# ליקוטי ננח — תורה לד

Source: https://ajew.org/reader/likutay-nanach/1/34


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

עמש"כ במסכת אבות ד:א איזהו חכם הלומד מכל אדם

</div>


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

יש הרבה שאלות פשוטות בפשטות ההבנה, כי רבינו מגלה שקודם מתן תורה היה הכל אנכי ורק אחר מתן תורה הממשלה ניתן לישראל בבחי' יוסף הוא השליט, ויוסף גופא היה לפני מתן תורה – ואכן רבינו כותב שהוא קיבל מחכמה ובינה ועם כל זה הרי כבר היה אז בחי' של צדיק מושל שזה לא בחי' אנכי, וכן אברהם אבינו שקיבל ממלכי צדק. ומלכי צדק זה היה חסר הבושה כי הגמ' (שבת קד) אומרת א"ת ב"ש וכו' אם את בוש גר דק, ומלכי צדק הוא ד"ק י"ם כ"ל. והיה נראה שאברהם היה לו את הבושה הזו, ומלכי צדק הקדימו, ולכן השם יתברך קבע הכהונה באופן של צדיק מושל בי, שבאמת מקדימים את הצדק אפילו קודם שם השם. ועוד לא מבואר שהשליטה רבינו כותב הוא בחי' צדיק מושל בי, ואח"כ כותב שהוא ענין ממשלה על עם ישראל, וכמדומני על זה פירשו שהממשלה על עם ישראל הוא דרך התפלה שהוא פועל אצל השם יתברך, וזה אינו מבורר, כי רבינו אומר שהשפע זה על ידי תורתו. ועוד יש דיבור מרבינו במ"א (ליקוטי מוהר"ן רכג) שצדיק גוזר זה לא סתם בכח תפילה, אלא שהצדיק יש לו את הכח. עוד צ"ב למה רבינו קבע שצריכים לקבל מרק ג' נקודות, ולא מנקודת התורה שהוא גם כן נקודה עם ויו כמו שרבינו גילה באות ו. ועוד איך זה מהני להאיר בלב אהבה, הלוא זה גופא הבעיא שהאהבה ירדה שמה, וי"ל. ועוד צ"ב בכלל שרבינו מדבר על שבירת הכלים באצילות והכלי ירדה לבינה דבריאה, והרי אצילות הוא אלהות ואיך זה שייך לנו, ואם באמת זה שייך לנו באיזה בחינה, הרי אנו יכולים להשפיע ישר לבינה שבאצילות. ועוד צ"ב שמבואר שהצדיק מאיר מהחכמה שלו להבינה שלו מיניה וביה, ואין הבינה צריך לקבל דוקא מהיסוד. ועוד כמה דברים שצ"ב.

</div>


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

ולולא דמסתפינא נראה לע"ד על פי יסוד גדל שגילה הרמח"ל בריש יחוד היראה ז"ל: העולמות נבראו בסוד כמה בחינות, דהיינו סדרי מציאותם ועניניהם הם בסוד תפארת ומלכות, אך עניני הארה והשגה שיש לנשמות להשיג לעתיד לבא, תלוי המה בסוד צדיק. והעולמות בבחי' זאת נבראו בסוד תש"ך עולמות, וזה סוד "עולם חסד יבנה", כי י"פ ע"ב הוא תש"ך, ור"ת ח'סד י'בנה – ח"י, כי שרש כל זה הוא ענין ח"י עלמין, בסוד הצדיק, בסודו ההשפעה, בסוד "ונהר יוצא מעדן", וסוד זה תש"ך צירופים דבראשית. זאת היא כוונת הפסוק "בראשית ברא" כו', שכל שאר בחי' העולמות כולם תלויים ונכללים תחת בחי' התש"ך אלה, ע"ש, כל דה"ק.

