סנהדרין

סנהדרין

סנהדרין בגמטריא 379, ועם קי"ב דפים שבמסכת (כי מסיימת בדף קיג ומתחלת בדף ב), בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן! ולכן המסכת מסיימת, צדיק בא לעולם טובה באה לעולם שנאמר זה י"נחמנ"ו ממעשינו ומעצבון ידינו.

ד. טטפת, ט"ט פ"ת, עמש"כ סוף פרשת בא (שמות יג:טז).

ד: דיני נפשות וכן עיבור השנה מתחילין מן הצד, פירוש לא מן הגדולים אלא מן הקטנים. ועיין בישעיה ס:ד ובנתיך על צד תאמנה פרש"י ז"ל על גססין (תרגום יונתן) כסלים של מלכים (ראה בישעיה מט:כג – והיו מלכים אמניך ושרותיהם מיניקותיך) תהיינה אמונות, ע"כ. וכן עיין בישעיה סו:יב על צד תנשאו.

שמואל הקטן היה ראוי לעבר השנים (ילקוט שמעוני בשלח פרק טז – פסקא כז-כח, תנו רבנן אין מעברין את השנה אלא במזומנין לה, ומעשה ברבן גמליאל וכו' עיין שם שעלה אחד שלא ברשות, מיד עמד שמואל הקטן ואמר שזה הוא, ולא היה אלא איניש אחרינא וכדי שלא יתבייש עבד, והרי זה בחי' דיני נפשות), והוא נחמה למיעוט הלבנה (יל"ש בראשית א). קטן ע"ה בגמטריא צלם. וכתיב בתהלים (לט:ז) אך בצלם יתהלך איש. אך מיעוט הוא, וי"ל שבא למעט הליכה בקומה זקופה, וכאילו חסר וקט"ן מן הצלם. טוב מעט לצדיק (תהלים לז:ט). לצדיק בחי' צלם, כי ד"י זה ד' פעמים י' הרי לצ"מ, וק' הוא קטן כמו שמואל הקטן ודוד הקטן במדרש הנ"ל, כי טוב מעט לצדיק.

ו:

מפתחות:

אין לדיין אלא מה שעיניו רואות: לקמ"ת ה:טז דף יא..

ו: לעולם יראה דיין עצמו כאלו חרב מונחת לו בין ירכותיו וגיהנם פתוחה לו מתחתיו שנאמר הנה מטתו שלשלמה וכו' מפחד בלילות מפחדה של גיהנם שדומה ללילה.

עיין פרפראות לחכמה ח"ב.

יז.

אלדד ומידד – תכלת וארגמן, על פי לקמ"ת ז 'כי מרחמם ינהגם', עמ' שנ.

אלדד ומידד מתנבאים וכו' הטל עליהם צרכי ציבור: לק"מ א:ז דף א:.

ויקח קרח – תכלת וארגמן, על פי לק"מ סד 'בא אל פרעה', עמ' שנב.

יז: דנין לפני חכמים, שמעון בן עזאי ושמעון בן זומא וחנן המצרי וחנניא בן חכינאי, רב נחמן בר יצחק מתני חמשה שמעון שמעון ושמעון חנן וחנניה, ע"כ. ידוע שמעון בן יוחאי בגמטריא נחמן בן שמחה, וידוע הקשר ביניהם וההסכם שעשו ואכמ"ל. וכאן רואים עוד, צדיקים בשם שמעון, קשורים לצדיקים ששמותיהם מרמזים על נ נח, וכן המצרי, בחי' מצר הגרון ובחי' אחוריים כערף פרעה.

יח. מעובדא דרועי בקר חד אמר אם בכיר ולקיש כחדא יינץ דין הוא אדר.

יט. כל המלמד בן חבירו תורה מעה"כ כאלו ילדו. עיין פרפראות לחכמה ח"ב.

יט:

תקפו של יוסף ענוותנותו של בועז וכו': לק"מ קל דף קכ.. שיחות הר"ן קיד.

כ:

שלשה דברים שנצטוו ישראל: לק"מ ו דף ז:.

שלשה מצוות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ: לק"מ לה:ח דף מט:.

כא:

ירד גבריאל ונעץ קנה בים: לק"מ ה:ד דף ה:.

כשנשא שלמה את בת פרעה וכו': לק"מ לה:א דף מט..

כב.

עצתו נופלת: לק"מ מט:ה דף נח..

מי שמתה אשתו הראשונה פסיעותיו מתקצרות: לק"מ רעז דף קכ..

כד.

במחשכים הושיבני זה תלמוד בבלי: לק"מ לה:ד דף מט..

נועם אלו ת"ח שבא"י שמנעימים זה לזה כהלכה: לקמ"ת עא דף לב:.

כו.

קשר רשעים אינו מן המנין: לק"מ קפא דף קט..

כו. בחידושי אגדות ד"ה מפר מחשבות וכו' שלא תבא התורה לידי מעשה כי אם בדיבור. עיין פרפראות לחכמה ח"ב.

כו. כתב שבנא פתקא, זה לעומת זה, רמז להפתק הקדוש, כי שב"נ ראשי תיבות נחמן בן שמחה.

ריש לקיש הצטרף לר' חייא בר זרנוקי ור"ש בן סוחרין שהלכו לעבר שנה בעסיא, ובדרך ראו אנשים שהיה נראה שהיו עוברים על התורה, והרבנים שהיו הולכים לעבר השנה דנו לכף זכות, אבל ריש לקיש התרעם עליהם, וקרא להרבנים חשודים על השביעית, והובא מספר חפץ חיים, הלכות לשון הרע (כלל ג באר מים חיים אות י) שהיה קשה לו למה ריש לקיש לא דן אותם לכף זכות, וביאר שכאשר הכף חובה יותר מכריע מהכף זכות אין לדודו לכף זכות וכו'. וצע"ג על דבריו, כי מעשים שחז"ל הביאו הם להיפוך ממש, שצריכים ודבר גדול הוא לדון לכף זכות אפילו כאשר היא רחוקה מהדעת לגמרי. ואילו מה שמסופר כאן אינו קשיא בכלל, כי אדרבה, ריש לקיש רצה שיוכיחו העוברי עבירה בשעת מעשה, ואם לא יצליחו להפרישם מעבירה על כל פנים חייבים למחות, כל עוד שאין סכנה ממש, והרבנים לא רצו אלא לדון לכף זכות, ולכן שפיר קרא עליהם שהם חשודים על השביעית.

