נזיר

נזיר

נון זין יוד ריש – בגמטריא רבי נ נח נחמ נחמן מאומן. נזיר בגמטריא טעם נחמן, נקט (-לקח) נ נח. נזיר בא"ת ב"ש – טעם ג', אולי כנגד יין שכר וענבים, וזוכה לטעם נחמן כנ"ל. גם טעם ג', כי נזיר המסכת הרביעי בסדר נשים, עם טעם הג' מסכתות שקדמו לה.

נזיר המסכת הי"ז בתלמוד בבלי (בחישוב למסכת שקלים), בחי' מש"כ ביוסף שהיה נזיר אחיו, כאשר היה בן י"ז, והוא נער, נ – י*ז – ר, ולכן עיקר פירוש הגמרא על פי תוספות, לשון יוסף, עמש"כ באריכות בדף ה. ובפרשת ויחי (בראשית מט:כו) עה"פ ולקדקד נזיר אחיו באריכות. נ' פעמים ז', עם, י' פעמים ר', ב' אלפים ש"נ, ראשי תיבות נחמן בן שמחה. יוסף נפטר בשנת ב' אלפים ש"ט, ויש לעיין באיזה שנה נפטרו אפרים ומנשה.

ה. סתם נזירות ל' יום, מנהני מילי אמר רב מתנא – מתנא בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, אמר קרא (במדבר ו) קדוש יהיה, יהיה בגמטריא תלתין הוו (במסכת סוטה במשנה מג. יהיה זה כרמו, וא"ש שיהיה קדוש ומופרש ממנו).

בר פדא אמר כנגד נזיר נזרו האמורים בתורה ל' חסר אחת, ובתוספות (ריש ה:) אע"ג דתמצא שלשים, וכשאתה יורד למניינם יש לומר דנזר אלקיו על ראשו לא הוי ממניינא דהוא לשון כתר כדמתרגמינן כלילה, ע"כ, הרי שנזיר הל' כבר הגיע למלכות שנקנית בל' מעלות (אבות ו:ו), ועיין עוד כמה רמזים בזה בפ' ויחי עה"פ ולקדקד נזיר אחיו (בראשית מט:כו), וזה מה שאמר יוסף (בראשית מה:יב ברש"י) והנה עיניכם רואות, בכבודי ושאני אחיכם, שאני מהול ככם. ועוד, כי פי המדבר אליכם בלשון הקדש, ע"כ (ועמש"כ בהדרן בסוף המסכת ופרשתי שם בס"ד למה זה קשור לעינים וראות), כי לשון נזיר משונה מכל הש"ס (רבינו עזריאל בשיטה במקובצת דף טו., וכן בראשונים בדף ד, ובעוד כמה מקומות. בבל בחי' שנער בגמטריא כתר דקליפה, וכן בא"ת ב"ש בבל – שש"כ בגמטריא כתר, (ובאמת אין להס"א כתר, כי מלכותא בלי תגא הוא, וזה סוד הע' של עשתי עשרה של כל המוסיף גורע, עיין מש"כ בהדרן בסוף המסכת) הרי הנזר והכתר של לשון הקודש תיקון גדול), ולכן עיקר הפירוש לפשט הגמרא הוא תוספות, לשון יוסף, ו'עיניכם' מיותר, ומורה על שערות הראש (כי על ידי שבעה גלדי עינא מתקנין בחינת שבע מחלפות ראשו – לק"מ כט, עיין שם המראה מקומות מהגמרא).

והנה ל' פעמים נזירות של ל' יום, שנתים וחצי, כדין ערלה (מגלה עמוקות מ"ת, פרשת חיי שרה עמ' לט., עיין ראש השנה י: ובהלכות נטע רבעי ט:ט-י).

כג: אמר ר"נ בר יצחק גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה והאמר רבי יהודה אמר רב לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפי' שלא לשמן שמתוך שלא לשמן בא לשמן, אלא אימא כמצוה שלא לשמה, דכתיב (שופטים ה) תבורך מנשים יעל אשת חבר הקני מנשים באהל תבורך, מאן נשים שבאהל שרה רבקה רחל ולאה, ע"כ.

לא מצאתי פירוש מספיק, לכן נראה לפרש שהוכחה שאינה יותר ממצוה לשמה הוא מלשון לעולם, שמורה שלעולם יתמיד במצות לשמה שמתוך וכו', כי בהפסק יש בחי' של עבירה וסכנה של עבירה ממש, ואם עבירה לשמה היתה יותר גדולה ממצוה שלא לשמה לא היתה הפקודה להתמיד עבור הנ"ל.

