{ "bookId": "likutay-nanach", "part": "1", "torah": "bava-batra", "title": "בבא בתרא", "hebrewTitle": "", "sourceUrl": "/reader/likutay-nanach/1/bava-batra", "plainUrl": "/reader-plain/likutay-nanach/1/bava-batra/", "segments": [ { "index": 1, "he": "בבא בתרא", "en": "" }, { "index": 2, "he": "בתרא בא\"ת ב\"ש (בתרא, אותיות א\"ת ב\"ר), שאגת, בגמטריא רבי נ נח נחמ נחמן מאומן ע\"ה.", "en": "" }, { "index": 3, "he": "משנה ריש מסכת. דף ב. (ונמצא בחק לישראל, פרשת כי תשא, יום רביעי).", "en": "" }, { "index": 4, "he": "השתפין (בגמטריא: נ נח נחמ נחמן נ נח נחמ נחמן מאומן) שרצו לעשות מחצה בחצר, בונין את הכתל באמצע (אותיות היסוד: אתצ, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן). מקום שנהגו לבנות גויל, גזית, כפיסין, לבנים, בונים, הכל כמנהג המדינה. בגויל, זה נותן שלשה טפחים, וזה נותן שלשה טפחים. בגזית, זה נותן טפחים ומחצה, וזה נותן טפחים ומחצה. בכפיסין, זה נותן טפחים, וזה נותן טפחים. בלבנים, זה נותן טפח ומחצה וזה נותן טפח ומחצה. לפיכך אם נפל הכתל המקום והאבנים של שניהם, ע\"כ.", "en": "" }, { "index": 5, "he": "השתפין, זה בחי' השם יתברך והצדיק, ששמו משותף בשם השם כמובא בדברי רבינו (תורה סז, ובאמת כל הלומד תורה לשמה נעשה שותף להש\"י בבריאת העולם, ולאמר לציון עמי אתה א”ת עמי אלא עמי, וכן בקידוש ליל שבת, ועוד), ולקמן (בבא בתרא דף עה:) א\"ר שמואל בר נחמני אמר ר' יוחנן ג' נקראו על שמו של הקב\"ה ואלו הן צדיקים ומשיח וירושלים. והנה שלמה המלך היה צדיק והיה גם כן משיח השם, משוח למלך. ולכן א\"ש ששמו מרומז פה בראשי תיבות של המשנה, ה'שתפין ש'רצו ל'עשות מ'חצה. והנה בסופי תיבות, שרצו' לעשות' מחצה' בחצר' – תורה. והענין, כי מצינו במסכת יבמות (דף כא.) ז\"ל רב יהודה אמר מהכא (קהלת יב) אזן וחקר תקן משלים הרבה, ואמר עולא אמר רבי אלעזר קודם שבא שלמה היתה תורה דומה לכפיפה שאין לה אזנים עד שבא שלמה ועשה לה אזנים, הרי שהתורה הקדושה ממש נשלמה על ידי שלמה המלך בענין זה, ובודאי זה שייך לבבא בתרא, השער האחרון, שמתחיל בשער הראשון, בבא קמא, עם המזיקים להבדל מהם, ושוב ברכישת הנכסים ושמירתן, ומסיים בעריכת הנכסים, כמובא בלקוטי מוהר\"ן (תורה ז) מהמכילתא, ז\"ל יכול יהיו התלמידים לומדים ואינם מבינים, תלמוד לומר אשר תשים לפניהם, ערכם לפניהם כשלחן ערוך, ע\"כ. ובכלל העריכה זה הגדרים והסייגים שעשה. ובעיקר, נטילת ידים, עירובין, ושניות.", "en": "" }, { "index": 6, "he": "הרי שמשנתינו מרמז לנו על מי שרוצה ללכת בדרך של שלמה המלך להיות שתף להשי\"ת בעשיית גדרים, שרוצה לעשות מחצה בחצר, חצר זה בחינת הבטן (כן מפורש בחידוש ר' משה דוד וואלי לפרשת תרומה), ששם נעשים הבירורים, שדוחים את הג' קליפות קשות לגמרי, ובקליפת נגה שם יש מקום לעשות גדרים לקדש במה שמותר. (חצר, ח\"צ בא\"ת ב\"ש – ס\"ה, סהר. וכן אם תקח מחצה מ\"חצר\" נשארת ב\"קצה\", בהתחלת גבול הקדושה, כמובא שקצ\"ה זה ג' פעמים אדנ\"י).", "en": "" }, { "index": 7, "he": "בונין את הכתל באמצע, הכתל, שינה המשנה מלומר סתם מחיצה, אלא כותל, שהוא תל שהכל פונים בה, בגוונים של שם השם – כ\"ו, כמבואר בתורה כה. שהוא הענין לצאת מהדמיונות שזה עיקר הס\"א כידוע.", "en": "" }, { "index": 8, "he": "באמצע, זה בחי' השמחה כמבואר בלקוטי מוהר\"ן (תורה כד) שאי אפשר להשיג אור אין סוף שהוא אמצע דעלמא רק על ידי שמחה, שהעיקר בעשיית גדרים שלא תגרום ח\"ו לעצבות ומרה שחורה, וזה מעיקר חכמת שלמה, כמבאור בלקוטי מוהר\"ן (ל:ד) שחכמה שלמה תלוי על יציאה מהעצבות והחשך של תאוות ממון, שעל ידי זה זוכים לאור הפנים של חכמה.", "en": "" }, { "index": 9, "he": "מקום שנהגו לבנות וכו' הכל כמנהג המדינה, התחיל במקום שנהגו וסיים במנהג המדינה, ונראה שמקום שנהגו, זה ענין של עבודת השם יתברך שהוא יתברך מקומו של העולם, ומנהג המדינה זה מרמז על המחשבות זרות, והכל כמנהג המדינה, דהיינו איפה שרואים שמתגברים המחשבות זרות, ידוע ששם המקום צריכים למסור את הנפש בעבודת השם, כמבואר בלקוטי מוהר\"ן (תורה כו).", "en": "" }, { "index": 10, "he": "וענין הששה טפחים לכותל לכאו' הוא ענין שלמות תקון הברית כמבואר בלקוטי מוהר\"ן בסוד כוונת המילה (תורה סג) שלצדיק יש ששה כנפים המכונים טפחים ע\"ש. וזה נותן שלשה וזה נותן שלושה, כי כך הוא הקדושה, תחלתו השתדלות וסופו מתנה (מסילת ישרים פרק כו), שהאדם מקדש את עצמו מלמטה מקדשין אותו מלמעלה (מדרש רבה פרשת נשא י') הנאמר על הנזיר (שעשה גדר להזיר, וגם התורה עשו לו גדרים כדלקמן).", "en": "" }, { "index": 11, "he": "והארבע דרגות בענין האבנים (ועיקר אבנים זה אותיות התפלה בחי' אש”ת, אבנים שלמות תבנה, אדנ”י שפתי תפתח), נראה שזה הארבע מדרגות במדת הנקיות, שהוא השמירה על המצוה בתכלית השלמות, ודוקא בענין המדה הזו המסילת ישרים (פרק יא) מסביר איך שהתורה הקדושה בעצמה עשה גדירה וסייג להנזיר של יכשל בענבים, ועל כן שפיר יש לומר שעיקר הענין של גדרים בכלל, שייך למדת הנקיות. ובמדת הנקיות (פרק י) הרמח\"ל מביא מחז\"ל (מדרש רבה, וזהר) מענין הד' מלכים, דוד אסא יהושפט וחזקיה, מאן דשאיל דא לא שאיל דא, שדוד שהיה נזהר לגמרי היה שואל מהש\"י ארדוף אויבי ואשיגם וכו' (והרמח”ל מביא את הפסוק של ארחץ בנקיון כפי, שהוא ממש ענין של נטילת ידים), ואסף לא היה שומר כל כך ועל כן פחד קצת וביקש רק לרדוף, ויהושפט ביקש שרק ישיר, וחזקיה בקש שלא יעשה כלום רק ישכב, והשם יתברך שלך מלאכים שרדף האויב והרגם.", "en": "" }, { "index": 12, "he": "אם נפל הכתל המקום והאבנים של שניהם, י\"ל שזה הענין המבואר בתורה כה, שכל פעם שעולים למדרגה חדשה הקליפות והדמיונות מתגברים מחדש, בין לזה העליון, ובין לזה שלמטה ממנו שהרים את העליון בהכנסו הוא התחתון למקומו של העליון, שוב מתעוררים מחדש אותן הקליפות והדמיונות השייכים לאותה המדרגה, אע\"פ שהראשון כבר הכניע אותם, חוזרים ונעורים. אז אם נפל הכותל, דהיינו התיקון להדמיונות כמבואר שם, וזה על ידי שחזרו ונעורו על ידי שמי שהוא חדש עלה לאותה המדרגה, אז שניהם, יש להם לשוב לתקן את הכותל.", "en": "" }, { "index": 13, "he": "ג: הורדס הרס בית המקדש השני ובנה אותה חזרה. והיא הבית האחרון (וכבר פירשו המפרשים שאחרון אין מונע שיהיה עוד אחרון אחריו, וכמו בהעמדת האמהות לקראת עשו הרשע). ובזה יש קיום קצת להרעיון שהג' בבות כנגד הג' בתי מקדש. (ולמדנו זאת תוך י' ימים שהרסו הבתי כנסיות ומדרשות אצל רבי עקיבא והרמח\"ל תשפ\"ד, ואולי זה היה מותר מטעם תיוהא, כי המכבי אש טענו שהיו מסוכנות. וניכר ההשגחה שטרם שהגענו להלכות שכנים וחזקת הבתים, שהייתי צריך לעשות מחאה וכו', נתעקרו).", "en": "" }, { "index": 14, "he": "ד. בבא בן בוטא יעץ את הורדוס לבנות בית המקדש מחדש. וזה היה דרך תשובה אחר שהרג החכמים. וקשה שהרי דוד המלך לא היה יכול לבנות בית המקדש מחמת שכל הנפשות שהרג, והוא הרג בדין ובצדק כמצוה, ועם כל זה לא היה יכול לבנות בית המקדש מחמת זה. וצריכים לאמר, ששאני התחלת הבנין, מה שאין כן לאחר שכבר נבנה וקיים.", "en": "" }, { "index": 15, "he": "ה.", "en": "" }, { "index": 16, "he": "אמרי אינשי ארבעה לצלא ארבעה לצללא, ופירוש צלא, רצען, שעושה מנעלים. והרי צלא לשון של תפילה. ובזה מובן יותר האמור אצל חנוך שהיה תופר מנעלים ועל כל תפירה היא אומר בשכמל\"ו (הובא בילקוט ראובני בשם עשרה מאמרות, ובעוד מקומות). וכן בסיפורי מעשיות משנים קדמוניות, מעשה מחכם ותם, שהתם היה עושה נעלים, ורבינו בעצמו גילה הרמז בזה שזה ענין של תפילות.", "en": "" }, { "index": 17, "he": "ה. לא יסור שבט מיהודה אלו ראשי גליות שבבבל שרודין את ישראל בשבט ומחוקק מבין רגליו אלו בני בניו של הלל שמלמדין תורה ברבים, פרש\"י מחוקק, שררה מועטת, ע\"כ.", "en": "" }, { "index": 18, "he": "ק\"ק כי בישעיה (לג:כב) כתיב, כי ה' שפטנו י' מחקקנו י' מלכנו הוא יושיענו, ולאחר שכתב שפט שהוא שררה גדולה, איך יבוא לשון מחוקק שהוא שררה מועטת. וי\"ל שעל כל פנים ענין של מחקק שונה מענין של השררה הגדולה.", "en": "" }, { "index": 19, "he": "ה: אבוה דההוא גברא גבה עינים הוה, פרש\"י הלך אחר עיניו, ע\"כ. בכל מקום מצינו גבה עינים ענין של גאוה, ומצינו שעל ידי גאוה נופל לנאוף ר\"ל.", "en": "" }, { "index": 20, "he": "ז: ההוא חסידא דהוה רגיל אליהו דהוה משתעי בהדיה, עבד בית שער ותו לא משתעי בהדיה, פירש רש\"י ז\"ל לפי שמפסיק בעניים הצועקין ואין קולם נשמע, עכ\"ל.", "en": "" }, { "index": 21, "he": "וקצת קשה דשנינן במסכת שבת נה. רב יהודה הוה יתיב קמיה דשמואל, אתא ההיא איתתא, וקא צווחה קמיה, ולא הוה משגח בה, אמר ליה (רב יהודה) לא סבר ליה מר, אוטם אזנו מזעקת דל גם הוא יקרא ולא יענה, אמר ליה, שיננא רישיך (-רבך, כלומר אני) בקרירי (-שאינו נכוה ונענש), רישא דרישך (-מר עוקבא, שהוא רבו של רבך) בחמימי, דהא יתיב מר עוקבא אב בית דין, דכתיב, בית דוד כה אמר ה' דינו לבקר משפט וכו' עיין שם.", "en": "" }, { "index": 22, "he": "אכן באמת המאירי שם כבר כתב שגם אחרים צריכים לשמוע אלא שעונשם קל, וכן תוספות לקמן י: כתוב ששמואל קיבל עונש על מעשה זה, עיין שם.", "en": "" }, { "index": 23, "he": "וגם יש לחלק בעוד דרכים פשוטים, שסוגיין על צעקה בשביל צדקה וכדומה, שודאי כל אחד חייב בזה.", "en": "" }, { "index": 24, "he": "ז:-ח כי אתא (-ריש לקיש) לקמיה דרבי יוחנן אמר ליה (-ר' יוחנן לר\"ל) מאי טעמא לא תימא ליה (-שתלמידי חכמים לא צריכים שמירה) מה (שיר השירים ח:י) אני חומה ושדי כמגדלות, אני חומה זו תורה, ושדי כמגדלות אלו ת\"ח, ור\"ל סבר לה כדדרש רבא, אני חומה זו כנסת ישראל ושדי כמגדלות אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות, ע\"כ.", "en": "" }, { "index": 25, "he": "לפי דרשת רבי יוחנן לכאורה תלמידי חכמים יותר חשובים מהתורה, כמו שהמגדלות יותר חשובות מהחומה. ואף על פי שרבא לא דרש את הפסוק כן, לענין זה מסכים, כדאיתא במסכת מכות כב: אמר רבא כמה טפשאי שאר אינשי דקיימי מקמי ספר תורה ולא קיימי מקמי גברא רבה, דאילו בס\"ת כתיב ארבעים ואתו רבנו בצרו חדא, ע\"כ, אלא דיתכן שרבא סבר כן רק בגברא רבה, ורבי יוחנן סבר כן בכל תלמידי חכמים.", "en": "" }, { "index": 26, "he": "ח.", "en": "" }, { "index": 27, "he": "מפתחות:", "en": "" }, { "index": 28, "he": "ת\"ח אין צריך לנטירותא: לק\"מ יב מאמר רבב\"ח דף יז..", "en": "" }, { "index": 29, "he": "והם תכו