# נדרים

Source: https://ajew.org/reader/likutay-nanach/1/nedarim


## Segment 1

<div dir="rtl" lang="he">

נדרים

</div>


## Segment 2

<div dir="rtl" lang="he">

נדרים, אותיות רם (א)דני (כענין הכתוב בתהלים קיג:ד רם על כל גוים ה' על השמים כבודו). ר"ם זה הגמטריא של הראשי תיבות של נ נח נחמ נחמן מאומן, שהם ד"נ - ד' פעמים נ', י' מיני נגינה. נדרים, ראשי תיבות, רבינו נחמן מאומן ישראל דוב – הקשר בין הרבי לתלמידו היקר. ועיין בשבחי הר"ן אות טו, שרבינו היה רגיל בנדרים, והבאתי שם שגם דוד המלך ע"ה היה נדרן.

</div>


## Segment 3

<div dir="rtl" lang="he">

נדרים בגמטריא ש"ד, בגמטריא ערלה, כמבואר בריש ספר אדיר במרום, ע"כ צריכים להיזהר מאד לקיימם להשלים מלכות שד"י.

</div>


## Segment 4

<div dir="rtl" lang="he">

נדרים בחי' פרשת ויהי בנסוע הארון, בחי' נד-דרים, דרים עם הד' אותיות בגמטריא ארון ע"ה, שממנו לומדים הדין של פרשה קטנה בת פ"ה אותיות, כמנין האותיות בין השני נוני"ן. וכן נדרים, נ' – דר – י"ם בגמטריא נ', ובאמצע יש ד"ר – ד' פעמים ר' בגמטריא ת"ת, וכן פ"ה, פ' כפול ה"ה בגמטריא ת"ת. בפתק הקדוש יש ר"ח אותיות, ר"ד ונחמן. והנה כל המציאות שלנו נמצא בין הנוני"ן של נ' שערי בינה ונ' של טומאה, והכל תלוי באמונת הצדיק, וכיון שאדם ר"ד, נופל ח"ו, העצה רבינו נתן בליקוטי מוהר"ן תורה נז, שידר איזה נדר ויקים מיד, ועל ידי הנדר ישוב לאמונת חכמים.

</div>


## Segment 5

<div dir="rtl" lang="he">

עיקר המפורש למסכת נדרים הוא הר"נ.

</div>


## Segment 6

<div dir="rtl" lang="he">

ט. אם טוב לנדור ולקיים או לא לנדור כל עיקר. עיין שבחי הר"ן א:טו בענין שרבינו היה רגיל בנדרים.

</div>


## Segment 7

<div dir="rtl" lang="he">

י. לשון אשר בדו חכמים וכו' בחדש אשר בדא מלבו. עיין מש"כ בערך התבודדות.

</div>


## Segment 8

<div dir="rtl" lang="he">

כ.

</div>


## Segment 9

<div dir="rtl" lang="he">

מפתחות:

</div>


## Segment 10

<div dir="rtl" lang="he">

כל מי שיש בו עזות בידוע שלא עמדו רגלי אבותיו על הר סיני: לק"מ ל:ח דף מג..

</div>


## Segment 11

<div dir="rtl" lang="he">

מי שיש בו עזות בידוע שלא עמדו רגלי אבותיו על הר סיני: לק"מ לח:ו דף נב:, קמז דף קד., קנב דף קה..

</div>


## Segment 12

<div dir="rtl" lang="he">

יראת ה' על פניכם זו הבושה: לק"מ לח:ה דף נב:.

</div>


## Segment 13

<div dir="rtl" lang="he">

בעבור תהיה יראתו על פניכם וכו' זו הבושה: לקמ"ת עב דף לד..

</div>


## Segment 14

<div dir="rtl" lang="he">

כ:

</div>


## Segment 15

<div dir="rtl" lang="he">

מגלה טפח ומכסה טפח: לק"מ סג דף עז..

</div>


## Segment 16

<div dir="rtl" lang="he">

כג.

</div>


## Segment 17

<div dir="rtl" lang="he">

והוו מצטערי משימשא לטולא ומטולא לשימשא, אמר לי בטנית וכו', מי נדרת אדעתא דמצערי רבנן מטולא לשימשא ומשימשא לטולא, אמר לו ושריוה, ע"כ.

</div>


## Segment 18

<div dir="rtl" lang="he">

לכאורה היו עוברים משמשא לטולא כדי שלא יתרעמו על ישיבת ארץ ישראל כמבואר בסוף מסכת כתובות, ריק קיב:. אכן שם יש מפרשים שהיו עוברים רק בתקופות אחרות, לא באותו יום. ובאמת מהסוגיא כאן לכאורה מוכח שבאותו יום היה נהוג לעשות כן. ואולי בתקופת התנאים או באתר של אותם תנאים היה שונה מהא דרבי אמי ורבי אסי.

</div>


## Segment 19

<div dir="rtl" lang="he">

כה.

</div>


## Segment 20

<div dir="rtl" lang="he">

שהביא מהירושלמי ז"ל צריך שיהא טרוף ובירושלמי נראה דפירש טרוף מרובע דאמרינן התם אין מרובע בבריות וכו' ע"ש. והרי המזבח מרובע והמזבח בחלקו של טורף, כדאיתא בזבחים נג: ובליקוטי מוהר"ן יז.

</div>


## Segment 21

<div dir="rtl" lang="he">

והרי רבינו גילה על עצמו שהוא השיר פשוט כפול משולש מרובע, וזה באמת שיר חדש. ועיין מש"כ בחלק ה' – מאומן, בפרק על השלשה פרקים, בענין שאין מרובע במעשה בראשית.

</div>


## Segment 22

<div dir="rtl" lang="he">

לא.

</div>


## Segment 23

<div dir="rtl" lang="he">

משנה- קונם שאיני נהנה לבני נח מותר בישראל ואסור בעובדי כוכבים. גמרא. וישראל מי נפיק מכלל בני נח, כיון דאיקדש אברהם איתקרו על שמה, ע"כ. לכאורה הכוונה שנקראים עברים. ואברהם בתחלה היה אברם, מלך על ארם, ובסוף אברהם, אב המון גוים, כל הגוים, ועכ"ז אין הגוים יוצאי חלציו ואינם תלמידיו ממש להיות יוצאים מכלל בני נח להיות נקראים על שמו, ולקמן בגמרא אפילו בני ישמעאל ועשו אינם נקראים על שמו (אע"פ שהתורה הקדושה בעצמה כתבה לא תתעב אדומי כי אחיך הוא. וי"ל כנ"ל שאפילו בני ישראל אינם נקראים ממש על שם אברהם אלא בשם עברים, ולכן עכ"פ נתמעטו לגמרי מהאי). אברם אברהם, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הוי אומר בני נ נח.

</div>


## Segment 24

<div dir="rtl" lang="he">

לב. כל אדם שאינו מנחש מכניסין אותו למחיצה שאפי' מלאכי השרת אינם יכולים לכנוס לה שנאמר כי לא נחש ביעקב כו' כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל א-ל.

</div>


## Segment 25

<div dir="rtl" lang="he">

עיין פרפראות לחכמה ח"ב.

</div>


## Segment 26

<div dir="rtl" lang="he">

לב:

</div>


## Segment 27

<div dir="rtl" lang="he">

שאמר הקב"ה לאברהם אתה כהן וכו': לק"מ טו דף כא..

</div>


## Segment 28

<div dir="rtl" lang="he">

ביקש הקב"ה להוציא כהנה משם וכו': לק"מ לד:ז דף מח:.

</div>


## Segment 29

<div dir="rtl" lang="he">

אמר רבי זכריה משום רבי ישמעאל ביקש הקב"ה להוציא כהונה משם שנאמר (בראשית יד) והוא כהן לא-ל עליון, כיון שהקדים ברכת אברהם לברכת המקום הוציאה מאברהם שנאמר (בראשית יד:יט) ויברכהו ויאמר ברוך אברם לא-ל עליון קונה שמים וארץ וברוך א-ל עליון, אמר לו אברהם, וכי מקדימין ברכת עבד לברכת קונו, מיד נתנה לאברהם שנאמר (תהלים קי) נאם ה' לאדני שב לימיני עד אשית אויביך הדום לרגליך ובתריה כתיב נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק, על דיבורו של מלכי צדק, והיינו דכתיב והוא כהן לא-ל עליון הוא כהן ואין זרעו כהן, ע"כ.

