עירובין

עירובין

עירובין, עם הז' אותיות, בגמטריא פצפצי"ה, ובגמטריא נ נח נחמ נחמן ע"ה. עירובין בגמטריא שמח, עמש"כ בסוף מסכת שבת. עירובין בגמטריא דן ברסלב, דן הוא המאסף לכל המחנות כי העירוב עושה ערבות לישראל, ובפרט בתורה רפ"ב רבינו עיר"ב כל עם ישראל, וכן ד"ן מרמז על השיר פשוט כפול משולש מרובע שראשי תיבות שלו ד' נוני"ן של ברסלב. עירבין בגמטריא רפ"ח ס'. כי יש בענין רפ"ח הרבה חשבונות כמובא בספרים, ועל כן נראה לדרוש עוד, שיש לחלק הרפ"ח לשבעה ספירות התחתונות, שרק בהם היה עיקר השבירה ורשות הרבים, ויוצא לכל אחד ואחד מ"א ניצוצות (בגמטריא האותיות של אהי"ה במילוי ומילוי מילואו כנודע), ואחד כולל על כולם. וזה בחי' י"ן של עירובין, כי י' נחלק לעטרת היסוד של הזכר ויסוד הנוקבה כמובא בענין הי' של שרי, חציו הלך לאברם להיות אברהם וחציו נשאר לשרה, בסוד הנ"ל. הרי הי' מורה על שני יסוד ומלכות, והן' היא החמשה ספירות של חג"ת נ"ה שבהם אימא מתלבשת כנודע. והרי ז' ספירות, עם הי"ן בגמטריא ס"ז, ועם המ"א ניצוצות, נ נח.

עירובין. אותיות ויעבר י"ן. ויעבר בחינת ע"ב רי"ו (תקוני זוהר מובא בלקוטי מוהר"ן תורה יג). ועי' בקיצור הכוונות לחודש אלול שהרמח"ל כותב לכוון בויעבר י' – זו היא ההוי"ה של שילוב הוי"ה אלהי"ם הנ"ל (בגמטריא סליחה), "על פניו" – אלהי"ם וס' צירופים שלו (דהיינו חצי הצירופים) הם כמנין פניו, ע"כ. ובזה א"ש ויעבר י"ן – י"ן בגמטריא ס'.

עירובין ע"ה והערב נא י"ה.

עירובין – עיין מש"כ על השם חנניה.

ב: תנן הכשר מבוי ב"ש אומרים לחי וקרוה וב"ה אומרים לחי או קורה.

מבוי לחי, עם התיבות, בגמטריא נ נח. לחי קורה ע"ה בגמטריא רבי נחמן. מבוי לחי קורה בגמטריא רבינו נחמן ע"ה.

מבוי, נראה לפרש מ"ב, "פשוט ומלא ומלא דמלא (שם הוי"ה) הוא התפשטות הצריך לברוא את הכל, וסוד ג' מדריגות כח"ב (אדיר במרום תקמז, מכון רמח"ל)", ו"י, אלו הזכרים של שם הוי"ה וחסר הנקבות, והרי אינה רשות היחיד. ולכן הכשר מבוי בלחי שעושה צורת ה', והיא ה' תתאה, שכינה, כדאיתא בתיקוני זוהר (ח.).

ג.: רבא אמר זה וזה כשר חלל וסכה תנן חלל מבוי תנן, ע"כ. ולכן גם מי שנוגע ברבנו אפלו בעצבע קטנה אין לשער מעלתו (חיי מוהר"ן אות ש).

יא. אמר רב כהנא כי תניא ההיא בפיתחי שימאי, מאי פיתחי שמאי, פליגי בה רב רחומי ורב יוסף, חד אמר דלית להו שקפי, וחד אמר דלית להו תיקרה, ע"ש.

שימאי בגמטריא רבי נחמן ע"ה. שקפי ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

יג:

מפתחות:

נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא: לקמ"ת לט דף כה:.