כל זה כתבתי על ספר חיי מוהר"ן קסה.

כו:

מחשבה מועלת לדברי תורה: שיחות הר"ן סב.

כז. עד זומם רבא אמר מיכן ולהבא הוא נפסל, עד זומם חידוש הוא, מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני, אין לך בו אלא משעת חידושו ואילך ע"ש. והקשו שהרי גם רבא מודה שאין חידוש כאשר הכת שני מעיד על הכת הראשון. ותירצו (עי' יד רמה, ורש"י לקמן ד"ה בגזלנותא שכז"ל חידוש ליכא דהא מילתא אחריני קמסהדי) שהרי כאן הכת הראשונה כבר נחקרה עדותן וכשרה היא ועומד נגד עדות של הכת השניה, ואינו דומה לעדות על כשרותן, שאז אין להכת ראשונה שום טענה. והתורה חידשה שעם כל זה, הרי עדות הכת השניה היא על גופן של הכת הראשונה ואין להם טענה נגדה. ונלע"ד שיש ליישב שהחידוש של התורה הוא שמגלה שהכת הראשונה זממו, וזה חידוש עצום, כי באמת מנא לן האי, בסתם עדות מכחשת, מנא לן מחשבות וכוונת העדים, אולי סתם טעו וכדומה. ולכן אפילו אם רבא סבירא ליה כרב חסדא, שעדים המוכחשים פסולים למפרע כמו שהקשה תוספות, ותירצו שהפסול של סתם עדים מוכחשים אינה אלא מספק, ואילו בהזמה הם פסולים ודאי. וזה חידוש של עדים זוממים, דאילו בכל שאר פסולים שנפסל את הכת הראשון, אפילו כאשר יעידו עליהם שהם גנבים וכדומה (ועיין לעיל כו. דעה שאפילו בהכי לא פסלי עד דאכרזיה, וזה קצת סמך לדברינו) ופסולים ממש מעיקרא, אבל עוד לא קבענו שהם ממש עדים שמשקרים בכוונה, אלא שאין לנו לסמוך עליהם בודאות, רק בעדות הזמה התורה קבע וגילה לנו שעל כרחך מבואר הדבר שאלו העדים הם זוממים בכוונה לשקר. וכן בתירוץ האחרון של תוספות על הא דרבא ס"ל כרב חסדא דעדים המוכחשים הם פסולים למפרע, וא"כ מאי שנא עדים זוממים, ותירצו כי חידוש הוא, ועל חידוש אין ללמוד אלא החידוש, והקשה רע"א שהרי החידוש אינו אלא נאמנות של הכת השניה, אבל פסול הכת הראשון אינו חידוש. ולפי מש"כ מיושב, שהתורה חידש בעיקר על פסול הכת הראשון, שהם לא סתם לא נאמנים, אלא הם פסולים כי הם זוממים בעדותן.

ויסוד הענין י"ל על פי המבואר בלקוטי מוהר"ן תורה נה, כי הרשעים ממשיכים בחינת רע עין על שונאיהם בחינת (ברכות ז:) ולא עוד אלא שרואה בשונאיו. והאדם נצול מרע עין הזה על ידי למוד זכות שלמד על הרשע, כי גם הקב"ה מלמד זכות על הרשע בשביל להציל את הצדיק מרע עין של הרשע. וזה שאמרו חז"ל (ברכות ז:) ולא עוד אלא שזוכה בדין, שנאמר מרום משפטיך מנגדו. וזאת הזכיה שזוכה בדין, שמלמדין עליו זכות, על ידי זה נצול הצדיק מרע עין של הרשע, כי לסלק הדין והמשפט צריך לזה התגלות היד, בבחינת (דברים לב) ותאחז במשפט ידי, שלא לשלט על הרשע, וכשנתגלה יד ה', אזי נעשה צל, שבו נתכסה הצדיק מארס של הרע עין וכו' ע"ש ופירש בזה (תהלים לז) צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו, הינו עם רע עין כנ"ל, וה' לא יעזבנו בידו, בידו דיקא, הינו בהתגלות יד ה' כנ"ל. ועל ידי מה נתגלה יד ה', על ידי ולא ירשעינו בהשפטו – על ידי בחינת ותאחז במשפט ידי, בחינת: מרום משפטיך, כנ"ל, כי על ידי זה כהו מאור עיני הרשע, בבחינת (ישעיה כח): שגו בראיה, על ידי פקו פליליה. זהו בחינת משפט, שזוכה בדין, על ידי זה שגו בראיה, נחשך מאור עיניו כנ"ל. ובאות ח' כז"ל ועל ידי בחינת ארץ ישראל לא די שנצול מרע עין של רשעים, אלא גם רואה בהם מה שהם רצון לראות בו, ע"ש כל זה באריכות.

הרי שיש מצב שהשם יתברך נותן קיום להרשע – שהוא העד בסוגיא שלנו – רק שמחליש עינו, אבל עדיין יש קיום לדבריו ולעניניו. עד שבזכות האבות וארץ ישראל הצדיק זוכה לקיים בו דין כאשר זמם, כי ארץ ישראל הוא בחי' עמנו הייתם, כמבואר שם שזוכים לזכות אבות וארץ ישראל על ידי תפילה שמתפלל בהיכל המלך, ששם כולו אומר כבוד, ועל כרחך כולם עמו באותו מקום, הוא יחודו יתברך, ובזה זוכה להכריתם לגמרי. אבל זה חידוש של ארץ ישראל, בחי' מראשית השנה, ובחי' חידוש של האבות, הנצנים נראו בארץ עת הזמיר, שאז יכולים לקבוע שהרשע הוא רשע ובחטאו ימות, אבל עד שזוכים לזה, אפילו אם יש עדות מוכחשת שסותר דבריהם, אינו מספיק רק להחליש ראות עיניהם וכח עדותן, והדבר בספק, ויש דעות שעדיין כשרים להעד, או שפסולים רק מספק, ודילמא טעו. רק כאשר הכת השני יכול להגיד עמנו הייתם, אז התורה קובעת שהכת הראשון ממש זממו להרע, ושוב אין יד ה' מכסה עליהם, אלא מרשיען. ולפי רבא זה החידוש חל מכאן ואילך, כי עד אז היה קיום של כי ותאחז במשפט ידי. ואביי סובר שגם ותאחז במשפט ידי פוסל למפרע, כמו שדרשו חז"ל על זה, שביד השם יתברך להחזיר את החץ אפילו לאחר שהכה.

