ראש השנה

ראש השנה

ב.

מפתחות:

שניסן ראש השנה למלכים: לק"מ ע דף פז..

ניסן ראש השנה למלכים: לקמ"ת ה:י דף ט:, לט דף כה:.

ו.

בפיך זו צדקה: לק"מ כט:ט מא., רכה דף קיד., לקמ"ת טו כ:.

ח.: בכסא ליום חגינו – ראש השנה.

ח:

מכאן אמר ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא מר"ה עד יוה"כ לא היו עבדים נפטרין לבתיהן ולא משתעבדין לאדוניהם אלא אוכלין ושותין ושמחין ועטרותיהן בראשיהן כיון שהגיע יוה"כ תקעו ב"ד בשופר ונפטרו עבבדים לבתיהן וכו', ופרש"י ז"ל ועטרותיהן בראשיהן, אם רצה לשום עטרה בראשו להראות שיצא חפשי, עכ"ל. וקשה מזה על מה שרבינו דייק בליקוטי מוהר"ן כא:ד ממש"כ בראשיהן ולא על ראשיהן, שהכוונה שלעתיד לבוא יזכור שהמקיפים יכנסו לפנים, דאילו כאן מה ענין יש שהעטרה יכנס בתוך ראשו, והעבד אינו שם אותו אלא על ראשו. ואולי כיון שנעשה בן חורין זוכה שמקיפי השכל יכנסו בפנים, אכן קשה לפרש כן לפי פרש"י.

י:

בתשרי נברא העולם: לקמ"ת ח:יא דף יח..

בראש השנה נפקדה שרה רחל וחנה. ראשי תיבות רח"ש. והרי כל ענין של רבינו הוא ראש השנה, וראוי שיגיע לו רח"ש, כדאיתא בליקוטי מוהר"ן סוף תורה רלז, בודאי מגיע לי רחש, ש'רים ר'דפוני ח'נם, ע"ש. וי"ל שהרי שרה ורחל לא זכו לילדים כל עיקר עד שהכניסו צרותיהם, וחנה לא זכתה עד שכעסתה צרתה פנינה.

יא.

בניסן עתידין להגאל: לק"מ מט:ו דף נח..

טז.

בפסח נידונין על התבואה בעצרת: לק"מ ל:ו דף מב:.

בד' פרקים העולם נידון: לק"מ קלה דף קג..

טז:

לך לך מארצך ושם תזכה לבנים: לק"מ מח דף נו:.

יז:

למי שמשים עצמו כשיריים: לק"מ ד:ז דף ג:.

טלית לבן שנתעטף הקב"ה: לק"מ ח:ח דף י:.

יח:

צום הרביעי וצום החמישי וכו' יהיו לששון ולשמחה קרי ליה צום וכו': לק"מ קעט דף קח:.

כג.

וצי אדיר לא יעברנו – תכלת וארגמן, על פי לק"מ יז 'ויהי הם מריקים', עמ' קנב.

עשרה מיני ארזים הם וכו' הני שבעה הוו וכו' הוסיפו עליהם אלונים אלמונים אלמוגין וכו' אלמוגין (העשירי), כסיתא (והוא קוראל בקרקע הים).

והנה רבינו אמר שהוא סוד מכל העולם, בחי' רז. ורבינו גילה את שמו בפתק הקדוש שהוא כלול בעשרה מיני נגינה. כסיתא – שהוא העשירי, במגטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. וכן אלמוגין, עם האותיות והכולל, בגמטריא נחמן.

והנה הגמרא ממשיכה לפרש איך קוצרים האלמוגין מהים על ידי "צי אדיר", בורני גדולה, דהיינו ספינה גדולה שצריכים למלאות אותו עם חול עד ששוקעת לקרקע הים, בחי' נפילה, ואז זורקים החול מהספינה ועולה עם האלמוגים וכו' ע"ש. אדיר, ראשי תיבות רבי ישראל דוב אודסר.

והגמרא עוד מלמדת שהאלמוגין מחליף על חד תרין בכספא, בחי' הצדיק (עיין ליקוטי מוהר"ן תורה נח, שבחינת שבת מקבל מיוסף לחם משנה, הינו משנה תורה, בחינת ואהיה שעשועים יום יום).

