עבודה זרה

עבודה זרה

עבודה זרה עם הב' תיבות בגמטריא מוהר"ן. עבדה זרה ע"ה בגמטריא ברסלב. זה לעומת זה. הראשי תיבות ע"ז, ע' פעמים ז', עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

ג.

מפתחות:

אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו: לקמ"ת מד דף כו:, לקמ"ת פו דף לט:. שיחות הר"ן רלה.

ג:

אל תקרי שנאן אלא שאינן: לק"מ ח:ט דף יא:.

שלש שעות עוסק הקב"ה בתורה: שיחות הר"ן יז.

היה רבי מאיר אומר מנין שאפילו עובד כוכבים ועוסק בתורה שהוא ככהן גדול, תלמוד לומר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, ע"ש. הרי שהגמרא תפסה שלשון וחי בהם משמעותה החיים הכי גבוהים שיכול להיות.

עיין חיי מוהר"ן אות ח אני חייתי היום חיים שלא חייתי עדין מעולם, כי יש כמה מיני חיים, והכל נקרא חיי וכו' עיין שם.

ג: שג' שעות הראשונות הקב"ה יושב ועוסק בתורה, וי"ל על פי מה שרבינו גילה בלקוטי מוהר"ן תורה כב שצריכים לעשות מתורת ה' תורתו ע"ש, ולכן אנחנו מתפללים אז, כי תורת ה' הוא עוד לנו בבחי' תפילה. ובזה שגו "החסידים" שאיחרו זמן התפילה בהחשבם שהם כבר הגיעו לכך שתורת ה' הוא תורתם.

ד:

לא היה דוד ראוי לאותו מעשה \וכו': לק"מ כב:יא דף לג:, לקמ"ת א:ד דף א:.

לא היה ראוי דוד לאותו מעשה אלא להורות תשובה ליחיד: לקמ"ת עג דף לד:.

אמר רב יוסף לא ליצלי איניש צלותא דמוספי בתלת שעי קמייתא דיומא ביומא קמא דריש שתא ביחיד דלמא כיון דמפקיד דינא דלמא מייני בעובדי ודחפו להוא מידחי, אי הכי דצבור נמי, דצבור נפישא זכותיה וכו'.

אע"פ שקיימא לן (ראש השנה יח.) דרשו ה' בהמצאו, שדוקא בעשרת ימי תשובה יש להתפלל ביחיד. אכן תפילת מוסף שייך לציבור כמו שאיתא במסכת ברכות (ל.) ר' אלעזר בן עזריה אומר אין תפילת המוספין אלא בחבר עיר וחכ"א בחר עיר ושלא בחר עיר ר' יהודה אומר משמו כל מקום שיש חבר עיר יחיד פטור מתפילת המוספין, ע"ש. וע' במסכת ראש השנה לד: שיחיד גומר תפילת מוסף ואחר כך תוקע, מה שאין כן בציבור.

אימת רתח, אמר אביי בתלת שעי קמייתא כי חיורא כרבלתא דתרנגולא, כל שעתא ושעתא מחוור חיורא, כל שעתא אית ביה סורייקי סומקי ההיא שעתא לית בי סורייקי סומקי, ע"כ.

נמצא שהכעס דוקא כאשר כולו הפך לבן. ולפי דעה אחת באותן ג' שעות הקב"ה עוסק בלימוד תורה. ולפי י"ל שהכעס הוא בחי' (תענית ד) האי צורבא מרבנן דרתח אוריתא דקא מרתחא בה (ועיין ליקוטי מוהר"ן ק).

ה.

כי מתו כל האנשים וכו' שנעשו ענים: לקמ"ת סו דף ל..

ה. תן לנו אתה, הובא בפתיחה להשתפכות הנפש מלקוטי הלכות, ועמש"כ בערך תן.

תנו רבנן מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה, אמר להם משה לישראל, כפויי טובה בני כפויי טובה, בשעה שאמר הקב"ה לישראל מי יתן והיה לבבם זה להם, היה להם לומר תן לנו אתה וכו', אף משה לא רמזה לישראל אלא לאחר ארבעים שנה וכו' ופרש"י אף משה רבנו ע"ה לא נזכר לתת על לבו דבר זה עד ארבעים שנה וכו'. ובתוספות הקשה אמאי כעס משה על ישראל, הלא גם הוא לא נזכר, וי"ל שלפי שהוא לא היה צריך לתפלה זו לא נתן לב עד ארבעים שנה וכו'.

