{
  "bookId": "likutay-nanach",
  "part": "1",
  "torah": "meilah",
  "title": "מעילה",
  "hebrewTitle": "",
  "sourceUrl": "/reader/likutay-nanach/1/meilah",
  "plainUrl": "/reader-plain/likutay-nanach/1/meilah/",
  "segments": [
    {
      "index": 1,
      "he": "מסכת מעילה",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 2,
      "he": "יב: הכא נמי לא מקיים בלא פרש – ופרש\"י ז\"ל לא מקיימא הבהמה בלא פרש, שלא יהא קצת פרש במעיה, וכגופה הוא וכו', עכ\"ל. בזה מצאנו מקור לדברי רבינו הקדוש בשיחות הר\"ן אות ל, ע\"ש ומש\"כ שם.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 3,
      "he": "מסכת מעילה דף טו, המשניות והגמרא מלמדין על צירוף דברים לאיסורא. ע\"פ לקוטי מוהר\"ן תורה לח בעזה\"י ע\"ש כל התורה. והנה כלל גדול יש בפרק זה בורר (מסכת סנהדרין דף כו) שקשר רשעים אינו מן המנין, וכן ידוע מהזוהר הקדוש וכתבי האריז\"ל שעד דלא הוה מתקלא, דהיינו קודם שהספירות הוקמו בתיקון ג' קוין, והיו בסדר של דינין כל אחד נקודה לעצמו, וזה גרמה להשבירה, ולכן היה ניתן לחשוב שלאיסור לא יהיה צירוף.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 4,
      "he": "אכן האיסורים כן מצטרפים, ואדרבה עיקר הענין של צירוף זה רק מבחינת דברים מוגבלים, שכל מיני דברים בעלי גבול וקץ יכולים להתחבר ולהצטרף, והם בונים דברים של גבול. אבל בני אדם ודברי מצוה והספירות הם בבחינת בלי גבול ושיעור, והצטרפותם הוא בחינת התאחדות ויחוד ממש.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 5,
      "he": "והנה אמת, רבינו גילה (לקוטי מוהר\"ן תורה סו) שאינו אלא אחד, כי יכולים להגיד הרבה שקרים על דבר מה שהדבר אינו, אבל  מה שהדבר הוא באמת, זה יתכן רק דבר אחד. אכן  רבינו בתורה לח כותב בפירוש שיש כמה אמת כמו שאיתא בפרק חלק ( ) סנהדרין דף צז)) אמת נעשה עדרים. ונראה שעצם הלשון הזה של עדרים כבר מרמז שהאמת הזה הוא בחינת שלילות, שבזה שפיר יכולים כמה אמת, שיכולים להגיד על דבר שהוא לא זה ולא זה ולא. וזה דוקא הדרך שהש\"י ברא והקים את העולם להראות יחודו מתוך כל מיני אפשריות , שעל כל דבר ומדרגה אנו מבחינים שעוד זה לא הגיע בכלל לאמיתת מציאות השם יתברך, כמבואר באריכות בספר דעת תבונות להרמח\"ל. וגם מרומז בהמשך דברי רבינו בתורה לח שם (סוף אות ג)  ז\"ל וכשמתקנו אין לו בלבול. וזה בחינות (פסחים ג) עקם הכתוב תשע אותיות שלא להוציא דבר מגנה מפיו. זה רמז, כשרוח סערה שולט, אזי אין ביכלת לדבר בדרך ישר, כי הרוח מבלבל אותו, וצריך לעקם את הדרך, עכ\"ל, והנה זה גופא שהתורה עקם תשע אותיות, זה לכתוב בלשון שלילי אשר לא טהורה, וא\"ש כנ\"ל, שכאשר האמת נשלחה ארץ, והאמת נעדרת, אז צריכים לבחור וללקט את האמת, כל דבר אמת בפני עצמו, מהשלילות,  וכל מה שרוכשים את האמת מהשלילות זוכים להקים ולבנות יושר דברי אמת, בחינת אחד.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 6,
      "he": "והנה כל האיסורים הם בחינת קץ כל בשר, המבואר בתורה לח הנ\"ל, כי כל דבר איסור מוגבל ועושה קץ, וממנה מתגברת הרוח סערה. ושורש הדבר באמת בזרוע של הקב\"ה, בה' גבורות קדושות, שבזה הדרך השי\"ת בנה את העולם, בחילוק מוצאות הפה, שכל אחד יש לו מקום מיוחד בפה ובמהות, רק שעל שעל ידי השתלשלות העולמות יצאו לרע. ועל ידי שלומדים את התורה הקדושה בתוך הדחק והגבולות האלו, משוללים את השקר והר\"ע והקץ, ובונים את האמת. וכאשר האדם עובר את הצמצומים בלימוד התורה, שהוא לוקח את המסר ולומד לעצמו מה השי\"ת מראה לו בדיני האיסור והגבול ומרויח לעצמו תורת השם, אז מגיע לאור הבוקר, וזוכה להשיר וליתן תודה להש\"י דיבורי אמת.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 7,