לרגליך וכו' אלו ת\"ח שהולכים ומכתתים את רגליהם וכו': לקמ\"ת צא דף מ:.", "en": "" }, { "index": 30, "he": "מנדה בלו והלך (-ג' מיני מסים) לא שליט למרמא עליהם (עזרא ז:כד).", "en": "" }, { "index": 31, "he": "מנדה בגמטריא צ\"ח והכולל, בלו והלך, בגמטריא צ\"ח והכולל. וענין צ\"ח הם מנין הקללות וכמנין נחמ. גם צ\"ט עם הכולל בגמטריא מס.", "en": "" }, { "index": 32, "he": "ח:", "en": "" }, { "index": 33, "he": "ומצדיקי הרבים ככוכבים אלו מלמדי תינוקות: לק\"מ קג דף צז:.", "en": "" }, { "index": 34, "he": "אתיא אימיה וקא בכיא קמיה צווחה צווחה ולא אשגח בה, אמרה ליה חזי להני חדיי דמצית מינייהו, בעא רחמי עליה ואיתסי.", "en": "" }, { "index": 35, "he": "כי ידוע הנני כללי, שאין הדין נמתק אלא בשורשו, ומבינה דינין מתערין, שבינה היא השורש של הדינין, ובמסכת ברכות י. מאי כל גמוליו אמר ר' אבהו שעשה לה דדים במקום בינה.", "en": "" }, { "index": 36, "he": "ט.", "en": "" }, { "index": 37, "he": "ונגשיך צדקה: לק\"מ כה:ד דף לח., לקמ\"ת ד:י דף ו:.", "en": "" }, { "index": 38, "he": "ט. עולא משגש ארחתי' דאימי' וכו'. עיין פרפראות לחכמה ח\"ב.", "en": "" }, { "index": 39, "he": "אמר רבי אלעזר אף על פי שיש לו לאדם גזבר נאמן בתוך ביתו, יצור וימנה שנאמר וכו'. וצ\"ב לאיזה תכלית יצור וימנה כאשר הגזבר נאמן ואין לוקחים ממנו חשבון. וביאר המהרש\"א (ח\"א ד\"ה אע\"פ) שהוא כדי שלא ישלטו המזיקים במעות, וכמו שאמרו במסכת חולין (קה:) שכל דבר שסגור וחתום ומנוי אין המזיקים שולטים בו, עד כאן ראיתי בהערות. וצריך ביאור שבעלמא יותר מקפידים שיהיה ברכה בדבר הסמוי מן העין ולא נמנה כלל, ומה הגדר מתי עדיף ככה ומתי עדיף ככה. ולפני כמה שבועות כתבתי שאולי האיסור שלא למנות אנשים, ומן הסתם כל מנין דברים אביזרייהו (ובפרט כפי הטעם שרבי נתן כתב בליקוטי הלכות), הוא כמו איסור של כמה עריות, לא להשתמש בשרביט המלך, דהיינו שמצינו במידותיו יתברך שדוקא מזדווגים אח ואחות וכדומה. והערתי שכן מצינו שהשם יתברך תמיד מונה ומספר (וזה קצת לא כפי מה שאני זוכר מהליקוטי הלכות שעל כרחך כל מנין הוא צמצום, ואני צריך לעיין שם). ולפי זה י\"ל שלכן בהקדש יהיה מותר, מה שאין כן בדברים של חולין יהיה אסור.", "en": "" }, { "index": 40, "he": "ט:", "en": "" }, { "index": 41, "he": "שכל פרוטה נצטרף לחשבון גדול: לק\"מ כה:ד דף לח..", "en": "" }, { "index": 42, "he": "הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות והמפייסו בדברים מתברך בי\"א ברכות: לק\"מ לא:א דף מג:.", "en": "" }, { "index": 43, "he": "י.", "en": "" }, { "index": 44, "he": "דרש רבי דוסתאי ברבי ינאי בוא וראה של כמדת הקב\"ה מדת בשר ודם, מדת בשר ודם אדם מביא דורון גדול למלך ספק מקבלין אותו הימנו ספק אין מקבלין אותו הימנו, ואת\"ל מקבלים אותו ממנו ספק רואה פני המלך ספק אינו רואה פני המלך, והקב\"ה אינו כן אדם נותן פרוטה לעני זוכה ומקבל פני שכינה וכו'.", "en": "" }, { "index": 45, "he": "עיין כעין זה בספר חיי מוהר\"ן תקנח, שמענו פעם אחת משיחותיו הקדושים שאמר בפיו הקדוש שהעבודה הגדולה שבגדולות בעבודת השם קלה ביותר לעשות מעסק קנין שמטריחין עצמן בשביל פרנסה ועסקי העולם הזה, כי הלא אנו רואין כמה יגיעות יגע האדם בשביל לנסע על איזה יריד ויומא דשוקא שתכף במוצאי שבת צריך לטרח ולחפש אחר עגלה, ונחפז מאד לטען סחורתו על העגלה ביגיעה גדולה, ואחר כך צריך לנסע כל הלילה ולנדד שנה מעיניו ומשבר כל גופו מחמת שצריך לישב על עגלה טעונה, ושאר טרחות ויגיעות כיוצא בהן כידוע להעולם. ואחר כך צריך לעמד כל היום על רגליו וכו' ובפרט בימות הקר העצום וכו'. וכל אלו הטרחות והיגיעות הכבדות והקשות הוא מטריח עצמו על ספק, כי ספק אם ירויח איזה רוח קטן או אולי יאבד גם ההוצאות כמצוי ברב הפעמים. נמצא שעל עסקי פרנסת העולם הזה מטריחין עצמן כל כך ביגיעות כאלה על ספק רוח קטן. והעבודה הגדולה שבגדולות היא התפלה ואף על פי כן כשעומדין להתפלל מתפללין וגומרין התפלה (הובא בלקוטי הלכות הלכות תפלת ערבית הלכה ד' אות ז).", "en": "" }, { "index": 46, "he": "י:", "en": "" }, { "index": 47, "he": "צדקה תרומם גוי אלו ישראל: לקמ\"ת סה דף ל..", "en": "" }, { "index": 48, "he": "נותנה ואינו יודע למי נותנה נוטלה ואינו יודע ממי נוטלה וכו' ליתיב לארנקי של צדקה וכו' עיין שם.", "en": "" }, { "index": 49, "he": "הנה אפילו בכי האי גוונא העני מקבל הצדקה מיד הגבאי, ויש לו בושה בזה. ויכולים לעשות אפילו שלא ידע הגבאי, כגון ליתן מעטפה סגורה שהגבאי לא יודע מה בפנים, ויכול להיות רק אגרת וכדומה, והוא מופקד ליתן לעני ראוי.", "en": "" }, { "index": 50, "he": "אלא שיתכן שזה תלוי במה שהגמרא פסקה שצריך הגבאי להיות כר' חנינא בן תרדיון, לפי תוספות (ד\"ה אלא) זה רק ענין של נאמנות, ולפי זה שפיר יש לעשות אפילו יותר כנ\"ל. אכן לפי הרמב\"ם (מתנות עניין י:ח) והטור (יורה דעה רמט) שכתבו שצריך להיות נאמן וחכם ויודע להנהיג כשורה, וכתב הבית יוסף (שם ד\"ה ומ\"ש לא יתן) שלפי דבריהו הגבאי גם צריך להיות חכם איך לנהוג עם כספים וכו' עיין שם. ולפי זה לכאורה דוקא צריכים לסמוך על הגבאי לחלק כראוי, ואין עצה בדרך הנ\"ל כאשר הגבאי לא ידע מה בידו.", "en": "" }, { "index": 51, "he": "יא.", "en": "" }, { "index": 52, "he": "אבותי גנזו ממון ואני גנזתי נפשות: לק\"מ יז:ה דף כג..", "en": "" }, { "index": 53, "he": "אבותי גנזו למטה ואני גנזתי למעלה: לק\"מ יז: מאמר רבב\"ח דף כד..", "en": "" }, { "index": 54, "he": "בנימין הצדיק – תכלת וארגמן: על פי לק\"N יז 'ויהי הם מריקים', עמ' שלו. על פי לק\"מ כה 'אחוי לן מנא', עמ' שלח. על פי לק\"מ כח 'בני לן ביתא', עמ' שמ. על פי לק\"מ ס 'פתח רבי שמעון', עמ' שמב. על פי לק\"מ סד 'בא אל פרעה', עמ' שמד.", "en": "" }, { "index": 55, "he": "מעשה במונבז המלך שבזבז. הגמרא שוב כותב לשון נופל על לשון. כי מ' בא\"ל ב\"ם, ב', ונ' באח\"ס בט\"ע זנ\"ש, ז', הרי מונבז נהיה בזבז. ואפילו בלי חילוף האותיות, העיקר הוא הבז של מונבז, כי מו\"נ משמשת הב\"ז. ותמצא במש\"כ כאן ענין של זי\"ז וזהב ודוד, כולם ענין של ב\"ז.", "en": "" }, { "index": 56, "he": "אבותי גנזו למטה ואני גנזתי למעלה שנאמר (תהלים פה:יב) אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף.", "en": "" }, { "index": 57, "he": "עיין ספר המדות, אמת טו. מי שנותן צדקה שכרו שיזכה לאמת, ע\"כ. וע\"ש אות יב, כג, וצדקה לא.", "en": "" }, { "index": 58, "he": "יב. אף על פי שניטלה (נבואה) מן הנביאים מן החכמים לא ניטלה.", "en": "" }, { "index": 59, "he": "וברמב\"ן תמה כיצד ניתן לומר שקודם שחרב בית המקדש שרתה הנבואה על כאלו שאינם חכמים [-דלאחר החורבן מבואר לקמן שניתנה לשוטים וכו'], והביא שיש שתרצו באקראי, ודחה פירוש זה, וחילק שיש דברים שאין אדם יכול להשיג ולהבין בשכלו, וזה לנביאים, ואילו נבואת החכמים הכוונה להשגות בשכלם ובחכמתם וברוח הקודש בקרבם.", "en": "" }, { "index": 60, "he": "עיין בשיחות הר\"ן עו שבעל השגה צריך להיות למדן, והארכתי שם בס\"ד.", "en": "" }, { "index": 61, "he": "יב: משמיה דר' עקיבא בר יוסף כוותיה, פירש רבינו גרשום, ומוחזק בידינו שמעולם לא היה אדם גדול כמותו, ואין מי שהיה מזלו כמותו בתורה ובעושר, ע\"כ.", "en": "" }, { "index": 62, "he": "זה הוכחה למש\"כ במקום אחר שהנביאים אינם באים בחשבון.", "en": "" }, { "index": 63, "he": "עיין ליקוטי מוהר\"ן ריש תורה ס' ז\"ל וכן כל מי שעבר דרך ידם התורה, היה להם עשירות גדול מאד, דהיינו משה וכו' וכן רבי שסידר וחתם המשניות, וכן רב אשי שהיה תחימת התלמוד וסידר את כל התלמוד וכו' עיין שם. והרי כל המשניות הם מרבי עקיבא, ולכן בודאי היה לו עשירות גדול.", "en": "" }, { "index": 64, "he": "ועיין מש\"כ במסכת שבת קיט, איך שייך עשירות מופלגת דקדושה אחר החורבן.", "en": "" }, { "index": 65, "he": "יד.", "en": "" }, { "index": 66, "he": "הלוחות ארכן וי\"ו ורחבן וי\"ו: לק\"מ א דף א:, ס:א דף עא, ריז דף קיג:.", "en": "" }, { "index": 67, "he": "הלוחות ארכששה ורחבן ששה: לק\"מ לד:ו דף מח:.", "en": "" }, { "index": 68, "he": "יד. א\"ל רבנין לרב המנונא כתב ר' אמי תיו ספרי תורה א\"ל דילמא תורה צוה לנו משה כתב.", "en": "" }, { "index": 69, "he": "עיין פרפראות לחכמה ח\"ב.", "en": "" }, { "index": 70, "he": "יד. תוספות ד\"ה שאם בא לחתוך חותך, תימה לרשב\"א הא אמר לעיל בשתי כריכות חולקים ופ\"ה כגון תורה בכרך אחד ונביאים בכרך א', משמע אבל תורה ונביאים בכר א' אין חולקין אפי' שניהן רוצים, ואם כן היכי אמר הכא דחותך, ויש לומר דלא הוי בזיון הספר אלא כשחותך מחמת חלוקה, עכ\"ל.", "en": "" }, { "index": 71, "he": "והוא פלא, שאותה הפעולה תהיה אסורה בהכי, שכיון שזה בא לחלק אין התורה ניתנת לזה.", "en": "" }, { "index": 72, "he": "ושנינו (ברכות לא.) לא יפטר אדם מחברו לא מתוך שיחה וכו' וכו' אלא מתוך דבר הלכה. וכאן כיון שבאים לחלק, ולפרוש זה מזה, אסור לעשות להיפך עם התורה, שישאר חלוקה.", "en": "" }, { "index": 73, "he": "ויש לדמות את זה קצת להלכות של מכירת בית הכנסת (או\"ח קנג) שאפילו כאשר מותר לאנשי כפר למכור ממכר עולם, אסור לעשות אותו מרחץ וברסקי וכו'. ואם מכרוהו ז' טובי העיר אפילו אלו מותר. וכאן אין טובי העיר, וכאשר חותכים את הספר, כל זמן ששני החלקים לאותו בן אדם שפיר, אבל אם יתחלקו לשני בני אדם, נמצא שכל חלק נתחלל המקום הסמוך לו.", "en": "" }, { "index": 74, "he": "יד. ת\"ר אין עושין ספר תורה לא ארכו יותר על הקיפו ולא הקיפו יותר על ארכו.", "en": "" }, { "index": 75, "he": "לא ראיתי מפורש, אבל לכאורה שיהא דומה ללוחות, שארכן כרחבן.", "en": "" }, { "index": 76, "he": "רב הונא כתב שבעין ספרי דאורייתא ולא איתרמי ליה אלא חד (שהיה ארכו כרחבו), רב אחא בר יעקב כתב חד אמשכיה דעיגלי ואיתרמי ליה, יהבו ביה רבנן עינייהו ונח נפשיה.", "en": "" }, { "index": 77, "he": "יש לפרש בדרך צחות, יהבו ביה רבנן עינייהו, דהיינו הע' שלא איתרמי ליה לרב הונא.", "en": "" }, { "index": 78, "he": "אחא בר יעקב בגמטריא ג' פעמים עי\"ן, עם הג' פעמים והכולל. חד אמשכיה, עם הב' תיבות, בגמטריא ג' פעמים עי\"ן, דעיגלי, נוטריקון עין גלי, הרי עוד עי\"ן, הרי שבע עינין על אבן אחת.", "en": "" }, { "index": 79, "he": "ונח נפשיה, פשי\"ה בגמטריא אחא בר יעקב