</div>


## Segment 30

<div dir="rtl" lang="he">

מצינו שרשב"י ברך את בנו בלשון זה, בריך בני לעתיק יומין, ועל כרחך אין בברכה זו פגם של הקדמת ברכת עבד לברכת קונו, והוא דומה ממש לברכת שם, ברוך אברם לא-ל עליון. ולכן ניתן לפרש בשני דרכים, או שבעלמא זה נחשב ברכת עבד, וזה בסדר לברך מישהו, ורק כאשר באים גם לברך את השם יתברך, צריכים להקדים ברכת הרב. אי נמי יש לפרש שאין זה נחשב אלא לברכת הרב, והגמרא מדייקת מיתור הלשון ויברכהו ויאמר, שמשמע להדיא שקודם כל ברך את אברם, ואחר כך יש ברכת קונו, בברכו לא-ל עליון קונה שמים וארץ.

</div>


## Segment 31

<div dir="rtl" lang="he">

והנה עוד יש לדייק כאן, שכל ההקפדה על שם היה על שהקדים העבד לרבו, ובגלל זה ניתן הכהונה לאברהם כמו שכתוב בפסוק נאם ה' לאדוני – שבו השם יתברך מכנה אברהם אבינו אדוני!

</div>


## Segment 32

<div dir="rtl" lang="he">

עוד מדוייק ששם ברך את אברם – דהיינו קודם היותו אברהם, ורק בהיותו אברהם חזר לתמוה על שם, וכי מקדימין ברכת עבד.

</div>


## Segment 33

<div dir="rtl" lang="he">

והנראה בזה בעזה"י שברכת שם, ברוך אברם לא-ל עליון קונה וכו', עזר לו לאברם לקבל את ה' יתירה, להיות נקרא אברהם. ובבחי' אברהם הוא בחינת אדון, אב המון גוים שולט על רמ"ח אברים, בחינת בהברא"ם, יסוד של כל הבריאה. וזה ממש בחי' ברכת קונו. שהוא המרכבה למלכות השם יתברך בעולם. וכיון שהגיע לזה תמה על מה שהקדים שם לברכו סתם על מהותו כאברם, כי העיקר היה להגיע להיות אברהם. ובתמיה זו, שהכיר שאין תכלית להיות אברם סתם אפילו מבורך בברכת שם, והרי כמוהו לענין הכהונה, ולכן מיד נתנה הכהונה לאברהם.

</div>


## Segment 34

<div dir="rtl" lang="he">

בתחילת המימרא כתוב, כיון שהקדים ברכת אברהם לברכת המקום, ומשמע שאינה מדייק שהברכה היה לאברם. אכן קשה כי משמע שממילא, מאחר שהקדים הקב"ה העביר הכהונה להוציאה מאברהם, ואילו בהמשך הגמרא משמע שרק לאחר שאברהם אבינו בעצמו תמה על שם, וכי מקדימין ברכת עבד לברכת קונו, ורק אז, מיד נתנה לאברהם. ומשמע קצת אולי, שממילא הכהונה העוברה להוציאה מאברהם, אבל אחר שאברהם אבינו תמה בעצמו על שם, מיד קיבל את הכהונה בעצמו – נתנה לאברהם עצמו. כי הגמרא דרשה מהפסוקים שני דרשות, א' מהפסוק בתהלים, והיא תוספת על העיקר – אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק על דיבורו של מלכי צדק, כי הדיבור של מלכי צדק הוא גופא הקים אותו להיות אברהם, וכיון שהכיר במעלתו של אברהם, ותמה על הברכה הראשונה לאברם סתם, מיד נתנה לו בעצמו הכהונה. והדרשה השניה, שהוא מעיקר הפסוק בתורה, והוא כהן לא-ל עליון, הוא כהן ואין זרעו כהן, זה היה ממילא באשר הקדים ברכת אברהם לברכת המקום. וכאן הגמרא כתבה אברהם, ולא אברם, וכתבה המקום, ולא כתבה קונו או רבו. אלו הדיוקים שייכים להתוספת הנ"ל שבא על ידי אברהם, שעלה לבחינת אדון. אבל קודם שהגיע לזה, אפילו שנודע שלעתיד יגיע לזה, שיהיה אברהם, אין ראוי אלא לברך קודם את המקום, המקום דייקא, כי זה השם מורה שכל הבריאה כולל הזמן נסבלת בו יתברך, ובמציאותו יתברך דהיינו בבריאה שלו יש להבחין מידותיו. רק לאחר שכבר קיים מידה שמורה על אדנותו יתברך, והוא באברהם עצמו, ניתן אפילו לפתוח בברכתו.

</div>


## Segment 35

<div dir="rtl" lang="he">

לח.

</div>


## Segment 36

<div dir="rtl" lang="he">

אמר רבי יוסי בר' חנינא לא ניתנה תורה אלא למשה ולזרעו שנאמר כתב לך פסל לך, מה פסולתן שלך אף כתבן שלך וכו' והגמרא מסקת: אלא פילפולא בעלמא. וביאר המהרש"א כמו שב'פסל לך' קבל משה רק הפסולת שהוא הנשאר מהלוחות מבחוץ ולא את גוף הלוחות, כמו כן ב'כתב לך' מפרשים שקבל רק הפלפול, והיינו הבנת דבר מתוך דבר שהוא מבחוץ ולא גוף התורה, עיין שם.

</div>


## Segment 37

<div dir="rtl" lang="he">

לכאורה זה ענין של הסיבובים של צרת הבת המבואר בליקוטי מוהר"ן תורה ל:ג ושם באות ח' מדבר על בחי' פסולת עיין שם.

</div>


## Segment 38

<div dir="rtl" lang="he">

בעולם מספרים שהגר"א אמר שהשאגת אריה גדול ממנו בפלפול (יתכן שיש נוסחאות שונות בזה), ולכאורה אם כן זה מראה שהשאגת אריה היה יותר קרוב למשה רבינו.

</div>


## Segment 39

<div dir="rtl" lang="he">

וא"ר יוחנן בתחלה היה משה למד תורה ומשכחה עד שניתנה לו במתנה שנאמר ויתן אל משה ככלתו לדבר אתו, ע"כ. והרי אלמלא לא נשתברו הלוחות הראשונות לא נשתכחה תורה מישראל (עירובין נד). (ועיין בליקוטי מוהר"ן תורה ז' שעל ידי אמונה שיש מחדש הכל ברצונו בכל יום תמיד והוא מחיה ומקים הכל תמיד והוא למעלה מהזמן אין כאן שכחה). וע"ע שיחות הר"ן כו.

</div>


## Segment 40

<div dir="rtl" lang="he">

לח:

</div>


## Segment 41

<div dir="rtl" lang="he">

שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם וכו' בית המקדש דכתיב (ירמיה יז:יב) כסא כבוד מרום מראשון (מקום מקדשנו), ע"כ. בפסוק כתוב רק מקום המקדש. ואיזה בית המקדש שלנו (מקדשנו – ולא של מעלה שעומד לעומתה כמו שכתוב מכון לשבתך), לכאורה מדובר על בית השלישי.

</div>


## Segment 42

<div dir="rtl" lang="he">

מלמד שעלו שמש וירח מרקיע לזבול ואמרו לפניו רבונו של עולם אם אתה עושה דין לבן עמרם (-נגד קרח) אנו מאירים עיין שם.

</div>


## Segment 43

<div dir="rtl" lang="he">

אף על פי שלכאורה בן עמרם הוא כינוי לגנאי, י"ל שדייקו לאמר כן, כי בזה נכלל אהרן עם משה, והרי כל עצמו של קרח התרעם על כך, כמו שפירש רש"י ריש פרשת קרח, עמרם הבכור נטלו שני בניו גדולה וכו' מי ראוי ליטול את השניה וכו'.

</div>


## Segment 44

<div dir="rtl" lang="he">

מ.

</div>


## Segment 45

<div dir="rtl" lang="he">

כי שכינה למעלה מראשותיו של חולה וכו': לקמ"ת כד דף כב:.