      "he": "ובזה מצינו סדר למשניות במעילה דף טו, שתחילה יש משנה שמלמדת על צירוף בענין מעילה, ואין מעילה אלא שינוי (רש\"י סוף פרשת ויקרא), דהיינו שיש בו שינוי מן האמת במקום גבוה, בקדשי המזבח ובקדשי בדק הבית. ואז יש המשנה חמשה דברים בעולה מצטרפין - וששה דברים בתודה. חמשה דברים בעולה, זה לעומת החמשה גבורות שעולים בזרוע דקב\"ה על ידי זאת תורת העולה, בחי' ששה סדרי משנה, שהוא בירור בששה בחינות, אסור ומותר, טהר וטמא, כשר ופסול כידוע, וכאשר מגיע אור הבוקר אז יוצאים הדיבור בשיר והלל בחי' תודה.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 8,
      "he": "ואז המשנה מלמדת על תרומות וכדומה, שהם בחי' צדקה ונדיבות, שזה התחלת דיבורו עם השי\"ת בחמימות הלב. ואז המשנה מלמדת על פיגול שהוא ממש תלוי במחשבה ורצון, שעי\"ז זוכת ליתרון הכרה בהשי\"ת. ובסוף המשנה מלמדת על נבילות ושקצים שהם ממש סטרא דמותא, שזה בחי' סוף דבר, טוב מאד, דא מלאך המות, שע\"כ אינו אלא מהשתלשלות מגבורות עלאין. שכאשר האדם נופל לאיזה נפילה, בחינת נבילה (כי הב' ופ' מתחלפים) אז ע\"י הבושה הוא יכול לבוא לדעת חדשה וברורה בהש\"י ובתורותו כהאי תנא ארז שנפל, בחי' (סוף פרשת מצורע. ויקרא טו:לא) והזרתם – לשון זוהר",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 9,
      "he": "בחי' חידוד השכל קרן אור הפנים – את בני ישראל מטמאתם ולא ימתו בטמאתם וכו'.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 10,
      "he": "בס\"ד",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 11,
      "he": "מסכת מעילה, דף טז., יש מחלוקת בנוגע לשלושה מאכלים אסורים, אבר מן החי, בהמה טמאה, נבלה של בהמה טהורה. ונראה לפרש בעזה\"י על פי המבואר בלקוטי מוהר\"ן תורה לט, כשאדם מרגיש איזה רעבון, שמתגבר עליו תאות אכילה, ידע שיש לו שונאים וכו' ורעב הזה, הינו בחינת המחלקת בחינת חרפה הוא בחינת ערלה כמש\"כ כי חרפה היא לנו, והערלה הם שלש קלפות המסבבים הברית שלום וכו', ע\"ש. הרי שהגמרא עוסקת בדוגמת כל אחד מהשלושה קליפות ערלה, של חרפת רעב. שהאדם צריך לדעת לבחון בסימני הרעבון שבאת לידו, כדי לבחון איזה מין שונאים קמים עליו, ואם בכלל קמים עליו, כי אם לא מצטרפים אז לא בא בכלל רעב וחרפה.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 12,
      "he": "והנה אף שקרוב יותר לומר שלענין טומאה מצטרפין נבלות בהמות טהורות וטמאות, גם בזה יש מחלוקת, כי אפילו אם נמלט ושמור מחרפת רעב, עדיין לא הגיע לבחינת ע'ושה ש'לום במרומיו, כי טומאה היא בחי' מחלוקת, בחי' מי יתן טהור מטמא לא אחד. והרי עדיין לא נתגלה ברית שלום.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 13,
      "he": "והנה ימים באים נאם ה' והשלחתי רעב בארץ, לא רעב ללחם ולא צמא למים, כי אם לשמוע דברי ה' (עמוס ח), דהיינו שיפסוק רוח הקודש ונבואה וישוטטו לבקש דבר ה' ולא ימצאו. רעבון הזה אינו בהמיות, אכן עדיין הוא בכלל טומאה, שילכו בגלות, בחי' טומאת ארץ העמים. ויהיה חסר להם גילוי הצדיק, בחי' ברית שלום (ועיין לקוטי מוהר\"ן תורה עו, שעד שבאים להצדיק יש חסרון של צמאון אפילו לעובדי ה').",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 14,
      "he": "הרי שאף שרבינו מתחיל את התורה שצריכים לשדד את הבהמיות – ונתתי עש\"ב בשדך לבהמתך, שידוד הבהמיות זה מספיק רק להנצל מהשונאים, בבחי' הג' קליפות הקשים, מספיק לגלות ברית שלום, אבל אז מובן מאליו צריכים לדבוק בצדיק שנתגלה, בחי' ברית שלום, כדי שיתגלה השלום במרומיו ויתגלה ונתרבה שבע גדול בעולם כמו שכתוב גבי יוסף תן זרע ונחיה. שצריכים דייקא את יוסף, ולכן רבינו התחיל את התורה הזאת, מהמילה \"ונתתי\", בחי' תן זרע, בחי' הצדיק, כי לא מספיק רק לשדד את הבהמיות, צריכים להתקשר להצדיק.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 15,