וביאור דברי תוספות, שהרי לעיל פירש תוספות מה הענין של כפויי טובה במה שלא אמרו תן לנו אתה, וז"ל לפי שלא היו רוצים להחזיק לו טובה בכך, עכ"ל. משמע שידעו שהיה להם לבקש תן לנו אלא מחמת שהיו כפויי טובה לא בקשו. ואילו משה רבינו, מבואר בהמשך הגמרא, שבכלל לא זכר בשעת מעשה שהיה להם לבקש תן לנו, עד אחר ארבעים שנה, ואז הבין שאף על פי שהוא לא עמד על זה בשעת מעשה, כי הוא לא היה צריך לזה ולא קאי אדעתיה דרביה, אבל בני ישראל היו צריכים לזה, והיו צריכים לבקש, ורק לא בקשו מחמת שהיו כפויי טובה.

וצריך ביאור קצת מה שכתב שבני ישראל היו צריכים לכך, כי הלוא השם יתברך אמר מי יתן והיה מה שיש להם עכשיו כל הימים, הרי שבאותו שעה לא היו צריכים, וצריכים לדחוק שעל כל פנים הדבר היה תלוי בהם, ולא במשה.

והנה האור החיים, דברים ה:כה כז"ל ואמרו ז"ל ששגג משה שלא אמר לו תן אתה, שאלו היה אומר כן לא היו מהרהרין אחר משה, לא בשלוח מרגלים ולא במחלוקת קרח, ע"כ. ותימה הוא, שהרי הגמרא האשימו את עם ישראל לא את משה. וביאור הדברים, שהגמרא האשים את בני ישראל בכפית טובה, ואחר כך בהמשך הגמרא כתבה שמשה רבינו לא עמד על זה עד אחר ארבעים שנה, והאור החיים קורא את זה שוגג, שאילו היה עומד על זה היה בעצמו מבקש תן אתה.

ולכן אין קשה לפירושו של האור חיים איך משה רבינו הוכיח את בני ישראל, הלוא מום שבך אל תאמר בחברך, קשוט עצמך וכו', כי לא ראוי זה כראוי זה, משה רבינו הוכיחם על שהיו כפויי טובה, כי לכן לא בקשו, ואילו הוא בעצמו לא בקש כי בכלל לא עמד על הענין עד לאחר מ' שנה.

והנה האור חיים המשיך ז"ל שאלו היה אומר כן לא היו מהרהרין אחר משה, לא בשלוח מרגלים ולא במחלוקת קרח, ע"כ. וקשה לפי זה למה משה רבינו לא הבין כבר מאז שהיה לו לבקש על זה, כי הלוא כבר אז היה כמו בני ישראל שהיו אשמים בזה שלא בקשו, כי כיון שהיה נוגע להם הבינו מיד שהיו צריכים לבקש, ורק משה רבינו שלא היה נוגע לו, לא עמד על דעת רבו עד אחר כך, והרי כבר בשלוח המרגלים ובמחלקת קרח היה נוגע לו, לפי האור חיים, ולמה לא עמד על זה מיד כאשר היה נוגע לו, הגם שהיה נוגע לו רק מן הצד – כי היראה מוטל על בני ישראל, לא לו.

ולכאורה לפי האור החיים יש שני בקשות שונות של תן אתה של משה רבינו ושל תן אתה של בני ישראל. כי משה רבינו היה לו לבקש מיד במה שנוגע לו מן הצד – שבני ישראל יקבלו את נבואתו כראוי. והוא שגג בזה שלא ביקש, כי לא רמיא אנפשיה. וגם לא היה יכול להוכיח בני ישראל על נקודה זו, כי הוא בעצמו נכשל בו. ובני ישראל היו צריכים לבקש תן אתה על הכל, שיהיה להם יראת שמים וגם אמונה, והטעם שלא בקשו היה משום שהיו כפויי טובה, ומשה רבינו לא הבין את זה עד אחר מ' שנה, ואז הוכיחם על זה.

