fruit can draw to itself the vitality of the soul of that person, since the fruit still has the drawing force, as above. Therefore, the fruit can draw to itself the vitality of his soul, and he can lose his soul. And despite this, if he blesses the blessing of the fruit with intention and with fear of Heaven, then he can be saved from this.

And also

, if he is stronger in the service of Hashem [G-d], he can also draw out additional vitality from the fruit and find

there

lost things. For there are lost things, and there are in this wondrous matters, hidden and awesome secrets, supernal mysteries. And the essence is that a person must be very careful about this, that is, not to eat fruit before it has fully ripened. And know that even when one cooks the fruits in his house, it does not help for this. But if the fruits that have not fully ripened on the tree are left for some time until they become ripened on their own when detached, this helps, and it is permitted to eat them. And this is

similar to

a person who is weary and breathes heavily [called panting] until he rests. Similarly, these fruits that were picked before they fully ripened need to wait until they rest from their panting, and then there is permission to eat them. And the matters are sealed. And know that there is an angel, and under him are several appointees, and they all hold shofars in their hands, and they stand and dig constantly and search constantly for lost things. And they blow a tekiah, a teruah, and then they blow a tekiah again. And when they find some lost thing, there is a great commotion and great joy. For there are many lost things, that is, many losses are lost through desires, in the aspect of: "The desire of the wicked shall perish" [Psalms 112:10]. And even one who is a tzadik [righteous one] loses sometimes, in the aspect of: "There is a righteous one who perishes in his righteousness" [Ecclesiastes 7:15]. And even the

tzadikim

who dig and seek after lost things lose sometimes, in the aspect of: "They dig and perish" [Psalms 83:18], for even those who dig after lost things return and perish sometimes, in the aspect of: "A time to lose" [Ecclesiastes 3:6]. "

Taavas

reshaim

toved

" [The desire of the wicked shall perish]—the initial letters are: Tekiah, Teruah, Tekiah [T-R-T]. For the angels searching after the lost things, which are in the aspect of "

taavas

reshaim

toved

," hold shofars in their hands and blow T-R-T, as above. And he also mentioned then that it is very, very difficult to be a recipient. And he also mentioned then: "The jealousy of scribes increases wisdom" [Bava Basra 21a], and he did not explain all this, for they are sealed and closed matters. And some were forgotten, for I did not write them at the time, but only by way of allusion [as was already printed in the first edition]. And he said: All the above, that is, the matter of the intention of Elul, which is a repair for the defect of the bris, and the matter of the

aforementioned fruits

, and this matter of the angel, etc., as above, are all one, and there are in

this great mysteries



# Tinyana

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/89/

# Tinyana

<div dir="rtl">הדעת משדך כל השדוכים, כי כל השדוכים הם שני הפכים,</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/89


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

הדעת משדך כל השדוכים, כי כל השדוכים הם שני הפכים, והדעת הוא המתוך בין שני הפכים (עין לקוטי הראשון סי' ד). על כן כל השדוכים שבעולם, כלם נעשים על ידי הבר דעת שיש בעולם. ועל כן לפעמים קשה למצא זווגו, כי לפעמים שני המשדכים רחוקים מאד, והם שני הפכים ביותר זה מזה, על כן קשה למצא זווגו. והתקון לזה - שצריך שיבוא להבר דעת לשמע תורה מפיו, ועל ידי זה יכול למצא השדוך שלו. כי כל זמן שהדעת בכח, אזי לפעמים אי אפשר לחבר המשדכים, כשהם בהפך גדול זה מזה, כי לפעמים הם בהפך גדול מאד זה מזה כנ"ל, ואז אי אפשר להדעת לחבר אותם כל זמן שהדעת בכח. על כן צריך לשמע תורה מפיו, שאז יוצא הדעת בבחינת (משלי ב): "מפיו דעת ותבונה", ואזי כשיוצא הדעת מכח אל הפעל, אזי יכול לשדכם, אף אם הם בהפך גדול זה מזה. וזה אותיות שידוך - ראשי תבות (מלאכי ב): "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה". וזהו: "יבקשו מפיהו", כי צריך לבקש התורה מפיו דוקא, כדי להוציא הדעת מכח אל הפעל כנ"ל. ועל כן צריך לשמע תורה דוקא מפיו, אף שגם בדבורים פשוטים של הבר דעת יש בהם גם כן דעת, אף על פי כן צריך לשמע תורה דוקא. כי התורה נקראת כלה, כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (פסחים מט:): 'אל תקרי מורשה, אלא מארסה'. ויש בה גם כן שני הפכים, כי יש בה שני מיני אותיות עין הקדמת הזוהר אתוון רברבין ואתוון זעירין). וכשהצדיק אומר תורה, הוא בחינת משדך שדוכין, כי דברי תורה עניים במקום זה ועשירים במקום אחר (ירושלמי ראש השנה פרק ראוהו בית דין), וצריך לחבר דברי תורה ממקום למקום, כי מחברים דברי תורה ממקומות מפזרים, שהם רחוקים זה מזה, ומחברים אותם יחד, ועל ידי זה נעשה החדוש שמחדשים. נמצא כשהצדיק הבר דעת אומר תורה, הוא משדך שדוכים. על כן צריכין לשמע מפיו תורה דוקא, ועל ידי זה יכולין למצא זווגו כנ"ל:

</div>

Tinyana

Knowledge Arranges All Pairings

Daas [knowledge] arranges all pairings, for all pairings are two opposites, and

daas

is the mediator between two opposites [see Likutay Moharan I:4]. Therefore, all pairings in the world are all made through the person of

daas

in the world. And therefore, sometimes it is difficult to find one’s pairing, for sometimes the two paired are very distant and are extremely opposite from one another. Therefore, it is difficult to find his pairing. And the repair for this is that one must come to the person of

daas

to hear Torah from his mouth, and through this, one can find his pairing. For as long as the

daas

is in potential, then sometimes it is impossible to connect the paired when they are greatly opposite to one another. For sometimes they are extremely opposite to one another, as above. And then it is impossible for the

daas

to connect them

as long as

the

daas

is in potential. Therefore, one must hear Torah from his mouth, for then the

daas

goes out in the aspect of: "From his mouth, knowledge and understanding" [Proverbs 2:6]. And then, when the

daas

goes out from potential to actual, then it can pair them even if they are greatly opposite to one another. "Shidduch" [pairing]—the initial letters are:

Sifsei

Kohen

Yishmeru

Daas

VeTorah

[S-K-Y-D-V] [Malachi 2:7]. And this is: "

Yevakshu

mipihu

" [They shall seek from his mouth], for one must seek the Torah specifically from his mouth

in order to

bring out the

daas

from potential to actual, as above. And therefore, one must hear Torah specifically from his mouth, even though also in the simple speech of the person of

daas

there is also

daas

. Nevertheless, one must hear Torah specifically, for the Torah is called a bride, as our Sages, of blessed memory, said: "Do not read ‘

morasha

’ [heritage], but ‘

me’urasa

’ [betrothed]" [

Pesachim

49b]. And there are also two opposites in it, for there are two types of letters in it [see Introduction to the Zohar, large letters and small letters]. And when the tzadik [righteous one] says Torah, it is the aspect of arranging pairings, for words of Torah are poor in one place and rich in another [Yerushalmi, Rosh Hashanah, chapter "They saw it in court"]. And one must connect words of Torah from place to place, for they connect words of Torah from scattered places that are distant from one another and connect them together. And through this, the innovation is made that they innovate. Thus, when the tzadik, the person of

daas

, says Torah, he arranges pairings. Therefore, one must hear Torah specifically from his mouth, and through this, one can find his pairing, as above.



# To Wherever the Spirit Would Go, They Went

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/9/

# To Wherever the Spirit Would Go, They Went

<div dir="rtl">אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/9


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו (יחזקאל א):

</div>

9 - To Wherever the Spirit Would Go, They Went

To wherever the spirit would go, they went [Ezekiel 1:12]

It is stated in the

Tikunay

Zohar (Tikun 13, 27a): All the arteries of the heart are guided by this spirit. This is what is written: "To wherever the spirit would go," etc. That is, the spirit that emerges from the wings of the lungs, for without the lungs’ wings blowing upon the heart, it would burn the entire body (there in

Tikunei


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

איתא בתקוני זהר (תקון יג, דף כז): כלהו ערקין דלבא מתנהגין בתר רוחא, הדא הוא דכתיב: "אל אשר יהיה הרוח ללכת" וכו', דהינו הרוח היוצא מכנפי הראה. כי 'אלמלא כנפי ראה דנשבין על לבא, הוי לבא אוקיד כל גופא' (שם בתקוני זהר). כי על ידי הרוח מכבין הנר ומדליקין הנר. כנראה בחוש, שלפעמים נכבה הנר על ידי הרוח המנשב, ולפעמים מדליקין הנר שנכבה על ידי הרוח שמנשבין בו. כי כבוי הנר הוא על ידי שנופל על הנר עפרוריות, ונפרדין חלקי האש, שיש בו מיסוד האש, ואינם יכולים לבער. ועל כן כשמנפחין בו, אזי הרוח מנפח מן הנר העפרוריות, ועל ידי זה חוזרים ונתחברים ונתקשרים חלקי האש ומתחילין לדלק. [וכן לפעמים מכבין הנר על ידי הרוח, שמנפח ומפריד האש מהנר]. ומנהיגי הדור הם בחינת רוח, כמו שכתוב (במדבר כ"ז): "איש אשר רוח בו" - 'שיודע להלך נגד רוחו של כל אחד' (מ"ר פ' פנחס, ומובא בפרש"י שם). וישראל הם בחינת לבא, כי ישראל הם לבא דכל עלמא (זהר פינחס רכא:). וצריכין מנהיגי הדור לנשב בבחינת רוחם על כל אחד מישראל, שהם לבא דעלמא, לנפח מהם העפרוריות, דהינו מרה שחורה שנופל עליהם, שעל ידי זה אינו יכול האיש הישראלי, שהוא בחינת לב, לדלק ולבער להשם יתברך. גם יש רשעים שהם בחינת ערב רב, וכשהם נופלים על הלב, דהינו על ישראל, זה גם כן בחינת עפרוריות, שעל ידי זה אין יכול לבער כנ"ל. ועל כן צריכין מנהיגי הדור לנפח העפרוריות מן הלב, דהינו מכל אחד מישראל, וחוזרין ונתחברין חלקי האש שבכל אחד ואחד מישראל, ונתקשרין ישראל ביחד, ונעשין בחינת לב. וכל אחד ואחד מישראל נעשה בחינת לב למקום, שצריך שיהיה שם בחינת לב, וחוזר ובוער להשם יתברך כנ"ל:

</div>

Zohar). For through the spirit, the lamp is extinguished or kindled, as seen in sensory experience: sometimes the lamp is extinguished by the blowing wind, and sometimes the extinguished lamp is kindled by the wind blown into it. For the lamp’s extinguishing occurs when impurities [

ashiness

] fall upon it, separating the fire’s parts, containing its essence, which cannot burn. Thus, when one blows into it, the spirit removes these impurities [

ashiness

], allowing the fire’s parts to return and connect and bind together, and begin to kindle [and sometimes, the wind extinguishes the lamp by separating the fire].

The leaders of the generation embody the spirit, as written: "a man in whom there is spirit" [Numbers 27:18], who knows how to guide the spirit of each one (Midrash Rabbah, Parashat Pinchas; Rashi). Israel is the heart of the world (Zohar, Pinchas 221a). Leaders must blow their spirit upon each Israelite, removing the sadness [black bile] that obstructs their ability to return and burn for Hashem, blessed be He. Similarly, the wicked, as the mixed multitude [erev


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

אך לפעמים, כשמנשב רוח סערה, אזי הוא מבעיר האש מאד חוץ מן המדה. כמו כן לפעמים יש שמנשב בהאדם בחינת רוח סערה, ומבעירו ביותר חוץ מן המדה, שזה בחינת הריסה, בחינת (שמות י"ט): "פן יהרסו לעלות אל ה'" וכו', כי 'במפלא ממך אל תדרש' (חגיגה יג), ואסור להרס לעלות אל ה' מה שאינו ראוי לו לפי בחינתו. על כן כשרואה אדם שבוער ביותר חוץ מהמדה, ידע שזה בחינת רוח סערה כנ"ל. ואליהו היה יכול להכניע זאת (עין זהר פינחס דף רכז: ובזהר חדש על רות). וזה בחינת: 'איש אשר רכב על סוסי אש בסערה - שהיה רוכב ומכניע סוסי אש בסערה', דהינו האש הדולק ביותר מן המדה, שבא על ידי הסערה כנ"ל, היה אליהו רוכב על זה ומכניעו. כי הרוח צריך לנשב במדה, כדי שידלק האש שבלב במדה על פי מזג השוה כנ"ל:

</div>

rav

, impure elements], burden the heart (Israel) with impurities [

ashiness

], hindering its divine connection. Thus, leaders must clear these impurities [

ashiness

] from each Israelite’s heart, enabling the fire within to return and connect and bind together, uniting Israel as the heart that returns and burns for Hashem.

However, a stormy wind can excessively kindle the fire beyond measure, causing destruction, as in: "lest they break through to go up to Hashem" [Exodus 19:21]. In what is hidden from you, do not inquire [Chagigah 13a]. Thus, if one burns excessively, it indicates a stormy wind. Elijah subdued this, riding "horses of fire in a storm" [2 Kings 2:11; see Zohar, Pinchas 227b, Zohar Chadash on Ruth], controlling the excessive fire caused by the storm. The spirit must blow in moderation [spiritual balance] to kindle the heart’s fire appropriately.



# Tinyana

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/90/

# Tinyana

<div dir="rtl">טעם על שבירת כלי חרס בשעת השדוך הוא בשני ענינים</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/90


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

טעם על שבירת כלי חרס בשעת השדוך הוא בשני ענינים. כי באמת צריכין לזהר מאד מאד, שלא לגרש את אשתו, כי אמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ערובין מא:): 'שלשה אינם רואים פני גיהנם וכו', ומי שיש לו אשה רעה. למאי נפקא מנה לקבולי באהבה'. ופרשו המפרשים, שמפני זה לא אמר כאן הנפקא מנה דלעיל, כי קדם לזה איתא שם: שלשה דברים מעבירין את האדם על דעתו ועל דעת קונו. למאי נפקא מנה למבעי רחמי. וכאן לא אמר נפקא מנה זו. כי באלו השלשה צריכין לקבל באהבה דוקא, מאחר שעל ידם אינו רואה פני גיהנם. וזהו בחינת שבירת כלי חרס בשעת השדוך, כי שער החרסית היה בירושלים (שהיו משליכין שם שברי חרסים, כמו שפרש רש"י שם), וזה השער הוא כנגד פתחה של גיהנם, כמו שכתוב (ירמיה י"ט): "ויצאת אל גי בן הנם אשר פתח שער החרסית". 'וגי בן הנם' זהו בחינת הגיהנם, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (סכה לב: וערובין יט): 'שתי תמרות יש בגי בן הנם, ועולה עשן מביניהם, וזהו פתחה של גיהנם'. וזהו ששוברין כלי חרס בשעת השדוך, כי מרמזים לו בזה שני ענינים. הינו שמרמזין לו: אם היא אשה רעה, תזהר לבל תבגד בה, רק תקבל באהבה, כי על ידי זה אינך רואה פני גיהנם כנ"ל. ואם היא אשה טובה, דע וזכר, כי יש גיהנם, ולא תהיה נמשך אחר תאותך, ותקדש עצמך כראוי, כי זכור תזכר שיש גיהנם. וכל זה מרמזין לו על ידי שבירת כלי חרס, שהוא בחינת שער החרסית, שהוא בחינת פתחה של גיהנם כנ"ל, ועל כן על ידי שבירת כלי חרס מרמזין לו שני ענינים הנ"ל:

</div>

Tinyana

The Reason for Breaking a Clay Vessel at the Time of the Betrothal

The reason for breaking a clay vessel at the time of the betrothal is in two matters. For in truth, one must be very, very careful not to divorce his wife, for our Sages, of blessed memory, said: "Three do not see the face of Gehinnom [Hell], etc., and one who has a bad wife, what is the implication? To accept her with love" [

Eruvin

41b]. And the commentators explained that this is why it did not say here the implication as above, for above it is stated there: "Three things remove a person from his mind and the mind of his Creator, what is the implication? To seek mercy." And here it did not say this implication, for with these three, one must accept with love specifically, because through them he does not see the face of Gehinnom. And this is the aspect of breaking a clay vessel at the time of the betrothal, for the gate of the potsherd was in Jerusalem [where they threw broken pottery, as Rashi explained there]. And this gate is opposite the entrance of Gehinnom, as it is written: "And you shall go out to the valley of the son of Hinnom, which is at the entrance of the gate of the potsherd" [Jeremiah 19:2]. And the valley of the son of Hinnom is the aspect of Gehinnom, as our Sages, of blessed memory, said: "There are two palm trees in the valley of the son of Hinnom, and smoke rises from between them, and this is the entrance of Gehinnom" [Sukkah 32b,

Eruvin

19a]. And this is why they break a clay vessel at the time of the betrothal, for they allude to him with this two matters: That if she is a bad wife, be careful not to betray her, but accept her with love, for through this you do not see the face of Gehinnom, as above. And if she is a good wife, know and remember that there is Gehinnom, and do not be drawn after your desire, and sanctify yourself properly, for remember, you shall remember that there is Gehinnom. And all this they allude to him through breaking a clay vessel, which is the aspect of the gate of the potsherd, which is the aspect of the entrance of Gehinnom, as above. And therefore, through breaking a clay vessel, they allude to him the two matters mentioned above.



# Tinyana

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/91/

# Tinyana

<div dir="rtl">וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/91


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר" (שמות כ):

</div>

Tinyana

And G-d Spoke All These Words, Saying

"And G-d spoke all these words, saying" [Exodus 20:1].


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

דע, כי ההתקשרות באמת לצדיקים אמתיים הוא תועלת גדול מאד מאד, כי על ידי זה זוכין לתשובה שלמה ולכפרת עוון, ונמתקין הדינין ונתבטלין לגמרי, ונעשה על ידי זה יחוד קדשא בריך הוא ושכינתה, כי איתא בזהר הקדוש (ויגש דף רו:): "כי הנה המלכים נועדו". 'תרין עלמין קדישין, עלמא עלאה ועלמא תתאה וכו', כד מתחברן כחדא כדין כל אנפין נהירין וכל חובין אתעברו וכו', עין שם.

</div>

Know that true connection to true

tzadikim

[righteous ones] is of very, very great benefit, for through

this one merits

complete repentance and atonement for sin, and judgments are sweetened and completely nullified. And through this, a unification of the Holy One, blessed be He, and His Shechinah [Divine Presence] is made. For it is stated in the holy Zohar: "For behold, the kings met" [Zohar,

Vayigash

206a]—two holy worlds, the upper world and the lower world, etc., when they are connected as one, then all faces shine, and all sins are removed, etc., see there.