</div>


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

ולפי זה נראה שמה שרבינו קורא לפני מתן תורה, פירושו סדרי המציאות ועניניהם בסוד תפארת ומלכות, ואחר מתן תורה פירושו סדר ההשגה בסוד צדיק וככל המבואר שם. וקודם מתן תורה שהיה הכל בבחי' אנכי, על כל פנים היה קיום של כל המערכת של הנהגת השם יתברך כולל יסוד, ויוסף זכה להיות מרכבה ליסוד דאצילות, שהיה מקבל מחכמה ובינה, וממילא היה לו את כח היסוד שהוא השליט. אבל אחר מתן תורה, דהיינו דרך ההשגה, אין איש הישראלי צריך לכל זה, להיות זוכה להיות ממש חלק מהמרכבה שמקבל מחכמה ובינה דאצילות להיות צדיק יסוד עולם, אלא כבר ניתן לכל אחד נקודה של יסוד, ודרך הנקודה הזו האיש משיג ושולט על כל המערכת, אפילו בעולם האצילות.

</div>


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

וזה מה שאמרו רז"ל (אות ז – נדרים לב:) בקש הקב"ה להוציא כהנה משם – דהיינו לקבוע את הכהונה רק לפי מציאות סדרי המציאות, וזה בחי' שם, כשמו כן הוא, מציאותו ממש, ובשביל שהקדים ברכת אברהם לברכת המקום, נטלה משם ונתנה לאברהם, שעל ידי ששם הקדים את הצדיק, על כרחך קבע שצריכים ללכת עם הכהונה על פי סדר ההשגה שתלוי בצדיק, בחי' אחר מתן תורה.

</div>


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

ועל פי דרכינו מבואר הענין שרבינו לכאורה מערב שני ענינים במה שהיסוד משפיע ללב, אחד עצם ההשפעה, שזה היה חסר להחסד הנפולה שם, ושני על כל פשעים תכסה האהבה, שלפי הטעם הזה משמע שלא מספיק מה שהיסוד משפיע להלב, ועדיין צריכים את האהבה לכסות. והיינו כי בודאי לא מספיק, וכל סדרי המציאות שנפלו ושברו עדיין לא קבלו את התיקון הצריך, רק כיון שעל כל פנים יש דרך מתוקן בנקודה אחת, דרך ההשגה, האהבה השורה שם יכסה על כל הפשעים, והיסוד ישלוט לגמרי, כמבואר שם ביחוד היראה. ועיין שם איך שזה דייקא בסוד א”ת ב”ש, וכל ההשגה תלוי במה שהאדם בוש מהשם יתברך, ועל ידי השם יתברך מקרבו, וזה דרך ההשגה, שהבושה עדיין שם, ואדרבה מהפכו לאהבה והשגה, ודוק.

</div>


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

לד:ב, ד – הכלל שהממשלה ביד הצדיק לפעול פעולות כרצונו וכו' וכו' עיין שם.

</div>


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

עמש"כ בפרשת בהעולתך ע"ה א-ל נא רפא נא לה - יב:יג. והוא שייך גם לתורה רכג.

</div>


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

לד:ב "ועקר הממשלה – להאיר ולהתעורר לבם לעבודת השם יתברך", עיין תורה יח:ה ז"ל ובאמת מלכי העכו"ם אע"פ שמולכים עלינו, אין במלכותם מבחינת מלכות ישראל וכו' וזהו שאמרו חנניא מישאל ועזריה לנבוכדנצר: אתה מלך עלינו לכרגא. אבל להנהיג אותנו בעבודות ובאמונות – את וכלבה שוה (ויקרא רבה פ' לג, במדב"ר פ' טו, ומדרש שיר השירים), הינו שאמרו שלא נגע במלכות ישראל השיך לאמונתנו וכו' ע"ש. ועיין בתורה נו:ג ז"ל וצריך להמשיך אריכות ימים לתוך המלכות, שלא תהיה בבחינות (פסחים פז:): הרבנות מקברת את בעליה. כי כל אחד לי בחינת המלכות שיש לו הוא בחינת צופה, שמטל עליו להזהיר ולהוכיח את האנשים שהם משרשו, שיש לו בחינת מלכות עליהם וכו' ע"ש. ולפי האמור כאן בתורה לד, זה התוכחה הוא ממש חלק מהמלכות גופא, כי הרי כל מלכותו הוא גופא בזה שמשפיע ומאיר להם הדרך הנכון.