כג.: ומאין היו משיאין משואות כו' (מהר המשחה לסרטבא, ומסרטבא לגרופינא, ומגרופינא לוורן, ומחוורן לבית בלתין) ומבית בלתין (לא זזו משם אלא מוליך ומביא ומעלה ומוריד עד שהיה רואה כל הגולה לפניו כמדורת האש). מאי בית בלתין, אמר רב זו בירם. מאי גולה, אמר רב יוסף פומבדיתא. מאי כמדורת האש. תנא שכל אחד ואחד נוטל אבוקה בידו ועולה לראש גגו, ע"כ.

חוורן, בחי' מוהר"ן. בלתין בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. בירם, בחי' השיר שיש בו י' מיני נגינה, והראשי תיבות של השיר הזה – נ נח נחמ נחמן מאומן, בגמטריא ר"ם. ומבואר שבירם הוא בקצה ארץ ישראל, והוא הדבר שהארכנו בס"ד במקומו שנ נח הוא הדרך לארץ ישראל. (בירם אותיות ירושלים, רק חסר שלוי, בחי' משה ע"ה, בחי' הצדיק. שלו, ראשי תיבות, וישם לך שלום (ליקוטי מוהר"ן תורה מו), לשים את השלום - הצדיק). פומבדיתא, עם הח' אותיות והכולל בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן. ואז האש של רבינו תוקד בלב כולם.

כג:

מעולם לא ראתה חמה פגימתה של לבנה: שיחות הר"ן רסא.

כד.

אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם במועדם אל תקרי אותם אלא אתם: לק"מ קלה דף קב:.

כד: לא תעשות אתי לא תעשון כדמות שמשיי המשמשין לפני במרום אמר אביי לא אסרהם תורה אלא דמות ארבעה פנים בהדי הדדי [פרש"י ז"ל לגוף אחד כעין חיות הקדש, דהיינו אתי שכסא הכבוד רכוב עליהן, ע"כ], אלמה תניא כל הפרצופות מותרין חוץ מפרצוף אדם, א"ר הונא בריה דרב אידי מפרקיה דאביי שמיעא לי, לא תעשון אתי, לא תעשון אותי (-כלומר, לא תעשו כדמותי הנראית במראה הנבואה, שנאמר (יחזקאל א:כז) כמראה אדם עליו מלמעלה), ע"כ, הרי שתיבת אתי פירושו עם הכסא הכבוד, וגם מרמז על הש"י בעצמו, שמופיע לנביאים כמראה אדם.

והנה עיין בליקוטי מוהר"ן תורה רמה ז"ל כשכותבין תבת אדם יודעין שזה מרמז על דמות האדם, אבל הוא רק רמז בעלמא, כי אין כתוב שם שום ציור האדם, ויש שמצירין על הניר ציור האדם, ושם נגלה יותר קצת דמות האדם, ויש שמנסרין ציור האדם מחתיכת עץ, ושם נתגלה עוד יותר ציור האדם, אבל אף על פי כן אין זה אדם ממש, רק האדם בעצמו הוא האדם באמת. כמו כן יש כמה חדושין של תורה שהם רק כמו פנקס, וכמו שכותבין תבת אדם לבד, כי התורה היא בחינת אדם, כמו שכתוב (במדבר יט) 'זאת התורה אדם', ויש שהוא נכנס לפנים מזה, אבל אף על פי כן אין זה אדם כנ"ל, רק כשזוכין אל התורה בעצמו זהו בחינת אדם באמת, וזהו זאת התורה אדם, זאת התורה דיקא הינו רק זאת התורה האמתית, הוא בחינת אדם, עכ"ל. ולכן בליקוטי מוהר"ן יש 411 תורות כמנין את"י (בליקוטי מוהר"ן קמא -רפ"ו, ותנינא -קכ"ה). כי הוא תורה האמתית בחינת אדם. וצורת אדם שבונים על ידי לימוד והשגת התורה אינו אסור משום לא תעשון אתי, כי הוא ממש בונה השיעור קומה של השראת השכינה עצמה בעולם, לא מה שיש עם השכינה. אכן מי שח"ו בודה שקרים בלימוד תורה, הרי בזה עובר ממש על (דברים כז:טז) ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה מעשה ידי חרש ושם בסתר, כמבואר באדרא רבה, יעו' בספר אדיר במרום (עמ' קו, מכון רמח"ל) ז"ל והוא מדבר על האומר דברים שאינו יודע בחכמה זאת, שהוא רע גדול, והוא ממש: הפסל והמסכה וכו', ע"ש. ולפי מש"כ אתי שפיר כמין חומר. כי כיון שאינו בונה השיעור קומה של השכינה, הרי כבר עובר על לא תעשון אתי, ודו"ק.