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

כי דע, כי יש שני בחינות חכמה: חכמה עלאה וחכמה תתאה. וחכמה תתאה נמשך מחכמה עלאה, ויונק ומקבל משם. והוא כמו הרב והתלמיד, כי מה שהרב מלמד עם תלמידו והתלמיד מקבל ממנו, הוא בחינת חכמה עלאה וחכמה תתאה. וחכמה עלאה, דהינו מה שהרב מלמד להתלמיד זה בחינת יוד, ומה שהתלמיד מקבל ממנו, שזה בחינת חכמה תתאה, הוא בחינת למד, שהוא בחינת מגדל הפורח באויר (חגיגה טו: עין רש"י שם). כי הלב פורח באויר ושומע מה שהרב אומר, ועל ידי זה מבין האדם השומע, כי עקר הבנת התלמיד הוא על ידי הלב, כי הרב צריך לומר דברים המתישבין על הלב. והתלמיד צריך לתן הלב ולהתבונן, במה שאמר הרב, וכמו שכתוב (משלי י"ז): "לקנות חכמה ולב אין". ועל כן מה שהתלמיד מקבל הוא בחינת למד, בחינת מגדל הפורח כנ"ל. וזה בחינת למד, לשון תלמיד הלמד מהרב. נמצא שהרב והתלמיד, שהם בחינת חכמה עלאה וחכמה תתאה, הם בחינת למד יוד. ודע, כי כלל התורה הקדושה הוא בחינת חכמה עלאה, וכלל החכמות שבעולם נמשכין מבחינת חכמה תתאה, וכשהחכמות שבעולם שיונקים מחכמה תתאה הם נפרדים מהתורה ומהשם יתברך, מבחינת חכמה עלאה, כמו התלמיד שאינו רוצה להבין מה שהרב אומר, זה בחינת מעוט הלבנה, בחינת גלות השכינה. כי כל אדם באשר הוא שם, הוא צריך לקשר שכלו ממקום שהוא להתורה ולהשם יתברך, שהוא בחינת חכמה עלאה. אבל אם מפריד שכלו וחכמתו, חס ושלום, מהשם יתברך, זה בחינת (משלי ט"ז): "ונרגן מפריד אלוף" - שמפריד אלופו של עולם, וגורם, חס ושלום, פגימת הלבנה על ידי שאינו מקשר חכמה תתאה בחכמה עלאה, דהינו שאינו מקשר החכמות של כל העולם להשם יתברך ולהתורה, שהוא בחינת חכמה עלאה כנ"ל:

</div>

For know

that there are two aspects of wisdom: upper

chochmah

[wisdom] and lower

chochmah

. And lower

chochmah

is drawn from upper

chochmah

and receives and draws from there. And it is like the teacher and the student, for what the teacher teaches with his student, and the student receives from him, is the aspect of upper

chochmah

and lower

chochmah

. And upper

chochmah

, which is what the teacher teaches to the student, is the aspect of

yud

[the Hebrew letter י]. And what the student receives from him, which is the aspect of lower

chochmah

, is the aspect of lamed [the Hebrew letter ל], which is the aspect of a tower soaring in the air [Chagigah 15b, see Rashi there]. For the heart soars in the air and hears what the teacher says, and through this, the person who hears understands. For the essence of the student’s understanding is through the heart, for the teacher must say things that settle on the heart, and to contemplate what the teacher said, as it is written: "To acquire wisdom, but there is no heart" [Proverbs 17:16]. And therefore, what the student receives is the aspect of lamed, the aspect of a tower soaring, as above. And this is the aspect of lamed, the language of a student who learns from the teacher. Thus, the teacher and the student, who are the aspect of upper

chochmah

and lower

chochmah

, are the aspect of lamed

yud

[ל-י]. And know that the entirety of the holy Torah is the aspect of upper

chochmah

, and all the wisdoms in the world are drawn from the aspect of lower

chochmah

. And when the wisdoms in the world that draw from lower

chochmah

are separated from the Torah and from Hashem [G-d], from the aspect of upper

chochmah

, like the student who does not want to understand what the teacher says, this is the aspect of the diminution of the moon, the aspect of the exile of the Shechinah. For every person, wherever he is, must connect his intellect from the place where he is to the Torah and to Hashem, who is the aspect of upper

chochmah

. But if he separates his intellect and his wisdom, Heaven forbid, from Hashem, this is the aspect of: "And a complainer separates the Chief" [Proverbs 16:28], who separates the Chief of the world and causes, Heaven forbid, the diminution of the moon, by not connecting lower

chochmah

with upper

chochmah

, that is, by not connecting the wisdoms of the world to Hashem and to the Torah, which is the aspect of upper

chochmah

, as above.


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

אבל הצדיקים אמתיים הם מקשרים חכמה תתאה בחכמה עלאה. כי שיחתן של הצדיקים אמתיים שהם משיחין ומספרים שיחת חלין, היא יקרה מאד מאד, וכמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (עבודה זרה יט): 'שיחתן של תלמידי חכמים צריכין למוד', כי הצדיק האמת בונה עולמות החרבין ומגביה חכמה תתאה ומקשרה לחכמה עלאה על ידי שיחתו וספורי דבריו, שמדבר עם המון עם. כי השכל של המון עם שאינם מקשרים אותו להשם יתברך, הוא נפרד מחכמה עלאה, אבל הצדיק האמת מקשר השכל של ההמון, אפלו השכל והחכמה של הרשע להשם יתברך. וזה ענין מה שהצדיקים מדברים עם אנשים שאינם הגונים או אפלו עם עכו"ם (אך כשמדבר עם עכו"ם, אזי הצדיק מוציא הטוב ממנו, והוא נשאר אפס וריק, שזה בחינת מה שהרג משה את המצרי), כי כשהצדיק מדבר עם רשעים, והצדיק מגביה שכלו ומקשרו להשם יתברך, אזי מעלה ומקשר שכלם ממקום שהם להשם יתברך. כי הצדיק האמת מצמצם שכלו, ומדבר עמם בחכמה נפלאה ובמלאכה גדולה, ומקשר כל הדבורים להשם יתברך, ועל ידי זה מביאם לידי תשובה. וזה בחינת (דברים ל"ג): "והם תכו לרגלך ישא מדברתיך", ודרשו רבותינו, זכרונם לברכה (בבא בתרא ח): 'אלו תלמידי חכמים שהולכים ומכתתים רגליהם מעיר לעיר ונושאים ונותנין בדבריו של מקום'. כי הצדיקים האמתיים מדברים לפעמים עם רשעים ומספרים עמהם מעסקי מלחמות וכיוצא בזה מעסקי העולם, אך הוא מלביש בזה האור הגדול של התורה, כי הוא מלביש אור התורה בלבושים שונים זה מזה, עד שמלבישו בדברים הללו, והאור התורה מתלבש בצרופים אחרים. כי אם היה הצדיק מדבר תכף תורה בפרוש עם הרשע, היה יכול להתפקר יותר והיה נעשה רשע יותר. כי 'צדיקים ילכו בם ופשעים יכשלו בם' (הושע י"ד). כי 'זכה - נעשה לו סם חיים לא זכה - נעשה לו סם מות' (יומא עב:). ועל כן אם היו מגלין לו תורה כמות שהיא, היה מתפקר יותר, כי היה נעשה אצלו סם מות, חס ושלום, כי הוא רחוק מן התורה. ועל כן צריכין להלביש לו התורה בצרופים אחרים. וכמו שמצינו בתלמי המלך, כשהושיב שבעים ושנים זקנים, ונתן השם יתברך בלב כל אחד ואחד להלביש התורה בצרופים אחרים, וכתבו: 'אלקים ברא בראשית' וכו' (מגלה ט), וכמו שפרש רש"י שם. כי אם היו כותבין התורה כמות שהיא, היה מתפקר יותר וכו'. ועל כן צריכין הצדיקים האמתיים לדבר עם ההמון שיחת חלין, והם מלבישין בהם התורה, והם מקשרים אותם באלו הדבורים ממקום שהם, כי הם אינם רחוקים מאלו הדבורים והספורים, שהצדיק מדבר עמם, ועל ידי זה מקשר אותן ומעלה אותן להשם יתברך. וזה בחינת שהוא נושא ונותן בדבריו של מקום, דהינו שהוא מדבר עם כל אחד לפי מקומו במקום שהוא, והוא נושא אותן הדבורים ונותן אותם להשם יתברך, כי הוא מקשרם לשרשם, לבחינת חכמה עלאה. נמצא שהצדיק האמת מקשר חכמה תתאה עם חכמה עלאה. ובשביל זה כשהצדיק נפטר מן העולם, חס ושלום, אזי יש צער גדול להשם יתברך, כי השם יתברך אינו רוצה במיתתן של רשעים, כי אם בטובתן, שיזכו לשוב בתשובה, והצדיק היה מקשרם ומעלה אותן להשם יתברך והיה משיבן בתשובה וכנ"ל, כי הוא מקשר חכמה תתאה בחכמה עלאה וכנ"ל. וזה שמובא במדרש (ובסוטה יג:): 'כד מית משה רבנו, צוח קדשא בריך הוא: וי מי יקום לי עם מרעים'. לי דיקא, בחינת חכמה עלאה וחכמה תתאה שהם בחינת למד יוד, בחינת לי, הינו מי יקום ויעלה ויקשר בחינות לי, הינו חכמה תתאה עם חכמה עלאה, עם מרעים - הינו שהוא מעלה החכמה תתאה מכל הרעים שבעולם, ומקשרם להשם יתברך, ומעלה אותה לחכמה עלאה שזה בחינת לי, בחינת התקשרות חכמה תתאה עם חכמה עלאה כנ"ל. כי משה רבנו, עליו השלום, בודאי היה יכול זאת מאד, להעלות בחינת החכמה תתאה מכל הרעים ורשעים שבעולם וכנ"ל. ועל כן העקר לקשר עצמו לצדיקים אמתיים, כי הצדיק מגביה ומקשר חכמה תתאה לחכמה עלאה כנ"ל, ואזי מפגימת הלבנה נעשה מלוי הלבנה. וזהו: "כי הנה המלכים נועדו עברו יחדו", 'כד מלכים אזדמנו תרויהו ברעותא חדא, כדין וכו' כלהו מארי דדינא אתכפין ואתעברו מעלמא' וכו' (כמו שכתוב בזהר ויגש הנ"ל). ואזי הוא בחינת (מלכים א ה): "ותרב חכמת שלמה", ותרגומו: 'ואתרביאת סהרא', דהינו שנתמלא פגימת הלבנה וכנ"ל. ואזי נמתקין כל הדינים ונתכפרין כל העוונות, (כמובא בזהר הנ"ל ובכמה מקומות, שעקר המתקת הדינים וכפרת העוונות ושלמות כל האורות ומלוי פגימת הלבנה ותקון כל העולמות - הכל הוא על ידי שנתחבר עולם התחתון בעולם העליון, שהם בחינות חכמה תתאה וחכמה עלאה כנ"ל.) וכל זה על ידי הצדיק, שמקשר חכמה תתאה בחכמה עלאה על ידי שיחתו, שמלביש אור התורה בספורי דברים וכנ"ל. וזהו: וידבר אלקים את. וידבר - לשון זווג והתקשרות, כמו: ראוה מדברת (כתבות יג). אלקים את - זה בחינת חכמה תתאה וחכמה עלאה. אלקים - בחינת חכמה תתאה, כנודע את - זה בחינת חכמה עלאה, בחינת: "את השמים" (עין תקון כב). הינו לזוג ולקשר חכמה תתאה בחכמה עלאה, זה נעשה על ידי בחינת: הדברים האלה לאמר - הינו על ידי הצדיק שמלביש הדברים האלה, הינו דבורי התורה הוא מלביש בספורי דברים. וזהו: לאמר - לשון הלבשה, כמו שכתוב (איכה ב): "בצע אמרתו", שפרושו לבוש. ועל ידי שהצדיק מלביש אור התורה בספורי דברים, על ידי זה מקשר חכמה תתאה עם חכמה עלאה וכנ"ל:

</div>

But true

tzadikim

connect lower

chochmah

with upper

chochmah

, for the conversation of true

tzadikim

, who speak and tell mundane stories, is very, very precious, as our Sages, of blessed memory, said: "The conversation of Torah scholars needs study" [Avodah Zarah 19b]. For the true tzadik builds destroyed worlds and elevates lower

chochmah

and connects it to upper

chochmah

through his conversation and stories of his words, which he speaks with the masses. For the intellect of the masses, who do not connect it to Hashem, is separated from upper

chochmah

. But the true tzadik connects the intellect of the masses, even the intellect and wisdom of the wicked, to Hashem. And this is the matter of the

tzadikim

speaking with people who are not proper or even with idol-worshippers [but when he speaks with an idol-worshipper, then the tzadik extracts the good from him, and he remains empty and void, which is the aspect of what Moses did when he killed the Egyptian]. For when the tzadik speaks with the wicked and elevates their intellect and connects it to Hashem, then he elevates and connects their intellect from the place where they are to Hashem. For the true tzadik contracts his intellect and speaks with them with wondrous wisdom and with great effort and connects all the words to Hashem. And through this, he brings them to repentance. And this is the aspect of: "And they are beaten to your

feet,

they bear your words" [Deuteronomy 33:3]. And our Sages, of blessed memory, expounded: "These are Torah scholars who go and weary their feet from city to city and engage in the words of the Place" [Bava Basra 8a]. For the true

tzadikim

sometimes speak with the wicked and tell them about matters of wars and the like, matters of the world, but he clothes in this the great light of the Torah, for he clothes the light of the Torah in different garments, one from another, until he clothes it in these matters. And the light of the Torah is clothed in different combinations. For if the tzadik were to speak Torah explicitly with the wicked, he could become more corrupt and become more wicked, for: "The righteous walk in them, and transgressors stumble in them" [Hosea 14:10]. For if he merits, it becomes for him a

potion

of life; if he does not merit, it becomes for him a

potion

of death [Yoma 72b]. And therefore, if they were to reveal Torah to him as it is, he would become more corrupt, for it would become for him a

potion

of death, Heaven forbid, because he is far from the Torah. And therefore, the

tzadikim

must clothe the Torah in different combinations. And as we find with King Ptolemy, when he seated seventy-two elders, and Hashem placed in the heart of each one to clothe the Torah in different combinations, and they wrote: "G-d created in the beginning," etc. [Megillah 9a], as Rashi explained there, for if they had written the Torah as it is, he would have become more corrupt, etc. And therefore, the true

tzadikim

must speak mundane conversation with the masses and clothe the Torah in them, and they connect them through these words from the place where they are, for they are not far from these words and stories that the tzadik speaks with them. And through this, he connects them and elevates them to Hashem. And this is the aspect of his engaging in the words of the Place, that is, he speaks with each one according to his place, in the place where he is, and he bears those words and gives them to Hashem, for he connects them to their root, to the aspect of upper

chochmah

. Thus, the true tzadik connects lower

chochmah

with upper

chochmah

. And because of this, when the tzadik passes from the world, Heaven

forbid

, then there is great sorrow to Hashem, for Hashem does not desire the death of the wicked, but their good, that they merit to return in repentance. And the tzadik was connecting them and elevating them to Hashem and was returning them in repentance, as above. For he connects lower

chochmah

with upper

chochmah

, as above. And [in

Sotah

13b]: When Moses our teacher died, the Holy One, blessed be He, cried out: "Woe, who will stand for Me with evildoers"—specifically for Me, the aspect of upper

chochmah

and lower

chochmah

, which are the aspect of lamed

yud

, the aspect of "li" [for Me]. That is, who will stand and elevate and connect the aspects of "li," which is lower

chochmah

with upper

chochmah

, with evildoers, that is, he elevates the lower

chochmah

from all the evils and wicked in the world and connects them to Hashem and elevates it to upper

chochmah

, which is the aspect of "li," the aspect of the connection of lower

chochmah

with upper

chochmah

, as above. For Moses our teacher, peace be upon him, certainly was very able to elevate the aspect of lower

chochmah

from all the evils and wicked in the world, as above. And therefore, the essence is to connect oneself to true

tzadikim

, for the tzadik elevates and connects lower

chochmah

to upper

chochmah

, as above. And then, from the diminution of the moon, the filling of the moon is made. And this is: "For behold, the kings met, they passed together"—when the kings are joined together in one will, then all the masters of judgment are subdued and removed from the world, etc. [Zohar,

Vayigash

, as above]. And then it is the aspect of: "And the wisdom of Solomon increased" [I Kings 5:14], and its translation: "And the moon increased," that is, the diminution of the moon is filled, as above. And then all judgments are sweetened, and all sins are atoned for [as brought in the Zohar above and in several places, that the essence of the sweetening of judgments and atonement of sins and the completion of all lights and the repair of all worlds is all through the connection of the lower world with the upper world, which are the aspects of lower

chochmah

and upper

chochmah

, as above, and all this is through the tzadik who connects lower

chochmah

with upper

chochmah

through his conversation that clothes the light of the Torah in stories of matters, as above]. And this is: "

Vaydaber

Elokim

es"—the language of pairing and connection, as in: "They saw her speaking" [

Kesuvos

13a]. "

Elokim

es"—this is the aspect of lower

chochmah

and upper

chochmah

. "

Elokim

" is the aspect of lower

chochmah

, as is known. "Es" is the aspect of upper

chochmah

, the aspect of: "Es

hashamayim

" [see Tikkun 22]. That is, to pair and connect lower

chochmah

with upper

chochmah

, this is done through the aspect of: "

Hadvarim

ha’eleh

leimor

"—that is, through the tzadik who clothes these words, that is, the words of the Torah, he clothes them in stories of matters. "

Leimor

"—the language of clothing, as it is written: "He performed His word" [Lamentations 2:17], which means clothing. And through the tzadik clothing the light of the Torah in stories of matters, through this he connects lower

chochmah

with upper

chochmah

, as above. Blessed is Hashem forever, Amen and Amen.


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

ברוך ה' לעולם אמן ואמן

</div>



# Tinyana

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/92/

# Tinyana

<div dir="rtl">תקון למקרה לילה, חס ושלום, לומר עשרה קפיטל תהלים,</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/92


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

תקון למקרה לילה, חס ושלום, לומר עשרה קפיטל תהלים, כמבאר בספר הראשון (בסימן רה), עין שם הענין. כי עשרה קפיטל תהלים הם כנגד עשרה מיני נגינה, שנאמר בהם ספר תהלים (פסחים קיז, זהר אמור דף קא, פינחס דף רכג, תקון יג) (עין מדרש שוח"ט תהלים ובהמפרש שם), שהם: ברכה, אשרי, משכיל וכו'. כי עשרה מיני נגינה הנ"ל יש להם כח לבטל כח הקלפה והפגם הנ"ל, כי הם הפך הקלפה והפגם הנ"ל, כמבאר מזה שם בספר הראשון. ודע, כי זה הענין של העשרה מיני נגינה הנ"ל, שהם כנגד פגם הנ"ל, הוא מרמז בפסוקים אלו: ברכה - "אברך את ה' אשר יעצני אף לילות" וכו' (תהלים ט"ז). אשרי - "אשרי נשוי פשע כסוי חטאה" (שם ל"ב). משכיל - "ומה' אשה משכלת" (משלי י"ט). שיר - "בלילה שירה עמי" (תהלים מ"ב). נצוח - "למנצח אל תשחת" (שם נ"ט). נגון "אזכרה נגינתי בלילה" (שם ע"ז). תפלה - "היאכל תפל מבלי מלח" (איוב ו) (עין רש"י שם וע' תיקון מז). הודו - "פן תתן לאחרים הודך" (משלי ה). מזמור - "הנותן זמירות בלילה" (איוב ל"ה). הללויה - "אשה יראת ה' היא תתהלל" (משלי ל"א). והבן היטב רמזים אלו:

</div>

Tinyana

Repair for a Nocturnal Emission

A repair for a nocturnal emission, Heaven forbid, is to recite ten chapters of Psalms, as explained in the first book [Likutay Moharan I:205], see there the matter. For the ten chapters of Psalms correspond to the ten types of melody with which the Book of Psalms is said [

Pesachim

117a, Zohar Emor 101a, Pinchas 223a, Tikkun 13] (see Rashi and the commentator there), which are:

bracha

[blessing],

ashray

, maskil, and so forth. For these

aforementioned ten

types of melody have the power to nullify the power of the husk and the

aforementioned defect

, for they are the opposite of the husk and the

aforementioned defect

, as explained there in the first book. And know that this matter of the

aforementioned ten

types of melody, which correspond to the

aforementioned defect

, is alluded to in these verses: Bracha: "I will bless Hashem who counseled me, even at night" [Psalms 16:7]. Ashray: "Happy is he whose transgression is forgiven, whose sin is covered" [Psalms 32:1]. Maskil: "And what is a wise woman" [Proverbs 19:14]. Shir: "At night, His song is with me" [Psalms 42:9]. Nitzuach

: "To the conductor, do not destroy" [Psalms 59:1]. Niggun: "I recall my melody at night" [Psalms 77:7]. Tefillah [prayer]: "Is tasteless food eaten without salt" [Job 6:6] (see Rashi there and Tikkun 47). Hodu

: "Lest you give your splendor to others" [Proverbs 5:9].