      "he": "מסכת מעילה דף טז: רבי יוחנן סובר ששיעור איסור אכילת שרצים, שרץ חי בכזית, ושרץ מת כטומאתו בכעדשה. נראה לפרש ע\"פ לקוטי מוהר\"ן תורה לט, בפירוש השני, שצריכים לנהוג בקדושה בשעת תשמיש כאילו כפאו שד. וידוע שאכילה הוא בחי' תשמיש (כמו שכתוב אצל יוסף ופוטיפר כי אם הלחם אשר הוא אוכל), וגם שרץ זה ממש ענין של פרו ורבו, כמו שכתוב ובני ישראל פרו וישרצו. ולכן צריכים לנהוג איסור בכעדשה, עדשה, זה אותיות ע' שד – לראות כאילו כפאו שד. ולזהר בשרץ חי בכזית, דהיינו שיהיה הזיווג בליל שבת, שאז יש שביעה, כמבואר במקום אחר בלק\"מ ששביעה הוא על ידי ראיה, בחי' נר שבת, בחי' כזית. אי נמי, להיזהר בשרץ חי בכזית, שעכ\"פ אפילו אם אינו יכול לנהוג בקדושה יתירה כמאן דכפאו שד, עכ\"פ יזהר שלא ישמש לאור הנר, דהיינו שלא ילך לגמרי אחר שרירות לבו ח\"ו.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 16,
      "he": "ט' אייר, התשע\"ב.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 17,
      "he": "מסכת מעילה דף יז.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 18,
      "he": "שאל רבי מתיא בן חרש את רבי שמעון בן יוחאי בעיר רומי מנין לדם שרצים שהוא טמא א\"ל דאמר קרא (ויקרא יא:כט) וזה לכם הטמא, אמרו לו תלמידיו, חכים ליה בן יוחאי, אמר להם תלמוד ערוך בפיו של רבי אלעזר בר רבי יוסי שפעם אחת גזרה המלכות גזרה שלא ישמרו וכו' ילך ר' שמעון בן יוחאי וכו' ואחריו מי ילך ר\"א בר ר' יוסי וכו' אמר להם רבי יוסי ואילו היה אבא חלפתא קיים יכולין אתם וכו' אמר להו רבי יוסי אנא אזלין דלמא עניש ליה ר' שמעון וכו' אפילו הכי ענשיה, כשהיו מהלכין בדרך נשאלה שאלה זו בפניהם, מנין לדם השרץ שהוא טמא, עקם פיו ר' אלעזר בר רבי יוסי ואמר, וזה לכם הטמא, אמר ליה ר' שמעון מעקימת שפתיך אתה ניכר שתלמיד חכם אתה, אל יחזור הבן אצל אביו, יצא לקראתו בן תמליון רצונכם אבוא עמכם בכה ר' שמעון ואמר מה שפחה של בית אבא נזדמן לה מלאך שלש פעמים ואני לא פעם אחת וכו' ע\"ש.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 19,
      "he": "כמה הערות בסיפור בעזה\"י.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 20,
      "he": "זה ששאל על דם שרצים דוקא ברומי, כי נראה שזה ממש בחי' רומי, שמצינו שרומי נקרא מגדיאל (סוף פרשת וישלח – בראשית לו:מג, וע\"ש ברש\"י וברמב\"ן ובמדרש. והנה אם נאמר שעכשיו מלך מגדיאל, שע\"פ המדרש הוא לוטינוס, צריכים לומר שהוא מלך חדש שהוקם לאחר שרשב\"י היה במערה, כמבואר במפרש פה, שהגמרא אומרת שבחרו ברשב\"י מפני שהוא מלומד בניסים, והמפרש כתב שנעשו לו במערה), ומגדיאל, זה מלשון מגד, שפרש\"י (דברים לג:יג) שהוא לשון מעדנים ומתיקות (ולפ\"ז י\"ל מה שכתוב בשמואל א:טז:לב שאגג הלך מעדנות, רמז לרומי), והמתיקות הוא בחי' מיץ (בחי' דבש, כי כל מתיקת פרי קרוי דבש, שהוא בחי' מיץ הפירות, כמו שמצינו בשבעת המינים). אז נכון לכנות את רומי, לדם השרץ.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 21,
      "he": "התלמידים של ר' מתיא בן חרש התפעלו מתשובת רבי שמעון, ולפי המפרש במקום רש\"י, ר' מתיא בן חרש ענה להם שרבי שמעון למד לתרץ כן מר' אלעזר בר\"י, וקשה כמה דברים, א' למה התפעלו כל כך, ב' שמהסוגיא משמע שלא מבעי ר' אלעזר בר\"י אפילו ר' יוסי אביו התנהגו ביראת כבוד מר' שמעון, אז לא מסתברא שר' שמעון היה לומד מראב\"י. עוד קשה מה שכתוב, עקום פיו ראב\"י, ופירש המפרש שאמר בלחש, ותוס' פירשו שהוא אמר מהר, וצ\"ב א\"כ למה כתוב בלשון עקימת שפתיים. וגם פה רבי שמעון התפעל על זה וצ\"ב, וגם מה שאומר לראב\"י, מעקימת שפתיך – דייקא -אתה ניכר שתלמיד חכם אתה. ולא אמר לו ממה שענית, אלא מהעקימת שפתיים דייקא. ועוד צ\"ב לפי המפרש שעקימת שפתים זה שדיבר בלחש, מה אהניא ליה, האם דיבר מספיק בקול שהשואל שמע או לאו.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 22,