כה. א"ל רבי לרבי חיי אזיל לעין טב וקדשיה לירחא (פרש"י שגזרו שמד במקומו שלא יקדשו את החדש) ושלח לי סימנא דוד מלך ישראל חי וקיים.

עיין פרפראות לחכמה ח"ב.

ואומר (קהלת ז:י) אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה, פרש"י ז"ל כי לא מחכמה שאלת על זה (-המשך הפסוק), לפי שהדורות (ההם\הראשונים) היו טובים וצדיקים מן האחרונים, לפיכך היו הימים הראשונים טובים מאלה, שאי אפשר שיהו אחרונים כראשונים, עכ"ל.

הרי לפי פירוש רש"י באמת נתקטן הטוב בהמשך הדורות.

אכן עיין בסוף שיחות הר"ן (אות שח) ז"ל כי שלמה המלך ע"ה, שהיה חכם גדול מכל אדם, אמר בחכמתו ורוח קדשו, שזה שטות גדול מה שאומרים שהימים הראשונים היו טובים מאלה. כי בכל פעם אומרים כך. ובאמת אנו רואים שבכל פעם העולם נתעשר יותר, ומתנהג העולם בגדולות ובהוצאה מרבה יותר משנים קדמוניות, ע"ש באריכות, וכתב שם ז"ל ואף על פי שרש"י פרש שם כי הכל לפי זכות הדורות, אף על פי כן הרבה פנים לתורה, ואין מקרא יוצא מדי פשוטו, עכ"ל. אכן המהרש"א כאן (ד"ה שהימים) כתב שרש"י פירש את הפסוק לפי פשוטו. וצ"ל שאפילו לפי פשוטו יש הרבה פנים לתורה, ועל כל פנים הרי חולק על המהרש"א.

ותוספות כאן (ד"ה שהימים) ביאר שהגמרא דורשת 'טובים מאלה' על הדיינים, שבדורות הראשונים זכו ליותר טובים, ואעפ"כ אין לך שופט שבימיך. ולפי זה אינו נוגע אלא לענין דיינים, ולא לטובת ומצב הדור ושפעו.

ירובעל זה גדעון, ולמה נקרא ירובעל, שעשה מריבה עם הבעל, ע"כ.

גדעון בן יואש (שופטים ו:כט), יואש ע"ה בגמטריא ירובעל.

כו. משנה

כל השופרות כשרים חוץ משל פרה מפני שהוא קרן, אמר רבי יוסי, והלא כל השופרות נקראו קרן, שנאמר (יהושע ו:ה) במשוך בקרן היובל, ע"כ.

שופר בחי' הרם כשפר קולך והגד לעמי פשעם, כשפר ראשי תיבות פשוט כפול שלוש מרובע, שיר של לעתיד, כמבואר בליקוטי מוהר"ן תנינא תורה ח.

פרה בגמטריא נחמן מאומן. קרן, עם הג' אותיות והכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן.

הראשי וסופי תיבות של: במשוך בקרן היובל, בגמטריא נ נח ע"ה.

ור' יוסי אמר לך דפרה נמי אקרי שופר, דכתיב (תהלים סט:לב) ותיטב לה' משור פר אם שור למה פר ואם פר למה שור, אלא מאי משור פר, משופר. ופרש"י ותיטב לה', תפלתי משופר, ובשור קא משתעי קרא, ע"כ.

לפי זה תפלה צריך להיות יותר מתקיעת שופר. וצע"ק כי הלוא תקיעת שופר גם כן בחינת תפילה. וידוע שתקיעת שופר מעורר למעלה מרוב מצות, כי מגיע אפילו עד ארך אנפין. ולקמן בעמוד לפי רבנן, כיון דלזכרון כלפנים דמי, בבית קודש הקדשים, צריכים לאמר שזה לשיטתם שחולקים על ר' יוסי שסובר שכל תפילה – שאינה אפילו בבית מקדש בכלל, יכול להיות יותר משופר.