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

ודע ,כי אלו הם העשרה קפיטל שצריכים לאמרם באותו היום, שארע לו מקרה בלתי טהור, חס ושלום: "מכתם לדוד" - טז. "לדוד משכיל" - לב. "אשרי משכיל אל דל" - מא. "כאיל תערג" - מב. "למנצח אל תשחת" - נט. "למנצח על ידותון" - עז. "תפלה למשה" - צ. "הודו לה' קראו בשמו" - קה. "על נהרות בבל" - קלז. "הללו אל בקדשו" - קן. ואלו העשרה קפיטל תהלים הם תקון גדול מאד מאד לענין הנ"ל, ומי שזוכה לאמרם באותו היום, אין צריך לפחד עוד כלל מפגם הנורא של המקרה, חס ושלום, כי בודאי נתתקן על ידי זה. ובזכות תקון חטא זה יבוא משיח צדקנו לקבץ נפוצותינו, כמו שכתוב (תהלים קמ"ז): "בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס", במהרה בימינו, אמן:

</div>

Mizmor

: "Who gives songs at night" [Job 35:10]. Halleluyah

: "A woman who fears Hashem, she shall be praised" [Proverbs 31:30]. And understand these allusions well. And know that these are the ten chapters that one must recite on the day that an impure event, Heaven forbid, occurred to him: "Michtam

leDavid

"—16; "

LeDavid

maskil"—32; "Ashray maskil

dal"—41; "

Ke’ayal

ta’arog

"—42; "

Lamenatzeach

tashches

"—59; "

Lamenatzeach

yedusun

"—77; "Tefillah

leMoshe

"—90; "

Hodu

laHashem

kir’u

vishmo

"—105; "Al

naharos

Bavel"—137; "

Hallelu

bekodsho

"—150. And these ten chapters of Psalms are a very, very great repair for the

aforementioned matter

. And one who merits to recite them on that day need not fear at all anymore from the awesome defect of the event, Heaven forbid, for certainly it is repaired through this. And in the merit of the repair of this sin, may our righteous Messiah come to gather our dispersed, as it is written: "Who builds Jerusalem, Hashem, He will gather the dispersed of Israel" [Psalms 147:2], speedily in our days, Amen.


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

חזק

</div>


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

נשלם ספר לקוטי מוהר"ן תנינא - תהלה לאל עליון אשר שמים וארץ קנה:

</div>

[Strength, the book of Likutay Moharan, Second Part, is completed, praise to the Supreme G-d who acquired heaven and earth, and these add to the first ones, what I gathered from his holy conversations.]


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

ואלה מוסיף על הראשונים, מה שלקטתי מתוך שיחותיו הקדושים:

</div>



# Tinyana

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/93/

# Tinyana

<div dir="rtl">שמעתי בשמו, שאמר לענין המחלקת שהיו חולקים עליו. כי</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/93


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

שמעתי בשמו, שאמר לענין המחלקת שהיו חולקים עליו. כי אמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ברכות ו:): "כרם זלת לבני אדם" - 'אלו דברים העומדים ברומו של עולם, ובני אדם מזלזלין בהם, ומאי ניהו, תפלה'. על כן מחמת שכל עסקו תפלה. כי בענין תפלה היה מרבה לדבר עם אנשיו, והזהירם מאד להרבות בתפלה והתבודדות ושיחה בינו לבין קונו, כמבאר בספריו הקדושים ויותר מזה הרבה לדבר עמנו וחזק אותנו בהתחזקות בלי שעור, להרבות בתפלה והתבודדות. על כן בני אדם מזלזלין בו ומבזין אותו וחולקין עליו, כי כל עסקו הוא תפלה, שהם דברים העומדים ברומו של עולם, ובני אדם מזלזלין בהם. והבן:

</div>

Tinyana

Regarding the Controversy That They Disputed Against Him

I heard in his name that he said regarding the controversy that they disputed against him, for our Sages, of blessed memory, said: "A vineyard of disgrace for people" [

Berachos

6b]—these are matters that stand at the height of the world, and people belittle them. And what are they? Tefillah [prayer]. Therefore, because his entire occupation was tefillah, for regarding tefillah he spoke much with his people and greatly cautioned them to increase in tefillah and hisbodidus [secluded prayer] and conversation between himself and his Creator, as explained in his holy books. And more than this, he spoke with us extensively and strengthened us with boundless encouragement to increase in tefillah and hisbodidus. Therefore, people belittle him and disparage him and dispute against him, for his entire occupation is tefillah, which are matters that stand at the height of the world, and people belittle them.



# Tinyana

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/94/

# Tinyana

<div dir="rtl">שמעתי מפיו הקדוש</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/94


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

שמעתי מפיו הקדוש, שהיה כתוב אצלו תורה על ענין ראש השנה, שצריכין לנסע לצדיקים על ראש השנה. והיה מבאר שם מענין שלשה ראשים שמתקבצין בראש השנה, כשזוכין אז להיות אצל הצדיק. כי הצדיק הוא בחינת ראש, כי הוא ראש בני ישראל, וראש השנה הוא גם כן בחינת ראש, כי הוא ראש השנה, וכל אחד בא עם מחו ודעתו להצדיק ומקשר דעתו ומחו שבראשו, שזהו גם כן בחינת ראש, להצדיק שהוא ראש בני ישראל (שמות ל) בראש השנה, נמצא שנתקבצו שלשה ראשים יחד. והיה לו בזה תורה שלמה, ולא זכיתי לקבלה:

</div>

Tinyana

Regarding the Need to Travel to Tzadikim on Rosh Hashanah

I heard from his holy mouth that he had written a Torah teaching regarding Rosh Hashanah, that one must travel to

tzadikim

[righteous ones] on Rosh Hashanah. And it was explained there regarding the three heads that gather on Rosh Hashanah when one merits then to be with the tzadik. For the tzadik is the aspect of a head, for he is the head of the Children of Israel. And Rosh Hashanah is also the aspect of a head, for it is the head of the year. And each one comes with his mind and knowledge to the tzadik and connects his knowledge and mind in his head, which is also the aspect of a head, to the tzadik who is the head of the Children of Israel [Exodus 30:12]. On Rosh Hashanah, it turns out that three heads

gather together

. And he had a complete Torah teaching on this, and I did not merit to receive it.



# Tinyana

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/95/

# Tinyana

<div dir="rtl">לענין התבודדות ושיחה בינו לבין קונו ואמירת תהלים ו</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/95


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

לענין התבודדות ושיחה בינו לבין קונו ואמירת תהלים ותחינות ובקשות, טוב מאד כשזוכין לאמרם בלב שלם באמת, עד שיזכה לבכות לפני השם יתברך, כבן הבוכה לפני אביו. אבל אמר, שכשהאדם אומר תחנות ובקשות וחושב בלבו ומצפה שיבכה, זאת המחשבה אינה טובה, והיא מבלבלת גם כן את דעתו, כי מחמת זה אינו יכול לומר הבקשות בלב שלם בשלמות. כי צריכין בשעת אמירת תחנות ובקשות להרחיק מעצמו כל מיני מחשבות חוץ שבעולם, רק לכון דעתו אל הדבורים, שהוא מדבר לפני השם יתברך, כאשר ידבר איש אל רעהו, ואז ממילא בקל יתעורר לבו, עד שיבוא לבכיה גדולה באמת. אבל כשחושב ומצפה על זה שיבכה, אזי זה וזה אינו עולה בידו, כי האמירה בעצמה נתבלבלה על ידי זה כנ"ל. כי זה שחושב ומצפה שיבכה, הוא גם כן בחינת מחשבה זרה שמבלבלת, הכונה, שאינו יכול לשמע היטב מה שהוא מדבר על ידי זה, כי העקר - לדבר הדבור באמת לפני השם יתברך בלי שום מחשבות אחרות כלל כנ"ל. ואם יזכה לבכיה באמת - מה טוב, ואם לאו - לאו, ולא יבלבל אמירתו בשביל זה כנ"ל:

</div>

Tinyana

Regarding Hisbodidus and Conversation Between Himself and His Creator

Regarding hisbodidus [secluded prayer] and conversation between himself and his Creator, and the recitation of Psalms, supplications, and requests, it is very good when one merits to say them with a whole heart in truth until he merits to weep before Hashem [G-d], like a son weeping before his father. But he said: When a person says supplications and requests and thinks in his heart and expects that he will weep, this thought is not good, and it also confuses his mind. For because of this, he cannot say the requests with a whole heart in completeness. For during the recitation of supplications and requests, one must distance from himself all types of foreign thoughts in the world and only focus his mind on the words that he speaks before Hashem, as a man speaks to his friend. And then, naturally, with ease, his heart will be aroused until he comes to great weeping in truth. But when he thinks and expects to weep, then neither this nor that succeeds for him, for the recitation itself is confused by this, as above. For this thought and expectation to weep is also the aspect of a foreign thought that confuses the intention, so that he cannot hear well what he is saying because of this. For the essence is to speak the words in truth before Hashem without any other thoughts at all, as above. And if he merits true weeping, how good; and if not, not. And he should not confuse his recitation because of this, as above.



# Tinyana

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/96/

# Tinyana

<div dir="rtl">עוד אמר לענין התבודדות, שהיה דרכו ז</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/96


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

עוד אמר לענין התבודדות, שהיה דרכו ז"ל לזרז מאד בזה להיות רגיל מאד בהתבודדות, לפרש שיחתו לפני השם יתברך בכל יום ויום. ואמר: שאפלו כשאין יכולין לדבר כלל, אפלו כשמדברין רק דבור אחד, גם כן טוב מאד. ואמר: שאפלו אם אינו יכול לדבר רק דבור אחד, יהיה חזק בדעתו, וידבר אותו הדבור כמה וכמה פעמים בלי שעור וערך, ואפלו אם יבלה כמה וכמה ימים בדבור זה לבד גם זה טוב. ויהיה חזק ואמיץ, וירבה לדבר אותו הדבור פעמים אין מספר, עד שירחם עליו השם יתברך, ויפתח פיו, ויוכל לפרש שיחתו:

</div>

Tinyana

Further Regarding Hisbodidus

He further said regarding hisbodidus [secluded prayer], that it was his way, of blessed memory, to greatly encourage this, to be very accustomed to hisbodidus, to express his conversation before Hashem [G-d] every single day. And he said: Even when one cannot speak at all, even when one speaks only one word, this is also very good. And he said: Even if one cannot speak but one word, he should be strong in his mind and speak that word many, many times without measure or limit. And even if he spends many, many days on this word alone, this is also good. And he should be strong and steadfast and increase in speaking that word countless times until Hashem has mercy on him and opens his mouth, and he can express his conversation. And he said: The word has very great power, for behold, one can whisper over a burning reed so that it cannot shoot [ignite]. And understand. And then, when

spoke of this, he spoke much about hisbodidus and elaborated greatly with wondrous conversation in many types of expressions. And he strengthened us and encouraged us very, very much in this to be strong and increase in hisbodidus and conversation between himself and his Creator. And he said that his desire is that our entire day be hisbodidus and to spend the entire day on this. But not every person can fulfill this, therefore he must command them to have at least some hour of hisbodidus, for this is also very good. But one whose heart is strong in this and desires to accept upon himself the service of Hashem in truth, his desire is that his entire day be hisbodidus. "Would that a person


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

ואמר: שהדבור יש לו כח גדול מאד, כי הלא יכולין ללחש על קנה שרפה שלא תוכל לירות. והבן. ואז כשדבר מזה, דבר הרבה מהתבודדות, והאריך מאד בשיחה נפלאה בכמה מיני לשונות, וחזק אותנו וזרז אותנו מאד מאד בזה, להתחזק להרבות בהתבודדות ושיחה בינו לבין קונו. ואמר: שרצונו שיהיה לנו כל היום כלו התבודדות, ולבלות כל היום על זה, אך לאו כל אדם יכול לקים זאת. על כן בהכרח לצוות להם שיהיה להם על כל פנים איזה שעה התבודדות, כי גם זה טוב מאד. אבל מי שלבו חזק בה', ורוצה לקבל עליו על עבודתו יתברך באמת, רצונו שיהיה לו כל היום התבודדות. והזכיר אז מאמר חכמינו, זכרונם לברכה (ברכות כא): 'ולואי שיתפלל אדם כל היום כלו':

</div>

pray

all day long" [

Berachos

21a].



# Tinyana

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/97/

# Tinyana

<div dir="rtl">עוד שמעתי בשמו לענין מעלת השיחה בינו לבין קונו</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/97


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

עוד שמעתי בשמו לענין מעלת השיחה בינו לבין קונו, שאמר שעל תפלות ותחנות ובקשות הסדורות מכבר, כבר יודעין מהם כל המחבלים והמקטרגים, והם אורבים על הדרכים של אלו התפלות, מחמת שיודעים מהם מכבר. כמו, למשל, על הדרך הכבושה, הידוע ומפרסם לכל, שם אורבים רוצחים וגזלנים תמיד, מחמת שיודעים מדרך זה כבר. אבל כשהולכין בנתיב ודרך חדש, שאינו נודע עדין, שם אינם יודעים לארב שם כלל. כמו כן לענין הנ"ל, כי השיחה שמדבר האדם עצמו בינו לבין קונו, הוא דרך חדש ותפלה חדשה, שהאדם אומרה מלבו מחדש, על כן אין המקטרגים מצויים כל כך לארב. ואף על פי כן הזהיר מאד גם על אמירת שאר תחנות ובקשות, כמבאר בדברינו כמה פעמים:

</div>

Tinyana

Regarding the Merit of Conversation Between Himself and His Creator

I further heard in his name regarding the merit of conversation between himself and his Creator, that he said: Regarding prayers, supplications, and requests that are already fixed, all the destroyers and accusers already know of them and lie in wait on the paths of these prayers because they know of them already. Like, for example, on a well-trodden, known, and famous path, murderers and robbers always lie in wait there because they know of that path already. But when one goes on a trail and a new path that is not yet known, they do not know to lie in wait there at all. Similarly, regarding the

aforementioned matter

, for the conversation that a person himself speaks between himself and his Creator is a new path and a new prayer that a person says from his heart anew. Therefore, the accusers are not so prevalent to lie in wait. And even so, he greatly cautioned also regarding the recitation of other supplications and requests, as explained in our words several times.



# Tinyana

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/98/

# Tinyana

<div dir="rtl">עוד אמר לענין התחזקות בהתבודדות ותחנות ובקשות</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/98


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

עוד אמר לענין התחזקות בהתבודדות ותחנות ובקשות, כי הדבור יש לו כח גדול לעורר את האדם, אף על פי שנדמה להאדם שאין לו לב, אף על פי כן כשידבר הרבה דברי התעוררות ותחנות ובקשות וכיוצא, זהו בעצמו שמדבר, הוא בחינת התגלות התעוררות לבו ונפשו להשם יתברך, בבחינת (שיר השירים ה): "נפשי יצאה בדברו", שהדבור בעצמו הוא התגלות הנפש והלב. ולפעמים על ידי שידבר הרבה, אף על פי שיהיה בלא לב כלל, אף על פי כן יבוא אחר כך על ידי זה להתעוררות גדול בלב ונפש. והכלל - כי הדבור בעצמו יש לו כח גדול:

</div>

Tinyana

Regarding Strengthening in Hisbodidus, Supplications, and Requests

He further said regarding strengthening in hisbodidus [secluded prayer], supplications, and requests, that the word has great power to arouse a person. Even though it seems to a person that he has no heart, nevertheless, when he speaks many words of arousal, supplications, and requests, and the like, the very fact that he speaks is the aspect of the revelation of the arousal of his heart and soul to Hashem [G-d], in the aspect of: "My soul went out when he spoke" [Song of Songs 5:6]. For the word itself is the revelation of the soul and the heart. And sometimes, by speaking much, even though it is without heart at all, nevertheless, through this he will come afterward to great arousal in heart and soul. And the principle is that the word itself has great power.



# Tinyana

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/99/

# Tinyana

<div dir="rtl">אמר: שעקר ההתבודדות והשיחה בינו לבין קונו בשלמות ה</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/99


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

אמר: שעקר ההתבודדות והשיחה בינו לבין קונו בשלמות הוא, כשיפרש שיחתו כל כך לפני השם יתברך, עד שיהיה סמוך מאד שתצא נשמתו, חס ושלום, עד שכמעט יגוע, חס ושלום, עד שלא תהיה נשמתו קשורה בגופו כי אם כחוט השערה מעצם צערו וגעגועו וכסופיו להשם יתברך באמת. וכן מבאר בדברי רבותינו, זכרונם לברכה (תענית ח), שאמרו: 'אין תפלתו של אדם נשמעת, אלא אם כן משים נפשו בכפו' וכו', הינו כנ"ל:

</div>

Tinyana

The Essence of Hisbodidus and Conversation Between Himself and His Creator in Completeness

He said: The essence of hisbodidus [secluded prayer] and conversation between himself and his Creator in completeness is when he expresses his conversation so much before Hashem [G-d] that he is very close to his soul departing, Heaven forbid, until he almost expires, Heaven forbid, until his soul is barely connected to his body, only like a hair’s thread, from the very pain, longing, and yearning for Hashem in truth. [For they said: "A person’s prayer is not heard unless he places his soul in his palm" [

Taanis

8a]], that is, as above.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

ואמר: הלוא כשהשם יתברך עוזר בהתבודדות, אזי ההתבודדות הוא כאשר ידבר איש אל רעהו:

</div>

And he said: Behold, when Hashem helps with hisbodidus, then the hisbodidus is as when a man speaks to his friend.



# Introduction to Likutay Moharan Part 2

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/intro/

# Introduction to Likutay Moharan Part 2

<div dir="rtl">הקדמה לליקוטי מוהר"ן חלק ב</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/intro


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

זֶה סֵפֶר תּוֹלְדוֹת אָדָם, אֲמָרִים טְהוֹרִים, אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ מִפִּי רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, אוֹר הַגָּנוּז וְהַצָּפוּן וְהַנֶּעְלָם, מוֹרֵנוּ הָרַב רַבִּי נַחְמָן, זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה, אֲשֶׁר כְּבָר יָצָא לָאוֹר מַאֲמָרָיו הַנּוֹרָאִים בְּסֵפֶר לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן הַנִּדְפָּס כְּבָר, וְאֵלֶּה דְּבָרָיו הָאַחֲרוֹנִים, אֲשֶׁר הוֹסִיף לְחַדֵּשׁ וּלְגַלּוֹת אַחֲרֵי אֲשֶׁר נִגְמַר סֵפֶר הַנַּ"ל, וְאֶת אֲשֶׁר נִשְׁמַע לְאָזְנֵינוּ מִפִּי הַקָּדוֹשׁ מִיּוֹם הַהוּא וָהָלְאָה עַד הִסְתַּלְקוּתוֹ נִכְתָּב בְּסֵפֶר הַזֶּה.

</div>

This is the book of the chronicles of man [Bereshit 5:1], pure utterances, which we have heard from the mouth of our holy teacher, the hidden and concealed light, Rebbe Nachman, of blessed memory (zts"l). His awe-inspiring teachings were already published in the book Likutay Moharan, which has been printed previously. These are his later words, which he added, innovated, and revealed after the completion of the aforementioned book. All that we heard from his holy mouth from that day forward until his passing is recorded in this book.


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

וְאֶת דַּעְתָּךָ, כִּי כָּל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר הַזֶּה וּכְמוֹ כֵן כָּל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר נִדְפָּס כְּבָר, כֻּלָּם הֵם דְּבָרִים עֶלְיוֹנִים, עֲמֻקִּים וּרְחָבִים מִנִּי יָם, וְאַתָּה הַמְעַיֵּן לָבוֹא עַד תְּכוּנָם, וְגַם לְפִי פְּשׁוּטָן שֶׁל דְּבָרִים קָשֶׁה מְאֹד לְהָבִין הַדְּבָרִים כִּכְתָבָם, כִּי הֵם דְּבָרִים עֲמֻקִּים מְאֹד מְאֹד, אֲשֶׁר הֵנָּה מִן הַנִּמְנָע לְבָאֲרָם בִּכְתָב תֹּכֶן כַּוָּנָתָם, אֲפִלּוּ לְפִי פְּשׁוּטָן שֶׁל דְּבָרִים.