ע\"ה.", "en": "" }, { "index": 80, "he": "אמרו ליה רבנן לרב המנונא כתב רבי אמי ד' מאה ספר תורה, אמר להו דילמא תורה צוה לנו משה כתב.", "en": "" }, { "index": 81, "he": "רבי אמי, א' פעמים מ' פעמים י', בגמטריא ת'.", "en": "" }, { "index": 82, "he": "צוה בגמטריא ק\"א, לנו, ל-נו, נ' פעמים ו', בגמטריא ש', עם ק\"א, הרי ת\"א. וי\"ל שרב המנונה ענה להם שמא כתב ת\"א.", "en": "" }, { "index": 83, "he": "משה, מ' פעמים ש' פעמים ה', ששים רבוא, כענין ת\"ר של תורה.", "en": "" }, { "index": 84, "he": "א\"ל רבא לר' זירא נטע ר' ינאי ארבע מאה כרמי א\"ל דילמא שתים כנגד שתים ואחת יוצא זנב.", "en": "" }, { "index": 85, "he": "ינאי בגמטריא יין ע\"ה.", "en": "" }, { "index": 86, "he": "יד: לפי התוספות רי\"ד (ד\"ה ור\"מ) לפי שיטת רבי מאיר, העמודים (-סוף יד. עמודיו עשה כסף, שיר השירים ג:ט) היו מונחים בצדי הארון לאורך הארון, דהיינו שבדי הארון היו על שני קצות הארון עם כל אורך הארון ביניהם – מקום שהיו עומדים נושאי הארון, ואילו העמודים באותו האורך מגיעים מזה אל זה אל הבדים. ודבר זה מעניין לי, כי נמצא כמעט כדוגמת איך שהמרגלים השיאו את האשכול במוט בשנים, שפירש רש\"י במוט בשנים, שהיו שני מוטות, ואיך שהוא – עיין במפרשים שם שטרחו להבין, דרש מזה שהיו באמת ד' מוטות, ואחד לכל קצה של מטה.", "en": "" }, { "index": 87, "he": "טו.", "en": "" }, { "index": 88, "he": "מחקק דא משה: לקמ\"ת עב דף לד..", "en": "" }, { "index": 89, "he": "רש\"י ד\"ה אנשי כנסת הגדולה, חגי זכריה ומלאכי זרובבל ומרדכי וחבריהם, עכ\"ל. והרי בסוף מסכת מגילה למדנו שמרדכי לא נמנה בפסוק אפילו מהראשונות, ועכ\"ז רש\"י מזכיר בעיקר את מרדכי, ועל כרחך ענין הקדימה בפסוק יש בו דברים בגו, וכבר הארכנו בס\"ד במקומו.", "en": "" }, { "index": 90, "he": "והאמר רב הימן זה משה וכו' תרי הימן הוו, ע\"כ. והיינו מה שכתוב (מלכים א:ה:יא) ויחכם מכל האדם מאיתן האזרחי והימן וכו', הכוונה למשה רבינו. וכבר מבואר מהזוהר שאין זה אלא בחכמה תתאה שמשה רבינו לא התעניין בה בכלל. והנה אותיות משה נבלעות באותיות שלמה. מה שאין כן אותיות הימן, וההבדל בין 'שלמה' ל'הימן' הוא ר\"ע. וזה יש לראות במה שהפסוק בחר דוקא בזה הענין לכנות למשה רבינו בשם הימן. שעדיפות החכמה של שלמה מעל הימן היה בבחי' רע.", "en": "" }, { "index": 91, "he": "רש\"י בפרשת קרח טז:ז כז\"ל וקרח שפקח היה, מה ראה לשטות זה, עינו הטעתו, ראה שלשלת גדולה יוצאה ממנו, שמואל ששקול כנגד משה ואהרן, אמר בשבילו אני נמלט, ועשרים וארבעה משמרות עומדות לבני בניו כלם מתנבאים ברוח הקדש, שנאמר (דה\"י א:כה:ה) כל אלה בנים להימן, אמר, אפשר כל הגדלה הזאת עתידה לעמד ממני וכו' וכו' טעה ותלה בעצמו, ולא ראה יפה, לפי שבניו עשו תשובה, ומשה ההיה רואה, עכ\"ל. ויש לפרש שמשה היה רואה, וידע לפרש כל אלה בנים להימן, היינו תלמידי משה.", "en": "" }, { "index": 92, "he": "רבא אמר איוב בימי מרגלים היה, כתיב הכא איש היה בארץ עוץ איוב שמו, וכתיב התם היש בה עץ, עיין שם.", "en": "" }, { "index": 93, "he": "אע\"פ שלעיל כתיב בימי משה, והמרגלים בימי משה, עכ\"ז בא להדגיש שהיה שייך דייקא למרגלים. אבל תמוה לי, כי לכאורה הביא ראיה לסתור, כי הלוא סר צילם מעליהם, ונמצא שלא היתה בה עץ בזמן שליחת המרגלים, והרי יותר שייך הוא ללפני המרגלים.", "en": "" }, { "index": 94, "he": "טו:", "en": "" }, { "index": 95, "he": "האבן טובה בצוארו של אברהם אבינו – תכלת וארגמן, על פי לקמ\"ת ז 'כי מרחמם ינהגם', עמ' שמו.", "en": "" }, { "index": 96, "he": "טז. א\"ר לוי שטן ופנינה לשם שמים נתכוונו וכו' שטן כיון דחזיא להקדוש ברוך הוא דנטיה דעתיה בתר איוב אמר חס ושלום מינשי ליה לרחמנותיה דאברהם, ע\"כ.", "en": "" }, { "index": 97, "he": "והובא מהחתם סופר (ד\"ה דילמא) שאף בזה היתה כוונת השטן לקטרג על עם ישראל, וביאת זאת על פי דברי השל\"ה וכו' כדי להגדיל את התביעה על עם ישראל שהיו להם כאלו אבות קדושים ולא למדו מדרכיהם, עיין שם.", "en": "" }, { "index": 98, "he": "וצריך ביאור לפי החתם סופר פירוש בהמשך הגמרא, דרשה רב אחא בר יעקב בפפוניא אתא שטן נשקיה לכרעיה, ע\"כ. ואם כל כוונת הס\"א היה לרע, מה אהני ליה הדרשה, ויש לדחות כמו שלעתיד האומות יטענו שכל תיקון העולם שעשו היה למען ישראל ולשם שמים, כן חושב הס\"א בדרשה זו מספיק לצדקו, ואינו אלא טועה.", "en": "" }, { "index": 99, "he": "ויש לפרש על פי מה שכתוב בספר המידות ערך דעת אות ב ז\"ל דע, לפי גדל ידיעת התורה וטבעי העולם, כן נמסר ונשתעבד העולם תחתיו, ולפיכך היו נכנעים האריות תחת דניאל, כי דניאל היה חכם גדול, וכל רז לא אניס לה, והיה יודע טבע האריה, והטבע מתנהגת בידיעת התורה, והיא תחת יד הידיעה, ע\"כ. ולפי זה יש לפרש, שכיון שרב אחא בר יעקב שלט על ידיעת תכונת השטן, על כרחו השטן נשתעבד לו.", "en": "" }, { "index": 100, "he": "טז. ומאי אהדרו ליה חבריה דאיוב, אף את תפר יראה וכו', ברא הקב\"ה יצר הרע ברא לו תורה תבלין, ע\"כ. והנה בגמרא יש כמה וכמה שיטות שאיוב לא היה יהודי, ואם הם מסכימים לדרשה זו, שהגמרא סתמה שמשמע שזה לכל הדעות, הרי מבואר שגם לגוים קיים כח התורה להיות תבלין. ואין זה מוכרח ממה שקי\"ל (סנהדרין נט.) נכרי ועוסק בתורה שהוא ככהן גדול.", "en": "" }, { "index": 101, "he": "טז. חברותא כלפי שמיא, פרש\"י מדבר לפני השכינה כאדם המתווכח עם (\\ואומר ל) חבירו, בא ונשקול מי חייב למי, עכ\"ל.", "en": "" }, { "index": 102, "he": "עיין בהקדמה לספר השתפכות הנפש: [והלאה טוב מאד כשמשיחין את לבו לפני השם יתברך כמו לפני חבר טוב אמתי] ע\"ש, ונמצא גם בספר כוכבי אור, חלק א' אנשי מוהר\"ן אות ד'.", "en": "" }, { "index": 103, "he": "וצריכם להגדיר להשיח את לבו זה טוב, אבל להיזהר לדבר בדרך ארץ. ואכן בכמה סיפורים שהיה שלמה קרליבך מספר, ונמצאים מתקופות החסידים הראשונים, מצינו שדברו אפילו בוויכוחים. וכן מצינו אצל חוני המעגל (ברכות יט.), שלח לו שמעון בן שטח לחוני המעגל צריך אתה להתנדות, ואלמלא חוני אתה גוזרני עליך נדוי וכו' עיין שם. ורואים שמי שמדבר לשם שמים יש אפשרות אפילו בוויכוחים.", "en": "" }, { "index": 104, "he": "טז. אמר רבא איוב בסער חרף וכו' שמא רוח סערה עברה לפניך ונתחלף לך בין איוב לאויב וכו' הרבה נימין בראתי באדם וכל נימא ונימא בראתי לה גופא בפני עצמה וכו', עיין שם.", "en": "" }, { "index": 105, "he": "סערה גם כן לשון שערות. וי\"ל הענין על פי המבואר באריכות בליקוטי מוהר\"ן סט, שאהבה ושלום תלוי בדעת, והשונאים באים מעכירת הדעת, ואלו השונאים יש להם טעם ודעת בשנאתם, אכן כאשר יש כל כך עכירת המוחין ויוצא ממנו שערות, מזה יש אויבי חנם באים מהשערות שהם מותרי המוחין, כי כבר אינם חכמה רק מותרות, ולכאן שנאתם חנם.", "en": "" }, { "index": 106, "he": "טז:", "en": "" }, { "index": 107, "he": "בת היתה לו לאברהם אבינו ובכל שמה: לק\"מ ל:ג דף מא:.", "en": "" }, { "index": 108, "he": "בת היתה לו לאברהם ובכל שמה: לק\"מ לח:ז דף נג., נז:ד דף סח..", "en": "" }, { "index": 109, "he": "בת היה לו ובכל שמה: לקמ\"ת פג דף לח:.", "en": "" }, { "index": 110, "he": "ישמעאל עשה תשובה: לק\"מ ל:ו דף מב:.", "en": "" }, { "index": 111, "he": "אידלי יומא אידלי קצירי: לקמ\"ת ח:ו דף יז..", "en": "" }, { "index": 112, "he": "טז:-יז שלשה הטעימן הקב\"ה בעולם הזה מעין העולם הבא, אלו הן, אברהם יצחק ויעקב, אברהם דכתיב ביה בכל, יצחק דכתיב ביה מכל, יעקב דכתיב ביה כל. שלשה לא שלט בהן יצר הרע וכו'", "en": "" }, { "index": 113, "he": "והנה ביוסף כתיב בראשית לט:ג וכל אשר הוא עשה ה' מצליח בידו. וכתיב מז:יב ויכלכל יוסף את אביו וכו', שהוא פעמיים כל. וידוע שיוסף הוא מידת היסוד המכונה כל.", "en": "" }, { "index": 114, "he": "ונראה שהגמרא כאן מביא כל מלשון כלי, כלי קיבול, ופרש\"י ז\"ל כלומר לא חסרו שום טובה, ע\"כ. וכמו שהשינה הוא מעין מיתה, כן הרגשה זו שלא חסר שום טובה היא מעין עולם הבא, הרגשת השלמות. וזה השם יתברך נתן להם. מה שאין כן הכל של יוסף, הוא השפעה, שמעצמו אוחז בעולם הבא, וכמו שלמדנו במונבז, שהצדקה הוא בחי' אמת ושכר עולם הבא. ומי שמשפיע, על כרחך מראה שלא חסר לו, ובאמת לא יחסר לו כמו שמובא להלכה. והרי האבות ויוסף בחי' כלם ישבעו ויתענגו מטובך, השביעה בהאבות כנ\"ל, ואז העונג בחי' יסוד בחי' יוסף.", "en": "" }, { "index": 115, "he": "(ועיין בתורה רפג ז\"ל אמרו רז\"ל (ערובין נג) דוד דגלי מסכתא כתיב בה, יראיך יראוני וישמחו, שאול דלא גלי מסכתא כתיב בה, אל כל אשר יפנה ירשיע, הינו כנ\"ל כי שאול דלא גלי מסכתא, זהו בחינת טוב דטובה גניז בגוה, אבל דוד דגלי מסכתא שהיה מלמד תורתו לרבים זהו בחינת חסד דאתפשט לבר וכו' ע\"כ.)", "en": "" }, { "index": 116, "he": "והנה הגמרא לא מזכיר משה, וי\"ל שהרי כתיב במשה (חקת כ:יב) יען לא האמנתם בי וכו' לכן לא תביאו וכו'. לכן, אותיות 'כל', והן' לא בא בחשבון (כמו שמצינו בהרבה מקומות, כי אינו אלא להקטין וכדומה), והרי כאילו כתיב כל – לא, שלכן לא זכה לבחי' כל.", "en": "" }, { "index": 117, "he": "ואף על פי שלכאורה משה רבינו היה למעלה מהאבות, וכמו שכתוב בתורה ושמי ה' לא נודעתי, והיה ענו בחי' מה, יותר מאברהם שהיה רק בבחי' עפר ואפר וכו' וכו'. אולי יש לומר שכפי דרגתו לא זכה לזה. וכמו שמסופר על צדיק אחד שהסביר למה צדיקים גדולים לאו דוקא זכו לראות את אליהו הנביא, מה שמצינו שהרבה צדיקים פחותים מהם כן זכו, והסביר שכפי גודל נשמתם ההתגלות היתה צריכה להיות הרבה יותר גדול, ולא זכו לזה. וכן לענינינו, שמשה רבינו היה בקצה ליכנס לשער נ' בגמטריא כל, ונ' זה הוא תכלית הביטול להשם יתברך עין לא ראתה אלקים זולתך.", "en": "" }, { "index": 118, "he": "כא.", "en": "" }, { "index": 119, "he": "כד תמחי לינוקא לא תמחי אלא בערקתא דמסאני: לק\"מ לה:ט דף מט:.", "en": "" }, { "index": 120, "he": "דקרי קרי ודלא קרי להוי צוותא לחברו: לק\"מ לה:ט דף נ..", "en": "" }, { "index": 121, "he": "כא. הני תרי מיקרי דרדקי חי גריס ולא דייק וחד דייק ולא גריס וכו' מיתבינן ההוא דדיק ולא גריס מ\"ט שבשתא כיון דעאל עאל וכו' ע\"ש כל הענין.", "en": "" }, { "index": 122, "he": "כב. טפח לו בסנדלו (בגמרא: ליה בסנדליה) – לק\"מ ריש תורה סג. חיי מוהר\"ן כז.", "en": "" }, { "index": 123, "he": "כה:", "en": "" }, { "index": 