# אבות

Source: https://ajew.org/reader/likutay-nanach/1/avot


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

אבות

</div>


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

אב-ות, ו"ת בגמטריא רבנו נחמן

</div>


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

א:א

</div>


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

מפתחות:

</div>


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

הוו מתונים בדין והעמידו בדין והעמידו תלמידים הרבה ועשו סיג לתורה: לקמ"ת ז:ז דף יג:.

</div>


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

א:א משה קבל תורה מסיני. שמעתי שהראשי תיבות בגמטריא פתק. והוספתי שאותיות היסוד (אלו שלפני הסופי תיבות) הם רנב"ש – רבינו נחמן בן שמחה.

</div>


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

בפירוש הרע"ב כז"ל אומר אני, לפי שמסכת זו אינה מיוסדת על פירוש מצוה ממצות התורה כשאר מסכתות שבמשנה, אלא כולה מוסרים ומדות, וחכמי אומות העולם ג"כ חברו ספרים כמו שבדו מלבם בדרכי המוסר כיצד יתנהג האדם עם חבירו, לפיכך התחיל התנא במסכת זו, משה קבל תורה מסיני, לומר לך שהמדות והמוסרים שבזו המסכת לא בדו אותם חכמי המשנה מלבם, אלא עף אלו נאמרו בסיני, עכ"ל.

</div>


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

עיין בזה בשיחות הר"ן אות קטז ז"ל שעל איש ישראלי אין שיך לומר ארינטליך (-אדם ישר) כי אמות העולם יש להם הנהגות נימוסיות, מה שהשכל והישר מחיב, שזה נקרא ארינטליך. אבל ישראל עם קדוש אפילו אלו המצוות שהם מצד דרך ארץ מה שהישר והשכל מחיב, אפילו אלו המצוות אין עושין מחמת דרך ארץ, מצד חיוב השכל והישר, רק מגזרת המלך הבורא יתברך שמו שצוה עלינו בתורתו לעשות כך, ע"ש עוד באריכות.

</div>


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

א:ה

</div>


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

והיו עניים בני ביתך ואל תרבה שיחה עם האשה: לק"מ רמב דף קיו..

</div>


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

א:ו

</div>


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

עשה לך רב וקנה לך חבר והוי דן את כל אדם לכף זכות: לק"מ ג דף ג..

</div>


## Segment 13

<div dir="rtl" lang="he">

בליקוטי הלכות, אורח חיים ג', ראש חודש ו:נה מוהרנ"ת כותב, ואם אתה לא יכול למצוא רב, קנה לך חבר, העט והספרים יהיו לך חבר, עיין שם.

</div>


## Segment 14

<div dir="rtl" lang="he">

הוי דן את כל אדם לכף זכות: לק"מ קלו דף קג.. ועיין תורה רפ"ב ומש"כ שם באריכות.

</div>


## Segment 15

<div dir="rtl" lang="he">

א:ז

</div>


## Segment 16

<div dir="rtl" lang="he">

לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה: שיחות הר"ן רעג.

</div>


## Segment 17

<div dir="rtl" lang="he">

א:יא

</div>


## Segment 18

<div dir="rtl" lang="he">

חכמים הזהרו בדבריכם: לק"מ נט:ה דף ע:.

</div>


## Segment 19

<div dir="rtl" lang="he">

א:יג ודשתמש בתגא חלף. עיין ברע"ב כמה פירושים ובתוך דבריו כז"ל תגא בלשון ישמעאל כתר, ע"כ. והנה ידוע שהתגין על האותיות מבחי' אימא עילאה. והרי הם בבחי' לשון ישמעאל, בחינת תפילה.

</div>


## Segment 20

<div dir="rtl" lang="he">

וכבר מבואר אצלנו בטעמים על הכיפה של נ נח נחמ נחמן מאומן, שהוא עיקר התגא והכתר, שת"ג, תיו גמל, עם הב' אותיות בגמטריא נ נח נמ נחמן מאומן. וי"ל שהמשתמש ולובש כיפה נ נח, חלף, בחי' מוחין כמבואר בליקוטי מוהר"ן תורה כט, שבע מחלפות ראשו (שופטים טז) שחולפין ועוברים במוחו ע"ש. עוד י"ל כמו שפירש הרע"ב, חלף ועבר מן העולם – דהיינו כמו שרבינו פירש (ליקוטי מוהר"ן קנז) המשנה (אבות ד) כל הנהנה מדברי תורה נוטל חייו מן העולם, שאינו סובל וחפץ בעולם הזה. ועוד י"ל המשתמש בתגא, הבא ורוצה להתשמש בתגא, וכיון שאסור לעשות כן – מה יעשה? חלף, יחליף להתשתמש עם נ נח נח נחמ נחמן מאומן, שזה מותר ויאות.

</div>


## Segment 21

<div dir="rtl" lang="he">

והנה אותיות בתגא, בחילוף הג' לר' באותיות א"ת ב"ש ג"ר, הם אותיות ברא-ת, היינו עם האותיות ש"י הם אותיות בראשית. כי בעשרה מאמרות נברא העולם, ובראשית המאמר הראשון בחי' כתר. וידוע שש"י הם קנ"ה חכמה קנ"ה בינה. וי"ל אותיות שי' הם נוטריקון שימש, שימש בתגא, וברא העולם.

</div>


## Segment 22

<div dir="rtl" lang="he">

א:טז עשה לך רב והסתלק מן הספק. והנה ענין עשה לך רב, זה להיות חסיד של רבינו, ורבינו מפרש בלקוטי מוהר"ן (תורה ג) עשה לך רב, שאתה צריך לבנות את המלכות שלך על ידי נגינה ע"ש. ועל משנה זה האריך רבי נתן בלקוטי הלכות (הלכות ברכת התורה על פי לק"מ תורה לו) שצריכים לצייר את האור לברכה ע"ש. וזה ממש הענין של נ נח, כי הראשי תיבות - בחינת ראשית האור הנשפע מלמעלה - של נ נח נחמ נחמן מאומן – ננננ"מ בגמטריא ספק, ולכן צריכים לצייר את האור לברכה, וזה עניין עשה (בחי' ש"ע אורות הפנים) "לך רב" (אותיות לברך\יברכך!), הגמטריא של "לך רב" הוא מה שמשלים הגמטריא של הראשי תיבות ננננ"מ להגמטריא של נ נח נחמ נחמן מאומן (ננננ"מ = 240, לך רב = 252, ביחד, 492, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה)! ובלקוטי נ נח, בפרק "מה פירוש 'אני נ נח נחמ נחמן מאומן'" הארכנו קצת בנקודה העיקרי הזה של נ נח, שנ נח נותן לבן אדם בטחון עצמי חזק, ואופי, ואומץ, ועוד זאת שנ נח נותן כח לרצון טוב, ע"ש.

</div>


## Segment 23

<div dir="rtl" lang="he">

א:יז

</div>


## Segment 24

<div dir="rtl" lang="he">

כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי וכו': לק"מ סד:ד דף עט..