      "he": "ולולא דמסתפינא היה נלע\"ד ע\"פ המבואר בריש מס' פסחים (ג.:) לעולם אל יוציא אדם בר מגונה מפיו שהרי עקם הכתוב שמונה אותיות וכו' הנהו תרי תלמידי דהוו יתבי קמיה דהלל וכו' חד אמר מפני מה בוצרין בטהרה ואין מוסקין בטהרה וחד אמר מפני מה בוצרין בטהרה ומוסקין בטומאה אמר מובטח אני בזה שמורה הוראה בישראל (וע\"ש בראשונים מחלקת, אם הוא קאי על זה שלא הוציא דבר מגונה, או על זה שדיבר בקצרה) הנהו תלתא כהני חד אמר להו הגיעני כפול וחד אמר הגיעני כזית וחד אמר הגיעני כזנב הלטאה בדקו אחריו ומצאו בו שמץ פסול וכו' .",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 23,
      "he": "ולפ\"ז היה נראה שזה ענין עקימת השפתיים של ראב\"י, דהנה המפרש פירש שמאחר שכתוב \"אלה הטמאים לכם\" (ויקרא טז:לא), הרי \"וזה לכם הטמא\" (שם פסוק כט) מיותר לדרשה (ותוס' חולק ואכמ\"ל), והנה באמת כתוב בתורה קודם, וזה לכם הטמא, אז עיקר היתורא הוא \"ואלה הטמאים לכם\", רק שהוא יותר ארוך שני אותיות – ובלשון רבים – ומקדים את הטומאה, ואולי קודם שרשב\"י היה יכול לענות להשואל, “ואלה הטמאים לכם\" – ראב\"י קפץ ואמר \"וזה לכם הטמא\" – לפי תוס', ולפי המפרש, שעקימת שפתים פה שדיבר בלחש, היה נראה, לולא דמסתפינא, שראב\"י באמת תיקן לרשב\"י, כאילו מורה לו שעדיף לענות, וזה לכם הטמא, כי כדאי לענות בלשון קצרה, אף שמעקם קצת מעיקר המילים. ולכן מובן למה רשב\"י אמר שניכר מעקימת שפתיו דייקא שהוא תלמיד חכם, כי כך היה ידוע כבר מהלל ור' יוחנן בן זכאי כמובא במס' פסחים. ומובן ההתפעלות של תלמידי ר' מתיא בן חרש, ומובן שרשב\"י למד לענות כן מראב\"י. (וקצת מובן בזה מה שרשב\"י סיים, אל יחזור הבן אצל אביו, כי מלשון התלמיד יכולים לראות היחוס שלו, כנ\"ל ממס' פסחים, ופה דוקא יש הקפידה על היחוס, שר' יוסי אביו מזכיר את אבא חלפתא אבי אביו, ואכמ\"ל).",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 24,
      "he": "מה שרשב\"י בכה ואמר שלא הגיע לו אפילו כשפחה דבית אבא, ובמפרשים איתא שהרי פה ההצלה היה על ידי התעסקות של הרומנים, ולהם לא היו ראוים למלאכים (אף שאצל שרה היו מלאכים להגן עליה, אולי בשביל שרה אמינו בעצמה, זה משהו אחר, א\"נ שגם המלכים דאז היו יותר ראוים, וכמו שמצינו ההשי\"ת בא לאבימלך בחלום לילה). אכן א\"כ הדרא קושיא לדוכתא, על מה קא בכי רשב\"י. וי\"ל שזה קשור גם להדרשה של וזה לכם הטמא, ואיתא במדרש שהשי\"ת הראה למשה רבינו את השרצים ממש, והרי א\"כ מצינו שאפילו בשרצים ממש השי\"ת יכול להראות אותות בלי שדים. ונראה יותר שרשב\"י רצה לפעול על ידי סיפורי מעשיות של האבות הקדושים, ואיתא בלקוטי מוהר\"ן תורה רלד, שאי אפשר לספר מעשיות של צדיקים כי אם מי שיכול להדמות עצמו להשם יתברך להבדיל בין אור וחשך, ולזכות לזה הוא על ידי השגחה וכו' ע\"ש. ומצינו בלקוטי מוהר\"ן תורה רנ, שעל ידי בכיה ממשיכים ההשגחה, ע\"ש. ולכן בכה רבי שמעון.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 25,
      "he": "ונראה לפרש עוד על פי המבואר בלקוטי מוהר\"ן תורה מ' שכל הנסיעות של אדם הוא בשביל קלקול האמונה, הינו בחי' עבודת אלילים וזה שכתוב בעבודת אלילים צא תאמר לו. צא, זה בחינת נסיעה טלטול. גם על ידי טלטול מתקן את הטלטול שגרם כביכול למעלה כמו שכתוב (ישעיה כח, יומא ט:) והמסכה צרה כהתכנס, ע\"ש. והנה בתורה זו לכאו' רבינו כותב תרתי לסתרי, כי בתחילה פירש שהטלטול והנסיעה הוא פגם אמונה ואח\"כ כתב שהנסיעה הוא תיקון להפגם של פגם אמונה.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 26,
      "he": "אלא פשוט שאם האדם נוסע באמונה, דהיינו בדבר ה' לעשות כמצותו יתברך, הרי בזה מתקן פגם אמונה, וכמו שכל נסיעות בני ישראל במדבר, על פי ה' חנו ועל פי ה' נסעו. וכל מעשיהם באמונה. אבל אם הוא נוסע בשביל שיש לו חסרון אמונה שהשם יתברך יכול להביא לו לצרכו באותו מקום אז נסיעתו חסרון באמונה.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 27,