124, "he": "כי צפון חסר: לק\"מ ח:ב דף ט:.", "en": "" }, { "index": 125, "he": "הרוצה להחכים הרוצה להעשיר: לק\"מ ט:ב דף יא:.", "en": "" }, { "index": 126, "he": "הרוצה להחכים ידרים: לק\"מ מד דף נד:.", "en": "" }, { "index": 127, "he": "הרוצה להחכים ידרים להעשיר יצפין: לק\"מ קסב דף קו:.", "en": "" }, { "index": 128, "he": "וממזרים קרה זו רוח צפונית. פרש\"י שהדופן מוזרת ופרוצה, עכ\"ל. והיינו 'קרה' לשון תקרה. ואי אפשר לפרשה לשון קרירות, כי הקרירות מנשמת א-ל יתן קרח זו רוח מערבית, וכן לעיל בעמוד א' (וכן לקמן) למדנו שרוח צפונית מחממת.", "en": "" }, { "index": 129, "he": "מצפון זהב יאתה. מצינו בכל מקום בספר קודש תמיד שזהב שייך לצפון. רק בספר ברית מנוחה, בדרך התפארת, בפעולות מרכבת התפארת סדרו את נהר פישון, שעליו כתוב (בראשית ב:יא) הוא הסבב את כל ארץ החוילה אשר שם הזהב, במערב. וקשה יותר ומן הסתם קושיא זו מתרצת הראשון, כי בנהר חדקל כתב שם קדוש השייך לו, וכתב שיוצא מהפסוק (בראשית ב:יב) וזהב הארץ ההוא טוב שם הבדלח ואבן השהם. הרי לכאורה מבואר שמיחס הזהב של ארץ החוילה לנהר חדקל ולא נהר פישון, וצריכים לומר שפישון רב סובב אותו ארץ, אבל אין הזהב שבו שייך אלא לנהר חידקל. אכן אפילו הכי קשה, כי סידר את חדקל לצד מזרח. ונהר גיחון לצד צפון.", "en": "" }, { "index": 130, "he": "אכן בהקדמה לספר ברית מנוחה, כתב שפישון מכסי לכל עבר צפונא הדא הוא דכתיב הוא הסבב את כל ארץ החוילה אשר שם הזהב, ועם כל דנא דדהבא דדכירנא בדין פסוקא וכו' עיין שם. ואכן גיחון, שבמרכבת התפארת סידר לצד צפון, גם בהקדמה כתב עליו, ואנפוהי לצפונא. ויהי רצון שעוד אזכה ללמוד כל זה כראוי.", "en": "" }, { "index": 131, "he": "ועוד לא זכיתי ללמוד את זה כראוי וידוע גם כן שהספר הנדפס מלא טעיות.", "en": "" }, { "index": 132, "he": "והנה במפות שהדפיסו שמראים הד' נהרות, הציגו את הפישון כנהר קיזיל שבאמצע תורכיה, מתחיל מהאגם של טזיקא (למטה מהעיר אנקרא) ומשם הולך לצד מזרח כת' ק\"מ, וציינו 'חוילה' ליד טזיקא [ועיין בסוף פרשת חיי שרה כה:יח וישכנו מחוילה עד שור אשר על פני מצרים באכה אשורה על פני כל אחיו נפל]. והרי זה בודאי יותר מערבי משאר הג' נהרות (גיחון – 'קורה' בגורגיה, הפרת והחדקל, מסוריה מזרחה עד המפרץ הפרסי). אכן רש\"י על התורה (בראשית ב:יא) כתב שפישון הוא נילוס נהר מצרים (ועל שם שמימיו מתברכין ועולין ומשקין את הארץ נקרא פישון וכו' דבר אחר פשיון שהוא מגדל פשתן וכו'), ואם כן לא רק שהיא הכי מערבי, אלא גם הכי דרומי.", "en": "" }, { "index": 133, "he": "ואמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא מיום שחרב בית המקדש אין הגשמים יורדין מאוצר טוב שנאמר יפתח ה' לך את אוצרו הטוב בזמן שישראל עושין רצונו של מקום וישראל שרויין על אדמתם גשמים יורדין מאוצר טוב בזמן שאין ישראל שרויין על אדמתם אין גשמים יורדין מאוצר טוב, ע\"כ. והמהרש\"א דייק שבסוף בענין שלא יהיו גשמים, נקט רק תנאי אחד, וע\"כ יש ג' מדרגות בדבר, בזמן שעושין רצונו ושרויין על אדמתם, גשמים יורדין מאוצר טוב. בזמן שעושין רצונו אבל אינם שרויין, גשמים יורדין אבל לא מאוצר הטוב – ולפי הדיוק יכולים לומר שהוא הדין כאשר שרויין באדמתם ואין עושים רצונו יש גשמים רק לא מאוצר הטוב, ובזמן שאין שניהם, אין גשמים.", "en": "" }, { "index": 134, "he": "עיין בשיחות הר\"ן אות ד' – עכשו בעתים הללו קשה מאד מאד שיהיה מעות לאיש כשר וכו' וכו', כי דע, שמיום שחרב בית המקדש נפל העשירות בעמקי הקלפות וכו' עיין שם באריכות ובמש\"פ באריכות. ועל כל פנים יתכן שזה ענין האוצר הטוב שדיבר בו רב חסדא.", "en": "" }, { "index": 135, "he": "כו.", "en": "" }, { "index": 136, "he": "אסור לתלוש פרי קודם בישולה: לקמ\"ת פח דף מ..", "en": "" }, { "index": 137, "he": "פרק ג' – חזקת הבתים", "en": "" }, { "index": 138, "he": "דף כח. אמר ר' יוחנן שמעתי מהולכי אושא שהיו אומרים מנין לחזקה ג' שנים משור המועד וכו'. ובפרש\"י ז\"ל מהולכי אושא, שגלתה סנהדרין לאושא כדאמרינן בראש השנה (דף לא.) עשר גליות גלתה סנהדרין כו' מיבנה לאושא מאושא כו', ע\"כ (בגמרא ראש השנה: מלשכת הגזית לחנות ומחנות לירושלים ומירושלים ליבנה ומיבנה לאושא ומאושא ליבנה ומיבנה לאושא ומאושא לשפרעם וכו'), ע\"כ.", "en": "" }, { "index": 139, "he": "כאשר למדתי בישיבת בית מדרש גבוה בעיר ליקווד כתבתי להסביר איך שהגלות לאושא היה החזקת הגלות, ובניתי את זה על לשון תוספות שהזכיר כמה מקומות ואז כתב וכו', וכעת נאבד ממני התורה, ויה\"ר שהש\"י יחזיר כל אבדותי וישלים חלקי בתורתו הקדושה.", "en": "" }, { "index": 140, "he": "כט. עיין בהקדמה להש\"ס צורת הדף ואיך שהוא רשימה של נ נח.", "en": "" }, { "index": 141, "he": "ועכשיו בתשפ\"ד, בח\"י תמוז, ג' חדשים להילולה של רבינו, למדו דף יומי דף זה.", "en": "" }, { "index": 142, "he": "אלמה אמר רב נחמן, פירש רש\"י ז\"ל לקמן בשמעתין, עד כאן פירוש רש\"י זצ\"ל מכאן ואילך וכו'.", "en": "" }, { "index": 143, "he": "הילולה של רש\"י בעשרה ימים – כט תמוז.", "en": "" }, { "index": 144, "he": "המילים האחרונים של רש\"י על רב נחמן! לקמן בשמעתין, בש'-נת מעתי\"ן עם הכולל בגמטריא תקע\"א השנה שבה נפטר רבינו הקדוש.", "en": "" }, { "index": 145, "he": "ובסוגיא האחרונה הגמרא הביאה הפסוק שירמיה אמר להחכמים שכבר הלכו בגולה, בנו בתים וכו', ועוד הביאה העצה שלו (ירמיה לב), ונתתם בכלי חרש למען ימעדו ימים רבים – דהיינו שישמרו השטרות שלהם עד שיעבור הגלות. וזה היה כאשר קנה את השדה מאת חנמאל דן דודו. והרי רש\"י הוא אחיה של התורה. בכלי חרש, עם הב' תיבות והכולל בגמטריא חכם רש\"י. אי נמי, כלי חרש אותיות כח לרש\"י. בכלי חרש בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן חי.", "en": "" }, { "index": 146, "he": "ל:", "en": "" }, { "index": 147, "he": "השני נוח לי הראשון קשה לי. אפילו לרבנן טענתו טענה כאשר אין מעשה רק אמירה.", "en": "" }, { "index": 148, "he": "הסמ\"ע (קמו:לט) קבע שיש בזה איסור (ספרא ב) לפני עיור לא תתן מכשול (ויקרא יט:יד), ולא תשגה עיור בדרך (דברים כז:יח). והקשו האחרונים שהרי אין אדם משים עצמו רשע (יבמות כה:), ואינו נאמן לטעון שנתכין ליעצו באופן שיש איסור לעשות כן. ותירצו שלפי תוספות ביבמות שם, לגבי עצמו כן משים עצמו רשע.", "en": "" }, { "index": 149, "he": "והובא מהריטב\"א (ד\"ה אמר רבא) והסוכת דוד (נח) שמדובר שאצל הלוקח אין הראשון קשה לו שיש בידו להכריחו להחזיר לו מעותיו, ורק שהשני נוח 'לי' היינו רק לי השני, אבל לך המחזיק גם הראשון נוח. ואפילו שזה גם כן טירדא לחבירו לקנות את הקרקע ואחר כך לגבות המעות בחזרה, ואם כן זהו גם כן עצה רעה, יש לומר שיכול טעון לא ידעתי שזה אסור, או שמדובר שיש לו בידו כל כך שאין צריך לטרוח כלל אלא לא יתן לו את שאר המעות שחייב לו.", "en": "" }, { "index": 150, "he": "ולא הבנתי כל כך איך שתירץ למה לא תהיה אסור גם העצה שיטריח אותו.", "en": "" }, { "index": 151, "he": "ויש לומר שבכהאי גוונא באמת כל אדם, ובכללם הלוקח חייב לעזור להמוכר, אם משום לא תעמוד על דם רעיך או משום עוד כמה צדדים אחרים. ולכן באמת אין איסור בדבר – כאשר מדובר רק בטרחה, וניחא ליה לאיניש לעביד מצוה בגופיה. ועל כל פנים בודאי יש פה מקום לחשוב שהוא מותר.", "en": "" }, { "index": 152, "he": "לא: אמר אמימר טוען וחוזר וטוען וכו' אמר ר' נחמן אנן אחתיניה אנן מסקינן ליה, ע\"כ. אחתיניה עם האותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. אנן נ נח נחמ נחמן מאומן! (גם מסקינן גמטריא איש, אלף יוד שין בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן).", "en": "" }, { "index": 153, "he": "גם אם כותבים טוען בלי ו', טען וחוזר וטען בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.", "en": "" }, { "index": 154, "he": "לו. קא משמע לן: אימא לא מנשיא ברא.", "en": "" }, { "index": 155, "he": "רשמתי את זה, כי היום שמעינן טובא על שכחת הילדים ברכב רחמנא ליצלן.", "en": "" }, { "index": 156, "he": "מב.", "en": "" }, { "index": 157, "he": "כל הקודם בנכסי הגר זכה: לק\"מ יז:ד דף כג..", "en": "" }, { "index": 158, "he": "בבא בתרא נג.:", "en": "" }, { "index": 159, "he": "ואמר רב אסי א\"ר יוחנן שתי שדות ומצר אחד ביניהן החזיק באחת מהן לקנותה קנאה, לקנות אותה ואת חברתה, אותה קנהה חברתה לא קנה וכו' בעי רבי זירא החזיק באחת מהן לקנות אותה ואת המצר ואת חברתה מהו, מי אמרינן מצר דארעא חד הוא וקני, או דלמא האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי, תיקו. בעי רבי אלעזר החזיק במצר לקנות שדיהן מהו, מי אמרינן האי מצר אפסרא (- החבל שקושרים על פי הבהמה כדי להנהיג אותה ולקשרה בו) דארעא הוא וקניאו דלמא האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי תיקו, ע\"כ.", "en": "" }, { "index": 160, "he": "ועיין לקמן נה. מחלוקת אם מצר מפסיק לענין פאה וטומאה ושבת. ובריש סט: ויקם שדה עפרון אשר במכפלה וגו' מי שצריך לגבול סביב יצאו אלו שאין צריכים לגבול, סביב, אמר רב משרשיא מכאן למצרים מן התורה פרשב\"ם שהקונה את השדה קנה את המצרים עצמן וכל האילנות הנטועין במצר, דמצרים בכלל שדה, דהכי משמע סביב כל האילנות הנטועין בקרקע המצר שהוא סביב השדה קנה אברהם, כן נראה בעיני, עכ\"ל. ועיין סוף פג. בעי רב פאא מכר לו שנים בתוך שדהו ואחד על המצר מהו, שנים בתוך שלו ואחד בתוך של חבירו מאי, תיקו, ע\"ש. וגם יש ענין של מקום הגדר, עיין למשל במשנה קז: דסתם מוכר חצי שדה מוכר לו כל צרכי שדה.", "en": "" }, { "index": 161, "he": "ענין המצר עיין בספר מי השילוח פרשת בהר ז\"ל ענין שמיטה ויובל הוא נגד המדות הנזכרות במס' אבות [פ\"ה,מ\"י] שלי שלך, שלך שלך. שמיטה, היא נגד מדות שלי שלך, היינו אף כי הארץ נתן לבני אדם שיש לאדם קנין בארץ שיוכל להוציא לו ממנה כל הטובות שבעולם, כי כל מיני טובות שבעולם נכללים בארץ כמ\"ש (קהלת ג',כ') הכל היה מהעפר, ובשביעית יתן הארץ להש\"י, כי הוא שובת ממלאכה ומעבודת הארץ של רשות על פי רצון ה' וישמור פקודותיו, וזה יקרא שלי שלך, היינו שהאדם מקנה להש\"י כל קנינו בארץ. ויובל הוא נגד מדות שלך שלך שמצות יובל הוא שישוב איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו, כי באמת אלקים עשה את האדם ישר בארץ וחילק נחלה לכל אחד ואחד כפי מעלתו השייך לו בשורשו, וכן הציב