</div>


## Segment 25

<div dir="rtl" lang="he">

ב:א

</div>


## Segment 26

<div dir="rtl" lang="he">

הסתכל בשלושה דברים ואי אתה בא לידי עבירה: לק"מ סו:ב דף פב:.

</div>


## Segment 27

<div dir="rtl" lang="he">

ב:א רבי אומר איזהו דרך ישרה, וכו'. וידוע מה דאי' בליקוטי מוהר"ן שרב"י ר"ת ראש בני ישראל, והר"ת של איזהו דרך ישרה, יד"א, ישראל דב אודסר זצ"ל. שעל ידו האש של מוהר"ן תוקד עד ביאת המשיח.

</div>


## Segment 28

<div dir="rtl" lang="he">

ב:ב כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת (ומשכחת) עוון. יש לפרש בשני דרכים. א' שמי שמקדש עצמו כולו לתורה, אז בסוף יזכה לביטול להשי"ת וישכח ממנו כל עוונות. ב' כל תורה שאין עם ה' - עם השכינה, הרי זו מלאכה מהל"ט מלאכות - בחי' פגם הברית כמבואר בתורה יא בלקוטי מוהר"ן, אז סופה בטלה ומביאה עוון. שנזכה ללמוד באמת את תורת ה', בזכות הפתק!

</div>


## Segment 29

<div dir="rtl" lang="he">

ב:ג

</div>


## Segment 30

<div dir="rtl" lang="he">

הוי זהיר ברשות: לק"מ כה:ד דף לח..

</div>


## Segment 31

<div dir="rtl" lang="he">

שאין מקרבין אלא בשעת הנייתן: לק"מ כה:ד דף לח..

</div>


## Segment 32

<div dir="rtl" lang="he">

ב:ד

</div>


## Segment 33

<div dir="rtl" lang="he">

אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו: לק"מ קלו דף קג., לקמ"ת א:יד דף ב:.

</div>


## Segment 34

<div dir="rtl" lang="he">

בטל רצונך מפני רצונו כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך: לק"מ קעט דף קח:.

</div>


## Segment 35

<div dir="rtl" lang="he">

ב:ה

</div>


## Segment 36

<div dir="rtl" lang="he">

כי לא עם הארץ חסיד: לק"מ לא:ה דף מד..

</div>


## Segment 37

<div dir="rtl" lang="he">

לא הביישן למד: לק"מ ל:ח דף מג..

</div>


## Segment 38

<div dir="rtl" lang="he">

הוא (-הלל) היה אומר, אין בור ירא חטא, ולא עם הארץ חסיד. ופירש הרע"ב ז"ל בור, ריק מכל דבר, ואפילו בטיב משא ומתן אינו יודע. והוא גרוע מעם הארץ. תרגום והאדמה לא תשם (בראשית מז), וארעא לא תבור. ולא עם הארץ חסיד, אבל ירא חטא אפשר שיהיה, שהרי הוא בקי בטיב משא ומתן, ע"כ.

</div>


## Segment 39

<div dir="rtl" lang="he">

עיין בשיחות הר"ן אות עו: כי גם אם אינו זוכה ללמד כל כך, אף על פי כן הוא יכול להיות איש כשר באמת, וגם כבר ספר מזה שיכולין להיות איש כשר אפילו אם אינו יכול ללמד כלל, ואפלו צדיק יכולין להיות אף על פי שאינו למדן כלל ע"ש.

</div>


## Segment 40

<div dir="rtl" lang="he">

ב:ז

</div>


## Segment 41

<div dir="rtl" lang="he">

מרבה בשר מרבה רמה – ברע"ב קשה רמה למת כמחט בבשר החי, עיין כוכבי אור, דיבורים ממוהרנ"ת אות כ.

</div>


## Segment 42

<div dir="rtl" lang="he">

מרבה נכסים מרבה דאגה: לק"מ כג:ו דף לה:. שיחות הר"ן שח.

</div>


## Segment 43

<div dir="rtl" lang="he">

מרבה צדקה מרבה שלום: לק"מ נז:ז דף סח:, קעט דף קח:.

</div>


## Segment 44

<div dir="rtl" lang="he">

מרבה נכסים מרבה דאגה, בפירוש הרע"ב כז"ל וחסיד אחד היה מתפלל, המקום יצילני מפיזור הנפש. ושאלו ממנו מהו פיזור הנפש, אמר להם שיהיו לו נכסים מרובים מפוזרים במקומות הרבה וצריך לפזר נפשו לחשוב לכאן ולכאן, עכ"ל.

</div>


## Segment 45

<div dir="rtl" lang="he">

והנה הנפש היא בחינת כבוד ועשירות כמבואר בכמה מקומות (עיין ליקוטי מוהר"ן נט), ועיין בשיחות הר"ן אות רמז ז"ל אמר: כל מי שיש לו כבוד ועשירות יותר, הכבוד רחוק ממנו ביותר. כי כשאחד יש לו מעט מעות הוא יכול להחזיק המעות אצלו סמוך לבשרו. אבל כשיש לו הרבה מעות, המעות שלו מנח בתבה. נמצא שהכבוד שהוא העשירות רחוק ממנו ביותר. וכן כשיש לו עוד יותר עשירות אזי מעותיו וסחורותיו מנחים בחנות וכיוצא ורחוק ממנו עוד יותר. וכשיש לו עוד יותר ויותר עשירות אזי הונו ועשירות שלו מנח במקומות ועירים אחרים רחוק עוד יותר ויותר ממנו וכו' ע"ש.

</div>


## Segment 46

<div dir="rtl" lang="he">

ב:ח אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת, זאת אומרת שכל הלימוד היה כדי שתגיע לנ נח נחמ נחמן מאומן, היינו לשיר ולרון נ נח נחמ נחמן מאומן. וזה מה שכתוב, כי לכך נוצרת, נוצרת זה אותיות רון ת"צ.

</div>


## Segment 47

<div dir="rtl" lang="he">

ונראה לפרש עוד בס"ד, כי לכ"ך נוצרת, כ"ך זה השני קצוות, כי כ' כפופה רמז על הכתר והכבוד, וך' הגם שלעצמו הוא גם כן רמז על הכתר והכבוד, אבל לענינינו פה נגיד שהיא הסוף של המנצפ"ך דינים. והעני הוא כי כפי עביות הכלים כך גודל שיעורם לקבל האור. ולכן כל הגדול מחברו יצרו גדול. ולכן זה שלמד הרבה תורה, שלא תחשוב שהוא השיג תוספת ומעלה מעל שאר בני אדם, כי כל מה שהוא השיג בתורה הוא היה חייב ודחוף בידיעות האלו רק להתמודד עם גודל עביות הכלים שלו, שכפי הכלים שלו, לולא הוא היה חסר קצת מכל ריבוי תורתו היה לו מפלה גדולה, מה ששאר בני אדם אפילו בידיעות הרבה פחות יכולים להתקיים ולהצליח. וזה כי לכ"ך נוצרת, כי היית צריך לכל התורה הזת כדי שהכ' האור והכבוד והכתר של תורה שלך יהיה שווה ובמדה נגד הך' – גודל עביות הכלים שלך, סוף המנצפ"ך.