סנהדרין כט.

במשנה: אפילו שנים מזכין או שנים מחייבין ואחד אומר איני יודע יוסיפו הדיינין, ופרש"י ז"ל ואף על גב דאי הוה פליג עלייהו הוי בטל במיעוטא, כי אמר איני יודע הוי כמי שלא ישב בדין, ונמצא הדין בשנים ואנן תלתא בעינן, עכ"ל.

ויש להבין את זה על פי המבואר בלקוטי מוהר"ן תנינא תורה א' שבנין ירושלים הוא על ידי תיקון ג' מדות, תאות ממון, אכילה, ומשגל, וירושלים הוא בחי' יראה שלם, ומצינו שירושלים הוא בחי' משפט (ע' תורה נט) כמו שכתוב (ישעיה א) קריה נאמנה מלאתי משפט צדק ילין בה, עיר הצדק קריה נאמנה ציון במשפט תפדה. ומבואר שם ז"ל וזה בחינת (במדבר טז) קרואי מועד אנשי שם. אנשי שם זה בחינת שלש מדות הנ"ל, שכל אחד ואחד נקרא בחינת שם וכו' וגם היראה שבלב היא גם כן בחינת שם וכו' עיין שם.

ומבואר שם (לקמ"ת א:ו) ועל ידי בנין ירושלים וכו' נברא מלאך, שמשפיע נבואה וכו' כי הנבואה באה מבחינת כרובים וכו' אנפי זוטרי (זוהר בראשית דף יח:), והם נשפעים מן המלאך וכו' ראשי תיבות כ'י א'ין מ'חסור ל'יראיו (תהלים לד). ואזי נמשכת נבואה, ואפלו קטנים יכולין להתנבאות, בבחינת (יואל ג) ונבאו בניכם ובנותיכם, ע"כ.

ולפי זה יש לומר שלכן צריכים ג' דינים שהם בבחי' הג' מידות שעל ידיהם יש בנין ירושלים בחי' משפט, ועי"ז אלהים נצב בעדת אל, והשכינה ישרה ביניהם, ודבריהם יהיה בבחי' נבואה. והם צריכים להיות אנשי שם, נקראים בשם, ועל כן אי אפשר שחד מהם יסתלק בטענת איני יודע.

ונראה עוד דלכן אי אפשר בהשתמט אחד בטענת איני יודע, כי מבואר עוד שם באות ז' ז"ל אך צריך לזהר מאד מהתמנות, כי זה הזוכה ליראה יש לו השתוקקות להתמנות, כי מי שיש בו יראת שמים דבריו נשמעין (ברכות ו:), ומחמת שדבריו נשמעין, הוא משתוקק להתמנות, אבל צריך לשמר עצמו מאד מהתמנות, כי ההתמנות מפסיד השפעת הנבואה, בחינות המלאך הנ"ל, הנעשה על ידי היראה. וזה שאמר יהושע למשה, כשאמר לו: אלדד ומידד מתנבאים במחנה (במדבר יא) – אדוני משה כלאם. פרש רש"י (והוא בסנהדרין יז): הטל עליהם צרכי צבור והם כלים וכו'. כי צרכי צבור, הינו התמנות מכלה ומפסיד הנבואה כנ"ל, כי נעשה מאותיות "מלאך" “כלאם", עכ"ל. והנה לפי זה צריך ביאור בכלל איך הדיינים ישבו במינויהם ויזכו להשפעה של נבואה כנ"ל. וי"ל שלכן יש קפידא שיהיה ג' דינים, והרי כל אחד בפני עצמו כאילו אינו כלום, ואין לו החסרון שרוצה שדבריו יהיו נשמעים, כי הרי הוא רק אחד מתלת, והקול השלישי יכריע מעל השנים, מה שאין כן אלדד ומידד היו רק תרי, ולכן בהמנם לצרכי ציבור כל אחד מהם יהיה לו מינוי ניכרת וקולו נשמעת, וממילא יהיה כלה מאליו. ולכן על כרחך כל אחד מהג' צריכים להביע דעתו ודאי, כדי שלא ישארו השניהם כלים בהתמנותם. ויזכו לבחי' צירוף "מלאך" בזכות אלקים נצב בעדתם, ונלע"ד שזה גם בחי' צירוף כלאם לטובה, כמבואר בספר הזוהר הקדוש ובספרי רבינו עה"פ מלך אסור ברהטים, בריהטי המוחין, שהשגת אלקות הוא כאילו תופס ואוסר את השכינה בתוך המוחין, ולכן גם בחי' "מלאך" המבואר כאן שהוא שפע נבואה, הוא בחי' “כלאם". ולזה צריכים לשמור שלא להשמיע את הקול הפרטי העצמי, וכיון שהקול יוצא מתוך שלשה פנים, אינו מפסיד ההשראה, ואדרבה בזה שפיר יצא דבר ה'.