איש על דגלו ואמר עליהם עבדי הם, אך מחמת שהם בקשו חשבונות רבים עד שזה יזכה לעלות ולהרחיב את גבולו ולקנות חבירו לעבוד בו, וזה ירד ולמכור מאחזתו עד שמוכר עצמו, אך ביען כי דבר ה' יקום לעד ולא ישתנה ח\"ו ע\"י מעשה בני אדם, אכן על משפטי ה' שיעברו על האדם לא יגיעו לעומק שורשו, כי ברא הש\"י עת לכל דבר שישוב לאחזתו, ואת שנת היובל ברא בכדי שאז ישוב כל איש אל מקומו ואחזתו השייך לו מאת ה' כמו שנאמר שנת היובל קודש יהיה לכם, היינו שבשנת היובל יתגלה אור קדושת הש\"י לעין כל, ע\"י העברת שופר ביום הכיפורים עד שיוכר שמה שיש לו מאחזת אבותיו ע\"י נתינת הש\"י זה ישאר לו, וזה שבא לידו ע\"י פעולת אדם אף שהיה קנינו עד עתה והיה ברשותו עכ\"ז לפי שאינו שלו בשורש יוכרח להחזירו למקומו השייך. וזה הוא הארת הש\"י בשנת היובל שיוכל לכל אדם מקום השייך לכל דבר. ולזה ההכרה והבנה יבואו אחרי שיקיימו מצות שמיטה, היינו שימסרו הכל להש\"י עי\"ז יבואו למדות שלך שלך, היינו שיכירו כל דבריהם לאיזה מקום הוא שייך בשורש, כמאמר המדרש (בראשית רבה פרשה נ\"ג,י\"ט) הכל בחזקת סומים עד שיאיר הקב\"ה עיניהם, היינו אף כי לעין אנושי יתראה, כי העבד שייך לרבו והשדה למי שקנה אותה. אך מי שהקב\"ה מאיר לו ומפקח עיניו יראה שכל מעשה בני האדם לא יפעלו לשנות מעומק רצון הש\"י אף כחוט השערה, וביובל יתגלה האור הזה. וזהו מדות שלך שלך והוא גדולה ממדות שלי שלך. וע\"י שמיטה ויובל יראה האדם אשר השיג טובה שלא על פי רצון הש\"י רק ע\"י השתדלותיו עשה עושר, זה אינו שלו אף שהוא ברשותו, ולכן בהסדרה הזאת נמצא אזהרה על גזל ואונאה ורבית, היינו שלעתיד יוכל שכל מה שבא לאדם דרך ענינים כאלה אינו שלו, רק אולי יהיה בלב האדם לאמור אם כן הוא שלא ישאר שלו רק מה שחלק לו הש\"י בשורשו, א\"כ הלא כל השתדלותו בחנם לאסוף הון ולקנות קנינים ולהרחיב גבולו, מאחר שלא ישאר שלו רק מה שחלק לו הש\"י. ע\"ז אמר שלמה המלך ע\"ה (קהלת י',א') יקר מחכמה ומכבוד סכלות מעט. פי' אמת כי ע\"י החכמה שיבין האדם שלא ישאר לו מכל השתדלותו עי\"ז ימנע מהשתדלות בעוה\"ז, אך סכלות מעט שמצוי בו שגרם לו להשתדל ולאסוף קנין אף שמבין בחכמה כי אינו רק לפי שעה, עכ\"ז יוכל לזכות ע\"י השתדלותיו אף כי יבא העת לשוב אל אחזתו, ולהחזיר כל דבר למקומו, אעפ\"כ ירויח שלא יחזיר לחבירו רק מדות גבולו, אבל המיצר והגבול שחלק הש\"י להכיר בין חלק אדם לחלק חבירו, זה יהיה נוסף על גבולו מאחר שבתחילה הרחיב גבולו לתוך של חבירו והשתדל בעוה\"ז ישאר לו הגנה מועטת גם מחלק חבירו אף שיחזירה, וזהו כל עסק השתדלות בעוה\"ז שהאדם משתדל, וישאר לו זאת ההכרה לעולמי עד, עכ\"ל.", "en": "" }, { "index": 162, "he": "[בליקוטי מוהר\"ן כה:ג ודע שאין שני בני אדם שוין זה לזה, כי כל הנמשות הם זה למעלה מזה וזה מלבוש לזה עיין שם. הרי שאף על פי שבחלוקת הארץ, כל אחד שכן עם חבירו, נראים כשווים זה לזה, ברוחניות אינו כן. ומצינו בסיפורי מעשיות משני קדמוניות שכל מקום מסוגל למשהו אחר. ולכן מדובר כאן על תכונת הנפש, להרכיש עוד מידות ותכונות.", "en": "" }, { "index": 163, "he": "ועוד יש להעיר שהרי נחלת יעקב נקרא נחלה בלי מצרים, וזוכים לזה בשבת].", "en": "" }, { "index": 164, "he": "לכאורה דבריו מבוססים על הגמרא במסכת יומא לח: ומשלך יתנו לך, אין אדם נוגע במוכן לחבירו ואין מלכות נוגעת בחברתה אפי' כמלא נימא. וקשה כי בודאי כאשר חברו חוטא יפסיד חלקו, ואפילו בהאי כלל שאין מלכות נוגעת בחברתה, מצינו שיחזקאל כמעט נפטר לפני זמנו עבור חטאו [ועיין בשיחות הר\"ן סד, בענין בני רבעים ישבו לך על כסא ישראל, שעל כל פנים זה הדור רביעי מוכרח שיופסק אצלו הגדולה והמלוכה וכו' עיין שם ובמש\"כ באריכות]. ולכאורה צריכים לפרש, שהמי שילוח מדבר רק היכן שהשני אינו חוטא.", "en": "" }, { "index": 165, "he": "ואולי יש לפרש שמדבר על נחלת ארץ ישראל, שזה קבוע נצחי, אם לא שיחטא כל כך שיאבד לגמרי, (ואפילו בזה יש מקרים שיעבר נחלתו לשבט אחר, או להקדש, ולפי שיטה אחת גם המלך יכול להעביר, ואכמ\"ל). אכן אם מדבר בנחלת ארץ ישראל, בהיכא תמצא דבריו שאיש אחד ירכוש נחלת השני קנין של ממש, ורק כלפי שמיא נשארת של השני, וצריך לפרש שמדבר בזמן שאין היובל קיים, כי אי אפשר לפרש שכל הרווחה של המצר שהרוויח הוא רק עד היובל, כי כתב בפירוש שהוא הרוויח לנצח. ומצינו אפילו לענין ירושת הארץ, שיהושע וכלב חיו מן האנשים, דהיינו שלקחו חלק המרגלים בארץ ישראל (בבא בתרא קיח, אבל לפי הרשב\"ם זה רק למ\"ד אחד), ולשון הרשב\"ם (קיז:) נתחייב רשע יבא צדיק ויזכה בחלקו.", "en": "" }, { "index": 166, "he": "עוד צריך ביאור בדבריו שהרי מבואר בגמרא שיש בעלים על המצר, כי הגמרא שאלה מה הדין במי שמחזיק במצר וכו'. והרי המצר בעצמו כנחלה בארץ, ואם אין אדם נוגע בחלק חבירו, גם המיצר של חבירו לא יכול לקחת. [והנה בענין חצות יש שפרשו, כחצות, שאין נקודת חצות קיים, כי יש חלק ראשון של הלילה וחלק שני, ואין יש ביניהם כלום. וכאן בבא בתרא (נה.) נו., שנינו שהחצב אילן או עשב שיונק רק מהקרקע שכנגדו ולא מהקרקע שבצדדיו, לכאורה אי אפשר לפרש שהוא חוצץ בין שני החלקים, ואינו תופס מקום כלל, כי בעל כרחך יש קרקע תחתיו שיונק ממנו].", "en": "" }, { "index": 167, "he": "והנראה בענין המצר, שהוא נותן צורה, וחוצב חלק לכל אחד – ולכן נקרא העשב שבו תיחם יהושע את הארץ חצוב (ובליקוטי מוהר\"ן יא:ז הביא הגמרא מסכת חולין ס, יהי כבוד ה' לעולם שר העולם אמרו, בשעה שאמר הקב\"ה לאילנות למינהו, נשאו דשאים ק\"ו בעצמן, מה אילנות שהם גבוהים ואינם תכופים אמר הקב\"ה למינהו, כל שכן אנן וכו'. ועיין בריטב\"א נה. ד\"ה המצר שהקשה שכל עשבים אינם יונקים מהצדדים, ועל כרחך סגולת החצוב יותר מזה. ובאמת פשוט ומוכרח שאינו עשב בעלמא, שאם כן לא היה שומר קו הגבול. ועל כל פנים יש בו מדה יתרה של יהי כבוד ה' לעולם, להפריד ולהקים גבולות). כי מקום בחי' רצון, כל מקום יש לו רצון מיוחד, והארץ בחי' אמונה. והאמונה והרצון הם בחי' אין סוף, וצריכים לצמצם הרצון האין סוף, כמבואר בתורה מט, כדי לבנות העולמות והמדות, שהם ביצירת היצר טוב והיצר הרע, והם גדרי המצר, והמצר בעצמו הוא בחי' הלכות, שמפרשים ומגדרים מה מותר ומה אסור וכו'. וזה מה שמבואר (ערוך, ערך מצר – החמישי, רבינו ברוך בשיטת הקדמונים סב: - הובאו בבבא בתרא נד סוף ע\"א) שהמצר הוא שביל (-ולכאורה לכולי עלמא בענין מצר שהחזיקו בו רבים פירושו שביל), בחי' הלכה. וכן חז\"ל אמרו שגבולות הארץ שהרימו בגורל, היו צועקים, וזה בחי' הריעו לה' כל הארץ, ראשי תיבות הלכה, כמובא בליקוטי מוהר\"ן תורה יא. [גם בענין סייג לתורה, שיש סוגה בשושנים, מצינו בילקון שמעוני, תזריע יג, בענין ציון קברות (שהוא סוגיא בדף נח.), כמה וכמה מקורות, וכמה מהם מפרשים את הדרך, רבי חנינא בר איקא אמר מהכא, הרימו מכשול מדרך עמי, רבי יהושע בריה דרב אידי אמר מהכא, והודעת להם את הדרך. רב אשי אמר מהכא, ושמרתם את משמרתי, עשו משמרת למשמרתי, רבינו אמר מהכא ושם דרך אראנו בישע אלקים, ע\"כ. הרי משמרת למשמרתי בחי' תיקון הדרך, דרכיה דרכי נועם].", "en": "" }, { "index": 168, "he": "וזמש\"כ (ישעיה סה:טז) אשר המתברך בארץ יתברך באלקי אמן והנשבע בארץ ישבע באלקי אמן, כי נשכחו הצרות הראשנות וכי נסתרו מעיני. כי נשכחו הצרות, בחי' ביטול המצרים. כי הברכה שייך בעיקר להגבולות, עיין בספר אדיר במרום עמ' רנ ז\"ל שהברכה היא תוספת השעה שצריך להעביר הגבול הראשון, עכ\"ל ועיין שם באריכות ביאור כל הענין, כי כפי אותו הגבול שניתן בתחילה, כל תהיה אותה הבריאה כל הימים, רק הברכה היא בהשפעה עיין שם. ומבואר שברכת הארץ הולך ביחד עם השכחות גבולותיה. והנשבע בארץ ישבע, כבר כתבו הקדמונים שזה ענין של חצבה עמודיה שבע, והרי בחי' החצוב שבו תיחם יהושע את הארץ.", "en": "" }, { "index": 169, "he": "מצ\"ר הוא השם הס' של ע\"ב שמות, ס' בגמטריא הלכה.", "en": "" }, { "index": 170, "he": "ולפי מה שקבענו שענין המיצר הוא הלכות, הפסוק מדבר בסוד תורה חדשה מאתי תצא. וזה באמת המשך הפסוק הבא, פסוק יז, כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה וכו'. וכן לפני ברכת הארץ בהפרצת גבוליה, הפסוקים דברו בההבדל שיעשה בין הצדיקים והרשעים, וכתיב (פסוק טו) והנחתם שמכם לשבועה וכו', והנחתם לשון תחום, כמו כבש וכשב, שהרשעים מוגבלים בתחום, אבל הצדיקים, אשר המתברך וכו', אשר בחי' בינה, הארץ העליון כנודע, אשר הצדיקים שהלכה כמותם יורשים הגבולות.", "en": "" }, { "index": 171, "he": "ומבואר בתורה נו:ט כי צדיק וטוב לו, זה בחינת הצדיק שהלכה כמותו, צדיק ורע לו, זה בחינת הצדיק שאין הלכה כמותו. רשע וטוב לו, זה בחי' הרשע שמקרב להצדיק שהלכה כמותו, רשע ורע לו, זה בחינת הרשע שמקרב להצדיק שאין הלכה כמותו. ואפלו משה לא השיג זאת, כי הם בחינת דרכי ה' וכו' עיין שם.", "en": "" }, { "index": 172, "he": "ובספר איבי הנחל פירש ז\"ל כשיש על הצדיק מחלוקת, שעל ידי זה מכסין אותו (-את ההשפעה שבאה על ידו כדי שלא יקטרגו עליו, כמבואר בתורה פח), אזי זה הצדיק זוכה על ידי המחלוקת להשיג סתרי תורה – תורת ה' ממש, ועל ידי זה זוכה שהלכה כמותו. ועל כן הרשע המקורב להצדיק הזה, הוא רשע וטוב לו, דאין טוב אלא תורה, היינו שהצדיק משיג סתרי תורה המוסתרת אצל הרשע, ועל ידי זה נתגלה ההסתרה והתורה בעצמה מוכיחה אותו (-כמבואר בתורה נו), ועל ידי זה זוכה הצדיק שהכלה כמותו בכל מקום, ע\"כ. ועוד כז\"ל כשאין על הצדיק מחלוקת, אינו יכול להשיג תורת ה' ממש, היינו לגלות ההסתרות, ועל ידי זה אין הלכה כמותו, והרשע שמקורב אצלו הוא רשע ורע לו, היינו שהרע שלו בשלמות (כי הצדיק שזה הרשע מקורב אליו, אינו מוצא אצלו את התורה המלובשת והנסתרת), ע\"כ.", "en": "" }, { "index": 173, "he": "והנה לפי דבריו, רשע וטוב לו, באמת טוב לו להצדיק, שהצדיק זוכה לגלות התורה, אלא שהטוב מכריז תוכחה להרשע, אכן כיון שאוחז ברשעו אין זה טוב לו כלל. אלא פירושו לכאורה כמו שאביא מהמגיד ממזריטש, שלכל צדיק יש רשעים קשורים לו שמשפיעים עליו, בחי' אוי לרשע אוי לשכינו, והוא עליהם, ולפעמים הצדיק משפיע להם הרהורים טובים עד שזוכים ממש לטוב. ויכולים לפרש כן, שהטוב של אותם רשעים, הוא רק לשעה, כי סוף סוף הצדיק יטול חלקו, אי נמי יכולים לפרש שזה המעלה של הצדיק שהלכה כמותו, שהוא לא יקח חלקו. ופעם ראיתי כמדומני ממקור קדמון לפרש נוסח ברכת על הצדיקים, ושים חלקנו עמהם, להיות מאנשי הצדיק שאינו רוצה כלל ליטול חלק חברו.", "en": "" }, { "index": 174, "he": "ועל כל פנים, המיצר, שהוא