יט.

שתי תמורות יש בגי בן הנם ועולה עשן מבינהם וכו': לקמ"ת צ דף מ:.

כא.

מגילה עפה כד עייפת לה כד קלפת לה: קלג דף קב:.

והגה והי והי זה שילום שכר לרשעים בעולם הזה: לק"מ סו:ג דף פג:.

כא. והגה והי – עיין לקוטי מוהר"ן תורה סו.

כא. והגה – לשון שמחה, ומזה יש ללמוד והגית בו יומם ולילה, מצוה להיות בשמחה תמיד.

כא. אמר רב חסדא דריש מרי בר מר, מאי דכתיב לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצות מאד, דבר זה אמרו דוד ולא פירשו, אמרו איוב ולא פירשו, אמרו יחזקאל ולא פירשו, עד שבא זכריה בן בן עדו ופירשו וכו' עיין שם. והמרש"א פירש שאצל דוד כתיב רק מדה אחת, רחבה (פשט). איוב הזכיר שני מדות, אורך ורוחב: ארכה מארץ מדה ורחבה מני ים (פשט ודרש). יחזקאל הזכיר ג', שהמגילה היתה כתובה מפנים ומאחור (סוד), זכריה ראה מגילה שהיתה כתובה משני צדי הקלף, ועוד היתה מקופלת לשנים, ע"ש. הרי שיר פשוט כפול משולש מרובע.

כא:

הלועג על דברי חכמים נידון בצואה רותחת: לק"מ סא:א דף עד..

בשעה שתקן שלמה ערובין ונטילת ידים – תכלת וארגמן, על פי לקמ"ת ז 'כי מרחמם ינהגם', עמ' קלב.

כב.

למחר לקבל שכרם: לק"מ יב:א דף טו:, סד:ה דף פ..

מי שמשחיר פניו פניו וכו': לק"מ טו מאמר רבב"ח דף כא..

ומשלם לשונאיו וכו' שכביכול הם משא על פניו: לק"מ סו:ג דף פג..

רב אדא בר מתנא – תכלת וארגמן, על פי לק"מ סו 'ויהי נא פי שנים', עמ' קלה.

כב. היום לעשותן מחר לקבל שכר, וכמו שמלה היום משמעו העולם הזה, המלה מחר, משמעו עולם הבא. מחר, זה אותיות מם חת ריש, מם חת (עם האותיות) בגימטריא נ נח נחמ נחמן מאומן (עם הכולל), ונשאר , ריש, שהוא אותיות שיר. שזה מראה שעיקר העולם הבא הוא השיר של נ נח נחמ נחמן מאומן, וכמו שרבינו אמר, אני אשיר שיר לעתיד שזה יהיה העולם הבא של כל הצדיקים והחסידים!

כג. – משנה ב:ו

וכן שמעתי ממנו שיוצאין בעקרבנים בפסח, וחזרתי על כל תלמידיו ובקשתי לי חבר ולא מצאתי, ע"כ. וכן הוא ברע"ב: עקרבנין, אבל במשנה שמופיע בגמרא לא גרסינן עקרבנים אלא עקרבלין. ואכן, בעקרבנין, עם הח' אותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. וכן מצינו שמה שכתוב בתורה (שמות יב:ח) ומצות על מררים, מררים ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

כח. מערבין בפעפועין ובחגלוגות ובגודגדניות. פעפעין (בלי הו') בגמטריא רבי נחמן. החגלוגות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, ורש"י פירש פולפי"ר בלע"ז בגמטריא רבנו נחמן. הגודגניות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

כט. תרדין יפה ללב וכו' אבי תפי וכו' – עמש"כ בברכות דף לט.

כט. אמר אביי הריני כבן עזאי בשוקי טבריא, עמש"כ בחיי מוהר"ן אות רצ.