שופר נמי מבחוץ הוא, כיון דלזכרון הוא כבפנים דמי, ע"כ (ור' יוסי חולק). הרי זה דומה להכלל של הבעל שם טוב שהאדם נמצא איפה שהמחשבות נמצאות.

כז:

התוקע בבור:חיי מוהר"ן יז. לק"מ כב:ז דף לב:.

וכשאינו בבחי' בשר להחכם, שהוא בחי' העצם, אזי אינו הקול בעצמו הנ"ל, רק הקול ההברה, היינו קול העוונות שנתעוררים מזה הקול: וזה (סוגיין) התוקע בבור, בחינות (תהלים פח) שתני בבור תחתיות, והוא מתאנח ותוקע על זה, אותם העומדים בחוץ שאינם בבחינת בשר, אם קול שופר שמע, יצא, הינו שיוכל לצאת מתוך הרע שלו, ואם קול הברה שמע, לא יצא כנ"ל, ע"ש.

והנה מבואר שם לעיל סוף אות ו', ולקמן בסוף אות ז', שרק מי שבבחי' בשר להחכם הוא שומע עצם הקול, ואם לאו אינו שומע אלא קול הברה. ולפי זה קשה מה שכתב כאן: אותם העומדים בחוץ שאינם בבחינת בשר, אם קול שופר שמע יצא, כי אם אינם בבחינת בשר איך ישמעו קול השופר.

וע"ש במסכת ראש השנה, שרש"י פירש שאותם שבבור בודאי שומעים קול השופר, ורק אלו שבחוץ צריכים להבחין מה שמעו, אם שמעו עצם הקול או קול הברה. אבל הרא"ש פירש, שאלו ששבור שומעים קול השופר, ואלו שבחוץ שומעים קול הברה. והרי דברי רבינו בסוף אות ו' ובסוף אות ז' הם כפירוש הרא"ש, שרק אלו שבפנים שהם בבחינת בשר הם שומעים את עצם הקול, וכל אלו שבחוץ אינם שומעים אלא קול הברה. ואילו דברי רבינו כאן באמצע אות ז' על דברי הסוגיא בעצמו, נוטים כפירוש רש"י שאפילו אלו שבחוץ – והיינו שאינם בחינת בשר, יש אפשרות להם לשמוע עצם הקול.

כח.

וכל העומד לשרוף כשרוף דמי וכו': לק"מ יא:ב דף יד:.

לא. במנחתא דשבתא מה יו אומרין אז ישיר ומי כמוך ואז ישיר (פרש"י ואז ישיר ישראל דעלי באר וכו').

בשנת 2711 לבריאת העולם שפט גדעון בן יואש\יהואש, הנקרא ירובעל (שופטים ז:א, ראש השנה כה., שעשה מריבה עם בעל, והרי ירובעל בגמטריא יואש ע"ה). גדעון היה ניצוץ מנשמת משה רבינו (ליקוטי שושנים למהר"ש מאוסטרופליא פרשת מטות, ורואים זה ממה שלמד סנגוריא על ישראל, ועוד רואים ענוותנותו בדיבוריו (שופטים ו:יד – לך בכחך זה, טו – אלפי הדל במנשה ואנכי הצעיר בבית אבי), גדעון מבני בניו של מנשה – משנ"ה. גדעון בדורו כמשה בדורו (ראש השנה כה:). ועם כל זה הגמרא אומרת שאינו אלא משלשה קלי עולם (ענין זה מבואר בכתבי הרמח"ל ואכ"מ), ובמדרש תנחומא וילקוט שמעוני איתא שהיה ריק (-עם הארץ). והנה אם תיקח שמו המלא: גדעון בן יהואש (בספר שופטים לא נזכר אלא יואש, רק בספרים ראיתי שכותבים יהואש, ולכאורה סתם בלבלו אבי גלעד עם יהואש בן אחזיהו מלך יהודה, שלפעמים נקרא יואש), עם הי"ב אותיות והג' תיבות ועם הכולל, עדיין חסר א' מהגמטריא של תלמוד בבלי.