בחי' ההלכה, שייך להצדיק שהלכה כמותו. ולכן יהושע תיחם הארץ, ויהושע קבע תקנות השייכים לכל הארץ, והגמרא הניח ב'תיקו' על המחזיק במצר של נכסי הגר, כי זה נוגע לקנין גמור על הקרקע, ודוק.", "en": "" }, { "index": 175, "he": "אכן עיין במסכת חגיגה טו. זכה צדיק נטל חלקו וחלק חברו בגן עדן, נתחייב רשע נטל חלקו וחלק חברו בגיהנם.", "en": "" }, { "index": 176, "he": "ואע\"פ שבספר עשרה מאמרות פירש ז\"ל", "en": "" }, { "index": 177, "he": "והוא טעם זכה נוטל חלקו וחלק חברו בגן עדן ונוטל שכרו והוא נעשה צנור לשכר המגיע לחברו על דרך הנמנה מעשרה ראשונים שנוטל שכר כל הבאים אחריו לא לגרוע חלקם אלא שכלם זוכים על ידו נמצא הוא נוטל שכר כולם ונתנו להם ונשאר לו כנגד כלם כי האחרים נוטלים ממנו והוא אינו חסר והא והא איתא כמו שנזכיר לקמן, ע\"כ.", "en": "" }, { "index": 178, "he": "לפי דבריו אתי שפיר לשון הגמרא, זכה צדיק נטל חלקו וחלק חברו – שאינו מזכיר כלל בתחילה התחייבות הרשע, כי דבר שייך אפילו בין צדיקים, חברים, שאחד יזכה לשורש הרע וכולם זוכים על ידו.", "en": "" }, { "index": 179, "he": "ולא משמע כן בשום מקום או פירוש אחר, אלא נוטל שכרו ממש והשני נשאר בלי כלום. וכן בפירוש בשער הגלגולים ז\"ל והענין הוא, כי ברדוף הצדיק אחר הרשע לזכותו, אולי הרשע ההוא יש בו אותם נצוצות טובות שנאבדו ממך, ונצוצותיו הרעות נתנו לך, ועל ידי שתתחברו יחד בחשק ואהבה, אז הטוב שבו יוסר ממנו ויותנו בך, ואז אתה נשלם בכל הטוב, והוא נשלם בכל הרע. וז\"ס צדיק נוטל חלקו וחלק חבירו בגן עדן, רשע נוטל חלקו וחלק חבירו בגיהנם. וזש\"ה אם רעב שונאך האכילהו לחם. וכמ\"ש ז\"ל על פסוק כי תראה חמור שונאך, אין הכתוב מדבר אלא באדם רשע שמותר לשנאותו כמש\"ה הלא משנאך ה' אשנא, ואם אם רעב שונאך תאכילהו לחם וכו', עיין שם. אכן האריז\"ל במקום אחר פירש ענין נוטל חלקו, שמדובר על נצוצות של נשמת הצדיק, וז\"ל כי בן זומא ראה אוכלוסא בהר הבית, ואמר לא נבראו כל אלה אלא לשמשני. והענין הוא, כיון שכלם הם נצוצותיו ותלויים בו, והוא מתעבר ומתגלגל כדי לתקנם. וכבר נתבאר אצלינו, כי כל צדיק שמתגלגל עם איזו נפש כדי לתקנה ולעזרה, הוא נוטל חלק עמו באותם המצות שעושה, ונמצא כי כל ס' רבוא ההם שהיו נצוציו, נבראו לשמשו, כי הם הטורחים ועושים המצות, והוא נוטל חלקו עמהם בלי יגיעה, ע\"כ. [ובשער הגלגולים כתב כן דוקא בענין עיבור נשמה ז\"ל לתועלת הצדיק עצמו המתעבר בו, כי כיון שהוא מסייעו להוסיף מצות ותקונם, נוטל חלק בהם, וז\"ס מ\"ש ז\"ל, גדולים צדיקים, שאפילו במיתתם זוכים לבנים וכו'. והוא, כי הוא מזכה אל האיש הזה, ונעשה לו כאב להדריכו ולסייעו, וזוכה בסבתו כנזכר: ודע, כי הצדיק הזה, כיון שנכנס בו לסייעו בחיים חייתו בסוד העבור כנזכר, ולא בסוד גלגול, לכן הוא קרוב לשכר ורחוק להפסד, כ\"א האיש הזה יעשה מצות, נוטל חלק בשכר ההוא. וז\"ס מ\"ש ז\"ל כי הצדיק נוטל חלקו וחלק חבירו בג\"ע, והבן סוד העמוק הזה]. ולפי זה שפיר יש לפרש כמו העשרה מאמרות, ששורש נשמת הצדיק נוטל בראש, וכל ניצוץ נשמה נוטל כפי שזכה, ע\"כ. אכן מבואר בשער הפסוקים שאם הניצוץ של הצדיק נמשך ברשע, אז כל הטוב ילך לשורש הנשמה, והרשע יאבד ברשעתו ז\"ל והנה הרשע בכל גלגול שמתגלגל להתברר, מוסיפין רשע חדש על הגלגול שעבר, ולכן נגמר ברורם תכף בארבע גלגולים לבד. והטוב שבהם נברר, ונתן לראוי לו, שיהיה משורש נשמתו, כמ\"ש ז\"ל זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בג\"ע, והרע הגמור נשאר בו, וכלו פסולת גמור, והולך לאבדון, ואין לו עוד תקוה כלל, כי אין בו נצוץ טוב כלל, ע\"כ.", "en": "" }, { "index": 180, "he": "וצ\"ב איך יפרש בעל עשרה מאמרות את סוף הפיסקה בחגיגה שם, נתחייב רשע נטל חלקו וכו', לכאורה על כרחך נוטל חלקו ממש, והרי לא ראי רישא כראי סיפא.", "en": "" }, { "index": 181, "he": "ואפילו לפי דבריו, אולי יש לחלק שזה רק להרשעים המקורבים לצדיקי אמת שהלכה כמותם, ולכן הם בחינת רשע וטוב לו, טוב לו ממש, כי נגרע ממנו החלק שהצדיק נטל. ואילו הרשעים שמקורבים להצדיקים שאין הלכה כמותם, רשע ורע לו, כי נשארים בלי כלום, כי כיון שאין הלכה כמותם, אין זוכים להיות שורש האור שממנו יהנה כולם.", "en": "" }, { "index": 182, "he": "הנה לפי דברי האריז\"ל הנ\"ל משער הגלגולים בסוד אם רעב שונאך האכילהו לחם, יש לעיין בדרך שרבינו גילה בליקוטי מוהר\"ן רפב, לחפש ולהתיחס להנקודה טובה שבכל ישראלי, ועל ידי זה, ועוד מעט ואין רשע, כל הרשעות נופל ונשאר רק הטוב. ורבי נתן שאלו מה עם רשע גמור, ורבינו גער בו, שאין כזה דבר שלא יהיה נקודה טובה. והרי בצירוף לדברי האריז\"ל יתכן שאין הכי נמי, תורה רפב פועל גם על רשע גמור, אבל לא כמו שפועל אצל הכשרים, כי בכשרים, האדם ההוא ישאר בצדקו, ואילו ברשע גמור, הוא רשע בעונו ימות, והנקודה טובה ישאר אצל זה שקיים מאמר רבינו, ודו\"ק. אלא דיש לחלק ולפרש שהנצוצות שעליהן דבר האריז\"ל הם זכויות שכבר זכה בהן, ואילו רבינו מדבר על מדות והנהגת הבן אדם שקיימים בהוה.", "en": "" }, { "index": 183, "he": "עוד פירש האריז\"ל שמקויים על ידי גלגול ז\"ל דע שהמגולגל המשלים נוטל חלקו וחלק חבירו בסוד יכין רשע וצדיק ילבש כי אותו הלבוש שעשה רשע זה ע\"י קצת צדקותיו ומעשיו (קכ\"ה ע\"א) הטובים ולא זכה ללובשו, עתה המגולגל המשלימו לובשו וזהו וצדיק ילבש.", "en": "" }, { "index": 184, "he": "ועיין בספר אור תורה להמגיד ממז', על אגדות חז\"ל אות תפז ז\"ל", "en": "" }, { "index": 185, "he": "תפז", "en": "" }, { "index": 186, "he": "זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בגן עדן, לא זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בגיהנם. וקשה, למה יהיה המדה כך. ועוד, חלק חבירו מאין הוא, והלוא רשע הוא, ורשע לגבי צדיק חבירו קרית ליה. ועוד, למה יתן החלק לזה הצדיק, והלוא הרבה צדיקים יש. ועוד מאין יש לרשע חלק בגן עדן, וגם בסיפא מאין יש לצדיק חלק בגיהנם. וי\"ל דאיתא בכתבי האר\"י זלה\"ה (ע' שער הגלגולים פ\"ט) שהרשע אם מרבה לחטוא רחמנא ליצלן יכול הוא להחטיא את הצדיק, כי אוי לרשע אוי לשכינו. ואף על פי שאינו יכול להחטיאו בפועל, מביא את הצדיק לידי הרהור עבירה. וכן הצדיק במעשיו הטובים ובעבודתו יכול הוא להעלות את נפש הרשע, ואם לא יכול להעלותו מחמת שנשתרש בחטא, עם כל זה מביאו לידי הרהור תשובה. ולכך אמרו הרשעים מלאים חרטות, זו הרהור תשובה, רק מחמת שנשתרשו בחטאים חוזרים לסורם. ואיתא המקדש את האשה על מנת שאני צדיק [הרי זו מקודשת] וכו' [מפני] שמא הרהר תשובה [בלבו], נמצא אף על פי שהוא רשע גמור נעשה צדיק גמור בהרהור תשובה. וז\"ש זכה, פירוש הצדיק על ידי מעשיו, נוטל חלקו וחלק חבירו, פירוש הרשע שהרהר בתשובה ונעשה צדיק כמוהו באותו רגע. וזהו חבירו דקאמר. וגם תיכף כשהרהר בתשובה נגזר לו ליתן לו חלק בגן עדן, ועכשיו שחזר לסורו ניתן חלקו להצדיק שהביאו לידי הרהור תשובה, ומשלו ניתן לו. לכן היא מדה ומדה שיותן לו ולא לאחר. וכן הוא להיפך. הרשע על ידי חטאיו הביא את הצדיק לידי הרהור עבירה, ונעשה הצדיק חבירו של הרשע, ונגזר עליו להיות לו חלק בגיהנם. ואחר כך חזר הצדיק לתמותו והחזיק בצדקו, נוטל הרשע חלקו בגיהנם שהביאו לידי הרהור עבירה. וכפעלו ישולם לו, וכך היא המדה, עכ\"ל.", "en": "" }, { "index": 187, "he": "לעיל הקשינו, שמבואר בבבא בתרא קיח, שיהושע וכלב נטלו חלקם של המרגלים, ולכאורה זה היה חלקם ממש מאליהם, ולא ממה שזכו על ידי יהושע וכלב. ומלשון הרשב\"ם משמע שזה לא היה גזרה מיוחדת, אלא מדין צדיק נוטל חלקו. אכן בענין המרגלים, כיון שאין להם חלק לעולם הבא (סנהדרין י:ג), שפיר ירשו שכיניהם שסבלו מהם את חלקם ממש. ואין ראיה משם לרשע בעלמא, שאז הצדיק יטול רק הטוב שבא על ידו.", "en": "" }, { "index": 188, "he": "והא דמצינו באריז\"ל שמשה רבינו לוקח את העדיים של בני ישראל, הרי בני ישראל כבר אבדו אותם, ואדרבה מזה שמשה רבינו לוקחם, אחר כך בשבת, הוא מחזיר אותם לבני ישראל, ואילולא לקחם בתחילה לכאורה לא היו זוכים להם אפילו בשבת.", "en": "" }, { "index": 189, "he": "ובספר מאור עינים ר\"פ נח כז\"ל", "en": "" }, { "index": 190, "he": "דכשהצדיק מוכיח את הדור ואין רוצים לקבל מוסר הוא נוטל מהם את החלק הטוב שלהם, וזהו אמרם ז\"ל זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בגן עדן, לאו דווקא בעולם הבא נאמרו הדברים אלא אפילו בעולם הזה שהוא נוטל את החלק הטוב שבתוכם אם מוכיח אותם ואינם רוצים לקבל, ואסבריה מורי לדבר זה כי הדבור מפי הצדיק לאוזן השומע והדיבור הוא דבר רוחני והוא מדריגה עשירית והשמיעה היא גם כן היא דבר רוחני והיא מדריגה עליונה למעלה מהדבור וכשהוא שומע ואינו מקבל מוסר לוקח הצדיק חלק השמיעה שלו שהדבור של הצדיק חוזר אליו עם חלק השמיעה של השומע. (ודבריו הובאו באורח לחיים ר\"פ נח, ועיי\"ש מה שהאריך בזה. ושם כתב שנח לא רצה להוכיח את הדור, כי ידע שלא יקבלו, ולא רצה לקחת חלקם. ובזה הוא חשב שעלה אפילו על משה רבינו. אכן צריך עיון קצת, כי לכאורה סוף סוף בודאי נח לקח חלקם, כי בגשמי בודאי לקח חלקם – כי נשאר כל העולם שלו, ובפשטות זה כולל גם כל ההישג הרוחני שהכל נשאר תלוי רק בנח, והרי דור המבול אין להם חלק לעולם הבא, ועל כרחך הכל נשאר בחלקו של נח. ובמסכת אבות ראש פרק ה' עשרה דורות מאדם ועד נח להודיע כמה ארך אפים וכו' עשרה דורות מנח ועד אברהם להודיע וכו' עד שבא אברהם אבינו וקבל שכר כלם, ע\"כ. הרי שרק באברהם כתוב שהוא קבל שכר כלם, מה שלא הזכיר אצל נח. אבל אצל נח לא היה צריך לכתוב, כי פשוט הכל נשאר רק לנח, מה שאין כן באברהם שהעולם כמנהגו נמשך, היה צריך להודיע שזה היה רק בחיצוני, אבל השכר של כלם נטל אברהם. ואולי נח לא ממש קבל השכר של בני דורו, רק ירש המקום וחלק שלהם. אבל אפילו הכי, לא היה טעם לחשוש שיקח שכרם, שהרי בין כך ובין כך הם נאבדו לגמרי בועלם הזה ובעולם הבא. וצריכים לדחוק לפי פירושו שנח לא הבין כמה חמור היה חטאם שיאבדו לגמרי, אף על פי שהשם יתברך אמר לו שישמיד את כולם, חשב שעדיין יהיה להם חלק לעולם הבא)", "en": "" }, { "index": 191, "he": "נג: - נד - גרפיטי", "en": "" }, { "index": 192, "he": "אמר רב דימי בר יוסף א\"ר אלעזר המוצא פלטרין בנכסי הגר וסד בהן סיוד אחד או כיור אחד קנאן, וכמה אמר רב יוסף אמה, אמר רב חסדא וכנגד הפתח.", "en": "" }, { "index": 193, "he": "פירש רשב\"ם בנוין ואין חסר כלום, ואין לו מה לחדש בבית שתהיה חזקה. סיוד, טיח בסיד. כיור, ציורין מחוקין על הקיר. וכמה, הוי יפוי