</div>

Know this: All the words of this book, as well as all the words of the first book already printed, are lofty matters, deep and vast beyond the sea [Iyov 11:9]. The seeker will weary himself to grasp their essence. Even on their simple level, it is exceedingly difficult to understand these words in writing, for they are profoundly deep matters, impossible to fully explain in writing, even in their simplest sense. Each teaching and each matter from the innovations of our Rebbe, of blessed memory, contains many hidden mysteries. They are drawn from a very high and exalted place, encompassing immense generality. Within every teaching, numerous wondrous and awe-inspiring concepts are included, with a single teaching branching into multiple reasons and diverse matters.


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

כִּי כָּל מַאֲמָר וּמַאֲמָר וְכָל עִנְיָן וְעִנְיָן מֵחִדּוּשֵׁי רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, יֵשׁ בָּהֶם נִסְתָּרוֹת רַבּוֹת מְאֹד, כִּי כֻּלָּם הֵם נִלְקָחִים מִמָּקוֹם גָּבוֹהַּ וְעֶלְיוֹן מְאֹד מְאֹד, וְהֵם כְּלָלִים גְּדוֹלִים מְאֹד, וּבְכָל מַאֲמָר וּמַאֲמָר נִכְלָלִין בּוֹ כַּמָּה וְכַמָּה עִנְיָנִים נִפְלָאִים וְנוֹרָאִים, מֵאֲתָר אֲשֶׁר מִתְחַלֵּק לְכַמָּה טְעָמִים וּלְכַמָּה עִנְיָנִים שׁוֹנִים, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן אַחַר הַיְגִיעָה קְצָת יוּכַל הַמְעַיֵּן לְהָבִין קְצָת פְּשׁוּטָן שֶׁל דְּבָרִים וְגַם יוּכַל לְהָבִין קְצָת דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר, אֲבָל תֹּכֶן הַדְּבָרִים גָּבְהוּ מְאֹד מִדַּעְתֵּנוּ, וְאִי אֶפְשָׁר לָנוּ לְהַאֲרִיךְ וּלְסַפֵּר בְּעֹצֶם גְּדֻלַּת רַבֵּנוּ, זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה, מִגֹּדֶל הַמַּעֲלוֹת אֲשֶׁר הָיָה עָלָיו בְּחַיָּיו. וּמַשְׂכִּיל עַל דָּבָר יָבִין מֵאֵלָיו מְעַט מִזְעֵר, כַּאֲשֶׁר יָשִׂים עֵינָיו וְלִבּוֹ עַל דִּבְרֵי רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְשָׂכִיל יָבִין מְעַט עֹצֶם תֹּקֶף רוּם קְדֻשָּׁתוֹ וְאֶת יְקָר תִּפְאֶרֶת גְּדֻלָּתוֹ. וְיוֹתֵר מִזֶּה, אִם יִזְכֶּה לִבְחֹן לֶעָתִיד. סְתוּם הַדְּבָרִים עַד יְעָרֶה עָלֵינוּ רוּחַ מִמָּרוֹם:

</div>

Yet, with some effort, the seeker may grasp a bit of their simple meaning and understand one matter from another. However, the root essence of these words transcends our knowledge. We cannot elaborate on the immense greatness of our Rebbe, of blessed memory, due to the great controversies that surrounded him in his lifetime. The discerning one will understand gradually, as he sets his eyes and heart upon the words of our Rebbe, of blessed memory. He will perceive a glimpse of the immense sanctity and lofty holiness, the precious splendor of his greatness. Beyond this, if one merits, he will discern in the future the sealed matters until a spirit is poured upon us from on high [Yeshayahu 32:15].


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

אוּלָם בָּנוּ דָּא לְהוֹדִיעַ לְכָל אַנְשֵׁי־שְׁלוֹמֵנוּ, הַחֲרֵדִים אֶל דִּבְרֵי רַבֵּנוּ, זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה, הַמְצַפִּים וְהַמִּשְׁתּוֹקְקִים לִשְׁמֹעַ דְּבָרָיו, וְעֵינֵיהֶם כָּלוֹת לִרְאוֹת חִבּוּרָיו – שֶׁכָּל דִּבְרֵי רַבֵּנוּ אוֹר הַנֶּעְלָם זַצַּ"ל, עִקַּר כַּוָּנַת הַמַּאֲמָרִים, אֲשֶׁר יָצְאוּ בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה מִפִּי הַקָּדוֹשׁ, לֹא הַמִּדְרָשׁ הוּא הָעִקָּר בָּהֶם כִּי־אִם הַמַּעֲשֶׂה, כִּי כָּל דְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים כֻּלָּם הֵם הַנְהָגוֹת נִפְלָאוֹת וְעֵצוֹת יְשָׁרוֹת וְהִתְעוֹרְרוּת גָּדוֹל מְאֹד לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְכָל דְּבָרָיו כְּגַחֲלֵי אֵשׁ בּוֹעֲרִים בְּלֵב הַמִּתְלַהֲבִים לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם, מַלְהִיבִים הַלֵּב בְּהִתְלַהֲבוּת גָּדוֹל וּבְהִשְׁתּוֹקְקוּת נִמְרָץ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וְאֵין מִן הַצֹּרֶךְ לְהַאֲרִיךְ בָּזֶה לְכָל מַשְׂכִּיל, הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, כִּי יָבִין מִדַּעְתּוֹ אֶת כָּל וְנוֹכַחַת, וְיִרְאוּ עֵינָיו וְיִשְׂמַח לִבּוֹ. בְּלֹא כֵן אֲשִׂימָה לְפִי מַחְסוֹם וְאֹמַר: עַד פֹּה תָבוֹא, הַמַּשְׂכִּיל בָּעֵת הַזֹּאת, עַד נִזְכֶּה לַעֲלוֹת לְצִיּוֹן בְּרִנָּה בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ, אָמֵן:

</div>

However, it must be declared to all our brethren who tremble at the words of our Rebbe, of blessed memory—those who eagerly await and yearn to hear his words, their eyes longing to behold his writings—that the primary intent of the teachings of our Rebbe, the hidden light, of blessed memory, which issued in holiness and purity from his sacred mouth, is not the exposition but the practice. All his holy words are wondrous guidance, awe-inspiring counsel, and a great awakening to the service of Hashem, blessed be He. His words are like burning coals, blazing torches [Yirmiyahu 23:29], kindling the heart with great fervor and intense yearning for Him, blessed be He. There is no need to elaborate on this for the discerning one who sincerely seeks truth, for he will understand it all and see it clearly. His eyes will behold, and his heart will rejoice [Mishlei 15:30]. Therefore, I will place a restraint upon my mouth and say, “Thus far you shall come” [Iyov 38:11]. The wise one will now remain silent until we merit to ascend to Zion with joy, as it is written, “We shall come, we shall come” [Tehillim 126:6].


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

הֲלֹא כֹּה דִּבְרֵי הַמַּעְתִּיק וְהַמְסַדֵּר, וּמַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר. הַקּ׳ נָתָן בֶּן אֲדוֹנִי אָבִי מוֹהֲרַ"ר נַפְתָּלִי הִירְץ זצ"ל מִנֶּעמִירוֹב רַבָּתִי. חֲתַן הָרַב הַגָּאוֹן הֶחָסִיד הַמְפוּרְסָם מוֹה׳ דָּוִד צְבִי זצ"ל, שֶׁהָיָה אב"ד דק"ק שַׁארִיגְרַאד ובק"ק קְרֶעמֶענִיץ וְהַגָּלִיל וּבְק"ק מֹאהְלוֹב יצ"ו.

</div>

These are the words of the transcriber and compiler, who seeks to magnify the Torah and make it glorious [Yeshayahu 42:21]:The humble Natan, son of my master, my father, our teacher and rabbi, Rabbi Naftali Hertz, may his Rock protect and sustain him, from the great city of Nemirov, son-in-law of the great, pious, and renowned rabbi, Rabbi David Tzvi, of blessed memory, who served as the head of the rabbinical court of the holy communities of Shargorod, Kremenchug, and the region, and here in the community of Mohyliv, may it be protected.


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

וְהִנֵּה זֶה הַסֵּפֶר הַקָּדוֹשׁ נִדְפָּס כְּבָר בְּמַהֲלָךְ תֵּכֶף אַחַר הִסְתַּלְקוּתוֹ, וְאַחֲרֵי דְּחַבִּיבָא אוֹרִי לְהוּ, וְכָעֵת נִדְפְּסוּ שֵׁנִית בְּתוֹסְפוֹת כַּמָּה מַעֲלוֹת טוֹבוֹת, כַּאֲשֶׁר יִרְאֶה הַמְעַיֵּן בָּעֵינָיו. גַּם הוֹסַפְנוּ בְּסוֹף הַסֵּפֶר כַּמָּה דְּבָרִים נִפְלָאִים, שֶׁלִּקַּטְתִּי מִתּוֹךְ שִׂיחוֹתָיו הַקְּדוֹשׁוֹת, שֶׁשָּׁמַעְתִּי רַבִּי מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בְּעַצְמוֹ, וּקְצָתָם שֶׁשָּׁמַעְתִּי מִפִּי אֲחֵרִים, שֶׁשָּׁמְעוּ מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בְּעַצְמוֹ. וְלַאֲשֶׁר נַפְשִׁי יוֹדַעַת מְאֹד גֹּדֶל הָעַמְקוּת שֶׁיֵּשׁ בִּשִׂיחוֹתָיו הַקְּדוֹשׁוֹת, וְכַמָּה הַלְכָתָא גְּבַרְתָּא וְכוּלֵיהּ יְכוֹלִין לִלְמֹד מֵהֶם, וְכַמָּה עֵצוֹת נִפְלָאוֹת בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם וּבְהַלְיָכוֹת דֶּרֶךְ־אֶרֶץ יְכוֹלִין לִלְמֹד וּמִדְּבָרָיו, מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מֹחַ בְּקָדְקֳדוֹ וּמִסְתַּכֵּל עַל הָאֱמֶת, עַל־כֵּן אָמַרְתִּי לֹא אֶמְנַע הַטּוֹב לְהַדְפִּיס כַּמָּה דְּבָרִים מִשִּׂיחוֹתָיו הַקְּדוֹשִׁים. וּכְבָר נִדְפְּסוּ כַּמָּה שִׂיחוֹת קְדוֹשׁוֹת שֶׁלּוֹ בִּסְפָרִים הַנִּדְפָּסִים כְּבָר, וּבָעֵת הוֹסַפְתִּי לְלַקֵּט עוֹד כַּמָּה דְּבָרִים כָּהֵנָּה, וּמֵחֲמַת הוֹצָאוֹת הַדְּפוּס וַאֲסִיפַת הַפְּנַאי, כִּי יָמִים הַנּוֹרָאִים הַבָּאִים עָלֵינוּ לְטוֹבָה מִמַּשְׁמְשִׁין וּבָאִין, עַל־כֵּן הָיָה מִן הַנִּמְנָע לְהַדְפִּיס כָּל הַשִּׂיחוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת הַכְּתוּבִים אֶצְלִי, וְאִם יִרְצֶה הַשֵּׁם עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד לְהַדְפִּיס הַכֹּל, כִּי מֵרָחוֹק נִרְאֶה לִי עַד הֵיכָן מַגִּיעַ כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁיָּצָא מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בְּכָלָּהּ וּבְטָהֳרָה, וּכְבָר רָאִיתִי, שֶׁשִּׂיחָה לַקַּל, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עָזַר כְּבָר הִצְלִיחוּ וְגַם עָשׂוּ פְּרִי, צִיּוּן רָאֲתָה וַתָּאָשֵׁרָה, וְהוּטְבוּ מְאֹד בְּעֵינֵי כָּל הַחֲפֵצִים בָּאֱמֶת. וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְזַכֵּנִי לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת לְקַיֵּם אֶת כָּל דְּבָרָיו אֲשֶׁר הַרְבֵּה הִרְבָּה לְדַבֵּר עִמָּנוּ בְּכַמָּה אֳפָנִים, הֵן בְּדֶרֶךְ דְּרוּשׁ אֲשֶׁר דָּרוּשׁ דָּרַשׁ בְּרַבִּים, הֵן בְּדֶרֶךְ שִׂיחָה עִם כְּלַל הֲמוֹן אֲנָשִׁים אוֹ שִׂיחוֹת רַבּוֹת שֶׁהִרְבָּה לְדַבֵּר עִם כָּל אֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ, בְּכַמָּה גִּלְגּוּלִים וְגַלְגַּל עִמָּנוּ – הַכֹּל בִּכְדֵי לַהֲשִׁיבֵנוּ לִבְבֵנוּ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ לְעָבְדוֹ בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים. מִי יִתֵּן אֵפוֹא, שֶׁנִּזְכֶּה לְמַלְאוֹת רְצוֹנוֹ בֶּאֱמֶת; אָמֵן, כֵּן יְהִי רָצוֹן:

</div>

Behold, this holy book was already printed in Mohyliv shortly after his passing, and because it was cherished, it was widely sought. Now it has been printed again, with several excellent additions, as the seeker will see with his own eyes. We have also added at the end of the book several wondrous matters that I gathered from his holy conversations, most of which I heard directly from his sacred mouth, and some I heard from others who heard them directly from his sacred mouth. My soul knows well the immense depth in his holy conversations and how many profound lessons can be learned from them, as well as the wondrous counsel for the service of Hashem and the principles of proper conduct that can be derived from his words by one who has a mind in his head and gazes upon the truth.


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

וּכְבָר נִדְפְּסוּ כַּמָּה שִׂיחוֹת קְדוֹשׁוֹת שֶׁלּוֹ בִּסְפָרִים הַנִּדְפָּסִים כְּבָר, וּבָעֵת הוֹסַפְתִּי לְלַקֵּט עוֹד כַּמָּה דְּבָרִים כָּהֵנָּה, וּמֵחֲמַת הוֹצָאוֹת הַדְּפוּס וַאֲסִיפַת הַפְּנַאי, כִּי יָמִים הַנּוֹרָאִים הַבָּאִים עָלֵינוּ לְטוֹבָה מִמַּשְׁמְשִׁין וּבָאִין, עַל־כֵּן הָיָה מִן הַנִּמְנָע לְהַדְפִּיס כָּל הַשִּׂיחוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת הַכְּתוּבִים אֶצְלִי, וְאִם יִרְצֶה הַשֵּׁם עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד לְהַדְפִּיס הַכֹּל, כִּי מֵרָחוֹק נִרְאֶה לִי עַד הֵיכָן מַגִּיעַ כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁיָּצָא מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בְּכָלָּהּ וּבְטָהֳרָה, וּכְבָר רָאִיתִי, שֶׁשִּׂיחָה לַקַּל, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עָזַר כְּבָר הִצְלִיחוּ וְגַם עָשׂוּ פְּרִי, צִיּוּן רָאֲתָה וַתָּאָשֵׁרָה, וְהוּטְבוּ מְאֹד בְּעֵינֵי כָּל הַחֲפֵצִים בָּאֱמֶת.

</div>

Therefore, I said, I will not withhold this good, to print some of his holy conversations. Several of his holy conversations have already been printed in previously published books. Now, I have gathered additional matters of this kind. Due to the costs of printing and the lack of time, as the awesome days [the High Holidays] approach us for good, it was impossible to print all the holy conversations recorded with me. If Hashem wills, there will yet be a time appointed to print them all, for I see from afar how far each and every word that issued from his holy mouth in sanctity and purity reaches. I have seen, thank God, that the conversations we have already printed have succeeded and borne fruit. The eye has seen and confirmed them, and they have been greatly valued in the eyes of all who sincerely seek truth.


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְזַכֵּנִי לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת לְקַיֵּם אֶת כָּל דְּבָרָיו אֲשֶׁר הַרְבֵּה הִרְבָּה לְדַבֵּר עִמָּנוּ בְּכַמָּה אֳפָנִים, הֵן בְּדֶרֶךְ דְּרוּשׁ אֲשֶׁר דָּרוּשׁ דָּרַשׁ בְּרַבִּים, הֵן בְּדֶרֶךְ שִׂיחָה עִם כְּלַל הֲמוֹן אֲנָשִׁים אוֹ שִׂיחוֹת רַבּוֹת שֶׁהִרְבָּה לְדַבֵּר עִם כָּל אֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ, בְּכַמָּה גִּלְגּוּלִים וְגַלְגַּל עִמָּנוּ – הַכֹּל בִּכְדֵי לַהֲשִׁיבֵנוּ לִבְבֵנוּ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ לְעָבְדוֹ בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים. מִי יִתֵּן אֵפוֹא, שֶׁנִּזְכֶּה לְמַלְאוֹת רְצוֹנוֹ בֶּאֱמֶת; אָמֵן, כֵּן יְהִי רָצוֹן:

</div>

May Hashem, blessed be He, grant us the merit to walk in the path of truth, to fulfill all his words, which he spoke to us extensively in many ways—whether through public teachings, conversations with the masses, or numerous private conversations with each individual. In many ways, he guided us, all according to each person’s need, to turn our hearts to Him, blessed be He, to serve Him in truth and sincerity. May we merit to fulfill His will in truth. Amen, may it be His will.



# Introduction to Volume 2

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/intro-volume-2/

# Introduction to Volume 2

<div dir="rtl">מבוא לחלק ב</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/intro-volume-2


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

הקדמה לספר ליקוטי מוהר"ן תנינא

</div>


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

זה ספר תולדות ארם - אמרות טהורות - אשר שמענו מפי רבינו הקדוש אור הגנוז והצפון והנעלם מוהר"ן זצ"ל - אשר כבר יצא לאור מאמריו הנוראים בספר ליקוטי מוהר"ן הנדפס כבר - ואלה דבריו האחרונים - אשר הוסיף לחדש ולגלות אחרי אשר נגמר ספר הנ"ל - ואת אשר נשמע לאזנינו מפיו הקדרש מיום ההוא והלאה עד הסתלקותו. נכתב בספר הזה וזאת לדעת - כי כל דברי הספר הזה • וכמו כן כל דברי הספר הראשון אשר נדפס כבר •

</div>


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

כולם הם דברים עליונים עמוקים ורחבים מני ים - ילאה המעיין לבא עד תכונתם - וגם לפי פשוטן של דברים - קשה מאד להבין הדברים בכתב - כי הם דברים עמוקים מאד מאד אשר הי' מן הנמנע לבארם בכתב תוכן כוונתם אפי' לפי פשוטן של דברים - כי כל מאמר ומאמר וכל ענין וענין מחידושי רבינו ז"ל יש בהם נסתרות רבות מאד • כי כולם הם נלקחים ממקום גבוה ועליון מאד מאד - והם כלליות גדול מאד - ובכל מאמר ומאמר נכללין בו כמה וכמה ענינים נפלאים ונוראים - מאמר א' מתחלק לכמה טעמים ולכמה ענינים שונים - ואעפי"כ אחר היגיעה קצת יוכל המעין להבין קצת פשוטן של דברים - וגם יוכל להבין קצת דבר מתוך דבר - אבל תוכן הדברים בשרשם - גבהו מדעתינו • וא"א לנו להאריך ולספר בעוצם גדולת רבינו זצ"ל מגודל המחלוקת אשר הי' עליו בחייו - ומשכיל על דבר - יבין מאליו מעט מעט כאשר ישים עיניו ולבו על דברי רבינו ז"ל - ישכיל ויבין מעט עוצם תוקף רום קדושתו • ואת יקר תפארת גדולתו - ויתר מזה - אם יזכה יבחין לעתיד - סתום הדברים עד יערה עלינו רוח ממרום.