והפלא שלכאורה משמע מהגמרא שהאמהות היו עושין שלא לשמה, נראה לענ"ד שאינו כן עיקר הדרשה, כי הלוא מלשון הכתוב, מנשים משמע או שיעל מבורכת יותר מהן, או שהיא מקבלת ברכה מהם, ואילו הגמרא מוכיחה לא כאלו האפשריות, אלא שיעל היתה שוה להן. לכן י"ל שהגמרא דורשת 'מאהל' לשון מאחל. כמו שכולם מברכים את הבנות שתהיו כהאמהות, וכיון שכל העולם מברכים על כרחך ברכה זו בחי' רשות הרבים שאין הכוונה לשמה. והפסוק אומרת שיעל זכתה באמת לברכה כזו, הרי עבירה לשמה שלה כמצוה שלא לשמה.

ואגב היום מחרת השלושים של אחותי בת שבע רוזא, ובתוך שנה של פטירת אמי חוה ברכה, תנצב"ה. והרי תבורך, נוטריקון בת-שבע רוזא, ו – ך' מתחלף לח' באלף בית של א"ץ ב"ף ג"ע ד"ס ה"ן ו"מ ז"ל ח"ך, הרי חוה ברכה.

לב: אמר אביי ולא ידעין לאימת, והכתיב (דניאל ט) שבועים שבעים נחתך על עמך ועל עיר קדשך (לכלא הפשע ולהתם חטאות), ואכתי מי ידעינן בהי יומא.

פירש המפרש, בדניאל כשהגלן נבוכדנצר בחורבן בית ראשון וכו' שבועים שבעים שמיטין עתידין לבא מכאן ועד חורבן בית שני, והם שבעים שנה שהיו בבבל וארבע מאות ועשרים שהיו בבית שני, הרי שבעים שמיטין ע"כ.

ת"צ שנה עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

לד. אמר רב ששת כגון דאמר הריני נזיר ונזירות הכל עלי.

דהיינו לאחר שנזרו ט' אנשים בכל הדרכים שבמשנה, קם זה העשירי ונזר כן. וזה מתאים לרב ששת, כי ששת בגמטריא אלף, י' פעמים ק'. ולכן השלים כאן את המנין לי'.

סא. יצא עובד כוכבים שאין לו אב, למאי, אילימא לענין ירושה, והא"ר חייא בר אבין א"ר יוחנן עובד כוכבים יורש את אביו דבר תורה שנאמר (דברים ב) כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר, ע"כ.

לז"ל דילמא זה רק עשו שהיה בנו של יצחק, ואיתחזק שהוא בנו. אבל עכו"ם בעלמא אין חזקה על היחוס.

סו: חטוף ובריך – עיין בהדרן.