מ.: שנת תש"פ הדף יומי של ערב ראש השנה שחל בשבת, שבוא מדובר בדף. וגם בסוף הדף, לפי גירסת רש"י הרבנן שלחו את רב ייבא סבא, ייבא ראשי תיבות ישראל בער אודסר סבא (ואם תאמר יש עוד י', הרי עודעשר, עמש"כ על אביי) בערב ראש השנה לרב חסדא (הרב של חסד – רבינו), ורב חסדא אמר לו שהוא בא לו כי היה צריך המקום – שזה ממש הענין של ראש השנה של הצדיק, כמבואר בלקוטי מוהר"ן תנינא א', עד שתגיע למקומו.

מא – והנה בראש השנה גופא ראיתי במפרשים שהביאו שיש ענין לצום אפילו בלי השלמת היום שבכי האי גוונא לא עולה להתחשב לצום, כדי להשתתף בצער, ובזה אולי אחד מהטעמים הכי חזקים ששמעתי על מה שרוב העולם לא זכו להיות השנה אצל רבינו, כי לא אפשר להפליג בשמחתינו כנהוג כאשר העולם מדוכא ומעונה בשקר הקרונה. (וכן בחיי מוהר"ן אות קפו ז"ל אינו נכון שהם יהיו בצער ואני בשמחה. כי בשלמא אם לא הייתי נשרף רק הם בעצמן הייתי מכרח להצטער עמהם, כי מחמת שיש לישראל צער כזה גם אני מכרח לסבל עמהם להצטער עמם בצערתם. אבל עכשו שגם ביתי נשרף, ובודאי אני צריך לקבל באהבה ובשמחה וכו' ע"ש).

מא: (ועיין לעיל)

ג' אינם רואים פני גיהנם וכו': לקמ"ת צ דף מ..

פרק ד'

משנה מא: מעשה שבאו מפלנדרסין והפליגה ספינתם בים. פלנדרסין, עם הח' אותיות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

מג:

שאין אליהו בא בשבת ולא בע"ש: לק"מ קיז דף ק:.

נב.

הדרי בי: שיחות הר"ן סא.

רב יהודה בר אישתתא, אישתתא, פרש"י שם אדם. אישתתא בגמטריא רבנו נחמן בן שמחה ע"ה.

נב: משנה: מי שהחשיך חוץ לתחום אפילו אמה אחת לא יכנס ר"ש אומר אפילו חמש עשרה אמות יכנס שאין המשוחות ממצין את המדות מפני הטועין, ופרש"י שהט"ו אמות הם דוקא, על חשבון תשעים טפחים, ע"ש. והרי זה בחי' הט"ו ווי"ן של ויציב ונכון וקיים וישר שאומרים אחר קריאת שמע בשחרית, כמובא בכוונות, שהם בגמטריא צ'.

נג.

דוד דגלי מסכתא כתיב ביה וכו': לק"מ רפג דף קכב..

נג. מימי לא נצחני אדם אלא אשה תינוק ותינוקת ע"ש שהאשה הוכיחה אותו על שלא השאיר פאה בקערה וכו'.

ע' פרפראות לחכמה ח"ב.

נג:

ר' יוסי בר אסיין כד הוי משתעי בלשון חכמה וכו': לקמ"ת עז דף לה:.

נד.

אל תקרי חרות אלא חירות: לק"מ י:ח דף יג:.

כי חיים הם וכו' למוצאיהם בפה: לק"מ יא:א דף יד:. כי חיים הם למוצאיהם, למוציאהם בפה: לק"מ נו:ג דף סה..

למוצאיהם בפה: לק"מ טו מאמר רבב"ח דף כא..

וממדבר מתנה: לק"מ יד:ה דף יט..

וממדבר מתנה היינו שפלות: לקמ"ת עב דף לד..

אלמלא נשתברו לוחות הראשונות לא היתה שכחה בעולם: לק"מ נד:ד דף סא:, ס:ח דף עג..