</div>


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

לד:ג כי לכאורה קשה,למה אנו צריכין לתפלה, והשם יתברך יודע מחשבות, אבל מחמת שהדיבור הוא כלי השפע, שבהם מקבלין השפע וכו' ע"ש (ועי' תורה עג).

</div>


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

קושיא זו מתורץ ג"כ על פי מה שרבינו גילה בתורה קנו, שהשם יתברך שולח להמדבר אליו דיבורים של רוח הקודש, והרי בודאי צריכים להוציא דיבורים אלו בעולם.

</div>


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

על קושיא זו יש תירוץ מתוק מאד מהכלי יקר (בראשית יב:ג), שמתאים מאד לדרכו של רבינו, על כן אביאו כאן בשלימותם:

</div>


## Segment 13

<div dir="rtl" lang="he">

ואברכה מברכיך ומקללך אאר. מה שלא נאמר ואאר מקלליך כדרך שאמר ואברכה מברכיך, כי לאדם מערכי לב, קודם שמוציא איזו דיבור מן השפה ולחוץ כי הוא מעריכו תחלה בלב ובמחשבתו. וידוע שלטובה הקב"ה מצרף מחשבה למעשה אבל מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה שנאמר (תהלים סו.יח) און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה' וכתיב (ישעיה סה.כד) טרם יקראו ואני אענה וגו' לפי שקודם שהאדם מוציא מפיו בשאלתו ובבקשתו כבר היה מחשב בלבו לבקש על ככה על כן הקב"ה יענהו משמי קדשו, קודם שיקרא לאפוקי בשר ודם השואל דבר מחבירו צריך לפרש בשפתיו כי אין אדם יודע מה בלבו של חבירו אבל הקב"ה בוחן לבבות ממלא כל משאלות לבו כמ"ש (תהלים כ.ה) יתן לך כלבבך וגו' וכמו שנאמר (משלי טז.א) לאדם מערכי לב ומה' מענה לשון. רצה לתקן בזה קושיא זו והוא אם באמת הקב"ה ימלא שאלתו אחר שנערך הדבר בלבו של אדם א"כ למה זה צוה ה' על התפלה בפה. על זה אומר ומה' מענה לשון כי זה מתת ה' הוא שנתן מענה לשון לאדם, כמרז"ל (יבמות סד.) שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים, לפי שנמשלים אצל השי"ת כילד שעשועים אצל אביו אם הוא מבקש דבר מאביו אע"פ שאביו יודע מה שהבן צריך מ"מ רוצה האב שיוציא הבן מפיו מבוקשו לפי שהאב משתעשע בדבור שפתיו של הבן. כך אומר הקב"ה לישראל השמיעני את קולך כי קולך ערב לגשת לי. ואין הש"י רוצה להתנהג עמנו כדרך השרים שאין מניחין לדבר בפניהם הרבה ומיד כאשר יבינו כוונת השואל אומרים לו קצר דבריך או כלה מדברותיך וצא, אבל הקב"ה בחסדו אינו כן כמ"ש (תהלים כא.ג) תאות לבו נתת לו ואעפ"כ וארשת שפתיו בל מנעת סלה. לפי שאנו בעיניו ית' כשעשוע ילד ובן יקיר. ז"ש אע"פ שטרם יקראו ואני אענה מ"מ כל עוד שהם מדברים ואני אשמע כי לא מנעתי מהם ארשת שפתותיהם.