ושמואל אמר (סנהדרין ה:) ב' שדנו דיניהם דין אלא שנקרא בית דין חצוף, הרי בודאי יש חסרון של השראת נבואה, כי בודאי על חציפות לא ישרה נבואה, אבל עם כל זה כיון ששניהם מינוים לצרכי ציבור, והם בחי' שלוחים ומלאכים, חל עליהם בחי' השני כרובים שמהם ישמע הקול של הפסק. וזה הענין של חצו"ף (ע"ה) בגמטריא אל"ף למ"ד, שהוא פן אחד של הפנים כידוע, שיש ש"ע נהורי אנפין, כל פן, אל"ף למ"ד, והרי זה הב"ד של שנים הוא חצו"ף, כי אין להם הכח של בחי' הג' מידות שמהם בונים את היראה [יר"ו – ג' פעמים ע"ב] של"ם [ש"ע הנ”ל] של ירושלים שהוא היפוך של חוצפה, וכמבואר שם להדיא שהתאוות הנ”ל הם בחי' חוצפה, ולכן בהיותם רק שנים כל אחד הוא פן אחד בפני עצמו, שרוצה שישמע קולו בההתמנות הזה, וחסר להם הפ"ן שיבטל את השמעת כל אחד כקול בפני עצמו, ומלאך פניו הושיעם. ולכן אפילו לשמואל, כיון שמעיקרא נכנסו כל השלושה לענין, אי אפשר לסכן אותם בהשמט אחד בטענת איני יודע וחייבים להוסיף דיינים.

לו:

סנהדרין היתה יושבת כגורן עגולה: לק"מ קפג דף קט:.

לז.

כי צריך כל אדם לומר לא נברא העולם אלא בשבילי: לק"מ ה:א דף ה.. חיי מוהר"ן א.

חייב כל אדם לומר בשבילי נברא העולם: לק"מ צד דף צו., קב דף צז:.

לז. ריש לקיש אמר מהכא כפלח הרמון רקתך, אפילו ריקנין שבך מלאים מצות כרמון [סופי תיבות מת"ן ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן], רבי זירא (רי"ח) אמר מהכא (בראשית כז) וירח את ריח בגדיו, אל תקרי בגדיו אלא בוגדיו. הנהו בריוני דהוו בשביבותיה דרבי זירא דהוה מקרב להו כי היכי דנהדרו להו בתיובתא והוו קפדי רבנן (!!!!!), כי נח נפשיה דרבי זירא אמרי עד האידנא הוה קטין חריכא שקי דהוה 'בעי עלן רחמי' [ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן!], השתא מאן 'בעי עלן רחמי' [ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן!]? הרהור בליבייהו [בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן!!!!] ועביד תשובה, ע"כ. גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם.

לח.

נכנס יין יצא סוד: לק"מ כט:ח דף מ:.

לח:

אדם הראשון משוך בערלתו היה אדם הראשון בלשון ארמית סיפר: לק"מ יט השמטות דף כז:.

לט. עיבור שנה מתחילין בג' ובחמשה נושאין ונותנין וגומרין בשבעה פליגי בה וכו' ח"א כנגד ברכת כהנים וח"א ג' כנגד שומרי הסף וחמשה רואי פני המלך ושבעה רואי פני המלך וכו' פירש"י עיבור שנה מטכסיסי מלכות שמים הוא וכו'.

לט. א"ל האי צדוקי לר' אבהו אלקיכם כהן הוא כי קברי' למשה במאי טביל וכו' א"ל בנורא טביל וכו' ומי סליק טבילה בנורא א"ל אדרבא עיקר טבילותא בנורא הוא דכתיב כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וכו' וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים.

כתיב טוב ה' לכל וכתיב טוב ה' לקויו משל לאדם שיש לו פרדס כשהוא משקה משקה את כולו כשהוא עודר אינו עודר אלא לטובים שבהם.

לט:

והזונות רחצו למרק שתי חזיונות: לקמ"ת עב דף לג:.

מא: וליברוך הטוב והמטיב (היינו על מילוי להבנה) א"ל אטו כי חסר מברכינן דיין האמת וכו' וליברכינהו לתרווייהו כיון דהיינו אורחי' לא מברכינן.

מג:

כל המומתין מתוודין: לק"מ ד:ח דף ד..

על זביחת היצה"ר: לק"מ ו:ב דף ו:.

כל הזבח את יצרו וכו' כאלו כבדו להקב"ה בב' עולמות: לק"מ ו:ג דף ו:.

מד.

אע"פ שחטא ישראל הוא: לק"מ יד:ג דף יט..

ויעמד פינחס ויפלל שעשה פלילות עם קונו: לקמ"ת ח:ג דף טז:.

מד:

פרשו את הפסוק (משלי כה:ט) וסוד אחר אל תגל, פרש"י ז"ל וסוד של אברהם ושרה אל תגל לבזותם, ע"ש. הרי שהם בחינת סוד של האחוריים של השיר פשוט כפול שלוש מרובע. והרי, אברהם ושרה בגמטריא רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

א"ר אלעזר לעולם יקדים אדם תפלה לצרה, שאילמלא הקדים אברהם תפלה לצרה בין בית אל ובין העי לא נשתייר משונאיהן של ישראל שריד ופליט, ע"כ. ועל ידי תפילתו פעל שלא נהרגו רק כשלים וששה איש, ואמר ר' נחמיה (מד.) זה יאיר בן מנשה. ומנין שהתפלל שם אברהם, כתיב (בראשית יב:ח) בית אל מים והעי מקדם ויבן שם מזבח לה' ויקרא בשם ה', וכמש"כ שם רש"י. ויש לדרוש, ויקרא, י' קרא, היינו הי' מיני תפילה וי' מיני נגינה. וזה מה ששינתה הגמרא מלשון הפסוק וכתבה, בין בית אל ובין העי, עם עוד י' של וי-קרא, בגמטריא יאיר בן מנשה.

רש"י ד"ה דבעיא מכסא, מעשה במוכס אחד ישראל רשע אחד שמת וכו' וכו' ובא ואראך אותו האיש בגיהנם וציר של פתח גיהנם סובב באזניו וכו' עיין שם.

אולי ענין של ציר של פתח גיהנם סובב באזניו הוא קשור למה ששנינו במסכת כתובות ה: אל ישמיע אדם לאזניו דברים בטלים מפני שהן נכוות תחלה לאיברים, ע"כ, שתחילת הדין בחי' הפתח, סובב באזניו, ודו"ק.

מו.