אלמלא לא נשתברו לוחו הראשונות לא נשתכחה תורה מישראל: לק"מ ריז דף קיג:.

נד. תנא דבי ר"א בן יעקב כל מקום שנאמר נצח סלה ועד אין לו הפסק עולמיות. ולכן מצינו בכמה ספרים ותפילות שמסיימים, אמן נצח סלה ועד.

אמן - מרמז ל'מאומן' (ועמש"כ בריש החלק על תפילה). נצח גימ' נחמן. סלה עם האותיות גי' נחמ. נ'צח ס'לה ר"ת נס וא"ב דאח"ס ס=ח, הרי נח, גם בס"ת אמן' נצח'. א"נ י"ל נס גי' נ נח עם התיבות. ועד - זה העדות, החתימה.

נד. כי נעים כי תשמרם בבטנך וכו' אימת ד"ת נעימים כי תשמרם בבטנך היינו שיהי' לומד ע"מ לעשות ולקיים בפועל ממש כל מה שלומד וכו'. ע' פרפראות לחכמה ח"ב.

נד:

לא יחרוך רמיה צידו לא יחיה ולא יאריך: לק"מ י מאמר רבב"ח דף יד..

כיצד סדר משנה: לק"מ ל:ו דף מב:.

רבי אלעזר בן פדת בשוק של צפורי – תכלת וארגמן, על פי לק"מ כח 'בני לן ביתא', עמ' קלז.

נח. בשנת התשפ"א הדף יומי של ח"י תשרי, הילולא של רבינו למדו דף זה. עירובין נח בגמטריא רבנו נחמן. עירובין דף נח ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

סג. המורה הלכה בפני רבו חיי מיתה כו'. ע' פרפראות לחכמה ח"ב.

סד. רבה בר שימני ור' מנש' בר' ירמי' מדפתי הוי קא מפטרי מהדדי אמרי נימא מלתא כו' דאמר מר וכו' אל יפטר אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה שמתוך כך זוכרהו פתח חד מינייהו ואמר היכי דמי שתוי כו' שתוי כל שיכול לדבר בפני המלך וכו'.

סד. עירובין סד. לא יפטר אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה שמתוך כך זוכרו, היינו זוכר את חבירו (עיין תנא דבי אליהו פ"ה ובילקוט מ"ב רמז רכד, שעל ידי אותו דבר הלכה יאמר "זכור איש פלוני לטוב שזו ההלכה קבע בידי").

ואע"ג דבכל מקום יש הקפידא חמורא לא להשתמש בדברי תורה אלא לשמה, הרי כל אותיות התורה הם נשמות ישראל, ועל ידי הלימוד מעוררים ומזווגים הנשמות כמובא.

וזה מה שתני במסכת אבות, ודאשתמש בתגא חלף, היינו כאשר אחד מחלף ועובר מחבר יש להשתמש בתורה כדי שיזכרו.

וכן בהמשך הגמרא, המחזיק בנכסי הגר מה יעשה ויתקיימו בידו, יקח בהן ספר תורה ע"ש. הרי משתמש בספר תורה כדי להקים שם להגר, ולכן יקנה ספר תורה דייקא - דאילו לפי רב ששת שאמר אפילו בעל בנכסי אשתו, פרש"י סתם בעי למיעבד בהו מצוה, ולאו דוקא ספר תורה.

ולפי זה לכאורה כאשר שני נשים נפטרות זו מזו, אין שום ענין שתהיה מתוך דבר הלכה.

סה.

כל המתפתה ביינו יש בו מדעת קונו: לקמ"ת כו דף כג..

סה. אי אמרה לי אם קריב כותחא לא תנאי, פרש"י אפי' ציווי עבודה קלה היתה מבטלת אותי, עכ"ל.