</div>


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

אולם כגון דא צריך להודיע - לכל אנשי שלומינו החרדים אל דברי רבינו זצ"ל - המצפים והמשתוקקים לשמוע דבריו - ועיניהם כלות לראות חיבוריו - שכל דברי רבינו אור הנעלם זצ"ל - עיקר כוונות המאמרים - אשר יצאו בקדושה ובטהרה מפיו הקדוש - לא המדרש הוא העיקר בהם כי אם המעשה - כי כל דבריו הקדושים - כולם הם הנהגות נפלאות - ועצות נוראות - והתעוררות גדול מאד מאד לעבודתו ית' - וכל דבריו כגחלי אש בוערים כלפידים - מלהיבים הלב בהתלהבות גדול - ובהשתוקקות נמרץ אליו ית' - ואין מן הצורך להאריך בזה - לכל משכיל החפין באמת לאמתו, כי יבין מדעתו את כל ונוכחת - יראו עיניו וישמח לבבו - גלל כן אשימה לפי מחסום - ואומר עד פה תבא • המשכיל כעת ידום עד נזכה לעלות לציון ברנה בא נבא • הכ"ד (-הלוא כה דברי) המעתיק והמסדר - יגדיל תורה ויאדיר : הק' (-הקטן) נתן בן א"א (-אדוני אבי) מוהר"ר (-מורינו ורבינו הרב רבי) נפתלי הירץ יצ"ו (-ישמרהו צורו ויחייהו) מנעמראב רבתי : חתן הרב הגאון החסיד המפורסם מוה' דוד צבי זצ"ל אשר שהיה אב"ד (-אב בית דין)  דק"ק (דקהילת קודש) שאריגראד ובק"ק קרעמיניץ והגליל - ופ"ק (-ופה קהילת) מאהולוב יצ"ו

</div>


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

והנה זה הספר הק' (-הקדוש) נדפס כבר במאהלוב - חיכיף אחר הסתלקותו - ואיידו דחביבא אזדו להו. וכעת נדפסו שנית - בתוספות כמה מעלות טובות - כאשר יראה המעין בעיניו - גם הוספנו בסוף הספר כמה דברים נפלאים שלקטתי מתוך שיחותיו הקדושים ששמעתי רובם מפיו הק' בעצמו . וקצתם שמעתי מפי אחרים ששמעו מפיו הק' בעצמו - ולאשר נפשי יודעת מאד - גודל העמקות שיש בשיחותיו הקדושים, וכמה הלכתא גברוותא" יכולין ללמוד מהם - וכמה עצות נפלאות בעבודת ה' ובהלכות דרך ארץ יכולין ללמוד מדבריו מי שיש לו מוח בקדקדו - ומסתכל על האמת ע"כ (-על כן) אמרתי לא אמנע הטוב - להדפיס כמה דברים משיחותיו הק' - וכבר נדפסו כמה שיחות קדושות שלו - בספרים הנדפסים כבר - וכעת הוספתי ללקט עוד כמה דברים כהנה - ומחמת הוצאות הדפום ואסיפת הפנאי כי ימים הנוראים הבע"ל (-הבאים עלינו לטובה) ממשמשין ובאין -ע"כ היה מן הנמנע להדפים כל השיחות הק' הכתובים אצלי. ואי"ה (-ואם ירצה השם) עוד חזון למועד - להדפים הכל - כי מרחוק נראה לי עד היכן מגיע כל דיבור ודיבור שיצא מפיו הק' בקדושה ובטהרה - וכבר ראיתי שת"ל (-שתודה לא-ל) השיחות שהדפסנו כבר - הצליחו וגם עשו פרי - עין ראתה ותאשרם - והוטבו מאד בעיני כל החפצים באמת - והש"י (-והשם יתברך) יזכנו לילך בדרך האמת - לקיים את כל דבריו אשר הרבה לדבר עמנו בכמה אופנים - הן בדרך דרוש אשר דרש דרש ברבים - הן בדרך שיחה עם כלל המון אנשים - או שיחות רבות שהרבה לדבר עם כ"א (-כל אחד) בפ"ע (-בפני עצמו) • בכמה גלגולים גלגל עמנו - הכל כאשר לכל - כדי להטות לבבנו אליו ית' - לעובדו באמת ובתמים - מי יתן איפה שנזכה למלאות רצונו באמת אמן כן יהי רצון

</div>


## Segment 6

Introduction to Likutay Moharan II


## Segment 7

This is the book of the chronicles of man [Bereshit 5:1], pure utterances, which we have heard from the mouth of our holy teacher, the hidden and concealed light, Rebbe Nachman, of blessed memory (zts"l). His awe-inspiring teachings were already published in the book Likutay Moharan, which has been printed previously. These are his later words, which he added, innovated, and revealed after the completion of the aforementioned book. All that we heard from his holy mouth from that day forward until his passing is recorded in this book.


## Segment 8

Know this: All the words of this book, as well as all the words of the first book already printed, are lofty matters, deep and vast beyond the sea [Iyov 11:9]. The seeker will weary himself to grasp their essence. Even on their simple level, it is exceedingly difficult to understand these words in writing, for they are profoundly deep matters, impossible to fully explain in writing, even in their simplest sense. Each teaching and each matter from the innovations of our Rebbe, of blessed memory, contains many hidden mysteries. They are drawn from a very high and exalted place, encompassing immense generality. Within every teaching, numerous wondrous and awe-inspiring concepts are included, with a single teaching branching into multiple reasons and diverse matters.


## Segment 9

Yet, with some effort, the seeker may grasp a bit of their simple meaning and understand one matter from another. However, the root essence of these words transcends our knowledge. We cannot elaborate on the immense greatness of our Rebbe, of blessed memory, due to the great controversies that surrounded him in his lifetime. The discerning one will understand gradually, as he sets his eyes and heart upon the words of our Rebbe, of blessed memory. He will perceive a glimpse of the immense sanctity and lofty holiness, the precious splendor of his greatness. Beyond this, if one merits, he will discern in the future the sealed matters until a spirit is poured upon us from on high [Yeshayahu 32:15].


## Segment 10

However, it must be declared to all our brethren who tremble at the words of our Rebbe, of blessed memory—those who eagerly await and yearn to hear his words, their eyes longing to behold his writings—that the primary intent of the teachings of our Rebbe, the hidden light, of blessed memory, which issued in holiness and purity from his sacred mouth, is not the exposition but the practice. All his holy words are wondrous guidance, awe-inspiring counsel, and a great awakening to the service of Hashem, blessed be He. His words are like burning coals, blazing torches [Yirmiyahu 23:29], kindling the heart with great fervor and intense yearning for Him, blessed be He. There is no need to elaborate on this for the discerning one who sincerely seeks truth, for he will understand it all and see it clearly. His eyes will behold, and his heart will rejoice [Mishlei 15:30]. Therefore, I will place a restraint upon my mouth and say, “Thus far you shall come” [Iyov 38:11]. The wise one will now remain silent until we merit to ascend to Zion with joy, as it is written, “We shall come, we shall come” [Tehillim 126:6].


## Segment 11

These are the words of the transcriber and compiler, who seeks to magnify the Torah and make it glorious [Yeshayahu 42:21]:
The humble Natan, son of my master, my father, our teacher and rabbi, Rabbi Naftali Hertz, may his Rock protect and sustain him, from the great city of Nemirov, son-in-law of the great, pious, and renowned rabbi, Rabbi David Tzvi, of blessed memory, who served as the head of the rabbinical court of the holy communities of Shargorod, Kremenchug, and the region, and here in the community of Mohyliv, may it be protected.


## Segment 12

Behold, this holy book was already printed in Mohyliv shortly after his passing, and because it was cherished, it was widely sought. Now it has been printed again, with several excellent additions, as the seeker will see with his own eyes. We have also added at the end of the book several wondrous matters that I gathered from his holy conversations, most of which I heard directly from his sacred mouth, and some I heard from others who heard them directly from his sacred mouth. My soul knows well the immense depth in his holy conversations and how many profound lessons can be learned from them, as well as the wondrous counsel for the service of Hashem and the principles of proper conduct that can be derived from his words by one who has a mind in his head and gazes upon the truth.


## Segment 13

Therefore, I said, I will not withhold this good, to print some of his holy conversations. Several of his holy conversations have already been printed in previously published books. Now, I have gathered additional matters of this kind. Due to the costs of printing and the lack of time, as the awesome days [the High Holidays] approach us for good, it was impossible to print all the holy conversations recorded with me. If Hashem wills, there will yet be a time appointed to print them all, for I see from afar how far each and every word that issued from his holy mouth in sanctity and purity reaches. I have seen, thank God, that the conversations we have already printed have succeeded and borne fruit. The eye has seen and confirmed them, and they have been greatly valued in the eyes of all who sincerely seek truth.


## Segment 14

May Hashem, blessed be He, grant us the merit to walk in the path of truth, to fulfill all his words, which he spoke to us extensively in many ways—whether through public teachings, conversations with the masses, or numerous private conversations with each individual. In many ways, he guided us, all according to each person’s need, to turn our hearts to Him, blessed be He, to serve Him in truth and sincerity. May we merit to fulfill His will in truth. Amen, may it be His will.



# Handwritten Manuscript 1

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/manuscript-1/

# Handwritten Manuscript 1

<div dir="rtl">כתב יד 1</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/manuscript-1


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

(זה הַיּוֹם עשָׂה ה' יום ד' כ"ד אֲדָר שְׁנָת תקפ"ד הפְלִיא ה' עמָּנוּ, שְׁפִתְאוֹם הַבִיא לִי אִישׁ אֶחָד מִעיר הַסְמוּכָה תַּכְרִיךְ שֶׁל כְּתָבִים מכְתִיבַת יַד רַבֵּנוּ זִ"ל, וְהֵם כַּמָּה דָפִין קְטַנִים מהָא"ב הָרֵאשׁוֹן וְכַמָּה דפים מהתורות שַׁכְּבָר נִדְפְסוּ בַּסֵּפֶר ליקוטי מוהר"ן הראשון, אך יֵשׁ בָּהֶם כָּמָה דְבָרִים נוֹסְפִים וְכמָה ענְיָנִים בְּשְׁנוּי לָשׁוֹן וּבְמִנְנוֹן אַחַר קְצָת עַל כֵּן אַעֲתִיקָם הַנָּה)

</div>

“Come to פרעה (Pharaoh), for I have hardened his heart, etc.” [Exodus 10:1]


## Segment 2

For when it arose in His simple will to create the worlds in order to benefit another—for His attribute is to do good—His light extended to infinity. And He contracted His light to the sides, and there remained a *challal panuy* [empty space], and within the *challal panuy* He created all the worlds through His speech and His *chochmah* [wisdom]. As it is written, “By the word of Hashem the heavens were made” [Psalms 33:6], and also, “You made them all with *chochmah*” [Psalms 104:24]. And the *challal panuy* is called by the name פרעה (Pharaoh), for there He revealed His lights afterward. And before the creation, Hashem possessed all the attributes—both mercy and *chochmah*—but they were in the aspect of *ayn sof* [infinite], for they were not limited. And through the *tzimtzum* [contraction], He then made a boundary for all the attributes, so that we, human beings, can discern His attribute of goodness and mercy. And this discernment comes from the intellect and the *chochmah* that He limited within us and in all the worlds.


## Segment 3

And know that there are *chochmos* [wisdoms] that are distant from holiness, and yet there is in them a small measure of divinity, a small measure of holiness, from the *osiyos* [letters] that fell into them at the time of the creation of the worlds, when the vessels broke due to the abundance of light that they could not bear. And they broke and fell, and from them were formed the *kelipos* [shells/impure forces], and their vitality is from the sparks [*here much is missing, for half the page was cut and lost*]. The *chochmah* was from the *tzimtzum*, that is, from the aforementioned *challal panuy*. And regarding these *chochmos*, it is said, “All who come there will not return” [Proverbs 2:19], like the *challal panuy* from which He cleared His divine light. So too, these *chochmos*—you cannot find there that there is anything divine, and on the contrary, they indicate the opposite, like the *challal panuy*. And this *chochmah* is forbidden to speak of, for it has no power of speech, since the *challal panuy* is before the creation, before the *osiyos* [letters] of speech. And there is no power in the speaker to speak of it, and there is no power in the intellect to comprehend it, for He contracted His *chochmah* so that the *challal panuy* would remain. And regarding this, it is said, “Be silent, thus it arose in thought” [Zohar, Introduction 1:18b], for regarding matters that are difficult to comprehend, it is said, “Be silent”. And all the more so, one must flee from these *chochmos*. But because many of our people have already fallen [into these *chochmos*], it was permitted to the *tzadik* [righteous one] of the generation, who is in the aspect of Moshe, and on the contrary, it is a *mitzvah* [commandment] to engage in these *chochmos* in order to raise our people from a deep pit. And do not think that through the *tzadik*’s engagement in these *chochmos*, he will be able to comprehend them. On the contrary, the matter is that he may be able to bring a decisive proof for the renewal of the world. And the same applies to *chochmos* like these, and he may be able to find there His divinity and show their error. Know that this is not possible, except in the future to come, when it will be fulfilled, “Your Teacher will no longer be concealed” [Isaiah 30:20], that all will comprehend, even in the place of the *challal panuy*, which is in the aspect of the *tzimtzum*, the aspect of the concealment of His divinity. Nevertheless, in the future, it will be revealed—a great intellect and knowledge—that they will find divinity even in this aspect. But now, the *tzadik*’s engagement, who is in the aspect of Moshe, in these *chochmos* is beneficial to subdue the power of these *chochmos* due to the great holiness of the *tzadik*, and to bring out the Children of Israel from there. For every thing yearns for its root, and when the *tzadik* engages in these *chochmos*, then all the souls that fell into these mazes yearn and are aroused to cleave to the soul of the *tzadik*, and he brings them out from there.


## Segment 4

And this is the meaning of “Come to פרעה (Pharaoh), for I have hardened his heart and the heart of his servants, in order that I may place My signs in his midst”. That is, Hashem commanded the *tzadik*, who is in the aspect of Moshe, to come to the aspect of פרעה (Pharaoh), the aspect of the aforementioned *challal panuy*. For “I have hardened” is an expression of לבוש ([lavush] clothing) and concealment. “His heart and the heart of his servants, in order that I may place My signs in his midst”—that is, Hashem concealed and contracted His divinity, the infinite light, to the sides in order to create afterward the entire creation. And this is “in order that I may place My signs,” that is, the creation of the worlds, which was through the *osiyos* [letters]. And “in order that you may recount in the ears of your son and your son’s son” [Exodus 10:2], per Rashi [elsewhere], until here is the mercy of the Father. That is, through the creation, you can recount His mercy, which you discern with the discernment of your intellect, in the ears—this is the aspect of discernment, as in “The ear tests words” [Job 34:3]. For the recounting comes from the power of the *osiyos* [letters] of speech through which the worlds were created, and the discernment comes from His *chochmah*, through which He created the worlds. And the servants of פרעה (Pharaoh) are the introductions to these *chochmos*, which assist these *chochmos*. Just as there is no king without servants, so too there is no *chochmah* without introductions. And פרעה (Pharaoh) is the aspect of the *tzimtzum* and the *challal panuy*, and “heart” is the aspect of the core of the *chochmah*. And the *tzimtzum* is also in the *chochmah*, but it is impossible to comprehend how He removed His light of *chochmah* from there so that it would not be in the aspect of *ayn sof*. For the *tzimtzum* itself is also through His *chochmah*. Thus, it follows that there is no *challal panuy* devoid of His *chochmah*. And this is “for I have hardened,” that is, I have clothed and concealed the heart and core of the *challal panuy* of the aforementioned *chochmos*, and I have clothed the core and heart of their introductions, so that no person can comprehend this. And this is that no person can comprehend this *challal panuy*, all this so that within it I may place within it all the worlds. And this is “in order that I may place My signs,” etc.


## Segment 5

But these *chochmos* that have a small measure of holiness from the broken *osiyos* [letters] are in the aspect of a man of the *kelipah* [shell], which is like a monkey before a man. When a man falls there, he can know Hashem from there through the holy *osiyos* that fell there. And this is “What I have mocked in Egypt, and My signs that are in them”—that is, a man of worthlessness, who is like a monkey before a man, like a mockery that they play, called נאך גשפעט [nachgeshpait, a mockery]. The worthless one is like a monkey that does what a man does. And “My signs that I placed in them, [and you shall know] that I am Hashem” [Exodus 10:2]—that is, [*שמי] My Name* that falls there, [he can] know that I am Hashem, as above. And when Moshe came to פרעה (Pharaoh), “Thus says Hashem, G-d of the Hebrews: Let My people go, and they will serve Me” [Exodus 9:1]. “G-d of the Hebrews” is His divinity and His light that He contracted to the sides, and this is the expression “Hebrews,” an expression of “across the river.” And for this reason, we are called Hebrews, for we cast aside all the *chochmos* and cleave to Hashem alone with faith alone. And Moshe came to פרעה (Pharaoh) in order to subdue him, as above. And this is “How long will you refuse to humble yourself before Me?” [Exodus 10:3]. And the main thing is “Let My people go,” as above. For “if you refuse to let them go, behold, tomorrow I will bring locusts into your borders” [Exodus 10:4]. Locusts are the aspect of the *tzimtzum*, like “Locusts are my clothing from Me and in Me” [Job 13:28]. So too, the *tzimtzum* and concealment and clothing of His light is from Him and in Him. That is, even the clothing is in *chochmah*. Thus, it follows that everything is one—[even the *tzimtzum* of] the *challal panuy* is all His divinity. But now, there is [no ability] in our hands to comprehend it, for as soon as we [say] that He removed His light, this indicates that He is not there. And as soon as we say that His *chochmah* is there, it is difficult to comprehend the *tzimtzum* and the *challal*, for there is no *challal* here. But in the future, it will be fulfilled, “Your Teacher will no longer be concealed”, that the entire intellect of the renewal of the world, all the concealment and *tzimtzum*, will be revealed. And this is “tomorrow,” that is, in the future, as in “And tomorrow to receive their reward” [Avot 2:16]. And this is “Behold, tomorrow I will bring locusts into your borders,” that is, your borders, which is the aspect of the *challal panuy*, will be revealed there in the future—the locusts, that is, the clothing from Me and in Me. And this is “And my righteousness will answer for me tomorrow” [Genesis 30:33], for it will come for my reward, that is, in the future, it will answer [and explain] to me resolutions for all the doubts. And this is my righteousness, that is, the clothing and concealment and *tzimtzum*, as in “I donned righteousness” [Job 29:14]. And this is “will answer,” like “Answer a fool” [Proverbs 26:5], that it will answer and resolve for me all the doubts—my righteousness, which are my clothing, they will answer me regarding the clothing and the *tzimtzum* of Hashem.


## Segment 6

And this is that sometimes all this is done among the *tzadikim* [righteous ones], for they create worlds, as it is brought, “Say to Zion, you are My people” [Isaiah 51:16]. And the *tzadikim* are drawn, each one to a different side—this one pulls here, and that one there. And this is the aspect of the *tzimtzum* of the light to the sides, so that there may be formed within the *challal* that remains between the sages some formation. And this is what Shimon, his son, says, “All my days I grew up among the sages, and I found nothing better for the body than silence” [Avot 1:17]—among the sages, specifically, who are not in unity, and each one is drawn to a different side. And silence is better for this, as above, that is, the aspect of Moshe, who was “heavy of mouth” [Exodus 4:10], as above, through whom the heresy that is cast upon people is subdued, due to seeing the dispute among the sages. And this division among them is the aspect of the aforementioned *challal panuy*. And “The exposition is not the main thing, but the action” [Avot 1:17], that is, even though if the sages were in unity, they would innovate novel expositions, know that then they would be in the aspect of the extension of the infinite light. And in the extension of the infinite light, it is impossible for any formation to come into being. And this is “the exposition is not the main thing, but the action,” that is, that some formation should be made within the *tzimtzum*. And “Whoever increases words brings sin” [Avot 1:17], for after the *tzimtzum*, some formation is made through their speech. And even through their mundane conversation, and even from those where [each one] spoke against his fellow sage, some formation is made. And from the abundance of their speech, sin is brought, that is, the aspect of *chochmos* that have a small measure of holiness, as above. And this is what Shimon, his son, says—“says” is the aspect of “and in order that you may recount”—“his son” is the aspect of mercy, as above. Shimon is the aspect of “in the ears,” that is, the aspect of discernment, [as above].