שכינה מה אומרת קלני מראשי: לק"מ ה:ב דף ה:.

השכינה מקוננת: לקמ"ת ב:ו דף ד:.

שכינה צועקת קלני מראשי קלני מזרועי: לקמ"ת מ דף כו..

מו:

הספידא יקרא דחיי או יקרא דשכבי: לק"N יד דף כ..

מט.

תהא לוטא ולא תהא לאטה, פרש"י ז"ל נוח לך להיות מן המקוללים ולא מן המקללים, לפי שסוף קללת חנם לשוב אל המקלל, ע"כ. ולכן אלו שמקללים אותך, מן הסתם הקללה שלהם על חנם וישוב עליהם, וכן הקללה שלך, מן הסתם על חנם. ונראה עוד, שענין השבת הקללה על המקלל, יותר בתוקף מקללה שיחול על אחר.

לפי האי כלל של הגמרא יש ליישב הלשון שהקב"ה אמר לאברהם אבינו (בראשית יב:ג), ומקללך אאור, ולא כתב אקלל, כי המקלל את אברהם בודאי יהיה על חנם, וישוב הקללה על המקלל, ואין רבותא בזה, ולכן הוסיף הקב"ה שלא זו בלבד אלא גם יהיה ארור.

נו.

משנה: בכל יום דנין את העדים בכנוי יכה יוסי את יוסי. פרש הרע"ב ז"ל אני שמעתי מפני שהוא בן ארבע אותיות ועולה בגימטריא אלהי"ם, לכך מכנה שם בן ארבע אותיות ליוסי, ע"כ. נאבד לי מש"פ שתלו הקללה ביש"ו. ושוב מצאתי בפירוש דן ידין לספר קרנים אות ה', שיש"ו מרומז בראשי תיבות ונוקב שם י'.

נו:

לאמר דא גילוי עריות: לק"מ יט:ו דף כו:.

שבת במרה נצטווה: לק"מ כז:ו דף לט..

סג: יודעין היו ישראל בעבודת כוכבים שאין בה ממש, ולא עבדו עבודת כוכבים אלא להתיר להם עריות בפרהסיא.

עיין ליקוטי מוהר"ן יא:ג שדי הוא בחי' שיש די באלהותי לכל בריה, וכשאינו שומר הברית, היינו על ידי גיאות, הוא עושה לעצמו ע"א, הוא מראה שאין די לו באלהותו, עד שצריך ע"א, עיין שם.

סד.

אמרי הואיל ועת רצון הוא ניבעי רחמי איצרא דעבירה, בעו רחמי אימסר בידייהו וכו', אמרו היכי נעביד ניבעי פלא, פלא מרקיעא לא יהבי, כחלינהו לעיניה וכו', עיין שם.

יש לעיין למה לא התפללו על הלאו של לא תחמוד ותאות ממון וגניבה, שנפשו של אדם מחמדתן.

בענין הנותן מזרעו למולך וכו' מפני מה תפסה תורה לשון מולך כל שהמליכוהו עליהם וכו' אינו חייב עד שיעבירנו דרך העברה וכו' רבא אמר כנשוורתא דפוריא פירש"H כדרך שהתינוקות קופצין בימי הפורים שהיתה חפירה באץ והאש בוער בו והוא קופץ משפה לשפה.

סז: אין עוד מלבדו (דברים ד:לה) אמר רבי חנינא אפילו לדבר כשפים, ההיא איתתא דהוה קא מהדרא למשקל עפרא מתותי כרעיה דרבי חנינא, אמר לה אי מסתייעת (-אם תצליחי לעשות לי כשוף) זילי עבידי אין עוד מלבדו כתיב [פרש"י ז"ל ואם המקום חפץ בי לא תוכלי להרע, ואם תוכלי מאתו יצא ואני מקבלן, ע"כ], איני והאמר רבי יוחנן למה נקרא שמן מכשפים שמכחישין פמליא של מעלה, שאני רבי חנינא דנפיש זכותיה [פרש"י ז"ל ומסרי נפשיה (\נפשייהו – רש"י שעל ע"י) משמיא לאצולי' ע"כ], ע"כ.

עיין סיפורי מעשיות, מעשה ד' ממלך שגזר שמד, שאותו צדיק היה גבוה למעלה מן כל הכשפים, ועיין בספר המדות ערך כשוף אות ג' שאין הכשוף מזיק אלא לבעלי גאוה ובמש"כ שם.

סח. הרבה למדתי מרבותי ולא חסרתי מהם כי אם ככלב המלקק מהים ותלמידי לא חסרו ממנו וכו'.

חיי מוהר"ן הקדמה ד"ה ועם כל זה.

בספר ניצוצי שמשון פרשת בחוקותי מבאר איך עשרה הרוגי מלכות הם כנגד ט' שבטים שהיו במכירת יוסף והשכינה, ור' עקיבה ראשי תיבות ע'שירי ק'דש י'היה ב'מקום ה'שכינה עיין שם באריכות.

ואולי יש לפרש בזה מה שר' אליעזר הגדול אמר כאשר בקרו אותו החכמים ושאל אותם ועד עכשיו למה לא באתם, אמרו לו, לא היה לנו פנאי, אמר להן תמיה אני אם ימותו מיתת עצמן, אמר לו רבי עקיבא, שלי מהו? אמר לו, שלך קשה משלהן, ע"כ. כי כמו שהשבטים צירפו את השכינה להחרם שעשו, כן רבי עקיבא בעל כרחו היה צריך לנהוג נידוי ברבי אליעזר.

ע.

בחמרא וריחני פקחין: לק"מ כ:י דף כט..

תירוש זכה נעשה ראש: לק"מ כ:י דף כט..

אל תרא יין כי יתאדם שאחריתו דם: לק"מ כט:ח דף מ:.

ע. אל למלכים לומאל אמר לו בני מה לך אצל מלכים ששותים יין ומשתכרין ואומרין למה לנו אל ולרוזנים אי שר מי שכל רזני עולם גלויין לו ישתה יין וישתכר. א"ד מי שכל רוזני עולם משכימין לפתחו ישתה יין וישתכר אמר ר' יצחק מנין שחזר שלמה והודה לאמו דכתיב כי בער אנכי מאיש ולא בינת אדם לי וכו'.