עיין ביורה דעה ריש סימן רכג ז"ל המדיר עצמו מהנאת בנו, כדי שלא יתבטל הבן מלמודו בשבילו, מתר הבן למלאות לו חבית של מים, להדליק לו את הנר, ולצלות לו דג וכו' ע"ש. ובבאר היטב כז"ל דמסתמא ממילי זוטרי כי האי דליכא בהו ביטול תורה כ"כ לא אדריה עכ"ל. הרי מבואר שיש גדר של ביטול תורה קטנה, אכןמלשון אביי, לא תנאי, משמע שהיה מחשיב זה לביטול גמור.

ויתכן ליישב בעזה"י שמה שהיה מפריע לאביי לא היה עצם העבודה בפני עצמה, אלא שהיה בא מתוך ציווי, והציווי מחייבת ונותן עליו אחריות וממילא אחשביה להעבודה להיות מעכב בלימודו. אבל בלי הצוואה, שהבן יעשה מרצון עצמו, אז אין זה נחשב אלא בהגדרה זו של ביטול תורה במקצת.

אמר רבא אי קרצתן כינה לא תנאי, רבינו חננאל (ד"ה ורבא) פירש שהצער של נשיכת הכינה היה מבטלו, והמרש"ל (חכמת שלמה ד"ה אי) פירש שאם היה הורג כינה היה הדבר מאוס עליו ומטריד דעתו. ועיין במסכת שבת סוף דף פח. ההוא צדוקי דחזייה לרבא דקא מעיין בשמעתא, ויתבה אצבעתא דידיה תותי כרעא וקא מייץ בהו וקא מבען (נוטפות) אצבעתיה דמא וכו' – ואותו רבא הודה כאן שלא תמיד הוא זוכה לריכוז כזה.

והנה כאשר למדנו את זה בדף יומי, לפני שלמדתי הדף, בשחרית התפללתי ביחידות בחדר שלי והסתובב עכבר קרוב לי ועשה רעש, והיה לי נסיון לכוון ולהתרכז, וצחקתי מעצמי, שהנה אני רוצה להתפלל באימה ויראה לפני מלך מלכי המלכים, ואפילו עכבר קטן מדאיג אותי. והרי אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק, וידוע הסיפור של בוסתנאי שכאשר עמד לפני מלך בשר ודם נתן את עצמו להיות נשוך מדבורה ולא התיחס לזה בכלל בעמדו לפני המלך.

ואז למדתי הדף וקבלתי הנחמה כנ"ל.

סה. אמר רב יהודא לא איברי לילא אלא לשינתא. ע' פרפראות לחכמה ח"ב.

עה: אמר רב יוסף תני רבי היו ג' אסורין אמר להו רב ביבי לא תציתו ליה אנא אמריתה ניהלה הואיל ואני קורא בהן רבים בחיצונה, אמר רב יוסף מריה דאברהם רבים ברבי איחלף לי, ע"כ.

עיין מש"כ בערך הלכה, שבגאולה הלכה כיחיד, כהצדיק, ודו"ק.

פה: מה שאמר רבי על בן בונייס פנו מקום לבן מאה מנה וכו' ע"ש. ע' פרפראות לחכמה ח"ב.

כגון חצירו של בן בונייס. בונייס בגמטריא נחמן.

פה:-פו. בן בונייס אתא לקמיה דרבי, אמר להו פנו מקום לבן מאה מנה, אתא איניש אחרינא אמר להו פנו מקום לבן מאתים מנה, אמר לפניו רבי ישמעאל ברבי יוסי, רבי, אביו של זה יש לו אלף ספינות בים וכנגדן אלף עיירות ביבשה, אמר לו, לכשתגיע אצל אביו אמור לו אל תשגרהו בכלים הללו לפני.