</div>


## Segment 48

<div dir="rtl" lang="he">

עוד יש לפרש בס"ד:

</div>


## Segment 49

<div dir="rtl" lang="he">

אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת.

</div>


## Segment 50

<div dir="rtl" lang="he">

י"ל על פי המבואר בכוונת לברכת התורה ובכתבי האר"י שער המצות פרשת ואתחנן על תורה לשמה, שהיא לשם ה', שיסוד אבא יתגלה למעלה מן החזה אל לאה וימתיק דיניה. ומכוונים ג' ראשונים שלה: ה"י ה"ה ה"א - ל"א וכו' וכו' הרי מד"ת, יסוד זה הד' אלפין וכו' עיין שם.

</div>


## Segment 51

<div dir="rtl" lang="he">

הרי אם ל-מד"ת תורה, ה-רבה, שהגדלת את הה' עד מד"ת, א"ל תחזיק, אלו הג' ראשונים כנ"ל, כי "לכך נוצרת" עם התיבות והכולל בגמטריא מדת לשמה. ועוד, לכך בגמטריא ע', בחי' הוי"ה בניקוד אלקים, בחי' אימא עלאה.

</div>


## Segment 52

<div dir="rtl" lang="he">

ב:י

</div>


## Segment 53

<div dir="rtl" lang="he">

שוב יום אחד לפני מיתתך: שיחות הר"ן רפח.

</div>


## Segment 54

<div dir="rtl" lang="he">

ב:יא רבי יהושע אומר, אין הרע ויצר הרע ושנאת הבריות, מוציאין את האדם מן העולם, ופירש הרמב"ם הובא ברע"ב ד"ה ושנאת הבריות, ז"ל שמואס חברת הבריות ואוהב לישב יחיד, ע"כ. עיין מש"כ בחלק ה' – מאומן, ערך התבודדות.

</div>


## Segment 55

<div dir="rtl" lang="he">

ב:יג

</div>


## Segment 56

<div dir="rtl" lang="he">

ואל תהי רשע בפני עצמך: לק"מ כג:א דף לה.. וע' תורה רפ"ב שהאדם צריך לדון את עצמו לכף זכות.

</div>


## Segment 57

<div dir="rtl" lang="he">

וכשאתה מתפלל אל תעש תפלתך קבע אלא רחמים ותחנונים: לק"מ קצו דף קיא:.

</div>


## Segment 58

<div dir="rtl" lang="he">

ואל תהי רשע בפני עצמך, הרמב"ם פירש והובא ברע"ב ז"ל אל תחשוב את עצמך רשע, שמתוך כך תצא לתרבות רעה לגמרי, ע"כ. סברא זו נמצא בספרי ברסלב על גודל האיסור של יאוש.

</div>


## Segment 59

<div dir="rtl" lang="he">

ויש להעיר שחתמיתו של ר' שמשון אסטרופוליא ממש על הגבול בזה, שחתם באחד ממכתביו -: דברי עבדך השפל הייחס ש'קץ מ'אוס ש'פל ו'גם נ'מאס, עכ"ל והוא ממש פלא פה קדוש שהיה אליהו הנביא רגיל אצלו ומגיד מן השמים, והיה זוכה לדבקות עד כדי כך שלא הרגיש ביסורין העצומים כאשר נהרג על קידוש השם, איך כותב על עצמו דברים כאלו. ואנן מה נענה בתריה?

</div>


## Segment 60

<div dir="rtl" lang="he">

ב:יד

</div>


## Segment 61

<div dir="rtl" lang="he">

ודע מה שתשיב לאפיקורוס: לק"מ סב:ב דף עה:, סד:ב דף עח..

</div>


## Segment 62

<div dir="rtl" lang="he">

אפיקורוס, הרע"ב פז"ל לשון הפקר, שמבזה את התורה ומחשיבה כאילו היא הפקר. אי נמי, משים עצמו כהפקר ואינו חס על נפשו לחוש שמא תבוא עליו רעה על שמבזה את התורה או לומדיה, עכ"ל.

</div>


## Segment 63

<div dir="rtl" lang="he">

ע' חיי מוהר"ן אות תי ומש"כ.

</div>


## Segment 64

<div dir="rtl" lang="he">

ב:טז

</div>


## Segment 65

<div dir="rtl" lang="he">

לא עליך המלאכה לגמור: לק"מ נד:ג דף סא:.

</div>


## Segment 66

<div dir="rtl" lang="he">

לא עליך המלאכה לגמור ואי אתה בן חורין להבטל ממנה: שיחות הר"ן עו.

</div>


## Segment 67

<div dir="rtl" lang="he">

ב:טז לא עליך המלאכה לגמר. עיין בשיחות הר"ן סוף אות עו, ומה שפרשנו את זה, להתדמות להש"י, שם ע"פ תורה מט.

</div>


## Segment 68

<div dir="rtl" lang="he">

ג:א עקביא בן מהללאל אומר הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עברה. דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד לתן דין וחשבון וכו'.

</div>


## Segment 69

<div dir="rtl" lang="he">

עיין בכוכבי אור, סיפורים ממוהרנ"ת אות מה – ופעם אחת בא מוהרנ"ת ז"ל למשנה של עקביא בן מהללאל אומר הסתכל וכו' ונתלהב מאד מאד וכו' וכו' מדוע הרשב"י היה רשב"י וכו' עיין שם.

</div>


## Segment 70

<div dir="rtl" lang="he">

ועיין בליקוטי הלכות יורה דעה א', הלכות שחיטה ה:ה-ו ענין החכמה הגדולה לזכור היטב תמיד יום המיתה, ע"ש באריכות.

</div>


## Segment 71

<div dir="rtl" lang="he">

אכן עיין בשולחן ערוך יורה דעה שסה:ב מרחיקין הקברות מהעיר חמשים אמה, והש"ך ובאר היטב הביאו את הלבוש שכתב הטעם שלא יפגעו בו תמיד ויתעצבו, ע"כ (ודחו דבריו כי עיקר הטעם הוא מפני ריח רע). ומשמע לפי הלבוש שיש שיעור לדברי עקביא בן מהללאל, וצ"ע. ולכאורה ההבדל הוא שעסקו של עקביא בן מהללאל הוא להרבות יראת שמים, וכל ההסתכלות וההתבוננות הוא ממשיך ומלוה איתו ההכרה שהוא תמיד לפני הקב"ה, ואין עצבות לפניו רק עוז וחדוה, מה שאין כן הסתכלות גרידא בקברות שהגופות או מה שנשאר מהם כלואות שם.