</div>


## Segment 46

<div dir="rtl" lang="he">

ר"ן ד"ה אין מבקש עליו רחמים לא שיחיה ולא שימות, נראה בעיני דה"ק פעמים שצריך לבקש רחמים על החול שימות כדון שמצטער החולה בחליו הרבה ואי אפשר לו שיחיה וכו' – ספר המידות, ערך צדיק קטז.

</div>


## Segment 47

<div dir="rtl" lang="he">

מא.

</div>


## Segment 48

<div dir="rtl" lang="he">

למשפטיך עמדו אזי הכל עבדיך וכו': לק"מ טו:ב דף כ:.

</div>


## Segment 49

<div dir="rtl" lang="he">

אם דעת קנית מה חסרת: לק"מ כא דף ל:.

</div>


## Segment 50

<div dir="rtl" lang="he">

אין החולה עומד מחליו עד שמוחלין לו על כל עונותיו שנאמר וכו' כל חוזר לימי עלומיו שנאמ' וכו', הפכת בחליו (תהלים מא:ד) אמר רב יוסף לומר דמשכח למודו, עיין שם.

</div>


## Segment 51

<div dir="rtl" lang="he">

עיין מה שכתבתי בליקוטי מוהר"ן סוף תורה ז, בענין השגת זכרון בלי שכחה.

</div>


## Segment 52

<div dir="rtl" lang="he">

השותפין

</div>


## Segment 53

<div dir="rtl" lang="he">

מה: השותפין שנדרו הנאה זה מזה אסורין ליכנס לחצר, ר"א בן יעקב אומר זה נכנס לתוך שלו וזה נכס לתוך שלו.

</div>


## Segment 54

<div dir="rtl" lang="he">

הר"ן פירש שהקנין של השותפין הוא כל אחד יש לו מעיקרא קנין גמור בזמן שהוא בורר ובוחר להשתמש בו, עיין שם, ולפי זה פירשנו לקמן ריש דף מט: בפירוש היעב"ץ לפירוש רבינו תם, שאע"פ שלרבנן הכל נידון בראש השנה, יש להתפלל כל יום על רפואה, כי הדין היה רק במצב שאין תפילה, ובתפילתו יכול להביא רפואה. ויתכן שזה על דרך דברי הר"ן כאן, עיין בדברינו בחלק ה' – מאומן, בברכת על הצדיקים של שמונה עשרה.

</div>


## Segment 55

<div dir="rtl" lang="he">

מו: וכמה תפיסת יד, אמר רב נחמן למחצה לשליש ולרביע אבל בביצים (-גירסת הר"ן) לא. למחצה לשליש ולרביע, בחי' כפול משולש מרובע. ביצים בחי' מאומן, בחי' חדשים לבקרים רבה אמונתך, וכן בחי' כאשר ישא האומן את היונק. ותפיסת יד בחי' שיש של המנגן ביד. הרי רמז להשיר חדש שגילה רבינו נחמן. וגם תפיסת יד, תפי, ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, סת – לשון לשדל כמו (יהושע טו:יח) ותסיתהו לשאול מאת אביה שדה, והוא ענין מסירת הפתק מרבינו לתלמידו היקר - יד, ראשי תיבות ישראל דוב.

</div>


## Segment 56

<div dir="rtl" lang="he">

מט. מענין ששאל ר"ט (לר' יהודא) מדוע היום פניו צהובים א"ל אמש יצאו עבדיך לשדה והביאו לנו תרדים ואכלנום בלא מלח ואם אכלנום במלח כ"ש שהיו פנינו צהובים.

</div>


## Segment 57

<div dir="rtl" lang="he">

ואסור בהיטריות רכות (-דלועין קטנים) שהחולין אוכלין בהן פיתן, איני והא רבי ירמיה חלש על לגביה ההוא אסיא לאסיוה חזא קרא (-דלעת) דמחת (-מונחת) בביתיה, שבקיה ונפק, אמר מלאך מותא אית ליה לדין בביתיה ואנא איעול לאסאה יתיה, לא קשיא הא ברכיכי (-מעלו) הא באשוני (קשין), עיין שם.

</div>


## Segment 58

<div dir="rtl" lang="he">

באשוני ראשי תיבות, נחמן בן נחמן וישראל אודסר.

</div>


## Segment 59

<div dir="rtl" lang="he">

מט:

</div>


## Segment 60

<div dir="rtl" lang="he">

ברוך שעטני מעיל – תכלת וארגמן, על פי לק"מ ס 'פתח רבי שמעון', עמ' רצד.

</div>


## Segment 61

<div dir="rtl" lang="he">

כמאן מצלינן על קצירי ועל מריעי, כמאן כר' יוסי – פירש הר"ן דאמר בפ"ק דר"ה אדם נדון בכל יום, דאילו לרבנן דאית להו דנדון בר"ה כיון שנגמר דינן אין תפלה מועלת להן, ע"כ. והקשו הראשונים תימה גדולה שלרבנן לא תהיה צורך לתפילה כל יום חס ושלום, עיין מה שכתבתי בזה בס"ד בחלק ה' – מאומן, בברכת על הצדיקים של שמונה עשרה.

</div>


## Segment 62

<div dir="rtl" lang="he">

דביתהו דרבי יהודה נפקת נקטת עמרא (-צמר) עבדה גלימא (-בגד) דהוטבי (-חשובה), כד נפקת לשוקא מיכסיא ביה, וכד נפיק רבי יהודה לצלויי הוה מיכסי ומצלי, וכד מיכסי ביה הוה מברך ברוך שעטני מעיל, פירש הר"ן ז"ל שהיה חשוב בעיניו כמעיל, ע"כ, וכן פירשו תוספות והרא"ש. והשיטה מקובצת פירש שאין זה נחשב לשקר, כיון שנקרא 'מעיל' על היותו בגד מעולה, ומכיון שבעיני רבי יהודה היה בגד זה מעולה, קראו מעיל. והמהרש"א כתב שהיה נעשה כעין מעיל.

</div>


## Segment 63

<div dir="rtl" lang="he">

עיין סיפורי מעשיות משנים קדמוניות, מעשה מחכם ותם ז"ל וכן במלבושים, היה להם בשתפות לו ולאשתו פעלץ אחד, והיה אומר: אשתי, תן לי הפעלץ – כשהיה צריך ללבש פעלץ, כגון לילך לשוק, והיתה נותנת לו. כשהיה צריך ללבש טוליפה לילך בין אנשים, היה אומר: אשתי, תן הטוליפ, והיה נותנת לו הפעל., והיה מתענג ממנו, והיה משבח: כמה יפה הטוליפ הזה. כשהיה צריך לאקפטין, כגון לילך לבית הכנסת, היה מצוה ואומר: אשתי, תן לי הקאפטין, והיתה נותנת לו הפעלץ, והיה משבח וכו', וכן כשהיה צריך ללבשי יופא וכו' עיין שם.

</div>


## Segment 64

<div dir="rtl" lang="he">

מט:-נ.

</div>


## Segment 65

<div dir="rtl" lang="he">

זימנא חדא גזר רבן שמעון בן גמליאל תעניתא, ר' יהודה לא אתא לבי תעניתא, אמרין ליה לא אית ליה כסויא, שדר ליה גלימא ולא קביל, דלי ציפתא (-הרים המחצלת) ואמר לי לשלוחא חזי מאי איכא (-זהובים) מיהו לא ניחא לי דאיתהני בהדין עלמא, ע"כ.

</div>


## Segment 66

<div dir="rtl" lang="he">

וקשה דלעיל כתב שהיה לובש הגלימא שעשתה אשתו (והמפרשים כתבו טעמים למה לא לבש אותו גלימא ללכת לבי תעניתא, ושמא אשתו היתה לובשה אז, או שמא שעוד לא עשתה הגלימא).

</div>


## Segment 67

<div dir="rtl" lang="he">

ולכאורה מבואר שהיה דואג רק ממה שבא לו מעבר למזלו. ועיין בשיחות הר"ן נא – באמת אין נמצא שום תאוה כלל, כי אכילה ושתיה הוא הכרח לקיום הגוף, וגם בנים מוכרחים להוליד, וכל זה האדם מוכרח, ואם כן אין שום תאוה כלל רק שצריכים להתנהג בהם בקדושה ובטהרה, עיין שם, ויתכן שכיון שלא היה לו מעצמו ממזלו את הגלימא, לא ראה שזה מוכרח לו. וכן עיין בשיחות הר"ן קצג – עקר תאות ממון, מי שאין לו כלי לקבל. כמו לענין תאות אכילה, כי בודאי מי שיכול לאכל וכו', ועקר התאוה ביותר מהשעור, כמו כן לענין ממון, עיין שם.