להחזיק. וכנגד הפתח. דרך כניסת פתח הבית בכותל שכנגדו, דשם נראה יותר לנוי, אבל במקום אחר טפי מאמה בעי, ע\"כ.", "en": "" }, { "index": 194, "he": "ובדף נד. אמר רב הצד צורה בנסכי הגר קנה, דרב לא קני לגנתא דבי רב אלא בצורתא, ע\"כ.", "en": "" }, { "index": 195, "he": "פרש רשב\"ם הצר צורה, צורת חיה או עוף. בנכסי הגר, בכתלי הבית. אבל סיוד וכיור דעמר לעיל, אמה כנגד הפתח לאו היינו צורת בריה אלא ציורים בעלמא מעשה צעצועים ופרחים, אבל צורת חיה או עוף חשובה ודי באחד, ולא בעינן אמה ולא כנגד הפתח, ע\"כ.", "en": "" }, { "index": 196, "he": "וכמה הלכות גדולות יש ללמוד מזה הלכה למעשה בענין גרפיטי של נ נח נחמ נחמן מאומן. דודאי נוי ויופי הוא. ואין צריך להיות אמה על אמה, ואין צריך להיות כנגד הפתח, אבל בודאי הידור מצוה יש בדבר. וסבא אמר על כל דלת, כי הידור הוא, שאפילו ציור של סיוד וכיור נוי הוא כנגד הפתח.", "en": "" }, { "index": 197, "he": "נד. ואמר שמואל האי מאן דאתקיל תיקלא אדעתא דארעא קני, פרש רשב\"ם מסיר המכשולות, ומשוה פני הקרקע שתהא חלקה ולא תכשל המחרישה ותשבר, ע\"כ.", "en": "" }, { "index": 198, "he": "הרי שצריכים להשוות פני הקרקע לפני המחרישה. ונראה שבחרישה ממש משוה את הקרקע. כי כן מבואר בישעיה כח:כה הלוא אם שוה פניה והפיץ קצח וכמן יזרק וכו' ופרש\"י ז\"ל הלוא, כן דרך החורש, כיון שחרש משוה פני האדמה ואחר כך זורע, ע\"כ. וכן רש\"י בפסוק כו כז\"ל לא לנצח ישלח נביאים להוכיחו, אחרי שאינו שומע לתוכחה, הוא ייסרנו במשפטי יסורין כדי שתועיל עמל תוכחתו שהוכיח, כזה שמשוה פני הארץ לזרע כדי שתצלח עמל חרישתו שחרש, ע\"כ. [ועיין שם ביאור המשל גם בפסוק כד – הכל היום יחרש החרש לזרע פרש\"י וכי החורש כדי לזרע לעולמים חורש, אם כן מה יועיל, אף הנביאים המוכיחים אתכם להחזירכם למוטב, הלעולמים יוכיחו ולא יועילו. ובספר זית רענן (הקדמה ד\"ג) פירש שחרישה הוא רק להמית ולהשריש מני האדמה העשבים הרעים, לבד יפסידו זרע הזרוע, כן הנסים והנוראות שעשו לאבותינו בימי קדם, היה רק למען יתמו ויכלו האמונות כוזבות והדעות נפסדות מקירות לבבנו, ואחר זה נודע ונטע בקרבנו האמונות האמתיות.]", "en": "" }, { "index": 199, "he": "נד. אמר רב הצד צורה בנסכי הגר קנה, דרב לא קני לגנתא דבי רב אלא בצורתא, ע\"כ. עמש\"כ לעיל דף נג:.", "en": "" }, { "index": 200, "he": "עג.", "en": "" }, { "index": 201, "he": "רבה בר בר חנה", "en": "" }, { "index": 202, "he": "מאמרי רבב\"ח – חיי מוהר\"ן ה.", "en": "" }, { "index": 203, "he": "אמר רבב\"ח האי גלא דמטבע לספינתא: לק\"מ א דף א:.", "en": "" }, { "index": 204, "he": "אמר רבב\"ח לדידי חזי לי הורמיז בר ליליתא: לק\"מ יב: דף טז:.", "en": "" }, { "index": 205, "he": "אמר רבב\"ח אישתעו לי נחותי ימא בין גלא לגלא: לק\"מ יג דף יח..", "en": "" }, { "index": 206, "he": "אמר רבב\"ח לדידי חזי לי הורמיז בר ליליתא: לק\"מ יב דף טז:.", "en": "" }, { "index": 207, "he": "עג:", "en": "" }, { "index": 208, "he": "אמר רבב\"ח זמנא חדא הוה קאזלינן בספינתא וחזינן ההוא כוורא: לק\"מ ב דף ב..", "en": "" }, { "index": 209, "he": "אמר רבב\"ח לדידי חזו לי האי אקרוקתא: לק\"מ ג דף ב:.", "en": "" }, { "index": 210, "he": "אמר רבב\"ח זימנא וכו' וחזינן ההוא כוורא דיתבא ליה אכלה טינא: לק\"מ ד דף ד:.", "en": "" }, { "index": 211, "he": "אמר רבב\"ח זימנא חדא הוה אזלינין בספינתא וסגאי ספינתא: לק\"מ ה דף ו..", "en": "" }, { "index": 212, "he": "אמר רבב\"ח זימנא חדא הוה אזילנן במדברא וחזינן הני אווזי: לק\"מ ו דף ז..", "en": "" }, { "index": 213, "he": "אמר רבב\"ח זמנא חדא הוי אזילנן בספינתא וחזאי להאי ציפרתא: לק\"מ יא דף טו..", "en": "" }, { "index": 214, "he": "אמר רבב\"ח לדידי חזי לי אורזילא בר יומא: לק\"מ יד דף יט..", "en": "" }, { "index": 215, "he": "אמר רבב\"ח לדידי חזי לי אקרוקתא דהוי כי אקרא דהגרוניא: לק\"מ טו דף כ:.", "en": "" }, { "index": 216, "he": "עד.", "en": "" }, { "index": 217, "he": "אמר רבב\"ח אמר לי ההוא טייעא תא אחוי לך טורא דסיני: לק\"מ ז דף ט..", "en": "" }, { "index": 218, "he": "אמר רבב\"ח אמר לי ההוא טייעא תא ואחווי לך בלועי דקרח: לק\"מ י דף יג:.", "en": "" }, { "index": 219, "he": "אמר רבב\"ח אמר לי ההוא טייעא וכו' היכי דנשקי ארעא: לק\"מ יד דף יט:.", "en": "" }, { "index": 220, "he": "ר' יוחנן מישתעי וכו' וחזינא האי כוורא: לק\"מ טז דף כא:. חיי מוהר\"ן ו.", "en": "" }, { "index": 221, "he": "רב ספרא מישתעי וכו' וחזינן ההוא כוורא: לק\"מ יז דף כג:.", "en": "" }, { "index": 222, "he": "ר' יונתן משתעי וכו' וחזינן ההוא קרטליתא: לק\"מ יח דף כד.. חיי מוהר\"ן ח.", "en": "" }, { "index": 223, "he": "א\"ל תא אחוי לך בלועי דקרח, חזאי תרי ביזעי והוו קא מפקי קוטרא וכו', בזיעי, פירש רשב\"ם בקעים, דכתיב ותבקע הארץ אשר וכו' (במדבר טז – תרגום אנקולוס ואתבזעת), ע\"כ. צריך ביאור עיין רש\"י דברים יא:ו בקרב כל ישראל, כל מקום שהיה אחד מהם בורח, הארץ נבקעת מתחתיו ובולעתו, אלו דברי רבי יהודה, אמר לו רבי נחמיה, והלא כבר נאמר ותפתח הארץ את פיה (במדבר טז:לב), ולא פיותיה, אמר לו ומה אני מקיים בקרב כל ישראל, אמר לו שנעשית הארץ מדרון כמשפך, וכל מקום שהיה אחד מהם, היה מתגלגל ובא עד מקום הבקיעה, ע\"כ. וכאן משמע שהיו שני פיות. ונראה שהבקיעות האלו הם רמזים על החרון אף, ולא על מה שבלע הארץ.", "en": "" }, { "index": 224, "he": "עד:", "en": "" }, { "index": 225, "he": "רב יהודה הינדואה מישתעי וכו' וחזינא ההוא אבן טבא: לקמ\"ת ד:יא דף ו:.", "en": "" }, { "index": 226, "he": "אמר רב אשי וכו' והוה אטמא דבשרא בהדן וכו': לקמ\"ת ה:טז דף יא:.", "en": "" }, { "index": 227, "he": "מעשה בר' אליעזר ור' יהושע שהיו באין בספינה וכו': לקמ\"ת ז:יג דף טו..", "en": "" }, { "index": 228, "he": "אמר רב יהודה אמר רב כל מה שברא הקב\"ה בעולמו זכר ונקבה בראם, אף לויתן נחש בריח ולויתן נחש עקלתון זכר ונקבה בראם ואלמלי נזקקין זה לזה מחריבין כל העולם כולו, מה עשה הקב\"ה סירס את הזכר והרג הנקבה וכו'.", "en": "" }, { "index": 229, "he": "ספר המידות, מריבה סד: כל הדברים נבראים בבחינת זכר ונקבה. אפלו מלכים, יש מלך בחינת זכר ויש מלך בחינת נקבה, והקב\"ה מרחקין זה מזה כדי שלא יחריבו את העולם, ע\"כ.", "en": "" }, { "index": 230, "he": "עה.", "en": "" }, { "index": 231, "he": "פני משה כפני חמה: לק\"מ ו:ה דף ז., לקמ\"ת ה:טו דף י:.", "en": "" }, { "index": 232, "he": "כל צדיק וצדיק נכוה מחופתו של חבירו: לק\"מ כא:ח דף ל..", "en": "" }, { "index": 233, "he": "כל צדיק נכוה מחופתו של חבריו אוי לאותה בושה אוי לאותה כלימה: לק\"מ כב השמטות דף לד:.", "en": "" }, { "index": 234, "he": "עה. אמר רבה אמר ר' יוחנן עתיד הקב\"ה לעשות סוכה לצדיקים מעורו של לויתן... – לויתן בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן עם התיבות. זכה עושין לו סוכה – בחי' טנדר או בסטא של נ נח. לא זכה עושין לו (רק) צלצל (סכך בלי מחיצות, בחינת כיפה ננח)... לא זכה עושין לו קמיע (ורש\"י פירש ז\"ל היינו דבר מועט שקושרו לתלות בצוארו ע\"כ, אכן יש שרצו לפרש שזה הענק הנזכר בגמרא, ואילו הקמיע הוא תכשיט ליד, כי כן נמצא בלשון חז\"ל (יוצרות לפרשת שקלים ובמגלה עמוקות קטז) וכקמיע ביד גבור בזרוע חותמו)... והשאר פורסו הקב\"ה על חומות ירושלים וזיוו מבהיק מסוף העולם ועד סופו... בחי' גרפיטי ננח!", "en": "" }, { "index": 235, "he": "כי הא דיתיב רבי יוחנן וקא דריש עתיד הקב\"ה להביא אבנים טובות וכו' לגלג עליו אותו תלמוד, השתא כביעתא דציצלא לא משכחינן כולי האי משכחינן, לימים הפליגה ספינתו בים, חזא מלאכי השרת דיתבי וקא מינסרי אבנים וכו' אתא לקמיה דרבי יוחנן אמר לי דרוש רבי לך נאה לדרוש כאשר אמרת כן ראיתי, אמר לו ריקא אלמלא ראית לא האמנת, מלגל על דברי חכמים אתה, נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות, ע\"כ.", "en": "" }, { "index": 236, "he": "בליקוטי מוהר\"ן צח גילה הענין של נתן עיניו בו, שנתן לרשע העינים של הצדיק לראות עד היכן פגם. והנה כאן אותו תלמיד זכה לראות מלאכים בונים החלונות של שערי ירושלים, ולא אהני ליה. ואז קיבל הראות של הצדיק.", "en": "" }, { "index": 237, "he": "עה:", "en": "" }, { "index": 238, "he": "עתידין צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש: שיחות הר\"ן קכו.", "en": "" }, { "index": 239, "he": "עח. כומני, אמר רב פפא בר שמואל מרכבתא דנשי, ע\"כ. כומני בגמטריא מקדש אדנ-י כננ\"ו, ובגמטריא אדנ\"י באחוריים.", "en": "" }, { "index": 240, "he": "המוכר את הספינה", "en": "" }, { "index": 241, "he": "דף פב הקונה שלשה אילנות קונה הקרקע מלוא האורה וסלו חוצה, ונראה לפרש ע\"פ תורה ו' בלקוטי מוהר\"ן, דהנה הקונה והמוכר העומדים על נכסיהם זה בחי' נקודה תחתונה של ה' בחי' חיריק. כי מבואר בכ\"מ בדברי רבינו שהממון הוא בחי' הרגלים שמקים ומעמיד את האדם. וגם מצינו שחפצים הגנובים צועקים כמו שכתוב (חבקוק ב:יא) אבן מקיר תצעק, ומבואר גם בזוה\"ק ובגמ' מהפסוק הזה שקירות הבית מעידים על מעשה בני אדם, הרי שאם הכל בכשרות הכל בחזקת דמימה.", "en": "" }, { "index": 242, "he": "כאשר הקונה והמוכר באים לעשות את הקנין, זה בחי' הו' שבתוך הא', ששניהם נכנסים להסכם, ובזה יש בושה, כל אחד נכוה מחופת חבירו, כי יש משפט איך למי שייך החפץ הזה. וזה מה שמצינו שקנין, מכירה, הוא לשון כרה, וכמו שרש\"י מפרש בפ' ויחי על הפס' אשר כריתי לי (נ:ה), שהוא מלשון כי יכרה איש בור, וכן פירושו מכירה כמו שאמר רבי עקיבא כשהלכתי לכרכי הים היו קורין למכירה כירה. הרי שהמכירה הוא בחי' כרה, בחי' חפירה, שהוא לשון של בושה. וזה בחי' הו' כמבואר בתורה שם.", "en": "" }, { "index": 243, "he": "לאחר שאדם זכה לקנות את האילנות והקרקע, הרי הוא בחי' אדם היושב על הכסא. כי הג' אילנות הם בחי' השלשה בחי' של תשובה, פן יראה וכו', שהם בקוצו של היוד עליונה של האלף. ולזה קני\"ן בגימטריא ר\"י, שהוא עשר פעמים אהי\"ה. בחי' השיעור קומה של תשובה, בחי' תיקון. כי תחילת התשובה מתחיל עם אהי\"ה להיות זמין למהוי, וגם מסתיים עם אהי\"ה, כי אין כבוד בלי כ' בחי' אהי\"ה. וע\"ץ עם הכולל בגמטריא שם קס\"א (אהי\"ה במילוי יודין, אלף ה\"י..), שע\"י ג' עצים, נבנה הסגול של