</div>


## Segment 72

<div dir="rtl" lang="he">

ולפי זה נראה שלפי עקביא בן מהללאל צריכים להסתכל בכל השלושה, אבל להסתכל רק על לאן אתה הולך, לא טוב הדבר לעשות יותר מן המידה, וכמו שרבינו הקדוש הזהיר בליקוטי מוהר"ן תנינא כד ז"ל אף שגם לב נשבר הוא טוב מאד, עם כל זה הוא רק באיזו שעה, וראוי לקבע לו איזה שעה ביום לשבר לבו ולפרש שיחתו לפניו יתברך, כמובא אצלנו, אבל כל היום כלו צריך להיות בשמחה.

</div>


## Segment 73

<div dir="rtl" lang="he">

ורבינו באומן הצביע על הקברות, הרי שהיה ליד הקברות ממש, ואינו קשיא, עיין בבאר היטב שם ז"ל וכתב בה"י אבל במדינתנו לא שייך דין זה בקצת מקומות הקברות באמצע העיר ובקצת מקומות הוא רחוק הרבה מהעיר לפי השתדלות מן השרים, ע"כ.

</div>


## Segment 74

<div dir="rtl" lang="he">

ג:א ולפני מי אתה עתיד לתן דין וחשבון.

</div>


## Segment 75

<div dir="rtl" lang="he">

י"ל שדין אותיות אדנ"י חסר האלף. וחשבון, זה חשב – ו"ן, היינו של יאהדונה"י.

</div>


## Segment 76

<div dir="rtl" lang="he">

וביאור הדברים על פי מה שגילה הרמח"ל בספר אדיר במרום (עמ' שיט, מכון רמח"ל) ואפרש לך עתה ענין הו' שיש בעור שאמרנו שהוא סוד המטה העומד על הנחש לכפות אותו. ולפעמים המטה נעשה נחש, ואז הס"א שולטת. ולפעמים הנחש נעשה מטה, ואז הוא נשבר, ואז הוא סוד [ונגה] כאור תהיה (חבקוק ג:ד). ולפעמים נשאר הנחש, והמטה עומד עליו שלא יתגבר יותר. ותדע ששורש זה הדבר הוא ה-ו' וה-נו"ן של יאהדונה"י, כי הו' הוא (הוא) סוד מטה והנ' – סוד נחש. ובהתגבר הו' אז הנ' נתקנת בו, ואז ד"נ דאדנ"י שהוא גם כן מט"ה שעולה – ד"ן, שולט על הנחש שהוא נוגה ונהפך למטה. אבל אם ח"ו אין הו' שולטת, שולטת הנ' שהיא מסוד נוקבא, ואז הנחש שהיא קליפת נוגה ממשיך המטה אליו, והוא סוד מטה הנעשה נחש וכו' ע"ש.

</div>


## Segment 77

<div dir="rtl" lang="he">

הרי זה ענין החשבון של חשב ו"ן, כמה הוא הצליח במלחמת היצר, שבא מצד העו"ר, להשליט הו' על הנ'.

</div>


## Segment 78

<div dir="rtl" lang="he">

וענין הדין, כבר מבואר שאותיות ד"ן דאדנ"י שולטים על הנחש שהוא נוגה. ומבואר שם באריכות ענין אויר, ששורשו אור י', הי' הוא הצמצום שמשם נשתלשל הנוגה וממנה הרע. והרי כאן הי' שהוא הנוגה מפריד בין הד"ן. וזה ממש בחי' דין וצמצום. והוא יותר בשרשים.

</div>


## Segment 79

<div dir="rtl" lang="he">

ג:ב

</div>


## Segment 80

<div dir="rtl" lang="he">

אלמלא מוראה של מלכות: לק"מ כט:י דף מא., נו:ה דף סו., צז דף צו:, קלה דף קג., קפה דף קט:, לקמ"ת ז:יג טו., עז דף לה..

</div>


## Segment 81

<div dir="rtl" lang="he">

שנים שיושבין ואין ביניהן דברי תורה – הרי זה מושב לצים וכו' אבל שנים שיושבין ויש ביניהם דברי תורה – שכינה ביניהם, ע"כ. יש דיוק פשוט פה, שבתחילה כתוב ואין ביניהן, ולבסוף כתוב ביניהם. כי הן בלשון יון אחד, כמובא בגמרא. ושנים שיושבין ואין אחת ביניהם לומד תורה, דהיינו ששניהם בטלים, הרי מושב לצים, אכן אם רק אחד מהם לומד, כבר אין זה מושב לצים. אבל כאשר יש ביניהם, בין שניהם, דברי תורה, שכינה ביניהם.

</div>


## Segment 82

<div dir="rtl" lang="he">

ג:ב רבי חנינא בן תרדיון אומר, שנים שיושבין ואין ביניהן דברי תורה, הרי זה מושב לצים וכו'. נראה לפרש על פי מה שרבינו גילה בלקוטי מוהר"ן תורה כב שדברי תורה הם בחינת הדבורים שסביבות המצוה, שהם בחינת נסתר, בחינות נשמע, בחינת תפלה, ע"ש. כי ידוע שכל אחד מישראל נשרש באות מהתורה, ועל כן כאשר שני יהודים יושבין ביחד, צריך להיות ביניהם דברי תורה, ודו"ק.

</div>


## Segment 83

<div dir="rtl" lang="he">

ג:ג רבי שמעון אומר שלשה שאכלו על שלחן אחד, ולא אמרו עליו דברי תורה – כאלו אכלו מזבחי מתים. פירש הרע"ב ז"ל ובברכת המזון שמברכים על השלחן, יוצאין ידי חובתן, וחשוב כאילו אמרו עליו דברי תורה, ע"כ.

</div>


## Segment 84

<div dir="rtl" lang="he">

לפי זה משמע שברכת המזון הוא בבחי' תפילה שנעשה מתורה, שרבינו הקדוש הרבה להעריץ ופקד לעסוק בזה וכו'.

</div>


## Segment 85

<div dir="rtl" lang="he">

ג:ד

</div>


## Segment 86

<div dir="rtl" lang="he">

רבי חנינא בן חכניאי אומר הניעור בלילה והמהלך בדרך יחידי ומפנה לבו לבטלה הרי זה מתחייב בנפשו: לק"מ נב על התורה דף ס.. חיי מוהר"ן כג.

</div>


## Segment 87

<div dir="rtl" lang="he">

רבינו יונה פירש ז"ל מפני שהם שעות רצויות, אין לו לחשב בהן כי אם דברים רצויים לפני המקום ב"ה אלו הן דברי תורה, שאותן שעות כמה הם חשובות וראויות למחשבת התורה כי אין לו מלאכת לעשות ואיננו שומע קולו בני אדם. ואם יפנה לבו לבטלה מתחייב בנפשו שמפסיד זמן, כי תוכל להיות לו מחשבה ברורה ונכונה ומסירה אותו מהרהור דברי תורה, ע"כ. ומבואר מזה שהאדם שזוכה לצאת לעשות התבודדות, יש לו אחריות יותר גדול לשמור על הזמן ועל המחשבה שיהיו מוקדשים לרצון השם, ואם לאו ח"ו מתחייב בנפשו.