</div>


## Segment 68

<div dir="rtl" lang="he">

נ.

</div>


## Segment 69

<div dir="rtl" lang="he">

מעשה ברבי עקיבא שנשא בת כלבא שבוע – תכלת וארגמן, על פי לק"מ יג 'אשרי העם – השגחה', עמ' רצו.

</div>


## Segment 70

<div dir="rtl" lang="he">

נא. בעובדא דבר קפרא בבי הלולא דר"ש בר רבי ששאל לרבי מהו תועבה ולא רצה לפרש עד שרקד רבי לפניו ופירש לו אח"כ תועבה תועה אתה בה וכן תבל תבלין יש בה וכו' ומאי זימה א"ל עביד וכו' א"ל זו מה היא וכו'.

</div>


## Segment 71

<div dir="rtl" lang="he">

רבו המפרשים בזה על דרך שאין ידוע מי האב של הוולד, ואכן המהר"ל בחידושי אגדות, וביתר ביאור בנתיבות עולם (נתיב התשובה פח) ביאר שהכוונה שאין בעריות ממש, ואין זה כי אם עצת יצר הרע (-כתרגומו – עצת חטאין). והרי זה ממש הענין המבואר בליקוטי מוהר"ן תורה עב בענין אל תפנו אל אלילים, להריקות של הבל יופי הנשים.

</div>


## Segment 72

<div dir="rtl" lang="he">

ועיין פרפראות לחכמה ח"ב ז"ל כי מי שהוא משוקע בתאוה זו נדמה לו שהוא מוכרח לכך, כמו לשאר הכרחיות של צרכי הגוף (-ובאמת לפי זכרוני כן נוטים משמעות דברי הרמב"ם), ויש שמשוקע כ"כ ר"ל עד שבא לעבור עי"ז גם על עבירות חמורות, וכו' עיין שם באריכות. וביאר שלכן נתן בר קפרא לרבי לרקוד, שעיקר שמירת הברית וביטול והכנעת תאוה זאת הוא על ידי שמחה דקדושה, כי עיקר התגברות התאוה והרהורים הוא על ידי עצבות וכו' עיין שם באריכות.

</div>


## Segment 73

<div dir="rtl" lang="he">

ויש להבין מתוך דבריו, שמה שאנחנו רואים היום מצב העולם בעניני נאוף שאי אפשר לפרט כדי שלא נעורר חס ושלום הריח רע הנודף מזה, כל זה מראה על גודל העצבות שהם שקועים בה רחמנא ליצלן.

</div>


## Segment 74

<div dir="rtl" lang="he">

נה. מאי דכתיב וממדבר מתנה וממתנה נחליאל ומנחליאל במות, א"ל כיון שעושה אדם את עצמו כמדבר שהוא מופקר לכל תורה ניתנה לו במתנה שנאמר וממדבר מתנה, ע"כ. ופירש תוספות ז"ל שיהיה מלמד תורה לכל, וכן פירש הרא"ש ז"ל ללמוד תורתו לכל, ע"כ.

</div>


## Segment 75

<div dir="rtl" lang="he">

ספר המידות למוד מה. כשעושה אדם את עצמו הפקר ללמד תורה לכל, התורה נתנה לו במתנה, ע"כ.

</div>


## Segment 76

<div dir="rtl" lang="he">

סו:

</div>


## Segment 77

<div dir="rtl" lang="he">

לכלוכית שמה – תכלת וארגמן, על פי לק"מ ד 'אנכי ה' אלקיך', עמ' רצט.

</div>


## Segment 78

<div dir="rtl" lang="he">

ההוא בר בבל דסליק לארעא דישראל – תכלת וארגמן, על פי לק"מ ד 'אנכי ה' אלקיך', עמ' שא. על פי לק"מ יג 'אשרי העם השגחה', עמ' שג.

</div>


## Segment 79

<div dir="rtl" lang="he">

פא.

</div>


## Segment 80

<div dir="rtl" lang="he">

ת"ח מפני מה אין בניהם ת"ח: לק"מ יד:ד דף יט..

</div>


## Segment 81

<div dir="rtl" lang="he">

פא:

</div>


## Segment 82

<div dir="rtl" lang="he">

מפני מה ת"ח אין בניהם ת"ח שלא ברכו בתורה תחלה: שיחות הר"ן קלב.

</div>


## Segment 83

<div dir="rtl" lang="he">

פט:

</div>


## Segment 84

<div dir="rtl" lang="he">

הספד על אחותי בת שבע רוזא בת ר' משה

</div>


## Segment 85

<div dir="rtl" lang="he">

המדרגות שאכתוב עליהם איני חושב לרגע שאחותי הגיעה ואחזה בהן, אלא שכבר גילה לנו האריז"ל שבדורות האלו בעוצם ותוקף ירידתנו בחשכת הגלות, יש למעשינו הקטנטנים ערך ומשקל וחשיבות כמו מעשה הצדיקים הקדמונים. ויש שהמשילו ואמרו שבעת מלחמה כולם נוסעים במחלקה ראשונה, ויש שהמשילו את זה להדלקת נר, שכאשר העולם בחושך, אז נר קטן מאיר הרבה. ולכן כיון שאחותי קבלה יסורי מות באהבה ושמחה, והמשיכה בכל כחה לנטוע האהבה והשמחה באחרים, ובפרט בגידול תינוקות של בית רבן, ומסרה נפשה לא לבטל הלימוד תורה של בעלה, וכאשר חיפשו עבוריה שידוך אמרה שהיא רוצה מי שלא יצא מבית המדרש בין הסדרים – היא תביא לו אוכל, ועוד מעשיה הטובים, וכל זה בימינו עכשיו שהשקר והטומאה גברה מאד מאד בעולם, והיא התגברה כנ"ל, ולכן בודאי זכתה באיזה בחינה להתדמות ולאחוז ברמות המדרגות. ועצם הדבר שאנחנו דורשים עכשיו מאותם המדרגות מראה שזכרונה עולה לכאן ולכאן. ובסוף דברי אראה איך הדברים באמת שייך לה ולכל אחד מאתנו. תנצב"ה.

</div>


## Segment 86

<div dir="rtl" lang="he">

כתיב אמור לחכמה אחותי היא (משלי ז:ד, קידושין ל:), והתורה הקדושה נקראת אשה, וכתיב עליה (משלי יח:כב) מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה' – כמה טובה אשה טובה שהתורה נמשלה בה (-יבמות סג:). והזוהר הקדוש מגלה על פסוק זה (תקון כא דף מט:) ז"ל לב חכם לימינו (קהלת י:ב) דא (משלי יב:ד) אשת חיל עטרת בעלה, עלה אתמר מצא אשה מצא טוב, דאיהי יצר הטוב מזליה דבר נש, עלה אתמר (יחזקאל מד:ל) להניח ברכה אל ביתך, (משלי י:כב) ברכת ה' היא תעשיר, ועלה אתמר (קהלת ט:ט) ראה חיים עם האשה אשר אהבת, ע"כ. ורבינו ביאר יותר בליקוטי מוהר"ן תנינא תורה פג, שיש בחי' בן חורין, בחי' שבת – שין בת (-היא התפלה), וקדשת שבת בחי' תכלית שמים וארץ, בחי' תכלית הידיעה שלא נדע, שהוא עיקר החכמה, והוא עיקר המקום, בחינת מקומו של עולם, והמקום גורם לפשוט גוף המצורע שהוא ממשכא דחויא (-עור הנחש), ולובש בגדי שבת, הינו גוף קדוש מגן עדן, ועל שם הגוף הקדוש נקרא שבת, בחי' (שמות ד:ז) והנה שבה כבשרו – שנרפא מצרעתו, ונתלבש בגוף קדוש מגן עדן הנקרא בשר, בחי' (בראשית ב:כג) בשר מבשרי. ואז נתרומם מזלו, שהיא בשר מבשרו, וזוכה לעשר, בבחינת ברכת ה' היא תעשיר, ונתחזק יצרו הטוב, הינו לב בשר (יחזקאל לו:כו) – יצר טוב, מצא אשה מצא טוב, וזהו (שמות יט:יט) קול השפר הולך וחזק מאד, 'קול השופר' – היוצא מגופא שפירא הנ"ל, ו'קול' זה בחינת תפלה, עיין שם. והרי בת שבע רוזא, בת זה התפלה הנ"ל, שבע רוזא בגמטריא שופר – גופא שפירא, והראשי תיבות של בת שבע רוזא, בש"ר הנ"ל. [בשר ר"ת רבינו בן שמחה. גם מה שהיו קוראין לה – שבי, בחי' התורה כמו שכתוב עלית למרום שבית שבי (והוא ראשי תיבות של הצדיקי הדורות ר' שמעון ב"י, ר' ישראל ב"ש, ר' שלמה בן יצחק, רבי יצחק בן שלמה לוריא, וכן רבינו היה לו שם נסתר – יצחק, והוא בן שמחה). בת שבע רוזא בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ונ נח נחמ נחמן מאומן. בת שבע רוזא, בלי הר', בגמטריא התשפ"ג, ונשאר הר' – ריש – בגמטריא: ע"ה בכ"א טבת. אי נמי, ריש – אותיות שיר, בארמית לשאר – להניח. ר' בגמטריא מאתי"ם – בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן].