## Segment 7

[Thus far I found from the handwritten manuscript of our Rebbe, of blessed memory, from the Torah “Come to Pharaoh,” which was printed in the book in section 64, and the pages were torn and burned on the sides, and in some places only half a page was found, and I copied them letter by letter, and in the place of the missing text, I marked a sign like this *, and in some places where the lack is evident, I placed it within two round brackets, as above.]



# Handwritten Manuscript 2

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/manuscript-2/

# Handwritten Manuscript 2

<div dir="rtl">כתב יד 2</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/manuscript-2


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

(זה הַיּוֹם עשָׂה ה' יום ד' כ"ד אֲדָר שְׁנָת תקפ"ד הפְלִיא ה' עמָּנוּ, שְׁפִתְאוֹם הַבִיא לִי אִישׁ אֶחָד מִעיר הַסְמוּכָה תַּכְרִיךְ שֶׁל כְּתָבִים מכְתִיבַת יַד רַבֵּנוּ זִ"ל, וְהֵם כַּמָּה דָפִין קְטַנִים מהָא"ב הָרֵאשׁוֹן וְכַמָּה דפים מהתורות שַׁכְּבָר נִדְפְסוּ בַּסֵּפֶר ליקוטי מוהר"ן הראשון, אך יֵשׁ בָּהֶם כָּמָה דְבָרִים נוֹסְפִים וְכמָה ענְיָנִים בְּשְׁנוּי לָשׁוֹן וּבְמִנְנוֹן אַחַר קְצָת עַל כֵּן אַעֲתִיקָם הַנָּה)

</div>

[I heard from the Rebbe, etc., on the second day of the week, Parashat Eikev, 5566 (1806), according to the minor reckoning]


## Segment 2

For a man of Israel, if he needs *eitzah* [advice], then he should seek *eitzah* from young children or from the sons of the *tzadikim* [righteous ones], etc., whether in physical or spiritual matters, for there the *eitzah* is completed, and according to their mouth shall be every matter in the world, and through them the judgments are sweetened. For behold, it is known that the source of *eitzah* is in *chochmah* [wisdom], which extends and is formed through *da’as* [knowledge] and is completed through the kidneys, as it is written, “The kidneys advise” [Psalms 16:7]. For the kidneys are the vessels of procreation, to bring forth from potential to actuality. Therefore, he should seek [advice] from the *tzadik* himself or from the students of the *tzadikim*, except for students of true *tzadikim*. For a person does not seek *eitzah* unless he is in distress, that is, when he dwells in suffering and does not know what to do—if thus or if thus—and sometimes he is in a more constricted place, where he cannot turn to the right or to the left. And when he seeks *eitzah* from the *tzadik*, then the *tzadik* gives him *eitzah*, or he seeks from the sons of the *tzadikim*, for there the *eitzah* is sweetened. For the judgments are below and are called *tzimtzumim* [constrictions], and this is the place of constriction. And the *tzadik* gives him *eitzah* and draws *chesed* [kindness] to [the aspect of] “to Avraham” to the advising kidneys, and they are called the sons of the *tzadikim*, as it is written, “And all your sons are taught of Hashem” [Isaiah 54:13]. And it is said, “Hashem of Hosts has advised” [cf. Isaiah 14:27], and He sweetens the judgment for him and expands the constricted place for him, even through the sons of the *tzadikim*. And this is what is brought in the Zohar, that *chesed el* [divine kindness] is the illumination of *chochmah* [Zohar Chadash, Eicha]. That is, through the *tzadik* or the sons of the *tzadikim*, the *eitzah* is completed, and the judgment is sweetened, and they expand the constricted place for him, and he knows in which path to walk. And even if he is given *eitzah*, and afterward that *eitzah* is not good, nevertheless he should seek [again], for it is already known that the afflictions, which are great *tzimtzumim* and judgments, dwell below in the aspect of the feet, called the aspect of the earth, as it is written, “The earth is the footstool of My feet” [Isaiah 66:1]. And the afflictions are the revelation of His divinity, as it is written, “The heavens reveal his iniquity, and the earth rises against him” [Job 20:27]. And the earth is the judgment of the kingdom, which takes vengeance from him, vengeance of the *bris* [sexual purity]. And this is “The earth is the footstool of My feet”. But there are two types of sweetening of afflictions: one sweetening is before the afflictions come upon him, to sweeten the judgment so that it does not come upon him; and the second sweetening is to elevate them and receive them with joy, so that they do not go to waste. And this is if he seeks *eitzah* from the *tzadik*, and even so, the afflictions come upon him, he knows that the afflictions are from Hashem, and he accepts them and elevates them upward. And if he does not seek *eitzah* from the *tzadik*, then he may be among those about whom it is written, “The folly of man perverts his way, and his heart rages against Hashem” [Proverbs 19:3]. And the main elevation of afflictions is to receive them with great joy, and this is their sweetening, for the afflictions are a great good and very sweet after they have already passed and come upon him. For Hashem contracts His *Shechinah* [Divine Presence] within the afflictions, for Hashem loves every soul of Israel with great love and intense affection. When afflictions come upon a soul of Israel, then his soul is not pleasant to him, and it is as if the afflictions take his soul. And Hashem contracts Himself within those afflictions and gives him strength to accept the afflictions with love and affection, so that great good and a great sweet matter may come to him. And so he should think in his mind, for behold, all my afflictions are included and dependent on the vanities of the world and their times, which for now he lacks, and this is not considered anything. If he thinks in his mind the purpose of all these things—what they are and what their purpose is—especially since in those afflictions there is the revelation of His divinity, and Hashem contracts Himself within them, as above. And for the sake of His divinity, he accepts them with joy and elevates the afflictions, sweetening the judgment in the aspect of the feet. And this is like the elevation of dancing, that is, through accepting them with joy, then joy comes to his afflictions, which dwell in the feet, as it is written, “The earth is the footstool of My feet”. And when he brings joy to the afflictions, then he elevates the feet, and this is dancing, that he elevates the feet with joy. That is, even though the judgment has come, G-d forbid, he removes it. And this is the aspect of dancing, that is, that the feet hear the joy and accept [the afflictions] with joy and elevate them and dance. And then he merits the revelation of His divinity.


## Segment 3

And this is the meaning of “And it shall be, if you listen to these judgments” [Deuteronomy 7:12]. Every place where it says והיה (and it shall be) is only joy. That is, in the aspect of עקב ([akev] heel), the aspect of judgment, the aspect of the earth, the aspect of the feet, they hear joy from these judgments, that is, from these judgments, from these afflictions. And then, through the joy, he merits to be a *tzadik*, for a *tzadik* is called one who guards the *bris*, as it is written in the Zohar [cf. Zohar III, 91b]. And one who guards the *bris* merits the kingdom. And then he does not need to guard himself in keeping the *bris*, for Hashem will guard him, for damage to the *bris*, G-d forbid, occurs in most cases through the black bile, which is drawn from the spleen to Lilith, the evil one, from the element of dust, which is the root of the black bile. And when he accepts the afflictions with joy, then he is always in joy. This is “And Hashem your G-d will guard for you the *bris* and the kindness” [Deuteronomy 7:12], that is, Hashem Himself will guard his *bris*. And the kindness, that His divinity will be revealed, shining *chesed el* [divine kindness] all day, as it is written in the Zohar, that a drop of kindness is revealed in the mouth of the mother [Zohar II, 190b]. And through the *eitzah* of the *tzadik*, one can come to this joy, and then the judgment is sweetened before the afflictions come upon him… to the *tzadik* to give joy to the feet.



# Handwritten Manuscript 3

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/manuscript-3/

# Handwritten Manuscript 3

<div dir="rtl">כתב יד 3</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/manuscript-3


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

(זה הַיּוֹם עשָׂה ה' יום ד' כ"ד אֲדָר שְׁנָת תקפ"ד הפְלִיא ה' עמָּנוּ, שְׁפִתְאוֹם הַבִיא לִי אִישׁ אֶחָד מִעיר הַסְמוּכָה תַּכְרִיךְ שֶׁל כְּתָבִים מכְתִיבַת יַד רַבֵּנוּ זִ"ל, וְהֵם כַּמָּה דָפִין קְטַנִים מהָא"ב הָרֵאשׁוֹן וְכַמָּה דפים מהתורות שַׁכְּבָר נִדְפְסוּ בַּסֵּפֶר ליקוטי מוהר"ן הראשון, אך יֵשׁ בָּהֶם כָּמָה דְבָרִים נוֹסְפִים וְכמָה ענְיָנִים בְּשְׁנוּי לָשׁוֹן וּבְמִנְנוֹן אַחַר קְצָת עַל כֵּן אַעֲתִיקָם הַנָּה)

</div>

Rabbi Akiva said: When you reach the stones of pure marble, do not say water water, as it is said: "One who speaks falsehoods shall not be established before My eyes." (Chagigah 14b)


## Segment 2

[See this Torah in 51 from the handwriting of our master, of blessed memory, himself]


## Segment 3

For **falsehood** [sheker] damages the eyes both physically and spiritually, in the aspect of (Isaiah 3:16): "And deceptive eyes" [or "lying eyes" - u'mesakros ainayim]. (Although in the verse itself, this phrase refers to winking seductively or painting the eyes with makeup, the root of the word (שקר) is the same as falsehood (שקר), and the Torah here interprets it based on this root meaning.) For when the eyes are dim, they become **deceptive/lying** [mesakrin], meaning they do not show the thing as it is. For example, regarding a large thing, it shows it as small; and regarding one thing, it shows it as two – the opposite of the truth. For the eyes become dim from tears, as the saying of our sages, of blessed memory (Shabbat 151b): "And the clouds return after the rain" – this refers to the sight that goes after crying. And tears are from the excesses of the **black bile** [marah shchorah] that nature pushes out through the eyes. And the black bile draws from the clouding of the **bloods** [damim - vital forces or spiritual energies]. And the clouding of the bloods is through falsehood. For it is impossible to speak falsehood until one clouds his bloods. And truth, it is impossible to speak except when one first purifies the bloods. For the main aspect of speech is the soul, as it is written (Song of Songs 5): "My soul went out when he spoke." And the soul is the blood, as it is written (Leviticus 17): "For the blood, it is the soul." [Thus], when one speaks falsehood, he has clouding of the bloods. And from this comes the black bile, and from the excesses of the black bile, tears are formed. And through this, [causing] the eyes to become dim. (Job 30): "The gatherers of saltwort by the bush." **Saltwort** [malluach, from root מלח - salt], this is the aspect of tears, which are salty waters that come through conversation. And this is the aspect of: "do not say water water" [mayim mayim, hinting at the deceptive doubling of falsehood], which is a warning concerning falsehood [as he concluded there, as it is said: "One who speaks falsehoods shall not be established," etc.].


## Segment 4

Water water [mayim mayim] is the aspect of falsehood, which is the aspect of tears, which are salty waters. For one who drinks water quenches his thirst. But one who drinks salty waters, not only does he not quench his thirst, but he adds thirst to his thirst until he needs to drink other waters to quench his thirst. And therefore, falsehood is called "water water." And this is: "do not say water water," which is falsehood, as it is said: "One who speaks falsehoods shall not be established before My eyes."


## Segment 5

And the formation of falsehood, which is evil, which is impurity, is due to the distance from **One** [Echad]. For evil is opposition. For example, all that is against the will of a person is evil. And in One, there is no opposition, but it is all good. (Pesachim 50a): "On that day, Hashem shall be One, etc.," meaning that it shall be all good and beneficial. For in One, evil is not applicable, and therefore in the future there will be a fulfillment of "The language of truth shall be established forever" (Proverbs 12:19). For then it shall all be one, all good. For truth is one. For example, regarding a silver vessel, when they say concerning it that it is a silver vessel, it is the truth. But when they say concerning it that it is a gold vessel, it is falsehood. [Thus], truth is one, for it is impossible to speak truth except that it is a silver vessel, no more. But falsehood is many, for it is possible to say that it is a gold vessel, and a copper vessel, and other names. [It follows that] falsehood is in the aspect of: "They sought many calculations" (Ecclesiastes 7). And because of this, in the future, evil shall be nullified, and opposition shall be nullified, and tears shall be nullified, as it is written (Isaiah 11): "They shall not hurt," etc.—that is the nullification of evil. And it is written (there): "And the wolf shall dwell with the lamb, and the leopard with the kid," etc.—that is the aspect of nullification of opposition. (There 25): "And Hashem G-d shall wipe away tears from all faces"—that is the nullification of tears, which are the aspect of falsehood, as mentioned above (see Tikun 22, folio 66b). For then, "Hashem shall be One and His Name One," which is all good, all truth, as mentioned above. And because of this, in the future, impurity shall be nullified, as it is written (Zechariah 13): "And the spirit of impurity I will remove from the land." And this is (Job 14): "Who can produce clean from unclean? Not one." [Explanation that the main grasping of purity and impurity is from the aspect of the distance from One.]


## Segment 6

For before the creation [briyah - creation, or the spiritual world of creation], when the creation was in potential, as it were, before He brought it out to action, it was all one, and all truth, and all good, and all holy. Even the name "clean" was not applicable to say, for "clean" is only applicable when there is impurity, as it is written (Ezekiel 36): "And you shall be clean from all your impurities." But when all is one, there is no aspect of "many calculations," which is the main aspect of evil and impurity, as mentioned above. For purity is the aspect of the median between the holy and the impurity, through which impurity is rectified, as it is written: "And you shall be clean from all your impurities." And it is the aspect of **choice** [bechirah], which is a median between two things. And this is not applicable before the creation, for then it was all one, for in One there is no choice, which is the aspect of purity. And when the Holy One, blessed be He, brought creation out from potential to action, then the aspect of purity immediately came into being. For when He brought out from potential to action, there were two things, as it were: the aspect of the One and the creation. And then choice is applicable, which is the aspect of purity, which is a median between the One, for it is close to Him and has not yet reached "many calculations," which is evil and impurity. However, it is an impression and sign of the chain of emanation, that it can be emanated and reach until it becomes evil and impurity. And therefore, it is written in the Zohar (Beraishis, folio 48b) that the main grasping of impurity is from the aspect of the **left** [sitra di-smala - Aramaic for the left side, associated with judgment in Kabbalah]. For purity indicates that there is impurity, and it is a sign that it will emanate until it becomes impurity. And therefore, it is possible to purify and to elevate impurity to purity, for it itself was chained from purity, as it is written: "And you shall be clean from all your impurities." [It follows that] the main grasping of impurity is from the aspect of purity, which is the aspect of choice, as mentioned above. And purity is the aspect of left, the aspect of **Levi** [Levi] (see Zohar Korach 176b), the aspect of: "And you shall purify the sons of Levi" (see Numbers 8). And Levi is the aspect of left, as is known. And therefore, the main grasping of impurity is from the aspect of left, for the left is the aspect of purity, from where the main grasping of impurity, as mentioned above. And all this—that is, the aspect of left, the aspect of purity, the aspect of choice from where the main chaining of impurity, which is evil and opposition, the aspect of falsehood, as mentioned above—is after the creation, after creation came out from potential to action, where then there were, as it were, two aspects, that is, the One and the creation, as mentioned above. [Thus], the main grasping of falsehood, which is impurity, etc., is because of the distance from One, as mentioned above, that is, from the aspect of after the creation, as mentioned above.


## Segment 7

And through the **supervision** [hashgachah] of Hashem, blessed be He, even after the action, when the Holy One, blessed be He, brought all things out from potential to action, they are in unity with Him. And evil sucks from the residue of the supervision, that is, from behind His shoulder, as is known (see Zohar Chukat 184b), and it is distant from One. And through truth, the supervision of Hashem, blessed be He, is upon him, as it is written (Psalms 101): "My eyes are on the faithful of the land." And through falsehood, which is evil, he removes from himself the supervision of Hashem, blessed be He, as it is written (there): "One who speaks falsehoods shall not be established before My eyes." And its vitality is only from behind the shoulder. [It follows that] whoever wishes that after existence and the action, which He brought out from potential to action, it should all be one, that father and son be as one, as it was before when it was in potential, should guard himself from falsehood. And through this, the supervision of Hashem, blessed be He, will be upon him, and then it is all one.


## Segment 8

And this is what Rabbi Akiva said: "When you reach the stones of pure marble." Pure marble (sha-yish, in Hebrew this also can mean, she-yaish - there is, thus it) is the aspect of after the action, which is existence, and then the name "pure" is applicable, as mentioned above. If you wish it to be as before the action, when it was in potential, that father and son be as one—and this is: "When you reach the stones" [אַבְנֵי, avnai - stones, hinting at av (father) and ben (son)]—which is the aspect of father and son being as one, which is the aspect of before creation when it was in potential, when all was one. "Pure marble" is the aspect of after the action, which is the aspect of existence and purity. If you wish to reach (-to bring) pure marble (she-yaish - that is), to the **stones** [avnai, or the spiritual foundations of creation] that represent father and son being as one, and not merely "pure marble" which signifies a state of being "after the action"] then "do not say water water"—which is the aspect of falsehood, as mentioned above, as it is said: "One who speaks falsehoods shall not be established before My eyes." For through falsehood, he removes from himself the supervision of Hashem, blessed be He, and he is distant from One. But through truth, the supervision of Hashem, blessed be He, is upon him, and through the supervision, it is all one, as it was before creation, as mentioned above. And therefore, the reward of the World to Come: "Eye has not seen, O G-d, besides You" (Isaiah 64, and see Berachot 34b). For since it will all be one, there will be no eye that sees, only "O G-d, besides You." And then [Rabbi Nachman] said that even in this there is a difficulty that cannot be understood. For if so, how will there be a distinction in the reward for each and every one according to his level and according to his service and toil in this world for the sake of Hashem, blessed be He? For certainly, even in the ultimate end, not all will be equal. And since it will all be one, how is a distinction applicable between one and another according to his level? However, there is a secret in this that cannot be understood, and the matters are ancient. [Applicable to above].


## Segment 9

And because of this, falsehood damages the eyes. For through falsehood, one removes the supervision of the eyes of Hashem, blessed be He, and he damages the eyes, which are the aspect of supervision, as mentioned above. For falsehood is drawn from distance from One, from where the main grasping of impurity, which is evil, which is falsehood, as mentioned above. And because of this very reason, one damages through falsehood in supervision and removes the supervision of Hashem, blessed be He, from himself. For through the supervision of Hashem, blessed be He, all is one after creation, just as before creation. And through falsehood, one damages in One, for falsehood is distant from One, as mentioned above. Therefore, he removes the supervision through falsehood and separates, G-d forbid, after creation from before creation, from where the main grasping of impurity, as mentioned above. But through truth, which is the aspect of all one, all good, through this he draws the supervision of Hashem, blessed be He, and then it is all one. For through the supervision, after creation is included in before creation, as mentioned above. And this is what Rabbi Akiva said, etc., as mentioned above. And in this, this saying is well connected: its beginning to its end, and its end to its beginning, and also in its middle. And understand well.