בינתיים זה הכי פשוט שיכלתי לסדר הדברים.

ח. יום גנוסיא של מלכיהם\מלכים. עיין מש"כ בליקוטי מוהר"ן תורה יז.

י. כי קא שדו ליה (בעת שהשליכוהו לאותו בית למות שם) אמר כל נכסאי לר"ע וחביריו וכו' יצתה בת קול ואמרה קטיעה בר שלום מזומן לחיי העוה"ב בכה רבי ואמר יש קונה עולמו בשעה אחת וכו'.

לכאורה רבי עוד לא נולד אלא כשמת רבי עקיבא (קידושין עב:). ועל כל פנים כאשר שמע הסיפור כיוון את זה, כידוע שהראשי תיבות של יש קונה עולמו בשעה אחת, הם עקיבא. (ועיין בבבן יהוידע (ד"ה יש) שעיקר קניית עולמו לא היה במסירת נפשו להגן על עם ישראל אלא במה שנתן נכסיו לרבי עקיבא וחביריו).

רש"י ד"ה הא דידיה הוא דבריה, כשמעמידין בן מלך בחיי אביו להחזיקו במלוכה שמח האב ועושה אותו יום איד, ע"כ.

כן הוא בריש סיפור י"ג של הסיפורי מעשיות משנים קדמוניות, מעשה מהז' קבצנים ז"ל בכל פעם שהמלך עושה באל הוא שמחה גדולה מאד, בפרט עתה שמסר המלוכה לבנו בחייו, בודאי היה שמחה גדולה מאד, ע"כ.

יא.

אונקלוס בר קלונימוס – תכלת וארגמן, על פי לק"מ יז 'ויהי הם מריקים', עמ' שס.

ברש"י קומא פירושו מלך, ע' בלקוטי מוהר"ן תורה רלד - ודע שיש שם שכשרוצין לעשות מלך משתמשין בזה השם. והשם הוא קמה.

טז: רב אשי מכנה וקורא לר' זירא פתיא אוכמא, פתיא פרש"י כלי שחור וכו' חכמה מפוארה בכלי מכוער (תענית ז.) דרכן של תלמידי חכמים שמצטערין על לימוד תורה ואינם מכבסים בגדיהם ע"כ. והרי פתיא בגמטריא כסותה, בסוד תיקון הברית, שהוא בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

יז.

רבי אלעזר בן דורדיא – תכלת וארגמן: על פי לק"מ כח 'בני לן ביתא', עמ' שסב. על פי לק"מ ס 'פתח רבי שמעון', עמ' שסה. על פי לק"מ רטו 'פדיון הכולל', עמ' שסח.

יח.

אלהא דמאיר ענני – תכלת וארגמן: על פי לק"מ יג 'אשרי העם – השגחה', עמ' שעב. על פי לק"מ יז 'ויהי הם מריקים', עמ' שעה.

יט.

תורת ה' ותורתו: לקמ"ת כב:י דף לג..

וכן אמר רב ששת משמעות דורשין איכא בינייהו דרב ששת מחליף דרבי אליעזר לרבי עקיבא ודרבי עקיבא לרבי אליעזר, פרש"י ז"ל כשהיה שונה משנתנו פעמים מחליף דברי זה לדברי זה ולא היה מקפיד, לפי שאין ביניהם חיוב ופטור, ע"כ.

יש לעיין מהא דאיתא בירושלמי, ורבינו הביאו, שצריכים לראותו בעל המימרא.

יט. הגמרא קוראת תהלים – תילים, עמש"כ ריש ספר תהלים.

יט:

כי לקח טוב ננתי לכם: לק"מ לג:ה דף מז:.

ועליהו לא יבול אפילו שיחתן של ת"ח צריכין לימוד: לק"מ ס:ז דף עב:.

שיחתן של ת"ח צריכין לימוד: לקמ"ת צא דף מ:.

כ:

ענוה גדולה מכולם: לקמ"ת ז:יג דף טו:.