נראה לפרש על פי מה שרבינו גילה בשיחות הר"ן (אות צג) שיש אור שהוא מאיר באלף עולמות וכו' וצריך לזה חכם גדול שיוכל לחלק אלפים למאות וכו' שתלמיד חכם שנוקם ונוטר יכול לחלק אלפים למאות הוא מפרש כמו שכתבו (משלי יז:ט) "ושנה בדבר מפריד אלוף" וכו' אם ראית תלמיד חכם שהוא נוקם ונוטר כנחש – חגרהו על מתניך לסוף שתהנה מתלמודו וכו' מי שיודע זאת הוא יכול להחיות מתים וכו' כי על ידי שמחלק אלפים למאות וממשיך האלפים לתוך המאות כנ"ל על יזי זה נעשה ממות מאות על ידי שנכנסו האלפים לתוכם. ומי שאינו יודע זאת אינו יודע מפני מה הוא עכשו בשמחה ואינו יודע היחוד של ברך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, ואינו יודע מה זו ציק קדרה וכו' ע"ש.

כי אלף ספינו בים וכנגדן אלף עיירות ביבשה, זה בחינת שנה בדבר, שעי"ז מחלק האלף למאה, ולכן רבי אמר פנו מקום לבן מאה מנה. והשני אלפים האלו, האחד (אלף ספינות על שם חשיבותם הספון) לחלק למאה, והאחד להכניס למות – בחי' עיירות ביבשה (להעיר את היבש – לחיות המת), לעשות מאות. ולכן רבי אמר לרבי יוסי, שכאשר ישיג אביו, שהיה לו בחי' זו, צריכים לקיים חגרהו על מתניך, ולכן אל תשגרהו בכלים הללו לפני, אלא חגרהו במתניך.

והאיניש אחרינא לא הזכיר שמו, וי"ל שאינו אלא אותו נחמ"ן, אלא באחוריים, בחי' פנו מקום לבן מאתים – מאתים בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. וזה בחי' שנה בדבר, שנה בגמטריא נ נח נחמ נחמן ע"ה.

פו. (ועיין למעלה)

זו רבי מכבד עשירים: לק"מ סח דף פו..

צו: וכי אדם טורח לעשות קמיע כמין תפילין?! – והנה תפילן בגמטריא פתק, אז בודאי ראוי לטרוח לעשות קמיע עם הפתק!

ק: תנא מגדלת שער כלילית, פרש"י שד, ע"כ. עיין בספר חסד לאברהם, לאחר שהביא שאין להשדים שער, הקשה מהגמרא כאן, ותירץ ז"ל וי"ל שלילית היא קליפה ואינה שידה ולכך היא מושרשת למעלה, אמנם השדים אינם קליפות אלא ענין נפרד שאפילו שורש בחיצונים אין להם, ולכך לילית יש לה שער והשדים אין להם שער, וזה דווקא בממשות היד דרך כאשר ימשמשו האדם, כי להדמות הם מתדמין בעלי שער, אלא כאשר יסתפק צריך למשמשן בידים, והם כולם קרוחי ראש וכו' ע"ש. ולכאורה אי אפשר לתרץ כן לפי רש"י. אכן לפי דבריו שגם השדים שאין להם שער, עם כזל זה מראין את עצמן כבעלי שער, י"ל שזה הכוונה, שהנשים מגדלות שער כמו שמראין השדין.

ק: אמר רבי יוחנן אילמלא לא ניתנה תורה היינו למידין צניעות מחתול וכו' וכו'. ובספר בן יהוידע (ד"ה אלמלא) כתב שעכשיו שניתנה תורה אין אנו למדים מוסר מבעלי חיים, משום שבהם יש גם מדות רעות ואנו עלולים ללמוד מהם גם מדות אלו ע"ש. ולא נראה כלל, כי הלוא צריכים ללמוד מכל דבר את הטוב ולא לללמוד מהרע.