# Handwritten Manuscript 4

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/manuscript-4/

# Handwritten Manuscript 4

<div dir="rtl">כתב יד 4</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/manuscript-4


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

(זה הַיּוֹם עשָׂה ה' יום ד' כ"ד אֲדָר שְׁנָת תקפ"ד הפְלִיא ה' עמָּנוּ, שְׁפִתְאוֹם הַבִיא לִי אִישׁ אֶחָד מִעיר הַסְמוּכָה תַּכְרִיךְ שֶׁל כְּתָבִים מכְתִיבַת יַד רַבֵּנוּ זִ"ל, וְהֵם כַּמָּה דָפִין קְטַנִים מהָא"ב הָרֵאשׁוֹן וְכַמָּה דפים מהתורות שַׁכְּבָר נִדְפְסוּ בַּסֵּפֶר ליקוטי מוהר"ן הראשון, אך יֵשׁ בָּהֶם כָּמָה דְבָרִים נוֹסְפִים וְכמָה ענְיָנִים בְּשְׁנוּי לָשׁוֹן וּבְמִנְנוֹן אַחַר קְצָת עַל כֵּן אַעֲתִיקָם הַנָּה)

</div>

When a person sees that the *kelipos* [shells/impure forces] and desires overpower him, then he should fast. And through the fast, the Holy One, Blessed be He, and His *Shechinah* [Divine Presence] are joined back to back, so that the externals do not grasp the hindparts. And this is hunger, that he starves himself in the fast—רעב (ריש עב [raish a'yin bet]), ריש ([raish] hindparts) of the *Shechinah*, which is אלקים (Elokim), עב ([a'yin bet] hindparts) of the essential Name. For through the hunger, through the fast, they are joined back to back, so that the externals do not draw sustenance, as above. And through the fast, speech is drawn forth, for the throat is moistened from its dryness, and it emerges from the aspect of “My throat is parched” [Psalms 69:4] and comes to the aspect of “Call with your throat and do not hold back” [Isaiah 58:1]. And this is “And there was a famine in the land” [Genesis 12:10], that is, through the fast. And “Avram went down to Egypt” [Genesis 12:10]—Avram is the aspect of the waters of kindness that moisten from the constriction of the throat, in the aspect of “Going and journeying southward” [Genesis 12:9], that the kindnesses go to moisten its dryness. And the *kelipos*, which are the aspect of פרעה (Pharaoh), the neck, for the essence of their sustenance is from the hindparts, have three ministers: the chief butler, the chief baker, and the chief butcher, which are the essence of the desires, which are the windpipe, esophagus, and veins, which are the desires of eating and drinking, which are the heads of all desires. And they are close to the speech that emerges from the throat. But they have no power to draw sustenance from it, for from the hindparts they cannot draw, for they are joined back to back, as above, through the fast. And from the front, they cannot draw due to the greatness of the illumination. But the Holy One, Blessed be He, in the greatness of His *chochmah*, gives them power to attain from the illumination of its face, so that they may strengthen to draw from it. And through this, it brings forth from them the sparks of holiness that are already within them, in the aspect of “A time when man rules over man to his harm” [Ecclesiastes 8:9]. And this is “And the ministers of Pharaoh saw her” [Genesis 12:15], through this “And they praised her to Pharaoh” [Genesis 12:15], etc., through this “And Hashem afflicted the house of Pharaoh” [Genesis 12:17], that is, the extraction of the sparks of holiness. And through the sparks, moisture is added upon moisture. And this is “And to Avram it was good because of her” [Genesis 12:16], as above. And this is “Charm is deceitful, and beauty is vain” [Proverbs 31:30], which are the *kelipos*. “A woman who fears Hashem, she shall be praised”, that they praise the *Shechinah* in the aspect of “And they praised her (the ministers) to Pharaoh”, as above, for the sake of “Give her of the fruit of her hands” [Proverbs 31:31], to extract the sparks of holiness, as above. And through this, great illumination is added to her, until the *kelipos* are nullified and subdued under holiness, in the aspect of “Then I will turn to the peoples a pure language, to serve Him with one shoulder” [Zephaniah 3:9]. And this is “And her deeds praise her in the gates” [Proverbs 31:31], her deeds specifically, even from the world of action, where most of the *kelipos* are, they will be transformed to serve Him with one shoulder. And when all her sparks are elevated, until it is fulfilled “To serve Him with one shoulder”, then faith is perfected in the aspect of the beautiful maiden who has no eyes, as above. For the essence of the perfection and adornment of faith is only through others bringing themselves under her wings, in the aspect of “And you adorned yourself with adornments that were not” [cf. Zohar III, 81a]. And when faith is in perfection, then there is no need for fasting, and it is permitted for him to eat, in the aspect of “And he pastured faith” [cf. Hosea 12:2]. And he pastured in the aspect of eating, and this eating arouses a union of פב"פ (*pe be pe* [face to face]) in the aspect of “And it shall be, the eating is for a deposit to the land” [cf. Genesis 41:36]. Deposit is the aspect of union, the land is the aspect of faith, the *Shechinah*, the aspect of dwelling in the land, for then the *kelipos* cannot draw from her, even from the hindparts, for then the *kelipos* are nullified. And this is “And Boaz said to Ruth, at the time of eating, come here” [Ruth 2:14], that is, the aspect of the union of *pe be pe* through eating. And each and every one, according to the aspect of his perfection of faith, so he unites the *Shechinah*, which is faith, with the Holy One, Blessed be He, *pe be pe*. And faith repairs in itself all the heresies that were in him before, and she intercedes (and advocates) and speaks favorably on his behalf before the Holy One, Blessed be He, that Hashem forgive him. And the essence of the advocacy is that they do not know Hashem except from the revealed to the hidden, that is, from the revealed attributes we recognize His greatness. And through this, there are people who deny Him and say the world proceeds according to its custom, and there are those who acknowledge His existence but say that the world is also eternal, and the world is a necessary existence, like the necessity of light from the sun. And through this, they deny the commandments, for they say that nothing changes from its custom through commandments. And there are those who acknowledge the commandments and services but serve powers and higher forms and make the forms intermediaries between them and the Creator. And all the heresies are made because they see that the order of the heavens does not change from its position, and they see a *tzadik* and it is bad for him, a wicked person and it is good for him. But when the Holy One, Blessed be He, disrupts the order for the sake of the prayer of a *tzadik*, then they acknowledge that He is the Renewer and Creator of the world according to His will and conducts the world according to His will. And this is “And Judah approached him” [Genesis 44:18]. It is stated in the Zohar, an offering of the king to the king [Zohar III, 104b], that is, the union of the Holy One, Blessed be He, and His *Shechinah*, as above. Then “And he said, please, my lord” [Genesis 44:18], that is, the *Shechinah*, which is faith, seeks mercy. “Let your servant speak a word in the ears of my lord” [Genesis 44:18], that she seeks from Hashem to bring this man close who perfected her and elevated her to the aspect of *pe be pe*, in the ears of my lord, that is, she advocates for this man that he no longer make an intermediary between him and Hashem. And all his needs he will speak in the ears [*of my lord], that he not listen to another intermediary, and “Let not your anger burn against him” [Genesis 44:18], that he was full of intermediaries. And on this, “Until now, for you are like Pharaoh” [Genesis 44:18], an expression of revelation, that is, according to the revelation, so they recognize You, as above. And through this, he fell into error, as above, that he saw in the order of the heavens that conduct the world, through this each one fell into error according to his error, as above. But through the disruption of the orders, all will acknowledge the Creator and Supervisor. And in the future, the order of the heavens will be nullified, as it is written, “For the heavens will vanish like smoke” [Isaiah 51:6]. And then all the inhabitants of the world will recognize that there is a Creator and Conductor. And so now, when they see that the *tzadik* through his prayer disrupts the order and nature, then they acknowledge that the earth and its fullness belong to Hashem. And this is “For you are like Pharaoh”. What is Pharaoh? He decrees and does not fulfill, that is, when they see the disruption of the order of the heavens, which is revealed to all—their nature and their decree—and they see that their decree is nullified, from this they know that even You decree and do not fulfill, because of the *tzadik*, that the Holy One, Blessed be He, decrees, and the *tzadik* nullifies. That is, they know through this that even the nature of the order of the heavens was by the will of Hashem until now, and now Hashem nullified His decree and His will because of the prayer of the *tzadik*. Because [*of this], the nature of the order of the heavens, which is revealed to all, was nullified. But as long as they do not see the nullification of nature openly, they do not know that there is a Creator. And through this, each one errs according to his clouded intellect, for they know only from the revealed to the hidden. For this reason, in the future, all false beliefs will be nullified, and all will believe in Hashem, one. Through this, it will be called Shabbat, for faith in perfection is called Shabbat, for Shabbat indicates the One who renews His world in six days, and on the seventh day He rested and ceased. For this reason, our sages said, “Whoever keeps Shabbat, even if he worships idolatry like the generation of Enosh, they forgive him” [Shabbat 118b], for Shabbat is the essence of faith and the cessation of idolatrous services. And this is “If you turn back your foot from Shabbat” [Isaiah 58:13]. Foot is the aspect of faith, for the heresies are called in the aspect of “My foot nearly slipped” [Psalms 73:2], and faith is called in the aspect of “My foot stood firm” [Psalms 26:12]. For false beliefs draw from the aspect of the feet of holiness, in the aspect of these are the knees of the sages, etc., that is, holy faith in the aspect of “A man of many faiths, blessings” [Psalms 37:26]. Blessings are the knees of the sages. “I will thank You with an upright heart” [Psalms 119:7], etc. All the disputes, their root is from the Torah, that is, from the disputes of the Tannaim, they extended downward, and from the dross, disputes not for the sake of Heaven were made. And one must see to perfect his heart, that his heart not be divided against him, that is, that he serve Hashem with both inclinations, as per the saying, “With all your heart” [Deuteronomy 6:5], that it not be in the aspect of “Their heart is divided” [Hosea 10:2]. And the dispute of the inclination in the heart of man, these are the heresies that cast upon the person and prevent the person from the paths of faith and darken his intellect from understanding answers to the heresies. And the advice for this is to study the decisors, and through this he perfects the dispute of the inclination in the heart, whose root is from the Torah, as above. For the decisors are the aspect of the peace of the dispute of the Tannaim in the Talmud. And when he makes peace in the root, that is, in the Torah, then peace is made also below, and then even his enemies make peace with him. And the letters of שלום (שלומ [shalom, peace]) hint at this, an acronym: וְדַע מָה שֶׁתָּשִׁיב לְאֶפִּיקוֹרֵס (And know what to answer the heretic). For this is the essence of peace, that his intellect is purified, and he knows answers to the heresies. And this is “I will thank You with an upright heart”, that is, with both inclinations, when? “When I learn Your righteous judgments”, that is, through the study of the decisors, which is the peace in the aspect of the Torah. And through the peace of the Torah, everything is perfected, and answers are opened to him [*against] heretics, as above.


## Segment 2

[These two teachings above are included in one Torah in section 62, and the Knower of secrets knows why they were divided here into two. Also, there are many things explained there that are not written here, and so there are several things explained here more. And know that also there in section 62 above, it is the language of our Rebbe, of blessed memory, himself, only that there it is his holy language that he said orally before one of his people in the holy tongue, and the person wrote before him. And here it is his language and his writing of our Rebbe, of blessed memory, himself. And because of this, several differences are found between them, for such was his way, that due to the great holiness of the fluency of his awesome mind, several matters would vary from the saying to the writing, and also between writing and writing. And there are also secrets in this that were hidden from me, for his thoughts were very deep.]



# Handwritten Manuscript 5

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/manuscript-5/

# Handwritten Manuscript 5

<div dir="rtl">כתב יד 5</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/manuscript-5


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

(זה הַיּוֹם עשָׂה ה' יום ד' כ"ד אֲדָר שְׁנָת תקפ"ד הפְלִיא ה' עמָּנוּ, שְׁפִתְאוֹם הַבִיא לִי אִישׁ אֶחָד מִעיר הַסְמוּכָה תַּכְרִיךְ שֶׁל כְּתָבִים מכְתִיבַת יַד רַבֵּנוּ זִ"ל, וְהֵם כַּמָּה דָפִין קְטַנִים מהָא"ב הָרֵאשׁוֹן וְכַמָּה דפים מהתורות שַׁכְּבָר נִדְפְסוּ בַּסֵּפֶר ליקוטי מוהר"ן הראשון, אך יֵשׁ בָּהֶם כָּמָה דְבָרִים נוֹסְפִים וְכמָה ענְיָנִים בְּשְׁנוּי לָשׁוֹן וּבְמִנְנוֹן אַחַר קְצָת עַל כֵּן אַעֲתִיקָם הַנָּה)

</div>

It is stated in the Zohar, “The spirit descends to calm the heat of the heart” [Zohar, cf. Pinchas]. This is the aspect of *tzedakah* [charity], which is a generous spirit. Through it, they cool the heat of the desire for wealth. And this is the aspect of “He will restrain the spirit of princes” [Psalms 76:13], that the spirit diminishes the desire for nobility and wealth. And when the spirit descends, the heart receives it with the joy of the melody of Levi, this is the aspect of commerce in faith, that he is joyful in his portion and does not hasten to become rich. For melody is commerce, as it is written, “Raise a song and strike the drum” [Psalms 81:3]. And joy is that he is joyful in his portion. And this is the aspect of *ketores* [incense], an expression of binding (קשר [kesher]), that binds the heat of the heart with the spirit. [And this is] “Oil and *ketores* gladden the heart” [Proverbs 27:9]. And this is the aspect of “They shall place *ketores* before Your anger” [Deuteronomy 32:22], that through the aspect of the aforementioned *ketores*, the aspect of “By the sweat of your brow you shall eat” [Genesis 3:19] is nullified. And this is the aspect of the revelation of the *Mashiach* [Messiah], when the desire for wealth will be nullified, as it is written, “Each man will cast away his idols of silver and his idols of gold” [Isaiah 2:20]. And this is the aspect of “The spirit of our nostrils, the *Mashiach* of Hashem” [Lamentations 4:20]. And as long as this idolatry of wealth exists in the world, there is wrath in the world. And according to the nullification of this idolatry, so kindness is drawn into the world. And this is the aspect of “And He does kindness to His *Mashiach*” [Psalms 18:51]. And when this kindness is revealed, *da’as* [knowledge] is drawn, which is the building of the House, as it is written in the Zohar, “The right hand is prepared to build the House of the Sanctuary” [Zohar, Pinchas], in the aspect of “And I, in the abundance of Your kindness, will enter Your House” [Psalms 5:8]. For *da’as* is the aspect of the House, as our sages said, “Whoever has knowledge, it is as if the Temple was built in his days” [Berachot 33a]. For *da’as* is given between two letters, and the Sanctuary is between two letters. And this is the aspect of the revelation of the Torah in the future to come, as it is brought in the Zohar, that in the future the hidden ancient Torah will be revealed [Zohar, Vayera 119a]. For the essence of receiving the Torah is through the intellect, as it is written, “A city of warriors, a sage ascended” [Proverbs 24:5], which is Moshe, the *Mashiach*. And one who is in the aspect of Moshe, the *Mashiach*, as above, can receive the Torah. Also, one who is in this level of the aspect of Moshe, the *Mashiach*, the aspect of a sage, as above, can draw the illumination of the Torah to teach other people. For the revelation of the Torah comes from the union of Father and Mother, as it is written, “Listen, my son, to the instruction of your father, and do not forsake the Torah of your mother” [Proverbs 1:8]. And their union is from the elevation of the souls of Israel in the aspect of female waters. And the sage can take the souls in the aspect of “And a sage takes souls” [Proverbs 11:30]. And through this, the union gives birth to the Torah, which is the Tree of Life. And this is the aspect of “The fruit of the *tzadik* is a Tree of Life, and a sage takes souls”. And when the sage ascends with these souls in the aspect of “A city of warriors, a sage ascended”, then “And strength descends, her fortress” [cf. Proverbs 24:5]. And a soul is the aspect of will, that all these people who come to the sage of the generation, each and every one has some will. And the *tzadik* takes all the wills and ascends with them. And afterward, “And strength descends, her fortress”, in the aspect of “And the creatures run and return” [Ezekiel 1:14]. Running in the elevation of the souls, and returning in the return of the souls with the revelation of the Torah. And this is what is brought in the Zohar, running is Nuriel, and returning is Metatron, the minister of the face, who is inscribed with the name Moshe, who is the *Mashiach*, who is the spirit of our nostrils [Zohar, Pinchas], through whom the heat is calmed. And this is that Moshe calmed, that he calms the idols of silver and gold. Running is the will, which is the soul, and returning is Moshe, who receives the Torah.


## Segment 2

And this is the meaning of the verse, “G-d of Hosts, return, please, look from heaven and see” [Psalms 80:15]. The language seems redundant, “look and see,” but know that the essence of seeing is due to the power of sight striking the object seen, and the power of sight returns due to the striking to the eyes, and the object seen is formed in the eyes. And then the eyes see the object seen, for seeing brings the object into the eyes. But when the object seen is distant, then before the power of sight reaches the object seen, it scatters in the air and becomes clouded, and it does not reach with striking upon the object. And through this, the sight does not return to the eyes, and then the eyes do not see, for the essence of seeing is due to the striking. And this is “Return, please, look from heaven”, that He should return the looking that He looks from heaven upon us, return it through the striking, return the sight to His eyes, and then “And see”, for the seeing is through the return of the looking. And this is the aspect of “And the creatures run and return”, that is, the Torah, which is life, running in the aspect of looking from above to below, and returning in the aspect of the striking of the sight upon the object seen, and it returns to the eyes and is formed in the eyes. For the eyes are like a flying mirror in which everything standing opposite them is seen. And the Torah is טנתא (acronym for: letters, vowels, crowning strokes, cantillation notes - tanta), which is the three colors of the eye, and the pupil of the eye. And this is that the Torah is called בראשית (Beraishis), there the heads, there the daughter of the heads, “These are the heads of their fathers’ houses” [Exodus 6:14], that the fathers are the three colors of the eye, there the pupil of the eye. Thus, when a sage brings Torah, as brought above, it follows that he brings the power of sight of the *hashgachah* [providence] of Hashem upon us, as above. And through our being close to the Torah, it follows that we are close to the power of sight, and through this the power of sight returns to His eyes, and we are seen and formed in His eyes, which are like mirrors of Hosts, as it were. But the nations of the world, because they are distant from the Torah, they are distant from *hashgachah*, and His *hashgachah* does not reach them with striking. Thus, it follows that the sight does not return to His eyes, and they are not formed in His eyes. Thus, His *hashgachah* over the nations is in half the sight, in the aspect of running and not in the aspect of returning, for the return of sight is due to striking, and striking is only on something close and not on something distant.