עא: משנה פיזור לרשעים הנאה להן והנא לעולם וכו' כנוס לרשעים רע להן ורע לעולם וכו'.

עיין ליקוטי מוהר"ן סז:ו.

עד:

אשה קרקע עולם: לק"מ ס:ד דף עב..

בשעת שמד אפילו אערקתא דמסאני יהרג ולא יעבור: לקמ"ת פו דף לט:.

פא.

היורד לפרנסת חבירו כאילו בא על אשתו: לק"מ כג:ג דף לה..

היורד לאמנות חבירו כאלו בא על א"א: לק"מ סט דף פז., עט דף צג..

פא. ועיניו לא נשא אל גילולי בית ישראל שלא הלך בקומה זקופה היינו שנזהר מגיאות ואת אשת רעהו לא טימא שלא ירד לאומנות חבירו וכו'.

פו. רש"י ד"ה של בית פלוני, ז"ל לא רצה להזכיר שמם שחשובין היו, ובזה לא היו נוהגין כדת שהיו הרבה דרין בבית אחד אנשים ונשים והיו מצויין תמיד עם נשי חביריהן, ולא שמתייחדין, ע"כ.

עיין ספר המידות ערך חתון י. מי ששומר את עצמו מללון וגם לדור שני זוגות בבית אחד, על ידי זה זוכה ללחתנותא כהנים ובני אדם חשובים גדולים, ע"כ.

פז. ממך זה יועץ פרש"י שנחלק בעיבור השנה הקרוי סוד ועצה כדמפרש לקמן, ע"כ.

כיון שסוד ועצה הם באים במובן אחת, הרי מש"כ רבינו בספר המדות ערך עצה א. אל תשאל עצה אלא ממי שיודע סתרי תורה, ע"כ.

צ. במשנה ראש פרק חלק (מסכת סנהדרין פרק יא, וכן מובא לפני כל פרק בפרקי אבות): כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנאמר (ישעיה ס)  ועמך כלם צדיקים לעולם ירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר, ע"כ.

מעשה - "ידי להתפאר" עם האותיות בגמטריא רבנו נ נח נחמ נחמן מאומן - מעשה של רבינו!

צ: מניין שהקדוש ברוך הוא מחיה מתים וכו' שכתיב (דברים לא:טז) ויאמר ה' אל משה הנך שוכב עם אבותיך וקם, ע"כ.

יש עוד כמה דרשות בחז"ל מפסוקי התורה, אבל עדיף להביא ממשה רבינו, כי הגוף של משה רבינו היה בריאה בפני עצמה, כמו שכתוב (שמואל א:יב:ו) ה' אשר עשה את משה, וכמבואר בדרשות הר"ן, שעל כרחך גוף המוכן לדבר עם השם יתברך בכל עת, על כרחך הוא בריאה מיוחדת (ובכתבי הרמח"ל מבואר שצדיקים גדולים יש להם גוף אחר, ובמקום אחר חקרנו אם יש לרבינו הקדוש כח בזה, ואכמ"ל). ועיין ברש"י בפרשת בראשית (ב:ז) וייצר, שתי יצירות, יצירה לעולם הזה ויצירה לתחיית המתים, אבל בבהמה שאינה עומדת לדין, לא נכתב ביצירתה שני יודי"ן, ע"כ. והרי גופו של משה הוא כמו הגוף של שאר בני אדם לתחיית המתים, והרי בגופו של משה רבינו בעצמו הוכחה שיש מציאות של שלימות הגוף, ובודאי השם יתברך יביא את כל העולמות לשלימות הזה.

צא. מעשיות עם גביהא בן פסיסא, פרש"י ז"ל כך שמו והיתה לו עקמומיות בגבו כדמוכח לקמן, ע"כ. שהתווכח שם עם בני בניו של כנען על ארץ כנען שהוא של ישראל.

עיין בסיפורי מעשיות משנים קדמוניות, מעשה מהז' קבצנים, יום ה' ההוקיר בעל חטוטרת, שענינו מקום שהמיעוט מחזיק את המרובה.

צא:

יקרא אל השמים מעל זה הנשמה וכו': לק"מ יד מאמר רבב"ח דף יט:.

יקרא אל השמים מעל זו הנשמה ואל הארץ זה הגוף: לק"מ סא:ג דף עד:.

שר לא נאמר אלא ישיר מכאן לתחית המתים מן התורה: לק"מ סד:ה דף עט:.

כל המונע הלכה מפי תלמיד כאלו גזלו מנחלת אבות: לק"מ קג דף צז:.

צב.

כל המחליף בדיבורו כאלו עובד עכו"ם: לק"מ כג:ה דף לה:.

צג.

ורבנן (חנניה מישאל ועזריה) להיכן אזלו (לאחר שיצאו מן הכבשן), אמר רב בעין הרע מתו. ושמואל אמר ברוק טבעו (ועי' בחגיגה ה. מאי על כל נעלם אמר רב זה ההורג כינה בפני וכו' ושמואל אמר זה הרק בפני חבירו ונמאס). ורבי יוחנן אמר עלו לארץ ישראל (ליהושע כהן גדול). כתנאי וכו' [וכן מצינו בכמה מקומות בגמרא שאמוראים אומרים ממש אותו דבר של התנאים, ובמסכת אבות פרק ד' שמואל הקטן אומר בנפל אויבך וכו'] וכו' כי אנשי מופת המה וכו' ודניאל להיכן אזל, אמר רב למיכרא נהרא רבא בטבריא וכו'.

רמז לדבר בע"ב שמות, לז. אנ"י – א' מתחלף בע' הרי עין. לח. חע"ם – ראשי תיבות חנניה מישאל עזריה. וזה שאומרים בברכת יוצר של קריאת שמע, פועל גבורות עושה חדשות בעל מלחמות, בע"ל – רמז לע"ב שמות (ובגמטריא ודניאל ע"ה. וכן חמלת עלינו אבינו מלכינו, אבינו בגמטריא בס"ז בחינת טוב עין כדלקמן ואכמ"ל), עושה חדשות מלחמות ר"ת חמ"ע. לט. רה"ע – צירוף רעה. הרי אנשי מופת – בחי' שם ה', נמצאים בעין רעה.