</div>


## Segment 88

<div dir="rtl" lang="he">

וענין הסכנה בהתבודדות עיין מש"כ בחלק ה' מאומן ערך התבודדות.

</div>


## Segment 89

<div dir="rtl" lang="he">

ג:ה

</div>


## Segment 90

<div dir="rtl" lang="he">

כל הפורק ממנו עול תורה נותנין עליו עול מלכות ועול דרך ארץ: לק"מ קא דף צז..

</div>


## Segment 91

<div dir="rtl" lang="he">

ג:ח

</div>


## Segment 92

<div dir="rtl" lang="he">

השוכח דבר אחד ממשנתו כאלו מתחייב בנפשו: לק"מ לז:ב דף נא..

</div>


## Segment 93

<div dir="rtl" lang="he">

ג:ט

</div>


## Segment 94

<div dir="rtl" lang="he">

יראת חטאו קודמת לחכמתו: לק"מ נג דף ס:.

</div>


## Segment 95

<div dir="rtl" lang="he">

שמקדים יראת חטאו לחכמתו: לק"מ נח:ה דף סט:.

</div>


## Segment 96

<div dir="rtl" lang="he">

מי שיראת חטאו קודמת חכמתו חכמתו מתקיימת: לקמ"ת ז:ה דף יב:.

</div>


## Segment 97

<div dir="rtl" lang="he">

כל שחכמתו מרובה ממעשיו: לק"מ נה:ו דף סג:.

</div>


## Segment 98

<div dir="rtl" lang="he">

ג:יג

</div>


## Segment 99

<div dir="rtl" lang="he">

סיג לחכמה שתיקה: לק"מ ו מאמר רבב"ח דף ז., לקמ"ת ז:ז דף יג:.

</div>


## Segment 100

<div dir="rtl" lang="he">

ג:טז

</div>


## Segment 101

<div dir="rtl" lang="he">

ונפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתו: לק"מ קיג דף ק..

</div>


## Segment 102

<div dir="rtl" lang="he">

הוא היה אומר (-רבי עקיבה), הכל נתון בערבון. הכל בערבון, עם הב' תיבות, בגמטריא ר' עקיבה.

</div>


## Segment 103

<div dir="rtl" lang="he">

ג:יז

</div>


## Segment 104

<div dir="rtl" lang="he">

אם אין חכמה אין יראה: לק"מ ה:ד דף ה:, לקמ"ת עז דף לה..

</div>


## Segment 105

<div dir="rtl" lang="he">

אם אין תורה אין קמח: לק"מ לז:ד דף נא:.

</div>


## Segment 106

<div dir="rtl" lang="he">

אם אין קמח אין תורה: לק"מ ס:א דף עא..

</div>


## Segment 107

<div dir="rtl" lang="he">

ד:א

</div>


## Segment 108

<div dir="rtl" lang="he">

איזהו גיבור הכובש את יצרו: לק"מ רמט דף קיו:.

</div>


## Segment 109

<div dir="rtl" lang="he">

בן זומא אומר, איזהו חכם, הלומד מכל אדם, שנאמר (תהלים קיט) מכל מלמדי השכלתי כי עדותיך שיחה לי, ע"כ.

</div>


## Segment 110

<div dir="rtl" lang="he">

דייק ואמר מכל אדם, אדם הוא בר דעת כמבואר בליקוטי מוהר"ן תנינא תורה ז. מכל אדם, כל זה בחי' יסוד כידוע, בחי' נקודת הצדיק שבכל אחד, כמבואר היטב בליקוטי מוהר"ן תורה לד, כי יש בכל אחד מישראל דבר יקר שהוא בחינת נקדה מה שאין בחברו, והנקדה הזאת הוא בחינת צדיק לגבי חברו והנקדה הזאת מאיר ללב חברו, וכל ישראל מקבלין דין מן דין, ע"ש.

</div>


## Segment 111

<div dir="rtl" lang="he">

איזהו עשיר השמח בחלקו, ה"שמח בחלקו" ע"ה בגמטריא 495, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן עם ד' כוללים.

</div>


## Segment 112

<div dir="rtl" lang="he">

ד:ב

</div>


## Segment 113

<div dir="rtl" lang="he">

שכר מצווה מצווה: לק"מ ה:ב דף ה..

</div>


## Segment 114

<div dir="rtl" lang="he">

עבירה גוררת עבירה: שיחות הר"ן פט.

</div>


## Segment 115

<div dir="rtl" lang="he">

דברי הרע"ב בפירושו השני, עמש"כ בליקוטי מוהר"ן ה:ב, ובעידן דריתחא, בענין למעט בהנאת העבירה.

</div>


## Segment 116

<div dir="rtl" lang="he">

ד:ג

</div>


## Segment 117

<div dir="rtl" lang="he">

אל תהי בז לכל אדם: לקמ"ת א:י דף ב..

</div>


## Segment 118

<div dir="rtl" lang="he">

ד:ד

</div>


## Segment 119

<div dir="rtl" lang="he">

מאד מאד הוי שפל רוח: לק"מ יא מאמר רבב"ח דף טו:.

</div>


## Segment 120

<div dir="rtl" lang="he">

ד:ה

</div>


## Segment 121

<div dir="rtl" lang="he">

כל הנהנה מדברי תורה נוטל חייו מן העולם: לק"מ קנז דף קו..

</div>


## Segment 122

<div dir="rtl" lang="he">

ד:ט

</div>


## Segment 123

<div dir="rtl" lang="he">

כל המקיים את התורה מעוני סופה לקיימה מעושר: לק"מ ר דף קיא:.

</div>


## Segment 124

<div dir="rtl" lang="he">

אבות ד:יג רבי יהודה אומר הוי זהיר בתלמוד ששגגת תלמוד עולה זדון. י"ל שזה המבואר בלקוטי מוהר"ן תורה ריד שלימוד גמרא שלא כראוי נותן כח לילי"ת ח"ו. וזה הכוונה בשגגת תלמוד, לימוד שלא כראוי, עולה זדון, בחי' הקליפה הנ"ל שמתגברת ח"ו, והיא היפוך החכמה אמיתית, בחי' בא זדון ויבא קלון ואת צנועים חכמה (משלי יא:ב), וכתיב זד יהיר לץ שמו עושה בעברת זדון (משלי כא:כד). וזה א"ש כמין חומר במה שכתב רבינו את הנ"ל כהמשך למה שביאר בענין כח לימוד התורה להגן ממיתה, ואז כתב ז"ל ועכשו מצינו בני אדם שמתו באמצע למודם, דע שאם הלמוד כהגן, בודאי אין לו שום כח, אבל אם אין הלמוד כראוי, בפרט למוד גמרא וכו' ע"ש. כי שגגת תלמוד עולה זדון, זדון בגמטריא ס"ז, דהיינו חסר אחד מחיים, בגמטריא ס"ח.

</div>


## Segment 125

<div dir="rtl" lang="he">

וגם הלשון שגגת, מורה על הסכנה של לימוד הגמרא שהוא בלשון תרגום, מעורב טוב ורע, כמבואר בלקוטי מוהר"ן תורה יט:ה ע"ש.