      "he": "ולכן כאן שרבי שמעון היה נוסע למצות ה' להציל את עם ישראל כדי שהיו יכולים לשמור את התורה, ולכן נסיעתו היה תיקון על פגם אמונה, ופגם אמונה זה בחינת והמסכה צרה כהתכנס, ופרש\"י במס' יומא בחי' אדם שלוקח אשה שנית שהיא צרה על הראשונה, ולכן הזכיר רבי שמעון את הגר צרת שרה אמנו, ובכה על חסרון האמונה בעולם דהא גרמא להם שהישועה בא רק על ידי שד. ורבי שמעון אמר שאם כל זה הוא יתקן את הפגם אמונה, וזה מה שרבי שמעון אמר להשד צא, לקיים מה שנאמר בעבודת אלילים צא תאמר לו.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 28,
      "he": "והנה בהמשך התורה בלקוטי מוהר\"ן שם מפרש שעל ידי עבודת אלילים אין שלום וזה גורם גלות כי אין איש עוזר לחבירו וגם גלות בא על ידי בטול תורה, כמו שכתוב גלה עמי מבלי דעת. וזה מה שרבי שמעון, לאחר שהוא ראה שראב\"י היה תלמיד חכם אמר אל יחזור הבן אצל אביו, ותמוה, שמשמע שבגלל שהוא תלמיד חכם הא גרמא לו שלא יחזור, ודוחקין לפרש שכוונת רשב\"י היה שאע\"פ שהוא תלמיד חכם אל יחזור. ונראה לפרש כי ר' יוסי אביו של ר\"א מעיקרא סירב ליתן את בנו ללכת, וזה בחי' שאין איש עוזר לחבירו, אכן רבי שמעון דן אותו לכף זכות, שרצה למנוע מבנו גלות, שחושש שהנסיעה הוא בחינת גלות, אבל לאחר שראה שר\"א היה תלמיד חכם, ואז א\"כ לא תהיה הנסיעה בבחי' גלות, כי גלות הוא בחי' גלה עמי בלי דעת, והרי ר\"א תלמיד חכם ונוסע באמונה לדבר מצוה, ע\"כ הקפיד ואמר לא יחזור הבן אצל אביו, אלא ומביא גואל לבני בניהם, ויהיה חליפו לאבי אביו.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 29,
      "he": "מסכת מעילה יח. פרק הנהנה מן ההקדש.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 30,
      "he": "י' אייר, התשע\"ב.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 31,
      "he": "משנה בריש פרקין, הנהנה מן ההקדש שוה פרוטה אע\"פ שלא פגם מעל, דברי רבי עקיבא. וחכמים אומרים, כל דבר שיש בו פגם לא מעל עד שיפגום ושאין בו פגם כיון שנהנה מעל, ובגמרא מפרש שסתימת לשונם באמת קאי על מצב מיוחד, על לבוש שיש בו שמירה עליה (או מצד שהיא לבוש אמצעי או מצד יקרתה שומרים עליה). ובזה פליגי ר\"ע וחכמים. ונפרש בעזה\"י ע\"פ תורה מא בלקוטי מוהר\"ן.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 32,
      "he": "והנה עיקר הענין של מעילה מצאנו אפילו בחפצי חול, דאיתא בפרק כיצד מברכין (מסכת ברכות ריש פרק ו', לה.) קדש הלולים לה' מלמד שטעונים ברכה לפניהם ולאחוריהם, מכאן אמר ר\"ע אסור לאדם שיטעום כלום קודם שיברך וכו' ת\"ר אסור לו לאדם שיהנה מן העולם הזה בלא ברכה וכל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה מעל, מאי תקנתיה, ילך אצל חכם, ילך אצל חכם מאי עביד ליה הא עביד ליה אסורא, אלא אמר רבא ילך אצל חכם מעיקרא וילמדנו ברכות כדי שלא יבא לידי מעילה. אמר רב יהודה אמר שמואל כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה כאילו נהנה מקדשי שמים שנא' לה' הארץ ומלואה. ר' לוי רמי, כתיב לה' הארץ ומלואה וכתיב השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם, לא קשיא כאן קודם ברכה כאן לאחר ברכה, וכו', ע\"כ. והנה בהבדל בין מה שרבא אמר שהנהנה בלא ברכה מעל, ובין מה שרב יהודה אמר שמואל אמר שהוא נהנה מקדשי שמים, ולכאו' היינו הך, י\"ל שמעילה יכול להיות סתם פגם, ועל זה הוסיף רב יהודה אמר שמואל יש באמת קדושה בדבר קודם הברכה.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 33,