וזה שיטת רב, מרומז בשם משמ"ואל, שמ ל"ז. גם מרומז בשם רב, כי אות ר"ב של הע"ב שמות נמצאת בשם ס"ח, כי ס"ז שמות הם ר"א אותיות, נמצא שאות ר"ב מתחיל השמות: חב"ו רא"ה – לראות חוב, בחי' עין רעה. וזה מה דאיתא בבא מציעא דף קז: והסיר ה' ממך כל חולי (דברים ז:טו) אמר רב זו עין (פרש"י דבר שכל החלאים תלוים בו וזו העין, עין רעה, עכ"ל), רב לטעמיה דרב סליק לבי קברי עבד מאי דעבד אמר תשעין ותשעה בעין רעה ואחד בדרך ארץ ושמאול אמר זה הרוח, ע"ש. עב"ד רמז לשם ע"ב בד' בשכינה. כי והסיר ה', כאשר לוקחים כ"ו ממך – מהאותיות של 'כל חולי' נשאר ס"ח, השם של ר"ב כנ"ל שמרמז לכח של עין הרע, חב"ו רא"ה. וזה אחד בדרך ארץ, כי כאשר לוקחים דר"ך מאר"ץ, נשאר ס"ז, שם אי"ע, בחי' עי' א', בחי' טוב עין של א"א. ובחי' דרך ארץ קדמה לתורה.

וזה מה דקרי שמואל עליה דרב (חולין נט.) לא יאונה לצדיק כל און (משלי יב). לא יאונה ע"ה, בגמטריא ל"ז ס"ז.

ושמואל אמר זה הרוח, אות רו"ח הוא התחלת השם האחרון שם ע"ב, מו"ם בחי' רוח בחי' והמם מהומה גדלה (דברים ז:כג). וזה בחי' הרוק.

ורבי יוחנן, יוחנן בגמטריא חמו"ע. יח"ו זה השם הל"ג משם ע"ב, צ"ט אותיות נגד הצ"ט אחוז של רב, שמורים מעין הרע (ר' יוחנן הוא שהיה נותן עיניו וכו'). וכשמו כן הוא לשון חיות, בחי' ארץ ישראל, כי חיים הם למוציאהם בפ"ה אותיות של פרשת ויהי בנסוע ארון בין שני נוני"ן, וה' עליהם יחיו, שיצאו מבין שיני נ"נ נבוכדנצר. וזה שם ל"א לכ"ב אותיות כלב (ועיין בברכות דף ד. א"ר יוחנן לא כלאב שמו אלא דניאל שמו ולמה נקרא שמו כלאב שהיה מכלים פני מפיבשת), כמו שאמרו לנבוכדנצר (מובא בליקוטי מוהר"ן) את וכלבא שווין, כי ל"כ בגמטריא נ' – ב' פעמים, נ"נ. שם ל"ב וש"ר ששרו ביציאתם מן האש, כדאיתא בילקוט. נוני הים בחי' עין אחד פקיחא דא"א. שם א' או"ם, אלו אומות העולם שלעגו עליהם.

והקישוט של הכ"ד קישוטי שכינה של ספר דניאל ל"ך ל"ץ. שהלך לו משום ליצנותא דעבודה זרה. ולפי סדר הכ"ד ספרים של הרמח"ל ספר דניאל הוא ספר כ"ג (פרק ג' של רגל ימין, ואשר כח בהם לעמד בהיכל המלך), ולפי אחד מהשיטות, היינו צירוף ידנ"א של הכ"ד צירופים של אדנ"י שם של השכינה (תיקון י"א של י"י). כסדר אותיות של דניא"ל, רק ששמים הי' בראשו (וצירוף דני"א בתיקון י"א של מי א-ל כמוך, כנגד חוטם שמאל וכנגד ספר יהושע).

צג:

יהיה משיח מורה ודאין: לק"מ ט:ד דף יב..

משיח הוא מורח ודאין: לק"מ ל:ז דף מב:.

וה' עמו שהלכה כמותו: לקמ"ת ב:ב דף ג..

איש תאר שמראה פנים בהלכה: לקמ"ת עא דף לב:.

ומנלן דגדול (-דניאל) ממנו? דכתיב וראיתי אני דניאל לבדי את המראה והאנשים אשר היו עמי לא ראו וכו' וכו' ומאן נינהו אנשים? וכו' זה חגי זכריה ומלאכי. (וכיון שהוא ראה והם לא ראו, הרי שהוא גדול מהם. ואם כן, שהיה דניאל גדול מחגי זכריה ומלאכי שהיו נביאים, כל שכן שהיה גדול מנחמיה, שלא היה נביא), ע"כ.

ולפי זה מבואר שאף על פי שאיתא במסכת בבא בתרא שחכם עדיף מנביא, פשוט הוא שנביא גדול.

אכן עיין במהרש"א שהקשה שדניאל לא היה נביא. אכן עם כל זה הרי דניאל ראה מה שלא ראו הנביאים. ורש"י במסכת מגילה כתב שדניאל היה נביא רק לא נביא בשליחות.

צד.

ויחד יתרו שנעשה בשרו חידודין חידודין: לקמ"ת לג דף כד..

בזוזי ובזוזי דבזוזי: לק"מ כט:ט דף מא..

צד:

צהלי קולך בת גלים שהיא בת אבהן: לק"מ יג מאמר רבב"ח דף יח..

צה. אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי, בת דינא בטל דינא. ופרש"י כיון שלן דינא בטל הריב, וכן מפני שלא נכבשה בו ביום לא הצליח ממחרת, עכ"ל. ע' שיחות הר"ן אות קעה.

צו.

שלושה הזהרות שהזהיר ר' יהודה בן בתירא וכו': לק"מ לז:ה דף נא:.