</div>


## Segment 126

<div dir="rtl" lang="he">

ד:כ

</div>


## Segment 127

<div dir="rtl" lang="he">

הלומד ילד למה הוא דומה: לק"מ קצב דף קיא..

</div>


## Segment 128

<div dir="rtl" lang="he">

ד:כב

</div>


## Segment 129

<div dir="rtl" lang="he">

ואל תאמר שהשאול והקבר בית מנוס לך: שיחות הר"ן פד.

</div>


## Segment 130

<div dir="rtl" lang="he">

ד:כט ראשי הפרקים שמעתי בשם רב אחד מפרסם בשם מזז, והשלמתי בעזה"י כיד ה' הטובה עלי.

</div>


## Segment 131

<div dir="rtl" lang="he">

איתא במשנה סוף פרק ד' של מסכת אבות, ז"ל ואל יבטיחך יצרך שהשאול בית מנוס לך, שעל כרחך אתה נוצר, ועל כרחך אתה נולד, ועל כרחך אתה חי, ועל כרחך אתה מת, ועל כרחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, ע"כ.

</div>


## Segment 132

<div dir="rtl" lang="he">

הנה משנה מונה פה כמה דברים בזה אחר זה שהם על כרחו של אדם: נוצר, נולד, חי, מת, עתיד ליתן.

</div>


## Segment 133

<div dir="rtl" lang="he">

והנה שים לב שהר"ת של הדברים הם נ נח! ואח"כ המ' של נחמ, ו"עתיד" זה גמטריא תהלים - גמטריא נ נח נחמ נחמן מאמן, וכן "ליתן" ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן!

</div>


## Segment 134

<div dir="rtl" lang="he">

ואגב בזה א"ש למה כתוב עתיד רק בסוף ולא על המיתה (אף שבפשטות יש לדחות שהוא קאי על עולם העתיד, אבל בזה א"ש טפי).

</div>


## Segment 135

<div dir="rtl" lang="he">

והנה ידוע שנ נח הוא ענין של רצון והמשכה ממש ההיפוך של כפיה. אלא שזה גופא מה שיש ללמוד פה, שיש בחירה להיות נ נח ולחיות ברצון או ח"ו להיות נכפה לכל דבר בעל בכרחך.

</div>


## Segment 136

<div dir="rtl" lang="he">

ה:א

</div>


## Segment 137

<div dir="rtl" lang="he">

בעשרה מאמרות נברא העולם וכו': לקמ"ת יב דף יט:. שיחות הר"ן צה.

</div>


## Segment 138

<div dir="rtl" lang="he">

ה:ב עשרה דורות מאדם עד נח, להודיע כמה ארך אפים לפניו, שכל הדורות היו מכעיסין ובאין עד שהביא עליהם את מי המבול, ופירש הרע"ב ז"ל אף אתה אל תתמה שהאריך לאומות העולם כל השנים הללו שהן משתעבדין בבניו, שיותר האריך לדורות שמאדם ועד נח, ואח"כ נשטפו, עכ"ל. והנה המבול היה בשנת א'תרנו לבריאת העולם. וחרבן בית שני היה בשנת ג'תתכח. ולפי חשבון אריכת אף של אלף תרנ"ו שנה, יש אריכת אף עד ה'תפד – תפד"ה, וזה מש"כ (שמות יג:יג) אם לא תפדה, אם יגיע שנת ה'תפד, אז וערפתו, התיקון הוא רק דרך תיקונא דסיפא (ועיין ענינו בחלק ה' מאומן, וע"ש ערך שמחה איך עיקר הנהגה עכשיו צריך להיות בשמחה ולא באבלות), ובבחינת אחוריים. והגילוי הראשון שהיה להרמח"ל היה בשנת התפ"ז, בגמטירא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

</div>


## Segment 139

<div dir="rtl" lang="he">

ה:ה

</div>


## Segment 140

<div dir="rtl" lang="he">

מה שלא אירע קרי לכהן גדול ביוה"כ: לקמ"ת קיז דף מג..

</div>


## Segment 141

<div dir="rtl" lang="he">

ה:ח עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות וכו' הכתב והמכתב והלחות, וע"ש שגם הכתב והמכתב הם שייכים להלוחות. ושמעתי שיש פה רמז להפתק. וכן, לוחת הברית (עקב ט:טו), עם הט' אותיות והכולל, בגמטריא פתק נ נח נחמ נחמן מאומן. וכעי"ז שמעתי ממ' נ נח, מה שיש רמז להפתק בסיפורי מעשיות משנים קדמוניות מעשה י' מבערגיר ועני, שהבן של הבערגיר השיב לה הכתב ואמר לה: 'הא לך הכתב' שעם הח' אותיות הוא בגימטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. וכן יש עוד כמה רמזים, כי בערגי"ר גימטריא תהלים שהוא גימטריא נ נח נחמ נחמן מאמן. וכן בסוף הספר מבואר שממנו נולד משיח, וגם יש התמיה איך פקד יפקד הוא סימן על הגאולה, ע"ש. ויש להוסיף, ש'פקד' הוא הגימטריא של שם ע"ב דהוי"ה באחוריים. [בראשי"ת בגימטריא כתב נ נח נחמ נחמן מאומן].

</div>


## Segment 142

<div dir="rtl" lang="he">

ובענין הלוחות ע"ע בליקוטי הלכות או"ח הלכות נשיאת כפיים ה' שכז"ל ועל כן יסד דוד המלך ע"ה כל ספר תהלים שכלול מכל העשרה מיני נגינה כמו שאמרו רז"ל. כי דוד הוא בחינת משיח שהוא עוסק לתקן פגם שברי לוחות שבא על ידי חטא העגל, ע"ש. וע' בספר זה ינחמנו בפרק 13 בביאור הפתק – יז בתמוז יאמרו שאינך מתענה. וידוע בשם השפת אמת (בלק תר"ס מובא בלב השמים חנוכה 229) שאף שמצינו שכאשר משה רבינו ע"ה שבר את הלוחות האותיות פרחו באויר (עיין מש"כ בחלק ה' מאומן בפרק על השלושה פתקים, בענין שאין מרובע במעשה בראשית), וכיון שיש כלל שצריך נס גדול כדי שהשי"ת יקח בחזרה מה שהוא נתן בנס (כידוע מסיפרו של רחב"ד ברגל של שלחנו בעוה"ב), ולא מצינו שהשי"ת לקח האותיות בחזרה, הרי שהם עדיין בנמצא בעוה"ז למי שזוכה להם. הא לך את הפתק הקדוש (ועמש”כ וע' מש"כ בפרק רבינו מגמגם (בפרקים שלאחר הפתק הקדוש בענין נ נח נחמ נחמן מאומן), אות ג.

