פירוש הכתובה של הרמח"ל

פירוש הכתובה של הרמח"ל (נדפס בנספחים של ספר קיצור הכוונות)

הרמח"ל כתב את זה בשנת ה' אלפים תצ"א, אז הוא מפרש את ענין השנה וז"ל תצא דווקא, למלחמה על אויביך, בכמה מלחמות נגד הקליפות להוציא משם השכינה שירדה שם בגלות. ונתנו ה׳ אלקיך בידך ושבית שביו, בכמה ניצוצות הקדושה שמעלים למעלה. אז וראית בשביה אשה יפת תואר וכו׳, כלת משה ודאי, והיתה לך לאשה. שנת, בה היא נעשית שנה מלאה בי״ב חדשים. ״ה׳ תצא״ ודאי, ה׳ - בו הא לכם וכו׳ וזרעתם את האדמה. תצ״א בו נצא למלחמה, והיתה לך לאשה. עכ"ל. ורואים מדבריו שענין התצ"א זה תיקון הברית בהצלת הניצוצי קדושה שיצאו לחוץ ולהשיג הזיווג (עם השכינה). אשרינו שזכינו לנ נח!

עוד מהכתובה של הרמח"ל הנ"ל ז"ל: ויהיבנא ליכי כסף זוזי מאתן דחזי ליכי מדאורייתא, סוד זה קוה קויתי ה׳, וכן כי נכסוף נכספת לבית אביך, כי שני תאוות צריכות ודאי להמשיך ולעורר התאוה למעלה, וחסד מצד כסף מת׳ עלמין דכסופין, והם מאתן מצד חיבור דו״ן קומת מאה אמה לכל א׳ מהם, שהרי השכינה לבדה היא מאה אמה לבד, אבל בהתחברה עם היסוד הוא מאה והיא מאה, והוא מאתן, עכ"ל. וידוע לנו ש'מאתן' זה גמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן (שלכן זלמן שזר מופיע על השטר של מאתים), הרי שלמדנו עוד סוד בנ נח שהוא מת' עלמין דכיסופא של הצדיקים ומחיבור זו"נ פנים בפנים כמבואר שם.