</div>


## Segment 87

<div dir="rtl" lang="he">

בת שבע רוזא נקברה בהר זיתים ביום שני כג טבת תשפ"ג, שבו למדו בדף יומי מסכת נדרים דף פג, דיקבר יקברוניה (-כי בערך לפני ט' חדשים קברנו את האמא בהר זיתים, ואחי י.מ. אמר שמא קבורתה בהר זיתים היתה בזכות שהיתה מתנדבת עשרות שנים לחברה קדישא, הוה אומר דיקבר יקברוניה), ושביעי ליום הקבורה, יום א' כט טבת תשפ"ג, למדו דף פט, ואיתא שם ז"ל ההוא גברא דאיתסר הנייתא דעלמא עליה אי נסיב איתתא כי לא תנינא הילכתא (-אסר על עצמו להנות מהעולם אם יתחתן קודם שילמד הלכות. התוספות ד"ה ההוא כתבו עד שאלמוד כל הש"ס. ויש לזה רמז, כי הוא רץ בגפא ותובליא, נוטריקון של גפ"ת – גמרא פירוש רש"י תוספות. אכן מסתימת הלשון, ולא אמצי למיתנא, משמע משניות, וכן קיימא לן לעולם הוי רץ למשנה), רהיט (-רץ) בגפא ותובליא [- פירוש הר"ן ז"ל במקלו ותרמילו, שהשתדל בכל כחו ללמוד], ולא אמצי למיתנא (-לא עלה בידו), אתא רב אחא בר רב הונא ושבשיה (-הטעהו לומר שלא היה נאסר לאחר מכן) ואינסיב איתתא, ושרקיה טינא (- רב אחא טח טיט על בגדיו של אותו איש, כדי להראות לו שהוא זקוק לבריות שיכבסו את בגדיו, וממילא יש להתיר לו את נדרו), עיין שם.

</div>


## Segment 88

<div dir="rtl" lang="he">

וקשה, איך לא עלה בידו ללמוד, הרי קיימא לן (מגילה ו:) יגעתי ולא מצאתי אל תאמין (והרבה מפרשים נזהרו מזה לפי פירושם, אבל לפי פירוש הר"ן קשה). ודוחק לפרש שהיינו לאלו שנושאים אשה ואחר כך לומדים תורה, כדאמר רב יהודה אמר שמואל בקידושין כט: הלכה נושא אשה ואח"כ ילמוד תורה, ומסקנת הגמרא שם הא לן והא להו וכו'. ויתכן שאף על פי שהשתדל בכל כחו, עם כל זה לא יגע ממש, כי הוא השתדל רק במקלו ובתרמילו, בלי יגיעת בשר, וכתוב בסוף קהלת (יב:יב) ויתר מהמה בני הזהר עשות ספרים הרבה אין קץ ולהג הרבה יגעת בשר, והתרגום – למעסק בפתגמי אוריתא סגי, ולאסתכלא בליאות (-חלישות) בשרא. ולכן לא זכה לכל הדברים שהבאתי לעיל הכתובים על התורה והיצר הטוב, מצא אשה מצא טוב, כי מבואר בדברי רבינו שאותם הדברים שייך לבחי' בשר דוקא, ואם כן, היגיעה של יגעת ומצאת, מצא אשה מצא טוב, על כרחך צריך להיות יגיעת בשר. וכיון שלא הגיע לבחי' אמור לחכמה אחותי את, שבשיה רב אחא, האח האמיתי, ושרקיה – הראה לו סדר הפוך – בחי' תשר"ק, כי עוד לא זכה לתקן הבגדים הצואים של פגם הברית.

</div>


## Segment 89

<div dir="rtl" lang="he">

והנה מבואר מהפסוק ומהתרגום שצריכים ב' דברים, א' להג בשר - העסק בתורה, ורש"י פירש שזה גירסא. ב' יגיעת בשר, ממש לסבול חלישות בשר (ואולי צריכים לגרוס בתרגום – לאסתבלא, כי לא ידעתי מה ענין הסתכלות כאן). וזה מה שמצינו בר' אלעזר בר' שמעון במסכת בבא מציעא דף פד: שקיבל עליו יסורין, באורתא אמר להו אחיי ורעיי בואו, בצפרא אמר להו זילו מפני ביטול תורה, ופרש"י ז"ל ביטול תורה – שהיה עוסק בגירסתו תמיד בביתו, ע"כ. הרי בלילה עסק ביגיעת בשר, כמבואר שם באריכות איך שהיסורין נקה את בשרו, וביום עסק בגירסא (עיין בעירובין דף סה – אמר רב יהודה, לא איברי ליליא אלא לשינתא, אמר רבי שמעון בן לקיש, לא איברי סיהרא אלא לגירסא, אמרי ליה לרבי זירא, מחדדן שמעתך, אמר להו, דיממי נינהו – וביאר המהרש"א כוונתו שעדיף ללמוד לאור השמש שהוא מזהיר יותר ודעת האדם מיושבת יותר, מאשר ללמוד לאור הירח. וכו' אמר רב נחמן בר יצחק, אנן פועלי דיממי אנן – כלומר אין משנתנו אלא ביום עיין שם בריטב"א).

</div>


## Segment 90

<div dir="rtl" lang="he">

ובענין היסורים של ר' אלעזר בר' שמעון מבואר שם בב"מ דף פג: שאחר שמסר מחוצף אחד למלכות, והתחרט, ופייסו אותו שאותו מחוצף היה חייב מיתה, הניח ידו על בני מעיו אמר שישו בני מעי וכו' מובטח אני בכם שאין רמה ותולעה שולטת בכם, ועם כל זה לא נתיישב דעתו, וחתכו והציאו מחלבו ושמו בשמש ולא הרקיב. והגמרא בדף פד: ממשיכה שאפילו הכי לא סמך רבי אלעזר ברבי שמעון אדעתיה קביל עליה יסורי, באורתא הוו מייכי לי שיתין נמטי לצפרא נגדי מתותיה שיתין משיכלי דמא וכיבא וכו'. ופרש"י לא סמיך דעתיה אהכי מלבקש רחמים ומחילה ביסורין שמא חטא באחד מן הצדיקים עכ"ל. וצריך עיון קצת, כי החוטא בן אדם לחבירו צריך מחילה ממנו, וקשה לפרש שהתייאש מעיקר התיקון, ותפס רק לקבל עונשין.