קס\"א שבנקודה עליונה, וגם הקרקע, בחי' הרצון, שסביב האילנות, בחי' כתר – שסובב, נקנה. ולכן להלכה כדי שגם הקרקע תהיה קנויה צריכים העצים להיות בצורת חצובה – דהיינו בצורת סגול. ואף שלמ\"ד אחד בגמ' מספיק שיהיו בשורה, להלכה זה אינו מספיק כי לית בזה משקל התשובה, כי נקודה אחת, זה בחי' דין, וכן שורה של נקודות, זה גם כן בחי' דין, בחי' עולם הנקודים שעי\"ז היה השבירה כידוע, ואז היה תיקון המתקלא, שיש משקל, חסד גבורה ורחמים, כידוע, שזה עיקר התיקון. ולכן נקודה אחת, הוא חיריק, שהכל חוק\"רין את הכבוד, אבן בוחן, והשלושה נקודות בצורת סגו\"ל, מלשון סגולה שזה למעלה מכל הטעמים, כמבואר במקום אחר בדברי רבינו, ואי אפשר לחקור אותו. וזה בחי' ארץ ישראל שהוא מתנת חנם, שאינה תלויה בזכויתינו, כמבואר במ\"א בדברי רבינו, והוא לעם סגולה. ועל כן כשאדם קונה ג' אילנות בצורת סגול, עובר בחי' כל תהליך התשובה להיות זמין ולמהוי ליה מקום בעולם ולהיות אדם היושב על הכסא.", "en": "" }, { "index": 244, "he": "ולכן להלכה, כדי שיקנה גם הקרקע עם האילנות, צריך שהמרחק בין האילנות תהיה מד' אמות עד ט\"ז אמות, כי הד' בחי' נקודה תחתונה של האלף, בחי' מלכות, דין, ודמימה, ובחי' עצם האדם מד' יסודות, כמו שרבינו מפרש בתורה לז מהזוהר עה\"פ ושם האיש אשר עשיתי עמו, שע\"י תענית זוכין להיות אדם, שמתקן את הד' יסודות, הרי שצריכים לפחות ד' אמות, ועד ט\"ז אמות, כי ג\"פ י\"ה (דהיינו עד ט\"ז) שיש בין השלושה אילנות עולים למספר אד\"ם.", "en": "" }, { "index": 245, "he": "ואז גם יתחייב בביכו\"רים....", "en": "" }, { "index": 246, "he": "ונראה לדרוש עוד בס\"ד בענין הט\"ז אמות מרחק שבין כל אילן ושורה, כי הלב בשורש ל\"ב אלקים דמעשה בראשית כמובא בלקוטי מוהר\"ן, והלב יש בו שני חללים, הרי שכל חלל שייך ט\"ז (וזה גם כן רמוז בהאלף, שהואו באלכסון מתחלק לב' ווי\"ן כמבואר בכוונות לאכילה, שמעיקרי הכוונה לכוון על הל\"ב נתיבות חכמה הרמוזים באות א', והרי י\"ו למעלה וי\"ו למטה). והנה הרמח\"ל גילה שאלו הל\"ב אלקים הם בחיצוניות, ובפנימיות יש ח' שמות הוי\"ה – כל אחת בת ארבע אותיות, הרי ל\"ב. וזה השיטה שלכל שורה יש ח' אמות. כי העץ ממש נבנה מהלב – ה' פעמים לב, בגמטריא עץ, ובגמטריא צלם, עצה עמוקה בלב איש. וה' אמות הם מקומו של האדם ד' אמות של הלכה – ד' אותיות הוי\"ה ב\"ה.", "en": "" }, { "index": 247, "he": "פד.", "en": "" }, { "index": 248, "he": "כי מראה חמה עמוקה מן הצל: לק\"מ לא:ט דף מד:.", "en": "" }, { "index": 249, "he": "צ: - צדיק! בפירוש הרשב\"ם ד\"ה ושמע מינה מוסיפין על המדות כז\"ל אבל שתותא מלגיו, זהו שתחלוק את החמשים בששה חלקים, ומגיע לכל חלק שמנה שקלים ודינר ושליש דינר, הוסיף הוסיף אחד מששה חלקים שבתוך הנ' על החמשים והוי נ\"ח סלעים ודינר ושליש דינר, עכ\"ל.", "en": "" }, { "index": 250, "he": "חמשים = נ, והשתות שמוסיפים הוא הפתח - ו' שתחת הנ', ואז יש נח, והדינר ושליש דינר, שתי נקודות של השוא תחת הח.", "en": "" }, { "index": 251, "he": "צא. מתריעין על פרקמטיא ואפי' בשבת, הלבוש (או\"ח תקעו:י) כתב מפני שדומה לפיקוח נפש. המר\"ץ חיות (ב\"ק פ: ד\"ה מתריעין) הוסיף לבאר, שההיתר הוא כיון שיתכן שעתה זו שעת רחמים, ואם תעבור שעה זו לא תועיל התרעתם בזמן אחר.", "en": "" }, { "index": 252, "he": "עיין ליקוטי מוהר\"ן תנינא תורה קכד שלפעמים מגיע לאדם הרהור תשובה והשתוקקות להשם יתברך באיזה מקום, שצריך שם באותו המקום דיקא להתחזק בזה ההרהור תשובה וכו' ולא ימתין ולא יזוז ממקומו, אף על פי שאין זה המקום מוכן לכך וכו' כי כשיזוז ממקומו יכול להיות שיפסק וכו' עיין שם.", "en": "" }, { "index": 253, "he": "צח. כתוב בספר בן סירא הכל שקלתי בכף מאזנים ולא מצאתי קל מסובין וכו', עיין חידושי אגדות.", "en": "" }, { "index": 254, "he": "קטז.", "en": "" }, { "index": 255, "he": "מי שיש לו חולה בתוך ביתו וכו': לק\"מ י:ד דף יג..", "en": "" }, { "index": 256, "he": "אשר אין חליפות למו ח\"א בן וח\"א תלמיד: לקמ\"ת ז:ג דף יב:, סח דף לב..", "en": "" }, { "index": 257, "he": "קכא. לא היו ימים טובים לישראל כט\"ו באב וכיום הכיפורים וכו' ט\"U באב מאי היא א\"ר יהודא אמר שמואל יום שהותרו השבטים לבא זב\"ז וכ' רבב\"ח א\"ר יוחנן יום שהותר שבט בנימין לבא בקהל וכו'.", "en": "" }, { "index": 258, "he": "קכא: והתניא יאיר בן מנשה ומכיר בן מנשה נולדו בימי יעקב ולא מתו עד שנכנסו ישראל לארץ שנאמר (יהושע ז:ה) ויכו מהם אנשי העי כשלשים וששה איש ותניא שלשים וששה ממש דברי ר' יהודה אמר לו רבי נחמיה וכי נאמר שלשים וששה והלא לא נאמר אלא כשלים וששה, אלא זה יאיר בן מנשה ששקול כובה של סנהדרין, ע\"כ.", "en": "" }, { "index": 259, "he": "צ\"ב איך חשיב יאיר בן מנשה מוכה מאנשי העי, הרי אנשי העי הכו את הכשלשת אלפים איש שעלו עליהם למלחמה, והרי לא יצאו לצבא אלא מבן כ' לבן ס', ויאיר בן מנשה היה כבר זקן מופלג.", "en": "" }, { "index": 260, "he": "קכג. למה נתן יעקב את הבכורה ליוסף וכו' משל: לק\"מ ב:ד דף ב..", "en": "" }, { "index": 261, "he": "קכז. עבדי הוא וחזר ואמר בני הוא, נאמן דמשמש לי כעבדא, ע\"כ.", "en": "" }, { "index": 262, "he": "עיין ליקוטי מוהר\"ן תנינא תורה ה:טו ז\"ל אבל יש בן שהוא אוהב כל כך את אביו עד שמחמת האהבה הוא עושה מעשה עבד, מה שעבד פשוט צריך לעשות וכו'.", "en": "" }, { "index": 263, "he": "פרק ט – מי שמת", "en": "" }, { "index": 264, "he": "קמ:", "en": "" }, { "index": 265, "he": "משנה ב'", "en": "" }, { "index": 266, "he": "יורש את הכל, עם הט' אותיות והכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן.", "en": "" }, { "index": 267, "he": "קמא.", "en": "" }, { "index": 268, "he": "בת תחלה סימן יפה לבנים: לק\"מ ל:ג דף מא:.", "en": "" }, { "index": 269, "he": "קמד. רב ספרא גברא רבה הוא לא שביק גירסיה וטרח לאחריני, ע\"כ. שהוא ההיפך של מלאכתו נעשית על ידי אחרים. ויש לסמוך את זה גם למה שרבי אמר (לעיל ח.) אוי לי שנתתי פתי לעם הארץ.", "en": "" }, { "index": 270, "he": "קמז. שלשה דברים צוה אחיתופל את בניו אל תהיו במחלוקת ואל תמרדו במלכות בית דוד ויו\"ט של עצרת ברור זרעו חטים וכו'.", "en": "" }, { "index": 271, "he": "בתנא דבי אליהו רבא פרק יח בענין דואג ואחיתופל כז\"ל ואמרו חכמים (עיין סנהדרין קו:) שכך אמר דוד, אף שיחתן לא תזכר בבית המדרש, ע\"כ. וי\"ל שכיון שדוקא צוה לא למרוד במלכות בית דוד הזכירו שיחתו בזה.", "en": "" }, { "index": 272, "he": "האי יומא קמא דריש שתא אי חמימא כולא שתא חמימי כו'.", "en": "" }, { "index": 273, "he": "משנה ז. אין נקנין אלא במשיכה. במשיכה בגמטריא רבינו נ נח ע\"ה.", "en": "" }, { "index": 274, "he": "קסו: ילמד התחתון מן העליון באות אחת אבל לא בשתי אותיות, כגון חנן מחנני וענן מענני.", "en": "" }, { "index": 275, "he": "דבר זה למדנו השתפ\"ה בהיותינו אצל הציון של רב ענן, וכבר הייתי דורש שהע' של שמו יכולים להחליף באות ח' באותיות הגרון אחה\"ע, והרי הן אותיות נ נח. וכן, חנני, אותיות נ נח י', הי' משלים כל הי' אותיות של השיר פשוט כפול משולש מרובע, והוא לימוד תחתון מן הפתק שבא מהעליון.", "en": "" }, { "index": 276, "he": "ע\"ע מש\"כ במסכת שבת קג. הכותב נח מנחור.", "en": "" }, { "index": 277, "he": "קעה:", "en": "" }, { "index": 278, "he": "הרוצה להחכים יעסוק בדיני ממונות: לק\"מ לה:ו דף מט:", "en": "" }, { "index": 279, "he": "הרוצה שיעסוק בדיני ממונות ישמש את שמעון בן ננס: לק\"מ לה:ז דף מט:.", "en": "" }, { "index": 280, "he": "משנה סוף מסכת בבא בתרא כתוב: אמר ר' ישמעאל הרוצה שיחכים יעסוק בדיני ממונות שאין לך מקצוע בתורה גדול מהן שהן כמעין הנובע והרוצה שיעסוק בדיני ממונות ישמש את שמעון בן ננס, ע\"כ. ועל פי פשוטו המשנה נותנת עצה שמי שיש לו חכמות שרוצה לטהר מהם יעסוק בדיני ממונות, ומי שיש לו תאוות ממון ישמש את שמעון בן ננס.", "en": "" }, { "index": 281, "he": "והנה ידוע שרבינו שמו נרמז בפסוק נחל נובע מקור חכמה, וגם ידוע שהלכה כרבי נחמן בדיני, דהיינו בממון, והרי המשנה בעצמה מרמזת שעיקר העצה להתתקן מחכמות הוא להעסוק ברבינו, שאין לך מקצוע בתורה גדול ממנו.", "en": "" }, { "index": 282, "he": "והנה עיקר הבעיא של חכמות היה בדורות הקודמות כידוע, ואף שבודאי עכשיו אנו סובלים מאד מחכמות, וכמש\"כ בחיי מוהר\"ן שאע\"פ שנדמה להרבה שאין להם חכמות האמת הוא שהם שקועים בהרבה חכמות, עכ\"ז אין לנו בזה עוצם היצה\"ר והתגברות והתאווה של חכמות שהיה בדורות הקודמים. והיום נפלנו לגמרי לתאוות ממון הש\"י, ולכן עיקר העצה בשבילנו לשמש את שמעון בן ננס, והכוונה שלא מספיק להיות סתם מה שהעולם חושב ברסלב, אלא שצריך דוקא סבא והפתק של נ נח, וזה מרומז א' במה שהמשנה מייחס שני דורות שמעון בן ננס, שזה ענין של סבא - אבי האבא, ויותר מזה, ידוע שיש לעשות חילופי אותיות בכל אות השמיני וזה נקרא הא\"ב של אח\"ס בט\"ע גי\"ק (רש\"י במסכת פסחים מביא את זה והובא בכל הספרים הקדושים) אז יכולים להחליף ה'ס' ב'ח', וכן בחילופי אותיות של א\"ת ב\"ש ס' מתחלפת עם ח', ויוצא ש'ננס' הוא נ נח, וזה מה שרבינו אמר שרבי שמעון בר יוחאי הוא ע'יר ו'קדיש מ'שמיא נ'חית ועכשיו יש נ'חל נ'ובע מ'קור ח'כמה שאפילו הציפור צריך לשתות ממנו, וזה שמעון בן ננח!", "en": "" }, { "index": 283, "he": "ועוד יש בזה רמז להשמש של רבינו הקדוש ר' שמעון, בחי' ישמש שמעון את וכו'.", "en": "" }, { "index": 284, "he": "באומן התש\"ע הייתי יושב עם הגמרא פתוחה לפני [וזה ידוע אצלינו ש”תלמוד” ע”ה בגימטריא תהלים שעם האותיות (או עם מאומן הוא בלי ואו) בגימטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, א\"נ התלמוד, עם הו' אותיות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, שע”י לימוד תלמוד אחר חצות לילה זוכין לנגינה כשירה], בבא בתרא חזקת הבתים דף כט., וניגש אלי ארלה סטינפלד נ\"י והיינו מדברים על רבינו הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן, ובתוך כדי השיחה הוא הראה לי שהעמוד הנ\"ל מראה חזקת נ נח, כי הגמרא בצורה נ, והרשב\"ם בצורת נ', והרש\"י ותוס' בצורת ח' (כי בדף הזה כתוב \"כאן מת רש\"י\" והוא ממש בחי' רעוה דרעווין). הרי, מלמטה למעלה – מימין לשמאל – חתום בגמרא: נ נח! וכעין זה תמצא בהרבה עמודים של הש\"ס. וע\"ע מש\"כ בדף כט..", "en": "" } ] }