      "he": "הרי מבואר שהברכה אינו סתם מתיר הדבר, אלא שיש בהברכה מדין פדיון. וזה מבואר בלקוטי מוהר\"ן תורה מא. דהנה על כל דברי העולם הזה שורה דינים, והם בחי' ברכים. וכדי להמתיקן, ממשיכים משרש הגבורות בחי' יין המשמח, כמו שכתוב (בראשית כז) ויבא לו יין וישת – שרש של הברכה, ע\"ש, ורבינו ממשיך שזה גם כן פדיון נפש וכו' ע\"ש, הרי שברכות הם בחי' פדיון (ואף שמזה נראה שהפדיון הוא מהדינים לא מקדשי שמים, כי היכי דמהניא לפדות מדינים מהניא לפדות מקדשי שמים כנ\"ל ואכמ\"ל). וא\"ש מה שר\"ע לומד חיוב ברכות מקודש הלולים, שהלולים גם כן מורה על ניסוך היין כמבואר בסוגיא שם, כי זה מה שמבואר בתורה מא שם, שהברכות והפדיון הם בחי' ניסוך היין, בחי' ימלא גרונם של תלמידי חכמים.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 34,
      "he": "והנה רבינו ממשיך ומסביר ז\"ל ואלו המ\"ב הם ש\"ע נהורין המאירין, ועם ח' חורתא גימטריא בשלום. שם בפרק יד: גימטריא חשמל – מלבוש, שזה החשמל שומר בגדים עליונים מ'עש' של קליפה, כמו שכתוב (ישעיה נא) כבגד יאכלם עש. וזה (יומא עא) הרוצה לנסך יין על גבי המזבח ימלא גרונם של תלמידי חכמים. וכו' כי תלמידי חכמים נקראים עצות וכו' ע\"ש. וזה מה שאיתא בגמרא מאי תקנתיה ילך אצל חכם, והגמ' תמיה והלוא הוא כבר עבר האיסור, ומיישבת שיקח עצה בתחילה מהחכם, כי מעצת החכם יבוא הפדיון כמבואר בתורה שם, ולכן באמת סתמו דבריהם לכתוב שהתקנה שילך אצל החכם, כי החכם יכול בעצמו לעשות בחינת התקנה הזו על ידי שממלאים גרונו.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 35,
      "he": "הרי למדנו שאפילו חפצי חול צריכים פדיון על ידי ברכה, אכן ברכת הנהנין זה רק באכילה וכדומה שיש הנאת כילוי, וכמו בריח, שהאדם לוקח את הנאה לעצמו, אבל בהנאות של כבוד או חמימות מהבגדים אינו צריך לברך להתיר ליה. כי הרי כל העולם וגם האדם בעצמו הוא של השי\"ת, וככל שהחפץ עדיין קיים, הרי כמו שהאדם קיים וברשותיה דמריה, כן החפץ כמוהו, רק כאשר הוא בא ליקח את הדבר לעצמו ממש בהנאת כילוי, רק אז הוא צריך ברכה בבחי' פדיון. אבל בחפצי הקדש, זה שייך לעולם המחשבה, ואז צריכים להכיר בכוונת הדברים, וכל עוד שהאדם משמש עם החפץ של הקדש בעולם המחשבה ניכר שהוא מועיל ונהנה מחפצי הקדש. ומעילה זו שינוי מהאמת, כי בינה מגנת על הלבושים – החפצים של הקדש – והגנתה זה בחינת חשמ\"ל בחי' אמת, כי שמ\"ל זה בחי' ש\"ע אור הפנים שהם תיקון ז' של הדיקנא בחי' אמת, כמבואר בתורה לה בלק\"מ ע\"ש שהאמת הזה שומרת על האמונה, בחי' כבוד, בחי' לבושים.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 36,
      "he": "אלא שבחשמ\"ל יש מעל הש\"ע נהורין עוד ח' והם בחי' ח' חוורתא. ונראה שמזה נולד השני מאמרים הנ\"ל ממסכת ברכות, שרבא אמר שכל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה מעל, זה מבחי' שינוי מהאמת, מבחי' הש\"ע נהורין. ורב יהודה אמר שמואל אומר שנהנה מן קדשי שמים, מבחי' הח' חוורתא.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 37,
      "he": "והרי בחפצי הקדש יש נפקא מינה אם הדבר יכול להיפגם, אז לא רואים שינוי מהאמת עד שיפגם, אבל אם אין הדבר יכול להיפגם, אז בעצם תשמישו בהנאה שמקבל כבר נבחן השינוי מהאמת.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 38,
      "he": "ונראה שבזה פליגי ר\"ע וחכמים, איך להתיחס לבגד שיש עליה שמירה מאליה, ואינה צריכה לההגנה של הש\"ע נהורין. החכמים אומרים שזה לא משנה, אם נפגם הדבר אז מעל לגמרי. אבל ר\"ע אומר שכיון שלא צריכים את הש\"ע נהורין, אז קוביעים מבחינת הח' חורתא, ומבחינת הח' חורתא כיון שנהנה הרי מעל, כי ההבדל להבחין בין צורת דבר שיכול להיפגם וצורת דבר שאינה יכולה, זה רק מבחי' האמת של הש\"ע נהורין, אבל מצד הח' חורתא, יש כבר הבחנת הנאה מקדשי שמים בכל מצב, אלא שכל עוד שהחפץ בעיקר בשמירת הש\"ע נהורין אז לא מעל עדיין עד שפוגם בצורת הדבר מבחינתם, אבל היכא שהדבר אינה צריכה השמירה של הש\"ע נהורין (ששומרים בעיקר על הבגד העליון כמש\"כ רבינו ז\"ל), אז כיון שנהנה הרי פגם לגמרי בהח' חורתא.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 39,
