בכורות

בכורות

ח.

מפתחות:

תרנגולת מולדת לכ"א יום: לקמ"ת פה דף לט:.

ח:

סבי דבי אתונא

אימא לן מילי דכדיבי אמר להו הוי לן כדנייתא: לק"מ כד דף לד:.

אמרו ליה אמצעותא דעלמא היכא: לק"מ כד דף לו:. חיי מוהר"ן ו, יח.

אמרו ליה אחוי לן מנא דלא שויא לחבלא: לק"מ כה דף לז:. חיי מוהר"ן יט.

רציצא דמיית בבעותיה היכא נפיק: לק"מ כו דף לח:, כז דף לח:.

בני לן ביתא באוירא דעלמא: לק"מ כח דף טל..

האי גברא דאזל בעי איתתא ולא קיהבי ליה: לק"מ כט דף מ.. חיי מוהר"ן כ.

מישרא דסכינא במאי קטלי ליה: לק"מ ל דף מא:. חיי מוהר"ן כא.

אמרו ליה אית לן בירא בדברא: לק"מ לא:מג:.

א"ל ההוא גברא דאזיל ובעי אתתא ולא יהבו ליה מאי חזי ליה דאזיל היכא דמדלו מיניה, שקל סיכתא דצה לתתאי לא עאל, לעילאי עאל, אמר האי נמי מיתרמי בת מזליה, ע"כ. בליקוטי מוהר"ן תורה כט פירשה לענין תיקון הכללי ע"ש.

י"ל בעי אתתא, ענין של דרישת דבקות, כמו שנאמר ודבק באשתו, כי אשה ראשי תיבות, הנותן אמרי שפר, בחי' פאר ובחי' תפלין, הנאמר אצל נפתלי אותיות תפלין, כמבואר בליקוטי מוהר"ן תורה מז, ותפלין הם סימן על הדבקות, כמבואר בתורה לח.

והנה לאדם יש נר"ן – נפש השוכן בדמו ובכבד, רוח – שעולה ויורדת ושורה בלב, נשמה – ששורה במוח ומשכילו. ולמעלה מכל אלו יש נשמה לנשמה, שהיא בחי' מקיף הנקראת בחי' חיה.

ועיין בספר נפש החיים א:טו גודל מעלת השגת הנשמה, שהיא נשמת שד"י, רצה לומר נשימת פיו יתברך אין עצמותה מושפע ונמתגלה בתוך האדם כי היא מרומים תשכון בתוך פיו ית' כביכול רק שהיא הנותנת לו בינה וכו', והביא שם מכתבי האר"י בעץ חיים שער מוחין דקטנות פ"ג ז"ל אמנם לא כל אדם זוכה לזה, ודע כי מי שיש בידו כח במעשיו כו' אז יהיה לו זכירה נפלאה בתורה ויבין כל רזי התורה כו' ע"ש. ולכן היה הוה אמינא שהרוצה לידבק בהשם יתברך יספיק להשתדל להשיג מעלה זו של שליטת הנשמה. ובראותו שלא מצליח, מאי טעמא עליו להשתדל להשיג מעלה עליונה ממנה, להשיג נשמה לנשמה. ומתרצת כי באמת הדבקות היא משם דייקא, וכן כותב הרמח"ל (אגרות פתחי חכמה ודעת סימן כד – שערי רמח"ל עמ' שפב) ז"ל כי לכל גוף יש שתי נשמות – פנימיות ומקיפות, והם הם הב' רוחין הנזכרים בתוספתא פ' נח, שהנשמה הפנימית עומדת להנהיג הגוף, והמקיפה – להתדבק למעלה, ע"ש (ואפילו השגת הנשמה אינה אלא מהנשמה לנשמה, עיין בנפש החיים א:כ ז"ל ע"י עסק התורה בבינה יתירה בעומק תבונתו, מעורר שתאצל תוספת קדושה על שורש נשמתו, ומשם לנשמתו להחזירה שתאיר עליו אורה להשכילו וכו', ע"כ).

וי"ל שזה לשון הגמרא האי נמי מיתרמי בת מזליה, כי מצינו שהיחידה, שהיא עוד למעלה מהנשמה לנשמה, מכונה בת, וממזלה דידה יש את בחי' החיה.

אימא לן מלי דכדיבי (-בגמרא לפנינו: דבדיאי), אמר להו הוי לן כדניתא וילדה, והוי תליה לה פתקא וכתיב בה דמסיק בבי אבא מאה אלפי זוזי וכו'.

פירוש, שעל כרחך הם צריכים להודות שזה שקר, דאם לאו הרי הם חייבים לו מאה אלפי זוזי.

וכן מצינו כאשר דוד המלך ברח משאול לאכיש, והיה בסכנה והוצרך לשנות את טעמו, ואיתא במדרש ז"ל והיה כותב על הדלתות: אכיש מלך גת חייב לי מאה רבוא ואשתו חמשים, ע"כ. ולכאורה זה הדבר, שהיו חייבים לאמר שהוא שוטה כדי לא להתחייב.

לו. רב יימר אכשר עד מפי עד בבכור, קרי עליה מרימר, יימר שרי בוכרא, והלכתא עד מפי עד כשר לעדות בכור.

מרימר ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. יימר שרי בוכרא, "יימר בוכרא" עם התיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן – "שרי" אותיות שיר. עד מפי עד, עד עד, בגמטריא נחמן.

מד. אריב"ל לא יהיה בך עקר שלא יהיה ביתך עקור מן התלמידים ועקרה שלא תהא תפלתך עקורה לפני המקום ואימתי בזמן שאתה משים עצמך כבהמה.

עיין פרפראות לחכמה ח"ב.

מה.

כי לא סגר דלתי בטני: לק"מ כג:ה דף לה:.

נז:

ארז נפל במקומינו ועברו עליו י"ו קרנות על חודו: לק"מ לח:ז דף נג..

משנה ט:ה

בן עזאי אומר האלוליין מתעשרין בפני עצמן. מתעשרין ע"ה בגמטריא פתק נ נח נחמ נחמן מאומן.

דף נז: - נח. בן עזאי אומר שאדר הסמוך לניסן תמיד חסר (כט ימים) ורבי עקיבא אומר שיכול להיות מלא. ולא מבואר במאי פליגי. ולכאורה מבואר הדבר שאדר הוא חודש שמרבים בשמחה, ועל ידי השמחה יוצאים מהגלות לגאולה (כמו שרבינו גילה וסמך על הכתוב כי בשמחה תצאו), ניסן זה חודש הגאולה כידוע. אכן קודם הגאולה תמיד יש נסיון ושל ירידה וחושך כמבואר בספרי רבינו. ולכן בן עזאי אומר שאי אפשר לשלמות השמחה של אדר, וצריך לסיימו בכט, אבל רבי עקיבא היה שמח אפילו כאשר ראה את השועלים בהר הבית, אז רבי עקיבא היה יכול לראות שהשמחה של אדר יהיה שלם עד הגאולה של ניסן ממש.

אדר אותיות ארד, אני ירד, בחי' נחית דרגה נתיב איתתא (יבמות סג.), כי ניסן בחי' נשואין, בחי' (תהלים סח:ז) אלקים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות (סנהדרין כב).

נח.

בן עזאי אומר – תכלת וארגמן, על פי לקמ"ת ז 'כי מרחמם ינהגם', עמ' תכד.