</div>


## Segment 143

<div dir="rtl" lang="he">

ויעו' בלקוטי מוהר"ן תורה ריז שתמז ר"ת זכרו תורת משה, א"נ ר"ת זמן מתן תורתינו, ולכן תמוז חסר ו' כי ו' סימן על הלוחות שהיו ארכן ו' ורחבן ו' ע"ש. והנה המילוי של ואו, ואו אלף ואו בגמטריא מאומן, כי מאומן יצאו שוב הלוחות בבחינת הפתק הקדוש. ולכן מאומן עם תמז והכולל בגמטריא הפתק! והרי רבינו רצה שהשם יתברך יחזר ויאמר לו התורה כמו לפני משה רבנו ע"ה (חיי מוהר"ן קנא בהשמטות).

</div>


## Segment 144

<div dir="rtl" lang="he">

וי"ל שמה שכתוב בפתק מקו לקו ג"כ רמז על הלוחות שהיו כתובים מעבריהם מזה ומזה.

</div>


## Segment 145

<div dir="rtl" lang="he">

בנשמת כל חי, ורוח כל בשר תפאר ותרומם זכרך מלכנו תמיד, הראשי תיבות של, כל בשר, כ"ב, תפאר ותרומם זכרך מלכנו, ראשי תיבות תמוז, עם ו', זכרך מלכנו תמיד, ראשי תיבות תמז, בלי ו'. כי אע"פ שסבא ישראל קיבל את הפתק בכ"ג תמוז, הוא קיבל אותו ממש בכניסת כ"ג בערב, כפי מה שסיפר, ולכאורה על כרחך נכתב ביום כ"ב. ונשלם הו' של תמוז.

</div>


## Segment 146

<div dir="rtl" lang="he">

ה:ט גלות בא לעולם על עובדי עבודה זרה, ועל גלוי עריות, ועל שפיכת דמים, ועל השמטת הארץ, ע"כ.

</div>


## Segment 147

<div dir="rtl" lang="he">

עיין ליקוטי מוהר"ן תורה מ' כל הנסיעות של אדם הוא בשביל קלקול האמונה היינו בחינת עבודת אלילים, ע"ש.

</div>


## Segment 148

<div dir="rtl" lang="he">

ה:יב

</div>


## Segment 149

<div dir="rtl" lang="he">

מהר לשמוע ומהר לאבד: לק"מ קפח דף קי..

</div>


## Segment 150

<div dir="rtl" lang="he">

ה:יד ארבע מדות בהולכי לבית המדרש, הולך ואינו עושה, שכר הליכה בידו.

</div>


## Segment 151

<div dir="rtl" lang="he">

עיין בשולחן ערוך, יורה דעה שמא:א מי שמתו מטול לפניו בשבת או בי"ט ודיני האונן, ז"ל ובשבת וכו' וחייב בכל המצות וכו' (ומותר לילך לבית הכנסת בשבת ואף בחול אין בו איסור רק מאחר שאסור להתפלל מה יעשה שם) (כל בו), עכ"ל.

</div>


## Segment 152

<div dir="rtl" lang="he">

ודוחק לומר שהשכר תלוי במה שהתקרב לאפשר את עצמו בעשיה. ואולי י"ל שעכ"ז הוה בכלל כל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת. וכיון שאינו ראוי להתפלל, אינו בכלל בפרשת הליכה לבית המדרש.

</div>


## Segment 153

<div dir="rtl" lang="he">

ולכאורה לפי זה בפורים אם יש שני קהילות, אחד קטן, ואחד קטן שנלוה אליו מאות אוננים, לא נאמר שיש להגדול דין ברוב עם הדרת מלך. ואם נדחה שלדין ברוב עם ודאי מצטרפים, אם כן גם מוסיפים כח בלכתם לבית הכנסת בשבת (ועיין ביורה דעה, הלכות אבילות שעט, בש"ך אות ו, שאבל אינו מצטרף למנין בזימון של הסעודה ראשונה שלו).

</div>


## Segment 154

<div dir="rtl" lang="he">

שוב ראיתי בסוף השולחן ערוך חידושים וביאורים מר' אפרים זלמן מרגליות, הלכות אונן אות י' שחליצה וגט של אונן בדיעבד כשר. ולפי זה ודאי אוננים מוסיפים חיל במצב אנשים שיהיה ברוב עם הדרת מלך. אכן חוזר הקושיא, אם כן למה לא ילך לבית הכנסת, ואינו קושיא כי אפילו בסעודת הברה אסור להתקהל, אז אין לאונן שום ענין ללכת להקים מצב האנשים שם.

</div>


## Segment 155

<div dir="rtl" lang="he">

ה:יז כל מחלקת שהי לשם שמים סופה להתקיים וכו' זו מחלקת הלל ושמאי. ושאינה לשם שמים, זו מחלקת קרח וכל עדתו, ע"כ. עיין מש"כ בחלק ה' מאומן, ערך משה רבינו.

</div>


## Segment 156

<div dir="rtl" lang="he">

מחלקת לשם שמים, מחלקת הלל ושמאי. ע' לקוטי מוהר"ן תורה נו:ח (דף סו:) ומש"כ שם.

</div>


## Segment 157

<div dir="rtl" lang="he">

ה:כ

</div>


## Segment 158

<div dir="rtl" lang="he">

הוי עז כנמר: לק"מ כב:ד דף לב., ל:ח דף מג., קמז קף קד., רעא דף קיט..

</div>


## Segment 159

<div dir="rtl" lang="he">

יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר: לק"מ כב:יא דף לג:.

</div>


## Segment 160

<div dir="rtl" lang="he">

ה:כ אחד מהדברים הכי עיקרים של רבינו הקדוש רבינו נחמן מברסלב - נ נח נחמ נחמן מאומן - זה עזות דקדושה (היפוך ענוה פסולה). וכן איתא במשנה במסכת אבות הוה עז כנמר, נמר, זה ר"ת רבי נחמן מאומן [ובמסכת שבת קז: איתא שהנמר קאי ריקמי ריקמי, ריקמי בגמטריא רבי נחמן] (ובאמת יש עוד הרבה רמזים במימרא של יהודה בן תימא, יהודה תימא עם האותיות והכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, ושוב מצאתי בכתבי אר"י (שער הגלגולים, הקדמה לו) שר' יהודה בן תימא אותו שרש נשמה של רב נחמן. קל כנשר, נשר ר"ת רבינו נחמן שמחה, רץ כצבי, צב"י זה משה בא"ת ב"ש, ר"ץ בגמטריא רנ"מ – רבינו נחמן מאומן). וגם המלה עז - ע פעמים ז = 490 וע"ה זה גמטריא, נ נח נחמ נחמן מאומן! וכאשר כלל ישראל יבינו את זה, אין ספק שעזה יחזור לידינו, הנחמנים. וזה ג"כ מה שאיתא בגמרא רבי מאיר רמון מצא תוכו אכל וקליפתו זרק. רמ"ן זה רבינו נחמן מאומן כנ"ל, תוכו אכל עם האותיות והכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן - רמז להפתק שסבא מצא אצל רבי מאיר (אחר שאכל...), וקליפתו זרק, יש לי ב"ה לפרש בזה הרבה, אבל כעת נזרוק את הקליפה ונדבר רק טוב, נ נח נחמ נחמן מאומן!