      "he": "והנה הגמרא ממשכת, ת\"ר נפש (ויקרא ה) אחד היחיד ואחד הנשיא ואחד המשיח, כי תמעל מעל, אין מעל אלא שנוי וכו', ע\"ש. הנשי\"א (עם ד' אותיות כוללים של השורש) בגמטריא ש\"ע, והמשיח, זה בחי' מרובה בגדים, בחי' ח' חורתא.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 40,
      "he": "והעיקר נ נח נחמ נחמן מאומן!",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 41,
      "he": "יב אייר, התשע\"ב.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 42,
      "he": "מעילה יט.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 43,
      "he": "מן הקדש לקדש כגון לקח קיני זבים וקיני זבות וקיני יולדות ושקל שקלו והביא חטאתו ואשמו מן ההקדש כיון שהוציא מעל דברי ר' שמעון, רבי יהודה אומר עד שיזרוק הדם.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 44,
      "he": "על פי תורה מב בלקוטי מוהר\"ן, שעל ידי נגינה נמתקין הדינין, כמו שכתוב בזהר הקדוש (פנחס רטו) הקשת היא השכינה, ותלת גונין דקשת הם האבות, והם לבושין דשכינתא, וכשהיא מתלבשת בלבושין דנהירין, אזי וראיתיה לזכר ברית עולם וכו' ע\"ש.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 45,
      "he": "רבינו כותב על תפילה, ובודאי יכולים לפרש כן על הקרבנות, שהתפילות הם במקומן, שעל הקרבנות הלויים היו שרים, וזה היה ממציא את הגוונין. ועיין בתורה כה ז\"ל וההתגלות גדלות הבורא הוא על ידי צדקה שנותנין לעני הגון, כי עקר הגדלה והפאר הוא התגלות הגונין, וכסף וזהב הן הן הגונין, כי גונין עלאין בהם, וגונין עלאין המלבשין בכסף וזהב אין מאירין אלא כשבאים לאיש הישראלי, כי שם מקומם, ונכללים זה בזה, ומתנהרין אלו הגונין בבחינת (ישעיה מט) ישראל אשר בך אתפאר וכו', ע\"כ.וכן קיני זבים וזבות ויולדות, שהם צפרים שהם ממש בחינת נגינה כידוע, והם בחי' זכר נקבה וילדים – בחי' אברהם יצחק ויעקב, ולכן המוציא מהקדש בעד קינין מעל.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 46,
      "he": "והנה רבינו ממשיך בתורה מב ז\"ל גם על ידי אמונת חכמים, שמאמין שכל דבריהם ומעשיהם אינו פשוט ויש בהם רזין, על ידי כן מלביש את הקשת בלבושין דנהירין וכו' ע\"כ. וזה בחי' מה שגם השוקל שקלו גם כן מועיל בהקדש, כי השוקל זה בחי' קיום המתקלא, בחי' שלמות לשון הקודש שיש להצדיקים שעל ידיה כל דבריהם ומעשיהם ממש רזין עלאין, וכיון שבא זה להלביש את השכינה בגוונין עלאין עם הקדש, הרי מעל.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 47,
      "he": "ורבינו ממשיך ז\"ל גם מי שעושה לבוש נאה לצדיק על ידי זה נמתק הדינים, ע\"כ. וזה בחי' הבאת החטאת, כי עיקר תיקון הבגדים מבואר בתורה כט, בכל עת יהיו בגדיך לבנים, לתקן דם נדה, בחי' ובחטא יחמתני אמי, ובחי' חטא חטאה ירושלים על כן לנדה היתה. ועל כן המביא מהקדש לקרבן חטאת הרי מעל.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 48,
      "he": "ורבינו ממשיך ז\"ל גם זה בחינות תקיעות, כי תקיעה שברים תרועה הם האבות אברהם יצחק יעקב וכו', ע\"ש. וזה בחי' אשם, כי אש\"ם זה בחי' שלש אמות (ספר יצירה רפ\"ב) שהם בחי' אברהם יצחק ויעקב, ולכן המוציא מהקדש לאשם, מועיל.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 49,
      "he": "ובזה י\"ל מחלקת ר\"ש ורבי יהודה, שר\"ש סובר שכיון שיצאה וכבר קנה הקרבן, הרי הגוונין שורין שם, כמו שהגוונין מאירים על כסף ישראל אע\"פ שהישראל בעצמו צריך לעורר את הגוונין ע\"י נתינת צדקה, כמבואר בתורה כה, שמ\"מ סתם כסף ישראל יש להם בחי' גוונין עלאין. אבל רבי יהודה סובר שכיון שמתחילה היה הקדש ועכשיו הוא הקדש ע\"כ אין שינוי בגוונין עד שנראה ממש השינוי שבכל אחד כנ\"ל.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 50,