הדרן למסכת נזיר עשיתי בס"ד ד' ניסן תשפ"ג – י"א חודש לפטירת אמי ע"ה (לא הסתפרתי במשך כל לימוד המסכת בהיותי מתאבל על אחותי בת שבע רוזא ע"ה, ובהיות שכל הלומד תורת עולה וכו' ובפרט בדברים שאי אפשר לקיים בימינו וכענים ונשלמה פרים שפתינו, ראיתי לגלח מיד אחר הסיום). והמסכת נעשית לבוש לנשמתה, סוף המסכת מדברת על חטוף ובריך, הראשי תיבות של חטוף בריך, כראשי תיבות חוה ברכה. ועיין במסכת כלים יד:ב (שנזדמן לי בס"ד ללמוד המשנה הזו באותו יום) רבי עקיבא אומר המחסר חטיפה טמא (דהיינו כלי, אף על פי שאין לו כיסוי עדיין מקבל טומאה), חטיפה לשון כיסוי, ובזה י"ל חטוף ובריך, תכסה ובריך, שאין הברכה אלא בדבר הסמוי מן העין. והרי חוה ברכה בגמטריא אהיה\בבגדי נזיר. י"א אלומות השתחוו לאלומת יוסף נזיר אחיו כמו שהארכנו למעלה, הזורעים בדמעה ברנה יקצרו (... נושא אלומותיו), ברנה בגמטריא נזר. נזיר, לכאורה ענין של כל המוסיף גורע, כי מגדל שערו רק לגלחו לגמרי. והרי כאשר מוסיפים על נזי"ר מגיעים לחס"ר. ובזוהר מבואר שזה הסוד של הע' של עשתי עשרה (שעושה מי"ב י"א. ועיין בספר אדיר במרום באריכות, הבאתי מדבריו למעלה במסכת יבמות דף קא, ומבואר שם שיצחק בגמטריא רח, שהוא או"ר עם עוד אחד – הע' של ראש עשו, שמשם משתלשל כל האלהים אחרים וי"א פרצופי טומאה. ועיין שם עמ' שמו (-ספינר) ז"ל ומפני ששורש זה הוא בזאת הע' הנכנסת לפנים, נאמר ויבא לו יי"ן וישת (בראשית כז:כה). כי הוא הניקוד של אקלים שקיבל הוא מאתר רחיק, כי הוא מקבלו משורשו העליון, מה שאין כן עשו שלא היה מקבלו אלא למטה, ולכן ראוי הוא ליעקב, ובו מעמיד ע' סנהדרין כנ"ל לשלוט על ע' אומות, ע"ש, וצריכים לומר שנזיר צריך עוד לשלול את הע' מעשו ולכן אסור ביי"ן. ורק בנזירות של בחי' מלכות יכולים לרכוש את הע' – יין, בסוד ויין מלכות רב (אסתר א:ז) בחי' רב עוד יוסף בני חי (בראשית מ:כח) כי יוסף נקרא נזיר אבל היה שותה יין כמו שכתוב (בראשית מג:לד) וישתו וישכרו עמו, ובמדרש רבה (צח) אמר רבי לוי כל שתים ועשרים שנה שלא ראה אחיו לא טעם טעם יין וכו'. ועיין שם בעמ' רנח (-ספינר) ז"ל ולקדקד נזיר אחיו (דברים לג:טז) קדקד (=רח, יצחק) שניתן ליוסף בסוד משיח בן יוסף שהוא גם כן בסוד יצחק, ע"כ. וזה הסוד של י"א יריעות עזים שטוו הנשים חכמניות למשכן, וכנגד י"א אותיות של יתגדל ויתקדש, שהבן אומר י"א חודש. ואלו הי"א של הלקיפה נתמעטו, עד שנקראים היומין זעירין של החויא, ומהם נוקבים מצדדי הראש ומימין ומשמאל ויוצאים לחוץ כמין שערות, סוד קדקד שער מתהלך באשמיו (תהלים סח:כב) כמבואר כל זה בספר פי' ספרא דצניעותא להר"י סרוג, הבאתי דבריו בליקוטי מוהר"ן מג. ומזה רואים מרחוק גדול התיקון של לימוד מסכת נזיר לי"א חודש של הקדיש על ידי הבן (פעמים בן – ק"דק"ד)), והרי הצעקה: עזרני, אותיות נזיר ע'. בהלל (תהלים קיח:יג-ד אומרים דחה דחיתני לנפל וה' עזרני. עזי וזמרת י"ה ויהי לי לישועה, והרמ"ז בשרשי השמות אות מ' סימן יב על השם מצמצי"ת ז"ל נמצא בכתבי האריז"ל (טעמי המצות פרשת נשא) שסודו מפסוק קדוש יהיה (במדבר ו:ה) קדוש גימטריא ת"י, יהיה הוא י"ה י"ה, בא"ת ב"ש 'מצ מצ' ונמצא קדוש יהיה הוא מצמצי"ת, וניקודו אלקים, והניקוד מפסוק יגלח אדנ"י בתער השכירה בעברי (ישעיה ז:כ), ואני ראיתי בספרי עיר פיס יע"א כי מוצאו ג"כ מפסוק יצמיתם (תהלים צד:כג), והוא בהחליף היו"ד וכו', ונ"ל שנרמז בפסוק עזי וזמרת י"ה ויהי (שמות טו:ב) כי ב' פעמים י"ה י"ה בא"ת ב"ש מצמ"ץ, תי ס"ת עזי וזמרת, הוא שם זה, והוא נקרא תער של הקב"ה, וכן עולה גימטריא תער עכ"ל, ע"כ עיין שם עוד. והרי המדפיס ציין להפסוק עזי וזמרת של אז ישיר, אכן יתכן שהכוונה להפסוק בהלל הנ"ל, שהמילה הקודמת – עזרני, אותיות נזיר ע', שמחסר הנזיר, בחי' תער.

ובענין השם הזה מצמצי"ת נראה שהוא ענין של ראיה ויציאת האור שזה שייך לנזיר, וכמו שכתוב בתהלים בסוף פרק קלב, ועליו יציץ נזרו. כי כל ענין של הנזיר בגידול שערו, באמת נראה שהוא תיקון העינים כמו שכבר הבאתי למעלה איך שענין השער קשור ותלוי בעינים. וזה מה שהבאתי למעלה (ה.) מה שיוסף אמר לאחיו, (בראשית מה:יב) והנה עיניכם רואות וכו' כי פי המדבר אליכם (פרש"י בלשון הקדש), וכי איזה שייכות ראיה לדיבוריו בלשון הקודש, הול"ל לשון שמיעה. אלא רמז שהלשון הקודש שלו נבע מתיקון העינים וראות, וזה בחי' נזיר שענינו השער – העינים – והפה.

שבירת המלכים היתה מחמת שלא היה מתקלא, לא היה לזכר נקבה, ויש לראות סדר יציאת האורות ושבירתם בסדר נשים. כי הסדר הוא אוזן חוטם פה עינים – ואז היתה השבירה – מצח – התיקון. יבמות, יבום בגמטריא אוזן (וכן התורה מתחלת עם מצות יבום, בראשית אותיות בר אשתי). כתובות, החיים עם האשה, בחי' חוטם. נדרים – פה. נזיר – עינים כנ"ל, סוטה – השבירה, גיטין – י"ל עוד שלב של השבירה וי"ל התחלת התיקון כאשר המלכות הפריש וגרש חלק התחתית למטה, ובזה התחיל התיקון. קידושין – עולם התיקון.