</div>


## Segment 91

<div dir="rtl" lang="he">

והנראה בזה שעל כרחך יש בטהרת הבשר תיקון גם בפגיעת אחרים, בודאי על העתיד שלא יפגע ואולי אפילו על העבר. כי הענין שראבר"ש היה בטוח שבשרו ישכון לנצח, לכאורה הוא ענין הסרת הקנאה המבואר במסכת שבת קנב: ורקב עצמות קנאה (משלי יד:ל) כל מי שיש לו קנאה בלבו עצמותיו מרקיבים כל שאין לו קנאה בלבו אין עצמותיו מרקיבים (אלא שלא ישלוט בו רימה, הוא עוד מדרגה יותר גבוה, כמבואר בתוספות בבא בתרא דף יז. ואכמ"ל). וזה ממש הענין של בשר, כמבואר בספר פנות המרכבה, עיין שם נפלאות, ובמה שפירשנו עליה בליקוטי נ נח חלק ג' נחמ, בערכו.

</div>


## Segment 92

<div dir="rtl" lang="he">

וזה גם כן ענין טהרת הדם שכתוב בראבר"ש עיין שם בב"מ דף פד: ברש"י ד"ה ונגדי מתותיה, שכתב שדמו הלבין, וי"ל שזה התיקון הכללי, להפוך הדם לחלב (תורה כט, וכן התיקון של אזל סומקא ואתי חורא, של דם לה' בתורה ו', והתיקון של תכלם בתורה כא. וסבא העיד על עצמו שהפך כל דמו לחלב). ומבואר בליקוטי מוהר"ן תורה עה ז"ל יש מדת נצחון ומחלקת ומלחמה, ומהיכן בא מדה זו? מדמים שעדין לא עבד בהם השם יתברך, כמו שכתוב, ויז נצחם, ופרש רש"י דמים, ועיין שם באריכות שצריכים לדבר בתורה ותפלה כל כך בכל טפי הדם שלו, עד שיהיה הגוף בטל ואפס, כמה שכתוב, והיו לבשר אחד, ומבואר שם שזהו העושה שלום, שמכניס אהבה בלב כל אחד לגבי חברו ומקרבם יחד, עיין שם באריכות. ולכן מוכרח שמי שזיכך דמו ובשרו בלהג הרבה יגיעת בשר, לא יגיע קנאה במעשה ידיו, רק השלום. [וע' בשיחות הר"ן עז, שהאדם בעצמו הוא עולם קטן ונכלל בו כל העולם ומלואו עיין שם שמבואר היטב איך שכל האומות ממש מתגרין בתוכו, ובודאי שיכול לתקן בינו ובין עצמו גם לענין אחרים].

</div>


## Segment 93

<div dir="rtl" lang="he">

ומבואר שם בב"מ שאשתו של ר' אלעזר ברבי שמעון, כיון שידע שהוא הביא על עצמו היסורין, לא רצתה לשלם על ההוצאות הגדולות של הרפואה ועזבה אותו, והשם יתברך הזמין לו הון רב ממקום אחר. וזה היפוך המעשה מההוא גברא שלא עלה בידו הלימוד, ופירשנו כי לא יגע בבשרו ממש, ועל כן הוצרך לישא אשה. ואילו ראבר"ש נקה בשרו עד שלא היה צריך לאשתו. כי על ידי בחי' בשר, זכה לכל הענין של מצא אשה טוב וברכת ה' היא תעשיר שהבאתי למעלה.

</div>


## Segment 94

<div dir="rtl" lang="he">

ומבואר בב"מ שם ולפי מה שפירשנו שעל ידי היסורין היה שמור מלפגוע במי שהיה צדיק בדינו. ויתכן שזה הענין המבואר בליקוטי מוהר"ן תורה רסב ז"ל מי שרוצה לחדש חידושין דאורייתא שיש בהן ממש, הוא צריך לבכות מקודם, כי כשנעשין נהרות הנ"ל, והכל באים לשתות מהם, אזי יבואו ג"כ קליפות וס"א ח"ו, לשתות גם כן משם, ע"כ צריך לבכות מקודם, ואזי עושה על ידי הבכי נהרות, בבחי' (איוב כח) מבכי נהרות חבש, שעל ידי הבכי מתקן נהרות, ומשם שותין די סיפוקם כל הקליפות וס"א, ואחר כך כשעושה נהרות מחידושין דאורייתא שמחדש אח"כ, אזי יכול להמשיכם רק למקומות שצריך, שלא ישתו ממנו זר. וע"כ חיבור ההלכות והחידושין נקרא מסכת, זה בחי' (תהלים קב) ושיקוי בבכי מסכתי וכו' עיין שם.

</div>


## Segment 95

<div dir="rtl" lang="he">

והנה סתם ולא ביאר על מה הבכיה, ומסופר בספר חיי מוהר"ן לא ז"ל אמר אז על עצמו שבכל עת שהוא מחדש חדושי תורה הוא בוכה מקדם. גם אז בעת ההיא ראינו בעינינו ענין זה, כי באותה העת וכו' וביום חמישי שלפניו בכה לפניו, ואחר כך ביום שבת שלאחריו אמר הענין הנ"ל על פסוק ושקוי בבכי מסכתי. ויש בענין זה הרבה לספר כי כל זה היה בסמוך אחר פטירת בנו שלמה אפרים ז"ל וכו' עיין שם. ומשמע שהבכיה אינה צריכה להיות קשורה ממש להחידושים שבא לחדש, רק שיהיה בכיה. כי מבואר בתורה נא ז"ל כי הדם הוא הנפש (ויקרא יז) נמצא כשאומר שקר יש לו עכירת הדמים ומזה באה המרה שחורה וממותרי המרה שחורה נתהוו הדמעות וכו' עיין שם, הרי שהדמעות מטהרים הזוהמא שבדם. ופירשנו לעיל שעל ידי טהרת הדם יש שלום וסדר בעולם, והכל יתנהל בצדק. ולכן כמו שאמרו רז"ל (ילקוט שמעוני בראשית – פרשת תולדות פרק כו, ובעוד מקומות) לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב אלא מפני שהוא מינו, יבואו הקליפות והס"א וישתו מהדמעות דהיינו הזוהמא שנטהר מהדם הראוי להם.

</div>


## Segment 96

<div dir="rtl" lang="he">

והנה כתבנו על ענין הזדככות הדם והבשר, שעל ידי זה מביאים גם בירור למעשה ידינו וללימוד התורה שלנו, שהכל יבוא על שלום. והבאתי מהזוהר ומרבינו שבשר זה ממש בחי' היצר הטוב. וענין זה מבואר עוד בתורה לג – מי האיש החפץ חיים, עיין שם באריכות, ובתוך דבריו כז"ל נמצא אפלו במדור הקלפות, הינו בימי רע, שהם מדות רעות ולשונות עכו"ם, גם שם יכולין למצא אותיות התורה, אבל מחמת רבוי הלבושים וגדל הצמצום אינם נתראים אותיות התורה הינו ימי טוב, על ידי ימי רע והחשך השורה עליהם, אבל מי שכופה את יצרו הרע, הינו הימי רע, הינו המדות רעות, אזי הרע נתבלבל לגמרי נגד ימי הטוב שבהם, אזי אותיות בולטות ונתראים ומאירים ביותר, כי מתחלה לא היו מאירין כל כך כי לא קבלו אור מלמעלה כדי שלא יקבלו הימי רע יותר מכדי חיונו, ועכשו שנתבטל הרע ונשארין אותיות התורה לבד, אזי מקבלין אור רב מלמעלה, נמצא, זה שכופה את יצרו הינו שכופה את ימי רע, כשהוא מדבר עם העכו"ם או שרואה מדותיהם אזי תכף הרע ששוכן על הטוב הינו אותיות התורה נתבטל ונופל, ואותיות התורה בולטין, אזי הוא יודע התורה שבאותו הדבר, וזה שכתוב בזהר הקדוש (לך לך דף צ:) 'ברכו ה' מלאכיו גברי כח עשי דברו' אלין אנון דמתגברין על יצריהון, אנון דמין למלאכין ממש, 'עשי דברו' דעבדין להאי דבר, 'לשמוע בקול דברו' אנון זכין למשמע קלין מלעלה וכו' עיין שם. (וכן יש מסורה מהבעל שם טוב שיכולים לשמוע ולהבין מסרים מהשם יתברך אפילו מהדיבורים של גוים). ולכאורה זה ממש הענין שכתבנו עליו, לנקות את הרע, כדי שיתקיים רק הטוב. ורואים שעבודה זו עדיין שייך לימינו, כל אחד כפי יכולתו וכפי מה שזוכה להגביר יצרו הטוב על יצרו הרע, ולהכניע את היצר הרע, פועל לפדות אותיות התורה מהקליפות והגוים והס"א, ולגלות אותם בכל העולם. ובענין הזה היסורין הם חזקים ביותר כמבואר לעיל.