</div>


## Segment 14

<div dir="rtl" lang="he">

וזהו שנאמר, און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה'. ושמא תאמר שגם לענין הטובה הוא כן ת"ל אכן שמע אלהים הקשיב בקול תפלתי. כי אצל התפלה אין הדבר כן אלא שומע בקול תפלתי אע"פ שעדיין לא הוצאתי הדבור מפי וא"ת א"כ איפה למה בקש ה' מידי רמוס חצריו להתפלל לפניו, ע"ז אמר ברוך אלהים אשר לא הסיר תפלתי וחסדו מאתי. כי אני נותן הודיה לשמו ית' שבחסדו לא הסיר תפלתי וחפץ בארשת שפתי כאמור. לכך נאמר ואברכה מברכיך כי המברך אותך חושב בה בלבו קודם שמוציא הברכה מפיו ומחשבה טובה חשובה כמעשה ע"כ אני מברכו קודם שיצא הברכה מפיו. אבל במקללים אין הדבר כן אלא ומקללך לאחר שהוציא הקללה מפיו אז אאר אותו אבל לא קודם שהוציאה מפיו, כי מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה (צע"ק כי בגוים כן מצרפה למעשה, ואכמ"ל), עכ"ל.

</div>


## Segment 15

<div dir="rtl" lang="he">

לד:ג הדיבור הוא כלי השפע, וכן עיין בתורה עג.

</div>


## Segment 16

<div dir="rtl" lang="he">

הרי שאין הענין והרעיון בעצמו הכלי, רק האותיות והתיבות. ודבר זה מצאנו גם לענין נדרים, שהולכים ממש אחר הדיבור של הנדר, ולא אחר הרעיון והענין. למשל, יש כלל שנדר שהותר מקצתו הותר כלו. אכן אם יכולים לתקן לשון הנדר, דהיינו להוסיף עליו בלי לשנות הדיבור הראשון המקורי, רק להוסיף חוץ מזה וכדומה, אין הנדר בטל, אף על פי שהותר קצת ענינו (יורה דעה רלב:ח ועוד. מה שאין כן לענין עדות, עיין במשנה ביבמות טו:ה אחת אומרת מת ואחת אומרת נהרג, רבי מאיר אומר, הואיל ומכחישות זו את זו, הרי אלו לא ינשאו. רבי יהודה ורבי שמעון אומרים, הואיל וזו וזו מודות שאינו קים, ינשאו, ע"ש).

</div>


## Segment 17

<div dir="rtl" lang="he">

לד:ד כי קודם מתן תורה היה הממשלה ביד הש"י, ואחר מתן תורה נתן הממשלה ליד כל ישראל וכו' ע"ש.

</div>


## Segment 18

<div dir="rtl" lang="he">

במאמר פסיעותיות של אברהם אבינו (אות לה) כז"ל וענין שתי נשים הם סוד הא לחמא עניא, מה דרכו של עני בפרוסה (פסחים קטו:), הוא סוד המלכות הנקראת עני, ובהיותה בסוד העני שהוא בפסח קודם נתינת התורה, אז נקראת עני, ואז היא פרוסה וכו' ע"ש. ובהערות בעל "שמן ששון" כז"ל צ"ל איך בפסח היא בסוד העוני הלא בפסח היא בתכלית הגדלות והיא עמו פנים בפנים במדריגה ו' כמ"ש רבינו באורך בע"ח של"ו פ"א ופ"ב אשר לכן אנו אומרים הלל גמור בפסח יע"ש, ואפשר לומר שלהיות דכל זה הגדלה דזו"ן בפסח אינו אלא דוקא ביום א' דפסח כדי שלא יהיה אחיזה אל החיצו', ואחר כך תיכף בלילה שני דפסח מסתלקים המוחין מזו"ן וחוזרים ונמשכים לאט לאט כל ימי העומר וכו' ולזה קרא אותה עניא דחוזר ז"א להיות ג' כליל בג', ובודאי דהיא ג"כ חוזרת הליות בסוד נקודה וכו' וכו' נמצא דבפסח עצמו חוץ מיום א' דפסח היא עניא בסוד נקודה, עכ"ל.

</div>


## Segment 19

<div dir="rtl" lang="he">

ואילו מדברי רבינו מבואר שכל עוד שלא נתנה התורה לישראל, היה הממשלה ביד השם יתברך, וזה שינוי גדול במלכותו, והרי בבחינת המלכות של ישראל היתה עניא.