צו. אע"ג דשלח ריב"ב מנציבין הזהרו בזקן ששכח תלמודו וכו' והזהרו בוורידין וכו' והזהרו בבני ע"ה שמהם תצא תורה כי הא מילתא מודעינן להו וכו' ע"ש.

צז.

אין משיח בן דוד בא אלא עד שתכלה פרוטה מן הכיס: לק"מ ז:א דף ח:.

אמת נעשה עדרים: לק"מ לח:ג דף נב..

ת''ר {דברים לב-לו} כי ידין ה' עמו [וגו'] כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב אין בן דוד בא עד שירבו המסורות ד''א עד שיתמעטו התלמידים ד''א עד שתכלה פרוטה מן הכיס ד''א עד שיתייאשו מן הגאולה שנאמר ואפס עצור ועזוב כביכול אין סומך ועוזר לישראל, ע"כ.

לפי פירוש האחרון, עד שיתייאשו מן הגאולה, יש לפרש, כי אזלת יד, יד ראשי תיבות ישראל דוב, סבא ישראל, שראשי תיבות של שמו, ישראל בער אודסר, הם ראשי תיבות אין יאוש בעולם. ולאחר פטירתו נשארנו כמו דור יתום.

צח.

אמתי יבוא מר היום, היום אם בקולו תשמעו: לק"מ יד מאמר רבב"ח דף יט..

שאלו תלמידיו את ר' יוסי בן קסמא אימתי בן דוד בא וכו': לק"מ נז על התורה דף סז:.

צח. ואמר רבי יוחנן אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או כולו חייב, עכ"ל. ופירש המרש"א או זה או זה.

ונראה לפרש בעזה"י בדור מחולק, שיש כאלו שהם בחי' כולו זכאי ויש כאלו בבחי' כולו חייב. וזה מדוייק בלשונו היינו דור שיש בו או זה או זה, ואין באמצע. ובימינו מתחילין לראות מציאות כזה.

אריב"ל עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות כו'.

עיין פרפראות לחכמה ח"ב – אחר מסכת נדה – "בסיום המשניות".

צח: אמר רב לא אברי עלמא אלא לדוד ושמואל אמר למשה ורבי יוחנן אמר למשיח, ע"כ.

לעיל דף לז איתא שחייב כל אדם לומר בשבילי נברא העולם. ויש ליישב ששם כתוב בשבילי, וכמו שפירש הבעל שם טוב את המאמר שכל העולם ניזון בשביל חנינא בני. הרי שכל אדם מחוייב לראות מציאת העולם כפי אישיותו הפרטי. אבל כללות תפקיד וזכות העולם הוא רק בשביל הצדיק.

צט.

ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן, כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא למשיא בתו לתלמיד חכם ולעושה פרקמטיא לתלמיד חכם ולמהנה תלמיד חכם מנכסיו, אבל תלמידי חכמים עצמן, אין לא ראתה אלקים זולתך, ע"כ.

באגרות משה (יו"ד ד:לז) כתב שאף שכרו של עם הארץ העושה שותפות של 'יששכר וזבולון' עם תלמיד חכם הוא בשיעור של 'עין לא ראתה' כמו התלמיד חכם עצמו, וכלשון הטור (יו"ד רמו) שהדבר נחשב 'כאילו הוא לומד בעצמו', ומה שאמרה הגמרא שהנביאים התנבאו לעושה פרקמטיא לתלמיד חכם ולמהנה תלמיד חכם מנכסיו, היינו רק כשתומך בתלמיד חכם בדרך צדקה או סיוע ללימודו, אך כשעושה עמו שותפות ממש שחולקים ברווחי הממון שיש לו, אז יש לו חלק בלימודו ממש כאילו למד בעצמו, שעל זה נאמר 'עין לא ראתה', עד כאן מובא.

ועם כל זה, עדיין אין מעלת הזבולון כמעלת היששכר כמבואר בליקוטי מוהר"ן רפ ז"ל אף על פי שזבולון ויששכר שוים, מחמת שזבולון היה מספיק ליששכר, ונאמר עליו 'שמח זבולון', על כל זה נקרא צאתך, 'ויששכר אהליך', כי עף על פי כן עבודת התורה היא פנימיות יותר, והיא למעלה מעבודת המשא ומתן וכו' עיין שם ובמש"כ שם.

צט:

כל המלמד בן חבירו תורה כאלו עשאו וכאלו עשאו לדברי תורה: לק"מ ס:ז דף עב:.

ק.

ועליהו לתרופה להתיר פה אלמים ולהתיר פה עקרות: לק"מ ס:ח דף עב:.

קא.

כשחלה ר' אליעזר הגדול: לקמ"ת ג על התורה דף ד:.

טעה נבט שראה אש יוצא מאמתו: שיחות הר"ן סב.

קא:

למה טעה נבט ראה שיצא אש מאמתו: לק"מ ד:ו דף ג:.

קב.

ירבעם אמר מי בראש: לקמ"ת פ דף לח..

יהוא עבד עבודה זרה: שיחות הר"ן רלז.

קב:

ברית כרותה לשפתיים: שיחות הר"ן רלה.

קד.

כל מקום שהם הולכים נעשים שרים לאדוניהם: לקמ"ת עו דף לה..

קד. מעשה בשני בני אדם שנשבו בהר הכרמל וכו' ע"ש.

קד:

אכלי עמי אכלו וכו' רב אמר אלו הדיינים ושמואל אמר וכו': לק"מ לז:ו דף נא:.

רצו למנות גם שהע"ה ובא דוד ונשתטח לפניהם: שיחות הר"ן ריג.

קו:

אונס רחמנא פטריה: שיחות הר"ן כז, רלה.

שלשה מלאכי חבלה נזדמנו לדואג אחד ששכח תלמודו ואחד ששרף נשמתו ואחד שפיזר עפרו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות.

קז.

נודי הרכם צפור זה מלכות וגדולה: לק"מ נח:ט דף סט:.

קי.

זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו: לק"מ לא:ט דף מד:.

קיא.

וימהר משה ויקד ארצה מה ראה ארך אפים ראה: לק"מ קנה דף קה:.