</div>


## Segment 97

<div dir="rtl" lang="he">

והנה לפני כמה חדשים היה קידוש השם, שכמה מיליוני גוים נדלקו על השירים והתופעות של יהודים שומרי תורה ומצות. וזה בודאי בליטת אותיות התורה מתוך הימי רע. ובעל כשרון אחד פתח ערוץ שבו הוא עושה ביקורת על השירים. ותוך שהוא שומע ומשמיע השיר הוא מגיב: זה טוב, זה פחות, יש פה כלי מוזיקה מיוחד וכדומה. ועשה ביקורת על השיר של אברהם פריד, תניא רבי ישמעאל בן אלישע, והשיר פותח בחזרת המילה תניא כמה פעמים, והגוי חשב לפי תומו שבטח זה שם של אשה שנתאהב בה, ובהמשך השיר כאשר הוא שוב לא שומע את תניא, הוא שואל מה קורה.... והיה ממש מצחיק. אכן לאחר קצת זמן נכנס לי בעומק והבנתי מסר עצום, כי בודאי התורה שבעל פה בחי' השכינה כידוע. וכל מאמר של הגמרא שאנו קוראים אנחנו ממש קוראים את השכינה, וראוי להזכיר את זה בריש כל מימרא ומימרא, תניא, זה מהשכינה, מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה'.

</div>


## Segment 98

<div dir="rtl" lang="he">

והרי מבואר הדברים שאמרתי בעת הלויה, מה שרבינו ראה בחזיון – חיי מוהר"ן פ"ג וגילה תורה כ' – שאמר שכל תורה שהוא אומר יש בה רמז על אותה חזיון. והחזיון על פטירת מרים (שהיתה 'בת שבע' בלידת משה אחיה), נשמה שסובלת יסורין ודרכה באים כל הבאורי התורה (ולכן מובן שכל תורה שיאמר תהיה לה רמז, כי כל תורה הוא ביאורי התורה. וכן התורה מדברת על הדרך לנצח ולעלות לארץ ישראל, וכמו שרבינו אמר נצחתי ואנצח, שנזכה להביא את הציון שלו לארץ ישראל בב"א. וכולם צריכים כבר לעלות לארץ ישראל), כי מבואר שעל ידי היסורין מזככים הדם והבשר, וזה משליט היצר הטוב, ומפיל את הרע מעל אותיות התורה, עד שהן בולטות ומאירים.

</div>


## Segment 99

<div dir="rtl" lang="he">

וגם זה מרומז בשם אחותי – רוזא – שושנה, כשושנה בין החוחים, שהטוב והיופי בולטת ומאירה אפילו מתוך החוחים. [ובלויה הזכרתי הענין של סוגה בשושנים, שבני ישראל נזהרים מאיסור נדה, וזה ענין של בת שבע, שיושבים שבע אפילו על כל ראית טיפת דם אפילו לא בימי נדה. הרי תיקון לקללת חוה, וכמו שם אמנו חוה ברכה ע"ה הכ"מ].

</div>


## Segment 100

<div dir="rtl" lang="he">

ורבינו כתב שזה ענין של נעשה ונשמע, שבונים את האותיות ואחר כך זוכים לשמעם. ובלויה הזכרתי איך שאחותי היתה קצת קובע מגמות – trend setter, (ובתחלה גמגמתי קצת ויצא כאילו – trandscender , שזה גם כן ממש לענינינו), ואמרתי שכן ברוחניות יש את הענין הזה בבחינת נעשה ונשמע, והזכרתי דברים נפלאים שכתוב בספר עמק המלך, וכדאי לראות דבריו – אותיות מחכימות, וזה לשונו (א:ב):

</div>


## Segment 101

<div dir="rtl" lang="he">

ומרוב השמחה שחשב בהצדיקים, היה משתעשע ומתענג איך יהיה לו עם קדוש, ומזאת התנועה נולדה כח דכח של הדין [היינו] קימוץ האותיות, אשר נולדו מן הנקודות שברשימו הנשאר בתוך העיגול, כי כל אות ואות יש לו גבול על הנייר. וכדי לשבר את האזן וכו' האדם הגשמי כשיש לו איזה שמחה, או יחשוב שיבוא לידו ריוח גדול, הוא משתעשע בעצמו וכו' מתנועע, וידוע כי השחוק באדם הגשמי בא לו מן הטחול, והטחול כולו מותרי הדם וכו' כח הדין וכו' וכו' כן אין סוף יתברך שמו היה מתנועע בעצמו, ומבהיק ומבריק בהעיגול, מתוכו אלא תוכו, ואותו הנענוע נקרא שעשוע. ומאותו השעשוע מחלקי עצמו אל עצמו, נולד ממנו כח שיעור החקיקה של האותיות היא התורה, הנמצאת בכח גנוז בהאלפא ביתות וכו', עכ"ל.

</div>


## Segment 102

<div dir="rtl" lang="he">

כתיב (תהלים סח:יב) אדנ"י יתן אומר המבשרות צבא רב. תניא, זה אותיות א' יתן. אומר הוא השתלשלות הורדת השפע כידוע, אור מים רוח. המבשרות, לאלו שהם בחי' בשר כנ"ל. צבא רב, בחי' (ישעיהו מח:יט) ויהי כחול זרעך וצאצאי מעיך כמעתיו – לשון דמים (וכן מבואר בשיחות הר"ן קפג – וחש במעיו ואמר שהרגיש בזה שיבוא לו מעות והרמז וכו'. וכן המעיים ממש, כי שם עיקר הזיכוך כנ"ל בר' אלעזר ברבי שמעון), לא יכרת ולא ישמד שמו מלפני. זכרונה של בת שבע רוזא בת ר' משה ולבחל"ח חוה ברכה, לברכה לחיי עולם הבא.

</div>


## Segment 103

<div dir="rtl" lang="he">

הספד בשלושים של אחותי בת שבע רוזא – סיום מסכת נדרים

</div>


## Segment 104

<div dir="rtl" lang="he">

נדרים ראשי תיבות רבינו נחמן מאומן, ישראל דוב, כי נדרים היא רמת הדיבור [בבראשית רבה ע:א יעקב פתח תחילה בנדר על כן כל הנדרים תלויים בו וכו'. והקל קול יעקב, תתן אמת ליעקב]. וא"א פירש פעם אל תרבה שיחה עם האשה, שזה בחי' לעולם ישנה לתלמידו דרך קצרה (פסחים ג:), כי כל דרגה בחי' אשה להדרגה שלמעלה ממנה. והבעל צריך ליישר הדיבור של אשתו, וכמבואר בליקוטי מוהר"ן תנינא פב, שמצד חוה יש תשר"ק בלי סדר וכו' עיין שם (וכל מי שנודר ומשהה נדרו קובר את אשתו, ויקרא רבה לז). ולכן נדרים זה הרבי והתלמיד.

</div>


## Segment 105

<div dir="rtl" lang="he">

אחותי נפטרה כאשר היינו בסוף מסכת נדרים ועכשיו בשלושים באמצע מסכת נזיר. וסמיכות המסכתות, מלבד מה שגם נזירות הוא סוג נדר, בסוף מסכת נדרים מדובר על כעין סוטה, ולפי המאירי סוטה ממש, שהבעל קנא לאשתו והיא נסתרה, וקיימא לן (ברכות סג., רש"י עה"ת) למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה? לומר לך שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין, ולכן מובן הסמיכות [ועיין בריש מסכת סוטה, וליתני סוטה והדר ליתני נזיר, איידי דתנא כתובות ותנא המדיר תנא נדרים, ואיידי דתנא נדרים תנא נזיר דדמי לנדרים, וקתני סוטה כדרבי, ובתוספות הקשו ששם משמע שתנא סוטה דדומיא לנדרים ואילו במסכת נזיר איתא דלא תנא נזיר אלא אגב סוטה ותירצו שבעיקר משום סוטה תנא נזיר בסדר נשים, וקבעה בתר נדרים דדמיא לה. ותו הקשו שבאמת יש במסכת נזיר משניות טובא דמיירי בנדרי נשים ובהפרת הבעל, ולמה אין זה מספיק טעם לתנא נזיר בסדר נשים, ותירצו דעדיפא ליה למימר משום סוטה דפרשיות נמי נסמכו, ע"ש, ולפי מש"כ הרי באמת גם מסכת נדרים מסיימת בעניני סוטה, ולכן שפיר יש לקבוע סתם שתנא נזיר אגב סוטה – מלפניה ומלאחריה]. וכבר בדף פט יש את המעשה באחד שניסה ללמוד תורה ולא הצליח, והארכנו לפרש ענינו שלא הגיע ביגיעת בשר, ועל כל פנים כתוב בספר המידות (לימוד סג) מי שאינו יכול ללמד מחמת מניעות, יפרש ממשקה המשכר, ע"כ. הרי כבר מדף פט מתחיל הסמיכות למסכת נזיר.