</div>


## Segment 20

<div dir="rtl" lang="he">

לד:ד נמצא שרצונו מלבש בכל התורה ועכשו שהתורה מסורה בידינו גם הרצון של השם יתברך מסורה בידינו שאנו מושלין כביכול ע"ש.

</div>


## Segment 21

<div dir="rtl" lang="he">

עיין בריש ספר הבהיר אות ג' ז"ל ומפני מה התחיל התורה בבי"ת, כמה דאתחיל ברכה, ומנלן דהתורה נקראת ברכה, שנאמר (דבירם לג:כג) ומלא ברכת י' יום ודרום ירשה, ואין ים אלא תורה שנאמר (איוב יא:ט) ורחבה מני ים, מאי ומלא ברכת ה' אלא כל מקום שנאמר בי"ת הוא לשון ברכה כדאמרינן בראשית, ואין ראשית אלא חכמה שנאמר (תהלים קיא) ראשית חכמה יראת ה', ואין חכמה אלא ברכה שנאמר ויברך אלקים את שלמה וכתיב (מלכים א:ה:כו) וה' נתן חכמה לשלמה, משל למלך שהשיא את בתו לבנו ונתנה לו בחתונה ואמר לו עשה בה כרצונך, עכ"ל.

</div>


## Segment 22

<div dir="rtl" lang="he">

לד:ד ואחר מתן תורה, הרחב פיך ואמלהו (תהלים פא:יא) ע"ש.

</div>


## Segment 23

<div dir="rtl" lang="he">

עיין במסכת ברכות דף נ. בשאלה נמי הכתיב הרחב פיך ואמלאה, ההוא בדברי תורה, ע"כ (בעיון יעקב (על העין יעקב ד"ה האי) פירש שאף שלא מפרוש בפסוק שמדובר בדברי תורה, דרשו זאת מהלשון 'הרחב פיך' שהפה רומז על התורה כמו שאמרו חז"ל (סנהדרין צט:) שאדם נברא לעמל פה, שנאמר (משלי טז:כו) 'כי אכף עליו פיהו', וביארו חז"ל שהכוונה לעמל התורה. והמגיד תעלומה (ד"ה בדברי) כתב, שכרשו כן ממה שכתוב בהמשך (תהלים פא:יב) 'ולא שמע עמי לקולי', שמשמע שמדברים על דברי תורה).

</div>


## Segment 24

<div dir="rtl" lang="he">

לד:ז "ומובא בעץ חיים (בהיכל הנקודים שער שבירת הכלים פ"ג), כי שבירת כלי החסד נפלו אל בינה דבריאה וכו' והוא החסד נשאר ביסוד מלכות,ל צ"ע כי כן היה בתחילה, אבל אחר כך כאשר יצאו האורות ליסוד ומצאו שם אורו של חסד, נתפשטה החכמה וקבלתו, ונפל כליו של חסד שניה עד התפארת דבריאה, ואז קבל היסוד, נשבר ונפל כליו לגבורה דבריאה, ואור שלו עלה לכתר (ע' כל זה בכללות האילן לרמח"ל ב:ו ובעוד כמה מקומות).

</div>


## Segment 25

<div dir="rtl" lang="he">

לד:ז נמצא שאהבות רעות באים משבירת כלי החסד, ע"ש.

</div>


## Segment 26

<div dir="rtl" lang="he">

עיין משלי יט:כבת אות אדם חסדו (וטוב רש מאיש כזב).

</div>


## Segment 27

<div dir="rtl" lang="he">

לד:ח כי כשתקבל וכו'. ולא סיים מה יהיה כאשר תקבל, וכמבואר לעיל שעי"ז מתבטל החרפה. וכבר עמדו על זה חברים ורצו לחדש שבאמת אי אפשר לזכות לזה לתכליתו. ונראה לי שחלילה לפרש כן, והרי גם בתורה נב – הנעור בלילה - רבינו כותב שאפשר לבוא לביטול גמור וכן בעוד מקומות. ויתכן לדחוק את הלשון, כי פירושו כאשר.

</div>