א''ר פנחס בן יאיר תורה מביאה לידי זהירות זהירות מביאה לידי זריזות זריזות מביאה לידי נקיות נקיות מביאה לידי פרישות פרישות מביאה לידי טהרה טהרה מביאה לידי (חסידות חסידות) מביאה לידי ענוה ענוה מביאה לידי יראת חטא יראת חטא מביאה לידי (קדושה קדושה) מביאה לידי רוח הקודש רוח הקודש מביאה לידי תחיית המתים וחסידות גדולה מכולן שנאמר (תהילים פט-כ) אז דברת בחזון לחסידיך ופליגא דרבי יהושע בן לוי דא''ר יהושע בן לוי ענוה גדולה מכולן שנאמר (ישעיה סא-א) רוח ה' אלהים עלי יען משח ה' אותי לבשר ענוים חסידים לא נאמר אלא ענוים הא למדת שענוה גדולה מכולן, ע"כ.

עמש"כ במסכת מגילה טז: על הא דמרדכי צדיק הדור נמנה רק באמצע, וכן כאן לפי גרסתינו חסידות וענוה שהם גדולים מכולם.

ויש להעיר שברסלבר חסיד מזכיר גם חסידות וגם ענוה, כי ברסלב אותיות רב סבל, ופרש"י ענו, סבלן.

כד: רב אשי אומר שאחר ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה ה' וכו' אז ישראל היו אומרים (לפי ר' יצחק נפחא) רוני רוני השיטה התנופפי ברוב הדרך החושקת בריקמי זהב המוללה בדביר ארמון ומפוארה בעדי עדיים ע"ש. הרי מקור כאשר מעמידים את הארון – בחי' קומה ה', ולענינינו כאשר רכב של ספרי רבינו הקדוש עומדת, אז ראוי לשיר ולהתנופף, כמו שאמר סבא ישראל, הבאתי דבריו בערך ריקודים ע"ש.

מאי וישרנה, אמר רבי יוחנן משום רבי מאיר שאמרו שירה. ורב זוטרא בר טוביה אמר רב שישרו פניהם כנגד ארון ואמרו שירה, ע"כ.

עמש"כ שם בספר שמואל א:ו:יב

כו. פותא זה המצח, עם הד' אותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

כח:

שוריינא דעינא בלבא תליא: לק"מ נד:ד דף סא:.

בעמוד זה – בנוגע לרפואת האוזן, כתוב "וננח" ג' פעמים. ונישקול חדא וננח חדא – פעמיים. לייתי אודרא דנדא דלא משקיף וננח בה.

לה: שמן תורק שמך וכו' ת"ח דומה לצלוחית של פלייטון מגולה ריחו נודף וכו' (היינו אם מלמד תורתו לתלמידים) ולא עוד אלא דברים שמכוסין ממנו מגלין לו וכו' וכו'.

עיין פרפראות לחכמה ח"ב.

לז: אמר להו רבא לאו אמינא לכו לא תתלו בוקי סריקי ברב נחמן. בוקי סריקי בגמטריא תצח, ואילו נ נח נחמ נחמן מאומן עם התיבות והכולל בגמטריא תצז (-כעין מה שמצינו "ונושנתם' שגלו שנתיים פחות מהגמטריא).

מז. פארות הם נימין - מיתרים בשביל כלי נגינה, פארות בגמטריא התרפ"ב

מט. בצורת רש"י רואים נ' על גבי נ', וח' יכולים לקחת מצורת הגמרא.

נ: גם כאן בדף נ' דייקא (-נ'חמן) רואים בצורת תוספות נ' על גבי נ', ויכולים לקחת ח' מצורת הגמרא.

אמר רב ששת אנא לא נגר אנא ולא בר נגרא אנא. וכו' וכו' אמר רבינא אנא לא נגר אנא ולא בר נגרא אנא.

נגר זה ראשי תיבות הגאון רבינו נחמן. ולא בר נגר, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

נב. תלמיד חכם נקרא מזבח. עיין לקוטי מוהר"ן תורה מא ותורה מט.

(ועיין ברש"י ישעיה ו:ו מעל המזבח – מפי הקב"ה)

נה.

הבא לטהר מסייעין לו: לק"מ יב:ב דף טז..

שגוזרין למעלה שיתרפא על ידי סם פלוני: לקמ"ת ג דף ד:.

סה.

רבא ובר שישך – תכלת וארגמן, על פי לקמ"ת ז 'כי מרחמם ינהגם', עמ' שעח.