והנכון בזה כבר גילה רבינו הקדוש בשיחות הר"ן (אות קטז) ז"ל ישראל עם קדוש אפלו אלו המצוות שהם מצד דרך ארץ מה שהישר והשכל מחיב אפלו אלו המצוות אין עושין מחמת דרך ארץ מצד חיוב השכל והישר, רק מגזרת המלך הבורא יתברך שמו שצוה עלינו בתורתו לעשות כך, ע"ש.

קא: א"ר שמואל בר נחמני א"ר יוחנן כל אשה שתובעת בעלה לדבר מצוה הווין לה בנים שאפלו בדורו של משה לא היו כמותן, דאילו בדורו של משה כתיב (דברים יא:יג) הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים לשבטיכם וכתיב (דברים א:טו) ואקח את ראשי שבטיכם אנשים חכמים וידועים ואילו נבונים לא אשכח, ואילו גבי לאה כתיב (בראשית ל:טז) ותצא לאה לקראתו ותאמר אלי תבוא כי שכר שכרתיך, וכתיב (דברי הימים א:יב:לג) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל ראשיהם מאתים וכל אחיהם על פיהם. איני, והאמר רב יצחק בר אבדימי וכו' וכו' מלמד שהאשה תובעת בלב והאיש תובע בפה זו היא מדה טובה בנשים, כי קאמרינן דמרציא ארצויי קמיה ע"ש.

והרי חז"ל גם כן גינו את לאה בזה שיצאה, וכינו לה יצאנית (רש"י בראשית לד:א). ועיין במכתב של ר' אברהם קליסקר נגד ספר התניא של חב"ד (שנת תקנז, מכתב ס"ה בספר אגרות חסידים מארץ ישראל) שכז"ל ודור המדבר שהיה דור דיעה לא היו כי אם חכמים וידועים (דברים א:טו) ונבונים לא אשכח כי פחדו ורהו (?) להתבונן בבינה יתירה, עכ"ל. והרי לא דאג על חכמה ודעה, רק בענין בינה יתירה, שהיא דייקא בחי' מעלת האשה. (והגם שרבינו אמר שענין יששכר הלומד הוא למעלה מבחי' זבולון המפרנס, כבר הבאתי מהאריז"ל שזבולון בעצמו בחי' כתר ולמעלה מיששכר). והרי יש להבין הסכנה הטמונה בהשגת הבינה הזאת, שדורשת יציאה, חכמת נשים בנתה ביתה, ובין הדרך של חב"ד. ובכלל צריך ביאור כי הלוא הבעל שם טוב אמר תורה מבחי' בינה, כמו שרבינו גילה בספר חיי מוהר"ן אות שנג ע"ש. ולכאורה עיקר לימוד תורה דייקא על ידי בינה, כמו שאנו מתפללים בברכת קריאת שמע: ותן בליבנו בינה להבין ולהשכיל וכו' [אכן בנוסח אשכנז לא אומרים "בינה" , אבל בודאי מתפללים להבין].

ועיין בלקוטי מוהר"ן תורה מח, שבינה שמשם דינין מתערין, צריכים תפילה בכח. ועיין בלקוטי תורה של האריז"ל בפרשת בראשית, שכתר של הנוקבא משני שלישים של תפארת ז"א, מבחי' הגוף, אך מן האור המתפשט בתוכו, אינה לוקחת רק חצי שליש אור לבד. ומבאור שם שכל שליש הוא או"ר. וכתוב שם ששני שלישים, בגמטריא בית (וצריך לומר שפוחתים הב' כוללים), והנה כאשר מוסיפים על בי"ת, ק"ג - חצי שליש של האור, עולה בגמטריא תפל"ה. ואולי עוד נזכה להרחיב דיבור בזה בעזה"י.

ועיין שם בלקוטי תורה פרשת בראשית, שכתר ז"א אינו אלא משליש אחד של תפארת אימא-בינה, וחטאו של אדם הראשון באכילת עץ הדעת, היה בזה שרצה להגדילו לשני שלישים, ע"ש באריכות כל הפגמים שזה גרם.