      "he": "הערה: אמר ליה רב כהנא לרב זביד ודהבא לאו בר איפגומי הוא והא דהבא דכלתיה דנון להיכא אזל, ופירש המפרש נון אדם עשיר היה ונתן זהב הרבה ותכשיטין לכלתו וכו', ע\"ש. ונראה שסתם להזכיר נון, כי זה רמז גם על נון אביו של יהושע בן נון, וכלתו של נון הרי היא רחב הזונה, שחזרה בתשובה שלימה עד שזכתה שממנה יצאה שלשלת של כהנים. וצ\"ע מה היה לכל הזהב שהיא קבלה מהארבעים שנה שזינתה אם לקחו אותו קדש לה'. ואולי על זה רמז רב כהנא (שהיה ניצוץ מפנחס שנחבא על ידי רחב) שבודאי רחב הטמין את הכסף לירקוב.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 51,
      "he": "בס\"ד נ נח נחמ נחמן מאומן",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 52,
      "he": "מוצ\"ש יג-יד אייר.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 53,
      "he": "מעילה כ.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 54,
      "he": "במשנה, נתנה לחברו הוא מעל וחברו לא מעל בנאה בתוך ביתו הרי זה לא מעל עד שידור תחתיה בשוה פרוטה, ובגמרא איתא שאע\"פ שאין מעילה במחובר לקרקע, הנאה הנראת לעינים אסרה תורה. ע\"פ תורה מד-ה בלקוטי מוהר\"ן שקשה להתפלל במקום חדש, אפילו אם הוא מקום שהתפלל בו צדיק, ולזה מועיל מחיאת כפים שמביא אוירא דארץ ישראל. ומשמע שכיון שהוא ממשיך אוירא דארץ ישראל כבר נוח לו, ואף שמצינו שבארץ ישראל גופא יש שינוי במזג אויר, ואולי משום שהוא גופא מביא את האויר לכן נייחא ליה. ומבואר בתורה שם, שאוירא דארץ ישראל בחי' תמיד עיני ה' אלהיך בו. ונראה שהקדש זה בחי' ארץ ישראל, כי אפילו הקדיש דבר בחוץ לארץ צריך להעלותו לארץ ישראל. ולכן כל עוד שלא שינה רשות של ההקדש לא מעל ביה, אפילו בנאה בתוך ביתו לא שינה מקומו, אבל כיון דמטא ליה הנאה הנראה בעינים הרי כבר קיימא כנאוה דיליה ומעל.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 55,
      "he": "בס\"ד נ נח נחמ נחמן מאומן",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 56,
      "he": "יד אייר, התשע\"ב",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 57,
      "he": "מעילה כא.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 58,
      "he": "במשנה, נתן לו שתי פרוטות ואמר לו לך והבא לי אתרוג והלך והביא לו באחת אתרוג ובאחת רימון שניהם מעלו רבי יהודה אומר בעה\"ב לא מעל שהוא אומר לו אתרוג גדול הייתי מבקש והבאת לי קטן ורע.",
      "en": ""
    },
    {
      "index": 59,
      "he": "ע\"פ תורה מט בלקוטי מוהר\"ן שמבואר שהצדיק מעלה את השכינה בחי' מאור הקטן לבינה בחי' מאור הגדול, בבחי' מי זאת עולה, מי עם זאת עולה. ומבואר שם שהשכינה בחי' לב, וזה בחי' אתרוג כידוע. וענין הפרוטה מבואר בסוף התורה שם, ומפורש בתורה ט' שהוא בחי' דפריטא שפתיה, בחי' קול התור, קול של הניסים, ומבואר שם שזה לעומת זה עשה אלקים, אז שתי הפרוטות זה גם הקול שלעומת זה. והשליח הוא הצדיק, שהוא השליח ציבור. כי האדם יש לו שני קולות בקירבו, כמבואר בתורה מט שם, יצירה לטב ויצירה לביש. וצריכים להעלות להשתיק את הקול של היצר הרע, ואז יכולים להעלות את ביתא תתאה עם ביתא עלאה. וכיון שהצדיק הביא את האתרוג, וגם את הרימון, רימון זה בחי' מירו\"ן, בחי' מי רון – רבי נחמן, נ נח נחמ נחמן מאומן, שהוא בחי' ד' נעשית ה', בחי' השיר שיתער לעתיד כמבואר שם בתורה מט. אז שניהם מעלו, דהינו שניהם עלו. ורבי יהודה אומר שכל זמן שלא השיג את האתרוג רק בחד פרוטה, הרי היא נשארת בבחי' מאור הקטן דאית בה עדיין רע, אז בעל הבית של הביתא תתאעה עדיין לא על. אבל כיון שעכ\"פ הבעה\"ב הגיע והביא את עבודתו להצדיק, בבחי' מה שהכלה מביא טלית להחתן, אז עכ\"פ הצדיק שפיר קא על.(ששמו של ר' יהודה כבר מרמז על שהשיג את בחי' רביעית ההין, כי יה\"ו, ד-ה,  אז הוא כבר דורש יותר)",
      "en": ""
    }
  ]
}