</div>


## Segment 106

<div dir="rtl" lang="he">

והנה גם השם של בת שבע רוזא מראה על סמיכות שני המסכתות, כי שבע בחי' שבועה בחי' נדרים, וגם בת שבע שם של תאנה, ומצינו בתאנה הכח לשכר – דבילה קעילית, וזה רוזא, אותיות של השורש של נזיר להזיר.

</div>


## Segment 107

<div dir="rtl" lang="he">

בת שבע, לשון יחיד של בנות שבע (מעשרות ב:ח – היה עושה בלבסים לא יאכל בנות שבע), היא תאנה כמו בנות שוח (שביעית ריש פרק ה' – שביעית שלהם שניה, ובנות שבע בשלישית). ושניהם נקראים על שם פרי עץ הדעת, שוח, שוחה עמוקה, שבע, שעל ידה שבע ימי אבלות.

</div>


## Segment 108

<div dir="rtl" lang="he">

וזה עוד סמך למה שאמרתי בלויה שמרומז בשם האמא שלי, חוה ברכה, תיקון של הקללה שקיבלה חוה, ובשם אחותי, תיקון דם נדה, כי רוזא בחי' סוגה בשושנים שיושבים שבע אפילו על ראית דם כחרדל. והרי כל השם בת שבע מרמז על אותו חטא, וכן כל ענין הנחש והיצה"ר הם שבע שבע. וכן השם חוה, יש אומרים מלשון חויא. והנוטריקון של בת שבע חוה, בתשח, בגמטריא של הראשי תיבות של הז' שמות של היצר הרע (רע, ערל, טמא, שונא, מכשול, אבן, צפוני), בגמטריא נון חית מם נון, בחי' בראשית – ברא – שי"ת, ובחי' אשת"י (ולפי זה, בראשית, בר אשתי בסוד יבום, אתתא אמה (עיין ליקוטי מוהר"ן כא). ואלו שמותן הראשונות, ושמותן השניות, ברכה, רוזא, כבר מראים התיקון.

</div>


## Segment 109

<div dir="rtl" lang="he">

ועיקר התיקון של השוח, פרי עץ הדעת, על ידי יציאה לשוח בשדה. וראיתי בספר מגלה עמוקות מהדורה תנינא, שהוא ספר של כבוד התורה, שדרש שוח נוטריקון שנתיים וחצי שנתווכחו בית שמאי ובית הלל במסכת עירובין, בנוח לו לאדם שלא נברא. וזה הקיטרוג הגדול של עו"ע. והתיקון הוא לצאת לשוח בשדה, כמבואר בליקוטי מוהר"ן תורה נב, המהלך בדרך יחיד ומפנה לבו לבטלה הרי זה מתחייב בנפשו, שמחייב מציאות כל העולם על ידו, עיין שם. וצריכים לדבר בתורה או בתפלה עד שיהיה הגוף בטל ואפס (ליקוטי מוהר"ן תורה עה), דהיינו מה שרבינו גילה (מובא) בהקדמה להשתפכות הנפש שלא צריכים ייסורין בכלל, רק להרבות בהתבודדות.

</div>


## Segment 110

<div dir="rtl" lang="he">

ועיקר התבודדות צריך להיות לפחות שעה, ורבינו אמר לאחד מתלמידיו שיעשה קודם שעה אחת של הכנה. וזה שוח, שעה וחלק. חלק כחלק. כי ההכנה לא אותו דבר של המעשה, אבל דינו שוה. כמו חלק יוצאי למלחמה כחלק היושבים על הכלים. ואולי זה הפירוש שאהרן שקול כמשה, כי הוא בחי' ההכנה למשה.

</div>


## Segment 111

<div dir="rtl" lang="he">

וראיתי שכבר קדמוני לאמר שנשים הן בבחי' זו של חלק היושבים על הכלים (ספר ויען יוסף ממנהל בית יעקב פאפא).

</div>


## Segment 112

<div dir="rtl" lang="he">

והרי שוח, זה ראשי תיבות, שבי (-כך קראו לבת שבע, והוא בגמטריא י"ב פעמים הוי"ה, וראשי תיבות של גדולי צדיקי הדורות, כמו רשב"י, רבינו שלמה בן יצחק, ר' ישראל בעל שם, ר' יצחק לוריא, גם השם הסודי של רבינו הוא יצחק בן שמחה. שבי גם כן תיקון שכתבתי עליו למעלה ליישר דיבור של האשה, כמבואר בתורה תנינא פב, ושבית שביו עיין שם) וחוה. אמה וברתה. [ועוד י"ל שו"ח שביעי ושמיני ואכמ"ל].

</div>


## Segment 113

<div dir="rtl" lang="he">

וחלק הזה של הכנה ויושבים על הכלים, הוא חלק הצנועה, חלק המתון. כי אשת חיל עטרת בעלה, בחי' כתר, שהוא לשון המתנה, כמבואר בליקוטי מוהר"ן תורה ו, בחי' הבא לטהר אומרים לו המתן, והוא המסדר ומיישב המוחין. וזה העצה נגד אכילת פרי עץ הדעת. עץ אומרים לו המתן, בגמטריא בת שבע רוזא, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ונ נח נחמ נחמן מאומן. לשוח במילואו, שין ויו חית, עם הל' והכולל, בגמטריא אומרים לו המתן, עם הג' תיבות.

</div>


## Segment 114

<div dir="rtl" lang="he">

וראה זה פלא, השם של האמא שלי, חוה ברכה, בגמטריא 123 & 123, ועם תכפול את זה, דהיינו ארבע פעמים 123, בחי' פשוט כפול משולש מרובע, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. הרי שהשם של האמא שלי הוא חצי הגמטריא של נ נח נחמ נחמן מאומן, והשם של האמא שלי עם הכולל – 247 (ופה תראה, ששמה, עם הב' תיבות של שמה, בגמטריא רמ"ח! (אע"פ שאשה יש רנ"ב איברים)), כפול ארבע, בגמטריא בת שבע רוזא!

</div>


## Segment 115

<div dir="rtl" lang="he">

שמות של נשות ופלגשי אברהם אבינו, שרה קטורה הגר בגמטריא הם בת שבע רוזא. שרה רבקה רחל, בגמטריא והן בת שבע רוזא ע"ה. בת שבע רוזא יהודה לייב ע"ה בגמטריא פתק נ נח נחמ נחמן מאומן.

</div>


## Segment 116

<div dir="rtl" lang="he">

כתוב במשלי (משלי כז:יח) נצר תאנה יאכל פריה ושמר אדניו יכבד. הרי בת שבע נצר על תפקידה בעולם, ותאכל פריה, ושמר, בחילוף המ' לב' באותיות א"ל ב"ם, יש הראשי תיבות, בת שבע רוזא, שכיבדה את אדוניה.

</div>


## Segment 117

<div dir="rtl" lang="he">

תנצבה

</div>


## Segment 118

<div dir="rtl" lang="he">

ועוד הזכרתי אותה בפרשת בא עה"פ (שמות י:י) ראו כי רעה נגד פניכם, ובחלק ה' מאומן בענין שמספיק להגיד רק נ נח. ובנזיר כג:.

</div>


## Segment 119

<div dir="rtl" lang="he">

נ נח נחמ נחמן מאומן

</div>