</div>


## Segment 161

<div dir="rtl" lang="he">

ה:כ ובשת פנים לגן עדן. בנוסח ספרד של עדות המזרח הגירסה (בשחרית אחר הי"ג מדות של רבי ישמעאל): ובוש פנים לגן עדן. בוש פנים עם התיבות והכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן – לגן עדן.

</div>


## Segment 162

<div dir="rtl" lang="he">

ה:כא

</div>


## Segment 163

<div dir="rtl" lang="he">

בן ארבעים לבינה: לק"מ נו:ז דף סו:.

</div>


## Segment 164

<div dir="rtl" lang="he">

בן תשעים לשוח. עיין במגלה עמוקות מ"ת ריש פרשת חיי שרה, שפירש, שרה בת תשעים הוליד יצחק שכתיב ביה ויצא יצחק לשוח בשדה, שזה תיקון בנות שוח – עץ הדעת. עיין שם, ורבינו גילה ששרה בחי' השיר פשוט כפול משולש מרובע, וחידש ענין ההתבודדות והשיחה בין אדם לקונו, של ויצא יצחק לשוח.

</div>


## Segment 165

<div dir="rtl" lang="he">

תשעים ע"ה בגמטריא רבינו נחמן בן שמחה.

</div>


## Segment 166

<div dir="rtl" lang="he">

ה:כב בן בג בג אומר הפך בה הפך בה דכולה בה. ב"ג – בית גמל, עם הו' אותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

</div>


## Segment 167

<div dir="rtl" lang="he">

עיין מש"כ בכרך ה' מאומן, בערך אצבעות – חותמים נ נח בידים.

</div>


## Segment 168

<div dir="rtl" lang="he">

ה:כג לפום צערא אגרא. לפום צערא בגמטריא הוי"ה נ נח נחמ נחמן מאומן. אגרא ראשי תיבות אין גדול (מזה) אומן ראש השנה.

</div>


## Segment 169

<div dir="rtl" lang="he">

ה:כד בן הא הא אומר: לפום צערא אגרא. לפום צערא, בגמטריא הוי"ה נ נח נחמ נחמן מאומן.

</div>


## Segment 170

<div dir="rtl" lang="he">

ו:א

</div>


## Segment 171

<div dir="rtl" lang="he">

ומלבשתו ענוה ויראה, עיין מש"כ בשיחות הר"ן רלה.

</div>


## Segment 172

<div dir="rtl" lang="he">

ונהנין ממנו עצה ותושיה: לק"מ מא דף נד..

</div>


## Segment 173

<div dir="rtl" lang="he">

ו:ב, והובא בריש איכה רבתי ועוד מקומות) אמר ר' יהושע בן לוי כל יום יום בת קול יוצאת מהר חורב אוי' להם' לבריות' מעלבונה' של' תורה', ס"ת התהלי"ם שע"ה בגימטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. וזה עוד סמך למש"כ שהענין של חכמות בחוץ תרונה, והבת קול שיוצאת, נרכב על הקול של נ נח נחמ נחמן מאומן.

</div>


## Segment 174

<div dir="rtl" lang="he">

והנה המשנה באבות מסיימת ז"ל שכל מי שאינו עוסק בתורה נקרא נזוף שנאמר (משלי יא) נזם זהב באף חזיר אשה' יפה' וסרת' טעם', ס"ת המתה, שחסר האותיות ל"י, וזה מה שמובא במדרש (ובסוטה יג:) כד מית משה רבנו צוח קדשא בריך הוא: וי מי יקום לי עם מרעים, לי דייקא, עיין בזה באריכות בסוף לקוטי מוהר"ן תנינא (תורה צא).

</div>


## Segment 175

<div dir="rtl" lang="he">

וכן מצינו בפרשת ואתחנן (ד:י) יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחרב באמר ה' אלי הקהל לי את העם ואשמעם, שבתוך האותיות ותהלי"ם, שהם בגימטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, יש האותיות ע"א, שהם ע' א'ומות הע'מים – ע'ובדי א'לילים (ובדרך אחר היינו יכולים לפרש ע”פ מה שרבינו גלה על פסוק ראשון של ספר שמות, שמדבר על הע' נפשות שירדו למצרים, ושם יש בס”ת תהלים), שהשי"ת בקש ממשה רבינו ע"ה שיקים ויעלה ויקשר בחי' לי, הקהל ל"י דייקא, וכמו שמבואר בתורה צא שם, ומבואר שם ז"ל כי הצדיק האמת בונה עולמות החרבין [– בחי' בחרב] ומגביה חכמה תתאה ומקשרה לחכמה עלאה על ידי שיחתו וספורי דבריו שמדבר עם המון עם וכו' וזה ענין מה שהצדיקים מדברים עם אנשים שאינם הגונים או אפלו עם עכו"ם וכו' ע"ש. גם לי' את' העם' ואשמעם' ס"ת בגימטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. וגם בכל המשך הפסוק, ואשמעם את דברי אשר ילמדון ליראה אתי כל הימים אשר הם חיים אל האדמה ואת בניהם ילמדון. ה אתי כל הימי, כ' וי' ביחד זה ל', הרי עוד הפעם בתוך אהתהלים, שזה בגימטריא נ נח נחמ נחמן מאומן יש הל"י. וגם פעמים בפסוק כ' ילמדון, שזה י' למד, והדברים פלאים.

</div>


## Segment 176

<div dir="rtl" lang="he">

וע"ע בפרשת עקב (י:ג) ואעש ארון עצי שטים ואפסל שני לחת אבנים כראשנים' ואעל' ההרה' ושני' הלחת' בידי, בס"ת כתוב תהלים.

</div>


## Segment 177

<div dir="rtl" lang="he">

ו:ג

</div>


## Segment 178

<div dir="rtl" lang="he">

אין כבוד אלא תורה: לק"מ יד:ג דף יח:, לא:ד דף נא:.

</div>


## Segment 179

<div dir="rtl" lang="he">

אין טוב אלא תורה: לק"מ נו:ה דף סו..

</div>


## Segment 180

<div dir="rtl" lang="he">

ו:ד

</div>


## Segment 181

<div dir="rtl" lang="he">

כך היא דרכה של תורה וכו' אם עשית כן אשריך בעולם הזה: שיחות הר"ן שח.

</div>


## Segment 182

<div dir="rtl" lang="he">

פת במלח תאכל מים במסורה תשתה וכו': לק"מ כ:א דף כח..

</div>


## Segment 183

<div dir="rtl" lang="he">

ו:ד פת במלח תאכל ומים במשורה – ראשי תיבות עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

</div>


## Segment 184

<div dir="rtl" lang="he">

ו:י

</div>


## Segment 185

<div dir="rtl" lang="he">

חמשה קנינים שקנה בעולמו: לק"מ טו מאמר רבב"ח דף כא..

</div>