## Segment 3

And this is what is brought in the fast, the deed of Rabbi Yonah, when the world was in need [*of rain], that is, of Torah, as it is written, “My teaching will drip like rain” [Deuteronomy 32:2]. He said, I will go and bring with coins a ferry, crossing. Crossing is the aspect of עב ([av] cloud), coolness; ריו ([riv] heat), as is known. With coins is the aspect of the desire for wealth, that is, he goes to calm the desire for wealth, as above. And he stood in a deep place, in a hidden place, that is, through calming the desire for wealth, he merited a deep place, which is the aspect of *chesed* [kindness], like the appearance of the sun, deeper than the shade. And *chesed* is the light of day, as it is written, “By day, Hashem commands His *chesed*” [Psalms 42:9]. And through *chesed*, he merited the building of the House, the aspect of intellect, as above. And this is a hidden place, which is the Temple, which is the intellect, as it is written, “And to the hidden ones, *chochmah*” [Job 28:21]. And he was covered with a sack, this is the aspect of taking the souls to elevate them, as above, “A sage takes souls”. And the generality of souls are called a sack, for they are refined from the drink of the stream, in the aspect of “And He satisfied your soul with splendor” [Isaiah 55:2]. And through this, rain comes, that he drew the Torah below, as above, in the aspect of “And strength descends, her fortress”. And there are four creatures in the aspect of the soul, and four creatures in the Torah, bearing the throne: lion, ox, eagle, man. Lion [in the aspect of] the soul is the aspect of “I roared, myrrh with my perfume” [Song of Songs 5:5]. Myrrh is the aspect of the bitterness of the soul, in the aspect of “And her soul was bitter to her” [1 Samuel 1:10], this is the aspect of damage to the soul, damage to the will. When he desires a thing of desire, this will is damage and bitterness to the soul. And now, when this man comes to the sage of the generation with a good will, with a good soul, the *tzadik* takes all the wills and gathers them one by one to elevate them, as above. And then he gathers also the wills, the souls that fell, and this is the aspect of lion, an expression of gathering (לקט [laket]), that he gathers myrrh, the bitterness of the soul, with my perfume, with the good will that elevates a good scent. And the ox in the aspect of the soul is the polished light that is added [to the soul through] the gathering, that the scattering of the soul was gathered, and then [the soul shines more], for when the will does not shine, then the soul is in the aspect of “And a hungry soul” [Proverbs 27:7]. For the essence of hunger is due to the absence of light, as our sages said, “And He afflicted you and made you hungry and fed you the manna” [Deuteronomy 8:3], from here [*that] the blind one is not satisfied, for the essence of satisfaction is due to the light that he sees with his eyes. And through not seeing, his soul, that is, his will, is not filled, for “The sight of the eyes is better than the wandering of the soul” [Ecclesiastes 6:9]. And when he polishes his soul with the splendor of light, then “And a hungry soul is filled with good” [Proverbs 27:7], in the aspect of “And He satisfied [your soul] with splendor”. And this is the aspect of ox, an expression of looking (שור [shur]), in the aspect of “The sight of the eyes is better than the wandering of the soul”. Eagle in the aspect of the soul is the renewal that the soul is renewed in its elevation, in the aspect of gestation, this is the aspect of “Your youth will be renewed like an eagle” [Psalms 103:5]. Man in the aspect of the soul is the aspect of “And the man became a living soul” [Genesis 2:7], for the man is the aspect of poor and rich, as it is written, “Man was made in Our image, rich; in Our likeness, poor” [cf. Genesis 1:26]. And when the souls are gathered, then they are in the aspect of man, great and small souls, in the aspect of poor and rich, for not all wills are equal, for there is one who desires a great thing, and one who desires a small thing. And the lion in the Torah, the Torah is called strength, “What is stronger than a lion?” [Judges 14:18]. And ox is the aspect of “Princes will sing” [cf. Psalms 68:26]. And eagle is the aspect of the renewal of the Torah, in the aspect of “Will be renewed like an eagle”. And man is the aspect of “This is the Torah of man” [Numbers 19:14], for it has light and heavy [commandments], and it has a complete stature, 248 limbs and 365 sinews. And the throne of the creatures of the soul is the soul of the sage, that the soul of the sage is covered with those souls, in the aspect of “And he was covered with a sack”. For it is precious above pearls, for because it is precious, it is from within and within, and all the souls become garments for it. And the throne of the creatures of the Torah are ancient things that the Ancient of Days covered, in the aspect of “And to the covered, ancient” [cf. Isaiah 23:18]. And they cover themselves in the stories of the Torah. And the man sitting on the throne is the sage who is the master of the soul, in the aspect of “If you are a master of the soul” [cf. Proverbs 16:32]. And the man on the throne of the Torah is the Ancient of Days, in the aspect of “And the Ancient of Days sat” [Daniel 7:9]. And the wheels are the bodies, for the essence of the actions of the bodies is only from the creatures in the soul, that the soul shows its actions through the limbs of the body, and the body has no independent motion, but all is through the soul, through the powers of the soul. And the wheels in the Torah are the bodies of the laws. And this is “When they go, they go, and when they stand, they stand” [Ezekiel 1:21]. And the four wheels in the body are the four elements. And the four wheels in the Torah are the four types among students: sponge, funnel, strainer, and sieve. And this is what Rabba bar Bar Chana said, “The sailors told me” [Bava Batra 73b], that is, those who draw the Torah to this world, between wave and wave, three hundred parasangs, three hundred parasangs. These are the sages of the generation who are in the aspect of “In three things” [Jeremiah 9:23], as it is written, “Let him not boast in his wisdom, nor in his might, nor in his wealth, but in this…”. And it is written, do not read מה (what) but מאה (hundred). And these sages are between wave and wave, that is, they connect all the souls in the aspect of “And a sage takes souls”, as above. And souls are wheels, in the aspect of circles, as is known.


## Segment 4

One time we were going on the way, that is, we went and entered to arouse the union called the way, as it is written, “My ways and my lying down” [Psalms 139:3]. And we lifted the wave, that is, we lifted the souls upward in the aspect of “A city of warriors, a sage ascended”. For the essence of the elevation of the souls is through the sage, as above. And the height of the wave, three hundred parasangs, that is, the elevation of the souls upward is only through the sage who is in the aspect of three hundred parasangs. Until we saw [*in] her square, that is, we caused a supernal union. And this [*in] her square is the aspect of union, as it is written, “My ways and my lying down”. And the *Shechinah* is called at the time of union a small star, as brought in the Zohar, Parashat Pinchas, that she became a small point from love, then her husband joined with her, see there [Zohar III, 250b]. That it was made like scattering forty grains of mustard seed, as brought in Parashat Pinchas. And this creature, when she was pregnant, was sealed and could not give birth until a serpent came and bit her, then she opened, and blood came out from her, and he drank the blood. And this is the aspect of a mustard seed, that is, the aspect of a drop of blood like a mustard seed that comes out from her due to the bite in the house of the seed. A seed is the house of the seed. And afterward, she gave birth, and this birth is the Torah, as above. And this Torah goes the way of forty, that is, the aspect of the other creatures, which are forty to each side, ten, as brought in Parashat Pinchas, “And in the first month” [Numbers 28:16], etc. And this is the aspect of forty grains, the aspect of forty creatures. And if we lift more, it is they lighten from the vanity, for there is vanity that there are *tzadikim* who receive as the deeds of the wicked, and the same applies to the opposite. And through this vanity, many became corrupt, seeing a *tzadik* and it is bad for him, a wicked person and it is good for him. But this is because the world is judged according to its majority, and then *tzadikim* are caught in the sin of the generation, and the same applies to the opposite. And if we lift many souls, then certainly it would be lightening, an expression of leniency, from the vanity, that is, through the majority of the world being good, through this it would be good for the *tzadikim*, and this vanity would not be so harsh on the *tzadikim*. And the wave casts a voice to its companion, one who left something in the world that you did not wash away, and I will come and destroy it, that is, afterward, when all these souls return from the gestation above, then they arouse one another and say to one another and remind one another, my brother, perhaps you left something in this world that still rules over you, and you cannot overcome it. And I will come and destroy it, that is, I will consume that thing from you. And he answered him, go out and see the might of your Master, who is the sage above. See how great his power is, that even as much as the width of a thread of sand, there is none that passes, per Rabbi Shimon, even as much as the width of a thread, I cannot go out beyond the sand. That is, you ask me whether I left something in the world that I have not yet repaired. Know, my companion, that I am still sunk in all the desires, and I have not yet gone out from the sand to the holy, even as much as a thread. And this is known to you, that one who is in the profane is in the aspect of cannot come to the holy. And this is the aspect of as much as the width of a thread of sand, there is none that passes, that is, one who is in the profane, even as much as a thread, through this there is none that passes, he cannot come in the aspect of gestation, as it is written, I who am sunk in the sand, that I could not go out from the sand to the holy, even as much as the width of a thread, as it is written, that I am not worthy to come to the holy in the aspect of gestation. But go out and see the might of your Master, that is, the power of the sage, that his power is so strong that even my soul he elevated in gestation. And this is “And the glory of Hashem was revealed” [Exodus 40:34], this is the aspect of *chochmah*, as it is written, “Sages will inherit glory” [Proverbs 3:35], in the aspect of the Temple, as it is written, “A throne of glory, exalted from the beginning” [Jeremiah 17:12]. Through this, “And all flesh together saw” [Isaiah 40:5], saw is the aspect of drawing the Torah, which is טנתא (acronym for letters, vowels, crowns, cantillation notes - tanta), as above. All flesh together is the aspect of gathering all the souls in the aspect of “A sage takes souls”, as above. For by the mouth of Hashem all this was done through a generous spirit, as above, which is by the mouth of Hashem, as our sages said, “By your mouth, this is *tzedakah*” [cf. Bava Batra 9b].



# Handwritten Manuscript 6

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/manuscript-6/

# Handwritten Manuscript 6

<div dir="rtl">כתב יד 6</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/manuscript-6


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

(זה הַיּוֹם עשָׂה ה' יום ד' כ"ד אֲדָר שְׁנָת תקפ"ד הפְלִיא ה' עמָּנוּ, שְׁפִתְאוֹם הַבִיא לִי אִישׁ אֶחָד מִעיר הַסְמוּכָה תַּכְרִיךְ שֶׁל כְּתָבִים מכְתִיבַת יַד רַבֵּנוּ זִ"ל, וְהֵם כַּמָּה דָפִין קְטַנִים מהָא"ב הָרֵאשׁוֹן וְכַמָּה דפים מהתורות שַׁכְּבָר נִדְפְסוּ בַּסֵּפֶר ליקוטי מוהר"ן הראשון, אך יֵשׁ בָּהֶם כָּמָה דְבָרִים נוֹסְפִים וְכמָה ענְיָנִים בְּשְׁנוּי לָשׁוֹן וּבְמִנְנוֹן אַחַר קְצָת עַל כֵּן אַעֲתִיקָם הַנָּה)

</div>

“You have dwelt long enough at this mountain, turn yourselves northward” [Deuteronomy 1:6-7]


## Segment 2

Behold, greatness causes a person to fall and brings him low, both in physical and spiritual matters. For a man of Israel, if he is cleaving to Hashem and His holy *emunah* [faith], then no judgment can rule over him, and he will have no fall. For who can touch him, since he is close to the King? And in any place where he encamps, there is the mountain of G-d, and the dominion of the Holy One, Blessed be He, is upon him. But if he falls from *emunah*, that is, he fell into greatness, then he is separated from the Holy One, Blessed be He. And then, I and he cannot dwell in one place. And then all the judgments dwell upon him. And from where does his greatness come? From the fact that he learns or prays with ostentation. And through this, he comes to greatness. And it is stated in the Zohar, “When a person falls from *emunah*, then all the judgments spark and blaze against him” [Zohar, cf. general], for they are always waiting for when he will fall from *emunah*. For immediately when he falls from *emunah*, he comes to heresy. And this is called the aspect of evening (ערב [erev]), which confuses the *emunah*. And then judgments dwell upon him, as it is written, “The shadows of evening stretched out” [Jeremiah 6:4]. And it is already known that the mountain is called *emunah*, for the mountain is called Jerusalem, as it is written, “This good mountain and the Lebanon” [Deuteronomy 3:25]. And Rashi explained: This good mountain is Jerusalem, and the Lebanon is the Temple. And Jerusalem is called *emunah*, as it is written, “A faithful city” [Isaiah 1:21]. Therefore, when he falls from *emunah*, which is called Jerusalem, and comes to heresy, this is called the destroyers of Jerusalem. As it is written, “Wander through the streets of Jerusalem and seek a man of *emunah*” [Jeremiah 5:1]. Thus, when he falls from *emunah*, he is called among the destroyers of Jerusalem due to his separation from the Holy One, Blessed be He. And Israel goes into exile, for the Holy One, Blessed be He, gave a gift to Israel that they are called supreme, as it is written, “And to make you supreme over all the nations of the earth” [Deuteronomy 26:19]. And when Jerusalem is destroyed, then it is the aspect of supreme among the nations. And this is what is written, “When the Most High gave the nations their inheritance” [Deuteronomy 32:8], that is, in the aspect of supreme among the nations, due to their separation from the Holy One, Blessed be He. This is “When He separated the children of man”, that the children of man who are separated from the Holy One, Blessed be He, due to the greatness and the ostentation with which he learned, and through this Jerusalem was destroyed. Then that aspect is supreme among the nations. For true *emunah*, if it is truly, then it causes an abundance of blessing and all good to flow from the Holy One, Blessed be He, upon Israel. And also, if he believes in *emunah* with complete faith in the Holy One, Blessed be He, then he fears Hashem with awe. And then he cannot fall from *emunah*, for *emunah* is below, and when it is in its perfection, then all the abundances and blessings flow from it, as it is written, “A man of *emunah*, many blessings” [Psalms 37:26]. And it is also called a field, for just as in the field all the grains grow, and all the fruits are gathered in it, so through this *emunah* is all the good. And Yaakov is also called a field, as it is written, “He saw the scent of my son like the scent of a field that Hashem blessed” [Genesis 27:27], “And may He give you”, etc. And all the judgments are nullified.


## Segment 3

But when he falls from *emunah* and comes to heresy, he is called among the destroyers of Jerusalem, and all the judgments dwell upon him. And this is “And Yitzchak went out to converse in the field toward evening” [Genesis 24:63]. Yitzchak is the aspect of judgment, that is, when judgments dwell, in that aspect called a field, toward evening, that is, when he confuses the *emunah* and comes to heresy, then he is called among the destroyers of Jerusalem. And how can he repair this? Through *binah* [understanding], that is, when he contemplates the greatness of the Creator, Blessed be He. And this is “New every morning, great is Your *emunah*” [Lamentations 3:23], that is, when he stands with diligence in the morning to serve his Creator with awe and fear for His great Name, Blessed be He, which, when he contemplates in the morning that He returned to him, in His attribute of goodness, his soul that is always entrusted every day, then awe and fear of His great Name, Blessed be He, fall upon him. And then the *emunah* is expanded and increased. And this is “New every morning, great is Your *emunah*”, that the *emunah* is expanded and increased. And this is called the secret of gestation, like bones in the womb of the full one. And then he cannot fall and come to greatness, for then the *emunah*, which is called Jerusalem, is increased and expanded. And then through this contemplation, from the destroyers of Jerusalem, the building of Jerusalem is made. And in the future to come, in the time to come, then “The earth will be filled with knowledge” [Isaiah 11:9], and then there will be the building of Jerusalem in its entirety. And for now, through this contemplation, the building is made in the aspect of Jerusalem for each one from this aspect called one. And this aspect is called *Olam HaBa* [World to Come], for in the future to come, in the time to come, then there will be complete knowledge. And also, this is called the secret of gestation, a thing that was not before. And *Olam HaBa* is called Shabbat. And also on Shabbat, the gates of *binah* are opened to contemplate within himself where is the place where he stands. For on a weekday, he is sunk in preoccupations and cannot contemplate well and precisely. But if he has the aspect of Shabbat, that is, the aspect of *Olam HaBa*, that is, the aspect of contemplation of where is the place he stands, so that he does not act like Zimri and seek the reward of Pinchas, that is, that he does not understand the place where he stands, for sometimes he stands in the lowest level of all and imagines that he stands in a great place. But when he has the aspect of Shabbat, that is, he contemplates within himself where he stands, then he does not fall into greatness and does not seek the reward of Pinchas. And for this reason, it is called the aspect of Shabbat, for on Shabbat he can contemplate within himself. And also, it is stated in the Zohar, Shabbat is shin, daughter, the three colors of the eye, and the pupil of the eye, in the aspect of the eyes of the intellect [Zohar, cf. general]. Thus, Shabbat is called an eye to see. And this is what Moshe said, “See, for Hashem has given you the Shabbat” [Exodus 16:29], that is, when you have the aspect of Shabbat, then you will see and contemplate well where is the place you are, so that you do not act like Zimri and seek the reward of Pinchas. Therefore, “Let each man remain in his place” [Exodus 16:29], that is, each one should consider in his own eyes as nothing, that is, he should think in his own eyes in the lowest level that he is beneath his level. And if you cannot come to this humility, at least “Let no man go out from his place”, that is, he should not act like Zimri and seek the reward of Pinchas. And this is “You have dwelt long enough at this mountain”, that is, the greatness within you that surrounds the *emunah* called a mountain, as above. And for this reason, judgments dwell upon you. And what is its remedy? “Turn yourselves northward”, that is, turn yourselves to your hearts, in the aspect of *tzfonah* [northward, hidden introspection], the thing hidden in the aspect of Shabbat, in the aspect of *Olam HaBa*, that is, contemplation. And then it will be called the building of Jerusalem, Amen and Amen.



# Omission at the Beginning (Hashmata)

URL: https://ajew.org/reader-plain/likutay-moharan/2/omission/

# Omission at the Beginning (Hashmata)

<div dir="rtl">השמטה בתחילה</div>

Source: https://ajew.org/reader/likutay-moharan/2/omission


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

(מִלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא סי׳ ס"ג) — אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם (יחזקאל לג) – שֶׁאַבְרָהָם עָבַד הַשֵּׁם רַק עַל יְדֵי שֶׁהָיָה אֶחָד, שֶׁחָשַׁב בְּדַעְתּוֹ שֶׁהוּא רַק יְחִידִי בָּעוֹלָם, וְלֹא הִסְתַּכֵּל כְּלָל עַל בְּנֵי הָעוֹלָם, שֶׁסָּרִים מֵאַחֲרֵי ה׳ וּמוֹנְעִים אוֹתוֹ, וְלֹא עַל אָבִיו וּשְׁאָר הַמּוֹנְעִים, רַק כְּאִלּוּ הוּא אֶחָד בָּעוֹלָם, וְזֶהוּ: אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם. וְכֵן כָּל הָרוֹצֶה לִכְנֹס בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לִכְנֹס כִּי אִם עַל יְדֵי שֶׁיַּחֲשֹׁב שֶׁאֵין בָּעוֹלָם כִּי אִם הוּא לְבַדּוֹ יְחִידִי בָּעוֹלָם, וְלֹא יִסְתַּכֵּל עַל שׁוּם אָדָם הַמּוֹנֵעַ, כְּגוֹן אָבִיו וְאִמּוֹ אוֹ חוֹתְנוֹ וְאִשְׁתּוֹ וּבָנָיו וְכַיּוֹצֵא, אוֹ הַמְּנִיעוֹת שֶׁיֵּשׁ מִשְּׁאָר בְּנֵי הָעוֹלָם, הַמַּלְעִיגִים וּמְסִיתִים וּמוֹנְעִים מֵעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ. וְצָרִיךְ שֶׁלֹא יָחוּשׁ וְיִסְתַּכֵּל עֲלֵיהֶם כְּלָל, רַק יִהְיֶה בִּבְחִינַת: אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם – כְּאִלּוּ הוּא יָחִיד בָּעוֹלָם כַּנַּ"ל:

</div>

“One was Abraham” [Yechezkel 33:24]. Abraham served Hashem only by being one, for he considered in his mind that he was alone in the world, paying no attention whatsoever to the people of the world who strayed from following Hashem and hindered him, nor to his father or other obstacles. Rather, it was as if he was alone in the world. This is the meaning of: “One was Abraham.”


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

וְכֵן כָּל הָרוֹצֶה לִכְנֹס בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לִכְנֹס כִּי אִם עַל יְדֵי שֶׁיַּחֲשֹׁב שֶׁאֵין בָּעוֹלָם כִּי אִם הוּא לְבַדּוֹ יְחִידִי בָּעוֹלָם, וְלֹא יִסְתַּכֵּל עַל שׁוּם אָדָם הַמּוֹנֵעַ, כְּגוֹן אָבִיו וְאִמּוֹ אוֹ חוֹתְנוֹ וְאִשְׁתּוֹ וּבָנָיו וְכַיּוֹצֵא, אוֹ הַמְּנִיעוֹת שֶׁיֵּשׁ מִשְּׁאָר בְּנֵי הָעוֹלָם, הַמַּלְעִיגִים וּמְסִיתִים וּמוֹנְעִים מֵעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ. וְצָרִיךְ שֶׁלֹא יָחוּשׁ וְיִסְתַּכֵּל עֲלֵיהֶם כְּלָל, רַק יִהְיֶה בִּבְחִינַת: אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם – כְּאִלּוּ הוּא יָחִיד בָּעוֹלָם כַּנַּ"ל:

</div>

So too, anyone who desires to enter the service of Hashem cannot do so except by adopting this quality of considering himself as if he alone exists in the world. He must not look at any person who hinders him, such as his father, mother, father-in-law, wife, children, or the like, nor at the obstacles posed by other people of the world who mock, incite, or prevent him from the service of Hashem, blessed be He. He must not be concerned with or pay attention to them at all, but rather be in the state of: “One was Abraham,” as if he is the only one in the world, as explained above.